גליון 777 מתאריך 18 בספטמבר 1952

העורך הראשי:

העולם

אודיאב גד י

ראש המערכת:
שלום

הז ה

עורך הכיתוב:
דו באיתן
הכתב הראשי:
אהרון דולב

ר.שב!ע1ן המצויר
לא ינפ ורמצ יה

השנה

עורכי מדורים:
משתתפים קבועים:

נרובנר.

סרנצה

רפאל חייט, אוסקר מאובר,
יצחק לבני, צבי שש,

ראש־משרד, ירושלים:
דוד רוביגנר

פילים טיארי,

ראש־משרד, חיפה :
גתן ריבון

סוסרי־חוץ:

מונטי נ׳ייקובס, גבריאל דנון. שמואל מירון.
העולם

חמו״ל :

הוביל אותך
היו

רבים, אחדים מהם

בי p > vודר ים ומעציבים .
• ^ 2בבל זאת שמרנו
הטובה.

פאול נולדמן

פיכ א ל אלטז, יחיאל בשן. ניצח גבי. איתמר עילם.

רחוב גליקסון . 8תד־אביב
(ליד תיאטרון * ,ח י )
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785
מען למברקים :״עולמפרם ״
משרד המערכת בירושלים .
רחוב דוד המלר (יוליאן),
הסעד.
משרד
מו ל

מסך

עורך התבנית :
דv 1
הצלם הראשי:

הזח

טובים

-אתה

ב ע״ם.

הנגבלס

דפוס

ישראל.

ואנחנו

אולם רבים

-על רוחנו

ידענו שאם אמנםרבההרעהמסביבנו ,

ר ב /ה טו ־ ב

החבוי

שא לתן שלך

עדיין בלב

-היתה:

ושאלתנו

הישראלי.

כיצד

הרי

ו השא ל ה
להשליט

ש. ז ,שרגאי, ג׳ניבה, שיייץ
העולם הזה ש מח שראש העיר לשעבר מאשר
את העובדות. אשר לסעיף האחרון, מצבי עה
העובדה, כי חוקר עתונאי יכול לגלות
דברים נסתרים מעין ראש העיר, על מצב
הענינים בעיריה.

אחיות רחמניות

התאכזבנו מאד מהכתבה שלכם על נושא ה אחות
...אין אנו נותנות למדוד את כ מויות ההפ רשה
של החולים כדי לקבוע את מידת מזונם.
המדידה אמנם נעשית אד למטרה אחרת ...איז
אנו מחכות למותו של התולה. לסי האורכם. נם
סידור התולה לאחר מותו אינו נעשה בחומר־דנש
ובקרירות ...בחירת המקצוע אינה לפי הפיגור
הלבן שמצא חז אי־פעם בילדות ...תמונה השער
גם כן אינה מתאימה לנו שא.

הז הלמקומות

ומשמחים,

האדם

תל־אביב

בתקציב האמור נכנם במאה אלף ל״י ממה ש־שערתי.
התקציב או שר עם גרעיז של 856 אלף
ל״י מסיבה אהה: אי-אפשר להדביק. על־ידי סדור
מסים פעם בשנה, את האינדקס שעולה »די חודש
בחודשו כמעט.
ה< על זזדו״ח של ועדה החקירה ברא שותו של
יעקב אברזי, נודע לי בפעם הראשונה מעיתונכם.
במשל כל זמן כהונתי, לא קיבלתי הודעה על
מינוי ועדה כזו, ואינני יודע מאומת על קיו מה
ועל פעלה. מאידך, ברצוני לקבוע כי בזמנו
נעשו על־ידי, כמה פעולות באמצעות פרקליט
המדינה, לתקן כמה הופעות אשר מצאתין לא
בסדר. וכן עמדתי בקשר מתמיד עם משרד מבקר
המדינה וביקשתי מ מנו עצה והדרכה כיצד לתקן
כמה דברים לא בסדר שנתקלתי בהם, ותוקנו
לפי עצתו והדרכתו.

הטוב,

לחסלאת הרע?

בוגרות בית־הספר לאחיות,
בית החולים ״הירקון״,

שע״י

תל־אביב

...כיצד יכולים אתם לדרוש הקרבה עצמיף מאחות
שתנאי עבודתה מתאימים לימי הכעיס?
האחות נחשבת ל״תלמידה״ משך שלוש שנים.
בזמן הזה היא עושה את כל העבודות, כולל
בלתי־מקצועיות. חינם אין כסף. ממוצע התלמידות
בבתי־החולים הוא 85 אחוז, בזמן שמחיר טיפול
בחולה בבית־חולים הוא בין 0ל־ 12ל״׳
ליום. התסכימו אתם להקריב עצמכם בתנאים
כאלה?

אחו ת רחמנייה, תל־אביב
תודתי על המאמר וזנפלא אודות חאחדת!...
כרבקה גרשוני החלטתי להיות אחות עוד בהיותי
בת שש. לכ שנכנם ה האחות לכיתה בפעם הרא שונה
ומאז עדיין חולמת אני לחכנם לבית־ם פר
לאחיות. אני בת 16 וחצי והורי טוענים שאני
צעירה מדי. אך עתה, מאחר שקראו את המאמר
כמעט שוכנעו ...המאמר שיקף בצורח הכנה ביותר
את כל הסבל והקושי של האחות ...כיצד אוכל
להתקשר עם רבקה כדי לקבל פרטים נוספים אודות
מקצועה?

גילה ירושלמי, תל־אביב
משך

הש נהסלחת

פליטות-פה.

שגיאותר בות,

לנו

לפעמים פקן עה סבלנותך ,

לנו מכתב עדין /פחותאו

yvy

ואתה כתבת

א ו לם כסך

יותר*/

כמה

הכל

הקוראה ירו שלמי יכולה לקבל את כ תובתה
של רבקה גר שוני במערכת.

אזביקטיכיות

שוב הוכחתם שאתם כנענים. המאמר על חילול
בתי־הכנסה (העולם הזה ) 775כ תו ב ב״אובייק־טיביות״
שנודף ממנה ריח חריף מאד של תע מולה
כנענית והשמצה דתית. אם כמה עיתוני^
טעו והאשימו. בתמימות ובכנות את הכנענים.
אויבי הדת המושבעים. במעשה אנטי־דתי, אין
זאת אומרת שמותר לכם לשים אותם ללעג, כסי
שעשיתם.

ראובן מייטנר,
בינתיים, שא היושבים עין

(או מ ת רו צ צי ם)

ואו ז ן .

כרכהלשנההח דש המכולנו ,
כאן,

והמנסים לשמש לך

כאיש דתי. זועזעתי מחילול בתי־הכנסת ...לדע תי
נתן העולם הזה תיאור אמיתי של העניין.
אובייקטיביות כזאת קשה למצוא בעיתונות הארץ.

דוד גפן,

סרטי השנה

תל־אביב

אם זכרוני איננו מטעה אותי בוחר העולם הזה
בסוף כל שנה בארבעת הסרטים חטובים ביותר
והרעים ביותר שהוצנו באותה שנה. אני מציעה
כאחד הסרטים הטובים ביותר את מקכת מאת
א ורסן וולס.

שנת תשי ״ ב הלבה לעולם

מ ק דם אתפני

תל־אביב

הבא

-העולם

הזה

הש נההח דש ה .

רחל ברגר,

תל־אביב

אם העולם הזח יחזור על מה שעשה בשנה
שעברה ויבחר את הסרטים הרעים ביותר של ה שגה
...סיפור לואיזיאנה חייב להיכלל בהם. אף-
על־סי שהגנתם עליו בחום רב.

ראובן פרסלר,

רא שון־לציון

...שחקן הקולנוע של השנה היה מארלון בראנ-
דו, כו כ ב הסרט הנידונים לחיים.
מכתבים אנשי השנה
עיתונאי השנה — עמום קינן; עורך־דין השנה
— דוד גנור; רופא השנה — ד״ר משה סנה;
שחקן השנה — שמעון פינקל; האיש הצעיר —
נמרוד אשל; מדינאי השנה — הארי טרומן.

רנה שמו,

תל־אביב

...רופא השנה — ד״ר הוביץ.

אילה ברודצקי,תל־אביב
חושבני שאיש השנה (היה צריך להיות) האל מוני
הנסער בקהיר, טהרן וטוניס. הוא הוא נו שא
המאורעות המתרחשים סביבנו במרחב, והוא
המציין את כיוונם. על כן שומה על מדינתנו
לשחות בנתיב הנכון כדי לא להסחף על־ידי הסע רה
הזאת.

שילומים

יוסף,

רא ש־העין

הננו לשלוח לכם בזה את הוקרתנו העמוקה
על מאמריכם אודות השילומים מנרמניה (העולם
הזה 766 , 773 קראנו פרטים מן הדו״ת של
ד״ר טר ה וכחובבי בלבלה קבענו שזו ההצעה
הטובה ביותר ...ההבניה נדחתה מ שום שביצועה
היה ניתן לאנשים היודעים לבצעה ולא לשרים
הבינמפלנתיים שהיו משתמשים בכסף זה לחיזוק
מפעלי המפלגות והפקטורים. ח שבנו שעיתונכם
בעל השפעה על הנוער יוכל ליצור דעת קהל
ננד חשבון המפלגתי צר האופק.

שלמה בגליקטר, אליהו שמיר, תל־אביב
העולם הזה יצר דעת קהל נגד חי שובי ם
מפלגתיים, על־ידי הצגה אובי ק טיבי ת של

עובדות, כ מו במאמו־ייים על ה שילומים וכתבו
ת אחרות.

ב מו עיני

חתן ממונע
שיחת בין 2
בנו ת בבית־קפה
תל־אביבי:
״כבר ש מע תן•

״ת 45ג 12 הת ח תן ה שבוע!״

הקורא עמי
גורביץ (לפי שעה
עדייו ת )0
זוכה בפרס ש?
לירה אחת.
יתנחם הקורא רענן בעובד השל עו רן מדור
הקולנוע מר יותר. היתה זא ת פליטת מכונ ת
כתיבה.

לחם ושעשועים
העולם חזה בנליונו האחרון 778 משקף פה־לכה
אה המציאות בארץ. המאמר פרשת הלחם
הקלוקל מוכיח שאיו לחם. והכתבה אודות הטלת
המם הכבד על כרטיסי התיאטריז מוכיחה שימר־ביה
התושבים לא יהיו השנה נם שעשועים. אני
מקוה רק שמחיר תעויפ הזח י א יעלה.

דוד אשר, רמת־גן
תחזקנה ידיכם על המאמר פרשת תלחם הקלוקל.
המשיכו להתקיף את האשמים עד שיושם ק־ז י-
שערי,ח המחפירון.

ש מ עון שריער, פתח־תקו ה

עירום השנה
בנד־הים המקורי ביותר שנראה מעל עמודי
העולם הזח מופיע בכתבה מיסטר ברנד מ שוטט
בעולם (העולם חזה ) 776 בצד ימיו. למטח. מהי
נראה כזה על שפת-ימה של הל-אביבז

ד. שפי, תל-אביב
זאת גם העולם הז ה אילו יודע, אבל צל מו
יהיה שם ב מוע ד הנכון,

יוצא מן הסגנון
זה כמה שבועות אתם ממרסמים כתכות מאת
הכתב המיוחד צבי שש, ,הכתובות בסננוו השונה
ימו המננון האחיד שי העולם תזה .״אני ראיתי ״ .
״שמעתי״ ,״חלבתי לכאן״ ,״אני. אני. אני״ .אני
רגיל י סננונ כ ם המיוחד. סנניו חג׳מאעה. מדוע
תוציאו את צבי שש מז הכלל?

יחיאל בן־ שלום, תל־אביב
העולם הזה אינו מתנגד ל שימו ש בגו ף
רא שון לכ תבות ח תו מו ת, אוסר זאת בכל
שאר המדורים.

כן 17 למכללה
בכתבה על אלוף־משנה עקיבא עצמון מפקד
הנדנ״ע אתם כותבים ה טו מהנדס הידרדלי
אחרי לימוד של חמש שנים ...בז 16 בשנת 1933
...לימודים אלה נסתיימו ב . 1988-״ יוצא שבניל 15
נכנם ללמוד במכללה — הייתכן?

נתן גרינבאום, תל־אביב
עקיבא ע צ מון היה בן 17ב־ , 1933 לא בן
. 15 הוא נכנס, איפוא, למכללה בגיל הנכון.

חידה קרושה
בנוסעי במכונית לקקתי נלידה וכשרציתי לא כול
את שפיץ הנביע העיר לי בחור שאסור ל אכול
אותו. כא שר הבעתי את תמהוני הפנה אותי אל
העולם תזה והבטיח לי שכאז אמצא תשובה.

רות אייל, ירו שלים
השפיץ (של גביע הגלידה) טרם הזיק לאיש,
כולל אשה.

אכיכה גור
אמנם אביבה אינה נערה מבוערת אד למרבה
הצער המונה השער שלה עם אמה היא המכוערת
שבתמונות השער של העולם חזה עד היום.

זאב קמין, נפר סבא

הזמריה

אליעזר שחר, תל־אביב
העולם הזה יבחר, כ מו בכל שנה, בראשית
חודש תשרי, את ארבעת הסרטים הטו בים
ביותר, הרעים בי׳ותר, ארבעת הסרטים
העובדתיים ביותר, שחקן, שחקנית, שחקן־
המשנה, שחקנית־המ שנה של השנה.

על דיקטטוריה של המדריכים ועוד שטויות שלא
נבראו מעולם. אני הייתי אחד מהמדריכים ...איש
לא הוציא מסיו שטויות כאלה שהמדריכים רדו
בחם, דבקו כעלוקות ועוד. על אף שחייתי עם
הקבוצה מניו־יורק אינני מכיר כלל את ד״ר מיטלמן.

אם עורר מדור הקולנוע אינו מתמצא בעולם
האופרה — מילא. אפשר לסלוח. מר לי לראות
את מורלי מכונה טיילור כאיש הממלא את תפקיד
לואי ה־ 16 במרי אנטואנ ט (הקולט הזה .) 775

יחיאל אמיתי, ירושלים
בטעו ת הוזזלף בכתב ה שמו של ה מ תלונן.
רו ב ים ואמרו לסופר העולם הז ה על ידי ד״ר
משה או מנסקי מגיזייורק, שצוטט בדייקנות.

רוכרט טיילורמורלי

מאיר רענן׳

תל־אביב

אתם כותבים כי ״מדריכים שניתנו (למשתתסי
הזמריה בחוידלארץ) זרו מלח על הפצעים״ (העו לם

ח ) 773

ואחד בשם

מי ט ל מן סי פרלכם

עירית ירושלים
אודה לכם אם תואילו לפרפם בעיתונכם את
הערוהי הבאות בקשר לרשימה ״ירושלים: שלושה
אוחזים בכם אי׳ (העולם הזה :)774
א) אי־גביה חובות בעד עבודות י ציבוריות מ בעלי
הבתים, ננרמה מפני שבזמנו (עוד לפני
היותי ראש העיר) לא הסדירו את העניינים מבחינה
משפטית שנוכל לגבות את ההוצאות האלו
מיד עם ביצועז של העבודות, ונם בגלל תעמולה
שהתנהלה בתוך בעלי הבתים על־ידי יד נעלמה
שלא לשלם, מפני שמבחינה מ שפטיה אי־אפשר
לכוח עליהם את התשלומים.
מיד כשנתקלתי בדבר ,־ נקטתי בכל האמצעים
להקו את הדבר מבחינה משפטית והגביה הוגדלה.
בן מאז שנבחרתי לראש עיריה, שולמה המש כורת
מדי חודש בחדשו. במועדה. התשלום ההל
כמעט תמיד ב־ , 26 סוף החודש, ונסתיים לא יאוחר
מא שר בשביעי לחודש השני. בפעם הראשונה.
המשכורת לא שולמה במועדה, בהיותי באמריקה,
שבגללה פרצה, השביתה,
ג) כל חובות של העיריה להממשלה, שולמו,
בזמנו, במועדם, בדיוק. מלבד חובות מחלקת ה אותם
ב אופז אוטומטי
מים. שהממשלה ניכתה
מתשלומיה לעיריה. וזה בנלל הנרעון במחלקת המים,
שמועצת העירי,ה כולה (ונקואליציוז וה אופוזיציה)
התננדה להעלאת מחיר המים, אולם
שהצעתי אני, על־ירי
הוא הועלה בהרבה, ממה
הקואליציה בשעת שהותי באמריקה.
ד) תקציב 51/52 הוכית שמאומדן ההכנסות

השער
איש השנה של השנה הקודמת היה העולה החדש. אולם השנה היה קשה יותר לקבוע
מסמרות. ההצעות היו רבות, והן נפסלו בזה אחר זה. אפשרות בולטת, שהופיעה כמעט
ברגע האחרון, היתד, מוחמר נגיב. אולם גם הצעה זו נפסלה, באשר היתה מפנה את
העיניים החוצה, במקום להפנות אותן אל נקודת התורפה האמיתית, שהיא פנימית.
לפני שלושה חודשים הוחלט לפעול, לפי שעה, על סמך ההנחה שאיש השנה יהיה
האדם שיסמל את גילוי פרשות השחיתות. נקבע צוות חוקרים מיוחד, בהדרכת ראש
המערכת הירושלמית של העולם חזה, דוד רובינגר. חבת צוות זה הוצאו מן העבודה
השוטפת, הוטל עליהם לערוך מחקר כולל ראשון על ממד השחיתות בארץ ופרשותיה
המפורסמות ביותר.
בשלושה החדשים שעברו מאז לא נתגלתה סיבה שתמנע את הפיכת ההצעה להחלטה
סופית. חלק גדול מן הקוראים, שהציעו את הצעותיהם, הצטרפו אף הם לדעה זו. המחקר
סוכם סופית, מופיע השבוע.
בשבוע הבא יפרסם העולם הזה אה אנשי השנה בשטחים השונים. גם בבחירה זו
לקח בחשבון במידה רבה את הצעות קוראיו.

מסיבות טכניות נדחתה הרפורטז׳ה המצולמת טל החתך הקיסרי
לאחד הגליונות האחרים של ״העולס חזה״ כחודש תשרי תשי״ג.
,העולם הזה״ 777

תר״פ

מ א 1ד• א בנ ר׳
בשיתוף פעולה עם צוות־חוקרים בהדרכתו

איש ה שנ השל
תשיייב ל א היה
החלוץ העברי
בובשהשממה,

ש ל דו ד דו בינ ג ד

הוא ל א היה
הלוהס העברי
מי סדהמדינה.
הוא היה ה אד
ש סי מלאת גלוי
ה ש חי תו תהממ אר
תשבה נוגעו
בלשטה׳ הה״ :
ד ״ ד א מי ל ש מורק

תש׳׳ח

קרניים האחרונות של
שמשה של שנת תשי״ב
השוקעת אינן מאדימות
רכסי־הרים רבי־הוד, אינן
מלטפות פיסגות המזדקרות
לקראת השמים.
הנוף הישראלי של שנת תשי״ב היה נוף
מישורי, רב־בקיעים ושקעים;
משך שנה זו לא קם המנהיג שיחצוב
מן הסלע הצחיח את מי האמונה וההתלהבות.
לא קם האיש הדגול שילהיב המונים
צעירים לקראת תפקידים נעלים
הרומזים לו באופק. לא קם גם הנביא
שישמש במעשים קטנים ובהכנעה עצמית
מופת אישי לאדם הנבוך.
מי היה איש השנה?
פה ושם קמו צעירים עבריים, יצאו אל
הנגב יאל הערבה, הקימו לעצמם בית
בשממה. כל הכבוד להם. אולם לא הם
הטביעו את רוחם על הציבור הישראלי.
העולה החדש, שהיה איש השנה של
תשי״א (העולם הזה ,)726 הוסיף לבוא
לארץ. אולם זרם העלייה מעט והלך,
והשפעתה על חיי הארץ פחתה גם בהשוואה
לשנה הקודמת.
העובדה מס׳ 1של הנוף הישראלי —
המפלגות — הוסיפו לרבוץ ולהתגושש
במים העכורים של החיים הציבוריים.
אולם שום מעשה מדינאי גדול לא התעלה
מעל לביצה זו — פרט לכמד, ג׳יס־טות
שנעשו ברובן לפי הזמנה זרה.
דוד בן־גוריון הושיט יד שלום לרודן
המצרי החדש — אולם מעשה זה בא
למחרת היום בו הפנתה ישראל את גבה
לתנועת־השיחרור הטוניסאית וקשה ליחס
לו משמעות של מיפנה היסטורי.
משה שרת חתם על חוזה השילומים עם
גרמניה, אולם היוזמה לחוזה זה באה
.מצד הקאנצלר הגרמני, ותפקיד ישראל
הצטמצם בעמידה על המקח ובקרב־גידו*
פים בכנסת.
הגאון היהודי — זה אשר דורות של

יהודים שיבחוהו והיללוהו — שבת בישראל
משך תשי״ב. שום ספר או יצירה
מוסיקאית בעלי משמעות בינלאומית לא
נולדו בה, שום המצאה מדעית, שום
תרופת־פלא.
מסביב לגבול המתפתל של המדינה
התרחשו מאורעות העתידים להשפיע
השפעה מכרעת על עתידה. הליווה מחמוד!
נגיב חולל במצרים מהפכה המשנה כמי!
עט מדי שבוע את פני המרחב. בסוריה׳
התבצר רודן צבאי אחר, פחות מתקדם*,
יותר מאיים. באיראן נמשך המחזה המו־ ׳
זר של האיש החלוש וד,בכייני שהתגרה
בגדולי העולם ויכול להם, נתן דוגמה
שעשתה רושם עמוק בלב מיליוני בני
המרחב.
כל אותם רחשושים זרים השפיעו על
מדינת ישראל. סיכויים רבים היו טמונים
בהם, וסכנות רבות שבעתיים. אולם

עלייתן של ארצות המרחב, איתן נמצאת
ישראל ב מצב של מלחימודקבע, לא
היתה כה מסוכנת בירידתה המתמדת של
מדינת ישראל עצמה. לוא היה גוף המדי

בריא, לא היה חושש מפני הזרם המתגבר
סביב, אלא להיפך, מנסה להשתלט
עליו.
אולם גוף המדינה לא היה בריא. מחלה
אורגנית, נוראה, פשטה באבריה וברוחה׳
נגעה בלב ובמוח, הגיעה למיליוני
התאים של הגוף החי.
להמונים היה שם למחלה זו. הם קראו
לה — שחיתות. אולם הרופאים ידעו ששחיתות
זו היא רק התגלות חיצונית
של נגע עמוק יותר, כללי יותר ומסוכן
יותר.

ל א נסי א. ל א T 11
האדם שהפנה לראשונה את המיקרוסקופ
אל הפצע וגילה את החיידקים,
נבהל יותר מכל אדם אחר. הוא הגיע
לדבר כמעט במקרה. הוא לא היה רופא
מנתח, המוכן לקטוע אבר כדי להציל
את הגוף, הוא לא היה גם באקטריולוג,

אי ש ה שנ ה
המסוגל לחקור את החיידק, לנסות אמצעי-
נגד. הוא היה רופא־בית פשוט. והוא הפך
קרבן לתגליתו.
אמיל שמורק הפך איש השנה של תשי״ב
במידה רבה הודות לאויביו. כשמינו אותו ב־סוף_שנת
1946 לתפקיד מבקר הסוכנות הי

אשבול
״לא קראתי...

בעל תפקידים גדולים אך מוגבלים בשטח
העלייה וקליטת העולים.
לוא הבין הציבור את התהליך, היה שולח
לסוכנות, במקום הפוליטיקאים שעברו לממשלה,
קבוצה של מנהלים מקצועיים, כלכלנים
בעלי הבנה משקית. אולם הציבור לא
נשאל כלל. המפלגות שלחו לסוכנות המיותמת
את עסקניהן ממדרגה חמישית וששית,
שלא נמצאו להם משרות בממשלה.
האנשים הקטנים, שלא התאימו לתפקיד, גרמו
למצב של תוהו־ובוהו ארגוני.
הסוכנות דמתה יותר ויותר לגוף גוסס.
ובמן כל גוף גוסס משכה את התנים והעורבים
של החיים הצבוריים, כל אותם שרצו
לקרוע נתח מן הגוף החי בטרם ימות כליל.
זה היה הרקע.
העובדות של שמורק לא הטילו דופי בכלל.
הן חשפו את ערוותו של חלק קטן, אם
כי מדהים, של הפקידות. היו גניבות ומעילות.
פקידים הביאו, בין סחורות הסוכנות
שאינן זקוקות לרשיונות־יבוא ולתשלום
מכס, סחורות פרטיות למכירה בשוק הלבן
או השחור. נתחים גדולים של רכוש הסוכנות
הועבר לחברות פרטיות או הסתדרותיות
בחצי חנם.
אולם מזעזעת עד אין ערוך מכל הפרטים
אשר בדו״ח עצמו היתד, ההגבה. לא הדו״ח
הפך את אמיל שמורק לסמל לאומי, אלא
תגובת הנאשמים.

דק כמה מג בו ת
למחרת הפרסום קמה צעקה *וראה. אדם
זר יכול היה להשלות את עצמו שזו המולת
הזעם הציבורי המתגבר, המטאטא לפניו את
הרקבון. אולם היתד, זאו 4צעקה אחרת,
יחידה במינה בעולם כולו: צעקת הפושעים
על העוול הגדול שנגרם להם עם פרסום מעשיהם
ברבים. והיא טיאטאה לפניה את הד״ר
שמורק.
כל ראשי הציבור ערכו מחול־פולחן מס
פוטר
מתפקידו. ידיים אלמוניות עמלו לטשטש
את העקבות. בין השאר קבע דו׳׳ח שמורק
שרכוש עצום של הסוכנות הועבר לפי
הערכה כוזבת מידי הסוכנות היהודית (והעם
היהודי) לידי חברת השייט צי״ם, שהיא חברה
הסתדרותית בחלקה. אחרי הדו״ח גבתה
הסוכנות 500 אלף ל״י נוספות מצי״ם, לפי
הצעתה, ובתוספת להערכה המקורית. אבל
שום הערכה רשמית חדשה לא בוצעה.
אופייני מכל היה מקרה המגבות. היה זה
אחד המקרים בו הכניסו פקידים לארץ סחורות
פרטיות בהסוואה של סחורות הסוכנות.
אחרי הגילוי הרשמי לא היתד, למשטרה ברירה
אלא לפתוח תיקים. לפני חודש נתגלה
מה קרה בתיקים אלה. משרד האוצר, מישבנו
החדש של לוי אשכול, הוציא שנה אחרי
הפרסום רשיונות על הסחורות שהובאו בגניבה.
הודיע שר המשפטים של ממשלת ישראל,
חיים הרמן כהן, בהודעה המחפירה
ביותר של שנת תשי״ב: התביעה הכללית
לא תתבע לדין עבריינים שניתנו להם במאוחר
רשיונות ייבוא׳ שהרי אם ניתן אישור
במאוחר לעבירה שוב אין מקום להענשת
העבריינים. אחר התפלא השר על כל ההת־ענינות
— הרי העניין רק בכמה מגבות.

של אוגיאס

דגמ לו חואשה מניו רבטת
ד״ר שמורק לא היה סוציולוג. הוא לא
ניתח את התהליך שהוביל למצב העניינים
אותו בא לתאר. לוא היד, עושה זאת היה

«לא רצינו באלבניה שניה...״
הודעה זו סתמה את הגולל הרשמי על
כל הפרשה. בכורסתו הגדולה קרא אותה
אמיל שמורק, כשחיוך מריר מרחף על שפתיו.
שוב לא היתד, לו השפעה מעשית. הוא
פוטר מתפקידו.
לוחם־בשחיתות אמריקאי, הסינאטור אסטם
קיפובר, הפך בעיני ההמונים של ארצו לגיבור
לאומי׳ הגיע כמעט לכס הנשיאות. אולם
המוני ישראל התיחסו לכל העניין באדישות
שאין למעלה ממנה, התיחסו אל שמורק
פחות או יותר כאדם מבוגר המדבר אל ילד
תמים, אידיאליסטי אך בלתי־מציאותי.
ד״ר שמורק עצמו הסיק מסקנה פסימית
מכל הפרשה. אמר הוא :״התנועה הציונית

דוד כן־גוריץ

...ואינני מתכונן לקרוא ו׳

הודית, שהיתה אז עובר הממשלה היהודית,
נאלץ להפנות מבטו אחורה, מרחק שנים
לא חששו כי דוקא ידיו הרפות תנחתנה על
רבות, עת היה עוד עסקן ציוני בלבוב,
ראשם מהלומה כה מהדהדת. הם ראו לפניפולין.

יהודי עדין־הליכות, בעל עיניים כחולות
עד שנות השלושים המאוחרות היה התמימות
מאחורי משקפיים חומוודמסגרת,
ישוב היהודי בארץ ציבור שהסתפק במועט.
קרחת מוקפת שערות״שיבה קצרות ושפם
הסיבות לכך היו כפולות: הכלכלה היתד.
אפרפר. הוא לא דמה לאיש מלחמה.
דלה וחסרת בסיס, הרוח היתד, חלוצית, אדם
עסקני המפלגות
עונב עניבה (״דג
ידעו שהוא בן למלוח׳׳)
עורר חשד,
דור אירופי השייך
אשד, מפורכסת הילתרבות
של סוף התד.
מטרה לבוז
מאה שעברה, תרבות
כללי.
שהאמינה בקידמה
העלייה הגרמנית
אנושית ואידיאלים
הביאה עמה אמנם
מוזרים אחרים מכמה
מושגים חדשים
סוג זה. והם לא השל
חיי נוחיות, אובינו
את הצד השני
לם היא לא השפיעה
של הטיפוס הזה :
על כלל הציבור, ששהוא,מוכן
להתעקש
הוסיף לראות בחיי
וללחום ללא־פשרה
המותרות משהו זר
אם משהו פוגע בומזיק
בעם אשר מיחוש
תצדק הנסתר
טב בניו רעבו בקיבלבו.
בוצים. קודמת בתקופה

מלחמת חבש
יותר היד, ד״ר ל־החל
המשבר הגדול.
אמיל
(למשפטים)
הישוב כולו הידק
שמורק הופך, אואת
חגורתו. שלושה,
לי׳ לנביא, הנושא
ארבעה איש גרו באת
קולו נגד בתי-
חדר אחד. רווק שגר
השן ופרות הבשן,
לבדו בחדר נחשב
מפיל חיתתו בלב הליצור
פלא. כשהלכר,
מלך. בימי הביניים
משפחה לקולנוע (43
יכול היה להיות נמיל
לכרטיס טוב)
זיר לוהט כסאבונא-
היה הדבר כרוך ברולה
האיטלקי, גיחישובים
תקציביים
בור ההמונים וקרבן
מסובכים, ויתור על
לנקמת הכנסיה. אוספר
קריאה או תעלם
במדינת ישראל
נוג אחר. איש לא
של תשי״ב היה גוהשאיר
את החשמל
דלו מר יותר —
דולק שלא לצורך.
נלעג בידי הפושעים
אנשים אמידים נסעו
שאת חרפתם גילה,
במכוניות פשוטות,
מושמץ בידי שרי-
כמעט כולן מכוניות
ממשלה שלא הכחיבריטיות
קטנטנות.
שו את נכונות דבקשה
לדעת איפה
ריו׳ ישב בדירתו
התחילה האידיאולוהירושלמית
הצנועה,
גיה ואיפה נפסק הליד
אשתו, כיהודי
צורך האכזרי. ההת־נבוך
ומהומם המאישבות
העובדת הימין
בצידקתו ואשר
תד, המאור הגדול.
!לבו מנבא לו רלפי
הודעת שרת העכודה, גולדה מאירסון, שוכנים 64,000 עולים חדשים כמעברות ללא שיכון
שם אכלו חצילים
עות.
מתאים. אלה הם רה הבולטים מבין 700 אלה העולים החדשים שבאו למדינה מאז ההמתה.
ועגבניות כמה פעו
דרה המפורסם
למען שיכונם וקליטתם אספה מדינת ישראל סכומים אגדיים כאמריקה, אולם הכסף לא הוצא
מים ביום, התהלכו
של ד׳׳ר אמיל שמולמענם:
חלק גדול ממנו בוזבז כדי לקיים רמת מחייה כלתיי־מוצדקת לבני היישוב הותיקים.
במלבושים פשוטים
רק הוא מיסמך מיג־ומסולאים.
אלה ש׳הלי
יבש. אין בו
נשארו בעיר ד,תביהד
הרעמים של דברי הנביא, גם לא הפא-
ביב לקרבנם, תחרו בתארי־גנאי מתובלים נולדה בסוף התקופה הרומנטית שהתחילה
שו, איך שהוא, להתנהג אחרת.
תום המצליף של הנזיר. אין הוא אלא דו״ח
בהערות ציניות.
עם ביירון. אנו, הסטודנטים הצעירים, התהודיע
לוי אשכול, האיש שנשא באחריות להבנו לדבריו של הרצל מפני שראינו בהם ר מ או תבמצ פון שקט
פשוט של עורך־דין מקצועי, שבדק את מנגנון
המינהל, גילה דברים מחפירים אך לא הציבורית עבור כל החטאים, בתפקידו כגזבר
הבטחה לחברה יותר טובה, יותר מתוקנת,
כל זה השתנה כאשר הופיע בארץ החייל
מזעזעים, הודיע על כך לציבור שמינה אותו.
הסוכנות היהודית :״לא תחסום שור בדי יותר אצילה. לא רצינו להקים אלבניה שניה.
התקופה שד״ר שמורק עסק בר, היתה
שו !״ וכעבור כמד, חדשים הפך הוא שר איש מאתנו לא היה הולך אחרי הרצל לוא
* הרפת בעלה 5000 השוורים אשר הרקולס
רבת־מאורעות. מדינת ישראל קמה, ומיטב
האוצר של ממשלת ישראל.
היד, מבשר רעיון מפגר...
היווני נקרא לנקותה משך יום אחד, אחר
הכוחות המדיניים של הסוכנות היהודית
אמר דוד בן־גוריון :״לא קראתי את
עכשיו מתקרבים אנו למצב השחיתות שלא נוקתה נושך 50 שנה על־ידי׳ בעלה,
עברו לממשלת ישראל. הסוכנות עצמה איב־הדו״ח,
ואינני מתכונן לקרוא אותו ! ״
ששרר במצריים ובלבנון. הרמה שלנו גרועה
הנזלן אוגיאס. שיטתו של הרקולס: הטיית
דה את כל תפקידיה הפוליטיים, הפכה מינה,ל
אף פקיד אחד מכל נאשמי שמורק לא בהרבה מזו שהיתר, לנו בגולה. יש לנו ר«ת שני נהרות לתוך הרפת וניקוייה בזרמם.

הקרבן העיקרי: העודה החדש

במרומי הר הכרמל, בשדרות פנורמה, ניצבת חווילה
המשקיפה על כל חיפה. ממרפסתה אפשר לספוג במבט אחד
אח כל יופיה של עיר הנמל. האויר הצח אינו עשוי לגרום
לכאב ראש, אך דוד אדירי, בעלה הנוכחי של החווילה, נוכח
אחרת.
עד לפני תשעה חודשים היתד, החווילה שייכת ליהודי

ידי דוד אדירי עשויה להזיק למעמדו בין פועלי הנמל, להביא
לידי אובדן שליטתו בהם.
חשבון המפלגה היה פשוט וברור. הזמן בשל לזרוק
להמונים קרבן להשתעשע בו. השפל המוסרי והשחיתות האישית
הגיעו לנקודה, שהכרח היה להקריב פה ושם מרקק
כדי לחפות על הלויתנים. הידיעה על שחיתות במוסדותיה
העשירים של מסא״י, על דד
שיטה הקדושה של יתרונות לחבר,
הפכה להיות נכס כל העם. ומפלגה
בעלת מבט רחוק מכינה לעצמה בעוד
מועד הוכחות, כי היא נלחמת בשחיתות,
אינה מהססת להעניש אפילו
חברים מסורים וותיקים.
דוד אדירי התאים לתפקיד השעיר
לעזאזל, כאילו נוצר לו. ראשית לא
ה־ה חסר חשיבות מדי. עברו בכיבוש
העבודה העברית בנמל, פעולותיו בשטח
העדין של יחסים עם האנגלים,
רכישת נשק וטיפול באניות מעפילים
נתנו לו מעמד די רציני. כתוספת של
כבוד היה גם בין שבעה עצורי לטרון
החשובים. לעומת זאת לא היה גם
גדול מדי, מכדי להקריבו על מזבחה
הקדוש מכל של המפלגה. היתד, לו,
במלה אחת, הקומה האידיאלית של
שעיר לעזאזל.

מנוי וגמור: בכל מחיר
כל האמצעים היו כשרים להשגת
המטרה. מזכירתו הפרטית של אדירי
מצאה פתאום מחזר. היא שקעה
ממש בגלידות והזמנות לקולנוע.
לתמר,ונד, הרב, לא הרבה מחזרה לדבר
על אהבה, ביכר לשוחח על מע
שר,ודתה
כי הוכח כי אדירי לא השתמש בסמכויותיו לשם
תועלת פרטית, לחטט בהאשמות צדדיות: לקיחת הלוואווו
מאנשים וגופים התלויים בו בתור מנהל הנמל (חברת סואר:
1.600 לי! בעל מסעדה בשטח הנמל 1.500 :ל״י) ועל שהשתמש
במכונית של סולל בונה לצרכים פרטיים מחוץ לתפקידו.
מנוי וגמור היה עם המפלגה לגמור עם אדירי בכל מחיר.
את ראשו רצתה מפא״י להוקיע על ראש תורנה כסמל למלחמה
בשחיתות, ויהי מה. ומה עוד, כשהיה באותה הזדמנות
אפשרות להנחית מבד, לעוד אדם לא חביב ביותר בעיני
חלק מראשי המפלגה: אבא חושי, שגידל את אדירי׳ עמד
לימינו מאז ומתמיד.

לנ גו ע פ חו ת: תו א ר מיוחד
כל עוד עמדה ההאשמה נגד דוד אדירי, כי רכש את
כספו בצורה בלתי חוקית, היה טעם במלחמת־ד,ראווה של
מפא״י בשחיתות. ברגע שההאשמה הצטמצמה לקיסרוג >
על דרך ״לא־פועלית״ ,ועל השגת תנאי חיים לא־ניאותים
לעובד מדינה ומנהיג פועלים, הפכה מגוחכת.
חודה של החרב המפאיית כוונה אל לבה היא, אל מקור
השחיתות במפלגה. האנשים שקמו להאשים את אדירי היו
אלה שלא יכלו לד,שבע, שמעולם לא נסעו אף קילומטר
פרטי אחד בקרייזלרים שנתנה להם הממשלה למילוי תפקידם.
האשמה במכתב גליי לא צלצלה כשהיא באה מפי
אדם הגר׳ בתשעה חדרים מכוסי שטיחים פרסיים.
אם דוד אדירי הוא טוב או רע מחבריו במפלגה, לא
הצליח האיש ברחוב לשפוט. יתכן שהוא טוב מהם, פחות
נגוע במחלת הפנקס, אחרת יכול היה לפתוח פה כעת, לגלות
סודות מהחדר.
אין כל ספק שלא עתה הזמן למנהיג פועלים ולאיש
מפא״י להיכנס לחווילה מהודרת, שמחירה מגיע לסכום ממנו
יכול פועל לחיות 30 שנה, אף אם יש ביכולתו לקנות אותה
בכספים פרטיים. מבחינה זו אשם דוד אדירי. אך לא הוא
המציא את השיטה. את השיטה המציאו אלה שתחרו אתו 3
בצעקות :״תיפסו את הגנב !״

דוד אדירי
7ועדות חקירה

בשם יהודה גזונדהייט שמת למרות שמו. בנו מכר את
החווילה לאדירי, סגן־מנהל הנמל, מוותיקי מפא״י. לא עבר
זמן רב מתקיעת הכף, שסיימה את המכירה, עד לרגע בו
גילה עתונאי זריז של על המ שמר את הסיפור, הדפיסו
בעמוד הראשון של עיתונו. השאלה שהוטלה לחיפה האדומה
ולהמוני הפועלים בכל הארץ היתה פשוטה: מניין לקח
מנהיג פועלים סכום של כמה עשרות אלפי לירות כדי
לשלם עבור חווילה? לנוחיות הקוראים ניתנה התשובה, אם
אמנם לא בפה מלא, באותו גליון: לא מנהיג הפועלים אדירי,
כי אם סגן־מנהל הנמל אדירי קנה את החווילה.
ההאשמה, כי אדירי צבר את הכסף בדרך המקובלת
במדינה של תשלום תמורת טובות מאנשים שהיו זקוקים
לעזתו, פשטה במהרה. כמה מידידי אדירי מאתמול החלו עוברים
עליו ברחוב ללא שלום, מקורביו נזכרו כי יעצו לו לא
לקנות את החווילה ומספר מוזמנים לחנוכת־החווילה הצטערו
להודיעו, כי לא יוכלו לבוא בגלל סיבות בריאות.
בראש מחנה צועקי הבוז היתד, מפלגתו של אדירי.
לאחר שקיבלה את ההתקפה הראשונה של על הנושמר בדקירה,
הפכה במהרה את הקערה על פיה, אמרה פוי! בקול עוד
יותר רם ממס״ם. גלגליה החלודים של המפלגה החלו סובבים,
תססו בין שיניהם החורקות את דוד אדירי (שנקרבסקי),
בן ד,־ ,46 חברה המסור של מפא״י מאז הווסדה.
ועדות החקירה שבפניהן הועמד אדירי, ושמספרן הגיע
לשיא ארצי של שבע, לא הצליחו להוכיח מעילות כל שהן.
לא נמצא איש אשר העיד כי אדירי קיבל שוחד. הוא הצביע
על מקור כספו, משפחתו האמידה והלוואות חברים. העדות
סיפקה את חברי הועדות, שבחלקן ישבו אנשי המזרחי,
מפ״ם, מפא״י ופרוגרסיבים. ההאשמה העיקרית נפלה מחוסר
הוכחות: דוד אדירי לא צבר את כספי בדרכים בלתי־כשרות.

במלהאחת: ה קו מהה אי די א לי ת
אך המפלגה כבר הריחה דם, לא רצתה להניח לקרבנה.
כבולדוג שקבר שיניו בגוף שללו, לא הניחו לאדירי ועם
נפול ההאשמה הראשונה׳ ,גילו במקומה שניה: לא נאה
לחבר המפלגה ולאחד מראשיה לגור בחווילה כזאת של אדירי.
פסק המוסד לביקורת של מפא״י: רכישת החווילה על־

בית אדירי על הי־הכרמל
30 שנות חיים

בידה. בין 3לידה לגלידה השתדל להוודע מפיה על פעולותיו
של אדירי, קשריו ומכתביו: הבולשת הפרטית של מפלגת־פועלי־ארץ־ישראל
יצאה לאסוף חומר האשמה. משפחת אשתו
של אדירי, במקרה חברי מפלגה יריבה, זכתה אף היא
לביקורי נימוסין מקריים של אנשים שכמעט ולא הכירום.
אדירי שימש נושא גם כאן.
משטרת ישראל החלה בחקירה, פתחה תיק נגדו, על כי
רשם בספרי טאבו מחיר נמוך ממה שילם תמורת החווילה,
רימה בזאת את המדינה במס השבח שהיה עליו לשלם.
התיק נסגר, כשאדירי לימד את החוקרים, כי לא הקונה, כי
אם המוכר חייב בתשלום המס.
מסקנת בית־הדין המשמעתי של עובדי המדינה מצאה
את אדירי אשם בצעדים ״בלתי מחושבים״ ,המשיכה, אחרי

אדירי, איש העבודה הוותיק, נפל קרבי לאוירה הכללית
של התפרקות, של רדיפה אחרי מותרות, שדבקה בשיב־בה
שהוא שייך אליה, והשיכבה שפעם השלימה בארץ רוח
של הקרבה עצמית׳ של חיי־צנע ושל הסתפקות במועט.
אולם הוא רק אחד מאלפים — אותם האלפים אשר למחרת
יום הקמת המדינה החליטו כי עשו את שלהם, וכי עתה
הגיע תורם לההנות מן החיים.
אם בכל זאת מגיע לאדירי תואר מיוחד, הרי זד, תואר
״השעיר לעזאזל של השנה״ .תפקידו במשחק חיות־הטרף
היה להיות מוקרב על המזבח כדי לנקות את מצפון המפלגה,
לחפות על שרי ממשלה ומנהיגי כל מוסדות הציבור שחיו
בחווילות מהודרות, בארמונות ובהיכלים, אשר חלק מהם
הוקמו על־ידי המדינה ובכסף שנתרם לשם שיכון עולים.

)W W W W W
האוסטרלי הראשון וזרק את מטבעותיו לפני
ילדי תל־אביב המשתאים. היטלר פתח במלחמה.
כעבור תשעה חודשים הצטרף מוסו־ליני,
סגר את הים התיכון לפני התחבורה
הבריטית. הארץ היתד, נתונה במצור.
מעטים במדינה מעריכים כיום כמה חייב
היישוב למעשה משותף זה של אויביו. צבא
בריטי עצום זרם למרחב, הביא עמו את
עושרו הכספי הרב. מוסדות הצבא קנו ביד
רחבה סחורות בשווקים המקומיים, בנו באמצעות
קבלנים מקומיים (שרימו אותם על

ימין ועל שמאל במצפון שקט) מחנות בלתי־ספורים.
מאחר שאי־אפשר היה להביא סחורות
מעבר לים, אלא בדרך הרחוקה מסביב
לאפריקה ובאניות יקרות־מציאות, עודדו
האנגלים את התעשיות המקומיות, גם כשלא
היה להן בסיס כלכלי אמיתי. הסחורה המקומית
נמכרה בכל מחיר. בקהיר ישב מוסד
חדש — מרכז האספקה למזרח ה תיכון —
שניסה בפעם הראשונה ובהצלחה עצומה
לשלב את כלכלת כל ארצות המרחב, החדיר
את מוצרי הישוב לארצות השכנות.

גל של פרוספריטי, מזוייף אך ממשי, הציף
את הארץ. מעמד של עשירי מלחמה התפאר
בעושרו החדש. בפעם הראשונה נוצרו תנאי
שפע גם בהתישבות העובדת. העם כולו התרגל
לרמת מחייה שלא היתה מוצדקת מבחינה
כלכלית יבשה. איש לא הודה לעצמו
שזוהי תופעה חולפת ומקרית, ופחות מכולם
הודו בכך הצעירים שגדלו באוירה זו.

אי מברי העלחש בון הווודי
תוצאת הפרוספריטי לא היתר, רק שלילית.

היא נתנה לישוב הרגשת־כוח חדשה, עודדה
אותו למרידה במינהל הבריטי הקולוניאלי,
שנראה עתה מיותר. הפלמ״ח, אצ״ל ולח״י
היו תוצאת תקופה זו.
אולם מאחורי מעשי־הגבורה גדלו בהתמדה
זרעי הרקבון. המלחמה נגמרה, אך הפרום-
פריטי נמשך. הרעב הגדול לסחורות בארצות
ההרוסות והמחסור בנפח אוניות, עקב ההשמדה
המלחמתית, האריכו את התנאים הבל־תי־רגילים
משך שנתיים, עד פויוץ מלחמת
העצמאות. ומלחמה זו, שהכניסה תרומות

א׳ 0ו niuin
כה רבות, עוד הגבירה את הגאות. ורק
למחרת יום חתימת חוזה שביתת־הנשק האחרון
דפקה המציאות החדשה, שלא היתד. חדשה
כלל, על הדלת.
אולם דיירי הבית סירבו להתעורר.
מה היה מצב זה? היתד. זאת מציאותה
של מדינה קטנה, חסרת חומרי־גלם, חסרת
נפט ופחם, בעלת תעשייה דלה ומיושנת,
חקלאות לזעלתה ביוקר. מדינה זו יצרה רק
חלק קטן מצרכיה, נאלצה להביא את יתרם
מן החוץ בלי כל יכולת לשלם עבורם.
נוצר פאראדוכס: כושר היצור של המי
דינה דמה לארץ קטנה׳ ונחשלת, מסוג אלבניה.
אולם רמת המחייה , ,אשר בני אותה
ארץ התרגלו לה, היתד, כמעט זו של הארץ
העשירה וד,יצרנית ביותר בעולם, ארצות־הברית
של אמריקה.
הפתרון היה אכזרי ויחיד: להוריד באופן
קיצוני את רמת המחייה, לחזור לתנאי הצנע
שמלפני העלייה הגרמנית, לעבוד עבודה
מאומצת, עשר שעות ליום, עד שיווצר בסיס
לכלכלה בריאה. אולם שום אדם בישוב לא
העז לומר זאת׳ ואיש בציבור גם לא היה
מקבל את דבריו.
י ואז התפתחה בישוב תופעה של שחיתות
קולקטיבית שהיא כמעט חסרת־תקדים בעולם,
הישוב הביא עלייה גדולה של יהודים חסרי־כל.
עלייה זו הגדילה בהרבה את חשבון
הצרכים של המדינה. בשמה של עלייה זו
יצאו אלפי שליחים לאסוף תרומות בשיעור
שגם הוא חסר־תקדים בעולם. כסף זה נאסף
למען העולים החדשים. אולם הוא לא הוצא
למען העולים החדשים. חלק גדול ממנו בוזבז
כדי לסתום את החור בין רמת־המחייה המנופחת
של הישוב הותיק ובין פריון עבודתו
הדל.
אימפריות גדולות חיו בעבר על חשבון
ילידים ומושבות. מדינת ישראל יצרה חידוש:
היא היתד, במידה רבה על חשבון העולים
החדשים שישבו במחנות האוהלים.

כובש הקסטד מת
שחיתות כללית זו היתד, הרקע לשחיתות

לפני 275 ימים התקרבה סירת כבאים
של נמל חיפה עמוסת שוטרים לא/ק
חל־אביב. על סיפון האניה היה צוות מלחים
שובתים. על הגשר עמד אייק, מפקד•
ספינת המעפילים האגדית יציאת אירופה

לזו

היו שרשים הרבה

יותר

הפרטית.
פשוטים,
גם אחרי עליית רמת המחייה הכלכלית
עוד חיו האידיאלים הישנים של התנדבות
והתמסרות בקרב הנוער, ההתישבות העובדת
וכמעט כל שכבות העם. הם לא התבטאו
רק במעשיהם של בודדים בארגוני המחתרת.
הם התבטאו גם בתופעה הנדירה שמוסדות
הישוב, חסרי כל תוקף של ביצוע וכפייה,
שהטילו מסים למען הבריאות, החינוך וההגנה,
גבו אותם בהצלחה. בורגנים ופועלים
שילמו ביד. רחבה מסי התנדבות אלה, בהבינם
את חשיבותם למען הגשמת האידיאלים
הלאומיים.
התנדבות זו הגיעה לשיאה במתח הגדול
של מלחמת העצמאות. אלפי צעירים מתנדבים
זרמו לשוחות־המוות של החזית, ורבבות
קשישים שילמו ביד רחבה את חשבון
הכסף. כובש הקסטל, מלווה השיירות, היו
מופת לכולם. כלשון הכרוז: הארץ כולה
היתד, חזית.
בתנאים נוחים יכלה רוח זו להימשך גם
למחרת היום. החזית יכלה לעבור מחורבות
נגבה לבתי־ד,מלאכה ולשדות המשק. במקום
צבא החיילים יכול היה לקום צבא החלוצים
החדשים׳ בוני המשק החדש במדינת המיליונים.

יכול היה לקרות.
וזה לא קרה.

ב! השכן קבל x׳! 3
אפשר להלביש את המיפנה בלבוש דרמטי•
אפשר לומר שהוא התחיל כאשר החייל
הקרבי הראשון פגש במשתמט הראשון שעשה
חיל בעורף. אולם העובדה היתה אפורה
מאד: בתקופה מסוימת, באמצע המלחמה,
חדל הקומץ הנבחר של נושאי ההתנדבות
להיות דוגמה מושכת לאחרים. מנגנון שלם
של מדינה קם בעורף, והוא לא היה מנגנון
של מתנדבים ברוח. הסיסמה החדשה היתד: ,
״עכשיו יש לנו מדינה, עכשיו אין צורך
במתנדבים ! ״

המשפט: הקצין יצחק בודינגר והממונים
עליו לא פעלו למען השמירה על החוק
והסדר, אלא כדי למלא את שאיפותיה
הפוליטיות המיוחדות של מפלגת־פועלי־ארץ־ישראל,
שהיתר, אז הלוחמת העי-

. 1947

הסירה התקרבה, שלחה סילון מים
אדיר לעבר הצוות השובת. פרץ קרב
שנמשך שעות רבות, הפיל כמה פצועים,
גרם למהומות המוניות בח־פה התחתית
ולעשרות מאסרים.
האיש שניצח על הפעולה הזאת היה
קצין משטרה אמיץ ותוקפני, בלונדי
ותכול עימם — יצחק בודינגר. כעבור
כמה שבועות הופיע כעד ראשי בתביעה
הפלילית נגד המלחים שנאשמו בתקיפת
שוטריו. אולם השופט הכין לו הפתעה.
הוא קבע כי הפעולה היתד, מתחילתה

המשבר חל בחייו של כל פרט ופרט. הוא
חל בחייו של החייל הקרבי שבא לחופשה,
שמע תוכחה מפי אמו, אשר הצביעה על בן
השכן שנתמנה פקיד בשגרירות בוושינגטון
מפני שהיה חבר מפלגה. הוא חל בחייו של
הבורגני שהחל שומע פתאום את חבריו מתפארים
וזוכים לתהילה אחרי שהצליחו להשתמט
מלקחת חלק בעול הכלל. הוא חל בחייו
של חבר הקיבוץ, שראה את חבריו הופכים
שליחים ופקידים גבוהים במנגנון השלטון
החדש, חיים חיי־מותתת שלא ידעום מעולם.
טבעו של תהליך כזה שהוא הופך קיצוני
יותר ויותר מיום ליום. כשמתחיל מירוץ
השחיתות וההתפרקות שוב אין מעצור לו.
משך שנים לפני כן היה המתנדב גיבור
הכלל. הדבר התבטא לא רק בסיסמות. הוא
התבטא בצורה מוחשית מאד בחייו של הפרט.
הגאפיר בעל הקולפאק בימי כופר־הינסוב
זכה להערצת הבנות בשכונה — לא הצעיר
שישב במשרד של חברת ביטוח. איש ה־פלמ״ח
בחופשתו זכה להערצת חוג מכיריו
ולקנאתם הנסתרת והגלויה. הוא היה מלך
בחברה. גם אנשים אפורים ניסו להעמיד
פנים כאילו היו לפחות חברי מחתרת חשובים•
ואם לא היו, היה נאלצים למצוא לעצמם
ולאחרים תירוצים וצידוק.
מציאות חברתית זו היא שהולידה שירים
ופזמונים, מנתן אלתרמן ועד חיים חפר.
היא שהולידה זרם בלתי־פוסק של צעירים
יחידי סגולה. זרם זה היה תמיד קטן, מטבעו.
אולם אותם מעטים כפו את רוחם על
הכלל. הם היו מנהיגיו הנפשיים.
עתה השתנתה המציאות מן הקצה אל
הקצה. אלה שהיו אתמול גיבורים לאומיים
היו עתה בעיני חבריהם, ולבסוף גם בעיני
עצמם, טפשים. החכם היה המשתמט, רודף
הג׳ובים, האיש שידע ״להסתדר״ ,הסוחר
בשוק השחור, חבר המפלגה שהיה לו דוד
במקום הנכון. אם פעם היה נאלץ המשתמט
למצוא תירוץ מדוע אינו נמצא בשרות, הרי
עתה נאלץ איש הפלמ״ח או איש האצ״ל
לשעבר לנמק מדוע הלך בדרכו המטופשת,

בלתי־חוקי, אולם אין זו עבירה פלילית,
ואין צורך לתת לו עונש בצורת פיטורין,
נוסף על הקנס שהטיל עליו בית־המשפט.
משמע שאם קצין משטרה רצח אדם,
חויב בדין וריצה את עוונו, טבעי הוא
שיחזור לתפקידו הקודם המונע מעשי
רצח של אחרים.
כעבור כמה ימים ניתנה גם לשר־המש־פטים
הזדמנות להביע את דעתו. הוא נאלץ
לפסול את הטענה המוזרה של חברו
לממשלה, כאילו אדם שעבר עבירה פלילית
איננו עבריין פלילי. אולם גם שר
המשפטים מצא שזה בסדר גמור שקצין
משטרה, שחוייב לעיני כל על עבירה
פלילית, ימשיך לכהן בתפקידו כאילו לא
קרה כלום.
הקצין בודינגר הועבר משטח נמל חיפה
לתפקיד מוזר ביותר: מדריך בית־ספר

למפקד הפעולה, הפתעה קטנה

במקום

מקרר ללא

חוק —

ועד סופה בלתי־חוקית לחלוטין, שלא
היתד, שום סמכות להוריד את המלחים
מאנייתם.
הדבר שלא נאמר על־ידי השופט, אך
שהיה ברור לכל היושבים באולם בית־

האשההבבה רייד
בתהליך חברתי מורכב קשה להניח את
האצבע על מקום אחד ולומר: כאן זה התחיל.
אפשר לומר: כראשי עיר; כן יושביה.
אפשר לומר גם: כיושבי עיר, כן ראשיה.
אולם אין ספק ששום משטר אינו יכול
להשתמט מן האחריות לאוירה הציבורית
הנוצרת בתקופת שלטונו. צמרת הישוב והמדינה
החדשה חייבת לשאת באחריות הראשונית
לכל הנעשה.
צמרת פירושה כל הקובע את האוירה הציבורית:
הסופרים והעיתונאים, המורים
והרופאים, אנשי הצבא ופעילי המנגנון. ובראש
וראשונה פירושה: ההנהגה הפוליטית,
ראשי כל המפלגות, פקידי כל המוסדות.
הצמרת, שהנהיגה את הישוב מאז ימי
העלייה השניה ועד תום מלחמת העצמאות,
עשתה הרבה בתקופת חייה. היא נאלצה וגם
היתד, מוכנה להסתפק במועט, לוותר על כל
הסממנים החיצוניים הרגילים בממשלה סדירה
ושלא היו אפשריים בממשלה בדרך. אנשיה
חיו בתנאים מדולדלים. ההכנסות היו מעטות.
סופרים ועיתונאים היו פרוליטרים. פקידי
המוסדות קבלו משכורות נמוכות, לעתים קרובות
באיחור זמן. המתח החלוצי של הכלל
השתקף במתח הצמרת. היתד, זאת מתיחות
של שנים רבות.
אולם היתה לצמרת זו חולשה אחת יסודית:
היא לא יכלה מעולם להשלים עם העובדה
שאי־פעם תצטרך לפנות את מקומה לצמרת
חדשה, צעירה יותר, המוכשרת לשאת בהתלהבות
חדשה בתפקידים חדשים. היא דיכאה
כל נסיון של צעירים להגדיר את עצמם
הגדרה חדשה, להתגבש ולהתחשל תוך כדי
מציאת ערכים משלהם. שום תנועת נוער לא
נסבלה. במקום זה קמו מכונות מפלגתיות,
שהוציאו מטבעות־פח ״צעירים״ לפי דפוס
אחיד — הדפוס של הזקנים.
בתנאים נורמליים היתר, הצמרת הישנה
מסתלקת ביום נצחונה הסופי. אנשיה היו
יכולים להתמסר מעט לנוחיות החיים. אנשים
צעירים, המסוגלים להקריב קורבנות ולהלהיב
אחרים להקריב קרבנות, היו עומדים
באור הזרקור ומשמשים מופת אישי.
אולם שום הנהגה חדשה לא קמה. ההנהגה
הישנה, העייפה והרצוצה, המשיכה לאחוז
בידיים רוטטות בהגה. והיא לא היתד,
עוד מסוגלת להקריב קרבן.
לאנשים אלה קרה משהו. אחרי עשרות
שנות מלחמה ומאמץ השתרעה למרגלותיהם
הארץ המובטחת. הם רצו לההנות מפרי
עמלם. גם כאן גרפו אתם המעטים את הרבים.
השר הראשון שרצה להיות מיניסטר,
בדירה יפה עם מכונית מהודרת, קבע דוגמה.
האשד, הראשונה שרצתה להיות ליידי, להתלבש
בבגדים מפוארים ולערוך מסיבות מהודרות׳
קבעה דוגמה גם היא. אנשים שבאו
מבתים קטנים בגיטו וחיו כל ימי חייהם
בתנאים דחוקים, יכלו פתאום לזכות בכל
הנאות החיים.
היה זה מבחן גדול. ומלבד בודדים הם
לא עמדו במבחן זה.

איש המדברבמסעדה

עוזר-מפקח-מחוזי בודינגר

שר־המשטרה ככור שיטרית

במקום לחשוב על עתידו, ללמוד ולהתקדם
בחיים.

קרית ב־מאים.
כעבור כמה חודשים הופיע שמו של
הקצין בודינגר מחדש בידיעות. הפעם
היה הוא הנאשם. נתברר שהקצין קיבל
באופן בלתי־חוקי מקרר חשמלי ממוסד
השייך לסולל־בונה.
כמה אנשים, שזכרו את שמו של בו־דינגר
מן הפרשה הקודמת׳ החלו חוששים
שיש קשר כל שהוא בין נאמנותו הבלתי־רגילה
של קצין המשטרה לשאיפות
מפלגת־פועלי־ארץ־ישראל ובין העבירה
הפלילית שיוחסה לו בקשר עם מוסד
אחר, הקרוב אף הוא למפלגת־פועלי־ארץ־ישראל.
הם התחילו צועקים חמס
בכנסת, הגישו שאילתה לשר המשטרה.
תשובתו של בכור שיטרית, השר האחראי׳
היתד, מיוחדת במינה. אמר הוא :
הקצין אמנם נמצא אשם בקבלת מקרר

שר־המשפנזים חייס כהן
החוק במקרר

לקציני־משטרה בשפרעם. כך נוצר מצב
ששומרי החוק של העתיד, פרחי הקצונה
של המשטרה, נתקלים באדם שחוייב בעוון
פלילי במקום שהם באים אליו כדי
ללמוד כיצד לשמור על החוק.

המחזה של חלוצי האתמול שהפכו פתאום
העתקים של באשאים מצריים או לורדים
בריטיים, יכול היה להיות קומי. אפשר היה
להתייחס אליו בסלחנות, לזכור את כל אשר
קדם לו. אולם היה זה מעשה טראגי —
טראגי למדינה ולעתידה.
בשעה שהיתה דרושה הנהגה שתוריד באופן
חמור את רמת המחיה של הכלל׳ ושתתן
דוגמה אישית בהליכותיה, ראה העם
עדה של עסקנים שעברו על פניו ביעף
במכוניות מצוחצחות, שעברו לשיכונים חדשים,
שהופיעו במלבושים מהודרים במסיבות
רשמיות ופרסיות. כשקיבל ראש־הממ־שלה
כמתנה מכונית מחברה פרטית, היה
זה מעשה קטן של אדיבות. אולם קשה היה
לדרוש מן העם הפשוט שיהדק את חגורתו
ויעבוד כפליים אחרי דוגמה כזאת.
בכל רחבי העולם התפרסמה המדינה כקבצנית
החייה כולה על תרומות של יהודים
אמריקאים, קבצנית הפותחת שגרירויות מהודרות,
מתחך ה עם המדינות העשירות בעולם
בכל הופעה דיפלומטית. תיירים ראו את הרחובות
ההומים ממכוניות־הדר, אשר אין רואים
דוגמתן אלא בארצות־הברית או בארצות
המזרח המגוונות. הכל דמה לאדם שרעב
במדבר משך שנים עד שנזדמן למסעדה מפוארת.
אנשי התרבות במסעדה אכלו בהתאפקות.
אולם איש המדבר התנפל על השולחנות
וזלל בקולי קולות.

שערוריה ־ במיטת הירי ב
מן הלב זרמה השחיתות לעורקי הגוף הלאומי,
לא פסחה אף על אבר אחד.

» 7לירזץ7
לפני מספר שבועות הופיעה בספקטטור, שבועון אנגלי
רב־תפוצה, רשימה בשם, המערב הפרוע של ישראל״ .המדובר
היה בעכו, ומסמר הסיפור היה, כי ברוך נוימארק.
ראש העיר, שינה. משום שיש נגדו האשמות כבדות, את
שמו לנוי. האינפורמציה העובדתית של השבועון היתד, כמובן
כוזבת. נוימארק שינה את שמו עוד לפני מספר שנים. אך
הכותרת התאימה יותר למציאות. ההאשמות היומיומיות
המושמעות נגד נוי מתאימות למערב הפרוע.
האיש נמוך־הקומה ורחב־החזה, בעל עין הזכוכית והסנטר
האומר כוח, נכנס רק מאוחר לחייה הציבוריים של המדינה.
השם, שכל ילד מזכירו כיום בדברו על שחיתות בארץ,
לא היה ידוע כלל עם קום המדינה.

11׳ נ תן 111לקח
כשכבש צה״ל בסתיו 1948 את העיר עכו מינה מושלה
הצבאי של הגליל את ברוך נוימארק למפקד העיר. האדם,
שעוד בירושלים, בה פקד על חבל, הראה כוח עבודה והחלטה
חזק, נראה מיד כמתאים ביותר. עכו שנכבשה לא היתה
כלל פנינה. ביוב היה שייך לשטח החלומות׳ הסירחון עלה
מכל עבר. ברחובות נראו יותר עכברים מאנשים. הערבים
שנטשו את עירם הורישו לבאים אחריהם בארות מזוהמות,
חצרות בעלות צורה וריח של בתי־כסא ציבוריים. ולמה
שדמתה יותר לחורבה מאשר לעיר, החלו נוהרים תוך תקופה
קצרה 17.000 עולים, שביכרו את הסירחון בבית־אבן על
האדר הצח באוהל בד.
מאשימיו האדוקים ביותר
של נוי כיום תמימי דעים
בדבר זה: הם אינם חושבים
כי איש אחר היה מיטיב להשתלט
על המצב. האיש,
שבתור מפקד צבאי של העיר
היה נתון רק למרות עצמו
בהחלטותיו שנגעו לעיר,
מהר לשקם אותה. ויכוחים
היו מיוחר׳ים ,׳אזרח שלא
ניקה את חצרו מרוצונו הטוב,
עשה כך על־פי פקודתו
האישית של נוי. הוא החליט
כיצד ליעל את אספקת המים,
קבע כיצד ומתי לבנות, נתן
חשמל, סידר ביוב.
נוי נתן. ונוי לקח. נוי היה
כל־יכול. עובדת היותו קצת
נם בשעת מילוי תפקידו, צפ־צופו
על דעות יועציו, היו
אזרחי עכו מוכנים לסלוח
לו. למושל צבאי היתד, רק
אבן־בוחן אחת: יעילות.
ברוך נוי עמד במבחן. סביבו
החלה מתלכדת קבוצת עוזרים
נאמנים, שסידרם במשרדו.
בחלקם היו אלה אנשים
בעלי אותו פנקס מפא״יי, אך
היו ביניהם גם יריבים פוליטיים.
הדיקטטור הקטן חילק
משרות׳ טובות ורשיונות לקיוסקים.
חוג כל אנשי המלך
גדל.
ט עו ת ק מנ ה
בתא רי כי ם
תקופות צבאיות, ואתן
שלטון יחיד במדים, לא היו מיועדות להמשך לעולם ועד.
בקיץ 1951 הגיעה תורד, של עכו לד,ד,פך מעיר נתונה לממשל
צבאי לעירייה אזרחית. מפא״י שהיתר, בטוחה בנצחונה
בבחירות׳ היססה להעמיד את ברוך נוי בראש רשימתה.
המוסד לביקורת שלה פסק שלילית. נוי שכהן כבר מאז
מאי 1949 כראש עיר ממונה על־ידי משרד הפנים, לא גילה
בתקופה זו סימנים מובהקים להחלפת השיטה הדיקנזטורית
במועצתית.
ברגע זה הוכיחו ידידיו, שהעלה אותם לגדולה, את ערכם :
למרכז המפלגה שוגרה פטיציה׳ ועליה 1200 חתימות, שדרשה
את מועמדותו של נוי. חשבון. החותמים היה הגיוני: נוי,
שהיה גס והרבה להשתמש ביד ברזל בזמן כהונתו כממונה,
ישתנה לאחר שעמדתו תהיה תלויה בבוחריו. מלבד זה הוא
עבד כסוס, עשה ימים כלילות, הצטיין ביעילות. מרכז
המפלגה נכנע, מועמדותו של נוי אושרה, ואחר יום הבחירות
ישב נוי על כסאו הישן, הפעם ברצון העם.
חשבון תומכיו נתגלה כמוטעה ביסודו עד מהרה. ב־•13
חבריו, אתם נאלץ לשבת סביב השולחן הירוק, ראה נוי
רק מעצור בלתי רצוי, זלזל בדעותיהם ואף בהחלטותיהם.
עד כמה שהיה ניתן עקף אותם, העמידם בפני עובדות קיימות
בפעולותיו. להשתיק מחאותיהם היה משתמש בתכסיס.
שבלועזית קוראים לו בלוף :״זר, חוקי״ ,היתר, אחת האמרות
שנהג להביען לפני המועצה, שלא טרחה לבדוק את
אמיתות דבריו.
כשהואשם לראשונה בלקיחת 300ל״י מקופת העירייה
שלא יכול היה להסביר למה שמשו, נקט בדרך נויית מובהקת
להגנתו :״אתם חושבים שאקח 300ל״י לתועלתי הפרטית
מהקופה, בזמן שהיו לי בכיס 3.300ל״י ממכירת מכוניתי
הפרטית?״ חברי המועצה המאשימים השתתקו. רק אחרי
זמן רב נזכרו לבדוק את דבריו של נוי, הופתעו להווכח,
כי נפלה טעות קטנה בתאריכים: את מכוניתו מכר נוי
חמישה חודשים יותר מאוחר.
השיטה עבדה גם במקומות אחרים, כשבא פעם נוי
ירושלימה לקבל 8000ל״י ממשרד ממשלתי, בקש הפקיד
אישור פורמאלי ממשרד הפנים .״או, בוודאי!״ מהר נוי

ננגל מי
להסכים, החל מחטט בתיקו. הפקיד התביש שלא נתן אימון
בראש עיר, הוסיף :״אין דבר׳ אדון נוי, אל תטריח את
עצמך בחיפוש.״ נוי לקח את הצ׳ק, הלך ישר למשרד הפנים,
לקבל את האישור.
כשנוסף על דרכו הדיקטטורית נאלץ נוי גם להקטין את
עירייתו המנופחת ולפטר אנשים ממשרות שקודם העלה אותם
אליהן׳ הפכו ידידים רבים לאויבים. מבקשי ומקבלי טובות
מאתמול שלשום, שרצו עוד קצת ולא קיבלו, פנו עורף.
אנשי המלך פחתו מיום ליום, במקומם הופיעו ההאשמות.
העיקרית והיסודית ביניהן: שימוש לרעה בסמכויותיו כראש
עיר, בזה שקידם בעזרתן עניינים פרטיים.

קר ח: א פילו טהל בנון
קואופרטיב של משוחררי צה״ל לייצור קרדו בעכו, שבית־חרושתו
מספק היום את תצרוכת העיר, פנה למשרד ראש
הממשלה ולמבקר המדינה בהאשמה, כי ברוך נוי נתן זכיון
לחברה שנייה׳ מורכבת בחלקה מבעלי הון חוץ־לארציים,
להקים בית־חרושת שני, שינשל אותם.
בין שורות האשמה לא כבדה ביותר זו צצו כמה דברים
יותר רציניים. בית־החרושת הערבי הנטוש, שהחיילים המשוחררים
קבלוהו בשעתו, היה קודם בידיים אחרות: אדם
בשם ברוך נוי קבלו לראשונה, עזב אותו רק תחת לחץ
הממונים עליו. חברי הקואופרטיב קיבלו הודעה ממושל
הגליל, כי המועמד הקודם ויתר. מאז לא היה יחסו של
ראש העיר לקואופרטיב לבבי ביותר.

לפניה עסק קשה אך מצויין. במקום להלחם בעתיד במתחרה,
יהיו שותפים לשרשרת בתי־קולנוע.
הנכים הוציאו מכשירי רדיו וחפצים אישיים מתוך בתיהם ;
טבעות ותכשיטי נשותיהם של השבעה מצאו דרכם לסוחרים,
על מנת לד,ר,פך למזומנים. הנכים השיגו 6000ל״י, מסרון
ליזרעאלי. האימון שרחשו לו, הגיע עד ׳נתינת הסכום
לידו ללא קבלה. תמורת 6000 הלירות קיבלו לאחר כמה
ימים הצעת חוזה מקורית ביותר. ברוך נוי ויזהר יזרעאלי
מתמנים למנהלים לנצח, בלי להתחשב במספר המניות הנמצאות
בידיהם.
אפילו בעיני אנשים תמימים כשבעת בעלי הקולנוע נראה
הדבר חשוד, והם ביקשו עזרת עורך־דין. זה גילה להם
במבט ראשון את הפח שנטמן להם, יעץ להם להתקשר עם
המשפחה הפרסית׳ בעלת המגרשים. שם חיכתה להם פצצה
ממש 19.000 :לירות היה הסכום שהפרסים הסכימו למכור
תמורתו את המגרשים. חשבון ראש העיר היה רק מעט
פחות מגאוני 1.000 .לירות רווח נקי, כניסה לעסק ללא
פרוטה ומשרת מנהל לנצח.
לאחר כמה דפיקות חזקות על שולחנו של יזרעאלי הצליחו
לקבל ממנו קבלה עבור 6000 הל״י, שנפרעה אחר כך
בסכום של 5.400ל״י, פחות 10%שאבדו עם החלפת הכסף
במדינה.

ה די רהקצרה והיעילה
פרשה נוספת, היא סלילת הכביש המפורסם שסלל נוי
אל ביתו. הכביש למעשה
אינו כביש, אלא דרך־עפר,
ולא היה מעורר התרגשות,
לולא יתר ההאשמות. אין
להניח, כי המועצה לא היתד,
מסכימה לתקן את הדרך המובילה
אל בית ראש העיר,
וששקעו בה בחורף בבוץ,
לוא היה מבקש זאת. אך
נוי הלך בדרך שלו: נתן
הוראה למהנדס העיר לסלול,
הודיע אחר־כך למועצה
הנדהמת מהעזתו, כי לא ידע
שסוללים לו כביש.
מנקודת ת6ותו החד־עי־
1של ברוך נוי לא קרה

כאן שום אסון׳ העניין עלה
בסך הכל 800 לירות, לעיריית
עכו יש קטע דרך סלולה
נוסף, ולוא היה שואל
את המועצה, היו עדיין דנים
בדבר באחת הועדות.
הדרך הקצרה והיעילה היא
קודש לאיש שאינו יכול ואינו
רוצה להתרגל לכבלים
שכל משטר דמוקרטי שם על
פעיליו.

קוד עו שה,
אחד שו אל
ההאשמה הידועה ביותר
ברחבי הארץ היא לקיחת
300 הלירות. כיוון שהיא ההאשמה
הקונקרטית היחידה
כרוך נוי
לשמש מנוף בידי מתנגדיו.
בית־חרו שת לקרח, קולנוע, כביש 300 ,ל״י
ודוקא היא ההאשמה, שאין
מרבים להאמין בה. אמר
יי* ^י
E H׳ iu. -to: VsrfS**V*;«u 3 £ H
כשפנה הקואופרטיב בחודשי הקיץ לעירייה בבקשת הש ־חבר מועצת עירית עכו מטעם הציונים הכלליים :״לוא היה
תתפות בהוצאות של הבאת קרח מחוץ לעיר, היות ולא
מדובר בגנבת 30.000ל״י, הייתי מאמין 300 ,ל״י, לא ! ״
יכול אז לספק את כל התצרוכת, קיבל תשובה בעל־פה
בעיריית עכו היא נוהג שאם התעורר באופן בלתי צפוי
מראש העיר: אין זה מענייני לעזור לכם. לא איכפת לי
צורך בסכום לא גדול, יכול היה כל איש מהנהלת העיר
אם תביאו קרח אפילו מהלבנון. אני עוד אראה לכם. אני
לגשת לקופה, לקבל את הסכום כנגד קבלה עם חתימתו,
אסדר אתכם. תצטרכו לחפש שוק אחר לקרח שלכם. יש
עד ליישוב החשבון עם הגזבר. כן עשה נוי, יותר מפעם.
באפשרותי להוציא אתכם מהעיר.
יום אחד הופיע בקופה, דרש מהקופאי 300 לירות מיד,
הכניס תמורתן פתק. הגזבר היה אותו זמן בעתודות, שאל,
היה נראה עתה, כי ברוך נוי עמד להגשים את איומו,
ודרך אגב להוסיף מעט תועלת לעצמו. תושב עכו, בשם
כאשר חזר אחרי שבועיים, לשם מה היה הכסף. ונוי לא
פרנקל, שחזר ארצה לפני מספר חודשים, סיפר על שיחה
זכר אז׳ ולא נזכר עד היום.
שהיתר, לו על סיפון האנייה עם יהודי אנגלי. האיש שח לו
נשלחו מכתבים לעשרות אנשים וגופים שאי־פעם קבלו
כי הוא משקיע הון בארץ׳ עומד להקים בית־חרושת לקרח
כסף מהעיריה, להוודע אם קיבלו באותה תקופה סכום של
בעכו. שותפיו הם בנק יפת, בנק פויכטוונגר ו״בחור בשם נוי״ 300 .ל״י מידי ראש העיר. כולם ענו בשלילה. למתנגדיו
מרכז ההשקעות, שגם בפניו התלוננו חברי הקואופרטיב,
במועצה, קודם רק לאנשי האופוזיציה, יותר מאוחר גם
משך בכתפיו, טען.כי לא ידע על קיום בית־החרושת הראשון,
לאנש־ם מבין שורות מפלגתו, נפלה מציאה זו מהשמים.
נתן את הסכמתו להקמת בית־ד,חרושת השני על פי המלצה
היה להם סוף סוף שוט ביד, להצליף בו באיש שזלזל
חמה ביותר של העירייה.
בהם קודם. ד,־ 300 הפכו מרכז כל ההאשמות, למרות שרבים
הטילו ספק בדבר, אם אמנם גנב נוי סכום כה פעוט. ישיבה
מצו״ן
עסקקשה. אר
רדפה ישיבה באותה השאלה. ברוך נוי לא עשה הרבה לתקן
שבעה גכי־מלחמה הקימו לפני שלוש וחצי שנים קולנוע
את מעמדו: הוא הצביע אימון לעצמו׳ ניחם את חברי
בעכו. העסק הלך, והנכים שבעו נחת. יותר מזה, לא היה
המועצה, שישמחו, שלא השתמש בזכות הוויטו. לבסוף פסק
להם כל פחד בפני התחרות. ראש העיר בעצמו שמר להם
משרד הפנים: על ברוך נוי להחזיר את הכסף לקופה.
נוי שילם, ושפך בזאת שמן על המדורה .״שלמת׳ משום
את המונופולין, בהשליכו יותר מבקשה אחת להקמת קולנוע
נוסף לסל הניירות. עד שנפתח יום יפה אחד סניף לבנק
שהיית אשם!״ צהלו יריביו, דרשו שיסתלק מתפקידו.
אולם האיש, שהאשמות כה כבדות הושמעו נגדו׳ מצטיין
הלאומי בעכו, ויחד אתו הופיע מנהלו החדש: יזהר יזרעאלי,
המכונה בפי עצמו ״סוס מלחמה זקן״ ,שהשתלט קודם כל
בעור של פיל. לרבים מיריביו בתוך העיר צחק כשהטיחו
על המפלגה בעיר, ובזמנו הפנוי החל ממלא תפקיד צדדי
בפניו דברים, לאחד הוריד סטירת־לחי בשעת תפילת כל נדרי
של יועץ כלכלי פרטי לראש העיר. פשטו שמועות, כי
בערב יום־ד,כיפורים בבית־הכנסת.
השניים עומדים לקנות מגרש כדי להקים עליו בית־קולנוע.
כשהתבטא חבר המועצה בשעת ישיבה בצורה שלא נימה
שהיה בגדר של הנחה, התאמת חיש. לקבוצת הנכים
תנת להשתמע לשני פנים, כי ״אין אני וחברי מרגישים
באה פנייה דרך יזרעאלי, להשתתף בעסק, היות והפרסים,
בטוב׳ ביושבנו עם רמאים וגנבים״ ,הסמיקו כל היושבים
סביב השולחן. כולם חוץ מאחד, שלא הגיב כלל: ראש
בעלי החלקה, מתנים את מכירתה במכירה שנייה מחוץ
העיר ברוך נוי.
לעיר, דבר הדורש כסף רב. הסכום הדרוש לפי הודעתו של
יזרעאלי 30.000 :ל״י עבור שתי החלקות. מזה נדרשו
״אינני רגיל גם במכוניתי לנסוע פחות מ־,80״ מתחייך
הנכים לתת 20.000 והוא (ונוי) .10.000 קבוצת הנכים ראתה
הוא ,״אני עושה דברים, אחר כך שואל רשות.״

WWWWWMWUWM

אי ש ה שנ ה
בזה אחר זה ירדו על המדינה שורה של
שערוריות, שפגעו פעם בראש עיריה, פעם
בקציני משטרה, פעם בפקידי מפלגה. שופטים
האשימו שרים בהפרת חוק המדינה,
שרים הצדיקו באופן ציני הפרת חוק, גניבות
ומעילות של אנשים הנתונים לחסותם.
כל מפלגה חיפתה על שחיתות חבריה, ניסתה
לגלות שערוריות במיטת היריב. וכל
המפלגות גם יחד( ,אולי מלבד המפלגה הקו
מוניסטית
שאינה שותפת למשטר) ,היו כולן
כאחת מסובות אל אות! שולחן. הויכוח ביניהן
היה על החלוקה.
אין כמעט אפשרות למנות את אלף צורות
השחיתות. רפואות, שנועדו להציל חיי־אדם,
נמכרו בשוק השחור במחירים אגדיים. משרדי
ממשלה סירבו להקציב חומרי גלם לחרשתנים,
הפנו אותם בגלוי לשוק ״החופשי״ .מלבד מקבלי
המשכורת לא שילם כמעט איש מס־הכנסה אמי

שליחים בזבזו את כספי העולים החדשים |ף ולה 3ת? 3ארוי הקיבוץ

במפוארי בתי־המלון בעולם. פקידים עשו עסקים
מפוקפקים מן הצד, התעשרו תוך זמן קצר.
הרשימה היא אינסופית.
המזעזע הוא שכל זה נעשה בגלוי, בפרהסיה,
לעיני כל, לא בבושה, אלא מתוך התפארות
מסויימת. המצליח ביותר, הזריז ביותר, היה הגיבור.
מצווה היתד, לרמות את המדינה. והמדינה
היא: הכלל,

> j r v 1 jv n vהמו סד־

Pהפרשה הטראגית ביותר היתד, התמוטטות ה־

לאידיאלים של ההתישבות העובדת.
התישבות זו מלאה תמיד תפקיד מיוחד במינו
בישוב, תפקיד שעלה עד אין שיעור על כוחה
המספרי. אנשי הקיבוץ רעבו ועבדו כסוסים גם
בשעה שבני העיר כבר החלו מתרגלים לסימני
נוחיות ראשונים, אנשי הקיבוץ התנדבו כמעט

__ר ז רז אי
__ז ״ וגמ

בה כשעה שהממשלה קוראת לאזרחיה להסתפק בדירותיהם הישנות ולוותר
על שיכוני־מותרות כדי לחסוך בדיביזים, וכה כשעה שרככות שוכנים
כאהלים וככדונים, מקימה הממשלה וכמעט בל מוסדות־הציבור כניני־פאד
מלאכותיים. הכניץ החדש של הועד הפועל של ההסתדרות בתל-אביב
(למעלה) הוא רק אחד מגילויי שחיתות אלה האוכלים כגוף המדינה.

האיש המסמל את הצנע הוא רב יוסף.
שלושה בתים מהודרים (למעלה) .אף
של השר, וידוע בי הבתים כאו מהונו
להתיחם ברצינות לתביעות הצנע של

מאות אלפים חולמים על טיול בחוץ־לארץ. ראשי-הציבור לוחמים כשאיפה
זו, מסרבים להקציב לה דיכיזים. אולם כדי למכור מניות פיתח מוסד ציבורי
חשוב תעמולת־־ענק שבאה לגרות את תיאבון ההמונים ליציאה. אותה מטרה
מושגת על־־ידי שורה כלתי־פוסקת של ידיעות על נסיעותיהם של ראשי
הממשלה והציבור ועסקני כל המפלגות על חש;יכונו של ציכור סוכל.

אין הקרכה ללא דוגמה אישית של ד
שרים וחברי כנסת כפתח כנין הכנסר
אלפי העוברים והשבים, משמשות ד
הטיסות, הלכוש והופעתם האישית של
אולם לראשו(וכעיקר: לעיניו) של בל
לרשות אנשי הציבור, הרוכשים אותן
סובסידייה ממשלתית ליצר ההתהדרוו
אחד שיחקה את כי. ג׳י. כאשר הלה
לא נמצא אך שר אחד שיחקה את 5
בריטניה, נהג כעצמו כמכונית ״אום ט
נחג מיוחד. לכוש החאקי, שנחשב עד
של כני־היישוב הלך בליל, פינה את המי

איש ה שנ ה
באופן אוטומטי לכל תפקיד אשר מוסדות הישוב
הטילו אותו עליהם. עתה נדבקו גם הם
במרוץ הכללי. אמנם גם היום אין להשוות אותם
לבני העיר. עוד נשארו מעצורים. אולם אין כל
ספק שקיבוצים רבים מכרו את תוצרתם בשוק
השחור, ושמכרו לספסרים את חומרי הבניין
שהוקצבו להם לבניית שיכון הוותיקים. שערורית
הגרעינים זיעזעה יותר מכל שערוריה אחרת.
קשה לכעוס על הקיבוץ במיוחד. אנשיו החל
שים
ביותר החלו עוזבים אותו. גרעינים חדשים
התפרקו או התמלאו עולים חדשים. בקיבוצים
הוותיקים החלו מיטב החלוצים תובעים לעצמם
נוחיות של חיים שתתקרב לזו אשר בעיר,
והדבר היה גם הכרחי כדי להחזיק את האנשים
בעבודה פורייה. כל זה היה טבעי ואנושי. אולם
הקיבוץ חדל להיות דוגמה לאחרים — מלבד
קיבוצי המשלט החדשים, שעוד שמרו מעט על
הרומנטיקה הישנה.

כשיצאה שנת תשי״ב דמה הישוב כולו לחבר
אנשים רודפי נוחיות ומותרות! השולל מן המיעוט
השוכן בקרבו את אותן הזכויות שאבותיו
דרשו לעצמם בכל ארצות העולם! מפולג
ומסוכסך בעסקי מפלגות אשר נדף מהם ריח!
דורש הרבה ומוכן לקיים מעט! רגיל לכל הנאות
החיים ללא רצון לעמול למענן! חי על
חשבון הלוואות והענקות ותרומות, ומקווה לחיות
על חשבון שילומים.

עי רו jyijv

טטאטא ה ב רו ד
מה הסיכויים לתשי״ג? האם נראה סיכוי
לעצור בעד השתוללות השטן, להבריא את
הרוח, להחיות ערכים גוססים?
בגבולות המדינה, שם פרחה השחיתות
משך דורות, קמו אנשים חדשים שניסו לטאטא
את השחיתות במטאטא של ברזל,
אולם שם — כמו בארצות־הברית — היתה

רד סלע!

כן הזדעזע הציבור כשנודע לו שלשר
:י איש אינו מפקפק ביושרו האישי
ורטי, הרי קשה היה לדרוש מן הקהל
דם אשר אינו משמש דוגמה אישית.

:היגים. מכוניות מפוארות אלה של
:ירושלים, שם הן מנקרות את עיני׳
«ה קלאסית כיצד לא להנהיג עם.
וב ראשי הציבור הן דוגמות נוספות.
רה נדחקות מכוניות הפאר העומדות
שער הרשמי המגווזד, מקבלים ככף
והבזבוז שלהם. לא נמצא אפילו שר
זחל מהלך רגלי לרגל משבר הדלק.
סנט אטלי, שבהיותו ראש ממשלת
׳ קטנטונת, לא נזקק לשירותיו של
ופני שנים מעטות ללבושם הרשמי
1ללכוש-הדר לא-מתאים לעם חי צנע.

איש ה שנ ה --
השחיתות נחלתם של קבוצות שליטים, לא
ירדה אל ההמונים הרחבים. חיסול קבוצות
בעלי ההנאה יכלה שם להספיק להבראת
המצב.
אולם במדינת ישראל שוב אין זה מספיק
לשנות את השלטון, לסלק מפלגה אחת או
אישים. לוא קמה ועלתה לשלטון מפלגה
אחרת, לא היה המצב משתנד. במאומה. מפלגות
הימין סעדו אל אותו שולחן, חיפו גד
גלוי על מעשי השחיתות ה,,פרטיים״ .מפלגות
השמאל, שרעמו נגד. המשעבד המערבי״
,לא התבישו לההנות ממחיר השעבוד,
אף לתבוע לאנשיהן חלק גדול יותר.
המהפכה האמיתית לחיסול ההתנוונות הדוהרת
יכולה לבוא רק מלמטה, מתוך חיק
ההמונים והנוער. היא יכולה לבוא רק מלב
אנשים המוכנים לפרוש מן הביצה, לקבוע
לעצמם אורח חיים חדש, ליצור שוב בסיס
לאימון ולמופת אישי.
לא יכולה זאת להיות מהפכה של מלים
ומליצות. היא יכולה להיות רק מהפכה ש־תיצור
סגנון חדש בהתנהגות ובלבוש, ברמת
החיים ובנכונות ההקרבה, היא צריכה להיות,
כמו המהפכה הראשונה של העלייה השנייה,
מהפכה של מעשים, של עובדות, של קומץ
נבחר הפורש מן הקיים ומציב תורן לדגל
חדש.
בבית־משוגעים, האיש הבריא הוא הבלתי־נורמלי.
במדינת ישראל של תשי״ב האדם
הישר, המתנדב, הוא המשוגע. הוא עצמו
התחיל להאמין בכך, פורש לקרן זוית ומתבייש.
המהפכה תבוא כשאותו אדם ייזכר
פתאום שהוא הנורמלי, שכל האחרים משוגעים.
ואז, כשכל עדת הישרים תתקבץ יחדיו,
תיצור שוב קנה־מידה ברור ומוחלט מי בריא
ומי חולה, מי ישר ומי נבל — רק אז יוכלו
להתקבץ המונים מסביב לדגל, להשמיע את
הקריאה הישנה. :מי לאדוני, אלי!״
אמיל שמורק לא היה מנהיג מלהיב המסוגל
להרים דגל, לקרוא לפרישה או למרד.
לכן נראה כאילו היה כולו קול קורא במדבר,
לא גרם לתזוזה המונית או להתמרדות

נעורים.
אולם הוא היה בדיוק זה: האדם שנשאר
נורמלי בבית־המשוגעים הגדול שהיה לו
העוז להגיד בפשטות וללא צעקה: אנו הנורמלים,
אתם המשוגעים .׳
וגם אחרי שקהל המשוגעים רדף אחריו
בהמוניו, לסקול אותו באבנים, נשאר שקט,
מעט תמה. אך הוא נשאר בדעתו המוזרה.
לכן נחשב בעיני רבים לאדם תמים, לאדם
שאינו מבין את רוח הזמן. כל אלה המשלים
את עצמם שאפשר למגר את השחיתות. מבפנים״
,ושהפכו מושחתים בעצמם תוך כדי
כך, התיחסו אליו באיבה.
בכל זאת היה הוא איש־השנה של תשי״כ :
האדם הצנוע שהדליק נר קטן ונכנס אל המערה
החשוכה, בה שרצו רמשים ונחשיב.
האור אשר בידיו כבה. בכל זאת לא נבהל.
הוא לא טהר את המערה, ובצאתו ממנה נשאר
בה המצב ממש כמו ברגע שנכנס.
מעשהו היה׳ בסך הכל, קטן מאד: הוא
הוכיח שאפשר להיות אדם הגון גם במאורת
נחשים זו.
מעשה קטן — אולם המעשה החשוב ביותר
שקרה במדינת ישראל משך השנה ־.חמישית
לקיומה.

במד •
העם
1:1־ ג ע המ ת אים: נ ס
משך שנת תשי״ב קרו הרבה מאורעות,
החל משביתת הימאים וכלה במשפט פצצת
פנקס (ראה להלן) .אולגו ה1בר העיקרי
שהעסיק את האזרח משך השנה היה המצב
הכלכלי.
השנה החלה ברוח פסימית. במחציתה
בערך נאם בי. ג׳י את נאומו הגדיל על
נוכח. הוא פתח בזה את המשבר הגדול
הראשון אחרי 13 שנות גאות. היתד. הרגשה
שעתה שוב לא תאסר ההתדרדרות, והמצב
יתקדם מרע לרע יותר.
אולם קרוב לסוף השנה קרה שוב פלא :
הגרמנים הפכו פתאום גרמנים טובים והציעו
לשלם שילומים. בימים האחרונים של
השנה אושר ההסכם המבטיח זרם הדש של
דביזים למדינה. מצב הרוח הכללי השתפר
במידה ניכרת. עם פרוץ עונת החגים שוב
שררה האמונה המסורתית של יהודי ארץ-
ישראל מאז ימי העלייה הראשונה: שביגע
המתא־ם יקרה תמיד נס שישבור את ח־קי
הכובד הקובעים את גורלה של כל מדינה
אחרת בעולם.

הקבוצה לשוב ארצה: גויותיהם של חביבה ביחס לתוצאות המשפט. אחד העיתונאים שישב
בפינת האולם אף העביר פתק לישראל
ורפי הוצאו מבית־העלמין בפראג ב־רת צ׳כו־סלובקיה,
בו היו קבורים זמנית, הוטמנו כספי, סניגורו של קינן :״נשתה לחיים ! ״
באדמת ישראל. רק גויתו של צבי נשארה עורך־הדין עיטט את תשובתו :״אני חשבתי
כך מהרגע שהוא הכיר שיש שתי כניסות
בנכר ; אין סכוי רב שתגיע אי־פעם ארצה.
לבית. אבל אני עוד לא בטוח.״
עקבותיו נעלמו, ואיש אינו יודע היכן, בין
מיליוני קרבנות המלחמה, הוא קבור.
במיוחד התעכב השופט על עדותם של שני
החק״קים (חניכי קורם קצינים) פנחס שירצ־קי
ויהודה שפריצר שתפקידם היה לשמור
ת בו ס ה
על ביתו של השר. כיצד יכול היה שפריצר
קולות הקרב נדמו. הכדור האחרון נורה.
לא לראות את הנאשמים שעה שהתקדמו
הפגז האחרון התפוצץ. התותחים, עטופים
מפינת רחוב רמח״ל עד לכית, מרחק 70
גלימות שחורות, נחו על כהאותיהם. בא
מסר? ״ההסבר היחידי,״ ירבע השופט, בהרגע
ההכרעה.
רימו את קולו ,״הוא שהתנמנם בעת מילוי
ערב לפני כן המו בתי־הקפד, שברחוב
תפקידו.״ ואשר לשירצקי, קבע :״אילו חידיזנגוף,
תל־אביב, משכן ארעי לג־מאטח
פשתי סמל של מצפון רע דיירי בוחר בי.״
ולבוהמה (כל עוד סגור נ סי ת בגלל עבירה
בנימה של אירוניה התקיף השופט את
על חוקי הפיקוח) .כמעט מסביב לכל שילחן
״החוש האססיתי״ של הממונים על החק״קים
געש הוויכוח: יחוייבו או יזוכי י פה ושם

משפט

תודת האומה
קץ u o n n
בעת מלחמת העולם השנייה עלה על דעת
הבריטים כי אפשר להשתמש, לתפקידי לחימה
וריגול מאחורי קוי הגרמנים באירופה,
ביהודי ארץ־ישראל, שרבים מהם היו עולים
שזה מקרוב באו מן האזורים הכבישים.
פניות כלליות׳ אפילו באמצעות פקידת־יום
ולוחות הודעות, אל מתנדבים יודעי גרמנית,
איטלקית, לשונות מרכז־אירופיות, נעשו
בקרב החיילים היהודים עוד בשנות
המלחמה הראשונות. אם כי ההיענות לשרו־תים
מיוחדים (כמו לפלוגות הקומנדו ; בחן
לחמו בהצטיינות רבה צעירים מן הארץ{
היתה בדרך כלל גדולה, לא היו קופצים על
ג׳ובים בבגדים אזרחיים מאחורי קוי האויב.
כל חייל ידע כי להתפש בלי מדים
בשטח האויב, פרושו מוות בהתאם •,כל חוק
צבאי.
בין המעטים שהתנדבו׳ בסוף ,1944 לעבור
קורס צניחה בעמק יזרעאל, להשי״ח לאחריו
לאירופה, היתה גם קבוצה קטנה של צעירים
ילידי סלובאקיה. הם הורדו בארץ מולדתם.
נצטוו לעזור בארגון הפרטיזאנים. י־־אם היה
לו יותר ערך מוסרי מאשר צבאי ישיר ;
הם עודדו את הרוחות׳ בעצם ההעזה שבפעולתם.
בקבוצה
היו שלושה צעירים ובהירה אחת :
רפאל (רפי) רייס, צבי בן־יעקב, חביבה רייק,
חיים חרמש. שלושת הבחורים הגיעו לסלובקיה
בחודש ספטמבר׳ לפני שמונה שנים
בדיוק. חמשה ימים לאחר מכן הצטרפה
אליהם חביבה. לאחר פחות מששה שבועות
היו שלושה מהם שבויים בידי הנאצים, הוצאו
להורג. רק חיים חרמש, עתה איש כפר
גליקסון בשומרון, הצליח להחלץ, חזר ארצה.
עתה הגיע תורם של שניים אחדים מאנשי

משמר כבוד של צנחני צה׳׳ל ליד ארונות דייק ודיים
אחרי

עמק יזרעאל :

נערכו התערבויות. ממ״מ״מים של צה״ל
ופקידי בנקים הפכו מומחים לענייני חוק
ומשפט.
הדעה הכללית כמעט היתד, שהנאשמים —
עמום קינן ושאלתיאל בן־יאיר — ישוחררו
מחוסר־הוכחות. הסדקים והבקיעים בחזית
הקטגוריה, פרי ההפגזה הכבדה משך שבוע
המשפט׳ היו גלויים מדי. אולם מעטים ציפו
שתבוסת הקטגוריה תהיה כה טוטאלית.
אולי באשמה אחרת? עד היום נשמר
בסוד מי ערך את חזית ההגנה, אחרי
שעמוס קינן החליף פעמיים את סניגורו.
אולם אין ספק שמערך ההגנה היד. מלאכת
.מחשבת. לעומת שרשרת ההוכחית הסדוקה
של התביעה, שכמה מחוליותיה נפרצ• לרווחה,
היתד, חזית ההגנה אחידה ומושלמת.
לא נשאר לתובע, אוריאל גורני, תלמיד
גימנסיה הרצל-ה לשעבר, ממושקח וחייכני,
אלא להיאחז דוקא בנקודה זו. ב :כידי, בבוקר
קביעת פסק־הדין, הדגיש כי דוקא
הניגודים בדברי עדיו מוכיחים את אמיתותם,
שלא כעדות שני הנאשמים׳ המזדהות עד
כדי כך שיש לשער שהנן פבריקציה מוחלטת.
היתד, זאת טענה מסכנה מאד מפי פרקליט
בסיכום עדויותיו. היא לא הביעה את הב־טחון
העצמי של מצביא בשיא הקרב. להיפך,
כמפקד שכבר מכין לעצמו קו הגנה שאפשר
להיסוג אליו׳ ביקש את השופט שאם לא ימצא
את הנאשמים אשמים בהטלת דפצצה, יואיל
לדון אותם באשמה אחרת, על כי לא הושיטו
למשטרה את עזרתם לגילוי האשמים האמיתיים.
סמל
של מצפון רע. כמעט מיד לאחר
שהתביעה גמרה את סיכומה, הודיע השופט :
״פסק־הדין מזכיר בית־המשפט יצא את
האולם, חזר כעבור כמה דקות עם מזכירה
ושניהם יחד ישבו לרגלי שולחן השופט
והתכוננו לרשום את פסק־הדין. בקול חד
ושקט החל השופט ואב צלטנר להקריא את
מסקנותיו, כשעיניו נעוצות בחייון שלצדי,
וחוזרות מדי פעם לסקור את האולם.
בשיטתיות של ברזל ניגש לנתח את כל
שלבי התביעה, הרסם נקודה אחר נקודה.
כשהגיע לנקודה בה הוא הודיע כי הוא משוכנע
שהנאשמים לא נכנסו לביתו של השר
פנקס המנוח, לא נשאר, למעשה, כל ספק

שבי נאצי

אשר לפי הוראותיהם הושמד דו״ח שירצקי
ושפריצר ובמקומו הובא לבית־המשפט דו״ח
אחר מאחר שבמקורי היו שינויים ומתיקות.
הוסיף השופט: לא היתד, עדותם של שני
החק״קים אלא סיפור שבדו כדי לשמיר על
הקריירה שלהם.
מה אפשר לעשות? היתד, זו אחת
ממפלותיה החמורות ביותר של המשטרה.
משך קרוב לשעתיים הנחית השופט מהלומה
אחר מהלומה על ראשה, קבל על התנהגות
עדיה העיקריים .״יכולתי לצאת מידי חיבה
אילו הסתמכתי רק על הרושם הטוב ששני
הנאשמים עשו עלי והרושם הרע של שני
החק״קים. אולם בחרתי גם בדרך השניה
לראות אם אגיע לאותה מסקנה.״
הקהל כבר ישב באולם בנחת, המתין לסוף
ב שלווה. הסניגורי ההח לי פ־ מבטים ווויוכיס

ואף הפרקליט המחוזי לא יכול היד, להימנע
מלהעיף מבט חייכני למתנגדיו כאילו אמר :
מה אפשר לעשות י פתאום התמתחו הכל :
״שני האלמנטים העיקריים של התביעה,״
נשמע קולו העייף של השופט המכתיב ,״ד,ם
שהנאשמים גילו. את קו ההגנה רק כאשר
הובאו לפני וכן ההודעות שמסרו.״ זאת
היתד, נקודת הבוחן של כל מערכת ההגנה
של הנאשמים.
אך המשפט הבא הרגיע שוב את האי־רה.
קבע השופט :״אסור לי להתחשב, מב־ז־נת
החוק, בסירובם של הנאשמים לגלות את קו
הגנתם עד שהובאו לפני.״ הוא המשיך לצטט
שורה חד־גונית ומשעממת ביותר של
משפטים אנגליים להראות כי שני הנאשמים
היו רשאים לשתוק מאז נעצרו במקום הפשע.
בשעה ,13.15 למעלה משלוש שעות לאחר
שהתחיל בהקראת פסק־הדין, הודיע השופט
את המשפט הגורלי :״אני מזכה, איפוא,
את הנאשמים מהאשמות המיוחסות להם בפרט
1ופרט 2של גליון האשמה.״
האנשים שהצטופפו במסדרון נדחהי בכוח
אל תוך האולם, הצופים שישבו בפנים התנועעו
במקומותיהם בחוסר־סבלנות. אך טרם
נסתיימה כל הפרשה. נגד בן־יאיר היתד, האשמה
שנייה שהשופט מצא אותו חייב בה :
החזקת פצצות, חומרי־נפץ ״•אביזרים אחרים״
.״אני אתן עכשיו לתביעה ולסנגוריד,
(ההמשך בעמוד )14
,העולם הזה 777 -

חמש דקות אחר הזיכוי

קציני המשטרה יהודה שפריצי ופנחס שירצקי
שעצרו את עמוס קינן ואת שאלחיאל כן־יאיר. אותו קצינים

קורם * »
חניכי ו ו

כתמונה I I״

מדיהם —י

סיימו שבועות מספר אחר ליל המעצר.

עורך-הדין יעקב הגלד שותה לחיים (משמאל) יחד עם קינן
(אמצע) ן כן־יאיר(ימין) מיד אחר זיכויים, כמסעדת כית-המשפט.

קינן ועורך־הדין ישראל כספי (ממושקף משמאל) יוצאים מכית
ט המחוזי כשלפניהם העדה פנינה שוסטר ומסתירה את פניה בירה^

אמו של קינן צופה בבנה, האוכל את השוקולד הראשון שלו
בבן־חורין, המיט דקות אחר שהוא וחברו כן־יאיר זוכו.

*העולם הזה״ 777

ארצה

אילת ELATH

artsa

גלילה

_ 8-143

ורוסית

cauiah

הסורר

hamored

השלשה

כנרת

haemek

נחשון

nakhshon

נגבה

חבר

tsfonit

rimon

נן ן ״

חל־אב־ב

tel aviv

ניריח

nirit

קרסה KE0MAH

מת׳׳א. רה׳ מ קו הישראל .3אלנ בי ן
לרמת־גן, רמת-יצחל,,גבעתיים, קרית כורוכוכ,גכעת 1
רמכ״ם, כני ברק, פתק תקוה, בפר סבא, רעננה| ,
הרצליה, מלון השרון, הדר יוסף, תל ברוד, צהלה |
מת׳׳א, דת׳ בן־עמ־ פ. כד די 1נ 1גוך
לרמת־גן, גבעת רמכ״ם, קרית כורובוב, גבעתיים| ,
כני ברק, פתח תקוה, הרצליה, מלון השרון1 ,
הדר יוסף, תל־כרוך, צהלה

negbah

! שרותי מוניות בשבתות1

kineret

mishmarז

ריסון

חיפה Haifa

hashiosha

צפונית

הרר

haoar

סשסר־העסק

dromit

אתרוג

etrog

~>1111111111111H111111111111n111111111111Q1n111111111u111111111111a111111111111n111111111111u111111111111n111111m111[»:

קוסמיות

komemiut

חסר TAMAR

ד יירי hך*
מרפסתו היא שימושית

רחוב הרצל ,89 תל-אביב, טל 5473 .

קניה -מכירה -תקונים
כוונים
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י

קולנוע
סרטים
״מהומה ב ר חו בו ת ״
מהומה בר חו בו ת, סרטו העובדתי־למחצה
של הבמאי אליה (הסכם ג׳נמלמני) קאואן
מתרחש בעיר הנמל ניו־אורליאנס והוא מספר
על סריקה גדולה במטרה ללכוד מספר
פושעים הנושאים בגופם, מבלי דעת, חיידקי
דבר הריאות.
בראש הסורקים עומדים ד״ר קלינטון ריד
(ריצ׳ארד ווידמרק) איש השרות הרפואי של
ממשלת ארצות־הברית וסרן ווארן (פול דו־גלאס)
בלש ציניקן.
הרדיפה מביאה את השניים למקומות מעניינים
(מבחינה צילומית) כמו בתי־מרזח,
נמל, מחסני תבואה, בית יורדי־ים. כל אלה
צולמו במקום העלילה עצמו ונושאים אופי
עובדתי מובהק. הבמאי קאזאן השכיל לביים
את שחקניו ואת הניצבים בסרט, להפיק מהם
מידה רבה של משחק משובח. כנגד תמונות
אלה, חיוורים מאד הקטעים המראים את חייו
הפרטיים של הדוקטור, בחברת אשתו (ברברה
בל גידם) ובנו. כיוון שקטעים אלה
מעסיקים את הבד חלק ניכר מהסרט, הם
מפריעים מאד להנאה שאפשר להפיק ממנו.

צחוק עליז אצל הצופים. כן הלך קפרה עם
הזרם שנטה, אותם ימים, שמאלה, שילב בסרטיו
״פילוסופיה מתוצרת־בית״ שלגלגה לעשירים,
החניפה לעניים.
מר דידז הולך העירה הוא אחד מסרטיו
המפורסמים ביותר של קפרה, מאותה תקופה.
דידז (גרי קופר) יורש סכום כסף גדול,
מחליט לפזר אותו לנצרכים. פעולה גרשון
פארית זו מעוררת עליו את חמתם של האזרחים
הנורמליים, המצליחים — כמעט —
לכלוא אותו בביודהמשוגעים. אם כי הפילוסופיה
כבר נתישנה כהוגן (בעזרת מלחמת
עולם גדולה ועוד מלחמות קטנות
יותר) ,חלק ניכר מן ההומור השופע מן
הסרט עודנו מדגדג כהוגן. כשעשוע, מר
דידז הולך העירה עודנו למעלה מבינוני.

״על חודו ש ד 1;3וע״
על חו דו של פשע הוא, לאמיתו של דבר,
שני סרטים נפרדים. הראשון מראה לילה

אחר בעולם. סיפור רגשני זה עובד לסרט,
עוד בראשית תקופת הקולנוע, בהשתתפות
הארי בור, זכה להצלחה מסויימת הודות למשחקו
המצויין. עתה מוגש הסרט במהדורה
דוברת אנגלית, ביוזמה בריטית, בביומו של
אמריקאי ממוצא רוסי (גריגורי ראטוב) ובהשתתפות
ג׳י. רובינסון בתפקיד הראשי, ששמו
שונה מדוד גולדר לג׳ורג׳ קונסטנטין.
ז׳ורז־ט (פגי קמינס) היא בתו המפונקת
של המיליונר, מאוהבת בעיתונאי צעיר (רי־צ׳רד
גרין) .אביה מתכנן בשבילה, מטעמים
עסקיים, נשואים לבנו של שולטן אפריקאי.
כדי להציל את בתה מחתונה שאינה לפי רוחה,
מגלה אשתו (נורה סווינברן) לקונסטד
טין כי ז׳ורז׳ט אינה בתו. תגלית זאת משגעת
את קונסטנטין. גם את הקהל.
בקצרה בסוד

הרואה

ואינו

״ינד די דו הו ל ד העירה״
שנות השלושים היו תקופת הזוהר של
ד,״קומדיה השגעונית״ האמריקאית אשר אחד
מאומניה הגדולים ביותר היה הבמאי פרנק
קפרה. קפרה ידע ליצור דמויות של אנשים
פשוטים שהיו יחד עם זה בלתי רגילים,
אפילו מוזרים, ואשר שגעונותיהם גרמו ל־

ל ח דו תחדשה. צו ר ה » ת אי » ה

במוצאי שבת, למחרת צאתו מבית־הסוהר,
חגג עמוס קינן את הרותו החדשה בצורה
מתאימה: בשעה שש אחרי הצהרים ביקרו
אצלו האנשים שביקרוהו, לפי עדותו, ביום
פצצת פנקס: פנינה שוסטר, אליהו
חסין וגדעון יקותיאלי. כמו ביום הפצצה,
הלכו ארבעתם לקולנוע התל־אביבי
נן־רינה, אך הפעם לא מצאו כרטיסים והוכנסו
חינם על־ידי מנהל הקולנוע, ישבו בשעת
ההצגה על מדרגות היציע. אלא שבמקום
הסרט סערת יצרים שראו אז ראו עתה סרט
בעל שם מתאים לא פחות: על חו דו של פשע.
בניגוד לליל הפצצה, לא יצאו את הקולנוע
באמצע הסרט. הסביר עמוס: אני לא
רוצה בעין הרע. לבסוף, כמו בליל הפצצה,
התפזרו בני החבורה — אליה הצטרפו כמו
אז, משה סלנט ועליזה עולש, חניכת
נראה. התיא טרון הקאמרי — בשעה 00.30 אחרי
חצות. אלא שהפעם לא נפגש קינן עם
שאלתיאל בן־יאיר. הלה היה עסוק
בעיר־גנים בחגיגת המאורע כדרכו שלו: הוא
שתה כדת וכדין בחברת קבוצה של קצינים.
מתוך 850 טונות תפוחי האדמה שאסף
חיל הנח״ל של צה״ל הוגשו שלושה שקים
שי לשלושה קציני צה״ל גבוהים. גבוה הדרגה
בין מקבלי השי: הרמטכל יגאל ידין,

״דרקון ל ריו״
הקולנוע יכול למלא יעוד גדול: לקרב
את כל העמים זה לזה על־ידי שהוא מסוגל
להראות את דרך החיים בכל מקום ומקום,
להוכיח כי אנשים דומים בכל מקום. משום
כך מצערת העובדה כי לאמריקאים יש שליטה
כמעט מוחלטת על שוק הסרטים. העולם
מרבה לראות את אמריקה, כמה ארצות גדולות
אחרות, אינו זוכה להציץ אל תוך חייהם
של אנשים בארצות אחרות.
זאת סיבה מספקת לקדם בברכה סרט
מארגנטינה, דרכון לריו, המתאר את החיים
בעולם (התחתון) של בואנום־איירס וריו דה־ז׳אנירו,
מגלה טפח מן ההוזיי של אותם
מקומות.
סיפור המעשה הוא אודות כנופייה של
שודדים בינלאומיים שבראשה עומד ראמון
מצ׳אדו(ארטורו דה־קורדובד ).ליסטים ורוצח
חסר־לב. כאשר פוגש ראמון בזמרת צעירה
ויפה, מינה רוג׳אס (מארת לגראנד) ,הוא
מנצל אותה תחילה להעברת סכום כסף גדול
אל מעבר לגבול, אחר מתאהב בה. אולם
מינה מבכרת עליו רופא צעיר וראמון הולך
בעינים פקוחות לקראת מותו.
עלילה מיושנת זו עובדה לתסריט מפוכח,
לסרט משוחק ככשרון רב על־ידי מרבית
השחקנים. הצילומים מראים השפעה צרפתית
בתפישה והוליבודית בביצוע, העומד על
רמה טכנית גבוהה מאד. אם כי דרכון לריו
איננו מהסרטים העלולים לזכות בפרס בתחרות
בינלאומית, הוא עדיף על מרבית העלילות
הצפון־אמריקאיות מאותו סוג, יכול
בהחלט לעניין קהל רחב.

במאמר קטלני על העיתונות שאין עינה
אלא לשערוריות גילה דוד כן־גוריון בהדור
ותק רב בקריאת־עיתונים. כתב בי. ג׳י:.
״אני קורא לא רק את העיתונים של ימינו,
קראתי גם את העיתונים שהופיעו בימי
קורח בן יצהר ודתן ואבירם! קראתי את העיתונים
שבימי רחבעם וירבעם בן־נבם, ובימי
בניהם החשמונאים — של אלכסנדר ינאי
ושלום־ציון המלכד״״ מקורביו של ראש־הממשלה
החלו תמהים אם כוונתו לא היתה,
במקרה, לדברי הימים — זזדשות העבר,
העיתון, המספר היסטוריה שבעריכת לא-
ידידו של בי. ג׳י ,.ראש לח״י לשעבר, ד״ר

ישראל שייב.
קתלין קניון,

מנהלת בית־הספר הבריטי
לארכיאולוגיה בירושלים (העתיקה) הגיעה,
השבוע, לכלל מסקנה היסטורית חשובה:
יריחו היא העתיקה בערי העולם. גילה:
בין 10 אלפים ל־ 12 אלף שנה.

ג׳ון הייכר, שחקנית-רקדנית
כל עוד חלקים אחרים מכוסים

אחד בחייו של ג׳ימי (רוברט ריאן) בלש
מר־נפש, משום שבעיניו נראה כל העולם
כאוסף של פושעים. הוא אינו מהסם להילחם
בפשע באגרופים, עד אשר אפילו חבריו מתמרמרים.
עליו.
חלק זה של הסרט מבויים, על־ידי ניקו״
לאס ריי, במקצב מהיר, ממתח, אף כי
באכזריות יתר. חלקו השני של הסרט מראה
כיצד, בהשפעת נערה עיוורת ויפת עיניים
(איידה לופינו) ,חוזר ג׳ימי למוטב׳ מוצא
את לבו. שיח. פילוסופי״ עושה את הסרט
בשלב זה לחסר משמעות, מתח, שכנוע או
עניין. כל מה שהושג בעשרים הדקה הראשונות
שלו בוזבז לריק בשעתו האחרונה.

..א כו בתאב״
דוד גולדר הוא רומן ידוע מאת הסופרת
הצרפתית־רוסית איתר, נמירובסקי אודות מיליונר
יהודי האוהב את בתו יותר מכל דבר

אבוט וקסטלו, מתאגרף בלתי נראה, פושעים
במערבולת של מהלומות, רצח ובדיחות פרימיטיביות.

רנבלבטקסס. הווארד קייל מזמר,
אן מילר רוקדת, אסתר וויליאמס שוחה ורד
סקלטון מבדח בסרט זמר חסר־פקחות, אך
משעשע למדי.
הפסגההלבנה. רעיון פילוסופי
שלא נוצל, תפאורת הררית מנוצלת על־ידי
הבמאי להפקת מתיחות. אלידה ואלי, גלן
פורד.
עולמותמתנגשים. התפרצויות
הרי געש, רעידות אדמה, שטפונות, דליקות,
ספינת־מרחב טסה אל עולמות רחוקים, בסרט
אודות העתיד.
היא. סיבוב שני של הסרט הישן אודות
ממלכה אגדית בירכתי הצפון ומלכתה שואפת
הדמים. מאת מחבר מכרות המלך שלמה, ובאותו
סגנון.

גילתה בהוליבוד השחקנית־רקמית
ה ייסר, שביקרה בארץ לפני שנתיים, סיירה
בערים הקדושות :״אני קתולית אדוקה ושאיפת,
האמיתית היא להכנס למנזר. משום
כך לא נישאתי לאיש עד היום.״ כאשר נש־אלה
אם חישוף הרגליים אינו פוגע בעקרונות
הדת, השיבה :״לא, כל עוד חלקים אחרים
של הגוף מכוסים.״
גילוי אחרהפיכתי נוסף על פארוק: אחת
ממכוניות הקאדילק שלו היתד. מצויידת בצופר
משמיע קול אימים מיוחד במינו. הקול:
יבבת כלב הנדרס על־ידי מכונית.
פייר דה־גול, ראש עיריית פאריס, הורה
לגבות מס של מאה פרנקים מכל מעיל
כלבלבים הנמכר בעירו. מחיר המעיל: אלף
פרנקים. התקנתו: מאותו אריג ממנו תפורה
שמלת הגברת בעלת הכלבלב.

K t T iT t

אחרי שהתפוצצה הגיעה רותי לכוכב
מרובע, מאוכלס גזע אנשי מפלגה הקרוי
לולו. שם נכלאה רותי ככירדהמשוגעים,
מקום משכנם של הלולואים שנולדו כעלי1
ראשים, פגשה כמוטקה איש הפלמ״ח ובמחתרת
של משוגעים. יחד עם מוטקה

וטוטו, ראש המחתרת, יצאה למיפקדת
מפלגת אנר־אנו, כדי לרגל, אולם כטפסה על
הכל הופתעה על-ידי זקיף לולו שהתכונן לחתוך
את החבל.
פתאום היה למוטק ה ר עיון גאוני,
מפלגה. מדוע לא לנצל את זה?

הלולו

הוא איש

צעק מוטקה בקול גדול,

״ אנ ד אנו בוני המדינה !״
״אנו־אנו הקופצים בראש !״
הלולו לא הרהר אף לרגע. הוא קפץ מן החלון והתרסק.
רותי נ שמה לרווחה היא טיפסה בחבל עד הגיעה
לחלון החשוך. מוטק ה ו טו טו טיפסו אחריה. הם היו
מוכנים לפעולה.

ב נז ד ־ n j
(המשך

מע מיד ) 10

להביע את דעתם בשאלה זו.״
כספורטאי שהפסיד את המשחק אד שמר
על רוח הספורט ההוגן קם התובע והודיע :
״בהתחשב עם עברו הצבאי של הנאשם אני
מבקש מכבוד השופט להטיל עליו עונש
סמלי בלבד.״
שוקולד ופוס ״לחיים !״ מה שארע
אחרי זה היתד, פרוצדורה פורמלית בלבד :
קביעת החפצים שיוחזרו לנאשם ואלה שיימסרו
לצבא, חתימת פרטיכל של פסק־הדין,
״לשחרר את הנאשמים אלא אם יש נגדם האשמות
אחרות״ .אולם באוירה המתוחה מ־חוסר־סבלנות
שכח השופט למלא אחר צעד
פורמלי נוסף: חתימה על פקודת ד,שיחדור•
אנשי שרות בתי־הסוהר נאלצו לנסוע אליו
כעבור שעתיים, לבקש ממנו למלא את החסר.

עות אח רונות פרסם בכל זאת, תחילה תוספת
במכונה הכפלה, אחר־כך מהדורה שנייה•
אולם עקב השעה המאוחרת לא הגיע הדבר
לידיעת הקהל הרחב, שקיבל את הידיעה
הראשונה ממכשיר הרדיו. שמעון סאמט,
איש הארץ וסופר קול ישראל, הזדרז והצליח
להעביר את הידיעה כבר במהדורת החדשות
של שעה . 13.30
החלטה אחר ראיון. ביום ראשון
בבוקר הקדיש הארץ מקום נרחב מאד ל״
פסק־הדין. אולם קוראים מעמיקים שמו לב
שאותו גליון לא הכיל את המדור עו ד ו שו ת.
גם ביום השני לא הופיע המדור. רק ביום
השלישי (הרביעי לזיכויו של קינן) הופיע
עוזי שאף יודעי־דבר לא ידעו את בעליו. החל
משחק ניחושים שייחסו לכל אחד מכותבי
העוזי.

זוכי 30.000 הלירות אלקנה רוט וג׳וליה לוי-ם ופר
כל שעה נוספ ת :

מיד עם מתן פסק־הדין הפך אולם בית־המשפט
לחדר־קבלה משפחתי מלבב: ידידים
וקרובים — וסתם זרים — הצטופפו
׳מגניב שני המשוחררים׳ לחצו את ידיהם, חיב־קום,
תחבו לידיהם חפיסות שוקולד. גם השוטרים
שמתפקידם היה ללוות את השניים
חזרה לבית־הסוהר נראו שמחים על כי אין
להם עוד להקפיד בשמירה.
למטה, במסעדה הנמצאת בבניין בית־ המשפט,
נסתיימה הפרשה סופית: מסב־ב
לשולחן קטן הרימי ״נפשות המחזה״ וכל
מי שרצה להצטרף אליהם כוס לחייהם.

עיתונות
ה סו פ רי ם י שבו ע ד סי כו ת
לעיתוני הערב היתד. פצצת פנקס מתנה
מן השמים. המעשה בוצע י בשעה שלא איפ־שרה
לעיתוני הבוקר הגבה רצינית. שני
עיתוני הערב תחרו ביניהם אותי יום בניפוח
המעשה, בגילוי פרטים פיקנטיים על שני
האנשם שהם חשבו אותם למבצעיו. כתוצאה
מכך עלתה תפוצתם כמעט ב־ 50 אחיי.
היה זה כאילו רצה השופט צלטנר להתנקם
בהם. כי הוא קבע למתן ניסק־הדין בדיוק
את השעה הרעה ביותר בשבוע מבחינת
עיתונאית: ביום הששי בצהרים, אחרי סגירת
עיתוני הערב (המודפסים ביים ר,ששי
בשעה מוקדמת יותר) .הקהל, שרבבות ממנו
חיכו בקוצי רוח לידיעה על תוצאות המשפט
הסנסציוני ביותר של השנה, יכול היה לקבל
את הידיעה העיתונאית הראשונה רק
ביום הראשון בבוקר.
יום לפני כן ארע משגה לידיעות אחרונות.
הסופר הודיע בטלפון את הידיעה שהשופט
הפסיק את המשפט לכמה דקית כדי
לשקול את תביעת הקטיגוריה להשמיע עדויות
חדשות. עורך הידיעות כדפוס הכתיר
כותרת זו, בפזיזות, בכותרת שהודיעה כי
השופט קיבל את הבקשה.
למעריב נשאר להעמיד את הקהל על הטעות
— השופט דחה את הבקשה, לא את
המשפט. אולם רבים, שלא קראו את מעריב,
נשארו בדעה שהמשפט נדחה.
עתה רצו העיתונים להימנע מטעות דומה.
הסופרים ישבו על סיכות, התנדנדו לסירוגין
בין אולם בית־המשפט והטלפון הציבורי.
אחרי המלים הראשונות של השופט כבר
ניחשו את התוצאה, אך חששו להביא ניחוש
זה כידיעה לפני הקורא.
כך קרה שעיתוני הערב לא הביאו את
הידיעה. כשקיבלו אותה, בשעה ,12.30 היתד,
להם הברירה להוציא מהדורה מיוחדת. מעריב
נמנע מזאת, מתוך שיקול מסחרי: בשעות׳
אחר־הצהרים חלשה המכירה. ידי-

אלף לירות

לתעלומה היה הסבר פשוט. אריה זיו, בן
הפרופסור יליד פינלנד וחניך ריגה שכתב
את המדור אחרי מאסר עמום קינן, והצליח
במידה ניכרת להכניס את עצמו למיטת
סדום של סגנון קודמיו, הוא גם חבר ועד
עובדי הארץ. בתור שכזה דרש להחזיר את
עמוס קינן לעבודה, אחר שנמצא זכאי בדין.
הוא סירב בהחלט לכתוב את המדור אלא
אם כן יותר עמוס קינן מרצונו החופשי על
העבודה.
אולם גיבור ׳המעשה עצמו לא גילה עדיין
את דעתו סופית, דחה את ההחלטה עד לראיון
סופי עם גרשון שוקן, עורך הארץ.
כן לא הוחלט סופית: אם להגיש תביעות
פיצויים נגד חצי תריסר עיתונים שהוציאו
עליו דיבה ועלילה, בטענם שהוא אשר הטיל
את הפצצה, טענה שהיא, כמובן,כוזבת.

לא לעולם כיש-גדא. החצי השני של
האיגרת המאושרת מס 93543 היה בכיסו
של גבר בן ,40 אלקנה רוט, ששערות שיבה
מתחילות לנצנץ בראשו, הודות לחיים לא
קלים ביותר.
כלא משתייך לכת הוותיקים המסודרים,
יצא אותו בוקר, כדרכו זה 16 שנה, את
החור, שהתרגל לקרוא לו בית, השאיר מאחוריו,
בחדר אפור ומחניק, אשה, חמה וילד
רזה בן שבע. על הפתקה עם מספר האיגרת
למלווה העממי, שהיתר, בכיסו, ושקנה אותה
לפני ארבעה חדשים משום ״שכולם קנו, וזה
מוסרי לעזור למדינה״ ,לא חשב אותו יום.
יומיים קודם לכן, כשהיה זקוק באופן דחוף
לשש לירות במזומן, הרהר באפשרות למסור
את חצי האיגרת, אך לא מצא קונה.
בינתיים כבר השיג את שש הלירות, שכח
את האיגרת, במוחו נתפנה מקום לצרות
יותר גדולות. הקיר בחדרו בשכונת בית־ישראל
הי שנה, בשכנות הלגיון הערבי, התחיל
מגלה סימני התמוטטות. הסיכויים לצאת
מתנאי דיור אלה, לאגור סכום כסף מספיק
לקניית דירה, או שיכון, היו אפסיים. להגשים
חלומות כאלה, צריך לא לעבוד בתיקייה
של הדואר, אלא לזכות בגורל. אם אלקנה
רוט היה בטוח במשהו, הרי זה היה שהוא
ביש־גדא: מעולם לא זכה בשום דבר, לעולם
לא יזכה.
בד,כנסו למשרד, ברכו את אלקנה פניה
החמוצים של חברה לעבודה: מספר איגרתה
היה נמוך בשניים ממספר הזוכה ב־ 30 האלף.
בידה החזיקה עיתון בוקר, ביכתה את
מזלה, שעבר עליה במרחק שני מספרים.
כיוון שכל סידרת האיגרות נמכרה באותו
משרד, החל גם אלקנה מתעניין, חיטט בכיסיו,
הוציא סוף סוף פתק מקומט. המספרים
החלו מרקדים לנגד עיניו, הוא ראה
ולא האמין. עשרות זוגות העיניים הסקרניות
שעזרו בפענוח שני המספרים הפשוטים, לא
שיכנעו את אלקגה. פה נפלה טעות. לעבר
בעלת הפנים החמוצים בגלל קירבתה לעושר,
הפליט, כי אם באמת זכה, יתן לה אלף
לירות. בעזרתו של מנהל החשבונות שהחזיק
רשימה בדוקה של המספרים הזוכים,
הוכנס סוף סוף לראשו :״אדון אלקנה רוט,
זכית ב־ 15.000 לירות ישראליות פטורות
מתשלום מס הכנסה״.
לאשתו בבית חסך אלקנה את ההלם שעבר
אותו בוקר עליו. בד,כנסו הביתה סיפר לה
כי זכו באלף לירות, העלה את הסכום מדי

תובב אלקנה רוט בין מכריו, ביקש הלוואה
של שש לירות ישראליות.

תעופה

ה פו לי טי ק ה הי חי ד ה; הכנסות
עיתונאי תל־אביבי שצלצל בראשית השבוע
אל מנהל חברת התעופה
בעניין שגרתי נתקל בהסבר בלתי־שיגרתי :
המנהל נמצא בחוץ־לארץ, אבל אם הכוונה,
במקרה, לסניור חיזוס גליגוס, הריהו נמצא
בעילום־שם באחד ממלונות העיר.
כשגילו העיתונאי, שעתיים לאחר־מכן, את
חיזוס (ישו) גליגוס במלון שפת־ים תל־אביבי
לא התנהג איש העסקים הפיליפיני
הצעיר (כבן ,)30 האהוד והאתליטי, שחום
הפנים ובעל העיניים הלוכסניות, באדם המבקר
בארץ זרה בעילום שם.
גליגוס, הידוע במנילה, בירת הפיליפ־נים
כישו המעופף (על שמו הפרטי ישו, המבוטא
בספרדית חיזוס) הסביר ברורות את מטרתו
בישראל: תהייה על המצב הכלכלי של המדינה,
לשם מסירת דו״ח למועצת המנהלים
בתוספת אפשרות של השתכנות־ארעי בארץ.
כין השאר: יפהפיות. פאל (״פילי-
פין איירליינס״) הוא קו התעופה האסיאתי
היחיד העובר את ישראל. פעמיים בשבוע
חונים מטוסיו בלוד, בדרכם למדריד בירת
ספרד, מציגים, בין השאר, את דיילותיו
היפהפיות של קו הלוכסוס הפיליפיני.
גליגוס, יליד הפליפינים שהיה מפקד פלוגת
גרילה במינדנאו בזמן הכיבוש היפאני,
אינו מסתפק בביקור מטוסיו בישראל, סייר
בה בהרחבה. סיכומו הראשון של גליגוס :
הפתעה ממה שראו עיניו. הוא היה סבור כי
ישראל היא מעברת אוהלים גדולה אחת שתושביה
רעבים ללחם• מסקנתו של התעופן
מהמזרח הרחוק: בני הפיליפינים חייבים
ללמוד יותר על ישראל, בני ישראל — יותר
על הפיליפינים ושאר ארצות אסיה.
אך כשנשאל גליגוס לחוות דעתו על המצב
הפוליטי בארצות אסיה, לבשו פניו מסכה
ש /חוסר־הבעה. אמר ישו המעופף :״הפוליטיקה
היחידה המעניינת אותי היא הגדלת
הכנסות ה פי לי פין איירליינס ו״
פיליפין איירליינס

דרכי־אדם
א רו חתצ הדי ם ב צי רו ת
ברחובות תל־אביב, כמו בכל עיר גדולה
או בינונית בעולם, משוטטים נודדים חסרי־

דרכי־וזיים
תוססת דאושר: עו שר
ג׳וליה לוי צברית, ילידת ירושלים ופקידה
בדואר, עמדה תחת החופה. השעה היתה
שש. והאיש שעמד לידה, עמרם סופר, בעלה
מעתה, שבר ברגע זה את הכוס המסורתית
תחת רגלו. כל הנוכחים בטכס, שנערך
בבית הורית של ג׳וליה באהד הרחובות הצרים
של שכונת נוחנה־יהודה הירושלמית,
פרצו בצעקות מזל טוב! השיגרתיות.
ד,שיגרה באיחול לא היתד, במקומה, אלא
שהמאחלים לא יכלו לדעת זאת. כי שעתיים
לפני כן בשעה ארבע בדיוק, הוצא בחיפה
מתוך תוף־ענק פתק נייר ועליו מספר. היד,
זה המספר 93543 מהסריה החמישית, האיגרת
הזוכה במלווה העממי בסכום של
30(000 לירות. בתיקה של גן וליה היתד,
פיסת נייר אחרת ועליה אותו מספר: קבלה
על רכישת חצי האיגרת של המלווה.
הזוג הצעיר יצא מתחת לחופה, לחץ את
ידי המאהלים, השתדל להפטר מהם ככל האפשר
מהר, בילה את ליל הנשואין ולא ידע
שמאז שעתיים נמנה לא רק אל המאושרים,
כי אם גם אל העשירים.
למחרת נפלה הפצצה לחיק הזוג. אחותה
של ג׳וליה חטאה חטא חברתי־אנושי, נכנסה
ללא דפיקה בדלת זוג בן־לילה, בישרה ל־בני־הזוג
על שינוי לטובה במצבם הכלכלי
בסך 15.000 לירות. תגובתם הראשונה, היתד׳
היחידה האפשרית במצב זה: הבעת אי־אימון.שיחה
טלפונית עם מנהל החשבונות
במקום עבודתה של ג׳וליה, הוכיחה את צדקת
דבריה של האחות.
למחרתיים החלו הצרות הקשורות במזל.
את היציאה לירח הדבש צריך היד, לדחות
במעט, למבקרים רבו, ושמחת הנישואון
נדחתה קצת לפינה.

שעה בעוד אלף, עד אשר גילה לה בערב את
הכל.
ההוצאה הראשונה שהזכייה הביאה עמה
היתד, לבית־המרקחת: כדורי ורונאל, להם
נזקק אלקנה כדי שיוכל להרדם. וכל בוקר
כאשר הוא מתעורר משנתו, חוזרת תופעה:
אלקנה משוכנע כי חלם. אלקנה מתכונן ל
הוצאה נוספת על חשבון זכייתו: ביקור אצל
רופא עצבים, שישחרר אותו מה אידיאה
פיקסה, שנפלה טעות ומספרו לא זכה כלל.
דאגות גשמיות יותר הצילו אותו מהסיבוכים
הנפשיים: על־מניז לפדות את האיגרת,
זקוק אלקנה רוט לעוד שש לירות שהוא
חייב אותן בתשלומים. ארבעה ימים לאחר
שהפך לבעל 15.000 לירות בתיאוריה, הס

או מקצוע, ישנים בגנים ולציבוריים,
גיזונים על לחם יבש, מים, שיירי אכל. אחד
מאלה היה יצחק גולוברובסקי. הוא לקוי
בשכלו, אך אינו משוגע במידה שמוסד סעד
איזשהו ימצא לנחוץ לשכנו בבית חולי־רוח.
בשבוע שעבר, בעת שהרעב תקפו, עשה
מעשה רגיל: חזר על הפתחים, ביקש ארו־חת־צהרים.
בבית רגיל היו מטפלים בו באחת
משתי צורות: נועלים בפניו את הדלת או
מגישים לו פרורי מזון׳ משלחים אותו לדרכו.
אולם הבית בשדרות רוטשילד המצילות
שעל דלתו התדפק אותו יום, לא היה
בית רגיל. בעצם, לא היה הבית, בלבה
של תל־אביב, כלל שטח ישראלי ; הוא שייך י לצירות ברית״ד,מועצות.
,uהעולם הזה״ 777

ספ ורט

במד ־ jף.
בית הצירות הוא בדרך כלל שקט ביותר.
אך לעתים רחוקות ) כמו ביום חג בו מוזמנים
לשם אורחים חשובים ממחנה השמאל
בארץ, בוקעים מאחורי קירותיו קולות. מועטים
ביותר הם הבאים ויוצאים באותו בניין
בשאר ימות השנה.
כאשר דפק גולוברובסקי על דלת הצירות,
מהרו אנשי המשמר הסובייטים לחייג את
המספר ,4444 בקשו ניידת משטרה להרחיק
משם את האיש.
הרופא שבדק את גולוברובסקי החליט מיד
פי, בניגוד גמור לדעת פקידי הסעד, מקים
העשרוריה הוא משוגע העלול לסכן את
שלום הצבור ; ציווה להכניס אותו למוסד
מתאים, בטרם יגרום גזקים חמורים יותר.

וזיחז

שנה, כפי שנתברר מן החפירות הארכיאולוגיות
שנעשו בעת האחרונה בחצר הבית
שברחוב ינאי ,17 צפון תל־אביב. בה נמצא,
בין השאר, כבשן עתיק מן התקופה הכלקו־לותית,
שהיא תקופת הביניים בין הטרום-
היסטוריה להיסטוריה, ואשר שימשה מקום
מחבואים אהוד על ילדי השכונה.
האחראי לחפירות הוא המהנדס יעקב קפלן
הממושקף, מנהל המדור הארכיאולוגי של ע•
רית תל־אביב, שסימן, בתחילת עבודתו, את
כל המקומות המצויים בתחום תל־אביב רבתי,
בהם לדעתו היה כדאי לבקש עתיקות.
עפרונו נח על מקומות כמו תל־גרישה, תל־קאסילה,
תל־כדאדי, שצלצולם זר ביותר בהשוואה
לשמות הרבה יותר תל־אביביים כמו
מוגרבי״נסית, רובל. אולם חישוביו של הארכיאולוג
קפלן לא היו מוטעים: במקומית

! ב ר דו ה ב

חתירה

חיפה

בין חמש: ה » קו םהח מי שי

.לא יאסוף אדם אשפה, לא יוציא אשפה
מפחים, לא יעסוק במכירתה...״
הוראה זו הכלולה בחיק עזר חדש שיוצא
בשבועות הקרובים על־ידי עיריית חיפה
ותהיה אות ההתחלה למפעל עירוני חדש
העלול להכניס עשרות אלפי לירות לשנה,
לעזור במידת מה לכסות את הוצאות העירייה.
לפי
חוזה שנחתם בין עיריית חיפה לשני
קבלנים חיפאים, יעסקו השניים, בעזרת מנגנון
מיוחד שיוקם לשם כך, באיסוף הזבלים
והפסולת המצטברים בפחי האשפה של התושבים.
במזבלה מיוחדת, שתוקם לשם כך

הז מנ ה ד שנ ההבאה
מארחת מטוס אל־על בקו דרום־אפריקה—
ישראל עמדה בשבוע שעבר בפני בעיה חמורה:
שניים מנוסעי הקונסטליישון לא שבעו
נחת מן הארוחות שהוגשו להם, רטנו בחו־סר־נימוס
לכל אורכה של הדרך. היו אלה שני
גורי לביאות שנשלחו כשי מעירית יוהנסבורג
אל גן החיות בתל־אביב, אוכסנו בכלוב
בבטן המטוס הענק מבלי שאיש מן
הנוסעים שמע את שאגותיהם. משירדו האורחים
מרובעי הרגליים בשדה התעופה בלוד,
זכו ליחס מיוחד, עברו ללא תקלה ובמהירות
את שולחנות המכס, הוסעו במכונית מיוחדת
תל־אביבה, אל גן־החיות.
ד״ר אריה לויט, ממנהלי גן־החיות, שטיפל,
בהיותו ביוהנסבורג, בהעברת הגורים
ארצה, הבטיח לשלוח בתמורה חיות צבריות
לאפריקה. עתה יהיה עליו לחפש היטב כדי
למצוא חיות שהן נדירות בארץ הג׳ונגלים.
מאלפן של החיות ג׳וני, טרם החליט לתת
לגורים שמות, .קודם כל עליהם להסתגל
לאוירה החדשה,״ הסביר .״רק אחר־כך יקבלו
את שיעורם הראשון, יכונו בשמות. בין כה
וכה עודם קטנים.״
צלם עיתונות מרדף תמונות שהעיף מבט
בקורים, הסכים להערתו של המאלף כי
הם עדיין קטנים, נכנם לכלוב כדי לצלמם.
הגורים חשפו לעומתו את שיניהם, הפליטו
שאגות קלות, אבל הצלם יצא חי מתוך הכלוב.
ג׳וני
ספח על כתפו של הצלם, הזמין
אותו לבוא בשנה הבאה, ולהעז לד,כנם לכלוב
האריות המגודלים.

עתיקות
ת ד ־ אביבשד nu n
מעטים מאלה הפוסעים ברחובות הזפת
ומדרכות המלט של תל־אביב, מעלים על דעתם
שהעיר העברית הראשונה אינה בת 43
בלבד כמו שכתוב בהיסטוריות הציוניות אלא
לפחות ישישה שכבר מלאו לה ששת אלפים

כדורגל
פ תרון ל צג עוד חו ס

שני גורי הלביאות ככלוכם בגן־החיות בתר-אביב
לנזרובעי רגליים: יחס מיוחד
אותם ציין נתגלו לפני שנתיים כלי חרס מתקופת
הברונזה התיכונה( ,בין השנים 1750
ל־ 1550 לפני הספירה) .באותו זמן התגוררו
בארץ, לפי ההשערה, בני העם ההיקסי, אומה
מסתורית שלא ידוע עליה הרבה, ואשר התגוררה
במרחב, אף הצליחה לכבוש את מצרים
כולה, לשלוט בה תקופה מסוימת, לסד
שנעלמה כליל מעל מפת ההיסטוריה, לא השאירה
אלא זכר מעורפל.
אולם חפירות השנה גרמו להפתעה גדולה
עוד יותר לחוקרים: התברר ללא כל ספק
ששפך הירקון היה מאוכלס בני־אדם בתקופת
הבראשית של התרבות. אם תמשיך המחלקה
הארכיאולוגית של העיריה בקצב כזה, יש
סיכויים שבקרוב תחוג תל־אביב את יום הולדתה
העשרת אלפים.

ושתשתרע על פני שטח של 50 דונם, ליד
בתי הזיקוק, תרוכז פסולת זו לשם ניצול
תעשייתי, פיטום בהמות.
החברה בעלת הזכיון התחייבה לספק לעירייה
30 אלף פחי אשפה חדשים ומיוחדים
והעירייה מצדה תעשה מאמצים לחנך את
האזרחים להפריד בין שיירי מזון לפסולת
אחרת, להרגילם להשליך כל סוג של אשפה
בפח מיוחד לו.
בחוזה הזכיון, שניתן לעשר שנים, נאמר
בין השאר כי אם תעלה כמות האשפה על
350 מטר מעוקב ליום, תשלם החברה 50
פרוטות נוספות לכל מטר מעוקב מעל לסכום
שנקבע לכמות קטנה מזו.
התפאר פקיד עירייה חיפאי :״כך הופכים
בחיפה זבל לזהב.״

ת שב ץ 133
(ערוך על־פי מתבונת הנתיב העברי המלא)

101

מאוזן )1 :ידועה אימרחו — ״כל עוד
יכולים אנו לפשוט את היד לא נפשוט את
הרגל״; )5הדאגה לדבר זה ממלאת את רוב יומו
של האדם הרגיל; )10 מצורות הניקוד; )12 מן
ה ...עד הטפחות 14 ונד; )16 מקום שמירת
מצרכים; ) 18 קיימת טענה שההתנדבות עברה מן
הארץ כיון שכל דבר נעשה כיום בתוקף דבר
זה; )19 הקשה את )21 מעצמה ימית בימי
המלכים; )22 מידת לח קטנה! )23 במשטר
החינוך הקיים בארץ חייב כל ילד להשתייך
לדבר כזה! )24 אינו מזין עצמו; )25 תפסת ...
לא תפסת! )27 משמש נושא בשירת רבינדרנאת
טגורי; )30 מידת לח גדולה; )31 סיים את ספרו
באימרה :״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא
ומצוותיו שמור״; )33 אינו צחיח; )35 כובע
סמל לימי ההתנדבות 36 מוצל מאש; )38
בימי המהפכה הצרפתית כונתה בשם ״המעמד
השלישי״; )39 מנהיג אסיאתי השואף להקמת
גוש שלישי בין שני הגושים היריבים בעולם;
)40 שוטר גדודי; )41 תשלום רווחים בעד נכסי
דלא ניידי; )43 הור ה )44 השופט עוות את
ה )46 אסף וידותון (דבה״י ב׳ פרק ה״).
)48 יש אומרים שבעל דוכן גזוז תל־אביבי זה

״העולם הזה״ 777

כששמעו החותרים על נבחרת ישראלית
שהשתתפה בתחרות סירות־הצלה בארצות״
הברית מחו נמרצות. סיבת המחאה: הסירוב,
המוקדם יותר, לשגר משלחת חותרים
לאולימפיידה, בה הבטיחו אוחזי־המ־שוט
לתפוש מקום נכבד בזכות הישגיהם
בכינרת.
לא משרד האוצר, המקציב מטבע זר לנסיעות
ספורט, ולא המחלקה להכשרה גופנית,
המאשרת אותן, ידעו על נבחרת חותרים
שיצאה לארצות־הברית.
השערת החותרים: מלחים עריקים או סטודנטים
ישראלים משועממים לקחו חלק בתחרות
עולמית, בחודרות סירות הצלה שאיש,
מלבד קוראי האותיות הקטנות בעיתוני הספורט,
לא שמע עליה, ותפסו את המקום
החמישי בין נבחרות חמש הארצות שהשתתפו
באליפות.
רביעיות ושמיניות. אגודת החותרים
המטפחת את הענף יחד עם הפועל, זבולון,
מועדון השייטים התל־אביבי וצופי־היס,
החליטה לקיים סדרת תחרויות יותר רצינית,
חיפשה מתחרה ראשון. הנבחרת שנמצאה:
המועדון התורכי גאלאסמר (שקביצת
הכדורגל שלו תופסת מקום נכבד בליגה
התורכית) שישגר צוותות רביעיות ושמיניות.
הפועל תל־אביג לא הסתפקה בגאלאסטר
התקשרה במיוחד עם חותרי פנרבאחצ׳ה שנענו
להזמנה. כי פנרבאחצ׳ה אינה מסתפקת
בשיגור כדורגלניה בלבד, מוכנה אף להציג
את חותריה.

8 1ד

251

משה (מוססד ).פוליאקוב, המאמן נמוך-
הקומה של כדורגלני הפועל, לא הסתפק בקבוצת
כדורגל אחת. הוא הכין את נבחרת
הכדורגל של צה״ל שיצאה לקפריסין בתופים
ובמחולות ונחלה כשלון מחפיר. מאידך,
הוא הצליח להעלות את הפועל פתח־תקווה
מקבוצה בינונית לאחת הטובות בארץ.
אך לאחרונה רק נכח במפגשי כדורגל, לא
לקח חלק באימון שחקניהם. כי מהנדס מחלקת
המדידות העוסק באימון כדורגלנים
ציפה להחלטה סופית של קבוצה מרחבית
שהזמינה את מוסטה להיות מאמנה. הקבוצה:
אלופת האי קפריסין, צ׳טינקיה, בעלת
השחקנים התורכיים.
קבלת ההצעה הקוסמת היתה פותרת ל-
מוסטה את בעיות הצנע והחום לתקופה די-
ארוכה. כמו־כן היתד, נוטלת את הייחוד מרגליו
של מאמן ישראלי אחר, השוהה באי
|הבריטי-תורכי־יווניץ יוסף קינסטלר, מאמן
הקבוצה הקפריסאית אפועל שוב לא היה נשאר
המאמן הזר היחיד באי.

ידוע בציבור יותר מן המשורר האמריקאי הדגול
בעל אותו שם; )49 בירה במרחב.
מאונך )2 :אוסף כחות; )3 תועי מדבר״
(ביאליק 4לנו, מחל לנו, כפר לנו
(מתפילת יום הכפורים); )6עומד מעל לכולנו;
)7ישוב בדרום; )8שמו את רגליו ב )9 לבוש
לרגל; )11 בזה עבד פיגארו; )13 כינוי לעולמם
של אנשי האומנות והספרות; )15 והנחש היה ...
מכל חיות השדה 17 ולא נים; )18 סרח קודם
היפתחו; )20 העובדים מצפים לה כל ימות השנה
בכליון נפש! )23 מוכר בחנות; )26צ׳רלס אורד
ממניחי היסודות של ההגנה; )27 דניאל
ב ...האריות; )28 עייף; )29 מזון ...והנעלה —
שלושת הדברים אותם צריך משרד האספקה לספק;
)31 המעצמה הגדולה הראשונה שנוצחד,
על־ידי רומי העתיקה 32 יפה ...עם דרך ארץ״;
)34״היושב על ...הארץ ויושבי כחגבים״;
)35 בעל מילון ידוע; )37 רב־אלוף; )39 בלילה
מתמלא בו חלל הג׳ונגל; )42 בוץ; )44 אפרים
—...זהב, מאנשי קול ישראל; )45 שקוע בשינה;
)47 מפיץ אור.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 131

אברהם גרוסמן, תל־אביב, שכ׳ הרכבת 8
אני ליבוביץ, ירושלים, בי״ס לאחיות הדסה
אורה מורק, ראשון־לציון, שיכון סלע

״כן־ גרשתי את פארוק״
השבוע קיבלה מערכת השבועון הצרפתי
פארי-מאטש״ מיברק מכתביה בקהיר: הגג! ל
נניב קיבל אותנו למשך לילה שלם בביתו ומסך
לנו את כל פרטי ההפיכה הצבאית. ו!ה
הסיפור כפי שנמסר לכתבים מפיו של הגנרל:

״קשה לי לומר מתי בדיוק כלתה סבלנות העם והצבא
מהשחיתות שהדיקטטורה של פארוק הולידה• אני יכול רק
לומר כי בשנת 1947 חדלו הקצינים, למרות נאמנותם׳ לע־בל
את הגלולות המרות שפארוק הושיט להם. זה עתה מינה
המלך את הגנרל איברהים עטאללה, משרתו השנוא ביותר
על הצבא, לתפקיד רמטכל. אז נתכנסו כמה קצינים שהחליטו
לארגן את המאבק. הוגה הרעיון היה רשאד מהנא, היום
קולונל ואחד משלושת העוצרים.
תחילה היו סביב מחנא רק בודדים אך כולם צעירים
ונלהבים. תנועתם לקחה לעצמה את השם אל־דובאת אל־אחראר
— הקצינים החופשים. הם ידעו היטב כי על מנת
לשמור על סודם היה עליהם להרחיק את הקצינים הגבוהים.
אני עצמי לא ידעתי על קיום׳ הארגון: בעיניהם הייתי זקן.
אך חיש מהר הוברר לכל שאני התנגדתי בחריפות לעטאללה
והצעירים החלו מתעניינים בנגיב ה״זקן״.
אחרי זה באה מלחמת פלסטין. כולנו יצאנו אליה נלהב
י ם — ובעיקר הצעירים שבינינו. הרי מלכנו ומפקדינו
הבטיחו לנו נצחון ותהילה. אך אותם מנהיגים מכרו את
אבק השריפה שבכדורינו: יכולנו ללחוץ כאוות נפשנו על
ההדק — הכדורים לא יצאו. הנצחון המהולל היה לתבוסה
משפילה. אנחנו המשכנו ללחום. אבל הבינונו.
אני פקדתי על יחידות מחץ בקו הראשון של החזית.
שלוש פעמים נפצעתי קשה — אך כל לוחמי החזית ידעו
את שמי. יום אחד, מיד לאחר שנפצעתי, ביקשו כמה
קצינים צעירים לשוחח עמי. וכך, בתחילת , 1949 נתקבלתי
כחבר הארגון הסודי של הקצינים החופשים אשר מטרותיו
השתנו במקצת עם המלחמה: לא היתד, זאת יותר שאלה לגמור
עם עטאללה בלבד, כי אם עם המלך ומשטרו.
הסוד נשמר היטב. בראש האירגון עמד וועד מרכזי בן
תשעה חברים (הוא הוגדל לאחר מכן ל־ .)12 אני עצמי לא
הכרתי מעולם יותר מארבעה או חמישה מהם. הם נהגו
להתכנס רק לדיון בשאלות החשובות ביותר — ורק בקבוצות
קטנות. תעד זה הוא שהכין לראשונה את תוכנית ההפיכה.
אני לא אגלה את שמות חבריו — לטובת התנועה
עליהם להשאר אלמונים.
כמה עיתונים זרים כתבו שההפיכה הוכנה בלעדי וכי
רק אחרי ביצועה נודע לי עליה. זה לא נכון. השתתפתי
בתנועה מתחילתה. אולם בהיותי גנרל ראיתי את זה בתפקידי
— בטרם נעבור לפעולה — להסב את תשומת לב
הממשלה למעתת שרצינו בתיקונו. לשם כך שלחתי דוחות
רבים למוסספא אל־נחאס ולשר הפנים סראג אל־דין. בדרכים
בלתי־ישירות פניתי אף למלך. אך איש לא שם לב! לא
קיבלתי אף תשובה אחת. ואז החלטתי לפעול. הצעירים
חיכו רק לזה.״

בסרהכל: תשעהב צו ע ,
״בתחילת השנה הורה המלך לסגור את מועדון הקצינים
שנבחרתי לראשותו על אף התנגדותו. זה היה האות. לפנינו
עמדו שלוש ברירות: אחדים רצו לפתוח במסע מחאות,
להמטיר מיברקים ומכתבים לכל עבר! סירבתי: התמרדות
:גלויה היתד, רק מביאה לשפיכת דמים. נשארה לנו ברירה
אחת: לעצור את כל הקצינים הגבוהים, המסוכנים לנו. בחר־ץ
נו בברירה זאת. נערכה רשימה של כמה עשרות גנרלים
וקולונלים, ובשבועיים שקדמו להפיכה עצמה, סיימנו את
כל פרטי התוכנית.
רוב הקצינים רצו שתאריך ההפיכה ייקבע לרביעי באוגוסט.
היו לזה שתי סיבות: הראשונה והחשובה היתד. כי
בתאריך זה היה צריך לחזור לקהיר גדוד חיל רגלים מאומן
מרצועת עזה. שנית — הקצינים רצו לקבל את משכורתם
ולתתה למשפחתם, כי חששו כי זאת תהיה משכורתם ה־אזזרוגה.
למרוץ: שקווינו שנוכל להצליח, ידענו כי היו
גם סיכויים שניפגש כולנו בבית־סוהר או לפני חוליית אש.
לבסוף התפתח המצב במהירות כזו שנאלצנו לפעול
הרבה לפני הזמן שנקבע. אני דווקא שמחתי על כך .מלכת!
חילה התנגדתי לד,שהייה הרבה שהיתר, עלולה ליטול מידינו
את יתרון האפתעה. כי כבר אז החלו מודיעי המלך להריח
שמשהו מתבשל. אז נודע לי כי באותה תקופה קרא פארוק
למוחמד חידר, המפקד העליון ואמר לו :״צריכים מיד לגרש
את נגיב ו־ 12 הקצינים שאתה בודאי שמעת עליהם״.
חידר הודיעו כי לא שמע על שום 12 קצינים אבל היה
מוכן להתעניין אודותם. לא נתנו לו את השהות: החלטנו
לנסות את מזלנו עם הגדוד האחד שהיה אותה שעה בקהיר.
עתה לפני שנבוא לפרטי הביצוע אעשה את מאזן האבירות:
כמעט ולא היו. האפתעה היתר, גמורה! הכל בוצע
במהירות כזו שאף אחד מהקצינים אותם עצרנו לא הספיק
להתנגד. רק לפני המטה של הגנרל פריד (הרמטכל) נתקלנו
בהתנגדות־מה. אנשי.המשמר שלו פתחו באש. שני חיילים
נהרגו — אחד שלהם, אחד שלנו. היו אלה הקורבנות היחידים
של ההפיכה. בסך הכל היו תשעה פצועים: אחד בעיר,
שניים במחנה של חיל האויר, ששה לפני ארמון המלך
באלכסנדריה. ששה אלה היו שייכים למשמר המלכותי.
ואלה, כפי שרשמתי אותם בלוח המיבצעים שלי, פרטי
ההפיכה מדי שעה בשעה, עד שפארוק עזב את מצרים.
20 ביולי— ממשלת חוסיין סירי התפטרה לאחר 18 יום
של שלטון. המלך הטיל מחדש על הילאלי להרכיב ממשלה.
הרוחות סוערות.
־ ,יום ג׳ 22 ,ביולי — הילאלי הרכיב את ממשלתו.
ברגע זה הגיע המאבק בין^ המלך והקצינים סביב שאלת
ראש המועדון לשיאו. מאז נבחרתי לתפקיד זה בינואר מתעקש
המלך על מינוי הגנרל סירי עאמר, סירב לקבל חמש

הצעות פשרה שהובאו לפניו. הקצינים מפגינים את התנגדותם
בגלוי, מסרבים להכנע. המלך, בכעסו, נתן הוראה
לסגור את המועדון.
יחד עם זה, למרות ששלושה ראשי ממשלה, עלי מאד,ר,
הילאלי וסירי, תבעו שאתמנה כשר המלחמה, הוא ממגד,
במקומי את גיסו, הקולונל איסמעיל שרין, בעל אחותו פאוזיה.
שני מעשים אלה הם הקש האחרון. הוועד המרכזי מחליט
לפעול, קובע את שעת האפס ל־ 24 ביולי 1.30 ,אחרי חצות.
בינתים, למרות הסודיות המוחלטת, מהלכות שמועות
בקהיר שהקצינים אינם שקטים. לשם ד,בטחון, מחליטים
לקדם את שעת האפס ב־ 24 שעות.
ערבה״ 22ב יו ל י — אנו נותנים פקודות ליחידותינו
לצאת ממחנן תיהן ולהתרכז בהליופוליס 10 ,ק״מ מקהיר.
3.000 חיילים מכל החילות, תחת פיקודם של 300 קצינים —
כולם במדי קרב ועם ציוד מלא — נעים לעבר הנקודות
האסטרטגיות של הבירה. אני נוטל לידי את הפיקוד. הקצינים
מקבלים פקודה להיות מוכנים לשעה .22.30
— 22.30 בכל קצות קהיר תופסים הקצינים את עמדותיהם.
הכל עובר בשקט.
— 23.00 קצין צעיר מתייצב במטה. הוא מודיע כי
בצאתו חמוש וחגור ראו אותו שני אנשים שהוא חושש כי
הנם מודיעיו של המלך. אכן נראו אותם שני אנשים נכנם־ם
למטהו של הגנרל פריד.
עתה בוודאי גילו את הקשר. אנו מחכים.
מ־ 22.30ע ד ,1.30שעתהאפס -יחידות מובחרות
מכתרות את כל המחנות. הן מקיימות קשר אלחוט.
החיילים עדיין אינם יודעים שהם מבצעים הפיכה צבאית.
חיל רגלים, בתמיכת שריון, משתלט על בניין רדיו קהיר

מאת

ו.נרל
מ 1חמד
נגיב
וד,מרכזייה הטלפונית. בהצטלבויות החשובות הועמדו טנקים,
לכל מקרה שיבוא וכדי להפגין את כוחנו. כל שדות התעופה
הוקפו.
ניגשים למעצר הגנרלים והקצינים הגבוהים ללא יוצא
מן הכלל. בלילה זה אני הגנרל המצרי היחידי הנמצא חופשי.
אף לא היססתי לעצור את אחי, הגנרל עלי נגיב, מפקד אזור
קהיר. אחי עלי, הצעיר ממני בשנה אחת, הוא אחד הקצינים
המזהירים ביותר של חיל הפרשים. הוא אינו נגדנו אך אינו
יודע על קיומנו: לא אמרתי לו מאומה כדי לא להכניסו
בסכנה. חשבתי שבמקרה של כשלון מוטב כי אחד מאתנו
לפחות יישאר בחיים.
יו ם ד׳ 23 ,ביו לי, שעה — 1.30 עוצרים את מפקד
חיל השריון, חסן חישמת שנשלח על ידי הגנרל פריד ״לראות
מה מתרחש״ .אנחנו נושמים לרווחה: החקירה הופסקה
לפני שהתחילה. כמה דקות אחרי כן נעצר פריד עצמו
במטהו.
— 02.00 הוועד המרכזי שולח שני קצינים לשגרירות
האמריקאית להודיע על המתרחש ולהרגיעם , .הוועד מבקש
ממני לקבל לידי את הפיקוד על הצבא המצרי. אני מסכים.
— 06.45 לפי כל הדוחות, ההפיכה הצליחה. אנו מחזיקים
בכל הנקודות האסטרטגיות. בכל מקום שורר שקט.
אין אבידות, אין התנגדות. הצבא שולט במצב.
— 0 7 ,0 0 ..תחנת השידור משדרת את שלוש ההודעות

הראשונות של ההפיכה, בשמי. מטוסי סילון ומפציצים חגים
מעל העיר. אין מה להודיע. אנשים יוצאים לעבודה כרגיל.
יו ם ד׳ ,לפניהצהרים — ראש הממשלה הילאלי
קורא לי לאלכסנדריה. אני מתנצל ואומר שאיני יכול להע־נות.
הממשלה שולחת לקהיר את מורטדא אל־מראגי במטוס
מיוחד. מיד בהגיעו הוא מטלפן לי :״בוא למשרדי.״ אני
עונה לו כי אם ברצונו לראות אותי הוא יכול להתייצב
במשרדי במטה. מראגי חוזר לאלכסנדריה. שם מודיעים לו
שיחידות הצי הודיעו זה עתה על הצטרפותן לתנועת קהיר.
אני נותן פקודה לצי לשמור על. מחרוסה, אניית השעשועים
של המלך.
בראש קבוצת קצינים אני ניגש לביתו של עלי מאהר
(הוא היה מורי בפקולטה למשפטים) ומבקש ממנו לקבל
את ראשות הממשלה.
— 14.30 עלי מאד,ר מודיע לי שהמלך פנה אליו שירכיב
ממשלה. אני נוסע אליו, נשאר עמו משך שעתיים.
יו ם ה׳ — 06.00 ,עוד ישיבה עם מאהר, היוצא לפגישה

עם המלך באלכסנדריה.
— 13.15 המלך מקבל את רשימת השרים. עלי מאד,ר
נכנס למשרד ראש הממשלה באלכסנדריה. הוא מודיע לי
שהמלך הסכים לכל תביעות הצבא, מינה אותי למפקד עליון.
זה כבר לא יעזור לו, בישיבת הוועד של אתמול
החלטנו לתבוע את התפטרותו המיידית..
יו ם ו׳ 25 ,יו לי — קצין ד,תעד המרכזי הגיע לאלכסנדריה
ומנסה לברר את מקום ר,מצאו של המלך. יש לו
שני ארמונות — נוונטזה וראס אל־תין. הוא גילה שהמלך
בראם אל־תין. מכל מקום, פן יברח, אנו מחליטים להקיף

את שני הארמונות, בבוא העת.
עם שחר משתלטות יחידותינו על הנקודות החשובות
בעיר אלכסנדריה. יחידותינו נוהרות מקהיר ברכבת וכביש
המדבר לאלכסנדריה. אני מגיע במטוס, קובע את מטי במחנה
נווסטפא באשא. מחליטים לפעול נגד המלך בשעות אחר־הצהרים
אבל איחודן של כמה יחידות שהיו צריכות להגיע
מקהיר מעכב אותנו. שעת האפס נדחתה ליום שבת.07.30 ,
— 17.00 כל קציני הצי »אים אלי להביע את אמונם.
יום שבת 26 ,ביולי -במשך כל הלילה ניסח

התעד את האולטימטום שיוגש למלך.
— 04.00 יחידות השריון שנשארו בקהיר עוזבות את ־
מתנותיהן להקיף את ארמונות המלך שם, פן תנסינה יחידות
המשמר שלו להפריע. אותה פעולה נעשית באלכסנדריה.
— 07.00 כוחות גדולים של שריון, חיל רגלים, תותחי־שדה
מקיפים את ראם אל־תין. כל לועי כלי הנשק מכוונים
לארמון. דרך פירצה במוסך משתפכים חיילינו פנימה, שמים
מצור הדוק על בנייני הארמון.
— במקום להעמיד את אנשיו מאחורי הטנק,
07.30
העמיד אותם אחד הקצינים לפניו ונתן הוראה להתקדם. הם
מתקדמים כמעט עד חומות הארמון כאשר המשמר המלכותי
פותח באש מקלעים. אנשינו משיבים אש. למזלנו שומר
הקצין על קור רוחו, מתייצב מול אנשיו ופוקד עליהם
להפסיק את האש. יש ששה פצועים — אבל זד, היד, כדאי.
היריות, שהעירו את המלך משנתו, הבהירו לו את חוסר
הטעם בכל התנגדות.
— 09.20 אני מוסר לעלי מאד,ר את האולטימטום שעליו
למסור למלך. נתנו לו מספיק זמן להרהר על מצבו
ולחשוב על תשובתו. אני ממתין במטה.
— 11.00 עלי מאהר חוזר למשרדו. אני ממהר אליו.
בידו הוא מחזיק את כתב התפטרותו של פארוק. הוא נכנע
לאולטימטום שדרש שיתפטר בשעה 12.00 ויעזוב את מצרים
עד שעה .18.00
— 12.00 פארוק חדל להיות מלך מצרים.
— 17.35 המלכה נארימאן, המלך החדש, פואד השני,
ושלוש בנות פארוק עולים על האניה מחרוסה העוגנת בנמל
הגובל עם הארמון. פארוק נשאר בראם אל־תין. מסביבו
נאספים אחותו פאוזיה ובעלה איסמעיל שרין, אחותו פאיזה
ובעלה, ראש הממשלה עלי מאד,ר, השגריר האמריקאי
ג׳פרסון קפרי ואיש השגרירות רוברט סימפסון. פארוק
רואה בנוכחות האמריקאים ערובה שניתן לו לצאת בשלום.
— 17.45 פארוק נפרד מאחיותיו. יחד עם קסרי, שרין,
מאהר וסימפסון הוא יורד במעלית וניגש למזח הפרטי של
הארמון. אני לא הייתי שם לחזות בכל זה.
המלך־לשעבר צועד באטיות אל סירת המנוע הממתינה:
התזמורת מנגנת את ההמנון המלכותי שעה שקצין הצי
מוריד את דגל המלך, מקפל אותו ומוסר אותו לעלי מאד,ר,
המעביר אותו לפארוק. משרתי הארמון עומדים בצד, בוכים
ומתיפחים. התותחים יורים 21 פגזים לכבוד המלך לשעבר.
הכל מתנהל בכבוד ובשקט רב. הקצינים מתמתחים דום.
( 18.03 כדיוק) — המלך־לשעבר מפליג למחרוסה.

מא! 1 9 4 2ה ש תנו הרבהדב רי ס
ועכשיו אני רוצה להסביר מדוע נעדרתי מכל המעמד
הזה. לפני קבלו את האולטימטום, העמיד פארוק שני תנאים:
שנתיר לו להפליג במזזרוטח ושאראה אותו לפני צאתו.
הסכמנו — ביחוד שהחלטתי, בין כה וכה, להפרד ממנו אישית,
כיאה לקצין.
עזבתי את המטה שלי בזמן כי רציתי מאד להגיע לארמון
לפני שעה שש. אולם לא לקחתי בחשבון את ד,הצטופפות
ברחובות אלכסנדריה הצוהלים. מישהו הכיר אותי וההמון
הצטופף סביב מכוניתי ולא נתן לי להתקדם! נאלצתי ללחוץ
עשרות ידים אלמוניות.נוסף לכל זה נכנס, בדיוק ליד הארמון,
הנהג ברחוב הלא־נכון. בהגיעי סוף סוף׳ היתר, השער,
. 18.04 המלך כבר יצא.
״אני מוכרח לראות אותו,״ אמרתי לנוכחים .״אחרת
יחשוב שנעדרתי בכוונה.״
קראתי לסירת מנוע צבאית והוריתי לקחתני אל ה־מחרוסה.
ברגע האחרון ביקשו שני קצ״נים שעמדו שם
להילוות אלי. הסכמתי.
הסירה נעצרה, עליתי עם קציני על הסיפון. שם עמד
פארוק, בלוויית כמה מאנשיו. החלפנו הצדעות ואחר כך
הוא ניגש אלי ולחץ את ידי. ואז קרה משהו מוזר׳:פתאום
לא ידעתי יותר מה אני רציתי לומר לו ופארוק גם כן.
מלא התרגשות, לא יכול לפצות פה. שקט מוזר ומכאיב השתרר
משך דקה שלמה כשידינו לחוצות• מסביב עמדו כולם
דום ורק לחש הגלים שבר את הדומיה. היה משהו חגיגי,
מזעזע, איום, בדממה שאיש משנינו לא העז להפרה.
לבסוף, דיברתי ״אפנדי התחלתי( ,המלה, שהייתי
האיש הראשון להשמיעה למלך שעבר, נשמעה מוזרה
ביותר) ״אפנדי, הזוכר אתה כי בשנת ,1942 כשד,אנגלים הקיפו
את ארמונך בטנקים ואילצו אותך לחתום על מינויו של
נחאס, הגשתי את התפטרותי מהצבא? אז נפגעתי מהעלבון
שהעליבו את מלכי.״
״כן,״ הוא ענה ,״אני זוכר.״
״אז היינו כולנו נאמנים וטובים ולא ביקשנו דבר חוץ
מלהשאר נאמנים. אבל מאז 1942 השתנו הרבה דברים...״
״כן, לדאבוני. הרבה דברים השתנו,״ היתד, תשובתו.
״אבל מעל לכל — השתנית אתה. אתה הוא שהכרחת
אותנו לעשות מה שעשינו.״
״אני מאחל לך להצליח מקום שאני נכשלתי,״ הוא
ענה. ואחר דומיה קצרה הוסיף :״בכל אופן, לולא עשית
מה שעשית, הייתי אני עושה אותו — ומיד.״
אלה היו דבריו האחרונים. מה רצה —לומר בדיוק י שהתכוון
להתחיל באותו מאבק שאנו פתחנו בו או שהיה עוצר
אותי אילו נתתי לו 24 שעות יותר? עד עכשיו איני יודע.״