גליון 765 מתאריך 26 ביוני 1952

השבתנון המצויר
ל אינ פו ר מ צי ה

/ 7* 1 *01 שנה / 15ג׳ סיון תשי״ב /

26.6.52

מכתבים

העורך הראשי:

השלם

אורי אבו רי

ראש המערכת:

r i m

כחן

עורך התבנית :

עורך הכיתוב:
רוב

אימן

העלם הראשי:

הכתב הראשי:

השבועון חמצדר
ל אי נפורס צי ה
רחוב נייקסון * .תי־אביב
(יי ד תיאטרון ״ אהי ״ )
ת.ד , 136 .טי> .ום ני) 66785
מען לטברקים :״עזלמפרס״
משרד הטערבת בירושלים•
רחוב דוד המיר (יויי אן),
הסעד. משרד מוי
המערכת בחיפה : משרד רחוב החלוץ . 45 חדר ,11
טיפון 4—61 4661 אחה״וס

סאוי נולרמן

אהרון דולב

עורכי מדורים:
סיכאי

איסז. יחיאי בעזן. ניעה נבי. איהמר עיים.

משתתפים קבועים:
סרנצה

נרובנר.

ר פ אי חייט. א ופקד טאובר.
׳צחק יבני. עבי שש.

ראש־משרד, ירושלים:

סייים טיארי.

ראש־משרד, חיפה :
נתן ריבון

דוד רוביגגר

סופרי־חוץ:
מו4טי ג׳ייקובם. נבריאל דנון. שמואל מירון.
המו״ל :

העולם

הזח

בעיים.

TV M3
הסכא והנכדים

דפוס

ישראל,

תל־אביב

מיכצע חפרה
חופתעוני מאד לקרוא במדור לקוראים (העולם
הוה ) 763 את מכתבו של הקורא פרץ ...מכיר אני
רבים (כמוני) הבוחלים במפלנתיות ומואפים בה
ומסיבה זו זנחו את תנועתם. עצם העובדה שלא
פנו להערות הסלוניות אלא חיפשו פתרון מעשי
יותר תעיד על רצונם החזק ועל יושרם.

אורי טיגר, זזיפח
כל הנוער המאורנל בתנועות של ארידישראל
העובדת הנו נוער מחונך: ישנם נערים בלתי־רצויים
לתנועות אלה בנלל עברות על חוקי התנו עה
(כגון שוד. אונם. עישון. שתיית אלכוהול)
אשר אין להם מה לעשות. סונ זה מסתובב ברחו בות
העיר ואפשר למצוא ממנו הרבה.

משה ש״ תל־אביב
...לא כל בני הנוער מקומם בשורות נוער ה זהב.
לא כל בני הנוער עיתותיהם וכספם בידיהם
וראשם ריק מכל ומלא דק דברי הבל ורעות רוח.

יעקב

שחורי, חיפה

...אותו פרץ עשה בחכמה על שלא מסר את
כתובתו למערכת העיתון ולידיעת קוראיו...

אלדד איצקין, ירושלים

יש רגעים ועתונאי הגון נאלץ להתביישבריו. תוך כדי עינויים מסר הלה את שמות
בני יחידתו, שנמסרו לבולשת הבריטית. אב במקצועו.
השבוע היה לי רגע בזה.
רהם נדד, ככל חבריו, ללטרון.
מי שראה מימיו תנים עטים על גופתו של
שם משך את תשומת לבו של פרידמן־ילין,
מת לא יכול היד לקרוא ללא חלחלה את המא שעסק
אותה שעה״ בהכנת הבריחה הגדולה.
מרים שהופיעו בעתונים מסוימים על פרשת
אברהם שותף בעסק. הוא השתתף בחפירת
הפצצה בבית שר התחבורה (ראה במדינה).
המנהרה המפורסמת, הצטרף מיד לשורות
סכין בגבו של אדם כבול, בעיטה באדם פצוע,
לח״י, שקם לתחייה אחר שוב מנהיגיו.
היו מעשי־רחמים בהשוואה לערימת מאמרים
באחד הימים הטיל לח״י על כמה מאנשיו
אלה נגד עציר חסר־ישע הממתין למשפטו —
לפוצץ את בתי־הזיקוק בחיפה. חומר הנפץ
משפט על סמך סעיף המאפשר עונש מקסי הוגנב
פנימה בתחתיות כפולות של תיבות-
מלי של מאסר עולם.
אוכל. תנועת־המרי, שהיתה אז השליטה ה איש
מאתנו לא יבוא להצדיק את המעשה
עליונה על פעולות כל המחתרות, ביקשה
שבוצע. הוא היה ילדותי, שטותי ומזיק.
מפעם לפעם לדחות את הפעולה. הדבר גרם
אסור היה לעשותו. אולם שום משפט לא
לעצבנות האנשים. התוצאה היתה שהפצצה
היה, שום פסק דין לא הרשיע. אם הפרו
התפוצצה בידי האחראי במקלם של בתי-
עמוס קינן וחבריו את חוק המדינה, יבוא
הזיקוק.
חוק המדינה וישפם — משפט של צדק, משפט
אברהם עמד, אותה שעה, בפתח המקלט.
של יושר ושל רחמים.
מהדף ההתפוצצות, שריסקה את חברו, הועף
אולם שום משפט של צדק לא ייתכן כש מרחק
רב. מהומם לגמרי, ידע בכל זאת שע נעשה
נסיון מאורגן ליצור היסטריה צבורית
ליו להסתלק מיד, אחרת ייאסר ע״י הבולשת
ולחץ צבו ת על השופט עוד בטרם החלה
הבריטית. הוא זחל על ארבע אל הגדר הכהחקירה.
בלשון המשפט נקרא הדבר בזיון
פולה, חצה את התעלה המלאה מים, הרגיש
בית־משפם. פרקליט המדינה מצווה לתבוע
פתאום שפניו רטובות, כששלח את ידיו אל
את העבריינים לדין, הציבור מצפה שימלא
פניו נוכח לדעת שעינו נשפכה החוצה. הוא
חובתו זו.
הוציא אותה כליל, המשיך בדרכו לגן ציבורי,
המתין שם עד הבוקר.
במדורו דרך עמום על יבלות רבות, ביניהן
למחרת היום הגיע לנונן דוד אדום בחיפה,
גם על היבלה הפרטית שלי. אולם מעשה
שמסר אותו לידי ההגנה שטיפלה בו. הוא
מתועב הוא לעשות חשבון כזה במצב כזה.
החלים, אך עינו אבדה.
יפת בוז הציבור במלוא חמתו בכל הרואה
שתום־עין המשיך בדרכו, כאילו לא קרה
את השעה כשרה לכן• .
דבר. כשהדריך קבוצה של חניכי לח״י ב־יודעים
עברו, בימים אנו,
חבריו של עמום
חמרי נפץ, הדליק את הפתיל, הרגיש בכך
את לקוייו. איש מאתנו אינו חופשי מהם.
רק במאוחר. הוא הוציא את האנשים מן
אולם שכוח לא נשכח כי עמוס מילא את
החדר, נשאר בפנים עד שכיבה את הניצוץ.
חובתו בשדה הקרב, שנמנה עם אלה אשר
כששלחה תנועת־המרי את לח״י לחבל בש לולא
היו הם לא היו אותם האדונים הנכבדים
דה התעופה של כפר סירקין, נעדר אברהם
כותבים את דבריהם הנאים בעיתוניהם. כי אז
בתום הפעולה. למחרת היום חזר לבדו :
לא האדונים ולא העיתונים היו קיימים.
הלוחם שתום־העין גילה שמונה מטוסים ש אנו
רוצים בשלטון החוק. אין אנו רוצים
לא חיבלו בהם (מפאת חוסר בחומרי נפץ),
בשלטון ההסתה והדמגוגיה.
חיבל בהם במו ידיו.

מאז תום מלחמת העצמאות אני משתמט,
ככל האפשר, מלהשתתף באזכרות, גם באז כרות
לחברי הטובים ביותר. הסיבה היא שיש
בפי ההורים השכולים שאלות רבות מדי ש איני
יודע, ואיני מעז, להשיב עליהן.
לפני שבועיים עמדתי על קברם של 11
הבחורים שנפלו בהתקפה של לח״י על בתי־המלאכה
של הרכבת (העולם הזה .)764 שוב
שמעתי את זעקת האמהות השכולות׳ את
האבל האילם של האבות. והפעם היה זה
מחזה נוגה הרבה יותר מן הרגיל. כי מש פחות
אלה נשכחו לחלוטין. המדינה התכחשה
להן רשמית, בום קר.
היה הבדל עצום בין רוחם של בחורים אלה,
ששרידיהם שכבו למרגלותינו בקבר המכוסה
ירק, ובין האנשים העומדים כיום בראש
המדינה. איני מתכוון להבדל הפוליטי. אני
מתכוון להבדל האופי. הבחורים ששכבו בק בר
לא היו בעלי מוח מחשבן. חם נידבו את
עצמם, בקלות, גם כשהמדובר היד בדם חם.
ראשי המדינה, מחוקקי חוקיה׳ הם אנשי מפ לגות
בעלי חשבון. הם חסכניים — אפילו
בכסף הקר. והם אומרים — לא אנו שלחנו
בחורים אלה לפעולה, ולא אנו נשלם את
התגמול להוריהם.

מי שלח, ובשם מי יצא, אברהם יהודאי?
הכרתי את אברהם לפני תריסר שנה, כש היה
עוד נער, שהצטרף זה עתה למחתרת.
כשפרץ הפילוג הגדול, הצטרף למחנהו של
יאיר. הוא היד תימני בעל עיניים שחורות
וחיוניות עצומה.
באחד הימים ״אסרה״ ההגנה את אחד סח־

הוא נהרג במארב׳ אחרי ההתקפה על בתי־הזיקוק.

זאת תמה, לכאורה, פרשת אברהם
יהודאי. אולם לא לגמרי. אברהם השאיר אח ריו
אב. משפחתו היתד. תלויה בבן הצעיר.
היא נשארה מחוסרת כל.
היא לא יודעת אם הפר אברהם את מרות
הסוכנות היהודית דאז, ואם לא הפר. איש
אינו יודע את הדבר כיום — כי באיזו מידה
אחראית תנועת־המרי והסוכנות היהודית ל פעולות
שבוצעו בפקודתה ובאישורה? אולם
הדבר גם אינו מעניין, אינו צריך לעניין, את
אביו של אברהם. די לו שבנו הקריב את
עצמו למען עמו — בדרך שנראתה לו כנכונה.

דומה סיפורו של משה (״אורי״) רדומיסל־סקי.
הוא היה בן יחיד לאם גרושה, בודדה.
כשנפל משר בבתי־המלאכה נשארה האם ללא
כל תמיכה. זמן מה ניסתה לקיים את עצמה
כתופרת. אולם היא היתה חולה במחלת קצ רת
חמורה.
ידידיה מן המחתרת ניסו להשיג לה תרו פות.
אחד מהם, שנזדמן לשוייץ מצא את ה תרופה
שהיתר מקלה את סבלותיה. התרופה
לא נקנתה — לאם חסרו הלירות המעטות
שהיו דרושות לכך.

מדברים אצלנו הרבה על תחיית רוח ההת נדבות,
ועוד הרבה דברים יפים דומים. אולם
טבעי הוא כי כל מתנדב ישאל את עצמו, דרך
אגב, מה קרה למתנדבים שהיו לפניו.

היינו רוצות לענות לחבר ״היקר״ פרץ (שהוא
כנראה בז משהו קרוב ל 98-אנו שאיננו פרו צות,
ולא אנסים. ואפילו לא סולקנו פעם מתנועת
נוער. בכל זאת רוצות להצטרף לחברה הזאת ואין
לנו כל חשק להיות בשר תותחים...

אילנה ויהודית, בת־גלים

מיצעד פלשי
סלחו נא על ההערה. אך אם כבר מפרסמים
תמונה לפחות שהכותרת מתחתה תהיה אמיתית
וזאת בנונע לתמונתו של בנו רוטנברג עם שני
הכלבים (העולם הזה 763 כתוב: ביום העצמאות.
איד ן ביום העצמאות הלכו השוטרים עם תלבושת
קיץ. והתהלוכה עברה מבו־יהודה למונרבי 1בתמונה
נראה בבירור כי השוטרים במדי חורת וכן רוב
הקהל לבוש מעילים ואפורות.

סגן/מ נחמיה פישל, צה״ל
החוש הבלשי של הסגן פישל אינו די
מפותח. בתמונה מופיע שם הסרט ״בשליחות
דיפלומטית׳׳ שהוצג במוגרבי בחורש אפריל
.1952 באותו חודש לא היתה שוס תהלוכה
דומה, מלבד תהלוכת העצמאות.

דוש ופמקום
אחרי שדוש תפס את מקומו של העורך בעמוד
( 2העולם חזה ) 764 וחתם על האנרת ל״קורא ה יקר״
.שמא יתנקם חעורד בדוש ויצייר את הקא-
ריקטורות 7

אסתר מסקי, תל־אביב
לפי בקשת הקוראת דנסקי, הנה קאריק־

זקן אחד ישב בחצר על גבי אבן וקרא
לנכדיו, ששוטטו ב־

חצר, לגשת אליו.
הנכדים לא שמו לב
לסבם, המשיכו בי•
משחקיהם.
X aj
אחר רגע של רוגז

& Sh׳ yהשמיע הזקן :״הם
iצודקים, גס אני אי !
Mנ״ רוצה ללכת אל
A־יסב, י ׳

m Tהקוראת ש. כר-
פתח תקודה
!רסן,
זוכר, בפרס של — 1.ל ״י( ב לי סבא).
קריאתי שלוחה לכל !וזונות הצעירים שמא סו׳ ב כפייה
דתית: לכו בהמוניכם והתחתנו בלי טכס
רבני 1נצלו את ההזדמנות, כי מחר תחוקק הכנסת
הקואליציונית חוק שינן על מונופולין הרבנות
לפרוש חופת.

יצחק חלדון, חיפה
קום התחתנה עם...
הקוראת חות ק( .העולם הזח ) 764 כתבה שכל
מה שדרוש עתה לבחורה כדי להינשא זח מיטה
ושני עדים. זה לא נכון — דרושים נם דירה
ורהיטים.

אסתר לוין, תל־אביב
שלא לדבר על חתן

סרטים כקיצור
קראתי את הרפורטז׳ה ״אתה והקולנוע״ (העולם
הזה ) 763 בהתעניינות רבה. בכל זאת יש לי להעיר
לכם שאני עובד בקולנוע זה כשנה וחצי ואוי
פעם לא ראיתי שיקצרו בעלי הקולנוע את הסרט
היות וארך יותר משעתיים. שמעתי אמנם כי עו שים
זאת בתל־אביב — אבל פה בקריות לא.

דוד וינמן, קרית סביניה, חיפה
איו רשימתכם על הקולנוע הולמת את שלושת
העמודים אשר הוקצו לח ואינה מנלה כל חידושים
למבקר בבתי־הקולנוע (לפחות אחת לשבוע).

שלום פז, חיפה

המחיר ווזחוכ
הרשימה על אזכרת חללי פעולת לח״י ננד בתי
המלאכה (העולם הזה ) 764 באה בזמן הנכון —
כי שחכנו כבר שאי-פעם היינו מוכנים לעשות, ואף
עשינו. מבלי לחתש קודם תמורה.

ישעיהו (בועז) מושיוב, תל־אביב

והחוב.

שיש

עוד

שיזכיר לנו את המחיר

דניאל שמואלניץ, נתניה
...הייתם יותר מדי אובייקטיביים. אמנם מצב
משפחות חללי ההננה דומה לזה של משפחות חללי
המחתרות בעיני החוק — כלומר שלכולם אין כל
זכויות — אך למעשה קיים חוק אילם הדואג לאנ שי
ההננה.

יצחק כהן, ירושלים
איני רוצה להכנס לענייני תשלומים ותגמולים .
אבל האם לא יכול מנהל בתי-המלאכח או נציג
עיריית חיפה לערוד קבלת פנים צנועה לניצולי
הפעולה שביקרו בבתי־המלאכה ן האם נם זה דורש
דיביזים וחוקים 1

ירוחם אפשטיין, חיפה
לא, זה דורש דבר הרבה יותר יקר —
כיבוד הקרבת הזולת.

תשכץ רפתי
תשבץ רניל, תשבץ ענק, תשבץ מצויר, תשבץ
פסוקים. תשבץ גיאוגרפי, תשבץ תנ״כי. צלבץ
ועתה גם ערבץ ...כל הכבוד למרור התשבצים.

חיים קופליוק, תל־אביב
טורת־הבתולין של העורך אם לא ייקבל לפחות
אלף מכתבי ערוד, ירפה ממלאכה זו.

לא דרוש רפ
היתה לי הנאה רבה מהרפורטז׳ה על נישואי
ביני ומיכאל (העולם הזה 763 אבל דבר אחד
תבינו: התלמוד הוא מדע מסובך מאד. מי שאינו
בקי במדע עלול להתפם לשניאות נסות ואילו מי
שבקי יתר על המידה יכול בנקל לסלה את האמת...
אתם מנלים כי הרב הרמאי הודה כי לא שאל
(את ביני ומיכאל) שום שאלות על עברם —
זוהי באמת תנלית סנסציונית ואני רוצה שאנשי
העולם חזה יתפסו עמדה בצד זה או זה. מפני
שרבבות קוראים מתחנכים על מאמריכם.

יוסף קורבמן, תל-אביב
העולם הזר. אינו תופס עמדות — הוא
מסביר אותן.
...מזמן טענתי שבמדינה זו היו צריכים להקים
משרד נישואים אזרחיים כדונמת כל הארצות המת קדמות.
אילו היה מוסד כזה בארץ לא היה צריך
מיכאל לבזבז הון תועפות לעורכי־דין ומשפטים
ואביגיל לא היתה צריכה ליפול למשכב ...אבל
כנראה שהרבנות שמה לה למטרה דבר אחד —
למרר לתושבי ישראל את החיים ...העניין כבר הניע
לממדים של שערורייה — פשוט אי־אפשר לשאת
את המצב.

קסון מאיר, צה׳׳ל

ונל שאר הבצים.

רדתי כצלחת!
למה אתם מטיסים את ־רותי כמלאך בחלל דד
אויר — למח לא בדרך יותר מציאותית, למשל
במטוס העתיד או לכל הפחות בצלחת מעופפת?
וכי שמעתם פעם על כוכב מרובע?

דניאל הרטמן, חיפה
לא..אולי אתה?

הצמות והשפתון
אינני יודעת אם בחירת מלכת יופי היא (תוצאה
של) ״אידיאלים הוליבודיים״ .כדבריו של הקורא
ד. נוימן מבאר־שבע. על כל פנים אינני מסכימה
עמו שמלכת היופי שלנו צריכה להיות הבחורה
בעלת הצמות בצריף נידח בננב. היא יכולה להיות.
לכל היותר, מלכת האידיאלים שלנו.

נחמד. בית־הלחמי, בני־ברק
ואולי גם נציגת הנוער העברי בעיני ה /
עולם

...זוהי התנגשות בין שני מושגים, שתי תפיסות
עולם. אנו באמת זקוקים לדמות המגלמת את ה חלוציות
וכל היפה בה — אך למי זה מזיק אם
תהיה נם בחורה בעלת שפתיים צבועות השותה
קפה בקפה פילץ 7

יצחק שמיר, רחובות
לזה הנזשלם עבור הקפה.

שער

האלפים שחזו עד כה בהצגת־הפאר של הבימה ,״פר גינט,״ האזינו לשירתה הנעימה
של צעירה שחרחורת, היושבת בדד על סלעים סמליים. הם לא יכלו להימנע מלשים לב לעובדה
שקול השירה בוקע מפה השייך לפנים הראויות מאד כי יסתכלו בהן.
יודעי דבר (ומבקרי נסית) ידעו כי פנים אלד שייכות לנעגוד, נרדי, בתם של נחום
נרדי, הקומפוזיטור, וברכה צפירה, הזמרת. בנשואי־תערובת אשכנזיים־תימניים אלה גבר,
כנראה, היסוד המזרחי, והוא הבולט בפניה של נעמה, הפך אותה מועמדת רצינית לתואר

מלכת היופי בשנה שעברה.
בנסיבות הנתונות היתד הקאריירה של נעמה נתונה מראש: היא רוצה להיות שחקנית
וזמרת. התוצאה: נעמה קיבלה תפקיד בסרט השוודי שהוסרט לא מזמן בארץ ותפקיד שני
בסרט ״ארבע המשים וחמש״ שהסרטתו הושלמה זה עתה. אומרת נעמה, הנאמנה במידה שווה
לאביה ולאמה: יש לי הדם של שניהם.

״העולם הזה״ 765

מי נכנס
לבית
מ שו תף
לא מזמן פרסם זבר כתבה על אם אשר בתה עמדה על סף החתונה.
רק דבר אחד הפריע — לא היה לה חדר. היא גרה עם הוריה בחדר
אחד׳ חברה אף הוא גר עם הוריו באותם התנאים. לא היה להם כסף
לקנות דירה. התוצאה היתד, שהזוג, שיכול היה לחיות מאושר, ויתר על
הנשואים.
החידוש בכתבה זו היתד, ההצעה שצורפה אליה: מדוע לא תקים
הממשלה מעברות של בלוקונים — או אף של צריפים — בהן יוכלו
זוגות צעירים לגור, תמורת תשלום שכר-דירה הוגן?
הזוג הצעיר הוא רק אחד מאלפי זוגות, אשר חוסר השיכון הוא בעיית
הבעיות של חייהם. בעייה זו נוצרה הרבה זמן לפני שנהרו לארץ מאות
אלפי העולים, הרבה זמן לפני שמשק המדינה נהפך על ראשו מחוסר דביזים.
מקורותיו נעוצים עוד בימי הפרוספריטי של המנדט.
אכן הגולל. מאז הוציאה ממשלת המנדט את החוק להגנת זכויות
הדייר בשנת 1940 חדלה, למעשה, הקמת בנייני־מגורים להיות השקעה כדאית
לבעלי הון — אפילו המסחר במיצרכים קצובים, במחירים רשמיים, הכניס
יותר מאשר בנייה למטרת השכרה.
החוק שבא להגן על הדייר מפני התנהגות חסרת־בושה של בעלי־בתים
הפך במרוצת הזמן לאבן הגולל של הבנייה הפרטית. עד אשר לחץ האוב־לוסיה
ההולכת וגדלה הביא להתפתחות חדשה בבנייפה — דמי המפתח. אם
בעל הבית אינו יכול לקבוע בעצמו את שכר הדירה, או להוציא את הדייר
אם יימצא אחר המשלם יותר, הוא יאלץ את החפץ בשיכון לשלם בפעם
אחת את מה שהיה עלול להרויח משך כמה שנים• והאנשים שהיו זקוקים
למקום מגורים שילמו.
החלום החדש. ההתפתחות השנייה באה כאשר הגיעו דמי המפתח
לממדים אגדיים, .מדוע,״ יטאלו מודעות ענק ליד בניינים חדשים, ,תשלשל
סכומים כאלה לכיסים זרים? הוסף סכום קטן לדמי המפתח ורכוש לעצמך
דירה משלך !״
ואז עלה שחר הבית המשותף. קבלני בניין הקימו שכונות שלמות
של קוביות בטון, אחת דומה למשנתה, ועל כולן התנוסס השלט , :בית
משותף, דירות לוקסוס״ ,חלומו החרש של האזרח הישראלי. הדיור ההוגן,
אשר היה צריך להיות תנאי ראשוני לחיי משפחה, הפך מטרת תשוקתם
ומאבקם של רבבות.

יוסח אקסדרוד ומשפחתו היד
אקסל דו ד. מנהלחשבונות
כין הראשונים שעברו לגור כבניין
החדש, לפני בשנה, כדירה
כת שני חדרים כקומת הקרקע. לפני זה גרו כירושליים, לשס עלו מרומניה לפני
שנתיים. כדירה גרים יום ,?,אשתו, שתי בנותיו וחמתו. הוא עוכד כמנהל השכונות

״•״ויייו די »י *י יזי-ידי דוייראית מידידי ם. מבכרים

העלייה ההמונית לא השפיעה בראשיתה על מחסור השיכון
— הערים הנטושות ושיכוני הסוכנות קלטו אותה פחות או
יותר. אולם בתי הערבים התמלאו, קצב הבנייה של המוסרות
היה אטי מכדי לספק את זרם האנושות מחוסרת הגג, רבבות
עולים החלו מצטופפים באוהלים ובצריפים דולפים, כשעיניהם
לטושות אל בתי הבטון המוקמים בערים.
לכל הרוחב, מיטות. אך לא רק עולים הביטו בקנאה
בבתים החדשים ובמאושרים שיכלו להכנס לגור בהם• רבבות
בני הישוב הותיק יותר, שגדלו בינתיים והפכו דורשי שיכון,
הצטרפו אף הם לקנאה. צעיר, הגר יחד עם משפחה שלמה
בחדר אחד או שניים אינו יכול, למשל, לשבת לקרוא ספר במנו חה
— אחיו מתקן את השולחן, אחותו מאזינה לרדיו ומישהו
מהשכנים מנסה לחקות את. קרוזו.

התוצאה יכולה להראות בכל רחובות העיר: חבורות חבו רות
של נוער משוטטות בכל שעות היום והלילה, המבוגרים
יותר עוברים מבית־קפר, משעמם לקולנוע מחניק, מנ&ים לדחות
ככל האפשר את שעת שיבתם הביתה, אל החדר התפוס מיטות
לכל רוחבו.
רק חצי חי. יחיאל פינברג, צעיר תל־אביבי בן ,24 הגר
יחד עם הוריו ושלושה אחיו בדירה בת שני חדרים (מטבח
ושרותים משותפים) בבית ישן ברחוב יבנה, הוא בחור מההוא
עובד כמכונאי במוסך, משתכר יפה מאד. בארץ אחרת,
אשר אין מחסור הדיור מגיע בה לשלבים כאלה שבישראל,
היה יכול כבר להתחתן, להכנס לדירה בת שני חדרים, לשלם
שכר־דירה הוגן — הכל ממשכורתו החודשית. .
״במצב זר״״ הוא אומר ,״אני רק חצי חי. מעולם לא יכולתי

בן־ציון מרגלית עלה ארצה לפני •טנה מפולין ;
הוא דובר עברית רהוטה, עובד כמנהל חשכו־נות
בהברה תל־אביבית, יש לו מכונית פרטית
הוא נכנס לדירתו >שני הדרים) לאחר ישיבה של
בפנסיון, אליו נכנם עם עלותו ארצה. את הסכום הדרוש
לקניית הדירה קיבל כהלואה ממכר קרוב הנמצא כארץ
למעלה מ־ 20 שנה. הוא גר בדירה עם אשתו ושתי בנותיו.

1יםקרד,

שבר .

ש n 1ך

בקיר

ב n׳־ ד

אולגה ודוד וייסקירך גרים
בקומה העליונה של
הבניין /בדירה בת שני
הדרים. לפני זה גרו כחדר
אחד אשר אולגה נכנסה
לגור בו עם עלותה ארצה
בשנת . 1940 כשהחליטה
משפחת וייסקירך לעבור
לשיכון יותר מרווח, ערכו
מאזן של רכושם: נתברר
כי אם ימכרו את
חדרם ויוסיפו לתמורה
את כל חסכונות שנות
עבודתם ויקחו גם כמה
הלואות ומשכנתא, יוכלו
לקנות את שני החדרים.
לפני ארבעה חודשים התגשם
חלומם והם נכנסו
לדירתם. שני החדרים מרוהטים
עתה במינימום —
כל הכסף אשר דוד יכול
להרויח מוקדש לפרעון
החובות.

אביגיל ויופה •טפר נולדו עד שניהם בארץ. אך
אשר עברו לדירתם הנוכחית,
גרו בחדר אחד, עם
בתם איה (נקראה כד
מפני שנולדה ב־ 15 למאי)
על גג של בית. הם כין
הדיירים הצעירים ביותר
בבניין (אביגיל ,26 -יו-
סף ) 30 -ודירתם היא הגדולה
שבו (שלושה חדרים)
.יוסף עובד כשותף
בבית-חרושת לתריסים,
אביגיל מתעניינת בעיקר
בארכיאולוגיה, אותה למדה
באוניברסיטה העברית.
את מחיר דירתם השיגו
כעיקר על־ידי מבירת
חדרם הישן, אך העובדה
שאביה של אביגיל
הוא הקבלן אשר בנה את
הבניין הקלה במקצת על
הזוג.

n x t a Ai h
לקבל חינוך ביתי — כי מעולם לא היה מקום לשבת ולהתחנך
בבית. תמיד שלחה אותי אמי ״לשחק ברחוב״.
אפילו אם יחיאל יחליט לחסוך כל פרוטה, לוותר על ביקו רים
בקולנוע וכל שאר הדברים שאינם בגדר הכרח חיוני, לא
יוכל לאסוף את אלפי הלירות הדרושות לקניית דירה•
בעייה של התנזרות Xאמנם ישנם אנשים המכנסים
את כל רכושם וחסכונותיהם, לווים כסף מ:ל צד וחיים את
שאר חייהם ממש כנזירים, אוספים פרוטה לפרוטה לקראת יום
פרעון החובות החודשי. אך גם לא כל המחליט לנהוג כך יכול
לרכוש לו עתה דירה: המחיר עולה בהתמדה, הבנקים ומוס דות
אחרים אינם נותנים עוד הלואות לצרכי דיור.
״אפילו אם משכורתי תעלה פתאום לממדים עצומים,״ מסכם

יחיאל ,״לא אוכל מעולם לקנות דירה בכוחית עצמי. אין לי
אפילו חדר ישן שאני יכול למסור אותו ולקבל תמורתו דמי
מפתח. כדי להגיע למצב זה, צרין למצוא מקור הכנסה נוסף —
אב עשיר, או אולי איזו ירושה פתאומית מדוד אמריקאי, או
— ספסרות בשוק השחור !״
כדי לברר עד כמה שהכניסה לבית משותף היא באמת בעייד,
של התנזרות מכל טוב העולם או תלויה במקורות הכנסה צד דים,
בחר העולם הזה בבית משותף בן עשר דירות, בצפון תל־אביב,
ערך ביקור אצל משתכניו. מתשע המשפחות הגרות בו
(דירת הגג עדיין ריקד ,),מצאו כתב העולם הזה וצלמו אותו
ערב רק שבע. בשני עמודים אלד, הם מגישים את אשר ראו
ואת אשר שמעו על אותן המשפחות, מי הן, כיצד נתאפשרה
כניסתם לבית משותף.

שמואל טננכאום גר עם אשתו ושלושת כניו
טנבב או ם, ס!חד כדירה כת שני הדרים וחצי כקומה העליונה
של הכית. לפנים גרו כדירה כת שלושה
הדרים אף עזכו אותה כי עכודת החזקתה קשה מדי כשכיל הגכרת
טננכאום והמצכ אינו מרשה להחזיק עוזרת ככית. שמואל טננכאום
הוא סוחר, עלה ארצה לפני !9שנים מאוסטריה. את מרכית מחיר
דירתו כיסה על-ידי מחיר הדירה הראשונה, הוסיה את ההפרש.

ננו מ 1ד ,

רכקה ומשה שמול נכנסו
לדירתם לפני שנה.
רכקה, שעלתה מפוליו
לפני שש שנים, גרה
עד אז אצל קרוכים
ואילו משה גר כחדר
רווק. את מחיר הדירה
השיגו. מחסכונותיהם,
משכנתא של
600 לירות שהקכלן
נתן לכל דייר, הלואות
מכנקים. וגם קואופר-
טיכ יעל, כו עוכד משה
כנהג, נתן להם הלואה
לעזור כרכישת הדייי•
רכקה.
ומשה נכנסו ל׳
דירתם מיד לאחרי ני שואיהם,
הצליהו למלא
את התנאי המינימלי
הדרוש לכל משפחה
-דיור הוגן, שלא
כל זוג צעיר כארץ
יכול היום להשיגו.
לשם כף, משקיעה ה משפחה
חלק ניכר מהכנסותיה
החודשיות
לפרעון החוכות -
פדעון שיימיטך־ שנים.

אכרהם רוזג-
שטרום,50 ,
עלה מרוסיה
להתחתן. מק-
*!־?ו: גרס; « ו » ו ס J S 7 .) 1״ חפב סו 7דירתו הנוכחית
(! 2חדרים) גר כדירה שכורה כת שני חדרים כרחוכ
המלד ג׳ורג׳ .גס אילו היה לו מיגרש כיד המעביר, שם כנו חכרי דן
רכים את כתיהם, לא היה עוכר לגור שם. זה רחוק מדי ממרכז העיר
ודורש מהמשתכן שתהיה לו גם מכונית פרטית. הוא נעזר כקניית
הדירה במשכנתא וכהלואה מקופת התגמולים של דן .״אל יחשוכ
מישהו כי זהו דכר קל להכנס היום לדירה,׳׳ הוא אומר .״זה דורש
־ חיים שלמים של עכודה וחסכון.׳׳

n * o n

«מן שאן כידי׳
לפתע פתאום ירד חום הקיץ על ישראל.
ועם החום של הטבע עלה וגבר החום אשר
בלב אדם.
משך שבוע גברה כמעט בכל חוגי האוב־לוסיה
ההתמרמרות נגד ההתקפה האחרונה
של המיעוט הדתי, שהצליח באמצעות מקח
וממכר מפלגתי מפוקפק ביותר להטיל את
מרותו על רוב האוכלוסיה. התקרב המועד
בו ישתק חוק השבת הדתי את התנועה
בארץ ״משקיעת החמה ביום הששי ועד צאת
הכוכב הראשון במוצאי שבת״ .לא רק בעלי
מכוניות, כי אם גם רבבות אזרחים אחרים
ראו בדבר התגרות ערומה בחופש האדם,
אשר הצעיף הדקיק של פטפוטי־חסכון אינם
מסתירים את ערוותה.
זו הפעם הראשונה, מאז קמה המדינה,
עלה באופן ספונטאני בלב אלפים הרעיון
לעבור להתקפה נגדית, לארגן תנועה המו נית
למלחמה בשלטון המיעוט הדתי. אנשים
רציניים, עורכי־דין נכבדים ומנהלי חברות,
השמיעו דברים קודרים על הצורך במרי
אזרחי, בעליה המונית של אלפי מכוניות
ירושלימה ביום השבת, ובהתנגדות פסיבית.
בבתי הקפה, שם יושבים אנשים תוססים
יותר ורציניים פחות הושמעו הפסוקים המקובלים
ש״יש לעשות משהו״ .כרגיל, לא
התכוון איש לכך ברצינות. כי פסוקים מסוג
זה לא נשמעו ב8עם הראשונה. הם שייכים
למילון הקבוע של הנוער, משוחרר הקרבות
וחסר המעשים.
אולם באחד מבתי־הקפה נמצא, כנראה,
אדם ששאל את עצמו: מדוע לא? מדוע
לא לעשות איזה מעשה שהוא, חסר־חשיבות
כשלעצמו, אך שיעורר הד ויוכיח שמעשי
הדתיים מעוררים התנגדות? הבחור שוחח,
אולי, עם בחור אחר, השניים החליטו לעשות
את המעשה בעזרת פצצת-הפחדה, ספק מע שה
קונדס, ספק הפגנה• חיילי קרב אינם
רגילים להתיחס ברצינות לפצצות הפחדה,
אשר בשדה הפתוח אינן יכולות לגרום לשום
״ כמות של חסרי נפץ. ביום הששי
בערב נפלה פצצת הפחדה פרימיטיבית לתוך
מרפסתו של דוד צבי פנקס, שר התחבורה
האחראי לתקנת השבת החדשה. הפצצה לא
התפוצצה, אולם משמר שוטרים הופקד על
הבית.
לוא היה המעשה פרי ידו של ארגון מחת רת,
היה העניין מסתיים בזה. איש מחתרת
רציני אינו חוזר שנית למקום בו נכשלה
פעולה קודמת. אולם שיקול זה אינו קיים
לגבי אדם או אנשים העושים מעשה ״מן
* רימון הפחדה צבאי הוא נלי־נשק המש מיע רעש גדול ויוצר הדף אויר בלבד, ומט רתו
היחידה להוריד את ראשי האויב שעה
שהמסילים מסתערים עליו. המסתער רץ לק ראת
הרימון המתפוצץ, העשוי לצורך זה
בצורה שלא יובל לגרום לשום חבלה גופ נית.
אולם בחדר סגור, כאשר הדף האויר
נתקל בהתנגדות, עלול ההדף לנפץ דלתות
וחלונות.

שאן כיף״ ,לצורך סיפוק עצמי בלבד. הם
חזרו למחרת היום, הדביקו לדלת הדירה
פצצת הפחדה שנייה• הפצצה התפוצצה, גר מה
גזק־מה לדלתות ולשמשות, לא פגעה
בשר, באשתו, בבתו ובבנו, מי שהיה מפקד
אחרון בעיר העתיקה ושבוי בידי הלגיון.
מיד אחר המעשה אסרה המשטרה שני
צעירים, שנראו לה חשודים. בבית אחד מהם
מצאה, לדבריה, כמות של חומרי נפץ —
גם הוא סימן שאם אמנם דייר החדר ביצע
את המעשה, לא התיחס אליו ברצינות יתר.
איש מחתרת אינו משאיר חומרי נפץ בחדרו
בצאתו לפעולה.
פרט קטן אחד. עתוני הבוקר (פרט
להארץ, שלא הזכירו כלל) הקדישו למעשה
כמה שורות. הקורא קיבל את הרושם האמי תי
— שהוטלה פצצת הפחדה ליד דירתו
של השר, מעשה הפגנה שאין להצדיקו בשום
פנים, אך שבכל זאת אינו מעשה המזעזע
את העולם.
הפצצה האמיתית נשמרה לעתוני הערב.
להם היתר, זאת פצצה שנפלה מן השמיים.
הפצת עתון הערב תלויה בגודל הכותרות
הראשיות. אחרי הירידה של השבועות האח רונים
היו עתוני הערב זקוקים לכותרות
שמנות• הן סופקו להם על־ידי פרט קטן :
אחד משני החשודים היה עתונאי מפורסם.
פרט קטן זה, כתוספת למעשה עצמו, הוא
יצר את הסנסציה. לפיכך היו עתוני הערב
מעונינים לשים את הדגש דוקא על אישיותו
של החשוד, ואמנם היה זה חשבון נכון :
הפצת שני עתוני הערב עלתה ביום הראשון
ב־ ,40%אחד מהם גם הוציא שתי מהדורות.
אולם כנגד הצלחה מסחרית זו יש לשקול
הפסד קטן: נוצרה אוירה ציבורית המרשי עה
מראש את העציר, מתעלמת«מחוק ההגי נות
הראשון אשר לפיו הנאשם חף מפשע
עד אשר יורשע על־ידי בית־דין מוסמך.
ארגעה סעיפים. העציר, ששמו גרם
לסנסציה זו, היה עמוס קינן, בן ,26 חביבם
של רבבות קוראי מדורו, עוזי ושות׳ ב־הארץ,
מחבר סיפורים ופזמונים לרוב, לפנים
חבר מערכת העולם הזה לאלפי צעירים
הוא מוכר כאדם ססגוני ביותר, חייל לוחם
במחתרת ובצבא.
לעתון ערב אחד לא היתד, הסבלנות לח כות
לפסק־הדין, העלול להינתן רק בעוד
כמה חודשים. הוא הרשיע את עמוס קינן
במשפט פרטי משלו, שפך עליו קיתון של
גידופים, קשר אותו עם קבוצת הכנענים
(אשר עמום פנה להם עורף לפני שנים).
גרשום שוקן, עורך הארץ, מעסיקו של
עמום קינן, נקט עמדה הגונה. הוא הרשיע
את המעשה עצמו, יעץ לקוראיו לדחות את
פסק־דינם עד לפסק־דין השופט. יחד עם זאת
עזר לאמו של עמוס למצוא סניגור מתאים.
אותה שעה ישבו העצורים בכלא, מנות קים
מן העולם, לבדם עם ההלם העובר על
כל אדם בהאסרו. עמוס סרב לדבר עם עורך־
הדין יעקב הניגמן, עד ששוכנע כי אמנם
נשלח על־ידי אמו. כשהובא בפני השופט,
** בתפקיד של עורך־כיתוב וכותב רשי מות
(בחתימת אזזאב יתר) .בין השאר עזר
להניח את היסוד לסידרה נוער מחפש את
המחר.

שהוציא נגדו פקודת מעצר, היה שקט אך
עצבני, התרגש רק כשעמד מול אמו שפיר־נסה
את המשפחה מאז ילדותו, חברת מפא״י
שאישיותה המיוחדת במינה זכתה נאמנה להערצת כל שכניה.
הסעיפים לפיו יואשמו הנעצרים, כנראה :
סעיף ( 235 גרם נזק גופני) ,אשר עונשו
המקסימלי הוא מאסר עולם, סעיף ( 326 גרם
נזק לרכוש) ,סעיף ( 34 קשירת קשר) וסעיף
( 66 החזקת חומר מפוצץ).
כטרם משפט, חזית כוח. המיוחד
במעשה• כולו, כמאורע ציבורי, הוא חוסר

גרשום שוקן וידידה י
עניבה צבעונית
היעלית שבו.
אם היה בי עיי המבצעים לעזור בגיבוש
חזית אנטי־דתית, הרי השיגו את התוצאה
ההפוכה. על־ידי מעשה קונדס, שקל היה
לנפח אותו ולתארו כנסיון למהפכה לאומית,
ניתן לגוש הדתי בדיוק הדבר אשר אותו
ביקש: להסיח את הדעת ממעשה הכפייה
הגדול של חוק השבת, להפנות את זעם ה המונים
נגד מעשה הטירור הקטן והמבעיש.
המעשה הרפה את ידי המהססים בקרב האו פוזיציה,
ששאלו את עצמם אם חוק השבת
כדאי למפלגתם, גיבש את הקואליציה כולד,
סביב לשר הנפגע. ואילו לאלה המכשירים
את הקרקע לדיקטטורה, ניתנה עזרה נוספת
לחיסול ההדרגתי של ערובות הדמוקרטיה.
אולם מעל הכל הטיל המעשה מבוכה בק רב
המחנה הגדול של מתנגדי הדתיים. רוב
רובד, של האוכלוסיה מתנגדת בחריפות ל כפייה
הדתית. אולם רוב רובה של האוב-
לוסיה מתנגדת גם למעשי אלימות. לחוגים
האנטי־דתיים הנחיל המעשה תבוסה רבה.
לא היה כמעט איש שלא שלל את המעשה.
אולם גם בין השוללים היו שלא העלימו
את השתתפותם בגורלם של העצירים, אשר
חזית כוח עצומה התגבשה נגדם עוד בטרם
החל משפטם.

מ 1ה הוד־*

לפני מלחמת העולם הראשונה מלך בעי ריית
וינה אדם בשם לואגר. הוא היה ראש
מפלגה אנטישמית פראית, דוגמה חיה לצעיר
וינאי ששמו נתפרסם כעבור זמן בעולם —
אדולף היסלר. אולם כשהגיע לואגר לשלטון
מצא שכדאי לו לעשות עסקים עם יהודים.
כשבאו ידידיו ושפכו עליו דברי תוכחה,
אמר בכעס את המשפט המפורסם :״אני
הוא הקובע מי זה יהודי ! ״
במדינת ישראל נטוש הקרב על אותה בע־ייה:
מי קובע מי זה יהודי? חוק המדינה
הופך את היהודי לבעל מעמד מיוחס —
יהודי רשאי בכל שעה לה,כנס לארץ ולהת אזרח
בה. אולם מי זה יהודי?
החוק שותק על נקודה זו. ובצדק, כי אין
אדם בעולם היודע לענות בבירור על השאלה.
יהודי יכול להיות אדם המאמין בדת היהו דית,
או שאחרים חושבים שהוא יהודי, או
שעבר ברית מילה, או שהוריו חשבו את
עצמם יהודים.
לפני שבוע פרסם הרביי מורים קרטצר,
ראש הרבנים הצבאיים בצבא ארצות־הברית,
מאמר בשבועון האמריקאי הנפוץ ליק. אומר
הרביי :״יהודי הוא זה המאמין באמונה
היהודית.״ אולם גם הרביי מרגיש שאין ה הגדרה
מספקת: יהודי הוא גם זה החושב
* העתונאית גרוה לופט, אשתו הראשונה
של חיים ארלוזורוב.

שהמסורת היהודית היא שלו, או החושב את
עצמו ליהודי, או החברה חושבת אותו ליהודי.
אולם
מד, יקרה אם מחר יכריזו על עצמם
100 אלף אזרחים סובייטיים ממוצא תורכמני
כעל יהודים י או אם 700 אלף הפליטים
הערביים יודיעו שעברו לדת היהודית וידרשו
כניסה חופשית ואזרחות איטומטית
בישראל?
לפיכך חשוב מאד שיהיה אדם רשאי לק בוע:
זה יהודי וזה לא, כפי שהדבר ימצא
חן בעיניו. פרקליט המדינה הודיע שזכות

השתתפות גופנית
זו שמורה לו• אולם שר הפנים, משה שפי רא,
האחראי לענייני אזרחות ולענייני עלייה
תובע גם הוא את הזכות• באם כי שניהם
יהודים טובים, ספק גדול הוא אם גם הם
יודעים במה בדיוק טמונה יהדותם.
היטעדטאכער בשלהי מלחמת העצמאות נפוצו בארץ כו בעים
שנשאו את הסיסמה המעודדת ״א מתנה
פון די יידישע היטעלמאכער אין אמעריקא״
(מתנה של יצרני הכובעים היהודיים בא מריקה)
.אנשים רבים קיבלו את הכובעים
ברצון, מחוסר כובעים אחרים. אולם מעסים
סברו שמתנת הכובעים של ההיטעלמאכער
שקולה כנגד מתנת הדם של החיילים הקר ביים
הישראלים.
תיאוריה מעניינת זו נשמרה לאריה גל-
בלום, סופר הארץ בארצות־הברית, שכתב
ביום העצמאות כתבה שהרימה גבות עינים
רבות: ההשתתפות הכספית האמריקאית
במלחמה היתר, שווה להשתתפות הגופנית
של הנוער העברי.
לפני שבוע עלו גבות העיניים בכמה מילי מטרים
נוספים. ביניהם גבות עיניו הספרו תיות
של נתן אלתרמן בטור השביעי שלו.
כי במאמר ראשי, בלי ספק פרי רוחו של
גרשום שוקן עצמו, עורך הארץ, טוען העתון
לא פחות ולא יותר :״יסודותיה של היה דות
האמריקאית הונחו על־ידי בני דורם,
חבריהם וקרוביהם של הבילו״יים ושל אנשי
העלייה השנייה, השלישית, הרביעית וה חמישית.
ההבדל
הוא, שיהודי אירופה שהגרו לא מריקה
עשו גדולות במלאכה, במסחר וב תעשייה,
והפכו מבני עיירות בטלנים וקבצנים
לקיבוץ היהודי העשיר ביותר שנתקיים באחד
הימים בתולדות עם ישראל ואילו אותו חלק
של יהודי אירופה שעלו לארץ־ישראל הניחו
אמנם את היסודות לחידוש עצמאותנו ורי־בונותנו,
אך נכשלו באופן מפתיע מאד דווקא
בבניין משק לאומי המסוגל לשאת את עצמו.״
אם יש בכלל משמעות להשוואה״ הרי היא: ללמוד ועין־חרוד
בית־אלפא
בני על לקח מן ההיטעלמאכער, לתהות על קנקנם
כדי להבין כיצד מקימים משק לאומי בריא.
כי בעוד שבאמריקה ד,תעשיה הגדולה היא
כמעט כולה בידי האלמנטים האנגלו־סאכסים,
הרי שהתיווך, המסחר ותעשיית בגדי־ד,גבי רות
היא בידי היהודים.
מאז באו העצמאות והכובעים חדרו הרבה
אופנות אמריקאיות לציבור הישראלי. תחילה
באו העניבות הצבעוניות והחולצות המשו בצות$
.זחר כך באו בגדי הים מסוג בקיני.
המאמר הראשי של הארץ מספק את היסוד
לאופנה מסוכנת יותר: הבריחה מן העבודה
היצרנית, גם כשהיא כדאית, אל היטעל-
מאכער.

,העולס הזה״ 765

חשודי נצצת טקס בבית המשפט

שופט השלום צבי וולדמן מקשיב לדכרי המשטרה -החשודים בהפלת הפצצה כבית השר מאחורי מחיצת הנאשמים (משמאל)

חניכי קורס קצינים פנחס שירצקי ויהודה שפריצר
שעצרו שנים מהחשודים כלילה תוף איום באקדחיהם

שאלתיאל בן־־יאיר, עמום-קינן וויליאם שטיינר מקשיבים
לדברי ם ניגורם. הם עשו רושם שקט כמהלך הדיונים

המסך יורד ; העצורים מוחזרים לכלא כשהם כבולים איש לזרועות רעהו

אמו של עמוס ואחיו (ממושקף) .משמאל: שמאי זוהר

w w v w v w v w y w w v w w w w v w v w v w v v w w w w w w v v w v w w w w w v w w w y w

jv v v w v w M w jw v w y v w w v w

*^MBI
1111

ל־אביביים, דיירי הרחובות הסמוכים לשפת ימה של העיר עוד
זוכרים את האזור סביב הצטלבות הרחובות פרישמן ובן־יהו, ה
Bכשכונת נורדיה. הנער שהטיל את חיתתו על שכונת נורדיה בראשית
ש נו ת העשרים היה מלך הרוגטקות יוסף (״יוסקה״) וייסמן רחב
־כתפיים.

יוסקה היה יוצא בראש נערי השכונה (ביניהם אחד יגאל מוסנזון שהיה
מומחה להטלת גולות זכוכית לבור) לצייד, בו היו מנסים את כוחם בקליעה
אל צנצנות המלפפונים שעל דוכני החנוונים בשכונה.
בפינה אחרת של העולם, בברלין בירת גרמניה, התאגרף אותה שנה () 1925
מכבי צעיר בן , 17 אמיל אבינרי, נגד אלוף המשטרה הגרמנית במשקל קל,
מילר, וגבר עליו אחר שלושה סיבובים.
למרות שרבבת הצופים העריכה את המתאגרף היהודי השחרחר והמוצק,
לא העריך אמיל את הגרמנים, עלה כעבור שנה לארץ־ישראל. תוך שנתיים
התאקלם לחלוטין, גבר על אלוף הצי הבריטי במשקל כבד, סימון אלביט הרבי,
למרות שהוא עצמו היה משקל חצי בינוני.
כמקום מועדון, כריכיית ספרים. בשנת הדמים 1929 נוסד מועדון
האגרוף על שם בני ליאונרד (יהודי אמריקאי, אלוף עולם משקל קל ) 1915— 1923
ושני הצעירים יוצאי תל־אביב וברלין נטלו על עצמם תפקידים בהנהלת המועדון.
אמיל ויוסף היו לידידים בלב ובנפש וב־ 1932 החליטו להפוך מצילים על שפת-
ימה של חל־אביב•
כשחודש »ועדון בני ליאונרד כעבור 18 שנה התנדבו שני המצילים־הספורט־אים
לאימון. אך עיריית תל־אביב שמה את עבודתם לאל, הפכה את המועדון
לכריכיית ספרי לימוד.
כמקום רצפה קשה, שעם. שני המצילים לא נואשו, החליטו כי לא
יוכלו להסתפק בהצלת נפשות מהים. התפקיד חיכה להם גם ביבשה — לדאוג
לבריאות התושבים ולפיתות גופם.
תוך לגימה באחד הערבים בקפה פנורמה השפתימי החליטו להקים אולפן
לתרבות הגוף. אחר חיפושים ממושכים מצאו מקום מתאים בשכונתם, באולם
קרקע של הבית מס 34 .ברתוב סירקין•
המצילים מפתחי ומבריאי הגוף לא הסתפקו באולם המרווח, העמידו לעצמם
כמה דרישות רפואיות: כדי שהמתעמלים לא יספגו את הזעזועים הנובעים
מקפיצות והתעמלות על הרצפה הקשה הפכו את כל בתי־המסחר עד שהשיגו
רצפת שעם, עליה חנכו את אולפנם בסוף חודש מרס, ביום הבריאות הבינלאומי.
אימוניהם של אמיל ויוסקה לא מוגבלים למין וגיל, זוכים לטיפול אינדיבי דואלי
(ואם רוצים בכך אף במסג׳ים) ולעולם אין קבוצת אימונים עולה על
חמשה איש.
__כשלמה. כלר ישראל אומר אמיל :״מכל מלמדי השכלתי 1״ מתמכר לעתים

שני מצילים?{ל חסקה. אמיל (למעלה, מימין) ,מדגים לחשמלאי דוד,28 ,
קובושימה, שעה שיוסף (למעלה) מפקח על אגרופם של יוחנן ,9 ,המתקיף (מימין)
גופיותיהן סמל האולפן — חסקה ועליה שני מצילים. לפני שפתחו את מועדונם החדש
תל־אביב. לפני שנת״ם הם פתחו מועדון לאיגרוף ולאימון גופני, אולם נסגר — כי

חיסול מתנגד לפי נללי הג׳ודו נ
את אילן .9 ,יוסף ואמיל לובש
היו שני החברים ידועים בעיקר בג
המקום היה דרוש לעירית תל

אולימפיאדה
״אנו רצים לאול־מפ״דה״
ראשוני היוצאים לאולימפיידה לבשו חגיגית,
ציפו לברכת הפרידה של ראש הממשלה
בגנו הנהדר אשר בקרייה. אך בי. ג׳י. התערב
עם נציגי הועד האולימפי שביקשו שימליץ
על שיגור מלווים נוספים (ראה להלן) .תשו בתו
של בי. ג׳י :״אין זה מענייני ! *
אחר יצא אל הספורטאים (הכדורסלנים
שיצאו לתחרויות מוקדמות בקופנהגן הדנית,
ארבעת הקלעים ושתי האתלטיות) מסר לידיהם
את דגל המדינה העתיד להתנוסס בין 60
יגלי האומות בהלסינקי.
ראש המשלחת המכבי נחום חת, הנושא
בראשות יחד עם מרדכי ז׳יליסט (הפועל),
סקר לפני ראש המשלה את תולדות הועד
האולימפי, הודיע :״הפעם הראשונה אחרי
אלפיים שנה תתיצב משלחת ספורטאים יש ראליים
באולימפיידה.״
תשובת בי. ג׳י. הקצרה כללה הערה על
מוצאו הספורטאי של השם ישראל. יעקב
זכה בשם ישראל אחר שנאבק לילה שלם
עם מלאך והתגבר עליו (״כי שרית עם אלהים
ואנשים ותוכל״).
לבסוף ניגש בי. ג׳י. לספורטאים, שוחח
עמהם בלשונותיהם: עם המאמנים.האמרי קאיים
אירוי מונדשיין (אתליטיקה קלה)
וטובי רסקין (כדורסל) אנגלית׳ עם האתלטית
אולגה ויטנברג צ׳כית ועם הצבר אברהם
שניאור (כדורסלן) עברית.
שאל ראש הממשלה, אחר איחולי הצלחה
סופיים :״אני יכול ללכת?״ ענתה האתלטית
לאה הורוביץ :״בבקשה, אדוני. אנו רצים
לאולימפיידה.״

משד חרישיים 10 ,ק״ג.

רופא לכד דור ש

ק ב, קי > ן. אילנה , 15 ,נזתאנזנת בבקבוקי עץ הטובים להרחבת והישרת הכתפיים, לנוכח ציורו ש׳
דמפסיי (משמאל) אלוף עולם משקל כבד ! 919— 1926
תחילה למדה תנועות עם בקבוק אחז, עברה אחר כן
לשני בקבוקים המונפים בקצב אחיד, בזה אחר זה,

מורו, הפרופסור היפאני ג׳וזו
חליפות מאמנים לבנות שעל
פעילותם כמצילים על שפת ים
ב לפתיחת כריכיית ספרים.

r 0 * Dקפיצים. א׳ לן ,5 1חובט בבובת ו*יג רון
מקפיצ פלדה. הסביר מנהל ביח״ר פרדייז (למזרונים)
״פארוק קנה לשחייניו חווילה. לכם לא נתנו דבר. קח
את הבובה כמתנה. זוהי תרומת מפעלנו לפיתות הספורב
הכוה
על הבובה מצויירת נקודות. התורפה של

בהודיע חבר הוועד האולימפי נחום חת
(איש מכבי וח״כ ציוני כללי) שיצרף למש לחת
האולימפית גם רופא, לא ערער איש
מבין הספורטאים היוצאים על כך. אחרי הכל
אין נבחרת רבת חברים 28 יכולה לצאת
למבחן מפרך, כמשחקים האולימפיים, בלי
רופא.
אולם כשנודע לספורטאים שהרופא אינו
אלא ד״ר אביגדור קורן, יו״ר התאחדות הש חייה
אחר שעות קבלת החולים (העולם הזה
,)763 שנתבקש לד,שאר בארץ כדי לא לתפוש
מקום של ספורטאי, לא מצא הדבר חן מיוחד
בעיני חברי הנבחרת.
לדבר לא היתד, סיבה אישית. הסיבה היתר,
הרבה יותר פשוטה. לנבחרת הישראלית כבר
הוקצב רופא, יהודי אמריקאי, ד״ר הארי
וורבין, שהתנדב ללוות את הנבחרת להלסינקי
על חשבונו הוא.
כיוון שהתנדבותו של ד״ר וורבין הושתקה
עד לאחר מינויו של ד״ר קורן, מצאה המש לחת
הישראלית את עצמה מלווה שני
רופאים.
אמר אתלט אחד :״כנראה שרופא אחד
יטפל בספורטאים והשני כמלווים 8״

ל\בדוה. וכות קדימה
לפני 12 שנה השתתפה אווה סאקאיי ב תחרות
השחייה הראשונה בחייה. באמצע ה תחרות
איבדה את כובעה, דבר הנחשב כמב שר
רעות. למרות חששה מסימן הגורל ושע רה
הארוך שנסתבך לפני, עיניה הגיעה אווה
ראשונה.
תוך שנה נוספת שברה את שיא הגברות
בשחיית 100מ׳ חזה 200 ,מ׳ ו־ 400מ׳ .תוך
חמש שנים הפכה אחה אלופת שחייניות הונ גריה
והשנה הפכה בת ד,־ 24 בעלת השיא ה עולמי
בשחיית פרפר 100מ׳ גברות.
הנסיעה היתה כדאית. השגיה של
אחה לא באו לה בנקל, ב־ 1945 עברה מרחק
של 485ק״מ (ב־ 100ק״מ יותר מהמרחק
מטולה —אילת) באימוני שחייה, ב־ 1946 היתר,
מכסת שחייתה 584ק״מ.
כעבור שנה נוספת, כשעמדה לסיים את
לימודיה כרוקחת . ,נאלצה לשחות מדי יום
תשעה ק״מ (מהם שניים קראול, שעבד, פר פר)
.התוצאה: למרות שבאולימפיידת לונ דון
1948 השיגה רק את המקום הרביעי
(היא חלתה לפני האולימפיידה) היתד, ב־1950
בעלת 11 שיאים לאומיים.
בינתיים סיימה אחה את לימודיה, החלה ע ד
בדת בבית־חולים ונישאה לשחקן כדורמים.
לקראת אולימפיידת הלסינקי התאמנה שלוש
שעות ביום, יצאה למסע תחרויות בברית־המועצות.

1ספורטאית
וסרן צה״ל. אח
באולפן. היא מתאמנת, לבושה
1עם, ליד קפיצי הפלדה. מימין
ה, משמאל —ה ר זאת המתניים.
1ות. הם סוד הגזרה המפליאה

הנסיעה היתה כדאית. במוסקבה הציבה
אחה, החודש, שיא עולמי בשחיית פרפר
100מ׳ ( 1.16 דקה)• אולם אין זאת מוכרתה
היחידה של אחה ממסעה. בעוברה, השבוע,
בקרקוב הפולנית, הזמינה את טוב השחיינים
בעיר לתחרות בבריכה העירונית. אחה ניצ חה
אותו, כפי שאפשר היה לצפות, בהפרש

mnnאחו ושלושה m u

״לא״ מוחלט בפעם השלישי ת

בהתאסף קבוצת יושבי.כפית״ בבית־משפט
השלום כתר-אביב, הושמע סיכום התהליך ה משפטי
הממושך והמרתק של הגניבה הספרותית
הראשונה כארץ כה נפגשו מ. גיורא, צבי
בן־היים ואלכסנדר פן.
עורך־הדין המגושם והמלומד פלטיאל דייקן ,65 ,מרצה
למשפטים באוניברסיטה העברית, נציגו של המשורר התובע
מ( .משה אלימלך) גיורא, סיכם את סיפורו של גיורא לפני

בקבוע עד תביעה רביעי, עורך הוצאת דביר, המשורר
ירוחם (ענבר) לוריא, שהסימונים שבלטו על כתב־היד של
מ. גיורא( ,מאחוריו נרשם גם שיר) שהובא כמוצג לבית־המשפט,
הם בכתב ידו של אלכסנדר פן, הודה פן בהצהרת
לוריא. אך סניגורו, אפרים איון נמוך הקומה, התרומם,
קבע: אין זה מוכיח ולא כלום. כל מה שזה מוכיח הוא
שכתב היד היה שעה קלה בביתו של פן, הוחזר עם תיקונים
לגיורא.

.ל א ידוע, מ• גנ ב ממי״
הוסיף איון: כתב היד שהובא ע״י גיורא והונח לפני
השופט איננו כלל חבלנים, כפי שבוצע סופית ע״י גיורא ובך
חיים. אחר יצא ב״לא ידוע מי גנב ממי,״ אותו הסביר :
זוהי הדפסה של המחזה אחר הוצאתו לאור של כולם כאחד.
חבלנים במקורו נמצא במקומות בלתי ידועים, העתקיו חולקו
בזמנו לאנשים שונים, ביניהם יוסף שפרינצק, נשיא המדינה
בפועל, ולשעבר יו״ר ועדת הרפרטואר של הבימה (בתקופת
המשבר שלאחר שיבת התיאטרון מאמריקה.) 1948 ,
אחר קבע איון שחוות דעתם של אנשי הבימה ״לא מענינת
אותנו כי: א) איננו יודעים מה הקריאו. ב) איננו יודעים
מה שמעו. ג) אין זו עדות קריאה אלא עדות הקראה.״
עדי הבימה לא יוכלו להשבע שהמוצג המונח על שולחן
השופט הוא אותו החבלנים שלקריאתו האזינו. איון הציג
לפני ביח־המשפט שאלה יותר מעניינת: האם המסמך
חבלנים המונח תחת אפו של השופט הוא מסמך ממנו
העתיקו את המסמך כולם כאחד 7הסכים השופט מלחי :
מה שהתרחש בהבימה איננו קובע לגבי הבעלות על המחזה.
המשיך איון, בנגבו את זגוגיות משקפיו: כולם כאחד היא
יצירה מקורית בסגנונה ובלשונה, נעשתה ע״י בן־חיים ופן.
אחר ניתח איון את חוק הקופירייט: החוק מגן על צורת
הדברים וסדר המלים, לא על הרעיון. שלושה אנשים יכולים
לכתוב על נושא ורעיון משותף ! במידה שצורת כתיבתם
וסגנונם יהיו שונים — חוכר יצירתם כעצמאית. הקושי

צתו הכחולה ובמכנסיו האפורים, זסיפר כשחיוך קל מרחף
על פניו יפי־התואר שלחייהן מכוסות פיאות מגודלות: כש באו
אליו בן־חיים וגיורא היתד, הכוונה המשותפת שהוא
יבצע שכלולים במחזה, אך ״זרקתי אח זה מידי כדבר חסר
כל ערך ספרותי״ .לבסוף הודה פן, שישב על המחזה עם
בן־חיים וגיורא. בן־חיים סיפר לו על העלילה והנפשות, אבל
בלי כל קשר עם חבלנים.
המשיך פן :״הסברתי להם כיצד צריכה להתניעע כל
דמות במחזה, מה היא צריכה לומר ולעשות.״ על גיורא
הוטל התפקיד להמחיש בכתיבה את הוראותיו של פן• נזכר
פן :״אמרתי להם מיד שישחררו אותי מהתפקיד, שלא יצא
מזה כלום.״ גיורא חדל לבוא אל פן.
לאחר ששוכנע ע״י בן־חיים כתב פן מחזה בשם כולם
כאחד בו מופיעות אותן שמונה הדמויות שהתנועעו תחילה
כחבלנים. הסביר פן את הפירוש השמי, כולם כאחד, למחזה
החדש: כל אחת משמונה הדמויות מסוגלת לבצע את אותו
מעשה הגבורה שביצע גדעון, גיבור המחזה הנכה שפוצץ
את עצמו בבצעו חבלה בגשר אויב. ההבדל האלכסנדר פני
בין שני הגדעונים: גיבורו של גיורא בכייני קצת, מבכה
את גורל היהודים, את תקופת היטלר והגלות. אצל פן
ממעט גדעון לדבר, הופך דמות גיבור קומוניסטי של הצבא
האדום.

כיצד נראית מכונת •ד״די?
גילוי נוסף שצויין ע״י התובע, עורך־הדין דיקן, העמיד
את בן־חיים במבוכה: בבוא בן־חיים ופן לקריאה שלישית
בפני ועדת הרפרטואר של הבימה, לא שכח בן־חיים להזמין
את גיורא להיות נוכח בקריאה למרות התנגדות פן. ציין
דיקן: זוהי מעין הודאה ישירה בזכותו של גיורא למחזה.
התערב איון: שום דבר. בן־חיים היה במצב מסובך. מצד
אחד לא יכול היה להכחיש שגיורא עבד על המחזה, הוא
רצה לגרום לו סיפוק, לא לדחוק את רגליו.

שופט השלום הראשי והמשופם, אליעזר מלחי, בעל הדבור
השוטף והמדוד :

סגן־אלוף זאב צ׳רניאבסקי גבה־הקומה ונמוך־הקול, ראש
ענף הסברה והשכלה במטכ״ל/אכא וותיק ההגנה, אליו באו
פן ובן־חיים לשאוב חומר על גבורה מתקופת המחתרת,
הסעיר את התובעים בהודיעו: שמעתי את שתי הקריאות
(חבלנים וכולם כאחד) וכולם כאחד נשמע לי מחזה חדש
לגמרי.

כאשר בשנת 1949 כתב גיורא מחזה בשם חבלנים הושפע
מזכרונות הגבורה של מלחמת השחרור, בה היה הוא סגן
מפקד מחלקה בחזית המרכז, אחר שסיים את תפקידו כמפקד
קטע בהגנה ואחראי על שדה התעופה בצפון תל־אביב. בסיי מו
את כתיבת המחזה, פגש את צבי בן־חיים, שחקן הבימה,
סיפר לו על המחזה. בן־חיים התלהב לרעיון, ביקש מגיורא
את המחזה, הבטיח להעלותו על קרשי הבימה ולביים אותו.
סיפר גיורא: האמנתי לו ונתתי לו את המחזה. אך
אחר שהוא-נדחה על־ידי ועדת הרפרטואר של התיאטרון,
נוכחתי לדעת שהוא לא היה מוסמך לדבר בשם הבימה —
שם לא הכירו בו מעולם כבמאי.

שאל דיקן את סגן אלוף צ׳רניאבסקי: כיצד נראית
מכונת ירייה המכונה שוורצלאוזה? צ׳רניאבסקי סרב לענות,
טען שאין זה מעניינו. דיקן הסביר שביקש להוכיח לא בלבד
שנעשתה העתקה על־ידי פן ובן־חיים, אלא שההעתקה שנעשתה,
נעשתה בחוסר הבנה. גיורא הדביק במחזהו שם חיבה
לשוורצלאוזה. השם 5גמל. סיבתו של גיורא: בגלל היותה
ההפך הגמור. מכונת ירייה שוורצלאחה ודא בעלת מבנה
נמוך, לידה שוכב המכונאי. גילה דיקן בלעג: בהעתק של
בן־חיים ופן הוסבר באותיות זעירות: שוורצלאחה דומה
בצורתה החיצונית לגמל. התערב גיורא: היא דומה לגמל
כשם שפן ובן־חיים דומים למחברי מחזות.

צבי בן־חיים ואלכסנדר פן
שיער מגודל הקן לחיים

אולם זו רק היתד, ההתחלה. המשיך גיורא: בסוף 1950
בא אליו בן־חיים שוב, הבטיח שנית: הפעם יש לי סיכו יים,
קבלתי הבטחה מפורשת שהמחזה יוצג• גיורא אסף את
שכבת צעירי הבימה, קרא את המחזה בפניהם. נזכר גיורא :
הצעירים אמרו לי שאינם רוצים לעבוד עם בן־חיים, כי אינם
מעריכים אותו כבמאי. בינתיים נקבע תאריך לקריאה שנייה
של המחזה בפני ועדת הרפרטואר.
שבוע לפני הקריאה הציע בן־חיים לגיורא התיעצות עם
סופרים שונים, כי לדבריו תקבע הקריאה את הקריירה שלו
כבמאי. בחירתו (של בן־חיים) :המשורר הקומוניסטי אלכ סנדר
פן. העיר גיורא :״לא רציתי לדבר עם פן כי אינני
מחשיב אותו.״ אך לדבריו שוכנע על־ידי בן־חיים שהבטיח
לו שפן מוכשר לשפר את המחזה ולהשפיע על הבימה לה ציגו.
אולם גיורא הציג תנאי: התיקונים יופיעו אך ורק
בהסכמתו, הוא עצמי ינסח את המחזה סופית, שמו יופיע
כמחבר יחיד.

1הות ש ד מאה אדוחיט
ההתפתחות הכאה היתה הוצאתו לאדר שד
המחזה ״כולם כאחד״ (העולם הזה ) 752 שעל
כריכתו בלטו השמות אלכסנדר פן וצבי כן־חיים.
סיפר זקן שחקני הבימה וחבר ועדת הרפרטואר של התי אטרון,
יהושע ברטונוב ,73 ,לשופט מלחי שהקשיב
לדבריו כשהבעה של כבוד על פניו: גיורא קרא בפניו
(של ברטונוב) את חבלנים, קרא אותו בשנית בנוכחותו של
ברטונוב לפני ועדת הרפרטואר ובשלישית קרא פן את אותו
המחזה בתיקוניו. סיכם ברטונוב בבטחון: לועדת הרפרטואר
היה ברור שהם שומעים את אותו המחזה בתיקוניו
של פן. התיקונים לא עלו יפה והמחזה לא התקבל.

החלפת רעיו! קדושת י שראל
בהתקרב ישיבת הסיכום אל קצה, שמר השופט מלחי
על שלתתו, לא שימש דוגמה משפיעה על גיורא שתלש פי סות
נייר וצבט את ידיו בעצבנות. אלכסנדר פן הבלתי

משד! גיורא ופלטיאל דיקן
שלד סיפור וקילקול קומוניסטי
במשפט מיוחד זה: ההאשמה הקובעת שגורמים מסוימים
העתיקו את יצירתם שראתה אור מיצירה אחרת, שלא ראתה
אור.

עבודה סברותיו! דלה. לא שווה
צבי בן־חיים קצר הקומה ובעל השיער המגודל, סיפר
את צד המטבע שלו, חיזק את התיאוריה של סניגורו: כא שר
הציע לו גיורא את המחזה היה זה שלד של סיפור.
גיבורו היה נכה מלחמת השחרור שהורי ארוסתו אסרו עליה
להנשא לו מאחר שהפך נכה• ציין בן־חיים: זה היה נושא
דל. כדי להעשירו היה, לדעתו, צורך לצרף לרעיון הנכות
את רעיון ההקרבה והגבורה. בן־חיים הביא דוגמה קלסית :
הספור הרוסי הטייס הקטע, בו מצא נכה המלחמה את הפת רון
לסבך בעיותיו בשיבה לקרבות, מהם יצא כגבור לאומי,
זכה במדליה סטאלינית, הפך למביא תועלת לחברה ולעצמו.
בספר בן־חיים על עבודתר המשותפת עם גיורא בביתו
(של בן־חיים) משך שמונה חדשים נקראה עדת הגנה לאשר
את ספורו. העדה: גימל מייזל, סופרת אידישאית ואשת
בן־חיים שעדותה לטובת בעלה נתקבלה ע״י בית־המשפט.
ספרה גיטל מייזל בקול שליו: הם ישבו אצלי בבית יחדיו
תקופה ארוכה וכתבו. אחר חוותה את דעתה, פשוטות וב כנות,
נגד כשרונו הספרותי של בעלה: אמרתי לד,ם שה עבודה
הספרותית שעשו היתה דלה, לא היתד, שתה.

ד״ר מכם (ראובני שר היהודים) ברוד, דרמטורג הבימה,
ציין ששמע חמש פעמים את המחזה, פעמיים מפי גיורא
ושלוש פעמים בתיאטרון.

גי בור ב 3״ני וגיבור קונונוניסט׳

שאל עורך־הדין אפרים איון ,45 ,בוגר הגימנסיה הרצליה
ואוניברסיטת לונדון, סניגורם של הנאשמים: באיזו מידה
אפשר לראות בכולם כאחד עיבוד של חבלנים. השיב ברוד :
זהו רק עיבוד ותו לא. הוסיף: המבנה והדיאלוג, הפרוב לימה
והפתרון זהים בשניהם, במאה אחוזים.

כאשר חזר איון על הטענה שחחבלנים שהציג גיורא
לפני השופט איננו החבלנים אותו חיבר עם בן־חיים, הודה
גיורא, שסבר שזה אינו משנה, בהדפסת המוצג על מכונת
כתיבה, אחר הופעת כולם כאחד.
אלכסנדר פן הפריד את רגליו השלובות, התרומם בחול
מגולח
חייך אל בן־חיים שישב לצדו, לגלג על הצהרות דיקן,
שהשמיע את עובדותיו בכל כוחו, בטון היוצא מן הלב :
״הגשנו שמונה עמודים של שני המחזות, בית־המשפם
יוכל לראות שאין אלה אלא מחזה אחד, בצירוף הקלקולים
הקומוניסטיים של אלכסנדר פן — הכנסת רעיון זר, החלפת
רעיון קדושת ישראל בקדושה אחרת, שהוא כשלעצמו חרפה.״
הבטיח דיקן לשופט :״אמנם יהושע ברטונוב הוא אדם
שמרני ורחוק מרעיונות קומוניסטיים אך איש לא יאמר
שהוא קרוב למשוא־פנים.״
השופט מלחי עורר ניחושים בקרב שני הצדדים בפנותו
אל דיקן בקולו המתון :״מה תהיה תשובתך להנחה שהנא שמים
האמינו בתום לב שהם אינם עוברים על שום עבירה
ואינם פוגעים בשום זכות?״
שני הצדדים מצאו בשאלה הזהירה רמז דק, אך ברור
למדי, לדעתו החוקית והמתגבשת של השופט מלחי.
מ עול השופט את ישיבת הסיכום, לא גילתה הבעת פניו
את פסק הדין המתרקם, ושני הצדדים התפזרו כשעל פני
כל אחד מהם הבעת נצחון ודאי.
השבוע התכנסו אותם הצדדים, לאותו אולם הסיקו מיד
שמשמעותו של הרמז, אותו השמיע השופט בישיבת הסיכום,
נתממשה.
קרא השופט מלחי את פסק־הדין, בו התחלקו התובע
והנתבעים (כמעט שווה בשווה) בנצחון, גם בכשלון: הנא שמים
זוכו מאשמה פלילית ...אך, חוברות, כולם כאחד״
(שהוחרמו בזמנו ע״י בית המשפט) תשארנה מוחרמות,
מאחר שהפצתן כרוכה בפגיעה בחוה הקופירייט. זכות התובע
(בה הבטיח גיורא להשתמש) :תביעת פן ובן־חיים לתשלום
פיצויים על עבירה אזרחית. החובדות יועלו באש בהשמדה
החד־שנתית של ארכיון בית המשפט. אולם: העובדה שבמבצעם
הספרותי של זוג הנאשמים לא בלטה כוונה לעבור עבירה
פלילית, מזכה אותם מהאשמה הפלילית עליה היתה מבוססת
התביעה המשפטית.

W W W W W W W W V V W W W W W ^ W W W ^ W W W W W ׳V W W W V W V W V 9 W W W V W 9 W V W W W W V W W W W W W

״העולם הזה״ 765

במדינה
עת 111ת
חרב

באשק לון

עתונאים הבאים למסיבת עתונאים עם
דובר ממשלתי אינם מצפים לסנסציות. אולם
לפני שבוע, במסיבה עם דובר משרד
החוץ ראובן דפנה (לשעבר קונסול ישראל
בלוס אנג׳לוס) ,חיכתה להם סנסציה. היא
לא סופקה על־ידי הדובר, אלא על־ידי ה עיתונאים
עצמם.
קם ברל קורלניק, יו״ר עתונאי ירושלים
ואיש מעריב, הודיע קצרות: אם לא יסולק
מפגישה זו אשר לזר, נציג סוכנות הידיעות
טתי״ם, יסתלקו כל שאר העתונאים, עובדי
העתונים היומיים.
דובר הממשלה הודיע על אי־הזדהות, המ שיר
בישיבה עם לזר ועם בא־כוח הארץ.
שאר העתונאים ניסוגו לעמדה מוכנה מראש
באגודת העתונאים, ולשם בא כעבור זמן
הדובר, כדי לערוך מסיבה שנייה. אולם אשר
לזר, הידוע זד מכבר כ״ילד הנורא״ של
עתונאי ירושלים, הופיע גם הוא, הסתלק
אחר שוידא שהדובר רק חוזר שנית על
הדברים שמסרם קודם לכן.
חרםנגד חר ם. היתד. זאת גולת הכו תרת
במאבק בין עתונאי ירושלים ובין
עתי״ם, סוכנות הידיעות שהוקמה על־ידי
שבעה עתונים עבריים יומיים כדי לספק להם
ידיעות שיגרתיות. כשרק נוצרה הסוכנות,
הוכרז עליה מלחמה מטעם אגודת העתונאים,
בסענה שאם סופר אחד של עתי״ם ימסור
ידיעה מבית המשפט לכל העתונים׳ יוכלו
העתונים לפטר את תריסר הסופרים שלהם
שנועדו לאותו תפקיד. אולם אחרי מאבק נח תם
הסכם פשרה בין הסוכנות ובין אגודת
העתונאים התל־אביבית, לפיו מוגבלת פעולת
הסוכנות לכמה שטחים שיגרתיים: בתי־מש־פט,
מסיבות עתונאים, מגן דוד אדום, ועוד.
עתונאי ירושלים לא חתמו בשעתו על
אותו הסכם. אולם עתה דרשו להגביל את
פעולת הסוכונת גם בעירם, שהפכה, עם הע תקת
משרדי הממשלה, למקור ידיעות עיקרי.
כאמצעי שיכנוע הודיעו שעד לחתימת ההסכם
יחרימו כל מסיבה בה ישתתף איש עתי״ם.
אולם האיש החזק בהנהלת עתי״ם, גרשום
שוקן בעל הארץ, לא הוריד את הדגל, הודיע
שעובדי הארץ בירושלים יחרימו את החרם.
אמר מנהל עתי״ם, המנצח על עבודתם של
20 עובדים מלאים ותריסר עובדים חלקיים :
מה יהיה אם נרצה להקים סניף באשקלון
ואנודת עתונאי אשקלון (שאינה קיימת עוד)
תכריז חרם?

חקלאות האמריקאי ובארגון המזון והחקלאות
באו״ם עומד בלק בראש חבר של שמונה
מומחי חקלאות (ארבעה לשימור קרקע, אחד
לרפואת בהמות, אחד לדייג, אחד לסלק סוכר
ואחד לסטטיסטיקה חקלאית) החולקים את
נסיונותיהם עם משרדו של שר החקלאות.
בהודיע ד״ר בלק השבוע על בואם של 12
מומחי חקלאות נוספים תוך חצי השנה הק רובה,
גילה, דרך אגב, עובדה תקציבית: יש ראל.
אחת הקטנות ב־ 60 אומות או״ם, צור כת
שמונה אחוזים מתקציב ארגון המזון וה חקלאות
של או״ם. התנחם ד״ר בלק במסי בת
העתונאים :״אך ישראל יודעת לשם מה
היא מוציאה את הכסף!״
חינוך אין דתם ץ לא תהיה תורה !
בערב הפסח האחרון נרתם משרד החינוך
לעגלת ההצלה של האוצר. מטרתו — חסכון

נמוכה, להם ייקבע חשלום נמוך.
אולם משרד ד,חנוך לא קיבל את החלטת
מרכז המורים, שהפר לפתע את חוזה האח־תה
הבלתי כתוב בינו לבין משרד החינוך.
בראשית מאי חולקו משכורות אפריל למו רים
הבלתי מוסמכים, שלא ירדו לסוף דעתו
של משרד החינוך בספרם את השטרות הכ חולים•
לכל אחד מהם חסרו 17ל״י, כרבע
משכורתם.
המורים התקבצו לאספות מחאה ספונ טניות,
הניחו יסוד לגוף מרדני חדש: ארגון
המורים הבלתי מוסמכים. הפעם לא ד,ת־יצב
מרכז המורים לימינם. הוא ראה בעין
לא יפה ביותר כיצר מצמיח גופו גידול
בלתי טבעי המוכן להלחם לזכויותיו ללא
הסכמת התאחדות המורים הכללית, שאיש
מחבריה המוסמכים לא נפגע ממבצע החס כון
של משרד החינוך.

זכות על הנג.

בהתאסף 100 נציגים

האיש שהוביל תיש

לאחר שעה קלה ירד באותן מדרגות וזנא
מאושר, כשבכיסו, נוסף על ביטול הגזרה
גם מכתב המלצה אל משרד המסחר והתעש ייה
ובו בקשה לאספקת מספוא לתיש שניחון.

דרכי חיים
מ• בגדב »י?
שמואל יוסף הוא בן ,46 אב לילדה ובעל
לאשה. אך כשעמד באותו יום בחנות הירקות
שלו בשוק שלוש שליד יפו וראה את שכנתו
הבלונדית בעלת הגזרה המושכת כשהיא
מתקרבת אליו עם סל בידה נתלקחה בו
תשוקתו. כשנכנסה שושנה בת ד,־ 25 לחנות,
עשתה תנועה גנדרנית, פיזרה את שערותיה
לאחור ובקשה מיוסף את מנת הירקות.
שמואל יוסף פנה לבתו, שלח אותה מה חנות
״להביא כסף קטן מאמא.״ כחצי שעה
לאחר מכן חזרה שושנה לביתה. סל הירקות
היה ריק. היא הניחה אותו במטבח, נכנסה
לחדר האמבטיה. הרחיצה הפתאומית לא מצ אה
חן בעיני אחותה אשר בעמל רב הצלי חה
לסחוט ממנה ודוי :״התרחצתי שלא לד,כ נס
להריון.״ אחר סיפרה שושנה לאחותה
כי יוסף אנס אותה, הסבירה לה שלא הקי מה
צעקות בשוק מפני ש״פחדתי ממנו והת ביישתי.״
אחותה לא הסתפקה בכך, הבטיחה
לשושנה שלא תספר דבר לבעלה בתנאי ש היא
תמהר למשטרה, תמסור דו״ח על אונס.

המפעל ההנדסי הגדול ביותר של המדינה,
כביש כורנוב־סדום, מתקדם במהירות של
10.000ל״י ליום. בשבוע שעבר יצא שליח
שרות השידור, נקדימון רוגל, לראיין כמה
מן הפועלים העוסקים בסלילתו, נתקל בק בוצה
של דרוזים המשתכרים שלוש ל״י
ליום.
״מה רע לך בדלית־אל־כרמיל, יא אחמה״
שאל אחד מהם .״מדוע באת כל הדרך הארוכה
הזאת הנה?״
הדרוזי לא היסס אף לרגע .״יא שייך!״
אמר ,״צריכים לעזור למדינה !״

חקלאות
ע מל

ב רו ט ה

ברחבי הארץ לבשו חקלאים את מסבותיהם,
יצאולמסע־שוד: לשלול ממיליוני דבורים את
הדבש שאספו ממאות מיליוני פרחים.
בשעות הארוכות של הרדייה (הוצאת הד בש
מתבניות הדונג הקרויות ״חלות״) עמד
כוורן אחד, חישב חשבון מיוחד במינו: מה
ערכו של יום עבודה אחד של דבורה אחת.
החשבון 30.000 :דבורים מייצרות בשנה
(בערך) פח אחד של דבש, ששוויו כ־100
ל״י. משמע שכל דבורה מרוויחה ביום אחד
את חלק המאה של פרוטה. במושבי כסף שווה
עבודתן של 400.000 דבורים לעבודתו של
פועל ישראלי ממוצע אחד.
מאחר שהדבורה חיה בסך הכל כשלושה
שבועות, הרי עמל חייו של היצור החרוץ
מגיע לחמשית של פרוטה. אולם בשוק הש חור
יכולה היא למכור את בפית־הדבש שלה
במחיר גבוה יותר.
ישראל יו דעת

ד״ר אנרי בלק הוא פקיד או״ם ממושקף,
הדור־לבוש ונאה־הופעה, שהתנדב לשרות
בישראל. כמומחה לתכנון חקלאי במשרד ה
,העולם
הזה״ 765
החי הזוגות שבאו למשרדי הרבנות הראשית
בירושלים לסדר את ניירותיהם לנשואיהם
נדהמו למראה עיניהם: במדרגות הצרות
של הבניין עתיק הימים, ברחובה הראשי של
ירושלים, עלה תיש, מובל בידי יהודי זועף.
הסביר אברהם וזנא, דייר שכונת הגבול
מוסרת־ .ובעל התיש, את מסרת ביקורו :
שלטונות האספקה דרשו ממנו לשחוט את
התיש. הוא בא לקבל את עזרת הרבנות
בעניין הגזרה, בהסתמכו על דין התורה לפיו
אסורה שחיטת תיש בכור.

המעמד השלישי
לעוור • .א

שנית את אולם הישיבות של בית המורה,
שמעו שנית סירוב• הפעם סירוב מנוסח :
״הוצאתם את עצמכם מכלל המורים במעשה
זה, אין לכם זכות לבית המורה.״ אך גם
המורה המוסמך ביותר הוכרח לבסוף להו דות
שבמורים בלחי מוסמכים, הם בכל זאת
מורים, להם זכות לפחות, על גג בית המורה.
250 המורים הצטופפו על הגג, שפכו
.ויכוחים מלאי מרירות לאויר הפתוח. עולה
מעיראק ובוגרת סמינריון בבגדאד לא הח זיקה
מעמד בשמש, התעלפה.
לבסוף, לאחר שעות אחדות בהן הושמעו
כמה אלפי מלים שחדרו לקירות הגג, ירדו
המורים הבלתי מוסמכים, הבטיחו חגיגית
שלשביתת האזהרה יהיה המשך יותר ממושך.
חזר מורה צעיר על פתגם, אותו שננו עש רות
תלמידיו :״אם אין לחם — אין תו רה,״
הוסיף :״אין לחם י לא תהיה תורה !״

בחקור המשטרה את שמואל יוסף הוציאה
ממנו משפט קצר :״לא עשיתי לה כלום, רק
דחפתי לה את הרגל בה דרכה על ערמת
תפוחי האדמה ״.אך המשטרה לא ויתרה,
התפשרה בהגישה תביעה על מעשה מגונה
במקום האשמת אונם.
כי. ג׳י. חו ס ל דללן. עוד לפני הגבלות התתבורה האחרונות החלים בי. ג׳י. לחסוך בדלק,
פטר את מכוניתו מנסיעות עירוניות בין לשכתו, דירתו והכנסת בירושלים. הוא החל צועד
רגלית ברחובות הראשיים של הבירה, מלווה על־ידי !׳מזכירו הצבאי! הנאמן סגן־אלוף
נחמיה ארגוב. בתמונה יוצאים בי. גיי. וארגוב מבניין הכנסת אשר ברחוב המלך
הסוכנות.
בניין של שבאגף המערבי הממשלה לעבר משרד ראש
ג׳ורג׳
חצי מיליון לירות לשנה בתקציב החינוך.
בבקשו לד,מנע מלפגוע במעמד המורים כו לו,
מצא משרד החינוך שעיר לעזאזל. היו
אלה 5000 המורים בעלי ההשכלה התיכונית,
שעברו קורם חרום מזורו, פוזרו במעברות,
בכפרים ובערים וכונו בשם האבסורדי ״בל תי
מוסמכים״ ,אם כי אי־סמכותם היתה צרי כה
לקבוע את רמת ההשכלה של שליש
מילדי המדינה.
משרד החינוך הציע פתרון חסכוני לאוצר :
המורים הבלתי מוסמכים ימוינו לשלש דר גות
על פי השכלתם. השלישית תקבל ב12-
לירות פחות (על משכורת יסוד של )50
ממורה מום מך.
מרכז המורים הפרו־ממשלתי, הבין שמש רד
החנוך הרחיק לכת הפעם, התיצב לצד
המורים, פסק להשאיר את המצב הקיים,
לפיו מקבלים הבלתי מוסמכים רק שלוש
לירות פחות מן המוסמכים. כפשרה המליץ
מרכז המורים על מנוי ועדת מיון שתקבע
סוג נוסף של מורים בעלי רמת השכלה

מכל קצתת הארץ בל״ג בעומר אל בסים
המורים בבית המורה התל-אביבי, מהרו
מנהלי המוסד המיועד למורים לנעול את
משרדיו, סרבו להרשות קיום אספה באולם
המוסד 100 .הנציגים הסתפקו במדרגות הפו נות
אל הרחוב, הגישו תביעה משותפת למר כז
המורים: חידוש התשלומים הרגילים.
השבוע הגיע מועד הארכה לחידוש התש לומים
הרגילים אל קצו. מרכז המורים, המ נסה
בכל כוחו לד,שאר ללא דופי בלחמו
בשביתות, אף אם הן מוצדקות (כשביתת
המורות) (העולם הזה ,)74tבישר את פשרת
משרד החנוך שהסכים למיין את המורים
הבלתי מוסמכים לשני מחנות בלבד. אולם
המורים גילו שנסיגת משרד ד,חנוך לא הי תר,
אלא תכסיס מחוכם — רוב המורים
הועבר במיון אל המחנה השני, בו תופחת
משכורתו בהורדה מכסימלית. על אף איו מים
מכל צד הכריזו הבלתי־מוסמכים על
שביתת אזהרה, בה הושבתו 100.000 תלמיד.
ביום השביתה הופיעו 250 נציגים, תבעו

בבית־המשפט שוחרר שמואל יוסף מהאש מה.
השופט נתן לו לההנות מן הספק. הספק:
היה מעשה אונס, או שנעשה מה שנעשה
בהסכמת שושנה? הנמוק המוסרי לפסק־הדין:
הגנה על חיי שתי משפחות. שושנה טענה
שנאנסה ברצותה לשמור על בעלה, אב לשתי
בנותיה, שמואל יוסף הודיע בעקשנות שלא
נגע בשושנה בקצה אצבעו, הכחיש בתוקף
כל מעשה בגופה של שושנה. סיבת ההכח שה
שנתגלתה לשופט: אשתו של יוסף חכתה
לפסק־הדין במסדרון מעבר לדלת אולם בית־המשפט
כששאלה מתוחה בפניה: הבגד בה
בעלה או לא?

הארץ
בד,שתפר סגנונו בקליעה נשא אשה,
הוליד שני ילדים (העולם הזה)
אליהו שבזי, תל-אביב
כל ירייה, בול.
סיכויים מזהירים לגילוי נפש בישראל
(דבר)
אליהו גראד, ירושלים
תמיד אמרנו שסופה להגלות טל אף
הכל.

W W W VVVW V

הפיר, התגוו ותפויט הצנע

לפי בדיחה עתיקה, יצאו גרמני, צרפתי, אנגלי ויהודי
לחקור את חיי הפילים באפריקה. כשחזרו, כתב הגרמני
ספר בעל עשרה כרכים :״הקדמה למבוא כללי להיסטוריה
של זן הפילים.״ הצרפתי כתב חיבור :״״חיי האהבה של
הפילים.״ הבריטי הוציא לאור מדריך :״עשר שיטות שי מושיות
לציד פילים.״ ואילו היהודי כתב ספר ״הפיל ובעיית
היהודים.״
השנה חזר הפיל לכותרות הראשיות של העיתונים בעולם
ובישראל. בבחירות הגדולות לנשיאות באדצות־הברית, ר,מ
אורע הגדול של השנה, מסמל הפיל את המפלגה הרפוב־ליקאית,
בעוד שהחמור הוא הסמל המסורתי של המפלגה
הדימוקרטית. שתי החיות אינן מענינות רק את 150 מליון
אזרחי ארצות־הברית, אשר נשיאם הוא ראש הרשות המ בצעת,
בעל סמכויות הרבה יותר רחבות מאשר ראש הממשלה
בישראל. הן מעניינות גם את מליון וחצי אזרחי ישראל,
המתקיימים (בקושי) על הקיצבה של ממשלת ארצות־הברית
ועל כיסם של יהודי אמריקה, התורמים את תרומותיהם
בהתאם למצב הכלכלי של מדינתם.
משך ארבע השנים האחרונות התרגלו אזרחי ישראל לראות
בתמיכה האמריקאית מתן טבעי, כגשם וכקרני השמש. מעטים
מאד מבינים כי תמיכת חפרת־תקדים זו, שאיפשרה את קיו מה
של מדינת ישראל בתנאים הנתונים, היתד, תוצאה מקרית
כמעט של שיקולים מפלגתיים מצד האדם שישב, במקרה,
על כס הנשיאות של ארצות־הברית.

התעמולה המפלגתית המקובלת בארצות־הברית (ובישראל).
הוא התרכז בשתי ן,נקודות העיקריות, אותן הוא מייצג
בבחירות: ראשית: נטייה קיצונית להתערבות אמריקאית
בענייני העולם, מתוך הבלטת הצורך להגן על אירופה, לתמוך
באמנה האטלנטית ולהקציב סכומי־כסף גדולים כסעד כלכלי
וצבאי למדינות המצטרפות לגוש האמריקאי.
שנית: יחס שמרני ביותר לעניינים פנימיים, התנגדות
למסים ממשלתיים כבדים ולהתערבות ממשלתית בענייני
המשק, התנגדות לחיזוק כוח הממשלה המרכזית על חשבון
סמכויות המדינות הבודדות, התנגדות לחוק ממשלתי שיתן
שווילזכויות לכושים.
לגבי היחס לישראל חשוב לזכור כי אייק יהיה המועמד
האמתי של הפנטגון, הבניין בעל חמש הצלעות המאכסן

ההכרעה מאח1ר הקלפים
כיום, עס תחילת הסיבוב האחרון והמכריע, המצב בשני
המחנות הוא :
רפובליקאים: המיבחר הצטמצם לשני מועמדים חזקים,
שכוחם שווה בדיוק. ההכרעה תיפול מאחורים הקלעים,
במאבק הנסתר על קומץ צירי־מפלגה שטרם החליטו החלטה
סופית במי לתמוך.
דימוקראטים: אחרי הודעתו המפתיעה של הנשיא
טרומן כי לא יסכים להעמיד את מועמדותו בשנית, החל
במפלגה חיפוש קדחתני אחרי מועמד אפשרי. נקודתיהתורפה:
דרוש מועמד שיוכל ללכד מסביבו, פחות או יותר, את
הסיעות היריבות במפלגה, שיהיה די מתקדם כדי למשוך
את לב^הפועלים בצפון ודי שמרני כדי לא להבהיל את
האצילים הגזעניים בדרום. היום, פחות מחודש לפני בחירת
המועמד, אין עוד כל אפשרות לשער מי ייבחר.
בכל זאת ניתן כבר היום לקבוע כמעט בדיוק מה יהיה
היחס המשוער של המועמדים האפשריים, שאחד מהם יהיה
נשיא ארצות־הברית בארבע השנים הבאות, למדינת ישראל
ולהענקת כספים לטובתה.

ואלה הטועמדים :

דו׳יט 1״א״ק״[ א־־זנהואד
המועמד הקוסם ביותר השנה מופיע במחנה הרפובליקאי :
גנרל של הצבא (חמשה כוכבים, מקביל לפילד־מארשאל
אנגלי) דוייט אייזנהואר, בפי ידידיו ״אייק״ .אחרי התפטרותו
מתפקידו כמצביא האמנה האטלנטית חזר החודש לארצות•
הברית כדי לנהל תעמולה פעילה.
אייק נמנע מלהתקיף אישים ולרדת לרמה הנמוכה של

קיפובר הוא נציג הכיוון המת קדם
והבינלאומי ביותר במפלגתו,
תמך באמנה האטלנטית וב תכנית
מרשל׳ דוגל ב״איחוד אט־לנטי״
.שמטרתו לאחד את בריבמדינה
וארצות־הברית טניה אחת.
אם יבחר לנשיא יש לצפות
כי המדיניות הטרומנית של סעד
כטרים וכמחסל הפשע המאורגן
בנסון חסרה משיכה המונית.

דיצ׳אדד נ״דיק״[ דאסל
ראסל הוא הנציג הרשמי של
הגוש הדרומי, הריאקציוני, במ חנה
הדמוקראטי. כוונתו העיק רית
בהעמדת מועמדותו היא
ליצור לחץ על הסיעה הצפונית
במפלגה, כדי להשיג פשרה.
אולם ייתכן בכל זאת שבמשבר
הסופי יגיע, בצורה זו או אחרת,
למקום הראשון.

מלהמת האזרח ם לא נסתיימה
בממשלת ארצית־הברית
משך עשרים שנה שלטה
המפלגה הדימוקרטית. מומחים רבים חושבים כי עובדה זו
אינה ניתנת לשינוי, וכי שלטון דימוקראטי הוא בלתי־נמנע
בארצות־הברית. אולם השנה קמו הרפובליקאים לחיים חדשים,
ותועמלניהם מכריזים כי 1952 היא ״השנה הרפובליקאית.״
אולם ברור כי גם השנה אפשרי נצחון רפובליקאי רק אם
ימצאו באמת מועמד חזק במיוחד, ואם יעמוד מולם מועמד
דמוקראטי חלש במיוחד.
מפלגה אמריקאית אינה דומה למפלגה ישראלית, אין לה
שלטון חסר־מיצרים על חיי אוהדיה, ואין לה מצע רעיוני
מגובש. כל מפלגה היא למעשה פדרציה של מאות מפלגות
מקומיות קטנות, כשהדבר המאחד את כולן הוא רופף למדי.
המפלגה הרפובליקאית היא, בקוים כלליים, מפלגת התעשייה
הכבדה והמסחר בצפון ארצות־הברית. המפלגה הדימוקראטית
היא ברית בין ארגוני הפועלים והפרולטריון העירוני בערים
הגדולות בצפון ובין האריסטוקראטיה שונאת־הכושים של
מדינת הדרום (אברהם לינקולן, מנצח הדרום משחרר הכו שים
במלחמת אזרחים, היה נשיא רפובליקאי) .מבחינה זו
טרם נסתיימה, בעצם, מלחמת האזרחים.
בחודש יולי תתקיימנה בצ׳יקאגו ועידות שתי המפלגות,
בהן יבחרו כ־ 600 צירים נבחרים וממונים של כל מפלגה
את המועמד הרשמי של מפלגתם לבחירות הסופיות שתת־קיימנה
בנובמבר. בחירת המועמד חשובה, למעשה, לא פחות
מאשר בחירת הנשיא עצמו, והיא מלווה פעילות פוליטית
הרבה יותר תקיפה.

המפלגות בערים. בצורה זו השניא את עצמו על עסקני
המפלגות, אך רכש את תמיכתם הנלהבת של ההמונים.
בבחירות ראשוניות גילה כשרון
עצום להתחבב על הבוחר הקטן,
הנהו כיום המועמ -,הדימוקרטי
היחיד שיש לו אחיזה כקרב ה המונים.

אנשי־הדרום
של ראסל קרו בים,
למעשה, הרבה יותר לרפוב־ליקאים,
אויביהם. מאשר לשות פיהם
למפלגה בצפון. אם יגיע
ראסל לכם הנשיאות יחול בלי
ספק שינוי לרעה בתמיכה הכספית של ארצות־הברית במדינות
זרות, אשר אנשי הדרום רואים בה מעשה של חסד ונדיבות.

אז־די סטיבנסון

כרזת תעמולה לאייק כנזקסאס
מועמדו של בניין עוין
את משרדי הבטחון והמטכ״ל של צבא ארצות־הברית. ה־פנטגון
התנגד בחריפות להכרת הנשיא טרומן במדינת
ישראל, והוא סבור גם כיום כי האינטרס הצבאי של ארצות-
הברית מחייב את ידידות הערבים. לפיכך יש להניח שאייק,
כנשיא, יחליש ואולי יבטל לחלוטין את יחסי הידידות (והת מיכה)
של ארצות־הברית לישראל, יקצץ או יחסל לחלוטין
את ההענקה האמריקאית המרגיזה את מדינות ערב.

רובד ט נבוב״[ טאפט
מתחרהו העיקרי של אייק, פולי ]
טיקאי. רפובליקאי וותיק ובנו של
נשיא יקודם, הוא נציג האגף השמרני
ביותר והבדלני ביותר של המפלגה.
למרות שהוא חסר קסם אישי, זכה
לאימונם של עסקני המפלגה, שאינם
בוטחים באייק, שהוא ״איש מן
החוץ״.
טאפט הוא בעל עבר בדלני מובהק,
התנגד לכניסת אמריקה למל־חמת־העולם
השנייה׳ לאמנה האטלנ טית
ולתכנית מרשל. הסעיף העיקרי
במצעו הוא התנגדות לעול המסים,
י ותוך כדי כך התנגדות להענקות האמריקאיות
למדינות זרות. לדעתו, השיטה הנכונה להגנת
אמריקה היא להקים חיל־אויר חזק, שיגן על היבשת האמרי קאית
עצמה מפני התקפות סובייטיות. הגנת אירופה והמזרח
התיכון נראית, בעיניו, כדבר אבוד מראש, שלא כדאי להשקיע
בו חיילים וכסף.
אם ייבחר טאפט, יש להניח כי הסעד לכל המדינות יקוצץ
באופן קיצוני, ובכלל זה הסעד לישראל.

אסטם נ״ק־ף״[ קיפובו־הסנטור
מטנסי, אסטם קיפובר, גבה־קומה וממושקף, עלה
במפתיע לתהילה לאומית כשניהל (לפני מצלמות הטלביזיה)
את חקירת־הסרק נגד הפשע המאורגן, שהוא שותף למכונות־

סטיבנסון הוא תופעה מיוחדת
Iבמינה: המועמד שאינו רוצה
(כמעט) להיות מועמד.
המושל של מדינת אילינוים,
בה שוכנת צ׳יקאגו, קנה לעצמו
שם כמטהר האוירה בעיר הגאנג־פרטים
וכמחסל הפשע המאורגן
במדינתו. אולם בניגוד לקיפובר
הוא אדם שקט, שונא פרסומת.
ההצעה שיהיה נשיא ארצות־הברית
באה מצד טרומן, שחיפש
מועמד נאמן למפלגה, מפוכח
ואהוד על הבריות. אולם לסטי־משיכה
המונית.
בנסון חסר
סטיבנסון סרב להיות מועמד, מתוך הנחה שציפור אחת ביד
טובה משתי ציפורים על הגג. בחירתו מחדש למושל אילינוים
בטוחה, בחירתו לנשיאות ארצות־הברית אינה בטוחה כלל.
אם יצליחו נאמני טרומן לגייס את סטיבנסון בכל זאת
ברגע האחרון, ואם ייבחר לנשיאות, יש להניח כי ימשיך
בישראל (ורכישת
בקו הטרומאני המובהק, כולל תמיכה
קולות מליוני יהודי אמריקה למפלגתו).

אוורד ]״ד״בי! האו־ימן
הארימאן הוא ממלא מקומו
של סטיבנסלן, דומה לו מאד
בקו הפוליטי, בחוסר כוח
ובאי־רצון
.משיכה להמונים
להיבחר.
התקלה הגדולה של ״דייב
הישר״ היא: לידתו בבית
מליונר, בעל חברות רכבת.
בכל זאת התגייס המליונר הצ עיר
לשרותו של הנשיא רוז־בלם
המנוח ,״בגד״ בבני מע מדו
כשביצע, בשליחות רוז־בלט,
מדיניות של נישול (מוג בל)
של אילי הון לטובת המוני
מחוסרי העבודה אחרי המשבר הגדול.
בזירה הבינלאומית זהה שמו של הארימאן עם הקו הקי צוני
ביותר של סעד לארצות חוץ, תכנית מרשל ו״הגנה
הדדית ״.כמנהל תכנית העזרה למדינות אירופה הופיע בישי בות
הסינאט והגן על המדיניות של הנשיא. אין כל ספק
שימשיך במדיניות זו אם ייבחר.

w w w״ « w w w v w w w w w w v w v w w y w w v v w v w w v v v v v v w f t 1 w k r w v w w w w / w w w v w v w w 5 f t « w 9 v w w w ׳w w w w
מצאו רופאי בית־החולים דרך פשוטה יותר
להפטר מן האיש: הם הכניסו אותו לאמ בולנס
והורידו אותו בנוף הפתוח, רחוק
מכל מקום יישוב.

דרום אפריקה

חולה בשחפת מדבקת. אולם אי־אפשר היה
לסלוח לו את חטאו השני: וילי היה כושי
למחצה.

כשהובא וילי ג׳קובם לבית־החולים גורטה
שור בקיפטאון, שמו אותו הרופאים בחדר
התאונות. היה ברור להם שאין בית־החולים
יכול לקבלו. אפשר היה לסלוח לוילי שהוא

משך הלילה עסקו עובדי בית־החולים בחי פוש
מקום מתאים יותר לוילי. אולם בקיפ טאון
אין הרבה מוסדות המוכנים לקבל חולה
שחפת, ביהוד כשהוא כושי למחצה. לפי כך

באלל נקיפת הפצפון

וילי ניסה ללכת, ומשלא יכול היה לעמוד
על רגליו זחל אל בין השיחים, שם בילה את
ליל החורף • הקר בחוץ, מכוסה שמיכה דקה
בלבד.
בדרום־אפריקה שורר החורף שעה שה קיץ
שורר בישראל.

למחרת היום נמצא וילי על־ידי עובדת
סוציאלית ״לבנה״ שסדרה לו אכסון בבית
פרטי. היא גילתה את כל הפרשה בציבור.
אולם רק אנשים מעטים חשבו שהעניין אינו
בסדר. בין אלה היה נהג האמבולנס, שסיפר
כי לא נרדם כל הלילה, בגלל נקיפת מצפונו.
,משנשאל אותו נהג מדוע לא עשה משהו
להקל על החולה האומלל או למה לא הודיע
על העניין בכלל, היתד. תשובתו אופיינית
להלכי הרוח שהפכו את דרום־אפריקה כמ עט
לשדי־קרב בין־גזעי :״הרי הוא חצי

במרחב
מצרים

דיקטטורה, לא פחות
מן היום שהוכרז מצב צבאי במצרים עקב
התפרעויות הדמים בקהיר, בשבת השחורה
של 26 לינואר, הוטלה גם צנזורה חמורה
על העיתונות. עיתוני מצרים, שהכירו את
הצנזורה לא פעם משך השנים האחרונות,
יודעים כי אין לזלזל בה: מספיק שהעיתון
יעבור עברה קלה ביותר כדי שתופיע פלוגת
שוטרים במשרדי המערכת ותסגור אותם ,7עד
להודעה חדשה״.
אולם הפעם׳ לראשונה, אין העיתונאים
מתחשבים ביותר בצנזורה. נושאים שהיו
אסורים בפעמים קודמות ממלאים עתה את
העמודים הראשונים, ההתקפות על הממשלה
והמשטר הצבאי עצמו מחריפות והולכות.
אפילו הכינוי. דיקטטורה״ לא נמחק על־ידי

הצנזור.
רוב ההתקפות מתנהלות עתה סביב שאלה
אחת: הבחירות. זה כבר פעמיים, מאז פוזר
בית־הנבחרים לפני שלושה חודשים, שאחמד
אל־הילאלי, ראש הממשלה, הודיע על מועד
חדש לעריכת הבחירות. אך כל פעם הוסיף
כי המועד עלול להדחות » :זה תלוי בעבודה
רבה הכרוכה בהכנת בחירות צודקות,״ הוא
הודיע.
על כידוני הצבא. השבוע הודיע אל־הבחירות
לבית־ר,נבחרים
הילאלי סופית :
תתקיימנה בשבוע השלישי של חודש נובמ בר.
באותה הזדמנות הוא גם גילה מה הן
ההכנות הדורשות זמן כה רב: הוא עומד
להכניס שינויים בחוק הבחירות. במקום הב חירות
האזוריות־אישיות שהיו נהוגות עד
כה, הוא ינהיג בחירות יחסיות, כלומר לפי
רשימות ארציות.
הסיבה לכך ברורה: בניגוד למתנגדיו,
אין לאל־הילאלי מפלגה העומדת מאחוריו.
ממשלתו מורכבת כולה מאנשים שלא הש תייכו
מעודם למפלגה או אשר הורחקו _או
התפטרו ממפלגתם״ .בעוד מתנגדיו יכולים
להעמיד מועמדים בכל אזור בחירות, אשר
ימשכו את קולות הבוחרים על־ידי אישיותם
או השתייכותם למקום, אין לאל־הילאלי מו עמדים
כאלה ; אנשיו יצטרכו לסמוך על
פנייה לבוחרים כגוף, לשכנע אותם לבחור
בעד המושג ״ממשלה,״ הנושא חשיבות כה
רבד, בין דלי העם.
אולם אם חשב אל־הילאלי כי הודעתו על
מועד סופי לבחירות תסב לו הכרת־תודה או
הערכה כלשהי, הרי טעה. כמעט כל העיתונים
ואנשי הציבור נתפסו להצעתו בקול תדהמה
גדול .״שינוי זה פירושו פגיעה בתחוקת המ דינה
!״ כתב השבועון אל־מוסאוור .״רק
מליאה של בית־הנבחרים יכולה להחליט על
שינוי כזה. וכל עוד לא יכנס אל־הילאלי את
הפרלמנט המפוזר או יזכה ברוב בפרלמנט

חדש׳ אין לו כל סמכות חוקית לפגוע בת־חוקה
הקובעת במפורש כי הבחירות חייבות
להיות אזוריות־אישיות.״
״זוהי דיקטטורה, לא פחות צעקו עי תוני
הוופד .״ראש הממשלה מנצל את מעמדו
כמושל צבאי כדי לכפות את שלטונו על העם
המצרי. הוא המכשול הרציני ביותר העומד
בדרך הגשמת תביעותינו הלאומיות ! ״

היפהפיות. משרק התחילה התצוגה נתברר
שתתנהל לפי קווים היסטוריים: החל באופנת
המאה הקודמת וכלה, בהדרגה, בזו של היום.
ומכיוון שהלבוש התמעט ככל שנעשה מודרני
יותר, הפכה סיסמת הערב :״יותר מודרני !
יותר מודרני ! ״
תחילה צעקו זאת רק הגברים׳ אך כעבור
כמה דקות הצטרפו גם הנשים למקהלה הסק רנית•
מדי הופיע אחת היפהפיות על הבמה,
נשמעה תביעת הקהל להראות משהו יותר
מודרני ויותר שקוף. לבסוף הופיעה כריסט־יאן
דה־לוז׳ ,מלכת דוביל, בכותונת לילה,
אופנת : 1952״הרבה כריסטיאן ומעט כו תונת,״
כפי שתיארו אותה מדורי האופנה
של עתוני קהיר למחרת.

״הרי הם הונהגו אחרי מאורעות השבת-הש חורה
— שבת שכבר נשכחה מזמן. כל הא שמים
הובאו לדין אך הילאלי עוד נשען על
כידוני הצבא שהוזעק.״
ההתפרצויות לא עוררו אפילו תגובה קלה
מראש הממשלה. הוא חייך את חיוכו הרחב
תחת משקפי הקרן השחורות שלו — הוא ידע
כי ברגע שההתקפות תהיינה באמת מסובכות
יוכל להפסיקן, לכך תהיה דרושה רק חתימה
של המושל הצבאי ; פלוגת שוטרים הפועלת
בפקודת הצנזור הראשי תדאג לכך שההת קפות
תיפסקנה׳ ״עד להודעה חדשה.״

אך הקהל המשיך בתביעתו: הוא רצה
משהו עוד יותר מודרני — יותר כריסטיאן
ופחות כותונת.

הדבר שהרגיז במיוחד את אנשי הוופד היא
העובדה שהם עצמם הצביעו בעד הכרזת מצב
צבאי ומינוי מושל צבאי. אלא שאז ניתן
השלטון למוסטפא אל־נחאס. עתה נהנה אל־הילאלי
מסמכויות אלה לפגוע בוופד.
״אילו היה ראש הממשלה איש כנה היה
מבטל את חוקי החירום,״ הודיע דובר הוופד.

יותר כריסטיאן. פחות כותוגת
״תמורת שתי לירות תראינה לך ארבע
הנשים היפות ביותר בעולם את כותנות ה לילה
שלהן ! ״
כך הכריזו המודעות של הנשף הגדול,
שעמד להערך באולם חלמה פאלאס של
קהיר. הנשים היפות: ארבע מלכות יופי —
של דניה, פאריס, דוביל (מקום רחצה ליד
התעלה האנגלית) והריביירה — שבאו להציג
בקהיר את האופנה הפריסאית האחרונה
בכותנות לילה ובבגדי־ים.
בערב הנשף התמלא האולם מאות אנשים
ששילמו את שתי הלירות והמתינו למראה

* אללהילאלי עצמו הוא אחד מאלה, הוצא
ממפלגת אל־וופד ע״י מזכירה, פואד סראג
אל־דין באשא, כאשר התריע נגד שחיתות
המנגנון המפלגתי.
הירדן שיגרתי. לא חשוב
נסר אל־דין אל־נשאשיבי היה עסוק מאד.
כראש משרדי סוכנות אכבאר אל־יום בבירות,
אחראי לשרות חדשותיה בלבנון, סוריה והירדן,
היו ידיו מלאות. בקהיר דרשה הנהלת
אכבאר אל־יום זרם בלתי־פוסק של חומר
לרשת עתוניה היומיים והשבועיים — ובירות
רחשה מרוב מאורעות חשובים ומעניינים.
בעיקר העסיק את נסר אל־דין המצאו של
הנסיך נאיף הירדני בבירות. כאשר ביקשה
ממשלת הירדן מהלבנונים שירחיקו את הנסיך,
פנה העתונאי הזריז אל הנסיך, במלון סאן
ג׳ורג׳ המפואר, ראיין אותו, קיבל הסכמה
לערוך רפורטז׳ה מצולמת שהפכה סנסציה
באחר סאעה הקהירי, אחד מרשת השבועונים.
ביקורי טלאל ועוצר עיראק עבד אל־אילה
בלוויית נורי אל־סעיד בבירות, סיפקו חומר
נוסף. עד אשר עברה נקודת הכובד לעמאן,
ונסר אל־דין החליט לנסוע לבירת הירדן, לכ סות
את המאורעות החשובים שהתרחשו או

עמדו להתרחש שם. הוא נכנם לחדרו, החל
אורז את מזוודותיו.
מי •כאינו כעד הוא נגד. בעודו עסוק
בהכנותיו, נכנס לחדרו העתונאי האמריקאי
ויין, סופר אסושייטד פרס בבירות .״הייתי
בצירות הירדנית,״ הוא הודיע לאל־נשאשיבי.
״הם מסרו לי שהוצאה פקודת מעצר נגדך
אם תיכנס לירדן. אתה נאשם בקשירת קשר
נגד בטחון המדינה,״
תחילה חשב נשאשיבי את הדבר לבדיחה
אולם משהודיע ויין כי הבריק את הידיעה
למשרדו בקהיר בבקשה לשלחה הלאה, הבין
כי האמריקאי התכוון ברצינות .״יש לך מה
למסור על העניין?״ המשיך האמריקאי לש אול
בניב מקצועי.

אל־נשאשיבי לא ידע מה לענות. הוא צנח
על מיטתו כאילו חרב עולמו עליו .״הרי זה
שקר הוא צעק• כיצד יכול אני לקשור
נגד המדינה — אני, שהייתי ידידו ויועצו של
המלך עבדאלללה; אני, שניהלתי את שרות
השידור שלו: אני, שעזבתי את מולדתי פלס טין
והייתי לירדני נאמן?״
כי מאז עזב אל־נשאשיבי את שרות השי דור
הירדני, הפסיק את כל קשריו עם המ דיניות,
ראה את עצמו כעתונאי אשר תפקידו
היחיד הוא לגלות ידיעות, למסור אותן לקור איו
ללא כל התחשבות במקורן, בתוכנן או
בתוצאותיו על חוג זה או אחר .״ייתכן כי
איכזבתי את ממשלת הירדן על כי כתבתי את
האמת גם עליה,״ הוא סיכם באנחה .״ומי
שאינו בעד ממשלה ערבית הוא נגדה.״
אך כעבור שעה קם אל־נשאשיבי, החזיר
את מזוודתו למקומה, יצא למשרדו. שם הת יישב
ליד שולחן העבודה שלו, שיגר מיברק
למערכת הראשית בקהיר :״היום הודיע ציר
הירדן בבירות כי הוצאה פקודת מעצר נגד
העתונאי נסר אל־דין אל־נשאשיבי היושב
בבירות, באשמת קשירת קשר נגד בטחון
המדינה.״
על המיברק ציין בעפרון אדום :״שיגרתי,
לא חשוב.״

ככוכב המרובע מצאה רותי ארץ כשם
לארשי המאוכלסת יצורים הנושאים על גופם
סימני מפלגות ואשר כמקום ראשים יש להם
רמקולים. אלה הביאו אותה למיפקדתת של
מפלגת אנטי-אנטי, אשר סמלה הוא כוכב
מחומש, בעגיליה של רותי
מנהיג מפלגת אנסי־אנט׳ לא הרבה בדיבורים .״שרות
המודיעין של המפלגה הודיע לי על בואך,״ פתח^בקול
נמרץ ״אני מניח שאת שליחת המפלגה באחד הכוכבים
העגולים.״
״כן, כן !״ מילמלה רותי. היא כמעט לא שמעת את
דבריו. מחשבותיה היו עסוקות בבעייה אחרת: אוכל.
מאד ההתפוצצות לא אכלה דבר. היה נדמה לה שעוד מעט

ותגבע ברעב.
״אולי המפלגה תקציב לי קצת אוכל שאלה באומץ
לב שמקורו הייה ביאוש.
״מה? מה?״ שאל המנהיג.
״אוכל !״ חזרה רותי.
״רגע !״ אמר המנהיג, לחץ על כפתור. כהרף עין
נכנס לאולם אחד היצורים הפשוטים, בעלי הרמקולים.
״ברר מה זה אוכל !״ פקד המנהיג.
״אנטי־ממשלה צעק היצור, ניגש לארון עצום
שדמה לארכיון של תקליטים והוציא תקליט. הוא פתח את
הפתח שעל גופו, הכניס את התקלי5ו פנימה .״אוכל...״
אמר התקליט .״אוכל: חומר עשוי חיות או צמחים אשר
האדם הקדמון הכניס אותו אל פיו כדי לקיים את עצמו.

המהפכה הנהדרת שמה קץ לביזבוז טפשי זה, המציאה
את הפיטאמין המוקצב לכל לולו מטעם מפלגתו, בהתאם
למפתח המפלגתי הקבוע. שרידי אוכל שמורים במוזיאון
המפלגה...״
״מספיק ! מספיק !״ אמר המנהיג, והלולו בעל הרמקול
הסתלק. הוא הסתכל ברותי במבט של רחמנות :״אני
רואה שבכוכב שלכם עוד לא תושלמוה המהפכה חנהד־רת.
הבה וניגש למוזיאון ונראה אם נמצא כמה שרידים
בשבילך.״
המוזיאון היה ביקומה אחרת של אותו בניין. כשרק
נפתחה הדלת נתקל מבטה של •רותי במראה נהדר —
מאחורי זכוכית היתה מונחת בצלחת תרנגולת צלויה של מה.
בקריאה פרועה התנפלה עליה

ת ־ Mס ר 1ן

! U7>lc

ב אדץ.עבדי ת-בדו ם יה, דוסית

S Y ^ O

בחדשיה הראשונים לא ניכרה השפעת המדיניות
הכלכלית החדשה על רודפי השעשו עים.
הם המשיכו למלא אולמות תמורת כר טיסים
שרכשו בתורים ארוכים ובמחירים
מפולפלים. היחידים שחשו במשבר המתרחש
היו אילי השעשועים שעקבו בדאגה אחר
ההתכוצות האיטית של צרור המטבעות בקו פות
הקולנוע.
כאשר לראשונה מזה שנים נראו איים של
כסאות שוממים בהצגות ערב של סרט חדש,
הקדימו התיאטרונים תרופה למשבר, ביודעם
שתוצאותיו תסכנה את קיומם יותר מאשר
את קיום בתי הקולנוע. בחודש האחרון עבדו
שלושה במאים זרים עם להקות הבימה, אהל
והקאמרי, ניסו לקדם את פני המשבר בהצגות
מפוארות.
אץ צחוק מצלצל. הבימה שהצליחה
להפיק את פר נ\נט כאחת מהצגותיה הגדולות
ביותר (העולם הזה ,)762 לא הביאה בחשבון
משבר נוסף יליד מכ״ח: משבר הדלק. קהל
התיאטרון החל לחשוב פעמיים בטרם נכנע
לכיתות הרגליים אחר הצגה גדולה, אך הנמשכת
ארבע שעות.
הקאמרי הצליח פחות מהבימה בהפיקו
הצגה מחוסרת טעם רב, אשר על אף משך
זמנה הקצר המאפשר הספקת תחבורה לפני
השעה ה־ , 11 לא הצליחה בשבועותיה הראשונים
לבסס לעצמה קיום ארוך, לו זכו רוב
הצגות הקאמרי האחרונות.
השבוע המשיך וולפונה הכילי (העולם הזה
) 760 לקשקש במטבעות הזהב שבארגזו, אם
כי לא לאורך ימים. הקהל שחדל למלא את
האולם מוסיף לחייך לחוכמות המיושנות
השופעות מן הדיאלוגים של בן ג׳ונסון אך
גם השנויים הקלים במחזה, אותם הכניס
יום ן> 3״פפו״) מילוא, אחר צאת הבמאי ה בריטי
נורמן מרשל, לא הפכו את החיוך הקל
לצחוק בריא ומצלצל.
הסובלת העיקרית: המלכה. יותר
מזל נפל בחלקו של אהל, אשר לאחר חדשיים
של עבודת יום ולילה עם במאי בריטי אחר,
מיכאל מק־קואן (העולם הזה ,) 763 העלה
לפני קהל בכורה חסר תחבורה, הצגה נאה
של אגדת החורף לשקספיר ; בה התרחש
הכל כשורה עד אשר פתחו כמה משחקני
התיאטרון הותיקים בקריאת הטקסט השקס־פירי
היפה.
אז קרה דבר הקורה ברוב הצגות רוב
התיאטרונים. מן הבמה התפשט מבטא׳סלאבי־רוסי
חזק, אותו לא טשטשו עשרות השנים
בהן דברו שחקני אהל עברית בארץ, לא רו סית
ברוסיה. הסובלת העקרית: גבורת
ההצגה חיה שרון(המלכה) שהיתר, מלכה אצי לה,
אגדית, משך כל המחזה, גילמה את אחד
התפקידים הבולטים בהצגות העונה, אך הרסה
את ההשלייה המצוינת שיצרה במשחקה, ב קראה
את משפטיה במבטא רוסי כבד.

דו ג מ ^ 6
א 1זיםגז ׳ ד 1ו. בע״מ.

( JJ O

J 3כDר ״

ת פו־ץיםוא עז כו־ ליו ת
ט ב עי

ומפ נו סטר

ט הו ר

הודעה להורי
ולתלמידי

השנה

אנו פותחים, ל־2

האגדה חייכת להיות אגדתית.

חדשי הקיץ,

קורסים אינטנסיביים לאנגלי ת
לתלמידי

כתי

ספר

תיכוניים

ולגומרי כתות ו׳ ,ז /ת׳ של בחי ספר עממיים
ההוראה בקבוצות קטנות, בשעותהבוסר
( 5שעות בשבוע) ואחה״צ ( 2או 3שעות בשבוע)

ב הדרכ ת מורים מעולים מאנגליה ומארה׳׳ב
בתכנית:
שיפור המבטא
פרטים והרשמה:
ביום א׳ ,ב׳ ( 30 ,29 ליוני) משעה 9עד 12
בצהרים 4 .עי 7בערב, במשרד בית ספר
״קדימה״ ,רחוב בן יהודה ,74 תל־אביב.
והכתיב,

דירתך היא קרירה
מרפכתך היא שימושית עם סוכך

גרעין

״ עמית ״

בשבת ,28.6.52 ,בשעה 16.00 תערך
פגישת חברי גרעין עמית בירושלים
אצל צלה שטינברג, שב׳ יגיע כפים,
רח׳ הלל .17
בשעה 17.30 פגישה רגילה בתל״
אביב, במרכז החקלאי, אלנבי .126

מתוצרת

דקדוק,

שיחה

וכד.

S iS tT״

אהד• ההצגה, עסקים פ רגי ר

—פסנתדי —

• נודף ממנה ריח זי ע ה|...

§ — אל תגידי ש — ש — ש1,
הגידי

קניה -מכירה -תקונים
כוונים

מונע זיעה,
דוחה ריחה.

רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל 5473 .

א. וםטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

סיפור העלילה באגדת החורף, אחד מאחרוני
מחזותיו של שקספיר אינו מתקבל על הדעת.
כאגדה, אין צורך שיתקבל על הדעת. אך,
האגדה חייבת להיות אגדתית, על התיאטרון
לדאוג שתהיה. ניב זר, בלתי מלוטש אינו
מוסיף לכך.
ליאונטס מלך סיציליה (שמחה צחובל)
חולד, בטירוף הקנאה, לו נופלת קרבן אשתו
המלכה הרמיונה (חיה שרון) התמימה וה נאמנה.
בנפול עליה חשדו של המלך, המ שוכנע
שהיא בוגדת בו עם אורחו וידיד
נעוריו פוליקסנס מלך בוהמיה (יהודה גבאי),
פוקד המלך לאסרה, מצוד, על יועצו להרעיל
את אורחו. מעתה מתרחשת הטרגדיה במ הירות
קלסית מסחררת: המלכה נפטרת ב־מפח־נפש,
בן המלך מת מעגמת־נפש, מלך
בוהמיה נמלט לארצו. והנסיכה הנולדת למל כה,
בטרם מותה בבית־הסוהר, נשלחת על־ידי
המלך, אביה, למדבר שמם בארץ בוהמיה.
אך שקספיר אינו שוכח אף לרגע, שאגדה
היא אגדה, אינו נותן למחזה להתדרדר לסוף
טרגי, מבטיח הפי אנד לטרגדיה: הנסיכה
פורחת במדבר בוהמיה בחסותו של אכר זקן,
לוכדת את לבו של נסיך יפהפה, בן מלך
בוהמיה שנמלט בשעתו מחצר אביה. לבסוף
מתגלית זהותה וביום שובה לחצר אביה אשר
עודנו שרוי באבל כבד על מות מלכתו קמה
הרמיונה לתחיר, והאגדה באה על סיפוקה.

מס הכנסה הוא מס מרגיז. הוא מטיל עונש
על אנשים עובדים ומצליחים, והוא נותן פרם
לבטלנים וללא יוצלחים.
מה היה קורה לוא היה מישהו מכריז מל חמה
פעילה על המס, מקים מכון מיוחד כדי
לחנך את הקהל להשתמט ממנו? רעיון זה
עלה בלבו של אלכסנדר (י. טימן) ,בעלה של
רנה חובבת העגבים (ב. זלצמן) .הוא פתח
בית־ספר למשלמי חסים. הוא הרויח הון

כשכר טרחה, אך פגע במעמדו של חמו( ,ב.
לונדון) שהוא מנהל משרד מם ההכנסה.
הדבר קרה, כמובן, בצרפת. הוא לא יכול
היה לקרות בארץ, כי כאן כל יהודי די פיקח
כדי להיות פרופסור באוניברסיטה של לא־משלמי
מסים. שני המעבדים הישראליים,
שהתאימו את המחזה הצרפתי לתנאי הארץ,
לא יכלו להתגבר על קושי זה: צופים רבים
באולם חייכו לעצמם על העצות הפשטניות
של המורה על הבמה. היו להם עצות טובות
יותר.
כתמיד, כשניתן להמטאטא טקסט הראוי
לשמו, מצליחים שחקני האופי שלו מ־מ.
חורגל ועד בובמה לשעשע את הקהל. אחרי
שהטוב ניצח על הבמה יכלו הצופים לחזור
במצב רוח מרומם הביתה, להמשיך בעסקיהם
(כולל אי־תשלום מסים) כרגיל.

בה״ן, עליות בדרג ה
מותו המצער של סמי גרונמן, מחבר המ חזה
מלכת שבא, שסימל את פלישת הצ׳יז־בטרון
לתיאטרון הקאמרי לפני כעשרה
חודשים (העולם הזה ) 721 היה הפגע היחיד
שארע למהדורה המחודשת של מלכת שבא.
כי דוכיפת, רץ המלך שלמה, החרש־אילם־
שומע־דובר, משוחק כלראשונה, במצויין,
על־ידי אריה לביא והחיילת השבאית, כנראה
רב־סמל, נעמי פולני, מבעיתה ומקפיאה את
הדם בעורקים כבסתיו שעבר מרם נגוזה
מלכת שבא. כי בגלל המלבושים הקלושים
(עורות נמרים המכסים כמד, מחלקי הגוף
הדורשים כיסוי אף במאה העשרים) לא יכלו
שחקניות הקאמרי לעמוד בקור החורף, דחו
את המחזה לחמסיני הקיץ.
מלכת שבא המסתיימת, תוך כדי הדגמה
מפליאה ורעשנית של תרגילי סדר חמוש של
חיל הנשים ר,שבאי, בשלוש חתונות (של כל
ששה המעוניינים, השתפרה במהדורה המחו דשת.
ארנה פורת, בת לוויית המלכה במהדורה
הראשונה, עלתה בדרגה, הפכה מלכה בזכות
עצמה. בלקיס המקורית, חנה מרון שיצאה
למסע השתלמות באירופה, מצאה בארנה
פורת יורשת מוצלחת ביותר.
כי העונה היא עונתה של ארנה פורת,
ילידת גרמניה שהתאקלמה מהר מאד בתיאט רון
העברי, מצטיינת ערב אחר ערב כיובל
אור הסינית וכבלקיס השבאית. רק שהיא
סינית באולם אוהל שם, תל־אביב, שעה ש עורה
משתחם ומאבד את גוונו הצהוב במר תף
מוגרבי.
אף חיה הדרית, חיילת שבא שעלתה בדר גה,
והממלאת במהדורה המחודשת את תפ קידה
של ארנה פורת במהדורה המקורית,
הוכיחה את עצמה ואת העקרון הצבאי המניח
שכדאי, לעתים, להעלות את החיילים (־ות)
המתאימים (־ות) בדרגה.

בהצגה אתת. ארבע אומות
בין עשרות הבמאים שסיימו החודש את
לימודיהם באוניברסיטות ארצות־הברית הת בלט
צעיר ישראלי גבה־קומה וממושקף.
גדעון תמיר ,26 ,שסיים את אוניברסיטת ייל
המכובדת, הפליא את מוריו כבר בבימויו
הראשון, הדיבוק. אולם רבתה הערכתם כש סיים
את חוק לימודיו הארבע־שנתי תוך
שלוש שנים, הכתיר אותו בהצגת מחזה צר פתי,
של מולייר, החולה המדומה, אותו ערך
כישראלי עם להקת סטודנטים אמריקאים
וכוריאוגרפית בריטית, פטרישיה האריס.
את הביצוע הבינלאומי של מחזה זה נטלה
תחת כנפיה רשות בינלאומית, אונסקו, ועדת
התרבות והחינוך של האו״ם, שקבעה את יוני
לחודש התיאטרון הבינלאומי. תמיר התאים
את סגנון המחזה לקהל המודרני, השמיט
קטע בלט, החליפו בזמר ובריקוד. הסביר
תמיר :״כדי להצליח בתיאטרון בן־ימינו,
צריכה הצגה להביע משהו לקהל גם בנושא
וגם בערכה המשעשע.״
כל כסאות הכית. עוד בוינה, עיר מו לדתו,
גילה תמיר (אז היה שם משפחתו
מלס) עניין בבימוי. הוא אסף את כל כסאות
הבית לחדרו, הזמין את ילדי הסביבה וערך
להם הצגה.
כמה שנים לאחר מכן הפך בגמנסיה
הרצליה תלמידם של צבי פרידלנד ויהושע
ברטונוב בלהקה הדרמטית של הגמנסיה, היה
לאיש חוג הבימה לו מסר את שבתותיו.
אחר המלחמה בה שרת בפלמ׳׳ח, הצליח
תמיר, תלמיד האוניברסיטה העברית, להת קבל
בייל, בה עבר אימון מפרך של 12 שעות
ביום בכל להטוטי הבימוי למוני גווניו. אנשי
ייל לא ידעו חכמות, לא פסחו על סעיף ב חינוכו
של הבמאי העתיד. בין השאר נאלץ
תמיר להשתלם בנגרות, כדי להעזר בה בהקמת
תפאורות ובניין הבמה.
עתה יצא תמיר להשתלמות סופית בניו־יורק,
אליה הגיע כישראלי שידע לשתף לה צגתו
ארבע אומות, וזה בחודש התיאטרון
הבינלאומי.

״העולם הזה״ 765

ץונש ־ ם
מותר לנאום באידיש
יו״ר הכנסת יוסף שפרינצק קבע סוף
סוף את סיסמת הכנסת. אמר שפרינצק לאחד
הח״כים :״אל תדבר אל היושב ראש, דבר
אל העניין ! ״
הסוכנות הטלגרפית היהודית (סטא) הודיעה
על שיא של מי שהיה שר החינוך,
שזר. בהתכנס מועצת המגבית היהודית ה מאוחדת
בריו דה־ז׳ינרו, בירת ברזיל, פתח
שזר בנאום ציוני נלהב שארך, עם אי־אלו
הפסקות (כשינה ואוכל) ,שלושה ימים
רצופים.
ח ואן פירון, נשיא ארגנטינה, התיר לנו אמים
באספות פומביות יהודיות לעבור על
חוק המדינה, לנאום באידיש. התנאי: אסור
לנואמים לדעת את שפת המדינה, ספרדית.
כס מרומן, רעיית הארי מרומן, ה
זלמן

הכלליים
על התרוששות הציבור, לעג לקוב לנה
הכריז :״עוד מעט נצטרך להדליק נרות
בכדי למצוא לפחות עשיר אחד בכל המדינה
הזאת ! ״
חולה־רוח חדר ללשכת חבר בית־המשפט
העליון ופרופסור האוניברסיטה העברית,
הרב שמחה אסף, גנב את תיקו. אחר
אכזבה משללו (ספרים ומסמכים) השתולל
בתחנת המשטרה, שבר את רהיטיה.
כשנשאל מפקד חיל הים הקברניט מרדכי
(״מוקה״) לימון במסיבת אנשי־ים לפשר
העניבה השחורה הנהוגה בין הימאים ידע
את התשובה. לאות אבל על מותו של מפואר
אדמירלי הצי הבריטי, הלורד נלסון (שנפל
בקרב טרפלגר ב 1805 ענבו המלחים האנ גלים
עניבות שחורות, מנהג שנשאר, הפך
קבע ברוב ציי העולן.
מועדון גננים־חובבים אמריקאי פנה בש
דוד
הכהן ודוליק הורוביץ ככנסת
לתוך העסק 40 ,מיליון
נשיא היוצא, גילתה השבוע את אחת הסיבות
לרצונה העז שבעלה יטוש את הבית הלבן.
אמרה הגברת הראשונה של ארצות־הברית :
״אם ברצוני לעבור את פרוזדור הבית
(הלבן) ,אינני יכולה לעשות זאת בחלוק.
אי־אפשר לדעת מי יימצא בפרוזדור. אני
אהיה מאושרת מאד כאשר כבר נחזור לאינ־דיפנדס
(עיר מגוריהם של הטרומנים) ,בה
נחיה כמו בני אדם!״
בשוב דוויט אייזגהאור לארצות־הב־רית
טיפלו בו כתבי העיתונות בהרחבה יתי רה:
מלבד עובדות היסוד על הגנרל שצבע
עיניו כחול, קומתו 178ס״מ ומשקלו 86ק״ג,
גילו גם את עיסוקיו החביבים ואת אותות
ההצטיינות שלו. עיסוקיו החביבים של מי
שעלול להיות נשיאה ה־ 33 של ארצות־הברית:
קריאת ספרי היסטוריה צבאית וספרי מערב-
פרוע, משחק הברידג׳ ,בישול, דייג, רכיבה,
גולף וציור. אותותיו 20 :אותות הצטיינות
אמריקאים 42 ,זרים 27 ,תוארי כבוד אוניבר־סיטאים.
גילוי נוסף: אייק מבכר שיפנו אליו
בתואר מיסטר למרות שאינו מתנגד לתואר
גנרל.
אמר היהודי דוד לילינטל, מי שהיה
ראש הועדה לאנרגיה אטומית בארצות־הב־רית
ומהאחראים לפיתוח הפצצה האטומית :
״כל אדם הרוצה לחיות כיום חיים שקטים,
שלווים וחסרי מאורעות, בחר, לדאבוני, בזמן
הלא נכון ! ״

ההדיחופטר א שר באנוגבטיה
המדינה ד״ר זיגפריד מוזס
קוסם המספרים ג׳ו פינקלשטיין
הז מבקר מין

ללמד את פקידיו בקורם חשבונות קצר כמה
מפלאי הטכניקה החשבונית שלו. הזהיר
פינקלשטיין את תלמידיו לפני פתיחת השעור:
״תדעו לכם, שלא כל אדם שהיה מקבל 12
שיעורים מחיים נחמן כיאליק ידע מיד
לכתוב כמותו ! ״

ליועץ הכלכלי הפורש, דוד הורוביץ,
יעץ ידיד טוב־לב שיקח לידיו את גביית מס
ההכנסה, לנהלה כעסק פרטי לפי מתח הר ווחים
המקובל. אמר הידיד: למה יהיה מם
ההכנסה, העסק הגדול במדינה (המחזור הש נתי
— כ־ 40 מיליון לירות) ,מונופולין ממ שלתי?
התנצל הורוביץ: אחר הצלחת שני
ספריו האחרונים, הכלכלי, הכלכלה הא״ית
בהתפתחותה והמדיני, בשליחות מדינה נולדת,
החליט להתמסר לעבודה מדעית וספרותית.
?}ק יבא גוכרין, ח״ב מפא״י שעלה ל דוכן
הכנסת על מנת לענות לתלונת הציונים
.העולס הזה״ 765

אלת יסוד אל שגריר ישראל בארצות־הברית,
אכא אכן. מה הוא הפרח החביב על רעיית
נשיא המדינה, ורה וייצמן. אחר חליפת
מכתבים בין וואשינגטון ורחובות נקבעה
זהות הפרח: צפורן אדומה.
חבר פרלמנט ליברלי העיר את תשומת לבו
של וינסטון צ׳רצ׳יל על כך שבאנגליה
רשאים 19195 פקידים שאינם שוטרים להכנס
לבתים פרטיים ולחפש בהם ללא פקודת חי פוש.
שאל הליברלי: כלום רשאי פקיד מח לקת
התעופה האזרחית (אחד מ־ 19 בעלי זכות
הכנסיה החופשית במחלקה) להכנס לדירתי
ולחפש הליקופטר באמבטיה שלי?

סבר בן ארבעה עמודי
העתונאי האנגלי רוי אלסטון, הכותב
את טורו הראשון של ג׳רוסלם פוסט תחת
שם העט דוד קורטניי ואת המדור בעיני
הגר הגר בתוכנו בהארץ תחת שמו הוא,
השתקע בארץ. הוא התישב בכפר שמריהו
שליד הרצליה, נשא לאשר, את מוניקה
דיין, עיתונאית אנגלית, בת אחת ממפורסמי
עורכי־הדין באנגליה שהיתר, סגנית ראש
שרותי המודיעין הבריטיים בשנות המנדט
האחרונות, הפכה כתבת השבועון האמריקאי
טייס. אולם לפני השתקעותם הסופית החליטו
בני הזוג לסייר בחו״ל, יצאו לירח דבש לאי
קפריסין.
לפני צאתו למסע השתלמות בארצות־הב־רית
עבר רכ-סרן שלמה טנאי, עורך
עתון חיילי צה״ל במחנה על הגהות ספר
השירים הרביעי שלו, אר׳ן החיים, שיכיל מבחר
שירים על בעיות האדם. ספריו הקודמים
של טנאי: שלושה חיצים ופגישת האוהבים.
ספרו הראשון: שני שירים, ספר בן ארבעה
עמודים שהכיל שני שירים בלבד ויצא לפני
עשר שנים בהוצאת אורחה (ביזמת קבוצת
סופרים צעירים כאמיר גלבוע ומשה שמיר),
עלה עשרה מיל וזכה לתפוצת־ענק.

אחר מקרה שר התחבורה דוד צכי פנקס
(ראה במדינה) עמד לו מזלו של שר המש טרה
כבור שלום שיטרית. אוטובוס
דודן תל־אביבי התנגש עם מכוניתו. אולם
כבמקרה שר התחבורה לא ארע רע גם לשר
המשטרה ורק מכוניתו ניזוקה.
עוברים ושבים בכביש ירושלים תל־אביב
ראו בראשית השבוע בשעות הבוקר המוק דמות
מכונית שר נושאת דגלון ובר, אדם
מתפלל, עטוף טלית ומניח תפילין. המתפלל :
שר הבריאות ד״ר יוסף כורג שמיהר לה גיע
למשרדו הירושלמי מדירתו התל־אביבית.

קולנוע
סרטיט
״ ב מ עג ל״
״ה,קומדיה׳ הגדולה אודות יחסי־מין אקר איים״
,כפי שכנה מבקר אחד את במעגל
לארתור שניצלר 1931— 1862 הפכה, בעיבודו
של הבמאי הוינאי מאקס אופולוס, ל אחד
הסרטים (הצרפתים) המשובחים, אולי
לסרט הטוב ביותר של העונה. הדעות נחל קות
ביחס לערכה של יצירתו של שניצלר.
בעוד שאחדים רואים בה הישג גדול, היא
נחשבת, בעיני אחרים, לסדרה של ״חתיכות
חיים״ נועזות־תוכן, אך חסרות עמקות.
במעגל הוא סדרה של מערכונים (יותר
נכון: משיחים) סאטיריים כתובים בסגנון ה מעודן,
אך האנטי־רומנטי וד,עובדתי, שד״ר
(לרפואה) שניצלר כתבם בהגיעו לשנתו ה ארבעים,
ואשר כל אחד מהם מכיל לפחות
מעגל אחד (המיוצג, ביצירה הכתובה, בכו כבים,
ובסרט — על־ידי וואלס חוזר ונשנה,
כתוב בידי אוסקר שטראוס).
לראשונה עוצרת יצאנית־רחוב רעבה־לאה־בה
חייל גם רוח, הנוטש אותה מיד לאחר
שבא על סיפוקו. כעבור ימים אחדים יוצא ה חייל
לחופשה ומפתה משרתת צעירה. המ שרתת
מואילה לתת לבן בעל־הבית שלה את
שעורו הראשון בתורת האהבה. התלמיד הצ עיר
מתקדם במהירות, מנסה את כחו, בהצלחה
הבאה בעקבות כשלון מצער, אצל אשה יפה
ונשואה. האשד, הנשואה, והמטופשת, מתח רטת
עד מהרה על מעשיה, מחדשת את יחסיה
הרומנטיים עם בעלה. הבעל מעורב אותו זמן
בהרפתקת אהבים עם זבנית קטנה, שוכר
בשבילה דירה קטנה. לדירה זו מביאה הזב נית
משורר צעיר ושחצן. המשורר נופל ב זרועותיה
של השחקנית המבצעת את התפקיד
הראשי במחזה שלו. השחקנית מושכת
לחדרה רוזן צעיר. הרוזן נאסף, כשהוא
שכור על־ידי.יצאנית־הרחוב. כאשר הוא יו צא
מחדרה, הוא פוגש בחייל הממהר אליה.
המעגל, לאחר שעשה סיבוב שלם, נסגר.
רק באפיזודה אחת :״המשורר והשחקנית״,
לא היו אופולוס וז׳ק נתנזון (שעזר בכתיבת
התסריט) נאמנים ליצירה השניצלרית. מחוץ
לזר, נשמרה בסרט רוחו של המקור. המס־ריטנים
גם הוסיפו דמות חדשה וחשובה :
הגורל, המפגיש את עשרת גבורי המעגל. תפ קיד
זה, המבוצע בהצלחה על־ידי אנטון
וולברוק, יצא, בסופו של דבר, הבולט ביותר
בסרט. אולם גם הדמויות האחרות מבוצעות
בדרך בל בהצלחה. דניאל ג׳לין (בנו של בעל
הבית) ,דניאל דארייה (האשד ,),פרנאן גראבה
(הבעל) ,סימון סימון (המשרתת) הם מצויי-
נים במיוחד.
רק פאריס או וינה היו מסוגלות להפיק
יצירה כה משעשעת וחודרת, רומנטית ואנטי־רומנטית
כאחד, על נושא זה, מבלי לפגוע
בטעם הטוב. במעגל הוא סרט שאחראים לו
כשרונות וינאיים ופריסאיים ושרוחן של שתי
הערים העליזות וקלות־הדעת נושב ממנו.

זועפת, אל האסם בו היתה משחקת, רואה
שבמטתה ישן גאסטון ,״מחזר״ אחותה. הוא
נושא חן מלפניה, והיא מניחה לו לפתות
אותה.
בזה מתחילה פרשה ארוכה של הרפתקות,
מתוארות באירוניה לגלגנית והומור דק. קא־רולין
היפה, אך המטופשת, איננה מבינה
את משמעות המהפכות המתחוללות סביבה :
עליית השמאל הקיצוני לשלטון, הוצאתו
להורג של המלך׳ המרידות המלוכניות, הורדת
רובספייר מן השלטון, עליית הימין, חזרת
השמאל, פלישת מעצמות אירופה לצרפת.
בתוך הקלחת הזאת מאיים המתת לא אחת
על קארולין, אבל יופיה ומזלה עומדים לה,
ובסופו של דבר, כאשר החיים נעשים שקטים
יותר, היא פוגשת מחדש את גאסטון באותו
אסם בו ידעה את אהבתה הראשונה.
סערת היצרים זכה לתסריט מצויין ומוצלח
ביותר, כתוב בידי מחזאי נודע, ז׳אן (אנטי־גונח)
אנויי, השם לקלס את אכזריותו של
האדם, מעורר מחשבות על גורל אנשים במה פכות
ומלחמות אחרות, קרובות לימינו אלה
מאשר המלחמות המתוארות בסרט. ביומו של
אנרי דקואן, הטהור מתסביכי־צניעות הולי בודיים,
הולם את התסריט המעודן והפקחי,
חושף טפחים הרבה אבל איננו פורנוגרפי.
מארטין קארול בתפקיד קארולין היא תגלית
חדשה אצל הצופה הישראלי. נראה כאלו נול דה
לשחק את קארולין.
פרסומת או יאוש? .עתוני הערב ה־פריסאיים
מיום 12 באפריל 1947 הכילו כו תרות
רועשות: מארטין קארול השחקנית
הבלונדית היפה, הממלאה את אחד התפקידים
במחזה דרך הטבק, המוצג בתיאטרון ריני־סאנס,
השליכה עצמה אל תוך נהר ר,סיינה
בנסיון התאבדות ! הסבה: אהבתה, הנכזבת,
לשחקן נודע. למזלה של המתאבדת היפה לא
היה חוף ד,סיינה ריק מאדם. בין השאר נכחו
במקום כמה עיתונאים וצלמים, ומארטין, שעד
אותו יום לא היתה יותר משחקנית אחת מני
אלפי אחרות, הפכה בן לילה לשם דבר ולאהו־בת
הקהל הצרפתי. כה מוצלחת היתד, התאבז־ו
תה, עד שרבים בטוחים שלא היד, זה אלא
להטוט פרסומת גאוני. מארטין עודנה מכחי שה
סברה זו, טוענת שהיתר, זו התאבדות
אמתית, אלא שבינתים נתאחד, הפצע אשר
בלבה: היא שכחה את השחקן ונישאה לאחר.
אולם מארטין קארול 29 לא היתר, יכולה
להגיע לעמדה שהיא מחזיקה בה כיום, כנע רת
השער החביבה ביותר על הצרפתים וכי
שחקנית במה וסרט בעלת כח משימה עצום,
אלמלא נחונה גם בכשרון. עובדה היא שבנד
אים כמו מארסל (ילדי גן העדן) וקארנה ורנה
(פאוסט) קלייר, שיתפו אותה בתפקידים רא שיים
בסרטיהם. זאת למרות העובדה שהעל-

״סערת היצרים״
קארולין ׳יקירתי הוא רומן צרפתי שזכה
לאותה ממיטה שהשיג בעולם האנגלו־סאכסי
(ותחום השפעתו, כמו, למשל: ישראל)
אמבר לנצח, ובגלל אותן הסיבות. טבעי,
איפוא.,שספרו של קלוד סן לורון, כמו יצי־רתה
של קאתלין ווינזור יגיע אל בד הכסף.
כאן מסתיים הדמיון בין שני הסרטים. בעוד
שאנובר היה כשלון חרוץ כיוון שצולם בארץ
פוריטנית, ניסה להגיש מאכל מפולפל כשהוא
מבושל בסאחארין, קאתרין יקירתי (או, כפי
שהוא קרוי בעברית, סערת היצרים) זכה
להיות מוסרט באוירד, החפשית יותר (מבחינה
קולנועית) של צרפת. התוצאה היא סרט
משעשע עד מאד, אירוני, אבל אנושי, הקורא
לכל דבר בשמו אבל עושה זאת בנימוס
ובטוב־טעם, יוצא בסופו של דבר פחות ארו סי
מאשר הסרטזמר ההוליבודי הבינוני.
היופי והמזל עומדים. קארולין היא
בתו בת הששעשרה־שבעעשרה של אציל צר פתי,
החוגג את יום הולדתה כדי שישמש
אמתלה להפגשת אחותה הבכירה עם צעיר
בשם גאסטון, במטרה להביא לידי נשואיהם.
כל השמלות היפות נופלות בחלקה של האחות
המכוערת, והבת הצעירה מרעישה עולמות
עד שאביה מאיים עליה, דרך הלצה, שיאסור
אותה בבסטיליה. קארולין מתמרמרת :״לא
תעשה כדבר הזה ב־ 14 ביולי. זה יום הולד תי״
.היה זה גם 14 ביולי של שנת , 1789
שבישר את המהפכה הצרפתית: אותו בוקר
נכבשה הבסטיליה על־ידי ההמון הפריסאי.
אולם בארמון אביה של קארולין אין יודעים
עדיין דבר על המתרחש בבירה, ואת העלמה
הצעירה מטרידות בעיות אחרות. היא הולכת,

מרטין קארול (״סערת היצרים״)
מתוך הסיינה, אהובה נכזבת
מה קארול משחקת בסרטים, בערך כמו
שקארולין עברה את תקופת המהפכה
הגדולה: מבלי לדעת מה בדיוק מתרחש
סביבה. טעמה הוא פשטני ומעיד על
רמתה התרבותית: את פיקאסו וכל האסכולה
שלו היא מתעבת, מבכרת עליו את מואר.
כן היא שונאת את שיטתו הקולנועית של
אורסון וולס, מחסידה קומדיות צרפתיות
זולות, מעריצה את יצירות וויקי באום, נוש את
עיניה לגברים בעלי שרירים .״אולם יותר
מכל דבר אחר בעולם״ — אומרת. מארטין —
״אני אוהבת שושנים וחבצלות.״ אין כל
יסוד לפקפק בדבר.