גליון 780 מתאריך 9 באוקטובר 1952

* סרט

השגה

,העולם הזה״ בוחר כסרטים וכשח־קנים
הטוכים והרעים כיותר •טל

״התקפנו משטרת רמת־־גן!״
משתתפי הפעולה שד אצ״ל מציגים
שנית את הפעולה שבה נפצע,
דוב גרונר כמקום ההתקפה, למען
קוראי,העולם הזה.״

השבועון המצויר
0 ww

m wר ! >16

Q in w

העוכס

חז ה

בז: נדמהל נו שאתר׳ ב קו ר בז התמצ או מגו 5
ל ר שי מ ה מיו חדת על ב ני ני ה או מהו ״ כבוש הש
ממה ״ ב רו חאחרת לנ מ רי.

העורך הראשי!
אודי

י. רישין, מנהל מחלקת הארגון ופרסום,

• נגדי

ראש המערכת:
• לוס

בחן

עורך התבנית :

עורך הכיתוב!
דוב

אי מן

הצלם הראשי!

הכתב הראשי!

ה שרועו! ה מצויר
ל אינ פורמ צי ה
ר חו ב נ?י? סון . 1ונד־ א בי ב
( ייר תי א ס רון ״ אהי
ת. ד , 186 .ט י ( .ז מני ) #8785
ט ען יטבר בי ם וי םפרם *
משרדהמערכת בי ר ו שזי ם •
ר חו בדודהסיר ( יוליאן ).
הסעד.
םשרד
פו ל

ם או >

א ח רון דו ל ב
מי כאל

נו לרפן

עורכי מדורים!

אלם».

י חי א ל

ב שן.

גי * ה

ג בי.

אי תפר

עיי ם •

משתתפים קבועים:
ס רנ צ ה

ג רו בנ ר.

ראש־משרד, חיפה :

יפתחה עו ל ם הזה מ דו רקבוע׳ למלחמהבש חי תו
ת, ב בז בוז. ב פ רו ט ק ציוניז ם. ב שי טו תהק לו ק לו ת
בנ הו ל ענייני צי בו ר, עלי די איסוף עו ב דו ת וגי לויו.
ע תונ אי ם זריזי ם י כו לי םלפ עו ל כ אן ה רב ה ו קו ר אי ם
נ א מני םומ הי מני ם י סיי עו בי רכ ם ב אי נפורמ צי ה
הני תנ ת ל בי קו רתול בי רקה. לאא בו שוא צי ע :
ע בו ד ת בי לו ש ב עז ר ת לו ח מי םכאלהננדש חי תו ת.
מו צדקתומ קו דשתעלי די המטרה ...יני חהע תו!
י סו ד ל תנו עהלמ ען תי קון ה מי דו תוע קי רתהרע
מקר בנו. ק ר אנו עלהתח לו תפהושם ( ק בו צ ת
נו ע ר בי רו ש לי ם) או לםי היו אלהי צו רי נפל.
אם לאי תנו לה םמעוף. הי קףת כני תיו ת. פומ ביו ת
וכל ה ד רו שלהקמת תנו עהה מו ני תבעלת מי מ די ם
ו כו חהשפעה.

דו ד רו ביננ ר

סופרי־חוץ!
ה פו״ ל :

ח עו ל ט

כל אחד מאתנו ראה כמה וכמה משפטם
ציבוריים. היו אלה, לרוב, הצגות מבוימות
בקפדנות. הנאומים, ה״עדויות״ ,פסק־הדין
— הכל היה ברור, פחות או יותר,
מראש. המחזה כולו היה מענין — אך לא
בלתי־צפוי.
משקיבלנו על עצמנו לערוך משפט ציבורי
על הנוער העברי — ההופעה הראשונה
בעל־פה של עורכי העולם הזה מאז נטלו
לידיהם את הוצאת העתון לפני שנתיים
ומחצה — לא רצעו לערוך הצגה מעין זו.
כמו תמיד, גם הפעם, ברצוננו ליצור מסגרת
בה יוכל הנוער למצוא לעצמו בטוי,
ללא מליצי־יושר. היתד, הנחתנו שדבריו של
האיש הפשוט, דברים היוצאים מן הלב ללא
הכנה, מענינים יותר מאשר דבריהם המלומדים,
המוכנים מראש, של אישי צבור רמי־מעלה.
דומני
כי המסגרת אשר קבענו למשפט,
שיתקיים בליל שבת של השבוע הבא היא
מקרית למדי. הדגש יונח ביסוד הספונטני,
הבלתי מתוכנן: הקהל עצמו יספק את הדוברים
•העיקריים. כדי למנוע פסק־דין מבוים
מסרנו את השיפוט למוסד בלתי ישראלי!
חבר־מושבעים, מורכב
מאנשים אשר
ייבחרו מקרית מתוך
הקהל, והוא יחליט
אם הוכחה אשמת הנאשם
או לא. והוא
הדין לבבי העדים.
לא רצינו בעדים שלמדו
את תורתם
מתוך ספרים: רצינו
בעדים המכירים את
המצב מתוך החיים, מתוך חויתם האישית.
גם לכך היה הפתרון פשוט: העדים ייקראו
מקרב הקהל, יתבקשו למסור עדות רק
על דברים שהם יודעים אותם מתוך ידיעה
בלתי אמצעית•
*:fcsk
למשפט כזה, שסרטיו אינם מבוימים וקבועים
מראש, דרושה יד מכוונת. אני שמח
להודיע שהצלחנו לרכוש את עזרתו של אדם
שהתמחה בשטח זה׳ ולאו דוקא במשפטי־ראווה.
אליעזר מלחי, שופט השלום הראשי
בתל־אביב, חניך הגמנסיה הרצליה, בן , 35
ינהל את המשפט ויעמוד בראש צוות של
מומחים שיבטיח את הניהול המשפטי והציבורי
המוסמך. צוות זה כולל בין היתר
גם את יגאל מוסינזון. הקטיגור הוא עורך־
הדין הצעיר ( )30 שמואל תמיר, לשעבר
מפקד אצ״ל בירושלים שעבר את בחינת
עורכי הדין בגלות קניה. לעומתו יתיצב,
כראש ההגנה, אדם שתפקידו במדיגה הוא
לקטרג: משנה לפרקליט המחוז אליעזר
לייבסון, בן ,39 אחד ממיטב נציגי המדינה
באולם בית המשפט.
בהתכנס, השבוע, צוות זה לדון בכמה
צדדים משפטיים, נתגלו כמה וכמה בעיות.
הראשונה• :מהו ומיהו הנוער 7האם המדובר
הוא בכל בני דורנו, החל ביגאל אלון
וכלה בבוגרי הששיות? או אולי יש לייחד
את הדיבור לשיכבת־הגיל הצעירה ביותר,

חז ח

ש מו אלפי רו ן.

ד טו ם

ישראל.

ת ל -א בי ב

לאותו נוער שגדל אחרי מלחמת העצמאות והשונה
במידה ניכרת מאחיו הקשישים ייתר

עלתה גם הצעה מענינת מאד: לפרט בכתב
האשמה כי דור זה נופל מכל הבחינות
מן הדור הקודם — דור העליה השניה והשלישית,
מייסד ההתישבות העובדת וההגנה
— ולזכות בצורה זו בקנה,־מידה ברור
שיאפשר השוואות קולעות. הדבר נפסל באופן
פורמלי, למען לא לכבול את הקטגוריה,
אולם אין ספק שיעלה בשעת המשפט
עצמו.
שאלה אחרת היתד״ אם לקבוע דמות מוחשית
שתסמל את הנאשם המופשט. אחרי
שנתקבלה הצעד, זו היה צורך במציאת
אדם מתאים — צעיר שיהיה אופייני לרוב
רובו של הדור. לפיכך ביקשנו צעיר עירוני,
ששרת בתפקיד קרבי בצה״ל, פרש מאז לחייו
הפרטיים, אדיש
פחות או יותר להתפתחות
הפוליטית של
המדינה. איש זה נמצא
בדמותו של חיים
סלד, בן ,26 איש
גבעתי בלונדי וגבוד
קומה, שנשא אחרי
המלחמה אשה והפך
אב לילד.
עם זאת אני סבור
כי מלאנו את תפקידנו. את הצלחת המשפט
אנחנו מוסרים, למעשה, לידי הציבור עצמו.
אם נתראה בליל השבת של שבוע הבא,
נוכל להווכח באיזו מידה היה חשבון זה
מוצדק.
השבוע קיבלתי, מפארים, מכתב -הממלא
את לבי גאווה מיוחדת. חתום על המכתב
אורי קיסרי, מיסד העולם הזה לפני 16 שנה,
שעה שרוב העורכים הנוכחיים עוד ישבו על
ספסלי בית הספר העממי (וקראו את 9
בערב בחשאי, ב-יעת ר,שעור לציור).
כותב או ת קיסרי המטרה השניה
של מכתב זה היא ללחוץ את ידיכם ולחבק־כם
עבור מאמרכם ״קול קורא במדבר״ .אני
גאה שיסדתי את הבמה הזאת, כשאני נתקל
ברפורטג׳ה מצוינת שכזו ובמאמר כה אמיץ,
כה תקיף וכה שלם ו״היסטורי״ מבחינת
המחשבה, הרגש, הניתוח וההעזה.
״יישר כחכם ! תדיר, כשאני מהרהר תוך
כדי הסתכלות בשמו של העתון — העולם
הזה — אני אומר לעצמי, שהילד שלי פשט
צורה ולבש צורה, ובצאתו את בית אביו
נדד לכרכים ״שמעבר לים״ והיד, לטיפוס
חדש׳ שונה מהטיפוס שהתהלך בכתונת הפסים
שתפרו לו אביו ואמהותיו הרבות
...אלא, שבסופו של דבר, אני מגיע
למסקנה שבלב ושבהגיון גם יחד, כי אם
לא שיניתם את שמו של העתון שעה שרכשתם
אותו, הרי זה משום שהרגשתם כי למרות
ז־,כל זהו המשך.
״א־מצתם לכם את בני. נפלא הדבר כיצד
הפכתם את עצביו י1שרירים ואת יינותיו ו־שמן
הזית שלו למים חיים מן המעין ! ״
מכתבים השחיתות
ב ה עוז ם הז ה ( <77 הנ כםמפרס מי םאתהת מונ ה
של חמשת חברי אנודב ני ני ה או מהאשרהוזמנו
לבקר ב פ ריז. מעלהת מונ הקבעתםאתה כו תרת
״ ש חי תו תמוסדות ״ .אנוס בו רי ם כי פ ר סו םזה
נו בעמאיי די ע ה. אתםשה רג שתם בג ליונ כ ם זד,
כי כלה חו מרעברב רי קהשל זיוות חו ק רי ם.
במשךשלשהחד שי ם. זווו תשברא שו עו מ ר חוקר

לעולה חדש, שטרם רכש ידיעות רבוח
בשפה העברית, אבדו משקפיים יקרי
ערן. רץ לתחנת המשטרה הקרובה, להודיע
על כך.

אם מבר כי ם אד םכת חי לתה שנ המשמעשמע לי מי
ם עיז מעב רו ו סו ל חי ם לו על פ ש עיו. אבל
ה ד רו הי שרה ביו ת ר הי אלהצ בי עעל כל. ה מ קו מו
תהר קו בי ם. לננו תאתהאדם, לו מ ר לו: חיי
ש חי תו ת חיי תבמשךה שנ ת הז א ת.

פי לי ם טי א רי.

ו תן רי בון

פונטינ׳יי קו ב ם. ג ב רי אלד נון.

אזרח חיפוז

רות רפאלי, ירושלים

רפאל חיי ט. או סקרמ או ב ר,
י*חק ל ב ני * ,בי ש ש.

ראש־משרד, ירושלים!

אגוד בניני האומה ,׳ רושלם
ה א מנ םלאמצאה עו ל ם הז ה חבר ר בי עי ל ש לי שי
ה א די רי, נוי, בווינגרזא ני היי תי מ צי עלה כני
סו ב מ קו ם רו תי ...אני מדברבשםעש רו ת
חברים וי די די ם.

3מו עיני
זכרונן לברכה

מרדכי שיף,תל־אביב

אין מ לי ם כ פי ל הו דו ת לכ םבעדהר פו ר טז׳ד,
היו צאת מנ דרה רניל על אי ש ה שנ ה ד ״ ר א מי ל
ש מו ראק. ועלהש עי ר ל עז אז ל דו ד א די רי וכ ל
ה כ רו ד בז ה ...נשארתם הי חי די םאשרה עז תםלא
לה ר תע מ פ ני דבר, ל מ רו ת שי דוע לכ ם הי טבמה
ע לו ל ל היו ת צ פוי כיו ם ל מי שאומראתהאמת.

אסתר אורבוך, רנזת־ון
ב ה עו ל ם הז ה 777התפרסמהכתבה על י.
יז רעא לי. סנן מנ ה ל בנק לאו מי לי שראלבע כו.
הו אי ל ו אני היי תי צר במשאומ תן, בי ח ד עם
אנ שי קו ל נו ע י חי ע ם, ש ה תנ הלבק שר עםר כי ש ת
ה מנ ר שי ם. וי דו עי ם לי, אי פוא, כלהפר טי םלא שו רם,
וו!ו אי לובכתבתכםפורס מו פ ר טי םבל תי
מ דוי קי ם, אשרבעק בו תפר סו מ ם נגרם נזק מו ס רי
ח מו ר ביו תרלמר יז רעא לי ה נ ״ ל, הנני מוצא
ל חו ב ה, ל ה פנו תאתת שו מתלבכםל עו בדה זו
ו בין הי תרל ציין אתהפר טי םדלק מן :
א) ה ס כו םהמ דו ברשל — 30,000 .ל ״י, כלל,
מ חו׳ןלמ חי ר ה מנ ר שי ם, נם ס עי פי ם א חרי םכנון
.הו צ או ת רי שו ם ה הב רהשעמדהל היו ס ד. הז מנ ת
ת כניו תאצלמ הנ ד סי םוכ דו מ ה.
ב) לאנדר שנו ע ל ירי מ ר יז רעא לי להש קי ע
סר — 20,000.ל ״ יעלחש בון ה ס כו ם ו עיי ל. אלא
הו סכם ״ מפורשש קו או פ ר טי ב קו ל נו ע י חי ע ם בי ח ד
א תי נ ש קי ע 50א חוז שלהכס פי ם ונ קבל בי ח ד 51
א חוז שלהמ ניו תבחברהשעמדהל היו ס ד.
ג) מ ר יז רעאל׳ לאהתכחשמ עו לםל קב לת הסד
ש ל — 6,000.ל ״ יולא סי רבאףפעם לתת ל נו
ק בל העלכך. ה הי פרמזה הו אהנ כו ן: מ ר יז רעא לי
ה צי ע ל נו כמהפע מי ם ל קבל מ מ נו קבל הוא נו
לא ק ב לנו המידואלאלא חר ז מן ול לאכל לחין
מצד נו, ולבקש תנו הר א שוני ה.
ד) הסךשל — 12,000ל ״ י הו שלש׳ בי די עו ר ך
דין שלה מו כ רי ם ( משפחהפר סי ת) .על ח ש בון
ה מנ ר שי ם, על מנת שיי מסרל מו כרלאחר שי מלא
אחרי תנ אי םמסוימים ( ש ח רו ר ה מג ר שי םמהאפוט רו
פו ס, ת ש לו ם מ סי םוכ דו מ ה) וז א ת תו ר פרק
ז מן שנ קבעלכדלמפרע. ל מ רו ת ה עו בדהשכס פי ם
אלההיו מו ק פ אי םאצל עייר ה דין. עז ר ל נו מ ר
יז רעא לי ל קבל ב חז ר ה ( ל פי בקש תנו) אתחל קנו
בהשלשה וז אתממ קו רו תאח רי םולאחרשטרח
ועמל על כדר בו ת, ו א נו א סי רי תו ד ה לו עלכד.
אבקשכם. א י פו א. לפרסםאתמכת בי זהבמ קו ם
ובצולר. המת אי מ ה בג ליוז ה ק רו בשלע תונ כ ם, ע ל
מנ תלת קן ב מי דתהאפשראת הנז ק ה מו ס רי שננ ר ם
ל מר יז רעא לי עלי די פ ר סו ם ה אינ פו ר מ צי ההבל תי
מ דוי ק ת שנ מסרהלכם. א ני חוז רומ ציין כי מ ר
יז רעא לי ה תנ הג עמנובח ני נו ת. מ רו ב ה ביו ת ר, ולא
.רק ש אי ן לי א י זו ט ע נו ת ש הן כ ל פיו, אלאשא ני
שמחל הו דו ת לו ב פו מ בי ומעלד פי ע תונ כ ם, ע ל
פ ע לו. א ני י כו ללהצטרף לכ למכ ריו ו מו קי ריו
הרבי םשלמר יז רעא לי הי דו ע ל כו ל נו כאדםישר
ו הגון וללא כל שמץשל דו פי.

המשפט על הנוער

יוסף פיטקוביץ, עכו

ב מ קו םלע רי דמשפט על הנו ע ר הי שרא לי ( ה עו לם
הז ה ,) 778 היי תי מ צי ע לכ םמש הו יו תרמ קו-
יי נ סי לעיידמשפטצ בו רי שלא הי ה לו ת קדי ם
ב עו לםכו לו ( עדכמה שי דוע לי) ,בו הנ אשה
אחר אי ם
מי ם י היו ה מ בוג רי ם. שהםלמעשה
למצ בו ה מו ס רי הי רו דשל הנו ע ר הי שרא לי. כ שו ־
פטאפשרלב חו רבאחד ; ה אי שי םהמ פו ר ס מי ם
של ימי נו. ה ק טינו די ה תיו צג על י די בני הנו ע ר
ו אי לו ה סניגו רי ה תיו צ ג על י די ב אי כו ח הנ א ש
מי ם.

גרשון פאר

משד, בן פורת, ירומזלים

אם עלד פי ע תונ כבאתם מו קי עי םאתהש חי-
תו ת, ש או ברכהעלכד. אבלבקחתכםאת
הפרשההכאובהשלנר שון פאר, עוו לאתם עו-
שי ם .;.מתפלאהא נו כי ש ביני כ ם אי ןאףאהד
בע למצפוןה שו א ל כי צדל עזו רלאו תו אד םבעל
השםאשרהפדאצלכםלסמל. אתם כו ת בי ם
( ה עו ל ם תז ה 777״ מעשהנר שון פאר ״ .תחת
שם ז ה קיים אד םבעלה בנ ההצ ריך ל פ רנ סאשה

״מה קרה?* שאל אותו השוטר התורני.
״צרה גדולה״ השיב העולה .״המשקפיים
היקרות שלי התאבדו.״
הקורא יהושע גרוס, רה׳ אנגל .14
תל־אביב, זוכה בפרס של 1ל״י•
ושלשהי לדי ם. עדמ תי חו ש בי םאתםלר דו ףאו תו
ומההטובהשתצמחלכם ( מז ה אםישבאפש
רו תכםל עזו רמעלד פי ע תונ כ ם, ת קנו אתה עוו ל
אשרע שי תםות בו א ע לי כםהב רכ ה.

אלמונית, תל-אביב
׳אחרי שגרשון פאר נרפא, אין שום סיבה
לגרום לו תקלות בחייו הפרטיים. העולם הזה
ישמח, כנל אדם, אם פאר ימצא עבודה הוגנת.

הגדנ״ע
אין א ני מצטרףל דע תםשלאלהה טו עני ם ש•
הנ ד נ ״ ע י כו ל ל בו אבמ קו ם ת נו עו ת הנו ערהח לו ציו
ת. כ פי ש ר אי נו עדעכ שיו מ חנ ךהנדנ ״ עלח
לו ציו ת רק להלכה. לכ ל היו ת ר שו לחהנדג ״ ע
( אתח ני כיו ) ל היו ת, חלו צי םעשרהי מי ם ״ בבאר
או ר ה. בו בז מן מחנ כו ת ת נו עו ת ה נו ערהח לו ציו ת
ל הנ שמה לכ ל החיי ם. אלהנקר אי ם ח לו צי ם. ל א
ק צין המקבלמש כו ר ת.

מ. יהיר, תל־אביב

הנדנ ״ עוה מנ סההצב אי ת הם תו ל דו תשל חי נו
ך מי לי ט רי ס טי כ פי ש הי ה קיים באספרטה וב־ה
מוע צו ת.
ב ב רי ת
היו ם
נ ר מגי ה, ו כ פי ש קיי ם
הגדנ ״ עוהמגמההצב אי ת נו ת נו ת חינו ךלאומני
מו בהק. הם קר שהק פי צהה טו ב ביו תרלהשתל טו ת
ק בו צ ת אנ שי םבע לי ש אי פות די ק ט טו ריו תעל
ה מ דינ ה. ב מ די נו תצב איו תכמוגר מני ה, לשעבר,
נמצאהצבאמעללכלב קו רתצ בו רי ת ...ה מנ מ ה
הצב אי ת הנ ה ה פי כ ת הנו ערל בו רג ב תו דהמכונה
הנ קראתצבא. ת פ קי ד ה הו אלה כין אתה נו ע ר
ל קר א ת חיים ב מ דינ ה ל או מ ני ת.

סרטי השנה

דן מרגלית, תל־אביב

ארבעתהסר טי ם ה טו בי ם ביו תרשלה שנ החם.
ל פי ד ע תי: ש טן הגש רי ם. הני דוני ם לחיי ם, במעגל.
ל ח לון. השח קן ה טו ב ביו תרשלה שנ ה
מבעד
הו א נ׳ ראר פי לי ם ( ש טן הנש רי ם ).

יחיאל בן שלום, תל־אביב
הסר טי ם ה טו בי ם ביו ת ר: ק רוזו תנ דו ל. עלע כברים
ואנ שי ם, קריה׳ נאמנה, שמשוןוד לי ל ה.
הסר טי םהר עי ם ביו ת ר: א כז בתאב, זעקתהא דמ
ה. סי פו רלו איזינ ה. ס פו רי הופמן, ס טו ד נ טי ם
__עליזים.

שמואל קמינר, ירושלים

ה שנ ה ה טו במב חינ הטכ ני ת הו א א בי ר
סרט
כו כבהזנה, בו אנו רו אי םהתקד מו תרבהבכל
השט חי ם. בו ללה פו לי טי.

אביב צור, תל־אביב

ה שנ ה הו אללאכלספק
,סרט
א בי ר כו כ ב הז ה ב ...ללאכל ברק

הסרטה רו סי
שלתע מו ל ה.

ג׳ק אלוני תל-אביב
ראה בעמודים 9—8במי בחר העולם הזה.

ההפרייה העדתית

בז מ נו פרסמתסח קירה עלב עיי תההפ ליי ההע באר-ן.
קיי מ ת נם ב עיי תהנשו איז ה בין־
ד תי ת
עד תיי ם. נתקל תי ב ב עי ה זו כ שנ תבקש תי לתתעצה
לחבר מ מו צ א ״ אשכנ זי ״ ה חו שבלשאתלאשה
ב חו ר ה ״ סמר די ה ״ י לי דתהארץ. ה תנג דו ת הו ריו,
ה בד לי השק פו ת עו לםורמת חיים שלש תי ה מ
ש פ חו תמק שו ת ע ליו אתההחלטה.

נחום כהן, ירושל ת
המערכת קיבלת את הצעת הקורא כהן,
פתחה בחקירה מקיפה.
ל מרחק שלכמאהאלףק ״ םמהארץ הגי ע
לידי ה עו ל ם הז ה 774ה רג ש תי צו רךלה בי ע
לכ םאת הו ק ר תי עלהכתבההמ צוי נ ת לז כ רו ש ל
הזקן. מז ה כו תרתעדל שו רההאח רונ האפשר
ל ל מו דאתכלהפר טי םהח שו בי םעלהאדםו המ
פקדה דגו ל. הבטח תי ל מ אזיני םלת כגי תי ב ר דיו
ה מ קו מי שאספר לה ם על תו ל דו ת ה הגנ ה ועל
אי שי ההמר כזיי ם. א ו תו נ ליון י סיי ע לי בהרבה.
ל א רק י די די הי הו די םמתע ניני ם בנ עשה בי שראל
וממש בו ל עי םאתהע תון. נ ם הנו צ רי םמבק שי ם
הסב רי םוב או רי ם.

צבי בר־עמי, דנוור, קולורדו, ארצות הבריח.

__ר. שער

הוליבוד היתד. כמרקחה: בטי גרייבל, מלכת הסרטים המוסיקליים של חברת פוקס
הוצאה מרשימת המשתתפים בסרט גברים אוהבים בלונדיות, במקומה נכנסה לתפקיד הראשי
מארילין מוגרו, שעד לפני פחות משנתך ם היתר, ידועה רק כדוגמנית בעלת גוף מחוטב.
עלייתה של הנערה שלדעת רוב המבקרים׳אינה יודעת כלל לשחק, בהתאם למסורת ההוליבודית,
מסחררת, מהירה וחסרת הגיון לחלוטין. מלבד פרצוף פוטוגני מאד, גוף שיש בו כל המעלות,
מצטיינת מארילין מונרו גם באמרות־הכנף שהיא מפליטה מדי פעם, להנאתב של מעריציה.
ב ש בו ע הבו! ב״ הונול ס הזה*

י רו ש ל מי, ל א טרח תםלהתקשראת נו ולל מו דאת
ה ב עי ה נם מנ קו דתהר או תשל נו. ח נ נו מז מיני ם
אתכםלש לו חאתכתבכם או אי שהמערכתשלכם
א לי נו ל בניני ה או מ ה בי רו ש לי ם. כ די ל ל מו דאת
ב עיו תי נו ב או תהמרהשלר צינו תשכפי הנ ראה
ל מד תםאתהב עיו תשלה מו ס דו תהאח רי ם. אנו
מ טי לי םבספק רב אםאח רי ב קו רזהע דיין ימצא
מ קו ם ל כו תרתכמו ״ ש חי תו תמוסודת ״ .יתר על

ק • 1 3ץמול uד
צוות־מחקר של ״העולם הזה״ ערף זו הפעם הראשונה השוואה כין
דמת־המחיה של עובד עירוני ושל חכר קיבוץ, הגיע למסקנות מאלפות.

העולם הזה״ 780

לא היתה itהפשלה הגדולה
בי;תד של הארגון הצבאי
הלאומי. לא היתה 11 הבעולה
m u u nביותר שלו. אבד היא
נכנסה להיסטוריה. ביוון שבה
נבל_ש ב 1י_בידיהבר: טלם .

a₪ ^ m mש לי בחור לעבודה הזאת,״ אמר יש־
^ ראל פיינרמן (״אהוד שמו דוב.״
עמיחי פגלין (״גדעון״) ,קצין הH
מבצעים
של האצ״ל לא היה צריך
;התאמץ כדי שבזכרונו תצטייר שוב
דמות הבחור השתקן, הנאמן והאמיץ
שהכירו מפעולה קודמת: ההסתערות על שדה
התעופה בקסטינה, השמדת 24 מפציצים כבדים• דוב
מילא את תפקידו באופן יסודי, מתוך שלווה חיילית,
ציות ומשמעת למופת, למרוח שהיה מבוגר
בהרבה ממפקדיו.
עתה, עם צירופו של דוב לפעולה, היה צוות המפקדים
מלא. מפקדה הכללי של הפעולה יהיה אלעזר
פרה־צור, בנו ׳של משה פודהורצר, נשיא הקהילה
בצפת. המקלען יהיה ישראל פיינרמן, המשמש עדיין
בצבא הבריטי כמדריך להתגוננות מפני גזים במחנה
האימונים של המתגייסים הארצישראליים ברחובות.
על חוליית הסבלים יהיה אחראי דוב גרונר, אשר
לא מכבר פשט את המדים הבריטיים. מפקדים אחרים
נתמנו לעמוד בראש פעולות הסחה וחיפוי שונות.
תכנית ההתקפה על משטרת רמת גן יצאה מגדר
התיכנון, נכנסה לשלב הביצוע.
רכישת נשק. רעיון ההתקפה נולד חודש לפני
ביצועה. באחד מימי חודש מרץ 1946 נפלו בידי
הבריטים, בעת שהתאמנו על חולות בת ים 31 ,
צעירים, מבחירי צוות הפיקוד של האצ״ל * .יחד עם
האנשים נפלה גם למות נשק. לא היתד, זו כמות
שנראתה גדולה ורצינית בעיני האנגלים״ ובעיני
הישוב. אבל למעשה איבד האצ״ל קרוב ל 60 אחוז
מכמות הנשק אשר לרשותו. עובדה זו אילצה את
מנחם בגין (״בן־דוד״) ואנשי המפקדה שלו לתכנן
מה שנקרא רכישת נשק, כלומר התפרצות לתוך מתקן
צבאי או משטרתי ,״החרמת״ הנשק המצוי בתוכו.

* ביניהם ירוחם ליבני (״איתן״) ,קצין המבצעים
של ה״ארגון״.
*« בכל הדו״חים שלהם הגזימו האנגלים בנוחו
של ״הארגון״ ,ביחס של .1:6

בבית קטן ברחוב יהושע בן נון, בצפונה של תל־אביב,
החלו להתרקם תכניות. היה זה מקום מגוריו
של בגין, שהסתווה כהלכה מאחורי זקן עבות של
בחור ישיבה. הוא שמר על קשי עם חברי מפקדתו,
באמצעות פקידה בבית מסחר מדומה לצעצועים ברחוב
ביאליק. היא היתד, מבקרת אותו יום יום, מעבירה
את הוראותיו הלאה אל חברי המפקדה האחרים•
לכאן היו באים, בהתחפשויות שונות: עמיחי
פגלין שמילא את תפקיד קצין המבצעים לאחר מאסרו
של ״איתן״ ,כשהוא לבוש בגדי עבודה, נושא
בידו מכשירי שרברבות. כלפי חוץ הוא בא לתקן
את הביוב. לרחוב יהושע בן נון היו באים מפקידה
לפקידה גם חיים לנדאו (,,אברהם״) ,ראש מטה
האצ״ל, בצלאל ״עמיצור״ ,מפקד מחוז רמת־גן, פתח
תקוה והדרום.
ב רז ל דדם. באספות המפקדה תוכננו אותם זמנים
התקפות על מחנות נופש צבאיים בתל־אביב ובנתניה
שמטרתן היתה כפולה: לחסוך בדם׳ לרכוש

נשק.
אבל הקציר היה זעום ביותר: רובים ספורים,
מספר תת־מקלעים. אף על פי שפעולות אלו לא עלו
ל״ארגון״ בקרבנות, לא יכלו בשום פנים למלא את
מחסניו הריקים. המפקדה הגיעה למסקנה הפשוטה
והמרה שברזל ופלדה נקנים בדם. מאידך לא היה
בידי הארגון די כוח להסתער בהתקפת מצח על בסיס
צבאי או משטרתי, לכובשו בהסתערות גלויה• היה
צורך בתכסיס ערמומי כדי לבצע את הפעולה בהצלחה
ובמספר קטן ככל האפשר של קרבנות.
מבצע קלאסי. לשם הוצאה לפועל של תכסיס
מעין זה היה צורך לדעת מה להתקיף, מתי להתקיף
ואיך להתקיף. פתרונן של שתי הבעיות הראשונות
היה מתפקיד הדל״ק* ,השלישית היתד, מתפקידה
* שרות הידיעות של ה״ארגון״ .ראשי תיבות
אחרים שהיו נהוגים באצ״ל: חת״ס ; חיל תעמולה;
ח״ק חיל הקרב ; ח״ת: חטיבת תכנון.

״התקפב! משטרת דמת־\ן!״
התכנית והתדריך .״שמם,

גר, אנחנו מתקיפים את משטרת
רמת־גן, ואתה מתמנה למפקדה׳״
הוריע עמיחי פגלין (״גדי
עיון״) קצין המבצעים של אצ׳׳ל
לאלעזר פדה־צור (״גד״) ,בביתו
של הראשון, ברחוב מקווה־יש־ראל(
,מימין) ,ת״א ,״גד״ ,יליד
צפת, השתתף בפעולות אצ״ל מרובות.
לאחר שמסר ״גדעון״ ל־
״גז״ התכנית בקוים כלליים, התווה
האחרון את הפעולה לפרטיה,
מסר אותם בתררין לכל
הפקודים, בפרדס במרכז פתח־תקווה.
מחוסר אנשים, שותפו
בפעולה, ברגע האחדון, לא רק
הלוחמים, גם האפסנאים שהביאו
למקום, בשקים, את הנשק.
!IHHBflMHBHHHHHBHHHBIHHIlHHHHiHHBHHBBH

של חטיבת התכנון שבראשה עמד
קצין המבצעים בעצמו, עמיחי.
בין האנשים, אוהדי אצ״ל וסוכניו
במשטרה ובצבא שנתבקשו לספק
אינפורמציה מתאימה, היה גם שוטר
• ששירת במשטרת רמת־גן, התגורר
בה בחברת אשתו וילדיו. הוא
גילה, בראיון עם עמיחי בבית עמרם
בנימיני, זמר חסיד אצ״ל, ברחוב
מונטיפיורי 48 תל־אביב, כי בבנין
משטרת רמת גן הוצפנה כמות רצינית
של נשק, אבל לא במחסן הרגיל,
כי אם בחדר בקומה הראשונה (ראה
ציור .)+עמיחי חקר את השוטר,
הציל ממנו כמה פרטים מענינים ביו
תר. ככל שהמודיע הרבה בפרטים
נסתמנה במוחו של קצין המבצעים,
בבהירות גדלה והולכת התמונה הכללית
של ההתקפה. כאשר סיפר את
פרטיה למפקדו, זהרו פניו של בגין,
התלהב מכל העניו, ראה בו מבצע
* כיון שהאיש ממלא תפקיד חטוב
במשטרת ישראל, הוא מבכר לשמור
על עלום שמו.

כ_י_/ד/־ p-Tvל ר־ז

יץ VVN

m׳iVו, .

מ הו ץלפ עו ל ה. שני השוטרים הובלו אל חזר המעצר במשטרה, ישבו שם בשקט מוחלט,
אחוזי פחד מוות, במשך שלושים וחמשת הרגעים של ההתקפה. שאר השוטרים הוחזקו
בחדריהם, אולצו, תחת איום גשם כדורים, לא לצאת החוצה, לעזרת חבריהם המותקפים.

צבאי קלאסי,
לדלדל את הכהות. התכנית,
כסי שעבדו אותה עמיחי ואלעזר
שנתמנה למפקדה היתד, זו: במכונית
צבאית ״מוחרמת׳׳ יגיעו כ־ 10 אנשי
אצ״ל, לבושים כערבים ומלחים
על ידי סמל ורב טוראי ״בריטים״
אל פתח המשטרה. האנשים במדים
יסבירו לשוטרי התחנה, כי הערבים
הנם עבריינים מעובדי המחנה בתל־ליטוינסקי,
מובאים לכלא התחנה, כיו,
שהצבא עצמו לא היה מעניש או
ח אזרחים. ברגע שתינתן רשות כניסה
לתחנה, ישתלטו עליה הלוחמים
לפי אות מוסכם, יגשו אל דלת מחסן
הנשק, יפרצו אותה, יעמיקו את הנשק
על המכונית בעזרת קבוצת ה״ס־בלים״
שהתרכזה מול תחנת המשטרה,
על המדרכה שליד בית החרושת
קריניצי, עשתה רושם של פועלים
המצפים לעבודה או לתחבורה. אותה
שעה יחפה ישראל סיינרמן על הפעולה
ממרפסת סמוכה (בציור *),ימנע
מאת השוטרים הבריטיים שבקומה השניה
את אפשרויות היריד, מלמעלה

ה מ סוו ה מו ס ר. לקריאתו של המסקל (שהיה לבוש בפעולה בגדי קורפורל בריטי, שלא
כמו בתמונה המבוימת) :״אבי גיזונט״ שלפו ה״בריטים״ ו״הערבים״ את נשקם, הכריחו
תחת כיסוי חבריהם, הריקו את מחסן הנשק,
את התורני ושומר אחר להרים את ידיהם,

«התק 3נו משטרת דמן ־\ן!״

כדי למנוע ביאתה של תגבורת משטרה
וצבא מצד שרונה ופתח־תקוה נקבע כי שתי
כיתות תעצומה את התנועה, אחת ליד קולנוע
רמה, השניה ליד הכניסה לבני־ברק.
פעולת הסחה תעשה בתל־אביב, בתחנת הרכבת׳
מקום בו תנסה קבוצה קטנה של לו־

חמים להצית בעזרת *פצצות מתוצרת בית
מספר קרונות בנזין. פעולת הסחה נוספת,
שמטרתה לדלדל את הכוחות הבריטיים במשטרה
תוצא לפועל בצורה פשוטה: אלמוני
יודיע למשטרה כי נמצאה, ליד תל־ליטוינסקי,
גופת אדם בפרדס. כיון שתצא למקום קבוצה
דגג רונ ר. דב צורף ברגע האחרון. למתקיפים,
קבל על עצמו תפקיד אחראי ביותר;
לעמוד בראש חולית הסבלים המוציאים את
הנשק מן המחסן. הוא שמש מופת, ,בעבודתו
המהירה והמאומצת, לחבריו. בעת הנסיגה
המהירה לא השגיח איש בהעדרו ורק
כאשר זזה המכונית ממקומה נשמעו קריאות
״דב איננו!״ אולם לא היתה אפשרות
לשוב לחפשו מבלי לסכן את כל האנשים.
הוא נפל בידי הבריטים, נידון למוות, לאחר
שסרב להגן על עצמו במשפט, נתלה בעכו,
ישראל פיינרמן (.אהוד״) .ישראל,
חבר ״הגנה״ שעבר לאצ״ל, היה חייל בצבא
הבריסי, ישב במאסר צבאי לכשסרב לשאת
את סמל הגדודים הא״י שנשא את המלח
״פלשתינה״ .בשנים 1945—46 שימש מדריך
לטירונים במחנה רחובות, מסר לעמיחי פג־לי!
את הפרטים שעזרו לו לחדור אל המחנה
(נגד דעת מפקדת אצ״ל) ,לסלק ממנו את
כל מחסך הנשק. ישראל בחר בעצמו את
עמדת הברן, ממנה חיפה על המתקיפים.
הוא נהרג ברגע האחרון לפני הנסיגה. מן
הקרבן השלישי של הפעולה, יעקב זלוטניק
(״נמרוד״) לא נותרה שום תמונה.
של שוטרים׳ קרוב לודאי בריטיים, יחלש
במידה ניכרת מצבה ההגנתי של תחנת המשטרה.

בילתאש. בפרדס קטן ברחוב רוטשילד
בפתח־תקווה ישבו בבוקר יום שלישי
ה־ 23 באפריל 1946 כמה עשרות האנשים
שהיו עתידים לקחת חלק בהתקפה. מולם
עמד גד בן ה־ 19 כשהוא מסביר את פרטיה
בעזרת ציור בגיר על גבי לוח שחור• לצדו
היה עמיחי פגלין השחרחר וגבה הקומה,
מקשיב בהתעדנות לבאורי המפקד הצעיר.
עיניו סקרו במבט מרחף את היושבים בחצי
גורן מול הלוח. היו אלה אנשים מסוגים שונים:
אנשי מנגנון אצ״ל, לוחמים ותיקים
שראו קרבות קשים, שדמם נשפך ואשר שפכו
דם אחרים. היו ביניהם טירונים אשר זו תהיה
להם טבילת האש הראשונה ; בחורים
צעירים שאפילו כינוי מחתרתי טרם הודבק
להם. וישב שם, קצת יוצא דופן בגלל בגרותו,
דוב גרונר.
ככל שנסתמנו פרטי התכנית אחזה התלהבות
את שומעיה. גם להם, כמו למפקדם,
נראתה מושלמת.
.אסור שהפעולה תימשך יותר מחצי שעה״
הזהיר גד. .עלינו להסתלק בטרם תספיק
לבוא לשם תגבורת.״
BS!E1
לאן להסוזלקז
מסביר גד :
״הסבלים שלא יהיו מזוינים התערבו כתום
הפעולה בין העוברים ושבים, הלוחמים יל־קחו
במכונית עד לרמת יצחק ותל־יהודה
מקום בו יוצפן הנשק, משם יעשו את דרכם
איש איש לעברו ברגל.״
ל«י הגוויה Yהיציאה לדרך, ההתארגנות
במקומות, עברו ללא תקלות. התכנון
המדוקדק, ההגיון הפשוט שבתכנית לא הניחו
מקום לתקלות, ברגעים הראשונים על כל
פנים.
רגעים מספר לאחר צהרי היום כבר היי
ישראל פיינרמן ועוזרו דרוכים ומוכנים מא
חורי
המקלע שלועו כוונה אל מול תחנת
המשטרה. שתי כתות החסימה היו במקומו־תיהן.
החולייה שעמדה לבצע את פעולת החבלה
בתחנת הרכבת בתל־אביב קרבה אל
מטרתה .״הערבים״ וה״בריטים״ היו בדרכם
מפתח תקווה לרמת גן.
אז ארעה התקלה הראשונה.
״האלו ...משטרת רמת־גן י מצאנו גוויה
ליד תל־ליטווינסקי. נא לבוא מיו.״
זאת היתד, ההודעה שתוכננה מראש, במטרה
למשוך למקום חוליה גדולה ככל האפשר
של שוטרים ממשטרת רמת־גן. התורני
בתחנה אמנם התיחס במלוא הרצינות להודעה,
אבל החלים כי מקום המצאה של ה־
.גוויה״ היה בתחום שיפוטה של משטרת פתח
תקווה, טלפן לחברו בעיר הסמוכה. העביר
אליו את הידיעה. הפתח תקוואי, מצידו,
החליט כי >,גוויה מוטלת דווקא באזור
רמת גן. וויכוח זה נפסק באמצע עם הכנסם
לתחנת רמת־גן של שני ״בריטים״ — אנשי
אצ״ל המחופשים שהגיעו למקום.
״ אגי גזינט״׳ .התקלה השניה ארעיה
כאשר, בעת פעולת ההסחה בתחנת הרכבת
בתל־אביב, התפוצצו בקבוקי המולטוב הפרימיטיביים
בידיו של אחד התוקפים. הוא
נהרג במקום, כמה מחבריו נפצעו, אך נמלטו.
והפעולה לא יצאה לפועל.
בתוך תחנת משטרת רמת גן הלך הכל
למישרין. ה״סמל״ וה״קורפורל״ הודיעו לתורנים
על מציאותם של האסירים הערבים,
ואף על פי שהתורני לא התייחס אל הענין
בחוסר חשדנות, הרשה להכניסם לתחנה
״עד שיברר את העניו בטלפון.״ הוא לא
הספיק לעשות זאת. שני אקדחים ומספר
תת־מקלעים שנשלפו למשמע הסיסמה ״אבי
גזונט״ שיצאה מפי גד, גרמו לשוטרים שירימו
את ידיהם בבהלה, תוך שניות ספורות
היו כלואים בתא האסירים (בציור )xולוח־
!מי אצ״ל שולטים בקדמה הראשונה׳ של
התחנה.
אז אירעה התקלה השלישית.
באחד החדרים שבאגף השמאלי של ה

*התחפנו משטרת דמת
הפעולה נסתיימה, פוצצו את צנור מי הגשמים
אשר נ1תחת לכביש, הסתלקו מן
המקום. האגף המזרחי של המתקיפים היה
עתה חשוף. בהגיע, כעבור דקות ספורות,
התגבורת מפתח־תקוה, היתר, הדרך פתוחה
בפניהם. בעוד אנשי אצ״ל מוסיפים להריק
את מחסן המשטרה, מדלגים על גדר דוקרנית
כדי להגיע אל המכונית, הצליחו השוטרים
מפתח־תקוה לקרב עד למרחק של עשרות
מטרים ספורים מן המשטרה, להפתיע
באש מרוכזת את התוקפים.
חלום בלחות. עתה דמתה הנסיגה לחלום
בלהות• ערימות ערימות של נשק היו
מושלכות על המכונית המרוסקת מרוב כדורים.
על הנשק הזה קפצו הלוחמים שרוב
רובם זב דם, פצועים אם מן הכדורים או
מן התיל הדוקרני שנאלצו לעבור אוחו.
ביריות אחרונות נפגע ונהרג המקלען
ישראל פיינרמן. עתה היו אנשי אצ״ל נאלצים
לפעול ללא חפוי כלשהו.

תחן־ ישב אלחוטאי, שוטר יהודי. לפי
תכנית ההתקפה היה על אחד הבחורים ל־הכנס
לחדרו, לבקש אותו (או לאלץ אותו)
להימנע משידור קריאה לעזרה. לרוע המזל
היה אותו בחור לבוש בבגדי ערבי, כהה
פנים. כאשר ראה אותו האלחוטאי קרב,
חשב אותו לערבי, חשב כי ערבים מתקיפים,
מהר לנעול את הדלת בפניו, שידר
קריאה לעזרה, אחר הסתתר בארון קיר.
משפרץ איש אצ״ל את מנעול הדלת, בשתי
יריות אקדח, היתד, ן בר הידיעה משודרת,
גרמה לאזעקה במשטרת פתח־תקוה הסמוכה•
אבטהת האגפים. אל תוך תחנת המשטרה
זינק עתה ראש קבוצת הסבלים,
דוב גרונר. דלת מהסן הנשק היתר, נעולה
והוא חיבר אליה מטען קל של חומר נפץ,
רסק אותה. חברי קבוצתו החלו רצים מן
המחסן אל המכונית, מטעינים עליה מקלעים,
תת־מקלעים, רובים, ארגזי תחמושת
לרוב.
כמות הנשק שהיתר, בתחנה לא היתה
,המכונית החלה נעה כשמאחוריה מוסגדולה
במיוחד אבל בעיני הבחורים הרעלים
על הארץ שני לוחמים. האחת, גופתו
בים לברזל היא נראתה אגדית. הם שכחו
את הסכנה, החלו קוראים זה לזה בחדווה של יעקב זלוטניק (״נמרוד״) ,תלויה ללא
רוח חיים על גדר התיל, ואי שם בחצר ה,׳הביטו,
הנה עוד ברן ראו מה יש לי
משטרה, במקום שלעולם לא נקבע במדויק,
— אקדח רקיטות!״.
את אגפי הבנין הבטיחו שתי חוליות ש כי איש לא ראה אותו נופל, שכב דוב גרו-
מנעו מן השוטרים הבריטיים והערבים און נר, קרוב יותר אל המתת מאשר אל החיים.
היציאה לפרוזדורים, מן השוטרים שבקומה * ״דב איננו!״ קרא מישהו על המכונית.
אבל היה מאוחר מדי• דרך בחזרה לא היתה.
השניה את הירידה למטה. לפי אינפורמציה
הפעולה שהיתר, צריכה להמשך חצי שעה
שקבל הדל״ק אסור היה לשוטרים שלא בבדיוק
ארכה שלושים וחמש דקות.
תפקיד לשאת ושק בתחנה• המתקיפים היו
בטוחים, על כן, כי לא תפתח עליהם כל
חמש הדקות הללו היו התקלה האחרונה
אש מן הדיוטה העליונה.
,באותו יום. עתה החלה פרשת הנסים.
כאן ארעה התקלה הרביעית.
בקושי רב הגיעה המכונית המרוסקת ל־סמל
משטרה בריטי שחזר זמן קצר לפני
רמת־יצחק, מקום בו ציפו לה אנשי האפסנאות,
פרקו מעליה את הנשק, מהרו לד,מכן
מסיור שגרתי בו היה מזויין בברן, התעצל
להחזיר את המקלע למחסן, לקח אותו
מינו במקומות מוכנים מראש. הלוחמים הבריאים
והפצועים קלות מהרו להסתנן ל־לחדרו.
כאשר שמע. את היריות מלמטה, טפס
תל־אביב, רמת־גן, פתח־תקווה, בדרכים ע־במדרגות
הלוליניות ובסולם אל ראש צריח
המשטרה (בציור ,)0הוריד אחריו את דלת סלקלות. אחרים, בצועים קשה שוכנו בבתים
בשכונה שהוקפה עד מהרה בצבא בריטי.
הברזל. כאן, מאחורי שקי חול, היה בעמהודות
לעזרת התושבים, בחלקם גם חברי
דה מצוינת ממנה השקיף על פני הכביש,
ה״הגנה״ ,נחלצו גם הפצועים קשה מן העל
פני הרהבה שמלמטה ועל מקלעני אצ״ל
מלכודת, הובאו לבית החולים של האצ״ל
אשר במרפסת ממול.
< כרד עופרת. הפעולה, שעד כה היה לה
ברח׳ לילינבלום בתל־אביב, אחר החלימו
אופי שקט וכמעט לא מלחמתי, פרט לשתי
לאיטם בבתים פרטיים בעיר. מקלעו של
יריות האקדח שנפצו את מנעול דלת האל־ישראל
פיינרמן, שהושאר על המרפסת אשר
שמשה לו עמדה, נאסף ע״י איש הגנה, הוחחוטאי
וליריה נוספת שהרגה נוטר ערבי
זר לאצ״ל. במחסן תחנת המשטרה לא נותר
מעוצבן, קבלה בבת אחת אופי שונה לחלוטין.
ד,סמי: הבריטי החל ממטיר ברד אף כדור אחד. הנשק היה כולו בידי האצ״ל.
סמיך של כדורי עופרת על גופות המתקיבתחנת
המשטרה, בפנים מרוסקות, המום
פים ועל מכוניתם. רק המענה הבלתי פוסק
לחלוטין, שותת דם ושואל את נפשו למות
של ישראל פיינרמן במקלעו מנע טבח המוני.
ספק ישב ספק שכב השבוי דב גרונר• הוא
אבל מספר לא קטן של אנשי אצ״ל נפצע
היה אחראי במידה רבה להצלחתה של פעוקלות
ברגליים.
לת הרכישה הגדולה. הזכרון האחרון שהמקלען
הבריטי, בראותו שד,מתקיפים׳ נשאר ממנו בלב חבריו היה מראהו, כשהוא
ניעים במהירות גדולה מדי, אינם מטרה נו; רץ בכל כוחותיו, נושא כלי הנשק וארגזי
תחמושת כבדים, על גבו, נושם ונושף, מזיע,
חה פעל בפקחות, הפנה את אשו אל המזרז
ומעודד את פיקודיו, באותה רצינות
מכונית העומדת בצד הכביש. הוא פגע בה
בעשרות כדורים, פצע את הנהג, שלא נות־| שציינה אותו כל חייו.
האיש שהיה לסמל. ובאותה רצירה
לו ברירה אלא להסיט את מכוניתך
נות קיבל גם את גזר דינו. באותו קור רוח,
לכביש הצדדי, מזרחית לתחנה.
חיצוני לפחות, סיים את חייו על הגרדום.
כאן אירעה התק; ה החמישית.
הוא ד,־ה לוחם אפור של מלחמה אדומה
כאשר כיתת החוסמים שליד בני־ברק רא
תה את המכונית נעה, מסתובבת לכוון רמת י: שהמסיבות ואופיו עשו אותו גבור והגורל
יצחק, נעלמת מתחום ראייתם, הסיקו כי, עשה אותו לסמל.

ה עם
אצב עו ת ב ואצב עו ת ט . 1.ט
שבועות החגים הם תקופה מתה לע-
תונאים. במערכות העתונים היומיים ישבו
כתב־ם ועורכים, פיהקו בשקט וקללו את
עצמם בקול רם. יבול הבצל בגואטמלה וציד
השפנים באוסטרליה נראו המועמדים
הרציניים היחידים לכותרת הראשית.
לפתע השתנה הכל. בחלל הידהדו שני

דינ

המשטרה קיבלה הודעה מראש, כרגיל. היא
טוענת שההודעה באה במכתב מודפס יפה־במכוינת־כתיבה
על ניר משרדי דק. כתב
הבוקר שבתאי נוי (פורמנוי) ,מוותיקי הכתבים
הפליליים בארץ, טען לעומת זאת שקיבלה
הודעה ממודיע משטרתי, חיכתה לבעל
הפצצה כשש;ונר, בידה. יתכן שהכחשת
המשטרה באה כדי להגן על סוכן, או לתת
כוון חמור יותר לחקירה (כטענתה כי המכתב
כולל אזהרה על מעשה רצח).
כשבא האיש היה משרד החוץ גדוש ומלא

אולם מסיכת כי ג׳י-מילר כמלון השרון >עם השלט: מסיכה פרטית)
האורחים באו בלי נשותיהם
קולות. הקול הראשון היה צילצולה של
סטירת לחי פוליטית, פרי התנגשות חדה
בין אצבעות ידו של דוד בן־גוריון ולחיה
הימנית של הסתדרות הציונים הכלליים.
הקול השני היה רעם התפוצצות של 15
אצבעות טי. אן. סי. אשר לא התפוצצו
(ראה להלן).
היה קשר הדוק בין שני הקולות. הקול
הראשון סימל עובדה פשוטה אך מכרעת :
לא קיימת במדינת ישראל כל אופוזיציה
אמיתית ודימוקראטית, לא מימין ולא משמאל,
פרם למחנה הקומאינפורמי המונהג
על ידי משה סנה. כל שאר המפלגות, הסיעות
והארגונים, החל מן האגף ה״ימני״
של מפ״ם וכלה באגף הקולני של תנועת
החרות אינם, למעשה, אלא בני־משפחה שרבו
עם אבא.
הקול השני סימל את התוצאה המחויבת
ע״י המציאות — מתנגדי המשטר, הבודדים
הבלתי־מאורגדם, שוב אינם רואים לעצמם
אפיק פוליטי טבעי למאבק. ממהומות שבי;
תת הימאים, דרך הפצצה בבית פנקס ועד
הפצצה במשרד החוץ הישראלי מובילה דרך
ישירה. עוד אין בארץ אוירה ציבורית המאפשרת
את התהוותן של מחתרות גדולות.
אולם אין ספק שגוברת והולכת ה־נטיה
בפינות שונות של הנוער לפנות לאמצעים
של אלימות ולהתארגן במחתרות-
זעירות •,שכל אחת מהן מורכבת ממספר
צעירים.
מחתרות אלה אינן קשורות לשום מפלגה
או ארגון מוכר. להיפך, עצם הקמתן
מהווה מחאה נגד המפלגות והארגונים. לא
ידוע כיום מי הטיל את הפצצה בבית פנקס
— אך ברור שהמפוצץ האלמוני מחא
נגד כוונות פנקס ונגד פיטפוטים ״כנעניים״
חסרים תכלית כאחד. שום בית משפט לא
קבע עדיין מי אחראי לפצצה שנתגלתה
במשרד החוץ, אולם ברור שהאחראי —
יהיה אשר יהיה — מחא לא רק נגד שר
החוץ, שחתם על ההסכם עם הגרמנים, אלא
גם נגד הנהגת תנועת־החרות, שלא עשתה
כל צעד יעיל ומחייב־את־עצמה נגד ההסכם.
פצצת הקריה לא היתה הראשונה. מעטים
הסיכויים שתהיה האחרונה.
פצצות מספד 2
בשעתה חששה המשטרה כי מישהו יבצע
מעשה אלימות נגד שר התחבורה המנוח.
דוד צבי פנקס, העמידה שני שוטרים בפתח
ביתו. הפצצה התפוצצה, שניים נעצרו, הועמדו
למשפט וזוכו בפסק־דין מהדהד.
גורלה של הפצצה מספר 2היה שונה.

שוטרים בבגדים אזרחיים, ניידות של המשטרה
שוטטו בקירבת מקום• בכל זאת עלה
הצעיר לאחד המשרדים הפחות חשובים של
משרד־החוץ, השוכן בבית גרמני קטן, נעצר
בקומה השניה כשבתיקו פצצת־זמן של 3
ק״ג, מכוונת להתפוצצות בעוד 45 דקה
(ולא 6דקות, בהודעתה הראשונה של המשטרה)
.כמות הומר־הנפץ היתד, מספקת,
לפי דעה אחת, לחבל קשה בקירות ובריהוט,
אך לא להרוס את הבית עצמו. לוא הונחה
במרתף היתד, גורמת, אולי, לנזק רב יותר.
״אכא ילד רע!״ מיד עם׳ קבלת הידיעה
השתררה במוסדות רבים, ובכלל זה במשטרה,
מתיחות בלתי־רגילה, שעלתה בהרבה
על זו שהשתררה למחרת פצצת פנקס.
גרמה לכך ההשערה כי הפעם עומדת מאחורי
המעשה מחתרת רצינית, קומץ צעירים
יוצאי־דופן. השערה זו הסתמכה על
זהותו של העצור. שלא דמה כלל לצעיר
חמום־מוח.
דב בן־יוסף שילנסקי הוא בעל קומה למטה
מן הבינונית, פנים עגלגלים, כמעט בעל״
ביתיים, הנושאים לרוב, חיוך סימפאטי. בן
ד,־ 31 נולד בליטא, עבר את שורת מחנות־ההשמדה
הנאציים (כולל דכאו המפורסמת),
נמנה עם אותם הצעירים שלא נשברו במחנות
אלא ארגנו את שארית הפליטה. ב־גרמויה
הצטרף לאצ״ל, נשא אשד, ועלה
בא/ק אלטלינה, שם היה אחת המטרות של
התותח המפורסם•
מאז עלייתו לא הראה סימנים של פעילות
מפלגתית, שירת כמפקד פלוגה קרבית
במלחמה, נכנם כשותף בחברה ליצור
מוזאיקה, הפך אחר־כך פקיד בחברה קבלנית.
בנו, יוסף, בן ד,־ 3הוא צבר דינאמי,
המדבר עברית צברית ואידיש גלותית. רחל,
האם, נמצאת עתה רהריון.
כשנתעורר ענין השילומים, הסתבך דב
שילנסקי בפעולה משטרתית, היה בין האנשים
שנעצרו באבו־גוש, בדרכם חזרה מירושלים,
אחרי ההפגנה בשערי הכנסת. הוא
ישב 10 ימים במעצר.
כששמעה אשתו על מעצר בעלה היתר,
נדהמת, אך שמרה על קור־רוחה. יוסף הקטן
לא הבין את תוכן הידיעה, הפליט :״אבא
ילד רע. אבא לא בא לאכול ארוחת צהרים.
אבא לא יהיה גדול!״
אולם מופתעים מכל היו פעילי תנועת־החרות,
שנפגשו באותו יום במסיבה בקשר
למפעל הקמת אנדרטה לדוב גרונר, האזינו
להרצאה מרוגשת של פרופסור יוסף קלויז-
נר. לא היתה הרגשה כאילו הרעיון של
פעולת־אלמות מצד צעירים הקרובים לתנועה
מעוררת התלהבות בלבם של חברי־כנסת ועסקנים
שהתרגלו לשלווה הדימוקרטית.

,העולם הזה״

השוטר נגד הפרוצה
סמל המשטרה סקר את האנשים העומדים לפקודתו.
«אתם השניים, ללא מדים, אינכם מוכרים בקפה. אתם
תשבו בו, תשימו עין על האנשים היוצאים ממנו לעבר הפרדס.
ליד הפרדס עצמי מחכים לנו ארבעה שוטרים אחרים,
בבגדים אזרחיים. לובשי המדים יעלו על הטנדר ויסעו אחרי
מכוניתי. אל הקפד
השעה היתד . 19:20 .עשר דקות נותרו עד לשעה שנקבעה
לתחילת סיור השטח. האנשים לבושי האזרחית שצעדו ברחוב
הראשי לעבר הפרדס, השתדלו לא לבלוס, כי סרסור הפרוצות
דאג להבטיח את הגישה הזאת על־ידי שני רוכבי אופנוע
שסיירו לאורכו של הרחוב. הם הכירו כמעט כל שוטר.
בשטח פתוח, בסמוך לפרדס, עשתה קבוצת אנשים את
דרכה לעבר העצים. בראש צעדו שלוש נערות צעירות. אחריהן,
גברים מספר. מאסף שימש צעיר לבוש חולצה לבנה.
״הולכים לעבודה,״ לחש הסמל ,״אם יהיה מזל, נצליח
לתפוס אותם. עכשיו — אל הקפה ! ״

בשעת מע שה
כעבור עשר דקות, לאחר סריקה בקפה שלא הביאה תוצאות,
פנתה קבוצת השוטרים במדים אל הפרדס• ארבעת
לבושי האזרחית קידמו את פניהם בקריאות שמחה :
״תפסנו אותם, בשעת המעשה
״יופי קרא הסמל, טפח על
כתפו של אחד מהם. רק תפיסה בשעת
מעשה יכולה לשמש הוכחה
למעשה פריצות.
,אחת התחמקה מאתנו,״ הוסיף הבלש
.״אבל שוש ורשל בידינו. איתן
היו שני גברים, כולם לא לבושים
ביותר. בעל החולצה הלבנה, הוא
הסרסור ! ״

של פרוצה, יובא לדין. העונש המכסימלי הוא שלושה חודשי
מאסר או קנס של מאה ל״י או שני העונשים גם יחד.

ת קו פ ת נו 3ש
אולם בחוק פרצות רבות. בדרך כלל מקיימות הפרוצות
חלוקת עבודה ; הן עובדות במשמרות, אחת אחת, בזו
אחר זו•
גם אם נתפשו שתיים או יותר, נוהג השופט לפסוק
עונש קל מן המכסימום. הישיבה זמן קצר בבית־הסוהר
אינה מפחידה את הפרוצות, נותנת להן שהות להינפש בין
תקופת רווחים אחת למשנה. לדביי אסירה בבית־הסוהר :
.כאן אני אשמין קצת, אחר כך יאהבו אותי הגברים יותר...״
אף־על־פי שהמשטרה מכירה את מרבית הפרוצות, המלחמה
בפריצות היא קשה ביותר. אין זה קל ללכוד שתיים
או יותר פרוצות ביחד, בעת העבודה.
מאות הפרוצות אשר בארץ (בתל־אביב פועלות מאתיים,
בערך) יכולות, איפוא, לעבוד כמעט ללא הפרעות. מאלפת
העובדה שבבית־הסוהר ביפו יושבות בסך הכל ארבע חשודות
עצורות ושלוש פרוצות שפוטוית המרצות תקופות
מאסר.
רוב הפרוצות הן יוצאות ארצות המזרח, אך גדול גם

מ־ קצבמסתרר
זה היה אך פרק אחד קטן בחיי
הפריצות בישראל. הפריצות במקומות
כמו פרדסים. מיגרשים ריקים,
נחשבת לדרגה הנמוכה ביותר בסולם
המקצועי. המקום האופייני ביותר
הוא השטח הגדול ביפו, בסמוך
לבית־הסוהר. כאן. בין הריסות העיר
העתיקה, עובדות פרוצות כמעט לילה
לילה. הן מקדישות דקות מספר
לכל לקוח, עובדות כשתיים שלוש
שעות ליום. הכל נעשה תחת כיפת
השמים. בפחד, בחיפזון.
שלב יותר גבוה הוא ״עסק״ בתוך
בניין. לרוב הרי אלה שלושה חדרים:
חדר לגבי המתפשט, חדר שבו
נעשית ה״עבודה״ ,חדר הלבשה.
סידור זה נעשה כדי לאפשר עבודה
מהירה. הכל נעשה במיקצב מסחרר.
שיטה אחרת היא שיטת ה״הזגד
נר,״ .הנערות יושבות בבתי־קפה,
מושכות את תשומת לב הלקוחות,
מקבלות ״הזמנה״ .שיסה זו נפוצה
בעיקר בחיפה, נהוגה גם ביפו ותל־אביב,
אפילו במקומות הנחשבים למהוגנים
ביותר. בקרבת בתי המלון
המהודרים.
»עסק״ יותר נכבד מנוהל בבית מלון, בסיוע השוער,
בידיעתו או שלא בידיעתו של בעל בית המלון.
הפריצות האלגנטית ביותר, היקרה ביותר, הנוחה ביותר
מבחינתו של הלקוח, נעשית כ״עסק פרטי״ של אשד, אחת
או יותר, השוכרת חדר בדירה, בידיעתו של בעל הבית.

שלו ש ה חדש* מאסר
הלקוחות הם רווקים ונשואים, בני גילים שונים. לסוגים
הזולים יותר, ה״מלוכלכים״ .נתפסים בעיקר אנשי העולם
התחתוז וידידיהם, גם נוער .״העסקים הפרטיים״ מושכים
את בעלי האמצעים, אנשים מהוגנים, נשואים רבים, המעונ־יינים
בשתיקה. המחיר הוא מ־^ 2ל״י בשטח הגדול ועד 15
ל״י ב״עסק פרטי״.
הפריצות אסורה לפי החוק הפלילי. סעיף 151 קובע כי
כל בית או חדר בהם יושבות אי מבקרות &תי נשים או
יותר לשם ביצוע מעשי פריצות, ייחשב לבית בושת*.
סעיף אחר מדבר על ״אדם המחזיק או מנהל או עוזר לנהל
בית בושת* .סעיף 166 קובע כי כל גבר החי על רווחיה

״האדם המסוכן בותר!״ יתכן שהמשטרה
היתה באמת ניגשת למאסר פעילים
של תנועת־החרות — לולא סרב העצור
באופן עקשני לפתוח את פיו. אפילו
יהודה פראג, ראש האגף הפלילי בעל הכשרון
הפסיכולוגי, שהדו״ח שלו מחקירת
שאלתיאל בן־יאיר שיחק תפקיד כה רב במשפט
פצצת פנקס לא הצליח הפעם להוציא
דבר מן העצור, פרם להודעה שימסור הצהרה
אחרי שידבר עם עורך־דינו.

,העולם הזה״ 730

במקצוע בעלותן לישראל. אחרות. בעיקר ילידות הארץ שבהן,
מתחילות בפריצות בהשפעת חברה רעה, מבני העולם
התחתון. את הנערה מגלה סרסור, מצליח לשדל אותה, ביחוד
אם גילה הוא בין 14ל־ . 16 הוא מבחין בנוחות־לפיתוי שבהן,
יוצא איתן לבילוי, מתחבב עליהן, מסבך אותן בעוון פלילי
קל, לעתים אף מלשין עליהן. לכשהן נאסרות הוא מוציא
אותן בערבות, מוכיח להן על־ידי כך את נאמנותו.
מצד שני יראות הנערות פן יחדל להושיע אותן בעת
צרה, חשות עצמן נתונות לחסדיו, עושות את כל אשר
הוא דורש מהן.

\י דו ד 3 3שו 1ים
מצויים גם בעלים המאלצים את נשותיהם לעסוק בפריצות,
נוהג שהתפשט בישראל עם העלייה האחרונה, נפוץ
מאד בארצות המזרח.
אם כי הפריצות באח היא עדיין בחיתוליה ומספרן
היחסי של הפרוצות המקצועיות בישראל פעוט בהשוואה
לארצות אחרות, היא מהווה בעייה רצינית ביותר. רבים
טוענים להקמת בתי־בושת חוקיים, נקיים תחת פיקוח רפואי.
הסיבות לכך הן: שום חוק לא יעקור את הפריצות מן
השורש, יהפוך אותה רק לבלתי־חוקית. עקיפת חוק אחת
תגרור אחריה עקיפות חוק אחרות,
הפריצות הבלתי־חוקית תגרום לפשעים
פליליים אחרים.
כמו כן, על פריצות בלתי־חוקית
אין פיקוח רפואי, היא גורמת להתפשטות
מחלות. אסמכתא לכך רואים
בגידול הכללי בפשעים בצרפת,30% ,
מאז ביטלו את חוקיות בתי־הבושת
שם ב־•1946
שוללי הפריצות החוקית מתנגדים
לכל פריצות. בכל צורה שהיא.
מסבירים הם: חברה בריאה חייבת
להיות מושתתת על יחסי־מין תקינים.
אם ידעו הגברים שאין פרוצה אליה
יוכלו ללכת בשעת צורך, יהיו דואגים
יותר למצוא להם נשים משלהם.
הטענה העיקרית: אם כי אי־אפשר
לחסל את הפריצות לגמרי, הרי כל׳
עוד היא בלתי־חוקית אפשר לצמצם
אותה במידה מכרעת.

Dn־ j1nn1n

נוף העיר העתיקה, יפו _ מרכז הפריצות

בפרדס, בדירה, בבית־קפה וגם בהזנתה
מספר הפרוצות בנות רומניה והונגריה 15 .אחוז מהן הן
צבריות.

אחד• שנ תיים: ד־דה
רק חלק קטן מכל הנשים הללו הגיע אל הפריצות מתוך
נטיות מיניות לא־נורמליות. פרוצות מקצועיות עוסקות בפריצות
לרוב מתוך סיבות כספיות, שאיפה לרווחים קלים.
אחדות מהן מסוגלות לנהל חשבונות מדוייקים, כמו, למשל,
הפרוצה שהחליטה לעבוד שנתיים, לחסוך 5000ל״י, לקנות
דירה, להינשא לגבר הגון. היא ביצעה את תכניתה לכל
פרטיה ודקדוקיה, חייה הוים כאשר, נאמנה לבעלה. כך
״נקלטו״ גם מאות רבות של פרוצות שטיפלו בחיילים הזרים
בימי מלחמת העולם השניה, נישאו אחר כך ברובן והפכו
אמהות רגילות.
אחרות החלו עוסקות בפריצות עוד בחוץ־לארץ, המשיכו
* אדלס אין כל סעיף האוסר ב־ת בושת של אשה אחת,
וחור זה בתחיקה הוא המאפשר את העבודה העיקרית.

בחירת עורך־הדין ענינה את המשטרה:
שמואל תמיר, בן־רחביה שהיה ממפקדיו הגבוהים
של אצ״ל ואירגן (עם שמואל מר־לין)
אופוזיציה בתנועת־החרות, הוא בעל
שם פוליטי, נוסף על שמו המקצועי. אולם
גם כאן באה אכזבה — שילנסקי הוא לקוח
וותיק של תמיר, שייצג אותו לפני שנה בבוררות,
שעה שפרש מחברת המוזאיקה.
״היזהר ממר פראג, הוא הקצין המוכשר
ביותר והאדם המסוכן ביותר בשבילך ב
בארצות
רבות בעולם הפריצות היא
חוקית, באחרות, כמו אנגליה, צרפת,
מדינות מסייימות בארצות הברית —
בלתי־חוקית, אך נסבלת על־ידי השלטונות.
לפחות במקום אחד מגלה
גם התלמוד אי׳התנגדות לפריצות.
כך, על כל פנים, טוען ברלה, יהודי
עשיר׳ .המסתמך על כתוב שסי-
כומו: מי שמתגבר עליו יצרו, ילבש
שחורים, יסע למקום שאין מכירים
אותו, יעשה את שיעשה — וישוב.
ברלה,
שתרם בשעתו 15 אלף ל״י
להגנה, מציף את הכנסת והמשטרה
בתזכירים, בהם הוא דורש היתר להקמת
בית־בושת לדוגמה• הוא לא מצא עד כה אוזן קשבת אף כי
הבטיח לא להוציא נערות צעירות לחרבות רעה, להעסיק רק
נשים בעלות-נסיון, לשלם 5000ל״י לשנה מס הכנסה, בתוספת
של 1£ל״י מם מותרות לכל ״ביקור״.

מוונר. ל א שו טר
הפריצות נחשבת למקצוע העתיק ביותר בעולם, בעוד
שהספסרות לדבר עבירה נחשבת למקצוע השני בזמן, אחריו.
לפנים היה לפריצות צביון דתי, נחשבה לדבר מקובל ואף רצוי.
הקידמה החברתית ששיחררה את האשה, הביאה לתמורות
גדולות ביחסי המינים, מצריכה גישה אחרת לבעיית הפריצות.
גישה זו רואה את הפריצות לא כתופעה נפרדת מחיי המין
בכלל, שואפת לתת לילד ולנער חינוך מיני חיובי אשר יכין
אותו לקראת חיי מין בריאים ונורמליים, טהורים מיסודות
מסולפים הגורמים לבורות, לתסביכים, ולעתים גם לסטיות.
המלחמה בפריצות צריכה להיעשות קודם כל אצל הלקוח,
רק אחר כך אצל הפרוצה. זהו בראש וראשונה תפקיד המחנך,
לא תפקיד השוטר.

מדינת ישראל ברגע זה!״ אמר תמיר למרשו
בנוכחותו של פראג, כשבא לשוחח עמו
במשטרת הצפון. אחר־כך שאל בחיוך, היכן
חבוי בחדר המיקרופון. פראג הציע לו לעבור
לחדר אחר, אך תמיר ויתר על כך,
נשאר עם מרשו בחדר שתריסיו הוגפו, כששוטר
מזוין שומר עליו מן המרפסת בחרן.
תוצאת
השיחה: שילנסקי סרב למסור כל
הודעה שהיא, הבטיח, לבקשת עורך״דינו:

״בגרמניה חשבתי תמיד על בריחה, ממשטרת
ישראל לא אברח!״
פראג העיר כי לא יפה היה לשלוח דוקא
אותו, בעל לאשה הרה, לפעולה כזאת, הוסיף
:״אלה ששלחו אותך לא יתמכו בך
עכשיו!״ אולם תמיר הבטיח, בחיוך לגלגני,
כי ״המחתרת שאורגנה ע״י תנועת־החרות
תשלם למשפחתו 250ל״י לחודש!״ היתה
זאת, כמובן, הודעה היתולית בלבד, שבאה
(המשן בעמוד )to

הגידונים לחיים. משחק מארלון ברנדו
שימה לסרס אופי יותר אמנותי משנתן לו
התסריט. הנידונים לחיים הוא סרט עובדתי
למחצה אודות נכי מלחמה משותקים. במקומות
אחדיס יש שימוש לרעה בנושא מזעדע.
בכל זאת היה הסרט אחד הטובים של השנה
בשל פשמהזז^ והמשחק המשובח שבו.

ש טן הכש רי ם. הסרט העדין, המריר,
אודות אשה צרפתיה צעירה הנשואה לחייל
בחזית (התקופה )1918 :והמוצאת לעצמה
מאהב, תלמיד גימנסיה מתחת מיל הצבא,
כתוב, מבויים ומבוצע בכשרון בלתי מצוי.
זהו לא רק הטוב שבסרטי השנה, אלא גם
מן הטובים ביותר שהופקו אי פעם בעולם.

ר!סרט הטוב תשי״ב * הסו־־נ!
שנת תשי״ב לא היתד, ברוכה בסרטים טובים 58
רבים, אף על פי שאחד או שניים מאלה שהוצגו
בה ראויים להכנס לרשימת המובחרים של כל ^
הזמנים. סרט כזה הוא שטן הבשרים, שהוסק «
בצרפת לפני חמש שנים ורק עכשיו הגיע אר־ g
צה. אף על פי שיצירתו של הבמאי הצרפתי ^
קלוד אוטולארה אינה יכולה להחשב לחדשה¥ ,
היא עולה בהרבה על כל סרטי השנה, נבחרה S
על ידי העולם הזה • כטובה שבכולם.
בין הסרטים הטובים, אבל שלא התעלו למדרגת X
הזוכים בתוארי סרטי השנה, מצויות כמה יצירות 55
מענינות למדי. קפטן בויקום, סרט בריטי אודות ^
דיחסים בין האנגלים לאירים בסוף המאה הקו־ ^
דמת היה עשוי בטעם, ניצל יפה את הדמויות v
האיריות. ארבעה בקיפ, סרטו, של לאופול׳ד 58
(תקוותם האחרונה) לינדברג המשיך במסורת של &.
הסרטים השויצריים ההומניסטיים. לגבי הקהל X,
הישראלי הענין המיוחד שבסרט היה השתתפותו 58
בו, בתפקיד מ. צ .רוסי באזור הבינלאומי בוינהgj ,
של יוסף ידין. על הסרט בכללו קשה היה לצופה ^
הישראלי לדון, כיוון שהקטעים החזקים ביותר ¥
שבו, המראים שיבתם של שבויי מלחמך, אוסט־ 58

• מועמדים לבחירה היו סרטים שהוצגו במש! X,
השנה. בבכורה בשתים, לפחות, מבין שלושת 58
הערים הגדולות. סרטים כמו נשפי פריס, העלמה5k
יוליד ,,שהם משובחים, ושהוצגו לעת עתה בעיר^
אחת בלבד, יכנסו לרשימת תשי׳׳ג.

שחקנית השנה: בטי דיוויס. בחוד,
במערומיה היא מבצעת את תפקיד
מארגו, שחקנית הבמה חמדדקנת, המפורסמת
אך המטופשת, באמנות ובבטחון.

שחקן השנה: ג׳ראר פיליפ. ה-
מיבצע המשחקי הגדול ביותר בסרטי
השנת הוא ביצוע תפקיד פרנסוא בסרט
שטן הבשרים — נער באהבתו הראשונה.

רים לביתם, קוצצו על ידי הצנזורה.
סומרסם מוהם הגיש השנה שתי סדרות ש׳
ספורים קצרים: ארבעה גורלות ושלישיה. כס
סיפוריו של מוהם היו שבע האפיזודות הלל
לא יותר מאשר מעשיות קלילות חסרות ערן
אומנותי של ממש. אבל הם גרמו לצופה, עק1
משחק אנגלי או6יני ומשובח ביותר,־ שעות ש׳
קורת רוח. בשלישיה, שהיה בכללו החלש ש
בשני הסרטים, שבה את לב הקהל, באפיזודו
שארכה לא עלה על רבע שעה, השחקן ד,אנגל
נייגל פטריק. הוא הצליח לתת ברגעים ספוריו
אלה דמות שלמה של טרדן לבנטיני טוב לו
והעולם הזה מעניק לו את תואר שחקן־המשנו
הטוב ביותר של השנה.
וינאיות ופריסאיות. סרט אנגלי אחר ש
עורר׳ענין אבל שטרם הוצג ברחבי הארץ היו
המנודה מהאי, מבויים בידי קארול (האדם ה
שלישי) דיד. פחות מוצלחים היו שני סרטיו
אנגלים אחרים: השושנה השחורה שנתן כמוו
תחת איכות. ופימפרנל מתחמק שניסה, לשוא
להמשיך בקו שהותווה על ידי פימפרנל הראשון
לסלי הווארד. למרות הכספים הרבים שהושקע
בו, היד. זה כשלון חרוץ. העולם הזה שם אות
ברביעית הסרטים הגרועים ביותר של השנה.
צרפת ואיטליה לא הרבו לשלוח השנה סרטיו
לישראל, אך מה ששלחו היה, בדרך כלל, טוו
ומעניין. במעגל, ששולבו בו וינאיות ופריסא
יות נכלל בין ארבעת הסרטים הטובים של ה

־!סרט הרע תשי׳׳ב י הסרט ר

ג׳ נ גי ס הא] .לכאורה, סרט היסטורי אודות
הפלישה המונגולית לאירופה, בימי הביניס.
למעשה: שלל צבעים ותלבשות ללא־טעם.
עלילה שאינה עשויה להתקבל על דעת איש
ברדעת, שיח הנשמע כאלו נכתב על ידי ילד
בכתה נמוכה בבית־ספר יסודי. ג׳נגים חאן
מאפיין את הגישה ההוליבודית למזרח ה־
״אקזוטי׳׳ ,מכיל יותר מחשופים, קרבות והרוגים
מאשר עובדות היסטוריות אלמנטריות.

אשת האיים. בקולנוע, כאשר רוצים להראות
דם, משתמשים במיץ עגבניות. באשת
האיים נשפך מיץ עגבניות כמים, כיון שהסרט
היה צבעוני נראה מיץ העגבניות כמיץ
עגבגיות, לא כדם. אבל, מאחורי הגיחוך, הי-
תה ברורה הכוונה: לתת סרט סדיסטי חסר
מעם שיהיה קופה טובה. הרבה עמל הושקע
בו. ומשתתפים בו כמה שחקנים טובים. דוקא
משוס כן הסרט רע במיוחד ומזיק במיוחד,

חוהכמערומיה. יוסף סנקביץ הוא נזחבר
ובמאי שהתמחה בהפקת משחק משחקניו.
.הוא אינו משתמש בלהטוטים קולנועיים
מובהקים, מעמיד את המצלמה מול המבצעים,
דורש מהם לשחק. התוצאה היא לרוב
טובה, כיון שתסריטיו של מנקביץ מלאי פקחות,
שחקניו מעולים. חור. במערומיה הוא
סיפור לגלגני אודות שחקנית־במה מזדקנת
שוקעת ושחקנית צעירה העולה לגדולה.

כמעגל. כאשר כתב הסופר הוינאי־היהודי
ארטור שניצלר סידרה של עשרה מערכונים
בהם נפגשים גבר ואשה, מתחילים במשחק
אהבה, מגיעים לשיאו, מתאכזבים, לא יכול
לפרסמם אצל שוס מו״ל, נאלץ להדפיסם על
חשבונו, להפיצם כמעט בחשאי. עתה הובא
ומחזור אל הבד, בידיו המאומנות והעדינות
על הבמאי הוינאי מקם אופולס, בהשתת־דית
חבר שחקנים צרפתים בעל רמה גבוהה.

הטוב תשי ב * הסרט הטו
שנה. סרט צרפתי אחר, שערי הלילה, שהגיע ,׳:
במאוחר לארץ, היה מענין ביותר• איטליה שלחה 515
שני סרטים בעלי נימה חברתית: נשים בלי שם j|5
והעיר מתגוננת. היו אלה סרטים רציניים וחד X
קים, אלא שלא התעלו לרמה אמנותית גבוההY ,
הקומדיה האחת שבאה מן הארצות הלטיניות S
היתד, קרולין היקרה, בה שיחקה מרטין קרולS ,
אישיות קולנועית ממדרגה ראשונה. הצנזור, ש־ ;;1
העביר תחילה את הסרט, חזר בו לאחר שהוצג 56
בחיפה, החליט לקצץ ממנו קטעים מספר,
חדשים וישנים. הול״נוד, הספקית הראשית f,
של סרטים לישראל, שלחה רק מספר זעום של X
סרטים טובים ובינונים, הציפה את ישראל ב־ 56
מבול של זבל. בין הסרטים הטובים היו: סיפור 56
לואיזיאנה, הסרט שהיד טוב מדי בשביל אזרחי X
חל־אביב, הוסר על ידם בכוח הזרוע מעל הבד ; ;5
הנידונים לחיים, סרט עדין ופשוט אודות פצועי
מלחמה שחצי גופם התחתון משותק ; הוא רץ 56
כל הדרן סרטו האחרון של ג׳ון גארפילד ; רק X
אתמול נולדה, מהדורה קולנועית של המחזה
הנודע ! הבאר, סרט חזק אודות יחסים ביד 5!5
גזעיים בעיירה אמריקאית ; מבעד לחלון, בו X
הצטיין במיוחד נער שחקן, בובי דריסקול jאבא ץ5
היה לסבא, קומדיה על הזעיר בורגנות האמרי־ §
קאית ; באותו לילה גורלי, סרט פשע שההברקד 56 .
העיקרית בו היתה משחקו של ספנסר טרייסי ! X
חוה במערומיה, סרטו של יוסף מניקביץ אודות ¥
שחקנית במה מפורסמת.

טובים היו סרטים שהגיעו ארצה להצגה בשנית:
חילף עם הרוח, הן לא תקחהו עמן, וביחוד על
עכברים ואנשים. האחרון הוצג, לפני עשר שנים,
פחות משבוע בארץ, זכה עתה להצלחה בהרבה
יותר גדולה.
לרות ואחכה. הקולנע הישראלי לא הראה
בשנת תשי״ב כל התקדמות. אמנם, סרט אחד,
קריה נאמנה, שצולם בישראל, הוצא לאור בשנה
שעברה. אבל היה זה לא יותר מאשר סרט דובר
אנגלית על רקע ישראלי, בהשתתפות שחקנים
מקומיים אחדים. המחבר, הבמאי, השחקנים הראשיים,
כולם היו זרים.
סרטים סוביטיים הוסיפו לבוא לארץ בקילוח
דקיק. רובם היו לא יותר מאשר מנשרי תעמולה.
רק יצירה אחת בלטה: אביר כוכב הזהב היד,
זה סרט ארוך ורב־משתתפים, שנכרה בו השפעה
הוליבודית חזקה• בכלל מראה הסרט הסוביטי
בשנים האחרונות נטייה לסממנים אמריקאים, לאו
דוקא מן המובחרים: בחורות ובחורים יפי תואר,
תמונות אהבה ילדותיות. יש כאן ירידה גדולה
מאז נראו לאחרונה יצירות כמו צ׳אפייב ואלכסנדר
נבסקי.

שהקנית המשנה: אן פרנסים.
בחירה זו לא חיתה קלה. אן פרנסים בסרט
גרוע, כה צעירות וכה מושחתות,
רמזה על אפשרויות רבות הצפונות בה.

רע תשי״ב

שחקן המשנה: ניינד פטריק.
ב סרט
שלישיה המכיל שלושה סיפורים
קצרים מאת סומרסט מוהם, מגלם דמות
קומית, מאד אנושית ; מבוצעת באמנות.

סימן טוכ. עם השלמת בנינם של מספר בתי
קולנוע חדשים שפר מצבו של מבקר הקולנוע
הבינוני. תורים רבים נדלדלו או נעלמו כליל,
בעלי בתי הקולנוע החלו ללחום על לקוחותיהם,
סימן טוב מאד — לקהל. הוא יוכל לראות את
סרטי תשי״ג ביתר הרווחה.

הסרט הרע ת

ואלנטינו. רודולף ואלנטינו, כוכב הסרט
האילם, היה, ללא ספק אישיות מענינת ; בן
אכרים איטלקי שהיגר לאמריקה, הפן תגן
זמן קצר אלילן של הנשים. הן רדפו אחריו
ללא בושה, התאבדו בגללו. דמות זו מתקופת
הזוהר של הסרט היתה יכולה לשמש
חומר מצוין לסרט ביוגרפי שיתן גם את
הרקע הזזבחתי של המאורעות. הדבר לא
נעשה, ואלנטינו אינו יותר מאשר ח סן זעיר

פימפרנל מתחמק, מייקל פאואל ואמריק
פרסבורגר כותבים, מפיקים, מביימים את
סרטיהם ביחד. הם הצליחו להוציא מתחת
ידיהם במה וכמה יצירות משובחות. פימפר־נל
המתחמק אודות הרפתקותיו של אציל
אנגלי בצרפת של ימי המהפכה אינו אחת
מהן. הם רצו להסריט סרט הרפתקאות ממדרגת
גבוהה, נכשלו כליל, ביחוד בגלל השימוש
ברוד נייב! ך חססיד של לסלי הווארד.

(המשך מעמוד )7
בהתקפת־נגז• פסיכולוגית.
מי, מה, איך? השאלה הגדולה, שענינו,
את הציבור, היתר״ כמובן — מי עומד
מאחורי המעשה? השאלה השניה: מה רצו
להשיג?
שתי עובדות רומזות על כך שהיתר, כאן,
אולי, פעולת־יחיד, לכל היותר מעשה קבוצה
קסנה• עובדה ראשונה: הביצוע הלקוי
של הפעולה, המעיד על חוסר אפשרויות.
אם תתקבל טענת המשטרה כי שילנסקי אמנם
נשא פצצה, הרי העובדה שנשלח אב
משפחה לפעולה כזאת לא תעיד על ריבוי
אנשים.
מה היתר המטרה? קשה להניח שהיתה
כוונה להריג בני־אדם. כוון שעון הפצצה, ל־
45 דקות אחרי המעצר היה מאפשר הודעה
טלפונית לפינוי ד,בנין. יתכן גם שהמטרה היתרי
הרבה יותר פשוטה: שילנסקי עשה
את המעשה בצורה כה גלויה דוקא מפני
שרצה לה תפס ולעורר את הרושם ההפגנתי
מבלי שיהיה בכלל צורך לפוצץ פצצה.
המשטרה עצמה טרם הודיעה מה כוונתה
הסופית• בינתיים האשימה אותו, ביום המעצר׳
לפי סעיף ( 66א) (ב) של פקודת החוק
הפלילי, המדבר על החזקת חומר־נפץ
בלבד. העונש המקסימלי 10 :שנות מאסר.

מפלגו ת
א כז בהלכדה
בחיים ובמחזד, היתולי יש הרבה מצבים
בלתי־נעימים. אולם קשה למצוא מצב בלתי-
נעים יותר מאשר זה של צעירה הלובשת את
שימלודהכלולות ואורז ת את מזוודותיה ל־ירח־הדבש
— כשבא אהוב לבה ומעמיד אותה
על טעותה: לא היתד, לו כל כוונה לבקש
את ידה, רק לשאול לשלומה.
הסתדרות הציונים הכלליים היתה, השבוע,
בדיוק במצב כזה• היא הפגינה קבל עם ועדה
שהיא מוכנה, חפצה ונלהבת לצאת למסע-
כלולות קואליציוני עם ראש הממשלה. אולם
החתן הרים את גבות עיניו בתמהון בימתי :
כוונתו היתד, רק להרצות ועל מספר שאלות
בעלות ערך כללי. למשל: מה דעת הציונים
הכלליים על מיפעלי ההסתדרות? התשובה
היתד, ברורה מראש כתשובת כומר קאתולי
הנשאל לדעתו על בגדי־ים לנשים מסוג ביקיני.
עובדת
החיים. סטירת הלחי היתה
סימן־דרך רנתיב הציונים־ד,כלליים. הם זכו
לנצחון מפתיע ומהדהד בבחירות לעיריות.
בבחירות לכנסת השניה לא גרמו למהפכה, אך
הפכו מפלגה שניה במדינה. היה נדמה כי
תתגבש הכוח האלטרנטיבי לממשלה, וכי
פרץ ברנשטיין, יליד הולנד רב החיוכים,
עלול באחד הימים לשבת במקומו של דובר
סג׳רה רב המרץ.
אולם הציונים הכלליים לא הגיעו לכלל

גלם ושאר הדברים הקטנים הנערמים רק על
צלחת של מפלגה שהיא שותפת לשלטון.
לפיכך, כשבי. ג׳י. אך רומז על אפשרות
של הרחבת הקואליציה, אין הציונים־הכלליים
יכולים לעמוד מן הצד, לפתוח בויכוח כללי
ומעמיק על עתיד המדינה. כמה מראשי ה
אולם
ראשי משרד החוץ, שהתכנסו השבוע
להתיעצות מקיפה בהשתתפות אבא
אבן, לא התעמקו ביותר בצד זה של השאלה.
הבעיה שעמדד לפניהם: כיצד להעמיד
באו״ם פניג עצמא-ות ככל האפשר, מבלי
להרגיז את העם האמריקאי אשר למחנהו

בקנה מידה כה גדול דורשת פרסומת ותע מולה
רחבים ביותר. אכן, הוליבוד שמה מך
הרגע הראשון את הדגש על שני גורמיס
אלה.
אחד מאמצעי הפרסומת הבדוקים ביות!
היה טיפוח פולחן כוכבים. עוד מראשית;

אליל הקילנוע קירק דוגלאס ומעריציו בכיכר מוגרבי, תל״אכיב
מכנה משותף אחד: השקר
מפלגה דורשים מיד לתפוס את היד שמרם
הושטה. בי. ג׳י. יכול היה להרשות לעצמו
לסטור סטירת־לחי-שניה. לטעון כי הצ׳׳ב אינם
מעונינים בבעיות, רק בתיקים.
פרם מאלף: שתי סטירות הלחי ניתנו
דוקא בשבוע בו הופיע בארץ אחד הקלפים
החזקים ביותר של הצ׳־כ: מנהיג ציוני
אמריקה, החולש על מקורות המגביות (ראה
להלן) ,האדם שנבחר על אף חמתו של בי.
ג׳י. לקול תרועוודהנצחון של הציונים־ד,כלליים
בישראל.

מדיביות
למשל: ניילים לבנים
שדה־התעופה של לוד, ככל מדינת ישראל,
הוא התיכת אירופה ביבשת אסיה. אולם
השבוע השתררה בו אוירה אסיאתית מובהקת.
פן המטוסים ירדו: שלושה מנהיגים
בורמאיים בעלי עיניים שקדיות, בן־דודו של
ג׳והארלאל ניהרו יציר ישראל ביאפאן, שביקר
בתאילנד ושוחח עם מלכה על ״בעיות
משותפות״ (העיר ציניקן: למשל, ייצוא של
פילים לבנים).
שפע אסיאתי פתאומי זה יכול היד, לעורר
את הרושם שמדינת ישראל עומדת לפני התקרבות
עם עמי אסיה• אנשים רבים במדינה
השתעשעו לא פעם ברעיון של הצטרפות
ישראל לגוש אסיאתי. ביניהם דוד בן־
גוריון, שאינו רק תלמידו של אפלטון אלא
גם מעריצו של בודהא.
אולם קו זה לא חרג מעולם מן התחומים
של מישחק תמים. כי לא מספיק ללבוש

אוסף הבולים המזוייפים של איזירור רוזנכר:
פרט חשוב אחד: החור
מאבק עקב־ עם מדיניות המפלגה השלטת.
אשם בכך עצם הרכבם: בחציה הם מפלגה
בעלת אידיאולוגיה פוליטית, בחציה השניה
הם נציגים של קבוצות־אינטרסים, ששלחו
כל אחת את נציגיהם לכנסת. קבוצות אלו
מעונינות פחות באידיאולוגיה, יותר בעובדות
החיים: רשיינות־ייבוא, חלוקת חומרי

סארי כדי ליהפך לאסיאתי. הגוש האסיאתי,
בהנהגת הודו, מייצג קו מסוים מאד בעולם
— קו של שיחרור העמים הקולוניאליים
על ידי מאבק עצמאי, ללא עזרה סובייטית.
עקב פעולתה נגד מלחמת־השיחרור
של העמים הערביים במארוקו ובטוניס לא
התחבבה ישראל על גוש זה•

(ולקופתו) הצטרפה
סייגים.

ישראל

למעשה

ללא

עיתונות!
מו להוהצלם
על הדלת היה תלוי שלם ״מסיבה פרטית״.
הכוונה היתה לארוחת הצהרים שערך ראש
הממשלה דוד בן־גוריון לכבוד הרב אירבינג
מילר, נשיאה החדש והציוני־כללי של הסתדרות
ציוני אמריקה, הגוף בעל ההשפעה
הגדולה ביותר ביהדות ארצות הברית. בפרוזדורים
היו רק עתונאים מעטים וצלם
אחד.
בחירת מלון השרון למטרה זו לא היתד.
מקרית, כיון שבן־גוריון מבלה בו את חופשת
החגים שלו, בעוד אשתו, פולה, דואגת
שלא ימרידוהו יתר על המידה. היתד. זו
פולה בן־גוריון שארחה את המוזמנים החשובים
שבאו לסעודה בלי נשותיהם.
כאשר קם צלם העתונות, ניגש באדיבות
אל אבא אבן ומשה שפירא, שר הפנים, שישבו
בפרוזדור, שוחחו ביניהם לפני תחילת
הארוחה החגיגית, ביקשם באדיבות רשות
לצלמם, קרבה אליו אשת ראש הממשלה, כש־קופסת
שוקולדת־יצוא תחת זרועה, ציוותה
עליו במפגיע לד,מנע מכל צילומים שהם.
הצלם ניסה להסביר, הושתק ביד גבוהה,
נאלץ לעזוב את המקום. פולה ניצחה את
העתונות.

ה מ שק
•ח הצו
המזכיר הכללי של התאחדות הסוחרים
הכללית אפרים גחמן, שמנמן, מגולח למשעי
בעל תסרוקת קפודית משומנת, חד
הדיבור ואיש המעשר, אינו שייך לסוג הפעילים
ההולכים בתלם• בזמן שהתאחדות
בעלי תעש-ה ה״ליברלית״ ,מרכז בעלי מלאכה
הנמצא בהשפעת מפא״י החליטו להתנגד
ל״צו יישום העסקים״ ,שפורסם על ידי
משרדו של דוב יוסף, גמרה התאחדות הסוחרים
הכללית, המונה כ־ 20,000 חברים, אומר
דווקא לתמוך בו בעוז.
״רישום העסקים,״ טוען גחמן, הוא
״צעד בריא מעיקרו. פתיחת עסקים ללא
תיכנון, גרמה להצטופפות של 8מסעדות
ובתי קפה בפינה אחת או 3בתי עסק למכשירי
צילום בקוטר של 10 מטר. לא תמיד
יש להתנג־ לצו, שמפרסם מתנגד פוליטי.
ומר כל שכן כשמחר יגיעו הציונים הכלליים
לשלסון•״ מוסיף גוזמן :״וצוו כזה הוא
שנן על גלגלינו.״
אולם התעשיינים מתנגדים בתוקף לרישום
העסקים• ליצרנים יש כעת חשבון
מיוחד ען ם משרד המסחר ו׳התעשיה והם
מצפים להזדמנות להביע את מורת רוחם
ממדיניותו של דוב יוסף .״בין כה וכה נרד
בקרוב מן הבמה״ קובעים מנהיגי התעשיינים
,״לפחות נרד לאחר מאבק.״

א 1רוזים
ה א לי ל הגי ע
סרט קולנוע עולה ביוקר רב. כדי לכסות
את הוצאותיו ולהפיק ממנו רווח יש למכרו
למספר הגדול ביותר של לקוחות. הפצה

התקופה האילמת של הסרט החלו החברות
מפיצות על שחקניהם סיפורים שונים בדבר
מוצאם, השכלתם, כשרונם. לכל הסיפורים
האלה היה מכנה משותף אחד: השקר. הם
היו מושתתים על הסיסמה שאחר כך השתמש
בה יוסף גבלס: ככל שהשקר גדול
יותר, יותר מאמינים בו.
כיום קיבל פולחן הכוכבים אופי קצת
שונה, מתוך ההנחה, כפי הנראה, שבני אדם
אינם כה תמימים כמו שהיו פעם. שוב אין
השקרים מוגזמים, הפכו מתונים יותר. אבל
הפולחן לא נפגם על ידי כך: עדיין מחדירים,
באמצעים שונים, את שמו ואת אישיותו
של הכוכב אל כל בית ובית בעולם.
הקהל הרחב חש בצורך לסגוד, אם לא
למשהו, ליחות למישהו•* ,ושה הכל כדי
לספח את הפולחן.
דוגמה מאלפת אירעה בשבוע שעבר בתל
אביב עת הופיע, בהצגת הבכורה של סרטו
האלוף (צ׳מפיון) כוכב הקולנוע קירק דאג־לאס
(דניאלוביץ) .המוני מעריצים עמדו בפתח
קולנוע מוגרבי, הריעו כמטורפים לאלילם
הבלונדי, החייכן בעל גומות החן, שפילס
בקושי את דרכו אל תוך האולם, כמובטח
בהודעות המוקדמות בהן נאמר כי ״יפתיע
את הקהל״ בנוכחותו. היה זה נצחון גדול של
הפרסומת על הטעם הטוב.

פ ש עי ם
ה » ד 9י 0היה א ס בן
איסוף בולים הוא ההובי הגדול ביותר בעולם.
בין האספנים הנלהבים ביותר, מלבד
בנו של השכן והשכן עצמו, היו גם: שני
מלכי בריטניה האחרונים, הנשיא פרנקלין
רוזבלס. ביחוד להוטים האספנים אחרי בולים
יקרי מציאות בגלל פגם טכני שנפל
בהם בעת ההדפסה. ברור כי בולים אלה
נדירים יותר מן הרגילים, נמכרים במחירים
גבוהים לאספנים.
ההדפסות הראשונות של כל סידרה הן
לרוב מן הסוג הזה. צבע הבולים אינו עדיין
איתן, צורת הבול לעתים מטושטשת. מדינת
ישראל מוציאה בולים אלה מן המחזור הרגיל,
מוכרת אותם לאספנים. רק את הגליו־נות
הטובים, לאחר ההדפסות הישנות, מפי,
צים
בבתי הדואר.
לא יכול להתאפק. בולי מדינת ישראל
נדפסים בדפוס לוין־אפשטיין, בת ים,
על נייר מיוחד שהממשלה מספקת. משם
עוברים. הסליונות אל המדפיס הממשלתי,
שברשותו נמצאת מכונת חירור.
הדפסת הבולים היא מקצוע מיוחד במינו
ובארץ נמצאים רק שלושה מומחים בו. אחד
מהם הוא איזידור רוזנברג 41 יליד בסרביה
שעלה ארצה לפני שנתיים, נשוי ואב
לשני ילדים, המשמש מדפיס אחראי במחלקת
הבולים.
רוזנברג הוא גם אספן של בולים, יודע
היטב מה ערכם, ביחוד של אלה היוצאים
פגומים מן המכונה. כיוון שהופקדו בידו
הגלופות, הדיו והמכונות היה לו קשה מאד
להתגבר על יצרו, להמנע מהדפסת כמה אלפי
בולים לעצמו, בשעות הפנאי, לאחר שכל
שאר הפועלים הלכו הביתה.
כיון שכל גליון נייר בולים, שהוא מיוחד
במינו, נרשם בהכנסו לדפוס ובצאתו, נאלץ
המדפיס בעל המרץ לקנות נייר כזה על
חשבונו, להדפיס עליו את בוליו.

י ׳ עולם הזרר 780

במד־ jה
זאת היתד. הסיבה לקושי הרב שנתקלה
בו המשטרה בבואה לגלות את מקור הבולים
המזויפים. בבית הדפום לא היו כל תלונות
על גליונות בולים שחסרו. אותו מצב שרר
גם אצל המדפיס הממשלתי. אבל, אף על
פי שבשוק טרם נתגלו בולים כאלה, היה
ידוע למשטרה כי ארבעת אלפים מהם הוצאו
למכירה בסך כולל של עשרת אלפים דולר.
המשטרה הצליחה לגלות את המעונין בקניה,
אחר את המתווך, לבסוף הגיעה אל רוזנברג
עצמו, שמיהר להודות באשמתו, הביא את
החוקרים לביתו, מסר להם תיבת פח מוארכת
וצרה. בתוכה, מסודרים בעשר מעטפות.
היו הבולים שרוזנברג הדפיס בשביל עצמו.
להשלמתם חסר פרט חשוב אחד: הם היו
בלתי מחוררים.

אויד צ ח וידיות
האשד, שבדירתה היפואית הרעועה נמצאו
בדים גנובים מתוצרת בית האריגה ״שלוה־מודל״
,בני־ברק, הובאה לחקירה, גילתה
כי נהג מכונית משא וחבריו, שהציגו עצמם
כסוחרים ישרים החסרים מחסן, הביאו
את השלל, בקשו ממנה לאחסנו בביתה.
הקצין הניח לפניה אלבום תמונות עב
כרס ובום תה, ביקשה להקדיש מזמנה, לזהותם
לפי התמונות. לאחר שעה ארוכה של
היכרות עם העולם התחתון נחה האצבע
על תמונת גבר צעיר :״זה הוא ! ״
״חיים שמרץ, בן ,25 פושע מועד, נהג
במקצועו — מבוקש. תאורו הידיעה
האלחוטאית הגבירה את הקצב המשעמם של
הניידות המשוטטות בסמטאותיה האפלות
של יפו. ביתו של שמרץ נם את שנתו בלעדי
בעליו, כפי שהוברר מיד. חבריו שהוצאו
ממטותיהם לא ידעו, כרגיל, במה מדובר,
נשבעו בכל היקר להם כי לא ראוהו
זה חדשים. החפושים נערכו בקפדנות כשכל
המחבואים הידועים של אנשי העולם התחתון
נסרק־ם בזה אחר זה, אך אף שוטר
אחד לא תאר לעצמו כי שמרץ לא התעצל
אותה שעה, נענה לבקשת ידידיו לפשע לצאת
לטיול לחוף בודים, לשאוף אויר צח
ובאותה הזדמנות. לתכן תכניות לעתיד המזהיר.
השיחה
התנהלה בשקט, לא הטרידה אף
את עשרות זוגות הנאהבים הרובצים מדי
ערב בשטח הנעים. ארבע יריות סיימו את
״שיחת הרעים״ :על החול הרטוב פרפר
חיים שמרץ כשראשו עקוב מדם חבריו —
רוצחיו נעלמים חיש מהר בתוך אפילת
הלילה.

מ ה כנ ס ״ ל קו פ ה
בחדר השינה בדירתו החדשה ברוממה,
השכונה המקבלת את פני הנכנס ירושלימה,
נם מאיר בן אברהם. זילמן, כשמכנסיו מונחות
על כסא לצד מיטתו. כשהתעורר ב־

הנרצח חיים שמרץ
ארבע יריות ומוות
בוקר, מצא את דלת הדירה פתוחה. המכנסים
נעלמו.
כחסכן מושבע נתן בעבר את מכנסיו
אלה ארבע פעמים לתיקון בידי חייט, והאבדה
לא היתד, לכאורה רצינית מדי. סיבת
ההתרגשות שהגניבה עוררה בכל זאת
היתד, נעוצה בגורם אחר: במכנסי מאיר
זילמן, העובד זה עשרים שנה בשרות ״תנובה׳׳
,משמש כעת גזברה, היה צרור מפתחות,
שבידים לא מהימנות היו שווים אותו
לילד, סכום ניכר. משחש הגזבר המבוהל
בבוקר למקום עבודתו בבנין תנובה המר־

,העולם הזה״ 780

כזי בירושלים, התאמתו חששותיו השחר חייך ונאנח :״תפסתם אותי, אני הוא ויג־ברגר״.
רים
ביותר.
המשטרה נשמה לרוחה, זכתה בקרב נגד הי הרגלי את יפה כנראה למד מישהו הזמן
שהוקצב לה, השאירה כמו כן לקרבנה
הודי בעל הזקן, השתמש בידיעות אלו אוזמן
רב להרהר בחידה המנקרת במוחו :
תו לילה: בשעה שחים לפנות בוקר, נעצרה
ד,באמת ידע אותו סמל פינית י
מכונית פרטית לפני בנין תנובה. גבר ואשד.
שישבו בתוכה, החלו שופכים בפני
השומר המשועמם שיצא לקראתם את לבם
על רוע מזלם: הם נשארו בלי דלק, אולי ל או ת הו קרה
יוכל לכוונם לתחנת בנזין. במקום לצאת
אדר נולד לפני 23 שנה בקבוצת גבע, מול
היא,
אל התחנה לאחר שהסביר להם, היכן
הרי הגלבוע. הוא גדל ככל שאר בני הדור ת־נשארו
עוד מעם, הנעימו לאיש הבודד בשיחה
קלה. את זמן שמירתו. התכסיס עלה
יפה.
אותה שעה נכנס שותף שלישי לבנין,
הוציא מהמכנסיים, שגנבם כמה רגעים לפני
כך ברוממה, את המפתחות, פתח שלש
דלתות בזו אחר זו, עד שהגיע לקופת הברזל
הגדולה. לאחר שפתח גם אותה בשלווה,
הוציא ממנה את כל השטרות בני לירה
אחת, חמש ועשר לירות. בשטרות של חצאי
לירה ! ערימוו! כסף הפרוטרוט לא נגע.
השלל שהביאה גניבת זוג מכנסים ישן :
11,000 לירות.
קצין המשטרה שבא לחקור, מצא מעם
חוסים העלולים להובילו לפתרון התעלומה.
העבודה היתד, נקיה, נעשתה בכפפות.
השומר, שלא חשד בבני שיחו, לא טרח
לשים לב למספר המכונית. מספרי השטרות,
שבאו מלקוחות שונים, לא היו רשומים.
פקידי תנובה הירושלמיים התהלכו מאז
הפריצה בראשים מורכנים. הם נזכרו, בשני
דברים: א .בעובדה, שברוב המוסדות,
שם מוחזקים כספים, נוהגים לחלק את מפתחות
הקופה בין לפחות שני פקידים ב.
בעבר הלא רחוק נשדדה ממשרדם קופת
ברזל שלמה.

החי

בי ד הל שון

אהרון התעלף, צנח מן הסולם למעמקי הבור.
טי סהלאנ עי מ ה. שומרי הסביבה, עולי
תימן, פתחו בתזמורת של יריות על
מנת להזעיק עזרה כל שהיא. הופיעו: יחידת
צה״ל שחשה לשמע היריות בסמוך לגבול,
כבאי האש מפתח־תקוה שהביאו עמם את
מכשירי ההצלה הדרושים.
הכבאי הצעיר והחסון שקבל על עצמו
את המשימה, להגיע בעזרת חבלים אל הגויה
המרוסקת היד, עמוס אסינגר ( )18 מדריך
מכבי ומורה להתעמלות, ספורטאי אמיץ
שפעמים רבות כבר הציל חיי אדם. את דרכו

הכורח יהודה ויינכרנר לפני וכעת תפיסתו
כמה הברות גרוניות ומאסר

״עצור, אחרת נירה.״
האיש קפץ מאפניו כהרף עין, לעג לקריאות
השוטרים המזויינים, נעלם כחתול זריז
בין הפרדסים הסמוכים, השאיר מאחריו רק
הדי יריות וקול צעדים כבדים.
במטה הכללי של המשטרה הטו אוזן קשבת
כמנין קצינים גבוהים לדבריו של ישורון
שיף, ראש האגף הפלילי, שדרש בכל
תקף מאמץ עליון לתפיסת יהודה וינברגר,
בורח כלא יפו ומטריד המשטרה משך 10
ימים .״אני יודע כי אתם עייפים עד מוות
אך לאורי הסכנה שהפושע עלול לעזוב אח
הארץ אני נאלץ להגביל לכם את מועד תפיסתו
לשלשה ימים״.
האולטימטום הדריך את מנוחת אנשי הקשר
של המשטרה״ מאות ידיעות על ״תנועות
חשודות״ העמידו על רגליהם את אנשי החוק
הפזורים ברחבי הארץ, אך בעוכריהם
עמד הפעם מכשול רציני: כושר ריצה לקוי.
וויינברגר היה משול למטוס־קרב קל המתחמק
בזריזות מתותחיו של מפציץ ; פעמים
אין ספור הצליח ד־דות לזריזותו זו להיעלם
מעיני השוטרים.
שעות מספר לפני תום מועד האולטימטום
נראה וינברגר ברחובותיה של חיפה, כשהוא
מאופר להפליא, הוכר רק על סי צורת
הליכתו. אך הפושע־האתלט התחמק שוב :
בריצת עקי׳תון נמלט, הצליח להגיע למקום
מחבוא.
ספן פיני. חיפה וסביבתה היו כמרקחה.
כל המלונות ובתי הארחה נבדקו, מבואות
העיר והנמל נשמרו בקפדנות* המרוץ
נגד הזמן היה לא פחות חשוב ומותח מאשר
הדלוג אחר האסיר שמאס בכלא יפי
וחמק בפקחות ראויה להערכה מדי פעם בפעם.
קצין
המשטרה שערך את הסריקה במלונות
נהריה לא התלהב ביותר משהובאו לפניו
כמה חשודים שתאורם היה רחוק עדיין
מלהזכיר לו את פניו של וינברגר, הסתפק בגילוי
זהותם ובשאלות קצרות, הוא הרצין יותר
כשלא הספיקו לו ידיעותיו בשפות העיקריות
צעיר רוררס הירשיון, שעמד לפניו,
בלונדי וממושקף, ידע רק פינית, הניח
ללא אומר ובשלווה אולימפית את תעודותיו
על השולחן. הקצין יצא לדקות מספר, חזר
בלוית סמל שהחל לבטא דרך גרונו כמה
הברות משונות. הנחקר גמגם תחילה. אך מיד

לאזעקת הצופר שנשמייה באחד מימי השבוע
שעבר בתחנת מכבי האש הפתח־תקוו־אים
היתד, משמעות לא רגילה: הפעם היה
המודיע המשטרה, והעבודה שמכבי־אש נקראו
לא היתר, רטובה כתמיד.
שני צעירים תושבי הכפר הערבי לשעבר
קולה, חשקו אותו ערב בסעודת מלכים,
החליטו לצוד יוני־בר. אלא שדרכן של עופות
אלה, לשכון דוקא במקומות שיד אויב
לא תשיגן, הן בונות^ניהן בחגבי הסלעים.
למשל, בצלעותיה של באר יבשה מסויימת,
ליד הכפר•( שעמקה 100 מטר.
אהרון מסעוד היה אמיץ מחברו, ירד בסולם
הרעוע היורד לעומק של 20 מטר, החל
בדרכו לאסוף את שללו, העלהו מדי פעם
בפעם אל חברו. עם ערב, היתד, הכמות מספקת
בהחלט לכמה ארוחות דשנות, אבל
לא ספקה את תאותו של אהרון להמשיך
בספורט הפרימיטיבי והמענין. אך כיצד יוכל
להבחין ביונים בחושך שהשתרר? הפתרון
היה פשוס: אהרון הדליק עשב יבש, ירד
עמו כדי לפלס את דרכו בחשכה, לא לקח
בחשבון את העובדה שאויר הבאר מורעל
משפע אדים וגאזים, גרם להתלקחות מסביבו•.

* ראש המחלקה הפלילית יהודה פראג,
הזכיר בחיוב את פרסומן של תמונות הבורח
ב״העולס חזה 778 לדבריו עוזר פרסום
כזה לקרב את הצבור לתפיסת הפושע, כפי
שקרה הפעם שבעלת מלון בנהריח טלפנה
למשטרה כשחשדוז בויינברגר.

• לתוך אותה באר, שהיא רכוש האפוטרופוס,
נפלו במשך השנתיס גבר וילדה שהלכו
לתומס, לא הבחינו בה. מאז לא ננקטו
שום צמדים על ידי הממשלה, כדי למנוע
אסונות נוספים.

שני של הקבוצה, התחבב על כולם. אולם
בשעה שהם שיחקו עדיין בגן־הילדים, התענו
בספסל־הלימודינז של כיתה א׳ ,כבר תרם
אדר את תרומתו הגדולה למשק הקבוצה. כי
אדר, לבן־העור, היה סוס.
הוא עשה את הכל. הוא משך את המחרשה.
הוא הוביל את ילדי המשק לתחנה הקרובה,
בעגלה החד־ם וסית שהיתה אז עדיין נהוגה
בעמק. הוא שימש לעבודה ולרכיבה, בימי
שלום כבימי מלחמה. הוא הפך אחד העובדים
הוותיקים והנאמנים ביותר של הקבוצה.
בליל שבת שעבר, כשהתכנסו בני גבע
כדי לחוג את חג הסוכות, ניתנה לאדר הזקן
אות־הוקרה מיוחדת במינה. במסגרת מסכת,
בה הופיעו נציגי כל דורות הקבוצה, עבר אדר
על פני כל אנשי הקבוצה, שישבו על הדשא
שליד חדר־האוכל.
״בחיי, נעשה לי חם על הלב !״ אמר צעיר
בן ,23 כמעט בהתרגשות.
אדר לא אמר דבר.

אס1נ 1ת
הקר בן ה שלי שי

החל בסולם המסתיים לאחר 20 מטר כשאחיו
אהרון בן \ dנהג דן, משתרע על דפנות
הבאר, דואג לבל ינתק הקשר החי בין עמוס
והאחרים בחוץ. עמוס הגיע לבסוף למקום
ממנו נאלץ להמשיך לרדת בעזרת החבל בלבד.
הרגשתו היתד, לא רעה אף כי חש כבר
בחסר חמצן, אולץ להחליף את מנורת ה־
״לוקס״ שכבתה, בפנס חשמלי שהורד אליו
בחבל נפרד, הזכיר לחבריו הכבאים כי הוא
עומד לנתק עצמו מן הסולם. כאן קרתה התקלה:
באופן בלתי צפוי נוצר עם רדתן,
רתח גדול מדי של חבל שגרם לעמוס טיסה
לא נעימה ביותר בחלל ד,אויר. ההלם שבא
עליו לא נ,׳:ע ממנו לצעוק ולדרן ש את העלתו
המידית, שארכה שניות בלבד. עמום
נלקח לפינה קרובה, בקש סיגריה, רק אז
נוכח כי גופו נחבל במקומות רבים, החל
להרגיש בכאבים בעמוד השדרה,
קריאת ראש הכבאים למתנדבים נוספים
העמידה את הנוכחים במצב של היסוס לכמה
דקות עד שנשמע קולו של עמוס השוכב :
״אני יורד שוב״.
תשובתו של הזקן היתד, מעשית ביותר :
הכנסת עמוס לאמבולנס ושליחתו המידית
לבית החולים׳ שם ספר צ׳יזבאט הגיוני לחבריו
:״את המרחק שטסתי באויר מדדתי
לפי קפיצותי לבריכת השחיה מן המגדל
הגבוה.״

האדץ
על יד ההגה עומד איש קיסריה זה
144 שנה( .הארץ)
י. לבני, תל־אביב
בי. גי. בשנת 7 2092

סוכנו של האלוף המנוצח הודיע כי
ג׳רסי ג׳ו תלקוט, המתאגרף הכושי בן
ה־ 8עומד לפרוש עתה מן הזירה( .חרות)
דוד פיינס׳ חייפה
מה לעשות, הזקנה .״׳
.קריב ; ראש העיריה החדש, בן
ד 94 ידיעות אחרונות)
אברהם שנלר, ירושלים
עד מאה ועשרים.
לוי יצחק הידישלמי, סופר הדור (הדור)
ראוגי מרוני, תל אביב
או כל הדורות.

הספרהפ תו ח
העוזי הנוכחי (והשלישי) של הארץ,

זיו, גילה את אחד ממקורות השראתו :
הוא מגדל בביתו •שמונה כלבים, אשר שניים
מהם מלווים אותו בהופעותיו בציבור (בעיקר
בקפה כסית)•
בלוזאן, שוויצריה, מחלים והולך הסופר
הבריטי סומרסט (הפרוטה והירח׳) מוהם,
לאחר ניתוח שבר שנעשה לו בשנה שעברה.
שבוע אחרי שעורך העתון המנוקד אומר,
חיים איזאק, הודיע כי ברשות מערכתו
מכונת הכתיבה האחת בארץ הכותבת עברית
מגוקדת נתגלו שתי מכונות כתיבה מנוקדית
נוספות: אחת במזכירות כפר מונאש, מושב
החיילים, השניה בדורות, קיבוץ הדרום.
ספר שיריו השלישי,תוך שנתיים של דידי
(ידידיה מנוסי) ,מ״מ הפלמ״ח בן ה־ 25 שהפך
ססודנט לספרות, ביכורי בוקר, המוקדש להוריו,
יצא השבוע. הטובים בין 37 שיריו
הם שירי האהבה הציוריים. דוגמה: האשד—,
״כבד שערה כחריש הראשון וכמוהו מלא
ורטוב ...אפל בית שחיה כפתחי מערות וכמותם
מסורג באזוב ...חזיה כפרח רוטט ואיתן...
בטנה אימהית וגדושה כתלתן.״
בספר השביעי של סדרת חסמבה, שיצא
השבוע, הסמבה באזור המסובן, שוב לא הסתפק
יגאל מוסינזון בהערות לימודיות,
כמו הסברת תורת טביעת האצבעות, הסניי־פרסקופ
(רובה הצלפים) ותולדות העיר עזה!
מלבד טבח הצוללת המסתורית ממוצא סיני,
צ׳יאנג, משתתף בעלילות חסמבה גם המשורר
חיים (פרחי אש) גורי שאחד מאנשי
החבורה מדקלם, בשבי אויבים, ארבעה בתים
משירו המפורסם של תפילה — לבחורי ישראל
לפני צאתם לקרב•

ספורט

רות, בעלות אותה המשמעות :״אם קריב
יכול להיות ראש־עיר, אפשר לחפש מועמד
גם בלשכת העבודה.״
בהרצאה בפני עתוגאים אשר סיירו במשקי
הקיבוץ הארצי מסר יער,כ (״קובק״) שפי־רא,
מרכז משק גן שמואל, מפעילי השומר
הצעיר, כי משקו מספק 66 טון בשר עוף
לשנה. שאל סופר דבר . :אולי אפשר לקבל
טונה או שתיים?״
יגאל אלץ החליט כי אדם שנעדר מן
הארץ משך שנתיים חייב ללמדה מחדש. המסקנה:
השבוע יצא בלוית ישראל גלילי
נתן אלתרמן ושלישו ירוחם בהן למ-
סע־היכרות של כמה ימים, שהתחיל בגליל
העליון, יגיע עד לנגב.
אלוף פלמחי אחר, שמעון נגבעתי) אכי־דן,
המשמש נהג בקיבוץ השומר־הצעיר עין־
השופט עסק בעיסוקו החביב, ארכיאולוגיה
יאיסוף מטבעות וכלי־חרס עתיקים שהוא מצא
טניס רווקה. חינני תוא לו ס ה
מיגרשי הטניס של מכבי תל־אביב העשויים
חימר, ספגו כמות מים הגונה לקראת ה מפעל
הכפול, המשמש כמסמר העונה ב ספורט
הלבן: תחרויות בין נבחרות תורכיה,
קפריסין וישראל, אליפות בינלאומית
פתוחה לטובי השחקנים בארץ. הצופים, ש באו
לראות את התחרויות ביומן הראשון,
לא התפעלו ביותר ממשחקם של האורחים,
אם כי האלוף הישראלי אריה וייס, מעודד
על ידי אשתו אסתר, פקידת האוצר בקריה,
הוכרח להתמודד בקרב מרתוני עם אלוף
אנקרה, אנג׳יו באלאס, במשך שעתיים וחצי
כדי לנצחו . 11:13 ,8:10 ,6:8
אליפות הטניס של 1952 אספה 64 גברים:
מפנות שונות בארץ, בצירוף 12 נשים.30 ,
קשישים ו־ 40 נערים שהקיפו את המגרש

א תל טי ק ה
המורד. סו ע ד שחור

פנקסהחש בונו ת
בהגיע ד״ר היאלמר שאכט, שר האוצר
של היטלר למצרים, בהזמנת מו חמר
נגים, סיפר כיצד התאושש ממאסרו בידי
בנות הברית ומהחרמת כל רכושו על ידיהם.
צעדו הראשון: בצאתו מהכלא לפני שש
שנים, עטו עליו קרוב ל־200 עתו*נאים שבקשו
ממנו את חתימתו למזכרת. איש העסקים ארגן
במקום בורסה, זיכה את העתונאים בחתימתו
לפי שיטת ההיצע והביקוש. ההכנסות :
אוצר בלום של שוקולדה וסיגריות יקרי עדך.
תודתו לעתונאים: אני מקוד, ששוב לא אתקל
בפרצופים שלכם.
במשרדו של ד״ר מיכאל לנדאו, הממונה
על גביית הארנונה במשרד האוצר, הוכנס
נוהג חדש: לשלוח ברכות ״שנד, טובה״ לחייבים
במס, בצרוף הודעה, כתובה על אותו
כרטיס, המאיימת בהטלת קנס באם הארנונה
המגיעה ל!$וצר לא תשולם תוך זמן מסוים.
כאשר נשאל השבוע צבי גכר, נשיאה
של התאחדות בעלי הבתים לחוות דעה על הצעת
חוק הדיור החדש, השיב הנשיא הלוחם :
,,אנו נסכים ל־ 99 מתוך מאה הסעיפים אבל
לא לסעיף הקובע את גובה שכר הדירה.״
שבוע לפני שדניאל אופטר, לשעבד
ראש עירית ירושלים הודיע ברדתו מן המטוס
כי במשך 38 השנה שהוא מתגורר בירושלים
לא שמע על יצחק קרים, ראשה הנפתי
של הבירה, סימן ראוכן שרי, לשעבר
סגנו של אוסטר, את. המאוך ע במלים ^ח
זיק
שני מגרשי טניס פרטיים בביתו. כיון
שהממשלה האנגלית אינה תומכת בספורט.
הוא מאמן נערים בביתו ללא תשלום. הוא
האלוף הרשמי של קפריסין, למרות שנוצח
נצחון לפני זמן־מה. לדעתו רמת הטניס בישראל
עולה על זו של קפריסין ,״אך הצעירים
שם מבטיחים רבות״ .יאנגס מחזיק
כבר 7שנים בתואר אליפות הזוגות עם
חברו, והוא משחק כבר 15 שנה טניס.
הנציג השלישי. הנציג השלישי של
המושבה הבריטית הוא הארמני היחידי, האוהב
ללגלג לחבריו, מבסוט מעצמו. בתחרות
האחרונה ניצח את יאנגם ומאז הוא
חושב שמגיעה לו ראשות הנבחרת, אף על
פי שהוא משחק רק 7שנים.
נוסף לשלושת הקפריסינאים הגיעו שלושה
שחקנים המהווים את נבחרת אנקרה:
ארול בולל, אנג׳ין בלס וקמאל דאאס.

ה״עוזי״ השלישי, אריה זיו
שמונה כלבים לשס השראה

אותם בחפרו בסביבות משקו. בשיחת רעים
עם חובבי ארכיאולוגיה של קיבוצים אחרים
שמע הסבר לעובדה שפסלים רבים נמצאו
(בין השאר, בקיסריה) כרותי־ראש: אחרי
פול כל ממשלה, היו יורשיה כורתים את
ראשי הפסלים של המנהיגים שסולקו. דעתו
של אבידן: יתכן שהיה זה יותר נבון מאשר
כריתת ראשי ד,אוריגינלים.
שופט־השלום הראשי אליעזר מלחי גילה,
בסיד, את מקור קירבתו לספורט: בן 17
(ותלמיד הרצליה) היה חבר בקבוצת כדורגל.
מצרים מעבירה צנזורה חמורה ביותר על
כל המכתבים המגיעים אליה מאיטליה. הסיבה:
פארוק, המלך לשעבר נמצא בקפרי.
לפני ארוחת הצהרים הסגורה במלון השרון
שערך כיג׳י לכבוד הרם מילר, דאג ראש
הממשלה לרב מהודר שבדק שעות מספר לפני
כן את הכשרות של הארוחה המתבשלת והולכתי

מכל
צדיו. הצד המעניין שבאליפות הספורט
האריסטוקרטי היה בשפע העצום של בנות
ונשים לבושות הדר שבאו לחזות במייצגי
ישראל המחזיקים במחבט.
אולם את מרבית תשומת הלב משכו שלושה
שחקנים מקפריסין.
הקפריסינים שלחו את שני אלופיהם בצירוף
אלופת האי והלבנון שגרמה לתסיסה
בין הבחורים הצעירים על מגרשי הספורט
הלבן. לילה קניקלידם ,19 ,רתקה, בעלת
עיניים חומות, גוף מושך וחטוב ורגלי טני-
סאית, הרנינה את הצופים בתלבושתיה הקצרות•
הטניסאית הצעירה משתייכת, כדוגמת
שני חברי לתיתה, למועדון העשיר פילד־קלאב
בניקוסיה.
הצעירים מבטיחים. ראש הנבחרת
של הטניס הוא פקיד בממשלה המקומית
באי׳ גמחלקת העתיקות• למרות שהוא נראה
צעיר 3יותר, עבר את גיל ה־ .30 יאנגס
סטפאן י הוא ן זמוצא יתני, אב לילד, מח
התלמידים
רבו ביניהם. הפעולה בצופים
הפכה לגיהנום: כל תלמיד צעק שמורה
ההתעמלות שלו טוב יותר. לבסוף הסכימו
הכל שהמורה הצעיר ושחור השער, אריה
גליק, הוא המורה הטוב ביותר, היות ש־
״השתתף באולימפידה והוא הכי מפורסם״.
אריה גליק ( )21 בעל אף נשרי ואופניים
מצוחצחות, משמש כמורה התעמלות
בבית הספר דובנוב, ברחוב דיזנגוף, תל־אביב.
אך נוסף לזה הוא• מורה לחינוך גופני
גם בבית ספר הכרמל. את הזמן שנותר
לו הוא מקדיש לאמוני אתלטיקה יסודיים
וממושכים באיצטד התל־אביבי המאובק.
לפעמים עוזב הרץ המהיר של הפועל את
המסלול, מזמין את חבריו להתבונן בחמשת
האלבומים המלאים שלו, המשמשים
ציונים לקריירה של רץ למרחקים בינוניים.
התקדמותו בריצת 400 מטר אופיינית: מזמן
של 55,5שניות עד 50.9שניות. פרם
לכך רץ אריה גליק גם ,400 ,200 ,100
800ו־ 1000 מטר.
כל המרחקים כוסו על ידי הרץ הודות
לאמונים השקדניים ולהדרכתו של המאמן
הממושקף מארצות־הברית, ארוינג (מון)
מונדשיין שנהג בבחור הפזיז ביד קשה.
ממונדשיין ואילך היתד, התקדמותו של
גליק בטוחה, במיוחד בריצת 800 מסר, אותה
רץ לפי מצוותו של מון. ההוראה מתבצעת
וגליק קובע שיא הפועל ( 2,02,2ד׳)
אחר תופס מקומות מכובדים בכנוס הפועל,
למרות שלא הצטיין עקב מחלה. במפעל
על שם יחזקאל גרין זוכה אריה במקום
ראשון בריצת 400 מטר. עם חלוף הזמן
מתקדם גם המרחק וגליק משיג שיא בריצת
1000מ׳ ( 2:41,1ד׳).
״בקשו אותי לרוץ 1000מ׳ ורצתי״ מתנצל
הרץ המהיר, ומיד לאחר מכן באה
מחיקת השיא ב־ 800 מטר. שלל השיאים
משיג את פסגתו בתורכיה, כאשר, מחוך
6שיאים ישראליים כובש גליק ארבעה, נק רא
מני אז :״הפועל השחור של הריצות״,
לאחר־כך באה פרשת האולימפידה ותוצאותיה
הזעומות, אך מחוץ למסגרת האולימפית
השיג גליק חלום ישן: הוא עבר 400
מטר מתחת ל־ 50 שניות בזמן של 49,6שנ .

ק מ /א

אחרי שהתפוצצה הגיעה רותי לכובב
מרובע, מאוכלס גזע של אנשי-מפלגה כעלי
רמקולים כמקום ראשים. שם נכלאה בכית-
המשוגעים: מקום משכנם של הלולואים
שנולדו כטעות כעלי-ראשים. משוגעים אלה
יצרו מחתרת בהנהגת טוטו, מנהיגם,

ומוטקה, איש-הפלמ״ח. זה עתה חזרו רותי,
נזוטקה ומומו ממסע׳־ריגול, שמעו פרטים
על תכנית שטנית של ראשי-המפלגוות
״ביום ה׳ הם ישמידו את הילדים !״ קרא מוטקה.
״עלינו לעשות משהו כדי למנוע זאת, אחרת יבוא
הסוף על כל תכניותינו לחולל מהפכה!״

״אל תדאג!״ אמר מוטו ,״אני אחזור למעבדה ואני״
ציא עד אז את האנטי־פי, שיהפוך את בני־הלולו לבני-
אדם!״

טוטג״ הסתגר במעבדת של בית־המשוגעים והחל
עובד בקדחתנות 24 ,שעות ביממה. עבר יום ב׳ ויום ג׳.
יום ד׳ התקרב לקצו• אך ה*{נמי־5י קחז חזנזגא-

ח מיו ח ד

ח מיו ח ד

תוודומת אלג ד היס

ד ו -ח מי רחד
ד ו ••חמיוחד

ד ו ״חמיוחד
דרייח מיוחד
דסחמ>וחד

ד ו » חמי רדוד

ש בו ענגדש בו ע ה

דרייח מיוחד

הים היה נציג אופייני של, צעירי רוזבלט״ — צעיר
שעלה לגדולה מאחורי הקלעים, השיג השפעה גדולה כמומחה
במשרד החוץ האמריקאי, ליווה את רוזבלט בועידות
הגורליות עם סטאלין. אחרי שרות של 15 שנה הגיע לשיא
הצלחתו, נחשב לאדם עולה וחסר־דופי.
לעומת הים הסימפאטי התיצב אדם שהיה שנוא כמעט
מן הרגע הראשון. ויטאקר צ׳אמברס העיד על עצמו שהיה
קומוניסט, מרגל ובוגד. הוא פרש, לדבריו, מן המחתרת
הקומוניסטית של וושינגטון בסוף שנות השלושים, אחת
ששינה את דעתו בהשפעת הטיהור הגדול ברוסיה והפך
דתי. מאז עבד, משך 10 שנים, בשבועון האמריקאי אדיר־ההשפעה
טייס. טייס שייך למו״ל הנודע הנת לוס. לום
ידוע בתור רפובליקאי מובהק, ימני ושמרני.
ב־ ,1948 חדשים מעטים לפני הבחירות לנשיאות (בהן ניצח
טרומן את דיואי, על אף כל ההשערות) ,הודיע צ׳אמברם
לועדת בית־הנבחרים לגילוי פעולות אנטי־אמריקאיות כי יש
בידו הוכחות כי אלג׳ר היס הוא בוגד.
עיקר האשמתו של צ׳אמברם: שהוא היה יחד עם הים
חבר בקבוצת מחתרת קומוניסטית בשנות השלושים, שקיבל
מידי הים מיסמכים סודיים של משרד החוץ האמריקאי. היס,
שהוזמן להעיד, הכחיש את הכל, האשים את צ׳אמברם
כמעליל חולני ונאלח. רוב הקהל האמין לו.
אולם כמה מחברי ועדת בית־הנבחרים שמו לב לפרט
קטן, שנראה להם כמוזר. היס הכחיש בתוקף שראה בכלל
את צ׳אמברס אי־פעם בחייו. ואילו צ׳אמברם סיפר לועדה
שסע עצום של פרטים אינטימיים ביותר של חייו, מינהגיו
וחובבויותיו של הים — פרטים שנתגלו כולם כנכונים. כיצד

דר״ח מיו ח ד

פתחה את השער לקומוניזם. בעיניו היה רוזבלט בולשביק
מוסווה. וכמעט מעצמן נוצרו שמועות איומות — שהיועצים
של רוזבלם הם קומוניסטים אמיתיים, חברי מחתרת נוראה
שפרשה את ידיה על כל מנגנון הממשלה, מכוונת אותה
בצורה שתמסור את העולם כולו לידי סטאלין.
חששות אלה נתאשרו, בלב רבים, כשרוזבלט הסכים
בועידות יאלטה וטהראן, במלחמת העולם השנייה, למסור
לסטאלין את אירופה המזרחית ושטחים גדולים באסיה המזרחית.
לא עלה על דעתם של האמריקאים היושבים בבתיהם
שהצבא האדום היה נוטל שטחים אלה גם בלי הסכמתו של
רוזבלט, ושהלה רק נתן אישור למצב עובדתי קיים. בעיניהם
היה הכל ברור: הקומוניסטים מכוונים את הממשלה. והיה
רק צורך לגלות הוכחות לכך שלפחות איש מרכזי אחד הוא
בוגד קומוניסטי.
איש זה נמצא (או לא נמצא) בדמותו של אלג׳ר הים.

דסח מיו ח ד

אלג׳ר הים

מפי אדם זר, פרטים אינטימיים

10נגדס: וויי 3
מן הרגע הראשון לא היה ספק למי נתונה אהדת הקהל.
מצד אחד עמד קומוניסט לשעבר, איש שניהל אינטריגות
בתוך המפלגה ונשא לאשה צעירה * שפגש אותה בשעת
הפגנה בלתי־חוקית, אדם שהודה בעצמו ששיקר בהזדמנויות
קודמות באותה פרשה. לעומתו עמד היס, יפה תואר ובעל
רצינות חגיגית, הכחיש את הכל בשקט כמעט שמימי.
אולם מפיו של צ׳אמברם בא זרם בלתי־פוסק של פרטים
שאת רובם המכריע אפשר היה לברר. והבירור הוכיח שהם
היו נכונים. היה פשוט בלתי-אפשרי להאמין להים, כשטען
שוב ושוב שלעולם לא היה ידידו של האיש שסיפר את הפרטים
האינטימיים ביותר של חייו.
חבר־המושבעים הראשון שקל את שתי השבועות. ששה
מושבעים האמינו לצ׳אמברס, ארבעה האמינו להיס. במקרה
כזה של אי־הסכמה בין המושבעים, מחייב החוק האמריקאי
משפט נוסף.
המשפט השני היה חזרה על הראשון. צ׳אמברם טען
שנפגש עם הים בביתו בתאריך מסוים. היס טען שבאותו
תאריך היה בחופשה מחוץ לעיר. רופא פישפש ביומנו, העיד
כי באותה תקופה היה היס בוושינגטון. משרתת כושית העידה
שראתה את.צ׳אמברס בביתו של הים.
צ׳אמברס טען שפעם הלווה לו הים 400 דולאר, כדי
לאפשר לו לקנות מכונית. הים הכחיש זאת• הבנק העיד
כי הים הוציא באותה תקומי, סכום של 400 דולאר מחשבונו.
אשתו של היס ניסתה להסביר מה עשתה בכסף, לא הצליחה.
אולם נקודת המוקד היתד, מכונת הכתיבה. הוכח שהיתר,
שייכת להיס. אשתו של היס העידה שלא כתבה את המיס־מכים,
אולם לא נמצא שום אדם אחר שיכול היה לכתוב
במכונה זו. כמות אדירה של הוכחות מסיבתיות הצטברה
נגד הים.
מה היה קו ההגנה ז הסניגור טען כי צ׳אמברם רצה
לשבור את הים, הקדיש שנים רבות לאוסף פרטים על חייו,
התגנב באחד -הימים לדירתו וכתב בעצמו את המיסמכים
המרשיעים.
שוב יצא חבר־המושבעים לדיוניו הסודיים והפעם היתר,
ההחלטה פה אחד: כל העשרה היו תמימי דעה שהים שיקר,
חייב בשבועת־שקר• הוא נידון לתקופת מאסר ארוכה, הפסיד
ערעור ונכלא בבית־הסוהר.
אולם הויכוח הגדול לא נסתיים. רוב האמריקאים האמין
עתה שהים אמנם אשם. לימינו של רוב זה עמדה חזית
אדירה של עיתונים, כשבראשם שני העתונים הגדולים של
הנרי לוס — השבועון טייס והשבועון ל״ף, שנתנו פרסום
כביר למשפט, הערימו תשבחות אינסופיות על כל מי שהיה
קשור בקטגוריה ובשיפוט, הפכו את השופט והתובע לגיבורים
לאומיים.
הממשלה עצמה שתקה ככל האפשר. כל מי שתמך בר,ים
ניסה לטשטש את עמדתו. כי היה ברור שהמשפט, שהשפיע
על הבחירות ב־( 1948 אם כי לא הכריע בהן) ,עלול להשפיע
שוב. על הבחירות של .1952 ואמנם, דווקא השנה, כמה
חדשים לפני מועד הבחירות, הוציא צ׳אמברס ספר ענקי
של 808 עמודים על חייו ועל המשפט, העיד על עצמו שהוא
נוצרי דתי, שהמיר את סטאלין בישו.
הספר זכה, כמובן, לתפוצת־ענק ולפרסומת עצומה. הפרט
החשוב ביותר, שנועד לשמש נשק במלחמת הבחירות, היה
כי צ׳אמברס כבר מסר ידיעות על קיום המחתרת הקומוניסטית
למשרד החוץ האמריקאי ב־ , 1939 אולם משרד החוץ לא
פתח אפילו בחקירה. המסקנה: ממשלת ארצות־הברית נתנה
למחתרת הקומוניסטית במשרדיה לפעול משך עשר שנים
נוספות, בהן הנהיגו הסוכנים הקומוניסטיים, כביכול, את
מדיניות המדינה וגרמו לאבדן סין ואירופה המזרחית.
בינתיים עברה גם ההגנה להתקפה נגדית. אחר 18 חדשים
של מחקר מיוחד במינו, פנתה לבית־המשפט העליון,
דרשה לפתוח מחדש את כל המשפט• היא הודתה כי במשפט
האחרון היו ההוכחות מספיקות כדי לחייב את היס, אולם
טענה שבינתיים גילתה הוכחה נוספת, ההורסת לחלוטין את
כל בניין הקטגוריה.
מה היתה ההוכחה י ד,סניגוריה הטילה על מומחה מיוחד

לבנות מכונת־כתיפה הדומה בדיוק נמרץ למכו־ה עליה נכתבו
המיסמכים הסודיים המפורסמים. המומחה יצר מכונה
שכל אות ממנה היתה העתקה מדויקת של האות במכונה
הקודמת, ששימשה עדות עיקרית במשפט.
מליו האחרונות של הים במשפטו, לפני החיוב, היו :
״רבותי, יבוא היום ותבינו שנפלתי קרבן לזיוף באמצעות
מכונת־כתיבה עתה, טענה ד,סניגוריה, נמצאה הוכחה
שזיוף כזה אמנם אפשרי, והוכחה זו דיה לתת להיס להי־הנות
מן הספק המתקבל על הדעת.
שוב בא הדבר, לפני השופט. הוא ישב בשקט, האזין
במתיחות לדברי הצדדים. לבסוף שאל את הסינגור :״האם
יש איזו הוכחה שהיא שאמנם צ׳אמברס ייצר מכונה כזאת,
או שהיו לו הכשרון׳,האמצעים והכלים לשם כך?״ הסניגור
הודה שאין לו שוט הוכחה כזאת.
השופט דחה את הבקשה לרביזיה. הוא הסתמך על דברי
הסניגור, שטען כי צ׳אמברס הכין את הזיופים בשלושה
החדשים שעברו מאז הגיש את האשמה נגד היס ועד לבירור
משפט העלילה, בו נדרש להוכיחה( .צ׳אמברם עצמו נשאל
מדוע לא הגיש מיד את ההוכחות, ענה שלא רצה, תחילה,
לגרום רעה להיס, אלא רק להזהיר את העם האמריקאי מפני

בעיני כל אדם אמריקאי מעורר השם אלג׳ר הים רגש
עמוק מאד. הפרשה הגדולה, שנמשכה ארבע שנים, חוללה
משבר עצום ברחבי ארצות־הברית, כמעט גרמה לנפילתו
של הנשיא טרומן. השנה היא עלולה לגרום למשבר שני —
כי צלו של אלג׳ר הים, האדם הכלוא כיום בתא אחד מבתי־הסוהר,
מתהלך שוב במדינה ערב בחירות. שני הצדדים
מעורבים בו עד מעל לראש. הסנטור ריצ׳ארד מילהאוז
ניקסון, המועמד הרפובליקאי לתפקיד סגן־הנשיא, היה אחד
הגורמים העיקריים שהובילו את הים לבית־הסוהר. ואילו
המועמד הדימוקרטי לתפקיד הנשיא, עדלי סטיבנסון, נתן
במהלך המשפט ערבות אישית לאופיו הט&ב של הים.
החידה הגדולה ששמה אלג׳ר הים, שלא נפתרה סופית
גם אחת ארבע שנים, שוב משפיעה על מיליונים.
הרקע לדרמה האנושית היא העיר וושינגטון, באמצע
שנות השלושים. המשבר הגדול הרם את יסודות הכלכלה
האמריקאית. מיליונים התהלכו מובטלים. המפלגה הרפוב־ליקאית,
השמרנית יותר, סולקה מן השלטון. במקומה באו
הדמוקרטים, כשבראשם אדם חדש, כמעט משותק אך אדיר־השפעה:
פראנקלין דילאנו רוזבלם.
הימין הרפובליקאי ראה מהפכה זו בתדהמה• לדעתו

יכול היה לדעת פרטים אלה?
אולם ספקות אלה לא הועילו. צ׳אמברס לא הביא שום
הוכחה ממשית לדבריו. נוצר מצב של שבועה נגד שבועה,
והים נראה הסימפאטי יותר מבין השניים. מאחר שאי־אפשר
להאשים אדם בהוצאת דיבה על דברים שאמר לפני הקונגרס,
הזמין היס את צ׳אמברס לחזור על דבריו מעל במה אחרת,
למען יוכל להגיש נגדו משפט. צ׳אמברס עשה זאת, חזר
על האשמותיו ברדיו. הים הגיש נגדו משפט לפיצויים בסך
75.000 דולאר.
כשהופיע צ׳אמברס בבית־המשפט, כנתבע במשפט העלילה,
הודה כי נשבע בפני הסינאם שבועת־שקר. שם העיד
כי אין בידו שום הוכחות בכתב. עתה הגיש לבית־המשפט
מעטפה ענקית של מיסמכים סודיים שנמסרו לו, כביכול,
לפני עשר שנים על־ידי הים.
הים הכחיש, כמובן, את הכל. מעולם לא מסר שום
מיסמכים לצ׳אמברם. אולם חוקרי האפ.בי.איי״ הבולשת האמריקאית,
בדקו את המיסמכים, מצאו שהם נכתבו במכונת
כתיבה מטיפוס זודסטוק. המכונה נתגלתה. היא היתה שייכת
להיס, והמומחים קבעו שהמיסמכים נכתבו עליה.
הדבר עורר רעש עצום. סוף סוף נתגלתה הוכחה אמיתית:
היה ריגול בממשלה. ועדת בית־הנבחרים קפצה שוב
לפעולה. היא הטילה צו על צ׳אמברס לגלות את כל הוכחותיו.
בלילה אחד, במסיבות רומנטיות, הוביל צ׳אמברס את חוקרי
הועדה לערוגה של דלעות בחוותו החקלאית. שם היו חבויים
סרטים, עליהם צולמו מיסמכים סודיים נוספים.

דוייח מיוחד

מחתרת קומוניסטית בוושינגטון

ויטאקר צ׳אמברס
בערוגה של דלעות, מסמכים סודיים
הסכנות ^אורבות לו) .קבע השופט: הסניגוריה עבדה, בעזרת
מומחים, משך 18 חודש כדי להכין מכונה כזאת. כיצד
יכול היה צ׳אמברס להכין כזאת תוך 3חדשים?
אחרי החלטתו של השופט נראה כאילו משפטו של הים,
שהאמריקאים קוראים לו, בפשטות, המשפם, נסגר לעולמים.
עוד נשאר מעוט עקשני של אמריקאים המסרב להאמין כי
הים אמנם אשם, משוכנע לחלוטין שנפל קרבן לקנוניה שטנית
של פוליטיקאים שהרסו את האיש כדי להפיל את הממשלה
הדמוקרטית. אחרים מאמינים שהים חיפה על מישהו
אחר• אולם אם ר,סניגוריה לא תצליח, בעתיד׳,י?לגלות אדם
שאפשר להוכיח כי ביצע את הזיוף, לא ייפתח התיק מחדש.

מלחמת אזרחי 3י 1ד או מי ת
אך השפעתו העצומה של המשפט על הציבור האמריקאי,
שאדם מן החוץ מתקשה להעריכו, נמשכת.
הוא שיכנע את הציבור האמריקאי שהמלחמה בין ארצות-
הברית וברית־ד,מועצות אינה רק מלחמה בין מדינות, אלא
מלחמת־אזרחים בינלאומית, ושחיל־החלוץ של הצבא הסו־ I
בייטי יושב בחדרי־חדריה של ממשלת ארצות־הברית עצמה.
הוא גרם להופעתם של דימגוגים עכורים מסוגו של הסנטור
ג׳ו מאק־קארתי (העולם הזה ,)776 , 752 שכל הקאריירה
הפוליטית שלהם בנויה על ההאשמה הבלתי מבוססת כי
אישים מרכזיים בממשלת ארצות־הברית (וביניהם ג׳ורג׳
מארשל, הגנרל האמריקאי המכובד ביותר) הם בוגדים וסוכנים
סובייטיים.
הוא גרם לציד־מכשפות עצום בכל רחבי ארצות־הברית,
אשר כתוצאה ממנו סולקו מן הקולנוע, התיאטרון, הספרות
והעיתונות כל אדם שאי־פעם היה לו קשר כל שהוא עם
כל מוסד החשוד בקירבה לקומוניזם, אלפי אנשים בעלי
נטיות ליברליות כלליות שלא היו קומוניסטים מימיהם.
הוא גרם לכך ששום מדינאי אמריקאי אינו מעז עוד
לטעון פומבית כי מוטב לארצוודהברית לגלות יחם של אהדה
למהפכה הגדולה של מאו טסה־טונג בסין כדי להרחיק אותו
מן החוג הסובייטי ולהפכו, אולי, לטיטו שני. להיפך, משרד
החוץ האמריקאי, שנקט בקו זה משך כמה שנים, מתכחש
בקולי קולות לעברו של עצמו, טוען עתה את ההיפך, מגלה
יחס של איבר. נוקשה לסין העממית — יחס העלול לקרב | i
את העולם למלחמת העולם השלישית החמה.
והוא גרם, נוסף על הכל, לכך כי הסיסמה של ״טיהור
ממשלת ארצות־הברית מן הסוכנים הקומוניסטיים״ הפכה
קלף חשוב במערכת הבחירות הנוכחית — קלף בידי אייזנ־הואר
וניקסון הריפובליקאיים, נציגי הימין, נגד עדלי סטי־בניסדן
הדימוקראטי, שהוא ליברלי יותר ושסירב להפנות
עורף להיס עד לרגע ששוכנע כי אמנם אשם.

קולנוע

מדריכי תנועות
נוער. חברי משקים
סירים

סרטים
״העלמה וליה׳׳

המעונינים לרכוש כרטיסים
במאורגן למשפט הצבורי על

הנועד

העברי

שייערך בליל שבת׳ 17 לח. ז.
(ראה ״דבר העורך״)
יפנו למערכת ״העולם הזד.״׳
רחוב גליקסון 8׳ טלפון 66785
בכל יום בין השעות .9 — 10
^IJIIIIIIIIIIIIII!IIII!!!IIIIIII1IIIIIIIIIIIIIIIM

Iהוצאת ספרים ״י ר דן ״ .ת. א.

ן אנשי ההגנה דהפלמ׳׳ח: ן

ה״סזון״ על כל צורותיו 1
זכור לכם היטב !

1קראו אח הספר

| ״באור |
[ ובסתר״ |

ספור מחיי המחתרת
מאת אלעזר פדהצור (גד)

למען תלמדו ותכירו את m 1 הלוחמים שעליהם הורמה יד

ההפצה הראשית — י. ב רו נ פ מן 1

הוצאת ש. פרידמן,
הופיע !
ספרו הנודע של הנרי ג׳יימם

תל־אביב

אשר זכה למהדורות אין ספור
היורשת יצירה מהוללה
שבעיבודה הדרמתי מוסיפה
להיות מוצגת על במות
התיאטרון בעולם בהצלחה
שאינה נפוגה.
הספר היורשת שימש אף
נושא לסרט מצויין בהשתתפות
שחקנית האופי א ו לוי ביה
(״מאורת הנחשים״) דה הווילנד,
שזכה בפרס האקדמיה וקצר
הצלחה ללא תקדים.
להשיג בכל חנויות
הספרים בארץ.
המכירה הראשית :״ניב״ ,רח׳
אלנבי ,70 טל׳ ,66011 תל־אביב.

אוגוסט סטרינברג 1912—1849 כתב למעלה
מ־ 50 מחזות, בסגנונים שונים, מהם,
בהשפעת אמיל זולה, ריאליסטים (האב),
אחרים מחזות דמיון, כמו סונטת הרוחות.
העלמה ׳וליה כתוב ברוח הסוג הראשון. איל
אלף סיוברג, מחבר ובמאי הסרט המבוסס
על המחזה הזה, עשה נסיון מענין: ביצע
את הנושא השחור בקוים הרכים של מחזה
פיוטי ודמיוני. לזה הוסיף מנה של פסיכואנליזה,
והתערובת בכללותה נותנת את אחד
הסרטים החזקים ביותר שנראו אי פעם.
העלמה יוליה (אניטה ביורק) היא בתו
המתוסבכת והגאה של בעל אחוזה אציל.
בליל חג האסיף היא מניחה עצמה להתפתות
על ידי ז׳אן (אולף פאלמר ).עגלון אביה,
המעריץ אותה מילדותו. לאחר שידע אותה,
הוא בז לה, דוחה את אהבתה, מעודד אותה
להתאבד.
נושא סטרינברגי אופיני זה משמש לבמאי
ולחבר שחקנים בעלי תרבות ורמה גבוהים
ביותר, מסגרת מוצלחת, ביחוד בעשרים הרגעים
הראשונים. כאן. מתגלה גם כשרונו
של המחזאי השבדי הגדול במלוא גדולתו:
שיח מבריק באכזריותו. הצילומים • ,שכמותם
רואים אך לעתים רחוקות על בד הקולנוע,
נותנים לתמונה שלמות נדירה.
אף על פ׳ שבח-קו השני, הסרט יורד במקצת
עקב השילוב של רעיונות פרויויים,
אין ספק שהעלמה יודיה הוא סרט מופת
הראוי לקהל משובח ביותר.

״!דוו הקדקם״
הרוסים מכנים את הקרקס שלהם במוסקבה
״הגדול בעולם״ .אם כי תואר זה א־נו
מגיע לו, אין כל ספק בלב כל מי שרואה
את הסרט העובדתי שצולם בו, כי בזירתו
מופיעים כמה מן הלוליגים, אקרובטים, אד־נים
הטובים בעולם. אחדים ממבצעיהם בודאי
שאין להם דומה בשום קרקס אחר.
אולם הסרט אינו נותן את אחד הצדדים
החשובים ביותר של הצגת הקרקס: אוירת
המתיחות. רוב התמונות מצולמות מנקודת
מבטו של הקהל, לא נעשה כמעט כל
נסיון לשוות אופי קולנועי לקרקס. גם הקהל
הממושמע, היושב באולם כאילו נכח ב קונצרט של תזמורת קמרית׳ עוזר ליצור
אוירת של שממון.
לילדים ביחוד, עלול להיות בסרס הזה
ענין, אף על פי שבקור בקרקס אמיתי, ולו
גם קטן ודל בהרבה מזה שבמוסקבה, עלול
להלהיב אותם יותר.

האגדה המפורסמת אודות הדיג שהעלה
בחכתו דג זהב, חס עליו השליכו בחזרה למים
ובתמורה קבל את כל משאלותיו, עובי
1״,,על ידי הסובייטים לסרט מצויר עשוי
בטוב־טעם. הן מבחינה טכנית והן מבחינה
אמנותית עולה אגדת זג הזהב על מרבית
סרטיו האחרונים של וולט דיסני: הצבעים
פחות רועשים, דמייית בני האום טבעיות
יותר, הרקע מסוגנן ונוברת השומת לב
רבה מאד לפרטים.
זהו סרט מופת לילדים, אלא שיש לצרף
לו תרגום עברי, אחרת לא יבין הצופה
הישראלי הצעיר את השיח הרב, יחסית,
אשר בו.

״נ ער ת הם!״
הרחקת שערות מהפנים
מהידים ומהרגלים
שיטה דיאטרמית
(גלים קצרים)
0ט« 1שערות לשעה
באחריות בלי צלקות ובאופן סופי

,התיעצות רפואית

* ידדנ • ה יי
תל־אביב — יוחנן הסנדלר . 18
חיפה — רחוב מיכאל .31

פסנתר׳ —

קניה -מכירה -תקדנים
כוונים

וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

לוטה קרבטרי היתד, שחקנית אמריקאית
ידועה בזמן מלחמת האזרחים. בהתאם למסורת
ההוליבודית הענשוית מובאים עתה
תולדותיה אל הבד בסרטזמר שמופיעה בו
שחקנית גרי האמונית חדשה, מיצי גיינור,
אבל שאין בו כל חדוש ומקוריות.
לוטה רוצה להיות שחקנית, אבל באותם
הימים הבמה איננה נחשבת למקום הגון
לנערות צעירות, המשפחה מתנגדת• למרות
הכל היא מצליחה לשכנע את אמה להרשות
לה לסובב בכפרי המערב בתכנית של
שירים וריקודים. לוטה מתפרסמת, מצליחה
מאד, מסתבכת בתככים צבאיים, אבל זוכה
בסופו של הסרט בבחור (דייל רוברטסון)
שנועד לה מתחילה על ידי התסריטאי.
מיצי גיינור היא ילידת שיקאגו, אבל
הוריה היו מהגרים ששם משפחתם גרבר.
האב, יליד הונגריה, האם — וינאית. כאשר
היתה מיצי בת ארבע ״גלתה״ אותה
דודתה, מורה למחול, שהחליטה כי יש לה
כשרונות. כעבור שנים ראתה את כרמן מי*
שנעשו על ידי גורן סטרינברג. נכדו
של אוגוסט.

ראנדה בהצגה, נסתה, בחוזרה הביתה, לחקות
אותה, עשתה זאת בהצלחה כה גדולה
עד כי שות?ה במספר גדול של הצגות להקות
צבאיות, שפרחו ושגשגו אותם ׳הימים.
היא היתה בת שמונה אז.
בהתבגר!־ ,החלה מופיעה בהצגות במה
(באחת מהן נתגלתה על ידי סוכן הוליבודי),
כשחקנית ורקדנית, קבלה במחזמר שירת
נורבגיה תפקיד ראשון של ממש, לצדו של
ליצן -זיג אמו, שגלה לה סודות־במה רבים.
אומרת מיצי :״היה זה תפקידי הגדול הראשון
והייתי אחוזת אימים, אבל זיג עודד
אותי ולאחר שסיימנו את הקטע הראשון בהצגת
הבכורה אמר לי, :התשואות מכוונות
רק אליך׳ .אם אהיה אי פעם לכוכב, אשתדל
תמיד להיות כה טובה אל טירונים כשם
שהוא היה טוב כלפי״.
מיצי אמנם היתר, לכוכב, מיד לאחר
סרטה הראשון, הפכה לאחת השחקניות החביבות
ביותר בארצות הברית• הנערה חומת
העינים והשער הספיקה, תוך זמן קצד,
להופיע במספר תפקידים ראשיים, מאיימת
להיות כוח רציני בשמי הסרטזמר.

״ ה אלוד,׳
רינג לארדנר היד, אחד מטובי המספרים
האמריקאים, היטיב לתאר את ד,וויי ארצו,
שרטט דמויות של ספורטאים, פושעים זעירים,
רודפי הבצע למיניהם, עשה זאת לעתים
בסגנון של הומור טוב־לב, לעתים באירוניה
מרירה ועוקצת. הגישה השניה הולידה
את הספור־הקצר האלוף, אודות צעיר,
מידג׳ קלי(קירק דאגלס) שהעוני עושה אותו
נבל חסר מצפון. מידג׳ עולה לגדולה, הופך
רבן התאגרפות, מסיים את חייו החלולים
לאחר הקרב הגדול שלו.
ספורו המבריק של לארדנר עוות במקצת,
כרגיל, כדי להצדיק במידת מה את שפלותו
של מידג׳ .יתר הדמויות הן רגילות למדי.
אבל משחקו! של דאגלס בתפקיד הראשי
עושה את הסרט מענין.

מוסיקה
לו מדא־ן ת לונו ת
הגבר ממוצע הקומה ובעל הפנים ד,סימפטיות,
חזר וקד ׳לעבר הקהל שתשואותיו
סאנו באולם, בחיוך שהעיד על הרגשה עצמית
טובה במיוחד, מאד מבוססת.
לפני נסיעתו לאחת מערי אפריקה,־ו׳,דרו־מית,
במסע הקונצרטים ביבשת, הודיעו לסידור
בילרסקי שהבאת פסנתרן, מלווה ל־זימרתו,
מיותרת — האימפרסריו ידאג למלווה
מקומי.
בהגיעו לעיר, זמן קצר לפני הקונצרט,
ד,ודגה לפני הזמר אשד. ,הגיל העמידה, כפ־סנתרנית
שנועדה ללוותו. היו דרושות דקות
ספורות בלבד, של חזרה משותפת, כדי לעמוד
על העובדה, שליווי־זמרה אינו יכול
>ד,כלל ברשימת הדברים שהגברת הכבודה
מסוגלת לבצע. בתשובה לשאלה מנומסת של
הזמר, ענתה, שזה 15 שנה איננה ״מנגנת
ברצינות״ ,מלווה רדי פעם את בעלה המזמר
בביתו.
בילרסקי הודיע לה בשקט, שחוסר נגינה
רצינית של יום אחד, גורם להפסד של יומיים
ביכולת ביצוע. הניח לה לעשות לבדה את
הסיכום הכולל של 15 שנה.
הגברת הכבודה נעלבה מאד, האימפרסריו
נדהם מן המצב שנוצר, ניסה לשדל את בי-
לרסקי להסתפק במלווה הנוכחית ״רק בשביל
הערב. מחר אסדר לך משהו יותר טוב.״
באולם הקונצרטים חכה הקהל בחוסר סבלנות.
החלטה בת־רגע הושיבה את הזמר עצמו
ליד הפסנתר, עליו פרט, ליווה את זמרתו,
קצר הצלחה בלתי רגילה.
מיבצע אהבה. היה זה רק אחד המ
״עשרת
הענקיס״
אי פעם, בשחר ההיסטוריה של הראינוע
גילה מישהו כי בסד,רה קיים נושא פוטוגיני
להפליא, צלם אותו בסרט, שהצליח. מאז
מופיע אותו נושא במאות סרטים ש(רובם)
לא הצליחו. הנושא: לגיון הזרים הצרפתי.
בלגיון זה, נלחמו כבר רוב שחקניה הוותיקים
של הוליבוד, אהבו על חולות המדבר
הלוהטים את מרבית שחקניות עיר הסרטים•
עתה הגיע תורם של ברט לנקסטר
וג׳ודי לורנם ללגיין בפני המצלמה. הוא, בתפקיד
סמל מקנייד, היא בתפקיד מאהלה,
מאורית הלבושה כשחקנית פולי ברג׳ר (אבל
קצת פחות ערומה) .אותו הסמל יפה התואר,
רהב הכתפייה נטל על עצמו תפקיד
״פוליטי״ :למנוע את נשואי הנסיכה, לסכל
על ידי כך תכנית מרידה• אויבו של מקנייד
הוא חוסיו, ארוסה של מאהלה, הנהרג בקרב
ד,אחרו, הלגיון נצח, יחי הלגיון.
כיוון שלגיונר נשאר לגיונר, וקהל של
סרטים מן הסוג הזה נשאר קהל מסוג מסו־יים,
מרובות בסרט הצבעוני הזה תמונות
של הוללות, מחולות בטן, קרבות סוערים.
טוב יעשה לגיון הזרים אם יקים ביציאה
מן הקולנוע בו הוא מוצג לשכת גיוס. מספר
המתנדבים עלול להיות גדול.

..משטר החופים הלוחם״
זוהי דראמה נוספת שרקעה הוא מלחמת
העולם השניה, הפעם על משמר החופים
האמריקאי. מסתבר שבשנת 1941 גויסו לחיל
אנשים רבים, ביניהם גם בריאן דונלבי
ופורסם סאקר. מחוץ לזה ששניהם היו באותם
מדים, הם היו גם מאוהבים באותה נע רה
(אלה ריינס) ,בתו של אדמירל. פרט
לרומאן, שהוא, כרגיל, מבדח יותר מאשר
מבדר, מכיל הסרט מטרים רבים של פעולות
קרב ימיות, העלולות לענין את מי
שפעולות קרב ינדות עלולות לענין אותו.

״הוחנודה״
המצודה הוא סרט לא חדש 1936 המוצג
עתה בשנית ב א ^ אודות רופא צעיר, עלייתו
(החמרית) וירידתו (המוסרית) .הסרט,
המבוסס על סיפור מאת ד״ר קרונין, אינו
מן העמוקים או המשובחים שר,וסרטו מעולם,
אבל בפשטותו ובאמת שבו הוא מהווה
סטייה נעימה מן החומר ד,הוליבודי הרגיל.
ביחוד מעניין הסרט בגלל הופעתם בו
(בתפקידי משנה) של השחקנים הבריטים,
רקם האריסון וראלף ריצ׳ארדסון שהפכו
בינתיים מפורסמים. רוברט דונאת ורוזא־לינד
ראסל מבצעים את תפקידי הרופא ואשתו.

זמר
סידור כילרסקי
הצצה שלישית -
בקרים הבלתי רגילים של סידור בילרסקי
אשר בקולו העמוק הבחינו עוד חזני או-
דיסה, שבקשו מסידור להשתתף במקהלו־תיהם.
הילד, שאהב לשיר עשה זאת בשמחה.
אהבה זו גרמה לכניסתו לקונסרבטוריון ללמוד
זמרה, לאחר סיום לימודיו בבית ספר
תיכון, דחפתהו לנטוש את שעורי החוק
ששמע באוניברסיטה, לאחר שנתיים, להתמסר
למקצוע המוסיקה.
באותה הקופה בוצע עיר מבצע־אהבה, שונה:
סידור, בן התשע עשרה, נשא אשר,
לה הוא נשוי ער ה ום. אומר סידור, האוהב
לתבל את שיחתו בהומור :״לפני כן פחדתי
נורא שאשאר רווק...״
ערב אחד׳ לאחר קונצרט חיכה לו אימפ־רסריו
אמריקאי, מאחורי הבמד״ הציע לו
לקחתו לאמרקיה. בילרסקי לא האמין לו,
שיכנע על ׳די כרטיסי הנסיעה שנשלחו לו למחרת.
ארצות־הברית הפכו לבית, ממנו הוא
יוצא לסיורי הופעות ביבשות אחרות.
בחזרו עתה, מאפריקה הדרומית לביתו,
החליט סידור ״להציץ״ בישראל, בה ערך
הופעות פעמיים, לפני חמש, ושלוש שנים.
הפעם מתכונן סידור להופיע מעט, להגיש
בבאס־בריייון אשר לו, מהרפרטואר הרחב
שלו, הכולל, במידה שווה יצירות מלחינים
קלאסיים ושירי עם שונים.
״אני אוהב לבקר בארץ, בגלל ההתפתחות
המדהימה החלה בין ביקור לביקור,״ הודיע
סידור, טען שאינו מבין מרוע מרבים תושבי
הארץ להתלונן. העיר אחד המכרים :״לו
הייתי אני מטייל בעולם, לא הייתי מבין זאת
גם אני...״

,העולם הזה״ 780

במרחב
הסידן
שת* משל חו ת יוצאות לוזו״ל
בשדה התעופה קרוידון, לא הרחק מלונדון,
נחפז נציגו האישי של שר החוץ אנ־תוני
אידן לקראת קבוצת אנשים שחומי-
עור שירדה מן המטוס אשר בא מהמזרח.
היתד, זאת קבוצת סיר סאייד עבד אל־רח־מאן
אל־מהדי, ראש מפלגת אל־אונזה ה־סודאנית.
סאר, כפי שהוא נקרא בקיצור
בפי הסגל המדיני של חרטום, מקווה להיות
מושלה הראשון של סודאן העצמאית
ב4את האנגלים ממנה.
בשדה תעופה אחר, אלמזה, במבואות קהיר,
נחפז נציגו האישי של ראש הממשלה
מוחמד נגיב לקראת קבוצת שחומי־עור
שנייה, חייי המשלחת הסודאנית שיאה
לנהל משא ומתן עם מצרים על עתיד ארצם.
היו אלה אנשי החזית •הלאומית ומפלגת
טשינא שבראשה עומד סיר סאייד עלי אל־מירגני,
סאס, בפי אותם חוגים מדיניים.
הוא מקווה להיות מושלה הראשון של סודאן,
תחת הכתר המצרי.
לפני שלושה חודשים ציפו הכל שאל-
מהדי יבקר בקאהיר, לא בלונדון. הוא אף
שלח את בנו עבדאללה בראש משלחת נכבדים
מאנשי מפלגתו לסיור שנועד לשמש
צעד ראשון לפשרה בינו ובין מצרים. הכרזת
פארוק על עצמו כמלך הסודאן והמאבק
הנועז של פלוגות קומנדו מצריות נגד
האנגלים באזור הסואץ עשתה על הסודא־נים
רושם עז ואל־מהדי חשב, כנאה, כי
הגיע הזמן לבוא לידי הסכם עם מצרים.
אך טרם הספיקה משלחתו לארוז את
חפציה בדרכה חזרה לחרטום, הגיש ראש
הממשלה הילאלי את התפטרותו לפארוק
וכל השיחות שנוהלו עם הסודאגים נשארו
תלויות באויר. עם מינויו של חוסין
סירי, מיהר אל־מהדי, שיגר את בנו שנית
(הפעם בראש משלחת קטנה יותר) לברר
אם הממשלה החדשה מעוניינת להמשיך את
אשר התחילה קודמתה, לקבל את אל־מה־די
עצמו לשיחות בקהיר.
סירי ענה בחיוב — אך לפני שהספיקה
ההזמנה להתממש היה משולל כל מעמד
רשמי. מאותו רגע רדפו המאורעות זה אחר
זה במהירות מסחררת: הילאלי הודח שנית,
הצבא המצרי תפס את השלטון, עלי מאהר
מונה ראש משלה, פארוק אולץ להתפטר
ולעזוב את הארץ.

מצרי בחרטום, סודאני בקהיר.
אמונתו של אל־מהדי ביציבותה של מצרים
התערערה. הוברר לו כי שכנתו הצפונית
רחוקה עדיין מלהיות מעצמה מתקדמת ותקיפה
אשר כדאי להתקשר אליה. הוא ערך
את חשבונותיו מחדש, הפנה את מבטו מערבה,
ללונדון. גם העובדה שרודן מצרים ה
״העולם
הזה״ 780

חדש, מוחמד נגיב, הנו סודאני מלידה, לא
שינתה את החלטתו.
בקהיר, השתדלו השליטים החדשים לשכנע
את אל־מהדי כי דווקא עתה שעת הכושר
להתאחד עם מצרים. משלא עלה הדבר בידם,
פנו למתנגדיו, אלה מבין הסודאנים
התומכים בהצטרפות ארצם למצרים. בצורה
זו קיוו לטשטש את כשלונם במאבק
על איחוד עמק הנילוס.
״אל-סאייד עבד אל־רחמאן אל־מהדי,״ הכריז
דובר ממשלת קהיר ,״הוא איש גדול.
אך הכובש הזר (האנגלים) רקם סביבו רשת
כה עבה, שהוא נאלץ ללכת בעקבותיו.״
מיד לאחר מכן, נתן אותו דובר
את רשות הדיבור לראש המשלחת הסודא־נית
שבאה לקהיר .״יתכן כי פעם שאפו
שליטי מצרים להשתלט על הסודאן,״ הכריז
הלה ,״אולם עתה רחוק דבר זה מן ה
בבית
קטן בבירות יושב סוחר זקן אשר
ארונותיו מלאים ניירות מעובשים ולבו מלא
מרירות. בין הניירות והמרירות קשר הדוק:
רוב הניירות הם שטרי־חוב וספרים המעידים
כי אוהו סוחר זקן אינו אלא עארף ביי
אל־נעמאני, ששמו כבעל הון מופלג היה
ידוע בכל ארצות המרחב לפני שנים רבות.
מאז עברו ימים קשים על עארף ביי ורכושו
הרב באלכסנדרטה, בירות׳ בגדד ומ1־
צ׳סטר נעלם. רק המיסמכים הישנים נשארו
וביניהם כתב התחייבות כתוב בכתב יד ערבי
פשוט, נושא תאריך ה־.14.6.1925
זוהי קבלה המודה כי באותו יום קיבל
ראש האוצר המלכותי של ממלכת החיג׳אז
סך 22.300 לירות אנגליות (זהב) מהוד מעל

שם הכל -כו ל

אמת. המשטר החדש הדואג דווקא לשיח־רור
כל תושב מן העול המעיק עליו, יבטיח
כי גם הסודאן תזכה לאותה דאגה.
עמק זה, שאללה והטבע יצרו כחלק אחד,
חייב להתאחד שוב, עד כי בחרטום יוכל
לשבת ראש ממשלה יליד מצרים, כפי שבקהיר
יושב ראש משלה יליד הסודאן.״
שומעיו המצריים הנידו ראש לאות הסכמה•
רק בלונדון; ובחרטום היו כמה נכבדים
שחשבו אחרת, הודיעו כי הם מוותרים
על הכבוד שבחליפין אלה .״אם שלטון נגיב
בקהיר הוא מה שמעיק עליהם, אנו מוכנים
לקבל אותו חזרה לסודאן ״,הכריזו ,״ובלבד
שהמצרים ישארו במצרים.״

תו עארף אל נעמאני והתחייב להחזירן למלווה
בתוספת הרבית החוקית של .70/0מאז
עברו שנים מבלי שהחוב ייפרע ואף אין ל-
עארף ביי כל תקווה כי עוד ייפרע. כי ראש
האוצר המלכותי שקיבל את הכסף אז חתם
בשם מלכות שאינה קיימת יותר: ממלכת
החיג׳אז ההאשמית.
בינתיים נתחלפו מלכי החיג׳אז ובמקום המלך
עלי ההאשמי עלה המלך עבד אל־עזיז
אל־סעוד. והוא אינו מכיר בחובותיהם של
אויביו הקודמים .״כסף זה הלווית לאויבי
כדי להלחם בי ולהרוג את חיילי,״ הוא השיב
לעארף ביי כשהלה תבע ממנו את פרעון
החוב .״אין כל קשר בין ממשלת החיג׳אז

מאז תפס הגנרל מוחמר נגיב את השלטון
הפכה עבודת פקידי הרישום במשרד הבריאות
המצרי, שתפקידם להוציא תעודות לידה,
כמעט אוטומטית. לא היה כמעט ילד
אחד שנולד מאז ההפיכה ואשר הוריו הנרגשים
לא קראו לו מוחמד נגיב. עד אשר,
לפני שבוע, ארעה תקלה קטנה: אחד ההורים
תבע כי שם בנו יהיה: הגיבור מוחמר
נגיב.
הפקיד הסביר לאב כי המלה גיבור היא
תואר, לא שם, אך האב, פועל נקיון בעירית
קהיר, התעקש: כל העתונים ותחנת השידור
קוראים לו הגיבור מוחמד נגיב — וזה
יהיה שמו של בנו הרך .״הבט,״ אמר הפקיד
לאב העיקש ,״השבוע נרשמו אצלנו 1500
תינוקות וכולם נקראו מוחמד נגיב.״
לבסוף, מתוך חשש פן ייחשב פחות מדי
פטריוטי באם יעמוד בסירובו לרשום את
שם התינוק כרצון אביו, פנה הפקיד למנהל
המשרד, ביקשו שיסייע לו בהסברה. אך
לשוא: הפועל לא הסכים בשום אופן לוותר
על המלה גיבור. עד אשר אחד הנוכחים מצא
את הפתרון.
״אינך מתבייש בחוסר הפטריוטיזם שלך?״
הוא פנה תוך תרעומת לאב ,״האם השם
מוחמד נגיב לא מספיק לך? דע לך, יא
פועל חסר־חינוך: השם מוחמד נגיב מכיל
את כל הגבורה שבעולם ואין כל צורך לתלות
בו תואר של גיבור — זה מובן מאליו.״
• אותה התלהבות לרודן החדש גילו
מאות אלפי הפלחים, תושבי הדלתה הפוריה
עת יצא נגיב למסע ביקורים ברחבי האזור.
הוא עשה את אשר לא עשה אף מדינאי
מצרי לפניו: מכפר לכפר נסעה שיירתו,
כשהוא משיב לברכות הפלחים מתוך מכוניתו
הפתיחה. לא היה זה סתם מסע נימו־סין
או תענוגות• נגיב נקט בצעד בלתי־-
רגיל זה לבצע את אשר איש לפניו לא
הצליח להשיג: השמטת תמיכת הוופד בעצם
מצודתו, בשדות הדלתה ועריה הדחוסים פלחים
מרודים, שראו באל־נחאס אלילם המושיע.
הלבנון היו זמנים

שלי וממשלת החיג׳אז שלוותה ממך את ולכסף•״
אובד
עצות פנה הסוחר הזקן למלך עלי
החיג׳אזי, עת היה עוד בחיים בגולת בגדר.
התשובה דמתה בתכליתה לתשובת אל־סעוד:
״אין כל קשר ביני ובין החוב. ממשלת ה־חיג׳אז
לקחה ממך את הכסף ב־ , 1925 ממשלת
החיג׳אז צריכה להחזיר אותו לך עכשיו,
פנה לאל־סעוד.״
עארף ביי התיאש לחלוטין מן העניין. אך
אין הוא מוותר על המיסמך .״אני אוריש
אותו לבני ולבני בני,״ הוא הודיע השבוע.
״אם פעם תפרע אותו ממשלת החיג׳אז או
המשפחה ההאשמית — מה טוב. אם לא —
ירחמו עלי אללה וההיסטוריה !״

מצרים

\v ^ 1 y s j^ ^ 1 ^ r a T m m z n u 5 1 s 1 z 1 B 1 z1 z 1 s 1 v ^ R J s ? j^ zR ra 1 d s z 1 ^ 1 3 j^1 s1 p j? s? j^ irgHra1Hrerejz₪?.rznarejarg 1? rajHjarajraraiaiajgfara/ajia re fareJcJErarar 35

1n1R>n1n>fP171?J

פנסיון שלוש השושנים התנהל הכל כשורה ובשקט
כה גמור עד כי השכנים היו מכנים את ביתו של
מר ארנולדי בית־קברות. ובצדק, כי השקט היה
שולט שם כל ימות השנה לא מפני היות הפנסיון
ריק, אלא מפני הדיירים, מחרוזת קשישים וצעירים,
שביקשו חיים שקטים ואלמוניים.
כל זה נמשך כמה עונות עד הליל החמסיני בו נשמעה
ירייה באישון הלילה — .מה קרה? שאלו השכנים איש את
רעהו כשעיניהם נטויות לפנסיון המואר, שמתוכו נראו פר צופים
מקוהלים מציצים לכל העברים.
— זאת יריית אקדח, קבע פלוני, שלא טעה. כי בשעה
3.30 לפנות בוקר, נמצא התייר שמיט בן ה־ 38 גוסס בדמו,
לבו נקוב בכדור אקדח.
— לעזאזל ! התפרץ מד ארנולדי, דווקא בביתי ! הוא
הוציא קללה תוצרת חוץ מפיו, הניח את ידו על מכשיר
הטלפון וחייג .999 כעבור עשר דקות נעצרה ניידת משטרה
מול כניסת הבניין ומתוכה יצאו שוטרים וקצין, נכנסו
בצעדים מהירים פנימה, כשלקראתם בעל הפנסיון.
— שמי ארנולדי. אסון בביתי. נהרג איש.
— אייה, אדוני? שאל הקצין.
— בקומה השנייה, בהתחלת הפרוזדור.
איש בעל שערות ערמוניות, לבוש פיג׳מה היה מוטל על
רצפת הפרוזדור, ליד פתח של דלת בשלולית דם• היה ברור
שהאיש נרצח מקרוב, כי חולצתו היתד, שרופה במקום כניסת
הכדור. החוקר פקד על אחד השוטרים להרחיק את המסתכלים,
לרשום את שמותיהם ואת כל השמועות ביחס להריגת האיש.
— מה דעתך? שאלתי את ידידי החוקר.
— האיש עשה כמה צעדים לפני שנפל וזאת רואים לפי
אורך טיפות הדם הפזורות על פני הרצפה. על סיבת הרצח
אינני אומר כלום, אולם נתחיל בחקירה ונגיע תוך זמן מה
לאיזו שהיא מסקנה.
ידידי התכופף והתחיל מכייס את כיסי המנוח. צרור
שטרות בני חמשה ועשרה דולרים הופיע בכף ידו. אחר זרק
מבט כללי על מצב השכיבה של המנוח ואז הבחנתי שהנו יחף.
— אייה חדרו של המנוח, מר ארנולדי?
— חדר מספר ,8בסוף הפרוזדור.
הלכנו לשם. זה היה כ־ 15 צעדים מהמקום בו שכב
הנרצח. חדר קטנטון, אולם מסודר יפה ומרוהט, בלט לעיננו.
שנינו הבטנו למיטה כשלשנינו אותה מחשבה. היה ברור
בהחלט שהתייר לא בילה את הלילה הזה במיטתו. הסדין היה
ישר, בלתי מקומט, נקי משער ראש או נוצה של הכר, שהיה
קרוע במקצת. על השולחן לא ראיתי בדלי סיגריות, כוסות
או איזה שהוא ספר שיכול היה להעיד כי הנרצח בילה את
הלילה בקריאה או כתיבה.
אחרי בדיקה קפדנית מצאנו סכום כסף נוסף בשטרות
של חמשה דולרים וכמו כן שלוש זריקות מורפינה, דבר
שהעיד שהאיש היה מורפיונומן, אלא אם כן תוכיח הדיסקציה
את ההפך. בתוך מזוודת עור מצאנו דרכון אמריקאי ונרתיק
ריק של אקדח.
— אין מד, לעשות יותר כאן, פילים, אמר לי ידידי החוקר.

הפתרון בחוץ, לא בחדר זה.
ין לי מר, לומר בנוגע לאיש, ענה מר ארנולדי
*,י לשאלה. הוא התגורר אצלי זה למעלה משנה, ,
J &, 161 ותמיד היה מתבודד. לפעמים היה עורף טיולים
לגליל ולנגב ולעולם לא גילה לי דבר־מה בנוגע
* לתכניותיו, ידידיו ומכריו. הוא גם לא התקשר
עם יתר הדיירים ועיסוקו העיקרי היה איסוף תצלומים שו נים
ומשונים.
— האם אתה היית הראשון שמצאו אחרי שנרצח?
— כן, שמעתי ירייה ויצאתי החוצה לראות מה קרה.
— לפני כן שמעת איזה שהוא רעש, נקישות דלת או

צעקות ז
— אחרי הירייה שמעתי דלת נסגרת, אולם קשה לי
לומר איזו, כיוון שהייתי מבולבל משינה כבדה. הלכתי
לישון בשעה מאוחרת בגלל משחק פוקר ששיחקתי עם זוג
דיירים עד חצות בערך•
— הואל להראותנו דיירים אלה !
בדלת הראשונה, חדר מספר , 1דפקנו ונכנסנו. זוג
ישישים קיבל את פנינו בלי התלהבות יתרה. שמותיהם מר
גינגולד והגברת סופי. בחדר לא נמצא דבר מיוחד, קופסות
גפרורים, חבילת קלפים, מאפרה מליאה, שלוש כוסות ריקות
עמדו על השולחן. בגדים מפוזרים נראו בכל פינה.
י — עלי לשאול כמה שאלות, רבותי, פנה ידידי לגינגולדים•
התייר שמיט נרצח ולכן אבקשכם להגיד לי האם שמעתם
רעש לפני הירייה, צעדים בפרוזדור או איזה רעש חשוד?
— טרם הלכנו לישון, אחרי שמר ארנולדי עזבנו, זאת
אומרת כעבור חצי שעה, נדמה לי ששמעתי צעדים
בפרוזדור.
— של גבר, אשד? ,נעולים, יחפים י
— כנראה של גבר, כי משך כל השבוע שמעתי אותם
הצעדים לילה אחר לילה אבל לא שמתי לב לדבר, כי רבים
הם ההולכים לבית הכבוד משך הלילה. חושבני שגם הלילה
שמעתי אותם הצעדים. של גבר יחף. כי לא קשה להבדיל

בין רגל נעולה ליחפה.
— אולי היה זה מר ארנולדי?
— לא ! לא הוא ! יש לו הליכה כבדה מאד.
— אגב, מה דעתכם על המנוח? יחסיו היו טובים
כלפי אחרים•?
— איש שקט, שהסתיר איזה סוד והיה מלא דאגות.
יש לי הרושם שחל שינוי באורח חייו היות שבשבעת הימים
האחרונים היה כה עסוק שכמעט לא אמר שלום !
קשנו בדלת מספר .2בחור מתאונן על כאב שיניים
פתח לנו.

— ד,כנסו רבותי, שמי פיינר, תלמיד בשמינית
המתכונן לבחינת בגרות.
הצצנו בחדרו. הפיג׳מה שלו היתר. מוטלת
על הסדין המקומט והמלוכלך. על השולחן ערימת ספרים.
צלחת עוגות בה נראו עוד עקבות שיניים, ספל תה קר,

כמה עפרונות וארנק כיס•
— אפשר? שאל ידידי ובלי לחכות לתשובה כבר היה
הארנק בידו, פתוח. מתוכו הוציא תעודות שונות ושלושה
דולרים בשטרות של אחד, בצבע חום כהה, עם פרצופו של
וושינגטון למעלה.
— מניין לך דולרים אלה? שאל ידידי החוקר.
— מצאתים במכנסיים שקבלתים מתנה מארצות״הברית
לפני כחודש.
— איזה הם המכנסיים?
— אלה שאני לובשם כעת !
ידידי בדקם, הסתכל על הבד, הפירמה ושאל :
— למה לא מסרתם לאוצר?
— לא הזדקקתי לכסף ! הורי שולחים לי מדי חודש
סכום כסף עבור מחייה ולימודים.
החוקר שם את ידו על הפיג׳מה ובדקה בזהירות• ידעתי
שהוא מחפש כתמי דם. כי מדוע לא לבשה האיש והחליפה
במכנסי גברדין ז הלז הבין את מחשבתי.
— החלפתי את הפיג׳מה כיוון שסברתי שלא יפה להופיע
בה לפני קצין משטרה. וזאת, כמובן, אחרי הירייה.
— האם לא היית סקרן לדעת מה קרה ולמה קרה?
— למה לי? החסר צרות אנוכי?
צאנו לגזוזטרה המשותפת המקשרת את חדר
מספר 1עם .2בקצה הגזוזטרה אפשר היד.
rag
לראות את הגזוזטרה השנייה שקישרה, לדעתי
חדר 3עם .4
— ידידי, אמר החוקר כאשר חזרנו, מוטב
שתשאר בחדרך. אולי נצטרך לך. הדולרים נשארים ברשותנו,
כמובן גם הפיג׳מה ושתי העוגות האלה. אמר עטפן בנייר,
מסרן לידי השוטר שליווה אותנו.

non 1

׳יי דרדר

חז רו8 -

י הנ רגג ס

א ד כו ל * 1־י
.נעלהמ לון

f i i

חז -ר3 -

7 -v rn

n ]83

רי כ ך

א קו הכר
מ ק •ד־ יד

* v r n v־ 6

ס טני 3ה י

חדר 5

חדר 24
עיי כ ר *
0סוז ־ נ כ1

חדד רז אי ס ל

A * v rn
*•נ ^ו לז־י ס

ילר; » מ Aל /י י /ע י

הוא הרים את העיתון דאטו ולפתע שינו:
פניו את צבעם החיוור הרגיל. רק כעת שמתי
?.כ לעובדה שעל הסדין מונח אקדח ״כרמה.״
— אירע רצח בבית זה וזאת ידוע לכן ! ספרנה את
האמת, מה ידוע לכן, מה שמעתן ומה אתן חושבות.
ידידי החל להיות תקיף כמנהגו תמיד שעד, שאיזה
מכשול לפניו.
ד -שום דבר מיוחד לא ידוע לי, אמרה הגדולה. אני
ישנתי ולפתע שמעתי כדרך חלום שמישהו רץ בפרוזדור,
ירייה, ואחר־כך גוף הנופל. זה הכל !
— בטוחה שהיה גוף ולא דבר אתר?
— אמרתי גוף, כיוון שאמרת לי שהתייר נרצח. אחרת
הייתי אומרת אבן.
— טוב. מאיפה באו הצעדים? ואולי שמעת דלת שנסגרה?
— אינני יכולה להגיד כי ישנתי עמוק, ואילו הייתי
יודעת באיזה צד ישנתי אולי הייתי יכולה לומר בוודאות
מניין באו הצעדים.
— אולי, בכל זאת? החוקר הביט בעיניה.
— לא ! איני זוכרת ! היא הורידה את ראשה תחת
עוצם מבטו של ידידי.
— מה עשית כאשר שמעת את היריייה? נדמה לי

^^fB ra1eTa12₪ a₪ 5J5jgJ5jH ja₪ a1a₪ t1₪ a₪ Ers1are/g1B J

מול חדרו של פיינר, חדר מספר ,6חדרם של האחיות
סניצקי בנות ה־ 55—50 שקיבלו אותנו בחיוך קר. נראה כי
לא רצו עסקים עם המשטרה.
— מה רצון האדונים?
שאמרת שיצאת החוצה, נכון?
— לא ! לא יצאתי ! התעטפתי בשמיכה מרוב פחד.
— ולא יצאת החוצה? זה לא ייתכן, הרי אשר, סקרנית
מטבעה !
— אחרי שהחלו מתהלכים בפרוזדור אף אני יצאת־.
ואז ראיתי את מר שמיט השוכב על הרצפה מת.
— את יודעת את שמו? מניין את יודעת שהוא מת?
היא חשבה לרגע קט והביטה באחותה.
— אנחנו היינו בטיול עמו לפני חצי שנה. שמעתי את
מר ארנולדי שאמר :״הוא מת, המסכן״ !
— תודה ! אמר ידידי החוקר והסתלקנו מן החדר. אני.
שרשמתי כל תשובותיה, התכוננתי לעשות את הסיכום,
ולהוציא מסקנה.
— עוד לא גמרנו, פילים, אמר ידידי, אנחנו בהתחלת
החקירה ולגומרה כה מהר אין ־סיכויים. העניין הוא מסובך
וממשיך להסתבך, כל כמה שנדמה לנו. שמתקדמים בחקירה.
נכנם לחדר מספר .3
עירונת כבת 20 קיבלה את פנינו בחיוך רחב
» mmוחלוק לילה על גופה. יופיה משך את מבטי
ושערותיה השחורות היו סרוקות, כאילו יצאה
זה עתה מתחת ידו של ספר מומחה.
— גברת, אנו מהמשטרה ובאים בענין המנוח
מיסטר שמיט ורוצים לשאול כמד, שאלות.
— שמי עליזה קופפר, פקידה בבנק. לרשותכם.
רשמתי את תשובותיה אחרי שהתיישבתי לשולחן. ידידי
החל מתהלך בחדר והבחורה התיישבה בקצה המיטה על סדין
הלבן, ישר ומגוהץ יפה.
— במה יכולה את לעזור לנו, גברת?
— איני חושבת ביותר מאשר אמרו אחרים. אחרי שינה
קשה ומלאה חלומות, התעוררתי לקול נפץ. לבשתי את החלוק
ויצאתי החוצה. אז, כיתר הדיירים, התקרבתי אף אני לתייר
הזה.
— את מכירה אותו? ידוע לך משהו הנוגע לאישיותו?
— כמעט כלום ! היה איש סגור ורק פעמיים ראיתיו
בחדר האוכל.
— הערב ראית אותו?
— לא ! אכלתי בחוץ, כרגיל.
— ואגב, כאשר חזרת לפנסיון, ראית אור באיזה שהוא
חדר, שמעת רעש, דיבורים?
— ראיתי אור בחדר הראשון, זה של מר גינגולד. זה
היד, בשעה 21.50 כאשר חזרתי הביתה• הלכתי לישון ולא
שמתי יותר לב לדבר כי הייתי עיפה מאד.
— .זה הכל. כעת את יכולה להמשיך לישון ואם נצטרך
לך נקרא לך, .
— לילה טוב, רבותי, היא חייכה. סימפטית, חשבתי.
יצאנו חדר נוסף, מי בתור כעת? כמעט ושכחנו את מר
ארנולדי ואת חדר האוכל. נכנסנו לחדר מספר ,5חדר
האוכל. הכל היה כשורה, לפי שחשבתי תחילה. האור דלק,
צלחת אוכל וכוסית על השולחן, אולם כאשר התבוננתי
היטב שמתי לב לזוג נעליים שנמצאו מתחת לשולחן. ידידי
החוקר עקב אותם ובדקם. הסוליות היו נקיות למופת. כמובן,
שאלה היו נעלי מר שמיט.
ה דעתך? שאלתיו.
— טרם הגענו למסקנה.
V־ — Wמר ארנולדי, קרא ידידי. בחדרך טרם ביקרנו.
ניכנס לחדרך אם לא נפריע לאשתך.

— בבקשה, אשתי קמה ומשוחחת כעת עם הש כנות.
ובמד, שנוגעני, אני מוכן לעזור לכם ככל יכולתי.
פתחנו את הדלת של חדר מס .4ארנולדי נכנס הראשון,
עבר את החדר ויצא דרך דלת הגזוזטרה החצי פתוחה
החוצה על מנת לנשום אוויר צח. אני יצאתי עמו והסתכלתי
כגזוזטרה המשותפת. היא היתד, ריקה לגמרי ולמטה נראו
כמניין סקרנים מסתובבים ליד ניידת השיטור ומאזינים למשדר,
הרצח• על מיטת מר ארנולדי היה מונח עיתון, לפי
דעתי, שוודי.
באמת ! קרא ידידי החוקר, אתה יודע גם שוודית ! אשמח
לשמוע את השפה שלמדתיה פעם בשטוקהולם. הוא הרים
את העתון ולפתע שינו פניו את צבעם החיוור הרגיל. רק
כעת שמתי לב שעל הסדין מונח אקדח ברטה. החוקר נטלו
בזהירות, שלף את המחסנית והוציא את הכדור שהיה בבית ר,בליעה.
אחר החזיר את האקדח למקומו על הסדין.
— מה זה, מר ארנולדי? הוא שאל את האיש שעמד כל
הזמן עם גבו אלינו.
האיש החויר כסיד, נשאר תקוע במקומו ולא הוציא
מלה מפיו. הוא החל נושם כבדות, ורועד מפחד.
— לא ידוע לי כלום ואני לא רצחתי;! התפרץ בנכי.
צעקותיו נשמעו בכל הבית וחוליית שוטרים נכנסה לחדר.
— הוציאו אותו לאוויר ושמרו עליו עד שיירגע. אחר
תחזירו אותו אלי.
חכיתי שידידי החוקר יאמר דבר־מה אולם הוא שתק
והתעמק במחשבות.
— מה דעתך? שאלתיו. האם הגעת לפתרון?
— כדעתך, ידידי, חייך. החיוך הראשון באותו ערב.
— אתה רוצה לומר ש?...
— בדיוק! איך ידעת! אתה מתקדם יפה במקצוע!

האם אתה יודע מי רצח את התייר שמיט
בפנסיון השקט? האם אתה יבול להסיק אותה
מסקנה הגיונית שהסיקו החוקר ופיליפ? האפי
הרוצח הוא הסטודנט? האס הרוצח הוא אחת
משתי האחיות? האם הרוצח הוא כעל הפנסיון?
מי רצח את התייר שמיט?
קרא את מסקנתם של החוקר הזריז ושל
פיליפ כעמוד 15 של גליון זה.

₪ j r J _n jafa1a1araja1a₪BJ5ja1a1afajHjajg1aJBJB1a1zja1a1zf£fa₪H₪5rafgJ