גליון 776 מתאריך 11 בספטמבר 1952

מ ם / 7 7 6 ,שנה / 15כ״א אלול תשי״ב 11.9.1952 /

העורך הראשי:

השוס

מכתבים

אורי א ב נרי

ראש המערכת:
שלום

בחן

עורך התבנית :

עורך הכיתוב:
דוב

ד וש

אית:

הצלם הראשי:

הכתב הראשי:

ה ש בז עון ה מ צוי ר לאינפורמציה רחוב נליהסין . 8תל־אביב
(ליד תיאטרוז ״ אחי ״ )
ת.ד , 136 .טל( .זמני) 687*5
מען לטברשים :״עולמסרם״
משרד המערכת בירושלים .
רחוב דוד ח מלו (יוליא!).
הסעד.
משרד
מו ל

אהדו! דולב
מיכאל

משתתפים קבועים:
סרגעה

גרובנר.

רסאל חייט. אוסקר טאובר,
יעחק לבני. עבי שש.

ראש־משרד, ירושלים:
דוד רוביננר

ם יליס טיארי,

ראש־משרד, חיפה :
נתן ריבון

סרסרי־חוץ:

העולם

חוק השבת, שניסה לכפות את מינהגי־הדת
על מאות אלפי אזרחים המתנגדים להם, מת
השבוע בדיוק כפי שנולד: עקב קנונייה צינייי
של עסקני מפלגות אנוכיים, שהחליטו את
אשר החליטו מאחורי הדלתות הסגורות של
מקח־וממכר סודי.
אין זה רגע המצדיק תרועות של חצוצרות
או טירטור של תופים. אולם הוא יעודד,
בכל זאת, אנשים רבים. טחנות הדימוקרטיה
הישראלית טוחנות לאט, ולפעמים דרך עבודתן
מוזרה מאד. אולם למרות הכל אין
עדיין כוח שיהיה מסוגל לעמוד נגד דעתם
הנחושה של מאות אלפי בני המדינה —
אפילו כשדעה זו אינה מתבטאת במעשים
גדולים ומזעזעים.
פרטי הקנונייה שהולידו את החוק עודם
לוטים ערפל, וייתכן שלא יוודעו לעולם.
אולם ההגבה היתד, ברורה. היא זיעזעה את
הארץ כפי שטרם נזדעזעה מאז תום הקרבות.
האיש הפשוט הבין כי מפלגה בלתי־דתית,
בעלת מצע סוציאליסטי, הסכימה לכבול
אותו בשבת למיטתו, למנוע ממנו את
הנופש היחידי ששרד בימי הצנע — טיול
משפחתי לשפת־הים. המונים ישבו בחדריהם
ודיברו על מ ת אזרחי, הפרת חוק מתוכננת
וכללית. ואם כי לא יצא הרבה מכל
הדיבורים האלה, וההפגנות היו מעטות,
הרי הבינו גם מנהיגי מפא״י שהפעם לא היו
אלה רחשושים מפלגתיים, פרי הסתה אופוזיציונית,
אלא שהאדמה הטובה עצמה רועדת
מתחת לרגלי שומרי־השבת. האיש הפשוט
בארץ אינו שונא דת. אולם הוא מתנגד
שיכפו אותה עליו בניגוד לרצונו וגם המחנה
הגדול של אוהדי הדת הבין שהחוק מזיק
לדת יותר משהוא מועיל.
אני מאמין שלוא יכלה הממשלה לעשות
זאת, היתד, מוותרת על כל העניין כעבור
שבוע. כך היתד, נוהגת מן הסתם, ממשלה
אמריקאית או בריטית. אולם הדמוקרטיה הישראלית
שונה. הממשלה לא רצתה לעשות
צעד שעלול היה להתפרש ככניעה להפגנה
או להטפה של עיתון.
אולם בסתר לבה הסיקה את המסקנה.
כשמת דוד צבי פנקס היה ברור כי החוק
מת אתו.
דוד בן־גוריון הפך ממלא־מקום שר התחבורה,
ולוא רצתה הממשלה להאריך את חוק
השבת, היה הוא נאלץ להופיע בכבודו ובעצמו
לפני הכנסת.
בי. ג׳י. שתק שתיקה אומרנית והחוק מת.
המסקנה י
המסקנה היא שאפשר ללחום נגד כפיה
ושכדאי ללחום בה. רצון הרוב יקבע תמיד,
בצורה זו — או אחרת. מאמר אחד, הפגנה
אחת, לא ימוטטו חומה, ויכולים הם ליצור
בלב בעליהם הרגשה של אין־אונים. אולם
בסופו של דבר תפול החומה.
בכל זאת אין אנו יכולים להמנע מהרגשה
מסוימת של סיפוק. עתון זה, עמד בשורה
הראשונה במלחמה נגד חוק־הכפייה, והוא
ספג יותר מכות מילוליות מכל גורם אחר.
הוא נהג כך ללא חשבון מפלגתי או אידיאולוגיה.
אין הוא נגד הדת, כשם שאינו
בעדה. הוא תאר עובדות. והעובדות היו חזקות
מכל תעמולה. לפיכך דומני שמן החשבון
הגדול של הנצחון, מותר לזקוף כמה
פרוטות על חשבון מאמצנו הדל.
עיתונים מסוימים התקיפו משך שלושה חדשים
אלה את העולם הזה בצורה שלא היתד,
עד כה נהוגה אפילו בארץ שאינה מצטיינת
ביותר בהגינות עיתונאית. לוא יכול
שקר לקטול, היו עצמותינו פזורות כיום לאורך
שבילי הארץ. אולם טבעו של שקרי

מנ תםב ניו אשרבמשךק רו ב ל שנ ה הו א
ה ד מו ת ה עי ק רי תבמלחמת הע םהש כו ל נג דהמשא
והמ תן השפלעםהמרצ חי ם הנ ר מני ם, הן בארץ
והן בגו ל ה.

אליהו מ ,.תל־אביב

הזח

״אינני מבין מה עניין כדורעף לאו־לימפייוח׳,״
תמה) חובב המפורט לפני
אשתו אחר שסיים את קריאת הדוח המאכזב
על הופעת הכדורעפנים הישראליים
.״ מניני דה נוזן אה כנזשדוק־ילדען
בלתי חשוב...״

יעקבק רמר, פ קי ד ה סו כ נו ת. אשר פו ט ר
ז מני תמע בו ד תו ל א חר שהש מי עבפ גי עי תונ אי ם
האש מו ת נגד א חדי םמחב רי הנ הלתה סו כ נו ת שני
צ לו, ל פי ד ב ריו, אתמעמדםה צי בו רי ל הנ אתם
הפר טי ת. ב מ דינ השל נו. שבהאומץ הל ב ה צי בו רי
הו א או לי הי רו דשב עו ל ם, ישלה רי ם על נםאדם
כז ה.

אליעזר אחישר, בן שמן

מונטי ג׳ייקובס, גבריאל תון. שמואל מירון.
המו״ל :

איש השנה

עורכי מדורים:

אלטו. יחיאל בשן. ניעת נבי. איתמר עילם.

פ אול נולדמן

ב מו ע־נ
ספורט גופני

דפוס

ישראל,

וול־אביב

שהוא חוזר אל בעליו. יבושם להם.
הנה, כדוגמה נאה כתבה שהופיעה ביום
8.8.52 בעתון האידישי הניו־יורקי הנפוץ
מאד, מארגען זטורנאל :
״הכנענים מגבירים את ההסתה המתועבת
נגד המפלגות הדתיות והרבנים — תל־אביב
(דואר אויר) — קבוצת־ההפקר של הכנענים
התגברה עתה בהרבה עם הצטרפותו של
העיתון המצויר הגדול והנפוץ מאד, העולם
הזה, הנמכר בערך ב־ 20 אלף טפסים׳ והמוצא
לאור על־ידי אורי אבנרי, אחד ממנהיגי
הכנענים. העיתון מדפיס התקפות מתועבות
נגד כל הנוגע לדת היהודית, נגד הרבנים
ונגד המפלגות הדתיות בישראל. הכל
כתוב בסגנון מלוכלך, לא יפה יותר מאשר
השטירמר הנאצי, ועם רקע פורנוגראפי.
הנוער נקרא (בעיתון זה) ללחום נגד הדת
ונגד הרבנים.
באחד המאמרים נאמר :״מנהגים פגניים

n t f i v f האמ רי ק אי האל מו ני המממןו מקיים
אתמ די נתישראל. עי תונ אי: ע מו ס קינן ;
מ די נ אי: סםיבנ סון ( הו איש פי עבע תי ד); ח ״ כ:
בנין ( ההתקפהעלה כנ ס ת); ה אי שהצ עי ר: צ ל מו
תינו ק בן יו מ ו !

משד, פלץ, חיפה
מ דו עלאתבח רו ב אי ש ה שנ הבענףהס פו ר ט?
חו ש בני ש היו ל מ די נתישראלכמהוכמה הי שני ם
בשטחזהבמשך שנ ת ת שי ״ ב.

דוד מירון, פתזדתקוה
העולם הזד, קיבל את ןעת הקורא מירון
וקוראים אחרים, יבחר גם באיש הספורט של
השנה.

בן אדם
המאסרעל ׳!וחי, שדה ( ה עו ל ם הז ה ) 774 הי ה
מאתא חוז ! ידענא בי. נ׳ י. מהנ דו ל ה עוו לשנ
עשהלמפקד דנו לזה.

ירחמיאל ארגמן, נוה שאנן, חיפה

הזקן צד ק: ל א יי ת כן נו ערבל תי מפלנ תי, פרט
או לי ל או תו נו ע ר הז הבאשר אי ננו יו דעדבר
מלבד היי הו ל לו ת, ולא אי כפת לו אףאםמ די נו
תערבתפת חנ ה ב סי בו ב ש ני. מ מי לאישתמט
מהצבא..

יעקב בלצר, גבעתיים
כ קו ר א

עי תונ כ ם

וכמס תיי נ

ומבקר

ח מו ר

בליון השכוע הכא של ״העולם הזה׳׳ שהוא בליון ערב ראש-השנה,
יכיל :

״מה אתה מדבר?״ תמהה אשתו זזו־בבחך
הספורט לא־־פד^ת — ״ה(רי זת
משחק מלא טכניקה ואומץ לב.״
ואחר הרהור קצר הוסיפה :״רק שדבר
אחד אינני מבינה — האם אף פעם
לא כואב להם האף?״

הקויוז איזיק, ,קיבוץ קדמה, זוכה
בפרס של — 1.ל״י (כאות הערכה לוזה
שאזניו קולטות).
ב מ דינ ה אי נומאפשר שו ם תי קון ( או י צי ר ת תג
עת נו ערחדשת, קונ ס ט רו ק טי בי ת ) עדשאתםמוב נים
לתתידלה פי כתהנדנ ״ ע ל תנו ע ת הנו ע ר המ
מלכ תי תשל נו ן

משה ו ,.איש תנועת נוער,
ראשון־לציון

נשואות -ולא בד בך
יפ המצדכםשפרסמתםכתבה או בי ק טי בי תעל
ד עו תי הםשל הד תיי ם הנרי םבמאהשע רי ם בי ת ם
לניו ם בנו תי ם. או ל ם אי נ ני מ בי ן דבר אחד: ב נו ת
מאהשע רי םמתח תנו ת כבר בגי ל 18— 17 וז מן קצ ר
ל אחר מ כן הן יו ל דו ת. הן פ טו רו ת, איפוא, נם
מ ש רו תבצבא ונ ם מ מי לו אי ם. א ם כן, מדועכל
הר ע ש 1

אריה סטרוד, תל־אביב

איש השנה, ת שי״ ב

האדם שנכחד על־ידי ״העולם הזה״ כאיש שהשפיע כיותר על
מאורעות השנה שחלפה, למוכה או לרעה.

מי הרשהל קו מץז קני םבע לי ד עו תמלפניאל־סיים
שנ ה ל הכ ריז על כלבתהמ תניי ס ת 7צבא
ש הי א זונ ה? ה מ שי כו במלחמתכםה צו דקתבכ פייה
ה ד תי ת 1

ראובן וקסנר, צה״ל

רדוד

דו״ח על ה שחיתות

הדו״ח הכולל הראשון על הנגע הממאיר שפשה כנוה המדינה,
הפיכות שגרמו לו ותוצאותיו, הכולל, כין השאר, תיאור מפורט של
פרשתא די ר •

פרשתהק צין ב ו די נבגר
פרשתנ 1י
ה ך 1גםהה אי שי תשרו סנ היגי ה ס רי ג ה

אם אין לכ םבמהלמלאאתהדףהאח רון ב מי־ותן
אלתמל או הו ב קו בץצ׳יז ב א תי ם על רו תי,
ש אינ ם מ ענייני םאתהסבתאשל שו םאדם ...א ם
הייתם הנוגי ם ו הו ל כי ם דוג רי, היי תםמש אי רי ם
אתהדףהאח רון ריק ו מ תנ צ לי ם ש אי ן לכ םבמה
למל או תו, אבל אל ת ע שו צ חו קמןה קו ר אי ם של כם.
או או לי מוטבשתמל או הו ב סי פו ר דו ־ ש בו עי
או א פי לו שבו עי. כ מו שנ הג תםפעם.

ע. טל, ידושליח
...ז ח הי ההעמודהאח רון ה טו ב ביו ת ר
ה שנ ה ...מדועלאת חז רו ע ליו מ די ש בו ע 7

שושנה גרמן, הרצליה

בבית התלוי

לי ד ת של חיי חד שי

תצלומיו המיוחדים כמינם של פאול גולדמן. הצלם הראשי של
״העולם הזה״ ,שצילם זו הפעם הראשונה בארץ חתר קיסרי, ברשותם
האדיבה של מנתחי כית החולים העירוני ״הדסה״ ,תל־אכים
חסרי־תוכן לא ישבו את לבנו, אפילו אם
שמרו על היהדות בגולה משך אלפיים שנה.
ישראל אינה גלות חדשה, ואנו רוצים לעקור
את הדת מן השורש.״
קוראי העולם הזה — העיתון הכנעני בעל

הרקע הפורנוגראפי המסית נגד דת ישראל
— מוזמנים בזה לחפש את הציטטה הזאת
בגליונות העתון. כל המוצא את המשפט
האחרון — ״אנו רוצים לעקור את הדת מן
השורש״ — יזכה בפרס יקר־ערך. וכל אשר
לא ימצא אותו, מוזמן להרהר קצת מה טיבו
של הנכס התרבותי הזקוק לשקרים מטופשים
כאלה כדי לקיים את עצמו.
אדם דתי באמת ידחה את השקר כאמצעי
להסתה. אני גאה שישנם אנשים דתיים רבים
כאלה בין קוראי עיתון זה. רק השבוע היתד,
לי הזדמנות מעניינת לבלות ערב נעים בחברתם.
מועדון בוגרי בתי־הספר הדתיים ב־תל־אביב
(בבית־הספר ביל״ו) הזמין אותי להעיד
במשפט ציבורי שנערך על העולם הזה,
במגמה להחליט אם להחזיק את העיתון במועדון
או לאו.
הויכוח היה ממצה ונוקב למדי. עשרות
רשימות ותמונות הובאו כהוכחות בעד וכנגד.
בסיכום התיעצו המושבעים, חזרו כעבור
20 דקה למסור את החלטתם פר,־אחד :
הם זיכו את העולם הזה מכל האשמה, החליטו
שאין הוא יכול לפגוע בצעיר דתי. המועדון
יחזיק בו גם להבא.

ש לו. ישבר צוני ל הו דו ת לכ םבמ לו א מו בןהמלה
על הכתבה על יצח קשדה. גר מתםל נו. המתא בלים
על מ ו תו. קו ר ת רו ח. מ חוו ר לי ש צו ר ת ־ בי טוי
כז א ת הו למתרח שי אבלוצער על מו תאדםו תו ר
מ ת לז כ רו יו תרמאשר מו ד עו ת ־ אבלונאו מי הס פד•
ל מ רו ת ש אי ני ס בו ר כי מ ו תו מ הוו ה מו ת ת קופ
ה׳ ולמ רו תשמובטח ני ש כו ח נו. חברי ת נו עו ת
.הנו ערהח לו ציו תשלישראלה עו בדת ( א ני חבר
ה שו מרהצ עי ר) ע דיין א ת נו, הרי מאמרכם הי ה
ו מו עי ל
אנו שי
למש הו
סי מן שאפשר לקוו ת
מ ע תונ כ ם.

מיכאל שוגר, חולון

הר הגעש לא התקרר
כי צדי כו לתםלב חו רבע קי באעצ מון. מפקדה־ג
ד נ ״ ע. כ אי ש ה חו ד ש. ב עו דכם יו ד עי ם כי מנמ תו
הי אלשתקאתת נו עו ת הנו ע ר, ולא רגן במקו מן
א ת הנו ערל תנו עהס רו מצב אי ת, כמו הנו ע ר בגר ה
אםמצ בן הי רו דשלת נו עו ת הנו ע ר
מני ה ן

ב ה עו ל ס הז ה , 772ב מ דו רבמ דינ ה, פרסמתם בכ
תבה על ס מי נרה מו רי ם שה ת קיי םבכפרראמה.
כ אי לו אמר תי ב מ סי בתה סיו םדב רי םאלה :״ טוב
ש ב או מו רי םבמ קו ם שו ט רי ם ! להתר או תלע תי ם
ק רו בו תיותר הנני ל הו די עכםשלאאמר תי א ת
הד ברי םהאלה. בדב רי ה ב רכ השמסר תי הבע תי א ת
שמחתכפר נו ואת תו ד תו עלה בי קו רשער כו ה מו רים
העב רי ם. ב מ סי ב ה חינו כי ת ־ ת ר בו תי ת אין מ קו ם
ל הזכי ראתהמשטרה.

אליאס חזורי, ראמה
העולם הזד, מבקש סליחה על שהזכיר אוז
החבל.

העולם היפה
...ה צי בו רמחפשסר טי ם קלי ם. אד םהמ סיי םאת
ע בו ד תו, עיי ף, מ ע וניין ל הי כנ ס ל קו לנו עלהתבדר.
אין הו א רו צהלש קו עבב עיו תהמט רי דו תאו תו
ב חייו היו מיו מיי ם. לשע תיי ם הו א רו צהלה כי ר רק
אתה עו ל ם הי פ ה, ה טו ב׳ השר, ה צו ח ק. עו לםזה
ימצאבא ני או ק לי, ש ר אי תםאו תו כסרטלא טו ב ,
ולא בסרט־ כ מו ש נו ת חייזנו י פו ת ביו ת ר.

דן, תל־אביב
דעת העולם הזה כדעתו של מבקר הקולנוע
הראשון בעולם, קוהלת (״אין חדש תחת
השמש״) ,שהכריז :״עת לבכות ועת לש חוק״.

ע 1ע ר
כאשר החליט העולם הזה להגיש לקוראים דו״ח על מקצוע האחות הרחמניה בארץ,
ביקש אחות שתסמל את המקצוע, בהר ברבקה גרשוני 19 ילידת ראשון־לציון שסיימה
בקיץ זה את חוק לימודיה אשר נמשכו שלוש שנים. בבית החולים הממשלתי הירקון,
תל־אביב. רבקה, שאינה סוברת שמקצועה אינו מגיח שהות לשעשועים ובירורים, אוהבת,
מחוץ לספורט ובילויים, גם להצטלם. נאלצה לעמוד פעמים רבות בפני המצלמה עד שנתקבלה,
לאחר נסיונות רבים, תמונת שער שתהיה מספיק ״רצינית״ כדי שתהלום את המקצוע ותביע
בכל זאת את אופיה של רבקה.

למערכה ״העולם הזה״ דרושה מזכירה ממדרגה ראשונה
וכעלה במיון לעכודה מלאה >שעוה העכורה 8.30 :עד 14.00
17.00 עד .)19.00 הדרישות: מהירוה טובה כהכתכה עכרית וכהי-
כה כמכונה, נסיון בריכוז עבודה. כהיכה כמכונה אנגלית רצויה.
לפנות למערכת ״העולם הזה״ בשעות 18.00-19.00 ככל יום.
.העולם הזה״ 776

n n /s s i

ונקה גושו!.,
אחות וחמניה
במרץוב 1ד י 1ו ת 9191דאת
ילידתהארץבתר.־ 9ו
אתהתפ קי דדב ־ האת דיו ת
של ״הא שה ש ה פב ס בידה״.
אחתממע טו תבנות הארץ
שבהר במקצועהא הו ת
בעל היעוד האנו שי ה ג דו ל
חות. אחות.״ זעקה החולה.

האחות המוסמכת רבקה גרשוני 19 מהרה אל

החולה, שאלה לרצונה. החולה אחזה •בבטנה, הת־פתלה
בכאבים. רבקה ידעה את מצב החולה, החלי־טה
להזריק לה סם להשקטת כאביה. לאחר שנר-
Hגעה החולה, חזרה רבקה אל תחנת האחות שבקצה
הפרוזדור. היא התבוננה בשעונה.
השעה היתד. שלוש לפנות בוקר יום קיץ. הלילה היה עמוק ושקט ושלוו.
אבל פה, בבית החולים, השקם היה חיצוני בלבד. מאחוריו נתרחשה המלחמה
הנצחית: ד,הרב לחיים. שדהו: מאות החולים המוטלים על ערשיהם ! קציניו:
הרופאים: ואילו הטוראים הלוחמים היומיומיים, הנושאים בעולה הכבד
ביותר של המערכה, הן האחיות הרחמניות.
מסורת מפוארת. כל תפקיד קשה, רב אחריות וחסר פיצוי חומרי
דורש לביצועו, ולהתמדה בו, מידה רבה של התנדבות והקרבה. תפקיד
האחות הרחמניה אינו יוצא דופן.
אכן, מאחורי גבה של האחות הרחמניה מסורת ארוכה ומפוארת של
התנדבות והתמסרות מוחלטת למשימה שנחשבה עוד בימים קדומים מאד,
לקדושה ואלוהית.
כבר בעולם העתיק — במצרים׳ יוון, רומא, הודו — היו מאשפזים חולים
בבניינים שדמו לבתי־חולים בצד המקדשים השונים. הטיפול במקומות אלה
היה, לעתים. יותי־ רוחני מאשר רפואי: גרוש הרוחות הרעים שהביאו את
המחלה. ביוון כבר היו בתי־חולים חילוניים ומקצוע הרפואה בה (וברומא,
בה היו מרבית הרופאים יוונים) עמד על רמה גבוהה, כפי שמוכיחים מכשירי
ניתוח שנמצאי בחפירות. נשים כבודות. מטרוניות ממשפחות אצולה ראו
כחובת כבוד לעצמן להשגיח, בהתנדבות. לסעוד ולטפל — בהתנדבות —
בחולים עניים.
אמונים מתוכנניס. בתקופת הנצרות החל הטיפול בחולים לקבל
אופי יותר מתוכנן. מסדרים דתיים נוצרים קיבלו על עצמם את התפקיד
הדתי־כמעט (לפי הדת הנוצרית) של הושטת יד תומכת ומרפאה לנפגעי
מחלות. גם הרופאים גם האחים הרחמנים והאחיות היו ניירים.
עד המאה ה־ 19 היה מקצוע האחות נרכש לא בדרך של לימודים מסודרים,
כי אם על־ידי נסיון מעשי. תכנית אמונים מתוכננת הונהגה רק בתחילת
המאה הקודמת, בגרמניה. שם למדה גם האחות המפורסמת ביותר
בדברי הימים: פלורנס ניטינגייל.
כאשר פרצה, לפני מאה שנה בדיוק, מלחמת קרים הגיעו לאנגליה כתבות
(מאת סופר הטיימס הלונדוני) שתארו בצורה מזעזעת את סבל הפצועים
שם. התברר כי השרות הרפואי של הצבא לא היה מסוגל לטפל בהם
כראוי מחוסר אחים־סניטרים מומחים. פלורנס ניטינגייל יצאה לחזית בחברת
34 מתנדבות, שינתה את פני הדברים מקצה אל קצה.
מלאך או שטן? בקרים דבק בה הכינוי *האשד, שהפנס בידה״.
מאז נוצרה במוחות רבים תמונה מאד רומנטית אודות האחות הרחמניה.
היא נצטיירה כיצור כמעט־שמימי, מין מלאך מחייך וטוב לב, שמגעו בלבד
יש בו לדי לרפא אף אח האנישים שבחולים. כמובן שכל חולה ממין זכר
חייב, תוך שהייתו בבית־ר,חולים להתאהב ביצור כזה, לבקש את יד האחות,
בעוד שעליה, לפי האגדה הרומנטית, לסרב בעדינות תקיפה, להשאר רווקה
עד יומה האחרון כדי ששום גורם משפחתי או אישי לא יפריע לה במלאכת
הקודש (ופלורנס ניטינגייל, למשל, לא נישאה).
בעיני אחרים נראית האחות באור שונה לחלוטין: סדיסטית מאד, לא
רחמניה, אשד, גביית שאינה נרתעת מפני כל מכאוב או סבל, כל עוד אינו
נגרם לה עצמה כי אם לחוליה ! יצור תקיף מאד העושה את מלאכתו מבלי
להתחשב ברגשות ומיחושי הזולת.
האמת, כמו כל אמת, מצוייר, בתתך, בין שני השקרים. סקירה קצרה
של תפקידי האחות רבקה גרשוני דרד משל, במשמרת לילה לא בלתי־רגילה,
תעיד כמה מרץ (המתפרש לעתים כאכזריות אדישה) ,כמה זריזות (העלולה
להיראות כאי־התחשבות ברגשות) ועוד תכונות מעין אלה נדרשות ממנה כדי
למלא את כל התפקידים המוטלים עליה בשמונה שעות ארוכות ומיגעות
של הלילה.
איננו מעורר דאג״ .בבואה למחלקה, קצת לפני השעה 11 בלילה,
מקבלת רבקה מקודמתה במשמרת הערב את כל הדוחים אודות החולים. היא
עוברת על המסמכים בקפדנות, כי הם מגלים לד• את מצבה של כל אחת
מבנות חסותה במחלקה פנימית־נשים. לפי תעודות אלה תדע איך לנהוג
ולטפל בה-ן אותה משמרת. בבוקר יהיה עליה למסוי• את הדוחים מושלמים
על ידה, לאחות המחליפה.
לאחר מכן, בסביבות חצות הלילה, חייבת רבקה לערוך עיקור של כל
המכשירים אשר במחלקה. העיקור נעשה אחת לעשרים וארבע שעות, נופל
תמיד בחלקה של האחות במשמרת הלילה.
משך כל הלילה יוצאת רבקה מפעם לפעם, כשהפנס המסורתי בידה,
לסיבוב במחלקה. חולה א. אינה יכולה להרדם ! רבקה הופכת את כרה,
פותחת את החלון שלידה, מנסה להרגיע את עצביה המתוחים. רק אם אלה
לא יועילו, תתן לה כדור שינה.
במיטה הסמוכה שוכבת חולה הנוטה מאד לתנומה,
אלא שלגביה עלולה השינה להיות אסון ללא תקנה.
זוהי רחל ד. שעיתוני הערב סיפרו עליה, בידיעה קצרה

רבקה גר שוני. א חו ת רדומניה

בעמוד האחרון, כי ״ניסתה לשים קץ לחייה על־ידי בליעת כמות גדולה של כדורי שינה״.
״היא נלקחה לבית־החולים״ — הוסיף העיתון — ו״מצבה אינו מעורר דאגה.״ לא את
דאגתו של כותב הידיעה, אולי. האחות עדיין דואגת ודואגת לה.
כי, למרות שטיפת הקיבה היסודית שנעשתה לרחל ד ,.עוד פעיל בגופה חלק מן הסם
שבלעה. כדי להלחם בהשפעתו נזקקת רבקה לאמצעי פשוט אך בדוק: היא סוטרת מפעם
לפעם על לחייה של החולה, אינה מניחה לה לשקוע בתרדמה העלולה לההפך למוות.
מאחורי הפרגוד. במיטה סמוכה מוטלת חולה שהטמפרטורה שלה גבוהה ביותר.
כדי להפיג את חומה הניחו מטלית רטובה על מצחה. רבקה חייבת לדאוג שהמטלית תורטב

מחדש מדי פעם.
חולה אחרת נזקקת לזריקות תכופות של פניסילין ! אחרת — למדידת כמויות ההפרשה
כדי לקבוע את מידת המזון שיש לתת לה•
אחת המיטות במחלקה אפופה פרגוד לבן. מאחוריו גוועת לאטה חולה שהרופאים אמרו
נואש לחייה. היא גוססת בשקט, ללא הכרה. דופקה נחלש והויך, ורבקה ניגשת אליה בכל

לימודים ושכרם. עבודת החניכות בבית־הספר לאחיות מתחלקת לעבודה מעשית ושעורי־עיון.
אחד מלמודי היסוד הוא האנטומיה (למעלה) .לאחר שלוש שנות למוד יכולה רבקה
גרשוני (למטה) להראות בגאווה את תעודת הסמיכות שלה, לחברתה לעבודה, האחות חיותה.

עירוי דם. לאחר תקופת למודים מסויימת עוברות החניכות לעבודה מעשית, ממלאות
תפקידי מפול יומיומיים אחראיים, כמו עירוי דם, המבוצע על ידי האחות רבקה לאחת החולות.

אחד מסיבוביה, ממששת את דופקה כדי לקבוע אם המוות כבר בא. כאשר הוטל עליה
תפקיד דומה בפעם האחרונה — והיא אז רק חניכה בבית־הספר לאחיות — תקפה אותה
הרגשה מוזרה ולא נעימה. היא הקשיבה שוב ושוב לדופק, דימתה לשמוע אותו גם לאחר
שפסק.
עתה היא מתבוננת באדישות מקצועית במלאכתו של מלאן המוות, רואה בו מבקר
קבוע בבית־החולים. כאשר תהיה האשד, הגוססת מעבר לחיים תטפל בה רבקה בזריזות
חסרת־רגשנות: תפשיט מעליה את בגדיה, תעטוף אותה (בהתאם למנהגי הדת היהודית)
בסדין, תאסוף את חפציה האישיים, תחתום, ביחד עם הרופא, על תעודת המוות.
בחמש בבוקר מתעורר בית־החולים. חולים שזה עתה הצליחו להרדם, לאחר ליל נדודים,
מאולצים לפקוח שוב את עיניהם כבדות־העפעפים. רבקה רוחצת את החולות, מסרקת אותן,

אוספת את ההפרשות לבדיקות, מודדת את החום, מגישה להן רפואות.
כאשר היא חוזרת, לאחר שבע בבוקר, לחדרה שבקרבת בית־החולים היא חשה בדיוק
מה שמרגיש חייל רגלי לאחר הליכה ממושכת של קילומטרים רבים.

רבקה׳\ ר שוני. א חו תדח מני ה

משמעת. אם הבית היא האחראית למשטר ומשמעת בפנימייה שליד בית־הספר. אף כי היא
מתידדת עם החניכות, מזמינה אותן לעתים לשתות אתה כוס קפה בחדרה( ,למעלה) היא
מקפידה מאד על המשמעת, על הסדרים ועל שמירת חוקי הבית, כמו כבוי־אורות (למטה).

עבודה ושעשוע. לאחר משמרת קשה נאלצת החניכה להתכונן לבחינות, לבלוע
ספרים מקצועיים. את קצת הזמן הפנוי שנותר לה בלתה רבקה, בהיותה חניכה,
בבלויים החביבים על הנוער הישראלי: קולנוע, תיאטרון, קונצרטים, ריקודים, ספורט.

לימודים ועבודה. עבודת האחות דורשת הכנה ואמונים
ממושכים. כמו בכל העולם, גם בישראל נמשכת תקופת
הלימודים של כל אחות שלוש שנים, בהן היא חיה במשטר
כמעט־צבאי, גרה ומקבלת את מזונה בבית־החולים, חייבת לא
רק להשתתף בשעורים, כי אם גם לעסוק בעבודה מעשית.
באחד־עשר בתי הספר הממשלתיים, צבאיים, עירוניים.
הסתדרותיים, פרטיים, אשר בארץ, לומדות בסך הכל 657
אחיות. רובן של אלה עולות חדשות. מחוץ לנטייה למקצוע
עצמו, קיים עוד גורם מושך — לעתים מכריע — לגבן :
השיכון הניתן לכל חניכה.
כנגד זה אפסי כמעט מספר בנות הארת המתמסרות למקצוע.
את הסיבה לכך יש למצוא בירידה הכללית של מתח
ההתנדבות.
התשובה כידי הנוער. מדוע החליטה רבקה גרשוני.
ילידת הארץ, אשר יכלה לעסוק במקצוע אחר, נוח יותר,
לעשות מאמצים (כולל העלמת גילה האמתי) כדי להתקבל
לבית־הספר לאחיות? לא ציונות ולא הטפה גרמי לכך כי
אם דוגמה אישית: היא עקבה, בהיותה ילדה עדיין, אחרי
עבודת האחות בבית־ספרה בראשון־לציון, החליטה כי זאת
המלאכה הרצויה לה.
מאמצים גדולים נעשים על־ידי בתי־הספר לאחיות כדי
לגייס מועמדות חדשות למקצוע. מקומן של האחיות הפורשות
שנה שנה בגלל סיבות שונות (העיקרית: נישואים)
אינו מתמלא בקצב מספיק על־ידי אחיות חדשות. התפקיד
האנושי הגדול, שהיה פעם לכבוד לנשים אצילות ואמידות
אשר עסקו בו ללא תשלום, הפך בימינו לעוד מקצוע סתם.
היעוד כמעט נעלם ; ההקרבה הפכה לחלק מן העבודה השיגר״
תית, חדלה להיות גורם מניע ! חחתנדמת הושמה ללעג.
ברנארד שאו אמר פעם שאמצעי התעמולה הטוב ביותר
הוא הדוגמה האישית. כל עוד נעשים מעשים העלולים לשמש
מופת, עוד יש תקווה. תקווה כי מחר עלול המקצוע לחזור
ולהיות שוב יעוד אנושי גדול. האם תמלא התקווה? התשובה,
כמו כל התשובות, היא בידי הנוער.

העם
לקחת -ד ש tn n
256 חודש אחרי שאדולף היטלו־ עלה לשלטון
והכריז מלחמה על העם היהודי׳ ו־88
חודש אחרי שהתאבד בצורה כה מסתורית
(ראה מכל העולם) הושלם חוזה השילומים.
שהוא למעשה חוזה השלום בין העם היהודי,
שחלק ממנו מצא לו בינתיים הגדרה פוליטית
כמדינה ריבונית, ובין חלק מן העם
הגרמני.
בוויכוח הסוער על עצם המשא והמתן
בין שתי המדינות ניסו המחייבים לטעון כי
השבת הגזל אין פירושה שלום. אולם היה
זה נימוק של התחמקות. שום רשות בינלאומית,
שום שופט ושום שוטר לא הכריח
את הגרמנים לשלם. הם עשו זאת מרצונם
החופשי׳ כ ד לחסל את הכתם המשחיר אותם
בעיני העולם. תשלום השילומים משך עשר
שנים׳ ואולי גם משך 14 שנים, יחייב מגע
הדוק וממושך. מגע כזה לא יתכן בין מדינות
אויבות.
הגרמנים הצליחו איפוא להשיג שלום באמצעות
שילומים (דבר העלול׳ אגב, לעורר
מחשבה ביחס להשגת שלום עם הערבים).
אולם בסופו של דבר אין ספק שדוד בן־
גוריון יצא מנצח מכל המערכה. סיסמות
חרות מצד אחד ונזפ״ם מצד שני עניינו את
הקהל פחות ופחות, שעה שעלה לנגד עיניו
נתח הבשר הגדול שאפשר יהיה לקנותו בכסף
הגרמני. והוויכוח האמיתי שוב אינו —
לקחת או לא לקחת, אלא — לשם מה לקחת.
כי קיימת סכנה חמורה מאד שכספי השילומים,
שהם הסיכוי האחרון של ישראל להבריא
את משקה מן היסוד׳ יבוזבזו לריק
כדי לשמור על הנוחיות השוטפת (ראה דו״ח
מפורט בעמוד הבא).

ירושלים
רא ש » ת אי לכלכת פיי ם
לבעיית ראשות העיר לירושלים נראה מבעד
שמשותיו המלוכלכות של חלון הראווה
המפלגתי פתרון גאוני: חוסר שינוי. הזאבים,
שהיו טורפים איש את רעהו בתוך הקואליציה
שלהם אילמלא איימה מעל ראשיהם
חרבו של זאב עוד יותר מסוכן, האופוזיציה
הסכימו ביניהם, מי ימלוך. כיוון שנציגי
המפלגות הדתיות למיניהן מחזיקים
במועצה בלשון המאזניים העלולה לנטות
שמאלה או ימינה, לפי מצב רוחם, היתד,
התחרות על אהבתם עזה ביותר. אפילו ההסתדרות
ד׳כל־יכולה חיזרה אחריהם, קיוותה
משך כמה שעות .,כי תוכל להקים אתם קואליציה
כדוגמת זאת הנוהגת בכנסת. אך
משום שלא כל הדתיים הם פועלים אולם כל
הדתיים הם דתיים, נטתה הכף ימינה.
בתוך רשימתם הארוכה של מועמדים בשעת
הבחירות לפני שנתיים, מצאו הדתיים
איש שהבטיח להשביע את רצון כל 12 חברי
הקואליציה הציונית־כללית—ספרדית—דתית
—חרותית. מבין ערימות קרשים של בית-
מסחר לעצים הוצא בעליו, רבי יצחק דוד מן,
הוצע כמועמד לכבוד של ראש עיר הקודש.
הפרוצדורה שהעלתה בזמנו את שלמה זלמן
שרגאי הופעלה שוב. חבר מועצה דתי אחר
הגיש את התפטרותו לשר הפנים, פינה בכך
את אחד הכסאות באולם הישיבות, עליו ית־ישב
יצחק דוד מן לכמה רגעים עד שיעלה
לדוכן יושב ראש המועצה.

שני תנאי יסוד.

סוחר העצים בעל ה

פילים,
הגיע לפני שנה לארץ במצב רוח
וורוד. פניו העגולים הביעו בטחון עצמי ואופטימיות,,
,כאן אפשר לעשות ביזנס,״•
אמר. אולם במרוצת השנה רזו פניו השמנים
והבעת פניו אומרת כולה. הצילו!״
היה זה בזמן שלטונו של יעקוב גרי כשר
משרד המסחר והתעשיה• מנהל המשרד, הרי
מן הולנדר, עשה את כל המאמצים כדי להצדיק
את תפיסת השלטון על־ידי היזמה
הפרטית בעתיד. בפרוטות האחרונות ובשעבוד
ההכנסות הקרובות קנה עורות למכביר
כדי ליצור שפע של נעליים. הוא חיפש דר״
כים ליצור שפע דומה בסחורות טקסטיל
ולשחרר נקודות הלבשה במידה המכסימלית•
אלכסנדר פילים נפל מן השמים. הוא הציע
חמרי גלם לתעשיה בסכום של שניים וחצי
מיליון דולאר בשער הרשמי של הדולאר.
תמורת זאת דרש זכות להביא בששה מיליון
דולאר מוצרי טקסטיל מוכנים, בחישוב של
1.100ל״י הדולאר. היה זה לפני שנה כששער
דולאר ההשקעות הועמד על 990 פרוטה.
זקנקן הלבן, נבוך במקצת, הסס מעט טרם
הרמן הולנדר הסכים לתנאים האלה ללא
קיבל את הכבוד. החלפת משרד קטן של
היסוסים. כשאלכסנדר פילים הבטיח לאוצר
בעל בית־מסחר בשולחן כתיבה יותר גדול״ נוסף לכך מיליון דולאר במזומנים בשער
בעיריה, לא נראתה כדאיה ביותר׳ ובמיוחד הרשמי, נחתם העסק בהסכמת כל הממשלה.
כשהיא מלווה סיכויים טובים למחלת לב ב פילים הזדרז. הוא הכניס 100.000 דולאר
עתיד הקרוב. דוגמת קודמו שרגאי, שלחם לקופת משרד האוצר והביא מוצרי טקסטיל
מלחמת שתי חזיתות מיואשת נגד אויביו
בסכום של מיליון דולאר.
באופוזיציה וידידיו בקואליציה׳ רחפה לנגד
לפתע נתקלקל כל העסק. שער הלירה ה־עיניו
של מן. למשלחת שביקרה אותו בביתו
שבשכונת מונטיפיורי המערב־ירושלמית.
התנה, על כן, שני תנאים יסודיים, ההכרחיים
להצלחת שליחותו לא פחות מאשר
לבריאותו: שיתוף פעולה מלא מצד הקואליציה,
ללא סכסכנות ופיזול לעבר כסו הרם,
ביקורת עניינית בלבד מצד האופוזיציה, ביטול
הקו של חבלה בכל מחיר מתוך חדרי
בניין הסתדרות.
הימין׳ בחיפושו המבוהל אחר מועמד לתפקיד
שפחד שיישמט מידיו, הסכים מייד.
השמאל נתן הבטחה לא מחייבת ביותר :
כמות ואיכות התנגדותו תהיה מותנית בכמות
ואיכות פעולותיו של ראש העיר החדש.
התשובה היתד, דיפלומטית, נתנה עצמה,
בקלות, לפירושים נוחים. בלחש הוסיף
דובר האופוזיציה, כי אינו חושב שעלול להשתנות
הרבה עם החלפת בעל זקן אחד
בשני על כס ראש־העיר. גם כעת בחירות
חדשות הן מגמת האופוזיציה. רק האופטימיים
ביותר בין תושבי העיר ראו בהודעה
זו סיכוי לפעולה יותר פוריה בעתיד. רבי
יצחק דוד מן, חבר המועצה (הממונה) הקודמת,
היה אחד מהם, אמר כן להצעה.
שלושה חברים כלבד. להצלחתה של
הקואליציה, למצוא ראש שיתאים לכל הכתהמועמד
יצחק דוד מן
פיים׳ קדם נסיון של משחק גורלות. בשבוע
מערימות קרשים, ראש עיר
שעבר קרא ראש העיר בפועל, אליהו אלישר,
לישיבה לבחירת ראש־עיר, למרות שידע היטב
כי האופוזיציה לא תשתתף בישיבה. ב ישראלית התחיל יורד פלאים בשווקים העולשעה
שבע בערב קם אלישר, פתח בפני חבמיים
׳ובבורסה השח״דה בארץ; ,.זלכסנדר
רי הקואליציה וד,כסאות הריקים של האופו פילים מצא את המשך העסק לא כדאי ות־זיציה
את הישיבה שעל סדר יומה עמד סעיף
בחירת ראש־העיר. היתד, זאת דרך אפשרית
• בין הביזנס: הוצואת שבועון מצוייר
בשלושה צבעים, ראי, שהופסק אחרי שני
להכריח את יריביו השמאליים לפעולה. החוק
מרשה בחירת ראש־עיר, אפילו בלי קוורום
גליונות.
מוסמך, בישיבה השלישית שנקראה באותה
שאלה. אלישר ציפה ליום השלישי, בו יוכל
להיבחר ראש־עיר אפילו בנוכחות שלושה
חברי מועצה בלבד. לידו ישב. כאורח, אברהם
בירן, הממונה על המחוז, שתפקידו היה
לשמש עד. אך קיימים עוד כוחות׳ מלבד
החוק, שהתערבו. דב יוסף החל מגלה עניין
פעיל בעיריה שראשה ברח לשוויץ ומשחק
הגורלות הופסק אחרי הסיבוב הראשון. ה־כסאות
הריקים של מפא״י, גברו על המלאים
שמנגד.
חשבונות המפלגות. המאמצים הנואשים
לפתרון, העלו את יצחק דוד מן, איש
טזרחי. הוא הבטיח יותר סמכויות לסגניו
(אליהו אלישר, ציוניס־כללים— ספרדים, הרב
משה גליקמן־פרוש, אגודת ישראל והמהנדס
מאיר רובין, חרות) ,קנה בזאת את לב האופוזיציה.
שהאופוזיציה תוותר על התכנית
הנוחה של חבלה, רק היה יכול לקחת.
תושבי הבירה חזרו ולמדו מהמאורע מה
ערך יש לבחירות דימוקרטיות במשטר של
מפלגות המהוות מטרות בפני עצמן: כי יהי
מן אפילו מוכשר ומוצלח בתפקידו, העובדה
נשארת עובדה כי לא תושבי ירושלים בחרו
בו, כי אם חשבונותיהן של המפלגות.

בע הגדלת שער הדולאר לסחורות המובאות.
בינתיים חלו גם חילופי גברא בממשלה
לאחר הבחירות בכנסת• הרמן הולנדר הסתלק
ודוב יוסף לא התלהב מפוקארו. הסחורות
נשארו בנמל חיפה כאבן שאין לה
הופכין ופילים התכונן להחזירן לאיטליה.
בינתיים חל שוב מפנה. מחירי מוצרי הטקסטיל
ירדו בשוק העולמי בצורה קטסטרופלית.
פילים חשב ומצא שלא כדאי להוציא
את הסחורות מהארץ והחליט להיפטר
מהן ויהיה מה. הוא פנה שוב למשרד המסחר
והתעשיה והוכנה טיוטה להסכם חדש.
פילים יספק חמרי גלם במחיר כפול משווי
הסחורות שהביא ומשרד המסחר והתעשיה
יתיר לשחק את הסחורות בארץ באופן חפשי.
ההסכם עמד להיחתם! אולם בינתיים
התערבה המשטרה הכלכלית, שעצרה את כל
השותפים לעסק באשמת הוצאת סחורות מה-
נמלים במיסמכים מזוייפים. אלכסנדר פיליפ
נוכח לדעת, שקל להגיע לישראל אבל קשה
לצאת ממנה•

ה שד ה ב טי ח ל הו ד ל
שעה שמשרד המסחר והתעשיה הודיע לחברת
אתא שהצעתה למיכרז על ייצור חוטים
נתקבלה כזולה ביותר וכל ההזמנה נמסרה
לידיה, שלחו יתר המטויות בארץ מכתבי
פיטורין לעובדיהן. .תלכו לעבוד אצל
אתא אמרו.
הסתדרות העובדים הכללית הקימה צעקה:
״הייתכן ש־ 600 פועלים יישארו מחוסרי עבודה?
לא נרשה לסגור את המפעלים אולם
ההנהלה של כותנה, השייכת לחברה הכלכלית
הלונדונית הודיעה בקרירות: בהפסד
לא יכריחו אותנו לעבוד.
בעוד שהמחלוקת התנהלה סביב שאלת
סגירת המפעלים ישבו כלכלנים אובייקטיביים
ושאלו שאלות מספר. כיצד קרה שאתא
הציעה מחירים יותר זולים לייצור חוטים
מאשר אלה לפני פירסום התכנית הכלכלית
החדשה? תוספת היוקר לפועלים בלבד עלתה
בעשרות לירות לחודש. המסקנה: או שאתא
הרויחה רווחים מופרזים לפני נוכח או שיש
אמת בטענה שאתא הציעה מחירי הפסד כדי
להוריד את שאר החברות מהבמה ד,תעשי׳
תית ולמלוך, לאחר מכן, בשוק, בלי מצרים.
מנהל מחלקת הטקסטיל והעורות במשרד
המסחר והתעשיה, ישראל למדן, לא ראה בעין
יפה את המצב, המשאיר רק מפעל אחד בשדה
הייצור. ייתכן גם שלחץ ההסתדרות
היווה גורם לא מבוטל בפתרון הסיכסוך.
תהיינה הסיבות אשר תהיינה, למדן הסכים
להוסיף ליתר המטויות 120 פרוטות לכל
קילוגרם חוטים למחיר שהציעה אתא. התעשיינים
היססו. אבל למדן הסביר: השר הבטיח
להוזיל את המחירים, אל תתעקשו!
היצרנים לא התעקשו, הסכימו לפשרה. ומצבם
היה באמת קשה מדי כדי לא להסכים.
לבעלי המטויות (פרט לכותנת) לא היה סכום
הכסף הדרוש לתשלום פיצויים ׳לעובדים המפוטרים.
מוטב להם לעבוד בהפסד מלשלם
דמי אבטלה. נחמתם: תוקף המיכרז פג
כעבור חודשיים. עד אז תבדוק אולי גם אתא
את חישוביה מחדש.

המשק
קללהגיון. קשהלצאת
מנהל חברת פוקארו באיטליה, אלכסדר

.העולם הזה״ 776

p t t׳ n n

השילומים: תחתית לחבית
הטיוטה של הסכם השילומים הושלמה. קונראד אדנואר,
הקאנצלר (ראש הממשלה) ושר החוץ של קהילית הברית
הגרמנית, ומשה שרת, שר החוץ של מדינת ישראל, התכוננו
לחתום על ההסכם. יש להניח שהגרמנים יודעים. איך שהוא,
כיצד לשלם את המחיר. אולם ברור שממשלת ישראל אינה
יודעת עדיין מה לעשות בכסף.
כשכלכלה לאומית דומה לחבית חסרת־תחתית, ישנן שתי
אפשרויות לטפל במצב. האפשרות האחת היא להשתמש בכסף
כדי לקנות תחתית לחבית. האפשרות השנייה היא להשתמש
בכסף כדי לקנות כמויות גדלות והולכות של יין (או מים),
למען יישאר משהו בחבית גם כשאין לה תחתית.
השאלה הגדולה העומדת לפני הממשלה היא באיזו משתי
האפשרויות לבחור. קיימות שתי אסכולות ברורות. אולם
ממשלת ישראל, כדרכה׳ דוחה את החלטתה• וישנה סכנה
שבמקום החלטה יימשך המצב הנוכחי של חוסר־תיכנון,

חיטה, נפט, קרייזלרים, אריגים

ומצב החבית הלאומית ישאר כאשר היה כשהממשלה שפכה
לתוכה סכומים אגד־ים של הענקות, הלוואות ותרומות אמריקאיות.

לפילו סופי ה אדו מנוודות
בירושלים ישב יהודי אמריקאי, פרופסור שלמה טרון, אדם
בעל שם עולמי כמתכנן משק• הוא הוזמן על־ידי דוד בן־
גוריון לפני כשנה, למען יעץ לאוצר הישראלי כיצד לטפל
בחבית. לפני חצי שנה נתבקש לעיין בשאלת השימוש בכספי
השילומים, להגיש הצעה.
פרופסור טרון, בן ,73 הוא בן משפחת רבנים לטבית,
למד ברוסיה הצארית, בגרמניה ובבלגיה. הוא נושא שלושה
תוארים של דוקטור — לפילוסופיה, לכימיה ולהנדסה• כנהוג
באותם הימים׳ השתתף בתנועות המהפכניות נגד הצאר, ישב
בבית־הסוהר, היגר לארצות־הברית, שם עלה עד לדרגת
מהנדס ראשי של ג׳נרל אלקטריק. הוא בנה את מפעלי דניי
פוסטרוי המפורסמים של ברית־המועצות, ביצע תפקידים
דומים בסין, הודו ויפאן.
אולם בשום ארץ לא עבר פרופסור טרון חוייה דומה לזו
שחיכתה לו בישראל. הוא הגיש דו״ח יסודי — תכנית לפיתוח
בסיסי — זכה לתשבחות עד לב השמים. ועדה ששיתפה
אתו פעולה הגישה ד״וח שני. ששמט את הקרקע מתחת לדו׳׳ח
שלו. הממשלה לא טיפלה בכלל בשני הדוחים, לא קיבלה

מו טבלגדל מזון
מנהל אירגון החקלאות והמזון ליד או״ם,
נורים דוד, ערך ביקור קצר בארץ ונפגש
עם עשרות מומחיו העושים בישראל זה חדשים.
נורים דוד שזוף השמש ובעל המבנה
.הגופני המוצק (שחגג בארץ את יום הולדתו
ה־ )73 הוא חקלאי אמריקאי טיפוסי, המש
העולם
הזה״ 776

מדינת ישראל אינה מייצרת אלא חלק קטן מאד מן הצרכים
של אוכלוסיתה• היא זקוקה ליבוא עצום של כל הסחורות, החל
מקמח ולחם וכלה בכלי־נשק. יבוא זה עולה בסכומים עצומים
של מטבע חוץ׳ שאין המדינה מסוגלת להרויח אותם בכל
צורה שהיא.
אין זה מצב חסר־תקדים, אם כי מעטות המדינות שנתקלו
בו בקנה־מידה כזה. הברירה בפני ממשלה במצב כזה היא :
לצמצם באופן קיצוני את הצרכים היומיומיים, כדי לקנות את
המכונות הדרושות לשינוי המצב, או לקנות את הצרכים השוטפים
ולקוות לבואו של המשיח שיקים את מלכות־ד,שמיים
(והתקציב המאוזן) עלי אדמות.
במצב דומה, למחרת המהפכה ומלחמת האזרחים, החליט
לנין לקצץ את כל הצרכים, לשים את הדגש על בניין תחנות־כוח
ובתי־חרושת. הוא יצר אז את הסיסמה המפורסמת, אם
כל תכניות־החומש הסובייטיות , :קומוניזם שווה סובייטים
פלוס חשמל !״
ד״ר טרון נקט בקו דומה. אפשר לסכם את תכניתו בסיסמה :
״ציונות שתה עלייה פלוס תחנות־כוח ! ״
תכניתו של טרון, המשתרעת על הרבה עמודים העלולים
לשעמם אדם שאינו בקי בכלכלה, היא בכל זאת פשוטה מאד
בעיקרה. ההנחה היא שמשך עשר השנים הבאות תשלם ממשלת
גרמניה 715 מיליון דולר, ושבאותה תקופה יבואו לארץ
מיליון יהודים נוספים (שיגדילו את הצרכים השוטפים של
המדינה בערך בשני שלישים נוספים) .מציע טרון: רק 100
מיליון דלר יש להקדיש משך עשר השנים׳ לצרכים השוטפים.
את כל שאר 615 מליון הדולר יש ליעד אך ורק ליצירת
תחתית לחבית.
הדבר הזה לא מצא חן בעיני הממשלה׳ כיוון שתרומות יהודי
אמריקה תתמעטנה ותלכנה משך השנים, יהיה צורך להנמיך
באופן קיצוני את רמת המחייה של יושבי הא ח, אם לא
ישתמשו למען הצרכים השוטפים בכסף הגרמני. הממשלה
מעדיפה לקיים את רמת המחייה (שיש לה השפעה רבה על
יציבות המפלגות בארץ) אפילו במחיר חוסר־תחתית. לפיכך
הציעה הוועדה הממשלתית להשתמש רק ב־ 339 מיליון דולר
להשקעות יסודיות, לבזבז את כל השאר — כלומר את מרבית
כדי לקנות חיטה, נפט, קרייזלרים
)כספי השילומים
ואריגים.

ה כי לוהעכברכמשרד התכנון

קד״זלדים או ח ש מל

ביקורתו האמיתית של טרון נמתחה על מנגנון השלטון

תיקון -תיקון -תיקון

שר-החוץ קונראד אדנואר

חקלאות

שום החלטה. הציבור לא התענין בדבר כלל. הפרופסור התרגז׳
ארז את מזוודותיו, איים לצאת מן הארץ. אולם בי. ג׳י. ביקש
אותו לדחות את הנסיעה•.
הדו״ח של ט חן נשאר מרחף בחלל האויר, כנשמה יהודית
ללא גוף. פה ושם הבטיחו לבצעו לפחות בחלקו. אולם
ציניקאים פקפקו גם בכך• אמרו הם: ממשלת ישראל יחידה
במינה. היא מתנגדת ליוזמה החופשית של המשק הקפיטליסטי.
אין לה תכנית יסודית כמו במשק סוציאליסטי. התוצאה היא
משטר שאין בו לא יוזמה ולא תכנית, אלא משהו הדומה לאנרכיה
שיטתית. לכן לא יכלה לקבל גם את תכנית טרון,
שהיתר, מובילה למשק תוכניתי מובהק.

קשר. כיום נמצאים טלפונים לרשות 2,1%של תושבי
הארץ. ט מן רצה להגדיל את האחוז עד .7,2%תיקון הוועדה:
הכפלת מספר המכשירים הנוכחי.
השקאה. לפי תכנית של חברת מקורות, רצה טרון לנצל
ניצול מלא את כל מקורות המים התת קרקעיים בארץ, מי
הירקון והקישון וחלק ממי הירדן. תיקון הוועדה: צימצום
התכנית עד לחצי.
בנייה. טרון רצה להקים בכל שנה יחידות דיור ל־118.000
איש. תיקון ד,תעדה: צמצום התכנית עד ל־•58%
דייג. בנקודה יחידה זו לא היו חילוקי דעות בין טרון
והוועדה. ממשלת ישראל אינה אשמה בכל זלזול בכבוד הדג.
שתי התכניות מציעות להגדיל את תפוקת הדייג בישראל
פי . 12

הצעות טרון מתחלקות לכמה סעיפים. שהעיקרים בהם
כלהלן :
חשמל. הספק הכוח הוא היסוד לפיתוח כל ארץ. החשמל
מזין את התעשיה, והוא הדם בעורקי הגוף הכלכלי. טרון
מתח בקירות חריפה על מצב התוהרובוהו השורר בשטח
זה בארץ, בעלת החברות הפרטיות. הוא דורש להלאים את
החשמל, להכפיל את ההספק פי ששה. הוא הציע להקים
תשע תחנות־כוח עיקריות וחמש תחנות־מילואים נוספות.
תיקון הוועדה: בסך הכל חמש תחנות.
תחבורה. טרון רצה להעביר 40%מתעמרת הנוסעים
לרכבת, להקים בארץ רשת מסועפת של מסילות־ברזל חדשות,
להרחיב את הרשת הקיימת. בין השאר רצה להקים קו חיפה—
תל־אביב — ירושלים, נתניה — תל־אביב — רמלה, פתח-
תקוה — עפולה, ראש־העין — ראשון־לציון, נהריה — חיפה,
כפר־אתא — מסרץ־חיפה — חיפה׳ עפולה — חיפה, טבעון —
נשר — חיפה. כן רצה להקים קו מכורנוב דרך באר־שבע
לנמל שיוקם בדרום הארץ, רכבת כבלים מסדום לכורנוב
ומן המכתש הגדול לכורנוב. תיקון הוועדה: רק קו חיפה —
תל־אביב — ירושלים וקוי הנגב.
ספנות. טרון ביקש להעביר את מחיצת כל יבוא הארץ
לאניות ישראליות. הוא רצה לרכוש 60 אניות־משא4 ,
אניות־נוסעים חדשות ו־ 4אניות־נפט. תיקון הוועדה: לרכוש
רק שתי אניות נפט, אך להתקין מבדוק לתיקון אניות.
;מלים. טרון רצה בנמל חדש בדרום הארץ. תיקון הוועדה:
אין הדבר דרוש עדיין בעשר השנים הקרובות, אפשר להסתפק
בהרחבת הנמלים הקיימים.

תמש, למרות שירותו באו״ם, בשפה פשוטה
וקולעת.
הסביר דוד לחקלאים בפשטות: לגורות
שטוב לעסוק בחלומות — מוטב לגדל מזונות
בשפע. מצב המדינה, שאין לה מזון משלה,
אינו בריא כל עיקר. על גידולים לצרכים
תעשייתיים אפשר יהיה לחשוב רק
כאשר יהיה די מזון בארץ.
רבה אכזבתו של דוד מהנגב, בו ראה
מאות אלפים דונאמים אדמה משובחת המע
שר-החוץ
משה שרת
ציונות

= עליית

תחנות־נחז

בארץ. בכל משרדי הממשלה, השייכים למפלגות השונות,
קיימים פקידים בלתי־ספורים העוסקים ב״תכנון״ .מאחר
שתכנון זה מצטלב באלף נקודות וכל פקיד מבטל את תכנית
רעהו, נוצר פיל של תכנון שאינו מוליד אף עכבר של תכנית
מעשית.
טרון הציע להקים רשות אחידה לתכנון על כל ענפיו. כוונתו
לא היתד. לקבוצת מומחים חסרת־השפעה, אלא לרשות בעלת
כוח־ביצוע, אשר תקציב הפיתוח יעמוד לרשותה, בהתאם
להחלטתה שלה, כך שתבצע בעצמה את אשר היא מציעה
לבצע.
התוצאה של תכנית כזאת היתד״ כמובן, להוציא את כל
ענייני פיתוח הארץ והשקעת כספי השלומים מידי השרים
המפלגתיים ומשרדיהם. אויבי הממשלה סבורים שכאן בדיוק
קבור הכלב, וזו הסיבה שהממשלה ניסתה להתעלם ככל
האפשר מן התכנית. כי תכנית זו היתד, פוגעת בראש וראשונה
באותם גורמים שהם, בעיני האופוזיציה הימנית׳ בעלי
מונופולין — חברות המשק ההסתדרותי.
דבר אחד ברור: תכניתו של ד״ר טרון עלולה למות מוות
טבעי מפני שלא התחשב לחלוטין במציאות הפוליטית־המפלגתית
של הארץ. העיר ד״ר יוסטס שלוס, הכלכלן הציוני־הכללי
הנודע :״הדו״ח שלו מזכיר אימרה של ארתור מפין׳
שאמר על דו״ח אחר — מי כתב את זה? כל כך טיפש יכול
להיות רק מומחה!״

לים עשבי בר, גם התלהבותו הנוספת של
דוד מחקלאות הארץ — מימנה, נעלם במהרה.
אמר דוד: מיכון הוא דבר מועיל כשיודעים
כיצד להשתמש בו. מה לעשות ואין
יודעים בישראל כיצד להשתמש בטרקטור
ובקומביין.
בכל זאת הפיק נורים דוד תועלת מביקורו:
הוא יזם את שיגורם של מספר מומחים
חקלאיים ישראליים לארצות נחשלות עוד יותר.

אסונות

קנ ה היה כ דו ד
חרש, שוטה וקטן — פגיעתם רעה.
(בבא קנזא)
לאחר שדוד איסטרמן׳ תושב שיכון רמב״ם
ליד תל־אביב, אב לשלושה ילדים, רכש רובה
טוטו הנהיג מנהג: לצאת בשבתות לבלות
(המשך בעמוד ) 10

מיסטר בר
ויש קול ישראל חיטט באוסף התקליטים של התחנה. לא היה
Iקל למצוא את התקליט שחיפש: הקלטה של הורה — לא
סתם ניגון של הורה, כי אם הקלטה של הורה שעה שרוקדים
אותה, על כל הרקיעות והטפיחות, היללות והשגעון. לבסוף
ולא היה פלא בדבר: התקליט שנתבקש היה
מוזר ביותר, לא מן הסוג המקובל. אולם בהשוואה למבקשה. יכול היה
התקליט המבוקש להראות שיגרתי, חסר־צבע לחלוטין.
לפני שלושה חודשים היה מבקש התקליט איזאדור ברגר עורך־דין
אמריקאי רגיל, שעסק משך 27 מתוך 47 שנותיו בצרות לקוחותיו מבין
תושבי עיר תעשיית המכוניות דטרויט. עד אשר יום אחד עלה בו הרעיון
כי לא כדאי לעבוד כמו משוגע כל החיים ולצבור כסף כדי למצוא את

עצמו בגיל בו שוב אינו יכול
״למעשה,״ הוא מספר ,״אין
על ההרפתקה הגדולה, על מז
קשה להגשים את החלום, היו ו
־ mmm :
אים את הוצאות הנסיעה לאפו
יהיו: שני זוגות מכנסיים ק
מלבד זאת קנה לבני ניילון *

במקום מצעד צבאי; .

הוא גם חבר מכובד מאד באגוד
פזורים על פני כל העולם. הו

WwM

חולצה לבנה ועניבה. כן נראה איזארור ברגי ״הנורמלי״ — כפי שהכירו אותו
ידידיו ובני משפחתו באמריקה .״פעם לבשתי חולצה לבנה וענדתי עניבה,״ הוא
מספר. תמונה זו צולמה במסיבה שנערכה לכבוד רב־אלוף יעקב דורי ואשר בה
השתתף ברגר, אחד מפעילי המגבית היהודית בדטרויט. מרכז תעשיית המכוניות.

* » jiM k r

כרגר, הצייד הנועז. בקשמיר רצה ברגר לעשות מה שעושה כל אדם המכבד את
עצמו: לצור נמר טורף .״שכבתי שם, פחות מע שיים מטר מההייית הטורפת, ולא ידעתי
מת לעשות — ללחוץ קודם על הדק המצלמה או על הרק הרובה שהחזקתי בפעם הראשונה
בחיי.״ לבסוף ניצח הרובה וברגר שלח עור נמר כמזכרת הביתה, בו ישמש העור כמרבד.

פאקיר ותייר אמריקאי. בתמונה זו שצולמה — ככל שאר התמונות בעמוד זה — על־ירי
ברגר עצמו הוא ביקש להנציח את פגישתו עם פאקיר בבירה ההודית דלף,י, ליד תקום קבורתו
של מאהאטמא גנרהי .״הוא איש מאושר,״ מספר ברגר על הפאקיר .״הוא צרין כל כך מעט דברים.״

משקהמוכר. לפחות דבר אחד היה מוכר
לברגר בכל ארץ שבא אליה: המשקה האמריקאי
הידוע קוקה־קולה .״מורעותיו נמצאו בכל מקום

המונית־האופניים. בסיאם לא
זה קיימת בעייה של השגת חלקי חי
הסונית־האופניים שלי שיתחלף אתי

־גר משוטט בעולם

׳השתמש בכסף להנאתו.
ודם אחד בעולם שאינו חולם בסתר לבו
ט מסביב לעולם. אילו ידעו כמה לא
ים בעולם הרבה יותר אנשים מאושרים.״
הבינו לרוחו, הסכימו למסעו. כדי להת־
״ויותיו החליט ברגר כי כל שיקח עמד
ים, שתי חולצות, שני זוגות גרביים.תם אפשר לכבס בקלות. .
|לם איזאדור ברגר אינו עורך־דין בלבד.
1רבות של צלמים־חובבים אשר חבריהן
| ערך רשימה של אותם האנשים, ניגש

לחברת תעופה ותמורת 3.000 דולר קיבל כרטיס טיסה שאורכו (״בלי
ספק שיא עולמי״) למעלה משלושה מטר, מורכב חלקים חלקים. כל הלק
מקנה זכות טיסה מחלק תבל אחד למשנהו.
באפריל העלה ברגר את אשתו למטוס, המריא אתה להוואי לבילוי
חופשה של שבועיים. משם היא חזרה לדטרויט ואילו הוא יצא למסעו
הארוך. לכל מקום שהתכוון לבקר בו שיגר מברק לאחד מחבריו לאגודות
הצלמים שיבוא לקבל את פניו בשדה־התעופה.
בסינגפור, למשל, בא לקבלו נכבד מקומי עם מכוניתו הפרטית נהוגה
בידי נהג, לקח אותו אל ביתו בעל 16 המשרתים והאיוורור החשמלי
החדיש.
בכל מקום היה איזאדור ברגר למרכז־התעניינות: הופעתו הפשוטה

והמרושלת, זקנקנו שהחל מגדל עם צאתו את ארצות־הברית, היו בניגוד מוחלט
למה שאנשים ציפו מעורך־דין אמריקאי. כאשר הגיע לפינאנג, בירת מאלאייה,
נערך באותו זמן מצעד צבאי חשוב. הוא עמד בפנה וצילם תמונות לאוסף המזכ־רות
שלו, כאשר שם לב פתאום כי צלמי העיתונות המקומיים נטשו את המצעד
ובמקום זה צלמו אותו, התעניינו בדעתו על מאלאייה ובעיית הטרוריסטים.
מאורע חד־פעמי. בהיותו בבומביי, ניסה ברגר לקבל אשרת כניסה
לניפאל, הממלכה המסתורית על גבול טיבט, אך נתקל בקשיים רבים. לבסוף פנה
למכר הודי בעל־שם שהבטיח לסדר את העניין. אותו ערב הוזמן אותו הודי
בלווית ״חברו האמריקאי מדטרויט״ לנשקיה של נציג ניפאל בגומביי. לרגע
הסם ברגר: הוא לא רצה להופיע בנשף במכנסיים הקצרים שלו. לבסוף התגבר
על היסוסיו, נכנס לאולם קרייקט קלוב המהודר בו המתינו לבואו 25 מוזמנים
מנכבדי העיר .״הם התיחסו אלי בצורה כד. יפה ועדינה ששכחתי מייד כי ברכי
השזופות והשעירות בולטות ממכנסיים קצרים.״
בקאשמיר בילה ברגר כמה ימים על גבי סירת־בית. כשראה כי בגדי הילדים
של בעל הסירה מלוכלכים התפלא מדוע אין כובסים אותם .״הרי מים לא
חסרים לכם,״ הוא תמה. אב המשפחה נתן מייד הוראה, הילדים הופשטו ערומים,
בגדיהם כובסו במי־^הר. כעבור יומיים קשה היה להבחין כי אותם בגדים כובסו
אי־פעם. ואזלו בעל הסירה חשב כי הכביסה היא מאורע חד־פעמי.
מקרוב, אין פחד. ברגר מתלהב במיוחד מהגינות האיש הפשוט של כל
העמים בארצותיהם סייר. כאשר יצא בעיר ההודית אגרה לשוק לקנות כמה מזכרות,
קנה משהו באחת החנויות, שילם והלך לדרכו .״פתאום רץ אחרי בעל
החנית בצעקות גדולות ובנפנוף ידיים. חשבתי שעשיתי משהו לא בסדר.
אך האיש הסביר כי שכחתי לקבל את עייף הכסף המגיע לי והוא בא עתה
להחזירו — כל זה על אף שאותה שעה יידי גשמי זעף שהרטיבו אותו (ואותי)
עד העצם !״
גם בדבר פחד האנשים הפשוטים מפני הקומוניזם גילה ברגר תופעה מעניינת :
ככל שארץ קרובה יותר לתחום קומוניסטי פחד תושביה קטן יותר. במאקאו.
המושבה הפורטוגלית הגובלת עם סין העממית, הוא הגיע עד לגבול הסיני, צילם
כיצד מכוניות סיניות מביאות סחורה סינידן וחוזרות עם תוצרת מקומית. כל
זה התנהל בטבעיות גמורה ואיש לא יכול היה להבין מדוע יש לפחד מפני הסינים.
״זה אמנם תיאור מופשט במקצת,״דתוידן ברגר. אבל ביסודו הוא תיאור
אמיתי :״אדם פשוט אינו ירא מפני רעהו, אם הוא יכול לראותו ולהבינו.״
את זאת הספיק א־זאדור ברגר ללמוד היטב משר חודשי סיורו ב־ 17 ארצות
אסיאתיות (כולל שלישה שבועות בישראל) .חן ה זו הוא מקווה לאשר לעצמו
סופית בהמשך המסע, בעשר ארצות אירופאיות .״אחיי זה אחזור לביתי — אם
יסכימו לקבל אותי חזרה עם הזקן שלי.״

אנשים — וכחורות — נחמדים. בישראל לא מצ» איזאדור ברנר שום נמרים .״כאן יש דברים
הרבה ינתר נחמדים — בעיקר אנשים (כולל כמובן, בחורות).״ למעלה: ברנר ושני ידידים שרכש
101,ך שהייתו בארץ, שליווהו ברוב סיוריו, גם בישראל המתין לברגר צלם, חבריאגודתו, שקיבל
את פניו בשדהיהתעופה, ס״ר עמו, לאחר מכן, מדן ועד אילת, הראה לחברו את ישראל החדשה.

זת הבעייה של חלקי חילוף למוניות מהודרות. במקום
לאופניים — אבל זה הרבה יותר זול .״כשאמרתי לנהג
תפקיד חשב אותי למשוגע,״ מספר ברגר בגאוות־תייר,

״חצי חינם.״ תמורת 3.000 דולר קיבל ברגר
כרטיס טיסה מארצות־הברית עד הוואי ומשם
חזרה — ד רן ע שרותארצות, לדע תו :״ ח צי חנ ם.״

למן$ן ישראל. מטרה שנייה למסעו של ברגר היתה איסוף תצלומים. למרות שלא
לקח עמו שוס בגדים מיותרים, הערים על עצמו משא תצלומי כבד: שלוש מצלמות
(אחת לסרטי קולנוע) ולמעלה מאלף סרטים. בישראל צילס תצלומיס, מיוחדים למגבית.

או לרופא קופת־חולים. הלה פקד להעביר
את הפצוע לבית־חולים, לנתחו מיד. אך בטרם
נגע איזמל הרופא בגופו היה הילד מת.
״לא התכוונתי משהגיעה הידיעה
על מות שלום, נעלם צבי. המשטרה החלה
חושדת כי מרוב חרטה שלח יד בנפשו, אך
הוא נמצא בבית השכנים, אחוז־הלם, מזועזע,
פיו הרועד מסנן במלמול חוזר :״לא
התכוונתי ...לא התכוונתי.״
בבית האבל נגולה פרשה טרגית: שני
הבנים הראשונים של משפחת משלניק נרצחו
בכבשנים במחנות ריכוז גרמניים. שניים
אחרים נולדו לאחר השחרור, שלום הבכור
היה התינוק הראשון שנולד בברגן־בלזן לאחר
שצבא בנות־הברית פתח את שערי המחנה׳
עתה נותר להורים בן אחד.
רכן האב חרישית :״מדוע לא נזהרים בארץ
הזאו? .אסון רודף אסון ואין מי שיפסיק
אותם.״ יבבה האם :״שלומיק שלי, מדוע
פגע הכדור דוקא בלבך? אפילו שלום לא
הספקת להגיד לי.״

משפט
להס פי ד או דמנוע*
הצופים, רובם צעירים לבושי מכנסים קצרים׳
ישבו בשלוש שורות רחבות, הזיעו כאוות
נפשם. השופט ושתי סוללות הפרקליטים,
שלום משדניק כגיל 3
כולם לבושים חליפות, גלימות ועונבי עניהאב
לעבודה, האם ליס
בות, סבלו בודאי יותר. אולם יותר מכולם
הזיעו העדים, שעמדו בזה אחר זה במרכז
(המשך מעמוד )7
האולם, ליד תרשים צבעוני גדול של מקום־
את הזמן בספורט הקליעה. בנו הבכור בן
הפשע, היו נתונים להפצצה כבדה של אש
ה־ , 14 צבי, נער כשרוני ואהוב על כולם נלצולבת.
ווה
אליו לעתים קרובות, הפך להיות מומחה
בשלב הראשון דמה משפטם של עמוס
לכלי, התכבד פעם בירייה אחת למטרה• ב־קינן
ושאלתיאל בן־יאיר, הנאשמים בהטלת
הורם הביתה היה אביו של צבי נוהג לנקות
פצצה בפתח דירת שר־התחבורה המנוח, לאת
הרובה, לפרוק אותו ולגנוז אותו בארון
מערך צבאי בטרם קרב. הכוחות של צד
הבגדים•
אחד — הקטגוריה — היו ערוכים בקווים
באחת השבתות׳ שעה שהאב ובנו חזרו
גלויים לעין. הם גילו את עמדותיהם שעה
לביתם, החליטו לדחות את ניקוי הנשק ליום
שנאלצו לבזבז את מיטב התחמושת עוד
המחרת. ביום ראשון עזב האב את הבית בבחקירה
המוקדמת. ואילו כוחות הסנגוריה
שעה שבע בבוקר, כרגיל, האם נסעה לבלות, נעו באופן חופשי בשטח, איימו על כל ה*
את הבוקר בימה של בת־ים, לקחה אתה את
עמדות גם יחד, מבלי לגלות היכן יערכו
שתי בנותיה. על צבי, שהיה בחופש׳ צוותה
את התקפתם המכרעת.
להשאר בבית כדי ״לשמור על הדירה״.
כשנפתח השבוע המשפט בבית־המשפט ה״דודה,
הצילי לאחר שהנער נשאר
מחוזי בתל־אביב, התבהרו זעז־אט שתי הלבדו
בדירה אשר בקומה השנייה נזכר ברובה
חזיתות. שני הסניגורים — יעקב הגלר
המונח בארון, הוציאו, החל לנקותו. משסיים,
ג׳ינג׳י גבה־קומה, בשם שאלתיאל בן־יאיר
נטל את המחסנית, הצמידה לרובה ומבלי
המשופם, וישראל כספי, צבר נמוך־קומה
לברר תחילה אם יש בה כדורים, סגר את
בעל מבטא אוכספורדי מודגש׳ בשם עמוס
הבריח•
קינן — ירו יריות ראשונות לעבר עדי הקקר,-

למעלה שם עושה
אתה

״צבי,
טגוריה.
אולם רק כשעלה על דוכן העדים
או אליו הילדים, כעשרה במספר, ששיחקו
הראשון מבין שני קציני המשטרה שאסרו
אותה שעה בחצר• לאחר שענה להם, החלו
את הנאשמים התנדף עשן ההסוואה׳ וכיוון
הילדים מלגלגים עליו, הטילו ספק אם יוכל
ההתקפה של כוחות הסניגוריה נתגלה לעין.
לפגוע בהם ממרחק. צבי הסביר כי אין להיה
זה כיוון שהוביל ישר אל מרכז חזית
השתעשע בכלי־נשק, אבל, משנשנו ההפצהתביעה,
כשמטרתו להבקיעה לשתיים ולרות
והלעג, הפריד את המחסנית מהרובה,
מגר את כוחותיה שוק על ירך.
כיוון את הלוע אל הילדים. נשמעה ירייה.
לישון בנוחיות. בנין התביעה מיוסד
מחזהו החשוף של שלום משלניק ( )7ששיעל
שרשרת של הוכחות מסיבתיות, חזקה
חק עם הילדים בחצר קילח זרם דם אדיר.
מאד כשהיא שלמה אולם חסרת כל ערך כשהילד
עוד הספיק לרוץ אל דירת־הקרקע בה
חוליה אחת מנותקת. השרשרת: אין כניסה
גרה דודתו, לצנוח אל תוך זרועותיה, לזלבית
מלבד הכניסה מרחוב רמח״ל, שני העוק
לפני מותו :״דודה, הצילי!״
שוטרים שמרו על כניסה זו ללא הרף׳ איש
צבי, שראה כל זאת, נדהם אך לא איבד
לא נכנס בזמן המכריע מלבד שני הנאשמים,
את עשתונותיו, מיהר במורד המדרגות, חטף
שניות מעטות אחרי שיצאו ונאסרו ארעה
אח הילד הגוסס מידי האשד, המבולבלת, נשההתפוצצות.
ההגנה
שמה לב לעובדה מוזרה אחת בשרשרת
זו, ועליה ביססה את התקפתה. שני
השוטרים קיבלו הוראה לשמור על השר
מפני מעשי אלימות. יתר־על־כן׳ כיפי שנתיתר
האניות יגיעו בדרך האויר (הארץ)
ברר עתה׳ קיבלו הוראה מפורשת לא לעמוד
אורי קולני, ירושלים
יחדיו, אלא שאחד ישמור על הבית והשני
מוטב בשמיים מאשר בקרקע הים.
על הכניסה לרחוב, בפינת שדרות רוטשילד.
ואילו השוטרים הפרו פקודה זו, עמדו יחדיו
כאות הוקרה לעבודתנו המשותפת שא
מול הבית, על מרפסת מוסתרת מאחורי
ברכת חברים נאמנה להולדת הבת (דבר)
עצים. לפי דבריהם, לא הפריעו לאנשים הח־יהודה
לבנון, ירושלים
פויה !
» שודים להיכנס לבית, נתנו להם לעלות, לב־
%צע את זממם׳ לרדת, להתרחק מרחק־מה —

אמנם צדק האיש. היתד, זאת כוייה Mורק אז אסרום.
נפלאה ובלתי נשכחת (חירות)
mשאל יעקב הגלר: האם תפקידכם היה
ישבעם מישקינסקי, תל־אביב ולהס פי ד את השר אחרי שנרצח, או למנוע
התלהבות בוערת.
! את ההתנקשות בחייו? למה לא אסרתם את

והאנשים לפני שנכנסו לבית? למה לא שמר־מר
הנרי מונטור ...ייפגם היום עם תם בכלל ליד כניסת הבית ז
ראש הממשלה (מעריב).
Sההסבר שסופק על־ידי ר,סניגוריה עלול
ארנסט כהן, ירושלים למוטט את הבניין כולו, אם ייראה בעיני
חכה, עוד יצטנן — כשישמע את סכום ^ ה שו פ ט זאב צלטנר כבא בחשבון: השוטהדולרים.
רים
הפרו פקודר, ובחרו במרפסת מפני ששם

\ אפשר היה לישון בנוחיות מבלי שייראי.
האלוף שינצח את המצרים בנגב ״נכאחרי
שלוש שעות שמירה מעייפת נרדמו
נע״ לשני הצלמים (ידיעות אחרונות).
שניהם, התעוררו רק אחרי ההתפוצצות.
הרצל סמבורסקי, חיפה
אסרו את שני האנשים הראשונים שראו אוששש
— אל נגלה תכניות לעתיד.

בפקודת המשטרה. לא היתד, זאת

האו־ץ

החוליה היחידה שההגנה צרה עליה. היא
איימה גם על רוב שאר החוליות. השוטרים
הודו ששמרו רק על הכניסה הראשית של
הבית, לא האמינו שישנה כניסה אחרת. ההגנה
ניסתה להוכיח שישנה לבית כניסה
שנייה, עליה לא שמר איש — פרט, שאם
יוכח, דיו לשבור את השרשרת כולה.
לפרט זה הוסיפה ההגנה כמה פרטים אחרים,
מתוך דברי עדי התביעה עצמם: קבוצה
חשודה של צעירים עמדה בקרבת מקום,
לא נעצרה ולא נחקרה על־ידי השוטרים.
מכונית טקסי נראתה על־ידי השוטרים, שפקדו
עליה להסתלק מבלי לבדקה.
טענת ההגנה: שעה שהשוטרים התעסקו
עם שני הנאשמים, בלהיטותם לאסור מישהו
כדי לחפות על תרדמתם, נכנסו צעירים אחרים
דרך הכניסה השנייה, הטילו את הפצצה,
הסתלקו במונית — בעזרת שני השוטרים
שעוד פקדו על־הם להסתלק.

ל ע שו ת. ד א דוו שו ב
ככל שהתקרב מועד המוות החוקי של תקנות
השבת, כן גבר מרץ שוטרי ישראל. בימים
האחרונים ביותר התחדד מבטם שבעתיים,
ננעץ בכל מכונית שאותיות־ההגבלה
לא היו מסומנות עליה כראוי. דו״חים ריחפו
באויר כמלאכי שרת.
אולם שום שוטר לא יכול להתחרות עם
אריה רבינוביץ, פרקליט מחוז חיפה• לו נשאר
הכבוד להישאר המוהיקני האחרון בחזית
הנטושה, רבני יותר מכל רבני ישראל.
לפני ששה שבועות פסק שופט השלום
יעקב בר־זאב בעפולה פסק־דין שעורר הד
רחב בארץ (העילם הזה .)770 המעשה היה
בנהג בשם דב ביכבינדר, שחלה בשבת והשתמש
במכוניתו, בניגוד לחוק, כדי לנסוע
לרופא שיצילו מיסוריו. בדרך נתקל בסמל
משטרה, שהחריב את רשיונותיו. טען הסמל:
חולה או לא חולה, יש לי הוראות.
השופט זיכה את הנאשם, הוסיף לפסק־דינו
כמה העדוי• עוקצניות. קבע הוא: ניסוח
החוק, המחייב את השוטר להחרים את
הרשיונות בכל מקרה׳ ללא כל שיקול דעת
מצדו על המסיבות, נוגד את רוח היהדות•
פיקוח נפש דוחה כל מינהג דתי.
אולם היועץ המשפטי לא הסכים להגדרה
זו של רוח היהדות והוראות שר התחבורה.
השבוע הגיש נציגו בחיפה ערעור על פסק־הדין
לבית־המשפט המחוזי בחיפה. טוען
אריה רבינוביץ בהודעת נימוקי הערעור :
״שופט השלום המלומד פרש את החוק במ־עוקם,
בקובעו שהסמל לרנר היה חייב
להשתמש בשיקול דעת...״

כשנתקבלה התשובה עבר רחש במשרדיו
השלווים של השרות. דברים רבים מולמלו.
הודיעו העובדים למויש: חתמנו על פטיציה
משותפת מפני שלא היה לגו חשק לעמוד
41 איש בתור לפני דלתך ולספר לך איש
איש את אותו הדבר.
ריכארד ואגנר, נושא הויכוח עצמו, נשאר
לפי שעה בגן־העדן הטבטוני, לא התערב.

מנגנון
עלמהללאתח רו ת
לפני המלחמה ניגשה יחידת׳ הסרטה זרה
להסריט את הסרט הארצישראלי הגדול הראשון,
בית אבי, אודות ילד מעפיל. היא מצאה
ילד מתאים וגם גיבור נאה, יצחק דנציגר,
פסל בעל נטיות כנעניות. אולם היא התקשתה
למצוא גיבורה שתהיה יפה ותדבר אנגלית
רהוטה.
לבסוף, בעזרת כמה בעלי עצות, נמצאה
הגיבורה. היתד, זאת עובדת של הסוכנות
בחוץ־לארץ, צעירה בשם איירין ברחה. הסרט
הושלם לשביעת־רצון כל הצדדים׳ לרבות
איירין וידידיה, הכוכבת חדלה להיות
כוכבת וחזרה לעבודתה.
החודש הופיע שמה של איירין היפה שוב
בכותרות של עיתון. הפעם לא היתד, גיבורה
של סרט, אלא של מחזה אחר, שנערך במשרד
התיירות הממשלתי. גיבור התגלית היה סופר
אלמוני של הארץ, ותוכן התגלית פשוט :
איירין, שהפכה בינתיים מזכירה פרטית של
ולטר איתן, מנהל משרד החוץ, נתמנתה פתאום
בן לילה ובאורח פלא מנהלת מחלקת הפיתוח
במשרד תיירות. לא קדמה למינוי זה
רדיו מויש שונא פטיציות
הקריין הגיע לסוף דבריו, העיף מבט בשעון.
הוא נוכח לדעת שנשארו לו כמה שניות
עד לסיום הזמן שהוקצב לתכנית. בהיסח

הדעת שם תקליט על הפטיפון.
כשיצא מן האולפן עצרוהו חבריו לעבודה,
כשפניהם נרגשות. מה קרה י משהו נורא.
הקריין המסכן שם, בטעות, תקליט של רי־כארד
ואגנר, הקומפוזיטור הגרמני הגדול
שאסור לנגן את יצירותיו על גלי האתר הישראלי,
מפני שהיה ידוע כאנטישמי (אף כי
אויביו טענו שהיה ממוצא יהודי) ומפני ש־אדולף
היטלר אהב את מנגינותיו.
היה זה רק אחד ממקרים רבים הממררים
את חייהם של קרייני קו^-ישראל. אסור להם
להזכיר את שמותיהם של מבצעים גרמניים
גדולים, כגיזקינד, אפילו כשמגנים את תקלי־טיהם.
אסור להם לנגן מנגינות דתיות נוצריות
(שנמצא להן מקלט מחתרתי בתכנית
המיועדת, כביכול, למעוטים הדתיים במדינה).
ואסור להם, בראש וראשונה, לנגן את ואגנר.
מקלחת צוננת. החודש נמאס הדבר על
עובדי שרות השדור. הם שתקו כל עוד ישב
בראש המוסד, כמנהל שרותי השדור, הד״ר
מנחם סוליאלי, שהיה ידוע כלאומני מובהק.
אולם מאז נכנס לתפקיד זה משה פרלמן,
!העיתונאי היהודי־אנגלי שהתחבב על בי.ג׳י.
ונתמנה מנהל שרותי המודיעין במשרד ראש
הממשלה. ישבו כל העובדים, חתמו במשותף
על פטיציה בה דרשו לפתוח מחדש את הדיון
על כל ענייני החרם המוסיקלי בקול ישראל.
41 החתימות לא כללו רק את הקריינים, אלא
גם חברי הנהלה ומנהלי מדורים.
התשובה של מויש ירדה עליהם כרעם
ביום בהיר. מנהל השרות לא ענה כלל על
דרישת העובדים, הסתפק במקום זה במקלחת
צוננת. הודיע הוא :״אני שונא פטיציות !״
41 העובדים שהתחברו יחד, במקום לפנות
אליו אישית ולהביע את דעתם, עשו מעשה
פחדני.

איירין ברוזה בפרט ״כית אבי״
הבחורות נגד, הבחורים בעד

כל התחרות ציבורית, ורק אחרי שאיגוד עובדי
המדינה החל צועק חמס על פרוטקציה,
בליווי כמה הערות נוספות, פורסמה הכרזה
על התחרות. התנאים שנקבעו התאימו רק
לאדם אחד בישראל. אדם זה היה, במקרה,
איירין ברחה•
התגלית של הארץ עוררה רעש עצום. ענין
התיירות הולך גם בלאו הכי מדחי לדחי.
כמעט בכל משרדי הממשלה שבתה העבודה
משך כמה שעות, שעה שנערך ויכוח סוער
על המקרה. בויכוח זה צידדו רוב הבחורים
באיירין, רוב הבחורות התנגדו לה.
שאלה היא אם ויכוחים אלה הם שהשפיעו
על העלמה במזה. אולם עובדה היא שנמלכה
בדעתה. הודיע הארץ בתרועת נצחון
ברשימה בולטת שנייה: איירין ברחה התפטרה
מתפקידה החדש, המשרד יפרסם הכרזה
על התחרות חדשה.

ה פנ ק ס הנכון ל פ קי ד
בערך 5000 פקידי הממשלה המועסקים בירושלים,
רבע של המנגנון העצום בעל
20,000 החברים, נקראו השבוע לבחור מועצה
לאיגודם 3700 .מביניהם נטלו ביום הבחירות
את אחד משבעת הפתקים, בעלי האותיות
השחורות שהפכו סמל למדינה, הכניסו אותו
למעטפה, בהטילם את המעטפה לתוך פח בנזין
חלוד ששימש קלפי, הפכו שותפים לפשע
של נתינת־יד להתפשטות מחלת הסרטן
המפלגתית לאבר נוסף של המדינה החולה.
מפלגתיות,־ לא אישיות. מעריצי
שיטת המפלגות במדינה חששו לאבדן שטח
השפעה, קבעו שאפילו איגוד מקצועי טהור׳

,העולם הזה״ 776

ב nד י jף.
שאין לא כל תפקיד אחר מאשר שמירת זכויות
חבריו, בטוח יותר בידיהם. ביצוע המזימה
לא היה קשה ביותר. איגוד עובדי ה־מימה,
שטרם בחר בנציגיו מאז הקמת המדינה׳
היה מסונף אוטומטית להסתדרות הכללית.
המצב האבסורדי, שאף אלה מחבריו
שלא הזדהו עם מהות ההסתדרות ולא היו
חברים בה׳ היו נתונים למרותה, נשא עתה
את פריו. ההסתדרות החליטה שהבחירות
תהיינה מפלגתיות ולא אישיות, ושום גוף
לא היה מסוגל לערער. פקיד שבחר באות,
לא יכול היה להכיר את האיש שייצג אותו
כלפי מעבידיו, לא היה בטוח כי יעמוד לימינו
בשעת הצורך.
קומץ אנשים, שניסו להתמרד, בראשם המפקח
בן־דוד ממשרד הבריאות, העלו חרס.
רשימתם, הבלתי־מפלגתית׳ נחלה כשלון.
16מתוך .31 עם תום הבחירות התברר׳
כי דרך ההסתדרות היתה נכונה בכל
אשר נוגע לה: מתוך 31 חברי המועצה, נבחר
רוב של 16 אנשי מפא״י, כשיתר ה־15
מפוצלים בין המפלגות הקטנות. עתיד איר־גון
עובדי המדינה המפלגתי היה מובטח, לא
נותר חשש שישתנה משהו במצב, בו
מיושב כל משרד ממשלתי באנשי שלומו של
השר העומד בראשו. כל עוד ישלוט שר בעל
זקן במשרד הסעד, ישבו אחרי שולחנות
כתיבתו גם חובשי כיפות. במשרדו של שר
מפא״י לא תדרוך גם להבא רגלו של איש
בעל פנקס מפלגה לא נכון׳ יהיו כשרונותיו
אשר יהיו. וכאשר יעזוב השר, ויריב יתמנה
במקומו, ינפח השר החדש את משרדו עם
אנשיו החדשים כיוון שלא יוכל לזרוק את
העובדים הוותיקים.
גם כפרוזדורים רמים. ההתנגדות
לשיטה החולנית לא באה רק מלמטה. גם
בפרוזדורים רמים יותר, מקום שם מישר
הפקיד הנמוך את חולצתו בהכנסו׳ קמו יריבים
למנגנון מפלגתי. זאב שרף, מזכיר הממשלה
ונציב המנגנון, שחיבר הצעה שלפיה
תיאסר הפעילות המפלגתית על פקידי
המדינה, ושהורדה מסדר היום הודות ללחץ
מפא״י, התפטר מתפקידו כעומד בראש עובדי
המדינה. האיש שהתיאש מהכנסת סדר
ויעילות במנגנון, שלא טובת המדינה, אלא
מטרת המפלגה הם נר לרגליו, סירב להודות
רשמית שזו סיבת התפטרותו. עובדי
מדינה בעלי חוש בלשי, שהכירוהו, התקשו
למצוא סיבה אחרת.

פר שת הלחם הקלוקל

עקרת־הבית נחפזה במורד הרחוב. היה זה
יום ששי ופניה היו מועדות אל החנווני,
לקנות את מספר החלות הדרוש לה ליום השבת•
לאחר שבדקה בידיה ומיששה היטב
מספר לא קטן של חלות, דחתה את אלה שנראו
לה אפויות במידה לא־מספקת, מילאה
את סלה בארבע מהן שהיו, לדעתה, הטובות
ביותר•
כעבור 12 שעות היו שלוש מתוך ארבע
החלות מוטלות בפח האשפה, המשפחה נאלצה
להסתפק במצות שנותרו לפליטה מפסח.
הסיבה: הלחם, שנראה כה טוב ולבן הפך

אבק וסובין

טען יבואן ידוע שעד לפני מספר שנים
עסק ביבוא קמח מעולה :״לפני שנה לערך,
כאשר היה מחסור גדול בקמח, ביקשה מאתנו
הממשלה ליבא כמות ניכרת של המצרך
החיוני מטחנות קאנדיות ידועות אותן
אני מייצג בארץ• התנאים היו, לדעתי, הוגנים,
אבל האוצר סירב להסכים להם והמשא
והמתן נסתיים בלא כלום.״
אשר לטיב הלחם הסביר היבואן :״ניצול־יתר
של החיטה המקומית גורם לכך שאל ה
לחם:
קלוקל, רטוב ומסובן לבריאות

בחודשי הקיץ: מחלה טרופית

מסים

,העולם הזה״ 776

שחייה
\ םמסמד חוח ח ד
גל החום הלוהטני לא מנע את חובבי השחייה
הלחים להופיע בגלי־גיל הרמת־גנית
כדי לחזות׳ לראשונה בעונה, בתחרות שחייה
ראויה למימיה. המאורע: מפעל העשרה, לזכרם
של עשרה שחיינים שנפלו במלחמה.
מותח המשתים 100 :מטר חתירה, בו
השיג נחום בוך, השחיין היחיד שיצא להלסינקי,
זמן של 1:04 דקות, הנמוך מהשיא
הארצי (שהוצב לפני 15 שנים).
״מסמרים״ אחרים בתחרות 200 :מטר חזה,
גברים, בו גבר התל־אביבי נסם בפיניש חזק
על המנים הפתח־תקוואים — ליזרמן וקאופמן;
סגנונה הנהדר של שושנה ריבנר במשחה
השליחים 50x10 קטר.
מסמר פחות חד: משחק הכדורמים בין
ברית־מכבים־עת־ד לקבוצה פתח־תקואית־חיפאית
מעורבת בו ניסו הכדורמימנים להציף
את הכדור בכל גל עד שהתגלגל יתרון
של 3:5לידי ברית־מכבים
הצלחה תלת-פגנונית. גם שחיי*
הפועל לא טמנו שריריהם ביבשה, התכוננו
נמרצות לקראת אליפותם התשיעית, המתקיימת
בשבת האחרונה של השנה העברית.
85 שחיינים, נציגי 16 סניפים, שעברו את
שלב המבחנים המוקדם החליטו להראות את
כוחם בחדרה, התאמנו, בינתיים׳ בכל הרטיבות,
בברכותיהם המקומיות.
בין ההצלחות של האימונים הטרומאלי־פותיים:
משחה תלת־סגנוני* למרחק 5 0 x 3
מטר בו השיג ראובן שנפר, איש קיבוץ גב־עת־חיים׳
שיא של 2:07 דקות.

כדורגל

..מהיום ישלמו כו ל ם !״
תיאטרון בימינו אינו יכול, אלא אם הוא
מוריד את עצמו לרמה הזולה ביותר׳ להיות
מוסד המחזיק את עצמו מבחינה כספית. עובדה
זו היתה ברורה ומובנת גם לממשלת המנדט,
אשר פטרה את כל התיאטרונים בארץ
מתשלום מם שעשועים. לא היו פטורים מן
התשלום: בתי־קולנוע, בתי־קפה.
יחס אוהד זה עבר בירושה גם למשרד האוצר
של מדינת ישראל ; מדי פעם היתר,י
מתפרסמת בעיתון הרשמי רשימה של תיאטרונים,
מוסדות אמנותיים אחרים שלא היו
חייבים במם הבולים. מוסדות אחרים, אמ־גותיים
לא פחות, שנוסדו לאחר תום המדינה
לא תמיד זכו בפיטור זה, נאלצו לשלם
עשרים אחוז מהכנסותיהן לממשלה. לא פלא
שמוסדות אלה התמרמרו, טענו כנגד ד,ד,פ־לייה.
בשבוע
שעבר השתנו פני הדברים. התחייך
ד״ר מיכאל לנדאו הממונה על מס הבולים ואמר
:״עכשיו בוטלו כל ההפליות. מהיום
כולם ישלמו.״
רעם כיום חמסין. הערה צינית זו
נפלה על ראש התיאטרונים כרעם ביום חמסין•
לאחר שהרעישו עולמות כאשר ניסו
העיריות הגדולות לגבות מהם מם פעוט בשיעור
של חמשה אחוז, הוציאו את כל האדר
אשר בריאותיהם בהקמת צעקות עד לב
השמיים, נראה שלא נותר להם כוח להתמרמר
למשמע הידיעה השחורה. עתה היה המדובר
במס כה גבוה עד כי ספק אם יצליחו
לשלמו ולקיים את המנגונים המנופחים בעת
ובעונה אחת.
הכריז דובר תיאטרון ותיק :״בשום אופן
לא נשלם את המם.״ אכן, בהצגות השבוע,
בתיאטרונים הבימה ואהל, לא הודבקו על
כרטיסיהם בולי מס השעשועים, כחוק.
תגובתו של משרד האוצר היתה דו־משמ־עותית
:״מראשון לספטמבר כל אלה שאינם
מדביקים בולים על כרטיסיהם עוברים את
החוק.״
אולם לעת עתה אין כל סימן שינקטו צעדים
ממשיים לאלץ את התיאטרונים למלא אחר
ההוראה החדשה.

קמח: גבישים שאינם ראויים לאפייה
במצרך חיוני: סירוב האוצר

להיות רטוב כבצק, חמוץ, טוב אולי למאכל
תרנגולות.

קמח נספחים אבק. וסובין, המשחירים את
הלחם ומחלישים את התנפחותו בעת האפייה.״

למחרת בבוקר הלכה האשד, אל החנווני
כשפיה מלא תלונות, מצאה בחנותו עקרות־בית
אחרות מחזיקות בידיהן דוגמות מחלות
השבת הקלוקלות.
החנווני נד בראשו, משך בכתפיו, הפנה
את המתלוננות אל המאפיות.

ב מ קו ם שחור. ד בן

במקו תיקון, ת בי ע ה
האופים מצדם רוחצים את ידיהם. לדבריהם
אשם בכך הקמח הגרוע המובא מאר־צות־הברית.
הסביר אופה תל־אביבי ותיק :
״קמח היבוא הוא טוב. אבל הוא מוחזק זמן
רב מדי במחסנים בחוץ־לארץ. נראה שבחירת
הקמח אינה נעשית בידי מומחים אלא
על־ידי פקידים. הממשלה תיטיב לעשות אם
תשלח לארצות־הברית אנשים שידיעתם המקצועית
גבוהה יותר.״
מוסיף האופה :״מאידך, נמסר הקמח המקומי
לאופים בעודו טרי, כאשר מצוי בו
עדיין אחוז גבוה של לחות, הגורמת לקלקול
מהיר. אבקה מיוחדת שנמסרה לנו כאמצעי
נגד הקלקול לא הועילה. הציבור מרבה להתלונן
והממשלה׳ תחת למצוא דרכים לתקן את
המעוות, תובעת לדין את האופים על סמך
התלונות הללו.״

לכל הטענות המרובות על הלחם הקלוקל
השיב יהודה פפר, מנהל מחלקת הקמחים
שליד משרד המסחר והתעשייה, בהכחשה
מוחלטת• אמר פפר: אין יסוד בהאשמות
שטפלו על הממשלה בקשר לטיב הלחם. הלחם
הישראלי סובל ממחלת טרופית מסויימת
המשתוללת בעיקר בחודשי הקיץ, תחלוף
עם השתנות מזג־האויר. הקמח המובא לישראל
מארצות־הברית הוא משובח ומקובל בכל
שוקי העולם. אמנם לעתים קורה שכמות
מסויימת של שקים מתקלקלת, אך האחוז הוא
קטן, חסר־ערך. הטחינה המכסימלית של החיטה
המקומית נעשית במטרה להשיג חסכון.
דבר דומה נעשה גם באנגליה.
מסכם דובר הממשלה: הלחם הישראלי
הוא טוב מאד. זוהי עובדה שנתאשרה גם על־ידי
מומחים מחוץ־לארץ. אני ממליץ לציבור
להרבות באכילת הלחם השחור דוקא, כיון
שהוא בריא ומזין יותר מן הלבן.
אולם המלה האחרונה היתד, בפיה של
עקרת־בית :״אינני מאמינה לדברי הממשלה
בגלל הסיבה הפשוטה שבשנים קודמות לא
נתקלתי מעולם בתופעה כזאת. אני דורשת
לחם טוב.״

שוער בעשר דירות
במשחק פתיחת העונה׳ בו ניצח הפועל־חיפה
את הפועל כפר־סבא ,0:2לא נראה במגרש
אחד משני שוערי הפועל־חיפה, אושר
פליבצקי, הג׳ינג׳י בן ה־( 28 השוער השני:
יצחק גרואר) .דבר זה התמיה ביותר את
2000 הצופים שידעו כי אושר אינו מחמיץ
מעולם משחק של קבוצתו, בין כמשתתף
1ובין כצופה.
כי הכדורגל מהווה חלק בלתי־נפרד מאושר
׳פליבצקי, שחלה החודש בעת שירותו במי־
׳לואים. את קריירת הכדורגלן התחיל אושר
עוד בהיותו ילד בפולין. כשעלה ארצה בגיל
11 לא נטש את מגרש הכדורגל, הצטרף
לקבוצת הנערים של הפועל שכונתה הפועל־גמדים
על שום גילם הצעיר וגבהם הלא־ענק
של חבריה.
בגיל 15 עבר אושר למסבי, בה שיחק כרץ
מרכזי. אחר עבר, בעקבות המאמן שטרן,
להכוח. אולם כאשר נפצע ברגלו׳ לפני חמש
שנים, והכוח החליט שלא יוכל להמשיך כרץ
מרכזי הסכימה מכבי־חיפה לרוכשו בחזרה
תמורת עשר לירות.
אושר הצטיין במכבי, תרם את חלקו במשחק
המכריע בו נפגשה מכבי־חיפה עם
הפועל־נתניה, ובה עלתה לליגה הראשונה
כאלופת מחוז הצפון: הוא עצר שתי דקות
לפני הסיום מכת 11 שהיתר, יכולה לזכות
את הפועל בתואר האלוף ובמקום בליגה
הראשונה.
נגד שוער: שוער. נראה כי חילופי
הקבוצה כבר נכנסו לדמו של אושר ולפני
שנה שוב עבר לקבוצה אחרת. הפעם ל־תפועל־חיפה.
היד, זה רעיון בלתי־מוצלח
וחסר־תועלת (ספורטאית לפחות) לכל הדעות.
למכבי אבד שוער מעולה בלי שהפועל
תפיק ממנו תועלת רבה, כי אין הפועל רוצה
לדחוק את רגלי שוערה הותיק יותר, מחק
גרואר.
אושר עצמו הפסיד מכושר משחקו, אחר
ששוב אין הוא משתתף במשחקים רבי־חשיבות•
אולם הוא חושש לחזור למכבי פן
יפסיד את משרתו בחברת החשמל בה זכה
אחר עוברו להפועל׳ .
הפועל מצדו אינו מעוניין לשחרר את
אושר, כי למרות שאין מרבים להשתמש בו
הרי הוא טוב לשימוש כנשק בידי הפועל
כנגד שוערה הראשון, כאשר הוא מעמיד
תביעות (בין השאר: גם כספיות) שאין האגודה
יכולה למלא אחריהן.
המעוניין היחיד (מלבד מכבי) בביטול ההעברה:
שוער הפ^על־חיפה מספר — 1
יצחק גרואר — שאינו רווה נחת מהאיום
המתמיד על עמדתו.
* שחייוץ בשלושת הסיגנונים ן גב, חזה
וחתירה בה משמש השחיין כשליח של עצמו
במשחה שליחים שחוליותיו משחיס בשלושת
הסגנונים.

במרחב מצדים אין גו ד עי ם זרוע • «י ת
לפני שלושה שבועות צץ מכשול שהיה
עלול להכשיל את ההפיכה הצבאית במצרים :
עלי מאדיר, שנבחר לראשות הממשלה על־ידי
הצבא, היסס לקבל את הדרישה לחלק את
האחוזות הגדולות בין הפלחים חסרי־האד־מר״
היסוסו היה טבעי: הוא עצמו בן משפחה
עשירה, בעל אחוזות גדולות במצרים
התחתית.
מתוך שיחות פרסיות ־ נתן להבין כי
ראה את תפקידו העיקרי כרסן על שאיפותיהם
הקיצוניות של הקצינים הצעירים, חסרי
הנסיון בניהול מדינה. אולם כמדינאי מנוסה,
ידע להסוות את חילוקי הדעות בינו
ובין שותפיו החזקים, נמנע מסכסוך פומבי.
אחריו עמדו, כמובן, כל בעלי האחוזות
ושאר בני המעמד העליון, שחששו כי תורם
לנישול קרב ובא. מלבדם, ידע עלי מאהר
כי יוכל לסמוך על המפלגות שהציעו להקים
חזית מאוחדת נגד הגורם הזר שאיים
לשלול מהן את כל השפעתן. בעיקר בלסה
מפלגת אל־וופד בהתנגדותה למשסר החדש.
לא היה כמעט איש אחד מבין צמרת מנהיגיה
שלא היה קשור בתריסר מיבצעים
מפוקפקים 1שליטתה על המוני העם הפשוטים
היתד, אפשרית רק הודות למנגנון עסקנים
אדיר, חדור כולו שחיתות. וועדות הטיהור
של הצבא היו, לגבי הוופד, איום ממשי
ביותר העלול למוטט את כל המפלגה הגדולה.
דרישת הצבא שהמפלגה תטהר את עצמה
מרצונה הטוב היתד, תביעה של דבר בלתי
אפשרי. איש לא יסכים לגדוע את זרועו הימנית
— לוא גם גנבה .״אנו לא נוציא אף
חבר אחד מהמפלגה,״ הכריז הכינוס האחרון
של הוופד שנערך באלכסנדריה לפני חודש,
״אלא לאחר שבית־משפט ימצא אותו חייב
בעבירה פלילית.״
שותפות ארעית בהחלט. זאת היתד,
למעשה הכרזת מלחמה גלויה במוחמד
נגיב והקצינים שעמדו מאחוריו. נגיב נמנע
מלהגיב, הסתפק בחזרה על הדרישה שהמפלגות
תטהרנה את עצמן. כי הוא עדיין לא
היה מוכן לבצע את השלב השני של הפיכתו.
השבוע הוא הגיב: ללא התראה נוספת
כיתרו יחידות צבא מזויינות את מועדוני
אל־וופד, התדפקו על דלתות בתי מנהיגיה.
תוך שעות מספר היתד, צמרת המפלגה הגדולה
ביותר במצרים עצורה, כשרדיו קהיר
משדר קריאה לכל התושבים להודיע למפקדת
הצבא על כל מעשה בלתי־חוקי שהאנשים
הגדולים ביצעו בימי גדולתם.
לא היה זה צעדו היחיד: באותה הודעה
הוא מסר על התפטרותו של עלי מאהר »שלא
הצליח להתגבר על המכשולים ולהדביק את
התפתחותה הפנימית של מצרים׳ .,ראש הממשלה
החדש ושר בטחונה: גנרל מוחמד
נגיב• השלב הראשון של ההפיכה, בו הכריז
נגיב השכם והערב כי אין לו כל קשר
עם הפוליטיקה עבר. במקומו נפתח שלב ב׳
— שלב העלול להיות שלב ביניים בלבד.
כבשלב הראשון לקח נגיב לעצמו שותפים
מדיניים: הפעם לא היו אלד, מדינאים
וותיקים מן החוגים שניהלו את הארץ עד
כה. שותפיו החדשים בממשלה היו שני הקצפת
המדיניים, שטרם זכו בנציגים בממ
שלה:
האחים המוסלמים מימין והמפלגה הלאומית
משמאל. אם לדון לפי העבר הלא־רחוק
של ההפיכה הצבאית ולפי מטרותיה
לעתיד — שותפות זו היא ארעית בהחלט.
״אנו נמשיך בטיהורנו״ ,הודיע נגיב .״אם
המפלגות לא תטהרנה את עצמן מרצונן הטוב
— נפרק אותן. ורק אז (לאחר שטור,רו
המפלגות או פורקו) יוכל המשטר החדש
לפעול כהלכה עם בית־נבחרים המייצג את
העם ומוסדות חופשים מנגע השחיתות והר־קבון.״
זה יהיה שלב ג׳ של ההפיכה הגדולה
ביותר שנתחוללה במרחב מאז הפך מוס־טסה
כמאל את תורכיה הפיאודלית למעצמה
אירופית ממדרגה ראשונה( .על דעה שונה,
מעניינת במיוחד, ראה עמוד ).13

הלבנון
ה בי כהבעל ־ פ ה
עד לפני זמן קצר דיברו הכל על השחיתות
השוררת בלבנון. מאז ביצע הצבא המצרי
הפיכתו עבר המקום הראשון בשיחות
ובמאמרים ראשיים להפיכה העומדת להתחולל
בלבנון. כמעט כל החוגים מדברים

אחד של בית־הנבחרים, עבדאללה אל־חג׳,
אף פירסם רשמית את לוח הזמנים שלפיו
יפעל הצבא — מתי יופיעו הטנקים ברחובות
ביירות והיכן תוצבנה עמדות מכונות־הירייה.
ואילו אל־טלגרף היומי פירסם הודעה
לכל חברי הממשלה להמתין בבתיהם עד
הופעת המשטרה הצבאית שתפקידה לעצרם
ולהעמידם למשפט.
רק העם רשאי. לכל הקלחת הזאת,
מעמידה הממשלה פנים אדישות .״א1חנו
בטוחים כי לא תתחולל שום הפיכה כזאת,״
,הודיע אחד מחברי הממשלה לעיתונאי.:
״אחרת לא היו מרבים כל כך לדבר ולכתוב
אודותיה.״
אכן, לא יהיה זה דבר קל לחולל הפיכה
בלבנון. בניגוד לצבא הסורי והמצרי אין
הצבא הלבנוני גורם חשוב בחיי המדינה,
נתון כולו להשפעה מפלגתית או משפחתית.
הראשונים המוכנים להכיר בזאת ד,ם אותם
האנשים הדוגלים בהפיכה :״זה אינו משנה
במאומה את העובדה כי העם תובע הפיכה,״
הם אומרים.
במאמרו הראשי מתאר השבועון אל־ציאד
איזו הפיכה דרושה לעם הלבנוני .״אין

קרם (ברית-המועצות) נגד צ׳רניאק (ישראל)
בארץ של צנע, ספורט לאומי
עליה כאילו היתד, דבר בלתי־נמנע, החייב
— בצורה טבעית, מובנת מאליה — להתארע.
שלא כשיחות רגילות על הפיכה העומדת
לפרוץ, אין שיחות אלה מתנהלות במחתרת׳
מאחורי דלתות מוגפות .:משוחחים עליה
בשווקים, חברי מועדונים מפלגתיים מנתחים
את סיכויי הצלחתה, עתונים מקדישים
לה טורים ארוכים. גם כאשר כמה עתונאים
לבנוניים, סופריהם של עיתוני חוץ.,הבריקו
לעיתוניהם את דעתם על ההפיכה המתקרבת,
לא מצאה הצנזורה לנחוץ לעכב את
כתבותיהם.
לא זו בלבד. בכינוס החזית הסוציאליסטית,
אחת ממפלגות האופוזיציה, אושרה
פה אחד הקריאה לצבא הלבנוני שיקום
ויבצע את ההפיכה שהעם רוצה בה. חבר

ייחרי שהתפוצצה, הגיעה רותי לכד
כב המרובע בו חי גזע של אגשי מפלגה
הקרואים לולואים, שיש להם רמקולים
במקום ראשים, היא הצטרפה למחתרת
של המשוגעים, כעלי הראשים, יצאה עם
מוטקה, חכרה מן הסלמ״ח, וטוטו, ראש

כוונת העם להפיכה כזו אשר עבדאללה אל־חג׳
דוגל בה, גם לא זו של ראשי מפלגות
אחרים. אנו רוצים בהפיכה לתיקון המעוות,
לא להתנקמות ; ללחימה בשחיתות, לא
באישים. און !כל מקום בלבנון להפיכה
צבאית שכל תוצאותיה יהיו טביעת הצבא בים
המדיניות העכור — אנו רוצים הפיכה מדינית
שתחסל את הרקבון ומשטר הייחוס המשפחתי,
שתטאטא מהבמה הציבורית את
השחיתות ואי־המוסר.״
הפיכה כזו אינו יכולה להיות, לדעת אותו
שבועון ואנשים רבים בלבנון, מעשה מפלגה
או כמה אירגונים. לשם כך דרוש אדם אחד

שיטול את העניינים לידיו. מועמום של
רבים לתפקיד זה: בישארא אל־חורי, נשיא
המדינה. למרות השתייכותו לאחת המשפחות

המחתרת, לרגל במיפקדת מפלגת אגד
אנו. בנסותה לטפס על קיר הבניין נתגלתה
על־ידי לולו, שהתחיל חותך את
החבל.
״אל תיבהל 1״ אמר טוטו ,״רק אתמול המצאתי
נשק חדש 1הסתכל !״

החשובות ביותר בלבנון, המרכזת בידיה
תפקידים ועמדות לא מעטות, נהנה הנשיא
מכבוד רב. הוא היה בין הלוחמים הוותיקים
ביותר לעצמאות לבנונית, רכש לו עמדה
אישית חזקה ביותר בין המוני העם.
כדי לשמור על עמדתו זו, הוא עשה את
הצעד ההפגנתי ביותר: בי_קש מסמי אל־סולח,
ראש הממשלה, להתפטר. התפטרות זו
לא היתר״ למעשה, משנה בהרבה את המצב
הקיים אך היתד, עלולה להרגיע במידה רבה
את הרגשת אי־נוחיות הקהל4< .ולם אל־סולח
סירב: העם (באמצעות בית־ד,נבחרים)
בחר בו, רק העם רשאי לפטרו.
בבית־הנבחרים שהתכנס השבוע לאחר פג־רתו
השנתית עלו הסיכויים כי ממשלת אל־סולח
תוחלף באחרת. אמנם יכולה מישיבה
זו לצאת ממשלת קואליציה אחרת — אולם
שום הפיכה לא תתחולל שם.

ש ח ־ מ ת
הכני סהדבית השני
במועדון עמנואל לסקר בתל-אביב היו
אלה שבועות של התרגשות: האם תצליח
משלחת ישראל להיכנס לגמר אולימפיידת
השח־מת בהלסינקי, להתברג בין תשע הארצות
החזקות בעולם, או יהא עליה להסתפק
בכניסה לבית השני, זכייה באחד המקומות
שבין העשירי לשמונה־עשר?
מתוך הידיעות שהגיעו מחברי המשלחת
ניכר שעשו מאמץ גדול ; ארבעת נציגי ישראל
נוצחו בסיבוב הראשון רק על־ידי האריות,
ברית־המועצות וארצות־הברית. אבל
במקום השלישי באותו בית זכתה פינלנד׳
אף־על־פי שלחובתה נרשמו שלושה הפסדים,
שאחד מהם נגרם על־יוי נבחרת ישראל. כיוון
שחישוב הנקודות הוא יחסי, הצליחה
פינלנד להקדים את נבחרת ישראל בחודה
של נקודה, להבטיח לעצמה מקום בין תשע
הקבוצות שנלחמו על המקומות הראשונים.
ספורט יהודי. הישראלים לא נפלו ברוחם,
טיפסו בבטחון אל שלביו הראשונים
של הבית השני, זכו, מבלי שניגפו אף פעם
אחת, במקום האחד־עשר מתוך 25 הארצות
שהשתתפו במשחקים. בין השאר גברו ארבעת
נציגי ישראל על נבחרת גרמניה המזרחית
החזקה, לאחר קרב מרתק. נתברר כי
השח־מת הישראלי החזק למדי, וה,מאפיל על
כל ספורט אחר, הווריד במקצת את חיוורון
ההישגים הישראליים בהלסינקי ובמוסקבה
בקיץ זה. ישראל שמרה על כבודה לפחות
במישחק שנחשב, ברחבי העולם, לספורט
יהודי.
הנוער, תקוות העתיד של משחק־ד,מלכים
הישראלי׳ מראה התעניינות לא מעטה, תחרויות
וחוגים מתקיימים בבתי־ספר רבים.
אך האיגוד הארצי לשח־מת טרם חדר אל כל
מקום בארץ, עדיין לא בירר את כל אפשרויות
הקמת מועדונים בהם יתפתחו אלופי
המחר.
בעוד הצנע בישראל הוא גורם מעכב בדרך
התפתחותו של הספורט צורך הקלוריות,
מסוגל המשחק שהוגדר על־ידי הדוכם גוס־טאב
סלנוס ממפורסמי שח־מתאי המאה ד,־17
כ״אומנות מחשבת האדם״ להתגבר על מכשולי
תת־התזונה׳ להפוך לספורט הלאומי.

הוא שלף את הנשק, כיוון אותו אל הלולו.
נשמעה התפוצצות חזקה, כשהתנדף העשן ראה
מוטקה, לתדהמתו, כי לא קרה דבר ללולו. החבל
של רותי יכול להיחתך כל רגע
״שוב נכשלתי !״ מילמל טוטו באכזבה .״מה
נעשה עתה ף״

מאקיאבלי שלא הצליח
פראג אל-דין נאסר, שני פועלים
הוצאו להורג, עלי ג?אהר, ששיתף
עד כה פעולה עם הצבא, התפטר.
מה היו כוונותיו של נאגיב?
צכי שש, הכתם המיוחד של
״העולם הזה״ ,שהכיר אישית את
רום מחוללי הדראמה הנערכת
עתה כמצרים, מציע להלן פתרון
מפתיע לשאלה זו:
״המלך הוא •לד!״
בסתו 1937 סעדו על שולחני הליווה (גנרל)
עזיז אל־מצרי באשא והעתונאית הסורית
אסמה מוסאלי. גרתי אז בפנסיון ריגי
בקאהיר. היה זד, קן של פאשיסטים איטלקיים.
רע מזה: קן של פשיסטים איטלקיים
יהודיים.
היתד, זאת שיחה מעניינת. יתכן שהיא
עשויה לספק לנו כיום את המפתח לרקע של
ההפיכה שאורגנה ע״י נאגיב. אחרי הגבינה
החל ד,ליווה מדבר .״המלך אינו אלא ילד.
הוא מוקף כנופיה של פוליטיקאים בלתי־מוכשרים.
מטרתם היחידה היא להתעשר.
לעולם אין הם חושבים על מצרים ועל הפלאח.
לוא היו שואלים אותי, הייתי זורק
החוצה את כל הזוהמה הזאת, ומתחיל מחדש.
מה שדרוש לנו כאן, זוהי מהפכה !
מהפכה ללא דם ! ואנו יכולים לחולל אותה !
העניים ינהרו אחרי כל אדם שיקום ויבטיח
להם את תיקון המצב. אולם המלך אינו מבין
את זה. אין הוא מבין שאם המהפכה לא תיעשה
בשמו, היא תיעשה נגדו.״

בפעלו מאחורי הפרגוד הצליח עלי מאהר
לרכוש את אמונו של המלך פואד, ואחר כך
את אמונו של המלך פארוק. אולם הוא לא
היה שבע־רצון. הוא לא היה שבע רצון מעולם
— כי בלבו לוהטת האמביציה שאינה
יודעת גבול.
״לא אפרוש לעולם מן החיים הציבוריים !
ארץ זו חולה• היא זקוקה לרופא טוב —
ולתרופה קיצונית ! ״
כיום, כעבור שנים, מצלצלות מלים אלה
— ״תרופה קיצונית״ — כסיסמה מהפכנית.
עלי מאהר וליווה עזיז אל־מצרי התאחדו.
הם הכניסו למשחק את הפאשיסט אחמד חו־סיין,
שאינו אלא מכשיר. והם החלו פועלים
בקרב הקצינים הצעירים.
מובן מאליו שסיסמותיהם, שחתרו תחת
המשטר הקיים, קנו נפשות. אולם הקצינים
הצעירים היו, באופן מסורתי, אנשי הוואפד•
אבותיהם היו נאמניו של סעד זאגלול באשא

דיו, הכין את ההפיכה. אז נסעו סראג אל-
דין ונחאס לאירופה. ואז פעל נאגיב. כש־פארוק
יצא לגלות׳ קרא נאגיב לאדונו,
נחאס. הוא יצא לקבל את פניו בשדה התעופה,
והם נישקו איש את רעהו.
אם כן — מה קרא מאז? מדוע הכריז
נאגיב שסראג אל־דין שוב אינו כשר? התשובה
נראית פשוטה למדי: השפעתו של
עלי מאה,ר. כי מי שאינו מכיר את עלי מאהר,
אינו יכול לתאר לעצמו מה שטני אופיו.
אפשר לאמר: עלי מאהר הוא המאקיאבלי
של המרחב. מוח חזק, דמיון כביר, אומץ לב
הגובל עם חוצפה — זהו עלי מאהר.
נאגיב הוא תלמיד המהפכה הצרפתית. אולם
הוא שכח• את לקחה: מהפכן המתחיל
לאכול את חברו במהפכה׳,סופו להיאכל ע״י
מהפכן שלישי. ובזה בדיוק רצה עלי מאהר.
הוא רצה שנאגיב ישבור תחילה את ה־וואפד,
ואחריו את המפלגות הפוליטיות ר,ק־

כמה סרני צעירי

״גרש אתהכלבהמ לו כלך ! ״
23 שנים לפני שיחה זו פרצה מלחמת העולם
הראשונה והשליט המצרי — שנקרא
אז בתואר כדיב — היה עבאם השני. אותה
שעה בילה את חופשת הקיץ שלו בתורכיה.
כשפרצה המלחמה טילגרפה לו ממשלת בריטניה
שהוא סולק מכס הכדיב עקב קירבתו
לגרמנים. עבאס החל נודד בעולם, ובנו הנסיך
מוחמד עבד־אל־מונעם (שהיה חניך אבי)
החל נודד אף הוא. אולם בן־דודו, פואד,
שהאנגלים המליכו אותו כמלך על מצרים,
הזמין אותו לחזור למולדתו. הוא נתן לו
כמה לירות, כשם שעשיר מנדב נדבה לקבצן.
פואד מת. בנו, פארוק עלה לשלטון. מוח־מד
עבד־אל־מונעם, ששנא את פואד על שגנב
את כס המלכות, העביר את שנאתו אל
פארוק, שישב עתה על הכסא שהיה שייך,
בעצם, לו.
פארוק, שפעל לפי צוואתו הפוליטית של
אביו, לא הרפה אף לרגע ממלחמוזז במפלגת
הוואפד, יריבתו הרצינית היחידה במדינה.
אמנם, לפעמים נאלץ ללטף את הוואפד, מבלי
לשכוח את הפתגם הערבי האומר :״לקק את
היד שאתה רוצה לנשכה, עד היותך די חזק
כדי לנשכה !״
הוואפד נכנס ויצא מן השלטון מדי פעם
בפעם. נחאס שהוא, על אף הכל, ספורטאי
פוליטי טוב, סלח לפארוק שגירש אותו. אן
הוא לא יכול לסלוח לפארוק כשאמר, באחד
הימים, לראש הטכס שלו, סעיד זולפיקר בא־שא
:״גרש את הכלב המלוכלך הזה, סראג
אל־דין ואם נחאם לא יכול היה לסלוח
זאת, הרי סראג־אל־דין עצמו על אחת כמה
וכמה.
הוואפד לא אהב את ר,ליווה, עזיז אל־מצרי,
גם לא את הנסיך עבד־אל־מונעם. אולם בכל
זאת שמר על קשר הדוק (ונסתר) איתם, כ־שמטרה
אחת ויחידה לנגד עיניו: לחסל את
פארוק.
אולם פארוק היה פיקח. הוא ניצל את האחד
נגד השני, בחלקו טובות ותוארים פעם
לזה ופעם לזה. היו לו כמה יועצים ממדרגה
ראשונה שיכול היה (או לפחות חשב כי
יכול היד ),לסמוך עליהם. אחד מאלה היה
עלי מאהר באשא.

סו־אג אל־דין הכ ש ר

פגשתי לראשונה את עלי מאד,ר באשא
כשהיה סגן מנהל בית הספר המלכותי למשפטים,
בשנת . 1925 אז בדיוק גורש מן
הוואפד. הוא שנא את נחאס. הוא שנא בכלל
כל אדם, כולל אחיו׳ אחמד מאהר באשא,
שהפך ראש־ממשלה ונרצח.

הדבר יפתיע רבים ויתכן גם שאני שוגה.
אולם קשה יהיה לשכנע אותי שהמהפכה
של נאגיב לא הוכנה ע״י סראג אל־דין. עצם
השיטות של ביצועה מראות את השפעתו.
וכאשר אומרים סראג אל־דין, מתכוונים לכל
עוצמת ההשפעה אשר מפלגת הוואפד מסוגלת
לגייסה.
אם כן, הוואפד, בשותפות עם נאגיב וידי־

״דובא טוב, תרומ ה קיצונית!״

.העולם הזה״ 776

לקראתו. הוא רצה לחסל את נאגיב, ואז
להופיע במושיעם של הבאשאים והפלאחים
כאחד . .
במצריים חיים כ־ 16 מיליון מושלמים וק־4
מיליון קופטים. אלה האחרונים, צאצאיהם
האמיתיים של המצרים מימי פרעה, הם נוצרים,
והמוסלמים שונאים אותם. מה עשה
עלי מאהר? הוא מינה לשר החקלאות, האחראי
לריפורמה זו, את ראלי הצעיר, קופטי.
ראלי הוא אדם מתקדם. זהו, לפחות, התואר
שהוא נותן לעצמו בציבור. למעשה
אין ראלי, ידידו של ג׳ורג׳ חנין ושל שני האחים
קוריאל (היהודים) ,אלא קומוניסט.
כך אמר עלי מאהר לעצמו: אנהיג את ה־ריפורמה
הקרקעית באמצעות ראלי, הקופטי
והקומוניסט. יהיה קל מאד לבטל לחלוטין
את כל החוקים שנתקבלו ע״י נוצרי, שהוא
מעל לכל גם תלמידו של לגין.

עלי מאוזר >שמאל) ושלושת העוצרים•
״לקק את היד

נאגיב שיחק בקלף האמריקאי. עלי מאהר
רצה לנצל את הבריטים. למעשה כבר נתן
ערובות ללונדון. הוא השתתף בגירושו של
פארוק. הוא לא שיחרר את בן־בריתו, אחמד
חוסיין הפאשיסט. הוא קיבל את העצה הבריטית
לא לתת לנאגיב להכריז על ריפוב־ליקה,
כי לונדון מאמינה כי קל יותר לעסוק
במלכים מרחביים מאשר בשליטים חוקיים
אמיתיים. מאהר קיווה כי לונדון תעזור
לו להיפטר מנאגיב.
מובן מאליו שכל אדם ישאל את עצמו —
מה בדבר הצבא המצרי ז עלי מאהר חשב :
שום דבר לו. הצבא ילך עם מאהר, כפי שהלך
עם נאגיב. שהרי אין דבר הקרוי צבא
מצרי. הדבר היחידי הקיים באמת ואשר יש
לו השפעה הוא קבוצה של קצינים.
מאהר האמין שהמצרים אינם בשלים
עדיין למהפכה סוציאלית. הרוח הפיאודלית
מושרשת במעמקי לבם. והקצינים שייכים,
ללא כל יוצא מן הכלל, למעמד השליט. אין
אדם יכול להיות קצין במצרים מבלי להיות
בן־עשירים. מובן שישנם כמה יוזבאשים
(סרנים) צעירים בעלי נטיות שמאליות. אולם
הם מייצגים את המיעוט.

דק אלדה •ודע ממי

מוסטאפא נחאס ופואד סראג אל-דין
, ,,שאתה רוצה לנשכה 1״

המנוח, מייסד הוואפד, הגיבור הלאומי של
מלחמת״השיחרוד המצרית. בכל זאת הושפעו
הקצינים ע״י סיסמות האלימות של עלי
מאד,ר. יום אחרי יום השחיזו את חרבותיהם,
חיכו ליום הגדול.
והיום הגדול בא. נאגיב גירש את פארוק.
אולם מי עמד, מי עומד מאחורי נאגיב י
אלה הן שתי שאלות נפרדות בהחלט.

טנות יותר. אז יחסל הוא, עלי מאהר את נא-
גיב. ולא יישאר עוד איש ׳בדרכו.

מאהר־ ב\ד נאגי 3
הדוגמה הטובה ביותר לדרכו השטנית של
עלי מאהר היא הריפורמה הקרקעית. מאד,ר
האמין כי אין היא יכולה להצליח. הוא האמין
שאם יקחו את הקרקע מבעלי האחוזות,
יחזרו הפלאחים או הבאשאים־לשעבר׳ יתחננו
שיקהו את הקרקעות חזרה.
מדוע? מפני שהפלאחים לא יהיו מסוגלים
למכור את הכותנה שלהם. איש לא יקנה
אותם מהם — כי כל הקונים האפשריים,
כל היצואנים, שייכים לאותו מעמד כבעלי
האחוזות. וזה המצב אשר עלי מאהר חתר
• מימין: בימבאשי (אלוף־משנה) ראשיד
מוחנה, הנסיך מוחמד עבד־אל־מתעם ובחי
אל־דין באראקאת.

אם בן, מה יקרה מחר? מאהר לא הצליח
בזממה לחסל את נאגיב, לפחות לפי
שעה. נאגיב הבין את הנעשה, סיטר את
מאהר בעוד מועד• אולם הוא נשאר, כמעט,
לבדו, כשמאחוריו רק הצבא — שקציגיו
הם חניכי הוופד.
אני מאמין שהוופד יחזור לשורה
הראשונה. כי לפחות משך עשר השנים הבאות
אי־אפשר לחסל את הוואפד. אפילו אם
כוחות כמו האחים המוסלמים והקומוניסטים
ישתפו פעולה נגדו, לא יהיה בכוחם
להשמידו. כי באותו רגע ימצא הוואפד את
בן־הברית החזק ביותר הקיים במצרים —
המיכללה הדתית אל־אזהר. אל״אזהר אינו
יכול להרשות מהפכה סוציאלית, ומהפכה
קומוניסטית לא כל שכן.
למרות הנראה לעין, לא ניתקה לונדון עד
כה את קשריה עם הוואפד• לונדון תעשה את
הכל כדי להשמיד את נאגיב ואח מאהר, אם
הוואפד רק יבטיח ליישב את הסכסוך המצרי-
בריטי בצורה שלא תפגע במידה רבד, מדי
באינטרסים הבריטיים.
ישראל תיטיב, כמובן, לעשות אם תושיט
יד של ידידות לנאגיב. אולם אין לשכוח,
כי עתידם של היחסים בין ישראל ומצרים
תלוי אך ורק בשלום בין ישראל וזד
וואפד.
אסור לקריה להיות פחות ריאליסטית מאשר
לונדון. לונ-ון יודעת כי רק הסכם
שייחתם ע״י הוואפד יתקכל בעיניים עצומית
ע״י כל המצרים. וכך יקבלו המצרים הסכם
שייחתם בין הוואסד וישראל.
במרחב אין העבר מפנה את מקומו לעתיד
— אלא אם כן יבוא כמאל אתאתורך
חדש. ואילו נאגיב אינו עושה רושם של
כמאל חדש — הוא לא גרש את אויבי מולדתו,
ולעולם לא יעיז לחולל ריפורמה אנשי־דתית.
דמם של המוצאים להורג בידיו. על
אף הכל הוא ריאקציוני.

מכלר u 1ל 0

מהפכה ב שדה
הקוסמטיקה
.אלפא״ חברה לקוסמטיקה חיפה,
בע״מ,
הצליחה להע־בשרותה

vסיק
Tחימאי בעל שם
בין לאומי וזה
למעלה משנה נערכים מחקרים
מדעיים בשדה הקוסמטיקה בבית
החרושת המצוייד במכונות החדישות
ביותר. נסויים ממושכים הביאו לידי
התוצאות הרצויות ושורה של מוצרים
חדשים נמצאים עתה בשוק.
לראשונה ״קרם לילה״ של.אלפא״
cold creamקרם לילה מצוין
זה הוכן בקפדנות על מנת שיתאים
לתנאי האקלים המקומי, ומכיל חמר
יוצר־תאים עי שקמטוטים וקווים
נעלמים תוך זמן קצר מאד.
המוצר השני, קרם יום
vanishing creamרקרם החדש
של. אלפא״ מהווה בסים ל־פודרה
ומשמש מגן בפני השמש והאבק.
ברם,
גולת הכותרת של הישגי
חברת. אלפא״ הוא שילוב קרמים
אלה עם בשמיה המפורסמים »קרפ־דה־שיך
ו־,,נרקיס אמברה״ ,וכיום
יש להשיג את שני הקרמים האלה
במבחר של בשמים נפלאים אלה.
השל׳ שי בשורה זו הוא ״קרם
לשמירת הנעורים״
BIO-HORMONE CREAM לוויטמין בתוספת המכיל החשוב 500 ,יחידות בין־לאו־

מיות של הורמון (אסטורג׳ן) לכל
גרם. כבר אחרי 3פעמים של שמוש
בקרם זה, מתחילים הקמטוטים להיעלם
באופן ניכי ותהליך חדוש
העלומים של העור נמצא בקצב מלא.
הצלחת קרמים אלה היא מכרעת
והתוצאות הנן ממש מדהימות. אף
נשים שהשתמשו בקרמים ״מיוחדים״
משלהן במשך שנים, תשתמשנה בקרמים.
אלפא״ בלבד, אחרי נסיון
יחיד.

לרקוד?

ללמ וד

ה נס
גנט
תד אביב, רח -בן יהודה צג)
כמו צחצוחשיניים ,
כמו רחיצתפנים ,
כמו ניקוינעליים ,
כמו נטילתידיים ,
כך כ ״ שוש ״ השתמשי
למען נקיונך האישי!
להשיג בבתי מרקחת !פרפומריות

קניה -מכירה -תהוניב
כוונים
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

י. רינזונסקי
צינקוגרפיה

לו פות קו
גלופות רשת
רה׳ הקישון >ו, תל־אביב

ברית־המועצות
מ יודע*
לפי כל החשבונות היו עיני העולם צריכות
להיות מרותקות, בעוד חודש ימים, לארצות־הברית.
כי שם יתקיים המחזה המיוחד במינו
ששמו בחירת הנשיא במדינה זו — מחזה
היכול להתחרות עם היצירות הדמיוניות ביותר
של הוליבוד.
אולם השנה חל ברגע האחרון שינוי גדול
בתכנית העולמית: ברית־המועצות הודיעה
על כינוס ועידת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית,
הראשונה מאז , 1939 וכמעט בטוח
כי ועידה זו תצליח להסיח במידה רבה את
תשומת הלב שהיתר, מיועדת למחזה האמריקאי.
כי היא תקבע מה הן כוונות ברית־המועצות
בזירה הבינלאומית.
במרכז הועידה הסובייטית יעמוד מאורע
שכבר העביר רחש מסביב לכדור הארץ. עד
כה נפתחו ועידות המפלגה על;ידי ולאדימיר
איליץ׳ אוליאנוב, המכונה ניקולאי לנין, כיו״ר
המפלגה, ואחר־כך על־ידי יוסף ואסיריונוביץ׳
דג׳וגאשבילי, המכונה סטאלין, כמזכירה הכללי.
אולם השנה, זו הפעם הראשונה׳ יפתח
את הועידה אדם חדש: גיאורגי מאלנקוב,
בן ה־.50
שמחה ללב סטאלין. ידיעה זו הוסיפה
שמן על מכונות העיתונות העולמית,
העסוקה זה זמן רב בגילוי תגליות מרעישות
על מצב בריאותו של סטאלין — החל מידיעה
כי האיש בן ה־ 72 חי ובריא וצוחק מיריביו,
וכלה בידיעה כי רופאים מסתוריים עורכים
נסיונות זדוניים על שפגי־נסיון אנושיים כדי
להאריך את חייו של.המנהיג הזקן. דבר אחד
ברור: מנהיגות המפלגה מנסה עתה לקרב
את מלנקוב אל המקום המרכזי, אולי כוי
להכשיר את דעת הקהל לרגע בו לא יוכל
יוסף סטאלין לאחוז עוד בהגה בעצמו.
ההגבה במערב היתה יכולה לחמם׳ את לבו
של האיש בקרמלין. עד כה אפשר היה להניח
ששום ידיעה לא תשמח את לב המנהיגים
באמריקה ובבריטניה יותר מאשר הידיעה על
מותו של סטאלין. אולם עתה ברור שאין
הדבר כך. והסיבה פשוטה: אופיו של יוסף
סטאלין,ידוע בעולם היטב. גם שונאיו המושבעים
ביותר יודעים שהוא איש זהיר מטבעו,
אדם השונא הרפתקות, שאינו נגרר אחרי
רגשות. אולם מי מהם יודע מה יהיה אופיו
של מלנקוב, אדם שגדל והתחנך בברית־המוע־צות,
שהיה נער בימי המהפכה ואינו יודע
כלל את העולם הבלתי־קומוניסטי?
שאל האקונונויסט הלונדוני, בדאגה :״אם
סטאלין מתכונן לנטוש את גשר הפיקוד, מי
יודע לאיזה כיוון יוביל את האניה ממלא־מקומו?״

— דבר העלול לגרום לאבדן מדינת ויסקונסין
למפלגה ולהרעת סיכוייו של אייק
עצמו בבחירות.
אייק בחר בדרך ביניים: הוא הלדיע בפירוש
שהוא מתנגד לשיטה המשחירה פני אנשים
חפים מפשע, ללא כל הוכחה. יחד עם זה
הודיע שיתמוך בבחירתו של הסינאטור ג׳ו
מאק־קארתי.
מתנגדו של אייק, המועמד הדמוקרטי סטי־בנסון,
שנתגלה לפתע־פתאום כנואם בעל
שיעור־קומה עולמי, העיר :״אין דרך ביניים
בביב של שופכין!״ היתה זאת דעתם של
אנשים רבים.
כפית של עלילות. אולם אין זה מטבעו
של ג׳ו מאק־קארתי לשתוק ברגעים
כאלה. הודיע הוא: סטיבנסון הוא בעצמו
ידיד הקומוניסטים. הוא, ג׳ו הגדול, יוכיח
ששלטונות המדינה אילינוי, אשר המושל סטי־בנסון
עומד בראשם, מלאים סוכנים קומוניסטים
עד אפס מקום.
אך יש לו, לג׳ו, צרות אחרות. בעוד הוא
שוכב בבית־החולים, בלתי־מסוגל להשתתף
באופן פעיל במלחמת הבחירות במדינתו,
מנצל יריבו, עורך־דין בשם ליאוגרד שמיט, את
ההזדמנות. הוא המציא חידוש עולמי: בעמדו
מול משדרי הרדיו והטלביזיה הודיע שיענה
משך 26 שעות רצופות, ללא הפסק,
על כל שאלה שתוגש לו. ואמנם קיים את
ההבטחה: למעלה מ־ 2000 איש שאלוהו
שאלות בטלפון, והוא עמד ודיבר ודיבר
ודיבר. מסקנתו: חידוש זה הוא ההמצאה
הפוליטית הגדולה ביותר של המאה העשרים.
לג׳ו
מאק־קארתי, האמך הגדול של הפר־סומת־באמצעות־התזת־זוהמה,
לא נשארה

ארכיון התמונות. המאושרים היו שני סופרים
צבאיים מערביים, שגילו את האוצר בבית
מופצץ באזור הרוסי של ברלין, העמיסו אותו
בסתר על מכוניות־המשא והעבירו אותו
לאזור האמריקאי. שם עסקו נושך שבע שנים
במיונו.
עתה נתגלתה בין אלפי הנגטיבים קופסת־קרטון
קטנה, עליה היה רשום בכתב עפרון:
״תצלומים אחרונים״ .בפנים נמצא סרט אחד,
שהוסיף את החולייה האחרונה בחייו של האיש,
ששמו הפך קללה בבל רחבי העולם.
מתברר כי ביום הולדתו האחרון, כשבר־לין
כבר היתד, מוקפת על־ידי הצבא הסובייטי
וכמעט כל בתיה הרוסים, החליט היט־לר
לחלק אותות־הצטיינות לכמה ילדים בני
14ו־ 15 שהתגייסו כדי למות בין החורבות.
שני תריסרים של ילדים כונסו בחפזון. היט־לר
עבר על פניהם, טפח לכל אחד על לחיו,
חילק להם את האותות (ראה תנזונה) .אחר
חזרו הילדים לעמדות הקדומניות, חיכו למות
הגיבורים. המנהיג החולני חזר למיקלט.
כעבור 10 ימים, כשהרוסים התקרבו אליו
מרחק כמה מאות צעדים, איבד את עצמו
לדעת.

גרמניה המזרחית
בן ה מ לך ל א הועיל
דורות־דורות של גרמנים קטנים גדלו על
ברכי האגדות של האחים גרים. לפני שהחלו
עוסקים בטאנקים ובצוללות, היה עולמם
הנפשי מלא מפלצות, מטות־קסם ומכשפות
זקנות. ובדרך כלל מצא עולם זה יותר חן
בעיניהם מאשר העולם בו מצאו את עצמם,
לרוע מזלם, כשהתבגרו.
אולם האם מותר לחנך ילדים בעזרת מב־

ארצות הברית
דדך בביב השובכין

תמונתו האחרונה של אדולך היטדר

רק לעתים רחוקות מאד קורה שכל החברים
הנכבדים של סינאט ארצות־הברית קמים
על רגליהם ועוזבים את אולם הישיבות באופן
הפגנתי, כדי למחות נגד נאומו של חבר *.
בשנים האחרונות קרה הדבר רק פעם אחת.
היה זה כאשר הסינאטור ג׳ו מאק־קארתי,
צייד־הקומוניסטים הרעשני, האשים את ג׳ורג׳
מארשאל כסוכן קומוניסטי. מארשאל, גנרל
בעל חמשה כוכבים אשר כל האמריקאים
מכבדים אותו, זכה בצורה זו להבעת־אימון
יחידה במינה.
המקרה השניא את הסינאטור מאק־קארתי
על אנשים רבים. ביחוד הוא השניא אותו על
גנרל בשם דוייט אייזנהואר. כי אייזנהאור
זכה לכל הקאריירה המזהירה שלו הודות ל־מארשאל.
כשזה האחרון היה ראש־המטה,
ערב כניסת ארצות־הברית למלחמה, נתקל
באחד התמרונים באייזנהואר, שהיה עוד סגן־
אלוף בלתי־יידוע. האיש מצא חן בעיניו,
ותוך זמן מועט מאד הגיע למעמד של גנרל
בעל חמשה כוכבים — קפיצה של שש דרגות•
לולא קרה מקרה זה, ייתכן שדוייט איי-
זנהואר היה היום אלוף־משנה מזדקן׳ במשרד
צבאי נידח.
או— או. עתה נמצא אייק במצב בלתי־נעים
מאד. הוא המועמד הרפובליקאי לכס
הנשיאות. ג׳ו מאק־קארתי הוא המועמד של
אותה מפלגה לכס הסינאטור של מדינתו
(ויסקונסין) .הברירה בידי אייק: לתמוך
בג׳ו ולהוות ללעג ולבון בעיני הבריות,
בוגד בעיני מארשאל ידידו; או להתקיף את

כל עוד חי אדולף היטלר היה זה מקצועם
החביב של אנשים רבים לפשפש בחייו הפרטיים,
לנחש מדוע אין האיש המפורסם מצליח
להתחבר עם אשה* .הרוב הסכימו כי
מנהיג המיליונים אינו נורמלי מבחינה גופנית,
סובל מסטייה. אולם המומחים לא יכלו
להסכים ביניהם מה, בדיוק, אופי הסטייה.
אחד הסיפורים שמומחים אלה אהבו לנתחו,
נגע לילדה בת , 13 בתו של הצלם ד,יינ
ריך הופמן. הופמן היה צלם קטנטן בעל
נטיות שמאליות, כשהפך פתאום לצלם־החצר
של היטלר, בעל זכות יחידה לצלם את הפירר
— זכות שהפכה אותו תוך זמן מועט עשיר
מופלג. הבריות רננו כי הזכות ניתנה לו אחרי
שהצלם גילה כי הפירר התרגל להטריד את
בתו הקטנה, שעה שעבדה בחדר־החושך. על
כל פנים, הבת גדלה ונישאה למנהיג נאצי
אחר, ואילו היינריך הופמן מכר את תמונותיו
במהדורות של עשרות מיליונים.
לילדים, מות גיבורים. כשהגיע קיצו
של היטלר השתדלו אנשים רבים למצוא את

י בסינאט האמריקאי, בניגוד לכנסת ישר־ראל,
אין אפשרות לשלול את זכות הדיבור
של סינאטור או להגביל את זמנו.

* פרט לשחקנית הצעירה אווה בראון, ש נשא
אותה לאשה כמעט ברגע האחרון אן
לא חי אתה, לפי בל העדויות, חיים מיניים.

בחדר החושך, ילדת בת 13

ברירה אלא לחרוק שיניים במיטתו ולקוות
כי כפית של עלילות שווה יותר מאשר
ים של הסברות.

גרמניה המערבית
סו מים לפג ה סו ף

שפות ודרקונים, בתקופה בה שולטים מטוסים
ומכונות? רבים המתחבטים בבעייה
זו בעולם כולו, וגם בגרמניה אינם חסרים.
דוקא התורה הקומוניסטית מחנכת לגישות
מדעיות — כיצד אפשר לסבול כי בגני־היל־דים
ינצח מגף־של־שבע־פרסות את מטוס־הסילון
המהיר ביותר מסוג מיג?
משך חדשים רבים סער הויכוח, עד שניתן
פסק־דין של פשרה. אוסקר הופמן, ראש משרד
הספרות והפרסומת בממשלת גרמניה ה־מורחית,
קבע: הדעה שאבד הכלח על האגדות
היא ״תפיסה רעה ומזיקה לתרבות״.
אולם, הוסיף, יש לטהר את האגדות מיסודות
בלתי־חברתיים. לצורך זה הוצאה מהדורה
חדשה של: אגדות גרים, טהורה מפגמים
אלה. בעזרת מהדורה זו ילמדו הילדים
להעריך את העבודה האנושית, להקריב קר־בנות
לעניין הטוב ולהיות אמיצי־לב.
לא היתה זאת מלאכה קלה. גבורי האחים
גרים לא אהבו כלל את העבודה. רבים מהם
היו משתמטים מבטן ומלידה. העדיפו להשיג
את מבוקשם בעזרת פיות טובות, מטום־קסם
וכוחות עליונים. הם היו זקוקים לטיהור
יסודי. ואמנם, המשפחה שזכתה לשפע של
מזון בעזרת שולחן־קסמים חזרה לעבודה
אחרי הטיהור ו״עבדה יותר טוב מאשר עבדה
אי־פעם קודם לכן״.
העיתונים האנטי־סובייטיים צהלו לקראת
מציאה זו. כתב אקונונזיסט הלונדוני: האם
תחזור לכלוכית למטבח ותמלא את הנורמה
שלה, אחרי שזכתה לבן־המלך ולנעל־הזכו׳
כית?
.העולס הזה־׳ ?76

nנשי 0

ב מ קו ם ממורים, חברה מנים
שופט ד,שאם הראשי בתל־אביב, אליעזר
מלחי, נתן השבוע דוגמה כיצד להת־

יחס לשירותו הציבורי של עיתונאי. אחר
ששיבח בהחלטה הרשמית על סיבות השריפה
את פאול גולדמן׳ הצלם הראשי
של העולם הזה, על עבודתו המצויינת בשעת
השריפה ביפו (העולם הזה )767 שלח
לו גם מכתב אישי :״עם גמר חקירתי בשריפה
שפרצה אור ליום 4.7.52 במחסני הסוכנות
והשק״ם ביפו׳ הנני שמח להודות
לך על שנעזרתי בתפקידי זה בזריזותך העיתונאית
אשר כתוצאה ממנה עמדו לרשותי
תמונות מן השריפה הנ״ל בסטדיות הראשונות
שלה, עוד בטרם הגיעו מכבי־האש
למקום.״

ד״ר יעקב רובינזון, יועצה המשפטי
של נציגות ישראל ליד האו״ם המשמש חבר
משלחת השילומים, התמיה את כל פוגשיו
בעברית השוטפת שבפיו, למרות שזאת
אחת הפעמים המעטות בהן שוהה המש
פטן בעל שם העולם במדינה אותה הוא
מייצג. לסקרנים גילה ד״ר רובינזון סוד
בלשני: אין הוא יודע עברית בלבד על
בוריה• במטענו: תשע לשונות נוספות.
בשוב אליהו דוסקין, חבר הנהלת הסוכנות
היהודית, ממסע בדרום ומרכז אמריקה
גילה כי יהודי דרום־אמריקאי שאינו
תורם למגביות הישראליות מנודה מן הציבור:
הבנקים אינם נותנים לו אשראי (מתוך
הנחה שמי שאינו תורם למגביות לא יוכל
לעמוד בהתחייבותיו הכספיות) והחברא
קדישא, למשל, אינה קוברת אותו במותו,
אלא אם כן ממלאים יורשיו את מכסתם למגבית.
ג׳ורג׳
ג׳סל׳ שחקן הקולנוע היהודי שהפך
מפיק סרטים עצמאי והמקווה להפוך
שגריר ארצות־הברית בישראל, גילה בפאריס,
בשובו מסיורו בישראל, כי גייס בשנה
האחרונה עשרה מיליון דולר למגבית, בעזרת
עשרים נאומים, מקווה להכפיל השנה
סכום זה. לא היה זה הכל בפיו של ג׳סל.
יש לו גם דעה ברורה מאד מדוע שוקעת
תעשיית הסרטים: בגלל חפזון יתיר בהפקה
(״במקום סרט לשבוע מוטב שלושה
לשנה והקפדה שמרנית מצד הצנזורה
(במקום ממזר ם ! הם רוצים חברה׳נזנים
כוכב קולנוע אחר שעבר את פאריס,
! JMSnהופ׳ הביע אף הוא את. דעתו על
&נו ש א חיוני. הנושא: איסוף כספים למטרות
^ חיו ביו ת. בהופעה אחת יחד עם כינג
תקרוסכי, הרים 400 אלף דולר לשיגור ה־נ
בחרת האמריקאית לאולימפיידת הלסינקי.
ע זשג יאת ו: נקיבת המספר הרצוי — מליון
דולר. מעריציו (ומעריצי קרוסבי) הניחו
כי סכום פעוט זה יכוסה בקלות, לא הטריחו
את עצמם לשגר את תרומתם.

ת שב ץ 132

קולנוע
mmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmm

״באותו לי ל ה \ודל־״
ג׳ים קורטיין (ספנסר טרייסי) ,עורך־דין
בעל שם, מגן על ג׳וני אוהארה (ג׳יימס ארנס)
הנאשם ברצח. קורטיין מאמין בלב שלם בצדקת
שולחו, אולם סכנת הפסד במשפט מאיימת
עליו והוא מחליט לשחד את אחד העדים.
העד מגלה את הדבר, אוהארה נידון למוות
וקורטיין עומד להיות נתבע לדין. כאשר
מתגלה עדות חדשה המצביעה על הרוצח
האמיתי, מקריב עורך־הדין את חייו כרי
להציל את האיש החף מפשע.
נושאו של הסרט, המבוסם על רומן מאת

לו כל נתונים קומיים. אולם עובדה זו לא
נעלמה מעיני המפיקים שידעו היטב להבליט
את ג׳רי, לטשטש את דין ככל האפשר.
בסרט, אביו של ג׳רי (אדי מייהוף) הוא
אתלט נודע לשעבר הדורש מבנו ללכת בעקבותיו,
להתפרסם במכללה בספורט. אולם
ג׳רי הוא רזה, חלוש, חולני, חולה מדומה,
מפונק. כמובן שלאחר שעה וחצי (על הבד)
מצליח ג׳רי, למרות הכל, לזכות את קבוצתו
בנצחון בתחרות חשובה ביותר.
ג׳רי שייך לסוג הקומיקאים ״המשוגעים״
אבל יש במשחקו בהרבה יותר משאפשר למצוא
אצל, דרך משל, לו קסטלו. אצל לואיס

גערות, עבודה קשה, עונשים, עד אשר מגיע
לאותו מוסד רופא פסיכולוג, ד״ר ג׳ייסון
(פאול הנריד) ,המנסה להיטיב את מצב החניכות•
רק לאחר שנסיונו נראה כעומד על
סף הכשלון, מתברר שלאמיתו של דבר ניצחה
כסיית־המשי את היד־החזקה ברגע הנכון.
אם כי כוונות המפיקים היו בודאי טובות,
לא בלבד שהגישה אל הנושא היא שיגרתית
אלא אף נוטה לרעשנות זולה. גורם אחד לטובתו
של הסרט: שיתופה של שחקנית צהובת
שער, אן פרנסייס, שעתיד מזהיר צפוי
לה, ללא ספק.

״האומנת״
כאשר המדובר הוא בסחיטת דמעות מקהל
המורכב ברובו מנשים, אין מומחים גדולים
לזה מן הצרפתים, ואחד מסוחטי הדמעות
המפורסמים ביותר בצרפת הוא סיפור מאת
פרנסוא קמפו בשם הצעיף הכחול סיפור זה,
אשר שימש בסיס לסרט צרפתי שהופק לפני
12 שנה׳ משמש עתה עלילה לסרט הוליבודי,
האומנת.

הגיבורה שעל שמה נקרא הסרט, לואיז
מייסון (ג׳יין וויימן) ,מאבדת את בעלה
במלחמת העולם הראשונה, משכלת גם את
תינוקה, הופכת, בדרך מקרה, אומנת• תחת
ידה עוברים ילדים רבים, והיא מוותרת על
חיי נישואים כדי להתמסר כליל לעבודתה.
בזקנתה היא נאלצת לשטוף רצפות כדי לפרנס
את עצמה׳ אך זוכה לנחמה כאשר כל
התינוקות אשר טיפלה בהן ואשר היו בינתיים
לאנשים מבוגרים, נאספים, עורכים לכבודה
מסיבה.
אין ספק שהאומנת, הכתוב ומבויים בצחצוח
הוליבודי, יצליח להשיג את שלו: לפעול
על כים הדמעות, להלהיב קהל חובב רגשנות
קהל אחר יבכר, באם הוא מאד רוצה
להזיל דמעה, לקלף בצל.

מאריון מרשל׳ ג׳רי לואיס, פיל כדגן (״סטודנטים עליזים״)
רזה, חלוש, חולני, מפונק

אלעזר ליפסקי, הוא ללא ספק מעניין וגם
ביומו של ג׳ון סטורג׳ס מוסיף למתיחות :
התמונות בהן רבה הפעילות מבוצעות בכשרון
רב. אבל הקטעים המשתדלים להראות את
עורך־דין קורטיין כאדם הנוטה לשתייה שבתו
(דיאנה לין) ,נערה שקטה וסובלנית, מטפלת
בו, איטיים יתר על המידה ואינן מוסיפות
הרבה להתפתחות העלילה.
הסוף, בו משלם קורטיין בחייו עבור פשעו,
הוא ויתור לא מוצדק, מבחינה אומנותית,
לדרישותיו המוסריות, כביכול, של ה־צנזור
ההוליבודי שחכמתו אינה עולה על זו
של חברו למקצוע בישראל.

״סטודנטים עדיו׳״
זהו סרטם הראשון בארץ של זוג ליצנים
שכבשו את הנוער האמריקאי בסערה מטורפת:
דין מרטין וג׳רי לואיס. לאמיתו של
דבר הרי כאן ליצן אחד בלבד, ג׳רי לואיס,
כי שותפו מרטין הוא יותר זמר משחקן, אין

מ אוזן )1 :בן חכם ...אב ! )5״אחרינו...״
(מקביל לאמרה — ״אכל ושתה כי מחר נמות״) !
)10 שחורה אני ו 12 עקרה לא ילדה ! )14
קיים ! 16 כבודה ! )18 מזמר ; )19 כמות לא גדו־רה!
)21 ישוב לחוף הים צפונית מערבית לזב־רון־יעקב
! )22 בסופה של תפילה » )23 מטה !
)24 שלח שוטרים להוציא את אנשי הפרלמנט
במדינתו בכח מבתיהם, ולהביאם לפרלמנט !
)25 מנהג רווח בחיים המפלגתיים בארצנו ! )27
...מדינה ניתנת על מגש £ל כסף ! )30 לצדי
הראש ! )31 משחק אהוב על הילדים בארץ ;
)33 מספר עיקרי היהדות לפי הרמב״ם ! )35
שר שנתקל בהתנגדות הממשלה לרבות מפעולותיו
וחזר לחיים אזרחיים ! )36 מעז ...מתוק !
)38 ישוב בפרוזדור על שם אלוף שנורה בשגגה
במלחמת השחרור ; )39 נקרא בפי ההמון ״בלטה״
40 ונישא ! )41 מאז עלה בה אליהו
הנביא השמימה עברו אלפי שנים עד שנכנסה שוב
לשימוש, הפעם בשינוי מה ! )43 מלת הגוף
לנסתר ; )44 משמש מקום לגדרי תייל במקום
למתרחצים ! )46 הנוער שיצא ממלחמת השחרור
מחפשו ואינו מוצאו ; )48 על אף מאמצי דוד
הורביץ לא הסכימה אנגליה לתת דבר זה ! )49
שמחה.
מאונך )2 :יוצא ב ...ועין ! )3כל מפעל
חדש וביחוד הקמת מדינה כרוך בו ! )4ה ...הנד

״העולם הזה״ 776

—mmmmmm

— wmm— m m m m m m m m m m m m m — mm— m— im m

״בקצרה״

משחק הרגש האמיתי תפקיד לא חסר־ערך
בתוך מערבולת ההשתוללות.

״כה צעירות וכ ה טושוותות״
ייתכן שבאמריקה כל בתי־הסוהר ובתי־החינוך
לפושעות צעירות דומים זה לזה!
ייתכן גם שבכל אחד מהם מצוייר, מנהלת
סדיסטית! ייתכן מאד שסופה של המנהלת
הוא תמיד מר — סופן של הפושעות הצעירות
תמיד טוב. איך שהוא, זאת היא התמונה
המתקבלת לאחר ראיית מספר סרטים הוליבודיים
על הנושא, וכה צעירות וכה מושחתות
אינו מעז לשבור את המסורת. המנהלת רעת־הלב
נקראת כאן מרת בולר (גרייס קופץ)
ותחת פיקוחה מצויות כ־ 180 בנות שהבולטות
בהן הן לורטה (אן פרנסס) אם צעירה
שנטשה את תינוקה, דולורם (רוזיטה מורנו)
נערה ממוצא מקסיקאי הסובלת מתסביך
גזעי׳ ג׳קי (אן ג׳קסון) ,לסבית צעירה.
מנת חלקן של הצעירות היא: משטר צבאי,

אבירכוכבהזהב. סרט רב־משתת־פים
אודות קימומו של אמור נחשל בקוקז.
צבעי אגפאקולור ועלילה מעניינת וספוגה
אך מעט תעמולה דוחה•
מהומהברחובות. רדיפה אחרי
אדם הנושא בגופו חיידקי מחלה מסוכנת.
מרתק. הבמאי: אליה קאזאן.
בשלנשיקהאחת. לא כדאי לשבת בקולנוע
שעתיים בשל נשיקה אחת.דיאנה דור־בין,
צ׳ארלם לוהטון.
דודובת ־ שבע. כיצד לעשות את התנ״ך
משעמם יותר מאשר בשעורי תנ״ך. גריגורי
פק, סוזן הייווארד, ריימונד מייסי.
העולם הזה ממליץ על:
באותו לילה גורלי
סטודנטים עליזים
אביר כוכב הזהב
אל הנשק

שולש לא במהרה ינתק ! )6הן גויים כ ...מדלי
וכשחק מאזנים נחשבו לו ! )7חפשי ! )8נאמר
בשעת מצוקה ! )9פוחז ; )11 כנוי נימוסי הרווח
בארצנו לנדבה ! )13 שוברת שיני לומדי התלמוד !
)15 הערכת בית־דין ! )17 מקום זרימה למים
רבים, וחטיבה צבאית שהיא המשך לפלמ״ח !
18 השירים ! )20 כרוז רשמי ! )23 לחם עוני !
)26 קיוה שהחיכוכים בין טאפט ואיזנהואר יתנו
לו את כס הנשיאות ! )27״...גיבורי התהילה״
להווארד פאסט ! )28 בלעדיו שובתים העיתונים !
)29 פתגם ! )31 לא משנאת המן אלא מאהבת
)32 זה זבן רב משביתה אותו עירית תל־אביב
עקב הזוהמה בים ; )34 נשיאים ורוח ו ...אין !
35 אריה יהודה ! )37 חופש שדיון)39
בעלת חי שיחד עם הסום יוצרת פרד ! )42 איש...
לא ידע וכסיל לא יבין את זאת 44 בראשו
יעסוק בתורה ; )45 אות באלף־בית ! )47 חברת
תחבורה שחיכוכיה עם אשד על תחבורת
בת־ים באים על חשבון המתרחצים.

פתרון חידון:הרגליים

פרסי ספרים לפותרי תשכץ 130
בנימין בירמן ! שרה זכריה, ירושלים, מולכו ! 7
רינה מלין, ראשון־לציון, הרצל .45

טיסה לאילת לפותרת תשכץ ענק
מלכה לב, תל־אביב, אבן־גבריאל .6

יש אומרים שכד אכרי הגג 8מגיעים את אופיו של האדם -
שאפשר ללמוד עליו מן הרגליים ממש כמו מן הפנים. אולם הדבר
נתון לוויכוח -יש ואתה רואה רגלי נערה וקובע את דעתך עליה,
אולם נוכח לדעת, בראותך את פניה, שהיתה זאת דעה מוטעית.
ויש גם מקרים הפוכים I p
הנה לפניך הראשים׳ והרגליים שד שבע נשים ונערות, שחלק
מהן אך הופיעו בתקופות שונות כחצולם הזה. הכעייה היא: האם
אתה יכול ליחס לכל פנים אתתוג הרגליים השייך להן?
על כל פנים, יכול אתה לנפות. נפה לנחש מה שייך למי, ורשום
לך את הדברים על פיסת נייו^׳^רר כך יכול אתה להשוות את
פתרונך עם הפתרון הנכון המופיע.בעמוד 15 של גליון זה.
להשלות את עצמך שיש לך
אם צדקת ככל המקרים, יכן
טביעת־עץ לבחורות.