גליון 770 מתאריך 1 באוגוסט 1952

~E ;ii!,:S5S:i::ES:i::i:s

tfm m

E ty lg K ,

M M W fa i...
is ffe i

«M 3i t P

|§ p l ill 8 1 p

I I I

j g g l l

w m m k:

-y >׳^jJfcwSSBa

§11115

1^ a a w M W w M B

apapP^-E
lil» ׳

bca 5 b &

* *^5s5^4HH|

ב מר חב

j,mm

Bli^ *PtSP

משתלט

הצבא

I r f -

M lllM lf

11111

I יו, גלI

הקוי־קד ב אי ם

ע ד מה שול חי ם

1 ה ר בני

העורך הראשי!
א ור יאבניי
ראש המערכת:

העולם

מכת בי ס

mל ו 0

ב הן

עורך הכיתוב!
דוב

עורך התבנית!

אית!

ד וש

הכתב הראשי!

ה שבועון המצדר
לאי 1פ 1רםציה
ר חו ב נ לי ק טוו . 8ת ד ־ א בי ג
(ליד תי א ט רוז. א ר. י ״ )
ת.ד . 136 .ט ל! .ז מ ני ) 66785
מ עז לסבר קי ם ולם םרם״
משרדהמערכת בי רו ש לי ם .
ר חו בדודהמלך ( יוליאס ,
ה ם •T P
מ ש רד
מו ל
ב חי ט ה :
המערכת
מ ש רד
ר חו בהח לו ץ , 45ח דר , 11
ט ל טו! 1—6 ! 4661אחה

הצלם הראשי:

אהרון דולב

פאול נולדנו(

עורכי מדורים:

מיכאל אלמו. יחיאל בשן. ני*ה נבי. איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
פרנצת

נרובנר,

רפאל חיים. אוסקר טאובר.
י*חע לבני* .בי שש.

ראש־משרד, ירושלים:
דוד רוביגגר

פילים טיארי.

ראש־משרד, חיפה :
סוסרי־חוץ:

נתן ריבון

מונטי נ׳ייקובם. נבריאל דגה. שמואל מירון.
המו״ל :

העולם

כשכתבתי לפני חודש את מאמרי ״חזרה
לימי הביניים״ (העולם הזה )766 היה נדמה
לי, בתמימותי, כי יצאו מתחת ידי דברים
נגד כפיית מינהגי הדת על אותם שאינם
רוצים בהם. אולם היתד, זאת מעות. כל
העיתונים הדתיים במדינה, וגם כמה עשרות
קוראים, לימדו אותי שהיה זה מאמר נגד
דת ישראל שאני יורשו של יוליוכ שטרייכר,
כנעני מתועב החותר תחת יסודות הדת (אשר
הודות לה החזקנו מעמד 2004 שנה, וכו׳).
דומני שהיתר, כאן אי־הבנד, קטנה. ברשותך
האדיבה הייתי רוצה לסלק אותה.

נכנסתי למלחמת־העצמאות כאדם אנטי־דתי,
כרבים מחברי. האמנתי כי הדת היא
אופיום לעם, יסוד מרפד-,ידיים הממריץ אנשים
לקוות לחסדי המשיח, במקום לחסדם
של עצמם.
אולם המלחמה עוררה בי מחשבה. בזעזוע
עמוק ראיתי — כפי שראינו כולנו — מד.
חזקים היצרים הפראיים החבויים באדם, בנו.
מתוך זעזוע עמוק זה של מוות והתפרעות
עלתה בלבנו ההכרה שיש צורך במשהו שירסן
את ד,חייה באדם, משהו שיעמוד מעליו,
צו מוחלט שיבחין בין טוב ורע. רצינו במוסר
מחייב׳ שיעצב את חיינו כפרטים וחברה.
אפשר לקרוא לזה הרגשה דתית. אפשר
לכנות את הדבר באלף שמות אחרים. אין
הוא מותנה באמונה בקיומו של אלוהים.
אם יבוא היום מישהו ויאמר: אני רוצה
להשליט מוסר עליון כזה בחיי המדינה והחברה,
הרי הייתי אומר: תבוא עליך הברכה.
הנני לשרותך.

אולם במלחמה ראיתי כי יכול אדם להתפלל
לאלוהי ישראל ולהיות שפל במעשיו
במצפון שקט.
המבחן הגדול לדת ישראל בא כשעמד הבחור
הדתי המזויין מול פלאח חסר ישע.
לוא היה אז מתנהג אחרת מאשר חבריו
הבלתי־דתיים, לוא היה אז אומר: אלוהי
ישראל מצווה עלי לחום עליו, לחוס על רכושו,
פרי עמלו, הייתי מבין למה קיימת דת.
אולם אלוהי ישראל והרבנות לא ציוו עליו
כל דבר כזה. יכול אדם לרצוח, לשדוד ולאנוס
— ולהישאר אדם דתי. הרגשתו הדתית
לא אמרה לו שהערבי הוא אדם כמותו, שנברא
בצלם אלוהים.
ואין המדובר רק באדם הפשוט. המדובר
גם במוסדות הדת. משך ארבע שנים לא
הרימה הרבנות את קולה אף פעם אחת כדי
להגן על לא־יהודי שנעשה לו עוול, להתנגד
לגזילת רכוש לא־יהודי ללא פיצוי. להיפך,
גדולי הדת, השומרים המושבעים של מצוות
התורה, הצטלמו בשמחה בבניין ״נטוש״ ליד
חיפה, שהפך מוסד דתי. עשרת הדיברות לא
התכוונו, בעיניהם, לטיפול בלא־יהודים.
ראינו שדת ישראל אין לה ולא כלום עם
ציווי מוסרי כולל, המקיף את האנישות כולד״
בין הדתיים היו אנשים טובים ורעים,
אצילים ושפלים, בדיוק כמי בין הבלתי-
דתיים. שום דבר בדתם לא אמר להם להיות
טובים יותר, במעשיהם היומיומיים, משכנם
שאינו מתפלל.

אם כן, מהי דת ישראל ! ד,תשיבה ניתנת
על־ידי הדתיים עצמם, כשי,ם מתוכחים בשצף
קצף עם יריביהם. דת פירושה: לא
לאכול בשר שרב ישראלי רשמי לא הטביע
עליו את חותמתו. דת פירושה . :לא לנסוע
בשבת לשפת-הים במכונית. פירושה: להתחתן
בצורה מסויימת, להתגרש בצורה מסו־יימת.
וכמובן, להופיע בבתי־הכנסת במועדים
מסויימים לשם ביצוע טכסים מסויימים.
דת זו אינה מלהיבה אותנו. היא מעוררת
בנו רגשות בלתי־נעימים. איננו יכולים לחבב
אדם המניח תפילין, אם בהמשך היום הוא

הזח

דמום

ישראל.

תל־אביב

מבריח שעוני־זהב או מספסר בשוק השחור.

ומכאן קפיצה קטנה למפלגות הדתיות.
הייתי מבין לוא היו הדתיים אומרים: אנו
יודעים מה פירושו של מוסר — הבה מתלכד
במפלגה כדי להחדיר מוסר זה לענייני
המדינה, למדיניות החוץ וליחסי הפנים, נשמש
מופת אישי לבלתי־דתיים.
אולם ד,ם לא אמרו זאת, כי לא רצו להיות
לצחוק. היכן המוסר אשר המפלגות הדתיות
מטיפות לו? הלחמו לתשלום פיצויים לפליטים
הערביים, שקבוצים דתיים תפסו את
אדמתם, והגוועים ברעב לאורך הגבולות?
האם לחמו להשכנת המוסר ולמיגור השחיתות
בתוך המדינה עצמה, לאהבת רעים?
האם היו מאיזו בחינה שהיא טהורים יותר
מאשר שאר המפלגות הרובצות בבוץ הפוליטי
הנקרא אצלנו חיי מדינה 7
חס ושלום. הם התארגנו לקבוצות־לחץ

ב מו v u
עצה מאוחרת
הנהג העצבני צעק
נדרכו :״לא לעלות
יותר ו״
אחד הממתינים בהוד,
עולה חדש״
ניצל את ההזדמנות
והשיב. בצווחה:
״למה לא אמרתי לי
את זאת בצרפת 7״

עזרה לעמית
ה שבוז! יו צאג רעין ע מי ת } קו מונ השתשמש
לגי בו ש הג ר עין והכשרהלה תי ש בו ת. לשםכריש
לנו צו רךבאמצ עי םלר כי שתה ציו דהד רו ש. מאחר
ש שו םמפ לג ה אינ ה עו מדתמא חו רי נו ו אינ ה תו מכת
בגו כרגי ל לנ כי כלגר עין אחר.
א נו פוני ם בז הלכל או ה די נו מ בין קו ר אי ה עו ל ם
*זזה ש יו ש י טו ל נו עז רהכס פי ת. אתהת מי כהנא
להמ צי אלמערכתה עו ל ם הז ה.

מזכירות גרעין עמית

* בזה פותחת המערכת ברשימת תרומות,
תפרסם את שמות התורמים.

המוהיקן האחרון

הגדנע ״י או רי אפש טיין הי ה ה מו הי קן האח רון
החיי בלהר או ת ד רד לנו ערה ציני ש ל היו ם ( ה עו ל ם
הזה .) 769ואשאלכם: מהה רווי חו ה מ דינ הוהצבא
מז השאדםנאמןכסו או רי אפש טיין מתו הו א
לאי כו ללשמש יו תראתהמ דינ ה ז

־ דן מרגלית, תל־אביב
לפי אותו הגיון צריכים לשאול, מן הסוזס,
מה הרוויחו מדינת ישראל והצבא מסות מניני
נגבה 7

ברכת השער
מהאתכם: ש לו שהשע רי םשל או תהב רכ ה
היי ב לו טז האםלא הי ה ג בר ע ם רם במערכת שי עמוד
בשער ננ ד רנ שי האהבהשל הצל ם 1אושמא הי ה
ק שה ל סר סםאה כל 180ה ם ״ מ של האחרתמאשר
בהמש כי ם !

אליהו אלחנן, תל־אבי׳ב
תבנית העיתון מוגבלת.

מצפון חלוצי
ת בו אברכה על העודים הז ה — הו א החזיר א ת
גלגל ה הי ס טו רי ה א חו רני ת. דן. שאת ציו ריו פרסמתם
(ה עול ם הז ה ) 767 רצה ל ה בי אשב שנ ת 1935 היו
בעלי ה בנ די םהמ פו א רי ם יו צ אי דו פן, ו אי לו בשנת
1953 יו צ אי םדו פו דו קאהל בו שי םבל בו ש ח לו צי.

חבר משק.

המצפון החלוצי של עורך הדפוס לא חידשה
לו, בנראה, לפרסם את הציור״ם בסדרם
הנכון, שהוא, כמובן, כלהלן :
ראובן הקורא
אינהורן, חיפה, השמש
5׳ זומז ב פרס
של — 1.ל״י (ולא יותר).
מעשים, לדברי העדים, נעשו בלבנון, ארץ
ברונה בשפע בשר עוד יותר מנצרת היש ראלית.

ב ש בי לכל סי פו רשאתםמ שי גי ם חיי בי ם
סו פ רי כםלש קר כ פי ש שי קרש לו ם כ הז בנ צרת.
אי ני מ קנ הבכם.

שלמה הררי, חיפה

מצב זה הוא עוד טוב. גרוע ממנו הוא
כשהאנשים משיזדים לסופרים.
לדע תי הו כי חהכתבתכםאתה צו רךהר חו ת שי ש
ב ע רי כתח קי רהי סו די ת בכ ל מו ס דו ת ה חינו ךהעד תיי ם
— י הו דיי ם. נו צ ריי ם או מו ם ל מיי ם.

יעקב הלפרין, תל־אביב

קוראים נאמנים מדי
א ני מ גוי על ה עו ל ם הז הועל־ פי־ רו במקבלא תה עי תוז ביו ם ש שי. ל מו ת ר הו א ל חזו רילה דני שאת
ה ת לונו תלפ ני ה דו א ר בקרית־חיי םשה עי תון מניע
/פעםבפעםפ תו ה. מקומטוק רו ע. נם הפעםהת לו ננ
תי ל פני מנ הלה דו א ר על המקרההנ ״ לות שו ב תו
הי ת ה :״ המערכת שו לחתאתזהפ תו ח ״.

נתן לנדמן, קרית־היים
לצערה של המערכת אין זה מקרה יחיד
שפקידי דואר בוחרים בשיטה זו לההנות מן
העיתון.

קונצרט בעיר...1935 :
כדי לכפות, באמצעות קנוניות, את מינהגיהן
וטכסיהן על הבלתי־דתיים — את הכשרות,
טכס הנשואין ושביתת השבת. במקום פוליטיקאים
ד,מספסרים בסיסמות סוציאליות הוציאו
מתוכן פוליטיקאים ד,מספסרים באמונות
טפלות.
ואז יכול לקרות — כפי שקרה לנו —
שאדם המתנגד לכפיית הטכסים הדתיים על
מתנגדיהם, מבלי לרצות במאומה בכפיית
מינהגים בלתי־דתיים על האדוקים עצמם,
הנהו עוכר־ישראל, כנעני, אויב־ אלוהים וח־ניכו
של הגרמני בעל השפם הצ׳פליני.
»-e אי אני כותב דברים אלד, ללא כל רגש של
שנאה או טינה. איני מעונין במלחמת־דת,
ואיני רואה בר, טעם רב• עקב דלותו המוסרית
והרוחנית והתמסרותו לטכסים מעוב־שים
מצטמק המחנה הדתי והולך, ויש להניח
כי תוך דור אחד או שניים ייעלם כמעט
כליל. אינני מתנגד גם שאנשים דתיים יצביעו
בעד מפלגות דתיות, כפי שאינני מתנגד
שצמחונים יקימו מפלגה צמחונית, או נודיסטים
מפלגת־עירום.
איננו רוצים להפריע לדתיים או לד,תוכח
עמם: יניחו נא הם אותנו לנפשנו.
אנו צמאים לכל בשורה חדשה של מוסר
ושל אהבה. אם יש בשורה בפיכם, השמיעו
אותר — ,לבנו פתוח ונפשנו רעבה. אולם
מינהגים פגניים חסרי־תוכן לא יצודו את
לבנו — אף כשהם בני 200cשנד. ושמרו
על היהדות בגולה. אין זאת גולה חדשה.
כאן אנו בביתנו. וכל כפייה, סופו; שתיצור
כפייה נגדית.
הספסרים הפוליטיים המתעלמים מאמת זו,
בטיפשות הם נוהגים. הם זורעים את הרוח,
ועתידים ד,ם לקצור סופה. הם מקימים נגדם
את הנוער. והנוער יעצב את דמות המדינה
כשרבים מרוקמי הקנוניות של היום החזירו
את נפשותיהם לאלוהיהם.

קונצרט כעיר ...1952 :

גילוי זורעות

כנות השער

טו ב ע שי תםשפרסמתםאתה סי פו רעלמוסד
ה אי מי ם הג צ ר תי ( ה עו ל ם הז ה .) 769ז הו ת פ קי ד ה
ה א מי תי ש ל עי תו נו ת: לנ לו תמע שי עוו לעל־ מנ ת

ש ה חו קיעשהאתש לו.

מנחם לוי, תל־אביב
כ ד אי הי ה ל הנ היג בארץדברמק בי ללפרס סו לי צ ר
האמ רי ק אי ע בו ר ע בו ד ה עי תונ אי תמצ טיינ ת. ב צו ר ה
זו היו ה עי תונ אי םשל נו יו צ אי ם לנ לו תשע רו ריו ת
כ מו זו שלנצרת — ש ע רו ריו תאשרלאקשה
ביו ת ר לג לו תו בכלשט חי החיי םבארץ.

פרנק מנהיים, ירושלים
אי לו הי ת ה הנ ברתדלאל תו שבתי הו די השל
תל־ אבי ב היי תי מ ב יו מדועה שי בהי לד נזל פ רי מו ס.
אב למה דה ה או תהלע שו תזאת בנ צרתש בי ע ה
ה ב שר t

דוד כהן, תל-אב״ב
העניין נותסיה עוד יותר אם נזכור ני ה

תי ה בנו ת ה בו ל טו תבת מו נתהשער של יו ם
העצמ או ת ( ה עו ל ם הז ה ) 758 הן: במר כז — טו ר אי ת
תלמה רו דני ק, ב ת , 18צ ב רי ת. ב ת קי בו ץ עיו־ שמר.
מנננ תעלפ סנ ת ר וחליל. הבתמימ יו הי א טו ר אי ת
שו שנ הורט. ב ת , 19י לי דתב לני ה. חברת קי בו ץ
עיו־ ה חו ר ש. מ ננ נ ת על חלי ל ו לי לי תבם. עלדר כו
בצה ״ ל ת עי ד ת מו נתהשערעצמה.

משד, גורדון, ס/אלוף, צה״ל
בנ לי ת ה עו ל ם חזה 761ישת מונ השלב חו ר ה
על השער. א ני מ כי ראתהב חו ר ה עו ד מ הונג רי ה :
שמהי הו די ת חיו ת, עתה תו שבת תל־ א בי ב. הי א
ש חייני ת טו ב ה, בעלה הי ה ס פו ר ט אי מ צ טיין ב הונ גריה.
חו ץ מז ה ה צי ל י הו די ם רבי ם בז מן הנ א צי ם.
כ עוז ר ל קונ סו להשב די ב בו דפשט. גם או תי הו שי ע
מי די הנ א צי ם.

שרד, פוגל, בריסל

שער

תמר מי-טל 18 ,י וחומת שער ואריה ביתן 21 ,ובעל שער חום־בלונדי הם שניהם צברים,
שניהם אתלטים מצטיינים בקפיצה לגובה (תמר מצטיינת גם בקפיצה לרוחק ).ושניהם בוגרי
המדרשה למורי התעמלות.
אולם אין זה כל המשותף לשניהם. הם גם נציגי ישראל לאולימפיידד, ה־ 15 בהלסינקי
(ראה ספורט) .למרות שלא השיגו את המינימום האולימפי שנדרש מהם ערב צאתם לפילנד,
צורפו תמר ואריה למשלחת, הצטלמו לפני המייאם במטוס, חייכו והבטיחו: אנו נתקן
בהלסינקי !
אקלים הלסינקי, ההתרגשות וייתכן גם עקבות תפריט הצנע לא אפשרו לשניים לקיים את
הבטחותיהם והישגיהם בהלסינקי היו אף פחותים מהישגיהם בארץ. השניים לא איבדו את
חיוכם, קיבלו את כשלונם ברוח ספורטאית, החליפו ביניהם רשמי מסע. כי בנקודה זאת
שונה אריה מתמר. שעד, שתמר יצאה הפעם הראשונה לחוץ־לארץ, אין זאת הפעם הראשונה
לאריה. הוא וותיק נסיעות חוץ־לארץ זה שלוש פעמים: לראשונה, לפני שש שנים, לתחרויות
נוער, בהם הצטיין כקפצן בבלגיה ובשוודיה ! לשניה, במפגש האתלטים בתורכיה• שנערך
לפני חדשים מספר והפעם, לאולימפיידה, בשלישית.

x 1n
ה ר עי a
החברים שהשתתפו בכינוס גבעת־־מיבאל, ובל שאר החכרים
החפצים להצטרף לחוגים,מוזמנים לטיול־לילה ומחנה על שפת־הים.
המיפגש: יום ששי זה ,1.8.52 ,שעה ,18:00 ליד גשר רידינג
על הירקון תל־אכיב. הציוד: שתי שמיכות, שתי מימיות מים,
כנד־ים, אובל לשלוש ארוחות. המחנה יתקיים מרחק 0ק״מ מתל•
אכיב ויסתיים כשבת אחר־הצהרים.

,העולם הזר!״ 770

m m am

* JL U P

י י M 3/

ארגון הנוער

הבלתי־

מפלגתי המטפח את רוח
למישהו היה הרעיון הגאוני להדביק על חזהו של כל חבר
וחברה, עם הופיעם במחנה, תווית עליה רשום השם הפרטי
ומקום המגורים• כך ידע משה מחיפה שהצעיר המתולתל, היושב
לשמאלו, הוא יוסף מתל־אביב, והצעירה השחרחורת מימינו
היא חנה מפתח־תקוה. היה זה הפרט היחידי שהוא ידע עליהם.
כ־ 80 צעירים ו־ 20 צעירות, גילם הממוצע היה ,20 ישבו
מסביב למדורה. באור האדמדם של הלהבה הסתכלו בסקרנות־מה
איש ברעהו. מלבד אנשי גרעין ענדת וכמה קבוצות קטנות אחרות
הופיעו בודדים, שלא הכירו איש מן החבורה שהתאספה
במחנה.
חלוציות — של שיכון. הסמינריון של גבעת־מיכאל,
שהועמד לרשות הכינוס ע״י המחלקה לנוער ולחלוץ של ההסתדרות
הציונית, אינו אלא קיבוץ ישן המשמש כיום לקורסים
שונים. מכאן יצאו כמה מן המשקים המפורסמים בארץ, ביניהם
משק דורות בנגב, שזה היה מחנהו הראשון.
כל צעיר, בהופיעו, רשם את שמו ברשימה, קיבל את תווית־השם
שענד, בסיכה על חזהו, מסר את מנת־האוכל שלו לקופה
המשותפת וקיבל ״שיכון״ — מיטת־שדה עשויה בד צבאי בחדר
של 4או 6מיטות. מוצאם וחינוכם השונה של האנשים התבלט
מיד, כשנתעוררה הבעייה אם לשכן בנים ובנות יחד, כנהוג בכל
תנועות־הנוער החלוציות, או בנפרד, כנהוג בחברה העירונית.
צעיר בעל נטייה דתית ניהל תעמולה חריפה לשיכון הנפרד.
אך השיכון המשותף התגשם מעצמו, ללא ויכוח.
אותה שעה נוצרה חוליית־עבודה מתנדבת במטבח. שלמה
דריימן, טכנאי־מטוסים של מועדון התעופה, קיבל על עצמו את
הפיקוד בממלכת הסירים. הישיבה בחדר־האוכל הגדול, בנוסח

לכל המשימות הלאומיות,
הקיבוץ, ליד כוס תה, סלט ירקות וחצי ביצה שלוקה׳ היתד,
החוייה המשותפת הראשונה של המחנה.
״ ל פ קו דהתמידאנחנו עם רדת החשכה העמוקה
של לילה חסר־ירח הודלקה המדורה הגדולה .״לפקודה תמיד
אנחנו הידהד שיר הפלמ״ח « ושיר הפינג׳אן עורר געגועים
לעבר נשכח. רבים מן הצעירים שרתו בצבא, רבים אחרים היו
בתנועות־הנוער לפני שמאסו במפלגות .״בלילות כמו זה׳ תחת
הכוכבים הנוצצים, ליד המדורה, נולד כל הטוב והיפה בארץ...״
פתח עורך העולם הזה את הכינוס.
לא היה צורך בנאומים ארוכים. הלהבה עשתה את שלה.
יוזמי הכינוס לקחו זאת בחשבון, כשהחליטו להוציא את הרעים
מן הערים, לכנס אותם במחנה בחיק הטבע.
כתמיד, כשמאה צעירים וצעירות מתכנסים יחדיו, נתגלו
כמה כשרונות — רע שחילל בחלילו, שניים שהציגו מערכון
מבדח• בני נס־ציונה, שהוזמנו כאורחים, התערבו בין הרעים,
הציעו לבסוף, אחרי ההורה השגעונית, להוביל את האנשים
לאחת הבריכות החבויות בין הפרדסים.
קיבוץ, שחיתות וכגי־אדם. העבודה הרצינית החלה
למחרת בבוקר. בשורות ארוכות ישבו בחדר־האוכל, כשהפנים
רציניים, האזינו לדבריהם של 29 חברים בלתי־מוכרים שקמו
בזה אחר זה, נאמו כל אחד משך 7דקות בדיוק. רמת־הסגנון,
ובודאי גם הגינות הביטוי׳ לא נפלו מן הנהוגות בכנסת. היה
זה הישג יפה במיוחד לאור העובדה שרוב רובם של האנשים
לא עצמו עין גם לחמש דקות משך הלילה — כמה חברים וחברות,
שהחליטו ל״השתגע״ ,לא נתנו כמעט לאיש לישון.
לא חסרו, כמובן ,״העסקנים הצעירים״ שלא ביקשו אלא במה
להתבלט עליה, לא חסרו גם חורשי המזימות המקצועיים שאינם
חסרים לעולם בשום כינוס־בראשית• אך גם החברים הרציניים
היו בעלי עור מגוון למדי — החל ממשה שליו׳ בן 17 מתל־אביב,
שקבע באופן קיצוני שהגשמה אינה אלא קיבוץ, עד לפקיד
הממשלתי בן ה־ ,22 שראה את העיקר בחינוך צעירים שידעו
״להתנהג כבני־אדם, לא ישאפו רק להסתדר באופן אישי,״ או
הסטודנט בן ד,־ 20 שביקש להפוך את החוגים למכשיר מרכזי
למלחמה בשחיתות ובביורוקרטיה.

ההתנדבות בנער והיענות!

קי בו ץ, כ 1ב ע *גרכו ...המכנה המשותף כמעט לכל המדברים
נמצא בקלות: הכל, בלי יוצא מן הכלל, הסכימו כי חוגי
הרעים, יהיו ארגון שיעורר מחדש את הנוער לפעולה, להקרבה
עצמית, למופת אישי• ניסח זאת נואם נאום הפתיחה :״בכל
דור יש קומץ אנשים המדריכים את הכלל, לא בנאומים ולא
באידיאולוגיה, אלא במופת האישי של אנשים המגשימים בחייהם
את אשר הם מטיפים לאחרים ...כך היו אנשי העלייה השנייה,
אשר הודות להם קיים כל הקיים בארץ כיום ...כך היו אנשי
הפלמ״ח ומתגייסי המלחמה הראשונים, שיצרו את סגנון כובע־הגרב
...קומץ כזה חסר כיום
השאלה המרכזית של הכינוס, שהיא גם השאלה המרכזית
של הארץ והדור הצעיר׳ היתד, פשוטה: מהי ההקרבה העצמית,
מהי צורת ההגשמה, הדרושה כיום? אנשי העלייה השנייה הלכו
לקיבוץ. אנשי הפלמ״ח (וחבריהם במחתרות האחרות) אחזו בנשק.
אולם במדינת ישראל גירשה הפקודה את ההיענות־מרצון.
שום מוסד אינו מבקש מתנדבים.
הרכוש העיקרי של היום היתד, ההחלטה השנייה (אחרי
הראשונה, שהכריזה על הקמת חוגי־הרעים) ,שנתקבלה פה אחד :
״חוגי־הרעים הם ארגון הנוער הבלתי־מפלגתי המטפח את רוח
התנדבות בנוער ואת הענותו לכל המשימות הלאומיות, החברתיות
והאנושיות המצריכות היחלצות חלוצית -ומופת אישי.״
הגשמת הרעיון החברתי, שנתן דחיפה כה רבה ליוזמה העיקרית,
נבע באופן טבעי מהחלטה זו :״החוגים יטפחו חברה
צעירה בריאה, צמודה לרעיון זה...״
?{מדה ו בי צו רי ם היוזמים לא התעלמו מן המציאות
השוררת בארץ. הם לא התפשרו עמה. הם הקימו ביצורים מת־

החברתיות

והאנושיות אימים סביב לעמדה שנחפרה.
בארץ שורר מצב בו אוכלות המפלצות המפלגתיות כל דבר
שאינו שייף להן. כיצד למנוע בעד מפלגות לסנן אנשים לתוך
החוגים, להשתלט עליהם בעזרת תככים ותחבולות? היתה זאת
שאלה חמורה פי כמד. לאור העובדה שהרעים לא הכירו איש
את רעהו ושתהליך ההיכרות יארך חדשים•
הפתרון נבע מעצם צורת ההתהוות של החוגים. הם התלכדו
מסביב לעיתון, מאחר שהיה להם אימון ברוחו ובאי־תלותו המוחלטת.
החליט הכינוס :״הכינוס מטיל על מערכת העולם הזה
לשמש בתקופת ההתבססות ערובה לאופיים הבלתי מפלגתי של
החוגים,״ הוסיפה לכך החלטה׳ שניה, תוקפנית וברורה :״(ההנהגה)
תהיה רשאית להוציא חברים שיש יסוד מספיק להניח כי
הם חותרים תחת אשיות החוגים״
פלמ״ח לא היה מפלגה. חשש הפוך נתעורר גם הוא
מטבעו: האם יכול לקום בארץ ארגון נוער בלתי־מפלגתי, מבלי
שיהפוך בעצמו מפלגה חדשה?
הרעים לא התעלמו מטענה זו. אולם הם דחו אותה בתוקף :
מפלגה היא ארגון של אנשים בעלי דעות פוליטיות זהות החותרים
יחד לתפיסת השלטון במדינה• זהו ההיפר הגמור מהגדרת
החוגים.
אמר העורך, בנאום הסיכום :״תהיה זאת יהירות אם יכריז
מישהו על עצמו כיורש הפלמ״ח. איש. אינו רשאי לכך. אולם
מותר לנו להגיד דבר אחד: אנו רוצים להקים דבר שאפשר
יהיה להפיח בו משהו מרוח הפלמ״ח, מרוח הרעות שבהקרבה
ובמופת האישי. האם הפלמ״ח היה מפלגה? לא. כי תפקידי
הפלמ״ח לא היו תפקידי מפלגה. והוא הדין לגבי החוגים שנולדו
היום•״
היתד, זאת נימת הסיום. אחרי שנתקבלו כל ההחלטות פה
אחד (ראה נומח מלא במדור המודעות) נבחרה ההנהגה שתהיה,
לפי שעה, המוסד הריבוני ומועצה מייעצת. גורל החוגים הונח,
למעשה, בידי חמשה חברים, מהם 2חברי מערכת העיתון, שיהיו
חופשיים לקבוע את דרך הפעולה.

במדי
שחור על חולצתו הצחורה, חתם 208 פעמים
על 104 עמודי הדפוס (עם העתקה אחת)
לזל הסכם האשלג, לפיו בטל ומבוטל הזכיון
כדוד צ ה״ל עזרו
שהוענק על־ידי ממשלת המנדט למהנדס בחשכת חיל־הרגלים
כשעלו הרובאים של
משה נובומייסקי ושותפיו. גם המנהל החדש
לילד, על משלטי חוליקאת, לא כבשו רק של החברה הישראלית, אלכסנדר זיפשטיין,
משלט בודד בדרך לעזה. הם הבקיעו בכי־ מי שהיה מנהל נמל תל־אביב, חתם 208 פעדמיהם
פרץ בחומת המשטר השולט במצרים מים• חתימות אלה שמו קץ למאמציו וללב־
— ובשאר ארצות ערב — מזה דורי דורות. טיו של המהנדס העקשני מסיביר שהשקיע
כמה חדשים לפני כן נחת גייס המשלוח את כל שאיפותיו ואת 27 שנות חייו האחהמצרי
בחופי עזה, כשבטחון עצמי עצום רונות במפעל הכביר. בכך הולאם למעשה,
מפעם בלבו, בטחון שהמריץ את ממשלתו אם כי לא להלכה, אחד ממפעלי היסוד של
אף להוציא בולים מיוחדים לזכר המאורע הארץ.
(ראה תמונה) .בטחון זה לא היה בלתי מוצכרץ
גרמני עזר. משה נובומייסקי נודק:
הצבא המצרי היה צבא טוב, בעל סגל לד לפני 79 שנים בארץ הכפור הצפונית סיקצינים
*וכשר, צבא שהצטיין בקרבות הג ביר, השתלם בהנדסת חימיה ברוסיה ובגרנה
(כיס פלוג׳ה) אם כי נכשל לחלוטין בקר מניה, התעניין במיוחד בהמצאות ובתגליות
בות התקפה (משלט עיבדיס).
חימיות, וכשבדק בגיל 27 את התרכובת ה־אולם
שום צבא מודרני אינו יכול לפעול חימית של מימי ים־המלח החליט :״זהו ! ״
כשעומדת מאחוריו חברה נחשלת, בה מד במוחו צץ הרעיון של הפיכת ים־המוות לכא
ומנצל מיעוט קטן את עובד האדמה, מעיין אוצרות חיים.
ובה מנהלים כמה נסיכים ובאשאים תככים
נובומייסקי עלה ארצה, ניגש להפיכת רעבלתי־פוסקים
איש• נגד רעהו על חשבון האומה.
את זאת למד הצבא המצרי בלילה של יונותיו לשפת־המעשה. הוא לא מצא מיד
אוזן קשבת עד שגילה איש כספים גרמני־חוליקאת•
נוצרי,
הברון פון־אופנהיים שהתלהב לרעהוא
לא שכח את הלקח.
יונו והקציב לו 15 אלף לי״ש. בהשפעת
החיילים זכרו לקח. כשחזרו הקצינים מעשה הגרמני התלהבו גם היהודים וקרן־היסוד
של גייס המשלוח המצרי למולדתם זכרו את ולאחר מכן גם הקרן הקיימת, החליטו להשהלקח•
בלבם החלה המהפכה הגדולה של תתף בכמה אלפי לי״ש. אחריהם באה, החבהמרחב
׳ ,מהפכה שמטרותיה נקבעו על־ידי רה הכלכלית הישראלית בניו־יורק, התעשיין
ההגיון ההיסטורי: שיחרור המרחב מעול האמריקאי ישראל ברוידו והשופט העשיר
זרים, ליכודו בברית־עמים ושבירת המשטר יוליין מק.
הפיאודלי בו.
השותפים פתחו במו״מ ממושך לקבלת
היה זה רגע גדול לישראל. כשבאו אבות
היישוב החדש לארץ הכריזו השכם והערב הזכיון מאת ממשלת המנדט. העניינים היו
שהציונות תחולל מהפכה בין שכניה, תיצור יגעים׳ מאחר שנמצא תובע זכות לזכיון, ה־משטר
מתקדם ויחסי שלום במזרח התיכון מייג׳ור הברטי טולוק. רק ב־ 1927 הסכימה
כולו. לוא היתה המדינה החדשה הופכת הממשלה הבריטית להעניק את הזכיון לנו־בסיס
ממשי לרעיונות אלה במרחב, היתד, בומייסקי, בתנאי שירכז את האמצעים. הדיכולה
לשמש גורם יחיד בין הרי פקיסטאן רושים לניצול אוצרות ים־המלח. תוך שנעד
חופי מרוקו המקשר אח רעיון גירוש כל תיים גוייס סכום של 400 אלף לי״ש וב־
1929 קיבלה החברה את הזכיון.
הזרים עם רעיון של קידמה סוציאלית.
חמישה מנהלים ועוד שניים. כעאולם
המדינה פנתה עורף למרחב למחרת
יום שביתת־הנשק. היא לא הבינה שחייליה בור חמש שנים בלבד הגיעה החברה לרוושלה
פתחו במהפכה ערבית ששוב אין לה חים. ניכרים, יצוא האשלג גדל משנה לשנה
מעצור. היא לא הבינה שאם לא תכרות ברית עד כי תפס את המקום השני (אחרי פרי־הדר)
עם מהפכה זו, תקום המהפכה נגדה לבלעה. ביצוא הארצישראלי. אולם הדעה הכללית
שני גבולות. השבוע צעדה המהפכה ה היתד, שאפשר היה לעשות עוד יותר לולא
ערבית את צעדה הגדול ביותר מזה דורות מונעים מסחריים־בריטיים שעמדו על דרך
(ראה במרחב) .לא היה זה מקרה שראש מה הפיכת ים־המלח למכרה יהלומים. חברות
פכה זו היה דווקא גנרל שהצטיין בחזית אשלג בריטיות ראו בעין רעה את גידול ההארצישראלית,
אדם שנפצע שלוש פעמים מפעל החדש בארץ החסות הרחוקה.
בימי מלחמת העצמאות נחרבו כל מיתקני
מכדוריהם של חיילי צר,״ל•
בשתי מדינות ערב, על הגבול הצפוני ועל המפעל בצפון ים־המלח וחלק מד,מיתקנים
הגבול הדרומי של ישראל, שולטים עתה גנ בדרום. כל המאמצים לחדש את הפעולות
רלים מהפכניים, כשפניהם מופנים נגד יש עלו בתוהו. הוקמה ועדה בראשותו של
ראל. ישראל לא ניסתה לשחות עם הזרם ה אליעזר הופיין שהכינה דו״ח סודי, שהאשים
מהפכני במרחב ולהשתלט עליו. עתה פועל בצורה שאינה משתמעת לשני פנים את הבריטים
בד,כשלה מכוונת של חידוש הפעוהזרם
נגדה.
לות בים־המלח• התוצאה: ממשלת ישראל
ניגשה לפעולה.
היה קשה ביותר לבטל את הזכיון. לחברת
ישר אל אינ ה אי ר אן
ד,אשלג הוגש מעין אולטימטום: גייסו את
45 דקות ארך טכס החתימות על הסכם הסכומים הדרושים במטבע זר, חדשו את ההאשלג.
יו״ר חברת האשלג הקודמת, הלורד עבודה והתחילו ביצוא ! בגלל קירבת הגגלנקונר,
לבוש פראק הדור ועונד פרפר בול עם הירדן והמרחק הגדול ממקום יישוב

העם

המשק

(למרות כביש באר־שבע—סדום שסלילתו הולכת
משלמת) לא התלהבו בעלי הון חוצ־לארציים
לרעיון ומשה נובומייסקי חזר ארצה
במפח נפש. ממשלת ישראל הפעילה לחץ
כפול, איימה בביטול הזכיון בגלל חוסר־מעשה,
דרבנה את מנהלי החברה בהצעת
סיוע של שניים וחצי מיליון דולאר מכספי
המלווה האמריקאי.

הרעים
פ לו גו ת מי בצע
ימים מעטים אחרי כינוס היסוד של זזוגי-
הרעים (ראה רפורטג׳ה) התכנסו חמשה

כול זכרץ לפלישה המצרית
לא לצבא, הנשלון

באין ברירה הסכימו המנהלים לשינוי ההסכם.
את החברה החדשה ינהלו חמישה מנהלים
מטעם ממשלת ישראל * ושני מנהלים
של החברה הקודמת.
הלורד גלנקונר, שנבחר לאחד משני המנהלים
הזרים, הביע את שמחתו־תקתתו שישראל
אינה איראן ובה אין זורקים בעלי
הון זרים החוצה. המנהל השני: ישראל
ברוידו הניו־יורקי. משה נובומייסקי קיבל
תואר מנהל־כבוד, המרחיק אותו, למעשה,
מכל עסקי חברת האשלג. זד, היה השכר לאיש
שרק הודות למאמציו ולכשרונו היוצא
מהכלל הפכה חברת האשלג מציאות•

מפלגות
פצצהק טנ ה ד *\ די ת
.לפני כמה חדשים נמסר למשה סנה כי
בלב אנשי החטיבה לאחדות העבודה במפ״ם
מכרסמת התקווה ליצור חזית מאוחדת של
הקיבוץ־המאוחד והקיבוץ־הארצי נגדו. אולם
סנה רק חייך לעצמו. נגד הפצצה של יצחק
טבנקין וישראל גלילי היתד, לו פצצה קטנה
משלו. השבוע התפוצצה הפצצה, השמיעה
בום גדול.
קרא יצחק בן־אהרן, איש קיבוץ גבעת־חיים
•,באסיפה סגורה של לאחדות העבודה :
סיעתו של סנה הקימה בקרב הקיבוץ המאוחד
מחתרת נגד רוב הקיבוץ התומך במיעוט
במפלגה.
הקרובים לעניין ידעו את הדבר לא מהשבוע.
כשהרים דוד ליבשיץ את נס המרד
והקים את מפלגתו בישת־המזל, נמנעו חבריו
לדעה, אנשי הקיבוץ־המאוחד מלהצטרף
אליו מתוך חשש שהדבר יגרום לפילוג נוסף
(ואחרון) בקיבוץ. כבר אז היה ברור כי
חלק ניכר בקיבוץ המאוחד חדל לראות ביצחק
טבנקין את הכהן הגדול, הצטרף לחזית
סנה־יערי־ריפטין.
מפתחות הממדכה. הדבר שגרם ל-
התפוצצות הרוחות (ולכינוס האסיפה הדחופה
הסגורה של אנשי לאחדות העבודה) היה
רצונו של הרוב במפלגה להכניס אליה חברים
ערביים. אוהדיה הערבים של מפ״ם מעטים
במספר וקולותיהם בבחירות האחרו־
• מנהל חברת הדשנים והחימיקלים אלכסנדר
גולדברג; יו״ר אגף המדע והפיתוח המכני
רב־אלוף יעקב דורי; מי שהיה מנהל
נמל תל־אביב אלכסנדר זיפשט״ן; מנהל
משרד הפיתות פנחס ספיר ומנהלו המדעי
של מכון וייצמן למדע, הפרופסור אהרון
•קצ׳לסקי.

נות לא היו מספיקים אפילו להכניס לכנסת
את נציגם, הצעיר החיפאי רוסטום בסטוני
(שנבחר למעשה בקולות יהודיים) .הסיבה
העיקרית לכך היתד, שהערבים התנגדו בתוקף
לחיות בגיטו משלהם, קשור למפלגה אך
נפרד ממנה. הם הצטרפו למק״י, שקיבלה
אותם כחברים שווי״זכויות.
אולם מאז החלה ברית־המועצות תומכת
במאבק השחרור של מצרים הפך משה סנה
קיצוני ועקבי יותר ויותר בשאלה הערבית,
קירב אליו את רוססום בסטוני. טען סנה :
אחרי שהתנועה הציונית פינתה את מקומה
למדינה ישראל, בה חיים שני לאומים, יש
גם להפוך את המפלגה מיחידה יהודית ליחידה
הצמודה לארץ (״טריטוריאלית״) .ואילו
אנשי לאחדות העבודה, שהם יהודים לאומיים
(ואנטי־ערבים למעשה) ,אמרו שלא
ייתכן ערבי־ציוני או מפלגה ציונית בעלת
חברים ערבים.
תוצאת המאבק לא היתד, מוטלת בספק.
בעקביות של ברזל דוחף משה סנה את בן־
אהרן וחבריו לפינה שלא תהיה ממנה נסיגה
מלבד פרישה — פרישה שתשאיר את מפתחות
הממלכה בידי סנה. בניגוד לסיפור ה־תנכ״י
אין הפעם סיכוי רב שדוד בן־אהרון
יינצח את ״גלית־סנה.

האנשים שהוטל עליהם לקבוע את דרך הפעולה
ולתרגם לשפת המעשים את ההחלטות.
הבעייה הראשונה היתד, הקשה ביותר.
קרוב ל־ 500 איש מילאן את השאלונים הארוכים
של החוגים, מאות (ואולי אלפים)
נוספים מוכנים, כנראה, להצטרף. כיצד מארגנים
המון רב כזה ומפעילים אותו בתפקידים
של התנדבות?
התשובה שנתקבלה: יש להקדיש את
שלושת החדשים הראשונים לתהליך של גיבוש
קאדרים של מדריכים עתידיים. ומדריך
אינו רק איש החברה המסכים לרעיונות ההתנדבות
/מדריך הוא האיש המראה מופת
אישי.
קבעה ההנהגה: כל צעיר וצעירה המבקש
להצטרף לחוגים בשלב זה יצטרך להיכנס
לשתי מסגרות: עליו להיות חבר במסגרת
הסגל, שיתגבש במחנות ובמסעות תכופים,
יגבש את רוחו סביב למדורות. ועליו להתנדב
באותה שעה גם לפלוגת־מיבצע (פל״ם)
שתעסוק בפעולות בעלות חשיבות לאומית,
תדרוש ממנו קרבנות, תעמיד אותו במיבחן
המעשה. פלוגות־המיבצע הראשונות: פל״ם
למעברות, פל״ם למלחמה במותרות, פל״ם
להתרועעות בינעדתית, ופלוגות נוספות
שתוקמנה ע״י ההנהגה לפי צרכי השעה.
יחד עם זאת נתקבלה החלטה רבת משמעות:
אדם השייך למפלגה או לתנועת נוער
פוליטית אינו יכול להיות חבר בחוגים.
מכונת־הטיהור כבר החלה פועלת.
משפט פירו שיבש שד ת קנו ת
כשקיבל עמירם חרלף הצעיר ( )25 לפני
שנה וחצי את רשיון עורד־הדין שלו לא הסתפק
בפתיחת משרדו החיפאי, פתח משרד־משנה
בעפולה. הצדקת הסניף: אין עורכי־דין
מרבים לבקר בעיירה היזרעאלית. השבוע
הוכיח חרלף שוב את התועלת שבסניף ה־עפולאי:
הוא חלץ, בעזרת החוק ונאום סיכום
תוקפני, נהג כפר־תבורי מסיכוי־ביש
של שלילת רשיונותיו (נהיגה ומכונית) לחודש
ימים, לפחות. כי זה היה העונש האוטומאטי
לו היה צפוי הנהג, דב בוכבינדר,
שנתפס בנסיעה ביום אסור (שבת) ושהיה
מוכן להודות.
הסכרים לא הועילו. כשתפחה רגלו
של בוכבינדר בבוקר אותו יום שבת ועטפה
גוון ארגמני וחומו עלה לכדי 39 מעלות,
חשה אשתו לרופא כפר־תבור. אולם הרופא
היה בחופש וממלא מקומו הקרוב (מרחק 10
ק״מ) נמצא בקיבוץ עין־דור. כיוון שעיך דור חסרה טלפון, כפר־תבור חסר אמבולנס
והמכונית היחידה בכפר שהותרה לנסיעת
שבת חסרה מהכפר קיבל בוכבינדר החלטה
נועזת: הוא קם ונסע לרופא.
הרופא הנדהם קבע את התפיחה כשושנת
יריחו, חבש את הרגל, רשם את הרפואות
ומסר לנהג שהפר את איסור הנסיעה בשבת
אישור על מחלתו. כאשר נעצר בוכבינדר,
כעבור רבע שעה, על־ידי משמר שוטרים
ליד כפר־תבור לא הועילו הסבריו ורשיונו־תיו
נשללו ממנו.
הענץ לא נגמר. אחר דדשיח בין ה־

העולם הזה״ 770

f tW

tf W

f t^ W

על מה שולטים הרב 3י ם?

כעקבות חוקי הדת האחרונים נתעוררה
בחוגים רחבים הדרישה לבטל את הכפייה
הדתית כמידה שהיא קיימת ככל שטחי החיים.
אולם כה כשעה שכמעט הכל יודעים את החוקים
והנוהגים הדתיים כשטח השבת והכשרות,
הרי רק אנשי מקצוע מעטים יודעים את
היקף השלטון הדתי על ענייני המשפחה של
הפרט או, כפי שהם קרואים כשפת המקצוע,
״ענייני ׳המעמד האישי״ .ד״ר רוברט גדעון,
עורך דין תל-אביבי, קיכל על עצמו לערוך
דו״ח מקיף על כך לקוראי ״העולם הזה״:
יהוד 3 :להר שו םבפנקס
סעיף 51 לדבר המלך במועצתו על
ארץ־ישראל ,1922 ,הוא המקנה את השיפוט
בענייני המעמד האישי לבתי־המשפט
האזרחיים ולבתי־הדין של העדות
הדתיות (המוסלמים, היהודים
ושמונה העדות הנוצריות) .אותו סעיף
קובע שענייני המעמד האישי פירושם
תביעות בעניין נשואין או גטין, מזונות,
כלכלה, אפוטרופסות כשרות יחסים
של קטנים באימוצם, איסור השימוש
ברכוש אנשים שהחוק פסל אותם, ירושות,
צוואות ועזבונות והנהלת נכסי
אנשים נעדרים.
לבתי־הדין הרבניים של העדה היהודית
יש שיפוט יחיד בענייני נשואין•,
גטין. מזונות וקיום צוואות של אנשים
מבני עדתם שאינם נתינים זרים. נוסף
לכך יש להם שיפוט מקביל עם בתי־המשפט
האזרחיים בכל עניין אחר של
מעמדם האישי, אם כל הצדדים הנוגעים
בדבר מסכימים לקבל את שיפוטם. כלומר,
שכל משפט על אחד מארבעת העניינים
הראשונים אינו יכול להתקבל ב־בית־דין
אזרחי גם אם שני הצדדים רוצים
בכך.
אחד מהפרטים הוא למשל ענייני צוואות.
לפי דבר המלך במועצתו זהו עניין
הניתן לשיפוטו היחיד של בית־הדין
העדתית אולם תושבים רבים נוהגים לערוך צוואות בצורה
האזרחית בהתאם לפקודת הירושה הישראלית. בצוואה כזו
הוא יכול לקבוע למשל כי ״הנני קובע כיורש יחיד את
אשתי. אם היא לא תהיה בחיים...״
דבר זה אינו בר־תוקף משפטי. ואף כי ניתנו כבר שני
פסקי־דין בארץ אשר תמכו בחוקיות צוואה אזרחית הובאה
השאלה מחדש בפני בית־המשפט העליון שקבע אחרת: גם
אם אנשים מוכנים לותר על שיפוט רבני אין זאת אומרת
כי מותר להם לעשות כן. עליהם לנסח את צוואתם בנוסח
המקובל של הרבנות ובאמצעותה.
במקרים כאלה אשר יש לקבל בהם פסק־דין עקרוני,
בדבר שיפוט יחיד של בית־דין דתי. קובע דבר המלך במועצתו
כי יוקם בית-דין מעורב מיוחד המורכב משני שופטים
ומנציג של בית הדין הרבני, אשר צריך להכריע סופית.

תובע ושופט־השלום יעקב בר־זאב בו נת־לבנו
פרטי המקרה ושאלות התובע לנהג
הגיע תורו של חרלף ז«טען כי המקרה היה
בגדר פיקוח נפש והעבירה בוצעה מחמת
הכרח. חרלף לא הסתפק בכך, האשים את
המשטרה הששה לקראת ביצוע תקנות, בלי
לשקול את רקע העבירה.
שופט השלום בר־זאב קיבל את דעתו של
עורך־הדין החיפאי וזיכה את הנהג• קבע
השופט בפסק־דינו :״(סמל משמר המשטרה)
הסתמך על הפירוש היבש של התקנות אשר
אוסרות, לדעתו, בכל המסיבות לנהוג במכונית
...עליו לדייק ולהזהר פן מעשהו יגרום
נזק בלתי חוזר לאזרח וכמובן גם למדינה.״
אולם גם השופט לא הסתפק בשלו,
הוסיף :״אין לי, כמו־כן, כל צורך להדגיש
שחומרת התקנות מנוגדת לפי ניסוחן למושג
היהדות, ראה הוראות חוק דתי בעניין
פיקוח נפש״.
בזה לא נגמר העניין. כשביקש בוכבינדר
את רשיונותיו, הוסבר לו שהם הועברו למטה
המחוז בטבריה ולמרות שהנהג הכפר־תבורי
זוכה הוא ייאלץ להמנע מנהיגה במכוניתו
משך כמה ימים עד שיוחזרו לו רשיונותיו
שנשללו ממנו שלא כדרוש.
עיתונות בין •פאן !איגדומיה
ספר השנה ה־ 11 של אגודת העיתונאים
איננו משעמם כרגיל. השנה אין הוא מס
1.זעולס
הזה״

770

הוראות אלה גרמו לסכסוכים רבים בבתי־המשפט בארץ,
בעיקר עקב שתי בעיות בעלות חשיבות יוצאת מגדר הרגיל.
מי הוא כן עדה )׳ על כך החליט בית־המשפט
העליון, לאחר הקמת מדינת ישראל, כי בהתחשב עם תקנות
כנסת ישראל (של הועד הלאומי לשעבר) ,יש לראות כבן
העדה היהודית אך ורק יהודי שנרשם בפנקס בוגרי הכנסת
הזאת׳ .רישום כזה נעשה על־ידי משרד כנסת ישראל באופן
אוטומטי, הגם שכל אדם היה רשאי למסור לכנסת הודעה
שאין ברצונו להמשיך ולהיות בן העדה היהודית. לאחר
מסירת הודעה כזו נמחק שמו מהפנקס הנ״ל.
אולם עם הקמת המדינה חדלה כנסת ישראל מלפעול.
פנקס הבוגרים הוקפא למעשה, מאחר שלא נשאר גוף הרשאי
להוסיף בפנקס זה ולמחוק בו שם• בכל זאת לא שינה
עדיין בית־המשפט העליון את פסק־דינו העקרוני הקובע כי
יהודי הוא כל אדם הרשום בפנקס.

ישיבת כית-הדין הרכני כירושלים
מתון הפנקם, ננזחק יהודי
התוצאה היא שכמעט כל העולים החדשים אינם בני
העדה היהודית ואין לבתי־הדין הרבניים שיפוט יחיד בענייניהם•
בעצם אסור להם אף לקבל על עצמם בכלל שיפוט
בעניינים אלה, גם אם הנוגעים בדבר מסכימים לכך. אולם
בתי־הדין הרבניים אינם שואלים את הבאים אליהם אם אמנם
נרשמו בפנקס הכנסת, והם פוסקים בענייניה*
בארץ אין בכלל מנגנון אזרחי בר־סמכות לסדר את
ענייני המעמד האישי של אנשים אשר אינם רוצים להכנע
לבתי־הדין הרבניים. ואלה נאלצים באין ברירה לפנות אל
הרבנות.
מה זאת הסכמה Yשאלה משפטית שנייה התעוררה
ביחס לפסקה האומרת שבעניינים מסויימים יש לבתי-
הדין הרבניים סמכות רק אם הנוגעים בדבר מסכימים לכך.
מאחר שילד אינו רשאי להסכים לשום דבר, נפתחה דלת

תפק בסקירות השגרתיות של קליטת העלייה
ומצב המשק ורשימת מספרי הטלפון
של מערכות העיתונים. על 120 עמודים
צפופי שורות משתרע מחקר ראשון במינו,
ידע העיתונות בישראל.
ד״ר עזריאל קרליבך ,43 ,בן רב גרמני
.ודוקטור למשפטים שהפך עורך מטריב החליט
להסיר את הלוט מעל פני משק העיתונות
הישראלית, בעלת תפוצת רבע מיליון
הגליונות ליום, ולהעמיד דברים כהווייתם.
כשעת
צורך אידיאל. למרות שהמספרים
מבוססים בחלקם הגדול על תקופה
שלפני המדיניות הכלכלית החדשה, שפגעה
קשה במשק העיתונות, אפשר ללמוד
מהם הרבה. התפוצה הממוצעת של כל אחד
מעשרים עיתוני ישראל ( 17 עיתוני הבוקר,
!מהם ששה לועזיים, ושלושה עיתוני הערב)
היא 12 אלף טפסים. בגלל התנגדותם
של כמה עיתונים אין מפרסמים את מספרי
התפוצה לכל עיתון, אך ברור שתפוצתם
של שלושה עיתונים (כנראה מעריב, דבר
והארץ) עולה על 25 אלף גליונות ליום.
המיוחד בעיתונות הישראלית, בה הושקעו
כארבעה מיליון לירות ושהכנסתה השנתית
אינה עולה על סכום זה, היא מפלג־תיותר,
היתרה (שמונה מעיתוניה שייכים
למפלגות במישרין) .שוני נוסף: אי־קיום
הנוהג החוצלארצי של כיסוי 60%מהוצאות
העיתון על־ידי מודעות. המקובל ב
ובכל
העניינים, הנוגעים למינוי אפוטרופוס או לאימוץ ילד
וכיוצא בזה, הוחלט כי אין לפנות אלא לבית־הדין האזרחי.

ש לי טתהרבנותלא עו ר ער ה
פסקי־הדין של בית־הדין הרבני מוצאים לפועל על־ידי
המנגנון של בית־המשפט האזרחי. אדם יכול לפנות לבית־המשפט
העליון ולהתנגד להוצאה לפועל אולם אינו יכול
לערער על פסק־הדין עצמו. במקרה זה לא ידון בית־המשפס
העליון במשפט מחדש כי אם יבדוק רק אם היה מקרה של
אי־שיפוט, או אם בית־הדין לא הורכב כחוק העדה. במקרים
יוצאים מן הכלל אפשר לפנות לבית־המשפט האזרחי ולהתנגד
לפסק־דין המנוגד לצדק הטבעי. למשל: לא יוצא
לפועל פסק־דין המצווה על אשד, לחזור לבעלה כנגד רצונה
ענייני המעמד האישי של יהודים זרים, לרבות מחוסרי
נתינות ישראלית, אשר אינם נכללים בגדר סמכויות בית־הדין
הרבני, יש להביאם בפני בית-
המשפט האזרחי. אולם בהסכמה הדדית
יכולים גם במקרים אלה לפנות לרבנות.
מכל מקום אסור לבית־המשפט האזרחי
ולבית־הדין הדתי כאחד לתת
צו לגירושין או לבטל נשואיו של
נתין זר. הדבר גרם בעבר לקשיים
רבים: למשל כשנתין גרמני בימי השלטון
הנאצי לא יכול היה להשיג צו
גירושין מבית־המשפט הגרמני. אולם
בתי־הדין הרבניים ידעו עצה וכיום יכולים
יהודים זרים להתגרש בפני בית-
דין רבני. לפי המצב החוקי הנוכחי אין
אפשרות לסדר נשואין או גטין בישראל
אלא בפני בית־הדין הדתי בלבד. אין
כל מנגנון לערוך טכס בלתי־דתי
בלי תוקף חוקי. גם במקרה שנדון
בפני בית־המשפס המחוזי בתל־אביב
של נש ואין שנערכו שלא בהסכמת
הרבנות (העולם הזה )763 ואשר חוקיותם
הוכרה על־ידי אותו בית־משפט,
לא נשמעה כל מענה או סברה כי
היו אלה נשואין לא־דתיים. המשפט
התנהל סביב שאלת סמכותו של רר
מסויים להשיא זוגות אשר לפי חוקי הרבנות
— לא הדת — אינם יכולים להנשא.
וכאשר הוצא פסק־הדין נגד הרבנות, היה
זה פסק־דין על מקרה מסויים, לא
על צורה מסויימת של טכס נשואין דתי לעומת טכס אחר.
עצם שליטתה המוחלטת של הרבנות על ענייניו האישיים
של האזרח לא נתערערה במאומה. לשם כך דרוש שהכנסת
תחוקק חוקים חדשים — אשר רק הם יכולים לבטל את
דבר המלך במועצתו על ארץ־ישראל. 1922 ,
המעניין הוא שבהרבה ארצות אחרות, ורובן דוקא
קתוליות, אין תוקף לנשואין דתיים ורק נשואין אזרחיים
הם ברי־תוקף. עם ארצות אלה נמנות ארצות בארגנטינה
ובלגיה, צרפת וגרמניה.
אמנם יש ארצות בהן אפשר לבחור בין נשואין דתיים
ובין נשואין אזרחיים באוסטרליה, בראזיל, אנגליה, שוודיה
וארצות־הברית. אך רק ישראל היא הארץ המתקדמת היחידה
המגבילה את הנשואין לנשואין דתיים בלבד, שוללת את
תוקפם בכל מקרה אחר.

ישראל — כיסוי 30%ההוצאות על־ידי מודעות,
היתר — על״ידי מכירת העיתון. כי
אין בארץ מפעלים משקיים שיוכלו להרשות
לעצמם פרסום בקנה המדד, המקובל בארצות
המערב ומודעות־תענק ממלאות עמודים
שלמים השכיחות במידה רבה בא־צות־הברית,
אנגליה וצרפת, לא הודפסו מעולם
בישראל, מלבד במקרה אחד בו הבטיח
עולה סיני חסר־אמצעים שיכון חצי־חינם
מעל מודעת־ענק בת עמוד ונתבע,
בסופו של דבר, למשפט על שלא שילם את
דמי המודעות.
אי־תלות זאת במודעות גרמה לכך שישנם
בישראל עיתונים, שתיו יכולים, לוא
נאלצו לכך, להתקיים על הקורא בלבד, לו־תר
על המודעות שאינן ממלאות יותר משליש
שסח העיתון. וזהו אידיאל אשר
עיתונות המערב ביקשה להגיע אליו ולא
יכלה.
סכור,ר, מחזה חלמאי. אין משכורתו
של עיתונאי רבד. במיוחד. עורך ראשי
של עיתון השתכר בחודש יוני 190 1952
לירות בלבד (וזה כולל את תוספת היוקר
הרשמית) שעה שמוכר־עיתונים מצליח המוכר
שש, שבע מאות עיתוני ערב ומעט
שבועונים בפינה טובה, תרוויח 180—150
לירות לחודש. ילד־עוזר, המוכר למטה ממאתיים
גליונות ליום, משתכר לפחות 30
ל״י לחודש.
הפצת העיתון עולה עד שתי חמישיות מ
מחירו
וזה בגלל ״הסדרים הבטלניים״ קובל
ד״ר קרליבך המחזה החלמאי (שבוקר
בוקר) 17 ידודים באים ונאנחים ומזיעים על
גבי 17 אופניים מ־ 17 כוונים שונים של
מערכות העיתונים השונים ומסתערים על
אותו הרחוב ולעתים על אותו גוש בתים...
וכל אחד חבילה דקיקה של עיתונים בידו
וכל, אחד מתישב באמצע הדחוב ומקפל ואורז
את גליון העיתון הדק שלו ועורך
תמרוני קליעה אל הגזוזטרות שלו ולפעמים
שניים, שלושה אל אותו, הגזוזטרה הפתרון:
הפצה מאוחדת.
לבסוף דוחה ד״ר קרליבך את הטענה שהעיתונות
הזקוקה למאתיים אלף דולר במטבע
זר (כחלק השבע מאות של היבוא)
עניפה מדי. בעיראק בה מעטים יודעי קרוא,
מופיעים 26 עיתונים יומיים, בסוריה — .33
לפי ממדים בינלאומיים ישראל היא בין המדינות
שאוכלוסיהן ממעיטים בקניית עיתונים
( 169 קוני עיתון על כל אלף תושבים)
בהשואה ל־ 596 לאלף באנגליה, למשל.
הליקוי הגדול ביותר של העיתונות הישראלית:
מיעוט שטחה. יש רק מדינה
אחת בעולם בה תבנית העיתונים קטנה מהתבנית
הישראלית. המדינה: יפאן, שעיתו-
ניה מופיעים בשני עמודים. רק אינדונזיה
(בעלת 81 העיתונים היומיים) וישראל מסתפקות
בעיתונים יומיים של שניים עד ארבעה
עמודים.
(המשך בעמוד )10

משיח על טנב
ככרות טהראן הראשיות יללו הרבבות :״מוסאדק!
מוסאדק !״ הם צעקו, כשמעל לראשיהם מורדות גוויות
חבריהם שנהרגו במהומות האתמול .״אין מלך בלעדי
אללה ! אין מנהיג בלעדי מוסאדק !״ היתד, סיסמתם
המחרישה. לקולם נלווה גם רעם שקול וממושך — קול
שרשרות הטנקים הכבדים של הצבא האיראני.
הם נשלחו העירה על־ידי השאח לפזר את ההמון. לבטל את
תביעותיו ההיסטריות להשיב את מוסאדק לשלטון. אך במקום לירות
אל תוך ההמון הצפוף הפכו הטנקים ראש חץ להפגנוו׳יו. הצבא,
אשר עד אותו רגע נחשב ככלי שרת של השאח ופמלייתו, הפך
פתאום לנשק העם.
מרחה אלפיים קילומטר מטהראן, בככרות קהיר ואלכסנדריה,
הדהד רעם טנקים אחרים בקול חשובה לטנהים האיראניים. גם
במצרים נתגלה בן־לילה כי הצבא לא היה כלל צבאו הפרטי של
המלך• להיפך: הטנקים שהופיעו ברחובות הראשיים באו להודיע
לעם כי פארוק שבוי בארמונו האלכסנדרוני וכי הפקודות וההוראות

תינתנה מאותו רגע ממשרד ראש המטה הכללי, במחנה עבסיה1 ׳ .
גם דייר אותו משרד שוב לא היה הדייר המכובד שיצא ממנו לפני
יום: היה זה גנרל חדש, מוחמד נגיב ביי, רומה של מצרים,
בזכות הטנקים והקצינים.

הגבוהים והאוניברסיטות עד שהקצונה הפכה, במר
ריכוז מיטב הנוער המשכיל הערבי. עובדה זו י
שנלחמי נגי צבאות ערב שפלשו לארץ: קציניו
תמיד ברמה תרבותית ואנושית גבוהה.
לכן כאשר, לפני שבוע, תפס הצבא המצרי את
זאת תופעה מקרית, פרי קנונייה מפלגתית בעלו
זמני. היה זה צעד מכריע בתהליך ההתפתחות?
אשר עלול לשמש גם בשאר ארצות המרחב, גשר
הפיאודלי הקיים לבין משטר מתקדם.

״דו״ס או מ:ות רמליוג !״
למרות שההפיכה תוכננה זמן רב מראש היא
תגובה ספונטאנית להתפוררות החיים הפוליטיים 1
מדינאים ופארוק התנצחו על תנאי הרכבת ממשלו
חדשות התדפקו משמרות קצינים מזויינים על ד
מוחמד חיידר באשא, המפקד העליון של הצבא
ראש המטה הכללי, העבירום לתאי מעצר במו
בעבסיה׳ בפרברי קהיר. יחידות חיל הרגלים והשו
מאז נקראו לשם בעקבות השבת השחורה קיב׳
הכן. תגבורות רציניות רוכזו סביב לאלכסנדריו
של מצרים. בשעה שבע בבוקר שודרה מעל גלי 1
שהדהימה את העולם: לאחר הפיכה שקטה, תפס

כאשר נתן הגנרל מוחמר נגיב ביי את אות ההפיכה היתה כירת

?}לי מאהר: כלי ביניים. לפני ששה חודשים נקרא עלי מאחר לשלטון
על־ידי המלך פארוק שהחליט לצאת במלחמה נגד הוופד. אולם שלטונו נמשך
שבועות אחדים בלבד. הוא התפטר. השבוע הוא נקרא שוב לשלטון (ממשלתו
הרביעית) .הפעם על־ידי הצבא, שביצע הפיכה במלחמתו נגד המלך פארוק.
אולם כאז כן גם עתה אין עלי מאהר, ראש ממשלתה החדש —
אחרים. גורמים בידי
בינ״ם נלי מצרים, אלא של ישן

מצרים, קהיר כ

כאשר ביצע חוסני אל־זעים את ההפיכה
הצבאית הראשונה בסוריה, נטה העולם
לראות בה מעשה הרפתקן ! המהפכה
השנייה והשלישית באו אך לחזק
את הדעה הזאת. אולם עתה אפשר לומר,
ללא כל ספק, כי הפיכתו של זעים היתד,
צעד מכריע בהתפתחות סוריה, צעד מתקדם
שהוציא את סוריה ממעגל המשטר
המפלגתי המנוון וממוסר השחיתות של
המדינאים.
עתה, קרוב׳לשנתיים אחרי עלות שי־שקלי
לשלטון, בוצעו ריפורמות, הוכנסו
שיפורים והותוי ק!וים אשר המשטר
הדימוקראטי־כביכול שהיה קיים לפני.
כן לא היה מסוגל — או מוכן —
לבצעם משך עשרות שנים• הדיקטטורה
הצבאית אשר טאטאה לפניה את שלטון
נשיקת יד המלך
צילום זה מראה את נזצב הדבו־ים
הפיאודלים הוכיחה את עצמה כאמצעי
שהיו קיימים עד להפיכה
ראש המטה הכללי המצרי, הגנרל
לקידום שאיפותיו העיקריות של העם.
חוסיין פאריד ביי, מנשק את ידי מלכו פארוק כהבונת אמונו המוחלט.
שאיפות אלה משותפות, בהבדלים
קטנים, לכל עמי ערב. בשביי 1הסטודנט
הקהייי הביירותי, הדמשקאי או הירושלמי איחוד הארצות הערביות חתום: פילדמרשל מוחמד נגיב ביי, ראש ד,מ
הנפרדות למעצמה אחת גדולה הוא מטרה ראשונית. גם שינוי המש עליון של הצבא המצרי.
נגיב אל־הילאלי, אשר אך שעות ספורות לן
טר הפיאודלי והעלאת רמת מחיית הפלאחים הם שאיפות משותפות.
לרב בני ערב וכל אשר יבצע שאיפות אלה• ולוא גם בחלקן, הוא ממשלה על־ידי המלך, התפטר. הוא הבין כי מינו
שכיוון ההפיכה היה ברור: נגד המלך פארוק
גורם מתקדם.
הפוליטיים. פרשנים רבים סברו כי היתר, זאת

וסטודנ

ב ב תי ה
שהרי ידוע מוחמד נגיב כאוהד אותה מפלגה ומס המעמד בידי ניתנים וההשפעה
הכוח כל אשר במשטר אולם
צעירים שייך אליה. כשאך נודע לנחאס !•
השליט, אין הרבה גורמים מתקדמים. האפנדים ובעלי המיליונים הקיץ בשווייץ, על ההפיכה, היתד, תגובתו הראשו
יודעים להעריך יפה את הגורל המחכה להם אם יוסר מהם השלטון ; הוא איש ישר ומסור למולדת. יש לי כל האימון
שום מאמץ למנוע את הדבר אינו גדול מדי. לצעירים מלומדים השואולם
נראה כי לא היה זה אימון הדדי. בס
אפים לשנות את המצב אין כל אפשרות של התאגדות, של יסוד
תנועה חדשה ! בתי־הסוהר בארצות ערב מלאים סטודנטים, סופרים הוופד משווייץ, פנה ראש ההפיכה לעלי מאד,ר ב;
ועורכי־דין צעירים שהעזו לרצות בשינוי המשטר. ואילו אחרים ששיתף פעולה, משך חייו, עם כמעט כל הגורמים
שהצטרפו למפלגה זו או אחרת שקעו חיש מהר בבוץ המפלגתיות ועלי מאהר, אשר לפני ששה חודשים בלבד שי
פארוק, הסכים עתה לקבל על עצמו הרכבת פ
והשחיתות.
רה שטח אחד בכל הארצות הערביות היד, חופשי מן ד,קנוניות המלך ניתן לה רק תחת לחץ הצבא.
מינוי ממשלה כזאת, אשר כל קיומה תלוי
המדיניות: הצבא. אף כי הקצונה הגבוהה ומטות הצבא בכל ארץ
ערבית היו סניפי השלטון או החצר, נהנתה הקצונה הנמוכה מחופש ולא בתמיכה המונית, הוא הנוח ביותר למשטו
יחסי. אליה הצטרפו, במספרים גוברים והולכים, בוגרי בתי־הספר שנגיב יחליט כי הממשלה אינה לרוחו יוכל לפט

כבד

גת הזמן, למקום
יעה היטב לאלה
! הצטיינו כמעט

:שלטון לא היתד,
אינטרס משותף
י מצרים, תהליך
עבר בין המשטר

1קיבלה אופי של
:זצריים. בעוד ה-
ועריכת בחירות
וות.מגוריהם של
זויסיין פריד ביי,
| rהצבאי הגדול
1ן החונות בקהיר
הוראות לעמוד
בירתה הקיצית
יו קהיר ההודעה
יבא את השלטון.

אחרת כראות עיניו או אף לנהל את המדינה ללא ממשלה, כפי
שעשה לפניו שישקלי בסוריה. אך עם שותף כמו מפלגת הוופר לא
היה קל לנהוג כך ! לרשותה עומדים מאות אלפים של אוהדים
(כולל אנשי צבא) המסוגלים להקשות ביותר על קיום נגיב ומשטרו.
אין גם ספק ששיתוף הפעולה הנוכחי הוא ארעי בלבד: נגיב
כבר הכריז על רצונו לטהר את החיים המדיניים המצריים .״טעות
היא • לחשוב כי פוליטיקה היא עסקם של קומץ פוליטיקאים. זהו
ענייו של חיים או מוות למיליונים,״ הוא הודיע לא פעם ,״ואין להשאירו
בידי אנשים מושחתים, חסרי־מצפון.״ לדעתו רק גוף אחד
מסוגל היום להוציא את מצרים — ושאר ארצות ערב השרויות
באותו מצב — מן הבוץ: הצבא.
קציניו עולים בהרבה ברמתם המוסרית ומסירותם לאומה על
העסקנים הצבוריים, מסוגלים לשרת את העם — ואת אחדות ארצות
ערב — שלא על מנת לקבל תמורה. הצבא הוא גם גוף גדול
וממושמע היכול לשמש דוגמה לכל העם כשיש צורך במעשי הקרבה
קשים. כי במדינה אשר רמת העם ירודה כמו במצרים, ללא כ7
תנועה עממית של ממש, מהווה הצבא גורם חיובי רציני. בזאת
נבדלת דיקטטורה בארץ כמו מצרים או בוליביה, למשל, מדיקטטורה
צבאית בארץ כמו גרמניה או אנגליה, שם הצבא מה,זה גורם ריאקציוני,
בד,שואה לרמת שאר העם.
כפי שהצהיר, ניגש נגיב לטיהור החיים המדיניים: ארבעה ימים
לאחי שהכריח את פארוק לפטר את קבינט החצר שלו ולמנות את

האי ש ה פו מדבראש :־
ה גנ ר ל מו חמרנ \ יבב ״
יותר מכל קצין גבוה אחר בצבא המצרי
סימל המיג׳ור־ג׳נרל (מאז ההפיכה
פילדמרשל) מוחמד נג׳יב ,51 ,את החייל
הלוחם, שהכיר את סבלות המלחמה
והתנסה באכזריות הצבא בגופו. בניגוד
לקצינים רבים אחרים לא היו סימני
דרגתו מתנה או תוצאת פרוטקציה גבוהה•
הוא הצטרף לצבא המצרי מיד עם
צאתו מבית־הספר התיכון, נכנס לחיל
הרגלים אשר, באותה תקופה׳ היה החיל
היחידי של הצבא, מלבד חיל הפרשים
שהיה חיל ראווה יותר מאשר חיל אמתי.
הוא השתתף במלחמת ארץ ישראל
כמפקד קרבי בה הוא נפצע ואסף אותות
הצטיינות גבוהים. מכולם הוא מתגאה
בספרה ״3״ ,עשוייה מתכת מבריקה, על
רקע אדום, אשר הוא עונד בתמידות
על חזהו. אות זו מעידה כי עונדה נפצע
נפצע שלוש פימים בשרות פעיל.
ביחוד הוא מבליט את הספרה מאחר
שבין בני מעמדו אין רבים
אשר יכולים להתפאר בשירות קרבי.
בשובו מן המלחמה, נטל חלק פעיל בתביעה לגלות את האשמים במעילות על חשבון הצבא ובקניית תחמושת
מקולקלת. הוא גם אירגן את נכי מלחמת ארץ־ישראל בארגון חזק לאחר שמשך שלוש שנים היו מופקרים לחלוטין
על-ידי הממשלה. אחד ממעשיו האחרונים, שהדגישו את היותו קצין לוחם, היה כינוס כל ותיקי ח־ל הרגלים שנלחמו
בארץ־ישראל לכנס רב־רושם בו ניתן להם לד,זכר ברעותם הצבאית הישנה ולהביע אכזבתם מהשלטון הקיים במצרים.

בשביל מוחמד נגיב, לא היה כל בטחון כי אמנם נגמר חלקו של פארוק
בתולדות מצרים. האיש שידע לשלוט על ארצו מקרוב מסוגל, גם לאחר הדחתו,
לארגו את אוהדיו ולחזור לכס המלכות. אם הגנרל ידע לארגן הפיכה
צבאית איו כל סיבה מדוע לא יופיע גנרל שני, אוהד פארוק, שיארגן הפיכה
אך לא היו אלה, בכל זאת, אלא אפשרויות, של עתיד פחות או יותר
רחוק ! סכנות מידיות יותר סובבו את הדיקטטורה החדשה של נגיב. הסכנה
הנראית מיד לעין היא מהוופד, אולם, מאז ההפיכה, אין איש מיחס למפלגה
זו את כל הכוח שהיה לה עד אז. כי משיכתה החזקה ביותר להמונים היה
מאבקה נגד האנגלים, מאבק שחרג מתחום ההבטחות המילוליות ונכנס לשלב
ממשי בקרבות אזוי־ הסויאץ. בשטח זה כוח המשיכה של הצבא רב
יותר, שהרי יכול הוא להבטיח מאבק עוד יותר ממשי ממאבק הספד.
הסכנה האמתית נובעת ממקור אחר: ארגון הדת הקנאי האחים המוסלמים,
למרות שתנועה זו היתה בנוייה כמעט אך ורק על אישיותו העצומה
של איש אחד — מנהיגה־מייסדר, חסן אל־בנא שנרצח לפני שלוש שנים —
עדייו יכולה האידיאולוגיה שלה לעורר המונים.
העם המצרי, ככל שאר עמי ערב, קיצוני היום בדרישה אחת: איחוד
העולם הערבי לשם שיחרורו. קיצוניות זו, היא שתקבע בסופו של דבר אם
יפיל השלטון לידי האחים המוסלמים ושותפיהם בשאר הארצות, או אם
יישאר בידי הגנרלים הרכובים על הטנקים הכבדים. ייתכן שד,גנרלים והכוהנים
יתחרו ביניהם בסיסמות ובמעשים קיצוניים.

תחת שלטון הצכא שהוכא לשם עד־ידי המלך

פארוק עצמו, לדיכוי ההפגנות שעדך ה״וופד״.
עלי מאהר הוא הגיש לו תביעה שנייה
— להסכים לשינוי החוקה שימנע מהמלך
כל אפשרות ׳ להתערב בפוליטיקה.
לפי שינוי זה היתד. נשללת מהמלך הזכות
לפטר ממשלה או לפזר את בית־הנבחרים.
למעשה היתד. זאת הצעה להנהיג
במצרים מלוכה חוקתית כמו באנגליה.
שם המלך הוא אישיות סמלית
בלבד. אולם פארוק טעם טעב מלוכה
מוחלטת, עם כל ההשפעה העצימה הכרוכה
בה ! הוא לא חשק בתחליף התפל
שהוצע לו.

הברירה היתה ברורה מראש. עוד
לפני שהגיע האולטימטום של נגיב לוותר
על כס המלכות ולעזוב את מצרים,
החל פארוק מתכונן לנסיעה. אניית התענוגות
המלכותית, מחרנסה, קיבלה
הוראה להתכונן להפלגה ; משרתי החtכלי
שפל. קצינים אלה שראו בצבא כלי שפל בידי פארוק,
צר החלו אורזים למעלה ממאה מזוודות
:מרדו. משמאל לימין: בריגדיר סייד טאהא, גיבור פאלוגיה; גנרל
עם החפצים אשר המלך רצה לקחתם לאד
סארק, מפקד חיל המשלוח המצי־י בא״י וגנרל מיחנזד נגיב.
גלותו. משהקיפו יחידות משוריינות וחיל
רגלים, בפיקודי האישי של מוחמד
הכללי ומפקד
נגיב, את ארמון ראס אל־תין, היתד. בידי קציני המשמר המלכותי פקודה לא להתנגד.
מבעד לגדר המקיפה את גינות הארמון המטופחות, אפשר היה לראות את המזח
כן מונה ראש המלכותי הפרטי המהווה חלק מנמל אלכסנדריה. עוד בשעות הבוקר החלו המוני תושבי
חסר-ערך מאחר רובע ראם אל-תין העני להתאסף לאורך הגדר. מתלוצצים עם החיילים המקיפים את הארמון,
!ערבותו בחיים
מתווכחים ביניהם על צדדיו השליליים והחיוביים של המלך.
יכה של הוופד
כאשר התקרבה שעת האפס — שש אחר הצהרים — בה היה על פארוק לעזוב את
י ב של קצינים
אדמת מצרים, הגיע מספר הנוכחים לרבבות, ר,אוירה הלכה ונמתחה לקראת השיא הדרמטי
1לבלות את
:״הגנרל נגיב לקהל דום, ע־נ״סלחות
לא היה כמעט איש אחד שלא זכר כיצד נתלו כל התקוות בעלם הצעיר והיפהפה,
iלקרוא לראש שעלה על כס המלכות המצרית בשם פארוק הראשון. איש מהם לא שכח כיצד, עם כל
,1מדינאי וותיק מאורע חשוב או פעוט, יצאו ההמונים לרחובות להריע ל״מלך מצרים וד,סודאן״.
׳ידים המצריים.
כשהופיע פארוק, כמה דקות לפני תום המועד, פסקו כל הויכוחים וההתלוצצויות,
!מלא את רצון דממה מוחלטת השתלטה על ההמון עד כי כל נקישת נשק משמר המלך על המזח נשמעה
לה אשר מינוי ברחוב. המלך ולוויו החליפו הצרעות, סירת הנוע המלכותית פילסה את המים למחרוסה
שהעלתה עשן מארובתה הלבנה. כאשר, כעבור כמה דקות, החלה האנייה הלבנה נעה
:ונו של הרודן
בכיוון פתח הנמל, עמד הקהל דום כשעיניים לא מעטות לחות מדמעות.
חדש. כי ביום
אולם למאזיני רדיו קהיר ניתנה למחרת תמונה אחרת במקצת: בתיאור הנלהב של
להקים ממשלה
המחזה, תוארו אלפי הצופים כמריעים לצבא ולמפקדיו, שהצילו את העם מעריץ אכזר? .י

איש לא הצטער. כא()1ר עלה פארוק לכס המלוכה בגיל 16 היה אליל עבדו. כאשר, לאחר 16 שנוו
שלטון רקוב הוגלה מארצו על־ידי הצבא לא הצטער כמעט איש למראה המלך הפונה לגורל אפל

(המשך מעמוד )7

שעהאתתאתרח צו ת
לחדשות ומאורעות עיתונאיים יש בדרך
כלל, תכונה בלתי אהודה: להתרחש דווקא
בשעות המשונות ביותר של הלילה, להעמיד
את מצפונו של העיתונאי בנסיון מטריד. עיתונאים
קופצים ממיטות חמות בליל חורף
קר, ממהרים להשיג ״סקופ״ עיתונאי,

לא תמיד מרגיש צלם־עיתונות בצורה כה
חותכת את חיוניות שרותו לציבור. כל עיתוני
הבוקר והערב תיארו בהדגשה את החקירה
החשודה. אך קינאת עתונאים לא הרבתה
אמת: רוב העיתונים התעלמו בכלל
מעדותו של גולדמן, מעריב, שכתבו נכח בשעת
העדות, כתב בתמימות שהתצלומים
הוגשו .״על־ידי המשטרה״ וגם אותם העיתונים
שנאותו להזכיר את גולדמן שכחו ל
הפעם
המנציח בשיש הוא קבצן, פושם־יד
מקצועי.
תחת מטר השאלות שד,ומטר עליו במסיבת
המיץ והבירה השכיל שלמה ארזי לענות לשאלה
הנשנית בדבר התקציב בתשובות שטיפלו
בעיקרן בעצי נוי ושכלולי בנייה. התברר
חיש, כי הילד ישראל המחונך, החל בונה
ארמונותיו עוד טרם ידע כמה, ואם בכלל
עומד לרשותו כסף. בשעה ש־ 40 אלף
איש בארץ יושבים עדיין באוהלים, החלו בונים
בנינים מיניסטריונים ״סטנדרטיים״ בעלי
300 חדר, השתמשו לצורך זה במקום חותמת
בנקאית מוסמכת, בחותמת יותר זולה, תוצרת
הארץ, המחתימה על חלום את המלים
״יהיה טוב !״.
כשנלחץ שלמה ארזי לקיר על־ידי שאלות
העיתונאים, בכמה יעלה הצעצוע בכל זאת,
הודה באמת :״אינו יודע ואינו יכול לדעת.
על־מנת לחשב את מחיר הקרייה המושלמת
כמו שהיא מופיעה כיום בתוכניות, יזדקק
לחבר מומחים ואדריכלים, שיאכל את כל
תקציבו של ארזי לשנה שלמה.
גמלים עוד גומח כו ת

שלמה ארזי ותכנית קריית ירושלים

קבצנות ממלכתית ניפחח שגעון נדלות

אינם זוכים בשל כך לפרס נובל. הם ממל־§ין ציין בשם מי הופיע בשעה אחת אחר חצות
אים את תפקידם• אך אין חסר גם סוג של 1 3בנמל יפו.

עיתונאים אשר פצצת האטום הקטלנית ביו ES
תר אינה מסוגלת לדגדג את חושם המקצועי
בשעות הקטנות של הלילה.
ה חו תמת :״היה טוב!״
פאול גולדמן, צלם העולם הזה, שייך לבשבועון
מצוייר שוויצי הופיעה קריקטוסוג
הראשון. לפני כשבועיים צילצל הטלפון,
הקבוע תמידית ליד מיטתו, וקול מוכר הו רה. כותרתה לא היתד, ישראל וד,קריקטורה
דיע לו על שריפת הענק שפרצה זה עתה גם לא היתד, מכוונת אליה. בכל זאת התאיבמחסני
הסוכנות והשקם בנמל יפו (העולם מה• בקרילטורה: קומת־קרקע מפוארת של
הזה .)767 גולדמן קפץ לתוך מכנסי שעת־ בניין ממשלתי עשוי שיש, עמודי קישוט בחרום,
חטף את מצלמת הפלאש וזינק החו סגנון יווני, אריות־ענק לצדי הכניסה. על
צה. כעבור דקה דהר בג׳יפ לקראת כתם קומת הקרקע, כקומה שנייה, צריף עשוי
קרשים ישנים. הכותרת :״התקציב לא הסענק
אדום, שכיסה את שמי יפו.
פיק.״
זה היה בשעה אחת אחר חצות. מבין
במערב ירושלים, גלוי לעיני זקיפי הלגיון
עשרות הצלמים המספקים לעיתוני הארץ את
רוב החומר הצילומי, לא נמצא אף אחד ב בבית• ג׳לה מצד אחד ונבי־סמואל מצד שני,
מקום השריפה. גולדמן, שהרגיש את מה ש ניגשה ממשלת ישראל לביצוע שגעון הגדרוב
העיתונאים מרגישים בהיותם יחידים לות הפרטי שלה בהלך־רוח, שהספיק לד,הפך
במקום בו מתרחשות חדשות, החל מיד ל מסורת, להתחיל בבלתי אפשרי, לסמוך על
עשות את מה שהוא מגדיר כ״להראות לקור נסים לאלהים בסיומו, הוכרז ״פה תוקם
אים את מה שלרוב הם זוכים רק לקרוא״ .קרייה״.
וועדת הקרייה, עם מרדכי שטנר ושלמה
היה זה מראה מחריד, אך מרהיב. להבות
האש וקולות בקבוקים מתנפצים אספו עש ארזי בראשה לא טרחו לחכות לאישורו של
רות אנשים אל המקום• מכבי־האש, שנעזרו תקציב הפיתוח בן 115 המיליון על־ידי הכבפלוגת
צבא, ניסו בכל כוחם להציל רכוש נסת, שמתוכו ביקשו שתיים ורבע מיליון
ציבורי שנאמד במיליונים• כפתור המצלמה ל״י לביצוע עבודות השנה. הם הזדרזו להפשל
גולדמן ירד ועלה בלי סוף. אור הפלאש, קיע 1700 דונם, לנטוע 7000 עצים, אלפי
שחדר יחד עם גולדמן למקומות מסוכנים ב שושנים, להקים 18 בניינים ארעיים ולהניח
יותר, התמזג עם הלהבות. כחמישים תצ יסוד לשלושה בניינים קבועים. הבניינים הלומים,
שנלקחו בכל פינה אליה חדרו הלה ארעיים, שעשרה מהם מיועדים למשרד החוץ,
בות, הנציחו בצורה נפלאה את השריפה ה הם בלוקונים ארוכים בני קומה אחת. הקבועים,
הם ארמונות בני 105 מטר אורך, בעלי
גדולה ביותר בתל־אביב עד כה.
300 חדר כל אחד, מצויידים ׳בקירות דיקט
הזמנה דמטדז החקירות. באותו ניידים שיאפשרו התקנת אולמות או חדשבוע
הופיעו כמה מהצילומים על דפי רים קטנים על פי הצורך, מותאמים למינים־
העולם הזה, עוררו את תשומת לבה של ה טריונים לאוכלוסיה של ארבעה מיליון. תוכמשטרה,
עליה הוטל לחקור את הגורם לש נית של 135 אלף עצים, גנים מפיאי־ים לקבריפה,
בה ירד לטמיון רכוש ציבורי בשווי לות קהל רשמיות, בית־נשיא במרכז, מחובר
של מיליון 1י־ 400 אלף ל״י. המשטרה, שעי בדרך פרטית לבניין הכנסת המתוכנן, משקר
תפקידה היה להרגיע את הציבור (אשר לימים את התמונה.
בחלקו החל להשמיע רמזים בלתי אוהדים
מסיכת מיץ וכירה. רבים מעיתונאי
לפקידי הסוכנות) ,הזמינה את גולדמן למטה
החקירות, נעזרה בתצלומיו שתארו את ה ירושלים שהוזמנו להסתובב בשטח, לחזות
בעבודות הבנאים וה,גננים, יצאו עם טעם רע
שריפה לכל פרטיה.
בפיהם. שמות רבים צצו במוחותיהם. היו
השבוע נפתחו דלתות בית־המשפט לקהל אלה שמות גדולי ההיסטוריה שהנציחו את
ך,רחב. נציגי השקם והסוכנות הצהירו לפני שמותיהם בשיש, הורידו אגב זה את ארצושופט
השלום הראשי. אליעזר מלחי, על תיהם תהומה בחובות ששקעו בהם כדי לבנכונותם
המלאה לשתף פעולה עם המשטרה נות את הארמונות. ההבדל הקטן המכריע :
ובית־המשפט•
ראשון הנקראים אל דוכן העדים היה איש
בות: באותו שבוע הודיע ננורך־הזין אהרן
העולס הזה פאול גולדמן, אשר ערכם הדו חוטר־ישי כי יזמין את עורך העולם הזה
קומנטרי של צילומיו והסבריו צויינו בהדכעד
במשפטו של קצין־הים אנוך שטמפפר,
גשה על־ידי נציג פרקליט המדינה.
שנאשם כאחראי׳ ,למות שלושה מלחים, יש־היתר,
זאת שעה של סיפוק לגולדמן*.
ראלינם בשעת טביעתה של א/ק מסדה לפני
שנתיים. שליחי העולם הזה גבו אז את הע
הממ
שלה

* אן לא היה חבר המערכת היחיד שעבודתו
נתגלתה כעדות משפמית רבת־תשי־

דות הראשונה מפי הניצולים, עדות הסותרת
בכמה נקודות את עדותם כעבור שנתיים.

שבריהן של חמש אניות שטבעו משך 12
השנים האחרונות בנמל חיפה ובמפרץ מסכנים
את תנועת האניות בנמל. משרד התחבורה
החליט לשים קץ לסכנה, מסר לחברה בת של
החברה הכלכלית הלונדונית את הזכות להוציא
תוך שנתיים שברי ארבע אניות (החמישית,
גוצ׳וס־ארמן, שייכת לבעלים תורכיים) מהנמל
ומהמפרץ. התמורה שמשרד התחבורה
מקבל עבור 20 אלף טונות הגרוטאות, ששויין
נאמד בחצי מיליון לירות 80 :אלף לירות.
החברה תעסיק 20 אמודאים (בשכר של
200ל״י לחודש) ,תפיק את הגרוטאות בקיץ
ובשני הקייצים הבאים (בחורף אין האמוד־אים
יכולים לעבור במפרץ הפתוח).
מקור ראשון לגרוטאות תהיה פטריה,
אניית העולים שטבעה בהתפוצצות. היא תחתך
מתחת למים גושים גושים (של —100
200 סון^ תפיק תוך שנה כמעט 8.000 טון.
האנייה הבאה בתור: פניקס, שהוטבעה על־ידי
מוקש שהוטל ממטוס איטלקי. גרוטאו־תיה
של פניקס תופקנה לפי שיטה מקורית :
חורי האנייה ייסתמו והמים יישאבו מתוכה.
אחר תושט האנייה ותפורק מעל המים, בה־פיקה
כ־ 4.000 טון גרוטאות.
לאנית הדלק אספייר קרום שעלתה באש
כאשר מלחים שיכורים הדליקוה (היא בערה
משך שבוע שלם) מצפה גורל טוב יותר.
ייתכן מאד שכאשר תושט ותתוקן תהיה

פריקת 12 האניות האלה, העלולה להסתיים
רק בקיץ , 1957 לא תאמר החברה נואש.
יש לה תכנית ארוכת־טווח: מרכז לניצול
גרוטאות שברי אניות במרחב כולו.

הווי
״שילכו לתקןנ ערי !,״
רבי נחום (נוחם) וינשטיין הוא היום בן
.71 סימנים לכך אפשר למצוא בזקנו, בו
זורקו כמה שערות שיבה׳ או במצחו חרוש
הקמטים. בשום פנים אין גילו ניכר בידיו
למשל, שהן כיוס יציבות לא פחות משהיו
לפני כחמישים שנה כאשר רבי נחום, יליד
ירושלים, ירד אל חולות תל־אביב—יפו. רבי
נחום הוא מוהל. פירוש הדבר: הוא מכניס
כל בן זכר הנולד ליהודים, ערבים, או כל
מי שבוחר בכך, בבריתו של אברהם אבינו,
או אבי כל מי שבוחר בו.
ראשון 33 אלף הנימולים, מעשה ידיו של
רבי נחום, הוא בן מנהל גמנסיה הרצליה
רופא הדסה, הד״ר נחום בוגרצ׳וב, ששמו
נשקף ראשון מדפי עשרת הכרכים העבים
המכילים את שמות נימולי רבי נחום. אין
רשימה זו כוללת אלפי ערבים, בריטים ובני
לאומים אחרים שנימולו מתוך דאגה לבריאותם
המינית*.
0צ 1זכרים לחודש. עד שנת 1937
שלט רבי נחום בכיפה שלטון יחיד׳ הקיף
איזור יישוב עצום, בו קידם כל תינוק נולד
׳בסכין שלופה. מנגנון שלם של חובשים
התפרנס גם הוא מניתוחיו של רבי נחום.
באותה שנה החלו להגיע בזה עחר זה עשרות
מוהלים מקהילות אירופה, ביקשו לחלק
ביניהם את פרנסתו של רבי נחום.
נחום וינשטיין עצמו שנהג תמיד בהבנה
סוציאלית( ,במקרי קשים במיוחד וויתר אף
על כל תשלים שהוא) ,הסכים לחלק את
חודש עבודתו עם כמה מוהלים. תפוקתו
ירדה פלאים. ב־ 120 זכרים לחודש, שהיו דבר
רגיל ביותר בשנות הפרוספריטי הטובות
שקדמו למבול המוהלים שירד מאירופה,
נהנו עתה מזריזות סכינו 30—20 בלבד.
הסכנה לחיסול מקור הפרנסה גברה והלכת.
נמצא פתרון: שבעה מוהלים התאחדו,
יסדו אגודת מוהלים תל־אביבית שדאגה
להשיג מונופולין על כל בתי־החולים ליולדות
בתל־אביב. האגודה הצליחה. מנהלי
בתי־החולים דרשו מהם רק דבר אחד :
תעודות סימוכין, חתומות על־ידי הרבנות
הראשית. את השאר הניחו לשבעת המוהלים
להם היתד, פרנסה רחבה בעיר שמספר הלידות
בה הלך וגבר עם ריבוי תושביה. על־ידי
סידור פנימי שנקבע בין חברי האגודה,

איש ״העולם הזה״ פאוד גודדמן מעיד*
קנאת עיתונאים לא הרבתה אמת

ראויה לשימוש כאניית דלק במקום להפוך
גרוטאות.
האניה הרביעית: אניית־המשא אמפייר
קומרייד שטורפדה על־ידי צוללת איטלקית
בשלהי מלחמת העולם השנייה.
אין החברה הכלכלית הלונדונית חושבת
לסיים את פעולותיה ב־ . 1954 אחר פריקת
אניות חיפה מצפות לה 12 אניות טבועות
נוספות הפזורות לאורך החוף. וגם אחר
* מימין, אוחז תצלומי העולם הזה, סגן
פרקליט המחוז אליעזר ליבסון ושופט השלום
הראש״ אליזער מלחי.

הגיע תורו של כל מוהל, אחת לתשעה
שבועות, בכל בית־חולים.
בינתיים הגיעו מוהלים רבים אחרים• תל
אביב עצמה קלטה כחמישים מוהלים שהעדיפו
לעסוק במקצוע הנוח והמשתלם הזוכה
לרוב בנדיבות לבם של הורי זכרים מאו־
* המילה היתה נהוגה במצרים עוד לפני
אברהם אבינו ועד היום היא מבוצעת. על־ידי
הקופטים המצרים־הנוצריים. מלבד סמל של
טכסי בגרות אצל שבטים פרימיטיביים נחשבת
המילה גם כאמצעי בריאותי למניעת
מחלות־מין.

״העולם הזה״ 770

במדינה
שרים -האגודה טענה שאין בה מקום לחברים
חדשים, סרבה לקבלם.
הרבנות הראשית בחרה בדרך הנוחה ביותר׳
אך למעשה גרמה במישרין למרירות
ושנאה בין עדת המוהלים: היא העניקה
תעודות כמעט לכל דורש מוסמך, ואותו זמן
לא שכחה לציין שאין ׳היא מתערבת בסכסוך
שבין המוהלים המאוגדים והבלתי מאוגדים•
רוב המוהלים החדשים נכנעו, יצאו
לחפש פרנסות מהילה באזורים פחות צפופים
כמוהלים. אחרים לא נכנעו׳ בחרו את
נוחיות העיר, נשארו בה, יצז1ו במלחמה
גלויה נגד האגודה.
אחד מהם, ישראל רוטרמן ,32 ,נקט בשיטה
שהעמיד *,את אמדת המוהלים בפני
עובדה קשה. הוא הדפיס לעצמו כרסיסי
ביקור טובי תואר, חדר בעזרת נימוסים מוצ
לחים
לחדרי היולדות בבתי־החולים, בהם
קויים תור האגודה.
,חסר פרנסות כעולם ך• יום
אחד בשבוע שעבר, הגיע רוטרמן לבית־החולים
התל־אביבי ליולדות של הד״ר
יצחק פרויד. בפנים חיכו תינוק בן שבעה,
כמה אורחים שבאו לשתות לחייו. האורחים
חיכו וחיכו, לבסוף הציצו החוצה, ראו דרך
החלון דרמה דתית מתחוללת. שני גיבוריה
היו מוכנים לטרוף זה את זה, צעקותיהם
הגיעו לאזני רבים, פערו פיות של כמה
תינוקות שהצטרפו לשמחה, שלחו כמה
שוטרים מתחנת המשטרה השכנה למנוע תיג־רות
ידיים.
לבסוף הכריעה היולדת בהודיעה שהיא
הזמינה אח רוטרמן, שאין היא מתעניינת
בסדרי אגודות. שבעה המוהלים בקשו לדכא
את המרד, שיגרו משלחות אל מנהלי בתי־החולים,
תבעו מהם להקפיד לנעול את
שעריהם לפני מוהלים בלתי מאוגדים.
אמר רבי נחום וינשטיין :״מה הם מחפשים
לעצמם פרנסות קלות? ילכו לתקן
נעליים, ללמד תורה או לתפור חליפות, חסר
פרנסות בעולם י״ תגובת רוטרמן וחבריו
היתד, שווה, תבעה את אותם הדברים, כמעט
מלה במלה.

המון c rsjx
ביום בהיר אחד בשבוע שעבר הופיעו בבכר
דיזנגוף אשר בתל־אביב כ־ 35 שוטרים,
כשבידיהם כלי נגינה. הם עמדו באמצע ה־ככר,
החלו מנגנים את שירי הלכת והשירים
החלוציים החביבים על הקהל.
לא היתה להם כל כוונה מיוחדת, אלא
להנעים מעם את החיים על קהל העוברים
והשבים. ואמנם, קהל גדול של ילדים ומבוגרים
התרכז סביבם, האוטובוסים הא׳יטו את
מהלכם, נוסעים סקרניים מתחו את צוארי־הם
כדי לראות במה העניין.
אולם איש לא האמין שאפשר לנגן באמצע
היום בככר דיזנגוף בתל־אביב ללא סיבה
מיוחדת. העוברים והשבים פשפשו בזכרונם,
תהו אם לא שכחו איזה יום חג או מאורע
ציבורי אחר .״אולי זה מפעל הפיים?״ שאל
גבר זקן. אחרים חשדו שהמשטרה אוספת
תרומות למפעל פרטי משלה.
בין הקהל עמד ייגאל מוסינזון, קצין המשטרה,
בתלבושת אזרחית. ניגש אליו ילד,
שאל :״אדון ! למה הם מנגנים 1״
אמר ייגאל :״השוטרים תפסו היום המון
גנבים, אז הם שמחים ! ״

העולם הזה״ 770

תודת האומה
1די ל ב מי לוי ת 3ק*דו
שני חיילים דפקו בדלת משפחת מרקוביץ
הירושלמית. השעה היתה תבע אחרי חצות
במוצאי־שבת, וההודעה היתול קצרה: על
?!הורים לזבוא מיד לאחד ממחנות הצבא,
משהו קרה לבנם. יותר לא ידעו החיילים.
יוסף מרקוביץ׳ 16 לפי ההודעה הרשמית,
16 ושבוע לפי הוריו, השתתף בקורס גדנ״ע
אי־שם בארץ, היה צריך להפוך מ״כ ביום
הראשון הבא. הוא טבע בבריכת השקאה
בקרבת מקום הקורם. התברר שיוסף התרחץ
יחד עם כל הקבוצה.
במחנה הצבא מסרו להורים השכוליים זוג
נעליים ובגדי אמונים, צירפו לזאת נחמה

כי יוסף נפל כחייל במילוי תפקידו וכי
יקבלו את גופתו ביום השני, בשעה 11
בירושלים, שם ייקבר בהר־הרצל כיאה לחייל.
האס צעק* חמס. היום השני הגיע,
ואתו גופת יוסף באיחור של חמש שעות.
אח ההלוויה, שיצאה על שלוש מכוניות־משא
צבאיות, השיגה חיש הוראה רשמית לקברני
חברה קדישא: לקחת את המניוח להר־מנו־חות,
בית העלמין לאזרחים, ולא להר־הרצל,
מקום קבורת החיילים.
תגות ההורים למכה הנוספת היתד, פשוטה
וברורה: האם זרקה את עצמה לפני המכונית
שהסיעה את גופת בנה, האב החל צועק
חמס. ההלוויה נעצרה במערב ירושלים, עמדה
שם יותר משלוש שעות, נתנה שהות לרוחות
סוערים להתחמם עוד יותר.
עמדת הצבא, שהניעה אותו לסרב לתת
כבוד לגדנ״עי שנהרג במילוי תפקידו לפי
הודעתו שלו, מתוך מסגרת שנוצרה עבור
נערים בגילו, היתר, סתומה. אך קרוב לשעה
שמונה בערב הגיע אישור משלטונות הצבא
מחוץ לירושלים והיענות לדרישת ההורים:
יוסף ייקבר בהר־הרצל. בחפזון צורפה כיתת־אש
להלוויה, מאי־שם ד$,פיע קצין שידע
לדבר עם ההורים השכולים כפי שצריך
לדבר עם הורים שכולים.
הסובל העיקרי, מלבד ההורים, היה הגד־נ״ע,
שמזל־ביש רודף אותו לאחרונה בהיכנסו
לכותרות העיתונים מעל לבשורות
בלתי־משמחות, אף כי מפקדיו הראשיים הם
מן המעולים ביותר.

הים
מסעתראה נוע!
כאשר לפני שנים מספר ניסתה ספינת
בית־הספר הימי בחיפה, וולדורה בת 70
הטון, לעבור את אזור הגעש הימי של קפריסין—רודוס
תקפה אותה סערה נוראה. אנשי
הספינה עשו מעשה בלתי־ספורטאי בהפעילם
את מנוע הספינה. וולדורה לא סמכה
יותר על מפרשיה, הפליגה בעזרת המנוע נגד
הרוח. היה זה מעשה בלתי מחושב: הספינה
לא הגיע לרודוס, מאחר שתורנה לא החזיק
מעמד, התמוטט ונפל. שתי ספינות אחרות,
ארלוזורוב (״הפועל״) ,ואופק (״זבולון״)
בנות 23 טון כל אחת, ניסו גם הן בזמנים
י לפני המכונית.

ואמנם פקחו הבאים אל בית אלחטף את עיניהם
לרווחה, סרבו להאמין שכלי־שייט דל
ברהב, הצליח להעביר אנשים בשלום מקפריסין
לרודוס בעונה הרת־סכנות זו. אחר ימי
סיורים מעטים באי, נטשו הימאים את מארחיהם
ורהב יצאה שנית אל המרחב הימי —
הפעם בדרכה לנמל הבית — חיפה.

שונים להגיע לרודוס ונסיונן לא עלה יפה
גם הוא.
השבוע השיג את מטרתו נסיון רביעי שהיה
הנועז מכולם. סירת ״זבולון״ רהב
(העולם הזה )767.בת . 13 הטון משורתת
על־ידי שמונה צעירים חניכי האגודה הימית,
הגיעה אל חופי רודוס.
לכד מקרה, קרשים. עוד בנשוב
על מפרשיה המתוחים של רהב הרוח הראשונה
מעבר למפרץ חיפה, היה ברור למפקדה
גבה־הקומה, יוסף עובדיה (עובד) ,24• ,שבעונה
רבת סערות זו יכבד על רהב להשיג
את מטרתה. ואמנם התגלתה הסירה היש
מהר כבלתי מנוסה בימים סוערים. מפרשיה
המאוזנים היו פגומים כשלעצמם וחדרה האחד
(״הסלון״) הוצף מים מדי התרומם גל
גבוה מן הממוצע.
האנשים, אשר לחלקם היה זה מסע ראשון
מסוג זה, חשו בסכנה, לא התלהבו, בתחילה,
במיוחד לתוצאות העלולות לנבוע ממנה• הם
בקשו קרשי הצלה לכל מקרה. אך עובדיך
הזכיר להם מיד את מקצועם. בהסבירו להם
ש״בלי הספינה לא תתכן הצלתכם״ ,כיוון
את עירות האנשים לתפקידיהם בספינה, במקום
לחששות על סכנה.

דרךהטבע עדי ף

זמן קצר אחר ההפלגה מקפריסין פרצה
סערה שהיתר, מן הרגילות ביותר באזור זה,
אך לישראלים נראתה כלא פחות מהוריקן.
רוח איומה השתוללה במהירות עשרות מילין
לשעה, טלטלה את רהב טלטולים עזים, שהזכירו
לאנשיה את גורל שלוש הקבוצות
שקדמו להם.
עובדיה גילה את כיבת כשלונם העיקרית
של קודמיו: הפלגה בחרטום מופנה לרודוס,
נגד הרוח, התמדה בכך מתוך פחד בלתי־מובן
לשנות את הכיוון. בבקשו למנוע את
אשר אירע לקודמיו, ולקיים את הנדר שנדר
לא להפעיל את המנוע, להפליג בעזרת המפרשים
בלבד, כיוון עובדיה את חרטום רהב
אל חופי תורכיה3 ,שם המשיך להפליג בזיגזגים
אינסופיים, התאים את כיוון ההפלגה
למצבי הרוח, תוך התקדמות איטית ביותר
אך בטוחה. הלילה האחרון היה הקשה והמסוכן
מכולם. מראה הים הזכיר לאנשים גיגית
כביסה. רוח צפונית-מערבית השתוללה,
שלחה את הסירה במירוץ שטנים על פני
הגלים, אילצה את המפרשנים לצמצם את
המפרשים עד מחציתם. לבסוף, כשהמים בתוך
הסירה הגיעו עד לחצי גובה הספות בסלון,
הגיעו שמונה צעירים ישראליים תשו
באומנות
ישנם כמה סוגי ילדים. ישנו ילד
הפלא שהוא כל כך פיקח, כה גאוני ומושלם,
עד שילדותו מעוררת חשד רציני, לרוב
בלתי מתקבלת על הדעת או משעממת. ישנו
גם הילד הרגיל, המגיע אל הבמה
דרך עטו של המחזאי, שבעיותיו מעוררות
עניין בצופה המבוגר, וילדותו האמיתית
מעוררת אימון.
הסוג השלישי שאינו משעמם או מעורר
חשד, אך אינו מעורר עניין רב, שייך למח־זהו
של הצרפתי אנדריי (בני ה סיניסניר)
ביראבו, תפוקתה האחרונה של הבי.מה.
ילד חשוף־ברכיים וילדה שלא הגיעה לפרקה
המקיימים לתומם יחסי מין פוריים הם
מן הדברים שאף הצרפתי חפשיץ ההליכות
ביותר, עלול לראותם כילידי בעייה ותנאים
מסויימים. הבעייה והתנאים ישנם במחזה :
הורים אנוכיים מצד הגבר הילדותי, יתמות
אומללה מצד הספק־אשה מתגלים במחזה כגורמים
חברתיים להריון אינפנטילי. דבר שאינו
משכנע שמקומם של בעייה, תנאי חברה
וילדים העושים משהו הנעשה בדרך כלל
אחר תקופת ההתבגרות, דוקא על במה. כי
מלבד הספור העלול להכות גלים בקהל אם
תעשה הנהלת הבימה את מה שעשה השבוע
קולנע תל־אביבי (מטעמי צנזורה) — תליית
האדץ אין,ל(סיעת סנה) הזכות — אמר בן-
אהרון — להתרעב בענייני הקיבוץ
(חירות).

יצחק דוידסון, תל־אביב
מצב העניינים אינו משביע־

ב. שיטרית: העבירה (של בודינגר) ב(על
המשמר)
מהותה אינה לילית
ש. שרוני, תל־אביב
בוודאי שלא. אצלנו נעשים דברים כולה
לאור היום

תיאטרון

עדה טל ואברהם ניניו >,אמא טבע״)
גבר ילדותי, ספלן־אשה

שים ורטובים, לנמל מבטחים, לינדוס, שעל
חופו המזרחי של האי רודוס.
מעשה גבורה מיוחד. זה היה פיצוי
למסע תלאה נועז, כאשר תרועת נצחונם
של הימאים לוותה בתרועות המונים שחגגו,
בחסות המלך היווני, את חניגת העתיקות
המסורתית ביום בו השליכה רהב עוגן.
פיצוי נוסף: אחר שלושה שבועות של מאכל
שימורים, לא הקפידו השמונה לשמור על
דייטה מיוחדת, ביושבם אל שולחנה של משפחת
אלחטף — המשפחה היהודית היחידה
באי. משפחה זו היתד, כה גאה ונלהבת שהחדירה
לראשי שמונה הצעירים את האמונה
שעשו מעשה גבורה מיוחד במינו.

שלט ״רק למבוגרים״ — אין במחזה דבר
המצדיק את השלט. וגם את מה שיש אפשר
בנקל לסכם תוך דקות ספורות, לוווזר על
עשרות דדו־,שיחים המושמעים בחלקם ע״י
ילדים, בחלקם ע״י מבוגרים, ללא הבדל ניכר.
״אמא טבע״ מוגדרת בקומדיה קלילה.
פשטותה משעשעת קצת, אך אינה אומרת
או מראה דברים רבים, אותם כדאי לראות
או לשמוע בתיאטרון דווקא. מה שאין כן
לגבי ההצגה עצמה. אברהם ניניו (העולם
הזה )768 עשה עבודת בימוי נקייה, פשוטה
במחזה עצמו. אך לא בלתי מאלפת: צעירים
בתפקידי צעירים ומבוגרים בתפקידי קשישים,
בדרך הטבע עדיפים על סדר הפוך,
אותו קיימה הבינוה שנים רבות.

הקוייקרים באים לארץ
השבוע באו לארץ חברי כת הקוייקרים מכל חלקי העולם,
שיקימו כאן מחנה עבודה, בו ישתתפו גם מספר ישראליים,
יהודים וערבים. אולם אין אלה הסנוניות הראשונות. של
הכת בארץ. זה מכבר פועלות בארץ שתי חוליות: זוג
אנגלי ומהפכן מכסיקאי, הפועלים בעיר העתיקה, בעכו ;
חולייה שנייה הפועלת בכפר הערבי.טורען, ליד נצרת.
חוליות אלה באו הנה, לפי זכיון״ממשלתי מיוחד, אחרי
שאנשי הכת החלו פועלים בארצות ערב להקלת סבל הפליטים.
לפי עקרון עתיק־יומין של הקוייקרים, אין הם פועלים
בצד אחד של החזית מבלי לתרום את תרומתם למען
הסובלים גם בצד השני.

אה בי הקוייקרים הם אחת הכתות הדתיות
האהודות כיותר בעולם, יודע עליהם הקהל
הרחב כמעט ולא כלום, מה היא הבת ז כיצד
נוסדה ז כיצד היא פועלת y
״אל תרעד מפני אדם !״

פנסילבניה היתד, המדינה הראשונה באמריקה שביטלה
את העבדות. כל העבדים שברחו מבעליהם היו• משתדלים
לברוח למדינה זו, שם מצאו מקלט ושויון. היתד, זאת רק
אחת הפעולות למען הנדכאים. קוייקרית אחרת, אליזבט פריי,
גרמה למהפכה בבתי־הסוהר הבריטיים. היא נקראה ״מלאך
בתי־הסוהר״ ,אחרי שהחדירה לציבור את הרעיון, שהפושע
אינו אלא חולה שהחברה חייבת לרפאו ולחנכו. גם בריפורמה
של בתי־החולים למשוגעים היתד, יד הקוייקרים מכרעת.

11MV9n׳ oל א דינדנו
הקוייקרים אינם כנסיה מאורגנת כשאר הכנסיות• אין
להם תפילות ואין להם כמרים. מאז הווסדם השתדלו הרעים
להיות מיסדר חי, ללא אמונות נוקשות וללא טכסים. הם
רצו ברוח חדשה בין אדם ואדם, והקוייקריות היא דרך
בחיים. אין זו אמונה לשעת תפילה, אלא אמונה לחיי יום־
יום, לחיי האדם ולחיי העמים.

ה\נ ר לי ם י מו קבל » שדחת

באחת האניות הרעועות ביותר שהביאו מהגרים ליבשת
אמריקה, הגיע ב־ 1671 אדם בשם ג׳ורג׳ פוקס לאמריקה.
שולייה של סנדלר וסוחר של אריגים׳ הרגיש פוקס קריאה
פנימית לפעול למען אלהים. בזה אחר זה פנה לכל הכנסיות,
אולם התאכזב• לבסוף החליט שאין צורך בכנסיות ובכמרים,
כי לכל אדם ״אור פנימי״ המגלה לו את דבר אלהים.
באנגליה לא היו דעות כאלה אהודות על הכמורה. פוקס
נאסר שמונה פעמים, נפל קורבן לאלימות המונית. הוא
בחר בדרך בה בחרו אחרים שסבלו בגלל דתם — הוא
הגר למושבה הבריטית באמריקה הצפונית. אולם שם לא
היה גורלו טוב יותר. בכל זאת המשיך להפיץ את תורתו.
נאמניו של פוקס קראו לעצמם ״אגודת הרעים״ .אולם
בפי העם נקראו בשם אחי־• שם שהיה תחילה שם־גנאי אך
הפך חיש מהר תואר כבוד. פוקס אמר לשופטו :״אל
תרעד בפני אדם, רעד בפני אלהים !״ אנשיו נקראו, לפיכך,
קוייקרים — לאמור: הרועדים.

כיום ישנם כ־ 110.000 קוייקרים בארצות־הברית 20.000 ,
בבריטניה וכ־ 20.000 בשאר הארצות. שיתוף הפעולה ביניהם
רופף, והוא שיתוף של רוח, ולא שיתוף של ארגון. גם
בכל ארץ מאורגנים הקוייקרים בצורה רופפת, כשהמוסד
העליון בכל מקום הוא ״האסיפה השנתית״ .שיתוף הפעולה
העיקרי הוא בין אסיפות אלה•
השפעתם של הקוייקרים עולה עד אין שעור על מספרם.
אפשר להשוות אותה רק להשפעת ההתישבות העובדת בארץ
בעבר, שעה שכיוונה למעשה את ׳ענייני היישוב אף כי
אנשיה היו מיעוט קטן. זוהי השפעה של התוקף המוסרי
העצום של המופת האישי.
הקוייקרים מפיצים בכל מקום את אור האחווה בין אדם
לאדם, בין כושי ללבן, בין יהודי לגוי. בזירה הבינלאומית
הם מטיפים לשלום לאחוות עמים ולהתנגדות למלחמה.
ב־ 1917 ארגנו הקוייקרים בארצות־הברית ועד לסעד
לפי האומדן הצילו מרעב כחמישה מיליון נפש בבלגיה,
בגרמניה וברוסיה. ברית־המועצות הרימה תחילה את מעשיהם
על נס. אולם באנציקלופדיה האחרונה קבעו הסובייטים
שהקוייקרים היו מרגלים אמריקאים — דבר שלא
מנע בעד סטאלין לקבל, לפני כמה שבועות, משלחת של
קוייקן־ים שבאה אליו כדי לתווך בין המזרח והמערב. היתד,
זאת המשלחת הדתית היחידה שנתקבלה על־ידי הגנרליסימו
הסובייטי בשנים האחרונות.
במלחמת העולם השניה נהגו הקוייקרים באותה דרך,
הצילו, בין השאר, אלפי יהודים ממחנות ההשמדה. אפילו
אדולף היטלר לא רצה ׳לריב עם כת מוזרה זו׳ אשר איש
בעולם אינו יכול להימנע מלהעריצה.

גינטלמן צעיר נאסר בטונות
האדם הגדול השני של הרעים היה ג׳נטלמן בריטי צעיר,
בנו של אדמירל בצי הוד מלכותו. באותם הימים היו
השוטרים נוהגים, כשחסרה להם היעסקות, לאסור כמה
קוייקרים, כדי שהממשלה תוכל להחרים את רכושם, בעלילה
זו או אחרת. באחד הימים, כשהביאו לפני השופט כמה
רעים שנאסרו בבית תפילה, גילה השופט לתדהמתו שבין
הנאשמים נמצא אציל צעיר• הוא הציע מיד לשחררו, אך
הצעיר סרב, נשאר עם רעיו. כך החלה דרכו של וויליאם פן
באגודת הרעים.
כשמת אביו, האדמירל, נשאר המלך חייב לו כמה אלפי
לירות• כדרכם של מלכים, לא היה לו במה לשלם. הוא
הציע לסלק את החוב על־ידי מתן זכיון לחבל ארץ ענקי
ביבשת אמריקה. פן החליט להעביר את בני הכת לארץ זו,
שנקראה אז, על שם אביו, פנסילבניה. שם הקים את
המדינה הראשונה והאחרונה של כת הקוייקרים — מדינה
שנשארה דוגמה יחידה במינה, אף כי לא נשאר בה עוד
זכר לשלטון קוייקרי ואין היא כיום אלא אחת מ־ 48 המדינות
של ארצות־הברית.
פן לא השתתף במלחמת ההשמדה נגד האינדיאנים. הוא
כרת אתם ברית־שלום, קנה מהם את אדמתם בכסף מלא.
וולסייר קרא לברית זו :״הברית היחידה שבעליה לא נשבעו
ושלא הופרה מעולם״ .הוא רמז בזאת על עקרון הקוייקרים,
המסרב־ם להישבע, באמרם שכל אדם חייב לומר את האמת
:ם כשאינו נשבע באלהים.

ה שען ויתר עדאשה
כשהיה עדלי• סטיבנסון ילד קטי, הזהיר
אותו אביו, בן למשפחת פוליטיקאים, לבל
יעסוק לעולם בפוליטיקה :״אל תתערב לעולם
במשחק מלוכלך זה !״ אך לא היה כל
סיכוי שהילד יזדקק אי־פעם לאזהרות. עדלי
הקטן היה ילד בלתי מזהיר לחלוטין, עדין
וחסר-צבע. חבריו קראו לו: סטיבנסין השפן.
השפן הפך עורך־דין, עבד מפעם לפעם
למען הממשלה. אולם נראה שהירושה הפוליטית
היתה חבויה אי־שם בדמו: לפני שלוש
שנים החליט פתאום להציג את מועמדותו למושל
מדינת אילינוי, מטעם המפלגה הדי־מוקרטית.
מצעו היה פשוט בתכלית: לטהר
מן השחיתות את אחת המדינות המושחתות
ביותר בעולם, המדינה.שנתנה לספרות ה־עולמית
את אל קפונה מלך הגנגסטרים. ו••
ולא אזלאי, כפי שכתבו עיתוני הארץ.
השם הוא עברי, והוא לקוח מספר דברי הימים
א׳ ,פרק כ״ז, פסוק , 29 המפרט את
חלוקת התפקיזדיס בימי המלך דויד :״ועל
הבקר הרועים בשרון שטרי השרוני ועל הבקר
בעסקים שפט בן־עדלי.״

תנו ע ת נועד א מי תי ת

ויליאם פן
בן האדמירל סרב להשבע

יסוד האמונה הקוייקרית הוא שלכל אדם ,״אור פנימי״.
לכן אסור בשום פנים לקחת חיי אדם׳ והקוייקרים מסרבים
להתגייס לכל מלחמה ואף מתנגדים לעונש המוות. בימי
המלחמה התגייסו כמה קוייקרים כחובשים וכנהגי אמבולנסים,
אולם רובם דחו גם צורה זו של גיוס במדים, התגייסו
בשרות האגודה לפעולות סעד משני עברי החזית.
הקוייקרים מרימים על נס את חייו של ישו הנוצרי
בשל בשורת האהבה שהיתה בפיו, אולם אין חובה לחברי
הכת להאמין שישו אמנם היה בן אלהים. מכיוון שבכלל
אין אמונה קבועה לרעים, וגם התנ״ך אינו בעיניהם ספר
קדוש אלא ספר שיש ללמוד ממנו. ישנם כיום קוייקרים

מכל
ארצזת הברית

שאינם מאמינים בכלל בקיומו של אלהים, ואין הדבר פוגע
במאומה בחברותם בכת. כי הכת מוסרת את כל ענייני
האמונה למצפונם האישי של הרעים עצמם, ללא שום כפייה.
גם תפילות אין לרעים. במקומן יש להם ״אסיפות
דממה״ .מקום האסיפה הוא ב ת פשוט, ללא כומר, פעמונים
ופולחן קבוע. הקוייקרים יושבים בדממה גמורה, שקועים
איש איש בהתיחדות עם הכלל ועם רוח האלהים. לפעמים קם
מישהו ומדבר ככל העולה על רוחו, אפילו בשפה זרה.
האסיפה כולה תלוייה ברוחו של הפרט•
אדם המצטרף לכת אינו נימול, אינו נטבל ואינו עובר
כל טכס אחר. הוא פשוט מודיע על רצונו להצטרף, לשוחח
עם משלחת של קוייקרים המבהירה לו מה פירושה של
חברות. גם הנשואים הם ענין ללא טכס: הרע והרעה
קמים באסיפה, מודיעים שהחל מעתה הם רואים את עצמם
כאיש ואשה. שום כומר אינו משתתף בדבר. כל הנוכחים
חותמים על תעודד״ ועם זאת מסתיים הטכס.

אמנם ההמונים מאסו בפוליטיקאים המקצועיים
מלוכלכי־הידיים נתנו לעדלי את הרוב
הגדול ביותר לו זכה אי־פעם מושל באילינוי.
סטיבנסון שילם מחיר יקר עבור בחירה
זו. המחיר היה אשה קטנה ויפה, בת למשפחת
יצרני חלב, שנשא אותה לאשר, קודם
לכן. אחרי שילדה לו שלושה בנים העמידה
אותו בפני הברירה: או פוליטיקה או אשה.
אז הוכיח עדלי סטיבנסון שהוא קורץ מהחומר
הנכון: בחר בפוליטיקה, התגרש מאשתו.
האצבע לא זזה. כשהחלו הדימוקר־טים
מהרהרים מי יהיה מועמדם בבחירות
הקרובות לנשיאות, צץ שמו של סטיבנסון
כמועמד כמעט אידיאלי. אמנם, מעטים ידעו
את שמו מחוץ לתחומי מדינתו. אולם משך
שלוש שנות כהונתו כמושל אילינוי הוכיח
סטיבנסון את עצמו כמחסל השחיתות, בדיפלומט
כובש לבבות וכאדם צלול.
סטיבנסון לא התלהב מכל העניין, סרב
להזיז אצבע כדי לזכות במינוי. הסיבה הי־תה
פשוטה: בחירתו מחדש כמושל אילינוי
היתד, בטוחה, ואילו בחירתו כנשיא ארצות־הברית
מפוקפקת למדי, כשמתיצב מולו, כמועמד
רפובליקאי, אדם כה פופולארי כגנרל
אייזנהואר. אולם שום אדם נורמאלי אינו
יכול להתיחס באדישות למועמדות הנופלת

הרעים, שהתחילו את דרכם בימי ג׳ורג׳ פוקס כתנועת
נוער אמיתית, שהיתר, מורכבת כמעט כולד, מאנשים צעירים
שהיו מוכנים לסבול למען אמונתם בחיים טובים יותר,
החלו בשנים האחרונות להתלכד מחדש בכל רחבי העולם
מתוך אמונה שהגיעה השעה להגברת פעולתם למען השלום,
האחווה והשווידן.
הכריזה האסיפה השנתית של הרעים הצעירים בפילדלפיה,
בירת פנסילבניה, מרכז הרעים :״אין אנו יכולים להשלים
עם המצב הקיים ...עלינו להתקדם וללחום כדי לעשות את
המוטל עלינו לחיסול גורמי המלחמה, גורמי השנאה הגזעית
וכל אי־השויון בין האדם לאדם. זוהי מטרת אגודת הרעים
בעתיד, וברור שעתיד זה תלוי בחייהם הרוחניים של חברינו
הצעירים כיום...״

העולם
לתוך חיקו ממש. עדלי סטיבנסון קיבלה.
ליתר יריבי המועמדות לנשיאות ארה״ב
מטעם המפלגה הדימוקרטית חסר הקול
האחד שקבע: קולו של הארי טרומאן
החייכני, שלא בא כלל לועידה. טרומאן
אמר: סטיבנסון. ומכיוון שרוב חברי הועידה
הם אנשים שהיו תלויים בעבר ושיהיו
תלויים בעתיד בחסדיו של הנשיא הנוכחי,
שעודו מחלק את המשרות, זכה סטי־בנסון
באופן אוטומאטי במנוי.

ארגנטינה

קסםדבה אפי פיור

כשנשאל פעם אנגלי מדוע פרחה מדינתו
דווקא בתקופות בהן מלכו בה מלכות, השיב:
״כשמולך מלך, שולטות הנשים• כשמולכת
אשה, שולטים הגברים.״
משטרם של חואן ואוויטה פירון היה פשרה
בין שתי האפשרויות. הואן לא היה בובה
בידי אשתו. הוא היה גבר תקיף, בעל דעה.
אולם גם אוויטה הבלונדית היתה כמוהו.
הקולונל פירון, שהיה אותה שעה קצין-
צבא שהחל זה עתה מתעניין בפוליטיקה,
פגש את אוויטה כשד,יתד, יק רקדנית קטנה
ובלתי־חשובה. קשה לדעת מי השפיע על
מי. ידועה רק תוצאת הפגישה: השניים

הפכו יחידה פוליטית אחת, ששום כוח בארגנטינה
לא יכול היה לעמוד נגדה.
הגנרל התקיף הוא פיקח, אך אין לו הכשרון
הטבעי להתחבב על הבריות. ואילו
אוויטה היפה ידעה בדיוק זאת. היא היתה
דמגוגית בחסד. לא היה פועל במדינה, ויהיה
אפילו רעב וחסר־חולצה, שלא היה מוכן
לחוש לעזרת האשד, היפה, שלא היתד, לה
מטרה בחיים מלבד לשרת את בעלה• אדם
ששמע את דברי אוויטה לא יכול היה לפקפק
בעובדה שלחואן פירון אין מטרה בחיים
מלבד לשרת את ארגנטינה.
כאשר כיבה השבוע חואן פיתן את מנורת
השולחן ליד מיטתה של אנויטה, כדי
לבשר להמונים כי אוויסה היפה מתה (ממחלת
סרטן־הדם) ,היה קשה להחליט אם אבדה
לעולם פוליטיקאית חסרת־מצפון, שקנתה
לעצמה שמלות פריסאיות מהודרות שעה
שהטיפה צנע לעניים, או אשה מהורת־לב
שהקריבה את עצמה כדי לשפר את מנת
חלקו של האדם הקטן במדינתה. קרוב לודאי
שהאמת היתה בשתי הסברות גם יחד. אולם
דבר אחד בטוח: המדיניות העולמית אבדה
את אחת הדמויות הרב־גווניות ביותר, יפה־פיה
שידעה לקסום את לבו של האפיפיור,
כשם שקסמה לקצינים בבואינוס־איירס.

.העולם הזה״ 770

קולנוע
סרטים
..המכתם האדום״
בשנת , 1943 בעיצומו של הכיבוש הנאצי,
הופק בצרפת אחד הסרטים הגדולים ביותר
של כל הזמנים: העורב. עלילתו נסבה על
כפר צרפתי שתושביו מקבלים מכתבי השי
מצה אנונימיים, כתובים באותיות גדולות וגסות,
שבקציהם מצוייר עורב. כתוצאה מפעולות,
העורב״ מתאבד אחד מתושבי הכפר,
חייהם של אחרים כמעט נהרסים.
כאשר ראו הגרמנים את הסרט המרתק,
האכזרי הזה, קנו עשרות העתקים. הפיצו
אותם באירופה תחת השם עיירה צרפתית
קטנה, קיוו על־ידי כך להבאיש את שמה של
צרפת בעיני תושבי שטחי הכיבוש שלהם !
אולם העורב רק רומם את אמנות הסרט
הצרפתי בעיני כל מי שראה אותו. ברם,
שנים לאחר שחרור צרפת, עוד נחשד במאי
הסרט, אנרי־ז׳ורז׳ (מאנון) קלוזו בשיתוף
פעולה עם הגרמנים, לא הורשה לביים סרטים
נוספים.
בשנה שעברה הוציאה לאור חברת פוקס
סרט המועתק כמעט תמונה תמונה מן
העורב• לא היתד, זו גנבה קולנועית, כמובן,
כי החברה האמריקאית שילמה בכסף מלא
עבור זכויות ההסרטה מחדש, אולם כל מי
שראה את המקור הצרפתי לא יכול שלא
להתאכזב קשות למראה ההפרש העצום בין
היצירה המקורית למוצר האמריקאי. משחקם
המשובח של פייר פרניי, פייר לארקיי, ז׳ינט
לקלרק, מישלין פראנסיי ואחריב בסרט הצרפתי
מעמיו בצל את מאמציהם של שארל
בואייה, לינדה דארנל ומייקל רני בתפוקה
ההוליבודית, וכמובן שביומו המצויין של
קלוזו מאפיל לחלוטין על עבודתו הנקייה׳
אך השגרתית, של הבמאי ד,הוליבודי אוטו
מורה) פרמינגר.
חשד על אחות. אפשר מאד כי לאלה
שלא זכו לראות את העורב הצרפתי (והם,
בארץ, מרבית הקהל) מצפה בהטמזב האדום
עלילה מעניינת וממתחת. הפעולה מתרחשת
הפעם בעיירה צרפתית־קנדית. הרופא ה,ותיק
בבית־ד,חולים המקומי, ד״ר לורון
(שארל בואייד ),ואשתו קורה (קונמטנס
סמית) ,הצעירה ממנו בשנים רבות, מקבלים
מכתבים בלתי־חתומים (שם, העורב״ אינו
נזכר כלל בסרט האמריקאי) המאשימים את
האשד. בקיום יחסים עם רופא צעיר, ד״ר
פירסון (מייקל רני) .החשד נופל על אחות
קורה, מארי (ג׳ורית אבלין) .לאחר מאסרה
של זו פוסק לזמן קצר זרם מכתבי הרעל,
אולם לזמן קצר בלבד. גילויו וסופו של
הכותב באים בהפתעה.
אחד למוזיאום. חידושם של סרטים
הוא חזון נפרץ. בין היצירות המפורסמות
שצולמו פעמים אחדות אפשר למנות את
עלובי החיים, שהשנה בלבד הוכנו ממנה
שתי מהדורות: אמריקאית ואיטלקית !
המלט ; אוהל הדוד טוס ; המכשפה מפאריז.

זכויות היצירות הללו אינן שמורות עוד,
כיוון שמחבריהן מתו לפני למעלה מחמשים
שנה, ולאחר תקופה זו נכנסות הזכויות
לרשות הרבים.
כאשר יצירה חדישה נקנית להסרטה מחדש
דורשת לעתים החברה רוכשת־הזכויות
להשמיד את כל העתקי הסרט המקורי. כך
נעשה ביחס להיום עולה, סרטו הגדול של
מארסל (שערי הלילה ; ילדי גן העדן) קאר־

נה, שנקנה על־ידי חברה הוליבודית ועוות
לסרט אמריקאי סיוטי אהבים. אחד מתנאי
ההסכם בין האמריקאים לצרפתים היה שכל
העתקי היצירה המקורית יושמדו, פרט
להעתק אחד שנגנז במוזיאום) דבר שגרם
לסערה בקרב חובבי הסרטוב בעולם. בחוזה
הקנייה של העורב לא נכלל סעיף מעין זה,
הסרט הצרפתי עודנו במחזור.

״ להבת ערב״
יש לשער שמר ג׳רלאד דרייסולד אדמם
מתהלך בהוליבוד בחופש, אף־על־פי שרבים
יטענו, יש לשער, שהוא ראוי לעווש חמור
ביותר, כיוון שכתב את התסריט להבת ערב.
העונש הכבד ביותר שאפשר להטיל על אותו
כתבן הוא ללא ספק גלות למזרח התיכון
אותו תאר בצבעים כה (פשוטו כמשמעו)
ורודים. המזרח האמיתי יאכזב את מר אדמס
קשות ויגרום לו, בלי ספק, ייסורי נפש רציניים.
כי בעיניו של הסופר ההנליכודי המזרח
הוא מפואר, ססגוני ומאוכלס בעיקר
נשים יפות שפניהן מכוסים (לעתים) צעיף
דקיק ושקפקוף, וגופותיהן גם כן. כן תפורות
שמלותיהן לפי מיטב האופנה הפלורי־

אותו כך :״משחקו, בלשון עדינה, היה בלתי
מספיק.״
שלא כמתחילים רבים אחרים, לא נרתע
בוגארט מן הארס הביקורתי, התמיד בעבודתו
ובמחזה היער הנואובן, בו הופיע בתפקיד
גנגסטר לצדו של לזלי האווארד, זכה להצלחה
ניכרת כל כך עד שהוזמן להוליבוד להשתתף
בסרט המבוסס על המחזה. בוגארט, שכבר
היה לו נסיון־מה בסרטים, אבל טרם זכה
לפרסום, השיג עתה את המוניטה בבת אחת,
הפך תוך זמן קצר לאחד השחקנים ששמם
הפך אחד האופיניים ביותר בהוליבוד.

במלים קצת פחות קצרות: הארי סמית
(בוגרט) הוא אמריקאי חסר־מצפון המבריח
נשק לילידים המורדים. הוא פוגש בויולט
(מרטה טורן) ,נערתו של ראש הבולשת הצרפתית
פרו (לי ג׳ייקוב) ומתאהב בה. כאשר
נודעת לצרפתים התעסקותו של הארי (כמב־ריח,
לא מאהב) הם זוממים לאסור אותו.
הארי יודע שהם זוממים זאת, זומם להמלט
מן המזיה עם ויולט. לאחר זימות אחדות
נוספות, ולאחר שגילה לצרפתים את מקום
מפקדת המורדים הסוריים, מסיים כדור את
דרך המזימה של הארי.
מזימות בדמשק הוא קזבלנקה בשינוי שם,
אך באותו הלבוש. גם כאן, כמו שם, מתהלך ״דאשהמלטפת ״
אמריקאי אטום לב בין בני אירופה, אסיה
יד אש ה מלטפת הוא סרט אודות תמימותה
ואפריקה השונאים איש את רעהו, מגלה של נערה המחזירה נוכל למוטב. הנערה היא
לבסוף שיש תכלית מסוימת במזימות ושיש פיר אנג׳לי, המשחקת בסרט ציירת, והנוכל
גם אהבה ואידיאלים בעולם מטונף. למרבה הוא סם קונרייד (סטוארט גריינג׳ר) הגונב
הצער אוירתו של הסרט מרמזת יותר על ציור דתי יקר־ערך מתערוכה, למען פליקם
אולפן קולומביה בהוליבוד מאשר על דמשק גינול (ג׳ורג׳ סנדרס) ,גנגסטר בעל חוש אמבירת
סוריה.
נות •,סם אומר לרמות את מעבידו, מודיע
לשון עדינה, כלתי מספיק. ההפתעה לו שהציור אבד, מציע לצייר ממנו מספר
הגדולה בעולם (החברתי) של הסרט השנה *העתקים, למכור אותם כיצירה המקורית לחוהיתד,
החלטת האקדמיה למדעי ואמנות הסרט בבי אמנות המוכנים לקנות את הציור הגנוב.

ז׳נט לקלרק ופייר פרניי (״העורב״) ,מייקל רני ולינדה דרנל (״המכתם האדום״)
לחובבי שרטוב, שמץ תקווה

דאית האחרונה: משהו המאפשר הסרה
מהירה של החלק העליון, פעולה המגלה
מתחת בגד רחצה קצרצר הדוק היטב לגוף.
זהו סוד התרחצותן התדירה של בנות המזרח
בכל נאות מדבר הנקרים על דרכה, עובדה
שחיות הנגב בודאי שמו אליה את לבם
בעת המלחמה.
פרט לפרטים אלה אין נותר הרבה בזכרו־נו
של הצופה לאחר צאתו מן הקולנוע, וגם
נקודות אלה מעסיקות אותו, אולי, שניות
מספר בלבד לאחר המלה ״סוף״ .יודעי אנגלית
יכולים להפיק הנאה נוספת מן הסרט :
הסגנון המליצי (המבדח שלא במזיד) של
השיח, הופך את להבת ערב לקומדיה משעשעת.
אשר
לעלילה, כיוון שהיא דומה במדה רבה
לסרטים בגדד ונץ הערבה ורבים רבים אחרים,
מיותר לחזור עליה•

״מזימות בדמשק ״
שנת .1925 בסוריה מתחולל מרד נגד הצרפתים.
בין שני המחנות, אדיש וקר ובעל פנים
קפואות, מתנועע המפריי בוגרט. זוהי, במלים
קצרות, מהות מזימות בדמשק.

להעניק את פרסה השנתי (האוסקר) עבור
המשחק הטוב ביותר להמפריי בוגארט.
בוגארט שנולד בשנה הראשונה למאה בניו־יורק
התעתד בעלומיו ללכת בעקבות אביו
ולהיות רופא־מנתח. הוא אף נכנס לבית־ספר
מכין לרפואה, אולם גורש ממנו לאחר שהלך
פעם להחליק על הקרח בשעות הלימודים.
אותו זמן הצטרפה אמריקה למחנה בנות
הברית במלחמה העולמית הראשונה, ובוגארט
עשה את המעשה ההגיוני ביותר שיכול לעשות
נער שסולק מבית־הספר: התגייס לצי, שרת
בו עד לאחר שביתת־הנשק. כאשר שוחרר
פג חשקו להיות רופא, החל לעבוד באחד
הבנקים של וול־סטריט והחליט עד מהרה
שאין זה המקצוע !#הולם אותו, התפטר
ממשרתו.
כאשר עבר בוקר אחד ברחוב נתקלו עיניו
בשלטו של מפיק מחזות ידוע, החליט בו
במקום להכנס למשרד ולבקש עבודה, קיבל
מיד משרת מנהל במה.
לאחר שנתנסה בוגארט בכמה תפקידים טכניים
מאחורי הקלעים החליט לנסות את כוחו
כשחקן. הביקורת הראשונה שקיבל ציינה

בקצרה

״רודפים ונרדפים״ .גויור בקרונות
שינה, מסתורין ואוצרות. צחוק ופשע, האחרון
בשפע, הראשון בצמצום. מרג׳רי מיין,
ג׳יימס וויתמור.
״פרנסים״ .הפרד המדבר. וכן: דונלד
אוקונור, פטרישה מדינה.
״ארבעה ימי חופשה״ .חייל אמריקאי
מבלה את חופשתו בשוייץ, נושא, לאחר
חיי צוותא קצרים (לנסיון) ,נערה מקומית
לאשה. קורנל וואילד, ז׳וזט דה, סימון סיניורה.

אחרי שראש מפלגת אנו־אנו, מפלגת
הרוב בארץ לארשי, גילה פי לרותי יש ראש
אמיתי, לא מוברג על הגו ,,ציווה להכניסה
לכית־המשוגעים, כילדה דפקטיבית.

את פעולת ההעתק מבצעת פיר אנג׳לי, שסם
נושא אותה לאשר, בהשפעת פליקס.
כאשר מתגלה המזימה לאנג׳לי היא מאלצת
את בעלה להחזיר את הציור לכנסיה לה הוא
שייך, וכל המעשה מסתיים, כמובן, בכי טוב.
יד אשה מלטפת משלב, אך לא בהצלחה
של ממש, צחוק ופשע. בהתנגשות הסגנונים
ניזוקים גם הצד ההיתולי וגם הצד הממתח,
והעלילה, מסורבלת על־ידי, צילומי נוף מרובים
מדי (הסרט צולם באיטליה) ,מזדחלת
לאיטה לקראת הסוף המשוער מראש.

בבית המשוגעים מצאה רותי מחזה מדכא: מלבד
הרופאים, שהיו לולואים רגילים, נשאו כל החולים ראשים
אמיתיים, בעלי צורות שונות ומשונות• המשוגעים
בארץ לארשי היו הבנים הדפקטיביים של הלולואים שנולדו
בדמות הגזע בעבר הרחוק, לפני שהמהפכה המפלג
תית
החליפה את הראש ברמקול.
אך לפתע נתקל מבטה של רותי בפרצוף שונה
לגמרי. לא, זה לא היה בן־לולו. היכול היה להיות שזה
בן־אדם? רותי הפליטה ׳קריאה. הבחור פנה אליה בתרועת
גיל של הכרה. כן, זה היה — הוא•

הבמה

כרטיסים לזמ ריה
סוכנות נסיעות

3אטרא

הנהלת הבמה הנסיוניח שליד תיאטרון ״זירה״
מודיעה על הרחבת פעולותיה בעונה הבאה ועל
נכונותה לקבל תוספת של כתות יוצרים בשטח
המשחק • ביום * מחזאות • תנועה * מוסיקה
לבמה ״ תפאורה * תאורה * מנהלת במה.
:עבודת הבמה הנסיונית ישולבו הלכה ומעשה.

באטרא

לפרטים מלאים ולהרשמה לפנות (אישית או בכתב) למשרד
״ במה״ ,רחוב בוגרשוב , 11 תל־אביב, בשעות 1—9 :ן .6—4

תל־אביב, ירושלים, חיפה.

^ ף! ב ק רו
U l Iב פ ריז

הנסי 1נית

,זיוה׳
תיאטרון
לי ד
ניסוי: שיטות משחק * דרכי כיום *
* מחזות חדשים יי

שהוטל עליה. הסעתמאות
משתתפי הזמריה מחוץ לארץ.
שמחה להודיע ללקוחותיה, ידידיה
ולקהל הנכבד
שהיא מוכרת כרטיסי כניסה
להופעת הזמריה ברמת גן
שתתקיים ביום . 10.8.52

לך יש הזדמנות לנסוע לניו־יורק. חמשת
חברי אגוד בניני האומה חזרו מבקור בפריז,
שם סיירו במוזיאון לאמנות..חדישה ; בלובר,
בנוטר־דם, במוזיאון רודן, ובמקומות אחרים
בעלי ענין היסטורי ותרבותי. בכל ערב בילו
באופרה, בבלט, בקונצרט או בתיאטרון.
עתה תנתן לחברי אגוד בניני האומה
הזדמנות נוספת להרחיב את אפקיהם על ידי
נסיעה לניו-יורק לשבועיים.
הצטרף

לשורות

בנינ ׳ י

אגוד

האומה

רכו ש מניה!
(להשיג בכל הבנקים וסוכנויות מיוחדות).

אנאלית

התאהב תי באש תי...
לא יאומן כי יסופר, אבל באמת
שוב התאהבתי באשתי. קודם שיערתי
בנפשי כי הסיבה היא שמלתה
החדשה: אבל אשתי רק
חייכה אמרה: אפייני הדבר
בשבילך, לשים לב לשמלה ״חדשה״
רק לאחר שאני לובשת אותה
שנתיים ימים לפחות.״
אבל הסיבה גם לא יכלה להיות
באביב, כי בישראל כידוע האביב
בא רק בסתיו.
סוף סוף מצאתי את הסיבה האמיתית:
שיניה הלבנות היו כה
מבריקות, ונשמתה כה נעימה,
רעננה ומושכת.
אשתי הצטחקה באמרה :״משחת
שיניים ״ תי א״ זה באמת דבר
יוצא מהכלל ! לא רציתי להאמין
לדבריו של רופא השיניים שאמר
ש״תיא״ מטיבה לנקות, דוקא
מפני שכל סבון אין בה• אבל,
אם אפילו בעלי שם לב אלי, אז
״תיא״ באמת משובחה היא״.
ופרפיומריות.

רחוב בן־יהודה ,74 תל־אביב.

ב 3-לאוגוסט אנו פותחים קורסים חדשים כדלהלן :
)1משעה 5עד 6בערב ; )2משעה 8עד 10 בערב ( x 2בשבוע),
)3משעה 5עד 6בערב )4 :משעה 6עד 7בערב ; )5משעה 9
עד 10 בערב ( x 3בשבוע) .מספר המקומות מגבל.
פרטים והרשמה: משעה 9עד 12 בצהרים, ומ־ 4עד 8בערב
(פרט ליום ששי).

הוראות למתרחצים בים...

רחוב יהודה הלוי ,22 תל-אביב
טלפון 66991

חדש * תקוני מנועים

להשיג בבתי מרקחת ופרפומריות.
— פסנ

תדי

ככואך לשפת הים, שים לכ לצבע הדגל
המתנופף ליד מגדל המציל.
זכור ! דגל שחור -הים סוער, הרחיצה אסורה.
דגל אדום— סכנה, אין להתרחק מהחוף.
דגל לכן -הים שקט, הרחיצה מותרת.
התרחץ רק כמקומות המותרים לרחיצה.
אל תתרחק יתר על המידה מהחוף.
השמע כקפדנות להוראות המציל.
השמר מצריכת שמש מבאיפה. מרח עור גופך
ג״ולוטה״ ,המגינה על עור הגוף ומנעימה את
השזוף.
...טפל בשערותיך בשמן השערות של ,,שמן״.
הוגי

להזיע זה בריא,
אך אין צורך להריח.
להשתמש ב״שוש״ צריך,
כדי חברך לא להבריח!

קניה -מכירה -תקונים
כוונים
א. וםטר,מ ן, ת״א, רח׳ רש״י 9
מחנהקיץ בינלאומי
ע״י אגודת הידידים האמריקנים
צעירים (ות) מישראל ()30—18
יפנו לת• ד 4429 .ת״א.

היטכ

בהדרכת מורים מעולים מאנגליה
בבית הספר לשפות ״קדימה״

ג ם אין ט ב חי ם טו בי ם
בעוד עיתוני העולם משתעשעים
מדי פעם בפרסום הודעות עלי מחלתו
הקשה של עבד אל־עזיז אל־ס
עו ד, משתעשע מלך המדבר בעיסוק
החביב עליו, הוליד בן נוסף.
מספרו הסידורי של הבן .64 :
שד הבלבול אחז השבוע בעיתונים
היומיים. בעיתון הארץ הופיעה תמונתו
של הסנאטור ריצ׳רד רא־סל
מעל לשמו של עדלי סטיב:־־
סון, ואילו כמה עיתונים יומיים
פירסמו במקום תמונתו של הדיקטטור
המצרי החדש את תמונותיהם
של כמה קצינים מצריים שהיה להם
ליקוי משותף: הם לא היו גנרל

מזיחמד נגיב

שהזדמנות
ל נ סו ע דניו־־ורק

הרעים

ההחל טו תהמל או ת שנ תקב לו ב כינו בי מי ם 18/19.7.52 בג בעתמיכאל :
. 1ה בינו םמכ ריז עלהקמת חוני־ ה ר עי ם.
. 2חוגי ה ר עי ם הם. א רגוז הנו ערהבל תי־ מ ס לנ תי המטפחאת רו ת
• הה תנד בו ת בנו ערואח הי ענו תו לכלהמ שי מו תהל או מיו ת, החבר תיו ת
והא נו שיו תהמצ רי כו ת הי ח ל צו ת ח לו צי ת ו מו פ ת אי שי.
. 3ח חוני םיטפ חו חב רהצ עי רהוב רי א ה, צ מו דהלר עיוז זה, וי א רננו
ל צו ר ך זה מו ע ד וני ם, חוני םופ עו לו תבכל חלקי הארץ.
ל ציי ת
ה מו כני ם
הארץ,
.4י כו לי םלהש תיי ך ל חוגי םכל תו ש בי
ל הו ר או ת ה חוני ם, או לםה הנ הג הרש אי ת ל הו צי א חברי ם שי ש י סו ד
מ ס פי ק ל הני ח כי הם חו ת רי ם תחת א שיו ת ה חוני ם.
. 5ה כי נו ס מ טי ל על מערכתה עו ל ם הז הלשמשבת קו פתההתבס סו ת
ע רו בהל או פיי םהבל תי ־ מ פ לנ תי שלה חוני ם.
.6ה בינו ם בו חרב מו עצהבת 15 אי שכמכ שי ר ל גי בו שהמ סנ ר ת
ה ר עיוני תהמע שי תשלהא רנוז.
ז. ה כי נו ס בו חרמ תו ך חברי המועצהב הנ הנדן ז מני תבת 5אי ש
ט ת הי ה רי בוני ת ותנהל אתכלפעו לו ת ה הוגי םעדלהקמת מו ס דו תקבע,
טיי ב ח רו ע ם גי בו שגר עין מו צקשלחב רי ה חוני םשהתנ סו ב פ עו לו ת.
זנ הג הזמ ני ת זו תצרףאלעצמהח ברי ם נו ס פי ם מ בי ן חברי ה מו עצה
ושארהחב רי ם ש הו כי חו א ת כו שרם ונ א מ נו תםב פו ע ל.

!ההנהגה החליטה לחלק את התפקידים כלהלן :
ראש ההנהגה (אורי אבנרי) ,מיכצטים (שלום כהן),
סגל >אכי כנהר) .הסברה !מיכאל מנס, משק

(שלמהדריימן

אחת הסיבות לאי־בחירתו של
ריצ׳רד ראסל למועמד הדימוקר־טים
לנשיאות ארצות־הברית: רווקו״
תו. רק שני נשיאים נכנסו לבית הלבן
רווקים. אחד מהם: ג׳ץ
טיילר, הנשיא העשירי של ארצות־הברית
1845—1841 שהפך נשיא בגיל
51 וחיזר אחרי נערה בת ,24
אותה נשא לבסוף לאשר״ במרץ כה
רב, עד כי גייס, באחד ההזדמנויות,
את התזמורת של הצי על־מנת לנגן
שירי אהבה תחת חלון אהובתו.
הסופר דן (סיפורי ארבעה וארבעה)
כן*אמוץ חכר מהאפוטרופוס
על נכסי הנפקדים בוסתן רירות מוריק
במושבה הגרמנית, ירושלים,
התעתד להקים בו את ביתו. הבית :
בית־עצים טרומי, אותו יקבל בן־אמוץ
מחמיו האמריקאים.
כשדג, השבוע, מנהל הרשות המתן
האמריקאי בישראל ברדס מק*
דניאל באגם החולה, סיפר על עיסוקו
החביב השני (מלבד דייג) ,אותו
זנח בהגיעו לישראל, מהיסר זמן.
העיסוק: כתיבת סיפורי הרפתקות
לשבועונים.
בשוב ראש עיריית ציריך דובר
העברית, ה,ד״ר אמיל לנדולט,
לשווייץ, אחר ביקור בישראל, כינס
מסיבת עיתונאים, ציין את ארבעה
המחסורים הגדולים של ישראל :
מים, דיור, מזונות וטבחים טובים.

גילוי הכשרונות במעברת בית־שע־רים
(העולם הזה .)761 אחר הגילוי
עברה נינה, עם בעלה הרוסי, לרמת־ישי,
הצטרפה ללהקת הבידור הצבאית.
חבר
הכנסת הציוני־כללי שלום
זיסמן קשר בויכוח על העלאת הבלו
לבירה את הנתינות הישראלית
במשקה הכישות גזלתם מאת
האזרח את השבת. הוא א־נו יכול
לנסוע להתרחץ. עכשיו אתם גוזלים
ממנו את הבירה, אחר כך אתם מתפלאים
שמוותרים על אזרחות ישראל.״

פרים
בעדא רב עהא בו ת
יצחק שליו בן ה־ 33 הוא יליד
טבריה שנעקר לשוקי ירושלים מעיר
הכנדת בגיל שלוש. העקירה היתר,
הרת תוצאות לעתיד. מעיד שליו על
עצמו שוק מחנה־יהודה שבו
נשתלמו נחירי בהבחנת הריחות המזרחיים,
פנסי השכונות שהאירו את
אהבות ילדותי, מערות הקברים בשכונת
סנהדריה, חומות העיר העתיקה
וחורשת האוניברסיטה שעל
ראש הר־הצופים ניגעוני באיטיות
באותה מחלה שטרם השתחררתי
הימנה עד היום הזה: אהבה קשה,
מטורפת כמעט, לכל הקשור בעירי
(ירושלים) ובנופה.״

גטה מוזו ת שו ת קו ת
אחר שנציג ישראל ליד מוסדות
או״ם בשווייץ, ד״ר מנחם כהני,
גמר את השתלמותו בעברית הגיע
תורו של קונסול ישראל בניו־יורק
וסגן ראש משלחת ישראל לאו״ם,
ארתור לוריה יוצא דרום־אפרי־קה:
הוא הפך תלמיד אולפן ירושלמי,
שמונה שעות ליום•
מי שהיה צירה הראשון של ישראל
בפולין, ישראל ברזילי, איש
מפ״ם ונגבה, נטל על עצמו תפקיד
דיפלומטי חדש: ניצוח על מקהלת
נגבה בפסטיבל הזימרה.
הדור, עיתון מפא״י פירסם כתבה
בה סופר על

האלוף יגאל אלון,

הלומד באנגליה, כי הוא מבלה את
זמנו ״בהשמצת ראש ממשלת ישראל,
שרי המדינה וראשי מפא״י״ .מכתב
קורא נעלב העמיד את הדור על
טעותו. מפקד הפלמ״ח וחזית הדרום
לשעבר אינו עוסק באנגליה (לדייק:
באוכספורד) אלא בדבר אחד: לימודים.
בזכות עבודתו המאומצת ב־בית־הספר
הלונדוני לכלכלה נתקבל
אלון לאוניברסיטת אוכספורד, בה,
הפך החודש סטודנט־מתקדם, מעמדי־נדיר
לסטודנט השנה השנייה.
כשנשאל נתן אלתרמן כיצד
הוא מסביר את העובדה שמאז תום
מלחמת העצמאות לא נולד בארץ
שיר עממי כובש־לבבות, דפך פתגם
רומאי עתיק וענה תשובה פסימית :
״כששותקים התותחים, שותקות המוזות.״
מרק
שאגאל, הצייר בן ה־,63
נשא השבוע לאשה את ולנטין
ברודצקי (בשנות הארבעים) שלוו־תה
אותו, יחד עם בתו, במסעו האחרון
לישראל. תארה הבת את אמה
החורגת :״היא נראית כאילו יצאה
מתוך אחד מציורי אבא.״
במסיבת הגן החיפאית לטובת גן
( )90 הילדים של חיילי צה״ל על שם
שבתאי לוי תופיעה רקדנית חדשה:
נינה מורדכוכיץ המקסימה, יוצאת
חרבין, סין, שנתגלתה בנשף

יצחק שליו
בנחירי משודר, ריחות מזרחיים

מחלה נוספת, מחלת השיר, פיתח
שליו יסודית ובהצלחה רק אחר שעבר
את השלבים הארצישראליים השכיחים
של גפיר (בנוה־יעקב שבהרי
ירושלים) ,איש אצ״ל מפר הבלגה,
פורש אצ״ל (בשעת הפילוג רזיאל־שטרן)
ובעל רעיון מקורי (שלא הצליח)
:הקמת מסגרת בלתי־מפלגתית
שתאחד את הנוער במלחמה׳ אקטיבית
לשחרור הארץ.
אחר שירות בצבא הבריטי ובצה״ל
החליט שליו לנצל את ההשכלה שרכש
לעצמו בבית-המדרש למורים
בבית־הכרם, ירושלים, הפך מורה לספרות
ולתנ״ך בגימנסיה העברית
רחביה. הוא התפנה לאסוף את שיריו•
כינסם באוחזת ענף שקד*.
לא הדיוט מן השוק. נושאי
66 השירים אוחזת ענף שקד, ד,ם בעיקרם,
ארבע אהבותיו של שליו
(ירושלים, אשתו, משפחתו והאומה)
מגוונים בגוון לאומני ביותר שזיכה
את המשורר בכינוי ״סופרה הרשמי
של הריאקציה הישראלית, ילד שעשועיה״
מפי בטאונה הספרותי של
מפ״ם, משא אך אפילו בעל הביקורת
הקטלנית נאלץ להודות בדברו על
שליו, כי אויב רב־כשרון ניצב
מולנו ולא הדיוט מן השוק.״
רק שמוטב היה למשא להחליף את
המונח אויב במונח משורר.
• אוחזת ענף שקד ( 182ע׳) —
יצחק שליו — אגודת הסופרים העברים

״העולם הזה״ 770

אולינופ״דה
לקטר, נ צ חון מ שו ל ש
פינלנד היא רפובליקה קטנה (קרוב לארבעה
מיליון תושים) שנתנה לעולם כמה מטובי
הספורטאים. היה זה גמול הוגן, איפוא,
כאשר הוחלט שאולימפיידת 1940 תיערך בהלסינקי,
בירתה. לאחר שפרצה מלחמת העולם
השנייה קיוו הפינים שלמועד פתיחת
המשחקים תשוב אירופה למצב של שלום,
תקווה שנכזבה כאשר החלה הפלישה הרוסית
לפינלנד.
מאז נשכחו דברים רבים, בהם מלחמות,
אבל הפינים לא שכחו שהעולם חב להם משחקים
אולימפיים. גם העולם לא שכח. האו־לימפיידה
השנייה לאחר המלחמה נערכה,
באיחור של 12 שנה, בהלסינקי.
האולימפיידה ה־ 15 היא הגדולה ביותר,
הן לפי מספר הארצות המשתתפות ( §69 והן
במספר הספורטאים הלוקחים חלק (.)6.500
בין המדינות המשתתפות זו הפעם הראשונה
במשחקים: ברית־המועצות וישראל. שתי
האומות הגדולות: ארצות־הברית, הזוכה המסורתית
באולימפיידות * ,וברית־המועצות
ששיגרה משלחת ענק בת 400 חבר, חילקו
ביניהן את מרבית הפרסים ומדליות הזהב.
אולם הכבוד הגדול ביותר נפל בחלקו של
ספורטאי בן מדינה קטנה: אמיל ז׳טופק
״הקטר הצ׳כי״ ,שהגיע ראשון במרוצי חמשה
ועשרה ק״מ ומרתון. לנצחון משולש כזה
לא זכה שום ספורטאי אולימפי.
רואי השחורות נתבדו. אחת הבעיות
הקשות ביותר שעמדו בפני מארגני האולינד
פיידה היתד, שאלת מזג האוויר. הקיץ בפיג־נלנד
גשום ועל־כן נערך מחקר מקיף לקביעת
הימים ברוכי־השמש ביותר בשנה. אולם,
אף־על־פי שנבדקו כמויות הגשמים שירדו
במדינה במשך 50 השנים האחרונות, ונקבעו
ימי סוף יולי ותחילת אוגוסט כ״בטו־חים״
,ירד ביום פתיחת האולימפיידה מטר
סוחף שהרטיב כליל גם את הספורטאים המשתתפים
במצעד וגם את 70 אלף הצופים.
במזג אוויר כזה, סברו הכל, תהיינה התוצאות
מאכזבות ביותר. אולם כל רואי השחורות
נתבדו, טרם היתד, בתולדות המשחקים
האולימפיים פגישה בה נשבר מספר כה
גדול של שיאים אולימפיים ועולמיים. במרוץ
1500 מטר, למשל, שברו שמונה הרצים שהגיעו
ראשונים לסיום את השיא האולימפי
הקודם.
חלוקת השלל בין שני הגדולים היתד, כמעט
כמשוער מראש. האמריקאים צברו את
מרבית מדליות הזהב בשטח האתלטיקה־הקלה:
חמש־עשרה. כלומר בשלוש יותר
מאשר באולימפיידת לונדון אף־על־פי שב-
1948 לא השתתפו ברית־ר,מועצות, גרמניה
* מלבד האולימפיידה ה־ , 11 בברלין , 1936
בה זכו הגרונים.

ויפאן. הסיבה לכך: שיטות האימון החדישות,
ניצול מדוייק של יכולת היחיד והתאמתו
למקצוע הנכון, עריכת תחרויות ואימונים
באולמות סגורים גם בחורף. ברית־המוע־צות
זכתה, כמשוער, במדליות זהב בהתעמלות,
אולם נחלה מפלה קשה באותם המקציעות
באתלטיקה,־קלה בהם היו לה סיכויים
רציניים לנצח כמו: ריצת המכשולים של
שלושה ק״מ בה זכה אמריקאי שהצליח לעבור
על פני ה״פבוריט״ הרוסי, ומקצועות הנשים.
אף־על־פי כן צועדת ברית־המועצות בראש
טבלת הניקוד הבלתי רשמית (שהומצאה על־ידי
אמריקאי) .שיטת ניקוד זו הנותנת שבע
נקודות לראשון, חמש לשני, ארבע לשלישי
וכן הלאה עד ר,ששי, מקפחת קשה ארצית

— התוצאות הזעומות שהשיגו הספורטאים
המקומיים בכל המקצועות, פרט לשניים, והשני—
ההתחרות בין עסקני הספורט השונים
לזכות בנסיעת־חינם להלסינקי. כדי להצדיק
את ריבוי המלווים נופחה המשלחת על־ידי
חמישה ספורטאים שלא השיגו את המינימום
האולימפי. בסכום שהוצא על מימון
שיגור המתחרים המיותרים אפשר היה להקים
מיתקני ספורט למאות צעירים בישראל.
מכל המשחקים, אפשר לקבוע, הצדיקו את
נסיעתם רק: קבוצת הכדורסל אשר, אף על
פי שלא ניצחה במשחקים המוקדמים הראתה
עמידה נאה בכל התחרויות, שלושה אתלטים
קלים קופ/למים ושני קלעים. המוצלח שבכולם
היה דוד טבק שהשיג מקום ראשון

הרצים אמיל זטופק, הרב מקינליי ואנרי סטנפילד*

במקום משלחות־צנע, מתקני ספורט למאות

קטנות ועניות שאינן יכולות לשלוח שלושה
מתחרים לכל מקצוע ועל־ידי כך לצבור
נקודות. כך, למשל, צעדה פנמה, שהשיגה שני
מקומות שלישיים בריצות קצרות באולימפ־יידת
לונדון וצברה שמונה נקודות, לפני
הודו שהוכרזה לאלופת ההוקי וקבלה בזכות
זה רק שבע נקודות.
מאמץ למשחה נשים. מדינת ישראל,
שזו לה הופעת הבכורה באולימפיידה, ביקשה,
לפני ארבע שנים, לה,כנס למשחקים שנערכו
בלונדון, אבל בגלל חישובים פוליטיים
התנגדו לכך הבריטים וכיוון שהם היו המארחים
לא מצאה כל מדינה אחרת למנומס
להתנגד.
ארגון משלחת הצנע של ישראל לאולימפ־יידה
הנוכחית נתקל בשני קשיים: הראשון

בשתי תחרויות מוקדמות. השחיין נחום
בוך היה צריך להתאמץ מאד כדי להשיג
תוצאה שהיתר, מכניסה אותו לתחרות הגמר
במשחה נשים.

שחייה
שנ תנ ה ש ניו ת f lin g
כשטבלה אסתר לוי לראשונה במימי בריכת
בת־גלים, חיפה, לפני 9שנים, לא שערה
הילדה הבלונדית בת ה־ 7שהיא עתידה להציב
שיאים ארציים בשחייה. כי בינתיים אף
* זטופק הצ׳כי ראשון בריצת 5000ו־
10 000 מטר נריצת מרתון 42 ,ק״נז נזקינליי
האמריקאי שני ב 400-מטר וסטנפילד מהאי
ג׳מייקה ראשון ב־ 200 מטר.

תשבץ 125
מאוז ) 1 : 1ע ל או! ה ש לו םממ שי כי ם שני הנו שי ם
ב עו לםבפ עו ל ה זו המסכנתאתהש לו ם 6שי ר ל שני
קו לו ת 9א ר גון שתפ קי דו ל ש מו ר על ה ש לו ם ב עו ל ם ;
) 10א ר כי מי דםאמרשאםי תנו לו נ קו ד ה, ע לי ה יו כ ל
להש עין דבר ז ה, ירי םאתכלה עו ל ם 12א ש תו החו־ני
ת הנ ההאשה החזקה ביו תרב עו ל ם; ) 14ש ם ״ הכאלה
נמצ אי ם ל פי ה מ סו רתבגופנו 15 בור כרה וי חפר הו
וי סל ב ...יפעל 17נחשבתלצ פו רואף על סי כן
איננ ה י כו להל עו ף 18מ דינ ה ב מז רחהק רו ב ה שו אפת
ללכ תבדר כי מהפכתאתא תור ק ב תו ר כי ה 20
פ ר צו פי 21מכסהאתמר בי תשטחכ דו רהארץ ;
שמשכהאתת שו מתלב
)22בטא ונ השלק בו צ ה
ה צ בו רעםהה תנ ק שו ת ב שר התח בו ר ה ; )23 בע ל בי ת
מרחץ 25 יין כז ה א סו רבש תי ה ל פי חו קי הד ת
הי הו די ת ; )27 ביו ם ...יו ם חו םעתהשמשממ רו ם
) 29שתה 31
ה ר קיע תל הטכ תנו ר היו ם ( בי א לי ק) ;
עוון ;) 35
עם כבד
חו ט א
כשלכחה 33 גוי
פחד 38ולענה 40ב ק שר א לי הנאמר —
״ לאיעשה כן במקומ נו ל ה שי אהצ עי רהל פני ה ב
כי ר ה 41מלתנ מו ם 42 מן הי ד אל ה) 44
הי הבארץ עו ץ
מ ו סי ףלס פו רמתחו ענין 46
איו ב ש מו 47שטח הררי 49 טו ב לי ה ...מ חיי ם
כאלה 50 מז רי ם ב תו כו דם נו שאחמ צן 51
מפלצתי מי ת 53 הי ש אג א רי ה בי ערו ...אין לו?;
) 54 בי רתהמדבר 55בהצבעתא מון לאנמנעאף
הו אמהצ בי עאמ וני םלעצ מו.
מאונד ) 1 :עו ררבת קו פההאח רונ הסערהבדר שו
לשפראתמצבנוהכלכ לי ע ״ י הו רד תרמת החיי ם ;
)2שעהשח לו צי ה טי סעס קו ב כ לי ת עו פ ה זה ל א
ה עיזו אףלח לו ם על ה ה לי קו פטר; )3מארץזונש או
רצים אתהל פי ד ה או לי מ פי להל סינ קי 4י שן ;
) 5קו מ תו נ בו ההוז קו פ ה 6קו ל ...צו לצו 7

לא הצליחה להחזיק את עצמה על המים,
נאלצה לקבל שעורים פרטיים בשחייה (חזר.),
אולם משך הזמן למדה אסתר לשחות, החלה
מבקרת בים ובבריכה בקביעות. בתחילת
1950 הרגישה אסתר שהיא מתקדמת במים
במהירות, החליטה להתחיל להתאמן בשחייה
כבענף ספורטאי (עד אז בלטה בהתעמלות
בבית־הספר) .היא הצטרפה למכבי חיפה, פתחה
באמוני שחיית חתירה, בלא לזכות בתשומת
לב יתירה. הדבר לא מצא חן בעיני
אסתר והיא עברה לוזפועל.
בעונתה הראשונה בהפועל עברה אסתר לוי
תחת עינו הפקוחה של המאמן הראשי צבי
רסנר (״מהילדה עוד אפשר לעשות משהו
עברה בתחרות פנימית 100 מטר ב־1:45
דקות.
בחורף, צרפתית. בקיץ 1951 האתמנה
אסתר יום־יום והדבר נתן את אותותיו כשלאחר
שבועיים אמונים עברה 100 מטר ב־
1:30 דקות וקבעה שיא יסוד ל־ 200 מטר
חתירה גברות ( 3:43 דקות).
לאחר מכן החלד, אסתר מתכוננת בקדחתנות
לאליפות הפועל אולם נפצעה בשעת האימונים
בראשה ונאלצה להפסיק מאימוניה
בחודש האחרון שלפני האליפות. אם כי לא
יכלה להשתתף בחצי־הגמר נכנסה אוטומטית
לגמר• על אף חוסר האימונים הגיעה שנייה
ב־ 200 מטר חזה ( 3:40 דקות).
בחורף התמסרה אסתר ללימודיה הריאליים
במחלקה השביעית של בית־הספר התיכון,
התחילה משתלמת בצרפתית. כי אסתר לא
הסתפקה בשחייה, החליטה להפוך מתרגמת
מקצועית, מקצוע בו תזדקק לא רק לשיאי
יסוד בשחייה, כי אם גם לידיעת יסוד של
כמה שפות.
עם התחלת עונת 1952 הופיעה אסתר במרץ
רב, שחתה 200 מטר בחסכון-של שנייה
אחת ( 3:39 דקות) בהשוואה לזמנה הקודם.
במבחן האולימפי אף הגיעה ראשונה בסט!
מטת ( 1:38 דקות) וב־ 400 מטר (8:05
דקות).
לפני חודש שחתה אסתר, בשעת אימון,
200 מטר חתירה בזמן המצויין של 3:24
דקות, העולה על השיא הארצי בחמש שניות.
בהעדר מספר שופטים מספיק לא אושר הזמן
כשיא. צבי רסנר לא נואש, ארגן תחרות
מיוחדת בעין־המפרץ על־מנת לאפשר לאסתר
לקבוע את שיאה באופן רשמי. בתחרות
השתתעו 40 שחיינים ובמרכזה עמדה שחיית
200 מטר לגברות. אסתר בת ד,־^ 16 לא
אכזבה, עברה את המרחק בשלוש שניות יותר
מהר מאשר בשעת האימון, קבעה שיא
ארצי של 3:21 דקות *.
אולם אסתר לא הסתפקה בכך, הוכיחה
לפני שבוע סופית כי רסנר צדק. מאסתר לוי
אפשר לעשות משהו: שיאים. בשבת שחלפה
חרזה שיא יסוד נוסף על מחרוזת שיאיה,
שחתה 400 מטר חתירה ב־ 7:33 דקות.
* השיא הקודם 3:29 :דקות.

תן לי ה ...והר כו ש קח ל ד 8כנו׳ לאופה 11
״ ה ...הי דוע 13אחתמע רי המסכ נו ת 14מ ל בו ש
ת ח תון שלא קל ביו תרלה שי גו כיו ם 16מ ...גי ס א
ו מ אי ד ך גי ס א 18כ מ ויו ת ג דו לו תשל ירק ז ה
המשמשלתע שי ת סו כריר דו ל ט מיו ןעקב אי הקמ תו
של בי ח ״ ר ל סו כרכמק וו ה 19ושמאי 24הכה
ב ק רניו 26 מי ד ; )28כ לי שי טשתפשמ קו םמר כזי
במלחמתה עו לםהרא שונ הובמדתמהאףב שני ה ;
)30 יו ס ף כונ הבשםזה 32פ ה ; )34נאה ;
) 36נחשבכנ שי א פ רוז שלה מז ר ח 37א ש רי ה...
שנ שרףוה צי תלהבות; ) 39שלמההמלךו ...ה סנדל ר;
)43מלת הגו ף לנ ס ת רי ם ; )45 וי עקב אי ש תם ...
א ה לי ם; )46צורה ; )48ל ...ולה ת ם ) 50 :שווי ;
)52 ה ליל ה רב שי ר נו ה בו קעלש מי ם 53
חמש־ עשרה.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ מצוייר
ציונ ה ברנר. נ תני ה. דו ד רמז ; 7נו ח הויזוי ר ט, חי פ ה,
קמל ; 9אי תמרפל אי, י רו ש לי ם. דו רו תרא שוני ם, בי ת
א חוז ת רחל.

פרסי ספרים דפותרי תשבץ צצ1
עדנ ה א בז־ חז, נ תני ה, ת .ד : 160 .א לי הו ה לוי, כפר־ס
ב א. בי לו : 1שו ל מי תשמלצר, נבע תיי ם, שייניוין . 82

פתרון צטכץ i;12
אב רה ם ב רוי ד ם
לנ רי, ל סיי ח תו ע ה
פה בג לי ל״.

״ הו אמחלל שי ר ת רו עהלשה,
ישמנ גי נו ת ב פי ח לי ל, י ש אנ דו ת

פרסי ספרים לפותרי צטבץ 123
דו דאפש טיין. ז כ רון יעקב ; דינ ה כ הן. חי פ ה, נשר ;
הני השט רנג לז, צפת. ר חו ב א׳ . 49

.העולם הזה״ 770

יינו מסובים, זוכרני, לשולחן השיש בבית־הקפה הקטן
מתחת לעצים, בצלע ההר. מנגד, על הפסגה השנייה,
t t Vעמד הבית: לבן, בודד, שבע ימים גאה. האשד,

השמנה, בעלת הקפה, הביאה לנו כוסות של חלב צונן,

ערוכות על גבי טס נחושת, מזכרת מימים טובים יותר,

שלא ישובו עודV
ד,יום
היה בהיר וצח והרוח פזרה את חום הקיץ ואת
הזמן החולף וטלטלה אותם הרחק הרחק, מעבר לבית הלבן
והבודד ושבע הימים והגאה אשר על הפסגה השנייה מנגד
וכפתה עלינו שתיקה עמוקה ושיתקה את חוטי המחשבות
ודממה של שלווה ירדה עלינו ועינינו נעצמו מאליהן ולחיינו
חשו את הרוח המלטפת וידענו כולנו שהנה הזמן עמד מלכת
והיינו לחלק מן הנצח הגדול.
y aותו רגע שמענו את קולו, לא צעיר, אבל חזק מאד :

— מותר להצטרף?
רמזתי לו על כסא פנוי והוא ישב, חייך ובקש

סיגריה לאחר שהגשתי לו קופסה והוא בחן בעין בקורתית

ושוללת את טיבה, אך נטל אחת מן המעשנות, חייך שוב
ובקש גפרור.
הגפרור שהושט לו כבה ברוח ההרים המלטפת. מישהו
( 0דומני, לוק) הגיש לו בדל סיגריה מאדים. הוא נשם את
העשן עמוקות, כמי שנתרגל לטבק והתנזר ממנו. לימים
אחדים וזה לו העשון הראשון כתום ההמנעות הארוכה. לאחר
שפלט עננה גדולה של עשן אשר עמדה לרגע קט באויר
ללא נוע, כחולד, ומוזרת־צורה, עד שלפתע בא גל קטן של
רוח חרישית ופיזר אותה והשמיד אותה, ובטל אותה, אמר
הזקן :
— ובכן, היום העשרים ואחד במאי.
בטרם היה בידינו הסיפק לאשר או להכחיש, פרץ בצחוק
רם. זקנו הלבן והארוך עלה וירד במקצב הצחוק. חד— ,
עלה הזקן ! חה — הזקן ירד ; חה — הזקן עלה ! חה —
שוב ירד ! חהחהחהחה —עלה ירד עלה ירד. לפתע פסק
הצחוק ושמעתי אותו אומר :
— הזקן שלי מהפנט אותך, אה?
— במידת־מה — הודיתי.
— סלח לי, בחור — התנצל — אבל פשוט איני• יכל
לעצור בעדי. הוא היד, טיפש, על אף הכל, אף על־פי־כן ואחרי
ככלות הכל.
— מי היה טיפש על אף הכל וכן הלאה?
— נפוליון.
— נפוליון?
— בונפרטה, קיסר הצרפתים.
— אה — הפלטתי מפי וחזרתי ועצמתי את עיני. הזקן
הוסיף לדבר :
— לפני שלושים שנה בדיוק׳ בעשרים ואחד לחדש מאי,
אלף תשע מאות עשרים ואחת, הוא נפטר.
— מלאו מאה שנה למותו — תיקן לוק, שהיה ההיסטוריון
שבחבורה.
— לא — תיקן הזקן את תיקונו של לוק — הוא נפטר
לפני שלושים שנה.
— טעות במאה שנה — הוסיף ותיקן לוק.
— אינני מתכוון (כמו שאתה סבור) לנפוליון בונפרטה
ההוא, אלא לזה שהיד, גר פה — והזקיף אצבע גרמית,
מיובשת, גדלת ושחורת צפורן לעבר הבית הלבן שעל הפסגה
אשר מנגד.
כיוון שידענו מה היה טיבו של אותו בית׳ פרצנו בצחוק,
לא חי כי אם חלול ומאופק. הזקן לא צרף עצמו למקהלת
הצחוק החלול.
— הוא לא היה מה שאתם סבורים שהיה _ העיר
בנחת. בקולו היה לעג יבש אשר צנן את צחוקנו והחניק
YAאותו.

— מה — שאלתי, כמעט. בהתנצלות, כמעט בענווה —
עשה, איפוא, בבית ההוא?
— הוא גר שם — הסביר הזקן בפשטות.
— נכלא שם — הגבתי.
— כן, כיוון שהיה פילוסוף.
— פילוסופים אין כולאים במוסדות מעין זה, אלא אם
הם חדלים להיות פילוסופים והווים משהו אחר — אמרתי.
— אחדים מהם, החוששים להוציא את דבר האמת מפיו־תיהם
העלובים, מתהלכים בחפשי. אחרים כולאים עצמם
במכללות, שאינן טובות ממכלאות. אבל רובם, ודווקא הטובים
שבהם, מגיעים אל בתים כמו זה. הוא היה אחד הטובים
שבטובי־הטובים, אך על פי שלא היתר, חכמתו עומדת מעל
לכל סכלות, כפי שנתברר כעבור שנים.
קולו של האיש הזקן הגיע כאילו ממרחקי אינקץ, למרות
שישב בסמוך לי. האחרים, פרט ללוק ולי עצמי, שקעו בנמנום
בכורסות הקש הבלות. המשיך הזקן :
— הכל החל להתחוור לו עצמו בתאריך מאוחר יותר.
— מאוחר ממה י
— מיום הולדתו, כמובן. הוא נולד בחמשה עשר באו־גוסט
שנת אלף שמונה מאות ששים ותשע, בעיר ששמה
מתחיל באות א׳ z g y .לבכם לפרט חשוב זה: א׳ .אבל הוא
עצמו לא ייחס לתאריך הגורלי ולאות הגורלית כל חשיבות
שהיא, עד אשר, לפתע, ביום אחד — אינני יודע אם היה זה
יום בהיר או אפור — נתחוור לו הכל• הוא קם והכריז
בתמימות נפלאה (כמו מר ז׳ורדן, כאשר גילה שהוא מדבר
פרוזה זה ארבעים שנה) j״הרי אניהו נפוליון בונפרטה.״
— ואז — אמרתי — ׳הביאו אותו אל הבית הלבן.
— יפה נחשת — אישר הזקן — הם הביאו אותו לכאן,
הטיפשים.
— טיפשים? — תמה לוק.
הזקן נזדעזע :
— שימו לב לתאריך: יום הולדת נפוליון.
— בהפרש של מאד, שנה.
— מה הן מאה שנה — אמר הזקן בביטול — לגבי
הנצח? ועוד אותות ומופתים: עיר ששמה מתחיל בא׳,
בדיוק כמו עיר מולדת נפוליון. נולד בשמונה בבוקר, כמו
נפוליון. מטר אחד וחמשים ושמונה סנטימטר בגבהו, כמו

נפוליון. בקיצור, רבותי, הוא היח נפוליון הראשון.
לא נטינו להסתבך בויכוח בנקודה זו והשקענו את
עצמנו, לוק ואני, בשתיקה עמוקה. הזקן הוסיף לעשן בשקט,
הגיע לסיומה של הסיגריה ושאל :
— האם אינך שואל מדוע עשה מה שעשה? — שאל.
— לא — השבתי — כיון שבלי ספק היו לו סיבות
אישיות.
— בלי ספק. אבל אילו סיבות?
וכיוון שמשכתי בכתפי, הטיח לעומתי, בפתאומיות :
— מי אתה?
— קוראים לי אדוניקם
— קוראים לך• אתה קיים, איפוא, אך ורק משום שאחרים
מואילים לקרוא לך בשמך. אולם ׳ ד,ד,עלית פעם על דעתך את
האפשרות שיבטלו את כל קיומך, את מציאותך, על־ידי שיחדלו
להשמיע את השם ״אדוניקם״?
— ממחשבותיהם לא יגרשו אותי.
— אינך יורד לסוף נבלותם של בני אדם — אמר הזקן —
חיות אכזריות הם שלבן ערל. אם יחליטו לחדול להרהר בך,
דבר שאיננו מחוץ לגדר האפשר, חדול תחדל גם אתה...
אדוניקם פשוט לא יהיה עוד.
רציתי להשיב לדבריו של הזקן, אלא שאותו רגע צף
ועלה בזכרוני משפט אחד, שאך בליל אמש לחשתי באזנה
של ברייה קטנה, ריחנית, מתוקה מאד וטפשונת במקצת :
״אם תשכחי אותי — אמות כמובן שלא האמנתי בשטות
מעין זו, הנאמרת, ביחד עם דברי־הבל ומליצות־ריק אחרים,
במצבים מסויימים• אבל היא, היצור הקטן, הריחני, המתוק
וד,מטופש, היא האמינה...
— גם הוא — המשיך הזקן — היה לפנים איזה פרצוף
מתוק, מין אדוניקם, לא־כלומאי ותו לא, משהו סתמי ביותר,
לא אישיותי. אבל ברגע שהיה לנפוליון, הפך להיות ...איך
זה אסביר לך הפך להיות נפוליון בבני אדם ! כלומר,
הוא היה ליחידה מוגדרת, שלמה, מוגמרת, ודאית, חתומה.
עצנ^ננק — הוסיף לוק, שהקשיב בהתעדנות כל העת.

היו פשוטים, חסרי הפתעות. אבל ההפתעה הגדולה היתד.
שהכל הלך למישרים, לפי התכנית הגדולה ! ולא רק את
חייו המדיניים והצבאיים חי, גם בפרטים היומיומיים ניכרה
ידה הבטוחה של קליאו: אפילו המחלות והמיחושים הקטנים
לא פסחו עליו, ומה כל שכן — התאוות הגדולות. כאשר
אנס פעם את בתו המטומטמת של הגנן, טען שהרגיש צורך
בכך (סברה שהתקבלה על הדעת) משום שהיתר, מאריה
וואלבסקה אהובתו (סברה שלא התקבלה ביותר על דעת
הערלים).
>* ום קשה ביותר — אמר הזקן, וחזהו הפליט אנחה
כבדה — היה אותו בוקר, לאחר קרב לייפציג• המצב י היה חמור, בנות הברית החלו סוגרות על עיר הבירה
מצפון, בעוד וולינגטון מאיים עליה מדרום. נפוליון החליט,
כשעינו האחת עצובה והשנית רואה את העתיד הבלתי נמנע,
לוותר על כסא מלכותו, הוגלה לאי אלבה והוכרז למלך המקום.
היה זה בשנה בה נעלם מן הבית הלבן לימים כה רבים עד
אשר היינו בטוחים שלא ישוב אלינו עוד. אולם עם תחילת
שלטון מאת הימים הופיע בשנית. היה זה נצחון אדיר לכוחות
הודאי. אולם בלבו של נפוליון־ידידי קנן עצב סמוי, כיון
שלא בנפוליון הראשון־הראשון הוא ידע שכוכבו לא ידרוך
יותר מאשר מאד, יום ולילה.
הזקן דבר בקול נכא :
—אז באו ימיו הקשים, אך הגדולים ביותר. וואטרלו.
הוא עמד על גג הבית והשקיף על שדה הקרב .״הנה״ ,אמר
סמוך לקץ המערכה ,״המשמרת הצעירה שלי והיא מתקיפה
את האוייב.״ היה זה קצת לפני השקיעה והשמים מעל לים
הכחול היו אדומים .״והנה״ אמר ״כחולי המעילים שלי,
המשמרת הותיקה בפקודו של המרשל ניי. הם מתקיפים את
אדומי המעילים של וולינגטון.״ ברדת הלילה ידע שצבאו
ניגף, שהקיץ הסוף .״אני נמלט לאמריקה״ אמר לי, בסוברו
שאני שלישו הנאמן. אבל כעבור ימים אחדים התדפק על
דלת חדרי, נכנס, עמד מולי מתנדנד במקצת, כאלו היינו
בספינה, הצדיע והכריז בחשיבות של מי שיודע את גדולתו של
המעמד :״רב־חובל מייטלנד (ואני העמדתי פנים כאילו אמנם
הייתי אותו אדם) אני מסגיר את עצמי לממשלת הוד מלכותו״.
את גלות סינט הלנה בילה באותו בית לבן שעל הפסגה,
כיוון שלאחר מנוסתו הראשונה פקחו עליו שבעים ושבע
עינים. על האי הזעיר היה נפולון אפוף שקט פילוסופי.
בפניו נחרשו קמטים עמוקים -הזמן חלף וסימניה הראשונים
של מחלתו הנוראה החלו ניכרים בו.
— מחלה?
—סרטן הקבר — ,אמר הזקן, ובהבחינו בתמהון שעל
פנינו הסביר בפשטות :
— כמובן. ההיסטוריה לא היתד. מניחה לו למות מיתה
אחרת. כנפולון הראשון־ד,ראשון, נאסף גם נפוליון־ידידי אל
אבותיו כתוצאה מסרטן הקיבה, ביום העשרים ואחד בחודש
מאי.
— לפני מאה ושלושים שנה — אמר לוק.
— לפני שלושים שנה בלבד — תיקן אותו הזקן בקול

י רך, סלחני אך תקיף — כן, הוא היה דייקן גם במותו. רגעים
מספר לפני פריחת הנשמה אמר לי :״אדוני מושל האי
(הוא סבר שאני אותו אנגלי ולא רציתי לפגוע ברגשותיו
על־ידי הכחשה) אני נפטר מן העולם הזה. היה שלום.״ וגווע

״אני רוצה למות בן תשע מאות ששים ותשע
שנה ולעשות בימי חיי ככל העולה ברוחי,״
אמר הזקן. אך ידידו בחר בדרך אחרת —
הידד — קרא הזקן — בדיוק נמרץ. כך ולא אחרת.
ירדת לסופו של עניין. כמובן שעצם העובדה — הסביר
בנימה מתונה יותר — כי ההשראה היתד, על ידידי רק בשנתו
הארבעים, גרמה לקשיים ואף הביאה אותו במבוכה מסויימת.
הדבר היה בשנה התשיעית למאה, כלומר מיד לאחר הנצחונות
הגדולים על האוסטרים בוגראם ובראטיסבון, מיד לאחר
נשואיו לדוכסית־הגדולה מאריה. מה יהי על ארבעים השנה
שכבר חלפו? הוגיע את מוחו. הפתרון, כמו כל הפתרונות
הגאוניים, היה פשוט: הוא יחיד, את השנים ההן בדמיונו.
וכך, כמו נפוליון הראשון־הראשון היה נפוליון הראשון־ידידי
לזללן גדול של ספרי היסטוריה. הוא ידע והכיר כל פרט
בחייו: לימודיו בעיר בריין על חשבונה של ממשלת צרפת !
תקופת אימוניו הצבאיים הראשונים בפאריס — כל זה חי
מחדש. הוא ראה עצמו — בחלומו — מקבל את אות קצונתו
ומצטרף לגדוד התותחנים בוואלנם. הנהו מבקר בעיר מולדתו,
פעמיים, לא אחת. הוא סבל מחדש את יסורי בית־הסוהר
של הרפובליקה. הוא התאהב בז׳וזפינה. הוא החל לעלות
בסולם השלטון. עשה חיל וטיפס מעלה מעלה. פלש לאיטליה׳
לאוסטריה, למצרים, לארץ־ישראל, לגרמניה. הכתיר עצמו
קיסר הצרפתים. הוא הדביר את הרוסים באוסטרליץ. כן, עד
אותה שנה חי מתוך הדיה. אולם כיוון שהגיע לשנתו
הארבעים, גם בנפוליון, גם כידידי, כלומר מרגע ששני הגילים
היו לחופפים, החל לחיות חיים תוססים, מלאים.
זקן דיבר בהתלהבות רבה. הרוח חדלה מנשוב, החום
החל מעיק, זבובים טרדנים השמיעו את זמזומם
1בסמוך לאזניים. מישהו בעברו השני של השולחן
rי עמוקות, קצובות. למנגינת האינסוף נצטרפו צליליו
היגעים של רדיו מרוחק.
המשיך :
— משנתו הארבעים חי, איפוא, ידידי את חייו בדייקנות
היסטורית מוחלטת. הוא פלש לרוסיה .״הבט״ אמר לי באחד
הימים, בהראותו על עננים לבנים ״הנה שני האלופים שיכלו
לי: אלוף שלג ואלוף כפור״ ובהצביעו על שלולית של מי־כביסה
הוסיף ז ״והרי לך אלוף בוץ. אלה מנצחי.״ יסורים
קשים ונוראים סבל אותם ימים, אבל הוא נשא אותם באומץ,
כיאה לנפוליון אמתי. יום אחד בא אלי ואמר :״ידידי, חמש
ששיות של צבאי אבדו לי״ .כן, הוא חי את חייו, את הטוב
ואת הרע. הכל היה ברור מלמפרע. דרכו היתר, מסומנת
מראש על מפת החיים. ד,שמא היה לברי, ר,אולי לודאי. החיים

ננים קלים חלפו מעל לצמרות העצים. השמים היו
תכולים וקעורים ועמוקים מאוד, לאחר אתנח ארוך
אמר לוק, כאילו לעצמו :
— נפלא. אותו איש גאון היה. הוא היה נביא. הדייקן
האחד והיחיד עלי אדמות.
הזקן פרץ בצחוק: חהחהחהחה. זקנו עלהירדעלהירד.
— הוא לא היה כל כך גאון — אמר לבסוף.

— צאו וראו: נפוליון היד. בן חמשים ושתים שנה
במותו. צעיר. ילד. תינוק.
— ייתכן, אמנם, שהבחירה לא היתד, כה מוצלחת. מבחינה
זו יותר כדאי היה, אולי, לבחור בוולינגטון, למשל — הודיתי.
הזקן קמט את מצחו ואמר, לאחר הרהור קצר :
—כן• אלי. למשל, היה פונה לעתים קרובות בתואר
״הדוכס מוולינגטון,״ ואני אף העמדתי פנים כאלו הייתי
וולינגטון, אף־על־פי שלא הייתי, כמובן.

— ומדוע לא תהיה? — שאל לוק, שהפך, כסי הנראה,
מומחה לענינים אלה — וולינגטון נולד בשנת הולדת נפוליון,
אבל האריך ימים אחריו.
— שלושים ואחת שנה בדיוק — אמר הזקן — כלומר,
אילו הייתי וולינגטון, כי אז היה עלי למות בימים אלה.
לא ידידי, השמים יפים והנשים — והוא פזל לעבר דמותה
של האשד. השמנה׳ שנראתה בינות לעצים בקצהו של שביל — y
טובות למראה. אין ספק שד,ודאי הוא מזור לנפש האדם

העומד נבוך בפני הלא־נודע. אבל בודאי הודאיי מדי צפונה
רעה רבה, דווקא משום שאינו משאיר פתח להפתעות, לשנויים!
להרחבת האופק. על נפוליון ידוע הרבה מאד וחייו היו קצרים
ביותר. הוא דמות קלה לחוויה, דמות שאינה דורשת מאמץ
דמיוני. זו הסיבה לרבוי פילוסופים המכריזים על זהותם
המוחלטת אתו. ואם הזדהותם היא אמנם שלמה, כלומר,

אם הצליחו להשתלט לחלוטין על הודאי, הרי המות פוקד
אותם בגיל צעיר• לא, רבותי, אינני רוצה למות בשנתי
החמשים (שעברתי אותה מכבר) או הששים או השבעים
(שגם אותן עברתי) .אני רוצה למות בן, דרך משל, תשע 1
מאות ששים ותשע ולעשות בימי חיי ככל העולה על רוחי,
לא את אשר ההיסטוריונים מצווים עלי לעשות.
לוק חזר בלחש על המספר שהשמיע הזקן, כמנסה
להזכר במשהו. גם אני נסיתי. לקשור לו פשר, אך לא
הצלחתי. לפתע קרא לוק :
— מתושלח ! הרי אתה רוצה לחיות כמתושלח.
הזקן חייך בסלחנות, החליק על זקנו הארוך והלבן
ואמר בקול חלקלק
— אני הנני מתושלח. האם לא ידעתם זאת?
— לא — אמר לוק.