גליון 773 מתאריך 21 באוגוסט 1952

ד1״ nעל
שיתוק הירוויו
״ ה עוד ה 1ה ״ מ *י ש p n׳ m 1ר א שונ ה
שלהסבנההאורבת לי ל די ישראל

העולם

השב 1ע 1ןהמצדד
לאיום ורמציה
רחוב נליק סון . 9תל-אביב
(ליד תיא טרון ״ אחי ״ )
ת.ד . 13# .טל( .זמני) 60735
מ עז למברכים :״עולמסרם׳
מ שרד המערכת כירו שלי ם .
רחוב דו ד המלך (יו לי אן),
הסעד.
משרד
מו ל

מכתבים

העורך הראשי:
אורי א ב נרי

ראש המערכת:
שלום כה ן
עורך הכיתוב:
דו ב א ית ן
הכתב הראשי:

עורך התבנית :

לדעתי עליכם לע שו ת את מ ה שע שיתם ב שנה
הקודמת לבחור ס מל — ולא אי ש־ שנה. הצעתי
היא לבחור באדם שי ס מל א ת הדרדרות ה מו סר
בארץ ונל ה שחיתות המבי ש הנובר מכל צד.
אליהו שרון, ת ל ־ א בי ב
אי ש־ה שנה הו א שו ב העולה החדש. אלא שהשנה
הצטיי! בחו ש יותר ביקורתי ונ מנע לעלות
ארצה ב או תו חפזו! של אשתקד.

פילי ם טי א רי.

mrfלרמן, פתח־תקוה

דוש

הצלם הראשי:

אהרו! דולב

ס אול גולד מן

עורכי מדורים:
טיכ אל אל טו. יהיאל כ שן. ני עהנ כי, אי ת מר עילם.

משתתפים קבועים:
נרובנר.

ם רנ*ח

רפאל חייט. אוסקר ט או כר.
י*חק לבני* .כי ש ש.

ראש־משרד, ירושלים:

ראש־משרד, היפה :

דוד רוביננר

גת! ריבו!

סופרי־חוץ:
מונ טי נ׳ייקובס. גבריאל דנו! ,ש מו א ל מידו!.
ת טו ״ ל:

העולם

ד פו ס

איש־השנה

י שראל.

תל־אביב

הגנבים.

שמור ק שהעז לו מר את ה א מת על

ישעיהו חסון, י רז ש לי ם
הי הודי ה א מרי ק אי ה פ שו ט א שר רק הו דו ת
לתמיכתו העיקשת מצליחה מ דינ ת ישראל להתקיים.

הו א אי ש ה שנה.
אהרון הרצפלד, ת ל ־ א בי ב
לולא היה דו ד ב רנו דיו! אי ש הדור, הייתי מ צי ע
או תו לתואר אי ש־ה שנה. במקו ם זה אני מ מנ ה
את דוליק הורובי ץ שידע איד ל הוצי א כ ספי ם
מחוץ־לארץ כדי להבטיח את כלכלת הארץ.

אברהם נדיבי, תל־אביב
אם יש לכם דם — מ נו את נרשו! פאר כ אי ש
השנת. הו א סמל יו שר היס טורי — לוקח מ ע שי ר
כדי לתת לעני ואביו!...

אלפי צעירים שהדבר נוגע להם יפתחו
השבוע את העיתון מתוך תקווה למצוא בו
דברי פרשנות על עניין חיוני: הארכת תקופת
השרות של מגוייסי צה״ל.
צעירים אלה יתאכזבו. הם לא ימצאו בגליון
זה׳ ובכל גליון אחר של העולם הזה. שום
הערכה על החלטה זאת. יש לכך כמה סיבות.
אולם הסיבה העיקרית לגבנו היא: אין
בידינו כל נתונים שיאפשח ויכוח הוגן
ואובייקטיבי על נושא זה. יתר על כן, אני
סמוך ובטוח שגם לשום אדם אחר בארץ,
יהיה עיתונאי, ראש מפלגה או חבר כנסת,
אין הנתונים הדרושים. הם נמצאים אך ורק
בידי שר הבטחון וראשי צה״ל.

עמים שונים מתיחסים אל צבאם בצורה
שונה.
ישנן מדינות — כגון גרמניה ויפאן בעבר
— בהן אץ ויכוח ציבורי על הכוחות המזו־יינים.
ההנחה היא שהצבא נעלה מעל לכל
ויכוח, ואל לו לאזרח נחות־הדרגה לדבר
עליו, להטיל ספק בחכמתם חסרת־הגבולות
של הגנראלים. בברית־ר,מועצות שורר מצב
דומה, אולם המפלגה, שהיא מוסד אזרחי,
מותחת בקורת על הצבא ועל קציניו. שום
מרשאל של ברית־המועצות אינו יכול גם
לחלום כי הוא עומד מעל למזכירי המפלגה.
בארצות הדמוקרטיה הערבית פתוח הצבא
לכל ויכוח. לאדם מן החוץ נדמה לעתים
קרובות שהביקורת הקטלנית הנמתחת בעיתונים
ובפרלאמגטים על גנראלים ומרשאלים,
אפילו בעניינים מקצועיים גרידא, עוברת את
הגבול. אולם האנגלים והאמריקאים יודעים
שהדבר כדאי. את אשר הם מעמידים בסודיות,
הם מרוויחים ביעילות.
צבא הכפוף לביקורת ציבורית הוא צבא
יעיל. ומידת היעילות של צבא קובעת בעת
ומיליונים יחיו או ימותו.
מלחמה אם רבבות

צבא ההגנה לישראל אינו גורם כך. הוא
שם את הדגש על הצורך בסודיות, ולפיכך
אין בארץ שום ויכוח על הצבא. אין ספק
שיש דיונים מתמידים בצמרת הצבא עצמו,
אך דיון בתוך ארגון משמעתי שונה לגמרי
מויכוח בקרב אנשים בלתי־תלויים.
המוסר היחידי בארץ המוסמך להתווכח,
וועדת ד,בטחון של הכנסת, מורכב מאזרחים
שנטיונם הצבאי בצה״ל קרב לאפס, או שאינו
קיים כלל.

אין כל ספק שמדינת ישראל זקוקה לצבא
חזק. ויתכן שלוא היתר, לממשלתה מדיניות־

חוץ אחרת, מעורה במציאות המרחב, אפשר
היה להפיג את המתיחות ולהקטין את הצבא
בהדרגה. אולם זו טענה לממשלה, לא לצבא.
הצבא אינו מנהל את המדיניות, ובתנאים הקיימים
יכול רק בוגד או טיפש להתיחס בזלזול
לצרכיו.
אך ישנן דרכים שונות להשיג את המטרה
ששמה צבא חזק.
אפשר למדוד כוחות של צבא במספר האנשים,
או בכוח האש, או במידת הניידות,
או בטיב הרוח. אסכולות שונות מחייבות
תשובות שונות וסותרות. ועל כך, כאמור,
אין בארץ ויכוח.

מחוסר אפשרות להתוכח, אפשר רק להעיר
הערות.
דומני שמעט מאד אנשים מסתכלים בצד
השני של המטבע: השפעת חובת השירות
על התפתחות האום ועתיד האוכלוסיה.
אדם המתקרב לגיל 18 שוב אינו מתכנן
בארץ תכניות לגבי עתיד חייו. ביודעו שממילא
עליו למסור עוד מעט שנתיים וחצי
לצבא, הוא דוחה את המחשבה עד לגמר
שירותו. בפשטו את המדים הוא כבר בן ,20
וקזוב אין לו חשק להתחיל את חייו מחדש,
ללמוד מקצוע מראשיתו. מן הסתם כבר פיקד
על אנשים, ושוב לא מתאים לו להיות שו־לייה.
ייתכן
שהמצב היה קל יותר לוא היתד,
חובת הגיוס חלה בגיל מאוחר יותר, למשל
בגיל 20 או .21 .הדבר היה נותן אפשרות
לצעיר להקנות לעצמו ארגלי עבודה ולהתבסס
במקצוע מסויים לפני ההפסקה הגדולה
בחייו. אולם כמעט ואין אפשרות לשנות את

גילי הגיוס.
הסובל השני הוא המשק. הצבא הוא שירות
קווני, אך אין הוא שירות יוצר (פרט לנח״ל,
עליו נייחד את הדיבור באחד הגליונות הקרובים)
.הוצאת חצי שנתון נוסף מן המשק,
והעברתו למדי הצבא, עשוייה להשפיע על
כוח התפוקה של המדינה, דבר שיש לו
חשיבות לגבי כושר ההגנה שלה.
כל ההחלטות הגורליות האלה נתונות בידי
האלופים, חצי תריסר חברי כנסת ואדם אחד:
דוד בן־גוריון. הויכוח הגלוי במליאת ד,כנ־סת
בתנאים אלה אינו אלא הצגה חסרת־תוכן.
אנחנו, וחברינו הצעירים אשר ששה חדשים
של חייהם הונחו על כפות המאזניים, היינו
מאושרים יותר לוא היה ניתן לנו להבין את
המציאות, לקבוע לעצמנו דעה ולהתוכח
עליה. ייתכן שהדבר היה גם מוסיף משהו
למוראל.

נחמן בר־און, נתניה

״חוגי הרעים״
פעולתכם אינ ה הנ סיוז הר א שון לארנן נוע ר על
בסים בלתי־מפלנתי. כבר קד מו נ סיונו ת כ אל ה
ובכולם היה נמצא רצו! טו באו כולם נכ שלו
כיוון שחסרה המסנרת ה מחייב ת לפ עולו ת. א סו ר
ל שכוח אח לרנע כי הפעילו ת הי אנשמת אפה של
כל תנועה בז א ת — א שר בלעדיה הי א מוכרחה
להתנוון.

אליעזר אשבן, ירושלים

״החגורה המתהדקת״
מ א מרכם ״התנודה מתהדקת״ (העולם •זה ) 772
נטל את שנ תי בלילה. הרמז כי סלאח אל־דין חדש
יכול לאחד א ת הערבים ולועלות על י שראל העיק
עלי כ סיו ט.

דוו אורנשטין, חל־אביב

כנכה ש אי בדאת רגלו בחזיה הדרום לא יכולתי
לראות ללא רטט בלב אה ת מונ ת ק טועי הרנליים
המצריים ש היו מעבר לחזית. הא מנ ם לא יקום
אדם ויניד ל שני הצדדים ל שי ם קץ ל פי ט פו טי ם על
הסיבובים הבאים ן

נכה, תל־אביב

התלהבותו של העולם הזח ל הפיכ ה של נגיב מ פתיעה.
רק ע כ שיו אני תופ סכמה פי ק ח היה כי. נ׳י.
שסילק ב עוד מו עדאת יריבו הי שראלי של נגיב.
ינאל אלול, תודו כגלוי: בשטח זה. לפ חו ת. כי.
נ׳י. עולה על פארוק.

הקמתם את חוגי הרעים אך עדיין לא נ ת מל אה
ה מ שי מ ה להקים את החונים ב מ קוו מתמ חו ץ לתל־אביב.

שלום
ברוט, חיפה
אבל מי עולה על מי ברולם 7

חברה חיפאית
עם התכנס הגרעין בתל־אביב יפתזזז התו־גיס
בפעולה גס בשאר חלקי הארץ.

כ שעקבתי אחרי הצלחות ה מ עו פ פו ת (העולם הזח
) 772 נתקלתי ב״ תל לי ת״ .רהילקום, איזה מי! סל ט
זה ! ו מי ה מ צי א או תו !

בעקביות ובענייז קורא אני על ה תלב טויו ת הנוער
הבלתי-מפלנתי ליצור חברה דו־ מינית. וגם כ אז
קיימת ש אי פ ה דו מ ה) אלא שחבעייה כ אן הי א
ליצור תאי נוער יהודיים. הדחיפה לכך ב אה מ תו ך
העובדה שרבו נ שואי-התרובת. לפני כ שנ ה הוקם
(על־ידי שלו ש צעירים) מו עדה שנקרא ״20—40
קלוב״ ,שזו ניל חבריו.
אחת ל שבועיים מתקיים ערב חברתי ; לעתים
אנו יוצאי ם מ חו ץ לעיר. עורכים מדורה. שרים
וצולים נקניקיות. איני מנ ס ה ליצור אצלכם תיא־בוז.
אלא לקבוע עובדות.

כרמלי ברון, זנקזבר, קנדה
עובדות טעימות למדי, מה?

מי מכיר, מי יודע ץ

חללית

אסתר קורי, ירושלים
סלט פוטוריסטי במקצת. המלה היא תרומת
העולם הזה, מתמונת למונח האנגלי ספייס־שיפ,
ספינת־חלל המפליגה מכוכב לכוכב.

פוגרום או לא פוגרום ד

אילו הייתי עורך העי תון לא הייתי מ פ כי ם לפרסם
את הכתבה על דו״ ח רמלה תהה הכותרת ״פוגרו ם
ברמלה״ (העולם הזח .) 771 לדעתי לא היה זה
פוגרום אלא רק ה תנג שות בי( נער ערבי וי הו די
אשר כ תוצ א מ מנ ה קרה מ ה שקרה. א מנ םיש
להתריע על כך אולם לא כצורה זו. אל־נא נפתח
פה ל שטן.

מאיר צחר, נתניה

עד לפני כמהש בו עו ת הייתי בחור מ או ש ר.
מאור ם לבחורה נחמדה. לרוע מולי הראיתי לה

זעם כמלוא הקיטור
מו כי תדהמה עו מדי ם א נו למקרא המאמר ״חז רה
לי מי הביניי ם״ (העולם חזה ) 766א שר ב דו ד
פלא נתנלנל ל כ אז. לנ לו ס טון טכ סםב אי חור מ ה.
אינכ ם יכולי ם ל תאר לעצ מכ םאת הלד־הרווז
שמאמר זה ה שווה על אנ שי הצוות: ד כ און ללא
גבול. רנ שו ת הי מה ואזלת־יד ועלייה ניכרת של
מניו ת ה מצדדי ם בעריקה. א פי לו הפ סי מיי ם הצי ניים
ביו תר ש ב תו כנו לא ש ע רו לעצמ ם כי ב ס-
״ ד ה חד ש״ ם שנ עד רנו מז הארץ תדרדר זאת
לתהום כה עמוקה.

כל צדדי כי. גי/
מ דו ע יוצ א
רכה על בי.
טי. אל לכם
ולהתעלם מ!

את הרפורטז׳ה שלכם המספרת
בלי ה שתתפות רבנים. ואז קרה
השתנעה פת או ם ו אינ ה רוצה
של רב .״אתה לא תתפוס או תי
היא הכריזה.

אי ד מו תר להתחתן
ה א סון — ארוס תי
להתחתן בנו כ חו תו
חייה תחת חו פ ה.״

אברהם אריאל
אלכסנדר דרורי,
עד סיפון א/ק יפו

ת מיד ב״ מקרה״ כל מאמר וכל הענ׳י.
בטו! עוק צני. בקורתי. וסרקם־
להמ צי א נו ש אי ם שליליים בלבד
החיוב.

ח. כהנא׳ בני־ברק
אין כל צורן לקורא כהנא לחשוש. העולם
הזה יודע להעריך ייפה את ראש הממשלה, שהוא
גס בלי ספק, האישיות המדינית החזקה
ביו תרבמ דינ ה

על הגוכה

כיו ם.

במדור טייס (העולם הזה ) 769נאמר כי ר שיון
טייס ממהרי רא שו! הו א ר שיוו ה ת עופה הבינל־שלמד.
הררי, מיפה ל 4 £אומי הנ בו ה ביותר ...י שנה דרנה יותר נבו הה
נו ז תפסת אותה?
לנכי ר שיונו ת ת עו פ ה בינל או מיי ם ו הי א דרגת
טי-ם נתיבי־אוויר. כי בה ב שעה ש טיי ס נתיבי־אוי
ר יכול להעביר משא ונוסעי ם ללא כל הנבלות
כנודל ה מ טו סי ם ר שאי טייס מסחרי ר א שו 1להעקראתי
את מ אמרכם ״הפרוצה. הנער ו ה כו שי ״
ביר משא ונו ס עי ם רק ב מ טו סי ם חקלים ם־
(העולם הזה 771 לעולם לא היה עולה בדעתי
13.600ק״ג.
ש תיא טרון כ מו אוהל עלול לע שו תמעשה מבי ש
מעין זה — ללכת ולה שפיל׳ את ע צ מו בפני הצנצבי
קופרמן, נדנ״ע אוויר
זורה ובניגוד לסמ כויו ת הצנזורה לקיים את דרי שו תיה
ולהציג בפניה הצנה פרטית לביקורת.
על הנב תו של א. ש דוני בנ תניה כי את ם מ כני ם
אליהו אסטיורג, תל־אביב
את אברהם א בינו סתם אברהם בדתרת עניתם
(העולם הזה ) 769 בראייה מז התורה. זה לא נ כוו
מ שו םשאף פעם לא כ תו ב בתורה ה בי טוי אברהם
תודה רבה עבור סיפור אנו שי. הונן ועדין.
בז־תרח, מ שו ם ש איו התורה רוצה לייחס את אבהייתי
ידידו של יעקב שכ טר וה ת אבדו תו (העולם
רהם א בינו שהני חאת הי סו ד ל אלו קו ה היחידה
הזה ) 772 ננעה ללבי. הנבת העי תוני ם האחרים,
אל תרח שעבד אלילים.
רודפי הסנ ס ציו ת, שנ ע צו את צפורניה ם בנו פ תו,
אברהם שטינמץ, תל־אביב
העלתה בפי כמה מלים רו סיו ת.

!-,״ה פרטית

עניין משפחתי

(-.-ו שד צ׳יוכאת

א יש

השנה

בהתאם למסורת שהחל בה בשנה שעברה יבחר ״העולם הזה״
בראש השנה באיש השנה -האדם אשר השפיע, לדעת המערכת,
במידה הרבה ביותר על הידיעות של השנה, אם לטובה ואם לרעה.
כמו כן יבחר ״העולם הזה״ באנשים שבלטו ביותר בשטחים
השונים בארץ משך השנה -בסופר, בעיתונאי. ברופא, כעורך-
הדין, במדינאי. בח״ב. בשחקן, בפושע, כאיש המדע ובאיש
הצעיר -של תשי״ב.
קוראי העתון מוזמנים לשלוח למערכת את הצעותיהם
למינויים אלה.

י. א ,.תל־אביב
שש. לא בקול רם.

אבל אברהס (בן־תרח) ידע את הדיבר :
כבד את אביך ואת אמן.

השעף
כאשר יצא פאול גולדמן לריפורטז׳ד, על שיתוק הילדים היתה לו כבר תמונה ברורה
של הצילום המיועד לשער גליון זה: ילד עם מכשירים על הרגליים, נשען על קביים.
ואמנם, לאחר שצילם את התמונות הנוגעות לריפורטז׳ה גופה, התרכז גולדמן על
הילדים הנמצאים בשלב המתקדם יותר, המאפשר להם להלך בעזרת מכשירים וקביים. אולם
משהובאו התצלומים למערכת הוכח דבר שהמערכת פכר התנסת בו: על אף כל התכנון
והחישובים מופיע דבר בלתי צפוי. במקרה זה, הבלתי צפוי היה: תצלום לא־מבויים של
ילדה קטנה שעה שניסתה ללכת בין מעקי ברזל. בפשטותו ובעוצמת האנושות שלו עלה
תצלום זה על כל אשר יכול היה מישהו לביים. הוא נבחר לתמונת השער.
.העולם הזה״ 773

מאות מל־ונ•הודים ס בי כדכ דו ר הארץ
החרדים לגו ד ל ילדיהם התבש רו החו ד
ש ב שורה מהם כנית 11 :הפעם הרא שונה
יצא המדע האנוש להתקפה

נגדי ת ע 1העלהמחלה האכור־ ת המ כונה
שיתוק הילדים. מה היא מתלה
זוירכי צד היא פו עלת? כי צד היא
מ תפ שטת? מה ם כנ ת ה לילדי ישראל?
שמש זרחה בעוז על מי ה־נילוס
הרוגעים שעה שענטף
הצעיר, פפירוס ועט גידו,
Iצעד לאסו לאורך הגדה. ב!
דרך כלל הוא נהג לרוץ בדרכו
לבית־הספר אך אמש לא יכול לישון
והבוקר חש בעצלות משונה. בהתקרבו לבית
המקדש, בו חיכה לו מורו הכוהן, התקפלו
רגליו תחתיו והוא צנח ארצה. לשוא ניסה להתרומם,
חבריו התלמידים התאספו סביבו, לעגו
לילד חסר־ר,אונים. לבסוף הבינו כי משהו לא
היה כשורה. בדומיה הרימו את חברם ונשאוהו
על זרועותיהם לבית־הוריו המבוהלים.
שבועות רבים שכב ענטף על מיטתו, חולה
ואומלל. לבסוף חלפו הכאבים ובריאותו חזרה
אליו ! אולם רגליו נשארו חלשות וצמוקות. הכוהן
זקף את האסון על חשבון כעסה של האלילה
איזים, אשר לעבודתה נועד הילד, אך התפילות
והעולות לא הועילו. ענטף נשאר בעל־מום
כל ימיו.
קרוב ל־ 4000 שנה לאחר מכן, שעה שקבוצת
ארכיאולוגים אמריקאיים ערכה חפירות בקברות
מצריים עתיקים, היא גילתה ציור של ענטף משורטט
על דפנות אחד הקברים. מתוך צורתן
המיוחדת של רגליו הצמוקות של הילד יכלו
אנשי המדע לראות כי כבר באותם הימים הרחוקים
הפילה מחלת שיתוק־הילדים את קרבנו־תיה.
אלא
שהמצרים לא קראו למחלה שיתוק־ילדים
— שם חדיש באופן יחסי, אחד מרבים שניתנו
למחלה זו משך הדורות. בסוף המאה הקודמת,
מאת

שלום

צילומים

פאזל גולדמן
למשל, ניתן לה השם ״מחלת היין־מדיך על־שם
הרופא היין, שהבין לראשונה כי אין לשיתוק
כל קשר עם עצמות הגוף כי אם הוא תוצאה
מתאי־עצבים הרוסים או פגומים, ועל שם פרופסור
מדין שאסף חומר חשוב ביותר על המחלה
בעבדו בשתי מגיפות שפרצו בשבדיה.
השם החדיש• הנמצא בשימוש הרופאים ואנשי
מקצוע אחרים הוא פוליומייליטיס, בקיצור:
פוליו. השם מורכב משלוש מלים יווניות: פוליו
—אפור! נזיילוס — חוט־השדרה! איטיס—דלקת.
הוא מתאר את התופעה הידועה ביותר של המחלה:
דלקת בחלק האפור של חוט־השדרה. הכינוי
שיתוק ילדים הוא, בכל זאת, השם הנפוץ
ביותר — כינוי המטעה במקצת, מאחר שעל אף
שרוב הנגועים במחלה זו הם ילדים, חולים בה
גם אנשים מבוגרים.
גורם המחלה הוא ווירוס קטן מאד שאי־אפשר
לראותו. זהו נושא מחלות הקטן בהרבה מכל
חידק ידוע ואשר אפילו המיקרוסקופ החזק ביותר
בעולם לא הצליח לגלותו.
הווירוס הוא כה קטן ש־ 25 מיליון ווירוסים
יכולים להימצא על ראש של סיכה — וזה אחד
המכשולים הרציניים בפני גילוי תרופה נגדו.
בעוד חיידק רגיל חי וניזון בזרמי הדם של הגוף,
מתפתח הווירוס רק בתוך תאי הגוף החי
ואיש עדיין לא הצליח להפרידו מהם. בפוליו,
נקלט הווירוס בתאי מרכזי העצבים של הגוף.
התופעות הראשונות של המחלה -שיגרתיות
וידועות היטב: כאב־ראש׳ חום קל, עצירות,
קלקולי קיבה, עייפות כללית, כאב צוואר או
גרון. בשל כך עוברות התקפות רבות של פוליו
מבלי שאיש ישים אליהן לב בכלל. הנגועים
יכולים לחוש בתופעות המחלה לשכב יום־יומיים
במיטה ולקום במחשבה כי ״משהו לא היה בסדר.״
אילו אמר להם מישהו כי היה להם פוליו
היו מתקשים להאמין לו. .הרי פוליו גורם ל־שיתוקים,״
היו׳עונים.
לאמיתו של דבר אחוז הנפגעים בשיתוק בין
הנגועים בפוליו הוא קטן ביותר. אפילו בין החולים
אשר מחלתם מתוודאת כפוליו והמובאים
לטיפול המתאים בבית־חולים, קטן אחוז הנפגעים
בשיתוק. לפי הסטטיסטיקה עוברים 50
אחוז מהנגועים (המובאים לבית־חולים) מבלי שהמחלה
תשאיר בהם כל סימן
שהוא ! 30%—25%נשארים
עם שיתוקים קלים ביותר
אשר לא יגרמו כל

מוכנס החולה אל תוך מכשיר הנקרא ריאות ברזל, המפתח
את הריאות לקבלת אויר באופן אוטומטי, מאפשר
לחולה להמשיך לחיות. התופעה המסוכנת ביותר של
הפוליו היא כאשר נתקף מרכז העצבים שבבסיס המוח.
סוג זה הוא האחראי לרוב מקרי המוות בהתקפות הפוליי
והוא הסוג שבלט במיוחד במקרים שארעו בארץ, הגיע
לאחוז גבוה מאד ( )20%מכלל המקרים.
בניגוד לסימנים ותופעות המחלה אין כל ידיעות
על מקורות הפוליו שהיו מאפשרים ללחום בה בשלב
הראשון או אפילו לחסל את המקורות עצמם בטרם יגרמי
למחלה.

קרן אור ממנעבדו ת
לפני 14 שנים הוקמה בארצות־הברית קרן ללחימה
בשיתוק־ילדים. ביו שאר ההישגים העצומים שקרן וו
השיגה, היא הקימה רשת־מחקר אשר לרשותה עמדו הכוחות
המדעיים המעולים ביותר בעולם. בכל זאת רחוקים
רופאים אלה עדיין מלדעת מה היא בדיוק המחלה,
מה הם גורמיה. רובם מאמינים כי הפוליו אינה מחלה
אחת הנגרמת על־ידי ווירוס אחד כי אם אוסף מחלות
הנגרם על־ידי אוסף ווירוסים מקורבים. גירסה זו יכולה
להסביר את ההבדלים הגדולים המצויים בין מגפות שונות:
לפעמים ההתקפה היא חזקה יותר ! ווירוס אחד מן
האוסף מבכר את תאי העצבים השולטים על שרירי הבטן
בעוד שווירוס אחר מבכר את עצבי החזה והנשימה.
כאשר, בשנת , 1908 הצליח רופא אוסטרי להעביר
את המחלה לקוף, נחשב הישגו כניצחון גדול במלחמה
נגד הפוליו. כי רק אז אפשר היה להתחיל בנסיונות
ובמחקרים אינטנסיביים במעבדות. כעבור עשרות שנים
נמצא חיסון אשר׳ בהרכבתו לקוף, מביא בו את כל
סימני הפוליו ; על־ידי הרכבת כמות הרבה יותר גדולה
של אותו חיסון, מובטח הקוף נגד המחלה.
אולם אי־אפשר עדיין להשתמש בחיסון זה גם אצל
בני־אדם. כי בעוד מגן הוא על הקופים מפני סוג מסויים
של ווירוס הוא משאיר אותם רגישים לסוגים אחרים המתפתחים
מן ההרכבה. עד אשר תימצא תרופה המחסנת
נגד כל סוגי הווירוס הוצאה ההרכבה מן החשבון לשימוש
על בני־אדם.
במצב מייאש זה ביצבצה, לפני חדשים אחדים, קרן
אור ראשונה. היתד, זו קרן אור מתוצרת מעבדות הקרן
ללחימה בשיתוק־ילדים בנסיונות מתמידים גילו שני
רופאים של הקרן• גילוי מהפכני: הווירוס בדרכו ממקום
כניסתו לגוף האדם אל מרכזי העצבים עובר בזרמי הדם.
מכאן פיתחו את המחשבה כי חלק מסויים מתרכובת הדם,
גמא גלובול״ן, המהווה גורם פעיל בלחימה נגד חיידקים
אחרים הנכנסים לדם יכול לשמש גם ללחימה נגד
הפוליו.
אחד משני הרופאים, ד״ר בודיאן מאוניברסיטת ייל,
ערך נסיון במעבדת האוניברסיטה. הוא העביר לכמה
קופים את ווירוס הפוליו וכעבור עשרה ימים ניכרו סימני
הפוליו בדם הקופים שהמשיכו לשחק ולטפס בכלובם
ללא כל תופעות של מחלה אולם כעבור כמה ימים הופיעו
כבר תופעות הפוליו הראשונות, בלווית שיתוקים
של חלקי הגוף.
בנסיון שני המשיך ד״ר בודיאן את מחקרו: כמה

מסלול ארור. המסדרון הארון של מחלקת הילדים בבית־פינסטון של קרן־
נכות (למעלה) איה מרחק רציני לאדם בריא. אד לת־נוק אשר אין ברגליו נד
נוח — זהו מסלול ארוך. ומייגע. משמאל: ילד אשר שרירי הנשימה שלו נפגעו
והוכנס לריאות ברזל. גם לאכול אי־אפשר להוציאו מהמכשיר המאפשר לו לנשום.
הפרעה לניהול חיים יום־יומיים תקינים ואילו אצל 20%—15%בלבד יישארו
עקבות רציניים של המחלה, כשאבר אחד או יותר משותקים לחלוטין. אשר
לאחוז התמותה, הריהו נודד בין עשרה לחמשה־עשר אחוז מן המקרים.
מיד עם הכנסו לגוף, מוצא הווירוס את דרכו למרכזי העצבים העיקריים,
שם הוא מתרכז על התאים או על הסחוס האפור של חוט־השדרה, או על שניהם
• יחד, מתפתח בהם. בהתפתחותו הוא משחית את תאי העצבים, שולל מהם את
השליטה על השרירים המפעילים את הגוף. התוצאה מתגלית מייד — שיתוק
פחות או יותר רציני. לזה אין, למעשה, תרופה. אולם מאחר שכל שריר מופעל
על־ידי מספר רב של תאיס עצביים, יכולים תאים רבים להפגע מבלי לשתק,
בכל זאת, את השריר.

אין נשק ואין ניחוש
כאשר חולה מובא לבית־חולים בשלב הראשון של המחלה — השלב האקוטי
— אין מקום לטיפול רם הצעד הראשון הוא להכניס את החולה לבידוד מוחלט.
רק הרופאים והמטפלים בו מורשים להתקרב אליו. אין זה צעד זהירות כלפי חוץ
בלבד׳ למנוע את העברת הווירוס למישהו אחר: הבידוד חשוב גם כלפי החולה
כי במצבו החלוש עלול הוא לקלוט מחלות אחרות היכולות לסכן את חייו.
בשלב זה חש החולה בכאבים בשרירים הנגועים, הנתונים לפעמים להתכווצויות,
מתמתחים ונרפים מעצמם. אין כל טיפול אשר הרופאים יכולים לתת
מלבד טיפול כללי, הקלת הכאבים על־ידי קומפרסים חמים ואדים. מלבד זה,
דואגים הרופאים ליישור אברי הגוף במצב• הנכון, למניעת עיוותים.
עדיין אין שום נשק בידי הרפואה המסוגל לעצור את התקדמות הווירוס
בתאי העצבים, כפי שאי־אפשר גם לנחש׳ בשלב האקוטי, מה תהיה מידת השיתוק
הסופית. המחלה יכולה לפגוע בשרירי הנשימה המפעילים את הריאות ואז

a k f93/^3%r *)73• •jfoOi •v »m *ftQ׳<r

התעמלותמתמדת. אחת הפעולות הראשונות להחזרת הכוח לאברים משותקים בחלקם היא התעמלות מתמדת. כדי להקל על כאבי הילד בשעת ההתעמלות מכני׳סים אותו לאמבט של
מיס פושרים 1החום המלפף את גופו הקטן של הילד בהיותו נתון בתוך המים, מרגיע את הכאבים והמים נוטלים את משקל האברים ומרשים לילד להניעם ביתר קלות.
דקות לפני שהעביר לקופים את ווירוס הפוליו, הזריק בדמם
זריקות של גמא גלובלין שנלקחו מבני־אדם. אף קוף *חד
מבין אלה שקיבלו את הזריקה לא קיבל שיתוקים.

זריקות וטי פ שוטי
למרות שהנסיונות היו מעודדים ביותר ריסנו אנשי המדע
את התלהבותם; אמנם גמא גלובולין עזר לכמה קופים, אך

שריר אחד כידה של נמקה, כת משק, נחלש ;
היד נתעוותה. לתקון העיוות מכניסים את
היד כעלת השריר החלש לתוף נכס.
מה בדבר ילדים? הקרן החלה בהזרקות־ניסויים נרחבות בכל
אזורי ארצות־הברית. רופאיה יצאו, חוליות חוליות, לערים
ולכפרים כשאתם זריקות של גמא גלובולין ושל מים פשוטים.
מבלי להודיע למתנדבים לניסויים איזה משני החמרים
מוזרק לתוך עורקיהם החלו בהזרקת המונים. אם יתברר כי
בין אלה שקיבלו זריקות גמא גלובולין מספר הילדים שיקב

פוליו יהיה קטן ממספר הילדים שלא קיבלו את הזריקה,
יהיה זה צעד חשוב ביותר לקראת ניצחון סופי על הווירוס
הקטלני.
בכל זאת נשאר, עד היום, מקור המחלה וסיבות התפשטותה
והעברתה לאנשים, סוד כמוס. אך למעשה הסיכויים
ל״תפוש״ פולין ד,ם קטנים מאד — קטנים מהסיכויים לשבור
רגל או להידבק בשפעת.
אמנם יש סימנים כי הווירוס מועבר מאדם לאדם על־ידי
מגע הדוק אך מניחים, למשל, כי אינו מועבר על־ידי התעטשות
או שעול. הוא יכול לעבור באוכל, או דרך צלחות
או ידיים נגועות (כדוגמת טיפוס מעיים ודיזנטריה) ,כפי
שהוא יכול גם להמצא בתוך העפר שבאויר. הוא גם נמצא
במערכות העיכול של אנשים בריאים שאינם מראים כל סימן
של מחלה. אנשים אלה יכולים, בכל זאת, להיות הנושאים
המפיצים את המחלה. באשר לשאלה מדוע אנשים מסויימים
רגישים למחלה ואחרים מחוסנים מפניה — אין איש יודע
לענות בוודאות.
גם התרבות המקרים בחדשי הקיץ אין לה עדיין הסברה
מוסמכת. ההחלטה למנוע את הרחצה בים תל־אביב נובעת,
בין השאר, מכך שאנשים שהתרחצו במים מזוהמים על־ידי
מי־ביוב הודבקו בווירוס. אולם גם כאן אין כל בטחון כי
המים הס שהעבירו את הווירוס. האמת הפשוטה והמצערת
היא כי אין איש בעולם היודע בוודאות כיצד מתפשט הפוליו,
כפי שאין יודעים את מי הוא יתקיף, מתי וכיצד —
או כיצד למנוע את הדבר.

חינוך לאל פי תנו עו ת
אחרי השלב האקוטי של המחלה — שלב הנמשך ימים
אחדים בלבד, בהם מגיעה התפתחות הווירוס לשיאה —
מתחיל הטיפול הממשי בתוצאות הפוליו. רופאים ופיזיו־תראפיסטים
מומחים מקבלים לידיהם את הגוף הנפגע, בעל
האברים המשותקים והמיוסרים, משתדלים להחזירו לקדמותו.
עיקר טיפולם מכוון לפתח את התאים שנשארו שלמים ,״
או שלא נפגעו קשות, לחזק את השרירים המסוגלים עדיין

לפעולה כלשהי. בתחילה מרוכז הטיפול במתיחת השרירים
לאורכם המלא ובאימונם, כדי למנוע עיוות גזתמיד של
האברים. יחד עם זאת נערך גם תרשים של השרירים והעצבים׳
לפי כוחם ופעילותם׳ נקבעים אימונים מפורטים לכל
חלק.
כאשר חלק מהשרירים משותק, נוטים שרירים אחרים אשר
כוחם נשאר בהם למשוך בחזקה יתירה ולערער את שיווי מש־

הרופא מקבל לידיו אכר צמוק וחלוש. כדי להחיותו
ולחזק את השרירים והעצכים הפגועים
דרושה ממנו עבודה ומסירות בלתי־מוגכלות.
קלו של האבר. במקרים אלה משתדלים הרופאים לחזק את
השריר הנחלש לדרגה שיוכל להפעיל כוח נגדי שווה לשריר
החזק ממנו. אם הדבר אינו אפשרי, יש וצריכים לנתחו,
לקשור אותו לשריר בריא במקום השריר המנוון.
זהו תהליך קשה וממושך אשר בו יש לחנך מחדש כל

*V P 9

ד־י ע;

יומיות שהיה רגיל לעשותן לפני המחלה. הנעת יה
תנועה טבעית וקלה לכל אדם בריא, הופכת במקרים
אלה לחלום נישא ולשאיפת־חיים של משותק. וכאשר,
אחרי שבועות של טיפול ואימונים, יוצא חולה פגוע
ברגליו לנסות לעשות את צעדו הראשון אחרי המחלה,
זוהי חוויה שאין לה כמעט דמיון. באיטיות ובזהירות
מעמידים אותו המטפלים בין שני מעקי ביזל ט־ 3הגים \ דול
מקבילים. הוא נשען עליהם בידיו (המדובר הוא
אך לא היתד, זאת, בכל זאת, אלא טיפה אחת
באדם שיש לו מזל וידיו לא שותקו) ,סוחב את עצמו בים גדול. שטף המקרים החדשים לא מעט, המגיפה
״צעד״ אחר ״צעד״ קדימה.
הלכה וגברה, ריתקה את כל תשומת־הלב ודאגת הבראי
העומד מולו יכול הפגוע לראות את רגליו, ממשלה. במעברות, בערים, בקיבוצים ובמושבות
הוא גם יכול למשש אותן — הוא אף יכול לחוש החלו גדלים תינוקות שזחלו על הרצפות בכאב
בהן• אך לוא עזב לרגע את ידיו ממשענתן במעקה אילם, קורבנות המחלה האכזרית אשר לאיש לא היה
היה מתקפל כאולר וצונח ארצה. כי בהיעדר כל הפנאי — או היכולת — לטפל בהם.
תחושה ברגליו, אבד לו גם חוש שווי המשקל המחכאשר
בתחילת השנה השלישית למגיפה התפנו
זיק את האדם זקוף.
המוסדות הרפואיים לנשום נשימה של הקלה־למחצה
לאט לאט עוברת
ולזכור את אשר הוהמוזרה
ההרגשה

משך השנים השל
העמידה הראשוגורליות׳
נראה לעינה;
שרירי הרגל
ניהם המאזן הבא:
מקבלים חזרה מעט
מלבד שני בתי-
מכוחם או שהחולה
החולים הממשלתיים
מתגבר על רגליו המדבקות למחלות מתות
ומפתח חוש
(חיפה ופרדס כ״ץ)
שיודי־משקל בלי
ובית־חולים פרטי,
עזרתן. ואז באה
שערי צדק, בירושהחוויה
השנייה: הלים,
בהם יכול כל
מכשיר. זהו אוסף
מקרה של פוליו למסובך
של רצועות
קבל טיפול חינם, בוברזלים
בו מכניס
שלב הראשון של ההחולה
את רגלו. ה.מחלה,
קיימים שלומכשיר
עשוי בצורה
שה מוסדות לטיפול
שהוא נושא את כל
בחולים לאחר השלב
משקל הגוף במקום
האקוטי: המחלקה
הרגלים המשותקות.
לטיפול בפוליו של
בעזרת אימונים יכול -לי מו דהתנודות. כדי לתקן את המצב שנגרם על־ידי חוסר
הממבית־החולים
החולה
ללכת ממש,
מקומות בבתי־החוליס מלמדת הפיריו־תראפיססית של בית־ שלתי בצריפין (35
ללא מעקים, לפחולים
צריפין עולה חדשה מעיראק את תנועות ההתעמלות מיטות) ,בית־החולים
עמים בלי קביים. בשלב זה הוא מסוגל, למעשה, של האגודה לילדים נכים בירושלים ( 105 מיטות,
לעזוב את בית־החולים ולשוב לעולם הרחב. הוא מהן רק 85 למקרי פוליו המוחזקות בשיתוף עם
הגיע לשיא אשר הרפואה מסוגלת לעשות לאבר משרד הבריאות) ובית־פינסטון של קרן הנכות של
משותק.
ההסתדרות ( 25 מיטות).
רק המקרים הקשים יכולים לקבל טיפול במוסדות
16פדפשרתאל פי ם
אלה — המקרים הקלים כביכול המשיכו להשלח
בישראל מהווה שיתוק־הילדים מחלה חדשה באו הביתה. בכל זאת קיימת במשרד הבריאות רשימה
פן יחסי. עד לשנת 1949 לא ידעה האר׳ן שום מגי ארוכה של מקרים — המוגדרים רשמית כקשים —
פה והמקרים הבודדים של פוליו לא עלו על עשרים, המחכים עד כי תתפנה מיטה באחד המוסדות. ואילו
שלושים לשנה, פזורים ברחבי הארץ. בקיץ 1949 ברחבי הארץ מסתובבים 900 ילדים משותקים במיהחל
פתאום מספר המקרים עולה במהירות מסחררת דות שונות — כולם מתחת לגיל שש — אשר אין
ותוך זמן קצר הגיע לממדים מדהימים. תוך שנה, אף מוסד שיטפל בהם.
במאי 1950
בלבד ,.הגיע מספר המקרים לשיא 338 :בחודש תנא 3י ת דבילי ם אחד מאז ירדה תכיפות המקרים בהדרגה, עם ירידה
משרד הבריאות פתח מרפאות לטיפול חוץ, בדומה
גדולה בחודשי החורף ועלייה חדה בקיץ. בחודש לזו של האגודה לילדים נכים בתל־אביב ושל קופת
האחרון אשר יש מספרים עליו, חודש יוני של השנה, חולים בחיפה, אליהן באו ההורים עם בניהם המשותקים.
מטרת המרפהשלישית
של המגיאות
החדשות היתה
פה, הגיע מספר הלהכשיר
את ההורים
מקרים בכל הארץ
לתת לילד המשותק
ל־ . 105 זהו למעשה
את הטיפול השוטף
אחוז גבוה מאד של
הדרוש לו, להפכם
האוכלוסייה בהשוולפיסיו
־ תראפיסטים
אה למקובל בשאר
עצמאיים שיספקו לא
חלקי העולם. בעוד
רק את הטיפול הרבמגפות
גדולות הפואי
גרידא אלא גם
שיעור הרגיל הוא
האוירה והאהבה העשרה
מקרים לכל
משפחתיות.
עשרת אלפים תושתחילה
נקבע יום
בים, הגיע השיעור
אחד לקבלת חולים : מקרי בארץ ל־16
חדרי־ההמתנה התמפוליו
על כל 10.000
לאו אמהות ואבות
תושבים.
אשר הדאגה והחרדה
בפרוץ המגיפה לא
היו חרותות על
היו מצויים בארץ
פניהם, נושאים או
האמצעים הנחוצים
בחדרי- הורים מצטופפים בשבוע פעמ״ם
ולבדיקה. לטיפול מובילים את ילדיהם
לטפל בה. גם רופהקבלה
של בתי־החוליס הממשלתיים ושל המוסדות הרפו־ המשותקים. הם באו
אים ופיסיו-תראפיס־לטיפול. הסובאים המשותקים בניהם ועמהם האחרים איים
למרפאות
מכל קצוות
טים שהתמחו בטיפול
במחלה לא היו במידה מספקת בארץ. בחודשים ה הארץ ומכל המעמדות: סוחרים, חקלאים, עולים חדראשונים
כשהשם שיתוק־ילדים עורר בהלה היסטרית שים ותושבים וותיקים. לא היה ביניהם שום קשר—
בקהל — בהלה שגברה והלכה עם פירסומים חסרי -מלבד הכאב המשותף של הורי ילדים שהגורל היכר.
אחריות בעיתונים מחוסר הודעות מוסמכות — לא אותם.
יכלו הממשלה והמוסדות הרפואיים לספק אלא את
אחד אחד נכנסו לחדר־הטיפול, סיפרו לרופאים
השירות המינימאלי בלבד: בידוד הנגועים משך ה ולאחיות את מקרה ילדם :״הוא היה בן תשעה חדשלב
האקוטי.
שים בם ך הכל. הוא לא ידע אפילו מה קורה לו,״
מיד שחולה עבר את השלב הראשון, בעודו נאנחה אם אחת שהביאה את בנה לצריפין .״עכשיו
זקוק לטיפול מומחים, הוצא חזרה לביתו לפנות הוא כבר בן שלוש — וטרם מסוגל לעמוד על רגליו.״
מקום למקרה חדש. לרוב היו החולים ילדים צעירים
הרופא ערך בדיקה ראשונה, בחן, רשם, ניגש לילד
ביותר ( 30%עד גיל שנה אחת 80% ,עד גיל חמש)
שהושארו בטיפולם של הורים חסרי־אונים ונסיון בעל העיניים האפורות והחל מנענע את רגליו הצמומול
מכת הטבע. מי שיכול להרשות לעצמו חיפש קות. הילד פרץ ביללות: התנועות הבלתי־רגילות
שירות רפואי פרטי — אך הרוב יכלו בקושי לפרנס כאבו לו. אך הרופא המשיך. בשיטתיות מחושבת,
הוא כיווץ את הרגליים העלובות, מתחן, כיפף אותן
את עצמם, גם בלי העול הנוסף.
כעבור זמן־מה החל ענף הפוליו מתארגן. נוסף לצד — והילד ילל מרוב כאב. אך הרופא לא הרפה :
למיטות־הבידוד שנועדו לנגועים בשלב הראשון של ״שימי לב היטב למה שאני עושה,״ הוא אמר לאם
הילד ,״את תצטרכי לעשות לו אותו דבר בבית ;
:מחלה (שמצאו כולם מקום בבתי־החולים של משרד
הבריאות הנושא בכל הוצאות הטיפול) הוכנסו לשירות
גם מיטות למקרים הקשים שהיו זקוקים לטיפול
ממושך עקב המחלה ; נמצאו הרופאים והפיסיו־תראפיסטים
הדרושים ; ריאות ברזל, אשר המחסור
בהן היה׳ חמור, סופקו על־ידי האו״ם.

( •(O ftא h f fo M K * t W C ? 0 ! 7״J9
המחלה הנוראה. נקבעו שני קווי פעולה מקבילים:
הקמת רשת מעבדות ומימון חקירות
אינטנסיביות לגילוי מקור המחלה ולמציאת
תרופותיה! השטת עזרה באישפוז וטיפול בכל
מקרה של פוליו. הקרן קבעה יום אחד כל
שנה׳ יום הולדתו של הנשיא רוזבלט, כיום
למפעל מיוחד במינו: מצעד הפרוטות לאיסוף
תרומות בכל רחובות הערים והכפרים ברחבי
ארצות־הברית.
בשנה האחרונה נאסף במצעד הפרוטות
סכום של קרוב -ל־ 15 מיליון דולר. התורמים
ידעו כי לא היה זה כסף מוצא לריק: לרשות
הקרן ללחימה בשיתוק־ילדים עומדת שורה
של מכונים ובתי־הבראה מיוחדים, מכללות
רבות מקבלות ממנה הענקות להכשרת פיסיו־תראפיסטים
ורופאים מתמחים בפוליו, מעב־דותיה
הן הטובות ביותר בשטח זה בעולם.
כל אדם שנפגע בפוליו יכול לפנות ולקבל
מהקרן את העזרה המלאה בטיפול ואת השתתפותה
בהוצאות.

זו הצורה היחידה למנוע שרגליו תתנוונה
לגמרי״.
מקץ כמה חדשים הגיע מספר המבקרים
במרפאות לכמה מאות. במקום יום אחד נקבעו
יומיים לקבלת הורים ובניהם. אם ילד
נמצא זקוק לניתוח או למכשירים׳ הם סופקו
לו על־ידי משרד הבריאות. עיקר הישג
שיטה זו הוא כי הילד אינו נתון לאוירה של
בית־חולים, אווירה המשאירה בנפשו סימנים
עמוקים׳ כי אם הוא נמצא תחת השגחה
מתמדת של אם או אב׳ חי בתנאי בית רגילים.
גם אם האם אינה מטפלת מומחית הרי
מספיק אם תקדיש ארבע שעות טיפול ליום
לבנה, טיפול מסור — וחשוב מזה — מתמיד
ועקשני.
התגלית המעניינת שהרופאים גילו היא כי
אין כל קשר בין רמתה החברתית או האנושית
של המשפחה ובין הטיפול שהיא יכולה
לתת לילד המשותק. אם תימניה, למשל, מטופלת
בצרור ילדים, נחנה לבתה טיפול פיסיו־תראפיסטי
מעולה על־ידי שקידה אחר הוראות
הרופאים.
אך עם כל היותה שיטה שהוכיחה את
עצמה׳ אין שיטת המרפאות המונהגת כיום
אלא אמצעי של אין־ברירה. בלי כל ספק סוג
זה של טיפול על־ידי ההורים הנו בעל ערך
רב, והוא אף זכה להערכתם המתפעלת של
מומחים זרים שביקרו בארץ. אולם עובדה
היא, בכל זאת, כי מאות ילדים הזקוקים לטיפול
ממושך בבית־חולים נשלחים הביתה
מיד עם עבור השלב האקוטי מאחר שאין
מקום שיקלוט אותם.

הכשרהדקראתה חיים
לא מזמן הוקם מוסד דומה בארץ. במאי
נוסד בתל־אביב איגוד למען נפגעים בשיתוק־ילדים
(אילנשיל) ,וקבע את מרסזו במגן־דוד
אדום, תל־אביב. הוא עדיין בצעדיו הראשונים
וזקוק לכל עזרה שתינתן לו, לכל אדם
המוכן להצטרף אליו. כי במצב אשר בו
הממשלה אינדד יכולה לספק אלא את השירותים
החיוניים בלבד חייבת לקום תכנית־עזר
שתקיף את כל השטחים המוזנחים. אדם בריא
ההופך בן־לילה לנכה זקוק לטיפול רחב
ביותר — לא רק טיפול בבית־חולים או בחיק
משפחתו כי אם טיפול שידע להשלים את
החסר לו בנכותו, להפעילו במידה המלאה
שהוא עדיין מסוגל לפעול בה.
תפקידיו של מוסד כזה ברורים: בעוד
שנים מעטות יגדל דור של אנשים משותקים
אשר יש להכניסם לחיים, לאפשר להם קיום
עצמי. זחילה בחדרים או בחצרות הבתים
אינה יכולה להיות הכשרה לקראת חיים.
אולם לא יהיו אלה תפקידיו היחידים של
המוסד: למרות שלא יוכל לערוך מחקרים
רפואיים ומדעיים ממושכים בקנה־מידה גדול
הוא יוכל, בהיותו מוסד בעל אותו שם ושייך
לאותו ארגון של מוסדות דומים בארצות־הברית
ובאירופה, לקשור קשרים הדוקים ביותר
אתם ולהמצא בקשר עם כל ההתפתחויות
האחרונות בשטח זה. הוא יוכל למלא תפקיד
חשוב נוסף: הסברה נכונה של אופי המחלה
ומה שידוע עליה, כיצד יש לטפל בנפגעיה
ומה אפשר לעשות על־מנת להימנע ממנה.
המוסד גם יוכל להושיט לנפגעים עזרה
ממשית, לעזור להם לשאת בעול הכספי
הכבד של הטיפול הממושך. לשם כך דרושה
קרן ללחימה בשיתוק הילדים, מצעד פרוטות
ישראלי. לא תהיה זאת מתת־נדבה. הכספים
אשר ייאספו יהיו השקעתם של תושבי הארץ.
להבטיח כי אם הם או קרוביהם יפלו קורבנות
לפוליו הממאיר יהיה מי שידאג להם.
תהיה זו גם הבעת האחווה האנושית הפשוטה
אשר צריכה לקשור אדם לרעהו, שעד, שהטבע

ב מ מו צ ע. אד&״נו לי רו ת
ההוצאות הכרוכות בטיפול המלא בילד
משותק — אילו קיבל טיפול פרטי, לא על
חשבון משרד הבריאות — הן גדולות מאד,
מגיעות לממוצע של אלפיים לירות, ולפעמים,
במקרים קשים במיוחד, יכולות להגיע אף
לסכום כפול מזר* בארץ אין משפחות רבות
היכולות להרשות לעצמן להוציא את הסכום
הזה — על כל פנים לא מבלי לשקוע בחובות
או להוריד באופן קיצוני את רמת מחייתן,
אך שום הורים לא היססו לעשות זאת
אם נראו להם סיכויים כלשהם שילדם ישוב
לאיתנו.
בשטח זה יכולה ישראל, כפי שיכולות גם
כל שאר ארצות העולם, ללמוד הרבה מאר־צות־הברית.
בשנת , 1938 שנה שמגיפות הפוליו
בארצות־הברית היו קשות במיוחד,
יזם הנשיא פרנקלין רוזבלט מוסד מיוחד
במינו: הקרן ללחימה בשיתוק־ילדים. תמיכתו
ודוגמתו האישית של הנשיא רוזבלט הבטיחה
הצלחה כמעט מיידית לקרן. כי בשנת חייו
ה־ 39 נפל פרנקלין רוזבלט קרבן לאותה מח־לה,
שהשאירה אחריה סימנים עד סוף ימיו*.
מתחילת פעולותיה הציבה לעצמה הקרן
מטרה ברורה: לחסל, בכל האמצעים, את
• בין השאר היה נאלץ לקבל אורחים ולנהל
שיחות פוליטיות חשובות כשהוא יושב
על עגלתו המיוחדת. עגלה זו ניתנה, לאחר
מותו של רוזבלט, כמתנה למלן איבן סעוד.

טיפול־ נוסף. נגד

התפתחות המחלה
אין עדיין שום אנד
צעי שאפשר לנקוט
בי• ואילי הטיפול הניתז
לנפגע אחר ה־שלב
הראשון מוגבל
בהכרח: אין הטיפול
יכול לבטל
לגמרי את תוצאות
המחלה. ילד או אדם
מבוגר הנכנס לבית־החולים
עס אברים
משותקים לא יהלן
עליהם מעולם. לכן
דרוש טיפול נוסף,
טיפול שיבוא אחרי
לימוד הצעדים הראשונים
(למעלה) או
אימון השרירים במשחקים
(מימין) .דרוש
מוסד שידע להכשיר
את קורבנות
הפוליו, שיאפשר להם
לחיות את חייהם
ולהפוך לאזרחים מד־
]ילים לעצמם ויעי־
׳ים בחיי עבודה וזברה,
תוך אמונה
מלאה בכוחות עצמם.

הזמיר מרוט הנוצות
הכל היה מושתת על הגיון בריא: ישראל תתפרסם בעולם כמרכז אמנותי, קופת
המגינה תתמלא דולרים׳ מטבעות קשים אחרים. הרושם הטוב הראשון היה קל להשגה
כי לא נדרש לשם כך יותר מאשר כותרת־מכתבים מפוצצת: יושב־ראש הכנסת יוסף
שפרינצק קיבל על עצמו להיות יושב־ראש הזמיר, אגודה לארגון חגים לזמרה בישראל׳
ומשה שרת, שר החוץ, הסכים לקבל את המפעל תחת חסותו. בין חברי נשיאות־הכבוג
היו אישים כמו זלמן שזר, ישראל רוקח׳ אבא חושי. המועצה וההנהלה הכילה עשרות
שמות של אישים ידועים. כל אלה דגרו על ביצת הזמיר, אולם העוף שיצא ממנה היה,
בסופו של דבר, מרוט־נוצות. אשמה בכך: המחלה הישראלית ההופכת אט אט לסרטן
כרוני: חוסר מוחלט של כושר ארגון.
הסביר אברהם מיטלמן ( )30 יליד צ׳כיה שבילה את שנות המלחמה במחנה ריכוז
בגרמניה, עבר לאנטוורפן, בלגיה, בה הוא משמש כמורה לעברית׳ נתלווה אל מקהלת
אגודת הנוער הציוני בבלגיה בנסיעתה לזמריה: הכניסו אותנו לאניות בהן נדרשנו
לישון למעלה ממאה איש באולם אחד. כיוון שלא היה שם כל אוורור, זרמו הכל אל
הסיפונים, הרבו להתלונן.״
עכב רו ש ע צו ם. אולם בעוד מיטלמן לא ראה בתנאי הנסיעה כל רע, דיבר בלגלוג
על האמריקאים המפונקים, הביע התפעלות מכל מראה עיניו בארץ, קיבל באהבה את
כל אי־הנוחיות, התאונן פנחס ריגנשטרייף 16 ממונטריאל, קנדה :״הדבר הראשון
שראיתי באנייה היה עכברוש עצום. בבואנו לארץ לא קיבלנו כל הדרכה בענייני כספים,
תחבורה, צרכי יום־יום. פשוט הזניחו אותנו לנפשנו.״
מלח על פצעי האורחים זרו המדריכים שניתנו להם. אמר ד״ר משה מיטלמן, רופא
עור מניו־יורק שנתלווה אל אשתו, אחת המקהלניות :״אנשים אלה דבקו בנו כמו

ממראות

הזמרייה :

מקהלן

אמריקאי מתעלף

מרוב עייפות.

עלוקות. לא יכולנו להיפטר מהם. הם רדו בנו, שלטז בנו, לא הניחו לנו אף לרגע אחד.
ותועלת ממשית לא הביאו.״
לשיא השיאים של זלזול באורחים הגיעו מארגני הזמריה בעת ההופעה בזכרון־יעקב.
לאחר שנדרשו המקהלנים לסעוד ארוחת־צהרים מוקדמת ברמת־גן כדי להגיע בעוד מועד
לזכרון־יעקב, נאלצו לחכות כארבע שעות לאוטובוסים. משהגיעו סוף סוף לאיצטד
זכרון, לאחר שצעדו למקום בשדות, מצאו את כל הכסאות שעל הבמה תפוסים בידי חברי
המקהלות המקומיות.
הרמקול: נימוס בבקשה. בחוסר נימוס אופייני לא פינו יושבי הכסאות את
מקומותיהם לאורחים, שנשארו עומדים עד שהקריין נאלץ לבקש את המארחים לפנות
את מקומותיהם. אולם גם לאחר מכן לא נסתיימה הפרשה המעציבה. לאורחים הובטחה
בזכרון ארוחה כיד המלך, ומשלא הוגש להם דבר, הם החלו להראות סימני רעב ועייפות.
שני מקהלנים מניו־יורק צנחו מתעלפים מכסאותיהם׳ גרמו למבוכה ובהלה בקרב חבריהם,
שהחליטו לעזוב את המקום לאות מחאה, סרבו למלא את חלקם בתכנית.
זאת היתה נקודת הריתחה לאחר שהאורחים מחוץ־לארץ זכו לקבלת פנים שלא נכללה
בתכנית הפסטיבל כפי שהסבירוה להם השליחים בחוץ לארץ.
האהבה באה במאוחר. אולם אם התיאבון למאכלים לא בא על סיפוקו, תיאבון
מסוג אחר, שהיה בשפע רב למספר של מקהלניות אמריקאיות בגיל לא צעיר ביותר היו
לו יותר סיכויים להיבלם.
סיפרה אחת המקהלניות מניו־יורק :״נדהמתי לראות, על סיפון האנייה, נשים
מבוגרות נוהגות בילדות צמאות לדבר־אהבה. אם הצעירים נהגו כך, הרי זה טבעי ומובן.
אבל שנשים זקנות למדי תתפרקנה בצורה כזאת ...זאת לא העזתי להעלות על דעתי.״
כריכים מילקוט. בניגוד לאמריקאים היו בני אירופה יותר צנועים ויותר מלוים־
די־קשיים. ביום חגה של זכרון, בעלייה למושבה, אפשר היה לראות קבוצות של בלגים,
צרפתים׳ איטלקים ויוגוסלבים צועדים כשגביהם כפופים תחת משא ילקוטים גדולים.
הם לא סבלו רעב, הוציאו מתרמיליהם כריכים ולעסו אותם כאילו היו נתחי צלי משובחים.
גם שירתם היתר״ בתנאים הקשים, הטובה ביותר.
אמר צבר שבא לחוג בזכרון :״מה הם רוצים? אם אנחנו יכולים לשבת על הארץ
ולשמוע אותם, לאחר שרקדנו כל הלילה, הם יכולים לשיר אפילו לאחר שצמו חצי יום.
שלא יתפנקו כל־כך.״
אותו צבר הפיק הנאה רבה מן הפסטיבל בזכרון, כשם ששאב עונג בדליה. אולם
מה שטוב ויפה ומובן מאליו לבן הארץ עב־העור עדיין איננו מספיק למשיכת תיירים.
לעריכת מפעל הצריך להתחרות עם פסטיבלים בינלאומיים מפורסמים, חייבת להיות
גישה אחרת לחלוטין.
אין ספק שמארגני הזמריה לא היו מוכשרים לבצע משימה כה גדולה. הצרה היא
שכשלונם לא היה כשלון חד־פעמי. הם לא הבאישו את ריח הזמיר לשנת 1952 בלבד,
ד,ם עשו כמיטב יכולתם כדי לקלקל את סיכויי הפסטיבלים של השנים הבאות. כאשר
מורטים נוצות מגופו של זמיר, אין נוצות חדשות צומחות תחתן.

שתייהושכרה. המשקה עודד את השירה והשירה עודדה את השותיס (למעלה) .התוצאה ל*
אחרה לבוא וצברים מופתעים ראו בפעם הראשונה שיכור מובל בידי המשטרה (למטה),

,התהלוכה. הטעם הטוב ביותר בחגיגות זכרון נתגלה כאשר
לצעירי המושבה צעדו ונישאו ברחובותיה, עליגבי במות נאות,
שהוסעו על גבי מכוניות בקצב אטי של תהלוכה. צעירי
^המושבה הפיקו עונג רב, הינו את אלפי הצופים בהיותם
§|לבוש ם בגדים כמוהם לא נראו בארץ מאז העדלידע בתל־אביב.

!יין זרםבזכרו !
m mכרון־יעקב היא מושבד, קט־נה
על שיפולי הכרמל הדרו־
Iמי. בניגוד לאחיותיה בנות
גילה פתודתקוה, ראשוןלציון
וחדרה, לא היתה זב־רון־יעקב
לעיר, דבקה בחקלאות, עליה נוסדה,
ביהוד בגידול ענבים מהם נסחט אחד היינות
המשובחים בעולם. החיים בזכרון זורמים
לאיטם. הרחובות חסרי־המדרכות מועטי עוברים
ושבים, שקט ושלווה שוררים בכל עבר.
מאחורי חזית השקם משתרעת היסטוריה
ארוכה ומפוארת. זכרון־יעקב נתנה לישוב את
הגדעונים, כת של ילידי וחניכי הארץ, אשר
בזו ליהדות המסורתית וכפופת־הגב, היו
בעלי גאווה, בישרו ברעיונותיהם את רוח
דורות הבאים לארץ, אנשי הפלמ״ח והמאבק.
בזכרון נרקמה רשת הריגול של נילי, אשר
למרות התנגדות מבחוץ ומבפנים, השפיעה
השפעה מכרעת על מהלך ההיסטוריה של
ארץ־ישראל.
כאשר מלאו, השנה, שבעים שנה למושבה,
החליטו הזכרונים, בעידוד אימפרסריו פרטי,
להפוך את חגם לחג הארץ כולה, לפתוח בו
שורה של פסטיבלים אמנותיים שיהפכוה ל
מעין זלצבורג של המרחב.
לכן ןלי מזל, יין. אולם ממדיה של החגיגה
הפתיעו את בני זכרון, שמאז נילי לא
נתנסו בארגון מפעל בקנה־מידה בינלאומי.
בעוד רבבות מסתובבים ברחובות ללא מטרה
י וללא הדרכה, ישבו מרבית הזכרונים על
מרפסות בתיהם, כשם שנהגו לשבת ערב ערב
זה שבעים שנה, בגופיות, חלוקים׳ מכנסים
קצרים, ובגדים בלתי־חגיגיים אחרים. אלפי
אורחים לא מצאו יד מדריכה, מדדו את הרחובות
הלוך ושוב שעה שהצפיפות והחום
ההררי הלכו וגברו. ישראלים רבים שהזדמנו
למושבה לראשונה בחייהם הפיקו הנאה רבה
מנוף ההרים המוריק, ממנו התלהבו בני
חוץ־לארץ. הזכרונים התבוננו באורחיהם העירוניים
בתמהון׳אדיש. אמר זכרוני וותיק
למראה הדוחק :״מה פתאום באו לכאן כל
האנשים האלה?״
האורחים ידעו בדיוק לשם מה באו: להפיג
את השעמום האפור של חיי יום־יום למצוא
בידור, שעשוע, יין. כל אלה היו אומנם בזכרה
בשפע בשני ימי החגיגה, אלא שרק אחוז
קטן מבין האורחים (ששילמו בכסף מלא
11ב

בעד הזכות להכנס לשטח המושבה) ידע את
מקום הימצאם. היה צורך בחוש התמצאות
מפותח ביותר כדי לדעת מה בדיוק מתרחש
במקום, והיכן הוא מתרחש. הסדרנים ומאות
השוטרים שמילאו את זכרון לא יכלו לתת
הדרכה לאורחים, למרות רצונם הטוב.
בעלי יזמה ומזל גילו מקומות בהם ניתן
יין חינם, לכל צמא, מקורות לענבי חינם.
ברי־מזל אלה הטיבו ליבם ביינות זיכרון הידועים
לשם, נהגו בם ברוחב־לב קרניבלי !
בעזרתם נתנו פורקן למצב רוחם החגיגי.
האחרים, והם הרוב, נאלצו להסתפק בקרניבל
עשוי בטוב טעם. עשרות צעירים וצעירות
לובשי מסכות ותלבושות היסטוריות, ערכו
הופעות שובות־לב על גבי מכוניות משא
עמוסות במות נאות וכלי־רכב אחרים שפילסו
את דרכם בקושי במרכז המושבה. אל קרניבל
המסכות נתוספה הופעת הזמריה ושורה
מגוונת של מחולות־עם שנתקבלו בתשואות
רמות בעיקר ע״י האורחים הזרים, באיצטד
המושבה.
אף כי מבחינת אי־הסדרים עלתה ההופעה
בזכרון על זו של הופעת הזמריה באיצ־טד
רמת־גן, מבחינת השמיעה הטובה היתד,
זכרון עדיפה לאין־ערוך. האורחים, שנאלצו
לשבת או לשכב על אברים כואבים בגלל
הקרקע המחוספסת של האמפיתיאטרון, יכלו
לההנות בפעם הראשונה מן המקהלות, ביחוד
מאלה שבאו מחוץ־לארץ והשמיעו שירים עממיים
ממקומותיהם. קהל עייף, רעב ומאובק
קיבל בתשואות את השירים שנשאו חן מלפניו.
טעמו היה דקיק: שירי הארץ נתקבלו
על־ידו בקרירות, שירי חוץ, הטובים יותר,
בהתלהבות ראוייה לשבח.
מקהלה אחרי מקהלה פילסה לה דרך אל
קידמת הבמה, עליה ישבו 3.000 איש, תרמה
את חלקה בתכנית שנמשכה שעה כה ארוכה
עד כי העדרן של המקהלות האמריקאיות
(ראה חקירה מיוחדת) לא הורגש. העייפות
נתנה את אותותיה בשעה מוקדמת והמונים
רבים החלו לנהור החוצה, החמיצו את הקטע
החזק ביותר בפסטיבל כולו: מחול המוני
שדומיין בידי טובה צימבל. הנאה שלמה הפיק
מן החגיגה למרות הסדרים הלקויים ללא תקדים:
הנוער הישראלי. אמרה נערה בת : 16
״הארגון היה מצויין, רקדנו כמטורפים יומם
ולילה.״

במד ־ n j
העם
<׳ 16 3
הצעיר הישראלי הממוצע רגיל להתיחס
אל הקורה במרחב כאל דבר מופשט׳ שאינו
נוגע לו במיוחד. אך השבוע חדר המרחב לביתו
ממש: בצורה של צו המאריך את גיוסו
ב־ 183 יום נוספים.
מלבד קומץ אנשים אין איש בישוב היודע
בדיוק את הרקע להחלטה זו (ראה דברי העורך
אל הקוראים) .אולם לקוראי העיתונים
היתה הזדמנות לעקוב אחר המישחק המוזר
של ראשי המדינות והצבאות, המשתמשים
איש באיומי יריבו כדי לשכנע את אזרחיהם

גרמניה אינו חסיד השילומים ושר התחבורה,
דוד צבי פנקס, שמשרדו עמד לזכות ב־45
מיליון דולר לרכישת אמצעי תחבורה, נפטר
לפני שבוע.
הזהיר איש הכספים אמריקאי השוהה בארץ:
ברגע האחרון כאשר ייחתם ההסכם
יגבר הלחץ האמריקאי לרכישת הסחורות
ואז יתרחשו הדברים המקובלים: קניית
ציוד חסר עתיד כלכלי במחירי ״לא־איכפת״
כדוגמת קניות בעבר (מנוף חסר־תועלת ב־80
אלף דולר, דגים מעופשים, חיטה שלא בשקים).
יתר־על־כן:
אפילו יירכש ציוד מועיל כאוטובוסים
וגנרטורים חשמליים יהיה קוץ
וודאי באליית השילומים השמנה: המשק ה
מלאכי
אהרונסץ תובע את זכר אביו
יותר טוב ממני 7בבקשה
שהצד השני מתכוון להשמידו.
אחד המשקיפים האוביקטיביים המעטים
בארץ, האנגלי רוי (בעיני הגר הגר בתוכנו)
אלססון המשתתף דרך קבע בתארץ, הגיב
על ההחלטה בכמה הרהורים העשויים לעורר
מחשבה :
״מר בן־גוריון מזה, וגנראל נגיב וקולונל
שישאקלי מזה, מנצלים אלו את אלו כדי
לחדור עוד יותר לתחום האזרחי ...בתכניות
להקמת צבאות גדולים ומשוכללים יותר.
כמובן לא זוהי הדרך לחולל שלום...
כמעט אין ספק כי מטרת הממשלה הנוכחית
היא להעמיד בישראל צבא שגודלו אינו
עומד ביחס לגודל הארץ ולממשותה של
סכנה קרובה מעבר לגבולות. השפעת הצעדים
החדשים ...תגרום בהכרח למשהו קרוב
מאד למדינה צבאית...
תתהווה מדינה יהודית רחוקה מאד מהאידיאלים
של 1948 ומהגות השנים שקדמו לה.״
המשק דרו שו ת; ד״ס ל מו ש כו ת
תוך ימים ספורים ייחתם הסכם השילומים
עם גרמניה המערבית, אך טרם הוקמה רשות
מוסמכת לריכוז הקניות. גם דו״ח הכלכלן ש.
טרון, המכיל תכנית פיתוח מפורטת לעשר
שנים בעזרת כספי השילומים, עדיין מונח
במגירות השרים הכלכליים.
בינתיים מסתובבים מנהלי חברות הסת־דרותיות
וסוחרים זריזים בארצות הגובלות
בגרמניה ואף בגרמניה עצמה (למרות האיסור)
בתקווה לההנות מזרם הסחורות הגרמניות
בהקדם האפשרי. בין הסחורות המבוקשות:
ציוד לבתי מלון ומכונות לעיבוד
חמרי הגלם כרויי מחצבות הנגב.
ה קו ץכא ליי ה. אחר מותו של אליעזר
קפלן לא נמצא שר כלכלי שיקח לידיו את
מושכות השילומים. דב יוסף התחמק מכך
בכל יכולתו, שר החקלאות פרץ נפתלי יוצא־
האדץ כשבראש כל משלחת צועד פיני נושא
שלט המדינה שממשלתו, צועדת אחריו
(העולם הזה)
יעקב בלצר, גבעתיים
הענף הספורמאי: אקרובטיקה מילולית.
תושב ישראלי בשם כהן, אשר נשא
אשה קרושה (על המשמר)
רות בס, קריית מוצקין
בתיאבון !

ישראלי ייצמד לתיעשייה הגרמנית לשנים
רבות, גם כעבור תקופת השילומים. כי חלקי
חילוף למכונות גרמניות אפשר להשיג
בגרמניה בלבד.
ציתות למי צלצ לו tD ׳iim ian
כשירד החייל הבריטי האחרון לסירתו בנמל
חיפה, השאיר אחריו שני קברים פתוחים.
באחד שכבה גופת המנדט הבריטי, שהחזיר
את נשמתו להוד מלכותו. בקבר השני׳
נסתר מן העין, שכבה התנועה הציונית.
משך
דור שלם קבעה התנועה הציונית הבינלאומית
את הממשלה־בדרך, ששלטה בגורלם
של יהודי ארץ־ישראל. אולם כשירד
הדגל הבריטי מן התורן, קם דוד בן־גוריון
וביטא את דעת כל תושבי המדינה החדשה :
יהודי ישראל בלבד יבחרו בממשלת ישראל.
כל ציוני החפץ להשתתף בבחירתה, לקחת
חלק בהכרעת גורל הארץ׳ מוזמן למכור את
ביתו הנחמד בברוקלין, יוהנסבורג או סידני
,,לעלות לישראל.
הציונים בכל העולם נשארו לפתע ללא
מטרה, ללא תפקיד וללא התעסקות ברורה.
כמו האינטרנציונל הקומוניסטי, שהפך בשעתו
בעל כורחו לכלי בידי המדינה היחידה
בה השתלט הקומוניזם, כן היתד, התנועה
הציונית לכלי בידי ממשלת ישראל.
מקרה בלבד. תוך שנים מעטות התנוונה
התנועה. תפקידה היחידי ששרד היה
אוסף כספים למען המדינה הקבצנית, אולם
גם בין אוספי הכספים היו הציונים מיעוט.
רוב הכספים באו מכיסם של יהודים מתבוללים
שלא התעניינו בגורל הארץ, חשבו שהם
תומכים בכמה פליטים מסכנים. הם דחו בש־אט־נפש
את החשד כי הם ציונים. הם היו
אזרחים אמריקאיים, מוצאם היהודי היה
מקרה (מעציב) בלבד.
כדי לעודד את התורמים האלה, מסר ראש
ממשלת ישראל כמה הכרזות מרגיעות, שחיזקו
את המגביות אך תקעו סכין בגב התנועה
הציונית. בין אלה היתד, ההכרזה המפורסמת
כי אין יהדות אמריקה בחזקת
גלות, וכי הציונות מתכוונת רק לעדות יהודיות
נרדפות הרחק ממדינת הדולארים.
הציונים לא רצו למות. הם רצו במשהו
ממשי, בולט לעין, שיוכלו להציגו לעיני אוד,דיר,ם.
דרישתם: על מדינת ישראל להכיר
בהסתדרותם כנציגת העם היהודי בפזורה.
אסון קטן. היתד, זאת דרישה בלתי־נעימה.
שום שר ישראלי לא יכול היה להתנגד
לה בפומבי, מבלי להוריד את מכת
המוות על תנועתו של בנימין זאב הרצל.

אולם שום שר לא יכול היה להסכים לה מבלי
לפגוע קשה ברגשות מאות אלפי היהו דים
הבלתי־ציוניים, שמילאו את כיסי המג בית
וקיימו למעשה את המדינה. כי יהודים
אלה מכחישים בתוקף שקיים דבר ששמו עם
יהודי, בפחדם כי ביום בהיר אחד תישמע
גם באמריקה הקריאה הנושנה: יהודים, לכו
לישראל !
בי. ג׳י. בחר, לבסוף, בדרך שהבטיחה הרבה
מבלי לקיים כלום. הוא הציע חוק המוסר
רשמית לתנועה הציונית את הדאגה לקליטת
העלייה, מבלי למסור לה את המעמד (״סטא טוס״)
של נציגת העם היהודי בפזורה. היה
זה מוצא דיפלומטי לדוגמה. אולם קרה לד
אסון קטן.
פרי המזל. כשצילצלו הפעמונים בכנסת
והודיעו לח״כים הנכבדים שהבית עומד ל הצביע
על ההצעה, נוכחו שני הצדדים לדעת
כי נוכח רוב אנטי־ממשלתי. היה זה
מקרה בלבד: בדרך כלל אין נבחרי האומה
סבורים שתפקידם הוא לשבת באולם הכנסת
תמורת משכורתם, והם מטיילים בארץ ובעולם,
עוסקים בתפקידים אחרים או שותים
כוס תה במזנון. הרכב הקומץ הנוכח הוא
פרי המזל.
בין הנדהמים היה גם ד,ח״כ הפרוגרסיבי
יזהר הררי, הצבר בעל המשקפיים השחו רים•
כאיש אופוזיציה הציע הצעה לתיקון
הצעת החוק, להכליל בו את ״הסטאטוס״.
אולם היתה זאת ג׳יסטה תעמולתית בלבד,
כי הררי, עדיו״ההליכות, בודאי לא התכוון
להכניס את הממשלה לבוץ. אלא שהאופוזיציה
לא יכלה להיסוג, המיעוט של תומכי-
המשלה לא יכול היה למנוע. נתקבל התיקון
המכיר בתנועה הציונית כנציגת העם היהודי
בפזורה.
עתה עברה התדהמה לחדרי הממשלה.
היתר, הברירה: לקבל את הגזרה, או לבטל
את החוק כולו, להלבין את פני הציונים ב כל
רחבי העולם. בהתקפה ראויה־לציון של
אומץ־לב בחר בי. ג׳י. בדרך השנייה. באיימו
על חבריו שיתפטר אם לא תתקבל דעתו,
ביטל את החוק, מסר בזאת את הודעתה הרשמית
של הממשלה שאין היא רואה עוד
בתנועה הציונית נציגת העם היהודי.

דרכי־אדם
בן מ 1כי דאת אביו
לפישל אהרונסון איש זכרון־יעקב וגיבור
נילי היו ארבעה בנים ושתי בנות המפורסמים
שבהם: אהרון, שרה, אלכסנדר, רבקה,
שני בנים האחרים: צבי ושמואל (סם) אינם
נזכרים בהיסטוריה של רשת הריגול ר,זכרו־נית
המפורסמת.
כאשר כתב מזכיר המועצה המקומית של
זכרון־יעקב אריה סמסונוב, מסכת לכבוד חג
היובל של המושבה (ראה עמודים )8—9והקדיש
אחת משש תמונותיה לגיבורי נילי, לא
מצא לנחוץ להעלות את זכר שני האחים ה־בלתי־ידועים
ברבים. אולם דווקא להם נותרו
צאצאים ואחד מהם, מלאכי׳ בנו של צבי,
התמרמר על ההתעלמות מאביו המנוח, האשים
את מחבר המסכת בסילוף ההיסטוריה.
ההאשמה הוטחה בפניו של סמסמוב בנוכחות
קהל אלפים באיצטד וכרון־יעקב, מיד

לאחר סיומה של ההצגה. הגיב סמסונוב לתגובה
הצעקנית :״אני מוכן להושיט את מלוא
העזרה לכל מי שרוצה לכתוב את ההיסטוריה
האמיתית״ של זכרון ,״לי ברור שאיש לא
ייטיב לכתופ אותה ממני.״

הממשלה
קי ד ם 3ר: איש מ 3ד \ ה
השעה היתה אחרי 9בבוקר, ולפי דעת
אותם שהכירו את מנהגיו של דוד צבי פנקס,
היתה זאת שעה מאוחרת בשבילו לקום.
בפרוזדורי מלון המלן, דוד, שם ב־לה בדרך
כלל את לילותיו, אם לא היה כדאי לו לחזור
אחרי עבודתו הירושלמית לביתו התל־אביבי,
החלה התרוצצות.
לדפיקות בדלת לא ענה א־ש. חיפשו מפתח
רזרבי, בלי׳למצאו. ב־ 9.30 בדיוק פתח אברהם
מסלר, נגר, את דלת החדר בעזרת
מפתח גנבים, נדהם למראה עיניו. בין תיקי
משרדו ועיתונים מפוזרים על מיטתו ולרגליה,
שכב השר על צדו הימני ללא רוח־חיים.
בערך שמונה שעות לפני כן, כשישב על
מיטתו להתפשט, הפתיעו המוות הפתאומי
ברגע שהוריד את הגרב מרגלו הימנית. שני
האנשים הבאים שנכנסו לחדר ך,יו: הרופא
שקבע את המוות, דר״ קלי׳ ,רופא משרד
המשפטים, וחוקר משטרת ירושלים, הקצין
גייאר, שבדק אם לא היה מקרה אלימות.
ראשון השרים שהגיע לבית המלון לאחר
ההודעה הדחופה שנשלחה לחברי הממשלה
היה דב יוסף, שהיה באחד ממצבי־רוחו ה-
זעפניים הידועים. ליד הדלת גער בשוטר,
שהכניס מספר עיתונאים, קיבל מסיו שיעור
מועיל ביחסי־ציבור :״תסלח לי, אדוני
השר, יש לי הוראות לכבד תעודות־עיתונאים
בכל מקרה !״ יוסף נהם אי־שביעת רצון,
העיתונאים נכנסו.
למשל: אחוזת קבר. בחדרו בקומה
הרביעית שכב על אלונקה מונחת על הארץ
ומכוסה טלית, מי שהיה עד לפני מספר שעות
שר התחבורה. ראשו היה מופנה אל החלון
הפתוח, מבעדו אפשר היה להשקיף אל חומת
העיר העתיקה. מנהל המלון גילה כי החדר,
שנשמר לפנקס בקביעות, נבחר על ידו במיוחד:
בשעת תפילותיו אהב פנקס לפנות
דרך החלון, אל הר הבית.
כרגיל במצבים דומים, לא חסר היה גם
כאן היסוד הדרמתי והמיסתורי הקשור במוות:
ישעיהו גולדין, סגן המפקח על התעבורה,
שבילה עם פנקס את השעות לפני
מותו בשיחה על ענייני המשרד, סיפר שעם
גמר השיחה על ענייני העבודה נתגלגלה השיחה
על עניינים אישיים יותר. למשל :
אחוזת קבר. שח דוד צבי פנקס: יש לי
אחוזת קבר של אבי בתל־אביב, שם יקברו
גם אותי. אך אינני מתכוון למות עדיין
במהרה.
התקפת לב פתאומית שמה קץ לבטחונו
תוך שעה, במהירות כזו עד כי לא הספיק
לקרוא לעזרה.
״בושה וחרפה משה שרת, עליו
הוטל התפקיד הבלתי נעים להודיע למשפחה,
טען כי אינו מכיר אותה אישית, לקח את
משה שפירא כמלווה. כשהגיעו בשעה שתיים
אלמנתו ובתו של פנקס מתל־אביב, היד, הכל

״העולם הזה״ 773

דרכו האחרונה של דוד צבי פנקס

גוויית פנקס מכוסרדהטדית בחדר ״המלך דוד׳ /ממזל לחומה.

מלווי הארון: ד .בן־גוריון, מ .שרת (מימין) י. שפרינצק (משמאל)
מוכן למערכה האחרונה. לפי דרישת הנהלת
המלון, שחששה, כנראה, לשמה הטוב, אם
תורד גופת מת דרך הכניסה המפוארת של
המלך דוד, התפתלה שורה ארוכה של שרים
וחברי־כנסת, שהלכו אחרי האלונקה, בדרך
המדרגות הצרות המיועדות למשרתים בלבד.
מאחורי הקלעים של מלון הפאר, בין צינורות
הסקה ובאויר ספוג ריחות מטבח, הוצא
שר־החחבורה לשעבר מן הבית כגנב.
שלמה ארזי, איש משרד ראש הממשלה,
הרוכש במהירות נסיון עגום לאחר הקבורה
השנייה שהוטלה על כתפיו תוך חודש, נאנח,
לא התוכח עם הנהלת המלך דוד. תגובות
אחרות: גולדה מאירסון — ״בושה וחרפה ! ״
דב יוסף — ״סקנדל !״.
הצד השני של המטבע. דוד צבי
פנקס, החבר השלישי של ממשלת ישראל
שנפטר תוך שנה וחצי, היה אופייני לשיכבד,
האנושית השלטת על גורל המדינה: אדם
בעל תרבות גבוהה, מתווכח לדוגמה, שבא
לארץ אחרי התבגרותו. הוא נשאר מרכז־אירופאי
גם אחרי 27 שנות שהות בארץ.
נקודת השיא של דרכו הפוליטית, אחרי
קאריירה בבנק המזרחי ובעירית תל־אביב,
היתה בכנסת הראשונה, בה גתגלה כחבר־פרלמנט
לדוגמה, זכה לתואר ״חבר הכנסת

״העולם הזה״ 773

המצליח ביותר״.
אולם כשנקרא לממשלה נתגלה חיש מהר
הצד השני של המטבע: דוד צבי פנקס היה
ונשאר קודם כל איש מפלגה. כשר התחבורה
מילא תפקיד מוזר בשביתת־הימאים, כשרתם
את מנגנון המדינה למסע־הדיכוי של הרוב
ההסתדרותי ! העביר את חוק השבת המפורסם
שהשבית את התנועה.
ארבע שעות אחרי שגופתו הורדה לקבר,
בבית־הקברות הישן אשר במרכז תל־אביב,
אחרי טכס צנוע ואפרור, נכנסה לתוקפה
ההוראה האחרונה אשר השר המנוח הוריש
אותה למדינה. פועלי נמל חיפה, העורק העיקרי
המזין את המדינה, הפסיקו את עבודתם
לפי הוראה האוסרת כל עבודה משקיעת
החמה בערב שבת עד צאת שבת למחרת.

עיתונות
סו רסה סנ ס צי ה
כשעלה לח״י מן המחתרת בסוף 1947 עלה
בלבו רעיון: להוציא עיתון ערב. הוא חיפש
עורך מתאים, מצא אותו בדמותו של ד״ר
בנימין לובוצקי, מנהיג רביזיוניסטי שניסה
להכניס את מפלגתו להסתדרות העובדים הכללית,
נכשל והקים מפלגה בשם תנועת העם.

ליד הקבר הפתוח: הכן מרדכי (כמדי סגן צח ״ל) אומר קדיש.
ד״ר לובוצקי ולח״י יסדו את מיברק.
נדברק היד, עיתון מסוג חדש. עד אז דמו
עיתוני הערב לחצאי עיתון בוקר — גליון
נייר גדול אחד. מיברק חילק את הגליון
הגדול לארבעה עמודים קטנים, שגודלם היה
כגודל עיתוני הערב בחוץ־לארץ. תבנית זו,
שנקראת טבל ויד, הפכה שם נרדף לעיתון
צהוב, מאחר שעיתונים בעלי תבנית זו בחוץ־
לארץ מצטיינים בהבלטת סנסציות — פשעים.
מיברק שגשג תחילה, אך שבק חיים לכל
חי יחד עם הרוזן פולקה ברנדוט. אחרי הרצח
אסרה הממשלה את ראשי לח״י, סגרה
את עיתונם.
אולם לפני שמת מיברק, קמו לו מחקים.
ד״ר עזריאל קרליבך פרש ממערכת ידיעות
אחרונות, יחד עם כל עובדיו, הקים את
ידיעות טעריג בתבנית של מיברק. בדרכו
הלכו גרשום שוקן, עורך הארץ שהקים את
יוס־יוס, ועורך ידיעות אחרונות ששינה אף
הוא את תבניתו.
כל גיהוק שד שר. במרוצת הימים
הרגישה מפא״י שהגיעה שעתה להקים עיתון־
׳ערב משלה, הדור. היא חיפשה עורך, מצאה
אותו בדמותו של ד״ר בנימין אליאב, שאינו
אלא ד״ר בנימין לובוצקי, שותף לח״י לשעבר,
שהגיע בינתיים למסקנה שדוד בן־גוריון

הוא היהודי המגשים את חלומותיו הלאומניים.
אולם הדור לא רצה לרדת לרמתם של
שאר עיתוני הערב, שלא מצאו חן בעיני
בי. ג׳י. הוא הופיע בתבנית של עיתון בוקר
רגיל, התעסק בעיקר בפולמוס מפלגפי עקר,
ברמה הירודה הנהוגה בארץ בשטח זה.
משך 1130 גליונות היה הדור עיתון גאה
המכבד את עצמו. בכל אותו זמן לא עורר
שום עניין בלב אלה הקונים עיתונים מיד
המוכר. הדור היה כמעט במחתרת׳ הגיע
בעיקר לידי חברי מפלגה ועובדי מוסדות
שלא היתה להם ברירה אלא לחתום על העיתון
שנשלח אליהם הביתה.
השבוע החליט הדור כי גאתה לחוד והצלחה
לחוד, החל מופיע בתבניתם של מעריב וידיעות
אחרונות, כשמנוי וגמור אתו לעלות
בסולם הסנסציה. ד״ר אליאב נאלץ להסתפק
בתפקיד של כותב מאמרים ראשיים ! את כס
העורך תפס חיים שורר, איש דבר.
אולם גם הדור החדש לא מצא פתרון ל־בעייה
היסודית: כיצד לעורר עניין בעיתון
שתפקידו להגן על כל גיהוק של מנהיג־מפלגה
ושר, מבלי שתהיה בידו האפשרות למתוח
ביקורת על שום תופעה שלילית — אלא
אם כן תופעה זו היא, במקרה׳ נחלת האופוזיציה.

ש ח ־ ם ת

ב נר ד י jה w
אסונות
ההרעדההמס תו רי ת
קדרות ואבל ירדו לפני עשרה ימים על
בית חיפאי אחד. משפחת הרצנשטיין, דיירת
הבית שיכלה את שני בניה. פרץ הרצנשסיין
בן ד,־ ,38 מנה מחלקה בחברת של ויוויא
רוסיה ואשתו חייה, יוצאת בולגריה, איבדו
את בת־שבע חומת השער בת החמש וחצי
ואת יוסי בן השלוש שדמה לאביו. סיבות
מותם של הפעוטות היו לוטות במסתורין.
בשבת בבוקר כאשר המשפחה ישבה לארו־חת־הבוקר
הגישה האם, בין השאר, נקניק
מטוגן שקיבלה מהקצב כמנתה החודשית.
הילדים שלא היו אכלנים מטבעם טעמו מעט
מן הנקניק החרוך וסלדו ממנו כשם שסלד
ממנו אביהם. האם סיימה לבדה את המחצית
האחת של הנקניק, נתנה את המחצית השניה
לאחותה. אחר נסעה המשפחה לים ובערב
שיחקו הילדים, עליזים כתמיד, עם הסב וה־סבתה
ומאנו ללכת לישון עד שעה מאוחרת.
״דכר רגיל בהחלט״ .בתכניתה של
האם היה ללכת לים גם ביום הראשון, אולם
בראותה כי יוסי מרגיש ברע (שלשול מלווה
חום נמוך) הזמינה את רופא המשפחה שהרגיעה
וקבע כי ליוסי יש קלקול קיבה בלבד
(״דבר רגיל בהחלט לילד בגילו״) אולם
חששותיה של האם גברו כאשר חומו של
יוסי עלה, היא קראה לרופא שני וכאשר גם
הוא קבע כי כל מה שיש לעשות הוא לנקות
את קיבת הפעוט לא התאפקה יותר, ובמיוחד
אחר שיוסי קיבל התכווצות. היא הזעיקה אמבולנס
והעבירה את הילד לבית־החולים, בו
נקבע מצבו כמסוכן.
אותה שעה החלה גם בת־שבע, שהיתר,
בריאה עד אז, מגלה סימני שלשול וחום.
״לא צריך רכית־חולים״ .כשעלתה,
למחרת, האם עמוסת־הדאגות וחסרת־השינה
לבית־החולים חיכתה משך חמש שעות לדו״ח
הרופא על מצב בנה ובאחת בצהרים נאמר
לה קצרות :״עשינו כל מה שיכולנו, יוסי
נפטר.״
כשביקשה האם השכולה לקחת את בת־שבע
לבית־החולים סירבה הילדה, אמרה :
״אמא, אין לי כבר חום ולא שלשול. לא צריך
ללכת לבית־החולים.״ אך, לבסוף, נלקחה גם
היא לבית־החולים ואחר חצות הלילה פקד
אותה חום גבוה וקטלני, נטל ממנה את
הכרתה עד שמתה.
החקירה המקומית (הקיבות נשלחו לבדיקה
מעבדתית בירושלים) לא העלתה דבר. לא
ייתכן כי הנקניק הרעיל את הפעוטות כיוון
שהאם ואחותה שאכלו את מרבית הנקניק
לא נפגעו כלל. ובמיוחד שהרעל — שגרם
למוות — היה חריף ביותר, למרות שלא
ניתן לזיהוי.
אפשרות שניה שנדחתה: אכילת בשר
מורעל שפקחים עירונים חילקו לכלבים מצורעים.
אולם גם הנחה זו נדחתה, כיוון שה־פקחים
לא היו באותו איזור בתקופה האחרונה
ומלבד זה הם מקפידים על איתור חתיכות
הבשר המורעלות באם הן אינן נאכלות על
ידי הכלבים המועמדים להרעלה.
השבוע ביום העשירי למותם המסתורי של
שני הפעוטים היתה ס־בת הרעלתם לוטה
כחוסר ידיעה של גורמיה, בביומה הראשון.

דרכי חיים

הגר מני היה ירו שלמי

משך יממה בדיוק היתד, לישראל סנסציה.
סוף סיף נתפש גרמני חי ושלם על אדמת
ישראל. אף כי הגרמני היה רק בן ,17 הרי
בכל זאת תוקן מעט ממה שהוחמץ ברגע־ביקירו
החטוף של היילמר שאכט הנאצי.
כותרות קידוש־לבנה ברוב העיתונים סיפרו
על הרפהקותיו של הגרמני הצעיר שהגיע
ארצה וקיראי העיתונים התרגשו על חוצפתו
של הגרמני שלא מצא לעצמו ארץ מתאימה
יותר לבקר בה, בדרך ההכתננות האוירית,
מאשר ישראל.
למחרת החדשה המעניינת קיבלה החדשה
מקלחת קרה של עובדות. מדור טביעות האצבעות
של המשטרה הפיץ את טביעות אצבעותיו
של הגרמני בין תחנות המשטרה וכשהגיעו
אלה לידיו של קצין חוקר ירושלמי
צעיר בשם לבנברג, קפץ הלה מכסאו והכריז
:״אין אלה טביעותיו של מסתנן גרמני,

ספת מנה גדושה של מכות בכל הזדמנות.
כיוון שעמד בדיבורו אין להאשים אותו
׳,אחר שלא עזב את הארץ בצורה בלתי־חוקית.
כיוון שכל שעשה היה שהודיע כי
ברצונו לצאת את הארץ, לא ה־ה הסיפור
הלילי שלו, שזכה לכותרות עתונות, בגדר
עבירה.
החי שיטה א מ רי ק אי ת
חיים מזרחי, עולה חדש מעיראק, הסתובב
בחוצות ירושלים עם סלו, הציע מתוכו לכל
המעוניינים חבילות קטנות של בוטנים, גרעינים
ושקדים( .מלוחים או מתוקים) .ההכנסות
מהעסק היו קצת פחות מבינוניות, ההתחרות
גדולה והסחורה יקרה. אולם כל זה
נשתנה כאשר חיים המציא שיטה חדשה, הוכיח
כי חוש הביזנס האמריקאי חדר גם
למקצועות הנידחים ביותר בסולם המקצועות
הישראלי.

?רבנות ההרעלה יוסי ובת־שבע הרצנשטיין
חששות האס גברו
אלא של לקוח ותיק שלנו, גרהרט גולדשטיין.״
גולדשטיין הוא צעיר ירושלמי, בן בית ובעל
תיק אישי במחלקה הפלילית.
גולדשטיין, שלצורך שלמות הדמות שהחליט
ליצגה לא דיבר אלא גרמנית, שוכנע
בחקירת־לילה כי אכן מדבר הוא עברית, החל
דובר בה בצורה שוטפת לפנות בוקר, שעה
שהודה בכל הבלוף: מעולם לא הסתנן ארצה
במטוס, רשימת הארצות ושדות־ד,תעופה
בהם עבר לפי הודעתו הראשונה היתד, בדוייה
ובסך־הכל רק רצה להמציא דרך חדשה לעזיבת
הארץ שנמאסה עליו: הזמנת בעיטה
ממשלתית שתביא אותו לגרמניה ללא הוצאות
לעצמו ובצורה חוקית ביותר.
הרקע של המהגר הפוטנציאלי בן ה־: 17
אם יהודיה שמתה עליו׳ אב־חורג נוצרי־גרמני
ופינה בתוך פינה במד, ששימש פעם אורווה,
כמגורים, בשכונת מחניים הירושלמית בתו

fiir a

יושבי מספרת־פאר במרכז הבירה, שחיכו
בתורם לחפיפות בעיינם בשבועונים מצויירים,
מצאו לפתע שקד מלוח אחד מונח
לפני כסאו של כל אחד מהם. המחלק: חיים,
שסובב במספרה, הניח שקד אחד בפני כל
לקוח, בלא להוסיף מלה אחת. התוצאה :
כאשר חיים עשה סיבוב שני בין הלקוחות,
התבישו להחזיר לו את השקד או לאוכלו
בלי לקנות שקדים נוספים. הרווח היה ברור.
במקום חבילה אחת שהיתר, נקנית במקרה
הטוב ביותר לפי שיטת המכירה המיושנת
קנו 12 מחכים־בתור־לחפיפות 12 חבילות
במאה פרוטות החבילה. נענע מעשן סיגר
עבה את ראשו תוך לעיסה קולנית של
שקדים :״מי יודע היכן עוד נגיע. העולים
לומדים מהר מדי. בקרוב גם לא יעלו יותר.
הם רק יבואו כתיירים ויחקו גם בזאת את
האמריקאים ! ״

סיכויי ם לי שראל
אמר ביסמרק :״מצביאים גדולים אינם שחקני
שח־מת גדולים.״ אף־על־פי שהשח־מת
נחשב בשעתו למשחק צבאי, לא הצטיינו בו
אנשים שכוחם גדול בשדר,־הקרב ! נפוליאון,
שהיה חסיד גדול של משחק המלכים לא היה
אלא שחמתאי בינוני. אלופי העולם היו תמיד
אנשי־רוח ומשכילים הרחוקים ממלחמה. ביהוד
הצטיינו במשחק יהודים, שמכולם הגדיל
לעשות עמנואל לאסקר, אלוף העולם
משך 27 שנה. לאסקר הוגדר על־יבי מומחים
כשחקן בעל תכסיסים יותר מאשר איש הלכה.
משחקו מלא־ד,תחבולות זיכה אותו לא
פעם בניצחון בקרבות בהם היה עליו, לפי
חוקי ההלכה, להפסיד.
במועדון צר־המידות שברחוב ד,ירקון, תל־אביב,
הנושא את שמו של לאסקר, הזכיר
פנחס רוזן, למשלחת השח־מת הישראלית,
לפני צאתה לתחרויות אליפות העולם בהלסינקי,
כי הם נציגיו הרשמיים של העם אשר
נתן לעולם יותר אלופים מכל אומה אחרת.
בראש רשימות נבחרותיהן של ארצות רבות
בולטים גם עתה שמות יהודיים מובהקים.
חברי המשלחת שמעו את דברי שר המשפטים
לשעבר כשעל שפתותיהם חיוך של ספקנות
! הם ידעו מה רב כוחם של מתנגדיהם,
בכל זאת הבטיחו לא להגיע אחרונים׳ זכרו
את חברם יוסף פורת שלפני 13 שנה הפתיע
בבואינום־איירם את פאבל קרם בגוזלו ממנו
חצי נקודה בתחרות האליפות.
אותו קרס הוא עתה ד,״לוח הראשון״ במשלחת
הסובייטית, הנחשבת לחזקה בעולם,
ואשר חבריה האחרים הם: וסילי סמיסלוב,
דוד בורנשטיין, ויצחק גלר.
לאחר ההפתעה הראשונה: יציאת המשלחת
להלסינקי ללא מלווים, מאורע ללא תקדים
בחיי הספורט בארץ, נכונה לשודמתאים,
בהגיעם לבירת פינלנד, הפתעה שנייה, פחות
נעימה: הגורל זימן אותה בבית אחד עם
שתי המשלחות־האריות, של ברית־המועצות
וזו של ארצות־הברית. בפקחות הראוייה לציון
מיוחד קיבל משה צ׳רניאק, בעל הוותק
הרב במשחקים בינלאומיים, את הלוח הישראלי
הראשון, בעוד ד״ר מנחם אורן, אלוף
ישראל׳ קיבל את הלוח השני בלבד. תכסיס
זה הביא לתוצאות מיידיות. צ׳רניאק חזר על
מבצעו של פורת מלפני 13 שנה, השיג תיקו
במשחקו עם קרס, לאחר קרב קשה שנמשך
לסירוגין שלושה ימים והכיל תשעים מהלכים.
ד״ר אורן לא בייש את תואר אליפותו
ועם סיום הקרב על הלוח השני גזל אף
הוא חצי נקודה מנציג רוסיה מספר שניים,
סמיסלוב. אולם מנדלבאום ואלוני, שני הישראלים
הנותרים ניגפו, והקרב, שהיה לכל
הדעות המעניין ביותר באליפות הלסינקי,
נסתיים לבסוף בתוצאות 1:3לטובת ברית־המועצות.
לאחר
עמידתה הנאה של משלחת ישראל
מול הדוב הרוסי, נכנעה ללא מענה בפגישתה
עם הנשר האמריקאי, יצאה בתיקו ממיפ־גשר,
עם פולין וניצחה את הולנד. בתחילת
השבוע נראה שיש לשחמתאי ישראל סיכויים
לתפוס את המקום השלישי בבית שלהם,
להגיע בכך לסיבוב האחרון.

c ׳V i n K

אחר שרותי התפוצצה, הגיעה לכוכב
המרובע, שם פגשה בגזע של אנשי־מפלגות
שהיו להם רמקולים כמקום ראשים. ראש
מפלגת השלטון אנו־־אנו בלא אותה בבית*
המשוגעים, בו נמצאים כני הכוכב הדפק*
טיכיים, שצמחו להם ראשים בטעות. שם
פגשה רותי כמוטקה, איש נגבה שהתפוצץ

א,ה הוא, וזה הציג אותה למחתרת של המשוגעים.
״הכירי
את טוטו,״ אמר מוטקה, והציג לה אדם
בעל ראש ושפם גדול.
טוטו היה ראש המחתרת של המשוגעים. הוא הזמין
את רותי להיכנס למעבדתו. היה זה אולם עצום, גדוש
,ומלא מיתקנים מסתוריים.

״אני בדרך הנכונה,״ קרא בהתלהבות.״ כל יום אני
יכול עתה לגלות את ה 1
״ה ...מה?״ שאלה רותי.
״את האנטי־פי !״ אמר טוטו בלחש, כמעט בחרדת
קודש .״התמיסה הכימית שתאפשר לנו להפוך שוב את
הלולואים לבני-אדם. זה יהיה היום בו ייחתך גורל כל
המפלגות 1״

של ב ב: הוופד נגד הצבא
בכפר אל־דוואר סערו הרוחות. זה קרוב
לשבוע שהפועלים היו בשביתה ומפעלי האריגה
הענקיים (רכוש בנק מי סר הפרסי) היו
שרויים בדממה, תחת משמרות שוטרים מזו־יינים.
בכפר — שהפך למעשה עיירה גדולה
מאז הקימה שם חברת חיסר את מפעלי הענק
שלה, בנתה שיכונים ל־ 20.000 פועליה ופקידיה
— הילכה שמועה כי העבודה עמדה
להתחדש אותו בוקר.
השביתה לא באה בעקבות מאורע חשוב,
כי אם להגשים את תביעת הפועלים להטבה
מסויימת בתנאי העבודה ; לכן האמינו רבים
כי אי־ההבנה בין הפועלים והמעבידים סולקה
באמת. בכל זאת, בהגיעם לשערי המפעל,
מצאו אותם נעולים והכניסה חסומה על־ידי
השוטרים. הפועלים התקבצו בקבוצות, התווכחו,
צעקו, התלוצצו. אולם משעברו שעות
אחדות ושערי המפעל נשארו נעולים, החל
הלך הרוחות מתחמם.
בציבור הסואן החלו מתנשאים פה ושם
קולות, נשמעו נאומים וסיסמות. היו אלה
לרוב סתם פועלים שדיברו כאשר עלה על
לבם — אולם היו ביניהם גם עסקנים מפלגתיים
ידועים. בעיקר בלטו אנשי הוופד.

״ל שדוד ! לונ«ד!ד !״

״אל תירו בנו ! אל תירו ! ״
ואילו מישהו אף מצא קור־הרוח לצעוק :
״יחי הצבא האציל ! יחי נגיב הגיבור !״

הפעולה הראשונה נגד המשטר החדש חוס-
לה. במהירות הקים הצבא גדרות תיל, ריכז
בתוכו את כל מי שמצא במקום ההתקפה.

למחרת הודיע נגיב: הוקם בית־דין צבאי
מיוחד אשר לפניו יובאו 567 העצורים באשמת
חתירה נגד בטחון המדינה וקשירת קשר
להפוך את המשטר. העונש הצפוי: מוות.

פ ד חוו־ ם 3ד תי ־ אדו ר אי ם
יחד עם זאת שלח נגיב איגרת למוסטפא
אל־נחאס: יש להניח כי פעולה זו לא היתד,
התפרצות מקרית. מאחוריה עמדה, לדעתו
מפלגת אל־וופד. אם היא אינה רוצה שינקטו
בצעדים נגדה, עליה לחדול מהתנגדותה למשטר
החדש.
לציבור הודיע נגיב :״זוהי פעולת גייס
חמשי הרוצה להפיל את המשטר. אנו לא
נסבול שום התערבות כזו ! ננקוט נגדה באמצעים
החמורים ביותר.״ כעבור כמה שעות
נתפרסמה הודעה שנייה: עבדו עשאי, ראש
סניף הוופד בכפר אל־דוואר נעצר, יובא למשפט
באשמת השתתפות בהתפרצות, הסתת הפועלים
להתקיף את השוטרים.
מיד פירסם התפד הכחשה: אין לו כל
קשר עם מאורעות כפר אל־דוואר. זהו מעשה
של פרחחים בלתי־אחראים. הונפד מעריך מאד
את המשטר החדש. הוא מבקש להודיע כי
הנו תומכו הנלהב של מוחמד נגיב.
אולם אין הכרזה זו משנה את העובדה
העיקרית של החיים הציבוריים במצרים כיום:
מטרתו הראשונה של מוחמד נגיב היא לרכוש
את אמונם של מיליוני הפועלים והפלאחים הפשוטים
המצריים. ואמון זה היה נתון, עד
עתה, למוסטפא אל־נחאס ומפלגת אל־וופד :
כל הרוצה לרכוש אמון זה פוגע במישרין
במפלגה החזקה ביותר במצרים.
מאורעות כפר אל־דוואר היו נסיונו הראשון
של נגיב בדיכוי מהומות. אמנם לא היו אלה
מהומות בקנה־מידה דומה למהומות השבת השחורה
בקהיר אך פעולת הצבא הספיקה לתת
לוופד קלף חזק: בד בבד עם הכחשתו הרשמית
שהוא אינו רוצה בשינוי המשטר, העמיד
הוופד את פעולת הצבא כדוגמה למה שמצפה
לעם מידי ״הקצינים הצעירים, שאין להם שום
מסורת בשלטון.״
נגיב היודע כי אין הוא עדיין יכול להתמודד
בגלוי עם הוופד, החליט להמתין ולגבש את
מעמדו בקרב ההמונים. יחד עם ההודעה על
פסק־דין המוות שהוצא נגד מנהיגי מאורעות
כפר אל־דוואר נתפרסמה הודעתו לבעלי מפעלי
מיסר ומפעלים גדולים אחרים שנתכנסו
במשרדו :״הצבא אינו כאן לשרת אותכם
נגד הפועלים. הוא לא יתערב כדי לשמור על
האינטרסים שלכם — עליכם לדאוג לכך כי
פועליכם יהיו מרוצים ויקבלו את המגיע
להם. לשם כך עשה הצבא את אשר עשה —
כדי שהאיש הפשוט יחדול להיות נושא ניצול
וגזל.״
הודעת נגיב הדהימה את התעשיינים —
ביחוד כשלפניה הודיע הצבא שיקח מכל בעל
קרקעות את אדמותיו, מעל לגבול מסויים,
לחלוקה בין הפלאחים ! מיד צצו שמועות כי
הפיכת הצבא היא הפיכה קומוניסטית. הכחשתו
של נגיב לא איחרה לבוא :״אין לנו
כל קשר עם הקומוניזם. להיפך — אנו מנוגדים
לו לחלוטין.״ לא זו בלבד, כי אם הצבא
מנוגד לכל המפלגות, אסר על קציניו וחייליו
להשתייך אליהן .״מספיק להם שטח פעולתם
בצבא,״ הכריז נגיב .״הוא יותר חשוב ויותר
רחב מכל מפלגה פוליטית.״

הסתה. ככל הפגנה במצרים החלה התפרצות הפועלים בכפר אל־דוואר בצוויחת סיסמות
מלהיבות. פועל זה, שהונף על כתפי חבריו, מסית נגד המשטרה הנסומרת על המפעלים.

״חסל סדר הביי והבאשא,״ הם קראו.
״מעתה לא הם יתנו את ההוראות — העם
יפעל בעצמו. אם אינם רוצים לתת לנו להכנס
לעבודה — נכנס בעצמנו כמה מן המתונים
יותר ניסו להתערב :״אמנם חוסל סדר
ביי ובאשא,״ התווכחו ,״אבל עלינו לשמור
בכל זאת על הסדר. המשטר החדש יבטיח
כי נקבל את המגיע לנו.״
״אל תעיזו לעשות כל דבר,״ הזהירו השוטרים.
.זכרו כי הצבא עומד לצדנו.״
התערבות השוטרים הרגיזה, כנראה׳ את
הנאספים .״אם הצבא יתערב נגדנו,״ אמרו,
״סימן שהוא לא צבא העם. זוהי סתם מהפכה
של הבאשאים ובעלי ההון.״
מאי־שם נזרקה סיסמה היסטרית :״בוז
לצבא מדכא העמלים ! יחי החופש !״ וכהרף
עין הפך ההמון ההומה למחנה שהסתער על
השוטרים השומרים על השערים. אבנים, מקלות,
מוטות ואקדחים הופיעו בידי הפועלים :
השוטרים השיבו באש רובים.
בינתיים התפרצה קבוצה שנייה אל אחד
מבנייני המפעלים .״אם לא נותנים לנו לעבוד
— לא יהיה להם מפעל. לשרוף ! לשרוף !״
הם צעקו. כעבור כמה דקות התאבכו תימרות
עשן סמיך מאחד הבניינים הלבנים — מחסן
כותנה יבשה, מוכנה לאריגה.

״אל ת־דו !113״
פתאום נשמעה צעקה :״הצבא מגיע ! טנקים
! תותחים ! הם ישחטו אותנו מרחוק
הגיעו הדי שרשרות הטנקים שהתקרבו בכביש
הזפת, לפניהם צעדו חיילים חמושים
והגורים במדי קרב שהוזעקו מקסרקטין מוס־טפה
באלכסנדריה. את הדרך משם לכפר אל־דוואר
( 40ק״מ) הם עשו — על ציודם ושריונם
— ברכבת מיוחדת.
מבלי לטרוח לשאול שאלות או לתת כל
התראות, פתחו החיילים באש. המטח הראשון
הספיק: מבעד לעשן נראו מאות פועלים
שוכבים על האדמה, בחצר הגדולה של המפעל•
מפיהם עלתה צעקת כניעה אומללה :
W W W IW

מצרים
מ א דוק היה נ 3ל ד \ דול
אם להאמין לעורכי העיתונים המצריים,
מעולם לא היתה להם הרגשה כה טובה כזו
בה הם שרויים עתה. סוף סוף הם יכולים
לכתוב את האמת על פארוק, סוף סוף הותר
הרסן מעטי־הזעם שלהם. משך השבועות שעברי
מאז הודח פארוק, לא הופיע גליון אחד
של עיתון מצרי בו לא תפס פארוק ״המלך
הקודם״ את מחצית המקום. גיבור המחצית
השנייה: מוחמד נגיב, מעשיו, תולדותיו,
ובו׳.
המשותף לכל כותבי המאמרים על פארוק
הוא הבעת הבוז והגנאי, התיאור המגלה את
פארוק כמושחת ופושע, אדם רקוב, רודף
תענוגות וחסר כל רגש של כבוד. כל עיתונאי
גם מסביר מדוע לא כתב את דבריו לפני כן :
בין יתר פשעיו של המלך הקודם, הוא לקה
גם ביחס בלתי־דימוקרטי לחלוטין, דיכא את
העיתונות, נלחם בחופש הדיבור והאינפור־

״העולם הזה״ 773

התקפה. השוטרים הותקפו תחילה כתוצאה של תיגרה קלה למדי, כששני הצדדים משתמשים
כמוטות ואבנים. משהרצינה ההתקפה הוזעקה תגבורת של צבא משורין מאלכסנדריה.

.V .- A V V A V A n A V W

במרחב

מציה.
כתב עליו השבועון אל־גיל אל־גדיד: משך
שנים כיסה אותנו ענן אפל — עתה הוסר
הענן. פארוק איננו — האור סוף סוף זורח
על פני מצרים. פארוק הרשע, אשר חיוך של
זונה או קשקוש כדור רולטה קסם לו יותר
מאהבת עמו, הלך בדרך בה הלכו כל העריצים
השנואים.
ע לי ל ת שי א?ן ז תי ת. שבועון אחר, אחר
סאעה, ניסה להשוות לכל מאמרי הגנאי נימה
בקורתית, אובייקטיבית. הוא הצביע על נאומו
של ערבי, תושב אזור הכיבוש בעזה,
ששודר על־ידי רדיו קהיר. הנואם, שהביע
את אהדתם של רבבות הפליטים הפלסטינאים
למשטר החדש, ברצותו להדגיש כמה שמח
להפיכה של נגיב, שפך את חמתו על פארוק׳
״אותו מלך רשע ופושע, שמכר את העם

הערבי כולו ולקח שוחד מהיהודים״.
״היה יאה לאותו ערבי מעזה,״ העיר אחר
סאעה, לזכור כי עבורו ועבור רבבות חבריו
בעזה שפכה מצרים את מיטב דמה והוציאה
את מרבית כספה. ומלבד זה, מניין לו כי
פארוק קיבל שוחד ז זוהי עלילת שוא שיש
לבטלה. פארוק היה נבל די גדול בזכות מעשיו
הוא בלי שיהיה צורך לבדות נגדו האשמות
כה מגוחכות.״

עיראק
התל מי ד רו צהלל מו ד
בין תלמידי מכללת הארו האנגלית מתחבט
תלמא־ אחד בשאלה הגדולה: הונם יכול
להמשיך את לימודיו או שמא יטוש את הלימודים
לפני תום השנה הבאה. סיבת הדאגה

אינה, כנהוג אצל תלמידים רבים בבתי־ספר
אחרים, כספית. להיפך: התלמיד המודאג
הוא בן משפחה עשירה ביותר, חסר כל דאגת
פרנסה וקיום. שמו: פייצל השני, מלך עיראק
המבלה עתה את חופשתו בארה״ב.
במאי 1953 יגיע פייצל לגיל 18 ואז, לפי
החוקה העיראקית, יוכתר מלך, יקבל לידיו
את סמכויות המלוכה מדודו, העוצר עבדול
איללה. אולם בין המלך פייצל ובין תעודת
הגמר של מכללת הארו מפרידות עדיין ארבע
שנות לימודים ואילו החוקה העיראקית אוסרת
על המלך להמצא מחוץ לארצו לתקופה העולה
על ארבעה חודשים רצופים.
הדרך היחידה שתאפשר לפייצל גם למלוך
וגם להמשיך את לימודיו (דבר שהוא להוט
אחריו במאד) היא להכניס שינוי בחוקה העיראקית,
בסעיף הדן בהעדר המלך מארצו.
בזה יש למלך אנשים המוכנים לעזור ל!• :
דודו עבדול איללה, שהתרגל לסמכויות המלכותיות,
הנכבגים המדיניים שהתרגלו
לנהל את העניינים עם העוצר.

תשבץ ענק
מאוזן 1 :ה מו ת ה; ) 4ב עי נ או ו ה:
)8מיהש ליי ה 9בחכמה ודד ב שני ם; ) 11
מהבר ״ רו מ א !י רו ש לי ם 14דאש המספרי ם
הגרמניים בי מינו מהבר ״יע קב ו בניו 16
נ דוי הדרמטורנים חנורבניים מחבר ״פ ר־נינ ט״ :
) 19 מחבר ״נלנולו של נינו 21 סיפור ירוע
של פ רי ש מן; )24 דרמטורג אננלי שנו לד באיר לנד
ומת לא מכבר; )26 מחבר ״ מ אד א ם בוברי״;
)36״י א ...ה ד רד״ ,המאמר הר א שון ש י אחד
העם; ) 32״יפה תלמוד תורה עם ...אריו״ :
)33 עקבו מ ציין מ קו ם תורפה ; )35 נשם 36
נמצ אבש מלו ת נשים ; )38 מחבר ״ ש מוני ם אלף
מיל מתחת י מי ם 39 אף ...סי כן ; )40
שלו שים ו ש לו ש; )42 שיר ידוע של קי פ ליננ;
)43 מלת צער ; )45פ קודה ; )48 ה ק פי טן״
לפו שקין 49מ שורר עברי מחבר ״ מצבה״
(כולל שם פרטי 50 שני ״ שירי בת ציון״
הרא שוני ם של מי כ ״ ל; .)51 אידיליה תנכית של
י ל ״ נ; ) 52 דברים של ...בכד; )53כ פו ל; )55
אות ב אלפ א בי ת א )56 :״אם אין אני ...סי
לי ; )58ש מי ם בו א ת רנלי ה אסיר 55 מל ת
יחם ; )60 טי פו ת מי ם זעירות העולות מהאדמה ;
) 61 על נו שאזהכ תבו בין ה ש אר נורקי ו פי ל
בוק 63״ אין חכם כבעל 66 סופר ת
צרפתית מחברת ״פ רי טההק טנ ה 68 יצור
מ כני מו פי ע במחזה ר.או.ר. לצ׳אפ ק 71צמה
ריחני ; <73 בת קול ; 175 הציץ ) 78 מ שורר
אננלי. טב ע בי ם; ) 79 ספר ידוע של פרנץ
קפקא 81מ שכן, דירה 82ש בו עון ש הי ה
כלי מבטאה של ההסתדרות ה ציוני ת ה עול מי ת ;
) 84מ טב ע צרפתי 85 סוד ) 87 :רקבון 88
״ הו א או ה ב
שן חדה 90 עליו כתב חפר :
את 30 טו ר איו ב שעת המפקד לע ת ערב״ ;
91בבד; )93 מחבר ״וילהלם ט ל 94 שיר
יאו ש ידוע של ילנ; )95ש מו הפרטי של מחבר
״ א ל טנוי לנ ד 96 מחבר ״ שלו שה בסירה אחת
מלבד הכ ל ב 97 ספר כריתות ; )99 סו פו
של סיו ם 100״ אין תקוה ליונה בצרפני ה
)102 סו פו של של שול 103 לא מנו מ ס ;
105לפה; ) 107מ בני יעקב; ) 110 עיר הטס־שים
ו ה תמימי ם 112מ ע שי נבלה 114״א ם לא
את ה טפ חו ת רק ...יסדת ם 110 בדרד״ מאת
הוכוו א לד 120מ פי ק מ רנ ליו ת; ) 122 בי ת
הספר בנולה 123 מרכז הדרמה והספרות ביון
העתיקה 125 הזכו ת $כטל חוק או החלטה :
) 126 ספר מאת׳ די זרעא לי 128 נכנם ...יצא
סוד־ ) 129 .ניבור שוי צי אנדי. שילר חיבר דר אמה
132ו נ קי; ) 133ענן ;
ע ליו; ) 130כ ד ;
) 138י די ד; ) 136מין 138״ אני ה ...והשיר
לי עבד 139 סו פ ר אננלי מחבר ״ ת מונ ת דו־ריאן
נריי 140מ שורר אמריקני מחבר ״עלי
עשב 141 סופר רוסי מחבר ״ אנ ה קרנינ ה״ ;
) 142״קנה לו דברי תורה — קנה לו חיי העיולם
ח 143 מל ת זרוז 145 אדם שכס פו אבד
״ א ם ...את נפ שד
מתנה; ) 148
ל ו 146
לדעת 149 הנו ש א את ע צ מו; ) 150 מחבר
) 151
״קדוש השם״ ביקר לא מכב ר בארץ ;
כ לי מ ה; ) 153נ סיו ב בלע״ז 156 סופר אננלי
מתענג ;
) 158
ה עו ל מו ת ״;
״מלחמ ת
מחבר
161ו שיח ( או ענין ועסק 163ה ...הו ליד
סדרת שירים של ביאליק 167
עכבר; ) 165
מע שהכ שף ) 168 :סופר י הודי רוסי. על ש מו
הספריה העירונית שער ציון ורחוב בפרורי ת״ א ;
) 170 סופר צרפתי מחבר ״ ב אין משפחה 171
יצירה גדולה של ביי רון; ) 173 וילהלם טל ירה
) 174ה מו טו
ראש בנו ;
דבר זה ב תפו ח שעל
של ״ ם תי מד ב ר אחוי לד מ תי מדבר 176
נ הי; ) 177 מפ קד מ חל ק ה; ) 179 עולה מן האדמה;
) 180 שלית 182 נתן לעולם את שדלוק הולמ ם ;
) 183 מחבר ״ מסהומעש 184 ספר ידוע של
ס מו לנ ס קין; ) 185 טרנדיה של שקספיר 186
מזמר 188 אולם 189״עתה רב לנו אם
נ טוי ה ביאליק 191 סו פו של ס פו ר;
) 192 סו ד 194 מלת צער 196 את הסאה;
) 203
) 201 התפעל מ שר ש מז ל;
) 199 סיי ג;
מאמר של אחד־העם ; )205 אהובה של אנטי־נונ
ה. ב טרגדיה של סופו קל ם ; )209״ אין אף
שעל אדמ תנו של א כו פרב 211ע שוי
מכסף, אלתרמן כו ת ב עליו שיר 212 בעפר
רנלי ח כ מי ם 214ת מי כ ה; )215 מקצתם או מ רים
לאדם ב פניו 217מעמד ; <218 חוטם ;
) 219״ אין סו מ כי ם על ה 221 אדון ; )222
ו אחד ב 224 אחות הבן ;
״ אחד בפה
225 אין אני לי מי ל י 227ב תו כ י; ) 228
כותרת ה מ שנ ה לספר ״קבורת ח מו ר״ .או ב טוי
יותר ויו ת ר; <229 מחבר ״נק ס
לנפילת אדם
ברית״ שעצ מו תיו הועלו לא מז מן ארצה; ) 230
בעל הטור ה שביעי 231 מזכיר או״ ם 232
ל מ או ר; )235
מ שמ ש
) 234
ושש;
ש שים
בלבד 237מ ש מו ת ה אלוהי ם )238 :זקן ;
) 239ש אינו מת 240 רומן של א מיל זולה ;
)242 סופר ומבקר דני י הודי (מת )245 1927
שם באזיקים ; )247 העביר לר שות הממ של ה ;
) 250 אסר בכבלים 252 נם המדבר הנור א
המדבר הריק עונ ה אחריו :״י שר אל 1קו ם
) 254 סופר עברי א מן הצמצו ם 256 בחברת
בני מי נו חי טרזן ; )257 שם אדם הנזכר ב מ שלי
ופרק ל׳ פ סו ק א 259 מי מו תהש בו ע;
) 260 לא ...ל מד 262 לא טוב 263 שדרו ת
בתל־אביב על שם ש מו תיו הפרטיים של מ שורר
נדול ; )265 מל ת שייכו ת 266 רא שי תיבות
של עיר הנקראת בשם תרגומו העברי של אלט־נוי
לנד 268ש שה סדרים ; )269 כלי עבוד ה ;
)271 בית עליו כ תבו (יצא לא מז מן בספרית נתן מאת שירים ספר
פועלים 272
אלתרמן ; )273מאמר של אחד העם על הרמב״ ם;
) 274 הטרגדיה הידועה ביותר של שקספיר 275
ב תו כו; ) 277 קונה עו ל מו ב שעת אהת״ ;
) 280 אבר בנו ף ;
) 278 חם וחלילה ור״ת< ;
) 285
י שן;
)283
מילל ב לי לו ת;
)281
ה כניע ;
) 288
המן סקטרים ;
שלו ש ת
מחבר
)290 בעי ר זו נקבע הניקוד שלנו 293 עץ
)295״חכמי ם ...בדבריכ ם״ ;
הדו מ ה לתומר ;
) 299״כל העו שה ע צ מו ...הזאב או כ לו ״ ,או אחת
מן העדר; )301מ ה לו מ ה; ) 302״ ה לקרל
מרקם <304 :שייד לי ; )305 העלה פרחים ;
)307 דין וח שבון ; )308 מין ארג ונם מספר ;
)309 בא למעט ; )311״י ש דברים ב 312
מ שחז 314 יני עו מחר״ לנתן שחם) 315 :
ר טו ב; ) 317 ה צ פו ר״ ל בי א לי ק; )318 משורר
אננלי רו מנ טי קן 319 מחבר ״ א חי גיבורי התח
ל ה 320 ספר מאת ויקטור הונו ; )321
דו לקת; )322 מתחרה ב רי צ ה 324מינן ;
) 325ב תו כו ; )327 קיים ; )328 כזה היה מיכ ל
לאד״ םהכ הן; )329 פתח ...ל ש טן; <330 אבי
נחור 332״ אין ...נע שה סניגו ר 335 הו א
מתמר בין נהר פרת ונהר חידקל (ביאליק 337
״כל ה ...אדם רו אה חוץ מננ עי ע צ מו 340
סופר ת עיוורת אל ס ת חרשת ; )342 נו שאח שו ב
ב שירת יהודה הלוי בי מיו האחרונים ; )344 מחבר
) 347מרא שי
מ ס עי נוליבר ; )346 טנ א שלי ;
המספרי ם העבריים בי מינו מחבר ״ ה כנ ס ת כל ה״ ;
״בור ...ש אינו מאבד אף טי פ ה 350
) 349
״דין ...כרין מאה 352 נע שה ...של ע צ מו ת;

ספרותי

)353 פרו ס ת לחם 354״ חוי חבל שנ ם אני
אי נני 355״על ...בי ת ה מד ר ש״ לביאליק :
)356״ מ ...יצא מ תו ק 857ש רו תו של בעל
חי זה הסד למ של ול שנינה.

בקשה;
מל ת

מאונד:
אגרות
שכת בו נרמניים אחים
בוסתן ) 5 :
ומע שיו ת לילדים 7מלה שר א ש המנעשלה אינו
נזקק לה 8ספ רו הידו עי של דו ס טוי ב ס קי ;
) 9סופר י הודי בארה״ ב שכתב נם על נו ש אי ם
נו צ ריי ם; ) 10 מחבר החייל ה א מי ץ שויי ק; ) 12
מפ תן הפתח; ) 13מ שורר אנגלי שנלחם לשחרור
יוון (כולל תארו 14 טעם הלענה 15 פעם
ל פני זמן; ) 17מ ספ ר ה שורו ת ב סו נטה; ) 18
סכום; ) 19 שמי ם בו שקון; ) 20 די ל מ בין (ר״ת);
) 22 אינו פקח ביו ת ר; 23 צדף ה מ רנ לי ת; ) 24
״ערב ...על פי הבאר״ .ל ע מנו א ל זמיר ; )25
א ונקל ; )27 מי. יתן; ) 28 הסנדלר״ — ביו גרפיה
על אנדר סוו 29 רסיסי לילה ; 131
״ איז הו חכם ...מכל אד ם״ )33 :א הוב ת של תמר
ב״ אהבת ציון 34 בלורית״ מאת הרצל ;
) 38 מחבר ״ ט ר טי ף 37 הנדולה בי צירו ת נ טה ;
)39 מלכ ת יהודה עליה כתב ר אסין מחזה 41 חוף
הנהר ; )42 שארית גזר עץ ש אחזה בו א ש 44
ים השייך ל ו 45 שם צבא נו 47נ שארתי
וה שכינה אף הי א כנף י מינ ה ה שבורה על רא שי
הרעידה ל ב די״ לביאליק 48 עיר ששמשה
פרשת דרכים בתולדו ת ה ציונו ת 54 סופר עברי
ועסקן ציוני מחבר ״ ח ט או ת נעורי ם 57 מחבר
״ ש מ שון״ ) 60 :״ל מו ת ...לכבו ש את ההר״ ;
) 61 כן 62 קוסם ; )64 ספו ר ט שי מו שי 65
מלת כאב 66 רעל ; )67נמצאב ספר 69
התקוח ;
תואר כ בו ד הולנדי ; )70 סו פ ה של
) 71מ סוני ה שו א 72 עני ; )74״ אין אף
שעל אדמ תנו שלא כו פרב 75 פי לו סו ף
״ אל מלי היה אלוהי ם
ומ שורר צרפתי ש אמר :
קיים היה *ורד להמ צי או 76 מין עץ. פריו
נמכר ברחובות כ שהו א קלוי ; )79 קו מדי ה ידוע ה
של מו ליי ר ) 80 :נגדן נלחם דון קי שו ט; ) 82
הירחון העברי הרא שון; ) 83 שי ש לו ברק;
) 84 לחכמה שתיקה 86״י הודי מאת
אנ דו ת
) 87 כתובת 89 ניבו ר
פוי כ טוננ ר ;
העם אויננ ש פיגל ; )90 בצרוף המלה אוי ר הו א
מביע אקלים 92ש מו הפרטי של אחד סני-
בו ריו של צ׳ארלם דיקנס 98 סופר עברי מחבר
<101 ספר ידוע של הרצל 104
״ב מדב ר״ ;
סופר אננלי, מחבר ״ רו בינזון קרוזו 106 אבר
בנוף 108 כזה היה לארטם ל אופליה (בהמלט);
109מצוה; ) 110ירא; ) 111 סמל ל אוכל
הבא בלא יניע ה 112א( ב תו כו; ) 113מסמר;
) 114ט ע מו כצ פי חי תבדבש; ) 115נ ר) 117 :
מל תכאב 118שפט 119 מלת שלילה ;
י שיבה
) 121 איז הו ניבוך ...אתיצ רו; ) 123
באבל 124 שירו הי דו ע של אדנר אלן פו ;
) 126 יודע לטהר שרץ ב ק ״ן 127 א ב אי
) 129 עיר שעל כבו שה מספרי ם
בתרי זוזי ;
ה אילי אסוה או די סאה 131 סופר שוי צי מחבר
״נרקיס ונו ל ד מונ ד 132 יצירת נדול ה של
נלוי
) 134 תפקידו
ד מו ת תנכית ;
ביירון על
פו שעי ם 135 קרע לגזרים (בעל חי) ) 137 :
עז ב; ) 138 רוחב כ פול או ר ך ) 144 :סופר ומנ היג
ציוני ״השקרים ה מו ס כ מי ם״ ו״ פארא דו כ סי ם ״ ;
) 147 שיר של י ל״נ בו מסביר את עברו מהרו מג-
מיזם לריאליזם 150 ה ת עלו מו ת״ לז׳ול מרן;
) 151 אחו ת הבן 152 תם ונשלם (ר״ת 154
בא ל מע ט ; <155מ הו ה את רוב ש ט חו של כדור
הארץ 156 או ת הנ צחון של צ׳רצ׳יל 157
ש שי םוארבע ) 159 :אחד מארבע ת ה בני ם;
) 160זוג 161״>צא ב ...ועין 162ז ר;
) 164 מו ר ה; ) 165ע שיה ) 166 :״על ...מן ה פו
ר ענו ת 168ט ע מו ח מו ץ; ) 169 יצירה
נדולה של הנריק סנקבי ץ 171 כל הרו אה או תח
נהפך לפי ה אנד ת היונית ל א בן; ) 172 יצור מי תולוגי
ממשפחת הל ט או ת נו שאל אנ דו ת ר בו ת:
) 173 רנש 175מ שירי האהבה של בי אלי ק ;
) 176כ שלוחצי ם עליו נורה ה כ דו ר; ) 178 מחבר
״ או טו פי ה 179 :עתון מ נו ק ד; ) 181״הנח
מ עו ת על קרן ה 187 :סופר ו מ שורר א מריקני.
חיבר מי סורי זמעהו סיו ט— .מחבר ה שיר
״אנבל ל י״ ) 190 :ש מו הקודם של ש מ עוני ;
) 193 שיר של י ל ״ג על נרוש ספרד; ) 195 תופ רים
מ מ נו מ ל בו שי ם 197 זו ל טו ב ה; ) 198
קיום 199מ קו ם שדורכי ם בו ענבי ם )200 :
מו ר ה ( 201 :א) תרנול סדר; ) 202רשע; ) 203
ארבעים ושתים )204 :נהי ; )206מ קו ה מי ם ;
) 207 סו פו של ר חו ב; ) 208 אוכלי םבו ) 210 :
מחבר ״ מ סי עו ת בני מין ה ש לי שי 212 על
הגבול״ — סרט סולני שמוצג בארץ ; )213
ש מו ה א מי תי של מרק ט וי ן; ) 215 יפה ...לחכמים.
קל וחומר ל טפ שי ם 216״י ש לו מאה
רוצה )218 מחבר ״ התקו ה״ )220 :״ שכ ם
נ טוי לסבול חיי ...ו מ או ם ״ (ביאליק 221מ ד ריד
ספו ר ט (ר״תו; )223ה שוד. ה ...ההבער וה מבעה
— ארבע אבו ת נזיקין 224ר א שי ת היום ;
) 220 חלק הארוחה 227 סופר עברי שמת לא
מכבר 233מאמר של אחד העם בקשר לדעות
ברדיצ׳בסקי וניט שה ; )236י שו ב בנ בול ישראל-
ל בנון ; )239 יו פי ; <240 מלת זירוז ) 241 :
מלת הנוף לנסתרים 243 מלת הנבלה 244
ישני ע מו די ם; ) 245מפלגה; ) 246 ההפך מכן ; )248
עיסה; )249מ צורת כתיבת שם ה׳; )250 מורה) 251 :
נבבה; ) 253 רא שי תיבות של ש מו הפרטי של
ענ נו ן; <254 דור אהרון ל ...ור א שון לגאול ה
אנ חנו ; )255מ ספ רי ה תנ״ ד ; )257 מחברת
״דני אל די רונד ה 258 סוף ננ ב ) 260 אין
בודקין ב שע ת )261 נתקבלו כנ א מני ם ; )262
קטטה ; )264 אף אם הו א טו ב רצוץ את מו חו ;
) 265 עץ נ מוד ; )267 עץ סרק 268 רו בינזון
קרוזו דצולו 270 שמיר בו עז ; )276 מנדלי
)279 סו פ ר אנגלי מחבר ״ אוליבר טווי ס ט״ ;
)282 מגדולי מ שוררי ספרד מי מי הבינים. מחבר
״ ה כוז רי 284 תולעת ה בנ ד; ) 286מערב;
287 ענין ש מי ט ה אצל הר סיני 288 לוח
עץ 289לאט ; )291 ברז שריפה (ר״ת< ;
) 292מ ש מו ת ה 293 שני ע מו די ם; ) 294 מזכיר
א ו ״ ם; ) 296 חו מ ם ) 297 :ראש חו ד ש; ) 298
עני; )300 איז הו חכם ...את הנו ל ד; )302 מחבר
״יו תםה קו ס ם 303 מבקר עברי נדול שמת ;
) 305 סופר נורבני נדול (״ברכ ת ה אד מ ה״) שבנר
ב ע מו ב סוף חייו 306 מחלות ; )308מ ק צו עו
של שיילוק ; )310 לוח עץ ; )311 מחבר מי לון
מחזה
<314
הארץ ;
יליד
) 313
ידוע ;
<317
י שן ;
ש אינו
)316
של סטרינדברג :
לכתו של ש אול אל בעלת ה ...שי מ ש נו ש א
לבלדה של ט שרניחובסקי 323 סובב ר א שון את
העולם ; )320 או רלוניז 329 פרי התאנה טרם
בשל ; <330 או ת 331 נקי ; )333 נו ש אי ם בו
אוכל ; )334 מלת צער ; )335 על בעל חי זה
כ ש הו א בצבע זהב סו פ רו אנ דו ת רבות )336 :
לזה ; )338 עבה )339 :״ה ...החזקה״ לר מב״ם ;
)340מ סי מני החורף ; )341ש מו הפרטי של בטלר
ב״חלף עם הרוח 343 אין לו ...בקדקדו ;
)3441 טנ א ; )345״ל ולזקן אנו פה חו מ ת מנן״;
)347 עלו ת ה שחר״ לחיים נורי ; )348 דגל ;
)350 זהב 351 בת קול.

III J Nי 0
עיסוק מ ל כי ם
מלכה החדש (והשלישי) של הירדן׳
חוסיין, גילה לעיתונאים סקרניים את העיסוק
שהיה מבכר על המלוכה. העיסוק :
טייס. בן דודו, פייסל מלך עיראק, הצעיר
כמותו 17 גילה בארצות־הברית (ראה במרחב)
אף הוא את העיסוק שהיה בוחר בו
במקום המלוכה. העיסוק: הנדסת טנקים.
דוגלאס ניקולס, מטפלת־ילדים אנגלית
שלידה נמסר לפני 30 שנה מי שהיה עתיד
להיות מלך מצרים, פארוק, בהיות בן 16
חודשים ׳גילתה מזכרונותיה :״הוא (פארוק)
היה תינוק חולה ורך, אולם אני לא הסכמתי
לכל התערבות מן החוץ והתיחסתי אליו
כאל תינוק אנגלי רגיל. התוצאה היתר, שתוך
חודש ימים החל משמין.״
עכדול עזיז אכן אל-סעוד, מלך ערב,
שוב לא הסתפק בקרוניות המסע המפוארות
אותן הזמין לאחרונה בארצות־הברית. השבוע
הזמין נוסף להן מטוס סקיימסמר ארבעה
מנועי, בו ציווה להתקין מלבד שאר הנוחיות
(כמיטה מלכותית רבת־ריפודים ושטיחים
אדומים הדורים) כס מלכות הניתן לסיבוב
על צירו.
שופט השלום יעקב בר־זאב, הנודד בין
עפולה לטבריה גזר פסק־דין מקורי על חייל
רוגזני שעיפר אחר מכונית פרטית שעברה
בעמק בלי שתיאות לעצור ולקחתו כטרמפיסט
למחנהו. פסק־הדין: ניקוי המכונית
על־ידי החייל.
רופאת־שיניים תל־אביבית ידעה לספר
פרט נוסף על סבלו של פילים אוורכאף,
מנהל שיקום ניצולי המחנות ליד ממשלת
באווריה, שהתאבד השבוע אחר פסק־דין מרשיע.
סיפרה הד״ר כרכדו אוורכאך (לא־קרובה
לפילים) :״בהיותי רופאת־שיניים ב־

וולטר קליי לאודרמילק
בערבות הנגב, מוצא אידיאל,
מינכן שלאחר הכניעה הגרמנית הרכבתי ל־אוורבאך
מערכת שיניים חדשה. המערכת הישנה
נותצה על־ידי הנאצים במחנה־ההסגר
בו היה כלוא.״

ענייני ש חקני
כשחזה שחקן המטאטא חיים פרדו
אולם אוהל בהופעת אשתו, טוכה פרדו,
ב ששיחקה
את הפרוצה המכובדת (ראה תיאטרון)
הרגיע את שכניו: גם הוא העביר ביקורת
על תפקיד אשתו. אחר איים: אם טובה
תעבור בכל זאת על הגבול, יתפרץ לבמה
וישים קץ לכל העניין.
למחרת יום הצגת מחזהו של יוסה ק-<0
רינג, למי תקעה החצוצרה, אחת מטובות
הקומדיות בעולם (העולם הזה ,)772 כתב
סופר אלמוני בעיתון הערב ידיעות אחרונות
שאין המחזה אלא גרפומניה. הגיב אחד משחקני
הקאמרי בקפה האומנים התל־אביבי
כמית: הסופר הזה דומה לאדם שמתח ביקורת
׳ על תמונה של רמברנדט במוזיאום עד
שהעיר לו מבקר אחד: אדוני, אתה טועה.
לא רמברנדט מוצג כאן לביקורת בי אם
אתה.
כאשר נשאל הפזמונאי האידשאי הנרי
ג ע רו, יליד פולין שהפך נתין ארגנטינה
ושבא השבוע ארצה לסיבוב הופעות, אם הוא
כבר יודע את שפת ארגנטינה, השיב (באידיש)
:״בודאי. זו שפת אמי, אוי גר שם

(בארגנטינה) כבר שנה ורבע !״
יועצו המיוחד של משרד החקלאות, מהנדס
ההשקאה בעל שם העולם ותכנית מפעל עמק
הירדן, ד״ר וואלטר קליי לאודר-
מילק, גילה השבוע מוצא אידיאלי לשימוש
מיליוני דונמי הנגב: מלבד חקלאות ומרעה
להם יכשר לנגב (באם יושקה) הוא יתאים
במיוחד, בגלל אקלימו, לתיור ולקיים.
בצאת מעריב השבוע במאמר רב־טורים על
ראש־עיריית באר־שבע ך! ד טוביה ו, גילה
פרם מעניין: מאז היות טוביהו ראש־עיר
לא קיבל משכורת מקופת העירייה. משלמת
משכורת ראש־עיריית בירת הנגב ; קופת
סולל בונה, בו שימש טוביהו מנהל עבודה
עד התמנותו (ואחר: היבחרו) ראש־עיר.
אל שר החינוך והתרבות, פרופסור כן-
*יון דינ בו ר ג, באה השבוע פנייה מקורית:
בקשה לשיגור בדואר תעודת תואר
האוניברסיטה העברית. המבקש: פרופסור־משנה
יהודי לספרות סינית עתיקה באוניברסיטת
האי פורמוזה. ידיעותיו של הפרופסור
(מלבד ספרות סינית עתיקה) :איסלנ־דית,
אנגלית, הינדו, טיבטית, יפאנית׳ מא־לאיית,
סיאמית, סינית, פנסקריט, פורטוגזית
וקוריאית.

ספורט
כדורגל
השתל מו תבהדרובב דו ד
״אי אפשר לסמוך עליהם בפרוטה התלונן
אחד מעסקני הפועל תל־אביב אחר ששמע
כי החלוץ המרכזי של קבוצתו׳ דניאל
ילובסקי, עובר לשחק בקבוצת החובבים האנגלית
נינגייט. עוד לפני הרבה זמן סיפר
דניאל לחבריו שהוא עומד לצאת לאנגליה
להשתלמות בגידול מטעים ופרדסים שהרבה
מאות דונם מסוגם הוא רכוש משפחתו בנס־ציונה.
דני לא קיווה שנסיעתו תצא כל כך
מהר לפועל אך רצון האוצר ליעל ולהגדיל
את שיווק ויצוא פרי ההדר שכנע את המחלקה
להיתרי יציאה.
הנסיעה היתד, חיונית לדניאל ילובסקי גם
מסיבה אחרת: הוא רצה להשתלם במקצוע
נוסף, כדורגל, במולדת המשחק, אנגליה.
אחר שמכריו באנגליה מימי ביקור הפועל
כאורחת ארסנל הכינו לו מקום באוניברסיטה
ובקבוצת הכדורגל החובבת הופרכו סופית
כל השמועות כי דני יהפוך שחקן מקצועי.
למעשה ישנם בישראל רק שני כדורגלנים
(יהושע גלזר ויעקב חודורוב) שהיו יכולים
להיות מועמדים למשרות של שחקנים מקצועיים
באנגליה.
ארבעה צמדי אחים. נסיעתו של בן
נס־ציונה יצרה בעיות בקבוצה התל־אביבית
שלא גילתה בעונה האחרונה יציבות רבה
ואף עמדה בפני משבר. שחקני הנוער חשבו
כי סוף סוף יתפסו מקום ראוי בקבוצה
הראשונה של הפועל במדינה, קיוו להשתתף
במסע הקרוב לארצות־הברית.
ואז התחילה ההתרוצצות אחר חלוץ מרכזי
מתאים. א נ שי ה פו ע ל לא מצאו את מבוקשם
ופנו לחלוץ המרכזי השחרחר ובעל־השפם
הדקיק, חיים גלזר, שנטש את הפוטל אחר
נשואיו, ניסו לשכנעו לחזור לקבוצה.
חיימלה לא עמד בפני הפיתוי ונתן את הסכמתו.
התוצאה: אכזבה לשחקני הנוער ומתיחות
בין חובבי הכדורגל ששמחו לקראת
האפשרות לראות בעונה הקרובה, שתיפתח
בחודש הבא, שני חלוצים מרכזיים אחים :
יהושע וחיים גלזר. בכך יתווסף צמד אחים
רביעי לצמדי האחים הכדורגלנים במדינה :
יעקב ויצחק גמבש, אלי ויונה פוקס, נחום
ורוד שכיניק.

כדורסל
מ צו חק ל מי
בתחילה צחקו הכדורגלנים לכדורסלנים
ומשה מלמד אף הסביר להם שכדאי להחליף
את מקצוע הכדורסל כיוון שבמגרשי תל־אביב
יכול לשחק כל ילד אך בהוץ־לארץ
משחקים רק כדורגלנים. אולם האולימפיידה
שינתה כל זאת. הכדורגלנים נשארו בארץ
והכוורסלנים שוגרו להלסינקי, בה נחלו
מפלה מחפירה.
עוד בטרם חזרו הכדורסלנים ארצה כבר
נתגלתה נסיעה נוספת באופקם: נתקבלה
הזמנה מושכת להופעה בתורכיה. הפעם שוב
צחקו הכדורסלנים לכדורגלנים. בועטי הכדור
שהשתוקקו להופיע בבאזארים של אנקרה
ואיסטנבול נאלצו להשאר בארץ, לפנות
את המקום למטילי הכדור לתוך הרשתות.

.העולם הזה״ 773

קולנוע
סרטים
״קמיריה״
אלכסנדר דימה הוא שמם של שני מחברים צרפתים
מפורסמים. זהות הכינוי לא היתד, מקרית, כי האחד
הוא בנו של השני. אולם בזר, מסתיים הדמיון !
בעוד שדימה האב היד, רומנטיקן, עיטט (בעזרת חבר
עובדים־כתבנים) ,מספר עצום של סיפורי־הרפתקות
רבי־כרכים כמו שלושת המגסקיטרים, האציל ממת־מה-קריסטו,
היה הבן חסיד היצירה הריאליסטית.
דימה הבן הוציא מתחת ידיו שורה של יצירות —
בעיקר מחזות — על נושאים חברתיים. לפני 100
שנה בדיוק, במוצאו את עצמו במצוקה כספית, החליט
לכתוב מחזר,־קופה עממי, שיכסה את הגרעון,
בנה את הדמות המרכזית על אלפונסין דה־פלסייס,
זונה־כבודר, פריסאית, שהיתר, כה רגישה לריח־פר־חים
עד שהיתר, עוטרת עצמה רק בקמיליות, פרח
חסר־בושם. הוא קרא למחזה בשם האשה חובבת
הקמיליות.
אלפונסין נקראת, במחזה, מרגריט גוטייה. היא,
לפי העלילה, פרוצה נודעת (ויקרנית) ד,מתאהבת
בבחור צעיר, ארמון, חייה אתו באושר, אולם, לבקשת
אביו, נוטשת את מאהבה כדי שלא לחבל בעמדתו
בחברה הגבוהה, נדבקת בשחפת וגוועת בסופו
של המעשה העצוב, בזרועותיו של ארמון. המחזה
זכה להצלחה עצומה, מילא כהרף־עין את חסרון
הכיס של מחברו, שימש מופת ליצירות רבות שהושתתו
עליו. מאותו יום, השתעלו נשים קלילות-
דעת לעשרות עד למוות על במות העולם ; הפרוצה
— ביחוד אם היתד, משמשת את החברה הגבוהה
ולא יותר מגבר אחד (עשיר) בעונה — הפכה לדמות
חיובית, יקרה, ששחקניות רבות השתוקקו לגלמה.
מדי שנה גססה מרגריט פעמים אין סוף בארצות
רבות בפני קהל מגוון ומזיל־דמעה. היא אף למדה
לשיר באופירה, נפחה את נשמתה תוך השמעת צלילי

גרטה גרכו(״קמיליה״)

שרה הגדולה השמיעה את קולה
סופרנו גבוהים (בלה־בוהס מאת פוצ׳יני).
השחקנית התעלפה. הראינוע החל מתעניין
ביצירה משחר ימיו, הביא אותה פעמים אחדות אל
מיליונים נוספים שלא זכו לבכות למשמע שעוליה
של מרגריט על הבמה. בראשית המאה׳ כאשר לחמו
שתי שחקניות על כתר הראינוע האיטלקי, הפיקה
אחת מהן, פרנצ׳סקה ברטיני, סרט בשם קמיליה, אך
ורק משום שצרתה, פינה מנצ׳אלי, הקדימה אותה
בשבועות מספר בהסרטת אותה יצירה.
כעבור שנים אחדות פותתה שרה ברנהאר, שחקנית
הבמה הגדולה שהופיעה בהצלחה רבה במחזה,
לחזור על כמה קטעים נבחרים לפני ד,מסרטה. מבלי
להתחשב בעובדה שהסרט היה אילם, הפעילה שרה
הגדולה את מלוא׳ קולה. כאשר ראתה את התוצאה
התעלפה, עובדה שלא מנעה ממנה הופעה בסרטים
נוספים. הצופים שראו את סרטה של שרה, לא התעלפו,
נהנו הנאה מרובה ממשחקה התיאטרוני שעורר
מפעם לפעם גלי צחוק באולם.
קמיליה האחרון, המוצג עתה מחדש בארץ, הופק
בהוליבוד לפני 17 שנה, ועודנו אותו סוחט-דמעות
שהיה במשך מאת השנה האחרונות בגילגוליו השונים.
בעייתיותה של העלילה, אם היתד, לה אי־פעם
בעייה של ממש, אפסה מזמן ; הרגשנות נשארה.
אולם משחקה המשובח של גרטה גרבו בתפקיד מר־גריט,
וקסמו של רוברט טיילור (צעיר מאד ויפה
מאד בסרט זה) כארמון, מבטיחים ערב שאינו מבוזבז
לריק, גם לאלה שרגשנות שיטחית אינה לפי
רוחם.
״העולם הזה״ 773

״״אלגטיגו״
בכל תולדות הראינוע אין דמות כה אגדית, מופלאה
ויחד עם זאת מובנת ופשוטה עד כדי בהמיות
כמו רודולף וולנטינו» .רודי״ ,כפי שכונה על־ידי
חבריו היה צעיר ממשפחת איכרים איטלקים, שהגר
לאמריקה, התגלגל להוליבוד והגיע, בגלל פניו המושכים
(לשחק לא ידע) למרומי ההצלחה.
מסרטו הראשון ב־ 1921 ועד יום מותו, כעבור
שבע שנים, היה רודי אליל. הוא היה שואף כבוד
אך טוב לב מטבעו. נשים היו מוכנות לעשות הכל
למענו, עובדה ששעשעה אותו מאד ; אבל הוא היה
נאמן לאשתו. הוא היה אוהב לבקר בחשאי בסרטו
ונהנה למשמע אנחות הכסופים שתקריבי פניו היו
מפיקים מחזי הנשים שבקהל.
כאשר מת, והוא עודנו צעיר, לוותה היסטריה
המונית את ארונו ונשים התאבדו על קברו.
נושא מצוין לסרט. אולם, המסיק אדוארד סמול,
שהקדיש שנים לחיפוש שחקן מתאים לתפקיד (ומצא
את אנתוני דקסטר) ,שכח בינתיים שגם התסריט
ראוי לתשומת לב וכי אי־אפשר לבנות סרט שלם
על דמיון גופני.
התוצאה היא ביוגרפיה שאינה מדויקת למדי ויחד
עם זה איננה דמיונית. לא נעשה כל נסיון לבחון
את הצד הפסיכולוגי של הגיבור או את המשמעות
החברתית של התופעה. וואלנטינו מאכזב משום שהוא
מחמיץ את כל האפשרויות.

ת י nט ףI 1

הודעה למנויים

המקבל את העיתון לכתובתו הפרטית ויש לו
גם תא דאר -ישלח את מספר התא אל,
מנהלת ״העולם הזה״.
המקבל את העיתון והכתובת אינה מדויקת או
המשנה את כתובתו — יודיענו על כד מיד.
המקבל גליון פגום או באחור רב, או לא קבלו
לחלוטין -יודיענו מיד.
נא לפנות אל הדוורים ולהסדיר אתם את דרך
קבלת הגליון. נא למלא אחרי הבקשות הנ׳׳ל
על מנת לאפשר חלוקה יעילה יותר ומהירה
יותר של הגליונות. כל אשר לא ימלא אחריהן

לא יוכל להענות.
נא להסדיר את התשלומים. מחיר המנוי
לתקופה יולי-ספטמבר הוא eoo.2ל״י.

__ המנהלה .

הופיע

ספרו הדוקומנטארי המרתק של

אחמד עמכה

״הייתי
שומר ראשו
של ׳סטאליך

ה רג שהנ הד ר ת
שלנ קיון ו ר עננו ת
מובטחת לד לאחר חפיפת הראש
במשחת שמפו ״נקה״ הנפלאה.
שמפו ״נקה״ מנקה באופן יסודי
את עור ושערות הראש ועושה
את השערות רנות ומבריקות

רצח!
שלושה מקרי רצח בוצעו באחד הערבים בשבוע
שעבר באולם אוהל, רח׳ בילינסון ,6תל־אביב. הקורבנות:
כושי אחד, בנו של סנטור אמריקאי ומחזה
של ז׳אן פול סארטר.
הרצח בוצע בדם קר. הוא לא בוצע על־ידי השחקנים,
שאכן לא יכול היה להיות להם דם קר באקלים
הטרופי של אולם אוהל. הוא בוצע על־ידי קנוניה
בין התיאטרון ובין הצנזורה (העולם הזה .)771
המלט משחק טניס. ז׳אן פול סארטר כתב
מחזה. לכל תיאטרון בעולם הברירה החופשית להסכים
לתוכנו ולהציגו, או לא להסכים ולא להציגו.
תיאטרון אוהל, בשיתוף אדיב עם הצנזור, בחר בדרך
שלישית ומקורית ביותר. הוא לא הסכים לתוכן המחזה,
שינה אותו לחלוטין, עד שאין להכיר את
מגמתו, שם על היצירה האוהלית החושה * את שמו
של ד,סופר־ד,פילוסוף הצרפתי, כי השם עשוי למשוך
קהל גם בישראל.
במאישיש משהו טוב
דומה הדבר כאילו החליט
במחזה המלט, אלא שהסוף אינו מתאים לישראל.
יושב הבמאי ומתקן את שקספיר. במקום שהמלט
ימות בדקירת החרב המורעלת, הוא אורז את מזוודותיו
ונוסע לאנגליה, כדי להשתתף בתחרות הטניס
של וימבלדון.
דבר בדיוק עשה אוהל. במחזה המקורי אותו נשמעת ירייה, בנו של הסנטור חוזר לחדר הפרוצה
ומודיע בצער שלא פגע בכושי, ד,קרבן החף־מפשע
של החברה הלבנה. בן הסנטור מסיים את המחזה
במיטתה של הפרוצה.
אוהל אינו יכול להסכים לאי־מוסריות זי של
סארטר. לכן נהרג הכושי, במחזה החדש, ד,״מתוקן״.
הפרוצה הורגת את בן הסנטור הרשע. המוסר מנצח
לאורך כל הבמה.
פרוצה כתולה. אין זה השינוי היחיד. המתרגמת,
הבמאי והצנזור הפכו כמעט כל משפט על פיו.
הסנטור מדבר במחזה בשם העם האמריקאי, הרוצה
כי הכושי החף־מפשע יוקרב כדי להציל את חיי
הלבן בן־הטובים, הנאשם ברצח. תוך כדי כך משמיע
הסנטור פילוסופיה עמוקה ומעניינת על תורת
הגזע. ד,שלישיה המתקנת הישראלית לא יכלה להסכים
לעלבון זה של העם האמריקאי. לכן היא מוחקת
את העם כולו, מזכירה במקומו את ראש העירייה.
מתקבל המקרה האבסורדי שסנטור, המחוקק את חוק
המדינה, משתמש בשמו של ראש עיר קטנה כאילו
היה סמכות עליונה.
כל דמויות המחזה משתנות. הסנטור (זאב ברבן)
דומה לכומר, מעורר בלב הצופה את השאלה כיצד
נבחר איש כזה אפילו במדינה של עמי־ארצות.
הכרוצה, שהצנזור החזיר לה (כמעט) את בתוליה
בניתוח פלסטי יחיד במינו, אינה מדברת גם כעוזרת־בית,
אלא כגברת אלגנטית׳ בעברית צחה ושנונה.
אף כי טובה פרדו משחקת את התפקיד בכשרון רב,
הרי אין היא יכולה לשנות את העובדה שהמצב
כולו מגוחך. היחידי המשכנע במחזה כולו הוא הכושי
(יעקב כנעני) ,אולם גם בו ניכרים סימנים של
אסכולה מוסקבאית מלפני המהפכה.
בקפה פלור בפאריס הסתובב אדם בשבוע שעבר.
היה זד, ז׳אן פול סארטר.
* הנערה והכושי — מאת ז׳אן פול סארטר —
מתורגם בידי לאה גולדברג — בויים בידי זאב
ברבן בתיאטרון אוהל.

כ מ שי.

משחת

. ..ולשער יבש

שמפו

ממליצים על

״נקה״ חלמון שמפו

פרשת קורותיו, חוויותיו ורשמיו
האישיים והישירים של סופר
אובייקטיבי שחי עשי שנים
בברית המועצות סרן שנתיים
במחיצתו של המנהיג הסובייטי.
זהו ספר ראשון של עד־ראייה
בלתי משוחד על חייו הפרטיים
של סטאלין
להשיג בכל חנויות הספרים

המפיצים היחידים :
חברת בורית בע״מ.

דירתך היא קרירה
מרפסתך היא שימושית

המחיר 2.600ל״י

סוכך

לרוכש את הספר עד 15 לספטמבר
1952 תינתן הנחה וישלם

מתוצרת

רק 2.400ל״י

נמס*״ .י?

הסובך
״הסוכר״
HASSOCHECH
רח׳ הרצל ,89 תל־אביב, טל 5473 .

כמו צחצוח שינים,
כמו רחיצת פנים,
כמו ניקוי נעלים,
כמו נטילת ידים,
כך ב״שו ש״ השתמשי
למען נקיונך האישי!

קניה -מכירה -תקונים
כוונים
וסטרמן את
תל־אביב רח׳ רש״י 9

ספיר

לה שיג בכת, הם רר,דזפ ופרפלמריות

צינקוגרפיה

רינדזונסקי
ר חו ב ה קי שון .6ת ל ־ א בי ב

גלופות רשת

גלופות קו

החל מגליון* 771 נמסרה ההפצה הראשית בכל
הארץ לא. קונפורטם. מרכז ההפצה של ״העולם
הזה״ ,בכל ענייני הפצת השבועון יש לפנות
לרחי לילנבלום ,9טלפון ,4781

pjjajajars₪5fajgJsrajBjafa₪gJB1g₪arajEJEJHJ5₪s₪aja₪srafajg₪Erajgjarara1afajgJ5Jafa₪H1a₪H₪afajBJHn1ra1ar2JHra₪srajarErHEi z₪11razjardn15;

תשבץ ענק ספר ות י
תל־אביב

,מאת הקורא צבי קצב

14 הבאוו־־םבע מו ד
, שלח את הפתרון יחד עם התלוש למערכת העתון,אם פתרת את התשבץ
. בין הפותרים תוגרל טיסה לאילת.1.9.52 עד1 «צ. ת ד, ת א,8 רה גליקסן
HJB1aB₪HJS1E1a1a₪BJBjajH1a1ajara₪afa1ajafH1ajH₪a1a1Bjaaja₪H1HiHjg₪7JHJHizjzjE1Hjai1iB₪arajHjai1CT2₪Er54113