גליון 779 מתאריך 2 באוקטובר 1952

מכתביס

העורך הראשי:
אודי

השנס

אבנדי

ראש המערכת:
שלום

השחיתות

פתן

עורך התבנית:
דו ש
הצלם הראשי:

עורך הכיתוב!
דוב אי ת ן
הכתב הראשי:

טאול

אהרון דולב

השבזעון המצויר
לאינפורמציה

!ולדמן

עורכי מדורים:
מיכאל אלמן. יחיאל בשן. ניצח !בי. איתמר עילם.

רחוב נליקפון * .תל־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהי ״ )
ת.ד . 13• .טל( .זמני) 66705
מען למבדקים , :עולמפרם״
משרד המערכת בירושלים!
רהוב דוד הם יד (יולי אן),
הסעד.
משרד
מו ל

משתתפים קבועים:
סרנצה 1רוב 1ר.

רפאל חייט, אוסקר טאובר.
יצחק לב!י* ,בי ש ש.

ראש־משרד, ירושלים:

מילים טיארי.

ראש־משרד, חיפה :

דוד רובי 11ר

1תן ריבון

סום רי־חוץ:
ממטי נ׳״קובם! .בריאל מוז. שמואל מירון.
המו״ל :

העולם

הזח

בע״ם.

דפוס

m3ווינ*

החנווני הפסיכולוג

ישראל,

Quod licet losephi— non licet Adiri
ד״ר אריה וגנאר, רמלה
Homo homiRl ursus
נניב הציל את מצרים. מי יציל אותנו ז

א. נ ,.תל־אביב
האם שום מס על חיובי לא נוצר בשנה ש עברה,
רה שחיתות נזל ורצח ן אולי משהע אורי
אבנרי (המחפש את המחר) ברעיון להיות נניב
שני בארצנו ן

אורי הוכמן, קרית ביאליק
כוותיק בארץ, ותיק מהמחתרת, אסיר לש עבר,
חייל מהראשונים, אני מבקש מכם לפרסם
מדי שבוע בשבוע על השחיתות במדינה ולנלות
בלי בל פחד ואימה את האמת אפילו אם הדבר
עלול להזיק לכם.

נ. משה, תל־אביב

תל־אכיב

הנבירו חיילים במלחמתכם בשחיתות.

על פקודה קודמת ועל החוק האנגלי, אוסרת
(בסעיפים 17 ,2ועוד) על עורך־הדין
לתת לעצמו פרסום בכל צורה שהיא. זהו
איסור הגיוני ובריא, שמטרתו לשמור על
מעמדו המוסרי של איש החוק. אסור לו
לפרסם מודעות בעיתונים, אפילו במקרה של
העתקת כתובתו, ועוד איסורים מסוג זה.
השאלה הגדולה היא: האם הופעת שופט
או עורך־דין בתמונות ממהלך המשפט הם
,פרסום עצמי״ ? החוק מרשה לעיתונות בפירוש
למסור »דו״ח הוגן״ על כל דיון
משפטי. האם יש הבדל בין דברים כתובים,
בהם מוזכרים כמובן שמות עורכי־הדין, ובין
דברים מצולמים, המקרבים את איש החוק
אל איש הרחוב?
הנוהג שונה במדינות שונות. ברוב ארצות
הדמוקרטיה והדיקטטורה כאחת, בארצות־הברית,
בצרפת ובברית־המועצות, ניתן לעי תונאים
לצלם באולם בית־המשפט. בבריטניה
אין הדבר נהוג• השאלה היא: האם עלינו,
אזרחי ישראל בשנת , 1952 להיות משועבדים
עד עולם למסורות הטובות והרעות של ה מלוכה
הבריטית, או שעלינו ליצור נוהג
בריא והוגן המתאים למציאות שלנו ז

אין מוסד בישראל הנהנה מכבוד ציבורי
כה רב כבית״המשפט. רבים שהתיאשו כליל
מן הכנסת ואינם רואים בד. אלא בורסה של
קנוניות מפלגתיות, תולים את תקוותם בבית־המשפט,
כערובה אחרונה ומכרעת לשמירה
על חרויות האדם במדינה. הם בטוחים שב רגע
האחרון יגן בית־המשפט תמיד על חרות
הביטוי, על זכות הפרט כנגד האליל ה מדינתי.
מניין
נובעת פרסטיג׳ה עצומה זו? היא
נובעת, קודם כל, משורה של פסקי־דין נבו נים
ומעשים נועזים, בהם שמרו השופטים
על עצמאותם המוחלטת, הפגינו בבירור שלא
יקבלו על עצמם מרות פוליטית ומפלגתית.
אולם בכך לא היה די. השופט אינו מדבר
אל האדם ברחוב. לשם כך דרוש לו מתווך.
ומתווך זה הוא העיתון. העיתון הביא את
פסקי־הדין לתוך חדרו של האזרח, הסביר
את דרכי המחשבה של השופט ואת דרך
פעולתם של גלגלי המנגנון המשפטי.
דומני שלא אפריז אם אטען כי חלק מזכות
זו יש לזקפה גם על חשבון עיתון זה. מן
הרגע שקבלנוהו לידינו ניסינו להדגיש ככל
יכולתנו את פעולת השופט. כתבינו וצלמינו
חדרו לאולם בית־המשפט, המחישו לאיש ה רחוב
את הנעשה בו לא רק באותיות, אלא
גם בתמונות חיות שאיפשרו לו ליצור יחם
אישי, אינטימי כמעט, אל מנגנון החוק. במא־מצנו
זה פגשנו לעתים קרובות מאד יחם
של הבנה ושיתוף־פעולה מצד השופטים עצ מם,
החל משופט השקום הראשי ונשיא בית
המשפט המחוזי בתל־אביב, וכלה בנשיא בית
המשפט העליון בירושלים.

מהי מציאות זו?
אנו חיים בארץ של עלייה חדשה, בארץ
שרוב בניה אינם יודעים מה פירושו של
שיפוט הוגן, של משפט עצמאי ובלתי־תלוי.
דעתי הפרטית היא שיש דוקא כאן, יותר
מבכל ארץ אחרת, עניין חינוכי מכריע בתי אור
מוחשי ביותר של משפטים בעלי ערך
ציבורי.
אני מדגיש את המלים האחרונות. יש הב דל
בין משפט כזה, כמו למשל משפט הימ אים
השובתים בחיפה, משפט פצצת פנקס
ומשפט חוקיות הנשואין, ובין משפט שאין
לו ערך אחר מלבד פרסום עורכיו. לדעתי,
על החוק להיות גמיש ביותר, להבחין בין
מקרה למקרה, להרשות במקרה האחד את
אשר הוא אוסר במקרה השני.
אולם מי יקבע את הגבול בכל מקרה ז
אני מציע למועצה המשפטית לקבוע הוראה
ברורה ומפורשת שתמסור את ההחלטה בכל
מקרה לשופט עצמו. איש אינו מערער על
האינטרגיות של השופט הישראלי. תהיה
זאת תעודת עניות אם המועצה המשפטית
לא תתן די אמון בשופטים כדי להניח בידי הם
את ההחלטה אם משפט מסויים זה או
אחר הוא בעל עניין ציבורי או לאו.
למעשה נוצר נוהג זה עד כה בעצמו. מדי
פעם, כשראינו עניין ציבורי במשפט מסויים
וביקשנו לצלמו, פנינו תחילה לשופט, ביקשנו
את רשותו. שמות השופטים בכל בתי־המש־פט
שענו בחיוב לבקשה ז ו, בהאמינם שהיא
,BONA FIDEהיו ממלאים עמוד זה.
דומני שעובדה זו לבדה דיה להוכיח שזו
הגישה ההגיונית, המוצדקת והחינוכית.

בין שאר המשפטים, בעלי חשיבות ציבו רית
מכרעת, שנתנו להם מקום נרחב בעיתון
זה, היה משפט הזוג בתל-אביב שדרש אישור
לנשואיו אף כי נעשו ללא עזרת הרבנות
הרשמית. צילמנו משפט זה באולם בית ה משפט,
ברשותו של השופט המחוזי בנימין
כהן, אחד השופטים הצעירים שהוא מעל
לכל דופי.
אגודת עורכי הדין בתל־אביב הגיבה על
פרסום זה בצורה מיוחדת במינה. היא הגישה
תלונה רשמית לועדת־האתיקה של המו עצה
המשפטית, נגד עורך־הדין דוד גנור.
טענה היא: הופעתו של גנור באחת התמו נות
של רפורטג׳ה זו מהווה הפרה של המוסר
המקצועי.
רצוני להימנע במקום זה מכל חשד שעור־כי־הדין
הוותיקים, השולטים במקצוע, מנסים
בדרך זו לפגוע במעמדם הציבורי של עורכי*
הדין הצעירים, בני הארץ, שמספרם גבר מאד
מאז קום המדינה (ופריעת עורכי־הדין ה ידועים
ביותר לתפקידים דיפלומטיים, מפלג תיים
ושיפוטיים) .הייתי רוצה לפתוח כאן
בויכוח ענייני לגופו של הדבר.
פקודת עורכי־הדין משנת , 1938 המבוססת

חיים ריבלין, תל־אביב
יש לציין כי במאמרכם על אדירי הצלחתם לש מור
על אוביהטיביות אולם במאמרכם על
ההצין בודיננר הרחהתם לכת באי-אוביהטיביות. לא
ברור לי מדוע שומרים הנכם טינה לאדם אשר
כל חטאו הוא שמילא את פקודות הממונים עליו...
אתם. כאנשי צבא לשעבר. חייבים לדעת ערכה של
פהודה מהו ייתכן ודבר רכישת המהרר עי־ידי
בודיננר לא חיתה חוהית במאח אחוז. אולם
היא רחוהה מלהיות עוון פלילי.

אורי טיגר, חיפה
י. ת .ו-ם. נ( .כבני .) 30 מחוגים מתהדמים, שא לוני
בערב החג. ובכל הרצינות. מי. לדעתי. מוכ שר
לעמוד בראש ההפיכה הבלתי נמנעת של ה משטר
ההיים. כששאלתים: מה פתאום ז ענו :
נפלת מהירח? שחיתות ...שמורה ...מצרים ...רה
דיקטסור יצילנו ...למחרת, כאשר הראתי את
העולם הזוז 777 הבינותי הכל ונדהמתי: גליתי
כי לעיתונכם השפעה עצומה. אולם לדעתי תארתם
את שנת תשי״ב עוטה שחורים, ובצדה, אבל לא
הזכרתם, משום מה, את מחרוזת הפנינים הלבנות-
מבהיהות הענוד על צווארה בנאווה. אנא. הש תמשו
ביתר זהירות בכוחכם הרב.

מרדכי חלמיש, תל־אביב
הראתי את מאמרכם על השחיתות הפושעת במ דינה
ונזדעזעתי תהום תנועה שתלחם בשחי תות,
בכפיה חדתית. במפלנתיות. במדיניות השנור1

•הדרבן״ ,תל־אביב
מאמרכם על השחיתות .10070 תחזהנח ידיכם...

ק 1 3ץ

מול

ב ש בו ע

הב א

ב. ה עו ל ם

הז ה־:

התקפנו את משטרתרמת ־ ג ן
לוחמי אצ״ל, שהשתתפו בפעולה המפורסמת כה נהרג ישראל עדיני
(; מרוד) ושבגללה הוצא להורג דוב גרונר, ערכו מחדש את התקפתם
במקום הפעולה למען צלם ״העולם הזה״ ובעזרתם האריכה של שוטרי
משטרת רמת־גן. תיאור מלא ראשון על פעולת אצ״ל, על כל שלביו.

כשר במקום נחאס
הכתבה על מוסטפה אל-נחאס (העולם וזזה ) 777
היתד, מאלפת ביותר ...חבל רק שסופרכם הוסיף
את הסיסקה הסופית על התפטרותו של נחאם.
התפטרות שהוכחשה עור אותו יום.

אברהם מכלוף, תל־אביב
טעות בידי הקורא מכלוף. התפטרותו של
נחאס מראשות הוופד לא הוכחשה מעולם.
הסערה המתחוללת עתה היא סביב הכללתו
ברשימת המייסדים שד המפלגה חמטוהרת.
טוב עשיתם, לשים את תדנש על האיש. להסביר
את רקעו ועברו. עכשיו יש לי תמונה יותר טובח
של נתאם מזו שהיתר, לי עד כה.

אליהן שרון, תל-אביב
חייתם מיטיבים לעשות אילו הקדשתם את המ קום
לסינטור ניקסון ולבחירות אר*ות־חבריתm .
יותר מעניין כי משם בא המזון שלנו.

שולמית גולדברג, רטת־גן

חנן, ירושלים

אנשי השנה
...אני מסכים בהחלט כי העיתונאי של חשנה
היה ירמיהו שמואלי ...חבל שאיננו איש מערכת
מעולם הזה ...הוא היד, עוזר להעלות את רמת ה עיתון.

רמי,
חיפה
יוסח ידין איננו. לדעתנו, שחהן השנה.
שחהו שנים אחרות.
שחהז השנת הזאת ולא
עודנו משחה כמו ששחה לפני שנים: מחהה
איננו מסונל לנוון
בושה את מסהין. הוא
תפהידיו וחוזר על עצמו כל הזמן. במהרה
אים לו תפהיד ״לני״ בעכברים ואנשים. פשוט
לו מזל של
לא הוא
בלי

הת היה

ניימן, ר .ישראל,
תל־אביב

אני הורא ותיה של העולם הזה ואלן* .אתם
יכולים לנחש, איפוא. כי כנעני אנוכי. יותר נכון
להניד שאני נוטה לתורה הכנענית. שמחתי אי-
פוא להרוא כי את התואר איש הספרות של ה שנה
נתתם למידד שיח, שספרו שמעון *האמרה
הוא מצוייו הן מבחינה ספרותית והן מבחינה
רעיונית. שוב הוכחתם, על־ידי זה שלא נתתם את
התואר לאיש שינרתי כמו משה שמיר. שאינכם
הולכים בתלם ואינכם מתפעלים מן הבינוני.

אברהם נרד, תל-אביב
אני מסכים לדוד טבה. משה סנה. אפילו יוחנן
בדר ...אבל מה פתאום מירד שיח ן מכל הסופרים
צעירים התיקים. הוא הפחות ידוע וקורא אותו
המספר הקטן ביותר של קוראים.

ר. מצקין, רמת-גן
לא הכמות קבעה, כי אם האיכות.

סרטי השנה

...חווה במערומיה הוא סרט השנה ובטי דייבים
שחקנית השנה.

שושנה אבניאל, רנזת־גן
הסרט הטוב ביותר שהו*נ השנה היה הסרט
הטוב ביותר שהובג במזמן מן הזמנים: ח*ף עם
הרוח.

דוד גנן, תל־אביב
העולם הזה מכניס לרשימת המועמדים רק
סרטים שהוצגו לראשונה בשנה זו, לא סרטים
המוצגים בארץ בשנית.

הצנחנים

העולם הזה לא אסר כי הצנחנים התנדבו
על סמן קריאת הצבא הבריטי בלבד, ובוודאי
שלא כתב כי הרצון להרפתקות גרם להת נדבות.
הצבא הבריטי יזם את הפעולה, תכנן
אותה. כי לא היה לה כל ערך צבאי, זוהי
פשוט האמת ההיסטורית.

פיצוי טעים

הסרט הנרוע ביותר של השנה היח. בלי ספק,
קריה נאמנה, שהראה כי בארץ עוד איננו מסוג־לים
לעשות סרטים...

לרגל כינוס הפלמ״ח נדחתה הרפורטג׳ה הגדולה המשווה את
רמת־המחיה של חכר־משק עם זו של עובד עירוני, לעוד שבועיים.

משך שבועיים היה
שלט גזול תל 1י על
פתח אחת מחנויות
המכולת בעיר •למכירה:
דגים מעוש נים
— ללא הגבלה״.
איש לא קנה אף דג
מעושן אחד.
ואז נואש בעל ה׳
חנות, הסיר את השלט
הגדול והחליפו
בשלם קטן בעל כתובת
שוינה ״דגים מעושנים — מחלקים
רק לפי נקודות״.
אחר שעות מספר נמכרו בל הדגים.
הקורא חיים יעקובי, יפו, זוכה בפרס
של — 1.ל״י (עם אותה הכתובת).

דניאל גאגץ, רחובות

בכתבה על העלאת עצמות הצנחנים (העולם חזה
) 777 ציינתם כי היו בשירות הצבא הבריטי והת נדבו
על סמך קריאתו בלבד. כל המעיין במכת ביהם
ובכתביהם של הצנחנים יודע כי הרצון לה ציל
את פליטת יהדות אירופה, הוא שדחפם לדרד
הרת סכנות זו ...בנלל אחור צניחתם. אחרי הש היות
ממושכות מצד המפקדה הבריטית, הצליחו
אמנם לארנז אד פעולות הצלה מצומצמות. מכל
מקום. המניע לא היה רצון להרפתקות נועזות
מטעם הצבא הבריטי.

אורי הורביץ, חל-אביב

אילו נהנו נם היהודים כמנהגי הערבים חיינו
יותר מאושרים. חסולחת של נצרת (העולם תזה
) 777 היא הראיה.

דוד נעמני, ירושלים
אם לא יותר מאושרים, לפחות יותר שב עים.
ארוחה
ב־ 8000ל״י 1רק בשביל זה אני מוכן
לרצוח מישהו אס יבטיחו לחזמין אותי לפולחח...

בעל כוונות טובות, חיפה
ברדיפתכם אחר הצד הסנסציוני שבסולחח. חז־נחתם
את הנעלה שבטכם זה. ערב״ המדבר חיו
אנשי חניון. שלא כאבותינו אנו שתבעו ״עין
תחת עין. שן תחת שן״ .הם הבינו בחכמתם הרמה
כי שלשלת של נקמה ונקמח שכננד רק תוסיף
לעוול הראשון. לכו החליטו לתבוע תשלום פי צוי
מהעבר״ן הראשון, לישב את הכל בכי טוב.

מרדכי סמסונוב, תד־אביב

נוער ומפלגות
יעקב בלצר. קובע במכתבו (העולם הוח ) 776 כי
״הזק!״ צדק בכד שאמר שכל הנוער חייב להיות
מפלגתי. אינני חישב שאני מעריך את ״הזקן״
פחות מיעקב. ואין לי ספק שהוא לא שלל את
הבלתי־מפלנת״ם וידע להעריך את נאמנותם למ דינה.
אל ליעקב להניד כי אנו (הבלתי מפלגתיים)
הננו חבר הוללים המבלים בבתי-קפח וכי נדע, ב רגע
שיצטרכו לנו, נם להשתמט. אני מכיר נוער
בלתי מפלגתי שהקריב ויקריב את עצמו לא פחות
ממנו. ואולי יותר ...הנוער נלחם מתוך הכרה לא
כאשר המפלנה קוראת. אלא כאשר המולדת קו ראת.

יעקב
שמואל, חיפה

שיכונים וחיילים משוחררים
אני מציע לערוך בחעולם הזח סדרת של כתבות
אודות השיכונים שנבנו בשביל ותיקי ההסתדרות.
חיילי צבא הקבע. אנשי הפועל המזרחי, חברי חרות,
יוצאי נרמניה ...ומה נבנח אותו זמן לח״לים המ שוחררים,
מלבד צריפים למילואים את הח״לים
המשוחררים הבליל ראש הממשלה ברשימת השי כון
העממי. האס הוא מאמין שבמלחמת השחרור
וכתוצאה ממנה חסכו חח״לים את הסכום הפנ טסטי
של 5000ל״< ?

יוסף קמינסקי, חולון

הכפייה הדתית
אני קורא צעיר ושבועונכם בערך שנתיים (ש הוא)
נמצא על ידי ...הערצתי את עיתונכם. ב-
בטאון המתאים לרוח הנוער ונישתו האוביקטיבית
והעל-מפלנתית. אבל בזמן האחרון חלו שנויים יסו דיים.
במקום להיות עיתון בלתי תלוי נעשיתם הר-
גוניים ונטלתם לעצמכם מטרה לחשמיין את רנשי
הדת והקדושה שבעם. ואפילו לחבר סיסמות מוז רות
ומשונות כעין קריאה ל״מלחמת שחרור שניה״
ואיומים למיניהם.

גרשון קירשנבוימ, ברוקלין, ניו־יורק
העולם הזד, לא תקף את הדת ני אס את
הכפייה הדתית. לוא היה הקורא קירשנבוים
חש את חוק השבת המנוח על גופו, ייתכן
שגם הגבתו היתה שונה.

ר. שעף
דיקלה היא בת ,19 ילידת מושבה (לשעבר) אחת (פתח־תקוד ).ומורה בבית־ספר יסודי
במושבה (לשעבר) אחרת (חדרה) .פרט לחינוך ילדים. היא עוסקת בהדרכה במקצוע החביב
עליה ביותר: מחול• ,שס משפחתי,״ אומרת דיקלה, מחייכת• ,הוא כנעני, אבל אינני כנענית.
באמת שלא.״ החיוך שעל שפתיה מפזר את כל החשדות בכיוון זה.

,העולם הזה״ 779

״מסביב יהו
הסער, אך דא
שנו לאשה...״
דע שיד ה־פלמ׳׳ח

אלף ארונות
בגב ע ת ברנד
בהפגנת־ כוח

אדיר ה ל 1כ ר
יאתק שדה
ולכ בו דו ש ל
יג אל אלון ־
אול־ג להניח
סוד ל ת חיי ת
הפלמ״ח ככת
לוח במדינה

״אלוהים היה בינינו. אלוהים עזב אותנו אמר
גואל לויצקי, איש משק אלונים לשעבר, שהיה חבר
הפלוגה הראשונה של הפלמ״ח עם הקמתו, ב־.1941
אולם למשך יום אחד חזר אלוהים, נישק את השדה׳
של גבעת־ברנר 12.000 .איש הרגישו בנשיקה. משך 7
שעות התעלו לרמה של תום־לבב וטוהר אשר לרבים
היה נדמה כי אבדו לעולמים.
הם באו אל יצחק שדה. הזקן היה עמם. לא רק בקבר
אשר לרגליהם, לא רק בתמונה אשר מולם, לא רק בלה בות
של נר־התמיד. רוחו של האיש, חיה ומוחשית כאילו
ישב ביניהם, מחייך בעיניו הטובות, שוחחה איתם.
12.000 צעירים וצעירות הקשיבו, שאלו את עצמם, אולי
זו הפעם הראשונה משך 3שנים » :מי אני? מה אני
עושה 1לאן הגעתי?״
מולא נ 2נ 0לתפקיד. המיבצע התחיל ביום שצעיר
בעל מצח גבוה ושערות קצרות, מסולסלות י רו מאגיה
בנמל חיפה• יגאל אלון חזר. משהו חזר עמו.
הוא לא הספיק לחזור אל מיטת״המוות של מורהו.
בשעות האחרונות צילצל ל> ישראל גלילי לאנגליה,
אך המוות בא לפני שיכול אפילו לארוז את חפציו. אולם
משחזר, לפני שבועיים, היה מעשהו הראשון לקרוא ל כינוס
הציבור היחידי שיכול היה להנציח את הזקן מבלי
לטבול אותו בשלוליות העכורות של פוליטיקניות מפ לגתית.
פלמ״ח.
פתגם לועזי אומר :״אותם שהודיעו על מותם ב טעות,
סופם להאריך ימים.״ הפלמ״ח, אותו בעל־חי שהו דיעו
על מותו פעמים כה רבות, הוכיח שעוד כוחו עמו.
הכינוס נקבע. מטה הפלמ״ח, שאיננו קיים, החל פועל.

התפקיד לכנס תוך 10 ימים כינוס המונים, ללא
כל מנגנון ארגוני, הוטל על גבר בעל פנים רחבות וסנטר
בולט, הנושא באחד השמות הגדולים: מולא כהן. מולא,
שהיה איש דגניה, עבר זה עתה למשק אלונים המפ״מי.
הוא לקח את הכינוס לידיו, ערך את כל ההכנות בגבעת־ברנר.
בפרסום הכינוס טיפל איש אחר, שגם הוא שימש
נושא לסיפורים בלתי־ספורים. ה״פוליטרוק״ (בעברית :
תרבותניק לוחם) בני מהרשק.
הפרסום היה פשוט: כמה מודעות בעיתונים. כמה
הזמנות אישיות, בחתימת יגאל אלון. ה״מזכירווד׳ פלשה
לחדרו של יצחקי בבנין הועד הפועל של ההסתדרות.
קיימה שם מטה בלתי־רשמי (רק שומר הבית ידע על
קיומו, כיוון אליו את המבקרים תחת מעטה הקונספיר ציה,
שהיתר — .כ תב הקונספירציות של הפלמ״ח —
גלויה פחות או יותר לכל איש).
האוירה לא היתה אופטימית ביותר. הימים היו
מעטים מדי. יבואו ז לא יבואו ז כמה י שלושת אלפים,
אמרו הפסימיים, חמשת אלפים, אמרו האופטימיים.
כני, כדרכו כקודש. ביום הכינוס, בשעה ,15.00
היו הסידותם מושלמים. בתל־אביב הועמסו כמה אלפי
איש לאוטובוסים תוך כמה דקות, בפיקודו של מפקד־פלוגה
בלונדי. בגבעת־ברנר הועמדו במה, תמונת־ענק
של הזקן ונר־תמיד, מיתקנים לכתבות־אש ולמפת־מיבצ־עים
מסומנת באורות. חצים נקבעו לכוון את התנועה,
חוטים של טלפון־שדה התמשכו לאורך השבילים, במחסן
פתוח גדול נעשה סידור כמעט גאוני, שאיפשר הזנת
והשקאת עשרת אלפים איש תוך חצי שעה. ובין
כל אלה התרוצץ בני מהרשק, כדרכו בקודש, שופע מרץ

מדורתו לא תכבה י מספיק לגדוד של חיל־רגלים.
האירגון נתגלה, אהר־כך, סמעשה למופת. הסידורים הפשוטים, הענייניים, איפשרו
הכוונת המונים מבלי שיהיה צורך באותם מיתקני גדר־התיל שהכנו נוהג ממלכתי במ דינה.
אמר צעיר, בגמר הערב :״זה היה נורא אופייני לפלמ״ח• אתה בא וחושב שזה
ברדק מושלם. ואיך שהוא הכל מסתדר לבסוף כמו על חמאה. זה בדיוק -ההיפך ממה י
שקורה בצבאות הבדירים בעולם: הכל מבריק והולר בקצב, ולבסוף, איך עטהוא; ,הכל-
הופך לברדק !״
:הוא לא הסביר את סיבת התופעה המוזרה. היא היתה פשוטה׳ למדי: בניגוד לצב־ י
אות הסדירים-בעולם׳,בהם ממלא כלא חד אתתפקימנד-סצפצף §5־*ושאר-,גד,ג:חפלמלזו־לסמיך
על היוזמה החפשית של.אנשיו.המהונכיס, אשר איש א ש במקומו אימץ את שבלו?
כדי לתרום אתי תרומתו למטרה שהוסברה לו כראוי.
ידכפלהסיפר סי פו ר. שעה שהאוטובוסים הראשונים החלו שופכים את תוכנם׳
לתוך החורשה אשר למרגלות גבעת בית־הקברות, ישבו ראשי הפלמ״ח על ספות, כסאות
ועל הארץ בחדרה של חברת גב-עת־ברנר שושנה (״שוש״) ספקטור, מזכירת מטה הפלמ״ה
לשעבר, אלמנתו של מפקד הסירה המהוללת שעקבותיו נעלמו במלחמת סוריה.
הרבה שימות, שפעם מילאו ברטט לבבות של חיילים, ישבו או שכבו בחדר. יוספלה
טבנקין סיפר סיפורים מן התמרון. אורי ברנר, ששכב על הארץ, התעניין בפרטים טופו גראפיים.
נחום שריג, איש הנגב, שכב על הספה בעיניים עצומות, כנרדם, אך הפליט
מפעם לפעם שאלה חותכת.
לבסוף הגיע יגאל אלון, בלווית שלישו שמכבר הימים, ירוחם כהן. השניים לא נראו

שנידורות: יצחק מבנקין, בן ה־ ,65 ויגאל אלון, בן ה־ ,32 ליד המיקרופון: חול הקבר.
מאחוריהם: ירוחם כהן, שלישו של אלון, אורי ינפה ונחום שריג!. .תמונה. משמאל :
ישראל גלילי, לשעבר ראש המטה הארצי, וישראל בר־יהודה, חבר הכנסת המפ״מי.
ק בו צ ת
( )1אורי

יוחנן

אורי

נחום יפתח

המפ rקדים: ליד הקבר, בשעת הספדו של טבנקין, מפקדי הפלמ״ח, לפי הסדר:
שפירא, השן מ.ר,
של שוש ספקטור,
יופה,
( )8חנן (פוקס) דשא,
מזכירת הפלמ״חוז
ריז,
( )9ישראל גלילי,
מפקד סירת ה־,23
ברנר,
(סו) משה רפוי, חתנו
( ) 6יוספלה טבנקין,
שריג,
־ של נצחק, שדה.
( )7כובעו. של אברהם
ספקטור, בנס

עייפים. דה עבדו רק עד שלוש בבוקר בגינוסר, תיקתקו
במכונה את הנאום אשר יגאל עמד לשאתו בערב, ושכל
מלה -ממליו היתר, מחושבת ומדודה.
האנשים היחידים שעלו, אותה שעה, אל הקבר, היו
הינדש, שהופיעו במכוניותיהם, התישבו על ערימות הקש
המכוסות שהוכנו להם. סימנטוב גנה, פיקודו החביב של
הז־ן, גבור־ישראל קטוע שתי הרגליים, שהתהלך כמעט
ראדג 1בריא, הפליט את בדיחותיו הרגילות. היא קבע
את חסון ששרר במ־ים עד גמר הערב. אף כי היה זה,
לכאירי״ כינוס של אבל על מותו של האיש שהלך לעו־מו
לפני חודש, לא היה מצב־הרוח מדוכא. להיפך, הוא
היה ח לוא ראה זאת הזקן, היה נהנה.״ אמר מישהו.
וורה דיברה אנגלית. קרוב לשעה 18.30 הופיעו
9דגלי הפלמ״ח הכחולים, בעלי החרב והשבולים הרקו מות
מזהב, בראש התהלוכה שהתקרבה לגבעת הקבר.
אלופי הפלמ״ח צעדו בראש, כשאחריהם נוהר, בשלי שיות,
המחנה העצום של החבריא, נחש־ענק שלא נראה
סופו. בשקט גמור הסתדרו ההמונים בדיוק לפי הסדרים
שנקבעו מראש: הדגלים• משני צדי הקבר, הנכים לפניו,
(המשך בעמוד ) 14

במ ד י נה

ראשות עיריי ת ירושלים: מאליהו אלישר (שמאל) ליצחק קריע
אשכנזי בעל?דרשת פנים ספרדית

העם
אש^גנו. בגדנו, משוננו
החודש היה קל להבחין במעמדו החברתי
של כל אזרח בישראל.
אם אמר כי השנה חלים החגים בצורה טו בה
— משמע שהיה נותן־עבודה, יצרן או
קבלן• כי שלושה ימי חג חלים הפעם בשב׳
תות, אינם גורמים לאובדן שעות עבודה.
אם אמר, לעומת זאת, כי החגים חלים
השנה בצורה רעה — משמע שהוא פקיד או
פועל העובד לפי חוזה־עבודה ׳נוח, מקבל
שכר־עבודה גם בשעה שהוא ישן במיטתו.
אולם איש לא שאל אם לוח חודש תשרי
תשי״ג טוב או רע למדינה. כי במדינה בה
מרחפים בחלל מספרים של מאות מליונים —
שילומים מוסכמים, שילומים אפשריים, מג ביות,
הענקות, מלוות, אגרות — שוב אין
האזרח מתאר לעצמו שיש קשר כל שהוא
בין מצבו הכלכלי ובין אובדן כמה מליוני
שעות עבודה למשק הלאומי. וכשהיכה על
חזהו והכריז, ביום הכיפורים ,״אשמנו, בגד׳
׳ נו, פשענו לא עלה על דעתו לכלול בוידוי
זה את האשמה העיקרית: מאמץ גופני ונפשי
המספיקים לאדם המתרחץ באמבטיה, אינם
מספיקים לאדם השוחה נגד זרם אדיר ועלול
לטבוע כל רגע.
הממשלה דרוש: בית חודי
תמרוניו של בי. ג׳י. נמשכו השבוע בעצל תיים.
הוא זרק רמז לאחד, שוחח שיחה בלתי
מחייבת עם השני, קרץ בעיניו לשלישי, נתן
לכולם את ההרגשה שעוד מעט יאבדו את
עולמם ובי. ג׳י. יקים ממשלה בלעדיהם.
אותה שעה חדרו פועלים בבגדי־עבודה
מלוכלכים לבניין הכנסת, הרסו קירות והקי מו
המולה. תפקידם: להרחיב את המזנון של
הכנסת על־ידי צמצום משרד הדואר ומשרד
חלוקת הכרטיסים. היה זה צעד חשוב מאד :
אם ישאיר בי• ג׳י. את המצב הנוכחי (60
קולות נגד 60 קולות) ,או אם יצרף לקואליצ יה
את 2צירי סיעת ליבשיץ־למדן, יצטרכו
כל חברי הכנסת להיות נוכחים בכל שעות
הישיבה, מתוך צפייה להצבעה בה עלול העד רם
של ציר אחד או שניים להפיל ממשלה.
קיומו של מזנון גדול יהיה עשוי להנעים על
הח״כים את השהייה בבניין הכנסת.
אמר חבר כנסת נכבד, שעבר בכנסת ב־חופשתו:
מוטב להקים במקום גם בית־חולים.
הקוריוז הגדול של המצב הוא, בלי ספק,
מעמדם המפתיע של דוד ליבשיץ וחנה למדן.
השניים טעו בשעתו בכל החשבונות שערכו
בהתפלגם ממ פ״ם, לא הצליחו לקחת עמם
אף חלק זעיר מן האופוזיציה שבתוך המפלגה.
ספק גדול הוא אם היו מסוגלים להכניס
את עצמם לכנסת השלישית, לוא היו מכרי זים
השבוע על בחירות חדשות. אולם מאחר
שהם כבר נמצאים בכנסת וכל קול נוסף
חשוב, עלולים השניים לשחק עתה תפקיד
המתאים למפלגה שיש בכיס מכנסיה כמה
רבבות קולות.
ירושלים כאב ראש טובטח
אולם ישיבות גדוש אורחים, עיתונאים
וסתם סקרנים, נכח במחזה שהשיג פרסום
רב אחרי החזרות הרבות שקדמו להצגת ה
בכורה:
בחירת ראש עיר לירושלים. אליהו
אלישר, דמות מרכזית במאבק בן חצי השנה
בתוך.המועצה, קם, הודיע על קיום ההצבעה
המכרעת ויחד עם זאת על הסתלקותו ממועט״
דותו לראשות העיר.
בהצבעה שקדמה לישיבה הקובעת השיג
אלישר רק 10 קולות, יריבו המפא״יי, מרדכי
פרידמן ,9 ,והרב משה פורוש, למדות שנהג
כדוגמת יריביו והצביע בשביל עצמו, רק .2
עורך־הדין אלכסנדר אמדור, מרכז הקואליצ־יצה,
ביקש הפסקה להתיעצות מתוכננת מראש
שתפקידה היה לשכנע את הדתיים להרים
ידיהם עם הימין. הויתור שהובטח להם :
מועמד דתי.
ההצבעה החמישית במניין, שהתקיימה ל מחרת
ההתיעצות הפרוזדורית, הוכיחה את
תועלתה: נציג הפועל המזרחי, קליינלרר,
שעל אהבתו תחרו שני הצדדים, שוכנע ב שיחת
הפרוזדור כי עתידו בטוח יותר במחנה
הימין, הרים את ידו לישראל יצקח קריב.
השערוריה לא תאחר. האיש, שהקו אליציה
הימנית (ציונים כלליים, חרות ודתיים)
בחרה בו כמועמד, היה בעל יתרון בולט
ביותר: איש לא הכיר אותו. רק כשעלה
לדוכן הנשיאות נודע כמנהל סניף בנק המזרחי
בירושלים, איש מזרחי מגולח, אשכנזי
בעל ארשת פנים ספרדית, אב ל־ 3ובן .49
הוא קיבל מאת אליהו אלישר, עד אז ראש
העיר בפועל, את פטיש העץ ולחיצת יד,
השמיע בחיוך אושר את רגשותיו.
אושרו של קריב לא האריך ימים, בהציצו
שמאלה. שם ערך ראובן שרי את התקפת ה בתולין
על הקואליציה שמלבד ראשה הרשמי
לא השתנתה כלל. שרי הבטוח לקריב לא
פחות כאב ראש מאשר לקודמו, ולחבריו
למעמד, אנשי הפועל המזרחי, צעק בוגדים !,
האשימם בשבועת שווא, כיוון שהצביעו עם
הימין למרות הבטחתם הנוגדת.
קליינלרר, בעל הקול המכריע, שבשיקול
בין המעמד והדת הכריע לטובת הדת, הבטיח
לחבריו הזעופים בצד שמאל כי ישמור על
ענייני הפועלים גם מצד זה של המחיצה.
התשובה היתד, בוז לא־אילם, וכמעט שהצ ליחה
להוליד את השערוריה הראשונה בחסותו
של ראש העיר החדש. תושבי ירושלים שה מחזה
כולו לא עורר אצלם אלא צחוק מר היו
משוכנעים כי גם כך לא תאחר לבוא.

כעבור 16 שנה, שנת מלחמת העצמאות
הישראלית, אירע לד״ר שטרן המקרה אשר
גרם לכך שכיום יעמוד במרכז החדשות של
הארץ. הוא הושאל על־ידי ארצות־הברית ל ימן,
וכשסיים את תפקידו עבר דרך ישראל
למשך חמשה וחצי ימים כאורחה של ההס תדרות.
ד״ר שטרן הבין כי הארץ זקוקה ל מומחים
ובעלי ידיעות כשלו, הציע את עצמו
למשרד העבודה של האו״ם כמייעל העבודה
בגדול נמלי ישראל, חיפה.
כשהגיע מומחה או״ם לחיפה נוכח לדעת
כי חוסר דביזים, חוסר נסיון בשיתוף פעולה
ופיקוח, ד& בעוכרי ייעול העבודה. ואז פיר״
סם את הצעותיו: אימון מקצועי של קבוצות
הסוארים, הפעלתן כיחידות מגובשות ופיקוח
על־ידי מומחים מקצועיים. הסיכום הסופי :
תפוקת עבודה גדולה יותר שתתבטא לכל
הפחות בחסכון מטבע זר באחד הענפים :
אניות זרות תפורקנה מהר יותר.
התגובה להצעות היתה מפתיעה: שביתת
הפועלים וסירוב ועדיהם לשתף פעולה כדי
להוציאן לפועל. ד׳׳ר שטרן לא נבהל, כינס
מסיבת עיתונאים, גילה את נסיון החבלה ה פועלי.
השבוע
באה העזתו של מומחה האו״ם
היהודי, יליד רוסיה וחניך אמריקה בן ה־,60
על שכרה: הוא קיבל את ההסכמה הכללית
של כל השותפים בנמל (כולל: ועדי הפועלים)
לשתף פעולה עמו משך ארבעה החדשים
הקרובים, עד מועד יציאתו את הארץ —
והחלפתו על־ידי אחד מחניכיו הישראליים.
המשק מלט למלטה
לפני שש שנים החל להגיע מבריטניה ציוד
מלא ומשוכלל להקמת מפעל שיפיק מלט-
פורסלנד מסוג משובח. למפעל נקבע שם,
שמשון, בשל מקומו, בארץ דן העתיקה,
לא הרחק מהר־טוב. בסביבה נמצא שפע
של אבן סיד, חימר, גיר והיא נראתה מתאימה
מכל הבחינות. לפי התכנית עמד המפעל לה פיק
בסוף 25 1949 אלף טון מלט בחודש.
אבל התכנית נשתבשה בשל המלחמה. בסוף
1947 הושמד הציוד, נהרסו המבנים. רק עם
ביסוס המדינה חידשו אנשי שמשון את הע בודה:
בראש החברה הועמד ראש עירית
נתניה עובד בן־עמי, משקיע־חוץ עשיר הע מיד
לרשותה סכומי כסף חשובים, הממשלה
העניקה אשראי גדול מכספי המלווה האמרי משרד
האוצר הבריטי נתן ערבויות
קאי,
כספיות לספקי מכונות בבריטניה. לפי התכ נית
עמד בית־החרושת להזרים, כבר בתחילת
השנה, מלס בכמויות גדולות, לאזור ירוש לים.

א ץ כסף. כיוון שלא נמצא קבלן
פרטי שיהיה מסוגל ליטול על עצמו עבודת
בנייה בקנה־מידה כה גדול נאלצה הנהלת
שמשון לפנות לסולל־בונה, למרות שזו שו תפת
למפעל מלט אחר, בית־החרושת נשר.
לפי החוזה ניגשה חברת סולל־בונח לעבודות
הבנייה ביולי . 1950 מחיר הבניינים ביחד עם
הרכבת המכונות עמד לעלות 1.300.000ל״י.
אולם במרוצת הזמן נתגלעו סכסוכים: סולל־בונה
דרשה תשלומים מיידיים עבור העבודה!

לחברת שמשון לא היה תמיד כסף מזומן.
אבל בכל פעם נמצא מתווך והעבודות נת משכו,
אם כי בקצב מואט.
בינתיים הולך ומסתיים בניינו של מפעל
מלט שני של חברת נשר, ברמלה. כמובן ש־סולל־בונה
שותפת גם בזה. הנהלת שמשון,
הנמצאת במצוקה עקב ההתחרות הבלתי־צפוייה,
מיעוט הדרישה למלט בארץ, חוסר
המזומנים, החלה מזרזת את סולל־בונה, דו רשת
ממנה לסיים את עבודת הבניה. השיבה
סולל־בונה :״אין כסף — אין בנייה•״
שווקים חדשים. כדי לחזק את דרישתה
שלחה סולל־בונה מכתב הדורש משמשון
תשלום של 200.000ל״י תוך שלושה שבו עות.
אחרת — איימה סולל־בונה — תדרוש
את פירוק החברה.
חברת שמשון לא נבהלה, הגישה תביעה
נגדית לפיצויים בגלל, כפי שהיא טוענת, הש היית
עבודה, חישובים לא מדוייקים. בית־המשפט
הוציא צו מניעה עד לבירור התביעות
ההדדיות.
עתה נתגלו שווקים חדשים למפעלי המלט
בישראל: בתורכיה, יוון, מלטה, המוכנות לק לוט
כמויות ניכרות של התוצרת. יצוא זה
עלול לספק עבודה גם לנשר וגם לשמשון.
כיוון שהאוצר צמא ביותר למטבע חוץ יש
להניח כי הממשלה שהשקיעה כספים בשמשון
תעשה לחיסול הסכסוך.

בשורה בלתי נעימה
הג׳נטלמנים הנכבדים, בעלי המניות הרגילות
והרגילות א׳ של חברת החשמל היש ראלית,
שהתכנסו בלונדון לאסיפה הכללית ה שנתית
יה־ 29 של החברה, השבוע, שמעו מפי
היושב ראש, וויקאונט הרברט סמואל, את
הבשורה הבלתי נעימה שלא יקבלו כל דיבי דנד,
לשנת הכספים . 1951 הם נאלצו להסתפק
בהבטחה שמסר לורד סמואל, כי ממשלת
ישראל תסכים להעלות בקרוב את תעריפי
מחירי החשמל. אז יגדלו רווחי החברה, מניו תיה
תשאנה שוב פרי.
כי עתה הולכת ומסתיימת בניית תחנת כוח.
וכאשר תופעל התחנ 1ז החדש!״ תבוטלנה
ההגבלות בחשמל. יחד אתן תבוטלנה ההגב לות
במחירים. הממשלה תסכים להעלותם,
בעלי המניות יקבלו דיבידנדה כפולה.

חרב ומיט
כאשר הופיעו בפעם הראשונה מכוניות
המיכל הכבדות של מכבי־אש בדרום תל־אביב,
אחזה את תושבי האזור בהלה גדולה.
אולם חיש התברר שלא פרצה בסביבה בל
דליקה ! המכוניות רק נקראו לספק מים לת מיסה
המיוצרת על־ידי מחלבות תנובה מ אבקת
חלב, מגדילות על־ידי כך את כמות
החלב לשתייה.
הירידה העונתית בתנובת הרפת החלה
לפני שלושה חודשים, מאז הוצרכו מכבי־אש
להגדיל את פריון העבודה, את כמות
המים שסופקו. אחוז התמיסה בחלב טרי
עלה מעשרה ל־ 25 למאה, המפקח על המזו נות
אמר להגדיל את האחוז עוד יותר.
כאן התנגדו הרופאים, טענו כי החלב הנר
נמלים תגובה njj׳nan
בורים שטרן, אשר היגר בגיל 20 עם הוריו
לאמריקה מעיירה רוסית, סיים שש שנים
לאחר מכן את לימודי המתימטיקה באוניבר סיטת
הרווח־ בהצטיינות. הוא לא אמר די
בכך וכשחזר ממלחמת העולם הראשונה, בה
שימש כקצין מודיעין, השתלם באוניברסיטת
קולומביה בתורת יחסי העבודה.
ד״ר שטרן הפך מומחה משרד העבודה
האמריקאי. גילה פעלתנות רבה, היה אבי
רעיון ייעול העבודה.
אולם בורים שטרן בעל השפם הקטנטן
מכסיף השער, והפנים העגולים בעלי האף החד
נהג בקריירה שלו כשם שהוא נוהג בדיבורו.
לאס ובבטחון. הוא העמיד בפני עצמו משימה
גדולה מכל אלה שעמדו לפניו בעבר :
התמחות בייעול עבודה בנמלים. משך שנתיים
וחצי נסע מנמל לנמל, עמד על בעיותיו,
ניהל סטטיסטיקות, כתב דו״חים. ב״ 1932 הר אה
את פרי עבודתו, פירסם את ספרו הרא שוני
בחשיבותו, ייעול עבודה בנמלי אמריקה,

,העולם הזה״ 779

במ ד י נה
עורב גורם למחלות קיבה, במיוחד אצל יל דים,
הגדלת אחוז התמיסה תגביר את הנזק.
המליצו מומחים: לחלק לצרכן חלב טרי
לחוד, אבקת חלב לחוד ! יחליטו הצרכנים
בעצמם אם ברצונם לשתות פחות חלב או
יותר חלב מעורב, יעשו זאת ללא התערבית
מכבי־אש.
המפקח על המזונות סרב לקבל את עצת
המומחים. ביודעו שבאבקת חלב משתמשים

שלו, גזבר העיריה בן־ציון ארגוב, לטובת
הממשלה. קריאות העזרה של לוי אשכול
נאלמו בחלל קירות משרדי העירייה הישנים.
רוקח עמד בשלו, הסביר את סרובו הנובע
ממצבה הכספי החמור של העירייה, נכנע רק
לאחר לחץ ממשלתי ממושך, הסכים לבסוף
להשאיל את גזברו לחדשים ספורים בלבד.
סיכות לשמחה. ארגוב ( )50 שנולד ברוסיה
ולמד הנהלת חשבונות באנגליה, בא

טוב, סגנו של שאול רמתי בועדת שבי־תת־הנשק
הישראלית־ירדנית 4 ,ק״מ דרומית
לכפר טייבה.
אמר פקיד או״ם, במרירות: זה קל מאד
לקבוע את הגבול בין היהודים והערבים.
אם יורים עליך הערבים, סימן שסטית ימינה.
אם יורים עליך היהודים, סימן שסטית שמא לה.
אם איש אינו יורה בך, סימן שאתה נמצא
בדיוק על הגבול.

דיקאמרון, המשך

נציב מס הכנסה וגזבר עירייה כן־ציון ארגוב
20 מיליון לירות 400 +עובדים
בעולם להזנת עגלים, בעלי חיים אחרים׳ הוא
חושש שגם בארץ תגיע כל אבקת החלב
אל קיבות החיות, בני־האדם יסתפקו בשתיית
הכמות הקטנה של חלב טרי. בריאות העם
דורשת, לדעתו, כי ירבה בלגימת חלב, וכ מויות
גדולות של המשקה החשוב אפשר
לייצר, בזמנים»אלה׳ רק בתוספת ניכרת של
אבקה.

יבוא
כ ל לידה ש שי ת ר סברו ת
לפני שלושה חדשים נחתם הסכם מתורבת
ביותר בין ממשלת ארצות־הברית וממשלת
ישראל: אוצר ארצות־הברית התחייב לכ סות
בדולרים אמריקאיים את מחיריהם של
ספרים וכתבי־עת אמריקאיים שיימכרו ביש ראל
בלירות ישראליות.
לאוצר האמריקאי היה שימוש מועיל למדי
ללירות הישראליות שהועמדו לרשותו ב ישראל
תמורת הדולרים אותם שילם להו צאות
הספרים וכתבי־העת בארצות־הברית :
כיסוי חלק מהוצאות השגרירות האמריקאית
בתל־אביב.
השבוע התפרסמה רשימת הספרים הרא שונה
במחיר שליש מליון דולרים לירות)
אותם אישרה ממשלת ישראל כחשובים מס פיק
וראויים להכלל במסגרת ההסכם.
חלוקת שליש מליון הלירות: כל לירה
שנייה לספר (או כתב־עת) מדעי, טכני או
מקצועי. כל לירה שלישית לשבועונים וירחונים
מצויירים, כל לירה ששית לספרות
יפה — בהוצאות הזולות, אך המשובחות,
של הפוקסבוקיס למיניהם.
בעלת המקום הראשון ברשימה: הוצאת
קרואל־קולייר, לה הוקצבו קרוב ל־ 60 אלף
דולרים (= לירות) ליבוא שבועונה קוליירס
(שהתפרסם לאחרונה בגליון שהוקדש לתצ פית
דמיונית של מהלך מלחמת העולם הש לישית)
ושניים מירחוניה*.

מנגנון
*ובד הועלה בחכה
קריאות העזרה התכופות של ראש עירית
תל־אביב, ישראל רוקח, אל האוצר הפכו
בחדשים האחרונים לדבר תדיר. הלואות,
עזרה כספית, שחרורים ממסים היו סיבות
מספיקות כדי להאיץ בנהג מכונית הפונטיאק
הצהבהבה לחנות בקריה, להשתטח לפני שר
האוצר כדי למנוע משבר בקופת העיר בת
400 אלף התושבים.
החודש נקם רוקח באוצר, מילא את ה תפקיד
ההפוך, סרב לותר על שר האוצר
י במקום השלישי (כ־ 40 אלף לידות) ;
סיים, הסו״ל של השבועון סיים וההוצאה
המעברלימית והדו־שבועית של לייף.

ארצה לפני 30 שנה, התקבל, לאחר שנתיים,
למנהל חשבונות בגזברות עיריית תל־אביב
שמשמה אז היה בשדרות רוטשילד. באותו
בניין שימש אולם עלוב כתחנת מכבי־האש
שצלצול ההזעקה שלה החריד את העיר ה שקטה
בת כמה אלפי התושבים, גרם לכאב
ראש מיוחד לפקידי הגזברות שחסרו מכו נות
חישוב אוטומטיות.
ארגוב עבר מאז את שלבי התפתחות 5־
דיזנגוף ועד רוקח, חולש עתה על תקציב
שנתי של 20 מיליון לימ ת שהוא 15 אחו זים
מתקציב המדינה, ומנגנון של 400 עוב דים
ופקידים. כדי להקל על משלמי המסים
הוציא לאור ידיעונים המדריכים את הצי בור,
חוסכים שאלות מיותרות ובזבוז זמן.
עם הרעת מצבה הכספי של העיריה היה אר־גוב
המטרה העיקרית לחצי 7000 מקבלי
משכורות, הדורשים לא פחות מ־־800.000
לירות לחודש, ידע לעבור על המכשול ה כספי
בתבונה רבה.
קבלת חוק מם ההכנסה בכנסת עוררה בעייה
חמורה: מי יהיה האיש שימול לידיו את
התפקיד הקשה לגבות את המס ביעילות
מכל חלקי הצבור, כולל בעלי היכולת ובעלי
המקצועות החפשיים. משרד האוצר צד בחכ תו
הארוכה את ארגוב, מינהו זמנית לנציב
מס הכנסה, קבע את מושבו בירושלים.
חייך איש הכספים התל־אביבי » :קשה לי
להסביר אם שמחתי נובעת מעצם הג׳וב ה חדש
או מהעובדה שזה עתה סיימתי לשלם
את המשכורת החדשית לפקידי העירייה.״

.קראת פעם את דיקאמרון של בוקאצ׳ו ז״
שאל קצין משטרה את רעהו. כשענה הלה
בחיוב, הגיש לו הקצין תיק חקירה. .קרא
את זה,״ אמר. ,ז הו המשך ! ״
המעשה הוא בפלאח ערבי צעיר, באחד
מכפרי המשולש, קרובו של אחד מחברי ה כנסת
הערביים. הצעיר התאהב בבתו השנייה
של אחד מנכבדי הכפר. אולם הנכבד סירב
לתת לו אותה לאשה. .קודם כל אני צריך
להשיא את הבכורה,״ השיב לכל ההפצרות.
.אולי תיקח אותה?״
אולם אהבתו של הצעיר לא נהגה לפי סדר
הגיל, דבקה דוקא בצעירה. הוא פרש לקרן
זוית, זמם מזימה לכבוש את בחירת לבו.
לבסוף מצא מוצא.
היתה זאת העונה בה ישנו הגברים בכפר
על הגרניט, מחשש של גניבות. הצעיר ניגש
לאחת מנשות הכפר, שבעלה ישן בחוץ, בי קש
את עזרתה לאהבתו. ההצעה: שהאשה
תזמין לביתה את הבת הצעירה של הנכבד.
באמצע הלילה יתפרץ הצעיר ויאנסה, ואז
יצטרך אביה לתת לו אותה לאשר, כ ך לכסות

על החרפה.
האשה הסכימה. היא נגשה לבת הצעירה,
התלוננה באזניה שהיא חוששת לישון לבדה,
ביקשה אותה לבלות׳את הלילה אתה. הצעי רה
הסכימה, בילתה את הלילה בבית האשה.
אולם שום דבר לא קרה.
למחרת היום התחלפו שתי הבנות, והפעם
בילתה הבכורה בבית האשה. אותו לילה
התפרץ הצעיר, שלא ידע על הסידור החדש,
אנס את הנערה בחושך. האשה חיכתה עד
לתום המלאכה. ואז פרצה החוצה בצעקה
גדולה, הודיעה שמישהו התפרץ לביתה וגם
גנב את תכשיטיה. עקב תלונה אחרונה זו
נקראה המשטרה היהודית, שפתחה בחקירה,
גילתה חיש מהר את כל העניין.
אולם יותר מכל פרט משפטי עניין את
חוקרי המשטרה פרט אישי בהחלט: האם
עשתה האשד, יד אחת עם אבי הנערות כדי

גרם להתקפות עצבים שהצריכו טיפול עדין
במחלקה הפסיכופטית.
אותה תקופה טיפלה בו בנאמנות האחות
אסתר דנחי, קרובתו בת ה־ , 19 בה התאהב.
הבטיח לשאתה לאשה. אסתר, שעמדה לסיים
את שרוחה הצבאי בדרגת רב־טוראית, צפ תה
בסבלנות, אך דחיותיו החוזרות ונשנות
של יעקב, שרכש בינתיים, כנכה״מלחמה,
מונית, גרמו לה מפח־נפש רב, הטילוה לזרו עות
בחור שני.
סמל ציון טופה 22 אותו הכירה בצבא
היה בחור רציני בעל אופי שונה מזה של
יעקב, התחבב עליה. לאחר שהסכים לבוא
אתה בברית הנשואין, עורר את רוגזו של
קודמו שאיים על אסתר, דרש ממנה לחזור
אליו. אך האחות הרחמניה התבגרה בינתיים,
הסבירה כי הכל נגמר מ־נוהם ובחירתה
בציון היא סופית.
כיקוד היכרות. ימים מספר לפני שח רורה
קבלה אסתר חופשה קצרה, סרה, בלוית
ציון, אל אחותה זלפה, המתגוררת בחולון
עם בעלה ראובן לוריא, לביקור היכרות.
הערב היד, מוצלח: דובר על העתיד, על
שמלת הכלולות, על תריסר ילדים. לפתע
נשמעו נקישות בדלת. אסתר נדהמה כשראתה
את יעקב בפתח הבית, הסבירה לו כי בעלה
לעתיד נמצא בבית, ביקשה שיעזוב את ה מקום,
וימנע על-ידי כך מתגרה העלולה
לפרוץ. יעקב חרק שיניים, הלך, חזר שנית
לאחר שעתיים ודרש מאסתר לצאת אליו,
לד,לתת לטיול במכוניתו. זו סרבה, תרצה
את סרובה בנוכחות ציון בבית. המונית
הסתובבה לאחור ברעש, שבה לאותו מקום
לאחר שנהגה השתכר כראוי. מזרחי התדפק
שוב בחצות הלילה, על פתח הדירה המנמ־נמת.
הפעם
נצנץ בידו אקדח טעון. קרא מזרחי :
.היכן ציון?״
הלה, ששמע את האיום, חם על חייו, מהר
להסתנן מהבית, להסתתר מאחורי שיח בחצר
השכנים. בעוד קרוביו מנסים לשכנעו להח זיר
את הנשק החם לכיסו חטף יעקב את
אסתר החוצה, נקב בראשה שני כדורים, ירה
גם בזלפה שמהרה אל אחותה הגוססת, ניצלה
בנס רק הודות להשתטחותה האינסטינקטית
על הארץ. ראובן שרצה למנוע בכל מחיר
שפיכת דם נוסף, מהר אל הרוצח, התכבד
בכדור שחדר לרגלו הימנית, הספיק לראות
את יעקב צונח מכדור שירה בגולגולת עצמו.
השכנים ששמעו חלק מן ד,וכוח הרעשני,
ראו מחזה מחריד: ארבע נפשות שוכבות

המעמד השלישי
משעשע. אר מסוכן
משך למעלה משלוש שנים חיו ערביי
הכפר סייבה, במשולש הישראלי, ומושליהם
היהודיים, באשלייה כי גבול מדינת ישראל
עובר ליד כפרם. הדבר לא מצא חן בעיניהם׳,
כי חלק גדול מאדמותיהם נמצא ממזרח לקו
זה. אולם הם השלימו עם העובדה.
לפני שבוע נועדה להם הפתעה גדולה, לא
בלתי־נעימה. כשניגשה הקבוצה המעורבת ל סימון
הגבול לבצע את מלאכתה בשטח זה,
נתגלה כי הגבול בין ישראל וממלכת הירדן
עובר מרחק ניכר ממזרח, באמצע הכפר ה שכן
הקטן חירבת ג׳בארה.
לבבות הפלאחים בטייבה נתמלאו שמחה
על אדמותיהם שחזרו אליהם בצורה זו. לא
פחותה היתה השמחה בחירבת ג׳בארה. אח רי
שנודע בבירור אלה מבתי הכפר יעברו
למימשל הישראלי, נתמלאו חיש מהר עד אפס
מקום ערבים מבני המקום, שחשקה נפשם
באזרחות ישראלית.

אולם סימון גבול אינו רק עיסוק משעשע,
הוא גם עיסוק מסוכן.
לפני שבוע נורה רב־סרן שמואל גו*

תרשים הפשע בחולון: ליד גדר האבנים 1צנחה אסתר דנתי תחתיה, מימינה () 2
גסס רוצחה, יעקב מזרחי, שהתאבד ומשמאלה ( )3נורה גיסה, ראובן לוריא, ברגלו•,
כאשר רץ לעבר מזרחי המשתולל כדי לעצור בו ולמנוע על ידי כך את המשכת הטבח!
להפיל את הצעיר בפח, או שכל העניין היה
מקרה בלב די
פשעים הרוצח היה שיכור
כשחטיבתו רבת התהילות של יצחק שדה
פלסה את דרכה אל בית נבאללה בשלהי קת
,1948 היו יעקב מזרחי ואחיו, חברי לח״י.
בשורות הראשונות. יעקב, שחרחר וחסון,
למוד־קרבות, הרבה לחשוש לאחיו הצעיר,
נשם לרווחה לאחר כבוש הנקודה. אך הת קפת
הנגד, האופיינית ללגיון הירדני, היתה
קשה, הפילה חללים שלא הספיקו להתחפר
כראוי, ביניהם האח, יעקב נפצע ברגלו, הו עבר
לבית־החולים אך כאביו לא הטרידוהו
באותה מידה שמות אחיו פגע בו. האסון

אין־אונים על סף הבית. אסתר גוססת ללא
תקוה, יעקב ממלמל דברים לא ברורים בעוד
מוחו משתפך ארצה, ראובן פצוע ברגלו
ואילו זלפה אשתו, בריאה ושלמה, גוחנת
על אחותה, מתיפחת בבכי מר.
אסתר מתה כעבור זמן קצר, בחדר הניתו חים•
רוצחה גסס שעות רבות, להפתעת ה רופאים,
שקבעו כי גופו החסון מסוגל להש אירו
בחיים אם יעבור את שלבי הנתוח
המסובך בשלום. הוא מת כעבור יומיים.
הוכוחים בין דיירי רחוב י״ד בחולון החלו
בשעות הבקר המוקדמות. בתוך הקלחת ה רועשת
נשמעו דעות ועדויות שונות שהס בירו
בהבדלים קטנים בלבד את פרטי הפרשה
המזעזעת. סתרה אותן רק עדות אחת השכ נות,
שטענה . :יעקב לא איבד את עצמו
(המשך בעמוד ) 10

טיול לפרים, ניו־יורק או רומא הוא בחז קת
מותרות לאזרח הישראלי, ייתכן רק
בעזרת קצת מזל ־והרבה כסף, דבר של מד,
בכך לתיירי המערב בעלי׳ השפע של מטבע
קשה.
החודש קינאו תיירים רבים בארבעה עשר
בחורים ישראלים שחזרו ממוסקבה לאחר
השתתפות באליפות העולם בכדורעף. החוייה

הקרמלין וקבר ולאדימיר איליץ׳ לנין

,כ פרחי, ישראל

כרטיס ההזמנה

5 H A £ T

W&N m m-!ev8v>*,x ,U« my&ekMx

*Xteptf, to

כניעה ללא תנאי. לוח התוצאות מראה כי במשחק הראשון ניצחה
ברית־המועצות את ישראל ,0:1כעבור דקות מספר הוחלפה הסיפרה.
התוצאה הסופית 0:3הראתה כי ישראל נכנעה ללא תנאי לאלופת העולם,

בצלו של טנק. יותר מוצלחות מן ההישגים הספורטאיים היו התמונות
ינצ חו חברי המשלחת, כולל אחת בצלו של טנק סובייטי גדול,

כבוד לדגל. לאחר הנצחון על פינלנד הונף
הדגל הישראלי ; נוגנה התקווה, כשהקהל עומד,

הפגנת ״ כוח. רק במשחק נגד פינלנד ׳ ,להגיעה אחר
בניגוד לשאר הקבוצות, לחסום את הנחתות ישראל, נ״גפ׳
במוסקבה ורק ניצחון זה איפשר לנבחרת לזכות במקום
ב חישוב״ כיוון ׳שנתאזן עם נצזדון לבנוני על הנבחרת ח

משח״ ״ ברוגז״ .הנצחון השני היה על הלמו!,־ שחברי משלח
— ,נתבגרו,
בתחילה, כילדים המשחקים ברוגז, אחר ־־

תה גדולה, אך התרשמות הישראלים מנוף
•ית־המועצות היתר, גדולה בהרבה מההח־סמות
שהשאירו הישראלים על מגרש הס ירם.
דרגת הכדורעף הישראלי נמוכה בהר ,מזו של ארצות המערב, משולה לאפם כנ י
זו של ארצות מזרח אירופה. לא הפתיעה
:ן התנגדותם הנמרצת של מוסדות הספורט
ציאת הנבחרת שהגיעה במקום האחרון

:באליפות העולם האחרונה בוינה, הפתיע
יותר יחסו החיובי של משרד החוץ שתמך,
מתוך שיקולים פוליטיים גרידא, בשיגור הנב חרת•
פענוח
המיטות. החום ששרר משן כל
הדרך הארובה פג כליל עם נחות המטוס
בשדה התעופה של עיר הקרמלין בעלת ר,טמ־
(המשך בעמוד ) 12

המבוגרוהמזוקן. דוד פרלמוטר, ראש קבוצת ישראל, המבוגר שבחבורת והמזוקן האחד שבה, משך אליו את
תשומת הלב הגדולה ביוולר בתחרות, האליפות, דק׳ ח ב רי הקבוצה ההודית, בחורים אקזוטיים וחסוניס משכויותר תשומת לב מהכדורעפן הישראלי עטור הזק!> (סקבוצתו הסבה תשומת לב במשחק לא חסון במיוחד.

באליפות,
תוצאה .0:3
פני אחרון
אלית, אתה

התנהגו,
צו ידים.

יכלו השחקנים הישראלים לערנך הפגנת כוח כל־שהיא. הפינים לא יכלו,
בני הצפון היו אחת משתי הקבוצות הבודדות, אותן ניצחה ישראל
ולהותיר את הפינים מאחוריהם. כי הנצחון האחד על הלבנונים לא סייע
השלימו הכדורעפנים הלבנונים אחר הנצחון ולחצו ידי הישראליים.

עידודלחלשיס. הקהל הרוסי הספורטאי וההוגן הלבנון, פינלנד, ישראל (שת״ האחרונות בתמונה מימין).
ביחוד את הקבוצות החלשות כהודהמאד, עקב בהתעניינות רבה אחר כל תחרות ותחרות,
הלהיב ועודד

במ ד י נה

(המשך מעמוד ) 7
לדעת, נורה על־ידי ציון״ ,זכתה למקלחת
חמה של צעקות שהוטחו בפניה :״את עלו לה
לגרום לעוד רצח•״
קציני המחלקה הפלילית של משטרת יש ראל
פתחו בחקירה וסיימוה עם מות יעקב
מזרחי, כי הפעם לא עמדה בפניהם בעייה
המטרידה לרוב את המשטרה, במקרים כאלה :
מי הרוצח?
דת מוגלה ב תוך ה 9צע
מאז 1949 ניתנה לכמורה הפרוטסטנטית
בישראל הרשות להשמיע קולה באמצעות קול
ישראל. השידורים החד־חודשיים, בזמן ההא זנה
הקטנה של יום ראשון בשעה שלוש אחר
הצהריים, לא פגעו ברגשות רוב האוכלוסיה

אס!נ1ת
אדוני נתן ואדונ• רקח
משפחת אברהם שמעון התכוננה בקדח תנות
לקראת ראש־השנה. האשד, ניקתה את
הבית מן המסד ועד הטפחות, שבעת הילדים
הולבשו בגדי חג, האב הכין עצמו לקראת
ימי התפילה הארוכים.
ביום הראשון של ראש־השנה השכימה
המשפחה קום. לילדים הוכנו עוגות, שהופ קדו
בידי אחת הבנות, על מנת שתחלקן יותר
מאוחר, והאב עם שלושה מילדיו מהר לבית
הכנסת.
אברהם הוא איש דתי אדוק מאד, מגדל
פאות, מניח תפילין, מדקדק במצוות וכופה
אותן על ילדיו. בשמעו ממרחק כי התפילה
בבית־הכנסת כבר החלה, השאיר את ילדיו
מאחוריו, מהר לשם.
הילד איננו. כעבור שעות מספר באה
הילדה אל בית־הכנסת, סיפרה לאביה כי
משה׳לה הקטן שבשלושת הילדים אשר נש ארו
אחריו ברחוב, לא בא לקבל את מנת
העוגה שלו. האב גער בה, שלחה לחפש את
הילד בבית.
כאשר בא אברהם שמעון הביתה, לארוחת
הצהרים, נאמר לו כי בנו הקטן נעלם• אבל
הוא לא נחרד, שלח ילד אחר, בן ,11 לבקשו,
בעוד הוא עצמו יושב לסעוד את הארוחה
בתאבון רב•
הבן חזר כשבפיו הודעה: הפעוט איננו.
אבל עוד שעות רבות חלפו בטרם פנה, בש עות
הערב, אברהם שמעון אל המשטרה ב בקשת
עזרה.
העיר כמרקחה. לאחר עשרה ימי חפו*
שים מקיפים על־ידי מאות שוטרים, חברי
איגודי נוער, מתנדבים, כלבי גשוש, היתד,
התעלומה בלתי פתורה. היכן יכול היה ילד
בן שלוש להעלם? ברי כי הוא בכה בעת
מסויימת. מדוע לא חשו בו העוברים וש בים
י ואם הרגישו בו ואספוהו, הייתכן
כי לא הודיעו על כך למשטרה, למרות ה־הודעת
ברמי קול, ברדיו, בעיתונות 1
העיר פתח־תקוה געשה. בכל מקום דובר
רק על הילד שנעלם ואיננו. תלמידים שבתו
מלימודיהם, יצאו לעזור בחיפושים. אזרחים
נטשו את מקומות העבודה, התנדבו לעבוד
לימין המשטרה. זה זמן רב שלא נראתה בארץ
התנדבות המונית כזאת.
מטה הנפה של המשטרה היה משול למפ קדת
קרבית שפקחה על מאות השוטרים
אשר, בפקודו של ע. מ .מ. גרשון מאירי,
פשטו על פני כל העיר, סרקו את השדות,
הפרדסים, חצרות הבתים ובורות הסיד וה־שופכין.
כל פינה נבדקה, כל שיח הורח על־ידי
הכלבים.
העיר היתה כמרקחה.
בפינה, ליד קיר מטה המשטרה, עמד יהודי
בעל זקן ופיאות׳ כשהוא מדובב כל העת :
״אדוני נתן ואדוני לקח.״ היה זה אברהם
שמעון, אבי הבן האבוד.

האב אכרהם ש מן ןץ
...סרקו את השדות ...
היהודית, שברובה אפילו לא ידעה, מה היא
מחמיצה.
עד שמארגני השידור, משלחת דורשי ציון
ובראשה הכוהן וויליאם האל, העלתה בשבוע
שעבר יהודי מומר למיקרופון שהטיף לישו
מנצרת. משרד הדתות התרגש מאד, דפק על
שולחן קול ישראל, דרש לדעת, כיצד, עבר,
בשירות שידור עברי, נאום כמעט מיסיונרי
בשפה העברית, מושמע מפי עוכר ישראל.
קול ישראל לא נבהל, הצביע על החלטת ה ממשלה
מלפני שלוש שנים, המבטיחה לעדה
הפרוטסטנטית רבע שעה שידור לחודש ב שפה
העברית, לא אמרה שום דבר על איסור
השתתפות בתכניות של יהודים שהמירו דתם.
מחדר לחדר. ברגשות אנשי משרד ה דתות,
שממילא לא האזינו לשידור, פגעה
יותר אישיותו של הנואם מאשר דבריו.
דניאל ציון, עדיין בעל התואר רב, למרות
שהרבנות הישראלית לא מצדיקה זאת מזמן,
היה מרכז השערוריד״ יליד סלוניקי מלפני
ששים שנה בערך, עבר אחרי מלחמת העולם
הראשונה הצעיר בעל הזקן והפיאות לבול גריה,
נתקבל בארץ שהצטיינה בבורות יהו דיה
בענייני דתם, כחכם, הושב כדיין בבית-
הדין הרבני של סופיה.

העולה, נמצא יום אחד הרב דניאל ציון, אז
כבר כבן 40 ואב למשפחה. חבר בית־הדין
הרבני ביכר תעסוקת־בוקר זו על תפילת
שחרית בין כותליו האפלים של בית־הכנסת.
שליח הקרן הקמות בסופיה, צבי הרכבי, אז
מנהל הגימנסיה העברית בעיר זו, אחר כך
רב צבאי בצה״ל וכעת עורך הפרסומים של
משרד הדתות, נגש לדניאל, שאל אותו שאלה
ישר לעניין: מדוע? התשובה שקבל, לא
היתד, פחות ישירה: טען הרב ״עובד־הש־מש״
:בהתעמלות הבוקר של הדינופיסטים,
רואה הוא יותר מתח דתי מאשר בתפילותיהם
של היהודים בשפה שרובם אינם מבינים.
בירחון שהחל להוציא בשנת 1937 בשפה
הבולגרית קבע דניאל כי כל הדתות המונוטי״
איסטיות הן זהות למעשה, ואדם הממיר את
דתו, רק עובר כאילו מחדר לחדר בתוך אותה
דירה. משתנה רק הריהוט.
רבדרשעדישו. כשעלה דניאל אחר
קום המדינה ארצה, לא השאיר את ישו הנוצ רי
בבולגריה. תושבי יפו הבולגריים, שב חלקם
לא ידעו על עברו בתנועת דינוף וב חלקם
שכחוהו, בקשו אותו לרבם. הרבנות
הראשית, שאי־אלה שמועות הגיעו לאזניה.
(העולם הזח ,)661 בקשה עצתו של צבי
הרכבי. זה הזמין את דניאל ציון לפגישה
עם הרבנים, ממנה התחמק.
ציון לא נתמנה, כמובן, רבה של העדה
הבולגרית ביפו, חי בתנאים קשים ובמצוקת
רעב עם משפחתו, התמרמר יותר ויותר.
בבתי־הכנסת היפואיים החל דורש על ישו
הנוצרי, המשיך, כשגורש, לשאת נאומיו בליל
שבת תחת כיפת השמים. רב הדורש על ישו,
עורר כמובן את סקרנותו של הישוב כולו,
שמו החל מופיע בכותרות. אשתו מתה
עליו, ספק בגלל תנאי השיכון הגרועים, ספק
בגלל ישו, ומרירותו גדלה. הרבנות, שהת קשתה
להחליט אם להשתיקו על־ידי מתן
משרה קטנה כחזן באיזו פינה נדחת או על־ידי
חרם, גמרה אומר לתת לזמן לרפאות את
הפצע, החליטה לשכחו.
אך הפצע שגרד את הרבנות בזמנו, נפתח
שוב לפני שבוע כשהטפתו של דניאל ציון
מעל גלי האתר העלתה מוגלה מחדש.
כדירהלאד|לה. עמדתה של היהדות
החרדית כלפי שידורים נוצריים בשפה העב רית,
היא פשוטה והגיונית: עם ישראל נרדף
אלפיים שנה על־ידי הנוצרים, מגמת הרדיפות
היתה, ביוצא מן הכלל של אדולף היטלר,
המרת דתם. העם, שרבים מבניו קדשו את שם
אלוהיו בעלותם למוקד, לא חייב, עם הקמת
מולדתו מחדש, לתת למיסיונרים אפשרות
להמשיך בפעולתם בקרבו.
ברירת הממשלה לא היתד, כה קלה: עב רית
היא השפה הרשמית של מדינת ישראל
והטלת איסור להשתמש בה לחלק מאזרחיה,
תהיה מגוחכת.
מניע שני שלא הקל על החלטת הממשלה :
איומו של הכוהן האל להפעיל את הכנסייה
הפרוטסטנטית בארצות־הברית ולהפסיק, כ תגמול,
את השידורים היהודיים באמריקה.

דרושי: הנים טהור׳
פרשת מיכאל ואביגיל יובל מתל־אביב
(העולם הזה ,)762 שנישאו ללא רשיון ה רבנות
אצל הרב הדסאי נסתיימה, כזכור,

הודות לאומץ לבו של עורך־הדין דוד גנור,
בהחלטת בית המשפט לאשר את נשואיהם,
המריצה זוג אחר, תושבי רמת־גן, לפנות
לאותו עורך־דין לבקשו לטפל בבעייתם בה
עמדו אין־אונים מול הבירוקרטיה הדתית.
אהרן כהן ובלה בוכליק, גרושה מבעלה,
הגיעו לפני שלוש שנים למסקנה כי הם אוה בים,
החליטו להנשא. באת תרבותית אין
שואלים הרבה במקרים אלה. מבררים רק אם
הזוג לא השאיר אחריו בעל או אשה בלתי
מגורשים כחוק, משיאים אותו אצל כומר,
שופט או רב־חובל ומאחלים לו כל טוב.
בישראל המצב שונה, כי אהרן ובלה נת קלו
בסירוב מוחלט במוסד הנכבד ברחוב
יבנה, תל־אביב. הנימוק: אהרן הוא כהן, אינו
יכול, לפי דיני ישראל, לשאת גרושה.
התוצאה: השניים נישאו בהסכמה הדדית
בלבד, ללא עדים וטקס דחי, רכשו דירה
ברמת״גן. שכניהם הכירו בהם כבעל ואשה,
מכתבים, חבילות וברכות נתקבלו על שם
משפחת כהן, עזרו לזוג לעבור מכשול חבר תי
חמור. אך הזמן עשה את שלו: מחשבות
על גידול המשפחה העכירו את מצב הרוח,
האיצו בזוג למצוא פתרונים למצב הביש.
עורך־הדין גנור שקיבל עידוד על־ידי פסק־הדין
בבירור יובל, נטל את התיק בבטחון,
הזמין למשרדו את הזוג ובנוכחות שלושה
עדים שחתמו גם על הצהרה בשבועה, השי אם.
בהצהרה שהגיש לבית־המשפם נאמר בין
השאר :״המבקש איננו כהן דתי, אינו מתפלל
בבית־הכנסת, אף פעם לא ברך את הברכה
הנקראת בפי היהודים ברנת הנהנים ואיננו
מתיחס לזרע אהרון הכהן, כמו כן אין ל משפחתו
כל ספר יוחסין, ואין הוא אפילו
יודע מה היו שמות אביו זקנו, ואביו של
אביו זקנו. לפי מיטב ידיעותיו של המבקש
השם כהן שהוא נושא הוא שם משפחה בל בד
בתור סימן היכר ותו לא.״
גנור בחר בתכסיס הפשוט: יוכיחו הרב נים
שכהן הוא כהן. הפשרה לא אחרה לבוא.
היועץ המשפטי למשרד הדתות, דוב בר, בי קש
מהזוג להנשא שנית במשרד הרבנות
והוא עצמו התחייב לסיים את הפרשה ב שלום.
אלא משנתבקש כהן להוכיח את רווקו־תו
הושיט תעודת גירושין חוקית מאשתו
הראשונה. שוב לא נראה משהו כשר בעיני
נציגי הרבנות :״השם כהן סימן הוא לכהן
ואם הוא טוען שאיננו כהן הרי } שואיו ה ראשונים
מבוטלים* ואם אשתו הראשונה
נישאה כבר, הולידה ילדים, הרי שהם בלתי
חוקיים.״
הריצה החלה שוב, אך הפרקליט דוב בר
עשה את כל מה שביכולתו לסיים פרשה
כאובה זו. התוצאה היחידה שהשיגו היתה
העברת העניין להחלטתם של הרבנים ה ראשיים
בתל־אביב, קביעת ראיון לשם בירו רו•
גגור שהופיע במועד, זכה ליחס זלזול
מצד הרב אונטרמן שעזב את משרדו באותה
שעה שקבע את הפגישה. לאחר ימי הת דפקות
על הדלתות ניתנה סוף סוף התשובה
השלילית. עורך־הדין הצעיר לא נכנע, פנה
לבית־המשפט המחוזי, הזכיר את דעתו של
יהודי דתי שהתעניין בפרשה :״מדוע אינך
מבין? הרי בקרוב נבנה את בית־המקדש
ויהיה לנו צורך חיוני בכהנים טהורים.״

באותה תקופה קמה בבולגריה כת דתית
קרויה על שם מיסדה דינוף, שהתנגדה לתפי לות
בכנסיות, קראה לחבריה לצאת לטבע,
להתעמל עם זריחת השמש כשהם כמעט
ערומים. חברי תנועה זו, שבצעו מחולות
מיסטיים לאור היום הבוקע בשדות בולגריה,
הואשמו חיש בעבודת השמש. בין יתר ההאשמות
היו אורגיות מיניות, התנגדות לרפואה
המודרנית וחוסר מוסריות כללית.
בין המתעמלים בבוקר, לבוש רק בתחתוניו
ונע בתנועות אקסטסיות כשפניו מופנות לשמש

״העולם הזה״ Z79

השלס

בוצטו־ה

לטיול

ן ן ^ הר׳לה הזיז את משקפי השמש שלו למצחו, ותוך
כדי אנחה כבדה נתן לנו במרפקו מכה, שהשאירה
סימן כחול בצלעותינו עד היום :״זאת תעשה
לנו צרות צרורות, תזכרו את דברי הפליט בלחש.
אהר׳לה, הפסיכולוג ליד ההגה, היה אהרון ליש־צנסקי,
חבר יתור ותיק, ו,,זאת״ היתה דמות נשית, בעלת
שערות מצבע כחלחל־כסוף, עמוסה שתי מצלמות ומכונת
הסרטה לחובבים, לבושה חצאית בעלת כל צבעי הקשת,
שעלתה אותו רגע במדרגות האוטובוס הכחול. כל תינוק
ישראלי היה מגדיר אותה כ״תיירת״ ,ללא מחשבה שנייה. .
אחד אחרי השני עלו כל בני הקבוצה — תיירים
חוצלארציים בעיקר — לאוטובוס בו התכוננו לבלות
שלושה ימים תוך נסיעה ותיור בגליל. אהר׳לה המשיך
לברר אותם לפי סוגים של ״חברה׳מנים״ ,״נודניקים״,
״ואצלנו באמריקה״ .אחרי ההכרה הראשונה עם מרפקו
הפכנו יותר זהירים, וזזנו קצת אחורה. עובדה היא,
בכל אופן, שהוא צדק ברוב המקרים, כפי שלימדו אותנו
שלושת הימים הבאים.
wסיונו של אהר׳לה, עירבוביה משונה של נהג
ך שאינו מתעייף לעולם, מורה דרך מצויין ופסי־
*כולוג־חובב לתיירים, לא בא לו מן השמים.
הוא אחד מ־ 36 החברים של יתור, קצינים לשעבר,
מדרגת סגן ועד סגן־אלוף, שהחליטו ביום יפה אחד
בסוף 1949 שהצגת ישראל בפני אורחים הוא עסק כדאי,
והיו די מוכשרים לביצוע משימתם. כחברי הגנח ותיקים
ברובם, הכירו יפה את הארץ על כל פינותיה, היו צרי כים
לשם הגשמת התכנית רק השגת אי־אלה דברים
קטנים: השתלמות־מה במקצוע ההדרכה לתיירים, לימוד
שפות לועזיות (כולל אנגלית, צרפתית, גרמנית ואידיש),
כסף ומכוניות. שני הדברים הראשונים היו קלים. את
היתר השיגו בעזרת מחלקת השיקום, מרכז הקואופרציה
ודוד רמז׳ שהיה אז שר התחבורה, ושהתלהב מרעיון
הקואופרטיב ועמד לימינו.
יום אחד פתחו הקצינים שהפכו נהגים את משרדם
בתל־אביב, תלו מעל לדלת שלט שסיפר מי הם, הע מידו
ברחוב הירקון, גדוש מלונות באי חוץ־לארץ, את
22 המכוניות החדישות שרכשו, וחיכו ללקוחות. מאותו
רגע לא התלוננו על חיסר עבודה.
התיק העבד׳ של מכתבי תודה׳ ביניהם של ישה חפץ,

על הר הכרמל: באוטובוס מיוחד של ״יתור״
החדשים עורכים שביתת־שבת ליד בנייני הסוכנות, אלא
יש גם המעבדים אדמתם בגליל.
ן נ גג למדנו גם מעט על אדון וגברת בלומנטל,
זוג התיירים הממוצע מגיו־יורק, ארצות־הברית.
ואם כי איננו חושבים שנוכל למיינם כבר במבט
ראשון, כמו שעושה זאת בקלות כל חבר יתור, הרי
קצת התקדמנו.
גברת בלומנטל, למשל, לא אכלה את הגבינה הצהובה
שהיתה מונחת לפניה על שולחן בית־המלון הטוב בצפת,
משום שששה (בדיוק) זבובים בחרו להם את הגבינה
כמקום מושב קודם׳ לכן. וכיוון שהיא שילמה עבור
ביקורה בישראל ב״דולרים אמריקאיים טובים״ לא יכלה
בשום פנים ואופן להבין, למה לא היה לחדרה חדר
אמבטיה פרטי. כיוון שהגענו לדולרים, מוטב לחזור ולד ני 1 בדולרים אחרים, אלה של יתור.
faלושים הדולרים שחברת יתור מקבלת מכל תיי!
T T nעבור שלושת ימי הטיול, כולל נסיעה, הדרכה,
לינה ואוכל, הם עסק כדאי למדינה. בשנה האח רונה
הכניס יתור לאוצר צמא־הדולרים לא פחות מ־
100.000 דולר (לא כולל את ההכנסות מהמטיילים מבני
הארץ, המשלמים עבור אותו טיול גלילי סך של ארבעים
לירות ישראליות) .מ־ 100.000 דולר אלה קיבל בינתיים
הקואופרטיב הבטחה לשחרור עשרה אחוזים במטבע זר
לקניית חלקי חילוף. אך הבטחה בלבד.
מבחינה ממשית, הסביר לנו איש יתור בגליל, בהפנותו
את מחשבותיו לנגב, קיבלו בתור תודה על הכנסת
כסף טוב למדינה, עד היום דבר אחד: נישול מקו טיול
לאילת, שהם היו חלוציו, המשיכו להפעיל אותו גם
כשהפסידו על־יד כך, מתוך תקווה לרווחים כשיתבססו.
התקווה היתד, תקוות שוא.
במשך שנתיים הרס יתור בנסיעות לאילת ארבעה

תמונות חיוניות לתיירים: צילום הווי ישראל
טנדרים ואוטובוס אחד, לא קיבלו עד היום שום פיצוי
בצורת רשיון יבוא• וזאת למרות שהיווה לעתים קשר
יחיד עם נמל ים סוף, שרת לעתים קרובות את רשות
הנגב הממשלתית. במקום זה קבל ענק הקואופרטיבים
אשד את הזכיון לנסוע לאילת.

דיר אריה תל־חי: קבר טרומפלדור וחבריו
סרגיי קוסביצקי, אדוארד ג׳י. רובינסון, ליאונרד ברנשטיין,
שנשמר במקום מכובד במשרדם, הוכיח שהצליחו. כיום
באים כבר תיירים רבים בהמלצות אישיות ממכריהם.
» ^ טיול של שלושה ימים לגליל, שאליו הצטרף
! ^ חעולס הזה. ושבהתחלתו הכרנו בכשרונותיו
ז הפסיכולוגנים של אהר׳לה, לימד אותנו דבר נוסף. ז מלבד שנהנינו מאד מהטיול, אף — אנו מסמיקים —
הצלחנו לראות כמה דברים שלא הכרנו אותם קודם.
משום מה הזניחו, למשל, האחראיים על חינוכנו להר אות
לנו שרידי מוסאיקה נהדרת בחורבת ארמון גלילי.
את השתלשלות העניינים המסובכים עם נפוליאון
בשערי עכו תמיד התקשינו להבין, עד שאהר׳לה הבהיר
אותם, ליד התותחים על המבצר. וכשנוכחנו בביקורנו
במירון לדעת כי נהגנו־מדריכנו יודע אפילו לקרוא כתב
רש״י, הסרנו בפניו את הכובע (השעם).
הצדקתנו היחידה למצב העניינים העצוב: שבא נשים
קשורים לרוב לעיר, אנו כמעט שוכחים שהאדץ
מקיפה עוד אי-אלה יישובים מלבד תל־אביב, שבכל זאת
צצו נקודות חדשות רבות מהאדמה ושלא כל העולים

על תותחי עבו: תיירים וכני הארץ ליד התותחים שהניפו את נפוליאון לפני 15uשנה

קולנוע

ספורט
(המשך מעמודים ) 9— 8
פרטורה הנמוכה, חזר שוב בצורת יחם אדיב
וחם של מנהלי הספורט הרוסיים.
איכסונם במלון המוסקבאי המפואר מטרד
פול היה נושא לשבחים רבים מפי הישראלים
שלא יכלו למצוא כל הבדל בינו לבין שאר
מלונוודהפאר של אירופה לבד אולי ממנהג
דמי הכיס למגישים וייצוע המיטות המשונה
שבפענוחו עמלו שעות לא מעטות.
פרשה מיוחדת היוו הביקורים במוסדות
בתי ספר שם לומדים בנפרד בנים שונים ובנות׳ בתי־חרושת שמנהלם מדריך באדיבות
את אורחיו, מסרב בעדינות לענות על שאלות
הנוגעות למספרים. תיאטרונים שעבור
כרטיס יש לדאוג שבועות למפרע.
גילוי נוסף היו המכוניות הפרטיות הקט נות
אותן יכול כל אזרח סובייטי לרכוש
ללא הגבלה תמורת 9000 רובל (פועל רוסי
מרויח בממוצע 1200 רובל לחודש) ,גם
להוסיף למשק ביתו מקלט טלביזיה לא יקר.
תגובה דא־רוכוטית. הישראלים ש היו
שבעי־טיולים ומסיבות החליטו בכל זאת
שצריך גם לערוך אמונים מספר לפני התח רויות,
השתוממו למראה המיתקנים הנהדרים,
גילו כמו כן כי המנהל הכללי של איצ־טד
דינמו הענק, המכיל בקרבו חוץ מהמגרשים
הרבים גם אולמות ספורט סגורים, היא
אשה, לא התפלאו אחר־כך כשחזו באמוני
האתלטיות הרוסיות הגרמיות וקבעו :״הן
ממש כמו גברים.״

סרטים
כוכבים איו רופוון

״דוד ובת ־ שבע ״

את הידיעה על אפשרות ביטול אשרת
הכניסה שלו לאמריקה שמע צ׳ארלס ספנסר
צ׳אפלין (העולם הזה )777 בהיותו על סיפון
המלכה אליזבת, בלב האוקינוס• כאשר הגי עה
הספינה לצרפת, כבר ידע העולם כולו
על השערוריה, ונזדעזע. המונים צפו לשת קן
בנמל, הריעו לכבודו בהתלהבות.
כעבור יום, בלונדון, כאשר ירד מן הרכ בת
ערכו לו בני עיר מולדתו קבלת פנים
לא פחות חמה. דמעות זלגו מעיני צ׳אפלין
כאשר פלס, בעזרת שוטרים, דרך בין ההמו נים
הסואנים.
לאחר זמן,־ בבית המלון שלו אמר לעי תונאים
:״בדעתי לשוב לאמריקה ...אינני
קומוניסט ומעולם לא הייתי קומוניסט.״

הוליבוד גילתה כי התנ״ך מכיל עלילות
רבות מן המוכן, שאין עליהן כל זכות־מחברים•
בעוד היא משלמת סכומים עצומים
עבור סיפורי אהבה ובגידה מותאמים לטעם
ההמון היו מצויים כל הזמן בספר הספרים
סיפורי אהבה ובגידה שיש בהם לא פחות
סממנים חריפים•
למשל, הסיפור אודות בת־שבע, האשד, ה נאה
שדוד המלך ראה אותה רוחצת, חשק
בה, סילק את בעלה ולקח אותה לעצמו.
עצום! כ בי ר! נפלא! מפוצץ׳! קראו אילי

הוליבוד בהתלהבות.
אבל, למרבה, האסון מצוי הסיפור בספר
קדוש׳ אי־אפשר, על כן, לטפל בו כאילו
היה רומאן מתוך שבועון ססגוני. יש לנהוג
בו — הוחלט — בכסיות של משי.
כתוצאה מן ההתנגשות הזאת בין העלילה
הסוערת והגישה המחוסרת חסרת־הום יצא
סרט ארוך מאד, משעמם, מגוחך במקומות

אם התכוון צ׳אפלין לומר כי
היה הבר המפלגה, בוודאי דיבר
על־פי שהיו לה למפלגה, ביחוד
שלושים, חברים רבים בהוליבוד,

מעולם לא
אמת• אף־
בשנות ה רובם
כבו־

הקור ששרר לא מנע מאלפי אזרחים ואנ״
wצבא סוביטיים למלא את יציעי האיצטד,
לחזות בתהלוכת המשתתפים רבת־הרושם,
לחלק תשואות רמות לארצות בעלות סיכוי
מועט בלבד. ג׳סטה זו מצד קהל הנחשב
ברחבי העולם המערבי לרובוט היה מפתיע.
שריקות־בוז נשמעו כשהסולנים הביסו את
ההודים החלשים, הזכיר למנצחים כי ההנח־תות
האדירות והמשחק התכסיסי טובים כנגד
קבוצה שווה בכוחה, אינם הוגנים כלפי ששה
שחקנים חסרי־יכולת כהודים.
דוגמה שנייה למושגים המוזרים אך המי
עניינים של אוהדי הספורט בארצו של פטל׳
היתר, קבלת־הפנים הלא מעודדת שזכתה לד,
אחר־כך
קבוצת ברית־המועצות (שניצחה
באליפות) במשחקה נגד הצ׳כים החסונים :
כשהאחרונים הובילו ביתרון נקודות ניכר
בתחילת המשחק רעד האיצטד מקריאות מע ליבות
של הקהל כלפי קבוצתם׳ גרם להפסקת
המשחק על־ידי הרוסים שביקשו הפסקה
חוקית, ערכו מחדש את שורותיהם, ניצחו
לבסוף לקול תשואות.
׳מקום לפני האחרון. קבוצת הננס של
ישראל זכתה באותו יום לחוייה מיוחדת :
ביצוע נפלא של התקווה לאחר נצחון קל על
הלבנונים שסרבו לקבל את זר הפרחים מידי
ראש הקבוצה הישראלית. גרמו בכך לטרו ניה
כללית, אך שיפרו את מצברוחם של
עצמם כשזכו במשחק שני נגד ישראל.
ארץ אלפי האיים׳ פינלנד, הצילה במידת-
מה את כבוד ישראל משנטלה היא את המ קום
האחרון שעמד ליפול בחלק ישראל.
דעת הצברים ברדתם מהמטוס שנחת בלוד
היתד, שיגרתית :״היה כדאי, הטיול היה
אדיר, התקווה נוגנה פעמיים ומקומנו באלי פות
היה טוב מזה שבאליפות הקודמת...״

(לא מרתקת ביותר) אודות גנגסטרים׳ איטל קים.
אלימות, ארוטיקה משמשים כאן בער בוביה
הרגילה בסרטים איטלקים ״ריאליס טים״•
זהו שעטנז שיש בו נקודות מעניינות
רבות: תמונות המון, נופים, משחק מצויין
(של אנדראה קצ׳י, וזיווי ג׳ואי) .אם,בסו הכל
נופל הסרט מהיצירות ׳האיטלקיות׳ הגדולות,
הרי זה בגלל הסיבה הפשוטה כי הוא חסר
רגש אמיתי. המאורעות שבו הם כה מרו בים,
כה בלתי מתקבלים על הדעת, כה עשו יים
במיוחד כדי להדהים (בצורה זולה) עד
.כי הם מטשטשים לחלוטין כל עמקות שהת כוון
לה, אפשר, הבמאי.

״מסע ל ק!ל תופי״
בכל הוליבוד קשה למצוא רעיון מקורי
באמת. על כן, כאשר עלה בידי מחבריי מסע
לקול תופים למצוא משהו שנראה להם כ חדש,
עטה חברת וואו־נרס על השלל. המדובר
הוא במלחמת סכינים המתחוללת מתחת לפני
מימיו של אגם, בין הגיבור, קופד. ,לנבל
האינדיאני. קרב תת־מימי כזה היה חידוש
אף לגבי שחקן ותיק (למעלה מעשרים שנה)
כגרי קופר, אבל אינו מועיל: הסרט נכשל.
הסיפור אודות סרן (קופר) המשמיד מבצר
אינדיאני (התקופה פלורידה ,)1840 משזזרר
ממנו נערה (מרי אלדון) ,שם עליה יד, לאחר
מכן גם שפתיים, מתמשך בעצלתיים. צילומי
הנוף המרהיב, שנעשו בצבעים, אינם מועילים.
מאורעות נשניס׳וחוזרים, הדמויות חס רות
עניין. אפילו גרי קופר נראה משועמם.

״ בו ב תי קרת־״

ציר *שראד במוסקבה, שמואל אלישיב ורעייתו רהל, במפגש כדורעף
אחר נצחון קל על הלבנונים, ביצוע נפלא של התקווה

לם טרקלין־קומוניסטים מן הסוג האידיאליסטי,
אין לשער כי צ׳אפלין נמנה עליהם.
רשימת חברי המפלגה נמצאת בידי הבולשת
האמריקאית ואילו היה שמו של צ׳אפלין
נכלל בה, אין כל ספק כי היו אוחזים נגדו
מכבר באמצעים משפטיים.
צ׳אפלין היה מאז ומתמיד בעל דעות שמאליות
׳,למרות היותו בעל נכסים ורכוש רב.
הוא השתתף באופן פעיל בשביתת העובדים
באולפני ההסרטה, נאם באסיפות שמאליות.
פעילותו היתר, תמיד מן הסוג המתון ביותר.
כאשר החלו אויביו להשמיץ אותו, עלתה
לא פעם בדעתו של צ׳אפלין לעזוב את אמ ריקה,
לעקור לאירופה, מקום בו ייצור ה סרטים
בהרבה יותר זול. התכנית מעולם
לא יצאה אל הפועל, צ׳אפלין אינו נחפז
כלל להסתלק מהוליבוד, אליה הגיע לפני
30 שנה בהיותו שחקן־במה בלתי ידוע.

אחרי שהתפוצצה הגיעה רותי לכוכב
מרובע, מאוכלס גזע של אנשי-מפלגה כעדי
רמקולים כמקום ראשים. שם גכלאה כבית־המשוגעים,
מקום משכנם שד הדודאים שנולדו
כטעות כעדי־ראשים. משוגעים אלה
יצרו מחתרת בהנהגת טוטו, מנהיגם, ומוט־קה,
איש־הפלמ״ח. יחד עם שניים אדה יצ
רבים,
המראה לרוב את שני הגיבורים, דוד
(גריגורי פק) ובת־שבע (סוזאן היוורד),
מדברים בדחילו של תפילה, מביטים זה בזו.
לא נעשה כל נסיון לתאר את רקע המאו רעות,
ותמונות כלליות ותמונות נוף חס רות
כמעט לחלוטין. אף־על־פי שהשיח אינו
יורד לרמה שציינה את ש מ שון ודלילה, נר אה
שהמחברים לא הבינו או לא העזו להבין
את המשמעות האמיתית של העלילה.

״מצוד דרמטי׳׳
זהו סרטו הראשון של הבמאי האיטלקי ,
ג׳וזפה דה־סאנטיס (השני היה האורז המר)
וכבר ניכרים בו אותות סגנונו המיוחד: שי מוש
בכל סממני הקולנוע, טכניקה משוכ ללת,
להיטות להשתמש בכל התעלולים ה אפשריים.
מצוד
דרמטי הוא סרט אכזר, מילודרמה

עלילה טפשית כזאת קשה למצוא אפילו
בסרטים: פטסי דאגלס (בטסי דרייק) עובדת
בסוכנות לפרסומת. היא נוכחת כי רק נשים
שתינוקות בזרועותיהן זוכות במקום ישיבה,
בשעות הדחק ,,ברכבת התחתית. היא נוטלת
בובה, נושאת אותה עמה, מנצלת אותה כדי
לזכות במקומות ישיבה.
כיוון שהבובה נקראת על שמו של סיירוס
בקסטר (אדמונד גוון) ,מיליונר עשיר הסבור
כי לפטסי באמת תינוק בשם הזה, הסבך
מתעבה, העלילה נעשית סמיכה יותר ויותר
עד הסוף ד,נשיקתי. הבמאי, ברטיין ווינדסט,
הצליח, בדרך פלא (הודות לטכניקה בטוחה),
להפיק מן העלילה והמצבים את מלוא• מידת
הצחוק האפשרי.

״אגרופי ה 1»1ם״
פאול קאלאן (טוני קרסים ן>,ה-א צעיף,
חרש־אילם ההופך מתאגרף מקצועי מצליח;.
הנשים בחייו הן שתיים: סוניך ל(ג׳אך: סטר;-
לינג) ,זמרת מועדון לילזן־־זזלוטשת ע׳ניה אל
כספו. השנייה היא עתונאית צעירה, אן (מוי,
נד, פרימן) המבינה אותו והמעונינת לעזור
לו. לאחר שהוא עובר ניתוח, לומד -לדבר
ולשמוע, מאבד את כוח השגזיעד, בעת מלזזמת׳
זירה, נופל לתוך זרועותיה של אז: ו׳מוזזזילד
קצת ׳לפניי׳ המלה ״טוף״ לשמן ע שוב.
המעגל הזה של לא־שומע׳ כן־שומע,;,גלאי
שומע, כך־שומע, יכן־יל לעירי אצל הצו*.,-
רק׳ טעם וע> למרות־ המשחק שהוא טוב למדי׳.
בקצרה

ה מ ציו ד ה. סרט לא חדש () 1936״ h׳1-k
רופא צעיר,׳ עלייתו (ההמריתך ויהידתנ

(המוסרית).

״ שוב לא נהיה עוד תלויים בחטיפת ילדי:11-י־ 3די ׳לקיים —
את רותי לרגל במיפקדת מפלגת אנו־אנו•,
את המפלגות קרא ,״יחס הכותית תנזבחי 1ף׳;תמפדי׳די?ד
שם התכנסו ראשי כל המפלגות לועידה סול
;»״.גות יהיה נצחי ! שום מפלגה לא תגרד »א• תד 131ן,
דית מכרעת.
אנו נפסיק לייצר ילדים חדשים, ואת אלד אשר -כבר
מוטקה, שרות׳ וטוטו החזיקו ברגליו, שמע את דבר

המזימה אשר ראש מיפלגת אנו־אנו הודיע עליה לחבריו יצרנו, נחסל !״
מזטקה שמע דיו. הוא טיפזז חודה לחדר, סיפד לם־וטול ״:
חוקרי המפלגה המציאו חומר חדש, סופר־פיטאמין, ה־

את אשד: שמע, ט-זנוג החדר כסיד,,.
מאפשר להאריך את חיי הלולואים עד אין סוף,

K״ C 7י /0ך י€

בן הקחקים לא תתרגש
יי• הטלפון צלצל בשעות הקטנות של הבוקר בביתו של
קצין משטרה גבוה׳ .קצין אחד ביקש אותו לבוא מיד. משהו
גדול קרה: פצצה התפוצצה לפני דלת דירתו של שר
התחבירה. בק־רבת׳ מקום נעצרו שני צעירים. האחד נשא
שם ידוע מאד: עמוס קינן. השני היה אדם בשם שאלתיאל
בן־יאיר•
״מיי זה? מי זה?״ שאל קצין המשטרה.
למחרת היום, ולמשך ימים רבים, נשארה השאלה בפי
׳רבבות. מי זה שאלתיאל בן־יאיר? תחילה חשבו שזהו שם
כוזב, שבא להסוות את זהותו של צעיר ידוע מחוגיו של
עמוס. אך נתברר ששאלתיאל בן־יאיר הוא אדם חי׳ בעל זהות
מוחשית מאד. אולם החידה של האיש לא נפתרה• ככל שזכה
לפרסומת רבה יותר, כן נעשה מסתורי יותר. בכל משפט
שהפליט מפיו הגביר מסתורין אלה.
כשהעיד במשפט, דיבר הצעיר בעל הקומה הבינונית,
העיניים !,נוקבות והשפם המגודל בקול נמוך׳ חופשי מכל
רגש .״דבר בקול רם !״ ציווה עליו השופט ,״תאר לך שאתה
עומד לפני ׳ פלוגתך וצריך לצעוק !״
שאלתיאל לא הניד עפעף .״לעולם איני צועק על אנשי,״
אמר חרישית ,״אני מדבר בשקט׳ הם שומעים לי ! ״
היה זה משפט כמעט קלאסי, שהגדיר את מהותו של
האיש עצמו. האיש אשר שותפו לספסל׳ נאשמים, עמוס
קינן, הגדיר י אותו כאדם מסוגר, מכונס בתוך עצמו, שתקן,
שמעולם אינו מבקר בבתי־קפה.

לבן , 16 בעל נטייה טבעית לעניינים צבא־ים, היה בארץ
באותם הימים עיסוק רב. שאלתיאל הצטרף להגנה, עבר את
אחד הקורנים הראשונים למנדממים. אילם קו ההבלגה היה
זר לרוחו. ממימש ההגנה הפך מפקד בארגון הצבאי הלאומי
הצעיר, שהפך זה עתה-כוח רציני בפיקודו של צעיר ירושלמי
שנודע בשם בח, וששמו האמיתי היד, דוד רזיאל. .
לשאלתיאל המשופם, בעל הפרצוף, דזבלתי־יהודי, נמצא
תפקיר מתאים לו• הוא סייר בכפרים ערבים בגליל, כשתעודות
ערביות בכיסו, השתתף במלאכה בה עסקו אז, בנפרד׳
חהגנה ואצ״ל: העברת מעפילים ונשק בדרך היבשה מסוריה.
בשעות הפנאי התאגרף במכבי חיפה.

דא סקוטי מטינף
ב־ 1939 נכנס היטלר לדנציג, וכעבור זמן מועט נכנס
שאלתיאל לחיל ד,אויר המלכותי. הוא צורף ליחידה סקוטית,
סיגל לעצמו שפה אנגלית שוטפת בתוספת דיאלקט סקוטי
מובהק. חבריו קראו לו ג׳וק (הכינוי המקובל לסקוטי) או
צ׳ארלי. לפעמים גם קראו לו, בהתאם לשפמו המגודל,
בודיוני.
משך זמן מה חנה בבומביי, ניצל הזדמנית זו כדי לקשט
את זרועו בכתובת קעקע: כתר דוד, נשר שלמה והאותיות
נילי • .הסביר הוא, כעבור שנים: רציתי שאם פעם אפול
למקום רע וארצה לשכוח שאני יהודי, כתובת זו לא תאפשר
לי להתכחש לעמי.

סוסה עמדה רפג־ הא!הד
לפני 29 שנים (בערך) נשמע קול צווחה באוהל של עור
שהוקם במתולה. לפני האוהל עמדה סוסה מקושטת יפהפיה.
היה זה ההגה הראשון שנפלט מפיו של שאלתיאל. האוהל
והסוסה באו למלא אחרי מסורת עתיקת־יומין שלא נולדה
בין׳ הרי הגליל העליון, אלא בעמקי הנהר דון.
כי. חוריו של שאלתיאל לא היו יהודים כשאר היהודים.
הם לא היו יהודים כלל, במידה שהמושג בא לסמן עם או
גזע. הם היו קוזקים רוסיים, שהצטרפו לכת הסובוטניקים,
״שומרי־שבת״ נוצריים, החליטו לעלות לארץ הקדושה כדי
למלא עו ד דתי. כמה מבני הכת עברו ליבניאל, לסג׳רה,
לכפרים השכנים. סבו של שאלתיאל עבר למתולה. זה היה
לפני 41 שנה, בימי הזוהר של העלייה השנייה.
סבא זה היה קוזק בן הקוזקים. הוא מת בגיל ,93
באמצע החריש. האב עבר לחיפה, עסק בחקלאות, הקים
לעצמו משק במקום שם עומד כיום משק יגור•
בבוקר היה שאלתיאל הקטן עולה על סוסה, רוכב לבית־הספר
העממי בחיפה. את הסוס היה קושר ליד בית־הספר,
חוזר עליו בתום הלימודיים הביתה. אולם החינוך שניתן
בבית־הספר הארצישראלי לא מצא חן בעיני האב הקוזקי.
הוא חשב אותו לרכרוכי, בלתי מתאים לגבר. לכן הוביל
באחד הימים.את שאלתיאל בן ה־ 9לנמל חיפה! העלה אותו
על אניד. ושלח אותו, לבדו, ללמוד במרסיל הצרפתית בבית־ספר
שנועד לחנך פרחי קצינים לימיה הצרפתית.

אחרי שחזר מבית־החולים נודע לו כי נתגלה שהוא
חבר אצ״ל ושהעביר נשק לארץ. הוא לא חיכה לתוצאות
החקירה, הוציא פסק־דין בעצמו: הוא ערק מן הצבא
הבריטי.

בשטה. כפו חיה
בארץ חזר שאלתיאל לתפקידו הקודם באצ״ל. הוא
השתתף בפעולות, היה מפקד חוליח־הפורצים בפעולה המפורסמת
של פיצוץ מלון המלך דוד.
באחד הימים, כשסייר בגליל, הבחין ביחידה של פלמ״ח
שערכה לו מארב. הוא עקף את היחידה, הופיע בעורפה
וביקש אותה באדיבות להרים את הידיים. ההמשך היה בן־
יאירי טיפוסי: אנשי הפלמ״ח ישבו שעה כשידיהם מורמות,
כששאלתיאל משוחח אתם ברצינות, מנסה לשכנעם שדרכם
מוטעית. אחר אמר להם שלום, הסתלק.
אולם ברבות הימים חדל האצ״ל למצוא חן בעיניו.
הוא פרש, ישב בבית, הירהר. לבסוף החליט להצטרף ללח״י,
שימש בו הבלן, סייר ואיש מודיעין.

כדוד כין השערות
שאלתיאל כן־יאיר
ג׳וק, צ׳ארלי, ולפעמים גם בוזיו ני

האמת היא שצ׳ארלי לא היה זקוק להזכרה כזאת. סיפור
אופייני: באחד הימים ישב בבית־ מרזח• נכנס חייל אנגלי
שיכור, ראה את החייל בעל המבטא הסקוטי, התייצב לפניו
והפליט :״סקוטי מטונף !״ אחר חיכה שהחייל יתנפל עליו,
כי היתד, זו הדרך הבדוקה לפתוח בתגרת־ידיים הגונה.
כשלא קרה ובר והסקוטי לא הגיב כלל׳ התרתח האנגלי
למראה פחדנות בזויה כזו .״מה יש? אץ לך דם? לא
שמעת מד, שאמרתי?״ שאל. הסקוטי העיף בו מבט שקט.
הציע :״אולי תגיד יהודי מטונף?״ האנגלי מילא אחר
הבקשה, זכה מיד למד,לומה אדירה ולתגרת־הידיים המבוקשת.
מאז נהג שאלתיאל־צ׳ארלי להכריז בקול רם מדי יש הכנסו לבית־מרזח :״אוי יהודי ! שמי בן־יאיר !
למישהו שאלות?״ לרוב לא היו שאלות.
הדבר לא הציל את שאלתיאל מתקלות אחרות. פעם
אחת שכב בבית־חולים צבאי בריטי כדי להחלים מהרעלת
אלכוהול, אחרי שהפריז בשתייה׳ נוהג שדבק בו עד היום.
פעם אחרת עמד לפני בית־דין צבאי, אחר שהרג סרג׳נט
אנגלי במכה אדירה אחת ששברה את מפרקתו לעיני אנשיו.
הוא יצא זכאי במשפט מאחר שכל הנוכחים העידו שהיה זה
פייר פייט — קרב הוגן.

פופסק׳ חיפש מ תו דיי ם
באותם הימים התהלך במצרים (ובכל מיני מקומות
אחרים, כולל עורף הצבא הגרמני בלוב) ,בן־אדם בשם פופסקי.
שמו האמיתי היה ולאדימיר פוליאקוב, והוא היה פולני חניך
בלגיה, שהשתכן במצרים, ניהל בית־חרושת לסוכר והשתעמם.
עם פרוץ המלחמה התגייס, הוסיף לצבא הבריטי יחידה מיוחדת
במינה: יחידה קטנה שנשאה את התואר הרשמי, חסר־התקדים
,״הצבא הפרטי של פופסקי״ ,ובקיצור פ. פ .א.
יחידה זו היתר, רכובה על מכוניות־משא ואחר כך
״נצח ישראל לא ישקר.״
riOTUTH-Tl

.העולם הזה״ 779

פופסקי חיפש מתנדבים ליחידתו. שאלתיאל בן־יאיר
חיפש יחידה מעניינת. השניים נפגשו, שאלתיאל הפך סרג׳נט
בצבא הפרטי, נחשב בעיני כל לסקוטי. הוא למד את מלאכת
החבלה־ והסיירות, עבר תקופת אימונים בבריטניה. באחד
הימים נשאר עם קבוצת אוסטרלים הרחק במדכר, ללא
תחבורה, בעורף האויב. האוסטרלים רצו להיכנע. אולם
צ׳ארלי ואוסטרלי אחד יצאו לדרך לבדם. שאר האוסטרלים
התביישו, הצטרפו אליהם• אחרי הליכה של שבועיים במדבר
השמם, כמעט בלי מים, הגיעו לקוים הבריטים. שאלתיאל
שכב חודשיים בבית־ חולים.

כשפרצה מלחמת העצמאות, ערך לח״י תכנית פנטסטית
להשתלט על רכבת ולחדור לשטח ערבי. שאלתיאל נשלח
להכשיר את הקרקע, כשבכיסו תעודת זהות מנדטורית על
שם סוחר סוסים. הוא בילה בשטח וחזר בשלום.
אולם התכנית הגדולה לא הוצאה לפועל. קמה המדינה
ולח״י התכונן להצטרף לצבא. מדריכי לח״י רוכזו באחד
המחנות, עברו קורס מזורז של ממ־ממים כדי להכניסם לצבא
כמפקדים. אחד מהם היה שאלתיאל בן־יאיר. אחר היה
עמוס קינן.
בכל זאת התגייסו שניהם כטוראים, איש איש מסיבות
פרטיות משלו. אולם באחד מגדודיו של יצחק שדה עלו
שניהם: שאלתיאל הפך תחילה ממ־מם, עלה לדרגת. סגן
מפקד הפלוגה בה שירת עמוס כמ׳מם, הפך אחר־כך מפקד
פלוגת זחלים. הוא ישב בטאנק הראשון שנכנס לעוג׳ה אל־חפיר.
אלוף יצחק שדה ומפקדיו העריכו מאד את כשרונו
הטבעי להתמצא בשטח ״כמו חיה״ ,שעו לא פעם לעצותיו.

להיות פ־דאט. מה?
חמש השנים הבאות היו מכריעות בחיי שאלתיאל. הוא
שכח, כמעט, את שפתו העברית ׳,שקע בתרבותה של צרפת,
בהיסטוריה שלה ובספרותה.
חייו היו ברורים לו: הוא יהיה קצין בצי המלחמה של
צרפת, יעלה לדרגת אדמירל, ינצח בקרבות גדולים ומפוארים.
כהכנה לכך התחנך כיאה לאדמיראל צרפתי: למד לשלוט
בעצמו בכל המצבים, לבוז לפחד ולחולשה׳ להתיחס בכבוד
לממונים עליו ובעדינות לנתונים למרותו, להימנע מקללות,
מגידופים, ומכל דבר אחר שאינו יאה לבן אצילים. עד היום
לא שמע עוד איש מפיו של שאלתיאל בן־יאיר קללה, גידוף
או ס־פור על הרפתקות אהבים. כי שאלתיאל הוא אחד
הצעירים המעטים בארץ המאמינים כי חייהם הפרטיים
שייכים להם בלבד.
הצי הצרפתי איבד אדמירל לעתיד, ושאלתיאל בן־יאיר
איבד קריירה, כשנתגלה לילה אחד בבית־הספר שמיטתו
ריקה. שאלתיאל לא סיפר לאיש, גם לא למוריו, איפה בילה
לילה יקר זה. הדבר נשאר בגור ניחושים בלבד, ניחושים אשר
בעיר־נמל כמרסיל נוטים בטבעם לפנות לכיוון שיגרתי.
אולם התוצאה לא היתד, בגדר ניחושים: מנהל מרוגז
הודיע לנער בן ה־ 14 שאינו ראוי להמשיך וללמוד בבית־ספר
שנועד לאריסטוקרטים. מביתן ששהותו בצרפת היתד,
מותנית בלימודיו באותו בית־ספר הופיעו שני שוטרים בבית ר,ספר,
הזמינו את הצעיר להילתת אליהם והובילו אותו
לנמל, על מנת להפקירו באניה שעמדה להפליג לארץ־ישראל.
שליחות זו לא בוצעה מעולם• שאלתיאל בן־יאיר התחמק
מידי שוטריו ליד המזח, חזר העירה ונשאר, מן הסתם,
במקום שבגללו קרה מה שקרה. חיש מהר מצא לעצמו
קריירה אחרת. במקום לפקד על אניית־קרב מרחיבת־עין
בצל הדגל בעל שלושת הצבעים, הפך ימאי מתלמד בסירה
קטנה ששוטטה בים התיכון, התקרבה בלילות לחופים• שום
דגל לא התנופף על תרנה של סירה זו, אך הוא נופף
בדמיונם של בעליה. היה זה הדגל השחור והבינלאומי של
עם המבריחים.
אידיליה זו נמשכה שנתיים. אז נתפס בן ה־ 16 עליידי
המשטרה הצרפתית. הפעם הקפידו עליו יותר: הוא הועלה
על אניד״ הוחזר לארץ־ישראל.
כשראה אותו אביו, זו הפעם הראשונה אחרי שבע שנים,
הסתכל בו קצרות, הפליט :״רצית להיות פיראט, מה?״

על ג׳יפים חמושים, עסקה בחדירות עמוקות לתוך עורף
האויב לשם חבלת גשרים ומחסני דלק, אוסף אינפורמציה,
שיהרור שנויים והקמת מחתרת ערבית. כעבור שנים נתנה
ליצחק שרר, את ההשראה לייזם את יחידות הגייפים שהת פרסמו
במלחמת העצמאות.

שאלתיאל היה חייל לדוגמה, הצטיין בעיקר בפיקוד
על אנשי גח״ל. בצבא התהלכו עליו סיפורים אינסופיים.
דוגמה: כשפיקד על משלט, הודיע אחד הבחורים שהוא עומד
לערוק• שאלתיאל נתן לו להתרחק מרחק מאה מטר, ירה
כדור אחר מרובהו. הכדור עבר בדיוק בין שערותיו של
העריק. הבחור חזר והעני ן חוסל.
בגמר המלחמה הצטרף שאלתיאל מדי פעם לצבא־הקבע
לתקופות קצרות. בשאר הזמן עבד כחבלן בהברת
מקורות. את ימיו בילה בביתו בגן־שלמה, ליד תל־מונד,
מקום בו מחזיק אביו מוסד פרטי לחולי־רוח.
שם נמצאת ספריתו׳ המורכבת מארבעה חלקים שווים!:
היסטוריה, תורת הצבא, גידול־בהמות וספרות יפה צרפתית •
שם גידל את חזיריו ואת כלביו, מגזע בולטריאר, שאת אמם
קנה במחיר 500 לירות שטרלינג באנגליה.
באח,־ הימים שמע אביו במקרה, בשידור רוסי ממוסק בה,
שעשרה אחיו של שאלתיאל׳ שחזרו לרוסיה מפני שלא
רצו להיות יהודים, נהרגו יחדיו בפלוגה אחת במלחמת
העולם.

לב ל ח הכבוד
כשיצא שאלתיאל מבית־הסוהר, אחרי שהאזין בפנים
חסרי־תנועה לפסק־דין השופט שזיכה אותו והילל את
תכונותיו החייליות, חזר לעיסוקיו הקודמים כאילו לא קרה
דבר. הוא המשיך בחייו כרגיל: חייו של צעיר שהוא כמעט
מושלם בגבולות קבועים ומוגדרים מאד, בעל חוש כבוד
שהוא נדיר בנוער הישראלי, אדם שלעולם אינו מבקש בקשות,
מסתיר נטייה רומנטית וסנטימנטלית עמוקה מאחורי חזית
נוקשה של גבר העשוי ללא חת, אדם המתייחם ברצינות
מוחלטת לכל דבר שהוא עוסק בו, החל מהכרתו הלאומית
וכלה בחייו האינטימיים, אדם החסר כל ציניות בחברה
שכולה צינית — פשוט מפני שאינו שנן לב לדברים שאינם
לפי לוח הכבוד שלמד אותו בילדותו.
• בבית־הסוהר קרא, בין השאר, ספר כרסתני על גנרל
מלחמת־האזרחיס האמריקאית אוליסוס ס. גראנט וספר על
גידול סוסים.

מדורתו לא תכבה

(המוסך מעמוד ) 4
מפקדי הפלמ״ח בצד אחד, האורחים המכוב דים
בצד השני, המחנה הגדול של הרעים
ממול.
ברגע המתאים הופיעה האורחת המכובדת
ביותר, שנוכחותה הדגישה עוד יותר את הי עדרם
של נציגי המדינה והממשלה. אשת ה נשיא,
וורה וייצמן, בשמלה שחורה ובצעיף
דק שכיסה את חצי פניה, עמדה מול הקבר.
יגאל אלון ניגש אליה, שוחח אתה באנגלית.
כעבור כמה דקות הצטרף גם ישראל גלילי.
מאותו רגע השתלט הטכס. יצחק טבנקין,
המנהיג בן ה־ 65 של הסיעה לאחדות העבו דה,
שוחח ברמקול עם העומדים מסביב, נמ נע
מדברים מפלגתיים, אף כי היו בשיחתו
כמה רמזים * :הוא ראה את הקמתה של
מארץ־ישראל
מדינה יהודית בחלק
הוא עזב את רוסיה הסובייטית, לא נכגס ל־מפלגתה,
הקומוניסטית״.״
ואז הידהד שוב על הגבעה שיר הפלמ״ח,
כשכתובת אש אדירה מאירה, מבשרת את
סיסמת הכינוס * :מדורתו לא תכבה.״
אהוד וטדי התלוצצו. התכנית קבעה
חצי שעה להפסקה ופגישת־רעים. אלא שלא
היתד, זאת הפסקה. להיפך, היתר, זאת, אולי,
נקודת השיא של הכינוס.
באמפיתיאטרון הגדול של המשק הסתוב בו,
עמדו, ישבו ושכבו למעלה מרבבת צעי רים
וצעירות, אשר כל אחד מהם הכיר, פחות
או יותר, את רעהו. וכאן קם, מעצמו, הד,וי
הגדול שנולד במחנות־ד,אהלים של ימי ה מרי
ובשוחות המופגזות של המלחמה, הרוח
הגדולה אשר מנהיגים ניסו לקברה בקבר
של שירים ונאומי־תהילה•
פה היו כולם. אנשי הפלוגה הראשונה, ה שניה,
השלישית, אנשי המשקים שהתגייסו
בשעתו ל״ 3ימים בחודש. שרידי קבוצת ה צנחנים.
אנשי המחלקה הערבית, שגידלו בינ תיים
כרסים ונשאו נשים, דיברו ביניהם רק
ערבית, למען הרושם. בני כל הגדודים והח טיבות,
רובם נוער־זהב עירוני שלבש באחד
הימים את כובע״הגרב והפך נושא לספרי־היסטוריה.
טוראים ואלופים, מם־כפים ומג״־
דים, בני כל המעמדות והמפלגות. והם היו
אחים•
אהוד אבריאל וטדי קולק, אנשי בי. ג׳י,.
עמדו בתור לכריכים, התלוצצו אותה שעה
עם קבוצניקים נעולי־סנדלים של השומר־הצעיר.
ברגע זה לא היו בוגדים־קומינפור־מיים
ומוכרי״מדינד,־לאימפריאליזם. הם היו
בני פלמ״ח.

מרפסתך היא שימושית

רחוב הרצל •89 תל־אביב, טל 5473 .

פסנתר ,

קניה -מכירה -תקונים
בויגים
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

אופנוע למכירה
נורטון 5כ״ם
לפנות ל״העולם הזה״
רח׳ גליקסון 8

צינקוגרפיה

י. רינדזונסקי
רחוב הקישון .6תד־אביב

גלופות קו
ם ר P •1

גלופות רשת

יודלכבשמ די נ ה. גם הסגנון היה בן
פלמ״ח. הצביע צעיר פרוע־בלורית על עץ,
הפליט לחברתו :״את רואה, כאן כמעט נה רגתי
!״ וכשזו פישפשה בקדחתנות בזכרו־נר״
ניסתה לזכור איזה קרב היסטורי נערך
*נהגתי בעגלה
בלב גבעת־ברנר, הסביר :
רתומה לזוג פרדות, כשלפתע בא לעומתי
זוג פרדים. בחיי, כמעט נהרגתי...״
שאל אחד * :מה אתה חושב כמה שיש
כאן ענה השני, ברצינות :״פשוט מאד.
תספור את הרגליים, תחלק לשניים, תדע ב דיוק

באחת הפינות עמדה קבוצה, הירהרה מה
היה קורה לוא חילקו עשרת אלפים בקבוקי
קוניאק, במקום בקבוקי מיץ. סבר יודל :
*היו עולים על תל־אביב וכובשים את המ דינה.״
סבר בן־אמוץ * :היו מתנפלים על
הלול וסוחבים את התרנגולות.״
איך שהוא היה הכל יאה מאד למאורע.
יצחק חנקין, בן השומר המפורסם, ציטט
פתגם ערבי * :איפה נפגשים השועלים? ליד
מתים אולם לאיש לא היה הרגש שאמנם
נפגשים ליד קבר. היתה הרגשה כאילו יושב
הזקן, על הגבעה שממול, באוהל מטה.
יגאל מכיר תודה. כשניגן הכינור את
הקדיש, הושלך הם. המדרון העצום נראה,
מלמטה, כים דומם של ראשים צפופים. אל
הים הזה פנה יגאל אלון, כשקם על רגליו
וקרא את נאומו, אין אנשים רבים המסוגלים
לקרוא נאום מן הכתב לפני 12.000 ראשים —
ראשים שפיותיהם סגורים, אזניהם פקוחות
ועיניהם נוצצות, מכוונות אל המדבר בכוח
כמעט מאגי.
*על שניים אני מכיר תודה לגורלי. על זה
שגיליתי בעוד מועד את השביל המוביל אל
הקיבוץ, ועל זה שהיתר, לי הזכות להיות
אחד מנערי יצחק שדה
ההמונים הקשיבו, דרוכים. הם ידעו שזהו
נאומו הגדול הראשון של יגאל אלון. הם
ידעו שהוא חזר ארצה באמצע למוריו, הפ סיקם
לפי דרישת הקיבוץ המאוחד* הם יד עו
שמשך שלוש שנים, שעה שרבים ירדו
אל הביצה המפלגתית וליכלכו את עצמם,
נשאר הוא רחוק ממנה, נקי וטרי. הם שמעו
* ולא לפי דרישת משק גינוסר, נפי ש הודיע
העולם הזה ( )774 בטעות.

שמועות כי הוא בא כדי לרתום את עצמו
לתעמולת המפלגה, שמועות אחרות שבא
כדי לפתוח במאבק הגדול על נפש הקיבוץ־
המאוחד ועל עתיד מפ״ם, נגד משה סנה.
אלון לא השיב לשאלות אלה• ייתכן והוא
עצמו לא קבע, עדיין, את החלטתו. וייתכן
שחשב כי מוקדם המועד. ובעיקר: הוא שמר
על מגמת הכינוס, שנועד במפורש להיות
מעל לכל מפלגתיות. נימוק זה הוא שגרם
להרכב רשימת הנואמים: יגאל אלון, איש
לאחדות העבודה ; אליעזר שושני, המפא״י׳
ניק המתיק של הפלמ״ח ! שמעון אבידן,
איש השומר־הצעיר.
אולם את האפקט החזק ביותר השיג יש ראל
גלילי. מי שהיה *אליל ההגנה״ הדגים
כיצד הגיע למעמד זה. במלים קצרות, בלתי
מוכנות מראש, הגיע ישר אל לב שומעיו.
כשסיים לא היה, כמעט, צורך להזמין את
הנוכחים לשיר את שיר הפלמ״ח. הם קמו
בעצמם, והשיר האדיר. התפרץ מלבם שנית.
שלוש השאלות. מלים אלה קבעו את
נימת הסיום• היה זה סיום מהורהר מאד. מן
המפקדים הגבוהים ועד לטוראי האחרון שאל
את עצמו כמעט כל איש את אותן שלוש ה שאלות:
מי יכול היה לכנס כינוס כזה ז
מדוע כונס י ומדוע באו האנשים?
על השאלה הראשונה היתר, התשובה נתו נה,
בלתי־מפוקפקת: רק גוף אחד ורק איש
אחד מסוגלים בספטמבר 1952 לכנס על־ידי
מודעה בעיתון 12.000 צעירים עבריים. הגוף
הוא פלמ״ח. האיש הוא יגאל אלון.
השאלה השנייה היתד, קשה יותר, אף למ פקדים
עצמם. הכינוס כונס כדי לכבד את
זכרו של יצחק שדה. אולם איש מן הנוכחים
לא סבר אף לרגע כי זכרו של שדה יונצח
על״ידי כינוסים• מה יהיו המעשים שינצי־חור,ו?
יגאל אלון השמיע גם דברים פוליטיים•
הם הוכיחו כי השקפת עולמו התגבשה והת עמקה
בשנים שהקדיש ללמודים, ולמציאת עצ מו,
באנגליה. אך הם לא היו מצע מפלגתי.
כינס את הכינוס רגש, שהתעמק עם בו או
של יגאל: הרגש כי הגיעה השעה להחיות
את הפלמ״ח, בצורה זו או אחרת.
השאלה השלישית היתד, הקשה ביותר.
מדוע באו ן לכבד את זכרו של שדה. להר גיש
בחדוות מיפגש־הרעים. לראות את יגאל
ולשמוע מה בפיו.
אולם האם היה זה הכל?
הגל השני. ישראל גלילי ביטא זאת :
הם חיפשו את שדה, מפני ששדה הזכיר לכל
אחד מהם את השעה כשהיה טהור, יפה ו אציל
יותר. או, במלים אחרות, כל אחד רצה
להשתחרר מרגש האשמה החבוי בלבו, רגש
האשמה על שירד לחיי היומיום, הנלוזים,
של המדינה.
הפלמ״חניק מחפש את המחר — הוא וכל
חבריו, בני כל החטיבות הקרביות. הוא זו כר
את היום עת העלה אותו הגל הגדול של
תנועת״הנוער־הלוחמת בימי המלחמה, הפך
אותו, האיש הפשוט, לאדם גדול. והוא !כ סף,
בסתר לבו, לגל גדול שני. אך אין הוא
יודע מה יהיה הגל, מנין יבוא ולאן יוביל.
הוא ביקש את התשובה במקום בו מצא
את התשובה בפעם הקודמת — בפלמ״ח.

3ד־זוה 3 .ד 3ה .*31ג׳י.
אלמוני טלפן למערכות העיתונים ביום
הבחירות לועד איגוד עוברי הנמדינה, הודיע
כי שרת העבודה, גולדה מאירסון, עומדת
בשער משרדה, מטיפה למצביעים לבחור ב*
מפא״י. כאשר חשו אנשי החדשות למקום
נוכחו לדעת, כי נפלו קרבן לבדיחה: שרת
העבודה ישבה בלשכתה, שקועה בעבודתה
הרגילה.
כרטיסי־הברכה לשנה החדשה, שנערמו על
שולחן כתיבתו של שאול קודכי, המנהל
בפועל של המחלקה לענייני העדות הנוצריות
במשרד הדתות, הכילו בין השאר: כרטיס־ברכה
כתוב עברית, ממסדר הישועים ביש־ראג
וכרטיס״ברכה מהכמורה הרוסית שאיח לה
»שנת עבודה ויצירה״.
רפאל הלפרין,מפחת הגופות וסר יש ראל
המקצועי, השוהה בארצות־הברית להו פעות
זירה וטלביזיה, לא דקדק בצנע, סיפר
כי אושיות כוחו נובעות, מלבד מאימון גו פני,
מאכילת שלוש ארוחות ליום בתוספת
שלושים, ארבעים כוסות חלב.
אנטישמיים אמריקאיים גילי, השבוע, ני מוק
השמצה נוסף נגד דווייט איזנהואר;
שומר ראשו היהודי של הגנרל, מאים ס ד׳
(חורז עם צבי) ,שוטר חרש צ׳יקגואי בן 41
הגבוה 183ס״מ, שוקל 115ק״ג, ששמר,
בשנה שעברד״ על דוד כן־גוריון, בעת
מסעו בארצות־הברית.

*העולם הזה״ 779

במרחב הלבנ1ן רצונו של שמעון
״אל־חורי ירד, שמעון עלה — המשטר
בעינו עומד.״ משפט זה מסכם את כל שהת רחש
בלבנון משך השבועיים האחרונים מאז
התפטר בישארא אל־חורי מנשיאות המדינה
ובמקומו נבחר כמיל שמעון. שניהם בני
העדה המרוניטית, שניהם נמנים על המש פחות
הגדולות ביותר בארץ, שניהם שייכים
לאותו מעמד של מדינאים־בעלי־אחוזות ה שולט
בלבנון מאז היווסדה•
ההבדל העיקרי בין השניים הוא קטן :
כמיל שמעון יותר צעיר 52 הבטיח —
לפחות באסיפות פומביות — ללחום בשחיתות,
תומך בהידוק יחסים קיצוני עם שאר
ארצות ערב. הוא יודע כי מדינה קטנה כמו
הלבנון אינה יכולה לחיות כיחידה מבודדת.
מבחינות רבות מצבה כמצב ישראל במרחב ;
אולם שלא כישראל, השתלבותה של הלבנון
במסגרת המרחב תלויה ברצונה בלבד. ור צון
זה אומר כמיל שמעון לממש — אם
המשפחות הגדולות• שהעלו אותו לשלטון
תתנה לו לפעול.

על עצמו ליעל את המפעלים, להפיק ולשווק
את התוצרת.
עתה מפיקה מקסיקו פי שלוש נפט מאשר
לפני ההלאמה. שותף עיקרי במיפעלי הע נק:
חברת סיטיס סרביס האמריקאית. פרטים
אלה פורסמו לא פעם בעיתוני איראן,
שכולם ניבאו כי ג׳ונס ימלא אותו תפקיד
בארצם. ואם ביקר בביתו של מוסאדק או
במשרדי חברת הנפט האיראנית הלאומית,
היו מיד מתפרסמים סיפורים על הסכמים
מרחיקי לכת.
הידיעה כי חברתו של ג׳ונס שלחה לעב־דאן
ציוד וחלקי חילוף יחד עם שמונה מהנ דסים
לתקן את הנזק הרב (אומדן רשמי :
30 מיליון דולר) שנגרם למיפעלי עבדאן
נופחה עד כי נדמה שמפעלי הנפט עומדים
לחדש את פעולתם תוך שבועות אחדים. רק
שג׳ונס המשיך להכחיש את הכל. אך העי
הצעירים
המצריים כי יש להדיחו מן השל טון.
אולם עיתונים מצרים רבים סוברים
אחרת: התחלת הסוף של פארוק באה ביום
בו הודיע כי אשתו הראשונה, המלכה פרידה,
ביקשה, וקיבלה ממנו, גט. ייתכן שזה לא כל
כך נכון מבחינת המדיניות המעשית, מוסיפים
אותם העיתונים, אך אין כל ספק כי זה
נכון מבחינת האיש הפשוט ברחוב ויחסו
היומיומי למלך המודח.
בזה אחר זה הופיעו ששה שבועונים חשו בים
כשעמוד השער שלהם מוקדש למלכה
לשעבר, ששמה עתה סאפינאז זולפיקאר *.
בפנים פירסמו מאמרים וצילומים על חייה
של האשד, הצעירה והחיננית ,״אהובת העם״,
שעזבה את בעלה כשלא עלה בידה להוציאו
מדרך השחיתות והרקבון שבחר ללכת בה.
כתב אל־מוסאוור :״היא היתד״ למעשה,
הראשונה שתבעה את השינויים שהצבא הת
איראן

אחד
והערמת
אינה תופעה
כולה בנוייה
משפחת האהמצב
החדש

קיצוניות זו של גידופים מצד
תשבחות על ״מלכת הלבבות״
מקרית. החברה המצרית, אשר
דרגות דרגות וחדורה הערצת
צולה׳ לא השלימה עדיין עם
חסר־הבאשאים והביים.
התשבחות למלכה הקודמת היפה, הבלטות
הצד האציל והטהור של אופייה, עשויות
להחדיר בעם כי לא כל בני המשפחות הג דולות
הם נבלים. בצורה זו, מקווים בני
אותן המשפחות, יזכו במעט מהרצון הטוב
השופע לכוון סאפינאז האנם זולפיקאר.

רק ונסע ת עניו ת
משך חודשיים בילה וייליאם (״פיט״) ג׳ונם
באיראן. בקורו, הוא טען, היה מסע תענוגות
ותו לא. כל פעם שעיתון איראני או עיתון
חוץ היה מפרסם ידיעה סנסציונית או ניחוש
לא פחות רעשני על תוכניותיו של ג׳ונס
בדבר הפעלת תעשיית הנפט האיראנית, היה
ג׳ונס ממהר לפרסם הכחשה. גם ביקורו בעיר
הנפט עבדאן לא היתד, אלא נסיעה לדרום
הארץ ״המעניין מבחינה ארכיאולוגית״.
כאשר נשאל ג׳ונם על מה שוחח עם הנשיא
מרומן כשנתקבל על־ידו טרם צאתו
לאיראן, נראה פיט ג׳ונם מופתע ביותר :
״שוחחנו רק על,עניינים אישיים. הרי שנינו
ילידי מדינת מיסורי.״
אך איש לא האמין לו. כי וויליאם (״פיט״)
ג׳ונס בעל עבר עשיר בכל הנוגע לעניני נפט
י ובעיקר כשהעניינים מסובכים בתסבוכותבינלאומיות חמורות. הוא החל את חייו בע סקים
כפקיד נמוך של חברה קטנה למכירת
נפט, סיטים סרבים, עתה הוא אחד ממגהליה
הראשיים של החברה, שהפכה תשיעית בין
חברות הנפט של ארצות־הברית. משכורתו
השנתית של ג׳ונם 150.000 :דולר.
את עסקו הגדול הראשון ביצע ג׳ונם ב מקסיקו.
בשנת 1935 הלאימה ארץ זו את
תעשיית הנפט שלה, שהיתר, שייכת לחברה
האמריקאית האדירה סטנדרד אויל• החברה
הטילה חרם על כל מי שינסה לעזור למקסי קו
בהפעלת התעשייה או בשיווק הנפט. אך
ג׳ונם לא התרשם ביותר מאיומי החברה ה גדולה:
הוא פנה לממשלת מקסיקו, קיבל

סומכרירו נ. טרבוש

המלכה-לשעכר פרידה ובתה הצעירה, הנסיבה פאיקה
סאפינאז זולפיקאר או פרידה או ״זו שאין דומה לת״
תונאים — ואנשי הנפט והמדיניות הבינ לאומיים
— לא השתכנעו. הם זכרו כי ה תופעה
המעניינת ביותר בכל פרשת מקסיקו
היתד, שמשך כל השנים הארוכות שהתנהל
המשא ומתן בין ממשלת מקסיקו וג׳ונס
הכחיש זה בכל תוקף כי ביקוריו במקסיקו
היו דבר אחר מאשר מסע תענוגות בלבד.
מצרים מלכת הר ב בו ת היסהפיה
בדרך כלל מקובלת ההנחה כי גורלו של
פארוק נחרץ ביום אשר בו החליטו הקצינים

עתד לתבוע. היא ביקשה את הדחת אותם
האנשים שהקצינים דרשו כעבור כמה שנים
כי יסולקו מחצר המלך, ניסתה להשפיע על
המלך הפושע לתת לעם את אותן ההקלות
שהצבא מבצע עתה. משלא הצליחה, עזבה
את הארמון .״הקצינים,״ המשיך השבועון,
״נהגו אחרת• משלא הצליחו לשכנע את המ לך
לקבל את דרישותיהם — היה זה המלך
שעזב את הארמון.״ לכן יש לראות במלכה
• שסה הראשון, פרידה, ניתן לה על־יזי
פארוק ביום נישואיהם, ופירושו ״זו שאין
דומה לה*.

פתרון הבד. הסבר והבטה
סרטים — 1 :״ה?ב השוגה 2״ם וד
מדיני 3״הוא רץ נ? הדור 4״שטן
הבשרים 5״ארבעה בנ׳יפ״.
ספרים — 1 :״מבצע ציצרו״ — 2 :״רחובות
הנהר 3״המני?ות הגנוזות 4״פנקס
פתוח״.
מחזות — 1 :״ע 5עכברים ואנשים 2״שש
נפשות מחפשות מחבר 3הגערה והכושי״;
— 4״המענל המרובע 5״בתיאבון ישראל״.

131

111

171

ת שבץ <35
(ערוך לפי מתכונת הכתיב העברי המלא)
מאתן ) 1 :על דעת ה ...ועל דעת הקהל 1
)4משורר המרד והשואה של יהודי פולין הט בוחים
בידי היטלר 10 האדם הפרימיטיבי רואה
אותו כמרכז לרגשות אנוש 11 כל הנחלים
הולכים ...הים 13 כל שכן 14 תרו
אחרי עשב 15 לא המעשה עיקר אלא ה ...ז
) 17 מטבע יפני 19 טחן אותו עד ...ן )20
בעל השכלה ; )22 מכסים את הגגות ברבים
מכפרינו ; )25 חלק הספר ! )26 שוד ו ...ו
)27 יראה ; )30 עיר ישראלית 32 מפשע 1
) 33 בקרבו ; )34 עושה להטים 36 קליפת
הענבים ; )37 היהודים והמוסלמים מזדקקים לו 1
)39 כונה גם חובב, יתר ועוד ; )41 מפר, לאוזן ;
42 בבד ; )44 חברת שיכון גדולה שאזרחים
רבים תלו בד, את תקותם 46 מחפש את
המחר ; )48 תאריך בספירת העומר ! )50 אבי

.העולם הזה״ 779

המודחת סמל ההפיכה המשחררת.
״תנו לי את תי! ״ לא רק הש בועונים
הקדישו את עמודיהם לסאפינאז
האנם (גברת) .העיתונים היומיים פירסמו
את קורות חייה׳ את הפרטים הרבים שנאסר
עליהם לפרסמם משך שנות המלוכה של
פארוק .״היה אסור לנו אף להזכיר את שמה,״
הם גילו. רחובות וכיכרות שנקראו על שמה
קיבלו שמות חושים. המלך הטיל סביבה
רשת של מרגלים והיה אף חשש לחייה ;
הוא אסר עליה להנשא בשנייה, החרים את
רוב הרכוש שנרשם על־שמה בעת היותה
מלכה. אך המכה האכזרית ביותר שפארוק
הנחית לאשתו הקודמת היה סירובו להשאיר
לה את שלוש בנותיהם בצאתו לגלות.
משך שנות פירודם נהג פארוק להרשות
לשלוש הבנות לבקר את אמן אחת לשבוע.
״ידעתי שזה לא יכול להמשך,״ מספרת עתה
סאפינאז .״משהוא אמר לי כי יקרה אסון
גדול. והנה זה קרה. הוא לקח את בנותי.״
ובמררה בבכי היא הוסיפה :״בנותי היק רות
! תנו לי את בנותי
הדבר זכה, כמובן, לפרסום אוהד, עורר
קיטרוגים נוספים על המלך השפל שלקח
עמו שלוש בנות עדינות לחיי ניוון בגולה.
28 331

321

441
45 511

551

571

601

תעשייני הטרבושים, שקיבלו באהדה שלווה
את ההפיכה הגדולה של הגנרל נגיב סוערים
וגועשים בפני האפשרות של הפיכה שנייה,
קטנה בהרבה. המדובר בהצעה שהוגשה על-
ידי כמה אנשי ציבור ידועים להחליף את
הטרבוש הלאומי בסומברירו, כובע־קש מן
הסוג המקובל במכסיקו ושאר ארצות דרום
אמריקה.
לדבריהם מתאים הסומברירו יותר מהטר־בוש
לאקלים הלוהט של מצרים, עשוי חומר
המאפשר איוורור מסויים של הראש, מצל
בשוליו הרחבים על פני חובשו. להתנגדותם
של תעשייני הטרבושים אין עדיץ כל רקע
אידיאולוגי — הם פשוט טוענים שההפיכה
הזאת עלולה לחסל את מקור פרנסתם של
אלפי פועלים מצריים העוסקים עתה בייצור
כיסוי הראש האדמדם.
ואחוות הפועלים טרם פותחה בין פועלי
מצרים במידה כזאת שיקחו בחשבון כי ה פועלים
העוסקים ביצור הסמזברירו ייהנו
עקב החלפת הטרבוש משפע מיוחד.

אבנר ; )51 יען ; )53 קומפוזיטור בעל ״הזמנה
למחול 55כ ...המלך ; )57 קטנה שבעדר 1
)58 מאותיות האלפא ביתא 59 מתרגם אמן
שעמד במשימה הקשה של תרגום שלום־עליכם
לעברית; )60 בעלי האמונות הטפלות מיחסים
לדבר זה כח רב.
מאונך ) 1 :מי יתנני במדבר ...אורחים !
)2מסתפק ב ...חרובים מערב שבת לערב שבת ;
)3משמש לתאורה 5רואה ...הרים כהרים ;
)6המלך עבדאללה אהבו יותר משאהב את
טלאל ; )7ו ...מרע משתולל ; )8מועצה ;
)9מונח ספורטאי הנהוג בעיקר בבוכס והמציץ
חיסול מחלט של היריב 12 ישן 15 בכל
פטור — מעקרונות התלמוד 16 בכמות גדולה;
) 18 בתולה מיתולוגית ידועה ; )21 אחד ממצבי
הצבירה של המים ; )23 שונא ; )24 דבר הפר ;
)26 מענין כ ...דאשתקד 28 יש לי ...אחי ;
)29ד״ר אורן הצליח להשיג אצלו תוצאת תיקו
באולימפיידת השח־מת 31 מוכן ו)32
״על ...התער 35 מדוע אדום ללבושיך ובגדיך
כדורך ב ישעיהו 37 לב —
פחד ; )38 אחד המוכשרים שבין מנהיגי מפא״י ;
)40 שלילי ; )41 כלא לרגליים 43 מאין
באת ולאן אתה הולך ; )45 מתחרה ; )46 חוקי
משטר ו )47 הסתכסך עם שר הפנים שפירא ;
) 49 אדם במיטב שנותיו ; )52 קיים ; )54 מלה
מגבילה 56 בעל תאווה אינו אומר לעולם מלה
זאת 58 בן בקר.

הפעם ההדיט דוש לא להסתפק כדידון סתם,
מגיש לקוראי ״העולש הזה״ p W nחברותי
שנושאו הכד. הספר והכמה. כללי המשחק
פשוטים למדי *׳ ע כו ר לפענוח כל תמונה
(מימין -סרטהם ; כאמצע _ ספרים ;
משמאל -מחזותזיומציאת השם אותו היא
מייצגת זוכה הפותר כנקוהך (וכין קוראים
שונאי־חשכון -בקן יאת־4וקהלה ״ג און!״
או ״ג אודג און ילו ״גאוך גאון
גאון:׳ /הכד דפי הגרנט המרכה כנקודות
מנצח, כמקובל. לשם ביקורת אפשר להש תמש
כפתרון הנמצא מעברן לדף. למעוניינים
כפתרון למפרע.
בנצחון כטוח, מוטב

M fk m m m