גליון 772 מתאריך 14 באוגוסט 1952

השבועון המצויר

מכתב־ם

העורך הראשי:

העולם

אוריאב 1ר י

ראש המערכת:
שלום

n r n

כחז

עורך הכיתוב:
דו באית :
הכתב הראשי:

ה ש בו עון ה מ צוי ר
לאינפ 1רםציר.
רחוב נריקסון ,8תל־אביב
(ליד וויאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785
מ ען יפזברקים :״ עזל מפרם״
מ שרד המערכת בירו שלים
רחוב דו ד ה מי ד (יו לי או).
הסעד.
משרד
מו ל

מיכ אל

עורך התבנית :

נט אני חו שבת ש מו חמד נני ב הו א אי ש ה שנת...

הצלם הראשי:

...איש ה שנה הו א בדי טסי! דוד עבי פנר,ם,
סמל הפלי שה ׳הגדולה שד הדת להיים הישראליים .

ס אול נולד מן

עורכי מדורים:

אל מו. יחיאל ב שן. ניצ ת נבי. איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
פרנצה

נרובנר.

רפאל חיים. א וסבר טאו בר.
יבתק לבני. בבי ש ש.

ראש־משרד, ירושלים:
דוד רוביננר

סיליט טי א רי.

ראש־משרד, חיפה :
סופרי־חוץ:

נתן ריבו:

מונ טי נ׳ייקזבם, גבריאל דנון. ש מו א ל מי דו.:
ח מו״ ל :

איש השנה
נאוה גורדון, חיפה

דוש

אחרו: דולב

העולם

חוח

בעיים.

m 3עיני
שיחח חקלאית

רשום

י שראל.

תל-אביב

בענייני ההפצה של ״העולם הזה״ ,ראה מודעה כעמוד .14

יהודה נאור, תל־אביב

אני מ צי ע את שר המ שטרה ש הי טי ב להנן על
מע שי ק ציניז — נם כ שהמ ע שי ם לא היו כל כך
כשרים.

דוד כהן, תל-אביב

הוני הרעים
במכתבי האחרון אליכ ם שאל תי אם אוכל עוד
להצטרף אל חוגי הרעים. מ אז עבר ש בו ע אך
טרם נעני תי.

חוה בכינטקי, רמת־גן
לקוראה בנינסקי ולינל שאר הקוראים ששלחו
מכתבים על אותו נושא מבקשת הנהגת
חוגי הרעים להודיע כי אין לה עדיין מנגנון
כדי להשיב למאות המכתבים שנתקבלו. כל
בעלי המכתבים מוזמנים להשתתף בפעולות
אשר החוגים מודיעים עליהן באמצעות העיתון
המגע האישי יבוא במקום חליפת מכתבים.

פוצץ את מי
אימרה סינית עתיקה אומרת: אם אתה פוגש
אדם האומר לך שאתה שיכור, צחק ממנו.
אם תפגוש שני האומר לך אותו דבר, התיהם
אליו בבוז. אולם אם גט השלישי אומר זאת,
חזור הביתה ושכב במיטה. אתה שיכור.
בארץ מתהלכים אנשים רבים הסבורים שהם
נורמליים. אנשים אלה מאמינים שחייב אדם
להתנדב לתפקידים חיוביים, למלא את חובתו
האנושית מתוך הגינות א־שית, מבלי שיהיה
צורך לשם כך בפראזות מפלגתיות ובשנאה
כיתתית. אולם לאנשים אלה נאמר פעמים
כה רבות שהם משוגעים, עד שהחלו מאמינים
בכך בעצמם. הם הלכו הביתה, שכבו במיטה.

חלומו החביב ביותר: הוא הקים לעצמו
קומונה. זהו מחנה אהלים קטן בין רמת־יצחק
וכפר אז״ר, בשטח רמת־גן. סביב למחנה
שטח נרחב הכשר לגידול ירקות ופרחים.
החשבון: חלק מהאנשים יעבוד בעיר, יכניס
את שכרו לקופת הקומונה. האחרים יעבדו
את האדמה, יקימו משק.
אולם לתכנית כזאת דרושות ידיים עובדות.
הקומונה זקוקה לתוספת אנשים —
לא רק לחברים החפצים להצטרף לגרעין לצמיתות,
אלא גם לצעירים ולצעירות המוכנים
לחיות זמן מה בקומונה כזו באוירה המיוחדת
של נוער שעודו מאמין במשהו, לעבוד ולחיות
בצוותא.

הקומונה של ״גרעין עמית״ כרמת־ יצחק :

ברצוני ל העמיד את אבי ה מי צ קיז על כמה טעו-
יות בקשר למכתב ״ א חד ה מ פו צ צי ם״ (חעולם
הזח ) 770 בו הניב על מכ תבי שלי.
א. לא, התביי שתי כלל וכלל לציין את ש מי
כשם של א בו ש תי מ עו די ברעותי.
ב. אם כי אינני שולל דיקטטורה מבחינה עק-
רונית הריני או מ ר כי לא חיתה בכוונ תי כלל
וכלל לפו צ ץ את ה א סי פהכ תו צאהמפט פו ט נרי-
דא אלא עקב ההשמצה על הדת.
נ. הריני חוזר ואומר: כי מ ספר ביתרים ו מ ספ ר
אוהדי ד״ ר שייב פו צ צו את ה אסיפה. ו אני רואה
את זאת לכבוד לחם.
שו ם מדריד לא פקד עלי לע שו ת זא ת.

זו היתח ת שובה ס פונ ט אני ת. רק דבר אחד פ קד
עלי לע שות זאת: הנאווה ביהדו תי.

ישעיהו שמי, כרם התימנים, תל־אביב

תמר ירוקה־מגוסה
אין זה נ כון שתמר מי־טל ש הופי ע ה על השער

עבדת׳ בשדה עם עולה חדש. תוך כדי
העבודה התענזש פעמים
מספר. אמרתי
לו כיד הנימוס המוכה
,״לבריאות!״ וש־
&לתי אותו :
״האם אתה מצונן?״
״לא,״ השיב העולה
המתעטש ,״אני ממא-

הקורא דוד בן־יוטף,
פעז, דואר נע הנגב,
זוכה בפרס של 1.-ל״י (מנייר ) 1

הדג מסריח מן הראש
אף כי שו ם ביקורת או ני תוחים לא יו עי לו
תר לנבחרת הי שראלית ה או לי מ פי ת יש לקוות
כי מאמ רכ ם ״על נהרות הל סינ קי״ (העולם הזה
)771 יו עי לבמש הו להכנו ת לקראת אולי מפיידת

•1956

דניאל הורביץ, תל-אביב

רבו ת׳ ,כ אן הוכחה נו ספ ת כי הדג מסריח מן
ה ספו ר טאי ם ש לנו בסדר ג מור ו אין,
הראש.
ב סו פו של דבר. שו ם הבדל בין נער י שראלי ונער
א מריקאי או הונגרי. ההבדל הו א בעסקנים הצי בוריים
המחפ שים כ בו ד ו סי כ סוכי מ פ לנו ת נם
ב שטח הספורט.

אליהו ברגר, תל-אביב
אני ב טו ח שברנע זה י שנם לפחז ת חמי שי ם
עסקנים קובלים על כי נ שלחו להלסינקי ספור טאים
בעלי רמה נ מו כ ה. במקו ם זה, הם בו ד אי
או מרים. היו צריכי ם ל שלוח עו דכמה עסקנים.

שלמה גרינברג, נתניה

פוגרום ולכלוך ידיים
לולא הייתם ציני קאי ם ועוכ רי י שראל הייתם
עורכים א סי פ ת הודייה על כי סוף־ סוף. אחרי
אלפיים־ שנה־וכו, י כול העם הי הודי לערוד פוגרום
(העולם הזה .) 771

אריה לנדסברג, תל-אביב
כנראה שלא רק אגו ציניקאים. גם ערביי
רמלה אינם יודעים להעריך את הכבוד הגדול
שנעשה להם סוף־סוף ואחרי אלפיים־שנה־וכו׳.
לפני שלו ש שני ם נלחמתי בערבים ו אני חו שב

רחיצה, יישור אהלים ואכילת אכטיחים

אחרי ככלות הכל, מי בעצם משוגע?

גרעין עמית, שנולד במקום זה לפני כמעט
שגה, בא להגיד לאנשים אלה: אינכם משוגעים.
משוגעים דוקא האחרים.
זה היה כוחו של הגרעין. וזאת היתד, חולשתו.
אנשים רבים עברו דרכו. מעטים נמצאו
ראויים. רבים, רבים מאד, שרעיון זה
של גרעין התישבותי שאינו בנוי על כיתתיות
מפלגתית, יכול היה לקסום להם, פחדו להודות
בזאת בגלוי. הם חששו שייראו כמשוגעים.
בכל
זאת התגבש הגרעין, ריכז בקרבו
מספר קטן של צעירים וצעירות שכל גוף
בארץ היה מתפאר בהם. דומני שהוא הגרעין
היחיד בארץ בו עולה מספר הבנות על מספר
הבנים. יתר־על־כן, זה הגרעין היחיד, בארץ
הצמאה חלוצים, שלא קיבל כמעט שום עזרה
משום צד.

זוהי הזמנה מיוחדת, והיא מכוונת לאנשים
מיוחדים.
חברים הרוצים לראות את המחנה ואת
יושביו כדי לשקול את יחסם להזמנה, מוזמנים
להשתתף ביום־עיון דחוף של חברי
הגרעין ואוהדיו, ש-תקיים מחרתיים, ביום
השבת, בקומונה. מועמדים אלה וכן כל חברי
הגרעין בכל רחבי הארץ, ייפגשו ביום ד,ששי,
בשעה 16:00 בתחנת האוטובוסים המרכזית
בתל־אביב ליד רציף הקו מס׳ .60 הם יביאו
עמם שתי שמיכות לנפש וארבע ארוחות לקיבה.

השבוע
הגשים הגרעין, באיחור רב, את

דו׳׳ת על שי תו ק הי ל די ם
בדי שהדו״ח יכיל את הפרטים האחרונים, המגלים עלייה
נוספת של מספר מקרי השיתוק בשכועות האחרונים, נדחה פרסום
הדו״ח שהיה צריך להופיע כגליון זה, יופיע במקום זה
כגליון הבא של ״העולם הזה״.
שום אב ואם לא ירצה להחמיץ הזדמנות זו לקבל אינפורמציה
צלולה על אחת המחלות הממאירות ביותר המטילות את צלן על
הנוער, כמקום להיגרר אחר שמועות היסטריות הפרות-יסוד.

(העולם הזה ) 770 הי א ירוקה בזזוץ־יארץ. הי א
היתה אחת המצ טיינות בנבחרת ישראל־נברות ש השתתפה
ב א לי פו ת אירופה לנ שי ם בכדורסל, ב בו דפ
סטמ אי 1950 והספיקה ל טעו ם טעם ״ העול ם
הגדול״.

שנם הרג ת׳ כמה מהם בקרבות. לא זאת בלבד:
א מ רו לי הורי ו מהנכי בי
מ שך עשרים שנה
הערבים הם אוי בי — לכן אני מ עול ם לא אוהב
אותם. בכל זא תנשאר בפי טעם רע אחרי שקראתי
א ת חקירתכם על הפוגרום ברמלה.

שלום עמרם, תל־אביב

דליה הפנר, תל־אביב

איזה כיצים .1
הידד לעירך מ דו ר במדינה שהמ צי א סוג חדש
של זמרים (העולם הזה ,) 771 זה ה שותה תרים ר
ביצים שלוקות לפני השירה. עד כמהש אני יוד ע
זמר צריד ל שתות ביצי ם טריות, בלתי מבו ש לות
— לא שלוקות.

שלמה הררי, חיפה
הקורא הררי צודק. ביצה שלוקה היא ביצה
שהוכנסה במים רותחים וכן כתוב במסכת
בכורות דף מה עמוד אי :״ששלקו זונה אחר
שנתחייבה שריפה״ — לומר שלקו אותה במים
רותחים במקום לשרפה. ואשר לביצים
השלוקות הן עדיין עומדות בגרון עורך מדור
במדינה.

שי ע שו את זה
אם רוצים להתפטר מ אי תנו
כ מו גברים ובלי ש תלכלכו א ת הידיים. תנו לנו
פיצויי ם ור שות ל עזו ב ו אנ חנו נצ א ב שלו ם.

עוואד ח, נצרת

היה או לא היה 1
(בקשר לזהות) ״ מי היה מפ קד העיר העתיק ה״
(העולם הזה ) 769 הריני לא שר את דבריו של
הרב-סרן מ שה רוסנק. שהי ה ה מפ קד עד לכניעה.
מרדכי פנקס היה מפ קד קטע בז מן ה מ צור ועם
התחלת הקרבות ופינ ה) א ת הקטע שלו (הע מדו ת
שק שרו עם שער־ציוו) והלוחמים ה תפזרו ונ פוגו
לע מדו ת של קטעים אחרים באזור. הערבים חדרו
לשטח שהופ קד. שד דו והרסו ו שרפו ורר, בלחי מה
עיק ש ת וב מ ספ ר נפגעי ם הצליחו הלוחמים
להדוף את הערבים ולהחזיר לידינו את העמ דו ת
ש היו קודם בי דינו.

אחד מלוחמי העיר העתיקה

השער
בפינה של הסטודיו הירושלמי של פרנצד, גרובנר מונח ספר גדול ועבה. זהו אלבום
התצלומים שלה, אותם צילמה בהיותה בצ׳כיה — לא כל התמונות, כמובן, כי אם רק אלה
״שיש בהן משהו מיוחד.״ בין התצלומים: השער של השבוע.
״שמה?״ שואלת פרנצה ! ״זה כלל לא חשוב. אני קוראת לה הדוכסית. זה מספיק.״
הדוכסית היא באמת דוכסית צ׳כית — או לכל הפחות היתד, כזאת כשפרנצה עזבה את
צ׳כיה .״משום מד, עשתה עלי רושם של מרגלת בינלאומית מובהקת — נחש מן הסוג הארסי
כיותר. ואת זה בקשתי להביע בצילומי.״
פרנצה רק מקווה שהצילום לא יגיע לצ׳כיה. כי הדוכסית — אם היא עודנה קיימת —
לא תוכל בקלות להוכיח שהיא אינה המרגלת המסובנת כפי שר,תצלום מתאר אותה.

.העולם הזה״ 772

פול הנ פץ בקא הי ר הוא או ת אזע ק ה לי שר אל. בצ פון 1ב־ד
רו שול טי ם עתה די ק ט טורי םפהפ בנ״ ם. ה פ שני ם את פני
המרהב. א די ב שי ש קלי ] מי מין[ ב סוריה. מ 1הנ 3ד נ גי ב
]למטה! במצ רי. א די שו ת י שר אל למה פכ ה היא פשע. בי

הוא כבר היה מייג׳ור ג׳נרל, מפקד
דיביזיה של חיל רגלים. על חזהו ענד
את הספרה ״3״ ,עדות כי נפצע שלוש
פעמים בשרות פעיל.

דגר־ס מלאכותיות צעדו

מפקדת הבריגדה ה־מצרית,
עליה הוטל
לכבוש את היישובים
העבריים לאורך כביש
החוף, השלים ד,מפ־קד,
בריגדיר מוחמד
נגיב את ההכנות האחרונות לפעולה.
פחות מיממה עברה מאז נעו כוחותיו
צפונה, במסע הכיבוש המצרי
מעבר לגבול הפלסטינאי.
עד אותו רגע התנהל הכל לפי התכנית
שהוכנה מראש, ללא כל תקלות
או עיכובים. הגדודים המצריים
התקדמו במכוניות פתוחות, כשתושבי
הכפרים מריעים להם, כלמצילים. אולם
עתה עמדו אנשי הבריגדה לפני
מיבחנם הראשון, לפני ביצוע המשימה
הקרבית הראשונה. עובדה זו הדאיגה
את המפקד, כי איש מבין אנשיו
לא היה מנוסה־קרבות, איש מהם
לא נטבל עדיין בטבילת האש. הוא
הודיע לקציניו המופתעים :״אני
אצא עם האנשים לפעולה הראשונה !״
בעמדה קדמית, בחזית כפר דרום,
התכוננה חוליית חבלנים להניח פצצת
בנגלור ליד גדר־התייל שסביב
הקיבוץ. הופעת המפקד — ״כבוד הבריגדיר״
— בעמדה, הפתיעה את
כל הנוכחים. ואילו הודעתו שהוא
יילווה אל החבלנים היתד, מדהימה
ממש: איש מבין החיילים הפשוטים
לא האמין כי המפקד מוכן גם לסכן
את עורו, לא רק לתת פקודות.
כעבור שעה חזר הבריגדיר נגיב
על אלונקה, כשפצע רציני בחזהו.
היה זה הצעד הראשון שהפך את
נגיב ממפקד קרבי רגיל למפקד הידוע
ביותר בחזית הדרום. בתום המלחמה

החוליות ההודקות
nתושבים. מאז פלשו האנגלים כ־ 1882 היה כל
ד V 1ר* י 20.000.000
Uמאבקה מכוון נגדם. המשטר השורר הוא כעיקרו
uג־ י
פיאודלי. הפיכת הצבא היא הזעזוע הראשון של משטר זה לטוכת ההמונים.
הירד ! 1.200,000 תושבים. החצי המערבי מפותח יותר מן
יייי Iהחצי המזרחי. המשטר בכללו הוא פיאודלי כשהשלטון
נתון בידי בית המלוכה הנמצא תחת חסות בריטית. מאז הודח טלאד
הועמד סימן שאלה גדול על עתידה המיידי של שכנת ישראל המזרחית.
11י n M 5.000.000 ״1תושבים. המשטר המפגר כיותר כין ארצות
׳־ Iערב -מלבד ארצות חצי־האי ערב. תחת חסות

בריטית. שואפת לסיפוח הירדן, מצדדת ־בעקביות כמלחמה בישראל.
Hתושבים. מאז קבלה עצמאות מידי הצרפתים
T 1 Oי 4.000.000
כ־ 1941 הדרדרה למשטר ריאקציוני מושחת. שלוש

הפיכות צבאיות הצעידו אותה למקום המתקדם כיותר בין ארצות ערב.
תחת הדיקטטורה שד שישאקלי הוחל כחלוקת קרקעות לפלאחים העניים.
I Iתושבים. מבקשת בטחון עד־ידי תמיכה
הדירן 1.200.000
קיצונית כליגה הערכית. נתונה לשליטת המשפחות

הגדולות. ממדי השחיתות העצומים עוררו התמרמרות ותביעה לשינוי.

הוא שב לארצו גיבור מלחמה —
אך לארצו לא היה צורך, אותה שעה,
בגיבורי מלחמה. המנהיגים הפוליטיים,
ומפקדי הצבא הגבוהים שעשו את
רצונם, היו מעוניינים רק בטשטוש
חלקם במפלה שצבאם נחל באי־ץ־יש־ראל,
חיפשו להשתיק את השמועות
שרווחו על שערוריות ומעילות אנשי
העורף בצבא שנלחם בחזית. גם מ.יצ־עד
הנצחון שנערך לאנשי פאלוג׳ה הוכן
מטעמי פרסטיג׳ה בלבד, ליצור את
הרושם כי מצרים לא יצאה מנוצחת
משדה־הקרב.
יחד עם פואד סאדק, מפקד חיל
המשלוח המצרי לארץ־ישראל וכמה
קצינים אחרים תבע נגיב חקירה מקיפה
בקניות הנשק וטיהור הצבא. בראש
דרישותיהם היה סילוק מוחמד
חיידר באשא, מפקד ביר־סוהר שפא-
רוק הפכו למפקד עליון של הצבא.
במקום זה סולק פואד סאדק מן הצבא
באשמת כשלון הצבא בישראל,
שאר הקצינים הבלתי־מרוצים הודחו
אף הם, או הועברו לתפקידים צדדיים
בצבא.
בין אלה שנשארו דיה מוחמד נגיב.
הוא ויתר על כל רעיון שהיה לו

לטהר את הצבא
בעזרת גורמים

מן החוץ, הוא
התמסד לפעילות

בקרב החיילים עצמם. מטרתו הראשונה היו
נכי מלחמת ארץ ישראל! בשוב הפצועים משדה
הקרב לעורף, ניסו המנהיגים להסתיר את
קיומם כדי לא לפגוע ברוח העם. עם תום
הקרבות מצאו שנוח יותר להתעלס מקיום
אותם נכים מאשר להסתבך במערכת שיקים
אינסופית. התוכנית שהוכרז עליה בקולי קולות,
לספק לכל נכה מלחמה חלקת אדמה ומקור
פרנסה, לא יצאה מגדר ההכרזות והפרסומת,
הנכים נעזבו לנפשם, להסתדר ככל
אשר יעלה בידם.
מוחמד נגיב הקים ארגון ציבורי לשיקום
הנכים, נבחר לנשיאותו והחל מתרוצץ בין
המוסדות והמשרדים הממשלתיים כדי לגייס
עזרה לנכים. .לפעמים ״,הוא סיפר ,״לא
יכולתי לישון לילות שלמים. בחלל ריחפו,
לנגד עיני, קביים ורגלים מלאכותיות. לא
הייה לי חלום אחד אשר בו לא השתרעה
שורה של פרוטזות הנחוצות לנכי המלחמה.״

נגיב לא היה פעיל ביותר: הוא שימש להתנערות
זאת כראש סמלי.
במנות פארוק את נגיב אל־הילאלי לראש
ממשלה, דרש ממנו למנות את גיסו, קולונל
איסמעיל שרין ביי (בעלה של פאוזיה, אשתו
לשעבר של השאח האיראני) ,כשר מלחמה.
הקצינים ראו את המינוי כצעד ראשון של
מסע החצר נגד מעמדם בצבא. בישיבה דחופה
סקרו מחדש את תכניותיהם, הכינו אותן לביצוע.
מה שהיה חסר להם היה אדם שיופיע
בראש הפיכה לעיני הקהל. הם בחרו בנגיב.

״ לטהראת עצמנו!״

בשעה ארבע לפנות בוקר דפק קצין על
דלתו של נגיב, לקח אותו לישיבה דחופה
במחנה עבסיה הגדול. במחנה זה היתד, מפקדתו
של נגיב, ששמש מפקד איזור קהיר,
ושם נקבעה מפקדת ההפיכה. כעבור שעתיים
של ויכוחים קדחתניים היו הקצינים מוכנים
לפעולה. הודעתם הראשונה לעם המצרי היתד,
מנוסחת.
אדם עני ב מ בו או תקא היד
בשעה שבע הופסקה
קריאת החדשות
את זמן עבודתו בוקולו
(המוקלט) של
צבא הקדיש להחדרת
מוחמד נגיב הכריז :
רוח חדשה בין ה״זה
שנים שמצרים
והחיילים, קצינים נתונה למשטר של
שאף להעלות את השחיתות
וניוון שעיווצבא
המצרי לרמת התו
את פני השלטון
צבא הבריטי, בו חווהשפיעו
לרעה על הנך.
את זמנו החופשי
צבא, גרמו למפלתו
בילה בשקט בחוג
החמורה בפלסטין. גם
משפחתו. בניגוד לאחרי
מלחמה זו גברוב
הקצינים בני דררה
השחיתות ועל הגתו,
לא היה הגנרל
צבא השתלטה קבוצה
נגיב איש עשיר ואושל
בוגדים, עד כי
הב הילולים. הוא גר
כל מי ששלט בצבא
בבית קטן במבואות
כך מסכירים הערכים להיה
בוגד או שפל
קהיר, מול מועדון הכיש
מפלתם את עצמם
מושחת,
ולמצרים לא
לילה המפואר חל־יש נצחץ מצעד
ראל:
היה

צבא המסוגל למיה
פאלאס, מתגאה
האו״ם. דגל כחסות ראלי הגן עליה. לכן קמנו
בכך ש״רגלי לא דרלטהר
את עצמנו...״
כו שם אף פעם״.
לפי כל הסימנים היו כוונותיו של נגיב
כאשר רצה לקנות מכונית פרטית למשפחתו
בחר במכונית אוסטין קטנה, אשר את מחירה מוגבלות. אולם ההגיון של המאורעות דחף
( 600 לירות) יכול לשלם בתשלומים חוד אותו קדימה. כשראה את המלך זוחל על גחוש״
.במקום להתבייש בעניותו (היחסית) נו, הבין שאין כל סיבה להימנע מלבעוט בו.
אהב להדגישה, קנה סיגרים (סוג עממי, ששה הוא גירש את המלך. מאותו רגע נכנסה המגרוש
לחבילה של עשרה) במקום טבק למקטרת הפכה לתנופתה המלאה, ששוב לא היתה
המלווה אותו תמידית. ברצותו לעשן היה תלויה ברצונו של איש.
תחילה חשב נגיב שאינו מבין בפוליטיקה,
מוציא סיגר, חותך אותו לשלוש, תוחב חלק
שהוא זקוק לפוליטיקאי מקצועי. הוא מסר את
אחד למקטרתו, מחזיר את השאר לקופסה.
אולם מוחמד נגיב לא היה הקצין היחיד השלטון לידי עלי מאהר. אולם חיש מהר
אשר המשטר הקיים במצרים ובצבא חרה לו: הבין שהשלטון מרוכז בידיו, שהפוליטיקאים
רוב הקצינים הצעירים, אלה שהשתתפו ב אינם אלא מגבבי פראזות מזדקנים. הוא ראה
קרבות ארץ־ישראל ואלה שהתגייסו אחריהם, את חולשתו של גחאס הנערץ.
המסקנה היתד, ברורה לאיש צבא, הרגיל
חיפשו אף הם שינוי רדיקלי במשטר הקיים.
הם הבינו גם כי לא השחיתות בלבד גרמה להחליט על סמך עובדות. הוא נטל את כל
למפלה: עם נחשל ומפגר אינו מסוגל לי׳ השלטון המעשי לידיו, מסר לוופד אולטימא־צור
צבא ולהבטיח את נצחונו. אל תוכניות טום בו נדרש לסלק את אנשי השחיתות, ובשינוי
המצב הקיים, החלו מתווספות, בראשי עיקר את מנהיג הוופד החשוב ביותר, סראג
הקצינים הצעירים, תוכניות להפיכה חברתית אל־דין. במקום שהגנרל יחפש בני־ברית, עמדו
עתה כל מנהיגי המפלגות כקבצנים לפני
שתסלק את המשטר הפיאודלי הרקוב.
פתח ביתו.
כצעד גיבוש ראשון הם הקימו מועדון.

רשימו•
שתורה ביותר

הגכים מצאו מושיע. נושחזרו נכי נזלזזנזת ארץ־ישראל למצרים היה גורלם וסם כגורל
נכי מלחמות הערבים בדורות עברו: איש כמעט לא דאג להם. הם׳ נשארו עם נזונום להסתדר
בחיים כנזיטב יכולתם. כאשר קם גנראל מוחנוד נגיב והקים ארנון לשיקום נכי המלחנוה
הוא רכש את לבות אלפי הנכים ומשפחותיהם ואת לב אלפי משפחות חללי הנולחנזה.

ה צו רך
מולי ד א־ש

נגיב הפך איש הלא
היה זה מועדון
גורל של מצרים,
קצינים כמקובל בשליט
כל־יכול של הצבאות
רבים, אשר
מדינה הערבית העותפקידו
מוגבל להלה
בכוחה בהרבה על
קלת הבילוי על הכל
שאר מדינות ערב.
קצינים, או לפעולות
אף כי נכנס לתפקיד
חברתיות או מקצוזה
כמעט בהיסח העיות.
מן הרגע הראדעת׳
ללא כל תכנית
שון נשא מועדון הברורה,
הרי מכתיב
קצינים המצריים אופי
לו הגורל את דרכו.
פוליטי מובהק, נועד
גם נגיב יודע, כפי
לשמש מקום מפגש
שיודע יגאל אלון, שכך
רואים הערכים את
לקצינים המורדים,
מצרים לא נחלה את
עתיד ישראל: מחיצתה
מרכז לליבון דעותימפלתה
בגלל כמות
המוחלטת על־ידי ארצות
הם. את זאת ידע השל
נשק מקולקל,
ערכ המקומצות לאגרוף
מלך פארוק היטב.
אלא בגלל נחשלות
הוא חשש לסגור
החברה המצרית, הוד
את המועדון, פן יגר1ט ״ HiWijTOגלו־ נוונות מעמדה״ השליט (שלא שלח את בניו
ייה בינו לבין הקצינים הצעירים. הוא בחר לחזית) ,ובגלל התככים הבוגדניים של נסיכי
בשיטה אחרת, בתקווה שיוכל להשתלט על ערב אשר כל אחד מהם ראה בשמחה כיצד
המועדון, לרתמו לעגלתו שלו. בבחירות הרא נוחל חברו תבוסה מוחצת מידי צה״ל.
שונות למוסדות המועדון תבע את מינויו של
דרכו שלי נגיב, אם ידע להחזיק בשלטון,
מוחמד חיידר באשא ליושב ראש המועדון. תוביל אותו לחיסון כל שלושת הגורמים :
התערבות המלך הסעירה את הקצינים הצעי לריפורמה של החברה המצרית, לחיסול מערים
! הם פנו למוחמד נגיב שיקבל לידיו מדה השליט ולאיחוד ארצות ערב בדרך של
את התפקיד שפארוק לטש עליו עין.
שכנוע, כפייה או מהפכה. ואף אם יתברר כי
למרות שלנגיב לא היה כל קשר הדוק נגיב אינו האדם החזק האמתי, לא ייעצר
עם הקצינים הצעירים (שכבר אז הספיקו התהליך. במקומו יבוא גנרל שני או שלישי.
להתלכד במידה מסויימת) הוא הסכים, ראה הצורך יוליד את האדם.
בהם נושאי השינוי שהוא עצמו שאף לו.
פארוק נכנע לקצינים, העביר את נגיב לרשי־ או תיו ת ונר ה קי ר
מתו השחורה ביותר.
אזרחי ישראל קיבלו לפני שלושה שבועות
למעשה הגזים פארוק באיבתו לנגיב. הס את הידיעה על ההפיכה המצרית באדישות
כנה העיקרית למעמדו ש /המלך בצבא נבעה לגלגנית, כצופה בזירה החוזה בלהטוט אקרוממקור
אחר, לא מרוחק מנגיב עצמו: הקצי בטי של להקה הידועה בלהטוטיה. רק מעטים
נים הצעירים. בשיטתיות הם עיבדו תוכנית מאד הבינו, שאין זו מהפכה סתם, אלא
מפורטת לתפיסת השלטון וטיהור הצבא מכל המאורע המדיני הגדול ביותר של התקופה
השפעה חיצונית. ואילו תפקידו של מוחמד
במרחב. ההפיכה המצרית לא היתה צריכה

תותחים כרחכת הארמון. בלב קאהיר משתרע בניין גדול ועצום: הארמון המלכותי
עבדין. לשם נהגו ההמונים לנהור, להביע את רגשותיהם לפני המלך. לשם הגיעו יחידות
צבא חזקות, טנקים ומשוריינים, כאשר הכריז הצבא על הפיכתו. מול לועי התותחים לא היתר,
למלך כל ברירה אלא לועכנע. הוא עזב בחפזון את מצרים והשאיר את השלטון בידי הצב!*,

קרה במצרי

ראשי ההפיכה. זהו צילום רשמי של ״מטה ההפיכה״ .שני מימין יושם הגנרל מוחמר נגיב. סביבו קבוצת הקצינים הצעירים (גיל מקסימום ; 3e, :דרגת מקסימות: קולונל) שתכננו
את ההפיכה וכל פרטי הפעולות הצבאיות שהעבירו את השלטון לידיהם. צילום זה צולם למחרת ההפיכך! ,לפני הדחת פארוק. על הקיר משמאל: תמונת המלד, קישומ-חובה בכל משרד.

י־יי

הפגנת כו ח. כשהופיעו ברחובות קאהיר יחידות צבא על מכוניות בליווי טנקים ושריון,
לא ידעו התושבים מה פשר הדבר. רק במרוצת הבוקר נתברר המצב: הצבא העז לעשות
את אשר לא העז איש או מוסד אחר לבצע. לעולם הסביר נגיב כי לא היה זה מפגן כנח כלפי
התושבים ; הצבא רק רצה להרגיע את התושבים הזרים, ולהראות להם כי הוא שולט במצב.

הפגנתאהדה. בשעות הבוקר המאוחרות יצא מוחמד נגיב (מסומן בעיגול לבן) לתור את
רחובות קאהיר, לראות את המצב בעצמו. אהדת הע,ם למפקד הצבא לא היתה מעושה: זה
חדשים רבים שהוא הפגין את שנאתן למלד וההפיכה נתנה לו את האפשרות לצעוק את
סיסמותיו. חודשים לפני כן שרפו סטודנטים של אוניברסיטת פואד את תמונות המלך בפומבי.

התמרה מתהדקת!

(המשך מעמוד )4
להיות כותרת עיתונאית היא היתר, צריכה
להיות כתב אש על הקיר.
ב־ 1918 הגיעה הממלכה העותומנית לשיא
ההתפרקות וההתנוונות. לכל הדעות ירדה
תורכיה מבמת ההיסטוריה למשך מאות השנים
הקרובות. אולם באותה שנה קם גנראל
תורכי, בלתי ידוע בעולם, וחולל מהפכה
שהיתה אחד המאורעות הגדולים של המאה
העשרים. תוך שנים מעטות הפך כמאל אתא־תורק
את העם המזרחי המנוון לעם מתקדם,
את צבאו לצבא מפואר ועטור נצחון, את תורכיה
למעצמה.
כשניצחה מדינת ישראל את צבאות ערב,
נפלה קרבן לאשלייה האורבת לכל מנצח.
היא האמינה שהגורמים שהנחילו לה נצחון
פעם אחת יהיו קיימים לעולם. היא התעלמה
מן העובדה שמידנות כמו תורכיה, בורמה
ואינדונזיה עברו תוך חמש שנים תהליכים
שארכו באירופה מאות בשנים. היא לא הבינה
את העובדה היסודית: במרחב מתחוללת
מהפכה, והיא מתקדמת בצעדי ענק.
כיום, שלוש וחצי שנים אחר חתימת חיני
שביתת הנשק, קיימות במצרים ובסוריה דיקטטורות
צבאיות מהפכניות. מצב של ערב־מהפכה
קיים בירדן ובלבנון רק בעיראק וב־סעודיה
עוד קיים משטר פיאודלי יציב.
החגורה מתהדקת מסביב לישראל...

העם הרומאים הקדמונים, שהיו רגילים לנסח
את חכמתם בפסוקים חותכים, הנחילו לעולם
סיסמה יפה .ora et labors :לומר :״התפלל
ועבוד הם סברו שפסוק זה מכיל את
כל הדרוש לדעת כדי להקים חברה בריאה
ומדינה יציבה.
השבוע המציא אזרח ישראלי אלמוני ואריא־•

ההברה בה׳־א הידיעה. א־־אפשר היה שלא
להידבק על־ידו כשהתלהב, דבר שקרה כמה
פעמים ביום .״הוא טרללה,״ אמרו החברים,
אולם הס אמרו זאת בחיבה רבה.
איש לא ידע את הרקע המשפחתי שיצר
את יענקל׳ה כפי שהיה. היה זה רקע של
משפחה טבריינית עתיקה, שחייתה בדלות
ובשפל המדרגר״ הולידה בנים רבים. בנו
של האב החובש כיפה, שהוביל חלב בארגז
על גלגלים, רצה לצאת מן המיצר, לפרוש

גיבור טכס הסיום: ראש הממשלה ושר ה־בטחון
דוד בן־גוריון, שהופיע יחד עם בנו
עמוס, עוזר המפקח־הכללי וראש אגף הארגון
של המשטרה, ושניים מחבריו לממשלה,
שר המשטרה בכור שיטרית ושר המשמים
חיים כהן. בנאום ארוך ונמלץ, אחר שחילק
אישית את תעודות המינוי של מפקח שני
(כוכב אחד) לכל אחד מגומרי הקורס, הזכיר
בי.ג׳י ,.בפנותו לעבר בכור שיטרית שחייך
רחבות, מדושן־עונג, כי ״שר המשטרה

אז הרהאח רונ ה
אולם מהפכה ערבית זו לא היתר, מוכרחה
להיות מהפכה המכוונת נגד ישראל. כל עוד
אין המצע הרעיוני של המהפכה מגובש, קיימת
אפשרות שמדיניות י חוץ עברית נבונה ומר־חיקת־ראות
תדע לשלב את השאיפות הלאובוגד
קורס קציגי המשטרה שהתעלף, על ככר המסדרים בשפרעם
מיות הישראליות עם השאיפות הלאומיות
משה רבנו ומלך שסופו היה מר
והסוציאליות של המהפכה המרחבית. כמה
היהודי הראשון היה משה רבנו״ .אחר הסמבני
המהפכה הערבית אף שיחקו ברעיון ציה ישראלית של פתגם רומאי זה. הפתגם למרחב, לחיות אחרת. הצ׳זבאת היה דרכו
זה. אולם ישראל לא חלמה מעולם לנצל המחודש, שבא למצות בשלוש מלים את כל של יעקב שכטר להגיע לעולם האחר שחלם ביר לקצינים הטריים (ול־ 200 השוטרים חניכי
בית־הספר שעמדו עמידת־נוח בשמש האפשרות
זו, להטיל את משקלה על כפור. הפילוסופיה הכלכלית והרוחנית של המדינה: עליו.
המאזניים. ישראלים רבים קיבלו את התורה
הבנותנשכ רו ת. אחרי שעבר את לוהטת על כיכר המסדרים) כי תפקידו ה.ora
at sehnorraבעברית צחה :״התפלל
שרותו בפלמ״ח, גויים יענקל׳ה לעתודות. שם ראשון של השוטר הוא לעזור לאזרח, לחלש,
של המופתי, כאילו קיימת באמת סתירה יסו ושנורר.״
דית ונצחית בין עתיד ישראל לבין עתיד
הכיר את הגדנ״ע, התלהב לחוות באר־אורה, לילד, אשה, זקן, לגר ולזר. התפקיד השני:
עמי ערב.
מניעת גרימת נזק של אדם לרעהו. התפקיד
מצפון לאילת.
אולם מדינת ישראל אינה יכולה לעצור
מפעם לפעם עלה יענקל׳ה צפונה ישב השלישי: השלטת החוק.
את יעקבשכטר. ק ר בן ה ח ״ ס
התפתחות העולם הערבי. אין היא יכולה גם
בקפה נסית וסיפר לידידיו עד שעות הבוקר
הנאום שכרך בין השאר את דעותיו הידולנתק
את עצמה מן המרחב, להתיחס אל
עשרים איש, מחציתם חיילים, ביניהם אלוף־
החברים,
הנגב. על ונפלאות נסים המוקדמות
עות של בי.ג׳י. על מיזוג גלויות ועל הצוהמהפכה
כאל דבר שאינו נוגע לה, לסמוך משנה עקיבא עצמון, מפקד הגדנ״ע, עמדו בגלוי קינאו
התברגנו, כבר מהם
שרבים
רך בקצינים תימניים היה יוצא דופן בכל
לעולם ועד על עזרת אמריקה או או״ם. כי ליד הקבר הפתוח. היתד, זאת הלוויה אפרובכושר
התלהבותו של יענקל׳ה. הם קינאו זאת. שלא כמנהגו השתמש בן־גוריון שבע
על גבולותיה מתפתחות עתה בקצב מסחרר רית, מדכאה. האיש, שאלפים הכירוהו וקראו

השני. המין בנות בקרב בהצלחותיו גם פעמים
במלת הקישור השנואה עליו, את.
מדינות העלולות תוך שנים מעטות להפוך לו בשם החיבה יענקל׳ה, נפרד מן העולם
בהערצה. אמרו יענקל׳ה״, על נשברות נות יודעי־דבר שהניחו כי הוא הספיק לקרוא
מדינות חזקות, בעלות עשרות מיליוני תוש כשהוא בודד.
עסקמ סו כ ך. בחודש מאי, ירדו שתי הגהה מוקדמת של אגדת החרוזים שהופיעה
בים ששוב לא יהיו אספסוף חלוש.
קשה היד, למצוא בארץ צעיר שהיד ,״בענבנות
ובחור לטיול לאילת, ביקרו גם בבאר־ למחרת במוסף הספרותי של על המשמר מאם
ישראל לא תקרב מהפכה זו אל עצמה, יינים״ ושלא הכיר את יענקל׳ה, לא פרץ
אורה. באותו יום קרה משהו ליענקל׳ה. אחת עטו של אהרון (,.אינקובטור על הסלע) מגד
תהיה זאת מהפכה נגד ישראל, מהפכה שת־ בתרועה גדולה כשראה אותו מרחוק. פרסום
ושסיפרה על סופו המר של מלך קדמון• שהבנות,
רותי, אחות בתל־ליסוינסקי, כבשה
טיף לשנאת היהודים ״הזרים״ ,וששיחרור זה בא לו בשל כשרונו הבלתי־רגיל לספר
את לבו של יענקל׳ה בסערה. הדבר שהפתיע השמיט את האת.
פלשטין יהיה אחת ממטרותיה.
סיפורים. אם אמנם מלאכת הצ׳יזבאת היא
את החבריה היה שהיתר, זאת דווקא בחורה
המהפכה של נגיב, תהיה תוצאתה המיידית אמנות, הרי היה יעקב שכטר אומן גדול.
לטכס היה גם גיבור שני, שזכה להערכת
אשר תהיה, היא אות אזהרה, אולי אזהרה כאיש צ׳יזבאת אמיתי לא שיקר, אלא שלא
מנוגדת באופייה לחלוטין לאופיו — בחורה הגיבור הראשון. באמצע הנאום נטה אחד
אחרונה. היא תובעת הגבה מצד כל אדם היה גבול בלבו בין האמת הפורמאלית לבין
שקטה, בלתי־רגילה לבתי־הקפה ולחיי הקצינים, שנתמנה אותו יום, מתוך שורתו,
החבריה.
ישראלי כי היא נוגעת במישרין לך, לעתידו הדמיון. הוא האמין במה שסיפר. הוא תאר
ניסה לתפוס בחגורתו הלבנה, לא הצליח,
ולעתיד בניו. מדינת הצלבנים בארץ־ישראל את האמת כפי שהאמת היתד, צריכה להיות
יענקל׳ה, שהבחורות נשברו עליו, החל שמט את רובהו וצנח מתעלף מנכד,־שמש.
חוסלה ברגע שקם שליט חזק שידע ללכד — לוא תפס יענקל׳ה שכטר את מקומו של
להישבר בעצמו.
אמר בי.ג׳י. שעה שחבריו למסדר של הקצין
תחת ידו את כל הנסיכויות הערביות, לאחד בורא העולם.
הפגישות בין השניים נמשכו חדשיים. הוציאו אותו מן הכיכר :״שבע יפול שוטר
את כל הכוח הערבי במלחמה נגד הזרים. מעט
רבים הכירו את ליקויו, אך גם לשולליו
אולם הם לא התקדמו במישרים. יענקל׳ד, ויקום !״
הדמיון בין צלאח־אל־דין, המצביא המוסלמי, היה קשה להימנע מלחבבו. כי הצעיר בעל
גילה לחבריו שהעניין מסובך. ביום החמישי
ובין מוחמד נגיב, הגנרל המצרי. אולם דמיון הפנים התקיפות, השערות הצהבהבות המסו־האחרון
הודיע לחבר :״אני אעשה סוף לכל

מעם זה דיו להרעיד את הלב.
רקות לאחור והחיוניות העצומה, היה איש
העסק !״ סבר החבר: יענקל׳ה ייפרד, יחזור
לקדמותו כרווק־נשוי.
הבט חון: שק מלט
אותו ערב הופיע יענקל׳ה בקפה נסית,
כאשר יזם נשר החיפאי לפני שנתיים הקמת
ניגש לשולחנו של שחקן הביטה שמואל ;ביו/־חרושת למלט בהמלה, חשבו מנהליו
רודנסקי, שאל אם יש לו אקדח. הוא הסביר ומצאו שהמפעל הדרומי יזדקק להשקעות של
שיש לו מיפקד צבאי, שיש ברצונו להשויץ שלושה מיליון לירות, ואלה עמדו לרשותם.
באקדח. ענה רודנסקי: מצטער, שחקן אינו כשנתברר החודש, ערב סיום הבנייה, כי יש
זקוק לאקדחים.
צורך בשני מיליוני לירות נוספים עקב תשאולם
דומה שלא היה קשה ליענקל׳ה להשיג לומי היתר על המכונות (הפרשי השערים
אקדח. כי ביום השלישי הופיע בבית הוריה לפני ואחר התכנית הכלכלית החדשה) והאשל
רותי בצפת, שאל לחברתו. משנתברר מרת שכר העבודה, החלו מנהלי נשר מחפשים
לו שאינה בבית, שלף את האקדח שהיה כסף בלי שקית למוצאו במלוות בנקאיים
בכיסו טעון ובלתי־נצור, ירה באמה של רותי לרכוש אגרות חוב נושאות רבית של ששה
ופצעה. אחר כיוון יענקל׳ה, מלך הצ׳־זבאת אחוזים לשנה.
בן ד,־ ,29 את האקדח אל• עצמו. הכדור שם
על־מנת לעורר את תאבון בעלי־הכספים,
קץ לצ׳יזבאת האחרון.
שלא היו מתלהבים במיוחד משיעור הרבית,
החליט נשר להבטיח את המשקיעים על־ידי
הצמדת ערך אגדותיהם למחיר המלט עם
ברירה לקנוזת תמורת ערך האגרות מלט
טכסבעד שני \י בו רי
נשר חפשי מפיקוח, במחיר של 25 לירות
ארבע שנים ושלושה חדשים אחר הקמת הטונה משך חמש השנים הבאות.
משטרת ישראל נסתיים, השבוע, קורס הקהאפשרות
הראשונה לא היתר, רעיון נשרי
צינים הראשון שלה 31 .קצינים צעירים מקורי. הגד, אותו לראשונה אליעזר קפלן
(גיל ממוצע )30 :שעברו משך עשרה חוד המנוח שהציע לציבור שטרות חוב צמודי־שים
קורס אינטנסיבי ביותר (מחקירת פש דולר שהבטיחו פרעון לפי שער הדולר. אגעים
ותביעות עד לאמוני לשון וסגנון) תחת רות נשר צמודות־המלט הבטיחו אותו דבר
עינו הפקוחה של ראש מחלקה שאול רוזו־ בצורה שונה, פרעון האגרות לפי שער המלט
ליו הבלונדי, מפקד בית־ספר המשטרה ב בשעת הפרעון. אם מחיר המלט בשעת ה־שפרעם
שבגליל התחתון הזכור לדורות של פרעון יהיה 85ל״י, למשל (החיר הנוכחי
נוטרי משטרת־הישובים־העבריים כמפקד בית הוא 21ל״י ורבע) יקבלו בעלי אהגרות פי
ספרם בעבר המזרחי של הגליל התחתון.
ארבע מסכום הלירות תמורתו רכשו את

דרכי חיים

המשק

המשטרה

״העולם הזה״ 772

האגרות. העקרון: שמירה על ערך ההשקעההעובדה שמוטב היה שלא לעורכו היה זה
כנגד עתיד אינפלציוני.
שרמת ההלחנה העממית בישראל היא נמוכה
האפשרות השנייה, המקורית יותר׳ היא ביותר.
מסובכת יותר. רק בעל אגרות חוב בסכום
אולם למשתתפי הפסטיבל מחוץ־לארץ היה
העולה על 15 אלף ל״י יהיה זכאי לרכוש מלט בזמריה משהו משום חוויה. לאחר ההלם
חפשי מפיקוח וזה בכמויות שלא תעלינה הראשון של הנסיעה והארגון הגרועים, הופעל
שווי חמשה אחוז מאגרותיו מדי חצי שנה. תעו רבים מהם לראות בישראל כמד, וכמה
כמובן יהיה אפשר להערים על תקנה זאת דברים שהרחיבו את לבם. ביניהם העובדה
על־ידי צבירת אגרות חוב בנות סכומים נמו שבישראל קיים מחסור בנשים. כיוון שמרכים
יותר.
בית משתתפי הזמריה מחוץ־לארץ הם ׳ממין
המיליונים הדרושים להשלמת המפעל ש נקבה היתד. לאלו־מהן שטרם הגיעו לגיל
יפיק כבר בראשית השנה הבאה 500 טון העמידה הצלחה ניכרת. למשל אחד השוטמלס
ליום יזרמו במהירות לתוך קופות נשר. רים שלווה את המשתתפים ברכבת מחיפה
כי נשר זכה באמונם של שני הסקטורים לרמת־גן. הספיק למצוא לעצמו בת־זוג שיש
הכלכליים גם יהד. הוא המפעל היחיד הגדול לה שתי תכונות חשובות: פנים נאות ודר(אלף
עובדים) בו שותפים ההון הפרטי וההון כון בלגי.
ההסתדרותי שתה בשווה, סולל־בונה (הלל דן
ודוד הכהן) והחברה המרכזית להשקעות ולמסחר
(גרשון גורביץ ואהרון נתנאל) וכך
יצליח, כנראה נשר במכירת אגרות צמודות־ רקש לו שתהמ קו מו ת
המלט אחר שהאוצר נכשל (ומחוסר מבקשים
כשהחלה לשכת התיירות הממשלתית מטהופסק
ההיצע) במכירת השסרות צמודי־ פלת בתנופה בתנועת תיירים על־מנת שהדולר.
תכניס
זרם דולרים לאוצר היבש לקחה בחשבון
גם את חשיבות הארץ מבחינת מקומותיה
הקדושים לעדות ולכיתות הדתיות השונות.
החשבון לא היה י מוטעה: והפרסומת
קו לבדמת ־\ ן
הראשונה ניתנה כאשר הגיעה ארצה השחקמדינת
ישראל נמשלה לא אחת לתינוק נית ההוליבודית ג׳ין הייבר בלווית קבוצת
המנסה לרוץ בטרם למד ללכת. אם היתד. צליינים, סיירה משך ימים מספר במקומור
דרושה לכך הוכחד. נוספת׳ בא פסטיבל הקדושים ברחבי הארץ.
לשכת התיירות לא הרחיקה ראות, לא
הזמיר והעמיד על אמיתות דעה זו 24 .מקהלות
גוייסו בארץ ובחוץ לארץ, הוסעו בא השכילה לדאוג לאמצעי תחבורה יעילים. ה־ניות
שורצות חרקים לחוף היפה, משם לבתי -תיירים־ד,צליינים החלו קובלים על תנאי התחבורה
הלקויים, בחרו השבוע בדבר שיביא
ספר ברמת־גן.
הארגון הגרוע באניות ובמקומות השיכון, תלונותיהם בפני הציבור. הדבר: הכומר השלא
הותאמו כראוי מלכתחילה לצורך מגו צרפתי אבה לקונם ירוק־העיניים וארוך־ה־רים
למאות איש, היה מיקדם לאי־הסדרים פנים, פרופסור למדעי המזרח (היסטוריה
ששררו ביום פתיחת הזמריה באיצטד רמת -תנ״כית) באוניברסיטת ליל הצרפתית.
לקהל עיתונאים שנתכנס לשמוע את דבריו
גן ובמבואותיו. אין ספק שאיצטדו של אברהם

תיירות

בה הוכן המסע וחוסר־ד,שכנוע שבביצועו
לא השפיעו על העוברים ושבים בחוצות ה־ירושל,מיות
הצרות.
מזל הביש הראשון בו נתקל המסע: סירוב
נשיאות הכנסת לקבל את באי־כוח החותמים
שבראשם צעד המשורר אברהם שלונסקי
בעל זר השערות הלבנות. הפגם הטכני בו
נאחזה הנשיאות על־מנת להתחמק מתפקיד
בלתי־נעים: העצומה, עליה חתם כל תושב
רביעי בארץ, לא נשאה את כתובת הכנסת.
המשלחת רטנה, כינסה, כמקובל בתנאים
אלה, מסיבת עיתונאים והבטיחה להרעיש
את הציבור.
התקלה השנייה ארעה כאשר 300 רודפי
שלום מכל קצות הארץ נתכנסו בערוב היום
לאסיפה בכיכר ההסתדרות ופועל שיכור וצעיר
ירושלמי הפכו. שלא ברצונם, מרכז
העניינים. הפועל שעמד ליד הרמקול ופתח
בקריאות בוז לאימפריאליזם האמריקאי ול־
הממשלה הארץ ט הור ה
למרות שאינו מחבב עיתונאים במיוחד,
עשה חיים כהן, שר המשפטים החדש את
המוטל עליו, הזמין אליו את העיתונאים הירושלמיים
למסיבת שאלות ותשובות.
לא היד, קשה לנחש מראש, מה תהיינה
הקושיות שבאי־כוח העיתונות ישאלו את שר
המשפטים. היו אלה אותם גילוי שחיתות
במנגנון הממשלתי וממשלתי למחצה, שהצליחו
להגיע לאזני הצבור ושאפשר לשים עליהם
אצבע, גילויים המביעים את בעיית הרמה
המוסרית בארץ בקליפת אגוז.
לאותם העיתונאים התמימים, שחיכו לראות
את השר מטיל את עצמו לפני העגלה
ששמה מוסר ציבורי, המדרדרת במדרון
תלול, נפונה אכזבה. חיים כהן לא הבטיח

וזגיגגות

ההופעה המרכזית של הזמריה כאיצטדיון רמת־גן
אפתעה בלתי־נעימה

מונטבסן לא הפסיק, המשיך בצעקות הבוז
גם כשהרמקול השני עבר לקריאות הידד עם
השמעת שמות מזרחיים יותר.
הצעיר החסון והבלונדי צעק אף הוא לתוך
הרמקול ״יחי השלום אך הוסיף דרך אותו
רמקול את דעתו הפרטית ,״בוז לקומוניסטים
אחר יצא הצעיר, שהשתלט על
הרמקול, להתקפת־נגד אישית על עורכי המסע,
בידח את קהל הסקרנים שהתאסף לשמע
קול הרמקול ברשימה ארוכה של מוצרים
אמריקאיים־אימפריאלסטיים בהם השתמשו
המפגינים לביצוע מסעם: מכונית
ז־ודג׳ להבאת רודפי השלום, רמקולים תוצרת
ארצות־הברית, נייר לעשיית כרזות וצבע
לציור יונת השלום, כולם ילידי ארה״ב.
איש שלישי שהפריע להפגנה, אם כי לא
מתוך רצון רע, היה עולה עיראקי וקן שעמד
ליד דודו המהביל, צעק ״תירם במקום
״בוז ו״הידד !״.
הסתה צופי הזמריה: ציפורה ומשה שרת, חנה ויוסף שפרינצק
לנוכחים
קריניצי הוא אחד היפים במרחב׳ אפילו הצליח
להוציא קריאת התפעלות מסיה של מקה־לנית
ניו־יורקית בגיל העמידה. אבל למעשה
הריהו חסר־ערך ולא יוצלח להחקהלויות ענק
מעין אלה כל עוד משמש אותו כביש צר אחד
בלבד. כאשר, בשעה הבוערת שלפני פתיחת
הזנזריה, חל קלקול באוטובוס דן באמצעו
של הכביש, נתהווה פקק תנועה שלא הפתיע
איש מאלה שהיו נוכחים במכביה, מיפגני הצבא
ותחרויות הכדורגל הבינלאומיות שנערכו
באותו מקום.
גם אלה שכבר השלימו עם דרך הייסורים
חמובילה אל האיצטד ועשו אותה בשויון־
הנפש והכניעה,־לגורל המציינים את הלך נפשו
של האזרח הישראלי, זכו בתוכו להפתעה
בלתי נעימה: הרמקולים לא פעלו, קולן של
המקהלות לא הגיע לאוני האיש הפשוט ששילם
במיטב כספו עבור כרטיס כניסה, צעד
בחום היום אל מה שקווה כי יהיה פסטיבל
הראוי לשמו.
האזרחים שהיטיבו לשמוע את המקהלות
היו, מלבד מנצחיהן, אלה שטרחו לפתוח את
מקלט הרדיו. אבל גם אלה לא יכלו להפיק
הנאה מוסיקאית רצינית ! רמת השירה היתד״
במקרה הטוב ביותר, בינונית ורמת השירים
הארצישראליים נמוכה. היצירות המשובחות
ביותר שהושמעו בפסטיבל היו דווקא זרות.
אם בא הפסטיבל ללמד משהו מחוץ לעצם

,השלם הזה״ 772

באולם הישיבות החיפאי של חברת הספנות
שוהם סיפר לקונט כי הוא מבקר בארץ הפעם
הרביעית בלוותו קבוצות צליינים על סיפוני
אניות ישראליות. שלא בדומה לקבוצות הצעירים
האמריקאיים והבלגיים שבאו לזנזריה
באניות הישראליות וסיפרו על תנאים איומים
הודה לקונם כי כל אחד מחבריו קיבל את
המגיע לו, בהתאם לתשלומו הזעיר בעד כרטיס
הנסיעה. דבר זה לא מנע את הכומר
מלגנות את טיב האוכל הירוד במחלקות הנמוכות
שלא עמד על הגובה.
טעותו העיקרית של האבר : ,הקלקולים
הרבים והמתמידים באוטובוסים המפוארים
והמודרניים בהם מוסעים התיירים־ד,צליינים
לסיוריהם בני חמישה הימים בארץ. הקלקולים
דורשי־ד,תיקונים מונעים מהצליינים את האפשרות
להשלים את סיוריהם במועד ולעתים
קרובות הם נאלצים להסתפק בשלושת המקומות
הקדושים ביותר (נצרת, ירושלים
וטבריה) בלבד.

הפגנזת
״בוו״ .״הידד״ ו״תידס״
מסע השלום של מפ״ם ומק״י שהיה צריך,
לפי התכנית, לזעזע את ירושלים, צלע קצת,
הורגש על־ידי כמה עשרות מתוך 150 אלף
תושבי ירושלים בלבד. הצורה הדילטנטית

שום טיהור, המשיך לגרד את ראשו, ללעוס
את עניבתו, ענה לשאלות בצורה יבשה ביותר,
מנקודת ראות משפטית בלבד. את הציניות
המשפטית המתיק בבדיחה מספר.
העיתונאים הופתעו לשמוע, מה פשוטים
למעשה כל אותם עניינים: אנשי הסוכנות,
שהואשמו בדו״ח שמוראק בעבירות על תקנות
היבוא, המכס והכספים, קיבלו לאחר המעשה
רשיונות חוקיים, הולבנו בעיני החוק.
פרשת ראש עירית עכו, ברוך נוי, שהאשמות
כבדות הושמעו נגדו, לא נוגעת למשרד
המשפטים, כל עוד לא הוגשה נגדו תלונה.
שר המשטרה, בכור שיטרית, רשאי היה
להחליט לפי שיקולו, לא לוותר על שרותו
של קצין המשטרה יצחק בודינגר, גם לאחר
שהוכח כי עבר עבירה ברכישת מקרר. חיים
כהן רק חלק על ניסוח הודעתו המפורסמת
של שיטרית בכנסת, בה הסביר כי עבירה על
חוקי חירום, היא אינה, למעשה( ,״הנמקה
כזו, לא הייתם שומעים מפי.״) חוץ מזה
הסכים עם חברו לממשלה, שהיה כדאי לש־

קונ ד ס או חו ד ה רו ח
עוברי אורח ירושלמיים הרגילים ככל בני
הארץ לעשרות הכרוזים המופיעים על קירות
בתיהם לא התעניינו במיוחד בכרוז
הקצר כתובי מכונת־ו|כתיבה שהושיע בשבוע
שעבר על קירות בתי־גזית ירושלמיים.
אולם אלה שעצרו לעיין בכרוז ועמדו על
תכנו נסערו ביותר, הניעו את המשטרה לצאת
לחקירה מיוחדת.
כתבו האלמונים מחברי הכרוז :״לידיעת
בני המזרח ...לגמור אתכם צריכים אנו האשכנזים
...אתם אנשים שפלים. אנו לא ניתן
לכם להתקדם בחיים. לא בצבא לא בקיבוצים,
לא בממשלה׳ לא בכל מקום ...כמו־כן אנו
מזהירים את בני עדות המזרח לעזוב את
מקומות העבודה לבני אשכנז, אחרת נאלץ,
אנו האירופאים האשכנזים, להוציא אתכם
בכוח.״ חתומים :״ארגון בני גזע עליון״.
תגובתם הראשונה של הקוראים, ביניהם
שני פרופסורים של האוניברסיטה העברית :
תלישה כעסנית של הכרוזים מהקירות וקרי־עתם.
התוצאה: לידי המשטרה הגיע רק העתק
אחד שלפי טיב ניירו ואותיותיו החליטה
לעצור את מחברי הכרוז ״בכל מחיר.״
ההשערות על זהות המחברים לדעת הירושלמים
הן שלוש: מעשה קונדם חסר־אחריות
או מבצע יחיד של חולד,־רוח. האפשרות
השלישית: פרובוקציה של צעירים
לא־אשכנזים הרוצים בדרך זו להביא להקמת
מפלגה עדתית כתגובה וכהגנה נגד איומים
והפליות אשכנזיים קיימים ומדומים.

חיים פהן, שר המשפטים
מבחינה חוקית, בסדר
מור על איש זה במשטרה. לשאלה מה הם
נימוקיו לעמדה זו, הסביר כי אינו שר המשטרה,
הצחיק בזאת את קהל העיתונאים
שלא הוסיף עוד ללחוץ לתשובה, הסתפק בהודעת
העקיפין, כי מבחינה חוקית טהורה
הארץ מכל שחיתות.

במדינה
יובלות
ש לו ש ה מיס ו שלו ש ה די רו ת
ההיסטוריה הציונית מחלקת את דברי־ימי
ארץ־ישראל לשתי תקופות נפרדות: התקופה
התנב״ית־תלמודית הקדומה עד לאחר
מרד בר־כוכבא, והתקופה החדשה, החל מעליית
הבילויים. בין השתיים — לא כלות
חשיבות אפסית כמעט מיוחסת ליישובים היהודיים
שהיו קיימים בארץ־ישראל משך כל
שנות הגלות, בירושלים, פקיעין, צפת (בה
נכתב השולחן פרוך ע״י ר׳ יוסף קרו) ,עזה.
וכמובן שהיתה התעלמות מוחלטת מן ההיסטוריה
של עמים אחרים אשר שלטו, החזיקו
וחיו בארץ מאז ועד חיבת ציין.
מחוץ לזה נהגו רושמי דברי־ו,ימים לקשט,
לצרכי תעמולה, את דברי־ימי היישוב
החדש. כל נער עבת בבית־ספר בארץ ידע
הרבה אודות הבילויים, אבל כיוון שהתמונה
שצויירה לפניו לא היתד, מלאה, היה בה משום
סילוף ניכר. אודות מיישבי הארץ שבאו
לפני מייסדי גדרה סופר לנוער אך מעט,
משום, יש לשער, שהללו לא באו לכאן מטעמים
אידיאולוגיים כד, טהורים כאלה שהביאו
לכאן את אנשי מב״ו (קבוצה סרומבי־לויית
על שם קריאת נחמיה לעולי בבל :
״מי בכם ויעל
אין פלא איפוא, כי כאשר החלד, ראשון־
לציון חוגגת את יובל השבעים להיווסדה,
הופתע חלק גדול מן הנוער בארץ לשמוע
שהמושבה־העיר, אחת מפגינות הארץ, נוסדה
לא על־ידי קבוצה של אידיאליסטים ש־חולצותיהם
התנופפו מחוץ למכנסיים, כי אם
על־ידי סוחרים, אנשי מעשה שהיד, להם
אמנם קשר רעיוני מסויים לארץ, אבל היו
חסת מסגרת רעיונית מתוכננת, מן הסוג
שאפשר לדבר עליה באסיפות למען הקרנות
בבתי־ספר בארץ או במגביות בחוץ־לארץ.
שליח פשט יד. עשרה יהודים בעלי
זקן ופאות עלו בט״ו באב לפני 70 שנה ל־גבעת־חול
לא הרחק מנחל רובין, החליטו
לבנות לעצמם חוות, לד,ד,פך איכרים. האדמה
נקנתה זמן־מה קודם לכן על־ידי אגודת יסוד
המעלה, ונרשמה על שמו של חיים אמזאלג,
סגן הקונסול הבריטי ביפו, כיוון שנתיני רוסיה
לא יכלו, בהתאם לחוק העותומאני, להחזיק
ברכוש דלא־נייוא.
ללא נסיון כלשהו בחקלאות, ללא ידיעת
הארץ, תנאיה ותושביה, אך גם כמעט ללא
אפשרות של נסיגה, החלו במלאכה שנראתה
לכל אדם העומד מן הצד, כולל ערבים מתושבי
הסביבה, ללא תוחלת. אף־על־פי־כן,
לאחר ששגו פעמים אין מספר, עלה בידם
להקים אי־אלה אהלים ובניינים, להתחיל בחריש
ראשון, שלא נתן, כמובן כל תוצאות.״
לאחר זמן החליטו לעשות את אשר הור
גלו לעשות יהודי הערים העתיקות בארץ לפניהם
ויהודי היישוב ומדינת ישראל אחריהן
לפשוט יד. הם שלחו אחד מהם, את יוסף
פיינברג, לחיזור על פתחי העשירים היהודים
באירופה״ פיינברג הגיע אל ארמונו של ברון
אדמוגד דד,־רוטשילד בפריס, הצליח להשיג
ממנו תמיכה ניכרת, בתנאי ששמו של התורם
לא ייזכר בעת חלוקת ר,קצבתו. אולם
לא לזמן רב הצליח הברון להסתתר מאחורי
התואר הנדיב הידוע ; התרומה החד־פעמית
הפכה לתמיכה של קבע, שניתנה לאיכרים
בתגאים מחפירים על־ידי פקידות מנגנון
שחצני.
כדיקת שרירים. הודות לעזרתו של
רוטשילד החלה המושבה משגשגת משהו ;
ניטעו כרמים והשדות החלו לתת תנובה ראשונה•
תושבים חדשים הגיעו לראשון־לציין,
ביניהם אנשים כמו אשר לוין (ראה תמונה).
לוין היה בחור נמוך־קומה וצנום שנמלט מעירו
ברוסיה, מפחד עבודת הצבא, הגיע אל
יהודה לייב לילינבלום, מזכיר אגודת חובבי
ציון באודיסה, ביקש ממנו מכתבי המלצה
שייעזר בהם לעלייה לארץ־ישראל. לילינ־בלום,
שהיה חסיד יהדות השרירים, העיף
מבט חטוף אחד באשר לוין, החליט שהעלם
החלוש לא יצלח לעבודת אדמה, הציע לו
תעודת מסע לאמריקה. לוין דחה את ההצעה,
עלה לארץ, הצליח לרדת לחוף יפו רק
לאחר ששילם בקשיש הגון לפקיד התורכי.
העלם הרפה עשה חייל בראשון, בה החל את
עבודתו החקלאית בעדירת מטעים, עבודה
קשה ומפרכת שזיכתה אותו בשרירים מוצקים.
כאשר
הגיע תיאודור הרצל לביקוד לארץ־
ישראל (בו נפגש במקוה־ישראל עם הקיסר
הגרמני וילהלם) ,ביקש, בהיותו בראשון־
לציון, לראות איכר שאיננו מקבל תמיכה מאת
הברון. הראו לו את אשר לוין, והרצל
הושיט את ידיו, בדק את שרירי האיש.
עלם ושמו גרץ. היחס אל הבילויים

ראשזן־לציון:

שומריו
ומ שרתו ן
חרא י

דר5ה של משפחה. אשר לוין ( )88 הגיע לארץ בהיותו בן .20 הוא התחיל את דרנו בראשון בפועל שכיר,
אסף רכוש, בנה בית, הקים משפחה. בניו ונכדיו כולם ילידי המושבה. מימין לשמאל: רינכד אביב 20 אשר
לוין עצמו ; אולגה, אשת בנו אלישע ; בנו מיכאל (לשעבר יו״ר מועצת המושבה) ,הנכדה דליה (.)16

אילה לינדן (למעלה
(למטה) כן - 64

70 שנה היתה ראשון נולה תנוסח חול. עגלות דרדרו על
ל הנידע, שומר המושבה, שהיה מתגנדר בתלבושתו האקזוטית•
הדבר היה נדרש למען הרושם. למטה: אנדרטת ראשון לו

בבואם לראשון, ממקוה־ישראל בה עבדו בשדות
תחת פיקוח משגיח ערבי קשה״יד,
היה לגלגני. היתד. זו קבוצה של ססודנסים,
אחדים מהם ממשפחות אמידות למדי, שבאו
לארץ מדבר בדומה לכת של נזירים המתנהלת
בישימון, ומקדישה את חיי חבריה לשם
שמיים.
אולם אם אם התערו הבילויים במושבה,
הזרימו בה חיים חדשים. ראשון־לציון החלה
מסגלת לעצמה פסריוסיזם מקומי שהיה לשם
דבר ביישוב כולו. בראשון הוקם גן־הילדים
העברי הראשון, שם נערכה הצגת התיאטרון
הראשונה בעברית, על־ידי ילדי בית״הספר,
שם גם התארגנה התזמורת הראשונה בארץ.
בית־העם בראשון הוא הראשון במינו בארץ,
בו נערכו לעתים מזומנות הרצאות על נושאים
כלליים ומדעיים.
מזמן שנוסד היקב בראשון, החלה המושבה
להיות משגב לעבודה העברית, כיוון שלפי
המסורת היהודית אסור למי שאינו בן״
ברית לגעת ביין. פועלי היקב היו בעלי הכרה
מעמדית, אף ארגנו שביתה מפורסמת,
שבראשה עמד עלם צעיר שזה מקרוב עלה
ארצה, דוד גרין, ששינה את שמו, לאחר מכן,
לבן־גוריון.
עולה חדש לשלטץ. התפתחותה של
ראשון־לציון לא פיגרה אחרי גידולה של
ארץ־ישראל. מספר האוכלוסים הגיע ל־30
אלף ושטחה גדול עתה משמח תל־אביב. החקלאות,
משענתה הראשונה של ראשון,
פינתה את מקומה לתעשייה ענפה, והשלטון
בעיר עבר מידי האיכרים הוותיקים לידיו של
עולה חדש הנמצא בארץ חמש שנים בלבד,
אריה שפטל, איש מפא׳׳י. אולם לכבוד יובל
השבעים נשכחו המריבות והמרירות, הסם־
ריוטיזם המקומי המפורסם של ראשון ליכד
לגוף אחד, מלא־מרץ, את כל השכבות והעיר
צהלה ושמחה שלושה ימים ושלושה
לילות.

המעמד השלישי
כדם נ בו ת
וידבר אחאב אל נבות למוד :
תנה לי את כרמן ויהי לי לגן־ירק,
כי הוא קרוב אצל ביתי.
מלכים א׳ כ׳׳א ב :

זורה כת ,20 גי ת הכנסת
,יהם ירידי ראשץ לציץ.

קיבוץ להבות־זזביבח, שבא להנציח את
זכרה של הצנחנית חביבה רייק, שייך לקיבוץ
הארצי השומר־הצעיר, ובתור שכזה
הוא דוגל באחוות־עמים ובברית־עמלים עב־רית״ערבית.
אולם ככל קיבוץ אחר בארץ
הוא דוגל גם במרחב״מחייה לעצמו, לכן,
כשעמד לעלות על אדמתו בראשית , 1950
העמיד תנאי: קודם כל יש לסלק את 60
התושבים של חירבת אל־גילמי, כסר ערבי
קטן שבקירבת מקום, ולהעביר את אדמותיו
לרשות הקיבוץ החדש.
בשני למרס של אותה שנה נתבקשו הערבים
לנטוש את אדמות אבותיהם. הסיבה
שניתנה על־ידי המושל הצבאי :״טעמי ביס־חון.׳׳
אדמתם הועברה, להבות־זזביבה. ולערבים
ניתנה, זמנית, אדמה אחרוג בכפרי
המשולש. מאחר שהאדמה הנטושה נתנה
יבול, שהערבים המגורשים לא הספיקו לאספו,
הוחלט שלהבות-וזיביבוז יקבל גם את
היבול, יעלם פיצויים לערבים.
נימוק אחר. כשעברו שנתיים והערבים
לא קיבלו שום פיצויים עבור היבול, וגם לא
קיבלו כל אדמה כנחלה חוקית, החליסו הערבים
שיש לעשות משהו. הם הלכו לעורך
הדין מוחמד נימר אל־הווארי, הידוע כלוחם
תקיף לזכויות הערבים, הגישו צוו־על״חנאי
נגד שר הבטחון והמושל הצבאי, שיבואו
וינמקו מדוע לא יחזירו אותם לכפרם ול-
אדמתם.
אולם להבות־חביבה לא התלהב כלל מן
הרעיון של החזרת האדמות. להיפך, הם
פנו לפני כן לשלטונות, דרשו רשות להחריב
את בתי הכפר, מתוך נימוק שאלה
מסכנים אח בריאותם. לפני בית־המשפט לא
היה לבא־כוח שר הבטחון והמושל הצבאי
שום נימוק מדוע לא יוחזרו הערבים, סרט
לאחד: להבות־חביבה יושב על האדמה, אינו
מוכן לנטוש אותה. נימוק זה לא שיכנע
את השופטים אולשן, אסף וזוסמן, שופסי
בית־הדין הגבוה לצדק, שקבעו: הגירוש

במד ־ jר.
רחוק ממקום משכנו של אויבו בנפש וחברו
לגלות, חאג׳ אמין אל־חוסייני, החזיר עלי
מוסתאקים את נשמתו לאללה.

היה בלתי־חוקי בהחלט, נעשה ללא כל הצדקה.
זימרי
ופגחס. אלא שכאן נתגלה חור

בן־זאב החייכני ובעל הרעיונות המהפכניים
לתיקון היחסים היהודים־ערביים החלים כי
דווקא מה שארע בין משטרת ישראל ובין
תושבי ראמה (העולם הזה )771 הצדיק את
בחירת הכפר לביקור מסוג אחר. קבלת הפנים
הנלהבת שתושבי הכפר ערכו למורים והשתדלותם
הבלתי־פוסקת להנעים את שהות
המורים היהודיים בכפר הצדיקה את בן־זאב
ואת דעתו כי פתרון בעיית היחסים היהודיים־
ערביים אינו טמון במוחות דיפלומאטיים ובאלות
משטרה אלא בהתקרבות תרבותית־חברתית.
טוען
המפקח כבד־הגוף, שבילה שנים רבות
במצרים 2450 :תושבי כפר ראמה, למשל,
ששלושה רבעים מהם הם נוצרים והיתר
דרוזים אינם קשורים במיוחד עם העולם
המוסלמי־הערבי ואפשר למושכם לצד היהודים
בנקל. הפתיון: מסע השכלה.למבוגרי>
בכוונה להכניסם למחזה היהודי לא כצופים
בלבד אלא כנפשות פועלות בו. אמר מורה
עברי, בליל הסיום :״אינני רואה כל סיבה
מדוע לא נעכל אותם (הערבים) אם אנו מעכלים
את (הועלים) העיראקים.״ בן־זאב עצמו
הרחיק לכת יותר, דרש השמעת הרצאות על
תולדות הציונות והרצל בפני הערבים כשם
שהוא הרצה על השירה, ההווי וההיסטוריה
הערביים בפני היהודים.
כמקום שוטרים מורים. המקור העשיר
למורי הערבית בישראל ד,ם בני עליית
עיראק, מתוכה אוסף בן־זאב 120 איש לשנה,
דוחס למוחותיהם בקורסים האורכים שמונה
חדשים &ה גז\ושה של פדגוגיה חדישה,
פסיכולוגיה, ציונות והכרת הארץ ומפזר את
הטובים ביניהם בין בתי־הספר העבריים כמורי
ערבית.
חמישים מועמדים להוראה, שאליהם נלוו
שמונים ערבים מהסביבה ומספר משכילים

מטעם משרד החינוך, בן ה־ ,25 אינו מחבב
את כטאו הנוח במשרדו הירושלמי, מבכר
להסתובב בארץ ולמלא את תפקידו בצורה

ד״ר ישראל בן־זאב והמשורר מישל חדיד בכינוס כפר ראמה
אינם קשורים במיוחד, אפשר למשוך
בחוק. גם אחרי שהוצא צוו־על־תנאי החלטי
המוקיע את המעשה, לא יכול היה בית־המשפט
לצוות על החזרת האדמות. הערבים
יצטרכו להגיש לבית־המשפט משפט. פינוי
אחר, דבר העלול להימשך עד אין סוף.
בינתיים עורר הדבר ויכוחים סוערים בכל
רחבי ההתישבות העובדת. אמד איש מפא״י,
בצטטו את דברי המלך אלכסנדר ינאי לאשתו:
מפ״ם עושה כמעשה זימרי, דורשת
את שכר פנחס. היא מעוררת שערוריות בכנסת
בקשר עם הטיפול של הצבא בערבים,
ואילו היא עצמה מתנהגת כאחאב בכרם
נבות כשהדבר נוגע לה.
הסביר אחד האנשים שהיה מעורב במעשה:
הגירוש עצמו היה בסדר גמור, התאים
לתכנון החקלאות במדינה. גם הערבים
עצמם העדיפו להצטרף לכפרים גדולים, במקום
להישאר מבודדים בחירבה. אולם אחרי
הגירוש נהגו׳בהם בהזנחה, עשו להם עוול
בזאת שלא נתנו להם אדמה להתנחלות סופית
ולא שילמו להם פיצויים. אם יתקנו עוול זה,
שוב לא ידרשו הערבים שיחזירו אותם לאדמתם.

אנשים

ה בנ ה ק טנ ה
עלי מוסתאקים היה גבר יפה־תואר. כשהסתובב
לפני עשר שנים ברחובות תל־אביב
הפנו האנשים את ראשיהם אליו. לא היה זה
רק בגלל קומתו הזקופה, אלא גם בשל ארבעה
הבחורים ׳החסונים שהיו רגילים ללכת
אחריו. היו אלה שומרי ראשו. כי עלי מוס־תאקים,
סגן.ראש־עירית יפו, שהיה ידוע כידיד
היהודים וכמעביר אדמות ערביות לידיהם,
לא מצא חן בעיני חאג׳ אמין אל־חו־סייני,
המופתי בעל הזרועות הארוכות.
כשפרצה מלחמת העצמאות וגורל יפו
נחרץ, היה ברור לעלי מוסתאקים שצפוי לו
עתיד מזהיר במדינת ישראל. אולם מאחר
שלא היה בטוח שחיילי אצ״ל וצה״ל ידעו
להבחין בין ערבי. טוב וערבי רע, עבר לקפריסין
עד עבור זעם, חשב לשוב כעבור
שבועיים .,שלושה.
אולם עלי מוסתאקים לא הבין מה נעשה
בארץ. לתמהונו האינסופי נודע לו שיהודים
אינם מעוניינים כלל שהערבים יחזרו למדינתם,
אפילו כשהם ערבים טובים, וביחוד
אותם שנטשו בתים יקרי־ערך. כשביקש
היתר־כניסה לישראל, היתד, התשובה פשוטה:

תחילה חשב עלי שיש כאן אי־הבנה קטנה.
הוא הטריח את עצמו, הופיע ביום בהיר אחד
על אדמת ישראל. ממשלת ישראל הבהירה
לו שאי־ההבנה היתד, רק מצדו: היא החזירה
אותו כלעומת שבא.
עד יומו האחרון לא אמר עלי נואש. הוא
היה בטוח שיבוא יום והיהודים יבינו שהם
עושים מעשה איוולת, שהם זקוקים לאישים
ערביים בעלי שם במרחב, אנשים הידועים כערבים
פטריוטיים והדוגלים יחד עם זאת
בברית עברית־ערבית.
אולם השבוע הסתבר שאם אמנם ישנו
היהודים את דעתם, לא יביא הדבר עוד ברכה
לעלי מוסתאקים, באלכסנדריה המצרית, לא

חינוך
״כ! .אתם אחי!״
ד״ר ישראל בן־זאב, מפקח מורי הערבית

יעילה יותר. בן־זאב בחר בכפר ראמד,
למקום כינוס מורי הערבית בבתי־הספר העבריים,
אחר שהחליט כי נצרת, מקום המיפ־גש
הקבוע, אינה בעלת הווי ערבי טהור
מספיק.

בני המושבים בונים מושב

צעירים וצעירות בני מושבים
להם המקום בבתיהם, ותיקים ירדו לנגב המשווע לידיים עובדות
והתישכו בו. שנת התגבשותם הקרבה
לקצה עברה עליהם כצור־מעון
שמד כאר־שבע, אולם את
מושבם ייתכן ויקימו במקום אחר.
כותבת עליהם כתבת ״העולם הזה״
,מרים שילה :

המשוגע לדבר היד, גבי. ללא ליאות הסתובב
בין המושבים, ואסף למען הרעיון אנשים
הבאים בחשבון .״הרעיון,״ הסביר גבי.
השחרחר בן ד,־ ,22״ישן הוא ובמידת מה גם
נדוש. בהגיע בני המושבים לבגרות, נוכחים
הם לדעת, שמשק הוריהם אחד הוא ואילו
מספר הבנים הוא רב. עם הזדקנותו של
האב, עוברות העבודות הקשות בהדרגה לידי
הבנים. ובדרך כלל, הופך הבן הבכור ליד
ימינו. במידה שאין הבכור לא יוצלח,״ המשיך
גבי בחיוך ,״מכנים הוא במהרה אשד, לבית
ובמשך השנים עתיד המשק לעבור, למעשה,
לרשותו. באם נולדות דוקא בנות — מטבע
הדברים הוא, שאף כאן קונה לה הבכירה
שביתה על המשק, בתוקף נשואיה הראשונים•
ההגיון אומר, שבמשק אחד יכולים שני
בוגרים לרשת את מקומם של שני ההורים.
לפי הגיון זה, לוא היה מספר הבנים בכל
משפחה במושב רק שניים, היה הכל בא על
מקומו בשלום. למעשה גדול המספר יותר.״
״מנסים להשיג חלקות אדמה נוספות• לעתים
מצטרפים הבנים למושב חדש, לרוב
מושב שכן. ישנם גם בני מושבים שהולכים
לקיבוץ, אם כי מספרם קטן והם שייכים יותר
לעבר מאשר להווה. עורכים אסיפות, מרבים
בדיבורים וויכוחים.״

כי צ ד סל הדס ־
הדבר התחיל ללבוש צורה רצינית לפני
שנה, בסמינר התנועה בירושלים. נשמעה הקריאה:
יתארגנו בני המושבים ויקימו נקודות
משלהם ! דנו בעניין בכובד ראש, הסמינר
הסתיים והחברים התפזרו לבתיהם.
ואין פלא בדבר: הרעיון לכשעצמו היה
יפה וטוב. אלא שבכל זאת נעים יותר לשבת
במשק אבא־אמא, שהספיק להתבסם ולהתעשר
משך למעלה מעשרים שנה ולראות כיצד
יפול דבר, אולי בכל זאת אפשר יהיה להס
תדר
איכשהו.
והפרסים לשלוח את ילדיהם לבית״הספר, אך
ואז קם גבי והלך אל החברה. הוא התרוצץ בסופו של דבר הרגישו בני צור־מעון בתובין
כל אומרי ההן של סמינר ירושלים, הצליח צאות חיוביות וגמולם הוא: האהבה הרבד.
לאסוף חמישה איש. גבי המשיך לנדוד ממו שהעולים החדשים מגלים לגביהם.
שב למושב, עד שאסף מספר שנראה
לו \ ,םכובדר* ש
בעזרת דמיונו המפותח, מספיק ליצירת גרלערימת
השקים, השוכנת כבוד במרכזה המעין
עצמאי שיעלה על הקרקע.
כך ניצר ארגון חדש בארץ — ארגון בני שוער של צור־מעון, מטרה כפולה: קומזיץ
המושבים.
ופרלמנט. גילם הממוצע של החברים הוא 22
כיאות למסורת חלוצית, ערכו השנים־עשר וחוץ מבנצי, מזכיר החוץ הנוכחי, כולם רווטיול
לאי־שם. ככל המטיילים בחלק זה של קים. לפיכך אין להתפלא על שמבלים הם
הארץ, היו שיכורי התלהבות. אמרה מיכל כמעט את כל שעות הפנאי שלהם בשירה תוך
מכפר־יחזקאל :
כדי שכיבת אפרקדן על השקים. עונת האבטיחים
האדומים בוערת כעת ופלחים הגו?״ כאן להתיישב

דעתכם
נתקבלה פה אחד. גבי רץ לתנועת נים מהם נבלעים ״על השקים״ ,תוך כדי משוההצעה

נעורים.
המושבים והביע את המשאלה .״ילדים,״ אמרו
״עמדנו במקלחת,״ סיפרה מיכל ,״ותיבנה
להם הקשישים ,״כלום יש לכם תחבורה לכאן?
כלום יודעים אתם את תנאי החקלאות נהנתה מזרם המים הקולח עליה. לפתע נשמע
השוררים שם? השאירו את המקום לעורכי קול רעש מכונית. מיד רצה תיבנה לראות,
חקירות מוקדמות. בחרו בנקודה מתאימה ל אם הטנדר הוא שהופיע. צריכה להיות עליו
שנת התגבשות. מה דעתכם על צור־מעון, שוש, שעלתה על מוקש ונעדרה לזמן רב
משק של גרעין הנוער העובד הציוני שחברתו מן המשק.״
״שוש צורחת תיבנה במלוא פיה, עד
נתפוררה ונטשה את המקום? הנקודה נמצאת
מערבה לבאר־שבע ותוכלו להצה־ו ב כי רעדו קירות המקלחת.
שקט ובבטחה, כי אמנם בנגב היא שוכנת.״
״שוש צרחנו כולנו תוך היסטריה כלהחברים
ירדו לסקור את המקום. ראו צרי לית. פרצנו החוצה לחבקה ולנשקה. רק שפים
מוקמים, בתים מוקמים למחצה, משק שכחנו את בגדינו במקלחת.״
״ואת אבי ראיתם?״ חייכה אביבה ; ״הוא
מוזנח למחצה. במטווחי טרמפ מן הנקודה
שוכנות האימארות — שורת מושבים של עו נכנס עם הטרקטור ישר לתוך הסככה ובלים
חדשים. אפשר להחלץ לעזרת העולים ול צאתו — והנה הוא נוסע עם טרקטור ומחצית
הסככה ומשמיע רעש כמאה תותחים ! ״
מלא על־ידי כך גם משימה חלוצית־ציונית.
וד,קומזיץ נמשך.
הוחלט פה אחד: מתקבל בהחלט על הדעת.
ובן במקום מינו את גבי לתפקיד מז־לפתע
השתלט מצב רוח של פרלמנט על
כיר־החוץ הראשון בהיסטוריה (של־צור־מעון) .החברה ואז התקמטו המצחים והתחילו החישובים

הג מו ל הוא אהבה
אמנם שמעו בני צור־מעון על גרעין
הנקודה, של קיומה
במשך שמונה חודשי
שני של ארגון בני המנשבים. שנת
נתווספו חברים. הם עובדים אחר שעות הע ההתגבשות הולכת ומסתיימת ויש לבחור בנבודה
במשקם, בקרב העולים החדשים, כמו קודה לשם עלייה והתיישבות קבע, בלי בני
רים, גננות ומדריכים.
מושבים נוספים לא יוכלו לייסד מושב מש״בינתיים
השגנו קומנד־קאר והיום מריעים להם.
אנו לקראת הטנדר החדש,״ הסבירה אביבה
וכאשר יספיק מספרם לעלייה על הקרקע
מכפר־ויתקין, המכהנת כגננת באחת האינד
ארות .״כעת אין צורך לעשות טרמפ. אנו יתחבטו שנית בקביעת מקום. ישנם דברים
בהם צריך לדון גם בכובד ראש. ובני צור־נוסעות
כמו לורדים למקום העבודה.״
למרות זאת קשה העבודה בקרב העולים מעון רוצים כבר להתחיל לבנות משהו שכולו
החדשים. בתחילה לא אבו העולים הכורדים משלהם.

״העולם הזה״ 772

במרחב

במד ־ jף, שנבנה הרצאות לטיולים הפירות

ערבים, שמעו בבית־הספר הכפרי
ב־ 1885 על־ידי מיסיונרים רוסיים
ארוכות על נושאים ערביים, יצאו
מהנים בגליל הקריר, נהנו משפע
הראמתי.
לאנשי הכפר עצמם, חסרי־ההבנה לחשיבות
הצד התרבותי של כינוס המורים׳ היתד, מסיבת
הסיום בחצר בית־הספר המאורע המרכזי
בכינוס: המושל הצבאי ישב במרכז המעגי1
מעשן־מקטורת וכמה נואמים יהודיים פנו
לערבים בדברי אחווה בערבית. אמר דוד
אבישר, מורה ירושלמי וותיק :״הרהרתי על
השבטים אשר ונפתלי שישבו כאן לפני אלפי
שנים. אולי אתם בניהם? (אולי אתם) בני
אחי י(אולי אתם) אחי?״ אבישר מהר, הוציא
מסקנה חיובית :״כן! אתם אחי! אני מרגיש
כי אתם בני ישראל !״ התשואות הרמות
והסוערות בהם נתקבלו דברי אבישר לא השאירו
ספק כי גישתו נכונה. היה ברור כי
ערביי ראמה מוכנים לשכוח אי־אלה מאורעות
היסטוריים בלתי־חשובים ולהשלים אתם. כי
כל גישה היא טובה יותר מאשר תורת המעמד
העליון ובעיקר לאלה המהווים את המעמד
התחתון.
פרקים נוספים בתכנית הסיום שרוממו את
רוח הקהל, השכיחו את החרמת השמן הבלחי
חוקי לפני חדשים מספר היו דבקה מבוצעת
על־ידי בני הנוער המקומי, שירים ערביים
מפי המורים היהודיים בניצוחו של מישל
חדיד, משורר ועיתונאי ערבי איש נצרת, הי
דרומה לאילת ! מושר בפי נכבדי ראמה. אמר
אליאס חאזורי, מנהל בית־הספר מבר־הרוסית
ששימש כמארח רשמי :״טוב שבאו מורים
במקום שוטרים ! להתראות לעתים קרובות
יותר ! ״

רפואה
ה פ רו צ ה n u nאתה רו פ א
יחסו של אדם נורמלי לרופא השיניים
מסתכם בשלוש מלים: אל תגע בי. אולם
אם יש בכל זאת צורך לנגוע, אין האדם
מבקש אלא כי יעקרו לו את שיניו במהירות
האפשרית׳ במינימום של כאב. אין זה
איכפת לו כלל אם עקירת־השן היא עניין
של מדע או אמנות. לעתים נדמה לו שזה
עניין של סאדיזם גרידא.
עד לפני כמה עשרות שנים סבר גם המדע
כי הטיפול בשיניים הוא עניינם של
בעלי מלאכה. אולם מאז התקדם המדע, הבין
כי יש קשר בין השן ובין שאר אברי הגוף.
מאז חוסלה ברוב הארצות בהדרגה התופעה
של מרפאי־שיניים שאינם בעלי השכלה
רפואית, והם הוחלפו ברופאים אמיתיים, הלומדים
כמה שנים רפואה כללית לפני שהם
מתעמקים בחור השן.
גם בארץ קבעה ממשלת המנדט בשנת
1946 כי יש לחסל את מרפאי־השיניים. היא
הוציאה חוק המרשה רק לרופאים לחטט בפי
אדם. אולם מאחר שלא רצתה לקפח את
המרפאים הזקנים, שלא יכלו עוד להחליף
את מקצועם קבעה שמספר מוגבל של מרפאים
׳זקנים (מעל לגיל מסויים) ,יורשו לטפל
טיפולים קלים׳ אלא שהאנגלי האחראי
אהב כסף, וכך הוצא ספר ניכר של רשיונות
בנסיבות מפוקפקות.
עוד יימצא עוקר. בשבוע שעבר התכנסו
בתל־אביב 400 רופאי־שיניים, האזינו

לכמה הרצאות מדעיות של אורחים מחוץ־
לארץ, הסתכלו בסרט שהראה להם ניתוח-
לסת, בתוצרת תעשיית־השיניים המקומית
העומדת על רמה גבוהה מאד* .אחר עברו
* בין השאר, מכונת רנטגן מתוצרת
הארץ, שהפתיעה גם את שר הבריאות.

העולם הזה״ 772

לעניין חשוב לא פחות: מגמתה של ממשלת
ישראל להחזיר את הגלגל אחורה, לפתוח
את שערי הכניסה לעולם השיניים בפני מרפו
דשד ׳ 1ראשון
פאים שלא עברו אוניברסיטה.
טענו הרופאים: מדוע יהיה אדם משוגע
ממשלת הוופד האחרונה הודחה ביום ראוילמד
שבע שנים באוניברסיטה אם הוא יכול שון ; ממשלת עלי מאהר הקודמת התפטרה
לקבל היתר בלי זה? כהוכחה הצביעו על ביום ראשון, ואילו ממשלת חוסיין סירי בא־עובדה
מדאיגה: רק 15 צעירים ישראליים, שא אף היא חדלה ממשול ביום ראשון. זוהי,
כמעט כולם בנים של רופאי שיניים, לומדים ללא ספק, מקריות בלבד. אך לשבועון קהירי
כיום רפואת שיניים באוניברסיטות זרות.
אחד היה זה גם אסון לא קטן. כי אל־גיל
אולם בינתיים אין השן הישראלית חייבת אל־גדיד, היוצא לשוק בכל יום שני לשבוע,
עדיין לחשוש פן לא יימצא לה עוקר. ישנם מובא לדפוס ביום שבת, לא הספיק להודיע
בארץ 1200 רופאי שיניים, ביניהם 400 עו על השינויים הממשלתיים החשובים ואילו
לים חדשים, המגלים נטייה מוזרה לעקור שאר השבועונים המצריים, המופיעים יותר
דווקא את שיני בני עדתם — רופאים עירא מאוחר, היו מלאים תצלומים וסיפורים על
קיים לשניים עיראקיות, רופאים בולגריים הממשלות המתחלפות.
רופאים רבים הביאו
לשיניים בו^גריות.
שעות אחדות אחרי מינויו האחרון של נגיב
עמהם את הפאציינטים שלהם לארץ.
אל־הילאלי לראש ממשלה, קיבל העורך המדיני
רופא־שיניים אחד של אל־גיל הודעה טלפונית מידיד, בא ניבא
בעוד שבאנגליה יש
ל־ 4000 איש, בארצות־הברית רופא אחד ל־ הידיד כי ממשלת אל־הילאלי תגיש את הת,
1800 הרי בישראל ישנו עדיין רופא אחד פטרותה. היה זה בשבת בלילה, שעות ספול־
.1250 אולם עתיד הרפואה תלוי לפי שעה רות לפני סגירת הגליון בדפוס. העורך החרוץ,
כולו ביבוא רופאים מחוץ־לארץ ועד אשר אשר התנצלויותיו התכופות על אי־הצלחתו
יקום בארץ בית־ספר גבוה לרופאי־שיניים למסור את החדשות במועדן העיקו עליו,
אין לצפות לעוקרי־שיניים ישראליים צעי מיהר לדפוס, הכנים מאמר על התפטרות הממשלה
והמניעים שגרמו לכך. אך טרם הונעו
רים.
מכבשי הדפום צילצל אליו ידיד אחר, הזהירו אולם לתיאטרון. כואבות שיניים
נגד השמועות המהלכות על התפטרות הממהרופאים
לא נאלצו רק לדאוג לעתיד הרחוק. שלה .״אין לשמועות אלה כל שחר,״ הוא הבגם
ההווה בא להרגיזם — בדמות פרוצה טיחו חגיגית.
אמריקאית. למדות שהכינוס שכר את אולם
העורך ביטל את המאמר, השבועון הודפס
אהל בתל־אביב למשך ארבעה ימים׳ נתבקש
לפנות את המקום כעבור יומיים. הסיבה: עם מאמר המתאר את כניסת הילאלי לתפקידו
הצנזורה אישרה את הצגת המחזה של סאר־ כראש ממשלה. כאשר, בקומו למחרת, פתח
טר אודות הפרוצה הכבודה( ,העולם הזה העורך את העיתונים היומיים דקרה את עיניו
כותרת־ענק. הוא עצם את עיניו בעווית כאב
,)771 אהל רצה להתחיל מיד בחזרות.
אמר אחד הרופאים: חכו, חכו, יבוא יום כי לא היתד, זאת אלא אותה כותרת־בלהות
ו ניים תכאבנה גם ל אן שי אהל> .אז של שלושה ימי ראשון קודמים, שהודיעה
כי ממשלת מצרים התפטרה.

מצרים

הלבנון
שלהא מין ד פו ס ה
בין נוסעי המטוס שנחת בבירות לפני שבוע
בדרכו מבגדאד ללונדון היה צעיר עיראקי בשם
גואד מוסר .,משבא תורו לעבור את בדיקת

אהדהה פי כ ה

האו־ץ
נערים צעירים, החל מגיל ,1שהתנדבו
ליחידה זו, עוברים במשך שנתיים
שלוש שלבים רבים עד שהם מגיעים
להיות טייסים (דבר)
יעקב בלצר, גבעתיים
עוברים מתקבלים רק במקרים מיוחדים.

רשימת חבלות נשרפה בדליקה ביפו
(על המשמר)
יוסף גוזמן, חיפה
שרוף לי ואשרוף לך.

החי
כו חו ת עליונים

עד שטיהור החיים הציבוריים והמדיניים
הפך לגולת הכותרת בקהיר, היה משפטה
של הגר חמדי משפט פיצויים רגיל. לאחר
שכל בגדיה ותפאורותיה נשרפו בשבת השחורה
כשקזינו אופרה, בו עבדה כרקדנית,
הועלה באש על־ידי ההמון הסוער, היא תבעה
שהמדינה, או כל מי שאחראי או מתנדב לכך,
ישלם לה את תמורת אבידותיה 360 :לירות
מצריות.
היתד, זאת תביעה קטנה ביותר, בהשוואה
לתביעות של רבבות לירות שהוגשו על־ידי
בעלי העסקים שהועלו באש, והיו כל הסיכויים
כי בית־המשפט המיוחד היושב לבירור תביעות
הפיצויים היה פוסק לה סכום כלשהו
והעניין היה מסתיים. עד אשר באה ההפיכה
הצבאית הגדולה ואתה ההרגשה כי עתה,
יחד עם פארוק, ייעלמו כל שיירי השחיתות
וההוללות ששררו במצרים משך כל השנים.

כשצעיר ישראלי רוצה לנאום נאום, אך
אינו יודע על מה בדיוק, מזמינים אותו חבריי
כרגיל להרצות על ״השפעת קרני השמש
על דרכי העיכול של התיש״ .בנושא דומה,
לא פחות מעמיק, מתחבטים לאחרונה רופאי
בית־החולים ליולדות בתל־אביב: השפעת
החגים היהודיים על שעור הלידות.
מספר הלידות עולה ויורד •לסירוגין, כע־קומת־חום
חסרת־מובן, ואיש לא מצא לה
עדיין הסבר משכנע. אולם לפני חודש, כש

בית־המשפט יחזיר לחמדי את תמורת
בגדיה, משמע כי הוא ממריץ אותה לקנות
בגדים דומים מחדש — בגדים שכל מטרתם

שוב בא מבול של לידות, ישבו הרופאים
וגילו שבדיוק תשעה חדשים לפני כן היתד,
עונת החגים של ראש־השנה.
הקשר לוטה בערפל .״ייתכן שמקורו בנד
צב־הרוח המרומם, בבטלה הנוספת, של החג•
אך ייתכן PJשפועלים כאן כוחות עליו־נים
יותר.

היא גירוי הגברים ומילוי שליחות השטן.״
תבע העיתון :״בטן של אשה לא נבראה
להיות מוצגת בעירומיה. עתה, על סף התקופה
החדשה, דרוש כי בית־המשפם יבהיר
זאת לכל העולם. אם הגר חמדי נשארה בלי
בגדים — יקנה לה בית־המשפם שמלה ארוכה
ושקטה — כיאה לבת האיסלאם.״

בעיקר סברו כך האחים המוסלמים .״לא
רק התואר של ביי ובאשא צריכים להעלם,״
תבעו בעיתונם .״גם הזנות, השחיתות ודומיהם
חייבים ללכת.״ בין הדברים הדומים :
רקדניות מסוגה של הגר חמדי.

הגר חמדי, רקדנית
אללה ובטן ערומק
המכס, החלו הפקידים מתלחשים ומצביעים
על דרכונו. לבסוף נקרא למקום מפקד משטרת
שדדדהתעופה ; הוא הפך את הדרכון, בחנו
מכל צד, העיף מבטים חודרים אל הצעיר
התמה. לבסוף הוא פקד :״החזירו אותו
למטוס ! ״
מבלי להבין מה נעשה אתו, הוחזר הנוסע
למטוס ומשמר של שני שוטרים מזויינים
הופקד עליו פן ינסה לברוח. כל מה שמפקד
המשטרה הואיל לומר לצעיר על סיבת מעצרו
היה משפט קצר, חדור בוז יהיר :״אתה
יהודי !״
לתמהון השוטרים פרץ הצעיר בצחוק :
״יהודי? אני יהודי י מה פתאום? הרי שמי
ידוע בכל עיראק — אני סופר אכבאר אל־יום
בבגדאד. כיצד אני יכול להיות יהודי?״
אך מפקד המשטרה עמד בשלו :״השם
מוסה הוא שם יהודי, שום דבר אינו יכול
לשנות את העובדה הזאת.״
משך שעתיים המשיך הצעיר במחאותיו. לבסוף
נשלח רץ של המשטרה לחפש את דיא
ג׳עפר, שר התחבורה העיראקי, שהגיע לבירות
באותו מטוס. ואמנם, משהופיע הוא בשדר,־התעופה,
העיד על מוסלמיותו הטהורה
של מוסד.,
מפקד המשטרה התנצל כמובן והעיתונות
הלבנונית יחסה את כל הדבר לטעות מבדחת.
התוצאה הממשית היחידה של כל המאורע
הגיעה למחרת למפקדת משמרות הגבולות
והחופים הלבנוניים בצורת הוראה רשמית :
אם להבא יודיע מישהו בע ל השם מוסד, שהוא
אינו יהודי יש להאמין לו .״יש לזכור,״ סיימה
ההוראה הרשמית ,״כי הנביא מוסד( ,משה
רבנו) הוא גם נביא בקוראן למרות ששמו
יהודי.״

ספורס
חתה במשמר־העמק גם הוא והמשחק עכשיו
בבית־זרע. כדוריעף דוד כגה, יליד איזמיר התורכית בן ,19

14ה שריח־םלמוסקבה

ההחלטה על הנסיעה למוסקבה, שמטרתה
היתד. השתתפות ישראל באליפות העולם
(לדייק 17 :ארצות) בכדורעף נדדה בין משרדי
הממשלה עד שמשרד החוץ נזעק לעזרה,
הכריח את מחלקת המטבע הזר להקציב אלף
דולארים נוטפים כדי לאפשר את השתתפות
נבחרת ישראל באליפות המתקיימת במחצית
השנייה של החודש.
דחייתה ההתחלתית של הקצבת אלף הדולרים
עוררה רעש כה גדול עד שמארגני הנסיעה,
נציגי הפועל (איפר בן־צבי ויעקב
פרחי) ומכבי (שמעון כספי) החליטו לבטלה
למרות שהנבחרת כבר נרשמה רשמית לתחרויות.
במיוחד רגזו האגודות על תביעת ד״ר
עמנואל סימון, מנהל מחלקת ההכשרה הגו־פנית׳
שביקש לצמצם את הקבוצה לשמונה
שחקנים ושני מלווים. נימוק הד״ר סימון :
רמתה הירודה של הקבוצה שהוכחה על־ידי
מפלתה המחפירה במשחקי פריס . 1951
אחר מו״מ, מברקים, ישיבות חירום והתרוצצויות
אין־סוף שעיטרו את שלבי ההכנה
האחרונים לנסיעה נתקבלה ההצעה הסופית
של האגודות: עשרה שחקנים׳ שלושה מלחים
ומאמן אחד (מיכה שמבן) .בין המלווים
גם איש המכבי שמעון כספי שצורף בזכות
תמיכת אגודתו בתביעת הפועל מהתאחדות
הספורט לחובבים לשגר נבחרת לברית-
המועצות. לראשונה לא התעניינה מכבי בנסיעה״
כיוון שאין לה קבוצת כדורעף, אולם
אחר הסכימה לשגר מלווה משלד״ התחייבה
תמורת זאת לשריין מקום למלווה הפועל
לנבחרות ענפי ספורט בהם אין אגודות ל־הפועל,
יש אגודות למכבי, כבסניס ובהוקי.
אגודת ביתר הוצאה מהחשבון אחר שדחתה
את הזמנת ההתאחדות. ההסבר: אין
לביתר עניין בנסיעה לברית־המועצות. התוצאה:
הנבחרת הורכבה מאנשי הפועל בלבד.
לעזרת הנבחרת באה הצירות הסובייטית
בתל־אביב שסיפקה 14 אשרות כניסה לשחקנים
ושלוש אשרות למלווים, הבטיחה תנאים
נוחים למשתתפים ככיסד ההוצאות (אוכל,
נסיעות ודמי־כיס) מרגע כניסתם לברית־המועצות.
אולם ברגע האחרון החליטה הועדה
הבינמשחיית (מטבע זר, חוץ והכשרה גופנית)
להרשות את נסיעתם של עשרה אנשים
בלבד. הדבר היה למורת רוחן של האגודות
שהתנגדו לצאת לטורניר כדורעף במסטר כה
קטן של שחקנים, כי באם תצליח הנבחרת
תצטרך להתמודד ב־ 8 ,6משחקים לפחות.
בסופו של דבר נערכה פשרה ונתקבלה
הצעת האגודות (עשרה שחקנים, שלושה
מלווים ומאמן אחד) והכדורעפנים יצאו ממחנה
האימון בגבעת־ברנר ללוד הקרובה, בה
ציפה להם מטוס אל־על שהטיסם לווינה בירת
אוסטריה, ממור, המשיכו לברית־המועצות
דרך צ׳כוסלובקיה ופולין.
עשרת הכדורעפנים שייצגו את ישראל בפורניר
המוסקבאי הם :
דניאל (השחור) אלוני, איש גן־שמואל
ויליד הארץ בן ,26 שהתחיל לשחק כדורעף
במשמר־העמק, משחק בו השתלם עת היותו
מפקד מחלקה בגח״ל.
חיים כדרר, הצבר בן ה־ 24 שהוא שחקן
מס 1 .של ישראל, שרכש את תורת ההנ
שחקן
אשדות־יעקב ותל־אביב.
יעקב (יקי) גרוף ,22 ,גולה קפריסין
שהעפיל מבודפסט בא/ק כנסת ׳ישראל, חבר
קבוע של נבחרת ישראל.
יוסף וייס ,25 ,איש מדעי הרוח באוניברסיטה
העברית בירושלים וחבר נבחרת
פולין בכדורעף עד שנת , 1949 בה עלה ארצה.
גדי
זוהר, יליד עפולה , 19 ,איש מרחביה.
יעקב (טוטו) זוהר, שחקן חולוני יוצא
בוקרשט שהתפרסם בהנחתותיו בצה״ל ושאינו
קרוב משפחה לחברו לנבחרת גדי זוהר.
אומגה לבני, יליד ירושלים בן ,27
פרוע־שער ואיש מרחביה, מוותיקי הכדורעף.

j nש ־ ם
ד הו פוו ת המ שיח. שופר
כאשר נראה סגן־אלוף ישראל כר,
פרשנו הצבאי של על המשמר ומי שהיה
קצין המבצעים של צה׳׳ל והתאוריטיקן של
המאבק הרצוף, צועד נמרצות בצפון תל־אביב
בשעת לילה מאוחרת הסביר את סיבת
הליכתו ברגל :״אני מהאנשים שהשתייכו
לחיל־הרגלים (האוסטרי) כשחיל־הרגלים עוד
הלך ברגל !״ באותה הזדמנות הסביר בר גם
את דעתו על עתיד משקיפי או״ם בישראל :
מצבם כמצב היהודי שקיבל משרה מן הרבנות
לתקוע בשופר ברגע הופעת המשיח.
הסביר אותו יהודי: אמנם המשכורת קטנה,
אבל העבודה מובטחת להרבה זמן.
שעה שעשרות תל־אביבים החלו נזכרים
במוחמד נגיב לא כגנראל־רודן מצרי אלא

( 1.55 מסר) ,כחול־העין ושב־הזקן, המשיך
בעיסוקיו הרגילים: הפריית ארבע נשותיו
ועשרות פילגשיו (שילדו לו, לפחות 36 ,ילדים)
,חלוקת בקבוקוני מי־בושם לכל מבקריו.

שנים אחר מותו של קארל מרכס,
בעלהקפיטל והמניפסט הקומוניסטי, החליטו
הקומוניסטים בברלין ללכת בדרכי היהודים
בישראל: הם פנו לעיריית לונדון, ביקשו
להרשות את העלאת עצמות מנהיגם מקברו
הלונדוני לקבר־כבוד ברליני.
החדשה האחרונה בפי הולכי־רכיל מוס־קבאים:
יוסף סטאלין נטש את הוודקה
והקוניאק הגיאורגאי, מסתפק ביין קווקזי
אדום. שאר פרטי תפריסו של הגנרליסימו :
ארוחת־הבוקר (בשעה תשע או עשר) :תר״
לחם שחור, דגים מלוחים וביצים ; ארוחת־הצהרים
(בשעה חמש אחר הצהרים) :סלם,
בשר (לרוב כבש) ,תפוחי־אדמה, אורז, גזר
ופירות ! ארוחת הערב (שעה לפני חצות) :
בשר קר׳ לחם ותה. מאכלו החביב של סטא•
לין בכל עת: גלידה.

ר תקו־י ת. אבהותפ שו דשת

יצחק מזרחי (בחליפה) ומוחמד נגיב (במרכ^על חוף תל־אכיכ ()1933
הבארים היו באופנה ונגיב בתערוכה
דוד (קייז׳י) פרלמוטר יוצא פולין בן
24 שהשתלם במשמר־העמק ובגן־שמואל.
יוסף צוק 18 ,וצעיר הנבחרת.

מ ניצח ל
• נבחרת ישראל בטניס (אדית כהן־מינץ,
אריה וייס ויהודה פינקלקראוט) ניצחה במשחק
הראשון. בתחרות זוגות בטורניר באנקרה
בירת תורכה בו משתתפים טניסאי
מועדוני אנקרה, בלגרד ותל־אביב. התוצאות:
וייס־פינקלקראוט נגד עוסמן־סואת ,3:6 ,6:3
.2:6 ,4:6
• בתחרות מרתקת בין נבחרות הצפון והדרום
מורכבות משחייני הפועל ומכבי גברו
הדרומיים על חודה של נקודה 132:133
באותה הזדמנות תיקנה שושנה ריבנר,
ברית־מכבים־עתיד, את השיא הישראלי בשחיית
400 מטר חתירה, השיגה זמן של 6:35
דקות.
• קשישי הפועל ראשוך לציון גברו על
קשישי מכבי ראשוך לציון במשחק כדורגל
עירני ורב בעיטות .1 : 3

כקפטן־מתאגרף צעיר (העולם הזר )771 ,נזכר
בעל מונית תל־אביבי, יצחק מזרחי, בצד
אחר של נגיב. מזרחי, ששימש כנהגו וכתור־גמנו
של שגריר תורכיה בקאהיר הכיר את
נגיב בחוגי חברת הקצינים הקאהירים, פגשו
שנית בארץ ישראל (באביב )1933 בהופעות
ההתאגרפות של נגיב ושלושת חבריו.
המצרים, שהתאכסנו במלון אספלנאד שבדרום
תל־אביב, הרבו לבקר בבארים שהיו
באופנה באותם ימים, סאך רמו ונלינה• אולם
נגיב ביכר לבלות את רוב זמנו ביריד המזרח
שהתקיים בבנייני התערוכה שבצפון תל־אביב.
הקפטן הצעיר גילה הבנה רבה במוצרי
התעשייה המוצגים. אמר נגיב למזרחי :
״יש הרבה ללמוד מן היהודים ! ״
בהיבחר השבוע סייד איאת אללה
(״נס אללה׳ )-אל־קשאני מנהיג הקנאים
האיראנים, לנשיא הפרלמנט האיראני לא
התרגש ראש פדיאן איסלאס נמוך־הקומה
* בין מזרחי לנגיב: שלושה מתאגרפים
מצריים משמאלו: אמיל אבינר,,

המנצח האיטלקי בעל שם העולם ארתד
רד מוסקאניני בן ד,־ 85 החליט בראשית
הקיץ לקייט בתחילתו המילאנואית. השבוע
הפסיק המאיססרו את חופשתו באיטליה, חזר
בטיסה לניו־יורק, שב לעבודתו (בעיקר :
ניצוח על הקלטות) .הסבירו מקורביו של
טוסקאניני: למאיססרו חסרה באיטליה אהבתו
הגדולה, הטלביזיה. המביאה לביתו את
כל מיפגשי הזירה׳ הקונצרטים וההצגות.
בהגיע האקון השכיעי, מלך נורבגיה,
השבוע, לגיל ר,־ ,80 החלים הנסיך הדאני שהפך
לפני 47 שנים מלך נורבגיה (שפרשה
אותה שנה משבדיה) להפסיק מעיסוקיו הספורטאים,
מלבד רכיבת אופניים אותה לא
ייטוש, ולהקדיש את עצמו לספורט שקם
יותר: משחק הברידג׳.
במכתב ששיגר שר־החוץ משח שרת
לעיתונות גילה כי צדק שלמה המלך בקובעו
כי אין חדש תחת השמש. כאשר הציע שרת
לפני שבועות מספר להחליף את המונח הלועזי
אינצידנט במלה העברית תקרית פגה
אליו המדקדק והבלשן הלל הר־שושנים,
העיר את תשומת לבו של השר לעובדה כי
כבר לפני 11 שנים אישר ועד הלשון את
הצעת (;ר־שושנים לקרוא לאינצידנט תקרית.
אולם גם הר־שושנים לא זכה בבכורה. הקדים
אותו (בשנת )1931 איתמר כך־אכי,
בנו הגאון של מחדש הלשון אליעזר כן*
יהודה שהשתמש במלה תקרית בעיתונו הירושלמי
דואר היום.
אחר המאמן והאתלט האמריקאי אי ר וי
מונדשיין שד,דע ארצה עם אשתו היפאנית
(שילדה לו צבר) הופיע החודש יהודי
אמריקאי שני בעל אשה יפאנית בארץ. האיש:
יועצה הכלכלי של ישראל בוושינג־טון,
נתן גאס, שבא על״מנת להיחעץ עם
שר האוצר, לוי אשכול, אם לקבל את משרת
היועץ הכלכלי של הממשלה שנחפנתה
עם פרישתו של דוד חח־כיץ.
כשהופיעה שחקנית הביסה הצעירה עדה
ט ל בקפה אמנים התל־אביבי נסית כשהיא
לבושה בשמלה צבעונית שקופה צרו עליה
ידידיה וידידותיה עז־ שהסכימה לגלות את
מקור הבד: וילון מטבח ישן.

אחרי שרותי התפוצצה, הגיעה לכוככ
המרוכע, שם פגשה כגזע של אנשי־מפלגות
שהיו להם רמקולים כמקום ראשים. ראש
מפלגת השלטון אנו-אנו כלא אותה ככית-
המשוגעים, שם נמצאים כני הכוככ המנוונים,
שצמחו להם ראשים כטעות. כבית־

המשוגעים פגשה רותי כמוטקה, איש
הפלמ-ח, שהגיע לפניה לכוככ זה, אחר
שהתפוצץ כקרכ על נגכה.
״אנו זקוקים לן !״ קרא מוטקה בהתלהבות. ובלחישות
שנשמעו למרחוק גילה לה אח הסוד הגדול :
המשוגעים בעלי־הראשים אירגנו מחתרת נגד משטר ה־

מפלגות. כאיש הגנה וותיק לימד אותם כיצד להתנהג
במחתרת: להיכנס לחדר הפגישה דרך דלת־סתרינב במקום
דרן הדלת הרגילה, שהיתה פתוחה. הוא גם לימד
אותם את שאר חוקי הקונספירציה.
״זזברים ו״ צעק מוסקה, וכל המשוגעים השתתקו.
״אני מציג לפניכם את חברת המחתרת החדשה, רותי.
בעזרתה נבצע את תכניתנו הנועזת...״

מכל הען לם

פצצות לעיניים

w w v w w w v

אנגליה

מסתורין

שחיט ה אנו שי ת

1זלל* 1וו גחגל
איש הראדאר באחת מתחנות וושימטון
התמתח. הוא לא היה שיכור. אך המכשיר
שלו קלם משהו מוזר — גופים שהתקדמו
בשמיים במהירות עצומה לעבר עיר הבירה.
האיש נטל לידו הרועדת את מכשיר הטלפון,
צעק לתוכו כמטורף. שמא בא, הדבר״?
שמא הופיעו מפציצי האטום הסובייטיים?
האם התחילה מלחמת העולם השלישית ז
מטוסי סילון המריאו מיד, לגרש את האויב
מן הרקיע. אולם הם לא מצאו אותו.
מכשיר הראדאר הראה שהגופים המסתוריים
התפזרו בהתקרב המטוסים, שבו והתקבצו
בעברם. אם־אם גבר בלב הקולט החשש הנורא
שאין זאת סתם מלחמת עולם שלישית,
אלא משהו איום עוד יותר: ראשית הפלישה
של תושבי המאדים אל כדור הארץ.
אותה שעה כמעט באו בשורות־איוב מכל
חלקי תבל: באפריקה, בצרפת נראו הצלחות
המעופפות המסתוריות. בבל מקום נעו הצלחות
— שנראו לפעמים כגופים מוצקים,
לפעמים כגופי־אור בלבד — לא רק בשני
מיסדים, כמסוסי־אדם, אלא גם במימד השלישי:
הם עלו וצנחו בצורה מאונכת במהירות
עצומה. ולפעמים גם היו תלויים בשמיים
ללא תנועה.
החידוש הגדול: זו הפעם הראשונה נקלטו
הצלחות המעופפות על־ידי עין הראדאר,
עין שאינה כפופה להיסטריה של בני־אדם.
האם מוכיח הדבר שאמגם יש אמת בסיפורים
שנשמעו מזה חמש שנים על צלחות אלה,
שאיש לא הסביר אותן בצורה משכנעת ז
מלאכים ו מי כוככיס. היתד. זאת
שאלה גורלית לאנשים רבים. בין השאר עניינה
גם את עורכו של עיתון צרפתי, אשר
איש־מדע מפורסם הציע לו לקנות בשלושת
אלפים לירות תמונות מקוריות של הצלחות.
העורך היה מוכן לשלם את הכסף תמורת
התמונות, בתנאי שיהיה משוכנע שאלה באמת
צלחות מעופפות. אך איש לא יכול היה
לשכנעו. כי לאיש אין הוכחות בעד או נגד
קיומן של הצלחות.
הכל נשמו, לפיכך, לרווחה כשנודע שצבא
ארצות־הברית החליט, סוף סוף, לקחת את
העניינים לידיו לחקור את כל העסק באופן
מדעי, באמצעות הראדאר. אם אמנם צלחות
אלה הן חלליות (ספינות־חלל) ששוגרו על־ידי
תושבי כוכב אחר כדי לגלות מה נעשה
על כדור האס, הרי אפשר יהיה להחזיר
להם מלחמה שערה: לגלות את קיומם ברגע
שהם יגלו את קיום האנושות.

כעוד כל עיני העולם צופות לעבר מישלטי קוריאה ודאי בגבול
יוון־בולגריה מתנהלת מדי יום כיומו מלחמה הרכה יותר חשוכה
המלחמה על נפש האדם הקטן כבל מקום מסכיב לכדור הארץ...

הנורות ...
הפצצות הנורות
תוצ-
נפץ -אף
משמיעות קול
כמלחמה זו אינו
אותיהן הרסניות יותר. שתי דוגמות אופייניות נראות כאן:
למעלה תמונת תעמולה שהופיעה כעיתון סובייטי והמראה כיצד
שוטרים צבאיים אמריקאיים מנוונים מתעללים כשכויים צפון־
קוריאיים יפי-תואר. למטה אותה תמונה כמהדורה הפיכה :
תמונת־תעמולה אמריקאית שבאה לתאר את סכל מיליוני העבדים
הכלואים, לדכרי האמריקאיים, כמחנות הבולשת הסובייטית
כצפון סיביר, מופקרים למוות של קור, רעב ועבודת־פרך מוגיעה.

יהיה זה סוף אי-הוודאות הנוראה.
לפני שקופרגיקוס גילה שכדור הארץ
איננו מרכז היקום, האמינו בני־האדם כי
מלאכים מזיזים את הכוכבים בשמיים. הם
היו, לפחות, בטוחים בקיומם של המלאכים.
עתה יודעים בני־האדם שישנה אפשרות כי
יצורים מסתוריים פועלים בין הכוכבים —
מבלי שאיש יהיה בטוח בכך.
גסים כשמיים. אולם ובר אחו בטוח :
שום איש מדע אינו יכול עוד לטעון בביטחה
שהצלחות הן המצאה של בתולות זקנות.
עדויות האנשים שראו אותן הן רבות מדי,
ורבים מן העדים הם בני־סמכא. לפיכך ישבו
אנשי המדע, ביקשו פתרון מדעי לתעלומה.
אמר אחד מהם, ד״ר דונאלד מנצל: הצלחות
מוסברות על־ידי חוקי הראייה, אינן אלא
אשליות של העין. הן, קיימות״ כשם שקיימת
הקשת בשמיים — היא נראית לעין, אך
אינה בנמצא. הד״ר אף הצליח לייצר אשליות
כאלה במעבדה.
בפי שוללי תיאוריה זו היתד. בכל זאת
שאלה נוקבת: מדוע נראו הצלחות זו הפעם
הראשונה בתקופה זו ז מדוע לא נראו
לפני מאה או אלף שנה י השיב הפרופסור :
מאז בריאת העולם נתגלו תמיד נסים בשמיים.
אולם רק בתקופה זו, שהפכה ערה
לגבי סכנות מן האויר, נראים נסים אלה בדמות
מפציצים או ח?/יות. הם נראים בתכיפות
כזו מפני שרק בתקופה זו ישנם אלפי
בני־אדם שמקצועם הוא לסקור את השמיים
— טייסים, אנשי צוות־קרקע, מפעילי ראדאר.

א מ חו לי כו ד. הידיעה הראשונה כי
הראדאר גילה אף הוא את הצלחות אינה הוכחה
לכאן או לכאן. גם עין הראדאר, כמו
עין האדם, יכולה לטעות ולראות אשליות.
אולם אם יופעל הראדאר באופן שיטתי, אין
ספק שיתגלה תוך זמן קצר בוודאות אם הצ
העולם
הזה״ 772

בראשית היתד. ריפורטאז׳ה בשבועון המצוייר
פיקצ׳ר פוסט רב־ד,תפוצה( ,מיליון וחצי)•
הריפורטז׳ה תארה את חיי היהודים
ברובעם הלונדוני, וייטצ׳אפל, סיפרה גם אודות
השחיטה היהודית בה ״הבהמה נשארת
בהכרה מלאה מהרגע שהחלף חותך בה עד
מותה.״ אחר היה ויכוח קצר בפרלמנט אודות
שערוריית הסוסים שהסתננו לתעשיית
הנקניקים, שקשרו אליה, משום מה, את השחיטה
היהודית. ואז פרצה התביעה ההמונית׳
בפרלמנט ובמכתבי הקוראים לעיתונים,
שדרשה לאסור את השחיטה היהודית הדתית,
שתוארה כ״אכזרית ביותר״ ,כ״טבח בלזן״,
וכ״לא נוצרית״.
לא היתד, זאת הפעם הראשונה שהשחיטה
היהודית היתה נתונה תחת התקפת הציבור
הלא־יהודי. בפולין האנטישמית, בשנות השלושים,
נאסרה השחיטה ושללה בכך בשר
מפיות רוב שלושת מיליוני יהודי פולין מקיימי
הכשרות (התוצאה: התעשרותם של מבריחי
בשר כשר מצ׳כיה השכנה) ואחד החוקים
האנטי־יהודיים הראשונים שחוקקו הנאצים
בכל מקום שמגפם הגיע היה איסור השחיטה.
אנגליה
של , 1952 הרגילה לבתי־מטבחיים
בהם הופכות בהמות בשר־מאכל תוך שגיות
מעסות באמצעות מכונות קטילה חדישות ביותר
נזדעזעה. מועצת העיירה ביורי, ליד
מנצ׳סטר, תבעה ממשרד הפנים לאסור את
השחיטה היהודית בבית־מטבחיה. התלוננה
קוראת נוצרית במכתב לעיתונות :״-אלפי
(לדייק 450 :אלף) יהודים חיים בבריטניה בשפע
ובחופש. אלפים נוספים ברחו לכאן ומצאי
כאן מקלם. אפשר לצפות מהם, לפחות
שכתמורה יתנהגו בהתאם לחוקים הנוצרים
האנושיים הקובעים כיצד יש לשחום בהמות
במדינה זאת...״
יהודי אנגליה, שריח הסתה אנטישמית,
המתלווה אל כל מסע אנטי־שחיטתי, החל
עולה באסם, גייסו את דעת הקהל, הזרימו
מאות מכתבי מחאה והסבר למערכות העיתונים.
יו״ר ועדת השחיטה של ארגון הקהילות
היהודיות בבריטניה, אלסליי צייטלין,
חיבר מכתב ארוך, שיגרו לפ״קצ׳ר פוסט :
צייטלין דחה כל האשמת אכזריות בשחיטה,
נסתייע בעדותם של 400 אנשי מדע שחקרו
את שיטת השחיטה היהודית, קבעו אותה כאנושית
ביותר, כנוטלת מיידית את הכרתה
של הבהמה המומתת.
צייטלין לא הסתפק בכך, ציטט במלואה
את דעתו של אחד מגדולי המלומדים באנגליה,
הפיסיולוג סיר צ׳רלם ארתור לובט אי-
בנס, מי שהיה דיקן הפקולטה למדעי הרפואה
באוניברסיטת לונדון משך 23 השנים
האחרונות. כתב הפרופיסור שספרו, עקרונות
הפיסיולוגיה האנושית, זכה לעשר מהדורות
:״הייתי מאושר לוא הייתי יודע כי
קצי אני יבוא באותה דרך מהירה וחסרת׳
מכאובים בה בא קצם של בגי־הבקר המומתים
לפי השיטה היהודית.״

(ארצות הברית
מ ס קג המד הי מ ה

לחות הן תופעות אופטיות גרידא או גופים
מוצקים.
אם אמנם צפוייה לאנושות התקפה של
יושבי המאדים, תוכל עתה?היות בטוחה
שההודעה הראשונה על כך לא תבוא מד,וליבוה
היא תבוא ממרכזי הראדאר של צבא
ארצות־הברית.

ארצות הברית
א ל כו הו ללהצלת העוד
שתי הועידות המפלגתיות נסתיימו. שני
המועמדים ישבו שקועים בר,ירה,וריס׳ התעמקו
בבעייה כיצד לצוד את קולותיהם של
המיליונים הבוחרים בנשיא הבא. דוייט איי־זנהואר
הרפובליקאי בחר בהתעסקות מתאימה
כדי לעזור לו בהירהוריו אלה — הוא
יצא למסע דייג. עדלי סטיבנסון הדמוקרטי,
לעומת זאת, הסתגר בארמונו חסר־הנשים.
בינתיים עסקו כמאה וחמשים מיליון אמ
ריקאים
בחיפוש התשובות לבעיות הלאומיות.
איש מהם לא מצא תשובה כה פשוטה,
ברורה ואהודה כמו פרופסור ניקסון ממדינת
טיגסי, שהיד, רוצה להיות מועמד רפוב־ליקאי
לסגן־נשיא, במקומו של הסנטור רי־צ׳ארד
ניקסון, שאינו קרוב משפחתו.
הודיע ניקסון הפרופסור: הוא יחסל את
החוב הלאומי של אמריקה, יאזן את התקציב
ויעצור את התפשטות הקומוניזם במכה נוזלת
אחת.
״המם על המשקאות החריפים מכסה את
מחצית ההוצאות של הממשלה,״ הסביר ,״כך
שכל המוטל עלינו אינו אלא להכפיל את
שתיית האלכוהול. זה יחסל מיד את החוב
הלאומי שלנו. יתר־על־כן, תמורת הויסקי
הסקוטי שנקנה מבריטניה נספק למדינה זו
את כל הדולרים שהיא זקוקה להם כדי לשים
מחסום בדרך הקומוניזם.״
לא היה כל ספק שאמריקאים רבים מוכנים
להקריב את עצמם בצורה זו — כוי להציל
את העולם מגורל מר ונמהר.

הרברט תלי הצעיר ( )27 משמש כרבה של
הקהילה היהודית הנידחת, בת 9.000 הנפשות,
בלואיסוויל שבמדינת קנטאקי, שבמערב
התיכון האמריקאי. ששה חדשים לפני חגר,מולד
וחגיד,חנוכה זכר וולי את נסיוגו הראשון,
כשהגיע ללואיסוויל בדצמבר , 1951 החליט
לחקור את הדבר מבחינה סטטיסטית;
המסקנה המדהימה של מחקר הרב תלי :
שלושה מתוך כל חמישה יהודים בלואיסוויל
חוגגים את חג־המולד הנוצרי יחד עם חגר,חנוכה
היהודי, מעמידים עצי־אשוח ומחליפים
ביניהם מתנות חג־מולד. אולם ששים
האחוזים של יהודי לואיסוויל אינם מסתפקים
בכך, תובעים חגיגות חג־׳מולד—חנוכה בבתי-
הספר העירוניים, שיתוף ילדיהם בלימוד שירי
חג־המולד. הנמקתם של חוגגי חג־המולד היהודיים:
כיוון שהם נקלטו לחלוטין בתוך
מסכת החיים האמריקאית, מוטב להם לא לשנות
מדרכי שכניהם.
גם הרב תלי החליט לא לשנות מדרכי שכניו,
רבני העיירות במערב התיכון, שאינם אוסרים
את חגיגת חג־המולד על בני קהילותיהם. הוא
לא מחה נגד גוד,גם של רוב יהודי לואיסוויל,
אולם כמוסמך למדעי החברה סיים הרב הצעיר
את מחקרו במשפט הכללה מדעי :״נוהגם
של יהודי לואיסוויל טפוסי לזה של הקהילה
היהודית הקטנה במדינות התיכוניות של אר־צות-הברית,
בניגוד לנוד,גם של יהודי החוף.״

ספר ־ ם
במקו — nנצוז. ח —שעה

הוראות למתרחצים ביס...

בבואך לשפת הים שים לב לצבע הדגל
המתנופף ליד מגדל המציל.
זכור: דגל שחור -הים סוער, הרחיצה אסורה.
דגל אדו ם -סכנ ה. אין להתרחק מהחוף.
דגל לבן -הים שקט, הרחיצה מותרת.
התרחץ רק כמקומות המותרים לרחיצה.
אל תתרחק יתר על המידה מהחוף.
השמע בקפדנות להוראות המציל.
השמר מצריבת שמש מכאיבה. מרח עור גופך
כ״ולוטה״ ,המגינה על עור הגוף ומנעימה את
השזוף.
...טפל בשערותיו בשמן השערות של ״שמן״.

הוצאת ספרים ״אחיאסף״ בע״ם ירושלים
הופיע

הספר

מורה־הדרך כחיי המין והנשואין

מאת ד״ר הנה ואברהם סטון, ניו־יורק
הקדמה מאת פרופ. א .סדובסקי, ירושלים
המחברים, שהם רופאים ומרצים ידועים באמריקה, התפרסמו,
באופן מיוחד על ידי ספר זה שנפוץ במיליונים אקזמפלרים.
הספר כתוב בצורת דו־שיח ביו זוג צעיר העומד להנשא ובין
הרופא. המחבר דן בספר בפרוטרוט בכל הבעיות של הנשואין
כגון: פריה, הריון, לידה, תכנון משפחה, פוריות ואי פוריות.
תיאום ואי תיאום מיני ועוד הרבה שאלות המטרידות כל גבר
ואשד לפני הנשואין ואחריהם. ד״ר סטון נוגע גם בשאלות
הסדר הילודה.
מחיר הספר 2.500ל״י.
__להשיג בהוצאה ואצל כל מוכרי ספרים בארץ.

י. רינזונסקי
צינקוגרפיה

לו פו ת קו
גלופות רשת
ורה׳
הקישון « ,תל־־אכיב

— תתביישי לך פעמיים !
— מד ועפעמיים ;
— על כי נודף ממך ריח
זיעה ועוד פעם על כי
אינך משתמשת ב״שוש״1
״שוש״ דוחה ריח זיעה !

— נ״סנתדים —

קניה -מכירה -תקונים
כוונים
וסטרמן את
תל־אביב רח׳ רש״י 9

ספיר

הודעה

החל מגליון 771 נמסרה ההפצה הראשית בבל
הארץ לא. קונפורטס, מרכז ההפצה של ״העולם
הזה״ .בכל ענייני הפצת השבועון יש לפנות
לרה -לילנבלום 9טלפון __,4781

לפני 35 שנים, במרס , 1917 יסד קפטן יוסף טרומפל־דור,
היהודי הגיבור מפורט־ארתור שהיה עתיד להפוך,
כעבור שלוש שנים, גיבור תל־חי, תפקדה צבאית יהודית
ששמה לה למטרה לגייס רבבות חיילים יהודים ולפרוץ
לתורכיה דרך חזית הקוקז הרוסית על־מנת לכבוש את
ארץ־ישראל ולכונן בה מדינה עברית. בין אלה שהצטרפו
לטרומפלדור בלט רופא צעיר ( )26 יליד טיפליס הקווקזית,
ד״ר יעקב ויינשל, ששרת כקצין רפואי בחזית התורכית
ובצפון פרס. מהפכת אוקטובר שמה קץ לתכניתו הנועזת
של טרומפלדיר וחבריו. רבים מהם לא נטשי את מטרתם,
עלו לארץ־ישראל בדרך מקובלת יותר. בין אלה היו
גם טרומפלדור וגם ויינשל.
ויינשל התמסר לפרקטיקה רפואית, בלי ששכח את
רעיון הקמת המדינה העברית. הוא היה רביזיוניסט פעיל
שראה את תכנית טרומפלדור מתגשמת, בדרך שונה במקצת,
כעבור 31 שנה. בינתיים התפרסם ויינשל גם כסופר
וכעיתונאי, חיבר משך 14 השנים האחרונות ששה ספרים.
בספרו האחרון, ענק ׳ס במדבר, מפתח ויינשל, כב״
חמשת ספריו הקודמים גישה היסטורית שונה מן המקובלות.
הפעם מנסה ד״ר ויינשל למצוא רציונליזאציה
לתופעת המשיחיות, להוכיח כי עשרות משיחי השקר
שקמו משך אלפיים שנות הגלות לא היו אלא משיחי
אמת שנכשלו, חיילים ומדינאים שלא נתכוונו כלל לבצע
נסים. הם ביקשו להחזיר את הריבונות לישראל, בלי
שיצליחו בכך.
משיחי השקר היו הפורשים הגדולים מהרוב של
יהודי הגולה הנחותים שביכרו חיי־שעה וגולה על חיי־נצח
וריבונות. המשיחים היו הענקים במדבר השממה
של שעבוד העם הגולה לנוחיותו הפרטית, הזמנית וד,מ־פוקפקת.
המשיחים רצו להחליף את חלום הרוח העברית
בעובדת הכוח העברי, הבינו כי אין צורך לחכות לשם
כך אלפיים שנה דווקא. מכיוון שארץ־ישראל היתד, תמיד
במרכז סכסוכים בינלאומיים ניסו משיחים אלה לנצל
את חילוקי הדעות בין המעצמות לטובת ריבונות ישראל.
ד״ר ויינשל מציג 15 משיחי שקר שעלו על במת
ההיסטוריה העברית משך 1500 שנים ו״העלונו לאותו
המעבר ההיסטורי המוביל מירושלים חזרה לירושלים״.
לדעת רופא־הסופר ״הגיעה השעה לשינוי ערכים ...להמיר
את תולדות האינקויזיציה בתולדות הפורשים הגדולים...
(כדי להראות) אילו אפשרויות גאולה ריאליות הוחמצו
על־ידינו ובתוקף אילו מסיבות״.
קרבן לרומאים רמאים 15 .הפרשיות, בעלות
הקדמה עניינית קצרה כל אחת, הן ערבוב דמיון עם
עובדות היסטוריות, מסופרות מפי אישים היסטוריים, לא־יהודים
דרך כלל, בני אותן תקופות. אין ד״ר ויינשל
מק 41 יש את תשומת לבו (ועטו) למשיחי שקר ידועים
כשבתאי צבי וכדוד הראובגי בלבד, אלא גם לפחות
מפורסמים כאבו־עיסא הפרסי והמשיח מתימן.
הראשון בשורה הוא המשיח מכרתים, אשר ״עורר את
היהודים (במאה החמישית) והבטיחם להוליכם לארץ־ישראל
בחרבה בתוך הים כמשה רבנו בשעתו. ביום מסויים נקבצו
כל היהודים אל החוף וקפצו הימה בתקווה לחזות בנס
התבקעות הים. רבים מהם טבעו רק שויינשל אינו
מסכים עם תאור עובדות זה. לדעתו הכין המשיח
מכרתים צי הובלה הראוי לשמו, אך נפל קרבן לרומאים
רמאים שמכרו לו עצים רקובים לבניין ספינותיו.
(ענקים במדבר ( 224ע יעקב וינשל — שלח
( 2,100ל״י)).

כ לנ ״ הבח מי ש ה צב עי
לוא שאל שמואל רוזן, איש החידות של קול ישראל,
באחד הערבים, לזהות בר־הגביע החלק או צלע השור
החרוזה או מקור החסידה הגזור יש להניח כי הפותרים
היו קולעים הרחק מאד מהמטרה. צלע השור החרוזה
למשל, איננו מפקד גונדה של יוחנן איש גוש־חלב או
של שמעון בר־כוכבא, הוא גם איננו תרגום עברי של שם
אדום־עור אמריקאי עוטה נוצות. מקור החסידה הגזור
אינו דמות מאגדותיו של חיים נחמן ביאליק וגם אינו
כינוי מחתרת של אחד מחברי חסמבה היגאל מוסינזונית.
סקור החסידה הגזור (כחבריו — בר־הגביע החלק וצלע
השור החרוזה) הוא פרח ארצישראלי.
את מקור החסידה הגזור וחבריו אפשר להכיר מקרוב
יותר בספר הטבע ה־ 11 של א. שלמון, פרחי ארצנו בעונתם,
בו מציג המחבר, על נייר משובח והדור ובעושר
לשוני רב, את הפרחים המכסים את שדות הארץ משך
12 חדשי השנה, החל מבן החצב הסתווני אשר מבצלו
אפשר להכין רפואה נגד הצטננות ועד נר הלילה החופן,
יליד מקסיקו שזרעיו הסתננו ארצה כשהם דבוקים לשק
תבואה מקסיקאי.
על 264 עמודים, רווחים ומנוקדים, מתפרשת יריעת
הצומח, מחולקת לפי חדשי השנה העברית ומלווה רישומיה
הנאים, שחורים וצבעוניים של איזה. בתשרי, למשל,
עדיין מתפשטים נחשולי חום, אולם העננים הראשונים
כבר מתגלים וקור עוטה את האדמה ולפעמים כבר יורד
המלקוש. הצמחים מתכוננים לשינת החורף, מפריחים
בינתיים את ניצניהם במלוא פארם, מהנחליל צהב־הגוון
עד שיח אברהם הסגול.
אין שלמון מסתפק בהכללות, הוא מרבה בפרטי
פרטים ענייניים עד למאד: הכלנית, החמודה ככלה ביום
חופתה (מכאן גם שמה) מגיעה לשיא של שלל צבעים —
חמישה (אדום, לבן, כחול, לילך, ורוד).
פרח אחר בעל סגולה נדירה הוא דם המכבים אדום-
הפרחים שהוא בן אלמוות בדומה לאזלווייס שבהרי

האלפים. אם קוטפים את הפרחים בעודם סגורים כאשר
רק טיפות האודם מבצבצות על העלעלים הלבנים יישאר
דם המכבים במצב זה ימים רבים ללא מים.
גם בכך לא הסתפק שלמין. הוא החליט לא לגרוע
מחלקם של אנשי המדע, צרף רשימה של שמותיהם הלטיניים
של כל פרחי הארץEuphorbia dendnoides .
למשל, אינו אלא ידידנו הוותיק, חלבלוב השיח.
(פרחי ארצני בעונתם ( 263ע א. שלמון —
ברלוי (— 4.ל״י)).

ת ־ n 0ף 11
ח• סטאדין. אהבת־ ר!
אשר, שמנה אוהבת, כרגיל, גבר רזה. בחור גברתן
מעדיף צעירה עדינה. זהו חוק משיכת ההפכים הידוע
לכל. אך הוא לא היה ידוע לואסיה (אליהו לוי) ,הסטודנט
באוניברסיטת מוסקבה, כשנשא לו לאשר, את לוד״
מלה (שולמית רון) .כי ואסיה ולודמילה היו שניהם מעור
אחד — צעירים בעלי נטיות זעיר־בורגניות. ואילו שכנם
לחדר, המדר׳־ך הקומוניסטי אברם (זלמן ילדור),
נשא גם הוא אשה, קומוניסטית נלהבת הדומה לו בכל.
טוניה (טלילה בן־זכאי).
לוא ידעו הארבעה את חוק המשיכה היה ברור
להם מה עתיד לקרות: הסטודנט הזעיר־בורגני יתאהב
הקומוניסטי יתאהב
במדריכה הקומוניסטית, שבעלה
בצעירה הזעיר״בורגנית. זהו המעגל המרובע. העובדה
הנותנת לו עוקץ מיוחד היא שהמעגל כולו מסתובב בחדר
קטן אחד. בגלל הצפיפות במוסקבה נאלצים שני הזוגות
לחיות יחד, בתוספת המשורר אמילין (יהודה פוקס).
העלילה כולה, הכתובה ומשוחקת בחן מקסים, באה
כפארודיה על המצב בברית־המועצות לפני 24 שנים
באותם הימים היו לסובייטים דעות ליבראליות מאד על
הנשואין והגרושין׳ דבר שהשתנה מאז הבין יוסף סטא־לין
את חשיבותם של חיי המשפחה כגורם ליציבות.
כמחזות סובייטיים אחרים אין הסעגל המרובע מתקיף,
כמובן, את עיקרי המשטר הקומוניסטי, אך הוא
מרשה לעצמו למתוח ביקורת חריפה למדי על פרטים
קטנים יותר. אפשר לצחוק מן המשורר׳ ,הכותב שירים
לכבוד העבודה הסובייטית אך משתמט מכל עבודה, או
מן הקומוניסטית הצעירה החושבת שאפשר לפתור את
בעיות האהבה לפי עקרונות מרקם־אנגלס־לנין־סטאלין.
תיאטרון ז רה עשה בחכמה שהזכיר הווי,זה לצופה
הישראלי, שהספיק לשכחו מאז ראה קולחת׳ של נשים
באהל. התרגום המוצלח מאפשר לראות את הדמיון המפתיע
בין המציאות הסובייטית ובין חלק מן המציאות
הישראלית. משכנעת במשחקה הטוב שולמית רון, אולם
הקומוניסטים הנלהבים לא שוכנעו באותה מידה. אפשר
היה להניח כי בילוי כמה שנים בברית־המועצות יקרב
אותם יותר אל ההווי הנפשי של קומוניסט אמיתי.

ה מוות הוא ג או ל ה
קריקטורה אמריקאית ידועה מראה איש היוצא מן
המספרה כרות־ראש. הספר פונה בקרירות לאנשים המחכים
בתור לתספורת :״האדון הבא, בבקשה יוצר
קריקטורה זאת ויוסף קסלרינג, בעל למי תקעה החצוצרה״
ניצלו שניהם אותה העובדה הפסיכולוגית: זריקה
גדולה מן הרגיל של אימים גורמת לצחוק בלתי־מוגבל.
גוויה אחת היא ובר עצוב, אבל תריסר גוויות הנקטלות
באותה דרך הן קומיות למדי ובמיוחד כשסיפור הקטילה
מסופר בצורה מומחית כפי שקסרלינג עושה זאת-
שתי האחיות ברוסטר, אבי (רוזה ליכטנשטיין) ומרמה
(מרים ברנשטיין־כהן) הן זוג של שתי זקנות
חביבות האוהבות את הכל ואהובות על הכל. יש להן
נטייה מיוחדת לשחקנים אומללים, מדוכאים וזקנים, להם
המוות הוא גאולה מהמציאות ההוליבודית האכזרית. האחיות
הורגות את השחקנים בעדינות וקוברות אותם במרתף
בית המשפחה. שותפם הוא אחיינן טדי (חיים
אברון־אברמוביץ) ,מקרה פסיכי פשוט יותר. הוא רק
מדמה את עצמו להיות נשיא ארצות־הברית ותוקע, מדי
פעם, בחצוצרה. לא פחות מטורפים אבל בהרבה יותר
לא נעימים הם האח יהונתן (חנן סמיטאי) הרוצח בעל
פני בוריס קרלוף וחברו הפושע פרופסור אינשטיין
(טוביה גרינבוים).
הקומדיה מתפתחת בזכות הרפתקותיו של בן במסטר
השפוי היחיד, מורטימר (יצחק שילה) הנרדף על־ידי
הכנופייה המטורפת של פושעים ושוטרים מטופשים.
מחזהו של קסרלינג הוא בעל שם והוצג בהצלחה
רבה בכל העולם, נחשב כמחזה יסוד של הקומדיה החדישה.
המחזה הוא דוגמה בולטת של כתיבה מומחית.
הפעלולים הקומיים של המחזה מתוכננים, מותאמים ומפוצצים
בצורה כה יעילה כמנגנון פצצת־זמן. אבל אותו
מנגנון לא תקתק כל כך טוב בתיאטרון הקאמרי. לעתים
קרובות למדי איבדו השחקנים והבמאי את שיווי משקלם
שהועמד על המחיצה הדקה המבדילה בין קומדיה משעשעת
לבין מלודרמה מטילת־אימים. ומלבד זאת היו צופים
רבים באולם מוגרבי הלוהט שראו את סרטו הנפלא
של פראנק קאפרה שבוסס על אותו מחזה ולא נמנעו
מעריכת השוואות בהן לא היתה יד הקאמרי על העליונה*.
*..המעגל המרובע — קומדיה מאת ואלנטין קטאייב-
מבויימת בידי מיכאל אלמז בתיאטרון זירה.
** למי תקעה החצוצרה — מאת: יוסף •קסרלינג —
הציירת: חווה קדישזון —
עברית: יאיר בורלא
ההצגה, בתיאטרון הקאמרי: יוסף מילוא.

״העולם הזה״ 772

קולנוע סרטים איש הנ חו ש ת״ג׳ים תורם הוא האינדיאני המפורסם ביותר
בתקופתנו. מילדותו הצטיין בספורט,
(אמריקאי)
היה׳ בעלומיו, שחקן כדורגל
חשוב. תורם החלים, כדי לעזור לביטול הבאולימפיידת
איבה
הבינגזעית, להשתתף
1912 בשטוקהולם, להראות מה יכול אדום־
עור לעשות באם ניתנת לו ההזדמנות לכך,
זכה בה במלחמת־חמש ובמלחמת־עשר^ זכה
לשמוע מפי המלך השבדי את המחמאה :
״אתה הספורטאי הגדול ביותר בעולם.״
איש הנחושת הוא סרט ביוגרפי, מן הסוג
שכל אמריקאי מפורסם פחות או יותר זוכה
לו במוקדם או במאוחר. ג׳ים תורם עצמו
שימש יועצו הטכני של הסרט בו משחק
ברט לנקססר בתפקיד האתליט הנודע.
גורלו של תורם, לאחר נצחונותיו המזהירים
באולימפיידה, לא היה מתוק: ועדה
נוקשה גילתה שהוא קיבל פעם תשלום עבור
השתתפות במשחק כדורבסיס, החליטה למחוק
מכל המסמכים את הישגיו, לאסור עליו
השתתפות נוספת בתחרויות של חובבים.
מכה זו היתד, קשה מאד לגבי תורפ, הוא
הלך מדחי אל דחי, ורק השתתפותו, כצופה,
באולימפיידת 1932 בלוס אנג׳לס, החזירה לו
את חדוות החיים.
איש הנחושת, למרות מנה גדושה במקצת
של רגשנות, הוא סרט מעניין, בעיקר בחלק
המראה את אולימפיידת לוס־אנג׳לם. יותר
קשה היה למפיקים למצוא צילומים משנת
,1912 הסתפקו בתמונות שצולמו בלונדון
לפני ארבע שנים, הגישו אותן, בעזרת עריכה
מוצלחת, כמסמכים קולנועיים מאולימ־פיידת
שסוקהולם.

ג׳טי ג׳יימס במיזורי. ג׳סי (מקדונלד קיירי),
אחיו פראנק (וונדל קורי) וכנופייתם, רובם
אנשים שאי־צדק חברתי דחפם אל חיי פשע,
משתוללים לרחבה של אמריקה: נברסקה,
שיקאגו, קאליפורניה, מיזורי. הם שודדים
בנקים, רכבות, יורים על ימין ועל שמאל.
הסרט אינו מחמיץ אף ירייה אחת, וכמעט
כל ירייה וירייה קולעת אל המטרה. נדמה
שכנופייתו של ג׳סי מושמדת פעמים אחדות,
שבה מדי פעם לתחייה, כדי לשמש מטרות
לכדורי המערכה הבאה. על כל פנים ברור
שבג׳סי ג׳יימס במיזורי יש יותר גוויות מאשר
משתתפים, אפשר להניח שחלק מן
המתים הם עובדי במה שנתקעו במקרה אל
תוך מערבולת המערב הפרוע.

״עיר הפלדה ״
עיר הפלדה עושה רושם כאילו היה העתק
של סרטים רבים אחרים, אפשר לנחש את
סופו לאחר חמשת הרגעים הראשונים.
סטיב קוסטיין (ג׳ון לאנד) ,בן אחיו של
מנהל בית־חרושת גדול לפלדה, נכנס לעבוד
כשולייה. אלא שסטיב אינו מתיחס לעבודה
בעיר הפלדה ברצינות. הוא מתגורר
אצל משפחת מקנאמרה, שבבתה רד (אן שרי־דאן)
הוא מתאהב, דבר המעורר שנאה נוספת
נגדו כיוון שלרד בחור, ג׳ים (האווארד דאף)
העובד באותו מקום. לבסוף מציל סטיב את
שמו הטוב לכשהוא מחלץ ממוות בטוח את
אביה של רד.
עלילה זו מטובלת בתמונות (צבעוניות)
מן העבודה בבית־גחרושת הגדול, וביתן שזהו
מחזה נדיר לגבי בן הארץ, יש בהן עניין לא
פחות מאשר בסיפור המעשה עצמו.

״*׳ם• ג׳־־מס פמינוד״
לסידרת הסרטים אודות השודד האמריקאי
הנודע ג׳סי ג׳יימס נוסף עתה סרט חדש :

בין הכוכבים גיבורי החייל מופיעים דורים
דיי, גורדון מקריי, וירג׳יניה מאיו, ג׳ין נלסון,
רות רומאן, ג׳יימם קגני, גארי קופר, ג׳יין
ווימאן, כל אלה עוזרים למאמץ המלחמתי
של ארצם בקיריאה על־ידי מתן קטעים של
אמנות זעירה.
אלא שמרבד הכוכבים, המצולם בשחור־לבן,
אינו עושה רושם מקוטע,׳׳אינו יכל
להוות סרט שלם.

״ הרו כ ב העליד׳
סרט של פראנק (הן לא תקחהו עמן)
קאפרה תמיד מעורר־עניין. במאי איטלקי־אמריקאי
זה היה מיוצריד, של הקומדיה
האמריקאית השגעונית של שנות השלושים,

בינג קרוסכי וקולין נריי (״הרוכל העליז״)
סוס וכמה פרצופים
מחוץ לפלא פיסיקאלי זה אין בסרט כל
דבר מרהיב עין, למרות צבעיו.

״ מר בדה כו כ בי ם״
בצבא הבריטי נהוגה שיטת ״תעסוקה
מלאה״ ,לפיה אסור להניח לחייל להנפש או
להתבדר בשעות העבודה, אפילו אם ברגע
מסויים אין לו כלל מה לעשות. לפי המחשבה
הצבאית האנגלית יש ״להעסיק. אותם כל
הזמן״ ,אפילו בעבודות ואם אין דבר ממשי
שאפשר להעסיקם בו, יש לברוא בשבילם
התעסקות, אפילו חסרת־ערך של ממש ביותר.
לפי שיטה זאת נהגו מנהלי חברת ווארנר
בהוליבוד, כאשר החליטו להפיק את מרבד
הכוכבים. כל הכוכבים שהיו פנויים אותו
רגע גוייסו להופעות קצרצרות בסרט אודות
״מבצע״ מחת״רי אמריקאי שהטיס כוכבים
ידועי־שם לבית־חולים קליפורנאי בו אושפזו
פצועי מלחמת קוריאה.

קומדיה בעלת עוקץ חברתי שנון. אולם מאז
חזר קאפרה מעבודת הצבא במלחמת העולם
השנייה, בה הפיק בעילום שם סידרה ארוכה
של סרטים מצויינים בשם מדוע לוחמים
אנחנו? ,ניכרה ירידה גדלוה באיכות מלאכתו.
בהרוכב העליז ניכרים אותות עבודתו של
קאפרה, אולם הם מעטים מדי, ומבוצעים
באי־הצלחה כזאת, עד שהסרט בכללו מאכזב
ביותר. גם המקצב האיטי הוא בעוכרי הסרט,
המזדחל בעצלתיים לקראת סוף רווי רגשנות,
והעוקץ הסאטירי של קאפרה אינו מזיק עוד
לאיש ואפילו הפלוטוקראטים הנבזים ביותר
זוכים עתה ללטיפות ממנו.
דן ברוקס (בינג קרוסבי) מאמן את סוסו
ברודביי ביל לקראת מרוץ הדרבי(האמריקאי)
ה״קיסרי״ .לצדו עוזרים עלים (קולין גריי)
אחות ארושתו, ווייטי (קלארינס מיוז) פועל
כושי ועוד פרצופים דאמון ראניונים׳.לאחר

תסבכות רבות מנצח הסוס במרוץ, אולם
בסופו הוא מת משבץ. דן מגלה שהוא• אוהב
את עלים, ושניהם מצפים לעתיד מזהיר.
קאפרה משתדל מאד לבדח את הצופה,
לשלב בצחוק דמעות מספר. בחלקה׳השני
של המשימה הצליח יותר.

ב־נג ק רו ס ב׳ ,א\.דוז
האגדה (או הסטטיסטיקה, היינו הך,באמריקה)
מספרת שקולו של בינג קרוסבי
נשמע מעל גלי האתר 24 שעות ב־ממה.
בכל רגע מרגעי היום והלילה נישא אי־שם
על אחד הגלים הקול המוכר, הבוקע מאחד
מאלפי התקליטים שהפיק. בינג קרוסבי הפך
מכבר לשם־דבר באמריקה, לאישיות אהובה
ונערצת. הן בגלל שיריו, שהוא מבצעם בהצלחה
ניכרת לגבי זמר בעל קול כה מצומצם,
הן בגלל חושו המסחרי שהדריך אותו היטב,
עשה אותו לעשיר מופלג. גם הבידורים שלו
עזרו לו להתחבב על הקהל בארצו: הוא
שחקן גולף, הספורט החביב על המעמד הבינוני,
חובב סוסי מרוץ, ספורט עממי באמריקה,
מעשן מקטרת,־־מכבה במגבעת נצחית
את קרקפתו הקרחת (ההתבדחויות על חשבון
קרחתו עשו אותו חביבם של מיליוני קרחים׳,
מתלבש ברשלנות אלגנטית.
אין ספק שמכל הזמרים באמריקה בינג עודנו׳
לאחר קאריירה ארוכה למדי, החביב ביותר׳
ויש לו כל הסיכויים להישאר בעמדה
זו שנים רבות.
בינג (או בשמו האמתי הארי ליליס) נולד
לפני 48 שנר, בעיר קטנה בצפון מערב
ארצות־הברית למשפחת פועלים. הצטרף לתזמורת
ג׳אז, בה השתתף כמתופף, ותר את
הארץ. לאחר זמן זנח את התופים, החל לזמר.
אולם הוא היה עדיין זמר ג׳אז בלתי־מוכר
לחלוטין כאשר, לפני 22 שנה, נשא
לאשר, כוכב קולנוע ידוע, את דיקסי לי.
שיתוף פעולה משפחתי. הפרסום
לא בא לבינג בקלות. הודות ליוזמת אחיו
אברט, שנטש את מלאכתו . .בעיר הקטנה,
החליט להיות למנהל עסקיו של האח, הסיע
את בינג לניו־יורק, הצליח להכלילו בתכנית
תחנת השידור קולאמביה.
מאותו רגע היה בינג לזמר ידוע. הוא
החל מופיע על גלי הרדיו, הבמה והבד.
תקליטיו נמכרו במיליונים. לאחר הצלחת
שיתוף הפעולה המשפחתי, שיתף בינג גם
קרובים אחרים במפעליו: אברט עודנו מנהל
העסקים, אחיו לארי מטפל בסיבובים, קרוסבי
האב משיב על הדואר הרב שבינג מקבל.
נישואיו של בינג, שהכל קבעו כי לא
יחזיקו מעמד, לא נותקו עד היום. לזוג נולדו
ארבעה בנים, שבינג, בפיקחותו האופינית,
לא אחר להכלילם בעסק המשפחתי: הם
הופיעו, בהצלחה, באחד מסרטיו, באחדות
מתכניות הרדיו שלו. כך. הבטיח לעצמו גם
את תמיכת הנוער האמריקאי.

£I&3$31S1S

תשבץ 13A
(ערוך על־פי מתכונת הכתיב העברי המלא)
מאוז 1 :בקשו רחמים עלי (ביאליק)

)4פעולתו בראש עיריה זכתה להערכה רבה !
)10 לא לד, ולא לו 11 הבישן למד ! )13 חי
מגושם ! )14 קודם ! )15 נביא מן הנוקדים בתקוע!
)17 נהר בדרום־אפריקה 19 עמד לפני חצי 20 שנה במרכז התענינות הציבור ! )20 שקול ! )22
דרגה ימית ! )25 מנעול ! )26 כרם היה לידידי ב...
בן־שמן ! )27 ולמקור, המים קרא בראשית) !
)30 רכה תשבר גרם 32 אצטבה ! )33 דם
ו ...ותמרות עשן ! )34 אדמה פוריה הבאה עם 29
נשיבת הרוח ! )36״.״ הנחלים הולכים אל
הים והים איננו מלא״ )37 מחבר ״ציון הלא 34
תשאלי ר״ת 39 חדש על שם יוליוס קיסר !
)41 עצמה ! )42״בנותיך על ...תאמנה״ ! 39 )44
פעולת המסתננים ! )46 קומפוזיטור פולני דגול !
)48 אנשים נשים ו )50 תן 51 אין דבר
העומד בפני ה )53 אשר, זונה ושמה
)55״ה ...החזקה״ של הרמב״ם ; )57 מועד ;
)58 סימן ; )99 אופוזיציה עקרה רואה פעולה זאת
כתפקידד, היחיד ! )60 מגדולי סופרי המאה העש53
רים,
מחבר ז׳אן קריסטוף.
מאונך )1 :הרוצה ב ...יכון למלחמה !
)2 אנכי כי אלך אל פרעה 3כינוי למורה ! 59
)5בית ה מקום בו עושים שמן ; )6אוי ו

.העולם הזה״ 772

131

191

171

)7יחידת חשמל ! )8ישרצו המים ...נפש חיה
ועוף יעופף על הארץ ; )9שכונה ליד עיר שנאמר
עליה :״עיר שחוברה לד, יחדיו 12 מלת ברירה!
)15 יונק ; )16 מתענין בכל ! )18 הבעת חיבה על-
ידי היד ! )21 עד בלי )23 יצא לא מזמן זכאי
מאשמת גניבה ספרותית ; )24 שרוי בשינה ! )26
אין ...ואין קשב ; )28 מלת קריאה ערבית :
)29 שמשה בימי קדם בתפקיד שמשמש התותח
בימינו ! )31 מצב גופו של הישן ! )32 לית ...
ולית דיין ! )35 חלק הפרנק ! )37 חבל ארץ ששמש
שנים רבות סלע מחלוקת בין גרמניה וצרפת !
)38 חמד לו )40 מלת הגוף לנסתרת ! )41 בן
המשפחה ! )43 עמודים ! )45 עדי לצואר ! )46
כינוי למתאגרף אלוף עולם שיבקר בקרוב בארץ !
)47״היה ברכה צופית ! )49 מן הפח אל
ה )52 נקי ! )54 בר ! )56 כפול ! )58 גבעה
שנעשתה בידי אדם.

25 321

331

361

421
40 441

45 511

. 10 פרסי ספרים לפותרי החידון
חייה *בורשטיין, פתח־תקוה. נו ר ד או ;34 או רי ורד,
חולון, יד לגולה ;11 דן לוין, כפ ר אונו; יצחק נדל,
תל־אביב, הנדוד העברי ;28משה סבו ר אי, תל־אביב,
דיזננוף ;183 יהודה סרולוביץ״ ירו שלים, בית ה מע לות
;7יצחק ע שת, תל-אביב, בר־כוכבא ;53 יהודה
קי שון, נ תניה, ט רו מפלדור ;1יוסף קרנטר, יפו, אבו־כביר
;122 איתן רובינ ש טיין, כפר ידידיה. בי ת וים־

5a 571 601

״ף פרם י ספרים לפותרי תשבץ 0צ1
אלי נו ל ד צוי ע, תל־אביב, ההשמת אי ם ;30י אי ר הקה,
צה״ל; אליהו מ הל א, תל־אביב, אלנבי . 00