גליון 783 מתאריך 30 באוקטובר 1952

מכתב־ם

הן ורך הראשי:
אודי

העופס
ה n r
השב 1ע1ןהמ צוי ר
ל אינ פו ר מ צי ה
רחוב נליקפון « ,תד־אביב
(ייד תי א טויז. אחי ״ )
ח.ד , 166 .טר( .זמני) 66715
מעז למבדקים :״עולמסרס*
טשרד הטערבח בירושלים :
רחוב דוד חטלר (יולי אן),
פשרדחםעד.
פוי

ראש המערכת:
שיום

כחז

עורך הכיתוב:

עורך התבנית :

הכתב הראשי:

האלם הראשי:

ד וש

ד וב איתן

פ אול נול רפו

יהודה גבאי

עורכי מדורים:
פיכ א ל

אלפו. יחי אי בשו. ני*ח נבי, איחפר »ילם.

משתתפים קבועים:
סרנצח

נרובנר,

רפאל חייט. א וסהר טאובר.
יצחק לבני* .בי שש.

ראש־משרד, ירושלים:

פיליס טיארי.

ראש־משרד, חיפה:
נתן ריבון

דוד רוביננר

סופרי־חוץ:
פונ טי ג׳ייקובם. גבריאל דנון. שמואל פירון.
המו״ל :

העולם

זזזח

דפו ס

ישראל,

תל־אביב

היא, למען לא תפגע יעילותם.

אחרי שמנגנון החקירה יסיים את פעולתו,

יש לקבוע בצורה אחראית ביותר את מידת
אשמתו של האיש. אם נמצא אשם בעוון
״אם ד״ר שמוראק לא הצליח, מי אני ומה
פלילי, תהיה חובה למסור את הפרטים לאני
שאצליח?׳׳ התנצל חיים פלד, הנאשם
משטרה. אולם, לדעתי, אין להסתפק במנגנון
במשפט הציבורי על הנוער, כשהטיח בפניו
הכבד והמסורבל של החוק.
שמואל תמיר את השאלה :״מדוע אינך עוצעירים
רבים בארץ חולמים על מעשי
שה כלום נגד השחיתות במדינה שאתה
אלימות. הפצצה נראית להם כפתרון יעיל
לחמת להקימה?״
גם לבעית השחיתות. אינני גורס כך. ישנם
תריסר המושבעים לא הסתפקו בתשובה
אמצעים הרבה יותר חזקים, הרבה יותר
זו, מצאו כי הנוער לקוי בחוש הציבורי.
חינוכיים, מאשר הפחד הגופני הגם.
אך אותר. התשובה נאמרת, למעשה, עשרות
אני מתכוון למשהו שהייתי קורא לו ״כפיה
פעמים ביום כשמתעוררת אותה שאלה• יש
מוסרית״ .אם ידע אדם שבעשותו מעשים
בה מידה רבה של השתמטות. לו נאמרה
מסוימים לא ייראה כפקח, אלא יהיה מנודה
בתש״ח כלפי הפולש, לא היתה מובילה
על ידי החברה, נושא לבוז ולבחילת חבריו,
מחולון לחוליקאת ומן הקאסטל לבית־מחסיר,
הרי נוצר גורם בולם חזק מאד.
אלא בכוון ההפוך.
ישנן מאות דרכים בהן יכול ציבור מאורגן,
מודרך על ידי קומץ אנשים בעלי הכרה,
להפוך לחץ מוסרי זה לכלי נשק אדיר. הוא
האמת היא שאפשר ללחום בשחיתות.
יכול להפוך חיי אדם מושחת לגיהנום. אך
• כל מעשה נלוז, יש היודעים עליו. האדם
לא יהיה זה רק כלי להענשה, כמעשה המבחין
בשכנו המקים לעצמו בית, אף כי
טרור. יהיה זה בראש וראשונה כלי לחינוך
לא היה לו רכוש שנראה לעין. יודע האדם
הציבור, לחינוך העברינים עצמם.
אם מכרו, שומר נמל, מציע למכירה סחורות
אחרי הכל, האדם העושה מעשה שחיתות
מפוקפקות. הפקיד במשרד הממשלתי יודע
אינו אלא חולה הנגוע במחלת רוח. אין
כשמנהלו עושה מעשים היכולים להיות רק
לשאוף לחסלו. המטרה צריכה להיות לרפא
תוצאה של קבלת שוחד. והוא הדין לגבי
את מחלתו, שהיא מחלת החברה.
כל מעשה אחר.

מה עושה האיש היודע על מעשה שחיתות?
פעולה לפי קווים אלה יכולה להעשות רק
כרגע, לא כלום. הוא שותק, ואין הוא מרגיש
בידי גוף מתנדבים בעלי רמה מוסרית גבוהה
שעל ידי כך הוא עצמו הופך שותף לפשע.
מאד, אנשים שידעו את חובת המשמעת וזז־מכמה
בחינות הוא אשם יותר מאשר עושה
התאפקות לא פחות מאשר את חובת ההליכה
המעשה, כי אחריותו של האדם ההגון גדולה
בראש.
יותר.
צעירים רבים כתבו מכתבים למערכת זו, לגלות יכול הוא לעשות? יכול הוא מה אחרי מאמרנו הגדול על איש־השנה שמוראק,
את הדברים לממונים על האיש. אך לרוב יש
תבעו שהעתון יטול את היזמה לידיו. אולם
לו ההרגשה שהממונים יחפו על המעשה,
אין זה תפקידו של עתון. תפקידו של עתון
יראו אותו בעיני האינטרס המפלגתי הצר.
הוא רק לספק אינפורמציה, לחשוף את הכך
עשו ראשי הסוכנות, כשקיבלו את דו״ח
אמת ולגלות את הרקע. הוא יכול לתת בידי
שמוראק.
איש־הפעולה את המצפן הדרוש לו להתמצא
יכול האדם לפנות אל המשטרה. זוהי חובה
בשטח. אך המצפן אינו כלי־נשק.
אזרחית. אולם האזרח הרגיל עודנו נרתע
עתון זה יעמוד תמיד לימינם של מתנדבים
ממעשה הנראה לו, משום מה, בהלשנה.
הנחלצים לטיהור האדרה. הוא יעזור לצעירים
ויש גם סיבה הרבה יותר חשובה: לרוב אין
למצוא איש את רעהו בחזית זו. פלוגת״
הידיעה חורגת מגדר של חשד. אין היא מסהמיבצע
(פל״ם) ,שהוקמה בשעתו על ידי
פיקה עדיין כדי לנסח האשמה מפורשת.
חוגי הרעים כדי לפעול ברוח זו, יכולה לשמש
חושש האדם להסתבך בענינים של הוצאת
גרעין לגוף מתנדבים כזה.
דיבה, וחושש הוא ממתן עדות משפטית.

הפתרון לבעיה היא הקמת מנגנון של
חוק המדינה נותן לכל אזרח את זכות
חוקרים מתנדבים, שיקבל אינפורמציה על
כל דבר חשוד, יחקור בעצמו אם יש יסוד. ההגנה־העצמית, כשהוא מותקף בידי פושע.
לחשד או לאו• אסור יהיה לו לקבל אינפור־^״ הגיעה השעה שהחברה כולה תשתמש ב־מציה
אלמונית ; אך הוא יוכל להבטיח את, זכות דהגנה־העצמית כדי לרפא את עצמה
!מחיידקי הרקבון שפשטו בגופה.
שמירת שם המודיעים בסוד.
אין בלבי ספק שאם מנגנון כזה ירכוש[
לעצמו אמון, יקבל מבול של אינפורמציה.
הוא יהיה זקוק למתנדבים רבים, שיקבלו
על עצמם את עבודת החקירה. השתייכותג
של חוקרים אלה תצטרך להיות סודית א!

ר. שער
יתכן וזו הפעם הראשונה שיהודית בן־אמוץ, הרקדנית הירושלמית הצעירה, נתקלה
בשטן. אולם אין זו הפעם הראשונה שהיא נתקלה בהעולס הזה: היא כבר הופיעה פעם
על שערו (העולם הזה .)720
אז היתד, יהודית חיילת בסגל הגדנ״ע, חלמה על קאריירה של ריקודים. העורך לא
התיחס אל דבריה ברצינות רבה מדי: צעירות כה רבות חולמות כיום על קאריירה של
ריקודים. אולם יהודית היתד, עהשנית, השיגה תוך שנתיים שני הישגים חשובים: היא
מופיעה על הבמה, והיא נישאה לאיש. האיש הוא צעיר בשם ממה, שנחשב פעם למלך-
היופי של פלוגת שועלי־שמשון(שם השתתף, בשעות הפנאי, בכמה עשרות פעולות).
צלם העולם הזה תפס את יהודית בן־אמוץ (יותר נכון, כהן) בשנית בהופיעה בבאלט
של האופרטה הלנה היפה בתיאטרון המוזיקלי (ראה עמוד .)16 היתד, זאת נקודת השיא
בהצגה משעשעת מאד, לפני אולם מלא צופים צוהלים. אמנם, כשהיתה לפריס הצעיר
הבחירה בין שלוש האלות. לא בחר ביהודית, אלא בחברתה, יונו׳,־וונוס זילברמן. אך יתכן
כי ידע שיהודית נשואה, דוקא לבעל שהוא, לקנאתם של רבים, צעיר וחזק יותר מאשר
מנלאום הזקן.

iw a jעינ

איש
החודש ברנשטין
אני מו ד ה לכם על המאמר עלי. לא בתור תי קו!,
אד לשם אינ פו ר מ צי ה ברצוני ל הודי ע לכם שלא
ראינו בנול ה את ה ציונו ת כדבר ״ אסט טי ״ אל א
כפתרון הכרחי של ״בעי ת הי הו די ם״ .לחלום של
חברה ״ מ שי חי ת״ שתקום בארין־ישראל, ה תנגדנו
כבלתי ריאלי. וכבר אז ה טלנו דנש חזק על הצד

מ פני
הה תי שכו ת,
המע שי והמ שקי של
תהליך ה קולוניז ציוני הדרו ש לשם הנ שמתה ציונו ת
הוא בעקרו תהליך כלכלי. ציוני הולנד א מנ ם היו
נבדלים ב מו בן זה מהרבה ציוני ם אחרים. כלליים
ובלתי כלליים, אם נם לא מכולם.
על כך יש אולי לחופי ת הערה אי שי ת.
מקצועי בנולה וד אי הכריח או תי לה תעניין ב־עניני
כלכלה וכסף ואף להתמחות בהם במידת־מה.
אד נ טיו תי היו מו פנו ת לנו ש אי ם שוני ם
לנמרי. ו אינני מ כוון את ה ת ענינויו ת מפלג תי במיו
חד לבעיו ת כלכליו תוכס פיו ת מ תו ך להיטות
אי שית ולא מ פני ש אנו נחשבים לייצג אינטרסים
כלכליים, אלא מ פני שבבעיו ת אלה ובפ תרונו
הנכון תלוי קיום ה מדינה ועתידה. נם לבעיו ת
אחרות נודע ת ח שיבות גדולה. אך קודם כל צריד
ל העמיד את כלכלת ה מדינה על בסי ם אי תן
ולשחררה מההכרח של הצלות דו־חד שיות.

פרץ ברנשטיין, חבר הכנסת

נ שארתי נ א מן להעולם הזה מ שד שנתיים וחצי
וחיכיתי שיגיע לרמה של טיים. כתבת־השער על
(העולם חזה ) 782 הוכי איש
החודש ברנ שטיין
חה שלא חיכיתי ל שו א. טייס היה מתקנא בו.

ליאו אסטמן, ירושלים

זוז ה שער לד,עולם הזה רשעים י בו או בו ! על
ומרניזה — הבוז לכם 1
כתבה צבועה. מ סלפ ת
העולם הזה
״היום גם זו,
היום א לון,
את הממ של ה

פתרון גאוני

לפני זמן מה, בעמדי
בחנות תקליטים
נכנס זוג צעיר
ובקש תקל ט׳ מסוים.
משנקבה הזבנית
במחיר גבוה, התבלבלה
הבחורה, אבל
הבחור ענה מיד :
״אין דבר, נקנה רק
Iצד אחד של התקליט. זה יעלה. יותר

| בזיל״

הקורא דב בריפר, תל־אביב, זוכה

ן בפרס של 1ל״י.

כי הלילה — יום הו א. העובדווז זועקלח ממש
בכל שטחי החיים בהם נפנ שי ם בבני נוער. כל
מ ש אל רניל בחוג רפרזנטטיבי ל מדי. היה מני ע
ל או תן ה מ מקנו חעצ מן אלי הו הגיע חבר ה מו ש בעים
ב מ שפ טכ ם (ביחס לכל שלש ההאש מו ת).
לשם כך לא ודיה צורר בי שיבה מ או מצתו מתוחה
מ שך ארבע שעו ת ת מי מו ת. י עו דן של משפט זה,
כפי ש אני תארתיו לע צ מי. חיה לברר אם הנוער
הו א הו א הא שם בכל ה תו פ עו ת ה שליליות המ תגלות
בקרבו (לפי כל הד עו ת).

אסתר גלין, חיפה

בן־עמי פיש, תל־אביב

מזכיר לי שיר של חיילי הבריגדה :
מחר אחרת — העיקר שי ש בחורה!״
מחר נם ברנ שטיין. העיקר לדפוק
הנבחרת של עם ישראל 1

בקשר ל מ שפ ט על הנוער ב רצוני להעיר: הירו
שה שלנו ב שמת התנור לאזרחות איננ המצ טיינת
כפ א ר רב. מרבית י מינו. ומרבית חיי או מ תנו,
חונ כנו לעבור על החוק, מאחר שהחוק
היה חוק זר, חוק עוין, ו או תו פ עולו ת ש אנו
מרימים על נם. כ מו ״ ה ה עפל ה״ ו״ הוזננ ה״ היו
ב שעתן ״עבירה על ה חו ק״ .ועתה, כ ש אנו בוני ם
את מ דינ תנו ומחוללים מהפכה כבירה, עדייו
יש כו חו ת הבול מי ם התפתחות זו, ו תו פ עו ת של
חומר חו ש ציבורי הן כ ש רו א\ מ ב שו ט ר —
אדם עוין ולא מנן.

חיים ברמן, טבריה
...כתבה שקולה, עדינה ובכל זאת חו שפ תאת
ה מ ציאו ת. פרין ברנ שטיין נתנלה לי כ מנ היג נ בון.
נעים וראוי להערכה — אד לאכ אל טרנ טיבה
לבי. ג׳י.

נעמי גנוסר, חיפה

השבת אכדה
כו ב ע הקש (ראה ת מונ ה) הוב אממכ סי קו ו א בד

יגאל לוסין, חיפה
ברצוני לערער על חו קיו תו של משפט זה. מ שו ם
שתקטינור לא ביקש לה א שי םאת הנוער בהא ש מו
תהמש תייכו ת לנוער אלא קבע עו ב דו ת בקשר
ל שחיתו ת של מנ הינו ת כו של תוכ דו מ ה. המשפט
לא היר, כנגד ה מדינה, אבל כל ז מן שבי תהמ
שפ ט לא הר שיע את ה מדינה אין להר שיע א ת
הנוער.

אריה אלמוג, תל־אביב
ירושלים כתבתכם על בחירתי (העולם הזח ) 779
מנקוד תהר או ת ה רפו ר טנ׳י ת ...בסדר ג מור.

היא,

יצחק קריב, ראש העיר, ירושלים

גולדמן והקיסרי
הו אילו נא לאחל החלמה מהירה לפול
נם ב ש מי. הכתבה שלו על החתד הקיסרי
הזה ) 782 היתה דונ מ ה כי צדיש לצלם
אי מ טי תי תאתהמ או רעהח שוב ביו תר בתיי
מ או רעש אנו מתביי שי ם בו, מ שו םמה.

נו לד מן
(העולם
ב צוד ה
האדם,

דבורה גוט, רחובות
...מאלה ביותר. סידרת ת מונו ת דו מ ה לא ראי תי
ב שו ם ע תון כעול ם.

רופא, תדאביב

למה להכנ ם לכל הטירחה הזאת כדי להביא
לעולם ייצור מ סכן שייהרג במלחמת העולם ה שלי שית

נחמד, שורר, תל־אביב
הקוראה שורר אופטימית. עד שיגדל הילד
יספיק לראות את מלחמת העולם הרביעית.
בטרמפ מ המתנה, ליד בית־אלפא.
מתבקש להחזירו ויבו א על שכרו.

ה מו צ א

הי שר

יהודה גלזר, חיפה
עם או בלי חובשת הכובע?

המשפט על הנוער
הדבר המת מי ה אותי ב מיו חד במשפט על הנוער
(העולם הז ה ) 782 הו א אי־קביעת מ סקנה סו פי ת,
פסק־דיז מסויי ם וכולל. ה שופטי ם הסתפקו ב ת שו בת
ה מו שבעי ם לחיוב או לשלילה, מ צ או אתה נוער
א שם ברוב המקרים. אבל לא קבעו לו כל
דרך לתקן את המעוות, אלא ה ש אי רו הו ב או תו
מצב כל פני המשפט ...ונ שאלת ה ש אלה: מה היתה.
אי פו א, מ טרת ה מ שפ ט הזה, היכן ט מונ ה תכ ליתו

אברהם מרש, תל־אביב
לעורר את הנוער למחשבה עצמית על
דרכו ואיך לתקנה. .
שי ש בו ארבע
הייתי אחד מ ארבעת האלפים
שעות במשפטו שע טו, למחרת ה שבת, על העתו-
נים היומיים כדי לקרוא מה כ תבו אל ה מ או ר ע.
מ ה רבה תדהמתי מ של אמצא תי אן! מל ה אחת
על מ או ר ע מרכזי זה ! אותם ע תוני ם מקדי שי ם
עמודי םמשעמ מי ם לכל פ ט פו ט של פקיד מפל גה
מזדקן, מתעלמי ם ב שי ט תיו ת מכל הנ עשה בקרב
הנוער . .אני מ צי ע: ה מ שפ ט הבא — על
העתונות היו מי ת העברית !

דוד גלעד, תל־אביב
...לאחר שי צ אנו מן המשפט, ב שעה אחת אחרי
חצות, ה מ שי כו חברי להתווכח עד חמ ש בבקר
וכ מע ט ש היו מכו ת. אינני יודע אם עוררתם
את הנוער העברי מ תרד מ תו, אך ברור לי שלא
נתתם לו להרדם.

ישראל גרוס, תל־אביב
גס זו לטובה.
בית הדין טעה בתפקיד משפט זה בהגבילו
את הדיוני ם אך ורק לברור ה עובדו ת, אם קי מו ת
בנוער ה תו פעו ת של כ תב האשמה, או ל או.
כוון זה הטיל על ה סננוריה א ת התפקיד ל הוכי ח

פרי לכל
בא רצנו הרבה ערים המשתר עו ת על שטחים
נרהבים. בכל חצר בערים אלה נ טו עי םכמה עצים
רובם עצי סרק ש אינ ם מ בי אי ם כל תועלת. להפך
הם מנצלי םאתהאדמה בצורה בז את ש שו ם
ירקות אינ ם יבולים ל צ מו ח מתחתם. בעזרת חום
עירוני שי צוו ה על כל בעלי הבתים לכרות את
עצי המרק ולא ירשה להם לנ טו ע במ קומ ם אל א
עצי פרי תו שננה שתי מ ט רו ת: י או פשר גידול
ירקות בחצר: מ או ת אלפי עצי פרי יני בו מקץ
ארבע שני ם פי רו ת.

רבקה ספירל, תל־אביב

חנוך או עונש?
בפתחי א ת העולם הזה 778 נדהמתי ממש
כא שר מ ב טי נתקל ב ת מונה מאד מוכרה. והיא
ת מונ תו של יצחק ויינברנר, עם מ ספר על הזהו
המסמל את האסיר. לא ה א מנ תי למראה עיני.
האם יכול להיות שי הו ד ה הפלמחניק, החביב, ה חברותי,
החלוצי, ה מלא אידיאלי ם ייהפך לפו ש ע
הבורח מ פני החוק. אני שהכ ר תיו היטב. יודע ת
איזו תועלת אדם כזה יכול להביא למדינה. ודאי
ישנם עוד הרבה כ אלה בבית־סוהר היו שבים באפם
מ ע שה. ונהנים מהפרורי ם והתנאים ה מ צוינים
ו א פילו איו הם מ תנ ענ עי ם ב מיו חד לחופ ש.
אני שו אל ת כע ת, מה ההכמה שבדבר ו הממ של ה
מו צי א ה הון כדי לקיים מו פ ר כזה. בלי תועלת
מ מ שי ת. לו היו מ חנכי ם את ה אנ שים, לו היו
מ שתדלים ל הפוך אות ם לבני אדם, על ידי ה סכרים
וחנוך נ כון ודאי ש היו מצליחים. אם דווקא
רוצים להעני ש אותם. הרי היו יכולי םלמ צו א
דרד אחרת, שה־תה מ בי א ה נם תועלת. למשל
מחנה עבוד ה בננב.

אלמוינית, תל־אביב

חילול שכת?
היה ברצוני לדעת ב איזה או פן הניעו בו־נוריוו
ושרת מ שד רו ת קרן ר,יימת ב צ פון העיר ומרמת-גן
לבית הכנס ת הגדול בתל־אביב ברא ש ה שנה (העולם
הזה .) 781

יוסף חסיד, תל־אביב
העולם הזה לא בלש אחרי צעדיהם.
״העולם הזרד 763

« ,שבוע הולכים כעלי זכות הג
| ״ מכין 155 מיליוני התושבים של א
Iהכרית אל הקלפי, לכחור כנש
Hימשול כהם משך 4השנים הקו
יהיה זה, אולי, המאורע החשוב ביותר ש:
.!952 כי ארה״ב מהוות ביום המדינה ר
ביותר כעולם,אחת משתי המועמדות ל
עולמי. נשיא ארצות הכרית הוא כעל סב
במעט דיקטטוריות כשטחים רכים. כידי
לה להיות ההחלטה לשלום או למלחמה 1
המשכר.
כעיני אדם זר נראה אופן בחירתו ש?
לתפקיד היסטורי כזה כמעט קומי. החייב
ליטייים כארץ זו נראים, כמקרה הטוב ג
כמוזרים, כמקרה הרע כיותר כמטורפים.
בל עובדות החיים האמריקאיות הן הג
למדי -אם מבינים את המציאות המי
במינה של מדינה זו.

+שלטון
* ע מהברים
מדינת היב שת
העשירי \ 1העדן לנשים משק מרחב
שהורי ואדומים נועד חסר תכלית * <ווטה
מול מדינה הפיל וחמוד * הרעיון והמכונה

i tמ דינ ת הי בשת
תמונת־העולם של אזרח ישראלי נקבעת על ידי
משתי העובדות, או על ידי שתיהן כאחת: הוא אזרח ב!
קטנטנה, והוא מרגיש את עצמו שייך לעם יהודי הו
בכל רחבי תבל. לכן הוא רואה את המאורעות בצורה
בינציאלית צרה או בצורר, בינלאומית מופשטת.
אזרח ארצות־הבריח אינו רואה את העולם לא כן
כך. הוא אזרח במדינה שהיא יבשת שלמה בפני עצמה,
יכול לנסוע ימים ולילות במכונית או ברכבת, ולהרגי׳
עצמו בבית בכל מקום. אין הוא מעונין בנעשה ב
רחוקות של העולם, אולם מדינתו היא עולם גדול
כשלעצמו.
אם יניחו את מפת ארצות הברית על מפת ארץ
יתקבל מרובע אשר פינותיו הן, בערך, תל אביב, או
לונדון וגיברלטר. המרחק בין ניו יורק וסן־פרנציסקו
למרחק שבין תל אביב ובומבי, המרחק מוושינגטון ל!
שוה למרחק שבין תל־אביב לבלגרד. כל המרחב הזה
למרות ממשלה. אחת, דובר בשפה אחת. אין בו גבולות
או גבולות פספורטים. מכאן הרגשה
מרחבית, של רוחב ושל עושר, אשר אין
לכל אדם אחר בדולם. פרט לאזרח• 1 1

דו׳׳חעל האמריקאים

מופתע העם כולו, נוטה להיסטריה שלא היתד׳ ,אפשרית
כמעט בכל מדינה אחרת. במצב־רוח זה עלולים האמריקאים
לבצע מיבצעים חסרי־תקדים (כמו תכנית־ד,ייצור האגדית במלחמה
האחרונה) ,אך גם להיגרר אחרי פסיכוזות הקרובות
למחלות־רוח (ציד המכשפות הנוכחי,
בנוסח ג׳ו מאק־קארטי).

תכונה משותפת בין ישראל ובין ארצות הברית היא :
אוכלוסיות שתיהן נוצרו כתוצאד, מהגירה. כמו בישראל,
כמחצית אוכלוסי ארצות־הברית הם עולים חדשים, אם כי
לא באו משך שנתיים שלוש, כמו בישראל.
אולם כאן נפסק הדמיון, מתחיל
ההבדל. אזרחי ישראל מרגישים עצמם
בני גזע אחד. העולה החדש ממ*
עםחסרש דוו ה
רוקו שייך לגזע זה ממש כמו בן
בשעה שד,גרו המיליונים מאירופה,
עין־חרוד. אולם המהגרים לאמריקה
נוצרה בחירה טבעית: הלכו מעבר
הם בני כל העמים, ואין בהם כל
לים כל הבלתי־מרוצים, כל אשר הימשותף:
איטלקים ופולנים, אנגלו־תד,
להם כספית בגוף ובנשמה. נשסכסים
ושוודים. כל אהד מן הגזעים
ארו בבית היסודות השקטים יותר.
התפזר לכל רוחב המדינה. האמריקאי
עובדה זו השפיעה במידה ניכרת
עצמו מתגאה בעובדה זו. הוא רואה
על אופי העם האמריקאי, הנראה בבארצו
את כור ההיתוך של הגזעים :
עיני זרים כילדותי מאד. חסרות בו
עם חדש המסוגל לקלוט ולבולל בתולחלוטין
התכונות הבריטיות של שלכו
בני כל העמים (להוציא, אולי,
וות נפש, מנוחה רוחנית, קור רוח,
אנשים בעלי צבע־אור שונה).
צלילות־דעת מפוכחת. במקום כל
מעובדת יסוד זו נובעות כמה מסאלה
מצטיינים האמריקאים באי־שבי־קנות.
אין לאמריקאי סבלנות למריעת
רצון מתמדת, באומץ־לב הגובל
בות של עמים קטנים. אין הוא מבין
עם קלות־דעת, ביזמה ובמרץ כמעט
מדוע חייב הצרפתי לריב עם הגרחסרי
תקדים, מלווים בספקות, חוסר-
מני, או הישראלי עם הערבי. העובעקביות,
דכאון נפשי וחוסר־נימוס
דה שהמרחב האירופי או המרחב
כמעט מוחלט. יתכן שתכונות דומות
השמי לא התמזגו עדיין למדינה גדובקרב
אזרחי ישראל נובעות מדמיון
לה אחת נראית לו סימן לחוסר־הרקע.
בגרות
ילדותי.
בחיי יום יום מתבטא הדבר במסקנה
שניה היא שכל מפלגה פותאוות
שוויון הפורצת כל גבולות
ליטית נאלצת להבטיח הבטחות לכל
מעמדיים בהתנהגות האדם הפשוט.
עדה של מהגרים. בעוד שמועמד פושוטר
יכול לנזוף בגסות במיליונר,
ליטי בישראל ישים מטבעו את הדגש
נהג טקסי יסבך באופן טבעי את
על שאיפותיו הישראליות הטהורות,
אייל! עדרי הנוסע שלו, גם אם הוא דיפלומט,
נותן המועמד האמריקאי הבטחות
״..,אופן בחירתו של איש לתפקיד כה היסטורי נראה כמעט קונזי.״״
בשיחה פוליטית. הדמיון למקובל בודברי
עדוד לפולנים ולאיטלקים, ל־ישראל
בולט שוב לעין.
מקסיקאים וליהודים. מכאן ההבטחה
אולם בניגוד לאזרח הישראלי יש בעיני האמריקאי תוכן
ושום מלחמה, לא תוציא אותם בנקל מן הכלים, כי זכורים
הפתאומית של אייזנהאור ״לשחרר״ את פולין, ודגטחת שני
להם מאורעות דומים בעבר. קור הרוח המפורסם של האמיתי
למושג ״יזמה חפשית״ .האמריקאי מעדיף את החופש
המועמדים לתמוך במדינת ישראל. לו היתה בארצות־הברית
בריטים נובע פשוט ממסורת מוצקה זו.
על הבטחון הסוציאלי, משאת נפשם של בני עמים ״מזדקנים״
עדה ניכרת של מהגרים ערביים, היתד, ניתנת להם הבטחה
באמריקה כל זד. אינו קיים. פקידי הממשלה וקציני הצבא
כמו האנגלים (והיהודים) .הוא רוצה ביזמה חפשית מפני
הפוכה.
לות המפלגות. יש
בכסף. ר,ם מבטיחים
לגתי׳ אשר יהיה. יש
להודו, או למאלאיה,

מהגר יהודי בראשית המאז־
״...כור ההיתוך של גזעים...״
מסקנה שלישית: אף לא אזרח אמריקאי אחד אינו
נותן אימון מלא בממשלתו. תמיד קיים בלבו החשש שעדה
מסוימת תשתלט עליה, תשתמש בכוחה לקידום האינטרסים
האנוכיים שלה.

* ש ד טון העשי רי ס
בדרך כלל משוים את המשטר באמריקה לזד, של בריי
טניה. אולם אין הדבר כך.
באנגליה שורר משטר אריסטוקרטי. החברה הגבוהה
מורכבת ממשפחות האצולה או המעמד הבינוני הגבוה.
משפחות אלה רגילות זה דורות לנהל את המדינה• בניהן
לומדים בבתי־הספר האציליים, עוברים בדרך הטבע לפקידות
המדינה. או לשרות המושבות, לדיפלומטיה, לצבא או לחנה־

התנגשות בין שובתים ושוטרים
״.,,מלוות לעתים קרובות במעשי אלינזות,..׳

בלבם בוז מסוים לאנשים שכל כוחם
רציפות של מדיניות, יהיה המצב המפביניהם
משפחות הקרובות מדורי דורות
או לאפריקה המרכזית. שום מצב חרום,

חתונה בחברה הגבוהה
.החברה הגבוהה מורכבת אך ורק מן העשירים..
אינם שייכים כלל לחברה הגבוהה. נשואיהם וגרושיהם אינם
זוכים לתשומת לב בעתונות. דעותיהם אינן קובעות כמעט
במאומה.
החברה הגבוהה בארצות הברית מורכבת אך ורק מן
העשירים• בנידח לא יחלמו אפילו להתמסר לשרות המדינה,
לעסוק בפוליטיקה או, חלילה, לשרת בקצינים בצבא הקבע.
הבנים נכנסים לעסק של אבא, או לעסק של ידיד, הופכים
אולי ״עורכי־דין מסחריים״ ,כלומר אנשים העוסקים בעניני
מסחר בלבד.
מכאן שאין באמריקה שיכבה העוסקת במדיניות כדבר
של מסורת• אין בכלל רציפות פוליטית. הממשלה כפופה
למצבי־רוח, עלולה לעשות היום את ההיפך ממה שעשתה
לפני חמש שנים (ואמנם עושה כן) .מכאן גם שבשעות משבר

מפעד־ענק של חכרת פורר
.התאווה להישגי ייצור כמעט דמיוניים,,.״

אלוף רביכה במרבז ניו־יורק
״...בעיני זרים, אופי ילדותי מאד...״
שהוא מאמין שבתחרות החפשית יצליח יותר, יעלה בסולם
העושר והחברה.
מבחינה זו אין הבדל בין התעשיין והפועל. תנועת
הפועלים האמריקאית היא בלתי־סוציאליסטית כמעט לחלוטין.
היא בנויה על ההנחה שארגון הפועלים, שמשכורת ראשיו
גבוה בהרבה ממשכורת נשיא ארצות הברית, יכול להשיג
לפועלים תנאים יותר טובים במלחמה מקצועית בלתי־מרוסנת.
מכאן שביתות הענק שהן תופעה תדירה באמריקה. מלווים
לעתים קרובות במעשי אלימות והתנגשויות בין שוטרים
ושובתים.

* ת אוו תהע בו ד ה
ההבדל הגדול בין האמריקאי לבין הישראלי(או הבריטי)
הוא ביחס האדם לעבודה.

פועלים לבנים ושחורים מפגינים בצוותא
״...משפטי הלינץ׳ כמעט נעלמו...״

דו״ה על האמריקאים

אצל הישראלי או הבריטי הממוצע תופסת העבודה רק
חלק בחייו הנפשיים. הוא מעונין יותר בעשרות דברים אחרים
— מוסיקה, ספורט, פוליטיקה, ספרות, אוסף בולים או
נשים צעירות. לא כן האמריקאי הממוצע. הוא מעונין במקצועו
ובמקצועו בלבד.
זרים מתרשמים בדרך כלל מרמת המחיה הגבוהה של
האמריקאי. הפשוט, הנוסע במכונית חדישה משלו (שהוא
מחליף אותה כל שנתיים־שלוש כחדישה יותר) ,מחזיק בביתו
מכשיר טלביזיה, מקרר חשמלי ועשרות כלים נחוצים ובלתי־נחוצים,
אוכל כמויות עצומות של מזון יקר. אולם אין
הזר רואה את הצד השני של המטבע: את מתח העבודה
העצום של האמריקאים בכל המקצועות. יום עבודה של
12 , 10 שעות. הוא דבר כמעט רגיל. מכאן שהאדם האמריקאי
מזדקן בגיל הרבה יותר צעיר מן האדם האנגלי.
הישגי האמריקאים נובעים מאומץ העבודה. הספורטאים
הזוכים באולימפיאדות בודאות של מכונה עוברים אימונים
ששום ספורטאי בעולם (מלבד הסוביטים) לא היה מסכים
להם חוזים מסחריים, גם על ענינים קטנים, משתרעים לאורך

בני־עשיריס בלו־ס־אנג׳לס
״...החלל תפוס ע״י עניני מין...״
של מאות סעיפים. דבר רגיל הוא לעורך־דין להכין עשר
עד עשרים טיוטות, בזו אחר זו, לשנות אותן ביום ולהכתיב
אותן בלילה מחדש למשמרות של כתכניות, למסור אותן
לחדפסה בשעות הבוקר המוקדמות על מנת שתהיינה מוכנות
לשנויים נוספים למחרת היום.
מכאן גם התאוה האמריקאית להישגי ייצור כמעט דמיוניים׳
תאוה שהולידה את הסרם־הנע ואת המהפכה התעשי־הית
של המאה ד,־ .20 האמריקאים אוהבים תכנון מדוקדק,
לפרטי פרטים, לפני התחלת העבודה, מוכנים להקדיש גם
בימי המלחמה שנה־שנתיים לתכנון, כדי להגיע אחר כך
לייצור בממדים אסטרונומיים. גם בצבאם שוררת רוח מקצועית
זו, רוח שהיא בהרבה יותר אכזרית, נמרצת ותכליתית
מאשר, למשל, בצבא הבריטי, אשר צעירים ישראליים כה
רבים ראו את פעולתו מקרוב.

* \ ןהע דן לנ שי ם
אין מדינה בעולם אשר בה תופסות הנשים עמדה כה
מרכזית, בראש ובראשונה, בחיים הפוליטיים. בעוד שהגבר

מושב משותף של שני בתי הקונגרס
״,..כדי שלא יתקבל שום חוק בחיפזון..,״
שקוע כולו בעבודתו הקדחתנית׳ מתיחס אל הפוליטיקה כאל
• דבר של בזבוז זמן, האשה פנויה לזה. מכשירי החשמל
הביתיים, שיחררו אותה מרוב עבודת הבית. על תנורה החשמלי
היא מבשלת מאכלים מוכנים ובקופסות. היא הולכת
לחברות נשים, למועדונים. יש לה פנאי להאזין לרדיו׳
להסתכל בתכניות הטלביזיה• כשעמדו אייק או סטיבנסון
לפני המיקרופון, ידעו שכמעט כל מאזיניהם הן נשים, וכי
נשים אלה תקבענה עבור מי יצביע הבעל. השפעת עובדה זו
על הגיון המצעים המפלגתיים, ועל רמת דבריהם של המועמדים,
אינה טעונה הסבר.
גם בשאר השטחים רב כח האשה מכח הגבר. הנשים
מחזיקות בלמעלה מ־ 50%מכל הרכוש במדינה. בעוד שהגבר
האמריקאי לבוש בגדים פשוטים, מבזבזות הנשים הון על
בגדיהן. הפקידה הפשוטה ביותר • בארצות־הברית לבושה
כבנות הלורדים בבריטניה, מקדישה חלק ניכר מזמנה ומכספה

ליפוי עצמה במכוני־יופי. האשד, נוהגת במכונית הבעל, אחרי
שהביאה אותו למקום עבודתו. או אף במכונית של עצמה.
הצד החיובי בהשפעת הנשים: היא מהווה מעצור לכל
תעמולה מלחמתית. כל מועמד חייב לפחות להבטיח לבוחרת
האמריקאית שישיג את השלום, להאשים את יריבו בהשתלשלות
שהביאה, למשל, למלחמת קוריאה. פרוק הנשק
הנמהר ושחרור הצבא המלחמתי האדיר למחרת יום שביתת־הנשק
עם יפאן, גם הם נבעו מהשפעה זו של האמהות על
פעולוץ הממשלה.

משק מר ח ב•
כל הדבורים על פעולתה הבינלאומית של אמריקה נובעים
לרוב מאי־ידיעה מדהימה של עובדות הכלכלה האמריקאית.
במרחב האמריקאי האדיר יש כמעט כל הדרוש כדי
לפרנס ולכלכל את האדם האמריקאי. גם בעלי המיפעלים
העצומים ביותר חושבים בראש וראשונה על היטוק המקומי,
מקדישים תשומת־לב מעטה לשוקים זרים.
אמריקה מיצרת את הבשר, העור והצמר הדרוש לה,

חובבות כדור־כסים מעודדות את קכדצתן
״...המגיעה לעתים לממדים של שגעון המוני...״
במישורים של המערב; מגדלת את הכותנה, האורז והטבק
בשפלה הדרומיודהמזרחית ; את החיטה בשדות האינסופיים
במערב־ד,תיכוני ; את הפירות בכל ימות השנה בפלורידה
ובקליפורניה• יש לד, יותר נפט מאשר לכל שאר חלקי־התבל
יחד. יש בה מדינות של גידול עצים, מדינות של נחושת,
מדינות של ברזל ומדינות של פחם. כל חמרי הגלם האלה
נעים לאורך פסי הרכבת שלה, שיכלו, להקיף שש פעמים
את קו המשור ,,או על פני הנהרות והאגמים הגדולים.
אמריקה, זקוקה רק לחומרי גלם מועטים מן החוץ: לקפה,
המשקה הלאומי, מברזיל ; לגומי מאיי אינדונזיה (המוחלף
עתה יותר ויותר בגומי מלאכותי) ; לאורניום מן ד,קונגו
הבלגי לייצור פצצות האטום.
בעוד שחלק הארי מכל הבא אל פיו ואל דירתו של
האזרח הישראלי בא מעבר לים (תמורת מטבע זר יקר) ,מוציאה
אמריקה רק 5%מהכנסתה הלאומית על היבוא, וגם
יבוא זה בא ברובו המכריע מארצות היבשת האמריקאית.
הייצוא האמריקאי מורכב בעיקר ממוצרי ד,תעשיה של מיפע־לי
הענק. מכאן שגם אנשי המשק האמריקאי מעונינים אך

הפגנה פוליטית בעזרת רגלי בחורות
״...שיטות תעמולה, הלקוחות מן הקרקס...״
במעט בכל הנעשה בעולם (פרט לאיום הקומוניסטי, המסכן
את מעמדם בקרב מדינתם שלהם) .מכאן גם הרגשת העושר
והבטחון העצמי המרגיז כל כך של האדם האמריקאי, הרואה
בכל צרות העולם תוצאה ישירה של בורות הזרים, שאינם
מבינים שעליהם להתאחד במדינות־ענק מרחביות, כמדינתו
שלו.

* ה ש חו רי ם והאדונונינו
ראשוני המתישבים באמריקה הצפונית מצאו כמיליון
אדומי־עור (שצבע עורם האמיתי הוא גוון חום־צהבהב או
חום־אדמדם) ,יורשים למסורת ולתרבות עתיקה, שהורישה
ללבנים, בין השאר, את הטבק, תפוחי־האדמה, השעועית,
העגבניה, הדלעת, הכותנה, הגומי, הכינין והקאקאו. המלחמה,
הרצח והמגיפות צמצמו את מספרם עד לפחות מחצי מיליון
כיום, אם כי עתה הם שוב מתרבים במהירות.

האינדיאנים חיים באיזורים סגורים (בדומה לערבים ב־מימשל
הצבאי הישראלי) ,ואיזורים אלה נמצאים לרוב על
אדמה חקלאית רעה ביותר. רק בכמה מקומות התנקם הגורל
בלבנים, משנתברר כי האדמה היתד, רעה מפני שנמצא מתחתה
נפט.
עניני האינדיאנים מנוהלים על ידי פקידים לבנים, שהם
מעין אפוטרופסים. רוב האינדיאנים חיים בעוני ממאיר, רחוקים
מאד מן הרומנטיקה של ספרי הילדים.
אויבי אמריקה מתרכזים בעיקר על הבעיר. הכושית.
שחורי־העור הובאו על ידי סוחרי עבדים מאפריקה, לעבד
את שדות הכותנה של מדינות הדרום. מספרם קרב כיום
ל־ 15 מיליון, כעשירית האוכלוסיה•
מצב הכושים שונה בכל מדינה. רובם מרוכזים עדיין
במדינות הדרום, שם הם נתונים במצב של קיפוח מתמיד,
לומדים בבתי־ספר משלהם, גרים בשכונות משלהם, עוסקים
ברובם בעבודות בלתי מקצועיות. מפאת השנאה הגזעית
הגרו רבים צפונה, שם מצבם נוח יותר, אף כי גם שם
מסרבים לעתים קרובות בעלי־בתים לבנים להשכיר להם

קצין משטרה ברדיפה אחרי פוש׳
״...להשתמש בנשק חם כדי להרוג...״
דירות, מחשש פן ירד ערך הדירות.
לאמריקאים יש שלש טענות להצדקת עצמם: מצב הכושים
הולך ומשתפר בלי כל ספק (משפטי ד,לינץ׳ כמעט
נעלמו, כושים חדרו למקצועות רבים, ראלף בנץ׳ עשה
קאריירה בינלאומית) ; רמת המחיה של הכושים גבוהה מזו
של רוב עמי העולם ; עמים מתחסדים רבים נוהגים באותה
צורה במיעוטים הלאומיים שלהם (בישראל בערבים, אנגליה
בכושים).

* נו עדחסדתכלית
הנוער האמריקאי דומה לנוער אחר בעולם אחרי מהפכה
גדולה (המהפכה התעשיתית של צעירים מסוגו של הנרי
פורד) ,המוצא את עצמו פתאום ללא יעוד ומטרה.
הוגי הדעות האמריקאים מאשימים את הנוער בהאשמות
הדומות לאלו שהוטחו נגד הנוער הישראלי מאז תום המלחמה;
ציניות, חוסר נכונות להתנדב וכו׳ .ההבדל העיקרי הוא
שהחלל בלב הנוער האמריקאי תפוס על ידי עניני־מין, המעסיקים
את הצעיר והצעירה הממוצעים בארצות־הברית בצורר,

.הארי טרומן כאסיפת המפלגה הדימוקו
״,..מפא״י והפרוגרסיבייס, יחד עם בעלי האחוזו
הרבה יותר גלויה מאשר את חבריהם בישראל. ייתכן שאחד
הגורמים הוא כי הנוער האמריקאי נתון להפצצה כבדה יותר
של סרטים היליבודיים .״תוכן״ אחר הוא הלהיטות אחרי
הספורט, המגיעה לעתים לממדים של שגעון המוני.
האידיאל הרגיל של הצעיר האמריקאי הוא להרויח
הרבה כסף בדרך הקצרה ביותר, לרכוש לעצמו את כל המותרות
שהם הסמל החיצוני והמקובל לערך האדם ולמעמדו
בחברה. אולם אין ללמוד מכך שנוער זה הנהו רכרוכי מיסודו.
במלחמת־העולם ובמלחמת־קוריאה הוכיח החייל האמריקאי
את עצמו כאדם קשה־עורף ובלתי־רגשני עד כדי אכזריות.
חוסר רכרוכיות זו מתבטא גם באופי הפשעים באמריקה,
שם נוהגים גם הפושעים וגם המשטרד, להשתמש בנשק חם
כדי להרוג. הפשע מאורגן כעסק מסחרי בעל ממדים עצומים,
המשתף פעולה במקומות רבים עם המפלגות הפוליטיות המקומיות
ונהנה מחסותן.

ד ״ 1ח!על האמדיקאים

סרטי הוליבוד, שהפכו את הפושעים לגיבורים לאומיים,
אשמים במידה רבה לזריעת זרע האלימות בדור הצעיר.

ה או מ ה מו להמ דינו ת
הנחת היסוד עם הקמת ארצות הברית של אמריקה (ד.שם
הנכון :״המדינות המאוחדות של אמריקה״) היתה כי כל אחת
מן המדינות השותפות לברית תהיה ריבונית לחלוטין, פרט
לסמכויות שנמסרו במפורש לממשלת הברית (״הממשלה
הפדרלית^.
ממשלת הברית מוסמכת לטפל בעניני חוץ והגנה, ובעניני
מסחר הנוגעים ליותר ממדינה אחת• כל שאר הענינים —
בית־המשפט, המשטרה, החינוך, הבריאות — נתונים לסמכותה
הבלעדית של כל מדינה, אשר לכל אחת מהן חוקים
משלה, שונים מחוקי שכנותיה, בתי־מחוקקים משלה ומושל
משלה.
יצרן הרוצה להעביר סחורה מקליפורניה לניו־יורק יצטרך
לטפל בתריסר מדינות, שכל אחת מהן דורשת ממנו
דרישות שונות. המצב כה מסובך שמעמד עורכי־דין תופס
עמדה מכרעת במדינה, וכ־ 95%מכל חברי הפרלמנטים שייכים
למקצוע זה.
עיקר פעולותיה של ממשלת הברית נובע מסעיף החוקה
המסמיך אותה לטפל בעניני מסחר בין המדינות. מלים פשוטות
אלה נותנות מקום לאלפי פירושים, ולמריבות אין-
סופיות בין ממשלות המדינות ובין ממשלת הברית. גם במערכת
היהירות הנוכחית הפכו סלע־מחלוקת, כשהרפובליקאים
טוענים כי הנפט הנמצא
מתחת לפני הים שייך למדינות
הנפרדות, בעוד הדמוקרטים
דורשים להעבירו
לרשות ממשלת הברית.
גם כל תכניתו הגדולה
של רוזבלט המנוח (ה״ניו־דיל״)
,שהפעיל את כוח
ממשלת הברית להקלת המצוקה
ההמונית אחרי המשבר
הגדול, הסתמכה על
סעיף זה.
האמריקא־ הממוצע חושב
את עצמו קודם כל
לאזרח מדינתו. הוא מדבר
על ״האומה״ כשהוא מתנוון
לאוכלוסית כל ארבעים
ושמונה המדינות.

ה נ שי א
ה קונגן

n z z r _ L -11

ה חו ק ה ׳:ו בי תהמשפט
חוקת ארצות הברית נתקבלה לפני 165 שנה, כשצרפת
היתד, מלוכה אבסולוטית, גרמניה ואיטליר, היו מפוצלות
לנסיכויות קטנות, באירופה לא היו עוד כבישים לכרכרות
הסוסים, כאשר הרכבת, אנית־הקיטור והחשמל עוד היו
חבויים בחיק העתיד• מאז תוקנה החוקה רק מעט. היא מהווה
מסמך קצר מאד, המאפשר במציאות המאה ה־ 20 מיליון
פירושים, אשר מנסחי החוקה גם לא ׳חלמו עליהם. בעיני
כל אמריקאי קרובה קדושת החוקה לקדושת התנ״ך.
המוסד המוסמך להחליט מה חוקי לאור החוקה ומה
אינו חוקי, הוא בית־המשפט העליון, אשר שופטיו מתמנים
(על ידי הנשיא) עד ליום מותם. בית־המשפט יכול לפסול
ברוב דעות כל חוק 1כל צו, והוא משתמש בסמכות זו ביד
רחבה מאד. בשעתו עצר משך כמה שנים את כל תכניתו
המהפכנית של הנשיא רוזבלט• השנה סטר על לחיו של
הנשיא טרומן, כשקבע כי העברת מיפעלי הפלדה לרשותה
הזמנית שק הממשלה (כדי למנוע שביתה) היתר, בלתי־חוקית
וחסרת תוקף.
לעתים קרובות מאד קורה שחברי הקונגרס, ואפילו הנשיא,
מקבלים חוקים פופולריים אך רעים בעיניהם מתוך
ידיעה ברורה שבית־המשפט יפסול אותם, וכך נשמר חינם
בעיני ההמונים והחוק הרע אינו מקבל תוקף.

הפילוהח מו ר
כל השיטה הפוליטית בנויה על קיומן של שתי מפלגות

מו ל

מדינות אירופה (וגם
ישראל) נולדו או גדלו תוך
מלחמות בלתי פוסקות.
ממשלה חזקה ויעילה היתד,
בעיניהן מטרה בפני
עצמה, צורך קיומן הלאומי.
אולם ארצות הברית
:ולדו תוך מרד בשלטון
־,מלכותי, ומנסחי החוקר.
שמו לנגד עיניהם כמטרה
עליונה משטר שימנע את
זתהוותה של ממשלה חזארע
־ת־הכרית ומרחב אסיה הקדמית -כקנה מידה
קה ויעילה, שתהיה מסו־ * 1 .י י. י «

״..,ימים ולילות במכונית או ברכבת, בבית בנל מיקום...״
גלת לדכא את האזרח
עיקרון היסוד הועתק מן הפילוסוף הצרפתי צ׳רלס לואי
חשובות בלבד. אולם במדינה שהיא יבשת שלמה, לא תיתכן
למעשה מפלגה בעלת אופי אחיד, ולפיכך אין מפלגה אמרימונטסק׳ה,
שהציע לחלק לחלוטין בין שלוש סמכויות השלטון
(חקיקת החוקים, ביצוע החוקים והשיפוט על החוקים).
קאית דומה לשום מפלגה בעולם (ובודאי לא למפלגה ישראלית,
שגם היא חזיון מיוחד במינו).
וכן הקימו האמריקאים כמעט שלוש ממשלות נפרדות, בלתי
גלויות לחלוטין זו מזו, אשר שום פעולה לא תיתכן ביניהם
למעשה מורכבת כל מפלגה ממאות מפלגות מקומיות, שאופיו
שונד. ואף נוגד לחלוטין. הדבר המאחד היחיד הוא
:לי הסכמת כל שלושתן: שני בתי הקונגרס (המחוקקים את
הרצון המשותף להגיע לשלטון ולחלק את השלל. בקונגרס
־,חוקים) ,הנשיא (המנהל את עבודת הממשלה) ובית המשפט
קיים מצב בו מצביעים רוב החברים הדמוקרטיים דרך קבע
־,עליון (הדואג ששום חוק ושום פעולה ממשלתית לא יסתרו
עם חלק מן החברים הרפובליקאים נגד חלק מן החברים ה8ת
החוקה).
דמוקרטיים (נציגי הדרום) המשתפים פעולה עם רוב החברים
המלחמה בין הקונגרס והנשיא היא עובדת היסוד בפוהרפובליקאים
נגד נשיאם שלהם•
ליטיקה האמריקאית. לעתים קרובות קורה שהנשיא שייך
למפלגה אחת, והרוב בקונגרס למפלגה שניה. גם כשהרוב
באופן כללי ביותר מקבילד. המפלגה הרפובליקאית ל:קונגרס
שייך למפלגתו, אין חבריו רואים את עצמם מחויבים
מפלגה הציונית־הכללית בארץ, מאחר שלמעשה כל בעלי הלהצביע
בעד החוקים שהוא מציע, ולעתים קרובות קורה שבני
הון אילי התעשיה והחברה הגבוהה שייכים אליה• הדמוקרזפלגתו
של הנשיא בקונגרס מונעים בעדו מלבצע את המדי־טים
מקבילים איך שהוא למפא״י וד,פרוגרסיבית, אף כי שיייות
אשר למענה נבחר על־ידי העם•
כים אליה גם בעלי האחוזות הגדולות בדרום, הנוטרים שינאה
בית־הנבחרים נבחר אחת לשנתיים, וחברי הסינט נב־מסורתית
לבעלי ההון הצפוניים (שניצחו אותם במלחמת
ורים אחת לשש שנים (כל שנתיים נבחר שליש מחברי הסינט.
האזרחים).
:ך יהיה גם השבוע) .שום חוק אינו יכול להתקבל מבלי
המפלגה הדמוקרטית (שסימלה החמור) ד.יא הותיקה מן
השתיים. מיסדה היה תומס ג׳פרסון, שהקים את הברית בין
עשני הבתים יסכימו לו, וכיון שהטמפרמנם של הבתים
עונה מאד, הרי עוברת לרוב שנה עד שמתקבל על דעת
הפרוליטריון הצפוני (מורכב ברובו מעולים חדשים, בהנהגת
סניה,ם חוק של פשרה. אם הנשיא מטיל ״ודמו״ על פשרה
רדזירים ובעזרת היהודים) והאצולה של הדרום — ברית הו,
מתחילה כל הפרוצדורה מחדש, וגם אחרי החלטה שניה
קיימת עד היום הזה. היא הוקמה נגד המפלגה הפדרליסטית
דרושים שני שלישים בכל בית כדי להתגבר על הוויטו)
של אז והרפובליקאית של היום, מפלגתו של אברהם לינקולן
כול בית המשפט העליון לבטל את החוק, כנוגד לחוקה.
ששלטה מאז מלחמת האזרחים כמעט ללא הפסק עד בחירתו
השיטה כולה נקבעה במתכוון: כדי שלא יתקבל שום
של פרנקלין רוזבלט.
זוק בחיפזון, בהשפעת רגשות המוניים בני חלוף.
מאז בחירתו של רוזבלט ב־( 1932 אחרי המשבר הגדול,
ולשם חיסולו) שולטים הדמוקרטים, ופרשנים רבים סבורים
הנשיא שאינו אחראי בפני איש ואינו מופיע כלל
:קונגרס, מרכז בידו את כל הסמכויות של הנשיא, ראש
שהמציאות הפוליטית בארצות־הברית שוב אינה מאפשרת
;ממשלה ושר הבטחון בישראל. הוא ממנה כמעט את כל
רוב רפובליקאי. הגנרל אייזנהאור נתמנה כמועמד במפורש
;פקידים (כמעט כל המשרות נחשבות כשלל חוקי של המפ כדי לשנות מציאות זו וכדי למשוך למפלגה הרפובליקאית
גר, המנצחת בבחירות, ושרות אזרחי בלתי־מפלגתי כמעט
(שסימלה פיל) את הבוחרים המתקדמים, החוששים מפני שלאינו
קיים, דבר הפותח פתח לשחיתות עצומה) .הוא המפקד
טונם הבלתי־מרוסן של אילי ההון הרפובליקאיים השמרניים.
יל הצבא והצי. הוא הממנה את הממשלה ומפטר אותה כרצו־תנועת
הפועלים מפולגת לשני ארגונים גדולים, שניהם
ו. סמכויותיו והיקף עבודתו במדינד, כה גדולה הם עצו־אנסי־קומוניסטיים
בהחלט, שהחבדל הרעיוני ביניהם ועיר
זים, ומעמים הנשיאים שהאריכו ימים. במקרה של מות
(פדרציה העבודה מארגנת את הפועלים לפי המקצועות, ו;נשיא
נכנס סגנו, אוטומטית, לתפקידו, עד לסיום תקופת
קונגרס הארגונים החרושתיים מארגן אותם לפי המפעלים).
;כהונה הרגילה.
שניהם תומכים לרוב (וגם במערכה הנוכחית) במועמד הדמו

קרטי. מאחר שהסנטורים הרפובליקאים חוקקו חוק המגביל
מאד את זכות השביתה.

ה ר עיון והמכונה
אין להסיק שהבחירות מוכרעות בעיקר על בסיס רעיוני.
להיפך, קובעים הרבה,גורמים שאין להם שום שייכות לעני־נים
של אידיאולוגיה או קו פוליטי ארצי. לא זה בלבד שכל
מועמד משתמש בכל תכסיסי התעמולה, ביניהם הלקוחים
ישר מן הקרקס ומבמת־הרביו, אלא שפניתו אל בוחריו עלולה
להיות מקומית גרידא, הבטחה לתת יתרון כל שהוא
למפלגה מקומית מסוימת, או לחלק משרות למנהיגיו של
ארגון השולט על כמה מאות אלפי קולות•
אולם הגורמים העיקריים בחשבון׳ כולו הם המנגנונים
המפלגתיים (הקרויים ״מכונות״) ,השולטים בכמה ערים גדולות
וגם בכמה מדינות. מנגנונים אלה בנויים למעשה על
שיטה מאורגנת של שחיתות, שהיא מיוחדת במינה.
דוגמא למנגנון כזה היא טאמאג׳ הול המפורסמת לשימי
צר המנגנון הדמוקרטי ששלט זמן רב בעיר ניו־יורק.
מנגנון כזה עושה טובות קטנות בלתי־ספורות לאוהמה,
בשטח חלוקת המשרות, ההגנה המשפטית ומתן שירותים
עירוניים תמורת קולות בבחירות. כספו מופק מתרומות
המיפעלים אשר המנגנון מעביר להם הזמנות עירוניות. כל
זה נעשה בגלוי ולעיני כל. רק לעתים רחוקות מאד ישנה
מחאה ציבורית נגד נוהג זך.,
שיטה זו קיימת בשתי המפלגות גם יחד• המנגנונים הדמוקרטים
שולטים ברוב הערים הגדולות, בעוד שלמנגנונים
הרפובליקאים השלטון בחלק
גדול מן המדינות.
כך קיים מצב שהמפלגה,
שהיא עד היום אופוזיציה
בשטח הכל־ארצי, היא מפלגת
השלטון במדינות
רבות, דבר המוסיף לתסבוכת
החיים הפוליטיים.
אלא שהאמריקאים סבורים
שתסבוכת זו קטנה
בהרבה מזו השוררת ביבשת
אירופה, ד״-ומה בגדלה
לארצות־הברית, על
המסוכסכות, מדינותיה ושנאותיה הלאומיות, מורשת
לזמנים עתיקים.

מערכת
ה ב חי רו ת
נשיא ארצות הברית
נבחר ב״מועצת בוחרים״.
המועצה מורכבת מנציגי
כל המדינות, ומספר הנציגים
של כל מדינה נקבע
בהתאם לגודל אוכלוסיתה.
פירוש הדבר שהנשיא
אינו נבחר ברוב קולות
הבוחרים בכל רחבי הארץ.
עליו להשיג רוב בכל
מדינ ,1ומדינה לחוד, כי
המפלגה הזוכה ברובו במדינה
מסוימת בוחרת באח

הנציגים שלה במועצת
הבוחרים. באופן תיאורטי
יכול ׳מועמד אחד לקבל
רוב מוחלט של הקולות בארץ ולהפסיד בבחירות _ אם
הרוב שלו מתרכז בכמה מדינות.
בין שתי המפלגות, אשר חבריהן הרשומים בוחרים
ב״בחירות ראשוניות״ את מועמדי מפלגתם — עומד ציבור
גדול מאד של בוחרים ״בלתי־תלויים״ ,היינו בוחרים שאין
להם השתייכות מפלגתית ברורה. בוחרים אלה הם המכריעים׳
למעשה, את הבחירות, ושני הצדדים צרים עליהם
בסיסמאותיהם.
אייק, המועמד הרפובליקאי, משתמש בעיקר בסיסמאות
של ״מלחמה בשחיתות ובקומוניזם״ .הוא טוען שכל מפלגה
הנמצאת זמן רב מדי בשלטון (במקרה זה 20 ,שנה) מוכרחה
לגרום להתנוונות מוסרית ולשחיתות המנגנון, דבר שהוכח
בשערוריות הרבות שנתגלו במנגנון הממשלה בשנה האחרונה.
במדיניות־החוץ,
טוען אייק, הדמוקראטים גרמו לאבדן
סין, עקב אמונתם המופרזת בסטאלין ובמאו• סוכנים קומוניסטיים,
שהסתננו כביכול למשרד החוץ האמריקאי, גרמו
לכך• כבא־כוח הבוחרים העשירים טוען אייק גם נגד נטל
המסים הכבד (הדרוש למירוץ ההזדיינות) ,מכריז שיגרום
להרס הכלכלה האמריקאית מבפנים ולנצחון הקומוניסטים.
עדלי סטיבנסון, הידוע לאמריקאים פחות מאייזנהואר,
אך נתגלה במפתיע כאישיות ממדרגה ראשונה וכנואם מוכשר׳
מנגן מנגינה הפוכה: הדמוקרטים הצילו את אמריקה
מתוצאות המשבר הנורא של , 1929 גרמו לעליה חסרת-
תקדים ברמת־המחיה של הפועל והאיכר. אם ינצחו הרפוב־ליקאים,
ילך כל זה לאיבוד, ובמקום מדיניות״חוץ נבונה
ושקולה יבוא תור ההרפתקאות.
שתי הגישות כאחת הן, כמובן, דמגוגיה גסה• אולם
הדבר אינו מפריע לאמריקאים. כדי שמפלגה אחת תשיג
רוב מוחלט בשטח השווה לשטחן של למעלה מתריסר מדיניו
1אירופיות, דרושה מנה הגונה מאד של דמגוגיה.
• השם הוא אינדיאני, בא לסמל את האמריקאיות הטהורה
של המייסדים. אלא שמאז השתלטו לחלוטין המהגרים האיריס
והאיטלקיים על הארגון, אשר מתוך שורותיהם יצאו כמעט
בל ראשי־העיר בשנים האחרונות,
העולם הזה״ 753

העם
לי ל מנו ח ה
אם להאמין לסופר הארץ, הרי סובלת תל־אביב
מצרה חדשה, שאינה מניחה לאזרחיה
לישון שנת ישרים. מליוני צרצרים מתעופפים
בחלל העיר (או בדמיון הסופר) בלילות, מקימים,
בשיפשוף כנפיהם, שאון מחריש אזניים.
מזוינים במקלות ולבושים בפיג׳מות יצא צבא
האזרחים להכות באויב ולהיאבק על שנתו.
אולם הצרצרים לא היו היחידים שהנידו
שינה מעיני האזרח המודאג. לא פחות הדאיגו
אותו השמועות שנפוצו לפתע באלף מקומות
שונים, כאילו עומדת הממשלה להחרים 40%
מכסף האזרח. היו רק שני הסברים למבול
פתאומי זה של שמועות אחידות ( :א) הן
נכונות( ,ב) הן הופצו על ידי ממשלת השוק
השחור, כדי להניע את האזרחים לבזבז מיד
את כספם המזומן, להעלות בכך מחיר הזהב
שירד פלאים בחצי השנה האחרון, גרם להפסדים
עצומים למחזיקיו.
לשאר האזרחים, שאין להם כסף בבנק או
זהב בארון, ואשר גם מכת הצרצרים המסתוריים
פסחה עליהם, היה מיבחר גדול נוסף של
דאגות, לפי התעם והנטיה האישית: מבול
האסונות, בכל רחבי הארץ, התנפלות העולים
החדשים על המשטרה ליד חדרה-והפגנות
עולים בכל רחבי המדינה, הריב הפנימי בשתי
מפלגות חשובות (מפ״ם והפועל־המזרחי) וחוסר
ממשלה בעל־רוב.
אם בכל זאת ישן האזרח שינה מתוקה (ורוב
האזרחים עשו זאת, כנראה) הרי יש לזקוף
את הדבר על חוזק עצביו.

הבלתי־מעובדות שנלקחו מן הערבים, נמסרו
לקיבוצים יהודיים.
את הורישה העיקרית של כל ערבי ב־ש־ראל
— ביטול המימשל הצבאי — לא העזו
הח״כים הנאמנים להשמיע גם הפעם. הם
השאירו אותה למק״י, ששיכנעה מזמן את
רוב הערבים שהיא יודעת גם לנבוח, גם
לנשוך.

מפלגות
הקיסרוהא 9י 3יוד

בסוף ימי הביניים פרץ מאבק איתנים בין
הקיסר הגרמני והאפיפיור הרומי. האפיפיור,
נציגו האישי של המשולש האלוהי(האב, הבן
ודר־וח הקדושה) עלי אדמות, דרש לעצמו את
הזכות לשלוט גם במלכים. הקיסר סבר
אחרת: לדעתו היה צורך להפריד לחלוטין
בין קודש לחול, בין עסקי הגוף ועסקי הנשמה•
תוצאות המאבק שייכות להיסטוריה,
נתקבלו כחוק בל־יעבור כמעט בכל מדינות
העולם: הפרדה מוחלטת בין המדינה וה־כנסיד..
כשקמה
התנועה הציונית וניגשה להקים
מדינה משלה, לא יכלה ליהנות מפרי המאבק
של הזולת. היה עליה ללחום שוב בקרב בין
שמיים וארץ. אלא שבהעדר מלך ואפיפיור
לבש הקרב צורה יותר פרוזאית, הפך מאבק
בין מפלגות.
לא היה זח קרב מלאכותי. מצד אחד התגבש
בארץ ציבור גדל והולך שראה בדת
לכל היותר משהו ששמר על קיום העם בפזורה,
הפך מיותר עם הקמת המדינה. נגד מחנה
זה התיצב הציבור הדתי, שניזון בעיקר מן
הפזורה, סבר שאין בכלל טעם במדינה יהודית
אם אינה משמשת להאדרת הדת היהודית.
נצחון הכופרים וכסף דתי. המאבק
התנהל כמעט בכל שטח ושטח. מפרידה תחום
או לבלב !
בין אדם מאמין, השומר על עשרות המצוות,
״אוי לכלב שאינו יודע לנבוח !״ אמר
ובין הביפר. תהום זו מובילה ממנוחת השבח*,
המוכתר של כפר ראמה בגליל על נציגיו
דרך חינוך הילדים אל מחנות הצבא• היתד.
בכנסת, חברי הרשימה הערבית הכפופה ל־תמיד
קיימת סכנה חמורה שתפרוץ מלחמו
מפא״י. הוא התכוון למצב המוזר של נציגי
גלויה בין שתי התפיסות, מלחמה שהיתר,
מיעוט מדוכא (לדעת עצמו) התומכים במממסתיימת
בלי ספק בנצחון הכופרים — ובשלה
בלי לקבל כל תמורה (פרט לתמורה
ניתוק זרם הכסף מן היהודים הדתיים בחוץ
האישית של עצם ישיבתם בכנסת והיתרונות
לארץ אל המדינה הכופרת.
הנובעים מכך למשפחותיהם).
אם לא פרצה המלחמה עד היום והושגה
השבוע נשמע בחלל משהו הדומה לנביחה.
פשרה כל שהיא, הרי מגיעה התודה לתנועה
אמנם, היה דרוש כושר שמיעה מפותח מאד
בעלת שם מוזר, המגלמת בעצמה את הפשרה :
כדי להבחין בה, אך לא היה ס?ק שהכלב
תנועת הפועל המזרחי. היא פרשה מתנועת־חדל
לכשכש בזנב למראה אדוניו, השמיע
האם (תנועת המזרחי) מתוך דעה שאין להביא
קולות של אי־הסכמה.
את הדת אל הישוב אם הדתיים עצמם מסגרם
לכך מצב אוביקטיבי: לרגל פרישת
תגרים בבית־המדרש. היא השתדלה לצאת אל
הסיעות הדתיות הקיצוניות מן הממשלה אין, הישוב.
היא יכולה להתקיים אף משך יום
תוך כדי כך הפך הפועל המזרחי לתנועה
אחד בכנסת בלי שתורמנה חמש הידיים המרכזית
במדינה, בעל 8נציגים בכנסת ולערביות
לטובתה. בעלי הידיים האלה הם
מעלה. מ־ 40.000 חברים, המחזיקים ב־ 60 נקוסיף
אל־דין אל־זעבי, פארס חמדאן, צאלח
דות התישבות. שום ממשלה לא תיתכן בלי
חסן חניפם, השייך הדרוזי הצעיר ג׳בר
השתתפות חבריה (אלא אם כן יכניס בי. ג׳י.
מועדי ומסעד קסיס.
לקואליציה את מפ״ם או הצ״ב) .אם אמנם
במצב זה קשה אפילו לחבר־כנסת ערבי
לא הצליח עדיין להפוך את המדינה לדתית,
להסביר לבוחריו מדוע אין הוא דורש את
הרי הוא מתגאה בצדק שהצליח בכל זאת
קיום ההבטחות המינימליות שהובטחו להם
למנוע את מעשי־הכפירה האיומים ביותר, כעל
ידי ראשי מפא״י בשעת הבחירות: מתן
גון קבלת חוקה בלתי דתית, הכנים את הנוהג
פנקסי זהוי לכל הערבים הנמצאים בארץ באוהדתי
לכל מוסדות הממשלה, כולל צבא הפן
פחות או יותר חוקי, החזרת האדמות

הגנה.

כובע מול כוכע. אולם הפועל המזרחי
סובל ממחלה פנימית המאפילה על ההנאה מן
ההישגים• מלחמת הסיעות המתרוצצות בקיבתו
גרועה מכל מלחמה דומה במדינה, להוציא
את המאבק בתוך מפ״ם.
המחלה באה יחד עם הגידול. במרוצת הימים
נכנסו לתנועה יסודות בורגניים ובורגנ־יים־זעירים,
חנוונים ויצרנים, שטישטשו את
האופי הפועלי של הפועל המזרחי. הסיסמה
״תורה ועבודה״ התחלקה לשניים, כשסיעת־השמאל
(למפנה) שמה את הדגש על העבודה,
ואילו סיעת־הימין, בעלת הרוב מעדיפה
את התורה. שתי הסיעות מאשימות זו את

הצבאי לא רק שהיא מעלה את עקומת הנשואים
הצבאיים, היא גם גורם המרסן את
התנהגות ולשון החיילים. אחדים מביניהם,
שהשפעת נוכחות הנערות עליהם היתד, הפוכה,
מבלים עתה שנת מאסר בסוהר צבאי
בעוון התנהגות לא נאה.
אמרה מפקחת הח״ן, בעברה להתקפה: כל
נערה מביאה עמה לצבא את מוסרה האזרחי.
נערה מוסרית אינה צריכה לחשוש בצבא
יותר מאשר במשרד אזרחי. מאידך, נערות
ששמרו עליהן בבתיהן במידה יתרה נוטות
להתפרע כאשר נחלשת השפעת הוריהן ; אין
הסיבה לכך נעוצה בכניסתן לצבא — התפר
הממשלה

שייך
ג׳בר מועדי(עם התורגמן הערכי שד הכנסת)
משהו הדומה לנביחה
זו בכל הפשעים, והחטאים האפשריים, החל
מרדיפה אחרי כסאות בממשלה וכלה בהברחה
בשוק השחור.
השבוע נפרש צעיף אהבת־הרעים על ההשמצות
ההדדיות, נתכנסו בני כל הסיעות
כדי לשוחח בסגנון פרלמנטרי * .המאורע :
הועידה הארצית הי״א של הפועל המזרחי. באולם
הישיבות, ברחוב ריינס של תל־אביב,
ובקפה בוסתן הסמוך נראו בצוותא מגבעות
(המסמלות את הצד הימני) וכובעי־מצחיה
(המסמלים את בני הקיבוצים).
אך חשובים יותר היו הכיפות התימניות
ושאר כיסויי־הראש המזרחיים. כי המקור העיקרי
לגיוס כוחות־מילוים לתנועת הפועל
המזרחי אינו הנוער הישראלי, אלא מחנה העולים
החדשים שגדלו בהוי דתי בחו״ל, נדהמו
לראות בארץ ציבור גויי.

צבא
מוכרתמה עי רהעתיקה
שרייה שפירא גבה־הקומה והמקריח הוא
ותיק בעתונות העברית. לאחר שנים מספר
של שירות כאחד מכתביו של עתון הצהרים
המפאי״י הדור וכעורך־משנה של שבועון
צה״ל במחנה, עבר לג׳רוזלם פוסט האנגלי,
קיבל על עצמו, בין יתר תפקידיו, את משימת
הכתב הצבאי של העתון קסן״התפוצה (בסביבות
12 אלף) אך רב ההשפעה »*.
לפני שבוע החליט שפירא לראיין את האדם
המוסמך ביותר להכיע דעה מבוססת על
מסע שמועות הדיבה הנערך על הנערות המשרתות
בצה״ל. האדם: אלוף־משנה שושנה
גרשונוביץ, מפקחת חיל הנשים•
הקצינה החייכנית דמתולתלת־השער לא
הסתפקה בהסבר חשיבות שרות הנערות,
הממלאות את מקומותיהם של חיילים המועברים
בשל כך, ליחידות קרביות, יצאה להתקפה
על המשמיצים, גילתה (על סמך סטטיסטיקת
בתי־המשפט במדינה) כי נשים במדים
נוהגות ביתר מוסריות מאשר נשים שלא
במדים.
בצה״ל עצמו ניכרת השפעתן הטובה של
הנערות. הסבירה אלוף־משנה גרשונוביץ :
נוכחותן של הנערות בחדר־האוכל ז>ד במשרד
* פרט למקרה אחד, כשהרב אברבך ס־טבעון,
חבר סיעת למפנה, דרש להתמסר פחות
לדת, יותר לבעיות הסוציאליות של הפועלים
והעולים החדשים. דברים שגרמו לסערה רבתי
שבגללה היה צורך להפסיק את הישיבה.
** בעיקר: בקרב פקידי הממשלה הגבוהים,
הסגל הדיפלומטי ובני העליה האנגלו־סכסית.

העולם הזה״ 783

עותו היא תגובה על השתחררותן מן התלות
בבית.
סיכמה אלוף־משנה גרשונוביץ ברמז ברור
לחוגים העומדים מאחורי השמצת נערות
צה״ל :״אני זוכרת נערות ״טובות״ ,בנות
העיר העתיקה בירושלים, שחרגו מגדרן ברגע
שנפסקה השמירה עליהן (ועל צניעותן).״
היסטוריה בגין עדהסלע ,
היום הדבר כמעט שלא ייאמן, אבל תל-
אביב היתה לפני לא יותר מעשרים שנה עיר
קטנה, נחמדה ותמימה מאד. וכאשר רצו
להביע בציור או בתמונה נושא שיסמל אותה
היו לרוב בוחרים בבנין מוזר וירקרק, שנתמך
על עמודים גבוהים הבנויים על גבי סלע
שעל חוף הים, בקצהו המערבי של רחוב
אלנבי. מעין גשר הוביל מן הרחוב אל הבנין
שהיה קרוי :״הקזינו.״ בכל שבת בבוקר
המתה הרחבה שלפני הבנין מרוב מטיילים,
רבים מהם בפיג׳מות־לילה.
למרות השם • לא היה זה קזינו אמיתי.
לא שחקו בו בקלפים או בגלגל־מזלות ;
נהוג היה בו התה של שבת אחר־הצהריים,
כשתזמורת מיתרים זעירה מנעימה את בלויים
של האורחים.
היה זה יום שחור, ביחוד לילדי תל־אביב
שהתרגלו אליו ואהבו לצוד סרטנים בין
עמודיו, כאשר ביום. אחד החלו להרוס את
הבית הירוק. היה זה חלק מן התכנית לשפור
שפת הים, תכנית שכללה, בין היתר, גם הכחדת
בנין המרחצאות החמים והקרים, נקודות־נוף
מפורסמות גם הן. במקום הבנינים הצנועים
נמתחה טיילת ארוכה, נבנו בניני פאר,
הים הזדהם•
עכשיו חזר הקזינו התל־אביבי לחדשות :
קבוצת בעלי הון הנישה בקשה למשרד המסחר
והתעשיה, שירשה לה להקים מחדש
את בנין הקזינו בתוך ימה של תל־אביב.
ידיעה זו תזכיר נשכחות לרבים, תשמח מעטים.
הסיבה: הפעם יהיה זה קזינו ראוי
לשמו — משחקי גורל יהיו בו חוקיים,
מטרתו תהיד, לשרת תיירים עמוסי דולרים,
לסחוט מהם מטבע זר לקופת המדינה. הכניסה
אליו תהיה אסורה לבעל דרכון ישראלי.
בעוד שכלכלנים רבים ראו בהפיכת ישראל
למונטה־קרלו מזרחית רעיון חיובי, עיקם
שר החינוך והתרבות את חטמו, פסק
שהדבר יגרום לשחיתות. הגיב עתונאי :
״לפחות תהיה זו שחיתות גלויה, ללא שמץ
של צביעות.״
* משחק קלפים איטלקי והכינוי המצוי
לבית שעשועים בו משחקים במשחקי־מזל.

בלה
במרחק של כמה מאות מטרים מגדרה מפוזרים, על פני שטח
לא גדול, מספר בתים. אוסטריים מוכנים, בתי־מלאכה• לכאורה
הרי זהו כפר ספק תעשיתי ספק חקלאי, כמו מאות נקודות
התישבות אחרות מדן ועד אילת.
אולם המקום, הקרוי כפר אוריאל, אינו דומה לשום כפר אחר,
לא רק בישראל, אלא בעולם כולו. כפר אוריאל מאוכלס משפחות
שראשיהן סומים.
שמו המקובל של המקום, בפר עיוורים, יוצר רושם של עצבות
ושיממון ! אולם הדבר איננו כך. זהו כפר של אנשים עובדים, לא
מוסד פילנטרופי. אמנם, המקום נתמך ביד נדיבה על ידי חברת
מלבן, הסוכנות, הממשלה. אבל, פרט לעזרה בבנין הבתים ובהדרכת
התושבים בעבודות מיוחדות, יכול כל תושב הכפר להתפאר כי
הוא מכלכל את עצמו, בדיוק כמו כל תושב ישראלי אחר.
משפחותמ עו ר כו ת. לפי השיטות החדישות של טיפול
כעיוורים אין לרכז אותם במספרים גדולים במקום אחד, יש לנסות
לערות אותם בקרב אנשים פקחים. אבל בארץ, עם גלי העליה

הגדולים מארצות המזרח, נתברר כי שיטה זו חדישה מדי לגבם.
אנשים אלה, שרובם נולדו פיקחים, נסתמאו בגלל מחלת הגרענת,
הורגלו לבקש את פרנסתם ברחוב על ידי קבוץ נדבות.
הסוכנות היהודית החליטה, על כן, לפני שלש שנים להקים
שלשה מחנות נפרדים בהם ירוכזו הסומים• לאחר זמן נתגבש
הרעיון לשלב את המחנות לכפר אחד.
מרבית המשפחות הן מעורבות, כלומר, הבעל סומא בעוד
שהאשה וכמובן — הילדים, רואים. אולם במשפחות אחרות גם
הבעל גם האשד, עיוורים. הם גרים בדירות קטנות אך נוחות למדי,
שברובן מצויים מקרר, רהיטים אחרים שהתושבים רכשום מחסכונותיהם.
סיג
לרווחים. אנשי הכפר מתפרנסים מבית המלאכה אשר
בו, המייצר מזרונים, מברשות, מטאטאים, סלים, שרפרפים, כורסות,
מרבדי ראפיה. עבודתם נעשית בקבלנות וכיון ש״ראו״,
בפעם הראשונה בחייהם, כסף זורם לכיסיהם בזרם רציני למדי
היתה לדבר השפעה מזיקה, החלו עובדים במרץ קיצוני כזה

עד שהנהלת הכפר נאלצה להגביל את היוקסימום של תפוקתם.
לא קלה היתד, קליטתם של אנשים שהיו עד לפני זמן ג
פושטי־יד, ניזונו מחסדי אזרחים שהיו גם עניים מרודים וב
רמת מחיה ותרבות נמוכה ביותר. אבל הנסיון הצליח ! נ
העיוורים משמש נקודת אור להמונים חשוכי אור שטרם נתק

קיום עצמאי. כל תושב הכפר קבל חצי צריף
בו הוא מקיים את עצמו ואת משפחתו מעבודתו
באחד המקצועות שלמד בבתי המלאכה של הכפר.

הידים קוראות. רק מעטים מאנשי הכפר מסוגלים לקרוא ברייל. רובם הגדול
של התושבים הם יוצאי ארצות נחשלות, אינם יודעים להעזר בכתב הסומים.
בתמונה: אשה תימניה שנתעוורה בילדותה, למדה קרוא וכתוב במוסד הירושמלי.

הי די םכותפות. הכתיבה נעשית אט אט באמצעות לוח מתכת בו נקובות אותיות האלפבית. ידיו המאומנוו
של הסומא נובח״נות באותיות הדרושות ; מנקבות את צורתן על גבי ניר עבה. מחברתה של העווחזג שבתמונו
מימין מכילה פתגמים שהעתיקה, במו ידיח, מספרים שונים. ברבים מהם שמות צבעים שהכותבת לא ראתם מימיה

אליו ומחכים לרגע בו יקלטו בו.
ראש כפר אוריאל בוא ד״ר (למשפטים) נסים האגל, עורך־דיו
מצליח בוורשה שהתגייס לצבא האדום בזמן המלחמה, נפצע ברסיסי
פצצה ואבד, בתהליך ממושך, את מאור עיניו. בהיותו בגרמניה,
אחרי המלחמה, בעוד הרופאים מנסים (לשווא) להציל את ראייתו,

רכש כלב מדריך שחור בשם פרינץ, המשמש מדריכו הנאמן. זוגות
עינים נוספות לד״ר האגל הן עיני אשתו הצעירה אותה נשא
ברוסיה ועיניה של בתו הצברית בת ה־ ,5דליה•
רק מעט חרבות. בעברית ברורה ובקול תקיף ומצווה
מנהל האגל רב־המרץ את עניני הכפר במקום׳ כשהוא נעזר
על ידי מדריכים ושותפים פקוחי עין, בעוד שמתל־אביב פוקח
עינים על הכפר צ׳ארלס פאסמן, מנהל מלבן, הגוף העיקרי
התומך בו.
אולם התומך הגדול ביותר הוא בית המלאכה המקומי,
שתוצרתו, מידי העובדים העוורים, מוצאת אל השוק, נרכשת
גם על ידי הסוכנות, המזמינה בו את כל המזרונים שלה, למשל !
גם על ידי בתי מסחר פרטיים, להפצה בצבור הרחב.
אם כי הכפר מראה סימנים של התבססות רצינית, עודנו
רחוק מלהיות יהידח תרבותית אחת. הקשר היחיד בין מרבית
התושבים הוא מקור הפרנסה המאחד את כולם, וכל הקשור בו.
עוורים אחרים שקבלו חנוך במוסדות מיוחדים כמו בית החנוך

בירושלים, הם בעלי תרבות והשכלה גבוהים יותר, כמהים לחדר
תרבות, לקונצרטים, להצגות.
לעת עתה הבידור החשוב ביותר הוא הראדיו, המשמש עינים
לכל העוזרים בעלי התרבות שבמקום. הראדיו מביא להם את
החדשות, קצת מוסיקה, לדראמה ״עיוורת״ ,הרצאות, ספורים
בהמשכים. אם יש מישהו שפקפק אי פעם שמצויים מאזינים
לתכנית ב׳ בקול ישראל, ימצא אותם בכפר עוורים.
אבל זהו המעוט במקום. הרוב, שעתו אינה פנויה לתרבות,
אותה אינו יכול כלל לעכל, וחסר חיי תרבות הוא נקודת התורפה
הבולטת האחת במוסד שהוא מן המוצלחים בארץ, יכל לשמש
דוגמה ומופת לעולם כולו.
לאור השמש מגששים באפילה סומי כפר אוריאל. בעיניהם —
החושך, בלבם, לאחר שנים של יאוש — האור.
אמר אחד הסומים :״עד עתה הייתי כמו אסיר, כבול לעינים
כבויות ; עכשיו אני חופשי ואינני ניקק לחסדים.״

תוצרת משוכללת. בהדרסוז. מורים מומחים לומדים וזעווריס לייצר כלים שונים, בעיקר תוצרי קש ונגרות.
לאחר תקופת התמחות הס מצליחים להפיק כלים מסובכים ומשוכללים למחי. בעיה חמורה היא ענין שוו^
התוצרת, הנאלצת לתחר בתוצרת זולה יותר, המגיעה ממקורות ״פקחים״ ,בעלי פריון עבודה גבוה יותר.

עי ני ס לסומים.ידיד נאמן לאדם בכפר העוורים הוא הכלב המדריך. עינים לסומים
אחרים הם המדריכים האנושיים, המלמד״ם אותם נזלאכות־יד שונות. בתמונה: הכלב
פרינץ, מדריך את צעדי ד״ר האגל, מנהל הכפר, שנתעוור במלחמה העולם ברוסיה.

הילדים פקחים. מרבית העוורים הסתמאו בילדותם, ממחלת הגרענת, נשאו נשים בריאות והולידו ילדים פקחים,
הממלאים את רחובות הכפר, משחקים בהם בעליצות. באס לא יתווספו עוורים חדשים לכפר, ייהפך ,׳תוך דור אחד
לכפר של רואים. בתמונה ; אשת אחד מתושבי הכפר העוורים. הוא ובתה הצעירה נהנות מראיה מצויינת.

(המשך מעמוד )7

המשק
הרשימה הי ת ד. סודית
היתד. זו שעה נוחה להרים את נס המרד.
נשיא התאחדות בעלי התעשיה אריה (״הזקן״)
שנקר בילה את זמנו בחופשה ממושכת
בירושלים, וצוויו של שר המסחר והתעשיה
דב יוסף, העלו את חמת התעשיינים עד
לריתחה. פעמיים החליטו אנשי האופוזיציה
בהתאחדות לא לציית לצוו המשרד הממשלתי
בענין רישום עסקים, הוכיחו לשני הארגונים
הכלכליים הפרטיים הגדולים האחרים :
לשכת המסחר והתאחדות הסוחרים, ש״שיש
להם דם״ .בכך אילצו את השר להכניס ברגע
האחרון שינויים בצו.
התעשיינים עוד הרחיקו לכת בהחרימם
את המועצה לעניני השילומים מגרמניה. אם
כי הוקצה לתעשיינים מספר נציגים ניכר,
הפתיעה התאחדות בעלי התעשיה שוב בהחלטתה
להחרים את ישיבותיה.
לאמיתו של דבר לא היה בעמדה זו כל
דבר מפתיע ; ענין השילומים הוא שאלה
של חיים או מוות לגבי הייצרן הישראלי.
בעוד ארגונים כלכליים אחרים עלולים רק
להפיק תועלת חמרית מבצוע ההסכם, הרי
לחלק מן התעשיה המקומית פשר הדבר הוא
הרס מוחלט.
המו״ל מדיסדדורף. עוד לפני כחודש
מסרה הממשלה לאריה שנקר, בסוד כמוס,
רשימה מפורטת של הסחורות העומדות להגיע
מגרמניה במסגרת הסכם בון. התעשיינים
הפצירו ביושב ראש שלהם שימסוי* את
תוכן הרשימה, אבל ״הזקן״ ,הנאמן לממשלה,
לא הפר את בקשתה לסודיות.
פחות נאמן לממשלת ישראל היה קרל
מארכס. לא מארכס בהא הידיעה, אלא מוציא
לאור יהודי מדיסלדורף, גרמניה, שפרסם
את העתק ההסכם, בחוברת נהדרת בעטיפה
כחולה לבנה שעל עמודה הראשון
מתנוססות חתימותיהם של משה שרת, שר
החוץ הישראלי וקונרד אדנהאור, שר החוץ
הגרמני. החוברת, שהכילה רשימה מפורטת
של כל הסחורות העלולות להגיע לארץ מגרמניה,
הגיעה לארץ, ולתעשיינים התברר
כי זמנים קשים עומדים לבוא לתעשיה ה־קראמית,
תעשית הרפואות, הייצור הכימי,
תעשיות אחרות ! תוצרת מוגמרת מסוג זה
תגיע מגרמניה בקרוב לארץ בממדים גדולים.
אולם בהחרמת מועצת השילומים אין רואים
עדיין אנשי האופוזיציה והתאחדות בעלי
התעשיה את הצעד המכריע. צעד זה הם
מתכננים עתה, כל עוד אריה שנקר נעדר
מן המרכז ברחוב מונטיפיורי, תל־אביב.

אסונות

ב ר ציי ר הי הלק רו ת7
שתי מכוניות המשא פלסו דרכן במעלה
השביל הצר המוליך אל המושב, עצרו את

המטה כשבידה רשימת התורניות לשבוע העבודה
הבא. עיניה הנוצצות נחו על שלשה
שמות: שרה, רבקה, צפורה, אבל היא ידעה
כי שלשת חברותיה הטובות לא תעשינה
לעולם את העבודה שהוטלה עליהן. גופותיהן
הונחו לפני שעות ספורות בתחתית
קבר אחים׳ אליו השליכה קומץ עפר דק
בידיה — ,השלום האחרון אליהן.
צלצול הפעמון שבישר ביום שלישי שעבר
לכל חניכי הכשרת הנוער במושב
יסודות של פועלי אגודת ישראל, כי ארוחת
הצהרים מוכנה, כינס אל אולם האוכל עשוי
העץ עשרות בני נוער וחזקי המשק * ,רעבים
לאחר העבודה המייגעת.
רבקה טנצר, בת השש עשרה, עמדה במטבח
הצר, הכינה את תבשיליה הטעימים, להם
יצאו מוניטין בין כל חבריה. היא היתד,
מאושרת לאחר כל מה שעבר עליה בפולניה
מולדתה, בה מצאו הוריה את מותם במחנה
ההשמדה הנאצי. שלש שנים בילתה, לאחר
עלייתה ארצה, בהכשרה, במוסד דתי בפתח־תקוה
עד אשר הגיעה למקום חפצה: הכשרה
מעשית בקבוצה ממש. כיתומה וחסרת
אהבת בית, מצאה את יעודה על ברכי הדת
והעבודה.
נפטתחת מים• לפתע, בעודה עומדת
ועובדת במטבח, חשה במשהו הצורב את
רגלה׳ נוכחה לדעת כי אש פרימוס דולק
אחזה בשמלתה. לצעקותיה מהרו שתים :
שרה יסלוביץ, צפורה רנרט, שניסו לחנוק
את האש בסמרטוטים.
כאן התערב הגורל האכזר: בעוד כל המקרה
עומד להסתיים בכי־טוב, אץ למטבח
צעיר מעולי פרס, נטל בידו פח שהכיל (כך
חשב) מים והריקו על שמלתה הבוערת של
רבקה.
התוצאה היתה איומה: הפח לא הכיל
מים אלא נפט, שנשפך לא רק על הנפגעת
אלא אף על שתי חברותיה. אש גדולה אחזה
בשלוש הנערות שנסו החוצה בצעקות טירוף
בעוד צריף האוכל עולה בלהבות אשר
כילו את קירותיו תוך דקות ספורות.
הבהלה היתד, גדולה. יושבי האולם שאצו
על מנת להציל את חייהן של שלושת הנערות׳
לא חשבו אף לשניה אחת על הרכוש
הנאכל לנגד עיניהם. אך מששכחה האש,
היה צורך להעביר את הפצועות׳ במצב קשה,
לבית החולים בצריפין שם עמלו הרופאים
ללא ליאות להציל את חייהן. אך, בזו אחר
זו, לפי סדר גילן, נפטרו: צפורה בת ה־ארבע־עשרה,
חלושת גוף, לא החזיקה מעמד
ביסוריה, סקרה מבעד לעיניה הנפוחות
את הוריה, אחר מתה.
בחדר הסמוך גססה רבקה בת השש עשרה•
כוויותיה כיסו את מרבית גופה. בערב
שבת נפטרה גם שרה בת השבע־עשרה גננת
לעשרים ילדי המושב.
אבל כבד ירד על הנקודה בת 120 החבר
עת חזרו בניה מהלווית החללות. מיכאל
בלוף, צעיר בן 24 ממרסיי, צרפת, חבוש
ברט ועטור זקן מתולתל, שוחח בשקט עם
חניכיו. כמדריך הכשרת הנוער במקום הכיר
היטב את הנפטרות, הזכיר מדי פעם קטעי
שיחותיהן עמו. אך באחת היה בטוח, והאמין
בכך: זה היה רצון האלהים. כך כנראה
היה צריך לקרות. אבלו השלוו השרה
בטחון ואומץ סביבו.
רק על חבר אחד, עולה מרבד הקסמיס,
עברה צמרמורת כל אימת שפסע ליד חדר
האוכל החרוך. עתה כבר ידע להבדיל בין
נפט למים.

נשפים
הי צי ערצהנערות

שרה יוסידוכיץ, קרבן ״יסודות״
האש דגדגה את הרגל
בלמיהן לפני מגדל המים ההולך ונבנה. כמה
עשרות צעירים וצעירות שנשענו בדומיה
על הדפנות, לא פצחו בשירה המסורתית,
התפזרו איש איש לביתו.
רחל, ילידת מרוקו הצרפתית, עייפה וחי־וורח,
התכנסה בחדרה, השליכה עצמה על

הצגות חובבים אינן דבר חדש. עוד ביוון
העתיקה נהגו להאסף לחזות בהצגת כשרונותיהם
של שחקנים, משוררים, רקדנים וספורטאים
שהתנדבו להופיע בפניהם. במרוצת
הדורות הפכו הצגות אלה למקור כשרונות
צעירים לשורות האמנות המקצועית.
יחד עם זאת הומצאה גם תרופה נגד אותם
מציגים אשר כמות כשרונם קטנה מענוותנו־תם.
לתרופה זו קראו: המקל. היה זה
מקל הליכה שאחד ממארגני הנשף היה אוחז
בו בעומדו מאחורי הקלעים. כאשר אחד המציגים
לא היה ראוי להופעה הפומבית היה
* במשק שיתופי אוכלום החברים בבתיהם.
רוקים ובני הכשרת נוער סועדים בחדר האוכל
המשותף להם, משרתים את עצמם,

הקהל צועק :״המקל ! המקל !״ אז היו
מפעילים את המקל: מושכים בצוואר ה־
״אמן״ בראש המקל ומסלקים אותו מן הבמה.
השבוע
ערך השבועון קולנוע הצגת חובבים
דומה באולם אוהל־שס התל־אביבי, שמטרתה
גלוי כשרונות צעירים, עדוד הראויים
להשתלם. תכנית החובבים היתד, הקדמה
לבחירת מלכת המים לשנת ,1952 הנערכת
זו השנה השניה, מטעם קולנוע, במקביל לבחירת
מלכת היופי של לאשה. אכן, הקהל
שבא לאולם בא בעיקר בגלל הבחירה. חלק
זה של הנוכחים, שלא כאלה שהיו מעוניינים

שולחנות, הקדימו את התצוגה בשיחות ערות
על שמלות ונשים. הגברים בכרו להשאר
בביתם, הבטיחו על ידי כך את פנקס הצ׳קים
שלהם מכל רע.
לקצב תזמרתו של דוצ׳י קרלו, ועל גבי
עשרות מרבדים, הציגו שלש דוגמניות נאות
שלשים ואחת שמלות חדישות. גם פרוות,
כובעים, תכשיטים שנאמדו בסך של מאה
אלף ל״י עברו משך שעתיים בתוככי הקהל,
עוררו ויכוחים ותשואות לסרוגין. הנשים
מחאו כף למעילי הפרווה, הגברים — לדוגמניות
החינניות. הופעת מוצגים בעלי שמות
כמו שופינג, ברידג /רובין־הוד, קונסטליישן,

״מלכת המים 1952״ וסונכותיה
החלק השני והעקרי
גם בהצגת החובבים, נחון בקולניות מפותחת
ביותר, לא העריך, כנראה, כראוי את מאמצי
מארגני הנשף להגיש לו קטעי דרמה, מוסיקה
קלאסית, שירה עממית, אופירה וריקודים
— הוא בא לראות יפהפיות בבגדי־ים
וכל תוספת אשר השהתה את החזיון רק
הפריעה. שאלתה של ז׳אן ד׳ארק במחזה של
שילר » :ד,הייתי צריכה להמיתו?״ נשמעה
לאותם הצופים רטורית במקצת. לגבי דידם,
כך הודיעו בקול רם, לא היה איכפת אילו
המדקלמת הצעירה היתה הורגת גם את עצמה.
סחיטתו
של כיאליק. בכל זאת נמשכה
התכנית עד סיומה: קטע מתוך האו־פירה
לאקמה שהתו האחרון שלו לא יצא
מגרון הזמרת. כמה מן הקטעים הוכיחו, בלי
ספק, כשרון לא מעט, אולם רבים אחרים׳*
לא היו ראויים להצגה בפני קהל. אילו יכלה
תמונתו של חיים נחמן ביאליק, התלויה משמאל
לבמה, לדבר בשעה שנערה בעלת
מבטא ליטאי מובהק, דיקלמה את על השח טה
שלו (בפיה :״על הסחיטה״) היתד, מן
הסתם צווחת בכל קולה :״המקל ! המקל !״
החלק השני — ובעיני יושבי היציע —
העיקרי, היה קצר ומלהיב יותר. עשרים נערות
חשופות פחות או יותר, עברו על לבמה,
הציגו את כל אשר להן. מדי פעם היתה
פורצת תרועת עדוד עצומה מפי חברי המועמדות
המעודדים אותה בשעת המבחן.
הבחירה היתד. כמעט בטוחה מן הרגע הראשון:
נערה שחורת־שיער ודקת גיזרה, וורד,
גלר׳ ילידת רומניה בת ,22 הוכתרה מלכת
המים החדשה. בין שתי סגניותיה היתה יפה
שפיצר, סגנית מלכת היופי של ישראל לשנה
החולפת, שהיתר, בטוחה כי בתחרות זו תזכה
בתואר, התאכזבה גם בנסיונה זה (השלישי)
לזכות בכתר־מלכות ארצי.
אזפנה 3דו גמנ יו ת 31 .שמדות
״פוי, הביטי עליה, היא באה עם שמלה
שחורה בלי גרבי משי לחשה אשד, אל
רעותה במסיבת הקוקטייל ותצוגת האופנה
שנערכה בשבוע שעבר בתל־בנימין, שכונתה
העשירה של רמת־גן.
החוילה עם הגן הירקרק רחב־הידים לבשה
חג כאשר כמה מאות נשים לבושות רגר
בהתאם לאופנה האחרונה ביותר הסבו ליד

ועוד שמות כאלה, הוכחה לסנוביות מגוחכת,
שיוו לערב אוירה נעימה ומשעשעת, השכיחה
לגמרי את מטרתו הכפולה של המאורע ז
הכנסות — לארגון נשים חובבות תעופה ;
התעמולה — למיצרי האופנה הישראליים.
רחל זיו־אב, אשת יצחק, איש התאחדות
האיכרים הסבירה, באמצעות רמקול צלול
את דרכו של הארגון, חשיבותו ומספריו
העכשויים* הזכירה לכל הנוכחות את.חברו־

עיתונות
משק פי לנ ח ש
״משה, על תלך יחף. האם לא קראת את מו ל בעתונות על הנחש הגדול המסתובב
בשכונה? — הזהירה תושבת מעונות דיס־קין
בפתח־תקוה את בנה בן האחת עשרה.
אכן, מי שקרא את הידיעה בעתון הערב
של יום רביעי שעבר, העביר בדמיונו סיפור
בלהות במתכונת הוליבודית ז אשד, באה בימים
אשר נחש ענק מדלג אחריה מרחק
עשרות מטרים, מדביקה, מכישה, היא משתחררת
בהדרגה מהמפלצת, קוראת לעזרה,
מועברת לבית החולים במצב קשה• סברת
סופר העתון הזריז: הזוחל הוא נחש המשקפיים
(קוברה) ,אחד האיומים בעולם. כהוכחה
לכך ספר העתון כי ״נתח בשר גדול
נקרע מרגלה״.
דיירי בתי־דיסקין ברחוב תלפיות ציפו
בחרדה לעיתוני הבוקר הפחות צעקניים,
קיוו שהפיל יהיה׳ לאור היום לזבוב. אבל
כמעט כל העתונים היומיים פרסמו את הידיעה
באותו סגנון, באותן המלים ממש.
נראה כי הידיעה הגיעה ממקור אחד אל
כל המערכות, ואחדות מהן בישלו ממנה
דיסה דשנה, בעוד שאחרות הצניעו את התבשיל.
ספורים ותאורים מלאים על נחש
המשקפיים הציפו גם את עיתוני הילדים.
אך העובדה בעינה נשארה: הקוברה הטילה
אימה על שוכני הרחוב הקטן, גרמה
להם לסיוטי לילה. זה היה הרושם שנתקבל
מקריאת העתונים.
העתונאי שהגיע למחרת בשעות הצהרים
למקום היד. מוכה תמהון: לאחר סריקה
של כל דיירי הרחוב לא נמצא אף איש,
אשד, או ילד, שיוכלו להוסיף מלה לעצם
המקרה שנגול, כביכול׳ לנגד עיניהם, כולם
* 3000 בני נוער 46 .מועדונים. שדורן
תעופה. ,מטוסים, ציוד.
העולם הזה״ 783

המעברות גו ע שו ת!
זשכו בכתפיהם, חזרו על אותו משפט :
האמן לי, אומרים שהיה פד, משהו, אך
דנני יודעת כלום, רק בעתון קראתי היה
סוד להאמין שנשים שבדרך כלל אינן פוס־זות
על כל מקרה קטן, לא תפסחנה על
ואורע שעורר הד ארצי.
בצעדים זהירים, כשעיניו סוקרות היטב
!ת השטח, פסע העתונאי בשדות הבר השכים,
ניסה מזלו אצל משפחות יהודי עיראק :
על נחש ענק לא שמענו, יתכן כי היה זה
,חש ארסי, או נחש שחור ארוך הטורף
:דרך כלל עכברים וביצים. מכל מקום אין
;דבר חדש לגבינו.״
הקרבן עצמו, בבית חולים בילינסון, הסדרה,
אחר עירוי דם רציני שנעשה לה :
,הנחש לא רדף אחרי ! אני דרכתי עליו,
!ז הכיש אותי.״
בשכונת דיסקין שימש המאורע נושא לדו־וזיח
הבא בין שני ילדים :
איך ראה הנחש את האשד, בלי׳לה?״
.ספש, היו לו משקפיים.״

פשעים

1ל 9ני תוםהאולטימ טו

כשפתח לראשונה בית הקפה קפולסקי במת
גן את שעריו, לקהל, לפני שנים מספר
1א תארו לעצמם צעירי העיר כי אותו מקום
הפוך ברבות הימים ל,,משלט הרמת־גני״,
!קום המפגש של חובבי הספורט והג׳מעה.
!חד משותפי העסק, בנימין שקר, גבה קומת
יפה תאר, שנעזר על ידי אשתו החננית,
ן וקד על אינטימיות הקפה, צורתו היפה.
ן בעת מלחמת השחרור העסקים לא פרחו,
]עלי הקפה נאלצו למכור את העסק לבעלים
ודשים שהפכוהו לעממי ביותר, מצליח• שקר
נד, לעבודת המסחר, תחל לעסוק כסוכן
בית החרושת ״פרימן״ ,נראה במכוניתו
,קטנה כאדם מאושר, כבעל למופת.
ן אך המציאות היתד, שונה: שקר היה חלש
ן ופי, נוח להשפעה, מתפרק• סימני אי ההבנה
:ביתו השליכו אותו לזרועות לינה פינסקי,
(שת ידידו משה, בה התאהב לאחר תקופה
!רוכה של בלויים אינטימיים ברשותו ד,אדי־
:ה של בעלה• הענותה של לינה גרמה למוצא
!חד ויחיד: גירושים כפולים. אשתו של
!קר הסכימה מיד לאחר שהובטחה לה קצבה
זדשית של — 100.ל״י. בעלה של לינה,
;יסס, הסכים לבסוף בחרוק שניים, לאחר
!ילדתו בת השמונה סודרה במוסד מתאים.
שעור כחשכון. הפרשת לא הסתיימה
הפי־אנד הוליבודי. ילדתה של ליגה פינסקי
ואסר, בחיי המוסד, הופיעה באחד הימים
וביתה כשהיא מתיפחת בבכי מר :״אני
ווגה אל אמא ואבא.״ קרובי המשפחה הח־ויטו
לטפל בעניין ביתר רצינות, הזמינו
זת שקר לשיחת ארוכה, הסבירו לו את ה־זרגדיה
שבכל הענין, לימדוהו כמו כן, שעור
יעשי בחשבון :״כיצד תתפרנסו אם יהיה
נליך לשלם מדי חודש — 100.ל״י לאשתך
זגרושה?״ .לבו של שקר נמס כדונג, הש־ועת
השיחה היתה גורלית. לינה החליטה
;חזור אל בעלה וילדתה, קבעה את יום השני
!מועד חזירתה הביתה.
כאשר עבר משה פינסקי, ביום הראשון
1עבר, ברחוב המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב, שם
נו כי ליד הבית מספר ,82 בו גרה קרובתו,
ומדת מכוניתו הקטנה של שקר• החשד שקף
אותו לא היה חשד שוא. משנכנס אל
בית ראה כי שקר שוב בחברת אשתו לינת.
ינסקי לא שלט בעצביו, החל ממטיר על
יידו גידופים והאשמות, דרש מאשתו לשוב
יד הביתה. זו טענה כי נותר לה עוד יום
חד לפני מועד קיום ההבטחה. משה איבד

ה«רץ
במרחק של 41 מילין ישב בארמון המלוכה
בארמוראל אשר בסקוסלאנד —
ווינסטון צ׳רצ׳יל, שהיה באותה שעה
ארוחה של המלכה( .מעריב),
יעקב מינצברג, יפו
דניאל דוידסקו, נזז״ל
סעודת מלכים
ראש הממשלה הזמיר את נ. גולדמן.
(ידיעות אחרונות).
חוד. יפה, פתח־תקוה
דו—רה—מי—פה—סו—להסי—דולאר.
״אנשי שדרות רוטשילד״ ניצלו את ההזדמנות
והסיתו את הרוכלים להתנגד
לפחים( .מעריב)
עזריאל עדיני תל־אביב
והרעש היה איום.

הקרב בעמק חפר
לאחר שעולה חדש מת התייצבה נשמתו
בפתח השמים, נתקבלה על־ידי המלאך גבריאל
.״האם אתה בוחר בגן־עדן או בגהי־נום?״
שאל המלאך.
״אני רוצה קודם לראות את השניים״,
השיב העולה בזהירות.
גבריאל הוביל אותו בכל רחבי הממלכה,
הראה לו את הגיהנום ואת גן־העדן, לאפ־תעתו
הרבה, ראה העולה כי תושבי המקום
הראשון חיים חיי הוללות ומתענגים, שותים,
כוקדים, שרים ומתנים אהבים עם עלמות
יפהפיות ואילו בגן־עדן ישבו אנשים שלווים,
עיינו בספרי־קודש, ניגנו על כלי מתרים
רבים.
״אני מעדיף להיות בגהינום !״ היתה החן
לטתו.
המלאך
נתן הוראה ומיד מצא העולה את
עצמו במקום חפצו. אלא שבמקום עלמות

אומה מה חזק כחם. עסקני מפלגות שפרנסתן
תלויה ברוחות הנושבות בבדונים, עבדו
שעות נוספות, מהרו לעבד את הקרקע ה־פוריה.
טהרת הסיסמאות לא ענינה את המתפרעים,
ששוכנעו שיהודי ארצות־הברית
תרמו די כסף כדי: א) לשכנם מיד ב מינים
! ב) לשכנם במקומות שיהיו נוחים
להם ; ג) לשכנם בלי תשלום. מכות, שביתות,
מצורים׳ חלונות מנופצים ושוטרים
מותקפים היו התוצאות.
תלונותיהם של פרדסני השרון זרמו לתחנות
המשטרה בשטף בלתי פוסק משך
כל העונה. גניבות של פרי בפרדסים הסמוכים
למעברות, שהיו ספונטניות בראשית,
הסתכמו בכמה תפוחים או קלמנטינות לאכילה
מידית או באוהל, התרבו, קבלו ממדים

מוכנים להכנע לשומרי החוק. נהג הטנדר
המשטרתי, שנשאר עם מכוניתו מחוץ למחנה,
כדי לא לפגוע ברגשותיהם הדתיים של התימנים,
גם הוא מצא עצמו מוקף, כשצריו
דורשים הסגרת השומר השנוא שישב אתו
בתא.
משלא נאות לבקשתם להסכים למשפט
לינץ׳ נפצו את שמשת המכונית ושברו את
דלתה. אז הסתלק להביא תגבורת. סמ״מ
יצחק אבינרי, מפקד הנפה, ,הריק את התחנה,
שלח 25 שוטרים בלווי שני קצינים להשליט
סדר. השוטרים, שנתנה להם פקודה להבליג
בכל מחיר, ספגו מכות. הברירה, לנפץ ב־אלותיהם
מספר ראשים, לא נראתה לקצין
האחראי. הכתה חזרה כלעומת שבאה, כש־חולצות
אחדים מאנשיה קרועות, מספריהם

הילדה הנשוכה סעדה מזל ומכונית המשטרה שהותקפו
הסוף שהיה צריך לבוא
מגרות, קיבלו את פניו שדים שחורים סדיסטיים.
העולה
המאוכזב פרץ בבכי :״גבריאל !
גבריאל !״ הוא קרא. נפלה כאן טעות. הג״
הינום שהראת לי היה גהינוס אן־ור !״.
״כן,״ היתה התשובה״ ,אבל הגהינום ההוא
מיועד רק להצגה לתיירים. בשביל עולים
חדשים יש לנו גהינום אחר.״
פחות משנה אחרי שרבבות שוכני אוהלים
ראו את משאת נפשם הגדולה בקירותיו האיתנים
של צריף שוודי, כדי להמלט ממימי
הגשם שחדרו בעד שולי אוהליהם, הביעו —
בחריפות — את מחאתם נגד אותם הצריפים.
בעשרות מעברות בכל קצווי הארץ סערו
השבוע רוחות אלפי עולים, אשר יצאו, בפעם
הראשונה במאורגן, הוכיחו לשאר האת
עשתונותיו, הוציא אולר מכיסו, נעצו
שלש עשרה פעמים בגופו של שקר שכרע
ארצה מתבוסס בדמו. לינה, שנסתר, לעצור
בעד בעלה, נחתכה עמוקות בכף היד. הדוקר
יצא את הבית, מירר בבכי באחת הפינות.
כשסר ממנו סיוט הטרוף פנה לבית החולים
הדסה, ביקש לשוחח עם שקר, לבקש סליחתו.
אך מצב הפצוע היה אנוש. עשרה חתכים
עמוקים חיכו לתפירתם המידית.
כאדם מיושב בדעתו הלך פינסקי לתחנת
המשטרה, זיהה את עצמו, הודיע כי שעות
מספר קודם לכן דקר את חברו.

כאשרהכר ׳ הו אהראש
בפני שופט השלום הירושלמי עמד אדם
כבן ,50 חיכה לפסק דין על שתי הוצאות
כסף במרמה. בין חליפתו המקומטת מאד
ומוכתמת במקצת לבין פרצופו התבלט הבדל
ניכר. מלבושו הדל לא הצליח לטשטש
את תווי הפנים האופיניים של אדם מתו
האישיים
תלושים וכמה שעוני יד משלהם
נעדרים.

מסחריים. מעברות שלמות, כולל נשים וטף,
יצאו מצוידים בשקים ובתרמילים לקטיף
פרטי. מעברת עמק חפר. השוכנת דרומית
לחדרה, מיושבת תימנים, לא היתד, טובה
מאחרות. אלא שלמזלה הרע נתקלה בשומר
פרדסים תקיף, רכוב על סוסה שחורה, מלווה
בולדוג בעל תכונות תוקפניות.
תימני עמק חפר היו מוכנים לסלוח לו
על רצונו העז לגדוע את ענף פרנסתם. אך
לא היו מוכניים למחול על הכלב. כשנשך
״מנרה״ באחד מימי השבוע שעבר את הילדה
סעדה מזל, נחרץ בבדוני עמק חפר
דינו של השומר. בשבת בבוקר הותקף מהמארב,
הוכה, הצליח בעמל רב להמלט ברגל.
מסדר זהוי. שמואל פרידמן, סמל משטרת
חדרה, שבא.לעצור את המתקיפים, מצא
את עצמו מול גוש אנשים נרגזים, שלא היו

בשעה שמונה בבוקר נסתיימה הסריקה,
אנשי המעברה, שרוחותיהם התקררו בינתיים,
עלו לאוטובוסים, נסעו לעבודתם. לא
חזרו עדיין לעבודתם היומיומית 35 :שהוצאה
נגדם פקודת מעצר, משה קום, שומר
הפרדסים.

רבת. אכן, ד״ר ג׳ורג׳ מיכאל פריש, עתו־נאי
משך 31 שנה, לשעבר עורכו הראשי
(משך 14 שנה) של כתב העת הפאריסאי
״ל׳אוב״ ,היה עתה הנאשם ברמאות.
העבירה לא היתה סנסציונית, נשנית תכופות
בארץ בה מרובים הקרבנות, המוכנים
לתת כספם לידי כל המבטיח סחורה יקרה
במחיר זול. ד״ר. פריש קבל משני דיירי
נוטר־דם, מנזר ירושלמי שהפך שיכון עולים,
סך של 76.500ל״י מאחד 15 ,ל״י מהשני,
תמורת הבטחה להשיג בסכומים אלה
מלט במחיר ממשלתי.
אדם שבור עם כיבוש צרפת על ידי חיילי
היטלר, נסתיימה הקאריארה של העורך
הראשי, ד״ר פריש היהודי. במקום ישיבה
בחוג חברים אינטלקטואליים באחד מבתי
הקפה המרובים לאורך הבולברדים, באה
פעולה בשורות ה״מאקי״ הצרפתי. הוא
נעצר על ידי הגסטאפו, הצליח להתחמק
ממוות בטוח. הסיכום עם חלוף שנות הכ
בוש
הנאצי ; פריש היה לאדם שבור, שלושת
ילדיו אבדו. לפני שלש שנים עלה ארצה.
מצא גג מעל לראשו במנזר נוטר־דם המרוחק
20 מטר מעמדות הלגיון הערבי. שלשה
חודשים עבד על חיבור ספר על מקומות
הקדושים בארץ ישראל, לפי הזמנתה של
פירמה אמריקאית, לא ראה את שכר הסופרים
עד היום הזה. לבסוף חלה, זאת קרה
גם לאשתו. כל העבר האינטלקטואלי לא
עמד לו לקנות אף פרוסת לחם, לבנם בן
ה־ .5הוצאת 91.500 לירות במרמה משני
שכנים האכיל אותו אמנם יותר טוב, אך
העמידה אותו חיש בתא הנאשמים. האיש
שסבל רבות, לא הצליח למצא פרנסה בארץ,
מכר הכל מלבד החליפה הישנה בה הופיע
בפני שופטו, עורר רחמיו. נכתב בפסק הדין
:״בפני עומד אדם אינטליגנטי ...בהתחשב
עם עברו ...ובהתחשב עם ימי הרחמים
שאנו עומדים לפניהם ...אני דן אותו
לחדשיים מאסר״.

למחרת בבוקר, עם עלות השחר, בא אשר
מוכרח היה לבוא, במערכה שלישית 200 :
שוטרים הקיפו את המעברה, רמקולים הודיעו
בעברית ובערבית על איסור היציאה
מן החדרים, הגברים נלקחו למסדר זיהוי.
השוטרים שד,וגפו ביום אתמול, נצבו מול
השורה הארוכה הערוכה לזיהוי, הכירו איש
איש את מכהו.

כדורגל
אחד ונ שרמנצחיםי
משלש פגישותיה הקודמות עם היונים
יצאה ישראל מנוצחת. לפני 14 שנה נוצחה
פעמיים, בתל אביב ובאתונה ; לפני שנה
הצליחו כדורגלני יוון, בקושי רב, לנצח את
התל־אביביים בטורניר שלוש הערים שנערך
באיסטנבול. מה תהינה תוצאות המשחק
אתונה—תל־אביב שייערך באיצטד רמת־גן
בשבוע הבא, תמהים חסידי הספורט בישראל
(ובאתונה).
״שישחקו כמו ששיחקו נגד דנדי, אזי
ננצח,״ הפטיר חובב כדורגל מושבע. אך
עדיין לא נראית באופק אותה קבוצה סוערת,
שזיכתה את ישראל באותו נצחון, נראים רק
אותם שחקנים, מבריקים ר1,־בה פחות. האמונים
הבלתי סדירים של גוש הנבחרת,
חסוריהם של כמה מטובי השחקנים באמונים,
יביא להופעת קבוצה חסרת קשר, נטולת
תכנון, שלא תוכל לעמוד כנגד מהירותם
וזריזותם האופיניים של השחקנים מעבר לים•
לג׳רי בית־הלוי, מאמנה לשעבר של מכבי
תל אביב, לא נותר אלא לבחור בשחקניו
לשעבר כמעצבי דמות הנבחרת, יוסיף אליהם
כמה כוכבים מהפועל וביתר, יצרפם,
כנראה׳ להגנה. אך את הבחירה הסופית יעשה,
לשם הכבוד, ארתור בר, מומחה הבלתי
מעורער של ההתאחדות. הצעת העולם הזה
לנצחון אפשרי: שוער: אברהם בנדורי !
מגינים: יצחק שניאור, משה מלמד ; רצים :
אלי פוקס, יעקב גמבש, אשר בלוט ; חלוצים:
שמואל ישראלי, יוסף גולדשטיין, יהושע
גלזר, צבי סטודינסקי, יוסף מרימוביץ.

לשד או לאלשלם
מאורע השבוע בענף הספורט העממי ביותר
לא היה דווקא נצחון ביתר על הפועל *.
למעשה לא היה המאורע משחק כדורגל כלל,
כי אם הרחקתו, לשלש שנים של ישראל
ווייס, מגינה של קבוצת הפועל תל־אביב
ושחקן הנבחרת הישראלית זה שנים מספר,
מאגודתו.
ווייס שנדד מביתר לקבוצה המייצגת את
הסוציאליזם, לא הסתיר מעולם את הנוהג
שהיה משורש בין חברי קבוצתו: קבלת
הענקות כספיות מסויימות מועד המחלקה.
שראשה, זלמן קליאוט, בעל חברת הובלה,
דגל בהן. קליאום הוא חובב כדורגל מושבע,
בעל השפעה בחוגו, וביודעו את מצבם הכלכלי
הקשה, לא סרב לתת לשחקניו הענקות
תקופתיות, כיון שהחשיבן במונעות מן
השחקנים כל אפשרות של הסתלקות מן הקבוצה.

רבים מבין צעירי הכדורגלנים, לא
השלימו עם המצב שנוצר, עוררו סערה בצמרת
האגודה, הוכיחו, במספרים, את ירידתה
האיכותית והמוסרית של הקבוצה, הצליחו,
לאחר מאבק, לסלק את הועד. מד.
שקרה אחר כך עדיין לוטה בערפל, אך הר,
חקתו של ווייס על ידי חבריו הוא מאורע
ללא תקדים בחיי הספורט בישראל.
ההאשמות שהוטחו כלפיו היו: הפרת משמעת,
מעשה חבלה במוראל. וייס הגיש ערעור

מה שמות המוזכרים?
)1נכדו של פילוסוף והוגה־דעות
יהודי־גרמני, עזר לביצוען ופירסומן
של יצירות באך, שהיו גנוזות עד
אותו זמן.

)2יליד פולין שחיבר את רוב
יצירותיו באי הספרדי מג׳ורקה, אהובה
של סופרת צרפתיה. נחשב למשורר
הפסנתר, הכלי לו מוקדשות
רוב יצירותיו.
)3איטלקי, מהמפורסמים שבמחב־רי־האופירות.
כשגחן בפגישה עם
נפוליאון, לנשק את ידו של ה״קור־פורל
הקטן״ ,אמר האחרון :״אין
פורמליות בין שני קיסרים״.
)4חבר גם את השיח לדראמות
המוסיקליות שלו, העוסקות ברובן
באפוס של עמו: הגרמני. בגלל דעותיו
האנטישמיות, נאסר בצוע יצירותיו
בארץ.
)5מיוצרי המוסיקה הלאומית ברוסיה.
הכיר, דרך מכתבים בלבד,
את הגברת פון־מק, שתמכה בו במשך

שנים, בתנאי שלא ייפגשו לעולם.
)6אחד מחברי ה״חמישיה״ הרוסית
שכללה את רימסקי־קורסקוב», ,
מוסורגסקי, קואי, בלאיקורייב ובורו־ (1
דין. הוא מוסיקאי טהור״ ,בעוד ש־לארבעת
חבריו היו עיסוקים, נוסף
למוסיקה (רופא, מלח, חייל, חימאי).
)7גרמני, בנה תיאוריה מוסיקלית
חדשה, המבוססת על שיטת שנים־
עשר טונים, שעוררה סערה בעולם
המוסיקה.
)8שניים, צפוניים. שמותיהם מסתיימים
באותה אות, בה הם מתחילים\ .
)9לבראהמס ושומן משותף מס*1
פר מסויים. איזהו, ושל מהו.

הונגר, מיו, פולנק׳־ראוול -

מיהו היוצא־דופן בקבוצה זו
ומדוע?

רשום לך את התשובות וגזור
את התלוש. אחרי פרסום
החידון הרביעי יש להמציא
למערכת את כל ארבעת
הפתרונות והתלושים ביחד.

כדורסל
..הוציאו או תו!יי

על החלטת הועד החדש, יבחר כנראה בין
שתי האפשרויות: המתקת פסק דינו, או
נדידתו לאחר שנת חופשה * לקבוצה אחרת.
ברור כי עקב ״מקרה ווייס״ שאלת המקצועיות
והחובבות בכדורגל הישראלי תצעד
עתה לקראת הכרעה ברורה.

יחסשע רי מתוכנן
ההפתעות שהביאו משחקי הליגה הראשונה
של השבת (נצחון ביתר תל־אביב על הפועל
תל אביב ומכבי רחובות על נזכבי פתח־תקוה)
העיבו במקצת על תוצאה סנסציונית
שנפלר, במשחק ידידותי בבלפוריה.
הפועל בלפוריה, אלוף ליגה ב׳ במחוז
הצפון, העולה העונה לליגה א׳ ,ושנצח בשבוע
שעבר את מכבי חיפה ,3:5הפסיד על
מגרשו נגד קבוצה מהליגה השלישית —

* שחקן הרוצה לעבור לקבוצה אחרת
ללא נטילת רשות מקבוצתו, חייב, לפי חוקי
התתאחדות, במנוחה מאונס של שנה אחת,
בטרם יוכל להצטרף לקבוצה החדשה.

הנוצרים נצחו את טירה ,0:6אך ההתאחדות
פסלה משחק זה, קבעה שיש לחזור
עליו. במשחק השני נאלצה אחוות הנוצרים
לרדת מהמגרש במצב 2:3לרעתה, כששלשה
משחקניה פצועים.
בסבוב שני נצחו הנוצרים את יריבם זה
.0:3בסכום היו לכל אחת משתי הקבוצות
שני הפסדים• עדיפות השערים היתד, צריכה
לקבוע מי מהן תעלה לליגה הראשונה.
הפועל טירה, שנחש שמצב זה עלול לקרות,
דאג לעניניו מראש, לפי הסכם שעשתה הקבוצה
עם אחותה הפועל טירה הדרומית,
גם היא מהליגה השלישית, אפשרו הדרומיים
לטירה להכניס לשערם 24 שערים במשך
90 דקות.
טוען (בעברית) סעיד סוידן, יושב ראש
האגודה ותומכה הפיננסי של האגודה, מי
שהיה בימי המנדט מארגן תחרויות בוכס
בחיפה בין ספורטאי ארצות ערב :״ידידות
והבנה באים על ידי אלה שאינם מתחשבים
בגורם המפלגתי, הדתי או הגזעי. הספורט
מטבעו מתעלה על גורמים אלה. רוצים אנו
לחזק את הדור הצעיר על יסודות של רוח
ספורטיבית ...כמה יפה שהשכנים בארצות
הערביות וספורטאיהם הצעירים, ישמעו ש־לקבוצות
הערביות יש במדינת ישראל אותן
האפשרויות שיש לקבוצות של יהודים ושהן
זוכות באהדת הקהל ככל קבוצה אחרת. זהו
אמצעי עיקרי נגד תעמולת ארצות ערב, הטוענת
כי אין דמוקרטיה במדינתנו״.
ההחלטות העתידות של ההתאחדות הן לדברי
סוידן בעלות ערך סמלי רב, הן יוכיחו
לו אם אכן לקבוצתו אותן הזכויות כלקבו־צות
הפועל ומכבי, או שמא יהא עליה עוד
להלחם קשה בהפליות למיניהן.

היחידים שלא הופתעו מהמשחק היו המנצחים׳
שחקני הקבוצה אחוות נוצרים. היה זה
רק פרק בהתקדמותה המהירה של הקבוצה
המתמודדת לאחרונה בהצלחה, עם קבוצות
הליגה השניה והראשונה. היתד, זו הוכחה
נוספת לכך שמקומה של אחוות נוצרים אינו
בליגה ג׳.
אף על פי כן מוטלת עליתה של הקבוצה
לליגה השניה בספק. כי ההזנחה בשדה הכדורגל
הגיעה אף לליגה השלישית, פגעה
קשה בקבוצה תערבית־נוצרית.
אגודת אחוות הנוצרים החלה את דרכה
לפני כשנתיים, הפכה עתה לגוף מאורגן
למופת המקיים קבוצות כדורסל, פינג־פונג,
ביליארד ובוכס, נוסף לכדורגל התופס בה
את מרכז ההתענינות.
עשרים וארבעה שערים. קבוצת
הכדורגל שלה הפסידה רק שנים מ־ 15 משחקיה׳
אחד בשל זלזול ביריב, אחד בשל
שפוט לקוי• ההפסד השני היה בעל חשיבות
מכרעת מאחר שנפל במשחק נגד היריב העיקרי
הפועל טירה.

רמת גן הפכה החודש לעיר האפשרויות
הספורטיביות הבלתי־מוגבלות. שלשה מפעלי
כדורסל נאים הציפו את המגרש הבנוי בצל
האמפיתיאטרון ואשר לבש צורה חגיגית כששתי
קבוצות מובחרות של צה״ל מתמודדות
בו על גביע סגן הרמט״כל• היריבים לא היו
זרים אחד למשנהו, נפגשו לפני שנה באותן
המסיבות ובאותו המקום. הקבוצה שהפסידה
אז עלתה הפעם בבטחון ועם לא מעט סיכויים.
חולצותיה הירוקות ידועות יפה לכל
איש צבא הקורא להם יונקים. אך הנח״ל
לא איכזב, למרות הכינוי, את אוהדיו ד,צרחניים,
קלע סל אחרי סל, העמיד את הקבוצה
היריבה, פקוד ההדרכה, רבת הכוכבים, במבוכה
רצינית•
משנסתיימה המחצית נראה לוח התוצאות
חוור. הזכיר במקצת תוצאות משחק כדורגל.
אך בהמשך הקרב רבו ההשתלות המדוייקות*
גרמו לעליית המתח, לחריפות מיותרת. שמעון
(צ׳ינגה) שלח, חבר הנבחרת האולימפית
ומנהלה הפיקח של התקפת הנח״לייס; נהג
בשלהי הסיום של המשחק בצורה מקורית :
הוא החזיק בידי שחקן הציר של פקוד ההדרכה,
זכריה עופרי, מנע על ידי כך מיריבו
לקלוע סלים בטוחים, גרם למכות עונשין
שלא נוצלו כהלכה, לקריאות הקהל :״הוציאו
אותו״ .הנצחון בהפרש ארבע נקודות זיכה
את הנח״ל בגביע הגדול שנמסר ללא נאומים
על־ידי אלוף מרדכי מקלף. תקלה יחידה לאחר
ערב מוצלח: השמעת חלק מתקליט גרמני
על ידי אנשי המשדר, בטעות.

אחרי שהתפוצצה הגיעה רותי לכוכב
מרובע, מאוכלס גזע של אגשי-מפלגות, כעלי
רמקולים על צואריהם, כמקום ראשים. היא
נכלאה בכית המשוגעים, מקום משכנם של
הלולואים המשוגעים, שנולדו בטעות כעלי
ראשים. שם הצטרפה למחתרת המשוגעים,
שמטרתה לשכור את משטר המפלגות.

למחתרת נודע כי ראשי המפלגות זוממים
להשמיד את כני-הלולואים הקטנים, כדי
למנוע כל אפשרות של מהפכה. אולם כרגע
האחרון ממש המציא טוטו, מנהיג המחתרת,
את האנטי-פי, סם פלאים ההופך את בני-
הלוולאים לכני־אדם, מצמרח להם ראשים
כמקום משפכים.

״קדימה, למחנה הילדים !״ צעק טוטו.
״קדימה, למחנה הילדים !״ צעק ראש מפלגת אנו־אנו,
כשבני כל המפלגות נוהרים אחריו.
אולם אנשי המחתרת הגיעו ראשונים. הם התגברו
על זקיפי המפלגה, התפרצו למחנה הילדים. בעזרת האנטי־פי
הפכו חיש מהר את אלפי הילדים לבני־אדס.
הם היו,מוכנים לקרב המכריע...

!הירות -חשמל!

היה זה ביום שבת, בבוקר, ולאה פופלינגר החליטה
ליפות את דירתה שברחוב יהושע בן נון, תל־אביב. היא
נטלה מטלית רטובה, שפשפה בה את הרצפות הספוגות אבק.
החום ששרר אותו יום אילץ את לאי, להצניע בלבוש.
מכנסיים קצרים, חזיה. היא היתד, יחפה. בעלה משה, היה
שקוע אותה שעה בקריאה בחור הסמוך, עיין בשפע העתונים
של יום ששי. כשעמדה העבודה להסתיים נשאר ללאה עוד
פרט קטן אחד לעשותו לפני שתוכל להתפנות, ליהנות
במקצת מיום המנוחה: מנורת השולחן הקטנה שעמדה בחדר
הכניסה, הועברה בלילה הקודם מחדר האורחים, נשארה
מחוברת לאותו חדר. האשד, היחפה ורטובת הידים והרגלים
אחזה בידית המנורה כדי להחזירה למקומה, קבלה חבטה
איומה שהפילה אותה ארצה בעוד ידה מכווצת, ללא יכולת
להשתחרר, מסביב לצנור המתכת הדק.
משה, ששמע את קול הנפילה, אץ למקום, איבד עשתונותיו׳
החליט שיש לשחרר את המנורה מידי אשתו ר,מפרפרת.
התוצאה: שתי גופות מפוחמות, צמודות זו אל זו, התגלו
רק כעבור שעות רבות, ללא רוח חיים.
אילו ידע הבעל את כללי הזהירות האלמנטריים ביותר
היה בידו למנוע את האסון הכפול על ידי הוצאה
מידית של חבור המנורה. אך נטל האשמה רובץ בעיקר
על עקרת הבית, המבלה את מרבית היממה בדירתה, באה
בקשר קבוע עם מכשירי י החשמל למיניהם.
עקשנות אכזרית. אין כמעט אדם שלא הרגיש אי
פעם את הדגדוג המוזר של זרם חשמלי ר,בא ממנורה קלוקלת,
מכפתור מקלט רדיו גלוי וכדומה, גורם לרתיעה אינסטינקטיבית,
לחיוך קל על השפתיים. לו ידע אותו אדם כי בנסיבות
אחרות היה אותו זרם פעוט עלול לקפח את חייו, ברי
שהיה נזהר יותר. לגוף האדם ישנה התנגדות חזקה הגוברת
בהתאם לרבוי מלבושו. נעליים, גרביים, או שטיח עליו
הוא עומד עשויים להקטין את עוצמת מכת החשמל, לשחרר
על נקלה את חלק הגוף שנגע בכלי הבלתי מבודד. שונה
בתכלית תהיה התמונה אם יעמוד יחת על רצפה רטובה :
הזרם המדגדג יגבר פי כמה, ימצא את דרכו לאדמה, ירותק
אל הגוף בעקשנות אכזרית.
מים מעבירים חשמל על נקלה, ולא אחת קרה שאדם
שעשר. צרכיו על חפץ נגוע בחשמל, נפגע. גם חדשי הקיץ
הגורמים לזעה מביאים לעליה ניכרת באחוז מקרי ההתחש־מלות,
הפוקדים גם עולים חדשים שהורגלו לדור זה דורות
בבתי עץ, לא שמרו מימיהם בקפדנות על כללי הזהירות.
מתוך חקירה מקיפה הוברר שברוב מקרי התאונות היו
האשמים ד,לפגעים עצמם• תוך זלזול גמור דפקו מסמרי ענק
בקירות מבלי להפסיק תחילה את זרם החשמל, טפלו מתוך
הובי בתיקון מנורות, נהנו מאמבט שעה שהדוד החשמלי
היה מחובר לזרם, הניחו לילדיהם לשחק כמזלגות בקרבת
שקע החשמל. בורות הסתמנה גם בדרכי ההצלה: חבורי
החשמל לא הוצאו במקרים רבים לפני הגשת העזרה,
אנש־ם קיפחו את חייהם כתוצאה מאי ידיעתם של מציליהם
להפעיל נשימה מלאכותית. אך לבד מז־,זהירות הנדרשת
מהציבור ישנם כמה גורמים אחרים העשויים, באם יטפלו
בהם, למנוע אסונות נוספים.
שרוע על המעקה. ברוב ארצות העולם ישנו חוק
האוסר על אנשים ללא רשיון מיוחד להחזיק בתי מלאכה
לתיקון כל• חשמל, מתירו רק לאלה העוברים בחינות ממשלתיות,
זוכים על ידי כך בתעודה המציינת את מומחיותם.
בישראל מפוזרות מאות חנויות לצרכי חשמל, שאינן מסתפקות
במכירת המוצגים, מציעות לציבור את שירותן בתקוני
מכשירים למיניהם, נהנות מאמתו המלא. הדבר מתנקם באזרח,
הנוכח, במאוחר מדי באי־מומחיות החשמלאי.
גורם שני נעוץ במיעוט חומר הסברה מתאים. חוברת
אחת הוצאה אמנם על ידי נוגן דוד אדום לפני שנים מספר,
אך לא הגיעה לשדרות הרחבות של הצבור. המקרה שאירע
לפני כשנה בקבוץ נירים מצביע על חשיבות הטפול הנכון :
מזכיר הקבוץ, חיים שילר, שהתגורר בבית אחד עם אביו,
הרופא ירמיהו שילר, היה טרוד ביותר באותו יום: תיירים
במכוניות־הדר באו לבקור במקום, רצו לעמוד על ההתפתחות
ודרכי החיים של החברים• המזכיר הצעיר ידע את תפקידו,
סייר עם האורחים בכל פינה, החליט לבסוף להעלותם על
מגדל המים הגבוה, משם ישקיפו על הנוף המרהיב. משעלתה
הפמליה על גג המגדל הניח חיים את ברכו החשופה על פח
ישן שהכיל בתוכו מצבר חשמלי ישן, לא מבודד. הזרם
שעבר לברכו של חיים רק גרד את הברך, אך כשתוך דיבור
תפש את ידית סולם הברזל המתמשך עד לאדמה, קבל מכת־חשמל
איומה. כף היד נהדקה אל הצינור מסיבת התכווצות
השרירים והצעיר איבד את הכרתו׳.חברי הקבוץ שהוזעקו
ידעו להפסיק מיד את הזרם. אביו של הנפגע, שבדרך נס
נשאר שרוע על המעקה הצר, ידע פרק בנשימה מלאכותית,
טרח משך שמונה שעות רצופות, לא הרפה עד שבנו הראה
סימני חיים • .הוא חזר לאיתנו לאחר חמשה ימים.
להרגל כריא. הממשלה, בשתוף עם חברת החשמל
התל־אביבית׳ עומדת להדפיס בקרוב 200.000 חוברות הסברה
למניעת תאונות חשמל, תבטיח על ידי כך לכל משפחה בארץ
ידיעה מינימלית על דרכי הזהירות הדרושים.
האמת היא שאחוז ההתחשמלויות אינו גדול ביחס
לתועלת הכבירה של החשמל. כמה עשרות אלפי המכוניות
אשר בארץ מפילות בשנה הרבה יותר חללים מאשר רשתות
החשמל. אך דוקא משום שהפגיעה עלולה לפקוד כל איש
בביתו ובכל דקה של היממה, ראויה הזהירות לתפוש מקום
נכבד, להפוך להרגל בריא.
viז־

רווזרצר

rrnר רזו־

לפני חדשים מספר עבדה עמליה עבל ( )44 במטבח
הצר שבדירתה שבשיך מונס, בשלה בסיר חשמלי תפוחי
אדמה. כרגיל, הניחה לתבשיל, פנתה לדקות ספורות לשטיפת
הרצפה. בינתיים רתחו המים, עלו על גדות הסיר. עמליה
שמהרה למטבח, לא הוציאה קודם לכן את החבור מהקיר,
החליטה לנתק את מזלג הסיר, להפסיק בורך זו את מעבר
ההשמל. אך השקע היד, עקשן והאשה משכה בכל כוחותיה
עד אשר הצליחה להוציאו. כאן קרה אסון: תוך הסחיבה
פגע החשמל באשה היחפה, גרם לה לכויה איומה בחזה.
היא מתה מיד.
התמונה מימין מראה את מה שיש למנוע בכל מחיר :
העברתו של התקע בכלי חשמלי אחד למשנהו בזמן שד,תקע
מחובר עדיין לזרם ההשמל בקיר. פרט חשוב הוא ההשגחה
הקפדנית על בדידותם המוחלטת של המכשירים המעבירים
זרם. כל חלק שבור, ישן או סדוק יש להחליפו
* W Sבחדש. ההוצאה הקטנה הכרוכה בתיקון או בהח־לפה
זו היא השקעה כדאית ביותר למניעת אסונות.
ייצורם ההמוני של תנורי החשמל בארץ גורם נחת
לרבבות עקרות בית שנטשו את כלי הנפט הישנים שגרמו
ללכלוך במטבחם• אך העובדה שד,כיריים בולטות מן התנור,
באות במגע יום־יומי עם ידי המבשלת, דורשת זהירות מצידה
של זו :
א. התקע צריך להיות בעל שלשה חוטים ! החוט
השלישי מדריך את הזרם לאדמה, מחליש פי כמה
את כוחו, מונע תאונות.
ב. אם תבשיל נשפך על הכיריים יש להוציא תחילה
את התקע מן החבור, לנקותן רק אחר כך.
ג. אין לשים מגהץ או קומקום חשמלי על הכיריים.
התמונה משמאל מראה את עקרת הבית כשהיא מנקה
את התנור החשמלי בסמרטוט רטוב בעוד התקע מחובר
לזרם החשמל, אינו מורכב משלשה חוטים, אלא שנים בלבד
דבר זה מסוכן מאד.
על אף שעקרות הבית יודעות היטב את כללי
הזהירות, הן מזלזלות בך,ם מתוך חפזון
לחסוך כמה דקות.
האשד, ששכבה בשעות הערב על הספה עיינה בספר
כשידה השמאלית מחזיקה במנורת שולחן מקולקלת. את
הזרם שחדר אל גופה לא הרגישה כי הספה בידדה אותה
ממגע עם האדמה, אולם כאשר חזר בעלה הביתה מעבודתו,
ניגש אל אשתו ונשק לה חשו שניהם בחשמל. התוצאה :
הזוג הובא לטפול בתחנת מגן־דוד־אדום.
אותו מקרה במהדורה שונה במקצת מראה הצלום מימין.
עקרת הבית רצתה, לאחר סיוד הדירה, לנקות את נורות
הנברשת. היא עלתה על כסא, עשתה את המלאכה בסמרטוט
רטוב. הנוזל שחדר למקום חבור הנורה עם הזרם החשמלי
גרם להתחשמלות האשה, אשר, כיון שהיתר, מבודדת על
ידי הכסא, לא שמה לב לזרם הפעוט. אך כשקראה לבעלה
להביא לה את קופסת הפח בעלת ד,״חל המנקה גרמה, על
ידי המגע עם האדמה, להתחשמלותם המידית של השנים.
ידה הימנית, האוחזת את המנורה, עשויה להתכווץ עם
חדירת הזרם החשמלי. התכווצות זו מרתקת את
היד לנורה, מבלי שהאשה תוכל להרפות ממנה.
כדי לבדוק כלי חשמלי, יש לגעת בו בגב היד.
לכאורה אין לאשה השוטפת את הרצפות מתחת
למקרר חשמלי סיבה לדאגה. מוט העץ לא יעביר לגופה כל
זרם, עץ הוא חומר מבודד. אך למעשה מסוגלת האשד,
במקרה של חשמול הסמרטוט להפגע בצורה רצינית. הרצפה
הרטובה תעביר את הזרם אל רגלי האשד, תגרום לה למכה
חזקה.
כדי למנוע תאונה זו יש :
א. לנתק לפני השטיפה את תקע המקרר מהחבור
החשמלי שבקיר.
ב. לנעול נעליים. רצוי כפכפי עץ.
בדרך כלל יש להפוך להרגל את הנוהג לנתק את חבורי
הזרם של כלי ר,השמל השונים כשהללו אינם בשמוש. המקרר
החשמלי, שהוא בדרך כלל, עשוי בצורה מבטיחה ביותר,
גרם לפני שבועות מספר להתפחמות אשה, שהידית היתד,
לה לרועץ. ההתחשמלות כיווצה את היד מסביב לידית, ריתקה
אותה זמן רב מדי. ניתוק הזרם הכללי על־יוי
השכנים הקדים בשניות מספר בלבד את מותה

הרצפות, אף כשהן נראות יבשות ביותר, ספוגות
תמיד כמות מסוימת של רטיבות. לכן יש להמנע מדריכה
עליהן ללא נעליים כשישנה כוונה לגעת באיזה כלי או חלק
חשמלי. אם נאלץ אדם, תוך מסיבות שונות, לגעת בחלק
העלול לחשמל, מוטב שיצטיד תחילה בכסא או שולחן עץ
יבש, ידאג גם שהמכשיר בו ישתמש לצרכי התקון יהיה
מבודד•
האשד, שבתמונה נוהגת בנגוד גמור לכללי הזהירות.
בו בזמן שיד אחת עסוקה בניקוי הרצפה, מחטטת היו השנייה
בשקע חשמלי בקיר הדירה. ייתכן ואלף פעמים שטפה את
הרצפה והעבירה בידיה הרטובות כלי חשמל. אך בפעם האלף
ואחת היא עלולה להיות קרבן שוא כבדוגמאות שהובאו
בחקירה זו.
ביתו של האדם הוא מעוזו, מבטחו. מרבית
התאונות והאסונות קורים לו מחוץ לביתו, אל
יפתח בפניהם לרווחה את דלת דירתו.

ח קי ר ה מי וחדת חקירה מיוחדת חקירה מיו חדת חקירה מי וחדת חקירה מיוחדת חקירה מיוחדת חקירה מיוחדת

מוות אורב בבית

טכניקה
הממדהש לי ש• הגיע

הרג שה נהדרת
שלנ קיון ו ר עננו ת...
מובטחתלו לאחר הראש חפיפת
במשחת שמפו נקה הנפלאה
שמפו נקה מנקה באופן
יסודי את עור ושערות
הראש ועושה את השערות
רכות ומבריקות כמשי .

משחת שמ 3ו

לשערות יבשות
אנו מנזליצים במייוחד

נקה חלמו! שמפו
המיפצים :

נורית

בע״מ.

דיי, לתרה יי אקרירה
מרפסתן היא שימושית

רחוב הרצל 89 תל-אביב, טל 5473 .

פסנתר— 1

הגיה -מכירה -תקונים
כווניפ
וסטרמן את פיר

| __תל־אביב, רח׳ רש״י 9

המפיצים: חב׳ נורית בע״מ.

צינקוגרפיה

י. רינדזונסקי
רחוב הקישון .6תד־אביב
גלופות קו גלופות רשת

שני התאריכים החשובים ביותר בתולדות
אמנות הסרט היו — 1895 :שנת ההצגה
הפומבית הראשונה של תכנית המורכבת מסרטים
קצרים׳ בקפה־מרתף בפריס 1927
ההצגה הראשונה של סרס מזמר בקולנוע
בניו־יורק.
לשני תאריכים אלה אפשר להוסיף עתה
שלישי — 1952 :הצגתו הפומבית הראשונה״
בפגי הקהל הרחב, של סרט תבליט ארוך בו
אפשר היה להסתכל בלי משקפיים מיוחדות.
מה שאין בכית. על מסף קעור, שרוחבו
17 רגל וגובהו 8מטר נגולו לעיני
הצופים, שהיו לא פחות מופתעים מאבות
אבותיהם שראו הצגת ראינוע בפעם הראשונה
בימי חייהם לפני קרוב לששים שנה, תמונות
מדהימות. דוגמא: צילום שנעשה מתוך מטוס
שעף בתוך קאניון מתפתל. הרגשת הצופה
היתר, כאילו הוא עצמו נמצא במושב המטוס,
עלול להתרסק כל רגע בדפנות הואדי העמוק.
קטע אחר בסרט צולם מתוך קרון של רכבת
שדים בגן שעשועים. החוויה שחש הקהל באולם
היתה זהה לתחושה ברכבת כזאת.
נסיונות קודמים להשיג על הבד תמונה
תלת־ממדית הצריכו שמוש במשקפיים מיוחדות
וההסתכלות בסרטים אלה היתה גורמת
לאחר־זמן קצר לאמוץ יתר של העינים, כאבי
ראש, בחילות. הוליבוד סברה שהקהל יסרב
להשתמש במשקפיים המיוחדות בקולנוע, לא
הסיקה יותר מאשר שניים שלשה סרטונים
בני שלשה ממדים.
האולפנים האמריקאים גם לא עודדו מחקר
במטרה למצוא שיטה משוכללת יותר, כיוון
שהיו בטוחים בשווקים שלהם גם מבלי תבליט.
אבל בשנים האחרונות, עם התפתחותה העצומה
של הטלביזיה, שגרמה למשבר בתעשיית
הסרטים בארצות הברית, חשו עצמם נאלצים
למצוא משהי שיעשה את מסך הכסף של הסרט
עדיף על מסך הזכוכית של הטלביזיה.
עתה, נראה, נמצאה התשובה: אנשים יבואו
אל בתי הקולנוע לראות דבר שאינם יכולים
לראותו בבתיהם.
לא כארצות קטנות. לפני שנים אחדות
שיכלל ממציא רוסי שיטה דומה, הפיק בה
סרט, רובינזון קרחו. אבל הפעם, לראשונה,
מאיימת מהסכר, רצינית על עולם הקולנוע
כולו. התוצאות עלולות להיות מרחיקות לכת,
לתעשיות סרטים של אומות טקנות צפוי
הסול. הסיבה: הפקת סרטי תבליט הוא ענין
יקר מאד, יהיה אפשרי, קרוב לוודאי, רק
לחברות עשירות ביותר.

סרטים
״ א מ רי ק אי כ פ ריז׳י
כאשר ביקר בארץ, לפני חדשים מספר,
סטנלי קרימר, מפיק הסרטים ד,הוליבודי,
העיר במסיבת עיתונאים משנשאל על פרס האקדמיה
לאמנויות הקולנוע (האוסקר) :״נותנים
אותו רק מטעמים ״פוליטיים״ ,זה הכל״.
אם לא היה ברור למישהו למה בדיוק התכוון
קרימר, בודאי ששוכנע למראה הסרט אמריקאי
בפריז. שזכר, בתואר ״הסרט הטוב של
השנה״ ,בשבעה אוסקרים אחרים.
ייתכן שהסרט ראוי לציון מבחינה טכנית
אחת: הצלום שהוא נקי ובמקומות אחדים
גם פותח אפקים חדשים, אבל מזכיר מדי את
הצבעים המקשטים את הרומנים הזולים בשבועונים
וירחונים אמריקאים רבי תפוצה.
מ עג לקס מי ם. מבחינה אמנותית אין
בסרט דבר (פרט לשני באלטים משעשעים)
המציין אותו לטובה מן ר,סידרה הארוכה של
סרטי זמר הוליבודיים יומיומיים. אדרבה,
מבחינת התסריט למשל הוא מצטיין בשטחיות
וחוסר כל הברקות ובדיחות.
סיפור המעשה, אודות חייל אמריקאי משוחרר
(ג׳ין קלי) החי הפריז באשליה שהוא
צייר, הופך לחצי ג׳יגולו למיליונרית אמריקאית
(נינה פוש) אך מתאהב אהבה אמיתית
בזבזנית צרפתית קטנה (לזלי קרון) המאור־שת
לזמר פריזאי מפורסם (ז׳ורז׳ גיטרי) ידידי
של מוסיקאי אמריקאי (אוסקר לבנם),
שכנו של ג׳ין קלי. מעגל הקסמים הזה מסתובב
פעמים מספר, בעיקר על עצביו של
הצופה. בתוך אוירת השטות וההבל אובדים
לחלוטין מעט החן והטעם הטוב שג׳ין קלי
בריקודיו ובכוריאוגרפיה שלו הצליחו להחדיר
לסרט. המוסיקה של גרשווין או שאינה
מנוצלת כהלכה, או שנבחרו ממנה קטעים
לא מתאימים ביותר (פרט לסוויטה הנושאת
את השם של הסרט).
אמריקאי בפריז הוא דוגמא מאלפת לכוחה
של פרסומת: נפוח מוגזם ביותר של סרט

בינוני. כאשר הכל מתפוצץ — האכזבה מרה
שבעתיים.

..רומיאו ויוליד.״
אין כל ספק ששקספיר היה מחזאי גדול
וכי יצירותיו תיאטרוניות מאד. אבל אין
פשר הדבר שקל כל כך להצליח בהעלתם
על הבמה או הבד. כל מחזותיו של המשורר
שהופיעו עד כה בקולנוע אכזבו יותר מאשר
גרמו נחת. אולי זוהי אשמת שיקספיר, אולי
אשמת מעבדיו, הבמאים או השחקנים.
הסרט הלא חדש ביותר 1936 רומיאו
ויוליה, המבוסס על הטרגדיה הרומנטית אודות
נער ונערה בנים למשפחות אויבות׳ ה־מתאהבים
זו בזה, משלמים את מחיר האהבה
במותם, אף על פי שהוא אחד העיבודים
המוצלחים יותר, אינו, בסופו של חשבון,
סרט טוב.
לצופה הישראלי הבינוני, שאינו יורע את
המחזה במקורו נכונו שעתים שרב בהן השעמום,
למרות תמונות המוניות מוצלחות,
תלבשות (מאת אוליבר מסל ואדריאן) מרהיבות
עין וטובות־טעם. לאלה המכירים את
המחזה — רגעי הנאה רבים: החרוזים ה־

ג׳ין קלי ולזלי קארץ
על ראש הצופה — מענל קסמים
בקצרה דוד וכת־שכע. הניאוף המעניין ביותר
בתנ״ך באחד הסרטים המשעממים ביותר
שיצאו אי־פעם מהוליבוד. גריגורי פק, סוזן
הייוורד.
מזכרונותיו של קוסם. קאליוסטרו
גדול נוכלי המאה השמונה־עשרה, גורם, בעזרת
צוות הסרטה הוליבודי, למהפכה הצרפתית.
אורסון וולס.
רק אתמול נולדה. ג׳ודי ד,ולידיי בתפקיד
בילי דון בסרט המבוסס על הקומדיה
הנודעת אודות ד,קנוניות בבירת ארצות-
הברית. ברודריק קרופורד.
משפט צדק. חבר מושבעים מנסה,
לשוא, לחרוץ משפט צדק על רופאה שרצחה
מתוך רחמים את ידידה החולד״
קרה זה בטרינידאד. סרטה הגדול
הראשון של ריטה הייוורת מאז חזרה מעלי־חאן.
מוכיח שיכלה לד,שאר אצלו. גלן פורד•
לבנים של שיקספיר נשמעים מילודיים וע־מוקי
תוכן כאשר הם יוצאים מפיותיהם של
שחקנים כמו לזלי האווארד (רומיאו) ,ג׳ון
בארימור (מרקוצ׳יו) ,האחות (עדנה מיי או־ליבר)
באזיל ראתבון (טילבלט).
יוצאת מן הכלל היא נורמה שירר בתפקיד
המרכזי של יוליד .,כבר במארי אנטואנט נתברר
שהאשה שהיתה משך שנים רבות ״מלכת״
מטרו גולדבין־מא׳״ר אינה יודעת כלל
לשחק. היא עושה את הסרט, במקומות
רבים, פשוט מגוחך.
העולםהזה ממליץ על :
ר ק את מולנולדה
מש פט צדק

ת י nט ר1
טיו ל ב * י ה 1ו היו מיו מי
במוצאי שבת האחרון נולד תינוק חסו
ובריא באולם שברחוב ריינס, חל־אביב.
אביו לא היה נוכח: יש לשער כי ישב או
תה שעה בבית־קפה פריזאי, לגם כוסית פור
טו־פיליפ, המשקה האהוב עליו. האם הצעי
רה, זירה, התבוננה בפנים זוהרות ברך הנו
לד. הרופא, מיכאל אלמז, ניגב בעייפות או
מצחו המזיע והרהר על גורלו ועתידו ש
התינוק שנקרא בשם מוזר למדי: בזלתיי
סגורות. במאורע חזו כמה מאות צופים אש
מלאו עד אפס מקום את האולם הלא־גדו
אך הסימפטי.
ז׳אן פול סארטר, הפילוסוף הצרפתי, נמו
הקומה, הממושקף והפוזל, הפך לסופר כמע
נגד רצונו. כאשר, לאחר עשר שנות עמל
ניסח את תורתו בשלושה ספרים גדושי!
וקשים לקריאה, נפתחו לפניו שערי הקאריירו
המדעית. אך סארטר לא יכול להשלים עו
העובדה שפרי מוחו יהיה למזון רוחני לחו
מצומצם של מומחים וסטודנטים משתעממים
הוא סבר שהפילוסופיה האמיתית אסור לו
שתשאר מנותקת מן ההמונים• להיפך עליו
להתמזג עם המציאות היומיומית של החבר
האנושית, להוות אתה יחידה אחת.
הפרופסור לא ביזבז את זמנו בפיקפוקיב
עיצב את השקפותיו בסידרת ספרים ומחזון
תיאטרון, ותוך זמן קצר נתגלה, להפתעתו
הגדולה של הקהל והמחבר עצמו, שהפילוסון
הצנוע הוא סופר ומחזאי בעל כשרון אדיר
מ לי ם עו ק צ ניו ת. רבים סבורים שד,מח|
זה בדלתיים סגורות הוא הטוב שביצירותיו)
הוא מצטיין בערכים תיאטרוניים טהוריג
ובעת ובעונה אחת משמש גת ביטוי כמעל
מושלם של כל ההשגות האקזסטנציליסטיוו
העיקריות.
תפאורת המחזה (שצוירה בכשרון ובטענ
— משימה לא קלה, כיון שעליה לייצג חדו
הסר־טעם — בידי שאול כתר) היא טרקלין
זעיר־בורגני קטן שהוא, למעשה, חלק מן הגי•
הנום• בו מסוגרות, אחרי היפטרן, שלש
נפשות: גארסין, עיתונאי שערק מהצבא
אינז, פקידה לסבית: אסתל, אשד, מהודרו
מן החברה הגבוהה, רוצחת תינקותה. השלי
שיה מצפה לעינויי גוף, אך במהרה מתגלו
שגורלם מר שבעתיים: בגלל אופיים השונו
הופך כל אחד מהם למסגפו הרוחני של השי
נים הנותרים. הסבל הוא נצחי בדלתיים הסגורות.
לאורכה
של הדרך המובילה להבנה מלאו
של המחזה מספר מלכודות האורבות על דר
כו של הצופה. אנשים תמימי לב עלוליב
לטבוע בים הסוער של מלים עוקצניות. יהיו
צופים שיבינו רק את המשמעות החיצוניח
של היצירה: שלשה בני אדם מושחתים מקבלים
את העונש הראוי בעולם הבא. אן
זה עדיין אינו מבטא את כוונתו של המחבר
בשלמותה. הצופה אנין הטעם יבין שהגיד,נום
אינו גיד,נום במובנה המוחשי של המלה,
אלא בטוי סמלי של המציאות האנושית.
לפי סארטר, קיומו של האדם הוא פרדוכס
טרגי: אנו חייבים לחיות עם הזולת, אך
נשארים תמיד מנותקים זה מזה;ן אולם
לעולם לא יכול האדם להושיט את מלוא
העזרה, לתת את מלוא ההבנה לרעהו.
אוירה מיוחדת. מחזה כזה, עני בעלילה
ועשיר במחשבה, עלול להתמוטט לחלוטין
בידיו של במאי לא מוסמך. העובדה
שהקהל הקשיב בהתענינות לדברי סארטר,
היא ההוכחה החותכת ביותר שהביום מוצלח.
בין השחקנים הצעירים הצטיינה מיה זיו,
בעלת כשרון ניכר. את השגיאות מפיו של
יהודה פוקס והגזמותיה של שלילד, בר־זכאי
מודגשות על ידי איפור לא מוצלח
ביותר — אפשר לזקוף על חשבון ההתרג־שות
לרגל הצגת בכורה כה חשובה בתול־!
דות התיאטרון. אליהו לוי בתפקיד קטן שוב
הוכיח עצמו שחקן מנוסה והשיר הנאה של
יוסף הדר עזר במידה לא מועטה ליצור אח
ד,אוירה המיוחדת במחזה.
הליקויים. מתי מספר, לא האפילו על ערכו
של המאורע: הופעתה הראשונה של להקת
זירה על במה רגילה. התנאים המיוחדים
של ההצגה בזירה לא איפשרו עד כה לקהל
להעריך את יכולת התיאטרון בתנאים יותר
מקובלים אצל הצופה הישראלי הממוצע. עם
הצגת בדלתיים סגורות ברור שאין לד,חמק
עוד מן העובדה שדרה התבגרה, עלולה לתפוש
עמדה ראויה בין התיאטרונים הרציניים.
הישג לא קטן הוא לבקר בגהינום ולא ללכת
לעזעזל.
* בדלתיים סגורות נזחזה בשני חלקים מאת
ז׳אן פול סארמר, עברית: יואב לייש וי.
אד׳אל. תפאורה: שאול כתר. מוזיקה: יוסף
הדר. בתיאטרון זירה.
.העולם הזה״ 783

במרחב
ם צ רי ס

יום דו* ע ד סו ף הי מי ם
קהיר שמחד. וצהלה. משעות הבוקר המוקדמות
נהרו מאות אלפי תושבי המבעים המפוזרים
אל מרכז העיר, לכנר איסמעילה
ששמה הוחלף, לכבוד המאורע הגדול ל־אל־חורייה
(החופש) .רדיו קהיר שידר וחזר
ושידר את הודעת מפקד העיר לתושבים לה־מנע
מכל הפגנה, אך אלה שוטטו ברחובות
קבוצות קבוצות, דגלים ותמונות גדולות של
נגיב בידיהם, משמיעים קריאות נלהבות .״יחי
הצבא הגיבור ! יחי נגיב הגיבור היו
לסיסמת היום.
היום 23 :לחודש אוקטובר, בדיוק שלשה
חדשים לאחר בצוע ההפיכה הצבאית שסילקה
את פארוק .״יום זה, ה־ 23 לכל חודש,״ תכריז
קריין רדיו קהיר ,״יהיה לנו ליום חג
עד סוף הימים. כי ביום זה נפתחו שערי
הצדק והאושר בפני בני העמק.״ כבר בשעה
שמונה בבוקר צבאו המונים לאורך דרך
המסע לככר החופש, שם נועד להיערך המסדר
הצבאי הגדול.
היתד, זאת ההופעה הצבאית הגדולה הראשונה
שקהיר ראתה מאז צעדו ברחובותיה
חיילי פאלוג׳ה. יחידות השריון, חיל הרגלים,
ואוירונים לא נועדו הפעם להתרברבות־סרק :
הופעתן בעיר היתר, הפגנת כות אדירה, אזהרה
לכל מי שעלול לחשוב על התנגדות
פעילה לנגיב וצבאו.
לעומת זאת לא עמד נגיב, בנאומו, על
כוח הצבא כגורם מלחמתי גרידא .״בארצנו
נועד לצבא תפקיד גדול ״,הכריז ,״עליו הוטלה
המשימה להיות כוזז החלוץ בהפיכת מצרים
מארץ עניה ורקובה למעצמה גדולה
ועשירה. הוא אשר יצעד בראש האומה במסעה
לפיתוח אוצרותיה ועושרה של המדינה
לטובת כל תושביה.״
אם יקיים נגיב את הבטחותיו יהיה מפעלו
במצרים דומה למה שעשה אתאתורק בתורכיה
לפני שלושים שנה. מצרים, ארץ אכולה
שחיתות ומפגרת עד כה, עלולה ליהפך,
תוך שנים אחדות, למעצמה הגדולה ביותר
במרחב המגשר בין מזרח ומערב.

איראן
השאחוה אי כ ר
לפני שנתיים הגה השאח מוחמד רזא פחלוי
רעיון מהפכני: כדי להקל על סבל בני
ארצו העניים, יחלק את אדמות הכתר הנרחבות.
התכנית נועדה להיות צעד ראשון לקראת
הפיכת איראן מארץ פיאודלית למדינה
מתקדמת ; האמריקאים, שהרעיון קסם להם,
שלחו מומחים ויועצים, הבטיחו כספים בגדר
סעיף ארבע לסיוע לארצות נחשלות.
אך טרם הספיק השאח לבצע את תכניותיו
נרצח ראש ממשלתו, הגנרל עלי ראזמארא,
כספי חברת הנפט שהיו צריכים למלא תפקיד
חשוב בתכניות הרפורמות, נעלמו ; מו־

ת שבץ

סאדק עלה לשלטון, היועצים האמריקאים
ארזו את מזודותיהם, חזרו לארצם. לפני
כמד, שבועות נדמה היה כי גם השאח ייאלץ
לארוז את חפציו ולהסתלק מארמונו.
ואז החליט לעבור להתקפת נגד. הוא הודיע
כי יתחיל מיד בחלוקת אדמותיו, לפי
התכנית הישנה. לא זה בלבד ; י הכספים שהאיכרים
ישלמו עבור האדמות לא ייכנסו
לקופתו הפרטית• הם יהוו יסוד לבנק חקלאי
שיממן את פתוח האדמות והכנסת שיטות
חדישות לחקלאות האיראנית המפגרת.
טקס החלוקה הראשון היה הצלחה גדולה.
מאות איכרים, לבושים בגדי חג, הצטופפו

הילד משפיצברגר לאדירי,

הנ מלו הג מו ל

מפני ש״אני עוד

אקים פה נמל ! ״

בפרסם עתון מצויר שווייצי את זכרונותיו
של בן־אחיו של יוסף ואסיריונוביץ דג׳וגא־שווילי,
המכונה פטאלין, גילה כמה פרטים
מלבבים על חייו הפרטיים של האיש רב־הכוח
ביותר בעולם: כהיעסקות בשעות הפנאי עוסק
סטאלין בסנדלרות בבית־מלאכה קטן שהקים
לעצמו ליד הדאטשה (מעון הקיץ) שלו
בקירבת מוסקבה• עיסוק זה ממריץ את מלאכת
המחשבה שלו, ואת סיסמתו המפורסמת
״סוציאליזם בארץ אחת״ המציא שעה שעסק
בו. באותו בית יש לו גם חדר־חושך, בו

ק צר ר ב קו ר ק צר
כאשר הביא שמואל תמיר, הסניגור במשפט
הציבורי על הנוער, את גליון העולם
הזה בו מתואר המשפט, אל בנו בן השלש
והצביע על תמונתו בשעת נאום, הכריז הבן :
״זד. לא אבא, זה סתם דוד ! ״
בתצוגת אופנה מפוארת שנערכה בתל־בנימין
(ראה במדינה) השתמטה צפורה
שרת, אשת שר החוץ ותושבת השכונה, מצלמי
1לבושת הדר שרצתה להנציח אותה,
טענה בענתה :״אינני פוטוגנית.״
לכבוד הולדת בתו הראשונה לכד פידיפ
טיארי, עורך החידונים הבלשיים של העולם
הזה, איש שוק שחור כשבידו מזתדה מלאה
במשי יקר.
לאחר שהיה ציוני במשך ארבעים שנה, פיר־סם
ספרים רבים שתורגמו לשתים עשרה לשונות׳
הגיע ארצה לביקור קצר אליהו קצר
יליד הונגריה. הכריז הסופר בן ה־ ,60 המתכונן
לחזור בקרוב למקום מושבו הקבוע
(לונדון) :״מזג האויר בארץ נפלא.״
בהופיעו בפני קהל בוחרים בלואיזיאנה,
הפתיע המושל ערלי סטיבנסון, המועמד
הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, את מאזיניו
בעלי המוצא הצרפתי, בנאום צרפתי מצוחצח.
אותו ערב קיבל בקשה מהועד ר־דימוקרטי
המרכזי לנאום בסינית בפני תושבי
הרובע הסיני של סאן פרנציסקו.

השארההע דינ ה

צ׳רלי צ׳פלין וקליר בדום כסרגי ״אורות הבסה״
מצד אביו ומצד אמו
סביב השאח בככר הכפר, קיבלו תעודות
המאשרות כי מאותו רגע הפכו להיות בעלי
קרקע משלהם. מאורע, ששודר ברדיו, היה
נצחון אישי גדול לשאח. בעוד מוסאדק והמנהיג
הדתי קשאני מצליחים בקרב תושבי
הערים, היתה אחיזתם אצל האיכרים חלשה
יותר. סיסמות דמגוגיות והלאמת מפעלים
ענינה אותם הרבה פחות מעבודתם המפרכת
לטובת בעלי האחוזות. צעדו של השאח העלה
אותו, בעיניהם, על שני המנהיגים העירוניים.
״זוהי השקעה טובה מאד,״ הודה השאח.
״אדם שיש לו אדמה משלו יקריב את הכל
להגנתה. ואם אום מוכן להגן על אדמתו,
יהיה מן הסתם, מוכן להגן על המולדת כולה.״
מה שהשאח לא הוסיף היתר. תקוותו כי
אדם המוכן להגן על אדמתן (ועל המולדת)
יהיה גם מוכן להגן על השאח שלו.

הוא מפתח את תצלומיו, ככל צלם חובב אמיתי
אחר.
מענינים לא.פחות הפרטים שפורסמו באותו
שבועון על מנהגיו של ויאצ׳יסלאב מיכאי־לוביץ
מולוטוב. מגלה המחבר: כאשר מו־לוטוב
משתעמם בישיבות הסובייט העליון,
הוא משחק שאח־מאת בלי לוח וכלים, על ידי
החלפת פיתקאות.
משה ברנשטיין, בן ה־ 14 שנפל לא מכבר
מסוס בכפר דרוזי, סיפר שהוא מלמד עתה
את אביו, מנהיג הצ״כ, פרץ ברדטטיין,
את מלאכת הנהיגה במכונית המשפחה. מתלונן
משה :״אבא לא אוהב שמעירים לו.״
השבוע נפוצה ידיעה (בלתי מאושרת) בקשר
לירידתו של דוד כן־גוריון אילתר ,.לברית
המילה של הילד הבכור באילת. הידיעה :
בי. ג׳י• הציע לשנות את שם המשפחה של

139

מאוזן a :סניגורו של שלצסקי 5 .מן צסורו של
מורים מטרלינק )9 .על בני פו נו ערך צייד־מכ שפות
באמריקה ) 13 .בו באדר נפל טרומפלדור ) 15 .רוב בלי
סוף ) 16 .שער (בערבית) ) 17 .אריה ) 18מ שורר ו ס תו•
נם ירו שלמי, מ אנ שי ״ אלח״ ) 10 .רפו אה ) 21 .פעול ת
התייר ) 22 .הר מיתתו של הרב הר א שון בי שראל) 23 .
בבר,שדד )25 .אי! נוהגים לאבל בשר בצורה 1ו)20 .
הליידי הרא שונה של ה מדינה ) 28 .ע שב מר ביותר.
<30 צרפתי, מחבר ״הנפ ש והריקוד״ ) 33 .שוקת)34 .
אהד מ שרותי ה ״ הננ ת״ )35 .צורה בלי צרה )36 .צורתו
הפיסית של ג׳יימ ם מ קדונלד )38 .מכוניות־ירו שלי ם
מ צוינו ת בזה )40 .אלה כנעני ת )41 .חלק העם, הו עמדל־משפש
צבורי, יצא א שם ) 43 .מי בצע בירקו! ) 44 .עירי
גנים ורא שי־תיבות) ) 46 .קבוצת צדיקים )48 .יעיל
בתקופת הנבלות הח שמל ) 49 .רפובליקאי אמריק אי.
יריבו של אייזנה או אר ) 53 .פרת, מרבה לקשט ש מלו ת
נשים )45 .על ב ט או נלחמים עתה ב ארצות הברית.
ס אונ ך ) 2 :אופייני לשם סקוטי )3 .אי ב אינ דונזי ה.
) 4מ ת כונו ת התמר ) 5 .כך מתחיל תרו 6 .עלי מאכל.
)7מו דפס על נורה ח שמלית ) 8 .הני ש זה עתה את
כתב ה א מנ תו למלכת אננליה ) 10 .מ מיני היי! ) 11 .היה
מעו ר ב בפר שת שחיתות ציבורית ) 12 .מ הו תו של שמו־אל
) 14 .רבי, הוזמ! על ידי בי. נ׳י. ב אורחו הפרטי
למלו! ״ה שרו 10 .אי ש החוד ש ) 18 .מי די עו תיו
הי סודיו ת של אדם תרבותי ) 22 .פנ די ט ג׳והר אלאל.
<25 הו פי ע עתה באר צנו ) 27 .רעל בלי תוך) 29 .
נופלי נו ש עציו! ) 31 .דוד היונ ה )32 .מתי תחלי! מ מנו
קופ ת• ה מדינה ן ) 34 לפיה אפ שר ל טור את הלחות.
)37 אגד )39 .מקד שת א ת הא מצעי ם 42 מחול
אצילי ) 45 .מ מ דינו ת אפריקה הדרומית ) 47 .אבי ה של
״ רו תי״ ) 49 .דובר ) 52מ או תיו ת האלף־בית היווני.

העולם הזה״ 783

F־27 2

ן 4ג
31 351

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 136

331

אראלה לסמו, רחוב ז׳בוטינסקי׳ בני־ברק 1
ירון דיסקין, רחוב לוריא ,9תל־אביב.

411

הודעה לפותי־ים

פ ת רון

ת שבץ

136

מאוזן ) 1 :כילה )5 .חרמו! ) 10 .אורה ) 12 .ש פן.
) 14י״ ח ) 16 .נו שם ) 18 .מל ) 19 .דירה ) 21 .כפר
בילו ) 22 .הדי ) 23 .חבל )24 .אך ) 25 .מ ש אל ה) 27 .
פשר )30 .אנב )31 .קרתנה ) 33 .רם ) 35 .הו ש )36 .ידי
)38 בלפוריה )39 .אלוה ) 40 .יל ) 41 .מלב! ) 43 .מי.
) 44 בנק ) 46 .תרחק ) 48 .ירקו! 49 .דהרה.
מאונך )2 :יא ) 3 .לונה )4 .סרו )6 .רש) 7 .
מפיבו ש ת ) 8 .וו ) 9 .קידה ) 11 .ה שכבה ) 13 .מ לו כ ה
) 15 תירם ) 17 .מסל ) 18 .מל א )20 .רי שא ) 23 .חלב.
) 26 אנרו בנק ) 27 .פרש ) 28 .רגיל ) 29 .ערבו!<31 .
קוהלת ) 32 .הדום )34 .מלל )35 .חים . 37 .יהיר) 39 .
אנחה )42 .ברד ) 44 .בר ) 45 .קו ) 47 .קר.

24 23

כאשר נשאל צ׳רלי צ׳פלין, בביקורו האחרון
בלונדון, על ידי כתב של העתון היהודי
האנגלי גואיש כרוניקל אם הוא יהודי,
השיב השחקן בחיוך בלבד• עתונאי אחר הו-
דיע כי צ׳פלין סיפר לו, בסוד, כי הוא יהודי
למחצה בעוד שעתונאי שלישי הכריז שצ׳פלין
הוא הוגנוט * צרפתי מצד אביו, אנגלי טהור
מצד אמו.
בינתיים התקבל סרטו האחרון של צ׳פלין,
אורות הבמה בביקורת פושרת למדי על ידי
החשוב בעתוני בריטניה: ט״מס הלונדוני.
מבקר הטיימס, בין היתר :״מוזר שאדם שהוכיח
את עצמו בלתי תלוי לחלוטין במלה
המדוברת ייעזר בה במידה כה רבה כמו בסרט
הזה. לעתים נדמה שצ׳פלין ממש נושא
נאומים בפני הקהל שלו.״
עיסוק מעניו(ואולי אף יעיל) מצאו לעצמם
השבוע מיטה כן אפרים, איש קול ישראל,
ויצחק לוי, סופר הדור בירושלים: ביושבם
בקפה עטרה, החלו עורכים רשימה של אישים,
שכדאי היה לימד עבורם בית עליון בדומה
לבית הלורדים האנגלי. תוך חמש דקות אספו
67 מועמדים. טוענים השנים :״בית־עליון
עלול להציל את המצב בארץ, בזה שיאפשר
הוצאת זקנים מחיי המדינה, מבלי לפגוע בכבודם.״

כנויים של הפרוטסטנטים הצרפתים.

מערכת העולם הזה מבקשת את כל הפותרים
לציין על מעטפות פתרונותיהם את ההערה
״פתרון תשבץ״ כדי להבטיח טיפול יעיל יותר
מצד מזכירות העיתון בפתרונות המגיעים אליה.
הפותרים הזוכים בפרסי ספרים יכולים לקבלם
במזכירות המערכת או אם יודיעו על כך, לבתיהם,
לפי כתובותיהם.

^^frrlrarafBrarararaJHJaiEfEfaiaafaazraraiaaaaaaggjafeiSrajaraa

הלכה היפה

6תמונותמ תו ךהאופריטהה » שעשפתשל
!׳ קאופנצרהמוצאתעתתע״י ה תי א ט רו ןהמו סי ק לי.

הנסיך מנצח. לרגל
חג אדוניס נערכת תחרות
גדולה של חידות,
ברוח תכניתו של עולוו־ליק׳
יוזן בקול ישראל־,
הכוהן הגדול מנצח. על
התחרות. פאריס, שהתחפש
לרועה, משתתף
בעילום שם, זוכה בחידון.
הלנה, ששמה. עין
על הצעיר הנאה מבלי
שתדע מיהו, מכתירה
אותו כמנצח. בעלה מנ־לאום
מזמין אותו־באור־חו
הנכבד. ללא כל חשש.

המלכהמחכה. המלכה הלנה (אינה גולדנשטיין) הנשואה למלך
מנלאוס הזקן, שמעה מפי קלחס, הכהן הגדול של יופיטר (חיזקיהו),
שבתחרות בין שלש האלות הבטיחה וונזס לנסיך פאריס את אהבת
היפה בנשים — ולהלנה אין כל ספק כי וונוס התכוונה אליה.

המלכים עולזים. נוכחותו
של מנלאוס, הבעל,
מפריעה קצת לפאריס.
האלים, וחבילה של
שטרות כסף, באים לעזרתו.
הכהן הגדול שולח
את מנלאוס לכריתים.
בינתיים עורכים המלכ ס
משתה גדול. איאקם ה־1
ואיאקס ה־( 2ברוך ופלג)
מתהוללים בחברת אור־סטס,
בנו של מלך המלכים
אגממנון (חוה הול־בן,
שותים עד שיכרה,

JBT

הבעל מכולבל. פאריס
בא לחזר־השינה של
הלנה, כדי לגבות את
הפרס שהובטה לו על
ידי וונוס. הלנה מעמידה
פנים כאילו הכל חלום ;
ובחלום, כמובן, מותר
הכל. אולם המלך מנל־אום
(אברהם בן־יוסף מהקאמרי
המשחק בתפקיד
בהופעת אורח) חוזר
במפתיע ׳,שיכור כלוט.
כשהוא שוכב לישון, הוא
מגלה שיש במטת אשתו
זוג רגליים מיותרות.

המלכים

כועסים.

מנלאוס המסכן אינו מוצא
מנוח לנפשו. אגממ־נון
(שט ״ן, מימין) ואבי־ללס
(ארי לינו, משמאל)
מאשימים אווז! כי הוא
האשם בכל הענין. לשוא
הוא מנסה להוציא פרטים
מפי הלנה על פגישתה
הרומנטית עס פא־ר
זס. הוא חדל להאמין
לכוהן הגדול, מזמין במיוחד
מעבר ליס את
הכוהן הגדול של וונוס,
שיטיף מומר להלנה .
הכהן מופיע. קלחם הכהן, החושש למעמדו, מזמין גם הוא כהן,
לבסוף מופיע כהן עטור זקן, זמתברר שזהו המוזמן על ידי השנים.
ורק אז הוא מסיר את זקנו ומתגלה כנסיך פאריס. הוא מפליג עם הלנה
לטרויה. נצת הנצו׳ן שגרם למלחמה הגזולה — וליצירתו של הומרום.
=rejEBJHra^j?jaraigiafHi?jajHraj