גליון 781 מתאריך 16 באוקטובר 1952

השבועון המצויר לאינפורמציה רחוב גליקסון .1תד־אביב
ודיר תיאטרון, אחי *<
ת.ד , 13* .טי( .זמני) *6735
טעו לם ברקים :״עולמסרס•
סשרד הסערכת ביר ועולים :
רתוב דוד הטיר (יוליאס,
פו לםשרד הסעד .

מכתבים

העורך הראשי!
אורי אבנרי
ראש המערכת:
*לוט m3

העולס

הזה

עורך ה תבני ת!

העלם הראשי:
ם אול נול רטן

עורך הכיתוב:
דוב איתן
הכתב הראשי!
אהרון דולב

עורכי מדורים:
טיכאל אלטו. יחיאל במן. ניצח נבי. איתמר עילם.
משתתפים קבועים:
סרנצח נרובנר. רפאל חייט. אוסקר טאובר. טילים טיארי.
י*חק לבני* ,בי עע.
ראש־משרד, חיפה !
ראש־משרד, ירו שלי ם:
נמו ריבה
דוד רובינגר
סום רי־חוץ:
פונטי ג׳ייקובס. גבריאל דנון. שם ואי מידה.
חפו״ל :

העולם mnבע״ם,

״אדם מוזר הוא זה !״ אמר לי השבוע
בחיוך עתונאי־ידיד, בדברו על שמואל תמיר,
הקטיגור במשפט הציבורי נגד הנוער העברי,
שהתפרסם השבוע בכותרות העתונים כסני גו
רו של שילאנסקי .״הוא מגן על אדם
אחד ומקטרג על דור שלם !״
תמיר לא היה היחיד שנפל קרבו להת־עגינות
הקהל במשפט הציבורי. גם במערכת
צלצל הטלפון כמעט בלי הרף, שלא לדבר
על מאות המכתבים ועל האנשים שהופיעו
בכבודם ובעצמם• רוב הפונים הציעו את
עצמם כעדים וכטוענים במשפט.
כיון שרשימת העדים המוזמנים מוגבלת
מראש ל־ 3מכל צד, וכל שאר העדים יוז־מנו
מקרב הקהל במקום, לא היתה בידינו
האפשרות לספק את כל הקוראים. אולם הם
שיכנעו אותנו כי אמנם היה׳ ערך ציבורי
בעריכת משפט זה.
פרט מוז ר: לא רק שמואל תמיר, אלא
גם כמה אישים אחרים הקשורים במשפט
ז כו השבוע לפרסום או ל ציון בלתי־צפוי
בין אלה בולט אליעזר מלחי, עד כה שופט1
שלום ראשי בתל־אביב. מאז הודבקו המו דעות,
הנושאות את תוארו זה, הועלה ב דרגה׳
התמגה לשופט מחוזי. של במשפט עצמו תהיינה סמכויותיו
אליעזר מלחי מוגבלות יו תר מאשר בבית
המשפט המחוזי. כאב בית־הדין לא יהיה
מוסמך להרשיע או לזכות את הנאשם• תם.-
קיד זה יהיה מוטל כולו על חבר המושב הייתי לפיכך עים׳
שייבחר מבין הקהל.
מייעץ לאותם צעירים, שכבר התחילו (כפי
ששמעתי) לערוך התערבויות על תוצאות
המשפט, לנהוג בזהירות. דעתם הפרטית של
עורכי העולם הזה לא תיקבע כאן במאומה.
אם ירצו ל ש מור על כספם, מוטב שיימנעו
מהתערבות — או ישתדלו להיבחר לחבר
המושבעים.

מדור זה מופנה לכל הקוראים. אולם בר שותכם
האדיבה הייתי רוצה לנצל אותו,
הפעם, כדי לפנות לקורא אחד בלבד, שאין
לי אפשרות להגיע אליו בדרך אחרת. קורא
זה הוא ריבחי כמאל, קריין ו עור ך התכנית
העברית של רדיו דמשק.
ובכן ריבחי, ידידי, שמעתי כי הואלת
בטובך להזכיר בתכניתך את העתון הזה.
סיפרת למאזיניך כי העולם הזה פירסם מא מ
י של אורי אבנרי, התובע הפיכה נגד ה ממשלה
המושחתת׳ וכי אחד הקוראים גם
שאל מי יהיה נאגיב הישראלי.
עד כאן הכל טוב ויפה — דברי ע תון זה
מכוונים לכל קוראיו, ואם אתה נמנה (כפי
הנראה) אל קוראינו הנאמנים, הרשות ה מלאה
בידך לצטט את דברינו. לא נכעם
עליך גם אם תגזים במקצת, או תפרש את
הדברים כרצונך.
אולם ריבחי, ידידי — האם אינך סבור
כי ישנם קטעים בע תון זה הראויים יו תר
לציטוט בפיך? מך, בדבר עשרות הרשימות
המוקדשות ל בי רו ר אפ שרויות השלום בין
שני ע מינו? או הרשימות המבהירות את ה צורך
באיחוד המרחב לשם מלחמה משות פת
בר קבון הפנימי ובאימפריאליזמים הז רים?

ישראל,
תל־אביב

דפוס

שמעתי מפי מכרים משותפים כי אתה בעל
כו שר שכלי. כשאני מאזין לדבריך על ״יהודי
פלסטין״ ועל ״המהגרים מגלות פולין״ אני
נאלץ לפקפק, בכך. האינך סבור כי אתה מבז בז
בדברים אלה את החשמל זזי קר של
דמשק.
יתכן כי לא המוח חשוב, כי אם הלב.
אתה קורא את עתונינו, ואתה יודע כי חלק
גדול מבני העם העברי רוצים בשלום אמת.
אתה יודע גם שאין ניגוד אמתי של אינט רסים
בין שני עמינו, להיפך, האחד זקוק
לשני. אם כן, כיצד מרשה לך מצפונך לשרת
משטר חשוך ושעבדני, הרוכב על כל ה שרידים
האפלים של ימי הכינים?
הזנות היא מקצוע עתיק מאד, ביחוד ב מרחב
שלנו ודמשק היא עיר עתיקה מאד,
אחת העתיקות בעולם. אולם אתה, ריבחי,
כי לערבי
אדם צעיר אתה. האינך סבור
צעיר י שנו, בשנת 1371 להגירת הנביא, מק

שני צעירים שוחחו ביניהם. דובר על
מחתרת; פצצות דכו׳.

משפט הנוער
לדעתי משפט הנועד הוא רעיון מצוייז אולם
המדון אהד לו והוא ההאשמה, אתם מאשימים
את הנער הישראלי ה*עיר שהוא בעל רמה חב רותית
ותרבותית ירודה יותר מוו של הנער של
הדור הר,ודם. כל זה נכון. אולם את מי אתם
מאשימים ז הנער שסבל מכל העסק הזה. במה
הוא חטא 1האם בזה שהוא רבל הדרכה בתנו עות
המנסות להחדיר׳ את המפלגתיות לתנועה.
במישרין או בעריפין ז לא 1לא את הנער אתס
צריכים להאשים כי אם את התנועות. המדריכים
והמפלגות הנותנות את עזרתן. המלאה בהשפעת
דעותיהן בקרב נוער בצורה זו. אותו צריו להאשים.

מיכאל מילר, תל-אביב
קבלו את ברכתי על יזמתכם למשפט הצבורי
על הנוער העברי. משבר הנוער נותן את אותותיו
נם בשורותינו למרות שבאופן יחסי נושא התעו פה
עוד מצליח למשוך ולרכז מסביבו נוער רב.

מ. צנסטוחובסקי, רכז כללי
קלוב התעופה לישראל
קראתי את מודעתכם בנדון משפט צבורי על
הנוער הישראלי. מנקודת מבט ראשונה חייב אני
להודות: נהניתי (הניע הזמן למשפט כזה) .אולם
לצערי. לאחר עיון נוסף, מתעורר חשד כבד לטוהר
כונותיכם, הרושם הנו כי מטרתכם הנה לתשובה
אשר תנתן לשאלה: המכה אתה את אשתך במקל
או במטאטא ז בלא רצון לפניעה בעו״ד תמיר
(הקטיגור במיטפטכם) .איד יכול לשמש קטינור
אדם אשר דעתו על הנוער הישראלי ידועה >״נם
הנוער המבקר בבית הספר הנבוה לרקודים. אם
הנו רק חבר אצ״ל, הרי הוא מועיל ויעיל למדי נה״)
.כוונתו יכולה להיות אחת: השמצת ההנ הגה
אשר אינה מנצלת נוער ״מצוין״ זה.

אריה

אלמוג,

כוונתו של הקטיגור אינה ידועה למערכת,
תתברר רק מחר, במשפט.

דן והקוניאק
קראנו בעיון רב את רשימתכם המאלפת לסכומי
של כנוס הפלמ״ת (העולם הזה ) 779 שנערך ב״
נבעת ברנד והננו תמימי רעים עם מסקנותיכם

ואורי אבנרי.
הקטיגור:

עו״ד

השופט המחוזי אליעזר מלחי, יגאל מוסינזון
שמואל תמיר

המשנה לפרקליט המחוז.
הנאשם :
השופטים־המושבעים וחלק מן העדים יוז מנו

חיים פלד.

אליעזר לייבפון,

ה סניגו ר:

היו גס נזקרים שהאדם מת מן החניקה עצמה,
דבר העלול להימשך כמה דקות.

ברלה ואדנואר

...סוף־סוף מצא העולם וזזה 780 את המשא
המתאים ביותר למהותו: הפריצות1

ישראל גור מן, חיפרי
פרם לכמה אי־דיוקים בלים היתה החקירה המיו־הדת
של העולם הזה על הפריצות במדינה דונמה
נאה כיצד אפשר לטפל באופן של,ט והנון בנושא
המפתה לרוב את הכותבים לנסות ולזולות...

ד״ר אברהם כהן, יפו
הצעתו של
בסך 5000ל״י
בושת. מתקבלת
ארנואר ושאר
במו ברלה 1

ברלה לשלם לממשלה מם הכנסת
לשנה אם יר שו לו לפתות בית•
על הדעת. אם לוקחים כסף מ־הנאצים,
למה לא מיהודי טוב

אפרים עמיקם, שב׳ התקווז
משרד הבריאות חושש, מן הסתם, מפצצות.

לידה כגוחיות

שיתקיים בליל שבת , 17.10.52 ,בשעה 8.00 בערב, בקולנוע גן־רינה.
ההאשמה: הנוער נאשם בי הנו נופל מן הדור הקודם בחוסר נכונות
להתנדבות בחיי המדינה והחברה, בהעדר חוש ציבורי וברמה תרבותית ירודה.
אבות בית הדין :

״ששש! אל תצעק בקול רם כל כך!״
קרא אחד מהם .״יכול להיות שאחד מא תנו
הוא סוכן משטרה!״
הקורא אריה ז. זוכה בפרס של לירה
אחת (ללא התערבות משטרתית).

תל־אביב

עורכי העולם הזה מזמינים
למשפט ציבורי על הנוער העברי

מקרב הקהל.

חלוקת כרטיסים בקופת גן־רינה ביום ו׳ וב מ שרדי המכירה הרגילים. הקהל
מתבקש לשבת במקומות המסומנים בכרטיסים. רשת הרמקולים תבטיח שמיעה
טובה בכל האולם.

קראתי בענין את הרפורטנ׳ה המוצלחת על
בעיותיה של יולדת (העולם הזה 779 אולם אני
מצטער על פיסקה אחת, שהיתה בלתי״נכונה ובלתי
צודקת כאחד. כוונתי לפיסקה בה נאמר שהיולדת
לא רצתה ללדת בבית-החולים העירוני מפני ששם
יולדות 20 נשים באולם אחד.״ דומני שדוקא
העולם הזה, שהוא כמעט בדבית בבית־החולים
ליולדות (וצילם שם נם את תמונת הלידה) ח ת

העולם הזה מצטער בכנות טל הפיסקה,
שהיתר ציטטה מדברי היולדת שאינה מכירה
את המצב הנוכחי לאמיתו. ב בנין החדש של
בית החולים העירוני ליולדות בקריה קייס
אישפוז מרווח ל מדי(ב מ מו צ ע 6נשים לחדר).
המימרה העתיקה ״ «ייי
״״ימה לדם אחרי הכתבה ״כם ה עולה לרז
זעולם הזה ) 778 הוכחתם את מייי מ » ר כ} ף נוכו

עים ׳לידיו׳ ברוי שא׳ י יכם

צוע מועיל יו תר לעמו ולמרחב?

לנביו. פרם למשפט ששמתם בפיו של דן בז
אמו׳ו בנוגע להשפעת הקוניאק על באי הכנוס
(או לפחות על דן) .סבורים אנו שמפנש ביי
בקבוק קוניאק לבין דן ן ן־אמוץ בכוחו לנרום הבא לעליתו של זה לאו דוקא על תרננולות הקבוץ.

פעמים אחדות הודענו כי בשבוע
נפרסם את המחקר שלנו על רמת־המחיה
היחסית של העובדים בעיר וב קיבוץ. בני
משקים רבים, שפגשתי אותם, גילו ענין
בהשואה זו. אולם מדי פעם נאלצנו לאכזב
אותם: הרפורטג׳ה נדחתה, כי ברגע האח רון
היה צורך לשנות את הרכב הגליון כוי
לפנות מקום לענינים דחופים יו תר. כך קרה
גם השבוע. הפצצה, שמטבעה אינה מועילה
לאיש, דחתה את הפטיש והמגל, בהם תלוי
עתיד הארץ והעולם.
כמה שהדבר מצער, הרי י ש בו, לפחות,
תועלת אחת: היא תוכיח לך, קורא יקר, מה
מידת הגמישות הנדרשת מעורכי ע תון זה,
אף כי הוא בנוי כולו על תיכנון ארוך־טווח.
יש וכשאני נוטל בידי את הגליון המודפס
אני מופתע יו תר ממך.

אומרים שמישהו צריך למות כדי שמי שהו
אחר יזכה לכרטיס מנוי של התזמורת
הישראלית. עתה ניתנה אפשרות שניה: מס פיק
שמישהם יפתרו חידון בהעולם הזה.
התזמורת הואילה להעמיד לר שותנו שני
כרטיסי מנויים, על מגת שנגריל אותם בין
קוראינו המוסיקליים שישתתפו ב חידון מוי
סיקלי גדול. את הפרטים נפרסם בג ליון הבא.

זלנ!ה

וזלמן,

משק

פלמחאיס
השחיתות העולם הזה נטל על עצמו תפקיד אשר לא יוכל
לם לאו.כוונתי לשחיתות אשר לה הקדשתם מקום
ומרץ כה רבים. רק דרד אחת להלחם בשחיתות
...התחלה מן הדברים הפעוטים, חסרי הערך
כביכול ...רק אה״ב אפשר יהיה להקים תנועה
נגד הדת (ולא ננד הכפיה הדתית).

רפאל קפרתיק, חיפה
קראתי בעיון רב את המאמר על השחיתות ב מדינה
(העולם הזה 77:אין בלבי כל ספק כי
אותם חלקים של המאמר הדנים על ירידת המתת
החלוצי במדינת לאחר הקמתה ועל התפשטות ה שחיתות
נכונים בהחלט. אולם איני מסכים לדב ריכם
ביתם לבית החדש של הועד הפועל של
ההסתדרות. משרדי הועד הפועל מפוזרים בכל
חלקי תל־אביב. הועד הפועל בנה בניו חדש זה
במרחק ממרכז העיר רק בשביל לחסוד כסף. כי
המנרש כאן עלה בזול. כן ייחסך כסה על ידי
רכוז כל המשרדים יחד. לו ידעתם כמה דמי מפתח
שלם למשל בנק לאומי לישראל עבור סניפו החדש
ברחוב אלנבי לא הייתם טוענים שהועד הפוע*
בזבז כסף. אלא להיפך.

גולדפרב,

תל־אביב

העולם הזה לא מען נגד בז בוז כספים, אלא
נגד בז בוז של חסרי הבנין שנקנו בדביזים
שנאספו לשם שיכון עולים.

מגוף למוות
הרפורטנ׳ה המצוינת על התקפת אצ״ל ברמת־נן
(העולם הזה ) 780 כללה תמונה אהת שהעבירה
חלחלה בנופי. אני מתכוונת לתמונת הגרדום( .אולם)
היו בתמונה זו כמה פרטים שלא הבנתי אותם.
מה, למשל, משמש המנוף> ואיד בכלל מוצא
אדם להורג t

דבורה בר־עם, תל־אביב

שתים עשרה מ־ 19 שנו ת חייה בילתה אריאלה קורי, ילידת, ועתה גם תושבת תל־אביב,
בקבוץ גבעת ברנר. עם בוא הסתיו החלה חשה געגועים אל השו-ות החרושים, נאלצה
להסתפק בהצטלמות על גבו של טרקטור שבמחסן בעיר, כדבר הקרוב ביו תר לטיול בחורש.

בגגו עיני

זהירות !

פרטי הביצוע• :הנידון הועמד על הדלת
בריצפה, כשהיא סגורה. עניבת־החנק הושמה
על צווארו. התליין סובב את המנוף ( שב תמונה)
המחזיק את הדלת. הדלת נפתחה,
והאדם שעמד עליה נפל למטה, לתוך התא
שמתחת לריצפת העץ (אליו מובילות מדרגות
מחדר התליה) .מעוצמת הנפילה נשבר,
לרוב, חוט־השדרה, במקום שם מתהדקת
סביבו עניבת החנק, ואז המוות מיידי. אולם

> פעוטות במשפחותיכם. אחרת יא ״ ״
ים לאלפי קוראיכם דים אשה
וציאה במשד חודשיים את 500 הלירות האח
נות שלה על ,,תרנגולות שחורות וביצים לב
אני אם לשני ילדים שאחד מהם נולד

זקופת הצנע. אבל הוא ברל
נם אני. כמו רבות אחרות, אינני ״תשושת
:ח מעמידה בתנאי הריון של תקופת הצנע״
זרות שלא שקעתי בחובות שדרשו קורבנות

הקוראת אריאלי טועה. במערכת מצוידת
נשים, לאחדים מחברי המערכת ילדים.
ההניון הבריא של כל אדם לא היה מרשה
לצלם את הצילום האיום על הלידה. צילום
יביא לכל אשה העומדת על סף הלידה הרא־וו

פ חד

ורטט.

ממרחקים

העולם הזה הוא שבועון מקורי שלא היה לנו
כמוהו: ואף באמריקה האנגלית אין לו. כמדומני.
את ורע. כל שורה צוללת, כל רשימה פועמת
חיים הכל מענין ומלבב ומגרה ומזעזע.

דניאל פרסקי, ניו־יורק
אני מקבל את העולם הזה מפעם לפעם, ונהנה
למקרא הידיעות חרבות. והספורים בעלי הענין
האנושי אשר בו. ספורים שאין למצוא במותם
בשום מקום אחר. המשיכו בעבודתכם הטובה
בעתון ובמאמציכם לטובת המעוטים במדינה.

ווקטור פרי, סנטה מזניקה קליפורניה.
רוצה אני להודות לכם על העתון המניע כמעט
בקביעות והמשמש מקור אינפורמציה טוב וכמעט
יחידי מהארץ. דונמא: כשפארוק נפנף שלום
למנדללר של אלכסנדריה) שאלו אותי חברים
מקומיים מה דעתי על גניב. אמרתי ,״חכו עד
יודע מה
שיגיע העולם הזה; בינתיים אינני
בדיוק נעשה שם״.

יעקב אוסלנדר, קמברידג /מסשוסטס

שווי זפויות
כל צעיר נוהג לצאת לעתים תכופות או נדי־רות,
בחברת חברה לקולנוע. לתיאטרון. הבלוי
הנהו לרצונם של שני הצדדים ולהנאתם חמשו־תפת.
שניהם, נם הוא ונם היא. נהגים במידת
שוה מהסרט בקולנוע, מהצנת התיאטרון, פלגי-
משום מה השתרר הנוהג

מת הקפה.
המשונה שתמיד הבחור הוא המשלם, בזמן ש היא
מרוויחה לא פחות כסף ממנו. דרישת המי!
היפה ״החלש״ ל שויו! זכויות צריך לחול נם
על שויון ההוצאות.

אריה ד,לפרץ, ירושלי ם
הגיוני, אבל מאימתי נשמעות נשים לדבר
ההגיון?

״העולם הזה״ 781

במשרד F in n

8 סאת ;

? סי ד

משך שבוע תמים רקדו הכותרות הראשיות ב־עתוני
הערב• מכתבי איום, כתבות על הקירות, מע צרים׳
חיפושים, רדפו זה את זה. הציבור המתוח,
המחולק בדעותיו על השילומים, חיכה בקוצר רוח
להכרעה: האם יוכח כי קמה מחתרת רשמית של
תנועת החרות? האם קמה מחתרת בכללי מי זה
שילנסקי? מי זה לו טן? והאם יבו או מעשים נוספים
אחרי המעשה שלא הצליח?
האיש האחד שלא קרא. את הכותרות היה האדם
המרכזי בדראמה כולה. מנחם בגין עלה על סיפון
האניה, המובילה אותו בחזרה מיבשת אמריקה, לפני

אוד• אבנדי
שהכותרת הראשונה התפוצצה בעתון. הוא שט על
הים הרוגע שעה שהסערות השתוללו במדינה. כא שר
ירד, ביום החמשי, מן האניה, יצטרך להחליט
את אחת ההחלטות הקשות של חייו: מה תהיה ה עמדה
שיקבע לגבי המעשה?
סטירת־לחי וריח. מיד עם היוודע הפרטים
הראשונים על מאסר שילנסקי, התחרו ביניהם מנהיגי
חרות בהכחשות. כבר למחרת היום פירסם חרות
מאמר מידי יו חנן באדר, ממלא־מקום יו ״ ר התנועה,
בשם *פרובוקציה״ ,בו טען, פחות או יותר, כי
סוכני המשטרה הם שביצעו את המעשה. היתד. זאת

מי ^ ר׳ ר

המכתב: וועשה נערים

ai׳Nרציני t
סטירת לחי עולבנית לשילנסקי, מפקד אצ״ל ואיש
אלטלינה, הזכירה, במקצת, את ריח ההגבות של
הסוכנות היהודית בימים עברו.
האמת היא, כנראה, שאמנם אין לתנועת: החרות
קשר י שיר למעשה. לפני חדשיים, אחרי חתימת ה הסכם
בלוקסמבורג, התכנס מרכז התנועה, על 12
חבריו, לדון בהגבה. התגבשה דעה שיש להגביר את
התעמולה נגד ההסכם׳ להעמיד משמרות במקומות
שם תוצענה סחורות גרמניות למכירה. היתד, גם
דעה שיש לגשת לפעולות, להשמיד סחורות גרמ ניות
ולהסיק את המסקנות — כולל הליכה לבית־הסוהר.
אולם איש לא הציע להשמיד סחורות חיוניות
למדינה, כגון סרקטורים ומכונות דיזל.
אולם באותה ישיבה השמיעו נהן היגי התנועה,
ויוחנן באדר בראשם, התנגדות מוחלטת לרעיון של
חידוש הטרור והקמת מחתרת. הנימוקים היו שניים:
העם לא ילך כיום אחרי מחתרת בענין זה, ואם כבר
תוקם מחתרת, מן הדין שתוקם כדי ללחום בסכנה
המאיימת על עצם קיום המדינה, לא כדי ללחום ב 1
תופעה
חלקית.
כהוכחה לעמדתם מצטטים דו ב רי התנועה את
העובדה שעתונם סירב להדפיס את מאמרו החריף של
לוטן שקרא למעשים, ושמאמר זה פורסם בסולם,
עתונו של ישראל שייב, שהקדים לו הקדנן ה המוקיעה
את עמדת חרות.
אמר מנהיג התנועה :״תנועת החרות אחראית
למעשיה. לוא עשתה את המעשר״ היתד, מודה בו
בפה מלא, לא היתה מנערת את חוצנה ממנו. היא
סירבה לקבל על עצמה את האחריות מפני שהיא
באמת אינה מזוהה אתו.״
הכושי לא רצה ללכת. לפי שעה אין כל
סיבה להטיל ספק בכנות דבריה של המפלגה. דומך,
ששום אחריות ישירה אינה חלה עליה. אולם אין
לו מר זאת לגבי האחריות הבלתי־ישירה.
מאז הוזכר לראשונה ענין השילומים, לפני כ שנה
כמעט, ביצעה התנועה מיבצע אדיר של תע מולה.
התנועה, שהיתר, בקו של ירידה, התאוששה
תוך כדי מיבצע דה, מצאה שוב ענין שיפריד באופן
בולט בינה לבין הציונים־הכלליים המתחרים בה.
היתר, זאת תעמולה מסוכנת מאד. מנחם בגין

פצצה במשדר Kinn
השתלשלות המאבק על
השילומים

#שלב א. עליה המונית של מתנגדי השילו החרות
מים
ירושלימה, לקריאת תנועת
ההפגנה מגיעה אל בנין הכנסת, בו מתקיים
מסתערת על
המכריע• .המשטרה הדיון ההמון, מפזרת אותו בפצצות גאז מדמיע.

שלב כ׳ :הפגנה אדירה של תנועת החרות
בתל־אביב. המשטרה מתכוננת לדיכוי מהו מות
והתפרעויות, אך שום דבר אינו קורה.

הקנצלרהגרמניקיבל פצצה.
האיש ששלח אותה לא נתגלה .

הפגנת בגין בתל־אביבי״א 1ה מותר גשיחות
השילומיס! ,א! מותר. הכל! ״ אמרו המפגיניס.
שלגג׳ :הקאנצלר הגרמני, קונראד אדנואר, מקבל חבילת
דואר המכילה פצצה. בשעת הפירוק נהרג חבלן המשטרדה.
השולח, שרשם שם בדוי על המעטפה, אינו מתגלה.

שלב ד׳ :ההסכם נחתם. תנועת החרות דנה על פעולת הת נגדות.
לפחות שתי קבוצות מחתרת מתחילות לפעול —
האחת מכניסה פצצה למשרד החוץ, השניה מלכלכת אח
הקירות בדברי איומים, חותמת בשם העתיק — סיקריקין.

הקר שעד* הכנסת: המונים תוקפינו את המשטרה השלב

האחרון:

סיקריקין

פצצה|במשרד החוץ

הבית בו נתגלתה הפצצה

השוודי במשרד ההוץ

הפצור השני: גבריאל ליבטמן שהואשם ע״׳ המשטרה בהובלת שילנסק•

העצור השלישי: העיתונאי יעקב לוטן, מנהיג המחתרת בעיני המשטרה

המשוחרר׳:גמליאל יפת

9צצה במ שרד החוץ

(המשך מעמוד ) 3
יספיקו לבלמה. יהיה צורך ל חו ש את האמון
ראש אופוזיציה, המותח ביקורת על מדיניות
הישראלית.
בחיוניות הדימוקראטיה
אשר הממשלה, בעלת הרוב, רשאית לנקוט
המכוי הסתום. אולם רקע ציבורי זה
בה. הוא טען כי סמכות הממשלה אינה חלה
אינו צידוק. רוח רעה מהלכת אימים בנוער
על ענין השילומים (שלא הוזכרו במלחמת
העברי — רוח הטרור. והיא רוח הרת־סכנות,
הבחירות) .דבריו, ודברי פקודיו׳ ,הגיעו ל לא
רק מבחינה אחת.
שיאים ש שוב אין לקרוא להם תעמולה די-
אין לטפל בפצצות כאילו היו חומר הי אחת
למספר חדשים מתמלא משרד החוץ
מוקראטית, דברים שהגיעו לגבול ההסתה
תולי. פצצה יכולה, לפעמים, להתפוצץ. מהי
הישראלי מרץ חדש כמו סוס עייף המריח
ואף עברו אותו.
המטרה המצדיקה, כיום, קרבן אדם?
את קירבת האורווה מקץ יום מייגע, הוא
קו עולה הוביל מהפגנת־הקרב בכנסת, ש גדולה
מן הסכנה לאדם היא הסכנה לחב פוחח
בדהירה עלתה. אלא שבמקום אורווה
רה ולנוער עצמו• אם סבור אדם כי י ש צו גררה
אחריה את הוצאתו של בגין מן הבית,
מריח משרד החוץ את התקרבותה של עצרת
רך במהפכה יסודית של יסודות המדינה או
דרך הפגנת־ההמונים התל־אביבית, בו הו האו״ם.
דיע
כי ״אם זה מותר, אז מותר הכל!״ לק החברה,
ב שינוי כללי של כל הערכים, ב חילופי
משטרים — הרי דבר זה מחייב או ראת
— לקראת משהו שהיה צריך להוות
העצרת בניו־יורק היא תמיד מאורע — לפ תו
למשהו. משהו זה איננו טרור אישי.
שיא עליון. היה ב רור כי שיא זה צריך ל חות
לדיפלומטיה הישראלית. לקראתה מת חול
עם החתימה.
יכול כל אדם ליצור, מחתרת״ :קבוצה
קבצים מכל כנפי האס לא רק מיטב המו של
חצי תריסר איש שיכינו פצצה אחת וי משהו
זה לא בא. ההסכם נחתם, והתנועה
ניחו אותה. לאן דבר זה יוביל, אם לא ל המשיכה
בעסקיה כאילו לא קרה דבר, כאילו
מבוי הסתום? על מי ישפיע — מלבד על
לא אירע הדבר ש״אם זה מותר, מותר הכל.׳
המבצעים עצמם, הבורחים מן המאבק האמתי
התנועה מצאה את עצמה במצבו של שולית־על
דמות המדינה, לתוך מאבק פרטי חסר־הקוסם,
שקרא למטאטא, לא ידע כיצד להי סיכויים?
פטר
ממנו.
אין ספק שפעולות אצ״ל ולח״י תרמו ב מטאטא
זה לא היה סתם מטאטא. ענין ה שעתו
תרומה היסטורית לגירו ש הכובש ה שילומים,
שהשאיר אלק גדול מאזרחי המ ז
ר מתחום המדינה. אולם פעולות אלה לא
דינה אדישים, עורר סערה עמוקה ואמיתית
השפיעו כמעט במאומה על המצב הפנימי
בלב אלפים רבים אחרים• היו אלה, מצד אחד,
בי שוב (ובמדינה שקמה מתוכו) ועל משט שרידי
מחנות ההשמדה, ומצד שני בני־הא־רו.
כי טרור יכול לפגוע בשלטון־כובש ש רץ
שראו במקח־ומימכר עם הגרמנים מעשה
אינו מעורה בקרב ההמונים. אין הוא יכול
גלותי משפיל. ברגע שהתברר לאלה שה לחולל
מהפכה ברוח ההמונים עצמם.
תנועה אינה מתכוונת להסיק מסקנות מהם־
היעוד החדש. לא ברור עתה אם תצ פתה
שלה, התגבר בהם הרצון ליצור שיא
ליח המשטר* להוכיח את קיומה של מחת בעצמם.
היתד, זאת, למעשה, הגבה ספונט רת
ולהביא לידי הרשעת חבריה בבית ה נית
של יחידים רבים שפנו, ברוחם, עורף
משפט. לא ברורה כל עיקר גם פרשת המכתב
לתנועה, בסברם ש״ אין לה דם״ ושהפכה,
המסתורי שהודיע למשטרה, לדבריה, כי עומ בחברותיה
בזירת המפלגות, לעסק פוליטי*
קאני הסוער בדיבורים, רוגע במעשים.
דים להטיל פצצה. אולם דבר אחד בטוח,
פחות או יו תרד המש טר ה קיבלה אינפורמצ זאת
היתד, האחריות הגדולה של תנועת
יה מדויקת ומהימנה על הכוונה להניח פצ החרות.
היא עוררה את היצרים במערכה מ צה
במקום מסוים בשעה מסוימת. כל מושכת ומתוכננת, מבלי שתהיה לה
עובדה קטנה זו מטילה אור על צד אחד
תכנית ברורה כיצד להסיח יצרים אלה לאפי׳
שאין להתעלם ממנו: עצם אפשרות הקיום
קים הגיוניים. ובניגוד לכושי של שיקספיר,
של מחתרת במדינת ישראל. ישנם חוקים
אין היצרים רוצים ללכת אחרי שעשו את
הקובעים מהי אפשרות כזאת בכל מדינה.
שלהם.
לפי דעתי, גוזרים חוקים אלה גזר־דין מתת
יום הששי האדום. האחראי הגדול
על כל מחתרת במדינת ישראל.
השני הוא המנגנון הדימוקראטי של המ יכולה
לקום, אולי, קבוצה קטנטנה שת דינה.
דימוקראטיה אינה רק משטר בו שולם
בצע פעולה חד־פעמים. יכול לקום ארגון
הרוב. זהו גם משטר בו ניתן למיעוט סיפעולד.
גלוי, השומר בסוד את תכנון פעו כוי
ב רור להפוך רוב בדרך של מאבק רעיו לותיו,
במידה שהדבר דרו ש ליעילותן. אולם
ני חוקי. לאלפים רבים במדינה זו, וביחוד
מחתרת גדולה ולוחמת, בעלת הסתעפויות
בקרב הנוער, שוב אין ההרגשה שד,דימו־ציבוריו
ת רחבות, כפי שהכרנו אותן בימי
קראטיה הישראלית נותנת סיכוי זה.
דם יוסף
ילדותנו, לא תיתכן בתנאים אלה•
המיבחן הגדול (ור,כדפנה הגדול) היה בימי
עבודת אלילים? לאו
במצב זה׳ כל פולחן המחתרת החדש חסר
מרד הימאים. חלק גדול של האוכלוסיה הא יסוד
מציאותי. אין הוא אלא תופעה של ברימין
שר,ימאים צדקו צדק מוחלט. אותו חלק
חה — בריחה מן האחריות הציבורית, בריחה
חות של המשרד, גם מיטב המחשבות והתנד
היה בטוח, לפחות בשלב מסוים, כי מאחורי
מן המאבק האמיתי, בריחה מן הצורך לתת
תגי ם מגוייסים למערכה.
הימאים מרוכזת דעת הציבור כמעט בשלמו תשובה
רעיונית גדולה וכוללת לכל הבע הצד
הקומי של הענין הוא כי דוקא ההיס תה
אולם הימאים הותקפו בכוח הזרוע (ו ב יו
ת של האדם הישראלי. פצצה חד־פעמית
טוריה הקצרה של מדינת ישראל מוכיחה
אופן בלתי חוקי, כפי שקבע המשפט) ע״י
נגד תופעה חד־פעמית אינה מעשה.
שהשפעת או״ם על המאורעות היא אפסית.
מנגנון המדינה. שביתתם לא נכשלה היא נש ישראל
הפרה כמעט בכל מעשיה את הוראות
ברה.
יתכן והתופעה כולה היא מחלת־ילדות של
או״ם. היא כבשה את רו ב שטחיה הכבושים
התעוררות חדשה בקרב הנוער. משך ארבע
איש ממנהיגי המדינה לא העריך אותה
והחזיקה בירושלי ם בירתה על אף חמתו.
שנים ש מר על אדישות מוחלטת כלפי המ שעה
— על אף האזהרות — מה עמוקה
יחסה לאו״ם דומה ליחסה של גברת לבחיר
דינה וכל הנעשה בה. עשרות תופעות שוהיתד.
ההשפעה הנפשית של שביתה זו. היא
לבה הראשון: חרף כל המריבות נשארת בש נות,
החל מכינוס הפלמ״ח וכלה בפצצה ב שיכנעה
רבים שאין אפשרות לתקן מבפנים.
בילו נקודה חלשה בלב.
משרד החוץ, מעידות כי האדישות נעלמת
לשנות מבפנים. יום חששי האדום בחיפה
והולכת.
אין, כ מובן, כל רע בדבר. כדאי למדינה
פתח בהתפתחות המסוכנת של הפגנת הכנסת,
אולם שום יעוד חדש לא תפס, עדיין, את
פצצת פנקס ופצצת משרד החוץ. אמצעים
להופיע הופעה נאה בעצרת האומות, להת מקומה.
גונן
במיטב הכשרון הספורטאי מפני נאומי
משטרתיים, כמה שיצליחו כשלעצמם, לא
מחקיפיד, אף לשחרר מיליון לי״ש של פק־דונות
ערביים כדי להשקיט את האלים ד,קנ־איים.
האסון הוא רק שמ שרד החוץ שוכח,
תוך כדי כך, שיש לו גם תפקיד אחר: לנהל
את מדיניות החוץ של מדינת-ישראל.

העם

נקודה חלשה 3ר 3

הממשלה
או נדד או 3131

לו נשאל אזרח נורמלי לפני שנה כיצד
היה מתאר לעצמו איש שיהיה מעין סינטזה
בין השטן ויו סף סטאלין, היה מעלה את
דמותו של דוב יוסף. שיבתו לכסא שר ה מסחר
והתעשיה הוציאה אז אנחה מלב רבים.
אולם כשהתיצב השבוע לפני העתונאים, כש הוא
לבו ש חליפה חומה ועניבה אדומד״ ענוד
סמל מגיני ירושלים (בה שימש מושל צבאי
בימי המלחמה) ,רחף על פיו מעין חיוך של
טוב־לב. כי לא היה ספק שדב יו סף יצא מנ צח
מן המערכה: הוא חדל להיות נושא אי דיאלי
להתקפות עחונאיות. אחרי כשלונם
החרוץ של מתחריו, ביניהם פנחס לבון, הפו
כמעט דמות מקובלת.
מתוך תיק עור שחור עצום, שהובא לפניו
לחדר, הוציא ערימה משכנעת של ניירות
שבאו להעיד על הישגיו. אולם את ד בריו
המעניגים ביו תר השמיע כשהניח את הניי־רות
מידיו, הוציא מן השרוול את המטפחת
הלבנה האופינית לו וגילה כמה מדעותיו
הנוכחיות. היו אלה דעות שהפתיעו רבים.

אנשיםמתיםכרעגג משטר של
קיצוב דומה לרובה: הוא יכול לקלוע במ טרה
טובה או רעה. אין הוא מסרה למשק,
אלא מכשיר לביצוע משימות — העברת
חומרי־גלם וכוח עבודה מבתי־החרושת המ ייצרים
שוקולדה לבתי־החרושת המייצרים
מכונות. שום אדם רציני לא שלל את משטר
הצנע כשלעצמו. הוא שלל את הפיקוח שהפך
מטרה בפגי עצמה, ללא קשר עם כל תכנית
כלכלית שהיא, גרם לשוק שחור עצום.
עתה הפך דב יו סף נציג עיקרי של מ ה זו.
״הפיקוח אינו נושא לעבודת אלילים,״ הו דיע.
וכעדות לתכנון כלכלי חדש הביא שו רת
מספרים על יוז מ תו בשטחים רבים —
הדרכת משקיעים זרי ם (שכבר הקימו 461
מפעלים) ,עידוד ייבוא התיירים, מתן הקלות
למיפעלים המייצרים לשם ייצוא.
העתונאים חידדו אוז ני ה * ציפו למלים
שתאשרנה את השמועות כאילו התקרב דב
יוסף (ו חבריו במפלגה) לנקודת־ההשקפה של
הציונים־הכלליים. ואמנם, הוא הפליט כמה
מלים, אשר הארץ הפו אותן למחרת היום
כותרת ראשית: יתכן, שבכמה שטחים יו סר
הפיקוח. אלא שהיתר. זאת הי מ ה מסוייגת.
אמר השר :״ אין לי צל של ספק שלו בי-
סלנו את הפיקוח על המזון, היו אנשים מתים
במב! ״
הציונים הכלליים מסכימים לדעה זו. הם
דורשי ם את ביטול כל הפיקוח, אך מוציאים
מכלל זה צרכי מזון חיוניים וסחורות ייבוא.
יתכן שהצטמצם המרחק בין דרישה זוו בין
עמדת דב יוסף. נשארה רק השאלה: האם
מספיק המרחק בין שתי העמדות למעבר של
זבוב או של פיל?

מדיניות
מ• הכיר בידע
עיתון הוופד אל־ מסרי פתח במחול השמו עות:
כתבו הבירותי מסר כי מ שרד החוץ
הלבנוני מחא לפני ציר אינדונסיה בבירות
על שהרפובליקה הצעירה הכירה בישראל.
רק שאל־ססרי שכח סרט קטן: אין לרי־סובליקה
האינדונסית ציר בבירו ת או בכל
מקום אחר בלבנון.
שגרירו ת אינדונסיה בפאקיססאן צעדה
צעד נוסף במחול השמועות־הכחשות: היא
פרסמה הודעה, בה נדחו. כ ת בו ת עיתונות
בלתי נכונות״ כאילו הכירה אינדונסיה אי־פעם
בישראל. לכן לא היתר. גם, לדעת שג רירו
ת אינדונסיה בקאראצ׳י, כל מקום למ חאה
לציר האינדונסי (הלא קיים) בבירות.
בהודעה זאת הגיעו השמועות סוף סוף
לבסיס של אמת: אינדונסיה לא הכירה ביש ראל
אבל ישראל הכירה באינדונסיה שזכתה
בעצמאותה 17 חודשים א חת שישראל זכתה
בשלה.
כי ישראל היתד, אחת האומות הראשונות
שהכירו באינדונסיה׳ ב־ 12 לינואר , 1950ו קיבלה
כתשובה מברק תודה לבבי מממשלת
הריפובליקה הצעירה, שאישרה בכך את עוב דת
ההכרה ההדדית — עובדה שאינה משמחת
במיוחד את העיתונות הערבית והפאקיסט־נית,
המוטרדת כבר במתה מספיקה בגלל ה יחסים
הלבביים הקיימים בין ישראל למדינה
מוסלמית אחרת, תורכיה.
מנגנון דיים נקיות. בבקשה
למלכה הבתסית שו מתם רבים — אחד
השומר על החותם המלכותי, השני השומר
על קופתה. אולם בין כל השומרים נועד
תפקיד מיוחד ללורד־קאנצלר: תפקידו ה חוקי
הוא ל ש מור על מצפון המלכה.
בתפקיד זה משמש הלורד כתובת לכל
אדם הסבור כי החוק גרם לו עוול. איש כזה
יכול לטעון, בשם דבר הנקרא ״ן ןקוזיטי״
(סעד שביו שר) ,כי במקרה עדיף הצדק על
החוק היבש. אלא שהמחוקק הבריטי קבע
סייג חשוב אחד :״האדם הבא לבקש סעד
שביו שר, חייב הוא לבוא כ שידיו נקיות.״
לאמר: אדם האשם בעבירה אינו יכול לב קש
סעד זה, .
דב יוסף, שהיה עורך־דין מצליח לפני
הפכו שר־הצנע, אינו דומה ללורד־קאנצלר
בריסי. אולם הוא השתמש, השבוע, באותו
נימוק כששמע כי הסוחבים והיצרנים דו ר שים
לבטל את הענשים האדמיניסטראסיביים
* שני תנאים עקרוניים אחרים: אסור
למבקש לאחר את הסועד. והוא צריך להיות
מונן לתת סעד של יו שר לאחרים.

,העולם הזה * 7S1

במדינה. טען השר: אגשים שנמצאו אשמים
בעסקי שוק שחור, אל יבואו לתבוע טיפול
שלפנים משורת הדין. י ש אירו נא בקשה ז ו
לאחרים.
מה היה פסול Tדוב יוסף גם לא הת רגש
ביותר כשיצאה משלחת של סוחרים ל התלונן
נגדו בפני אבא, נתקבלה על ידי
פנחס לבון. היה זה שיא של מערכה ציבורית
מתוכנת לביטול הענשים בעלי השם הארוך,
הגורמים לסגירת מפעלים ולשלילת הקצבות
חמרי־גלם מבלי שהנאשם יובא בפני בית-
משפט בדיר.
העונש מוטל על ידי ועדה של 3פקידים,
שאחד מהם הוא עורך־דין• ועדה זו נותנת
לנאשם לטעון לעצמו ולהביא עדים. אולם
אין לנאשם הזכות להיות מיוצג ע״י עורך־
דין. החלטת הועדה קובעת, אם כי ישנה
ועדת־ערעורים, המורכבת משלושה פקידים
גבוהים מאד. טוען השר: משך שנד. של מה
-קיבל רק שתי תלונות שנעשה עוול לאדם
חף מפשע.
הטענה העיקרית של הסוחרים והיצרנים
(פרס לאידיאולוגיה ציונית) היא כי אין יחס
בין גודל העבירה וגודל העונש. דוגמה :
אדם שקיבל הקצבת עור לשם יי צור, נעלי
ילדים, ייצר 400 זוגו ת בהאתם להוראה, הש תמש
בעודף כדי לייצר 8זוגו ת נעלי־גבירות.
נשללה ממנו.
חצי הקצבתו החצי־שנתית
דוגמה שניה: סנדלר קיבל הקצבה לייצור
נעליים אורטופדיות, ייצר 320 זוגו ת כאלה,
השתמש בשאר העור לייצור 38 זוגו ת אח רים•
התוצאה: שלילת שתי הקצבות מלך 1 אות.
היצרנים סבורים שבית משפט סדיר היה
מחלים, במקרים אלה, אחרת. דב יוסף סבור
אחרת• לאחר שאחד מפקידיו נתמנה, הש בי׳
שופט שלום, שאל יו סף: אם עכשיו הוא
בסדר, מד. היה פסול בו קודם לכן?
נשים חברות המרחב

ספק אם יש אדם שיוכל להצביע על
יו תר משני אישים במדינה המסוגלים ב־כח
השפעתם ופופולריותם להביא אי־פעם
לחתימת חוזי השלום בין ישראל וערב,
האישים: דוד בן גו ריון, משה שרת. חו שבת
אחרת: תהלה מטמון, אשת רופא
תל אביבי ועורכת בסאון האטה במדינה,
השוהה בנאפולי, איטליה, כנציגת ישראל
בקונגרס ״הבריז? הבין לאומית לנשים״.
לצלילי שיר ניאפוליטני ועל טהרת המין
החלש נערך בארמונם של מי שהיו מלכי
איטליה, סקס הפתיחה החגיגי, שסיסמתו
״ שויון ושלום״ לא הצטיינה במקוריותה,
הזכירה כרזת תעמולה קומוניסטית. אך למ רות
השלט לא הופיעו כל נשים מבריח
קומוניס המועצות,
נכחו רק נציגות ארץ
טית יחידה: יוגוסלביה.
כדי לרכו ש את אהדת המדינות דג־בות, ה ביאו
עמהן 200 הצירות חמר תעמולה רב,
פזרוהו על י מין ועל שמאל, נעזרו במנגנון

שנאבקה ב מרץ בכל הועדות אליהן נבחרה,
נאלצה להמשיך גם בלילות בהכנת חומר
והדפסתו .״גבר היה מזמן נכנע לתנאים
אלה,״ כותבת מטמון.
האוירה החגיגית של טקס הפתיחה נעלמה
כליל, ההתענינות הופנתה אל חדר הישי בות
של ועדת השלום. מאחורי השלט ה מצרי
י שבו שתי נשים שונות בטבען: צזה
נאבאראויי, אנטי יהודית שהתיימרה לדבר
בשם מצרים כולה, על כל בעיותיה הפוליטיות
והצבאיות, במקום לייצג אל נכון את
היצורים המוזנחים ביו תר בעולם לבד אולי
מחלקים אחדים באפריקה הפראית. הנציגה
השניה היתד, סימפטית יותר: ד״ר דורי ה
שאפיק נציגת הארגון החזק ביו תר במצרים,
בנת אל ניל, בעלת השפעה במטהו של
נגיב. נאבאראויי הציעה מיד להעמיד על
הפרק את שאלת פליטי ערב, נעזרה בקולות
חברותיה מן המרחב, בנאום ארסי, נוסח ה ליגה
הערבית, הטילה בזו אחר זו האשמיה
כבדות על ישראל.
תדלה מטמון השמיעה מיד אחריה, נאום
זהיר בו הסבירה את הקשיים של המדינה ה צעירה
בשיקום מאות אלפי עולים, הזכירה
את הזכויות של ערביי הארץ והחינוך הניתן
להם, הציעה עריכת שולחן עגול בין היריבות
לישראליות בארץ נייטרלית ובחסות הברית.
הדברים שכנעו: נאבאראויי נאלצה, עקב
מפלתה המובטחת בהצבעה, להסכים להצעה
הישראלית, בקשה מהועדה שהות להוועץ
עם גורמים מצריים רשמיים, המריצה את
ד״ר שאפיק לערוך מסיבה גדולה, להזמין
אליה את נציגת ישראל, אבל לא העזה לפתוח
.עמה בשיחה. הישראלית לקחה את היזמה
לידיה, קרבה אל המצריה, הראתה לה את
תמונתה מודפסת בעתון ישראלי.
הספינקס החל מתחמם משהו: שאפיק
שאלה כיצד מרשים לפרסם תמונה של או יבת.
התשובה לא אחרה לבוא :״העתונות
אצלנו חפשית לפרסם את כל העולה על
רוחה חוץ מסודות צבאיים. אין זה סוד
צבאי שאת מקדישה את מרצך למען זכויו ת
האשד״״ מאותו הרגע נעשה מצב הרוח מ רומם
ואינטימי, נציגות רבות בקשו הסב רים
על ישראל, גנרל איטלקי חשק בתאיר
של חיילות צה״ל המהוללות ואילו החלק ה מבדח
של השיחה נסב על תעלוליו של פא־רוק
באי הרומנטי קפרי.
העתונאים הרבים ש שרצו במסדרוני האר מון
פרסמו מדי יום חמר רב, הדגישו את
המהירות המסחררת בהן צועדות הנשים
בעולם לקראת ג בו שן לכח מדיני מכריע,
פר שו את וכוח ישראל ערב כדוגמא להת חלה
נאה. העירה עסקנית תל אביבית ח שובה
:״׳לראות את נאפולי ולמות׳ ז ו אינד
רה גברית. הנשים ראו אח נפולי וע שו בה
היסטוריה.״
בריאות ריאות 9וטוגניות
בשקט,

ללא

התשבחות

ורעמי

הללויה

השני, כשצילום ריאותהם במחסנה. הסוד
הטכני שמאפשר תפוקה כה גדולה, הוא ה דיוק
המקסימאלי בו מכונה זו, מינוגרף
בלועזית, מסוגלת לצלם. המועמד לבדיקה
נרשם עם הכנסו לתחנת הצילום על גבי
כרטיס, המסומן במספר סידורי. לתוך תא

המכונה, נכנם הנבדק בלווית כרטיסו זה,
המצטלם ביחד עם ריאותיו על חתיכת פילם
קטנה. טעות בזהות החולה, נמנעת על כן
מראש. הצילום המקורי אינו תופס יו תר
מ־ 20 מלימטר מרובעים, ניתן >ג 2רו ת זאת
להגדלה מדויקת ביו תר, היכולה להראות סי מן
זעיר ביו תר של התחלת מחלה.
ערב ערב מתישב האחראי על המינוגראף.
יחד עם הרופא התורני, ליד מכשיר ההג דלה,
מציג סרט של שעתיים, שכל תוכנו
ריאות. אם מתגלה סימן מחלה באחד מה צילומים,
מוז מן החולה למחרת לביקור שני,
בו נערכת בדיקה יסודת יו תר ומוחלט על
טיפול.
מקשה על פעולת משרד הבריאות, בבי צוע
המשימה דגראית פשוטה למראית עין,
הנפש היהודית: אין הקהל נוהר להבדק.
תושב הארץ שאחוז חולי השחפת שלה הוא
גדול, מבכר לא לדעת, אם נמנה הוא על
הנפגעים. סדר עריכת הבדיקות היה על כן
משונה: בשנה שעברה נבדקו בדואי הנגב,
ערביי יפו, כל תו שבי בתי הסוהר ובתי
חולי רוח, ילדי בית הספר. ב תור גוף נוסף
שאפשר להביאו במ אורגן לבדיקה, הובאו
בז מן האחרון פקידי הממשלה.
על מנת להכניס בעתיד כל תושב ישראלי
לאחר מארבעת המינוגראפים הפועלים ב ארץ,
הצטרכו להמציא תחבולה חדשה. המ כונה,
שגובהה שני מטר ומשקלה כטון, נ הפכה
לניידת. אמבולנס, שהותקן במיוחד
לצורך זה, יסיעה לכל פינות הארץ. כ רוז
חדש יקרא לאנשים להתיצבות בפני קרני
הרנטגן.
הויתור הבולט ליהודים קשי־העורף: ה מלה
״שחפת״ אינר. מוזכרת בקריאה• .
עיתונות הרצל, רהב די ל
קוראי הקול * המעטים, הועמדו הש בוע
בפני חידה: ברשימה ארוכה, שתוכ נה
היה התקפה כמעט מסורתית על איצ׳ה
מאיר לוין, נתקלו במשפט, בו הופיעו שמו
בנשימה אחת עם שמו של זאב בני מין הר צל.
בסוף המשפט התנשאו־ ,המלה ״להב דיל״
.פתרונות, לטובת מי הוכנסה המילה,
היו למחבר המאמר, א .גיטלין, שם עטו
של עורכו הראשי של אותו בטאון, אורי אל
צימר, העושה באמריקה.

תהלה מטמון וד״ר דוריה שפיק כנאפודי
הספינקס החל מתחמם
צירויותי הן ברומא. יוצאת דפן: ישראל.
בחסר התענינוח אופייני סרבה מחלקת ה תיירות
בקריה למסור להפצה חוברות י ש ראליות,
השגרירות ברומא לא טרחה לש לוח
אף פקיד אחד לעזרת הנציגה היחידה

,העולם הזה״ 781

הרגילים, מתקדמת עבודת הרקולס שמש רד
הבריאות נטל לעצמו: בדיקת ריאותיהם
של כל תושבי ישראל. מכונת ענק אפורה.
ילידת שוודיה, בולעת בכל יום חול 250
איש, מוציאה אותם לאחר רגע קט בצד

הרשימה, שהוטסה מניו יורק, כנראה מיד
עם הוודע דבר התפטרותו של שר הסעד ל שעבר,
הוכתרה ״באזני שר הסעד המתפ טר,״
באד, כנראה להזהיר את איצ׳ה לא לח זו
ר שלישית על חטאו של התישבות ליד
שולחן אחד עם הציונים הטמאים, לאחר ש קם
ממנו ערב ימי החג. מוסר ההשכל ש עורך
הקול הסיק מהשתתפותו של איצ׳ד.
בממשלת ״הגויים״ היה פשוט, מצא ביטוי
למופת בצילום שנעשה בשעת ישיבת ממ שלה,
בה נראו פניו החסידיים של השר מ־תחת
לתמונ תו של בני מין זאב הרצל, ל *
עתונם היומי של הפלג הקיצוני, המקורב
לנטורי־קרתא של פועלי אגודת־ישראל.

הבדיל :״מי שבניו פורקי עול, מצנן את
הגיהינום לכל בני ישראל.״ אין לדרו ש׳ קו בע
בעל המאמר, מחסיד, שי מ שיך לראות
את קווי השטן חרוטים בפניהם של המפאי׳־
ניקים, כשהם יושבים בחברת איש בעל ה דרת
פנים, כזה של רב איצ׳ה מאיר לוין.
המשפט שיא ההצלחה ברשימה, היה
שהסביר לקוראים כי אילו היה ידוע שהרצל
כשר, היו משפחות אדוקות רבות עולו ת
ארצה לפני 20 שנה, ניצלות מהשמדה ב פולין.
צימר,
שנוסף על חסידותו הוא, כנראה,
גם עתונאי מנוסה, ידע גבול, לא הודה במ קוריות
משפט היסטורי זה, נזהר, יחס או תו
לחסיד אחר, אלמוני.

מוסדות

רבע מיליון למאה

הבמה היתה מקושטת בדגלים, הוקמה על
גבעה קרחה ושטופת רוחות קרירים, אפילו
בחדשי ׳ ה קיץ החמים. ילד בן שמונה טיפס
עליה, ניגש אל האשד, שישבה במרכזה,
הגיש לה ז ר פרחים, אמר באנגלית רצוצה :
״קבלי את תודתנו הלבבית על כל מה ש עשית
ב שבילנו.״ ג׳אן לאופמן, אמריקאית
ונשיאת ארגון בנות ברית בארצות הברית,
חייכה, ענתה כי היא מקבלת את התודה.
״כל מה שעשית עבורנו״ היה איסוף רבע
מיליון דו לר בין חברות הארגון היהודי הג דול
ביו תר בעולם, לשם הקמת בנין חדש
למוסד המיוחד במינו הקיים בארץ. הילד
מוסר הפרחים היה אחד מחניכי אותו מוסד,
שריפא במשך שנו ת קיומו מאות ילדים מן
המחלה הקשה ביו תר לרפוי: מחלת הנפש.
קצין .Sס. הורג. כאשר אדם שומע
את המונח ״מוסד סגור לילדים״ הוא רואה
בדמיונו בית סגור המיועד לעברינים צעירים,
לבעלי מום, לילדים לקויים בשכלם או מפג רים.
אבל חיים או משה הקטן, הנמצא במו סד,
הוא לכאורה ילד בריא, שכל מחלתו
נעוצה בזה כי, דרך משל, ראה איך קצין
ם. ס .הורג את אמו. סרט לזה הריהו בריא
והוא אף אינו
בהחלט, רק נפשו חולה,
יודע זאת.
מוסד בנות ברית לילדים אלה, שהוקם עם
הגל הגדול של יתומים שהגיעו ארצה לפני
עשר שנים והידועים בכנוי ילדי טהרן על
שם תחנתם האחרונה לפני הארץ, מטפל ב ילדים
בעלי תסבכות נפשיות. הבחנה מתמדת
של הילד, יצירת יחס חיבה בינו לבין מחנכו,
שמוש בשיטות פסיכו־אנליטיות, עלולים ל רפאו,
לעשותו חבר טוב בחברה. מוסד ב מרכז
העיר, שעבר, בשעתו, מטר הפגזות,
והצר מלהכיל יו תר מרבע ממספר הילדים
היושבים בו כיום 40 לא היה תנאי מוקדם
חיובי לרפוי. אבל על אבן־הפנה, שהונחה
השבוע בקרבת בית וגן, ייבנה מוסד למופת
שישמש מקום מגורים גם לילדים וגם לחני כים.
הסכום של רבע מיליון לירה, הנראה
קצת מופרז למוסד שיכיל בסך 100 ילד,
למעשה מוצדק בגלל אופיו המיוחד במינו.
למוסד כזה דרושה, פרט לסכומי כסף גדו לים,
גם התמסרות המדריכים, החייבים לא הוב
את חניכיהם כאילו היו ילדיהם שלהם.
פנינה דוקס ,״אם״ המוסד ישבה בעת טקס
הנחת אבן הפנה בקרן זוית, בכתה כמו
אמא רגשנית, בעוד בעלה ד״ר יהודה נשבע
להמש־ך בעבודתו ברפוי הילדים.
(המשך בעמוד ) to

לפני 2397 שנים בדיוק, תחת שמש שלא
לד,מה פחות מהיום, נכנסו כמד, עשרות פועלים
שזופים, לבושים בגדי עבודה פשוטים, לחצר
בית המקדש בירושלים׳ שהוקם ז מן קצר לפני
זאת בשנית אחרי שיבת העם מגלותו בבבל.
מצוידים בכלי עבודה פרימיסיבייב, החלו הנג רים
שביניהם לחתוך עצים, להקציעם, בנו במה
גביר,ה, ועליה מספר ספסלים וכסא אחד רם
יותר. מן הצד עמד יהודי בעל זקן, נצח על
הפעולה, הלק הוראותיו. המנצח היה עזרא, והוא
המריץ את הנגרים שהזיעו בחום היום של ה־16
לחודש תשרי, להזדרז ולג מור את העבודה עד
הערב.
בבוקר יום המחרת, השני לחג הסוכות, החלו
נוהרים המונים לאותה חצר מקושטת, להיות
עדים לחידוש מסורת עתיקה מלפני חורבן בית

בשופרות. מדי פעם היה המנצח על החגיגות (.רכוב על־גבי מכונית נ׳שא מקושטת) נותן אות וקבוצת חוגגים תימנים הרימו
את קרנות האילים שבידיהם. שפתי התוקעים אחזו ב שופרו ת, קול תקיעה גדולה נשמע בהר־ציון. מעמד ״הקהל׳ -ההל.

במקום מל״ ,חזן.

ברפובליקה הישראלית החילונית, נמסר תפקיד ההקראה לבעל קריז

פדרכי הפועל חבשו כיפה לכבוד המאורע.

ובמצלתיים. מאות מאות הם באו מן המעברות ומכפרי העבודה ב פ רוז דור ירושלים ובסביבות
העיר. בשבילם לא היה זה מאררע של מה־בכך: המעמד המחודש אחרי אלפי שנים לבש את בל
הוד התורה, וחגיגיות הדורות הקדומים. ומי שאומר חגיגיו ת אומר שמחה: ז כיון שככל שיעבר
הרעש תגבר השמחה, הביאו אתם את הכלים המוסיקליים הרועשים ביו תר: פחי נפט ריקית.
לקול מיקצבם החדגוני התנודדו רוקדים צעירים וזקנים, רקעו רגליהם על האדמה הקשה. הריקוד/
-־ n-innrהתקורליח היה רחוק מלהיות וורדי אד השירה ולקחה ישר תספרי הקודש.

חיילי צה״ל

! ר 1תבקםמון

קדש. על הבמה עלה המלך, קבל מידי כוהן
ר תורה. כששני כוהנים מחזקים לנגד עיניו
הגליל הפתוח, החל המלך, יו שב על הכסא
יוחד שהוכן לו, לקרוא בקול מהתורה. המון
ם שהצטופף בחצר הרחבה, הנשים שפטפטו
ילדים שצרחו, השתתקו לשמע קולו. המלך
א באזניהם פרשות מספר ״דברים״ ,חוקים
;יוו את חיי יום יום שלהם, ושהם עצמם ב מ לא
ידעו לקראם. המעמד היה רציני, קרב
האדם שהשמיע קולו מהבמה. הרמה, אל
ועים, האיכרים והרוכלים שעמדו לרגליו. בין
זר, שמעו מפי המלך, אותו י צור נעלה שרו־ככולם
רק שמעו עליו, חוקים, שהגבילו את
׳נזונו, הזכירו להם כי אף הוא רק בשר ודם,
דד ונופל לפי רצונם. העם נהנה מהצגה זו
:אה להוכיח את מידת הדמוקרטיה שכותבי

צועי,

מבית

כנסת

י שו רון.

:או בקבוצות גדולות

התורה השכילו להכניסה לחוקיה. מעמד זה נק רא
״הקהל״.
ללא מלך. המצווה שפקדה על קיום ה־
״הקהל״ נמצאת בספר החמישי שבין חמשת
ספרי התורה :״ם פר דברים״ ,בו פקד משה
על העם להתקהל בכל חג סוכות שחל בגמר
כל שנה שביעית, שנת השמיטה, ולשמוע אל
חוקים א שי צוו לחיות על פיהם.
בהעדר בית מקדש ומלך, נשכח המנהג בפזו רה.
חוקים מאובנים יותר תפסו את מקומו ואת
מקום החגים המקוריים והבריאים. מחוסר ברי רה
אחרת מלאו תפילות מונוטוניות את מקום
הקרבת הסרבנות המענינת והמשעשעת. חגים,
שאופיים היה עממי ביותר במקוי־ו, הפכו אפו רים,
משוללים כל שמחת -המונים וחדוות חיים,
שפעם היו מגמתם העיקרית. לכוהנים נשארו

רק מספר מצוות: אסור הכניסה לשטח בית
קברות, האסור לשאת אישה גרושה. המציאות
האכזרית של חיי עם שחי אמנם בפזורה, אך לא
הסכים להתבולל, חייבה וי תור על עממיות, על
שמחה וגיל.
המעמד המחודש. קבוצות התימנים ש באו
על גבי מכוניות משא מכפרי העבודה הפזו רים
בדרך העולה ירושליימה, התקהלו על מגרש
הספורט הרחב בשכונת קטמון הירושלמית, י שבו
במעגלים, רקדו ריקודית ולית אותם בתזמורת
פחים, הזכירו במעט את העבר הרחוק. אף אם
הצלחתו של משרד הדתות היתה רק חלקית
בביצוע מעמד הקהל מחדש בשנת , 1952 הוכיחו
הם, כי העיקרון לא היה מוטעה.
לא מעטים הם האנשים הדתיים בישראל היום,
שהבינו כי העתיד הדתי של ישראל החדשה
בחצרותיה הצרות של
אינו טמון ערכי הירושלמית.
מאה־שערים
הדת, ש ש מרו בצורתם הזאת על לי כוד
העם בפזורה, אינם נראים עוד
בעיני אנשים אלה׳ כמסוגלים להמ שיך
למלא תפקיד זה ׳ ,ובודאי לא
כאמצעי משיכה לנוער העלול לפנות
לדת בכלל. מאחורי ה

לסופר־חוץ

לרבגים (למטה) ולילדים (שמאל) :שלל תפאורות

חידוש מסורת ומנהגים מימי קדם שתלה אותו
הד״ר שמואל זנוויל עמד הדתות משרד כהנא, יוצא גיטו וארשהז בעל רעיונות ומעוף.
הוא הוציא רשימה כתובה בהגיון רב והתחש בות
בעובדות (עד כמה שלא הפריעו לתכניתו)
ניגש לחידוש מעמד ״הקהל״.
כ־ 5000 התאספו בירושלים. הקהל היה מורכב
בראש וראשונה מחברי תנועות הנוער הדתיות,
שהם הנהנים הראשיים מזריקות הדם שניתנת
לדת נחלשת, ממבוגרים החרדים עד כדי הליכה
לבית כנסת פעמיים שלש בשנה ומתימנים׳ שהיו
היחידים ש ש שו את שמחת החג מקרב לבותיהם.
יותר מהנוכחים, בלטו הנעדרים. מאה שערים
החרימה את ד״ר כהנא, ולאו דוקא משום ש־ועידת
אגודת ישראל חלה במקרה באותו יום.
לדעתם, הזדהה המעמד עם פולחן עבודת אלי לים
; פרסמי לכן כרוזים שאסרו על כל יהודי
חרד להשתתף בו• התנגדות זו לא היתד, חדשה;
היא באה לביטוי כמעט בכל פעולה דתית בעלת
אופי חוש שמשרד־ הדתות משתדל ליצרה משרי די
ההוכחות שנשארו עדי היום על קיומן בעבר.
פחות חריפה היתד, עמדת הכלתי־דתיים, שהת בטאה,
לכל היותר באירוניה . ,שמצאה בינן וי
במונח חדש; מסורת סינתטית.

במדינה
,המשך מעמוד ) 10

חינוך
ש 9ע jmxu

פרסים לזוכים, שהתקיים באולם אוהל, כ הקדמה
להצגה חסמבה.

ועידות

ללא וצאי מן הכלל

בין קציני משטרת התנועה מתנהל כיום
ויכוח רציני: האם מסעי התעמולה לבטחון
בדרכים, כגון עבריין התנועה, אביר הדרכים,
גרמו להתעוררות בקרב הצבור? עקומת
הסטאסיסטיקה של תאונות הדרכים לא ירדה

ל שון נוצרת מאליה. חוקי השפה אינם
מתוכננים, מכילים יוצאים מן הכלל רבים
העושים אותה לרוב מסובכת ביו תר, אף
על פי שיש בה תמיד הגיון מסוים. הדרך
הנוחה ביו תר ללמוד ל שון היא להשתמש
בה משחר הילדות, כי למידת שפה זרה הוא
ענין קשה ביותר למרבית בני האדם.
אין פלא, איפוא, כי האדם שאף מאז ומ תמיד
להמציא ל שון קלה, פשוטה, ויחד עם
זאת עשירה, שתשמש את האנושיות כולה.
עשרות רבות של שפות מלאכותיות הומצ או
בהיסטוריה, רו בן מסוף המאה התשע
׳ עשרה. אולם רק אחת מהן, אספרנטו, שיוצ־
׳ רה היה ד״ר ל. ל .זמנהוף, בל שן יהודי
הדקדוק
מה. להצלחת זכתה
פולני,
הוא פשוט, אינו מכיל כל יוצאים מן הכלל.
השפה היא קלה ללמוד, נשמעת באיטלקית.
למרות הכל לא נפוצה הלשון בעולם, נש ארה
שגעונם של מעטים• בשבוע שעבר הת כנסו
כמה מאות. מ שוגעי ם״ ישראליים כא לה
לועידה ארצית בחיפה. באם רצו קור אי
ועורכי העולם הזה לברך את צירי ה ועידה
בחיפה בל שון הבין־לאומית, היו
שולחים להם את המברק הבא:
L a leg a n o j k a j la re d a k to ro j de
la se la jn e H a o lam H a z e h esp rim a s al E s p e ra n tis to i de Isra e lu jo la ilia n p le in b o n a jn
g ra tu lo n p ri la o k azo de la 3 = a
k o n fe re n c io lan d a de la la lig o
E s p e ra n ta .

רב. אנשי החוק שנכחו במשפט התרשמו מן
הנוהל הסדיר.
יכול התובע לערער על מסקנות השופט.
אולם השופט צלטנר חסם את הדרך דוקא
בשטח חיוני זה. הוא אמר שהוא מאמין
לעדויות ההגנה. ושום בית־משפט, הכפוף
לחוק האנגלי, איני מוכן לערער על אמונתו
של שופט.
החברים הדתיים בקואליציה לא יכלו ל הסתפק
בחוות דעת משפטית זו. הדבר הובא
לישיבת הממשלה, הממשלה החליטה לתת רבים הוראה להגיש ערעור. אולם בעיני
תהיה זאת פעולה פורמלית, כמעט: מול
הערעור ניצב ה״אני מאמין״ של השופט.

עצמות בצנצנת
לפני כארבעה חדשים ברחה נערה ערבייה,
רהטה הווה 14 ממוסד היתומים וואפסיה,
ספרה על המתרחש בתוך המוסד לאחד מ קרוביה
(העולם הזה .) 769 היתד, זאת תחי לתה
של תגלית פרשת אימים אשר זעזעה
את הצבור הרחב, הניעה את השלטונות לנ קוט
בצעדים משפטיים נגד מנהלת המוסד
דלאל ראסי.
התובע המשפטי הקים לשם כך ועדת חקי רה
מיוחדת אשר נאספה לשתי י שיבו ת בל בד:
הראשונה הכנתית, השניה — ל ברור
הענין — בלשכת הבריאות בנצרת. בישיבה
השניה הוחלט כי אין בסמכות הועדה לנהל
כל חקירות, כל עוד לא התבררה הפרשה
חוקית בפני בית דין.
השבוע, חודש לאחר הישיבה, התכנס בית
הדין בבנין המוסקוביה בנצרת העילית,
בראשותו של שופט השלום משה עציוני.
עם תחילתו ניכר כי משפט זה שונה ממש פט
רגיל. העתונות הקדישה לפרשה מקום

עד התביעה סאמי ג׳ראיסי
הכנת חומר...
ב אופן מכריע, אולם יש הטוענים שעדיין
מוקדם להוציא מסקנות. בנקודה אחת כולם
תמימי דעה: האזרח יהודה חיותמן מלא

את חובתו.
לפני חצי שנה פנה חיותמן, איש עסקים
תל־אביבי ותיק, מפיץ רדיו פיליפס, בהצעה
מקורית למשטרה: ארגון תחרות כלל אר צית
לנוער, ש הוז מן לשלוח חבורים, שירים,
סיסמאות, ציורים על הנושא זהירות בדר נים•
לזוכים הובטחו פרסים י קרי ערך, בין
השאר 2 :תעודות של המלוה העממי. כל
ההוצאות, כולל פרסום, על חשבון יוז ם ה תכנית.
המשטרה קבלה הצעה זו בהתלהבות.
שלדככבדסגןדוד. תוך חודש הוצף
מטה המשטרה בלמעלה מחמשת אלפים מכ תבים.
עגין בחירת הזוכים הפך לבעיה טכ נית
חמורה. אולם יהודה חיותמן הוכיח שוב
את מלוא מרצו: תוך שבוע ארגן ועדת
שופטים, העבידם בפרך שלושה ימים ע1
שנקבעו הזוכים.
אלפי המכתבים כללו, בין השאר, הצעות
מקור־ות למדי ממומחי התנועה הצעירים :
לתלות שלד אדום מעל ככר מגן דוד בתל-
אביב עם לוח המציין שהאיש נהרג בתאונת
דרכים, למען מ הרו הנהגים. תהלוכת דמו יות
לבו שו ת תכריכים ונו שאי לפידים בלילה
(ללא ירח) לאורך רחוב אלנבי, חפירת
מנהרות לאורך עשרות קילומטרים מתחת
לפני הערים הראשיות. אמר יהודה גיא, ראש
מחלקת התנועה במטה הארצי, אב לילדה
בת יום אחד, נבוך משפע העצות שהומ טרו
עליו :״ב קרוב כבר תשיא לי גם בתי
עצות בעניגי תנועה.״
השבוע ניתן התגמול לילדים: עוז ר מפ קח
מחוזי יגאל מו סינזון, קצין ליחסי צבור
במשטרת ישראל, נצח על טכס חלוקת ה־

הארץ
...החליטה אמש מועצת העיריה בע שרת
קולות הקואליציה נגד 9קולות
הקואליציה ידיעות אחרונות)
אברהם גחמן, תל-אביב
היד הימנית נגד היד השמאלית.

אני אנו, ציוני אמריקה, רואים את
עבודתנו למען ישראל כפילנטרופיה
אמר הד״ר מילר (הבוקר)
יגאל ארנון, ירושלים

האמת הערומה 1

דרכי־וויי
כ בו ד למ ת
משפחת סאעט עלתה ארצה מעיראק עוד
לפני שהחלו העננים הכבדים להקדיר את^ ברמת הסאעטים בחירת המרחב.
שמי
גן כמשכן קבע היתה מוצלחת מכל הבחי נות•
בכסף שהביאו עמם ש כרו דירה נאה,
דאגו שכל אחד מבני המשפחה יסתדר בעבו דה
מתאימה.
אסתר, בת העשרים לא הרחיקה לכת,
נתקבלה כפקידה במשרד בית החרושת כתב,
מרחק עשרים צעד מפתח ביתה, נתחבבה על
מכריה בשל אופייה העדין. הזמן חלף בקצב
הישראלי המסחרר. אסתר הכירה את עזרא
ברוך, סוחר־תייר ונ תין בריטי המתגורר ב לונדון.
ההיכרות לבשה צורה מוחשית יו ת ר
משהחליטו להנשא, החלו בטיפול המתאים
בדירותיהם. עזרא שידלה, לפני הנסיעה, לו תר
על נתינותה הישראלית, להכלילה בדרכונו
הבריטי. אך אסתר סרבה, ביכרה להמתין
ז מן 1מה, לנסוע בדרכון של מדינת י שראל
אותו היתה גאה לשאת.
אץ קשר. הפרידה, לפני שמונה חדשים,
היתה קשה לבני המשפחה ש הורגלו איש
לרעהו בעתי שמחה וסבל׳ אך אסתר הבטיחה
לא לנתק לז מן ארוך את הקשר עם ישראל.
נבואתה התקיימה במסיבות טרגיות: מחלד.
קצרה וממארת שמה קץ לחייה.
בינתים הכין הבעל השכול את כל הדרוש
כדי ש ארון אשתו המנוחה יוטם ללא דיחוי
לישראל, נתקל בקושי יחיד: אי שור משרד
הבריאות בקריה.
עם התקבל המברק מלונדון, סרה דוריס.
אחות אסתר, למשרד הממשלתי ביקשה את
חתימת נתן אופרי, הפקיד האחראי. הלה
התיחס בהבנה אך הסביר שי ש תהליך הכרחי
לפני החתימה: אי שור חברה קדישא, טען
שהנוהג נעשה לאחר כמה מקרים של הש היות
ארונות מתים בשדה התעופה בלוד
עקב אי השתוות בין החברה לבין המשפחות
השכולות•
פגישתה עם איש חברה קדישא לא הוסיפה
כבוד למת: דוריס נתבקשה מיד לשלם סך
של 500 לירו ת עבור הקבורה. האחות נדה מה,
שאלה: מדוע אתה נוקב דווקא בסכום
הזה, אולי אני מוכנה לשלם 4000 לירו ת?״
בהמשך השיחה ביקשה לקבור את הגופה
בירושלים. הפקיד הפנה אותה לחברה קדישא
של הבירה, הסביר ששתי החברות הן או טו נומיות,
אין ביניהן כל קשר מסחרי, לא אבה
להאזין לתחנוניה, כי העניו דחוף ואין אפ שרות
טכנית להגיע לירושלי ם באותו יונן
ששי בשעה 12.30׳ להתדפק על משרדים מגו ׳
רים, בקשה אך ורק את החתימה הדרושה
לשם הבאת הגופה.

השבועון
ו עו ו ני קוראי תרגום:
העולם הזה מביעים לדוברי האספרנטו ביש ראל
את מיטב ברכותיהם לרגל הועידה ה ארצית
השלישית של הליגה האספרנטית.

משפט
״אני מאמין״
יהיה ערעור או לא יהיה ערעור — זאת
היתד. השאלה. היא לא היתה שאלה משפטית
בלבד, אלא גם פוליטית. כי זיכוי ם של עמום
קינן ושאלתיאל בן־יאיר מאשמת פיצוץ בית
פנקס יצר בעיות פוליטיות בקרב הממשלה,
בעיות שדר שו את פתרונן.
הרשויות המשפטיות קיבלו הוראה ל עיין
מחדש בתיק, באו שוב לכלל מסקנה ש אין
יסוד חוקי לערעור. כי לפי החוק האנגלי
השורר במדינה, והנחשב בעיני אנשי־המשפט
לחוק הטוב ביו תר בעולם, מוגבלים מאד הני מוקים
המאפשרים לבית משפט גבוה יו תר
(במקרה זה, בית המשפט העליון, בשבתו
כבית־דין לערעורים) לערער את פסק־הדין
של השופט הנמוך יו תר.
אין התובע יכול ל טעון כי גילה עדויו ת
חדשות. לפי החוק אין להעמיד את האדם
פעמיים תחת אותה סכנה ( T w ic e u n d e r
) je o p a r d yואם יצא זכאי פעם אחת, אין
לפתוח נגדו משפט שגי.
גם נימוק שני — כי הנוהל המשפטי לא
היה בסדר — לא נראה, הפעם, כבעל סיכוי

ניכר על דפיה, בעיקר בהתקפה רבתי על
מנהלת המוסד. מצד שני, עומדת המנהלת
תחת חסות הכנסיה הנוצרית, נמלטה עם
הגלויים הראשונים למנזר סנט קלאריס.
דינאר וחצי זהב. דלאל הופיעה בבית
המשפט בלווית שתי נזירו ת ונציגו של ה־מוטרן
(ארכי־בישוף) יו סף לחם, ישבה בין
מלוותיה כשהיא משחקת בלי הרף במפתח
פוזלת,
נחושת שבידה. לבושת שחורים,
הקשיבה לקריאת האשמה, תחילה בעברית,
אחר בתרגום ערבי. לא פחות מ־ 27 סעיפים
היו בכתב האשמה, ביניהם אחד המדבר על
החזקת מטבע ז ר (דינר וחצי זהב) .בית־המשפט
היה מלא אנשי כמורה, קציני משט רה,
קהל סקרנים, אשר הקשיבו במתיחות
לדברי, התובע, יו סף בד,לול, גבה קומה
כחל עינים, רך דבור. לאחר שהכריזה הנא שמת
כי איננה אשמה, הוסיפה :״אני אם
ומחנכת את ילדי שיהיו אנשי תרבות. רק
בשעת הצורך הכיתי אותם, אין אמא מכווה
את ילדיה באש.״
אולם התביעה התכוונה לערער הצהרה
זו, הביאה, כצעד ר א שון, שני עדים: השו טר
יהודה לבקוביץ, אשר מסר עדות טכנית,
ופאתולוג המשטרה שהעיד כי בדק צנצנת
שהכילה 57 עצמות ילד, שלא יכול לקבוע
בדיוק כיצד מת. אך העד העקרי היה ג בר
ערבי נאה, סאמי ג׳ראיסי חניך אנגליה, שא סף
בעצמו את רו ב פרטי המעשה, עוד טרם
החלה המשטרה לטפל בגברת דלאל.

הסניגור נימר הוואדי

בשעת

הצורך

האיש האדיש לא ענה, סיים את הויכוח
בנענוע ראש שלילי ומקפיא .״מקומכם בר חוב
לילינבלום!״ קראה האשד, המרוגזת, נאלצה
לחכות ליום ר א שון, לסדר את הענין בירו שלים.

קיר המשרד התל־אביבי של חברה
קדישא נשאר תלוי ללא שינוי השלט המאובק
המסביר בין השאר לכל הנוגעים בדבר, כיצד
להשמר מחילול גופת המת בשעת ההלויה.

״העולס הזה״ 781

במרחב
מלחם ה?ושלום

של במת. הבעיה הארצישראלית״ .המחזה
כנראה, יו צג גם הפעם׳ ללא כל שינוי בנוסח
או במישחק.

שדו. שדו ואין שרו
תחילה הופיעה כותרת קטנה בעתונות :
.ג ב רו הסיכויים לשלום בין ישראל ומצ רים•׳
אחריה הופיעו כותרות גדולו ת יותר.
מאמרים ראשיים, רמזים וידיעות מעורפלות
על פגישות סודיות בין נציגי י שי אל ומצ רים
במקומות שוגים באירופה ואמריק*.
פרשני רדיו הוסיפו את הערכותיהם ל שמו עות•
משך כל הזמן הזה נשארו שתי ה מעוד

רצה ד m xהנידו
מולאזם אוול (סגן משנה) עבד אל־קאדר
טאהא היה עייף ! זה שלושה ימים שלא הס פיק
להיות עם משפחתו מחמת עוצר הלילה
שהוטל על העיר קאהיר• הוא סעד ארוחת
הצהרים, עלה לחדרו לי שון בבקשו מאשתו
הצעירה, כרימה, להעירו בשעה חמש.

רצח הקצין טאהא (ציור אל־אתניין, קהיר)
ביקור

למועדון האחים
זי יינות העיקריות — ישראל ומצרים — אד-
שות ושקטות.
עד אשר, באמצע השבוע שעבר, הקדיש
קול ישראל, בתוכניתו הערבית, את תשומת
לבו להזיות השלום. הודיע הקריין . :ש מו עו ת
אלו, לצערנו, חסרות כל יסוד של אמת.
הסורים הם שבדו אותן׳ חוזרים עליהן בכל
הזדמנות כדי לעורר סערת־מחאות בקרב
הערבים להראות למצרים כי תשגה אם
אמנם תנהל שיחות שלום עם ישראל.״ סוריה,
לדברי הקריין, היא המכשול הגדול בדרך
לשלום במרחב, הברן המעכיר את מימי
היחסים בין ישראל ושכנותיה.
למרות כל זה, סיכם הקריין, בוא יבוא
השלום עם מצרים. תכסיסי סוריה, שהצליחו
בימי המשטר הישן של פארוק, שייכים לעבר!
נגיב שטיאטא את כל הירושות הרקובות
של פארוק יסלק גם ירושה בלתי־הגיונית
ומזיקה ז ו: האיבה לישראל.
לא היה ולא יהיה. כעבור יומיים הש מיע
גם הצד השני את דברו: במאמר גדול
הכחיש אל־אהראס הקהידי, גדול עתוני ה מרחב,
את כל שמועות השלום. שום שיחות
סודיות אינן מתנהלות עם ישראל׳ לא הת נהלו
וגם לא תתנהלנה, כתב העתון בהחל טיות.
לסוריה
היתד. ז ו הזדמנות להשיב להאש מות
קול ישראל. ב שי דורו העברי הודיע קול
דמשק על כתבת אל אהראם, העמידה — ב חגיגיות
צוהלת — כראיה נוספת כי, בתנאים
הקיימים, לא יתכן שלום עם. ממשלת תל־אביב.״
ואשר להפצת השמועות — סוריה
רוחצת ממנה אח ידיה. ההודעות הראשונות
על השיחות־כביכול הופיעו בשני עתונים
יהודיים באנגליה וארצות־הברית! .ז ה בלבד
מוכיח מי היד. מעוניין בהפצת השמועות.״
אחרי זה פיתח הקריין בעל הקול הרך
והמתנגן סעיף נוסף בהלכה האהובה עליו :
שלום עם הערבים היא התקוה היחידה שנש ארה
ל״משסר בן־גוריון״• תחת סיסמה ז ו
הוא יכול לגייס כספים ברחבי העולם, הוא
יכול להגישה כסם מרדים לעם המתלבט
בקשיים כלכליים•
.משה שרתוק (כרוב השינויים שחלו מאז
קום המדינה אין שינוי שמו של ש ר החוץ
מוכר על ידי רדיו רמשק) הודיע כי ארצות־הברית
יכולו ת להכין שלום בין היהודים
והערבים. יתכן כי צדק. אך מה טיבו של
שלום המבוסם על כפייה י כיצד יכול להת קיים
שלום שאינו בנוי על הסכמה הדדית?״
היו אלה שאלות הגיוניות ושקולות ביו תר.
אך בהן כלה, כנראה, כל הגיון דמשק. הצ עותיה
לשלום — במידה שהיו — נשארו
תמיד בגדר מגדלים פורחים באוויר, בלתי
מו ג ד רו ת: החזרת הארץ לבעליה החוקיים!
הקהילות היהודיות שהגרו לפלסטינה תחזור נה
כל אחת לארץ מוצאה.
ניפוץ רבתי זה של שמועות ותקוות שלום
שבא בדיוק ב שבוע שעצרת או״ם נפתחה ב־ניו־יורק
הציב שוב את התפאורות השניסוה

העולם ד!זר.״ 761

בחמש בדיוק׳ נקשה כרימה על דלת בעלה.
״עלי חסניין כבר מחכה לך,״ היא אמרה לו.
עלי חסניין היה חברו של בעלה באגודת
המהנדסים, איש לא סימפטי ביותר שבעלה
שמר על יחסיו עמו רק מתוך אדישות. משך
חודשים רבים השתדל חסניין זה לשכנע את
עבד אל־קאדר ללכת עמו לביקור ב מועדון
האחים המוסלמים, לא הרחק משם, על גדת
הנילוס. תמיד השיב הקצין בשלילה. אולם
עתה נראה כי החליט סוף סוף להעתר לבק שת
חברו.
גוויה נקובה כדורים. אותו לילה
לא יכלה כרימה להרדם• בעלה הבטיח ל חזור
בשעה שמונה ומחוגי השעון בכניסה הצביעו
על חצות — וסרם שב עבד אל־כרים. לבסוף
ניחמה את עצמה כי בעלה בוודאי נעצר על׳
ידי משמר עוצר־לילה ונשאר ב איזו תחנת
משסרה מפני שהיה לבוש אזרחית.
השכם בבוקר דפקו שני גברים על דלת
ביתה. הם הציגו את עצמם בקציני משטרה,
ביקשוה ללוותם לתחנה הקרובה לענות על
כמה שאלות. אך כרימה סירבה . :אינני יכו לה
לעזוב את הבית לבדי. חכו עד שיבוא
בעלי.״
בעוד עמדה ושוחחה עם שני הקצינים, הו פיע
חייל שרץ לכיוונם, מיוזע ונרגש ! היה
זה משרתו האישי של הקצין עבד אל־קאדר,
שביקר לא פעם בבית מפקדו .״גברתי הוא
התיפח . ,הביי, הם הרגו את הביי ביריו ת!״
זה היד, ב־. 14.3.1952
פארוק הוא האשם. ארבעה חודשים
ועשרה ימים לאחר רצח אל־קאדר טאהא עלה
הגנרל נגיב לשלטון. עם עלייתו נודע ברבים
כי משך שנים רבו ת התלכדה והתארגנה קבו צה
של קציני צבא, אשר הודות להם בוצעה
ההפיכה הצבאית שהדיחה את פארוק מן ה שלטון.
ו אז צץ שנית שמו של הקצין הנרצח•
לא היה זה סתם רצח, גילוי מבצעי ההפי כה.
עבד אל־קאדר חוסל על־פי הוראה ישירה
של המלך פארוק, משנודע לו כי הקצין
הצעיר השתייך לקבוצת הקצינים החופשיים,
נמנה על חוליית המחץ שלה. אמנם, הם הודי עו,
לא היה ספק כי האיש חסניין הוא שבגד
בעבד אל־קאדר ומסרו לרוצחיו — אך האת־ריו
ת רובצת על מי שנתן את הפקודה :
פארוק.
העתונים, שבז מן הרצח לא יכלו להזכיר
אותו ביו תר מאשר כמה שורו ת, חיפשו עתה
את כל הפרטים שיכלו לאסוף, פירסמו את
זכרונו תיו של הנרצח, תבעו תמיכה באלמנה
ושלושת ילדיה. אך הפצצה האמיתית באה
כאשר דו ב ר משרד המשפטים המצרי הודיע,
במסיבת עתונאים, כי הממשלה עלולה לעיין
בבקשת האלמנה, לתבוע את פארוק לדין ב אשמת
רצח בעלה•
.העובדה שפארוק לא יהיה נוכח במצרים
בז מן המשפט לא תשנה מאומה,״ הכריז ה דובר
.״לא נוכל גם, מן הסתם, להוציא לפועל
את פסק הדין. אבל תהיה זו ערובה נוספת
כי פארוק שוב לא ידרו ך על אדמת הארץ,

שהשקה אותה בדם גיבורי וחפים.״

הפזורה
ארצות הברית
בי שראל גווע׳ ברעב
ד״ר ארתור מיכאלסון הוא יהודי מלוס־אנג׳לם
המתחרה, לרוב בהצלחה, במנהיגי
המגבית היהודית המאוחדת ובמפעל אגרות
החוב׳הישראליות, באהבתו לישראל. באספה
אחת אמר . :בי שר אל ילדים גוועים ברעב,
קופאים מקור. אמהות רעבות לבו שו ת קר עים,
שוכבות ברחובות מבלי שאיש ידאג
להן.״ בסוף נאומו ביקש תרומות. הקהל,
רו בו ככולו לא־יהודים בגי? העמידה ו מן
המעמד הבינוני התחתון, שלשל אל תוך ה קופסאות
המיוחדות 156 דולר בשטרות קט נים
וכסף פרוטרוט.
תמונה זו נגולה בבית הכנסת הסבי׳
הנוצרי, באחד הרובעים היהודים של לוס־אנג׳לס
. .בי ת הכנסת״ הוא בית קטן לבן
המשתלב יפה עם נוף הסביבה פרט לתבליס
של ספר תורה פתוח, נשען על מוטות ברזל,
המתנשא מעל לגג. מתנוססות על ספר
התורה, באורות ניאון, המילים (ביהודית) :
.י שו אור העולם״.
אינפורמציה מנופחת. ד״ר מיכאל-
סון, יהודי שהמיר את דתו, הגיע ללוס־אנג׳לס
מגרמניה לפני כ־ 20 שנה. קצר קומה,
כפוף גב, בעל עינים עמוקות ועצבניות ו מבטא
גרמני כבד בו הוא נושא את דר שו תיו.
כאשר נשאל המטיף ׳ מה הוא עושה בכסף
שהוא אוסף בשביל רעבי ישראל, השיב כי
הוא עומד לקנות כמות גדולה של חלב, ל שולחו
ביחד עם מיני מזון אחרים, מלבושים.
אולם את כתובת המוסד הישראלי הנהנה
ממשלוחים אלה סירב לגלות.
אף על פי שמוסדות יהודיים מתעלמים
כליל מקיומו של ד״ר מיכאלסון, חוגים נוצ ריים
בלוס אנג׳לם מתמרמרים עליו, קבעו
כי אין לכנסיתו כל קשר י שיר עם הארץ.
לעומת זאת סוען מיכאלסון כי הרב דניאל
ציון מסופיה, גם הוא מומר, הגר בארץ,
הינו סוכנו. הרב ציון הכחיש טענה זאת,
הודיע כי ניתק את קשריו עם האיש מלוס־אנג׳לש
לאחר שהאחרון אמר כי המרת הדת
של הרב הבולגרי נעשתה בהשפעתו. למרות
הכל מכריז ד״ר מיכאלסון בעתונו התקוה
היהודית, כי הוא מחזיק בארץ לפחות שני
בתי יתומים, אחד בירושלים והשני בחיפה,
מעסיק מספר פקידים ב״מרכז״ שלו בבירת
ישראל. כל האינפורמציה הזאת, קבעו חוגים

פסל אליהו אליאש
מפעל של שילינגים
נוצריים ויהודיים, מנופחת, מצביעים כהוכ חה
שכתובת המוסדות הנזכרים מכילה רק
תיבת דואר ירו של מי ת*.
בכל זאת, בר שות ד״ר מיכאלסון נכס גדול:
תמונות יפות המראות אותו מצולם בחב רת
ראשי הערים של תל־אביב וירושלים, בהן
ביקר לפני שנתיים.

בריטניה
אל תתרו יותר
אברהם מלניקוב הוא פסל שעבודתו ידועה
למרבית תושבי ישראל, ביחוד הצעירים
שבם, אף על פי שרובם לא יוכלו, בודאי,
לזהותו אתה. הוא האיש שפסל את המצבה
בתל־חי.
* .1007

מחוץ ליצירתו זו, המפורסמת ביו תר, מל־ניקוב
פסל את דיוקנם של אישים כמו גנרל
אלנבי, ווינסטון צ׳רצ׳יל, ארנסט צווין. עתה
סיים מלניקוב, היושב בבריטניה, ליצור את
פסלו של אליהו אליאש, מי שהיה עד יום
מותו ציר ישראל באנגליה.
הפסל, הנמצא בבית הצירות, ברחוב בככר
מנצ׳סטר, לונדון, הוא חלק ממפעל שהוקם
על ידי השבועון היהודי־הבריטי הותיק
ג׳ואיש כרוניקל, שקוראיו נתבקשו לתרום
למטרה ז ו סכום שלא יעלה על חמשה שי לינגים.
שיטה
זו של קביעת סכום קטן מקסימלי,
גורמת למניעת הפליה בין ע שיר לעני, הב טיחה
הענות רחבה: הסכום המאד לא־ישראלי
והצנוע אליו שאפה המגבית 300 :
לירות שטרלינג, הושג בקלות.

״תואיל להלח ! ״
ארבעה ימים לפני ערב חנוכה תש״ט ״צאו
ששה חיילי צה״ל בזחל לכפר עבסן (ליד
חן־יונים) .בחילופי היריות שהתפתחו נפצע ה קשר
שאול ויינשל ,88602 ,פצעי מוות מרסיס
פגז שני ליטראות שחדר אל הצריח. הוא
נשלח ל3יתץ החולים בבאר־שבע ושם מת
מפצעיו. היה זה הסיום האכזרי לחייו של
צעיר מוכשר, יליד חיפה בן ,21 שהבטיח
רבות.
שאול ויי/של הוא בנו של עורך־הדין
אברהם ויינשל, יליד קווקז שהתפרסם כמומהה
לחוק הקרקעות, רבזיוניסס שפר ש ממפלגתו
ודגל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב ר עיון
ממשלה יהודית זמנית (דבר שזיכה אותו,
בסופו של דבר, בישיבה במחנה המעצר
בלטרון) .הבן התעניין במקצוע אביו, יצא
להשתלם בו ל לונדון אחר שסיים את לי מודיו
בבית־הספר הריאלי בחיפה ובקולג׳ האמרי קאי
בבירות.
תוך שלושה חדשים פרצה המלחמה ושאול
החליט ל שוב ארצה (.יי ת כן שיו תר חשוב
שאנשים ישתלמו בלימודים כי על־ידי. ה
יטיאו תועלת לדולה יו תר לעמם מאשר
בתור חיילים, אבל מה הטעם להיות דיסלו־מאטים
בלי מדינה שאול, שלא היה
חבר מחתרת מימיו, ידע בכל זאת את אשר
לפניו. ב שו בו הודיע » :לא באתי לחפש
ג׳וב, באתי להלחם
צרור מכתביו של שאול ויינשל שהוצאו
החודש לאור בספר ז כ רון נאה-צורה זרו ע
פנינים כפסוק שכתב שאול לאחותו יהודית :
.בעולם שב תוכו אין מטרה לחיות — הב רירה
היא למות עבור משהו.״ ביו מנו הוא
רושם האדם הנלחם למען החברה והמ שרת
אותה שלא על־מנת לקבל פרס זכאי
לדעת על מה הוא נלחם.״
מעניינות במיוחד — הצעותיו של שאול,
שהתעסק גם בכלכלה, ל שי פו ר עתידה המשקי
של המדינה החדשה, למענה נפל בהיותה
בת שבעה חדשים בלבד. לא רק שהצעיר
,ה חי פ אי הטיף לאיחוד כלכלי של המרחב
ולהורדת רמת החיים של היישוב, הוא גם
ידע לו מר דברים ברורי ם. סיכם שאול ויי ״
של בקיץ : 1948״השאלה הכלכלית (של
ישראל) היא בעצם (שאלת) השגת מלווה
גדול לז מן ארוך — לשם קניית מכונות
תעשייתיות וחקלאיות ...דבר זה לא יוכל
להיעשות על־ידי פילנטרופיה ...י ש לפעול
על קווים עסקיים שאול ויינשל ( 95פ׳)
— הוצאה פרסית).

ן אסופית ספרותית
ניוון שנברא הברזל, פתחו האילנות מרת־תיס.
אמר
להם הברזל:
— מה לכם מרתתיסז עץ מכם אל־ייננס
בי להיות קת — ואין אחד מנם ניזוק.
אין זה אלא אחד מ־ 270 המשלים שד״ר
משה סמבטיון קל־העם (יבול ספרותי עד
כה 11 :ספר) כתבם בתבנית סיפורים וכיני
סם במשלי סמבטיון, אנתלוגית משלים ש־הצדקתה
מובאת במבוא של סמבטיון.
כותב מכנם המשלים» :אין נהוג באמשלה
סיפורית — כבמשל פיתגמי — דין שלי
ושלך. בפיאה זו נוהגים הפקר וזוכי ם בל קט
ושיכחה. כל העמים לווים ז ה מזה,
קונים במשיכה או ב שינוי כלשהו. אמשלה
טובה נהפכת לאימרת כנף, למטבע בינ לאומי,
מין אסופית ספרותית.״
בין היתר מביא סמבטיון תוספת מלים
חדשו,ת כאדבן לג׳גטלמן? נזוגמוגן לפחדן,
מוג־לב( .משלי סמבטיון ( 144 עי) — משה
סמבטיון — אשכלון),

תיאטרון

קולנוע
״*נזכדונותיו ש ד קוסם״
המאה ה־ 18 היתד, אחת האקזוטיות ביו תר
בהיסטוריה ובה חיו אנשים אקזוטיים;
רבים. הרי אחדים מהם. הנוכלים מלך
קאליוסטרו,
אלכסנדר
1795— 1743 יליד סיציליה ש שמו ר,אמתי•
היה ג׳וזפד, באלאזמו. הוא גור ש מן ה מנזר
בו חונך, בגלל התנהגות ״בלתי מוסרית״״
לאחר מכן הוליך שולל אנשים כה רבים ב איטליה,
עד שנאלץ לברוח מארץ מולדתו.
לאחר נטיעות במזרח, הופיע בגרמניה ובצר פת,
העמיד פנים שהוא בן 150 שנה, נראה,
צעיר הודות ל״שיקוי חיים״ שהכין לעצמו״
החברה הגבוהה שהיתה שרויה בבורות, הא מינה
לו ז מן מה׳ ראתה בקאליוססרו אשף
כל־ינול, הוא היה מעורב גם במקרה ענק
הפנינים של מארי אנ טו אנ סי, נאלץ להמלע
מצרפת, סייס את חייו בכלא רומאי לאחר
שנאשם ונדון בעתן היותו ״בונה חפשי״.
מארי אנטואנט 1793— 1755 בתה הרבי עית
של מאריה טרזה, שהיתר ,,למלכת צר פת
המפורסמת ביו תר. בקלילות הדעת שקה.
ושאיפתה להוקקוח עזרה ללבות את אש ה מהפכה,
סיימה את חייה על גרדום הגיליו טינה.
מסמר
1815— 1733 אחד מ פראנץ
חוקרי
ההיפנוזה המפורסמים ביו תר׳ המציא
אח שיטת ההיפנוט הקרויה על ש מו: מספ־ריות,
לפיה קיים קשר מגנטי בין המהפנט
למהופנט. הוא היד׳ משתמש לנסיונותיו ב מכשירים
שונים, כמו מגנטים, חבלים׳ אמבט יות
מלאות מיס• כאשר סרב לגלות, בעבור
סכום כסף, את סודו לממשלת צרפת, נת מנתה
ועדה שחקרה את שיטתו, קבעה ש היא
מושתתת על רמאות• מסקנות אלו וק שריו
עם הנוכל קאליוסטרו גרמו לאבדן חנו
בעיני החברה הצרפתית. מסמר מת עני
ואביון.
כל הדמויות הללו, ד,מענידת עד למאד,
מופיעות בפרס מזכרונותיו של קוסם, המ שעמם
עד למאה בגלל העלילה המסובכת
ביותר למרות שמעורבים בה, מלבד הנזכרים
למעלה, גם נופים איטלקים מרהיבי עין וה מהפכה
הצרפתית הגדולה.

עד כמה שהדבר מתבטא בעצוב הדמות ה מרכזית,
עתונאי מר נפש (קרק דאגלאס).
כאשר מגלה העתונאי כי רוכל
נקבר־למחצה במפולת במערה, הוא
להפיק מכל העניו תועלת לעצמו,
במתכיון את פעולת ההצלה, הופך את
למאורע כל־ארצי.

אנשים לא חביבים. בעוד האיש טמון
באדמה, גוסס לאטו, מתנה העיתונאי דאג־לאם
אהבים עם אשתו (ג׳אן סטרלינג) יי צור
לא פחות מתועב ממנו. לפני פתח המערה
.בינתיים, נערך יריד שלם. עשרות אנשים
מתפרנסים עתה על יסוד אסונו של האיש
ואשר שיר
הקבור למחצה בבטן האדמה,
מיוחד חובר לכבודו. תמונות אלו נותנות
לבמאי וויילדר את האפשרות לגלם דמויו ת
של אנשים לא חביבים, כדרכו. זאת הוא
מיטיב לעשות ומצפונו של עתונא׳ מתקבל
כסרט חזק הן עקב תכנו ותסריטו, הן בגלל
משחקו המשובח של קרק דאגלס.

בארץ.
את מצפונו של עותנא׳ ביים בילי ווייל־דר,
שנתן גם את שדרת סאנסם, כמו הסרט
הקודם, שבא לגלות טפחיים מן המכוער
אשר בהוליבוד, גם כאן נעשה נסיון לחשוף
את האמת מצד אחד של מקצוע העתונאות.
אין להגיד שוויילדר (שהשתתף גם בכתיבת
התסריט) רואה מקצוע זה בעין יפה ביו תר,
* סוחר תכשיטים טען כי מסר למלכה ענק
פנינים ייקר, תבע את התמורה. המלכה טענה
ני רומתה. העם ובית המשפט האמינו לסו חר.

הצפור
הכחולה רחפה בשלוה מימי קדם
ביער האגדות, בחברתם של כיפה אדומה,
לכלוכית, שבעת הגמדים והענק הרשע. ביום
בהיר אחד — כלפני 50 שנה — בא ותפס
אותה מורים מטרלינק, המחזאי הבלגי. הצ פוד
שקשקה בכנפיה ביאוש ואז תלה הסופר
בצווארה שלט :״ז הירות ! זהירות ! אינני
ציפור אמיתית, אלא סמל המסמל את האו שר
שבחיים !״ כתוצאה מכך, נרגע העוף
המסכן, הרכין ראשו, השתדל להשלים עם
גורלו. על סמך הצלחתו, התאזר מטרלינק
שוב, חזר ליער, לקח גם את הנסל וגרטל,
את המכשפה, ועוד כמה שדים, שדות ורו חות
למיניהם, והחל לכתוב מחזה. הדבר לא היד.
קשה במיוחד והסופר עשה כמיטב יכול תו.
לבסוף, כראוי לפילוסוף, לא שכח להכניס
בתוכו כמה דברי חכמה עמוקים כמ ו * :בכל
מקום טוב, אולם הטוב ביו תר בבית״ ו־
״כבד את אמך איזהו גבור — הכובש

קרק דאגלס וג׳אן סטרלינג (״מצפונו של עתונאי״)
אהבים עם אשה לא פחו1ז מתועבת

״»)נ 9ונו שד עתונא׳״
אמנם׳ סנונית אחת איננה מביאה את ה גשם,
אבל בואו של כוכב קולנוע אחד לא רץ
גורם למבול: כל האולמות משתדלים
להציג סרטים בהם הוא מופיע, כדי ללקוק
קצת מן הדבש אשר על כנפיו, מצפונו של
עתונאי הוא סרט ששחקנו הראשי קרק דאג־לס,
המשחק עתה בסרט המצולם והולך
דרכים מחליט משהה האסון

אד 3ע >1הדרוש

בקצרה
העלמהיוליה. אחד הסרטים המ צוינים
של העונה, לפי מערכונו הטרום־
פרוידי של אוגוסט סטרינדברג אודות בת־אצי־לים
מתוסבכת המתאבדת לאחר שנתפתתה
על ידי משרת. סרט שבדי ש צורף אליו שיח
צרפתי.
הקרקס. הופעות הקרקס ה זירת
מוסקבאי,
המצוינות כשלעצמן, מצולמות
בחוסר ד מיון.
הפז. הופעתה הראשונה על נערת הבד הישראלי של מיצי גיינור, המנפה ל הזכיר
את בטי האסון בסרטזמר אודות זמרת־רקדנית.

גדתדגהזהב. האגדה המפורסמת
מצויירת בצבעים נעימים, ב כ שרון ׳ ובטעם
.על ידי אמנים סובייטים- .
העולם הזה ממליץ על:
יוליד, העלמה עתונאי של מצפונו

״העשון

מייק

לבריאות״

ו כן

את יצרו״,
הלאה.
הקהל של התקופה ההיא — עייף למדי
מהריאליזם של איבסן ומהציניות של שו
הצעיר — קיבל. את היצירה השואפת לערכים
שירתיים, באהדה. כעבור שנים מספר
זכה מורים מטרלינק בפרס נובל לספרות
יפה ואז היה כבר מאוחר רדי. איש לא
העז לקום כנגד הסופר שהתפרסם בכל רחבי
העולם, לומר את האמת הערומה: הסמל יות
של המחזה היא שקופה ושיטחית. השי רה
שבו היא זולה ולעיתים מתקתקה עד בחי לה.
ומלבד זאת, היצירה עצמה מתאימה
להבנתו ורמתו הרוחנית של ילד בן . 10
השבוע העבירה הצפור, שהזדקנה במידה
לא קטנה, את משכנה לכלוב של ״הבימה״
הישראלית. מ טו מורדו הבמאי, ד״ר לוי
הצייר, פרנק פלג המוסיקאי, גרטרוד קראום
הכוריאוגרפית ועוד כ־ 50 אנשי התיאטרון
הכינו לה קבלת פנים מפוארת. מסכות, וי לונות,
תפאורות עלו וירדו, אורות ססגוניים

נדלקו וכבו, מכונות מסובכות, נושאי טו נות
של בד, צבע ועץ חרקו, צרחו _ עד
כדי כך שלפעמים קשה היה לקבוע ממה
מפחדת יותר השחקנית, בעלת הכשרון הני כר׳
שושנה רביד בתפקידו של טילטיל ה קטן:
מהמפלצות שבאגדה או מהמפלצות
המכניות שסיכנו את ראשה בכל רגע.
הגיל הממוצע של הקהל היה מעל — 40
פי ארבע יו תר משהיה דרו ש כדי להינות
בלב שקט מהמחזה.

הצעד ה*ו1־ל•
בשבוע שעבר ירד המסך בקולנוע אורה,
לקול תשואות הקהל, על הצגת הבכורה של
הבריחה לג׳ון גלאסוורתי, אשר בוצעה על
ידי שחקני התיאטרון העירוני החיפני. היה
זה שנתיים אחרי היווסר התיאטרון.
כאשר ראתה, לפני שנתיים, מחלקת התר בית
של עירית חיפה, כי העיר סובלת מ חוסר
תיאטרון משלה, הסכימה להקציב סכום
כסף כדי להוציא את התינוק מעריסתו. היא
גם מצאה את האדם שהתאים, לדעתה, לנ הל
אותו: יגאל (חסנזבה) מו סינזון. מוסיג־ז
ון עמוק הקול, בשיתוף עם הבמאי צ בי.
פרידלנד איש ״הבימה״׳ ניסה להציג את
מחזהו של סארטר ״הנערה והכושי״ ,אולם
מכשולים שונים מנעו את סיום העבודה.
כאשר עזבו השניים את התיאטרון, תפס את
מקומם במאי בשם יואל קו־ונקי אשר ניהל
קודם לכן את התיאטרון הזעיר ״זיקית״
— עובדה שהשתמש בה ככרטיס ביקור אל
משרדי העיריה והתיאטרון, ש שכר אותו ל ביים
את ההצגה מלחמת היהודים לפי הספר
מאת ליאון פויכטונגר.
אולם (כאשר הוז מנו מומחים ועתונאים
לראות את פרי העמל של חושים מספר, פס קו
בשלילה. התוצאה: ההצגה ירדה מהפרק.
ללא בימוי. בפני התיאטרון עמדו עתה
,־,ברח דת: או לבחור מחזה ולהציגו בכל
מחיר, לקוות כי יצליחו ב ו ועל־ידי כך
תיסלל הדרך, ירכש קהל, או לא להציג מאו מה,
לרדת מעל הפרק.
התיאטרון בחד בדרך הראשונה. ארבעה
לה על המחזה, בנו בעצמם את התפאורות,
חדשים עבדו כל חברי התיאטרון יומם ולי־תפרו
את התלבושות, וב שבוע שעבר, עמדו
רל״יבות הולמים מהתרגשות בפני הצגת ה בכורה
ושיפום הקהל, אם לשבט או —
לחסד. למרות שלא היתד. אפשרות גדולה ל שחקנים
לפתח משחק בעל מעוף, קבעו מ בקרי
תיאטרון כי יש לתת לחומר בו סר זה
אפשרות להתפתח. אכן, ההצגה היתד, רחו קה
מלהצדיק את השם ״תיאטרון״ ,אבל הא נשים
גילו ר צון ברזל וע שו כמיטב יכולתם.
אולם אם הבקורת על המשחק היתד, עדי נה
באופן יחסי, הרי שאת בי מוי ההצגה לא
ביקרו כלל, וזאת מסיבה פשוטה בתכלית:
לא היה ביום כלל. עובדה מכרעת זו חיסלה
להלכה את חוזהו של הבמאי עם התיאטרון.
הדבר האחד שהתקבל ללא הסתייגות היתה
התפוארה שהזכירה בית־סוהר, וזה היה תפ קידה.
המחזה
סיפר על ג׳נטלמן אנגלי אשר הרג
בשוגג שוטר. אחרי תקופת־מה של ישיבה
בבית הסוהר, הוא בורח׳ נפגש על דרכו
בטיפוסים שונים. בסוף מגיע האסיר ד,ג׳נ־סלמן
לכנסיה, מסרב להטיל חרפה על הכו מר
המחפה אוחו, מסגיר את עצמו.

t o a a J9 / 7 & 9

אחרי שהתפוצצה הגיעה רותי לכוכב
מרובע, מאוכלס גזע של אנשי-מפלגה בעלי
רמקולים במקום ראשים. שם נכלאה בכית-
המשוגעים, מקום מישבנם של הלולואים שנולדו
כטעות בעלי ראשים. משוגעים אלה
יצרו מהתרת שבראשה עמדו טוטו, מנהיגם,
ומוטקה, איש הפלמ״ח.

למחתרת נודע כי ראשי המפלגות זממו
להשמיד כיום ה׳ את הילדים, כדי למנוע
כל הפיכה אפשרית נגד המשטר. המחתרת
החליטה להפר מזימה זאת. טוטו קיבל על
עצמו להמציא עד יום ה׳ את האנטי-פי,
ם פ-פלאים שיהפון־ את ילדי הלולואים לבני-
אדם.

יום ה׳ הגורל הגיע. בקול מדוכא הודיע טוסו ני
לא הצל ח להמציא את האנטי־פי. רוחם של המשוגעים
נפלה בקרבם. הס ידעו כי הסוף הניע — היום יצאו
שליחי המפלגות אל מחנה הילדים, ישמידו אותם,
״הנל אבוד,״ הפל״ס סוסו, עשה תנועת־יד מיוא שת,
היד נתקלה בצינצנת, שנפלה על ריצפת המעבדה.
התפוצצות אדירה הרעידה Wהקירות. משהו קרה...

המעבדה ליד הארמון
מארמון הלבנים הורדרד־חום
צפה וזשבוע החימאי
שר, פ ך נשיא המדינה, ד״ר
חיים וייצמן, על הבניינים
הצחורים, הרחוקים קילומטר
וחצי והבנויים למראשותי
שדרת עצי פיקוס מצלים.
להתממשות חלום המשנה של
חיים וייצמן, מלבד הקמת הקמת המדינה התרודית,
מרכז מחקר שי מו שי ותי החדשה, במדינה אורטי
מכון
וייצ מן לנודע, מלאו
שלוש שנים.

כון, מן הראוי להכווין את יבולי החקלאות, ובכך את
החקלאות עצמה, לשוק יציב יותר — כתעשייה החימית.
לשם כך, נוצל, למשל, רעיונו הישן של ד״ר וייצמן
לפיו יתפשו סוכר, עמילן ותאית מותססים את מקומם
של פחם ונפט כחומרי גלם למוצרים חימי־תעשייתיים.
הדוגמה המפורסמת ביו תר של הכוונת מוצר חקלאי
למוצר חימי־תעשייתי, על־ידי מכון וייצמן למדע, הוא
החומר דומה־הניילון המופק מגרגיר הקיקיון. אחר ש כמה
חוקרים צרפתיים התעמקו בדבר נטל על עצמו

תוך ז מן קצר הכין קצ׳לסקי במעבדה אריגים
מופקי קיקיון, החל, ב שי תוף פעולה עם אנשי שאר
המחלקות, מחפש את הדרך לייצור בקנה־מידה תעשיי תי•
הקיקיון, השכיח ב אזור הים התיכון (והגדל בר
בברזיל הדרום־אמריקאית׳ בהודו ובצפון־אפריקה) ,ניתן
לגידול בחולות ואף ללא השקאה׳ היה מאפשר חקלוא
הנגב.
לפני שעצו של יונה הנביא ממנו הופק עד כה רק
שמן קיק למטרות רפואיות, שי מון וניקוי טקסטילים,
יפתור את בעיית חקלוא הנגב חייבים אנשי המכון
להתגבר על בעייה אחרת: אמנם הניילון בן הקיקיון
הוא משובח־איכות׳ אך את גרגירי הקיקיון, שהם חומרו
הגלמי, יש לאסוף ביד (עבודת ילדים בהודו ובמרוקו),
דבר שלא ניתן לביצוע בתנאי השכר הישראליים. הפ תרון:
טיפוח זן רב־תנובה ובעל גובה מתאים למ.קצ־רות־מיכניות.

בין
פרדסי ההדר רחבי־ד,י דיים
והמוריקים תמידית של
שפלת יהודה בולטים בנייני

נפט. נחושת ומנגן

הפאר החדישים והתפקודיים
הדומים לתיבות. בבניינים
נעים, בשקט, אנשי מדע צעי רים
בין נן כונות תקתקניות, מבחנות ז כו כי ת מגך־
גרות וספריות מדעיות רחבות יריעה.

אין אלה המשימות היחידות של המכון לפיתוח
הארץ. בין האחרות: תסקיר גי אולוגי של הנגב, חיפוש
אחר מים, נפט, נחושת ומנגן. ד״ר חיים לייב פקרים. ,
הישראלי היחיד שהוא חבר אקדמית המדעים הלאומית
בארצות־הברית, קבע, למשל, כי למרות שקיבוץ גלאון
הדרומי לא הצליח למצוא מים עד עומק 400 מטר,
הוא עלול למוצאם יותר עמוק בשכבה שבין 700ל•
1800 מטר.
כן מצאו חוקרי המכון שיטה להסרת המלח ממים
בעלי ריכוז מלח גבוה מדי, השכיחים בנגב, ב מפרץ
חיפה ובעמק בית־שאן• ב מכון עצמו מזקקים, לפי שיטה
זאת 30 ,טונות מים ליום.
לישובים בעלי מים מלוחים הופשטה השיטה הזולה
במיוחד: המזקקה השמשית, שעיקרה שוקת בפריזמת
זכוכית פתוחה המכילה מים, קרני השמש נופלות על
המים, מחממות אותם והם מתחילים להתאדות בהש אירם
את המלח, הכבד יותר, בתחתית השוקת. האדים
מתגבשים בצדדים האחרים של הפריזמה ונוזלים כמים
חסרי מלח למיכל הסמוך.
משימה אחרת׳ שהוחל בה, כרוב המשימות השימו שיות׳
לפי הצעת אחד החוקרים, וד,הולכת ומתבצעת: קוציים יצירת תחליף לעצי בניין משיחים, עשבים
ונסורת.

סוקר. לילה וצד.דיים
בחמשה בנייני המכון, המשתרעים על 200 דונם, עוב דים
200 עובדי המכון המדעיים והטכניים בתשע מח לקות
המפוזרות ב־סד חדרי עבודה, עיון ומעבדה מאח רים,
מבודדים נגד רעש, בעלי קשר בינטלפוני ובינזמגי
(על־סמן־ שעונים חשמליים מסונפים ל שעון ראשי).
שמונה מי ליון הלירות אשר הושקעו מאז , 1933
שנת גירו ש המלומדים היהודים מגרמניה והקמת אבי
מבון וייצמן, מנון זיו, ביצירת מרכז המחקר, נוצלו
בראוי.
בעזרת 3000 מכשירי עזר (החל מכוסית מעבדה
השתה 50 פרוסות ועד למיקרוסקופ האלקטרוני השתה
15 אלף לירו ת והמסוגל להגדיל עצמים פי מאה אלף * )
חוקרים 75 אנשי מדע יוצאי אוניברסיטות רבות, בעיקר
ירושלים, גרמניה ורוסיה (שמחציתם הם בעלי התואר
דוקטור, שגילם הממוצע הוא , 34 שכל רביעי ביניהם
הוא אשד, ושמשכורתם אינה עולה על 200 לירו ת לחו דש)
בעשרות רבות של בעיות תיאורטיות ו שי מו שיות,
שפתרונן רב־תועלת למדע בכלל, לפיתוח המדינה -בפרט•
אין עובדי המכון (ביניהם: אחות הנשיא, החי׳
מאית אנוצ׳קה וייצ מן) מוגבלים בשעות עבודתם, המע בדות
החדישות עומדות לרשותם, בשעת הצורך 24 ,
שעות ליממה. אחת התוצאות (מלבד פריון מדעי גבו ה):
עובדי הנקיון יכולים למלא את תפקידיהם רק בשעות
הבוקר המוקדמות, שעות הלילה המאוחרות ובהפסקת
הצהריים, בה מתכנסים החוקרים במועדונם (ציטט ה־ד״ר
וייצמן, שעה שהוקם המועדון, את אמרת אחד
ממוריו מועדון אחד לאנשי מדע שקול כנגד תריסר
מעבדות!״)

שחסת. צרעת וסרטן
אנשי המדע במכון וייצמן חייבים בתואר דוקטור
כדי לזכו ת בעבודת־קבע במכון (זכו ת נוספת, שעבודת
קבע יכולה להקנות: מקום מגורים ב שיכון הפרופסורים׳
נווה וייצמן, הנמצא בין אר מון הנשיא למכון, ושעשרת
בתיו הנאים במאד מאכלסים 30 משפחות — הבית ה־11
משמש כבית־אורחים לאנשי המדע החוצלארציים המבק רים
במכון י י.

עם כל החופש האקדימי לא יכול כל חוקר להתמסר
לכל מחקר העולה בדעתו. הוא נתון למרות המועצה
המדעית, המקיפה את מנהלי תשע מחלקות המכון, אח
המנהל המינהלתי ואת המזכיר האקדמי בראשותו של
אהרן קצ׳לסקי *.המועצה קובעת את קו העבודה שמס גרתה
מוגבלת על־ידי כוח האדם (כל העובדים מנוצלים
מכסימלית, אך מחוסר אמצעים נמנע המכון מלשכור
נוספים) הציוד והאמצעים הכספיים, ובהתחשב עם
דרישות הארץ.
בהקבלה למועצה המדע-ת קיימת המועצה המנ הלתית
ושתיהן לרשות הועד הפועל, המתכנס אחת ל חודש׳
בנשיאות ד״ר חיים וייצמן ובראשות מאיר וייס־גל
בן ה־ ,56 אישות ססגונית שאספה אישית שבעה מיל יון
דולר לירות) ל מ מן י וייסגל הוא יוצא אמריקה
יליד פולין, ששימש אחר מלחמת העולם הראשונה
מזכיר ההסתדרות הציונית בארצות־הברית, הפך ידידו
האישי של וייצמן (אחר שהפסיד כספו כאימפרסריו ל•
אמנים וכמגלה כוכבים, ביניהם מיקי רוני ואוליביה דה־הבילנד)
,התמסר למימוש חלומו של וייצמן.

ד״ר אפרים קצ׳לסקי ליד מד־לחץ
ציטט ד״ר חיים וייצמן :
יו ״ ר המועצה המדעית (בל שון פשוטה: המנהל המדעי)!
של המכון, אהרן קצ׳לסקי הצעיר 39י להביא את ה־!
רעיון לידי ביצוע (כשאחד ממוצרי הלווי הם מי בושם
בעלי ריח יסמין).
לקצ׳לסקי הגבוה וקלוש־השער, חניך הארץ והאו ניברסיטה
העברית, לא היתד, זאת משימה קשה במיוחד.
הוא פרסם עוד קודם לכן את שם המכון בעולם בגדול
הצלחותיו המדעיות: הפיכת אנרגיה חימית למיכנית,
ללא מעבר של אנרגיית חימום, דבר הקורה ב שרירי
בעלי חי בלבד.

גם אנשי מדע צעירים יותר, בעלי התואר השכיח
יותר של מוסמכים למדעים (רובם חניכי האוניברסיטה
העברית) יכולים לעבוד במבון, להכין בו את עבודת
הדוקטור שלהם. מספר המנצלים זכו ת זאת: עשרים.
אין זה קשר הגמולין היחיד של המכון עם האוני ברסיטה.
מלבד שהאחרונה נתנה למכון כל שני מבין
עובדיו (ביניהם: יו ״ ר המועצה המדעית של המכון,
פרופסור אהרן קצ׳לסקי ואחיו, אפרים, מנהל המחלקה
לביאופיסיקד ).הקצה המכון שלושה מראשיו (הפרופסו רים׳
ברנבלום, סקרים, קצ׳לסקי) לשמש, נוסף לעבודתם
במכון, כפדופיסורים באוניברסיטה העברית.
עיקר עיסוקם של אנשי המדע במכון שלר שו תו תק ציב
שנתי בן מיליון וחצי לירות הוא במדע נסיסי
— ר עיון היסוד העומד מאחורי רוב העבודות המת בצעות
ב מכון הוא פ תרון בעייה מדעית תיאורטית׳ חיך
רצון לעבור לפסים שימושיים.

ניילון בן קיקיון
אחת מגישות היסוד של המכון היא כי החקלאות
היא עגף־משק ראשוני בארץ, אך אינה׳ כפי שידוע גם׳
בשאר ארצות עולם, כדאית מבחינה משקית, כיוון שהיא
עובדת לשוק הבלתי־יציב של מזונות. לכן, סבור המ

מיקרוסקופ רגיל מגדיל פי , 1400 לכל היותר.
** נח מאי הבריטי סיר רוברט רובינ סון, בעל פרם
נובל, שאמר על המכון :״אינני מניר מקום בארצות הברית,
ובודאי שלא בבריטניה, בו יש לעבודה אותם
רוחב ועוצמה.״
*** בעיקר מתרומות לועדים למכון וייצ מן בעשר
מדינות דרום אמריקאיות, ארצות־הברית, בריטניה, ו־שוייץ
בתוספת הקצבה ממשלתית (השנה 120 :אלף לי רות)
,גדולי התורמים: משפחות זיו ומרקם האנגליות,

המעכדן יוסף שלום והמוסמכת למדעים רות דרור כמגדל, עפכר
מועדון אחד

תריסר מעבדות

מדריכי תגועות
נ1ער. חברי משקים מורים המעונינים לרכוש
במאורגן למשפט

ה נ ועד

כרטיסים
ד*,בורי על

העברי

שייערך בליל שבת׳ 17 לח. ז•
(ראה ״דבר העורך״)
יפנו למערכת ״העולם הזה״׳
רחוב גליקסון ,8טלפון 66785
בכל יום בין השעות .9 — 10

למשחת 11v״D

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

עם סוכך
מתוצרת

,,הסוכך״
רחוב הרצל •89 תל-אביב, טל 5473 .

JftL
• Y f c

הנס

ת״א, רח׳ בן*יהודד 62 .

מי שקבע כי הטלביזיה ירשה את סוכני חמש הספורט האמריקנים התבדה לפחות
דקות לפני דו־קרב האגרופים במשקל כבד
בין ג׳רסי ג׳ו וולקום לבין רו קי מרשיאנו.
45 אלף הצופים שמילאו את יציעי האיצטד
הפילדלפי, הבטיחו הכנסה נקיה של חצי מיל יון
דולר, לא התאוננו על המחירים הגבוהים,
לא השמיעו שריקות בוז. הסיבה: הקרב היה
אכזרי, נסתיים לאחר 13 סיבובים. סבה
שניה: המגוצח היה כו שי, המנצח — לבן.
כשהוכתר לפני 15 שנה ג׳ו לואיס כאלוף
עולמי, הפך לסמל בעיני הנערים הכושיים
שגילו בספורט, ובוחוד באגרוף, עיסוק כמעט
יחיד על ידו יוכלו לעלות לפיסגת התהילה.
אלפים החלו מתאמנים, מכשירים עצמם ל עתיד•
משסיים המפציץ החום את הקריירה
המפוארת שלו, שוב לא זכה מתאגרף לבן
בכתר האליפות שנפל כפרי בשל לידי בני
גזעו. וולקוט היה אחרון לשר שרת זו. אר בעים
שנות חייו עברו בד מיונו עת התנגש
ברוקי הצעיר, שופע המרץ, זכה אמנם לה פילו
אל הקרשים בפעם הראשונה בחייו של
המתגושש הלבן, אך עשה משגה חמור ב־סבוב
ד,־ •13 משגה זה זיכה את י רי בו בי תרון
טקטי ובכמה מהלומות פלדה מחסלות.
הזקן צנח ארצה, התנחם, לאחר שהתאושש,
בחשבונו בבנק, בששת ילדיו שצפו לשוב
אביהם הביתה...
שחיה אבא הוש׳ היה n1D3n
בבריכה המלוחה בבת גלים גע שו הגלים
מחתירותיהם של עשרות שתייני מכבי ו הפועל
שהתמודדו לאחר ז מן רב על אליפות
הארץ. קרבות יפים ומרתקים בלוית שיאים
חדשים והתענינות גדולה הוו חויה נעימה
לאוהדי ספורט המים.
צינקוגרפיה

י. רינחונסקי
רחוב הקישון .6תל־אכיב

גלופות קו גלופות רשת

ראש העיר אבא
נות גם גביע נאה
פת ישראל בכדור
״גם בספורט אנו

חושי חילק באותה הזדמ לקבוצת
מכבי חיפה, אלו מים׳
אמר לידידו בגאוה :
על הגובה.״

אתלטיקה
ה שן

הי ת ה

ר קו ב ה

לפני הבית ברחוב פינסקר 2בתל־אביב
תלוי שלם הדור: ד״ר רוברט אטלס, רופא בקרב החביב
כנויו
״רובי״,
שינים•
עסקני מכבי, אינו עסוק ביו תר במעבדתו

ישעיהו (צמבד ).אלבאום הפתיע, יותר מ אשר
את הקהל ואת עצמו, את חבריו מאגודת
ברית מכבים עתיד שחשבוהו זה מכבר למוצג
מוזיאוני עב כרם, ניצח במשחה הקשה ל־400
מטרים חתירה, חייך באושר אל שני הפכו־ריסים
המנוצחים: נחום בו ך ו ארנון טורין,
חיסל על ידי כך שיא בן 13 שנה ו ח שבון
י שן עם מתחריו. חברתו לאגודה, שושנה
ריבנר בת ה־ , 15 שברה שיא י שן נוסף, עוררה בארץ ויכוח בין אוהדיה :״כמה גברים
חתירה?״ מטר מסוגלים להקדימה ב־100
שושנה עזרה לא במעט לקבוצתה להציב שיא
חדש במשחה שליחות בעוד הפועל חיפה

היה להכין את אתלטי ישראל לקראת מש חקי
הלסינקי•
עם התקרב מועד האולימפיאדה התקבלו ב דירתו
שני מברקים. האחד הודיע לו כי
הועד האולימפי של ישראל בחר בו כמלוה
האתלטים, דרש ממנו להכין את ניירו תיו
ותלבשתו בהקדם. המברק השני היה צנוע
יותר, הטיל עליו תפקיד סיור בסניפי מכבי
בסקנדינביה כדי ל עורר שם את הספורטאים
היהודים להשתתפות רבתי במכביה, הזכיר
לו גם שהטיול כולל את פינלנד בתוספת

כרטיס לכל ההופעות הספורטיביות
״רו בי״ ביכר את הייצוג הלאומי על יי צוג
ארגונו, הכין את כל הדרוש, מ תר בינתיים
על טיול קצר של נבחרת אתלטי י שראל
לטורקיה לטובת עסקן אחר.
המאורעות שהתרחשו לפני השעה השתים
עשרה היו מוזרי ם אך אופייניים: עם בק שת
הממשלה משני הארגונים לצמצם את
מספר. המלוום של המשלחת, נטלו כמה
עסקני שעווה שהיו ללא ספק הנידונים לה-
שאר בארץ הצנע, את העניין לידיהם, כללו
בהסכמת מרכזיהם את עצמם ברשימה ה מאושרת,
העיפו על ידי כך לכל הרוחות
את ״סוסי העבודה״ שהיו זכאים מכל הב חינות
ללוות את ספורטאיהם.
סכין בג בי,סכין ׳שנתקעה בג סו של
המכבי הנאמן על ידי חברוי לא השאיר עוד
כל פקפוק בלבו. הוא גמר אומר לא לראות
את פניהם שנית. אך ידידיו בחו״ל לא וי תרו
עליו. ברגע האחרון ממש סיפקו את הכר טיס
הנכסף שהסיעו להלסינקי אשר באיצ־טדיוגה
צעדה משלחת ישראל מנופחת בעם־
קנים לבו שי הדר, בעלי שמות לא מוכרים
לספורטאי הישראלי.
בינתיים חזרה המשלחת שמלוויה עומדים
לפני שו ם הבקורת ה צבורי ם חקירותיה של
ועדה ממשלתית. יו תר שקטה היתד, שיב תו
של ד״ר רוברם אטלס, שעשה בסקנדינביה״
ביקר בצרפת ובאנגליה. גלוי תו האחרונה
מפריז היתד, קצרה :״ר קבון גורם לעקירת
השן. במקרה זה אין הבדל מי האיש שיעשה
את המלאכה: רופא השיניים או ראש ה ממשלה.״

האלוד
היה וקן

דירתךהיא קרירה
מרפסתו היא שימושית

נטל ללא ערעור שני שיאים אחרים במשחי
שליחים לגברים ולגברות.
בשאר המקצועות בלטו המכבים בנצחונו־תיהם,
השאירו את מלאכת צבירת הנקודות
לאנשי הפועל שהופיעו במספר גדול, הבטיחו
לעצמם גביע מכובד שנשא את ש מו של אבא
חושי, שחילק בתענוג את הפרם לקבוצת
הפועל חיפה.

התאגרפח!

נקה

ל מ1

ש ״ ע הוחנק ב כ לו ב
לאותם האוהדים הצעירים שצעקו בשבת
לעבר קבוצת מכבי שהופיעה למשחקה נגד
ביתר תל אביב :״שייע, רוצים לראות תרי סר,״
נכונה אכזבה. שייע הופיע למגרש כש חולצתו
הצהבהבה נושאת את המספר 2כ לר
מר: במקום מבקיע שערים, תפקיד מגן.
קשה לקבוע מדוע החליט המאמן גואל
מכליס מה שהחליט. הסבה האחת המתקבלת
על הדעת: למכבי הגנה חלשה, שייע הוא
מגן טוב, את השערים יבקיעו חבריו. אך
הדבר לא היה חד צדדי כל עיקר. הביתרי
הותיק יצחק גמבש היה רועה מוכשר לעדר
צעיר, המריץ את חבריו לקבוצה לשחק ללא
ויתור, גרם למכבי אכזבה מאופסת ב־ 45ה דקות
הראשונות.
הקהל צמא השערים בא על ספוקו רק
כשהכדור נח ברשת הביתרית כתוצאה מ בעיטה
של יוסלה מרי מוביץ, הריע כעבור
דקות ספורות בלבד לשער ה שו מן של הררי,
התכונן להפתעה כשהמכבים לא נראו במצב
רוח מרומם. אך עשר הדקות האחרונות שינו
בתכלית את התמונה הקודרת: בשעה שה קהל
החל מתנער מהמושבים הבלתי נוחים,
נאלץ שוער ביתר, כספי, להוציא את הכדור
שלש פעמים משערו, הזכיר לקבוצתו ול עצמו
כי הקבוצה שהיתה פעם פאר הכדורגל
הישראלי הפכה לבינונית ביו תר, זקוקה לז מן
רב כדי להחזיר את עטרתה ליושנה.
ציין כתב הספורט של חרות בע תונו :״אילו
ידעו הביתרים לנצל את כל ההזדמגויות שהיו
להם, ואילו היו מתכננים את משחקם כראוי,
היו זוכים במשחק אילו...

שניים מבריקות
מלובן ...הודות

לרקן

כדורגל

11ע ר
רוקי מרשיאנו
סוף

סוף, לבן

הפרטית! ההובי הגוזל ממנו שעות י קרו ת:
אתלטיקה קל!ד״ האיש שעמד בראש בר־כוכבא
ברלין מצא כר נרחב לפעולה בא רץ,
העמיד את ידיעותיו וכח ארגונו לר*
שות המכבי, הפך תוך ז מן קצר לאישיות
בולטת ביותר. אותה תקופה, עת שיתף פעו לה
עם ידידו אריה עטר, ספורטאי ומארגן
כ שרוני, היתד, מכל הבחינות תור הזהב
לאתלטיקה הקלה בארץ.
אך השנים שחלפו הביאו עמן תוהו ו מ הו.
הגורם השני, הפועל, שצץ באופק, עשה
עבודה מאומצת להדביק את מתחרהו בעל
החזקה על הספורט הישראלי. בתחילה נד מה
היה כי יריבים חזקים י עזרו להרמת
המתח וההישגים. אך חיש נתברר כי המל חמה
ניטשה לא על מסלול הריצה אלא על
גבי לוחות־חישוב פוליטיים. מקרב זה יצא
מכבי מנוצח• מאות נטשו את השורות ש נתדלדלו
לבלי הכר, העמידו את מדינאיו על
האסון המתרחש, אלצוהו לבחור בין שתי

אפ שרויות: לקבל את תנאי השלום
הפזעל, שהיו אז צנועים ביו תר, או להזריק
דם חדש ב שורו תיו, דם צעירים חסרי נ סיון
אך יודעי מלחמה. במדינאים רעים בחרו
בשניה. דוקטור אטלס חזר אל מעבדתו, הו פיע
רק לעתים רחוקות באיצטד התל־אביבי,
ידע לפשר בין שופטי־הזמן המתוכחים בי ניהם,
אך שנאלצו להכנע ל שעונו המדוייק.
עסקנישעווה. המדרון היה עמוק, וה דרדור
היה ללא מעצור. עיני העסקנים הופ נו
שוב אל הרופא המושיע שהחל בינתיים
בפעילות מוגברת בהנהלת המכבי העולסי
המכינה את הדכביה הרביעית .״רו בי״ נע נה,
לאחר הפצרות רבות, ארגן מחדש את
הועדה הארצית לאתלטיקה קלה של המכבי,
בה כלל גם את נציגי חיפה וירושלים, גרם
על ידי כך להשתתפות ערה בתחרויות ש נערכו
לפי תכנית קבועה מראש. עם חתימת
ההסכם בין הפועל ומכבי נבחר אטלס ליו שב
ראש ההתאחדות המשותפת שתפקידה

ה ק מו ת

הגגגר ש

״במקום לעשות הקפות בבית הכנסת ב שמחת
תורה, נעשה או תן על מגרש הספורט!״
— הציע הרכז הספורטיבי הרחובותי אורי
(אולה) כהן. ההצעה נתקבלה בוו עד המכבי,
תכנית גדושה והמונית תוכננה, הקהל הוז מן
במאותיו למגרש הספורט, לא התאכזב.
החל מבוקר השבת התרוצצו עשרות מכבים.
מבני שבע ועד בני חמישים ומעלה, על
המגרש המקומי, תיחרו על התעודות, המ דליות
והגביע, גרמו לצחוק ו ענין לקהל
הרב, פתחו במסורת מפעלים זהים שיערכו
בעיר בכל שמחת־תורה מוי שנה.
התוכנית היתד, מגוונת: מרוצי מיכשולים
היתוליים, מירוצים עם כפית וחפיסת גפרורים
בפה, זחילות, קפיצות ו מי רו ץ זוגו ת קשורי־רגלים,
שבסופו נשמעה קריאת אכזבה של
אחד מבני־הזוג בני התשע :״בטלנית ש כזו!
בגללה הפסדנו! עכ שיו אני כבר לא אתחתן
אתה!״ פור קן נוסף ניתן לצופים הצעירים
למראה מירוץ האופנים המשעשע, בו הפ תיעו
בהשתתפותם שני, אנשי העם׳ של ה סניף
— המזכיר והגזברל שנטשו את פנקסי הם,
עלו על אופניהם ותחרו ביניהם על ה מקום
שלפני האחרון והאחרון, גר מו לק ״
מ צוין,
ריאת שמחה מפי אחד החניכים:
עכשיו, כשהם עיי פי * אולי יפסיקו כבר
לנדנד עם המסים.״
רגליו הארוכות של גבי בן ה־ 17 הקפיצוהו
כקנגורו ב מירו ץ השקים, הקדימוהו על פני
י רי בו העקשן יגאל, שנסתבך ונפל לפני ה מ
ט ר * אך פוצה בתחרות אחרת• ,מסמר״
היום: מציאת נקניקיה תלויה במרכז המג ר
ש תוך הליכה בעינים לוטות. המתחרים
נפוצו בכל קצווי המגרש לקול רעמי הק הל;
רק יגאל ניגש י שר לנ קני קי* אך סרב
לבלעה, נימק :״מצאתי אותה רק בגלל ה ד
י * איך אי-אפשר להרגיש בסרחון של
נקניקיה, העומדת יומיים בשמש?״ בכך הכ זי
ב את תקוות מתחרה אחר, שהתכונן לה סיר
את המטפחת מעל עיניו, לאכול את ה״
נקניקיה ו״אחר כך שיבואו אלי בטענות.
אז כבר לא יהיה איכפת לי!״

.העולם הזה״ 781

אירכינג מילר,

אבטיח* וחתוד
אחרי שחזר מטיולו עם יגאל אלון (ה עולם
הזה ) 780 הגיע נתן אלתרמן לכלל
מסקנה שהגיעה שעתו לשנות את שמו ל עברי.
ההצעה המושכת אותו, לפי שעה, ב יותר:
נתן אתר.
כשנפוצה יריעה זו, רכש לו אלתרמן מיד
תלמיד: יגאל (״חסמבה״) מוסינזון הח ליט
ללכת בעקבותיו. אולם ליגאל היה קשה
יותר להחליט על שם חדש. ההצעה שמצאה
חן בעיניו ביו תר — מגידו — נפסלה על
ידו. הנימוק: כל אחד יחשוב שהוא בעל
בית־המלון החיפאי.
כשנסבה השיחה על נושא מענין — הכאת
שוטרים — גילה עורך־הדין אהרון חוטר־ישי,
הפרקליט המפורסם, כי י ש לו עבר
(ש חוטר־ישי
בשטח
זה. המסיבות :
הגיע לדרגת מייג׳ר וסגן־מפקד־גדוד קרבי, ראשי ופרקליט מגיד הבריטי, בצבא לפני 20
בחדרה,
בצה״ל) היה עגלון
שנה. לילה אחד בשעה 3קרבו אליו שני
אנשים לבושים אזרחית. במקום לחכות כי
יפעלו ראשונה, החליט חוטר־ישי שההתקפה
טובה מן ההגנה, הנחית מכה אדירה על
הראשון, שכרע תחתיו ונפל. רק אז נתברר
כי היד, זה שוטר־חרש. אף כי השוטר שכב
כמה שבועות בבית־החולים יצא חיטר־ישי
זכאי מן העסק. בכל זאת מסכים גם הוא:
לא כדאי להכות שוטרים.
כשנפגש השבוע עם עורכי העתונים וכת ביהם
(ראה במדינה) גילה רביוסף שלל
של פרטים חדשים על חייו ודעותיו, בין ה שאר

— שבביתו מדליקים כל שבת נרות!
— שאשתו רצתה להביא הביתה אבטיחים
(שאינם תחת פיקוח) ,אלא שהוא סרב בהח לט
להרשות לה זאת. הנימוק :״האבטיח
לא שווה כלום, מכיל רק מיים מתוקים,״
ובמחיר ה שורר בשוק היה זה עוול לקנותו.
בכל זאת אכלה משפחת יו סף השנה אבטיח
אחד, למען לא לשכוח את ד.טעם!
— שי ש סיבה הגיונית לכך שהערבים
אוכלים רק פיתה, במקום הלחם שבני־המע־רב
יגילי ם לו. הסיבה: בימי שרב סובל
הלחם הרגיל ממחלה המשחיתה את תוכו
הרך, דבר שקרה בארץ השנה, גרם לתלונות

הקהל (העולם הזה .) 776
בשיחה בקול ישראל הסביר השבוע רפאל
קלאצ׳קין כיצד הצליח לגלם דמות
של חתול במחזה הצפור הכחולה (ראה תי הוא
שוטט בלילות, עקב אחרי
אטרון) :
חתולי הרחוב, למד את תנועותיהם והליכ תם.
הקושי העיקרי: השחקן לא הצליח
לעמוד על סוד תנועות רגליו של החתול,
שיכנע מרגליו ומעלה.

ד 3 3ל• טלית
הממשלה

דוד כן-

אותו ז מן שראש
גוריון ו שר החוץ משה שרת התעטפו ב טליתותיהם,
התפללו בבית הכנסת הגדול ב־

,העול! הזה״ 781

מוסיקה

תל־אביב בחגים, לא מצא
רב לפי מקצועו, לנחוץ לבקר
מעשרות בתי הכנסת בעיר.
סגן מפקח משטרת ישראל, יוטף נחמיאס
עשה טיול לחו״ל מבלי שכף רגלו
דרכה כלל על אדמת נכר. הסבה: חברת
הנסיעות שוהם נתנה לו כרטיס הזמנה לא חת
מאניותיה, האורח בילה את כל הזמן
על הספון, לא ירד ליבשת.
בנגוד להשערות הקודמות הודיע השבוע
עמוס ל!י 3ן, שערעור על ז כויו ועל ז כוי
חברו שאלתיאל כן־יאיר יוג ש על ידי

הרסיטל שעמד להיערך למחרת בוינה, בו
צריך היה אדולף בו ש לנגן, לא היה ע שוי
להביא את הכנר הנודע, המנוסה בהופעות,
לידי התרגשות מיוחדת, לולא הודיעו לו
כי הפסנתרן־ד,מלווה שלו, חלה. האמן הצ היר
שההופעה תבוטל, החריד בזאת את ה־אימפרסריו
שידע כי כל הכרטיסים נמכרו,
היה מנחיל, ללא־ספק, אכזבה עצומה, לקהל־המאות
שציפה לנגינתו.
הפתרון למצב זה, שהוצע על ידי אחד

התובע הכללי לבית הדין העליון, שיש ב רצונו
ל חזור למערכת הארץ ול מדורו עוזי
ושות׳ .התקלה: התנגדותו המוחלטת של
עורך ובעל העתון גרשום שוקן.

המקורבים, לא הבטיח רבות ביו תר — נער
בוהמי בן שבע־עשרה, סטודנט למוסיקה ב וינה,
שעם תזמרתה הסימפונית הופיע פעם
אחת, בגיל שתים־עשרה, כסוליסט בפסנתר.

כתגובה לדבריו של שגריר ישראל בוא-
שינגטון ונציגה הקבוע באו״ם, אכא אכן,
מזרחן מומחה, שהוא מצפה לרמז של שלום
מצד הערבים, אמר אחד מחכ״י מפ״ם בכנ סת
:״אף על פי שאבן תרגם ספר מצרי
לאנגלית, ספק אם ימצא שפה משותפת עם
שכנינו.״

רודולף סרקין, הפסנתרן הצעיר, הפתיע
את כל מאזיני־הקונצרט. במדד, לא פחו תה
מזו, התרשם הכנר עצמו, הציע ל״רודי״
להצטרף אליו, כמלווהו התמידי. החמישי ש בשמונת
ילדי משפחת סרקין היהודית, בע־בחיוב.
לאחר
הרוסי, השיב
לת־המוצא
שנפרד מאביו, זמר־בם, שטיפח את כ שרונו
הבלתי־מצוי של בנו, בו התבלט מגיל ארבע
בקראו תוים בקלות יוצאת מן הכלל, יצא
רודולף לראשוני הקונצרטים שלו.

באחד

יגסתננת ב בי ת

עם המשפחה, נשא את בת הכנר, גגנית כנור
וויולה. עמה נסע, כעבור שנה, לניו־יורק,
הופיע בליוויו של טוסקניגי, לפי הזמנתו.
הפתעה לארוחת-הצהרים. ברא שית
השבוע שעבר, פתח רודו ל ף סרקין את
עונת הקונצרטים החדשה של התזמורת ה פילהרמונית
הישראלית, ניגן את הקונצ׳רטו
הראשון לפסנתר לבראהמס, יחד עם י שר,
הורנשסיין, בעל הרעמה הכסופה, שניצח
במאופק, בתנועה עצורה על סוקטה ופוגה
לבאה סמפוניה מס׳ 5לצ׳ייקובסקי.
בערבים הבאים, הוסיף הפסנתרן להופיע
מדי ערב, הסתגר במשך היום באחד משני
הרבה בתרגול,
ב תי־ העץ* של התזמורת,
סירב בהחלט לראיין עתונאים.
אולם עתונאית אחת הצליחה לחדור ב ערמה
לבית דרך המטבח, השקיטה את העו זרת
שנתבהלה• אחרי קשירת קשרים ידידו תיים
עמה, ניתנה לה הרשות לעמידת-
האזנה, מאחורי דלת חדרו של הפסנתרן ה מנגן•
היא ציפתה להתפרצות זעם מצד האמן,
ברגע שיגליה. רגע זה התקרב, כשיחד עם
מגש ארוהת־הצהרים שלו, נמסר לפסנתרן
כי נמצאת בבית מסתננת. העתונאית הת כוננה
לדו־קרב, נדהמה מרוב הפתעה כש־סרקין
הופיע בפתח, הזמינה להיכנס לחדר,
פזורי ם בין
ששולחנות וכורסאות ״לכל״
קירותיו, מלאי הארונות, התגלה כחביב,
עדין, נעים־הליכות ביו תר.
צפע הקפה, לכני ניילו!׳ .הסביר רו־דולף
סרקין, חייכני, בעל משקפיים חסרות-
מסגרת, שער סדור משני צדי קרחת, את
״באמריקה,
יחסו העויין לאנשי־עתונות :
מתרכזים העתונאים בעיקר בשאלות טפש־יות,
העוסקות בצבע הקפה האהוב עליך,
או ב ברור מדוקדק אם לבניך הם מהאחרו נים
שבאופנה, תוצרת ניילון, רוקחים ל בסוף
ספור ד מיוני משלהם!״

עורך־הדין שמואל תמיר, סניגורו של
שילנסקי, גילה השבוע כיצד פגש בראשונה ב יהודה
פראג, ראש המחלקה הפלילית של
י רי בו העיקרי במשפט הפצצה.
המשטרה,
תמיר, כנציג הגולים בקניה, עמד בקשר מיב־רקים
עם פראג שעה שזה היד. מזכיר האגודה
לאסיריט, שטיפלה באסירים.

וסבובי־לאחר
שלש־עשרה שנות־מסע
הופעות משותפים, ברחבי־העולם, התיישב
סרקין, יחד עם משפחת בוש, ב שוייץ. שם
הדק את ק שריו האינטימיים והמוסיקליים

בהסבר נוסף, טען הפסנתרן ש״בישראל
הענין הוא שונה״ ,היה משוחח בר צון עם
עתונאי־הארץ, אלא שתכיפות הופעותיו מו נעת
את הדבר, דור שת להקדיש את יו מו
לעבודה ולמנוחה.
סרקין מוצא שממדל שוייץ, למשל, מקום
שם מתנהל הכל בדיוק ובנחת, מקסימים ה תנופה
והמרץ שבחיי־הארץ, מבכר, על הכל,
את חוזתו הגדולה שבוזרמונט שבארצות-
הברית, בה הוא מתגורר עם משפחתו בת
ארבעת־הילדים.

* התזמורת הציבה שני בתי־טץ מוכנים,
בגן מדשיא, בדרך חיפה, ליד רחוב ז׳בוסינ־סקי.
באחד, שוכנים בקביעות נגני־התזמורת,
שהובאו מאמריקה לאחר סיורה שם, בשני
— משוכנים האמנים האורחים, מקבלים שם
גם תזונה מלאה.

^ [H 1 a ra 1 a ₪ B ra 1 a ₪ g ra g ja 1 a ₪ 3 1 B 1 a ₪ a H 1 a

סוס, פרה, פרדה ואיל
התכנסו בחצות הליל,
להתיעצות כה נכבדה,
בה נידונה השאלה,
כיצד לי צור באחוזה
גרעין ר א שון של מפלגה.

אמר האיל: מה, מה, מה,
זה לא יפה ולא נאה.
כלנו כאן פה ערב־רב,
חיים ביחד ז מן כה רב,
ולא נסינו כלל עד כה,
ליצור ארגון ראוי לשמו.

אמרה פרדה: ה ,ה, ה,
אני מציעה לועדה,
לכנס את כנם הבהמה,
באחוזה ובסביבה,
בו נדון בהרחבה
על יצירת המפלגה.
אמר הסום: הי, הי, הי,
זה כלל וכלל לא מעשי...
כיצד ניצור כאן מפלגה,
אם אין לנו עוד מצע...
פלטפורמה לנו נחוצה,
ובלי זר, אין גם מפלגה.
אמרה פרה: מו, מו, מו,
לדבריו אל תשמעו.
אמנם נהוג כך בתבל,
אך לא כאן בישראל.
ראשית חכמה — זו מפלגה,
אז יימצא כבר המצע.
כה התוכחו הארבעה,
והחליטו החלטה :
לכנס את כל החי,
בהר, בעמק ובגיא,
בו יוחלט ברו ב דעות
על יסוד מפלגת הבהמות.
ב ולא חר כמד, לילות —
נהר כל עם הבהמות
לאספה הראשונה 5
מעלי גירה, מפריסי פרסה.
בעלי קרניים, גם טלפיים
עונדי נוצה, פו-רשי כנפיס.
ותיש זה, קופץ בראש,
נבחר מיד ליושב־ראש.
והאווזה ז ו הלבנה —
נבחרה למזכירה.
פרשה אווזה את נוצתה,
ישבה ליד המכתבה.

העולם הזה
ולמחרת, אך ערב בא,
נקבע המשך הועידה.
מיד פרצו ההפרעות,
כי באי כח הסיעות,
תבעו להם גם נציגות
ואף מקום בנשיאות...

אז הוכנסה ההצעה,
ואושרה בהצבעה :
על כל קבוצה וכל סיעה,
לבחור נציג להנהלה.
והתיש הנכבד מאד,
רק ישמש כנשיא כבוד.

וזה הרכב ההנהלה :
התיש — ציר בהמה דקה,
התרנגול — נציג הלול,
הכלב — הוא שו מר הגבול.
האווז — בא כוח העופות
והסוס נציג כל האורוות.

י שב לו תיש בנשיאות,
הרים קרניו בחשיבות.

אז נעלבה הברווזה :
איזו מין של הנהלה,
שיושבים בה רק גברים,
בלי כל זכר לנשים?
והוחלט ברו ב דעות,
לצרף גברות לועדות.

ועם תום ההרצאות
הגיע תור ההחלטות,
והחליטו פה אחד,
על יצירת גו ש מאוחד.
איחוד כללי של הסיעות,
במפלגת הבהמות.

^B r a ja r a r a ja ^ a jB iB r a a ja iB iB iH ia r a a iH ja m r a r E ia iB ja JH r a f g ig iiia i