גליון 778 מתאריך 25 בספטמבר 1952

העובועון המצויר

אינלזוררו ^ י ה

/ 7 7 1 1 OILשנה 16

תשרי תשי״ג?.5.9.1952 /

מיוחדת. מתנדבים החפצים להצטרף לפל״ם
זח והמובנים לפעולה רצינית יפנו בנתב ל־פל״ם,
בכתובת המערכת.

העורך הראשי:
אורי אבנ רי

עורך התבנית :

הצלם הראשי:

עורך הכיתוב:
דו באיתן
הכתב הראשי:

השבועזן הסצויר
ל א * נ פ 1רמצי די
רחוב גליקסוו .8תד־אביב
(ליד וזדאטרון ״ אחי
.11ד . 136 .טל( .זמני) 86785
טען לטברקים :״עולמפרם״
משרד המערכת בירושלים •
רהוב דוד המלו (יוליאז).

מו ל

מש ר ד

הסעד .

משתתפים קבועים:
פרוצה נרובנר. רפאל חייט, אוסקר טאובר.
יצחק לבני. צבי שש.

פילים טיארי,

ראש־משרד, חיפה :
ותן ריבון

דוד רוביננר

סופרי־הוץ:

טוגטי נ׳ייקובס. גבריאל דנון. שטואל טירו!.
הטויל :

העולם הזח בע״ם.

מדי פעם שומעים אנו תלונה כי עיתון
זה, ומדור זה במיוחד, סובל משביעת־רצוך
עצמית רבה מדי. אם כן הדבר, הרי כאן,
בראש הגליון הראשון של השנה החדשה,
שהיא השנה ה־ 16 של העולם הזה, המקום
להתנצל. איש אינו יודע, כמונו, מה רבים
הלקויים והפגמים ששרדו בעיתון זה, ואיש
אינו יודע, כמונו, מה רבה עוד הדרך לפנינו.
חשוב מכל: איש אינו מבין, כמונו, שהצלחתו
וכוח־השפעתו של עיתון זה, במידה
שישנם, יש לזקפם לא על חשבון עור־כיו
אלא על חשבון קוראיו. הם, הקוראים,
מקיימים עיתון זה בכספם, מאחר שאין לו כל
מקורות הכנסה אחרים. הם, הקוראים, מדריכים
את המערכת במכתבי ביקורות, קיט־רוג
והערכה בלתי־ספורים. והם, בסופו של
דבר, קובעים מה יהיה טיבו של העיתון שהם
רוצים בו.
יחס הדוק, כמעט אינטימי, זה בין העיתון
וקוראיו בא לידי גילוי מלבב מדי שנה,
כשמטר של כרטיסי ברכה יורד על המערכת.
עצם העובדה שקוראים כה רבים כוללים את
העולם הזה ברשימת חבריהם הטובים, שהם
שולחים להם כרטיס איחולים לשנה החדשה,
הוא משהו בלתי״רגיל בשטח העיתונות.
היינו רוצים מאד לענות אישית לכל כרטיס
שקיבלנו. לצערנו לא נוכל לעשות זאת מבלי
להגדיל את המנגנון — ואת המחיר. יסלחו
נא השולחים את אענה להם בזאת באופן
קולקטיבי. אנו מודים להם. ואנו יודעים שיחסם
מחייב אותנו מאד.

עורכי מדורים:

טיכאל אלטו. יהיאל בשן. ניעה גבי, איתטר עילם.

פאול נולדטן

ראש״משרד, ירושלים:

טוב לזכור׳ בראשית השנה, כי היסטוריה
איגד, מתחילה היום. ומעניין להרהר, לפעמים,
מה מעט החדש אשר מתחת לשמש.
הנה כותב לי הקורא בנימין נחשין, עפולה,
כי התגלגלה לידיו חוברת ישנה של
מאזניים, בטאון אגודת הסופרים׳ משנת . 1933
תוך כדי דפדוף בחוברת נתקל בדו״ח של
משפט ציבורי על הנוער. העברי, שנערך אז
בתל־אביב. והנה כמה פרטים מאלפים ש־נחשין
המציאם לנו :
אב בית־הדין היה חיים נחמן ביאליק, הקטיגור
יעקב פיכמן והסנגור ד״ר חיים הררי,
ממנהלי גמנסיה הרצליה. אמר פיכמן: הנוער
מתנכר לגדולי הקלאסיקאים שלנו, מתרחק
מכל מה שנוצר בגולה. את מנדלי אינו
קורא ואינו מבין — הרי זה סופר גלותי,
כביכול, ואינו יאה לתר התחייה.
הוסיף ד״ר ריגר (כיום מנהל משרד החינוך
והתרבות) :״במה מתבטאת קולניות זו,

דפוס ישראל. תל־אביב

וולגריות זו (של הנוער) שעליה הצבעתי י
דברים חיצוניים ...כיסוס צפרניים, חיטוט באף,
יריקה על הרצפה, סגירת דלת בחזקה.
כשאוכלים, זורקים את הפירורים בכל מקום
...אנו מוצאים שרק תביעה גדולה עלולה להצית
אש בנוער ולמשוך אותו אחריה, רק
מצווה של קום ועשה !״
ש. קופשטוק טען כי הנוער הארצישראלי
אינו יורע אלא את העולם הזה, את חיי השעה.
הוא מצטט חוברת שהופיעה, כנראה,
באותם הימים, לאמר :״אנו אדישים לציונות
משיחית זו, אין אני ציונים ...אגו כאן
עברים, כמו שהאנגלים הם אנגלים והקטיגור
הוסיף :״אין נוער צ־וני, אלא יש
נוער מפלגתי ...אי הנוער היודע חלק אחד
של אחד־העם, של רנ״ק י לא אדבר על הגמרא
...אין לנוער הארצישראלי חינוך אסתטי

נקח בחשבון שדברים אלה נאמרו לפני
19 שנה, עת היינו תלמידים בבית־הספר
העממי, ושאחרי כל ההירהורים הפסימיים
האלה הוליד אותו נוער את הפלמ׳׳ח, את
אצ׳׳ל ואת לח״י, שהגן על ארצו בשדה־הקרב
בתנאים האיומים שנוצרו עקב הזנחת אבותיו,
וכי הקים על קבר בניו את מדינת־יש־ראל,
אין אנו יכולים להתיאש כה בקלות
מן׳הנוער של היום, עליו אנו שומעים דברים
דומים.
אולם הקורא נחשין לא שלח לנו קטעים
אלה כדי לעזור לנו בהרהורים היסטוריים.
הוא צירף להם הצעה מעשית. תובע הוא :
מדוע לא תחזרו על הדברים י מדוע לא יערכו
עורכי היעולס הזה משפט דומה?
הצעה זו נפלה על קרקע פוריה למדי. כי
באותו שבוע ממש הציע לנו את אותה הצעה
קורא אחר, חיים פלדמן, מנהל קולנוע גך
רינה בתל־אביב וחברנו מימי נבטת׳ .הציע
הוא: בימים שנמאס על הנוער לשמוע ״ציונות״
מפי דוברי מפלגות ועסקנים מזדקנים,
חייבים אנחנו לעזור לו למצוא ביטוי ל^צמו.
על סמך הצעות אלה התגבשה אצלנו תכנית
לערוך משפט ציבורי גדול שני על הנוער
העברי. אלא שהפעם לא יהיו השופטים, הטוענים
והעדים סופרים בגיל העמדה. הכוונה
היא, הפעם, להעלות על הבמה את הנוער
עצמו׳ למצוא את השופטים והעדים מבין
הקהל, ללא ביום מוקדם וללא ארגון מלאכותי.
אם תושלמנה ההכנות בימים הקרובים,
נשמח להזמין אתכם למשפט זה. ואז נתראה,
אולי, זו הפעם הראשונה פנים אל פנים.

איש השנה
תודתנו העמוקה טבור המאמר על איש השנה,
לדעתנו ראוי המאמר לתואר כתבת השנה.

קבוצת קוראים, רטננה
...״להציב תורן לדנל חדש בטיח 1הדבר
הדרוש באו הוא להביור. שישרוף ללא רחמים
את המוסדות והאנשים ! במקרה הצורר אפשר
להעמיד אחדים אל הקיר 1

דן גלר, תל־אביב
שוב הוכחתם שאינכם מפחדים מפני איש, אפי לו
לא מפני הכוח החוק ביותר במדינה ; ההסתדרות.

צבי
מרין, ירושלים
...הגנתכם על אדירי הוא מעשה הראוי לתשבחות.

וייסמן, חיפה
שבחים על הננתבם על דוד אדירי. שביתת הנמל
האחרונה הוכיחה כי אינכם בודדים במערכה למען
הצדק.

ראובן נחמיה, חיפה
...מדוע אתם מנלים את פניהם של אנשים יש רים
כמו בודיננר. ונוי ומסתירים את פרצופי

נמאס לי 1כל יום שני וחמשי אני קורא
שאתם לא
בעיתונים שאתם כנענים. ואחר
כנענים. כדי לשים קץ לאי־הודאות. אני מ*יע
שתקחו סרח ותקטפו את העלים — כדלא־כן־לא־כן׳לא.
העלה האחרון יקבע.

יחיאל גולדמן, טבריה
העולם הזד, מציע שיטה יעילה ז 1לכל
המומחים הגדולים, הרוציס להוכיח את כנע־ניותו.

סרטי
השנה
הסרט הטוב ביותר של השנה הוא זעם ההמון.
שהוצג בקולנוע שהיות בתל־אביב והראה את המציאות
האמריקאית כמו שהיא. לאלה שלא ראו
את הסרט: ה*ז מספר במקרה של משפט לינץ׳
בעיר קטנה בארצות-הברית. אם אינני טועה
העולם הזה לא פירסם ביקורת על הסרט.

רפאל ד,ולנדר, תל־אביב
העולם הזה ( )759 הגיב על הסרט, שיבח.

...שום סרט אמריקאי שהוצג השנה איננו ראוי
להכלל בין הפרטים הטובים. כננד זה אני ממליץ
על הסרט השבדי העלמה יוליה ...הכשלון הגדול
של השנה היה סיפורי הופמן ששאף לחדש אבל
רק שעמם.

עמיחי הולצמן, חיפה

...מארלון ברנדאו השחקן הטוב ביותר של השנה
...השחקנית של השגה היא ג׳יין ויימן המשתתפת
בהא ומנת.

גליד, רענן, גבעתיים

...ארבעה גג׳יפ הוא הסרט הטוב של השנה.
נם סיפורי הופמן היה, לדעתי. סרט טוב מאד.
הכשלון הגדול של השנה הוא בלי ספק במעגל.
אנשים פשוט התביישו להודות בכך. בין אלה
שד,תביישו: העולם הזה.

רחל דבורקין, רמת־גן

אף־על־פי שקריה נאמנה אינו יכול לעמוד בהתחרות
עם סרטים הוליבודיים נדולים כמו שמשוו
ודלילה, יש לתת לו את התואר סרט השנה.

יהושע דוד, תל־אביב

...הסרטים הטובים של השנה: מקבת, שטן
הבשרים. סיפור לואיזינה, על עכברים ואנשים.
הסרט הגרוע ביותר: ולנטינו. השחקן הטוב ביותר:
ספנטר טרייטי (באותו לילה גורלי).

שמואל עמיר, תל־אביב
העולם הזה יפרסם את בחירתו בעור
שבועיים.

m 3עיני

מכתב לדוש

!Ijr,

נחום קמניצר, ירושלים
אינני מבין מה רוצה אורי אבנרי. שנהיה טוכפי
שהוכיחו החקירות
בים מן האמריקאים?
בזמן האחרון נעשו שם מעשים רבים של שחיתות.
בקרב הפקידות הנבוהה ביותר. בכל מדינה עצמאית
קיימת שחיתות ; אי־אפשר להימנע ממנה...
אם האמריקאים לא מושפעים מכל מיני דו״חים
של כל מיני שמורקים, מדוע אתם חושבים שאנחנו
חייבים להזדעזע?

קורא ותיק, חדרה
״המהפכה האמיתית לחיסול ההתנוונות הדוהרת
יכולה לבוא רק מלמטה, מחיק ההמונים והנוער...״
יופי. יוצא מן הכלל• אד מה המסקנה
האישית שעורכי העולם הזה מוציאים מזה ! שהם
יכולים ללכת לישון?
אנו מחכים לקריאת העולם. הזה לפעולה 111

ישראל גורמן, ירושלים
חוגי הרעים חתמננים לפעולה רבתי בשטח
זה, הקימו לשם כך פל״ם (פלוגת־מיבצט)

צבע העיניים

מדוע מסתירה העדה פנינה שופטה את פניה
(העולם הזה? )777 האם לא נאה לה שנראה
מה צבע עיניה 1

יצחק מאירי, צפת
לקורא מא רי נגלה בסוד: אין אלה מיניה
האפורות של פנינה שוסטר, כי אם עיניה׳
החומות של חניכת התיאטרון הקאמרי עליזה
עולש.

בי. ג׳י - .מחסל שביתה
בעיתונות חובבת הסנסציה נוברת וחוזרת בדיה.
ומשם נתנלנלה נם לעיתון הרציני העולם הזה
( : 1772״פועלי היקב היו בעלי הכרה מעמדית,
אף ארגנו שביתת מפורסמת. שבראשה עמד צעיר
שוה מקרוב עלה ארצה, דוד נהיו. ששינה לאתר

מכן את שמו לבדגוריון.״
למען האמת ההיסטורית שהיא יכולה להיות רק
אהת, ומתיר ידיעה אישית וברורה כפועל ותיק
שעבד ביקב ראשוו־לציון בשנים תרם ״ז—תרם ״א
1921—1907 הנני קובע להלוטין: להד״ם 1אף
פעם לא השתתף הה׳ בו־נוריוו — סשיטא דוד
נהיו — בשביתות פועלי היקב. מלבד בשביתה
הידועה בתר״פ שבו־נוריון פעל לחיסולה כחבר
הועד הפועל של אחדות העבודה ומזכירה. מר
אליהו וינוצקי. ראשודלציוו ומר נחום לוין, כנרת.
מאשרים את דברי.

אריה אחיאל, ירושלים

עשרת הדברות ואברהם

בתשובה למכתבו של
הזה )773 אתם כותבים :
י,דיברה: כבד את זזביד
העולם הזה אינם יודעים
נתנו לאהר תקופתו של

-akו,ג«ו .

אברהם שטינמץ (העולם
״אברהם בדתרח ידע את
ואת אמד.״ האם עורבי
שהתורה ועשרת הדברות
אברהם אבינו?

שלמד. הררי, חיפה
כיוון שהמאורעות הללו קרו לפני שנולדו,
קשה לדרוש מחברי המערכת בקיאות נמרצת
בהם.

המרה הנבונה
אינני מסכים עם יחיאל בו־שלום (העולם הזה
1777 כי סננוז כתבכם צבי שש. איש המרחב, הוא
יוצא-דופן. אינני יודע אם שש צודק בהערכותיו.
או איו ספק שסגנונו ססגוני מאד.

אחיות רחמניות
לא ראיתי אם היתה לנגד עיניכם בעייה של
אחיות־חניכות. כמו שלא ראיתי כאן ״נוער מחפש
את המחר״ (מושג קצת פילוסופי שלא עליו כאן
המקום להתווכח) ולא כל בעייה אחרת מצד בעל
המאמר. פרט לאחת ויחידה: לעשות את רבקה
ג ר שוני

לסנסציה.

צבי פיליפובסקי, תל־אביב

גרשוני מטפה
הכתבה נראה
את כל התפללכת
לבלות.

רחל גורן, רחובות
גם העולם הזה מתפלא, אבל זוהי האמת

ההתקפה על מפא״י, המפלנה הבונה והיוצרת.
היתה מסע השמצה. לא יותר. מפ״ם ומק״י
בודאי ליקקו את שפתיהם בקוראם את מאמרו של
אורי אבנרי.

לאמיתה: רבקה מוצאת זסן לעבוד, להשתעשע.

אסתר
וילנסקי, חיפה
העולם הזה חושש מאד שהקוראה וילנסקי
תמצא תשובה מוסמכת רק במערכת העולם
הבא.

...אני מתפלא מניין לוקחת רבקה
נדול כזה של שעות ביממה ז לפי
כי בקושי יכולה אחות אחת למלא
קידים המוטלים עליה. מה כל שכן

ספסרי השוק השחור? האם אין בכד משום סמל
לקו הפוליטי הברור של העולם הזח?

נערה יפהפיה ניגשה
לנהג סונית בקרן
רחובות בן־יהודה
קינג ג׳ורג׳ בירושלים
ושאלה אותו :
״תסלח לי, אתה
פנוי?״
הנהג הסתכל בפניה
החמודות, השיב ללא היסוס :״כן,
ואת?״
הקוראת רינה סגל, ירושלים, זוכד|.
בפרס של — 1.לירה (ישראלית ותפושר .),ן

כל הכבוד *לרגליה הנחמדות של השחקנית ג׳ון
הייבר, הטוענת כי מותר לה לחשפן מבלי לסנוע
בדת (העולם הזה .) 777 אולם האם היא באמת
תושבת שאיכפת מאד לריבונו של עולם אם דגליה
מכוסות או לאו? בטוחתני שכבר ראה יותר
יפות.

דוד נגרין, פתח־תקוה

נאווה חייט, תל־אביב

רגליים דתיות

תודת לכם על הכתבה רבקה גרשוני, אהות
רחטניה ...היא נתנה מושג מלא מעבודתה הקשה
של הארות אבל הוכיחה שרוח ההתנדבות לא
מתה בארץ הואת.

מכתבים
למאמרכם על אמ יל שמורק :
הידד!
ד״ר ישראל לויט, חיפת

תשובת נהג 1

פרח כנעני

ראש המערכת:
rל ו aכ חן

אהרון דולב

— mi— mu— «n-ותו•י—וווו —— mi— !hiואוי—וווו1m~ Rti— ithow

ששגאוני, לא ססגוני.

דוד בוקסמן, חיפה

שבר הלימודים
בזמנו עמדתם לימיו התלמידים ומועצתם ...עתת
הועלה שכר־הלימוד למימדים גדולים כאלה שאין
באפשרות 90 אחוז מן התלמידים לשלמו.
אני מקוה שתלחמו את מלחמתנו כמו שלחמתם
במלחמות צודקות אחרות.

״תלמיד מתלבט״ ,תל־אביב

ראיון עם לביאות

קראתי בענייו רב שנמצא דניאל מודרני שנכנס
לנוב האריות כרי לצלמם (העולם הזה .) 777
שאלותי ( :א) מי היה הגיבור? (ב) מה אמרו
האריות?

יוסף גוטמן, באר־שבע
(א) צלם העולם הזה פאול גולדמן.
(ב) ברררררר.

השער
ישנן תמונות שאין טעם להסביר אותן, מפני שהן מסבירות את עצמן.
תמונה זו של פרנצה גרובנר, הבאה לסמל את מצב הרוח עם פתיחת השנה החושה,
היא אחת מהן.

משד עשרות כשנים התרגלו בני הארץ לראות בהצטרפות
לקיבוץ ויתור על חיים פרטיים ועל נוחיות אישית,־ הסתפקות
כרמת־מחיה נמוכה בהרכה מזו אשר כעיר.
הא הדבר נכון נס ביזס 7

מערבת ״העולם הזה״ בחרה בשתי משפחות בעלות רקע דומה,
האחת משפחת פועל עירוני והשנייה משפחת חבר קיבוץ. היא ערבה
השוואה קפדנית של רמת־המחיה, אורח החיים על חובותיו וזכויותיו.
כשבוע הבא יגיש לד ״העולם הזח״ את תוצאות חקירה זו:

״האס ה קי בו ץ הוא ק אדייד ח ^י
״העולם הזה״ 778

שתי שניות אחר הלידה: האחות. מוקפת הרופאים והאחיות, מחזי קה בתינוק המיכב שעדיין קשור בחוט טבורו אל רחם אמו.

כמה
עו ל ה
ילד?

מאחורי הדלפק של חנות־ספרים בודפשטית חלמה יהודית
(נערת השער העולם הזה )761 על אביר !משלה; היה זה
אתלט ענק. בארנה היוש, אהוב הנערות בבית־הספר העממי.
כאשר הגיעה שעת התגשמות חלומה של יהודית, היו צבאות
הנאצים מתקדמים לבירת הונגריה.
יום אחר הכיבוש צעדה תהלוכה משונה ברחובות בודפשט:
בראשה הלכו בארנה ויהודית. על בגדי החג שלהם
היו טלאים צהובים, מאחוריהם עשתה את דרכה שורה
ארוכה של בני שתי המשפחות, שהתקדמו מטולאים בטלאי
הצהוב למשרד פקיד הנשואין האזרחי. הפקיד, הונגרי זקן,
שחי בשלום עם יהודים כל ימיו, רשם אח הצעירים, הסתכל
ביהודית הבלונדית ונאת הגיזרה, ובבארנה החסון, נתקל
בטלאי הצהוב ואמר :״אני מאחל לכם זמנים יותר טובים.״
הזוג הטרי היה זקוק לכל האיחולים הטובים כי 24 שעות
אחר הנשואין נלקח הבעל לעבודת כפייה, יהודית יצאה,
מצוידת בתעודת נוצריה, לאחוזה כפרית מרוחקת. ארבעה
חודשים לא שמעו מלה זה על זו. יום אחד באה המשטרה
אל הכפר ! אחת הנערות הנוצריות אתן התרועעה יהודית,
הלשינה. יהודית הצליחה לברוח לבודפשט, הצטרפה בה
לארגון שבדי שהתמסר להצלת יהודים.
אחר השחרור חזר בארנה ממחנה הכפייה, ניסה לשכנע
את יהודית שהמקום הטוב ביותר לשניהם יהיה אמריקה.
הוא לא הצליח. כאת רוב היהודים, הפכה המלחמה גם את

יהודית לציוגית גלהבהי

ב מו ק ד או

במאוחר

במענו בד נערה נישאת
לאיש. במוקדם או במאו־חר
כמעט כד ווג רואה
בילדים. הלידה.

ב־חוד

הראשונה. היא הרפתקה
וחוויה מעניינת -ויקרה

— --ח־— ב ר טי ם vnן ן שים הרות מקבלות, אחר עמידה כתור, ברטים מזון
מייחד, בין השאר, לשמונה ביצים להודש ורקילו עוף.

בארנה לא השתתף בהתלהבות, שוכנע לבסוף כאשר יהודית
השתמשה באיום, אותו, ידע, תוכל לקיים.
אמרה יהודית :״שנינו רוצים בילד. כיוון שהוא יהיה
יהודי, לא אלד אותו בשום מקום אחר בעולם מלבד בארץ־
ישראל.״
״את תהיי אמא בארנה נסע לארץ, עבד שנה
כמכונאי־טקסטיל ביום, כשומר בלילה. לבסוף השיג חדר
קטן בקומה הרביעית של בית ליד הירקון בתל־אביב, שלח
אל אשתו הזמנה לבוא הביתה.
יהודית לא שכחה לרגע את המטרה הראשונית למענה
בחרה לעלות ארצה. כעבור ששה חודשי עבודה כציירת
בבית־חרושת לשמלות, ומשרטטת מפות במחלקת המדידות
העירונית, הודיעה למנהלי שני המוסדות :״אני רוצה חופשה
לששה חודשים כדי ללמוד אתי השפה בה אני מתכוונת

לדבר עם ילדי.״
יהודית דייקה,
הרתה בשעה בה
נסתיימו ששת
חודשי החופשה.
היא התביישה
קצת, אך הרופא
היה בעל נסיון.
חזר על נוסח
מרגיע אותו כבר
דקלם לפני אמהות־לעתיד רבות « :אשה טובה, את תהיי
אמא, עלייך להשגיח על עצמך.״
זה השאיר על יהודית רושם עצום, פיתח בה תסביך-
עליונות, שהדאיג אותה לפעמים. היא נרגעה רק אחר ששמעה
שתסביך כזה עדיין לא הזיק לשום עובר, החליטה להפיק
את המכסימום מהמצב בו הרגישה ״מעל לכל העולם״.
זה היה פשוט.יהודית לא נגעה בדבר, לא הרימה
אפילו מאפרד״ שמא היא כבדה מדי. הבעל המסכן לא הבין
דבר במחזות תפנוקים מן הסוג החדש, חשב שזה טבעי
לגמרי. החל מתרוצץ סביב יהודית ומשרתה בכל.
גאון כן שנתיים. לאשה בעלת דמיון עשיר מתחילה
תקופה מעניינת בהכנסה לחודש ההריון הרביעי. יהודית,
למשל, טיילה הרבה, התעכבה ליד כל אם שהסיעה עגלת
תינוק, בחרה לעצמה אברים שונים של ילדים שונים והר־

כיבה מהם תינוק אידיאלי, אותו ראתה כשלה.
בסוף החודש הרביעי, סיפרו ליהודית אמהות ותיקות,
מקבלים כרטיס מזון מיוחד. כי אז מתחילים להיות כל כך
רעבים שרוצים לבלוע פרה שלמה .״קיבלתי כרטיס — אך
לא מזון,״ נזכרת יהודית. אך אז עוד לא היה איכפת לה.
הרעב הגדול עדיין לא הציק.
במוחה החל מנקר יתוש מטריד: היא הרגישה שהיצור
הקטן מגלה סימנים שהוא מתפתח בצעדי־ענק. זה הדאיג
אותה. כיצד מקבלים את פניו של יצור כזה? מה עושים
אתו? היא לא ידעה על זה דבר, החלה מתרוצצת בספריות
לאסוף את כל מה שנכתב על לידות וילדים מהתקופה בה
שרפו מכשפות ועד היום הזה. לבסוף ישבה בחדר על ערימה
של עשרות כרכים, החליטה להיות אם נאורה, לא לעשות
קומדיות ולקוות ככל אם שבנה או בתה (אם כי בסתר התפללה
לבן) יהיה גאון לפני שתמלאנה לו שנתיים. היא רצתה
ללמוד את הטיפול המודרני בילד. הספרים בלבלו. כל ספר
אמר משהו אחר.
כאשר יהודית, שבלעה משך חודש ימים כל מלה שנכתבה
על תינוקות, כמעט יצאה מדעתה, החליטה לקחת ברצינות
ספר של רופאה הונגריה, האמינה בספרה, כי קראה
הונגרית יותר טוב משפות אחרות.
רמז דק. אחר התחילו הטרדות עם האוכל ברצינות.
יהודית היתר. כה רעבה שהיתר, פורצת בבכי. משך חמשה
חודשים קיבלה על כרטיס מזון מיוחד — שני ק״ג עוף

סבלות 5

התרוצ צו ת ==—

גם הכעל חייכ לחזר על פתחיהן
של חנויות למצוא מזון לתינוק.

ללא עזרה נאלצות רוב האמהות
לדאוג גם לתינוק, גם למשק הכית.

תינו קו ת - s s

״אלאדון״ הוא מזון חיוני לתינוקות,
הניתן לפי תרשים הרופא כלכד.

ו־ 16 ביצים נוספות.
יהודית גילתה תאווה מיוחדת לתרנגולות. אמה, שהצטרפה
לחדר האחד בו עמד גם התינוק לראות אור, נסעה למשקים,
בזבזה בהם את כל חסכונותיה על תרנגולות שחורות
וביצים לבנות.
אחר חודשיים, בהם הוצאו ׳ 500 לירות )(משכורת הבעל
והאם יחד) עד הפרוטה האחרונה על מזונות בלבד, כתבה
יהודית כמה עשרות מכתבים מסוגננים בשויון מוחלט, לכל
חלקי העולם בהם נמצאים קרוביה :״אני עו^דת ללדת —
תדעו לכם.״ זה היה רמז דק. כעבור שלושה שבועות הוצף
הבית בחבילות מזון בהולות. נזכרת יהודית :״רציתי גם

בגדי הריון ובגדי תינוק אך התביישתי לבקש.״
אחר זאת התחילה התקופה ההיסטרית. יהודית נדנדה
לכל הנשים שהכירה שהביאו אי־פעם תינוק לעולם, שאלה
בעיקר: מה לקנות י רוב הנשים נתגלו כבעלות דעות
הדומות חשוכות. הזהירה אחת: אם את רוצה למנוע אסון,
חכי עד שהילד יוולד. יהודית החליטה להיות נאורה עד
הסוף, רצתה שיבוא הילד ל״הכל מוכן״.
״אני מחכה לחסידה !״ בנסותה לקנות מיטת תינוק
רצה הסוחר כ־ 150 לירות ; ארון קטן לבגדים שיהלום את
המטה, היה צריך לעלות לא הרבה פחות. בחוסר ברירה
טלטלה יהודית• את עצמה, בחודש השמיני, לנגריה צנועה
בסביבה זולה• הנגר הבטיח להכין ארון וגם שולחן, לפרוש

-- -חוג • בידודי

עליו את השעועית להנחת התינוק, בתנאי שמשרד האספקה
יספק את העץ. פקיד משרד האספקה שמע את הודעת יהודית
״אדון, אני מחכה לחסידה !״ השיב תשובה נימוסית :״מזל
טוב ! אבל עץ יש רק לשיכונים.״ לבסוף עשה הפקיד מאמץ
אישי, סיפק את העץ אחר שבוע. בספרה לאמהות רבות
על תהליך ההריון של הארון והשולחן, הגיבו רבות :״זה
נס. איזה רעיון, עץ בשביל תינוק במדינת ישראל אך
כשיהודית שילמה 100 לירות לנגר תמורת הארון והשולחן
היה זה הישג ניכר: חיסכון נקי של 200 לירות.

שני צדי
התקליט.

שתי שמלות הריון
השלימו את של המלתחה
יהודית. עבור השמלות
שילמה
60 לירות אחר
שתופרת מכרה
עשתה לה טובה
גדולה. לבושה
לפי טעמה המיוחד
גם במצב
הפוגם בגיזרת

לעתים נאלץ הזוג לפצל את תכנית הבידור שלו כגלל
התינוק: הכעל יושב כבית. האשה כקולנוע, או להיפר,

אשה, סבלה יהודית פחות בעומדה פנ־ם אל פנים עם עצמה.
עתה, חשבה, צריך להלביש את התינוק. חמש פעמים
ירדה מן הקומה הרביעית, מן הצפון לדרום. בחנות בה
חילקו חיתולים, סדינים, גופיות ותחתונים לתינוק, שמעה
פעמיים זבנית הסרת־סבלנות מפעילה תקליט שרוט :״עוד
לא מחלקים, תבואי בסוף השבוע.״ שלוש פעמים אחרות
שמעה את צדו השני של התקליט :״כבר חילקנו, למה לא
באת אתמול?״ בשובה הביתה נערכה הצבעה, בה הורם
השוק השחור על נס, זכה ברוב קולות המשפחה, כולל התינוק

כמה עו ל ה •לדל

שגילה ליהודית סימני עצבנות, חשש, מן
הסתם, להשאר ערום בצאתו לאויר העולם.
השוק השחור לא היה תחליף כי אם הכרח.
כי בעוד אשר הובטח לכל תינוק ששה זוגות
גופיות ותחתונים, שמונה חתיכות חיתולים
במחיר 150 פרוסות החתיכה, קיבלה יהודית
אחר ריצות אין־ספור שני זוגות בלבד. התוצאה:
תשלום 800 פרוטות החתיכה עבור
36 חיתולים (המינימום לתקופת החורף, בה
אין חיתולים מתיבשים על נקלה).
דברים שחורים נוספים: מסר וחצי גומי
למיטה, אותו מרטיב התינוק פעמים אין־
ספור משך היום, במחיר 7וחצי לירות !
שמיכת צמר אחת, במחיר 14 לירות ; ששה
סדינים, השווים ל־ 12 סדינים קטנים, במחיר
12 לירות הסדין ! חליפת צמר אחת לתינוק
במחיר 7לירות.
ששה חדשים חובות. נשים רבות
שהתנסו בלידות במדינת ישראל שפכו על
יהודית מבול של עצות בלתי־קרואות, אך
לא בלתי־יעילות. התוצאה הישירה: הכנת
מחסן מצומצם ש £מצרכי־מזון בלתי־מצויים
כמעט בשוק הרשמי או החופשי אך שבלעדיהם
נשקפת סכנה להתפתחות התינוק ולבריאות
האם• בין המצרכים: מבון מיוחד
לתינוקות, צמר גפן ואדאוון — אבקת־חלב
לאם חסרת חלב.
בעזרת הרופא מש־גים, עם קצת מזל והרבה
התרוצצויות, קופסה אחת העולה 400
פרוטות והמתרוקנת תוך שלושה שבועות.
אם הרוצה בשקט נפשי פונה אל מקורות
השפע, משלמת שלוש לירות הקופסה. שווה
לכך מצב הקורנפלור — מזון התינוק, המצוי
בשפע בשוק השחור אך החסר תמידית
בחלוקה הרשמית.
לפני קביעת מחיר התינוק הסופי היה
צריך לצרף לחשבון כלירה לחודש (לתקופת
ההריון) לגלולות ויטמין ב /עשר לירות
לשמן־כבד לחיזוק עצמות התינוק, עשר לירות
לסידן. לכך נוסף סעיף הוצאה לא בל־תי־חשוב:
רוב הנשים ההרות בוחלות בהמון,
שואפות להתרחק ממנו. בשבתה ערב
אחד בבית קולנוע תל־אביבי הרגישה יהודית
לפתע בחילה עזה, שכרה מונית לשוב
בה הביתה. סעיף זה בלע כ־ 30 לירות על
תחליף לאוטובוס, אותו לא יכלה יהודית
למנוע במקרים רבים.
עוזרת־בית שנקראה לעבודות מיוחדות בחודש
החמישי של ההריון, השתכרה כ־20
לירה לחודש תמורת עשר שעות עבודה לשבוע.
לפני
הכניסה לבית־החולים נתגלו כמה
דברים לא מעודדים ביותר: חובות. כדי
לצאת מהם, גילה המאזן, ייאלץ בארנה לעבוד
כששה חודשים תוך התנזרות חמורה
של כל בני המשפחה מכל הדברים העולים
כסף, כולל מזונות. יהודית לא דוכאה, מצאה
מקום בלבה לרחמים רבים על נשים אחרות
המגיעות לבית־החולים תשושות־כוח,
אחר עמידה בתנאי הריון של תקופת הצנע.
,היא מושלמת!״ לבסוף נתפסה המטה
במחלקה השלישית של בית החולים
אסותא, שהוזמנה על־ידי יהודית ששה חודשים
קודם לכן. יהודית העדיפה את אסותא
על בית־החולים העירוני, בו יולדות עשרות
נשים באולם אחד, אינן רשאיות להזמין למיטתן
את רופאן הפרטי.
עתה התפשרה יהודית עם רצונה, לא שכחה
שאם אמנם יוולד לה בן זכר יוכפלו הוצאות
הלידה. יום באחד משש המיטות בזד
דר־יולדות של המחלקה השלישית עולה 8
וחצי לירות• אם ילדה היולדת בת היא רשאית,
במקרים רגילים, לעזוב את בית־החולים
אחר ששה ימים, בעוד שעם בן זכר עליה
לחכות ליום השמיני בו נערכת ברית המילה
בבית־ד,חולים, העולה גם היא כמאה לירות.
אחר ימים מספר בבית־החולים שמחה
יהודית על שלא היה לה די כסף להכנס
למחלקה הראשונה, בה שוכבת היולדת לבדה
בחדר פרטי. הסבירה יהודית את סיבת
שמחתה העממית :״במחלקה שלישית ישנן
שש אמהות, אתן אפשר להזיל דמעות כשמתחשק.
כשאמרתי שכואב לי משהו, נמצאה
תמיד אחת הנשים שאמרה אותו דבר על
עצמה ! אותו זמן שכבה הגבירה במחלקה
הראשונה, בלעה את כאביה בבדידות.״
ששה ימים אחר הלידה שילמה יהודית
25 לירות ;רופאה הפרטי (רופאים מפורסמים
ממנו לוקחים עד 100 לירות) כתוספת
על חשבון בית־ר,חולים (אשר במקרים של
סיבוכי אחר״הליזיר, מגיע למאות אחדות),
חזרה הביתה עם יצור פעוט ממין נקבה.
יהודית הניחה אותה בזהירות בעריסה שתפסה
את מרבית שטחו של החדר, סקרה
בהתעניינות את אברי התינוקת, לא פסחה
על אחד מהם. אחר הודיעה בסיפוק רב :
״היא מושלמת, לא חסר בה דבר.״

חנות הצעצועים התל-אכיכית, חביבי״
החלטה נזזושה+צבע חוט=חעלול ילדותי

במד־ jה
העם
ה ב די דו תבמ לון התיידס
המלאך התורני המוסמך במדור מזג־האויר,
מחלקת העונות, נפל את הלוח לידיו, נוכח
לדעת בתדהמה שכבר הגיע ראש השנה היהודי.
בתנועת־כנף אחת הפסיק את השרב
החונק, שהעיק על הארץ עד לראש השנה
ועד בכלל. כמעט מיום למשנהו חל שינוי
מכריע במזג האויר: החום חדל להעיק, הערבים
כבר היו סתויים מובהקים. המשכימים
קום ראו כי השמיים מעוננים.
רוח חדשה נשבה על פני הארץ. אולם
הארץ לא השתנתה. במסדרונות המפלגות
נשבו הרוחות היבשות הישנות־נושנות. הר־בנים,
שהכינו את טכסי החגים שמשכו השנה
שוב קהל רב, בעיקר מבין הקשישים,
עסקו בין חג לחג בחישובים פוליטיים מסובכים,
בנו ופרקו קואליציות ואופוזיציות.
וכך עשו עסקני המפלגות האחרות.
המנצח על המלאכה היה בי. ג׳י. בימים
האחרונים של תשי״ב שוב הוכיח שאין דומה
לו במישחק זה. שתי המפלגות הדתיות הקיצוניות,
שנמאסו עליו מזמן, התפטרו בדיוק
ברגע שהיה רצוי לו — כשהכנסת היתד
בפגרה ופטרה בכך את הממשלה מכל צורך
לעמוד במבחן של הצבעה. שרדו כמה שבועות
בהם יכול בי. ג׳י. לעסוק בנוחיות
בתמרונים האהובים עליו: לנצל יריב אחד
כדי להכות בו את השני.
הברירה שהיתר, לפניו, כשנח השבוע ב־מלון־התיירים
רמת־אביב :
להפחיד את הדתיים בקיום ממושך במדבר
האופוזיציוני הדל,
לסכסך בין הדתיים עצמם, לספק את דרישות
המזרח, והפועל המזרח, ולשלוט בעזרתם
בלי רוב, מתוך הנחה שהאופוזיציה
המפולגת מימין ומשמאל לא תוכל ממילא

להתאחד כדי לסלקו מן השלטון,
להכניס לממשלה את הציונים הכלל״ם.
בבורסה עלו לפי שעה המניות של האפשרות
האחרונה. משך החדשים האחרונים
קטן והלך המרחק בין מנהיגי מפא״י
והציונים הכלליים בשטח המשקי — השטח
היחידי המעניין את הציונים הכלליים. גולדר
מאירסון רמזה על דעתה שיש לבטל את
תוספת היוקר לפועלים, התלהבותו של דב
יוסף לעקרונות הפיקוח והקיצוב הצטננה,
ואליעזר לבנה מנהל זה חדשים תעמולה
גלויה לתכנית ציונית־כללית. נסיון של שנים
מוכיח כי יש ללבנה כשרון בלתי־רגיל לנחש
מראש את מעשיו של ראש מפלגתו.
פרץ ברנשטיין, המנהיג בעל־ההומור של
הציונים הכלליים, נח בצפת, ב־דעו כי ייתכן
ולא תהיה לו הזדמנות קרובה לנוח שנית.

שילומים
משחקה שודד׳ ו ה זו טרים
כשאך החלו הצפורים הפוליטיות לשרוק
בעצי ישראל על שילומים, גולל בעל מדור
עתי ושות׳ בהארץ תכנית ארוכת־טווח למימון
המדינה. אחרי הגרמנים, טען, יש לדרוש
שילומים מרוסיה (פוגרום קיש־נב) ,אחר־כך
מספרד (גירוש היהודים) ,לבסוף ממצריים
(פיתום ורעמסס) .השבוע נראה כי תכנית
זו החלה מתגשמת: אחרי שגרמניה המערבית
חתמה על הסכם השילומים וכלכלני
המדינה כבר עיכלו את מאות המליונים שטרם
הגיעו לידיהם, נשמעה הפתיחה לסימפונית
השילומים גם בגרמניה המזרחית.
כשהודיע שר החקלאות המזרח־גרמני כי
ממשלתו אינה מתנגדת לנהל מו״מ על נושא
מוזהב זה, המריץ אותו נימוק פשוט: קוד
ראד אדנואר נחל נצחון מוסרי מהדהד עם
חתימת ההסכם שלו עם ישראל, הנחית מכה
על אותם שניסו להכתים את ממשלתו כניאו־

נאצית.
הבעייה עם המזרח־גרמנים היתד, שאלה
סברו כי כל הרוצה מהם כסף חייב, לפחות,
להגיש בקשה. ואילו ממשלת ישראל רוצה
להימנע מכך, מטעמים פנימיים. היא היתד,
רוצה שההצעה תבוא מאליה, מבלי שתצטרך
לנקוף אצבע בגלוי. השאלה ה־תה אם הפסיכולוגיה
של גרמניה המזרחית, עריסת הפרוסים,
מסוגלת לקלוט זאת.

בינתיים הצטברו בארץ הגבות בלתי־אוה־דות
של עיתוני העולם על טכס החתימה
בלוכסמבורג. כתב ניו־יורק הראלד טריביון,
אחד משני העיתונים החשובים ביותר באר־צות־הברית

״...רק קומץ של כתבים ...הורשה להיות
עד לטכס החתימה, ואמצעי הזהירות המסי־בכים
נתנו לו בעיניהם אווירה של שודדים
ושוטרים. מקום החתימה לו פורסם מראש.
הכתבים הוזמנו בסודיות של משחק ילדים...
איש לא לחץ את יד רעהו בפומבי. קציני
עיתונות (גרמניים) אמרו שד״ר אדנואר ומר
שרת לחצו ידיים באופן ידידותי בפגישה
לפני החתימה.
המיסמכים מחתים הכרה הדדית בין שתי
הממשלות ...הפקידים הסבירו כי אמצעי הזהירות
היו תוצאה של חשש ישראלי מפני
התנקשות אפשרית בחיי מר שרת מצד קבוצות
מסוימות בישראל שהתנגדו במרירות
לכל חוזה עם הגרמנים המערביים.״

המשק
ה טנ ק היה \ ר »ני
החלטת שני הנערים היתר, נחושה: לעשות
משהו נגד מכירת התוצרת הגרמנית. בחנות
הצעצועים הראשונה שפגשו הבחינו בצעצוע
פצורת טנק הפולט אש מתותחו. הם נכנסו
לחנות, שאלו על מחירו ועל תוצרתו. התשובה
:״תוצרת אמריקה.״ הנערים לא שוכנעו,
הבחינו בכתובת הגרמנית הברורה שעל
הטנק. ללא פקפוקים נכנסו לחנות צבעים,
בחרו בצבע החום׳ סמל הצואה והנאצים,
החלו כותבים על חלון הראוה :״יהודים,
כאן מוכרים תוצרת גרמנית. נוער עברי.״
השעה היתד. כבר עשר בלילה ומשסיימו
את מלאכת צביעתן של שלוש חנויות והחלו
בקרבנם הרביעי, חנות הצעצועים התל־אביבית
חביבי, התאסף קהל סקרנים רב,
דרש משני שוטרים־ שעברו במקום להפסיק
את מלאכת הלכלוך.
חוקרי המשטרה הפצירו בילדים לנקוב
בשם הארגון ששלחם, הזכירו את הקומוניסטים,
הכנעדם, חרות. הנערים הכחישו כל
השתייכות לאחד מגופים אלה, טענו שעשו
זאת על דעת עצמם, על פי צו מצפונם.
משבא אחד האבות לתחנה שוחררו הנערים
בערבות. אנשי החוק הראו יחס אדיב, טרחו
לשכנע את הצעירים כי המעשה שעשו הוא
טפשי, פרי תעלול ילדותי, גרם רק לטרחת

המשטרה.
הסביר בעל חנות חביבי :״בימי המנדט
עמדתי בראש ועדת הסוחרים שלחמה ביבוא
תוצרת חוץ־לארץ. עתה הביאו עמם העולים
החדשים סחורות גרמניות׳ ביחוד צעצועים,
אותם קונה הממשלה ומוכרתם לשוק, מכניסה
על־ידי כך סכומים ניכרים לקופת האוצר
על־ידי מס מותרות גבוה. אינני מאשים
את הממשלה הנאלצת להשאיר בארץ סחורות
שהם רכוש יהודי, אך אל נא ירסן הציבור
כלפינו, זהו עניין ארצי, ועם חת־מת הסכם
השילומים יוצף השוק בסחורות גרמניות למכביר.״
ביניים
נזהרו בעלי החנויות, הוציאו מחלונות
הראווה שלהם את התוצרת הלא־חבי־בה׳
מזור, עד יעבור זעם׳ לא מנעו על־ידי
כך מנערים אחרים, לבושי מדים נאים של
צופי בית״ר להניף שלט־ חרם לפני חנויות
תל־אביב החשודות, לעורר ויכוחים בקרב
הקהל, להמריץ על־ידי כך את המשטרה להשתתף
בויכוח.

ל ח תו imלאלח תו
״כבר השתתפנו פעמים אין ספור בהצגה
הזאת,״ אמר אחד מראשי הסתדרות העובדים
כאשר הודיעו לו כי התעשיינים מסרבים לחתום
על הסכם תוספת היוקר, והוסיף :״אין
דאגה׳ הם יחתמו...״
בכל פעם, כאשר מתקרב מועד תום תוקף
הסכם תוספת־יוקר אחד וקרבה עת חתימת
הסכם חדש, נעורר, מחלקת העבודה של התאחדות
בעלי־ר,תעשייה לחיים חדשים. במשך
1952 הספיקו התעשיינים להצהיר חמש פעמים
חגיגית :״לא נחתום כל עוד הממשלה
לא תסכים לכלול את תוספת היוקר החדשה
בחישובי המחירים.״
אולם הממשלה לא הסכימה אף פעם אחת,
התעשיינים נכנעו בכל זאת, חתמו על ההסכם.
גם החודש מהר נשיא ההתאחדות אריה
(המשך בעמוד )10
,העולם הזה״ 773

T (-vp t1

מישראל להונגריה 35 :חוזרים
ז אחרים הביעו בגלוי את רצונם לגור במדינה בה
אין שורר הצנע, מצוי בשר בשפע.

יתור חוב ש
כיוון שכל החוזרים ברחו בשעתם מהונגריה, לא יכלו
לשוב אליה לפני שהוכרז על חנינה כללית לכל ה״פשיס־טיס,
הציונים וכל אלה שעזבו את.המדינה לאחר השחרור״•
עתה,
על סמך חנינה זו, הגישו החוזרים בקשות
לקונסוליה בארץ. מכאן הועברה הבקשה למשרד הפנים
בהונגריה ולבולשת שם. כאשר הגיע מבודפשט אישור
מתאים, סודר, לכל מי שבקשתו אושרה, מקום על
סיפון אניד, המהלכת בקו חיפה־קונסטנצה.
להלכה משלמת הממשלה ההונגרית את דמי הנסיעה,
אולם למעשה מנכים את הסכום משכרם הראשון של
החוזרים בהונגריה.
אם כי מספר החוזרים להונגריה הוא מבוטל, לעומת
שובם ההמוני למרוקו של 80 אחוז מן העולים משם,
מפתיעה העובדה כי החוזרים, רובם בעלי מלאכה שהתפרנסו
יפה, גרו בדירות נוחות, מקווים למצוא בהונגריה
יותר חופש מאשר הצליחו למצוא בישראל.

תו פעה שכידוה

החוזרים ב״חדר השינה״ עד הסיפון
בלשונות חבות: חוברות מצויירות
באחד הבקרים בשבוע שעבר
עשו את דרכן אל שתי אניות
רומניות שעגנו ליד רציף בנמל
חיפה שתי קבוצות של גברים,
נשים וילדים, היו אלה 44 יהודים,
תושבי הארץ זה שלוש עד
שש שנים, שהחליטו לעוזבה,
לשוב אל מולדתם הקודמת,
פועלי הנמל הביטו בתמהון
בעוזבים, קראו לעומתם בלעג :
״התחנה הבאה תהיה סיביר !״
דברים אלה, בצירוף שידול
מצד קרובים וידידים, עשו רושם
רק על תשעה מאנשי הקבוצה,
אשר החליטו, ברגע האחרון
ממש, להשאר בארץ.

ת ע מו ל ה וונ 3ה
לפי הסכם בין ישראל והונגריה
שנחתם לא מכבר, ניתנה
רשות ל־ 3.000 מתוך 80.000היהודים
שנרשמו לעליה אצל קונסול
ישראל בבודפשט, לצאת
את הונגריה. בתמורה התחייבה
ממשלת ישראל לא לעכב את
יציאתו של כל אזרח הונגרי לשעבר
שיחפץ לחזור להונגריה.
הקונסוליה ההונגרית בישראל
מפעילה תעמולה ענפה, בעיקר
על־ידי חוברות מצויירות, המספרות,
בלשונות רבות (כולל עברית) על יפי החיים
בדמוקרטיה העממית. חוברות אלה נשלחות למערכות
העיתונים, למוסדות ציבור ולמספר גדול של אזרחים
הונגרים לשעבר שכתובותיהם ידועות, כפי הנראה, לאנשי
הצירות.
פרט לזה מתנהלת תעמולה עזה לשיבה להונגריה
על־ידי התא ההונגרי במפלגה הקומוניסטית הישראלית.

הידיד משדל את הנערה להשאר כארץ
בתכשיטים רבים: אזניים אטומות

הצד הלא מפתיע בתנועת החזירה היא עצם התופעה.
עם ראשית הגירת המליונים לארצות־הברית, למשל,
שמו חוקרי התנועות הטבעיות (שהגירה היא אחת מהן)
לב לעובדה כי אחוז גדול למדי של מהגרים מהגר־חוזר
למולדתו הישנה כעבור תקופת זמן המשתנה בין חדשים
מעטים לשנים מספר.
ההסבר היה פשוט: המהגרים שנואשו מייד מקליטתם
חזרו בהם כעבור חדשים מספר, סוג אחר של
מהגרים לא חשב עצמו אל המהגרים
כלל, כי ראה את ההגירה
כעבודת־חוץ שמטרה לחסוך מספיק
כסף לשיקום במולדת הישנה.
אחוז המהגרים־החוזרים בין
האיטלקים בארצות־הברית הגיע
לעתים קרובות ל־ 40%ויותר.
&חוז המהגרים־החוזרים הקטן
ביותר נשמר דרך כלל ליהודים,
לא עלה מעולם על חמשה אחוזים
לשנה. ואחוז זה הוא גם
המכסימום השולט בישראל שהפכה
ממדינת עלייה לפני עצמאותה
למדינת הגירה לאחריה.
כי היהודים, פליטי הפרעות
במזרח אירופה, שהיגרו לארצות־הברית
בראשית המאה, שרפו
לרוב את כל הגשרים מאחוריהם,
לא יכלו — וגם לא רצו — לחזור
לארצות מוצאם, אף אם קליטתם
בארץ החדשה לא עלתה.
גם העולים־המהגרים שבאו
לישראל עם4ליית המדינה בת
700 אלף הנפשות פועלים בהתאם
להנחה זאת, נאחזים בצפר־ניהם
בארץ החדשה, אף אם אין
הם מצליחים לד,קלט בה קליטה
של ממש. ונראה, שרק מעטים
מוצאים עוז בנפשם להגר מן
הארץ. אליהם.נמנים 35 :החוד
•רים להונגריה.

טינה ל־ ש ר אל
תעמולה זו כוח השפעתה קטן ביותר, כיוון שמתוך
עשרות אלפי היהודים יוצאי הונגריה החיים בארץ,
ואשר בפיהם לא פחות תלונות על הן זיים בה מאשר
לכל תושב ישראלי אחר, לא הפליגו עד כה מן הארץ
להונגריה אלא בודדים.
מדוע ביכרו החוזרים האלה את הונגריה על ישראל 1
בלבו של כל אחד מהם שמורה טינה עזה לישראל.
התאונן אחד מהם :״אני עוזב את הארץ מפני שכאן
יכול לחיות רק מי שמשתייך למפלגה.״ דברים מוזרים
מפי אדם הנוסע למדינה בה שלטת ללא מצרים מפלגה
אחת ויחידה.
שני בסהיר :״ישבתי בבית־הסוהר בישראל, וכאשר
שוחררתי לא היתד, פרוטה בכיסי. האם נתנה לי הממשלה
כסף להתחיל בחיים חדשים? כמובן שלא. אבל
בהונגריה דואגת הממשלה לאזרחים, עוזרת להם תמיד.״
אחת הנשים שבחבורה, נוצריה, הסבירה את עזיבתה :
״בארץ נתקלתי ביחס עוין בגלל היותי לא יהודיה.
אינני יכולה לסבול עוד.״
בתה, נערה בשנות העשרים המוקדמות, ענודת תכשיטים
רבים, אטמה אח אזניה להפצרות ידיד (ראח
תמונה) כי תשאר בארץ. היא דוברת היטב עברית,
משוחררת צד,״ל, מקווה להגיע, דרך הונגריה, לאמריקה,
מקום בו מצוי ארוסה.

הרכוש המעט שהושג בארץ יוצא לנכר
בתון 700 אלף: חמשה אחוזים

אנשי תשי־ב
כחירת האנשים שכלטו כיותר כמקצועות השוגים משך
שנת תשי״כ לא היתה מן הקלות. היו שטחים כהם היתה
קשה הכחירה כין במה מועמדים, והיו שטחים אחרים כהם
לא כלט ככלל איש.
דוגמה כולטת לכף: הנשים. מי היתה האשה של תשי״כ?
לא שרת העכורה ולא הכרות הכנסת התכלטו כמיוחד. אחרי
שיקול רכ החליטה המערכת לא לכחור ככלל באשה לשנה
זו. בן לא נכח ר גם האמן של תשי״כ -קשה היה למצוא אמן
שמעשיו משד שנה זו היו מזכים אותו כתואר.
אחרי מכתכו של יהודה פראג, ראש המחלקה הפלילית
של משטרת ישראל (העולם הזה ,)776 כיטלה המערבת גם את
תכניתה המקורית לכחור בפושע של השנה, כקכלה את
הנימוק בי בחירה בזאת עלולה להפוך פושעים לגיכורים,
לעודד את הפשיעה כישראל.
בשעת הבחירה לקח העולש הזה בחשכון לא רק אח
חשיבותו של כל מאורע, אלא גם כמידה שהמועמד היה
אחראי לו. בך, למשל, היה המו״מ על השילומים מאורע חשוב
כיותר, אולם יטוס אישיות ישראלית לא יבלה לזקוף על
חשבונה חלק מכריע במאורע זה.
הצד המעודד כיותר כרשימת הנכהרים הוא בי כין n
אנשי השנה רוב של אנשים צעירים. לא היה זה מקרה, גם
לא ביטוי של מגמה מערכתית. היתה זאת, פשוט, עדות
לעלייתם המתמדת של הכוחות הצעירים ברוב ענפי היצירה

• וסר דין
הבחירה בין השחקנים והשחקניות
היתד, הקשה ביותר•
רבים השחקנים שקבעו
השנה שיאים חדשים לעצמם.
שמעון פינקל שיחק תפקיד
מונומנטלי בפר גיננו. אורנה
פורת כבשה את הלבבות
כצעירה הסינית באהבתה
של יובל אור. אולם אחרי
שיקול רב ניתן התואר ליוסף
ידין על ביצועו המצויין
של תפקיד לני במחזה האמריקאי
על עכברים ואנשים.
אין ספק שידין נכנם לשורה
הראשונה של השחקנים.

| האיש הצעיר

נ מ דו ד

א שר

הקצין שהיה האישיות
המרכזית בשביתת
הימאים, אשר נמשכה
חודש וחצי, נסתיימה ב־כשלון
מוחץ אחרי מאבק
חסר־תקדים. במאבק
זה נתגלה נמרוד, יליד
שכונת בורוכוב ואיש
הפלמ״ח, גבה הקומה
ויפה התואר, כנואם מזהיר
וכמנהיג שהיחד, לו,
לדברי אויביו ,״השפעה
מאגית על ההמונים״ .אם
כי חסר לו השיקול הקר
(ואולי דוקא בגלל זה)
יכול הוא לד,חשב לדוגמה
של מנהיג ישראלי
צעיר, יוזמתני ופעלתני.

שני ספרים תחרו על התואר: במו ידיו
של משה שמיר ושמעון צהמארא שלימידד
איש הספחת
שיף. מן השניים ראוי השני יותר להיחשב
לרומן הישראלי המקורי האמיתי הראשון.
הסיפור אודות בן תערובת עברי־ערבי, הנע ביו שני העמים מבלי
למצוא שרשים גם באחד מהם, אינו רק יצירה ספרותית, אלא ג_,
נסיון רציני ראשון להתמודד באופן אומנותי
עם הבעייה המרכזית של הארץ: היחס בין
מ רד ש ר
שני העמים בארץ — העם העברי והעם הערבי.

איש המריני1ח

כאלוף מלידה, בעל כושר טבעי בלתי-
רגיל, עבר טבק שרשרת ארוכה של נצחונות
איש הספ1רט
בריצות קצרות, וללא הטיפול הראוי לו הפך
למהיר רצי הארץ, קבע שיאים בריצות 100
ו־ 200 מטר. בהלסינקי לא הצליח לחזור על שיאיו הישראליים, שהגיע
אליהם בהשפעת מאמנו אירוינג (מון) מונדשיין, זכה בכל זאת למקומות
ראשונים בריצות מוקדמות, צויין לשבח בע־תוני
העולם כספורטאי ישראלי ויחיד שייצג
ד 1ד ט 3ק
באולימפיידה את ישראל בכבוד בל שהוא.

פעולתו של סנה היתד,
הדגמה מבריקה של פעו־לת־יחיד:
הוא הפיל
את מרותו הרוחנית על
אחת משלוש המפלגות
החשובות בארץ, פיצל
את יך יביו בתוך המפלגה,
נתן לחלק מהם
לפרוש והפך את האחרים
לחסרי־אונים. הוא
קירב את המפלגה עוד
יותר למחנה הקומאיג־פורמי,
דבר שהיו ושתהיינה
לו השפעות מכריעות
בעתיד, ושהיה
בלי ספק המעשה החשוב
ביותר של שנת תשי״ב.

איש המשק

א לי עו ד הו פ ״ן

ראשית מחקר המחצבים בנגב, מציאת מים
בשממה והסרת מלחם, מחקר רפואי מעמיק
איש המרע
היו השנה בין משימות מכון ויצמך למדע.
יו״ר המועצה המדעית של המכון, פרופסור
אהרן קצלסקי הצעיר, לא טמו ידו במעבדה. המנהל המדעי של אחד
מגושובהי מרכזי המחקר בעולם וחניך האוניברסיטה העברית הפך איש
המדע של השנה בשכללו סוסית את התהליך
של הפקת חומר פלאסטי דומה־ניילון מפרי
אהרןקצ׳ לסק *
עץ הקוקיון לשם ניצול תעשייתי יעיל ביותר.

בשנה בה עמדו הבעיות
הכלכליות במרכז העניינים,
לא התבלט כמעט איש מבין
אנשי המשק. אף גוף ציבורי
אחד לא הציג תכנית כלכלית
ברורה ומשכנעת.
בחלל זה, הריק ממחשבה,
השמיע אליעזר זיגפריד הד
פיין נאום שגרם לחשבון
\פש• היה זה הנאום היחיד
שהציע מהפכה מרחיקת לכת.
הוא עורר התנגדות נמרצת
ביותר בין מפלגות השמאל.
הפתרון של הופיין :
הורדה של רמת המחייה.

איש המשפט

משך השנה היו כמה
משפטים שעוררו הד רב.
אך המשמעות הציבורית
המכרעת נועדה
למשפטו של עורך־דין
צעיר, בלתי ידוע עד כה,
שגרם לפסק־דין מהפכני.
דוד מור דרש פסק־דין
הצהרתי אשר יאשר
את נשואיו של זוג שהתחתן
ללא עזרת הרבנות
הרשמית. בהנמקה
מזהירה העמיד על הראש
את כל המושגים
שעליהם התבסס המונופולין
של הרבנות בשטח
זה. השופט בנימין כהן
קיבל את דעת גנור.

ראויה לציון הצלחתם של סופרי מעריב,
שגילו את דו״ח שמורק. אולם הם אינם
יכולים להתחרות עם ירמיהו שמואלי, איש
קיבוץ עברון, סופר על המשמר, שראה בע־תונות
שליחות ולא מקצוע, סיפק לציבור שורה ארוכה של גילויים
סנסציוניים: פרשת אדירי, פרשת נוי, פרשת מגדל־גד ופרשות דומות.
שמואלי, שאינו מתכוון להאריך ימים בע־ד
מי הו ש מו א ל
תונות והשואף לחזור למשקו, קבע רמה
חדשה למיבצעי־רפורמה עתונאיים בישראל.

איש העתונות

איש הרשאה

כמה חברי כנסת הצטיינו משך השנה, ביניהם
דוד צבי פנקס המנוח, איש המזרחי,
איש הכנסת
ויזהר הררי הפרוגרסיבי, שגרם לאישור ה־צעת־החוק
היחידה שנתקבלה בניגוד לרצון
הממשלה — הצעה למתן סטטוס להסתדרות הציונית ושהוחזרה מייד.
לכל זאת היה איש השנה בכנסת יוחנן בדר, איש חרות. בדר, שעוד
לפני ארבע שנים לא ידע עברית, נתגלה כ־פולמסן
מזהיר. הוא שליכד את הסיעה׳ הפר־י
1ד | 31בלי
למנסרית של תנועת החרות אחד כשלונה.

איש השנה בשטח הרפואה
היה ד״ר יוסף
אשרמן, ראש בית־החו־לים
העירוני ליולדות
בתל״אביב. מעשהו העיקרי
השנה היה עיבוד
דו״ח מקיף על מצב ההפלות
המלאכותיות בארץ,
שטח שזכה לפרסומת
רבה עקב משפטו
של רופא חיפאי שהפך
שעיר־לעזאזל לחבריו.
ד״ר אשרמין הגיע למסקנות
שליליות ביותר,
קבע שההפלות גורמות
חבלה רצינית ביותר לנשים
בהן הן מבוצעות.

ב nדי jה
שיט יד להברו שעלה אף הוא. שניהם עברו
את גדר התייל שעל הקיר, קפצו לרחוב, שבצד
השני.
כל הפעולה ארכה דקות ספורות, לעיני
השומרים׳הנדהמים. עד שהצליחו כמה מהם
לצאת את הבניין דרך השער הראש־ ,לרוץ,
מסביב, אל הרחוב, הספיק כבר יהודה וינבר־גר
להעלם בכיוון העיר העתיקה הסמוכה.
לחברו היה פחות מזל: בשעת הקפיצה שבר
את רגלו, הסתבך בסלילי התייל שלרגלי הקיר,
נתפש על־ידי השומרים.
מיד הופעלה רשת המשטרה הענפה לתפוס
את פורץ הקופות, הדלתות וגדר בית־הכלא.
תמונותיו הועברו לכל התחנות, בלשים ובג־בריתם
החלו מתחקים על עקבותיו .״אין כל
ספק שנתפוס אותו,״ הבטיחו השוטרים. בזד
לא הטיל איש ספק — פרט לאלה שסברו כי
יהודה וינברגר הוסיף עוד מבצע לשורת פרי־צותיו,
עזב את הארץ שלא בדרך המקובלת
על בני־תמוחה פשוטים או האהודה על המשטרה.

חפציה
המפונים של משפחת רייטר ובדה רייטר ההגדלה

אורחים

ל-ראש השנה: אולטימטום של 48 שעות
(המשך טעמה־ )6
(הזק!) שנקר להרים את קולו החלש בצעקה
גדולה :״לא נחתום ויהי מה !״
כלי סימן חיים. זה זמן רב שלא הראה
שנקר אותות חיים בשטח עבודתו כנשיא התעשיינים,
בילה את מרבית זמנו לא במרכז,
בבית התעשיד, בתל־אביב׳ כי אם בירושלים.
הפעם ניתנה לו שוב ההזדמנות לפעול :
שלוש פעמים נתקבל לראיון על־ידי שר המסחר
וד,תעשיר .,שלוש פעמים הצהיר שלא
יחתום על ההסכם, באם לא תיאות הממשלה
לכלול את התוספת של 6.400ל״י בחישובי
מחירי המוצרים. שלוש פעמים סירב השר,
הודיע שהאינדכס לא יעלה עוד.
למחרת נודע כי מחירי השמן והסוכר יוכפלו
בעקבות הכפלת שער הדולר ליבוא מצרכים
אלה. באותו יום שלחה ההסתדרות
אולטימטום להתאחדות :״אנו מחכים עד
יום ששי,,.
ביום ששי נחתם ההסכם על תוספת היוקר.

דרכי־חיים
בתדראחד. שתי משפ חו ת
״המורה ! המורה ! אנשים זורקים החוצה
את רהיטיך, רוצי מהר הביתה ! ״
המורה: בלה רייטר. בית־הספר: החייל.
המקום: שיכון העיריה ביד־אליהו ליד תל־אביב.
הרקע: גירוש משפחה הגתה ללא
זכות בדירה שהיא רכוש עירוני. הזמן: ערב
ראש השנה תש־״ג.
בלה רייטר גרה עם אמה החולנית ושומרת
הדת עד לפני ארבעה חודשים עת נישאה
לעולה חדש לא דתי, חסר־כל ותושב מעברה.
היחסים בין האם לבת הורעו בשל כך והזוג
מצא מחסה בבית אחותה של בלה שגרה עם
בעלה בחדר אחד בשיכון העירוני. עם קבלת
דירה חדשה בשיכון הסתדרותי עזבו אחותה
וגיסה של בלה את החדר, לא הודיעו על כך
למחלקת השיכון העירוני׳ הניחו לבלה ובעלה
להתגורר בדירה.
העניינים הלכו כשורה עד שנודע הדבר
לפקיד העיריה ביד־אליהו ששלח אולטימטום
למורה הצעירה לעזוב את החדר תוך 48
שעות, לפנותו לטובת פקיד עיריה אחר הרשום
בתור זה זמן רב, סובל יחד עם אשתו
ההרה מחוסר דיור מתאים.
ערב ראש־השגה אינו זמן אידיאלי למצוא

הארץ
...נשארו המורים עד היום הזה בלי
חוזה שיכרות (על המשמר)
משה מזרחי, גן־שלמה
טיפה מרה באמת,

וותיקי הפרדסים מקבלים הדרכה בשיטות
חדישות שיחסכו זמן וכסף
(מעריב)
שלמה הררי, חיפה
כל תפוז יתקלף אוטומטית.

משקים שנפלו. מד,מנוף נפצעו (דבר)
יעקב בלצר, גבעתיים
המנוף התחלק לשניים, מפ״ם ומפא״י.

כך תתחייב כל חרבת שיכון להיות
פתוחה לכל מועמד (הצופה)
יעקב נומברג, תל־אביב
מצויין ! החרבות תמשוכנה תיירים
ודביזים !

פתרונים לבעייה הכאובה ביותר במדינה, אך
פקידי הע־ריה סברו אחרת, הופיעו לאחר 24
שעות בלבד, פרצו אל הדירה, החלו לפנותה
מחפציה. לא הועילה התנגדות האשה, שבעלה
נמצא אותה שעה במקום עבודתו. הפקידים
החסונים דחפוה, גרמו לחבורות בגופה (ראה
תמונה).
בלה לא נרתעה, עמדה ליד פתח דירתה,
חסמה בגופה את הכניסה. הפקח־ם מצאו תח־ י
בולת, נכנסו דרך המרפסת, המשיכו בהוצאת
הרהיטים. האשד, שעקבה אחריהם נסתר, להפריע,
זכתה לטיפול לא אדיב ביותר שכלל
דחיפות ולחיצות אל הקיר. השכנים התמרמרו,
דרשו להפסיק את ההשתוללות, לישב
את הסכסוך לאחר החג, כל זה לא הועיל,
חפצי הדירה הוצאו אל החצר, השאירו מאחוריהם
רק חדר ריק ואשד, פצועה, קרובה
לעלפון.
אותה שעה הוזעק הזוג הזכאי לדירה זו
בדרך החוק, מהר למלא את החדר בחפציו,
להרגיש עצמו ״בבית״ .אך רופא המקום פקד
על בלה לא לעזוב את מיטתה, גרם על־ידי
כך לתקלה רצינית בשעות הלילה: ס־רוב
הבעלים להניח לנשותיהם לישון לבדן. התוצאה:
שתי המשפחות חרקו שיניים, ישני
בחדר אחד.
פשעים חניכו שלמלך הפורצים
בעלות יהודה ויגברגר, לפני שש שנים, מהונגריה
ארצה, לא נראה בו כל אות המרמז
כי הנער הצנום יהפוך, במרוצת הימים, לפורץ
קופות ודירות מקצועי, ייתפס לאחר אחת
הפריצות המפורסמות ביותר במדינה.
אביו היה קומוניסט עתיר נכסים, שנהרג
על־ידי הגרמנים בכבוש הונגריה. הילד שנעזב
לנפשו, שוטט ברחובות העיר, למד להתקיים
מאוכל גנוב מן התושב-ם שעה שאלה היו
בורחים למיקלטים בעת הפצצות מן ד,אויר.
הנער היה אמיץ מאד, סכנת הפצצות לא הבהילה
^אותו כלל.
בעלותו. ארצה, התגייס יהודה. לצבא, נשלח
לחטיבת הראל הפלמחית. עם פירוק הפלמח
עשה את אשר עשו רבים כמותו — נכנס
לקיבוץ. אך חיי ההתיישבות העובדת לא מצאו
חן בעיניו, הוא עבר לגור בחיפה. שם
עשה היכרות הדוקה עם חוסר־עבודה ועם
מלך פורצי הקופות של הונגריה שהעתיק את
מושבו לארץ הקודש.
המלך לשעבר לימד את יהודה את כל הסודות
המרובים של המקצוע. הוא נהג לקחתו
אל מיגרשי הגרוטאות בקרבת העיר ללמדו
שם פרק בהוצאת תוכנם של קופות וחדרים,
שלא בדרך המקובלת. הזוג שמר על אופיים
האקדמי בהחלט של השיעורים, לא ביצע אף
פריצה אחת של ממש משך כל זמן ההיכרות.
יהודה השתלם גם באיגרוף, זכה בתואר
אלוף הארץ במשקל זבוב. גופו, על אף
צנימותו, היה גופו של מתאגרף קלאסי: זרועות
ארוכות, רגליים ארוכות וזריזות, מותנים
צרות, כתפיים רחבות. מלבד א־גרוף עסק גם
באומנות האהובה עליו: הציור, אותו למד
בימי נעוריו הרחוקים באקדמיה הונגרית.
הערכה מק*ועית. יום אחד החליט בי
הגיעה השעה להשתמש בתורה ששמע מידידו
המלך לשעבר, הפך להיות פורץ מקצועי.
״איני יודע מה בדיוק דחף אותי למקצוע.״
היה נוהג לומר לידידיו בקול מדוד ותרבותי,
כמי שמהרהר בבעייה מתימטית מעניינת.
״ייתכן שזה בגלל הרגלי נעורי בזמן ההפצ
צות
בהונגריה. ייתכן, בגלל חוסר עבודה.״
בין המקומות שזיקתו לאומנות הביאתהו
לבקר בהם היה בית הנכות בצלאל בירושלים.
ביקור שני רדף את ביקורו הראשון שם
ואחריהם באו גם שלישי ורביעי. להערצתו
של האמן י החובב נתווסף גם חוש הפורץ
המקצועי: יהודה החליט כי חבל להשאיר
דברים כה יפים ונפלאים הרחק ממנו, בבית
ירושלמי ישן.
הוא ערך רשימה של כמה חפצ־ם יפים
ומושבים במיוחד׳ דברי זהב יקרים. את
החפצים הגנובים אמר לשלוח לחוץ־לארץ ;
שם יודעים להעריך דברים יפים.
ההעברה מבית־הנכות לרשותו הפרטית של
יהודה היתד, מישחק ילדים בשבילו: תוך
רגע־ם אחדים כבר היה בחוץ עם החפצים,
לא השאיר במקומם אף טביעת אצבע אחת.
כבעל נסיון נמנע יהודה מלהביא את שללו
מיד למחרת היום לחדרו בחיפה, השאירם
בבית ידיד ירושלמי, עולה מהונגריה בשם
אימרה האוספאטר, רפד. אותו אימרה נהג גם
לקבל עבודות צדדיות מידידים טובים, ביניהן:
החזקת רכוש שאין מרבים לשאול אודות
מקורו.
הפתעתם של השומרים. אימרה שביקש
לעזור לידידו וינברגר, הציע את הסחורה
למכר שני. הלה הודיע לאימרה כי
אינו מעוניין, אך כעבור זמן מה, שינה את
דעתו: הוא ניגש לביתו של אימרה וללא כל
הרהורים מיותרים לקח את החפצים העדינים,
התיכם לזהב גלמי.
המשטשרה תפסה אותו שעה שהציע את
סחורתו בתל־אביב• משם, ליהודה וינברגר,
דרך אימרה האוספאטר, היתד, הדרך קצרה.
יהודה הוזמן למשטרה ובחקירה הודה על
מעשהו, נשלח לבית־הכלא היפואי.
משך ד,חודשים בהם היה יהודה תושב המוסד
הצטיין בנועם הליכותיו, בשלוות רוחו.
הוא לא התבלט כלל, עד אשר, לפני שבוע,
שעה שהחצי־ הגדולה המתה מ־ 200 אסירים
שיצאו לארוחת הצהרים, טיפס על כתפי חכרו
לקשר, נאחז בק־ר הגבוה (ארבעה מטר

שיגרת ו פ חו ת שיגרת•
באיזור הארמני אשר במטרופולין ניו־יורק
התנהל בשנות השלושים בית־מסחר של ארמני
בשם דורניאן. בחנות זו עבד צעיר אשר
נולד לפני 43 שנים ביוון והיגר לאמריקה
עם הוריו. הצעיר שחור השער וחד־האף עבד
בחנות כיוון שאביו רצה שימשיך בדרכו
ויהיה סוחר. אולם כאשר ראה ג׳ון דוראניאן
שהלקוחות פושטים תדיר את הרגל, החלים
כי הכתיבה היא עניין משתלם יותר לגבי
דידו.
משך ארבע שנים עבד דוראניאן הצעיר
בעיתונים קטנים ככתב ספורט. אחר גמלה
בו ההחלטה להיות לסופר, וכאשר הגשים
אותה פירסם שני ספרים אשר העלו את שמו
לאחד המפורסמים בעולם. מאז הוכר כג׳ון
רוי, קארלסון. ספרו השלישי מקהיר עד
דמשק, על תככים במרחב שקדמו למלחמת
העצמאות הישראלית זכה לפרסום כשני קודמיו
וגרם לכך שדוראניאן־קארלסון יוכנס
לרשימה השחורה של המצרים.
קארלסון ביקר בזמן הקרבות בירושלים,
החליט לחזור אליה כעבור זמן מה. לפני
שבועיים הגיע באדר, לנמל חיפה כדי לקיים
את החלטתו ולאסוף, מלבד זה, חומר עיוני
להרצאות על הארץ שתשודרנה ברדיו ובטלביזיה
בארצות־הברית.
אולם גם הפעם לא בא קארלסון ישר ארצה.
כיצד הצליח לעבור את הארצות הערביות
השכנות, אחרי שפירסם את ספרו, מבלי
שיאונה לו כל רע, זהו סוד שהוא שומר
לעצמו, אולם מה שגילה, היה, כי נתקבל
לראיון שארך 25 דקות אצל ליווה מוחמד
נגיב, אשר הביע דעות חיוביות על ישראל,
הפגישה עם ליווה נגיב היתה שיגרתית
מאוד. מעניינת יותר היתר, הפגיזה עם הגנרל
הנאצי פורנבאכר. הגנרל סיפר לקארל־סון,
כי הוא, יחד עם עוד שלושה ארבעה
חברים למקצוע ולמולדת, מקימים את הצבא
המצרי על כל יחידותיו מחדש. באשר לישראל,
אמר פורנבאכר :״אני עובד פה (במצרים)
בשכר, ואין לי כל דעות פוליטיות
על ישראל.״

פורץ קופות וכלא יהודה וינגרגד

זרועות ארוכות, רגליים זריזות. ,מתנייס צרות, כתפיים רחבות

״העולם הזה״ 778

Iif

לין

ויו

בשר מפצה

חג הפסחא הנוצרי ,1952 החיה בנצרת צרות
ישנות. חומר הנפץ המונח תמיד בין מחנותיהם ש?
מוסלמים ונוצרים ערביים, הודלק.
ילד מוסלמי המיל אבן בתהלוכת צופים קעוליים
שיצאה מן הכנסיד, אחר תפילת החג.
האבן פתחה בשרשרת שחולייתה האחרונה היתד,
מוסלמי בשם נעמה קסם, שנמצא מוטל בתוך שלולית
דמו.
עד האפיפיור כרומא. .נקמת דם היתד,
צעקתו של כל חבר משפחת קסם המסונפת, שכיבד
את עצמו. אולם מצוות רצח רוצח היא קלה לקיום
בלבו כשזהותו של הרוצח ידועה. בהתרגשות של
אותו בוקר פסחא, לא׳׳הבחין איש מבין הלוקחים
חלק בתגרות, באיש ששלח את נעמה קסם בדקירתו
לעולם הנא. מתוך חוסר ברירה סובה מזו, החליטה
משפחת הנרצח כי האחריות לרצח מוטלת על ג׳ורג׳
חכים, הארכיבישוף, בעצמו. היה, לפי אותו הגיון,
אפשר גם להחליט, כי נקמת הדם חלה במישרין על
האפיפיור ברומא.
שלטונותיה של נצרת, ובראש סגן אלוף נעמן
סתוי, מושלה הצבאי, פעלו מיד, לא חיכו להווצרות
חולייה נוספת בשרשרת נקמות־הדם. עוד ביום המהומות
הוכרז על עוצר, המשטרה הבטיחה למשפחת
הנרצח למצוא את הרוצח, להעמידו לדין. אולם לא ניתן
לה לקיים את הבטחתה. כל הנסיונות לגלות את
זהותו של רוצח נעמה קסם עלו בתוהו.
מחוסר ברירה החלו מחפשים אחר דרך חדשה
לסיום איבת הדם, הצליחו, אחר לחץ, לשכנע את
תנועת הצופים הקטולייס, לקבל את האחריות על עצמה
כגוף מאורגן• מתווכים, בראשם המושל הצבאי,
בעזרתם של נכבדים ערביים, מוסלמים ונוצרים, החלו
מתרוצצים בין הצדדים היריבים. לבסוף הסכימו כל
הצדדים, ששתים של חיי נעמה הם 8000ל״י, שהצופים
התחייבו לשלמן בתור עטווה (כופר) למשפחת
קסם.
ברגע האחרון חל שינוי דראמטי, והעניין לא

ראש הצופים הקטוליים בשפרעם, אכו-רהטה, הנושא מוט כעל מטפחת קשרי פיוס, נוהג
בתהלוכת ההתפייסות על דם המוסלמי נעמה קסם שנרצה כ״נ הפסחא כסכין אלמונית

mmmm

|-רהמה (למעלה) .קרובי הנרצח (מימין) |
כדים מכפרי הגליל (למטה) ,ב.סולחה״ S

נסתיים במסירה שקטה של מעטפה המכילה חבילת
שטרות: משפחת הנרצח, בג׳סטה שבאה מתוך רגש
כבוד פנימי רב ומתוך מסורת, תתרה על אלפי הלירות,
דרשה במקום זה קיום סעודת סולחה פומבית,
שתעלה אותו מחיר.
בשבוע שעבר, ששה חדשים אחר הרצח, התאספו
כ־ 1500 איש, נכבדי כל הכפרים הערביים בגליל, המושל
הצבאי, מפקד המשטרה וסתם מוזמנים באולם
הימק״א בנצרת, שיגרו משלחת לבית משפחת קסם,
שעברה עוד פעם על תנאי השלום. למוט ארוך חוברה
מספחת גדולה, בה קשר כל חבר משפחת קסם
וכל נכבד מוסלמי שהיה גוכח קשר. הקשר העיד על
הסכמתם לשלום, ביטול נקמת־הדם.
נציגי הצופים, שאחרי חצי שנה שוב יכלו לדרוך
על אדמת השכונה המוסלמית ללא חשש לחייהם,
הגיעו לבית הנרצח, קיבלו מידי המושל הצבאי, המתווך
הראשי, את המוט עם המטפחת, דגל השלום.
אבו רחמה, ראש הצופים הקטולייס משפרעם, עבר
לאורך שורה של 500 קרובי הנרצח, לחץ ידי כל
אחד• ביד שעדיין כאבה מ־ 500 לחיצות, הרים את
הדגל, נשא אותו בראש התהלוכה למלון הגליל 1500 .
משתתפי הסעודה ניסו להתכנס בתוך אולם האוכל
של המלון, עברו על גדותיו למרפסת ולגג, עשו כמיטב
יכולתם למגר את הארוחה שמחירה הרשמי היה
8000 לירות 24 :כבשים ו־ 60 רוטל אורז. המושל
הצבאי ומפקדי המשטרה שישבו בראש השולחן הערוך,
עצמו את עיני הפיקוח, הכניסו אף הם את
ידיהם לתוך קערות האורז, גדושות הבשר, שפיצו
על הדם שנשפך חצי שנה׳ קודם לכן.

1500 מוזמנים

התפצו על הדם השפוף

כסעודת כשר שלא לפי כללי הצנע כישראל י S5

מנל
אנגליה
m 3ב ס רוו
מסביב למסלול ההצגות בפרנבורו הצטופפו
למעלה מ־ססז אלף צופים לחזות בתצוגת
האויר הגדולה ביותר שנערכה עד כה
בבריטניה. ברעמים אדירים המריאו המטוסים
החדישים. ביניהם: ד .ה , 110 .מטוס־קרב
בעל צורה משולשת ושני מנועי סילון אדירים,
שנחשב לטוב ביותר מסוגו בעולם.
הטייס היה ג׳ון דרי, אוסטרלי בן
30 שהתגייס כטייס במלחמה, הפך טייס־ניסויים
בחייו האזרחיים. בטיסתו האחרונה
המריא במטוס הסילון עד גובה 12 קילומטר,
צלל חזרה במהירות של 1200ק״מ לשעה.
בגובה כמה עשרות מטרים, התיישר המטוס,
לעונג הצופים. דרי. ביצע סיבוב חד,
כדי לחוג מחדש על הקהל. ואז בא האסון :
בשקט (המטוס עבר את מהירות הקול, תנועתו
לא נשמעה) נראה המטוס הגדול מת

ולס
גרמניה
מ שקר א הב ה
מסך הברזל גורם לטראגדיות אישיות
רבות. אך שום טראגדיה אינה מגיעה לזו
של סו*אוצ׳קה, סוס־היאור של גן־החיות ה־ברליני.
טראוצ׳קה
שייך לעולם האימפריאליסטי.
שתי הטונות שלו שוכנות בברלין המערבית.
אולם אהבתו לא הכירה בגבולות פוליטיים.
הוא התגעגע לאולגה, הקלה ממנו. בחצי טון.
עוד לפני זמן רב קבע עמה פגישה, שהיתה
צריכה להסתיים בהקמת דור חדש של סוסי־יאור
גרמניים.
אולם אין אהבה בין מזרח ומערב. החודש,
בין.ם הקבוע, לא הופיעה אולגה לפגישה.
כי אולגה היא קומוניסטית נאמנה, דיירת גן־
החיות של לייפציג בגרמניה המזרחית.
הסבירו פקידי גן־החיות, בהשתתפם בכאבו
של טראוצ׳קה: האהבה נפלה קרבן

j nשים
שלו שהמ־ יו ד עי
בשבוע שגנרל פואד שהאב
השלטון בלבנון והגנרל קארלוס אי־כאנאז
נבחר נשיא צ׳ילי ערכו סטטיסטיקאים
תפש את

סיכום מספר השליטים הצבאיים בעולם, הגיעו
למערך מעניין למדי: שלושה שליטים
בדרגת ג׳נרליסימו (סטלין, פרנקו, צ׳יאנג
קיי־שק) ; שני טרשלים (טיטו ביוגוסלביה
ופיבול בסיאם) 13 :גנרלים (ביניהם: פיתן
הארגנטיני, נגיב המצרי, הודז׳ה האל־באני,
קים־איר־סן הצפונקוריאי) ! 2קולונלים,
לוטננט־יקולונל אחד וסמל אחד (בא־טיסטה
הקובאני).
המטכל הצ׳כוסלובקי החליט להביע את
הערכתו המלאה לדץ האולימפי בעל שלושת
הנצחונות, אמיל זטופק: שבועיים
אחר שובו מהלסינקי הועלה מדרגול סרן בצבא
הקבע הצ׳יכי לדרגת רב־סרן.
מייג׳ור שמואל וייזר, יצרן־הטכס־
׳ביל היהודי־אנגלי שהתפרסם בתמיכתו הפעי
הצופים
כמיפנן פרנבורו נופלים לארץ עם התרסקות ה״ד.ה110 .״
הרנדקנל השנדע את הקריאה ,׳הזהרוף*

פורר באויר• חלקי הגוף צפו בנחת לכל
העברים ואילו שני המנועים, השוקלים טונה
כל אחד, המשיכו בדהירה שגעונית, מתהפכים
באויר. כעבור קרוב לקילומטר התפרקו:
אחד נתקע במכונית־שידור שחנתה
בקצה השדה, מעכה לחלוטין ; השני המשיך
בכיוון לגבעה קטנה, עליה ישבו אלפי צופים
שבאו — משפחות משפחות, עם שמיכות
ואוכל לחזות במיפגן.
׳ הרמקול הספיק רק להשמיע את הקריאה :
״הזד,רו לפני שהמנוע צלל בתוך אוסף
האנושגת בהתפוצצות אדירה. כעבור כמה
דקות, נמנו 28 גוויות (כולל הטייס ועוזרו)
מונחות על הגבעה ד 63 פצועים פזורים מסביב.
בין קהל המוזמנים במרכז השדה בכתה
אשד, בלונדית יפה, אשתו של ג׳ון דרי.
אותה שעה עזבו כמה מאות תושבי לונדון
אולם קולנוע, נרגשים ושבעי־נחת מן הסרט
שראו. הסרט: מכשול חקול, אודות טייסי־ניסויים
אמיצים הכובשים את האויר ועוברים
את מהירות הקול. כבמציאות של פרג־בורו,
מת הטייס הגיבור ברגע שהשיג את
נצחונו על האויר,

לפקודת הממשלה המזרח־גרמנית, שאסרה על
אזרחיה לבקר בגרמניה המערבית.

אוסטריה
הפ ת רון: שרשרת
שתי נשים הנדחקות יחד בכניסה לתא
טלפון ציבורי בוינה, בירת אוסטריה, אינן
עוינות אשה את רעותה, אלא להפך, משתפות
פעולה. כי בתאי הטלפון הוינאיים התרוממות
רצפת התא מבשרת את סיום השיחה.
אם המשוחח יכול לעצור בעד הרצפה
מהתרומם הוא יכול להמשיך בשיחה מבלי
להטיל מטבע נוסף הגורם לשקיעת הרצפה
המביאה לקשר טלפוני. התוצאה: וינאי
המופיע לתא תפוס מוזמן, דרך כלל, לחסוך
את כספו על־ידי עלייתו על הרצפה והחזקתה
במצב שקוע שעה שקודמו יוצא את
התא.
השבוע מצאה הנהלת הדואר, הטלפון וה־טלגרף
האוסטרית פתרון מניח את הדעת :
התקנת שרשרת בפתח התא המגבילה את
הכניסה לאדם אחד בלבד.

אחרי שהתפוצצה הגיעה רותי לכוכם
מרובע, מאוכלס גזע אנשי-מפלגה הקרואים
לולאים, שהיו להם רמקולים כמקום ראשים.
שם נכלאה רותי בכית-המשוגעים,
;מקום מישפנם של הלולאים שנולדו כעלי-
האשים, פגשה כמוטקה איש-הפלמ״ח ובמח

בתורות יוצאות־דופן (קבוצת ברגסון,
הכנענים) והמתגאה בתוארו הבריטי, החליט
שהגיעה שעתו לרכוש עיסוק חדש: בלויית
בתו הצעירה הופיע בבית־ספר הרכיבה ה־תל־אביבי
של אליהו גורמן, החל לומד
לרכב.
רופאת-הילדים ד״ר דכורה קפלן, אלמנת
שר האוצר, נשארה בחדשות: אחר שחזרה
והסבירה כי אין היא זהה עם רופאת־המעבדה
ד״ר דבורה קפלן, שהתפרסמה
לאחרונה בקשר לזריקות חיסון נגד חולירע
(העולם הזח )774 דרסה במכונית בעלה
המנוח צעיר ירושלמי, מבלי לגרום לו
כל פגיעה שהיא.
אשת שר החוץ, צפורה שרת, עמדה
בבחינותיה, זכתה ברשיון נהגות. התוצאה :
רמת־גן, עיר מושבה, החלה רואה אותה נוהגת
במכונית בריטית קטנת מימדים.
לב שר החוץ, משה שרת, היה נתון
לעיסוקים אחרים: מייד עם שובו מחתימת
הסכם השילומים בלוכסמבורג הופקדו על
חווילתו בתל־בנימין הרמת־גנית שני שוטרי־חרש
מלווים שני כלבי בולדוג.

תרת של משוגעים. יחד עם מוטקה וטוטו.
ראש המחתרת, יצאה לרגל כמיפקדת מפלגת
אנו-אנו. ואחרי הרפתקה מסובנת הצליחו
שלושתם לטפס לאחד החלונות.
בחדר החשוך הוציא.מוטקה מכיסו תכנית של הבנין,

יום אחד אחרי שהעולם הזה ( )777 פירסם
את תמונות שלושת בתיו של ד ב יו ס ף בהדגישו
כי באו מהונו הפרטי, מהר סופר
דבר למסור פתזים נוספים על בתים אלה :
אחד נבנה לפר 22 שנה. בירושלים, ובו גרים
השר, משפחתו, משפחת בנו ומשפחת בתו,
השני נבנה לפני 16 שנה בנתניה ובו גרה
בת השר (הנשואה לקצין בצבא־הקבע) :השלישי
נבנה בכפר אביחיל, מושב חברי השר
מן הגדוד העברי, ובחלקו נמסר למשפחת
עולים חדשים.

אלך DU9ביו
כשנשאל לרשמיו על בית־הסוהר השיב
ע מו ס קינן בדברי פושע מועד, חברו למאסר,
שאמר: המאסר עצמו אינו עונש. העונש
הוא — מי אוסר אותך ועם מי אתה
אסור.
וותיקי הפלמ״ח, שנפגשו לאחרונה ליד
קברו של יצחקשדה, התראו לפני שבוע
במסיבות משמחות יותר — משורר הפלמ״ח
חיי ם (עד עלות השחר) גו רי נשא לאשר,
את ע ליז הסקר, ידידתו מאז נפגשו בגדוד
פלמ״חי בנגב, כמוהו סטודנטית למדעי
הרוח באוניברסיטה העברית.
גבר רחב־פנים ועטור־זקן שעורר תשומת
לב באזור בתי־הקפה התל־אביביים לא היה
אלא טו לי (הוי, ירוקה אני) ר סי ס, מייסד
החישטרון יליד צפת, שהחל עוזר, בשעתו,
בבימוי סרטים ( 48 שעות ביממה) והתמחה
במקצוע זה בצרפת. מטרת ביקורו: הסרטת
מספר סרטי תעמולה.
כשסיכם קול ישראל את מאורעות השנה,
שידר, בין השאר, את טכס בחירת נשיא
המדינה. יודעי ערב־ת שמו עתה לב לפרט
משעשע: כשניגש חבר־הכנסת פארסחמ־ד
אן להכריז על הסכמת רשימת החקלאות
ל פי תו ח הערבית לבחירה, אמר (בערבית)
רשימתי מצביעה בעד השייך...
אד״״הח־קטור חיי ם וייס מן...״
נראה שמשך השנה חלו תמורות גם בלבו
של פארסחמד אן, תומך מפא״י המושבע
שבלעדיו לא ייתכן רוב מפא״י בכנסת.
הוא החל מתלונן בפומבי על יחס המדינה
לערבים, אמר לפני שבוע :״הגרמנים הרגו
את היהודים ביום אחד, היהודים הורגים
את הערבים אלף פעם ביום !״
השבוע נפוצו שמועות כי מו י ש פרל־מן,
ראש שירותי המודיעין הממשלתיים,
המשמש גם כמנהל שירות השידור החליט
להתפטר מקול ישראל למסור את הנהלתו
לאדם שיתמנה לסגנו. המועמד הרציני, לפי
השמועה: ד״ רמשהאכידוי, סגן המנהל
הכללי של משרד החינוך והתרבות לענייני
חינוך ותרבות למבוגרים, הכשרה גופנית,
נוער וענייני חוץ•.
בין המתפטרים משירות ממשלתי 7 :ן מ־נו
א ל מו ר, איש כפר־יחזקאל וותיק ההגנה,
לשעבר מושל צבאי שהיה אחראי
לענייני הערבים במשרד החקלאות. סיבת
ההתפטרות: הוצאת המזגור לאדמות מוברות,
בהנהלת איש אלונים לשעבר, ר או כן א לוני,
ממחלקחו.
ידיעות בלתי־משמחות באו מראש עיריית
תל־אביב וראש סיעת הציונים הכלליים בכנסת,
ישראל רו ק ח ; הוא סובל מלחץ
דם גבוה. ומליקוי מרה, כשמצב בריאותו
משתנה כמעט יומית.

הסביר לאור נר את הדרך לאולם הישיבות, בו התקיימה
הישיבה המכרעת. הם התגנבו לחדר. שמעליו. מוטקה
טיפס החוצה, כשרותי וטוטו מחזיקים אותו ברגליו.
מבעד לחלון ראה תמונה מפחידה: ראשי כל המפלגות
ישבו מסובים בחדר, כשראש מפלגת א(דאנו מגיש להם
את תכניתו הזדונית.

ה אליל החולם בהקיץ
כאשר גמרו חוליות המשטרה הצבאית המצרית את סרי־
.קותיהן ועצרו את מנהיגי מצרים המדיניים בשלב השני
של ההפיכה הצבאית, השאירו אחריהן איש אחד מאוכזב
מאד על כי לא נאסף יחד עם שאר העצורים. היה זה מוסטפא
(הבאשא) אל־נחאם, ראש מפלגת הוופד. לא שהמנהיג הדגול
רצה דווקא לטעום טעם מעצר צבאי, אך פסיחתו של המשטר
החדש עליו העליבה אותו קשות: זו הפעם הראשונה ש־מוסטפא
אל־נחאם לא נחשב בין אדירי עמק הנילוס.
בדמיונו חי עדיין. מוסטפא אל־נחאס בתקופה שבה היה
אליל העם המצרי, יורשו של סעד זגלול ,״אבי האומה״,
ששמו היה בפי כל. יחסו של מוחמד נגיב
אליו — תערובת של חמלה וזילזול — העמידו
במבוכה הדומה לזו של שחקני הקולנוע
האילם שראו פתאום כי המסך נתמלא
שחקנים מדברים וכי שוב לא היה להם,
הוותיקים, מקום בעולם הסרטים. אחדים מהם
הסתגלו למציאות החדשה, הסתפקו במקום
קטן יותר; אחרים נטשו את עולם הבד, פנו
לשטחים אחרים.
מוסטפא אל־נחאס לא נקט באף אחד משני
הדרכים האלה: הוא המשיך להתעלם לחלוטין
מן המהפכה, חי בעולם הבלתי־ מציאותי
של העבר. לא כל אדם יכול לעשות כן. אולם
מוסטפא אל־נחאס אינו ככל אדם אחר:
אין כמעט איש אחד במצרים שלא ינק מאגדות
ההערצה על מעשי המנהיג הגדול. מפלגתו
הגדולה היתד, מעוניינת לטפח פולחן
המנהיג, שמרה עליו כנכס פוליטי (רגשי)
חזק בתקווה שתזכה בעקיפין באהדת כל מי
שיזכור למנהיג את חסד נעוריו.

בי ממה: ה תו ד ה כו ר ח

מוסטפא אל-נחאס ,1935 ,עם צעירי אל־וופד עד חוף

היו אלה נעורים מופלאים. מוסטפא אל-
נחאס נולד בשנת 1879 בכפר סמנוד הקטן,
1במצרים התחתית, למשפחת פלאחים ענייה.
בחדרו של שייך זקן למד הילד מוסטפא
קרוא וכתוב, קיבל כמה שיעורים בחשבון
וקוראן. כשהיה בן שמונה, ערך אביו גש-
פיה קטנה לכל מכריו, חילק להם סוכר בלול
בשמן: הילד מוסטפא הגיע לגיל בו היה
צריך לצאת לעולם הגדול ולפרנס את עצמו.
אביו בחר לו מקצוע נישא: אלחוטאי. הוא
שלח אותו לידיד משפחה, אלחוטאי במשרד
הדואר המקומי, שידריכו ויכשירו למקצוע
זה. הילד ניגש לעבודה ברצינות רבה, החל
ממלא את תפקיד מדריכו כעבור 24 שעות.
ידיד המשפחה נדהם: הרי משרד הדואר מקצה
חודש תמים של לימודים לאדם מבוגר הרוצה
ללמוד את המקצוע — הוא עצמו היה
זקוק לתקופה זו — והנה ילד זה ילמד את
כל התורה תוך יממה אחת.
בחופשתו הראשונה נסע הפקיד למפקח
האזורי בעיירה הקרובה, סיפר לו על הפלא.
המפקח התקשה להאמין ורק לאחר שבא
בעצ|מו לסמגוד השתכנע. הוא אחז בידי
מוסטפא, ביקש ממנו שיקחהו לאביו .״מדוע
אינך שולח את בנך ללמוד בבית־ספר?״ הוא
שאל את האב.
היתד, זאת שאלה מפתיעה במקצת: מום-
טפא היד, בן פלאח ומעולם לא למד בן מוסטפה פלאח בבית־ספר. כבר כך ידע מוסטפא יותר
ממרבית בני מעמדו. אך רעיון הלימודים
מצא חן בעיני אל־נחאם האב; הוא החליט לשלוח את בנו
לבית־הספר העממי הממשלתי בקהיר, שם יקבל חינוך חינם
וכך, בתחילת עונת הלימודים של שנת , 1887 ראתה קהיר
את שני הכפריים, האב והבן, יורדים מהרכבת, שזו הפעם
הראשונה בחייהם נסעו בה, לבושים קפטני כותנה עם פסים,
עיניהם פעורות למראה הפלאים של העיר האדירה. צעדו
הראשון של האב היה לקחת את בנו לרובע אל־אזהר העתיק
לביקור במסגד סידנא חסן. הילד מוסטפא התרשם מביקור
זה ובהפכו באשא ומנהיג האומה הקפיד לבקר את סימא
חסן כל פעם שעלה או הורד מן השלטון.
צעדו השני של האב היה לקנות חליפה אירופית וטרבוש
אדום לבנו, למען ירגיש נוח בין שאר תלמידי בימ־>.1פר!
הבחינות שנערכו לו על־ידי מנהל בית־הספר עצמו זיכו
אותו לכניסה לכיתה ב׳ .מאז, ועד שסיים את ביתיר,ספר
העממי, צעד מוסטפא אל־נחאם תמיד בראש, נרשם כאחד
התלמידים המזהירים ביותר שעברו בו.

כשרון. דאנדכה
הישגיו זיכו את מוסטפא אל־נחאס בלימודי חינם בבית־הספר
התיכון. שם הוא הוצע בין התלמידים המצטיינים
אשר לורד קיצ׳נר, הנציב העליון הבריטי במצרים, ביקש
לאבירם למכללה הצבאית. אילו הסכים אל־נחאס לבחירה

,העולם הזה״ 778

זו היה עתה בודאי גנרל בדימום. אלא שלנער המוכשר היו
דעות משלו: הוא רצה להמשיך את לימודיו ולהתקבל לאוניברסיטה.
קיצ׳נר
ניסה לשכנעו, אמר כי כל הלומד חינ^ בבית־הספר
התיכון חייב תמורה לממשלה, צריך ללמוד במכללה
הצבאית אם רצון הממשלה בכך. אך מוסטפא התעקש :״את
הסטיפנדיה קיבלתי בשל כשרוני,״ הוא ענה ,״לא כנדבה.״
ועקשנות היא הקו הבולט ביותר באופיו של אל־נחאס גם
כיום.
בשנת 1900 גמר אל־נחאס את חוק לימודיו כעורך־דין

שמנמונת חיננית +שמן מפונק =

רמז לתפקידה העיקרי, משלחת למשא ומתן העצמאות עם
בריטניה הגדולה) הציע אל־נחאס את מועמדותו כמזכיר כללי.
תמורת וויתור משכורתו כשופט, החליטה המפלגה לשלם לו
. 70 לירות לחודש. היתד, זו הכנסתו היחידה משך שנים
רבות.

מאותו רגע הפכו חיי אל־נחאס קודש למאבק המדיני של
מצרים• ״הוא אוכל פוליטיקה, הוא שותה פוליטיקה, הוא
נושם פוליטיקה ״,נהגו אז לומר עליו .״הוא אפילו לא מתחתן
׳כי הפוליטיקה מעסיקה אותו גם בלילות.״
בשנת 1924 הכיר העם המצרי במאמציו:
בממשלה הראשונה, שהוקמה על־ידי סער
זגלול, נתמנה אל־נחאם שר התחבורה. כאשר
בשנת 1927 מת סעד זגלול השתלטה מבוכה
על מפלגתו: לא היה איש בין המנהיגים
שנותרו שיכול היה לד,בחר פה אחד לרשת
את מקומו. עד אשר הועלתה הצעת פשרה:
מוסטפא אל־נחאס, מזכיר המפלגה.
הגדולים הסכימו: אל־נחאם היה אישיות
בעלת חשיבות משנה, כל אחד קיווה שיוכל
לשחק בו כרצונו. להפתעת כל המצרים היד,
זה אל־נחאס ששיחק בהם כאוות נפשו. מבלי
להסתבך בתככים הפוליטיים שכבר חדרו
אז למפלגה האדירה, הוא סילק, את המנהיגים
אחד אחד, עד כי נשאר שליט כל־יכול
של הוופד. המנהיגים המסולקים הקימו להם
מפלגות משלהם, שונאים את אל־נחאס עד
היום.
שנים אלה היו שנות חייו הגדולות ביותר.
לא היו אלה כולן שנות נצחין — לא פעם אלכסנדריה הודח מן השלטון, שוטרים מזויינים באלות
פיזרו את אוהדיו שהתאספו, עגבניות רקובות
וביצים מסריחות הומטרו עליו בהופעותיו;
איסמעיל סידקי באשא הוריד את תשלום
הפנסיה שלו ל־ 66 לירות. אולם למוסטפא
אל־נחאס היו גם רגעיו המזהירים, שגברו
על כל הפגיעות והעלבונות. בלונדון, ב־26
לאוגוסט , 1936 הוא עמד בראש המשלחת
שחתמה על חוזה העצמאות עם בריטניה;
הוא היה האיש שתמיד ידע לומר ״לא״ למלך
פואד ולמלך פארוק אחריו.עד אשר
הודח בשנת 1937 מהשלטון.

קרשק פי צ ה דווו שר
כשחזר אל־נחאם שוב לא היה אותו מנהיג
לאומי. היה זה בפברואר , 1942 בזכות הטנקים
הבריטיים שכיתרו את ארמון פארוק
ואילצוהו להחזיר את נחאס לשלטון. משך
שנתיים וחצי שלט הוופד במצרים. אלא
שעתה לא היתד, לפניו כל מטרה לאומית :
הוא החזיק בשלטון לשם שלטון בלבד.
גם אל־נחאם לא היה אותו אל־נחאם. הוא
התחתן בינתיים ואשתו זיינב — צעירה
שמנמונת וחיננית — הביאה עמה תאווה
גדולה לממון ומותרות. יחד עם זה הביאה
עמד, את פואד סראג אל־דין השמן, עורך-
דין שאפתני ומפונק. תוך זמן קצר הפך
סראג אל־דין למושך החוטים של הוופד —
מזכירה הכללי של המפלגה, שר הפנים של
אל־נחאם ,1952 ,בפולחנו האהוב: נשיקת-יד לראווה
הממשלה, מבצע העסקים המפוקפקים הגדול
128,000 לי רו תבצ׳ ק אחד
ביותר, מאהבה.הרשמי של זיינב אל־נחאס.
בשבילו, כמו בשביל שאר בני פמלייתו, לא היתד, המונכנס
לעבוד במשרד עורך־דין ידוע בטנטא, עיר מחוז כפדיניות
ייעוד, אמצעי למאבק — היא היתה קרש קפיצה
רית• משך שנה אחת הוא הספיק להרוויח יותר מראש המשנוח
להתעשרות, מקור להשפעה בלתי־מוגבלת.
רד עצמו, יצא למסע השתלמות וטיולים באירופה. הוא
גם אל־נחאס קיבל את חלקו: במקום הדירה הצנועה
נשאר שם למעלה מחודשיים, הוציא 40 לירות בדיוק. כעבור
שהיתר, לו, רכש שני ארמונות״הדר. בן האיכר העני הפך
50 שנה יצא אותו מוסטפא אל־נחאס למסע דומה באירופה
בעל אחוזות ( 1600 דונם רשומים על שמו 4000 ,על שם
שארך שלושה שבועות. הוצאותיו 20.000 :לירות מצריות.
אשתו) .האדם שבשנת 1937 ויתר על משכורתו החודשית
כעבור זמן קצר, מונה אל־נחאס שופט שלום באזורים
( 110 לירות מצריות) לטובת קרו ההגנה המשפטית של
הכפריים, הועבר לאחר !מכן לקהיר, בתפקיד זה החל שמו
הוופד הוציא ב־ 13 במרס 1952 סכום של 128.000 לירות
מתבלט, אישיותו ללבוש קומה. אחד המשפטים שהובאו
בצ׳ק אחד מהבנק.
לפניו היה של בעל אחוזות עשיר שהכה אחד מאריסיו,
אנשי פמלייתו המשיכו לספר לו כי הוא עדיין מנהיג
פלאח עלוב.
האומה ושילמו למשרתים שיצטופפו סביבו וינשקו את ידיו
לא היה במקרה שום יוצא מן הכלל — הדבר היחידי
בהופיעו בפומבי. היה מספיק שימסור הודעה כדי שהעישהפתיע
היה כיצד מצא הפלאח עוז בנפשו להתלונן על
תונות תתמלא וויכוחים בעדה או נגדה• עד אשר בא ד,־26
אדונו• כמה ימים לפני המשפט נקרא השופט אל־נחאס אל
ביולי. פארוק עזב את מצרים, העם פקח את עיניו וראה
ראש הממשלה שהודיעו כי עליו לזכות את בעל האחוזות,
כי אלילו אינו אלא אליל כזב.
״אחרת יהיר. זה תקדים לא בריא״.
ויחד עם העם, פקח גם אל־נחאס את עיניו. הוא הופתע
אל־נחאס יצא את משרד ראש־הממשלד, מבלי לומר מלה.
לראות כי שוב אין הוא המנהיג הגדול של ארצו ; במכאשר
הופיע לפניו הנתבע המכובד, מצא אותו חייב בעבירה,
קומו זוהר כוכב חדש. אך לרוע מזלו, לא הבין המנהיג
קנם אותו בחמש לירות. בעיני הצמרת היה זה צעד טפשי
הישיש עד כה מה אירע בדיוק. השבוע נמוג, סוף סוף,
ביותר; אך בעיני העם היה זה מיפגן כוח ואמיצות נדיר.
חלומו של מוסטפא אל־נחאס: נוכח המצב החדש השורר
ע ג בניו ת ר קו בו ת וביצי מ ס רי חו ת
במצריים והשינויים הגדולים שחלו, הוא התפטר מראשות
הוופד, הודיע כי סגר סופית את ספר חייו הפוליטיים.
כאשר יסד סעד זגלול את מפלגת הספד (״המשלחת״ —

ק 1ל j 1ע כוכבים אין כני ס ה

נא להחדר את הקופסאות במצב נקי

הוצאת ספרים ״הספריה הישראלית״
הופיע

שרשת אלפים שנות ריגול
פרשות הריגול הגדולות ביותר בהיסטוריה העולמית
מאת: קורט זינגר
קורםזינגר, המומחה הבינלאומי לריגול, קיבץ בספר
זה פרשות הריגול המרתקות ביותר על גברים ונשים שקבלו
על עצמם את השליחויות המסוכנות בעתות מלחמך, ושלום מימי
פרעה ועד ימי מסך הברזל.
הספר מגלה לפנינו את שיטות הריגול של אלכסנדר הגדול׳ היטלר,
סטאלין, ג׳ניגס חאן, פרידריך מלך פרוסיה, נפוליון ועוד...
,שלשת אלפים שנות ריגול״ ,המתבל את הדרמה המציאותית
בשפע מתח, יענין את לומדי ההיסטוריה והפוליטיקה ואת חובבי
ספרות ההרפתקאות גם יחד.

האדםשהיה דו הבד
מאת: לואים ברומפיילד
לואיםברומפילד, אשר רכש לו קהל רב של קוראים
ומעריצים ברחבי העולם׳ מציג לפנינו בכשרון רב עלילותיו
של אדם שהיה לו הכל ובכל זאת לא היה לו מאום מלבד...
החיפוש התמידי אחרי איזו אבידה שאבדה לו איישם בדרך חייו.
ההפצה הראשית :״המתמיד״ ,ר1ד טיומק־ן 11ת״א.

סוף סוף -הנני חוזר אליכם
הייתי ביצוא בלבד. אך
כול שוב בהיתד הממשלה
הרבים בארץ בכביסתם
העדינה.
וב ״טקסטיל שמפו״ ואין
טוב ממנו
לטפל בצמר
משי ואריגים
עדינים

המפיצים היחידים חברת ״נורית״ בע״מ־=

צינקוגרפיה

י. רינדזונסקי
ר חו ב ה קי שון .6וז ל ־ א בי ב

גלופות קו

גלופות רשת

ללמוד
לרקד אצי

cfiLהנס
ד׳ ס ג וט
ת״א, רח׳ בן־יהודה 62
uiiiiiiiiiiiiaiiiiiiiiiiiiuiiiiiiiiiiiiaiiiiim iiiianiiiMii

| באק לי ם ארצ 1ו זיעה אין לעצור8 ,
| אך זיעה מיותרת יש למנוע| .
| בזה קרם ״שוש״ לך י עזו ר!,
1כי ריח זיעה אין ל ס לו ח!.

1י,שיג בבתי מרקחת ופרפומריות!.
iiiiiiiniiiaiiiiiiiiiiiiaiuiiiiiiiiiniiiim iiiiiaiiiiiiiiiiii

--ני סנתר׳ --קניה -מכירה -ר״קונים
כויניפ
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רשי׳י 9

אופנוע דמכירה
נורטון 6כ״ם

מהו המאורע הגדול ביותר בעודם
הקולנוע?
מאות אחדות של ברי־מזל, שהתאספו
בשבוע שעבר באחד מבתי ה־קילנוע
בניו־יורק קבעו שוב: הצגת
בכורה של סרט צ׳אפליני.
משך שעתיים ו־ 23 דקות נגולה
לעיניהם עלילת אורות הבמה, יצירתו
האחרונה והגדולה ביותר (לדעת
מרבית המבקרים) של גאון הסרט.
צ׳אפלין, כדרכו, לא רק משחק ב־פרט
את התפקיד הראשי. הוא גם
כתב אותו, חיבר את המוסיקה עבורו,
ביים אותו. שנתיים וחצי נמשכה
מלאכת הכתיבה, זיר,כנות להסרטה,
אולם הצילומים עצמם לא ארכו יותר
משבועות ספורים.
שחקנית־במד. בלתי ידועה כמעט,
קלייר בלום, הוזמנה על־ידי צ׳אפלין
מלונדון, למלא באורות הבמה את
התפקיד הנשי הראשון. היא ממלאה
בסרט תפקיד של רקדנית צעירה שנואשה
מחייה, עומדת לאבד עצמה
לרעת. צ׳אפלין, כאמן במה־זעירה מזדקן
ומתנוון, מעודד את הרקדנית,
מחזיר לה את השאיפה לחיים, עוזו
׳׳ה להיות לכוכב, בעוד הוא עצמו
הילך מדתי אל דחי.
כלתי רצוי. כתום הסרט קמו
רנאספים על רגליהם, ערכו לאמן
שפסע אל הבמה בצעדים איטיים,
בהתוותו קידה, תשואות סוערות•.
ימים מספר לאחר הנצחון עלו
צ׳אפלין, אשתו הצעירה אונה (בתו
של המחזאי הנודע יוג׳ין אוניל),
״ארבעת בניהם הקטנים, על סיפון
קוין אליזבט שהביאה אותם לאנגליה,
להצגת הבכורה הלונדונית. בהיותם
על הים הגיעה לאזניהם בשורה לא
נעימה: משרדו של התובע הכללי
האמריקאי עלול לא לאשר את כניסתו
מחדש של צ׳אפלין לאמריקה.
כיוון שצאפלין, יליד לונדון, עודנו
נתין בריטי, לאחר שלושים שנות
שהות באמריקה, אין הוא רשאי לד,כנס
לארצות־הברית אלא באמצעות
אשרה. אשרה זו, לחזור להוליבוד,
אמנם ניתנה לו׳ ,אך עתה עמדה
להיות מבוטלת כיוון שצאפלין נחשב,
לדעת הממשלה האמריקאית ל״בלתי
רצוי מבחינה מוסרית ופוליטית״.
לחץ קאתולי. אורח חייו של
צאפלין לא נשא, זה זמן רב, חן
מלפני חלק מן העתונות האמריקאית,
ביהוד זו שהיתר. שייכת להירסט.
הם ראו רע בזה שנשא, בזו אחר
זו, ארבע נשים, כולן צעירות ממנו
בשנים רבות, נפרד משלוש מהן
לאחר סערות־פרסומת גדולות.
ביחוד ובעיקר העלה את חמת חלק
מהציבור כאשר הגישה שחקנית
צעירה בשם גון בארי תביעה נגדו,
טענה כי ילדה הבלתי־חוקי הוא בנו
של צאפלין.
בית־הדין פסק לטובת התובעת
וצאפלין זכה בפרסומת רעה ביותר,
אשר הזיקה במישרין להצגת מס״ה
ורדו שלו באמריקה. הוא נאלץ, בגלל
לחץ קבוצות קאתוליות, להסיר את
הסרט מעל הבד.
חזית שנייה. גם דעותיו הפוליטיות
השמאליות לא הועילו לחבבו
על חלק מסוים, רב השפעה
ורעשני מאד, של הציבוריות האמריקאית•
נאומיו הלוהטים למען חזית
שנייה, בשנת ,1942 הוזכרו לו לגנאי
לאחר המלחמה כאשר מצב מלחמה־קרה
היה קיים בין בנות הברית לשעבר.
מכבר
רצו מדינאים אמריקאים
בעלי השפעה לשכנע את ממשלתם
לסלק את צאפלין מאמריקה, אולם
עד שבוע זה לא היה כל סימן שמשהו
עומד להעשות. ברם, כאשר
יצא המרצע מן השק נתברר לפתע
כי לצאפליו׳הרבה יותר אוהביב, בכל
העולם, מאשר שונאים. הללו אינם
נדהמים למשמע הרפתקות האהבה
של האיש, אינם מתענינים בדעותיו
הפוליטיות. הם חסידי צאפלין האמן.
התובע הכללי האמריקאי נדהם למראה
הרעש שהקמה הידיעה בדבר
צפשרות של אי־הידוש האשרה. לאור
כל זאת יש לצפות כי הממשלה

האמריקאית תחזור בה, תמנע מלבטל
את אשרתו של השחקן.

סרטיט
״ ק רנ ב ל o o p a o״
קרנבל בטקסס הוא טרט זמר־שחייה־מחול־הומור,
המכיל קצת מכל
דבר, ואם כי איננו משהו מיוחד
במינו, הריהו משעשע למדי.
קורני (רד סקלטון) ,הוא אמן של
לונה פרק הנודד ממקום למקום בחברה
שותפתו דבי (אסתר וויליאמס).
כאשר מחליפים את קורני בדן סא־בינם
(קינן וזין) ,מיליונר טקססי, שוקע
האביון בחובות ובצרות.
בינתיים מתאהבת דבי בקאובוי בעל
חן וקול (האווארד קיל) והסיום, כמובן,
הוא בכי טוב. העלילה היא בבחינת
טפל, העיקר הם בדיחותיו של
סקלטון, שיריו של קיל, ריקודיה של
אן מילר וגם — לאלה שטעמם
רטוב — שחייתה של אסתר ויליאמם.

בקצרה
בובתייקירתי. בטסי דרייק
זוכה במקומות ישיבה באוטובוס בזכות
בובה הדומה לתינוקת. היא
גס זוכה במיליונר. מצחיק.
מסעלקולתופים. מלחמת
מכינים משעממת מתחת למים.
בין המשתעממים: הגיבור גרי קופד.
מצודדרמטי. סרט גנגסטרים
איטלקי, למטה מהרמה האיטלקית.

כדח־גל
«אווד. שנ ״ ס. וו 1ד! שה!״
כשפאר קבוצות הכדורגל בארץ,
מכבי תל־אביב, הופיעה על מגרשה
המדושא של הפועל פתח־תקוה למשחק
ידידותי, תגנו רבים מאוהדי
הספורט כי הקבוצה נחלשה ,׳׳א
תחזור על הקציר שקצרה בעונה שעברה
בנצחה את יריבתה. מפתח־תקוה
בתוצאות 1:7במשחק גביע
נהדר.
הבחורים שהיו לבושים כחול נראו
שרופי שמש, לא שמעו לקול
מאמנם להימנע מלהתרחץ בים ביום
המשחק. לעומתם נראו הפתח־תקו־אים
טריים יותר, נחושי־החלטה לתקן
את הרושם הרע של אותה מפלת
•.יסוד תקוותם: שלשלת נצחו־גות
קצרה אך מבטיחה על קבוצות
נבחרות כבר בתחילת העונה, אימונית
רצופים, רצון ומרץ האופייניים
לקבוצה.
המכבים לא התמהמהו בפתיחה
ואילצו את השופט רוזנבאום להיות
אירח קבוע בצד הפתח־תקואי של
המגרש. צירופים מהירים, יפים לעין,
בלבלו לגמרי את הגנת הפועל אך
שייע גלזר, עם כל חיבתו לשער היריב,
החטיא בזו אחר זו הזדמני-
יות מצוינות, גרם בכך להחלשת רוח
לבוצתו, בזכותו להערת ראש קבוצתו
הזריז, יוסל מרום: קליקר !
לאחר מחצית מאופסת תקפו התל־אביביים
שוב, הצליחו בעזרת גלזר
להבקיע שער שהיה לדעת הכל פתיחה
למבול חדש של שערים, אלא
שהפתח־תקואים סברו אחרת. כדורי
הרצים נשלחו לעתים תכופות יותר
לכוון שער היריב, ערערו את הגנת
מכבי שהסטופר שלה, אלי פוקס,
נאלץ לותר על המשך המשחק מאפיסת
כוחות, תוצאה של אי־אימון. היה
•ה סוף מפתיע של התחלה מוצלחת.
בתנופה רבה תקפה קבוצת הפועל,
שבולטים בה צעירים, הצליחה לבסוף
להכניע את שוער מכבי אברמלה בן-
דורי שתוך זמן קצר בלבד ספג שני
שערים שלא ניתנו להעצר. הקבוצה
שבשורותיה חמשת החלוצים של הנבחרת
הלאומית עמדה חסרת־הגנה
ומשמעת לשריקת השופט. אך קהל
הילדים הפתח־תקואי רצה בהמשך
המשחק, צעק לעבר המכבים :״אחדx ,
שניים, שלושה •״ היתה זו הנקמה
הנכספת לה ציפה הפועל פתח־תקוה,
ולה היה זכאי מכל הבחינות.

לפנות ל״העולם הזה״

רח׳ גליקסון 8

,העולם הזה״ 77a

במרחב הלבנון פוף

סוף:

ה פי כ ה

ההפיכה הצבאית הלבנונית היתד, מיוחדת
במינה: כל מפלגה התגאתה כי היא שהביאה
אותה, וכל העיתונים ניבאו או תבעו אותה
כאשר באה, לא הפתיעה כמעט איש. אם היתה
הפתעה כלשהי היחד, זו על הזמן הרב שעבר
עד שבאה.
למעשה קשה לקרוא למאורע שהתרחש
בבירות הפיכה צבא־ת. רק לאחר שהמושג
הפך אופנה במרחב׳ דבק גם לפעולת הצבא
הלבנוני. זה שניט שמפלגות האופוזיציה מאשימות
את השלטון בשחיתות וברקבון, מבל־שהממשלה
תטרח להשיב כלל. לכל אדם בעל
הגיון היה ברור שמשטר הבנוי על כתות
ומשפחות מוכרח להיות משטר של התעשרות
על חשבון הכלל, חלוקת עמדות ומקורות
הכנסה לפי מפתח משפחת־ ועדתי.
לפי אותו הגיון היה ברור גם כי כל
הוקעות האופוזיציה לא נבעו מתוך דאגה
לטובת הכלל וסלידה מפני שחיתות אלא
משום שלא היתד, שותפת לעסק הגדול.
כאשר אישים ידועים מסוימים הצטרפו לשורות
האופוזיציה (בעיקר מפני שהממשלה
לא ידעה להציע להם משהו שיספקם) נראו
סיכויים כלשהם להחלפת השלטון. אך הם
היו קלושים ביותר: משפחות אל־חורי ואל־סולח,
בשותפות עם עוד כמה משפחות גדולות,
שלטו שליטה מוחלטת על המנגנון
המדיני של הלבנון, החל בנשיאות ובית־הנבחרים
וכלה בפקידות הנמוכה.
הקפטן עלה כדרגה. כאשר ביצע חוסני
אל־זעים את ההפיכה הצבאית הראשונה
בסוריה, נשמע לראשונה הרעיון כי גם
הלבנון זקוקה למשהו מעין זה. מאז, חדלו
הלבנונים, בהדרגה, לדבר על שינויים תהוק־תיים,
החלו רואים בהפיכה צבאית את המוצא
היחיד מן הסבך. אלא שהאיש שעמד בראש
הצבא לא היה מאלה המסוגלים לבצע הפיכות.
גם הצבא שעמד תחת פיקודו של הגנרל
פואד שהאב 7א היה צבא של ממש.
שורותיו לא מנו יותר מ־ 5000 חיילים אשר
רק לחלק קטן ביותר מהם היה נסיון קרב׳
קלוש מפעולות בגליל הישראלי. קציניו הגבוהים
הם בעיקרם חניכי האקדמיות הצבאיות
הצרפתיות, או בוגרי המיכללה הצבאית
הסורית בדמשק. בין הראשונים נמנה פואד
שהאב עצמו, בן לאחת המשפחות הגדולות
ביותר בלבנון.
לפני מאה שנה היתד, משפחת שהאב הנוצ־רית־מארוניטית
בעלת השלטון בלבנון. אולם
צאצאה הנוכחי לא התעניין ביותר בשררה
מדינית. הוא העדיף את הצבא, נכנם לאקדמיה
הצבאית סאן־סיר הצרפתית, הגיע לדרגת
קפטן בצבא הלבנוני המנדטורי. כאשר קיבלה
הלבנון את עצמאותה עמדה לקפטן פואד
זכות המשפחה, הוא הפך, תוך שמונה שנים,

לגנרל, מפקד עליון של צבא הרפובליקה הלבנונית.
הגנרל
אינו מפוגד. בתחילת השבוע
שעבר הכריזו מנהיגי האופוזיציה בלבנון על
שביתת־מחאר, כללית נגד הממשלה. בראשונה
לא ידע הגנרל שהאב כי צעד זה יאלץ אותו
להתערב סוף סוף בעניינים המדיניים. משחיתה
השביתה בת 48 שעות ומנהיגי האופוזיציה
קראו לשובתים לשוב לעבודתם, סרבו
אלה לה,שמע להוראות.
בעיניהם לא היו סיסמות האופוזיציה נגד
שחיתות ורקמן סתם סיסמות. בארץ קטנד
ודלת־אוצרות כלבנון כל התעשרות מופלגת
נעשית על חשבונם הישיר של מאות אנשים.
לכן בראותם, כי אמנם הצליחה שביתתם׳ לא

פטרותו. כך בוצעה ההפיכה הצבאית הלבנונית
הראשונה.
האופוזיציה צהלה ושמחה: עתה יפורר
בית־ר,נבחרים, תיערכנה בחירות חדשות, ד,י4
תבוא סוף סוף אל הנחלה. אך לשהאב היי
דעות אחרות: הוא לא רצה להתערב יתר ע?
המדה בעניינים מדיניים !.כל מה שהוא מוכז
להבטיח הרי זה בחירת נשיא חדש במקוב
אל־חורי. פיזור בית־ הנבחרים הוא דבר גדול
מוי — הוא ישאירו להחלטת הנשיא החדש
גם חידוש שביתת האופוזיציה לא יכלה להניעו
מעמדה זו•
יחד עם זאת חזר הגנרל והרגיש כי אין לי
כל כוונות להתערב בעניינים המדיניים של
הלבנון. בניגוד להכרזה הדומה של הגנרל

הרדזוב הלבנוני) ב־ר סרנדה לאהוב ()אלמוני,
האהוה חופי חלון. אבו־זזליל
לפני חלונו הריק. שני המלונות הסמוכים תפושים על־ידי שישאקלי הסורי ונגיב המצרי.
הציור הלבנוני * מסמל את הלן הרוח שקדם להפיכת שהאב ותבע את התערבות הצבא.

נגיב המצרי, האמינו הלבנונים לדברי רותם
החדש. לא מפני שחשבו כי באמת לא רצה
להתערב, אלא משום שידעו כי הגנרל פואד
שהאב אינו אדם המסוגל להתערב ולפעול
בעניינים אלה.

אבו השובתים להפסיקה מבלי להשיג כל תוצאות.

קרא הנשיא בישארא אל־חורי למפקד
הצבא, תבע ממנו לחסל את השביתה אפילו
יצטרך להשתמש בכוח. אך שהאב לא אהב
הפיכה צבאית. לעומת זאת יזם דבר
פחות נועז ושיגרתי: להקנות למאמרים הראשיים
שתבעו הפיכה צבאית. זאת הודיע
לנשיא אל־חורי. הלה מיהר להגיש את הת־

מצרים
פנ טזי ה מור דיפור מ ה
מן הרגע בו הופיעו פקידי הממשלה במרכזים
האזוריים עם טפסי הרישום, הודיעו

׳י בשבועון הבירותי אל־ציאד.

תשבץ 134
(ערוך על־פי מתכונת הכתיב העברי המלא)

מאוזן )2 :בתגובה לגילויו החמורים הכריז
לוי אשכול — ״לא תחסום שור בדישו 8שם
למאמר; ) 10 בא במריבה גדולה עם שרת בקשר
לסמכויות המלווה והמגבית בארצות־הברית ;
)13 עומד לשאת אשד )14 ! ,נהר בארץ שלטונו
של מאלאן ; )15 אילן אילן שאינו מניב
פירות ; )16 תולעת הארג ; )17 מוט שמניחים
אותו על הכתפיים ותולים משני צדיו משאות !
) 18 הגיע במים ל־ 100 מעלות צלזיוס ! )20
״ה ספר איטלקי ידוע לילדים של ד׳אמי־ציס
; )21״רחובות ה לאורי צבי גרינברג !
)23״כי חסד חפצתי ולא 25 הסוחר נותן
דבר זה לאחר עמידה על המקח ; )27 אינו
קשה ; )29 מזל ; )30 כינוי מליצי לקורת עץ
(נמצא בלשון רבים בשירו של ביאליק בעיר
ההריגה 32 התקדמות ; )34״קול קורא,
במדבר פנו דרך ה׳ ,ישרו בערבה ...לאלוהינו״
(ישעיהו 35 הסביר את הסיבות ! )36 קטנה
שבעדר ; )37 עוף טורף ; )39 כזה היה ראובן
לאברהם ; )40 משה ...עמרם ! )41 מתת ; )42
״כל ...הילוד היאורה תשליכוהו 43 כי...
ה׳ דבר 44 חי פחדן ; )45 בור — מכשול.

2 01

,העולם הזה״ 778

בעלי האחוזות כי יתנגדו בכל כוחם להפקעת
קרקעותיהם. הפיצויים שהממשלה הבטיחה
לשלם להם משך תקופה של 30 שנ,1
לא הרגיעו אותם :״אין אנו זקוקים לכסף.
איננו רוצים למכור את אדמותינו ! ״
במצרים העילית, באזור צעיד, הידוע בשל
פראות אנשיו, גירש בעל אחוזות את הפקיד
שבא לבצע את רישום קרקעותיו, ירה באקדחו
בקצין המשטרה שנלווה אליו. בקצה
השני של המדינה — במצרים התחתית.
באזור הדלתה העשיר, הופיע בעל אחוזות
שני בראש פרשים בדואים מבני שבטו בעיר
המחוז מיניה. הפנטזיה הרכובה דהרה למשרד
המחוז תוך׳ הפלטת כדורים ואיומים על
״הכלבים הקומוניסטים !׳׳
ההצדקה, שמצאה את דרכה גם לדפי העיתונים,
היתה פשוטה ועטופה מעטה של
הגיון: הפלאחים התרגלו משך דורות לעבוד
לפי הוראות, לא ידעו כיצד לנצל אדמות
באופן עצמאי. גם שיווק התוצרת — בעיקר
הכותנה — אינו דבר קל־ביצוע, דורש התמצאות
במסחר, ידיעה מינימלית בקריאה
וכתיבה, ניהול חשבונות.
דוגמה סורית. בקאהיר לא התעכבה
ממשלת נגיב על ההגיון או חוסר ההגיון
כהנמקות אלה. חרף שנאת העשירים, הבין
י,י כ כי משטרו תלוי בתמיכת ההמונים ד.פ־
.)/טים: ביצוע הריפורמה האגרארית הוא
הדבר הרציני האחד המסוגל לגרום כי המונים
אלד, יאמינו בכנותו — וחשוב מזה —
ביכולתו.
עם התגלות ההתנגדות הראשונה, הקים
מוחמד נגיב בתי־דין צבאיים מיוחדים לשי׳
פוט במקרים אלה, נתן להם סמכות בלתי-
מוגבלת. לא היה זה צעד־שווא: לפני חודש
אחד בלבד דן בית־דין דומה את מארגן ההתפרצות
במיפעלי כפר אל־דוואר (העולם הזה
)773 למוות.
אולם לא תהיה זאת מלאכה קלה לנגיב
ולבתי־הדין הצבאיים: מידה רבה של כוח נשארה
בידי בעלי האחוזות, מושכות רבים של
שלטון עודם מרוכזים בידי בני מעמדם. לא
תמיד יהיה גם צורך להשתמש באקדחים
ובבידואים דוהרים למנוע את ביצוע החוק.
יהיה די אם הפקיר האחראי ירשום כי האחד
זה הגדולה אינה רכוש איש אחד, כי אם
מחולקת בין בני משפחה קרובים או רחוקים.
ולא זה בלבד: בין קציניו של נגיב עצמו
נמצא מספר לא קטן של בני אותן משפחות
אמידות. עם כל היותם מהפכנים טובים
ומתקדמים, הם לא יראו בעין יפה את המעטת
רכוש משפחתם. הם לא ינקטו בתכסיסים
ביורוקרטיים: בפניהם עומדת הדוגמה הסורית,
שהחליפה רודן צבאי אחד ברודן שני
ואחריו שלישי — כל אחד מהם מתוך שורות
הצבא. זוהי סכנה, לנגיב ותכניתו, שכל
אדם במצרים מכיר בה אך אינו מרבה לדבר
עליה.

מאונך )1 :האדם השנוא, ביותר על הבעל
הצעיר ! )2חבר בממשלה ; )3סמל לאדם
שהגיע לזקנה ושיבה ; )4מגיע למרום ! )5
שחקן גדול שגאוותו העצמית היא בעוכריו (שם
פרטי 6כינוי למועדון תנועות הנוער השמאליות
; )7אשתו ילדה את שלמה המלך !
)8עוצמה ; )9בעל חי שיללתו בלילה מפריעה
את תנומתנו ! )11 עליו מוגשת הארוחה ! )12
אך ו )18 אבן מאסו הבונים היתד, ל
)19 מלה נרדפת לנבואה ! )21 עיר ה״יקים״ !
)22 מקור מי ירושלים ; )24 שחקנית גדולה
שנישאה לבמאי איטלקי רב־יכולת (שם משפחה) ;
)25 כינוי לתגובה ; )26 יום שרב 28 בי
רב ! )29 אינו מצוין בעדינות יתירה ! )31
מנעול אוטומאטי ; )33 שעינוה של חוסר סבלנות
ברגל ; )34 מביס ; )38 פרי ישראלי ;
)41״נפתלי איילה שלוחיה הנותן אמרי
)43 נהר איטלקי.

הודעה לפותיים
391

מערכת העולם הזה מבקשת את כל הפותרים
לציין על מעטפות פתרונותיהם את ההערה
״פתרון תשבץ״ כדי להבטיח טיפול יעיל יותר
מצד מזכירות העיתון בפתרונות המגיעים אליה.
הפותרים הזוכים בפרסי ספרים יכולים לקבלם
במזכירות המערכת או אס יודיעו על כך, לבתיהם,
לפי כתובותיהם.

•• *wיצחק ywn
gן ית־המשפט המחוזי. נשיא בית־המשפט הציץ
בנאשב מעבר למשקפיו. המשפט הוא: התב״
^ ע ה הכללית נגד איציג סימפרופולסקי.
:ידאה ההאשמה.
,הנך נאשב בזה כי, בניגוד לסעיף ,214 סעיף
קטן ח׳ ,מפקודת החוק הפלילי , 1936 ,הרגת, בלי
כוונד תחיי־ה, ביום 24 באוגוסט, שנת , 1952 את
האנשים והנשים הרשומים להלן׳ היינו: את פרשנ־דתא
׳את דלפון ואת אספתא — סליחה — ז;ה רב־סרן
יואחים שוט ואת רב־סרן איזי עסוקמאוד ואת
סר! חביב הבית ואת סגן אלה לבבית ואת סמור.
זהבה חומד ואת רב־טוראית שושנה בובה ואת טו־רא־
ו־אשוי גרשון אדלר. המודה אתה?״
הנאשם, איש ממשוקף ולבלרי, רזה ועגום־עינים,
* לא •1:־ץ בבכי. הוא גם לא הניד עפעף .״אני מודה,׳׳
אמד: שקד, באומר :״השעה אחת עשרה לפני הצהרים.״

א,חנו מודים — לנאשם,״ נשמעו קריאות
מואולס.
.שקט!״ גער נשיא בית־המשפט .״היודע אתה מהם
הקוראים מהאולם?״ שאל את הנאשם.
״בודאי חברי מהגדוד,״ אמר הנאשם, כאילו ציפה
לתודתט.
,.מאחר שהנאשם מודה בהאשמה,״ אמר פרקליט
המהיו ,״מוותרת התביעה על כל עדיה, מלבד הנאשם
עצמו.״
בשקט רב -כמעט בלי כל ז׳סטה (מ-׳בד גרוש-
זבוב) ,סיפר הנאשם לבית־המשפט מה הניעו לאותו
קטל סיטווי, באותו יום פאטאלי, ה־ 24 באוגוסט,
. 1952
שבועים לפני כן (סיפר הנאשם) נשאתי אשד.,
הנה היא פה באולם. בבקשה, כבוד ביודהמש־פט,
אינינ משקר. זאת היא, זאת היא אשתי.
כבור נשיא בית־המשפט מתבקש לא לקרוץ לה בעינו.
גם כך גנדרנית היא. ובכן, הטכס היה ככל הטכס־ם.
ואין צורך לפרט. ורק משה שתה קצת יותר מהראוי.
כן. אבל בבר סלחתי לו. חזרנו מהרבנות אל חדרי, ומה
אני מוצא? אני מוצא הודעה כי עלי ללכת אל משרד
הדואר ברחוב ביאליק ולקבל צרור־דוא־ רשום׳.
חשבתי: מתנת נישואים. לולא חשבתי כך, לא הייתי
הולך, כבוד השופטים. בשום אופן לא. אני יודע מד,
הם מכתבים רשומים והודעות מעורכי־דין ומבאנקיס
וממשרד מס־ההכנסה. על כאלה אני מוותר. על ס פנים
ביום חתונתי. אבל חשבתי: מתנת נישואים.
אולי אחד החברים נעשה פתאום נדיב. הלכתי לשם.
ומה נתנו לי בבית־הדואר במקום מתנת נישואים?
את זה נתנו לי, כבוד בית־המשפט. את זח( .הנאשם
הצביע על מוצג אלף) .הזמנה להתיצב לעתודות, בעוד
שלושה שבועות, לעשרים ואחד יום. אמרתי לפקיד־הדואר
:״זה לא ייתכן.״ אמר לי הפקיד :״מדוע?״
אמרתי לו :״היום נשאתי אשה.״ אמר לי הפקיד.

״נבזות,״ במחילה כבוד השופטים, כך אמר לי
הפקיד.
וכך אמרה גם אשתי. כלומר: כשנודע לה מה
היה אותו צרור־דואר רשום ולמה רצתי ייום חתונתי,
בעצם חום היום. ועוד אמרה — כי לאמור היא
יודעת. היא אמרה כי אם אצא לעתודות שלושה
שבועות לאחר נישואינו, אצטרך בשובי לשאת אותה
מחרש. עם כל החיזור. כי אם אצא לעתודות בעוד
שלושה שבועות, לא אהיה שונה בעיניה מכל האחרים,
כאילו לא היתד, חתונה. וגם, אמרה אשתי, אם
ישפשפו אותי בעתודות, יש חשש גדול כי לא יישאר
ממני אלא דחליל ולא אמצא חן בעיניה, כי אין היא
מחבבת גברים משופשפים, ולא תרצה בי.
איתי שהיא מדברת ברצינות. מיד רצתי,
בעצם יום חתונתי, למשרד הגדוד. זה לא
רחוק. אלא שאץ לשם אוטובוס, וצריך ללכת
שעה ברגל, כשחם. הפקיד הגדודי אמר לי כי בענייני
דחיות מטפל רק משרד מיפקדת הגדודים. הלכתי
אל משרד מיפקדת הגדודים. הפקידה ששם אמרה לי
כי בענייני דחיות מטפל רק משרד הגדוד. ובכלל, איך
אני מעז לפנות מעבר למפקדי. הפקיד במשרד הגדוד
אמר לי כי מוטב שאפנה אל מפקד הגדוד. שאלתי
איה מפקד־הגדוד, והפקיד השיב לי :״בקורס, ויחזור
בעוד חודש. כבר כמה שנים הוא בקורס, ותמיד אומרים
שישוב בעוד חודש.״ הוא עלם נחמד הפקיד
הגדודי.
ובכן הלכתי אל מפקד המחלקה שלי. הלכתי אליו
כמה פעמים, עד שמצאתיו. היא איש נחמד, המסמם
שלי. תמיד מוכן לעזור. הוא אמר לי לפנות אל
מפקד הפלוגה, אבל את כתובתו של המם יפא שכח.
הלכתי למשרד הגדוד, והפקיד ששם נתן לי את הכתובת.
והלכתי אל המם־פא שלי. הלכתי אליו כמה
פעמים, עד שמצאתיו, והוא יעץ לי לכתוב מכתב.
הוא איש נחמד, המם־פא שלי. הלכתי הביתה, וכתבתי
מכתב בכתב נקי, והבאתי לו, אמר לי המם־פא :
״אני עצמי אסדר לך.״ הוא באמה איש טוב. הלכתי
הביתה, וחביתי.

״ א בל ונ שי ת מ שהו.״ x « 1״
ה ק טיגור .״כן.״ אמר הנ א ש.
״הד*תי את
כעס. אינני ר
רצתה אשתי לנסוע לירח־הדבש. רק לכמה ימים,
כי אין לנו כסף הרבה. אבל לבדה לא רצתה לנסוע,
כי אין זה מקובל שתצא אשד, לירח־הדבש בלי איזה
בעל, ואני לא יכולתי לנסוע אתה, כי הכיתי למכתב.
חכיתי, ועוד חכיתי.
עד שאמרה אשתי :״הגיעה עת שנסדר לנו דירה.
ברווקיה שלך לא אוכל לגור.״ הנה היא באולם,
כבוד השופטים. אי;ני משקר. ואני אמרתי :״ואם
אצטרך ללכת לעתודות? אולי אשוב ולא אצטרך לדירה
בכלל?״ אמרה אשתי :״ובכן, מדוע יושב אחה
תחתיך — במחילת כבוד כל חברי בית־הדין — מדוע
אין אתה הולך לברר מד, קרה שם לבקשתך?״
כתי למשרד הגדוד. אמר לי גרשין, זד,
! להפקיד הגדודי, העלם הנחמד, שהמם ־פא שלי,
ץ ז $האיש הנחמד, עשה כאשר הבטיח לי, אבל
יעוד אין תשובה.
הלכתי הביתה. חכיתי עוד כמה ימים. אמרה לי
אשתי :״ומתי כבר נתחיל לסדר את הדירה?״
הלכתי עוד פעם אל משרד הגדוד. אמד לי גר־שון,
זה הפקיד הגדודי, העלם הנחמד, שהמכתב
נמסר, אבל תשובה אין, ושבתי היתר, בצ׳כיה.
הלכתי למיפקדת הגדודים. אמרה לי אלה, שהיא הפקידה
שם, ועלמה נחמדה, כי זה אי־אפשר. כי שם,
אצלם, בכלל לא נשאר כלום, ושהמתת״ר לא שלח
מספר מספיק של גליונות העתון. הלכתי אל גרשון.
אמר לי גרשון :״מה היא מקשקשת? או שזה אצלה
או שזה אצל איזי. אמור לד, שתחפש.״ הלכתי אל
אלה. אמרה לי :״הבא את גרשון.״ הבאתי את גרשון.
והם שאלו זה את זו וזו את זה« :מה העניין פה?״
ואז אמרה אלה שמפקד הגדודים איננו. הלך לישיבה.
בינתיים כבר היה מאוחר. הלכתי לעבודה, וקי
בלתי
חרבון. למחרת השכמתי למשרד הגדודים, והם
ביקשוני לחכות. במשך שעתיים היו עסוקים מאייד,
כי המיספרים לא התאימו, וגם רצו לספר בדיחות.
דוקא בדיחות נחמדות, אם כי קצת מפולפלות, כבוד
השופטים. למשל — כן, כבוד השופט: אין צורך. ואז
אמרו לי לבוא אחרי הצהרים. באתי אחרי הצהרים,
והנה אין אלה ואין מפקד הגדודים. חכיתי וחביתי,
עד שבא רב־סרן ספחת. נכנסתי אליו, והוא שלחני
אל הסמלת זהבה. הסמלת זהבה שלחתני אל רב־טד
ראית שושנה. הרב־טוראית שושנה שלחתני אל רב־סרן
יואחים. הרב־סרן יואחים שלחני לעזאזל, עזאזל
שלחני אל סגן לבבית. הסגן לבבית שלחתני אל רב־סרן
איד. הרב־סרן איזי היה צריך ללכת למשפט,
ולכן שלחני אל רב־סרן ספחת. הרב־סרן ספחת שלחני
אל הסרן חבית. הסרן חבית אמר לי שאבוא מחר.
למחרת אמרה לי אלה — היא עלמה נחמדה —
כי קרוב לודאי שאבדה בקשתי, ולכן מוטב שאכתוב
חדשה. אבל בין כה ובין כה כבר אין זמן לטפל
בה, כי בעוד כמה ימים עלי ־לצאת ,״ויקשה לעשות
סידורים ברגע האחרון.
״ואז כעסת?״ שאל הסניגור את הנאשם.
״לא. לא כעסתי. וכי על מי היה עלי לכעוס?
כולם היו אנשים נחמדים,״ אמר הנאשם.
״אבל עשית משהו,״ אמר הקטיגור.
״כן,״ אמר הנאשם .״הרגתי, את כולם. אבל בלי
כעם. אינני רגזן.״
mשיא בית־המשפט המחוזי הציץ בנאשם מעבר
ך למשקפיו. הנאשם עמד על רגליו לקריאת
Mפסק־הדין, והוא שליו, ומבטו שלוו, ושפתיו
אינן זעות בתפילה חרישית, ואין ברכיו פק!ת מאימת
הדין. אין ספק: הוא השלים עם גורלי, יבוא
אשר יבוא.
״הפעם,״ אמר נשיא בית־המשפט ,״לא החמרנו
בעונשך. הפעם נסתפק באזהרה חמורה. אבל להבא,
ראה: הזהרתיך! צפוי לך עונש חמור יותי, אולי
אפילו קנם כספי, מלבד ערבות עצמית להתנהגות
טובה. אין בית־המשפט יכול להרשות מעשים כמעשיך,
כי גרמת טרחה לעובדי הנקיון של העיריה.
ועליך, כאזרח נאמן, להוקיר את עבודתם של פועלי
נקיון, ולא להעמיס על עצלנים מסכנים אלה טרדה
מיותרת 1ימי החום.״
נשיא בית־המשפט המחוזי הציץ בתובע מעבר
למשקפיו .״ואני רוצה להעיר לתביעה הכללית,״ אמר
הנשיא ,״כי לעבירות קלות כאלה קבע המחוקק
אינסטאנציות אחרות במערכת בתי־המשפט בישראל.
בית־משפט זה עמוס עבודה גם בלאו הכי. היום 2א
הספקתי לשתות את התה־עם־עוגות שלי ולשוחח עם
בתי בטלפון. אם הפרקליט המחוזי רוצה לעשות
רושם, ושיכתבו עליו בעיתונים, עליו למצוא עבירות
חמורות יותר. לענינים של שטות יש בית־משפט־השלום.״