גליון 767 מתאריך 10 ביולי 1952

המונים צועדים
התח בו ר ה ^

בנמל יפו
החמורים בתהלוכה נגד השבת בתד־אביב

שו ה 1י״ז rm nח»»י״י*

השנס

הז ה

ה ש בו עון ה מ צוי ר
ל אינ פו ר מ צי ה
רחוב נליקסון , 8תל־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785
מען למבדקים :״עולמפרס״
משרד המערכת בירושלים .
ו חו ב ד וו ה מלו (יוליאל).
הסער.
משרד
מו ל
המערכת בחיפה :
משרד
ו חו בהחלת . 45 תרד . 11
טלפון 4—6 ( 4661 אוזה״צו

מכתבים

העורך הראשי:
א ור י אב נר ׳
ראש המערכת:
שלום

בתו

עורך הכיתוב:
דו באיתן
הכתב הראשי:

עורך התבנית !
ד 1ש

הצלם הראשי:

אהרון דולב

פ אול נולדמן

עורכי מדורים:

מיכאל אלמו. יחיאל בשן. גיבה נבי. איתמר עילם.
פרוצה

נרובנר.

ראש־משרה ירושלים:
דוד רוביננר

פילים טיארי.

ראש־משרד, היפה :
סופרי־חוץ:

חוק השבת
עד ע כ שיו לאהת רג ש תי סכלהצע קו תעל חו ק
השכת — צ ע קו תשלכמה כו רנני ם ונ הגי מו ניו ת.
דק הו דו תלמאמרכםעלהכ פיי ה הד תי תנח עו ל ם
חזה 766נראה לי כלה ענייז ב או רהנ כו ן: חו ליי ה
נו ספתברשתהמ איי מתלת רו םלח לו טי! א ת עי קר
ה חו פששל נו.

עמנואל רבד, תל אביב

משתתפים קבועים:
רפאל חייט, אוסקר מאובר.
יצחק לבני. צבי שש.

נתן ריבון

...דמי רתח בעורקי...

המו״ל :

העולם

לפני שבוע היתר, לי הזכות לשתות כמה
בקבוקי יין בחברתו של צעיר צרפתי, שב״
עורקיו זרמו כמה אחוזים של דם כושי.
היה זה ליונל דורנד, יליד האי האיטי, שהיה
איש מודיעין בכוחות הפנים של צרפת
בימי הכיבוש הנאצי. ליונל הוא כיום מטובי
העיתונאים הצרפתיים, עורך ראשי של
תקופה חדשה, ירחון הארגון העולמי של
החיילים המשוחררים׳ המופיע בפאריס.
ליונל ביקר בארץ משך שבוע כדי לכתוב
רפורטז׳ה על שיקום החיילים והנכים.
הוא צילם כמה מאות תמינות, ובסיום השבוע
היה מסוגל לספר לי כמה חדשית על
הנעשה בכביש כורנוב־יזיום ובבאר־ט:ביה.
דעתו על הארץ היתד, טובה, אף כי הגיע
לכלל מסקנה שהצעירה הישראלית הממוצעת
מפריזה בצניעותה.
שוחהנו בין ריקוד לריקוד (ליונל הוא
רקדן בחסד, ואין הוא יכול שלא להזמין
בחורות נאות לריקוד) והוא סיפר לי משהו
על ארגון מפליא זה שצץ כמעט בן לילה.
העניין התחיל לפני שנתיים, כשחייל משוחרר
צרפתי הזמין אליו כמה מנציגיהם
של ארגוני חיילים קטנים, החליט אתם להקים
ארגון עולמי. שום ארגון לא צמח
במהירות כזאת תוך תקופה קצרה כזאת.
כעבור שנתיים מאגד עתה הארגון הבינלאומי
14 מיליון חיילים משוחררים בני
14 אומות (כולל ישראל) ו־ 87 ארגונים. אין
הוא רק ארגון הלוחם לזכויות של שיקום.
זהו ארגון פוליטי מובהק, המנטה, זו הפעם
הראשונה בעולם, לארגן חיילים במאבק
על השלום.
עו לפני מלחמת העולם השנייה היו ארגוני
החיילים המשוחררים, בעולם (כגול ר
לגיון«ר־,אמריקאי, הלגיון הבריטי) ידועים במבצרי
הריאקציה. קצינים זקנים שעברו את
גיל הגיוס השתמשו בארגונים אלה כדי לנהל
תעמולה שוביניסטית פרועה ולהלהיב
את הצעירים, שבגיל הגיוס, לצאת למלחמה.
כל זה השתנה במלחמת העולם השנייה,
בפעם הראשונה התגבש מחנה בינלאומי של
צעירים, בני כל העמים החופשיים, שהרגישו
כי אחריותם היא למנוע מלחמות, כמידת
היכולת ולהגן על חרות האדם.
מחנה גדול זה לא היה מוגדר ומאורגן.
בדרום־אפריקד, קם חייל משוחררר, ה״מלח״
מאלאן, ארגן קומנדו של לפידים כדי למגר
את חוקי הגזע המתועבים שרצו להפריד
בין לבן וכושי, שרבצו יחד בחזית
אחת״ בצרפת קה קומנדו הסולידריות, ארגון
של חיילים משוחררים להושטת עזרה
לעניים ולסובלים.
אחרי הבקבוק החמישי או חששי מצאנו
— ליונל ואנוכי — שיש לנו מבנה
משותף. החליט ליונל :״כל אלה הרוצים
במלחמה וד,צועקים ברחובות על כבוד המולדת,
הם אלה הנשארים בבית כשהכדירים
מתחילים לשרוק. כך זה בכל העמים והמדינות.
ואלה אשר יצטרכו ללכת, מוטב
להם לדאוג ששריקת הכדורים לא תתחיל.״
לפני שהגענו לבקבוק אחרון זה הספקתי
לספר לליונל משהו על העולם הזה. הוא אישר
שלפי מיטב ידיעתו מהווים אנחנו באמת
תופעה יחידה במינה. בשום מקום בעולם
לא הצליחה קבוצת חיילים משוחררים
להקים עיתון חופשי ובלתי־תלוי, בו יכלו
לבטא את מצב־הרוח של אותם אשר פשטו
ז ה עתה את המדים.
קבענו קשר קבוע בין התקופה החדשה
והעולם הזה. הודות לקשר זה נוכל לקבל
תמונות וידיעות על הנעשה בין חברינו בכל
רחבי העולם, ולפרסם מפעם לפעם קטעים
מתוך התקופה החדשה המעניינים אותנו.
אנו מצדנו נעזור להתקופה החדשה לקבל
מושג מאלף ורצוף על הנעשה במחנה החיילים
המשוחררים אצלנו.

הזח

ב ע״ם.

דפוס

דוד אפשטיין׳ ,ירושלים
...הכל טו ב וי פ ה,

תל-אביב

בינתיים קרה משהו במחנה זה שאי אפשר
שלא להגיב עליו. אחרי הזנחה ביורו־קראטית,
פושעת כמעט׳ נערכה לא מכבר
הפגנו! גדולה של חיילים משוחררים שנמצאו
ראויים לשיכון (שלב ב׳) בירושלים
(העולם הזה .)762 בין השאר נשאו הנכים
סיסמה — ״אנו מבינים שאתם מצטערים ש נשארנו
בחיים, אבל אם נשארנו /אל תקם־
תוננו״

אפשר להתווכח על הטעם שבסיסמה זו.
אולם היא גרמה להשתלשלות מעניינת ביותר•
כנראה שהופעל לחץ חזק מאד על השובתים
(ולא קשה להפעיל לחץ חזק מאד
על אנשים אשר קיומם תלוי בחסד ביורו־

— Wl— Mא DH——IW— UII— HI—-.1111— m— W,— M
il— <j

אוטובוס r o t rמס 11 .

אסתר לויט, תל אביב

ה כי תי שכלהמשפחה תי שן כ די ל ק רו אאתהע תון
בשקט. ב מ קו םזהקפצ תי מ מי ט תי ולאי כו ל תי עו ר
להרד ם. בי מי ם ק שי םאלהשלעצ בי ם מ רו טי ם.
א סו רלפרפםמאמ רי םכאלה...

מונטי נ׳ייקובס. נבריאל דנון. שמואל מירון.
ישראל.

חוג הדוניס של
.העולה 1ה״

אבל מהיש

ל ע שו ת 1

חיים מזרחי, חיפה

שו ב די בו רי םעלצ עי רי ם, דם ואומץ. ו א ני אומר
לכם — כל הנו ערהמ פו רסםשלכם אי נואלא
עדר כ ב שי ם. אחרת הי ה קם ו עו שהמש הו מ ז מן.

אליהו הירש, חולון

אנ ב. האם טרם יצא חו קבמ דינ ה ה או סרל אז ר חי ם
לצאתבשבתעםחפ צי ם ב כי םמעברל ״ ת חו ם-

שבת־־ ז
יוסף אשקרי, תל אביב
עוז לא. מחכים, בנראה, למחסור בעור
לנעליים.
לאט־ לאט דו חקתהממשלהאתכל הנו ערהח לו צי
ו ה אי די א לי ס טי לנ קו ד ה שי צטרךלהח לי ט: ל היו ת
או ל ח דו ל...

רותי שמעוני, תל־אביב

זו השאלה.

גערת השער
אי לו

בגרו ו1ינ

שתר,תם

הי ה

אפ שר

או לי

ל ס לו ח

לכ ם.

זה ה ה לפני שבוע, בשבת הראשונה של הגבלת התנועה. עברתי ברחוב יפו,

כל החברים שהמציאו את שאלו־ניהם
למערכת או שהצטרפו בצורה
אחרת לייזום חוגי הרעים מוזמנים
להשתתף ביום עיון כללי שיתחיל
ביום ו׳ 18.7.52 ,לפנות ערב ויסתיים
במוצאי השבת למחרת. יום העיון
יתקיים בסמינריון גבעת מיכאל׳ ליד
נם־ציונה.
על המשתתפים להביא עמם אוכל
ליממה והמי־נסיעה באוטובוס, על
פרטי יום העיון וסדריו יבואו פרטים
מלאים, בגליון הבא של העולם
הזה.
כל החברים הרוצים לקחת חלק בייזום
ובחוגים כפעילים וכמדריכים
מוזמנים לפגישה מוקדמת שתתקיים
במשרד המערכת, ברח׳ גליקסון ,8
תל־אביב, ביום aהבא, 14.7.52 ,
בשעה .2 0 :3 0הזמנה זו מופנית גם
לחברים שהציעו בכתב את עזרתם
בארגון המיבצע.
ד תיי ם.
.2בין יו ז מי ה לינ הדיוא מנ ם אנ שי םפר טיי ם
שהשק פו תי ה ם ״ כנע ניו ת ״ .אבל נם אנ שי םשהם
חברי מפא ״ י. מ פ ״ ם. פ רוג ר סי בי ם, ציוני ם כל ליי ם

ו חדו ת. ו כן הרב המאודבל תי־ מ פ לג תיי ם.
.3שו ם חבר מחב רי ה ליג הלאפרשממנהבכ לל.
ו בי חו דלא ״ לאחרש נו ד ע לו ״ כי הי א נו סדה
״ ביז מ ה כנ עני ת ״ .כי מ עו לםלאשא לו חברי הלי נה
זהאתזהלהשק פו תי הםה פו לי טיו ת. ה ענין
ה מ שו ת ף הי חי די ל כו ל נו הו א מ ני עתהכ פי ה הד תי
ת, ורק למטרה זו א נו מ או ג די ם.

עוזי אורנן, מזכיר

קנה לי בית !
ה ר פו ר טז׳ העלה בי תהמ שו ת ף ( ה עו ל ם וזזה ) 765
הי תהמ תונ ה מ די. מדב רי כםאפשר הי הלח שו ב
ש ב חו ר צ עי ר י כו ל אי־ פעםל הני ע לדי ר ה כז א ת
ב כו העצ מו אםיס בו ל וי ח סו דמס פי ק. זהלאנ בו ן
— א ף אד ם עו ב ד אי נוי כו ל היו םלא סו ףאת
א ל פי הלי רו תלכך.

דוד שמואלי, תל-אביב
למה יש לרבקח ולוילי?
היה גם אתה בחור טוב,
ובית משותף קנה לי׳
ואז אני אותך אוהב.
ואם אתה לי לא תתן
בית משותף בשדרות ח״ן
אני אתך לא אתחתן
רק עם בנו של השכן.
הוי בחור מסכן אני
בית משותף אין לי
והבחורה שלי

מבלבלת את נזיח ׳

צבי שוורץ, תל־אביב

התראה מגבוה

יוושלים. שהיה ריק ממכוניות

והנה ראיתי מחזה זה שהחלטתי להנציחו בתמונה.

הצלם וורנר בראון זוכה בפרס של 5ל״י בהן יוכל לקנות סקטים לעצמו.
קראטי) .על כל פנים, ועד ארגון המשתכנים(
,,של נכים, משפחות חללים וחיילים
משוחררים) לא הסתפק בבקשת סליחה,
אלא הוסיף להתנצלות זו פסקה מעניינת :
״מי כמונו, החיילים, יודע וחש זאת, שהישוב
כולו, על כל שכבותיו ומעמדותיו,
היה לוחם — כל הארץ היתד, שדה מערכה.
מי כמונו יודע שאין משפחה אחת בארץ
אשר בניה לא היו בקוי הא ש...״
זוהי פסקה שתעורר צחוק מר בלב כל
אדם הזוכר את אשר היה.
מי כמונו, החיילים, יודע שעל כל משפחה
ששלחה את בנה לחזית, נמצאה משפחה
שבנה היה חיוני לקיום משרד ביטוח,
או מוכשר למלא תפקיד בשק״ם, או שטובת
האומה דרשה שיסבול בניו־יורק במקום
להתענג בנגבה. מי כמונו, החיילים, זוכר
שבשעה שמיטב הנוער שבב בשוחות התגבשה
אריסטוקרטיה שלמה של משתמטים,
שתפשה חלק ניכר ואופייני של מנגנון השלטון
שקם בינתיים בעורף. מי כמונו, החיילים,
יודע שאלה הם אשר קבעו את
רוח המדינה, ומוסיפים לקבוע אותה גם
היום — מדינה בה יש חומרי בניין בשפע
לשיכוני כל המפלגות, אך אין תקציב וחומרי
בניין כדי לשכן את הנכים, משפחות
החללים והחיילים המשוחררים.
אלו הן עובדות היסטוריות שהכרח הוא
לזכור אותן. אם נשכח אותן, לא נבין לעולם
מה ייש לעשות לשינוי כיוון הגלגל.

אבל ל כ תו בשאתםמפרס מי םשערש ני שלמלבה
הי ב לו ם ( ה עו ל ם הזה ) 766כ די לספקאתהסק רני ם
— זה יו תרמ די ! לאכתבתםמלהאחתשלא
נכתבה בע ת פי ר סו םהשערהרא שון.

יהודית עליון, חיפה
...האםלמיכה איו
או בלי כו ב ע ) ?

שו ם

דבר. חו ץמראש

יצחק לוי, תל אביב
ומה מתאר לעצמו הקורא לוי?

הליגה למניעת בפייה דתית
ד ב רי כםב״ ח קי רהה מיו
הריני
מבקשלת קן א ת
חד ת על ה כנ ע ני ם ״ :
. 1ה ליג הלמ ני עתכ פי ה ד תי ת בי שראל הי א
אי נודאל־ מ פ לנ תי ועל ־ מ פ לנ תי ט הו ר. ע ל חברי ה
נ מני ם אנ שי םמכל חוני ־ ה צי בו ר — בהםאף

המערכת

ה קו ראת

אנ רתה מנ חםהרא שונ ה
אתעצמהה עו ל ם הז ה :
אני, יו חנן ה מנ חםבד רו ר, עבדהשםהנא מן
ו ש לי חו ה מיו ח ד של א דו נ נו י הו שעהמ שי ח, כו ת ב
אל מעלתכ בו דםאנ שי מערכתה עו ל ם הז ה. החסד
והש לו םוהרח מי םונצ הו ן ״ במלחמתארמנ דו ן ״
ה קרוב ה. לכ ל בר־נשה מו דהב אי שי ו תו ובמ שי חיו תו
של א דו נ נו י הו שעהמ שי ח. וחר פו ת ודו־ או: עו ל ם
ל מ תנג די ם לו.
אנ שי מערכתה עו ל ם הז ה הו ת רו !

עבד השם הנאמן יהודה חנן בן־דוד
הנקרא והמכונה בשם יוחנן המנחם,
ירושלים.
מערכת העולם הזה סומכת על ההבטחה :
כל ישראל יש להם תלק בעולם הבא.

חזרה למתי?
שהממשלה מנ סהל הזיז אתהשעהק די מהכ די
לז כו תלפ חו תבשעהאחת — ני ח א. אךלמהאתם
מזיזי םאת עי ת\נכםב חו ד ש של ם — ו נו ס ף על כ ך
א חו רני ת — ושערה עו ל ם הז ה 766ו בו התא רי ך
3.0.1932ב מ קו ם? )3.7.1932ה א מנ םיש לי חסאת
הדבר למאמרהרא שון שבאו תו ג ליון ״ חז ר ה לי מי
ה ביניי ם?

ש. סאמט, איש ״הארץ״ ,תל־אביב
כל קשר בין השניים, הוא מקרי בלבד.

תשער
לינדיס בניו־יורק, דומה לכסית בתל־אביב, בהבדל קטן. שעת האפס, בה מתקבצים כוכבי
במות ברודווי, הוליבוד ואנשי הרדיו והטלביזיה מועתקת בשלוש שעות לעבר השחר. מעל
למלתחה הגדולה תלויים תריסרי עניבות צבעוניות, אותן ׳מקבל האורח שאיננו מדקדק
בנימוסי לבוש. כמה ישראלים ילדו רעיון גאוני, הקפידו להופיע לקפה הבוהמה חסרי־עניבה
ופרומי־חולצה, זכו בכך בעניבות חינם על חשבון הבית. אך, הם גם יסדו בצוארונם
הפתוח סימן היכר לישראלים, שגונה חריפות על־ידי נערת המלתחה, לה נמאסה חלוקת
העניבות חינם. הצילה את הכבוד הישראלי שירד פלאים, מאז גילו ישראלים בקשיש צבעוני:
שושנה דאמרי, אליה הופנו עיני כל הנוכחים בהכנסה לראשונה לאולם בית־הקפה. נשים
הביעו דעה בקול, שצוטטה למחרת על־ידי שלושה כותבי מדורים בעיתוני הבוקר :״לראשונה
שמופיע יופי ישראלי מזרחי של ממש פלוס קסם אישי שופע.״
בד,כנם דני (קרא לי מיסטר !< תומאס לאולם, פנה ישר אל שושנה שהיתה מוקפד, חובבי
יופי !מזרחי לרוב. השניים גילו קירבה כמעט משפחתית. כוכב הקולנוע דני תומאם, סיפר
לשושנה שהוא והיא שכנים מלידה. מקום הולדתו: דמשק הסורית. שושנה הצטערה, הסבירה
לערבי שהתאקלם בהוליבוד שהיא נולדה בתימן. אתר הפתיעו השניים את הנוכחים בפנטזיה
ערכית אותה צרח דני תומאס כשהוא מלווה בתנועות ידיים מזרחיות של שושנה דאמרי.
למחרת קלט אולם טאונהול הניו־יורקי את רוב יושבי לינדיס שבאו לשמוע את שירי שושנה.
ביניהם: ג׳והן גארפילד המנוח, שהציע לשושנה תפקיד מזרחי באחד מסרטיו הבאים.

״העולם הזה״ 767

אתה אוהב נערה חמו־דה.
אתה רוצה דשאת
אותה ראשה. אולם
אתה שואל א ת עצמר:
הא למחרת היו ת ה־פור
היא״״דישע מאמע״
אפרורית?
א ת רוצה להינשא. אול
את עדייו צעירה, החיים
עוד לפניר. הא הנשו א!
כריחו אותר לוותר
עלבל חלומוחיר?
בבות של זוגות צעירים שהכירו אחד את השני
פחות או יותר ^מן, מוצאים את עצמם יום יפה
אחד תחת חופה׳ עוברים ברגעים המועטים
מהתחלת הטקס ועד לשבירת הכוס תחת רגלי
החתן את חשבון העבר והעתיד שלהם.
משהו משתנה באותו יום בחייהם. קו ברור
נמתח בין החיים חסרי־הדאגה של ימים עברי ובין תקופה הרת־אחריות
שהם נכנסים לתוכה עם חלוף ירח הדבש המסחרר.
כבני נוער הכירו איש את רעהו. נסחפו לתוך אותה מערבולת
ביולוגית שמכנים אותה אהבה, סיימו לפני הרב. הם משוכנעים
כי אצלם יהיה שונה. הם עוד רוצים להיות צעירים, להשתייך
לאותו מחנה מאישה שקוראים לו נוער
היא בטוחה שהוא לא יהפוך למחרת היום לפרדת עבודה
אפורה, הוא משוכנע שה-א לא תיהפך מחרתיים ליידישע מאמע
שכל עולמה מסתובב סביב הסיר. השאלה היא, עד כמה יאפשר
להם אוחי מוסד עתיק שקוראים לו נשואין, להגשים את שאיפתם.

חטיפת נסיך החלומות
רותי, ילידת ירושלים ,1928 היתר, בת יחידה להורים עובדים•
נעוריה היו רגילים אופיניים כמעט לבני דורה. בת 12
היתד, חברת השומר הצעיר עם כל חינוכיו האינטנסיבי׳ שהשאיר
סימניו באופייה, למרות שעברה יותר מאוחר גם את שלב בתי-
הקפה והחברה הרוקדת ריקודים סלוניים.
כשד,יתד, רותי בת 14 החלה ללמד ריקוד באלט אצל רינה ניקובה,
יצאה אחר שנה למשק הפועלות בשכונת בורוכוב ליד רמת־גן
כדי לטעום טעם עבודה חקלאית ׳.לאחר זאת נכנסה לבית־ספר
מסחרי, בהחליטה כי חיי העיר הם יותר לפי טעמה.
חלומות נעורים בדבר עתיד מזהיר כרקדנית מפורסמת או
שחקנית קולנוע לא חסרו, כשם שלא חסרו מחזרים בארץ בה
מתחילים לחזר אחרי נערות בגיל צעיר. כבת יחידה היתר,
רותי קצת מפונקת, לא חשבה את זה אלא לטבעי, שאמה תדאג
לבל, תשאיר לה פנאי לההנות מהחיים.
בת !6החליטה רותי בהזדמנות מסויימת להרגיז את חברו-
היה, שהתפארו בפניה שהכירו קצין צי ירושלמי צעיר. היא
ניצלה את ההזדמנות שאביה הכיר את אב המלח כדי לחטוף
אותו מהן. שם הקצין, ששרת בצי הוד מלכותו, מלך בריטניה,
היה שלמה יונגרמן. ארבע שנים לאחר מכן, ב־ ,7.10.1948 הפכה
רותי לגברת יונגרמן.
שלמה מתאר את התקופה שבין שני התאריכים, כאהבה
מברוגז לברוגז. רותי זוכרת שלמחרת הפגישה הראשונה הפליג
שלמה בים, התכתב עמה שנה תמימה, הצליח באותה תקופה
להר,פך אצלה לנסיך חלומות.

ה סיו ם: ח תונ הצבאית
כשחזר איבד שלמה הרבה מנסיכותו. בכל זאת המשיכו
לצאת יחדיו, היו ידידים עם הפסקות טבעיות של חילוקי דעות
טבעיים. בעת מלחמת השחרור, כשהוא שרת
בחיל הים בחיפה והיא במטה הח״ן בירושלים,
מצאה המערכה הראשונה את הסיום,
שאפשר היד, לצפות לו ; חתונה צבאית.

באכראש. הדו״ח הרספי השבועי שרות מוס ת לשלמה, הוא מקור תמ רי לכאב ראש לשניהם, שעה
החשבונות המסובכים חוזרים ונשנים מדי שבוע.

מקסימום ממינימום. צרות הבישול עם המצרכים
המעטים שמשיגים נשארות לרותי ולאמה שנכנסת לפעמים
למטבח. יחדו ה! מטכסות כיצד להפיק מקסימום מסינימום.
כמעט. שלמה חזר מהעבודה השעה היא חמש אחר
הצהרים ורותי הכינה לו ארוחה. יום עבודתה החל
בשעה שש לפנות בוקר כמעט ונגמר ...כמעט.

דרכם של בני הזוג בעולם הנישואין לא היונה
זרועה שושנים דווקא. שלושה חדשים עברו עד
שהעבירו אח הכלה הטרייה לחיפה. כשהתברר שרות
הרה עשו מאמץ עליון, חטטו ומצאו דירה ריקה,
לתוכה פלשו.
שלמה השתכר בכבל בחיל הים סך של חמש לירות
לחודש, נוסף על הענקה משפחתית של 16ל״י.
כשהיתה רות בחודש החמישי להריונה, וההענקה
שוב בוששה להגיע יצאה יום ששי אהד, ניסתה
למכור את טבעת הארושין שלה. היא עדיין נמצאת
על אצבעה, הודות לסוחר שחשד כי גנבוה.
רק כששלמה התחיל, נוסף על שעות עבודתו בחיל
הים מ־ 7עד ,4לעבוד גם במספנה מ־ 4עד חצות
הלילה, השתפר מצבם הכלכלי. בינתיים נולד להם
יונגרמן קטן, ושמו אורי.
כשהשתחרר שלמה וחיפה לא זימנה לו עבודה
קבועה במקצועו «מסגר מכני החליטו להעתיק את
מושבם ועם זאת אולי את מזלם. הם חזרו לירושלים,
עיר מולדת שניהם. הם נכנסו לגור עם הוריה
של רותי, גרו בצפיפות בשני חדרים קטנים, נאנחו
תחת כל הצרות, שדיור יחד עם הורים נוהג להביא.
רק כשקיבלו, בזכות עברם בצה״ל, חדר במושבה
הגרמנית, שההורים לקחו׳אותו בכדי להשאיר להם
ולילד את הדירה היותר נוחה במרכז העיר, הוקל
להם, והם החלו חיים חיי משפחה בתנאים אנושיים.

קולנוע 1תקון \ ר ב״ ם
וכאן הם עומדים כיום, ארבע שנים אחרי נשואיהם,
הורים לילד בן שלוש, כשהשאלה מתעוררת בלבם:
האם אנחנו עדיין בני נוער י
שלמה משתכר יפה כמנהל עבודה בהקמת בית־החרושת
שמשון בהר־טוב. רות, שלידה עוברת כל
המשכורת בהתחלת החודש, מסתדרת, אם כי לפעמים
בקושי, די טוב, נותנת לבעלה אפילו דמי כים.
לאט לאט הם מוסיפים רהיט אחר רהיט לדירתם הנאה,
רות דואגת שלמרית מצב הצנע לא יחסר לילד
דבר — מצבם הכלכלי הוא טיב, במידה שזה ניתן
להיות בזמנים אלה. אך האם יש להם עוד איזה
שהוא קשר עם המושג נוער י
רות קמה בשעה שש בבוקר, רצה לקנות קרח
ושוטפת את הרצפות. שלמה• שקם עוי לפניה! ,מכין
לעצמו ארוחת־בוקר. ב־ 10:30 היא משכיבה את אורי
לישון שינת לפני־הצהרים, רצה לשוק, מתנסה בעמידה
יומיומית בתורים אצל הירקן, האטליז, המבואס
צעירה. אם רוצים להספיק לקולנוע, צריך
למהר ולהשכיב את אורי. ילד הוא מעצור נוסף לזוג
צעיר, אולם כרוב הזוגות הצעירים המזדרזים אומרת
רותי :״אני רוצה שלאורי תהיה אם צעירה לכשיגדל.״

כליהפתיות. בשעות הבוקר עמידה בתור בכל חנות בה אפשר להשיג דבר מה.
בערב משחק קלפים בחברת שכנים, אחר יום עבודה אפרורי ורגיל בביה״ח ובבית,

לפני הראי. קצת רכילות עם השכנה לפני היציאה
עוזרת במעט לגיוון היזם האפור. אד השעות שרוחי
נוהגת לבלות לפני הרא־ בימים טרומנשואים כשטרם
עליה צרות כהשגת עגבניות היו רבות יותר מאשר הן

לת וחנות־הדגים. היא חוזרת בריצה הביתה,
להכין אוכל בשבילה ובעלה שיבוא
בחמש. אם נשאר זמן, צריך גם
לצאת עם אורי לטייל בחברת עוד כמה
אמהות צעירות ומדאגות. טיולים שלווים
אלה לפני עגלות הילדים מבדרים למדי
בשעות אחר הצהרים המוקדמות. מספר
אמהות צעירות מתייחדות, מתנחמות ב־החליפן
זו עם זו טירדות משקיות משותפות.
בחמש אוכלים, בשבע משכיבים
את הילד לישון, והערב שחיכו לו בכליון
עינים הגיע. בערב, יוצאים אולי לקולנוע,
ואם לא, מתקנים גרביים או משחקים
רומי עם חברים.

״התחתגו. לא ה 1דקנו!״
לכאורה העניין
לחופה, והומטרו
המזל־טוב, נגמרו
רגילה בשלשלת
אנושית.

ברור. כשיצאו מתחת
עליהם עשרות ברכות
נעוריהם, הפכו חולייה
הנצחית של תחלופה

ובכל זאת סבורים רות ושלמה אחרת.
״מובן,״ אומרת׳.רות, בהשתמשה במושג
קצת שיגרתי ,״נהייתי יוך נר רצינית.״
את חלומותיה השאפתניים בדבר ריקוד
ומשחק שכחה. את חובותיה כעקרת־בית
היא ממלאת ברצון, ואיננה מעריכה את

אותן הגבירות שאפשר למוצאן רוב
שעות היום בבתי־קפה. לפי דעתה, לא
מחפש הבעל ״בובה״ ,אלא אשה, שתנהל
את ביתו, תכין לו אוכל, תכבס את כביסתו.
אותן
אלפי הנשים המפורכסות המחממות
בשיגרתיות יומיומית אלפי כסאות
בבתי־קפה, מזניחות, לדעת רות, את משק
ביתן, אינן תורמות בכך לנוחיותו של
הבעל, או לקידום משק ביתן.
העובדה שרות עושה את כל א־תם
הדברים באהבה, אינה גורעת. לדעתה,
כלום מהעובדה, שעב יגבר עבודתה אוהבת
היא להשתגע שוב .״יש לי אמנם
בית ובעל לדאוג להם. אן־ אני עדיין מרגישה
כילדונת. אני למשל נורא נ ר .־ג;
מכדורגל.״ פעם׳ כשעול הנשואין ז.יד,
עדיין עתיד בלתי בדור אפשר היה להתמסר
לכל אותם העגינים שגרמו התרגשות.
כיום אין זה עוד כה פשוט. אך,
בכל זאת ,״עם חברינו אנו משתגעים גב
עתה כמו לפני ארבע שנים.״
שלמה מבטא את עצמו ביתר פשטי1
״במצב של הארץ כיום קשה להש!
צעיר אפילו לפני הנשואין. ובכל זאו
התחתנו, אך לא הזדקנו.״
לשוק היתה העיקו היום.

במדינה
העם
מה mיעוור?
לפני 1873 שנים נעלמה העיר פומפיה מן
המפה. הבזלת הלוהטת, שנשפכה מתוך לוע
הר־הגעש אזוביוס, קברה את העיר השו״
קקה. על רקע מאורע זה צייר הסופר הבריטי
בולבר־ליטון תמונה מזעזעת: תמונת
השחיתות האיומה בעיר שנידונה לכל־יון,
שהוסיפה להשתולל בתענוגות פרבר־סיים
שעה שהבזלת התקרבה אליה באיטיות
ובהתמדה.
לוא היד, סופר בעל שיעור קומה מצייר
תמונה חיה של מדינת ישראל ביולי 1952
היה מצייר, אולי, תמונה דומה. את תפקידו
של הר־הגעש היתה ממלאת השואה
הכלכלית המתקרבת באכזריות ברזל. ואילו
את החומר הגולמי לחייה הפנימיים היה
מוצא בכותרות העיתונים של השבוע האחרון:
קצין
מכם שערך חיפוש אצל תת־שר דתי,
לפי הוראות מלמעלה, הורד בדרגה. החיפוש
נערך אחרי שנתעורר חשד כי אישיות
דתית חשובה אחרת הבריחה רכוש ניכר.
דליקת־ענק פרצה בנמל יפו, ונתעורר
חשד שמקור הדליקה במעשר, הצתה שבוצע
בידי אנשים, שרצו לטשטש עקבות של
גניבה או מעילה בממדים אגדיים.
שערוריה פרחחית, בה השתתפו ראשי
המדינה, פרצה בכנסת, אחרי שח״כ קומוניסטי
העיז לטעון כי בשעת חיפוש צבאי
נגנבו חפצים (ראה להלן).
אשד, חולת סרטן, בת ,25 נאסרה בכפר
ערבי יחד עם א־בעת בניה, ועקבותיה נעלמו.
נסתבר שד,אשד, חשוכת־המרפא גורשה
בחשכת הלילה אל מעבר לגבול יחד עם
תינוקותיה.
בנצרת נתגלה משטר של ימי הביניים
בבית־יתומים דתי, שהיה נוהג לחבל בגופות
חניכיו ולקבור את מתיו במחתרת.
הממשלה הוסיפה בכפיית חוקים דתיים
חשוכים על הרוב הגדול של האוכלוסיה,
הבוחל בהם.
במשא ומתן התנכ״י בין אברהם בן־תרח
ואלוהיו, הושגה פשרה שאם יימצאו עשרה
צדיקים בסדום, יידחה מטר האש והגופרית
לזמן בלתי־מוגבל. משא ומתן זה לא נשא,
כזכור, פרי היסטורי, מאחר שלא נמצא המניין
המבוקש. לוא נערך חיפוש דומה במדינת
ישראל של היום, היו נמצאים יותר
מעשרה איש הבוחלים במחול השחיתות,
מספרם היה מגיע לרבבות רבות. אולם הצרה
היא שאין כל חשק לצדיקים להיחלץ
לפעולה מעשית ולמנוע את המטר הבלתי־נעים.
גישתם׳ שגרמה לכשלון ההפגנות ש־נע־כו
השבוע (ראה עמודים )9—8היתה:
מה זה יעזור? הם התישבו בכסאות המרגוע,
עצמו את עיניהם וחיכו לאש.
הכנסת ריח גרמני
אחת הסצינות הגדולות של התקופה היתד,
במשפט הגרמני המפורסם .,גד הקומוניסטים,

שהואשמו בשריפה הרייכסטאג. הנאשם גאור־גי
דימיטרוב, ראש הקומאינטרן של מרכז
אירופה, שאל את הרמן גרינג, השי הנאצי,
כמה שאלות שקטות ועדינות. לפתע פרץ
גרינג בצעקות היסטריות, קרא שעוד יתלו את
דימיטרוב• הגבת נשיא בית־המשפם: להוציא
את דימיטרוב מן האולם. אולם כשהוצא
ע״י השוטרים עוד הספיק דימיטרוב לצעוק :
אדוני המיניסטר, האס אתה פוחד משאלותי?
מליוני אנשים בכל רחבי העולם׳ ביניהם
שונאי קומוניסטים מובהקים. רשמו את הרגע
הזה כיום נצחונו המפואר של דימיטדוב. התקפת
ההיסטריה של גרינג לא שיכנעה רבים
בצדקתו.
המחזה שנערך לפני שבוע בכנסת היה דומה
מאד לתמונה זו. אין אזרח ישראל מצפה
לגדולות מצד אסיפה זו, המורכבת מעסקני
מפלגות מזדקנים, שלא רבים מהם היו יכולים
להגיע למעמד ניכר בכל מקצוע אחר.
אולם פרשה זו הגדישה את הסיאה.
״ ל מו פ תי תלך :״ לפי הפרוטוקול הרשמי
קם תופיק טובי, חבר הכנסה הקימו־ניסטי,
והטיח בפני הצבא האשמה רצינית,
אך לא מזעזעת ביותר, מטוג ההאשמות שהוטחו
ע״י הישוב נגד הצבא הברים־ בהזדמנויות
רבות•
ההאשמה: הצבא ערך חיפוש בכפר הערבי
ערב־אלשיבלי, בקרבת הר תבור, אחרי שנגנב
נשק ממחסן צבאי. החיפיש בוצע, לדברי
טובי, בחומרה יתרה, וחפציהם של כמה מן
התושבים נעלמו. התלונה כולה הוקראה בטון
שקט, ובחלק המתורגם לא היו ביטויים חרי־פים
במיוחד.
אזרח נורמלי היה אומר שהאשמה כזאת
טעונה חקירה, וכי עד ברור הפרטים אין
לחרוץ דין לכאן או לכאן. אולם נראה שאין
הכנסת מורכבת רק מאנשים נורמליים. היא
לא היתה זקוקה לשום חקירה של הפרטים
שזה עתה שמעד, אותם לראשונה.
מוסר הפרוטוקול הסטינוגראפי :
דוד בן־גוריון: אין זו הצעד, לסדר היום.
אתה משמיץ את הממשלה ואת המדינה.
תופיק טובי: אני לא משריץ. אתה משמיץ
את המדינה.
דוד בן־גוריון: אתה משמיץ את הממשלה
ואת המדינה.
יוסף שפר-נצק: חבר הכנסת טובי —
בבקשה לרדת מעל הבמה תיכף ומיד.
קריאות מספסלי מפא״י: אתה סוכן של
שישאקלי. אתה סוכן זר.
שלמה לביא (איש מפא״׳ בעל שערות שיבה,
מנהלל) :מופתי ! למופתי תלך !

להלן התפתח ויכוח חריף בין תופיק טובי
שעמד על זכותו הראשונית ובין יוסף שפריג־צאק,
שסרב להרשות את המשך תרגום נאומו.
צעק דוד בן־גוריון :״רק שליח המופתי יכול
להעליל כזאת ...עלילות שפלות שאין להן

שחר ואמת...״
סיום הקומדיה * :לרגלי התנהגותם של
חברי הכנסת תופיק טובי ווילנר (שנקראו זה
עתה שליחי המופתי ע״י מתנגדיהם) אני סוגר
את הישיבה...״
מישהו טעון חקירה. מן הפרשה כולד,
נודף ריח גרמני לא רק מבח־נד, אחת.
האמונה שלא בוטאה, שצבא ההגנה עומד
מעל לכל ביקורת, וכי כל מלה רעה עליו היא

מטבעה עלילה שפלה, אינך, ידועה בשום
מדינה דימוקראטית• בארצות־הברית ובבריטניה
רגילים כל חברי הפרלמנט להטיח דברים
קשים נגד הצבא ומפקדיו, כדבר מקובל.
לחברי כנסת רבים כאב, כנראה, שתופיק
טובי ניסה להפיק הון מפלגתי מתלונתו. אולם
בדיוק לשם כך נשלח לכנסת ע״י בוחריו,
אזרחי מדינת ישראל. השאלה האמתית
היתד : ,מדוע רק תופיק טובי משנדע תלונות
מסוג זה בכנסת? מדוע שתק, למשל, הסופר
יזהר סמילנסקי, ח״כ מטעם מפא־׳י, שכתב
דברים הרבה יותר חריפים בספרו חרבת
תזעה, עד אשר קם תופיק טובי ואמר את
אשר אמר?
ההגנה הציבורית לפרשה כולה היתה חד־משמעית.
נתן אלתרמן, שגילם לא פעם את
המצפון הציבורי במורו השביעי בדבר, יצא
לאחת מהתקפותיו החריפות הנדירות על
הכנסת. אולם גם אנשים פשוטים יותר הגיעו
לכלל מסקנה כי לא תופיק טובי טעון חקירה
יסודית, אלא הכנסת עצמה.

דתיים או שנא את שליחי הדת, אם תוכח
אינה מספקת — ישנם עוד כמה מאות אלפי
אזרחים כאלה במדינת ישראל.
שני הנאשמים עצמם לא גילו עניין רב
במשפט. הם ישבו בין השוטרים המזוינים,
כשמפעם לפעם נפלט פד,יק עצו־ מפיהם.
תיק מספר 3871/52 לא הבטיח סנסציות
רבות לעיתוני־הערב.
המשק בזכו ת ש 3ת~הי
שעה שעל חוף ימה של תל־אביב מוק-
,מת גדר השמה קץ לתקוות המתרחצים ה־תל־אביביים,
הולכים ונבנים, במרחק כמה
קילומטרים, בחלקו הדרומי של חוף בתים,
בתי מרחצאות (עם מלתחה תת־קרקעית
ל־ 5000 איש) ובתי־קפה חדישים ביותר. יוזם
התכנית: יעקב בן־סירה׳ ,53 חניך תכניון
משפט תיק בליל מס׳ 3571/52
העיתונאים שעטו אל אולם ב־ת־משפט השלום
בתל־אביב התאכזבו קשות. על הדלת
היד, רשום משפט רב־ר־מחות: השופט
חיים בנטל, תיק פלילי ,3871/52 היועץ
המשפטי נגד קינן ובן־יאיר. העיתונים אשר
תפוצתם תלוייה בכותרת הראשית, היו רשאים
לקוות שישמעו נאומים פוליטיים ופצצות
מילוליות אחרות, שיצדיקו כותרות
לרוחב העמודים. אולם שום דבר לא קרה.
משפט אנגלי (ויש־־אלי) דומה במקרה הטוב
ביותר לתחרות כדורגל, ובמקרה הרע
ביותר לתפילה משעממת בכנסיה. העניינים
מתבררים לפי טכס קבוע, כשכל פרקליט
יכול לירות חיצים בעדי הצד שכנגד, לשעשע
את הקהל הנוכח. אולם הפעם לא רק
חסר הקהל באולם, בו ישבו רק בני משפחותיהם
וידידיהם של הנאשמים, אלא אחד
משני הצדדים גם סירב בהחלט לשחק.
״ אין ש א לו ת!״ .מן היגע שנכנסו לזירה
עורכי־הדין יעקב הניגמן, בשם הנאשם
הראשון, ועורך־הדין יעקב הגלר, בשם
הנאשם השני, היה ברור מה יהיה אופי
החקירה המוקדמת בבית־משפס השלום והמשפט
העיקרי בבית־המשפט המחוזי.
האיסטרטגיה של יעקב הניגמן היא לשתוק
לגמרי בחקירה המוקדמת, לא לשאול
את עדי התביעה. כל שאלות ולא להביא כל
עדיק מצדו. בצורה זו הוא יכול למנוע בעד
התביעה מלהציץ לקלפיו, להתוות את קו
ההתקפה הנגדית רק ביגע האחרון, כששוב
אין בידי התביעה אפשרות להשיב מכה חוזרת.
גם עורך־הדין השני הצטרף לקו זר״
ומדי פעם, כשעד תביעה סיים את דבריו,
חזרו שני הפרקליטים בקול משועמם על
סיסמתם :״אין שאלות״.
ארבע חו ליו ת. עימום בן יעקכ קינן,
,25 ושאלתיאל בן אליעזר בן־ייאיר ,29 ,הואשמו
ב״גרימת נזק לבית דירה בזדון ושלא
כחוק בשעה שנמצא אדם בבית הדירה
והנזק נגרם על־ידי התפוצצות חומר פיצוץ׳
עבירה לפי סעיף ( )3( )1( 326א) ו־23
מפקודת החוק הפלילי משנת . 1936״ העונש
המקסימלי לפי סעיף זה: מאסר עולם.
כתוספת נאשמו שניהם בנשיאת פצצה, וש־אלתיאל
בן־יאיר גם מהחזקת רימון וכלי־יריה.
בעיני
יודעי־דבר היה כתב האשמה נסיגה
גמלה. שתי ההאשמות העיקריות שדובר
עליהן בשעת הוצאת פקודת המעצר
— גרם נזק גופני בזדון וקשירת קשר —
נעלמו חרש. תיק התביעה נדד כמד, פעמים
הלוך וחזור, מן התביעה הכללית למשטרה,
עד שנמצא הניסוח הסופי.
איש לא יכול היה לקנא בקציני המשטרה
— יהושע בן־ארי ושמאי זוהר — שהופיעו
בבית משפט השלום, ובפרקליט המדינה
שיופיע בבית־המשפם המחוזי. כי
למרות חקירה מקיפה מאד, בה נחקרו כמעט
כל הצעירים שנראו אי־פעם בחברתו
של עמוס קינן, לא השיגה התביעה, כנראה,
שום. עדות לגבי עצם ביצוע המעשה׳ שהוא
נושא המשפט — הנחת הפצצה לפני
דירת שר התחבורה.
העדויות שישנן באות להוכיח ״הוכחה
מסיבתית,״ כלומר הוכחה של מסיבות היכולות
להצטרף לאשמה, אך שאינן נשענות
על שום הוכחה בלתי־אמצעית, כגון
עדות־ראייה. במקרה זה חייבת התביעה לספק
ארבע חוליות של שרשרת ברזל, אשר
הראשונה בהן היא: הוכחת המניע (מוטיב).
העובדה שעמוס קינן כתב מאמרים אנטי־

חכר הכנסת תוסיק טובי
מה, אני 7אתה !

לונדון שהיה משך 20 שנה מהנדס עירית
תל־אביב.
S3ריפוי כעיסוק. כאשר נאסרה הרחצה
בחופה של תל־אביב התארגנה׳ קבוצת
קבלני בנייה ויסדה בשותפות עם המועצה
המקומית בת־ים חברת פיתוח של חוף בת״ים
בעלת זכיון ל־ 49 שנים. בן־סירה ניגש במרץ
לעיבוד תכנית פיתוח החוף לאורך שלושה
ק״מ. התכנית המגוונת מקיפה, בין השאר,
הקמת בית מלון בחלק הצפוני של החוף,
הפיכת בתי־ד,מרחצאות (הערביים) הישנים
למכון של ריפוי בעיסוק; התקנת מעגן סירות
ובריכת שחייה לילדים.
ראש מועצת בת־יס, דוד בן־ארי, מקווה
שחנוכת המפעל שישתרע על 1500 דונם
(כחמישית שטח המועצה) תשולב עם הפיכת
המועצה המקומית לעיר. כי בן־ארי ה־מפא״יי
החליט לנצל את שפודה,ים שבתחום
מועצתו שלא כדוגמת ישראל רוקח
ראש העיריה הציוני־הכללי של תל־אביב.
אם רוקח יחדל להיות ראש העיר יהיה זה
במיוחד בזכות שפת־הים המוזנחת. אם בן־
ארי, יהפוך ראש העיר בת־ים יהיה זה
מפותחת.
במיוחד בזכות שפת־ים
הים כמו וסיעה בטקסי
מפרשיה הלבנים של רהב הבהיקו במפרץ
חיפה, ממנו עמדה להפרד לששה שבועות
של מסע נועז בים־החיכון. שמונה הרפתקנים
ילידי הארץ, הסונים ושזופים, עלו על
הסירה בת 13 הטון, השקיפו על הכרמל
המתרחק בנשוב רוח דרומית על המפרשים
המתוחים.
היו אלה חניכי זבולון, שבראשם בלט מפקד
הסירה עובדיה (עובד) יוסף ,24 ,גבה־קומה
ויפה־תואר, לשעבר סייר קרבי בחטיבת גבעת ,בה נפצע על־ידי קלע שחדר דרך הלסת
הימנית, הטביע צלקת גדולה מתחת לאוזנו.
כמפרשן וימאי המשובח ביותר בזבולון,
נופף עובדיה ראשון את דגל ישראל בקפריסין
אחר קום המדינה. בהגיעו אל גולי קפריסין
תוך הבקעת סערה עזה, על סיפון סירה
טרופה, בת חמשה טון, אוריאל. החליט לבצע
בהזדמנות מסע נועז יותר, לטלטל את ימאי
זבולון על גלים רחוקים ככל האפשר.
S3 0צ 1לירות. עובדיה ארגן שבעה
ותיקי זבולון, זכה ביחס מיוחד ממשרד המסחר
והתעשיה שהציף את הסירה ארוכת 15

״העולם הזה״ 767

במד ־ n j
המטר בערימח פרודוקטים משומרים, מאכל
לששה שבועות. משתף פעולה שני היה משרד
האוצר שהקציב ליוצאים 120 לירות שטרלינג,
אותם גנזו למקרי קילקולים בסירה.
חניכי זלולון. רווקים במתכוון, לא נרתעו
בזוכרם את גורל סירת הפועל, ארלוזורנב בת
23 הטון, שיצאה לפני שנים מספר לאותה
דרך, אל האי רודוס, מרחק של 800ק״מ
מחופי הארץ׳ נאלצה לשוב מחמת סערה עזה
שהתחוללה בין קפריסין לרודוס.
היוצאים הבטיחו להניף את דגל זבולון בחופי
רודוס, נדרו לא להפעיל את המוטור
החדיש והמגרה שנקבע בירכתי הסירה׳ לצוף
בזרת המפרשים בלבד, במהירות של שמונה
קשר (כשני ק״מ לשעה).
הסביר שמעון וינוגרדוב ,25 ,סגן מפקד
הסירה, בעל שרירי הברזל והנסיון הרב,
אותו קנה במסעות דיג למפרץ הפרסי, תימן
ומצרים, בטרם השתתף ברוב פעולות
אצ״ל כמפקד גונדה: הפלגה במוטור מופעל
שווה לנסיעה בטקסי. אנחנו עוסקים בספורט.
לסכנה
הרומנטית התלהבו במיוחד שני
ירוקים: מיכאל ליימן, בלונדי, חסון וגבוה
ומיקה דייג המנומש, בני ה־ , 17 שיצאו למסע
בתולים שיקל עליהם את חבלי הקליטה בחיל-
הים, בו ישרתו תוך שנה.

חינוך
ש רע דדומ 1דים
ראובן סיוון, קצין העיתונות ויחסי הציבור
במשרד החינוך, נכנם ללשכת השר בן־
ציון דינבורג ותחת זרועו גליל נייר. כשפתח
אותו לעיני דינבורג לא האמין זה למראה
עיניו. בתמונה נראתה הצטלבות דרכים׳
מכוניות מכל עבר ובמרכז שני ילדים
בעלי ראש חמור ששיחקו בכדור. הכותרת
אמרה, בלשון עדינה קצת יותר: כל ילד
שמשחק ברחוב, הוא חמור. על החתום: המפקח
על התעבורה, משטרת ישראל ואגודת

זהירות.
פרופסור דינבורג, המחנך הותיק, קפץ כנשוך
׳מעקיצת עקרב, פקד לערוך חקירה,
לקבוע כמה מהכרוזים החינוכיים כבר מצאו
את מקומם על קירות בתי־הספר בארץ, להורידם
מיד.
החיפוש אחרי האחראיים לא היה הדבר
הקל ביותר שראובן סיוון ביצע בחייו. כל
אחד מהחתומים שלח אותו לרעהו. לבסוף
קבלה משטרת ישראל את האחריות על עצמה׳
התנצלה בטענה, כי העתיקו את הריון
מכרוז אנגלי. השיב משרד החינוך: באנגליה
אין לחמורים שם כל כך רע כמו אצלנו. שם
מכיר כל ילד את דמויות שקספייר בעלי
ראש החמור.

^ jז/משחי/על j#W׳13nלנ ל ס 1%

« b u n k׳ i y i j - m w m

הכרזה הלא־־חינוכית
עקיצת עקרב

אחרי שהורד אחרון הכרוזים מכתלי בתי-
הספר נרגע דינבורק :״אם החמורים כבר לא
אצלנו, הוקל לי.״

דרכי חיים
נקמתה שר חווה
שעה שמוו1ז צהבהב, ארוך (0 70״מ) שרבב
לשון בעצבנות והתפתל בטבעות, טבעות
בחצר משפחת בושרי התימנית, ישב דוד,
,40 פועל מחצבה ואב לשבעה, על מחצלת,
תחת עץ, לגם מכוס קפה. לידו עמדה האם,
התיזה מי סבון מגיגית הכביסה. חמשה אחים

.העולם הזה״ 767

ואחיות שחקו בחול, ליד המחסן, הניחו לדימונה
הקטנה, בת 14 החודש, לשחק לבד,
במרחק מטרים אחדים.
רימונה לא השתעממה כלל. נחש ארסי
מסוכן, שהועבר מן הסתם עם תנועת הצבא
ממקום מוצאו בנגב הרחוק לשכון פג׳ה
שליד פתח־תקוה, רצה לשחק. לשם כך, התחיל
מן הבטן. הוא זחל בזהירות על שמלת
התינוקת שהשמיעה צהלה, עשתה מרוב דגדוג
את מה שעושים רוב הילדים בתנאים
מסוימים. האם שמעה קול, הכירה את צחוקה
הפרוע של רימונה הקטנה, שלחה את האב
״לראות שהילדה לא תלך על הכביש ! ״
בהפנות האב את ראשו, קפא על מקומו.
הנחש הצהבהב, בעל הכתמים מצבע הזית,
השתרע בנוחיות לאורך זרועה של רימונה,
ראשו תלוי בצוארו, משתפך מעבר לכף היד.
האב השמיע קול צעקה, אליו הצטרפה גם
האם, ששה האחים והאחיות שיללו במקהלה
מחרישת אזנים.
אך רימונה׳ היודעת לומר רק ״אבא״
״אמא״ לעגה ׳לכולם בגלוי, פתחה בצחוק
כמוהו לא השמיעה משך 14 חודש.
האב עשה תנועות מבוהלות, ניסה לשחרר
את הזרוע הזעירה, סביבה נכרך הנחש. רימונה
המשיכה להתנהג כאילו הבינה בדיחה
מצחיקה, גילתה לבסוף קוצר־רווז ליצור ה־טרדני
והמדגדג שהסתכל ישר לתוך עיניה
השחורות: עתה היה יאש הנחש בתוך
פיה וארבע שיניים עליונות ושתיים תחתונות
מחצו את צוארו של הנחש, בכוח של תינוק
המנסה משהו חוש. לבסוף׳ נתקיימה נקמת
חוה ביצור בגללו גורשה מגן העדן. הפתן
שפך את ארסו הרירי לתוך פיה של רימונה
הכה אותה בזנבו מכות שהשכיבו אותה על
החול בבכי, השאירו פסים לבנים על זרועותיה.
אותו
לילה התאספו משתכני פג׳ה סביב
העריסה בחדר הילדים הרבים בבית כושרי,
ראו אצבע אלוהים עם קצת מזל צלתי מובן
בנם הנחש. רימונה לא ערכה להם קבלת פנים
נלהבת, פתחה בסידרת הקאות מלוות שלשול,
אותן הגדיר הרופא, שהוזעק באישון לילה,
כהשפעת החלבונים, מהם •מורכב ארס הנחש,
על קיבת האדם.
למחרת פעלה קיבת הקטנה כשורה, אינר
שרה את השתתפותה בהלווית הנחש שנקבר
בכבוד משפחתי, אותו הביע האב שהספיד
את הנפטר, לזכותו ציין את חיי בתו.

דרכי*אדם
מ *דל את המלפפון?
ככל יהודי שני יליד ארצות־הברית נולד
גם מנחם מרלוב־סובל בניו־יורק בשלהי
.1900 כעבור 23 שנים סיים את לימודיו
כמהנדס חימי באוניברסיטת קולומביה, השתלם
משך שש שנים נוספות במקצועו עד שזכה
בתואר דוקטור.
ד״ר מרלוב־סובל התעמק במחקר תעשייתי,
סייע בהמצאת שיטת הדפסה על אלומיניום,
הצטיין במלחמת העולם בתרומתו להמצאת
הצמר הסינטטי שתפס את מקום הצמר
הטבעי, אשר ארצות־הברית חששו לה־נתק
ממקורו העיקרי, אוסטרליה.
כציוני מילדות לא הזניח החימאי המוכשר
את ארץ־ישראל ולמרות היותו מרוחק
ממנה מרחק רב, שימש במשך 13 שנה כיועץ
חברת האשלג. ב־ 1945 התקרב מתר.
הוא הפליג באניה הראשונה נושאת האזרחים
שיצאה ;מנמל ניו־יורק אחר תום המלחמה
לארץ־ישראל, הפך מנהלה התכני של
חברת האשלג. עם הריסת המפעל בקליד״
ב־ ,1948 עבר לתכניון החיפאי, נתמנד, פרופי־סור־משנה
להנדסה חימית ומטלורגיה (תורת
הפקת ועיבוד המתכות)•
מהצד השני של המתרס. לפני חודש
ישב ד״ר מרלוב־סובל בן ה־52׳ לבן השיער,
תכול העין והחייכני במשרדו כשנכנסו
אליו כמה מחברי קיבוץ גבעת־ברנר,
ביקשו את עזרתו לפתרון בעיות עיבוד
אלומיניום לו הם נזקקים בייצור מכונות
השקאה בבית־החרושת הקיבוצי מטר.
פרופסור התכניון, הנותן את עזרתו חינם
למשקי ההתישבות, הבטיח לעזור לאנשי
גבעת־ברנר, אולם כעבור ימים מספר נזכר
כי חברי גבעת־ברנר נמצאים תחת השפעת
ומפ״ם, מצדו השני של מתרס דיעותיו הפוליטיות.
ד״ר מרלוב־סובל חזר בו מהבטחתו
לעזרה, נימק זאת במכ^ב בן מאה מלים
אני מזמן מסרב לעזור לכל קבוצה שלדעתי
אינה ציונית במלוא מובן המלה! ביהוד
הנני מתנגד לכל קבוצה המטיפה למלחמת
מעמדות במקום איחוד בני־ישראל
על המשמר, בטאון מפ״ם, גינה את פרופסור
התכניון האנטי־מפ״מי מעל עמודו הראשון,
מזכירות גבעת־ברנר התלוננה לפני

רב־אלוף יעקב דורי, מנהל התכניון ושיגרה
מכתב חריף־נוסח לד״ר ׳מרלוב־סובל
מן הדין היה שמעתה ואילך תבדוק יפה כל
.מלפפון וכל עגבניה הבאים לפיך שמא ידיים
מפמ״יות גידלום לתפארת
תשובת דורי: גבעת־ברנר פנתה אל ד״ר
מרלוב־סובל כלאדם פרטי שאינו מייצג את
התכניון. אין הנהלת התכניון מתערבת בדי־עותיהם
הפוליטיות של מוריה. מרלוב־סובל
עצמו לא הגיב, התכנס במעבדתו, התעטף
בשתיקה.
בילדים סיתיון ששמו פאריס
מהמטוס ירדו חמישה אנשים, מאד שבעי
רצון מעצמם. היו אלה חמשת הזוכים
של וערלת אגרות בנייני האומה, שחורו

יעילותן בעבר. החיפוש אחר טביעות אצבעות
העלה שלל יותר מדי טוב: עשרות
טביעות של מבקרים שנשענו על הזכוכית.
עצירת עשרות חשודים שהמשטרה מכירה
את שיטות עבודתם, לא גילתה יותר׳ קיבלה
רק השבוע משמעות, כשהתברר שבין
אורחי המשטרה היו גם יהודה ויינברגר
ואימרה האוספטר.
החשד, כי התכשיטים מיועדים לחוץ לארץ,
עוד הגביר את עצבנות החוקרים, ששלחו
צילומים של הרכוש הגנוב לכל משטרות
העולם, הכריזו על מצב הכן חמור בלוד ובחיפה•
לוי אברהמי, מפקח מחוז ירושלים,
התעצבן כשהחקירה עמדה בפני קיר אטום,
הזמין חוקרים נוספים מחוץ לירושלים, ציווה
על עדיפות עניין בצלאל אפילו על חשבון
חקירות אחרות, הכריז לבסוף גם על פרס
של 1000ל״י למי שיעזור בגילוי הפושעים.

נושכת נחש רימונה כושרי (ראשונה מימין) ואחיותיה
מוות צהבהב

מפאריס אחרי בילוי של שבעה ימים בבירה
הצרפתית. בחזרם לצנע, החלו פועלים,
במוחותיהם החוטים הקטנים המכונים
זכרון: לנגד עיניהם עברה רשימת הבארים
(שלפי עדי־ראיד, יש בפאריס שלושה לכל
דלת) בהם בקרו, מערבולת של תערוכות,
טיולים לאורך הבולברדים, המהווים בילוי
בפני עצמם• הפתעה פאריסאית נוספת, שמורד,
לישראלים בלבד, היא קהילה עברית,
די ניכרת בגודלה, העולה על בני פאריס
בידיעת סודותיה.
סיכם אחד החוזרים את הרפתקות השבוע
הפאריסאי על חשבון בדיני האומה:
״באמצעים שלי, לא הייתי זוכה לזה באלף
שנים.״ אולם גם חברת בנייני האומה, שהכניסה
ידה לכיס על מנת לשלחם, לא פז־רה
כסף חינם. על שולחן הכתיבה של יצחק.
רישין, פקיד קשרי הצבור, נעימה מאז
ערמה ניכרת של ניירות צהובים, אגרות
של 10ל״י כל אחת, שנמכרו כתוצאה ישירה
מהפיתיון ששמו פאריס.
פשעים האנבה הכי אדולה
אחר ארבע שנים של עצמאות ומספר גדול
של מאורעות שאפשר היה לכבד אותם בתואר
״אחרי אלפיים שנה״ ,הצטרף החודש מאורע
נוסף לרשימה. הגניבה הכי גדולה ראתה
את אור המדינה.
האמונה במוסר היהודי, שגרמה להחזקת
חפצים יקרי־ערך ללא שמירה מספקת בבית
הנכאת בצלאל הירושלמי, הניחה, כי ברכוש
כזה לא ישלח איש את ידו.
מנהל בצלאל, מרדכי נרקיס׳ שבא בשעה
8.30 בבוקר אחד לפני שבעה שבועות לפתח
את המוזיאון שוכנע אחרת. זכוכית הדלת
החיצונית היתר, שבורה ובקומה השנייה חיכה
לו ארון זכוכית ריק, שדוד מתוכנו שנאמד
ב־ 25000ל״י• מתחת לשמשה, שהורדה
בזהירות על־ידי פתיחת ברגים והושמה בצד
לבל תשבר, היו מונחים לפנים החפצים הכי־יקרים
של בית הנכאת: טיורת זהב נושאת
כחובת יוונית, מכיל־בשמים עתיק, ארון־קודש
זהב בזעיר־אנפין ומזוזה בעלת ערך היסטורי.
פרם של 1000ד״י. משטרת ירושלים
ניסתה קודם כל את השיטות שהוכיחו את

שטפון של נותני עצות, זקוקים לאלף לירות
השתפך למשרדי מחלקת החקירות
במגרש הרוסים. לא הפתיעה אפילו הופעתו
של רואה מזלות מקצועי, שהודיע על חלום
בעל משמעות, בו ראה את החפצים טמונים
בפח בתוך בור. מתוך יאוש החלו עשרות
שוטרים לחפש בפחים טמונים בבורות. רואה
המזלות לא זכה באלף הלירות.
כצפת, ידיעה חשובה. השיטה שהעלתה
סוף סוף את עקבות הראשונים היתד,
התחפשותם של עשרות בלשים כסוחרי־זהב
בלתי־חוקיים, שקנו בכמה מקרים זהב כדי
להראות כשרים בעיני האנשים אתם עשו
עסקים• לבסוף. נודע דבר בצפת: דוברי
הונגרית מכרו חתיכות זהב בתל־אביב, לקחו
עבורן מחיר מגוחך כמעט.
הרשת הצטמצמה ונתעורר החשד שאימרה
האוספטר, רכד ירושלמי, מכר באמצעותו
של אלברט טיבור חתיכות זהב לסוחר תל־אביבי,
שהיו ללא ספק השאריות העצובות
של חפצים עתיקי ימים. האוספסר, ששוחרר
אחר החקירה עם עשרות חשודים אחרים,
נעצר שוב. יהודה ויינברגר, בן עשרים
ואחד, צייר־חובב ומבקר קבוע של בית
הנכאת, שנעצר בפעם הראשונה בדירתו של
האוספטר, הועבר אחר כך למשטרת טבריה
שהיתר, מעונינת בשיחה אתו על נושא אחר,
הוחזר ירושלימה.
בו בזמן שהאוספטר הסתפק להודיע לשופט
השלום שהוציא פקודת מעצר נגדו, כי
אין לו מה להגיד, הודה ויינברגר באשמה.
הוא סיפר למשטרה, כי התפרץ יחידי למוזיאון
לאחר ששמע פעם, בשעת ביקור, את
הערת אחד המבקרים שהתפעל מערכם של
התכשיטים בארון הזכוכית.
בליל הפריצה התיך את התכשיטים יחד עם
האוספטר, זרקו את המסגרות והחלקים שאינם
זהב לפח האשפה שלפני ביתו. המשטרה
שמצאה אותם אחרי חודש באותו מקום,
^וכחה לדעת שחלומו של רואה המזלות
היה נכון לפחות בחלק זה, הזמינה את
מרדכי נרקיס, מנהל בצלאל, לזהות את השאריות.
זה פרץ בבכי בראותו את אחד מאוצרותיו
שבור בפח האשפה. לוי אברר,מי רק
יכול היה להצטער, אם כי המשטרה גמרה
את הפעולה בהצלחה, שלא תפשה את הגנבים
עוד בליל המעשה. הכל שנשאר לנרקים
(המשך בעמוד ) 10

ftTWIAPkVWVWVWVWV
הפגנות השבת

W W ^ W W S W V W ftW W W W V W V W i

קול מוזר נשמע משך השבוע. הוא דמה מאד לקול
הצהלה של סוסים משוחררים ששרתו פעם בהיל הפרשים
והשומעים, אחרי שנים של מנוחה, את קול התרועה
של החצוצרה המסמל את פקודת ההסתערות.
אוירה של מרי היתה פרושה על הארץ. בלב אלפים
התגברה ההרגשה הספונטאנית שעתה הוגדשה הסאה,
סטירת הלחי המצלצלת של חוק השבת דרבנה
לפעולה, שכנעה את הנוער התוסס כי הפעם מלוכד
סביבו הרוב הגדול של העם, בלי הבדלים של מפלגות
והשקפות.
יחד עם הרגשת הכוח דירבן שיקול נוסף. היה ברור
לכל כי ברגע שייכנעו נהגי המוניות יינטל העוקץ המרגיז
ביותר מחוק הכפייה. עצם הכניעה של בעלי המוניות
לא היתד, מוטלת בספק — קשה היה לתאר את נהג
המונית בדמות אביר בשריון מבריק הלוחם לחרות האדם
הקטן. השאלה הגדולה היתה אם ייכנעו אנשי המוניות
לפני השבת או לאו. כי יום השבת היה שעת האפס של

כל התכניות.
הדבר היה ברור גם למשרד פנקס. כמו בימי שביתת
הימאים שוב הופעלו ״כל אנשי המלך״ כדי ללחוץ על
בעלי המוניות. קול ישראל, המתגלה יותר ויותר כקול
מפא״י, ניהל משך יום הששי מלחמת־עצבים חסרת־בושה,
מתוך נסיון גלוי לזרוע פרוד ואי־אימון בין הנהגים.
לבסוף נשברה התנגדות בעלי המוניות בתל־אביב
באמצע יום המאבק. הכניעה לא הספיקה להפריע להפגנות
שנערכו בבוקר, אולם היא נטלה את העוקץ מן
ההפגנות של אחר־ד,צהרים. הכניעה עצמה היתד, אפשרית
רק הודות לפאראדוקס נוסף בשרשרת המגוחכת: אחרי
שהשר הדתי הכריח את הנהגים לחלל את השבת, עודדה
אותם המשטרה לבצע מעשה בלתי חוקי נזמפורש —
לנסוע ביום שעוד היה לגביהם יום המנוחה החוקי.

אודאיה מ־נית וב־ת־מרזח
מחול השבת נפתח בריקוד כנעני. מרכז העברים
הצעירים קרא לאספת מחאה באולם תיאטרון מוגרבי, חל־

אביב. מאות צעירים ששמעו על הכנענים, בעיקר מפי
מתנגדיהם, מילאו את הספסלים. הם רצו לראות סוף
סוף מי הם הכנענים המפורסמים, לשמוע מה בפיהם.
לכנענים היה זה צריך להיות ערב גדול. אחרי עשר
שנות פעולה אלמונית תחת שמות שונים (העולם הזה
)766 הופיעו זו הפעם הראשונה באספה פומבית בתל-
אביב. אולם באולם חיכה לד,ם ההפתעה של העונה: זו
הפעם הראשונה בחיי כל הנוכחים באולם יצאו הדתיים
להתקפה ומנעו בכוח הזרוע קיומה של אספה.
כמה ימים לפני האספה קרא הצופה :״מן הראוי
שהנוער הדתי לכל זרמיו, המונה אלפים ורבבות, יודיע
באופן חד־משמעי לבריונים הטמאים שהציבור הדתי ידע
להתגונן כראוי ולצורך הסבר הוסיף :״קבוצה זו
מטפחת פולחן האלילות והזימה כי ״תחילתה בחוג
מצומצם, שהיה מתכנס בחדרי־חדרים לטכסים של אורגיות
מיניות לאלילה עשתורת.״
הנוער הדתי, על כל זרמיו, אמנם לא הופיע ברבבותיו
כדי לחזות באורגיה המינית המובטחת, אולם כמה
מאות בני עקיבא חובשי ברטים, כיפות ומגבעות, הספיקו
כדי להפוך את אולם מוגרבי למשהו שדמה לבית־מרזח.
הדתיים מלאו את המעברים, התחילו לשחק בכדור,
לצעוק ולצווח. אהרן אמיר ועוזי אורנן, דוברי
הכנענים על הבמה, היו חסרי־ישע נגד השתוללות זו,
מאחר שלא היו באולם די אנשים מאורגנים כדי להתגייס
להגנה. קהל הצופים שמר על נייטרליות קפדנית.
העובדה שהכנענים ספגו תבוסה כה מוחצת דווקא
מידי הנוער חובש הכיפות שאינו נחשב בדרך כלל כבעל
שרירים מצטיינים, מבלי שהדבר יגיע אפילו למהלומות,
לא הוסיפה פרסטיז׳ה לכנענים בני הג׳מאעה. אולם
אהרן אמיר לא התיאש. אמר הוא :״הוכחנו לפחות דבר
אחד — הדתיים לא יהססו מפני שום מעשי אלימות כדי
לסתום את פי הציבור הבלתי דתי ממדינה ״ 1

״כנ!ם יה של מחממי כ 0א!ת«...
המאורע האופייני ביותר לשבת זו נערך למחרת
היום.
משך השבוע שקדם לו נערך ויכוח כמעט פומבי
על הצורך בהפגנת נוער שתהיה שונה מכל ההפגנות.
הרעיון המרכזי היה לא להיגרר שוב אחרי אחת המפלגות
או הארגונים, אלא לגייס את הנוער למחאה ספונטאנית
באמת, בסגנונו שלו.
שותפים לרעיון היו צעירים כמעט מכל החוגים, ביניהם
אנשי מפא״י התופשים עמדה במפלגתם. כמעט
כל הסופרים הצעירים תרמו את תרומתם לאוצר הרעיונות.
מפקד פלמ״ח ידוע הציע לצאת להפגנה בבגדי־ים,
להפגין צורה זו את רצון הנוער בנופש בלתי
כבול. מישהו אחר הציע לשיר שירים דתיים, ביניהם
שירים בעלי אופי מפוקפק על רבנים ורבניות, שקנו להם
אחיזה בצבא. חיים חפר, פזמונאי הצ׳יזבטרון, תרם את
הסמל: אות שי״ן מרובעת מן הסוג המצוייר על זגוגיות
המכוניות, כשהיא מחוקה בשני קווים מצטלבים. עשרות
הצעות נידונו ונפסלו, אך דבר אחד היה מנוי וגמור
עם הכל: תהיה זאת הפגנה ראשונה במינה, בעלת סגנון

שעשרת אלפי צעירים התרחצו בשפת הים
הנסיון הספונטאני נ שעה
אירגן ״ועד הנוער למלחמה בטרור הדתי,״ נוף בלתי־מפלגתי ׳שהוקם למטרה זו,
הפגנה ספונטאנית. בעזרת רמקול חזק שנישא על שכמם של ארבעה בחורים
אתלטיים שידרו את דבריהם לאלפים, קראו להם להצטרף להפגנה. בתמונה :
אורי אבנרי משדר תוך כדי• הליכה. העתונים הדביקו להפגנת תו ״כנעני.״

המשטרה אינה מתערבת: מכוניות של המשמרה הניי־דת
המתינו לאורך מסלול ההפגנה להוראות אולם לא הפריעה׳
למהלכה. הרמקול עודד את השוטרים להצטרף להפגנת הנוער.

קריאה לחיילים :
הפגנת הניער הבלתי־מפלגתית
שיצאה משפת
הים הגיעה לשיאה על
מדרגות קולנוע מוגרבי,
שם ננעלה ע״י ירוחם
כהן, מי שהיה שלישו
של יגאל אלון בפלמ״ח
(משמאל, חובש מגבעת).
לפני הסיום הזהירו הדוברים
את.הממשלה כי
סבלנותו של הנוער פוקעת
.״מעולם לא דרשנו
לגזוז את הזקנים ואת
הפיאות של הדתיים או
להכריח אותם לנסוע בשבת
בקרייזלר שלהם,״
צעק אחד הנואמים ,״אנו
לא נסבול כי הם יטילו
חוקים מלפני 3000 שנה
קרא : אחר עלינו.״
״היום סוגרים לנו את
התחבורה. מחר יפסיקו
לנו את החשמל והמים
בשבת, ומחרתיים יגידו
לנו מת־ לעשן ומתי לירוק!״
סיים בקול מלהיב.

בחוצ1ת

התקפה ד תי ת:

בפעם הראשונה בדור
זה יצאו הדתיים
להתקפה כדי למנוע
בכוח הזרוע את
זכות הדיבור ממת־נגדיהם.
כשכינס מרכז
העברים הצעירים
(״הכנענים״) אסיפת־מחאה
גדולה באולם
תיאטרון מיגרבי, תל
אביב, באו מלבד
חמש מאות סקרנים
גם כשלוש מאות
צעירים דתיים. חובשי
כיפות (מימי^),
ברובם חברי ארגון
הנוער הרתי בגי־עקיבא
שפוצצו את
האסיפה. משמאל :
שלושת הדוברים ההמורה
כנעניים

עוזי אורנן (עומד),
בועז עברון והמשורר
אהרון אמיר. האסיפה
נפסקה באמצע.

העיר
חדש לחלוטין.
בהתאם לפתגם שמוטב למוחמד לגשת אל ההר,
במקום לחכות שההר יגש למוחמד, פתחו מארגני ההפגנה
(שכינו את עצמם ועד הנוער למלחמה בטירור הדתי) במבצע
במקום שם מרוכז הנוער בשבת בבוקר: שפת
ימה של תל־אביב.
בשעה 11 בדיוק הופיע על הדשא של ככר לונדון,
מול קפה פילץ, נייד רמקול חזק, ולידו השלט של השי״ן
המחוקה. ירוחם כהן, ימי שהיה שלישו של האלוף יגאל
אלון ואחת הדמויות המרכזיות בפעולות הערביות של
הפלמ״ח, קרא לקהל האלפים להתקרב. אותם שנענו לקריאה
זו שמעו כמה הרצאות קצרות בסגנון שטרם שמעו.
דוגמתו זה ארבע שנים.
״חברים ! לא שפכנו אזן דמנו בשדות הקרב כדי
להקים בארצנו את מדינת פינקסטאן קרא הדובר הצעיר,
שהמגבת המסורתית של המתרחצים היתה תלויה
על צוארו• ״אנו הקמנו את המדינה הזאת בדמנו, ואנו
נקבע את חוקיה ! לא ניתן לכנופיה של פקידונים מחממי
כסאות לשחק בנו כמו בג׳ולים ! חברינו לא ישבו בלטרון
וברפיח׳ באריטריה ובעכו כדי להקים מדינה
שהיא בית־סוהר אחד גדול ! ״
״אנס מקבל 14 שנות מאסר בעד מעשה אונם אחד!״
קרא דובר שני ,״אתכם אונסים מדי יום ביומו ! מה אתם
שותקים ז״

״מלחמת שיחדור שנייה!״

ההפגנה שנבלעה: חמשת אלפים איש הצטופפו בכניסה
לרחוב ברנר נדי להאזין לדברי מפ״ס, ששודרו נזגזוזטרת מועדון
המפלגה. אותה שעה הסתדרה ברחוב תהלוכת הסיסמות שהוכנו
ע״י מפ״ם כדי לשים את הדתיים לצחוק (למעלה) .אולם גורלה
של ההפגנה היה בלתי־צפוי מראש: חברת הכנסת הקומוניסטית
אסתר וילנסקה, שקראה לאסיפה נפרדת, הופיעה לפתע במכונית
רמקול בין קהל מאזיני מפ״ס, רתמה אות! להפגנה קומוניסטית.
חברי מפ״ם פרשר מן התהלוכה, שלבשה אופי מפלגתי מובהק.
להפגנה נשאה סיסמאות קומוניסטיות נגד המלחמה ונגד בסיסים
אטומיים בישראל. השתתפו בה כמה מאות מפגינים מאורגנים.

כשגדל הקהל יצא הרמקול לדרכו, נישא על גבם
של ארבעה בחורים אתלטיים, כשהדוברים נואמים.תוך
כדי הליכה ונעצרים כל כמה מאות מטרים. בצורה זו
שמעו את הדברים כעשרת אלפים צעירים בשפת־הים.
כשהתקרבה ההפגנה למוגרבי התהדקה סביבה טבעת
של מכוניות משטרה שחיכו כנראה להוראות אלחוטיות.
!;על מדרגות הקולנוע נמשכו הנאומים, כשנושאי הרמקול
מתחלפים מדי פעם ״אנו מזהירים את הממשלה —
סבלנות הנוער העברי פוקעת ! במלחמת שחרור אחת
:בשנו את המדינה. אם יש צורך, נצא למלחמת שחרור שנייה
כדי לשנות את פרצופה !״ כשנסתיימו הדברים פורק
הרמקול לחלקיו ונעלם במהירות, עוד לפני שהמשטרה
קיבלה הוראה סופית אם להחרים אותו ואם לאו.
המיבצע כולו לא הצטיין בריבוי משתתפיו, או
בהכנה אירגונית. לא עמדה מאחוריו מפלגה המסוגלת
לגייס מראש אלפי חברים. אולם דווקא בכך היה כוחה :
היתר, זאת הפעם הראשונה בארבע שנים שהנוער יצא
באמת לפעולה ספונטאנית ועצמאית לחלוטין. מי ששמע
את דברי ההפגנה לא יכול היה לפקפק באופיר : ,היו אלה
האנשים והיה זה הסגנון של ימי כובע־הגרב.
המפלגות המקצועיות הרגישו מיד בסכנה. הגבתם
היתד, הגיונית. כל עיתוני המפלגות משני עברי המית־רסים,
עשו יד אחת להמעיט את דמות ההפגנה, אף כי
לא יכלו להתעלם ממנה. הבוקר מסר את הידיעה הכוזבת
שהרמקול שידר מעל גבי ג׳יפ ונאם נגד הכנענים, חרות
התעכב על מלבושי הדוברים, ואילו דבר המציא הפגנה
דמיונית בבכר דיזנגוף כדי ללעוג לה. מעריב שפיתח
לאחרונה מסע אנטי־כנעני הדביק לה את תו הכנעניות.

עסקינו 3ר\י ל

הרמקול הנייד Jהעמסתי הרמקול על שכם המפגינים איפשרה
ניידות בלתי־רגילה בהפגנת הנוער של הבוקר: קולו הגיע אל
המתרחצים במים, צופף את לובשי בגדי־הים מתחת לפלגחז הת״א.

A V .W

V J V A V .S \ V J W

אחרי הצהרים חזרו העניינים למסלולם המקובל.
רשות הדיבור עברה למפלגות, אשר כל אחת מהן קישרה
את ענייני הדלק לסיסמות מפלגתה וסיעתה בכנסת.
לא היה עוד חשש להתקוממות הנוער.
ההפגנה הגדולה ביותר הוכנה על־ידי מם״* הרעיון
היה להצעיד בראש חמורים וגמלים, אולם הקיבוצים לא
העמידו לרשות ההפגנה את בהמותיהם, מחשש פן תוח־רמנה,
וחמימשל הצבאי מנע בהצלחה הסתננות של בהמות
מן המשולש.
כשהחל דובר מפ״ם בשידור ברמקול, מגזוזטרת
מועדון המפלגה ברחוב ברנר, הקשיבו לדבריו כ־5000
איש. ואז קרה דבר סנסאציוני. לפתע צצו בהמון מכונית
רמקול וכמה זוגות נושאי סיסמות. היו אלה אנשי
מק״י. חברת הכנסת אסתר וילנסקה ניצלה הפסקת נופש
קצרה של דובר מפ״ם, פתחה בנאום משלה. הקהל הגדול
שכח את מפ״ם ואת הפגנתה׳ •התלכד סביב למכונה של
מק״י. כשיצאה ההפגנה היתר, קומוניסטית טהורה, כשבראשה
צועדים שני חמורים רתומים לעגלה (ראה שער)
והשיא שלה סיסמה שאמרה: במקום להוציא את כספנו
על בסיסים אטומיים אמריקאים, ספקו תחבורה להמונים!
הקהל שלא הצטרף להפגנה הקומוניסטית נשאר באפם
מעשה מתחת לרמקול המפמ״י, שהוסיף לשדר נאום
מפלגתי. אף כי על הקריאה להפגנה הופיעה חתימה של
״ועד ציבורי״ ,לא שותף בה איש מלבד אנשי המפלגה.
הסיום הקומי סופק לעניין בצורה משעשעת. אחר
שהקומוניסטים השתלטו על התהלוכה (וסיסמות מפ״ם
הוצאו מתוכה ונגנזו) ,נעל חגי כץ, איש מפ״ם, את האספה
בשירת התקוה. אולם אחרי ששר את השורה הראשונה
לתוך הרמקול נוכח לרוב אימתו לדעת שהקהל
הגדול לא הצטרף לשירה נשאר עומד בדומיה, אך הוא
לא היה יכול להפסיק את השיר באמצע. כץ האומלל,
שאינו זמר לפי מקצועו, נאלץ לשיר את השיר סולו,
לפני קהל של כמה אלפים.

V W W W W W W W W W JW W W W W W W W V M W W V S * W

/W W W V W W W W JV %

במדינה
(המשן מעמוד )7

לעשות בעזרת המשטרה, הוא לחפש את
חתיכות הזהב, שנמכרו לפי עדותו של וייג־ברגר
ב־ 160ל״י•

אסומת
הא לא היתה מטורפת
יום אחד בשבוע שעבר, שער, קלה אחר
שבני כתתו הניחו את הילקוטים על שולחנות
הכתיבה, הקשיבו לשעור החשבון מפי המורה,
קפץ דוב׳לה שטרן בן השבע, ממטתו,
הודיע לאמו שכאב השניים חלף, שהוא רוצה
לרדת לחצר לשחק .״לא ברחוב,״ צעקה אמו
בהזהירה אותו מפני רחוב יהודה הלוי, תל־אביב,
רב התנועה.
דוב׳לה שמע בקול אמו, לא יצא אל
הרחוב, נשאר בחצר. כעבור שעתיים עמד
מתחת למרפסת מטבח דירתם, צעק לאמו :
״תפתחי לי את הדלת, אני עולה הביתה.״
בהשאר דלת הדירה פתוחה משך עשר דקות
ודוב׳לה לא עלה הביתה, יצאה אמו אל המרפסת,
קראה לו. הוא לא ענה.
בהתרגשות ירדה האם מן הקומה השניה אל
החצר, ניגשה עד המקום בו עמד ילדה כאשר
קרא אליה לפתוח את הדלת. היא הרגישה
שרגליה מתחלקות. המקום מתחתה היה רך.
בור הביוב הישן והמלא היה פתוח. לפתע,
פרצה בצעקות איומות :״הצילו, הצילו !
דוב׳לה נפל לג׳ורה.״
״לחינם אתה יורד חלונות הבתים
הסמוכים נפתחו, שכנות הציצו, ברובן ירדו
אל החצר, הצטרפו אל כמה עשרות עוברים
ושבים שהתאספו בבהלה לצעקות האם.

שכנות אחדות ניסו להרגיע אותה, ללא הצלחה
רבה. היא המשיכה לצעוק ״הצילו ! ״
במורטה את שערותיה ובהבטיחה לנאספים
שילדה הקטן טובע בצואה.
שכנותיה הטילו ספק בסיפורה הרגיעו את
הנאספים וניסו להשקיטה בלעג בספרם שמאז
נפרדה האשד, מבעלה היא נעשתה עצבנית
וקולה הצעקני נשמע בסביבה לעתים קרובות
למדי.
רוב רובם של הנאספים נרגע, הגיב בזלזול
לצעקות הנואשות של האם שגברו מרגע
לרגע. בדרשה שמישהו יצלצל למכבי־אש
ולמגן דוד אדום, לא נענה איש. השכנות
ניסו להרגיעה :״דוב׳לה הלך לבקר את אביו,
ודאי יבוא תיכף.״ אך דבריהן רק הגבירו את
צעקותיה. טענה האם: לא ייתכן, הוא לא
אהב את אביו.
לבסוף רצה בעצמה להזעיק את מכבי־האש.
בשובה עמדה עדיין קבוצת נשים וגברים
ליד בור הביוב המלא, סרבה להאמין
למשמע אזניה. בעבור קצין משטרה במקום
התחננה לפניו האם, הבטיחה לו בצעקות שהיא
״בטוחה שדוב׳לה שוכב בבור.״ קצין המשטרה
לא חשב זמן רב, בתנועות קצרות
נפטר ממדי המשטרה נושאי שלושת כוכביו,
הוריד סולם אל הבור, אך בעומדו בתחתוניו
בתוך מי הצואה גברו שכנותיה של משפחת
שטרן על כוח החלטתו :״לחנם אתה יורד,״
צעקו לבור ,״היא מטורפת ועצבנית, זה הכל
שטויות.״ הקצין חזר בו, עלה מן הבור כשרגליו
שטופות צואה עד הברכיים.
בינתיים הגיעה מכונית מכבי־אש שהחלה
להריק את הבור, על אף טענות רוב הנאספים

ש״חבל על העבודה״ .משהורק חלק גדול ממי
הבור ואחד הכבאים ניסה למשש את תחתיתו
במוט עץ ארוך, הרצינו פניו. האם נשלחה מן
המקום, וכבאי׳ קשור במתניו ירד אל תחתית
הבור, העלה את גופתו הכחולה של דוב׳לה
שטרן כשעה וחצי לאחר שנפל.
אחר שנשימה מלאכותית לא הפעילה את
ריאותיו של הילד, ניסה רופא מגן דוד אדום
להשיב את רוחו בעזרת זריקה. תגובת החיים
היחידה לזריקה ועתה פרפור רגליים קצר.
דוב׳לה לא נשם יותר. השכנים התפזרו בראשים
מורכנים, לא הגיבו בשמעם הערה מפי
אחת הנשים :״לוא נתנו לקצין להיכנס לבור,
אולי היה נשאר בחיים.״
הברחה בתאי זע־דים 7ק־־\
הארגז שהורד מן תאניה והוכנס למחסן
המכס בנמל חיפה, עורר חשד. הוא היה
כמעט בגודל צריפון טרומי. פקיד המכס
קרא את תעודת המשלוח בקול רם. השולח :
מרסל דיופונט. המקבל: שמואל דויטש.
המשלוח 1 :רדיו 73 ,קופסות בשר כשר
לפסה.
״לא מתקבל על הדעת,״ הסיקו פקידי המכס
והחליטו :״צריך לפתוח את הארגז.״ אולם
כיצד עושים זאת, כאשר שבועיים לאחר
שהארגז הגיע, עדיין לא הופיע בעליו. גם
חברת הנסיעות פמרא, באמצעותה נשלח הארגז,
לא ידעה דבר נוסף לפרטים שצויינו
בתעודה. שבוע רדף שבוע והארגז המסתורי
נשאר דומם במכס, גזל מקום רב במחסן

בצל כובע הגרב

צעירים

בה כשעה שרבבות כני הנוער מתלבטים
כמציאת תובן לחייהם. קיימות פה ושם קבוצות
של צעירים שקבעו לעצמם מטרה חלוצית
ומגשימים מטרה זו בעקשנות. על אחת הקבוצות
האלה כותבת מרים שילה, כתבת העולם
הזה :

— אפילו בבתי־הקפה של תל־אביב המעיקה, אפשר לרקום
ולהגשים חלומות שבלב — אומר בודהא — .ואמנם,
שם למדו הסיירים להכיר זה את זה. כי תושבי שדה־בוקר
הנוכחיים, לא היוו בצבא חברה אחת, אף לא הכירו כולם
איש את רעהו. חיי צותא התחילו לקיים רק מיום ה־ 15 למאי
, 1952 הוא יום עלייתם על הקרקע. והם גאים על הישגם,
שהוא ההישג החשוב ביותר אצל כל גרעין מתנחלים. החברה
איתנה ומלוכדת והאנשים מותאמים היטב זה לזה. שהרי
מצב כלכלי גרוע אפשר לשפר תמיד, אך לחברה לא יהיה
מרפא לעולם׳,אם לא היתד, מוצקה מתחילתה.

תערובת הדם האינדיאני והאירי ניכרה בו, בג׳סי ההרפתקן,
משך כל עת שרותו בצה״ל. היה זה אחד משגעונו־תיו
הרגילים עת אמר לחבריו היהודים בשעת אחד הסיורים
בשטח עבדת שבנגב :
— חברה ! כאן חוה לגידול צאן — זה העניין!!!
הג׳מאעה פרצו בצחוק. גם ג׳סי צחק• והוא המשיך,
כיד הדמיון הטובה עליו :
— כמו אצלנו, במערב הפרוע יהיו כאן קאובויס
הרוכבים על סוסים לתפארת ודוהרים במרחבי הערבה, בבגדי
צבעונים וכובעים רחבי שוליים!
החווה לגידול צאן היתד, לבדיחת היום. וכל שנעשתה
תכופה יותר, כן היתד, מבדחת פחות. אותם בחורים־סיירים
היו, ונוף הסביבה המצודד קסם להם. תחילה רק השתעשעו
ברעיון ההיאחזות במקום. אך ימשך תקופת מלחמת השחרור
הספיקו להתאהב בנגב ולחשוב על ישוב של מגדלי צאן
במלוא הרצינות.
אם הבדוים — אמרי — שאינם קשורים לאדמה ומשתמשים
בשיטות אדמה שמקומן במוזיאום, אם הם הצליחו
לחיות על מרעה במשך אלפי השנים האחרונות — אנחנו
ודאי שנצליח !
בינתיים נסתיימה מלחמת השחרור. החיילים הפכו לאזרחים.
הם עיינו בתכניתם בכובד ראש ופרשוה לפני מוסדות
וגופים במדינה.
— שגעון פסקו המוסדות, שאליהם פנו הבחורים
בבקשת דיון בעניין.
1והם — בשלהם.

בב תי הקמה. חלומות ל ב
כאזרחים הצליחו להשיג משרות, שבתוקפן יכלו להמשיך
לסייר ולחקור את שטחי הנגב. שלוש שנים תמימות
המשיכו בחקירות. בעקשנות, בדקו את כמות המשקעים
ואת כמות מי המעיינות ואת הקרקע; ערכו חישובים על גבי
חישובים עד שהוכיחו למוסדות, שחור על גבי לבן, כי התכנית
היא בת בצוע.
ג׳סי המשיך להשתולל, ערך לעצמו פרסומת בעתונות
הארץ. דיבר גבוהה־גבוהה, פנה לעבר־הירדן ברעיון להקים
שם את החוד : ,ולפי מיטב.השמועות, יושב הוא כעת באחד
מבתי־הכלא הירדניים ומפתח שם את דמיונו הקאובואי.
ואילו החברה המשיכו בעבודת נמלים שקטה וצנועה.
״בודהא״ ,ששמו החילוני הוא יעקב עורב ודמותו הפכה
כמעט לאגדה לתושבי הסביבה, וחגי, שהוא אחי אהוד
אבריאל׳ הפלמחאי המנהל את משרד האוצר — לקחו את
העניין בידיים. במקביל לחלק המשקי ארגנו את החלק החברותי
של התכנית. היה צורך־ לאסוף את סיירי הנגב,
להעלות על הפרק את בעיית. ההצטרפות, לעצב את הצורה
החברתית וליצור גרעין התיישבותי,

הדחוס.
יום אחד הצליחה המשטרה לגלות את עקבותיו
של שמואל דויטש, שישב בבית קפה
תל־אביבי וניהל שיחה ערה בשפה הצרפתית
עם מרסל דיופונט.
למחרת נפתח הארגז בנמל חיפה, בנוכחות
השולח והמקבל. מן הארגז הוצא רדיו־פטפון,
נמנו 73 קופסות בשר. שאל קצין
המשטרה המשתאה :״למה לא באת לקבל
את הארגז משך כל הזמן?״ דויטש שתק,
שלח מבט הרגעה אל דיופונט שהחל לאבד
את קור־רוחו. התגובה עוררה חשד. מה פשר
השתיקה המסתורית? התשובה ניתנה חיש
מהר. כאשר פורקו 12 קורות הארגז הארוכות,
נתגלו בחלקן התחתון תאים זעירים,
בגודל אגוז, שנוקבו בדיקנות על־ידי מקדח.
מתוך התאים הזעירים נאספו שבעה ק״ג
אבני־חן סיינטטיות ואבזמי רבידים, שהיו
עטופים צמר גפן וטבולים בקמח.
ש 1ק ל תי מ ני ם. אחד השוטרים רשם את
תגובתו של שמואל דויטש ביומנו :״כל
הכבוד למשטרת ישראל, אבל משרד המסחר...
ביקשתי מהם רשיון, לא קבלתי, אמרתי להם
שאני אביא את רכושי מפאריס בדרך שחורה.״
אחר מגלה דו״ח השוטר פרק בתורת
המסחר :״בחרתי להעביר את רכושי בצורת
אבני־חן, מפני שהם שוק מצויץ לתימנים.״
כאשר הובא דויטש לחקירה במטה המשטרה,
נדהם לשמע הקראת פליטות פיו שנרשמו
בדו״ח. אמר שמואל דויטש בן ה־45
ואב למשפחה, אשר עלה לארץ לפני כשנה
מאירופה :״אני הברחתי י אני בכלל לא
ידעתי מה שיש בארגז.״

יורדים לנגב

בצר־מריפוגים, חדר• הגוהיות
שדה־בוקר נמצאת דרומית לבאר־שבע, במרחק של כ־60
קילומטר של נסיעה במכונית. עד ביר־רחמה (בארה של
תל־ירוחם, המשמשת לעת עתה גם כבארה של שדה־בוקר)
נוטעים על גבי כביש סלול. מכאן והלאה — הכביש עדיין
בשלב של סלילה. עתיד ככיש זה להיות הכביש החדש
לאילת, לכשיסתיים בעזרת השם והתקציב׳ כיוונו הוא ואדי
רמאן ומטרתו: קיצור ניכר של הדרך לאילת.
לכאורה נראית הנקודה כזעיר־אנפין של ישוב: אוהל,
אוד,לון, שני צריפונים ושני צריפריפונים. האוהל הוא חדר
הבנים ; האוד,לון — חדר האוכל, הבנוא כדוגמת חדר־אוכל
של מחנה; שוחה שנחפרה עבור הרגליים סביב ה״שולחן״
המבדילה אותו מן ה״ספסלים״ ; שני הצריפונים — חדר
הבנות והמטבח; הצריפריפונים — חדרי הנוחיות.
בהגיעי למקום מצאתי בקושי, אחרי בילוש והצצות בכל
פינה, נפש חיה אחת: בחורה במטבח. הסתכלות מעמיקה
יותר, גילתה שני בחורים ליד ערימה של קורות, הונים על
עבודתם: מניחים הם יסוד לבניית שלושה צריפים.
— כרגע אנחנו שבעה איש במקום — מתנצלת הבחורה
— מספרנו הוא חמישה־עשר — מוסיפה היא בגאווה —
—כולל שש בנות אם לקחת בחשבון שלפני שלושה חודשים
היתד, רק בחורה אחת, הרי זוהי התקדמות יוצאת מהכלל !
הנה שניים חוזרים מעבודתם בשדה. אדמה יש לנו למכביר—
כל השטחים הרדומים שמסביב — לנו הם. כבר זרענו הרבה
למרעה ובסוף הקיץ נקבל את עדר הכבשים הראשון.

לא קיבוץ. דא מו שב ודא בטיח
בריאליזם החמור שלהם, חישבו החברה מראש כל פרט
קטן בקפדנות מדוקדקת,
— אנו בוחלים בתמיכות, ולשם כך עלינו לקיים את
עצמנו. כרגע דרוש כסף, לכן עובדת מחצית האנשים בעבודת
חוץ. אפילו המכונית האחת והיחידה אשר לנו משמשת
לעבודת חוץ. לפי החישוב, דונם אדמה לנפש דיו לספק
את צרכי מחייתנו• למאכל נגדל ירקות, עופות ועזים.
עד שנתבסם מבחינה משקית, חיים אנו חיי קומונה-
אחר כך נחלק את הרווחים ונהיה לקואופרטיב. לא הגדרנו
את עצמנו לשום צורה — לא קיבוץ ולא מושב ולא בטיח.
לכן אין אנו שייכים לאיש, אין אנו תלויים באיש, הננו
חפשיים לעשות ככל העולה על רוחנו. נוסף על כך, אחדים
מאתו תופשים עמדות חשובות במשרדי הממשלה, או מקורבים
לאנשים בעלי עמדות מפתח, לכן הכל מתחשבים בנו.

גם את המשק מנסים אנו לארגן בצורה מקורית: הפטנטים
הם לחם חוקנו. אלה נועדו לשם חסכון יעיל. דוגמה :
גנרטור העובד בעזרת טחנת־רוח הוא זול מגנרטור רגיל,
והרוח, כידוע, מצויה בנגב בשפע. תראו איך נשנה כאן את
הנוף ! יהיה כאן יצור אשר כמטר רוחבו, שלושה מטר גובהו
ובקצהו — שלוחות שלוחות של כנפיים, חגות עם הרוח.

בצהר 1העמסת , 13M
מיוחדת ממינה היא הטכניקה של קבלת חברים חדשים.
כנראה חושב נוער הזהב בארץ, שישיבה בנגב פירושה
דהירה בג׳יפים על פני המרחבים וגידול צאן פירושו זלילת
בשר ללא צנע. אחרת לא היו נוהרים כזבובים לשדה־בוקר,
לנסות להצטרף למתנחלים. ואילו בני שדה־בוקר מראים
לשכאלה מייד את נחת זרועם.
ראשית חכמה, כאשר בא זר ומבקש להצטרף, אין מכבדים
אותו במאום ; למען ידעי כי אין הם מפנקים, כשם שאינם
מפונקים. במקום זה לוקחים אותם ישר ...לעבודה.
ומעשה בשניים שבאו ונשבעו בכל האידיאליזם והאהבה
לנגב, שהם מוכנים לכל.
— לכל? — נתכבדו בליגלוג ׳.והחברה קרצו זה לזה:
עושים רושם של פטפטנים עלובים. נראה אותם בעבודה !
לקחו אותם להעמיס אבנים —ודוקא בצהרי היום, והימים
ימי שרב. וסופת חול משתוללת. הוגשו להם האבנים הכבדות
ביותר.
— זה קצת קשה לנו — הסבירו במאור פנים.
*— קשה? — עכשיו נתכבדו בלגלוג מר שבעתיים— .
ומה? קל בנגב? אם תצטרפו אלינו, תשברו כך את הגב
והידיים, יום יום.
והסוף ך הם ברחו כמו שפנים.
— כך אנו עושים עם כולם — מסבירים הג׳מאעה —
ומעמידים אותם דוקא מול הקשיחות וד,אפרורית שבחיינו
היומיו׳מיים. ולכן מצליחים אנו לברור רק את הטובים.

הה״ שווי זהב
לא סמכתי על בטחונם העצמי של בני שדה־בוקר והחלטתי
לבדוק, מי הם האחרונים, שהצטרפו אליהם מן החוץ.
נודע לי כי לאחרונה התקבל אחד ממכרי. פגשתיו למחרת
היום, מחייך לעומתו ברחובות תל־אביב.
— עדיין כאן? — שאלתי.
— מחר יורד לנגב — השיב. חסל סדר ״הצפון״ .מקומי
לא יכירני כאן. משתגע מגעגועים לנגב.
מאז ומתמיד היה הוא חיית נגב, בו נלחם ובו הסתובב
!מאז מלחמת השחרור. כאחרים שכמותו, עברה עליו תקופה
קשה של היי נע ונד, על כל הסבל הכרוך בהם• ודיה היתד,
שהות של יומיים, שלושה בתל־אביב של אחרי המלחמה׳
כדי להעכיר את רוחו ולחזור לנגב ולסבול.
— אבל שם נהדר והחיים האלה שווים זהב — מסביר
היא — .והחברה של שדה־בוקר הבינו לרוחי וקיבלו אותי.
העכידוני כמו חמור, עד שהחליטו כי מהווה אני השקעה

כדאית.י
— ימח שמם — הוסיף כברכת פרידה — הם חברה
נהדרים.

.העולם הזה״ 767

השריפה הגדול ה

מכבי האש סודצים אל הלהבות כעזרת גרזנים.
שריפות אוד׳ סמרטוט סבוג־שמן
כמה עשרות עולים חדשים קפצו ממיטות
חמות, רצו באישון לילד״ כולם בכיוון אחד :
מחסני הסוכנות בנמל יפו. שם ניסו להתפרץ
אך הורחקו על־ידי משמר שוטרים,
נשענו ביאוש על קירות בתים סמוכים. מהם
נעצו עינים יוצאות מחורים, בים של להבות.
לעיניהם, עלתה באש שארית רכושם.
בהבחין אחד השוטרים בלשון אש שבקעה
ממחסן השקם המרכזי בו רוכזו כמויות ענק
של מצרכי מזון בין מאות שקי סוכר שנועדו
לחלוקה למשפחות חיילי צה״ל, ניסה להזעיק
את מכבי־האש. אך מעשה שטן, קו הטלפון
היה מנותק. לבסוף, באיחור־מה, עלו עשרים
כבאים שחיכו בתחנת תל־אביב לשחר לאורו
היה עליהם לצאת לטיול למטולה, על שבע
מכוניות כיבוי.
ארבע מכוניות נוספות הוזעקו מתחנות
איזוריות אחרות, הצטרפו לתל־אביב ויצאו

״העולם הזה״ 767

המחסן הארצי של של,״ם הצמוד למחסני הסוכגות, למחרת הדליקה הגדולה.

לנמל בשיירת כיבוי ענקית. לתריסר מלא חסרה
מכונית אחת. הסיבה, אותה גינו כבאי
תל־אביב: תחנת חולון לא הגיבה לטרטור
הטלפוני הממושך.
האמריקאים ברי־המזל. בהגיע הכבאים
לרציף הנמל, כוסו השמיים בלהבות
ואדים כבדים העלו מסכות גז על פניהם.
נחלי סוכר חרוך זרמו, התמזגו עם שטיחים
פרסיים ויריעות־משי אחוזות אש. תזמורת
בת אלפי בקבוקי בירה מתבקעים. עוררה
את רוב תושבי הסביבה שמיהרו להגיף תריסי
דירות י אותן הציף עשן מחניק.
למחרת התחרו שני עיתוני ערב בכותרות
ראשיות לשיא עדכאני חדש בדליקות. ניצח
ידיעות אחרונות שעלה בחצי מיליון לירות
על מעריב שהעריך את הנזק במיליון אחד
בלבד. אך, מפקד הכבאים שגילה בידיעות
אחרונות פסקה הקובעת שהצבא הג־ע למקום
לפני הכבאים, הבטיח ל״הגיב חריפות על
סילוף האמת.,,
סיפר הכבאי שזכה בתמיכת כל חבריו
התשושים, אחר 40 שעות כיבוי: מכונית

שיטור צבאית שנמצאה במקום בהגיע הכבאים,
נשלחה להבהיל את הצבא, שהצטרף
למבצע הכיבוי באיחור ניכר.
.אנשי השגרירות האמריקאית מיהרו
לשדה הדליקה׳ בנטשם נשפייה בבית השגרירות
בתל־בנימין, רמת גן. שם הבחין אחד
האורחים בלהבות שנצנצו למרחוק. בהגיעם
למקום נשארו שלווים. מחסן השגרירות הנמצא
בסמוך למחסני הסוכנות, לא נפגע כלל,
הזכיר בכך אסון דומה שאירע לסוכנות חס־רת־המזל,
בהשחית מבול החורף האחרון כמויות
ענק של מצרכים שעה שהמחסן האמריקאי
בר המזל נשאר שלם.
אנשי אגף החקירות בנפח הדרומית של
משטרת יפו, חידדו את חוש הגישוש, הבטיחו
לחקור אפשרות של הצתה זדונית, אשר לכמה
גורמים, הבקיאים בסדרי האחסנה הסובנו־תיים,
לא נראתה דמיונית מדי. אחר מספר
ימי חקירת־בזק העלתה המשטרה מסקנה שונה,
לפיה ׳מקור הדליקה הודאי היה במחסני
הסוכנות דוקא, לא בשק״ם. עובדה זו לא
הרגיעה את עולי פרם, שנשארו חסרי-כל.

אולם מסקנתה השנייה של המשטרה, שכמעט
קרוב לודאי שלא היתה הצתה זדונית (מאחר
שלא היתד, אפשרות טכנית לבצע גניבות
גדולות במקום זה בזמן האחרון) ביטלה זמנית
האשמה נוספת נגד פקידי הסוכנות.
יותר מתונים היו הכבאים עצמם, בגלותם
כמה עשרות ק״ג של חשיש ואופיום, בין
מאות גווילים של ספרי תורה עתיקים שהובאו׳
על־ידי העולים. הסביר אחד הכבאים :
אם היה חשיש . ,אפשר שהיה גם סמרטוט
ספוג שמן, אשר בתנאים מסוימים עלול להתלקח
בהצתה עצמית.
האדץ בפעולות הבנק ליצוא ישתתפו גם נציגי
האוצר ונציגי משרד המסחר והתעשיה,
כדי לאפשר טיפול מהיר ומוסמך בבקשות
להלויות (הארץ)
ד״ר ח. חנני, ירושלים
למלא טופס בשלושה העתקיס, בבקשה.

ספורט
אחר הצהרים שחתה אסתר
באופן חוקי 200 מטר חזה
בזמן 3:29 דקות, קבעה בכך
שיא ארצי חדש.
עתה היה ״ברור לכל״ שאסתר
תצורף מיד לרשימה.
אך השיא נשבר מאוחר מדי,
הרשימה כבר היתד, סגורה
וארבעה ימים לאחר מכן
המריא החלק השני והאחרון
של המשתתפים הישראלים
לאול״מפיידה׳ כשאסתר ויס־ליצר
בת ה־ 17 ממשיכה לשחות
בברכת הפועל הקטנה
שבהדר הכרמל, חיפה.
אגרוף האלוד ד א
החדק מעמד

אסתר ויסליצר, שחייני ת
מייצוע אולי׳מפי, לבריכה קטנה
שחיה השיא לא נשבר בו מן!
התוצאות הטובות שהשיגה אסתר ויסלי־צר
(הפועל חיפה) בתמידות ב־ 100 מטר חזה
וב־ 200 מטר חזה, עוררו בה תקוות רבות
להשתתפות באולימפיידת הלסינקי.
בתחלת העונה כשפורסמה הרשימה המשוערת
הראשונה של מייצגי ישראל באולינד
סיידה ולא נזכרו בה שחיינים׳ אוכזבה אסתר
ויסליצר, אף־על־פי־כן המשיכה באמו־ניה.
לפני
שבועיים פורסם שלמשלחת הספורטאית
יצורף גם השחיין נחום (נחצ׳ה) בור
(ברית־טכבים־עתיד) .כששמעה אסתר על כך
אמרה :״אם שחיין ייצג את ישראל מגיע גם
לשחיינית לייצג.״
מאמניה סברו כמותה, החליטו להזכיר למרכיבי
המשלחת על קיומה של אסתר וים־
ליצר. לשם כך הזמינו שופטים וביום ששי

בסיום משונה וסנסציוני
לדו־קרב אלופים שנערך בחום
קטלני של ! 40 מעלות ב־25
ליוני החם ביותר בתולדות
ניו־יורק ושהכניס כחצי מיליון
דולאר מכיסי 48 אלף
צופים כרע תחתיו שוגר ריי
רובינסון בפינתו ולא היה
יכול לצאת לסיבוב בו עמד
לנצח את ג׳ואי מקסים ולזכות
בכך באליפות עולם שלישית.
שוגר
ריי לא היה יכול
להתגבר על חום הכבשן ועל
תשעה הק״ג שאלוף המשקל
הקל היה כבד ממנו. כל שהיה
עליו לעשות היה להחזיק מעמד.
אך אלוף חמשקל הבינוני׳
שלחם משך כל 13 הסבוכים
במחצו ובגברו על מקסים העקשני
וחסר־הצבע איבד את
כוחותיו על ידי כך שהעמיס על עצמו את
כל מעמסת הלחימה בלילה הבוער והמצלה.
נוקאוט ראשון. הנוקאוט ארע בסבוב
ה־ 14 שעה שהפעמון צלצל והרופא ועוזריו
עוד עבדו על המתאגרף הקל יותר שכוחותיו
אפסו. היה זה הנוקאוט הראשון שבו הוכה
אי-פעם רובינסון נמסך 137 קרבות מקצועיים
מד,ם הפסיד רק שניים•
רובינסון לא היה ד,קרבן היחיד של חום
התנור באיצטד ינקי הניו־יורקי. לראשונה
בתולדות קרבות אליפות האגרוף נתחסל גם
השופט. רובי גולדשטין, השופט, גילה
אפיסת כוחות בסבוב העשירי והוצא מזירת
העינויים בה נצלה מלבד בחום גם תחת
אורם השורף של 38,500ד,וואטים של הזרקורים•
77נ
ג ד .86 היתד, זו מכה מוחצת־לבכות
לתקוותיו של הניו־יורקי בן ד,־31
שהוכרז משך זמן כה רב במשובח המתאגרפים.
הוא לא צעד כדרוש ולא החעק מעמד
נגד משקלו של הכבד ממנו. מקסים עשה
מעט מאד בקרב, אבל כוחו, ההתאבקות והד

הכאה בחיבוקים הבלתי פוסקים סייעו להחליש
את המתקיף המפורסם בי אחרי הכל
שקל רובינסון, הנשאר עדיין אלוף עולם
במשקל קל רק 77ק״ג בד,שואה ל־ 86 של
מקסים.
מלחי־הרחה. בסיבוב ד,־ ,11 אחרי עשרה
סיבובים שבשרו את האליפות לרובינ־פון,
החל מתקשה בעמידה על רגליו. אך
למרות שקבל ימנית איומה על ראשו לפני
סיום הסיבוב הצליח להגיע לפינתו. הוא גם
ניצח בסיבוב ד,־ 12 בו הדהים את מקסים
במגל משבר, אולם הוא קיבל מגלים מספר
במקומות הנכונים ובהגיעו לפינתו נפל על
שרפרפו אין־אונים עד שעוזריו נאלצו להגיש
לו מלחי־הרחה.
בסיבוב ה־ 13 יצא רובינסון מפינתו בלאט,
ניסה לנוח קודם־ל^ ,אולם שוב לא רק.־
על רגליים קפיציות, שוב לא היה רובינסון
קל־ד,רגלי המסנוור ביפי־קרבו. רגליו היו כעופרת,
הוא נסוג והשתמט. מקסים תחב את
ראשו מבעד לחבלים והיכה בו במגל. רו־בינסון
הגיב, מתוך יאוש, בימנית ארוכה
שלא הגיעה למטרתה.
על הקרשים. נסיון שני של שוגר לפגוע
במקסים בימנית נכשל במידה כזאת שנפל
על פניו, הפעם הראשונה שאחד האלופים
היה על הקרשים משך הקרב. נפילה
זו בזבזה את שארית כוחו של רובינסון.
כאשר קם, החליף ימניות קשוח ומקסים
הגיב באחת־שתיים ששלחה אח רובינסון מתגלגל
בצורה מטורפת לאורך החבלים, לא
כל כך מעוצם המכה כמחוסר כוחות מוחלט.
ואז צלצל הפעמון.
עוזריו של שוגר ריי התפרצו מהפינה,
הרימו אותו ונשאו אותו לשרפרף. רופא הזירה,
ד״ר אלכסנדר שיף, החליט שרובינסון
אין־אונים לחלוטין. הוא עשה כל שביכלתו
של אנוש לעשות באותה זירת עינויים לוהטת.
בצלצל
הפעמון לסיבוב י,־ 14 התפרץ מקסים
למרכז הזירה בראותו שרובינסון אינו
יוצא מפינתו. היתר, זאת הפעולה העירנית
ביותר שמקסים גילה משך כל הקרב. הוא
החזיק מעמד. שוגר ריי לא החזיק.
טניס משקאות קרים ומכות מוחצות
200 איש התעלפו בחום, הרב 18,800 .הצופים
האחרים המשיכו לתור בעיניהם אחר
הכדור הלבן שעשה את דרכו, מדי פעם,
!מעל לרשת מתוחה במרכזו של מגרש טניס
לונדוני בפרבר הדרומי וימבלדון.
ב־ 1877 נערכו משחקי וימבלדון הראשונים,
תחרויות טניס שזוכיהן הם אלופי העולם.
השבוע נתכנסו בוימבלדון 192 טני־סאים,
בשעור של שני טניסאים וטניסאית
אחת ( 128 גברים ו־ 64 גברות) ,על מנת
לתחר ביניהם במשחקי היחיד, הזוגות והזוגות
המעורבים.
כחמישית, ניצחו הירוקים. המאבק
העיקרי ניטש בין אוחזי המחבט האוסטרליים
לאמריקאים, טובי הטניסאים בעולם.
דוגמה לכך שימש המשחק המרתק

ביותר שנערך עד כה, בו נפגש זוג האמריקאים
מס , 1 .סאביט ( )25 ממילוי ( )34 עם
הזוג האוסטרלי המשובח רוזוואל והוד, בני
ד.־. 17
נצחונו הבטוח של הזוג האמריקאי נפל
קרבן לעקשנותם של האוסטרלים שהצטיינו
במכותיה,ם החזקות ובתבונת המשחק הרבה
שלהם. אחר שני סיבובים ראשונים בו ניצחו
הצעירים האוסטרליים ( )6:8 ,4:6למדו האמריקאים
את לקחם וגברו, בסיבוב השלישי
והרביעי, על יריביהם (.)3:6 , 1:6
אך המערכה האחרונה, בה נסתייעה רביעיית
הטניסאים במשקאות קרים כדי להתגבר
על החום הרב, נסתייעו האוסטרלים ב־מכותיהם
המוחצות כדי להתגבר על אלופי
זוגות ארצות־רברית .5:7
אמר אלוף וימבלדון, האוסטרלי סדג׳מן
לחברו מקגריגור, אחר שנשקו נשיקת ברכה
אחווית למנצחים הצעירים בני ארצם :
״שים לב, עוד נצטטרך להתמודד עם הירוקים
האלה!״

הרמת משקלות
המכון בא הביתה
כשמלאו, השבוע, שלוש שדם למכי!
שמשון של רפאל הלפרין, בחור הישיבה
שהפך מר ישראל המקצועי, היה הלפרין
גבר,־ד,קומה ושזוף־העור שבע־רצון. הסיבות
המספיקות: שתי הופעות פומביות
מוצלחות, בהן נבחרו מר ישראל 1950ו־
, 1951 פתיחת סניף חיפאי והכנה לפתיחת
סניף ירושלמי וחבר של 6000 מתאמנים
שעברו את מזרוני שני סניפי המכון.
בראשונה ד.יתה התנגדות כוללת כמעט
של עסקני הספורט למכון שמשון: הם האצו
ברופאים להעיד כי הרמת משקלות מזיקה
לבריאות ומורי התעמלות הורו לתלמידים
להדיר את רגליהם (ומה שחשוב יותר
בהרמת משקלות: את ידיהם) מהמכון. חוסר
האמון פג אחר ההצלחות הראשונות
והלפרין הוכר על־ידי העסקנים שאף הזמינו
אותו להרצות בקורסים הרשמיים.
אחד הקים ד,לפרץ, שלא הסתפק בשני
׳סניפיו, רשת תאי ׳מתאמנים, בת שלושים
גרעינים יציבים׳ ברחבי הארץ. אישור נוסף
להצלחתו: בטחונם המוחלט של מתאמני
מכון יודעי־דבר כאירווי מונדשיין, מאמן
נבחרת האתלטיקה הקלה הישראלית לאו־ל״מפידת
הלסניקי, שפיתוח הגוף בעזרת
הרמת משקלות מביא תועלת ממשית לספורטאים,
מסייע ילהפ להיות יעילים מספיק
להצבת שיאים.
הצלחתו הגדולה של מכון שמשון בשנה
השלישית לקיומו: לאלפים שלא יכלו לבוא
אל שני המכונים הביא ד,לפרץ את המכון
לבתיהם. אחר שחרט ויצק מערכות ברזל
של כלים לוש־מת משקלות, פירסם מודעות־ענק
על כך בעיתונות, הוצף תוך שבועיים
בלמעלה מ־ 9000 מכתבים בהם בקשו הכותבים
את ספר התרגילים המיוחד, מערכות
שלמות וחלקי מערכות לאמון הגוף על־ידי
הרמת משקלות בבתיהם.

jo S f& o
nAvnמפל*\ני (?.נו! 33g f

י חי ־ יחי

אמוי ׳ אוטי היודמדס 3...

־ הי ר ^זיי ב
tir

כמוזיאון של מפלגת אנטי־־אנטי הבכיר
ראש־המפלגה לרותי כיצד התפתח ככוככ
המרוכע הגזע הנחות של כני־האדם לגזע
העליון של לולואים, אנשי־־המפלגה למופת.
״האם אין הלולואים זקוקים בכלל לסזון?״ תמהה רותי.
״בודאי שכן,״ חיץ ראש המפלגה .״אולם לא למזון
בזבזני כמו בני־האדם. הלולו זקוק לסוללה של פיטאמין,
שמכניסים אותה לבית קיבול מיוחד בבטנו. ממשלת
ראשי המפלגות שומרת על כל הפיטאמין במחסן מרכזי,
ומחלקת אותם למפלגות.״
״וכל לולו מקבל את אותה הכמות?״ שאלה רותי.

״ודאי שלא ! אחרת, לשם מה יש צורן במפלגות?
כל לולו מקבל כמות פיטאמין בהתאם לכוח המפלגה
שהוא שייך אליה !״ ראש המפלגה הצביע על לוח גדול.
״הנה את יכולה לראות את החלוקה הנוכחית.״
״אז אין משתנה היח 8בין המפלגות? האם יש
בחירות?״
ראש המפלגה פרץ בצחוק גדול .״למה את חושבת
אותנו? בחירות הן נחלת חברה מנוונת. אנו לוקחים את
התינוק מיד אחר לידתו, הוא נשאר חבר מפלגה עד
יום מותו 1״
״ואין מחלקים את התינוקות?״ שאלה רותי.

״אנו חוטפים אותם,״.הודה ראש המפלגה, .זהו
מ־בצע מסוכן למדי. כשרק נודע לנו שנוצר מטען חדש
של תינוקות במחנה הלידה המרכזי של המדינה, אנו
שולחים משלחת מזויינת לחטוף מספר גדול ככל האפשר
של תינוקות. זוהי תקוותנו היחידה להגיע לרוב. ואת
מבינה, המפלגה שיש לה רוב, חבריה מקבלים את הכמות
הגזולה ביותר של פיטאמין״.
ראש המפלגה הצביע על כמה לולואים שהסתדרו
אותה שעה בשדרת מסע צבאית .״את יכולה להצטרף !״
אמר, ועוד לפני שיכלה לסרב, יצאה הפלוגה לפעולתה
המסוכנת...

מוסיקה
במרחב מצרים

ישיבת בית־המשפט המצרי העליון הדן
במשפטי הנשק המקולקל היתד, הפעם ישיבה
צבאית: הנאשם העיקרי היה אדמיראל,
עדיו היו אנשי צבא ברובם ואילו נאשם
שני, נמוך דרגה, היה רב־סרן לשעבר בחיל-
התותחנים. אשר לקהל, הוא היה מורכב
בעיקרו קציני צבא שבאו לחזות בחברים.
הראשון שנקרא להעיד היה רב־סרן פו־

בהצעתו המגוחכת, כדי לפגוע בסיכויי אני
למכרה לפי שוויה האמיתי.״
״תאם נכון הדבר שנתת טס כסף כשי
לאחמד ביי?״ שאל אותו השופט.
השאלה לא הפתיעה את העד .״בודאי.
היתד, זאת מתנה שיגדתית, ללא כל משמעות
מיוחדת — כמו המתנות שכל איש
מכובד נוהג לקבל ממעריצים. גם כבוד
השופט קיבל בודאי לא פעם מתנות כאלה.״
הקצינים שישבו באולם פרצו בצחוק :
עם איש כזה טוב לעשות עסקים, הוא יודע
כיצד להסתדר. ואז החליט השופט לדחות

אך עתה שסירי, משרתו ד,נאומן של פא־רוק,
יושב בכסא ראש הממשלה— ,נפתחה
שוב הדרך בפני כרים: יומיים אחדי חזרתו
לאלכסנדריה, הופיע שמו ברשימת השרים•
במשרתו ד aדשה, אין כל ספק כי ינסה
להגשים את אשר איים מדי יום על היהודים
:״אני אסדר אתכם...״

ה מנווני םימ שי כו ל ה תגוון
חלמי סלים הוא עיתונאי מצרי צעיר
בעל עתיד מזהיר. כבר עתה, בגיל ,28 הוא
עורך את מדור המכתבים בשבועון אד־נזוסאוור,
גדול שבועוני מצרים. המיוחד למדור
זה הוא שחלמי נותן בו עצות שימושיות
ביותר ומצליח להפנות את תשומת לב
המוסדות לכל מקרי העוול שהקוראים התלוננו
עליהם.
אולם השבוע נתן העיתונאי המצליח עצה
שהורידה את קרנו. כאשר קורא מפורט־תופיק,
באזור הסואץ, שלח מכתב לאל־מוסאוור
בו התריע נגד התפשטות השימוש
בחשיש ובסמים משכרים ותבע מהשבועון
שיגש למסע הסברתי בשטח זה, ענה עורך
המדור: אמנם התפשט הנוהג הנפסד הזה
בכל שכבות האוכלוסיה, בכך אשמה בעיקר
מדינת ישראל העוסקת בהברחת הסמים למצרים.
אך אילו רצתה הממשלה לחסל את
הסחר המביש, די לה להפכו רשמי, להטיל
עליו דמי מכס גבוהים ביותר, בצורה שרק
העשירים המופלגים יוכלו להרשות לעצמם
את השימוש בו. ולמי זה איכפת אם חבורת

עשירים מנוונת תתנוון קצת יותר?
אולם בתשובה הכתובה בסגנון עשיר, נוגע
ללב, לא חשב חלמי על אפשרות אחת שתצמח
מהצעתו: אם המחיר הרשמי של הסמים
יהיה כה גבוה, מדוע יפסיקו המבריחים להמשיך
בהברחתו?

אד בוקטור, לשעבר קצין חיל התותחנים.
״כאשר פלשנו לפלסטין,״ הוא העיד ,״לא
היינו מוכנים לפעולה. אולש הודות לקניות
גדולות — בעיקר של תותחים וטנקים כבדים
— הורמה רוח חיילינו וזכינו לנצי
חונות.״ הוא המשיך לתאר את אותן הקניות
:״אמרו לי שסוכן שלנו קנה פגזים של
75מ״מ שלא היו ראויים לשימוש. ערכתי
כמה נסיונות ואמנם נוכחתי לדעת כי היו
אי־אלה פגמים בייצור. נסעתי לאיטליה ו־השגחתי
על פעולות תיקון הפגזים, ולכש־בוצעו
התיקונים רכשתי אלף פגזים נוספים
ושלחתי אותם למצו־ים. אמרו לי אחר-
כך שהפגזים הוציאו עשן בשעת הירייה —
אך מי שמע מעולם על אבק שריפה שאינו
מוציא עשן?״
איש לא ידע להשיב על שאלה כה מקצועית.
במקום זה שאל יושב־ראש בית־המש־פט
בקול שקט« :זה כל מה שיש לך לומר
נגד ההאשמה בקבלת שוחד מאותו סוכן?״
הקצין הזדקף :״זה מספיק!״ הוא ענה.
קשה להאמין. אחריו עלתה דרגת העד:
אדמירל אחמד בדר ביי, לשעבר מפקד
הצי המצרי. ההאשמה נגדו: קניית אניית
דלק (טנקר) במחיר מופך ז.
כיאה לאיש בדרגתו (לשעבר) הודיע האדמירל
בקול מדוד :״זאת טעות גדולה.
כל העניין נעשה בזמן העדרי בחוץ־לארץ,
שעה שסגני היה אחראי. כנראה ששמו של
סגני׳ הדומה מאד לשמי, הוא שגרה לטעות
•,מצערת.״ שם הסגן: אדמירל מחמוד בדר
ביי.
אחומד ביי המשיך לגולל את הפרשה: אדם
בשם חסן עזו פנה למשרד המלחמה והי־מיה
בהצעה למכור לו את ד,אניד, לוצ׳יה
במחיר 22.500 לירות מצריות — הצעה
־שנדחתה. כעבור כמה חודשים, פנה איש
אחר, סוחר בשם מחמוד ;פהמי, בהצעה
למכור את אותה אנייה, הפעם במחיר
31.500 לירות מצריות, בתוספת 10%דמי
עמילות — וההצעה נתקבלה.
«כמה שזה קשה להאמין,״ הכריז האדמירל
,״פרטים אלה נכונים. רק דבר אחד
יש לזכור: לא אני שקיבלתי את ההצעה
השנייה כי אם סגני מחמוד ביי. אני הייתי
בשליחות בחוץ־לארץ.״
כמו כל המתנות. אז נקרא עד נוסף:
הסוחר מחמוד פהמי, שמכר את האניה. גם
הוא התנהג בצורה טיפוסית למעמדו: פניו
קרנו מאופטימיות, דבריו אמרו בטחון .״אם
יש רמאי בכל העסק,״ הוא הכריז חגיגית,
הריהו אותו חסן עזו. הצעתו למכור את
האנייה במחיר כה נמוך היתד, בדיחה חסרת־טעם
שהרי מעולם לא היתר, לו רשות לתווך
במכירת האנייה. הוא ידע שאני עמדתי להציע
אותה לממשלה ואז הוא פנה אליה

.העולם הזה״ 767

את הישיבה. לכשתתחדש, יביא פר,מי הוכחות
שמכר את האנייה במחיר שהיה, למעשה,
נמוך יותר ממה שהעריך מומחה בינלאומי
.״אני אוכיח לכם שעשיתי מעשה
הקרבה לאומי גדול,״ הוא הבטיח.
״אתה בודאי גם תוכיח שהפסדת בכל העסק
ותבקש שהממשלה תרחם עליך ותפ־צר,
אותך,״ ניחש אחד הקצינים במקום.
פד,מי חייך .״ייתכן הוא השיב.

• מ ה פיו ת ל שי מו שהמלך
משפירסם חוסיין סירי באשא, ראש ממשלתה
החדש של מצרים, את רשימת ש־י
ממשלתו, נודע לראשונה על יצירת משרה
חדשה: שר לענייני החצר המלכותית. השר :
כרים תאבת ביי. לא היה זה החידוש היחידי
במינוי: זו הפעם הראשונה שמצרי
ממוצא סורי־לבנוני מונה שר, הפעק הראשונה
שחברות בממשלה הוענקה לעיתונאי
מקצועי, אנטי־שמי מושבע.
על השר החדש כותב צ בי ש ש :
פגשתי את כרים תאבת לראשונה לפני
כשלושים שנה, עת התחלנו שנינו את הקריירה
העיתונאית שלנו1 .בשבילו היתד,
זאת התחלה קלה: אביו, כליל ביי תאבת,
היה עורכו הראשי של אל מו-קטם, שופרו
הבלתי־רשמי של הנציב העליון הבריטי במצרים.
חיש
מהר הוכיח כרים כי היה נעדר כל חוש
הומור. לעומת זאת היה לו כשרון אחר :
הוא ידע להתרפס לכל הגבוה ממנו. והוא
גם אהב כסף. לא היתד, ידיעה שלא היה
מוכן לפרסם בעיתונו תמורת כמה לירות.
בשל אהבה זו אף נטש את עיתון אביו
והצטרף למייסדי עיתון חדש, אל מסרי. הוא
פנה לבנקאים יהודים שילוו לו את הכסף
דברוש, אך אלה כמובן סרבו כי כבר אז
היה כרים תאבת ידוע כשונא יהורם( .״אני
אסדר אתכם,״ היה אומר לי מדי יום במועדון
העיתונאים).
באשא וביי למכירה. יום אחד הודיע
פארוק ביבים: כרים תאבת הוא האיש
היחדי בכל מצריה אשר הוא מאמין בו אמונה
שלמה. מחפשי רכילות סיפרו שלכרים
היה עיסוק נוסף לע״תונאות: גילוי יפהפיות
לשימוש המלך, אם כן, היה שכרו
גבוה: המלך יצר משרה מיוחדת בשבילו —
יועץ המלך לענייני עיתונות.
במשרתו החדשה צבר כרים הון גדול ממכירת
תוארי ״באשא״ ו״ביי״ לכל משלם.
הוא מכר משרות ממשלתיות, מינויים בצ־
,בא — כל אשר ניתן למכירה — עד כי
נחאם באשא תבע לפטרו ולגרשו ממצרים,
אחרת יפרסם הוופד בעיתוניו התכתבות אינטימית
בין המלך ויועצו, ופארוק! נאלץ
להענות.

הלבנון
הנ הני מפד ה גן
הלבנון הוא כמו גן פורח אשר אין איש
יכול לאכול מפריו אם אינו שייך למשפחה
— או לכל הפחות ידיד המשפחה. ראש
המשפחה הוא בישארא אל־חורי, נשיא המדינה.
אך אין הוא עוסק בהקצבת פירות הגן
למקורבים — זה לא יאה לתפקידו הציבורי
המכובד. הוא משאיר את המלאכה לאחיו,
השייך סלים אל־חורי.
אך השייך סלים אינו רק אחיו של הנשיא
— הוא גם ממלא תפקיד יושב־ראש בית הנבחרים
וראש מפלגת השלטון, הוא האיש אשר
יכול לעשות ממשלה או לשבור אותה, הוא
הקובע בכל ענייני הקצבות והענקות תמורת
שירותים. אפילו אנשי האופוזיציה יודעים
שלא כדאי להרגיזו מעבר לגבול מסויים.
המושל יישאר מושד .״הרקבון פשה
כבר בכל דבר ואיש במדינה,״ נאנח ג׳ורג׳
נקאש, עורך לוריאן, העיתון הצרפתי הביירותי,
במאמר ראשי» .רק הצבא נשאר נקי
ובלתי־נגוע והוא אשר בסופו של דבר, ייאלץ
לתקן את המצב.״
מאמר זה, שלא היה, למעשה, אלא תביעה
להקים דיקטטורה צבאית עורר, מיד את
חמת הכל בלבנון .״העורך הנכבד מזכיר לנו
מעשייה אודות חולה המדחף בין חיים ומוות
על שולחן ניתוחים — כאשר כל הנחוץ לו
הם גלולה ונשימת אוויר צח,״ השיב השבועון
אל-ציאד. כי למרות שאל־ציאד הוא
שבועון בלתי־תלוי, אין הוא בעד שינוי המשטר
הקיים.
״נכון שהמשטר הדימוקרטי בלבנון נכשל,״
הוא כתב> .אבל אין האשם בו — המגהיגים
הם שגרמו לכשלון. מספיק להחליף אותם
במנהיגים יותר טובים והכל יהיה בסדר.
ואשר לדיקטטורה צבאית עלינו לזכור כי
לכל ארץ תנאים משלה. אפילו אם השחיתות
הציבורית אצלנו דומה לזו השוררת בסוריה
שונה ארצנו בכל זאת מסוריה.״
בעיקר נבהלו אנשי האופוזיציה מהצעת
הדיקטטורה הצבאית כי האיש שיעמוד בראשה,
הגנריל שהאב (״האיש החכם, הכנה
והישר,״ קורא לו אל־ציאדג הוא גם כן איש
המשפחה, גם הוא רשום ברשימת ההענקות
של השייך סלים.
לדעתם, ניתנת הבעייה לפתרון פשוט :
הסתלקות השייך סלים אל־חורי .״מבלי לה״
כנס לפרטים״ ,הם אומרים ,״די לומר שאין זה
מוסרי או מקובל כי אחי הנשיא יהיה גם
פעיל בזירה הפוליטית — ועוד איזו פעילות

״עדיו־ להמ שי ך לנ גן ״
לפני כשנתיים הממן עיתונאי להופיע בפני
המיקרופון בתכנית קול ישראל :״איזה
חמשה תקליטים ודית לוקח אתך לאי בודד?״
העיתונאי, יעקב גל, לא בחר כדוגמת
האישים שהופיעו בתכניות קודמות, ביצירות
המופת של המוסיקה הקלאסית. בחירתו
היתר, שונה, ביטאה את החרדה והעצבנות
של התקופה, כללה בעיק־ את יצירותיהם
של מחברים מודרניסטיים, מהן נשקף
אי־השקט המציין את .1ו1ה העולם הזה,
אשר כה חסר למתבודד על אי.
יעקב גל לא שכח לכלול כיצירה החמישית
את הסימפוניה הששית לצ׳יקובסקי.
עתה גילתד: אלמנתו, הפסנתרנית דינה
אברך ,26 ,את סוד בחירת הששית של צ׳י־קובסקי:
גל ששיתף את דינה בבחירת התקליטים,
סבר שלא !יוכל להסתגר באי
בודד מבלי להצטייד ב״בכי הגדול על החיים
והמוות המתק־יב תמידית.״
המוות בא. בשבת האחרונה לפני פטירתו
באה דינה, ממנה העלים צוות בית-
החולים את מחלתו האנושה. של גל, לבקרו,
ישבה על דרגש לרגלי המטה. גל נמנם, דרך
החלון השתפך רדיו בצלילים עזים של החלק
האחרון מתוך הששית של צ׳יקובסקי.
דינה הרגישה פתאום ש״היא יודעת שהמתת
בא״ .היא ניסתה לאטום את אזניה בצמר גפן,
לא להקשיב. אך הצלילים חדרו. גל התעורר
לפתע, החל מזמזם את נושא המתת שעדיין
בקע מתוך המקלט.
באותו שבוע נערכה הלתיתו של גל.
כילידת תל־אביב בעלת חוש הומור ושיחה
מפולפלת ושוטפת, היתד, דינה מילדותה ילדה
בלתי רגילה. מגיל שלוש, בו הוכתה לראשונה
בסנוורים, בשמעה דרך חלון חדרה ברחוב
במר התל־אביבי צלילי פסנתר מן הדירה
שממול, נמשכה אל הכלי בעל המנענעים הרבים,
הניחר, לחברותיה הקטנות לשחק לבד,
לגדולות לבחור לעצמן שמלות וללכת למסיבות
בלעדיה. כיוצאת דופן סבלה בעיקר מ־
ftnnבטחון עצמי יליד אי־הבנה של אנשים
אתם באד, ממגע. גל נטע בה בטחון בעצמה.
״א;י מתרגשת מדי!״ אחר מספר

דינה אברך־גל, פסנתרנית
מה מבטא תקופה ׳ :צירות מופת או חרדה 7

שנות חיזור, נישא הזוג. יחדיו החלו לתכנן
את עתידם. העתיד הקרוב היה ורוד —
סיבוב באירופה, בקנדה, בו היה על דינה
לנגן, על גל לכתוב כשליח מעריב. אך במקום
ארמון שאיו, בו עמד להיערך הקונצרט הראשון
של דינה בלווית תזמורת פאריסאית,
הופיעה הפסנתרנית בבית־החולים ליד מיטת
בעלה, שמעה ממנו בקשה אחרונה :״אחר
מותי עליך להמשיך לנגן ויהי מד.,״
לפני כשבועיים הקשיבו אלפי מאזינים לצלילי
הואריאציות הסימפוניות של צזר
פראנק והרפסודיה לפסנתר ותזמורת של
ליסט, נהנו בעיקר מן העמקות המוסיקאית
של הפסנתרנית הצעירה שלוותה ע״י תזמורת
״קול ישראל.״
ככל אומן אמיתי, לא השביעה דינה את
רצון עצמה. כלאחר הופעתה הראשונה עם
התזמורת הפילהרמונית לא חסכה גם עתה
ביקורת חריפה מעצמה. אמרה דינה :״אני מתרגשת
מדי. אני מרגישה כמישהו שיודע שהוא
יכול לעשות דברים נפלאים אך שאינם מתממשים
בשלמותם, בגלל מכשולים נפשיים עליהם
עליו להתגבר.״ למעצור נמצא פתרון: קיום
הבטחה שניתנה לפני חודשים מעטים, לרגלי
מיטתו של גוסס. להמשיך לנגן, ויהי מה.״

JM K׳O^J

כ/O ׳J S IQ ^ 1

fv׳ f

1111 הגרוש ו״חסמנר.״
חברי גרעין עמית בחיפה
תפוזים 1אעזכוניי 1ת
* טבעיטהורומ פו סטר

יפגשו חשכת 12 ,ליולי 1952
כשעה 19.30 כבוקר, כביתו
של אורי כר־און. רחוכ צפת
,9הדר־־הכרמל, חיפה.ח
הפגישה לחברי הגרעין כתל
אביב, תתקיים צרגיל כשעה
.19.30 הכרי הגרעין מתבקשים
להופיע למקומות המפגש
כזמן.

| מ ן הצבור אל תפרוש,
1ריח זיעה תמנע על ידי ״שוש״; ׳

| קרם ״ שוש ״ מונע זיעה

| קרם ״שוש״ דוחה ריחה.

*להנסיג בבתי מרקחת זפרפונוריזת H

לנשק ב שבת -
אס 1ו?
ממובן שלא (אל בהלה אם
כי צריך היה לאסור זאת על אנשים
מסויימים. הכוונה היא, כמובן, לאנשים
בעלי נשימת בלתי רעננה.
האם בטוח הנך שנשימתך אתה נעימה
תמיד? למה, אם כן, לא להיות
בטוח, ולנקות את השיניים באופן
קבוע ויסודי במשחת שיניים

על ׳משחה יעילה זו יכול אתה
לסמוך: היא מוציאה את כל שיירי
האוכל מפיך ומשווה לך הרגשה של
רעננות ונעיות — לשביעת רצונם
של הנוגעים בדבר.

י. רינזונסקי
צי נ קו ג ר פי ה

גלופ ות קו
גלופות רשת

הקישון ,6תד-אכיב

—םסנתדי — a
קניה-מכירה-תקונים
כוונים
א. וםטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

רבבות מאזינים נהנו מפליטת פה משעשעת
של שמואל רוזן, בעל מדור החידונים
״עשרים מי יודע?״ בקול ישראל. לשאלה
איזו ארץ בעולם נקראת על שם מלכה, ענה
אחד המשתתפים בחידון: מדינת וירג׳יניה
בארצות־הברית, הנקראת על שם המלכה הבריטית
אליזכט דה וירג׳ין (הבתולה).
אמר רוזן בחיוך רדיוגני: זה נכון, אם כי
אינני בטוח שהמלכה היתר, בתולה.
הלצת השבוע בין עיתונאי הארץ: כל עובדי
מערכת הארץ כונסו בית הדפום של העיתון,
הושבעו בהנחת־יו על מכבש הדפוס
לא לגלות את זהות כותבו החדש של עוזי
ושות /מדורו של חשוד פצצת פנקס עמום
(עוזי) קינן( ,ראה במדינה) .ממלא מקומו
הודאי של קינן: בנימין תמוז, העוזי
המקורי שהפך, אחר שנעדר מן הארץ משך
שנה למסע השתלמות (בפסול) ,עורך עתון־
הילדים הארץ שלנו.
ג׳רוסלס פוסט ידע לספר השבוע על כשרונותיו
הכספיים של שר האוצר החדש, לוי
אשכול. בהיות אשכול איש המשרד הארצישראלי
בברלין הנאצית נשאל לחוות דעתו
להעברת מכונות אוטומטיות לארץ־ישראל
מהן אפשר להוציא שוקולדה, ממתקים וגפרורים
תמורת שלשול מטבע. אשכול הצטער,
הסביר שכל נער ארצישראלי יצטייד בחוט
אותו יקשור לגרוש (של אז) בעל הנקב, ויוכל
להוציא בכך תמורת הגרוש האחד (שיחזיר
לידיו בעזרת החוט מדי פעם) את כל
מלאי המכונה.
המלחין מרדכי זעירה בדק לרגל תפקירו
בחברת החשמל את מונה אחד הצרכנים.
בעת הבדיקה שרק להנאתו את אהד משיריו.
אחת מדיירות הבית יצאה מדירתה,
העירה לזעירה כי הוא מזייף את ר,קטע. אמרה
הדיירת: לילדים שלי, שלמדו את השיר
הזה בבית־הספר. יש שמיעה טובה מאד, והם
שרים את הקטע הזה אחרת.
שעה שיגאל מוסינזץ נכח בהצגת בכורה
של עיבוד ספרי הילדים שלו, חסמבה, למחזה
באהל, היה הספר נושא לדיון בכנסת.
תת־שר הדתות זרח ורחפטיג. התנגד
לסעיף בפקודת העיתונות לפיו יצטרך כל
מו״ל למסור מספר טפסים של כל סכרו למשרדים
ממשלתיים מסויימים ולמספר ספריות
,בניהן: ספריית הכנסת והאוניברסיטה).
שאל ורהפטיג: כלום זקוקה ספריית הכנסת
בעלת 6000 הספרים גם לספר ילדים כחסמבה,
למשל י

האתלטים והסטודנטים
רק אחר צאת שמונה מלווי 26 האתלטים
הישראליים לאולימפיידת הלסינקי נתגלה כי
אחד מיושבי־ראש הועד האולימפי, חבר הכנסת
הציוני־כללי נחום חת, הציע לספח
16 מלווים למשלחת. משנדחתה הצעתו מצא
חת פתרון אישי: בצאתו כמלווה המשלחת,
צירף אל עצמו את אשתו.
לשיא ספורטאי הגיע יוסף (״בומבה״)
צור, שחקן המטאטא. בומבה, שמשקלו 85
ק״ג, הרכיב על אופניו את חצקל איש־כסית
שמשקלו 105ק״ג, כשהלה רצה לחזות
בהפגנה האנטי־שבתית בה השתתפו
רבים מבין יושבי הקבע של נסית (ראה עמודים

שלוש האתלטיות במשלחת הישראלית ל־אולימפיידת
הלסינקי עמד 1במבחן רציני.
מלבד עיברור שמותיהן ערב יציאתן את הארץ,
לפי בקשת בי. ג׳י. נאלצו גם לעמוד בבדיקה
רפואית שמטרתה היתד, לאשר את
נשיותן. השלוש: מטילת הדיסקוס אולגה
הררי (ויטנברג) ,הקופצת תמר מי־טל
(מטל) ורצת המשוכות לאה רכיד (הורו־.
ביץ) .ההסבר: אחר שאתלט שחמד לו לצון
והתאפר כאתלטית השיג החורף שיא ריצד,
בתחרות בינלאומית בהולנד החילטה ועדת האישורים
להשתתפות באולימפיידה ד,־15
להיות זהירה יותר ולמנוע כל נסיון ד,ת־חממות
בעזרת אישור רפואי למין המשתתף.
חודש ימים אחר יום הולדתו ד,־ 80 הסכים
ברטרנד ראסל, הפילוסוף האנגלי׳ לאשר
גט לאשתו השלישית. אחר סיום הדיון בבית
המשפט הביע ראסל את דעותיו על הנשואים
לפני עיתונאי מראיין :״לדעתי, מוטב להם
לסטודנטים הצעירים באוניברסיטות להנשא
בשנות לימודיהם בתנאי שיימנעו מהולדת
ילדים כל עוד הם לומדים. דבר זה (הנשואים)
היה ׳מסייע בהרבה ליציבותם הנפשית
של הסטודנטים ולהישגיהם בלימודים ! ״

״העולם הזה״ 767

מכל

העולם

ארצות הברית
והירות 0תכלים!
המהפכה הדימוקרטית של התקופה החושה
החלה עם המצאת אבק השריפה, ששבר את
עליונות האביר בשדה הקרב. היא נמן כה
עם המצאת העיתונות, הרדיו והמכונית. היא
הגיעה לשיאה עם המצאת הטלויזיה, המכשיר
שמעטים העריכו כראוי את השפעתו העתידה
העצומה על חיי המדינה, .
כאשר נתכנסה השבוע הועידה הארצית
של המפלגה הריפובליקאית, שמוטל עליה
לבחור במועמד המפלגה לנשיאות, הסתבר
שמכשיר הטלויזיה חולל מהפכה. כי כל
מלה וכל תנועה בועידה שודרה לעשרות
מיליונים של בוחרים, ושוב אי אפשר היה
לעשות דברים שהיו רגילים בארצות־הברית
מאז גורשו החיילים הבריטיים אדומי־המעי־לים
מן הארץ.
בשלבים האחרונים של המרוץ בין בוב
טאפט ואייק אייזנהואר (העולם הזה )764
ניצל בוב את שלטונו על מנגנון המפלגה כדי
לשים לאל את החלטת רוב חברי המפלגה
בכמה מדינות חשובות, שבחרו באנשי אייק.
כך הופיעו לפני הועידה שתי משלחות יריבות
ממדינת טכסאס. ומדינות אחרות —
וההכרעה היתר. דוקא במשלחות אלה.
בימים עברו לא גרם דבר כזה לכאב ראש
מיותר. האדם שהחזיק במנגנון — במקרה
זה טאפט — היה פשוט מסלק את יריביו.
הדבר נקרא ״מכבש״ .אולם כיצד עושים דבר
כזה כש־ 50 מיליון בוחרים נלסתכלים? טאפט
הועמד בפני ברירה אכזרית: להכיר בזכותם
של אנשי אייק, ולהפסיד כמעט בבטחון גמור
את ההזדמנות האחרונה בחייו להיות מועמד
לנשיאות (אחרי שכבר נכשל בשלוש פעמים
הקודמות) — או להבטיח לעצמו את המועמדות
בצורה כה מכוערת שהמוני הבוחרים
יפנו לו.עורף בבחירות חודש נובמבר.
יועציו של טאפט לא ידעו מה לעשות.
מנוי וגמור היה אתם שאם לא ישיגו את
המועמדות לעצמם, ישללו אותה לפחות
מאייק. המוצא עלול להיות, כפי שהיה בעשרות
מקרים רבים בהיסטוריה האמריקאית,
שברגע האחרון יסכימו שני הצדדים למסור
את המועמדות לאדם נטול־השיבות וחסר־עורף,
שיהנה בצורה זו מפרי עבודתם של
אחרים.

צרפת
מ,־וידה של צניעות
לא קל לבצע רפורמה לאומית בארץ שהיא
כה מבורכת בליצנים כמו צרפת. את זאת
למרה גם מרתה רישארד, מרגלת צרפתית
משוחררת, כשפתחה במסע־צלב נגד הזנות.
אנשים פחות אופטימיים לא היו חולמים
על מסע כזה בצרפת, כשם שלא היו חולמים
על מסע־צלב נגד סמלים לאומיים אחרים,

קולנוע

כמו הדגל הכחול־לבן־אדום או הנזירסלייזה.
אולם מאדאם רישארד הצליחה, בתי־הזו־נות
נסגרו בכוח החוק, הזנות ירדה למחתרת.
אולם עקומת מחלות המין זנקה השמימה,
וגם מאדאם רישארד נאלצה להודות שהנסיון
נכשל.
לפני חצי שנה העיר עורך עיתון פאריסאי
שכדאי למאדאם רישארד להתחיל ברפורמה
בחייה שלה, רמז לכך לעברה. כי מאדאם רי־שארד
הודתה באוטוביוגרפיה שלה שבאה
במגע מיני עם קצין ימי גרמני במלחמת העולם
הראשונה, כדי להשיג ממנו סודות צבאיים
למען המולדת.
הערה זו על חשבון כבודה הרגיזה את

סרטיט
״אשת האיים׳
אשת האיים הוא סרט אודות שודדי ים :
אכזרי, מלא שקשוק־חרבות וכמובן, קר־בות־ים.
אלא שביצירה צבעונית זו שודד
הים הראשי אינו גבר כי אם אשה, אן (ג׳ין
פיטרס) ,המפקדת על אנשיה ביד חזקה ונלחמת
בזרוע נטויה כאילו היתד, גבר, ומן
הסוג הנוקשה והפרוסי ביותר.
עד שמגיע אל הספינה לואי ז׳ורדן, שחקן
מפאריס והוליבוד. כוכב הקולנוע הזה משנה
את דרך חייה של אן. אלא שמר ז׳ור־

כמה וכמה סבוכים. אצל אן, למשל, הסבוך
הראשי הוא ״שחורזקן״ (תומס גומז) ,שחינו
וגדל את אן ברוח הפיראטיות. סיבוך
שני נגרם על־ידי פייר פרנסואה לה־רושל,
המגלה לשלטונות הצרפתיים את מקום המצא
אנייתה, והשלישי נובע מן העובדה שפייר
הוא נשוי. ההגיון מחייב, איפוא, שהדרך
הנוחה ביותר להתיר את הסבך הוא
ניתוקו במכת חרב. זאת בדיוק מתרחש על
הבד: בקרב אדיר אחרון מושמדת האניה
מלכת שבא על כל אנשיה.

״מבעד לחלון״
בעולם הילדות משמשים דמיון ומציאות בערבוביה,
כפי שהראה, כבר בתקופה קדומה׳
הממשיל היוני איזופוס (אמצע המאה
ה־ 6לפני הספירה) בספורו אודות נער הרועים
שהיה מזעיק, מעשה קונדס, את
האנשים לעזרה מפני זאבים דמיוניים. פעם
אחת, תקפו אותו זאבים אמתיים, הוא זעק
לעזרה, הפעם ברצינות, אולם איש לא שעה
אליו והוא היה לטרף.
מבעד לחלון מבוסס, ברעיונו המרכזי,
על משל־קדומים זה׳ אף על פי שבמוצר
ההוליבודי הכל מסתיים בטוב.
זהו מעשה בטומי תדרי (בובי דריסקול),
ילד כבן אחת־עשרה, המתגורר עם הוריו
(אחזור קנדי, ברברה הייל) באחד מרחו-
בות שכונותיה הצפופות של מזרח ניו־יורק.
טומי היא בעל דמיון ומרבה לבדות
מלבו סיפורים אודות אינדיאנים, שודדים
ושוטרים. כאשר הוא רואה דרך מקרה
ובעד חלון, רצח מבוצע בדירה של שכנים
(פול סטיוארט ורות רומאן) ,מסרבים הי,ירים,
כמובן, להאמין לדב־יו, אף מענישים
אותו משהוא עומד על דעתו בעקשנות.
ברם, היה היה רצח בדירת השכנלם, ומשנודע
להם שטומי היה עד למעשה הפשע,
הם מנסים לדרוג אותו. רק לאחר רדיפה
דרמתית וקולנועית ברחובות ועל גבי גגות,
ניצל הילד.

פיטרם ותומס גומז (״אשת האיים״)

בקצרה

הגברית הופכת נשית

דאן, כמובן, אינו מופיע כאן, כמר ז׳ור־דאן:
העלילה מת־חשת, כביכול, במאה הא!
ויש לשמור על ריאליזם. לא, מר ז׳ורדאן
הוא סרן פייר פרנסואה לודרושל, איש הצי
הצרפתי אשר נשלח להצטרף אל צוות אניי־תה
של אן ולשמש בה מדגל.
אן הנוקשה, האכזרית, הגברית הופכת
נשית, רכה, טובה, בהתקל מבטה בשתי
עיניו של סין פייר פרנסואד. לה רושל,
ובטרם יש בידה הסיפק לבטא את שמו של
פייר פר^זואד, לה־רוש (כיון שעלה על
הספון בשם בדוי) היתד, כבר מאוהבת בו
מכף רגל ועד קדקוד.
אבל פיראטים אינם יכולים לאהוב כמו
בני תמותה רגילים. בחייהם ישנם, לרוב,

הגברת, והיא תבעה פיצויים בם ך מיליון פרנק
( 1000ל״י) .פרקליטה הודיעה שהמקרה הנידון
לא יכול היה לפגוע כלל בצניעותה, כי
אותו קצין גרמני כבר היה בן 70 כשמסר
את סודותיו תמורת אהבתה של המרגלת
הצרפתיה. השיב עורך־הדין שייצג את העיתון
הנתבע למשפט :״אז מה יש, גם אני
בן ! 65״ כבוד השופט לא הטיל ספק באדיבותו,
שעורך הדין בן ה־ 65 עוד יכול לזכות
באהבה מעשית.
בסופו של דבר זכתה מרתה רישארד בפיצויים
של 50 אלף פרנק בלבד. כתב עיתון
אחר סוף סוף נמצאה הערכה סטאטיסטית
מתאימה לצניעותה הפטריוטית של מאדאם
רישארד.״

״ כי כרהז כו 2י ת״ .מחזהו של טנסי
וויליאמם במהדורה קולנועית. ג׳יין ווימאן,
קירק דגלאס, גרט־וד לורנס.
״אשה כשם מזויף.״ או :״היש עתיד
למי שניסה למהוק את עברו?״ .ברברה
סטאנוויק.
״ספינת השעשועים.״ המחזמר הנו־דע
מתורגם לסרט רב־פאר׳ ,אך דל־איכות.
אווה גרדנר, קתרין גרייסון, האווא־ד קיל,
ג׳ו אי. בראון.

״אנשי הכוככים עודים עד כדור

הארץ.״ מדע דמיוני ומוסר השכל, בסרט
הרציני ביותר שהופק עד עתה בסידרה זו.
פטרישיה ניל.

Fl?<g1afagfg1ggJBe1a1ai3a1g1BrBBJafa,ara*cre}a1a a a a fl3 a

א. מפקד פלמ״ח שהפך לסטודנט ( 4אותיות).
פלשתינה ( 2אותיות).

(הוראות הפתירה ראה למטה)

ג. החקלאים טוענים שאינה כדאית 3לא
בעתיד ולא בעבר (.)3

( 2אותיות).

ז. מאמר בעיתון (.)5

ח. אות הנצחון של צ׳רצ׳יל 2אם יהיו
חטאיכם כשני ב ...ילבינו (.)3
ט. מחאת התנים על רעבונם 4לבכות
ועת לצחוק (.)2

ד גוי חוטא, עם כבד עוון 3הפוכה
של ברכה צופית (.)3
ה. שביתתו גרמה למהומות בחיפה (1)3
כשהבן מגיע לגיל כזה מכריז האב בפומבי
״ברוך שפטרני 2
ו. תוהו ו . )4 אם אין אני מי לי

י הנושא לסכסוך בחולה 3חלק בצבא וגם
חשוב לבחורה (.)2
יא. בפלמ״ח קראו לזה פינג׳אן ( 1)3אל תגידו

הפותר ימלא תחילה את התשובות הדרושות בתשבץ המלבני /השורה הראשונה במאונך (כלומר צרוף האותיות הראשונות של התשובות בתשבץ זה) חתן שם של
משורר ישראלי. אחר יש לפנות לתשבץ השני. בכל משבצת מצוינת ספרה ויש להעת״ק לתוכה את האות המופיעה בתשבץ המלבני במשבצת המצוינת באותו מספר.
מלוי כל המשבצות בתשבץ הרבועי יתן ציטטה מתוך אחד משיריו של המשורר.

,העולם הזה״ 767

ul | j

הקבוץ צוחק
דו הוא^ חכר ׳ קיבוץ אלונים
המקשט מדי שבוק את גליונות $
שבועון הקיבוץ המאוחד ״בקי״ -
בוץ״ בקריקטורות המשקפות
את ההווי היומיומי כקיבוץ.
מערכו i״בקיבוץ״ ערכה לקט
ממאהוגליונות העיתון, קיבצה
את הנאים כציורי דן כחוכרת
בחולת-עטיפה ונאת-תבנית.
על מנ ת לשתף את קוראי g׳
« § 8ל ם הזה״ כצחוק הקיבוץ 1
1ה מערכת ״העולם הזה״
:זונה הקריקטורות הכאות,
ה לתגוכת קוראים צוחק
,,למראה ציורי ההווי.

* ill.