גליון 774 מתאריך 28 באוגוסט 1952

UfflCD

מכת בי ם

העורך הראשי:
אורי א בנרי

העולם

ראש המערבת:
ש יו ס

בחן

עורך הכיתוב:
דוב

עורך התבנית :
דv 1

איתן

רחוב נליקסון , 8תד־אביב
(?יד תיאטרון ״ אהי ״ )
ת.ד , 136 .טי( .זמני) 66785
ע! ?ברקים :״עולמפרס״
משרד המערבת בירושלים י.
רחוב דוד המלד (יולי א ס.
הסעד.
משרד
מו ל

אחרון דולב

מיכאל אלמז, יחיאל בשן. ניצר, נבי. איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
פרנצה נרובנר. רפאל חייט. אוסקר טאובר.
יצחק לבני! .ובי שש.

ראש־משרה ירושלים:

ראש־משרד, חיפה :

דוד רוביננר

נתן ריבון

מונטי נ׳ייקובם, גבריאל דנון. שמואל מירון.
העולם mnבע״ ם.

יצחק שדה דמה להר החרמון. אנו, בני
העמק, יכולנו להתפעל מיציבותו המאסיבית,
משלמותו המוחלטת שלא היו בה סדקים.
יכולנו לטפס על עליותיו, עד שקצרה נשימתנו,
להרגיש מעט בחדוות ההתנשאות מעל
לפני המישור. אך מי מאתנו יכול היה גם
לחלום לראות את הפסגה? ומי יכול עתה גם
להעיז להעריך את האיש?

פילים טיארי.

סופרי־הוץ:

פאול !וי ד מו

עורכי מדורים:

המו״ל :

אנשי ציבור משפיעים באמצעות אסיפות
עם, עיתונים, כנסת. כך הרגיש העם הפשוט
בהשפעתם של אליעזר קפלן ודוד צבי פנקס.
אולם מגעו עם יצחק שדה היה בלתי־אמצעי.
הוא היה איש ישיר: הערה מפיו תוך שיחה
חברית, מבט מעיניו הנהדרות ערב קרב.
אפילו המלה הכתובה שיצאה מתחת ידיו
לא היתד, מלה מודפסת, מתה. קורא מדורו
בימי המאבק הרגיש איך־שהוא שהזקן מדבר
אליו אישית. בקולו השקט, חסר הפאתוס.
לכל האלפים האלה הוסיף יצחק שדה חוייה
בחיים. לא זכרון למשהו חיצוני, אלא חלק
מעולמם הפנימי.
ישנם אנשים הכופים את עצמם עליך, הנוטעים
בלבך משהו משלהם, שאינו שייך לך.
השפעתו של הזקן היתר, הפיכה. הוא עורר
בך משהו שהיה טמון בך כל עת — ואתה
לא ידעת. הוא עורר את הטוב שבך, ואתה
הכרת לו טובה בדיוק על זה: שגילה לך כי
יש בך זיק למשהו נשגב, טוב ויפה יותר.
סגולה זו ידע יצחק להעביר גם לאחרים.
הרגיש בה כל אחד מאתנו ששירת תחת פקודתם
של חניכיו הגדולים — יגאל אלון,
שמעון אבידן והאחרים. היה בידם מטה קסמים,
בדומה למטה שאיפשר לבעלי סגולה
לגלות אוצרות מים במדבר מתחת לפני האלמה.

כשעברנו על פני גופתו שקע כל אחד מאתנו,
האלפים, בזכרונותיו, חי שנית את אותן
השעות שבילה במחיצתו.
עיתונאי פוגש באנשים רבים, בשלל של
טיפוסים ודמויות. אך דומני שהשעות שביליתי
בביתו של הזקן היו המלאות והעשירות
בחיי. מימי לא ידעתי איש שהעשיר את בן־
שיחו עושר כה רב במלים כה פשוטות.
תחילה שלל הזקן עיתון זה בכל חריפותו.
והיה זה טבעו שאם שלל משהו, לא הזכיר
את הדבר. הסגנון העיתונאי האמריקאי החדש,
שהעולם הזה טיפח אותו, היה לו לזרה.
הוא העדיף את הסגנון הרוסי, שהוא הרבה
יותר שמרני.
יחסו לעיתון זה החל משתנה עם פרסמנו
את הריפורטז׳ה הגדולה על תודת האומה
למשפחות החללים• הוא השתנה לחלוטין בימי
מרד ימאים (שהזקן, אגב, התנגד לו, ראה
בו מאבק חסר־סיכויים ובלתי־מחושב) .יא
לא חדל לשלול את הסגנון. אולם הוא הכין
מה התרומה שע־תון זה יכול לתרום במלחמה
נגד העוול והשיכחה.
מאז התיחסנו אל הזקן כאל אחד הידידים
שהיינו מתיעצים אתם לעתים תכופות, ב־נסותנו
לגבש את דעת העיתון לגבי בעיות
חשובות. ביקשנו הדרכה מפיו בכל העניינים
הצבאיים. הוא עזר לנו הרבה ללבן את ה
איש
השנה
...א מי ל ש מו ראק. הו אהסמלשל בו להמצפה
ו ש אי שלאשמע לו ).

יהודה רון, תל־אביב

הצלם הראשי:

הכתב הראשי:

ה ש בו עון ה מ צוי ר
לאינפורמציה

m 3עיני
של מי הילד?

רפוס ישראל.

תי-אביב

בעיות, להדריך את הקורא. וכך נהנית גם
אתה, בלא יודעין, מעושרו.

לפני כחודשיים נקראתי להתייצב בפני הז
ק ן. תחילה חששתי שהוא עומד להוכיח אותי
על סטייה כל שהיא מן הדרך הישרה —
דבר שהיה עושה לא פעם. אולם מטרת ההזמנה
היתד, אחרת: הוא הודיע לי שהחליט
לכתוב מכתב לקוראי העולם הזה, ביקש את
הסכמתנו. מובן מאליו שהפצרנו בו לעשית
זאת, אך לפני שהספיק לבצע את הדבר גברה
המחלה, והעניין הורד זמנית מן הפרק. דומני
שחובתי היא להגיש כאן את תוכן הדברים
שמסרם לי אז בעל־פה, אף כי היה כותב
אותם במלים שלו בכשרון גדול יותר.
טען הזקן: לא ייתכן נוער בלתי־מפלגתי,
עיתון בלתי־מפלגתי. המפלגות הן הקובעות
את גורל המדינה. נוער הפונה עורף להיים
המפלגתיים אינו אלא משתמט ממילוי חובתו.
הוא לא התכוון לטעון למפלגתו, מפ״ם,
אלא לעצם העקרון. אמר: אני מבין אתכם,
כי הייתי בעצמי בלתי־מפלגתי משך 58 שנ-ם
מחיי (עד שנוצרה מפ״ם) .אולם ראיתי כי
שגיתי, ואני מקווה שתבינו את שגיאתכם.
עליכם להחליט מה היא המפלגה הקרובה
לכם ביותר, ולפעול בתוכה למען -שכנע אותה
לקבל גם את שאר דעותיכם. ואם אין
מפלגה כזאת, חייב להיות בכם האומץ להקים
מפלגה חדשה שתתאים לדעותיכם.
התווכחנו על כך שעה ארוכה, והיה זה
אופייני לזקן שלא לחץ עלי לקבל את דעתו.
הוא הסתפק לעורר את המחשבה, מתוך
תקווה שהדעה תתגבש מעצמה. איני מסכים גם
היום לדעה זו. אך אתה, הקורא, תשקול
אותה כראות עיניך.

כשאני מנסה להעביר בזכרוני כמה פסוקים
ששמעתי מפיו, עולה בלבי שיחה אחת שהייתי
רוצה לשמור אותה למען ההיסטוריון. רבות
דובר וידובר על יצחק שדה, החייל והמפקד.
הפסוקים הבאים יטילו אור על הצד השני
של מטבע הזהב.
שוחחנו על טיבם של בני עמים שונים כלוחמים,
והשיחה התגלגלה אל האיטלקים.
אמרתי כמה דברים של בוז על טיבו של החייל
האיטלקי. אמר הזקן :״או מה בכך? לוחם
טוב אינו דוקא אדם סימפטי. להיפך. אני
מעריץ את המרשאל רומל כלוחם לדוגמה
וכמצביא גאוני, אולם אינני חושב שהיד. אום
הראוי לאהבה. האיטלקים הם חיילים רעים,
אבל הם יודעים לחיות ואי־אפשר שלא לאהוב
אותם. אולי דוקא מפני שהם יודעים
לחיות ואוהבים את החיים, חסרה להם הסגולה
היוצרת חיילים טובים...״
הייתי אחד מאותם שהפצירו בזקן לדחות
את כל שאר יצירותיו, להתמסר אך ורק
לכתיבת הספר שיסכם את דעתו על מלחמת
העצמאות ועל המלחמה בכלל. כידוע דחה
הזקן את הדבר, מתוך ידיעה שממילא לא
יתן הצנזור לפרסם פרטים צבאיים. כך קרה
שיצחק שדה לקח עמו לקבר אוצר של
ידיעות, זכרונות ודעות שערכו הוא מעל
לבינתנו.

השעף
יצחק שדה השאיר אחריו יתומים כה רבים — האלפים שהיה להם אב רוחני — עד כי
קשה להתרגל למחשבה שהשאיר גם יתום יוצא חלציו.
יורמי שדה, בן ,8בנם היחיד של יצחק שדה ואשתו השנייה, מרגוט, ילידת ברלין, איבד
תוך תקופה קצרה אב ואם, ששניהם מתו מאותה מחלה ושניהם נקברו זד, בצד זה בביתר,קברות
היפה של גבעת־ברנר.
יורמי ירש שם גדול, שם המחייב מאד ושלא יהיה קל לשאתו. תגובתו הראשונה אחרי
ההלם היתד, יאה לשם זה. הוא חדל להזכיר את אביו בחברה, התייחד עמו לבדו. כשהיד,
לבדו ניגש לספריית אביו, הוציא את ספרו של חיים גורי והחל שר חרש את שירי הפולמ״ח.

...ב רוך נוי, ראש עי ריי ת ע בו, האדם שי ד ע
להס תנ ל הי טבלמ צי או ת הי שרא לי תהחדשהולת רנ מ ה

לשפתמע שי ם.

אברהם עליון, חיפה

ה צ עי רהעב רי. ש קו מץעס קני ם פו לי טיי םהח לי ט
כי אי נו עו שהמס פי ק ו הו סי ף לו עו ד ח צי שנ ה
של ש רו ת חו ב ה.

יורם דורון, רחובות

איו כלספקשהמ או רעהח שו ב ביו תרשל
ה שנ ה הי ה ש בי ת ת הי מ אי ם. נ מ רו דאשל. ה צ עי ר
ש סי מ ל או ת ה. הו א אי ש ה שנ ה.

אליהו גולדברג, תל-אביב

שיתוק ילדים
ה ר פו ר טז׳ העל שיתור, הי ל די ם ( ה עו ל ם הז ח ) 773
ר אוי הלשבחלפ חו תמב חינ האחת: לאנ סי ת ם
ל ע שו תממנה הון ע תונ אי ( סנס ציו ני ).

אליהו עדלון, תל-אביב
...ר אוי הלד פו ס נם בכ ת ב־עתמק צו עי.

ד״ר י. לוין, תל־אביב
למהלא פו ר ס מו י די עו תאלהשעהשש מו עו ת
פנטס טיו ת רוו חו ביז ה תו ש בי םעם תחילת המנפהז

אסתר קלינמן, חיפה
משעמםעד מוו ת Iל מי אי כפתמה הז סי בו ת
ה מ חל ה? ב ש בי לזהיש רו פ אי ם — שהםישב רו
את הראש.

נחמן שליט, תל־אביב
אחתהשא לו תשא ני מ ז מן שו א ל הי אמדועלא
הוק םערכה מי צערפ רו טו ת כז ה הנ הוג כאר צו ת-
ה ברי ת ל עז רתנפנ עי ה פו ליו. שמח תי מאדלק רו א
כי מו ח סו ף הו קמה קרן דו מ ה. א ני מאחל לה
הצ לחהמלאה.

אלברט ניקסון, נתני׳ה

אינקוויזיציה רבנית את בדרך כללאתםמ תוני םלמ די ו מג בי לי ם
עצמכםל עו ב דו ת. אבלמ שו םמה. פרגע שאתם
וד תיי ם. אין כלנ בו ל לנז מו ־
מז כי רי םאת הד ת
תי כ ם. כלמהשכתבתם על ה כ פיי ה הד תי ת אי נ ו
נ כון. והר איי ה: איןע דיין שו ם אינ קוויזי צי השל
הדש וליד1 פועל ממובגיל

באחד
הימים נסעתי באוטובוס
(בו יושב הכרטיסן בחלק האחורי)
הכרטיסן ישב
וילד בן חמש.
לם עמדה אשה
העמידה•
הכרטיסן רגז על
שהילד לא נותן מקומו
לאשה, פנה אל
הפועל ושאלך בכעס

״אדוני, עבור כמה
ברסיסים שלמת?״
השיב לו הפועל :
״עבור שניים.״
הכרטיסן ביקש לראות את הנרטיסיס
אך ברשות הפועל היה כרטיס אחד בלבד
ואז התרתח הכרטיסן :
״אם כן, הורד את הילד !״
ענה הפועל :
״לא אוריד !״
אמר הכרטיסן :
״שלם שלושה וחצי גרוש !״
שוב סירב הפועל, ואז גער בו הכרטיסן
סופית :
״אל תתווכח אתי יותר, הורד את הילד

עכשיו נם לא התאפק יותר הפועל
וסיכם :
״אל תתווכח אתה אתי, שאל תחילה
של מי הילד !״
הכרטיסן הבין כי הוא שוגה, קם ושאל
את הנוסעים :
״של מי הולד?״
ואז התערבה האשה, ששתקה כל שעת
הוויכוח, בשלוש מלים גואלות :
״הילד הוא שלי.״
הקוראת נעמי מזרחי, ראשון־לציון,
הכרמל ,21 זוכה בפרס של — 1.ל״י
(בלי וויכוחים).

חוק במקרר
אם שרהמשפ טי םהחדש. חיים כ הו, מלמד
סניגו רי ה על ק צין המשטרהש קנ המק רר ש חו ר.
הרי הני ע הז מן ל שי םאתה חו קבמקררעד שי ש ־
תנה האק לי םבארץ.

ד״ר ישראל לוי, תל-אביב

הם התחילו
התפלא תי מאד על דעתכםבק שר ל פ לי טי ם הער״
בים. הם שהת חי לו בפר עו ת, ברצח. ב ש רי פהר כו ש
י הו די ו הי שו ב שי לםב מי טבב הו ריו וכספ יו. ו הנ ה
את ם מ טי פי םמעלד פי ע הונ כםלשלם פי צויי ם

ל או תםהערבים / .

ש. הלפמן, ניו־יורק

כיתר וה־50%
הר בני םשתב חן אתד תיו תו ש ל כל אי ש ו אי ש
בי שראל. אי לו הי ת ה קיי מ ת היית ם ר אויי ם לז כו ת
ב טי פו להה מיו ח ד.

שלמה כהן, ירושלים

ומוחות עקu - ,

מאמרכם ״חזר ה לי מי ה כי ני ם ה עו ל ם הז ה ) 766
הי הנפלא. הו א חיזק ב מי ד ה ני כרתאתהערכ תי
הרא שונ השלה עו ל ם הז הובש בי לו בלבד אני מוכן
ל ס לו ח לכ ם על כל ש ני או תי כ ם. נדמה לי כי
הי ה דו תהר פו ר מי ס טי תהמשתדלתלה כו תשר שי ם
בי שראלזכ אי תלת שו מתלבו עי דו ד. מלבד ״ החברה
לתר בו ת מו ס רי ת ״ הי א ה בי טוי התר בו תי הי חי ד של
א מו נ ת נו הי שנ ה. הי א חו פ שי תמכלהסר חון שהצ טבר
משךה דו רו ת ב גי ט או ת ^ ח שו כי ם ו הי א, לל א
ספק. ק רו ב ה יו תרל רו חשלארץ־י ש ר אל מאשר
הנו סחההמ סו לפתשלר צון א לו הי ם כ פי ש הו א
מו צגעל־ידי כמה מו חו ת ע קו מי ם.

זונדר סקולניק, ניד־יורק
דונ מהל חו סרהה גיון ש בני שתכם: מאמרה עו ר ך
(העול ם הזה ) 770 בו הו א מ ציג אתעצ מו בעת
ו ב עונ האחתכבל תי־ד תי. אנ טי־ ד תי. פ רו־ד תי ו ד תי !

ל. אריה ,׳פומה
בדבר טרום־דתי ואחר־דתי?

גורמים

-כמרחב

ב קו ר אי אתה רי פו ר טז׳ העלהמהפכהבמצ רי ם
(ה עול ם הז ה ) 772 קי ב ל תי אתה רו שםשאתם רו אי ם
ב די ק ט טו רו תהצב איו תשעלעלשל טון ת חיל ה בסו
רי הוא חר כדבמצ רי ם כו חפוטנ צי א לי ל ש לו ם
עם ישראל. ל פי ד ע תי אין השקפה זו חו פפתאת
ה מ צי או ת ו רי אאףמ נו גדתלה. ת קוו תינו ל ש לו ם
עם א ר צו ת ערב ט מו נו ת בגו ר מי ם א חרי ם ה פו ע לי ם
ב תו כן. ואשר עדיין הם ח ל שי ם.

מי צ! י ך להיות

מ. בן אריה, תל־אבי־ב

אתם ש הנ כםש בו עו ן ה דוג לכח לו ציו תוה תנ ד בו ת
— מ תי נז כהלר או תמכם סו ף סו ף ת מו נו תשער
יו תר ח לו ציו תמאשרת מו נו תנפס דו תשלפר צו פי
ב חו רו תמשעמ מו ת?

אליקים ברנובסקי, שדה־יעקב
אין מ קו מםשלא רי ה בי תן ותמר מי -ט ל
ע תונ כ ם ( ה עו ל ם הזה ) 770מאחרש שני ה ם
בהל סינ קי: א רי השאף לא ע בר שי א נ שי ם
צו 1.70מטרותמרשא פי לו ל א הני ע ה
בינוני תבק פי צו ת.

ב שער
נכש לו
ב קו ם־
לרמה

אלקס אברהם, רמת החייל

זונה, גיצים וחגיגות

עו ררמ דו רבמ דינ ה ( ה עו ל ם הז ה ) 772מ בי א ר אי ה.
מן הנ מראכ לו מ ר :״ ששל קו זונ האחת שנ ת חיי ב ה
ב ש רי פ ה ״ .עדכמהשא ני יו ר ע. לג בי בי צהה בי טוי
הו אלאש לו קהאלאנמרשת.

חיים ליפשיץ, בלשן חובב, רעננה
ה עו ל ם הז ה 772מחדשמלה חד שהבל שון העב רית.
ב מ קו ם חגיגו ת כ תו ב חגיגגו ת.

ססליחה !

אהרן כהן, תל־אביב

ב ק שר לי די עו ת ה שו נו תעל ״ סי רו בהשל בי ת ר
להשתתת בנ בחרת הי שרא לי תלכ דו רעה שי צאה לקחת
חלק במשח קי ה א לי פו ת ה עו ל מי ת ב מו סקבה ״
ה סי בו תהנ כו נו ת הן: ש ח קני ק בו צתכ דו רעףשל
ביתר הו ז מ נו להשתתףב אי מוני ם ש בו עיי ם י מי ם
אחרי ששח קני ה פו עלהתאמ נו כברב או פ ן שי ט תי
ב מ חנ ה ; האדםאשר הי ה צ ריך ל ב חור ולאשר
ב או פן סו פי אתהשח קני ם הי ה מי כאלשמבם —
מ א מן ה פו ע ל — אד םאשר בניי ט ר ליו תו י ש לנו
הי סו דלה טי לספק ; הגו ף ה מיי צג אתהס פו ר ט
הזה בארץ ( ההתאח דו ת הי שרא לי תלכ דו רעף) מו רכב
מנצכגי ה פו עלומכ בי. על סמךהסכםה־ סל . 5070 —50

י. .ליברמן, ראש המחלקה לתרבות
הגוף בשלטון ביתר

יורשים רוצחים

ב כי נו ס חוגי ה רעי ם הכ ריז עו רךה עו ל ם חזה כי
ת הי ה זו י הי רו תאם מי ש הו יכ ריז על ע צ מו כיו ר ש
הפלמח. כ בו דהסלמה מו נחבמ קו מו אךכלמי
שי כ ריז על ע צ מו כיו ר ש גו ףזהידע כי הו א
נ מנ ה על מ ש מי צי אלט לנ ח, ע ל רו צ חי ה א חי ם.

יוסף אזולאי, טבריה

עטר, משתלם
אני מו דהלכם בז העלה טיו ל הי פ ה
ש קי ב ל תי ע בו ר פ תי רתתשבץ ענ ק. דבר
מצא חן ב עיני מ כי רו תי ומכ רי ואף הם
לנ סו תאת מז לםבפ תי רתתשב צי ם. הד ב ר
מכלהב חינו ת.

ל אי ל ת
ה טיו ל
ה ח לי טו
מ שתלם

רות שטלצר, פתחיתקוה

כתבה פוזלת
מ ב לי ל ה כנ ם ל תו כנ םשל רו במאמ רי כ ם הקצרים
וא םיש להם ק שר ל ציו נו תאולא, דבראחדאפשר
ל בט חלמ צו אבהם: ס נ נון מ קו רי נהדרו חו ש הו מו
ר מ צויין. כ דו גמהלכדאקחאתאחתהכת בו ת
האח רונו תממדורבמרחב ( ה עו ל ם הז ה )771 בד,
מ סו פרעלמצ רי בשםאחפא ( ומת חי להבמ לי ם :
״ אחס אן אי בדאת עי נו ב ת אונ ה, ע ל כן הי ת ה
גם השקפתעול מו ח ד ־ צ ד די ת.״

דוד בוסני, תל־אביב

בוגד כאשתו
נו עלנפש תקף או תי לאהדשקראתךאתהמ דו ר
דרכי חיים ( ה עו ל ם הזה ) 769 בו מ טי ף ע תונ כ ם
לזנו ת פ שו טהבמשמעהומ עו רראת הי צ רי םהא פלי
םוהשפ לי ם ביו תרשל הנו ע ר. ב אי זופש טו ת
מו בנתמא לי ה מ סו פ ר על בגי ד תו שלאדם, א ב
ל שני י ל די ם, באש תו. הנו תני םאתם דיו וחש בון
לעצמכםמה פי רו שדב רי םאלה, איז ה א סו ןלכל
החיים ע לו ל דבר ז ה לנ רו םלאשהו לי ל די םהמס כני
ם? האם את ם יו ד עי םבכללמה פי רו ש היי
משפחהת קיני ם. ה או שרהצ פון בבת־ צ חו קשל
תינו ק 7אי ךאהםמ עיזי םלר מו סכלזהבאשפה 7

ירמיהו יצחקי, ירושלים
העולם הזד, מבטיח לקורא יצזזקי שלא הוא
הוציא את האב הנידון לדרך הרעה ולא פיתה
או תו ל ע שו תאתהמעשה

שעשה.

״העולם הזר!״ 774

הוא היה אלוך האלופים. מפקד צבא• לדו\מה, סופד ומחנך של דוד ־ אולם יגער לכל היה

כן הגטו וחניך החדר
שיצא למרחב, הפך אתלט,
מתגושש ומתאג־רף,
מנהיג תגרות
ידיים כלתי־ספורות

אייט ההגנה, מייסד
פו״ש, חי״ש ופלמ״ח,
יוצר דמות המפקד ה־הפלמ״חי
ומחנך דור
של מפקדים מזהירים

חייל קרבי כצבא הצאר,
שהוסמך ונפצע
כחזית, מפקד הפלוגה
הראשונה בגדוד הרא-
•טון של הצכא האדום

ראיט המטה הכללי כתקופת
המאבק, מתכנן
פעולות עתלית, הגשרים
והרכבות, יוצר
תורת צבא מהפכנית

ידידו של יוסף טרום•
פלדור, שבא להמשיך
כדרכו, איש גדוד העבודה,
חוצב ואיש העבודה
כה״א הידיעה

אלוף המלחמה ששנא
את המלחמה, מנהיג
עשרות מיכצעים עטו-
די הצלחה -שהת•
פוטר כיום הנצחון

לנדוכרג, שדה וקורנוואסר: מימין תמונתו של יצחק מדוברג,
האתלט, ברוסיה לפני עלייתו, למעלה יצחק שדה, מפקד הפלמ״ח ותרמטכ״ל,
משמאל יצחק קורנוואסר, שס המחתרת של שדה שגידל זקן ב־ 29 ביוני,
עוד נשוב, נשוב אחים־לנשק,
הזקן רק יתן פקודה...

השתלם הטקס. טקס של כבוד — בגבעת ברנר דיבר הרמטכ״ל, ראש הממשלה וממלא מקום
הנשיא סתמו את הגולל. תותחים ירו, החיילים הצדיעו ורק ילד אחד התעלף. היה זה בנו
של צבי ספקטור, מפקד סירת ד,־ 23 שנעלמה בשל״חות סודית במלחמת סוריה.
אחרי סיום הטקס הצבאי חזרה רשות הדיבור לפלמ״ח. ליד דגלי הגדודים המורכנים התפרץ
השיר שהרטיט פעם את הלבבות. הרמטכ״ל, שעזב את המקום קודם לכן, שיגר אחר כך
איגרת מיוחדת לישראל גלילי, הביע את צערו על אי־ההבנה. ליד הקבר נשכחו, לרגע, כל
הסכסוכים שליוו את חייו הסוערים של האיש.
כי בקבר זה לא נקבר רק אדם.
כאן נקבר סמל. כשהתרומם שיר
הפלמ״ח והדהד בשפלת פלשת, נסתם
הגולל על תקופה של דברי ימי ישראל
— תקופה שיצחק שדה היה
התגלמותה האישית המושלמת ביותר.

הזקן
קיבל את המיפקד.
הם עברו על פניו, בטור איטי בלתי פוסק 60 ,איש לדקה, נהג אגד שניתיק הכסף על
שכמו. עקרת־בית כשבידה סל קניות מלא. פקידים שנשאו תיקי עור, יהודים דתיים חבושי
כיפות. ילד בן שש, ללא הורים, שהוביל בידי ילד בו ארבע. נכי מלחמה על רגליהם
המלאכותיות. עולים חדשים מעיראק, אב שנשא על כתפיו את תינוקו, למען יראה ויזכור.
כל העם הגדול, על כל שכבותיו
ומעמדותיו.
איש לא אמר להם לבוא. לא היתה
פקודה ממשלתית׳ אולם הם לא היו
חופשיים. הם הוכרחו להופיע. אלא
שההכרח בא מבפנים.
כי במותו פקד הזקן כאשר פקד
״הפטיש השוכר זכוכית״.
כל ימי חייו: על־ידי יצירת הכרח
שלמותו של יצחק שדה לא ניתנה
פנימי, חובה שאינה כפוייה מבחוץ
לו כמתנת־אל. הוא רכש אותה בנושאי־אפשר
להשתמט ממנה, באשר
עורים רבי־יסורים. הוא אהב לצטט
היא שוכנת בנפשו של המחויב.
פסוק: אותו פטיש השובר את הריח
הורשת אדנים. אותה
זכוכית מחשל את הברזל. הפטיש
פקודה, שנדמה לפני שלוש שנים,
בחייו של יצחק שדה היה גורל
נשמעה שוב כשהודיע הרדיו בשעה
משפחתי.
11 לפני חצות שיצחק שדה איננו
עובדה מוזרה, אך רבת־משמעות,
עוד. פיקודיו וחניכיו, שהיו קרובים
היא שהאדם —שהשפיע ייתר מכל
לעיר, אצו לבית־החול־ם בילינסון,
אחר על עיצוב דמות האדם העברי
פתח־תקוה. הם מצאו שגופתו הוכהחדש
בארץ, היה בעצמו יליד גיטו
נסה למקרר, כשהפתק הנושא את
אופייני, ילד חלוש באחת הס־מטות
השם מודבק אליה, כאל גופת כל אדם
האפלות ביותר של וורשה, מפואת
אחר. הם הוציאו אח הגופה, עטפו
ולבוש קפוטה. אמו, בת אחה מגדואותה
בסדינים לבנים, הציבו משמר
לי הרבנים, שנאה את אביו ועזבה
כבוד. בחצות קרא סגן הרמטכ״ל,
אותו. יצחק נשאר תחילה עם האב
מרדכי מקלף, לישיבה של קצינים,
עד שהלה נשבר מבדידותו, עבר אחר
שקבעה את השתתפות הצבא בטכך
לבית האב החורג. אופייני לו
קס ההלוייה של האלוף.
שד,שנתיים האפלות בגיטו, בהם ניסה
בבוקר הובאה הגופה לבית הועד
להתאבד, לא עוררו בו אחר־כך כל
הפועל בתל־אביב, לאולם שנשא את
מרירות, ושיכול היה לתאר באהבה
הכתובת המוזרה ״טיול ותיור״ .כמו
את בני הגיטו, כולל הרב האדמוני
תמונה היסטורית: יגאל אלון, יצחק שדה ומשה דיין ביוס העלייה לחניתה. התמונה נשלחה
בכל המבצעים שהזקן היה קשור
שהרג במכותיו את תלמיד חדרו.
לשדה על־ידי דיין לפני שנה, עם הכתובת :״ליצחק — תמונה מן הימים בהם היינו צעירים ומשכנעים,
אליהם, פעלה גם כאן הא־מפרוביז־בבית
אביו החורג, בעיר רוסלובל,
ציה של אנשים שהבינו את המטרה.
הרובה היה רובה והחיים היו חיים ...בחיבה ובהוקרה, משה.22.7.51 ,״ שדה שמר על התמונה במיוחד.
התמזגה היהדות המסורתית של הבנות
הצ׳יזבטרון קנו בושם, ריססו
זקנים עם רוחם המהפכנית של הצעירים, שכולם נסחפו בזרם המחתרת הסוציאליסטית.
את הנוזל שהפיץ ריח עדין של חורשת אורנים. מא־־שם הופיעו דגל לאומי, דגל אדום
של סניף מפ״ם ודגל הפלמ״ח, שכיסו את הארוז הגס, שעמד על חביות קרח.
אווירה של מאסר אחים, חיפושים של ז׳נדרמים וסיפורים על אכזריות הקוזקים היו מנת
לחמו של הנער, שהתפתח לעלם בריא, בעל כושר אתלטי, השש אל תגרות רחוב ומלחמת
ואז הופיע העם •בלי טקס, ומבלי להצטופף באסיפה כהמון, אלא איש איש לבדו.
שכונות. יצחק לנדוברג היה מנהיג טבעי, והוא שמח על תפקיד זה. מלחמה בעוול, התקוממות
כעשרים אלף איש עברו על פני הגופה משד ארבע שעות, העיפו בה מבט של פרידה
נגד המשטר, הפרת מרות הסותרת את המצפון הפכו אצלו דברים מובנים מאליהם, דברים
מבלי להעצר. היה זה מעמד שהלם את רוחו של הזקן יותר מכל טקס צבאי.
המחייבים למעשים, התקשרו בלבו עם גישה אנושית עמוקה, פרי סבל הילדות.
לעומת הרגש הגולמי שריחף באולם בשעת ההתיחדות ההמונית, היתה ההלוויה מלאכותית
מכה או עונש מוות. במלחמת העולם הראשונה ישבו יהודי רוסיה בבית, הגיעו לכל
יותר. הופיעו אנשים שרצו להיראות. וכאשר עברה ההלוויה, ליד בית הבימה, לידי הצבא,

האלון! :יצחק שדה ויגאל אלון סוקרים את משורייני שדה הנערכים להתקפה בפעולת
עשר מכוח. היתה זאת נקודת השיא הצבאית של הזקן וחניכו שהיה חביב עליו ביותר.

השכ וי: שדה בשיחה עם מפקד מבצר עיראק סווידאן, מייד אחר הכניעה. מימין :
יגאל אלון, ירוחם כהן ובנאי, קצין המבצעים של לח״׳ ששירת בחטיבת שדה.

תמונות משפחתיות: יצחק שדה בבית יגאל
אלון בגיננסר לשמאלו • אשתי השנייה מרגוט ובנו
יורמי. למטה משמאל י יצחלי שדה עם פיקודו, סימן
טוב גאנה, גיבור ישראל קטוע שתי הרגלים, וכלתו
בשעת החתונה. שדח לא ניתק מעולם את הקשר עם אנשיו.
היותר למשרד צבאי בעורף. אולם יצחק לנדונקרג, שאביו
החורג היה מומחה לסידור עסקי השתמטות מהצבא, התגייס
כחייל קרבי, נפצע בחזית, קיבל הלם קשה בהפגזה.
הוא הפך סרז׳נט וזכה לצלב גיאורג המפורסם — שני
דברים נדירים מאד לגבי יהודי בצבא הצאר.
הסרג׳נט הפצוע הועבר לנופש בפטרבורג, נתמנה זמנית
כקצין משטרה. בתפקיד זה ראה את ההתמוטטות והמהפכה.
כסוציאליסט
ותיק ק־בל את המהפכה כדבר מובן
מאליו. אולם הוא היה איש בלתי־מפלגתי מטבעו, נמנע
מלהתערב במלחמת־האחיס בין המפלגות המהפכניות.
במשטרה עסק בפושעים, לא בפוליטיקה.
ברבות הימים היה מספר בהנאה כמה פרשות מתקופה
סוערת זו. באחד הימים טלפן לו משרד המפלגה הבול־שבית,
הודיע שנגנבה שם מכונית של הצאר שהוחרמה
על־ידי המפלגה. היתד, זאת מכונית יחידה במינה ברוסיה
כולה, ומובן שהנהג נתפש על־ידי שוטריו של שדה
כעבור דקות מספר. שדה אסר את האיש, טלפן לבולשביקים
בארמון סננולני שיבואו לקבל את הגנב ומכוניתו.
אולם זה, שידע את הצפוי לו, שכב על הארץ וסירב
לזוז גם תחת מטר מכות. דרישתו: שיצחק שדה יילוה
אליו. שדה עשה כן.
בארמון סמנלני נערך משפט־בזק, ושניות מספר הספיקו
להטיל עונש מוות. אולם שדה התערב, הסביר
לשופטים שהנהג אינו פושע אלא טיפש — שהרי אחרת
לא היה גונב מכונית שהיא יחידה במינה. ובולטת מרחוק| .
השופטים שוכנעו והחליפו את עונש המוות במכה אחת
הגונה. צחק שדה והעיר: מימי לא ראיתי אדם מקבל
מכה איומה בשמחה כזאת.
אולם כמו לכל מעשיותיו של הזקן היה גם לזו
מוסר־השכל חינוכי: בימי ההפכה קרוב המרחק בין
עזנש־מוות וסטירת־לחי, זאת טעם גם שדה: שני
שוטרים ״לבנים״ אסרוהו, אולם בדרך הלם את שני
ראשיהם איש ברעהו, נמלט.
כשהקים לנין את הגווארדיה האדומה כדי להגן על
המהפכה, התגייס יצחק לנדוברג שנית. היה לו תואר
היסטורי: מפקד הפלוגה הראשונה בגדוד הראשון של
הצבא האדום.
פגישה היסטורית מקרית. יש בהיסטוריה פגי־שות
מקריות המחוללות מאורעות׳ פגישה מקרית כזו היתד, בין יצחק שדה
ויוסף טרומפלדור ,.שניהם חיילים קרביים מקצועיים. שדה היה אז מדריך ספורטאי
במכבי, תפקיד שהתגלגל אליו במקרה, מבלי שתהיה לו כל אהדה למטרותיה
הציוניות של האגודה. אף כי סבו, הרב, ברח לארץ־ישראל אחרי שנסתכסך
עם השלטון, היתד, הציונות רחוקה ממנו, ורוסיה המהפכנית היתד, קרובה.
אולם טרומפלדור הציוני הלהיב את שדה, מסר לידיו את החלוץ כשנסע לארץ׳
ישראל. בי״א אדר נפל טרומפלדור בתל־ח־ ,בפעולה שביצע אותה על דעת
עצמו ובניגוד לדעתם של מנהיגים ציוניים רבים. כששמע יצחק את הבשורה,
ידע שאחת הדרך לחייו: לנסוע לארץ־ישראל, להתחיל בנקודה בה סיים יוסף.
ייתכן שבלבו כבר ידע כי יהיה טרומפלדור השני.
לא אדם, כי אם שטן. בארץ התמסר למפעל שבא להנציח את טרומפל־דור
— גדוד העבודה. העבודה הגופנית, שהיתה קשה לרוב בני העלייה השלישית,
עירוניים, היתה עניין של מה־בכך ליצחק שדה, הענק והשרירי. הוא בחר לו
במקצוע המתאים לגופו: חוצב. מעטות המחצבות בארץ שידו של יצחק שדה
לא נגעה בהן.
בינתיים המשיך בדרך שהחל בה ברוסיה והסתכסך עם השלטון. אותה שעה
היו שוטרים ערביים מתנפלים, לשם שעשוע, על עוברים ושבים יהודיים׳ כשראה
יצחק מקרה כזה התנפל לבדו על ארבעה שוטרים, הכה אותם קשות. השופט
פסק לאסרו לחודש, הוסיף שאלה לערבים: כיצד זה התגבר איש אחד על ארבעה
שום ר־ם מזויינים? ענו השוטרים, בבושה: יא סידי, אין זה אדם, זהו שטן.
הדרך אל ההגנה היתה כמעט מובנה מאליה. מסביבו התקבצו הצעירים, נערים
שכל אחד מהם היה עתיד להטביע את חותמו על הארץ. הוא עלה בסולם
הפיקוד, והוא הביא להגנה תפיסה חדשה. כחייל ידע שאין אפשרות ואין ערך
להגן על כל נקודה, להשאיר את היוזמה בידי האויב. מחשבה זו הובילה ליצירת
יחידות שיכלו לצאת מן הבסיס, לסייר בשטח, לתקוף את האויב במקום הנוח
להן. כך קמו פלוגות לילה של ווינגייט, הפו״ש ואחריו החי״ש, חיל השדה,
שאנשיו קראו לו, בחיבה, חיל יצחק שדה.
לידתו של צ׳יזכאת. גם כל אלה היו תחליפים. לא היה קיים כוח עברי
סדיר ועצמאי, שאפשר היה להדריכו כראוי, להפעילו בכל עת. התמורה הגדולה
באה עם התקרב רומל לשערי עמק הנילוס. האנגלים הסכימו להקמת פלוגת
מחץ עברית, שתפעל בעורף הגרמנים אחרי הכיבוש. יצחק שדה היה למפקדה.
ברגע זה התחיל פרק בתולדות הארץ.
התכניות לכיבוש הגרמנים, היו ימי הילדות. מכיוון שהיה ברור מראש

ש־היה זה מאבק חסר־סיכויים, היתה הפרשה כולה אפופה ברוח
מציאותית למהצה. תכניתו של שדה היתה להפוך את הר הכרמל
לסוסא זאג חדש, מבצר אחרון בו יתרכזו יהודי הארץ, מאחורי
חומת המגן של ההגנה.
אולם פרשה זאת הנחילה ירושה. הצעירים שנועדו לפעול בעורף
הגרמנים, מחופשים כערבי, עברו קורס להווי ערבי. כך חדר
לפלמ״ח הפינג׳אן והצ׳יזבאת. מסביב למדורה נוצר הסגנון שעתיד
היה להפוך נחלת הנוער העברי כולו.
מסביב למדורה נוצר עוד משהו. היה זה פרי יצירתו האישי
של יצחק שדה: המפקד העברי. היה זה דבר יחיד במינו בעולם
כולו: מפקד שישפיע על אנשיו כפי שיצחק שדה השפיע עליהם
— לא רק באמצעות הפקודה והציות העיוור, אלא מתוך זהות
מוחלטת עם מטרות הפקודה ונותן הפקודה. המפקד, כראשון
בין חברים, שותף לסבל הטוראי ולשמחות־ו, אנושי, ענוותן— ,
היה זה יצחק שדה בזעיר אנפין.
הוויכוח הגדול. תמונה זו שיל מפקד לא היתה רק אידיאל
אנושי, פרי נפשו של איש שהיה קודם כל בן־אדם. היא היתה
גם פרי תפיסה צבאית חדשה לחלוטין. ועל נקודה זו נתעורר
וויכוח שהחל מטיל את צלו על ההגנה כולה ולא הוכרע
מעולם.
ראש המטה הכללי של ההגנה היה יעקב דורי, שהיה קודם
לכן מפקד מחוז חיפה׳ תפקידו היה לדאוג לעניני תכנון
והדרכה, וליעץ למפקדה הארצית (מ״א) ,שהיא ה־תה הסמכות
המפקדת, אחראית גם לענייני ציוד, משק ויחסי חוץ. המ״א
היה מורכב משלושה נציג־ ההסתדרות, שלושה אזרחים, נציג
הפועל המזרחי ונציג המחלקה המדינית של הסוכנות שהיה
ראשה (רמ״א) .מאז ,1940 משך שש שנים וחצי, היה הרמ״א
ציוני־כללי: משה סנה.
הויכוח הגדול התנהל בין שתי סיעות
האחת, האורתודוכסית, היתד, מורכבת מיעקב
דורי ויוסף רוכל (כיום אבידר) ,ועם אוהדיה
הצעירים נמנה יוסף סוקניק (ידיו) .עומתה
התיצבה האסכולה הפלמ״חית, שבראשה עמד
יצחק שדה, כשהוא נתמך על ידי אליהו כהן
והפמליה הצעירה, יגאל פייקוביץ (אלון),
משה דיין והאחרים.
דורי ואנשיו ראו את הדוגמה מצבאות
הסריר־ם ובעיקר בצבא הבריטי, וביקשו להתאים
דוגמה זו לתנאי הארץ. ואילו שדה
התבסס על מציאות הארץ, השונה לחלוטין
מכל דוגמה מבחינה גיאוגרפית, דמוגרפית
ופוליטית, וביקש ליצור גוף מקורי ללא כל
דוגמה. הפלמ״ח לא היה חיקוי לא לקומנדו
הבריטי ולא לפרטיזנים הרוסים. הוא היה
פשוט תשובתו של יצחק שדה לבע־ות כפי
שהוא ראה אותם.
הוויכוח השתרע לאורך כל הבעיות. שדה
רצה בצבא המורכב מיחידות קטנות, קלי-
נשק וקלי־תנועה, המסוגל לפעול בכוח של
חולייה (שניים, שלושה איש) ,מכאן נבע
חינוכו של המפקד הנמוך ביותר כאדם החייב
ומסוגל להחליט החלטות מרחיקות־לכת באופן
עצמאי•
האסכולה של דורי ראתה בפלמ״ח רק אחד
משלושה גופי ההגנה — חי״ם (חיל המשמי
המקומי) ,חי״ש (חיל השדה שהיווה עתודה
למקרה הצורך) והפלמ׳׳ח. היא רצתה להקציב
לפלמ״ח אמצעים כספיים ופרסונלים
לפי כוחו היחסי. ואילו שדה דרש לראות
בפלמ״ח את יסודה של כל ההגנה, כששני
החילות האחרים אינם אלא עתודות.
הרמ״א, משה סנה, ושני החברים העיקריים
של המ״א, אליהו גולומב וישראל גלילי,
קיבלו שלושתם את הקו של שדה, אך ניסו
ליצור תנאים בהם יוכלו שתי האסכולות
לדור בכפיפה אחת. אנש־ המחלקה המדינית
של הסוכנות, משה שרת ודוד בן־גוריון,
דגלו בתורת דורי, כך נוצר מעין שיווי משקל
כללי.
אולם הוויכוח נמשך במלוא תוקפו. כבר
בועידת הפלמ״ח במשמר העמק, ב־,1942
1 כינים הפלמ״ח Iיצחק שזה, בין אורי ברנד וישראל גלילי, בשורה הראשונה של אלופי
הפלנז״ח ב׳סינוס הפלמ״ח של שנת , 1949 שזכור באיסור המטנ״ל על השתתפות חיילים

ההפגנה האילמת 20.000 :איש עברו משן 4שעות בבית הועד הפועל בתל־אביב, ליד הארון עליו הופקד משנזר־כבוד של
שני סע־־אלופים ושני אזרחים מבני הפלמ״ח ומעריצי הזקן. נותני הכבוד האחרון באו מגל המעמדות, מכל המפלגות.
היתד, התנגשות בין שדה ובין משה שרת, כשהלה דיבר על
האנגלים כבני־ברית והילל את הגיוס לצבא הבריטי. שדה תבע
זהירות, טען שהסכסוך עם האנגלים בלתי־נמנע. שרת שלל את
דברו בחריפות רבה מאד.
המעטים כנגד הרכים. ב־ 1945 תמה מלחמת העולם
השנייה ובאנגליה הגיעה לשלטון ממשלת הלייבור, שהבטיחה
את תמיכתה לישוב. כשהופרו ההבטחות, נעשה המאבק לבלתי־נמנע.
על ההגנה היה להתכונן לפעולות, וברור היה שרק
הפלמ״ח, הכוח הסדיר, לבדו מסוגל לבצע פעולות אלה.
כל הניגודים החריפו. הרמטכ״ל דרש סמכויות רחבות, והפלמ״ח
תבע את שלו. הרמ״א הכריע עתה בגלוי לטובת הפלמ״ח, ולהכרעה
זו היה משקל נוסף אחרי שמשה סנה נבחר גם להנהלה הציונית
ולהנהלת הועד הלאומי וקיבל לידיו את תיק הבטחון. בי. ג׳י.
ושרת היו רוב העת בחוץ־לארץ. סנה היה הקובע.
יעקב דורי התפטר, יצא לאמריקה. יצחק שדה נתמנה כרמטכ״ל.
יגאל אלון תפש את מקומו כמפקד הפלמ״ח. כעבור זמן מה
התפטר גם יגאל ידין מתפקידו כראש אגף התכנון והמבצעים
במטכ״ל, אחרי ויכוח עם שדה בשאלת מבנה היורדות. סמכויותיו
עברו למעשה לידי מפקד הפלמ״ח.
יצחק שדה פתח במאבק. כל פעו׳׳,ותיו נשאו את האופי שציינו
את דרכו הצבאית: בקשת פתרונות מיוחדים שיתנו יתרון למעטים
כנגד הרבים (ניידות, פעולות לילה, אימון הפרט),־ התאמת אמצעי

הרמטכ״ל מספיד

הלחימה לתפקידים המעשיים, נטילת היוזמה בכוח ההפתעה.
בכל הפעולות שיחק גורם ההפתעה תפקיד מכריע. בפעולת
עתלית (שחרור המעפילים) הושגה ההפתעה על־ידי הופעת גדוד
שלם של פלמ״ח ; בפיצוץ הרכבות הושגה על־ידי ריבוי היחידות
הקטנות שהלמו בעת ובעונה אחת במקומות רבים ; בפיצוץ
הגשרים הושגה על־ידי עצם הקושי לחדור למקומות הפעולה.
היתה זאת תקופה גדולה. הפלמ״ח לחם, היתר, אחוות־רבבות
מושלמת בין הרמ״א, הרמטכ״ל ומפקד הפלמ״ח. שלטה השלישייה
סנה־גלילי־שדה, כשמיטב המפקדים הצעירים אתה.
גם בתקופה זו לא שכח שדה מה העיקר. והעיקר היה: בני-
האדם. תוצרתו העיקרית לא היו פעולות ומעשים, אלא האנשים
שהתגבשו בפעולות, מחנה חניכיו שנבראו בצלמו, מפקדים
אנושיים, בעלי כושר החלטה, נלהבים לתפקיד וצלולי רוח. עוד
בסוף ימיו היה רגיל לדבר עליהם כמשורר על שיריו וצייר על
ציוריו ! ניתח את אופיו של יגאל אלון, בנו הבכור ויורש העצר,
משה דיין, שאהב אותו אולי יותר מכולם אף כי שלל את אופיו,
שמעון אבידן, שהיה מבוגר מכולם ועמוק מכולם.
אותה תקופה גם היתר, תקופת השיתוף עם ארגוני הפורשים
במסגרת תנועת המרי. הפורשים, ששנאו את הפלמ״ח, חיבבו
את שדה, לא שכחו לו ג׳סטה אופיינית: כששמע שדה על
נפילתו של דוד רזיאל, מפקד אצ״ל, בשעת שליחות בעיראק,
פירסם מודעה בדבר — ״יצחק שדה עומד דום על קברו של

דוד רזיאל״ .חבריו, שלא הבינו כיצד מגלה
מפקדם אהדה ליריב, רצו אז לפרסם מודעה
שנייה :״יצחק שדה, עמוד נוח !״
יצחק קורנוואסר, צולע. באה השבת
השחורה. חיים וייצמן נתן פקודה להפסיק
את כל הפעולות. משה סנה ירד למחתרת,
נסע לישיבת ההנהלה הציונית בפאריס כדי
לבטל את הגזירה. אולם כשהחליט בן־גוריון
להפסיק את הפעולות ״זמוית״ עד לקונגרס
הציוני, בסוף ,1946 התפטר סנה. שלטון המשולש
נשבר. בי. ג׳י. נטל את תיק הבטחון
לעצמו, אם כי מינה את ישראל גלילי כרמ״א.
שדה ״התפוטר״ ,לא התנגד לכך מאחר שהתפקד
לא מצא חן בעיניו בתקופה של אי״
פעולה. יעקב דורי חזר לכסא הרמטכ״ל,
יגאל ידין חזר אף הוא לתפקידו הקודם.
השלישיה בן־גוריון־דורי־ידין הפכה את האסכולה
הארתודוכסית לקובעת, צימצמה את
השפעת הפלמ״ח.
אחרי השבת השחורה ירד שדה למחתרת,
קרא לעצמו יצחק קורנוואסר, גידל זקן.
קורנוואסר צלע, נשען על מקל. כמה מבני
תל־אביב חזו אז בתמונה מוזרה: זקן צולע
מגיע לשפת־הים, זורק את המקל ומתחיל
לקפוץ, להרים משקלות ולהתגושש. הדברים
הגיעו לישראל גלילי, שהוכיח את שדה
קשות על הזנחת הקונספירציה הקדושה. אולם
שדה, חייל סדיר מטבעו, לעג תמיד במקצת
למחתרתיות האדוקה.
שדה היה כבר אז אישיות מוכרת לציביר.
אם היה ידוע קודם רק לחוג קטן של אנדים
״בתוך העניינים״ ,בעוד שהציבור הרחב
הכיר רק את סנה וגלילי, הרי מאמריו בשבועון
לאחדות העבודה, במדור מסביב למדורה
בחתימת י. נודד, הטילו את השפעתו על המונים
רחבים מאד, שדבריו המתונים, הפשוטים
והתקיפים של מפקד הפלמ״ח עיצבו את
אופיים.
הוויכוח בין שתי האסכולות נמשך. אחרי
המלחמה נראה לציבור הבלתי־מקצועי כוויכוח
בין שתי מפלגות — מפא״י ומפ״ם.
אולם ראוי להזכיר שבראשיתו של הוויכוח
לא היה שום מכנה פוליטי משותף לאסכולת
הפלמ״ח: שדה היה בלתי־מפלגתי במפורש,
סנה היה ציוני־כללי, גלילי ה־ה איש מפא״י.
רק במרוצת השנים התקרבה השלישייה גם
מבחינה פוליטית. הצעד הראשון היתה, אולי,
הנטיה לבקש עזרה רוסית למאבק נגד בריטניה,
קו בו דגל גם לח״י. ההגדרה הסיפית
באה רק אחרי מלחמת העצמאות, במידה
מסוימת כתוצאה מפירוק הפלמ׳׳ח.
אין מרות לזחילה. כמה חודשים אחרי
פיטוריו כרמטכ״ל באה ההתנגשות הגדולה
עם דוד בן־גוריון.
המצב בארץ הלך והחמיר, ההגנה החליטה
להקים חטיבות. יצחק שדה ביקש להתמנות
למפקד חטיבת חי״ש תל־אביב. גלילי וררורי
ראו בבקשה לא רק דבר מוצדק אלא גם
חינוכי — יראדנא אנשי ההגנה כי הרמטכ״ל
לשעבר הפך מפקד בתפקיד נמוך יותר. הם
אישרו את המינוי.
ואז בא הוויטו של בי. ג׳י. עד היום נחלקות

גאל ידיך, הרמטכ״ל השלישי, מספיד ליד הקבר הפתוח. במרכז ממלא מקום נשיא המדינה יוסף שפרינצק, חבוש

מגבעת,

ליום בו יעלו תלמידי על רבם. היום הזה הגיע. לחיי המפקד ! ״
כזה היה יצחק שדה.
הוא הבין את התבונה העליונה של כל מנהיג אמיתי: לחנך דור של
ממשיכי דרך ולהיות למיותר.
דיבוק פרטיזני. אולם יצחק שדה היה עוד רחוק מלהיות מיותר.
הוא הקים את חיל השריון במיבצע מזהיר של אימפרוביזציה. הוא השתתף,
תחת פקודו של תלמידו, בכל מבצעי הדרום, מעשר המכות ועד לפלישה
למצרים היו אלה מיבצעים שזכו לתהילת הפרשנים הצבאיים המהוללים
ביותר בעולם, ובראשם הקפטן לידל־הארט, ששוחח עליהם ארוכות עם
יגאל אלון אחרי המלחמה. כי תורת הפלמ״ח של שדה לא היתד, מפגרת
לעומת תורת הצבא הסדיר האורתודכסי, אלא להיפך, השתלבה עם
התורה הצבאית המתקדמת ביותר, פרי רוחם של לידל־הארט׳ פולר
ושותפיהם.
אמר יגאל אלון למקטרגים :״קל יותר להפוך פרטיזן לחייל, מאשר
חייל לפרטיזן אך בעוד שההוגים הבריטיים התחבטו כיצד לנטוע
סגולות פרטיזניות בחייל הבריטי, השקוע במסורת הסדירה המעובשת,
שקד בן־גוריון בארץ על התהליך ההפוך -לגרש את הדיבוק הפרטיזני
מן הגוף שינק ממסורת הפלמ״ח.
שנה ,,,צי נוספות. שדה היה האלוף הראשון ש״התפוטר״ .הוא
קיבל מהאופוטרופוס על רכוש הנפקדים בית מוזנח על חוף הים בג׳בלייה,
הפך אותו בעמל ידיו לפינת־חמד• שם גר עם אשתו השנייה, מרגוט,
ובנו יורמי. כששתי בנותיו מנשואיו הראשונים איזה, ורבושה, מחוץ

המות Iאיזה ורבושה, הבנות, ליד הקבר הפתוח. מימין: תמר, אחות מרגוט,
אשתו השנייה שטיפלה בו משן השנה האחרונה; משה דיין, חניכו. משמאל: יעקב
סלומון, מפקד גדוד פלמ׳־ח, ידיד! האישי. מאחור: קציני צה״ל ואבלים אזרחיים.

הדעות מה גרם לו. הרוב לודא־ שבן־גוריוז רצה להבטיח לעצמו את הזכות לחלק את
המינויים, ושהתחיל, בצורה האופיינית לו, דוקא עם הדג הגדול ביותר.
הסיבה הרשמית היתד, רק תייו׳ו: בי. ג׳י. הסתמך על מאמר שכתב שדה במדורו,
חודשים רבים לפני כן, אחיי השבח השחורה ,״יש גבול למרות״ .במאמר זה הסתמך
על דבר אליהו גולומב, טען שההגנה לא תכיר במרות הציונית אם זו תצווה לזחול
על הבטן ולהפסיק את המאבק.
טען בי. ג׳י : .אדם המוכו להפר את המרות הציונית, אינו יכול להיות מפקד על
חטיבה. היה זה נימוק מוזר לגבי יצחק שדה, אדם שלא הפר מימיו מרות (פרט למקרה
יחיד, כשהוציא להורג על דעת עצמו את רוצחו של אלכסנדר זייד).
שדה סירב להתפטר. גלילי ודורי סירבו לפטרו. ואילו בן־גוריון סירב אף היא
לפטרו מצדו, איים במקום זה בהתפטרות שלו. החלה התרוצצות כללית, בעיקר של דוו
רמז. לבסוף נמצא פתרון: שדה לא פוטר אלא ״הועלה בדרגה״ ,קיבל תפקיד של יועץ
צבאי לדוד בן־גוריון. מובן מאליו שבי. ג׳י. לא התייעץ אתו מעולם.
האיבה בין שני האישים לא נסתיימה עד היום האחרון. גם אחרי המלחמה, כשדיבר
על שיבת מפ״ם לקואליציה והחזרת אלופיה לתפקיד, הוצא שדה מן הכלל, ועל כך
אף הודיע שרת במפורש. אופייני ליצחק שדה שלא ס5ל כי מישהו יטיל בנוכחותו
דופי בבי. ג׳י. אמר הזקן :״בן־גוריון הוא א־ש גדול, אך לפעמים הוא_עושד, שטויות...״
היד לא השיגה. כשפרצה המלחמה נשאר שדה בלי תפקיד. ברבות הימים היה

לבית. הוא הרויח את לחמו במקצועו הראשון, כמומחה למחצבות, עבד
כמדריך במחצבתו של חניכו לשעבר, יעקב סלומון. הוא גם יעץ לכל
המחצבות של החיילים המשוחררים.
אחרי שאשתו, האהובה עליו, מתה מות יסורים ממחלת הסרטן, נתערערה
גם בריאותו שלו. אף כי נראה בריא כתמיד׳ ויכול היה להניע כל שריר
בגופו לבדו, כירסמה בו מחלה קשה.
לפני שנה וחצי הובא לשולחן הניתוחים. בשעת הניתוח נתגלה
שהפנקריאס, בלוטה ליד הקיבה, נפוחה. הרופאים ידעו שיכול זה להיות
סרטן ממאיר או דלקת פשוטה. הם יכלו לבדוק את הדבר על־ידי פתיחת
הבלוטה. אולם הם לא רצו להעמיד את חיי יצחק שדה בסכנה. הם ידעו
שאם אמנם זה סרטן, ממילא אין מרפא. הם נמנעו מן הבדיקה והאריכו
בזאת את חייו של שדה בשנה וחצי.
שדה עצמו לא ידע מאומה על שיקולים אלה, האמין שכליותיו
חולות. על אף הכאבים המשיך בעבודתו, בחציבה ובכתיבה.
ביתו היה בית כנוס לתלמידיו וידידיו, שנכנסו בו >ן ל שעות היום
והלילה, שמעו תורה מפיו. היה זה גם מקום משיכה לאורחים מחו״ל,
שרצו לראות את הדמות שסימלה את הדור. הם היו פיגשים איתו רכון
על ספה׳ מוקף ספרים, חרבות ואקדחים, ציורים קלאסיים ומפות צבאיות.
בלבו היה מקום כמעט לכל אדם. כשביקרה בביתו פול גימלים, אשת
הכנר, יצא באמצע השיחה לגינתו, קטף שושנה אדומה והגישה. לה.
פגישה עמו היתה חוויה לכל אדם.
(המשך בענזוד ) 14

ה א רון מו ר ד: שעה שהרמטכ״ל וקציני המטה מצדיעים, עוקבים ראש הממשלה
ויו״ר הכנסת אחרי הארון הפשוט, שהלם את פשטות ה!|ש, שהורד אל הקבר החצוב
בסלע. אותו רגע ניתנה הפקודה לסבוד האחרון ושמונה מטחי תותחים הרעימו בשפלה.
נזכר בתקופה אפלה זו בחייי — חניכיו נפרדו ממני בזה אחר זה, יצאו לחזית, ואילו
הוא, שלימד אותם את תורת הקרב. נשאי בחדרו בשדרות רוטשילד ,65 תל־אביב.
הגאלה באה במשמר־העמק. המצב שם היה כמעט מיואש, לא היתד, ברירה אלא
לשלוח את שדה. בתמרון נועז נחת עם חייליו אל עורף האויב, הוציא אותו משיווי
משקלו. היה זה אופייני לכל לחימתו של הזקז: לא להגן על העמדה, אלא להוציא
ממנה את הלוחמים, כדי להנחית מכה בנקודה החלשה של האויב, להסוות איתה
שעה את חולשת מגיני העמדה על־ידי תמרוני הטעייה. בניגוד לאחרים, היה לו המבט
הדרוש כדי להבחין בנקודה המכרעת של כל מערכה. במקום לבזבז את כל כיחות׳
בתריסר נקודות ופעולות ריכז את הכל בנקודה מכרעת זו. ביקורתו לגבי הטאקטיקה
של אחרים נבעה לרוב מנקודה זו.
בקרב משמר העמק נלקחה בשבי מכוניתו של קאוקג׳י וניתנה מתנה לשדה מידי
חייליו. הוא נסע בה כל ימי המלחמה, ניסה לרכשה אחר כך. אולם משרד הבטחון
מכר אותה לאחר, שהציע מחיר שלא היה בידי שדה להשיגו.
״ ל חיי המפקד ״ Iלפני מיבצע דד הציע שדה לרכז את השריון בחטיבה אחת,
שתוכל להנחית מכה מרוכזת. הפעם, אחיי משמר־העמק, ניתי לו הפיקוד על
החטיבה. יש דמיון מסויים בינו ובין המרשאל רומל: שניהם היו מפקדי חיל־רגלים
שהגיעו לחיל השריון אחרי שדגלו בטקטיקה רגלית חדשה• המבוססת על
הסתננות בעד קוי האויב אל עורפו — טקטיקה שהפכה יסוד לחיל הטנקים.
בנזיבצע דני פיקד שדה על הזרוע השמאלית. הפיקוד על המיבצע כולו נמסר
ליגאל אלון, תלמידו. במסיבה ערב המיבצע הרים את כוסו, אמר :״כל ימי התפללתי

ב 11ווישרא לב ש ע רי ה טו מאה׳ :

מאה

שער
לגבי תשע עשיריות של בני המדינד
שכונת מאה־שערים ירושלים׳ היא מוש
מופשט, מקום משכנם של אנשי נטור
קרתא ודומיהם. גם לעשירית האחרונו
מוכר רק הרחוב הראשי של השכונה
רחוב שהוא אמנם צר׳ אך שעוברים ב
בכל זאת אוטובוסים ומכוניות בדרכו
משכונת גאולה לשכונת מוסררה.
אולם מאה־שערים האמיתית חבוייה גו
מעיני העובר ברחוב. זהו מבור של סם
טות צרות, רצופות אבני ־מרצפת, כש
לצידיהן חנויות קטנטנות ופתוחות. המר
אה כולו מזכיר עיירה אירופית מימי הבי
ניים, ולתמונה זו מתאימה גם תלבושו
התושבים.
ילדים וזקנים לבושים קפוטות שחורות
חבושים מגבעות שחורות ורחבות־שוליים
מגדלים פאות וזקנים (להוציא את היל
דים) .הנשים, כולל נערות וילדות, גור
בות גרבי כותנה ארוכים, כשהמבוגרוו
חבושות מטפחות. צבע העור אינו דומו
לזה של, בני הארץ האחרים׳ אלא הנה
לבנבן־חיוור. שפת הדיבור היא אידיש,
בשכונה כולה לא תדרום רגלו של אדו
גלוי־ראש.
החיים בשכונה מנותקים מחיי הארץ
מרוכזים סביב בית־הכנסת ישועות יעקב
בית חד־קומתי חסר-
קישוט, והישיבה הmim
גדולה
שממולו: .הפול
׳יטיקה המקומית מצ׳%
טמצמת
בעיקר בשנאה
לאגודת-־שר־אל,
האפיקורסים ה־בוגדים
בדת אלוקים
תמורת נזיד העדשים
של כסא ממשלתי.
בוגדים מסוג אנשי
המזרחי והפועל־הסז־רחי
אינם נזכרים בחברה
זו כלל.

בחורים חילו
אגרוף
קמוץ: החזן אומר תהילים בראש
אלפיים מפגינים בסימטות מאה־שערים, שחלק
מהם לבשו שקים ומררו בבכי. היתה זאת הפגנת
האבל הגדולה ביותר שנערכה אי־פעס בירושלים.

ב כי?}לקבר: עקרות בית ממאה־שערים השתטחו ע? קבר הרב דושינסקי, מסדרות בבכי
על אבדן בנותיהן. הוספת אבן על הקבר נחשבת ־למצווה גדולה. אחת ההפתעות של ההפגנוז :
ריבוי מספר המשתתפים הספרדיים (שמאל) שמרת אף הם בבכי קורע לבבות.

ניים בהחלט. מובן
מאליו שבנות השכונה
לא התגייסו
לצבא. היה בדבר
משום הגיון מסוים :
אין לשמור על הווי
כזה השורר במאה־כרזה

שערים בעצם המאה
ה־ 20 אלא כשיש התבדלות
מוחלטת מן הסביבה. לוא היו ו
בנות מתגייסות, היונתונות להשפעת א:
שים שאינם רק בוגדים מסוגו של ש
הפנים, אלא אפילו בני־שטן ממש, כאנע
מפא״י ומפ״ם. אם הבנות תצאנה לתו
בות רעה כזאת, הרי ייחרץ גורל השכן
נה לכליון תוך דור אחד.
גם ראש־הממשלה הבין את הצדק הז
למנטארי בטענה זו (ואת שלום השוו
פות שלן עם הגוש הדתי) ,ושיחרר בשן
תו את כל הבנות הדתיות. אולם אט־א
הוחמרו המבחנים לשיחרור. אם הספיק
פעם הצהרה סתמית, שבעלותיה יכל
לשתות קפה בשבת ולהתעניין בבחורי
(חילוניים בהחלט) בשעות הערב, הו
נדרשו עתה הבנות התובעות שחרור י
התיצב לפני ועדת בוחנים. וככל שקטנ
העלייה, כן גברה נטייתם של הקצינים ו
בוחנים לדקדק בכשרות המשתחררות. ן
שהגיע המצב בשבועות האחרונים לג
שהקצינים הבודקים מדקדקים במצוות ו
דת יותר מאשר הרבנים החמורים ביות
של נטור* קרתא.
מטיילת עם א»וא. חקירות אלה ש
המדקדקים הצבאיים הגדישו את סבלנות
של בני מאה־שערים. וכשגדשה סבלנו
בני מאה־שערים, נוצרת מעין תגובת שו
שרת: אגודת־ישראל מנסה להרים א
קולה מעל לקול נטורי־קרתא, והמזרן
מנסה להטביע במחאותיו את קול האגו
דה. כי כל סיעה דתית מתונה יותר חוש
שת שמא. יעברו אוהדיה אל הסיעה הקי
צונית יותר.
הגילויים המרעישים, שגרמו לרתיחו
הרוחות, באו בהמודיע, עיתונה היום
של אגודת ישראל העולמית. היתה זאו

י 1צאו1
לקרב

שורה של דו״חים מחקירות הבנות הדתיות.
דוגמה׳
על חקירתה של פרחה דוה ממעבדת
רחובות, שהופיעה בפני ועדת
הבירורים לפני שבועיים :
שאלה: את עובדת ז
תשובה: לא תמיד׳ מתי שיש לי עבודה,
יום או יומיים בשבוע.
שאלה: מה את עושה בערב אחרי העבודה.
תשובה:
נשארת בבית, סורגת, ומטיילת
עם אמא
שאלה: את הולכת לקולנוע?
תשובה: כן.
שאלה: עם מי את הולכת?
תשובה: עם אמי, אחי או אחותי.
שאלה: את הולכת עם בחורים?
תשובה: לא.
שאלה: למה את לא רוצה ללכת לצבא?
תשובה: היות שבכלים אוכלים׳ פעם
בשר ופעם חלב ובחורים ובחורות ביחד
וגם דעת התורה אוסרת על בחורות
ללכת לצבא.
שאלה: קחי את התורה והראי לי
איפה זה כתוב.
תשובה: איני יוד
ן ת איפה שוד, כתוב,
אבל שמעתי מפי הר
נשראל v im
׳בנים וההורים שזה
כתוב בתורה שאסו
ר על הבנות ללכת
1ו ה
לצבא.
מודיע המודיע,
בהתמרמרות: פרחה
קבלה צו גיוס.
דוגמה אחרת (ב.

ו. מנחלת-יהודה) :
שאלה: למה את
לא רוצה ללכת לצבא?

Vy־*pan*1
תשובה: מפני שאני
דתית.
שאלה: בכל זאת
למה את לא רוצה
ללכת לצבא?

תשובה: מפני שגיוס
בגדת
בחורה לא מקומה
בצבא ובצבא בטח
היא מתקלקלת.
שאלה: טוב, נשלח אותך למחנה צבאי
של בחורות רק.
תשובה: בכל זאת אסור לי ללכת.
שאלה: מי אסר לך?
תשובה: הדת אומרת שאסור לעלות
כלי גבר על אשה.
קבלה צו גיוס.
לגט. קשה בחורותתגרומגה לדעת מה מידתהכנות במחאותיהם של
כמה מן הדוברים הדתיים. אולם לא יכול
להיות ספק לגבי כנות בני מאה־שערים.
כי הפגנתם לא היתה הפגנה פוליטית
תכסיסית, מן המקובלית במדינה. גברים
חסונים פרצו בדמעות כאילו שיכלו את
בנם בכורם, עקרות־בית מררו בבכי קו־רע־לבבות.
לא היתר, זאת מפלגה הלוחמת
על עוד כסא בכנסת. היה זה גטו
יהודי הלוחם על עצם קיומו, והמוכן
למסור את נפשו על קידוש השם.
אלא שהתוצאה הסופית לא תוכרע ב־מאה,־שערים,
כי אם במסדרונות הכנסת
ובחדרי משרד ד,בטחון. דוד בן־גוריון
העדיף עד כה את הקואליציה עם הדתיים
(שמחירה בשטח הכשרות׳ החינוך וגיוס
הבנות בלבד) על קואליציה עם הציונים
הכלליים, שידרשו מחיר כלכלי. אולם בשעה
שכמה מראשי מפא״י מתקרבים בשטח
הכלכלי לדעות הציונים הכלליים,
ואילו מצב כוח האדם בגיל הגיוס השתנה
עם ירידת העלייה, ייתכן שבי ג׳י
יהיה קשה־עורף יותר ביחסיו עם שותפיו
הדתיים.
ואז יוכל להיות שבנות מאד,־שערים,
בעלות גרבי הכותנה וחיוורות־העור, תגרומנה
לגט בשכונת רחביה.

שפת אידיש וקול שופר: בתוך
בית־הכנסת ישועות יעקב (למעלה) .נאמו
רבנים באידיש, ליד קבר הרב דושינסקי
תקעו בעשריס שופרות (תמונה מימין),

מאה

ה ־20

ב העם אין nnל ע שו ת
״הכל מדברים אודות מזג־ר,אוויר״ אמר
פעם ההומוריסטן האמריקאי מרק טווין,
״אבל איש אינו נוקף אצבע לתקנו.״
דברים אלה טובים בייחוד לגבי הארצות
האגגלו־סכסיות בהן משמש מזג־האוויר עילה
רשמית לראשיתה של שיחה ! פתיחה
אחרת נחשבת לחוסר־נימוס. בישראל, בה
כמעט כ /נושא משמש תירוץ לוכוח׳ אין
הדיבור אודות מזג־האוויר נפוץ ביותר.
ברם, בשנים האחרונות ארעו כמה התרחשויות
אקלימיות העלולות לשנות במידת־מה
את פני הדברים: שלג כבד ירד בתל־אביב
ובשפלה, מאורע שלא היה לו תקדים s
גשמים כבדים ניטחו בעוז, גרמו לשטפונות
רציניים בחורף שעבר, הביאו במבוכה גמורה
את החזאים, והשבוע ירד שרב כבד שנמשך
ימים, הביא אתו טמפרטורות גבוהות,
לחות יחסית שהגיעה במקומות שונים לנקודת
רוויה, גרמה לטפטוף גשם קיץ קליל
במקומות בהם אפילו בחורף גשם הוא
חזיון נדיר, כמו, למשל, אילת.
חוסר ההתעניינות המסורתי בענייני אקלים
גרם לכך שהחום הכבד בא על מרבית תושבי
המדינה במפתיע. אולם גם אלה המקורבים
לתחנות המטאורולוגיות והמאזינים לתחזיות
הניתנות כלאחר יד בסופן של החדשות
ברדיו, וידעו עד המתרחש ובא, לא
יכלו אלא לצפות לו בשלווה פילוסופית.
כפי הנראה באמת עדיין אי־אפשר לעשות
מאומה לתיקון מזג־האוויר.
המשק עסק לא רע
חיים מינצר, אבי היזמה של שיתוף הון
פרטי וקואופרטיבי לא היה השבוע בארץ׳ כש־בית־החרושת
שלו בראשון־לציון, גביש, מייצר
מוצרי הזכוכית, חגג את הפעלת הכבשו
החדיש. הוא שהה בחוץ־לארץ, רכש ציוד להקמת
מפעל חדש לכלי חרסינה ביאזור.
לפני 17 שנה, ב־ , 1935 קם על שטח של
דונה וחצי מפעל הזכוכית גביש בראשוו־לציון.
המפעל הצעיר פשט חיש מהר את ה
רגל. כי תוצרתו לא יכלה לעמוד בהתחרות
עם תוצרת חוץ־לארץ ושערי בית־החרושז/
העלו חלודה עד שנת . 1939
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הריה!
חיים מינצר, תעשיין חרסינה מפולין, ושויי־פו
מנדל גולד, ריח ביזנס והזרימו לעסק
10.000 לירות. העסקים לא היו רעים. אי,
רוב התוצרת קלט הצבא הבריטי והאיום
של התחרות חוץ בטל עם המלחמה.
ב־ ,1945 כתום מלחמת העולם, נמצא ־ביש
שוב על פרשת דרנ4ם. שווקי הארץ נפתחו
לפני תוצרת אנגלית וצ׳כית, בארץ לא היו
מומחים לזכוכית טובה והפועלים לא התאמצו
במיוחד. ואז הוליד חיים מינצר רעיון
לשתף את הפועלים במפעלים, מכר להם 50
אחוז מבית־החרושת (אמר מינצר: ירגישו
הפועלים בעורם אם יעבדו רע.״) 90 פועלים

הפכו לשותפים למינצר וגולד.
כעבוד שנה הסתלק מנדל גולך מהמפעל,
מכר את 25 האחוז שלו לפועלים. נוצרה
שותפות מיוחדת במינה 75 :אחוז לפועלים.
25 אחוז לחיים מינצר ובניו.
כשהונהגו ההגבלות ליבוא תוצרת זכוכייז
החל גביש משגשג. כוס היתד, יקרת־מציאות,
בקבוקי אריזה נמכרו בפרוטקציה. לפני שנה,
ב־ , 1951 הגיע גביש לשיא הייצור 4.2 :מיליון
כלי אריזה 3.16 ,מיליון כוסות, כ־ 2מיליון
בלי מאור. בתנאים אלה הוחלט על הרחבת
המפעל. מהמלווה האמריקאי נתקבלו 150.000
דולאר, השותפים הזרימו הון חדש וגביש
שהוקם ב־ 10.000 לירות, שווה כיום קרוב
למיליון לירות.
חיים מינצר אינו מתחרט על סבלנותו.
קבע מינצר :״שותפות עם פועלים זה לא
עסק רע הוכחה: בית־חרושת ראשון־
לציוני אחר, תרזיה (נגרות רהיטים) ,הלך
בעקבותיו.

דינ

אחת־עשרה של המפלגה, שתערך בחודש
הבא, היו מאלפות: הרשימות הימניות קבלו
ביחד 64 אחוז מכל הקולית, בעוד שקבו
צת למפנה זכתה ברוב רק בקיבוצים, היתר,
במיעוט מבוטל בכרך. מסתבר כי מאז ה־יוסד
הפועל המזרחי חלה תמורה גדולה בהרכב
המפלגה: שוב אין זו תנועה פועלית, ייב
רובם של חבריה הם בורגנים זעירים, פקידים,
בעלי־מלאכה, שאינם ששים לד,רתם למרכבת
ההסתדרות הכללית. תקוותה של מפא״י לזכות
בתוך ההסתדרות בתומך נאמן נכזבה. במאבק
בין תורה לעבודה ניצחה הראשונה.

מכהי דידו תי ת ק טנ ה
גנרל גרמני קבע פעם את העקרון שמוטב
לגדודי צבא להתקדם בנפרד וללחום במלוכד.
עקרון זה אינו תמיד נכון — את זאת למדו
החודש פעילי מק״י.
הדבר התחיל כשמפ״ם החליטה ל־״ ם
פועלים ערביים על עצומה לפתוח ׳1פניהם

עד עתה על יחידה מסויימת של קרקע
מזון. קרקע זאת, בתוך בקכוק, הוא חומר
נוזל או מוצק, מורכב חומרים כימיים המדגים
את החידקים בזמן התרבותם. אחר אוספים
אותם, ממ־תים אותם, מוסיפים להם
חומר חיטוי ומזריקים אותם בכמויות של
12 מיל-ארדים במנה לכל הזקוק להם.
הפלא שד ״פרו ורפו״ .במה שהיה
לפנים יחידה של שלושה בתי שימוש בצרוף
חתיכת פרוזדור שלפניהם, בקומה השנייה
של בניין בית הבריאות על שס נתן שטראוס
בירושלים, עבדו שני הממציאים הישראליים
על המצאתם. הממציאים: ד״ר דבורה קפלן •
שעלתה לפג 17 -שנה כסטודנטית מליטא,
השלימה לימודיה באוניברסיטה העברית וד״ר
וולטר קוך שעלה אף הוא כסטודרנט, על־מנת
לזכות ברשיון־עלייה כתלמיד, למרות שכבר
היה רופא, בו־נה עיר מולדתו, תרמו ממעב־דתם
הפרוזאית בירושלים את תרומתם לעולם.
שני הרופאים, העובדים כבר מספר

מפלגות
תו ד ה מוד וו 3ודה
הסתדרות הפועל המזרחי בארץ־ישראל נוסדה
לפני שלושים שנה, איחדה בראשיתה
פועלים בעלי רעיונות דתיים ומוסריים אשר
שאפו לחולל שינוי ערכים יסודי בחיי העם,
להחדיר בו א.ת תון־ת ישראל. סיסמתם היתד: ,
״תורה ועבודה מן מה היה הפועל המזרחי
גוף בתוך ההסתדרות הכללית, אולם עד
מהרה נתברר שאין שתי התנועות הפועליות
הללו מסוגלות לגור בכפיפה אחת, חלק הארי
של חברי הפועל המזרחי נטשו את ההסתדרות,
חיזקו את מפלגתם, הפכוה לגוף
עצמאי לחלוטין, הקשור להסתדרות הכללית
רק בזה שחברי הפועל המזרחי נהנ־ם
משירותי קופת חולים שלה.
למרות האידיאלים הגבוהים, וההישגים ה־התישבותיים
הניכרים ; fה היתר, הפועל המזרחי
מאז ומתמיד מפלגה אופורטוניסטית,
שידעה לנצל את שיקול הכוחות בין השמאל
לימין, להשיג לעצמה כסאות גם כאשר היתה
במיעוט מוחלט, הואשמה לא אחת בזיופי
בחירות.
מן המפלגות הדתיות הפועל המזרחי הנה
החזקה ביותר, בעלת 12 קבוצות 15 ,מושבים
28 ,ישובי עולים, שכונות. אולם בתוך
שורות המפלגה עצמה נערך מאבק חריף,
מלווה השמצות שכמותן לא נשמעו בשום
מערכה על שלטון במפלגה בארץ. עזרו להשמצה:
ע-תוני מפא״י שקיוו לנצחון מכריע
של סיעת למפנה אשר בראשה עומדים ח״כ
משה אונא ושר הבריאות ד״ר יוסף בורג,
וד,דוגלת בכניסה להסתדרות הכללית. מול
למפנה עמדו שתי רשימות: המרכזית בראשותו
של משה שפירא, שר הפנים, שהשתדלה
למשוך את הפועל המזרחי ימינה,
לקראת חזרה על ליכוד החזית הדתית ;
הרשימה המאוחדת שמנהיגה יצחק רפאל
הדורשת עצמאות להפועל המזרחי. למעשה
לא נבדלו שתי הרשימות הללו זו מזו,
נולדו עקב חיכוכים אישיים בין מנהיגיה.
כך או כך, תוצאות הבחירות לועידה ה־

את שערי ההסתדרות. היתד, זאת עצומה
הגיונית למדי — החזקת״ הערבים בהסתדרות
נפרדת (ברית פועלי ארץ־ישראל) היא אחת
התופעות הריאקציוניות ביותר בתנועת הפועלים
הבינלאומית. אפילו האגודות המקצועיות
באפריקה הדרומית פתחו בחלקן את שעריהן
לפד הכושים.
מק״י הסכימה למטרה בלב שלם. אולם היא
חששה שהדבר יתן למפ״ם (שעמדתה ברחוב
הערבי רופפת) יתרון על המפלגה הקומוניסטית,
שהיא הכוח החזק ביותר באותו
רחוב.
הלכה מק״י והכריזה על עצומה משלה,
נועזת יותר ומתקדמת יותר מעצומת מפ״ם :
היא ביקשה להחתים לא רק פועלים ערבים,
אלא גם פועלים יהודיים, להפגין בזאת את
עקרון אחוות העמים.
אלא שד,ד,חתמה על עצומה כרוכה בפעולה
ארגונית קשה, ומק״י נתקלה בקשיים. עד לפני
שבוע אספה 14 אלף חתימות דו־לאומיות,
בעוד שמפ״ם הגיעה ל־ 11 אלף חתימות של
ערבים בלבד. מאחר שמק״י זכתה בבח־רות
האחרונות ב־ 27 אלף קולות, היה פרסום
תוצאה זו עלול להתפרש כירידת כוח המפלגה.
הציעה
מק״י למפ״ם: הבה נאחד את שתי
העצומות, נרכיב ועדה משותפת, בה יימסר
הרוב למפ״ם. אולם מפ״ם, ששמחה להזדמנות
לתת מכה ידידותית קטנה למפלגה השנייה,
ענתה בתמימות: מוטב להגיש שתי עצומות
נפרדות. היתה זאת נקמה על דקירות הקומוניסטים,
הנותנים פרסום רב לעובדה הקטנה
שמפ״ם טרם נתנה לאוד,דיה הערביים מעמד
של חברים במפלגה, מנעה בזאת מן הערבים
את השיוויון שהיא דורשת להם בהסתדרות.

רפואה
י שר אל וכ ת ר. ככבוד
vibrid choleraeהוא השם המצלצל
של חידק לא סימפאטי ביותר, המעורר
את מחלת החולירע. המצאה ישראלית, ששמעה
יצא השבוע, תרבה את גידולו פי .12 גידול
החידק, הנעשה על קרקע מזון מתאים
בתוך מבחנות מעבדות בקטריולוגיות, על־מנת
להשתמש בו בזריקות מונעות חולירע,
סבל עקב היבול הקטן שאפשר היה לגדל

שנים כצוות, גילו, כי אם יוסיפו גליצירינד,
ופוספטים לקרקע המזון של חידקי החולירע,
יחוללו את הפלא של ״פרו ורבו״ בחייהם
של החידקים.
הגורם המניע, שהזיזם לראשונה לנסות
ולשנות דבר מה בשטח זה, היה שירת
הללויה על קרקע המזון הקיים, אותה קראו
יום אחד בעיתון מקצועי. למרות שהארץ אינה
זקוקה לכמויות ניכרות של חומר הזריקות,
הניתנות רק לאלה היוצאים לאיזורים
נגועים בחוץ־לארץ (כד,ודו, תימן וסין) ,ניגש
צוות הרופאים במרץ רב לחקירה, זכה למחיאות
כפיים מקצועיות כשהתפרסמה הודעתם
הקצרה על הפריון כפול ד 12-,בעיתון
רפואי לונדוני.
דא עד חשבון ההודי. השאלה הראשונה
ששאלו האנשים את זוג הרופאים היתה,
אם לא יכריזו על פטנט, ינצלו המצאתם .״אדוני״׳
ענה ד״ר קוך שהתנסה בהמצאות עוד
בחוץ־לארץ ביוצרו טבעת למצלמה גרמנית
הנושאת את שמו ,״בכדי להחדיר פטנט,
צריך להיות עשיר, על כך נתרום את המצא־תנו
לטובת האנושיות.״ ישראל לא תזכה אם
כך ביותר מהכבוד. העולם, שתצרכתו המעשית׳
לצרכי טיפול וחיסון כל האנשים החיים
בצל סכנת המגפה, היא כמה מאות דתות
של זריקות, עלול לזכות בהרבה. לא בטוח
אמנם אם המחיר יוזל, אחר שיצירת ־חימר
היא בידיים פרטיות המעוניינות אמנם להוזיל
את שיטות הייצור, אך לא על דשבון
הצרכן ההודי. אך או״ם, שביקש מהריפאים
הישראליים דו״ח מלא, יוכל להשתמש בהרצאה
לטובת המיליונים הזקוקים לזריקות־חינם.
החי סכה
ד או גו ת
לאחרונה נראה כי מוסדות ממשלתיים
וציבוריים מסויימים מתגרים בצורה רצינית
למדי באומנות הישראלית: הצנזורה עשתה
לקלס את תיאטרון אהל (ואת עצמה) באול־צד,
אותו להציג את המחזה הפרוצה הצייתנית
בצורה קצוצה ומעוותת ובשינוי שם ! ה**
לא־קרובה לרופאה ד״ר דבורה קפלן,
אלמנת אליעזר קפלן.

במדינה
עיריות הגדולות הטילו על התיאטרונים שעד
כה לא שילמו כל מסים, היטל עינוגים, שאינו,
בלשון בני־אדם, אלא מס שעשועים. עתה
הנחית מוסד אחר, משרד המסחר והתעשייה
מכה נוספת: קפה כסית, מקום המפגש של
אומנים וסקרנים בתל־אביב, נסגר לחודש
ימים לאחר שנמצאה במטבחו כמות של בשר
עוף שלא חולק בהקצבה.
בראשית שבוע זה הפציעה ברחוב דיזנגוף,
תל־אביב, צלקת אפלה, ואומנים חסרי בסיס
הסתובבו, כנמלים שקנן נהרס, בין השכנים,
קפה רובל ופראק• אבל ממלא מקום הרשמי
של כסית היה לכל הדעות מעדן שמעבר לרחוב,
אותו חנך בנוכחותו איש כסית הותיק
ביותר אברהם (אבני בוהו) ,שלונסקי, המשורר
עטור זר שערות השיבה.

חינוך
א ש או לי מ פי ת בי רו ש לי ם

באותן שנים שני הסרג׳נטים שפיגל. אחד מהם,
סרג׳נט נחום שפיגל איש הגליל העליון, נודע
כעבור שש שנים כנחום גולני, מפקד החטיבה
כובשת הערבה• השני, ג׳ינג׳י משופם, שהיה
רב הסמל הגדודי — יששכר שפיגל, עלה
בדרגה אף הוא. שפיגל הפך שפי ובתור כזה
ראש מחלקה במשטרת ישראל, מפקד חטיבת
החופים והגבולות שלה.
זה לא היה הכל. בין הסרג׳נטים בלט אחד
במקצועיותו: היה זה סרג׳נט הצלפים הגדודי
שהתפרסם, לאחר מכן, כמפקד בית־הספר
לצלפים בצה״ל וכראש משלחת הקלעים הישראלית
לאולימפיידת הלסינקי. שם הסרג׳נט
שהפך סגן־אלוף: אלכם אלירז.

עבודה
הפת רון: מו סי קתתק לי טי
אחר שהעבודה נסתיימה, עמדה מכונת
ערבול הבטון ללא תנועה, לידה עמדה קבו־

שבע אזהרות. רוב התאונות אינן
תאונות של שעודעבודה ממש. כשני שלישים
של התאונות הן תוצאה של פגיעה,
נפילה או התקלות עצמים, נפילה או מעידת
הפועלים.
סוג אחר של תצוגות הן ילידות המקצוע,
בכוויות עור הנגרמות על־ידי חום גבוה במפעלים
הימיים.
בעיקר אשמים הפועלים עצמם בתאונות,
מתוך חוסר־זהירות, רשלנות, חפזון וחוסר־מחשבה.
כן אין לעשות הרבה נגד פועלים
הנוטים לתאונות או תאונות הנגרמות לפועל
מדוכדך מתוך תנאיו האישיים.
חישבו ומצאו כי למעשה ניתנת לכל מועמד
לתאונה אזהרה מספקת. על כל תאונה
פוגעת קודמות, דרך כלל, שבע תאונות אזהרה.
לפני שתלתל שער נתלש מראש פועלת
חסרת מטפחת־ראש ונוטל יחד עמו פיסת
עור קרקפת נתלשות בממוצע, שבע פעמים,
שערות בודדות שתלישתן כמעט ואינה

לקחת 300 ילדים, לשחררם משך שלושת
שבועות מזכרונות בתי־ספר מעיקים,
להכניסם לעולם הדמיון, הוא הישג ניכר
לכל מדריך. חנוך הר־חן, מנהלה הממושקף
של קייטנת בית־הכרם הירושלמית, מדריך
בעל 14 שנות ותק ויליד הארץ, זכה בהצלחה
במבצעו זה.
הילדים, רובם בני תל־אביב וחולי קצרת,
שנבחרו על־ידי העובדים הסוציאליים בבתי־ספרם
לבלות 21 יום באקלימה הנוח של
ירושלים, הפכו את חצר הסמינריון בו שוכנו,
במהרה, לכפר אולימפי. חנוך, ששיטתו היא
ליצור כל שנה לילדיו מסגרת דמיונית בחיי
קייטנתם, לא התקשה השנה במציאתה :
כמה אלפי קילומטרים צפונה מבית־הכרם
התנהלה דוגמה — :בהלסינקי הפינית נערכו
משחקי אולימפיים באותו זמן שב־רושלים
הודלקה אש אולימפית ראשונה בזעיר אד
פיו•

עדות לעושר האפשרויות החינוכיות הטמונות
בשיטה זאת היא הרשימה הארוכה
של תכניות שהוכנו בשנים קודמות: עיר
הנוער, חיי חיות וציפורים ביער, אי האושר,
וחיי הקדומים. בשורה של משחקים ספורט־איים
היתוליים תחרו קבוצות ידים שבאו מארצות
הקימות בחלקן בדמיונם: ארץ הגמדים׳
אינדיאנים, צוענים, בני אלסקה, קוזאקים.
התלבושות,
עשויות נייר בידי הילדים
עצמם ובידי מדריכיהם, סיפקו שעות רבות
של בידור. החפצים והמאורעות הפרוזאיים
ביותר של חיי ילד יומיומי קיבלו ברק חדש :
המסעדה היתד. אולימפית, כך היו המקלחות•
הרחובות נשאו שלטים כתובים בידי
הילדים, עליהם שמות גיבורים אולימפיים
החל מהרקולס hsjnמורמי*׳ .התוצאה :
כשכובתה ביום האחרון האש האולימפית
בטכס מפואר, לא נמצא ילד, שמוכן היה
לחזור הביתה, לבית־ספר אפור. קרבנות ה־אולימפיידה
הראשונה בישראל: ילד, חבר
המשלחת הסובייטית, ששבר יד ביום השני
של המשחקים, ותייר אמריקאי, שתורן הדגל
האולימפי נפל על ראשו בזמן טכס הנעילה.
החסרון היחיד לדעת חנוך: חוסר גדר
או חומה סביב בית הסמינריון. מטרת הגדר
לא היתד, למנוע מהילדים לברוח, כי אם
למנוע מההורים להכנס. ביקוריהם התכופים
של ההורים ושאר הקרובים השפיעו השפעה
חינוכית רעה, הורידו את רוח המתחרים האולימפיים,
שמתנות לא־שוות של ממתקים
פגעו באחוותם הספורטאית.
יובלות שלו שהסר דג טי ס
כשנתכנסו כמה מאות ותיקי הגדוד הראשון
של החטיבה היהודית הלוחמת בגן־הקרייה
המצל והסבו לשולחנות עמוסי כיבודים ומשקאות
העלו את זכר גדודם, שהוקם לפני עשר
שנים, בקיץ , 1942 שנתיים אחר הקמת הפלוגות
העבריות בצבא הבריטי.
לותיקים היו נושאי שיחה רבים למדי, זב־רונות
ניאותים לאנשי חיל רגלים ששרתו
במצרים, בקו החזית הראשון באיטליה (נהר
הסניו) ובהולנד! אולם ן אשוני •המתגייסום, לפי
צו הסוכנות, לצבא הבריטי זכרו עוד כמה
דברים: מלבד מלחמתו על סמל זיהוי ארצישראלי
ולא ״המיל הפלשטינאי״ שתג דומה
לו נועד, לראשונה, לציין את כובעיהם, הצטיין
הגדוד הראשון (אחד משלושת גדודי ה־חי״ל)
ביבול סרג׳נטים מרבי־תועלת.
בין 800 חיילי הגדוד הראשון בלטו כבר
פאבו נורמי, הרץ הפיני, שהיה כוכב
האולימפיידות השביעית והתשיעית (1920
ד ) 1928 ושנשא לפני חודש את הלפיד האולימפי,
בריצה, לאיצטד הלסינקי•

״העולם הזה״ 774

לקה עוזרת בעצה בכתב ובעל־פה, מחלקת
רבבות עלוני הסברה מצויירים, עורכת מאות
הרצאות. כדי שהמחלקה עצמה תהייה יעילה
ביותר, היא נעזרת במוסדות מקבילים ברוב
ארצות העולם, מצרפת ועד פורטו ריקו הזעירה
שבמרכז אמריקה.

דרכי־אדם
רמ 1ים ב ל תי ־ מ סו ד ״ ם
העולה החדש משה בטש ,31 ,היסס קשות
לפני שהחליט לפנות אל עוברים ושבים בשאלה
למקומו של רחוב הירקון בתל־אביב.
להיסוסיו של בטש לא גרמה אי־ידיעת הלשון
העברית. היסוסיו של בטש נבעו מן
העובדה שהוא חירש־אילם הנרתע מלהשמיע
את גרגורי קולו בפני אנשים.
אך בסופו של דבר נאלץ בטש לשאול את
מי שהוא לרחוב הירקון, כי הוא רצה להגיע
אליו. הוא פנה לשתי ילדות בנות 12׳ הסביר
את מבוקשו בקול־שאינו־קול. הילדות
נרתעו ממנו נבהלות ובמש שראה כי לשונו
אינה מובנת ניסה לבקש תשובה לשאלתו
בעזרת ידיו.
התוצאה: אחת הילדות רצה במעלה הרחוב,
הזעיקה שוטר. בטש נעצר, הואשם ב־
״נסיון למעשה מגונה וביצועו״.
לפני בית־המשפט הסביר השוטר כי הילדות
התלוננו שעובר־אורח (בטש) פנה אליהן
״ברמזים בלתי־מוסריים״ .בטש, מאידך, שנסתייע
בקרוב לתרגום תנועותיו, הסביר כי
לא היו לו כל כוונות רעות. כל כוונתו: איתור
רחוב הירקון.
השופט אלעזר זליקסון קיבל את דברי
החירש־האילם, הבין כי סיבת התנהגותו המוזרה
היתד, טמונה במומו של הנאשם. אולם
בטש עצמו לא הסתפק בזיכיו. מייד לאחר
צאתו מבית־המשפט ניגש לרוכל, רכש, תמורת
מאתיים פרוטות, נדדריך לרחובות תל־אביב,
בעזרתו יוכל למצוא כתובות מבלי
לד,חשד בביצוע מעשים מגונים.

פשעים
תדהמ תו שדהסר סו ר
המשלחת הל זית
קרבן ראשון: ילד ששבר יד במשחקים

המ שלחת האסקימוסית
קרבן שני: תייר שפגע בתורן בטקס הסיום
צת פועלים משוחחת. לפתע נפל אחד הפועלים
לתוך המכונה, חבריו התבלבלו, הוכו
בתדהמה. תגובתם: הנעת מכונת הערבול.
התוצאה: ריסוק אברי הפועל שהומ.ת במקום.
באותו
שבוע הבחין מנהל העבודה של
מחצבת הקסטל בכביש ירושלים בעשן מתאבך
מתוך צריף חומר־הנפץ. הוא הזעיק את
הפועלים לצריף ובאותו רגע נשמע קול נפץ
מחריד. התוצאה: שמונה פועלים הרוגים.
אין אלה אלא שני מקרי תאונות עבודה
מתוך 20.286 שארעו בשנה שעברה ושחקי־רתן
נסתיימה השבוע( 81 .כדוגמת השתיים)
נסתיימו במקרה מוות. מות הפועל במכונת
העירבול ושמונה פועלי המחצבה היה יכול
להימנע לוא שמרו כל הסובבים על קור
רוחם, נהגו הגיונית עם קרות התאונה.
כי מספר תאונות העבודה נמצא בעלייה
מתמדת׳ רב פי שתיים ושלוש מאשר בארצות
תעשייה מערביות. רבות במיוחד התאונות
בענף המתכת. אך נראה כי אין המתכת
אשמה, כי בענף זה מתרכז מספר עובדים
הגדול ביותר מכל ענף תעשייה אחר.

מורגשת. לוא היתד, הפועלת חסרת מטפחת־הראש
שמה לב לתלישות האזהרה ועוטה
מטפחת לא היתד, נפצעת.
צד שני במלחמה נגד תאונות העבודה :
בעלי המפעלים החייבים להקפיד על ריווח
פתאים של המכונות, חספוס מספיק של הרצפות,
כדי שהפועלים לא יתחלקו עליהן,
מתקני־מגן סביב המכונות העלולות להפוך
קטלניות ותאורה נכונה. דרך נוספת למניעת
תאונות: העלאת רוח העובדים. עובד שמח,
לא מדוכא, יעיל יותר וזהיר יותר מאשר
פועל מדוכא המהרהר בצרותיו האישיות
ומקטע דרך אגב, את אצבעו. הפתרון בהרבה
מפעלים חוצלארציים: השמעת מוסיקה
תקליטים.
הפועלים עצמם חייבים להקפיד על תלבושת
עבודה נכונה. כיסוי ראש האוסף תחתיו
את כל השער, בגדי עבודה הדוקים ללא
קצוות חפשיים ונעליים שמסמריהם אינם
בולטים.
לעזרתם של הפועלים ובעלי המפעלים גם
יחד באה המחלקה להיגיינה מקצועית בה
משתפים פעולה הסתדרות העובדים, התאחדות
בעלי התעשיה ומשרד העבודה. המח
לפני
ארבעה חדשים העלה סרסור לדבר
עבירה יפואי נערה צעירה ( )18 בחכתו באחת
המעברות שבסביבות חיפה. אחר שהבטיח
לה כי צפוי לה עתיד מזהיר (ובעל הכנסות
קלות) שכנע אותה לנטוש את עבודתה במשק
בית חיפאי לטול את צרור חפציה הקטן מ־צריפה
רב־ד,צפיפות (האב — שומר לילה,
האם מטופלת בששה ילדים) במעברה.
הסרסור שפתח את עסקו החדש באחת החורבות
הנטושות והמטות ליפול בשטח הגדול
ביפו, הבטיח לנערה שלושים, ארבעים
ל״י ליום, לינה ואוכל. אולם באחד מימות
השבוע, אחר 15 שבועות רבי־הכנסה ארעה
תקלה: עם ראשית הערב הגיח לחורבה זר
משופם, רחב־גרם ושרירי, גירש בבעיטות
את כל הנוכחים, אחז בשערות הנערה והחל
מגדפה בערבית. הזר הסביר כי הוא קרוב
הנערה, איים לרצוח את מפתה נפש. במקום
זה הסתפק בהכאה יסודית של הסרסור, גרר
את הנערה, שפתחה ביללות אימים, אחריו.
מה רבתה תדהמתו של הסרסור אין־האו־נים
כאשר גילה כי הזר לא הוביל אח הנערה
לביתה, רק העבירה לחורבה אחרת, רחוקה
כמה מאות מטרים מהראשונה, הציעה לל־קנחות
שם. רק אז הבין הסרסור כי לא הוא
היה האדם שהוציא אח הנערה לתרבות רעה.
היה זה הזר שהקדימו כמעט בשנה. שעה
שהוא ישב בבית־הסוהר וריצה עונש של
ששה חדשי מאסר על החזקת בית״בושת הסתובבה
נערתו חסרת־התעסוקה בחיפה עד
שהופיע הסרסור היפואי, לו היא נאותה
להתגלות שנית.
הארץ העתודאים בגיל 4945 שוב לא יגוייסו,
בהתאם לחוק החדש (הארץ)
vשמחה אברהמי, תל־אביב
מתושלח, נוח במנוחה.
תערוכה יפה שעשתה רושם על כל
המברקים (ידיעות אחרונות)
ישראל שכטר,בנימינה
התלהבות טלגרפית־

כותרת השבוע
ב -קזלהעם ״:

לפני שביתת אזהרה
בבתי התינוקות הירושלמיים

׳השרים: שלושה אוחזים בכסא
הצווחות, ההאשמות ההדדיות, והקללות שהושמעו סביב
השולחן הירוק באולם הישיבות של עיריית ירושלים כמעט
והגיעו לשיאן. כיוון שגם כוסות וכסאות כבר עפו בחדר בו
יושבים 21 חברי המועצה סביב השולחן בצורת הפרסה,
נשאר בתור המשך הגיוני לדרך בה התחילו רק השלב האחרון,
שלב המכות ממש. מועצת עיריית ירושלים תדמה אז,
למה שהיא קרואה בפי תושבי העיר כבר כיום, השוק.
שלושת הצדדים היריבים בעירייה, הקואליציה, האופוזיציה
ועד לפני עשרה ימים ראש העיר, מתחרים בגילוי הו־

הציונים הכלליים מהרו לעשות חשבון, קבלו את אלישר
בזרועות. פתוחות (יחד עם בוחריו הספרדיים) בעוררם את תקוותו
להגיע לכם ראשות העיר. כשנתברר, כי בירושלים לא
תצליח מפא״י להרכיב קואליציה דוגמת חיפה — מפא״י, מפ״ם
ודתיים — עלתה קרנו.של אלישר עוד יותר. הוא לא העז אמנם
לקוות לכסא ראש העיר מיד, אך הדרך נשארה פתוחה. הקואליציה
שהורכבה על אפו וחמתו של השמאל, היתה ימנית.
חיטטו לצורך זה ברשימתם הארוכה של הדתיים, מצאו, כי
האיש העומד במקום העשירי של רשימת מפלגתו, שלמה
זלמן שרגאי, מתאים להושבה כבובה על הכסא הנוח של
ראש־העיר. בהחלטיות רבה מחקו את תשעת העומדים בראש,
העלו את שרגאי למקום הראשון.
הסכסכנות בקנה־מידה גדול החלה.
דניאל אוסטר, שהיה צריך להוריש את מכונית ראש־העיר
ואת הכבוד שהורגל אליו ולחזור למשרד עורך־הדין שלו,
ירד עם דמעות בעיניו את שלוש המדרגות מדוכן יושב־הראש,
סגר אחריו את הדלת בדפיקה עזה. ראובן שרי, חדש
בתפקידו באופוזיציה, קם ממקומו, הודיע את הודעתו הרת־המשמעות
וחסרת־ההגינות הפרלמנטרית :״אני וסיעתי נלחם
ונחבל בקואליציה זו עד חורמה.״ מתוך שורות הקואליציה
הציץ אליהו אלישר, פזל בצורה גלויה לעבר כסאו המושך
של ראש העיר. היחידי שקיבל בתמימות ויושר את הטכס,
היה שרגאי בעצמו, שמתוך הרגשתו הכנה כאיש חרד לירושלים,
התכוון רק לטובתה.

בעצמה מה צריכים משרדי הממשלה להעניק לה, מענה, אם
קבלה פחות, כי הממשלה חייבת לה כסף.
לעומת שרי טענה הקואליצ ה הימנית, שוב כנהוג בריב
משפחתי בו מאשים הבעל איי, אשתו בהבאת נידוניה לא מספקת,
כי היא עדיין סובלת בגלל ירושת הגרעון שהשאירה
לה עירית אוסטר־שר *.
הסיבה האמיתית לסירחון לא נשתקפה במספרים יבשים.
גרעונות יש גם בעיריות ומועצות אחרות. החשבון המפלגתי

״אחרי. המבול! ״ ול טי ש ת עיניים
העסק לא יכול היה לעבוד בתנאים הנתונים. בריב הגליי
שבין הקואליציה ובין השמאל, לא התבייש השמאל לגלות
ברבים, כי העניין המפלגתי עומד מעל לטובת העיר. החלטות
האופוזיציה לא נתקבלו ליד השולחן הירוק של העירייה ולשמע
העובדות שהאזינו להן, אלא בבניין אחר, המרוחק חמש
מאות מטרים מבניין העירייה, בבית ההסתדרות, בחדרו של
משה בר־עם, מזכיר מועצת פועלי ירושלים.
בריב נסתר, בתוך שורות הקואליציה עצמה, החלה המלחמה
על הכסא. סבלנותו של אלישר קצרה מדי יום. בהעלות
הקואליציה את שרגאי לגדולתו, היה החשבון פשוט: שרגאי
הוא איש מפלגה (הפועל הנזזרחי) ,עסוק בענייניה, מרבה
לנסוע לועידה זו ואחרת בחוץ־לארץ, ומעל לכל, הוא איש

אליהו אדישר, ראש עיר כפועל

שרמז זלמן שרגאי, ראש עיר לשעבר
מחצבות. סלילח כבישים וג׳ונגל

כסא, שולחן נתיבה ומכונית
הישראלי, של ״אחרי,המבול!״ מצד אחד, ולטישת העיניים
לכסא הרם היו הגורמים האמיתיים.

כחות לאשמתו של הצד שכנגד. האופוזיציה השמאלית מא־שימה
את הקואליציה הימנית בחוסר כל בשרון להנהלת
ענייני העיר, הקואליציה מגדירה את האופוזיציה כסכסכנים
מפלגתיים בחסד עליון, ושלמה זלמן שרגאי, שהתפטר לפני
עשרה ימים מתפקידו הנעלה ורב־הצרות, מאשים את שניהם
כאחד בחוסר אהבת עיר הקודש. הצדק, כרגיל, הוא עם כולם.

האמצעי מקד שי אתהמטרה
כתיבת הפרק האחרון, שנסתיים עם התפטרותו של שרגאי,
החלה, כששרגאי נסע סוף סוף לחוץ־לארץ (ארצות־הברית)
.הרגע שאלישר, הקורא את עצמו מקים הקואליציה,
ציפה לו, הגיע. מסגן ראש־עיר הפך לראש־עיר בפועל.
העלאת מסים, שהתנגד לה קודם, בוצעה עתה בשיעור של
.40%החשבון היה כפול: למלא את קופת העיר בהעדרו של
שרגאי כדי להצביע על הישגים, והכנת דעת־קהל עוינת ל־שרגאי
עם שובו ממסעו החוצלארצי. צעד שני בהכנת המפלה
לאיש שסירב לחלות קודם לפי תוכנית הקואליציה ׳,היתד,
הכנת שביתת־עובדים הגונה שקידמה את פניו ביום שובו
ארצה.

הקבצ ני תנשארהקבצ ני ת
השעיר לעזאזל, הוא במקרה זה, כברבים שקדמו לו,
הבריטי ..ירושלים, שיחד עם תואר, הבירה״ צריך היה לתלות
בה גם תואר שני — ״הקבצנית בין ערי ישראל״ — לא
נהנתה מפיתוח מימיה. כעיר הפקידות המנדטורית, הצטמצמו
חוקי העיר לצווים מונעים תנופת בנייה ושגשוג כלכלי
ליישובה העברי. עיריית ירושלים לא ידעה את אותן הצרות
המשקיות שהכידון באותה תקופה תל־אביב אי חיפה.
היא לא השתתפה בהחזקת בתי־ספר, לא נשאר, באחריות המלאה
לחלק היהודי של העיר שהיה מוטל על שכמי ועד
הקהילה העברי, אבדה כמעט כליל בצלה החזק של ממשלת
פלשתינה (א״י) שקבעה את מושבה בירושלים.
כשקמה מדינת ישראל, ואתה עיריית ירושלים העברית,
השתנה רק השם. הקבצנית נשארה קבצנית, לא זכתה ב־15
למאי בשום גורל. למעשה החלו הצרות למחרת היום, העסיקו
את דניאל אוסטר, שנתמנה ראש עיר, ואת איש מפא״י
ראובן שרי, סגנו׳ ששמו בימים ההם עוד היה שרייבמן. אלא
שהרעש שהקימו פצצות הלגיון היה כבד מדי מלתת לכמה
צעקות בבניין העירייה לחדור חוצה. לתושבי ירושלים היו
צרות יותר גדולות מעירייתם. לא קשה על כן לשרי לדבר,
כיום, על עיריית, אוסטר־שרי״ בחיבה רבה, כאילו מתגעגע
הוא אליה, ולא ידע שיתוף פעולה טוב מאותו שיתוף־
פעולה מימיו. נכון הוא, כי לא קראו באותו זמן לעיריית ירושלים
השוק. אך נכון הוא גם, כי גרעונות וחוסר־חשבון
רציונאלי, האשמות ששרי מטיח נגד העירייה של היום,
קלים יותר להסביר בזמן הפגזה מאשר בתקופת שלום.

ב מ קו הע שירי. בובהמת אי ט ה
הסירחון שיצא לרחוב החל מיד אחרי הבחירות (הראשונות
מאז )1936 לעירייה, בסתיו .1950 דמויות חדשות הופיעו
בשמי העיר על מנת להאבק עם האנשים שנהלו את
העסקים עד אז. אליהו אלישר, חבי כנסת וסוחר ירושלמי,
לא הסתפק בהצלחתו בשטח המסחר, החליט לנסות כוחו בפוליטיקה.
הוא השכיל להבין מה דרוש לחלק לא קטן של
הירושלמיים: סיסמה גזעית לבני עדות המזרח הרבים, נטייה
אנטי־מפאיית לסוחרי ירושלים י המאוכזבים שמעמדם נהרס
בשנות המנדט האחרונות ובחודשי המצור. הוא תפר את
שתי המגמות לאיצטלה אחת׳ הופיע ברשימה חסרת הגיון
אוביקטיבי, ס״צ( ,ספרדים־ציונים כלליים, רשימת המרכז).

ראובן שרי, ראש אופוזיציה
צווחות, האשמות הדדיות וקללות
חולה. רק לראש עיר כזה מוכנים היו הציונים הכלליים, ואתם
אלישר, להסכים. ראשות העיר המעשית היתד, נשארת ממילא
בידם. הטעות הקטנה שנפלה בחשבון, היתה הבישול בהעדר
הטבה.
הימים חלפו ומי שלא חלה ולא נסע, היה שרגאי. במקום
זה ניגש לעניינים ברצינות תמימה כמעט בהתחשב עם מטרות
שותפיו. בחיפוש אחר דרך להפעלת השרותים העירוניים
ביעילות, חסכון בלי מהפכות ככל האפשר, העמדת
ענייני העיר מעל למקח המפלגתי, התנגש חיש מהר בחבריו
לקואליציה לא פחות מאשר ביריביו באופוזיציה. המריבות
בחדר הישיבות היו, כבכל משפחה הגונה, על ענייני כספים.
הגרעון הציץ מבעד חורים רבים מדי בבגד הקרוע ששמו
תקציב. ראובן שרי דפק על השולחן הירוק, האשים ׳את
הקואליציה בפשיטת רגל מאורגנת. הנקודות להאחז בהן היו
מספיקות לאופוזיציה שמאלית 180.000 :ל״י לשנה שצריך
היד, לגבות מבעלי הבתים על חשבון עבודות ציבוריות שהעלו
את ערך רכושם בעקיפין, לא הוכנסו, מתוך חשש לפגוע
בבוחרים נאמנים. משכורות עובדים שולמו באיחור רב. חובות
לממשלה הוחזרו באיחור, או לא הוחזרו לגמרי. התקציב
הוכו על פי מספרים של הכנסות שדמי יותר לחלומות נעימים
מאשר למאזן. עיריית ירושלים החליטה פחות או יותר

סוף סוף קיבל שלמה זלמן שרגאי את התקפת הלב
המתוכננת. מאז הפסיק לקחת חלק פעיל בענייני הנהלת
העיר, השאיר לאלישר את כסאו, שולכן כתיבתו ומכוניתו.
כשפשטו לפני י שלושה שבועות שמועות, כי שרגאי החלים
בכל זאת לקחת חלק במשחק הסכסוכים הירושלמי, ושאל
את ועד עובדי העירייה מדוע אינם שובתים כשלא משלמים
להם את משכורתם, הביא לו נושאיו־,מכתבים אגרת רשמית
מאת סגנו, שסיכומה: כיצד מעז אתה להסית את העובדים
נגד אותה קואליציה שבחרה אותך לתפקידי הנעלה? ביקש
תשובה תוך 24 שעות.
שרגאי ענה בנימוס, הביא הוכחות בכתב, כי לא דיבר עם
איש מאנשי ועד העובדים. שרי תפס את המציאת, לקח את
המכתב, רץ אתו לכנסת, צעק כי לגנב בוער הכובע על הראש:
אלישר שהכין לשרגאי שביתה בעת חוזרו מארצות־הברית,
חשש בפני מעשה דומה מידי שרגאי בשעת מצוקתו הכספית.
שרגאי התפטר מתפקידו, אך שמר לעצמו, לפי דרישת
סיעתו, את מקומו במועצה. רופאו הפרטי הרשה לו לעבוד
במחצבות וסלילת כבישים, אך לא בראשות העיר. הג׳ונגל
המפלגתי, בעל החוק ההפוך, בו האמצעים מקדשים אה
המטרה, נמשר. באם בחירות עתידיות לא תשנינה את יחסי
הכוחות לאחד הצדדים, בכדי שיהיה לו כוח לפעול עצמאית,
תשאר טובת העיר גם להבא הדבר פחות־הערך במלחמת
השולחן הירוק.
* דו״ח של ועדת חקירה בראשותו של יטקב אברז׳,
מנהל האגף לאדמיניסטרציה כללית במדינה במשרד הפנים,
שעלול היה לשפוך מעט אור יעל ענייני עיריית ירושלים,
נגנז במגירה. כנראה שהמשרד בראשו עומד איש הפועל
המזרחי משה שפיבא לא רצה לפגוע בפרסום דו״ח מגלה־פגמים
בראשות עיר שראשה היה איש הפועל המזרחי שלמה
זלמן שרגאי.

העולס הזה״ 774

הפזורה

קולנוע
סרטיט
..אל הנשק״
אל הנשק הוא סרטו של דאני קיי׳ לאחר
הצלחתו הגדולה על במת ברודווי .,הסרט׳
שהופק בעיצומה של המלחמה, מכיל מנה
גדושה של תעמולה שנועדה לרומם את
רוחם של החיילים, בעיקר בעזרת רגליהן
וחיוכיהן של נערות נולדבץ. קטעים אלה
הם, כמובן, החלשים בסרט. רומן וורוד בין
דאנה אנדרוז לבין קונסטנס דאולינג גם הוא
תורם למנת השעמום.
אבל לאל הנשק מעלה אחת גדולה: דאני
קיי. קיי הוא הפעם במרום יכלתו וגם החומר
שהוא משתמש בו בהופעות־היחיד שלו הוא
משובח ביותר• חסידיו של קיי, והם רבים
מאד, יקדמו בברכה את ההדרן על השיר
המתאר סרט הוליבודי׳ על הקטע חסר־המלים
אודות דרכו של טוראי בצבא.
ישני ל צ-פלין? קטעים אלה מעוררים
את המחשבה שדאני קיי הוא עתה בדחן
הסרט הגדול ביותר בימינו, לאחר צ׳פלין,
כמובן. אין כמעט כל ספק בלב כל מי
שראה אותו על הבמה, כי בנויחיק הול אין
שני לו. גם ראשית דרכו של קיי בעולם
השעשועים יש בה משהו מתחילתו של
צ׳פלין: שניהם חניכי הבמה הזעירה, שניהם
רקדנים מצוינים, מימיקנים רבי הבעה. אולם
בזה מסתיים הדמיון בין השניים. צ׳פלין
הוא אומן יוצר גדול, הכותב ומביים את
סרטיו וגם מחבר בשבילם את המוסיקה !
קיי נאלץ להעזר בכתבנים שונים (ביניהם
אשתו, סילביה פיין, המחברת את המלים
למרבית שיריו) ־והללו לא תמיד מפיקים חומר
ההולם את כשרונו. מלבד אל הנשק,
הנער נזברוקלין, חיי וולטר נוייטי, לא היה
דאני קיי בר־מזל בתסריטיו. המהדורה החדשה
של אל הנשק תקודם על כן׳ בברכה.

זה היה המצב אז: בעל מקלט הטלביזיה
היה זוכה ערב ערב לביקור השכנים מסביב
למסך הקטן, נהנים מן התכניות.
עתה הלון־ננה חובל: שוב אין השכנים
מתלקטים אצל בעל המקלט ; לכל אחד מהם
מקלט משלו. ייצור מכשירי הטלביזיה מזכיר
במידה י רבד, את המצב לפני המשבר
הגדול של ,! 929 עת תעשיית הרדיו באמריקה
הגיעה לממדים עצומים כל כך שד,שלפוחית
התפוצצה, מליוני חוסכים זעירים
איבדו את כספם, עשרה מיליונים של מחוסרי
עבודף עמדו בתורים ארוכים לזכות בצלחות
מרק שעועית.
אף־על־פי שכיום אין סכנת התמוטטות
נשקפת למשק האמריקאי בכללו ובודאי שלא
לטלביזיה נלחמת תעשייה אמריקאים גדולה
אחרת, אם לא על קיומה, הרי לפחות על
הרמה שהורגלה לה משך עשרות שנים :
הקולנוע.
משך השנים האחרונות נסגרו עקב ד,ת־

פוט לפי ההתקדמות הטכנית עד כה, לא
יארך ר,זמך\ והטלביזיה תהיה גם היא ססגונית.
משום
כך הגבירו אנשי הוליבוד את מאמציהם
בכיוון אחר: סרט התבליט: על עקרונות
התבליט כבר השתלטו, הבעייה עכשיו
היא שכלול שיטה סטנדרטית, שתתקבל על
דעת הכל. איך שהוא, מפיק הוליבודי אחד
כבר סיים, זה עתה, את סרט התבליט הארוך
הראשון בתולדות הקולנוע• באנגליה נפתח
החודש בית־קולנוע ראשון בעולם המערבי,
המוקדש בעיקר להצגת סרטי־תבליט, מהם
קיים כבר מלאי ניכר של נושאים קצרים.
טהור השם. לגבי ישראל, פירוש כל
הדברים האלה הוא מיעוט סיכויים להכנם
לחבר המדינות ההיצרות סרטים גדולים,
בגלל האפשרויות הטכניות הדלות ואי־ד,יכולת
להכנס למסלול מרוץ החידושים הטכניים.
מאידך, באם ידעו אנשי ההסרטה לנצל את
ההזדמנות, יטהרו את תעשיית הסרטים בארץ

הוליבוד
ל ח״ םול מוו ת
לפני שלוש שנים הופיעה בעיתון ההומוריסטי
האמריקאי ניו יורקר קריקטורה :
שטח גדול מוצף מים עד גגות הבתים. כל
הגגות ריקים, רק על אחד מהם מצטופפים
עשרות אנשים, נמלטים מן המים הגאים
והולכים. על גגו של בית זה מתנוססת
אנטינה של טלביזיה.

אותו אלו הי ם. דרךאחרת
.היהודים הם אנשים מצחיקים״ ,התחיל
נער לא־יהודי בן 12 את חיבורו באחד ממ־פורסמי
בתי־הספר הפרטיים באנגליה, ברייאר
•קליף. היה זה אחד החיבורים של תלמידי
1גית־הספר שמטרת כת׳זכתם היתה לזן ודד
את המגע והידידות בין בני הדתות השונות.
התלמידים הלא־יהודים כתבו על היהודים והתלמידים
היהודים על הלא־יהודים.
סיכם תלמיד לא־יהודי . :היהודים חוגגים
את יום הראשון בשבת.״ תלמיד אחר החליף
את השבת החד־שבועית ביום הכפורים החד־שנתי,
קבע :״הם (היהודים) אינם אוכלים
אחרי יום ששי ולפני יום ראשון.״ שלישי
מבין 51 התלמידים הלא-יהודיים בברייאר
קליף (מספר התלמידים היהודיים ) 14 :היה
פסקני עוד יותר . :היהודים אינם מתרחצים
בשבת.״
רוב הנערים שיבחו את היהודים, הזכירו
בין השאר׳ כי. היהודים אנשים טובים מאד
למרות שאין אנו מבינים את לשונם״ .לא
היה זה סיכום השוני היחיד• 0ייצ אלמיד
יהודי בן ,13 יוצא הולנד שבילה את שנותיו
הראשונות עלי אדמות במחני, השמדה נאצי,
את חיבורו על הלא־יהודים « :הם (הלא־יהודים)
מאמינים באותו אלוהים, אבל בדרך
אחרת.״

ברית־המועצזת
ה פ ליי ה ל טו ב ה

״אשה למכירה ״
מבחינת המבנה אשה למכירה הוא סרט
צרפתי מעניין אודות אשד, צעירה (סימון
סיניורה) שואפת־בצע המרוששת את בעלה
(בתר רלייד ,),בעל בית־ספר לרכיבה. בתחילתו
של הסרט רואה הצופה את האשד, מנקודת
מבטו של הבעל התמים והמטופש.
בעיניו היא אשד . ,למופת: יפה, נאמנה׳ טובה.
בחלקו השני של הסרט נראית אותה
אשר, באור אחר לחלוטין, כמות שהיא באמת.
זהו סרט כמעט סטרינדברגי, השופך אור
אכזרי על האשה. אלא שיוצרי אשה למכירה
לא העזו ללכת עד הסוף, תיבלו את סיפור
המעשה ביותר מקורטוב של רגשנות ועל־ידי
כך נטלו את העוקץ מכל הסיפור, הותירו
רק צל של מה שהיה יכול להיות
סרט פסיכולוגי מעניין.

אנגליה

דאני קיי וכעדות גודדבין (.,אל

הנשק״)

בין הכתבנים: אשתו סילביה
חרות הטלביזיה אלפי בתי־קולנוע, ברחבי
ארצות־הברית• חברות הסרטים הגדולות
נאלצו לקצץ בתקציביהן, להפחית במידה ניכרת
את המשכורות השמנות אשר שילמו
לכוכבים. אחדות מן החברות פסקו להפיק
סרטים להצגה בבתי קולנוע, החלו ליצר
בכמויות גדולות סרטונים בני חצי שעה׳
לשידור. בטלביזיה.
כוון אחר. אם החברות הקטנות נכנעו
על נקלה, החלו שוחות עם הזרם, ביקשו
אילי בירת הסרטים מוצא אחר, גמרו אומר,
לתחר עד הסוף נומפלצת המאיימת עליהם.
אחת החברות החליטה להפיק בשנה הבאה
אך ורק סרטים צבעוניים בעלי תקציב של
מיליונים, בסוברה שסוג כזה של שעשוע
עדיין איננו בגדר האפשר בטלביזיה. אולם
לכל ברור שזהו אך פקק זמני שלא יוכל
לעצור את השטפון ! הטלביזיה בצבעים כבר
החלה עושה את צעדיה הראשונים ואם לש

השם הרע שדבק בה עקב פעילותם של
נוכלים ולא־אמנים בשטח זה, עלולה ישראל
לד,ד,פך למרכז הספקה של סרטי טלביזיה
קצרים וזולים.

בקצרה
מ רי אנטואנט. מהדורה חדשה של
הסרט רב־ד,משתתפים אודות המלכה הצרפתית
בעלת הראש היפה אך האומלל. נורמה
שירר, רוברט מורלי, טיירון פאור.
ג׳ נגיסחאן. סרט מערב־פרוע בתל־בשות
של ימי הביניים, כביכול. ילדותי.
אן בלייט.
הדרור. סרטפשע
לקראת יום
אודות אסיר משוחרר, שוטר ובלונדית־שחר־חורת
ששניהם מאוהבים בה. רומת רומן.
העולם חזה ממליץ על: אלהנשק .

אחר שהאקונומיסט הלונדוני יצא בסידרת
מאמרים על_יהדות ברית־ד,מועצות בת שני
המיליונים !קבע כי היא נתונה להפליווז
וכמעט ששבה להיות מיעוט נרדף כבימי
הצארים, לא התאפק קורא אחד, חיימן אב־רסקי,
המאמין במספרים, שיגר רשימת שאלות
למערכת השבועון האנגלי רב־ההשפעה
והתפוצה.
שאל היקויא אברסקי: מה זאת הפלייה י
האם העובדה כי כל חמישי מבין זוכי פרס
סטאלין (המקביל הסובייטי לפרס נובל) הוא
יהודי, היא הפלייה י האם העובדה כי ארבעה
מבין אחד־עשר עורכי ירחון משרדי,חוץ
הסובייטי הם יהודים, היא הפלייה?
או האם היחס המספרי הדומה במערכות
עתונים רבי השפעה כוופרוסי אקונומיקי
(ירחון הכלכלה הרשמי) והיומנים של המפלגה
ושל המדינה, פרבדה ואיסבסטיה, הוא
המוכיח על הפלייה?
מסקנתו של הקורא המאמין במספרים :
אם יש בברית־ר,מועצות הפלייה כלפי האזרחים
היהודיים, הרי היא הפלייה לטובה.

סוריה
דקע שירית נו תרה
לפני עשר שנים כאשר סוריה זכתה בעצמאותה
מידי צרפת׳ היתד, העדה השלישית
הגדולה במדינה החדשה העדה היהודית,
שמנתה כשלושים אלף נפש, אחד למאה
מכלל האוכלוסים.
עם׳ התפרסם השבוע תוצאות מפקד אוב־לוסי
סוריה נתברר כי היהודים שמרו על
עמדתם, העדה השלישית. אך מספרם הצטמצם
לכדי עשירית 2889 ,נפש.

K tT iT t

אחרי שרותי התפוצצה, הגיעה דכו^ב
המרובע, ישם פגשה בגזע של אנשי־מפדגות
ישהיו להם רמקולים במקום ראשים. ראיש
מפלגת השלטון אב י״ו כלא אותה בבית־המשוגעים,
בו נמצאים בני כב הדפקטי־ביים,
שצמחו להם ראשים בטעות. שם -ב ה
את מוטקה, איש נגבה שהתפוצץ אף הוא,

וזה הציג אוו.ה ד,.התרת של המשוגעים
ולמנהיגה -טוטו בעל־השפם, האדם המחפש

פתאום התפרץ אחד המנ8וגעים אל מוטקה, לחש לו
משהו באוזן. היה זה מרגל שנשלח למיפקדת מפלגת
אנו־אנו.
מוטקה החויר .״בזאו מהר,״ אמר לרותי ולטוטו.

השלושה לבשו תחפושת של רמקולים, שהדמו אותם
ללולואים. הם התקרבו בחושן למפקדת המפלגה.
.אונו צריכים להתפרץ למיפקדן ה,״ לחש מוטקה.
״קיבלתי ידיעה שמתקיימת שם ישיבה של ראשי כל
המפלגות. הדבר יבול להשפיע על כל תנניותינו. צריכים
לשמוע מה הם מדברים !״
הוא הצביע על חלון חשוד אחד .״עלינו לטפס לשם 1״

ונרוק שדה: בן אד

תפוזים

/O ׳J fflQ T ( J o

ואעזכרליות

* ט ב עי, ט הו ר ומכוסטר —

צינקוגרפיה

י. רחו בר יה ק ינש וןדז ות ל ־נא ב יסב ק י

גלופות רשת

גלופות קו

— פסנתר

קרם ״שוש״
הוא אמצעי חדיש ובדוק
נגד זיעה. קרם ״ש 1ש׳׳
מונע זיעה ודוחה ריחה.
השתמשו ב״שוש״ ותווכחו.

קניה -מבירה -תקדנים
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

להשיג בבתי מרקחת ופרפומריות

אנש י הש נ ה
״העול הזה
כהתאם למסורת שהחל כה כשנה ש?ן כרה
יכחר ״העולם הזה״ כראש השנה כאיש השנה -
האדם אשר השפיע, לדעת המערכת, כמידה
הרכה כיותר על הידיעות של השנה, אם לטוכה
ואם לרעה, בשטחי החיים העיקריים כמדינה.
כמו כן יכחר ״העולם הזה״ כאנשים שכלטו
כיותר כשטחים השונים כארץ משך השנה -
כסופר, כעיתונאי, כרופא, כעורך־הדין, כמדינאי,
כה״כ, כשחקן, באייט המדע וכאייט הצעיר תשי״כ.
קוראי העתון מוזמנים לשלוח למערכת ,,העולם
הזה״ את הצעותיהם למינויי איש שנה והאנשים
שהתכלטו השנה כמקצועות החיוניים למדינה.

החל מגדירן 771 נמסרה ההפצה הראשית בכל
הארץ לא. קונפורטס, מרכז ההפצה של ״העולם
הזה״ .בכל ענייני הפצת השבועון יש לפנות
__ לרה -לילנבלום » ,טלפון 4781

(המשך נזענזוז )7
משלחת האלופים. בשנותיו האחרונות החליט
שדה להצטרף למפלגה. הובר בא לו, לאיש
הבלתי־מפלגתי בה״א הידיעה, כמסקנה שהוציא מלקח
פרוק הפלמ״ח וסיבותיו. ומאחר שהחליט את ההחלטה,
הלך עד הסוף, כפי שעשה זאת תמיד.
במפלגה החדשה, מפ״ם, נתקבצו כל בני השלישייה
הגדולה מימי הוויכוח בהגנה. אולם במפלגה
עצמה נפרדו דרכיהם. גלילי ורוב חניכיו של שדה,
פורשי מפא״י, היו המתונים. אנשי השומר הצעיר,
משה סנה ויצחק שדה, היו הקיצוניים.
שדה לא הושפע על־ידי אחרים. הוא הפיץ את
דעתו באופן עצמאי, מיד עם התעורר כל וויכוח.
הוא גינה את טיטו לפני שעשתה זאת המפלגה, דרש
להבחין בין גרמניה המזרחית והמערבית, הביע
במאמר סנסציוני (״הקרב על איסמעילייה״) אהדה
למאבק העם המצרי, דרש להכניס את הערבים למפ״ם
ולשתף פעולה עם מק״י. הדרך אל המחנה הסובייטי
היתר, קלה לו: הוא אהב תמיד את רוסיה, שפתה
ותרבותה, יצא ממנה לא מתוך התנגדות לקומוניסטים
אלא מתוך משיכה לטרומפלדור. מבחינה הכרתית
היה תמיד קומוניסט או כמעט־קומוניסט.
רבים מאוהדיו החלו מקטרגים על מאמריו בעל
המשמר, בהם מסר את דעותיו בפשטות שהיתר, אופיינית
לו. אולם הוא המשיך בדרכו, חייך למקטרגים,
קיווה כי במרוצת השנים יצטרפו לדעתו גם יגאל
אלון ושאר האלופים (שמעון אבידן, איש השומר
הצעיר, לשעבר קומוניסט גרמני, היה כבר במחנהו).
עם פרוס ועידת מפ״ם בקיץ 1951 נעשו נסיונות
קדחתניים להניע אותו להישאר ניטראלי בין שתי
הרשימות, ששני דובריה,ן העיקריים היו שני ה־רמ״אים
לשעבר — סנה בחזית־הליבוד וגלילי בחטיבה
לאחדות העבודה. משלחת של אלופי הפלמ״ח
ביקרה ליד מיטתו בבית־ה,חולים, דיברה אתו עד
שעוררה את רוגזם של הרופאים. אולם הוא נשאר
איתן, הציג את מועמדותו ברשימה התל־אביבית אשר
בראשה עמד משה סנה.
״כל חמש שנים מפעלו האחרון, החשוב
ביותר, היה כתיבת הכרך הראשון של זכרונותיו —
הפנקס פתוח. זהו אוסף זכרונות מלבב מימי ילדותו
הראשונים, המעידים על זכרונו הפנומנלי של האיש.
כמעט כל ידידיו, כולל יגאל אלון, הפצירו בו להתחיל
את המלאכה מן הסוף, לכתוב תחילה את הכרך
על המאבק ומלחמת העצמאות. אולם מתיך אופטי־מיותו
הרגילה, כבטחון שיספיק לגמור את המלאכה,
דחה את ההפצרות .״עכשיו לא יתנו ממילא לפרסם
את זה. בעוד כמה שנים, כשלא ישלוט עוד בארץ
המשטר של בן־גוריון...״
אולם ידידיו כבר ידעו אז כי הספר לא ייכתב
לעולם. כי הרופאים אמרו את המלה הנוראה :
סרטן. המחלה שאיש אינו יודע מהי וכיצד לעצרה,
צדה את האדם שלא היה לו תחליף.
מסביב לאיש שלימד פעם את תורת הקונספירציה
נקשר קשר של סודיות מיוחד במינו. רופאים, ידידים
ובני־משפחה עשו יד אחת להעלים את האמת
מעיני שדה. הם עודדו אותו לעשות תכניות לשנים
רבות (״כל חמש שנים אכתוב כרך אחד כאשר
ההתנפחות האופיינית לסרטן החלה מסתמנת בבטנו,
הסביר לו הרופא — ד״ר פלר — כי זוהי התנפחות
הכבד, וכי זה סימן טוב. שדה הסביר את הדבר
בשמחה לידידיו, שלבם כמעט נשבר בקרבם.
מדי יום היה שדה עובד בבוקר, מכתיב לרות
לבני, ר,כתבנית, את הפרקים הראשונים של ספרו
השני. אחרי הצהרים היו הכאבים מתגברים, ושוב
לא יכול לעבוד. אולם איש לא שמע אי־פעם אנחה
מפיו, ומבקרים היו מוצאים אותו כשחיוך עדין על
שפתיו ועיניו שופעות טוב־לב נבון, כרגיל.
״איש אחד נמאס.״ לפני חודש, אחרי בדיקה,
קבע הרופא שחייו יימשכו עוד שבועיים בלבד. אולם
רוחו של האיש הזימה את הרופא — מפלי
לדעת כי סופו מתקרב בעקביות אכזרית, ומתוך
שליטה מוחלטת בכל כוחות שכלו, המשיך לחיות.
הוא סרב לעבור לבית־ד,חולים, גם סרב להכניס לביתו
אחות קבועה. ידידיו מצאו פשרה — שרה יופר״
חובשת פלמ״חית וותיקה ובת משפחה פלמ״חית
מפורסמת, הוכנסו לביתו. היא שהתה לידו עד צאת
נשמתו. מלווה קבועה אחרת בכברת הדרך האחרונה
היתד, ד״ר חנה סנה, אשתו של משה סנה (שגם
היא, כבעלה, רופאה).
לעתים תהו הידידים אם אמנם מאמין הזקן לדבריהם,
או שהוא מסתיר מעיניהם כי יודע הוא את
מצבו. הם ניסו לוודא את הדבר באופן דיפלומטי,
לשמוע׳ מפיו הוראות לעתיד משפחתו. אולם הזקן
לא זז מאופטימיותו, אם כי היו גם לו התקפות
של ספק. באחד הימים אמר ליעקב י סלומון :״איש
אחד נמאס עלי — האיש יצחק שדה בכל זאת
הבטיח לשרה יופר, לתת לה בהזדמנות סידרת הרצאות
על הציור הקלאסי, למען תבין את ציורי ביתו.
זה היה 48 שעות לפני הסוף.
ביום האחרון הרגיש שדה כי חל בו שינוי .״מה
קרה לי?״ שאל את סלומון ,״אני מרגיש את עצמי
כל כך חלש ! אף פעם לא הרגשתי עצמי חלש...״
הרופא שהוזעק העיף מבט בגופו, שהעור היה
תלוי ממנו וששריריו הגאים נעלמו .״איני יודע איך
הוא חי עד עכשיו,״ התפלא. אחר הודיע: הוא
יכול למות כל רגע.
״אני צריך לישון כשבא האמבולנס להביא
אותו לבית־החולים, שכב על האלונקה, העיף מבט
אחרון בגנו היפה .״ראו כמה יפה השמש המשליכה
אור על הפרחים,״ אמר חרש.

ליד מיטתו, בבית־החולים, היו שרה יופר״ חנה
סנה׳ ילקב סלומון וישראל גלילי. הזקן גסס. והנה,
במאבקו האחרון, נתגלתה רוחו יותר מאשר בכל
קרב קודם בחייו. גם בגסיסתו, עד רגעו האחרון
ממש, לא חלשה רוח זו. בן־תמותה רגיל מאבד
במצב זה את השליטה על פעולות גופו. לא כן

יצחק שדה.
ניתנו לו סמי שינה, אולם הם לא פעלו .״אני
עייף !״ אמר ,״אני צריך כבר לישון ובפנותו אל
חנה סנה :״דוקטור (בהדגשה) חנה סנה — האם
אין המדע הרפואי מסוגל ליישן אותי?״
הוא פנה אל הקיר, ביקש כי כולם ילכו לביתם.
״מר, יש?״ שאל ,״למה אתם לא עוזבים?״ חנה סנה
אמרה כי יש להם זמן, כי יחכו עד שירגיש יותר טוב.
״מי נמצא כאן?״ שאל׳ מבלי להסתובב אליהם.
בינתיים הופיע גם משה סנה. ישראל גלילי יצא כדי
לטלפן ליגאל אלון לאנגליה, להודיע לו על מצב
הזקן ולבקשו לחזור מיד. אולם יגאל לא הספיק.
אין ספק ששדה סבל באותם רגעים יסורים נוראים.
אולם הוא לא נאנח, לא השמיע קריאת כאב.
המלים האחרונות היו מוקדשות לפלמ״חאית המסורה,
שבילתה לידו את החודש האחרון .״שרה...
שרד מילמל, כנראה כדי לבקש משהו. אולם הוא
לא סיים את המשפט.
ברגע האחרון ממש נכנם לחדר משה דיין, שהביא
במכוניתו מטבעון את איזה, הבת הבכורה׳ ובעלה.
אולם שדה שוב לא הרגיש בהם. בשעה 21.08 נפח
את נשמתו, כשלידו שני ראשי המפקדה הארצית של
ההגנה, חניכו מימי הפלמ״ח משה דיין, מפקד גדוד
פלמ״חי וחובשת פלמ״חאית.
״מי נמצא כאן 7״ היתד, זאת חברה סמלית.
למשך כמה שעות אחרי מותו שוב קמה לחיים התקופה
הגדולה, אשר יצחק שדה היה ראש מעצביה,
תקופת ההתנדבות והמופת האישי, ההכרח הפנימי
והצו המוסרי, תקופה של אידיאלים פשוטים ובלתי״
מתפשרים, חסרת קנאות ושנאה.
תקופה זו מתה לפני יצחק שדה. אולם כל עוד
חי הוא, בביתו הקטן בשכונת גבעת־עלייה, היה נדמה
שעוד יש תקווה להחיותה.
ואולי גם לא מתה. על קברו של טרומפלדור נולד
יצחק שדה. אולי יוולד טרומפלדור השלישי.על קברו
של הזקן.
כמה חברים הגו את הרעיון להדליק מדורה על
הקבר, לשתות כדת. אמר אחד מהם :״הזקן יקום
ויגיד לחיים !״
ואולי יגיד׳ כפי שאמר דקות מעטות לפני מותו :
״מי נמצא כאן?״

ספרים
גי שה ב רו מ א
לאחר שתלמיד בית־הספר הימי, זאב להב, סיים את
לימודיו כנווט, החל משתלם בהנדסת מכונות בטכניון
ממנו נלקח עם ראשית מלחמת העצמאות לחטיבת
גבעתי, כובשת הדרום, בה שרת משך חצי שנה
כמפקד אחת ממחלקות מגיד נגבה. צרור כדורים
מצריים שם קץ, ביוני , 1948 לפעולתו הקרבית של
להב.
להב חזר, אחר צאתו מבית־ד,חולים (בו רפאו את
ירכו ואת ידו) למקצועו הראשון, הפך נווט בחיל
ד,אויר בשליחות מיוחדת של צה״ל באירופה.
עם תום השליחות מאירופה החליט להב לשוב
ולעסוק בספרות ניגש לכתיבת בין אש לאש. משך
שלוש שנים ישב להב בשעותיו הפנויות (באחרות
עסק בייצור שמפניה ליצוא) .אל שולחן הכתיבה
שלו וליטש עלילה רב־גוונית שיצאה החודש כפרי
הביכורים של יכולתו הספרותית.
הכד קוטדים את הכל. מעשה במג״ד צבר
בלחמת העצמאות, גיורא, שאחיו הצעיר, המ״מ עמוס,
מועבר לגדודו. כדי לחלץ את יחידותיו של גיורא
שהוקפו על־ידי ערבים יוצא עמוס בראש מחלקת
מתנדבים הזוכה, בצדק, בכינוי ״מחלקת המוות הודאי״
.גיורא אינו מצליח להוציא את גווית אחיו,
ההופכת טרף לעורבים רעבתניים, משטח ההפקר.
פקודה מיוחדה מעבירה אותו לרומא, בירת איטליה,
בה מתחקה ההגנה אחר אוצר נאצי שדוד־יהודים אגדי
בו אפשר לממן את מלחמת העצמאות ולעצור בעד
התמוטטות החזית.
ברומא מחכה לגיורא מייק (מיכאל) ,פליט הגיטאות
זקוף־הקומד, האכול תאוות נקם (בעיקר כלפי קרל
ברונר, רוצח אהובתו ומפקד מחנה ההשמדה בו
נכלא מייק, וכמובן: מסתיר האוצר יקר־הערך).
מיד נפתחת התחרות בין ארבעה המעוניינים באוצר:
ברונר עצמו, מפקד משטרת רומא רודף־הבצע,
האינטליג׳נס הבריטי ונציגי ההגנה. בעזרת פילגשו
של הנאצי, הצרפתיה מתילדה, בה מתאהב גיורא (בין
השאר בזכות כשרונותיה המוסיקאיים המזכירים לו
את אחיו החלל, עמוס) מתגלה ליהודים מקום האוצר
בהררי דרום אוסטריה. התוצאה, כפי שאפשר היה
לצפות: כל המעוניינים נפגשים במחבוא האוצר והכל
קוטלים את הכל. נשארים בחיים: גיורא ועוזרו הרוכשים
תמורת כפפי האוצר נשק ומזרימים אותו
לישראל.
(בין אש לאש ( 229ע זאב להב — שמעוני
( 2.350ל׳״)1

.הנזן לם הזר!״ 774

ספו רט
אוליספ״דה
ה מנ ה ה שנייה
,סוף, סוף רואים אותה (את נגבה) באופק׳״
הריע איש הפועל לחברו ממכבי, שבא לקבל
את פני המנה השנייה של שבי המשלחת
האולימפית בנמל חיפה. היה זה באיחור של
שעתיים ורבע כשנכנסה נגבה לנמל כשעל
סיפונה העליון נראים, בתלבשותיהם האחידות,
האתלטים, הקלעים, השחיינים והמלווים
ששבו מהלסינקי.
,,שכחתי כבר את טעם הפילה״ התלוצץ
השחיין־החייל נחום (נחצ׳ד ).בוק. חבריו
לא התעצלו, תחרו, ספורטאית, בחכמות של
שבים מחוץ־לארץ: דוד טבק, הרץ המשופם
ביקש סיגריות מקומיות כדי לגלות ״פעם
ולתמיד״ את ההבדל ביניהן לפלייארס ; אורי
גלין התעניין אצל חבריו אם חברתו לא הת־ארשה
בינתיים עם אחר וסרן מוניה לביב
זכה לנשיקות צלצלניות מפי אשתו ושתי
בנותיו ילידות חדרה (ראה תמונה) שהקיפוהו
מכל צד.

ץ! jש י 0

הידוע רק בכנויו ״רויטר״ על שום שמשו
סוכנות ידיעות לענייני ספורט. אם כי רוי־טר
הוא איש הפועל, עובד הואכגובה מסים
בתנועת חירות (הסברו: ספורט לחוד, פוליטיקה
לחוד).
עד לפני שנתיים היה ״רויטר״ גם דתי קפדן,
בסייג אחד: הוא התיר לעצמו גם אז
לנסוע בשבתות למשחקי כדורגל, אן בזמן
האחרון פרק מעליו במקצת את עול המצוות.
יחד
עם השלישייה הנצחית היה משתתף
תמיד בשיחות חוג קבוע של ספורטאים
מצעירי המכבי•
השבת כשנפתחו משחקי הכדורגל, ניתן

שרים ו אלוד

בנאום בלתי־מוכן מראש ומלא־התרגשות
בכנסת בו בלע חצאי מלים וחצאי משפטים
הודיע דוד בן־גוריץ על משאת נפשו: אם
יתרחק אי־פעם מכסא ראש הממשלה יש ברצונו
להתגייס כטוראי פשוט לצה״ל. שאל
ח״כ מק״י מאיר וילנר :״בפיקוד האמריקאים?״
בהמשך
נאומו תקף בי. ג׳י. את אחד מ־
״ותיקי ההגנה״ ,בלי לפרש בשמו, שטען בשעתו
כי צה״ל׳ ככל צבא אחר, יחנך את
הצעירים לחיי בטלה יהירות ושחצנות. שעה
שהח״כים באולם והאורחים יושבי היציע לח
כדורעף

סבר בי ש מו ל
מספר מזל, שהביא חוסר־מזל, רדף את
משלחת הכדורעף שהשתתפה באליפות העולם
במוסקבה.
המספר שהיה בעוכרי המשלחת הישראלית
היה מספר המזל הידוע, שלוש. הנבחרת הפסידה
שלוש פעמים בתוצאה משולשת זהה —
— 3 :0לשלוש נבחרות׳ ברית־המועצות,
רומניה ופולין.
כשישראל זכתה סוף סוף, בנצחון (על הלבנון)
היתה גם בזאת יד המספר שלוש. התוצאה,
לטובת ישראל .0 :3 :אלא שזה לא
הספיק לנבחרת לטפס לשלב הגמר בו משתתפות
שש הנבחרות המצטיינות.
למחרת הופיע המספר שלוש בחמישית,
נקם את נקמת הלבנון, שניצחה את הישראלים
2 : 3במסגרת המשחקים המשניים, הוכיח סופית,
כי הוא ביש־מזל לישראלים למרות מהותו
המזלית לשאר באי־עולם.

כדורגל
ה ס פו רטיהל כו לצבא
משך שנים רגילים אוהדי הספורט בחיפה
להתאסף במזכירות המכבי המקומי או ליד
בית המכבי, מדי מוצאי שבת, לשמוע את
תוצאות משחקי הכדורגל שקוימו באותה
שבת ולהתוכח על שחקנים, משחקים וטבלות
הליגה.
בין המתוכחים לא נעדר לעולם מקימם
של מינו לוי ( )28 אוהד המכבי, המקדיש את
כל זמנו הפנוי לאחר עבודתו במפעלי ה בכת,
לישיבת במזכירות המכבי. בן־ציון ה־בית״רי
( )22 ומשה פלאט ( )21 איש הפועל,

שוטריס ו שליט

הקלע שמואל (״מוניה״) לביב, אשתו ובתו
האס החברה התארשה עם אחר 7
היה לשער שהתיקו ( )2:2שקבוצת הכוה
חיפה מליגה ב׳ הצליחה להשיג נגד הפועל
חיפה מליגה א׳ יעורר הד רב.
אך התגובות לא היו כה רועשות כי ב־מוצאי־שבת
נתברר שרוב צעירי המכבי גויסו
לצבא, ורק השלישייה הנצחית המשיכה
להתעניין בכל לבה במשחקים.
גיוסם של ספורטאי המכבי יפגע בקמצות
הספורט במידה שהם לא ישוחררו על־ידי
הצבא למשחקי הספורט בשבתות. בין הספורטאים
שגוייסו ־ :הכדורגלנים ג׳וני הרדי
ודניאל אסנין, הכדורסלנים יצחק טננבוים
ואריה לנדו (ארבעתם חברי הקבוצות הבוגרות)
והאתלט ושחקן טניס־השולחן יוסף
ברגמן.

שי זה לזה את שם האיש אליו התכוון —
י«!ראל (״אליל ההגנה״) גלילי — אמר
בי. ג׳י :״הבחור הזה אינו יודע מה ההבדל
בין צה״ל ובין צבא אחר.״
תקופת לימודיו בת השנתיים של אלוף ה־פלמ״ח
ומשחרר הנגב, יגאל אלץ, הגיעה
לקצה. הסיבה: קיבוצו של אלון, גינוסר,
החליט כי על אלון לשוב לביתו, הפסיק, הלכך
את הקצבתו.
לראשונה בחייו ביקר תושב תל־בנימין,
שכונת הדיפלומטים הרמת־גנית בבריכת רמת־גן
גלי גיל. התושב: שר החוץ, משה
שרת. ההזדמנות: מסיבת פרידה מימית
למשתתפי הזמרייה.
כיוצא גרמניה אוהב חשבון הקפיד שר ה

תשבץ 130

ערוך על פי מתכונת הכתיב המלא
מאוזן :
)1מגדולי ישובי השומר הצעיר ; )5קופת רבי,.׳
בעל הנס ; )8תזוזה ; )10 כלא לרגל )12 :חלק
הגוף ! )14 פתחה לפני 30 שנד, יחד עם עין־
חרוד בשלשלת הפילוגים בקיבוץ ; )17 מנעים
זמר; )18 רודף — דיקן 20 בן פועה — שופט
משבט יששכר ; )21״ב ...ה׳ ברא •אותו 22
״•״שורשיו יסובכו בית אבנים יחזה״ (איוב
פרק ח 24 מספר הבא לסדר את העצמים ;
)26 אותיות השפתים ; )28 ממנו עשוי הנר ;
)29 מקום בירושלים שהתפרסם בזמן מלחמת העצמאות
; )30 מנהיג דתי מוסלמי ; )33 לא...
כי יסופר ; )35 נתק ; )37״לכה דודי לקראת
)39 רואה עצמו נעלה על העולה החדש ; )41
בטוי ; )42 בבקשה ; )43 מן היפות בעירות הישראליות
; )45 מר ...רב־אשי ; )46 משמש לחימום
; )47 הפירוש למלה הרוסית ממנה נגזרה
המלה בולשביק ; )49 כלי ..דקה ; )50 אנשי האומנות
הצעירים עושים דבר זה לשערותיהם
לעתים נדירות ביותר.
מאונך :
)1ישוב ישראלי בצפון הרחוק ; )2״שדרות.״״
בתל־אביב (על שם ביאליק 3 ספר ל-

,העולם היה״ 774

חקלאות פרץ נפתלי על סטטיסטיקה שוטפת
במשרדו. בין המספרים שפורסמו לאחרונה.
מספר הציידים בעלי רשיונות הצייד
(למרות שהצייד הישראלי העיקרי, צבאים
ויעלים, אסור לרגל התמעוטם) .המספר :
.226
מספרים מעניינים עוד יותר היו בפיו של
תת שר הדתות, זרח ורהפטיג. מספר
אנשי הדת המוסלמים בישראל, שמשכורתם
משתלמת על־ידי משרד הדתות הוא .133
ביניהם 66 אימאמים 6 ,מטיפים 27 ,קוראים
לתפילה 18 ,שמשי מסגדים 14 ,שומרי מסגדים
ו־ 2פקידי מסגדים.
למרות ששר החינוך והתרבות פרופסור
כן דינבורג, החליט לא לעברר את
שם משפחתו, הורה לעברר את שמו של אחד
מחשובי מוסדות או״ם אונסקו — ארגון המדע,
התרבות והחינוך של האומות המאוחדות•
השם העברי הוא שם של ראשי
תיבות: מת״ח (מדע, תרבות, חינוך) או״ם.
ד״ר פנחס רוזן, שר המשפטים לשעבר
המתעניין בשח־מת (העולם הזה )773 הסביר
מדוע לא הגיעה משלחת ישראל לגמר בהלסינקי:
כיון שבבת הראשון נמצאה לשח־מת
מערב־גרמניה, בבית השני — מזרח גרמניה
והישראלים לא רצו לשחק נגד הגרמנים,
נאלצו להכנס לבית השלישי, בו נפגשו לרוע
מזלם, עם שתי המשלחות החזקות ביותר :
הרוסית והאמריקאית.

בניצוחו של אבא הושי החל בחיפה
מבצע ריכוז אנשי הרוח אשר מטרתו למשוך
לעיר הכרמל את עמודי התווך של הספרות
והאמנות. ראשון המרוכזים: המשורר ש.
(שלום שפירא) שלום, שעיריית חיפה הכינה
לו חווילה חמודה על הכרמל. אחריו בתור :
אנשי התיאטרון וקאמרי׳.
כאשר ביקש הביי של טוניסה, י-״־מ&ין,
הקצבה של 20 מיליון פרנקים מהנציב העליון
הצרפתי, זאן דה-הונזקלוק, סרב
לפרט את מטרת הכסף. רק לאחר הוצאתו
הובררה המטרה לצרפתים: הביי צבע את
ארמונו בקרטגוס מחדש (הקירות באפור, התריסים
בירוק) בניגוד לחיק הצרפתי הקובע
צבע אחיד לכל בנייני קרטגום (קירות לבנים,
תריסים ירוקים)/
מייד עם בואו ארצה נוכח הארי זיידמן
המפקח הכללי של משטרת שבדיה בעל שלושת
התפקידים (מפקח כללי, ראש הבולשת
וממונה על אגף המשטרה במשרד הפנים
השבדי) ביעילות משטרת ישראל. תוך רבע
שעה אחר שהודיע למשטרת שדה התעופה
לוד על אבדן מגבעת הקש שלו — היא נגד
צאה על־יד השוטרים הישראליים.
» עיר אחרת עליה דולה הגבלת קישוטי בנין
על־ידי׳ מושלים זרים: ירושלים, בימי המנדט,
בה היתה אסורה בניית קירות חיצונים
ממלט.

משלמי מסים 4חן — נחמדה; )6חבר בית-
המשפט העליון 7׳.מרדכי ; )9חפרפרת ;
)11 נלחם בהם מלחמת )13 מדמיע את העין
ובכל זאת אינו בכי ; )15 אחד המוכשרים בין
שרי הממשלה ; )16 ארוחה ; )17 חברת נפט ;
)19 ירק מאכל שברוב ימות השנה י עומדות
עקרות הבית בתור שעות רבות כדי להשיגו ;
)21 התיחס אל העולם בלעג ובעליונות ; )23
אם לא ; )25 צורת שלטונו של שליט כזה שוב
נפוצה בעולם ; )27 אינו נמצא בד׳ אמות ; )30
אינו אילן סרק ; )31 קיבוץ ליד נחל אלכסנדר ;
)32 מצב מעורר דאגה ; )34״אין בו .-.פצע
וחבורה ומכה טריו 36 מצה ; )38 מלה ש־פקידי
הממשלה מרבים להשתמש בה; )40 כורע;
)43״למה זה מ ...יצאתי 44 מכלי
התזמורת ; )46 שיר ידוע של קיפלינג ; )48
בקרבנו.

ז 58 T

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 127

בטי אוהב־עמי, ירושלים, ממילא ; 40/36
ישראל סלוצקי, ירושלים, גן רחביה ; 4
ישראלה קומפטון, רחובות, ויצמן .31

471

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 128
אלחנן דוידסון, רעננה, רחוב אחד העם ;
מלכה זיסמן, ירושלים, תחכמוני ; 32
ישעיהו פשקובסקי, תל־אביב, רות .4

פני אלי היה גבו של נזיר נוצרי׳ לבוש שמלת־שער
חומה, שסק משולש לכיסוי הראש תלוי מצוארונה.
למתני הנזיר היה חבל. לרגליו סנדלים, והם מדשדשים
על רצפת אבנים. לימין אלי חומה, גבוהה מקומת
איש, ולשמאלו חצר רחבה, מרוצפת אבנים כולה.
גם מאחורי אלי נזירים, וגם מלפניו. אט, אט זוחלת
השורה, והיא מגיעה לקצה החומה, והיא מימינה, ועוברת
לחצר אחרת, ועתה החומה לשמאלה.
נשמעת פקודה לעצור. אלי עוצר, ופונה ועומד כשהחומר,
מאחוריו. לפניו כמה חיילים, מטפלים במכונת־ילייה. ליד
החומה הסוגרת את החצר, מימין לאלי, עומדת קבוצת מפקדים.
מכונת הירייה מכוונת את לועה כלפי אלי. האיש הקצר
עומד ונובח פקודות. ונביחת קראשאנדו. ומכונת הירייה
מטרטרת, טרטורים קצרים, בהפסקות, כמתעייפת.
והנזירים נשמטים אחד־אחד. והם מוטלים בשלוליות דם,
בפוזות שונות.
ומסביב שקט. דממה. רק תך־תך־תך תך. הפסקה. ושוב.
זה שליד אלי נפל.
אלי נושא את כפו הימנית עד כמה שהיא מסוגלת
להתרומם.
״מה יש?״ נובח המפקד.
״רצוני להתפלל,״ אומר אלי.
״הזדרז,״ אומר המפקד.
בידי אלי מחברת שעטיפתה שחורה־נוצצת. הוא פותח
אותה ומעלעל בה.
״מהר, מהר מאיצים בו.
והוא מעלעל ומחפש, ואיננו מוצא. במחברת קטעי דברים
שנעתקו מספרים, בכתבי־יד שונים. שירים — כה טפשיים
ותפלים. אייה התפילה? איה תפילת האדון? אייה היא?
לא בעמוד זה ולא בזה. אין. אלי מנסה להיזכר במליה. אולי
יזכרנה על־פה?
״אבינו שבשמים״ ,שומע אלי את קול עצמו .״מהולל
שמך ומה הלאה? מה כעת? מעתה אין הוא זוכר
גם מלה אחת. נאלם. אולי ראוי לו שיגיד :״יהוה רועי —
לא אחסר. בנאות־דשא ירביצני ; על מי־מנוחות ינהלני
אבל לא. לא זה רצה לאמור. מה היא התפילה? צריך
להיחפז.
ופתאום קול :״זה לא יעזור לך, כשם שלא עזר לו.״
והנה תפס אלי כי אלה רגעיו האחרונים. תיכף תטרטר
המכונה, וסוף לאלי. לא יהיה אלי. די. לא יהיה דבר. סוף.
לא יוכל עוד לעשות מאומה. לא יידע עוד מאומה. לא יחוש
כלום. עליו למהר. כל עוד יכול הוא. אלי אחוז בהלה. מה
עליו לעשות כל עוד יכול הוא י
עוד נביחה קצרה --
אפלולית שדהתה. אלי במטתו. חרבון שכזה. הוצן האויר
בחדר. הוא מתעטף בשמיכה, אבל איננו יכול להירדם. עוד
מעט יעלה השחר. איזה חלום נורא. רק יקיצה ברגע האחרון
הצילתו ממוות. בה !
קם אלי׳ והעלה אש בכופח.
שר,וחמו המים, ישב אלי להתגלח. הציץ אל פניו
שבראי הקטן, וניסה לטרוד מעליהם את קורי חלומו
Aעם קצף־הסבון. מה לו שהוא חולם דברי־טרוף כאלה?
הא? אה! נאנח אלי על ידו, שאיננה מסוגלת להתרומם עד
לגובה הדרוש. ואולי עליו לצאת ולחיות כאחד האדם? מה לו
שהוא קובר את עצמו בעולם של חלומות. אלי סילק את
קצף־הסבוך מעל צוארו בתנועות מהירות ומדודות. כך יאה
לו, על שהוא מתבשל במור,ל זה של מחשבות. גם מורה
הגון לא יוכל אדם להיות אם איננו אדם.
ואולי, ואולי — פשוט מאוד — אולי לא טוב שהוא
לבדו?
צריך עיון. צריך אשה. צריי ילדים.
הנה לכן הלך אלי באותו ערב לבקר את האחיות צורף.
שתיים היו, רגינה ושושנה, אחיות מנחם, תלמידו. רגינה
היתה הבכירה, בת עשרים ושתים. היא גם היתד, היפה
שבשתים. ולוא היו הגברים מחפשים להם נשים בהגיון,
כבר מזמן היתד, נשואה. כי היא אשר גידלה את המשפחה
עוד לפני מות האם. אשד, טובה תהיה, וסבלנית, וחרוצה.
אבל גברים כשהם מחפשים להם נשים אינם נוהגים
בהגיון. כשהלך אז אלי ברחוב לילינבלום, וראה לפניו את
דמות הנערה בעלת הגזרה הגמישה, וכשהוברר לו אחר כך
כי דוקא אל ביתה הלך, נדמה לו הדבר כפלא.
לכאורה נערה רגילה. עוד מעט תצטרך להתגייס. מתקשטת
בצעקנות. אבל זה רק בגלל הגיל. יכולה היא לוותר על
כמה מעשי חיקוי למבוגרות ממנה. זה ניתן לתיקון. הכול
ניתן לתיקון כשנשאה הנערה חן בעיניך.
פתחה לו רגינה׳ כרגיל.
״ייכנס המורה.״ תמיד מדברת היא בשקט. ואולי רק
אליו?
נכנס אלי, ושאל מיד :״שושנה בבית?״
על פני רגינה עלתה הפתעה .״כן,״ אמרה .״שאקרא לה?״
״אנא,״ אמר אלי .״רציתי לדבר אתה.״
^ ם שושנה הופתעה כשהציע לה אלי :״אולי נצא
קצת החוצה.״
ז יצאו לרחוב, והיא פוסעת לצדו בשתיקה. החשה
היא בצעדיו שאינם שוים? איו לו להסתיר זאת ממנה,
אבל אל לו גם להגזים במומיו.
שושנה החליפה ״שלום״ עם חבורת נערות. כן. הם
הולכים ברחוב שלה. הרי זה אחד הרחובות השכוחים,
שתושבי תל־אביב ההגונה אינם משערים כי גם בהם גרים
אנשים. וחיים. חיים מאוד.
הבריות מסתכלים בהם. האמנם זוג מוזר הם? ואולי
לוטשים הם עיניים כי מכירים הם אותו .״האדון המורה״.
פנה אלי, והלכו לצד הים. כמה עצים עלובים. מישהו
רצה לטעת שדרה. אבל פה אין דבר גדל במלוא נופו. לא
איש ולא אילן. חוורים העצים כילדי השכונה.
״היודעת את למה קראתיך לצאת אתי הערב?״ שאל
אלי (בלי שיביט בה).
״כן,״ אמרה שושנה, והפעם הופתע אלי.
״רציתי לדבר אתך —״ ואלי לא ידע איך ימשיך.
״אין דבר,״ אמרה שושנה .״אתה לא צריך לדאוג. אחי
יוסף הוא סמל במשטרה. הוא כבר יסדר את הדבר.״

מה יסדר? מאימתי מסדרים שידוכים במשטרה? יוסף?
בודאי. הן פעם כבר נפגשו. על מה מדברת היא?
אלי ניתק את מחשבותיו מעניינו. לא על זה היא מדברת.
קרה משהו.
״סלחי לי,״ אמר אלי .״אינני יודע על מה את מדברת.״
״לא בעניין שני הטמבלים באת אלי?״
״לא,״ אמר אלי. מותר לי לשאול מה הוא עניין שני
הטמבלים?״
״שון דבר. רק אחו מהם נחקר, והוא אמר שאז היה
אתי. ואחי הוא שאל אותי אם זה נכון. וזה הכול.״
״נוי הם שני הטמבלים?״ שאל אלי. ותיכף הוסיף :
״סלחי לי. בודאי אין זה ענייני. רק ד,ודאגתי. ולא יוסיפו
להטריד אותך בחקירות?״
״אולי,״ אמרה שושנה .״אבל אחי הוא אומר שלא אצטרך
לבוא לביח־המשפט.״
״אני רציתי לדבר אתך בעניין אחר,״ אמר אלי. אבל
יכול להתיק את מחשבותיו מאותו עניין של שני
עתי׳
טמבלים וחקירת משטרה .״רציתי — אבל הגידי לי, אם מותר
לי לדעת: מה עניין זה של שני הטמבלים?״
״אחי יוסף הוא אמר,״ אמרה שושנה ,״שבמשטרה חקרו
שני בחורים. בעד שחשדו אותם שהם עשו שוד. ואחד מהם,
זה אריה, הוא אמר שם כשחקרו אותו שהוא לא היה בשוד
ולא יכול להיות בשוד, מפני שהיה אתי, ונסענו באוטו.
ואז אחי בא ושאל אותי. מפני שאחי הוא לא רצה שיחקרו
אותי במשטרה. והוא רק כעס מאוד בגלל שיצאתי עם שני
בחורים כאלה. אבל שון דבר לא קרה ל* .הם רק קיבלו

״אני יודעת,״ אמרה .״אני יודעת כדיוק איך
שאתה רוצה שיהיה. אכל זה לא יהיה כך. תראה:
אתה כהתחלה תחשוב שאני פינאנטית.
זה נחמד לך לשמוע איך שאני מדכרת כך, לא
כימו האנשים והבחורות שאתה רכיל אתס,
אחר־כך אתה תחשוב שאני כזאת לא מלומדה,
ונורא פשוטה. ואחר כך תנסה ללמד אותי איך
לדכר עם אנשים. ותתקן לי כל מלה שאני אומרת,
ואני אתבייש לדבר ככלל, או אכרה ממך
למקום שאני יבולה מדברת במו שאני יכולה...
ממני אחד מכה בבטן ואחד בעיטה בפרסוף. אבל אני גם לא
כעסתי אחר כך. והם לא עשו לי כלום, והחזירו אותי
הביתה.״
״אריה?״ שאל אלי .״אריה שטאלמאן?״
״כן,״ אמרה שושנה .״מד, יש?״
״לא ידעתי שאת מתחברת אל כאלה,״ אמר אלי.
״אבל אמרתי לך: שון דבר לא קרה לי.״
״וגם לא יכול לקרות?״ שאל אלי.
״אם אני לא ארצה, לא יקרר״״ הצהירה שושנה.
״בת כמה את?״
״שבע־עסתרה.״
תה כבר עברו את גלי הבתים המנופצים, והגיעו לים.
לא היה קר. גם רוח כמעט שלא נשבה. אלי עמד
^ וסקר את פניה. פנים גלויים. מבט גלוי היא משיבה
לו. נערה בעלת כל האינסטינקטים הטבעיים. הוי, הוי. הוא
צריך להודיע לה למה הטריחה בטיול זה. שושנה. אני רוצה
שתהיי אשתי. אני בעל־מום. לך לא אכפת ביותר איך בא
לי מומי זה. חשובה לך יכולתי להשתכר. ובכן, כמורה
אין מומי ניכר כל כך. גם לצלקות שעל כל חצי גופי הימני
תתרגלי. כי אוהב אותך מאוד. לא אנהג בך כדרך שנהג
אביך באמך. את ילדינו לא אזנח.
היא עמדה וציפתה לדבריו בסבלנות.
אלי, הזהר ! אפשר מאוד שנערות נוהגות בהגיון כשהן
מחפשות להן בעלים.
״ראי׳שושנה,״ אלי ניסה להטיל את השיחה למסלול הדרוש
לו, אבל נבוך .״אני — באתי הערב לשאול אותך אם
תרצי לצאת אתי.״
היא לא מיהרה להשיב. ברור שהופתעה. אבל מה יש?
כלום גרוע אלי מכל אותם פרחחים?
״אני לא רוצה להגיד לך לא,״ אמרה שושנה .״ואולי
נוכל לצאת יחד ערב אחד או שיני ערבים. אבל אני לא
יודעת.״
״אני לא אנסה להתעסק אתך,״ הבטיח אלי.
״לא פחדתי מזה,״ אמרה שושנה .״וגם אני חושבת שאתה

איש הגון. אבל לאן תקח אותי? אתה לא הולך למקומות
שאני הולכת.״
על זאת לא חשב אלי.
״לפני שאתה תלך עם בחורה,״ אמרה שושנה ,״אתה לא
חושב מה תעשו יחד?״
״לא,״ אמר אלי .״פעם היתר, לי חברה. לפני שנפצעתי —״
״ואתה לא תתבייש שאני אפגש עם החברים שלך?״
שאלה שושנה.
״אני מקווה שלא אתבייש בהם בפניך,״ אמר אלי.
״ואין לך אמא? ואין לך אחים ואחיות?״ שאלה שושנה.
״יש לי אם ואב, וגם אח ואחות,״ אמר אלי.
״ואתה חושב שאבא שלי יוכל לשבת יחד עם אבא שלך?״
זה יהיה באמת קשה.
״ואמא שלך היא לא תגיד כלום כשתראה אותי?״ המשיכה
שושנה.
k wלי ראה כי עליו להסביר.
״ראי, שושנה. לא חשבתי כי הכול ילך למישרים
מתחילה. רציתי רק לנסות. ביני: נראית לי. נשאת
חן בעיני. אם תרצי, אראה לך מה שמעניין אותי. נדמה לי
שהדברים המעניינים אותי חשובים הם. אולי יעניינו גם
אותך. הן אינך טפשה. אפשר שגם אני אשא חן בעיניך.
ואז — חשבתי נוכל, אולי׳ להינשא.״
שושנה חייכה בברק שיניה הצחות.
״אני יודעת,״ אמרה .״אני יודעת בדיוק איך שאתה רוצה
שיהיה. אבל זה לא יהיה כך. תראה: אתה בהתחלה תחשוב
שאני פיגאנטית. זה נחמד לך לשמוע איך שאני מדברת
כך, לא כימו האנשים והבחורות שאתה רגיל אתם. אחר־כך
אתה תחשוב שאני כזאת לא מלומדה, ונורא פשוטה. ואחר
כך תנסה ללמד אותי איך לדבר עם אנשים, ותתקן לי כל
מלה שאני אומרת. ואני אתבייש לדבר בכלל, או אברח
ממך למקום שאני יכולה מדברת כמו שאני יכולה. ועכשיו
זה נחמד לך לראות איך שאני מתלבשת. ואחר־כך החברים
שלך הם יגידו לך שאני מתלבשת כמו פ׳רנקיניה או כמו
שבארסה. ואתה תתרגז עליהם, ותלך מכות, בעד שזה לא
יהיה נעים לך איך שמדברים עלי. אבל אתה תבוא אלי
ותגיד לי איך שאני צריכה להתלבש, מפני שבאמת תחשוב
שהם צודקים.״
מדברת היא כבעלת־נסיון. הראתה משהו? הקרה משהו
בשכנותה, לאחת מהנערות?
״אבל,״ אמר אלי ,״את מדברת כאילו יש בכלל אנשים
שהם סמל לדיבור מהוגן וללבוש מהוגן, וכמוהם צריכים
לנהוג הכול.״
״אולי בכלל אין אנשים כאלה,״ אמרה שושנה .״אבל
בשבילך יש. וגם בשבילי יש. וגם בשביל כל אחד לחוד.״
״אם תרצי להיות אשתי,״ אמר אלי, מתעקש בשלו ,״תוכלי
להתאים את עצמך לחברתי. לא כן?״
״לא,״ אמרה שושנה .״גם אם אני אהיה רוצה, אני
כבר לא יכולה. אני מפה, מן זאת השכונה. אני לא יכולה
להיות מן שם, מן המקומות ההם.״
ועתה הנחיתה לו את המהלומה הסופית, מכת־הרחמים !
״ואני גם לא רוצה להיות אשה שלך.״ היא מיהרה להמתיק
את הדברים :״אני יודעת שאתה איש טוב והגון. וגם רגינה
ויוסף ומנחם וכולם חושבים עליך שאתה איש חשוב ומלומד
וחכם. וגם אתה, אף על פי שאתה קצת צולע, אתה באמת
יפה.״
״אבל זה לא מספיק לי,״ אמרה שושנה .״כשאני אתחתן,
אני אתחתן לצאת מן זאת השכונה, אל דירה עם רהיטים.
אני לא רוצה להיות כימו אמא שלי. ואתה לא תהיה איש
עשיר. תמיד יהיה הראש שלך בספרים.״
k . 1לי עמד ושתק.
״ובכן, אין כל טעם שאבוא לקחתך,״ אמר אלי.
״אני לא אומרת לך לא. אבל אני חושבת באמת
זה לא כידאי לך.״
״ומה עושים אתם בערבים כשאת יוצאת עם הבחורים?״
שאל אלי.
״פעם כך פעם כך. אבל אני לא צריכה להיות מלומדה
ולא לחשוב איך שאני מדברת ואיך שאני יושבת או עומדת.
זה כימו כולם.״
בעדינות רבה סרבה לו.
״רוצה את שנחזור?״ שאל אלי.
״אני מצטערת שאתה מצטער,״ אמרה שושנה.
רצה אלי להחליק על שחור שערה. רצה לאמור לה כי
אם רוצה היא לצאת מהשכונה, יכולה היא לצאת בחברתו.
וכי משום שהגון הוא. הפסיד?
״אבל איש שיש לו ממון ודירה גדולה ורהיטים, איש
כזה איננו הגון אמר אלי .״החשבת על זה?״
״כן,״ אמרה שושנה .״אני לא איכפת לי אם הוא הגון
או לא הגון עם אחרים. אני רק צריכה שיהיה הגון אתי
ועם הילדים שיהיו לי. אני לא רוצה להתערב במה שיעשה
כשהוא לא יהיה בבית. שמה זה העסק שלו. בבית זה העסק
שלי.״
לאטם חזרו לדירת האחיות. כמעט לא עברה בינם מלה
אחת.
כשעלה לחדרו, מצא את מרים יושבת ומחכה לו. הא
לך ! ומה יעשה בזאת כעת?
היא לא העלתה אור, ורבצה על הספה, כשרגליה אסופות
תחתיה.
״מחכה אני לך זה יותר משעה,״ אמרה מרים.
״אה, כן,״ אמר אלי, שעוד לא הספיק להתאושש.
״מה לך?״ שאלה מרים.
״לא כלום. קיבלתי שעור.״
״שעור במה?״
״שעור בשימוש הלשון,״ אמר אלי .״התפלאתי לשמוע
כמה אפשר להביע במלים פשוטות ובלי דקדוק. כן. מעניין
מאוד.״
הוא שתק רגע. ופתאום אמר :״סלחי לי, מרים. הרשיני
לבקש ממך כי תלכי מפה.״
״מה לך?״ שאלה מרים בשנית.
הוא לא יכול לענות. כועס היה על כל המין הנקבי.