גליון 766 מתאריך 30 ביוני 1952

השלם

הזה

מכת בי ם

העורך הראשי:
אורי אבניי
ראש המערכת:
* י ו 0כחן

עורך התבנית :

עורך הכיתוב:

ד ו v

רו ב k״ nז

הצלם הראשי:

הכתב הראשי- :

ה ש בז עזן המצדר
ל א • נ פ 1רםציר.
רחוב נליקסון . 1הל־אביב
וליד תיאטרון ״ אחי ״ )
ת.ד . 136 .טי( .זמני) 65ז66
מען למברכים :״עולמסרם״
משרד המערכת בירושלים
רחוב דוד המיד (יוליאז).
הסעד.
משרד
מו ל
המערכת בחיפה : משרד רחוב החלוץ . 45 חרר . 11
טלפון 4—6 > 4661 אחה״צ)

אהרון דוי ב

ס או ל

נו לדמן

עורכי מדורים:

מיכאל אלטז. יחיאל בשן. ניצה גבי. איהפר ווילס.

משתתפים קבועים:
סרנצה

נרובנר.

רפאל חייט. אומכר טאובר.
יצחכ לבני. צבי שש.

ראש־משרה ירושלים:
דור רוביננר

פילים טיארי.

ראש־משרד, חיפה :
סופרי־חוץ:

נתז ריבון

מונטי נ׳ייקובם. גבריאל דנון. שמואל מירון.
המו״ל :

העולם

הזח

ב ע״ם.

naaעיע•

דפוס

ישראל.

תל־אביב

]העכנר כא אד ההר

הכוונה הטובה
איל ספד, שהר שי מ ה. אשר הו קדשה לי ( ה עו ל ם
הזח 762ח דו ר ה רו ח טו ב ה וע םכל או פיי ה
ה פי לי טו ני כ טי אין הי א רו דפתפנסא ציו ת ובד רך
כלל הי אנא מנ ה ל עו ב דו ת. א מנ םפהושםהכ שי ל
אתכםה אינ פו ר מ טו רעל־ידי אי־ דיו קי ם בי אונ ר פיי ם,
אך גם ע לי הםמחפהה כוונ ה ה טו ב ה.

מאיר יערי,

מרחביה

פצצת פנקס
עמד תו שלה עו ל ם הז הבפרשתמאס רו שלע מו ם
קינן הי ת ה קרן או רמנצנצתבאפלה. עו דיש
או תי. החל מתא רי ךזה.
ר עו ת ב עו ל ם. ה ו סי פו
ל ר שי מתה או ה די ם ה מו ש ב עי ם.

דוד הראלי׳

לפני כמה חודשים הגיעה למע־כית כל
העיונים ידיעה קצרה מאילת: נהג מכונית
משא של יעל הפיל את עצמו תחת גלגלי
מכונית מתדרדרת כדי להציל את חייהם של
כמה אנשים שעמדו לפניה. הנהג נפצע ורגלו
נשברה-
עורכי הלילה קיבלו את הידיעה, עברו עליה
בריפרוף, תחבו אותה לכמה שורות
בפינה נסתרת של העתון. כי איזו חשיבות
יכולה להיות לסתם נהג, שעשה משהו בחור

הקורא בכור־דניאל
אלעל, מושב
נורית׳ דואר
עפולה, זוכה בפרס של__ 1לי״ (בלי

ירושלים

קר א תי ב עניין אתהסברכם בי חסלמ הו תהשל
הפצצהב בי תו ש ל פנ ק ס. האםאפשרל מו תמפצצת
הפחדה?

יצחק גוזמן,
העולם הזה על מעשהו הנועז באילת, מעשה
ששבר את רגלו והשאיר לו כמזכרת עגומה
הליכה מתנדנדת וצולעת. הכתבה הזאת
(העולם הזה )746 הומצאה על־ידי המערכת
למשטרת התנועה כשאך נודע על
פתיחת מיבצע אביר הדרכים.
למחרת הקדישו העתוג־ם למאף־ע הציבורי
את המקום שלא זכה לו המעשה עצמו.
עתון ערב אחד, אשר בשעת הכרזת המשטרה
על המפעל אף פירסם כתבה לגלגנית
על כל הרעיון והצורה בה הובטחה
הוצאתו לפועל. יצא הפעם במאמר ארוך
ודרש כי הציבור יעשה את אשר לא עשה
העתון עצמו — יתן הכרה פומבית למעשי
גבורה של האיש הקטן.

לבית המרקחת בטפולה נכנם ז קן אחד
לביקש רעל נגד
עבבריס.
שאל הרוקח :
ברצונך
״האם
לקחת את הרעל I
הביתה?״
״לא,״ חייך הזקן
,״אני אש לח
את העכברים
אליך !״

בהחלט. מפחד.

חיפ ה

בירי אנ שי ם הבו ח רי םאתעצמםואשר איו יאיש
בי קו ר ת על מ ע שי ה ם. סי סמתנו: הד ת לד תיי ם 1

היי תי אחדמר בי ם שז כ רו כי כאשרנאסר או רי
א בנ ר׳ ב ק שר ל ש בי ת ת הי מ אי םכתבע ליו עוזי
שלהארץר שי מ ה לג לגני ת. ו היו ב טו חי ם ש עו ר ך
ה עו ל ם הז ה יני בהש בו ע ב או ת ה דרך עלמאס רו
של עוזי. כשקרא תי אתר שי מ תו ש ל או רי א בנ רי
גברה בי אמונהחדשהב או בי ק טי ביו ת ה מו חלטת
של ה עי תון. כל ה כ בו ד.

אסתר מרין,

דוד שור,

צר־פין

דוחי, רוחי !
אוי ו א בוי לי מי םאלה. מ ה עו ללתםלשפת
ה קו ד ש — פי ט א מיז, י חי-י חי. א נ טי -א נ טי Iאנ א.
תזרו לשפתי הו דהה לוי אי בן־ני ב רו לותשל חו א ת
ס ננונ כםל עו לםה הו א — מהדעתכם?

תל־אביב

אליה1ך בן־הני, ח נ-ה

יי תכן שאםמיש הו י ד בי קפצצהלדל תו ש ל
או רי א בנ רי הו א י הי ה קצ ת פ חו ת ״ או ביי ק טי בי ״
וקר־רוח. לכל ה רו חו ת. ישנ בו ל לכ ל דבר — נ ס
ל הנ בהשקטהו מנו מסת. א ני מ צ די קבהחלטאת
הג בתה עי תוני םהאח רי ם.

אנטי־אנטי !

צ׳ררי נעלב
אני מו תהבכל תי ק ה ...אי ד י כו לתםלע שו ת
ט עו תכהנסהבצלבץה לי צני ם ( ה עו ל ם הז ה ) 763
ו לו מרשצ׳ ר לי צ׳ פ לין הו אהש מי ני ב סי דרתה
שמואל
הלוי, ירושלים
לוא נעצר במקד ה הקורא הלו ת כן וגס
דעתו היתה אחרת.

תקוו! לשלום
ערביי ישראל הנ ם היו ם מ דו כ אי םוכמעטמ שו כ נעי
ם כי תו כני תההמ גו בשתשלהממשלה הי א
לחסל ם. אי לו נד רשה הו כחהלכך, הרי סו פקה
על־ידי ש תי ה צ עו ת־ חו ק ה עו מ דו תלפ ני ה כנ סתאשר
אח ת מ הן תאפשרלממשלהל החרי םאד מו ת חק ל
איו תשל תו ש בי ם ע רביי םאשר נלקחה מהםו אי לו
ההצעהה שניי התא ריך א ת החזקת הממשלה. ה מו ס דו
ת הי הו דיי ם או אנ שי םפר טיי ם, באד מו תער ביו ת
מו כ רו ת כ בי כו ל.
חוק ה אז ר חו ת יידח ה ל פינ העל־ידי ה די כוי ש ש תי
ה צ עו תאלהתב אנ הואשר יחסל כל ת קוו ה ש הי ת ה
ל אזר חי ם ע רביי םעדכה לחיי ש לו םבארץ.

אליאס נ. קוסא,

חיפה

תכן לעופריים
אנ חנו מו חו ת ! מ די ש בו ע א נו סו ת רו ת ׳ את
התשב צי םובמהא נו י כו לו ת לז כו ת ת מו רתזאת {
טי סהלאילת תודה; אתזאתיש לנו די ו הו ת ר.
מ ה בד ב ר טי סהל תל־ א בי בכפרס?

רותי שימקוביץ,
רחל אורן,
אם תזכנה
להטיס! אלינו.

הקוראות

ת מו נו ת

צה״ל
נ שמח

רו ת׳ ורחל

ב עו ד

שז ה

שידוך מפלגתי

מיבצע הביה

ביח סלהשערהשלאחדמ קו ר אי כםשה עי תון נו ט ה
לאחתהמפל גו ת הנני מ ציין שג ם א ני חו שבכ מו הו.
אני אףמ עיז לו מראתשמהשלהמפ לג ההמ אושר

לאט. לאטמ ני עי ם כל מו ד די המדר כו תלהברה
שבאמת חסר מ ש הו בחיי ם. אלאש אינ ם יו ד עי ם
מ ה הו אשחפר. אםי הי ה מי ש הו — א ו מי שהם —
שי תוו ה דרך, רבי םיצטר פו.

ש. קאופמן, תל־אביב

דבורה יקואל,

מעניין רק לדעת מח חו שב ת מפ״ם על הדבר.

בכור שיטרית, שלמה הררי ויהודה דרנזלר
קצין ענק מצא את האינס הקטן

נידח כמו אילת, שעה ששר החוץ הכריז בפומבי
מה דעתו על מלחמת חידקים, ומנהיג
דגול ירה פצצה במלחמת הקרנות באמריקה?
במערכת העולם הזה זכתה הידיעה מאילת
ליחס אחר. ללא כל כוונה לפגוע בכביד
שרים ובחשיבות עסקני המגבית, מאמינהמערכת זו שמעשהו של האיש הקטן ברחוב
חשוב לא פחות מהכרזות השרים, וכי מעשהו
של אותו נהג בלתי־ידוע יש בו דוגמה
חשובה יותר, יפה יותר ממעשיהם של השרים
והמנהיגים המופיעים בידיעות מסוג
״הבוקר המריא מלוד...״
הדרך הקלה היתה להתעלם מן הידיעה, או
לפרסם את השורות המעטות בה נמסרה. אך
לא לשם כך נוצר עתון זה. נשלח כתב
מיוחד, שהקדיש יומיים תמימים למצוא את
הנהג האמיץ, לראיין אותו ולצלמי. להביא
לך, הקורא, את תיאור העובדות והאיש, להסביר
את הרקע שדחף את אותו נהג
פשוט, בעל השאיפות והצרות היומיומיות,
למעשה ההקרבה למען הזולת.
לפני שבוע נכתב פרק שני באותו סיפור.
באולם הכינוסים של מגן דוד אדום, תל־אביב,
התכנסו עתונאים, אורחים מכובדים,
קציני משטרה גבוהים ושוטרי תנועה, לחזות
בחלוקת תוארי אביר הדרכים על־ידי
שר המשטרה. גם יומני הקולנוע ושרות
השידור לא נעדרו מן המסיבה החגיגית.
אל שולחן הנשיאות התקדם איש בעל
קוימה בינונית, שחור שיער ורחב גרם. היה
זה יהודה דרטלר, אביר הדרכים של מחוז
הדרום. הוא היה האביר היחידי שמעשהו
לא נרשם על־ידי חוליות־הסיור שהוקמו ע״י
המשטרה לצרכי המבצע, היחידי שהוא־האבירות
ניתן לו שלא לפי נקודות רשומות
בפנקס. מקור הסמיכות לתואר: כתבת

היה זה, למעשה, עם נצחונו של שלמה
הררי, קצין המשטרה (מפקח ראשון) הענק,
הממלא בכשרון רב אח תפקיד קצין
ההסברה ויחסי ציבור של משטרת התנועה
במטה הארצי. הוא אשר יצא, לראשונה ,.עם
התביעה לחרוג מן השיטות השיגיתיות וה־משעממות,
האהובות כל כך על מוסדות
הממשלה, להכניס שיטות ״אמריקאית,״ לפתוח
במסע תעמולה פעילה.
אך בטחון בדרכים אינו מטרה חד־פעמית.
גוויות הרוגי התאונות הוסיפו
להתרבות, היה צורך בפעולת הסברה
לנהגים. הררי הציע את מיבצע אביר הדרכים.
הרעיון נתקבל, דך בדרך ב־צועו ניצב
הדחליל הנצחי: חוסר תקציב.
ואז הוכיח הררי כי לא למד מהאמריקאים
רק את שיטות הפרסומת שלהם, כי אם גם
את מיטב כללי הביזנס. אם אין הממשלה
יכולה לגייס את כל הסכום הדרוש למיבצע
( 6000ל״י) ישתתף הקהל במימון. ליתר
דיוק, ישתתפו כמה חברות גדולות ד.מ־עוניינות
במישרין בהצלחת המיבצע (כגון
חברות ,1ביטוח) ׳אוי׳ המעוניינוח בהטבת
הנימוסים בדרכים.
תוך שבועיים מצא הררי די אנשי עסקים
ופ־סומת בעלי מעוף (בין השאר גיזג־פלד
מחברתמספרו, זמורא שלאש״ה, שחתמו
על התחייבויות לממן את המיבצע. הוא
היה יכול ללכת בדרך שנסתיימה באולסמגן
דוד אדונו בתל־אביב.

חיפה

־לא דרוש רב
חוק ה ני שו אין ש ל נו ו עו דמספר חו קי םמת אי מי ם
ל מ דינו תהח שו כו ת ביו ת ר. גם בצרפתו אי ט לי ה.
א ר צו תשל טון המפל גו תהר תיו ת. אין כו פי ם ני שואין
דתיים ש או לי ה ת אי מו לי מי ה ביניי ם. הי דו ע
לכם שבמ די נ ת נו המתקדמת אין אשהנ רו שהי כו ל ה
ל ה תח תן עםכו הן ( בע רך 10%מ ה או כ לו סי ה( ?
על ני ש ד אי ת ע רו ב ת אין מ ה לדבר.

מיכאל שמשוני,

קבוצת ימאים,

חיפה

...האם בגלל זה ש ה חו קהד תי מונעמלה פו ך
א ת כל הארץל בי ת־ בו שתאהדג דו ל הו א רו מ ס
את חו פשה אז רח i

עוד יש צברים
לחיות בחברה
הם בגדו בחיי
והרימו על נס

משד״תל־אביב
ה ר פו ר טז׳ העל ביני ו מי כאל הז כי ר ה לי ב צו ר ה
ח ריפה אתפרשת ני שו א י אני. נם אנור צינו
להתח תן — ארא בי ה כל ה לא רצ ה. מהלע שו ת?
( הו א) בי ק ש רב י דו עבארץ שי בטלאתה חו ס ה —
ו ש לו ם על ישראל ! ב קו שי רב הצל חנו להתח תן...
כ לו םלא הגי ע הז מן לחסל אחתולת מי דאת
הנו הג ה ל בנ טיני ה ר קו בשלנ תינ ת כל דיני ה אי שו ת

בת־ים

א נו ק בו צתימ אי ם. בונ רי בי ת־ הספר הי מי ב חי פ ה
ומשר תי ם ב צי ה סו ח ר. נפגע נו מאדממכתבושל
פר ץ ש פו רסםבמ רו ר ה עו רך ( ה עו ל ם הז ה 763
א נו מו די ם ש אי ננומפ לג תיי ם בכ לל ו אי נ נו מ הווי ם
מ פ לג ה. בכ לזאת אין אנופ רו צו ת. ב ריוני ם או
אנ סי ם. אנומא מיני ם מ תו ך נ סיון ש שו םמפ לג ה.
ללא יו צאמן הכ לל. קיי מהאתמהשהב טי ח ה
ל פני ה ב חי רו ת. א נו רו אי םאתה פו לי טי קההמפ לגו
ר מ או תממד רג הרא שונ ה.
תית כמק צו עשפל
א נו מ שו כ נ עי םשכלצמרתשלמפ לנ ה הי א ש קרני
תוצ בו ע ה — בראשורא שונ הכל פי קהל ה בו חהנו
ע ר הו אחדש
רים. ל כן אי נ נו מ פ לג תיי ם...
ודר כו חדשהו אין ל כ פו ת ע ליו צו ר ת חיים מ סויי מ ת.
א נו מ צי עי ם, לכן. ש ה עו ל ם הז הימ שי ך ב מי כצע
חברה וי צו ר חוגי נו עראל־ מ ס לנ תי ש ר עיו נו הי חי די
י הי ה י צי ר ה.

כ פי שי דוע לי ה שו מרהצ עי ר הי אעתה תנו ע ת
הנו ערהמפ לג תי ת ביו ת ר. רחו קהמה ציו נו תוק רו ב ה
למק ״י. דבר שלאאמרתם. כן לא הזכרת םשה שו מ ר
ה צ עי ר חיי ב י לדי םמכתהנ׳ שי צ ע קו ב ר חו בו ת ״ בוז
א מ רי ק ה רו צ חי ם. ס ל קו אתי די כםמקו רי א ה ״.

?ו מעון ארמולד,

הי ה

הנ שי א

ט רו מן?

צ׳רלי אחר, ירו שלים
התנצלות ניתנת בז ה לצ׳רלי צ׳פלין וגם
לקורא צ׳רל. הכוונה היתר, כ מו בן ל חתונ ה
תשיעית. לא למספר .8

ה־יפה

שרצו בכל לב
מתוקנת,
מפלגה חסרת־לב
כובע גרב.

בן־ציון טוסונה,

ירושלים

...כל ההצ עו ת י כו לו ת רק ל ס תו ראתב עיי ת
ע שיי תהמ סג ר ת — אתדר כו על הנו ערלמ צו א
בעצ מו.

ברוך בראונטל,

עפולה

לפני ארבעה שבועות פרסם (העולם הזה )762 את צילומי, של ברכה היבלום על השער,
כשכובע קש גדול מקשט את ראשה. מאז הגיעו למערכת מכתבים רבים על השער וכמעט
כולם התרכזו סביב אותו כובע: האם הוא באמת עולה 6.990ל״י? איפה אפשר לקנות
אחד? מה צבעו ׳.
כמה קוראים התמרמרו על כי המערכת לא שמד, את הדגש על נעי־ת השער עצמה,
התרכזה אך ורק בהרפתקות הצלם והכובע. לכן הוחלט לתת השבוע שער נוסף של ברכה —
בלי כובע, על מנר, שקוראים אלה יבואו על סיפוקם.
החברים שהצטרפו ליוזמים של

חוגי הרעים של ״העולם הזה׳־
ייכונו ליום עיון ארצי שיתקיים במחנה מחוץ לתל־אביב בימים ,18—19.7.52
ביום עיון זה ישתתפו גם חברי גרעין ענזית מכל הערים, כולל החברים שכבר
פרטים יבואי בגליונות הקרובים.
יצאו להכשרה.

העולם הזה״ 766

מאת

*ודי א בנ ד•
ה היה ביום ר 1507 ,לעצמאות ישראל•
ברחוב עבר יהודי ארוך־זקן ופיאות, כשבידו חצוצרה מוזרה. היתר,
זאת החצוצרה קלושת הקול שבישרה מזה שנים לבני תל־אביב האדישים
כי החמה עומדת לשקוע, כי הנה בא ערב השבת.
בימים עברו היו העוברים ושבים מעיפים מבט סולחני וזלזלני
ביהודי הקטן ובחצוצרתו. אולם עתה לא היה עוד מקום לא לזילזול ולא לחיוך.
החצוצרה הקטנה של היהודי הקטן הפכה רמקול, והקול שבקע מתוכו היד. קולו
של מנגנון השלטון.
לקול החצוצרה יצאו מאות שוטרים מתחנותיהם, תפסו עמדות בפינות
הרחובות. השעה היתד •19.25 ,בתחנה המרכזית של תל־אב־ב לא נשאר עוד
איש: הממשלה גייסה אוטובוסים נוספים, ביטלה את כל ההגבלות. רוב האזרחים
הגרים במרחק דאגו מראש, חורו הביתה, נטשו את עבודתם חצי יום לפני הרגיל.
ברחובות שרוו כמה מכוניות. נהגים אחדים זילזלו בכל העניין, הוסיפו
לנסוע כמה דקות אחרי כניסת שבת, מתוך רגש מרדני אינסטינקטיבי. אחרים
לא ידעו כלל מתי׳ בדיוק, נכנסת השבת, סברו בטעות כי החג הדתי מתחיל רק

ואילו

:urn

המעוט הדתי השתלט עד המדינה
בעזרת מיקוח קואליציוני ציני. ה־מיטטרה
הפכה כדי שו >,כירי הטרור
•טל המעוט וכופה רצונו על
הרוב כעזרת אמצעי-דיכוי חמויים.

עם רות החשכה.
אלה גם אלה נוכחי חיש מהר לדעת
כי בשנה החמישית לעצמאות ישראל מוטב
ליהודי לדעת מתי מתחיל ומתי מסתיים חג
דתי. איש לא הרחיק לנסוע מכנה מאות
מטרים. בפינה הראשונה נעצרה המכונית, שוטר
מרוגז (ולרוב בלתי-איב ובלתי מוכשר
לנהל שיחה רצינית בעברית) שלל נמנו את
רשיון המכונה ורשיון הנהגות.
כעבור חצי שעה נדמו הרחובות לחלוטין.
מסלולי האספלט הארוכים, עורקי־החיים של
החברה המודרנית, דמו לשלד מלובן של
סגר• כובשי יפו נזכרו בתמונת העיר המתה,
שנכנעה, אחרי שהמכונית הערבית האחרונה
נטשה אותה• אולם לעיני רוחם של חובבי־היסטוריה
לא הופיעה רק תמונה של עיר
אבודה, הממתינה לכובש. לעיניהם הופיעו
תמונות מימי הביניים, כשהרחובות היו מיג־רשי־מישחק
לילדים וכל שכונה היתד, עולם
בפני עצמה, מנותקת ומבודדת.

אלא שתושבי העיר לא היו בני ימי־ד,ביניים.
הם היו בני אחת החברות המודרניות,
התוססות ביותר בעולם כולו. ד,ם לא האמינו
בוכות האלוהית של המלך, והם סברו
שמרות החוק נובעת אך ורק מהסכמת הרוב.
בתי־הקפה עוד היו פתוחים באותו ערב
שבת. השלטון הדתי טרם שלל, לפי שעה,
מעשה־חסד זה. ובבתי־הקפה התרכזו הצעירים
שבבני העיר. כעם גדול נער בהם, כעם
גולמי ובלתי־מוגדר. בערב הראשון עור היו
מד,וממים מדי מכדי לתת דמות להרגשה זו.
באותו ערב נולדו, או קמו לתחייה, כמד,
מושגים• הראשון פגע בשוטר• אמנם היה
ידוע כי המשטרה לא התיחסה באהדה רבד,
לחוק, וכי איבתה למשרד התחבורה היא
שם־דבר. אולם החוק הופיע בדמות השוטרים.
״קלגסי-שבת !״ אמר צעיר מגודל־שפם, בעל
עבר מחתרתי, בקפה רובל. והמושג נדבק.
מאחורי הסיסמה עמד עולם נפשי שלם.
המלה ״קלגס״ היא בעלת־מסורת. היא באה
לסמל, לצעיר הישראלי, את שליחו המזויין
של שלטון עוין, שאין לו אחיזה בהמונים,
שלטון המצפצף על רגשות האזרח ודורס
במגפיו את חרויותיו היסודיות.
רבים מאלה שישבו אותו ערב בקפה
נסית, רובל או פיות, היו פעם חברים במחתרת
זו או אחרת. הם לא הגיעו למחתרת זו
בדרך של מחשבה הגיונית. הם הגיעו לאו
הלי
פלמ״ח, למרתפי אצ״ל אי לתאי לח״י
בדרך הרבה יותר פשוטה. הם עמדו ליד
החלון באחד מימי העוצר, ואולי בימי המצור
הצבאי הגדול. הם ראו נחוסר־אונים כיצד
איש השלטון צועד ברחוב חופשי, מזויין.
כופה את רצונו. והרגשת חוסר־ד,אונים, ההרגשה
שמישהו יכול לדרוס את החופש הפרטי
שלו בביתו שלו, עלבון צורב זה דחף אותם
קדימה•
עתה שוב חזרה אליהם — זו הפעם הראשונה
אחרי ארבע שנים — הרגשה זו של
זעם־חסר אונים, של עלבון־הנדכא־בביתו•
ושוב עלה הרצון ״לעשות משהו״ .אלא שמשהו
זה לא הוביל הפעם למחתרת ולמעשי
אלימות. הפצצה הבודדה שנורקה לא עוררה
רצון של חיקוי. כי הפעם ירעו המדוכאים
שד,ם הרוב הגדול, שיש לאל ידם להפוך את
כפיית ר,מעוט לבלתי־אפשרית כשהרוב הגדול
נותן ביטוי לרצונו.

ק מ. ר

,,ה הפגנ ה״
בעשרות מקומות שונים, ללא כל קשר
בין אחו לשני, דובר על ,.ההפגנה״• הרעיון
נולד באופן ספונטאני, נתבקש כאילו מעצמו,
ליד השולחנות נוצרה התמונה של מאות,
אלפים של מכוניות בטור עורפי עצום עוברות
ברחוב, משלימות את רצון הרוב על
רצון ד,מעוט. פה ושם גם נקבעו תאריכים,
נערכו תכניות.
היה משהו מיוחד במינו בקונספירציה גלויה,
כללית זו. כי המעשה שעליו ד־בר היה
מעשה בלתי־חוקי. וכאן היתד. נקודת־התורפה
של כל מאורעות שבוע גורלי, ד,רד,־סכנות זה:
בשנה החמישית לקיומה של מדינת ישראל
שוב התרגל רובה הגדול של האוכלוסיה,
בני כל המפלגות, הגילים והמעמדות (פרט
למחנה הדתי) לרעיון כי החוק הוא בלתי
מוסרי. שוב הופיעה ממשלה כגוף זר, שהיה
צורך לדבר עליו בגוף השלישי — ״הם״.
ובין ״ד,ם״ ל-״אנחנו״ הפרידה תהום נפשית•

1בעד.

כיצד קרה הדבר? כיצד יכיל היד להתקבל
חוק שאינו אלא סטירת־לחי לששה מתוך
כל שבעה אזרחי המדינה י כיצר יכול היה
להתקבל חוק שהיה מוכרח לערער ולקעקע
את עצם קיומו של שלטון החוק?
החוק הזה הוא ביטוי עליון למשטר המפלגתי
הרקוב שהפך שלטון המדינה מאז
יומה הראשון. משטר זה בנוי על ש־טה של

הדוב הבלתי דת• אינו מפריע למעוט הדת
לחיות בדרכו ולתנר את בניו תנוד כדוגונו

אל יפריע המעוט הדתי לדוב החילונילחיות את ח״ו ולהשתעשע כאוות נפשו!
מיקוח ציני מאחורי דלתות סגורות,
כשחופש האזרח וענייניו החיוניים
אינם שווים יותר מאשר מטבעות־מישחק
בשולחן של פוקר.
בבחירות הצביעו 85762 אזרחים
בעד הרשימות הדתיות 601830 .אורחים
הצביעו בעד הרשימות הבלתי־דתיות
והאנטי־דתיות. המשמעת במחנה
הדתי היתד. חזקה למדי, ודומני
שלא היה כמעט אדם דתי אחד, שלא
הצביע למען רבניו. שום ממשלה
לא קיבלה ייפוי־כוח להטיל משטר של
כפייה דתית על המדינה, אלא להיפך.
לוא נערך היום משאל־עם על חוקת
השבת — ובתנאים אלה היתד, כל ממשלה
הגונה או נבונה עורכת משאל־עם
לפני שניגשה לצער גורלי זה —
היתר, מתקבלת תוצאה ברורה של 1
בעד ו־ 7נגד.
אולם הדימוקרטיה ד,ישראלית, הב־נוייה
על מיקוח מפלגתי, אינה דומה
לשום דימוקרטיה אחרת בעולם. אין
קשר ישיר בין הביחר והנבחר למחרת
יום הבחירות. אין הבוחר יכיל
להמטיר מכתבים על חבר־הכנסת
שלו כמו באנגליה או באמריקה. כי
חבר־הכנסת אינו שייך לו אלא למפלגה,
והקשר שלו עם הבוחר הוא חד-
פעמי — משך שתי דקות בארבע
שנים.

מפלגתבע די הקר חו ת
נניח לרגע קט כי מחר יתאחדו כל
בעלי־הקרחות במדינה ויקימו מפלגה
של קרחים• מפלגה זו יכולה למנות

כ־ 10%מקהל הבוחרים — בורגנים
ופועלים, מהפכנים ושמרנים, אשר
יש להם רק דבר אחד במשותף: השנאה
לכל אותם אשר יש להם שערות
על הראש, והרצון להנהיג שומן־
שערות במרינה• 12 חברי־הכנסת הקרחים
יהוו גוש־לחץ עצום. חשבון
מפלגתי יכול לשכנע את מנהיג מפא״י
,או מפלגה אחרת) שכדאי להכניס
אותם לממשלה — קל יותר לספק
את דרישותיהם של בעלי־קרחות מאשר
את דרישותיהם של מפ״ם או
הציונים־הכלליים. ההוצאה תהיה חוק
המצווה על כל אזרח לגזוז את שערותיו
ולגדל קרחת. שוטרים יבצעו
חוק זה, יאסרו כל אדם ששערה בודדה
תזדקר על קודקדו.
מגוחך? לא כל כך• על כל פנים,
לא יותר מאשר המצב שנוצר כיום.
אפשר היה לתרץ את ד,חוס בחסכון•
את השערות הגזוזות אפשר למכור
תמורת דביזים. הקרחות לא תזדקהנה
למסרקים. אולם גם התירוץ מיותר.
שום תירוץ אינו מתרץ את חוק
השבת. הוא בגידה צינית של 9השרים
הבלתי־דתיים בממשלה ברצונם
המפורש של רבבות בוחריהם. אם
היה ספק כל שהוא ביחס לתירוצי־החסכון,
הרי בא השבוע עתונו של
שר־התחבורה, הצופה, בהללויה הבא:
יהודיס מאמינים שטבח נפלאה כזו
לא ראו עיניכם עידן ועידנים, צאו
לרחובות עטופים סליתות וזמירות־שבת
בפיכם וריקוד יהודי ברגליכם.
אשריכם ישראל, אשריכם, שאינכם

י ן נוסעים ב שב תו ת, שאלפי כלי־הרכב שובתים,
שהמנוח ה שרוייק על הכבי שים, ש־הפרהסייה
הי שראלית אינה מתחללת.

העץ והיעד

בהרבה מגידול כל בשר אחר (העולם הזה
)762 על ההתישבות העובדת היה גידול
החזירים והשפנים אסור ממילא, לפי הוראות
הקרנות הלאומיות.

אולם חוק השבת אינו נסיונו המוצלח
הראשון של המעוט הדתי לכפות את
רצונו על הרוב הבלתי־דתי, שלא עשה
מימיו כל נסיון לכפות את רצונו על
המעום הדתי. אסור לנו להתרכז על העץ
הבודד, מבלי לראות את היער.
לא רק התנועה שובתת בשבת. הרשימות
הדתיות, השולטות בכנסת, שולטות
באותה צורה, כלשון־מאזנים, גם
בכל העיריות. כשם שדוד בן־גוריון מצא
שכדאי יותר למכור את חופש בוחריו
תמורת תמיכה דתית, במקום להתפשר
עם יריביו מימין אי משמאל׳ כן עשה
ראש עירית תל-אביב הציוני־כללי, וכן
עשו גם חברי הקואליציה בעיריית ירושלים.
יוצא־מן־הכלל יחיד, דמות יחידה
במינה בארץ כולה, הוא אבא חושי, ראש
עירית חיפה, שיצר נאת־מדבר בודדה
בעירו, בה מוגבלת הכפייה יותי־ מאשר
בכל עיר אחרת.

״הצילו אתא לו הי ם
מיז־יהר בני ם !״
אולם כל זה היה כאין וכאפס לעומת
השטח העיקרי, שנמסר מזמן»לידי הרבנים
— השיפוט בענייני האישות. רק אזרחים
מעטים מחווירים לעצמם מה עצומה
ההשפעה הטמונה בשטח זה לגבי גורל
הפרט בארץ.
היסוד החוקי לעניין זה הוא בריסי —
״דבר המלך (הבריטי) במועצתו״ .תפקידו
היה פוליטי — הוא נתן עצמאות לרבנים
היהודיים ולקאדים המושלמים, בהתאם
לחוק הישן ״הפרד ומשול״.
תכנו: כל ענייני הנשואין והגטין,
וחלק גדול של ענייני תשלום המזונות
ומינוי אפוטרופוסים, מסור לרבנות.
פרוש הדבר לא רק שלא קיימת שום
אפשרות לנשואין בין גבר יהודי ואשד,
נוצריה במדינת ישראל. לא קיימת בכלל
אפשרות לאנשים בלתי־דתיים להינשא
אלא בטכס דתי, העלול להשחית (בעיניהם)
את הרגע המאושר שבחייהם.
ישנם בארץ אלפי זוגות שאינם יכולים
להינשא בכלל מפני שהרבנות מסרבת
להשיאם מטעמים שונים, ש 4קורם
כרוח דתית של ימי הביניים. דוגמה :
החתן הוא ממשפחת כוהן, הכלה גרושה.
או: הבעל הקודם נהרג במלחמה, האשד,
צריכה לעביי תהליך מסוכך ומשפיל
של ״חליצה״,אחרת עליה לחכות עד שאחיו
הקטן של הבעל יתבגר. וכן הלאה.
הוא הדין לגבי גטין• ידועים מקיים
רבים שד,אשד, היתר, נאלצת להמציא מאהב
דמיוני לטעון שבאה עמו במגע מיני,
מחוץ לנשואין, מאחר שהרב לא הסכים
לשחררה אחרת מעול הנשואין ששני
הצדדים לא רצו בו•
מובן מאלי! שכל העניין הזה אין
לי ולא כלום עם דת. יכול אדם להאמין
כאלוהים ובמוסר היהודי ולהתנגד בכל
נפשו לשלטון הרבנים האלה, המייצגים
את החלק הריאקציוני והמאובז ביותר
של המחנה הדתי• אולי הפרט המחפיר
ביותר בכל הפרשה הוא שהרבנים משתמשים
בשלטונם בממשלה רק לא כדי

מיוחד לןערה

בתל־אביב (וברוב המקומות האחרים)
אסור לפועל, אחרי שבוע של עבודה
מפרכת, להנות מסרט קולנוע, מקונצרט
ואפילו מקטע נגינה בערב היחידי בשבוע
בו הוא יכול לההנות ממנו — בערב
שבת. גם לפני כניסת חוק התחבורה החדש
לתוקפו, יכלו תושבי הערים והמושבות
לנוע ממקום למקום רק במחיר רב,
במוניות יקרות. טיול משפחתי לשפת
הים היתד, הוצאה רבתית. השבת היתד,
יום של שיתוק־החיים, לא יום של נופש.
השפעתה ההרסנית על חדוות-החיים ועל
פריון־ד,עבודה היתד, מאז שואה כלכלית,
ידועה לכל המומחים.
צורה אחרת של כפייה היתה כפיית
המזון. להלכה יכול א,ים להירשם באטליז
כשר או בלתי־כשר. אולם הלכה זו היתה
חסרת־תוכן, ולכן גם לא גרמה להגדרת
בה. בשטח זה לא היי דוד צבי פנקס
האוכלוסיה. כי באטליז הבלתי־כשר מכרו
את אותו בשר כבאטל־ז הכשר. הגוש הדתי
בממשלה מנע ליבוא הבשי הבלתי-
כשר, שמחירו בדביזים היה נמוך בהר־וחבריו
להוטים אחרי חסכון. הם מנעו
גם בתוך הארץ את גידולם של חזירים
בקנה מידה גדול — אף כי גידול זה זול

המנצחים:

איש השבוע, האדם שכפה את
מנוחת השבת על אוכלופית הארץ
המתנגדת דה כחריפות, היה דוד
צבי פנקס, שר התחבורה שבירך
את ברכת הגומל עד עצמו, אחר
שניצוד מהדף האויר שד פצצת
הפחדה הסרת־רסיסים.
.נצחונו שד פנקס נכע ממיקוח
פוליטי. דא ברור עדיין מה השיג
דוד בן־גוריון תמורת הסכמתו
לכפות את היטבת על בוחריו הא;
טי־דתיים אולם ברור לגמרי מה
הניע את פנקס להיטיג נצחון זה
כבל מהיר דוקא כשעה זו.
מאז הפך שר התחבורה נחיטכ
לבוגד כעיני החוגים הדתיים הרי
יייגיים. שציפו לתוצאות מידיות.
בדי להחזיק מעמד בתחרות הפוליטית
כקרב הדתיים עצמם היה לו
צורך בנצחון מזהיר ומפוצץ.
דוד צבי פנקס הוא כן ,57 ילי
•״גדיה שהגר לוינה כהיותו בן
שמונה. קיבל חינוך דתי כישיבה
יי 30 עלה פנים לארץ ונתמנה
למנהל בנק .,המזרחי.״ כתל-אביב.
*,בחר למועצת עירית תל־אכיב
׳כא-כוח המזרחי.
הוא שימש כיושב-ראש של המצה
הדתית ליד הרבנות הראשיי
לועד הקהילה כתל-אביב, וכיושב
ראש ועד בית-הבנסת הגדול. חוי
מזה היה חכר הנהלת הועד הלא
מי בתפקיד מנהל מחלקת הרד
לות, הרבנות ומוסדות החסד שד
שני מתפללים חוזרים מכי־ ת הפג -גנסת ישראל, ציר בכמה קונגרסים
ציונים ונושא שאר הכיבודים שד
כת דרך הרחובות הריקים מתנועה. עסקן דתי מן המנין.

pשתי מתרחצות עייפות נושאות את
Uילדיהן הביתה מחופר תהכורה

מפלשטיין ־־
להפעיל טרור נגד הרוב הבלתי־דהי, אלא
גם נגד מחדשי הדת ובתי־הכנסת הרפורמיסטיים
האמריקאיים הרוצים להקים בארץ בתי-
כנסת ומשרדי נשואין משלהם. מחדשי דת
אלה בטוחים כי הרבנים בוגדים בדת ע״י כך
שהמירו את התוכן החי של האמונה ואת
דרך החיים המוסרית בטכסים אפלים, שרידי
תקופות עברו. אפשי להגדיר אח דעתם בסיסמה
. :הצילו את אלוהים מידי הרבנים !״.

הקשעד גוב הגמד
תקנות התחבורה החדשות אינן אלא הקש
הסמלי השובר את גב הגמל, אשר הטעינו
עליו מטען גדול מדי. אולם לא הקש הזה
לבדו מוטל עתה על כפות המאזניים. המונים
מרגישים כיום כי הגענו לנקודת מפנה,
לסימן דרך גורלי בדרך המדינה. אם פקעה
סבלנותו של הגמל, הגיעה השעה לפרוק
את המטען המשפיל כולו.
המטען הזה אינו רק דתי. הגיעה השעה
לבטא בברור את ההרגשה המעורפלת בלב
הרבבות: כאן עומדות, זו מול זו, שתי
דרכי חיים, אשר אין ביניהן פשרה.
אין זו הרגשה חדשה. רבים הרגישו אותה
בימי שביתת הימאים. אולם שביתת הימאים,
עם כל הסתבכויותיה הפוליטיות, היתד, ברורה
רק לחוג מסויים — בעיקר לדור הצעיר.
אולם מיום הששי האדום של חיפה עד לשבת
השחורה בתל־אביב הובילה דרך של
התבגרות. הנוער נשאר חיל החלוץ בתהליך
זה. אולם הפעם שוב אין הנוער עומד לבדו.
דוד צבי פנקס הצליח במקום שנכשל בן־
גוריון: הוא ליכך מאחורי הנוער את המוני
העם, בני כל המחנות. אבל לא פנקס קובע
את החוק. את החוק קובעת הממשלה, והממשלה
כולה אחראית.
המלחמה אינה נטושה נגד חוק משפיל.

הבריגדיר גייל הנודע לשמצה הטיל מצב צבא׳ על העיר תל־אביב. בל תנועת המכוניות
נאסרה. רק כעלי פרוטקציה מיוהדת, מלהבי הפנבה של השלטון הזר, זבו לריטיונות תנועה.
שוטרים בריטיים עצרו בל בלי־ירבב, בדקו את רשיונותיהם. המוני תל־אכיב המדוכאים
הגיעו למקומות־הפצם באופניים, בעגלות ועל גבי סוסים. הרגשת העלבון הצורב המדידה
את האוכלופיה, דחפה את הנוער לשורות. המחתרות וגרמה לאהדה המונית לפורשים.

המלחמה נטושה נגד מצב אשר בו היה חוק
כזה אפשרי. אין טעם להילחם בתחנה אחת
בדרך• הגיעה השעה לשאול כיצד הגיעה
הרכבת בכלל לתחנה זו — ומניין יצאה.
על כפות המאזניים מונחת דמות המדינה.

כידון כי ד וקכין בגב V -
שמעתי השבוע פסוק מצלצל שנאמר בפשטות
ע״י נהג מונית נכה־מלחמה, שהממשלה
העניקה לו בחסדה את הזכות למתוח
תחת האותיות אשר על זכוכית ״מכוניתו את
הקו האדום האומר: מותר לו להשתמש
במכונית בימי פנקס לצרכיו הפרטיים.
אמר הנכה: לוא ידעתי מראש פי זו המדינה
שתיוולד בשדות־הקרב של נגבה, לא
הייתי היום נכה.
איני מסכים, כמובן, להגדרה. אותו נכה
היה יוצא לקרב גם תוך ידיעה זו. אולם הדבר
שהוא רצה לומר היה הרבה יותי• עמוק.
אפשר להגדירו כך: לא במדינה זו רצה
הנכה של נגבה, ולא בה רצו חללי הקסטל,
פצועי נבי־יושע, נושאי־ר,כידון של חולייקאת.
אולם איש לא שאל את אנשי הקאסטל, נבי
יושע וחולייקאת באיזו מדינה הם רוצים.
הדבר פשוט לא עניין איש.
אין זה מקרה שרובם המכריע של חיילי
הקרב ולוחמי המחתרת מתנגדים לימי פנקס
בחימר, כה בוערת. ואין זה מקרה שיום
שבת זה היה יום נצחון גם לאלה אשר תקעו
סכין בגב אותם לוחמים, שעה שעמדו במלחמה
על חיים ועל מוות לגירוש השלטון הזר,
אנשי אגודת־ישראל שטענו נגד הקמת המדינה
לפני ועדות חקירה בינלאומיות.
לא אלה שהקימי את המדינה קבעו דמותה.

מ פרמ״דו וימי פינ ק
חו ש שני שאני חוזר על דברים שנאמרו

פעמים כה רבות, עד כי נמאס כמעט לומר
אותם. אולם אין אנו פטורים מלחזור עליהם.
לפני ארבע שנים שמנו קץ למדינת פלש־תיין.
משך כמה שבועות הרי־גורל היתד, לנו
ההזדמנות ההיסטורית להקים על חורבותיה
את אשר אפשר היה לקרוא ״מדינת הפלמ״ח
— מדינה הבנוייה על הרעות הגדולה של
המתנדבים מכל הבחינות, מבני השומר הצעיר
בנגבר, ועד אנשי אצ״ל, מדינה המוכנה לקר־בנות
כדי לכבוש לעצמה חיים עצמאיים,
חופשיים יותר, מלאים יותר, מאושרים יותר,
אולם מדינה זו לא קמה. במקומה קמה המדינה
אשר מי הראוי לקראה בשמה החדש :
פינקסטאן.

מדינה המגלמת את כל המסורות המערב־שות
של האתמול, את רוח עסקני כנסת־ישראל
והסוכנות, את רוחם של גבאי בית-
כנסת מזדקנים, נטולי־החלהבות ורכי־ברכ־יים
; מדינה אשר ריח של כיתתיות דתית נודף
ממנה לא פחות מאשר מפאקיסטאן.
מפירוק הפלמ״ח והשכחת המחתרות, דרך
דיכוי הימאים, ועד ליום השבת השחור —
מוביל שביל ישר.

..פאן אנו עו מ ד
כשחזרו הלוחמים הביתה, ונתקלו במדינה
חדשה זו, היתה הריאקציה הראשונה שלהם
לזרוק את כובע־הגרב לפינה ולפנות עורף
לכל הנעשה במדינה. הם הרגישו שהפכו
זרים בביתם. אולם הם השלו את עצמם כי
אחרי ככלות הכל אי־אפשר לה למדינה להתקיים
בלעדיהם, בלעדי המתנדבים מאתמול,
האלוה יגאל אלון והטוראי מוטקה ג׳ינג׳י.
אולם אי־אפשר להתפטר מן החיים. אמנם,
הנזד־נה אינה יכולה להתקיים בלי יגאל ובלי
מוטקה, והיא מתנוונת לעינינו. אולם הממשלה
יכולה להתקיים בלעדיהם. ואת החשבון

ישלמו, בסופו של דבר, יגאל ומוטקה.
הנוער העברי אינו מעור אחד. יש בו נוער
פועלי ובורגני, נוער עירוני וכפרי, נוער
הנוטר, למערב ולמזרח. אולם לכולם משותף
רגש החיים החדש, סגנון המחשבה החדש.
ועל אלה מצווים אנחנו היום, לפני הכל ומעל
לכל, להילחם•
חוק שבת זה אינו אלא אבן קטנה במדרון
הגדול בו אנו מתדרדרים. אחריו יבואו חוקים
אחרים. בעקביות ברזל נוטפת שבכה אחרי
שבכה בבית־הסוהר שהיה פעם ביתנו. ואם
תקנת־דיכוי זו תישאר חוק המדינה, תבוא
אחריה שנייה ושלישית, אכזרית יותר, משפילה
יותר.
לכן ישנה רק תשובה אחת: להוציא את
כובע־הגרב מן הפינה בו זרקנוהו. ליצור
שוב את החזית הגדולה, חזית־הברזל הירוקה
עליה התנפצו צבאות מאק־מייקל, פארוק
ועבדאללה.
וכשם שאמרנו בנגבה, כשגבנו היה אל
הקיר, כך עלינו לומר היום: כאן אנו
עומדים. מכאן אין דרך לנסיגה.
לכל תקופה יש צורת לחימה משלה. לחמנו
נגד האויב הזר ברובים ובמרגמות. לא אלה
הם האמצעים להילחם על דמות המדינה.
מלחמת הרוב במעוט אינה צריכה ואינה
יכולה להיות מלחמה של אלימות. הרוב
יכול לבטא את רצונו בצורה הרבה יותר
פשוטה ויעילה. כי החוק הוא לצדו.

בני או זרים ב בי תנו
בית זד, שייך לנו. אנו בנינו אותו בדמנו.
מיטב חברינו קבורים מתחתיו. ומלחמה חדשה
זו, אשר ד,מעוט כיפה אותו עלינו, מטרתו,
אחת :
להחליט אם נהיה בנים בביתנו, או אם-ן$יה
בו זרים נסבלים.

בדיוק שש ׳טניס אחרי יום השבת השחור *טוב הוטל מצור ברחובות הערים ובכבישי הארץ
מאילת ועד דן. שוטרים יהודיים עצרו את הרבוניות שהובילו אנשים עובדים דטפת-הים,
אחדי שבוע עבודה מסרן•(למעלה מימין) .רחוב אלנכי כתל-אכיב, ההומה ברגיל מרוב תנועה,
הזכיר את המראה הזכור היטב של ימי העוצר והשכתון. תגובת ההמונים היתה שוב איכה
גלדייה למנגנון השלטון, שנוצל לרעה לשם ביצוע חוק החסר כל יסוד והצדקה חוקיים.

׳בוצת ה״כנענים״ לכותרות
תיה הנחפזות שאין לה
י זקוקים להכחשות כאלה
קשר בין הקביצה ובין
ה מפעם לפעם בפרסום
־ים. מאחר שלא הציבור
זה האמיתית של הקבו־לחוגים
ואנשים שונים,
אף מתנגדים להם• ישנה
כנענים״ את כל גילויי
אותו של הדור הצעיר
שייך התואר לקבוצה
זר שנים•
וצה קטנה של אנשים.
כותרת המשנה היתה
) הצרפתי, שמה של
יית למחצה, שהקימה
ב־משפחה רחוק של
יציונר קיצוני בקרב
׳התנגש א־שית עם
זחליט לצאת לפעו-
;תורות׳ הלאומניות

ה,.כנענים

מבני הגולה. אולם התזכיר לא הגיע כלל לדיון בועידה.
כי בדיוק בשעת הועידה שוחרר ממחנה הריכוז אברהם
(״יאיר״) שטרן, שעלה לאולם הועידה ברחוב נחלת־בנימין,
תל־אביב, הקים מהומה גדולה ופתח בהשתלשלות שהובילה
לפילוג אצ״ל ולהקמת לח״י. במהומה זו נשכחו אורי שלח
ותזכירד.
בסוף 1940 פרש שלח מן הצ״ח והקים קבוצה עצמאית
משלו. הוא קרא לה הועד לגיבוש הנוער העברי. ועד זה
התעטף באיצטלה של חשאיות ואלמוניות, הוציא חוברות
בלי כתובות ובלי שמות של מחברים. התיאוריה הכללית :
היהדות היא עדה דתית,
ילידי הארץ הם עם חדש, עם העברים, שאין לו שום
קשר עם העדה היהודית, אלא הנהו המשך ישיר של העם
העברי הקדום (עד גלות בבל),
העברים הם בעלי ארץ עבר, עד נהר פרת, ואין ליהודים
הזכות להגר לארץ (אלא בהסכמת העברים, ככל אדם אחר
המהגר לארץ זרה),
העברים החדשים יחסלו את הדת היהודית, המסורת היהודית
ותף רבות היהודית, יחד עם הציונות,
דגל העם החדש הוא דגל תכלת ארגמן, צבעי מלכות
ישראל הקדומה, ועליו האות אל״ף העברית הקדומה, העשויה
קרני שור, סמל בעל הכנעני.

סו פ ר צעיר ממציא פו ל חן
החוברת הראשונה של הועד לגיבוש עוררה רוגזה רבה
כמעט בכל חוגי היישוב. אולם גרעין האומה החדשה, הנוער
העברי, שהיה אז עסוק בענייני הגיוס, בהקמת הפלמ״ח וב־

תכל ת־ *
בינתיים ה|
שלח (הקורא
תתף באופן פ|
עם פיזור החו 1
בחינות תשובון
תחילה קיוו
יוניסטית בארץ
מפורט, בו ד ת
רית״ ,אנטי־יהוז
בכל הארץ עד
לוא היה ש;.
תקוות שוא.

פ באמרי־ מחתרת, נשאר אדיש לתיאוריה המופשטת. תורות רומנטיות,
*לית, אך שחיפשו שרשים בעבר רחוק, לא עוררו הד בלבו של דור
שהיה אדיש כמעט במידה שווה לתולדות שבתאי צבי ולדברי להתפרש הנביא אליהו. בהיותו מטבעו דור מעשי, מעדיף את המעש
וק• אולם על העיון ומבקש לעצמו דרכי הגשמה, לא מצא בתורת
ה לזרוק הועד לגיבוש דרך מעשית לכל פעולה שהיא.
בכל זאת ריכז הועד סביבו כתריסר בחורים צעירים,
תורה של
ד!בע ברג־ בעלי רמה ניכרת, כמעט כולם משוררים או אומג־ם שדוקא
ת, ואילו הצד הרומנטי שבה את לבם. בין אלה היו הפסל יצחק
יראל הוא דנציגר (שנטש מאז את הארץ ועבר לאנגליה) ,המשורר
צישראלי אהרן אמיר, הפסל בנימין תמוז והעתונאי אברהם רימון.
לי שיהיה מלבד אורי שלח היו כולם בערך בני .22
אולם חיש מהר התבלטה החולשה המהותית של התורה,
פורמלית,
שלא היתד, לה כל מסקנה מעשית, פוליטית, צבאית או הת־זיסטוריה
ישבותית• הועד שקד על שמריו, מקורביו התחלפו תכופות,
אסיאתי־ לא עלו מעולם על קומץ זעיר. ממיסדיו נשארו נאמנים לו
ממקורבי בפועל רק אירי שלח עצמו, ותלמידו הנאמן, אהרן אמיר.
הדבר שהפך את החוג לפיקנטי ומעורר עניין בא דוקא
סופו של
מצד אויביו. מחבר צעיר בשם מתי מגד, שנפגש עם אנשי
החוג בפלמ״ח (לפני שסולקו משם) והתקרב לזמן־מה לרעיונותיו׳
הפיץ עליו את הבדותה שהחוג עורך פולחן כנעני,
,אוריאל בו רוקדים הבחורים מסביב לעשתורת ערומה. בדותה טפ־
4:שד,ש־ שית זו מצאה לה מהלכים בחוגי כסית, גרמה לכך שעתוג-
ארץ מיד אים מבקשי סנסאציות נדבקו עד היום לשם ״כנענים״ .אנשי
:ה בכמה החוג עצמו ראו תמיד בשם זה מילת גנאי.

.תהרביז.

ה של טון לידי ה.,הגנה״

ד תזכיר
ית ״עב-
לשלטון

הועד לגיבוש השתתק מאפס כוחות• אולם בסוף 1946
קם חוג אחר, לא קשור אליו במאומה, אשר העתינות הד־ביקה
גם לו את התו הכנעני, גרמה בזאת גם להח־אה זמנית
של הועד לגיבוש

תה זאת
בעיקרה

תקופה קצרה הד רחב מאד, גרם לויכוח בכל העתונים,
נכתבו עליו תוך כמה חדשים קרוב למאה מאמרים ורשימות,
אחדים מהם בידי ותיקי העתונאים שהגיבו עליו בשלילה
קיצוגית.
במאבק, שגס הוא הוצא על־ידי חוג קטן מאד ׳ ,היד,
במידה מסויימת פרי הרוח התוקפנית של הדור הצעיר. שגדל
בינתיים בארץ• דור זה החל מגיע להישגים ניכרים בשטחים
רבים אך דוכא על־ידי בני הדור הקשיש, שלא נתנו לו להתקדם
ברוב המקצועות והתיחסו בזילזול לרוקו החדשה.
במאבק טען שצעירים אלה הם נושאי תרבות חדשה, ארצ־ישראלית־מקורית,
שונה מתרבות אבותיו מפני שלהצעירים
חונכו בנוף־ילדות ובתנאי־חיים שונים לחלוטין מאלה של
האבות. אולם בניגוד לאנשי הועד לגיבוש לא שם במאבק
את הדגש על מקום הלידה, והוא גם דחה את הלאומניות
הגזעית והרומנטית שחיפשה קשרים מסתוריים עם העבר
הרחוק.
החידוש האמיתי של במאבק היה שהוא חיפש מסקנות
מעשיות מתורתו. מסקנה אחת היתד, שעל הדור הצעיר בארץ,
באמצעות ארגון ההגנה של אז, ליטול ליוו את הכוח הפוליטי
ביישוב (״כל הסמכויות למגיני היישוב״) ,כדי להעמיד
את מלחמת השחרור על בסיס המוני מאורגן.
מסקנה שנייה: הדור החדש הוא אסיאתי, שותף טבעי
לדור הצעיר הערבי בכל ארצות המרחב, שיחד אתו עליו
להקים תנועה מהפכנית ״שמית״ למיגור המשטר הקיים בקרב
הערבים והיהודים כאחת ולהקמת פדרצ-ה שמית גדולה.
תורה זו סוכמה בחוברת מלחמה או שלום במרחב השמי,
שהופיעה חודשיים לפני המלחמה, ואשר תרגום תמציתה
הופץ בכל רחבי המרחב. ביפו קמה
קבוצה ערבית קטנה מקבילה. כשפרצה המלחמה
התגייסו אנשי במאבק, והקשר ביני,הם
נתפרק.

ארץ הפרת ומ״א׳וד אנ*ל•

שידו! ן
כשם; ,
החוג לכי1,
ניסה במו .
הוא נפגש _J
אז פיטר ב.
לאצ״ל. ב;
תיאוריה חד
אהדתם ותר 3
קה. אלה היו
פחדו מהתקע
כפגיעה בנאר
ערי ז׳בוכ,ן)
השידוך לא
קסת של דיו ,
מרביץ, אך ד|
סוו: יהודי
יהודי ארץ־׳
״עברי״ .יהוז|
במלחמת שיח|
לו צורך להג|
דומה להגדרה
גורביץ ה&
גדול בהתאם
אפריקאי, גם I
אחמד חוסיין)
דבר נשאר לק

החוג החדש קרא לעצמו ארץ ישראל הצעירה, אך נודע
ברבים בשם כתב־העת שהוציאו, במאבק. הוא עורר משך

הניגוד העמוק בין שרידי הועד לגיבוש
ובין אנשי במאבק התבלט מיד עם פרוץ המלחמה.
אף כי אנשי במאבק התגייסו והצטרפו
ברובם ליחידות קרביות, ובחלקם גם
נפצעו, הרי לא השתנה יחסם החיובי אל הערבים•
אחדים מהם השתתפו בעיבוד תזכיר
למפקדת ההגנה, בו הציעו לפתוח במערכה
של מלחמה פסיכולוגית שיפריד בין המשטרים
הערבים ובין הנוער הערבי המתקדם
כדי להפוך את המלחמה בין העמים למלחמת
אזרחים מהפכנית בקרב הערבים עצמם.
תכנית זו לא נתקבלה, אולם תורת במאבק
על הצורך בהקמת תנועה כל־מרחבית למיגור
המשטרים הקיימים ולשילוב מדינת ישראל
במסגרת של איחוד שמי גדול, נשארה
אקטואלית.
אותה שעה גיבשו הכנענים תוספת לתו־רתם,
שנבעה בהכרח מהתפתחות מחשבתם

עד אז• באמצע המלחמה החלו בפרסום כתב־עת
חדש בשם אלף, בו טענו שאין עם ערבי

בנמצא, שתושבי המזרח התיכון (בלשונם

״א pהפרת״ או ״ארץ העברים״) הם שבטים

חסרי לאומיות. העם העברי החדש, המורכב
מבני ארץ־ישראל, חייב להטיל את מרותו על
כל הארץ הזאת, לאפשר לתושביו להפוך
לעברים. השלב הראשון בתהליך זה הוא שבירת דת האיסלם
והמסורת הערבית, תוך שיתוף פעולה בין העברים ובין
המיעוטים השונים במרחב.
מתנגדי הכנענים ראו בתורה זו הכשרת קרקע לאימפריאליזם
עברי, ואולי אפילו סולל־דרך לתנועה פאשיסטית.
אולם נמצאו שוב כמה צעירים, משוחררי המחתרת, שהצטרפו
לקבוצה. עמוס קינן היה אחד מהם. אולם כשנוכח לדעת
שדרך הכנענים שוב אינה מובילה לשום מסקנה פוליטית
מעשית, התיאש ממנה ופרש מן החוג. למעשה לא פעל
החוג מאז סיום המלחמה, פרס להפצת כרוזים אנסי־ציוניים
בשעת הקונגרס הציוני האחרון (העולם הזה .)721 כן הקימו
את הליגה למלחמה בכפייה הדתית, בה השתתפו כמה אישים
שפרשו ממנה אחר שנודעה להם זהות היוזמים.
לפני כשנה נפגשו שני ראשי החוג — יונתן רטוש־שלח
ואהרן אמיר — עם יהודי אנגלי, המייג׳ור שמואל וייזר,
אדם בעל נטייה לחוגים רב־גווניים, שתמך פעם בקבוצת
ברגסון באמריקה ושיתף אחר כך פעולה עם חביב שיבר
בעל הרשימה הדימוקרטית שאספה 375 קולות בבחירות
לכנסת. תוך שותפות מוזרה עם יהודי לא־עברי זה, יסדו
פירמה חדשה, מרכז העברים הצעירים, שפירסם כמה מודעות
(מעורפלות למדי) בעתונות היומית והשתתק מאז. בסך
הכל אין מספר מקורבי החוג כיום עולה על מספר חבריו
עם היווסדו, לפני עשר שנים, אף כי חבריו התחלפי תכופות.
סיכוייו של החוג להגיע אי־פעם למעמד של השפעה, לפחות
בקרב הדור הצעיר, קלושים למדי.
ליקויי החוג נובעים במידה מסוימת מאופיים של שני
ראשיו, קובעי תורתו למעשה, ששניהם משוררים מוכשרים
מאד החסרים גישה פוליטית, הרואים את עצמם יותר
כנביאים וכמבשרי־תורה מאשר כמנהיגים ומייסדי מפלגה.
בין עורכיו היו אורי אבנר׳ ומיכאל אלמז, מנהל תיאטרון
זירה, ובהתחלה גם עמוס אילון, כיום חבר מערכת הארץ.

rw v w w ^ w
,העולם הזה״ i

שפה הלטינית פירוש המלה קרקס (סירקום) עיגול. אך מובנה של המלה בשפת
הרומאים העתיקים היה עיגול הדמים.
יוליום קיסר הקים את ענק הקרקסים של כל הדורות. אל קרקסו נהרו
350.000 איש לחזות בתחרויות כירכרות רתומות לסוסים ובמלחמת
גלאדיטורים מתגוששים, אז עדיין היה הקרקס שעשוע ספורטאי מתון בעיני בני
רומא תאבי־השעשועים.
בהקים עריץ הקיסרים, נרון, את קירקסו המפואר באמצע המאה הראשונה, הפך שטח הקרקס
למקום בו מצאו את מותם אלפי צעירים שנולדו וחונכו להיות משוסעים כמלתעות חיות טרף
לעיני קהל צמא דם ומריע.
יצר האדם קדום. יותר מאוחר, אפשר היה להניח שבעולם תרבותי ומתקדם לא יהיה
מקום לקרקס דמים. אך עוד בסוף המאה השמונה עשרה, בעצם פריחתן של האומנויות היפות
והתרבות המעכבית, גילו כמה אנשי עסק שיצר האדם החוש נשאר קדום.
כאשר עסק בטהובן בחיבור הסימפוניה החמישית וגטה כתב את פאוסט, נהרו בגרמניה
המתורבתת כביכול אלפי אנשים לחזות בתחייתו של הקרקס .״הקרקס בא העירה״ הפך לשם דבר.
כרומאים הקדמונים גילו לפתע האירופאים החדשים, שהשעשוע ההמוני והמגרה ביותר
גשאר זה המבוסס על התאכזרות האדם לגופו. אז נולדה המסורת הארוכה של הקרקס המודרני.
הקרקס התבתס, הפר לנחלת ההמונים. הקרקסנות זרמה בעורקיהם של בנים, נכדים ונינים.

פיני רועד כעלה.

אחר עשרים שנות אימונים
1ודה טאראמו הסיני אני עודני רועד כעלה בהת כונני׳לזנ ק
וך כלוב הסכיניס שלהביהס ה שלופים מאיימים על ב שרי.״

פירמידה אנושית.

מ שפחת אולדריי הצרפתית (למעלה)
היא פירמידה אנו שית חבת-צורות בעוד ש הזוג רייזלר (ימי!)
עוצר נ שימה בה ת קד מו על כדור־ענק המהלך על חבל.

דהט רו!
דורות שלמים של אקרובטים בני משפחה אחת ריחפו באויר, מתחתם התפרנסה שושלת משפחתית
של מוקיונים מעשיית צחוק מעצמה.
טיפוח המסורת המשפחתית. אך היה גם צד שני למטבע: שחקני הקרקס התפתחו
לגזע גאה במקצועו ומכבד את עצמו. צאצאו של אקרובט מפורסם שחי כל ימיו כשסכנת מוות
מרחפת מעליו, התגאה בכל לבו בהינצלו ערב ערב מריסוק עצמות לעיני הקהל. בנו גדל בקרקס,
נדד בצועני אל קצות העולם, דבק במסורת המשפחה, כל עוד הריעו המונים למבצעיו המסוכנים.
השפעה פסיכולוגית נגד תאווה. ליום הולדתו השלישי ולקראת המיליון הראשון
של מבקריו, גייס הזירהטרון הרמתגני, יחיד הקרקסים בארץ, את טובי הקרקסנים מאירופה,
הרכיב תכנית מגוונת, בה באים על סיפוקם חובבי הקרקס לכל ענפיו.
הקהל הישראלי שבתחילה נהר בהמוניו אל היכל השעשועים החדש,לא ערך לבן־ההולדת
חגיגה רבת־משתתפים. הזירהטרון הנהנה מחוסר מתחרים, לא הצליח על אף מחיריו העממיים
(מחצי לירה עד לירה) להתגבר על ההשפעה הפסיכולוגית של הקיצוצים בתחבורה.
גם כאשר הבטיח יוסף שפרן ,36 ,סוחר עצים שהפך מנהל קרקס, תחבורה ודאית לכל
הקהל, לא שוכנעו בכר ההמונים שחששו להסתכן בהליכה רגלית אל רמת־גן. על אף תאוותם
למחזות המסכנים את חיי הזולת.
אך האמיצים שלא ויתרו על התכנית החדשה — מאה אחוז — אישרו את שמה בהרבותם
למחוא כף בסיומה הסנסאציוני: קפיצת אדם דרך כלוב צר מוקף סכינים חדי־להב.

מחול עם בובת-קש.

צ׳רלי
ואלכס (למעלה, ימין) הם ליצני ה־זירהטרון.
פרנסתם אינה נעימה ביותר:
יציאה ב מ חול עט בובות־ק ש

נחש חסר-עצמות.

אלווירה ה בלונדית
היא בע ת גוף גומי. ג מי שותה
הבלתי רגילה מאפשרת לה ביצוע
תרגילים נפתלים, ב תנועו ת של נחש
חסר־עצמות. נהנים ב מיוחד הילדים.
א ק רו ב טי ק ה אוי רי ת. הזוג ברייה הצו
פתי תלוי ברגליו וצווארו על חבל מתוח.

דם קפוא.

האקרובטיס מרחפים בגו ב ה
עצום באויר, מקפיאים את דמם של הצופים.

במד ־ j1ר,
העם
אבדה סו סמת
היה היה איכר פיקח שעלה בלבו רעיון
גאוני: האכילה היא מנהג פסול שיש להיגמל
ממנו. הוא החליט לעשות נסיון ראשון
בסוסו, שמזונו עלה בכסף רב. מדי יום הפחית
את מנת המזון, של הסוס בשעורה אחת.
אחרי ימים רבים התקרב אל היום הגדול
בו היה הסוס מתקיים גן! בלי שעורה אחת.
החלום הגדול עמד להתגשם. אולם האיכר
היה ביש מזל. הנסיון הגדול הוכשל ע״י
תקלה קטנה. ביום האחרון קרה אסון מצער,
כאילו להרגיז, והסוס מת.
הכלי גסיסה. ממשלת ישראל תימנה
תכנית דומה ביחס לחדוות החיים של אז
רחיה•
מזה ארבע שנים חיסלה בזה אחר זה
כל מניע לעבודה פוריה, לרצון היצירה. היא
סתמה לפניו כל דרך של נופש, של בידור,
של הנאה — והיא לא נתנה במקומם שום
אידיאל שידרבן אנשים פשוטים למאמץ. במקום
נוח על־ידי שמחה של הגרמנים באה
הסיסמה נוח על־יד׳ עגמת־נפ ש.
כפיית חוק השבת על אזרחי ישראל (ראה
ריפורטז׳ה) לא היתר, אלא שעורה נוספת.
אולם הסוס — המוראל הציבורי — כבר
היה נתון בחבלי גסיסה אחרונים.

הי לדצעק «זאב!״
עוד אי אפשר להעריך את עוצמת הנזק
שנגרם למדינה על־ידי מעשה־הטריר הציבורי
שהפך חוק המדינה בדמות חוק השבת.
הוא הרס בן לילה אח פרי כל המאמצים

הסובלניים, שנעשו משך שנים, לקרב
המשטרה אל הציבור, אף כי השוטרים ק
בעצמם את המפקיד שהוטל עליהם. לע
זאת לא נפגע המנגנון של משרד התחב
— הביורוקראטיה שלו היתר, שנואה על
הגים והקהל גם לפני כן, במידה שאי־א
היה כמעט להוסיף עליה.
החוק הרס את אימון הציבור בדי
הממשלה על חסכון הדלק. גם האזרח
טומטם ביותר הבין כי כאן נעשה
ציני בסיסמה זו. ילד הצועק ״זאב
להוליך שולל את הבריות, אין מאם
עקותיו גם כשהזאב מופיע באמת.
גיבור השבוע היה, באופן בלו
די, נהג־המונית. הטכסיס הגאוני
יום הששי והשבת כ״ימי״פינקס״ למיג•.,,
העמיד את שר־ר,תחבורה, במצב פנוהך לח־

להתחנן לפני
ישבת. שביתת ,ביטוי עליון
1כי היה ברור
נטרס־ם שלהם,
אהדת ההמונים
אמתי של השתן
יד חופשית
הכסף״ שתי
ופין את השואה ה־
,קרבת, שהממשלה ת־צ־
.ת עבורה ואשר כל עי־שו
לה מאמרים ראשיים,
.את שנאת ההמונים לשות-
־ 1עליו ממילא.

השיכון העממי: ברוך אמריקאי לדוגמה?
נותיהם קבלו ביסוס נוסף, כשדייר הדירה הצפופה והרטובה
35000 איש הכניסו ידיהם לכיסיהם, הוציאו מאה לירות
שאבד עם הודעה מס׳ . 1
שתקוותיו התיקרו בן־לילה במאה אחוז ובמקרים רבים
כל אחד, מהרו אתו לתחנת הרישום הקרובה ביותר על מנת
בן־ציון מילמן, מנהל המחלקה לשיכון העממי, משוכנע
יצאו משטח אפשרויותיו, נזכר ביום הולדתו של רעיין השכון
להרשם לשיכון העממי. התנאים, כמו שפורסמו בעלון ההסשיחלה
בשחפת מרוב עבודה וצרות. יוסף גור־אריה, המולך
ברה שפקיד דחף לידיהם תמורת כספם, היו טובים מלהאמין
העממי: ערב הבחירות לכנסת, עת יצרה כל .־!מפלגה, לפי על השיכון בכל איזורי הארץ פרט לסביבת תל־אביב, נאנח
בהם. לא רק שמשרד העבודה קיבל על עצמו להקים 48000
מצביעים. דגים לדוג האפשר ככל טעימה חכה
יכולתה,
במשרדו הירושלמי המלא אלפי תיקים אישיים של המועיחידות
דיור תוך ארבע השנים הקרובות, אלא צירף גם סיסמת
מדים, משתדל להלחם בכל יום במאות שיחות טלפוניות
מסחר אמריקאית מובהקת :״כספך בחזרה במקרה של אי־ ב מ קו פינה. ש תיים וחצי די רו ת
בגלל השמועות שפשטו בציבור בדבר השיכון. מצליף גור־שביעות
רצון בתוספת 2\%רבית).
ברור כי התכנית באמת הוטלה לחלל כדלק ייבחירות.
אריה :״העסק הוא חד צדדי. אנו התחייבנו בכל. הציבור
תקוות האלפים שנוהגים לעבור באדישות ליד שלטי דיהוכרז
על השיכון העממי בלי שום תכנית, בלי המרים ובלי
בכלום.״ איש משרד עבודה אחר ניסח את צרות משרדו בצו
רות המותרות התלקחו כשלהבת. משפחות שמזמן השלימו
קרקע. התקווה היחידה לעמוד בהבטחה, היתה טמונה, בצורה רה עוד יותר מוצלחת :״למי ששיקר פעם אחת, אין מאעם
גורלן בצורת גגות דולפים, קירות לחים ותריסר מיטות שגתה התכנית אך שיתחולל. בנס בארץ, מסורתית שהפכה
מנים עוד, ואפילו ידבר אמת.״
בחדר של ארבע על ארבע הזדרזו להרשמה. תמורת 100ל״י
בפרט אחר: הממשלה, שהסתבכה ברשת שהוציאה אותה
יש להניח, שבמאמץ לרכוש שוב את אימון הציבור
החזיקו בידיהן׳ שחור על גבי לבן, אח ההבטחה הגדולה לדוג קולות, לא יכלה ולא העיזה לסגת מתכניתה, להשאיר
ביותר שאיזו ממשלה שהיא נתנה אי־פעם לנתיניה בשטח
ולהוכיח לו כי הפעם מדברים אמת יציעו לאיש הקטן
מאחוריה 35000 מאוכזבים.
השכון 12000 :יחידות דיור
המחכה לביתו, כמה יתרונות.
לשנה, דירות בנוח 2iחדר, חרהמשכנתא
הממשלתית, שנקבעה
ן ןן ןן ןן ן , y g i
סינה במטבח ומים חמים באמל
1400ל״י מרוך ה 1800 תעבטיה,
כל זה במחיר של 2400
לה כנראה ל־ 2000ל״י. המועד
האחרון להכנסת ארבע מאות
ל״י (כולל חלק ניכר במשכנתא
הלירות הראשונות נדחה לעוד
ממשלתית).
חודש. את חמש מאות הלירות
לא היו רבים בין החותמים,
הנוספות למילוי האלף יצטרכו
שטרחו לדפדף בעלון, וגילו בעלשלם
רק אלה שיזכו בהגרלה
מוד ,2כסעיף אחרון של היסושתיערך
בעוד חדשיים. בניגוד
דות הכללים, את המשפט שבשר
לשמועות שפשטו, יש להחזיר
את ההתפתחות העתידה לבוא :
את המשכנתא רק עם הכניסה
מחיי הדירה עלול להשתנות,
לדירה, לעומת זאת יצטרכו לחלעלות
או לרדת, בהתאם לעלייה
סוך באחד הבנקים 20ל״י לחואו
לירידה בשכר העבודה, בהודש,
להראות למשרד העבודה את
צאות ההובלה או במחיר החומפנקס
החסכונות אם יידרש• הקרים.

אחרונה: את ארבע מאות
ד ש ישר
שבון ח הלירות שצריך לשלם תוך חודש
יקבלו בשוויון הישן, טרם הוחלף
מאה אחו!
הכסף, מתוך הנחה, כי רבים חסהודעה
מם׳ 1מטעם מחלקת
כו את הסכום במשך השנה ההעבודה,
השיכון
העממי במשרד
חולפת מאז נרשמו.
שנשלחה ״למועמדים בדואר, בערך
שנה אחר שנרשמו, גילתה
משרד העבודה לא יכול היה
לתת תשובה לבעייה אחרת: הולהם
כי אמנם ר,שתני המחירים.
ראת האוצר, האוסרת על בנקים
ולאו דוקא לטויה ..את ההודעה
לתת הלוואות לשיכון. הוראה,
פתח הפסוק המגוחך במקצת אחר
השוללת מרבים את האפשרות
שתיקה של שנה שלמה ,״בדעתנו
לעמוד בקשי הדוק עם המועמשל
ניצול זכויותיהם במקרה שדים
לשיכון העממי״ .מכאן עבר
יזכו אפילו בהגרלה ואפילו ייבנה
ישר לענין. הממשלה נאלצה,
אותו מספר יחידות דיור שהתכעקב
ההתיקרות הכללית, להעלות
נית חוזה אותו. מיצדקים חשאת
מחיר יחידת הדיור מ־2400
שותיו של המועמד, שאם ייאלץ
השיכון העממי -על נכי הנייר
ל־ 4800ל״י בשפלה, עם תוספת
לדחות את מועד כניסתו לדירה
בין קירות לחים, תריסר מיסות וגגו ת דולפים. התלקחו כשלהבת תקוות אלפים.
(קטנה) בסביבת ירושלים.
לשנה נוספת, שוב לא יוכל להההקלה
היחידה שאפשר היה למצוא בחוזר היתד, מבחינה
שיג את המחיר החדש שיעלה ללא ספק גם בשנים הקרובות.
משרד העבודה, שהחל שובר את ראשו כיצד להגשים
מטמטית: חשבון ישר של 100%תוספת על מה שנדרש
את ההבטחה אחרי שניתנה, מוכן היום לעבור את הקיר
גם ב לי פ רו ט ק צי ה. כקד ־ ב ת השו
המועמד לשלם עם הרשמו. בעלון לא צוינה השוואה יחסית
האטום של מצב כלכלי ביש, אפילו עם הראש קדימה.
להתיקרות עבודה, הובלה וחמרים שלא הגיעה, אפילו במלמרות
כל האכזבות הספקות המרחפות סביב השיכון
עם העלת מחיר הדירה אין משרד העבודה מאושר• כמובן
הירות האינפלציה של השנה הזאת, לאותו אחוז. כן עבר
שאין הוא מצטער על עזיבת 3000 מהמועמדים, מספר שעדיין
העממי יש עדיין מספר רב של קופצים• באמצעות ויטמין
משרד העבודה בשתיקה על העובדה כי דירות פרטיות הוד
גדל, כשמתקרב היום האחרון של תשלום ארבע מאות הלירות פ׳ ,החל מגולדה עצמה, וכלה בשומר הדלת, מחפשים לא
יקרו באותה תקופה רק ב־ ,25%שיכונ-ם מפלגתיים, כגון
מעטים למצוא דרך להכלל ברשימה שנסגרה לפני שנה.
הנוספות על תשלום ההרשמה.
ותיקי ההסתדרות, ב־.60%
זו הפעם הראשונה, שהפרוטקציות איכזבו בארץ.
קשה להאמין, שמשרד העבודה לא היה מחזיר ברצון
בעלי התקוות מלפני שנה התפרצו בזעקת־גזל. למעשה,
משרד העבודה לגמרי אינו להוט להעמיס התחייבות
רב את הרבית של 2.500ל״י לכל 35000 המועמדים לולא
אם להסתכל על הודעה מס׳ 1המאכזבת בהגיון קר, לא לקחו
נוספת על שכמו, סגר את הרשימה באופן הרמטי, לא מרשה
עמדה במבחן הפרססיז׳ה ואולי יומר של הממשלה. משרד
מהם כלום. את כספו יכול כל מועמד להוציא בכל עת בתוספת
אפילו העברת זכות. העול, המתבטא במחיר הממשי של יחידת
העבודה נשאר עם התקווה כי עוד כמה אלפים יקלו על העול
של 2.500ל״י רבית. כן הרוויח עשר לירות מלווה חובה, כיוון
הדיור, ושאינו מופיע בעלון ההסברה, הוא 1000 דולאר. עול
בהחליפם סיכוי לפינה משלהם בשתיים וחצי לירות רבית
שכספו נמצא בקופת משרד האוצר בזמן החלפת השטרות.
כבד מדי בתקופה זאת, בכדי להגדילו עוד. זאת תרגיש ללא
ועם קרוב ל־ 3£מיליון לירות ביד שאמרו התחיבות. לא
בכל זאת ׳חשב האזרח שרומה• מודעות הענק בנות העמוד
ספק גם הכנסת, כשתגש לדיון על תקציב הפתוח, שהשיכון
נשארה לו ברירה אלא לשחק במשחק שהוא בעצמו המציא,
של מר מוזר בדבר שיכוניו שהופיעו בזמנו ברוב עיתוני
העממי הוא חלק ממנו, שרק עם אישורו אפשר היה להניח
להראות פנים צוחקות לעניין מר.
הארץ ולא שולמו עד היום הזה, עלו לנגד עיניו.
אבן פינה.
מוזר נעלם משמי הארץ בהשאירו אחריו ישוב עם
אמרה שרת העבודה, גולדה מאירמון« :אנו נסחוב אפילו
כי ממשלת ישראל, שהטילה את תכנית השיכון העממי
פה פעור, שלא היה רגיל שיטפלו בו בשיטות אמריקאיות. את הקבצנים באזניהם, בכדי שיגיעו פעם לבית משלהם,״
כעת חששו שנפלו קרבן לפרשה דומה• עיתוני האופוזיציה
לרחוב ערב הבחירות׳ לא טרחה לקבל מראש את הסכמת
התכוונה לזאת, כנראה, בכנות. מצד כמה אנשים במחלקה,
לא נתנו למציאה לחלוף. הם לא שכחי להזכיר למאוכזבים
שקועים בצרות השיכון עד לאזניהם ומאמינים כנים בהגשמתו
הכנסת — אשר בלעדיה כל התכנית אינה שווה כקליפת
בי קראו לתכנית בזמנה ״תעמולת המפלגה השלטת״ .טעהשום.

אף הכל, נעשה הכל לרכוש בחזרה את אימון הצבור,
W V V W W W W V W W W V W V W W W W /W W V V W W W W V W W W V W V V V W V V W W W W WW W V W W W W W ft/W W W V W V W V W W

.העולס הזה״ 766

המשק
הפרבר רוצים דישון
״איננו יכולים לישון בלילה! מכונות
בד תו (לריסוק סלק־סוכר) מטרידות את מ1ו•
חתנו וגוזלות את שנתנו התלוננו שלושה
מדיירי פרבר החווילות הרמתגני תל־בנימין
לפני בית־משפס המחוזי בתל־אביב׳ ביקשו
צו מניעה נגד המפעל להפקת נוהל שליד
בית־החרושת עסיס.
האחים בז׳רנו, בעלי עסיס, הפעילו את
מכונות הריסוק הרעשניות תחת כיפת ה־שמים,
כיוון שקירות המפעל טרם הוקמו.
האחים בז׳רנו נחפזו בהרכבת המכונות מחו-
סר ברירה. אחרת היו מאבדים ששת אלפים
טונות סלק־סוכר שגודלו במיוחד, לפי יזמת
משרד החקלאות.
מסלק־סוכר, כוהל. אחר שהמ שביר
המרכזי רכש מכונות להקמת מפעל סוכר
בארץ, נתברר שבלי סלק־סוכר אי״אפשר
לייצר סוכר. להביא סוכר צהוב מחוץ־לא p
על מנת להפעיל את המפעל בן מיליון המלאי
שהיה צריך לחסוך כמה מאות אלפי
דולאר לשנה במחיר סוכר, נראה מגוחך
במקצת.
הפתרון האחר היה גידול החומר הגולמי
בארץ. אך קני הסוכר אינם עולים יפה בארץ
ואף סיכויי הצלחתו של סלק־סוכר מעטים
למדי. בכל -זאת זרעו כמה עשרות משקים
סלק־סוכר ואחדים מהים הצליחו להניב יבול
כל שהוא, שהסתכם בששת אלפים טונות.
אולם גם אלפי טונות אלה עמדו לרדת לטמיון,
כיוון שמפעל הסוכר טרם יצא משלב
התכנון. את המצב הצילו האחים ^ז׳רנו
שהרכיבו בחצר עסיס הרמתגני מכונות לרי־סוק
סלק־סוכר המפיקות כוהל מאה אחוזי
מסלק־סוכר.
מאות דיירי הסביבה לא רצו להתחשב.בכל
זאת. הם רצו לישון בשקט. השופט הבין
לרצונם, אך הרגיעם. ריסוק אלפי טונות
הסלק אינו נמשך יותר מחודשיים. מהגשת
התלונה עד ברורה עברו חמשה שבועות.
תוך שלושה שבועות ישותק המפעל ותושבי
תל־בנימין יוכלו לישון בשקט עד יבול סלק-
הסוכר הבא,
האחים ב ד מו ישלימו את הקמת המפעל
עד האביב הבא, יעמידו את הקירות סביב
המכונות,יבטיחו בכך סופית את שנתם של
חושבי תל־בנימין.

פס שללו׳ הודה בכל׳ סיפר למשטרה 5ל
עברו הצבאי בו שירת בחטיבת גומי בעמק
הירדן. הוא הבטיח לשתף פעולה עם המש־טרה
בכל, הצטער על כך שלא יצליח לזהות
את כל המקומות בהם ביצע את התפרצו־יווזיו.
הסיבה: שעה ששלל של עשרות מקו־

הסבירה המשטרה את הקושי המיוחד: ברוך
זייבוב כאיש מקצוע׳ עבד כאינדיבידואליסט,
(בשפת המשטרה: הוא עבד בלי שותפים),
את רוב שללו העלול להתפש, גנז.
השתאו החוקרים: כיצד הצליח זייבוב
לפרנס את עצמו אם גנז את שללו? הסביר

תעלומת המטמון הגנו

החשוד זייכוב ובאמצע) ואנשי המשטרה הפלילית !ראה משטרה).

מדוד לשרה.

אולם, לא כל כך פשוט היה גורלה של
טבעת פלטינה בראשה בלט יהלום גדול.
כשנכנסה פנינה רינברג, שחרחורת צעירה,
אל החדר, בו הוסיפה שרה תמיר לזהות
תכשיטים נוספים הקימה מהומה קלה בראותה
את הטבעת בידי שרה. צעקה פנינה: זו שלי,
זה מאד, אחוז. אך שרה, לא שמטה את הטבעת
מידה טענה בתוקף ש״זה לא ייתכן״ .התלקחה
פנינה: אחי צורף, פעם גילה ביהלום נקודה
שחורה. אחר אילצה את אחד הבלשים לזהות
את הנקודה ביהלום. לבסוף נתגלתה הנקודה,
שרה נאלצה להתנחם בטבעת דומה אותה
הכירה כשלה על שולחן הזיהוי.
אך זו היתד, רק ההתחלה. עם התחדד זכרונו
של ברוך זייבוב גדלו סיכוייהם של
עשרות אזרחים תל־אביביים נוספים לזכות
מחדש באוצרות אבודים, מהם התיאשו זד,
חודשים רבים.
משטרה המטמון n n a״ xxn
בזמן האחרון נהפכה המשטרה הפלילית
על ראשה• עשרות תל־אביביים שלווים חזרו
מבתי־קולנוע, מצאו את דירותיהם פרוצות.
נשים פשפשו בארגזי תכשיטיהן, מצאו אותם
ריקים. שטיחים פרסיים נעלמו באורח מים־
תורי מרצפות חדרי מגורים, מזנונים הורקו
ממערכות שלמות של כלי כסף.
התלונות הלכו ותכפו אך המשטרה היתד,
אובדת עצות. כל הנסיונות לזהות את דברי
הערך הגנובים על פי תיאור בעליהם, עלו
בתוהו. באף אחת מעשרות חנויות הצורפים
וסוחרי התכשיטים לא נמצא זכר לרבידים,
לטבעות ולמחרוזות הפנינים שנגנבו.
לפני כשבועיים, ביום בו משכה המשטרה
כתף מתעלומת התכשיטים והרבידים, נעצרה
מכונית שיטור של משטרת נפת הצפון התל-
חצר ברחוב דיזנגוף.
אביבית ליד
בתוכה שוטט צעיר שחרחר ונמוך קומה,
לבוש חולצה ששלושת כפתוריה העליונים
פרומים׳ עורר את חשד אחד השכנים. בהש־מיע
השכן צעקה, חפש הצעיר את אופניו,
החל להימלט.
הצעיר לא הספיק להרחיק לכת. בחיפוש
בכיסיו נתגלו כלי פריצה מקצועיים. באותו
לילה נערך חיפוש קפדני בחדרו של החשוד,
היה זה חדרגג רגיל, אותו התקין בעליו
מחדר כביסה. גרמפון מהודר, שטיח רצפה
וקומקום חשמלי לבישול תה שיוו לחדר מראה
בלתי מעורר חשד.
במסור הבלשים דו״ח מרגיע על תוצאת
החיפוש בחדרו של החשוד, חייך מפקח
ראשון יונה גילבן, מנהל החקירה במטה
המחוז, הודיע בשביעות רצון: בדירת ספר
תל־אביבי, ניסן זייבוב, נתגלה מטמון זהב,
יהלומים ותכשיטי פאר. הקשר בין החשוד
והמטמון שנתגלה בבית הספר נמצא חיש
מהר. הספר היה אבי החשוד. סיפר הספר
בתמימות: קיבלתי את זה לשמירה מבני, שסיפר
לי: אני עובד ומרויח טוב ואני רוצה
להשקיע את כספי בדברי ערך.
אינדיבידואליסט מקצועי החשוד,
ברוך דיבוב, רווק בן 22 ויליד הארץ
לא גילה התנגדות רבה לחוקריו. אחר שנת
העולם
הזה״ 766

העיר. זייבוב ישב בתוכה הצביע בחיוך על
דירות פרוצות אותן זכר. בעליהן המופתעים
הוזמנו למטה המחוז לזהות אוצרות מהם
התיאשו זד, מכבר. ביום השלישי הביע דיבוב
משאלה צנועה ביקש מגילבין לוותר על
החרמת קומקום התה והגרמפון שנמצא בחירי•
הסברו: בלעדיהם ייאלץ לוותר על
הנשפים אותם ערך בחדרו שברחוב גורדון
התל־אביבי.
האוצר שנפרש על שולחן מטה החקירות
גרם למחלוקת מקצועית. סגן מפקח מחוזי
יהודה פראג ראש המחלקה הפלילית במטה
הארצי של המשטרה ניסה את כוחו בהערכת
השלל, קבע 25 :אלף לירות• אך אחדים
מבין בלשי המחלקה הפלילית בעלי דרגות
נמוכות ממנו לא הסכימו להערכתו. אחד
המעריכים השיג שיא, קבע: לפחות 40 אלף
לירות.
האקדח, רק רשיון. המראה המנצנץ
והמזהיב שסינוור כמה קורבנות שהתאספו
לזיהוי תכשיטיהם הגנובים, פער פיות רבים.
על השולחן הונחו בסדר מופתי 24 מטבעות
זהב (סובריינים — הערך העכשוי 35 :לירות
האחת) עשרה צמידי זהב כבדים 20 ,טבעות
יהלומי ענק, תשעה שעוני כיס עשויים זהב
טהור ומשובצים באבנים, סיכות יהלומים
ותכשיטי ויצ״ו, ארבע מחרוזות פנינים אמיתיות,
מערכות כלי כסף, מציתי רונסון,
עטים נובעים ותיבת סיגריות מתוכה הוצאו
13 דולארים גנובים• לרגלי השולחן בלטו
שטיחים פרסיים ושתי מצלמות. אותן, סיפר
החשוד, גנב עוד בהיותו בצבא, מן המחנה.
בהכנם חנה בדר ,46 ,אשת מנהל חברת
יכין, הצביעזז מיד על שרשרת ן ר,ב עם
מדליון, שלושה שעוני חזה, מחרוזת פנינים
— אותן זיהתה כ״מתנות משפחתיות עוד
מחוץ־לארץ.״ בעלה גילה בין השאר, אקדח
ישן, ממנו הותיר הגנב רק את הרשיון.
זוג צעיר ונשוי, דוד ושרה תמיר, זיהו
מיד סיכת יהלומים, אותה העניק דוד לשרה
לפני שנים מספר, כמתנת חיזור. כדי לבטל
את ספקות המשטרה, הפך דוד את הסיכה
קרא את החרות בתוכה באותיות דפוס :
נוער חנה בדר מזהה תכשיטים גנובים בעזרת מפקח ראשון יונה ;ילבן.

שתי נשים, קרבנות שוד, פותחות במריבה על טבעת־יהלומים אחת.
מות פריצה צורפו למטמון, נשכחו הכתובות
מראשו.
אולם בלעדי שיתוף פעולה מצד דיבוב,
לא היה עולה בידי המשטרה לבצע ביעילות
את החזרת התכשיטים הגנובים לבעליהם.

מפקח ראשון גילבין את דרכי פרנסתו המשוערת
של דיבוב: ברוב המקרים מצא גם
כסף מזומן בין ארגזי התכשיטים, התפרנס
בו וגנז את דברי הערך לימים קשים,
ימים מספר דהרה ניידת המחוז ברחובות

,.נעשה קומויץ אמיתי!״
השבת ישבה אשד, אחת בדירתה הירושלמית,
הקשיבה לשידור החדשות שבקע ממקלט
הרדיו. קול הקריין שמסר בטון אדיש
ידיעה מן הסוג שהפך פופולרי מאז הושלכה
פצצה לביתו של שר, שלח אותה בריצה
לחפש טלפון. מן הקצה השני של הקו אישר
קול מרגיע את הידיעה שנמסרה ברדיו. משק
הפועלות הפתח־תקוואי עלה באש. לחניכות
הצעירות שלום. שושנה שלמה ובריאה.
למחרת ישבה אגנם ר,אן, כבת ,40 במונית,
קראה בדרכה לתל־אביב מעשה בתשע נערות
בנות 15 שהעלו באש את המוסד, אליו נשלחו
לספוג חינוך חקלאי. בבואה למשק הפועלות
הפתח־תקואי לא מצאה בו את בתה שושנה,
זכתה, בחדר מנהלת המשק, לקבלת פנים
שהעלתה על מצחה זעה קרה.
סיפרה לה המנהלת בקול בלתי סולחני
שבתר, עצורה במשטרת פתח־תקוה בין שמונה
נערות אחרות, שהיא חשודה בהסחת יתר
הבנות, ילידות הארץ, להתמרד נגד החלטת
ההנהלה להוציא 27 חניכים וחניכות מבני
ד,עליה החדשה לשלושה שבועות עבודה בחוות
ד,גדע בבאר אורד /,להשאיר את הישראליות
במשק.
אמרה המנהלת: הפסדנו עשרות אלפי לירות
בעלות מתבן המשק, ר,מסגריה והרפת
באש קטלנית. כשהאינסטינקט האימהי אמר
לאגנס האן שלא ייתכן שבתה שושנה שאינה
( ה מ שן בעמוד ) 14

יותר מהר! יותר גבוה! יותר חזק!
לפני שבוע יצאו 2aספורסאים ישראליים
לאולינזפיידח ה־ 15 בהלסינקי. ה שבוע יצא
רץ יווני משפלת אולימפ, הנמצאת כ־ססג ק״ מ
דרומית לאתונה, כ שפניו אל הלסינקי הצפונית.
מידי
או תו רץ יעבירו מאות רצים, מ שן
ה שבועיים הבאים, עד ה־ 19 ליולי, את הלפיד
האולימפי על פני יוון, יוגוסלביה, הונגריה,
אוסטריה, צ׳כיח, פולין ,־ גרמניה, דניה וש בדיה
(בעוברם פעמיים מים בסירה, את תעלת
קורינת היוונית ואת מיצר הסונד שבין דניה
ושבדיה).

צהוב לאסיה, כחול לאירופה, שחור לאפריקה,
אדום לאמריקה וירוק לאוסטרליה.
בששי לאפריל 1896 הצטופפו אלפי צופים
באיצטד אתונה עשוי השיש הלבן שהוקם
במיוחד לכבוד המאורע, חזו בהופעותיהם
של 294 המשתתפים. מאז נערכו המשחקים
מדי ארבע שנים כשכל המשלחות מסתובבות
בפתיחת המשחקים במסלול, אחד הספורטאים
נשבע את השבועה האולימפית בשם כולם

האולימפיידה פעמיים. שאר שבעה המפגשים
פוזרו על פני תבל (לדייק: אירופה וארצות-
הברית) ככל האפשר. למרות שהמשחקים לא
נערכו שלוש פעמים במועדם נחשבו השנים
1940 ,1916ו־ 1944 כשנות אולימפיידה. כך
שהלסינקי פותחת באולימפיידה ד,־ 15 למרות
שהתקיימו רק 11 משחקים.
האולימפיידה השנייה נערכה בפריס ב־1900
ובה זכה נער מחלק לחם, תיאמו, במירוץ

1ר על• וי ת
לפני 2728 שנה הוזכרה שפלת האולימפ
לראשונה כמקום מפגש למשחקי הספורט המסורתיים
שיסודם לוטה בערפל המיתולוגיה
היוונית. ב־ 22 ליולי 776 לפני הספירה הצטיין
צעיר יווני, קורייבום, בריצת צטאד •
(כ־ 61 מטר) בשפלת האולימפ, בה עבדו לאל
ציאוס, וזכה בפרס של זר עלי זית. כיום,
כן אז היה כבוד הנצחון פרסו היחיד של
המנצח האולימפי (אך בעיר מולדתו הרעיפו
עליו מתנות יקרות ערך וכבודים).
מאותה שנה נערכו האולימפיידות מדי
ארבע שנים, ארכו לראשונה יום אחד ואחר
שלושה וחמשה ימים. רק יוונים מלידה שהתאמנו
משך עשרה חדשים לפני המפגש הותרו
להשתתף בריצות למרחקים השונים, באתלטיקה
הקלה למקצועותיה, בהאבקות ובאג־רוף,
בריצת נושאי הנשק, במרוצי המרכבית
ובתחרויות הרכיבה.

הגר מני ם, פאאחת
האולימפיידה החמישית נערכה בשטוק־הולם,
בירת שבדיה, ב־ 1912 וד,שביעית ב־אנטוורפן
הבלגית ב־( 1920 אחר שהששית
היתה צריכה להתקיים ב־ 1916 בברלין, אך
נדחתה מפאת המלחמה, הועברה לבלגיה
שסבלה מהכיבוש הגרמני).
האולימפיידה השמינית היתד. בפאריס.
ב־ ,1924 התשיעית באמססרדאם ההולדנית,
, 1928 העשירית 1932 בלום אנג׳לם האמריקאית
וד,־ 11ב־ 1936 בברלין הנאצית בה ניצחה
המשלחת הגרמנית בפעם היחידה בתולדות
המשחקים האולימפיים את המשלחת האמריקאית,
מנצחת כל המשחקים האולימפיים
לפני ואחרי ברלין י.

נשי. פילום ופ־ם ורופאי
לראשונה חגרו המשתתפים אזורי־עור ל-
מתניהם. אחר ויתרו עליהם, הופיעו ערומים.
זרים, עבדים ואנשים שאבדו את כבודם לא
הורשו להשתתף במשחקים. גם הנשים נפסלו׳
לא הורשו לקחת חלק במשחקים האולימפיים.
נקמתן: עריכת אולימפיידה נשית,
ההיריאיי (רק ב־ ,1912 באולימפיידה החמישית
בשטוקהולם, הופיעו נשים לראשונה).
פילוסופים ורופאים יוונים שגינו את סבל
היתר שנגרם לאתלטים שהתכוננו לאוליפד
פיידות נבוזו כי היו מדינות ביוון שהתגאו
יותר בנצחון אזרחיהן במשחקים מאשר בקרבות
(שפסקו בימי המפגש האולימפי).
משך 300 השנים הבאות הגיעו ד,משהקים
לשיאם, עם התנוונות תרבות יוון התנוונו גם
המשחקים, ער שבוטלו סופית בשנת 393 לספירה׳
בצו הקיסר הרומי תאודוסיאוס
הראשון.

משלחת מאחזר• המסך

תמשה עיגולי ו אל פי יונ•
רק כעבור 1500 שנה התעורר מישהו לתקן
את המעוות האולימפי. היה זה בארון צרפתי
צעיר ()34׳ סייר דה־קוברטין, פדגוג וחסיד
החינוך הגופני, שיזם את האולימפיידה הראשונה
(המחודשת) ב־ 1896 שלסיסמתה בחר
במשפט הרומי ״יותר מהר ! יותר גבוה !
יותר חזק !״
דה־קוברטין גם קבע את הדגל האולימפי
שהתנופף מעל דגלי 12 האומות שהשתתפו
באולימפיידה הראשונה שנערכה, כמחמאה
ליוונים, באתונה. הדגל בעל הרקע הלבן נשא
חמשה עיגולים שלובים זה בזה המסמנים את
אחדות חמשת חלקי תבל. צבעי העיגולים :
* עי שס יחידת מרחק זו נקרא האיצטד,

כ שרון גוסר: חרוו׳
אחר ששוטר תנועה החרים את רשיון הנהיגה
של רכ־אלוף יעקב דורי, רמטכל
מלחמת העצמאות שהפך מנהל הטכניון, בגלל
נסיעה בשבת, נתפנה רב־האלוף, לקרא את
ספר מלחמת העצמאות הראשון שלו. הספר:
חברים מספרים על ג׳ימי.
מנהיג נטורי־קרתא,
שיצא לאנגליה על סיפון א /ק קדמה

לייכדה וייספיש,

לא בילה
בנעימים. יורד אחר, יוצא מארוקו, האשים
את וייספיש בהלשנה בשעת שביו בידי הלגיון,
דבר שהביא כאילו להריגת כמה מחבריו•
אך איומו של המארוקאי הנוקמן להטיל
את וייספיש למים לא התממש בזכות התערבות
רב־החובל.
מורה ההיסטוריה והתלמוד (בגמנסיה הרצליה,
תל־אביב) שהפך סגן יושב־ראש הכנסת

יוונים 3 ,דרום אפריקאים, מהם שני כושים
וקובאי אחד) .אולם המנצח האמריקאי, ו 4י.
היקס׳ לא זכה בכבודו המלא. אמריקאי אחר,
פ. לורץ, הקדים את היקם בקטע האחרון.
רק כשנתגלה שלורץ השתמש בהמצאה החדשה.
המכונית. כדי לחסוך לעצמו טרחת
ריצה משך 11 מילין הושב כבודו של ד׳יקס.
לורץ גורש מהתאחדות האתלטים.
גם באולימפיידה הרביעית, ב־ 908ו בלונדון,
תפס מרוץ המרתון מקום ראשון בזכות
צעיר איטלקי בן 23׳ דורנדו פייטרי, שהגיע
ראשון (ב־ן )75 במרחק של 26 מיל ו־85ב
יארד (כ־ 42ק״מ) שהפריד בין ארמון ו־נווד
לתא המלך, אדוארד השביעי, באיצטד. אולם
בהגיע האיטלקי בגופייתו הלבנה ובמכנסי
הארגמן שלו לאיצסד אזלו כוחותיו, הוא רץ
לכיוון הלא נכון וכרע תחתיו.
סדרנים רחמניים עזרו לפייטרי לקום על
רגליו שלוש פעמים בזאת אחר זאת. הוא
הגיע ראשון אך נפסל בגלל הגשת העזרה.
המלכה אלכסנדרה לא התאפקה, חיבקה את
הרץ האיטלקי והעניקה לו גביע זהב.

מגדר הצופים המרב זי כאיצטד הלסינקי
והספורטאים משחררים אלפי יונים כסמל לשלום
יליד האחווה הספורטאית בין העמים.
יוצאות מן הכלל היו שנות המלחמות העולמיות
( 1940 ,1916ו־ )1944 בהן לא התקיימו
משחקים אולימפיים.

המרתון בן 25 המילין סביב חומות פריס.
האולימפיידד, השלישית, ב־ , 1904 התקיימה
ביריד הבינלאומי בסם. לואיס האמריקאית.
כיוון שאנגליה*וצרפת, בעלות משלחות אולימפיות
חזקות בשני המפגשים הראשונים,
נעדרו היה לאולימפיידה אופי ארצי מוגבל.
בריצת המרתון, מוקד העניין של כל או־לימפיידה,
פתחו 31 איש ( 17 אמריקאים 10 ,

ושר הבריאות, ד׳׳ר ידסן ד כורג, גילה השבוע
כישרון נוסף: כתבית חרוזים. לחבר
הפועל המזרחי ששיגר פזמון־ביקורת אל
בורג לקראת ועירתה ד 11 השיב בורג בפזמון
אף הוא :

ראויו באגדאד: אותו שבוע נמצא המפקח
הכללי סהר יחד עם עוד כמר, עשרות מפקחים
כללים בועידה הבינלאומית של משסרות
בשטוקהולם, בירת שבדיה•

המלכה חי ככהאת הרץ
רק לונדון ופריס זכו בכבוד לארח את

חבר יקר,
באמת בי קר.
קראתי פזמונך,
אשר ת מ הונך
בו הבעת
וכן הודעת.
תודתי לך
השם י שלח
לתנועה ולך
כבוד וברכה.

שעה שצלפי הלגיון הרגו את קצין המשטרה
מפקח שני אברהם לוי, בישר ראדיו
באגדאד גילוי מרעיש על זהותו האמתית של
ההרוג. לדברי התחנה העיראקית לא היה
ההרוג אלא מפקחה הכללית של משטרת ישראל,
יחזקאל סהר, שיצא כאילו לסיור
גבולות ועבר את הגבול בטעות. טעותו של

גוון ה שפ תון: תו ת ־ שדה
לשאלת עיתונאית סקרנית גילה שגרירה
החדש של ברית־המועצות בלונדון, אנדריי
גרומיקו, פרסים מעניינים על תכשירי יופי
סובייטיים: שפתונים מותרים בשלושה
גוונים (אדום, תות־שדה וגזר) ,לכת־צפורניים
מוגבלת לאדום בלבד. היקר בבשמים הסובייטיים:
בושם הקרמלין הנתון בבקבוק דומה־מגדל.
שעה
שאינגריד ברגמן הגדילה את
משפחתה לארבעה ילדים, ילדה זוג תאומות
לבעלה רוברטו רדסליגי, עטו על ביתד,חולים
הרומאי בו ילדה, עשרות עיתונאים
העובדות שהסיקו בין זרי הפרחים
שהתערמו בבית־ד,חולים: שתי הבנות כהות
העיניים והשער דומות לאב, תיקראנה איזא׳
גלה (לפי בקשת אחיה רוברטו בן השת

1940 כמעט התקיימה האולימפיידה ד,־12
בטוקיו בירת יפאן. אולם היפאנים התנצלו
ברגע האחרון, ביקשו לשחררם מד,מעמסה
מחוסר יכולת טכנית לבצע את ההכנות. הוח־לם
להעביר את האולימפיידה להלסינקי בירח
פינלנד הצפונית. אולם אז פרצה מלחמת
פינלנד־רוסיה והאולימפיידה נדחתה ל־. 1944
אך לונדון של 1944 שהיתר, נתונה להפצצות
פצצות הרקטות וי־ 2לא היתה במצב רות
אולימפי, לא קיימה את האולימפיידה ד,־ 13י
רק ארבע שנים לאחר מכן׳ ב־ ,1948 הת כנסו
למעלה מ־ 4000 ספורטאים על מנת
לתחר בלונדון. הלסינקי בעלת זכות הקדימו.
היתד, עדיין הרוסה מדי כתוצאת המלחמה.
ביקשה לדחות את הכבוד.
כאשר תיפתח החודש בהלסינקי, באיחור
של 12 שנה, האולימפיידה (אמנם ה־ 15 ולא
ד׳־ )12 תבלום בין 60 האומות משלחת חזקה
מאד, הראשונה מארצה זד 40 ,שנד. המשלחת:
הנבחרת הרוסית היוצאת את מסך
הברזל לראשונה מאז המהפכה כדי לקחת
חלק במשחקים האולימפיים.
• למעשה מתחרים
ה שיטה של *חישוב
ר שמית, היא ילידת
שבת שלוש נ קודות
לשני, אחת לשלי שי.

באולימפייד ה רק פרטים.
נ קודות ל מדינות אינ ה
עי תונו תי ה ס פו ר ט המחלמקום
רא שון, שתיים

יים) ואימריד. איזאבלה שקלה 3וחצי
ק״ג בצאתה לאויר העולם, אינגריד — -4
ועדת הבטחון של הסינאס האמריקאי גילתה
עובדה ביורוקרטית. בפימנון(המסכל האמריקאי)
מועסקים 361 גנראלים ואדמירלים
בתפקידי מסה, רק ב״ 36 פחות ממספר השיא
של מלחמת העולם השנייה•
לפני התפזר הסינאם והקונגרס האמריקאי
לפגרת הבחירות גילה אלבז ברקליי, סגן
הנשיא ויושב-ראש הסינאט, כמה מספרים
מחכימים. מספר המלים הממוצע שיצאו מפי
כל אחד מהסנאטורים משך השנה האחרונה :
125 אלף. הממוצע לכל אחד מאנשי הקונגרס:
.* 20700
הלל (פיטר ברגסון) קוק, שחזר זה עתה
לארץ אחרי ששהה באמריקה כדי לייסד חברת
השקעות בישראל, ונתקל בשובו ישר
בחוקי התנועה׳ ציטט את דברי ידידו המנוח,
הצייר ארתור שי ק, שאמר . :במלחמה
בין אלוהים והדת, אני בצד אלוהים ד
* כמספר הסלים בנליון של העולם הזה.

העולם הזח״ 766

במרחב
מצרים
.אי ש ג דו ל. קצתעגלגל״
בפעם השלישית מאז השבת השחורה נטל
פארוק את רסן השלטון לידיו, הואיל לקבל
את התפטרות ראש הממשלה. במקומו מינה
מדינאי אחר, משרת נאמן שכבר הוכיח את
נאמנותו לפני כן: חוסיין סירי באשא.

מיהו איש זה שהספיק להיות
ככר שלוש פטמים ראש ממשלת
מצרים -כל פעם כזמן משטר צב-
אי? על השאלה עונה צכי שש,
כתם. העולם הזה־׳.
בבוקר של יום ששי אחד, בשנת , 1931
ישבתי כרגיל על מרפסת מלון קונטיננטל-
סבו׳ ,בבכר האופרה בקהיר. הקתמיננטל־סבי׳
היה אז מקום מפגשם של כל המדינאים
המצריים אשר לא השתייכו למפלגת הוופד.
מלבד זאת היה גם מקום המפגש של רוב
המדינאים הבינלאומיים שביקרו בקהיר. שם
פגשתי את בן־גוריון ב־. 1937
שם גם פגשתי לראשונה את חוסיין סירי
כאשא.
בפינה של המרפסת ישב איסמעיל סירי
באשא, בשיחה עם כמד, אישים ידועים. למרות
שהייתי ידוע כאיש הוופד, קרא לי איס־מעיל
סירי באשא, אז שר העבודות הציבוריות,
להצטרף אליהם.
״נא להכיר את בני חוסיין,״ הוא אמר.
״למרות שהוא קצת עגלגל, הוא יהיה פעם
איש גדול.״
מהנדס טוב שותק. בהזדמנות הראשונה
הלכתי לבקר את חוסיין סירי והופתעתי
לשמוע צרפתית כה רהוטה יוצאת
מפיו. אך חוסיין הסביר לי שגמר את אחד
מבתי־הססר הידועים ביותר בצרפת, שם למד
הנדסה .״אתה בודאי מתפלא שמוניתי למשרתי
שעה שאבי הוא ראש המשרד הזה• אבל
זהו המזרח, ידידי הוא נשתתק קמעה והוסיף
בהתרגשות :״כמה שא pכושים זאת
שנואה עלי ! ״
למרבית תמהוני הוא המשיך בהתמרמרו־תו
:״מה שהמדינה הזאת צריכה זו יד חזקה
— בתנאי שתהיה גם יד נקיה, לא של
אחד הבאשאים הללו ! ״
״מדוע,״ שאלתיו ,״אינך נכנס לשדה המדיניות
אם יש לך דעות כאלה?״
״מדוע? מפני שאני שונא פוליטיקה ! למה
לי להיות מדינאי רע כשאני יכול להיות
מהנדס טוב?״ הוא שאל, והוסיף בצחוק :
״די. אני אתפטר מעבודתי ולא אפתח את
פי עוד לעולם בנושאים פוליטיים. אין במדינה
הזאת אל מי לדבר.״
אך במקום להתפטר, הוא התחתן.
קולונלים כחדר האורחים. איסמעיל
סירי באשא הזקן, בעל הזקנקן המטופח, אף
הוא מהנדס לפי מקצועו, אף הוא הנין־ פאריס,
הלך לעולמו. חוסיין בגו הפך ראש
המשפחה, פארוק הוכתר מלך מצרים. הוא
גם פגש את אשתו של חוסיין סירי. לא
עברו ימים רבים והמלך החדש מינה את
חוסיין לשר העבודות הציבוריות.

המינוי הוליד כמובן רכילות בלי סוף.
פארוק נהג לבקר בבית הגברת סירי כמעט
מדי יום ; אנשים אף התלחשו שהיתר, אהובתו.
אחרים אמרו שפארוק היה מאוהב אך
ורק בכשרונה ובעוז נפשה של הגברת, שסיפקה
לו את כל הרכילות שהתהלכה בעיר.
מכל פנים דבר אחד היה ידוע לכל: כל
פעם שהמלך היה דרוש באופן דחוף ונעדר
מארמונו, פנו מבקשיו לבית סירי.

אדדה שי ד ם דו 3ג »ו לו
תזמורת הג׳אז של קזינו בזי ע ה המפורסם
בקהיר השמיעה מנגינת סמבה משולהבת,
זוגות חבוקים ניתרו ברחבת הריקודים, באדר
דחוס עשן ואדי־כוהל. איש מהם לא שם
לב לזוג שישב ליד אחר השולחנות בפינה.
האיש — שחור׳ רזה, בעל שפם דק —
שתה בלי הרף .״זהו נסיך סעודי,״ התלחשו

הטה את הגה מכוניתו בסיבוב חד — וצווחת
אימים פלחה את הלילה כשהמכונית פרצה
את גדר הברזל. נפלה אל תוך הנהר העמוק.
רק בשתיים אחר הצהרים הצליחו להעלות
את המכונית, בעזרת אמודאי וספינות גרר.
בפנים נמצאה עזיזה בשמלת הערב הלבנה
שלה, פניה מעוכים והאשם שביקש טרמפ
הביתה. המצילים ידעו כי חסר איש, אך
לא ידעו את זהותו. דלת המכונית הפתוחה

דליית גופות הטבועים עזיזה (ימין! והאשם ;שמאל) *
עבירה על חוקי הקוראן =

בבית זה הורכבו ופירקו ממשלות ; בחדר
האורחים נקבע גורלם של קולונלים, פקידי
ממשלה הפכו מושלי מחוזות. עד אשר רמזה
יום אחד הגברת סירי כי התואר ״אשת ראש
הממשלה״ עשוי להתאים לה להפליא. כעבור
כמה שבועות היה •חוסיין סירי ראש
ממשלת מצרים.
סירי באשא הוא דמות מעניינת ביותר :
בעל כשרון עצום וכוח עבודה בלתי מוגבל,
נמוך, רחב, בעל פנים עגולות ועינים חדות,
מזלזל בנמוכים ממנו, הוא עצבני, חסר סבלנות
ופיקח• שתיקתו הביאה לו את הכינוי
״ספינקס״ וקרחתו את זה של ״ירח״.
מדוע נבחר עוד פעם על־ידי פארוק להיות
ראש ממשלה? הסיבה, למעשה, ברורה למדי:
פארוק. הוא תכסיסן ממדרגה ראשונה ;
ע״י החלפת ממשלותיו הוא מאלץ את האנגלים
להתחיל מחדש כל פעם את המשא ומתן
עם מצרים, מונע את התפתחות הבעייה המצרית
עד לנקודת הרתחה. הם מוכרחים
לתת לו זמן ואילו העם אף הוא אינו יכול
לקחת את העניינים לידיו. הרי המלך שוקד
להשגת מטרותיו — רק הממשלות אינן יציבות
ועקביות.

ככוכב המרובע מצאה רותי ארץ בשם
לארשי, המאוכלסת יצורים מוזרים. אחרי
שהובאה למפקדתה של מפלגת אנטי-אנטי
הוביל אותה ראש המפלגה למוזיאון המפלגתי,
שם אבלה תרנגולת צלוייה שהיתה
מוצג במוזיאון.
אחר שאכלה את התרנגולת היתה רוחי מוכ שרת
יותר לקלוט רשמים חדשים. בסקרנו ת רבה הסתכלה
סביבה ב מוזי און. מבטה נתקל ב שורה של ד מויו ת שעמדו
כמו צפורים ממולאות בארון זכוכי ת גזול. ראש מפלגת
אנטי־אנטי הסתכל עליה ב חיו ך אבהי.
״אני רואה שהאוסף הקטן שלנו מעניין אותך,״ עודד
את רותי. ועוד לפני שרות, יכלה לאשר את העובדה,

שתיית

מ שקאות

+אשה אסורה

המלצרים. אמנם היד, זה סעד טלאל, איש
השגרירות הסעודית בקהיר. היא היתר, פשוטה
יותר: שמה היה עזיזה סאמי, גבוהה,
רזה, יפה להפליא, רקדנית בלהקת הקזינו.
קרוב לחצות קרא טלאל למלצר וביקש את
החשבון. הוא שילם אותו, השאיר למלצר
דמי שתיה אגדתיים ויצא עם הרקדנית. בחוץ
חיכתה לו מכוניתו, פליטות מהודרת, נושאת
שלט השגרירות הסעודית. הוא התיישב ליד
ההגה, עזיזה ד,תישבר, לידו. במושב האחורי
ישב האשם, אחד מעובדי הקזינו שביקש
טרמפ העירה. נהג המכונית, שראה כי טלאל
שתוי ניסה לשכנעו ׳שיתן לו לנועוג —
התערבותו זיכתה אותו למכת אגרוף שהפילה
אותו חוצה.
לילה אחרון כל,היר. בלחיצה נמ
רצת על דוושת הדלק שילח טלאל את המכונית
קדימה. במרחק 50 מטר פנה שמאלה על
מנת לעבור את גשר ה פי ט״ (לשעבר גשר
האנגלים) המקשר את שתי גדות הנילוס. אותו
רגע הגיחה מכונית משא לקראתו. טלאל
* במרכז :

ת טונ ה של עזיז ה לפני הטביעה.

פתח בהרצאה ארוכה.
התחיל בקוף. אחרי
״אולי שמעת פעם שהעניין
כמה מיליונים שנים הוליד הקוף את גזע האדם, שהיה
מפותח מ מנו, אך עדיין היה זן נחות מאד.
המהפכה הגדולה התחוללה ביו ם שבן־האדם גילה
את המפלגה. זה היה סי מן דרך, הרבה יותר ח שו ב מגילוי
האש או או מנו ת הכתיבה. כי בתור חבר מפלגה איבד
האדם את הצלם האנו שי השפל, הפך אבר בגוף עצום
וחזק.
מאז לא היה עוד מעצור לתהליך הטבעי. דבר המפלגה
הגיע אל האדם תחילה מן הרמקול דרך הראש.
אולם הראש היה גורם מפריע. הוא פיתה את האדם
להפר לפעמים את מרות המפלגה ולח שוב מח שבו ת עצמאיות
משלו. זה היה ד-בר רע מאד.

גם העידה כי הצליח להמלט מן המכונית
בשעת נפילתה וטבע מאחר שלא ידע לשחות.
רק אחר הצהרים הופיע נהג המכונית שגילה
כי הטבוע היה איש אמונו של הנסיך
טלאל אל־סעוד, שר החוץ הסעודי. הוא בא
לקהיר לפני שלושה חודשים לרגל טיפול
רפואי שאשתו היתד. זקוקה לו. חודש לפני
המקרה מתה אשתו והוא קיבל הוראות לחזור
לסעודיה — למחרת התאונה היה צריך
להמריא לארצו.
#הוא נסע לקזינו בדיעה לבלות את לילי
האחרון בקהיר ושם פגש את עזיזה. היא
עשתה רושם כה חזק עליו שלא נפרד ממגד,
כל הערב ולבסוף אף ביקשה שתלווה,ו לביתו.
״לא אוכל לעולם לד,פרד ממך.״ שמע המלצר
את סעד טלאל ממלמל לה אותו ערב.
משך כמעט שבוע מילא המאורע את העתו־נים.
רק עתון אחד לא פרסם את
הפרטים המלאים: אל־אזזואן אל־טוסלמין,
בטאון האחים המוסלמים שראה בתאונה את
אצבע אללה .״המדינאי של ארץ הערבים שבילה
את זמנו בשתיית משקאות אסורים
ואחר כך הזמין אשד, לביתו עבר על חוקי
הקוראן. ואללה שילם לו כגמולו.״

לכן צעדה ה ה תפ תחו ת קדימה. חבר המפלגה, שעוד
היה אנושי למחצה, איבד את ראשו שהתנוון בהדרגה
מחוסר שימוש. ב מ קו מו בא הרמיקול. דרך הרמקול הוא
יכול למלא את יעודו: לצעוק את סיס מו ת מפלגתו, מבלי
שמח שבות פרטיות תפרענה לו. הטבע עשה את שלו,
הרמקול בא במקום הראש, ובב טן נפתח פתח לתקליט
המפלגה.
הנה את רואה לפניך את השלב העליון של ה תפ ת חות,
שהתחילה לפני כמה אלפי שנים: הלולו החדש, יצור
מפלגתו מקצות הרגל עד ללוע הרמקול. רק לאייש אחד
מכל המפלגה יש מבנה אחר — במקום רמקול יש לו
מיקרופון. ז הו ראש ה מפלג ה.״
״וז ה אתה?״ שאלה רותי.
״וזה אני 1״ ענה ראש המפלגה בענוות.

נ שבר המצור הרוחני

במדי Jף.
(המשך מעמוד ) 11

ביכ 1לתךלהזמיןאת

הספריה נח ו צ ים ודד
כמו כן כל כתכי־עת
מארה״ב כדרד הקצרה כיותר.
בימ״ם ספרי א. ב.
עומד לרשותך עם נסיונו המקצועי
הרב וכמבחר הקטלוגים החדשים כיותר
סי מ״ס
ספר

ט, פון
4056

רחוב אלגבי ,71 תל־אכיב.

*hko> Jo AlkooP׳•Al

וסי? A l׳J lb e k

uvaע סי ס
תפוזי ם ואע1כ 1ליות
* טבעי, טהורומ כו סטר —

י. וינזונ ס קי
צינקוגרפיה
5jj

גלופ ות קו
גלופות רשת
רה׳ הקישון « ,תל־־אכיב

שיע

חח ת

ם ״שוש״

!להשיג בב תי מרקחת !פרפו מריו ת

פסנתד
קניה -מכירה -תקוניס
כוונים
א. וםטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

מסוגלת למחוץ זבוב׳ הציתה משק, תבעה
האם הסברים מקצין החקירות בנפת פתח־תקוה.
בבקשה לראות את בתה, אישר קצין
המשטרה את שליחתן של הנערות, כולן
למטה מגיל המותר לחוק, למכלאת כפר
סבא, הרס חלק נוסף מן האשליה האימהית,
בהודיעו: בתו ועוד אחת הודו בהצתה.
בסכמה את שיחתה עם הקצין ב״לא יכול
להיות״ מוחלט, יצאה אגנס האן לכפר סבא
בה פגשה את השוטרת זיוה בראז ,18 ,בת
פרדסן פתח תקואי עשיר שהסתגרה עם
הבנות כשליחת המשטרה.
״ כ תי אינ ^ ה מ סוג ל ת .״ כנסות א״ס
האי לראות את בתה, הצליחה רק להבחין
בראשה השחום והיפה להפליא של שושנה
שנשקף בין סורגי האשנב הקטן בחדר המעצר•
אמרה האם לבתה :״הגידי לי את
האמת, הנכון מה שמספרת המנהלת, ומה
שמוסרת המשטרה — את עשית את זה?
אם כן, עלינו לדעת. אבא ואני נעשה את הכל.״
ה״לא״ הנעלב והמתיפח אותו השמיעה
שושנה מטובל בדמעות רבות, העביר צמרמורת
של אושר בגוף אמה שהודיעה לה :
״בלבי האמנתי כל העת שבתי אינה מסוגלת
למעשה שכזה.״
למחרת השכימה אגנם תאן לשמור על דלת
נפת פתח־תקוד, דרכה עמדו להשלח תשע
בנות אל שופט שלום פתח־תקואי. בשוב
השוטרת זיוה בראז משליחותד, כזקיף לכלא
כפר־סבא הודיעה שמאורעות הלילה האחרון
לא היו נוראים, סיפרה כיצד מבלות אסירות
ירוקות לילה ראשון בבית־כלא: בזכרן את
אזהרת ההורים שתקו הבנות כל הלילה,
לא שוחחו על שריפות בכלל, על משק הפועלות
בפרט.
בשמרן על הסוו, הפיקו תועלת מיחס
מיוחד בו זכר, גילן הילדותי, העבירו מיד
ליד את חסנובה והסוד הגדול, ספרו הנפוץ
של יגאל מוסינזון, בו עלעלו הבנות בתורנות.
אחר סבלו, בהפסקות, מהתקפות בכי קולקטיביות
ביהוד לאחר שאחת הבנות ספגה שתי
סטירות־לתי מצלצלות מאביה שהודיע לה
בקול אימים ש״זד, בכלל לא מצחיק.״
״כל הענץמצ חי ק !״ לבסוף, ביום בו
שוחררו עבריינים צעירים על־ידי שופט שלום
תל־אביבי מחוסר מוסדות תיקון במדינה,
יצאו תשע ילידות הארץ, שזופות ולבושות
מכנסים קצרים וחולצה חקלאית, ביניהן בלטה
שושנה בשמלה וורודה, בדרכן אל השופט,
הועלו לטנור המשטרתי, בו התמרמרו
והצטערו על כל העסק.
סיפרה אחת הילדות במבטא תימני חלש :
״בעצם מה קרה לנו? כל העניין מצחיק מדי.
במטבח צעקו :״נעשה שביתות כעסנו
על המנהלת והמדריכים, ישבנו בחוץ על
הדשא. אחת אמרה ,״בואו נעשה קומזיץ
אמיתי רצה להביא תפוחי אדמה, שנייה
הביאה גפרורים, שלישית הציתה.
הבעת פניו של קצין המשטרה, שהורידן
בפתח בית־המשפט, החדירה לראשן של הנערות
את ההבנה שאנשים מבוגרים אינם
נוטים לראות בהצתה קטלנית של משק
חקלאי, רק תעלול נעורים מצער. לדעה זו
הצטרפה קבוצת הורים, שעשתה רושם כאילו
התעוררה מחלום בלהות, תפשה עמדות ליד
קירות אולם בית־המשפט המלא מפה לפה,
שלחה אצבעות מאיימות אל תור הבנות שעמד
מול השופט.
אל אגנם האן ששלחה מבטים רוחשי אמון
לעבר בתה, הצטרף עתה כוכב האופרה העממית
לשעבר, הטנור סטיפן סיץ׳ .היה זר,
אביה של שושנה, הגרוש מאמה. אך הנשואים
שנית בנפרד התאחדו ליד הבת שנשלחה
למשק חקלאי, בו לא נקלטה היטב משך שנה,
בגלל תנאי משפחתה.
״ עוד מלהאחוזו בתבוע קצין
המשטרה את שחרורן של חמש הבנות בערבות
ושלושה ימי מעצר נוספים לארבע הנותרות,
בלטה שושנה סיץ׳ בין הארבע, הצטיינה
מרובו בשקט חיצוני,
סטיפן ם יץ׳ קם, הודיע לשופט בשם יתר
ההורים על התנגדותו הנמרצת למעצר נוסף
לבנות הרכות :״התנאים הסניטרים המיני־מלים
הדרושים לילדות האלה אינם קיימים
בבית־הסוהר. אין להן אפשרות להתרחץ —
קיימת גם ההשפעה הפסיכולוגית — בעיני
החוק אינן פושעות, כיוון שתהיינה בנות 18
רק בעוד שלוש שנים.״
שופט השלום יהודה טרייביש שהיה בין
הפטיש והסדן, נכנע לדרישת המשטרה, הודיע
שאילו נקט בנוהג הרגיל היה עליו לפסוק
מעצר של 15 יום, לחקירת עבירה מסוג
זה. טיץ׳ לא נכנע לדברי השופט שניסה
להסביר לו שתנאי משטרת פתח־תקוה, בבג־

יינה משתכנות משפחות קציני משטרה, הולמים
יפה גם נערות.
בקבלו לחישה מאשתו. לשעבר, עבר סיץ׳
להתקפת נגד, גילה לשופט סוד בלתי ידוע
לו: הבנות ישבו הלילה בבית הכלא בכפר־סבא.
השופט המופתע שלח מבט תמה אל
קצין המשטרה שאישר את העובדה בניד
ראש. המשיך סיץ׳ בקול מתגבר שהפך לצעקה
עצורה: אפילו בארץ־ישראל לא היה
תקדים לכליאת בנות בגיל רך לפני המשפט.
הוא הרחיק לכת בהמשיכו אני לא
מבין את המשטרה ואת בית־המשפט.״ באן
הזכירו קצין המשטרה שהוא יהיה מיד בחוץ.
השופט הנפגע מן הפגיעה בכבוד בית־המשפט
ציין באדישות :״עוד מלה אחת
ואני נותן פקודה לעצור אותך.״ התישב סיץ׳,
הפליט :״זאת אומד שאסור לומר את האמת
בבית־המשפט?״ השופט לא הגיב. קצין המשטרה
הורה לאחד השוטרים להרחיקו מן
האולם.
זמן לסיים את ״חסמגה.״ השופט
הטיל על המשטרה לבצע את רצונה, חייב
אותה להחזיק את הבנות במעצר נוח בבניין
משטרת פתח־תקוד״
בהתרוקן האולם, התלכדו הד,ורים לתת
יעצות שיתופית, השתאו על אי־הופעתה של
מנהלת משק הפועלות בבית־המשפט, ראו
בכך פגיעה בעקרונות התינוך לפיהן חייבת
מחנכת להתיצב לימין חניכותיה בשעת
משבר.
רביעית הבנות הובלה למשטרה, התכוננה
לסיים את חסמבה בתורנויות תוך שלושה
לילות נוספים. אותה שעה ישבו מאות בני־נוער
אחרים, חזו בהצגת הבכורה של חססבה
המומחז, באולם אהד התל־אביבי.
פשעים שגייס רופיס מס שו!
באחד מימי הסתיו שעבר ישבה העולה הפרסית
הומליין ברוך באד,לה במעברת בית
שאן וטיפלה בתינוקה. לפתע שמעה את צעקות
בנה נג׳אד בן העשר מתעלת המים המיועדת
לרחצה וכביסת בגדים. מחשש שתינוקה
יישמט מידיה לא רצה אל בנה, שלחה
את בעלה זכריה שנמנם באוהל אחר שחזר
מעבודתו.
כעבור דקות ספורות נכנס הבן /אוהל
נפחד ורועד כולו. הוא סיפר כי שני זרים
ניסו לעשות בו מעשה סדום. אברהם צפניה
ואשר טורתי, שני עולי פרס, אשר הנער
הצביע עליהם נאסרו ונכלאי׳ למשך שמונה
חודשים עד תום משפטם, כיוון שלא הייה
בידיהם כסף לשחרור בערבות עצמית.
עכודת נמלים. עורך הדין עמירם חי־לף,
בן ,25 בעל שפם בלונדי ועיני תכלת,
קיבל את ההגנה לידיו שוכנע אחר שיחו,
עם הנאשמים שהם חפים מפשע.
סיפורי עדי התביעה היחידים במשפט, האב,
האם והבן, התאימו כגלגלי שיניים בשעון:
הבן נג׳אד בא להתרחץ ונכנס ערום למי
התעלה, צפניה ומורתי קראו לו לשחק ענד
הם, תפשי בפרקי ידיו וניסו לבצע בו מעשה
מגונה. לקול צעקותיו הגיע אביו, השניים
הכחישו את סיפור הילד והחלו מכים אותו.
מחוסר עדי הגנה ובגלל אי־ידיעת הנאשמים
עברית נאלץ תרלף לעבוד עבודת נמלים. הוא
נסע פעמיים למקום המעשר. חיטט בעדויות
המתלוננים שנמסרו בתחנת המשטרה המקומית,
עסק בבלשות שרלוק הולמסית.
כשמצא לבסוף עד הגנה (המתורגמן במשטרה
בזמן מסירת התלונה) התערער סיפור
משפחת ברוך והוכח כעלילת שמטרתה היתר,
לנקום בנאשמים שהתלוננו במשטרה על שזכריה
ברוך היבם ופצעם. הסיפור האמיתי:
נג׳אד ברוך ניסה לגנוב את בגדי הנאשמים
והם איימו להכותו. הוא קרא לעזרת אביו,
העליל על השניים כי רצו להתעללל בו.
השופט המחוזי אברהם וולטר שאל קיבל
את עדות המתורגמן ואת סיפור השניים, דחה
את עלילת המשפחה, זיכה את שני הצעירים.
אולם הם לא יכלו לחזור לבודתם (כפועלים
בסולל בתה) עד אשר הוציא להם עורך הדין
חולף תעודה רשמית המאשרת את זיכויים.

האדץ
״אני אינני מדבר בשם רוב העם״.״
קרא לעומתו סנה, לקול צחוק כלכלי.
(מעריב)

בנו לוין,

חדרה

נמה הוא עלה?

הציע לו למכור מספר פרות חולבות
בצינורות רשמיים (ידיעות אחרונות).
נ תן זקס, תל־אביב
מה הקוטר?

״העולם הזה״ 766

סרטים
,בני ה כו כ בי ם עולים
עדכ דו ד הארץ״
מאחד הכוכבים אשר ביקום נוחת, לא הרחק
מוואשינגטון בירת ארצות־הברית, במכשיר
הדומה לצלחת מעופפת, יצור בעל דמות
אנושית בשם קלאטו (מייקל רני) .הוא אדם
בעל תרבות ותושבו של הכוכב המרוחק
( 250 מיליון מיל מכדור הארץ) ומתלווה אליו
משרת נאמן, רובוט בשם גורט (לוק מארטין).
את הצלחת המעופפת ממהרים להקיף חיילים
אמריקאיים, אחד מהם אינו שולט ברוחו,
פוצע בירייה את האורח הלא־קרוא. בתגובה
משלח גורט קרניים הממיסות את כלי הנשק.
קלאטו הפצוע נלקח לבית־החולים, מודיע
(באנגלית רהוטה שלמד אותה מתוך האזנה
לתחנות רדיו ארציות) שבידו הודעה חשובה
שהוא רוצה למסרה לנציגי כל מדינות העולם.
מאחר שדבר כזה אינו אפשרי, הוא נמלט
מבית־החולים, מחליט ללמוד מקרוב את מידותיהם
ואופיים של בני־אדם, מתידד עם
אלמנת מלחמה צעירה (פטרישה ניל) ומלומד
נודע (0אם יפה) ,מוסר בסופו של דבר (לאחר
שהומת על־ידי בני־אדם והושב לתחייה על־ידי
גורט הנאמן) את הודעתו: כדור הארץ
מקבל אולטימטום — באם לא יפסיקו תושביו
לייצר פצצות אטום ורקיטות המסכנות את
שלום הקוסמוס, יאחזו נגדו שאר גופי השמים
המאוכלסים באמצעים, ישמידו אותו כליל.

״ה שמש שו קעת לג צ ח״
השמש שוקעת לנצח הוא סרט נוסף בסדרה
אודות בתי־סוהר אמריקאיים, על התנאים הקשים
שהיו שוררים בהם לפנים ועל נצחון
היד הרכה והמלטפת על היד התקיפה וה־מדכאת
בטיפול באסירים.
גיבור הסרט הוא סוהר פולסום, מן המפורסמים
בקליפורניה, אשר, עד הריפורמה
אשר חלה בו ב־ 1944 היה ידוע לשמצה.
העלילה מתרחשת בימים הרעים ההם: מנהל
הכלא נהרג במהומה וממלא מקומו ריקי
(טרדה־קורסייה) מעניש את האשמים ביד קשה.
כאשר מתמנה סרן בנסון (דוד בריאן) אחראי
על המשמר, מגיח לו ריקי להתיחס אל
האסירים לפי דרכו האנושית, בתקווה שיכשל
ויפוטר. הסרט מגיע לשיאו במהומה כללית
בה נהרגים מרבית הגיבורים, הסוהרים והאסירים.

״עשירים.
צעירים 1n m 1״ a״
ג׳ים רוג׳רס( ,וונדל קורי) ,איש טקסאס בעל
נכסים וממון, נוסע, לרגל עסקיו, לפריס,
בלוויית בתו אליזבת (ג׳יין פאואל) ,שם היא
נפגשת באנדרה (ויק דאמון) ,ובזמרת מארי
(דניאל דארייה) .מארי היתר״ לפני שנים,
נשואה לג׳ים ואף הביאה לעולם את בתו,
אליזבת עצמה. אלא שאליזבת איננה יודעת

אמנ 1ת

דבר וחציו, מתידדת עם מארי, מעשה שהוא
למורת רוחו של ג׳ים, ביחוד מאחר שהוא
פונה, למרות רצונו, אל גרושתו שתעזור לו
להפריד בין בתם לבין אנדרה.
ברם משנוכח ג׳ים שהאהבה בין אנדרה
לבין אליזבת היא אמנם אהבה, הוא מחליט
לא לבוא בין הנאהבים, וגם אהבתו הישנה,
אל מארי, מתעוררת מחדש, גורמת להתפיסות.

כסף החסר לו מאד. מגנוליה וגיילורד מתאהבים
זה בזו, רבים זה עם זו ונישאים זה
לזו בסופו של הסרט.

המבקר האמנותי התבונן בתמונה ממרחק
מתאים. הוא היה אום מכובד ומטיל אימה בקצרה בלודז׳ הפולנית של שנות העשרים המוקדמות
״כמעגל״ .סאטירה דקה ומעודנת על
״מריחות המכחול,״ אמר לבסוף ,״גסות.״
יחסי מין.לפי סדרת ד,מערכונים הנודעת מאת
״הואל לקרב קצת, אדוני, ולהתבונן בתארתור
שניצלר. אנטון וולברוק, דניאל דארייה, מונה מקרוב.״
סימון סימון ואחרים.
המבקר הנכבד פסע לפנים ותקע מבט קרוב
״סערת היצרים״ .הרפתקותיה של נע ביריעה. קריאת תמהון פרצה מפיו. לעיניו
«ס 9י 1ת ה שע שועים״
זהו הסרט השני המבוסם על המחזמר הנודע רה מטופשת, אך יפה, בתקופת המהפכה נתגלו לא מריחות מכחול ולא שכבות של
צבע. ד,״ציור״ היה עשוי רצועות צמר־צבוע,
מאת ג׳רום קרן ואוסקר המרסטיין. הפעם הצרפתית. מארטין קארול.
מודבקות באמנות רבה על גבי לוח קרטון.
ללא טול רובסון ששירתו את הנהר היש-ש ילד אודות
סרטמתח
״ מבעדלחלץ״.
מבלי אומר נטל המבקר את מקלו וכובעו
ויצא מן החדר. היה זה נצחונו הראשון,
והיחיד, של הארטליניזם• על ד,בקורת.
200 מיני צמר. יוצר השיטה וממציאד,
היה תלמיד צעיר באקדמיה לאמנות בלודז׳,
שמואל גרודזנסקי. כאשר החל לצייר, לא
חשב לחולל מהפכות או לחדש משהו באמנות
הציור, הוציא מתחת ידיו עבודות ברוח אותם
הזמנים. אולם עד מהרה הפנה את התעניינותו
לשטח אחר, החל חוקר את דבר השתמרותם
המצויינת של ציורי תקופת הריניסנס לעומת
דהייתן של יצירות ציירים חדישים. הוא גילה
שהסבה לכך נעוצה בעובדה שהציירים בתקופות
קדומות יותר הכינו את צבעיהם במו
ידיהם, ידעו את סוד הכנת גוונים טהורים,
נקיים מיסודות מתכתיים מזיקים, הגורמים
במרוצת השנים לשנויים באיכותו של הגוון.
גרודזנסקי הצעיר החליט ללכת בעקבות
ציירי הרינסנס, ליצור בעצמו את צבעיו.
הוא בחר בצבעי אנילין, שמייצרים אותם
בעיקר מפסולת פחם, ואשר להם שמוש נרחב
בצביעת אריגים וצמרים. צבע כזה אי אפשר,
כמובן, למרוח באמצעות מכחול על גבי
יריעה, וגרודזנסקי החליט, איפוא, לצבוע בו
צמר, אחר להדביק את הצמר על גבי לוח
קרטון. כך הפיק תמונות שדמו לצבעי־מים.
גרודזינסקי גילה שקיימים בעולם כ־200
פטרישה גיל(״בני הכוכבים עולים על כדור הארץ״) מהם אחד שלכל צמר, מיני ממרחק של 250 מיליון מיל, יצור על צלחות מעופפו ת
תכונות משלו ותגובות מיוחדות לגבי
צבע. לאחר שעמד על עובדה זו
היתד, מסמר הסרט הראשון. תחת זאת יש הרואה מעשה רצח ומאמצי הרוצח לסלקו.
והוציא מתחת ידיו את התמונה הארטלינית
צבעים לרוב ותפאורות־פאר וטעם, אבל מעט בובי דריסקול, רות רומאן.
הראשונה, הניח עליה לוח זכוכית, נכח לתנד
״פעמיים פגע הברק.״ רצח, אהבה הונו לדעת שתוך זמן קצר חל בד, שינוי :
מזעיר מן החן של ספינת ה שע שועים המקוחוטי
הצמר שנו את מצבן, כיון שהצייר לא
וקנאה בצל הגרדום. התחלה רעה, הסוף טוב,

רית.
ניצן הכותנה היא ספינת־נהר מיסיסיפית מבחינת העלילה ההיפך מזה — מבחינה לקח בחשבון את העובדה שלצמר ישנו ״כוון״
המשמשת תיאטרון צף, מנוהלת על־ידי החובל קולנועית. מרסידם מקמברידג׳ ,ר!ת רומאן, מסוים, הנקבע על־ידי מצב צמיחתו על הכבש.
אנדי הווקס (ג׳ו אי בראוו) .כאשר מגיעה זכרי זקוט.
עתה שולט מכבר גרודזנסקי 61 שעלה
״פבלוב.״ סרט ביוגרפי אודות המלומד ב־ 1924 לארץ, באמצעי האמנותי אשר המציא
הספינה לאחת ממדינות הדרום מגלה המשטרה
ופתח, והוא מפיק באולפנו ברחוב נחמני,
המקומית שבעורקי כוכב הלהקה ג׳ולי (אווה הרוסי הנודע.
תל־^ניב;!.תמונות נוף ופורטרטים׳מצימר׳צבוע.
״גץ הערכה.״ המזרח במשקפיים הולי־גארדנר
המזמרת בסרט בקול לא־לה) זורם דם
כושי. כיוון שהיא נשואה לאיש לבן, הריהי בודיות, בלי ריחות, בלי העוני והזוהמה, מהיותו בורח מן הפרסומת לא יצא גרוד־פוגעת
בחוקי הגזע של אותה המדינר״ נידונה מאוכלס בעקר יפהפיות מעורטלות למחצה. זנסקי מעולם למרחב האמנותי־חברתי המקובל,
הסתפק בתערוכות צנועות וכזאת שאיוון
דה קארלו.
לגרוש.
״מיומגו של שופט.״ ציונות אמרי פתח השבוע בקיבוצים ובערי השדה, שם
ביאושו מפקיד ד,ווקס את התפקידים הראשיים
בידי מגנוליה (קתרין גרייסון) וגיילורד קאית על חוק ומשפט בוושינגטון. לואיס מעוררות תמונותיו והרצאותיו עניין רב.
ראבנל (האווארד קיל) ,ילד־שעשועים מקומי קלהרן בתפקיד השופט ד,ולמס, אן הרדינג בצירוף
שתי מלים צרפ תיות: ארט־אמנות,
הנאות לעלות על הבמה כדי להרוויח קצת תפקיד אשתו מזדקנים בעשרים שנה.
ליין־צמר.

תשבץ 122
מ אוז ן ) 2 :ש ח קן ה בי מהשה רוי ח 50ל ״י ליו בשח קו
בסר טו ש ל די טרלה 8ק טן ה די ק ט טו רי םהפא שי ס טיי ם
שהצ לי ח יו תרמחב ריו ה ג דו לי ם; ) 10ב קונג ר סי ם ה ציוניי
םהרא שוני ם הי המרצההרצאתהפ תי ח ה על מצב
הי הו די ם ב עו ל ם; ) 13 על ש מו מכוןמד עי בארץ ;
) 14מנה 15מ עני ן ב עי קראתהאסט טי קוני ם 16
עק ב הי ח ס לי מ אי ם צ פוי ה לו התערע רו ת 17שלח ;
) 18משמשלתאורה; ) 20 היוני ם פו ח דו תממנו :
)21מצע 23מ ת כג א ת גם הרם 25מ בנ ה 27
ש נ חי צו תו מ רו ב ה 29ה חי לי ם אינ ם או ה בי םאו תו
ביו ת ר ( ר א שי תי בו ת 30צרפתמ רוי ח ה בג ל לי מ*ל־יוני
םבמטבע זר מ די שנ ה ; )32 על ש מו כ סר לי ד
פ תח ת קו ה ; )34ע שוי ה חו ליו ת חו ליו ת 35אינו הוו ה
ולא יהיה; )36פ עו להכס פי תשה עי רי הוהממשלה
ש שו תלע שו תבכלעת ; )37ח תי כתבדש מי ליוני ם
מו כני ם ל מו תבעדה ; )39 פי ס 40ר א שי תי בו תשל
ר א שי תיבות 41 בחיל ולא בכוח 42ל פי ע דו ת
ה תג ״ ך הי א דו ד ת גו 43אין צו ר ך יו ת ר 44 זיוני
ע צ מו לדעתב תלי ה ; )45כ ל
לכלה רו צהלאבד
הטפ סי ם של ספר.
מאונך ) 1 :דו ד ותר ע ליו בי צ או להלחם בנלית;
)2מי קי רוני משחקאתתפ קי דו ב ,,ח לו ם ליל קי ץ ״ ;
)3או מ רי םשבה צג ה ״י ל דו תיו תשניה ״ ב ״ זי ר ה ״ מ הו ה
ש ח קני ת ״ ה בי מ ה ״ י דו ע ה זו אתהד מו תהרא שי ת;
4י דין ע מו )5 :י ש לו תרע ליו בי מי צנ ע ;
)6ב ש בי לו נו צרהפמוט ; )7האשה הי חי דהב עי ל ם
ש הגי עהלתפ קי ד מ די ני כלחשוב 8מ ת כנ ה גם כתם
אופיר 9מלה שז ריזי ם רגי לי םלהשתמשבה ;
) 11שבטש הן ל פ לי ש תי ם 12 אין אד ם או מרמלה
זו כשמצ בו ־ מ שו פ ר; ) 18י שו במצפון לחדר ההמאכלס
ב תו כו בי תספרחקל אי 19ה סו ח רי ם טו עני ם ש דו ב ־

.העולם הזה״ 764

מ רי חו תמכ חו ל -ר צו עו תצמד

201

ניה ם ריקים ע כ שיו ממנה ; )21ש ם פו עלמ שו ר ש
ענ ש 22א לו ףשהסך די פלומט ) 24 :כי נוי ל ש לי ח
או ״ ס בא ריו ) 25 :אשף ) 26 :פנכה ; )28ל חו ת ;
) 29כשאדם מז ד קז פי ו חסר דברזה 31המלחמה
בו משמשתס פו רטמוכרבספרד 33שבטש בי דו
הי תהההג מוני הבארע בי מי קדם ; )34שברקט! ;
) 38מ ק בי ל לד רנ ת ל וי טננט ) 41 :הסתכסךעםיעקב
אבינו ;

כפול.

פרסי ספרים לפותרי חידון העצמאות

301

אז צעד קדימה נער גבה־קומה
ויאמר לה: אמא. אל לך בדמעה ! בחורינו,
אמא, בימי פקודה !

פתרון צטבץ 118
רפאל קלצקין :

דוב ברגר, ירושלים, רחוב יפו.
חייה גרבי, רעננה•
ארנון כהן, צד,״ל.
יעקב משיח, תל־אביב, רחוב רענן ,22
הדפוס החדש.
רולף פדר, תל־אביב, רחוב עין־חרוד .5

פרסי ספרים לפותרי צטבץ 118

)1יוסף משה אלקס, רמת־גן, רחוב הרצל .76
)2בתיה הויפטמן, רמת־גן, רח׳ ארלוזורוב .76
)3בני שוייצר, ראשון־לציון, פרדס
ברנשטיין . 12

טיסה לאילת לפותרת חידון בלשי 6
אסתר בר־און, חיפה, רחוב צד,יון .6

W V W

ני פשוט לא מנין, אמר אנטון פוגל כשהוא משתע־
WfefrTשע בלי תשומת-לב בכוס הריקה למחצה, יקח אותי
ד? ׳ J&6השד אם אני יודע מדוע הוא סיפר שקרים.
רוטויילר, איש הבר, הציץ דרך החלון בפסי הרכבת
שצוחצחו על־ידי הגשם הכבד.
— באמת מוזר — ,הוא אמר, אבל זה קורה. קורים
דברים כאלה. אף פעם אי־אפשר לדעת.
— בן, זה קורה — ,מלמל אנטון פוגל, הספר מגיילינגן.
הוא זרק מבט מודאג לעבר השעון, שס לב כי עליו לחכות
למעלה משעה עד שהרכבת תגיע. הוא אחר את הרכבת הקודמת.
אם כן לא היתד, לו ברירה אלא לחכות לרכבת
הבאה ולשתות כוס בירה במסעדת התחנה. רוטויילר, איש
הבר, היה קרוב־רחוק, יליד גיילינגן.
פוגל הסתכל סביבו. החדר היה ריק, לח ובלתי־ידידותי.
הוא הסב את פניו אל רוטויילר שנשען עם עיניים עצומות
למחצה אל הדלפק.
— זה קורה. לעזאזל. אני אומר לך שהוא שיקר ונתן
לי אפשרות להציל את עורי. יהודי! לוא היה מספר את
האמת היו תולים אותי בו במקום.
רוטויילר פיהק.
— יכול להיות שריחם עליך. גם זה קורה לפעמים.
פוגל הניח את הכוס והיטה את גופו קדימה.
t - wשטויות, הוא לא ריחם עלי ! הבחור לא נראה רחמן.
יש הבר נד בראשו מתוך הבנה וגמר לנקות את
הדלפק. מבחוץ ניטח הגשם בצרורות עזים. אנטון
פוגל הציץ בשעון ואחר כך חזר והסב את פניו
לעבר רוטויילר, מחכה לאות כדי להמשיך.
לבסוף נכנע איש הבר.
— נו, טוב. נשמע את כל הסיפור. התחל ! יש לך זמן !
— זה נכון. טוב, תן לי להזכר. אני חושב ששם המקום
היה קראלובאץ או משהו מעין זה. כפר מלוכלך וקטן
בקרואטיה, בו הם תפסו אותי. רק ימים מספר קודם לכן
נראו העניינים טובים למדי. מאנשטיין הזקן עצר את הנסיגה,
אנחנו קבלנו טנקים מיגר והלכנו להתקפת־נגד. חצינו
את הדראווה. זה היה בהתחלת מרס ארבעים וחמש.
— היה לנו מפקד עצום. וגם היה לנו מזל. לפנינו היו
בולגרים, רומנים וסרביים. אמנם הסרביים היו די טובים
בהרים הארורים שלהם אך השטח היה פתוח והחברה מאוקראינה
עם הטיגרים שלהם חתכו בהם כמו בחמאה. היה
לנו כיף עצום. הפעם האחרונה שהיה טוב. הזקן אמר שנהיה
בבלגראד תוך חמשה ימים.
— ואז באו הרוסים — ,מלמל איש הבר מתוך כיווץ
גבות.
— כן. הם באו. הם באו עם עוגבי סטלין, הטיי שלו שים
וארבע, כל התזמורת האוקראינית הארורה. היינו צריכים .
לרוץ כדי לא להכנס לפח שממנו לנו מאחורינו, בסלובניה[ .
אני הייתי במאסף, עם פטרול, כאשר תפסו אותי.
— הם היו סרבים. החברה של טיטו עם הכוכב האדום.
אבל הם היו במדים וזה היה סימן טוב. סכויי שיתיחסו
אליך כאל שבוי־מלחמה. זה היה עם עלות השחר, הם
הביאו אותנו לתוך כפר ואחר חיפוש יסודי דחפו אותנו
לתוך גורן. ילד כבן שש־עשרה שמר עלינו כשהוא משתעשע
בטומיגן רוסי, אבסונזטקוז. מקרוב שמענו אש תותחים
כבדה, כנראה שארטילריה רוסית נמצאה בכפר. אחרי חצי
שעה נכנס סרבי גבוה ושחום פנים וקרא בשמי. קמתי
והוא הוביל אותי לבית־הספר. שלושה, ארבעה בחורים
מזויינים עמדו בחדר וליד שולחן הכתיבה ישב קצין ממוש־
.ציץ לתוך הניירות שלקחו ממני.
קף שך,צ

אם אתה אנטון 9וגלי — הוא שאל — .הוא דיבר
גרמנית שוטפת, מה שלא היה פלא כלל. בארצות
I nההן בעלי ההשכלה מדברים גרמנית טובה למדי.
אמרתי לו ״כך ואו הניח לפני חתיכת נייר מקומטת— .
היא שלי — ,השבתי לשאלתו. קודם כל בגלל ששמי היה
רשום על הפתקה ומלבד זאת זה לא נראה לי מסוכן. זה
היה שובר־אספקה מלפני חצי שנה. רציתי לקבל נעליים
חדשות, אבל לא קיבלתי אותן והשובר נשאר בכיסי.
--ב ש בי עי לאוקטובר היית בגרניצה? — שאל הקצין.נדתי בראשי לחיוב ואז התקשה מבטו של הממושקף.
לפתע עמד לבי מלכת. הבנתי שאני אבוד. וכל זה באשמתי,
בגלל טמטומי הארור. למה הייתי צריך להחזיק מסמך
בכיסי שהוכיח שהייתי בגרניצה בשביעי לאוקטובר אר־
,בעים וארבע.
— כן. עמדתי שם באמצע החדר, כשטומיגן תקוע
בצלעותי, ואני חושב, מלא יאיש, מה עלי לעשות הלאה.
בדיוק זה היה צריך לקרות לי שר,ממושקף יהיה שם. כמובן
שיכולתי לנסות להמציא הסבר, לטעון שהתאריך על השובר
איננו נכון או משהוא מעין זה. אבל זה נראה חסר־תקווה,
— רק לפני כמה רגעים הודיתי שהייתי באותו יום בגרניצה.
בכל זאת הייתי צריך להגיד משהוא. פתחתי את פי׳ אולם
הקצין נכנס לדברי. עד אז התלחש עם האחרים.
— שמע־נא, אנטון פוגל. עליך לדעת כי זה כמה חדשים
שוב אין אנו גרילה, אלא חיילים סדירים של צבא
השחרור היוגוסלבי. לפיכך אנו מתיחסים אל בני האויב
הנופלים לידינו כאל שבויי־מלחמה. כמובן מחוץ לאלה החשודים
בביצוע פשעי מלחמה.
אחר הרים את קולו ובהרגישו כל מלה, כשמבטאו
הסלבי בולט, אמר.
— אנטון פוגל, אני מאשים אותך בזה שלקחת חלק
בפשע זוועתי. אל תנסה להחיש שהיית בגרניצה בשביעי
לאוקטובר אלף תשע מאות ארבעים וארבע. ראיתי שהבנת
היטב במה העניין. אינני יודע בדיוק מה קרה שם אולם
אחד מחברי היה עד ראייה. בתפקידי כקומיסר פוליטי של
הבריגדה הבויבודיאנית השמונה,־עשרה אני עוצר אותך על-
מנת לפתוח נגדך מייד במשפט פלילי.
ה היתד, כוונתו? בית־משפט צבאי או בית־דין עממי?
שאל רוטויילר.
— ידע השד — ,אמר פוגל. לא היה איכפת, הייתי
מאושר שהרווחתי עוד כמה שעות.

W V W

W V W

ftr tr tr tr t A A V W

אחר התכנסו כשלושים בחורים מזויינים עד
שיניהם והתישבו מסביב לקירות. הם לבשו מדים גרמנים
והונגריים בלים וחבשו כובעי סיטובקה סירתיים ובעלי כוכב
אדום. מבחוץ עברו הטנקים הכבדים ברעש ומזמן לזמן
נשמע זמזום של מטוסים• השתעשעתי בתקווה המטופשת
שאלה מטוסינו העומדים להרוס את המקום המחורבן הזה
ולשים קץ, במהירות הרבה ביותר, לכל הקרקס הארור.
לבסוף נכנס הקצין מלווה קורפורל קטן וצנום ובעל שעתת
אדומות שלא היה יכול להיות אחר אלא העד.
הממושקף דפק על השולחן וד,פטפוט הקולני נפסק מייד.
אחר פתח בנאום בסרבית שלא הבנתיו כלל, מלבד המלה
שחזרה לעתים קרובות: פאשיסט. האנשים נעו בעצבנות,
פונים אלי, ואחד מהם, מזוקן ורחב־גרם קרץ לי בעיניו
ועשה לי סימן תלייה מבשר רעות. לבסוף נקראתי לשולחן־
הכתיבה ונתבקשתי לספר כיצד הגעתי לגרניצה. סיפרתי להם.
אולם הממושקף הפסיק אותי באמצע — .זה מספיק,
אנטון פוגל. אני קורא לקורפורל יוסיפ בראון שימסור עדות
על מאורעות גרניצה בליל השביעי לאוקטובר אלף תשע
מאות ארבעים וארבע.
— היהודי אדום־השיער, שנקרא בראון, הסתובב לעבר
שולחן־ד,כתיבה. הוא נשאר ליד החלון כשזרועותיו נחות
על מסגרת החלון ודיבר כשעיניו קבועות בלוח בלי לזוז.
נראה היה לי שסרבית לא היתד, לשון האם שלו. לעתים
קרובות הוא הפסיק, כנראה על מנת לחפש את המלה הנכונה.
— הוא סיפר כיצד שולח מהונגריה לפני שלוש שנים.
ביחד עם כמה אלפי יהודים אחרים הובא לדרום סרביה.
הם עבדו שם במכרד,־נחושת אחד, תחת פיקוחו של ארגון
טוז ט אולם חיילים הונגרים שמרו עליהם. אחדים מהם מתו,
אחדים הצליחו לברוח. בספטמבר אשתקד נאלצו אנשי טודט
לפנות את האיזור• הם החזירו את היהודים לעורף, כארבע
מאות קילומטר במצעד מהיר, מדורבנים על־ידי ההונגרים.
הם עברו את המרחק בלי לקבל מנות. הם הזינו את עצמם

בחח רעשו זזטנקים וסוללת תותחים קרוכה
פתחה כאש. הקצין הממושקף המשיף לתרגם
כמו מכונה, היהודי אדום־השער דיכר ואני
הרגשתי כיצד חחכל מתהדק סכיכ לצווארי...
מפירות רקובים, ירקות, דברים שיכלו ללקטם לאורך הכביש•
אלה שהתמהמהו בסוף השורה או שניסו לברוח, נורו.
השארית הגיעה לגרניצה.
* gggאם זה היה נכון? — שאל איש הבר, בכווצו את
גבותיו. פוגל הסתכל לתוך כוסו והניד בכתפיו.
1ז — אלוהים יודע. בכל אופן היהודי סיפר זאת. גם
אני ראיתי אותם. זה היה המון מתועב. באלף שלדים מפור־עשים,
מסריחים ויחפים. הם כונסו על־ידי ההונגרים לתוך
בית־ר,חרושת ללבנים ואז בא קצינם אל הקומנדטורה לשאול
להוראות• הוא חרף וגדף, הוא התלונן שזה שבועות שלא
השיג פקודות מוסמכות היכן, מתי, כיצד ולמי למסור את
היהודים. היתד, לנו בכפר יחידת משטרה צבאית ודו־טשה
מנ שפט מקומית• גרניצה הוא כפר דובר גרמנית. התושבים
היו מעוצבנים מאד, על כך לא היה צריך להתפלא. שמועות
על חילות רוסיים שחצו את נהר הטיסה יחפו באויי• והוראת
הפינוי היתד. יכולה לבוא בכל רגע. הקצין ההונגרי שאל
את קלוסקה, לויטננט ג׳נדרמית־השדה, מה לעשות. קלוסקה
חרף וצעק להונגרי להפסיק לבלבל את המוח וללכת לכל
הרוחות ביחד עם היהודים המפורעשים שלו. ההונגרי הניד
את כתפיו ואמר שינסה להתקשר עם זומבור בדרך הטלפון.
הסתובבתי כמה זמן ואחר־כך הלכתי לחפש נעליים. יותר
מאוחר הזמין אותי איכר אחד לארוחת־הצהרים ואני נשארתי
אצלו עד הערב, שותה יין טוב. היה מאוחר מאד כאשר חזרתי
לקומנדטורה. החדרים היו ריקים ורק ד,קורפורל התורני
ישב ליד הטלפון. הוא יעץ לי למהר לבית־החרושת ללבנים
אם אינני רוצה להפסיד את השעשוע• הייתי במצב רוח טוב,
לקחתי רובה ויצאתי.
אנטון פוגל, הספר מגיילינגן, הפסיק לדבר• רוטויילר
הבעיר סיגריה ומסר את החפיסה• גם פוגל לקח אחת. היה
זה איש הבר ששבר את השתיקה.
— מה אמר היהודי?

פוגל הסתכל אחרי העשן המבחיל.
הוא דיבר. הוא דיבר בצרידות, בשברים, כשהוא מנגב
מעת לעת את מצחו המיוזע. רק אז שמתי לב לצלקת הארוכה
והעמוקה שבערה את פניו מעורפו עד לזווית עינו הימנית.
הוא לא הסתכל באיש ורק המשיך לדבר. בחוץ רעשו
הטנקים וסוללת תותחים קרובה פתחה באש. הקצין הממושקף
המשיך לתרגם כמו מכונה, היהודי אדום־השיער דיבר
ואני הרגשתי כיצד החבל מתהדק סביב לצווארי. הוא סיפר
שמוקדם בערב באו גרמנים כדי לחזק את המשמר ההונגרי
סביב בית־ד,חרושת ללבנים• היהודים כונסו לתוך המשרפות
והמחסנים הריקים. שם שכבו בלי תנועה• אלה שנעו או
הציצו הסתכנו לקבל כדור. אל אותה משרפה בו הוא נמצא
בא חייל הונגרי שצעק שהיהודים צריכים למסור לו את
חפצי הערך שלד,ם אם הם רוצים להציל את חייהם• אלה
שעדיין היו להם טבעות־נישואים הוריו ו אותן ומסרו אותן
בחשכה. אחר שמעו קולות מהמחסנים הקרובים. הגברים
הוצאו מהם וניצטוו להסתדר בחמישיות. אחרי כמה רגעים
נשמעו יריות מרובים וטומיגנים.
k . Hנטון פוגל שוב הפסיק, כיתש את קצה הסיגריה שלו
r a Cבמאפרה. איש הבר הרים את גבות עיניו.
— האם זה היה נכון?
פוגל לא נחפז לענות, עשה תנועה בלתי ברורה באויר.
לפתע נשען מעבר לדלפק.
— ועכשיו, שמע מה שהיהודי אמר אחרי זה• הוא סיפר
שאחרי ששמעו את היריות הם הבינו שהגיע הקץ• ואז עלה
בדעתו הרעיון שאין מה להפסיד• כדאי להם לנסות להתפרץ,
להתקיף את הגרמנים. הוא ראה שהם לא רבים ובין כך,
זה היד, כדאי. אם היה עליו למות מוטב היה לו בדרך כזו,
לההרג בקרב. כנראה שגם האחרים חשבו כך, כיוון שאחד
מהם קם, צעק משהו והם החלו מתפרצים. הם היו חלושים
ורעבים אבל הם הסתערו ונלחמו כמו מטורפים.
— כאשר סיפר זאת, לא הרים את קולו, הסתכל בכוונה
רבה בלוח כאילו היה כל הסיפור רשום עליו. הקצין תירגם
את הסיפור ובתחילה חשבתי שנפלה אי־הבנה. אבל הוא
המשיך. הוא אמר שגס האחרים התפרצו ממקומותיהם והתנפלו
על הגרמנים בידיהם הריקות• אלה הגנו על עצמם
ושחטו את המתקיפים כבקר• אבל לבסוף התגברו עליהם.
כמה גרמנים נקרעו לחתיכות, ראשיהם כותשו בחתיכות לבנים
והנותרים נתלו על ראשי העצים הסמוכים. אלה מהמת־קיפים
שעוד היה בכוחם ללכת נטלו רובים והתפזרו ביערות.
אחר כך הצטרפו לחילות הרוסים או לפרטיזנים.
— זה מה שסיפר היהודי בראון. המאזינים פלטו אנקות
הנאה והביעו את שביעת רצונם באופן ברור למדי. אני
הורדתי את ראשי מיואש בנסותי להתגבר על השתוממותי.
ואז שאל אותי הקצין בקול חותך.
— כיצד הצלחת להמלט?
למזלי היה לי השכל לתת את התשובה הנכונה.
— לא הייתי שם. מוקדם בערב חזרתי לזומבור. שם
סיפרו לי שכולם נהרגו•
ואז הסתכל בי בראון לראשונה. כפי שכבר סיפרתי לך,
בערה אש גיהינום במבטו. פיו רטט, הוא צעד צעד קדימה
וחששתי עד מוות שיאמר משהו. השתררה דממה וד,ממושקף
הביט לפניו עם גבות מכווצות וקם לאטו. לראשונה בסרבית
ואחר בגרמנית הודיע כי ינהגו בי כבשבוי־מלחמה. בכל
זאת יצרפו את דו״ח המשפט לתיקי האישי. האנשים היו
מאוכזבים למדי. אחדים מהם התקרבו ליהודי וטפחי לו על
שכמו, אחרים התרכזו סביב הקצין והביעו מחאות בקול
רם. המזוקן היה הכעוס ביותר וכיוון את רובהו אלי מספר
פעמים. אך הקצין הניד בראשו, עשה סימן ואני הוחזרתי
לגורן.
.ה קרה אחר כך — שבר איש הבר את השתיקה
הממושכת.
פוגל הניד בכתפיו.
— שום דבר מעניין. אפשר היה לסבול. לראשונה חששתי
בגלל דו״ח המשפט, אבל לא קרה כלום• כפי שעתה
יודע חזרתי בקיץ ארבעים ושבע.
רוטויילר נטל את הסחבה וצייר מעגלים רטובים על
לוח הדלפק הנקי והמבהיק.
— זאת אומרת שהוא שיקר — ,הוא מלמל.
אנטון פוגל נשען קדימה.
— כמובן ששיקר. כל הסיפור, מההתפרצות, ר-,א שקר
גמור.
— ר.ם לא אמרו מלה. הם נתנו להוביל את עצמם לחפירות
מתוך כניעה גמורה. הם התקדמו בחמישיות לפי הפקודה
ונפלו כאנקורים. אני אומר לך, הם לא עשו אפילו תנועה
חשודה אחת• ובלי בכי, בלי יללות. הם לא פחדו למות. הם
היו פשוט אדישים. בגלל עייפות או רעב? — האלוהים
יודע. אנחנו לא היינו יותר ממאה אנשים יחד עם הדויטשה
מנשפט והם היו עשר נגד אחד, אלף איש שאין להם מה
להפסיד וכל אותו הזמן הם ע!5דו לפני הרובים ככבשים
אילמים. זה בכלל לא היה משעשע. אחדים מהבחורים היו
מבסוטים ואנשי המנשפט היו מטורפים מכעס מפני שהיו
צריכים לפנות את הכפר למחרת. אבל לי זה נמאס מהר
מאד ואני הסתלקתי. בבוקר יצאו הכפריים על מנת להסתכל
בהם והם שכבו, כל האלף, בחפירות• אין זאת אומרת שאחדים
מהם לא יכלו להמלט. יכול להיות שאחדים רק נפצעו
והצליחו לזחול מתוך החפירות עם שחר• מי יודע?
את אומרת שהוא שיקר — מלמל איש הבר שנית.
— •Pהוא שיקר, ויקח אותי השד אם אני יודע מדוע.
ן לוא היה מספרי את האמת היה זוכה במעט נקמה. הם
היו תולים אותי מייד.
אנסון פוגל בלע את שארית הבירה והסתכל בכוס הריקה
במבט ריק.
הקופאי הגיבן והזקן פתח את אשנבו, פיהק ושפשף רועד
את כפות ידיו.
— מזג אויר מחורבן. אני חושב שירד גשם כל היום.
מישהו רוצה כרטיס?
אנטון פוגל, הספר מגיילינגן, התקרב לאשנב.
— מחלקה שלישית לפרידריכסהאפן !

A n M A n M M W M M m A M A M M M M A n A A A m A W n M n W A N W M A M M W V U U V U M W U W V U W V W V W V W ^ W I/U W A J V U W i