גליון 775 מתאריך 4 בספטמבר 1952

אני לוחם באלוהים!

ישרא ליי ם

גל י וך

השבועון המצויר לאינפורמציה
שנה / 15י״ד אלול תשי״ב 4.9.1952 /

200

פרומה

הגרי

בקנדה

כבאי תל-אכיב מכבים את
שריפת הענק כמוסד המכוניות

העורך הראשי:

השנס

אורי א בנדי

ראש המערכת:
של ו0

רדלר ־ .

עורך הכיתוב:
דו ב א ית ן
הכתב הראשי:

השבוע!( המצויר

אהרון דולב

לאינפורמציה
רחוב נליקסון » .תד־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785
מקן למבדקים :״עולמפרם
משרד המערכת בירושלים .
רחוב דוד המלד (יולי אן).
הסעד.
משרד
מו ל

פאול נולדמן
בשן. ניצח נבי, איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
סרנצה

נרובנר.

רפאל חייט. אוסקר טאובר.
יצחק לבני. צבי שש.

ראש־משרד, ירו שלי ם:

פילים טיארי.

ראש־משרד, חיפה :

דוד רובינגר

גתו ריבון

מונטי נ׳ייקובם. גבריאל דנון. שמואל מירון.
המו״ל:

העולם הזח

ז מן קצר אחרי שהיטלר עלה ל שלטון
בגרמניה נפוץ באירופה ספר שעורר בהלה
כללית. היה זה ספר. או טופי״ :ספר שתאד
דמיוני.
כל כך
עתיד דמיוני שלא היד,
בעתיד זה פרצה מלחמה בין גרמניה וצ׳כוס־לובקיה.
חיל ד,אויר הגרמני השמיד את חיל
חצי שעד, וחיסל את
ד,אויר הצ׳כי תוך
פראג. צ׳כוסלובקיד, החרבה נאלצה להיכנע
ללא תנאי.
השפעת הספר היתד, עצומה, לא רק הה מונים
אלא גם על הממשלות. שום ממשלה
לא. העזה עוד לצאת למלחמה נגד הגרמנים
כל עוד לא הקימה לעצמה חיל־אויר שהספיק
להגנת המדינה. התוצאה: מינכן.
לא היה זה הספר ה,,אוטופי״ היחיד שהש פיע
על העולם, מאז הגד, תומס מור את
רעיון ר,״אוטופיה״ המקורי ב — 1516-קהילת
העתיד בה שו ר ר צדק סוציאלי מוחלט.
סינקלייר לואיס האמריקאי כתב ספר בשם
כאן אין זה יכול לקרות ! שהוכיח כי מהפכה
נאצית היתד, יכולה לקרות גם ;בארצות־הברית,
הגביר בכך את הזהירות של בני עמו.
ולפני שנים מעטות יצאו מוניטין לספר מבהיל
— — 1984 שבא לתאר בצבעים קודרים מא־דיקטטורה
עתידה המבוססת על כל השיטות
האמריקאיות וד,רוסיות הקיימות.
דוש שלנו היה הרבה יו תר צנוע, כשיצר
את ר,סידרה הנוכחית של רותי בעולם ההוא.
הוא לא רצה לשנות את העולם — או כך,
לפחות, טוען הוא בענוותנות האופיינית לכל
חברי מערכת זו. הוא רק רצה לחולל מה פכה
בארץ.
הקורא שעקב אחרי תולדותיה של רדתי
עד כה, ב־ 15ד,המשכים הראשונים, ושהשם־
עות הראשונים השאירוהו מבולבל ותוהה,
בוודאי כבר ניחש את כוונתו של דוש :
להראות לו מד, תהיה דמות ישראל(או לארשי,
בסדר ההפוך של האותיות) אם כל התהליכים
הנוכחיים יגיעו עד לסיומם ההגיוני, והמפ לגות
תישתלטנה באופן סופי על כל מערכות
החיים בארץ( .לנוחיותם של אותם שהחמ-צו
את ראשית הסיפור, תקציר 14 הד,משכים
הראשונים בעמוד .) 16

כשהזדמנתי לפני שבועיים לירושלים, הז מין
אותי דויד רובינגר, ראש המערכת הירו שלמית
של העולם הזה, להצטרף לחוליית-
הכיסוי שעמדה לצאת לשכונת מאה שערים
המפורסמת כדי לכסות הפגנה נגד גיוס

הבנות.
מימי לא חדרתי עד כה לעומק מבוך ד,סימ־טות
של שכונה זו. עמדתי במרכזו, ליד בית ד,כנסת
י שועות יעקב, מרכז נטורי קרחא,
והזנתי את עמי בנוף שהיה נדמה לי כי
— ניף
לא שרד א תו״ עוד כמותו בעולם
אופייני של גיטו יהודי באירופה המזרחית, על
אבני המרצפת, החנויות האפלות הפתוחות,
פני הילדים החיוורים והנערות הגורבות גרבי־כותנה
ארוכים.
בעוד אני עומד וחי את החוייה, ניגש אלי
צעיר חבוש כובע ולחש באזני שאם בריאותי
יקרר, לי מוסב לי להסתלק מיד. אי־שם
נרקמת מזימה להרביץ בי תורה הלכה למעשה•
כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי מוקף
כמאה בחורים ארוכי־פאות, לבו שי קאפוטות
וחובשי מגבעות שחורות, שהסתכלו בי כב־חייה
משונה. הם החלו להתוכח ביגיהם
בקול רם, באידיש, על נושא מעניין. תח־לד.
לא הבנתי מה הנושא, כי ידיעותי בשפה
זו קלושות. אך אט-אט הובהר לי שהנושא
הוא אני. הנקודה שעמדה לדיון: האם להכות
אותי כדת וכדין או לאו.
המחנה הגדול שנדחק סביבי ונתן לי רק
בקושי לנשום, התחלק לשניים. הרוב היה
סבור כי מצוות אלוהים הוא ל שבור כמד,
עצמות לגוי, נאצי, כלב־שוטה ועוכר־ישראל

בע״ם.

דפוס

הוא איש השנה...
אמיל שמורה
אה הבוץ מוסרי בו אנו שהומים.

אצל ו ופא חיפאי נודע
השבת בחור מתרגש״ ביקש
•ותו

יזכיר לכל

אלי תבור, תל־אב־ב
מוחמר נניב הוא איש הישנה ...לא לחינם פנה
אליו בדנוריון בבקשת שלום ...זו אישיות שאין
לזלזל בה.

ישראל.

תל־אביב

כמוני, ואילו המחנה השני, שהיה במעוט,
סבר שהדבר יזיק לעניין ההפגנה. במסיבות
אחרות הייתי בוודאי נהנה מויכוח זה, כי
והוא הוכיח בקיאות רבה מאד מצד בני
השכונה בתוכן העולם הזה. ציטטות שלמות
מן העיתון שימשו הוכחות לטענות. מסתבר
כי הפצת העולם הזה בשכונת מאה שערים
עומדת על הגובה.
בינתיים גילה ילד בן 14 ממחנה ר,כו לד,רביץ
לאנשי הלא־להרביץ כי אני כנעני.
לרגע קט נפל הס על הציבור, שקלט את
המלה ועיפלה. חיש מהר היא התפשטה
מסימטה לסימטה. גם יהודים נכבדים, באים
בימים, יצאו מבית־הכנסת וזנחו את עתיד
בנותיהם ( ש שערי הטומאה אורבים להם),
כדי לראות, זו הפעם הראשונה בחייהם,
כנעני של בשר ודם.

אותה שעה התהדקה טבעת שנייה מס ביב
לדוד רובינגר, שעמד מן הצד וצילם את
המחזה כולו, כשעל פגיו הבעת הסיפוק
של צלם המקווה לצלם עוד מעט משהו מעניין.
מכשירי הצילום שהיו תלויים על גו פו היו
יקרים, ובניגוד לגופם של עורך או צלב
הריהם כמעט חסרי־תחליף בארץ חסרת•
דביזים. בהתאם למיטב התורה שלמדתי פעם
בקורס המ״כים של גבעתי התרחקתי ממנו
בר״־רגה, כשהקהל נוהר אחרי, במעין הפגנה
פרטית שיכלה לתחר בהפגנה הרשמית שהת ארגנה
אותו רגע במרכז השכונה.
כשהגעתי לבסוף לקצה השכונה וראיתי נ־זיית
עיני את האוטובוס הראשון שלהמקשר
הרגשתי, למען האמת, הרבה יו תר בטוב.
אולם אם סבו תי כי הסרתי את הלחץ מדויד,
הרי טעיתי. כי החבורה שהתיאשה ממני
צרה עליו.
לפתע הרגיש דויד כי מישהו בועט בו
בחוזקה מאחורנית. הוא הסתובב, אך לא ראה
איש מאחוריו, מלבד כמה בנות צעירות, מן
הסוג שהוא דתי מדי כדי לשרת בצד,״ל.
בעיט־, הרגיש דוד חשב שטעה כשלפתע
שנייה. הפעם לא היה מקום לספק — חבורת
הבנות החליטה לקחת את העניין לידיהן זאו
לרגליהן).
אופייני הוא לדוד רובינגר שנשאר במקום׳
מילא את תפקידו עד לגמר ההפגנה. בין
השאר צילם את הרפורטג׳ה שראית בג ליון
השבוע הקודם, ובה לפחות תמונה אחת
(של הרב האומר תהילים) הראויה, בלי ספק,
להשתתף בתחרות תצלומים בינלאומית.

משה גחמיאס, ירושלים

הופיע ביוב
אותו לנסיע
מיד לטבעון.
יש חולה ב
נסע
עם הבחור
מיד לטבעו! ׳.אר

...האיש שהצחיק בשעתו את כל הארץ: גרשון

פאר.

לם בכניסה ל מקום
עצר או

בין הישראלים לא נמצא אדם הראוי לתואר ..
איש השנה: מוסאדק. סופר: אברהם שלונסקי.
עתונאי: ירמיהו שמואלי. רופא: ד״ר משה הו רוביץ.
ע ו״ד: אשר לויצקי. מדינאי: אבא אבן.
ח״כ: חנן רובין. האיש הצעיר: נמרוד אשל.

תו הבחור, הוציא
ארנק ואמר:

דן ארז, רמת גן

הרופא,
״אדוני
כמה עולה אצ לן
ביקור נז ה?״
הרופא נדהם, מיל־מל
איזה סכום מבלי להבין מה קרה.
״היכן החולה?״ שאל.
אולם הבחור רק צחק, הוציא כמה שט יו
ת מב־סו ושילם .״אין שום חולה,״
הפליט .״פשוט לא השגתי מונית, והבי קור
שלך גם זול יותר.״
הקורא אריה, חיפה, זוכה בפרס של
לירה אחת( ,בלי ביקור של מפא).

איש השנון: מוסאדק. שהוכיח כי אומה קטנה
יכולדן לשמור על כבודד. ועצמאותה מבלי להתרפס
אל אומת גדולה וחזקה. סופר: יצחק שליו. עתו־נאי:
עמום קינן שהצליח לשעשע ולבדח את קר אי
עוזי במשך כל השנה. להפתיעם עם סיומה.
רופא. ד״ר ם. הורוביץ. שהעלזז את שאלת ההפלדו
המלאכותית במדינה ושימש שעיר לעזאזל למאות
דבריו למקציע. עו״ד: דוד גנור שנעץ שיניו ב גלגל
הדת ועצרו לרגע קט. מדינאי: דוד צבי
פ:רס ז״ל שהצליח לזעזע במותי ארץ. ראש העיר:
אבא חושי. ח״כ: אלעזר ליבנה שהעז להביע
דעות שלא לפי הקו. שחקן: שמעון פינקל. שדק !
יה• עדה טל. איש המדע: דוב יוסף שהוכיח כי
י• יעותיו בש־ה מדע התזונה עולות על אלה של
ה־ופאים. האיש הצעיר: עמית. אביר השנהי•.
יהודה דרטילר שהקריב את רגליו בנסותו למנוע
אחון

עו״ד עמירם חרלף, זז פה
פרסמתם הודעה ד^זמינה את הקוראים לבחור
ב״אנשים שבלטו ביותר בשטחים הישונים בארץ
משך השנה״(העולם הזח ) 773 ביניהם נם בפושע
הנסי; ן בארצות אחרות. ובפרט בארצות־הברית. הו כח
שפרסום הניתן לפושע המקצועי. ותהיינה כוו*
נ ת פרסום אשר תהיינה. משפיע תמיד לרעה הן
על הפושעים עצמם והן על חלק מהציבור. ובפרט
על הנוער. פרסום כזה הרים בזמנו את תננגסטר
לרמת ניבור יגרם להתחרות בין הפושעים ״להכנס
לרותרות העיתוניב ״ מה עוד שהנכם מעמידים את
הפושע הישראלי בשורה אחת עם הוני הדעות של
העם. עם טיב• סופריו אנשי מדע, אומנים ומ דינאים.
לפיכך, ומאחר שאין לי ספק בכוונותיכם
הטובות׳ הנני מביא הערותי אלה לתשומת לבכם
וטבנ,ש לדון מחדש בהחלטתכם. ובאם תסכימו ל דעתי,
להוציא את הפושע משורת תאנשים העומ דים
להבחר.

י. ל .פראג, ו אש המחלקה הפלי לית.
משטרת ישראל
העולם הזד, מקבל את דעתה של המשטרה,

לא יבחר בפושע־השנה.

כן אדם
!*טעה היא שתיים לפנות בור!ר. זה עתה סיימתי
את נואסרכם על יצהק שדה (העולם הזח .) 774
ודמעית עומדות בעיני. אינני יכולה ללכת לישי!
מבלי להביע ל־ס את תודתי העמוקה ביותר...
מרים יערי, י רו ש לי ס
...הסיפור החזר, ביותר שהיה או יהיה אי-פעם
בהעולם הזה;

יצחק זילברמן, תל־אביב
..מוכיח שוב באיזו מידה הכל מכורים ל ספי
...0ברור שהעובדות הסודיות יכלו לבוא ! P
משותפיו הר־ובים סייתר של שדה.

דוד הולצר, תל־אביב

דו״ח על שיתוק הירדים
שיכו מאמי-מחרר בשנוענכם לא עורר את הת•
עניגותי כמו הדו״ח על שיתוק הילדים (העולם
הזה .) 773 כבל אם בישראל אני רועדת רק למשמע
שם המחלה הממארת. מאמרכם אינו אומר בהלה
ויאוש הוא מאלף ומסביר והיה רצוי להפיצו בין
כל שכבות העם. שתדענה ותלמדנה את תופעות
המדלה האיומה הזאת. אני מצטרפת ברצון למוסד
העימד לקוב למען הנפגעים בשיתוק ילדים. תבוא
עליכם תודה על יוזמתכם ועל מעשיכם הן זובים.

צפורה המפל, תל־אביב
קמיליה בענייז
תה של
אופרה.
קול־עים
ורדי.

תמונות
על שורו ת מסוימות שיש למחקן,
מסוימות שצריך לעמתן, כרי שהמחזה יורשה
בהצגה. ברור שאהל אחראי לכך, אבל הצנזו רה
גומה, על־ירי אי־עקב ותה והססנותח.
׳׳מחיקות ולעיוות.
אני מציע יאחד מסופרינו הצעירים והבלתי תלו יים
לחבר מ,-זה אנטואלי מאד וביקורתי בשם
המוזה הצייתנית (על משקל הפרוצה הצייתנית)
עם אומנות הבמה. התיאטרון הישראלי והצנזור
ופמלייתו בתפקידים הראשיים. אבקש רק להימנע
מחבישת שייטל (פאה נכרית) למוזה!1

אהרן גו רן, נ פר מונש

חוק הנפט
למה לא התעכבתם בחעולם הזה על חוק תנפט
:,ישראלי אשר מוכר את אדמתנו להברות מונו־פויייפטיות
שתרהקנה מהארץ את החלוציות ואשר
תבגסנה במקומה את הרעב והעוני וכל הברוד
בהם י אתם שידעתם להסביר את בעיית הנפט ב־אירא(
,למה י א תזכ״־ו לאזרח הישראלי מה מעול לים
לו ולא,״צו?

מ. יהיר, תל־אביב

רמיליה (העולם הזה :) 773 אמנם פרש אלפוסין
האיטללה הועלתה על במת ה אבל
לא בלד-כוהם של פוצ׳יני. הייתם
למטרד: לוא כתבתם לה טרוויאטה מאת

מאיר רענן, תל ־אכד
באותו ג ליון היתד, גם חקירה מיוחדת על
תחרות הג׳ודו בעיריית ירושלים. החקירה
עוררה תשומת לב רחבה בין אנשי ציבור
ירושלמיים, ואחר מהם ביקש לדעת מי הוא
כותב הדברים שהיו׳ לדעתו, יצירת־מופת קט נה
גם בסגנונה המבריק. כשגליתי לו —
בסוד — שהכותב היה דוד רובינגר עצמו,
פתח זוג עיניים, הפליט :״אבל רובינגר
הוא הרי צלם ! ״
אין לכעוס על אותו יהודי, כי גם אנו
חשבנו פעם כי צלם וכתב הם שני יצורים
בגוף אחד. עד
נפרדים, שאינם מתמזגים
שקרה פעם מאורע דחוף מסויים, ובמקרה לא
היו; כתב במעיכת. בלית ברירה נשלח דוד
לבדו.
מאז נתמנה דויד לראש שרות המערכת
הירושלמית שלנו, ובתפקיד זה אין הוא רק
מנהל עבודתם של אחרים אלא גם מצלם
וכותב כאוות נפשו. במערכת הוא נחשב
לאחד מטובי הכותבים. תלונתו היחידה: מדי
הופיעו במוסד ציבורי, כשהמצלמה תלויה
מכתפו, מסתכל המנהל מסביב, שואל לבסוף :
כתבי*
״כן, אבל האם לא הבאת עמך גם

מצב מסוכן. ה׳
רופא לא היסס,

מרדכי פזה, שדה ורבורג

סוסרי־חוץ:

בחן

עורכי מדורים:
מיכאל

ן כ מו ע־נ
;סיעה רפואית

איש השנה
עורך התבנית :

האלם הראשי:

אלטז. יחיאל

מכתבים

בלה*בוהם נופחת את נשמתה מימי, עוזרת בית
ענייה. בזרוע-תיו של רודולף. צייר עני. האמת
היא בי ממי טה נופחת את נשמתה במערכה ה*
אד.ר,יה של האופרה לה-טרוויאטה (האבודה) מאת

ד׳*ר יוסף אחי־יונה, תל־אניב
האם ו*,עובדה שבשתי האופרות מתות שתי ה*
נייו־ו ת באותה צורה ומאותה מחלה, בלבלה את
היוצרות i

רולף פדר, תל־אב־ב
כן. עורך ]ודוד הקולנוע עובר עתח קורס
מיוחד לאבחנת אופירווז.

הד-דוצה הצייתנות
הידיעות שפרסמתם והאומרות שהמועצה לבי קורת
סרטים ומחזות הכניסה שינויים בנוף המחזה
הנערה והכושי, המוצג עתה על ידי תיאטרון אהל.
(העולם הזה ) 771 אינן נכונות. האמת היא שתיא טרון
אהל הוא אשר הציע למועצת הביקורת את
השינויים בנוף חמחזה וכמו כן שינוי שם המח זה.

ר מ. שוחטכין, מ״ מ יו״ר
המועצה לביקורת, ירו שליף
העולם הזה לא פרסם שהצנזורה הצביעה

צעירים ומהפכות
המדינה זקוקה למהפכה. נבוז שזאת לא תהיה
״מהפכה של הקלפי המלאה״ (העולם חזה 757
בזאת נם אני מאמיז. אולם זאת נם לא תהיה
״מהפכה של הלב העולה על נרו תיו ״.כי איז
מהפכות כאלה (לצערי).

מרידור

ר מידור,

תל-אביב

היכן זה ראיתם שהדור הותיק יסתלק מרצונו
הטוב מאיזו עמדה שהיא ושהדור הצעיר לא
יצטרך להלחם בשיניו ובצפרניו על כל דריסת
רנל לעת עתה לא הוכחתם במאומה שהנכס
טובים מן הזקנים היושבים ליד האבוס. הם יוש בים
עכשיו כיוון שלפני שלושים או ארבעים שנהו
היה נהם האומץ והעוז לברוח מן הבית, לעבוד
רחנ׳רה, לימד את השומר, את דנניה, כפר נלעדי.
ועוד.

בודהא (יעקב עורב) ,מגדל אשקלון

כי. ג׳י. והתימנים
בקשר לאהדתו המיוחדת של בי. נ׳י. לתימנים
.ידעתים הזה ) 772 והכרזתו שברצונו לראות קצי נים
תימנים, אני פון -אליו אישית: הנני בעיר
ת־מני. בחור משבי; ואינטלקטואלי. אולם בלתי
מפלגתי. מעונייז אני בקבלת משרה מבי. נ׳י. ה•
אקב״ אותה, אני סחבה I

חיים יעקובי, יפו
אם משרד ראש הממשלה מעונין: כתובתו
המדויקת של הקורא ׳ מקובי שמורה במע־

אופיו של ראש הממשלה
בכתב » המצולמת שלכם על הלוויתו של שר
התחבורה (העולם הזה ) 773 ישנה תמונה אחת
שגו מק לתמהון רב אצל כל רואיה, משום שנה
רוא-ם שראש הממשלה נטל את המקום הראשון
בין שאר המלוים. בעוד שממקרמו היה צריך לחיות
אהרי או ליד ממלא מקום נשיא המדינה, אך
לא לפניו. האין מקרה זה מוכיח על אופיו של
ראש הממשלה הנוטל בכל מקום את הבכורה!?

אבנר יריב( ,קריגר) רמתיים

חוגי הרעים
•ז-גי הריזים מיועדים לבני 18 ומעלה. ואנחנו
ז-צעירים יוהד. מקופחים. מדוע לא תפתחו את
שערי חוגי רועים נם לבני ניל יותר נ מוך? במה
שונה מדידת רחורות תל־אביב רבתי על־ידי בני
16— 15 מזו שעל־ידי בני? 20— 18

אין הגבלות־גיל בחוגי הרעים.

הרעד
.הבהבה שיבם על דרעב בעולם (העונים הזה ) 7,17
היא מלאכה מחשבר. אנו פונים אליכם שתערכו
ביבו הקרוב כתבה כל בניית התעלוה בברית־הם־
עצות המשנות את פני כדור הארץ, פותחת סי־כדים
לנצה-ן האנושית על רדעב בעולם.

קבוצת קוראים קבועים, תל-אביב

אביבה גו ר היא שחקנית צעירה, בת למשפחה תיאטרונית מובהקת. אביה הוא
גור — שחקן ו קריין ותיק ; אמה היא מרים ברנשטיין־כהן — קרייגית, שחקנית, סופרת
(בין -תלמידיה • בתה אביבה) ובעלה, לו נישאה לפני ימים ספורים, הוא יצחק שילה,
מיד לאחר החופה ניגשה אמה של הכלה, הוכיחה את יכולתה: היא הטביעה על שפתי
נשיקה דימתית.
מיכאל ומורה
שחקן.
אביבה

.העולם הזה״ 775

לפי בריות, גברים, נשים וטף, מצטופפות

בתוך המים, מחפשות הקלה מהחום, מתיזות
מים, נהנות, צוהלות מרוב נחת. כמעט ואי־אפשר
לראות את פני הים מרוב ראשים.
רעשה החדגוני של המיית הים אובד בין צע־
H Rקור. הגיל של מאות ילדים. גל, לא גבוה מדי,
לא־מעורי דאגה, מתקרב אל החוף, משתפך ללווי צעקות
הנאתם של המתרחצים מעל לראשיהם. הוא לא עורר דאגת.
לא היה גזו ל מדי, לא היד, גבוה מדי. בכל זאת שקל קריב
למאה טון. ומחוך המים צצו, לאחר שהגל עבר, ראשיהם
הצוחקים של כמה אלפים — חסר אהד.
האחד הזה קיבל מכה בראשו שעה שהגל נשבר, איבד
את הכרתו לשניות מספר והוא החל צולל. זרם המים הנסו גים,
לאחר ש שברו עצמתם בחוף, סחף אותו החוצה, לאורך
קרקע הים, פיו התמלא מים מלוחים, באזניו חש כאב משגע,
וריאותיו עמדו כאילו להתפוצץ. ייתכן, ואחר כמה שניות
תשוב אליו הכרתו, והוא יתחיל, בהרגישו שהוא נחנק, במל חמה
נואשת לעלות על פני המים. בצעקות חדורות פחד־

<6לד•
גלדי

קיפחו הקיץ
א ת חייהם
ל או ד ר חופי

נ הר ונ חל
אולם מתדהצ״ם
1הדם
ומציד־ם
מאומני
יכולים
ל ע צו ר את

המוות הרטוב

מוות יזעק לעזרה שייתכו ותבוא בזמן.
ייתכן גם כי הפחד ישים קץ לפעולת לבו והמים הגואים
ושפלים יטלטלו את גופו חסר־החיים על פני קרקע הים, ינפ־צוהו
אל הסלעים. אלפי חבריו הצוהלים לא ירגי שו בחסרונו.
שעשוע הקיץ העיקרי של תושבי הארץ דרש קרבן נוסף.
ראש אחד כין אלף. בניגוד לדעה המקובלת אין ה־ם
גובה את מרבית קרבנותיו מבין אותם ר,״גיבורים״ המתרח קים
מאות מטרים מהחוף, והמכונים ״משוגעים״ בפי אלד,
המצטופפים בעשרים המטרים הגובלים בחוף. ד,״גיבורים״
יודעים, דרך כלל, לשחות היטב ורק לעתים רחוקות נופל
אחד מהם קרבן להתכווצות שרירים או התקפת לב פתאומית,
מקורו הלא־אכזב של קוצר החיים בבגד הים, הוא קרוב
יותר לחוף הבטוח. גליו הקטנים ביותר, אפילו של ים שקט,
הם די גבוהים כך י להסתיר ביניהם ראש שוחה. סלע, צינור.
או כל חפץ אחר המונח על קרקע הים, מספיק ליצור סביבו
מערבולת של מים, שיינקו בתנועתם הסובבת אדם אוהב־מים
למותו.

ראש שוחה, הנראה ל סירוגין בעלות ורדת הגלים ופתאום
אינו מופיע יותר, לא ע שוי דרך כלל, לעורר תשומת לב איש,
כשנמצאים באותו מקום עוד כמה מאות ראשים. אפילו אותו
אדם שזו-ף וחסון, בעל כובע הקש וד,משרוקית. המציל, ש רבים
סומכים עליו יותר מדי, אינו אלא אדם. זו ג עיניים
אחד יכול, במקרה הטוב ביותר, להעיף מבט המרחף על פני
המאות אך אינו מסוגל ל חזור ולמנות את כולם באותו פרק
זמן קצר, הדרוש לאחד מהם להעלם.
אי־שם כוכה מישהו. מערבולות ו חורי מים מסוכנים
נמצאים, לעתים קרובות, בקרבת מקומות רחצה המוניים.
מספר גדול לאין שיעור של מלכודות כאלה נמצא לאורך
חוף הארץ, במקומות הנופש ההמוניים בהם נשארים משך
כל שעות היום מאות ילדים ללא השגחה, לעתים רק לרגעים
מספר, לעתים לכל היום. ז מן מספיק, בכל מקרה, להלכד
במערבולת ולטבוע.
בעשרות מקומות אחרים, לאורך גבולה הרטוב (בן 280
(המשך הריפורטז׳ה בעוז׳ ) 5

באוד ה 3ן־\ודיון. אחות
לפני עשרים שנה הקימה אגודת ז בו לון צריף עזרה
ראשונה על שפת ימה של תל־אביב. ליד הרופאה עזרת
אחות. בתמונה: ה פאולה

אחות
גח־יון משיבה, יחד יוסקה המצל עם דייסמן, את רוחו של
ניצול מטביעה בא־הקיץ
מימות

. 1932 לשירות זח
י• MV
זכו מתרזדצי שפת
של תל־אביב
ימה

בת 40 אלף הנפ שות
רק הודות לכ ז
בו לון
נשות מה עסקניות שטרחו ב ובגביית
יום
סרט
תרומות להקמת תח נת
העזרה הראשונה
לחוף ״ם תל־אביב.
פאולה בן־גו ריון ביכרה את העבודה המעשית על
שעות ליום. עשר לתפקידה התמסרה העסקנות,
V V V V V V \ A r t A ,V 1 .% V JW V W W W V V \ A ftjW V W V V W
א & שכללה. מציל אמריקאי אין־אונים מול יגונה
(משמאל) שאיבדה את בתה בת־יהשבט (הנוי?ה לרגלי
על חוף רחצה של אגם קל פורני. המציל נועל רגלי
וחובש (על ידו) כובע צלילה, בעזרתם הוא נכנס

של אד
המציל)
צפרדע
לח ס

ד 3ד1

שלמציל

״עשרים ואחד ! עשרים ושתים לא נשמע שום הגה אחר מלבד קול בכי
עציר של האם ויד האב העוברת על שכמה של האם. האם מובלת הביתה ורק האב
נשאר ומשפשף את הכפות הקטנות ולוחץ אותו ללבו. ומתוך עיניו הבוכיות
בד מיד פורצים סילוני בקשה ולמרות שהני־ יודע שאין תקוה לילד אתה ממשיך
בעבודתך בקצב :״עשרים ואחת ! עש רים
ושתיים !״ אתה מיוזע, שרירי ה־ידים
נפוחים. האב הופך, לנגד עיניך.
לאיש שיבה. אסור לחדול, רופאי נזגך
דוד־אדום מביאים את בקבוק החמצן ה שני,
אך הגוף הקטז מתחיל להתאבן.
כעת הנך יודע מה זאת אומרת למוח
בטביעה ואתה יודע שזה לא המקרה ה ראשון
והאחרון. אתה יודע שגם השנה
ובשנים הבאות י מו תו אלפים בטביעה.
ואתה יודע שברוב המקרים היתד. קצת
זהירות מונעת את האסון.
ואלה כללי הזהירות :
אל תתרחץ מייד אחרי האוכל. חכה ל פחות
שעתיים, כי התכווצות שריר• ה בטן
ה־א מוות מידי גם לשחיינים מובה־ק
ים (להבדיל מהתכווצות שרירי הידיים

או הרגליים עליהן אפשר להשתלט על־אמיל
אבינרי, מציל
ידי צלילה ו מי שו ש מקום ההתכווצות).
אל תשחה למרחקים ארוכים לבדך אלא אך ורק בלווית הברים או סירה. אם בכל
זאת הד,לטי! לשחות מרחק ארוך שחה לאורך החלף.
באם נסחפת בזרם־חוזר, דע שהמים אינם סוחפים אותך למטה אלא רק לאחור.
נצל את הגלים הגבוהים על־ידי הרמת הרגליים למעלה והעלה את גופך עד כמה
שאפשר על פני המים. אל תבהל באם הנך נסחף לאחור, תן לזרם להובילך למקום
נוח, אל תלחם בזרם !
באם אינך מציל מובהק, אל תחפז לעזור להציל ! ז כור שגם מציל מאומן
אינו מציל רק בידים בלבד, הוא משתמש במכשירים כגון סירה חבלים גלגלים, אך
במקום שלא מצויים מכשירים גם קרש. פחית ואפילי מגבת יכולים לעזור.
עלחשבלןעצמו. רי בוי מצילים בחו פים
בהם נוהגים להתרחץ, הוא הצעד החשוב
ביותר. בארצוול חוץ אחראי הצלב האדום
למצילים, מדהבן את הנוער להתמחות במק צוע,
מכבד אותו באותות הצטיינות. מגן
דוד אדום מבורך בצרות כספיות גם בלי תו ספת
אחריות. הרשויות המקומיות והעיריות,
שהן בעלות מקצוע ההצלה בארץ, אינן חיי בות
ל ש מור על כל באר עזובה, כל נחל, כל
קטע חוף הנמצאים בשטחן. רשאיות הן על
דעת עצמן, להעמיד מצילים במקום שמחלי טים
עליו כעל נקודת רחצה רשמית. כל יתר
המקומות נשארים ללא השגחה. הן יכולות
לבחור את המצילים לפי שיקוליהן בלי לע רוך
בדיקות כו שר גופני מדי עונה. למעשה
יכול המציל להזדקן במקצועו, לאבד את

כו שרו, ועדיין להיות ממונה על חיי האנש־ם
בחופו.
אין גם כל חוק המחייב מספר מצילים
מסויים במקום מסויים. צמצום או הגדלת
מספרם נתון בידי המועצה המקומית. כיוון
שהיא אינה אחראית בפני החוק על מקרי
הטביעה המתארעים בשטח שיפוטה, גוברים
לעתים תכופות שיקולים תקציביים על שי קולי
חיים ומוות. מציל אחד פחות או מציל
אחד יותר עושה הבדל בספר החשבונות, ב עמודת
המשכורות. טבוע אחד יותר או טבוע
אחד פחות אינו מחולל הבדל זה. הוא נזקף
על חשבון עצמו.
״יחי הפחד:״ הגדלת
הסיסמה:
מספר המצילים בחופי הארץ תלוי בראש
וראשונה בתנאים שיוכלו להציע להם. איש

המתקבל היום לתפקיד זה, משתכר מעט יו תר
מפועל ש חור המנקה רחובות. עבודתו
היא רבת אחריות, למלא תפקידו בנאמנות
חייב הוא בריכוז מתמיד, תשומת לב אך
ורק לחובתו. הוא אינו יכול להיות צעיר
את תענוג
המחפש את ההנאה במקצועו,
המצאותו בשמש, היותו אידיאל שזו ף של
הבנות המחפשות את חברתו.
הוא חייב להיות בעל שפע של ידיעות נו סף
על כ שרונו כשחיין טוב. קורס של שלושים
יום, כפי שהוא ניתן כיום, יקנה לו
בקושי את ההכשרה הנחוצה לדעת לפעול
באותן השניות העלולות לעשות את כל ה הבדל
בין חיים ומוות של האיש שהצליח
למשותו מהים.
הפתרון נעוץ, כמו בשטחים רבים דומים,

בהם דרושה התמסרות שלמה, בפנייה לנוער.
אפשר לטפח, בין בני ארץ שמרביתם גדלים
ממש על חוף־ים, ר צון ללכת למקצוע ההצ לה•
אפשר כשלב ראשון, לגייס מצילים חוב בים
מבין השחיינים הצעירים.
צעד לא פחות חשוב להקטנת מספר הטבי עות
הוא חינוך המתרחצים. ילדים רבים ש טבעי
בים, היו ללא ספק חיים עוד היום
לוא היו בחברת מבוגרים. מבוגרים רבים
שגמרו חייהם בוקר שבת אחד יפה, היו עדיין
בין החיים לוא היו קצת יותר זהירים. אמר
מציל אחד: איש היודע, כי הים חזק ממנו,-
ועל כן מפחד מפניו, הוא בעל סיכויים למות
מיתה יבשה. כי להבדיל ממצבים אחרים, ה סיסמה
של אורחי שפת הים חייבת להיות
״יחי הפחד ! ״

הק״מ) של ישראל, הוקמו מעברות. לילדיהן חם
נם כן, וקשה לתאר אותם נוסעים במוניות לחופי
־חצה שמורים. הים הכחול והקריר הוא ממש
ליד האוהלים, אם כי אין שם מצילים והמקומות
המסוכנים לא סומנו מעולם. ילדי המעברות תורמים
את חלקם הניכר להעלאת העקומה הסט טיסטית
האדישה המראה את מספר קרבנות ה עונה.
בכל
מהרה. בין ליד מלון מפואר ו בין ליד
מעברה נידחת, מסתיימת הטרגדיה במספר שו ו ת בעיתון המופיע למחרת. אי־שם באוהל או
:דירת לוקסוס בוכה מישהו, אך המעברה שוב
תרחצת והאלפים ש חזרו אתמול בריאים הביתה,
זוב צוהלים במקום בו קרה האסון.

למנוע לחלוטין: חלום. בהשוואה לאר-
י־ת אחרות, שגם שם מרבים אנש־ם לטבול עצ־מם באגמים, ימים ונהרות, אחוז הטובעים בארץ
וא מבהיל. מעטים הימים בחודשי הקיץ, בהם
:סרה בעיתונות הידיעה הקצרה על עוד ילד,
כר או אשה, שקיפחו חייהם תוך כדי רחצה.
שבונה המר של עונת הרחצה 1952 מסתכם
.:־ עתה בחייהם של 18 ילדים 11 ,גברים2 ,
.שים.
לפני חדשיים, העלה חבר הכנסת אליהו משה
נניחובסקי שאילתה בכנסת: מה היא הסיבה
לריבוי מספר הטביעות בים, ומה חושבת הממ שלה
לעשות כדי לתקן את המצב? השיב ראש
הממשלה, שאמנם פגע בת שובתו בראש המסמר,
אך לא הוציא את המסקנות: אין הממשלה
יכולה להכריח את הרשויו ת המקומיות לקבל
את האחריות על כל המקומות בשטחי שי פו טן
בהם מתרחצים. אין היא יכולה גם, מתוך חוסר
חוק מתאים, להעניש אותן במקרה התרשלות.
הדרך היחידה להטבת המצב משתקפת מבעד
ההודעה הזאת. למנוע טביעות לחלוטין הוא
חלום. אך חקיקת חוק מתאים, עשוי להפחיתן
בהרבה.

קציר הגלים: סאז ראשית עונת הרחצה טב־טו
לפחות 18 ילדים 11 ,גברים ו־ 2נשים לאורך
חופי הים והאגמים, צי בוי השווה במספרו לצי בור
הרוחצים השרוע על חול חוף הרצליה
(מימין) והמדגים את גודל קציר הגלים האכזרי.

3שניצלומטביעה:

מצירכרשדואר. ני צוד

בערב של יום קיץ לפני ארבע שנים
שחה ברסלואר, שחיין טוב וותיק, בימה
של תל־אביב. הים היה גלי ופתאום הר גיש
ברסלואר כי כוחותיו נחלשים ולא
יוכל ל חזור לחוף. בחוף עמדו אשתו
ושלושת ילדיו. כשאלה שמו לב למת־ארע
ולעובדה כי המצילים נופלים מה סירה
בים הסוער ואינם מצליחים להגיע
החלו מבכים אותו. ברסלואר נטלטל ב מלוא
הכרתו. עברו כשהיין ותיק אפשר
לו להגיע להחלטה, שהצילה את חייו :
לשכב על הגב, לחסוך ככל האפשר את
כוחותיו. להחלטה שנייה, מותנת מהיותו
איש חרד, הגיע באותו ז מן: להתפלל.
לאחר מלחמה של שלושת רבעי שעה
הצליחו שני המצילים אמיל ויוסקה לה הטורפים. מהמים גיע
אליו, להוציאו

יצחק ! :רי ד ד. ניצ ו ד
בימי חופשתו מעבודתו כנהג במגן-
זוד־אדום, היה נוהג ללכת להתרחץ בים
בשבע בבוקר. הוא אינו יודע לשחות,
ובאותו בוקר לפני קרוב לעשר שנים
עמד בין עשרות אנשים בתוך המים. ה מים
לא הגיעו לברילר יותר גבוה ממות ניו.
פתאום בא גל שקבר אותו תחתיו.
הדבר האחרון שיצחק זכר היה מבט ל שעונו
7 :ו־ 14 דקות. אחרי זה התמלא
פיו מים מלוחים, הוא חשב כי היא
נחנק. ברילר הספיק לראות מים ושמי *
למספר שניות, לא יכול היד, לצעוק משום
שפיו היה מלא והכרתו אבדה. כש התעורר,
כעבור 20 דקה על שפת־הים
התברר לו, כי במקרה הרגישו המצילים
במה שקרה לו, הוציאוהו ללא קושי.
בבית התבייש לספר על מה שקרה לו.

שדמ ה שפירא. ניצוד
בפולין, שם נולד, גר שפירא ליד נחל.
הוא גדל ממש במים. כיום הוא בן 55
ועדיין שחיין טוב. לפני ארבע שנים, ב בוקר
שבת אחד, בילה עם ארבעה ילדיו
על שפת ימה של תל־אביב. הוא החליט
לשחות אל אניית הנשק ההרוסה אלמלי־נה.
בדרך נסחף לתוך מערבולת. מלבד
ילדיו בחוף לא שם איש לב לצרתו. הוא
החל צועק לעזרה, ול מזלו הבחינו בו
המצילים. אומר שלמה שפירא :״חמישה
הרגעים של לחימה במים, היו האיומים
בחיי. הייתי כל כך מבולבל, שלא תפסתי
אפילו כי אני עומד למות. רק אחרי ש־הוציאוני
הבנתי מה אירע לי, ולבי הצ טמק
מרוב פחד. כמה חדשים בכלל לא
הלכתי לים ועד היום אני סמל הזהי רות
בבואי לרחוץ ולשחות במי הים.״

יופק״ ואמיל, מצילים: שתי הדמויות המפורסמות על הוף תל־אביב, הם זו ג המצילים
יוסקה וייטמן ואמיל אבינרי, טהשו, על סיפון הסקה, לעזרתם של אלפי טובעים משך עשר־ס
שנות שירותם. השנה אין הם גואים על החוף, כי הוא סגור. לפני שנה הצילו מאות, כיוסקה,
המוציא (למעלה, שמאל) נערה שאברה הכרתה אחר שהגלים שטפוה והחלה טובעת בים תל־אביב.

העם
בת־ם -אבל למי!?
על המדרכה שלפני משרדי הסוכנות בתל
אביב, הבית שאיכסן כעם את בנק אשראי
לפני שפשט אח הרגל, נראה המחזה שהפך
כמעט מוסד של קבע על במה ז ו: עולים
חדשים שבתו שביתת־רעב, דר שו שי כון מי די.
נציגי הממשלה טענו שיד הקומוניסטים
בדבר. והאזרח הפשוט, מבין הוותיקים, הת לונן
על חוצפתם של העולים החדשים. האם
לא ישב הוא״ הוותיק, משך שנים באוהלים,
שעה שבא לארץ לפני 30 שגה?
אולם בפינה בלתי צפויה, בעיתון דבר, קם
נשכחות. אמיתות סניגור שהשמיע כמד,
כתב ק. שבתאי, עולה חדש שהקים לעצמו
משק :״מבקרי העולים ...מתעלמים ראשית
כל מדבר פעוט ויסודי אחד: כספי המגבית
באים אלינו בראש ובעיקר למען ...מתן קורת
גג ליהודים הבאים ארצה...״
היתד, זאת נקודה עדינה. בעיתונים יהודיים
בחוץ לארץ מופיעות מודעות ענק, המצטטות
את ד כיי גולדה מאירסון כי. ד רו ש שיכון ל־
) 4.000 עולים חדשים, מסתיימות בקריאה :
,.תן להם בתים האמת הפשוטה היא שהם־
דינה מקבלת את כספי התרומות, משתמשת
בהם לצרכים אחרים — גם כדי לקנות מזון,
דירות ומכוניות לבני הארץ הותיקים.

שכללה שניים מנציגיו, מצאה שלא היתד,
הצדקה לפתוח באש על הקהל הערבי, וש ניתנו
קודם לכן הוראות לא לירות על אנ שים,
אלא להזהירם תחילה, לירות באויר ורק
אי ר רך לירות ברגלים( .הכפריים טענו שלא
הוזהרו כלל, החיילים טענו שהזהירו. לא
מתקבל כל כך על הוער. כי נשים וילדים ו סי
פו ללכת אחרי שהוזהרו על־ידי חייל־ם
מזויינים).
יש שמות עונים לעובדות אלה. אמר דוד
ב ן ־ גוזיון: היה זה משגה בשיקול, אולם
אין בכן האשמה, לא נפתחה פעולה משפטית
נגד איש. משפחות החללים יקבלו פיצויים.
רן ה־י׳ע שהוא דוחה גם את המלצת הועדה
שלו, לתת אפשרות חוקית לקרובים להי־ד
גש, הפתרון היחידי שהיה מטיל פיקוח חו קי
על תופעה שאין למנעה.
הודעת השר עוררה סערה גדולה מן ה מקרה
עצמו. אמר ד״ר וורנר סינטור, איש
דאוניב ־סיטר, דעברית: עד היכן הגענו אם
קצין צבא צעיר או וותיק ...יכול להרשות
לעצמו לפתוח באש על תושבי הארץ? מדוע

הודעות הרבנות הראשית בדבר שעות הד לקת
נרות השבת וההבדלה. והטרגי מפא״י שיחקה במחזה המגוחך
מפלגת הרוב
הזה תפקיד סביל, כביכול.
רחצה את ידיה מכל העניין, אף תקפה, מעל
דפי עיתוניה את הדתיים כאשר ההגבלות
פגעו בתנועת כלי הרכב של הקיבוצים. או לם
ב רור היה כי הדתיים שילמו מחיר מסו־יים
למפא״י כתמורה להסכמת האחרונה ל תקנות
השנואות. מה בדיוק היה התשלום,
זאת אין לדעת בשעה זו, אולם כי הם באז
כתוצאה ממקח וממכר בינמפלגתי מסתבר
גם מן העובדה שבחיפה לא נפגעה כלל ה תחבורה
הציבורית, מפני שעוד בתקופת ה משא
ומתן הקואליציוני הראשון העמיד בן־
גו ריון, הודות לבקשתו האישית של ראש עי רית
חיפה אבא חושי, תנאי לשותפות כי לא
יבוא כל נסיון מצד הדתיים להפסיק את הס עת
הציבור בעיר הנמל. תנאי זה נשמר ב קפדנות
גם בתקופת ההגבלות בתנועה.
מה שלא יעשה השכל. לאחר מותי
של שר התחבורה דוד צבי פנקס קיבל ראש

הכנסת
הד זעק מן האדמה
כשישבו אדריכלי שביתת הנשק ברודוס,
נטלו עי פרון ביד ומתחו קו מקרי לאורכה
של א-ץ־ישראל. היה זה קו שביתת הנשק,
הגבוי 1המעשי בין ישראל ובין ממלכת ה ירדן.
הוא חתך את הנוף במקום שאין בי
גבול טבעי, והוא חתך בין אח לאח, בין מש פחה
למשפחה. הוא עבר בין שני כפרים ש היוו,
למעשה, יחידה אחת, והוא הפריד בין
פלח ושדהו, בין אפנדי וכרמיו.
המשפחות המבותרות מצאו תרופה משלהן
למעשר, האיזמל של רודוס. משפחות עברו
את הגבול או נפגשו בשטח ההפקר, ככל ש הדם
המשפחתי תבע פגישה. שלטונות ישראל
ראו את הנוהג הבלתי חוקי בעין רעה, אך
לא פעלו נגדו, מתוך הנחה שקשרי משפחה
אינם ניתנים לביתור על נקלה — כפי שהו כיחו
תולדות ההעפלה היהודית. במשך הזמן
התרגלו הערבים לראות בדבר זכות.
לשים קץ
יום אחד החליטו השלטונות
לפגישות אלה, אולי מתוך החשש (המתקבל
על הדעת) שמלבד נשיקות משפחתיות עלו לים
הנפגשים להחליף גם ידיעות או תכניות
של הברחה. הם העבירו אזהרה בכפרים ה ערבים,
לאמר: הפגישות הן בלתי חוקיות
והן לא תסבלנה.
אולם חכמת הדורות לימדה את ערביי ה משולש,
מלומדי הכיבוש התורכי, הבריטי,,
העיראקי והישראלי, שרחוקה הדרך מצו ש־*
על גכי הנייר ועד לביצועו בפועל.
ילדאחדנפצע. בין אלה שלא שעו ל אזהרה
ואולי גם לא שמעו עליה כלל ׳,היו
בני כפר ערה, הכפר השוכן בפתח הגיא בו
עברו כובשים מאז שחר ההיסטוריה משפ לת
החוף לעמק־יזרעאג, שהיעבר על־ידי עב׳
דאללה למדינת־ישראל כדי לאפשר לה תח בורה
בין חדרה עפולה.
ביום חג בהיר אחד יצאה קבוצה של גב הים:
,שים וילדים, מודרכים על־ידי נער ש הגיע
מעבר לגבול, להיפגש עם קרוביהם
על הגבול. בדרך ארבה להם כיתת חיילים,
כתחה עליהם באש, הרגה שני גברים, פצעה
גם ילד.
המקרה פורסם בהודעה רשמית צנועה ומ עורפלת,
שהודיעה כי כמה מסון ננים נהרגו.
וכך יכול היה הדבר להסתיים. אולם הדם
זע; מן האדמה ומפלגות השמאל עזרו לר
דזעיק. כי אהד משני ההרוגים היה איש
מפ״ס נאמן. נציג מפ״ם שאל שאילתה בכנ סת.
שני מוכתרים מפ״מיים הפרו את החוק,
נכנסו לכפר (בלי ר שיון מטעם המושל הצ באי)
כדי לנחם את המשפחות, נאסרו ונידו נו
לשב! ע מאסר. חברי כנסת מפ״מיים ניסו
׳ 1הגיע לכפר, אך סולקו. חבי כנסת אחר, ש ניסה
לעורר את העניין בכנסת, טבע בים משמיץ כעל
של גידופים שהומטרו עליו
צה״ל.
\ שדיןוישדיין .״ אולם הדם הוסיף
לזעוק. והשבוע מסר דוד בן־גו ריון, כשר ה־בטחון
את הודעתו על המקרה. למראית עין
(ובכותרות העיתונים) היה זה נאום אזעקה
נגד דהסתננות (שלא נגעה לעניין) ,אולם ל מ
ע שי הודה שר־הבטחון בכל ההאשמות ב הן
הואשם. הודיע בי. ג׳י : .ועדת חקירה,

יציאת אירופה 1947״ ,אחר הורדת. זעפיליה

מאליו בשבוע הבא. פקידי משרד התחבידר.
הופתעו כליל כאשר נודע להם הדבר, ענו
בגמגום לעיתונאים שהציפו אותם בשאלות:
״איירו יודעים מו, להגיד.״ הפעם היה ב רור
לכל כי התשובה לא היתה דיפלומטית ; הם
באמת הופתעו, באמת לא ידעו מה להגיר.
את התשובה האמיתית יתן העם כאשר, ב שבת
הבאה, יוכל בפעם הראשונה זה שלושה
חודשים לנסוע בכבישי הארץ, להנפש ולב לות
כמו בימים הטובים.

אניח!
ה ט. ע 9תדב עיו ת
בדיוק לפני חמש שנים השתקשקו להנאתם
חיילים אנגלים במי נמל גרמני ׳כשלידם
עונגות שתי אוניות-מלחמה עמוסות מטען
עולים יהודים כלוא ב תוך סוגרי ב רו ל,
נאנק מצפיפות, צמא ומוכה השמש על רא שיו
הגלויים וגופו תיו הצנומות והמיוזעות.
הפיות היבשים מלמלו מים ! והלבבות קללו
בנשימה עצורה.
היו אלה 4500 המעפילים אשר הגיעו חודש
לפני כן לנמל חיפה בתנאים אל־אנושיים
ובתקוות כמוסות — על אניית מעפילים
שחורת גוף, ששימשה בעבר ספינת נהרות,
ואשר מבני עץ הותקנו עליה במיוחד לקיבול
אנשים: יציאת אירופה . 1947
המעפילים נתפסו במצור של הוד מלכותו,
הוחזרו לצרפת וגרמניה, והאנייה נשארה
לעגון בין שאר אחיותיה: ספינות ואניות
ההעפלה של צי הצללים.
כשעזב אחרון האנגלים את הנמל, השאיר
אחריו צי זה למדינה הישראלית. משך הזמן
שופצו כמה מהאניות ו הוכ שרו מחדש לנסיעה
בים: בז מן הראשון להבאת עולים, אחר-
כך למשאות.
אולם יציאת אירופה נידונה לגרוטאות.
מאז החלו עוסקים בפירוקה, ובמ שך ז מן
רב הורידו ממנה •חלקים חלקים. מיותמת,
מלאת עכברושים, עגנה משך שנים ליד שו בר
הגלים בחיפה עד אשר השרשראות בהן
היתה קשורה העלו חלודה.
ב־ 1951 נמצאו כמה בעלי ר עיון שעיקרו
הפיכת האנייה ל מוזי און שיבטא את ההעפ לה
העברית על לבטיה. הרעיון היה טוב.
אולם חסרה היתד, היוזמה, וכרגיל במפעלים
מסוג זה: צצו עיכובים סמויים. בינתיים
החל המעגן בנמל חיפה להיות צפוף, ודרי שות
מנהלת הנמל תכפו להוציא את יציאת
אירופה מהמקום. חברת שוהם קיבלה על
עצמה תפקיד זה.
בשבוע שעבר נפתרה בעיית האנייה ב אופן
סופי כשהטבע התערב בעניין: השרב
החזק פגע בסיפון העליון של האנייה ע שוי
העץ, ופרצה דליקה. אנשי הנמל המצויד
ספינות כבאיות, השתלטו על האש׳ וכעבור
מספר שעות נגררה האנייה המפוחמת חוצה
מהנמל.
כשעברה את השער, העיר מישהו ספק
בצחוק ספק ברצינות :״אילו היה כאן ״אייק״
(רב חובל יצחק אהרונוביץ, מנהיג שביתת
הימאים שהיה רב חובלה של יציאת אירופה
בזמני) היו, מכבה את השריפה אפילו
בידיו.״
המשק חיטה תטור ת הדדים

״יציאת אירופה 1947״ ,כשעת כי מי שריפתה
נז.-את עכברושים ונזוחלדת שרשראות
מסרב שר הבטהון להביא מקרים כאלה בפ:י
בית־ד־ן מוסמך ...למען ידעו הקצין והחייל
ני י ש דין וי ע דיין במדינה?
הממשלה הרצועה שהותרה
החוק שעורר את הסערה הגדולה ביותר
בתולדות המדינה לא היה מבחינה משפטית,
חוק, כי אם תקנה ממשלתית: הגבלות על
התחבורה. בעיני העם היו הגבלות אלה נצ חונו
האישי של שר התחבורה של אז, דוד
צבי פנקס, היה ב רור לכל שהתקנות היו
דתיות ברוהן, נוצרו כדי לכפות על הרוב
הלא־דתי את חוקיו ומנהגיו של המיעוט שו מר
המצוות. הסבריו של שר התחבורה כי
ההגבלות באו אך ורק בגלל סיבות כלכליות,
לא היה להן כל קשר עם מנהגי ישראל, הופ רכו
כבר בשבת הראשונה, כאשר שוטרים
עצרו בעלי מכוניות שלא טרחו לקרוא את

הממשלה את תיקו של המנוח, בתואנה הרש מית
כי לא יהיה זה נאה למנות יו ר ש לפני
תום 30 ימי האבל. לאמיתו של דבר הסיבת
היתד, אחרת: מינויו של שר מצריך משא
ומתן מייגע וממושך, מלחמת עצבים קשה
בין השותפים השונים בקואליציה. כיוון ש התקנות
נקבעו לשלושה חודשים בלבד, עד
10 בספטמבר, אסור להאריכן באופן אדמי ניסטרטיבי
כי אם באישור הכנסת, היה בי.
ג׳י ,.כשר התחבורה, חייב, אילו רצה בכך,
להביא את הצעת חידוש ההגבלות בפני ה בית
לפני הפגרה השנתית, ללמד עליהן סני גוריה,
דבר שהיה עושה אותו לצחוק ולש נינה
בעיני מרבית העם, כולל הרבבות שב חרו
בו, ושעתה הם הסובלים העיקריים מן
ההגבלות.
ראש הממשלה ו שר התחבורה עשה, אי־פוא,
מעשה פשוט ונ בון: הוא הניח לחברי
הכנסת לצאת לחופשה ,״שכח״ לדרו ש את
חידוש התקנות, על־ידי כך גרם שתקפן ־פוג

30 שנים רצופות פנתה מועצת השיווק של
פרי הדר לברית־המועצות בהצעה לקנות את
הדרי ישראל 30 .פעם הוגשה הצעה שיגר־תית
ו־ 30 פעם נתקבל סירוב שיגרתי. אשת קד
הוגשה, באמצעות הצירות הישראלית
במוסקבה, ההצעה מספר 31 מתוך ציפיה
לתשובה המסורתית. אולם הפעם הכינו ה-
תסים הפתעה. המרוסט המסחרי במוסקבה
שלח הזמנה על 125 אלף תיבות פרי הדר.
החוזה נחתם מהר. הסובייטים שילמו בדו-
לארים ממש 5.10 :דולאר התיבה, מכרו
את התפוזים לאזרחים בריווח 100 מונים
(לפי השער הרשמי של הרובל) ומועצת
השיווק קיבלה מברק דחוף לשלוח משלוחים
נוספים. אולם הפרי הישראלי אזל. אנגליה
קלטה 50 אחוז מהייצוא והפרדסנים החלי טי
להשאיר את רוב הפרי בארץ ולקבל
עבורו, בחודש החגים, מחיר פי ארבע מ אשר
בשיא העונה. הרוסים הסתפקו ב־45
אלף תיבות הדרים נוספות, לא שכחי להיות
בין ראשוני המזמינים של הדרי ישראל לק ראת
העונה הבאה.
הסובייטים היו מוכנים לקלוט העונה כמ עט
את כל הייצוא הישראלי בהדרים ולשלם
מחירים טוביב בדולארים ולירות שטרלינג.
אולם למרות שאנגליה אף פעם אינה מת־חייבת
לקנות כמות הדרים מסויימת ו ה תפר
זים וד,אשכוליות הישראליים הנשלחים ל
.העולם
הזה״ 775

אנגליה תלויים בחסדי ההתחרות החפשית
נמנעה מועצת השיווק לזרוק את כל יהבה
על ברית המועצות, מה יהיה אם בשנה הב אה
תשנה מוסקבה את מדיניותה והמועצה
תפסיד לקוחותיה הקבועים? הוסכם למכור י ־
ברית-המועצות חצי מיליון תיבות הדרים
ובמרוצת הזמן יתברר מה אפשר להוסיף.
לפני חודש יצאה משלחת בת שלושה
למוסקבה מצויידת בסמכות לחתום על הסכם
למשלוח חצי מיליון תיבות הדרים תמורת
תשלום במזומנים.
המשלחת דנה משך שבועיים עם נציגי
הטרוסט הסובייטי, הגיעה לידי הסכם בכל
הסעיפים וכשהגיע הסעיף, הדן על צו־ת
התשלום, הודיעו הסובייטים :״אנו נותנים
חיטה תמורת ההדרים ! ״
ההצעה לספק חיטה לישראל, היא ג׳סטה
מדינית ממדרגה ראשונה. שלו ש שנים לא
עלה בידי ישראל לשדל את ברית־המועצות
לספק סחורות פחות חיוניות מחיטה עבור
הדרי ישראל, והפעם עמדה המשלחת בעני
הפתעה גמורה. היא ידעה שיש לקבל דו־לארים
ולא יותר. כשנתברר, שההצעה ה רוסית
באה ביזמת הצירות הישראלית, גדלת
המבוכה כפליים. לחברי המשלחת לא היה
מושג על כך. גם מועצת השיווק, בה מש תתפים
שלושה שרי ממשלה׳ לא ידעה דבר
וחצי דבר על כך.
ולרוע המזל רכשה משלחת הקניות בניו• החיטה הצורך. על יתר חיטה יירק
האמריקאית היא, מצד אחד, הרבה יותר
זולה מהחיטה הסובייטית ומאידך, אין גם
ר צון להסתבך כעת בתינוי אהבים כלכלי
עם מוסקבה שעה שוושינגטון מכסה את
החשבון.

פים ביו תר בארץ־ישראל, המשקיף על חיפה,
המפרץ ועמק ז בו לון, פסל יפה של איילה
ר,מרכינה ראשה לשתות מים, כשבתה הקטנה
רובצת לרגליו .,כל חיפה עצרה את נשימתה,
חיכתה שהאדמה תפתח את פיה ותבלע את
ראש• העיר ואיילתו. אולם כמו תמיד ניצח
הנועז: האיילה הוסיפה לשתות בנחת, שום
ברקים של מעלה או מטה לא ריסקו את
גופה הלבן. אך כדי להבטיח את הדבר, הוצ בו
על ידה באופן דיסקרטי ובלתי בולט כמה
שומרי ראש.

של דתות שונות. שלוותו של האזרח היתד,
בניגוד למה שרצו זור עי השנאה. כתב הצי פה
במאמר ראשי, בתמהון מלא כעס :״לא
נזדעזעה המדינה מגבול אל גבול, לא קרעו
קריעה רבבות יהודים. לא התהלכנו כולנו
אבלים ומבוישים עד דכדוכה של נפש...״
ימי חמלניצקי. בכנסת קם סגן היו״ר,
נציג פועלי אגודת ישראל בנימין מינץ, דרש
מאת שר המשטרה למצוא לא רק את ה״פוש־עים
עצמם אלא גם את היד המכוונת (אותם).״ פרסם המודיע,
ישראל, אגודת עיתון

באש. בעוד האלחוטאי מזעיק את הכבאים,
החלו השוטרים מוציאים מכוניות מתוך ה בניין
האחוז בלהבות. כאשר הופיעו כעביר
דקות מספר ארבע מכוניות כיבוי־אש היה
המצב רציני. המוסך, נגריה ומסגריה סמוכות
לו היו אפופי להבות, היה חשש רציני ש האש
תתפשט ב איזור צפוף המכיל הרבה
בתי־מלאכה, נגריות, מחסנים צריפים. נוסף
לכבאי תל־אביב הוזמנו גם שתי מכוניות־כיבוי
מגבעתיים ושש תן עבדו במלוא כוחן,
התיזו מבולי מים על הדליקה. בז מן עבודת
חיפה ברה׳ ש ד מעלה ומטה
במשך חודשים רבים גילגל אבא חושי את
הרעיון הנועז בלבו. הוא לא דיבר על כך עם
איש. הוא ידע שהוא מחזיק בפצצה העלולה
למוטט את בניין הקואליציה המפאייית־דת־ת־מפ״מית
בעיריה, לעורר סערה חסרת תקוים
בארץ.
לפצצה היתד, דמות של איילה קטנה ברי שום
של פסל. כשביקר אבא חושי באמריקה
ראה את הפסלים הרבים׳ של אנשי ציבור וגי בורים
לאומיים הפזורים בכל ערי המדינה.
הירהר אבא: מדוע לא נקים פסלים בעירנו,
נייפה בהם את מינו וככרו תינו?
אולם המסורת היהודית סבורה שכל תמו נה
או פסל המראה את דמותם של י צורי אלו הים
הוא חילול הקודש. שום מוסד ציבורי
לא העז עדיין להפר מסורת זו — כי כל מו סד
זקוק׳ איך שהוא, לקולות דתיים. הפסלים
המעטים הקיימים בארץ הוקמו בקיבוצים
ובקבוצות — האריה הטרומפלדורי בתל־חי,
פסל המגינים בחולדה הישנה פסל אנקלביץ

:ית-הכנסת ״אחי תמימים״ ׳שחודר והחשוד נ,איר זלוטן
אולי ג־כל זאת?
פשעים שלפו חי ת כנענית
כשפתחו הקוראים את העיתון נזדעזעו.
כמה מהם, דתיים אמיתיים, הזדעזעו מעצם
המקרה. אולם אחרים, שדתיותם היא סחורה
פוליטית, הזדעזעו מסיבה אחרת, כי מאז
פצצת פינקס לא אירע מקרה שאסער היה
להשתמש בו כדי ל שפוך מבול של גדופים
על ראשי המתנגדים לכפיה הדתית במדינה.

פסל האיילה בגן פנורמה, חיפה
מדוב לא?
ביד־מרדכי.
החליט אבא לעשות נסיון ראשון. גם הוא
לא העז עדיין לגשת להקמת פסל של אדם —
למשל, של חייל אלמוני — אך הוא החליט
שחייה קטנה ויפה תקטין את עוצמת השע־רוריה•
וכדי לעקוף וויכוח סוער בעירייה
נמנע גם מל בי ש תקציב עירוני — בדרך
האבא־חושית הרגילה גייס את הכסף ממקו רות
פרטיים.
בשבוע שעבר ראו המבקרים בגן פנורמה.
יצירה של אבא חושי באחד המקומות ה
״העולם
הזה״ 775

עתה — כך האמינו הבל — נמצא המקרה.
ארבעה בתי כנסת, במקומות שוניס בתל-
אביב חוללו, ספרי תורה וגוי לי קודש, פרו כות,
תשמישים דתיים אחרים, נקי-עו וזו ה דו
בידיים מיסתוריות. המשטרה, שחקרה את
המקרה בקפדנות, הגיעה לידי מסקנה שהפשע
בוצע בידי אדם אחד, קרוב לודאי מ טוי ף
דתי. סברה ז ו נתקבלה גם על דעת האזרח
הרגיל, שלא ייחס לדבר כל חשיבות מיוחדת,
לא ראה בו יו תר מאשר מקרה מצער, אבל
שכמותו מתרחשים בכל מדינה׳ בבתי־כנסיית

בעמודו הראשון כתבה גדולה מאת סופרו
בתל־אביב, שידע לספר על ״תמונה מחרידה
המזכירה את מעשי צור רי ישראל מימי חמל־ניצקי
והיטלר ימ״ש שנתגלתה לעיני מתפללי
בית הכנסת אחי תג מיס, שבאו להתפלל
בשעה ארבע לפנות בוקר. הדלת היתר, פרו צה
וגוי לי ספר התורה היו מונחים על הארץ
כשהם ״רמוסים ברגליהם הגסות של הפור עים״
.״מעשי נאצים״ כינה העיתון את ההת פרצויות,
קבע, בניגוד לדעת המשטרה, כי
הן בוצעו לא על־ידי מטורף אלא בידי כנוס
ייה מאורגנת. עיתון אחר, חילוני, ידיעות אח רונות,
שעורכו, הרצל רוזנבלום, איני תמיד
מן הבוחלים באלימות * ,קבע גם הוא שהפשע
בוצע על-ידי חוליגנים אנטי־דתיים א־ אנטי־דימוקרטיים
שמאחוריהם עומ?׳ים ״כיחות
רבי חשיבות בעולם״.
כאשר הגיעה ההתקפה כנגד — בל שון
הצופה — ״חולי רוח ייבסקים וכנענים רש מיים
ובלתי רשמיים״ לנקודה של שיא, הת פוצצה
השלפוחית. האירוניה שבכל הענין
רו א ״להתפוצצות גרמו דווקא אלה שהיו
מע נינים לנפוזה :
בא, ד הלילות, בשבוע שעבר, הבחינה ה בוצר,
של נוער הפועל המזרחי שארבה לה־בתל־אביב,
חללים
ליד בית־הכנסת הגדול
בבחור שניטה ז חדור לבניין. הוזעקה המש טרה,
אולם תחת דג כנעני שמן נפל בידי
הרודפים מאיר זלו טן 22 חניך בית־ספר
דתי, תחכמוני, שאיבד, כפי הנראה, את עש־תווי
תיו ראה עצמו ״משיח״ ורצה לעורר
במעשיו את דעת הקרל כנגד הסכם השילו מים
עם גרמניה.
מנגינת ההשמצה באמצע נפסקה. אבל, ב עזרת
השם, עוז־ תמצא ע-לה לחידושה. חולין
ריח מצויים בשפע, משני עברי המחיצה.

שריפזת
ל׳ ג לג לי ם א־־אפ שר
השעה היתר, שלו ש ושלושים לפנות בוקר.
מכונית המשטרה הניידת סיירה בשכונת יד־אליהו,
תל־אביב, נעצרה לפתע כשלעיני ה יושבים
בה נתגלו להבות מעבר גשר ראש־פינה:
מוסך מכוניות גולד שטיין החל עולה
* הוא שיבח במאמר ראשי, את פורעי
קולניע תמר, שהפסיקו, בכוח, את הצגת ה סרנו
ספור לואיזיאנה.

הכיבוי הופרעו המצילים לא פחות משלוש
פעמים על־ידי אזעקות שוא שגרמו לשליחתו
הגדולה אל
של מכוניות ממקום הדליקה
קצות העיר השונות. אזעקות אלה היו בז מן
האחרון ל חזון נפרץ, גור מות נזק רב.
למראה עבודתם של הכבאים הניח אחד
התושבים המעטים בסביבה את צינור הגומי
הקצרצר בו התיז קילוחי מים דקים על צרי־פו
פדי שלא ייאכל באש הגדולה, הסתפק ב הוצאת
חפציו למקום מבטחים.
ארבע שעות נלחמו מכבי האש בדליקה,
הצילו עשרות אלפי לירות על־ידי איתורה.
עוד קודם לכן חלצו שוטרי הניידת את ה רכוש
היקר ביו תר מן האש: מרבית המכו ניות
אשר במוסך. לא ניצלה: מכונית שחסרו
לה ארבעת גלגליה ומנועה.

כי צד מ ש מיד, שפש׳ ?
על גג אחד הבניינים בבית הספר החקלאי
במקור, ישראל הוקם מבנה עץ, בו שו כנו
20 תלמידים. הכל הלך למישרים באותו מקום
עד אשר, בערב אחד, נתברר שמרבית המשו־כנים
לקו בגרדת קשה. מיד כונסה מועצה
כללית שהגיעה עד מהרה למסקנה אחידה
בקשר לאבחנת המחלה: הגרדת היא תוצאה
של נשיכת פשפשים.
לכל מחלה יש תרופה, קבעו הצעירים,
החליטו להשמיד את החרקים הטרדנים באמ צעי
פרימיטיבי אך בטוח ביו תר: לצלות
אותם באש. הס הדליקו פרימוס, הניחו אותו
מתחת ל מזרון יציפו להתלקחות הפשפשים.
אולם תחת זאת אחוד, האש ב מזרון, פשטה
על פני כל המבנה. לאחר שכבאי חולון ותל־אביב
סיימו את מלאכתם במקום נתברר ש עלו
באש: רכו ש בערך של אלפיים לירות
עי ש לשער) כמה מיליוני פשפשים.

המעמד השלישי
״היד השווורה״
אותם האנשים הטוענים שכל ערבי ביש ראל
הוא בן גייס חמישי פוטנציאלי ושלכן
יש לנשלו ולגר שו, קרנו מרוב נחת. האם לא
אמרו זאת כל הזמן? האם לא הזהירו ו חזרו
והזהירו?
כי הנה באה הידיעה האיומה: בגליל המע רבי
נתגלתה רשת מסועפת של מחתרת ער בית
בשסהיז השחורה, גייס חמישי של הרודן
(המשך בעמוד ) 10

סכל העןלם
ארצית הכרית
מעל ל\י ר הגי ם
קריקטורה אמריקאית מפורסמת, מעשה ידי הצייר־החייל
ביל מולדין, מראה זקן בן ,80 שקוע בכורסה
נוחה, מתווכח עם ידידיו. קורא הזקן בהתלהבות :
״נצא למלחמה, אני אומר, נצא למלחמה ! ״
ביל החייל־הקרבי לשעבר בחזית איטליה, רצה
להביע תופעה שכל חייל קרבי בבל עם נתקל בה —
התלהבותם המלחמתית של הזקנים, שהם מעל לגיל
הגיוס, עולה בהרבה על התלהבותם של אותם שיצ טרכו
להילחם.
בשום מקום בעולם אין הדבר בולט כל כך כמו
בארצות־הברית. כי שם הקימו החיילים המשוחררים
דמזוקנים ארגון בעל כוח השפעה עצום, הלגיון
האמריקאי, אשר בראשו עומדים קצינים גבוהים (שגם
במלחמה עצמה לא היו רגילים לסכן את עורם יתר״
על־המידה) .הלגיון אינו עומד רק על זכויו ת החיי לים
המשוחררים, אלא גם מטיף לדעות ריאקציוניות,
ומעל לכל הוא מנהל תעמולה מיליטריסטית קיצונית.
איש לא התפלא, איפוא, על דרישתם האחרונה
של הלגיונרים: משהתכנסו לועידתם הארצית בניי־יורק
קבעו שאסור בשום אופן לסיים את מלהמח
קור.אה בשביתת־נשק. יש לסיים את המלחמה בכל
מחיר בנצחון צבאי מלא (שיסתיים בגירו ש הקומו ניסטים
משטח קוריאה הצפונית) .״בכל מחיר״ הוא,
במקרה זה, אבדן חייהם של כמה רבבות צעירים
אמריקאיים, שאינם שייכים עדיין ללגיון האמריקאי,
שיחדור מעול החיים. האמריקאים רג־ל־ם
להתיחס להצהרות אלה במשיכת כתפיים, אף כי
איו לבטל את ערכן. אולם גם אלה לא יכלו לפטור
במשיכת כתפיים תופעה שנייה באותה ועידה •:ה גנרל
דויים אייזנהואר, מועמד המפלגה הרפובליקא־ר.
לנשיאות ודייר אפשרי של הבית הלבן בינואר הכא,
נאם בועידה נאום תכניתי.
קבע הגנרל: אין להסתפק עוד בעצירת הקומו ניזם
ליד גבולו תיו הנוכחיים (שהיא המדיניות המוצ הרת
של הממשלה הנוכחית) ,אלא יש לשחרר את
העמים גם במדינות בהן שולט הקומוניזם כעת.
הגנרל לא אמר כיצד לעשות את מלאכת השיחרור.
קשה להניח שהוא התכוון לשיחרור המסורתי, באמ צעות
פצצה אטומית המשחררת את האדם בעת וב עונה
אחת גם מעול העריצות וגם מעול החיים.
המסקנה המתקבלת על הדעת: אם ינצח אייק
בבחירות, וי שלו ט על כוחה של המדינה החזקה בי תר
בעולם, תחריף המלחמה הקרה בכל רחבי העולם.

ה.,צבעוניים״ מפגינים

הפגנה

כוש

ודך־דין צעיר, בן ,33 כחו

אפריקה הדרומית. מחשבות
האיחוד של דרום־אפריקה, כ

הלבנים — הבריטים ד,מנצ
המנוצחים — שנאו זה את זו
ביניהם הסכמה מלאה :
וה״צבעוניים״ (הכושים למחצה) ,שהיוו את
הוציאו חוקים שמטרתם היתד, לבודד את ו
עורך־הדין הצעיר חשב על דרכים ל!
דרך האלימות — קל היה למצוא כמה בו
הסכין. אולם עורך־הדין פסל דרך זו. ה׳
יעילה — היא לא תעורר את ההמונים הרח

קריפה מפד• 3וי 1ל
אט״אט התגבש בלבו של הצעיר רעיו
אחת של האוכלוסיה. הם יכלו לשלוט רק
תשע העשיריות המדוכאות. מה יקרה אם
במרות זו י

מאלאן החייל tהטייס הקרבי אזולף מאלאן, המכונה ״המלח•״ ,האיש שאירגן
את קומנדו הלפידים של החיילים המשוחרריס. מאלאן, קרוב־רחוק של ראש
הממשלה ואויבו המושבע ביותר, יצר את תנועת החיילים הפוליטית היחידה
בעולם שהצליחה בתפקידה, הציל במידת־מה את כבוד הלבנים של מדינתו. בכל
היה זה בשנה , 1902ו שמו
זאת היסס גם הוא מלשתף פעולה עם ארגוני׳ הכושים וההודים במערכה הגדולה. היה מוהנדס קאראמצ׳אנט גאנדי.

של עורן
סין צעידה כפד־ ת תמימה
נבוכו. הם
לרוע מזלם
של צעירה
הימים מע
הסטודנטים
באוניברסיטה של נאג־קיי
רצו להציג מחזה בשם דולאר אחד, אולם
חסרה לד,ם בחורה שתוכל לשחק תפקיד
כפרית תמימה. זה היה ב־ , 1919 ובאותם
טות היו התלמידות במכללות של סין.
הבעיה נפתרה כשאחד התלמידים, שיצאו לו מו ניטין
כסטודנט מזהיר בעל סטיפנדיה, הודיע שהוא
מוכן לשחק את תפקיד הצעירה. ואמנם, הוא ב-צע
את התפקיד בהצלחה ניכרת. קהל הצופים היה סקרני
לדעת מי האיש, שמע ששמו צ׳ו אן־ליי, נכדו של
פקיד גבוה בחצר הקיסר, שלמד קודם לכן במכללה
יפאנית.
כעבור ז מן מה נודע השם גם למשטרה — צ׳ו
אן־ליי נאסר בשעת מרידה של סטודנטים, פגש בבית־הסוהר
בסטודנטית צעירה בשם טאנג יינג־צ׳או. הוא
נשא אותה לאשה, נסע לפאריס, עזר לארגן את המפ לגה
הקומוניסטית הסינית בצרפת, עסק במלאכה דו מה
בגרמניה וחזר לסין.
אח צעיר, לא כן חורג. החודש הגיע צ׳ו
אן־ליי, בן ה־ ,54 למוסקבה, בלויית קבוצה גדולה
של מצביאים סיניים, כדי להתראות עם יוסף סטאלין.
כי בינתיים הגיע האיש ׳לדרגת ראש־הממשלה ו שר ד,חוץ
של הרפובליקה העממית הסינית, המדינה ה גדולה
בעולם מבחינת מספר האוכלוסים.
הקומוניסטים הסיניים הפכו תוך ז מן קצר מאד
מלוחמי גרילה נרדפים באחד המחוזות הנידחים ביו תר
בסין לשליטי המעצמה השלישית בעולם. נצחון
זה היה מלווה ויכוח סוער. היו שטענו כי הסינים
יהיו עבדים נרצעים למוסקבה. והיו שטענו כי הסינים
ימרדו במוסקבה כמו שעשה זאת טיטו לפניהם, יהיו
גורם שלי שי בעולם.
שני הצדדים טעו. סין נשארה נאמנה לגו ש הסי־בייטי.
אולם היא לא היתה עבד נרצע. העם בעל
התרבות העתיקה ביותר בעולם, הרואה בכל העמים
האירופיים פראי־אדם צעירים וגסים, שמר על גאוותו
הלאומית. מאו טסה־טונג, שהוא אולי האדם הגדול
ביו תר של התקופה, הכריז על עצמו כעל בעל תי אוריה
עצמית. אמרו תלמידיו — סטאלין בי שר את
הבשורה לעמי אירופה, מאו בי שר את הבשורה לעמי
אסיה. באירופה נשען הקומוניזם על הפועל העירוני.
באסיה הוא נשען על האיכר. סטאלין היה פועל
בשדות הנפט של באקו. מאו הוא בן איכרים.
במחזה הנערך כעת במוסקבה שוב לא ישחק צ׳ו
אן־ליי תפקיד של צעירה כפרית תמימה. הוא ישחק
תפקיד של אחד מראשי המהפכה הגדולה ביותר בעו לם,
שהגיעה ל שלטון ב אופן עצמאי וללא עזרה סו בייטית
ניכרת. ייתכן שיהיה אח צעיר במשפחה ה סובייטית.
אולם הוא לא יהיה בן חורג.

הכורים חוגגים: תמונות אלה של חג ז כ רון בורי מסמלות את מקורות. השחצנות הגזעית בדרום אפריקה. זוהי מסורת
יליד הולנד, אל הארץ השוממה, הרג בכושים ודחק את רגליהם. הבורים מצטיינים מאד בהרגשת ״עם האדונים״ ,בזים לאנגלים הו

לפידים כוערים: זוהי תמונה אופיינית של הפגנת קומנדו הלפידים. בהישמע הקריאה להפגנה קמו אלפי חיילים משוחררים
לשעבד ובוי המעמד העלי!! ,החזיקו לפידים והפגינו בחוצות. סיסמת קומנדו ה׳,פידי ם: בני כל הגזעים לחמו ונפלו בחזית, ל.

למחצה,

אשר מאלא־ן החליגי

ונמוך־קומה, התהלך באחת מערי
:רות היו בלבי — זה עתה הוקם
צאה ממלחמת הבורים. שני הגז עיר.
ם והגורים (המהגרים ה הולנדיי ם*
!!נאה עזה. אולם בדבר אחד הסכימו
לדכא את הכושים, ההודים

:רוב המכריע של האוכלוסיה. הם
!־לבנים ולנשלם.
זט חוקים אלה. דרך אחת היתד,
נים כושיים, היודעים את מלאכת
נראתה׳ לו בלתי־מוסרית ובלתי־
,1והיא תשיב בעוול על עוול.

מהפכני. הלבנים מנו רק עשירית
ות להסכמתו הפאסיבית של שאר
זע עשיריות אלה תפסקנה להכיר
;דין הצעיר, שוויתר על

מקצועו,

לשלול מהם את זכות הבחירה הישירה.

הסיסמות

.תשלום שווה לכל !

פעולתו היכתה גלים, הלהיבה את ד מיון בני מולדתו ההודית! ל א€י עצמו ב י בושה גם את רוב הלבנים, בעוד שעמדת ה״מתנדבים״ של תנועת המרי מלאה
(התנגדות־ללא־אלימות), הסאטיאגראהא ארגן
לשם, המלחמה בימי עבר וגאווה את לבות הלא־לבנים. יו תר ויו תר כושים והודים, דלי־העם וחסרי ההכרה
במולדתו. תוצאות רעיונו הוכיחה את צדקתו באופן מזהיר: הוא עורר את
|עוד אתמול, נסחפו בזרם התנועה. אלפים התנדבו להמשך הפעולה.
385 מיליוני ההודים, בני שתי הדתות, להתנגדות לקומץ השליטים הלבנים,
הממשל .,ד,הלה להיות אובדת עצות. היא החלה מחליפה את עונש המאסר
עד כי השלטון הבריטי נשר מן הגוף ההודי בקליפה מפרי בשל.
בעונש מלקות למתנדבים עד גיל .21 אולם הדבר לא הועיל — המתנדבים ידעו
ממילא שצפויות להם מכות במרתפי המשטרה. בתי־הסוהר עברו על גדותיהם.
הפרדה \ 3ן ציבור
& | בכמה מקרים אף כרבי מנהלי בתי־הסוהר לקבל את האסירים מחוסר מקום.
אולם באפריקה הדרומית, בה נגה הכוכב של גאנדי לראשונה, גברה משך
במדינה כולה — ובדי תוני העולם — נפוץ הסיפור אודות הפועל הכושי
50 השנה האפלה. המדינה בנוייה שכבות שכבות: קרובי לשמונה מיליונים ד
כושים מהווים את היסוד, כשעליהם כ מיליון כושים־למחצד, ו־ 280 אלף הודים.
הצעיר שפנה אל מעסיקו הלבן, הודיע לו שהגיע תורו להיאסר ביום ר א שון
בראש הסולם עומדים שני מיליון וחצי לבנים, מפולגים למחנה של מהגרים, ב א למשך שבועיים, הציע שבמשך תקופה זו יעבוד בן־דודו. בתום השבועיים
בריטיים ומחנה שני של מהגרים הולנדיים. האנגלים חוששים מפני הבורים י חזור לעבודה, ואז ייאסר בן־הדוד
כמעט באותה מידה שהכושים פוחדים מפני הלבנים.
הממשלה רתחה, החלה אוסרת את המנהיגים, עורכת חיפושים קדחתניים
כל עוד שלט במדינה המרשאל סמאטס, לא בלטו הניגודים לעיני העולם.
כדי להוכיח שיד הקומוניסטים בדבר. אולם כל ילד ידע שמד,אטמא גאנדי, לא
סמאטם היה בו רי שהצטיין במלחמה נגד האנגלים, התפייס עמם אחרי שביתת-
יוסף סטאלין, אירגן את כל העניין. אך אין ספק שהקומוניסטים נהנו. אין עוזר
הנשק. מאחר שתומכיו היו בעיקר. אנגלים, נמנע סמאטם מלחוק חוקים גזעיים
נאמן יותר לקונזאינפודם בעולם מאשר דניאל מאלאן, ראש ממשלת האיחוד
גרועים מדי, אף כי גם בימי שלטונו היו הכושים, ההודים והצבעוניים משוללים
של דרום־אפריקה.
כמעט כל הזכויות, לא־מיוצגים, למעשה, בפרלמנט ולא־רשאים לעסוק בעבודות
מקצועיות.
התוצאות האמיתיות אינן בעלות חשיבות רגעית. לא חשוב כל כך אם
המהפכה הגדולה באה עם עלייתו לשלטון של ד״ר דניאל מאלאן, כו מר

בורי בעל השקפות
יש למנוע נציגות
גמורה בין לבנים
החשמלית והרכבת

כמעט נאציות, שקיווה לנצחון היטלר במלחמה. קבע מאלאן :
ישירה מן הכושים למחצה ,״הצבעוניים״ ,ולהפריד הפרדה
ולא־לכנים בכל מקומות המיפגש האפשריים — החל מי
וכלה בספסל של גן ציבורי.

היום אתה. מרוור אני
חוקיו של מאלאן, ביהוד בקשר לזכות הבחירה׳ עוררו סערה
הלבנים הבריטיים ובקרב חלק מן הבורים עצמם. סערה זו לא נבעה
המוסר הטהור — הבריטיים חשבו כי אחרי ני שול הצבעוניים יבוא
וד,בורים יצמצמו את זכות הבחירה שלהם. זו היתד, עמדת המפלגה
מפלגתו של סמאטס המנוח. אולם קיצונית יותר היתד, גישתם של
הדשה שצצה בין־לילה.

הימים עת בא האיש הלבן,
ניס להתפשר עם בני הארץ.

.אנו דורשים חופש !

יצליחו הכושים

ל שבור את החוקים הגזעניים.

חשוב

הוא

דבר הרבה

יותר

מיליוני כושים, שהיו עד כה העם הפאסיבי והאדיש ביו תר
מרחיק־לכת :
בעולם, החלו מתמלאים גאתה לאומית ו ר צון לחופש. וכשם שהמהפכה של עמי־אסיה,
מכמאל אתאתורק ומד,אטמא גאנדי ההודי עד סוקארנו האינדוזי ומאו
טסה־טונג הסיני היתד, העובדה הבולטת ביו תר במחצית הראשונה של הבאה
ד,־ ,20 כך ייתכן שהמהפכה של עמי אפריקה תהיה העובדה המכרעת של מחציתה
השנייה.

גם בקרב
רק מרגשי
גם תורם,
המאוחדת,
בני תנועה

היה זה קומנדו הלפידים, תנועה של חיילים משוחררים בהנהגתו של
אדולף מאלאן, טייס קרבי שהוא קרוב־רחוק של ראש הממשלה (העולם הזה .) 753
הקומנדו החל מרעיש את הארץ בהפגנות סולידריות בינגזעית של חיילים
משוחררים. אחוות החיילים האירה בחושך הגזעני של המדינה, הצילה במידת,־מה
את כבוד האוכלוסיה הלבנה בעיני העולם׳ שלמד להתיחס אל דניאל מאלאן
כפי שהתיחס בשעתו אל דמגוג גרמני עולה בשם אדולף היטלר.
אולם גם אחוות החיילים היתד, מוגבלת. גם קומנדו הלפידים לא העיז לשתף
פעולה בגלוי עם ארגוני ההודים והכושים, מחשש פן יבאיש את ריחו בעיני
הציבור הלבן. שהרי גם הלבנים המתקדמים, כבריטים וכיהודים, מזדעזעים
נוכח הרעיון כי הים השחור יעלה עליהם אי־פעם, יטביע אותם בגלוי.
ד,עקרון הישן כי כאב שיניים אינו כואב לאיש כמו לבעל השיניים עצמו,
החל מניע את הפעילים מבין הגזעים המדוכאים לפעולה. היו אלה בעיקר שני שני והקונגרס ההודי.
של הכושים
אי־גונים: הקונגרס הלאומי האפריקאי
האיגודים כאחד יונקים מן המסורת המפוארת של גאנדי והקונגרס ההודי שלו.
הקונגרס הלאומי האפריקאי הכריז על מערכה של מרי אזרחי, הפרת חוק
המונית ללא אלימות. הנשק הישן של גאנדי שוב נשלף מן הנדן.

א\רוף למוץ. אגו דלמ!דקו־המחזה
הפך כמעט שיגרתי.
קבוצה של כושים או הודים, ביניהם נשים, התקרבו לתחנת־הרכבת. בתחנה
שני חדרי המתנה: האחד ללבנים, השני ללא־לבנים. הכושים התקרבו אל חדר
הלבנים, כשהשירה פורצת מפיהם. בכניסה להדר כבר חיכה משמר של שוטרים.
כי הכושים הודיעו להם מראש על כוונתם, מתוך חשש שאחרת לא יימצא מי
שיאסרם.

ניר, ביניהם קצינים גבוהים
כל הגזעים הזכות לחופש.

הכושים הודיעו
השוטרים הזהירו את הכושים רשמית שהכניסה אסורה.
לשוטרים על החלטתם להיכנס בכל זאת. השוטרים אסרו את הכושים, הביאו
אותם לבית־המשפט. בבית־המשפט הרימו הנאשמים, וקהל הכושים שי שב על
הספסלים המיועדים ללא־לבנים, את אגרופם הקמוץ, כשהאגודל מזדקר כלפי
מעלה, קראו את קריאתם :״אפריקה !״
השופט דן אותם לקנס או לכמה ימי מאסר. בינתיים נערך מחזר,־מישנה בחוץ.
ב שערי בית־המשפט התקבצו כמה מאות כושים והודים, שרו את שיריהם,
השוטרים הסתערו עליהם באלותיהם, ניפצו כמה גולגלות. אך הכושים לא נעו.
מחזה זך, נערך במאות מקומות, יום אחך י יום. אכזריו ת השוטרים מילאה

מאלאן הכומר: ראש הממשלה, דניאל מאלאן, ש הפן בעיני העולם סמל
הריאקציה והשינאה הגזעית המשתוללת וקצרת־הרואי, הוא אדם דתי המאמין
בכל לבו שדיכוי הגזעים הוא מצוות האלוהים, שבאה לידי גילוי ב תנ״ן. תוצאת
פעולתו עלולה להיות הפוכה: טיפוח לאומנות שתורה, נגד־לבנה קיצונית.

במדינה

ספר

הפזורה

(המשך מעמוד ) 7
הסורי אדיב שישאקלי.
המחתרת הפיצה כרוזי ם בהם איימה דל
כל הערבים המשתפים פעולה עם היהודים.
כל העיתונים פרסמו את הידיעה בהבלטה,
הוסיפו נופך משלהן כיד הדמיון הטובה עלי הם.
רק ירמיהו שמואלי, איש על המשמר
וחבר קיבוץ ענ רון, שהצטיין בגילוי פר שית
אדירי ונוי (הינילם הזה ) 760 לא השלים עם
הידיעה. משהו בידיעה זו נראה לו בלתי-
משכנע. שמואלי ירד לעכו, החל חוקר את
הפרשה בעצמו. תוצאות חקירתו היו מפ תיע׳

טוען ש מו אלי: כל עניין הכרוזים לא היה
ולא נברא. בסך הכל נמצא דף נייר בודד
על קיר בית־מלאכה של נגר יהודי בעיר ד,ע
קנדה

שראד: מהגרים 1a u־״ a
אחרי שכמה אלפי ישראלים היגרו
לקנדה שכאמריקה הצפונית
התחילו מגיעות ידיעות אזהרה
שכוונתן היתה למנוע הגירה נוספת
מישראל לקנדה, אזהרות אלה,
על התנאים הלא-מזהירים־כל־כ-
בארץ החדשה, לא היו כפי שמם
פר מועמדים להגירה סכרו, מבויי-
מות, כי אב האמת לאמיתה. מוסר

חרושת למוצרי מתכת ומספר רב למדי מצא
תעסוקה כמורים לעברית, בהם קיים, כנר אה,
מחסור בינלאומי. אולם לאחרים קשה
למדי בקנדה. הם מגלים, כפי שאחד מעוב־י
י הקהילה ניסח זאת. כי יכול להיות צנע
המור עוד יותר מזה שהתרגלו אליו בישראל
אפילו בתוך השפע הקנדי — כ שאינו יכול
להרשות לעצמך לקנות מזונות משובח־פ
ודיור מעולה ובכל זאת רואה את האחרים
נהנים מנוחיות אלה במלואן. מצב הגרוע,
ללא כל ספק, מאשר צנע סתם.
גס פיוס זוגות. כדי לקבל אשרת כניסה
לקנדה צריך המהגר הישראלי לספק ל שלטונות
הקנדיים פרטים המוודאים כי אזרח
קנדי (״הסנדק׳•׳ מוכן לקבלו, לשכנו ולהע־סיקו.
במקרים רבים אין הסנדקות אלא העמ דת
פנים. דבר זה הוכח על־ידי מוסדות צד קה
יהודיים בקנדה שאליהם פנו כבר מספד
ישראליים לעז־ה. יוסף קייג׳ ,מנהל שרו תי
הסעד של אגודת העזרה למהגרים יהודי־מ
בקנדה, הסביר כי כאשר משפחה ישראלית
באד, לבקש סעד, מבררת האגודה קודם כל
עם סנדקו, מדוע אין הוא ממשיך בתמיכתו.
״אבל״ ,אומר י. סגל, נשיא האגודה ,״גם
הסנדקים עצרם רו ציג להיפטר ממעסתם.
יהדות קנדה אינה מקדמת בברכה את ההגי רה
הזאת. אנחנו עוזרים למהגרים הנאלצים
לנטוש את ארצם בשעת הרום או מתוך רדי פה.
אולם אלה (הישראלים) יוצאים (את יש ראל)
מתוך רצונם החופשי. אין לנו כל סד נה
לעזור לסוג זה של מהגרים. הם צריכים
להיות מוכנים ל עזור לעצמם.״

זוי,ו ת התאומים פינטש ודמיין־ אחר טקס הנשואין
אלדן+ .

מרגרט

תיקה של עכו. על הדף מצויירת אמנם כף
שחורה, אך האיום אינו על שי תוף פעולה עם
היהודים, כי אם על שיתוף עם המשטרה.
המשטרה אסרה כמה אנשים החשודים ב השתייכות
לכנופיה. אנשים אלה הם אנש•
העולם התחתון, בחלקם תושבים ותיקים ב־בתי־הסוהר,
הנאשמים במעשי הברחה, אונס,
שכרות, מעשי סדום.
מסקנתו של שמואלי, איש מפ״ם קיצוני:
היה זה עניין ,־גיל של פושעים שאיימו על
אדם שהם חשדו שהוא הלשין עליהם. כל ני פוח
העניין לא בא אלא כדי להצדיק את קיו מו
של המימש; הצבאי בגליל המערבי.

n n a u nלאכלכר נקיה
במשרדו של עורך־הדין ישב אדם, חתם על
תעודה. אחר כך הוציא מטפחת (לא כל כך
נקייה) מכיסו, מסר אותה לעורך־הדין. הלה
נטל אותה לידיו, ללא התלהבות יתירה, הח זיר
אותה כעבור רגע.
אדם ז ר לא היה מבין את פשר הטקס ה מוזר,
שהזכיר איך שהוא את מנהגי האדם
ה קד מון( א ף כי לזה לא היתר, מטפחת) .אולם
ליודעי חוק ה איץ לא היה בכך כל דבר מוזר.
האיש חתם, בסך הכל, על צוואה.
לפי חוק הארץ, כל ענייני האישות נתונ״ם
לשיפוט החוק העדתי. וכאן נתגלה קו שי:
החוק היהודי אינו מכיר בצוואה. ענייני הי רו
שו ת קבועים לפי דיני ישראל, ואל לו לא דם
להוריש את עזבונו לפי רצונו הפרטי.
מאחר שאין ערך לצוואה הסותרת את חוק
היהדות, נמצאה תחבולה לרמות את רי ב ע־של
עולם: באופן פורמלי העביר האיש את
רכו שו מיד, אלא שהעברה זו נכנסת לתוק פה
רק אחרי מותו. מסירת המטפחת, או עם
נובע, באה לסמל את ההעברה ד,מידית.
אבן מתוך מיבצי. השבוע נערכה ה התקפה
הגדולה הראשונה על שלטון הדת
בענייני האישות. ש ר המשפטים, חיים כהן,
חילק לחברי כנסת, עיתונאים ומוסדות צי בור.
טיוטה של הצעת חוק שמטרתה להו ציא
את ענייני הירושות כולו מידי הרבנים,
להעבירו לשופטי המדינה.
בידעו שההצעה תיתקל בחומה נחושה של
התנגדות דתית, אחז שר המשפטים בתכסיס
מחוכם: מסירתה לציבור, כמה חודשים לפני
הדיון בכנסת באה ל עזור לגיבו ש דעת קהל
אוהדת( .אמרו פקידי מי 4רד המשפטים: זהו
רק מקרה ר א שון. להבא תימסרנה הצעות
חוק י. דיון ציבורי לפני ניסוחן הסופי והבא־תן
לכנסת).
אולם הדתיים, השותפים לממשלה, לא נו אשו•
עוד תעבי דנה מטפחות רבות מיד ליי
עד אשר תאשר הממשלה ותחליט הכנסת
להוציא אבן ז ו מחומת המבצר הדתי במרינה.

מילוין י +

אליזבט...

כתב ״העולם הזה״ ,מונטי ג׳ייקוכס,
בשובו מסיור של שבועות מספר
בקנדה :
כל השואל יהודי קנדי ממוצע על הגירתם
של ישראלים לקנדה קרוב לודאי כי יזכה
במבט תמהון מביע־שאלה. יהודי קנדי סתם.
יהיה זה פועל או עקרת־בית, איננו יודע כי
קרוב לאלפיים ישראלים מנסים להתחיל ב חיים
חדשים בדו מיניון הצפון האמריקאי ה ענקי•
אולם בחוגים יהודים רשמיים במוג־טריאל
(בה נמצא גדול הריכוזים של יהודי
קנדה — כ־(* אלף מתוך 200 אלף) קיימת
הערכה עגומה על המצב.
אי־אפשר לקבל סטטיסטיקה עובדתית על
מספרם המדוייק של הישראלים שהגיעו ל קנדה
בשנה האחרונה . ,כי מחלקת ההגירה
הקנדית רושמת את המהגרים לפי מוצאם ה חמשת
החודשים
גזעי בלבד — בתקופת
ינואר — מאי , 1952 למשל, נכנסו לקנדה 2526
״עברים״ .אפילו מנהל מחלקת ההגירה אינו
יודע את חלקם של יוצאי ישראל בכלל המה־גרם
״העבריים״ .מהגרם ״עבריים״ ,במידה
שהדבר נוגע לקנדה, יכולים לבוא מסין או
מצ״לי, מאירלנד ולפעמים גם מישראל.
מעטים מן המהגרים החדשים מגלים עניין
מיוחד ברישו ם אצל הקונסול הישראלי הכל לי
במונטריאל, החסר משום־כך, מספרים של
ממש. חוגי הקהילה היהודית אומדים כי ב־
1951 בלבד הגיעו לקנדה כ־ 1500 בעלי
תעודות מסע ישראליות. שתי אחיות יוצאות
תל־אביב, שאחת מהן נשואה לקנדי, מסרו
לכתב העולם הזה כי 300 ישראלים נוספים
הגיעו הקיץ לקנדה. אותה שעה טוען פק-ד
קהילה יודע־דבר כי מספרת הכולל של ה ישראלים
בקנדה מגיע ל״אלפים, לא מאות״.
כי לא כל הישראלים נכנסו לקנדה על סמך
מהם נכנסו כתיירים
אשרות הגירה, רבים
או כמבקרים זמניים.
לא ישראלית אמתית. הקנדים ה ומספר
עוד
חדשים כוללים מספר צברים
יותר קטן של חברי קיבוץ לשעבר, אילם
רובם הגדול שהו בישראל, קודם הגירתם
מקנדה, תקופת מעבר קצרה בלבד.
״לידנו גרה אשד, אחת שי ש לה חנות מכו לת
קטנה,״ אמרה אחת משתי התל־אביביוח,
״באחד הימים שאלה אותי מניין. אני. אמרתי
תל־אביב .״או, גם אני מישראל אמרה
האשה. אבל היא היתד, שם רק שנה אחת
בלבד. היא פולנייה ...היא איננה ישראלית
אמיתית...״
כמה מה״׳הגו ים החדשים מצליחים בעסקי הם.
אחד פתח ״סעדה, שני עושה עסקים לא
רעים ביהלומים, שלי שי הולך ומקים בית
זאת
הגישה בקשר לעזרה כספית אולם
אין כל הגבלה בקשר לשרותים. כאשר הדבר
בא לכלל יי עוץ או עזרה במציאת שי כון,
העסוקה, בתי־ספר לילדים, טיפול בחולים
או פיוס זוגו ת נשואים שהתקוטטו ביניהם,
זוכים הישראלים באותו טיפול כמו כל הא חרים
הבאים לבקש עזרה משרותי הקהילה.
במונטריאל, למשל, טיפלה אגודת הסעד ו ש רות
הסעד למשפחה היהודית ב־ 150 מקרים
לפחות.

בר ט קטן: בשד בחמאה
ארבע שנים חסר שלושה חודשים אחר
שיוסף וי ני צ קי( נ ץ) איש המשקיף הוגלה יחד
עם 250 חשודים בהשתייכות למחתרת ל־מ
^זךמעצר באפריקה שב חופשי לחוף
תל־אביב. תוך ארבע שנים נוספות הספיק
ויניצקי, אחר שעות עבודתו כאחד מעורכי
חרות, לדחוס בשני ספרים רבי־עניין 261 ,
ומשבי לשבות ; את תולדות מסע הכבלים
והתייל של ד,־.251
החלק השני של תולדות הגלות, משבי
לשבות, מצטיין בתיאור נסיונות הבריחה
שהצליחו כולם אם כי לא הצלחה סופית (רק
במקרה אחד הצליחו הבורחים לצאת את
יבשת אפריקה: היו אלה ששת הגדולים
בהנהגתו של יעקב מרידור).
ויניצקי מספר גם על דברים אחרים כעל
אדיבותם החיצונית, המופתית כמעט, של
הכלאים הבריטיים: כאשר הגולים הו חזרו
למחנה אסמרה, אחר שהיית ביניים בסודאן׳
נערכה להם סעודת קבלת־פנים שעיקרה היה
בשר כשר. רק שהממונה הבריטי על המחנה
שכח סרט קטן בדיני הכשרות היהודיים :
הוא הורה לטגן את הבשר הכשר בחמאה.
בחפירת מנהרות
ד,־ 251 לא הסתפקו
ומציאת שאר דרכי בריחה (כגון: דרך הגג
או מעל לגדר) ,הם התמסרו ללימודים (כולל :
בחינות אוניברסיטת לונדון) ספורט, גידול
עופות וירקות.
אך ביום ששי אחד, ה־ 14 למאי 1946׳
פקעה סבלנותם של הגולים סופית. הם שיגרו
מברק למושל קניה :״החל משעה 1:00ה־
15 במאי , 1948 אנו רואים את עצמנו כאז
רחים חופשיים של מדינת ישראל. אי־לזאת
אין לממשלתך כל זכות שהיא להחזיקנו
המעצר ובגלות וממשלתך תהיה אחראית
להפרת החוק הבינלאומי.״ התשובה המעשית
באה כעבור ששים יום, כאשר הגולים הורדו
מעל סיפון אניה בריטית לסירת תל־אביבית
שהכניסה אותם למים הטריטוראליים של יש ראל(
.משבי לשבות ( 257ע יוסף
ויניצקי — הוצאת ידידים)

בין כה וכה, הקץ. אולם הטרגדיה ה היא
ברומא.
אמיתית, מסביר יו סף קייג׳,
מאות מהגרים מישראל באים לקונסול הקנדי
ברומא כדי לעבור מבחנים רפואיים ואזר חיים
קודם אישור אשרותיהם. אולם רבים
מהם (עד כה: כמה מאות) נדחים. שירו תי
הסעד קיבלו בקשות רבות מסניפיהם ברומא
למצוא את הסנדקים של מהגרים אלה כדי
שישלחו מזומנים למשפחותיהם או ידידיהם
שנתקעו בבירה האיטלקית. אולם לא תמיד
הסנדקים במצב כספי המאפשר להם לסייע
למהגרים. מדגיש קייג׳ לנחמה :״אין אגו
מונעים את שרותנו גם מאלה שנתקעו ברו מא

מתוך חשש שישראלים נוספים יהגרו לקנ דה
ויזדקקו לסעד החלו פקידי מפעלי הצדקה
כי כסף שהיה
היהודיים קובלים לאחרונה
מיועד לקרנות הישראליות מופנה לקופת ה צדקה
המקומית -דאגה יותר חמורה מעוררת
בחוגים הרשמיים ההשפעה שתהיה לה,גידי־.
ישראלית בקנה־מידה גדול על התעמולה ה ציונית
יעל המגבית. אמר איש תנועה צי נית
:״ממשלת ישראל חייבת לעשות משהו
בקשר לכך-.׳
בין כה וכה ייתכן מאד כי הגיע הקץ לה גירת
ישראלים לקנדה ; החודש פרסמה ממ שלת
הדומיניון חוקי הגירה חדשים המגבי לים
את הכניסה לישראליים (כמו כן: תור כים,
סורים, ארמנים, אשורים, לבנונים וא־־
ראנים) קרובי משפחה בלבד או ״מקרים בע לי
הצדקה יוצאת מגדר הרגיל״.

ארצות הברית
התאומים מצאו תאומות
מ אין דמייר הוא בחור יהודי משיקאגו,
שחי, להנאתו, בשפע האמריקאי. עד שיום
אחד ביקר בב תה של משפחת פינטש והתאהב
בבהם אליזבט, זאת אומרת מרגרט.
כי רק אחר שבועיים הבין מלוין כי אלי־זבט.
ואת אומרת מרגרט, אינן היינו ד,ך —
הן האומות. מצבו של מלוין היה עלול לה־י־
ת קשה מנשוא לולא דאגו הוריו בעוד
מועד כי מלוין עצמו היה גם הוא אחד מ שניים,
תאום לאחיו אלוין.
ואז כמובן נמצא הפ תרון: שני
זאת אומרת, מלוין ואלוין, נשאו
התאומות, זאת אומרת, אליזבט
בטקד ני שו אין תאום, שהסתיים
תאומית של כל אחד מהתאומים
מהתאומות (ראה תמונה).

התאומית.
את שתי
ומרגרט, בנשיקה לכל אחת

״ולה אסד-קה ״סן! ויניצקי
,החל משעה 1,.00ה־ 15 במאי 1948

מהיד ראש 600 :פרוט ה

עמנואל כץ הוא עתונאי ותיק (הבוקר, תב ריק,
חרות, סולם, דברי ה״מים) ,ממושקף
ונמוך־קומה שהיה חבר לח״י. הוא הוציא
בהוצאותו, כוכב, ספר רפרודוקציו ת של יצי רות
אמנותיות שנושאן התנ״ך ומבצעיהן הם
גדולים כרמברנדט, דירר, שאגאל.
הספר בעל הכריכה המהודרת והנייר המשובח
הוא בעל חמה אמנותית גבוהה ו ע שוי
לפי שיטתם האחרונה של המו״לים — להוציא
לאור ספרי תמונות יקרי־מחיר הטובים ליצוא
ולמתנות.
אולם עברו של כץ כאיש המחתרת השפיע
על בחירתו. מלבד אי־אלה נערות תנ״כיות
ערומות הוא הקפיד על בחירת מחזות אליזמות
נקבייקיט. תמורת ארדע לירו ת שמונים, שהם
מחיר האלבום, יוכל המעיין לחזות בשמונה
רפרודוקציות אומן המתארות ראשים כרו תים
(או העומדים להכרת) .מחזה זו ל למדי,
בהתחשב במחיר 600 ,פרוטה הראש( .התנ״ך
בתמינות ( 34 המונות) — הקדמת המבקר
האמנות־ ד״ר קרל שוורץ — כוכב (4800

״העולם הזה״ 775

הר הגעש לא התקרר
כשמת הגדנ״עי אורי אפשטיין ו״ממכת־חום או ממכת־שמש
או משתיהן יחד״) בדרך לדליה, השתררה דממה במיני קות
הגדנ״ל, אי־שם. לא היה זה רק אבל על אבדן חייו של
אדם, במקרה זה נער מצטיין ואהוב על חבריי. האבל ה־ה
מהול עם החשש לתגובת הציבור — אירגון במו הגדנ״ע,
המפעיל אלפי נערים שמתחת לגיל הגיוס, איני יכול לפעול
כראוי ללא שיתוף פעולה מצד ההורים והמורים.
אולם גם הפסימיסט הגדול ביותי־ בצריפי המיפקוה לא
יכול היה להעלות על דעתו שהמקרה הטראגי לא יהיה אלא
פתיחה ל צרור של אסונות שרדפו איש את דעהו. גדו״עי
טבע כשהתרחץ בבריכת־פרדס ליד נס־ציונה. קצין גדנ״עי.
מד המעולים ביותר, התהפך על אופנועו ונהרג׳ שעה שליווה
את חניכיו. מכונית מלאה גדנ״עים התהפכה על הר הכרמל,
פצעה קל את הנערים, הרגה חייל מבוגר שי־א היה שייך
לגדנ״ע. ומפקד גדנ״עי, שהשתחרר לא מזמן בד את עצרו
לדעת במסיבות טראגיות, על רקע א-שי.
כל אחת מבשורות־איוב אלה הועברה מיד בטלפון לגבר
גבה־קומה ורחב. בעל פנים עגולים ושטוחים, שנשא על
כתפיו שלושה עלי־תאנה. היה זה האיש שהוטל עליו, בתו קף
תפקידו, לשתות את כוס התרעלה: אלוף-משנה עקיבא
עצמון, מפקד הגדנ״ע.

אציל גרמני באלא רץ

טליה, להשלים את לימודיו. אך לימודים אלה נסתיימו —
יחד עם ההפוגה — ב־ . 1938 הוא נשלח י שר לקורס מם־כפים,
שעם חניכיו נמנה גם צעיר אחר, צעיר ממנו בשנה אחת:
ייגאל סוקניק, ששינה כעבור ז מן את שמו לידין.
כמו כל חניכי קורס זה זכה עקיבא לתפקידים מגוווגים
— הוא פיקד על מחלקה של פו״ ש( ששמרה על קו המתח
הגבוה בין טול־כרם וכפר־סבא) ,הדריך בקורם של הנד,״ק
(הנשק הקל) ,פקד על ההגנה בצפון ים־המלח, אחר-כך על
הגדוד השני של חי״ש ירושלים.
זה היה עד . 1940 אותה שנה החליטה מיפקדת ההגנה
כי יש צורך בגיוס נערים שלפני גיל הצבא, כדי ל עזור
להגנה בתפקידי״עזר ש,־:ים ולהכינם לתפקידיהם בהגנה המ בוגרת.
היא קראה למסגרת החדשה בשם גדנ״ע — גרו• —
נוער — והטילה על עקיבא עצמון לארגן אותה בירושלים.
עקיבא התנפל על התפקיד בכל כוח התלהבותו — התל הבות
הנראית לפעמים כחסרת-גבולות, ושלא סככה במא־מה
עד היום. הוא טיפל ב־צור החדש עד שהקיף אלפים. אולם
במרוצת העבודה עלה על דעתו שחבל על כל הנערים שאי־
•אפשר היה לקלוט אותם בהגנה עצמה (בגלל הצורך בסודיות,
בדיקת כל מיעמר, טכסי ההשבעה וכו׳) .אז בא הד״ר א־ תור
בירם, איש בית־הספר הריאלי בחיפה, מיליטריסט מושבע
שהיה מחנכם של כמה ממפקדי ההגנה (יעקב דורי, חייב

הידיעה שקרתה תאונת־דרכים למכונית מלאה גדנ״עים
על הכרמל הגיעה לעקיבא בביתו. שעה שליווה בכינור את
אחת משתי בנותיו * ,שניגנה על פסנתר. הוא הפסיק את
הנגינה, רץ למכונית׳ נסע מיד למקום התאונה. מחשבות שחירות
רבות עברו בראשו, עד שהגיע למקום ונוכח לדעת שח
ניביו שלו לא נצגעו באופן רציני. ינדרך חזרה כבר היה
שקוע בהירהורים מסוג אחר — תכנית שמטרתה היתה לחולו
מהפכה בנוער ולהרחיב את עקרונות הגדנ״ע שבעתיים.
אופטימיות טבעית זו, ששום מאורע בעולם אינו יבול
לשברה לשעות רכית, גרמה לכך שעקיבא עצמון נשאר שולט
במצב גם אחרי מכות־גורל שהיו יכולות ל שכיר אדם אחו.
חלק מרוח ז ו אפשר להסביר לאוו הרקע האישי שהצמיח
הר-געש מאסיבי זה. רקע זה נולד לפני ארבעה דורות, כש־אציל
גרמני בשם ב ארון פון־קלאסו נתפס לשגעון דתי והח ליט
להגר לארץ הקודש. הוא קנה קרקעות נרחבים בסביבות
יפו, הושיב עליהן יהודים, כדי למלא יעוד דתי. כשמת חח-ובניו
לגרמניה, חזרו להיות יונקרים גרמניים טובים. אולם
בת אחת נישאה ליהודי, נשארה בארץ. היתה זאת אם־אמו
של עקיבא ויטנברג.
ויטנברג האב היה אדם שונה לגמרי — נער יהודי אדוק
שבא עם דודו לארץ, השתכן בעיר העתיקה של ירושלים.
בהיותו בן 15 התאהב בנכדתו של האציל הגרמני, שהיתר,
אז בת . 13 אולם הדוד לא ראה בעין יפה את השידוך עם
הילדה, שלא היתר, דתית למדי. הנע׳־ עמד על שלי, ויוצר
על הירושה ועל ירושלים העתיקה, נשא את הנערה לאשר,
ופתח סוכנות למכונות־תפירה זינגר.
עקיבא הילד בילה את נעוריו בחברת נערי־רחוב ירו של מיים,
יהודים וערבים, שעה שאביו היה מצטרף ל שיירו ת.
גמלים שהביאו את מכונות התפירה לדמשק ורבת־עמון. עקי בא
ואחיו נקראו בפי כל ״אולאד זינגר״ — ילדי זינגר׳ על
שם מכונות התפירה.

אולם לפני שהגיע לארץ המוסיקה והמאקארוני, קרה
משהו חשוב בחייו של עקיבא ויטנברג. בן , 15 בשנת , 1933
בא במגע עם חברים ש שרתו בהגנה• הדבר מצא חן בעיני
הילד החסון, והוא הצטרף למחלקתם של הנערים. היתד. זאת
*יחידת הקשר״ של ההגנה הירושלמית. היא נתנה לאנשיה
חיים רומנטיים: הם י שבו ליד משרד ההגנה, מוכנים להעביר
״קשר״ .תחילה. יתנו להם רק מעטפות ריקות, כדי לבדוק
את מהימנותם. אולם משך הזמן התבגרו עד כדי לימודים
במקצוע האקדח. לימוד הפר (אקדח פאראבלום) נמשך שנד,
וחצי, עד שהילדים ידעו׳ להרכיב את הכלי בחושך, בשק סגור.
רק אז הובילו אותם למקום נידח ונתנו להם לירות — ד,ו רגע
מאושר כדור אחד מן הכלי.

מלחמת מ קלו ת וגיודו
באפריל 1936 שמע עקיבא בפירנצה כי פרצו מאיר־עות
בארץ. דם ההגנה לא נתן לו להמשיך בלימודיו, כאילו
לא קרה כלום, והוא חזר לארץ, הצטרף לפלוגה הנודדת של
יצחק שדה. כשחלה הפוגה במחול הדמים נשלח חזרה לאי השבוע
נולדה לאלוף־משנה עקיבא עצמון בת שלישית.

״דרושה רומנטיקה חד ש ה! ״
בהעדרו של עקיבא עבר הגדנ״ע כמה מ שביים. המצי אות
השתנתה. המלחמה נסתיימה, ואיתר, הר־מנטיקה של
המחתרת ושל העמדה הקדומנית. במקומה כא מצב־הרוח
האפרורי של נוער ש שוב לא ראה מולו מטרה לאומית ברו רה
ומושכת, נדבק על־ידי הציניות החומצתית של החייל-ם
הקרביים המשוחררים אכולי האכזבה׳ ראה מסביבו ד,ירים
ודודים שכל מטרתם בחיים היא להתעשר מהר. הגדנ״יע לא
יכול היה לחיות על אי־בויד. ד,אוירה שחינכה את הנועי
בבית וברחוב לא יכלה שלא להשפיע עליו בד,־כנסו לגדנ״ע.
עקיבא נקרא לפקד על הגדנ״ע במאי . 1950 הוא לא היה
זקוק להתבוננות רבה כדי להיווכח שהנוער של 1950 שונוד
מן הנוער של . 1940 ולא רק הנוער השתנה — השתנתה גם
הרוח בארץ. אמי! ח ביי .:״קודם כל צריכים להוציא חוק
שיחייב את הנוער להתגייס לגדנ״ע, אחרת לא יבואו.״ ר,־טי ב
עקיבא: דרו ש לתת רומוטיקה חדשה. שום חוק לא יעזור.
הוא רק יפריע.
הגדנ״ע החדש בא למלא תפקידים רבים ומשונים, ורבים
הטילו ספק אם בבלל ניתנים תפקידים אלה למיזוג. כיחידה
צבאית בא ׳׳ הכ שיי חייליס-לעתיד, בעיקר קצינים־לעתיד• .חד
עם זה בא לשמש מעין תחליף לתנועת־נוער, להקנות לחניכיו
הרגלי־אזרח והכרה לאומית. כתוספת, שהפכה חיש מהר
לעיקר, בא תפקיר שלי שי: להכניס את הנוער העולה לא דר
ת הארץ.
השוללים היו רבים. הם הטילו ספק אם יכול קצין עונד
עלי־זית לבוא במקום מדריך, אם יכולה רוח של התנדבות
להתקיים באוירה של פקודות. אולם עקיבא, נלהב כתמיד,
לא שעה לספקות אלה. אולי בהשפעת אב־המשפחה הגרמני,
ואולי בהשפעת חברי־הרחוב הערביים, אהב עקיבא עצמון את
ר,ד,וי הצבאי כשלעצמו, והוא האמין שאין טוב ממנו לחנך
נוער בריא.

בין ב ע לי מקצוע ru in .גבו ה

ד״ה במקו נידח
הרחוב לא השפיע על עקיבא לרעה. הוא צמח והפך ילד
חסון, רץ ר א שון בגימנסיה רחביה הירושלמית. אולם אהבה
לספורט נפלה מאהבה אחרת — אהבתו את המוסיקה. הוא
ניגן בכינור, נתן כמה קונצרטים. ההורים החליטו שילד־הפלא
חייב ללמוד מוסיקה. שלחוהו לאיטליה, כדי שייכנס
לקונסרבטוריוי של פירנצה. אלא שמשום מה לא נתקבל
לקונסרבטוריון. בלית ברירה עבר למיכללה, הפך מהנדס
הידרולי אחרי לימוד של 5שנים בעיר האיטלקית, אותה
ייצג גם כחבר נבחרת הכדורסל שלה.

לבצר את י שוביו. היתה זאת מלאכה קשה. עקיבא סימן
בעצמו את החפ-רות שעל הבולדוזרים • היה י חפרן, אולם
הקיבוצים לא התלהבו מן הרעיון כלל. הם שלחו משלחת
למוסדות כדי להתלונן עליו. אמרו הם: המשוגע הזה חולם
על תותחים ו אוייוני ם, ובינתיים הוא הורס את החצר שלני.
רבים מהם זכו?התחרט על עמדתם זו•
רצה המזל ודוקא בשעה ז ו חלה עקיבא, נאלץ לשכב כמה
חדשים במיטה. אנשי הקיבוצים היו באים אל מיטתו, דורשים
ממנו שייעץ להם לבצר את הנקודות, שלא ראה אותן מימיו.
כשקם, היו כל גדפו עטוף גבס. לוי אשכול המציא לו שם
מתאים :״ד,פיל־ב,קס המתנועע.״
בתקופה זו נדטק במחלה שהפכה מאז חלק מחייו: אהבת
העצים. ב עי דו נראה העץ כפ תרון לבעיות רבות של ביצו רים.
במיוחד התאהב בעץ האקליפטוס, שאת כל אלפי משפחו תיו
למד להכיר היטב. משך הזמן הצליח להדביק כמה אנ שים
ב שגעון זה, החד־ ר את התלהבותו אפילו ללבי של
בי. ג׳י.

מפקד-י״דנ״ע עקיבא עצמון
ההתלהבות היא מדבקת
לסקוב) ,והציע הצעה הדשה: להכניס את כל תלמידי בהי-
הספר התיכוניים בארץ למסגרת של אימונים, מבלי שיצורפו
לידנ״ע עצמו.
ההצעה נתקבלה והוקמה מסגרת חדשה, שנקראה חג״ם
(״חינוך־גופני־מורחב״) .כל תלמיד עבר בה אמונים של תר-
גילי־סדר, אמזני־שדדך נוער, טופוגרפיה, ספורט שי מו שי,
מסעות מלחמת-מקלות וג׳ודו ובכמה מקומוף גם התאגר פות
(ד״ר בירם עצמו האמין מאד בהתאגרפות כאמצעי ל חישול
האדם) .אחרי שגר, בחג״ם היו שליחי ההגנה מסננים
את הנערים, מעבירים את הטובים שבהם לגדנ״ע.

׳ל־בוקס מתנועע
הרגע הגדול של הגדנ״ע הגיע ער פרוץ המלחמה. הגדנ״ע
שלח את צעיריו וצעירותיו עד לעמדה הקדומנית ביו תר בע רים,
הטיל עליהם עבודות־קשר רבות ומסוכנות. כמה מן
הנערים ביצעי מעשי גבורה בשליחויות אלה. אך התרומה
העיקרית של הגדנ״ע היתר, אחרת: חניכיו נתנו לגדודים ד קר ביים
החדשים את מיטב המפקדים. היה זה חזיון תדיר שנע
רים בני 17 או , 18 שעברו קורסים של מם־כפים בג ת״ע,
פיקדו על מגויסים חדשים שעלו עליהם בגילם בחמש עד
עשר שנים.
עקיבא עצמון לא היה אותה שעה בגדנ״ע. הוא עסק ב מלאכה
אחרת: ביצורים. עם פרוץ המלחמה הורד לנגב כדי

אולם גם אדם נלהב כמוהו נאלץ להודות שלא יספיקו ה אמצעים
הכספיים והאנושיים כדי להקיף את כל התפקידים.
הוא נאלץ לבחור. הוא בחר בנוער העולה.
נזיבצע ההתערות נולד תוך יסורים. לבסוף הוחלט להו ציא
את ילד־ המעברות מאוהליהם וצריפיהם, להעביר אותם
קורס במחנות הגדנ״ע. בהתמדה ובסבלנות נשברה התנגדותם׳
הומס הקרח בני המעברות זר מו למחנות בשמחה, התרגלו
לרמת החיים החדשה, סרבו ל חזור למשפחותיהם ולדלות
המעברה.
אותה שעה קטן חלקו של הגדנ״ע בקרב נערי בתי־הספר,
לא היד. קיים כלל בנוער העובד. מחוסר ברירה מינה את מו רי
ההתעמלות לתפקיד של מדריכי הגדנ״ע. לא היה ז ד פת רון
אידיאלי: המורים לא היו תמיד מוכשרים׳ ו שלו ש שעות
אמוני הגדנ״ע בשבוע, שניתנו בכתלי בית־הספר וכחלק מ תכנית
הלימודים, י״ א יצרו אוירה רומנטית. תשעה ימי המ סעות
בשנה ועשרה הימים המוקדשים לשרותים חלוציים
(ירידה לחוות הגזנ״ע בבאר־אורה׳ ליד אילת, או למקום
דומה) לא יכלו לשנות את המצב.
המתח הגבוה ביו תר שרר בין חניכי הגדנ״ע שהצטרפו
ליחידות מקצועיות — גדנ״ע אויר וים, קשר, תותחנות, סיי רות,
חובשות. התפקיד הלהיב ומפקדי הצבא שמחו לקראת
הנערים שהלהיבו גם את החיילים מגויסי־החובה. אולם ה מתח
בשאר יחידות גדנ״ע לא הגיע לרמה זו.
עקיבא עצמו זכה לאהבת הנערים. בהיותו רחוק מכל
״בולשיט״ וחניך רוח ההגנה הטרום־מלחמתית, ידע להתערב
בין חניכיו, שקראו לו, בפשטות, בשמו הפרטי. לא כל הק צינים,
ביחוד בדרגות הנמוכות, ידעו לעורר חיבה במידה כזו.
אולם הבעיות האפרוריות של יום־יום לא קררו את הר־הגעש
שהתכונן להתפרצות הבאה. וכמו כל ה תפיצויו תיו
של עקיבא עצמון תהיה גם זו מורכבת ממזיגה מוזרה של
התלהבות מדבקת ושיקול מעשי קר. אפשר לקרוא לתכונה
זו ״התלהבות קרה.״
» ב סן הכל היו אז ששה בולדוזרי ם בארץ.

^ m V U W U W U V M W M V V U W V W V V V V V W U W W S W U V V V W U W V V V V V V V U V W V V V V V W V W V V V W V W W V W ftV V S W V V W W A M M M M A n

״העולם הזה״ 775

במרחב
מצדי

טיהור ב תי ה בו ש ת
.מצרים היא עתה כמו קיר ל בן גדול׳
אשר צל שחור מכער את פניו. זוהי השחיתות,
צלו של פארוק אשר גם לאחר שנעלם השאיר
את עקבותיו כדי לזהם את פני מצרים.״ כך
כתב השבוע אלאתניין הקהירי, על הנושא
שהפך ר א שון במעלה במצרים.
גם שאר העיתונים — בעיקר השבועונים
המצויירים — מתחו קווים ישרים מחוסר־המוסר
וההפקרות ש שררו בצמרת, למקור
השחיתות: פארוק. בפעם הראשונה ניתן להם
לפרסם מאמרים ותצלומים על אורח חייו
של המלך לשעבר, על ארמונותיו המהו דרים,
ר כו שו העצום. בעיקר הרבו לתאר שו רת
חווילות שפארוק הקים לעצמו במקו מות
מרוחקים ואשר שימ שו לעריכת אור גיו
ת ונשפים. .מבתי־בושת אלה התפשטה
השחיתות בכל גו ף העם המצרי,״ כתבו.
מאז הודח פארוק עברו ארמונותיו וחווי
לותיו לר שות המדינה שסגרה אותם והעמידה
עליהם משמר ! השלב הבא, היא הודי עה,
הוא גילוי שו תפיו ו מ שר תיו של אדון
הנילוס הקודם. שבע ועדות הטיהור שהוק מו
— וא שר בכל אחת מהן היה לפחות
נציג אחד של הצבא — לא היתד, עבודת
חיפוש רבה.
מעשי השחיתות שנע שו היו בעלי ממדים
כאלה שלא היה כמעט איש שלא ידע או דותם:
רק העובדה שלא היה בפני מי להת לונן
עליהם מנעה את גילוים הפומבי ער

התקפה מרוכזת. לא היתה זאת פעו לת
הטיהור הראשונה בתולדות המדיניות
המצרית: לפני חצי שנה בלבד הקים נגיב
אל־הילאלי ועדות טיהור דומות, בעלות מ טרות
דומות. הוא אף העז לעצור את פואד
סראג אל־דין, האיש החזק של הוופד. אולם
משנתהדקה חגורת ועדו תיו יתר על המידה
ובדיקותיהן התקרבו לחוגי החצר שם פארוק
קץ לכל העניין.
הפעם אין בפני הצבא שום מלך. אמנם
טרם נעצר סראג אל־דין, אחד האנשים ש שמו
קשור — כמעט בפי כל — עם עסקים מפוק פקים
ושחיתות רבה ; אך יום זה אינו רחוק
ביותר. וכאשר יבוא, לא תהיה זאת התקפהעליו בשל עסקים מפוקפקים וניצול אוצרות
המדינה להנאתו האישית והנאת ידידיו ; זאת
תהיה התקפה מרוכזת על הוופד. על מנת
לחסל אותו כגורם ראשוני בחיי מצרים המ דיניים.
טוניסיה הנסיכים
091 כימים
זה קרוב לחודשיים שהמשבר הטוניסאי
עבר מן הרחובות והשווקים הצרים לארמו נות
הביי והנציב הצרפתי ! במקום המארבים
וההפגנות באו עתה האיומים והלחץ המדיני.
מאז עצרו הצרפתים את מנהיגי המרד הטו ניסאי
(כולל חברי הממשלה הקודמת) שוב
שרויו ת הערים הראשיות בשלום יחסי :
תריסי הברזל שהותקנו על האוטובוסים וה חשמליות
להגן על נוסעיהם מפני אבנים
או רימוני־יד הוסרו, חיילים צרפתים שוב
נראים ברובעים ץ־,ערביים — אם כי עתה
בקבוצות של שלושה לפחות.

אולם ההתקפות המזויינות לא היו נחלת
הערבים בלבד — היה גם ארגון מסתורי,
היד האדומה, שהגי 3על כל פעולת אלימות
נגד הצרפתים בפעולת־תגמול נגד הערבים.
כאשר, למשל׳ התפרצו כמה טרוריסטים ער ביים
לבית־קפה בו נערכה בחירת מלכת־היופי
של העיר סוס ופתחו באש אוטומטית
רצחנית על הנוכחים לא איחרה תגובת היד
האדומה לבוא: למחרת הופיעה קבוצה רעו־לת־פנים׳שטאטאה
באש תת־מקלעים מרססת
בית קפה ערבי דחוסה בבני־אדם.
אנשי אל־דוסתור אל ג׳דיד פוצצו את
משרדי חברת התעופה הצרפתית בטוניס ;
מיד הוטלה פצצה אל תוך משרדי חברת
ההסעה השייכת לנסיך שדלי, בנו הבכור

ניות: פחרת חאשד, ראש האיגודים המקצו עיים
הטוניסיים, בן •38 לפני כן היה עגלון
פשוט בעיר ספקס. בשנת 1948 הצליח להע ביר
את האיגודים הטוניסיים מר,פדרציה ה עולמית
הפרו־סובייטית לפדרציה החדשה
שנוסדה על־ידי האמריקאים. מאז הפך כעי
השפעה עצומה בקרב 160.000 חברי האי גודים
(לדברי הצרפתים 90.000 :הש פעה
אשר כמעט מעמידה בצל את זו של
חביב בורגיבה, מנהיג האגף הימני של הת נועה
הלאומית.
לא מזמן חזר האשד מארצות הברית, שס
בילה חודש במסע תעמולה מוגבר בו ניסה
לשכנע את האמריקאים כי לא כדאי להם
לתת לרוסים להיות התומכים היחידים של

של ד,ביי. י הי תה זאת הפצצה האחרונה במל חמה
הטוניסאית. אחריה יר ש את קול הנפץ
קול המדינאים חדור הארס.
הכיי דוחה את ההזמנה. ב־ 8ב יולי
חזר ז׳ אן\ דה־הוטקלוק, הנציב הצרפתי
העליון, מביקור בפאריס ובידו תוכנית רי־פורמות
אשר לפיה יו עברו — תוך עשר
שנים — 30.000 משרות ממשלתיות לידי טו־ניסאים
ערביים. רק 250 משרות תשארנה
בידי הצרפתים — בעיקר הנהלת ענייני
הצבא ומדיניות החוץ.

התנועה הלאומית הערבית .״יש לי הבטחה
מהנשיא טרומן שיתן הוראה למשלחת האמ ריקאית
באו״ם להצביע בעדנו״ הודיע.
בישיבת או״ם תלויות כל תקוותיהם של הטו־ניסאים.
מצבם דומה למצב הישוב בארץ־
ישראל בשנת 1947׳ ערב העלאת הצעת הח לוקה
על סדר יומה של מועצת או״ם. תביעת
מתן העצמאות לטוניסיה תועלה באו״ם על־ידי
גו ש מדינות ערב וכמה מדינות אסיאתיות
ודרום־אמריקאיות שפנו גם לישראל בבקשה
שתתמוך בהן. אך ישראל, שהפכה בינתיים
מדינה ריבונית, אינה חושבת יותר׳ כנראה,
כי משטר קולוניאלי נוגד לזכויותיה האלמנ טריות
של אומה• בשבילה, הודיעו דובריה
חשובה יו תר ״ידידותה״ של
הרשמיים,
צרפת.

לא־פעם.
אולם הצרפתים, היודעים היטב את הסכ נות
הכרוכות בהעלאת הבעיה הטוניסאית
בפני עצרת או׳׳ם גמרו אומר למנוע את
הדבר בכל מחיר. הקלף העיקרי בחשבונותיהם
אלה נתון בתיק סודי במשרד הנציב הנושא
את היתובת: התפטרות וירושה.
בתיק וה רשומים שמותיהם של 220 נסי כ
ם׳ בני משפחת הביי, אשר המבוגר שבי-
נ מש^יירש את כס המלוכה. ליד 12 מן ה קטן. צלב הנציב שרטט שמות
בלבד
משמע כי בעל השם תומך בביי, נגד הצר־פת
ם, שאר ד,־ 208 כבר הודיעו כי לא יו ^גדו
לכל צעד שהצרפתים ינקטו בו נגד אל־אמין
ואנשי אל־דוסתור.
החלפתו של הביי נתונה׳ לכאורה, לת־חוקה
ולמינהגים הטוניסיים הקובעים כי הת פטרותו
של הביי חייבת לבוא ללא כל לחץ,
בהסכמת הביי עצמו. אך למעשה ז כו ר ה תקדים
לפיו הודח מונסף ביי נגד ר צונו
והביי הנוכחי הובא לשלטון. בשביל זה
דרו ש רק שהביי־היורש ושלושה הנסיכים
העומדים אחריו בשורת הירושה — יחליטו
בתור מועצת עוצרים — כי הביי אינו ר אוי
יו תר למלוכה.
סוד גלוי הוא כי הנסיך ץ עז אל־דין, זקן
הנסיכים, ושלושה הנסיכים הבאים אחריו,
הודיעו על נכונותם הודות כי הביי אינו
מתאים יו תר להחזיק ב של טון. בשביל זה
אין צורך בסיבות והנמקות חוקיות — מס פיק
שהצרפתים חושבים כך.
בחריץ תביעה סכותנ 3ט

אל־אמין ביי קיבל את הנציב בארמונו
בקרסגוס, האזין באדישות לדבריו, הסכים
לקבל את ההצעות אך סירב לחתום עליהן.
בשביל המדיניות הצרפתית בטוניסיה היה
זה כ שלון ממדרגה ראשונה: רק לפני שבע
שנים הדיחה את מונסף׳ ביי טוניס הקודם,
כדי להמליך במקומו את ד,ביי הנוכחי ״אוהד
הידידות המסורתית בין טוניסיה והעם הצרפתי״
.ואילו עתה סירב אותו ביי לד,ענות
להזמנת הנציב להשתתף בחגיגות ד,־ 14 ביולי,
חגה הלאומי של צרפת.
כמה ימים לאחר קבלת ההצעות הצרפתיות
כינס ד,ביי אסיפה של 36 נכבדים מוניסאים
(מהם 24 הידועים כאויבים מושבעים של
הצרפתים) להחליט על התשובה להצעות.
בין הנאספים היה
טרומן הבטיח.
אדם נמוך, רחב־גרם, בעל עיני תכלת לגלג־

f it r A

...אחרי שרו תי התפוצצה, הגיעה לכוכב
המרובע, שם פגשה כגזע של אגשי־מפדגות,
שהיו להם רמקולים במקום ראשים. ראש
מפלגת השלטון ..אנדאנו, כלא אותה כבית
המשוגעים, בו מוחזקים כני הכוכב
טיכיים שצמחו להם ראשים כטעות.

joל׳

12 צלבים קטנים. עד אשר תתכנס
עצרת או״ם משתדלים הלאומנים הטוניסאים
לחזק את מעמדם, להכין דו״ח שיוג ש לעצרת.
בכך נוכח נציג משרד החוץ הצרפתי, בינוש,
שנשלח אף הוא לביי, להשפיע עליו שיקבל
את הצעות צרפת. בעוד הוא משוחח עם
ד,ביי הבחין כי לכל רהיט באולם הקבלות
הגדול הותקן מי קרופון ומכשיר הקלטה ש קלט
את דבריו. המיקרופונים הותקנו לקלוט
את התפרצויותיו של הדיפלומט הצרפתי
במקרה שגם הוא ירשה לעצמו לצעוק על
ר,ביי ולהעליבו כפי שהנציב העליון עשה

פגשה רותי את מוטקה, איש נגבה ש ה תפד
הוא, וזה הציג לה את המחתרת של
עים ואת טוטו, מנהיגה. השלושה י*צ
יחד לרגל במיפקדת מפלגת אנו־אנו.
מן החלון
מונית חבל,

כאילו לא היו לאיראן כל דאגות אחרות
הרימו כמה מנהיגים לאומניים את הצעקה
כי האי בחריין ( פירו ש השם: שני ימים)
שייך לאיראן וחייב ל שוב לדגל־איראן. בח־ריין
אינה, לפי כל המושגים, ארץ יפה ומו שכת:
היא אי קטן ( 500ק״מ מרובעים) ב מפרץ
הפרסי׳ לאורך חוף ערב הסעודית. ה אקלים
הוא חם ולח, סופות חול פוקדות את
האי לעתים תכופות ואילו פרסומו העתיק היה
מבוסס בעיקר על שני דברים: גזע של חמו רים
לבנים ודליית הפנינים. פירסומו הנוכחי
של האי בחריין בא הרבה יו תר מאוחר כאשר,
ב־ , 1932 נתגלה בו נפט. וזו — במידה רבה
— סיבת התביעה של איראן לספח את האי.
אמנם שלטו האיראנים באי בחריין לאחר
שגיר שו משם את הפורטוגזים. אך גם הם
גור שו משם על־ידי שבט ערבי לפני 170
שנה וצאצא אותו שבט, הוא עתה מושל האי.
משך תקופה זו עלו גם האנגלים על הבמה
הבחריינית ; כתגובה על מעשי שוד בלב ים
שבוצעו על־ידי שודדי־ים ערביים שלחו האנ גלים
יחידות צי לטהר את חוף המפרץ הפר סי.
אחרי הצי נשלחו נציגים מדיניים שהוטל
עליהם, כיועצים מיוחדים של השייכים, לש מור
על יציבות המצב.
כך נוצרה מדינת־החסות הבריטית בחריין.
הבריטים התנגדו בכל תוקף להכיר בזכויו ת
אחרים על האי. אך לא האנגלים בלבד מעוג־יינים
ל ש מור על המצב הקיים: האמריקאים,
אשר רוב מעיינות הנפט באי שייכים להם,
מרוצים ביותר מהשלטון הבריטי־ערבי. לג ביהם,
תביעות איראן הן מפוקפקות ביותר.
ובכלל, הם שואלים, מד, הטעם להעביר ארץ
כמו בחריין, המפגרת בנחת ושלווה, לידיד,
של ארץ המתפוררת בהמולה כה רעשנית י

החשוך במיפקדת המפלגה

שילשלה

״זכות הקדימה לגבירות !״ אמר מוטקה באדיבות.
רותי תפסה את החבל והחלה מטפסת.
לפתע קפא מוטקה תחתיו, צעק לטוטו. ליד אחד
החלונות המוארים הופיע׳לולו. הוא ראה את רותי, שלף
חרב והחל חותך את החבל.
קריאת אימה נפלטה מפיה של רותי...

שלום שמי: שאלה של מחיר

לרגע קט עצרו הברי הכנסת את נשימתם.
על דו כן הנואמים עמד דוד בן־גוריון. משך
כמה משפטים רבי־משמעות חדל להיות ראש־מפלגה
ונציג של קואליציה, חזר להיות ה־מדינאי
שהנהיג את העם בימים הגדולים של
מלחמת העצמאות. אמר ראש הממשלה: איי
למדינת ישראל ריב עם מדינת מצרים, אשר
שליטה הנוכחי התנגד לפלישה המצרית ל ארץ.
ממשלת ישראל מוכנה לכרות שלום עם
ממשלת קהיר.
אותה שעה תקף ראש ממשלת ישראל את
הרודן הצבאי הסורי, אדיב שישאקלי, שהש מיע
כמה ימים לפני כן איומים נגד ישראל.
קבע ראש הממשלה: המרחק מגבול ישראל
לדמשק אינו גדול מן המרחק מדמשק לגבול
ישראל.
למחרת היוס י שבו עיתונאי ישראל צמודים
ל שידורי קהיר,
למכשירי הרדיד, המתינו
דמשק ורמאללה. ההגבה הראשונה היתד, תו סר
הגבה. ברור היה שאף תחנה ערבית אחת
לא היתד מוכנה לשדר את הידיעה מבלי ש־תיבא
החילה לדיון בממשלות ערב.
בערב באה ההגבה הראשונה. לקוראי עי ד
ון היתד מאכזבת. אולם לאנשים הבקיאים
בל שון הרמזים של הדיפלומטיה היתר, זאת
תשובה כמעט בעלת משמעות היסטורית. אמר
עלי מאד,ר, ראש הממשלה התלוי בחסדו של
מיהמד נגיב: עדיין לא קיבלנו פנייה רש מ
ת מצד ממשלת ישראל.
היתד זאת הפעם הראשונה מאז נדמו ה־תיתח-ם
בחזית הנגב שמדינאי מצרי מום מך
— או כל מדינאי ערבי אחר בר־סמכא —
לעיין בפניית־הידיע
רשמית שהוא מו כן
שלים ישראלית, במקום להמטיר על בעליה
קיטון של גידופים.
עשרה ימים אחרי כן באה הודעה שנייה.
מהפכנית עוד יותר. אמר הגנרל נגיב, בשיחה
עם עחונאי צרפתי: גם הוא לא קיבל
עדיין פני־ה רשמית. אולם צבא הכתר המצרי
רוצה לחיות בשלום עם כל העמים, כולל עם
ישראל. המטה הכללי המצרי אינו מתכונן
למלחמה עם ישראל.

בקודה או \יסטה

לב או בהשפעת מנהיגים מסיתים.
הערבי רואה את אותה פרשה בצורה הפיכה•
בע-ניו ישבה בארץ אוכלוסיה שקטה של
פלחים. עד שבאו הציונים לנשל אותו מ אדמתו.
תהילה כשהיו חלשים, השתמשו ה ערמומית,
ניסו
ציונים הפיקח־ם בתחבולה
לכביש את הקרקע בכוח הכסף. אולם כש־התחזקו,
התכוננו להשתלט על כל ה־אר׳ז־•
הערבים התנגדו, ואחיהם מעבר לגבול
חשו לעזרתם. תוך כדי מלחמה הצליחו ה יהודים,
הרעבים לאדמה, לגרש באיומים וב־מעשי
זוועה את רוב הערבים, שנשארו רע־

מן הצד הערבי מזדקרת לעין קודם כל
בעיית הפליטים. אלה הם כ־ 800 אלף בני־ואולי
אלפי
אדם שח־ו כארץ מאז מאות
שנים, הורדו לפתע מנכסיהם. ערבים אלה
יי־ע־ם כיום שהם ש-משו כדור משחק גם
בידי נסיכי ערב, שהשתמשו בהם כדי לס־ח
־ט דביזים מידי או״ם. הם מהווים עם נפ רד,
ש ברו בו המכריע לא התבולל בין בעלי
חס־תב.
כמר, ממנהיגי הפליטים. ובראשם מוחמר
ני מי אליה,תארי, שנבחר בשעתו ראש־ארגון
הפליטים בירדן ובסוריה, השתעשעו בר עיון

כך דואה הערבי את שדאל

עתוני ע רג מקדישים רק מקום מועט ליחסים עם ישראל, מתוך הנחה
שעניין זה מעניין את קוראיהם רק במעט. אולם כשמופיעה רשימה או
תמונה היא מחזקת את הפחד הערבי מפני ישראל. כתמונה למעלה :
״פטמה עבדאללה אל מחמוד, מקרבנות הערבים בגבול הירדן־ישראל.״

היה זה מאורע גדול משתי הבחינות גם
יחד.
וי הפעם הראשונה הופיעה ממשלת ישראל
ברורה, פעילה,
במרחב כנושאת מדיניות
מוכנה לעשות את הצעד הראשון להשגת
שלום

אולם דבר אחד במר: השלום השמי, ש ה
ה עד כה רעיון כמעט פרטי של כמה הו גי
דעית ש נו ש בו לאוטופיסטים, עלה על
השולחן הירוק כאפשרות מעשית של מדי ניות
ריאלית. לפיכך הגיעה השעה לברר את
הצדדים המעשיים הכרוכים בכל נסיון לה שגת
שלום .,אשר הקהל הישראלי מתעלם
מהם במידה רבה.

הרשעים והערבוב׳
אזרח ישראלי רגיל, שהתחנך על ברכי ה תעמולה
הציונית ור אה את חייו וחיי עמו
לאורה, מתקשה לריב להבין כיצד רואה או תו
האזרח הממוצע במצרים, בסוריה או ב ירדן.
אולם הבנה זו היא היסוד לכל אפש רות
לבנות גשר לעתיד — כשם שעל ה ערב
להבין את נפש הישראלי.
לפ־ התורה הציונית, חזרו יהודים אחרי
אלפיים שנות גלות אל ארצם בשלום, כשכל
מבוקשם לבנות לן ןצמם חיים לאומיים חד אולם
הערבים הרשעים
שים בעמל כפיים.
התנפלו עליהם בתאוות־רצח כל כמה שנים.
כשאו״ם הכיר בצידקת היהודים התנפלו עיי־הם
שבע מדינות ערב בזדון. היהודים ניצ חו,
ובני הארץ הערביים ברחו ברובם ברוע־

סכרלמ בו ל הציוני
יהודי, הקורא נאומי מנהיגיו על הכנות בדרך תופס
הערבים לסיבוב שני, אינו
כלל שבעיני הערבים המצב הפוך: מדינת
ישראל הקטנה מתמלאה עולים חדשים, וב בוא
היום יי פרץ הסכר והמבול הציוני י ש תפך
לארצות השכנות.
לפיכך יצטרך פתרון קבע ליצור מסגרת
שתפיג חשש זה — מעין חבר שמי (במקום
החבר הערבי) .שישלב את המדינה במס גרת
המרחב, ישמש ערובה לכך שלא תצא
למסע כיבושים בכוח הנשק.
לעומת האינטרס הערבי — החזרת פלי טים,
תשלום פיצויים ומתן ערובו ת לאי-
התפשטות — י שנו אינטרס ישראלי ב רו ר
שאין טעם להעלימו. המדינה הקטנה, אפש רויותיה
מוגבלו ת וכלכלתה 1היא הסרתה
בסיס כל עוד לא תבוא בקשר הדוק עם
כלכלת העמים השכנים.
חוגים רבים בארץ הרואים את הבעייה
רומנטית חושבים שהעתקת הגבול פותרת
בעייה זו. אולם תפיסה זו מתעלמת מן
העובדה הבלתי־רומנטית הקובעת את חיי
העמים בתקופה זו. העתקת גבול המדינה
עד לירדן לא תפתור שום בעייה מעשית.
המדינה זקוקה לשווקים הערבים לתוצרתה,
לחומרי הגלם הערבי (נפט) ולתוצרת המזון
הערבית. הצבע שעל גבי המפה אינו חשוב
כל כך. העובדות הכלכליות חשובות מאד.
כ»י שהעיר דוד בן־ גו ריון בויכו ח על
הארכת שרו ת החובה, אין גם בעיות הב־טחון
קשורו ת במידה מכרעת בצורת הגבול.
במלחמה המודרנית, שהיא מלחמת תנועה,
מהווה גבול ארוך לא רק מגרעת אלא גם
י תרון.
לפיכך חייב כל הסדר של שלום לי צור
תנאים שי שברו את המצור הערבי על י שר אל׳
יפתחו בפני התעשיה הישראלית אה
האפשרות הטבעית להשתלב עם החקלאות הדבר בארצות השכנות. פירו ש הערבית קניית מזון וחמרי גלם מידי הערבים. ומ כירת
התוצרת התעשיתית תמורתם.

וזו הפעם הראשונה שממשלה ערבית הו דיעה
שישנה אפשרות למשא ומתן י שיר בי נה
לבין ישראל.
רביב ניסו לברר מה עמדה מאחורי ההכ רזה
של דוד נן ־ גי ריון. הדעות היו מחולקות
מאד. צד אחד, בעיקר מפלגות השמאל: ,תני
הסבר העשוי להתקבל על הדעת: האמריק אים
המעוני־נים להקים במרחב את הפיקוד
האזורי הקשור למערכת הגנתם (או התקפ תם)
הכשירו את הקרקע משני עברי הגביל,
הכר־הו את ראש״הממשלה לעשות צעד יא־שון.
ואילו אחרים סברו שזו הי אחת הפעו לות
האימפולסיביות הרגילות של בי. ג׳י,.
שאין לה שרשים עמוקים ושהוא ג פ לא חו שב
להפיל! ממנה מסקנות של ממש. ידוע
שראש הממשלה נטה תמיד להתקרבות עם
מצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר (ש אין
לה אינטרסים בולטים ביבשת אסיד,),
אך לא עשה מימיו צעד מוחשי בכיוון זה.

השנאה העיקרים. יתר־על-כן, הסדר כזה היה
הופך את הפליטים האלה לבעלי־חוב, הנד
עוניינים בקיום המדינה ובכושרר, הכלכלי
(לשלם פיצויים) .פיצויים אלה יכולה המדינה
לשלם בצורת סחורות (כפי שעושים זאת
הגרמנים לישראל) ,דבר שי עזו ר לפתח את
תעשיות הארץ ולהחדיר את סחורותיה ל
ארצות המרחב.
בעייה שנייה היא בעיית הפחד הערבי
מפני התפשטות ציונית.

עט נו ג ע או מכבש

שלושה שבויים ישראליים מוחזרים על-ידי הלגיון: בנימין כהן, יצחק
כהן וכן־עיון גנוני. בעיני הערבים ההסתננות היא עניין דו-צדדי בהחלט.
?שתי התמונות לקוחות מהשבועון הקהייי רב-התפוצה ״אל-מוסאוור״).
ב־פ ו־סרי־כל לאורך הגבולות.
שני הסיפורים גם יהד מוגזמים ורחוקים
מן המציאות, ומבחינה אוביקטיבית לא חשוב
כלל מי צודק יותר. החשוב הוא שאלה שתי
התפיסות של הצדדים היריבים. ולא -־יתכן
שלום עד אשר יבין כיי צד שהאמת אינה
כה חד־צדדית.
הצעד הראשון להשכנת שלום לא ־כול
דיה לבוא מן הערבים, שהיו הצד המנוצח
והמושפל. ערבים מתונים רבים קיוו בסתר
לבם שהישראלים המנצחים יע שו ג׳סטה דר מתית
למען השלום בשדה־הקרב, כפי ש עשה
זאת הנסיך ביסמארק אחרי שניצח את
האוסטרים או הנשיא לינקולן אחרי שניצח
את מדינות־הדרום (בנאום גטיסבורג) .אלא
שה־שראלים, חדורי התלהבות הנצחון הבל־תי־צפוי.
לא הצטננו במידה שתאפשר לדם
לנצל את הרגע הגדול כדי להניח את היסוד
לרוח של שלום, אחרי שהצטיינו כל כך ב רוח
של מלחמה.

הבליט :,כדור הבישהק
אולם בעיות נפשיות, אף שהן חשובות,
אינן מכריעות. שלום־קבע בין העמים הש מי
ם לא ייתכן אלא עם סיפוק הגיוני של
אינטרסים של שני הצדדים, בצורה שתפיג
אה חששותיהם ותסלק את פחדם ההדדי.

בין ערביי
של כריתת ברית־שלום נפרדת
פלסטין ו בין ישראל. הם לא מצאו אוזן קש בת
מצד ממשלת ישראל, שקיוותה להשיג
שלום זול יו תר מידי המלך עבדאללה. המנוח.
אולם שום ע־ בי. וגם לא שועל זקן כעב־דאללה,
העז לחשוב על שלום מבלי שתים־
טר תחילד בעיית הפליבים. כי כל ערבי טוב
מתיחס אליהם כמו שהתייחס בשעתו כל יהודי
טוב לעקודים היהודים במחנות גרמניה.
הדרישה הקיצונית של הפליטים היא להח זירם
לכפריהם ולעריהם בארץ. אולם לפי
כל הסימנים השלימו רבים מהם עם הרעיון
שלא, יוכלו עוד לחזור לארץ. אלה דורשים
פיצוי מלא עבור הרכוש שנלקח מהם והמ שמש
עתה את היהודים, מתוך תקוה שפי־ציי
זה יאפשר לד,ם י להתערות במולדתם ה חדשה.
הצעה
מתונה, שהובאה בשעתה על־ידי
נימר אל־הווארי, ושיכלה לשמש יסוד ל הסכם,
היא שמדינת ישראל תחזיר 100 אלף
פליטים, תשקם אותם כפי שהיא משקמת
פליטים יהודיים, ושתשלם בהדרגה פיצוי
מלא לערבים האחרים.
אף כי אין לזלזל בעוצמת העול שהסדר
גו ה היה מטיל על המדינה, ברור שלא
ייתכן שום שלום במרחב השמי שלא י תן
סיפוק להמוני הפליטים, שהם כיום חיידקי

שלום־קבע בין העמים ייתכן רק אם יימ צא
פ תרון המשביע את ר צון שני הצדד־ם
לארבע בעיות אלה, בצורה שתאפשר הת פתחות
בריאה וסיפוק הוגן לשאיפות ה לאומיות
של כל אחד מן העמים השמיים.
הוא יהיה בנוי על ההנחה שאין סתירה
היסטורית בין השאיפה הלאומית הערבית
ובין השאיפה הלאומית העברית והציונית.
אולם תהיה זאת, כמובן, אשלייה לחשוב
ששלום הגיוני אחרי שנאה הדדית כה רבה,
יכול להיות מו שג על־ידי תנועה של עם
נובע על פיסת נייר. הוא יכול לבוא רק
כתוצאה ממדיניות ארוכד »,סבלנית ונדי בה.
יית
5ן מאד שהשגת שלום זה תתפתח
שלבים־שלבים. ייתכן שלפני שלום עולל
עם עמי ערב, שיסלק את שנאת ההמונים,
יבוא שלום פורמלי עם כת׳השליטי ם בלבד,
או עם מדינה ערבית יחידה. שלום פורמלי
כזה יהיה כמכבש הסולל את הדרך למאמץ
שלום מעמיק יותר, אחרי פתיחת הגבולות.
מצד זד, של הגבול, הבעייה העיקרית היא
להחדיר את הוזכרה שהמלחמה בין הע מים
השמיים לא נבעה מקפריסה מקרית של
ט|יש!»ו, אלא שהיו לה שרשים באינטר סים
של העמים ובהשקופותיהם. לכן גם
שלום אינו עניין של מצב־רוח, ג׳סטה חד־פעמית
או הכרזות מצלצלות. שלום הוא,
קודם כל, שאלה של מחיר.
כל שלום יקנה למדינת ישראל יתרונות
מוחשיים מאד (פתיחת אפיקים לכלכלה ה ישראלית,
סתימה החור בחבית המשק, אפ שרות
לצמצם את הוצאות הבטחון) ,אך הוא
כרוך גם בהוצאות מעשיות ניכרות ו בוי תורים
גדולים. רק אחרי שהאזרח הישראלי
י פין את ר,חשב»ן הקר הזה ויחליט מה
שוויו של השלום, תגתכן גישה מעשית
לבעייה שתקבע אח גורל המדינה ויושביה
בדורו ת הבאים.

ספורט
כדורעף
שי \ור־נפר
אליפות העולם בכדורעף נסתיימה בנצחון
£־ית־המזע 5ות שגברה בשמונת משחקיה
על כל יריבותיה ללא הפסד של אפילו מער־כה
אחת. אחר שהרוסים ניצחו בגמר, את
הצ׳כים — בתוצאה החלקה של ,0:3השא־יו
את חלוקת המקומות הנותרים לאורחיהב.
אותה שעה חיקו הכדורעפניות הסובייטיות
הגבריות את הכוורעפנים הסובייטיים וז כו
אף הן בבכורה בקבוצות הנשים.
המקום העשירי. האלייפות במוסקבה
לא היתר, זוכה לביקורת ופרסומת ישראליות
אלקלא שיגוון־והנפל של הנבחרת שספגה
לפני שנה שור ת הפסדים בפאריס, שזכתה
לפני חודש במקום הלפני־אחרון באוליט־פיידת
הלסינקי (אחו׳ שניצחה את הקבוצה
הפינית החלשלשה ).ונתכבדה השבוע׳ במיס־קבה,
במקום העשירי. לפני ישראל, במק! ב
התשיעי: הלבנון.

כדורגל
סג סצ״ ת העונה החדשה
למרות שמשחקי הגביע נסתיימו בעונת
1951/2לפי התכנית ומכבי פתח־תקווה אף
חגגה את הישגה הגדור בהציבה את הגביע
מלא היין האדום, על השולחן בבר הציפור
הכחולה בפתח־תקווה, לא נסתיימו משחק־דליגות
לסוגיהן וגומיהן. החום והחמסינים
קיצצו בתכנית המשחקים המקורית וכך לא
קיבלו הקבוצות את מקומותיהן הקבועים
בטבלת הליגה.
אף־על־פי שהעונה נפתחה בשבת לא הי.־
העניינים חלקים כל עיקר: ועדת הליגה
והגביע נפגשה, סיכמה, והחליטה החלטת
ראשונות, רק שראש ההתאחדות לכדורגל
היה נתון לארצות חוץ (העלולות להיות
מעוניינות ביבוא כדורגלנים ישראליים) ולא
נתפנה להרכבת תכנית משחקים סדירה, ב ארץ
אמנם.
בעיית הגלגלים. בעייה יותר חשובה
העתידה להכביד על משחקי הליגה היא בעיית
הגלגלים. הפניות הרבות והבלתי־ פוסקות
של האגודות למשרד התחבורה להתיר הסעת
קבוצות למשחקים בשבת נתקלו בקיר אפם
ותשובה שלילית תמנע את קיומם היעיל של
מפגשי הכדורגל.
אך גם בלי גלגלים הופיעה מכבי פתח־תקווה
על מגרשה של הפועל, זכתה במפי־־.
מחפירה 1:3לא־יאה למחזיקת גביע מצד
הקבוצה המקומית של הפועל, שעוררה בכך
את סנסציית העונה החדשה.

לבקש את שיגור זוג נעלי המשחק שלו עס
המטוס הקרוב היוצא ללונדון.
יום לפני משחקו הראשון של דני ב־וינגייט
׳ הגי עו הנעליים. למחרת לא ביי ש
החלוץ התל-אביבי את נעלי הכדורגל התל־אביביות
שלו. בעזרתן, ובעזרת רגליו שהיו
בתוכן, השיג שני שערים מתוך ששה, בהן
הוכתה הקבוצה היריבה .2:6
טניס הנערים הם ג בוגרי ם
מועדון הטניס של נתניה הכריז על
אליפות נתניה בספורט הלבן, הזמין שח קנים
ידועי־שם ובעלי מחבט מהערים הגדי לות
בהבטיחו שלל גביעים ומדליות למנצ חים
ופרסי ניחומים ללא־מנצחים.
בכל זאת לא הטריחו את עצמם יו תר מ תשעים
צופים, לעמוד על כושרם של האור^
חים מהם נעדרו מחבטים ראשונים במעלה
כאריה וייס, הנמצא בתורכיה, יורק פינקל•
קראוט, המתכונן לאליפות הבינלאומית הפ תוחה
בתל־אביב ויעקב בונטמן, הלומד ב מכללת
קליפורניה. נבלעו השחקנים־הבוגרים מעטו להופיע,
בין המון הנערים ביניהם הצטיינו גבי דו״
ביצקי ואליעזר דוידמן, כאשר התיצבו הש ניים
זה מול זה נפלה אליפות נתניה לידי
גבי, שהציע לאליעזר להופיע גם כנערים,
משימה בה הצליחו, אמנם מבלי להגיע לגמר
שמימו שו נדחה עקב עייפותם היתירה של

״•הודי. דכדאש כנזי ת !״
בין סיפורי הזכרונות שמצאו לעצמם מהל כים
אחר פטירתו של יצחק שדה: פגישתו
הראשונה של אלוף הפלמ״ח עם הקו לונל
האמריקאי יו עץ ההגנה, דוד (מיקי
סטו!) מרבוס. המפגש התקיים בחדרו של
שדה בשדרו ת רוטשילד התל־אביביות ביזמת
ישראל גלילי. הנושא הראשון במפגש :
תחרות מתיחת קפיצי כוח. המנצח בתחרות :
יצחק שדה.
כשמתה השבוע שפרינצה רוכל, לא
השאירה מאחוריה רק את בנה, אלוף צה״ל שאר חסר־הזרוע יוסף אכידר (רוכל).
צאצאיה: ארבעה בנים, שתי בנות 12 ,נכ דים,
שלושה נינים.

אלמנתו של שר האוצר, ד״ר דבורה
קפלן, הוטרדה בצלצולי טלפון, פרסומי עי תונות
שאיחלו לה ברכות על גלותה שיטה
להגדלת פ ריון חיידקי החולירע. הודיעה ה־ד״ר
קפלן, בהסבירה כי הכוונה לרופאה זהת־שם
(העולס הזה 774 אני רופאת ילדים
(בקופת־חולים, ירושלים) אינני רופאת ח ד קים

שעה שאליהו אילת, ציר ישראל בלונ דון
זכה בתואר חדש, הפך שגריר ישראל
בלונדון, זכתה אשתו, זהבה, בעיסוק חדש.
נוסף לציור בצבעי־מים בו היא מצטיינת מ אז
השתלמותה בציור בפאריס שלפני עשרים
שנה (נושאי הציורים העיקריים: עצי־זית)

המאמנים בין הקבוצות

היא -

כי היא הטובה !
המפיצים: חברת

נורית בע״נז

דירתך היא קרירה
מר פס ת ך היא שימושית עם סוכר
מתוצרת

״הסוכר״
תל-אביב, טל 5473 .
רחוב הרצל 89

קר ם

ונד קוצה ש ד חו ב בו ת

הו אאמצ עי ח די שוב דו ק
נגד זי ע ה. קר ם ״ שוש ״
מו נ ע זי עהו דו ח ה רי ח ה.
השתמ שו ב ״ שוש ״ ו תוו כ חו.
להשיג בבתי מר!7חח !פרפו מריות

— ! פסנתר׳

קניה -מבירה -תקונים
בוונים

ו סטרמן את ספיר

עם חידוש מ פג שי׳ ה כדורגל (הפגרה הס תיימה
ב־ 30 לאוגוסט) התחוללה מהפיכה בין
המאמנים, שהחליטו ללכת בדרך השחקנים,
להחליף את תלבשותיהם ולנסות כוחם בק בוצות
חדשות.
את המעבר הקצר ביו תר ביצע מאמן
מכבי תל־אביב, ג׳רי בית־הלוי.נמוך־הקומה
ופיקחקהפנים, שהחליף את קבוצתו התל־אביבית
בקבוצה השכנה ביותר: מכבי•יפו.
את מקומו של ג׳רי תפש שחקן מכבי הותיק
שאול מכלים שיצא פעם את מכבי תל-אביב
על־מנת לאמן את מכבי פתח־תקווה והחליש,
עתה, לחזור לקבוצתו הראשונה.
גם מכבי ׳פתח־תקווה לא תשאר ללא מאמן,
כי חלוצה המרכזי, לייזר שפיגל, קיבל על
עצמו תפקיד זה.
כנראה כדי לא להותיר את כל ההתפט רויו
ת למכבי, החליט איש הפועל צבי (דוק טור)
ארליך, ללכת בדרכם, התפטר אף הוא,
ממשרת מאמן הפועל תל־אביב, מסר את
תפקידיו לכדורגלן אדמונד שמואלביץ בהיר־השער.
היחידי
שהתרחק למדי מאגודתו׳ (שלא ל דבר
על קבוצתו) בתהליך המעבר היה אגון
פולאק מאמן מכבי רמת־גן שראה כי ש ב
לא יעלה את קבוצתו לליגה הראשונה, החל־ט
יו תר כדאית:
לעדור לליגה (!,לקביצוע)
הפועל חיפה.

דני ילובסקי, הכדורגלן מהפועל תל-אביב,
שביתו בר א שון־לציון והלומד את הטיפ־1-
במטעי־הדר בלונדון, נכח בטעות.
בהגיעו ללונדון, בה נתקבל לקבוצת החוב בים
וינגייט סבר שהקבוצה אינה מדקדקת
על קוצה של חובבות, תעניק לו, לפחות.
זוג נעלי כדורגל. אך החובבים הבריטיים
הסבירו לחובב הישראלי כי אסורה על י ם
אפילו קניית נעלי התעמלות זישחקניהם ודג־נאלץ
להתקשר טלפונית עם תל־אביב כד־

אלמנת שר האוצר ד״ר דבורה קפדן ונבדתה
אינני

רופאת

חידקים,

הנערים שרבים מד,ם נלחמו כגבי וכאליעזר,
בשתי החזיתות — כבוגרים ובנערים.
מכונים אהר׳ האימון. תעגוג
תל־אביב שימשה ערש מכוני הספורט וה פיתוח
הגופני במדינה, אחר נפתחו סניפים
בחיפה. ירושלים, כמה מערי הס.־מה הא ד,רות.
השבוע
מלאו שנתיים למכון ספירט בעיר
לא מוזכרת בחדשות במיוחד. המכון: מדין
ד,ד. העיר: טבריה.
דוד עובר הוא יליד טבריה, שיזם את רע־ייי
המכון והקימו בעירו, הקיף מאות רכות
שיי חניכים. כי מלבד המשיכה הרגילה של
כ בי; :חמשים דקות אימון פעמיים בשבוע,
דו א יכיל להצביע על משיכה נוספת: מייד
אחר האימון קפיצה מרעננת לגד הכיירת,
שעד גדתו עומד המכון. וזה, כפי שהסביר
השבוע אחד החניכים בחגיגת הי־בל :״אחד
התענוגות הגדולים!״

מי ניצח
בדורגל: הפועל תל־אביב גבר על הכוח
תל־אביב ; 0:6הפועל חיפה על הפועל כפר-
סבא ; 0:2ביתר תל־אביב על מסבי נתניה
! 2:6מכבי יפו על הפועל ר א שון־לציון . 1:2
שחייה ׳ בכינוס שחייני הפועל בבריכת
גלי־ .דר, ח פה, תוקנו ארבעה שיאי הפועל:
משה מוזס — 400מ׳ חזה — 6:38 דקות ;
הנער דוד טייכנר — 400מ׳ חזה 6:43
ריצת שליחים 3x100ב־ 4:07 דקות ; אסתר
לוי — 200מ׳ חתירה — 3:15 דקות.
טניס: אריה וייס הפסיד ליווני לאבראס־
,6:3 ,6:3 ,4:6בתחרות הערים באיסטנבול.

אני

רופאת

ילדיע!

החלה עוסקת, במרץ ובהתמדה, בפיסול. ה נושא
הראשון: ראש בעלה.
רבה הראשי של האימפריה הבריטית,
הרב ישראל בדודי, יליד אנגליה שש מש
במלחמת העולם רב בריטי צבאי ראשי
במזרח התיכון, פסק השבוע הלכה מרחיקת־לכת:
התפילות העבריות הנאמרות בבתי־הכנסת
חייבות להאמר בהברה האשכנזית
המלעילית, לא בהברה הספרדית (הנהוגה ב ישראל
ובארצות הפזורה במרחב).

״פילוסור. קדא ספרדית!׳
איגוד צאצאי הנביא מוחמד הסיק את המס קנות׳
מהמהפיכה במצרים, הודיע כי החלט תו,
שנתקבל! ,לפני שלושה חדשים ושקבעה
כי פא רוק, מי שהיה מלך מצרים, הוא מ צאצאי
הנביא, מוטעית. כי אחרי בדיקה נוס פת
נמצא כי אין כל חולייה מקשרת ב־ן
צאצא ראש השבט האלבאני לנביא מחצי האי
ערב.
כשהופרע שר החוץ אוהב־הזמר מיטה
יצרת על־ידי מקהלת קריאות־ביניים בווי כוח
כנסתי קרא למפריעיו :״אם כבר מק הלה,
תהא לפחות אוני׳סונו (בקול אחד
אולם יו ״ ר הכנסת, יוסף שפרינצק, לא
״לא, לא !
הסכים לכך, הזכיר לשרת :
הזמריה כבר נגמרה.״
בצאת שר הבטחון דוד בן־גוריון וראש
המטה ייגאל ידין לתמרון חיל־הים, עסקו
שני אישי הבטחון בספרות: בי. ג׳י. קרא
ספר ספרדי על שפינוזה (על־סמך שני שיעו רי
ספרדית שקיבל ביבשה ו מילון שנטל עמו
לים) ,ידין עיין חליפות בספר ארכיאולוגיה
ובדו״ח האדמירל מאונטבאטאן על פעולותיי
כמפקד בנות־הברית, במלחמת העולם השנ ייה,
בדרום־מזרח אסיה.

תל־אביב, רח׳ ר ש״י 9

.העולם הזה״ 775

ת ־ מטר 11

קולנוע
סרטיט

לא הפל 3תו 3 3ספר
משך עשרים דקות השתעממו בא׳ בית
־!בימה במסדרונותיו המלאים, הציצו בתב ליטים
דמויי השיש שהודיעו ב בירור על־ידי
אילו חברות נתרמו. אחר ציפו הצופים להת־חלת
המקרא־משחק־מחול באולם ההדור׳ די׳
מלווח אדום והקריר מאין כמותו גם בערבי
שרב ישראליים. הצפייה תחת אורן השקט של
שתי הנברשות בעלות גדילי הזכוכית המת־משכים
היתד, כדאית. אחר שכרמלה וייגאל
ידין, ציפורה ומשה שרת, גולדה ויו סף שפי
רינצאק תפשו את מקומותיהם במרכז השו רה
הראשונה נכנסו חברי שביעיית התזמורת
עם כליהם, התישבו בפינת הבמה.
אותו רגע נכנם לפינת דו כן הקריין שרגא
פרידמן לבוש חולצה אדומה עטורה צעיף
משי לבן, משתפלת מעל מכנסיו האפורים
שמתחתם התגלו נעליו השחורות־בוהקות.
ומאז באו על הצופים מאה דקות (מופסקות
על־ידי הפסקה בת עשר דקות) של הנאה
רכה, להם חייבו תודה גם ללאה גולדברג
שתרגמה את מעשה בחייל * לעברית נאה
ביותר, גם לקרין (שרגא פרידמן) שהמחיש
את אסונו של החייל־ שמישכן־את־נם שו־כינורו
(למרות שלא דיקדק בפרטי דקדוק
וזכה ל שיעור פרטי ממשה שרת ש שיגר אליו
שליח ללמדו את ביטוייה הנכון של ה״א !,יריעה
לפני המלה חייל) ,גם לשטן האהוד !בעל
הקרניים (ישראל בקר) המפתה את החייל
התמים לראשונה (נחום בוכמן).
אולם שבי מוחלט שבתה רינה שחם היפה״
פיה, משובח מוצרי היבוא האמריקאיים עד
כת: ריקודיה, כבת־מלך חולד, הנרפאת: ל ירי
החייל־ששבה״אליו־נפשו״כינורו היה כילו
קסם, הפך כמה צעירים שמאליים, ללא ספק,
פרו־מערביים מובהקים.
העיקר: מיזוג גכץ. המשורר השוייצי
ראמיז נפגש בראשית מלחמת העולם הרא שונה
עם הקומפוזיטור איגור סטראב־נסקי׳
תציע ליצור ״באמצעים צנועים ודלים, משהו
מקורי, משהו חדש במינו״ .והוא הצליח.
אגדת עם רוסית, בה מוכר החייל יוסף את
נשמתו (מיוצגת עלי אדמות על־יד־ כינורו
מנעים הנגן) לשטן• תמורת ספר קסמים ה מביא
לו עו שר אינסופי — רק שבספר לא
כתוב כיצד הוא יכול להיות מאושר.
משחק קלפים עם השטן משיב לו את
אושרו זמנית בתוספת בת־מלך, אד סופו
לשאול.
עיקרו של מעשה בחייל הוא ב מיזוג הנ כון
של המקרא והמחול ולתפקיד זד, בחרה
הב־מה, בהצלחה יתירה, את ארבעה המבצ
עים המתאימים. לא פחות מוצלחים הם חג רי
השביעייה שביצעה, במשובח ביותר, את
המוסיקה של סטראבינסקי.
* מעשה בחייל — מוצג בד,בימה — מאת
צ. פ .ראמוז — הנוסח העברי: לאה גולז
בו ג — המוסיקה: איגור סטראבינמקי.

סובכות והמרוזיבות ביו תר (בצביי אגפאקו־לור
רכים הדומים לשערי השבועון הסובייטי
אוגיניוק) שנראו אי־פעם על הבד. תמונת
הסיום, המראה את הדלקת המאורות בכל ה סביבה
היא רבת־רושם במיוחד. חפירת הת עלה
על־ידי אלפים רבים מצולמת בריאליזם
רב, שאינו משתדל להסתיר את עוניים של
התושבים.

«א *3ר 3313ה1ה 3׳׳
אזור הגובאן בקוקז, המאוכלס קוזאקים
שיו שבו שם במאה ה , 19 היה שדה־קרב בעת
מלחמת העולם השנייה, הושם לשמה. המקום
שהיה ירוד ובעל רמת חיים נמוכה גם לפני
המלחמה, נמצא לאחריה במצב קשה שבע תיים,
נזקק למאמץ על־אנושי כמעט של כל
התושבים כוי לקום מהריסותיו. אביר כוכב
הזהב מתאר את מלחמת אזור אחד באותו
_מרחב להטבת תנאי החיים, בניין תחנת כוח
׳גדולה שתספק חשמל לכל הסביבה. הסרט,
המבוסם על יו ש בי ראש הקולחוזים השונים,
עומד לצד אלה שהוא מכנה אותם ״מתקד מים״
,הטוענים לחיסולה המוחלט של כל
יוזמה פרטית. הגיבור, סרגיי (בונדרצ׳וק),
גיבור מלחמה ובעל התואר אביר כוכב הז
בשנים
האחרונות חלה ירידה ניכרת בסרט
הסובייטי בגלל רי בוי התעמולה. אביר כוכב
הזהב, משתדל, וגם מצליח, להחזיר במידת־מה
את שמו הטוב של הקולנוע הרוסי. ה תעמולה
בו מוסווית כהלכה, המקצב מהיר.
המשחק משובח והצד הטכני: הצלום, הקל טת
הקול, הוא ללא דופי.

״טרי אנטואנט״
לאחר קרוב ל־ 15 שנה חוזר ארצה, לסי בוב
שני, מרי אנטואתס, הסרט ההוליבודי

הקטעים העושים רושם ביו תר הם הד,רד
נים. לא בסרטים רבים נראו פאר ותלבשות
כמו במארי אנטואנט. נדמה כאילו מוזי און
שלם קם לתחייה על הבד. מבחינה זו, לפ חות,
יש בסרט עניין לא מעט.
אופייני הוא טיפולה של הוליבוד במעשה
מארי אנטואנט: בעיניה המלכה היא תמימה,
טובה, אוהבת (גם את בעלה, גם אהובים שו נים)
בכנות. לעומתה, המהפכה הצרפתית הג דולה
היא מעשה טירוף: התפרעות המינים
מוסתים בידי מנהיגים חסרי מצפון.

!.התנגשות in is״
התנגשות בנהר הוא סרט נוסף על הנושא
החביב ביו תר על הוליבוד: המערב הפרוע
אולם הוא עולה בהרבה על מרבית התפוקה
מן הסוג הזה בזה שתכנו בהרבה יותר משכ נע,
חבר שחקניו כ שרוני למרי והביום, של
אנתוני (אינצידנט על הגבול) מאן, הולם את
ההתפתחות המהירה של העלילה.
זהו מעשה ב שודד שחזר למוטב (ג׳יימס
סטוארט) המלווה בדרכם אל קצה המערב
הרחוק קבוצה של חלוצים נועזים המייסדים
נקודה חקלאית בעמק מבודד. קשיים רבים
ניצבים על דרכם: אדומי־ עור עדינים, לד נים
חסרי מצפון, מחפשי זהב שואפי בצע.
אך על כל אלה מתגבר סטוארט, לפי מיטב
מסורת המערב הפרוע: כשהוא עומד יחיד
מול הרבים, רק לאחר מספר רב של קרבות־אקדחים,
כתישות, דהירות ועוד מאורעות
הרי־סכנה. הפרס על כל זאת: סליחת המיש־בים
על עברו של מושיעם ונערה הצונחת
לתוך ז רו עו תיו בתמונה האחרונה.

בקצרה

קנייאכה ובודנרצ׳וק (״אכיר כוכב הזהב״)
במידת מה: החזרת השם הטוב
הב, ממריץ את הקוזקים השמרנים והנחש לים
למאמץ לאומי וקיבוצי גדול, לעבודת־נמלים
קשה. לאחר עמל רב, גובר סרגיי על
קשיי הטבע, מנפץ את חומות המנגנון, מז רים
חשמל לכל פינות האזור.
בתוך עלילת ההמונים משולב רומן־אהבה
שמרובות בו הנשיקות ה הולי בו או ת. בין
סרגיי לנערה כפרית פשוטה וחסרת הש כלה,
אירינה (קנייאבה) ,הרוכשת לעצמה השכלה
כדי להיות אשה מתאימה. הסרט בכ ללו
מנסה, במקומות רבים, להדמות ליצירה
ססיל דה־מילית, מצליח בכך לא מעט, בכל
מה שנוגע לתמונות ההמוניות שהן מן המ
שעשה
בשעתו רושם רב אודות הנסיכה ה־או״
טיי ת היפה שהיתר, למלכת צרפת והש אירה•
את ראשה הנחמד על הגיוטינה.
בגלל שלו ש סיבות נחשב הסרט, אז,
ל״גדול״ :עקב אריכותו שלמעלה מן המ קובל
! כיוון שהשתתפו בו שחקנים ידדעי
שם כמו נורמה שירר, באותם ימים מלכת
אולפן מטרו בהוליבוד, טיירון פאואר, הכוכב
הצעיר העולה הבולט ביו תר בז מן ההוא, שח קני
אופי רבים: בגלל תמונותיו ההמוניות.
עתה השתנו פני הדברים: זנבו של הסרט
קוצץ במידת־־מה, אך לא בצורה פוגמת ;
משחקם של נורמה שידר ו טיירון פאואר איבו

מאוזן :
) 1מדינה אירופית קטנה שרבות יכולים
) 5אסיפה 9מקום
אנו ללמוד ממנה
זה הוא אותו המקום המזכר בפסוק — ״לך
לך מארצך ממולדתך ומבית אביך 3 :
״זה ה ...הכחול ורחב הידיים 15 רקב :
) 16 הכל נח על ...המאזניים ) 17 :סלע ;
) 18״יום ...יום״ — ביטוי לז מן החולף :
)20 היאכל ...מבלי מלח — מדברי איוב ו
) 21 נקי ) 22 :על השאלה אם מאיים דבר
זה על העולם עונה העולם חזה באחד הג ליד
נות האחרונים ; )23 חיל שאפשר להשתחרר
ממוו על־ידי הצהרה דתית ) 25 :אחד התוים:
) 26 התחלק ) 28 :מכיר ו ) 30 ...הנביא ה־אלקושי
)33 :י ש שכר חמור גרם ...בין ה משפטיים
) 34 :קולמוס ) 35 :שנה זו ידו עה
בתולדותינו כשנת פרעות חמורות ביהו דים
36 הוא עלה ב נצוד ) 33 :
מקדש יהודי אשר לא שכן בירושלים ; )40
היה זנב לאריות ולא ...לשועלים ) 41 :
שטות ו ...רוח )43 :דודי שלח ידו מה...״
— שיר השירים ) 44 :מספר הצדיקים ש בגללם
קיים העולם לפי המסורת היהודית ;
) 46 קול המצוי רק אצל בני המין החזק ;
)48 נדד )49 :בת קו מ פוזי טור ישראלי ש היתר,
בין המועמדות למלכת היופי ולאחר

אלילהמיליונים. תולדות חייו של
שחקן הבייסבול האמריקאי־איטלקי המפור סם
בייב (״במבינו״) רות. וויליאם בנדיקס.
אלהנשק. סרטו הראשון והמשעשע
ביותר של דני קיי.
מושחתות. וכה צעירות כה פושעות צעירות במוסד חינוכי הכולל, בין
השאר, מנהלת אכזרית. נוטה לרעשנות. פאול
תנריד.
העולם הזה ממליץ על:
אל הנשק הזהב כוכב אביר גורלי
באותו ליל

שנכשלה התנחמה בתפקיד רקדנית בפר־גייט;
) 53 שכיבה על ערש דווי 54 נהר.

ת שבץ 131

.העולם הזה״ 775

יותר מאשר סידרה של העדות ותנועות,
תחליף מגוחך לאמנות תיאטרונית. לעומתם
מבריק שחקן הבמה האנגלי רוברט טיילור,
הממלא ב כ שרון רב את הדמות (ההוליבודית)
של המלך המטומטם לואי ה־ . 16 חסידי תיאט רון
וקולנוע ותיקים יו תר ישמחו לראות, ב תפקיד
הקטן של לואי ה־ 15 הזקן את ג׳ון
בארימור בכבודו ובעצמו. זה היה אחד מתפ קידיו
האחרונים לפני מותו.

וסו

מאונך :

ך 5י
ך 8ו

F־27 7

251

351

481
49 1

) 2דורשים אנו מפקידינו שיש תמשו יו תר
במלת נימוס זאת ) 3 :חומד חימי שתפקידו
למנוע נזילת דם )4 :ה ...הוליד עכבר :
) 5לעולם ו ) 6 בשם זה נקראו האומות
ד,אויבות במלחמת העולם השנייה 7מקום
שכדי להתבונן אליו צריך להרים את העי ניים
) 8 :עומד בצורה מאונכת ) 10 :מלת
הסכמה; ) 11״מקל ...אני רו א ה״) 12 :
בעוון עשיית דבר זה נידון לא מזמן רופא
למאסר 14 על שמו הישוב טל־שחר 16
קבוץ שבז מן מלחמת השחרור נהרגו כל חב ריו
18 אין ...שאין בו טוב 19״המ לך
לסינקלר 22 הכל צפוי וד,״..
נתונה ) 24 :מתכנה בטעות בשם — אגס —
) 27ר טוב; ) 29 לן רוב החורף במאורתו;
) 31 יהיה טוב יו תר״ — לבטי סמית ;
) 32 קיבל זריקות מונעות מחלד ) 34 : ,בשעת
המילה מוסר דבר זה מן התינוק ) 37 :סיעה;
) 39 כסוי לראש המחובר אל המעיל מאחור ;
)42״קטני ..ממתני אבי״ — מדברי רחבעם ;
)45 נסיוב ממית « )47 :בלי ביטיי
שאומרים הדתיים אחרי שמבטיחים הבטחה
כלשהי ) 49 :מפיג את עייפותו ) 50 :
נשתנה 51 לחות 52 משתה כ ...המלך.

j 21a1a1a1a₪a/g₪a1g15 JHja₪a1a1a1arara1argJB1a1aB1a₪a 1H1aig.p

K tn 7 t J 0 S 1 M

תקציר

סי פו ר

ה ע די ל ה

הרא שו נו ת

פרש יו תיה

(ראה איגרת העורך לקוראים)

vuTjfl n/!3n )«1ו? 4ג3
p׳OVUX
יח־־־ח־אוס•

*iiH

rfgC .

ודויסייס 3.

במדינה הע שמונה מפלגות: אנו־אנו, יחי־יחי, אנטי־אנטי, בוז, אנו־גם־כן,
אולי, היו־זמנים ויה,-,־טוב. לפי מפתח מפלגתי קבוע קיבל כל לולו מנה
פיטאמין בהתאם למעמד מפלגתו — ממאה פיטא לחבר המפלגה השלטת
עד לפיטא אחד לחבר המפלגה הקטנה. המפלגות גדלות, עליי ה חטיפת ילדים.

בשעת ביעור חמץ לקראת פסח בדקה רותי בג פרור את תוכנו של פח בנזין.
היא התפוצצה, ובשי,כרתה חזרה אליה מצאה את עצמה מרחפת בחלל האויר
בין העולמות. היא כתבה לעצמה מכתב המלצה, עלתה במהירות עצומה, עד
שראתה כוכב מרובע שלא דמה לשום כוכב שראתה אותו ביום מן הימים.

| B 3 Xתיל1ר״»•*

בהתקרבה לכוכב נתקלה בשלטי־תנועה מוזרים — ״האס ! לא יותר מ־
500,000 קמ״ש ז הירות ! כוכבים נודדים בדרך !״ לרגע פחדה שתיפול
על הקצה החד של הכוכב. אך למזלה נפלה על מי שור, ליד שלט שנשא את
שם המדינה ,״לארשי״ .האותיות בסדר ההפוך הצטרפו לשם ישראל.

בעל כורחה צורפה רותי למשלחת של חוטפי־ילדים. אולם ליד מחנה הלידה,
שם מיוצרים הילדים בסרט הנע (ומחונכים בשפיכת כמויות של פיטאמיניזם,
לולוסופיד, ומפלגראפיה לתוך משפכיהם) ,השיג הגורל את רו תי. היא נפדה
בשבי אנשי מפלגת אנו־אנו, מפלגת השלטון, שלקחו אותה בכוח אל ראשם.

ראש המפלגה ציווה על אנשיו להוריד את ראשה של רותי בעזרת כלי
עבודה גדולים ולהרכיב לה רמקול. אחרי שרו תי התעלפה הרפו הלולואים.
ראש המפלגה התרגז׳ ציווה לשלוח את רותי לבית המשוגעים, שם כלואים
הלולאים ־דפקטיביים, שנולדו עם ראשים טרום־היסטוריים לא־שכיחים בכוכב.

שמש משולשת האירה בשמיים. שמשיות גדלו על עצים, ליד שלטים שאמרו
,,צל — רק לחברי מפלגה !* מאי־שם הופיע י צור משונה: ילד שהיה לו
משפך במקום ראש. קשה לדעת מי נבהל יותר — רותי או היצור־הילד.
אולם הילד הסתובב ראשון, נמלט בקפיצות גדולות, כמו קנגרו בעולם הזה.

ניי

r r r

רותי היתד, רעבה וביקשה מאבי הילד, שהיה לו רמקול במקום ראש,
אולם הוא השיב בסיסמות מפלגתיות שלא לעניין :״ בוז לממשלה
למדכאי ההמונים .״ כשראה את העגיל המחומש באזני רותי שלח
למיפקדת מפלגת אנטי־אנטי שהשתמשה בצורה ד,מחומשת כאות

אוכל.
! בוז אותה זיהוי.
13 בבית־המשוגעים פגשה רותי בכל מיני טיפוסים בעלי ראשים שהיו להם
צורות שונו ת — ראשים שדמו לעגבניות, לאגסים ולקוביות. לפתע נתקל
מבטה ביצור שהיה לו ראש של בן־אדם. היא לא האמינה למראה עיניה :
היה זה מוטקה, איש הפלמ״ח נועל הסנדלים וחובש כובע־הגרב הפלמ״חי.

V־ k N

מיפקדת אנטי־אנטי היתד, בית בצורת כוכב מחומש, סמל המפלגה. שם
ראתה רותי את ראש המפלגה, שלא היה לו רמקול אלא מי קרופון במקום
ראש. הלה חשב שרו תי היא שליחת המפלגה מכוכב אחר, קיבל אותה בברכה.
הוא הסביר כי בכוכב המרובע שו רר משטר מפלגתי ובניו נקראים לולואים.

רותי ביקשה אוכל. מנהיג המפלגה לא ידע מה זה, אך שאל את הממונה על
הארכיון. הלה גילה את הסוד: המהפכה שמה קץ לבזבוז, המציאה אה
הפיטאמין המוקצב לכל לולו?וטעם מפלגתו בהתאם למפתח. לבסוף מצאה
רותי תרנגילת צלוייה בארכיון, שפתרה את בעיית רעבה של רותי.

ב מוזי און הסביר ראש אנטי־אנטי את תולדות הגזע, שהיה פעם אנושי אך
הפך בהדרגה ללולואי. בראשית היו המפלגות. בהמשך ההתפתחות נמצא
שחבר מפלגה אינו זקוק לראש. הטבע עשה את שלו וגידל לו רמקול, לשדר
בו את סיסמות המפלגה, מבלי שמחשבות פרטיות תוכלנה להפריע ללולו.

מוטקה סיפר כיצד הגיע לכוכב המרובע. הוא שכב בשוחה ליד נגבה, ראה
ארבעה טנקים מצריים מתקדמים. שלושה מהם חיסל במכונת ירייה. ואז
אזלה התחמושת. הוא השליך רי מון־יד תחת גחונו של הטנק, התפוצץ יחד
עמו. כשהתעורר ישב בכוכב המרובע. בו הוכנס לבית־ד,משוגעים בגלל ראשו.

מוטקה גילה לרותי את הסוד הגדול: הוא אירגן את מחתרת המשוגעים,
שתכליתה למגר את משטר המפלגות ולהפוך את הלולואים שוב לבני־אדם.
המחתרת התנהלה לפי כל חוקי הקונספירציה שלמד מוטקה בפלה״ח. הוא
הביא את רותי בדרך סתרים אל ישיבת המחתרת, הציג אותה לפני כל חבריה.

לבסוף הכיר לה מוטקה את טוטו, מפקד המשוגעים. טוטו היה איש מדע :
במעברת־ענק שקד על המצאת תרכיב חדש, אנטי־פי, שבעזרתו קיווה להפוך
לולואים לבני־אדם. לפני שסיים את ההמצאה קיבל ידיעה שראשי המפלגות
התכנסו. טוטו, מוטקה ורו תי יצאו לרגל, לבשו רמקולים מרומים בתחפושת.