גליון 771 מתאריך 7 באוגוסט 1952

השבועון החצ

לאינפורמציה

מכתבים

העורך הראשי!

העולם

אוריאב 1ר י

ראש המערכת!
ש י 01כחז

עורך התבנית !
דו ש
הצלם הראשי!

עורך הכיתוב:
דוב

איתז

הכתב הראשי:

ר.שב 1ע1ן המצזיר
ל אינ פו ר מ צי ה
רחוב נליק סון , 8תר־אביב
(?יד נניאטרון ״ א ר. י ״ )
ח.ד . 136 .טל( .ו מני) 68785
מ עז לסברקים :״ עו למפרס״
מ שרד המערכת בירו שלי ם .
רחוב דו דחס לו (יי לי אז).
הסעד.
משרד
מו ל

פ אול נולרמן

אחרו! דולב
מיכ אל

עורכי מדורים:

אל מו. יחיאל ב שז. ני ב ה נבי. איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
סרנצה

נרובנר.

רפאל חייט. אוסקר טאו בר.
יבחה לבני. בבי ש ש.

ראש־משרה ירושלים:
דוד רוביננר

פילי ם טי ארי.

ראש־משרד, חיפה !
סופרי־חוץ:

נתן ריבון

מונ טי נ׳ייקובם. נבריאל דנון. ש מו א ל מי רון.
ה מו״ ל :

העולם

הזה

ד פו ס

עיני

י שראל.

תל-אביב

תשובה נוסח 1952

עזרה לעמית
אנו מודי ם לכל ה מו ס דו ת והאי שים ש ב או לעזרתנו
בהקמת ה קו מונה מ ר עיו. עם קבלת עזרת זו
איז אנו זקוקים עו ד לעזרה נו ספ ת, ולבעלי הרצון
מזכירות גרעין עמית
ה טוב התודה

לידתה שד רעות

עכ שיו נע שה הצעד הגורלי. הוגי הרעים הו ק מו
(העולם הזה .) 770 צריכים ע כ שיו לדאוג כי לא
יהיה זה צעד ל שו א.

יהודה דורון, חיפה
...דעתי והרנ שתי על הכנס בנבעת מיכ אל :

לא ידעו בבואם מה וסי שם ינוצאו,
רק בטחו — זו תהיה ,,הפגישה״
שאותם תאחד לרעיון אחריו תרו,
רעיון שאבד עם קום המדינה.
בן־ציון טיסונה, י רו ש לי ם
...יוזמת העול ם הזה היתה רבה לאיו ע רוד.
הנוער הי שראלי. בלי ספק. יכיר לו א ת תוד תו
והערכתו.

מאיר צחר, נתניה

הסברת פרק מספר ״המולדת״
לתלמידתי כי מכירת פירזת המאחרים
להבשיל, בסוף
העונה, מכניסה יותר
כסף לאיכר, כיוון שאז
הביקוש לפירות
גדול וההיצע שלהם
קטן
{ . vj£i?/׳ wI Sכשערכתי חזרה על
ייהפרק ושאלתי ״מה

יכול האיכר לעשות
י כדי להגדיל את הכי
vM(fנסתו מן הפירות״ לא
תשבה התלמידה הר־ייד

״למכור אותם בשוק השחור!״
הקוראת א. ש ,.רמת־גן, זוכה בפרס
ושל — 1.ל״י (לקנייה פירות המקדימים

להבשיל).

טיוליה שד רותי
...סוף סו ף באתם נם אתם למסקנה
שמקומה של רותי הו א בבית המשמ עי ם.

חיילי צה״ל הנחה בצד הכביש. ואחר־כו
אמור לעצמך: כל אלה חייבים לקרוא את
העיתון — עיתון אחד. הוא צריך לעניין את
כולם. ואין אתה מוציא עיתון אמריקאי, בעל
120 עמוד, אשר כל אדם יכול לקרוא בו כמה
עמודים ולהסתפק בהם. אתה מוציא עיתון של
שעתיים־וחצי קריאה, עיתון שכל קורא חייב
לקרוא אותו מן המלה הראשונה עד האחרונה
כדי לבוא על סיפוקו.
וחוץ מכל זה אתה רוצה גם שהעיתון יהיה
חינוכי, שיעורר את קוראיו למחשבה, יטהר
אותם מעט משנאה הדדית׳ יעזור להם לראות
את הצרות הקטנות של היום במסגרת התפקידים
הגדולה של התקופה.
אז מה אתה אומר?

הנ כונ ה

אלכם אברהם, רמת החייל
לא כל כן נכון. ה־א נכנסה לשם רק לשם
( --סוד. נמחק על־ידי דוש).

מזל של כלב
עי תון הדונל כ בי כול באובי ק טי ביו ת. בלחי מה למ ען
האמת וב עוד קו ס מ טי קות מ סוג זה אינו י כול
להר שות לעצ מו לכ תוב כי ״הכלבי ם הו פי עו מ כיוון
המצעד״ (העולם הזח ) 763 בז מן שהם באים מ דרום
ל צפון והמצ עד צעד מ כיוון צ פון לדרום.

לפני כמה ימים שוחחתי עם ארם הממלא
תפקיד מרכזי במדינה. אמר האיש :״אני
קורא את העיתון מן השער עד לסוף עמוד
...כי צ ד,יצאה רותי ה א הובה לטייל בעולם הב א
. 16 אני חושב שהוא ממלא שליחות חינוכית
בלי נרדרובה ר אויה לאהת שכ מו תהז
שושנה עציוני, תל־אביב
ממדרגה ראשונה. למשל, המאמר שלכם על
?הודית טוזמן, חיפה
הכלבים המסכנים לא קראו, כנראה, את
המהפכה המצרית היה מצויין — תאור הפותח
אם הקוראה מוזמן זוכרת יצאה רותי ה?$עה על הכיוון הנכון.
בראשו של הקורא דלת למחשבה עמוקה.
להתכונן. אפשרות בלי
במפתיע, לטיול איש השנה
אולנן, ריבונו של עולם, מדוע הייתם צריכים
רעב ונדיבות לב
טוב ע שיתם שהקד שתם מקום כד. נכ בד לגנרל
להכניס לעיתון רשימה על אהבתה של פלונית
קראתי בענייו רב את הר שימה על אזרחי העולם
לדעתי זהו מו עמד רציני ביותר
מו חמר נגיב.
המסכנים העו מדי ם לנווע ברעב (העולם הזח ) 768
או פשעיו של אלמוני?׳׳
לתואר אי ש ה שנה ת שי״ ב. ם אוכלי מדי יותר
ש שי העובדה

מ ל ונזדעזעתי
אהרן יפה, תל־אביב
באותו יום ממש פגש אותי יוסקה הג׳ינג׳י.
ופחות מ די אוכל. נזדעזעתי כפליים למקרא ה עו במה
החשבון ץ
הוא טפח לי טפיחה עצומה על הגב (רישומה
דה שי ש אנ שים מיותרים בעולם.
בקשר למאמר ״ ח שבון של חנות מ כו ל ת״
בכדי לתרום א ת חלקי בהצלת העולם מהרפת
עוד ניכר) והרעים :״שמע־גא, אורי, העיתון
769 אמנ ם נכון. מ ש רד החוץ
(העולם הזה
רעב החלטתי להתאבד קבל עם ועדה בככ ר דיזננו ף
שלכם מאה אחוז׳ זהו סגנון הג׳מעאה. אולם
הי שראלי עו ש ה הרבה מ ע שי טי פ שו ת. וביניהם
ב שבוע הבא.
לכל הרוחות, למה אתם מכניסים סיפורים
היתד, ה ת מיכה בהקמת מ דינ העצמ אי ת ב לו ב
תל־אביב
רביש,
ישראל
V V V
וההכרה בה. לכו איו להתעצב כי אם ל שמוח
משעממים כמו זה על מצרים? את מי זה
באיזו שעה? בדרד החוץ לא ה מ שי ר ללכת
כא שר מ ש רד
בכלל מעניין?״
יכול אתה לתעב בחורות יפות בשער.
את פתרון הבעייה הנני רו אה לא בצמ צו ם
טיפ שי ת זו והתנגד לדיון ב שאל ת טוני ם. מ דינ ה

הילודה ו בו ד אי לא בנקיטת א מצעי ם מוסריים,
ערבית נו ספ ת (פירו שה) הפקרת חיי רבבות
יכול אתה לחשוב כי דעותיו של מוחמד נימר
כי אם באפש רויו ת של שינוי או פן חלוקת ה מזונו ת
יהודים לחסדי ה מו שלי ם ו הה מוני ם.
הרבה אנשים מותחים ביקורת על עיתון אל־הווארי על עתיד המרחב אינן נוגעות לך.
במסנרת עולמית. הנדלת התפוקה החקלאית ו שינויי ם
עמום אד,רוני, תל־אביב
זה. אינני חושב שזה רע. להיפך, עיתון ש יכול אתה להאמין כי 11 משוגעים המתעללים
יסודיים במש טר ומסגרת הייצור בכלל.
...האם לדעתכם עלינו לעזור ב מו י דינו להקמת
הכל משבחים אותו אינו יכול להיות עיתון בכדור חסר־ישע אינם ראויים לתשומת לבך.
מרדכי בן־יוסף, תל־אביב
א שר תהסוד או טו מ טי ת אויב ת
מדינ ה נו ספ ת
ותצטרף לנו ש ה מדינו ת הערביות ב ת כנון ה ס בו ב
טוב. ברגע שאפסיק לקבל את הממוצע היומי
ה שני !
שלי של מכתבי־השמצה (כרגע, שלושה ליום)
מאות אלפי הורים כישראל, החרדים לגורל ילדיהם, התכשרו
גבעוני זאב, גבעת־עליה
אתחיל לחשוב שמשהו רקוב בעולם הזה. האגושי המדע יצא הראשונה
הפעם

מהפכנית כשורה
מבכר לא התנועה הלאומית הטוניסית גינתה בפירוש
אולם הייתי רוצה להניח לפני המתוכחים
הילדים.
שיתוק על נגדית
להתקפה
את הפרעות ביהודים, הנובעות מן האמונה
כמה עובדות כבסיס לויכוח. אין הן באות
כי ישראל והציונות הן אויבות העם הערבי.
סר. הי אסהרה זו? כיצד הי אפועלת? כיצד הי א
לתרץ דבר. אולם הן באות לתת בידיהם
בידי ישראל היה להזים אמונה זו.
מתפשסת? סר. ס כ 1תהלילדיישראל? .
אמת מידה כל שהיא, שבלעדיה אין טעם
ה צי עו נם פ ת רון מ שלכ ם ברוח ״ ה ציונו ת
מעשי לביקורת. אפשר להאשים פר על כך
משד החודשיים האחרונים ערך שלום כהן, ראש מערכת
המרחבי ת״ שלכם: עתה הני עה ה שעה להתאחד
שאינו נותן חלב. אולם אין בכך תכלית רבה.
עם ה מו רד הגדול ולחתום על הסכ מי שלו ם עם
,.העולם הזה״ ,חקירה מקיפה על המחלה הממארת, כשיתוף פעולה
כל ה מדינו ת הערביות ...אני מ א מין כי תסדרו
עובדת־היסוד היא זאת: ביום בהיר אחד
תתפרסמנה זו חקירה תוצאות כישראל. כה הלוחמים
ראשי

את כל זה יפה יפה ו תני שו לנו דיסה המה.
במרס 1950 ישבו כמה בחורים והחליטו להואם אב שכל רשימה הכא השבוע כגליון עמודים כחמישה
זכריה
בן־נון, ירושלים
קים עיתון בלתי־תלוי. הם לא היו הוזי־הזיות.
ירצה
אס כבר — אז שישליק מרתבי הנון.
לקראה

הם חשבו את עצמם לאנשי־מעשה. כל ידידיהם
הכנענים והציונות
צחקו: שום עיתון כזה שאתם חולמים
עליו או כי מעשיו של הו צ׳י־מין בהודו־סין הם מי פיצץ את מיץ
אינני נ מנ ה עם הכנעני ם הצעירים אד לא אוכל
להסכים להערכה שכתבתם עליהם (העולם הזה
״ אחד ה מ פו צ צי ם״ .בעל המכ תב (בהעולם חזה
אינו יכול להתקיים. אין עיתון כזה בארץ. עניינם הפרטי של גנרלים צרפתיים המקבלים
.) 776המאמר אינו מזכי ר כלל את חו ט ה שני
)768 התבייש כנר אה לכתוב את ש מו. הסתתר
אין עיתון כזה גם בהרבה ארצות אחרות. בשביל זה משכורת.
של אלף. את ני תו חו של הסתירות בהן מ תלב טת
אחרי חברי ביתר ו או הדי דייר שייב. אני פונ ה
עיתון צריך להיות תלוי במישהו, מישהו של דעתו כי בחשבון להביא אולם עליך
מדינ ת ישראל בהיו תה מדינה ציוני ת. ביקורת אלף
אליו ב ש אלה אם הו א מכי ראתה אי די או לוגי ה של
אינה צודקת בכל חלקיה כי הה תעל מו ת מן
הכנעני ם עד כדי כר ש הו א ב טו ח שהם לא צודקים
שיכסה את גרעונותיו. ביחוד במדינה קטנה חברך שונה, אולי, מדעתך. וחבר זה, המשלשקהל
הקוראים שלו פעוט.
התפקיד ה מכרי ע שהיה ל ציונו ת בהתהוות ה או מ ה
במחשבתם ! ואם לא. האם הו א מכי ר את ה אידי או־של
גם הוא 200 פרוטות לידו של הקיוסקאי,
העברית החד שה אינ המאפשרת לאלף לראות את
לוניה של ביתר (עם החולצו ת החומות) ושל ד״ ר
אותם בחורים לא לעגו ללועגיהם. הם ידעו
הסתירות ה פני מיו ת של ה מדינה ה ציוני ת בכל
עוזר לממן את העיתון שגם אתה רוצה בקיו־ י שייב ! או שמא הו א קיבל הו ר אה על־ידי מדריד.
שיש אמת רבה בדבריהם. תשובתם היתד, מו — שהרי אחרת לא היית קורא את העולם
או מי ש הו אחר. שי ש צורך לפו צץא סי פ ה?
עו מקן. ה ציונו ת יצרה את מ דינ ת ישראל ו ש אלה
אחרת אם ע שתה זאת על הצד ה טו ב ביותר)
אכיר, מיצקין, ירושלים
אחרת: הם נטלו עט נובע וגליון נייר לבן, הזה אלא מסתפק בתריסר עיתוני המפלגות.
אולם ע כ שיו הי א חדלה מ היו ת גורם חיוני בהתכיסו
אותו בשורות ארוכות של מספרים.
* * V כיפור כיום ליווי פתחות ה מדינה.
בסופו של החשבון הופיע מספר מסויים של
שולמית גבעולי התלוננה (העולם הזה ) 768 כי להמשיך כמובן,
אתה׳
יכול
זה כל אחרי
ב. ישראלי, תל-אביב
בהיותי מורה בהרות ה לי מוד לנערות ליד סתח־תקוה
חמש ספרות. היה זה מספר הקוראים הדרוש
החוץ. ולזרוק אבנים (מילוליות בלבד) בעורכי עיתון כ פי תי עליה הליכה לבית־הכנסת ביו ם הכיפו רי ם. מה הקשר.ץ
כדי לקיים את העיתון ללא תמיכה מן
זה. רשאי אתה לומר שהם בלתי-מוכשרים,
שול מי ת גבעולי החביבה היתה לפני שלו ש שני ם
מ אי מ תי ש מונ ה קשר ימיים הם כ שני ק״ ם ל שעה
Sfi Sf If
כבת 12 וכנראה לא הבינה כ ר אוי את הנע שה
(העולם הזה 7) 767
שהם שוגים אלף שגיאות ! שלא היה צורך
סביבה. בחוות־הלימוד היו כין חניכו תי נם בנו ת
ימאי, חיפה קט לרגע עצמך ועתה, ידידי, העבר את
ברשימה זו, או שאין אמת במאמר ההוא.
דתיו ת וכיוון ש ת מיד נ מנע תי מכ פיי ת השר,סותי
ריק כאשר חלה טעות בדפוס. קשר הוא
לכסא שלי. עליך מוטל לערוך עיתון בלתי -זוהי ארץ חופשית, וחופשי אחה למתוח
על ה שקפותיהם של תלמידי. ביק שתי נם אז לאפ שר
ל מעוניינו תלש מוע את תפילת יום־הכיפור. לשם מירת מהירות (מיל אחד לשעה) ואילו מיל
תלוי, לוחם, עיתון שלא ירקד לצליליו של ביקורת• יתר־על־כן, ייתכן מאד שאתה צודק
חליל זר, אך שיהיה מסוגל לדפוק את ראשו ושהמערכת תקבל את טענתך אם תטרח לכ כך מו כן הייתי אז ללוותן עד בית־הכנסת לפתח־ מיל הוא יחידת אורן — 1.8,53 מטר בתקוה.
כד אי כ אן להעיר כי אין הרבה מורי ם
דתיים המכריחים את תלמידיהם לקיים טכסי ם דתיים. ערן. מסתבר שד,רהב הפליגה במהירות של
בקיר — אם לדעתו חסר חור בקיר זה. תוב לה.
אולם את כל דברי הביקורת שלך עליך להת מגוחר הו א לט פול על מורה בלתי־דתי מ ע שיו ת 14,5ק״מ לשעה..
ובאותה שעה עומד לנגד עיניך המספר :
אים למציאות, והיא שהעולם הזה הוא מכנה כאלה
עוזי אורנן, ירושלים דרושה בתוכת
המספר שבלעדיו אין קיום לעיתון.
טייל על שפת־ימה של תל־אביב בליל שבת, משותף (לא הנמוך ביותר׳ אך גם לא הגבוה מה קודם?
בדברי העורך אל הקוראים (העולם חזה ) 768
צויין סי פו רו של מ שה רדו מיסלס קי. הייתי רוצה
כנראח שעורר מ דו ר ב מדינה יאימד אה פעם
שב במסעדה של עפולה, מקום שם עוברים ביותר) לאנשים בעלי אופי ורקע שונים, וכי
לעזור ל א מו של ה מנו ח: א מי נפ ט רה ל פני כמה
תי מו ר, ו ב מיו חד מפכח קידו שיו, אחרוג כי צד י כו י
חוד שי ם והיא נם בו מבלה מקצרת וי ש לי רפוחברי
המשקים, בקר באסיפה כללית של הת התחליף היחיד לעיתון כזה הוא — עיתון
׳י שנו ת את הסדר וי כ תו בעי דרכי הני שו אין י פי
או ת רבות שנ ש א רו. ביני הן נם כאלה ש הו ב או
חוקי ה תי מו ד שה אשה נקנית ) 1בביאה )2 .ב שטר.
אחדות בעלי־התעשיה, שתה כוס תה במזנון הגון (או בלתי־הגון) שהמפלגה מכסה את
מ חו״ל. אם תו אילו לק שרני עמה ייתכו ו או כל
)3בכסה ( ה עוי ם הזח 7 <763 הי א מ שנה מפו רשת
הכנסת, שוחח כמה דקות עם פלוגה של גרעונותיו — או כופה את חבריה לקנותו.
לעזור לה.
היא ב מ סכ ת קידו שיו: ה א שה נקנית ב שיו ש ה
משה גינזבורג, תל־אביב
דרכים 1בכ ס ה )2 .ב שטר )3 .בבי א ה.
מאחר שאין כתובת הגברת רדומ יסלסקי בידי
מרדכי וינריב, גבעת עליה
אפשר לסלוח לעורך המדור, שהרי זה אחו
המערכת, הננו מבקשים אותה בדרן זו להתהמקרים
המעטים שאפשר לרתום את העגלה קשר עם הקורא גינזבורג, שדרות רוטשילד
לפני החמור.
,56 תל־אב־ב.

ר. שעף
מ ד פעם אתה נתקל בפני אדם שאינך שובה אותם •בנקל. אינך יודע ולא כלום על
בעל הפנים, והדבר גם לא חשוב. אחרי מבט אחד בהם נדמה לך שאתה כבר יודע את
הכל על אופי האדם.
כך קרה גם לצלם העולם הזה כשראה פנים אלה באחד הכינוסים. מבלי להרבות
במחשבה הוא צילם אותם. הכותרת: פנים ישראליים.

n 1ג ־ הדע a
כיום הששי ,8.8.1952 ,יתקיים מחנה שד הצוותות כקומונה של
גרעין עמית. הכרים והכרות החפצים להצטרף לחוגים, מוזמנים.
המפגש: כיום הששי, שעה ,18.00 מגדל המים של גבעת רמכ׳׳ם
(אוטוכוסים קו ,53 מהתחנה המרכזית, תל־אכיכ) .החכרים יכיאו
אוכל לשלוש ארוחות ושתי שמיכות. סיום המחנה: כשבת אחה׳׳צ.
העולם הזרד מם׳ 771

15 איש שבו ב ת אי המע צר שד מ ש-
טדת רמדה. היו אדה צעירי מעוד
עיראק, ח שו די בהתהתער בי ת
ערבי .׳ 1דמני בן נרקד נער עיראק
תו שב מעבדתרמרה עד־יר אדמוני
ב ר חו ב הראשי רעיני

דו״ד על
ח קיר ת חו ליי ת
ח ק קו׳ של ״העולם חו ה״
צילם: דוד רוכינגר
שעה בה חוזרים הפועלים מעבודתם קרבה, בעלי בתי־ד,קפה. והמסעדות
ברחבה הקטנה ברובע הערבי של רמלה העיפו מבט אחרון על שולחנותיהם
ועל כסאותיהם, הגבירו את קול הרדיג שהשמיע מנגינות •מזרחיות עצובות.
Iלהכנות המסורתיות לא בא ההמשך ומקובל, לא הופיעו עשרות הבחורים
Iבבגדי אחר־ד,עבודה לישיבתם היומית בבתי־הקפה. במקומם הופיעה מכונית
Hמשטרה שהתעכבה לרגע ליד בית־הל^ה הגדול שבפינה, המשיכה את דרכה
לאחת הסמטות המסתעפות מן הרחבה.
לא היו אלה הסימנים היחידים כי משהו לא היה כשורה ברמלה. בבתי־הקפה והמסעדות׳
משני צדי הרחבה, ישבו הבעלים ונאנחו .״היהודים שבאו מעיראק לא נותנים לחיות,״ קבל

הערבים הללו וכל העניינים שלהם אף אחד לא בא יותר לביודהקפה. הם הורסים את
מהייתנו ! ״
לאדם העומד מן הצד דומה האוירה של הרחבה הקטנה והמאובקת להפוגה השוררת
לאחר קרב קשה, בטרם התחיל אחד הצדדים בקרב חדש. וכמו בכל מצב אחר׳ יכול האדם
העומד מן הצד להעריך את המצב נכונה. כי לפני ימים לא רבים היו סמטות הרובע הערבי
של רמלה עדות לקרב אכזרי ומכוער, קרב בין שני מחנות אשר בפיהם היו המלים ״יהודי״
ו״ערבי״ לכינויי אויב.
העניין התחיל לפני קרוב לשנתיים: העולים העיראקיים, אשר בעברם הלא־רחוק
סימלה כל דמותערבית את האויב המתנכל לחייהם ולרכושם, לא יכלו להסתגל בנקל
אשר אליה באו כאלמולדת חושה, ארץ השייכת כולה להם ואשר בה
לעובדה כי בארץ
ישתחררו סיף־סוף מן הסיוט הערבי — ימצאו ערבים, בני אותו עם אשר עוד אתמול
התפרע בהם. אך מדהים מכל זה, נאמר להם, כי בערבים אלה יש לויאות אזרחים ישראליים,
אשר חוק המדינה מגן עליהם כעל כל אזרח אחר.
תושבי המעברה זתדטבי ׳העיר. אל העיראקים הראשונים שבחרו ברמלה למקום
מושבם הצטרפו במרוצת הזמן עיראקים נוספים עד כי, עתה, מונה קהילתם כ־ 5000 איש.
אך בניגוד לרוב תושבי רמלה שוכנים רוב העיראקים בשתי מעברות גדולות. כי העיר,
אשר בימי הערבים היתד, לה אוכלוסיהבת 13 אלף איש, אינה יכולה לספק שיכון קבע
לכל 20 אלף התושבים החיים בה כיום.
העיראקים ישבו במעברותיהם ובדרך הטבע החלו מקנאים כמאושרים מהם, תושבי
בתי־האבן — וביניהם 1.800 הערבים ששרדו. העולים העיראקיים, רובם סוחרים לשעבר,
לא יכלו להסתגל לתנאי העבודה הגופנית הקשה המוצעת לעולים חסרי-מקצוע. אלה
מביניהם אשר יכלו לעשות זאת חיפשו מקורות פרנסה קלים יותר,
מתאימים יותר לעברם.
כך רכשו משך הזמן שלושה בתי־קפה ברובע הערבי מבעליהם
הערביים. מלבדם היו ברובע עוד כמה חנויות קטנות של מוכרי ירקות

הפוגרום

ברמלה

ושלוש מסעדות שנשארו בבעלות ערבים.
אבנים ושברי בקבוקים. לפני כחודש נעצרו שני צעירים
ערבים שטיילו במרכז העיר על-ידי קבוצת עיראקים. אחד מהשניים
הצליח לחמוק ואילו השני, איוב סחבני, הותקף על־ידי העיראקים.
הוא פנה למשטרה והגיש תלונה נגד מתקיפיו, בזהותו אחד מהם
בשמו. המשטרה עצרה את האיש, פתחה נגדו תיק. בחקירה עמד
העצור על טענתו כי לא היה לקטטה שום קשר עם השתייכות
עדתית: היא פרצה על רקע אישי בהחלט. זה מזמן ששמועות
התהלכו שאיוב סחבני יצא עם עיראקית. המכות נקמו את כבוד העדה.
אותו ערב נכנסו למסעדת שהין׳ אחת מן השלוש השייכות לערבים,
כמה בחורים עיראקיים שניגשו לאיוב סחבני שהסב לשולהן
בחברת מכרים. הבחורים שידלו את סחבני לבטל את תלונתו למשטרה
וכשעמד סחבני על דעתו, נתחממו הרוחות ותגרת־ידים קטנה
פרצה. שהין שדאג לשלום מסעדתו ביקש מן המתקוטטים לצאת
החוצה ולסיים את ויכוחם שם• הוא גם פנה למשטרה כדי שתמנע
התפרצות רצינית בין הצדדים.
לכשהגיעה מכונית המשטרה למקום מצאה את. הרחוב ריק מאדם
ובית־הקפה שקט ושלוו. אך כמה שעות לאחר מכן, ברדת החושך,
הותקף ביתו של שהין על־ידי קבוצת עיראקים שיידו אבנים והשמיעו
איומים לעומת תושבי הבית. המשטרה הוזעקה שוב ; ושוב,
בהגיעה למקום, לא מצאה איש מן המתקיפים. במקום זה מצאה

מפקד משטרת רמלה, מפקח ראשון,
יוסף קיכי. הוא האיש שתפקידו
לדאוג לרד שבעיר רמלה
לא יהיו פוגרומים והתפרצויות.

ללא כל קשר. אברהם כליף היה בין אלה שראו כיצד נדקר נער יהודי על־ידי נער
ערבי ברחוב הראשי של רמלה .״הלכנו למשטרה לבקש שומרים שיעצרו את הדוקר,״
הוא מספר ,״אבל המשטרה לא עורה.״ זה הרגיז את העיראקים כל כך עד כי החליטו
לערוך משפט לעצמם. הם התקיפו בית של משפחה ערבייה שלא היה לה כל קשר למקרה.
רחבה מכוסה כולה אבנים, עצים ושברי בקבוקים. יחד עם זאת
הצטופף ליד הבית המון של קרוב ל־ 200 סקרנים שבאו לחזות
בשדה־הקרב הנטוש. בפנים הבית ישבה משפחת שהין הגדולה (15
נפשות) במורא ופחד היסטרי.
עבריין לא נודע. המשטרה ניסתה לגבות עדויות, לשאול
מי יידה את האבנים, מי ארגן את ההתקפה. אך איש׳ כמובן, לא
ידע מאומה. כולם נאספו רק לאחר מעשה. לבסוף הפקיד מפקד משטרת
רמלה, מפקח ראשו! יוסף קיבי, משמרות שוטרים מזוייניט
לשמור על בית שהין ועל שאר פתי הרובע הערבי, וחזר לתחנה.
מצדם הפקידו גם הערבים משמר על בתיהם.
למחרת מסרו עדי הראייה כי יכלו לזהות אדם אחד בלבד מבין
המתקיפים: עיראקי אילם. המשטרה ערכה מיד חיפושים, גילתה
עיראקי אילם. אולם כשהובא לתחנת המשטרה והועמד במסדר
זיהוי לא יכול איש מן העדים לזהותו כאותו אילם הדרוש למשטרה.
ואז החלו בחיפושים נוספים שגילו כי בין העולים העיראקים ישנו
גם אילם שני, בחור חם־מזג ומתבלט ,״גבדאי״ (גיבור) לפי מיטב
הסגנון המזרחי.
המשטרה פנתה לועד עולי עיראק במקום, ביקשה ממנו להמציא
לה את הבחור לזיהוי. אולם כאשר מקץ עשרה ימים טרם הופיע
האילם במשטרה נשלח שוטר למעברה שחיפש את האילם והביאג
למסדר זיהוי. מפקד המשטרה היה בטוח כי הפעם תפס את האחראי
n n n n . n S״

ז ^ -תזז רז ר

דיייזד • .י * -י ׳1י •

העיקריים בכל העניין, לא טרחו אפילו לסקור את כל שורת המועמדים
במסדר הזיהוי, הודיעו כי אין בין הנוכחים איש שהשתתף
בהתקפה על ביתו. הם, כנראה, לא רצו להסתבר בריב עוד יותר
גדול עם העדה העיראקית: יותר כדאי היה לראות העניין כמחוסל.
במקרים כאלה נוהגת המשטרה לרשום על התיק: עבריין לא׳
נודע ! רישום אשר כמוהו כסגירת התיק.
ניצוץ באבק שריפה. מאותו יום חל שינוי באוירה השוררת
ברמלה. כל רגשות אי־הנוחיות והשנאה הסתומה שהיו קיימים
התחדדו, היחסים ביו ערבי לעיראקי התמתחו. עד אשר, כשלושה
שבועות לאחר המקרה הראשון, ארע מקרה שני, חריף יותר, שהחזיר
את רמלה אל כותרות העיתונות.
הגורם המיידי לכל העניין היתד, החלטתם של שני נערים לבקר
בקולנוע איילון, בכביש הראשי של רמלה. האחד היה אדוארד דנוס,
( ,)16 חבר קבוצת נוער מקיבוץ עין־חרוד שבא לבקר את אמו ואחיו,
תושבי מעברת רמלה ב׳ .״עמדתי על מדרגות הקולנוע והתבוננתי
בתמונות הסרט המוצגות בחוץ,״ הוא מספר .״אחר כך החלטתי
לרדת אל אחי וחבר שלו שעמדו מרחק קטן ממני. ראיתי נער
העולה מולי בריצה. פתאום הוא נתקל בכתפי בכוח רב. אמרתי
לו :״סליחה !״ אך הוא התרעם :״האם אתה לא רואה?״ הוא
גם התחיל לצעוק ולדחוף אותי. לא ידעתי בכלל שהוא ערבי ;
הוא דיבר עברית שוטפת. התנהגותו הרגיזה אותי מאד. נתתי לו

״מה?£יטיני להם ,״ Yהודה אמסייס היא אם הבית שהותקף. היא ישבה בחצר ביתה
כאשר דפקו כמה בחורים עיראקיים על הדלת, ביקשו את כתובת בית הנער שדקר את
הבחור העיראק״ .״אני לא רציתי לומר להם,״ היא מספרת ,״כי פחדתי שיעשו משהו
לאותה משפחה׳.במקום זה התנפלו עלי והחלו מתקיפים את הבית. למה? מה עשינו להם?״

ווליד אד-עג׳ו ,16 ,דקר את אד־וארד
דנוס, הנער העיראקי. אחר
דקירה זו בגבו שד הנער היהודי
ברמלה --סוערים,
החלו הרוחות
_-- mlli—ULUי »an

סטירת־לחי. ואז הוא היכר, אותי בכתף וברח. אני חשבתי שזו רק
מכה, צעקתי לאחי שיתפוס את הנער הבורח. ואז ראיתי שזאת
לא היתד, סתם מבה — מן הכתף נזל לי דם. צעקתי לאחי שנדקרתי
בסכין ; הוא לקח אותי על גבו ונשא אותי לתחנת המשטרה.״
למעשה לא היה זה מקרה של התגרות עדתית מכוונת. אדוארד
דנוס היה שבוע ימים בלבד ברמלה, לא הכיר איש בעיר. גם על
האוירה המתוחה ששררה בין ערבים ועיראקים הספיק לשמוע אך
מעם. אולם איש לא התחשב במה שגרם לתגרה, שהרי כולם ידעו
כי לא היא קבעה כי אם האוירה הכללית ששררה לפניה. הדקירה
עצמה היתד. כניצוץ המפוצץ את חבית חומר־הנפץ.
ככל שאדוארד ואחיו התקרבו למשטרה התאסף סביבם המון
רב יותר של צעירים עיראקיים נרגשים. בהגיעם למשטרה כבר
היתה להמון צורה של הפגנה גועשת .״אנו נשחט אותם הם
צעקו לפני הקצין שיצא לקראתם .״אנו נהרוג את כל הערבים
שבעיר מפקד המשטרה ניסה להשקיט את הרוחות, להבין מה
קרה .״הילד של עג׳ו, זה שעובד במכבסה, דקר אותו,״ הם הסבירו
בהצביעם לא,־וארד ששתת דם. הקצין ביקש כי רק אחיו של אדוארד
והעדים הישירים למקרה יישארו בתחנה. כל השאר נצטוו להתפזר,
לחזור בשקט לעיסוקיהם.
״ואל תנסו לעשות את מה שאתם מאיימים בו,״ התרה בהם
הקצין .״אחרת תצטערו על כך.״ אד בעוד קצין־החקירות גובה

המוגרום ברמלה
יהודים מתקיפים את הערבים !״
מכל כיוון: אכניס. מיד יצאה מכונית משטרה לרובע הערבי.
המראה שנתגלה לעיניה היד, מראה של שדה־קרב: רחוב מכוסה אבנים,
חצר של בית ערבי מלאה אבנים שיודו מן הרחוב, רעפים מר־סקים,
רהיטים שבורים ותושבי הבית פצועים ונרגשים.
בפנים הבית מצאו את הודה אמסייס, ערביה בת 40 ובני משפחתה.
״ישבתי בחצר,״ היא סיפרה ,״כאשר שמעתי דפיקה בדלת. פתחתי ומצא־תי
בחור עיראקי אחד בשם עבדאללה נג׳אר. לפני וה הספקתי לשמוע
קול של מישהו האומר: אני אתקיף, אתם תזרקו אבנים אהרי. כש־פתחתי
את הדלת שאל אותי עב,־אללה :״איפה בית עג׳ו?״׳ ראיתי
שמשהו לא היה בסדר ואמרתי לעצ;?י: הם בודאי מתכוונים לרעות!
למה לי להראות להם את הבית. שם בודאי נמצאים נשים וילדים.
אבל תשובתי הרגיזה כנראה את עבדאללה: כיצד אינך מכירה את
הבית 1הרי אתם ערבים אבל אני לא רציתי בכל זאת להראות את
הבית. ואז הוא נתן לי מכה חזקה באגרופו בבטני. זה כאב לי מאד.
אבל בעזרת בנותי הקטנות שעמדו לידי אותו רגע הצלחנו לסגור את
הדלת ולחזקה בקרש מאחור. ואז התחילה ההתקפה. מכל הכיוונים
עפו עלינו אבנים גדולות שהם הורידו מן החומות המתפוררות מסביב.
הם שברו את גג הרעפים ; הצלחות הגדולות ששמנו בהן רסק־עגבניות
רוסקו לשברים ; אני קיבלתי אבן על הראש, גם בתי הקטנה ובני
נפצעו בראש וברגלים.״
הוסיף בנה סלים, פועל במחנה צבאי, בן : 26״כשרמלה נכבשה,
הוחזקתי במחנה עצורים משך תשעה חודשים — אבל אף פעם לא
נתקלתי בשום תופעה או יחם ה, ומים לאלה שאנו נתקלים בהם עכשיו
כאן. העיתון אל־י־ום (העיתון הערבי הממשלתי) הודיע למחרת שהעירא־קים
התקיפו את הבית שלנו מפני שהחבאנו את עג׳ו אצלנו. מה פתאום?
ממתי ביתנו הוא מקלט? שר המשטרה הודיע שכל העניין נגרם ע-,יד•
כנופיה קטנה — אם כן, מדוע מתקשה המשטרה לחסל אותה?
אני מבין שהעיראקים אינם אוהבים ערבים, שערביי עיראק התעללו
בהם, אבל מה אני אשם? מה זה שייך לי? איזו זכות יש להם לבוא
עכשיו ולרצות לגרש אותי מכאן -אני שנולדתי וגדלתי כאן ! האם
אני הוא שאמרתי להם לבוא הנה? אם מצבם קשה, שיפנו את זצתם
לממשלה — לא אלינו.
יהודים אחרים באו והשתקעו ברמלה ושום דבר לא קרה _ רק
עם העיראקים התחילו העניינים. אני לא אומר שכל העיראקים שתים —
כפי שלא כל אצבעות היד שתת. הנה למשל, בשעת ההתקפה, ,עמדה
משפחת אבו־סאלח השכנה — גם כן עולים עיראקיים — יחד אתנו
ויידתה אבנים חזרה אל המתקיפים.
אנשים צריכים לדעת כי יש לנו תרבות ודרך־חיים משלנו — אין
אנו סתם פרחחים עלובים. אם חושבים להמשיך כך, להשתמש נגדנו
בכל השיטות שהעמים השתמשו בהן בפוגרומים נגר היהודים, אני
אומר ״תודה רבה״ לממשלה על ארבע שנות חיים כאן, על הפרנסה
שאפשרה לי — ואעזוב. כי זאת לא תהיה ארץ של אנשים חופשיים.
אני אסע לאנגליה — יש לי שם די ידידים שיקבלו אותי, למרות
שבבוא השלטון הישראלי חשבנו, אנו הנוצרים, שנוכל לחיות לפחות
באותם התנאים שהיו לנו כשהיינו בימי המוסלמים, אבל לאט, לאט
אנו מתאכזבים — המציאות הישראלית מתגלה כאכזרית מאד ללא•
יהודים.״
״הוצאתי את האולר ודקרתי 1״ מייד עם הגיע הידיעה על
ההתקפה למשטרה, נשלחו למקום יחידות חזקות, הוזעקה תגבורת
מרחובות, ראשון־לציון והסביבה. ההוראות שעמדו בתוקפן עד אז,
פיוס והשכנת שלום, שונו. במקומן הגיעה הפקודה: לא להבליג יותר ;
כל החשוד במעשה־קטטה יובא למעצר. אותו לילה ולמחרת אספה המשטרה
15 עיראקים אשר דיירי המקום הצפיעו עליהם כמשתתפים בהתקפה
פחד נו ר א. ילדה קנונח וו היא בת משפחת אמסייס שהותקפה. אחת האבנים שידו מעל לקיר־המגן פגעה

למחרת בערב נערך מסדר זיהוי. האחים אמסייס הצביעו על שניים
בראשה ופצעה, אך מה שהיא זוכרת עוד יותר מהפצע הוא תפחד ש;תקף אותה למשמע צעקות ההמון המתקיף.
״אלה היו בין המתקיפים.״ אך מפקד המשטרה לא הוציא נגדם צו
מעצר. אחד מן השניים היה אחיו של אדוארד מוס, שישב בתחנת המשטרה ומסר עדות
שעה שהתנהלה ההתקפה והשני היה בחור שהוכיח כי חזר אותו לילה מתל־אייב בשעה
— 9:30 אחרי גמר ההתקפה. רק ארבעה מבין העצורים הראשונים נשארו, עד אשר יוכ־חו
כי לא היו במקום המאורע.
בינתיים יושב הגורם השני של ההתפרצות, ווליד אל־עג׳ו , 16 ,במנזר הקתולי, לשם
ברח לחפש מקלט מיד לאחר הדקירה. בפיו סיפור שונה במקצת מזה של אדוארד :״עמ, תי
ליד קולנוע איילון, כאשר בא אלי בחור ואמר לי שמישהו רוצה אותי. אותו רגע התקרב
בחור אחר אלי והיכה אותי ברגל. אני לא אמרתי להם שום דבר כי ראיתי שם למעלה
משלושים בחורים — ולכל אחד היתר. סכין ביד. כשראיתי את זה ברחתי. אבל הם התנפלו
על חברי והיכו אותו .״תגיד לווליד שזה היה בשבילו,״ הם אמרו לו. זה היה לפני כמה
חודשים ; מאז אני נזהרתי בכל מקום שהלכתי ותמיד החזקתי אולר פתוח, מוכן בכיס.
לפני כמה זמן חזרתי מביקור בחיפה ואחי אמר לי שיש לו כרטיסים לקולנוע. כיוון
שלא רציתי ללכת, לקחתי את הכרטיסים והלכתי למכור אותם בחזרה. על מדרגות הקולנוע
התקרב אלי בחור עיראקי שאיני מכיר אותו ודחף אותי מאחור .״מה אתך — אתה לא
רואה?״ הוא שאל. עניתי לו :״סליחה.״
ואז שאל אותי הבחור מה השעה. עוד לא גמרתי לענות לו והרגשתי שהוא נותן לי
מכה בפנים. זה הרתיח את דמי. הוצאתי את האולר ודקרתי. אחרי זה ברחתי ישר למנזר.״

נכוה יותר, רצוי יותר. לא רחוק מן הכביש הראשי של רמלה, לצי־ דרך עפר המובילה
אליה, משתרעת מעברה ב /שורות שורות של אוהלים ירוקים וצריפונים עלובים (מימין).
כאן גרים רוב תושבי רמלה העיראקים, בתנאי דיור גרועים ביותר. לא רתוק מן המעברה,
מעברו השני של הכביש, נמצא הרובע הערבי של רמלה, מגורם של 1800 ערבים ועולים חדשים
(למעלה) .גס תנאי הרנבע אינם אידיאליים. אך לגבי המעברה זהו שלב גבוה יותר, רצוי יותר
שיטות הניט* .המשך הסיפור יובא לפני השופט ושם ימצא, באופן רשמי, את
סיומו. אולם רגשות של בני אדם אינם עניין הנשמע לצווי שופטים — וכל שכן לא רגשות
של עדות שלמות. מפלגות יכולות לעשות ממאורעות רמלה הון פוליטי, ראשי עדות מכובדים
יכולים להביע את צערם ולהתכחש להם, בעלי בתי־קפה יכולים לראות בהם איום על קיום
עסקיהם ; אולם דבר אחד אינו ניתי לשינוי או ט׳ישטוש: סוג המאורע. במלים עדינות ושקו־לות
היו אלה מאורעות בינעדתיות. בשפה שכל אדם מכיר אותה, בשפת המעשים אשר
דורות של יהודים התנסו בהם בעשרות ארצות משך מאות שנים — היה זה פוגרום.
יהיו מניעי הפוגרום אשר יהיו, בסופו של דבר הוא יתנקם במדינה כולה. כי ככל
ששיטות הגיטו תתפשטנה בפנים המדינה, שיטות המכוונות נגד המיעוטים הלאומיים, תהודק
חגורתם של אחי אותם המיעוטים סביב למדינה. עד אשר תוקף חומה כחומת הגיטאות,
אשר איש לא יוכל לפרוץ דרכה אל המרחב החיוני.

״הצרה, לדעת הפרופיסור איש או״ם: גידולן
המהיר מדי של הסדנאות בארץ והפיכתן
למפעלים תעשייתיים גדולים שבעליהם
חסרי הבנה בהנהלתם. אחר שב פיש למימוש
תכניותיו להגדלת התפוקה במספר העובדים
הקיים. שני השטחים הראשונים: הגדלת
תפוקת קטיף פרי ההדר. ב־ ,35%תפוקת
תעשיית היהלומים ב־.30%

צרפת, ועתה — לפי טענת מק״י ומפ״ם —
איש התככים האנגלו־אמריקאי שבא לצוד
את ישראל ברשת העכבישים האימפריאליסטית.
סיפוק
לכל .״נחמד קרא בהתפעלות
אחד העיתונאים, כאשר נגלתה דמותו התמירה
והצעירה מכפי שנותיו ( )52 של מונטבטן.
שלא כבהופעותיו של הלורד במשרד החוץ
ובמטכל בהן לבש מדי אדמיראל מפוארים,
חגר חרב ועטר אותות כבוד רבים, הופיע
הלורד לפני העיתונאים כשהוא לבוש אזרחית
בחליפת קיץ אפרפרה.
נאמן למסורת :״השירות השתקן״ ,כפי שמכונה
הצי הבריטי, לא היו דבריו של הלורד
אלא שיחת־חולין מנומסת שנזרקה. ממרומי

•י־ץ.שפך ריצ׳ארד קרוסמן, עורך עיתון בריטי
^ שמאלי־קיצוני וחבר ועדת החקירה האנגלו־
;.לאמריקאית בישת־המזל * ,אור חדש על יחסו
או -או
>£־של ארנסט בורן׳ שגרם בשעתו לשנאה בריהמשתכר לפועל משולה ישראל מדינת

טית־ישראלית זו. תוך כדי כך הוא שופך
אור נוסף גם על מידת הצמידות של גורל
80ל״י לחודש, מוציא 200ל״י לחודש. לפועל
כזה ישנן כמה אפשרויות: הוא יכול
המדינה לנעשה במרחב.
כותב קרוסמן, בביקורת על ספי של הלעבוד
יותר, לנסות להרתיח 120ל״י נוספות.
ציוני האנגלי הארי סחר: יחד עם הודעתו
הוא יכול להשיג את הכסף בגניבה או במע־שלא
יקבל את המלצת ועדת החקירה האנגלו־שי־שוד.
הוא יכול לבקש נדבות מקרובים
עשירים. והוא יכול לצמצם את הוצאותיו אמריקאית הודיע אסלי שיפנה את הבסיס
ב 9רו 1ו ת 11ק צ בו ת
הבריטי בסואץ. הודעה שנייה זו היתד, מקור
עד לסכום של 80ל״י.
כל ההשתלשלות שבאה אחרי־כן. כי ממשלת
שמואל דובינר, התעשיין האמריקאי הזריז
אלה הן עובדות החיים. הן ידועות מזה
והנמרץ, בעל עפרונות ירושלים, החליט ל־הלייבור
ניסתה להגיע לידי סידור סופי עם
ארבע שנים לכל כלכלן בעולם, לכל אדם
מצרים על־ידי העברת הבסיס לעזה וחיפה.
תחר בשוקי העפרונות המקומיים בקנדה
רציני בארץ. אולם מאחר שהציבור והממשלה
לא גילו כל רצון. לעבוד יותר, או להקטין את דבר זה יכול היה להיעשות רק מתוך הסכם
ההוצאות( .רמת המחייה) ,ואין גם רצון רב עם היהודים או הערבים.
״וייצמן ובן־גוריון היו מוכנים להסכים
לצאת למסע שוד ולהסתבך בהרפתקאות מללבסיסים
כאלה תמורת הסכמה בריטית לחחמה,
נשארה רק האפשרות הרבעית: לחלוקה,״
אומר קרוסמן ,״ודבר זה היד, משיות
על חשבון הנדבות של יהודי אמריקה
איר את ישראל בתוך חבר-העמים הבריטי.
וממשלתה. אלא שקשה לסמוך על נדבות
אולם אטלי דחה את הצעתם. לפי המלצת
לעולם ועד, ואין הן גם מספיקות לסתום את
החור המתרחב והולך בתחתית החבית. הב הלורד טדר (אז מפקד חיל ר,אויר המלכותי)
ופילדמארשל מונטגומרי, העדיף אטלי מדיריות
נאלצו לחשוב על פתרונות אחרים.
נה ערבית בעלת מיעוט יהודי, שאפשר ה־ה
השוד והמחסום. מזה כמה חדשים
פועל פתרון סודי, שאיש כמעט אינו מעז לאחד אותה עם עבר־הירדן.״
מאשים קרוסמן: טעותו האמיתית של
לגלות אותו בפומבי. כל 100.000 עולים חדשים
מרחיבים את החור בתחתית בעשרה מי בווין היתד, שלא העריך כראוי את כוחם של
היהודים׳ הפריז בהערכת הכוח הערבי. לוא
ליון לירות נוספות, מכיוון שהם צורכים
היה חוזה מראש נצחון יהודי, היתד. האנטימזון
וסחורות המובאים מחוץ לארץ. כש-
שמיות שלו מתנדפת. אולם הוא שנא תחילה
היתר, ברירה להוריד את רמת המחייה של
את היהודים מפני שלא רצו להתאבד, לפי
הוותיקים או להקסין את העלייה, נתקבלה
בקשת המסכל הבריטי, ואחר־כך בז לערבים
החלטה ״ברוח הזמן״ :העלייה חדלה לעעל
שאיכזבו אותו. בסופו של דבר בגד
לות, החלה יורדת בהתמדה, הגיעה כמעט
בווין גם בערבים.
לנקודת האפס• .
השבוע הודיע דב יוסף על מאמץ ממשלתי
למצוא פתרון נוסף: עידוד היצוא. הקו הוא
תנכ״י: לא תחסום שור בדישו. עד כה נאלץ
2.4קטר׳ ל חו ד ש
אדם, שמכר את סחורותיו לאמריקה, למסור
את הדולרים לממשלה. כדי לייצר סחורות
פרופיסור ה. פיש, מומחה לאירגון עבודה
לורד לואי מונטכטן (מימין) במסיבת העיתונאים
נוספות היה זקוק לחומר גלם — ,שאי־אפשר
ואחד מ 21-מומחי או״ם בישראל, הצדיק גם
לדמות תמירה 6 ,תוארים
היה להשיגם ללא רשיון מצד פקיד, דבר שהיה בישראל את תר,לתו ההולכת לפניו כמייעל
כרוך בפרוצדורה שהזכירה במקצת את מדו (ומוזיל) תהליכי תעשייה. משך ששה החדשים
ובארצות־הברית, הגה רעיון טוב, מצא מב המרפסת, עליה עמד לצדו של הציר הבריטי,
רות הגיהנום. עתה הוסר המחסום: אדם המר מאז בואו ארצה חולל מהפכה בשטח פרצע
משובח ועתיד, כנראה, גם יצליח בתח פרנסים אוונס, אל העיתונאים שעמדו על
יון העבודה. במפעל המקררים של ארגז
וויח דולרים יכול להשתמש בחלק מהם לשם
רות השווקים.
הדשא. אחר לחץ מונטבטן את ידי כל אחד
(פילקס׳ למשל, לימד את צוות העובדים לייקניית
חמרי גלם, ללא צורך ברשיון נוסף.
חלקי תועלת מן הנוכחים, העיר כמה הערות אישיות,
הרעיון: תוספת קצוות,
בינתיים צץ פתרון, אשר לפחות שלושה צר 60 מקררים במקום 28 שיצר אותו הצוות
פלסטיים, בקצות העפרונות (הדוגמה היסו העלה את זכר ביקורו הראשון בארץ (לפני
עד כה.
דית: מחק) .המבצע: מפעלי תעשיית פלס־ 20 שנה) ,בהיותו קצין ימי לא־גבוה, ביקור
איש טוענים עליו את הבעלות: ד״ר בנימין
שטח אחר בו גילה פרופיסור פיש דרך
שלא זיכה אותו במסיבות עיתונאים. הלורד
אבניאל החירותי, יוסף ספיר הצ״כי ועקיבא
סיקה דודא.
להעלאת פריון העבודה: סדנאות הרכבת. בלילדים
האמריקאיים מוצעת מערכת עפ חש עצמו בהרבה יותר חפשי מן־ העיתונאים
גוברין המפא״י. הפתרון: לבטל לחלוטין
סדנאות תיקנו עד כה קטר אחד לחודש. כדי
רונות צבעוניים היכולה לבוא לשימוש מיי שעטו עליו בחיוכי־חנופה, הצליח להפיק מהם,
את כל שיטת הפיקוח בארץ. תשובת הממדי
עם תבנית הציורים הפלסטית המצורפת. מפעם לפעם, רעמי צחוק.
לאפשר תנועה תקינה של הרכבות ראה צורך
שלה: לא.
לתקן, בממוצע 1.6 ,קטרים לחודש. לשם כך
בסופה של הפגישה בת 15 הרגעים הסכימו
אולם כל הפתרונות האלה אינם יכולים
למבוגרים יותר מוצעים עפרונות שחורים,
תבעו מנהלי הסדנאות תוספת עובדים ומבעלי
מעטה עץ צבעוני וקצוות משונים ב־ הכל שהפגישה היתד, מוצלחת ביותר, נתנה
להתחרות עם התרופה האמיתית, שהיא התכונות•
פרופיסור פיש הסתפק בשיטות ייעול *יותר. בעתיד יוכל כל אמריקאי לרכוש את סיפוק גם לאלה שטענו שביקורו של הלורד
רופה הקלאסית לכל פועל המוציא יותר ממה
מדעיות ומנגנון ומכונות שתיקנו עוד לפני
העיפרון הישראלי, הכותב מצדו האחד וה לא היה?ותר מאשר ביקור נימוסין, גם לאלה
שהוא משתכר: לעבוד יותר או לאכול
נושא משרוקית מצדו השני. אפשרות אח ששתיקתו חיזקה את דעתם שהוא בא לישחודשיים
קטר אחד לחודש מתקנים עכשיו
פחות.
קטרים בשיעור הממוצע של 2.4קטרים לרת:
עיפרון הנושא זכוכית מגדלת (פלסטית) ראל כדי להפיץ את זרע התוקפנות, גם לאלה
חודש.
בקצהו. אפשרות שלישית: בית־קיבול לת היודעים להעריך משקה טוב בטעמם אותו.
למחרת היום קראו העיתונאים בעיתוניהם
אמר הפרופיסור במסיבת תעשיינים :״אין מונת בעל העיפרון וכרטיס זהותו שיכיל
היהודי ת לא התאב דו
מברקים מאמריקה: האנגלים והאמריקאים הסמפעל
בארץ שאין להגדיל במידה ניכרת את
את שמו, מספר הטלפון שלו ומספר רשיון כימו להגשים את החלום הבריטי, למנות
הנוכחי.״ עובדיו במספר שלו הייצור פריון כשזרח השבוע חיוכו המאיר של הלורד
מכוניתו. מיותר להזכיר כי גודל התמונה מפקד בריטי לכוחות הצי האטלנטיים בים-
לואי מונטבטן בתל־אביב (ראה להלן) ,היה
(וכרטיס הזהות הנמצא בעברה השני) אינו התיכון. המפקד: לורד לואי מונטבטן. ההגנה
* שהמליצה על עליה מיידית של 100.000
קשה לזכור כי עוד לפני ארבע שנים היתד.
האגודל. קצה גודל על עולה
הראשונה: התנגדות חריפה מצד כל שוכני
איש, הצעה שלא נתקבלה על-ידי ממשלת
בריטניה הגדולה המדינה השנואה ביותר בלב ביו המשעשע הירושלמי הכתיבה
עיפרון

התיכון המזרחי (מצריים, סוריה, תורכיה
אטלי בטענה שיש לפרק קודם כל את ההגנה.
כל יהודי טוב, בת ישירה של השטן. השבוע
תר הוא העיפרון בעל קצה־המשחק. בקצה ויוון) ,מלבד מדינת ישראל. חיוכיו של הלורד
העיפרון מיכל פלסטי זעיר, בו יש לכוון (והמשקאות) לא הוצאו לחינם.
ארבעה כדורדורים לארבעה שקערוריות. כנראה
שרק אחר שבעל העיפרון הצליח בכך, הוא הכניס כל כדור לשקערורית,
יהיה דדך השבת ״
רשאי לכתוב בעיפרון, אחד משני מיליון ה
עפרונות שיצאו השבוע למסע כיבוש השוובאחד
המקומות היפים ביותר בארץ, מוקף

קים למוצרי היצוא הישראליים.
כרמי זיתים, שוכן כפר ראמה (המבוטא ראמי),
כפר גדול ועשיר באופן יחסי. ככל כפר אחר
בארץ יש בו כמה עשירים, שהם מלומדים
בדברי אללה ומכובדים בעיני הבריות, והרבה
ה לורד ו ה עי תונ אי
עניים, העובדים בכרמי העשירים. מצב זה
מניין עיתונאים ציפה בקוצר רוח בשמש לא השתנה בימי התורכים ובימי האנגלים.
אחר הצהרים להופעת האישיות האגדית. בינ הוא לא השתנה בימי הישראלים.
תיים הטיבו העיתונאים את לבם בוויסקי
לפני כמה חודשים הפך כפר ראמה לסמל.
וסודה, שיכר אירי ולימונדה אנגלית. מרביתם שמו נפוץ לא רק ברחבי ישראל, אלא במרחב
הזיעו בהשפעת המשקאות החריפים אותם כולו. הסיבה: שוטרים ישראלים ביצעו בכפר
שתו, החליפות אותן לבשו והעניבות אשר פעולה בלתי חוקית, תוך אכזריות ניכרת. הם ענבו גדול. בעיצומו של קיץ לכבוד המאורע ה החרימו את יבול שמן הזיתים של נכבדי הכפר,
ברבע לחמש בדיוק, בעוד אנשי העיתונות אף כי צו מפורש של בית הדין הגבוה לצדק
ביטל לפני כן את חוקיות ההחרמה.
עומדים על הדשא למטה, הופיע בראש מדהשבוע
הפך כפר ראמה שוב לסמל —
רגות חווילתו של הציר הבריטי ברמת־גן
לואי פרנסים אלברט תיקטור ניקולס, לורד אולם הפעם לסמל המאיר למרחקים. כל בני
מונטבטן הראשון מבורמה, נינה של המלכה הכפר, זקנים נשים וטף, שהתקהלו בשעתו
וויקטוריה, מפקד הצי הבריטי בים־התיכון, מול השוטרים, יצאו השבוע כדי לקבל פניהם
המועמד למשרת מפקד צי האמנה האטלנטית של ששים מורים יהודים שפתחו בקורס מזורז
בים התיכון, לשעבר המשנה למלך בהודו, להשתלמות בשפה הערבית. מיטב המלומדים
ראש פיקוד דרום־מזרח אסיה בעת מלחמת הערבים (שרק מעטים מהם שרדו בארץ) באו
העולם השנייה, מי שיזם והוציא לפועל להרצות בקורם זה.
אישית מבצעי קומנדו מסוכנים בנורבגיה וב־י
השפה הערבית היא בלי ספק הגשר העיקרי

העם

יצוא

ה מ שק

מדיניות

חינוך

אורחים

״העולם חזה״ מם׳ 771

לכל התרועעות עברית־ערבית הן בארץ והן
במרחב כולו. אי־הנחלת שפה זו להמוני התלמידים
העבריים היא תקלה רצינית: התלמיד
הממוצע בבית־הספר העברי אינו יודע ולא
כלום על תרבות ערב וספרותה, אינו מסוגל
לקרוא עיתון ערבי או גם לשוחח עם פלאח
עובר־אורח. הפחד מפני הבלתי־מוכר הוא גורם
חשוב ביחס העברי אל הערבי. הדרך
לשלום מובילה דרך השפתיים.
ערביי ראמה עצמם נבוכו במקצת, לא יכלו
להסביר לעצמם מה יחס הממשלה לאזרחיה
הערביים. אמר אחד :״פעם באים שוטרים
המחזיקים אלות, פעם באים מורים המחזיקים
עטים נובעים ! ״
לא היה כל ספק את מי מעדיפים ערביי
ראמה.

חגיגות

מנדט הבריטית ראתה בעין יפה פילוגים
ביישוב העברי, לא הפריעה למוציאי השבועון
להפיצו כעיתון העברי היחיד שיצא אל הרחוב
במוצאי־שבתות. היה זד, העיתון הדמוקרטי.
תפוצתו בת 5000 הטפסים לא דיכאה
את מוציאיו. הם היו ברובם אידיאליסטים
מסוג חדש שהיו מוכנים אף להפסדים כדי
להפיץ רעיון חדש. מלבד זאת היו הוצאותיהם
אפסיות. באחד מראשוני בתי תל־אביב
גר עורך העיתון, עורך־הדין מרדכי שטיין
נמוך־הקומה ובעל הקול הרך, בו לא ניכר
מוצאו הרוסי שהשתבש בארץ משך 40 שנה.
ליד חדר עבודתו־שנתו של שטיין החלידה
מכונת הדפסה קטנה ופרימיטיבית, עליה
הדפיסו משמרות מתנדבים אלפי טפסים
שבוע, שבוע.
הכוח השלישי. ב־ 1946 זכתה הקבוצה
ברשיון להוצאת עיתון יומי. רעיונותי

הודיעה
שהיא עומדת לבצע סוף־סוף את המשימה
־ .הוצאת עיתון יומי אידישאי יחיד
בארץ. בשביעי ליולי יצא הגליון הראשון
בן שני העמודים, הודפס ב־0מ 30 טפסים.
באותו יום עצמו הפתיעה את עורך העיתון,
מרדכי שטיין, הודעה מטעם הממונה על המחוז,
שבישרה לו שהרשיון להוצאת העיתון
בטל החל מיום הוצאתו.
״לא בתום־לכ.״ כנימוק חוקי השתמש
הממונה על המחוז בתיקון לחוק העיתונות
שהוחק ערב מלחמת העולם על־ידי ממשלת
המנדט. סעיף קצר בשולי הרשיון קבע שהממונה
על המחוז שומר לעצמו את הזכות
להפסיק הוצאת כל עיתון יומי הרואה אור
פחות מ־ 12 פעם לחודש. הממונה על המחוז
שהחליף את רשיון המנדט ברשיון ישראלי
מקביל, ידע בעשותו זאת שלפי שעה יצא
העיתון ארבע פעמים בשבוע בלבד, הפתיע

התפרצה לקראת יריבתה מתוך רצון להכותה
אולם זאת השליכה את התרנגולת הגוססת
מידיה, נסתגרה מאחורי מנעול דירתה.
בקושי רב הצליחו השכנים שהתקבצו, כדי
לצפות במחזה, לשכנע את שושנה להכנס
לביתה ולבכות שם את אבידתה. שישנה לא
הסתפקה בדמעות, נשבעה לקחת נקם. היא
התלוננה על מרים לפני המשטרה שהחליטה
לתבוע אותה לדין. ההאשמה :״המתת תרנגולת
באכזריות, עלידי מכות.״

פ שעי ם
בהפסדים כ ב די. רוחי לי
בראשונה היתד, הגרלה אין אפס (כל מספר
זוכה) .עגלה עמוסה חפיסות שוקולדה עמדה
בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, דרך
קבע, על מדרגות מוגרבי, תל־אביב, כשבעלה

22 מקהרות עד 22ב מו ת
האיטלקים נוהגים לחלק זמרים לשני סוגים•
האחד, השר טוב לאחר שהוא שותה
חצי תריסר ביצים שלוקות. השני, המצטיין
בקולו שעה שהוא סובל רעב• לאלף הזמרים׳
בני 16 מקהלות גדולות, משבע ארצות
שונות, הנמצאות כולן בים ובאויר בדרכן
לפסטיבל הזמיר הישראלי ,״נשקף עתיד מזהיר
בישראל״ התנבא השבוע אחד ממארגני
פסטיבל הענק. ההסבר :״ביצים לא יקבלו׳
אך רעבים הם ודאי יהיו.״
מחלקת התיירות גילתה מעוף׳ המבטיח
הצלחה לפסטיבל הזמרה הגדול ביותר עד
כה בארץ׳ בהשקיעה 100 אלף לירות בהבטחת
שיכון וכלכלת חברי המקהלות, עודדה
תיירים רבים שהיו זקוקים לניעור קל כדי
לארוז מזוודות. מלבד ריבוי התיירים יזכה
האוצר בשלושים אלף דולרים שיובאו בכיסי
אלף הזמרים לכיסוי הוצאות סיוריהם בארץ.
מלבד
החישובים הכספיים הקרים, נכונה
הפתעה אמיתית לתושבי הארץ. הנהלת
הזמיר הקפידה להבטיח את הצלחת המפעל
בערכה תכנית הופעות מקורית במיוחד. בין
השאר תשתה המקהלות שירי גבורה ביער
הגיבורים, בדרך לירושלים, תסעגה מחיפה
לרמת־גן ברכבת מיוחדת, בת עשרות קרונות,
אשר תעצר בכל מקום יישוב ובו תשתקווה
מענה
המקהלות שירים מיוחדים.
ארגונית מקורית נוספת: בני הישובים הנלהבים
יצאו מן הסתם לקראת הרכבת עם
פרחים, ישליכו זרים צבעוניים על זמרים
מאושרים.
גולת הכותרת נקבעה להופעה בת 2.500

המפקד, הצוותוה סי ר ה. מפקד סירת ״זבולון״ רהב, בת ג 1הטונות, שהגיעה לחופי רודוס בכוח מפרשיה, אחר מסע־תלאה ממושך
בים סוער, יוסף עובדיה בן ה־( 24 מימין) ושמונה אנשי צוותו על סיפון סירתם שטופת הגלים (ראה הים, העולם הזה .)770

את עורכיו בביטול הרשיון דווקא ביום בו מבטיח לכל קונה גורל בתעריפה (חצי־הגרוש
הם של האנשים שעמדו מאחורי העיתון התהמנדטורי
הנקוב) פרס. רובם המכריע של
גבשו עם ההסתבכויות הפוליטיות בעולם.
החל העיתון מופיע כיומן.
בשווי שניים,
בגלותו שכל הבקשות להוצאת עיתון יומי הפרסים: חפיסת שוקולדה
עתה היתד. זו תנועה חדשה, שחבריה ראו
באידיש נדחו עד כה, שיער עורך־הדין שלושה מילים האחת. הפרם הגדול: בונבו־בה
סניף לתנועות דומות בכמה מארצות
המרחב, מצומצמות־כוח אך בעלות מצע
שטיין שהסיבה האמיתית לביטול הרשיון ניירת־ענק בשווי של עשרה גרוש.
ברור. חברי התנועה החושה קראו לעצמם
כדי לעודד את קהל העוברים והשבים זכה
נעוצה בהמשך המלחמה המסורתית של מוסתנועת
הכוח השלישי. התנועה היתד, צריכה
דות היישוב בשפה האידיש. הוא לא קיים מדי פעם אחד מקוני הגורלות בבונבודירת־להיות
סניף מאורגן של תנועה עולמית שאת
צו הממונה על המחוז, המשיך להוציא הענק. ימה שרוב הקהל לא ידע היה כי ה־מטרתה
איחוד ארצות אס־ה ואפריקה והפיאת
העיתון. למחרת הגיש צו על־תנאי לבית בונבוניירה הוחזרה מייד לעגלה על־ידי ההמשפט
העליון, ציין כי ״ביטול הרשיון לא זוכה המאושר שלא היה אלא שותפו של
נעשה בתום לב״ ,זכה בצו־ביניים המתיר בעל העגלה ושתפקידו היה לעורר את איאת
הוצאת העיתון עד להחלטה סופית.
מון הקהל.
טען עורך־הדין שטיין, הכותב את מאמבימי
המלחמה גילו רמאי האימון ענף מכריו
הראשיים של העיתון בן שני העמודים ניס יותר: רבבות תושבי מחנות הצבא שטובהם
הוא מבטא את דבר התנועה: אלפי פי המשכורות הצבאיות. השיטה :״שתי
עולים זקוקים לעיתון יומי באידיש. ביטולו מלכות ומלך״ .כל חייל שהצליח לבחור מאינו
אלא פגיעה חמורה בחופש הביטוי.
תוך שלושה קלפים, שנטרפו במהירות מסחררת
בין ידיו של בעל הקלפים, את קלף המלך
זכה בכפליים הסכום עליו המר. כאן
היה תפקידו של השותף־יוצר־האימון להולול
על חשבון השכן
פיע מאי־שם, לזכות בהרבה עשרות לירות
צעקות שתי הנשים הדהדו באויר גם בזאת אחר זאת עלידי גילוי יכולת מדהימה
לאחר שכל אחת מהן נכנסה לביתה. השלום של ניחוש, בעזרתה בחר, טריפה אחר טרילא
שכן בחצר המשותפת של מרים זרחי פה, בקלף המלך. הזוכה המאושר זכה מלבד
ושושנה דהב בשכונה היפואית נוזהה ולע הכסף של בעל הקלפים גם בגידופיו העסיתים
קרובות לא הסתפקו שתי השכנות בחי סיים וגם בהערצתם של חיילי הוד מלכותו,
לופי גידופיים, נקטו בשיטה המעשית יותר שהחליטו ללכת בדרכיו ולעזור לרושש את
של מריטת שערות. הסיבות למלחמה המת בעל הקלפים.
מדת היו פעוטות, אך לא חסרו מעולם: בין
התוצאה הרגילה: כאשר הפסיק הזוכה השזאת
היתד, הטיית מי־שופכין לצד דירת אלמוני מלהמר, התהפך מזלו של בעל הקלמרים
וביו שהיתר, זאת התזת בוץ על כבסי פים. חיילי הוד מלכותו תיקנו את אשר עישושנה
שניתלו לייבוש לרוחב החצר המשו וות הזוכה שהקדימם. הם פיצו את בעל התפת.
קלפים
עשרת מונים על הפסדו• כי מניין היה
החודש הגיעה המריבה הנצחית לשיאה. להם לדעת ששעה שהם המרו לא היו בידי
מרים טיפחה ליד פתח ביתה גינת ירקות בעל הקלפים שתי מלכות ומלך אחד. מייד
.עורך ״העיתון הדמוקרטי׳׳ מרדכי שטיין
קטנה ושמרה עליה בשבע עיניים. שושנה אחר שותפו של בעל הקלפים סיים את תור
חופש ביטוי
התקינה לול לגידול תרנגולות וסנוניתו ה זכיותיו הפכו כל שלושה הקלפים בעלי מין
ראשונה, תרנגולת כבדת־הידוס, התמתחה ב אחד — שלוש מלכות.
איש (אלף הזמרים החוצלארציים ו־ 1500 יש כתן לכוח עצמאי, בלתי תלוי בשני הכוחות
כעדת־החגות, העולה והחייט.
הסגת גבול גינת מרים וכרסום שתילי יר־ראליים)
לפני 50 אלף צופים באיצטד רמת־ הגדולים בעולם. התנועה שהצטמצמה לכמה
גן. שם תופענה בשבוע הבא 22 מקהלות מאות חברים וותיקים, חלמה על משטר הו קותיה. כשראתה מרים שתרנגולת שושנה לא שיכלולה הסופי של הרמאות בעזרת אימון
על 22 במות מיוחדות שתוקמנה על המג מניסטי שיהיה מבוסם על חופש, אחווה וצ חושבת לשנות ממנהגה החליטה לעשות הגיע בימי הצנע, הרדיפה אחר מטבע זר
והמחסור במוצרי יסוד. אזרחים שנטשו את
מעשה.
רש. המשותף ביניהן: ארבעה שירים, אותם דק בינלאומי.
תכניתה של מרים: המתת התרנגולת שת אימונם בלירה הישראלית נתפתו לרכוש דוישירו
2.500 הזמרים מ־ 22 הבמות הנפרדות
שמש לקח לשושנה שאין בונים לול על חש לרים במחיר שהסתכם דרך כלל במאה ליכעבור
חמש שנים החליפה ממשלת ישרפה
אחד.
בון השכן. כאשר יצאה שושנה באחד מבקרי רות הדולר (חמישה דולארים עוטפים פיסות
אל את רשיון המנדט להוצאת העיתון ברשהשבוע
מביתה, זנקה מרים לעברי התרנגולת, נייר דומות־דולרים תמורת חמש מאות לייון
ישראלי. אמצעי התנועה המצומצמים לא
שהילכה בחלקת חצרה, לא שמה לב לקרי רות ישראליות) ,מאות אחרים נתפתו לשלהירשו
למוציאי העיתון להדפיסו יום־יום,
למרות שהרשיון היה לעיתון. יומי. העיתון
אותיה קורעות הלב, אחזה בכרעיה והחלה של את כספם ליודעים להסתדר שהבטיחו
ה עול׳ זקוקים לעיתון
היתרי־יציאה, רשיונות פריג׳ידירים ושחרור
הדמוקרטי המשיך להופיע לסירוגין, בשבוחובטת
את ראשה בקיר הבית.
כבר ב־ 1944 מאסו כמה מאות אנשים בכל
הרצח הופסק באיבו על-ידי צעקה על -משרות צבאי.
עון אידישאי ועברי.
מפלגות היישוב, זכו ללא מאמץ מיוחד
השבוע חזרה הרמאות בעזרת אימון ל-
בראשית יולי חל מפנה. המערכת פרסמה
אנושית מפי שושנה, בעלת התרנגולת־המב־קרת־בחצרות־לא־לה,
ששבה במפתיע. היא
ברשיון להוצאת שבועון עברי. ממשלת ה מודעות בעיתונה, דאגה לפרסומת מחוצה לו,
(המשך בעמוד ) 10

דרכי־חיים

עיתונות

,העולם הזרד מס׳ 771

בקהל הרבבות שנרטט למראה המשלחת מארץ הקודש.

סיבת הכשרון; תחרות מ שול שת
אולם לאחר הטכסים בא הספורט ואת מקום \ שמחה הגדולה
הפס בכי נוגה וחרישי. אלפי ספורטאים מקצות ה%לם השאירו את
הישראלים מאחוריהם על המגרש, המסלול והשדה!.האתלטים אף לא
הצליחו להגיע לחצי־הגמר בעוד שהקלעים נפלו |ורמת הישגים בארץ
(מלבד דב בן־דב) .היחיד שזכה לתוצאה ראי?־ לשמה: קפצן
המים יואב (צ׳קו) רענן, שתפס את המקום התשיע/בקפיצה ממגדל.
נמוך (תשעה מטר) ונכשל בקפיצה ממגדל גבוה (ע»ן ה מסר).
לפרסומת מיוחדת זכתה קבוצת הכדורסל שהת מו ד ח ^ טי האו־[
לימפיידה נגד קבוצות חלשות בדניה, שבדיה ופינלנד וזכתה׳
גים ניכרים אולם כאשר נכנסה לבית אחד עם נבחרות הפיליפינים!,
היוונים וההונגרים הפסידה בכל המיפגשים, אם כי בהפרשי נקודות1
פעוטים. התוצאה: מרד הכדורסלנים במאמנם האמריקאי טובי רסקין
שהקפיד מדי במשמעתו החמורה והחזרתם של הכדורסלנים ארצה,
לפני כל חברי הנבחרת•
הסיבה לכשלוז באולימפיידה׳ במידה שראוי לקרוא כך לחוסר
הצלהה בתחרות עם טובי ספורטאי העולם, נובעת ישירות מהתחרות
המשולשת, הסובבת סביב ציר יחסי הספורט העכורים בין הפועל,

גוס

הכושי והישראלים. הרץ הכושי עמנואל מקזונלד ביילי, איש האי המרכז־אמדיקאי ב׳נזייקה (בתלבושת
אימון כהה) נפגש עם ארבעה מחברי המשלחת הישראלית, הקלע סרן שמואל (מוניה) לביב, התובש כובע מצחיה,
מטיל הדיסקוס אורי גרין, המחזיק במצלמה, הרץ אריה גזל המחזיק במותניו והקופץ אריה ביתן העומד מימינו.

13 סדרניס פוטיו. ברגע החגיגי ביותר בפתיחת
המשחקים התפרצה הצופה הגרמנית הקומוניסטית ברברה
רוטרנט פלייר למסלול, מתון כוונה לתפוס את הרמקול
ולשדר בו קריאה לשלום בין העמים. התוצאה: מלבד
פלייר שסולקה מהמסלול אחרי ההתפרצות, פוטרו מייז
13 סדרנים על שלא מנעו את התפרצות הגרמניה.

מאת איתמר עילם
קהל העצום געש ורתח• 69 המשלחות
צעדו בתלבשותיהן הססגוניות בקצב
אחיד כשבראש כל משלחת צועד
פיני נושא שלט המדינה שממשלתה צועדת
אחריו. מחיאות הכפיים לא פסקו
לנוכח המראה המרהיב של פגישה אח־

ווית של ספורטאי המזרח והמערב. אפילו המטוס הבריטי
שחג בטעות ימעל הבסיס הימי הרוסי, פורקלה, הרחוק
15ק״מ מהלסינקי, לא העכיר את היחסים בין המזרח
והמערב בבירה הפינית.
כאשר הופיעה המשלחת הישראלית כשבראשה צועד
הכדורסלן אברהם שניאור, נושא דגל הלאום, ולאחריו
הספורטאים הישראליים וחברי הועד האולימפי עבר זיע

3נציגים הופיעו. המשלחת הקטנה ביותר היתה
זאת שי נסיכות ליכטנשטיין (בגבול אוסמריה־שוויץ).
שלושת נציגיה ה-׳ו מתאגרף, מתאבק ורוכב אופניים.

אברהם ש

.זיו• «וו -י M

אלה אינם מתחרים בהישגים ספורטאים אלא ליד כוס קפה סביב
לשולחן הדיונים, מעולם לא ניסו להגשים את דרישת הממשלה לה-
עלות את הכושר הגופני של הנוער. בהיפרד דוד בן־גוריון בלבב-
יות מחברי המשלחת האולימפית בגן־הקרייה לא ידעו הנוכחי!
חלשה הקבוצה ומה אפסיים סיכוייה לצבור אפילו נקודת »*1ד אחת
כדוגמת משלחות אחרות מארצות קטנות שידעו׳ לרכז \ ז תשומת־לב
הצופים בהפגנה ספורטאית בעוד שהישראלים כופו בצל.
מלווי פיידד

עסקני ד־ 15 כונגרסים

מילוי חוכת כבדד. מיד אחר הגיעה להלסינקי קיימה המשלחת האולימפית הישראלית את חובת הכבוד
הראשונית, צעדה לעבר קברו של החייל האלמוני. הדגל הישראלי נישא ביד״ הכדורסלן אליהו עמיאל, הדגל הפיני
ביד״ הכדורסלן מנחם קורמן. לידם צעד חיים ויין, איש מכבי ומאחוריהם נציג הצירות הישראלית חובש צילנדר.

אולם חוסר הסיוע הממשלתי וריב האגודות הנ^ורטיביות אינו
הגורם היחיד לכשלון הלסינקי. יש ספורטאים התומם את האשמה
בקולב הצנע שאינו מאפשר הוצאת אנרגיה על איזונים מפרכים
בעוד שספורטאים אחרים פורקים את זעמם על המיתימים הספור־טאים
שאינם קיימים, כאיצטד העלוב בתל־אביב שמסלול הריצק שלו,
למשל, אינו מאפשר כל אימון רציני. גם חוסר ידיעתם של המדו^5י&״
את השיטות החדשות בהדרכה אינו מוסיף סיכויים לספורט הישראלי.
כי במקום מאמני ספורט יוצאים לארצות חוץ עסקני ספורט
ומלווי נבחרות הרואים בנסיעתם אפשרות נוחה לנוח מהצנע ומהאק־לים.
התוצאה בשיגור המשלחת האולימפית: כדי לאפשר יציאת
עסקנים ומלחים במספר מכסימלי ל־ 15 הקונגרסים הספורטאיים ש יירה,

פיידה ה־ 15 נופח מספר
בהלסינקי יחד >Bj
שלא עמדו ב מי קו ם האולימפי
־ו להלסינקי*,/כוון ורו
למשלחת: ,,ניגוד להבטחתו׳׳ינפומבית והנדר שת של נשיא
האולימפן חבר הכנסת נחום ffn
הכשרון: אר ב ע דע!

!ה״ ביקש את

להסנ
׳ימפיידד
עת ד״ר
ית כמשרד

יג ק\

להכשרה

פועל /ומוי
לחינוך
־משלמת ה: ראלית

ראש המחל_
ב ש3
תרבות: אשם הועד

(הפוע %ומכבי)
הם/ורס המיוצגות בו (הפו׳
ורם
ב לפי מפתח אט יות
י למרות מרכזיו* המכ תיב /לו את דעתם בכל שוו
שאך•״ כקטנה
.:בשטח הספ^ס אין מקוס^למפתח או לפשרה, את הועדה
;רכיב לפי5.זלות אישיות וי כו ^ מ ס ^ שלהע ^ 4אשר לספור-
שניים׳ דוד טבק ולאה רם^יי״ך ררביץ) שהיו ראויים
(ח ומילאו את תפקידם בראוי, ביחס לשאר האתלטים היה מן
לשקול יותר לפני ששיגרו אותם לזירה האולימפית.
ועד האולימפי, שקיבל סיוע ממשלתי ( 15 אלף ל״י) ,היה
להיות נתון לפיקוח ממשלתי, לנהוג בצמצום ולמעט בשיגור

!,נבחרת היתה כפולה ; הופעה ספורטאית וקשרים בינלאומיים
.תקינים• המשלחת הורכבה בהתאם לקו זה: החלק הלא־ספורטאי
טלה לקשירת הקשרים הבינלאומיים. אין ספק שההכנות התאחרו,
/אי־אפשר היה להתחיל מוקדם יותר והועד האולימפי עשה את
תפן ידו למרות שהמחלקה להכשרה גופנית לא סייעה במידה מספקת.
|אשר לריבוי המלווים האשמה היא בועדה הבינמשרדית שלא
אישרה את רשימת האנשים, הקטנה יותר, שהוגשה לאישור על־ידי
הו%׳ האולימפי.

דעת שמואל(שוטי) שומכר, מרכז ומדריך כמדרשה
ומורי החינוך הגופני: מסע הנבחרת נכשל. ההכשרה של
הספורטאים ששוגרו לאולימפיידה לא היתד, עקבית כלל ועיקר.
אי־אפשר להכין נבחרת לאומית לייצוג בינלאומי תוך שלושה או
אפילו תשעה חדשים. אם כבר ידעו ב־ 1948 על שיגור נבחרת לכדורסל
מדוע לא פתחו בהכנות כבר אז?
גם שומכר סבור כי היחסים המחודדים בי הפועל ומכבי והחסרון
המוחלט של מיתקני ספורט חדישים היו בעוכרי הספורטאים הישראליים.
בבתי־הספר היסודיים קיים מחסור רב במיתקנים, דבר הפוגם
בכושרו הגופני של הנוער. בתל־אביב, למשל, קיימים מתוך 50
בתי־הספר רק שניים או שלושה בעלי אולמות התעמלות מסודרים
המאפשרים שעור חינוך גופני מסודר. אולם אפילו לוא היו בכל
בתייהספר היסודיים אפשרויות מספיקות לחינוך גופני מועיל לא היה
ג& זר פרחים. כשקיבל ״הקטר הצ׳כי״ — סר! אמיל זמופק—
את מדליית הזהב השלישית שלי רץ מיד לאשתו דנה, הציע לה,
למחיאות כפיהם של 70 אלף הציפית, אח המדלייה וזר פרחים.

גם קוקה קולה. האתלטית הרוסית• סיגה לונל, האמריקאי
מקקורניק והרוסי אודלוב מחבקים איש את רעהו אחר שהתחלקו
קודם לכן בשלושה בקבוקי המשקה האמריקאי, קוקה קולה.

ור נאבק עם מגן קבוצת הלסינקי כשפרדי כהן, מאחוריו, מצפה לתוצאות המאבד בהתרגשות.
;והספורט הישראלי לא יפיק מהם תועלת כל שהיא.
הדבר מספיק. המשבר מתארע כאשר הנערים והנערות מסיימים את
ת חנניה ברגר, מזכיר הכבוד של התאחדות לימודיהם בבתי־הספר היסודיים וחלק מהם פונה לעבודה המונעת
מ ואיש ״מכבי״ וותיק: הנבחרת הישראלית באולימ־ כל אפשרות של חינוך גופני והחלק השני הפונה לבתי־הספר
נכשלה מבחינה, ם םגבטאית. השתתפות במשחקים BiL
התיכוניים סובי 1גם הוא על־ידי חוסר המיתקנים המשווע בהם.
־יכה הכנה ש^מית יממוש 5ז כבולה על־ידי ת ^ד ^ רנ ס ה׳,
הרבה יותר נכון היה לאפשר לספורטאים הישראליים בעלי
ו מי תקני ם\.ו ע היה מראש שא>למשלחת ה^דאלית סיכוי
הזוטרה הלקויה לתחר במפגשים בינלאומיים בעלי רמה לא אולימפית.
באולימפלדה וההשתתפות־ נועדו/להיות ש1גנתית וסמלית כדוג ,/לכך יכולים לשמש הכדורגלנים :
כי חשובה לרכישת הזכויות הניומות לא צות המשתתפות
ן ר שחלומות הכדורגלנים לנסוע לאולימפידה עוד בשנת 1952
יה בפועל ארצות רבות ׳:משתתפ|1ת שני) רבות באולינד נגוזו | ,ם נתפנו לדברים ממשיים יותר: הזמנות להציג את סחורות
:י ל * א ^נ קו ד ה אחת ותנאי
ויהן אידיאלים יצוא ר4פורט הישראלי, הכדורגל, בדרום מזרח אירופה.
׳תנאי/הישראליים. מלבד נ^ז אועפנ ה 51י לז ע־ ף לספור־י
» פנתה להתאחדות הכדורגל הציעה להחליף את תל־אביב
זראלים, בגון׳כמקרה העיוור שהולד, בגוף לם לוז8גש מייד באתו*׳• לערוך בה את טורניר שלוש הערים (איסטנבול, אתונה,
ות חזקות. של צדורסל ך;כשלן ן היחיד הזו סכאבם של תל\־יב) הצריך להתקיים בתל־אביב. למרות שהכדורגלנים אינם
:ים עם מאמנם טובי רסקין, שאת מרותו היו
רבים להטריח את עצמם לאתונה אין ההתאחדות סוברת כמותם,
זו של חנניה ברגר אין ה%ימ הפומבי לפני כל׳
״1לא תסכים, כנראה, להעביר את הטורניר הבינעירוני אל אתונה.
ופר המלווים ור,ס|ורם אי| היוצאים, מוסיף כבוד,
פנייה שנייה באה מצד יוגוסלביה: הזמנה לשורת משחקים בעיר
ת רוח הספורטאים. יית6ן שבכך אשמה המחלקה
ההיסטורית סרייבו.
מתערבת בסידורים ה א רגוני וחורגת בכך מסמכוי^
אולם הפנייה השלישית, שהיתה מעשה חובבים, היתה המוחשית
rאיפר
נכי, חבר הועד האולימפי,־ ומזכיר ביותר: מכבי פתודתקוה, מחזקת גביע המדינה, לא הסתפקה בכבודה

הנבחרת הי ש^אלעזלא^^ 8לה באולימס־ המקומי, התקשרה עם קבוצה טורקית באנקרה, בירת תורכיה,
ויבות הקיימות אי־אפשר היה לקוותליותס מטרת שיגור
ונענתה בחיוב.

גםמדלייתזהב. מלבד טמטילת הדיסקוס הרוסית נינת
רומשקונה, שהטילה את הדיסקוס למרחק 51.42 נוטר, השינה
בזה שיא אולימפי, זיכתה בכך את ברית־המועצות גם במדליית
הזהב הראשונה. מגי! 22 מדליות הזהב הרוסיות האולימספיות.

במד ־ jה
(המש[־ מעמוד )7

צורתה הבסיסית: בחנות ספרים תל־אביבית
(הודיעה בעלודהחנות לחוקר המשטרה :
״אנא, שמרו על אלמוניותה אני נורא מתביישת
מפני בעלי הופיע עולה חדש ביקש
את כתובתו של החייט הרשקוביץ. בעלת־החנות
הצטערה היא לא ידעה את מקום מגוריו
של החייט. אחר חילקה את צערה עם
העולה החדש שחיפש אחר הרשקוביץ כדי
למכור לו בדים אנגליים. תאבונה של בעלת־החנות
התעורר והיא ביקשה לראות את הבד.
בקושי רב נתפתה העולה שלח לבסוף
חמישה מטרים בד מתיקו׳ קימטו בין אצבעותיו,
ניסה להבעירו בגפרור עד שהוכיח
את טיבו המשובח.
ואז נכנס לחנות לקוח שביקש ספר שאזל
מן השוק. תוך כדי חיפוש חסר־תקווה אחר
הספר גילה במקרה את הבדים שבידי העולה.
לשאלתו הלחושה הסבירה בעלת־החנות כי
הבד הוא בד אנגלי טהור, במחיר 25ל״י
המטר. הלקוח נואש מספרו, גילה כי הוא
עצמו חיים גם כן, החליט לבדוק את טיב
הבד.
החיים קונה־הספרים גילה בקיאות עוד
יותר רבה מהעולה בבדיקת טיב הבד, אישר
את איכותו המשובחת. ללא היסוס הציע
לשלם 125ל״י עבור חמישה המטרים, ביקש
את העולה לחכות לו בחנות עד שיביא את
הכסף.
ככית-הקיברות, הווילות. סבלנותו
של בעל הבדים לא עמדה לו והוא נסתלק
מהחנות. כעבור רגע הופיע החייט כשבידיו
חפיסה כרסתנית של שטרות חמש לירות
אדום־חומים. בראותו כי בעל הבדים נעלם,
ספק את כפיו, מרם את שערותיו. כשנרגע,
ביקש את בעלת־החנות לרכוש את הבדים
באם יחזור אותו עולה, הבטיח לשתפה בעשרים
לירות רווחים. אחר יצא את החנות,
יחד עם חפיסת השטרות.
עתה שב העולה נושא־הבדים, נתקבל בזרועות
פתוחות על־ידי בעלת־החנות ששילשלה
לידיו 125 לירות. העולה נחפז להיפרד, הבטיח
להביא בפעם הבאה מערכת כלי־חרסינה
צ׳כית בזיל הזול.
בעלת־החנות המאושרת ציפתה לחייט,
השתעשעה בעשרים הלירות (שטרם היו בידיה)
שהיא הרוויחה בלא להניע אצבע. אולם
החייט לא הופיע. אחר שעברו יום ויומיים
של צפייה מתוחה נואשה בעלת־החנות
מהרווח הקל של עשרים לירות, החליטה לתפור
מהבד מכנסיים לבעלה. אצל החייט האמיתי
ציפתה לה האכזבה הגדולה: הבד לא
היה בד אנגלי, הוא היה בד וויסטרה נחות־איכות
וזול (חמש לירות המטר). עשרים בעלת־החנות שקיוותה להרוויח

עם התוויות המקושקשות שהעסיקו את בניהם
משך תקופה ארוכה של ילדותם ונעורי-
הם. אותם הורים עצמם הקדישו חלק גדול
מזמנם הפנוי לעיסוק זה שהיה חביב עליהם
ביותר בהיותם צעירים, הזניחו אותו בהתבגרם.
לנערים
מספר שהציגו את אוספיהם בתערוכה
הארצית, סימלו דברי השר יותר
מאשר וידוי סתם. כאשר פנה דוד נוימן,
יליד תל־אביב בן ,16 שירש מאביו אוסף
בולים ומבטא ברלינאי, לפני שנתיים, אל
יושב־ראש התאחדות שבע אגודות הבולאים
של המבוגרים, ביקש להצטרף להתאחדות׳
נדחה בגלל היותו צעיר מדי. גורל חבריו,
שכולם חיפשו דרכים להתלכד לגוף אחד,

מם, נושאי בולים רומניים בלתי־מוחתמים,
המגיעים תמיד מבלי שיבחינו בכך אנשי הדואר.
תעלול אחר, חיתוך בול לשני משולשים,
הדבקתם על מכתב, המגיע תמיד לכתובתו,
מעשיר את אוספיהם במשולשים
נדירים, מוכרים רשמית על־ידי חותמת דואר
ישראל.
תאוות חברי האגודה לבולים נדירי מציאות
העשירה אוספים רבים בבולים משונים.
כך למשל מתפאר חבר ועד האגודה
קלונימוס (על שם סבו) הלנגלם, יליד הארץ
בן ,17 בבול המסמל את תקומת פולין, אותו
קיבל על גבי מכתב ממכר שעלה אחרי כן
לארץ. על הבול בלטו שלוש מלים עבריות
בדיו כחולה :״ימח שמם. וזכרם.״ חותמת

מודל המוזאיקה והבריכה והמוזאיקן שמעון צבר
לא לאמן, זכות חתימה
להיעזר בו להתמחות מקצועית, היה דומה,
כולם נתקלו בסירוב. הקשישים כפרו בזכות,
שהוכרה בארצות רבות, לצעירים להפוך
חברי אגודות הבולאים של המבוגרים.
כי חובבים צעירים יעילים לבולאות יותר
מקשישים. התלהבותם והמסירות המאפיינת
את השגיהם עולה לרוב על אלה של הקשישים.
למרות הסעיף היפה בתקנון ההתאחדות
הארצית ,״פיתוח הזיקה לבול כגורם
חינוכי לנוער״ ,לא זכו בני נוער מעוניינים
להצטרף כאגודה שמינית להתאחדות הכולאים.
דוד
המקדיש את רוב יומו הפנוי החל
מגיל שמונה לבוליו, לומד מהם, לדבריו,

הדואר הפולנית אישרה רשמית את הדעה
היהודית.
חבר אחר גנז סידרת בולים ארצישראליים
שנשלחו על מכתבים לחוץ־לארץ ביום ה־15
למאי ,1948 יום חיסול המנדט הבריטי. בולים
אלה, בני 100 מילים, נושאים בגאווה
שלוש מילים ציניות, מודפסות במכונת כתיבה
:״ממשלת התוהו ובוהו״ ועליהן חותמת
דואר המנדט.
מוניטין האגודה הצעירה יצאו את גבולות
הארץ. אחד גראוסקופף מניו־יורק, לקוח
רציני של השירות הבולאי הישראלי, המכניס
לאוצר עשרת אלפים דולרים לחודש,
שמע לאחרונה על הבולאיס הצעירים. כאשר
הודיעו השירות הבולאי על דולר אחד
שנשאר לזכותו אחר שלמו עבור כמות בולים
ישראליים, שלח שני דולרים נוספים,
הורה להעבירם לבולאים הצעירים. השירות
הבולאי הגדיל את מאזן הדולרים בקופת
האוצר בשלושה שטרות, נתן לצעירים 2951
פרוטות תמורתם, המליץ על רכישת בולים
בסכום זה אצל עצמו. הצעירים התאכזבו,
אחר שקיוו, בתום לבם, לחתום קולקטיבית על
פרסומים בולאיים אמריקאיים. אחר הביעו
את הסכמתם הלאומית: האוצר זקוק לשלושה
דולארים יותר מאשר ספריית הבולאים
הצעירים לקטלוג חדש.

מ שפ ט

בולים מוזרים מאוספי הגולאים הצעירים
מדואר ישראל, שני משולשים
לירות, הפסידה מאה. תמורתן היא היתד,
עדה להצגה משובחת של רמאות־אימון כפי
שאף אבותיה האמריקאים מבטיחי הווילות־ההדר
בעיירה הישראלית נחלת־יצחק (לפי
קושאנים על בית־הקברות) לא היו מסוגלים
להוציאה לפועל.
אגודות האוצר קוד ל בו ר אי
כאשר פתח שר התחבורה, דוד צבי פנקס,
לפני שנה, את תבא (תערוכת בולים ארצית),
הודה בגלוי לפני עשרות בולאים נלהבים :
״הקשר שלי עם בולים עד להיותי שר התחבורה
הוא שבני, מרדכי, מאסף אותם.״ וידוי
השר היה אופייני. מעטים הם ההורים
בארץ ובעולם כולו, שלא באו אי־פעם במגע

ניקה המקצועית של ביצוע הלוחות.
אחר צייר שמעון בקו פרימיטיבי, האופייני
לרוב ציוריו והמיוחד לקריקטורות שלו,
רישום ״וגר זאב עם כבש,״ הדביק עליו את
אבני עמק־הירדן, הפך את ההדבקה על ראשה
ויצק מלט אל תוך החללים. התוצאה
השביעה את רצונו. היה זה לוח מוזאיקה
נאה המצוי לרוב בגנים ציבוריים של ערים
גדולות, אשר עיריותיהן דואגות לנוי, אך
החסר בתל־אביב, חסרת הגנים.
מלת הקסמים: תקציב. התנאי הראשון
לתפוקת מוזאיקה, שהיא עבודה אומנותית
בממדים גדולים, הוא השגת עבודה
ציבורית. לשם כך פנה שמעון אל א. קרבן,
גננה הראשי של עירית תל־אביב, הציע הר־

היסטוריה (״בספר זה יבש״) וכלכלה (״מצב
המטבע במדינה״) ,אסף שלושה חברים, יסד
אגודה עצמאית: הבולאיס הצעירים.
החודש מלאו שנתיים לייסוד האגודה.
עתה מתאספים חמישים נערים בבתי החברים,
משלמים 125 פרוטות לחודש (להדפסת
מכתבים, קטלוגים, חילופי מכתבים עם סניפים
בארץ ורכישות לספרייה הבולאית —
120 כרכים עד כה) ,שומעים הרצאות. המבוגרים
מוסיפים להסתכל על הצעירים מל״
מעלה, עדיין אינם נענים להזמנת הצעירים
להרצות בפניהם.
אישור לדעה היהודית. החברים לא
הסתפקו באיסוף, פיתחו חוש הומור בולאי
המכוון בעיקר נגד דואר ישראל, אותו הם
מחשיבים כנחות במיוחד. תעלול חביב על
רבים מהם: שליחת מכתבים לכתובות עצ־

לחתו או לא ל ח תו
בין סדרת קריקטורות ואוסף ציורים, לפני
כשנתיים, טייל שמעון (קוצו של צבר) צבר
נמוך הקומה, בהיר־השער ובעל החיוך ווו־שף
החניכיים על חוף הכינרת. ליד בית־ירח
נעצר, ראה ילדים קטנים משחקים באבנים
צבעוניות, זעירגת, שגודלן, המהוקצע טבעית,
לא עלה על סנטימטר מרובע אחד.
בצד, במרחק מטרים אחדים, התרוממה ערי־מה
ניכרת וססגונית שנצנצה בקרני השמש.
איש, מלבד כמה ילדים קטנים, לא מצא בה
עניין רב. שמעון שלא ידע בדיוק לשם מה
הוא עושה זאת הריק את ילקוט־הגב מכמה
כריכים יבשים, מילא אותו בכמה מאות
אבנבנים. בדרך לתל־אביב תפס טרמפ, ישב
על ערימת אבטיחים וחשב מה.לעשות באבנים
היפות אותן מישש בידיו.
היו אלה אבני פסיפס טבעיות, בהן אפשר
היה לבצע עבודות אמנות ביזנטינית עתיקה
— מוזאיקה. למחרת השכים שמעון, הוסיף
שני ילקוטי גב, חזר לבית־ירח. מקץ שלושה
ימים היתד, מרפסת החדר בגבעתיים, בו
גרים שמעון ואשתו נעמי, מלאה אבנים צבעוניות.
בחדר ישב שמעון על כמה עשרות
כרכים שנכתבו על מוזאיקה, התמחה בטכ־״

כבת מוזאיקה בגנים ציבוריים. קרבן לא התלהב,
הזכיר את מלת הקסמים, תקציב, ביטל
כל אפשרות של בזבוז מסי אזרחים תמורת
דבר בלתי יעיל כנוי עירוני.
קרבן שינה את דעתו אחר שובו ממסע
לימוד באירופה, מקום שם ראה דברים דומים
בגני־ענק, אותם לא חשב למיותרים.
בשובו פנה קרבן אל שמעון, הטיל עליו
לקשט את שולי בריכת הנוי הגדולה 11.5על
6.5מטר שעמדה להיבנות במרכז גן העצמאות
שייפתח החודש על שטח 110 דונם ליד
מלון הפאר נורדאו פלדה בצפון תל־אב־ב.
המטרה: זבות האמן. שמעון החל
מחפש אבנים מתאימות, הגיע בחיפושיו לאילת,
חזר משם עמוס 25 מוצגים בצבעים
שונים. היו אלה אבני גרניט קלת־עיבוד.
בנסיון הראשון חיסלו האבנים שלוש סכיני
מלטשות־שייש. הפתרון נמצא ביציקת אבנים
מלאכותיות, דבר המקובל במוזאיקה המודרנית.
בתחילת
ספטמבר החלה העבודה המעשית:
ששה איש, לרשותם הונחו 9750 אבנים גדולות
ו״ 2500 קטנות בצבעי שחור, אדום ולבן
(טבעי) ,הרכיבו את המוזאיקה׳ על ציורי
שמעון שהצטרפו יחד ל־ 275 לוחות בני 55
מטרים מרובעים.
לפני כשבועיים עמדה הבריכה מוכנה כמעט,
על דפנותיה בלטו בשלושה צבעים
כעשרים מיני רמשים וזוחלים ישראליים
אשר המכנה המשותף ביניהם היזז קוו האופייני
של הצייר שמעון צבר. ככל אמן המסיים
עבודה אמנותית הקציב שמעון שטח
שולי על לוח המוזאיקה, גרר כמאה אבנים,
בהן חשב להטביע את חתימת שמי על עבודתו.
בניגוד לעשרה חדשי עבודה חלקה, הסתבך
דווקא בשלב הסופי. קרבן, מנה הראשי
של עיריית תל־אביב׳ אסר עליו להטביע
את שמו על דפנות בריכת המים. נימוקו לדברי
שמעון: אין מחתימים פועלי כבישים ובוני
מדרגות על כבישים ומדרגות.
האדץ בגלל סירוב מוסר ממשלתי להקציב
עוד 800 דולר (כותרת בעל המשמר).

רייכמן, תל־אביב
מוסב מוסר כיס ממוסר כליות,
=|נ 5P
ב־ 11ל״י בערך יעלה שכל העובדים
החל מה־ 15 ביולי (מעריב)
מרדכי ויינריב, גבעת־עלייה
אס תימשך האינפלציה, תהיה זאת ממשלה
של פילוסופים.

״העולם הזה״ מס׳ 771

במדי jר,
שמעון שזכה עד כה בפרסים אמנותיים
והערכה בקורתית נלהבת בעד סלילת כבישים
ומדרגות מסוג שונה במקצת מעבודתו
האחרונה, התרגש. אתר ששפך את לבו במכתב
אל ראש העיר, ישראל רוקח, נרגע.
בבוא שמעון לעבודה למחרת, הבחין, לדבריו׳
בידי קרבן מכתב מראש העיר נושא
הערה ״להרשות לחתום.״
סיפר שמעון . :הוא (קרבן) החזיק את
המכתב בידו, הודי׳ע לי שכתבתי לראש העיר
שקרים, שהעבודות אינן שלי כלל, שהן
בוצעו בידי אחרים, ושאני יכול לא לבוא
יותר לעבודה. אני מפוטר.״
הפיטורים לא גרשו את שמעון משטח הגן.
למחרת שב אל הבריכה, עבד חצי יום ללא
חשלום. אחר־הצהרים מיהר אל עורך הדין
דוד גנור, הגיש תביעה לבית־המשפט. הסביר
שמעון את מסרת התביעה העיקרית :
על החוק לקבוע אחת ולתמיד את זכותו
של אמן לחתום על עבודתו האמנותית שהיא
דרך ביטויו האישי, בכל מלן רה.
פצצה כנענית
בשעות הראשונות אחר שאלמונים הטילו
את פצצת-ההפחדה לביתו של דוד צבי פנקס
הדתי, גברה ההתרגשות במערכות העיתונים׳
ובעיקר במערכות עיתוני־הערב. היה
צורך להגיב, ולהגיב במהירות.
ישב עזריאל קרליבך, עורך מעריב ובעל
הטור היומי האישי שהוא מסמר העיתון,
רשם בחפזון בשעה זו מובילים כל העקבות
אל הקבוצה. הכנענית״ ומעוררים את
החשד, שהיא זרקה בלילה שעבר את הפצצה
לביתו של שר התחבורה. קבוצה זו ידועה
מן ההתבדחויות של ראש דבריה, עוזי...״
הכותרת . :הפצצה הכנענית״.
השבוע ניגש ד״ר יעקב ירדור, עורך־הדין
הצעיר שהיה בשעתו חבר הקבוצה הפריזאית
של לח״י, הגיש קובלנה פלילית נגד ד״ר
עזריאל קרלבך על הוצאת דיבה בניגוד לסעיפים
201ו־ 203 מפקודת החוק הפלילי
, 1936 עוון שהעונש המכסימאלי עליו הוא
לא יותר משלוש שנות מאסר, או קנם שאינו
עולה על 100ל״י, או שני הענשים גם יחד.
הקובלנה הוגשה בשם שלושה קובלים :
מרכז העברים הצעירים, גוף שלא נדשם כא־גודה,
ואשר כתובתו היא בדירת הקובל השלישי׳
המשורר הצעיר אהרן אמיר. הקובל
השני הוא אוריאל שלח, משורר הידוע בשם
יהונתן רטוש, האדם שהניח את היסוד לתורת
הועד לגיבוש הנוער העברי וכתב העת אלף,
יושב־ראש מרכז העברים הצעירים.
טוענים הקובלים: ד״ר קרליבך פירסם את

הפרוצה. הנערה והכושי

(ראה עמוד )16
בשנת 1936 הוצגו בתיאטרון פריסאי שני
מחזות מאת ז׳אן פול סארטר, אחר ממייסדי
הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית (הטוענת
שהקיום הוא עיקר לעצמו) .האחד, הפרוצה
הצייתנית, היה מחזה אירוני אודות גורל
הכושים בדרום ארצות־הברית, בעוד שהשני,
מתים ללא מצבות, היה דראמה מחיי המחתרת
בצרפת בזמן הכיבוש הנאצי.
שני המחזות היו קצרים מכדי שימלאו
ערב שלם׳ לכן הוצגו בתכנית אחת וגרמו
לסערה, הפרעות מצד הקהל, התערבות המשטרה
וויכוח עז בין מבקרי התיאטרון.
הסיבה לכל המהומה לא היתר, הפרוצה הצייתנית׳
אלא דווקא אנשי המחתרת, שתוארו
במחזה השני באור אכזרי למדי.
המחזה הפרוצה הצייתנית משחק בחדרה
של זונה ניו־יורקית לבנה שירוד, דרומה,
מקום שם קיימת השנאה המסורתית של הלבנים
נגד השחורים. בדרכה נפגשה הפרוצה הזמנו: תמורת כסף
בקרון הרכבת בשני כושים. אדם לבן שיכור
ההתמרמרות באהל היתה גדולה. לדעת
ירה באחד מן הכושים, טוען להגנתו שהשניים
ניסו לאנוס את הלבנה. הפרוצה מכ אנשיו מגוחך הוא שהצנזור פוסל מחזה ש־חישה
תחילה את הדבר, אולם המכונה הפוליטית
משפיעה עליה להעיד לטובת בני
גזעה.
המערכון, בן שתי התמונות, נכתב כתוצאה
מביקור של סארטר בניו־יורק, שנה לפני
כן. סארטר איננו אדם הנזקק למחקר מעמיק
בנושא עליו הוא כותב. חוש דרמתי
מפותח וסממנים רעשניים במקצת תופסים
אצלו. את מקום הידיעה המעמיקה. כך יצאה
מתחת ידו מעין קומדיה הדומה לחרב פיפיות,
שאינה מאשימה רק את הלבנים אלא
גם את הכושים.
אף־על־פי-כן זכה המחזה להצלחה גם ב־ברית־המועצות
(מקום בו נתפרסם בדפוס)
וגם בארצות־הברית. אפילו באנגליה, בה
פוקח הצנזור שבע עיניים על כל מחזה מוצג,
זכה הפרוצה הצייתנית להיות מוצג זמן רב.

שוב הקהל שמטרתו לעשות לעצמו פרסומת
על־ידי מחזה העוסק בפרוצה, מבלי שהקהל
הרחב ידע את התוכן הפוליטי והסוציאלי
האמיתי של המחזה.
ייתכן שעם זאת היתד, מסתייגות הקריירה
של הפרוצה הניו־יורקית על קרשי במות ישראל•
אולם בינתיים נמצא לה מאהב הדש :
תיאטרון אהל אף כי פורסם בעיתונות שהמחזה
נפסל להצגה, החלים אהל להציגו.
הוא סמך, כנראה, על שמו הטוב, ועל העובדה
שמשך עשרות שנות קיומו לא פסלה
לו הצנזורה אף שורה אחת ממחזותיו.
אהל החל עובד על המחזה, השחקנים למדו
את הטקסט על בוריו. הוא הגיש את הטקסט
לצנזורה באיחור, שהיה׳ ,לדבריו, איהור שיגרתי•
ואז נפלה הפצצה הבלתי מפתיעה.
הצנזורה פסלה את המחזה שנית. הנימוק :
טעמים מוסריים.

1x9מבחינה מוסרית
כאשר ביקש תיאטרון זירה מחזה סוציאלי
אודות הבעייה הגזעית, החליט להעלות את
המחזה (בצירוף מערכון מקורי קצר) .המחזה,
הכתוב בצרפתית סלנגית, תורגם לעברית
לא פחות סלנגית, הוגש למועצה לביקורת
סרטים ומחזות, כנדרש על־ידי החוק.
תשובת המועצה היתד, קצרה :״הננו להודיעכם
בזד, כי המועצה בישיבתה מיום
24.2.52 החליטה לאסור (את) הצגת המחזה
הנ״ל בישראל.״
טען מיכאל אלמז, במאי תיאטרון זירה :
״אחד מאנשי המועצה גילה לידידתו, שהיתר.
חברת הלהקה, מה היו החישובים: התרגום
הסלנגי לא מצא חן בעיניהם, והם חששו
מפני בימוי ריאליסטי יתר על המירה, העלול
להשפיע על קהל צעיר. אין זה סוד שלמועצה
לביקורת יש פרטנזיות אמנויות, והיא מתיימרת
לעלות בטעמה על זה של סופרים
ואנשי תיאטרון.״
בכל זאת לא יצא תיאטרון זירה למלחמה
על המחזה. הוא חשש שאם יעורר רעש יח

ז׳אן
פול סארטר
זזה חה, אותי 7
יצאו לו מוניטין בעולם כולו. הם היו מבינים
את הצנזור לוא אסר את הכניסה לאולם
לצופים צעירים, אך אנשים מבוגרים אינם
יכולים להזדעזע לשמע עובדות החיים.
מאחורי הקלעים של אהל נרקמה בחשאי
מזימה אנטי־צנזוראית. סיפר זאב ברבן, במאי
המחזה ואחד משחקניו :״החלטנו ללכת עד
הסוף, לנסות להגיע לידי פשרה עם הצנזורה,
אך באם היתד, עומדת על דעתה, היינו עושים
דבר ששום צנזור בעולם אינו יכול
למנעו מאתנו: היינו מציגים את המחזה
ללא הכרזה פומבית, בלי מודעות, לפני קהל
מוזמנים כביכול, שהיה מקבל הזמנות במש

התיאטרון תמורת כסף מלא.״
אולם לפני שאהל נקם באמצעי אחרון זה,
נערכה ההתקפה על קו ההגנה הראשון של
הצנזורה. דברים מסויימים הגיעו לעיתונות.
טוען אהל: אנחנו שמרנו את הדבר בסוד.
אולם נראה שאין אנשי אהל מחוננים בחוש
הקונספירציה. ,ולשונות עוינות אף טוענות
שלא לחמו על שמירת הסוד עד טיפת הדם
האחרונה. על כל פנים, עיתונאים ממקורבי
אהל ובני־שולחניו בכסית התל־אביבי פרסמו
בהבלטה שהמחזה נפסל ערב הצגת הבכורה
(שטרם הודיעו עליה לציבור) .ומאחר שידוע
שהכנת הצגה עולה בכסף׳ וכי מצבם הכספי
של התיאטראות מאז הכרזת נזבח אינו מזהיר,
היתד, בידיעה זו לחץ ציבורי רב .
אנשי הצנזורה הבחינו בכוון הרוח, החלו
מהרהרים על נסיגה איסטרטגית. הקו הכללי
היד, להפוך את הפרוצה לאשר, הגונה מיסודה,
שאך במקרר, יצאה לתרבות רעה. קו זה כבר
היה כלול בתרגום של משוררת לאה גולדברג,
שהוכן עבור אהל׳ שאינו מבליט, לדברי
אהל עצמו, את הצד הפיקנטי והאירוטי שב־העלאת
זונה על במת תיאטרון.
אהל הבין ככל מצביא מוכשר, שעליו
לפתוח קו נסיגה ליריב אם ברצונו לד,מנע
מקרב של יאוש. הוא היה מוכן למחוק מהמחזה
כמה פיסקות, שאינן חשובות כשלעצמן
לאופי המחזה, להקריב אותן על מזבח
ההסכם. ואמנם, הושג הסכם המרשה את הצגת
המחזה, בהשמטת כמה פסוקים. דוגמות
של פסוקים שהושמטו :
ליז״ היצאנית בחדר השינה :״הכושי לא
אנס אותי — המצאה מוצלחת — אותי לאנוס,
חה ! זזה !״
ליזי לפרד (צעיר המוצא חן בעיניה) :
״אתה יפה מאד. אינני אוהבת יום־יום מבקרים
אחרים. הייתי מעדיפה כמה אורחים בגיל
העמידה. אחד בשביל יום א /אחד ליום ג׳
ואחד לסוף השבוע. אבל אתה בחור רציני,
לוא רצית הייתי מסכימה גם אותן.״
מפסוק אחר הוצא: ליזי לפרד :״מה אתה
חושב, א ן אוכל להבחין ביניכם אם את
שמותיכם לא אדע.״ אך באותו פסוק נשאר:
״בוא תשב על החטא (המטה)״ והוצאו המלים:
״חטא נחמד. אם זה חטא, יש לי הרבה
חטאים על מצפוני.״
אחר שאהל והצנזורה הפכו את הזונה
ליצאנית כמעט מכובדת, ניגשו לניתוח שני,
החזירו לה את בתוליה. שם המחזה שונה,
הפך הנערה והכושי. כדי לפייס את הצנזורה
סופית, עשה אהל מעשה ד,רד,־סכנות: הוא
הציג הצגה פרטית לצנזורה, לשכנע אותה כי
עתה הכל כשורה.
אין סמכות לצנזורה לדרוש דבר כזה, פרט
להצגות קרקס בהן אין התכנית ממצה 4את
ההצגה. בזאת קבע אהל תקדים, מעורר רוגז
אצל תיאטראות אחרים, החוששים כי הדבר
עלול לעורר את תאבונה של הצנזורה לראות
הצגות לפני אישורן. לדבר היה כבר תקדים
אחד, כשהצנזורה דרשה מתיאטרון זירה להציג
לפניה את המחזה ילדותיות שנייה לפני
אישורו (העולם הזה .)757

ספורט אולימפיאדה אוריאל (יהונתן רטוש) שדח
כן, אבל מי?
אשר הוא פירסם באופן בלתי חוקי, תוך
בתנה להוציא שם רע על הקובלים. יתר־על־כן,
הדברים הנ״ל טופלים על הקובלים. הידועים
בציבור בכנוי כנענים, פשע, ועלולים להמיט
עליהם את שנאת הרבים, לתתם לבוז בעיני
הרבים.
העוקץ של כל המשפט יהיה בלי ספק :
מך זה ומי זה כנענים? השם הוא שם גנאי,
והוא הודבק מזה שנים לאוריאל שלח ולחבריו,
אולם גם לגופים ולאנשים הרחוקים
מדעותיו. האם יכול מרכז העברים הצעירים
לתבוע עתה שכל המעליב את הכנענים מעליב
אותו ואת חבריו?
תהיה החלטת שופט השלום אשר תהיה,
אין ספק שהציבור יזכה למשפט מעניין וישמע
סוף־סוף מפי מומחים מי זה כנעני — ומי
איננו.

.העולם הזה״ מס׳ 771

ד מ רכ ת ספורט, מקו הכ בו ד
על לוח התוצאות באיצטד הענק בהלסינקי
הופיעה הכתובת ״גדיל הוא הנצחון —
גדולה ממנו התחרות ההוגנת אותו רגע
החלו נושאי־דגלים עייפים, אך זקופי־קומה,
עונדי מדליות זהב, כסף וארד צועדים במסלול
ובאיחור של שלוש דקות (בגלל עיכוב
בסיום תחרויות הרכיבה) כבתה האש האולימפית
במרומי המגדל המרכזי הרם (72
מטרים) והדגל האולימפי הצחור, מחומש
העיגולים הצבעוניים, הורד באיטיות מראש
התורן להדם של יריות חמשה תותחים.
עם תרועת החצוצרה נסתיימו המשחקים
האולימפיים, ד,־ 15 במספר מאז חידושם על־ידי
בארון צרפתי צעיר לפני 56 שנים.
הזהכ, הכסף, הארד. אולימפיידת הלסינקי
היתד, מירוץ בלתי פוסק לצבירת נקודות
בין ארצות-הברית וברית־המועצות. אר־צות־הברית
זכתה בזכות עליונותם של אתל־טיה,
שחייניה, כדורסלניה ומתאגרפיה. היא
צברה 618 נקודות בהשוואה ל־ 554 הסובייטיות.
את המקום השלישי נטלה המשלחת
ההונגרית, ב־ 308 נקודות (בזכות הנצחמות

ההונגריים בכדורגל, כדורמים, קרב חמש
והישגי השחייניות ההונגריות) ,אחריה באו
44 משלחות לאומיות שצברו מ־ 259 נקודות
(שבדיה) עד נקודה אחת (האיטי) 22 .משלחות,
כמשלחת ישראל (ראה ״על נהרות הלסינקי״
,עמודים )9—8לא זכו אפילי בנקודה
אחת.
גם השלל הגדול, מדליות הזהב, הכסף
והארה התחלק בעיקר בין ארצות־הברית
לברית־המועצות. האמריקאים זכו בזהב ()40
לעומת 22 סובייטיות. אולם גם בכסף (30
לעומת )18 וגם בארד ( 20 לעומת ) 16 הראו
הרוסים את יכולתם, זכו ביותר מקומות שניים
(כסף) ושלישיים (ארד) מאשר האמריקאים.
מלבדם בלטו במיוחד השבדים וההונגרים
( 12ו־ 10 מדליות כסף) והגרמנים וההונגרים
( 15 מדליות ארד כל אחת).
כבכל אולימפיידה תפסה גם הפעם, מלכת
הספורט, האתלטיקה הקלה, את מקום הכבוד,
בהציבה 25 שיאים: תשעה עולמיים ו־16
אולימפיים חדשים.
נוהג אולימפי נוסף שהפך קבע: הצטיינותם
הרבה של האתלטים הכושים (בעיקר
יוצאי ארצות־הברית והאי הבריטי ג׳מייקה
אשר באמריקה המרכזית) בריצות ובקפיצות,
בגולת באכזריות, על־יד מכות,״

כדו רגל
״ארכיב. אאמן, אשחק!״
יצחק פלשין, מטיל הדיסקוס של מכבי
חיפה, הוא מוותיקי הספורטאים בארץ שהשיג
משך שנים, דרך קבע, את אחד משלושת
המקומות הראשונים בהטלת דיסקוס בכל
התחרות אטלטיקה קלה. בשנתיים האחרונות
זנח פלשין את הדיסקוס, התמסר לטניס.
כששמע על ההכנות לאולימפיידה ד,־ 15 נטל
טוב את הדיסקוס לידיו, אך כשראה שלא
יצליח לד,כנס לנבחרת האולימפית החל משחק
כדורגל בליגה הראשונה (במכבי חיפה).
שיטת משחקו של פלשין לא השתלבה בשיטת
קבוצתו ובמשחקים האחורנים לא
שותף יותר. פלשין לא נואש, החליט ש־
״למרכיבי הקבוצה אין מושג בכדורגל ...תצליח
רק קבוצה שאני ארכיב אותה, אאמן
אותה ואשחק בה.״ את החלטתו הוציא פלשין
לפועל. הוא הקים קבוצה בשם מכבי ב .
במשחקה הראשון של הקבוצה עם אחוות
נוצרים הוכיח פלשין כי הוא צדק בהנחתו
היסודית, לפחות לפעם הראשונה. מכבי ב
גברה על אחוות הנוצריס .2:4

מכל jj n 1ל ם גרמניה בווו המזל
פראנץ פון־פאפן היה אדם ביש־מזל כל
ימי חייו. במלחמת העולם הראשונה נשלח
לארגן את רשת הריגול הגרמנית בארצות־הברית.
בדרכו חזרה לגרמניה נתפסה אנייתו
על־ידי הבריטים׳ שטרחו לבדוק את מזוודותיו.
במזתדות מצאו כמה פנקסי־צ׳יקים,
מסודרים בסדר גרמני מובהק. תוכן הפנקסים
עניין את הבריטים מאד. היתה זאת
רשימה מלאה של כל עובדי הריגול הגרמני
באמריקה.
המרגלים המסכנים, שנדדו כולם לבית־הסוהר,
לא אהבו מאז את האציל הגרמני ה־קאטולי
בעל הנימוסים היפים. והם לא היו
יחידים בדעתם השלילית: פון־פאפן בעל
האמביציות הגדולות מצא רק ידידים מעטים.
כדי לנחם את עצמו חלם חלום מיוחד במינו:
להתמנות שגריר גרמני במדינונת הזעירה
של לוקסמבורג. החשבון: בלוקסמבורג
מצטלב ההון הגדול הגרמני והצרפתי.
טוראי ראשון מצ׳כיה. אולם הגורל
יעד לפון־פאפן תפקיד גדול יותר. הוא הפך
קאנצלר (ראש ממשלה) של גרמניה, בלי
רוב בפרלמנט, אך בתוקף חסות נשיא המדינה,
הפלדמרשל הזקן פון־הינדנבורג. הנשיא
שנא את הנאצים ואת מנהיגם, שקרא לו
״הטוראי הראשון הצ׳כי ההוא״ (מתוך הנחה
מוטעית שהטוראי־הראשון אדולף היטלר
נולד בצ׳כיה, במקום באוסטריה) .לכן בחר
הנשיא בפון־פאפן.
אולם מזלו הרע של האיש רדף אחריו.
חיש •מהר נאלץ להתפטר, לפנות את מקומו
לגנרל פון־שלייכר. אולם מכיתן שהיה רתק,
ולא היתה לו עדיין דירה, נשאר פון־פאפן
גר בדירת ראש הממשלה, שהיתר, מחוברת
לדירת הנשיא. השניים אכלו יחד את ארוחותיהם,
ובשעת האוכל שיכנע פון־פאפן את
הנשיא מוכה הזיקנה שיש רק הצלה אחת
לגרמניה: למנות, את היטלר לראש־ממשלה
ואת פון־פאפן לסגנו. הפלדמרשל לחץ את
ידי הטוראי־הראשון, אדולף היטלר, שהפך
אישיות עולמית.
היד, זה חשבון פיקח מאד. פון־פאפן היה
בטוח שהדמגוג חסר־ההשכלה לא יצליח בתפקידו,
יהיה, למעשה, שבוי בידי השרים
השמרניים המתונים. אולם היטלר לא חלם
כלל להיות בובה של פון־פאפן. הוא שלח
את כל ידידיו של פון־פאפן למחנות הריכוז׳
אנשיו רצחו גם את שני מזכיריו של
פון־פאפן. פאפן עצמו נמלט ממרחץ־הדמים
בקושי, מצא מקלט בבניין משרד הבטחון.
גם הרוצחים הנאציים לא העזו להתפרץ למבצר
זה של הגנרלים.
טעות טראגית. אדם פחות אופטימי
היה מסיים, בזאת, את נשואיו לאדולף היט־לר.
לא כן פון־פאפן. הוא הוסיף לשרת אותו
באמונה — תחילה שגריר גרמני באוסטריה,
שם עזר להכין את הסיפוח, ואחר־כך כשגריר
בתורכיה. בתפקידו זה היה מרכז כל
התככים הגרמניים במרחב, אירגן את מיבצע
הריגול המוצלח ביותר של המלחמה —
מבצע ציצרו.
בסוף המלחמה השיג אותו הגורל. הוא
הושב על ספסל בית־המשפט לפושעי מלחמה
בנירנברג, אך זוכה. הגרמנים עצמם
אסרוהו שנית׳ דנו אותו לשמונה שנות מאסר׳
מהם שרת שנתיים ושוחרר בגלל בריאותו
הלקויה• את זמנו החפשי הקדיש לכתיבת
ספר זכרונות, שהופיע השבוע באנגלית.

מסקנתו הסופית של איש־התככים המתיק:
כל הענין היה טעות טראגית. כל האנשים
סביבו היו אשמים, גרמנים׳ בריטים וצרפתים
כאחד. רק אדם אחד היה חף מכל פשע,
אך לא זכה מעולם להערכה שהוא ראוי לה.
איש זה היה פראנץ פון־פאפן.
אוי למנצח
סיר וולדרון סמיטרם, חבר הפרלמנט הבריטי,
היה מזועזע. גרמה לזעזוע חבילת־שי
שנשלחה לו ע״י גרמני. בחבילה היו כמה
קילוגרם של נקניקים. כתב הגרמני :״שמעתי
מפי ידידי הבריטיים עד כמה הם סובלים
בגלל קיצוב המזון. אני שולח לך חבילה
קטנה מאד, כדי שתהיה חופשית ממכס. אני
מקווה שהנקניקים יערבו לחכך...״
סר וולדרון, בהתרגשותו, עשה את אשר
עושה כל אנגלי הגון, כתב מכתב לעורך המניס
נוצחו במלחמה, הרי הם מנצחים בטייטס.
התמרמר חבר הפרלמנט ״אף כי הגר־שלום

מלחמה. המנצח אינו זוכה בשלל, מפני שאין
שלל. המנצח זוכה רק בחובה לשקם את
המנוצח, והמנוצח מראה את תודתו — לפעמים
— על־ידי כך שהוא מתחלק בנקניקיו
עם המנצח מוכה הצנע.״

ארצות הברית
עלבונות ב־ 8 0ק״מ ל שעה
בארצות־הברית קורים לאחרונה דברים
בעלי חשיבות רבה ביותר בצורה שקטה
ביותר. אין ד,ם תופסים אלא שניים או שלושה
סעיפים בכמה, ואפילו לא בכל, העיתונים.
השבוע, למשל, יצאו עשרת אלפים
מתנדבים, איש ואשה, לתצפיות קבע של 24
שעון ת ביממק נגד מטוס׳י «וייב במדינת
אילינוי הגדולה (השלישית בין 48 ארצות
הברית. בעלת אוכלוסין של שמונה מיליון).
אך אין זה הכל. מוסר סופר העולם הזוז
בארצות־הברית, מונטי ג׳קובס: בשטחים
הירוקים הנאים שסביב למרכז התעשייתי

האמריקאיים שמים לב למיוחד לכך כי המלחמה
בקוריאה עדיין נמשכת. כתב העולם
הזה לא שמע אלא אדם אחד המזכיר את
המלחמה, ואף זה בדרך אגב. היה זה צעיר
בן 20 בחופשתו הראשונה אחר ארבעה חדשי
שירות. שלושה מחבריו שהתגייסו יחד עמו
עמדו לצאת לקוריאה ואף אחד מהם לא
חיבב, לפי דברי אותו צעיר, את הרעיון
הזה במיוחד. הצעיר עצמו הקדים להתגייס,
לפני שהגיע תורו, והצליח בכך להסתדר
ביחידה בלתי קרב ת, בה חיים נוחים.
אין סיפור זה מיוחד לעצמו. לעתים אף
מופיעים סיפורים מכוערים יותר בעיתונים.
מעשים בעוברי אורח רוכבי מכוניות החולפים
ליד מוצגי התותחים בערים הגדולות,
מטילים עלבונות במדים ובלובשיהם. רבים
מתותחני התותחים הנגד־אויריים הם ותיקי
מלחמו העולם. ע״כ מקפידים העולבים הצעקניים
(״אתם טיפשים שהתגייסתם לא
?התקרב במידה יתירה לתותחנים, הם מסתפקים
בהשמעת הערותיהם המתחכמות ממושב
מכונית החולפת במהירות של 80
ק״מ לשעה.

יופי

פדאנץ פון פאפן(כמרכז) ואדולף היטלר
מטוראי ראשון, הצלת מדינה
של ל נ קני קי ם. כמעט באותו יום פיר־סמר,
ממשלת גרמניה המערבית דו״ח רשמי
על מצב התזונה במדינתה. לפי דו״ח זה
גורמים שמונה וחצי מיליון גרמנים נזקים
לבריאותם מפני שהם אוכלים יותר מדי או
מעט מדי. רובם אוכלים יותר מדי.
מנהג פסול זה נובע משתי סיבות: יש
שפע של אוכל בגרמניה (דבר שאזרחי ישראל
הרגישו בו כשמכריהם נסעו לגרמניה
ושלחו לד,ם חבילות) וגרמנים רבים החליטו
במלחמה האחרונה למלא את קיבתם עד אפס
מקום כששוב יהיה די מזון בחנויות. התוצאה:
בשנתיים האחרונות עלתה צריכת קת־לי
החזיר המעושנים ב־ ,400%צריכת הסוכר
לנפש קפצה מ־ 20ל־ 30ק״ג לשנה. צריכת
הסוכר עולה היום בהרבה גם על הצריכה
הגרמנית לפני מלחמת העולם השנייה.
סיר וולדרון לא הבין את הצדק בכך שהאנגלים
המנצחים יהדקו את חגורתם, בעוד
שהגרמני המנוצח יחלה מרוב אכילה, הרגיע
אותו העיתון האמריקאי סאן פרנציסקו קרו־נ
״קל :״בתקופה זו שוב אין איש מנצח ב
אחר
שהתפוצצה הגיעה מ תי לכוכב מרובע
ומצאה שם אמן כשם לארשי, גן־העדן של
המפלגות, שם חיים כני׳לולו שיש להם רמקו*
לים כמקום ראשים. ראש המפלגה השלטת,
אנו״אנו, שלח אותה לכית־המשוגעים, מקום

הכביר של שיקאגו מוקמת שרשרת.של תותחים
כבדים הנתונים במסווה ותחת מחסה
של שקי חול. מראה המזכיר את לונדון
שלפני הבליץ של . 1940
תצפית האוויר והגנת הקרקע אינם מוגבלים
לשיקאגו בלבד. ההוראה חלה על כל
המרכזים העירוניים והתעשייתיים של ארצות־הברית.
הסיבה: לפני חדשים מספר נעו יחידות
של חיל־האויר הסובייטי לבסיסים קדמיים
בחצי האי קמצ׳טקה שמעבר לאלסקה האמריקאית.
במספר מקרים אף הודיעו אנשי
ראדאר באלסקה על מטוסי סיור סובייטיים
שהופיעו מעל ארצות־הברית וקנדה. ואף
אחד מהמטוסים האלה לא נעצר על־ידי מטוסים
אמריקאיים וחוגי הצבא בארצות־הברית
מניחים שטיסות אלה הן יותר טיסות שמטרתן
לבחון את מערכת ההגנה האמריקאית
מאשר לאסוף צילומים אויריים של ארצות־הברית.

דרך אג ב, המלחמה. למרות שפעילות
צבאית מובהקת כהקמת תותחים נגד־אויריים
מורגשת בעליל נראה שאין האזרחים

המפלצ ת וה׳בהביות
כשהתאספו היפהפיות בנות עשרות הארצות
(כולל ישראל) במיאמי ביץ׳ ,פלורידה,
כדי לתחר על התואר של מיס תבל, לא ידעו
כי הן עתידות להסתבך בויכוח בינלאומי.
כשנבחרה מיס פינלנד נכנעו כל חברותיה.
אולם יפהפיה אחת לא שתקה. בחזרה למולדתה
מסרה מיס־איטליה לאחד העיתונים
הודעה שזכתה לפרסומת עולמית. האשימה
שחקנית הקולנוע בת ה־ , 19ג׳ובאנה מאצו־טי:
השיפוט בתחרות היה תרמית פוליטית.
מיס־תבל היתד, צריכה להיות אמריקאית,
אמרה האיטלקיה. ארבע מועמדות אמריקאיות
.,מלכות המדינות לוזיאנה, ניו־ג׳רסי,
מונטאנה ואינדיאנה, עלו ביופין על השאר.
״לרוע המזל ניכנסה המפלצת הפוליטית
לתחרות, והדיפלומטיה האמריקאית הכריעה
את כף המאזניים לטובת האינטרסים הבינלאומיים
שלה !״ מכאן התוצאות: כמיס תבל
נבחרה מלכת היופי של פינלנד, ארמי קוד
לה, כרי לתת פרסומת לאולימפיידד״ המקום
השני ניתן למים האוואי, כדי לנחם את האי
על שטרם זכה למעמד של המדינה ה־ 49 של
ארצות־הברית. המקום השלישי ניתן למיס
הונג־קונג, כדי לשכנע את האסיאתים שאמריקה
אינה מזלזלת בהם. המקום החמישי ניתן
לגרמניה, מאסה הוי, כדי לרמוז לאדנאור
שיש מקום לגרמניה בלב האמריקאי..
לא ענכים חמוצים. מים פינלנד, שהפכה
מיס תבל, לא שתקה. הודיעה היא :
מיס איטליה אמרה את אשר אמרה מתוך
שנאה אישית, ומפני שלא זכתה להיבחר.
הכחישה האיטלקיה בזעם: אין זה עניין של
ענבים חמוצים, כי ממילא לא היתד, צריכה להיבחר בינתיים נשמע קול חדש בויכוח• בישוף
אמריקאי קאטולי גינה בפומבי את האמהות
האמריקאיות על שהן ״מניחות לבנותיהן חסרות
הנסיון לערטל את עצמן בתחרות על
התוארים המפוקפקים של מיס אמריקה ומיס
תבל הנשים ירדו מן הרמה הנאד, של
כבוד נשי,״ האשים הבישוף. לא די בתחרות
היופי, הנשים גם לובשות בגדי גברים, מעשנות
ברחוב ועוסקות בענפי ספורט גבריים.
רמז הבישוף: כל זה יתנקם בהן בעולם הבא.

שם נמצאים כני־הלולו המנוונים, שיש להם לפתע נגמרה התחמושת -וטאנק רביעי התקרב אליו. מוסקה
לא היסס -הוא הטיל את רימון־היד האחרון מתחת לגחון
ראשים. שם גילתה רותי בן־אדם אמתי.
כן, היה זה מוטקה, מוטקה איש הג׳מעאה. כיצד הגיע הטאנק, התפוצץ יחד אתו.
״שמעתי באנג גדול,״ סיפר מוטקה ,״וכשהכרתי חזרה
לכוכב המרובע? סיפורו היה פשוט: ב־ 1948 ישב בשוחה
ליד נגבה, הוציא שלושה טאנקים מצריים מכלל פעולה. אולם אליישבתי על הכוכב המרובע...״

במרחב
״אשמח מאד לקבל כל מנהיג הרוצה להפגש
עמי.״
אולם איש לא התייחס לדברים אלה ברציבר
מלך. בד ב»שא, בד ב ״ נות• היה ברור, ללא שמץ של ספק, כי היתה
כאשר, באחד משידוריו בתחילת השבוע, זאת תקופת־מעבר בלבד. למרות שהצליח ללא
הוסיף קריין רדיו קהיר את התואר באשא בצע את ההפיכה, אין עדיין לנגיב התמיכה
לשמו של עלי מאהר, ראש הממשלה, היה זה, הרחבה של שכבות העם, הדרושה לייצוב כל
להלכה, דבר מפתיע, מהפכני. שהרי חשוב שלטון, אין לו גם שום גוף פוליטי התומך
תוארו של איש מכובד מכל דבר, אך למעשה ,־בו אשר מסוגל לנהל את המדינה. עד שיצליח
לא זעזע חסרון זה שום אדם. כי מאז באו לגבש את משטרו דרוש לו זמן ודרוש לו גם
שתי הפצצות הגדולות של השתלטות הצבא שקט לפעול בלי סיכסוכים עם המפלגות הוהדחת
פארוק (העולם הזה )770 חדלו ההפ גדולות (בעיקר הוופד) או תנועת האחים
תעות הרגילות להתמיה את מאזיני רדיו המוסלמים.
עד עתה מוכנים ראשי המפלגית לשתף
קהיר.
ביטול התוארים של באשא וביי שהוענקו פעולה: כל אחד מהם מקווה כי הוא יהיה
האיש שהנהלת המדינה תימסר לידיו. אך אם
על־ידי פארוק (ולפניו השולטנים
התורכיים) ילך הגנרל נגיב בדרכו באותה תקיפות ועקעורר
גל של ניחושים אשר כולם ניבאו את
סופר ביות בה צעד עד כה, מצפה לכל המנהיגים
ביטולה השלם של המלוכה במצרים.
שהגישאף תביעה המכובדים אכזבה. לא פעם הוא הביע את
על אגף של מפלגת אל־וופד
הראשון של המה דעתו, עוד לפני ההפיכה, כי הצבא הוא המכמפורשת
לכך .״זהו
הצעדיבואו שאר הצעדים שיר היחיד המסוגל לבצע משהו רציני וכנה
פכה,״ סיפרו .״אחריו
במצרים. ואין כל סיבה מדוע לא יחליט, בבוא
שהיו במהפכה הצרפתית.״
! המועד, כי אין לו כל צורך במדינאים ובעם-
אך לאלה שחיכו להופעת גילוטינות — או קנים ציבוריים מושחתים.
לכל הפחות כיתות־אש — נכונה אכזבה. בעל
כל פנים דבר אחד ברור: למרות שאין
שבוע השני של שלטונו, לא עשה הגנרל המאורעות במצרים מהדורה חדשה של המוחמד
נגיב אלא צעדים סמליים והפגנתיים. מהפכה הצרפתית, הביאו אתם שינוי־ערכים
הוא ביטל את תוארי האצילות, הכריז שוב יסודי בזירה הערבית. בין מיליוני הפלאחים
ושוב מלחמה בשחיתות והעיקר — הודיע העלובים התחילה מבצבצת המחשבה כי אפכי
אין הוא מתכוון להתערב בפוליטיקד״״כיצד שר גם לחיות בלי המלך ובלי הביי והבאשא
אתה קורא, אם כן,״ שאלוהו עיתונאי חוץ, המכובדים.
מה שיבוא הלאה, קשה לנבא מראש: שובו
״לפעולתך הנוכחית י האין זאת התערבות של
של פארוק בתמיכת זרים, מהפכה עממית
הצבא בעניינים פוליטיים?״
רחבה, השתלטות הקנאים הדתיים .״זהו סוד

״זאת
התקיפה.
״לא,״ היתר, התשובה
שאפילו הגנרל נגיב אינו יודע את טיבו,״
התערבות כפי שהיא מקובלת כאן. זהו מצב סיכם מדינאי ערבי ותיק .״בינתיים, בכל אופן,
זמני שיחלוף מיד כשנצליח לטהר את החיים הוא יושב היטב על הטנקים שלו.״
הציבוריים מן השחיתות והבגידה.״
השוטר דפריע לשקט
רק תקופת״מעבר. במידה מסויימת
צדק הגנרל. מאז אילץ את פארוק למנות את
איחסאן איבד עין כתוצאה מתאונה, לכן
עלי מאהר לראש ממשלה, נמנע מלהתערב היתה השקפתו על העולם חד־צדדית במקבניהול
ענייני המדינה השוטפים. הוא גם צת• אם בחר דוקא לראות את הצו הרע,
נמנע מלהתערב בחיים הפוליטיים — במובן איש אינו יכול להאשימו. הוא עובד כפקיד
המרחבי של המונח — בהמנעו מנקיטת כל ממשלתי ושנא כל דבר סביבו: הוא השעמדה
כלפי המפלגות. הוא הביע את אימונו תדל למעט את יחסיו עם הזולת עד למיניבמאהר,
שלח משמר־כבוד לקבל את פני אל -מום׳ לא ביקר אצל איש, לא התעניין בשבנח)!ס
בשובו משוויץ, קיבל לראיון את מנהיג י ניו, נפרד לחלוטין מבני משפחתו. חבריו להאחים
הנזוסמזים.
עבודה אך בקושי ידעו על קיומו.
אולם זה לא מנע את איחסאן מלבקר בבתי
״אין לי שום נטייה מפלגתית,״ הוא הודיע.
קולנוע, שם נהג לשבת בקצה
הימני של האולם על מנת
ליצר לעצמו את הרושם ששב
ב<!מצע. מתוך עשרה
זרטים הוא מצא תשעה גרו־
;•ים ואחד איום, נהג לחזור
הביתה כולו זועף, לשתות
יאלייאן ולהרדם.
אך לפני שבוע לא יכול
להרדם: הסרט שיאה אותו
רב הדהים אותו במידה שלא
ידע עד כה. קשה היה לו
להבין כיצד אנשים יכלו ליצור
זוועות כאלו שהוצגו או
כיצד יכלו אחרים לחזות בהן
ולההנות מהן.
״כיצד אפשר להציג שחור
על גבי לבן פשעים כאלה?״
הוא זעף׳ ״מה עושה הממשלה
י אייה הצנזורה?״
לבסוף הגיע להחלטה שיש
לתלות את כל יצרני הסר־
.טים ואוהבי תוצרתם, לשריף
אותם חיים בתוך בתי־הקול־נוע.
למחרת
גבר הרעיון בראש
איחסאן ומשך כל נסיעתו בחשמלית
גידף ורטן, הביע
את תביעותיו להעלות באש
את בתי־הקולנוע וכל הקשור
בהם. לרוע מזלו נסע
באותה חשמלית שוטר חרש
שעקב בהתעניינות אחרי צעקות
איחסאן על אש ושריפות.
הוא היה חדש במקצועו
וההתקדמות בסולם הדרגות
עמדה לנגד עיניו כל
הזמן.
״הנה ההזדמנות,״ הוא
קבע .״זה אדם המתכנן בודאי
עוד שבת שחורה, להצית
את קהיר מחדש. אני
אאסור אותו ואכריח אותו
לגלות את שמות שותפיו לקשר,
הבירה תוצל הודות ל־עירנותי,
אני אעלה בדרגה,
גנרל מוחמר נגיב
יתנו לי פרס גדול, יצלמו
למהפכה צרפתית, הגילוטינה
אותי בעיתונים אקנה וילה

מצרים

ואתחתן עם עאודה היפה. אנשים ייעצרו
ברחוב ויצביעו עלי: הנה האיש שהציל
את המולדת.״
ככל שהבלש דגר על מחשבותיו השתכנע
בצדקתן עד אשר לבסוף אחז את איחסאן
בצוארו ואמר לסחוב אותו לפתח החשמלית.
אך לאיחסאן היו כוונות אחרות בכל העניין:
הוא הקים צעקות וצווחות — ״תפסו אותו !
תפסו אותו ! זה כייס והצביע על השוטר
האומלל. תוך כמה שניות מצא הלה את עצמו
מטרת גידופים ומטר מהלומות שנטלו
ממנו את הכרתו. לבסוף הוזעק שוטר במדים

סביב ראש הממשלה, ליווהו בדרכו למרכז
המסחרי תוך צעקות ומחיאות כפיים. בש־מוע
כמה סוחרים, שלא נענו לפניית האופוזיציה
והשאירו את חנויותיהם פתוחות,
את ההמולה, פנו לעוברים ברחוב כדי לברר
את סיבת הרעש.
״הפגנה1״ ענו להם.
מלת האימים הרעידה את לבות הסוחרים•
״מפגינים! מפגינים!״ הם צעקו אחד
לשני. וכהרף עין נסגרו גם חנויות שבעליהן
לא קיבלו על עצמם את הוראת השביתה
של מפלגות האופוזיציה.

ריימונד לייצר, פסנתרן
מן ה!;פייס, באך ובוגי ווגי
שהובילו כבול, לתחנת המשטרה. האשמה :
הפרת השקט במקום ציבורי.
איראן חרב אם קוטלת
לפי המחקרים המבוססים ביותר של הפרשנים
האירופיים והאמריקאים צריכה איראן
להמצא על סף מהפכה אדירה שתטאטא
לפניה את. מוסאדק וכל תוכניותיו השגעו־ניות.
העם רעב, אין עבודה, הכנסות המדינה
אפסו. וכל זה, לדברי אותם הפרשנים,
נגרם על־ידי ייבוש זרם הדולרים שנבע ממעיינות
הנפט בדרום.
אכן צודקים פרשנים אלה: איראן באמת
נמצאת על סף מהפכה אדירה. העם רעב,
אין עבודה, הכנסות המדינה אפסו. אולם
מצב זה היה קיים באיראן משך דורות. ואם
זרם הדולארים פחת, דק פקידי ממשלה וכמה
עשירים נפגעו מכך. להמונים האיראניים לא
משנה הרבה אם האנגלים מפיקים נפט או לא.
אולם טעותם האמיתית של הפרשנים היא
— או ליתר דיוק — היתה, על כיוון המהפכה.
כי לאחר מאורעות הדמים שפרצו מיו
לאחר מינוי קוואם אל־סולטנה לראש ממשלה,
ברור לחלוטין כי לא נשקפת כל סכנה
של טיאטוא למוחמד מוסאדק.
לאחר כניעתו של השאח נוכח תמיכת הצבא
במוסאדק, קיבל הלה את התפקיד החיוני
שתבע לעצמו: שר הבטחון. עם תמיכת
ההמונים ברחובות מצד אחד והחיילים מצד
שני אין כל מכשול בפני מוסאדק. גם
אם ירצה להוסיף את מוחמד רזא שאח ואשתו
היפה לרשימת המלכים המשוחררים
אליה משתייך עתה פארוק.
אולם בינתיים מסתפק מוסאדק בהנפת החרב
בלבד: השאח נשאר ראש המדינה אף
כי אסור לו להתערב בניהולה או אפ-לו
לפגוש אישיות מדינית בלי הסכמת ראש הממשלה
ושר הבטחון. כדי שיהיה ברור בי
החרב מסוגלת גם לקטול ממש, נשלחו
אחות המלך ואמו לטיול ממושך מחוץ לאיראן,
ואחריהן ראש המטה אוהד השאח —
כדוגמה למה שמצפה למי שיעיז לעמוד בין
העם האיראני ומנהיגו מוסאדק.
הלבנון השפעתו שד ראש המטשדה
לפי הוראות מפלגות האופוזיציה היו כל
בתי המסחר של ביירות צריכים לשבות
כמחאה נגד הממשלה. ביום המיועד לשביתה
יצא מאמי ביי אל־סולח, ראש ממשלת
הלבנון, לסייר ברחובות ולהשפיע, בנוכחותו,
על החנוונית שלא ישבתו.
כרגיל במקרים אלה התאסף המון רב

מוסיקה
פסנתר לאצבעות פלדה
הקהל הרב שמילא את אולם הקונצרטים
הניו־יורקי הריע בהתלהבות לפסנתרן. הישגו
של הפסנתרן היד, גדול, לא היה לו תקדים
בדברי ימי המוסיקה הקונצרטית. לא היה זה
קונצרט רגיל. הקהל הנלהב שמע ביצועים
מושלמים יותר של הפוגה לבאך, אך הריע
יותר לאומץ לבו של הפסנתרן מאשר לנגינתו.
כי לרימונד לייצר, יליד אנגליה בן ה־,35
לא היו עשר אצבעות להן נכתבה מוסיקת
הפסגתר. לא היתר, לו אף אצבע אחת. בקצה
גפיו המלאכותיות שבאו במקום שתי ידיו
אותן איבד בעלותו על מוקש, בלטו ארבע
אצבעות פלדה. מארבע אצבעות אלה הפיק
לייצר עיבודים רבים, החל מבאך ועד לבוגי־ווגי,
אותם ערך בעצמו, משך ארבע שנות
אמונים בידיו המלאכותיות. כי לייצר לא
ראה כל סיבה להניח לפסנתר עליו החל לפרוט
בגיל חמש בגלל שאיבד את שתי ידיו
בגיל .33
צה״ל קדם להתישבות. אחר שלייצר
יצא בלי שריטה משש שנות מלחמה בשרות
הצבא הבריטי, נקלע לארץ־ישראל, החליט
להשאר בה. בהשתחררו מהצבא הצליח לשכנע
מספר מחברי יחידתו להתארגן כגרעין,
לעלות לגליל. בפרוץ מלחמת השחרור היה
הגרעין הבריטי מוכן לעלייה להתישבות משקית.
אך צר,״ל קדם להתישבות רימונד לייצר
הצטרף לחטיבה גלילית, הקדיש לה את נסיו-
נו הקרבי הממושך. שרותו בצה״ל נסתיים
חיש מהר. בזמן ההפוגה הראשונה בסיירו
על משוריין בגליל המערבי התפוצץ מוקש
תחתיו, מחץ את שתי ידיו.
לייצר הועבר לבית־חולים ניו־יורקי, בו
הרכיבו לו גפיים במקום שתי ידיו. אחר שבועות
מספר גילה אהבה לאחות האמריקאית
שטיפלה בו, נשא אותה לאשר, מיד אחד
שלמד להחזיק טבעת נשואין בשתי אצבעות
פלדה.
עתה חי הזוג בפרבר ניו־יורקי, מגדל את
בנו דוד, בן השנתיים. לייצר ד,מדפדף לעתים
קרובות באלבום תצלומי הגליל אינו בדעת
חבריו שעתה לא יוכל להביא כל תועלת בסביבות
ההן, אך הוא מסכים אתם שלו עצמו
תביא עתה ניו־יורק תועלת רבה יותר.
מלבד הקונצרטים, את הכנסתם מקדיש לייצר
לטובת המגביות, יסיים בשנה הבאה את
לימודי המתימטיקה שלו באוניברסיטה העירונית
של ניו־יורק ואז הוא מתעתד לשוב
ארצה לגלות יחד עם ידיעותיו המתמטיות
את יכלתו הפסנתרנית לקהל הישראלי.

j nש ־ ם

הו דעהלממ ״ ם
המקבל את העיתון לכתובתו הפרטית ויש לו גם תא
דאר -ישלח את מספר התא אל מנהלת ״העולם הזה״.
המקבל את העיתון והכתובת אינה מדויקת או המשנה את
כתובתו -יודיענו על כך מיד.
המקבל גליון פגום או באחור רב, או לא קבלו לחלוטין -
יודיענו מיד.
נא לפנות אל הדוורים ולהסדיר אתם את דרך קבלת הגליון.
נא למלא אחרי הבקשות הנ״ל על מנת לאפשר חלוקה
יעילה יותר ומהירה יותר •טל הגליונות. כל אשר לא ימלא
אחריהן לא יוכל להענות.

המנהלה.

הוצאת ספרים ״אחיאסף״ בע״מ ירושלים
הופיע

הספר

מורה־דרך כחיי המין והנשואין
מאת ד״ר חנה ואברהם סטין, ניו־יורק
הקדמה מאת פרופ. א .סדובסקי, ירושלים
המחברים, שהם רופאים ומרצים ידועים באמריקה׳ התפרסמו, באופן מיוחד
על ידי ספר זה שנפוץ במיליונים אקזמפלירים.
הספר כתוב בצורת דו־שיח בין זוג צעיר העומד להנשא ובין הרופא. המחבר
דן בספר בפרוטרוט בכל הבעיות של הנשואין כגון: פריה , ,הריון, לידה,
תכנון משפחה, פוריות ואי פוריות, תיאום ואי תיאום מיני ועוד הרבה שאלות
המטרידות כל גבר ואשה לפני הגשואין ואחריה ד״ר מטון נוגע גם בשאלות
הסדר הילודה.
מחיר הספר 2.500ל״י.
להשיג בהוצאה ואצל כל מוכרי ספרים בארץ.

ל לי נ!ה* עלשפת n
.1שמור על הנקיון. אל תפזר קליפות ושיירי אובל.
׳ .2הזהר לא לפגוע באנשים או ילדים כעת שהנך עוסק
כמשחקי ספורט.
3המנע מהקמת רעש מיותר. זכור שפת הים הוא מקום
לנופש ומרגוע:
.4לפני צאתך להתרחץ כים מרח עו רגופךכ״ ו ל וטה״
המגינה על עור הגוף ומנעימה את השזוף.
...וכשוכך משפת הים טפל בשערותיך בשמן השערות שד
״ שמך .

ברו העתיקה, לפני ׳ 2000 שנה...
לפני 2000 שנה הגבירות הרומיות רגילות היו לנקות
את שיניהן כ ...חול הים - ,כך מספר פליניום הבן בספר
ההיסטוריה שדו.
אין אנו מספרים את זאת עד מנת להניע אתכן לחקות את
מעשיהן, כי אם ככדי להורות שגם אז כבר העריכו שיניים
״מטופלות יפה״.
כיום הדבר פשוט כתכלית הפשטות: משחת שיניים ,,תיא״
מנקה את השיניים ואת הפה כאופן יסודי. קצפה (ללא סבון)
משווה לשיניך לובן וברק, וטעמה המרענן שומר על. נשימה
נעימה נעימה ומושכת למשך שעות רצופות.
m limn:־ו

חוגי הרעים
דירתך היא קרירה
מרפסתך היא שימושית עם סוכך
*3׳וי «

מתוצרת
ה nzni
ה סו כ ד ״
H&$QCH!*CH
״ ה ס, גי
רח׳ הרצל ,89 תל־אביב, טל 5473 .

מאחר שאין עדיין מנגנון
שיבול לטפל בעשרות המכתבים
המתקבלים, מתבקשים
כד החכדים וההכרות החפצים
להצטרף לחוגים לפנות
אישית לחבר ההנהגה אבי
בנהר. שעות הקבלה: כבל
יום רביעי בשבוע, כשעות
19:00 - 20:00׳ במשרד מערכת
״העולם הזה״ .החברים
יוכלו לפנות לאבי גם כשעת
המסעות שאליהם מוזמנים
חברים חדשים.

תוכן הצלחות
ארוחת הצהרים החגיגית שערכה הצירות
הבריטית בישראל ללורד לואי
מאונטכטן (ראה במדינה) במלון
מגידו החיפאי לא היתד״ כשאר קבלות
הפנים שנערכו ללורד־המלח בישראל,
על טהרת הצנע, הקיפה עשר מנות :
מרק צרפתי, אספרגוס ברוטב הולנדי,
חזה תרנגול־הודו בשמפניה עם רסק
תפוחי־עץ, תפוחי־אדמה צעירים, ירקות
חיים, אפרסקים, גלידה, עוגות, קמה
ופירות.
הודיעו הדוכס והדובסית וינד•
זור בהגיעם לביקור־קיץ מסורתי בפאריס,
שטבחיה יודעים להפיק מטעמי חך:
״אנו אוהבים מאד אוכל טוב !״ מה שאין
הזוג הדוכסי אוהב: להסב עב הרבה
סועדים לשולחן אחד. מלבו בהזדמנות
אחת בה הסבו יחד עמהם 29 אורחים
לשולחן לא סעדו הוינדזורים משך 15
שנות נשואיהם עם יותר מאשר עשרה
אורחים.
עומר ברדליי, הרמטכל האמריקאי
נדהם לשמוע מפי ועדת התקציב של הקונגרס
על בזבוז כספים למופת באגף
האפסנאות: אגא האמריקאי קונה דגי
פילה באי איסלנד, מיבא אותם לארצות־הברית
ומחזירם למסעדות של הכוחות
הצבאיים האמריקאיים באיסלנד.
המטכל האמריקאי לא הסתפק במטוס
הצבאי שהעמיד לרשות סגן רמטכל
צה״ל, אלוף מרדכי מקלף, המבקר
בארצות־הברית. כשנערכה סעודה לכבוד
מקלף באחד מבסיסי החי״ר האמריקאי
הובאו שני בקבוקי יין כשר במיוחד
מחנות היין היהודי בעיירה הקרובה.
כאשר. שר הבטחון הצרפתי, רינה
פלאוון, נזף כמרשל אלפונס ז׳ו־אין
על שהשמיע נאום עולבני נגד האמריקאים
והזכיר לו כי כל נאום של
איש צבא צריך לעבור את אישור שר
הבטחון, השיב ז׳ואין במכתב קצר :
״אינני קורפורל ! ״
משנשאל שר האוצר וגזבר הסוכנות
לוי אשכול אם דיבר עם אחד הפקידים
הגבוהים של הסוכנות, השיב :״לא,
צעקתי ! ״
עיסוק׳ הנשי
גאוות מלכת היופי השלישית של ישראל,
אורה ורד, בשובה מתחרות ״מיס
תבל״ (ראה מכל העולם) בארצות־הברית:
מקלט רדיו. נותנות השי: חברות אגודת
נשות העדה התימנית (בת עשרים
המשפחות) בניו־יורק.
גאוותה של מלכת היופי השנייה,
מיכל הראל, ששבה גם היא השבוע
לישראל: שיאי הופעותיה בארצות־הברית
80 :אסיפות (לטובת מלווה העצמאות)
ב־ 38 הערים הגדולות של ה־ארץ־היבשת.
עלי
חאן מרדף הנשים, מי שהיה
בעלה האחרון של ריטה הייוורה,
החל מתנה אהבים עם כוכבת קולנוע
נוספת. הכוכבת: שא שא גאכור,
בת קולונל הונגרי שנישאה לראשונה כגיל
( 16 למדינאי תורכי) ,בשנייה למיליונר
אמריקאי והנשואה כעת, רופפות
למדי׳ בשלישית, לכוכב הוליבוד ג׳ורג׳
סנדרס. שיטת חיזורו של הנסיך המוסלמי:
שיגור שלושה תריסרי שושנים
אדומות וארוכות גבעול מדי יום.
בהמשך צי,־ המכשפות הגיע גם תורו
של צ׳רלי צ׳אפלין. פרשן רדיו אמריקאי
האשימו כי הוא קומוניסט ושקרן,
הסתמך על תקליט הודאתו של משרתו
הפרטי של צ׳אפלין. תנובת צ׳אפלין:
תביעת פיצויים, בגלל הוצאת ד־בה, על
שלושה מיליון דולר.
בשבוע בו היה נראה כאילו מתעתד

עוזר מפקח כללי ישורון שיף,

ראש אגף החקירות, להתגרש ממשטרת
ישראל, העביר אחיו, הסופר סידד
(שמעון צהמרא) שיף, מבצע חשוב תחת
איסול גמור: עטור־זקן וחבוש־כובע
נשא שיף הצעיר לאשר. הברה לעבודה
במערכת הארץ, את חווה מייסנר
השחרחורת. אחר נישואיו של מידד שינה
ישורון את טעמו, החליט לא לנטוש
את המשטרה בכל זאת.
אחר שהמדור עוזי ושות׳ נדד בין
שות׳ רבים, ביניהם בנימין (הארץ
שלנו) תמוז ,״העוזי״ המקור־ וחיים
(היי הג׳יפ !) חפר, נמצאו לו סוף סוף
בעלים קבועים: עורך הלילה של הארץ
אריה זיו׳ לשעבר צנזור ראשי של

ממשלת המנדט בתל־אביב.
אתלטי ישראל שחזרו מהלסינקי סיפרו
על אות הערכה שהונהג ביניהם בניכר :
האתלט המצטיין באותו יום היה רשאי
להשאר במלון ולשמור על מארק,
תינוקו הצבר של מאמן הנבחרת אירוי
(מון) מונדשיין, שעה שמון יצא לחזות
במיפגשי ספורט ליליים.
הפתעה רבה באה השבוע על המציל־המתאגרף
אמיל (עמיאל) אכינרי :
מעריב גילה שהתאגרף לפני 19 שנים
עם אלוף הבוכם משקל בינוני של מצרים,
הרודן הצבאי הנוכחי גנראל
מוחמד נגיב. בתחרות שהתקיימה ביולי
1933 בגן־רינה, תל־אביב, הכריע
השופט הבריטי לטובת המצרי. תגובתו
של אמיל לתגלית :״איני זוכר מה היה
שמו של המצרי, אך הדבר יכול בהחלט
להיות !״

סעףי 0
הקץ בששהקל עי
הנסיך פולקה ברנדוט מתגלה מתוך
דפי יומנו, לירושלים, כאציל שבדי בעל
רצון טוב אך מוגבל, רודף שלום אך
מתקשה לחוור מתחת למסווה התככים
במרחב. תרגום יומנו לעברית של מתווך
או״ק שהופיע כמעט ארבע שנים אחר
שנכתב שוב אינו בר־ענין מיוחד יותר
מאשר גילוי העובדה הלא־ידועה כי לדעת
ברנדוט היה מצבם הצבאי של הערבים
רע ביותר כבר שבועיים אחר פלישתם
לארץ־ישראל (ערב ההפוגה הראשונה).
מלבד
דו״ח השיחות שנהל ברנדוט בין
טיסותיו בין בירות ערב וישראל אין
ברנדוט שוכח להכניס ליומנו פרטים
חשובים כעובדה שבליל 8ליוני הופרעה
שנתו :״שכן אני, כמרביתם של
יתר חברי, לקיתי בדזנטריה.״
גדול כעשרה פ״מ. שתי הזדמנויות
הבולטות בדו״ח המתווך: מזכיר
הליגה הערבית, עבדול אל־רחמן עואם
באשא, בו התאהב ברנדוט בראשונה עד
שמצא כי הוא הפכפך וחסר־אחריות. הדמות
השנייה: משה שרתוק (שאז טרם
עברר את שמו לשרת) ״איש נבון, ומבחינות
רבות איש נפלא.״ אין זה מונע
את ברנדום מלהאשים את הממשלה היהודית,
אותה ייצג שרתוק, ב״עמדה של
חוצפה ואיבה כלפי נציגי או״ם.״ כאשר
לדעתו, סיחררו הנצחונות הצבאיים את
ראשי היהודים.
פרט משעשע: פארוק מלך מצרים
התלונן לפני הנסיך השבדי על חוסר האחדות
הערבית — שר החוץ הירדני
קבל לפני פארוק, בשם ממשלת הירדן
ופיקודה הצבאי. כי הדגל המצרי היה
משך ימי הקרבות גדול בעשרה ס״מ
מדגלה של הירדן.
ברנדוט, שנדחה על־ידי בטחונם העצמי
של היהודים, עליו הספיק לעמוד משך
מאה ימי שהותו במרחב, הבין הבנה
מלאה את אי־ההגיון בכל רעיון החלוקה
(״היהודים ישתמשו לאחר זמן בנימוק
שמספר העולים גדל כל כך שהשטח היהודי
אינו מספיק״) ,ניסה למצוא פשרה
בדו״ח בן 90 עמודי מכונת כתיבה
שהבין לעצרת או״ם בשנת . 1948 למחות
סיום כתיבת הדו״ח, ב־ 17 לספטמבר
, 1948 נרצח פולקה ברנדוט על־ידי איש
מחתרת יהודית, חזית המולדת, כבן 30
מגולח למשעי, רזה וכהה מאד, שירה
בו צרורות מספר מתת־מקלע ש מייסר
(נשק צנחנים גרמניים) .ששה הקלעים
שחדרו לחזהו של הנסיך השבדי באותו
ערב שבת ירושלמי שמו קץ לנסיון
תווכו שתוצאותיו, בתנאים הנתונים, היו
נידונות לכשלון למפרע.
כרוב התרגומים שנעשו לאחרונה מלועזית
לעברית סובל גם לירושלים מהליקוי
שמתרגם לא־אמן החסר לעתים
מונחי־יסוד בלשון, כתת־מקלע, טיפל
בתרגום (המתרגם משתמש במונח הגרמני
אקדח־אוטומטי) .אולם לירושלים
מצטיין בהופעה נדירה ביותר במ״לות
העברית — ציור עטיפה נאה. קיו הרקיע
הירושלמי, המבליט את מגדל הימק״א
ומלון המלך דוד, מעשה ידיו של עמנו אל
גראו, הוא משובח ציורי השערים
שהופיעו זה חדשים רבים] .לירושלים
( 223ע פולקה ברנדוט — אחיאסף
( 2.100ל״י)[.

״העולם הזה״ מם׳ 771

הפזןרה

קולנוע
סרטיט
..על עכב רי ואגש׳״
כאשר הוצג, לפני למעלה מעשר שנים,
על עכברים ואנשים בתל־אביב, בקולנוע
אופיר, ראו אותו רק מעטים. האולמות היו
ריקים כמעט לחלוטין, הסרט הוסר לאחר
ימים ספורים. אולם אלה הבודדים בעלי הטעם
שזכו לחזות בו נוכחו באחד מסרטיו
היפים והעדינים שביותר של במאי גדול,
לואיס (במערב אין כל חדש) מיילסטון.
המעשה בשני החברים, לני (לון צ׳ייני)
וג׳ורג׳ (ברג׳ם מרדית) ,והריגת בחורה (בטי
פילס על־ידי לני ללא כוונה, המתתו בידי
חברו האחד והיחיד, ידוע למדי ואין צורך
לחזור עליו כאן. ביומו של הסרט, המשחק
והביצוע הטכני עושים אותו אחד המעניינים
והנוגעים ביותר אל הלב בכל דברי ימי הקולנוע
האמריקאי. יצירה שאין להחמיצה.

בר למחלקת העריכה של ממרו־גולדבין-
מאיר, בה הצטיין בהכנת סרטים קצרים.
קולנוע ורדיו. את עבודתו זו עזב מייד
לכשהצליח למכור את תסריטו המקורי הראשון,
החל כותב בקביעות לקולנוע ולרדיו,
אבל ברגע שהחל מתבסס נקרא לשרות צבאי
ובילה שנים אחדות ביחידת ההסרטה של
צבא ארצות־הברית.
קריימר יצא מן הצבא כשרצון עז מפעם
בלבו: ליצור חברת הסרטה עצמאית. הוא
התקשר עם שני חברים, ג׳ורג׳ גלאם וקארל
פורמן, שלושתם גייסו את כל חסכונותיהם
והפיקו את סרטם הראשון, ובכן זוהי ניו־יורק,
לפי סיפור מאת רינג לארדנר. הסרט
הצנוע אך המשעשע הכניס לחברה הצעירה
סכומים נאים והעסק החל מתפתח וסרטיו
תורכיה מלחמת חיידקי ב אי סד
לפני שמונה חדשים נדון נורי עונר, עורך
העיתון האנטישמי חוראדם (בן־חורין) לשבעה
חדשי מאסר על שפרסם בעיתונו מאמר בו
סיכן, לפי פסק־הדין של השופט האיסטנבולי,
״את אחדות האומה ״.המאמר האשים את
קומץ היהודים התורכיים המשרתים בחטיבה
התורכית בקוריאה בנטיות קומוניסטיות וב־בגידה
במולדת.
כביסוס להאשמתו הביא עונר את המעשייה
שפרסם הירחון האמריקאי רב־התפוצה (שניים
וחצי מיליון) קורונט: יחידת תותחים נגד
אויריים תורכית שהגיעה לחזית נצטוותה ל
ארצות
הברית

הא 1נ״ ם הסודיות•׳הוגי הרעיונות של הוליבוד ביקשו בסיס
חדש לסרט היתולי, גילו פרד ששמו פרנסים,
המסוגל, בעזרת להטוטים טכניים קולנועיים,
לדבר במבטא אוקספורדי, להפיק אימרות־כנף
הנשמעות, במפתיע, מאד טבעיות לגבי
יצור כמוהו. שותפו למשחק באזניים הסודיות
הוא דונלד אוקונור, בתפקיד סגן אמריקאי
צעיר בחזית היפאנית. מסביב לפרד
בעל כוח־הדיבור שזרה הוליבוד עלילת-
ריגול שאיננה מפריעה לא לפרנסים ולא
לקומיקאי אוקונור להפיק מנה גדושה של
צחוק.
האזניים הסודיות שתוכנן כסרט ממדרגה
שנייה והופק בהוצאות מועטות, זכה להכנס
לרשימת הסרטים המצליחים ביותר בקופה.
התוצאה: סידרה שלמה של סרטים נוספים
שהפסקול שלהם יכיל את אמרותיו האוסקר
ויילדיות של פראגסים.

לספרדים. ד ב אשכנו*
רובם הגדול של חמישה מיליוף יהודי
ארצות־הברית ד,ם יוצאי ובניהם של יוצאי
מזרח־אירופה. רובם המכריע ( )99%הם בני
העדה האשכנזית. האחוז הנותר — יהודים
ספרדיים יוצאי ארצות-הבלקן וארצות ערב
המונים כ־ 60 אלף איש.
הגדולה בין 16 הקהילות הספרדיות באר־צות־הברית
היא הקהילה הניו־יורקית שמרכזה
בשכונה המיושבת יהודי ברוקלין והמונה
כעשרת אלפים ספרדים, רובם יוצאי
סוריה (במיעוט: עשרים משפחות תימניות).
כשניגשה, השבוע, הקהילה הספרדית של
ברוקלין לבחירת רב חדש החליטה לקיים
אח התורה המופצת לאחרונה בין יהודי אר־צות־הברית,
תורת מיזוג התרבויות (הכוונה:
לתרבות האמריקאית היהודית) .חברי המטמד
(נכבדי הקהילה הספרדית) הסכימו ביניהם,
בחרו פד, אחד במועמד הצעיר. הרב החדש :
יליד ארצות־הברית ואשכנזי — אברהם הכט.

הוליבוד
לד הבל אי
דמותו של המפיק ההוליבודי האופייני מוכרת
מתאורי עיתונאים, סופרים וגם מסרטים
אודות הוליבוד. לרוב הרי זה טיפוס
סמואל גולדביני: אדם פשוט, סוחר חסר־השכלה,
שעלה לגדולה, בעל חוש עסקי
טהור, שונא אמנות. סטאנלי קריימר הוא
מפיק מסוג אחר לחלוטין. היהודי הצעיר
( )39 הזה, ילד הפלאים החדש של הוליבוד,
הוא — בניגוד למפיקים המקובלים — בעל
השכלה גבוהה, סיים את מכללת ניו־יורק
וקיבל את התואר מוסמך למדעי הטבע.
בהיותו במכללה החל מתעניין בכתיבה,
פרסם סיפורים אחדים בעיתון הסטודנטים, נסע
להוליבוד לעבוד כתסריטאי. אולם מלאכותיו
הראשונות היו טכניות, עסק בעבודות־במה
שונות׳ חילוף תפאורות, נגרות, בטרם הוע
״פרנסים׳
/דונלד אוקונור והננרל(״האזנים הסודיות״)

קוסטה־ריקה

לחמור, מבטא אוקספורד,
של קריימר, כמו בית הגיבורים, סיראנו דה
ברדראק, מותו של סוכן ועוד רבים אחרים,
זכו להצלחת קופה ותשבחות ביקורת כאחד.
תכניותיו לעתיד כוללות הפקת שלושים סרט
בחמש שנים, ביניהם אחד, מאת מייקל
בלאנקפורט, שהרקע שלו יהיה ישראל, וש־לרגל
הכנתו בא עתה קריימר לבקור קצר בארץ.
צוות
וחסכון. סוד הצלחתו של קריי־מר
נעוץ בשני דברים: הוא חסכוני מאד
בשיטות ההפקה שלו, והוא מתכנן כל פרט
ופרט בעבודה עם צוות קבוע מאומן היטב,
שאינו משתנה כמעט מסרט לסרט (בעוד שהשחקנים
מוחלפים תדיר).

התחפר ולהסתוות. התותחנים התחפרו, תפסו
מחסה והסוו את עמדתם כדרוש. אך מעל
לרשת ההסוואה הירוק־אפור פרש אחד התותחנים
את. הדגל התורכי האדום הבולט.
עונר לא גילה לקוראי חוראדם כי כתנת
קורונט היתד, להדגיש את גאתתם הלאומית
של התורכים. הוא הפך את פני הדברים בהאשימו
את אחד התותחנים, יהודי, בפרישת
הדגל לשם גילוי עמדת התותח על־ידי המטוסים
הצפון־קוריאיים* .
הפשע ;ע מערבה. כשיצא עונר, החודש,
מבית־הסוהר התורכי לא שכח את קוריאה.
הנושא החדש השאול מקוריאה: מלחמת
החיידקים. רק שעונר היה פיקח למדי, העביר
את מקום ביצוע הפשע היהודי מערבה, לחצי־

ת ש בץ 427
מאוזן )1 :מהווה חלק מסמל ידוע בעולם !
)5פרח שהוא מלך הביצות באגדות הילדים :
10 בידי מפי אבי — ביטוי המספר על דברי
האב לבנו ; )12 גניבה של אלימות ; )14 שר :
)16 יושבי ...וצלמות, אסירי עוני וברזל !
)18 לווה מרעהו כסף ; )19 מקום הגלות הראשון
של עמנו ; )21 ישוב על שם אשד, יהודיה גדולה
בצפון הארץ 22 :אין לו רגלים )23 :שחקן
ידוע, שיחק ב״גילדה״ וב״סוד האגם״ (שם פרטי);
)24 אביון ; )25 גופר, חנוטה ; )27 החיילים
מחכים בקוצר רוח לבואו ; )30 בגלל המחירים
הגבוהים שהוא דורש מתקשות היום משפחות
רבות בהכנסת ריהוט לדירותיהם ; )31 בידיה
הנהלת המפעל 33 סמל 35 אחת
אפיים ; )36״אם.יש ...יופיע מיד ביאליק) ;
)38 קומפוזיטור פיני ידוע, חבר את המנון אולימ־פידת
הלסינקי ! )39 כינוי לים סומכי ; )40
תריסר ; )41 יש מקומות בנגב שדבר זה נעשה
בהם השנה לראשונה בתולדות הארץ 43
ומי ההולכים 44 ישראל לא ישקר ; )46
אסטרולוג ! )48 מחשבה הגיונית דורשת דבר זה
לאחר שהונחו ההנחות ; )49 אנו קוראים לזה
״בלוף״.
מאונך 2 :המוות יפריד בינינו ; )3
התלמידים מתיראים מאד מפני דבר זה ; )4

,העולם הזה״ מם׳ 771

האי ערב.
יחד עם נורי אחר, עורך היומן האנטישמי
בויק זוגו (המזרח הגדול) ,נורי קיסקורק
המפורסם לשמצה, יצא עונר בהאשמה איומה,
תחת כותרת באותיות קידוש לבנה ,״המגפה
בחג׳אז — מעשה ידי היהודים.״ כי ״היהודים,
בשיתוף פעולה עם הרוסים מנהלים מלחמה
בקטריולוגיה נגד האיסלאם.״ הסביר
ברק דוגו (״עיתון לתורכים מוסלמים בלבד״)
:מגיפת־הדבר בחג׳אז המונעת השנה
את עלייתם לרגל של 10 אלפים תורכים למכה
נובעת מהרעלתן השיטתית של הבארות באזור
החאג׳ (עלייה לרגל) על־ידי יהודים שאומנו
לתפקיד זה במיוחד.
מאז , 1948 שנת מלחמת ישראל־ערב, ממשיך
העיתון בהסברו, פרצו מגיפות־דבר ב־חג׳אז
מדי שנה בעונת החג. הוכחה חותכת
לפשע היהודים: ב־ 1948 נשלחו ארבעה יהודים
תימנים להרעיל בארות בחג׳אז ושניים
מהם נתפסו וניתלו.

101

15 H

271

54 33

41 45 481

חופש הדיבור מעל לכל
משלחת נכבדי העדה היהודית הננסית
( 100 נפשות) במדינת הננס (אוכלוסין 850 :
אלף) ,הסוכר והבמות המרכז־אמריקאית קוס־טה־ריקה
התיצבה לפני נשיאה הנכבד של
הרפובליקה אוטיליו אולנה, התלוננה על
תעמולת כרוזי־קיר אנטישמית ארסית, הקוראת
לפרוע ביהודים, שפשתה /אחרונה על
קירות בתי הבירה סאן־חוזה.
בקשת המשלחת: הוראה נשיאית שתאסור
את הפצת הכרוזים.
נשיא קוסטה־ריקד, השיב בקול רווי־צער
:״סינוירס, אני מצטער מאד. לא אוכל
למלא את בקשתכם. אינני יכול לפגוע בחופש
הדיבור והעיתונות של אזרחי הרפובליקה ! ״

משורר ישראלי צעיר שזכה ליחס טוב מצד
המבקרים הזקנים, יחם שהוא כידוע נדיר מאד
אצלם ; )6חסר נכסים ; )7אי בים התיכון ;
)8 יד״ — קרוב ; )9מטה שאינה נוחה ביותר
למשכב ; )11 רבים מן העולים החדשים חסרים
דבר זה ; )13 יהודים דתיים עורכים בשבת בערב
טכס הנקרא בשם זה 15 ונוטר ; )17 רעב ;
)18 עולם ; )20 אדם זה הביע דרישה לגרש
בהקדם את כל הערבים מהארץ ; )23 הרי ארצנו
מכילים בקרבם אחוז גדול של חומר זה ; )26
ישוב בגבול הרי יהודה המצטיין במחצבותיו ;
)27 שלוש מאות ששים וחמשה יום ; )28 דייל ;
)29 נמל ים־תיכוני שללכלוכו ולזונותיו יצא שם
בעולם ; )31 גוף שאנו מוצאים את שטחו על ידי
הכפלת בסיסו בגובהו ; )32 שרפרף ; )34 תעלת
שופכין ; )35 בו מרוכזים מרכזי עצבינו ; )37
תנור ; )39 הגיעו בנים עד ...וכח אין ללידה ;
)42 מה ...מיומיים ; )44 לא כל יום מתרחש
)45 יופי ; )47 גבוה.

ציסה לאילת לפדתרת תשבץ עגק 1224
ורדה ד,לוי, צד,״ל.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 5ז12

אפרים אומן, תל־אביב, ריינס .53
דוד דאהן, טבריה.
ישראל פלדמן, פתח־תקוה, שיכון י.ב.ד.,ם.

?לחזה בשתי מערכות מאת

ז׳אן פול סארטר יתתפים טלילה בן־זכאי, זלמן ילדור, אליהו לו1
גידי מור, יהודה פוקס.

הבמאי :
מיכאל אלמו.

לקוח מהר. בליל אמש, מיד לאחר שירדד. ליזי מהרכבת, פגשה ב,,סיבוב״ הראשון שלה
בעיר החדשה בצעיר רצין־פנים, העושה עליה רושם של לקוח שיש להתכבד בו. היא מביאה
אותו אל חדרה והם מבלים ביהד ליל אהבה־לוהטת. אולם בבוקר מתגלה הצעיר האלמוני
כיצור מוזר למדי. נראה שמטרות ביקורו אצל ליזי לא היו מיניות בלבד, אף־על־פי שהגיד לה

לא אחת שהוא נמשך אליה מאד. מד, הוא מבקש מליזי, זה איננו ברור כלל. הצעיר המסתורי איננו

מגלה את קלפיו, הוא ממשיך לגלות לליזי אהבה, אינו מעורר בה חשד. הוא מנשק את ליזי,
הוא מכאיב לה. לפתע נשמע צלצול בדלת וקול גס מכריז :״משטרה בעוד ליזי מסתדרת, מיישרת
את שמלתה ומתקרבת לדלת על מנת לפתחה, מסתתר הצעיר רצין־הפנים והמוזר בחדר הרחצה של ליזי.
ליזי מתעכבת עוד רגע קט, מעיפה עין לעבר חדר הרחצה, סוקרת את בבואתה בראי, אחר נגשת לדלת.
ליזי מקיי היא זונה
לינץ׳ ברככת.
מקצועית מניו־יורה שנסתבכה בפלילים והח־
/ T Nליטר, להעתיק את העסק שלה למדינה
( 1 1דרומית בארצות־הבי־ית. ביכבת בה נסעה ירה
^ איש לבן בשני כושים חפים מפשע. אחד מהם
ניצל, גילה את מקום מגוריה ובא לבקש ממנה שתעיד לטובתו
.״אינני רוצה עניינים עם המשטרה,״ אומרת ליזי.

כסיות משי. אותי יגע נכנם אל ההדר אדם
מכובד בשנות העמידה. זהו הסנאטור קלרק,
דודו של תומאם ואבי אורחה של ליזי. בניגוד
לשיטות האלימות של בנו, נוהג הסנאטור בכם־

זונה של 1 uדד

לריס. כאשר פות־
\ ן /חת ליזי את הדלת
נכנסים א 7החדר
שני ברנשים שעל
חולצותיהם מבריקים סמלי משטרה,
מגלים לה שהם יודעים כי
היא עוסקת בזנות, האפורה לפי
החוק. שני ד,ברנשים מן המשטרה
מבארים לליזי את החוק !
מסבירים לה שהיא עלולה לחזור
לבית־הסוהר, היא מכחישה את
האשמה, טוענת שהצעיר אמנם
בילה אתר. את הלילה׳ אבל היא
הביאה אותי אליה לא מטעמים
מסחריים אלא מתוך אהבה טהורה.
הצעיר המוזר מצביע על
שטר של 10 דולר המונח על
השולחן, מעיי שהוא שילמו לה
בעבור התענוג. אנשי החוק מו־כני,ם
לחלץ אותה מן הבוץ בתנאי
שתספר בבית־המשפט את
הסיפור הבא: היא ישבה ברכבת׳
שני כושים ניסו לאנסה
ואיש לבן בשם תומאס הצילה
מידיהם, המית ביריד. את האחד
והבריח את השני. עתה יושב
תומאס בכלא ועדות כזאת תזכה
אותו. ליזי מסרבת לחתום על
עדות שקר.

״שמי פרד.״ עם
הסנאטור יוצאים גם
בנו והשוטרים, ה־

הולכים לארגן צייד
המוני על הכושי הבורח.
בערב חוזר הכושי אל דירתה.
ליזי נותנת לו אקדח,
ממריצה אותו להגן על עצמו
בכוח הנשה. אולם הכושי אינו
מעז לעשות זאת .״אתה חש שאתה
אשם לא כן?״ שואלת אותי
ליזי .״כן״ עונה הכושי.
״אבל אינך אשם באמת?״ שו־לאת
ליזי .״לא,״ משיב הכושי,
״אבל אם הלבנים אומרים שאני
אשם, הרי שאני אשם.״ כאשר
נכנס קלארק הצעיר אל החדר,
הוא מסתכל סביבו בחשדנות מד,
רואה את הכושי, הוא שולף את
אקדחו׳ יורה, אך מחטיא. הכדור
אינו פוגע בכושי. קלרק מתקרב
אל ליזי, אחר ניגש אליה, מחבק