גליון 782 מתאריך 23 באוקטובר 1952

זח מוכיח ב ברור שהקן הפוקיטסחברתי של המג־הינים
אינן, סוב עוד. דרו שה ׳אלטרנטיבה, דרו שה
מהפכה שתהפוך את הסדר הפוליטי־טפלנהי־דזברתי י
על פיהו ו תיצור מדינה עם צורת קשטר שתתאים
לאינטרסים הממשיים של המרחב. המלחמה צריבה
להיות ב שנור, בציונו תוב מודי ם הדתיים והעדתיים
המפרידים אותנו מ ש כנינו הטבעיים ב אזור שע תידו
הוא עתידנו והאינטרסים ש לו הם האינטרסים
שלנו,

העורך הראשי:

השלס

אורי

ראש המערכת:
ש י ופ

הזה

רחוב נליקסו! .8תל־אביב
(?יד תיאטרון. אחי ־ )
ת.ד . 186 .טי( .זמני) 66715
ם עז ליוברקים :״עולטפרס•
ת שרו וזפערכת בירושלים .
רחוב דור הסיר (יויי אן).
פשרד חסעד•
פוי

השער, הוי השער .

פיכאל אלמו, יחיאל בשן. .ניצה נבי. איתמר עילם.

האם אי( ברצונכם להדפיס ב שער תמונה של
נבר י׳ האם, תמיד צריכה להופיע על השער׳ בהורה?

משתתפים קבועים:
סדנצה

נרובנר,

רפאל חייט. אוסקר טאובר.
יצהק לבני. בבי ש ש.

ראש־משרד, ירושלים:

מנשה נהוראי, פתזו תקווה
נא לוזפוך את הדף, הקורא נהוראי.

סיליכז טיארי.

דמי, הר שיון?

ראש־משרך, היפה :

דוד רוביננר

נתן ריבון

סופרי־הוץ:
מונטי נ׳ייקובם. נבריאל דנון. שמואל מירון.
המו״ל :

העולם

הזח

בע״ם,

דפוס

ישראל.

תל־אביב

תון בעיני צעיר כמוהן, בן לאומה רחוקה,
הרגיל לעתונן ת הטובה ביותר בעולם.
׳כתבתי, איפוא, אל זונ-דר שקולניק ובי קשתיו
לכתוב לנו את דעותיו. מ&תבר שהוא
צעיר שנולד וגדל באוירה״ אדוקה, אך פרש
ממנה, למד עברית בסמינר רבני. וזו דעתו :
״הוא (העולם.הזה) חסון, ומרגיז .
הוא אמיץ ללב.
הוא כתוב בסגנון מצוין, לעתום קרובות
סגנון של אמן — ותמיד מרענן( .אין הת חמקות
ואין גיבוב מגעיל של מליצות, שהוא
אופייני לכתיבה העברית הרגילה) .י אולם ב מדור
;,קורא יקר״ מסתכל העתון יותר מדי
בטבורו של עצמו, ולעתים קרובות המדור
ארוך מדי.
אין ספק שהוא בלתי־תלוי — תופעה יו־צאודדופן,
בעתונאות הישראלית, אם איני
טועה. אולם בולטת בעמודיד, השפעת השמאל
הקיצוני( .הסכנה של השפעה. זו אינה בתי־

פרחי כנען
אני מקווה כי מאז פרסמתם את המכתב על
הכנעניות (העולם הזח 778 גמרתם לקטוף את
העלים, כן לא, כן לא ...ובכן, סח התוצאה?

ח. ש ,.תל אביב

הקוראים יתבקשו לרשום לעצמם את התשובות הנכונות ולגזור את התלוש
המצורף לכל חידון. את התשובות לכל ארבעת החידונים, בתוספת ארבעת התלושים.

יש לשלוח למערכת אחרי ^רסוס החידון האחרון.

כין פותרי החידונים נכונה יוגרלו שני פרסים, שהועמדו לרשות
״העולם הזה״ ע״י התזמורת הישראלית. הפרס הראשון יהיה כרטיס
מנוי חינם לתזמורת. הפרם השני: כרטיס מנוי במחירו הרשמי.
כן יוגרלו, כפרטי תנחומים, עשרה ספרים מוסיקליים.
אוריות הכלכליות והחברתיות — כמה שהן
מיושנות, מטעות ובלתי־מציאותיות — אלא
בהריסת היכולת והרצון של האדם לחשוב.
מוזר שמבחינה זו אין היא שונה מן ההש מאחר
ששתיהן
פעה הרבנית התלמודית,
שואפות לכבול את הרוח החפשית והפתו חה,
ושתיהן מצליחות בכך. האופי הרוחני
הנובע משתיהן דומה מאד).
הוא נאיבי( .תכונה חמודה, אמנם, אך לא
בלתי־מסוכנת) .מבאן תמיכתו בענינים הקו רים
בעולם מבלי לדאוג, כנראה, מי מושך
בחוטים ׳ולשם איזו -מטרה.
יש לו משפטים קדומים ודעות קדומות,
ללא הצדקה, דבר שהוא תוצאה ישירה של
הנאיביות שלו.
זוהי דעתי הכללית על העולם הזה, ועלי
להוסיף שבדרך כלל הוא עושה מלאכה היד
בית, ובגלל אי־תלותו טמונה בו פוטנציאליות

אדירה.״

השבוע היתה בבנק הדם של נזגן־דוד־אדום
בתל־אביב המולה שלא היתד, כדוגמתה מאז
ימי החרום של המלחמה. כעשרים איש הת אספו,
ביקשו לתרום דם למען איש אחד.
האיש שזכה להפגנה מלבבת זו של אהדה
׳היה פול גולדמן, הצלם הראשי של העולם
*הזה, שנכנס. לבית־החולים לשם ניתוח והיה
זקוק לכמות גדולה מאד של דם׳.התנדבו
לא רק חבריו במערכת התל־אביבית, אלא
גם כמעט כל צלמייהעתונות, וכן פקידי לש־כת־העתונות
הממישלתית.
גולדמן עצמו מרגיש עצמו עתה מעט יותר
בטוב, אחרי שעבר את הנימוח. דומני שמו תר
לי לאחל לו החלמה מהירה גם בשמך.

צדיק או ר שע?

את יישובם ושרעמם של
במדינה? את דרך היצירה
מאות והבנין?

אברהם הדר,

ך מת

יצחק

מאמרכם על השחיתות שקף ב מיד ה רבה את
הלך המחשבה ה שורר ב א רץ זה כ־ 20 שנה. כל

חנות, פנים תמהות.
שאלה האשה, בעברית רצוצה :
״מי זה פה מדבר הונגרית?״
״הלקוחות,״ השיב התימני.
הקורא נח ברקוביץ, תל־אביב, זוכה ב׳
פרס השבועי של — 1.ל״י.
של, המחתרת העברית( ׳.פר שה)
גרונר אל הגרדום.

שהביאה את

יצחק הללי, ,ירושלים

המלה החריפה
אם אבו י ש תפקיד צ בורי לעתונאי. הרי שלום
כהן הפסיד הפעם את עול מו »ם חי קולמוס אחד,
אלו אך נמנע מלכנות את רבתי כמאל בשם כה..
נהמד, שלא כאן המקום להתוכח אם הוא מוצדק
או לא, היה מ ש איר פתה לדיו ורבדים. אך כ מו נו בדברים שבתנאים הנוכחיים יראה מר כמאל
עלבון בלבד. האמנם רוצים אתם בשלום יהודי

ערבי ! תמיהני...

א• לבנה, רנזת־גן

האם רבתי נמאל רוצה בשלום יהודי־ערבי
^ העולם הזד, תמה.

הטבח והחתול י
טבח אחד; אנין הטעם
אל מטבחו חזר לו סעם.
מצא חתול על פי קדרה
סועד לבו. עורך ׳כרה.
״נבל 1״ הוא נזדעק חמם
״על עמלי אי נו כלל חם ז
יומם וליל קשות מרחתי.
בשר עגל בתבלין מרחתי.
והנה ו ו החיה —
ועמלי. כלא היה.״
והחתול עו מד. מקשיב.
אך מהקדרה פיו לא מ שי ב.
״ה! בשחיתות לך — ט׳ ידו ת i
אי המוסר וו תורת מידות וו
,ר אי מ צ פון! נימוס נלי ! ״
והחתול יו ע ם צלי.
כל עת. הלה מטיף מומר —
ובס! שונר א לא תהסר.
נמר, פיס תאבונו.
יצא, ושב אל מ עונו.
מרה מיליל לו הטבת
לאחר כל חרונו שפך_.
מוסר השכל נתון בזה :
תמיד אדם מו פ ר יזה
אך לא ייגש למעשה.
אני תקוה: יל מד מזה
נם הוד כ בוד חעולם הזח.

...העביר בי חלחלה. כמה שונים תוקעי־ ה שופר
מן הכושים הפראים הרוקדים מסביב לחופים ן

יצחק בן שלמה, תל אביב

דוד גרוסמן, תל אביב

זה ז מן רב שלא קראתי דבר כל כד יפה ומו שלם
כ מו הכתבה שלכם כן הקוזקים לא התרגש. גם
הנושא עצ מו ר אוי לציון. דווקא על רקע של שוויין
כללי מתבלטת ביותר דמות העשויה ללא חת ( ש ל
שאלתיאל בן י איר) לפי המתכונת של אביר א מ תי:
״ג און ונדי ב ו אכזר.״

גרשון רייכמן, תל אביב

כולנו הדוקים
דו מני כי רבים חושבים כ מוני כי נאה ל ש מור
על עתון כעתונכם לאחר הקריאה, דבר שקשה
מאד לע שו תו עם כל ה1־צון הטוב, כי לאחר
שהעתון עובר שנים שלו שה אנשים הקוראים בו,
הוא חוזר לבעליו דפים דפים נפרדים וחסרי צורה.
אם יהיו שגי מהדקים במקום אחד, יהיו הדפים
קבועים, לא ייתלשו ולא יסתובבו.

יהודית כהן, ירושלים *K
העולם הזד, כמו המדינה כולה, מהדק את

ר. רון־אל, תל אביב

שיכון של מעלה
האם עורכי העולם הזח כבר הגיעו מי ל שהם
צריכים לחשוב על פיו ס הקדוש־ברוך־הוא והבטחת
שי כון מתאים בשמיים? ואם לא, מה הסיבה
לכתבה המהללת את הפולחן הדתי החדש, מע מד
הקהל (העולם הזה? ) 781

יוסף גלבוע, חיפה
כאחד שתמיד; הטיל ספק באוביקטיביו ת שלכם*
אני מודה שטעיתי. ספורכם על מעמד הקהל היה
נאה, שקט והוגן...

ישראל אלטמן, ירושלים

ב״ד ברי העורך״

והעולם הזה ) 789

ציינתם

בשעתו הייתי מפקד הארגון הצבאי הלאומי: הרו־שלים.
כדי להעמיד את הדברים על דיוקם עלי
להעיר כי לא ש מ שתי בתפקיד זה. זכיתי רק
להניע לתפקיד סנן מפקד מחוז ירו שליס, ובפרק
זמז מטוים, מפקד בפועל של המחוז. מפקדי מחוז
ירו שלים בי מי המרד היו. לפי הסדר הכרונולוגי ;
אליהו מרידוד, אליהו לנקיו, בצלאל ע מיצור,
רב אפרת, יצחק אבינועם, מרדכי רענן.

שמואל תמיר (כצנלסון) ,תל אביב

טנק או הותח?
מה קרה לחיילים שלחמו ב ש ריון המצרי? האם
כבר הספיקו לשכוח איך נראה טנק ז בהעולם חזה
( ) 779 מופיעה תמונת תותח*ם ער (בעל הסעה עצ מית)
אולם מוסבר שזהז טנק, כבד. אנא נגיע
בצורה זאת?

איתמר זיידמן, תל־אביב

כמו רגליה

חגורתו, אינו יכול.להגדיל את הוצאותיו,
זו הפעם השלישית או הרביעית שאחת הקוראות
.הותיקות שלכם, אסתר וילנמקי, מבקרת קשות
והעולם הזה ) 778 ,את כל הבנות בעלות הנורה
בהעולם הזה 778 כתוב שטולי. ר בי ב חבר j.Mא ו הרנליים היפות. כל שער שבתורתו יפה מדי
את השיר הוי ירוקה אני. למעשה, אני חברתי את ||$מנרה את בלוטת הקנאה. שלה ...אני דור ש בתוקף
י המנגינה יןנ 1ול׳ רק את המלים. את שס השיר •טיישאם לאסתר וילנסקי יש רגליים יותר יפות ׳ מ א שר
המציאה יפה ירקוני.
לנ׳ו! הייבר שתראה אותן, ואם לאו, שתמלא את
בובי פנחסי .,תל אביב
פי ה מום.

מלים על מנגינה

מאיר קפון, צה״ל

מאמרכם על התקפת מ שטר ה רמת-נל על י די
אצ״ל והעולם הזה ) 780ר אוי להוקרה. באתם
להזכיר לעם ובעיקר לנוער את א שר מנהיגיו
מסלפי ההיסטוריה רוצים להשכיח* .

מאת הצדקת
מכתב
שו ב
ל מצוא שמחתי וילנסקי. אסתר היא הלא שלנו, הותיקה מפלי א ש איו לה כל נו ש א מעניין אהד ב עול מו
של הקב״ה מלבד המלחמה הנואשת בחשיפת ה מציע
לכם לשלוח חולית צלמים
רגליים. אני
מתאבדים למארב כדי לנסות לברר איך סוף סוף
נראות רגליה המופלאות. על הצלמים יהיה לקהת
מנות ברזל ולכתוב צוא ה על כל צרה שלא תבוא.

אליהו מ ,.תל אביב

מאיר שלים, תל־אביב

אנו חייבים תודה לטי שניתח מעל דפי העולם הזה
את התקפה האזלייל על משטרת רמת־גו. הוא נול ל
לפניי הסוני הקוראים את אחת מפר שות הגבורה

אסתר טרם נתגלתה לד,עולם ד,זר״ רגליה
ווודן בבחינת שני נעלמים.

אצ״ל ומשטרת רמת־גן
אזרחים

B B V H
חנית בחלון היה המכולת
שלט :״כאן מדברים
הונגרית״.
אזלס כאשר נכנסה
השכנה הפנימה, חדשה החלה
לדבר בלשונה
(מאגיא-
ך ית) ,העמיד ה תימני
בעל ה
הכרתי
את שאלתיאל בוי איר (העולם הזח ) 779
בנדודי, בקיץ , 1949 בתום הקרבות, כ א שר פור קו
נדודי הסלמה. אז הועברתי ביחד עם אנ שי מחלקתי
לנדודו של שאלתיאל ...הוא היה הפרצוף האכזרי
ביותר שאי־פעם, הזדמן על דרכנו. בכל •,תר ה׳
פלוגות נהנז באנשים במתינות, לא הקפידו על
מילוי הזמן באמונים ...ר צו לתת לאנשים שהות
לנוח קצת. לא כן היה בפלוג תו. שאלתיאל ורב
סמלו היו נוהגים להעיר מדי בוקר את אנשיהם
לפני עלות השחר. להריצם ב כ בי שי המהנה, עו ד
ל*ני שיתר הפלוגות חשבו להתעורר. פעם קרה
מקרה וחייל מפלונ תז התחצף ב פני אחר המפקדים.
החייל נקרא לחדר המשמר ושאלתיאל ורב ס מלו
הרביצו בו מכות רצח. לשמע צעקותיו התעוררו
כמה מחבריו ש ר צו לעזור לו אבל גם הם חטפו
מכות. באותם הימים בנדוד, כל חייל שע בר עביר ה
היה ענ שו העברה לפלונתו של שאלתיאל. גם בחדר
האכל היה מתנהג כ אלו היה אדמירל בצי הצרפתי
בעוד שהיה סנן ב או תו ז מן. אנב, מדוע לא הז כרתם
את שרו תו ב לגיון הזרים הצרפתי 1

בקשר לטוליי, העולם הזה נוטל את דבריו

מכתבים השחיתות

יעקב סלומון, עכו
הקורא סלומון מאשר את הכתוב ברשימה,
שהסקטור ההסתדרותי נהנה. מזכויות יתר.
א5ז העדפה זו,־ מוצדקת או לא, זוהי שאלה

אחרת.־

rn n־ j 1המום־קד

אגב, אם אתר, קורא בעיון את מדור ה מכתבים,
נתקלת בודאי בשמו של• זונדר
שקולניק, אמריקאי יהודי הקורא עברית, ה מגיב
מדי פעם על הכתוב בעתון. הייתי סק רן,
כמוך, לדעת מי האיש, וכיצד נראה הע־

בקשר למכתבו של ״דר בן״ (העולם הזרז ) 779
הדורש ״להקים תנועה שתלחם ב מדיניו ת ה שנור.״
שולל במדינה הזאת?
הנני ל שאול: מה הוא
את קבוץ הנלויות ! את קליטת העליה הנדו ל ה!

העולם הזה 780 פי רסם רשימה (אכזבה לכלה.
במדור כמדינה) בת מדומע. שחומר הנלם ו ש אר
היבוא נערמים רע על צלחת המפלגה השלטת
או המפלגה השותפת ל של טון. ברצוני להעיר את
תשומת לבכם למספר דברים :.־
לא נ כון הוא כי מוסדות ההסתדרות שייכים אך
»רק למפלנה \זשלטת, נדמה לי כי בסולל כונה,
המשכיר ו כר־ יו שבים נם חברי מפ״ם א שר מ ש דהם נעזרים במדה )־בדד מכל היבוא למדות היותם
או פוזיציונרי ם מו שבעי ם של ממשלת בי. נ׳י.
המוסדות הנ״ל אינם מו סדו תיו הפרטיים של בי.
נ׳י. ליבו א, אלא מוסדות העם ש־ 85 אחוז מ מנו
פועלים, מוסדו ת שנם השכבות הבורנניות אוכלות
את לחמו ו תו צר תו׳ החקלאית.
העברת המוסדות הנ״ל לידים בלתי נאמנות
לרעיון הסוציאליסטי והדמוקרטי פ רו שו הנברת
יצור נרבי הניילון לנ שי הספסו׳ים והרעבת ההמו נים
בהזנחת טיפוח החקלאות.

החל מן השבוע ׳ הבא יפרסם ״׳העולם הזה״ סידרה של ארבעה
חידונים מוסיקליים שבועיים. כד חידון יכיל 10 שאלות על נושא
מסוים (יצירות, מהכרים, אופירות, מבצעים).

אלפי

לשון הקונה

אליהו שמיר, תל אביב

טאול נולדסן

אהרון דולב

אויבי העולם הזה היו בודאי נהנים• כעש רים
צעירים וצעירות, ביניהם כמה כמעט־צעירים,
ישבו מסביב לשולחן הארוך. מפי הם
נשפך מטר של ביקובת חומצתית על הע־תון.
שום כותב, שום מדור, לא נמלט מקיט־ .
רזג זה. היה נדמה שאין בעתון גם שורה
אחת, גם. תמונה אתת טובה.
רק פרט קטן אחד היה פוגם, אולי, בשמחת
המאזין אויב־העתון: המסובים מסביב ל שולחן
היו עורכי העולם הזה עצמם.
איני יודע אם קיים נוהג כזה בכל ע»נון
אחר בעולם. אם לא; היינו ממליצים על פי־קויו,
.הנוהג עצמו פשוט: כל כמה חדשים
מתכנסים כל חברי המערכת ל״־יום, עיון״
הנמשך כמה ימים (הפעם נמשך פעמיים 10
שעות, טרם הגיע לסיומו) .בכינוס זה נערך
ויכוח כללי על כל מדור ומדור. מושמעים
כל. דברי הקטרוג שאפשר להשמיעם.
כל החברים, החל מן העורך הראשי וכלה
בכתב חלקי בפינה נידחת, עומדים מול התקפות
עזות, נאלצים להתגונן, להודות בש גיאות,
להציע הצעות חדשות. בסיכום מת קבלות,
לרוב, החלטות מפורטות על תיקונים,
שיפורים, שינויים.
השפעת יום העיון האחרון תורגש, מן ה סתם,
על־ידי הקוראים בחודשים הקרובים. .
אך השינוי הראשון בולם כבר בגליון זה :
השער. משך 30 חודש היו שערינו דומים
לשערי לייף, פיקצ׳ר פוסט ועתונים דומים
בעולם. עשינו כמה וכמה נסיונות מ *,ודיים
משלנו, אך לא סטינו לזטיה רבה מן הקו .
שקבענו לעצמנו בשעתו• :שער המושך את.
העין, לרוב של צעירה נאה.
עתה נדמה לנו שהגיעה השעה לצעוד צעד
קדימה. לפחות פעם בחודש, ואולי יותר,
יהיה שערנו עשוי לפי מתכונת טייס, מותאם
לאפשרויות המקומיות. משמע: שער שיב ליט
את האישיות החשובה של החודש׳,בתו ספת
ציור סמלי של דוש שיבהיר את רקע
בחירתו.
מענינת אותנו דעתך על שינוי זה• .

תפקידו העיקר: של יום העיון. אינו, דוקא,
להביא יבול של החלטות חדשות. מטרתו
הראשונה היא לתת לאנשים, השקועים ב־שיגרת
העבודה היומיומית, את ה!,מ רח ק״
הדרוש כדי לשאול מחדש כמה שאלות עק רוניות,
לגבי מהות העתון ותפקידו בכלל,
י׳דבי. מהות כל מדור ומדור בפרט.
הדבר בא כדי להשיב על הסכנה ׳העיקרית ,
..דאינו לעצמנו עם קבלנו את העתון לידינו.
אמרו א ז: י הם צעירים, יש להם רעיונות.
אולם הרעיונות יבוזבזו, גאז יהיו דומים .
לזקנים.
גם אנחנו פחדנו מפני סכנה זו. רצינו להישאר
גוף חי, המשתנה תמיד, נע תמיד לק ראת
האידיאל האפלטוני שאינו ניתן להשגה•
רוב החידושים מלפני 30 חודש הועתקו מ זמן
על ידי עתונים אחרים (שגינו אותם
בחריפות לפני כן) .אולם אנחנו מקוים שה-
עתין הזה נשאר חדש, רענן ; שאין הוא דורך
במקום.

ד ו r

הצלם הראשי:
עורכי מדורים:

בחן

עורך התבנית :

עורך הכיתוב:
רוב אי ת ן
הכתב הראשי:

השב1ע !1הסצדר
ראינ 13רםציה

א בג ר ׳

m3ו1יני

״העולם הזה״ 782

הנוער ער עצמו:
כבר לפני הצהרים תלד, הקופאי של קולנוע
נן־רינה שלט קטן, משורטט בכתב י ד :
»כל הכרטיסים למשפט נמכרו.״ היחידים
שהיו מופתעים מן ההודעה היו אלה שחשבו
כי בודאי יספיקו לקנות כרטיס כמה דקות
לפני התחלת המשפט הציבורי על הנוער.
חצי שעה לפני״ ההתחלה כבר הצטופפו ליד
הקולנוע מאות אנשים — קבוצות מאורגנות
או בודדים קולא היו להם כרטיסים.
כמה מהם שלחו מכתב לאהד השופטים,
ביקשו כי יתערב לטובתם .״אנו קבוצת אנ שים
המרגישים את עצמנו כנאשמים ומאשימים,״
כתבו .״איננו יכולים להרשות לעצמנו
לפרוץ דלתות על׳מנת להכנס. מבק שים
טומן, בכל לשון של בקשה, לאפשר
לנו להכנס.״ הם אפילו היו מוכנים לשלם
את המחיר המלא.
אולם היתד. זאת קבוצה יוצאת־דופן במק צת.
צעירים — ולא כל כך צעירים — רבים
אחרים לא ראו שום סיבה שתחייב אותם
לא לפרוץ את הדלת. השוטרים ששמרו על
השערים ניסו לעמוד בפרץ, קראו לתגבורת.
אך לשוא — לפחות שלושה שערים נפרצו
ולמעלה מאלף מחוסרי־כרטיסים, מלאי הת
להבות,
נהרו אל תוך האולם הגדול.
בפנים לא דילגה שום רקדנית על הבמה ;
לא היה זה גם כוכב קולנוע שלמענו פרצו
אנשים אלה את השערים. למעלה מאלפיים
איש ישבו בשקט (בזכות כרטיסיהם) ,עקבו
אחר המתרחש על הבמה: אבות בית הרין
(השופט המתוזי אליעזר מלחי, יצחק צ׳יזיק,
בן המשפחה המהוללת, מנהל נמל תל־אביב
ומי שהיה מנהל רשות הנגב, ואורי אבנר?)
תפסו את מקומותיהם על דוכנם ; הקטיגור,
עורך־דין שמואל תמיר, ישב לשמאל דוכן
השופטים ; מתנגדו, המשנק לפרקליט המ חוז,
אליעזר ליבסון, הסניגור, התישב מולו,
לימין השופטים• לבקשת השופט מלחי, הכ ניס
מזכיר בית המשפט את הנאשם, חיים
פלד.
בינתיים הסתדרו הצופים הבלתי־חוקיים
מי באגפים, מי על גדרות, ומי במדרגות
היציע. אף העצים המקיפים את הקולנוע׳
קלטו מכסה של צופים. הכל התנהל בשקם.
השופט מלחי נטל את המיקרופון שעמד
על שולו>) השופטים, פתח את המשפט בספ רו
על משפט דומה, שנערד בתל־אביב לפני
20 שנה, בראשותו של חיים נחמן ביאליק.
״המשפט הנוכחי,״ הסביר ,״יהיה שונה במי־

כעמידה ועל העצים. מחקירת עד הקטיגוריה הראשון (למטה) שפתחה את המשפט
ועד לעזות הנאשם (משמאל) ישב קהל האלפים מרותק — על כסאות, על הרצפה׳בעמידה
ועל העצים. גס למעלה מאלף הצופים שהתפרצו פנימה שמרו על מדר מופתי באו

1ר על עאמו :״אשם ! ״

אכדת בית־הדין. למעשה לא היו שלשה אבות בית־דין (משמאל לימין: יצחק
צייזיק, אליעזר מלחי, אורי אבנרי) אלא מנהלי המשפט. נסיונו הרב של מלחי כשופט
•היה אחד הגורמים החשובים ביותר בניהולו המוצלח של המשפט, בשמירה על מהלכו התקין.

כתכסיסן ממדרגה ראשונה הצטיין נאום הסוכוס שלו בחמימות, הינאתז הקצר (עשר
דקות) ה«ה למעשה, תביעה ׳.לון הנוערישיקלם ויפעל, יותר מאשר קיטרוג של מתנגד.

הסני גו ר. אליעזר ליבסון ,39 ,קטיגור לפי מקצועו (משנה לפרקליט המחוז) החליט
>להחליף צד במשקט זה, כסניגור הצטיין בתפישתו המהירה והעוקצנית, בקו הגנתו הגמיש.

? 1 Jה ק טי ג ו רי ה. העד הראשון.,בנימין נחשון, עונה לשאלותיו של הקטיגור, עויד־הדין
שמואל תמיר, שהזמין אותו כעדו. ברקע נראה האולם (הגדול ביותר בארץ) מלא לגמרי,

מראה כללי של בית המשפט, בקצה השמאלי, דוכן׳ העדי ם! מימין - ,שולחן

הקטיגור ! במרכז דוכן השופטים.

ליד כל משתתף הוצב מיקרופון

מ־דד ש־ף:

חקירתו טל העד מידז
שיף היתה׳ שיא של
רעננות והומור ששפמו
וה־החוקרים מדברי העד
מימין

נחקר,
נחקר נגדית על־ידי ה תמיר•
,לאחר קטיגור שענה לשאלות הסניגור.
אחת נוהנרזותיו,״ המפ תיעות
ביותר היונה כי
באנגליה השתתפו רק
40%מהתושבים בבחירות.
כמובן שאיש לא
יכול היה לבדוק במקום
את אמיתות ההכרזה
התקיפה. בתמונה משמאל
נראה חלק מהקהל, מלא
הנאה מן השאלות וה העוקצנ״ות.
תשובות

רבה ימן׳ המשפט הקודם. הפעם יהיה
מבוסס כל תהליך המשפט על הפרוצדורה
המקובלת בבית־משפט אמיתי. אולם שלא
כבבת׳י המשפט הישראליים, לא תינתן ר.הכ־רעה
בידי השופטים, אלא בידי חבר מושב עים
(ג׳ורי) .הם הם אשר יחליטו אם הנאשם
אשם או לאו.״
לא זה בלבד היה החדוש במשפט זה ;
לגבי רובו המכריע של קהל הצופים (גיל
ממוצע ,^2בערך) היתד ,״זו הפעם הראשונה
שהוא רואה משפט של ממש, על כל תהליכיו
ונוהליו המשפטיים ,
הצעד הראשון היה בחירת השופטים המושבע
ם. לפני התחלת המשפט ביקש המז כיר
מכל הרוצה להתנדב להיות שופטי מוש בע
או עד למסור את שמו. לא היה כ חשש
כיי הענווה תגבר על הנוכחים ; עשרות אנ שים
הצטופפו על הבמה, בקשו להרשם.
מתוכם נקראיו על ידי השופטים . 12

״אג־ מתנ\ד דמוש^ג!!״
שני המושבעים הראשונים עלו על הבמה,
תפסו את מקומותיהם באגף־ הימני. המושבע
השלישי עלה אף הוא: בחור שחרהר וחד־תנועות
— אך טרם הספיק לצעוד לכיוון
כסאות המושבעים קפץ הסניגור על רגליו :
,,כבוד השופט,״ קרא אל תוך המיקרופון
שלו ,״אני מתנגד למושבע זה.״
הקהל נמתח. הבחור ־הצעיר סירב לרד!ת.
״אני צעיר ככל הצעירים וזכותי להיות בין
המושבעים, לומר מה שיש לי לומר !״ צעק
אל תוך אחד המיקרופונים. ד,אוירה •היתד,
מחושמלת, מתוחה. אך אליעזר,מלחי, שהת־ ,
נסה משך שנים בניהול משפטים וש׳.יטה
על מצבים דומים, ביקש מהמושבע ר,פ*ול
לרדת מהבמה. בקול שקט אך תקיף הסביר
לצעיר כי זכותו של הסניגור להתנגד לכל
מושבע שירצה, מבלי להיות חייב בהסברים.
הצעיר ׳המשיך להתעקש. לבסוף הוא קרא
לעפר הקהל :״האם אתם.רוצים שארד?״
התשובה הקצרה נשמעה כהמיית גלים :

בזה אחר זה עלו השופטים המושבעים :
גדעון גולוסובקר , 19 ,תלמיד ; יוסף אלון,
,21 סטודנט ; משה ברנשטיין ,25 ,צייר !

אשם אי זכאי? התפקיד המכריע בתוצאות המשפט ניתן לחבר שופטים מושבעים שנבחרו מבין הקהל. הם ישבו באגף הימני של
הבמה, רשמו את דברי העדים. ניתנה להם גם האפשרות לשאול שאלות הבהרה אולם לא לחקור את העדים. בצילום נראה יוסף אלון,
רצו לנמק את תשובותיהם׳.
אחד המושבעים, מוסר את תשובתו לשאלה :״אשם או זכ אי?״ המושבעים, שלא התמצאו בנוהל משפטי,

הנועד עד עצמו :״אשם!״

בנימין נחשון. תלמיד תיאטרון
גנב הוא חברהמן

מירה אברך ,27 ,סוסרת ידיעות אחרונות ;
חיים יעקב ,24 ,פקיד ! יואל מנדלוביץ,21 ,
פקיד ! יוסף בן־׳ם למה ,22 ,סטודנט ! מרדכי
פוקשנר , 19 ,חייל ; איתן שינהויז,22 ,
מדריך נוער בלשכת הנוער העירונית ! פנחס
בן־שאול , 18 ,תלמיד ! מנחם ריז׳בסקי,27 ,
חרט. לראש המושבעים נבחר שלום כהן.
המועמדים שלא 1קראו היו מגוונים ביותר :
שני מנהלי בית ספר, רופאה, עובדים סוציא־ליים

ועשרות צעירים מכל הסוגים.
במשפט אמיתי היה השופט משביע את
המושבעים ! כאן הסתפק בשאלה אם הם
מתחייבים לשפוט לפי מיטב מצפונם. אחרי
זה הוקרא כתב האשמה« .חיים פלד, אתה
נאשם כי הנך נופל מן הדור הקודם בחוסר
נכונות להתנדבות בחיי המדינה והחברה, ב העדר
חוש ציבורי,וברמה תרבותית ירודה.
האם אתה מודה י׳׳
אך טרם יכול היה הנאשם להשיב, התער בו
שני הפרקליטים: שניהם ביקשו להגיש
טענה מוקדמת. הודיע תמיר :״אי־אפשר
להאשים את הנוער על כי אינו משהו אחר.
אין כאן כל מקום להשוואות עם הדור הקו דם
מאחר שאינן נוגעות לעניין. אולי הדור
הקודם היה דור גאונים — זד, לא נוגע לעצם
הענין•

הנאש לא מודה !׳׳
שלושת השופטים התלחשו ביניהם• התו צאה:
טענת הקטיגור נתקבלה ברוב דעות
של צ׳יזיק ואבנרי נגד מלחי. ההשוואה עם
הדור הקודם לא תהווה חלק מן האשמה.
ואז בא תורו של הסניגור .״אני מבקש
שיפרידו בין שלוש האשמות,״ אמר .״אין
כל קשר מהותי בין חוסוי־נכונות להתנדבות
לבין רמה תרבותית לקויה, למשל. המושב עים
יכולים. למצוא אותו חייב בנקודה אחת

ולזכותו בסעיף אחר.״
הפעם נתקבלה הטענה פה אחד. כתב ה אשמה
הוקרא מחדש לנאשם שהודיע, כצפוי :
״לא מודה.״ המשפט החל.
העד הראשון היה בנימין נחשון, בן ,24

רפאל מושיוב, חכר מ. פ .ת״א

נכונות להדריד

שולמית גלכרד, פקידה
סופרים אינם מתנדבים

אירמה הלפרין, רב־חוכד
הזקנים אשמים

קיבוץ. אף היא הופיעה כעד קטיגוריה .״אני
חניך בית הספר הדרמתי של הקאמרי, בלונ מכירה
היטב את אותם החוגים המסתובבים
די גבוה ויפה תואר, לשעבר איש פלמח.
בקפה כסית בתל־אביב ועטרה בירושלים,״
הוא לא היה עד שנבחר מבין הקהל, אלא
הודיעה .״ואני רוצה לומר עליהם כמה מלים.
הוזמן מראש על־ידי הקטיגור.
הסופרים הצעירים המתהלכים במכנסיים
הסד: אין כל ספק כי רמתו הכללית של
אמריקאיות ולובשים סוודר גם במזג אויר
הנוער י1דס. שוב איך אותה רוח התנדבות,
חם, חושבים שזו גבורה להראות עם תריסר
אדם המצליח למעול בכספים הוא חברה׳מן;
בחורות בפרמיירה ; הם מצאו להם אופנה
וזרמה התרבותית ירודה, הגישה לבחורות
חדשה בגידול ׳זקנים ושפמים — אך מעולם
חדלה להיות רומננוית ועדינה, הפכה גישה
לא יצאו למעברות לשוחח עם העולים הח ישר
לעניין.״
יודעים רק להלחם בעד
דשים.הסטודנטים
תמיר ; ״מה דעתך על השתתפות הספור־שכר
לימוד יותר נמוך ואינם מתעניינים ב־סאיס
הישראליים באולימפיאדה
מלחמ־ ,בשחיתות או בשוק שחור. הנוער
העד הם ז ..השתתפו.״
כפוף למפלגות, ונותך
אולם בעוד קו החקירה
לזקנים להחליט ולקבוע
של הקטיגור היה מוכן
כירצונם.״,
מראש, היתד. חקירתו
משה גי ב...
הופעתה התקיפה של
הסניגור של והנגדית
המשפט על הנוער היה המאורע רושם הבחורה עשתה
בלמי־צפויה. כאן בלט
שכינס מספר המשתתפים הגדול ברב,
דעותיה החותכות
חוש ההומור של שני
יותר בתקופה האחרונה, מלבד כי עוררו
ויכוחים, בעיקר
הפרקליטים דשל העד מספר נוס הפלמ״ח בגבעת־ברנר.
בקרב כמה בחורות ש עצמו.
הנוכחים
בו היה גם מספר המבקרים
עמדו ליד דגמה. גישתו
לייבסון :״הצגה יפת
הגדול ביותר שאולם גן־רנה (הגדול
של ליבסון לעדה, הי התדגשות,
אזיוני של ביותר בארץ) ראה מאז הופעתו ה סניגורית,
יותר

השחקן...״
פומבית
הראשונה של מנחם בגין
פחות ג׳נטלמנית. הוא
תמיר כבוד בית
לפני ארבע שנים. ההנבוה: לא היה
הפעיל נגדה את כל חיצי
המשפט ! אני מתנגד לעתון
עברי אחד שמצא לנחוץ לכ נימה
הזאת. היא מעלי האירוניה.
תוב
עליו. לעומת זאת נתן קריין
ליבסון :״את מדברת

רדיו דמשק בעברית פרסומה רבה
בתקיפות נגד חוסר ה העד:
בכלל לא. ל־לכל
הענין, קרא בשדורו את מודעת
התנדבות לעבודה. בזאת
מחמאה.
היפן ;
המשפט בציינו את מקום ותאריך
מעברות. האם את עצאני
עדיין לומד להיות
הערכו. אלא שפרסתו זה ניתן במך
ניסית פעם ללכת
שחקן.״
אחור של יום, למחרת המשפט,
למעברה?״
העד גם היה מוכן להעדה
:״לא אילו ח הודות
כי הרמה התרV.
ייתי
הולכת למעברה היו מיד.שואלים אותי
בותית אינה, בכל זאת, כה נמוכה• הוא עצ
איזו מפלגה שלחה אותי, מה אני רוצה —
מו התמסר לתרבות והכיר צעירים לא מעבכלל
...היו חושבים אותי למשוגעת.״
טים כמוהו. ואשר לפרשת הגנבים שהם
ליבסון :״ואת גס חושבת, שסופרים ה *
חברה׳מנים

לובשים מוודדיס כשחם לן הם אנשים חסרי
ליבסון :״האם יש להבין מדבריך שאתה
נמצא בחברה כזו שיש בה הרבה ג^נים

תרבות.״״
השאלה הסופית היתד, אם הוא, העד, מאהחקירה
נסתיימה, הקטיגור מודיע על ה עד
השלישי והאחדון שלו: רב חובל׳איר־מין
כי אילו עמדה המדינה באותו מצב
ששרר ב־ 1947 היה הנוער מראה אותה הת מה
הלפרין. השם מעביר לחש באולם.
נדבות. התשובה: כן.
הלפרין, גבר בעל קומה; כסוף שער, לבוש
אחריו עלתה שולמית גלברד, בת ,23 פקיחליפה
כחולה מתייצב בדוכן העדים.
תמיר :״אתה היית ממייסדי ההגנה?״
דה ממשלתית, לשעבר חיילת בפלמח וחברת

.חייס חפר, משורר
נוער בלי השראה

מידד שין ז, סופר
רמה תרבותית גבוהה

יהודה גבאי, ספורטאי
בתי־ספר גלי ספורט

העד :״כן.״
תמיר :״׳גם ממייסדי ההגנה הלאומית?״,
העד :

תמיר :״היית גם מפקדת של האניה העבריה
הראשונה ל״
העד :

״כן אדוני.״

״אשמות המפלגות הדקובזן־ו!,׳
התשובות שניתנו עד כה בקול שקט ועוב דתי
פסקו, הלפרין פנה לקהל :״לפני ש נמשיך
הלאה, ברצוני לומר• כי לדעתי, בגי
הגיל המבוגר הם שהיו צריכים לשבת על
דוכן הנאשמים!״ גם״הקהל, כנראה, חשב
כמוהו ; הוא מחא לו כף בחמימות.
תמיר :״האם אתה חושב שהנוער של
היום נופל מן הדור הקודם בנכונותו להתנדבות?״
העד

״בלי כל ספק !״

תמיר: גם אלה שבאילת ;״
העד :״אפילו שם• לא תמצאו,אלא בודדיע
שבאו עמו/וך נכונות להקרבה. רוב הבחורים
היוצאים היום לאילת נוסעים לשם עם פנקס
חשבונות במקום לב• בשבילם ש.ח.ל( .שרות
חלוצי לישראל) אינו אלא שרות של חמש
לירות.״
ליבסון :״אתה מדבר על הדור הקודם
כאילו כל בניו היו גיבורים ומתנדבים. ה־אינך
חושב כי. זוהי גישה של האב המסתכל
על בנו ומתגעגע לימי נעוריו שלו, חוזר
ומספר איך הכל היה יותר טוב בימים ההם?״
העד :״לא. בזמני, הנוער ־באמת הטביע
את חותמו על כל החיים. היום הוא עבד
נרצע של המפלגות.״
ליבסון :״אבל בכל זאת תסכים אתי ש הורים
לרוב אומרים לילדיהם כי הם בצעי רותם
היו יותר טובים.״
העד: כן ...אבל הנוער של היום אינו
אשם במצבו. האשמה בעיקר בנו, שחינכנו
אותו, ובמפלגות — בכל המפלגות — ה־אנטי־פטריוטיות
והרקובזת !״
״מימי שיף !

האדון מידד שיף מתבקש

(המשך בעמוד 4ו )

אפריים ריינר, חבר קבוץ
מפלגתיות

ויישוב גבולות

העם

סנפים יב שי3ו

אזרחי ישראל קפצו ממיטותיהם. קול מוכר.
אך כמעט נשכח, נשמע בחוץ. בדייקנות גלתי
רגילה ירד היורה על הארץ.
למחרת היום נראה הכל רענן יותר. הכל —
מלבד הנוף הפוליטי של המדינה. שם עוד
שרר השיתוק של שלהי הקיץ. תמרוניו של
בי. ג׳י. נמשכו בעצלתיים, היו מכוונים הפעם
אל המפלגה הפרוגרסיבית (אותה מזיגה של
עולים־חדשים וותיקים מגרמניה, נוער חלוצי
פולני) .פה ושם הופצו שמועות על שינויים
קרובים בממשלה. .אלא שהדבר לא עיניין,
כמעט, איש.
יהיו דרושים גשמים חזקים יותר כדי להע לות
עלים ירוקים על הענפים היבשים של
הפוליטיקה הישראלית.

״מתוכננת, הקציבה לכל קבוצת פועלים בית
להריסה, הוסיף כי העצורים יובאו לדין:
מנהיגי חרות ומוסדותיה לא טמנו ידם
בצלחת. עורך הדין משה יואלסון נקרא לחקור
את הנזקים * ,צלם הנציח כל פנד-
הרוסה. כשהחליטו ח״כ חרות לבקר במקום
שלחו את אסתר רזיאל־נאור אל תחנת ה משטרה
הרחובותית, שם ביקשה לווי מש טרה.
טענה :״אני רוצה להיות בטוחה ש לא
יאונה לנו כל רע״ .שטיינברג הופתע,

הסכסוך: הרוב בין פועלי הדפום המפ״מיים,
השייך למעוט במפלגה, דורש כי איש משלהם
יעמוד בראש הרשימה. המעוט של פועלי
הדפוס, השייך לרוב שבמפלגה, מסרב.
.ג שי מעל לתהום .־אנשים מן החוץ,
המקוים לפרוד (מק״י מצד אחד, מפא״י
מצד השני, השואפות שתיהן להתעשר מן
העזבון של הנפטר־המקווה) עצרו בעד נשי מתם.
הם זכרו כי התפלגות קבוצת ליבשיץ־
למדן בישת־המזל החלה בצורה דומה, כש־

ממשיות.
אחרי הסירוב בא גישוש שני באותה
דרך: בי.ג׳י. מוכן להיפגש עם מספר מצומ צם
של ראשי הצ״ס הפגישה נקבעה׳ בביתו
של ישראל רוקח, אולם רוקח חלה• ף.־א
הועברה לביתו של ברנשטיין, נשיא ה מפלגה•
ד,צ״כ
התחילו, בתחרות של ניחושים .״לא
האמנו כי מפא״י כבר רוצה בשותפים ב ממשלה,
במקום גרורים !״ אומר ברנשטיין.
עסדה הרס מתוכנן
הקומה השלישית של הבית ברחוב הרצל
,4תל־אביב, געשה. ההזעקה הטלפונית ש באה
מרחובות העמידה את עובדי המשרדים
השכנים, של הסתדרות העובדים הלאומית
ושל החברה לבנין סלע, על רגליהם. הסי בה:
לנווה־יוהנה * ,שכון חרות לעולים חדשים,
המוקם בעירו של נשיא המדינה, נהרו
כשלש מאות פועלים, נתצו את כל קירות ה מבנים׳
הרסו על ידי כך את תקוות העולים
לזכות בשכון לפני בוא החורף.
כשהחל שבתאי שיכמן, מנהלה גבה הקו מה
של חברת סלע׳לממש את תכניות הבניה
של הבתים החדשים כנווד,־יוהנה מסר
אס בצוע העבודה לקבלן הראשוני משה רו דן.
הלה הקים חברה קבלנית, שהעסיקה
קבוצה קטנה של פועלים מההסתדרות ה לאומית.
כנגד צורה לקובלת זו של מתן
עבודה, הגיבה ההסתדרות הכללית ברחובות
במכתב חריף, דרשה בכל תוקף להפסיק את
העבודה. לא הסתפקה בתשובה המזמינה
את הצדדים לבוררות, נצלה את ההזדמנות ל ערוך
שביתה. מאות פועלים מובטלים יצאו
בשורת מכוניות משא כשג׳יס נוסע לפניהן,
נערכו לפני השכון ההולך ונבנה. אך התאבון
לרסוק עצמות פג כשהבחינו בלא
יותר מששה פועלים. לאומיים״ שמהרו ל הסתתר
באחד הצריפים• הזעם כוון אל הדו מם,
ולאחר שעה קלה היו קירות הנדבנים
לגלים של לבנים מנופצות* בורות הסיד
מולאו חמר, מדרגות נשחקו עד לבלי הכר.
הזעקה היתד, גדולה. ראשי חרות הטילו
למערכה את העתונות, את דעת הקהל, טענו
שהענין פוליטי. הצד הפלילי שבדבר היה
מעשי יותר: יצחק ־שטינברג, מפקח נפת
רחובות, כלא שלשים מחשודי ההורסים, לא
דלג גם על יהודה שולמן, מזכיר לשכת ה עבודה
הכללית ! אריה רבינוביץ ויצחק
בן־ארי מזכירי אגודת פועלי המין, שנראו,
לפי העדות, מנצחים על הפעולה מתוך הג׳ים.
שטיינברג מסר לעתונות כי הפעולה היתה
* על שם אשתו של זאב
אביה הרוחני של תנועת החרות.

חכ״י חרות (כלווית שוטר) ליד מכנה הרוס בשיכון ״סלע״
תיאבון לריסוק עצמות
הזכיר בחיוך את העבר הלא רחוק בו היו
הכל נשמרים מפני מיסדי חרות דווקא, שלח
לווי של שוטר אחד.

מפלגות

הפילוג במפ״ם דומה למלחמת־העולם ה שלישית.
כל אחד בטוח •,פחות או יותר,
שהיא תפרוץ ביום מן ודמים, אך איש אינו
רוצה בה בלב שלם. משני הצדדים מוכנים
הכוחות להתפרצות המאבק, אולם מקוים
שיידחה לזמן רב.
השבוע קרה אינצידנט על הגבול• לקראת
המחירות באגודת פועלי הדפוס הופיעו שתי
רשימות, כל אחת מסומנת באות מ׳ .האחת
הוגשה ע׳׳י אנשי החטיבה לאחדות העבודה,
סיעת המיעוט של יצחק טבנקין וישראל גלילי
(הקיבוץ המאוחד, סיעה ב׳ העירונית לשע בר)
.השניה הוגשה ע״י מרכז מפ״ם, בו שולט
הרוב של משד. סנה ומאיר יערי. סיבת

דבוטינסק״,
* 10,000ל ״י.

מפ״ם לא אישרה רשימה של מעוט, בבחירות
בלוד.
אולם המניעות הבולמות את הפילוג חז קות•
מניעה מם׳ : 1חשש הקיבוץ המאוחד
שפילוג שני (אחדי פרישת אנשי מפא״י מן
הקיבוץ) יהרוס ׳כליל את הקיבוץ, אשר בין
צעיריו יש כיום דריסת רגל רצינית למשה
סנה• מניעה מס׳ : 2חשש אנשי השומר
הצעיר, בני בריתו של סנה, כי פרישת הקי בוץ
המאוחד ממפ״ם תחליש את היסוד הקיבוצי
במלפגה, תשליט בה לחלוטין את היסו דות
העירוניים המיוצגים על ידי סנה. מניעה
מס׳ : 3החשש הסתום של אנשי לאחדות
העבודה כי ההתפלגות תוביל אותם להת דרדרות
במדרון הלא־כלום, מבלי שיהיה להם
הכוח להקים גורם פוליטי חדש של ממש.
אמנם קיימת תהום בין שתי הסיעות לגבי
רוב הבעיות — היחס לברית המועצות, ה יחס
לטיטו, היחס לממשלה, היחס למק״י.
אולם הגשר המוביל מעל לתהום עודנו חזק
מאד — הגשר של אינטרס הדדי במפלגה
חזקה.

מח־ר יקד מד
(ראה השער)

״פתחו לי שערי צדק
אבוא בס, אודה יה,
זה הש.ער לה׳
צדיקים יבואו בו...״

רח׳ קאלישר בתל־אביב הוא רחוב שקט,
המחבר את רח׳ נחלת־בנימין עם שוק ה־כרמל,
אין בו בתים משותפים מהודרים,
ובלילה אין מכוניות מצוחצחות עומדות
ליד המדרכה. יש בו רק בית גדול אחד, גם
הוא ישן למדי. זהו,הבית מס׳ .38.
באחד הערבים, החודש, התמלא הרחוב
חיים בלתי רגילים. שוטרים צבאיים דהרו
על אופנועים וג׳יפים, מכונית־הדר הגיעה
לבית מס׳ .38 אדם נמוך קומה, בעל רעמת
שערות כסף, קפץ מן המכונית, עלה ב צעדים
נמרצים לקומה השניה. על הדירה
התנוסס שלט נחושת י קטן, שנשא את !,מי לים,
פ .ברנשטיין. אדם ממושקף וחייכני קי דם
את פני ו!בא בעברית בעלת מבטא גרמני
עבה. ראש ממשלת ישראל ביקר בביתו של
ראש המפלגה השניה בגודלה במדינה
״שרירים רוחניים.״ קדמו לפגישה
תמרונים מסובכים. באחד הימים הופיע אצל
הציונים הכלליים ״מתווך״ ,רמז שאם הנה לת
הציונים דבלליים תזמין את ראש ה ממשלה
לישיבה עמה, בוא יבוא. אולם הרמז
נתקל באזניים אטומות: הציונים הכלליים
חששו כי בהזדמנות מסוג זו יצטיין בי. ג׳י.
בשפע של נאומים, במינימום של הצעות

,העולם הזה׳׳ 782

בכל זאת פעמה בלבם התקוד. שבי.ג׳י.
הגיע למסקנה שיש לצרף לממשלה כלכלן
מנוסה, כמו ברנשטיין, אחרי שמתו שני
כלכלנים חשובים, אליעזר קפלן ודוד צבי
פנקס. כי ברנשטיין אינו מאמין בכשרונו
הכלכלי של אחד מחברי הממשלה הנוכחית,
מלבד פרץ נפתלי, טוען ששאר החברים מצ טיינים
ב״שרירים רוחניים״ יותר מאשר ב תבונה.

ג׳י. כיקש סליחה. אף כי התק וות
היו מהולות, לא ציפה איש למה שקרה.
באמת. הצ׳־כ קראו לזה ״סימפוזיון״ .היתד,
זאת הגזמה. התואר ״מונולוג״ היה מתאים
יותר: בי. ג׳י. דיבר משך שגי שלישים של
השיחה.
הוא לא עשה זאת בחוסר התרגשות. מדי
פעם. בפעם קפץ מכסאו, הרים את קולו כדי
להכריז1הכרזה. אולם בכל פעם נרגע, ביקש
סליחה על ההפרעה שגרם לבני הבית, ש נ
סו לישון בחדרים הסמוכים.
בי. ג׳י. היה בפורמה. הוא נאם על עקרו נותיו.
היו אלד. דברים יפים, מצלצלים, או לי
גם מלהיבים. היה להם רק לקוי אחד: הם
לא היו שנויים כלל במחלוקת עם הצ״כ. הכלליים מאז ומעולם שותפים הציונים
ומפא״י ברוב ההשקפות הבינלאומיות, ה לאומיות
והצבאיות. חלוקי הדעות ביניהם,
בגללם לא נכנסו עד כד. לממשלה, נגעו ל פרטים
אפורים הרבה יותר: פרטי העבודה
היומיומית חלוקת ההשפעה וה הכלכלית תפקידים.
בן־גוריון,
בתנופתו הגדולה, לא נגע ב קטנות
מעין אלה. חוא דיבר על ארבעה
שטחים עיקריים של ממשלת ישראל, אשר
על שנים מהם אין כל אפשרות של פשרה.
(מדיניות חוץ ודימוקרטיה) ,בעוד שעל שני
האחרים (דת וכלכלה) יש צורך להתפשר.
ברנשטיין חידד את אזניו, ציפה כי עתה
ישמע את הפרט היחיד שעניין אוחו: צורת
הפשרה בעניני כלכלה• הוא חיכה לשוא.
ראש הממשלה גמר את דבריו, סקר במבט
חודר את הנוכחים בחדר המרוהט בטעם
בורגני אירופאי שקט.
אחר קם, הכריז שאם ירצו הצ״כ בהמשך
השיחה אחרי שיקול דגרים, יעמוד לרשותם,
נפרד.
הסמל לא נטבל• בכל מפלגה אחרת,
הדואגת לפרסטיז׳ה שלה, היד, הענין מס תיים
בזאת. אולם פרץ ברנשטיין הוא ראש
מפלגה הדואגת לתכליח, ענין ההשתתפון ז
בממשלה (ובהכרעה.הכלכלית) הוא ענין חיו ני
לגופים הכלכליים. ברנשטיין החליט ל־
(המשך נעמוד ) 10

צד ״הפורס ה1ה״ פול אורדמן
אכם ל,לוז־ 3־ות אלו. בפיצופו v

הרדמת היולדת נעשית באמצעות מכשירי
משוכלל׳ ב־ותד ותמרי בימ״ם הדיש. על יד
רופא מיוחד ש1ה תפקידו היחיד בעת התתד.
מכשירי אלה מונעי כ ל כנה מן הא והתינוק.

הנתות הסת׳׳ .המנתה והעחד נגשים לתפירה
in n n רפואות חדישות ; מונעות [ הרעדה

חוק הרומאי הקדום
היה מרשה להוציא,
בעזרת חתך בדפנות
הבטן והרחם, תינוק

שאמו נפטרה במשך
ארבעת השבועות האחרונים להר יונה.
זהו הרמז הראשון בהם־
טוריה ללידה על ידי חתך הקרוי
״קיסרי.״ האגדה מספרת שיול•
יוס קיסר נולד בדרך זו ומאז
היא נקראת על שמו.
התאור המדעי־רפואי הראשון
של חתך קיסרי הוא בהרבד. יותר
מאוחר, נמצא בספר מן המאה
השש־עשרד״ בו מסופר כי בשנת
, 1586 בעיר צרפתית קטנה,
קשתה אשתו של הספר המקומי
ללדת. בגלל מבנה אגן־הירכיים
הצר שלה, לא יכול התינוק לצאת
מרחם אמו בדרך הרגילה.
היתד, סכנה לחיי האם והתינוק
גם יחד.
הספר, שלא יכול. לראות ב יסודי
אשתו־ ,החליט להוציא את
ילדו בדרך אחרת. הוא נטל את
תערו, חתך את בטנה של האשה,
הוציא את הילד בריא ושלם.
לאחר מכן תפר את הפצע בחוט
ומחט• ד.אשה, מודיע מחבר ה ספר,
החלימה.

סכנה ליולדת ולילוד. ה-

דת$ים בימינו מטיל•ם ספיקות
באמתות הפסקה האחרונה, כיון
שן וז א מהרעלה, לאחר נתוח ב־כזאת
היה צריך להיות ב־מזי!ת
דבר וודאי. אכן, הרעלות
כתוצאה מהחתך היוו את ד.תקלה
הגדולה ביותר, אפילו?אחר ש צורת
הנתוח והטכניקה שלו
שוכללו ניכרות, בסוף המאה
התשע־עשרה. עד 7פנ׳ עשרים
שנה היה החתך מביא מוות ל אחוז
גבוה של נשים שנזקקו
לו. עתר. אחוז זה ירד, למעשה,
לאפס, הודות לאמצעי לחימה
חדשים בהרעלה.
חתך קיסרי נעשה במקרים
נדוחדים, כאשר ׳;,שקפת סכנה
ליולדת או לילוד, בגלל לקויים
במבנה הגוף של האם• הדעה
הרווחת שחתך קיסרי מונע לי דות
נוספות, אינו נכון. במקרים
רבים יולדת האשד, תינוקות ב דרך
הרגילה, לאחר ש;ידה קו דמת
נעשתה בעזרת חתך. במק רים
אחרים אירע שאשר, עברה
כמה חתכים, בזה אחר זה, את
בולם בשלום.
בשנים האחרונות געשה הח תך
בהרבה יותר שיגרתי מאשר
היה אי־פעם• בבית״היולדות ש ליד
בית החולים העירוני הדסה
בתל־אביב (מקום בו נעשה ה חתך
הקיסרי הראשון בתל־אביב,
ב־ ,1926 מאורע גדול באותם ה ימים)
נעשים חתכים קיסריים
לעתים קרובות ביותר.
ללא כאכים. המעניין בכל
הדבר הוא, שדוקא החתך הקי סרי,
הנחשב עדיין בעיני הצבור
הרחב, לנתוח קשה, פרושו לידה
׳ללא כל ׳כאבים, תחת השפעת
הסם המרדים.
גם ההחלמה מנתוח כזה היא
עתה מהירה למדי, כמו לאחר
נתוח מעי־עוור קל: שלשה ימים
לאחר החתך היולדת יכולה לקום
ממטתה ולאחר כעשרה ימים היא
מסוגלת לשוב לביתר״

קיבל דשות מותדת לצדם תמונות
ר תתד קיסרי בבי״ח הדסה בת״א

הרופא המנתח ועוזריו מבצעי
את החתר בד פנו ת הבטן
והרת. מוציאי דר כו את
הילוד. האם לא הדגישה ר בד.

וצא התינוק. בר א שו או ברג ליו,
.1מנתקו העוזר במספר״ .מאמו
ור חבל הטבור. במשךבל הנתות
;מורדמת חשה בכל צירי לידה.

זושיבו אותי בספסלים של הציונים הכלליים,
(המשך מעמוד ) 7
;לומר של אלה שלא היו לא דתיים, ולא
עשות צעד נוסף, לבקש פגישה פנים אל
|_ .סוציאליסטים. נוכחתי לדעת ששכני בפפסל
פנים, ללא קהל מאזינים.
1,קרובים לדעותי. הפכתי ציוני כללי.״
הפגישה התקיימה במשרדו של בי. ג׳י|.ין
ברנשטיין הצעיר החל עולה בסולם הציו־בקריה.
נכחו בה, מלבד אלוהים, רק בן|-
נים־הכלליים, מאחורי שמות מצלצלים כסו־גוריון
וברנשטיין, והקצרן המלווה את בי^-.
|פרסקי ומוסינזון, שעה שדוד בן־גוריון הצעיר
ג׳י. בכל אשר יפנה, ורושם כל מלה היו
|החל מתבלט בשורות השמאל, מאחורי גבם
צאת מפיו.
של שמות מצלצלים כברל כצנלסון וחיים
שני האנשים שישבו זה מול זה היו כמעט
ארלוזורוב•
ניגודים מוחלטים. בן־גוריון הוא יליד ה באותם
הימים כ בי תתבשלו יחסי הכוחות
הווי היהודי במזרח אירופה, הווי אשר בני
העתידים: הציונים הכלליים * עסקו בעיקר
המערב רגילים להתייחס אליו בזלזול נסתר.
בפעולות פרלמנטריות, בהטפה רעיונית ; בן־
פרץ ברנשטיין הוא נציג אופייני של יהדות
גוריון וחבריו עסקו אותה שעה בבנין ארגו המערב,
יליד גרמניה (מיינינגן) ,צעיר בארבע
נם בארץ, ביצירת ההתישבות העובדת וההס שנים
מבן־גוריון, בן ד.־ •66 בעוד שבי. ג׳י.
תדרות, עמדת המפתח של כל שלטון עתידי
גילה את אהבתו לאפלטון רק מאוחר בחייו,
בישוב. שלטון זה׳»לא נפל מן השמים• הוא
כאדם המתגעגע אל אשר* נמנע ממנו בנבנה
בעמל של שנים׳ כעץ שצמח לאטו עד
נעוריו, ברנשטיין גמר לקרוא את כתבי חכ שפריו
הבשל נפל לחיק בעליו עם קום
מי יון ומצביאי רומא עוד בילדותו, ב גמדינה.
גימנסיה
ההומניסטית, לפני שגויס לצבא
מועדון פוליטי מורחב. פרץ ברנ הקיסר
וילהלם (בו עלה לדרגת סמל, עבר
שטיין עלה לארץ בפברואר , 1936 מצא בה
קורס לקציני מילואים, אך לא זכה לתואר
מפלגה ציונית־כללית שהיתה מעין מועדון
הקצונה, בשל סרובו לעבור טבילה) .אחיו
של ידידים מרוסיה, יריב מאד בלתי־שווה
הצעיר, גם הוא חייל הקיסר, נפל, בימי הלרשת
הכח האדירה של הסתדרות הפועלים.
מלחמה הראשונה, בחזית וורשא•
שלטון הפועלים היה מבוסס על עמדות ה המפנה
בחיי שני האנשים בא בנעוריהם.
מפתח שבנו בארץ. כוחם של הציונים־הכל־בי.
ג׳י. הגר לארץ־ישראל, התערה בהווי ה-
ליים נבע בעיקר מן הגולה.
עליה השניה, השתתף בהתהוות החיים ה אולם
במרוצת השנים, כתוצאה מזרימת
מפלגתיים שהיו עתידים לעצב את דמות
ההון של העליד, הגרמנית, התפתח גם המשי
הארץ. ברנשטיין הגר להולנד, אחר שעבד
הפרטי בארץ־ישראל. פה ושם בצבצו הניצזמן
״מה כשוליה בבית מסחר לתבואות (שם
נים הראשונים של תעשיה, של מסחר גדול.
היה׳ נאלץ, בהתאם לנוהג, לעבוד גם כמה
קמו ארגונים כלכליים, בעלי אינטרסים
חדשים כפועל גופני, נשא שקים בני 100
מיוחדים. הם ביקשו לעצמם נציג פוליטי בק״ג
במחסן התבואות) .בהולנד נכנם לעסק
מוסדות הלאומיים, מצאו אותו בציונים״
דומה, רכש לו משך שנים את הנסיון הכלכלי
הכלליים הליברליים. כך נוצרה ברית המש המעשי,
הקובע כיום במדד, רבה את גישתו
משת עד היום יסוד המפלגה: מצד אחד ה־לענינים
מדיניים• (אומר הוא :״האיזמים
ציונים־הכלליים, השוללים את השמאל מכיון
שייכים לבחירות ולאסיפות
שהם מתנגדים בכלל לכל מעמדיות, ומצד
בהולנד נשא ברנשטיין אשה, חיה, בת
שני הגופים הכלכליים, שהאינטרסים המעמ לנשואי־תערובת
שהתגיירה אחר־כך בירו דיים
שלהם סותרים את האינטרסים של ה שלים
כדת וכדין. היא ילדה לו 4ילדים :
שמאל. פרץ ברנשטיין מסמל את הצד האחד.
רחל, הנשואה לבעל משק בעמק חפר: יהו ישראל
רוקח מסמל את הצד השני.
דית, הנשואה למהנדס חיפני ! דוד, הכותב
כל עוד שלטו האנגלים בארץ, לא השפיעו
שירים באנגלית ובעברית, היה מפרק־מוק־מוסדות
הציונות והישוב על מהלך החיים
שים בימי המלחמה, עובד כיום במפלגת
הכלכליים, והציונים־הכלליים לא חרגו מגדר
אביו ; ומשה, תלמיד החמישית בהרצליה,
של מועדון פוליטי מורחב. המהפכה באה עם
חניך בקורס שרירן של הגדנ״ע. בסך הכל
הקמת המדינה. הממשלה החדשה קבעה פת מונה
המשפחה 3נכדים׳ 6נכדות.
אום את הדברים הגוזרים חיים או מוות
שני צעירים בלטו. לבני האינטליגנ על
כל מפעל כלכלי: מס ההכנסה, רשיון
ציה היהודית הצעירה באירופה המערבית
היבוא, ערך המטבע, הקצבת חמרי גלם,
היתד, לציונות משיכה רוחנית. הם ראו או־קביעת
המחיר. מפא״י, שקיבלה לידה את

יותו של הלכוד הכל־מפלגתי, לא רק לשם
איחוד בני־הישוב במאמץ המלחמה, אלא גם
לגיוס הכוח הכספי והפוליטי של יהודי העו לם.
בחודשים הגורליים, שקדמו להכרזת ה־מדינר״
היה ברנשטיין אחד מבני הרביעית
(בן־גוריון —קפלן —שפירא — ברנשטיין) שניה לה
את המלחמה. הוא היד, אחראי ביהוד
להבטחת האספקה והדלק. בתפקיד זה מנע
בעד האנגלים, בצורה ״בלתי־פרלמנטרית״
להוציא מחיפה את מלאי י הדלק החיוני. אומר
ברנשטיין :״מכל מעשי אני מתפאר בנצחון
במלחמת הדלק,״ מוסיף מיד, בחיוך האופייני
לו :״כמובן, הוא בא הודות להגנה — היא
שיחררה את חיפה במועד הנכון...״
משהוקמה הממשלה הזמנית היה פרץ בת־

אירווינג

מילר

כאסיפה ציונית־כללית *

...סימפוניה בלתי־גמורה
שטיין אחד מחבריה. הוא קבל לידיו את
תיק המסחר והתעשיה, אותו החזיק בסוכנות
היהודית מאז ( .1946 הופעתו בתפקיד זה
בפני ועדת או״ם משכה אליו תשומת לב
כללית, ציינה אותו כחומר ממנו יקורצו
שרים).
המשרד החדש שכן בכמה חדרים, לא היה
לו כמעט מנגנון. זוכר ברנשטיין :״הבעיה
לקבל טלפון היחד, הרבה יותר חשובה מן
הבעיה להשיג חיטה...״
״ יתכןוהפרז תי בסיומה של המל־,
חמה, נגמר גם ירח הדבש של מפא״י והצ״ב.
הציונים־ד,כלליים האמינו כי למפא״י מטרה
ברורה: לנשל את המשק הפרטי. ברנשטיין
הציע להיכנס בכל זאת לממשלה, מתוך אמו נה
שהשפעתו האישית תימנע הפליות קיצונ יות
יותר. הרוב החליט נגדו׳ והוא קיבל את
דעת הרוב, בהכנעתו הרגילה (״יתכן והכרזתי
בכוה השפעתי האישית
אי ההשתתפות הוכיחה את עצמה כברכה.
בכנסת הראשונה היו לצ״כ שבעה חברים.
בבחירות לכנסת השניה זכו ל־ 123.396 קו לות
ול־ 22 צירים, כמעט כמספר צירי מפ״ם
וחרות יחד. הם הפכו המפלגה השניה במדי נה.

משה,
פרץ וחיה ברנ שטיין
במקום שבע פרות רזות...
תה כאידיאל כמעט אסתיטי, משהו שיעמוד
מעל לאינטרסים כיתתיים וכלכליים, משהו
שיצור חברה שלא היה לה עדיין כל תקדים.
היה זה אידיאל שונה מאד מזה שצמח או תה
שעד, במושבות ובקיבוצים של ארץ-
ישראל, ושצעירים מסוגו של מארגן־הפוע־לים
דוד גרין התווכחו אתו בלילות. כי
פועלי ארץ־ישראל, מושפעים מן האידיאולוג יות
של אירופה המזרחית, חלמו על מלחמת
מעמדות, על חברה סוציאליסטית ועל קו מונה.
ברנשטיין
הפך ציוני במלחמת העולם ה ראשונה,
למד עברית, החל מתבלט בהס תדרות
הציונית ההולנדית הקטנה. הוא נשלח
לקונגרס של . 1929 מספר הוא :״ידעו שלא
הייתי שייך למזרחי ולא לפועלי ציון. לכן

השלטון המעשי, כהמשך ישר של שלטונה
בסוכנות, קבעה מדיניות שמטרתה היתה
ברורה: ליצור תנאים לגידול מהיר של ה משק
ההסתדרותי, לצמצום הדרגתי של המשק
הפרטי, אך מבלי להגיע למשק סוציא ליסטי
אמיתי. המעמד הבינוני הנפגע קם על
רגליו, הבין שהגיעה שעתו להילחם.
הציונים־הכלליים חדלו להיות מועדון, הפכו
מפלגה אמיתית.
טלפון, חיטה ודלק. כל עוד נמשכה
המלחמה נגד הערבים הבין בי. ג׳י. את חיוג מחנה
ר,צ״כ היה מפולג לצ״כ א׳ וצ״כ
ב׳ .הפלג הראשון, בראשותו של וייצמן, היה
שותף השמאל. השני, אליו השתייך ברנשטיין,
ה זה באופוזיציה.

ובלי הון זר לא ייתכן בנין ארץ־הגירה. כס פי
התרומות אינם יכולים לתפוס את מקומו.
כי בעוד בעל־הון פרטי צריך לדאוג ליעילותו,
הון ציבורי מתבזבז, מטבעו. כסף שמקבלים
אותו במתנה אינו מחנך.
בן־גוריון הבטיח שוויון גמור למפעלים
פרטיים והסתדרותיים. ברנשטיין הסכים כי
שוויון גמור מספק אותו, טוען שלו היתר,׳
קמה ממשלה צ״כית טהורה לא היתה פוגעת
בסקטור ההסתדרותי, מאחר שפגיעה כזאת
היתד, מערערת את שווי המשקל הכללי. אולם
למרות הסכמה תיאורתית זו טען בי. ג׳י.
שאין לצ״כ הבנה למפעלי הפועלים. המשא־ומתן,
שלא היד, משא־ומתן,,הסתיים כסימפוניה
הבלתי גמורה של שוברם, ללא ׳גמר.

היה נדמה עתה שכניסת הציונים הכלליים
לממשלה מובטחת, שהרי כיצד היתד, יכולה
לקום ממשלה בלעדם? אולם תקוות הצ״כ
נתבדתה. אבן הנגף לא היתר, רעיונית ! היא
ודתה מעשית מאד: במקום קווי־יסוד שאינם
אומרים ולא כלום, דרש ברנשטיין כי הממ שלה
תקבע לעצמה, מראש, תכנית מפורטת
ביותר בשטח הכלכלה, תכנית שתכלול את
פרטי הפרטים בכל השטחים. כדי להבטיח את
ביצוע התכנית דרש לעצמו את תיק המסחר
והתעשיה. אולם מנהלי המפעלים ד,הסתד רותיים,
שהשפעתם במפא״י רבד, מאד, צעקו
חמם. הם ראו בעיני קוחם תקופה של שבע
פרות הסתדרותיות רזות, שבע פרות פרטיות
שמנות. המשא ומתן התפוצץ.
״ואצלך א ץ?״ בפגישת החודש הת עוררה
אותה נקודה מחדש, כאילו נפסק
המשא־ומתן רק אתמול. השיח :
בן־גוריון (בקול נוזף) :יש לכם אינטרסנ טים
פרטיים !
ברנשטיין: ודאי ! ואצלך אין? האם המפ לגה
שלך אינה מעדיפה את האינטרסנטים

שלה?
ב ך גוריון: אתה מחזיר לי את הכדור?
ברנשטיין: בודאי, כי הכדור שייך לך !
טוען ברנשטיין: הטראסט ההסתדרותי מזיק
לארץ. ה׳וא מבריח את הון ההשקעה הפרטית.

״באמת, איני יודע מה, בכלל, רצה
בי. ג׳י? .לשם מה, בכלל, פתח במשא ומתן
שכשלונו היה צריך להיות ברור לו מראש?
מדוע ביקש פגישה, בעת שלא היה בדעתו
להציע מאומד? ,עונה ברנשטיין ; ״באמת,
איני יודע ! ״
במחנה ד,צ״כ הפכו הנחושים לפתרון ה חידה
כמעט למשחק חברתי. הפתרונות ש הוצעו
עד כה :
(א) בי. ג׳י. רצה להפחיד את אגודת״
ישראל, למען לא תצא מהממשלה. סיבה זו
שוב לא היתה מתאימה לפגישה ד,שניר. ש נערכה
אחרי פרישת אנשי האגודה.
בי. ג׳י• רצה למשוך בצורה. זו את

הפרוגרסיבים לממשלתו. סבור ברנשטיין :
״לשם כך לא היד, צורך בכל ההצגה.״
(ג) בי• ג׳י. רצה לד.כין את הציבור לבחי רות
חדשות> להפגין לפני כן את רצונו ל אהוד,
לגולל את אשמת הפירוד על הציונים־
הכללייפ. הסבר זה אינו מתקבל על הדעת !
בחירות חדשות לא היו משנות, מן הסתם,
את המצב במדד, ניכרת (אם כי ד,צ״כ מקווים
להישגים חדשים בקרב העולים החדשים).
(ד) להשפיע על יהודי אמריקה ועל הס־תדרותם
הציונית (שנשיאם, ד״ר אירוינג
מילר, ביקר באותה שער, בארץ) ,למען לא
יזדהו בגלוי עם הציונים הכלליים כאן. תקוד.
זו נתבדתה: מילר, שהוא קלף ציוני־כללי
עיקרי, ךבר באירוניה גלויה על ״אי־ד,הז דהו

(ה) מק־דניאל רוצה בשתוף ד.צ״כ בשל טון
(אומר ברנשטיין :״אין לי כל הוכחה

לפרץ ברנשטיין עצמו יש תיאוריה הרבה
יותר פשוטה. הוא סבור כי בי. ג׳י• רצה
פשוט להריח מה מחיר ההשתתפות של הצ״כ
בממשלה, נוכח לדעת שהמחיר גבוד. יותר
ממר, שהיד, מוכן לשלם.
מכל התיאוריות, היתד, זאת המתקבלת ב יותר
על הדעת.

3כפיות ציונות I
אדם הרוצה להקים מפלגה חדשה׳ יכול
לשים את הדגש על סיסמא מהפכנית חדשה
(למשל: נודיזם, איסור משקאות חריפים
או הפיכת ר,אספרנטו לשפת המרינה) או
להכין תבשיל מחומרים שונים, כורך טבח
המכין עוגה. במקרה זה יכול הוא להכין
לעצמו מתכון של ספר בישול. למשל :
* משמאל, חבושה כובע שחור, הוזכ״־ת
שושנה פרסיץ.

,.ו־ינגולס הזה״ 762

במדינה
״לוקחים 3כפיות ציונות, מערבבים היטב
עם 2כפיות של קלמות הארץ בגבולות
ההיסטוריים, מרתיחים את הכל על אש ה התלהבות
המשיחית משך 20 דקה, מוסיפים
מעט צדק סוציאלי.וחצי כפית של דת ישראל.
מקררים אחר כך את הכל במקרר חש מלי
אמריקאי, ומגישים לארוחת הערב.״״
ד״ר יעקב גיל (לשעבר ליפשיץ) הוא מומ חה
מושלם במלאכה זו. כשחזר מן הצבא
הבריטי בדרגת קפטן (התואר הצבאי נבע
מן התפקיד: רב צבאי) החליט שהישוב
זקוק למפלגה חדשה. הוא קרא לה אחדות
האומה. איש לא יכול היה להתנגד לאחדות
האומד, בימים הטרופים. אנשי המפלגות
חייכו על נסיון זה, שהית נידון, כמובן,
לכשלון מראש, אולם הם לא העריכו כראוי
את תכונתו של האיש. כשקרבו הבחירות
לכנסת הראשונה הבטיח גיל לציונים־הכלל-
יים את הצטרפות כל מפלגתו לרשימתם,
תמורת כסא בכנסת. כך הפך לח״כ.
אולם אחרי הבחירות הירהרו הציונים-
הכלליים שנית בעסק׳ מצאו כי לא היה
כדאי להם. לפיכן• לא חידשו את החוזה :
כשקרבו הבחירות לכנסת השניה נשאר ה־ד״ר
גיל בלי מפלגה ובלי סיכויים להיכנס
שגית לבית החשוב.
עתה החלים לתקן את המצב: לפני שבוע
הופיעו ברחובות מודעות ענק, בהן מוסבר
המצע החדש של מפלגת אחדות האומה. הוא
הכיל את כל הטוב בעיני כל המפלגות :
מדינה גדולה ויפה, צדק סוציאלי שכל המע מדות
יהנו ממנו, חרבות חפשית ויחד עם
זאת דתית.
?ם כשניגש לעריכת אסיפתו הראשונה לא
השאיר דבר למזל ולמקרה. הוא קבע את
האסיפה במועד, ומול המקום, בו נערכה בדיוק
אסיפה שניה מטעם הציונים־ד,כלליים
(אולם מוגרבי, תל־אביב) .כשיצא קהל ר,צ־יוגים־הכלליים
מאולמו אל הרחוב מצא את
עצמו, להפתעתו, בקהל של אחדות־העומה,
נאלץ לשמוע את נאומו של מנהיג המפלגה
החדשה, שבקע מרמקול שהותקן על אחת
המרפסות.

תחבורה

ירוק וצהוב

בתחילת 1952 סיפר צבי פנקס, שר התח בורה
המנוח, לכנסת את הפרשה המדאיגה
של התחבורה העירונית והבין־עירונית ה לקויות,
סיכם את הויכוח בפתרון יחיד :
מתן רשיונות המוני לכל נהג ההופך את
מכוניתו למונית• אך היות ומספר המכוניות
לא היה גדול עד כדי יצירת מהפכה שלמה,
הסכים האוצר להקציב מטבע זר לרכישת
מוניות, ביחוד לחברות הבין־עירוניות הגדו לות,
שם היה נאלץ אדם הרוצה לנסוע אל
מחוץ לעיר להבטיח את מקומו שבוע מראש.
החברות עטו על המציאה, הזמינו מספר

רב של 5מכוניות. אך שמואל פישר, ותיק
חברת׳ טתיד ומנהלה משך שנים רבות, נכשל
דווקא בחברתו, כשביקש להזמין 50 מכונ יות,
להפוך את השרות ליעי; ונוח. פישר,
,ביחד עם שני חבריו עזבו את המסגרת הצ רה,
הצליחו להתקשר עם חברת הענק האמריקנית
נ׳יימס ווטרס, בעלת אלפי מוניות
ומפיצה יחידה של מכוניות דה־סוטו. המשא
ומתן, שנמשך זמן קצר, נסתיים בהצלחה,

הפתיע את הישראלים ברצון הטוב של ה;
אמריקנים שאיש מהם לא היה יהודי. תנאי
השותפות היו פשוטים: מכוניות, ציוד וחלקי
חילוף יבואו מארות הברית. לכל השאר
תדאג הלירה הישראלית.
שרותא רי ב. הממשלה שנטלה לידה את
תנאי החוזה ד,הוגנים, שמחה ליסוד חברה
פרטית בין־עירונית בעלת ממדים גדולים,
שרות אדיב ויעיל, כנהוג בארצות העולם.
התנאי היחיד שהציגה לפני אשור ההסכם,
ושהתקבל ,,היה הקצבת 20 מכוניות, אותן
ירכוש משרד התחבורה בתשלום הוגן בל״י,
יחלקו לנכים.
כשהחלו המכוניות הצהובות, המשומשות*
אך במקצת, להגיע לארץ בקצב מהיר, כבר
קבלו־ שאר החברות הבין־עירוניות,בארץ את
הזמנותיה,ן. פחדן היה גדול: כיום ׳רץ הצי בור
אחריהן. הן חוששות שעתר. יקרה ה־היפך
המוחלט. גם הנהגים העירוניים, שחש שו
(לשוא, כטענת החברה) כי המכוניות ה חדשות
תסענה גם בקויהם שלהם, תגזול
מהם את לחמס, החלו נבהלים.
כשהראה המחוג, באחד הימים בשבוע ש עבר,
את השעה 9.00 בבוקר נדמה היה
לעובר ושב התל־אביבי כי העיר מעלימה
משהו- ,חסרה משהו שהוא כרגיל חלק בלתי
המוניות, שהפגינו
נפרד ממנה• החסר :
אותה שעה במאותיהן׳בצפון תל־אביב, מקום
מחסני החברה החדשה.

עם החברה. אך הפועלים המעבדתיים התנגדו
רכל תוקף. לגביהם, עבר זמן הזיכוחים.
השאלה היתר, עתה: כסף או שביתה.
למחרת נתקבלה במערכות העתונים הודעה
טלפונית על השביתה. בשעות הבוקר נראתה
מכונית מהודרת מתקרבת בכביש המוביל
אל בית החרושת ; הפועלים השובתים, ש ישבו
בחצר, חשבו אותה למכונית אחד ה מנהלים,
מיד רצו לקראתה, הקימור, בצעקות
ובנפנוף ידיים. בהתלהבותם לא שמו לב
לשלט הדבוק לחלון המכונית שנשא את
המלה ״עתונות״.
כעבור שלושה ימים הודיעו חברי הועד
לשובתים: החברה תשלם להם עוד מפרעה
( 50ל״י לאיש) ,תסכם את החשבונות סופית
בהזדמנות הראשונה. את הסכום הדרוש ל תשלום
זה ( 20.000ל״י) קיבלה בהלואה

המשטרה עצמה.,שהמשטרה חכתה רק ליד
בנין זה. כוונתו העיקרית היתר״ כנראה, ל חזור
על טענת כמה מאנשי חרות שכל ה־ענין
היה פרובוקציה משטרתית.
ואז באה ההפתעה השניה של היום. התובע,
היועץ המשפטי שימרון, שהופיע בכבודו וב עצמו
לחקירה מוקדמת זו (תפקיד הנועד ב דרך
כלל לפקידים נמוכים) קם במפתיע, הו דיע
שהוא מוותר על שמיעת כל שאר העדים
שהזמין. היה זה צעד בלתי רגיל ביותר ב חקירה
מוקדמת. מטרתו יכלה להיות רק
אחת: למנוע חקירות שתי־וערב נוספות של
הסניגור, להטיל על־ידי כך מסך עשן גם מ סביב
לקו התביעה.
בין שני מסכי העשן היה תפקיד השופט
פשוט. הוא העביר את דינו של שילאנסקי
לבית המשפט המחוזי. שילאנסקי, שלא שוח
שביתות

״תגו
רגו 3סד!״

פועלי בית החרושת למלט שמשון( .העולם
הזה )779 היו רגילים לראות מדי פעם
אחד או יותר ממנהלי החברה מגיעים במכו נית
פרטית, לבקור ביית החרושת. בדרך
כלל לא היו בקורים אלה מעוררים אלא
התענינות מועטה, אולם משנזדמנו במקום
כמה מנהלים ביחד נמוגה אדישותם, הרגילה
של הפועלים. הם ראוי במאורע הזדמנות
מצוינת להזכיר לאנשים החשובים כי ־טרם
שולמה להם משכורתם.
תחילה התקהלו כמה פועלים שצעקו לעו-מת
המנהלים :״כ סף! ׳ כסף! ״ לאחר זמן קצר
הצטרפו שאר הפועלים וחיש מהר הדהדה
בין גבעות הר־טוב החשופות תביעתם ל תשלום.
אחד הפועלים, עולה עירקי מתושבי
המעברה הסמוכה, צעק בקול היסטרי :״תנו
לנו און כספנו ! אנחנו עבדנו בשבילכם
ועכשיו ׳ אין לנו מד, לאכול !״
לא היו אלה דברי הגזמה: שלש מאות
הפועלים העוסקים בהקמת מכונות הענק
טרם קבלו את משכורת חודש אוגוסט —
קבלו תחת זאת שתי מפרעות: בסך הכל
שני שלישים של המשכורת. בשביל 250
תושבי המעברה העובדים בבית החרושת, הי־תה
זו מכה קשה ביותר ; לרבים מהם לא
מספיקה המשכורת, ארבע לירות בממוצע

לפועל שחור, גם כשהם מקבלים אותה בזמן.
עתה תבעו בכל תוקף להכריז שביתה עד
לתשלום המשכורת.
עכר זמן הויכוחים. אותו יום התקשרו
חברי ועד העובדים המקומי עם מוע צת
הפועלים בירושלים, ביקשו את דעתה
על השביתה שפרצה. ההסתדרות, שהביעה
את תמיכתה העקרונית בשביתה, ביקשה בכל
זא לדחותה לימים מספר, לאפשר משא ומתן

אסיפת פועלים שובתים בכית חרושת ״שמשון״
,..כסף או שביתה
ממשלתית .״זהו צעד ביניים בלבד,״ הודיעו
נציגי שמשון .״בעוד כמה חודשים נתחיל
לייצר מלט ואז כבר לא תעמוד כל בעייה
של מזומנים.״

משפט

שגי מם 3ו 1שן

בטוח, מחייך אל אשתו ומשפחתו, מלווה
שני שוטרים מזויינים, נכנס הנאשם בנשיאת
הפצצה במשרד החוץ, דב שיליאנסקי. החקי רה
בבית משפט השלום התנהלה על ידי
ידיד הלוי, השופט הממושקף בעל ההברה ה־,
ספרדית, שללא ארוחת־צהרים התעמק בבעיות
מנגנוני פצצות, אצבעות חמר נפץ ופתילים
מכל הסוגים. גרמה לכך עדותו הארוכה ורד
מעייפת של סמל המשטרה, לובש האזרחית,
שמחה שפילנר, מומחה לפרוק נשק.
העד, המשרת במחלקה החשאית המיוחדת,
מעולם אינו לובש מדי משטרה. לקראת ה שמירה
הקפדנית במשרד החוץ שינה את
צורתו ומלבושיו, הפך גנן שקט בגינת הבית,
אלא שבכיסו היה אקדח בראונינג, ועינו
הרה על כל החשוד בסביבה.
הקהל הרב באולם לא נבהל כששפילנר כוון
את מחוג שעון פצצת־הזמן הריקה, שנחה על
השולחן, הוכיח לשופט, על ידי הכנסת מנורה
זעירה שדלקה ברגע שהמחוג הגיע לתעודתו,
שהמנגנון פועל. בהפסקה הקלה אצו העתונ־אים
הצעירים אל עורך־דין שמואל תמיר, לא
יכלו להוציא מפיו כל רמז על דרך הגנתו,
הסתפקו בניחוש לא מתקבל על הדעת: תמיר
ירצה להוכיח כי שילאנסקי רצה להתאבד ב משרד
החוץ כמחאה על השילומים ,״ואז
יהיה שמח״.
קלפים חבויים. בגמר ההפסקה באה ה הפתעה
העיקרית. בחקירה המוקדמת של עמוס
קינן נמנע הסניגור מלשאול שאלות, למען
לא לגלות את קלפיו באותו שלב, והכל הני חו,
משום מה, ששמואל תמיר ינהג באותה
שיטה. אך הנה קם תמיר ופתח בחקירת שתי
וערב של שפילנר משך שעתיים רצופות.
אם קיוד, מישהו שחקירה זו תגלה את קו
הגנתו העתיד של תמיר, הרי נכונה לו אכזבה.
תמיר לא גילה קו אחד, אלא תריסר קוים,
הטיל בזאת מסך־עשן סמיך מסביב לכוונותיו.
הוא ניסה, כאילו, להוכיח ששילאנסקי לא
היה בלל בבנין אלא הוכנס לתוכו על ידי

רר בערבות, חזר לבית־הסוהר, שם הוא מרגיש
את עצמו בטוב, מתלונן רק על מחסור ב סיגריות.

במדי
ובד א Tn׳ a
פצצת שילאנסקי ומכתב האיום אל הקצין
פראג לא גרמו לזעזוע משטרתי כה׳
גדול כשם שגרם ברור ערעורו של סגן פרק ליט
המחוז, אליעזר לייבסון, שהביא לפני
השופטים בבית הדין המחוזי בתל אביב
שורה ארוכה של טענות עקרוניות, הקשו רות
לכאורה למאורע קל ערך אך חשובות
כאדר לנשימה למטה הארצי של המשטרה,
ובמדה רבה גט לצבור.
אביב פוגל וברוך סלמנדר שרכבו ללא
רשיון נהיגה על אופנוע בכביש פתח־תקווה,
החליטו משום מה כי הדרך הקצרה למרכז
עירו של אברהם קריניצי, עוברת דרך הגן
הציבורי הותיק רב השבילים, נעצרו לפתע
על ידי אדם לבוש אזרהית שהושיט להם
תעודת שוטר, ביקשם להלוות אליו לתחנת
המשטרה הרמת־גנית. השניים התנגדו, הובאו
אחרי כן בכוח למעצר.
העלבון היה, כפי הנראה, גדול מדי, כי
השניים לא רק שדחו את האשמות הקלות
ביחס, אלא׳ פנו לבית משפט השלום ב פתח
תקוה, טענו כי השוטר לא היה אותו
ערב בתפקיד, לא היה רשאי לעצרם. המשטרה
שחייכה תחילה לשמע הטענה, נדהמה כאשר
פסק השופט כי הנאשמים צדקו: לשוטר
לא היתד, סמכות כל שהיא לעצרם׳ התנגדותם
היתד, הגיונית. השנים שוחררו, השוטר נקנס.
הקצונה הגבוהה ידעה את העלול להתרחש
אם לא יובהר מיד הצד העקרוני שבמקרה,
שלחה את אליעזר לייבסון לערער על ההח לטה
העלולה ליצור תקדים מסוכן, בפני בית
דין מורכב משלשה שופטים טען לייבסון :
״אין כל הוראה בחוק כי על השוטר ללבוש
מדים, א.לד, באו כדי שהצבור יכירו ותו לא.
הוא חייב לפעול מיד, בלי פקודת הממונים
עליו בכל עת שנוכח בבצוע עבירה, יחשב
למועל בתפקיד אם לא יעשה כן.״
אם תתקבל החלטת השופט יגיע. המצב
לידי כך ששוטר החוזה, במקרה רצח, אך
נמצא אותה שעה בחופשה י ובלא מדים, יעבור
באדישות לסדר היום.
הפטיר קצין במטח הארצי« :לי יהיה

יותר קל אם ידחו את ערעותו,

לבנו ר —

כעבור שבוע בא מפנה נוסף. פ ,סק בית
הדין המחוזי, בערעור: שוטר נמצא ,*4הצק יד
24 שעות ביממד״ בין אם הוא במד׳ ׳ aאיד
בלא מדים.

משטרה
״ היוגעגד״
השבוע חל שנוי חשוב בצמרת המשטרה
ראש המחלקה הפלילית יהודה פראג, הועבר י
לתפקיד מפקד חטיבת חופים וגבולות. לגבי י
האיש הפשוט זוהי ידיעה חשובה פחות או
יותר, הכל בהתאם לענין. אולם בין קציני ־
המשטרה הגבוהים רבה המתיחות: מי ־בוא ;
במקום מי? העברת קצין אחד גוררת אח־ י
ויה שינויים במתכונת המעגל: על כל מקום
שינתפס מתפנה מקום אחר• כמובן שרבים
הנחושים וגדולה המתיחות.
אחד B3S3ואחד יוצא. השבוע נת־פרסמו
הפרטים המלאים: במקומו של יהו־זי^
פראג גחמנה ם. מ .מ. אפרים הופשטטר
תצעויר והבלונדי, שעשה קריירה מסחררת.
תוך השנהיים האחרונות. במקומו של המט־שטטר,
כראש המחלקה לזהוי וחקר, נתמנה;
ס. מ .מ. אריח שור, שנתפרסם בזמנו במש פט
טריפוס, ולאו דוקא לשבח. אז הועבר
שור למקומו של ס מ. ידין פרומקין. ,
לראשות מחלקת האפסצאות. פרומקין, שהיה
זמן מסוים נציב בתי הסוהר לא הצליח לק בל
תפקיד לה באופן קבוע ,,נכנם השבוע
בחזרה לתפקידו הישן. ה וצא הוא ראש
חטיבת חופים וגבולות, אליעזר שפי, שקרבו
ירדה, כנראה, מאז שביתת הימאים. שפי
מונה לסגן מנהל בתי הסוהר, תפקיד אדמיניסטרטיבי
גרידא ללא כל שייכות. למש טרת
ישראל ״.
התחייך השבוע סמל משטרה ותיק׳״ אחדד,צופים
המרוחקים לאותו מחול הנ׳ומל :
טוב לפחות שדאגות אלה אינן נופלות פסל;

(מה גדולה של מיצרני מזון (חלב משומר,
תה, גבינה ועוד) שנמכרו בזיל הזול וביד
:נדיבה. מקור המיצרכים היה לוטה ערפל.
סקרי ההנחה
המתקבלת ביותר על הדעת

פים אמריקאיים.
למקטרגים היתד תשובה מוכנה :״מדי
יש? בשוק האמהות הטובלות (שנתקיים לא
מכבר) מכרו גם כן כל מיני מזונות שנמסרו
להם על ידי המשטרה, ממחסן מזונות שהוח רמו
על ידה...״

נוער
;השובתים היו •דדים
כאשר שוחררה יפו והפכה לחלק מתל-
אביב, קיבלו שני זרמי חינוך את הבנין
הירקרק וההדור של בית הספר הנוצרי ל שעבר בג׳בליה, הלקוהו שוד, בשוד: ה קומה
הראשונה — למזרחי, הקומה, השניה
— לזרם העובדים, בעוד שני החדרים שבקומה
השלישית חולקו לשנים, חדר לכל
זרם.
ברבות השנים גדל מחזור התלמידים של
-הזרם השמאלי שנאלץ, כמו בשאר חלקי ה־

בלבד• הוא אינו שותף לרכוש מידי ה, אי מיוחד״ או ״מיותר״ —,היא לא יכלה להב-
נו יכול להחליט מאומה בכוון זה ללא הבע־| ]חין בדיוק.
Iהאפתעה הראשונה באה כאשר ישבו בניי
לים האמיתיים.
ההמשך היה מעציב: באחד מימי השבח״/י המשפחה לארוחת הערב: הביצה השלוקה;
שהוגשה לבעל הכילה קורטוב של נוזל רירי
שעבר, בשעה 8.30 בבוקר, הופיעו בחצר•;.
בית הספר הכללי בגבעת עליה׳ מאות יל!-
מתחת לקליפה. גם טעמה היה משונה במק דים
מבית התנוך, ללא תיקיהם, אך בלוית . :צת. האשת מיהרה לפתוח את הביצה השנייה:
אמהותיהם, פרצו דרך המרפסת אל תוך
והשלישית — בסך הכל 120 :אפתעות בל הבנין,
השביתו את הלימודים. תוך לכלוך
תי נעימות ביותר.
הקירות, הפגינו בצורה זו את רוגזם. המשט אז
נתעורר חושה הבלשי של המשפחה.
רה שהופיעה, הסתלקה לאחר זמן קצר, כי הוחלט
כי למלה ״מיוחד״ או ״מיותר״ ה וון
שכרגיל אינה מתערבת בסכסוכי עבו מסתורית
קשר עם מצב הביצה. לכן, מיד
דה ושביתות שקטות. מאידך נתגלו הילדים
בצאתו לעבודה בבוקר׳ פנה הבעל למרכז
׳,שובתים ככח חשוב באותו מעמד. סינן עתו־תנובה
.״האם אתם חותמים ״מיוחד״ או
נאי צעיר :״אילו נדחה המשפט הציבורי נגד
״מיותר״ על ביצים?״ הוא שאל את הפקיד.
הנער העברי ל־ 48 שעות, היד לסניגור תגמר,
״כן,״ היתד, התשובה .״חותמים ״מיוחד״

מצויין...״
על ביצים המיועדות לדגירה. הן לא לאכילה.״
האיש עזב את המשרד רק חצי מרוצה :
רק חציה הראשון של תשובת הפקיד הכילה
חידוש בשבילו.

אלימות

פוגרום הוד

המיסיון הצרפתיסינט־ז׳־סף, ברחוב 4
ביפו״ עמד לפני ארבע שנים בפני בע-ך
קשה: תלמידיו הערביים עזבו את העיד,
ארגונים סוסי וגבינה
ידי התופחות י היו מלאות עבודה. לקראת:
המאורע הגדול עמלו להכין בעוד מועד את;
השמלות, לעשרות נשות החברה הגבוהה. .
אותה שעה עמלו אותן הנשים עצמן להכין׳
את המאורע שנקבע תחילה לחנוכה, הוקדם:
במפתיע בכמה חדשים כדי לנצל את נוכחו תי
של אירוויגג מילר, נשיזן הסתדרות ציוני
אמריקה. המאורע: שוק האסיף של ארגון
נשים ציוניות כלליות (ראשי התיבות מצ טרפות
לאנצך, השם; המסורתי של החייל

האוסטראלי).
.לרבים (ובעיקר לרבות;) היתד. ז! הזדמ •
זהבנין החדש של
נות ראשונה לסקור את׳

האו־ץ v
שחיה חפשית וחזה ל־ 50 מסזר ל ילדים
עד גיל 144 הארץ)
אהרן זן, נתניה
׳ילדותיות שניה׳,
,ראש הממשלה הזמיר את נ. גולדמן.
(ידיעות אחרונות)
שלום גינצברג (גבעתיים)
באס או בריטון?
לעת עתה אין כל ידיעת על מקום
המצאו של 800 ילדי בית החנוך בגבעת
עליה( .אמר)
מתתיהו גרינבלט, רעננה
בנימין נוב, ירושלים
הנזצאס, בלי ספק.
רפאל הלפרין, מפחת הגופות ומר יש ראל
המקצועי העולם הזה)
חיים יהודה. תל־אביב
קורס לרזון.

ציוני אמריקה, בית יפה ומרווח אך חסר כל
חידושים אדריכליים. גם מוצגי השוק לא
היו מפתיעים במיוחד: בובות וסוסים על
גלגלים, מרבדים ושאר המוצגים אשר נשים
הרוצות ־יכולות להכין,,אותם.
אלא שמסמר הערב לא היו מוצגי התוצרת
המקומית. הקהל הצסופף מסביב לדלפק אחד,
שנשא סחורה בלתי־אמנותית ביותר: ערי •
משרד המשטרה מחולק לשניים ; מש מרת
ישראל (בפקוד המפקח הכללי יחזקאל
סהר) ומחלקת בתי הסוהר. אין כל קשר בין
שתי החטיבות, גס המדים והתפקידיס ו1ימ
לגמרי.

האורחות כשוק ארגון נשים ציוניות־כלליות
סחורה בלתי אסנותית
ארץ, ללמד במשמרת שניה, אחרי הצהרים.
מנהל המוסד, אריה בוכנר, שלח בזמנו
מכתב אל ד״ר אליהו מרוז, מנהלה המנות
של מחלקת החינוך העירונית, שהכיל בקשה
נמרצת לאכסן את תלמידי הזרם הדתי ב מקום
אחר, לאפשר על ידי כך נוחיות מי ,נימלית
להמשך הלימודים, טען שהמצב ה אבסורדי
של שכנות זו, גוירם קשיים עצו מים,
מזיק.
העיריה ד:.טיחה להסדיר את הענין, אבל
לא מהרד ביותר לממש את ההבטחה. ה תוצאה:
לפני התחלת לימודי השנה, כש־ריבוי
מספר התלמידים הצריך קיום משמרת
שלישית, הלכו ההירים אל סגן ראש העיר,
ד״ר חיים לבנון, הזכירו לו שברחוב 229
נבנה בית ספר כללי, וזאת בתקופה של אי-
קיום ההבטחות להעביר תחילה את התלמי דים
הדתיים מבית הספר השמאלי.
ראש העיר בפועל הבטיח להקים, מיד
לאחר ר,חגים, את הצריפים הדרושים לפינוי,
הסביר כי המצב בבית הספר הכללי הגדול
ביפו, המונה 1500 תלמידים, עמד
במצבים קשים יותר, קיים שלש משמרות
זה יותר משנה, קיבל בצדק בנין חרש בן
שש כיתות בשכונה היפואית. ההורים קיב לו
את ההבטחה ב1סיפוק. אך עם תום החגים
כשהצריפים עדיין לא הושלמו, החלו לוח צים
על מחנכי בניהם לפנות אל משרד ה חינוך
הממשלתי, לפתור את הבעיה.
חומר מצוין. הברור שהתקיים בנוכחות
:נציגי שני הזרמים ובלי נוכחות נציגי ה־עיריה,
בעלת הרכוש, נסתיים בהחלטת ה שר
להרשות לכמה כיתות של בית ההינוך
להשתמש, בשעות אחר הצהרים, בחדרי בנין
בית הספר הכללי, בו למדו כשלש מאות
ילד. משהופיע המורה עם תלמידיו, נאמר
לו כי פקודה, מפורשת מהעיריה צוותה לסרב
למסור את החדרים. טוענת העיריה , :אין
כל סמכות חוקית למשרד החינוך להחליט
מה שהחליט, מורי רשת החינוך כפופים ב־עניני
אדמיניסטרציה להוראות הרשות ה״
,מקומית, למשרד החינוך השפעה פדגוגית

ה חי

הפתעה ב בי ת? פ ה
הלקוח שנכנס לבית הקפה במרכז הכרמל,
חיפה, לא היה שונה מרבבות לקוחות, הנכ נסים
מדי יום לבתי קפה בכל רחבי הארץ 3
ד.־א רק ביקש כוס תה וצנצנת לבנייה. גם
בית הקפה לא היה שונה בהרבה משאר בתי
הקפה בארץ. היום היה חם והלקוח לגם מן
התה, הזיע בשקט.
״סלח לי אדוני,״ שמע קול מנומס פונד.
אליו, בניב גרמני טהור .״אולי אתה רוצה.
לעבור לגן? שם יותר נעים.״ ובעוד הלקות
מתקשה להחליט, נטל המלצר האדיב את כוס
התה והלבנייה, הניחם על שולחן מוצל בגן.
הלקוח כמעט נפל מכסאו מרוב הסתער: .
זה קרוב לשלשים שנה שהוא חי בארץ וטרם
נתקל באדיבות כזו• על כל פנים, לא מצד
מלצר בבית קפה. הוא התבונן במלצר, אדם
בעל קומה בינונית, פנים קמוטות, שער שי בה,
ביקש לדעת עליו כמה סרטים. המלצר סי פר
לו כי שמו יצחק בילובסקי, יליד לייפציג,
חניך אוניברסיטת יינה, עלה ארצד. ב־. 1933
סוד אדיבותו: עד לפגי ארבעה חדשים עסק
במקצוע מכובד ביותר• מסבות שונות עבר
למלצרות.
,,אדוני יסלח לי אם אינני עדיין מלצר מוש ׳
j ,״ ביקש מן הלקוח בצניעות.
״להיפך,״ ענה הלה .״רק לכשתהיה כבר
מלצר ישראלי של ממש יימצאו דברים רבים
עליהם יהיה לסלוח לך.״

בי שוף הבנות

השאירו את המוסד ר־ק. הפתרון היה ברוח
המציאות החדשה: ויתור על הוראת הדת
הנוצרית, לימוד השפה העברית, רכישת
תלמיד־ם יהודיים.
כיום לומדים כמאתיים ילדים יהודיים,
רובם בניו משפחות עולי עיראק שהתקשו
בבתי הספר העממיים, לא עיכלו את השינוי
המהיר בין המתון שהורגלו אליו לבין ה סוער
שבבית הספר העברי.
תפקידו של האח אירליד ויאלה במוסד
לא הצטמצם בהוראה בלבד: הוא נהג ל הסיע
במכונית המוסד את התלמידים מבתיהם
בבוקר, להחזירם לשם לאחר גמר הלימודים.
ן שבוע שעבר, כשחנתה המכונית ברחוב
ירושלים, רמת גן, יצאו 50 בחורי־ישיבה
הלומדים בבית הכנסת הסמוך, התנפלו על
הכמיר, הכוהו ללא רחמים, בין השאר, מרטו
את שערות זקנו החד.
עוברים ושבים, שסלדו מפני המעשה, הפ רידו
את האח המוכה מהבריונים, דאגו
שהמכונית תמשיך את דרכה למשטרה.
הרחוב נחלק לשניים בדעותיו: חלקו האחד
תמך במלחמה במיסיון, חלקו השני טען
ש״ישראל היא מדינה דמוקרטית״ .אך רובם
בחלו בשיטת האגרוף.
בינתיים שלח האח ג׳ראר, מנהלו הרזה
והממושקף של המיסיון, מחאה חריפה ל שלש
כתובות: הואתיקן, האומות המאו חדות,
וממשלת ישראל.

שוק שחור
האנירוודם לא יו ר דו
פניה של עקרת הבית קרנו מרוב נחת.
זה עתה הביא בעלה 120 ביצים גדולות, עם
החותמת של תנובה עליהן .״קניתי זאת מ מישהו,״
סיפר לה. היא מיהרה להכניס את
הביצים למקרר, פן יפגע בהן החום. היא
לא התעניינה ביותר במקור הביצים ; זה
נראה לד דבר חסר חשיבות. רק דבר אחד
העסיק אותה: נוסף לחותמת הגדולה של
תנובה, היתד טבועה גס מלה מסקרנת —

״מה נולד? מה נולד ז שאלו 75 חברי קבו צה
יזרעאל במתיחות.
התשובה התמהמהה. כשניתנה לבסוף, גר מה
לדכאון כללי. נולדה בת.

יצחק כידוכסקי
מלצר בלתי מלצרי
אין זאת אומרת שאנשי קבוצת יזרעאל
— שהם כולם ארצישראליים — ,שונאים
בנות. להיפך, אולם בקבוצה הפכו קבנות קל לה.
מאז נוסדה ע״י קבוצת משוחררי הגדוד
הראשון של הפלמ״ח לפני 4שנים, נולדו
בה 7בנות. לא נולד אף בן אחד.
הבחורים — כולם בריאים וחסונים —
הסתכלו איש ברעהו, תמהו לסיבת התופעה.
הרבה תיאוריות הושמעו, אולם רק
אחת התקבלה על הדעת: מעיין יזרעאל,
המספק את המים לקבוצה, הוא מכושף.

,״דיעולס mn׳׳ 782

הפרוות פידיפ

כאשר באו בתלונה אל עורך הדין
קורנגרין, מי שהיה שופט מחוזי בימי ה מנדט,
על שאינו משנד. את שמו לשם עברי,
השיב . :כאשר יתנו לי משרה ממשלתית —
אשנה. עדי אז אין לי צורך.״
הכריז.־ ,חברת הכנסת שושנה פרסיץ,
בפתחה את שוק. האסיף של ארגון הנשים
הציוניות־כלליות . :הגבירות תסתכלנה ב מוצגים
היפים שהבינונו ; הרווקים יוכלו ל הביט
אותה שעה במלצר־ות היפות.״
באותו מעמד נשא אברהם גודמן, סגן
נשיא הסתדרות ציוני אמריקה, משאלה :
.הלואי והיינו מסתדרים עם הנשים שלנו ב אמריקה
בצורה כה יפה כמו שאנו (ציוני
ארצות הברית) מסתדרים עם הנשים הציוניות־כלליות
בישראל.״
הכרזה מסוג זד, נעשתה על ידי ד״ר
שמשון יוניצ-מן, עצור אריטריאה לש עבר,
יושב ראש הועד הפועל של תנועת ה חרות,
כאשר החליט לערוך סימפוזיון לעניני
התנועה. חשש יוניצ׳מן פן המלה. סימפו זיון
תפחיד את הצבור, רמז גמודעות כי
ילמדו בקורס את תורת. השליחות לחוץ־
לארץ״ .התוצאה: הרשמה מידית של המ שים
מועמדים.

״»ש 3ט צדק״

סרטים
בדים ישראל, כש העובדה
ש מוצגת
בפני
שחקנים כמו

לשיא חדש הגיע השבוע קול
הודיע (בכל הרצינות עצם
אומה קטנה כשלנו זוכה להיות
מיליוני צופים בעולם באמצעות
גריגורי פק, כדוד המלך, וקרק דאגלס,
כלוליין, גורמת לנו סיפוק...״
במאי הסרט הלוליין, אדווארד דימי־טריק,
הסביר מדוע הוא מסריט את קטעי
הסרט בארץ ; .אמנם מצוי בקאליפורניה כל
הנוף שיש בארץ, אולם הקמת כפרים ערביים
היפה וירושלים במגרשי הוליבוד היתד, עולה

״קוד הועם״
המגרעת הראשית של סרטי־הטפה היא ש הם
מכילים הטפות. אמנם, לעתים סבורים מפי
קי הסרטים בעלי מגמה חברתית מתקנת, ש הנושא מצדיק מספר נאומים שיעשו, כך הם
מקווים, רושם על הצופה. אולם, באמנות על
כל פנים, תקוות הנואם אובדת ! ביחד אתה
אובד גם הסרט. זא בדיוק קרה לקול הזעם.
הוא מכיל חלקים רבים מצוינ־ם, תמונות המוניות
מבוימות, מצולמות ומבוצעות בידי
מספר גדול של חובבים בהצלחה רבה. אבל

אלזד. לודנסטוין(קלוד נולייהן. רופאה; ינאי ־
שמת ברצח הרחמים של מאהבה, חולה חשוך
מרפא. היא מובאת למשפט וחבר מושבעים
מתמנה לחרוץ עליה דין. הסרט משתדל להו כיח
שמשפט צדק לא ייתכן ; אנשים אינם
מסוגלים להיות אובייקטיביים במידה כזאת
שיוכלו להחליט בבנות אם הנאשמת חייבת
ברין או לא• כל מיני גורמים צדדיים עוזרים
לעוות את הדין.
סרטו של הבמאי (ומחברו החוקי של הסרט)
אנדרה קאיאט, אף על פי שזכה בפרס הגדול
בפסטיבל בונציה לפני שנתיים, אינו יותר

» 3ות
אחד מעורכיו של על המשמר לא נשמר
בשבוע שעבר, פירסם, בעמודו הראשון של
היומון המפמ״י את תמונתו של ג׳אוואהר-
לאל נהרו, ראש ממשלת הודו, כשמתחתה
כתובת: מוחמר מוסאדק.
תמונת הענק של יצחק שדה, שקשטה
מאז מותו את קיר קפה נס ת בתל־אביב
נעלמה השבוע. הסיבה: יגאל אלון ראה
אותה ביקש מאת חצקל איש־כסית לה סירה
כיוון ש, א ץ מקומה בבית הקפה״ .אחר
חזר אלון לקבוצתו, גינוסר, לבקר את אשתו
החולה.
טובה (הנערה וחבוש׳) פרדו, בת לאם
ילידת גרמניה ואב יליד הונגריה, הנשואה ל בן
משפחה-ספרדית ארצישראלית, גילתה את
אשר סיפרו לד( ,ביהודית) על אופי הספרדים :
.בל ספרדי הוא חיה, כל ספרדיה היא מחיה.״
אחר הרחיבה א־> הדיבור על תכניתה לנסוע
לאמריקה בסוף העוגה, כדי. לראות, לאכול
בשר ולהשתלם״ .יסע לפניה: בעלה, חיים
פרדו, שפרש השבוע מתיאטרון המטאטא,
יסע עוד השנה ללמוד באמריקה.
הזמר סידור בילרסקי הרגיע אנשים ש חששו
כי לא ימצאוהו בניו־יורק אם יאבדו
את כתובתו . :תשאל את האדם הראשון
ברחוב איפה גר בילרסקי, הוא יגיד לך ! -
אחר כך התנפל בילרסקי על הזמר אברהם
וילקומירסקי, האשים אותו שהוא שקרן.
הסיבה: מישר,־ מסר לבילרסקי כאילו אמר
וילקומירסקי שאין לו צורך לבקר בקונצרט
של בילרסקי, כי הוא עצמו שר יותר טוב.
במכתב שכתב ז׳אן פול סארטר לידיד
בישראל, הביע את התקווה כי במחזהו
בדלתיים סגורות, המוצג בתיאטרון זירה,
לא תקצץ הצנזורה הישראלית כמו שעשתה
בהפרוצה הצייתנית (הנערה והכושי) .ה״אפי׳
סיור של אקזיסטנציליות״ יכול לרגוע
בדלתיים סגורות מוצג בשלמותו.

יותר מדי כסף.״ הוא לא הסביר מנין יש
לחברת קולאמביה עודף׳כספי למימון ההס רטה
בארץ: הכנסות החברות ההוליבודיות
מהצגת.סרטיהם בארץ, הכנסות שאין ביכול תן
להוציאן.
קרק דאגלס הודה, משנשאל על תגובת
הקהל, בשעת הופעתו בתל־אביב וחיפה, כי
לא העלה על דעתו שבני עמים זרים, שאינם
דוברים אנגלית, יכירו את פניו, וכי ״התרגש
מאד מאד.״ כן לא העלה, כנראה, על דעתו :
שחברת קולאמביה הודיעה מראש, במודעות
בעתונות, כי הוא עומד לוצפיע ב״מפתיע״
במקום שהופיע במפתיע.

ודוקטור אחד
תיירים ׳שבאו מאמריקה גילו כיצד זכה
בשעתו, לוי אשכל, לתואר דוקטור. כאשר
ביקר מי שהיה עתיד להיות שר־האוצר ב־
.ארצות־הברית כדי לאסוף כסף למגבית,
!סברו עסקני המגבית המקצועיים שאין זה
גאה כי אדם כמוהו יתהלך חסר תואר. לכן
החליטו, פשוט, להעניק׳ א, בכוח עצמם.
את התואר דוקטור (לאיסוף כספים?).

אחרי שהתפוצצה, הגייעה רותי לכוכב
מרובע, מאוכלס גזע של אנשי-ספלגה בעלי
רמקולים במקום ראשים. שם גכלאה בבית
המשוגעים, מקום מישכנם שיו הלולואים ש-
גילדו כטיזות כעלי-ראשים. משוגעים אלה
ע רו מחתרת שבראשה עמדו טוטו, מנהיגם,
ומוטטה, איש הפלמ״ח.
למחרת נודע כי מנהיגי המפן וגות זממז

כל הרושם הטוב פג לכשהמצלמה נוטשת את
ההמון, מתעכבת על פרצופיהם ההשעממים
של עתונאים ואנשי מדע המתפלספים לא-
עמוקות אודות נושא הסרט: אלימות.
קול הזעם מספר על האווארד טיילור (פראנק
לאבג׳וי) ,פועל מבוטל המתחבר, דרך מקרר״
אל פושע מועד, ג׳רי (לויד ברידג׳ז) .השנים
משתתפים במספר פשעים זעירים, אחר מח ליטים
לבצע משהו גדול: חטיפת בנו של ה מיליונר
המקומי. בעת החטיפה רוצח ג׳רי
באכזריות את החטוף. לאחר מכן הענינים
מתפתחים במהירות רבה ! האווארד, אחוז מוסר
כליות, מגלה את הסוד והמשטרה עוצרת

את השנים.
תלייה בככר. הם מוחזקים ב מין המרכ זי
בעיר, המשמש משטרה, כלא מעצר, בית
משפט• בלילה נאסף בככר שלפני המין קהל
עצום, מוסת על ידי סידרת מאמרים בעתון ה מקומי
שהגזים במתכוון, כת להעלות את
התפוצה, את היקף הפשעים שבוצעו על ידי
השנים.
המשטרה עומדת אין אונים בפני ההמון,
השלטונות אינם מעיזים לפזרו בנשק חם,
שני הפושעים ניתלים בככר העיר.

מאשר יצירה עשויה בהרבה אומנות, בקצת
פחות אמנות. אף על פי כן, משפט צדיק הוא
סרט המציג בעיה מענינת וחשובה בצורה
נאה ומושכת.

״קדה זה בטד־נידאד״
ריסה היוורת עלתה לגדולה בסרט גילדה.
חזירתה אל הבד, לאחר תרומתה הגדולה לעלי
חאן, היא בסרט תאום. גם כאן העלילה
נסובה על מזימות בין־לאומיות שריטה מש משת
להן מרכז. המצלמה אינה מניחה לה
לזמן ממושך, מנציחה אותה מכל הזויות ה אפשריות,
לוכדת אותה רוקדת שני רקודים
סוערים, לפי מיטב המסורת הגילדית.
זהו סרט משעשע, בתנאי שהצופה לא ית ייחס
אליו במלוא ד׳,צינות, יסתפק בהסתכלות
בהייוורת שהיא, אף על פי שאיננה יודעת
כלל לשחק, אישיות קולנועית מובהקת. ל צידה
בסרט, שותפה הותיק גלן פורד.
העולם הז ד.
קו להזעם
משפט צדק

ממליץ על :

להשמיד ביום ה׳ את כד הילדים, כדי למנוע
כל הפיכה עתידה נגד משטרם. המחתרת
התכוננה לפעולה, כדי למנוע את האפון,
חיכתה שטוטו ימציא א;ת האנטי־הי שיהסוד
את בני-הלולואים לבני־אדמ. טוטו כבר נואש
מלהמציא את הסם בעזד ל-עד. לפתע איד־המפוצצות
כבירה.

האס הומצא האנטי־פי במקרה ברגע האחרון ממש 1
איש לא העז להאמין בזאת. בידיים רועדות שפך ןם וטו
באמצעות משפד ימה טיפות לתוך בקבוק. שוב *ורעת
גתפוצצות המשפך הפך לראש אדם
המשוגעים השתוללו מרוב שמחה. אך תחגעת הגיל
באמצע הופסקה. משוגע נרגש הביא את הידץ נה׳ הגור לית:
צבא הלולאים מתקדם לעבר מחנה־הילדים, זומם
להשמידם...

הנועד על עצמו :״אשם!״
(המשך מעמוד )6
לעלות על הבמה מכריז השופט מלחי.
מתוך הקהל מופיעה דמות בעלת זקן שחור,
מרכיבה משקפיים ! זהו הסופר מיוד שיף,
העד הראשון של הסניגוריה• הוא הוזמן לה׳
עיד בעיקר בדבר רמתו התרבותית של הנוי
ער. עדותו מלאה הפתעות ומן הרגע הרא שון
הוא משליך פצצה לאולם בית המשפט :
העד :״הרמה התרבותית כאן היא ה גבוהה
שבעולם ! הראיה: באולם זה יו ׳
בים כמה אלפי צעירים שבאו כאן רק מתוך
התעניינות בנושא רציני.״
ליבסון :״אתה ביקרת בתוץ־לארץ. האם
אתה יכול לערוך איזה השוואת עם המצב
הק״ם שם?״
העד :״כן. הנה לדוגמה מיאמי ביץ׳ ,עיר
בגודל תל־אביב. אין שט אף חנות ספרים
אחת ! אם רוצים ספר קונים אותו בבית״
מרקחת (דראג־סנוור) .רק ספר קל•״
ליבסון :״כמה תיאטירונים יש בוושינגטון?״
העד
:״אף לא אחד

השופט מלחי :״האס, במשך סיוריך בין
הישובים החדשים שהוקמו עכשיו, מצאת
השראה באותה מידה שהיתה קיימת בין ה ישובים
הותיקים?*
העד :״לא. לכן השירים שאני מחבר עתה
דנים בנושאים אחרים מאלה שחברתי בימי
הפלמ״ח. אני רוצה גם לציין כי תקופת
הגבורה של הפלמ״ח לא היתר. בקרב כי אם
בחיי העבודה. שקדמו למלחמה. אותו הצורך
בהתנדבות לחיי שבודה ויישוב גבולות קיים
גם כיום.״

המפלגות; תופעה חיונית
העד השני, יהודה גבאי, צעיר שחרחר
לבוש בקפדנות התרכז בענייני הספורט ה נוגעים
לנוער. הוא היה מוסמר לזה: ב־
( 947 זכה באליפות הים התיכון, באתונה,

הקודם ירדה רמת התנדבותו של הנוער?״
אפילו אם חלה ירידת
העד . :להיפך.
בכמות הרי האיכות עלתה בהרבה.״
בטרם יכול הסניגור לקרוא לעד האחרון,
חיים פלד, הנאשם, נשמעה צעקה מתוך ה אולם
:״זה לא משפט צבורי על הנוער אם
לא מדברים על השילומים מגרמניה !״

,,אם שפורק לא הצליח...״
מהלך המשפט נפסק לרגע קט, מתוך ה אולם
נשמעו הקריאות . :שקט ! בוז ! לא
להפריע !״ והמשפט נמשך. חיים פלד, צעיר
יפה־תואר, גבוה; מוצק (הקטיגור התנגד לו
מחשש שישפיע בהופעתו על המושבעת ה יחידה)
עלה לדוכן העדים.
»מה יש לך לומר להגנתך?״ שאל אותו
השופט.

מתנדבים לנסוע ל חוץ־ל אדץ
ההפתעות בעדות שיף לא היו מוגבלות
לתשובותיו לסניגור. גם שאלות הקטיגור
׳ הביאו תשובות מפתיעות ביותר :
תמיר .>:התסכים אתי-כי ספרות היא בי י
טוי
של הרמה התרבותית?״
.העד :״כן.״
תמ־ר . :אמרת בדבריך כי רמתו התרבו״׳
תית של הנוער הישראלי היא הגבוהה ביותר
בעזלם. אם כן, הספרות הישראלית היא ה טובה
ביותר בעולם.״
העד . :בדיוק כך.״
תמיר :״האם ^<זה מגדיר את עצמך כסו פר
צעיר 7״
העד כן.״
תמיר :״אם כן, הרי אתה אחד הסופרים
הטובים ביותר בעולם״.
העד (בחיוך) :״כן.״
תמיר :״מה דעותיך על צניעות, מר שיף י״
העד, מושך בכתפיו וצוחק: העולם הזה
בחר בי כסופר השנה. מי אד שאחשוב
אחרת?״
תמיר. :מה דעתך על ההתנדבות?״
העד :״ברגע שמתחילים לתת לאנשים
פקודות, מתה ההתנדבות. אז אנשים מוכנים
להתנדב, למשל, לנסוע לחוץ לארץ ללמוד.״
ממיר :״אולי תמנה לי כמה מן השטחים
בחיי המדינה שבהם מראה הנוער נכונות
להתנדב?״
העד :״פקידות ממשלתית...״
תמיר . :מה עוד?״
העד :״הוראה...״
תמיר :״מה עוד?׳<

תמיר :״קשה למצוא, מה?״ ,

* העד שיף טעה. בוושינגטון, בירת ארצות
הברית ק״מיס כסה תיאטרונים, ביניהם :
ארינר. תיאסר (זירה) ,תיאטרון שליד המכללה
הקטולית המקומית וכן להקות קבועות מודדות
אחרות.

סיכומו של תמיר היה למעשה רחוק מלה יות
קיטרוג. כל המשפט הזה, אמר, בא כדי
לתת לנוער חומר מחשבה, לתבוע ממנו ש יתנער
מאדישותו, יתחיל לפעול .״הנוער
חייב להכיר בעובדה כי הוא יכול לפעול.
אני אומר כי הנוער היה בסדר, אינו בסדר
כיום אולם יכול להיות בסדר.״
הגנתו של אליעזר ליבסון התרכזה בעיקר
בעובדה כי התנאים הקיימים כיום והמשימות
שהם מסילים על הנוער שונים בתכלית מכל
מה שהיה עד כה .״הן רק לפגי זמן קצר
ביותר עשה הנוער מהפכה אדירה. לא יבוא
כעת להפוך את תוצאותיהם. דברים רבים
שנעשו עד כה בהתנדבות הפכו עכשיו תפ קידי
חובה מובנים מאליהם. בחור אשר פעם
עשה גדולות והתנדב לשנת שרות יודע עתה
כי בין כה וכה ייקרא לשרות שנתיים בצבא.
גם כשאמרו ׳לו כי יצסרך לשרת שנתיים
וחצי במק1ם שנתיים...״
״...ה־ת־ג־י-ם א־ת-ה ל-צ-ב-א נשמעה
קריאה מהדהדת מפינה רחוקה של האולם.
לא היתד, זאת קריאה ספונטאנית של אדם
המתרגש ממשהו, אלא קריאת סיסמא של
תועמלן מקצועי שקיוה לעורר הד המוני.
אך ההמון השתיק אותו.
היתד, זאת ההפרעה הרצינית ביותר של
המשפט. המולד. קטנה קמה, הפריעה לסניגור.
אולם ליבסון המשיך בנאומו, השאיר
את מלאכת החשקטה לצופים שרצו לשמוע
את המשפט גם כשאמרו לו לשרת חצי
שנה נוספת לא התנגד הנוער. האין זאת הת נדבות
העולה על כל התנדבות אחרת?״

המושבעים 3m1״ u׳
ואז באה נקודת השיא של כל המשפט :
פסק הדין. השופט מלחי סנה לשופטים ה מושבעים
הסביר להם את תפקידם, האחריות
הרובצת עליהם לפסוק אם הנוער אשם או
זכאי. .אינכם מוגבלים למה ששמעתם ור איתם
כאן הערב. עליכם לתת את. התשובות
לפי מיטב ידיעותיכם ומצסונכם. אתם גם
רשאים להמנע מלפסוק.״
המושבעים, שנבחרו מתוך הקהל ללא
הכנה מוקדמת, התווכחו ביניהם. אחדים,
לא הבינו מה בדיוק תפקידם, רצו לנמק
תשובותיהם. אך לבסוף נגשו אחד אחד
מיקרופון, השיבו לשאלות השופט.
כל שאת

״האם
הנוער לקוי בחוסר נכונות להתנדבות?״

״אין
מספיק מדריכים!״
געד הצטחק. לא היה לו, כנראה, מה
להשיב. הוא חזר לאולם ובמקומו עלה אדם
בגיל העמידה, רזה ותקיף, רפאל מושיוב,
חבר מועצת פועלי. תל־אביב מטעם מפא״י,
מפעילי ההסתדרות בקרב הנוער.
העד . :שכר הלמודים הנדרש מתלהיד
בית־ספר תיכון כיום הופן את הלמודים למותרות
שלא רבים יכולים להרשות לעצמם.
בכל זאת צרים בתי־הספר מלהכיל את כל
המבקשים. זה מעיד על שאיפה לתרבות גם
של הנער וגם של הוריו.״
תמיר :״האם יש מספיק מדריכים בתנו עות
הנוער?״
העד :״לא, אין מספיק. אולם הסיבה
אינה נעוצה בחסר מתנדבים. מדריך בתנועת
נוער אינו דבר סינתטי: הוא עצמו צריך
לעבור את כור ההתוך של חבהת נוער, תה ליך
ממושך וקשה. אבל אם. ישנו אדם כזה,
נוכחתי לדעת כי הוא תמיד מוכן להתנדב
ולהדריך.״
עם עדותו של מושיוב נגמרו עדויות הק טגוריה
והסנגוריה. העדים שעלו אחריו היו
עדי בית־המשפט שהוזמנו מתוך הקהל שישב
באולם. בית־המשפט, שבחירתו של הע דים
היתד. מוגבלת ביותר מחוסר זמן, בחר
לפי תכונות, מעמד וגיל. ראשון נקרא להעיד
חיים חפר, הפזמונאי המפורסם של הפלמ״ח.
העד . :נם בפלמ״ח היו מידות שונות
של התנדבות: תמיד הצטיינו א*שי ההכ שרות
ותנועוון הנוער. בו בזמן שמתוכם
הוקמו 32 ישובים יסדו אנשי הפלמ״ח שלא
השתייכו לתנועות פחות נקודות.״

הארץ או עמדו צפופים במעברים, שמרו על
שקט מפליא (פרט לקבוצת מפריעים מקצו עית)
.איש כמעט לא קם ממקומו, איש לא
עזב באמצע. בכל זאת החליט השופט מלחי
כי עליו לסיים את פרשת העדויות, הגביל
את שני הפרקליטים לנאומי־סיכום של עשר
דקות בלבד.

הסוף לא היה סוף. גם לאחר סיום המש פט עמדו קבוצות רבות ליד הקולנוע, התווכחו
עליו. לא היו אלה כולם תושבי הסביבה שהשעה המאוחרת לא הדאיגה אותם :
ביניהם היו תושבים רביס של המושבות הסמוכות שנאלצו לחזור לבתיהם במוניות.
בריצת 100 מטר, פעיל עד ד,ן ום בשטח ה אתלטיקה.
העד
:״נכון שרמתו הספורטיבית של ה נוער
ירודה. אך האשם תלוי בבתי הספר.
בעוד שבחיוץ־לארץ מוקם בית־ספר על שטח
של 50 דונם, מצטמצם בניין דומה בארץ
לכמה מאות מטרים בלבד ,.לתלמיד אין איפה
לעסוק בספורט.״
אחריו עלה אפרים ריינר, איש משמר ה עמק
שנשלח כשליח לתנועה החינוכית •של
השומר הצעיר בתל־אביב, בן ,29 הדגיש אף
הוא את חלקן של המפלגות בהתנדבות הנוער.
העד :״דברו כאן על
המפלגות, הנשלח על ידי
כרודם ברחובות. אולם
מפלגתיות היא גם יישוב
והתנדבות בכל השטחים.״

נוער שהוא עבד
המפלגות להדביק
אסור לשכוח כי
בגבולות, קיבוצים

אבנר מה מידת פעילותן של תנועות
הנוער בהשוואה לתקופה שלפני קום המדי נה?״
העד
:״מאז קום המדינה התחזקו הכוח1ת
הנגדיים שפעלו כל הזמן נגד תנועות הנו ער•
כך, למשל, אין תנועות הנוער החלוציות
מיכרות על ידי הממשלה ואסור לרן
לפעול בבתי־הספר. התוצאה: בית״הספר ׳
היסודי בעיר אינו מוציא כמעט בכלל צעי רים
חלוצים. וכשההתנדבות להתישבות יורדת,
יורדת ההתנדבות בכל שאר השטחים.״
תמיר :

.האינך מוצא כי בהשוואה לדור

״בעדויות שנשמעו כאן התחיל הנאשם
מימה של בטחון עצמי. אך השופט מלחי
הנאשם נקרא להעיד על
הפסיק אותו :
עובדות, לא לסכם את העדויות שנשמעו עד

תמיר :״מדוע אין הנוער עושה משהו
למען׳׳תקון המצב?״
הנאשם :״המדינה הזאת קיימת הודות לנוער
שהקריב דם (הנאשם עצמו שירת ב יחידה
קרבית בגבעתי ) .הוא יודע כי עתה
מוקפת מדינה זו אויבים מבחוץ. לכן אין
הוא קם להפילה מבפנים על ידי הפיכות.״
תמיר מדוע אין הנוער נלחם בשחי תות?״
הנאשם
:״אם ד״ר שמוראק לא יכול היה
למגר את המושחתים אזי על אחת כמת וכמה
שהנוער אינו יכול. אני רוצה לשאול את
הקטיגור...״
מלחי :״אתה כאן לענות לתשובות הק טיגור,
לא לשאול אותו.״
לייבסון :״אילו נוצר, חס וחלילה, אותו
מצב שהניע אותן להתנדב ב־ 947ז, האם אתה
חושב כי הנוער היה מתנדב שוב?״
הנאשם :״בלי כל ספק.״

הפרעה פן האוד
השעה כבר היתד, אחרי חצות. אלפי הצופים
ישבו כבר למעלה מארבע שעות על
כסאות שלא היו נוחים במיוחד, ישבו על

ליוו רשם שופט שני את התשובות: נמ נע,
נמנע, נמנע, אשם, אשם, אשם, זכאי...
כעבור חמש דקות ניתן פסק הדין המלא :
הנוער נמצא חייב (ברוב של שמונה נגד
אחד, שלושה נמנעים) :בחוסר נכונות ל חייב
התנדבות
בחיי החברה והמדינה ז
(ברוב של שמונה נגד ארבע) בהעדר חוש
ציבורי. רק באשמה השלישית — רמה תר בותית
ירודה — ניצל כבודו. הוא נהנה מן
הספק (חמשה נגד חמשה, שניים נמנעים).
היה זה פסק דין קטלני 12 .האנשים שפסקו
אוחו היו כולם צעירים, נבחרו מתוך
אותו הנוער שהאשמה כוונה אליו. אמנם
לא היה זה משפט שהטיל עונשים, גם המס קנות
שהוציא לא היו מסקנות מנוסחות. או לם
בלב כל אחד מאלפי הנוכחים, ובלב
אלפים אחרים שעקבו אחרי המשפט, הוא
נטע זרע חינוכי מאלף, נתן חומר למחשבה
ולניתוחים רציניים. העובדה שצעירים הת כנסו
משך ערב שלם, דנו על עצמם ומצאו
כי הנם אשמים היא מצערת. אך אין היא
מצערת אם רואים בה סימן של התנערות
של ביקורת עצמית, סימן שהנוער מחפש את
הדרך לנער מעליו את האשמה.
עוד טרם הספיקו השופטים לרדת מהבמה
היה ברור כי המשפט השיג לפחות חלק מ מטרתו:
הצופים התקהלו קבוצות קבוצות,
ניהלו ווכוחים סוערים על מד. ששמעו וראו
במשפט, על העדויות ועל פסק־הדין. אשמות
רבות, שלא היה זמן להשמיען מעל לבמה
מצאו את הדן בקהל, צעירים התווכחו אם הנאשם
ייצג באמת את הנוער• ״ובכלל,״ סיכם
אחד הבחורים. ,משפט כזה אי־אפשר לסיים
בערב אחד. יש בו יותר מדי דברים רציניים
שצריכים לדבר עליהם.״
״יתכן שהיו גם מוצאים כמה דברים חיוב יים
אילו חקרו יותר,״ השלים בחור שני .״הרי
בכל זאת הנוער שלנו שווה משהו.״

״העולם הזה״ 782

במרחב מצרים הקולונל ח שב אחרת
מעולם לא עשה מוחנלד רשאד מוהנא
בל נסיון להסתיר את דעתו כי משרה צבאית
:אינה יכולה להוות עיסוק מלא לאדם בעל
.מרץ כלשהו• עוד בהיותו סרן בחיל התות-
:חנים המלכותי המצרי אמר כי לא יסתפק
באפשרויות •הצבאיות הנתנות לקצין צעיר,
בן משפחד, עשירה .״רק שטח אחד נותו
אפשרויות בלתי מוגבלות לאדם המעוניין
לעשות משהו,״ הוא אמר .״שטח זה ־הוא
הפוליטיקה. אני אעסוק בו.״
לא היה זה הקצין הראשון אשר נפשו
חשקה להתערב בענינים מדיניים» .נ1לם, שלא
כרוב הקצינים המצריים שחשבו כמוהו, חיפש
מוהנא התעסקות פוליטית מחוץ למסגרת
הפוליטית הקיימת. הוא נגש לארגן תנועת
מחתרת מהפכנית. נטיותיו האישיות ורקע
משפחתו הובילו אותו בכוון האחים המוטל־מים
ומחשבתו על הפיכה במצרים היתד.
קשורה ברעיונות של צדק ויושר בנוסח
הקוראן.
אולם אין איש יכול לבצע מהפכה בכוחות
עצמו. מוהנא היה זקוק לשותפים ! הוא חפש
אותם בין חבריו בצבא• אך רוב הקצינים
הצעירים, שגדלו באוירת פנוק ומותרות,
לא נטו לדתיות במיוחד. כמד. מהם, שמרדו
בתנאים החברתיים הקיימים, היו מוכנים ל הרחיק
לכת ולחשוב על הפיכה החברתית —
יותר בנוסח מרכס ולנין מאשר בנוסח הנביא
מוחמד.
העוצרים היו בוכות. תוך שנים מע טות
כבר היתה מלוכדת סביב מוהנא קבוצת
קצינים שנועדה לבצע את ההפיכה הצבאית
הנוכחית. באותה תקופה טרם נמנה מנהיג
הפיכה זאת, הגנרל מוחמד נגיב׳ על אנשי
הקבוצה. מלחמת ארץ־ישראל נתנה לוש דחי פה
גדולה ובשובם מן החזית החלו פועלים
בשיטתיות נגד פארוק והמשטר הקיים. פעו לותיהם
והצלחתם הנן כבר היסטוריה מו כרת.
הפרסומת
הראשונה לאחר ההפיכה ניתנה,
כמובן, לנגיב. אך כבר אז התבלט מור,נא,
עתה בדרגת קאימקאם (קולונל) ,בין הקצי־גים
הפעלתנים שסובבו את המנהיגים. הוא
היה הקצין ד,ראשנו שזוהה כאחד ממארגני
ההפיכה, מונף. שר בממשלתו של עלי מאד,ר.
הוא גם לא עשה רושם של איש ׳אוהב צני עות:
ערך מסיבות לעתונאים, פרסם פרטים
על מה שקדם להפיכה, חווה את דעתו על
כל נושא חשוב או בלתי חשוב.
עד אשר נתפרסם, יום אחד, כי הקולונל
רשאד מוהנא נתמנה כאחד משלשת חברי
מועצת העוצרים שבתפקידם לטפל בעניני
המלך פואד השני עד שיתבגר. להלכה היתד.
זאת העלאה גדולה בתפקיד ובמעמד ! אך ה מצב
לאמתו היה שונה לחלוטין: מאז ה הפיכה
הפכו כל המשרות השייכות למלכות
סמליות בלבד, חסרות כל השפעה מעשית.

חבי־י מועצת העוצרים לא היו אלא בובות.
אין טעם להוד מרכותו. הקולונל
חשב אחרת. בראותו כי תפקידו החדש צר
מלהכיל את כל מרצו, חיפש עיסוקים נוספים.
היא קיבל לראיון כל מי שהיתר, תלונה או
משאלה בפיו. אם נפלה המשאלה בתחום
סמכותו, מה טוב. אם לא — לא שנתה העוב דה
מאומה ; מוחמד רשאד מור,נא־ היה בכל

כדורגל
ה מ בו לדאבא

ששת אלפי הצופים היו בדעה אחת: בדר בי
התל־אביבי בין הפועל ומכבי אין נצחון
האחרונה עומד בספק, השאלה היא כמה
שערים יבקיעו המכבים. אך כשנוכחו בהר
הצילום
סובבו במהירות על מנת שלא להח מיץ
את ההמשך, קוו למבול. הוא לא בא.
הקרב שנערך במחצית השעה הבאה היה
מאכזב. אך כשמישהו החל לעשות תנועת
פיהוק הדהים מקשרה השמאלי החרוץ של
הפועל, יהושע זילברשטיין, את האלופים,
אילץ את אברהמ׳לה בנדורי, שוער מכבי,
להוציא את הכדור מרשתו. יחס השערים
אוזן, לא שונה עד סוף המשחק.
סיכומו של הקרב שעמד להיות המאורע
של העונה היה קצר. השחקן הטוב ביותר :
צביקה סדודינסקי. הגרוע ביותר: שופט
משה דודקביץ׳ .המשחק בכללו: משעמם.

כד 1רסל

הילדים נצחו

קולונל מוחמד רשאד מוהנא
על חטא שחטא
זאת מטפל בה.
כך הורגלו השרים וראשי משרדיהם ל שיחות
טלפוניות מהעוצר בהו נתבקשו לסדר
ענין זה או אחר. לפעמים לא היו אל)־,
בקשות ! מוהנא נתן הוראות. מוחמד נגיב,
אשר כל כוונתו במנוי מוהנא כעוצר היתר,
להרחיקו מענינים צבוריים, החליט לקצץ סו פיה
את עודף המרץ של מי שהיה הגורם
הראשון להפיכה ללא כל התחמקויות או
גבובי לשון, הוא הודיע כי הקולונל פוטר
מתפקידו.
חטאו האמיתי של מוהנא לא היה נגד
המשטר בלבד. הוא חטא חטא גדול ביחסו
לרודן שהוא עצמו עזר להעלותו לשלטון.
מוחמד נגיב^שהפיכתו נקראה בלגלוג ״הפיכה
על־ידי ועדה,״ הדגיש על-ידי סילוק מוהנא
כי המצב השתנה וכי הוא האיש הקובע.
פירוק ועדת העוצרים, שבאה ביחד עם
סילוק מוהנא, אף הוא היה צעד מחושב :
במשטר שחיסל את כל תוארי האצילות
ומנסה לחסל את שיירי הפיאודליזם אין מקום
למלוכה. אין כל ספק כי צעדו הבא של
נגיב. יהיה הכרזה על רפובליקה במצרים ! ,
כשבוטל ״הוד מעלתו״ אין טעם להשאיר
את ״הוד מלכותו.״

כב החלש של הקבוצה הפאבוריטית שהו פיעה
על מגרש באסא בשבת האחרונה, הק טינו
במדה רבה את המוריהם הגבוהים.
משהחל הכדור לנוע לאו דוקא מרגל אל
רגל, ניכר למרות הכל יתרונו של מכבי
בהתקפה כששייע גלזר עובר את ההגנה ה יריבה,
מתנפץ בכל פעם בחומה האחרונה :
משה מלמד, מגן הפועל ואולי השחקן ה בקיא
ביותר בתכסיסיו של החלוץ המסוכן.
המשחק של קבוצת הפועל היה הגנתי ב תכלית,
הסתמך במדד, מועטת על התפרצו יות
חד־פעמיות, מטרידות בלבד. מפלתה ה אחרונה
בחיפה נגד המכבי המקומי, אחד ה אחרונים
בטבלת הליגה, הזכירה לשחקניה
כי את הכבוד אפשר להציל כעת, בהת מודדות
עם האלופה הבטוחה. אכן, הזמן
פעל לטובת הפועל ; המחצית נסתיימה ל לא
שערים ; יעקב חודורוב, שוער הקבוצה,
נשם לרוחה.
כשהחליפו הצלמים את מקומם, עברו אל
השעו /המיועד לספוג את הכדורים, חיכו
רק 9דקות לרגע הנכסף: שייע קיבל סוף
סוף את הכדור המקווה שהוגש לו כמו על
מגש כסף מרגלו של צביקה סדודינסקי,
הרעיד את המשקוף בבעיטד עזה• . 1:0סרטי

מאוז ) 1 : 1ש פ כו של גהר זה נמצא על י,י־המשוה
<5 :נמל מפורפם בברזיל 8אי־קטן. כרו ב
מאד לחופי פין (החלק הרא שוז של ש מו 10 שני
שלי שי א רז אנאם 12 רבים במו תו ב הודו 14 נמל
באיי ני פון 17 חלקו השני של שם נהר סיני ;
) isכך מתהלך ההמון בארצות ט רו פיו ת; ) 20 חבל
מכרות־פחם בארץ ש ה של טון שבה חצוי 21 המנע
בין ממשלתנו לבין הממשלה השוכנת בעיר ז ו, עו ר ר
סערה בארץ; ) 22 קוף מרו בעת; ) 24 מי צר תור כי
(בצורת יחיד 26 יו ש מד 28 קוסם הודי כ ) 29
מסמטאות אלנ׳יר, טונים, מרוקו 30מ צוי 3ם םסר
רב באפריקה המרכזית; ) 33 מדינה בארצו ת הברית.
מולדת הקאובוי ; <35 בירת חצי־האי שחלקו ה צפוני
נלחם בחלקו הדרומי 37 הלאם 39 ער בו ת ע שב
באמריקה הלטינית 11 של ש מכות מצרים הזיאשו־גות
42 מספר מדינות ארצות הברית — פחות ש תי ם;
) 45מ חצית
) 43 ערבות ע שב באמריקה הצ פוני ת;
יו ס ף; ) 46 ישנם נוע שים ממו נו 47 כזוהי אנט חלי ה;
) 49 נמל בדרום־מערב נינרי ה; ) 50 נמל ב צ פון נ « ני ם,
התפרסם בקרבות מלחמת העולם השניה.
מאונך יבשת הנ׳ונגלים 2זהו ; <3אנם
בארמניה 4נקר הנשפך ל מפרץ ניניה 6מי פו ת ר
כרנע את התש. ך ) 7 ; 1מקיף את א ל ביון ; 49ש ם
מדעי למזרח התת מחצית השם 11 הים ) 1ם ם ריד
את יון מקצה הג״:ף האטלקי וסיציליה 13 מבלעל
לארץ; ) 15 נבול בנרמניה הנוכחית; ) 16 נמל יבמערב
ארצה של אליזבט 17 מנהיג המרד באחת מ ארצו ת
אסיה המזרחית; ) 19 מדינה זו היתד, מ עור בתבסב סוד
קאשמיר 21 אידן ביקר לא מכבר בבירד. סלאב׳ית
ז ו ; 23ן נמל בארץ, אליה רבה ועם יה לחנך, מישראל ;

101

34 35

חודה שד נקודה .״הרי הם ילדים!״ קרא
שחקן רמת־גן אל עבר קבוצת הראל, ירי בתו
בגמר, כשהגביע הנהדר, שחודש בינתיים,
קורץ לעבר קבוצתו הבטוחה בנצחון. אך
קריאות העידוד הרועשות לא הואילו. שחקניה
העקשנים של הראל שמרו עד השניות האח רונות
על היתרון שהשיגו בתחילת המישחק.
כאן קלעו הרמת־גנים שני סלים רצופים,
העמידו את התוצאה לטובתם בהפרש נקודה
אחת, ניסו להעביר את הזמן על ידי החזקת
הכדור. כששעון הסטופר כבר עמד להעצר
על ידי התל־אביביים ממרחק רב, נשחל לת על
ידי התל אביביים מרחק רב, נשחל לת־מהון
הכל בתוך הטבעת. שריקת הסיום
זיכתה את הראל, על חודה של נקודה,
בגביע.

ס ת דון

באחד מימי חודש מאי 1945 רכב על אופניו,
בדרכו מעבודתו, אליהו קליינקוף,
צעיר רמת־גני, אהוב על חבריו במכבי,
בחור כארזים. ברחוב ארלוזורוב, ליד בית
החרושת עלית טסה מולו מכונית דן שעקב
קלקול פתאומי בהגה סטתה שמאלה, דרסה
למות את הצעיר. האסון שהיה פתאומי
ואכזר פרש על משפחתו וחבריו אבל כבד.
במקום לבכותו מדי שנה החליטו חבריו ל הנציח
את שמו בתחרויות כדורסל, תרמו
גביע־כסף. המפעל הראשון היה חויה נר גשת
במגרש המואר, שטוף צבעי הקבוצות
הרבות, גרם להורי המנוח גאווה אילמת.
השבוע נערכו המשחקים בפעם השביעית,
כשאחת עשרה קבוצות נוער מכביות מת ארחות
בעיר הגנים, עורכות את שורותיהן
לקראת הקרבות. הכובע שהכיל את פתקי
הגרלת המשחקים הורק על ידי ראשי הק בוצות.
הסבה: כל קבוצה היתד, מבכרת
להכלל בבית חלש־מתחרים, להבטיח על ידי
כך את מקומה בגמר. בסיום נתברר כי
הגורל הפגיש בשני בתים קבוצות לא ידו׳
עות בעצמתן, כלל בבית השלישי שלש נבחרות
חזקות: קרית מוצקין, ברית־מכבים
עתיד, רמת גן. אכן, היה זה קרב לחיים
ולמות באותו בית, כשכל קבוצה מנצחת
פעם אחת, מפסידה פעם אחת. קבע הפרש
הסלים לטובת הרמת־גנים.

) 25 מחציתה השניה של אחת מ מדינות ארצות הברית ;
) 27 שם צרפתי 30.ים זה נקרא נם הים הנוצרי :
) 31 עיר באחת מארצות המזרח, הנמצאת במצב של
תחיה 32 בירת פרו 34 מתנם ) 36 :ונציה —
חסרת חמישים וחמש 38 חלק החבה 40 בז א רץ
בה ר בו הפיכות בחדשים האחרונים 43 מרחבית שכנתז המשותפת של אקוודור. קולומביה, ברזיליה,
בוליביה ; צ׳ילי 44 חוצה את לונ דוז ; <46 עיר
בהולנד 48א דון גרמני.

תשבץ נג־אוארם[ <35
(ערוך לפי מתכונת הכתיב העברי המלא)

.העולם הזר.״ 762

461

ת שבץ

aאוזז ) 1 :מקום 4קצנלסוז ) 10 :לב ) 11 :
אל 13ל א; ) 14ר עו 15 כונ ה; <17י ן 19ר ק;
) 20נ או ר ) 22 :ר ע פי ם; ) 25ד ף 26שבר 27
מורא )30ר מל ה; ) 32ח ף; ) 33ב ו 34 מג :
) 36ז ג 37 מו ה ל; ) 39י ה רו; ) 41סוד 42ב ד ;
) 44ע מידר ; ׳146 נו ע ר 48ל נ 50נ ר 51כיון ;
) 53 ובר 55 יד 57 שה 58 פא 59 ברקובקץ ;
) 60 נורל.
מאונך ) 1 :מ לוו 2ק ב ) 3 :מ או ר; ) 5צ ל ;
) 6נאיף 7פ ר 8ועד 9נוקאאוט 12ל ן ;
) 15 כו פ ר; ) 16 הרבה; <18 ני מפה ) 21 :א ד 23ע ר ;
) 24 מו 26 שלג 28 דל ) 29 ;-סמיסלוב ) 31 :
מזו מן 32 הו ד; ) 35נ ת ) 37 :מו ר ד 38ל בוד;
<40 רע 41 סד 43 דע 45 ירי ב 46 נוהג ;
) 47 רפאל 49 גבר 52 יש 54 רק 56ד ׳
<58 פר.

פרסי ספרים לפותרי ת שבץ <35

נעים סופר, מקור ברוך, רשב״ם ,9ירושלים 1
מרדכי דן, רח׳ מיכ״ל ,20 תל־אביב•

S ?51gfH fa^^;jH ^?jafareiH j^ 1EfH/afa/arafEi,a a r2jgrajEf2JHfBMafs1a15jgj1a ₪ gj1ajgj 2 J2 J2rerajzrajH ₪ H rara/212r

הוא ישב למעט צ מוד לאחת משחקניות ה״קאמר״
נצווון. וה וא a xלאהפנה אל י
ב׳ מבט

מנשק לי, היה מטפיוז את
למדי, כי מרוב עצלותו היה
כרצוני. אחריו — מי היה
,אחר כך ה־ה מוסא. למוסא
גם זה נגמר. ואז באו עוד.

מקודם היה איזי. כשהיה
מלוא סני ברוק. אבל היה נוח
גם שתקן, והניח לי לפטפט
אחריו? — כבר אינני זוכרת.
היה שפם עצום, שחור כפחם.
ואז באה האהבה הגדולה.
אהה, חביבותי ! היודעות אתן מה היא האהבה הגדולה?
כן, כן. כל אחת מכן יודעת להלכה מה היתד. רוצה לחוש.
ולעולם אין זה בא. וכן הלאה, וכן הלאה. אבל אם רוצים,
רוצים ממש, שיבוא משהו חדש, שלם, נהדר — זה בא.
הכול אמרו עליו שהוא טמבל. ואני רבתי עם כל חב רותי.
עם אחדות בגלל שאמרו עליו שהוא כסיל, ועם אחרות
בגלל *שאמרו עליו שהוא יפה־תואר. הוי, איזה פרו פיל,
וא־זו קומה! העינים העגומות לבדן היו מספיקות
כדי להפיל בשבי גדוד ח״ן. כלבה מי שצוחקת לי •.הייתי
רוצה לראות איך תתנהג עלמה אחרת במקומי. בקיצור —
התאהבת־ בו במבט ראשון. זכותה את העובדה הפשוטה
הזאת. מי שלא תזכור את העובדה הפשוטה הזאת לא תת פוס
כ;יל מדוע נכנסתי לתוך התסבוכת האיומה.
ובכן ראיתי — ונוצחתי. ואז ניסיתי כך וניסיתי כך,
ואין -לי צורך לפרט לכן מה עושה עלמה שהתאהבה כדי
להסב אליה את עיניו. ולא הצלחתי. הוא פשוט לא שם
לב. אז ביקשתי את חנה (היא כה מכוערת עד כי מותר
לה להיות טובת־לב) שתספר לו שאני סופרת. טיפש כזה,
חשבתי, מן הסתם הוא גם סנוב.
חנה סיפרה לו מה שסיפרה, ובטוב־לבה ודא־ גם הגי
זימה קצת, כי הנה, ערב אחד, אומר הוא לי בערמומיות־של־טמבלים
:״אני יודע מי את. את הסופרת ורדה אפרת.״
העמדתי פנים כנתפסת בקלקלתי .״ואם כן,״ אמרתי לי.
מה בכך?״לא כלום,״ אומר הוא .״ואת באמת מפורסמת?״כשמפרסמים אותי,״ עניתי לו ,״אני מפורסמת.״״אה\ ענה הוא, כאילו גיליתי לו תגל־ת. ואז׳ כמובן,
באה השאלה :״תרצי ללכת אתי לכסית?״
התכוננתי לזה. החוק הוא שאסור להסכים להצעה ה ראשונה
.״לא״ ,אמרתי לו .״חברת מבלי־עולם זאת איננה
מענינת אותי.״
״איפה אוכל לפגוש אותך?״ שאל (סוף סוף!).
אבל הוא משך דוקא לכסית. מכונאי היה, ואני שער תי
מה הוא מספר לחבריו־לעבודד. על פגישותיו אתי ועם
אנשים ששמותיהם נדפסים בעתונים•
צרת בני חיל אלה, הטמבלים יפי־התואר׳ היא שהם
ילודי אשה. כלומר: לכל אחד מהם אם. ואם מכירה אח
בנה, ויודעת את פרי בטנה. והיא מדריכה אותו בעצות.
סופרת? נסית? שומר נפשו ירחק מהם•
גם לי היו קשיים ״חברתיים״ .כשם שלא נעמה לו ה עובדת
שאני סופרת, כך גם >י — אחרי עבור הסנסאציה
הראשונה בין מכרי — לא נעמה העובדה שהוא מכונאי.
״מד, הוא?״ שאלו תחילה בלחש.

היא נתנה
א ת עיניו.

״באמת?״־תמה דוקי,
״כן,״ אמרתי לו .״ואין זה קשה כלל• אני אלמד אותר
איך עושים זאת. אתה רק נסה. מדוע לא תנסה, דוקי?״
ואז לחשתי לכולם׳ בסוד, כי דוקי הוא סופר נסתר,
אלא שהוא מאותם ״החיים את החומר״ ,כמו אמיל זולא,
ולכן עובד הוא כמכונאי, ובקרוב יהיה ספן ויפליג ליאפאן.
ואחר כך נהנו כולם מדבריו המגומגמים בעדני ספ רות,
וביחוד מזה שאינו קורא ספרים, וזה סימן ברור שהוא
סופר גדול. ואחר כך עשיתי לו סיפור נורא סוציאליסטי,
עם מעביד רשע ועם פועלים צדיקים ועם סוף טראגי, ור,כ נכד
את הסיפור למשא, ואחר כך חיברנו שיר בלי הרו־ו־ם
ובלי משקל ובלי כלום, אבל מלא מלים כאלה: שריר,
שיר, מכונה, תנופת־גלגל־פונד״ על המשמר חטף את זר,
כבכורה בטרם קיץ.
אתן א־נכן קוראות שירים, ולקן נדמה לכן כי איש
איננו מעודן בהם. אתן טועות. אין אתן יודעות מה טוב
השוק לסחורה זאת. אמנם אין איש קורא שירים, אבל
כמעט כל עתון מוכרח להדפיסם. אומרים כי שיר — כלו מר
מלים מנוקדות — עושה רושם רציני על הקוראים
יכל עתון — ,אינני יודעת למה — רוצה להיראות רציני.
אבל השירים צריכים להיות לפי רוח הזמן.
כלומר: מודרניים. כלומר: שישאו חן בעיני קורץ־
אויל ובעיני יצמח ובעיני שאר כיוצא בהם. אוי לעיניט!
אבל אחיזת־עינים זאת אין קל ממו על כל פנים, לדוקי
ולי היה סנוביזם זה מכרה־זהב.
לקחנו מלים מפטפוטיהם של ילדי השכנים, ועשינו שיר
בשביל הארץ. זה היה כך :״ג׳ינג׳י קאלאוואסא /מחריא
שם בטיראסא /דמה, כלב, הסה! /אשכול שוכב על
קאסא /טראך בום באלאבאסא /אכלתי אצל דאסא /סאלאט
חציל וחסא /דילמה דאלאי בלהאסא״ וכן הלאה. אחד משו רר
טפש כתב לזה פרוש. ודוקי זכה לפרסום רב.
עורך המדור הספרדתי בהארץ שם לב לדוקי. ולכן
הלמתי את הברזל בעודו מלובן, ומיד דחפתי לו שיר חדש.
בשיר זה היו שלוש מאות שורה (חציין בנות מלה אחת),
והאמנה לי, קיבלנו מחירו כשמונים לירה. כי אגודת הסופרים
קבעה תעריף גבוה מאוד למלים מנוקדות.
דוקי התבלבל. את הממון»תפס יפה. אבל לא תפס מה
הקשר בין אותם פטפוטים לממון. גם הפרסום שהוצא לו
פתאום לא נעם לו ב ותר. הוא החל מטריד אותי בשאלות.
שאלו אותו אם הוא ״כנעני״ .ובכן, מה זה ״כנעני״ ? אמרו
עליו שהוא ״קומוניסט״ ואמרו עליו שהוא ״פאשיסם״ ואמ רו
עליו שהוא ״אגזיססאנסיאליסט״ .המלה האחרונה העל תה.
את חמתו. כל המל ם נשמעו לו כדברי גידוף, אבל מלה
ארוכה זאת נשמעה לו בצליל של עבירה ימינית. וכשהוא
תוסע סטירת־לחי עלול הוא לשבר לסת. המצב נעשה
מסוכן.
כדי להניח את דעתו, שלחתיו שיירשם למפא״י. עתה
לפחות ידע מה הוא•
הוא היה משורר. משורר זה לא רק סופר ! זד. הרבה
יותר• הנה, שאלנה את עצמכן. את מי אתן מתות להכיר?
״משורר אמתי או סתם סופר?
שלחתי את דוקי כשכרטיס המפלגה בידו האחת ושיר
ארוך בידו השניה, למערכת דבר. דוקי גמגם מה שגמגם,
ועשה רושם נהדר. נפלו לפניו חומות דבר גם בלי תקיעת
שופר. השיר זדפס, והממון שולם.
כך עברנו.על כל העתונים. יומיים, שבועונים, ירחו נים
— טהפנו את כ,לם.

ואני הייתי עונה בגאווה :״מכונאי סוג אלף.״
ואחר כך החלו שואלים :״איפה המכונאי שלך?״ ואחר
כך היו מעמידים אותו במבוכה בשאלות כלאחר־יד, עד שגם
הוא, הטמבל, תפס כי מלגלגים עליו.
״אמא צודקת,״ אמר לי פתאום .״סופרת איננה ענין
בשבילי.״
ראיתי כי העדן מידרדר במדרון. מה היה עלי לעשות?
אמרתי לו :״דוקי (כך הוא נקרא) ,דוק׳ ,הרוצה אתה
.להיות מופר?.״
״לא,״ אמר דוקי.
אמרתי לו :״תהיה מפורסם, רוקי.״
״אבל איני יכול,״ אמר דוקי .״הכתיבה עבודה קשה.
אין משלמים יומית, ובקבאות לא אספיק כלום. כשאני
צריך לכתוב מכתב —״
״דוק־,״ אמרתי לו ,״אני אוהבת אותך.״
טוב,״ אמר דוקי ,״אבל את מבינה, זה ככה: אמאאומרת —״ י
״דוקי״ ,אמרתי לו ,״תהיה סופר ותהיה מפורסם ויהיה
לך ממון רב, ותחרבן את מס־ההכנסה, כמו כל הסופרים.״

ו; :ז הח ו ד מב־ע ם דעות באמנות. נעשינו מומחים ב ספרות,
בציור, בתיאטרון, במוסיקה, בקולנוע, בהיסטוריה,
בזעטומילוגיה, בארכיאולוגיה, בצבאיות, בהשמדת פשפשים
ובפסיכולוגיה. כתבנו מאמרים על דת בודה ועל דת יון.
על המשטר בסין ועל העבדות בסעודיה. על מוחמד נגיב
ועל צ׳רלי צ׳פלין, על פונטיקורבו ועל מונטי־קארלו ועל
••::בון די קארלו ועל גידול קרפיונים•
ואלה העורכים מדפיסים. בדרך כלל, דומה שאין
מסכימים להדפיס אפילו בדיחה טובה. אבל כשראו אח
טמבל שלי׳ ,ושמעו את גמגומיו, לא יכלו -לעמוד בפניו.
הוד נהנו העורכים מתכונתו להסכים לכל דבריהם. כך
מדתי אותו: אל תתוכח. רק הרכן ראשך והגד ״מ״ לכל
שיאמרו לך.
הם הבי
לימה

עצמי החלותי מהרהרת חרטה, פן ־איבדתי ימי
כשנסיתי לעשות ספרות הגונה. הנה, למי הממון ולמי הכבוד
ולמי התהלה וההוד? — לנאד. אבל אז לא חשבתיו לנאד.
כלל וכלל לא. הייתי מאוהבת בו עד שגעון.
״ובכן, דוקי,״ אמרתי לו ,״הנה גם אתה סופר. איך זה?״
״מסריח,״ אמר דוקי .״אבל אין דבר.״
חבריו־לעבודה לגלג\עליו בתחילה׳ אבל אחר כך הת-
פארו בו .״זה דוקי,״ היו מצביעים עליו- ,הסופר ! ״
בכסית ראוהו כילד פלא. ביחוד התפלאו לעדותו.
כשהיו מזכירים לפניו׳ את יצירותיו, היה מסמיק. ובשתיה —
לא היה כמוהו.

׳t a iB ia / B a a a ia jB f f E ja r a ia r a r e Ja f E jg jg ia E JB ja jB iB ja r c L r a jH r a jg jB iH ja jB js ja jE JE ja f E r a jg jB ja jH , y ja / a

רק אמו המשיכה לרטון .״מעולם לא היו במש
משוררים,״ אמרה .״תמיד היינו אנשים ישרים.״
אבל, אמא,״ ניסה דוקי להרגיעה ,״למשוררים רים שיכון. והיו גם משוררים שהתעשרו —״
גם ספסרים התעשרו,״ הפסיקתו אמו- .קיוויתייה פועל חרוץ וישר.״
קשה להניח את דעתה של אס.
והעיקר — הוא לא התבייש להימצא בחברתי. הון
החל מתמצא בז׳ארגון של הבוהימה. פתאום שמעתיו!,
ווכח אתי (אתי!) ומביע דעתו כי איני מסוגלת לטעום
של שיר -לגיטימי״ וכי אינני מתמצאת ב״סמלים״.
צד מלים אלה לא ידעתי. לכאורה לא היד, מקשיב כלל
חותיהם של -אותם סרחנים״.
אבל אני נהניתי. אותן עלמות־חמד סחוטות,
ישיבה עד שעות הבוקר באויו־ דחוס־עשן ומעוכות תז ^
הממלאות את נסית ואת רובאל בחפשן גרויים
או ענין כלשהו, היו מסתכלות בי בקנאה. הן אמרתי
דוקי היה יפה־תואר, ועתה גם געשה מפורסם.
גם כשהחל נוהג יוהרה ומעיר לי על סיפורי שהנ] 1
הימור״ ומשום כך -חומר קל״ או בקצור -זבל״ וב I
אני -חודרת״ ולא -מעמיקה״ — גם אז נהגתי בו
לנות. אס רציתי לעשות ממנו סופר, חייבת הייתי י>||
גם גינוני סופרים• יפטפט לו כרצונו• בין כך ובין כן
הוא יודע בעסק זה בין ימינו לשמאלו. העיקר הוא
ירצה לברוח.
אבל פתאום חזר להידרדר.
ערב אחד -לא היה לו פנאי.״ למחרת ״היה עסוק
מה קרה, דוקי?״ שאלתי- .אמא?״״לא,״ אמר דוקי .״ראי, ורדה: סופר אני או אי
סופר?״
״ודאי שגם אתה סופר,״ אמרתי לו.
גם?״ התרתח דוקי• -גם? סופר אני, ואני זקוקמוספירה מתאימה ואת, לך יש מושגים זעיר־בורגנייב
את מניחה לי חופש פעולה. את כופה אותי לצמצום ח
תמיד אני רק בחברתך. אני צריך נסיון, הכרת אנשים
את »ום סת כי ליצירתי זקוק אני לאוירה בוהימית לא
משזקוקים פרחים לאור השמש.״
היה ברור שמישהו לימד אותו משהו.
-מי לימד אותך את זה?״ שאלתי.

ודא הסמיק, וכעם• ״אבל זה נכון,״ אמר.
היודע אתה מה פרוש הדברים שאמרת?״ שאלת״הנד״״ אמר דוקי- ,את מנסה להשפיל אותי.״
״חס וחלילה, דוקי,״ אמרתי לו .״אבל מה זה מ׳
מדבר אתה על, יצירתך? דומני כי שכחת שכל הכפרות
היא בלוף.״
״כך את חושבת?״ אמר דוקי .״ובכן, שמעי ואגי
מה שאמרו עלי שלונסקי ואליעז וגדולי המבקרים —1
״אבל כל אלד, אינם יודעים איך עשינו את ה:
הטפשית שלך,״ נסיתי להזכיר לו .״מה לך, דוקי?״
״אם הכול אומרים עלי שאני משורר י גאון, אי
צריכה להתעקש ולאמור את ההפך,״ אמר דוקי .״מ
חשוב איך נעשה הדבר? שופטים לסי התוצאה. שא?
מי שתשאלי, ויגידו לך שאני סופר לפחות מוכשר. את
עין, את• מקנאה את בי על פרסומי ועל הצלחתי.״
נדר,מתי. לא הוספתי מלה אחת, והלכתי. נסיחי
היר לעצמי מה קרה לו. הייתכן שכל הפרסום הזה
את ראשו? ואולי משטה הוא בי? אבל דוקי איננו
לשסות. אולי מישהו משטר, ב ו?
כעבור כסה ערבים פגשתיו בכסית. הוא ישב
צמוד לאחת משחקניות הקאמרי. היא נתנה בי
נצחון, והוא גם לא הפנה אלי את עיניו.
לבי נשבר, וכן הלאה, וכן הלאה. זאת הן יודעות
על פה, ואין צורך לפרט לכן. עד שהחלטתי כי גם עם
אפשר ללכת לתיאטרון, והרושם לא יהיה כל כך
.ובכלל, גם פקחים אפשר לסבול לפעמים.
ופתאום, והנה דוקי לפני. הפעם הכירני י^פה.
נעלם

״שלום, ורדה,״ הוא אומר לי- .לאן זה
הזמן?״
״מה יש, רוקי?״ שאלתי .״אותה נבלה חרבנה.א

איזו נבלה?״ מיתמם דוקי. .הביטי, ורדה: איננימה קרה לי• כזמן האחרון אין לי השראה. אני מנסה
ואינני מצליח כלל. זה נורא• אולי את זוכרת: פעם זו
לי כמו כלום. וכעת — אפס. חשבתי: אולי את תעי
לתסוס את האוירה, את המומנס ...מה?״
דוקי,״ אמרתי לו- ,מה שלום המוסר?״״בסדר,״ אמר דוקי- .מה יש?״
-חזור אל המוסך שם האוירה המתאימה לו.