גליון 769 מתאריך 25 ביולי 1952

מכ תבי ם

העורך הראשי:

השלט

ה־לה

השב 1ע !1המצויר
ל א • 1פ 1רמציה
ד חו ב נ לי ק סון . 8תל־ א בי ב
( ליד תי א ט רון
ת. ד . 136 .ט ל( .ז מני ) 66765
מ ען? מבר קי ם :״ עו למפרם ״
משררהמערכת בי רו ש לי ם
ר חו בדודהמלך ( יוליאס ,
הסעד.
מ שרד
מו ל
ב חי ט ה :
המערכת
מ שרד
ר חו בהח לוין , 45 חדר *11
ט ל טון 4—6 ( 4661אחה

אורי

א ב ניי

ראש המערכת:
vל ו 0כ ה1

עורך התבנית :

עורן הכיתוב:
דו ב אי תן
הכתב הראשי:

הצלם הראשי:
ס או ל

א ה רון דו ל ב
מי כאל

נו ל ד מן

עורכי מדורים:

א ל מו,

י חי א ל

ב שן.

ני צ ה

נ בי,

אי תמר

עי ל ם.

משתתפים קבועים:
פ רנ צ ה

נ רו בנ ר,

רפאל חיי ט. או סקרמ או ב ר.
יצח קלב ני. צ בי ש ש.

ראש־משרד, ירושלים:
דו ד רו ביננ ר

מו נ טי נ׳יי קו ב ם, נ ב רי א ל
ה מו״ ל :

ה עו ל ם

נ תן רי בון

סופרי־הוץ:
הז ח

פי לי ם

טי א רי.

ראש־משרד, חיפה :

ד נון.

ב מו עיני
דש! ,ברורה

ש מו א ל

ד פו ס

מי רון.

ישראל,

ת ל־ א בי ב

אברהם אבינו והדת
מו בן מאל יו שאתם צו ד קי ם ב או פ ן פו ר מ לי בטענ
תכ םשהמאמ רי םהח תו מי ם, הוזד־צדדיי םשלה עו רך
חז ר ה לי מי ה ביניי ם ה עו ל ם הז ה ) 766
אינ ם פו נ עי ם ב או ביי ק טי ביו תשל חו מרהמערכת
הרניל.
או לםט ענ ה זו מ עי דהעלצ בי עו ת ג מו ר ה מצד
כ ם. כל ז מן ש אינ כ ם נו תני םלצדה שני ל פ רסם
מאמ רי ם ח תו מי םבאו תו הנו ד ל וע ם או ת ה

הפר סו מ ת הנ דו ל ה.

אורי ורד, חו לון
אס דוד צבי פנקס ירצה בכך, ימצא בעמודי
העולם הזה מקום להביע גם את דעתו.
עי תון שרכש קו ר אי ם נם ב קרב הד תיי ם בנ ל ל
ה או בי ק טי ביו ת ש לו, א י נו צ ריך להתעסק בה ם־
תו ת. חוק התח בו רהנת קב ל על־ידי הממשלהשה רו
בבהבל תי ד תי ו ל כן ההסתהכמוהוכהסתה
נגד הממשלה.

יצחק א ,.חיפ ה
אין המאמר מתקיף אם המחוקקים או את
מבצע״ החוק — הוא מתקיף את עצם החוק
ואת שאר תופעו ת הכפייה הדתתז.

מאז נפלה הפצצה בביתו של דוד צבי פנקס
חזר הנוער העברי לחדשות. עיתונים נכבדים,
שלא התעניינו בנוער זה כמה שנים,
גילו בו שוב עניין. והצורה בה עשו זאת
מעוררת מאד למחשבה.
לפני מלחמת העצמאות היה הנוער העברי
(בעיני האנשים הקובעים את המנגינה בבל
השטחים) חבורה של דגנרטים, מסוגלים אולי
לשתות מים מלוחים במחנה פלמ״חי, אך
בלתי מסוגלים לכל דבר רציני. לפיכך לא
ניתן להם להרים ראש לא בספרות ולא בתיאטרון
; שום עיתון רציני לא הדפיס את
דבריהם, בשום מפלגה ובשום מוסד ציבורי
לא נתנו לאדם צעיר, ביהוד אם גדל בארץ,
לפתוח את הפה שעה שהשיחה נסבה על
דברים רציניים. הכלל היה :״ילדים צריכים
להראות, לא להשמע״.
אם הצעירים פתחו בכל זאת את הפה, אם
ניסו להציג הצגה משלהם, או לפרסם כתב־עת,
או לגלות מחשבה פוליטית, הרי היתד,
ההגבה במקרה הטוב ביותר חיוך של בוז
סולחני. אולם לרוב לא הסתפקו
בכך: קובעי המנגינה
הקשישים התנפלו עליהם בשנאה
עיוורת, לפעמים בשפת
שוק־הדגים הספרותי, תיארו
אותם כבני שטן הרסניים,
בולי עץ חסרי תרבות ונעדרי
זיק הקדושה. המלה
״צבר״ היתד, שם גנאי.
רבים מאתנו תהו באותם
הימים מהיכן נובעת שנאה
אינסטינקטיבית זו. ההסבר
השטחי היה כי הזקנים חוששים
מפני התחרות הצעירים.
הסבר מעמיק יותר היה
שהקשישים, שגדלו בחו״ל
באוירה שינה לחלוטין, הרגישו
שצעירים אלה מייצגים
משהו חדש וזר להם, סגנון
חיים חדש אשר הם שוב לא
היו מסוגלים לתפסו. הם לא
חששו מפני הצעירים. הם
חששו מפני התרבות החדשה,
עולם חדש זה שנבט
סביבם ואשר להם לא היה
חלק בו.
6 6 8
כל זה השתנה בן לילה. ב־ 29 לנובמבר
.1947 היישוב עמד כשגבו אל הקיר, בלתי
מוכן מבחינת הרוח והנפש (בעיקר באשמתם
של מוסדות שמנהיגיהם לא יכלו להקרא
צעירים) .היישוב כולו הבין כי עתה היה
תלוי הכל בנוער, באותם צעירים פשוטים
שיצאו מן העיר בידיים כמעט ריקות כדי
לעצור את הטנקים, כשכובע הגרב על ראשם
וכמה קללות ערביות בפיהם.
ואז נוכחו לדעת שצעירים אלה נמנים עם
טובי החיילים בעולם. בן לילה קם דור שלם
של מפקדים גבוהים ונמוכים, שארגנו חזיתות,
הקימו שרותי אספקה ופיקדו על רבבות
כאילו הוכשרו לכך כל ימי חייהם. השנאה
ההיסטרית הפכה הערצה היסטרית. סופרים
מזדקנים, שעוד אתמול גירשו ממשרדי
המערכת בתוספת בעיסה מילולית, התחרו
עתה בקריאות הידד, האשימו את עצמם בפרהסיה
על שלא העריכו כראוי את הכשרון
הנהדר ואת הנשמר, הנעלה של הצעירים.
ספרי המלחמה הראשונים שקעו כמעט במ
בול
של ביקורות מהן נדף ריח בלתי נעים
של פולחן גיבורים.
התמימים בינינו האמינו שבאמת חל שינוי
ערכים. הם חשבו שהעולם החדש ניצח,
שעתה יתפוס הנוער את עמדות המפתח בחיי
הרוח והמעשה, שינציח במדינה את הרוח
הגדולה שנתגלתה בחטיבות הלוחמות.
בדמיונם כבר נראה יגאל אלון כשר החקלאות,
לפחות, ואולי גם שר הבטחון, ויצחק
שדה כשר החינוך. הם לא חשבו שהמפלגות
תיעלמנה מן העולם, אולם הם השלו את
עצמם שהנה יעבור השלטון בכל המפלגות
לידי הכוחות הצעירים החדשים, שיחליפו
את הקטטות הפוליטיות של הזקנים בויכוח
ענייני על השקפות זמעשים.
8 8 8
היתה זאת תמימות־יתר. פה ושם הצליחו
צעירים ליצור עמדות חדשות, בעיקר כשפעלו
על דעת עצמם (כמו מיסדי מערכת זו).
אולם לא קם תיאטרון חדש (להוציא את
הבמה הנסיונית של זירה) .העיתונאים הצעירים
שחדרו למערכות כל
העיתונים הפכו עבדים נרצעים
לעורכיהם ולקפריסות
עורכיהם, שבויים בכלוב של
זהב. ושום מהפכה לא היתד
בשום מפלגה. בכנסת ישבו
אותם העסקנים המיובשים
שישבו בעשרות הקונגרסים
הציוניים, חוזרים על אותן
הפראזות המעובשות ששיננו
אותן משך שני דורות.
בינתיים התכוננה ריאקציה.
הקונספירציה האילמת
של המבקרים שוב הרימה
את ראשה כדי לדכא כל גילוי
עצמאי של סופרים צעירים,
להכריח אותם ללכת בתלם.
הרוח השתנתה. הזכרת
לוחמי החזית הפכה דבר שבטעם
הרע. הפצצה של פנקס
רק פרצה את הסכר.
אותו עיתונאי שכתב את
המאמר נגד ״עוזי״ הוסיף
כמה משפטים המביעים פחות
או יותר את דעת החברה שהוא
מייצג אותה על הדור
הצעיר כולו :
מימיו לא יצא מד׳ אמות חוג הנוער
ד,פרטיזני ...זהו ילד הפלא הצברי ...הוא לא
קרא ולא שנה, הוא לא למד ולא השכיל,
הוא לא ראה ולא שמע — אבל בוא יודע
את הכל. הוא לא ניסה אף פעם בחייו, אין
לו בכלל שום נסיון לאיזה דבר שהוא ...ואמונה
באיזה דבר שהוא
8 8 8
השאלה הגדולה היא כי^יד יגיב. הנוער עצמו.
האם יפנה עורף לתפקידיו הטבעיים כלפי
המדינה, הדברה ועצמו? או שמא ייטול
בכל זאת את העניינים לידיו ויעצב את עתידו
ברצון ריבוני י
אחת התשובות לכך ניתנה השבוע במדורה
ליד נס־ציונה, עליה נספר לך בשבוע
הבא ביתר פרוטרוט. מאה צעירים וצעירות,
ממיטב החבורה, עשו נסיון מקורי לעורר
את חבריהם להתנדבות חדשה, להתעוררות
חדשה. הם יסדו את זזוני־וזרעים. הם הודיעו
בפשטות: התקליטים הישנים נמאסו עלינו.
והם ניגשו ליצור תקליט חדש.

ב תו ר ח בר ת אי ר נון הנו ערהד תי בני -ע קי ב א
נו כ ח תי ב א סי פתה כנ עני ם ...ר צוני להע מי דכםעל
אי ־נ כונו תן שלכמה עו ב דו ת ש ציינ ת ם בי חסל או
תהא סי פ ה. נ כו ןשהרעש הי ה נם מצד הד תיי ם
א ך אין ז ה סו תראת הל א־ד תיי ם. הנו רםה סו פי
לנ עי לתהא סי פ ה הי ה אי שמע דו ת ה מז רחשקרא :
״ האםז הו החס רון הי חי די ב מ דינ השאתםמתו
דברזה עו ררסערה שנ רמה
קו מ מי םננדו? ״
ל סני רתהא סי פ ה. בין הנו כ חי ם הד תיי ם הי ולא
רק חברי וחב רו ת בני־ ע קי ב א כי א ם נם נו ע ר
דתי ה מ או רגן ב ת נו עו ת ד תיו תאח רו ת. ו כן שאינו
מ או רגן.

מיקד, תמיר,

תל־אביב

ב אנ צי ק לו פ די ה ה רו סי תהחדשה. בערד ״ אברא
ברהם בן־תרח. רו ע ה
ה ם ״ ,כ תו בלאמור :
שאברהםא בי נו
בקר בכנ ען ה ע תי ק ה. כנ ראה
אי נו יו ת ר מז ה נם ב עיני כ ם, א נ שי ה עו ל ם הז ה.
כי כ ך הנ כ ם כו ת בי םבמ דו רחעם ( ח עו ל ם הז ה
)767״ במשאומ תן התנ ״ כי בין אב רהם בן־תרח
ו א לו היו זאת הי א דונ מ ה נו ספתלאנ טי ש מיו ת
שלכם.

א. שחני, נתניה
אם כן, גם התנ״ ך הוא אנטי שמי שהרי
כתוב בו: אברהם בךתרח.
ה ת שו בהלק רי ק טו רהשל דו ש ״ מי יאכלאת
מין ה עו ל ם חז ה ) 767היא: ה צי בו ר (יאכל)
אתהכ פיי ההד תי תאםנ הי ה א מי צי ם כ מו נו שכת
הנ חשר מונ ה בו ש רי.

אלכם אברהם,

המת החייל

כי דו ע מ כי רהמ די נתישראל נם ב כי תו ת דת יו
תאשר תו ש בי ישראלמש תיי כי ם א לי הן כנון
ד רוזי ם, ב ה אי ם ו כו . ,מדוע, א ם כן, לאיתא רנן
י כו ל ה זו להקרא
הנו ע ר לד ת או לכתמש לו?
דת ה א פי קו ר סי ם, דתה קו ס מו ס, אוא פי לו ד ת
המרטרסר מיני ם (ולהש אי רלבל שני ם, ל הי ס טו ריו ני
םולשארה מו מ חי םלמ צו אאתמובנוהנ כו ן
שלמושנ זה< .אםהדבראינואפש רי בי שראל
( מהשמתקבלמאדעלהדעת) י כו ל ה הד ת להוו־ס
דבאר צו ת־ ה ב רי ת ( שםהכל יי תכן) ולקיי ם סני ף
בי שראל.

שלום שלומי, תל־אביב
בוז להצעה אי מפריאליסטית־בור מית־ מכו־רה
! אם המרטר וכו׳ יקום, יהיה ז ה רק
בישראל ה חופ שית !

אנטי-אנטי ! ויחי-יחי !

הקורא אליעזר אנגל, חיל ד,אויר, זוכר,
.פרם של — 1.ל״י (בלי שקיעה).
א ת או תהה אז כרה שנ ערכהב בי ת־ הקב רו ת. ב חי פ ה.
כנ ראהש היו ם ר אויי ם ל אז כ רו ת רק או תםה לו ח מי ם
ה שיי כי םלאחתהמפל גו ת ה קיי מו ת.
על אחתכמהוכמהשמח תי ל היוו כחכי קיים
ל פ חו ת עי תון אחדה רו אהאתלוח מי נו שנפ לו ל א
כ ר כו שמפ לנ תי אלאכ פי שהם חיו ונפ לו. כ אי ־
רי א לי ס טי םשנפ לו ל מ ען עמםו מו לדתם.
תקנה א ני כי עי תונ כםימ שי ךלהע לו תעלנם
את הי או בי ק טי ביו תהעל ־ מ פ לנ תי ת וי ד רי ךאת הנו ע ר
ש לנו להע לו תאתעצ מו מ תו ךהרפשהמפ לנ תי
אשרמ די נ ת נו שקעה בו והע לו ללה מי ט שו א ה
על כו ל נו.

מלכה הפנר (גרנביץ) ,ירושלים
הפרשההכ או בהשלהפ ליי ה בין דם לדם הי א
תו צאהמ חו ק הנ כי ם ו הנ ט פי םבמערכה, ש הכנ ס ת
הרא שונ ה קי בלהבססטמבר , 1950ה שו ללאת
ז כ ויו ת ה לו ח מי םבמחתרתבת קו פתהמרד ננ ד ה מש
עבדהב רי טי.
כל הערכ תנו למאמרכם על נו שאזה, ובר צוננו
ל ה פנו תאתת שו מ ת לבכ ם ל עו בדהשכ תו צאה מי ח ס
המחתרת הו ק ם. ביוז מתמפקד
ה מ דינ ה ל לו ח מי
ה א רנון הצב אי ה ל או מי מ ר בנין מוסדבשם אי נוד
ל מ ען שי קו ם לו ח מי חו פ ש — ש ל ״ ח שנ טלעל
ע צ מו אתהד אנ הלמ קו ס הי ם, ואלהשאת הקרבתם
ופעלם רו צי ם נו ש אי המשטר בי שראללהש כי ח
ולסלף.

ב. עמיצור, מנהל של״ח, תל־אביב
...י ש כנ ראהנם רקע פ סי כו ל ו גי ל ע מיד העל
הדם מצדמנ הי ני ה ״ ישוב ״ ,המת ביי שי ם ב תו כ ם
לעמדתם הם בי מי המלחמהבשל טון הזר ו חו ש בי ם
שע ל־ידי אי־ הכרתפעלהשלהמחתרת וגי בו רי ה
י צלי חו ל שנו תאתמהלךה הי ס טו רי הופסק דינ ה.

ראובן ילין, חל־אביב

מי היה המפקד ץ
ה עו ל ם הז ה 765כתבבק שר לפצצהש הו טלה
ב בי תו שלשרהתח בו ר ה כי ב נו, מרד כי פנ ק ס.
הי המפקדה עי רהע תי ק ה.
כל ה כ בו דלשרול בנו. א ד אין זהנכוןשהנ ״ ל
הי המפקדה עי רהע תי ק ה. א מנ ם הי המרד כי פנ ק ס.
בפב רו א ר , 1948מפקדב עי רהע תי ק ה ( מפקד קטע).
אךלא הי ההמפקדשלה עי רהע תי ק ה.
א ני, ה ח תו םמטה, נכנס תי ל עי רהע תי קהמידעם
תחיל תהמ או ר עו תבדצמבר 1947ובת חי לתמרץ
1948 קי ב ל תי אתה פי קו ד על ה עי ר ונ ש א תי בכל
האח ריו תעלה רו ב ע הנ צו רעדלאחרנ פי ל תו ביו ם
. 28.5.1948

סרן משה רוסנסק, צה״ל

הני ע הז מן ש רו תי תחדל מתע לו לי ה. א מנ ם א ני
מ בינ ה ש הי אבתז קו ניו ש ל דו ש ו הו רי ם או הבי
םלהתפארב בני ה ם, אבל לכ ל דבר נ בו ל Iו ב כלל,
אתם חברי המערכתש הנ כ ם כו פ רי ם. כי צ ד
אתם חיים ע ם אד םהמא מין ב עו לםהבאז

רות דוידוביץ, תל־אביב
באותה צורה שאיש העולם הבא כדוש מסכים
לחיות עם אנשי העולם הזה.
אני ל א יו דעמדועשלחתםאת רו תי ל עו ל ם
הבא. האםהס רי ם כ אן לו לו אי ם 1האם אין כ ל
א נ טי ־ א נ טי,
ו שו ר צי םבה
הארין עסקמפלג תי
ושאריר קו ת ן
אנו ־ אנו, פי ט מיני ם

יהושע גלברד,

ב עגון האניה אינדפנדנס בנמל חיפ ה
הצטופפו סביב האניה האמריקאית שהביאה
מאות תיירים
כמה מעיתונאי חיפה
שהמטירו שאלות על
התיירים.
אחד העיתונאים ני ־,
נש אל תייר לבוש־ |
הז ר ו שאלו :״ האם!
אתה מתכוון לה שתקע
בי שראל?״
התייר החליט להוכיח
את ב קי או תו
הרבה בל שון העברית
וה שיב :״טרם החלטתי אם ל שקוע ביש־אל
או לא.״

ירושלים

כ תו שבארץד מו ק ר טי ת ( ב ני גו ד מו חלטלארץ
ה מ שונ הלאר שי) א ני מ צ בי עבעד רו תי. יחי־יחי !

שלמה הררי,

חיפ ה

חובות נשכחים
ר צוני ל ה בי ע ל או רי א בנ רי אתהערכ תי ה כנ ה
לכתב תו ( ה עו ל ם הז ה ) 764 על פ עו לתלח ״יבב תי-
המלאכהשלהרכ בו ת ב חי פהל פני ש ש שני ם.
כאחתהמשתת פו ת ב או תהפ עו להמאדהצטער תי
על כךשכלה עי תוני םלא הז כי רו אףב שו רהאחת

הצילו את המצילים הצעירים
( ה עו ל ם הז ח ) 764
ב ר שי מתכם על שפת־ הנ ם
ה סי בו תםאתת שו מ ת לב הקהל ל עו בדה, כאילו
אין מ ס פי ק מ תנ ד בי םלע בו דתההצלהב חו פי הארץ
המצ רי כ ה אי מון מי וחדומ מו ש ך.
האםי דו ע לכ ם כי או תםהמ צי לי םהמשר תי ם
את חו פי ת ל־ א בי ב ( כיו ם מ פוז רי ם ל או רךה חו פי ם
ובב רי כו ת) לאנ תנו ולא נו תני ם כיו ם ל שו ם צ עי ר
מו כשרובעלמרץור צון טו בלהתמ חו תבמק צו ע
אלא דו ח קי םאת או תםהצ עי רי ם בני , 18— 16 הגיל
ה טו ב ביו תרל לי מו דות פי ש ה. לתפ קידי ם צדדיי ם
וב ל תי ח שו בי ם ש אינ ם ע לו לי םלה קנו ת י די ע ה רב ה
בה צל הממש?

בעל רצון טוב שנתקל בי חס עוין

..מערבת ״העולם הזה זקדקהל
מייד, לכתכנית משובחת למשך
חודש ימים. מועמדות מתבקשות
לפנות לראש המערבת, שלום כהן,
בין השעות 11ו־ 1לפני הצהריים
ד 5עד 7אחר הצהריים.

השער
אל תבהלו !
השחרחורת החייכנית איננה מפלצת מרובת־ידיים. הידיים המתפתלות סביב גופה אינן
מבצעות להטוטים אקרובטיים. למעשה, רק יד אחת היא שלה, השנייה היא של בעלה, הכנר
הישראלי עברי גיטילס (העולם הזה ,)756 שסירב להוריד את ידו מעל אשתו, פול, אף לדקה
אחת למרות הפצרות הצלם.
פול גיטליס היא שוויצית נוצרית, כתבת של שני שבועונים בציריך וג׳נבה ושליחה
מיוחדת של שרות השידור הבריטי.
בשובה ללונדון, נשאלה פול מי היתה האישיות שהשאירה עליה את הרושם החזק
ביותר בתקופת שהותה בישראל, בה ערך בעלה סיבוב קונצרטים. תשובתה: האלוף יצחק
שדה. כהוכחה הוציאה פול חבצלת גי איומה ומיובשת, אותה קיבלה מהאלוף, סיפרה :
אחר ר,יכרו של דקות ספורות בה שתתה כוסית קוניאק בחברת שדה, בביתו היפואי, יצא
האלוף אל גנו, קטף את הפרח בעל גבעול הענק, הקדישו לפול ״הנראית כמו חבצלת״.
כתודה, לא שכחה פול לציין את שדה באחד ממאמריה כ״אישיות מעניינת ביותר.״

הנהגת חוגי־הרעים, שנבחרה בכנס גכעת־מיבאל תתכנס לישיבה
כיום כ־ ,28.7.52 ,כשעה ,19.00 כמערכת ״ העולם הזה״.

העולם הזה״ 769

דרה על מוסד האימים ווספיו
כתב: שלום כהן צילם: פאול גולדמן
מקום בו נפגש כביש חיפה עם כביש עפולה, נכניס!
לנצרת, עומד בית נמוך וארוך המשקיף על כל העיון
זהו מוסד וזספיה ליתומים, מתנת אבו־ווסף, נצרתי עשיר
לרשת מפעלי הצדקה של הכנסיה הקטולית בישראל!
ע ל הגג מתנופף דגל לבן־צהוב מראש תורן גבוה. זהן
Hדגלו של הוותיקאן.
לפני שבועות אחדים לא התנוסס על גג הווספיה שום דגל. ל<)
היה שם אפילו תורן. אולם לפני שבועות אחדים עוד לא היה מוס
ווספיה נושא שיחת הכל בנצרת ; נשים זקנות לא נענעו את ראשן|
בתנועות הזדעזעות, גברים לא נופפו ידי זעם, ילדים לא הסתתרו)
בבהלה לשמע השם ווספיה.
מחוץ לנצרת וסביבתה לא אמר השם ווספיה כמעט כלום לשומעיו :
רק כמה מקוראי העיתונים העבריים נתקלו בו, בשורות המעטות שהס־ו
תננו לעיתוני הבוקר. כי אין זה נושא אשר תושבי נצרת אוהבים לדבר|
עליו בפני זרים — זה דבר לא נעים, וקצת עדין.
בזאר נוכחתי לדעת כשאף הזכרתי את העניין לאחד ממכרי בנצרת!.
מיד ניכרה עליו מבוכתו — נראה שלא נעם לו לשוחח על הנושא עם|
אדם זר. רק לאחר הפצרות הוא נעתר . :בואו עמיד הוא אמר» ,אקח|
אתכם למישהו שיכול לספר לכם על העניין.״
יחד ירדנו אל בית־הקפה והוא ביקש ממישהו שיקרא לו את|
עבדאללה. כעבור רבע שעה חזר אותו אדם בחברת גבר רזה, לבוש!
אירופית, בעל שיער בהיר ועיני תכלת אשר זרועו השמאלית תלתה
משותקת לצדו. הזמנו את השניים לשבת. אך האיש הרזה הביט סביבו),
הצביע לשולחן שעמד בודד בפינה שממול . :יותר טוב לשבת שם,״
הוא הסביר.
ליד השולחן הוא הציג את עצמו: עבדאללה אסילי, בן ,40 יליד |
חיפה, בה עבד כמנהל חברת חדאד לשרות מוניות חיפה—בירות עד
כיבוש חיפה ; עתה הוא סוכן חברת הביטוח הסנה בנצרת. .מה אתה ן
יודע על מוסד היתומים ווספיה?״ שאלתי.
עבדאללה שתק קמעה, כאילו שקל בכובד ראש את תשובתו ! לרגע
אף היה לי רושם כי שקל אם בכלל יענה לשאלה• לבסוף, ענה בקול
נמוך :״בת דודי הקטנה, רוזט הווה, נמצאת אצלי בבית, היא ברחה
מוזספיה״ .לאחר שאמה של רוזט מתה. לקח אותה עבדאללה לביתו,
שם גידלה יחד עם שלוש בנותיו הצעירות ממנה. בעת הבריחה הערבית
מחיפה, לקח אותה המוטרן (ארכיבישוף) חכים ללבנון, שם הכניסה
למוסד יתומים שהוא הקים. מנהלת המוסד היתה הסיידר( ,גברת) דלאל.
.שים לב היטב לשם הזד״״ הוא יעץ לי וחזר על השם שנית . :דלאל.״

המש טר ה ד\ תהא די ש ה
משנסתיימו הקרבות והורשה למוסרן לחזור לקהילתו בארץ, הוא
הביא עמו חמשים יתומות מן המוסד הלבנוני, פתח מוסד דומה בבית
שניתן לו כמתנה על־ידי אבו־ווסף. בין היתומות היתד, רוזט הוזה, אשר
אביה נשאר גולה בלבנון. כמנהלת המוסד הנצרתי נתמנתה הגברת דלאל.
לפני חמשה חודשים אמרו אנשים לעבדאללה כי רוזט ועוד ילדה
ברחו מן המוסד .״כשעברו שעות רבות ולא קיבלנו שום הודעה מן

קרובה פנה למשטרה ומסד את
אשר אמרה לו רו1ט. לא היתה ואת
העדות היחידה: גס ילדות אהרות
ברחו•.פדו למשטרה על התועות
שהתחוללו מבעד לסורגי המוסד.

עבדאללה אסילי
״הרבה דברים איומים...״

] מתחת לש 1ט רו ע 1ל ה־לר מ ע 1ל -צל ק ת עמוסה. מ 1כרתד מנהלת המוסד
המוסד, שלחתי את אשתי לולאל לשאול אם׳ זה נכון שרוזט לומר לכם,״ הכריז בעל הדרגה הגבוהה שבין הקצינים ,״הוא
ברחה,״ המשיך עבדאללה בסיפורו .״היא אמרה שזה נכון אבל שהעניין עתה בטיפול המשטרה. זד. עניין עדין מאד ועד שיובא
הרגיעה אותה שזה לא דבר רציני וכי הבנות תחזורנה מעצמן למשפט לא נוכל לתת כל הודעות לפרסום. אם אתם רוצים פרטים,
חפשו אותם בעצמכם — אנו לא נפריע.״
מייד.״
רק לפנות ערב באה רוזט לבית עבדאללה אשר דאגתו הלכה
נגיעה זו של המשטרה במחלת השתיקה הנצרתית סיבכה *
וגברה משך היום. מאחר שהבת השנייה שברחה היתה לבנונית את העבודה: ללא עזרתה, וכשהאיש היחיד שהסכים לדבר אתנו
הניח כי תנסה לברוח ללבנון — ואולי גם רוזט תצטרף אליה. מסרב לגלות שמות של אחרים הנוגעים לדבר, לא נראו סיכויים
רבים לברר מה פדיוק ארע בתוך כתלי האבן של ווספיה.

בפי הילדה היה סיפור שהדהים את עבדאללה ואשתו.
בקפה פגשנו מחדש את עבדאללה .״נו, מה אמרה לכם
״היא סיפרה לנו כיצד היכתה דלאל את אחת הילדות באכז
המשטרה

זריות עד אשר ילדה אחרת ביקשה ממנה שתרחם ותחדל מלהכות.

״היא סיפרה לנו את הכל,״ שיקרתי לו .״היא מסרה לנו
ואז התרגזה דלאל והתנפלה על הילדה הרחמנית והיכתה גם
אותה. אז החליטה אותה ילדה, יחד עם רוזט, לברוח מן המוסד.״ את הכתובות של כל האנשים המעורבים.״
״האם אמרה לכם גם על סמי
עבדאללה השתתק מעם, הרהר
ג׳ראיסי ממשרד הסעד?״ הוא
והמשיך :״היא גם סיפרה לי
שאל.
הרבה דברים איומים על מה
״כן,״ עניתי בבטחון ומהרתי
שנעשה במוסד ועל האכזריות
לרשום את השם בפנקס .״אנו
של המנהלת. מכיוון שהמוטרן
עתה נוסעים לבקר אותו ; אולי
היה אותו זמן בלבנון ולא היה
תואיל לבוא אתנו למשרדו י״
להתלונן, פניתי
בפני מי
למשטרה.״
עבדאללה נראה מפקפק. לבסוף
עלה אתנו למכונית והו־עבדאללה
סיפר למשטרה מה
בילנו אל תוך העיר ! שם, ברששמע
מפי רוזט וביקש את
חוב צר. היה משרדו של סמי
חסותה על הילדה .״אבל המשג׳ראיסי
.״אתם לא מכירים אותי״,
טרה היתד, אדישה כלפי כל הלחש
עבדאללה והקדים אותנו
עניין,״ הוא התלונן .״היא לא
לתוך המשרד. אכן בהכנסנו אחטרחה
לערוך חקירה, לא נקטה
ריו למשרד פניתי אל הפקיד השום
צעדים ממשיים לברר את
צעיר שישב ליד שולחן כתיבה
העניין. נראה גם שלא רצתה
מבלי להראות כל סימן היכרות
להסתבך בעניינים פנימיים של
מ 1ם ד rrsm iעםד * ל הוותי^אן
לעבדאללה שישב שם ותבע שעדה
דתית.״
הכמורה הקטולית במקום שידלה את עבדאללה לא לנקוט יחזירו לו את פנקס המנות של רוזט, מאחר שהיא נמצאת אצלו.
״אני מצטער מאד,״ אמר הפקיד בתשובה לשאלתי :״ג׳ראיסי
בצעדים העלולים לשמש עלילה לאויבי הקהילה, ומשחזר המוטרן
הוגבר הלחץ על עבדאללה עד שהוא נאלץ לבסוף להכנע ולבטל אפנדי אינו במשרד.״
בתקוד, שהפקיד יוכל בכל זאת לומר לי משהו על כל
את תלונתו למשטרה. ואשר לרוזט — היא חזרה למוסד.
״אולי אפשר לראות את הילדה?״ שאלתי אותו לכשסיים העניין סיפרתי לו מדוע באתי :״במשטרה אמרו לי כי למשרדכם
יש חלק בכל פרשת מוסד היתומים ; רצוני רק לברר
את סיפורו .״אני רוצה לשמוע ממנה כמה פרטים.״
אך עבדאללה התחמק :״מוטב שתפנה למשטרה,״ הוא יעץ כמה פרטים.״ אך הבחור הצעיר התנצל: הוא מצטער מאד
אבל אין ביכלתו לעזור לי ! רק ג׳ראיסי מתמצא בשאלה והוא
לי ! ״אצלה תמצא את כל הפרטים והעדויות.״
איננו. לא ידוע גם מתי יהיר-
פ קי דממשל תי אינו מדבר
אותו רגע התערב עבדאללה בשיחה בתביעה קולנית שיחזירו
בתחנת המשטרה מצאנו את הקצינים המטפלים בפרשה לו את פנקס המנות. תשובתו המרגיעה אך הבלתי מספקת של
בישיבה ליד שולחן מכוסה תיקים וניירות .״כל מה שאני יכול הפקיד העבירה אותו, כנראה, על דעתו. הוא פנה אלי וצער,

מכשלת המוסד
״זוה> תעמולה קומוניסטית

יוסף כדראן
״לא יכולתי לסבול את המחזה !״

הגברת כדראן
תפרה בגדים ליתו מי ם

»יי יי ״י־ ייזודיוו

בהתרגשות :״אם הוא לא רוצה לספר
לך על הווספיה — אני אספר לך ! אני
אחד המעורבים ! ״
אותו רגע נכנס לחדר גבר צעיר לבוש
אירופית, בלוויה כמה אנשים מבוגרים.
״זהו סמי ג׳ראיסי,״ אמר עבדאללה. הפקיד
הצעיר ניגש לג׳ראיסי ולחש לו
משד,ו באוזן ואז בא הלה והתישב מולנו•
אולם מששמע את מבוקשי התנצל: הוא
מצטער מאה אבל כפקיד ממשלתי אינו
יכול לומר לי שום דבר.

ה בזו תלאשת קו
בפעם השלישית באותו יום חזרתי על
השקר :״שוחחתי כבר עם המשטרה.
ויש לי כמעט את כל הפרטים ; דרושות
לי רק אי־אלה הבהרות.״ אחרי כמה שידולים
הסכים ג׳ראיסי לדבר על ווספיה.
״לא היה כאן שום סוד,״ היא סיפיר.
״זה חודשים רבים שקרובי החניכים של
המוסד ידעו על כל המתרחש שם. אולם
לא היתד, להם כל ברירה: כל ילדה
המתקבלת למוסד מתקבלת בתנאי שתש־אר
שם, עד גיל .18 אם תעזוב לפני כן
חייפים קרוביה לשלם עבור החזקתה במוסד
עד לאותו זמן. מאחר שכמעט כל
הקרובים, אנשים עניים, נאלצו לשתוק.
״גם סלידתם מפני שערוריות השתיקה
אותם. אך הבנות עצמן לא שתקו. הבריחות
מן המוסד היו מקרים שכיחים וכל
בריחה היתד, מלווה סיפורים נוספים על
הנעשה במוסד. פעם, למשל, סופר על
ילדה אחת מכפר מגאר שלא יכלה לאכול
את האוכל אשר הוגש לה והיא הקיאה.

לי שזה מפני שדלאל כוותה אותו. פעם
היא אפילו כוותה אותו בנוכחותי: זה
היה במטבח של המוסד ; היא הדליקה
את הפרימוס עד שהיה אדום מרוב חום
ואז היא כיבתה אותו והושיבה את מישל
עליו. זה היה משהו איום ! ״
״פעם אחרת ראיתי איתר, מחממת
מזלג ומכניסה את חודיו אל תוך ידו.״
המשיכה רוזט בסיפור הזוועות .״היא
אמרה שעשתה לו את זה מפני שהוא
תמיד זיהם את תחתוניו.״ גם שאר דיירות
המוסד זכו לטיפולה הישיר של
דלאל — אם כי לא כוותה אף אחת מן
רבנות :״היא היתה מכה אותנו בשביל
כל דבר קטן.״
לפני שנתיים עבר המוסד עם 50 בנות,
ומישל, לנצרת .״כאן היא לא כוותה אותו
יותר — היא רק היכתה אותו.״
יום אחד ברחה נערה בשם סומאיה
סא׳ר מן המוסד והלכה לבית חברה בחיפה
.״כאשר החזירו אותה,״ סיפרה
רוזס ,״הפילה אותה דלאל על הרצפה
והתחילה לרקוע על גבה ברגליה. היינו
כולנו נוכחות שעה שעשתה את זה. מאז
הילדה הזאת לא בסדר — כל הזמן מתעלפת
ומקיאה.״
״גם האוכל שנתנה לנו היה רע מאד —
מסריח ורקוב.
הפעם הראשונה שרוזט ברחה מן המוסד
היתד, לאחר מחזה אכזרי במיוחד :
״ישבנו בשיעור של מלאכה ותפירה.
ילדה אחת בשם מארגו לעסה גומי בשעת
השיעור, אז קראה לה דלאל לעזוב את
הספסל שלה. למארגו זו היה משהו לא

נזירה מ מנזר סנ טי ק ל רי ם. מקלטהמנהלתדלאד
״האם סיפרת למישהו על טוני כשברחת י״
״אין לי כל התנגדות שתראו ותצלמו את
שאלתי אותה.
הילד.״ היא הודיעה .״אבל זהו מקרה משטרתי.״
״לא,״ היא ענתה. ואחר שתיקה הססנית הו״כבר
הייתי במשטרה,״ הרגעתי אותה .״ד,ם
סיפה בלחש :״פחדתי מדלאל.״
• נתנו לי את הכתובת שלכם• אין להם שום הת״וכיצד
הגיעה המשטרה למוסד?״ שאלתי.
נגדות שנצלם אותו.״
״זה בא בגלל השמלה הקרועה של ילדה בשם
בחיוך רחב התנצלה הרופאה והודיעה שהיא
עפעף. כשדלאל ראתה כיצד קרעה את השמלה תצטרך בכל זאת להתקשר עם המשטרה ולשאול
היא התנפלה עליה ואחזה אותה בגרונה כאילו אותה אם אמנם אין היא מתנגדת. היא נטלה
רצתה לחנוק אותה. עפעף ברחה מהמוסד והלכה לידיה את שפופרת הטלפון, ביקשה את תחנת
לסמי ג׳ראיסי. היא סיפרה לו את הכל והוא המשטרה: אני התפללתי כי אותו קצין יזכור
הביא את המשטרה.״
את הבטחתו לא להפריע לנו בחקירתנו. ואמנם,
״תחילה לא רצו לתת לשוטרים להכנס ; הם כעבור כמה דקות, פנתה הרופאה אלינו :
עמדו אולי שעתיים. לבסוף פתחו את הדלתות .״אוריים״ ,היא אמיד״ זה בסדר.״
אבל לפני זה היא החביאה את הילד מישל במקום
אחת האחיות הביאה נערה בעלת שערות בלוד
מוסתר שהשוטרים לא יראו אותו. גם כשהמש דיות, מקושטות בסרט משי ולבושה פיג׳מה
טרה אמרה לה להביא את מישל היא הביאה רחבה. ד ו מישל,״ היא הודיעה, בהצביעה ל-
להם ילד אחר. אבל ג׳ראיסי ידע שזה לא מישל .״נערה.״ היא סיפרה כיצד ביקרה אשה בשם
הילד שהביאה היה ילד שחור ומישל הוא ילד מלכה את הילד והודיעה כי זהו בנה זוזו שמסלבן
ויש לו שיער בלונדי. לבסוף היא הוציאה רה למוסד היתומים של דלאל כשאך נוסד בכפר
אותה ממחבואו. הוא היה לבוש שמלה ארוכה קנא, לפני שהועבר ללבנון. היא ביקרה כמה
כדי לכסות את כ /סימני הכוויות שעל גופו.״ פעמים אצל דלאל, לבקש את בנה. אך דלאל
אמרה לה כי הוא מת לפני שלוש שנים בלבנון.
ברזלמ חו מ ם ונ שיכות
עתה בטוחה מלכה כי הילד מישל הוא בנה זוזו
מביתו הוביל אותנו עבדאללה לבית־החולים וכי דלאל, משום מה, שיקרה לה.
האנגלי, שם ישב הילד מישל. אחר שצילמנו את
מאחר שלכל אדם צריך להיות גם שם משפחה,
עבדאללה ואת רוזט הוא נראה להוט לעזור לנו. ניתן למישל השם חכים. באדישות מדהימה. הפלראות
ולשמוע את שאר הצדדים. מנהל בית -שיל מישל חכים את בגדיו והראה את סימני
החולים לא היה שם, במקומו באה לראות אותנו הכוויה שעל גופו .״כאן הכניסה לי ברזל מחומם,״
הרופאה הראשית, אנגליה רזה ונמרצת.
(סוף בעמוד )12

מי שר ״ ח כי ב ״ ב בי ״ ח ה אנ ג לי בנ צרת. ש ס הוא מו חזק
דלאל אילצוה לאכול את אשר הקיאה.״
מפיו גם שמעתי על ילד, היחידי שהיה
במוסד הבנות, הנמצא עתה בבית־החו־לים
האנגלי, ואשר גופו כולו מכוסה
פצעים וכוויות .״כל זה בא בגלל הפחד,״
הוא סיכם .״לולא פחדו הבנות מפני המנהלת
והקרובים, מהמוטרן ומשערויות,
לא. היה קורה מה שקרה. אילו ארע דבר
כזה אצל היהודים, היו מחסלים אותו
מיד, ללא היסום. בעוד שכאן עוד משתדלים
לחפות עליו ולטשטש אותו.״
בדרך לביתו סיפר לנו עבדאללה כיצד,
כאשר נודע לג׳ראיסי על העניין ונאמר
לו כי גם המשטרה לא רצתה להתערב
בזמנו, הוא החליט כי הפעם תיערך חקירה
וסו, ות ווספיה יוצאו לאור. הוא החל
בעבודת בלשים שהזכירה את סיפורי הרומאנים:
בקפדנות ובשקידה הוא אסף
חומר, גבה עדויות, ערך חקירות עד
אשר נמצא בידו תיק כמעט מושלם שהוא
מסר למשטרה, למען תטפל בו ותנקוט
בצעדים המשפטיים הדרושים.

לד ושב ע ל מדימום
בביתו של עבדאללה, על פסגת אחת
הגבעות התלולות אשר עליהן בנוייה
העיר נצרת, פגשנו את רוזט הווה: נערה
בת ,14 בעלת קומה בינונית, שיער בלונדי
מסולסל, עינים תכולות ועור בהיר.
לכבוד המאורע היא לבשה את הסינור
השחור שהיה תלבושת המוסד הרשמית
ואשר בו ברחה בשעתו לבית עבדאללה.
״אבי מסר אותי למוטרן בבירות,״
היא סיפרה .״המוטרן הכניס אותי למוסד
היתומות שלו בכפר שימה, ליד בירות.
המנהלת שלנו היתד, הסיידר, דלאל. אנחנו
כולנו קראנו לה מאמא דלאל.״
בכפר שימה ישבה רוזט כחצי שנה.
״שם ראיתי דברים איומים,״ היא סיפרה
כשעיניה הכחולות נפערות במבט אימים.
״היה שם ילד בשם מישל שהיה כולו
חבוש תחבושות לבנות. החברות אמרו

בנודר עם הרגליים. דלאל היכתה אותה
על הרגליים — וזה כאב לה מאד, המסכנה.
ואז החברה שלי, מדלין, אמרה ל־דלאל
שתרחם עליה ושזה היה מספיק.
זה הרגיז מאד את דלאל ; היא הוציאה
גם זנת מדלין ואמרה לה להושיט את
הידיים. ואז היכתה אותה על האצבעות.״
״למחרת בבוקר, כשחזרנו מד,כיסיה —
ברחתי עם מדלין• פשוט לא יכולתי לסבול
יותר את הדברים האלה,״ סיפרה
!ונערה כשקולה נחנק.
״היו גם כל מיני דברים אחרים: פעם,
למשל, נעלמה אחת החברות שלי ששמה
טרז. אחרי חודש היא חזרה למוסד.
״::יפה היית י• שאלנו אותה.
״דלאל שלחה אותי לעבוד בביתו של
א־ש אחד,״ היא ענתה לנו ופרצה בבכי.
״ואן אנחנו הבנו שגם לה קרה משהו ! ״

״בואי. ראי! הי ל ד מת!״
לפני כשנה הופתעו בנות המוסד לראות
כי נתווסף אליהן דייר צעיר: היה
זה תינוק רך שהובא לדלאל על־ידי אלמונית
״משך חודש בערך נשאר התינוק
במוסד — אנחנו קראנו לו טוני. הצרה
אתו היתד.,שהוא בכה כל הזמן.
״לילה אחד, כשמארי טרז, אחת התלמדות,
שמרה על טוני בחדרה של דלאל,
נכנסה המנהלת ואמרה למארי טרז שתלך
ותחמס חלב לתינוק. מארי טרז חיממה
את החלב והביאה אותו לדלאל שאמרה
לה ללכת לישון. אך בטרם הספיקה הילדה
להתרחק, נשתתק קולו של התינוק
ודלאל קראה :״בואי׳ ראי ! הילד מת !״
״למחרת לא מצאנו יותר את הילד.
מרים, תלמידה אחת, סיפרה לנו כיצד
העירו אותה בלילה וכיצד יצאה, היא
והמורה אדלייד, לחפור בור קטן בחושך,
בחצר האחורית של המוסד. שם הם קברו
את טוני עד שהמשטרה הוציאה את העצמות
שלו לפני שלושה שבועות. אבל
זד, סיפור אחר,״ היא אמרה.

הצלקת ״׳ בצדרשלמ ־ שלשנ\ רמה עד־יד• שיפוד .,מ חו מ ם

במד j 1ה
העם
ח שבו[ ש ד חנו ת m o n
השבוע דפקה ההיסטוריה על דלת משרד
החוץ הישראלי. אולם השוער חשב בטעות
שזו קבצנית עוברת אורח.

יות נגד שעול, תרופות בהמה, משמידי־חיד־קים
ומתקוני קוסמטיקה.
אולם האחים, והמשקיעים האמריקאים, לא
הסתפקו בכך. בטרם הונח היסוד לבניין העל-
קרקעי, סויים בניין תת־קרקעי. כי מערכות
החימום, הקיטור, האדים, המים החמים והקרים
של יונלה נמצאות מתחת לפני הקרקע,

הטייס אורי גרייאר ובתו דפנה
ילד בעל ד מיון...

זו הפעם הראשונה מאז תום מלחמת העצמאות
הופיע מנהיג ערבי במשרד ישראלי
וביקש רשמית את עזרת ישראל לעניין הלאומי
הערבי. היה זה מנהיג התנועה הלאומית
הטוניסאית, שביקש מאת שגריר ישראל
בוואשינגטון שיצטרף לרשימת האומות הדורשות
להעלות את עניין מלחמת השחרור
הטוניסאית באו״ם. תמכו בדרישה כל מדינות
אסיה הדרומית והחבר הערבי.
מאבק הגבורה של עם טוניסיה בשלטון
קולוניאלי מתנוון דומה מכל הבחינות למאבק
השחרור העברי נגד שלטון המנדט, אלא שפקידי
המנדט היו מלאכים טהורים בהשוואה
לקציני לגיון הזרים. סירובה של ישראל
להצטרף לחזית לוחמי־השחרור אינה רק בעיטה
בדעת הקהל העולמית שעמדה לימין
תנועת השחרור העברית. היא גם מעשה
טיפשות•
הודיע הדובר הישראלי: ישראל תמכה בעצמאות
לוב הערבית, לא זכתה ע״י כך
בשום יתרון מעשי. היה זה חשבון של בעל
חנות מכולת, הרוצה לקבל את הפרוסות עבור
קופסת הסרדינים שמכר. לא היה זה חשבון
של מדינאי׳המוכן להשקיע מאמצים במדיניות
של טווח ארוך לרכישת אהדתם של מיליוני
הערבים במרחב, השואפים לשחרור לאומי
והמאמינים כיום כי שחרור זה סותר את
כוונות ישראל.
רטן מומחה ישראלי לענייני ערב: האסון
הוא שמשרד החוץ הישראלי הוא בידי קבר
צה של אנשי המערב (ובראשם וולטר איתן
ואבא אבן) העוקבים בחרדה אחרי כל ניד של
עלה בעץ פאריסאי, לונדוני וואשינגטוני, אך
הנם אדישים לחלוטין לסערות המכות על
הגלים בבגדאד, דמשק וקהיר.

המ שק
מער כו תמתחתלקרקע
חמשת האחים ממלון הם דור רביעי לילידי
הארץ שעיסוקם החביב הוא מסחר. החודש
החליטו האחים לעסוק גם בתעשייה. אחר
שחנכו את הקולנוע החדש בצפון תל־אביב,
ארמון דוד קטן־הקיבול ( 700 מקומות) ,שנועד
יותר לשמש יד לאביהם, דוד, מאשר
מקור להכנסות, נתפנו האחים לסיום ההכנות
להקמת בית־חרושת לתרופות בקריית־אריה
שבאיזור התעשייה של פתח־תקוה.
אחר ששותפים אמריקאים השקיעו מאה
אלף דולר והשותפים הישראלים, האחים מט־לון,
המיוצגים על־ידי יעקב ויצחק מטלון
עגולי־הפנים, השקיעו במקביל מאה אלף לירות,
נרכשו שני דונם קרקע בקריית אריה
ונקדחה באר פרטית בעומק של 70 מטר.
אלה היו צריכים לשמש יסוד ליונלה (יוניטד־סטייטס
— ניר־איסט לבורטורים — מעבדות
ארצות־הברית — המזרח התיכון) .שיפיק
בין השאר תרופות ומשחות לבני־אדם, סוכר־

חוסכות בכך מקום יקר־ערך, בו תוקמנה המעבדות
החדישות.

יצוא
בחמשהצב עי ם לו ה טי ם
מאות נשים בשמלות ערב וגברים בסמו־קינגים
עברו, בתחילת החודש, שלובי זרוע
במסדרונות מלון הפאר הלונדוני סבוי,
שאפו לתוכם תערובת משכרת של ריחות
פרחים.
כבכל שנה מילאה החברה הלונדונית הגבוהה
את אולם הנשפים הגדול בו נערך
באל הפרח המסורתי שהכנסותיו מוקדשות
לשיקום נכים. פינות האולם היצפו חינם
בעשרות זרים, אותם שיגרו חנויות הפאר
בבירות העולם, הוטסו חינם על־ידי חברות
התעופה ועמדו להחטף במכירה כללית במחירים
אגדיים.
להצלחה מיוחדת זכה הזר הישראלי ש־,
נמכר במאה לירות שטרלינג אחר מאבק
קשה בין עשרות מעוניינים. זוגות רבים התעכבו
לידו, העריצו עשרים גלדיולות זקופות׳
בעלות חמשה צבעים לוהטים. סביבן בלט
סרט בכחול־לבן שנשא כתובת דפוס :״פרחים
אופרה, תל־אביב, ישראל.״
היתד, זו הצלחתו האישית של מעלה קליין
בעל חנות אופרה התל־אביבית. בזוכרו שאירופה
אינה מגדלת גלדיולות בעונה זו,
ניצל את השפע הקיים בארץ, ברר בקפדנות
מבחר ייצוג.
מפיק טובת הנאה ופירסומת אחר היה מנהל
חברת התעופה אייר ציילו! שחנכה זה
עתה את קתה החדש העובר דרך לוד. הוא
זכה במכתב תודה ממארגני הנשף הנלהבים
שהשתאו במיוחד למצב ד,מצויץ בי נשתמרו
הפרחים אחרי טיסת 12 שעות.

תרועת ניצחונם היתר, מוצדקת, לאחר שהנדאיית
בתולים לבתו דפנה בת 15 החודש.
חכר שלא מן המניין. הקפטן היש חילו תבוסה ראשונה למוסד הנישואין ברחוב
ראלי היחיד בין עשרת הזרים באל־על לא יבנה, תל־אביב, שכפה את רבניו ואת טכסיו
התחיל מקפטן. ד,אויר הוא מקצוע כפוי־ על אלפי זוגות צעירים שלא רצו בהם אך
טובה, תובע שנים רבות של אימונים, אינו נאלצו להיכנע להם.
אולם השמחה באה טרם זמנה. בהפנות
מבטיח שנים רבות של עבודה — העלולה
להיפסק תמידית בגלל ליקויים גופניים פעו הזוג את תשומת לבם של פקידי המשרד
טים ובלתי צפויים. לפעמים דרוש גם קצת לפסק־הדין ש? השופט המחוזי בנימין כהן,
דמיון. לאורי היה דמיון עשיר עוד בהיותו נוצר תקדים חדש: פקיד המשרד סרב למלא
ילד בן .8פעם עמד על מרפסת בית הוריו את צו החוק. לא היה זה הפקיד בלבד שעמד
בברלין, ראה מטוס עורך להטוטי אויר מאחורי הסרוב. להפרת חוק דרוש יותר
ואת עצמו בתא הטייס. למחרת הצטרף אל מסתם פקיד. לשם כך דרוש מוסד שלם, השכנו
שעסק בבניית דאונים, הודיע לאביו מכתיב חוקים•
סוף סוף, בעל ואשה. משפט זה,
שיהיה טייס כשיהיה גדול.
שפקח עיני אלפים רבים, שהאמינו עד כה משפחת עלתה
לשלטון
עם עלות היטלר
שלרבנות הראשית הכוח העליון להעניק להם
בראייר לארץ. קלוב הגמל המעופף, אליו הת מעמד של נישואין, מוטט את הפרסטיג׳ה
כנסו בשנות השלושים כמה עשרות קנאי של הרבנות וסיכן את פרנסתה במידה רבה
תעופה בקפה לורנץ בגבול יפו, לא ערך קב כל כך שהכריחה אותה לשחק על הקלף האחלת
פנים נלהבת לאורי הקטן, אך לא מנע רון: כל עוד בית־הדין הגבוה לצדק (בית־את
ביקוריו בהרצאות כחבר שלא מן המניין. המשפט העליון) לא אישר את פסק־הדין
אך בהגיע הדאון הראשון מפולניה היה אורי המחוזי, אפשר היה להמשיך למרר את חיי
היחידי שידע לסיים את הרכבתו שאישרה הזוג.
את חברותו במועדון.
אולם גם הרבנות הראשית נוכחה תוך
אחר שארגן, כתלמיד, קורם לתעופה ב־ ימים ספורים לדעת שהפעם הוכתה מכה
בית־הספר המקצועי מונטפיורי, תל־אביב, בו ניצחת. שעות ספורות לפני הישלח בקשה
היה הוא המורה, הוציא מבית־הספר כמה למתן פסק־דין הצהרתי לבית־המשפס העלעשרות
תלמידים המטיסים עתה מטוסים לא יון בירושלים, הסירה הרבנות את הלחץ ממשרד
המחוז. אביגיל ומיכאל הוכרו, סוף
מעטים.
סוף, על־ידי המדינה, כבעל ואשד, חוקיים,
בשנת 1937 שמע אורי לראשונה אנשים זכויותיהם האזרחיות אושרו בהסכמת הרבקוראים
לו ״טייס״ מיד לאחר מכן מונה על־ נות•
היה זה רק תכסיס מחוכם בו נקטה הרבידי
חוגי התעופה שהתאחדו לקלוב הארציש נות.
תוך ימים ספורים בררה את סיכוייה
ראלי לתעופה, כמדריך מרכזי לטייס.
לזכות בביטול פסק־הדין המחוזי על־ידי ביתכאשר
בשנת 1941 אורגנה תחרות דאייה ד,משפט העליון. בראותה אותם קלושים, העארצית
ראשונה על הר־הכרמל, השתתפו בה דיפה כניעה שקטה על הד ציבורי מחודש,
עשרות דואים מכל הארץ. קהל רב שעייף אוחו עלול היה לעורר הדיון בבית־המשפם
ממתיחת צוואר לשמים נאלץ לחכות 9שעות העליון. הרבנות קיללה את היום בו גזרה
ו־ 10 דקות כדי ללחוץ את ידי אורי שהשיג על הזוג יובל לד,שאר רווק, בהסתמכה על
בכך שיא ארצי לדאייה, אותו לא שבר איש
תקנה דתית האוסרת נישואיו של מאהב
עד היום.
לגרושה. היא גם ניסתה להטיל איפול על
אחר חמש שנים ו־ 1500 שעות על דקוסו ת התבוסה שנחלה. אך ללא הצלחה רבה. המבחיל
התעופה הבריטי בשנות מלחמת העו אורע חדר לשכבות רבות, עורר תסיסה בלם׳
הצטרף לחיל ד,אויר הישראלי, יצא למבצ זוגות רבים שחיו שנים רבות כבעל ואשד,
עים: טיסה מעל שיירות מזון בדרכן לישו בלתי מוכרים על־ידי החוק. ראשוני זוגות
בים מנותקים, השלכת פצצות על ערי אוייב. אלה התדפקו עתה על דלתות בית־המשפט,
תבעו הכרת החוק במעמדם המשפחתי.
הודעה חגיגית ומיוחדת. הזוג הבשנת
1950 סיים אורי את שרותו בצד,״ל,
ראשון היה משה (מורים, ובטי פריד. שוב
עבר לאל־על. אחר שנתיים באל־על, בה מוזנח
ניסה ד״ר דב בר, שייצג את היועץ המשפטי
מיעוט ישראלי בתוך רוב אמריקאי ובינלאומי,
סיכם אורי את האלף החמשי של של המדינה בבית־המשפט, לכפות את עליושעות
טיסה, הוסיף פס כסף רביעי לשלושה נות הרבנות הראשית כפוסקת יחידה בהלכות
נישואין. הפעם עלה הדבר בידו. השופט ההרקומים
על שרוול מעיל הטייס הכחול.

טייס

ריגה מינסון, טייסת

פםהכסףהר בי עי
ישראלי ראשון של כל הזמנים יצא השבוע
כקברניט מוסמך על מטוס אל־על לרומא.
המאורע אותו אפשר להוסיף לרשימת ההישגים
״הראשונים מזה אלפיים שנר,״ ,לא עורר
הד רב. חברת אל־על המעסיקה ארבעה טייסים
ישראליים בין עשרים הזרים, לא ציינה
את המאורע.
אחר חזר אורי בראייר, שחרחר, מסולסל
שיער, בעל מבט נשר, משדה־ד,תעופה לוד
לדירתו התל־אביבית, מצוייד ברשיון התעופה
הבינלאומי הגבוה ביותר :״רשיון טייס
מסחרי ראשון״ ,ערך למשפחתו הצעירה חגיגה
צנועה, לה לא התנגדה אשתו החמודה,
ד,מחוסנת מפני הפחד מהאויר. החגיגה:

...הפציץ ערי אוייב

אך לא היה זה הישגו היחיד.של ברייאר
השבוע. כי השבוע השיגה תלמידתו, רינה
לוינסון אפורת העין וילידת הארץ, שיא
ארצי בדאיית נשים, שהתה באויר 4
שעות ו־ 45 דקות.
דת עדיין אין נישואין א! ד ח ״ ם
אביגיל ומיכאל יובל ניצחו במאבק הגדול
בינם לבין הרבנות הראשית (העולם הזה ,)763
מיהרו למשרד הרישום המחוזי, מצויירים ב־פסק־דין
הצהרתי המאשר את נישואיהם.

מחזוי חובש הכיפה, ד״ר יצחק קיסטר, לפניו
הובאו המבקשים, השיב את פניהם ריקם.
הזוג פריד, שבחר להינשא, אחר סירוב הרבנות,
אצל הרב יהודה מאיר הדסאי, הכבש
השחור של עדת הרבנים (אשר השיא גם את
הזוג יובל) ,לא הוכר כבעל ואשה.
למחרת פסק־הדין הזדרזה הרבנות לשגר
הודעה חגיגית מיוחדת ללשכת המודיעין הממשלתית,
תבעה את פירסומה בעיתונות.
הכותרת: בית־המשפט המחוזי לא הכיר בנישואין
על־ידי רב בלתי מוסמך. בין השאר
פורסמו בהבלטה דברי הד״ר דב בר :״לפי
(המשך בעמוד )10

״העולם הזה״ 769

כין האבלים: הרמטכ״ל יגאל ידיו, דוד כן־גוריון

כין האבלות: גולדה מאירפון, גולדה יוסף

החבר השכול: דוד הורוביץ (משמאל)

יחידות הצבא, חיל הים והאויר מבתיפות את נשקן כטקס הקבורה. רכ המשתתפים, בכית הקברות הצכאי כהר הרצל, ירושלים.

חסמבה
במאורעות 1939 לקריאתו של קצין־המחוז
יצחק צ׳יז׳יק והפך נוטר. ב־ 1938 הצטרף
לקיבוץ נען, שירת זמן מה בפלמ״ח. הוא
עבד במשק ובמחצבה.
אלא שלבו של ייגאל, בעל הקול העמוק
והמצח הגבוה, לא היה בעבודת ידיו. ייגאל
רצה לכתוב. כ־צד עושים זאת בקיבוץ?
יושבים אחרי שעות עבודה מפרכת. הוא
השתתף בילקוס־הרע ם של כמה סופרים מתחילים,
כתב את ספר הסיפורים הראשון שלו
אפורים כשק.
ייגאל הסופר התנגש עם ייגאל איש־הקי־

דצמבר 1917 נכנס החייל האנגלי הראשון
למושבה פתח־תקוה. אותו רגע הודיע
יצור נוסף בקול צריחה על כניסתו למקום.
היה זה תינוק שנחלץ זה עתה מרחם אמו,
אשתו של האבר מוסינזון בעין־גנים. היא
גורשה על־ידי התורכים לכפר־סבא, אך החליטה
שהילד צריך להיוולד בביתו. היא קראה
לו ייגאל.
הילד גדל בתל־אביב, ברחוב בוגרשוב,
שיחק בג׳ולים עם ילדי השכונה ולמד בתל־נורדוי.
אולם במרוצת השנים למד בבן־שמן,
״י:ר למוסד החינוכי של בית אלפא, התגיי־

׳ S W V V V W V V V V V V V W V V V V V V V V V V V V V V V V M M /V V V W W W A /V V V V S W U V V V V V

ה שו ט ר׳ שתהאתמ• הסיד ־ הי לדה צו הלת

במערה הסודית אשר בבית־הקברות המוסלמי יו שבים
בני חסמבה (״חבורת סוד מוחלט בהחלה״) משה ירחמיאל,
בנו של מוכר העיתונים, שרשם את כל הרפתקות החבורה,
קורא מ תון היומן. וכך התחיל הסיפור על החבורה
הנפלאה שהצילה את ההגנה והנחילה מפלה לאנגלים...

.ירון זהבי, בנו של המסגר, חלם על חבור ת ילדים
שתעזור להגנה. כשהאנגלים גילו את מחסן הנ שק בבית
אביו נשלח ירון לטלפן אצל הרוקח שחורי למפקדת
ההגנה. ירון מטפס לתוך חדרי של שח״־י, ש שיניו כוא בות
לו, אומר את הסיסמה. שחורי מתגלה כאיש ההגנה...

ה־ פול טו מני סוו ל תו דהמל כו ד ת מ תי חו ת!

...וה שוטר טו מפ סון הטיפש נופל, כ מובן, במלכודת.
כשהוא מנסה לאסור את אהוד ועוזי מתנפלים עליו כל
החבריא וכובליס אותו. הוא נכלא במערה הסוד־ת. אולם
הסרג׳נט ג׳ק סמיט הנבזה, ה מכונה ״ ה חיפו שי ת האדומה,״
נמלט מידיהם, ובעזר תו מגלים האנגלים את מחסן הנשק
של ההגנה, עליו ניסו הילדים לחפות בכל מרצם וכוחם...

1וווד איך! ה אנג לי טיב ש. הילדי םמב סו טי ם!

V V W

tfV W

חיל מאז. עוד במשמר־העמק היה לוקח את
הילדים לטיול, מספר להם סיפור בהמשכים
על ״מוזאמביק״ .בגמר כל מנוחה היה מגיע
אל נקודה מותחת, אומר :״ופתאום ומפסיק
עד למנוחה הבאה. בצורה זו עברו הילדים
מרחקים ניכרים מאד.
טרזן והמערב הפרוע. חסמבה עברה
דרך דומה. כל ספר הכשיר את הקרקע
לספר הבא אחריו. מספר הטפסים הגיע
להרבה עשרות אלפים. שוב אין יום־הולדת
בארץ אשר אין ספרי חסמבה נערמים בו
על שולחן המתנות. לבסוף החליט אוהל

V V W

...והמפקד ירמיהו, איש ההגנה, נופל ב שבי האנגלים,
הכולאים אותו במ שטרת דיזנגוף. מנשה התימני סוחב
חמור וכדי חלב מלאים במי־סיד, ומנסה להגיע אל
ירמיהו. אולם ש,טר אנגלי טיפש עוצר או תו בדרך ורוצה
לשתות את החלב. ל שמחת כל הצופים הוא שות ה את מי
הסיד ומקבל שילשול מלווה בעווית חעוררת צחוק...
M A W

להציג את
בתתנו.

המחזה בלהקת הילדים שלו׳*,

סוד הצלחתו של הסמבה שהוא מילא חלל.
בכל עם ישנה ספרות ילדים מקורית, המשפיעה
השפעה רבה על אופי הדור הצעיר.
ספרי המערב־הפרוע יצרו דורות של אמריקאים
בעלי תכונות מסויימות• ספרות כזאת
אינה עוברת בתרגום.
הנוער הישראלי הואשם לא פעם בחוסר
דמיון. ייתכן מאד שהעדר ספרות ילדים מקורית
הראויה לשמה היתד, אחת הסיבות לכך.

ל הילדים
1בוץ• הקולקטיב התנגד לתוכן כמה מסיפוריו.
] לפני שנתיים והצי עשה ייגאל צעד מכריע :
|הוא לקח את אשתו ואת ארבעת הילדים,
פרש מן הקיבוץ וקנה לעצמו משק בבית!
שערים ליד נהלל. את הכסף לקניית המשק
| ולכלכלת משפחתו הרויח ממחזהו (בערבות
jהנגב) וספריו. אחד הכשרונות של ייגאל היה
שידע את טעם הקהל, כתב יצירות שהצלחתם
המסחרית היתד, בטוחה מראש.
כבודו שד אבא. מדי פעם, כשייגאל
נסע העירה, הפצירו בו ילדיו לקנות להם
|ספרי טרזן. הדבר הרגיז אותו. מדוע יקראו

הילדים ספרים זרים, על נוף זר? הוא קרא
את טרזן, התפאר בפני ילדיו שהוא יכול
לכתוב ספר שלא יפול ממנו. דרשו הילדים :
קיים את הבטחתך !
משעברה שנה ושום ספר לא יצא מתחת
ידי אבא, החלו הילדים מאשימים אותו בהפרת
ההבטחה. כבודו האבהי של ייגאל היה
מונח על כפות המאזניים. הוא ישב וכתב
את חסמבה, סיפור שפורסם בעל המ שמר
לילדים.

נסיונו של ייגאל בסיפורי ילדים לא הת־

VWWVWU

הי ע בו ר אלי הו אתהסערההש לו ם או לי *
ה ד אג ה האיומה ממתהתאתע צבי הי ל די ם !
רi m p ,

jמזוזדד
...בבית־המרקחת של שחורי מטלפן ירון ל,,דודה ציונה״,
.פס הכינוי של מפקד ההגנה ״הדודה ציונה״ אומר שהוא
זקוק לעזרתם של הילדים. ירון מחליט להקים את חסמבה,
שיש לה תשעה חברים. סגן המפקד היא ילדה בשם
תמר, בתו של גבעולי. אנשי חסמבה נשבעים אימונים...

...אותה שעה כבר נזתכמיס הילזים את הצלתו של
המפקד ירמיהו. הדבר הוא פשום מאוד: הילדים משחקים
ב״סוס ארוך״ ומגיעים עד לתא, קושרים חבל בין הסורג
ו מכוני ת משא. ה מכוני ת זזה, נהוגה בידי אהוד ה שמן,
בנו של הנהג, והחבל מנפץ את הדלת. ירמיהו בורח, וכל
הילדים נמלטים לפני שהשוטרים מרגי שים בדבר...

שום דבר לא הניע את הילד למלא את חלל
הארץ בחיים דמיוניים. ספרים אנגליים, פולניים
ואמריקאים לא יכלו למלא תפקיד זה
במלואו.
בכך יכלה להצליח רק ספרות ילדים מקו־ית
שמחבריה הכירו היסב את הלך רוחו,
מחשבותיו, ניצלו את הרקע בו צמח הילד
׳;ארצישראלי. ספרות כזאת לא היתה בנמצא.
חסמבה משפיע בלי ספק על הדור הצעיר
:יותר. אגודות חסמבה צצו כמעט בכל המכונות.

...התפקיד
הרא שון הוא לקחת ב שבי את ה שיטר טומפ-
סון אנגלי מטומטם שבא לארץ־ישראל כדי לדכא את
היהודים ולהפריע להם לבנות את הארץ מפני שאין לו
חשק לעבוד באנגל ח. אהוד ה שמן, בנו של הנהג, ועוזי
שחורי, בנו של הרוקח, מביימים קטטת ילדים ברחוב.

׳ *m m n p m m
״ 4#דתה חזי ר
הסמבה

...אולם תפקיד חדש מחכה להם אניית מעפילים עומדת
מול החוף. צריכים להודיע לה שלא תתקרב. אך הים
סוער. אליהו ח ר מון קופץ לתוך המיס, שוחה עד לאנייה,
מוסר את ההודעה לרב־החובל. שוחה חזרה לחוף כדי
להביא הודעה להגנה. הוא נהרג בדרך ואיני זוכה לאות
ההצטיינוח אשר מקבלים חברי חסמבד, אחר הקמח המדינה.

אותן אגודות ואלפים רבים אחרים, מצטופפים,
בוקר בוקר, בתורים הארוכים ליד קופת
אהל. חסמבה על מעלותיה ומגרעותיה עוררה
את דמיונם, הלהיבה אותו. בתוך האולם יושבות
חבורות הילדים עוקבות במתיחות רבה
אחר העלילה הילדותית של המחזה, מריעות
לתבונתם של גיבוריה, נהנות ממעשי גבורתם.
אין זו עדיין השפעה חינוכית מחו־לכלול
או להשמיט תמונה אכזרית, ומה
הערכים החיוביים שיש להפיחם בספר. אולם
בדבר אחד אין ספק: חס מבה היא סימן דרך
בהתפתחות חיי הנעורים בארץ.

יג אלמ 1ח׳נזון חו ת ! שמו, ה ה צג ה בגמרה.

ב nדי n j
(המשך מעמוד )6

חוקי המדינה צריך לרשום את הנישואין
אצל הרשות הרושמת והמוסמכת מטעם משרד
הדתות והרבנות הראשית. לפי החוק
עוברים בני הזוג, שאינם דואגים שהנישואין
יירשמו לפני הרשות הרושמת, עבירה פלילית
וכן אשם בעברה האדם המסדר קידושין
ללא סמכות״
ידיעה זו השאירה רושם מדכא על אלפי
אזרחים בהם עורר נצחונו של הזוג יובל
תקווה כלשהי. נוסף לכך נגדה הודעת הרבנות
בצורה אבסורדית את פסק דינו של
השופט כהן, שניחן ימים מעטים לפני כן
באותו בית־משפט, למרות התנגדותה המרה
של הרבנות.
העוכדה דא נתערערה. חקירה קטנה
הוציאה לאור תכסיס של מנסחי הידיעה
לעיתונות. הרבנות ניסתה לטשטש את הרושם
החזק שהשאיר פסק־הדין של השופט
כהן. בנסחה את הידיעה התעלמה מן הנימוקים
האמתיים שהניעו את השופט קיססר
להימנע מלהכיר בנישואי הזוג פריד. פירסו־מה
של הידיעה היה סילוף האמת. אך הוא
נעשה ללא תבונה יתרה. כמה גומרים מעוג־יינים,
בהם עוררה הידיעה חשד רציני, העלו

את התיק. פריד״ מן האיצטבה של בית״
המשפט המחוזי, גילו בקלות רבה את נימוקיו
האמתיים של השופט קיסטר :
בטי פריד היא אזרחית אמריקאית. במדינתה
קיימת רשות אזרחית המשיאה זוגות
ללא התערבות הדת. אותה רשות מוסמכת
גם לבצע גירושין חוקיים. בטי ובעלה הראשון
בחרו להתגרש אצל שופט שלום אזרחי.
במדינת ישראל, אותה בחרה בטי כמקום
נישואיה השניים, כפוף מוסד הנישואין לשלטונה
היחיד של הדת. המכירה רק בדרך
אחת לגירושין חוקיים :״גט כריתות״ .שום
שופט שלום במדינת ישראל. לא יוכל לכוף
על הרבנות הכרה בנישואי אשה שהתגרשה
אזרחית. אחר תבוסתה הראשונה, התנחמה
הרבנות בניצחון קל, התכוננה לקבל פני צעירים
רבים שהחלו לחפש סביבות אחרות
מאשר רחוב יבנה, להתחיל בהן חיי משפחה.
אולם פסק־הדין של השופט קיסטר לא
שימש שום תקדים בכיוון זה, לא ביטל את
התקדים המכריע של פסק־הדין הקודם, של
השופט כהן, במשפט ביגי ומיכאל. פסק־דין
זה לא בוטל על־ידי בית־משפם גבוה יותר.
לפיכך המצב החוקי הנוכחי הוא שאין צורך
באישור הרבנות הרשמית כדי שנישואין בין

יוזודים יוכרו על־ידי המדינה.
אולם אין פירוש הדבר שישנן בארץ נישואין
אזרחיים. ביגי ומיכאל ניצחו אחרי
שעורך־דינם הצעיר, דוד גנור, שיכנע את
השופט שדת ישראל אינה מחייבת נוכחותו
של רב בטקס הנישואין. אולם עצם העובדה
שבמדינת ישראל קובעת הדת את צורת הנישואין
לא נתערערה.

ה פו ר טו ס הל טיני
המנצח ארתר גלכרון הוזמן על־ידי
ישראל לנצח על הקונצרט השבועי של תז מורת
שירות השידור. בתכנית הכליל את
הלוליית ההודייה למוצארט. כשמטר גלברון
את התכנית לקארל סלומון, המנהל המוסיקאי
של קול ישראל, קיבל סלומון את התכנית,
בהסתייגות אחת: הטקסט הלטיני
יוחלף בטקסט תנ״כי שונה. הסיבה: הנושא
הוא נוצרי ולכן אין לנגנו על גלי קול
קול

ישראל.

גלברון קיבל את התיקון אך התקיף את
ההחלטה במכתב למערכות העיתונים. שאל
המנצח: האם זה הקו שיכריע בפיתוחו
התרבותי של העם? ובכלל, מכתי קיימת
החלטה זאת ז הלא בשנה האחרונה נוגנו

הרבה מסות והודיות נוצריות, במקורן, על
גלי קול ישראל.
גלברון לא הסתפק בשאלות, הסביר כי
המגמה בעולם המוסיקאי היא להשמיע את
היצירות הקוליות בלשון בה חוברו, ובמיוחד
כאשר חוברו בלטינית, הלשון הבינלאומית.
שאל
גלברון: האם לא הספיק הפולמוס
הגרמני שאיים על חיינו התרבותיים והרוחניים?
האם עלינו לפתוח מחוש באותו פולמוס
גם בלטינית?
כתכנית שונ ה. כעבור שבועיים פורסמה
תשובתו של סלומון: אין קול ישראל
מקיים חרם על לטינית, אך הוא מסיים חרם
מוחלט על כל נושא העלול לפגוע ברגשותיהם
הדתיים של המאזינים. לוא הושמע
ה ה מנון לבתולה מרים המוכ תרת, בהלוליית
ההודייה של מוצארט, בלשון הלטינית על־על־ידי
תזמורת קול ישראל היה הדבר עלול
לפגוע ברגשות כמה מהמאזינים. התנצל
ידי סולואיסט יהודי בקונצרט ציבורי, מבוצע
סלומון: לפי נוהג זה נהגו אפילו שלטונות
המנדט הבריטיים. ואשר למסות הנוצריות
שנוגנו בקול ישראל הרי במידה שנוגנו,
נוגנו מעל גבי תקליטים חוצלארציים, לא

לד ft/sv

מותו של גדנ״עי

.לא ! לא אתן לך ללכת קראה
האם, כמעט בבכי, לבנה, שרצה לצאת
לפעולה של הגדנ״ע. כמוה הגיבו מאות
אמהות אחרות. באלפי בתים נערך ויכוח
סוער בין אב לאם, בין הורים לבנים.
הנושא: האם קיימת בגדנ״ע, גדודי הנוער
של צה״ל, בהם מגויסים בני 14
עד ( 17 בעיקר תלמידי בתי־הספר התיכוניים)
,דאגה מספקת לשלומם של החניכים?
ויכוח
זה התחיל ביום בו פירסמו העיתונים
ידיעה כי הגדנ״עי אורי אפשטין,
בן רמת־גן, מת ממכת־שמש בשעת
מסע. העיתונים לא הסתפקו ברובם בידיעה
עצמה, הוסיפו האשמות גלויות
ונסתרות נגד הגדנ״ע. נוצר לחץ ציבורי
גובר והולך, שבא לידי שיאו השבוע עם
פרסום הדו״ח של ועדת החקירה שנת־מגתה
על־ידי שר החינוך.

46מ תו ך סזז
ביום 25 במאי בבוקר התאספו 93
נערים ונערות בני 15 בתחנת הרכבת
הישנה בתל־אביב 41 .מהם היו תלמידי
נ׳ית־הספר התיכוני ברמת־גן 52 ,הנותרים
תלמידי גבעתיים. הם היו חברי
גדוד גדנ״ע בפיקודו של דן אלדמע, מורה
התעמלות בבית־הספר של גבעתיים,
דור שני למשפחה ידועה של מורים.
דן אלדמע לא היה חייל. הוא היה צי־בילי.
אך הכבוד ממנו נהנה בגדנ״ע היה
רב. דן נחשב לאחד המפקדים הטובים
ביותר, והתלמידים הרמת־גניים נמסרו
לפיקודו מפני שלא נמצא איש טוב יותר
במקום.
צורת ההכנה של המסע הוכיחה שאמנם
ידע דן אלדמע את כללי המקצוע.
הגדנ״ע הוציא למדריכיו חוברת מפורטת,
בת 57 עמודים, על דרך הביצוע
של מסעות. דן אלדמע נהג בדיוק לפי
כללי חוברת זו: הוא החליט על המסע
הגדול להכרת השומרון יהגליל התחתון
אחרי שהחניכים עברו בהצלחה שני מסעות
קטנים יותר. הוא נתן התראה שי
חודש ימים מראש, מסר את פקודת המיב־צע
12,יום לפני היום הקבוע למיבצע.
כן ׳פקד שכל תלמיד המבקש שיחרור מן
המסע ייבדק על־ידי רופא ויביא תעודה.
מפקדי הפלוגות אף הרחיקו לכת. הם
פקדו כי כל התלמידים בכיתות הנדונות
ברמת־גן ייבדקו על־ידי רופא בית־הספר.
כתוצאה מכך נבדקו ברמת־גן 110 איש,
ורק 48 מהם נמצאו ראויים להשתתף
במסע — .מספר המעורר מחשבות מדהימות•
בגבעתיים, שם לא היה רופא
בית־ספר, עברו התלמידים, שביקשו
שחרור, בדיקה אצל רופאים פרטיים.

ה מנ הלה מלי ץעדתל מי ד

חניכי הגדנ״ע, תלמידי החמישיות,
מודרכים בדרך כלל בידי תלמידים של
הששיות. אולם מאחר שאותה שעה נערכו
בחינות בבית־הספר, נעדרו כמה מן
המדריכים הקבועים של הגדוד. במקום
זה המליץ מנהל בית־הספר על שני תלמידים,
שהתנדבו לתפקיד, ושיכלו לדעת
המנהל להצטרף למסע מבלי שהדבר
יזיק ללימודיהם, בהיותם תלמידים מצטיינים.
אחד מן השניים היה הגדנ״עי
אורי אפשטין, בן •17
אורי לא היה מם־כף מוסמך. הוא לא
עבר קורס. אולם מפקדי הגדנ״ע הכי_
רוהו
לא רק כתלמיד ,״
מצטיין אלא גם כאחד
הצעירים המעטים המוכנים
להתנדב לכל תפקיד.
הוא לא נבדק מחדש
על־ידי הרופא מפני
שחודש לפני כן עבר
בדיקה קפדנית, ערב צא׳
תו למסע לעין־יהב בערבה.
אז עבר 25 קילומטר
ליום באקלים הלוהט
של הנגב הדרומי,
הוכיח את כשרו הגופני.

צ ב רוח מרו מם

שעה אחת. שם פקד המפקד על מנוחה
של שעה, מוקדשת לארוחת הבוקר. בגמר
הארוחה יצאה השדרה שנית, בדרך
לכפר צברין. בשעה 11:30 החל שרב
כבד. תלמידים אחדים החלו מפגרים,
הוחזרו במכונית. המפקד החליט, בצדק,
שאין להפסיק את המסע בלב השטח,
מקום שאין בו מחסה למנוחה, אלא להמ שיך
מרחק קצר נוסף עד למעיין, מקום
שיש בו צל מספיק. הוא עצמו עבר בין
האנשים, התעניין בשלומם.

הנ שי מהנחדשה
חוברת ההדרכה של הגדנ״ע קובעת כללים
מפורשים גם למקרה של חמסין.
.בדרך כלל יש להימנע
מהליכה בחמסין. במקרה
שחמסין משיג את
היחידה בדרך, יש לנהוג
לפי הכללים הבאים נ
לנוע בשעות —90:00
,10:00 להמשיך במסע
אפשר משעה 16:00 ועד
החשכה ...אין לערוך
מנוחה ממושכת במקום
ללא צל ומים, מוטב ל-
ללכת כברת דרך נוספת
ובלבד להגיע למקום כזה,
אם הוא נמצא בקרבת
מקום.״
דן אלדמע נהג בדיוק
כך. האנשים נחו כראוי,

בבוקר הטיול לא נפלפני
שהמשיך בדרך. הרד
אף מורה אחד מתלסטייה
היחידה מכללי המידי
בית־הספר. המורה
חוברת היתד, פחותת
היחיד במקום היה דן
אורי אפשטיין
מופת מזהיר או קרבן שוא 7חשיבות — במקום להמאלדמע
עצמו, מפקד השיך
בדרך בשעה , 16:00
מסע. התלמידים נשאו
יצא כבר בשעה .15:00
עמם את הציוד הדרוש, בין השאר אלונבק״מ
ה־ 12 של המסע, בעבור דן אל־קות
מתקפלות. אולם המשא הכבד, כולל
דמע את שורות האנשים הנחים, ראה
שמיכות, נישא על גבי מכונית משא.
כי אורי אפשטיין מתנהג בצנרה בלתי
היתר, זאת המכונית שהובילה את התלרגילה,
משעין ראשו על ילקוט גב מבלי
מידים לתחנת הרכבת בתל־אביב, חיכתה
להגן על פניו מפני השמש, אינו עונה
להם בתחנה של בנימינה, ליוותה אותם
בראשית המסע ונסעה אחר כך בדרך על שאלות. הוא קרא מיד לשני גדנ״עים,
החל מטפל בו. כשנשימתו נחלשה, עשה
אחרת למטרת היום הראשון, משק דליה•
המסע התחיל במצב רוח מרומם, כר לו נשימה מלאכותית.
גיל במסעות נוער. הנערים והנערות,
אותה שעה שלח רץ לדליה, מרחק 3
שבעים רצון שנמלטו מכמה ימי לימו קילומטרים, קרא למכונית, עליה הועמס
דים, התלוצצו ושרו. ד,ם לא ידעו, כפי אורי. תוך כדי נסיעה המשיך המפקד,
שלא ידע מפקד המסע, שבתחזית מזג
ושני גדנ״עים אחרים שנלוו אליו, במאהאויר
הודיע קול ישראל, שיהיה זה יום מצי הנשימה המלאכותית. אולם משהגישרב.

למרפאה של דליה לא הועילו גם
המפקד סידר את שדרת המסע לפי כל זריקות הרופא. אורי נפח את נשמתו.
הכללים, יצא בהליכה רעננה מבנימינה
בשעת הבירור נתקבלה תמונה ברורה
מבעד להרים בדרך לדליה — מרחק 15
ק״מ. אין זה מרחק ניכר• במסעות גדו של הצעיר: אינדיבידואליסט מוחלט,
לים מגיעים צעירים בגיל זה עד למרחק הרץ הטוב ביותר בבית־הספר, שש לקראת
תפקידים, בן להורים שנתנו לו
של 40ק״מ ביום.
ראשית המסע עברה בהצלחה. הוא חופש פעולה רחב. בשעת המסע בז לעבר
חמשה ק״מ עד לכפר סנדינה, חוו חוס, אמר לחברים שזה לא כלום —

במסע האחרון בערבה עבר בתנאים
קשים יותר. הוא סרב לשתות מים, נטל
את ילקוטיהם של חברים חלשים. החל
מרגיש עצמו ברע, לא גילה זאת למפקדים•
״אני מדריך,״ אמר. ,אני צריך לשמש
מופת אישי...״
ברור לחלוטין שהמסע, אף ביום השרב,
לא עבר את גבול המאמץ הנורמלי
של נער או נערה׳ ואף לא הגיע
לגבול זה. נער בריא עובר בממוצע 4
ק״מ בשעה — ואורי מת אחרי הק״מ
ה־ . 12 כשמונים נערים ונערות בני ,15
׳צעירים מאורי בשנתיים, עברו אותה
דרך בלי מאמץ יתר. אמרה רמה ברקו־ביץ,
תלמידת החמשית . :לי זה לא י היה קשה...״
באור זה נראה גורלו של אורי כמקרה
אסון טראגי, שאין להטיל אשמה בגללו
על איש. אולם אין זו הנקודה העיקרית.
אורי אפשטיין אינו רק קרבן לאסון.
אורי הוא גם דוגמה חינוכית מזהירה —
אות ומופת להמוני הנוער, דוגמה של
צעיר עברי כפי שהיה צריך להיות.
אולם לא זו התמונה שנתקבלה בציבור.
כמה מן העיתונים לא רק ניפחו
את המקרה, הם ניצלו גם את כאב המשפחה
ואת הדאגה הטבעית של הורי הגד־נ״עים
בארץ כדי להשחיר את פני ה־גדנ״ע,
שדוקא במקרה זה נהג בדיוק
כפי שהיה צריך לנהוג• הנטייה החולנית
כמעט להתקיף כל דבר, ללא התעמקות
יתרה, התקפת לשמה, הראתה גם הפעם
את תוצאותיה ההרסניות.
חמור עוד יותר יחסו של משרד החינוך.
מוסד זה שומר איבה ישנה לגדנ״ע,
מתוך ריב סמכויות. כשמינה הצבא ועדת
חקירה, מינה משרד החינוך ועדה
מקבילה משלו. הצבא עיכב את פרסום
מסקנות ועדתו, כדי לא להתנגש עם
מסקנות הועדה השנייה. אולם משרד
החינוך לא התחשב באיש, קבע בפירוש
כי מפקדת הגדנ״ע אחראית באופן חלקי
לאסון. נימוקיו היו כמעט ילדותיים.
שיא השיאים הושג ע״י ועדת משרד
החינוך במשפט אחד ממסקנותיה המעידה
על אופייה כנראה בהשפעת
האוירה השוררת בגדודי הנוער מותחים
הילדים עצמם למאמץ גופני למעלה מכוחותיהם.״
בכל
מקום אחר בעולם — וגם בארץ־
ישראל שלפני — 1948 היו אומרים שזו
המחמאה הגדולה ביותר לכל ארגון, ולארגון
צבאי לא כל שכן. אולם באוירה
השוררת במדינת ישראל בשנת 1952
נתכוונו הדברים בהאשמה כבדה.
נאנח מפקד גדנ״ע . :הלואי וזה היה
כך. אך אורי היה יוצא מן הכלל בנוער
הציני של היום — הוא היה מוהיקאני
אחרון...״

.העולם הזה״ 769

בוצעו על־ידי אמנים יהודיים לפני ציבור
יהודי בישראל.
עובדה נוספת, אותה גילה סלומון: למרות
חילוקי הדעות בין גלברון לבינו ניצח
גלברון על הקונצרט השבועי של תזמורת
קול ישראל, אמנם בתכנית שונה מזאת שנקבעה
מראש.

דרכי־וזיים
י 3וא. הוד ר א בבי ת!״
כאשר גילתה חווה שלברוך, בו התאהבה
ממבט ראשון, כשאכלו לפני שנה ספישל
בקפה תל־אביבי, אשד, ושני ילדים, לא איימה
לשלוח אותו אל אשתו וילדיו.
חוה היתד, צעירה ,21 ,דקת מותניים, שחרחורת
ויפה. ברוך היה גם הוא גבר מושך,
גבוה, בלונדי, עם נסיון וכוח שכנוע. הוא
אהב את חוה, כך לפחות אמר לה בהבטיחו,
בכל פגישה, אותה קיים הזוג בבית חוה
כשהוריה הלכו לראות סרט, ש״בקרוב יגמור
עם אשתו׳׳.

אפקה עוד, הודיעה בקול בישני קצת :״בוא
אלי במוצאי שבת, הורי לא יהיו בבית.״

ה אינדיבידו אליס טי ת!
האלמוני התל־אביבי הסביר קצרות בטלפון
:״הלכתי אל אשה בדרך תל־אביב יפו,
והיא רצתה יותר מדי כסף — תמצאו אותה
בקצה המסדרון, בקומה השנייה״ .כעבור רגעים
מעטים נעצרה ניידת מטה מחוז תל-
אביב ליד בית ישן בדרך תל־אביב—יפו.
מהמכונית קפצו שני בלשים, דילגו על המדרגות
הערביות הלולייניות. בקציר,ן, מול
הדלת, בלט שלט: משרד לקרקעות.
ראש שחרחר מבוהל הציץ, לא חשד בשני
הבלשים לבושי האזרחית. הם נכנסו למסדרון,
לא שמעו לעצת 12 צעירים שעמדו

בהתנגדות גמרה עם התרנגולת בבליעות אחדות,
גדולות, כשהנוכחים בחדר מלקקים את
שפתותיהם. אחד הלקוחות הסביר לבלשים
את סיבת רעבונה המיוחד של האשד : ,היא
אינדיבידואליסטית. כדי להערים על החוק האומר
שהחזקת בית־בושת פרושו מוסד המעסיק
יותר מאשר, אחת, החליטה לנהל את
מוסדה כעסק פרטי. דבר שד,תיש את כוחותיה
משך 12 שעות ביום, אותן חילקה בין
40 לקוחות, ששילמו שלוש לירות הביקור.
בינתיים התאסף קהל רב מול חדר המדרגות,
שבר את השעמום המסחרי האופף את
הסביבה, חיכה במתיחות לראות מה יתרחש.
״הנד, האשד צעקו רבים. בצעדה בראש
מצעד לקוחותיה, התנהגה בטבעיות, שרבבה
לשון לעומת הקהל שהתפוגג מנחת.

אחר הצהרים שבד, חוה למשרד עם שפופרת
גלולות שינה, אותה קנתה בכית־ד,מרקחת
על פי תרשים הרופא. היא פתחה את
השפופרת, הריקה את תכנה אל כוס התה
הצונן, אותה מצאה על שולחנה. כעבור שעה
קלה הועברה באמבולנס לבית־החולים, זכתה

מאסר החשודה בדיד יפו־תל־אכיב
לא לבלש ם, התור

בתור, שהציעו לבלשים להצטרף אל סופו.
הבלשים התקדמו אל קצה המסדרון. בפתחם
את הדלת נתגלה, לדבריהם, חדר גדול, לא
צפוף ביותר: ארון קטן, שולחן, שני כסאות
ושתי ספות. מספרים הבלשים: על אחת
הספות שכבה אשר, עירומה, כבת .35 בחור
צעיר התרומם מהספה, זרק מבט נפחד לעבר
הבלשים•
האשד, תפשה מיד את המצב, הרגיל ביותר
במקום ממנו באה, פאריס ׳,פנתה אל הבלשים,
ביקשה מהם בטון אדיש לתת לה
שהות ״לזרוק על עצמה משהו,״ לבשה
שמלה לבנה שכסתה חלק לא גדול ביותר
מגופה, קשרה את שערותיה המפוזרות בסרט

לגונביקופה, ת ש? ןשנים: אליעזר זו ס מן (בחולצה המ שובצת) והאחים יצחק ונ תן
שרייבר מק שיבים לפסק־דינם בו נידונו לשתיים, שלוש וארבע שנות מאסר כל אחד בעוון
גניבת קופת פלדה שהכילה חמשת אלפים לירות מסניפה הירו שלמי של ״תנובה*.

שהצילה את

שם בשטיפת קיבה מהירה.
חייה ברגע האחרון.
ימים אחדים לאחר מכן חזרה חוה למשרד,
שמעה מפי חברתה, שברוך צלצל, התעניין
בשלומה. חוה, בה עורר שם מאהבה רטט
מחודש, החליטה להודיעו בעצמה על שלומה.
היא הרימה את שפופרת הטלפון, צלצלה
למקום עבודתו. בשמעה את קולו׳ לא הת
,העולם
הזה״ 769

דייויס.

אביק לא קיבלה על עצמה את הדין המחייב
אותו בתשלום אלפי לירות, דמי שימוש
בפטנט (שלא לדבר על אלף הלירות שכר
עורכי־הדין) .היא פנתה בערעור לבית־המש־פט
העליון.

ח־ n ,ט ף 1ן
תן ב עיני קהל ותיאטרון

לפני כחודש השאיר ברוך את אשתו, ילדיו,
חוה את הוריה׳ את המשרד בו עבדה׳ ככת-
בנית, ויצאו יחדיו לבלות באחת הקיטנות.
שם חזר ברוך על הבטחתו לגרש את אשתו
מיד אחר שובם תל־אביבה, תאר לחוד, משך
שבועיים את חייהם הוורודים בעתיד.
דא להפגש, יותר בריא. אשתו של
ברוך סברה אחרת, לא שיתפה פעולה לשביעת
רצונו של הזוג. בשוב ברוך לביתו, מצא
קבלת פנים בלתי מעודדת ביותר. אשתו הקימה
שערוריה כמוה לא ערכה לו מעולם, אספה
את הרחוב בצעקותיה :״לא תתחתן
אתה לעולם !׳׳
למחרת טלפן ברוך למשרדה של חוה, הודיע
לה בצער ש״יהיה יותר בריא לשניהם
אם לא יוסיפו להפגש׳׳ .חברותיה של חוה
לעבודה, שלעגו לה בחלקן, קנאו לר בחלקן
על יחסיה לאדם נשוי ו״זקן׳׳ ,32 ,קלטו מיד
את החדשה האחרונה אותה שמעו מפי נערת
ד,מרכזיה, הנוהגת להאזין לשיחות פרטיות
בלבד. הן נהנו במיוחד להזכיר לחוה בעל-
ימות עוקצנית :״תמיד אמרנו לך שזה
יהיה הסוף.״ לחוד, עצמה היתר. המהלומה
קשה מדי. בלילות הבאים לא עצמה עין,
הופיעה למשרד עם שקים כחולים תחת עיניי״
זכתה לתשומת לבו של המנהל ששלח
אותה אל הרופא.

למסקנות שניסחן בפסק־דין שהשתרע על
35 עמודי מכונת כתיבה. הסביר השופט :
הדרך מן החומר המצוי בטבע עד לכלות-
מיציטין הרפואי ארוכה• הכרחי לבודד את
החומר ולגבשו שיטת הבידוד והגיבוש
היא המצאה ובעלת הפטנט היא חברת פארק

אדום וענתה לשאלות הבלשים.
כשהרגישו הצעירים במסדרון במתרחש,
היה זה מאוחר מדי, הבית היה במצור, שני
שוטרים שמרו על המסדרון, שוחחו עם האנשים.
למטה ברחוב עמדה כיתת שוטרים,
חיכתה להוראות.
האשה הוציאה כרע תרנגולת צלוייה, הסבירי
שהיא עייפה ורעבה. כאשר לא נתקלה

המשטרה עצמה היתד, שבעת רצון. כי לעתים
רחוקות בלבד, מזדמן מבצע מוצלח
כזה. אך השוטרים היו פחות שבעי־רצון.
אמר אחד מהם :״מה זה עוזר י אתה סותם
פרצה אחת, ובינתיים נפרצת החומה בעשרות
מקומות אחרים.״

מ שפ ט
קדקע ! נ\ ד mruמעיים
מספר רב של תעשיינים בארצות חוץ נושאים
את עיניהם, החודש, לישראל. הסיבה:
ערעור שהגישה חברת אביק לבית־המשפט
העליון בו היא מבקשת לבטל את פסק־הדין
שקבע כי הפטנט לייצור התרופה כלוחמי-
ציטין שייך לחברה האמריקאית פארק-דיוויס.
לפארק־דייויס בעלת פטנטים רבים ברוב
ארצות העולם ברור שהמשפט הישראלי אינו
אלא תקדים למשפטים דומים בארצות שונות
ואכן כבר נקבע המשפט הראשון באתונה
היוונית.
להקת מומחים. סל* ד,מריבה, התרופה
כלורומיציטין, הוא בעל שימוש רב במלחמה
במחלות הנגיפים כדלקת הריאות וזיהום המעיים.
יצורו בישראל החל כאשר החברה
האיטלקית לפסים מכרה את זכות הייצור
לאביק. רק שאז הופיע בא־כוח פארק־דיוויס,
טען כי לחברתו זכות הפטנט לכלורומיטי־צין,
למרות שהיא מייצרת אותו תחת שם
אחר, כלורומאפיניקול.
שני האוחזים בפטנט לא טמנו ידם בצלחת.
הם הריצו להקת מומחים לבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב. ביניהם: ממציא התרופה,
ד״ר ארליך, בעל פרם נובל, הפרופסור ווקס-
מן ומי שהיה היו״ר המדעי של מכון וייצמן
למדע הפרופסור ברגמן. בהטתייעם בשלל
נוסחות חימיות ומונחים טכניים עזרו המומחים,
בעלי שם העולם, לבית־המשפם לד,כנם
לעובי הכלורומיציטין.
טענו נציגי לפטיס: הכלורומיצימין אינו
המצאה ולכן אין לפארק דייויס זכות פטנט
עליו. הכלורומיציטין מצוי בטבע, למשל בוונצואלה
הדרום אמריקאית, שעל קרקעה מפרישות
אותן ד,בקטריות.
טענו באי־כוח פארק־דייויס: אדרבה, ינסה־נא
חולה לטעום מעט מקרקע וינצואלה וית
רפא מזיהום מעיו. הסבירו נציגי פארק-
דייויס: את הפרשת ד,בקטריות יש לבודד
משאר מרכיבי הקרקע ולגבשה, אחרת לא
תהפוך כלורומיציטין ראוי לשימוש רפואי.
ושיטת ר?.,ידור והגיבוש היא ההמצאה.
אחר חודש של שמיעת חילופי טענות מדעיות
שנונות הגיע שופט המחוז זאב צלטנר

לתיאטרון הקאמרי יש מזל למחזות אמריקאיים.
זה לא במקרה. שליש מ־ 36 המחזות
שהציג הקאמרי בשבע שנות קיומו היו אמריקאיים.
רובם הפכו הצלחות גדולות, בססו
את התיאטרון הצעיר.
באמריקה כתיבת מחזות היא ייצור המוני
במכוניות או קוקה־קולה. אמריקאים מעטים
שהצטיינו בכתיבת חבורים בגמנסיה, לא ניסו
אי־פעם, מאוחר יותר, לכתוב מחזה. התפוקה
הדרמטית האמריקאית בחלקה הגדול היא
זבל אמנותי. אך במחזות הטובים הולם דופק
הזמן, מנשבות בעיות חברתיות שהן לכאורה
אמריקאיות טהורות, אך למעשה עלולות
לעורר עניין בכל מקום בו מבוססת החברה
על משטר דומה. נוסף לכך, הם תמיד תיאטרון
טוב• המחבר האמריקאי הבולט, הוא
תמיד איש במה מובהק, לו נהירים כל שביליה.
מחזהו מנצל את הבמה על כל ממדיה,
מגיש לבמאי אפשרויות אינסופיות.
אחר שנות עצלתים. הצלחתו של
הקאמרי כתיאטרון צעיר — לצעירים — היתד,
בחלקה הגדול בבחירה של המחזות הא־מריאקיים
אותם הציג. ברובם, החל מ הן לא
תקחהו עמך עד לעל עכברים ואנשים. היו
אלה מחזות מעולים, ראויים להצגה בכל
מקום. במידה קטנה יותר היתר, זו גם העזה.
כי בארץ, בה התנהל התיאטרון משך שנים
רבות בעצלתיים, המשיך לינוק משיטות שאבד
עליהן כלח, היד, צורך באומץ לב לביצוע
שינוי פעוט ביותר.
לאמיתו של דבר לא היה צורך באומץ
מיוחד. חוש תיאטראי היה מספיק לשם כך.
כי התיאטרון האמריקאי הוא עסק מסחרי,
כמעט ככל עסק אחר. דבר זה מרר את חייהם
של עשרות סופרים מעולים, שנים רבות, אך
סיגל אותם לבסוף לרעיון, הפיק מהם מחזות
אותם הללו המבקר האמנותי ומוכר ד,כרסי־
1סים פה אחד.
חרטה על העבר. הקהל הישראלי, ככל
קהל אחר, גילה סימני עיפות, קץ במחזות
שהמשיכו לספר לו על המוסר החברתי של
המאה ד,־ .19 המחזות האמריקאיים היו חדשים,
נוסף לכך עסקו בריאליזם, גסים בשעת
הצורך ולעתים רחוקות גם אכזריים.
בזה אחר זה עברו החיים כמו שהם על במת
הקאמרי. קהל התיאטרון התעורר, מילא אולמות.
רבים הלכו לתיאטרון לראשונה בחייהם.
הם ראו בו את בני המאה ה־ 20 לרוב
כמו שהם, את חייהם. זה מצא חן בעיניהם
והם חזרו וביקרו בתיאטרון. זה מצא חן גם
בעיני הקאמרי, שחזר לתיאטרון האמריקאי
בכל הזדמנות.
בחירתו האחרונה של הקאמרי לא היתד.
פחות מוצלחת מן הקודמות. אילו היה הקיצו־ורננו
שהוצג בשבוע שעבר, בפני קהל מוזמנים
בחסותה של פולה בן־גוריון, מועלה
עתה על במת ברודווי היה כותבו נלקח מיד
אל ועדת החקירה של הסנאט, נאשם בקומונ
יזם. כי המחזה המעביר לפני הצופה משפחה
יהודית, כאלפי אחרות בברונקס הניו״יורקי,
שם בפי רוב דמויותיו דברים קשים על תיפ־לות
החיים האמריקאיים, מעלה על נם את
אורח החיים הרוסי. בני משפחת ברגר היהודית,
נאבקים כולם לחיים, בתנאי ניוון. רובם
מכוערים, מוסרם ירוד, אף אחד מהם איננו
מה שרצה להיות. הם כולם מה שהחיים
האמריקאיים עשו אותם.
מאז חיבר קליפורד אודטם היהודי, יליד
ברונקם את המחזה בעל הדיעות הקיצוניות
בשנות השלושים, עבר דרך ארוכה. שורה
ארוכה של מחזות שבאו אחר הקיצו ורננו
היתה חריפה, בעייתית אך תמיד אמריקאית
נאמנה, טהורה מההשקפות שציינו את אודטס
הצעיר. כיום, בן ,46 אין אודטס מתעסק בפוליטיקה
או בסוציאליזם. אחר שפירסם גילוי
דעת בו הביע חרטה על השקפותיו בעבר,
מניחים לו האמריקאים המכירים בחשיבותו
הרבה כמחזאי, להמשיך לחבר מחזות, הזוכים
ברובם לאורך ימים על במות ברודווי.

חלום הבלהות בנצרת

ס פ 1ף ־ ם
שיטות ח ד שו ת רפיזוד ה ב גנו ת

שברה את חדגוניותר : ,מנזר סנט קלאריס. תבוא.
רשימת חללי 28.12.1948 בירושלים כל(המשך
מעמוד )5
לה עשרה ערבים, וחמשה יהודים. בין היהוא
אמר בהצביעו לחור עמוק בצדו .״כאן מאחורי חומתו ישבה דלאל מאז שוחררה
התאזרנו בסבלנות התישבנו על המרפסת. הודים היה ד״ר׳ להרס, רופא יהודי שנה־ג
היא נשכה אותי,״ בהצביעו לכתפו ,״כאן בערבות על־ידי המשטרה. למעשה היינו בטונפצעתי
כשהפילה אותי על הרצפה ואלה״ — חים שלא נצליח להכנס לראותה. אך הסק הבניין היה דומם, מאחר שרוב הבנות עזבו בעוברי יבייין אחד למשנהו בבית־דחולים
ניכר
(חלק בחצר הקבר גילוי לאחר אותו הממשי־תי בבית־צפפה שדרה מאוכלס ערבהרימו
את מכנסיו — ״סימני הפרימוס.״
רנות דחפה אותנו.
למשפחותיהן מעבר לגבול הלבנוני) .רק בים בלבד.
״מי זאת היא?״ שאלתי.
דפקתי על הדלת ומשלא ניתנה כל תשובה תשע בנות נשארו בו והן נהנו מחודש חופהילד,
שגילו מגיע אולי לשמונה שנים,
שלושה ערבים מזויינים ניגשו אל הרודחפתי
אותה קדימה. היא נפתחה בחריקה, שה שהוכרז באופן יוצא מן הכלל.
הביט בי בפשטות והשיב :״מאמא דלאל.״
פא הערבי ואל האחיות שהלכו יחד עם
תוך השמעת צילצול פעמון שהיה תלוי בה.
כעבור שעה נשאה סבלנותנו פרי: אמנם
כלת פי ל ה. שעת ״
בפנים השתרעה חצר גדולה שתולת עצים קוינו שנוכל לראות את אדלייד, אך במקומה הדופא היהודי ושאלום :״איזהו היהודי?״
מבית־החולים נסענו לביתו של יוסף בד־ וכמה בניינים מסוגרים. פניתי לעבר אחד התנחמנו באופה ובמבשלת של המוסד — הרופא הערבי והאחיות עמדו מן הצד שעה
ראן. וזה סיפורו :״לפני המלחמה חייתי מאלה ובקצה מסדרון ארוך באו לקראתי שתי
ערביה זקנה ומקומטת, עטופה שחורים אשר שר,כנופיה ״דירי׳.״ בד״ר להרס.
בחיפה. היו לי בתים ורכוש — תנאי היו י נזירות צעירות.
כתובת קעקע על זרועה העידה על נוצריותה.
אין זאת אלא עובדה אחת ממאות העובמרווחים.
מקצועי הראשון הוא הנגרות. משהסברתי
להן, בצרפתית, כי רצוני לראות ״רק מאז שהסיידה דלאל הלכה אני לנה
לבשל דות שנרשמו ביומנו של יוסף קליר * .את העזבו
הערבים את חיפה, ברחתי עם משפחתי את הגברת דלאל .״מתהלכות שמועות רבות במוסד,״ היא סיפרה .״עד אז באתי רק
לרתר שי ת ה. שלי ד די רו ת. בלרווו. ב או ת ו
יומן ניהל קלי־ מה־ 29 לנובמבר , 1947 יום
כפר הקים המוטרן שני מוסדות ליתומים —
החלטת או״ם על החלוקה עד ה־ 12 במאי
אחד לילדים ואחד לילדות — בסך הכל כשש
,1949 בו נתקבלה ישראל כחברה ד,־59
מאות יתומים, בני פליטים פלסטינאים• המלאו״ם.
נהלת
של שני המוסדות היתד, דלאל מיכאיל
הפיאמי לא הופיע. בעד חלוקת
ראסי שבאה עם חלק מהילדים מכפר קנא,
שם היה מוסד דומה.״
ארץ־ישראל הצביעו 33 מדינות, נגדה 13
תחילה, עזרו יוסף ואשתו למוסד בכל אשר
עשר מדינות נמנעו להצביע ומדינה אחת
יכלו. מדי פעם נקרא יוסף לבצע כמה עבו(סיאם)
מצאה פתרון נוח במיוחד. נציגה
דות נגרות במוסד ואילו אשתו התנדבה לתלא
הופיע להצבעה. כעבור שנה וחצי הכירו
פור בגדים בשביל היתומים. במוסד לילדות
הוא גם ראה שני ילדים: אחד בשם מישל
בישראל עשרות מדינות, בהן הריפובליקה
והשני בעל שם נשי, מלכה. אמרו לו שהוא
סאן־מרינו שבאיטליה, בת 13 אלף התושנקרא
כך על שם אמו מלכה, שנשארה בבים.
פלסטין.

18 החדשים האלה ארעו כמה דברים.
יום אחד נקרא לעשות ארגז בשביל המוסד.
שם הוא שמע כי מלכה מת מוות מסב־
16.2.1948 למשל גנבו ערבים את המכותורי
.״אני לא שמתי לב לדבר,״ הוא הודה.
נית האח־ונה של מחלקת העבודות הציבו״אמרו
שהגופה היתד, מונחת תחת ארגז בריות
בצפת לעיני השוטרים הערביים במשאחד
החדרים אבל אני לא התעניינתי בזה ;
טרת הר כנען. ב־ 8.3.1948 מסרו על שיטה
אלה סיפורי ילדות, אמרתי לעצמי. ולמרות
שמאותו יום לא ראיתי יותר את מלכה, השיעילה
שמשטרת קהיר ד.תלה נוקטת בה לתדלתי
בכל הזדמנות להכחיש את השמועות
פיזור הפגנות: היא מאיימת על המפגינים
הרעות שהושמעו על דלאל. הרי היא אשד,
שאם לא יתפזרו יגויסו לצבא השחרור היראת
שמים ומתפללת, אמרתי לאנשים. כל
תפילה שלה אורכת שעתיים.״
ארצישראלי.
בסוף 1949 חזר המוסד לנצרת. כעבור
ב־ , 11.3.1948 שעה ש־ 240 צירים בפ~
חודשיים עבר גם יוסף בדראן את הגבול
למנט הבריטי הצביעו בעד חוק סיום הוהתיישב
בנצרת. גם כאן הוא נקרא לבצע
מנדט ( 30 התנגדו) ,פוטר השוטר הבריטי
עבודות נגרות בשביל מוסד היתומים. הוא
גם נקרא כל פעם שאחת הבנות ברחה כדי
רוג׳ר ברי משרותו במשטרה הארצישראמ
קוםהקבורה. זו הי תמונה כללית של החצר האחורית של מוסד הי תו מי ם בווספיה.
לחפש אותה ולהחזירה.
העיגול מסמן את המקום בו גילתה המ שטרה את שלד התיננק שנקבר שם בחשאי לפכי שנה.
לית והוחזר לאנגליה. עוונו: הוא עזר לתו״יום
אחד הסתלקה בחורה בשם טרז בנדר.
שבים יהודים משכונת קטמון הירושלמית
יצאתי לחיפה והחזרתי אותה למוסד. ואז,
במו עיני, ראיתי כציד דלאל מתנפלת עליה עליה,״ אמרתי ; ״רצוננו לתת לה את האפ והלכתי הביתה. לכך אני לא יודעת שום דבר להעביד את חפציהם למקומות יותר בטוונותנת
לה 40 או 50 סטירות לחי חזקות. שרות להגיב עליהן ולהסביר לנו את עמלו יכולה אני
אבל
; כאן שהתרחש
מר, על חים.

יכולתי לסבול את המחזה וביקשתי ממנה דתה.״ אך הנזירה לא נראתה משוכנעת: מר לכם,״ היא הכריזה בקול עצוב ועייף,
עוד לפני שאו״ם הוציא מיליו 1דולר
שתפסיק. ואז צעקה לי דלאל: אבו רג׳א כדי לראות את הגברת דלאל עלינו להשיג ״שכל מה שמספרים זה שקר. זוהי רק תעלחודש
לפיקוח על ההפוגה בארץ־ישראל
(כך קראה לי) ,אם תמצא מי שיהרוג את אישור המוטרן חכים. גם כאשר, לאחר שי מולה קומוניסטית.״
דולים, הלכה לשאול את דלאל אם רצונה
מדוע היא עוד עובדת במוסד? ״יש לי סיכמו שלטונות המנדט את אבידות שני
הילדה הזאת, אני מוכנה לשלם לו כסף ! ״
״פעם באה לבקר אותנו אם תופיק, המ לראות אותנו ידענו את התשובה מראש: כאן את נכדתי, בת בני המנוח. אני שומרת הצדדים ב־ 1256 : 3.5.1948 יהודים הרוגים
בשלת המיוחדת העובדת במוסד כל יום ששי לא. הגברת דלאל אינה רוצה לראות שום
עליה״.
( 2102 פצועים) 3569 ערבים הרוגים (4163
ושבת כדי לבשל אוכל בשביל המוטרן המ עיתונאים.
למחרת ניגשתי לביתו של המוטרן בחיפה. פצועיב׳) .כעבור חודשיים ישב קפיטן ערבי
אחר ביקור אחד חסר־תוצאות, חיכה לנו
בקר שם כל שבוע. דרך אגב היא סיפרה לנו
על תינוק שהובא למוסד וכיצד הוא נעלם ביקור שני אשר אפשר היה להניח מראש רציתי לשמוע מפיו מה דעתו על הדברים (של הלגיון) עם כמה קציני צה״ל בקו הבאחד
הלילות. דלאל אמרה לה שהעבירה כי לא יתן תוצאות מרובות יותר: ביקור ששמעתי על מוסדו, האם ידע את אשר ארע חזית הירושלמי, שתה את כוס התה שהאוחו
לחדר אחר כדי שלא יפריע לאחרים במוסד עצמו, הווספיה המפורסם. קבוצה של שם משך השנים י אך ר,מוסרן הצטער: גיש לו אחד מאנשיו ואמר :״ולוואי ויביא
עם בכיו, אבל הבנות סיפרו לה כיצד הוא ילדות ששיחקה על המרפסת הארוכה של הוא אינו יכול לראות אותי. נוסף לזה אין
נקבר בחצר על־ידי מרים והמורה אדלייד.״ הבניין ברחה מיד פנימה, קול מנעול הנסגר לו גם מה לומר על כל העניין. ואילו מי אללה את סוף המלחמה לפני כוס התה
בחזקה הגיענו מבט־ לדלת. דרך אחד הח שמסר את דבריו ידע להוסיף :״מבין אתה, הבאה!״
לכל אד. שיטות מ שדו
לונות המסורגים נתקבלה תשובת אחת הב זהו עניין קטן באמת. לכל אדם יש שיטות
* ממנדט למדינה ( 287ע וסף קליר
בדרך חזרה העירה עצרנו את המכונית נות: המורה אדלייד (האחראית במקום מאז משלו לחנך ילדים. כנראה שמנהלת המוסד
— ראובן מס 1.600( .ל
מול חומה ארוכה וגבוהה, אשר דלת אפורה העדרה של דלאל) איננה. לא ידוע גם מתי הזה היתד, קצת מחמירה. זה הכל.״

רדתי הצטרפה למסע של אנשי מפלגת
אנטי־אגטי שיצאו לחטון? ילדים למפלגתם.
אולם ליד מחנה־הלידה נאסרה על-ידי השוטרים
של מפלגת אנו-אנו והובאה בפני
ראיט המפלגה
״איזו

ז כו ת יש

לך לראש טרום־הי׳סטורי?״ צעק

בכעס ראש מפלגת אנואנו .״הורדו או תו מיד !״•
שני לולואים מצויידיס בכלי עבודה, ה תנפלו על
רותי וניסו להוריד את הראש, מ תוך הנחה (מוטעית)
שהוא מוברג בהברגה כראשי הלולואיס אולם אחר״
שרותי התעלפה הרפו הלולאים ממאמצס ״הרא ש אינו
מוברג״ ,הו די עו לראש ה מפלגה באבזבח ,״ז הו ראש

מ שוגע שצמח על הנוף ממש !״
״אח״ ,צעק ראש המפלגה .״היא אחת הטיפוס״ם
המנוונים הנולדים לפעמים להורים חולים. הביאו אות ה
לבית המ שוגעים !״
בלי דיבורים העמיסו הלולאים את רותי על גבם
הביאו אות ה לביתה החדש...

ארצות הברית
הפתרון: מועדון משדה ביותר הגדולה העיר היא
אומאהא
( )230.000 במדינה מערב־תיכונית של אר־צות־הברית,
נברסקה. גרים בה כ׳ 2500 יהודים
שהסתדרד, ברובם, בזז ים נוחים ושקטים.
נו ת ב מונטי ג׳קובס, כתב העולם הזה בארצות
הברית :

אין יהודי אומאהא חשים בכל אנטישמיות
שהיא למרות שקיימת הפלייה ברורה בשלושת
מועדוני החברה הלא־יהודיים, אליהם
משתייכים היסודות האמידים בעיר• אין זאת
קל ביותר ליהודי להיות ״מוזמן״ להצטרף
לשניים משלושת המועדונים. בשלישי, מועדון
אומאהא האתלטי, אין הדבר אפשרי
כלל. ישנו סעיף בתקנון אותו מועדון המונע
את חברותו מיהודים.
אין לעשות הרבה בקשר לכך מלבד הבעת
תגובה חריפה כפי שעשה לאחרונה איש־ביטוח
יהודי בעל שם. הוא ושני יהודים אחריש
היו בין 25 אנשי עסק שהוזמני לפגישה
על־ידי אחד מחבריהם. זאת היתר, צריכה להיות
ארוחת־צהרים בחדר־האוכל של המועדון
האתלטי .״מצטערים,״ הודיעו שלושה היהו דים
למזמינם בטלפון ,״אין אנו סועדים במועדון
האתלטי״.
״מדוע?״
״כיוון שאין המועדון מרשה ליהודי להיות
חבר בו.״
איש העסקים שערך את הפגישה טען
שאינו יודע על תקנה זאת, הבטיח לברר א,ז
האמת ולהודיעה לשלושת חבריו היהודיים.
תוך חצי שעה היה על הקו שנית, ארוחת־הצהרים
הועברה למקום בו היו שלושה היהודים
מוכנים לסעוד.
שני תורמים חדשים. כיוון שגילו
שקשה עליהם לקחת חלק בפעילויות החברתיות
של שלושת המועדונים, עשו בני העדה
היהודית את הדבר הטבעי ביותר — פתחו
מועדון משלהם, את מועדון היילנז, בעל
תקנון משלו וחבר מנהלים המקפידים על
קיום התקנון. חבר המנהלים מחלים על כל
בקשה להתקבל כחבר וכבר אישר וקיבל
מספר חברים לא־יהודיים.
מועדון ההיילנד אינו חושש מכך שבאחד
הימים יהיו רוב החברים לא־יהודים העלולים
לנצל את רובם כדי לסגור את הפתח בפני
היהודים.
״חבר המנהלים שלנו יכול להטיל וטו
על קבלת חבר,״ אמר לי אחד החברים החשובים
.״ובאמת כבר מנענו את כניסתם של
שניים שבקשו להצטרף למועדון.״
נוצרים?״ שאלתי.
״לא. יהודים. בדקנו ומצאנו כי הם לא
תרמו מאומה למגבית היהודית המאוחדת.
הם אמרו שאינם יכולים להרשות לעצמם

במרחב

דובינסקי, יהודי אמריקאי פעלתני, שתמך
בשעתו בועד השחרור של הלל (פטר ברג־סון)
קוק׳ לא התיאש. אחרי מאמצים פתח
את מפעלו מחדש, נסע לארצות־הברית כדי
ליצור תנאים להרחבתו.
באחת המסיבות בניויורק פגש בגברת
כבודה, שהתרגשה ׳מאד כששמעה שחזר זה
עתה מישראל .״או, מיסטר דובינסקי, זה
כל כך נחמד! גם אנחנו, חברות ועד הנשים
היהודיות באמריקה, החלטנו סוף סוף לעשות
משהו בעד ישראל ד,יקרר. שלנו!״
מיסטר דובינסקי התעניין באדיבות מהו
טבע המפעל של הגבירות.
»תאר לך, אנו אוספות עפרונות כדי לשלוח
אותם לילדי ישראל המסכנים!״ אמרה
הגברת.
אולם ברגע האחרון הצליח למנוע את השואה.
אגודה אחרת הקימה מפעל דומה של
״עפרונות למען קוריאה.״ החליטו היהודים
הטובים כי לילדי קוריאה עדיפות על ילדי
ישראל• העפרונות הוטענו על אניד, שהפליגה
מערבה וחופי ישראל ניצלו ממטר עפרונות
הציוניים.

איראן
״סעו לארץש לכ ם! ״
מרפאתו של הרופא הצעיר, משה אלישר,
,27 היתר. מלאה. זה כמה שנים שנשלח על־ידי
הממשלה לכפר קרגכאן הקטן, בצפון איראן,
ליד העיר איצפהאן והוא הספיק להוכיח
את כשרונו ולרכוש את אימון התושבים.
החולים הצטופפו על כסאות חדר הממתנה,
6חילד, בשקט ובסבלנות אך במתיחות גוברת
והולכת ככל שעברה שעת התחלת הקבלה וחדר
הרופא לא נפתח בפניהם.
לבסוף עזבו החולים האחרונים ושמש המר
פאר, סגר את הדלת. אולם כאשר, למחרת, לא
הופיע הרופא במרפאתו גם כן, נתעורר החשד
כי לא היה כאן עניין של התרשלות! המשטרה
שנתבקשה לחקור בסיבות ההעלמות
גילתה כי משה אלישר לא היה בביתו ביום
האתמול.
המשטרה גם גילתה כי נראה לאחרוהנ
יוצא עם קבוצת איכרים שבאו לקחתו לבקור
בבית.אשד, חולה. אשר לזהות האנשים איש
לא ידע דבר עליה. לבסוף גילתה המשטרה
את עקבות הרופא: במקום עזוב, מחוץ
לכפר, נמצאה גוויה שחורה — פוויתו של
ד״ר משה אלישר, שהורעל לפני מותו.
רוב עיתוני טהראן ואצפהאן, שה־ הערים
העיקריות של איראן, גינו את הרצח .״זהו
מעשה מתועב ואל לאתינו היהודים לראות
בו סימן של רוע לב מצד רוב רעם,״ הם
כתבו. אך בכל זאת, לא נתגלו האשמים. גם
קרובי הנרצח לא העיזו לתבוע מהמשטרה
לנקוט בצעדים נמרצים יותר. כי, לעומת העי
גוויתו
של ד״ר משה אלישר
מעשה מתועב או רוע לב

לתרום למגבית. אמרנו להם שאם אינם יכולים
להרשות לעצמם לתרום למגבית, וודאי שאינם
יכולים להרשות לעצמם לשלם את דמי
החבר של מועדון ה״ לנ ד.״

לד • שדאר המס כגי ם
אחדי שבא מטען גדול של עפרונות מגרמניה
נאלץ שמואל דובינסקי, בעל בית חרושת
לעפרונות צבר, לסגור את מפעלו, שהשקיע
בו כסף רב (העולם הזה .)734 אולם

העולם הזה״ 769

תונים הגדולים פירסם עיתון מפלגת
הפאשיסטית התקפות על הרופא היהודי שזנח
את תפקידו והפקיר חולים מוסלמים.
נוסף לכך הסתובבו חברי סימקה ברחובות
איצפאהן והדגישו ליהודים כי כדאי להם לשתוק:
הרצח לא היה אלא מעשה גמול למעשה
הרופא ! כך ייעשה גם לכל יהודי שפל.
ואם ;ד, לא מוצא חן בעיניכם״ הם הודיעו,
״סעו לארץ שלכם והשאירו את איראן לאיראנים

סימקה
מצרים אין תדון־ב־נ
לפי מושגים מרחביים, לא היה בהתפטרו־תה
של ממשלת חוסיין סירי באשא כל שיא :
לעומת שלושת השבועות שהיתה בשלטון
נהנתה ממשלת עארף אל־דואליבי הסורית
מן הייחוד שהחזיקה בשלטון 24 שעות בלבד
— לפני שפוטרה על־ידי אדיב אל־שישאק־לי.
אולם לפי מושגי המדיניות המצרית היתה
ממשלתו של סירי מיוחדת במינה: היא לא
הספיקה אפילו להבטיח שום הצעות מפוצצות
כמקובל במקרים דומים — מלבד ההבטחה
״להגשים את השאיפות הלאומיות.״
מן הרגע הראשון הכשיל את סירי באשא
עברו בזירה הפוליטית: כל פעם שהיה ראש
ממשלה, פינה את מקומו לוופד, אחרי בחירות
חדשות לבית־ר,נבחרים. גם הפעם ניבאו
כי לא יהיה תפקידו שונה ! אפילו מנהיגי ה־וזפד
נראו בטוחים בכך, יצאו לד,נפש בצרפת.
הם הניחו לממשלת סירי להכין את הבחירות
לבית־הנבחרים, בהבנה כי יסתמך, לשם כך,
על רשימות הבוחרים שהוכנו לבחירות הקודמות,
בהן ניצח הוזפד ברוב מכריע.
אולם אם הוופד שבע נחת מכהונת סירי,
לא היה כן עם שאר המפלגות המצריות. כל
עוד לא הוכנסו שינויים בחוקי הבחירות
הקיימים, היה נצחונו של הוופד ודאי בבחירות
חדשות ! ובמקום להשתתף בבחירות
אבודות מראש, העדיפו שאר המפלגות לד,מנע
מהשתתפות. סירי באשא, אשר כל יעודו,
למעשה היה להכין בחירות חדשות, לא ראה
יותר שום תועלת בכהונתו.
היתד, זאת התפטרות הממשלה השלישית
מאז מינויו של עפיפי שתום־העין שעורר
בזמנו ויכוחים סוערים בשל אהדתו הידועה
לאנגלים. הוא מילא את שליחות סירי, הביא
א.ת ההתפטרות לפארוק שהחל לעיין ברשימת
המדינאים העומדים לרשותו, למינוי ראש
ממשלה חדש.
אולם המינוי לא יפתור, למעשה, את הבע־ייה
המכרעת העומדת לפני פארוק והניתנת
לשני פתרונות בלבד: חזרת הוופד לשלטון
וחידוש המאבק נגד האנגלים או כינון דיקטטורה
של פארוק, בעזרת הצבא.

איראן
ב ד1וגנוגה הדקה. מו עקה
אחרי פארוק, מלך מצרים, פלש מוחמד
ר־א, שאח איראן, לזירה הפוליטית. כהדחת
נחאס על־ידי פארוק לפני חצי שנה, היתה
הדחתו של מוחמד מוסאדק על־יד־ השאח
פצצה אדירה. לא היה זה הדמיון היחיד :
גם מוסאדק וגם נחאס סימלו בעיני מיליוני
בני ארצם את המאבק באנגלים ובכל השפעה
זרה על ארצם.
אולם בניגוד לפארוק, לא חיכה השאח
עד אשר תמסרנה סמכויות צבאיות מלאות
לידי ראש ממשלתו לפני שיפטרו. כאשר רוב
חברי המג׳ליס החדש דחו את דרישתו של
מוסאדק לקבל את משרד הבטחון (ואת הפיקוד
הממשי על הצבא) תמך בהם השאח, ביטל
את מינויו של מוסאדק כראש ממשלה.
שבוע לפני כן התפטר מוסאדק לראשונה.
היתד, זאת התפטרות־ראווה, אחד ממעשיו
הרגשניים של מוסאדק, בדומה למעשה ילד
מפונק היודע כי הוריו ייכנעו לכל קפריזה.
״אני אחזור לראשות הממשלה רק אם העם
ירצה בי,״ הוא הכריז. הוא יודע כי יוחזר
לשלטון — והוא צדק. המג׳ליס, אשר לתומכי
מוסאדק מיעוט גדול בו ( 27 מתוך )136 לא
היה להוט אחרי מאורעות שפיכות דמים !
בהצבעה ראשונה נתקבלה ההצעה לבקש את
מוחמר מוסאדק להרכיב ממשלה הדשה.
אז, בעקבות נצחון ראשון זה, ביקש מו־סאדק
נצחון נוסף. אולם בנקודה זו התעוררה
התנגדותם הפעילה של מתגנדיו במג׳ליס !
בעוד הם היו מוכנים לקבל את מוסאדק כראש
ממשלה בזכות משיכתו העממית העצומה,
ד,ם נבהלו מלקבלו כראש ממשלה בזכות
שליטתו על הצבא (.)125.000
במקום מוסאדק נקרא אחמד קוואס סולטנה,
מדינאי וותיק בן ,80 בן דודו של מוסאדק
שהספיק להיות ראש ממשלת איראן שלוש
פעמים לפני כן. פעולתו הראשונה כראש
ממשלה היתה הפעלת נושא המחלוקת :
כשתומכי. מוסאדק, ובינם אנשי פידאיאן
איסלאם הפאנאטיים, יצאו ברבבות לתבוע
את החזרת מוסאי־ק, ניצבו מולם עשרות
טנקים ואלפי חיילים, בפיקודו של גנרל ססא־רי,
האיש אשר את מקומו רצה מוסאדק לקחת
בראש הצבא.
כאשר חזרה, אחרי יממה של התפרעויות
הדממה לרחובות טהראן ועבדאן, היה זה
תחת שלטון צבאי ועוצר לילה חמור. אולם

חז־סיין סירי כאשא
מאבק או דיקטטורה

בדממה הדקה ריחפה המועקה המבשרת סערות
ויריות הרוצחים•

פליטי ם
גי בו ר מלוחמה p a n
בעיני הערבים אמיל אל־גורי הוא גיבור
מלחמה. כאשר פעילותו באולמות האומות
המאוחדות לא הועילו והן החליטו בכל זאת
לחלק את ארץ־ישראל ולהקים מדינה יהודית
נטש אל־גורי את שדה המדיניות ופנה לשדות
הקרב בפלסטין.
משנכבש ביתו של אליגורי בדיר אבו־תור
בירושלים, הצטרף עם אשתו ושני בניו
למחנה הפליטים הגדול שחיפש מקלט בארצות
השכנות. את מקלטו מצא בבירות, בירת
הלבנון ובשל עברו הפעיל, זכה בעיסוק
קבוע בשרות המופתי הגולה בקהיר.
שרות זה הסיעו לעתים קרובות בין מטה
המופתי וחסידיו הרבים בכל ארצות ערב.
משחזר לאחרונה לבירות מפגישה עם המופתי,
סר אל־גורי למשרדו של מוחמד פוסתוק,
ידיד ותיק, לשעבר בעל שרות מוניות חיפה־בירות,
פלסטינאי לפי מוצאו, לשתות עמו
פינג׳אן קהווה, בדרכו. ואמנם קיבל אותו
פוסתוק בסבר פנים יפות, הזמינו לעלות
אתו לדירתו הפרטית בקומה העליונה, ללגום
מן הקד,ווה המסורתית.
״ אן ןזו באתהל בנון .״ במקום לקרוא
למשרת הוציא פוסתוק עיתון לבנוני בו
הופיע מאמר ארוך, ללא חתימת מחבר, המתקיף
בחריפות רבה את העסקנים הציבוריים
המטפלים בענייני הפליטים הערביים בלבנון
—עליהם נמנה גם מוחמד פוסתוק.
״האם אתה כתבת את זה?״ הוא שאל את
אליגורי.
אל־גורי הכחיש את האשמה .״כיצד יכולתי
לכתוב את המאמר הזה אם ביום הופעתו
עוד הייתי בקהיר?״ הוא שאל בהגיון.
אך פוסתוק לא שוכנע ! באנרוף קמוץ
הלם בפני ידידו. אותו רגע נכנסו לחדר
שלושה גברים ממיינים באלות שהתנפלו על
אל־גורי באכזריות .״אם יצאתי חי מכל העניין
הזד״״ הוא סיפר אחר כך לעיתונאים
שבאו לבקרו בביתו ,״הרי זה נס שאיני יודע
כיצד לפרשו.״
לא היה זה הדבר היחיד אשר אמיל אלגורי
לא ידע לו פירוש: למרות תלונתו
הנמרצת למשטרה, לא נפתח שום תיק נגד
מתקיפו, לא נשלח שום שוטר לחקור בשאלה.

לא ייעשה הצדק,״ הוא הכריז ,״אקח
את אשתי ואת בני ואעזוב את הלבנון לארץ
אחרת. ושם,״ הוא סיים ,״באמת אכתוב נגד
העסקנים המנצלים אח הפליטים האומללים.״

כי ה ״סלאמנויותדרמטיות
מיסודו של התיאטרון הקאמרי
מחלקה למשחק משחק תנועה סיף חמד. מוסיקה
פתוח קול
מקהלה

( 3שנים)
שפור הלשון והמבטא
ספרות עברית
ספרות הדרמה
היסטוריה של האמנות והסגנון
היסטוריה של התיאטרון
(תפאורה, תלבשות, אפור)

.ההרשמה לשנת הלמודים תשי״ב -תשי״ג
1953 — 1952
החל מיום א׳ ד,־ 20.7.52 ועד יום ו׳ ה־1.8.52
בשעות 6-4אחה״צ,
בבית הספר, רחוב זמנהוף ,12 תל אביב

לידתאתד 1 1
ניסוי: שיטות משחק *
דרכי ביום • מחזות חדשים

שכר האוד! המד

הנהלת הבמה הנסיונית שליד תיאטרון. זירה״
מודיעה על הרחבת פעולותיה בעונה הבאה ועל
נכונותה לקבל תוספת של כחות יוצרים בשטח
המשחק * ביום * מחזאות • תנועה • מוסיקה
לבמה * תפאורה * תאורה * מנהלת במה.
בעבודת הבמה הנסיונית ישולבו הלכה ומעשה.
לפרטים מלאים ולהרשמה לפנות (אישית או בכתב) למשרד
.״במה* ,רחוב בוגרשוב ,11 תל־אביב בשעות.6—4 ; 1—9 :

בדד נוהג עדשבת הי !

הבמה

הנסי 1נ ת

f>/ T iA e j׳J T 3 e k kP־ j \ l

שמור על הנקיון. אל תפזר קליפות ושיירי
אוכל.
הזהר לא לפגוע כאנשים או ילדים כעת שהנך
עוסק כמשחקי ספורט.
המנע מהקמת רעש מיותר. זכור שפת הים
הוא מקום לנופש ומרגוע:
לפני צאתך להתרחץ בים מרח עו רגופך
ב ״ ולוטה ״ המגינה על עור הגוף ומנעימה
את השזוף.
...וכשוכך משפת הים טפל בשערותיך כשמן
השערות של ״שמן״.

! lo lc
sv^lce3

• u vaע סי ס

סז /ר

M IA

תפו זי םואש כו ליו ת ן

ס׳^ל׳ץ י

— * טבעי, טהורו מכו סטר --

17גנו * ז
אחינזגדדנוגע׳ ב ו.

ממיטב המבחר שלנו.

אנו

דואגים

למש לו ח 1
אינך גר בת״א

U1 1 ) 1בקש את המחירון
המצויר שלנו — חנם — לשם
הנמנה בכתב !
ד פחע
רוז אלנבי 41

״ ל « -נינ נו 1ר ק!ל>ע * ד ע •

דירתך היא קרירה
מרפסתך היא שימושית

.גרעין ע מי ת
השבת ,26.7.52 ,בשעה ,19.00
תתקיים פגישה ארצית לחברי
גרעין עמית במרכז החקלאי,
רח׳ אלנבי , 106 תל־אביב.
מקומות לינה לחברים מחוץ
לת״א סודרו. ההשתתפות חובה.
על החברים להתכונן ליציאה
לקומונה בסוף השבוע הבא.

סוכך

באקלים ארצנו זיעה אין לעצור,
אך זיעה מיותרת יש למנוע !

.הסוכך׳

בזה קרם ״שוש״ לך יעזור !
כי ריח זיעה איןלסלוח .
מתוצרת חוב הרצל ,89 תל־אביב, טל 5473 .

בתשובות לחידון אישים שערך
העיתון המנוקד, המיועד לעולים
החדשים, אומר, במלאות
שנה לקיומו, היתד, השגיאה הנפוצה
ביותר זהותו הנכונה של
עכדול איללה, דוד טלאל
מלך הירדן ועוצר עריאק. רוב
הפותרים זיהו אותו כיורש העצר
הסעודי. טעות זיהוי אחרת:
ציר ישראל בבריטניה— וולטר
איתן. בטעות המשעשעת ביותר
זכה המשורר דוד שמעוני
שרבים החליטו, משום מה,
כי הוא ראש עיריית באר־שבע.
ראש העיר האמיתי, שאינו משורר,
הוא• דוד טוביה.
בערוך דוד בן־ארי, יושב־ראש
המועצה המקומית בת־ים,
בשבת האחרונה לשביתת המוניות
מפקד מכוניות בחוף מועצתו
שהפך חופם של בני תל״
אביב חסרי החוף, גילה בין שאר
כלי הרכב בהם השתמשו התל־אביבים
צמאי הים וחסרי אמצעי
התחבורה, שני אמבולנסים וארון
מתים אחד.
הארון אל־ראשיד, הכליף
של אלף לילה ולילה מצא לו
יורש נאמן בראש עיריתה התקיף
של חיפה. כששמע אבא
חושי כי בני עירו מתלוננים
על תחבורת מכוניות המשא בשבת,
חבש משקפי שמש, הסתובב
בשבת בבוקר בתורים,
הקשיב לשיחות הקהל מבלי שיוכר.
מסקנותיו: ישי להתקין
מקומות ישיבה נוחים על מכוניות
המשא, לשפר את הסידורים.
בין
פרשני הספורט שהגיעו
להלסינקי עם פתיחת האולימפיאדה
ד,־( 15 ראה ספורט) בלט
ישראלי צעיר, בן .26 הצעיר :
גם׳ ם קיויתי, עורך פינת הספורט
הדו־שבועית של המחלקה
העברית של שרות השידור הבריטי.
קיויתי, שהצטיין במכבייה
השלישית בקופץ לרוחק
ולגובה לא הספיק להתכונן להשתתפות
פעילה יותר באולינד
פיידה. הסיבה: בשעות הפנאי מעבודתו
בבי.בי.סי. לומד קיויתי
הנדסת רדיו בתכניון הלונדוני.
באותו שבוע בו הסתכמו ההכנסות
מהצגת הסרט האיטלקי
האורז המר בארצות־הברית בשלושה
וחצי מיליון לירות חתמה
סילבאנה מאנגאנו חטובת
הגו שקיבלה 800 לירות שכר
איסוף אורז וחשיפת ירכיים באורז
המר חתמה חוזה חדש בסרט
בו תשולם פי ארבעים 32 ,אלף
לירות. אולם לא היה זה הרבה
בהשוואה למשכורת גדולת השחקניות
האיטלקיות, אגנה מא־ניי
נ י, שהוחתמה גם היא השבוע
על סרט חדש אך במשכורת
מהוליבדדית של 96 אלף ליר ת.
כשקיבל הקומפוזיטור יש
שכר

לחלק רו בי ך בחז־־ל
שי ישראלי נאה
או תכשיטי בצלאל

לה שיג בבתי מרקחת ופרפנמריו ת.

מתנת קיץ בינלאומית
ע״י אגודת הידידים האמריקנים
צעירים (ות) מישראל ()30—18
יפנו לת• ד 4429 .ת״א.

— 0 3נתדי
קניה -מכירה -
כוונים
א. וסטרסן, ת״א, רח

(צאינה,

צאינה !) מירון

שתי נוסחות שונות לשירו החדש,
מרים, נהג בחכמה: הוא
שאל עשרים איש ואשר״ — ביניהם
עקרת בית, נהג אוטובוס,
עורך עיתון ורב־סרן — קבע
לפי סיכום תשובותיהם באיזו
נוסחה לבחור.
כאשר סקר השבועון האמריקאי
טייס במדור מפריס שלו את
ספרו של שלום עליכם,הבו-
נ ב הנודד, שהופיע השבוע בתרגום
אנגלי, פרסם גס את תמונתו
של שלום עליכם המתולתל
ובעל המצבטיים. ככותרת
המשנה של התמונה נקבעה אחת
מאמרותיו הידועות של ההומו־ריסטן
האידישאי :״בלי אצבעות,
אינך יכול לנבור באפך ! ״
מפקד אחרון של בעלי חי ב־חווילתו
הנרחבת של ארנסט
(למי צלצלו הפעמוני ם?) המיג ־
גווי באי קובה גילה כי בראש
רשימת בעלי החי, חביביהם של
הסופר, עומדים החתולים. מם־
^פרם בבית־המינגווי.22 :

״העולם הזה״ 769

ספורט

קולנוע

או לי מ פ״ ד ה

סרטיט

בין ה ש אר מ טו רפתגר מני ת

״העיר מ ת גוננ ת״

בהתעורר 320 אלף תושבי הלסינקי בשבת
בבוקר קדרו פניהם י כפני השמיים שנפרשו
מעליהם. גם ששת אלפי הספורטאים בשני
הכפרים האולימפיים התהלכו קדורניים. ככל
שקרבה שעת האפס (אחת בצהרים) נערמו
יותר עננים בשמי עיר האולימפיידה, עד
שהמטירו לבסוף גשם שוטף.
רבים מהמאושרים שהצליחו להשיג כרטיסים
ויתרו עליהם ועם פתיחת הטקס התרכזו
באיצטד הענק 50 אלף צופים בלבד. רק אחר
שיפור במזג האויר זרמו לאיצטד רבבות חובבי
ספורט נוספים כשהם חמושים במטריות
ובמעילי גשם.

ארבעה אנשים מבצעים שוד נועז בקופת
איצטד ביום תחרות כדורגל: לואיג׳י
(פאוססו טוצי) ,פועל מובטל ; גואידו (פול
מולר) ,צייר לא מצליח ; פאולו (רינאטו
בלדיני) ,כדורגלן מקצועי ששבר את רגלו j
אלברטו (אנצו מאג׳יו) ,תלמיד גימנסיה. הם
נמלטים עם השלל, אולם כיוון שאינם בעלי
מקצוע, כי אם חובבים, הם נהרגים אחד אחד
או נופלים בידי המשטרה. הסרט משתדל

כמו בסרטים אמריקאיים (.מהם הוא מושפע
מאד, כפי הנראה ; העיר מ תגוננת מזכיר
ביותר מנקודה אחת את עיר במערומיה)
נשים יפות: ג׳ינה לולובריגידה מופיעה
בתפקיד רקדנית, למענה השתתף הכדורגלן
בשוד, המוסרת אותו לידי המשטרה. תמרה
לים משחקת אשה יפהפיה שגואידו מציירה
בבית־קפה מפואר, ושדמותה רודפת אחריו׳
כמו רוח.
מן הארבעה: לואיג׳י מתאבד, גואידו נרצח
בידי ספן שהיה צריך להבריחו מן המדינה,
אלברטו, הנער שלקח חלק בפעולה לשם
ההרפתקה, מנסה להתאבד בקפיצה מחלון

אחר נגינת ההמנון הפיני פתחו 5870הספורטאים
בני שבעים המשלחות במצעד
הקפת האיצטד כשבראשם צועדת המשלחת
היוונית• כשהסתדרו המשלחות בפני הנשיאות
הושמעה נגינת הבכורה של ההמנון
האולימפי שחוברה במיוחד על־ידי גדול הקומפוזיטורים
הפיניים, יאן סיבליום. אחר
הועלה הדגל האולימפי לראש התורן, נשלחו
3000 יונים, סמל השלום ואחוות האדם
ילידי הספורט, מארגזיה ונשיא פינלנד בן
ה־ 82 יוהן קוסטי פאסקיבי, הודיע על פתיחת
האולימפיידה ה־.15
אך בכך טרם נפתחו התחרויות 21 .יריות
תותחים בישרו את בואו של נושא הלפיד
האולימפי שהודלק לפני חודש באולימפיה
שביוון. נושא הלפיד: הרץ הפיני פאבו
נורמי, בן 55 ולבן־שער, כוכב האולימפיידה
השביעית והתשיעית 1928 ,1920 ורק אז,
אחר שהלפיד נקבע במקומו, הספורטאים נשבעו
את השבועה האולימפית וספורטאית
גרמנית מטורפת, שניסתה לשדר אל ההמונים
ברמקול, סולקה על־ידי הסדרנים, נפתחה
האולימפיידה ה־.15

ג׳ינה לולוכריגידה (״העיר &תגוננת״)

כדו רסל

לפועל מובטל, נערת־שער.

aipn nהע שר׳
מזלם של הכדורסלנים, תקוות המשלחת
הישראלית בהלסינקי, לא עמד להם. הם
נאלצו להסתפק במקום ה־ 20 בין 23 הקבוצות
המשתתפות. כי הכדורסלנים הפסידו,
אם כי בהפרש נקודות קטן, בשני משחקיהם
הראשונים. במשחק מצויין נגד הפיליפינים
(שזכו במקום ה־ 12 באולימפיידת )1948 הפסידה
ישראל .57 : 48 במשחק השני, בקרב
עקשני נגד יוון, נחלה ישראל את המפלה
השנייה, כאשר יוון גברה עליה .52 : 54
אולם צרת רבים חצי־נחמה: גם אתלטי
ישראל לא יכלו לעמוד בתחרות עם טובי
האתלטים בעולם, יצאו מכלל הופעה אחר
כשלונות מספר.

ת שבץ
(ערוך עפ״י

מתכונת

להראות את הסיבות והמניעים האישיים שגרמו
לשוד. אולם אינו מצליח בכך ביותר
והוא הופך לעלילת שוטרים וגנבים שאין בה
חידושים רבים אבל המבוצעת באומנות רבה
על־ידי הבמאי פייטרו ג׳רמי ולהקת שחקניו.
המוצלחת ביותר היא אפיזודת הפועל המובטל.
נושא העוני החוזר ונשנה בסרטים
האיטלקיים מופיע גם פה, וסבלו של לואיג׳י,
שאינו יכול לראות עוד את אשתו (קוזיטה
גרקו) ובתו הקטנה (פטריצ׳ה מנצר ),סובלות
רעב, משתתף בשוד למענן, אך דווקא ילדתו
הקטנה היא הגורמת — בעקיפין — לאבדנו,
נוגע ללב, למרות שהאשה דומה יותר לנע־רת־שער
מחוטבת־גוף מאשר לאשת מובטל
חסר כל.
בכלל נוטה הבמאי ג׳רמי להכליל בסרט,

מאוז )1 : 1מלךששמשמביממלכהי חי ד ה
בי מי דו דושלמהמהשמשמשה ״ דודסם ״ ל נ בי ני :
<5ה מ שו ר רי ם קו ר אי ם לה ״ דמעתהאדמהשהתקדשה ״ ;
19מ דינ ההמ הוו ה חלק מ ב רי ת ה מו ע צו ת וע םזאתיש
לה נ צי גו תנפרדתבאו ״ ם ; <13ב חו ר ש חונן ב קו? כז ה
נקר א ב פי ב נו ת ה מין החלשב חו ר גברי 15 נו ר
א רי ה יזנ קמןהבשן 16זהבאמאדום 17
מ מי ס רי מ קו ה־ישראל ; 18ש ני נ בי אי םנב או ב מ לי ם
דו מו ת על א ח רי ת הי מי ם. אהדמהם הו א נ בי אזה ;
) 20אחתה שי טו ת ב תו רתההגיון; ) 21נ טו רי קר ת א
מו סי פי ם ר ״ ת א לו א ח רי שהםמבט אי ם ב פי הםאת
שם מ דינ תישראל ; )22ט ג נו זכהל הו קרה רב ה בנ ל ל
ס פ רו ( של ה סנן) ״ בין ה פ טי שוה דו כן 23אדם
עו שהזאתבשעתשמחה ; )25 תו ארכבודבאחת
מ מ די נו תאירופה 26ח רו שתרא שונ ה ש נו צרה באר־ן
בע תהחדשה; ) 28בתנ ״ ד הו א נ קר א ״ ח צר המטרה ״ ;
30 לנויי םנת תי ך 33ש ה על סי הבאר 34
פ ת־ )35 לך ...מארצךומ מו לדתךומ בי תאביך ; )36א ם אין קו ב רי םאו תו ב מ הי רו ת הו אמעלהבאשה;
) 38נ שי אשה בי אאת חברי הפרל מנ ט ש לו בכהל בי ת
הנ ב ח רי ם; )40אתה כו ת ב לי שקבלת מ תו ך שי ר
מ שי רי מלחמתה עו ל ם 41ממסרחב רו תאמ רי קניו ת
ה ח לי טו ל קנו תממנהנפטלמ רו תמה או ת ב רי טני ה ;
) 43משםב או ה שו מ רו נים ) 44 :ה ...החזק ה ( רמב ״ ם );
) 46 הו אענין ...נ תן ה׳ לאדםל ענו ת בו (קהל ת) ;
) 48א חו ונ םמשמשלמשכב; ) 49 בי רהאירופית;
) 53״ שי רהעמק ״ ש לו זכהל פו פו ל ריו תבמשאלש או רנן
ע ״ י ״ הז מי ר 54ש כו להתכלת.
מאונך ) 2 :מ ק בי ל ב פי שכני נו ל ״ ה׳ ״ ב ל שון
ה ד בו רשל נו 3ו ל ענ ה ) 4 :רקב ; )5א נו מו צ אי ם
ל רו ב תי בהזאתל פני ה תי ב ה־נ׳י 6ל אד םנשא רו
רק חו ליו תמע טו תממ נו 7שיי רתהס טו ד נ טי ם לנו ש

.העולם הזה״ 769

א ־ בתמ 1נ ״ נ ת 1ת ד
שני סרטים ישראליים הוצגו לראשונה
במערב־התיכון האמריקאי רב האוכלוסים
ואף אחד מהם לא עורר התלהבות יתירה.
הסרטים: קרייה נאמנה וקובץ יומני״כרמל,״
ישראל החדשה. על כך מוסר מונטי ג׳ייקובס,
כתב העולם הזה בארצות־הברית :
קרייה נאמנה שהוצג בקולנוע חדיש ומאוורר
ביום שיא של גל חום איום לא משך
מספיק צופים כדי למלא את האולם, לאכזבתו
המרה של בעל הקולנוע היהודי שקיווה כי
מזג האויר והקהילה היהודית המקומית יערכו
קבלת פנים אוהדת לסרט.
״היה פשר לחשוב שאנשים יבואו בחום זה
(שלושים מעלות) וישבו בקולנוע המאוורר
וייהנו מסרט ישראלי,״ התלונן בעל הקולנוע.
אך הצופים בחרו בקולנועים אחרים, מאווררים
אף הם, בהם הוצגו סרטי אהבה הוליבודיים
וגבורה מערב־תיכונית.
בעל הקולנוע לא היה מופתע במיוחד. נם־
יונו עם סרטים מכוונים לאחת העדות בלבד
היה זהה משך כל השנים .״אתה צריך לעניין
כל אחד,״ אמר. אפילו סרטים מכוונים לקתולים
נכשלו לעתים קרובות.
רק הציונים שיבוזו. צופים שראו את
הקרייה הנאמנה בקרו את התסריט, את השיח
וגם את המשחק, שלדעתי אני היה נוקשה
וחסר־חיים — מלבד זה של הילדים. הם לא
היו בעלי טענונים לכוכבות והיו פשוטים
וטבעיים.
ישראל החדשה שהוצג יחד עם הספר מסי-
ביליה (טיטו גובי) זכה לתשבחות מפי ציונים
בלבד. אולם גם הם, הרגילים לכך שכל
סרט יהיה מושלם לפחות מצידו הטכני, גינו
את ההסרטה, התאורה ואת הקול שהיו לקויים
ביותר.

חדרו, חוזר בו רק לאחר תחינת אמו, גם
פאולו הכדורגלן נאסר.

בקצרה
״הכתה במצור״ .המערב הפרוע, כא

דלתהסת רי ם ״

שי עדיין היה באמת פרוע והאינדיאנים מסוכנים
מאד• גרגורי פק.
״סוד האגם״ .פושעים מסוכנים משתלטים
על כפר קטן ועל נשיו, עד שהחוק משתלט
עליהם. גלן פורד, זכרי סקוט, ג׳ין
טירני.
״הפלישה מכוכב x״ .אלמלא עירנו-
תם של מספר סקוטים ואמריקאי אחד היה
בא סוף העולם על־ידי תושבי כוכב לכת
הקרב אל כדור הארץ. הודות להנ״ל יוצאת
האדמה במספר סופות בלבד.
״מלך הבדאים״ .סיפורו הנודע של
דאמון ראיניון אודות הדמויות הניו־יורקיות
המוכרות שלו. בוב היום,

דלת הסתר-ם מעובד לפי סיפור מאת רו־ברט
לואי (אי המטמון) סטיבנסון דלתו של
האציל לבית מאלטרואה, בתוספת עלילתית
לקינוח סעודה. צ׳ארלס לוטון משחק את
האציל המטורף המנסה לאלץ את שכנו הצעיר
דניס דה־בואלייה (ריצ׳רד סטפלי) לשאת
את דודנתו בלאנש (סאלי פורסט) על־ידי
שהוא כולא אותו בטירה. הצעיר אינו זקוק
לכל עידוד מן הסוג הזה כדי להתאהב בעלמה
הצעירה, והשניים גם מנסים לחלוץ את
אביה של בלאנש המצוי בכלא הטירה, אולם
נלכדים בידי מאלטרואה, מושמים במרתף

ע ציון 8בן נ ר 10פ תנ ם י דו עאומרשכל
המשתמשבפ עו ל ה זו לנ כי ה כ בו ד. הכביוד בו רחממנו :
) 11סמלשהנ בי א ע מו םמשתמשבו 12לאה.,..
למד ולא הקפ דן מלמד 14נ בו רתהשל עי רזאת
תשארת מי דדוגמאנ שנ ב ה 16שכונה לי ד י רו ש לי ם ;
) 18 הן נויי ם כ ...מדלי 19ע ר עו רונתיצה 22
...הז ה ב 24 שי רתה ...שי ר ע תי ד נו ( מ תו ך שי ר
ישרא לי ) )27 :מי ד ת הי ב ש ונ םמשענת ; )29כאשר
ש ני י די די ם ד כי ם ביני הםאנו או מ רי םעלד רך
ה מ לי צהשבדברזהנבה בין ה שני ם 31א לו ה
מזא ״ העמדז מן רב בראשו 32ד מי קדימה 34
עדן 39מלהשאנומשתמ שי םבה

ב הנ הלתחש בונו ת ) 42 :מ גן דודי רוק משתדלל עו ד ד
אתנ דו לו ; )45י חיד ת מי דהשה אנג לי םמע די פי ם ע לי ה
א ת הי רד 43למהר ...ח ש בז 49ב ל שון
מ לי צי ת הו א נקר א — בז ת ל בונו ת 50 :מלת
צ ער 51 תנ לי תו פתחהדהחדשב תו ל דו תהט כני ק ה
והא נו שו תבכלל; ) 52א ם אין א ני לי ...ל י? .

125
הנ תי ב

המלא)

שקירותיו נעים אט אט לרומסם.
דלת הסתרים הוא סרט של זוועות שיש
בו הרבה מן הממתח ומידה של אווירה משכנעת.
בוריס קארלוף מופיע בו בתפקיד של
בעל לב־טוב, אולם בסרט שולם צ׳ארלס
לוטון המשחק בסגנון תיאטראי מוגזם שהוא,
כרגיל, תאווה לעיניים.

ך18

24 23

F־27 2

301

331 361

טיסה לאילת לפותרת תשבץ ענק 119
רות שטלצר. פ תח־ ת קוו ה. מונט פי ו רי 41
פרסי ספרים לפותרי ערבץ 120
רות ברע מי, חי פ ה, הגי ד ם ; 35 מי כאל ניג ר,
חי פ ה. א חד־ הע ם ; 11סמלרא שון נ סי םקט רי ב ס,

פרסי ספרים כתחרות הכותרות

צ פו רהאק היז ר, יפו: דו דדה אן. ט ב רי ה ; נ. מנדל.
קריית ש מו א ל ; טגן ם׳ צ פו רהס קי. צ ה ״ ל. ד .צ; 262 .
מ. ש בי ם. נשר: מ אי ר ש לי ט. ת ל -א בי ב.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 121

דב בו ר ש טיין ק בו צתמשמ רו ת, דו ארפרדס חנ ה
ת.ד ; 4 .י הו שעג רו ס, תל־ א בי ב, אנג ל ; 14ישראל
י הו ד ה. תל־ א בי ב. ה נ דו דהעב רי . 36

טיסה לאילת לפותר צלכץ הליצנים
נ סי ם

לוי,

ת ל־ א בי ב,

ש כו נ ת

ש פי ר א,

ה ^נסת . 29

על ח י ות וא נש י
רבים אנשי הציבור כעולם אשר שמותיהם קשורים דם חיה
זו או אחרת. כששומע אדם את שמו של גנרל גרמני, עולה לנגד עיניו
כמעט כאופן אוטומטי תמונתו של הנשר הפרוסי. אדם החושב על
צ׳אנג קיי־שק הסיני, מן הדין שייזכר בדרקון, סמל מדינתו.
כעמוד זה מופיעים פניהם של במה אייטים ידועים כארץ וכעולם,
והחיות אשר שמותיהם מדלים אותן בדמיונו של דוש. הקורא הפיקח
(כולל הקוראת הפיקחת) מוזמן לשייך כל איש לחייה הקשורה אליו,
לערוך את הריטימה על פי המספרים ולהמציא אותה עד יום צ&.א7.
למערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד ,136 .תל־אכיכ. נא לציין על המעטפה
״חידון החיות״.
כין הפותרים נבונה יוגרלו עיטרה פרסי ספרים.