גליון 785 מתאריך 13 בנובמבר 1952

מ עו קכנפיההיסטוריהעברער
• שראל כשבאהמר חו בו ת הב עוור ה: חיים
1״ צ מן, נ שיא המדינה. הלרל עו ל מו.
אחד בנימין 1אבהרצל. שהפראגדה
עמ מי ת. אין איש שני המסמל כמוהו א ת
המהפכההכ בי רהשל הציונות. שיצרה
מאפס עם ומדינה. כמעטמ שר שני דו רו ת
התגלמהבד מו תו של חיים וייצמן מהפכה .it
מהפכהשעמדהמעללסכ סו כיםק טנים.
די ב אישים ופרא 1ותנ בו בו ת.
בקהל מנהיגים שלא ראו אלאאת
קצהאפם. שנ ס ח פו בסע רו תשל יצרים
חולפים. מדוכ אים ביו םמשברו שחצנים
ביו ם גצתון. הי ה ח ״ ם ו״צמן ד מו ת אנו שית
ג דו ל ה. צ לו ל ו מפוכ ח. אמיץ וזהיר. ב ז
לדמ גו גי ה ולד מגוגי ם.
כ א שד הלרל עול מו לאה שאיר
מ א חו ריו מ ע שי םבלתי גמורים. א תו
מס תיי מתת קו פ ה. כמשהר בנו הו בלאת

השבועון המצויר
לאינפורמציה

שנה / 1 6כ ״ ה ח שו ךתשי ״ ג 13.11.1952 /

העולם

הזה

מירך מחמי:
י רי

1( 1י <

wrtהנמרכת:

ן ורן התבנית:

יירו הניתוב:
מי כ אל

אלם!

(וגוני)

מלם הראשי:

הכוזב ה ח מי:

ה שבז עון הם ונויר
לאיום 1ר 0צי ר •
a imנייק סון ן. מל-אביג
(ליד תיאפרון n .י * I

אזל נולדנוו

יהודה נ כ אי

עורכי סיורים:

מיכ אל אל מו. ני צהנ ני. ירוחם נבע. ת מו תדמור.

פ*תתפים קבועים:

הנוער נגד השחיתות
ה מנ מ ה הברורה. ב מכ תב העורר. ו עו רראת
הנוער י מי המה מעילה ב שחיתו ת. במסגרת החוע.
ראוי ל שבה ויש י רו ן בה בכו בד רא ש. אין זו
ש אלה של מתרון בעי ת השחיתות *בלבד. ב מי דהש מעילות
ו ו תוכתר בהצלהה. ויש מקום ל ה צג ח ה.
יהיה בזה מ שו ם פתרון בעיה ה מו רה ביותר ב מ
צ בו של הנוער — חוסר ב ט חון ו א מונ ה בי כו ל תו
לה שמיע על מצבה מדינה.

יוסף אלון, פתח תקוה

פרנצח נרובנר. רפאל חיים. אוסקר מ או בר. מילים סי אוי.
צבי ש ש.

*.ר .1H .ל M?H CJDI( .ראש־מערכת, ירושלים:
ע! ים ברקים ולם*ר•
או ד הפערכת בירחילי !
ד אוג דוד ח ס לו (ייזי אז).
v a nד.

מכתבים

דוד דו בי מ ר

מ״מ ראש״מערכת, חיקה:

סום רי־חוץ:

11uדי ב ת

מונ טי נ׳ייקובס. נבריאל ינון. יצחק ה מ אי רי. ש מו א ל מי רון
מו ד ל :

מו ל •

מישהו אמר 0עם, בערך . :אם ל* היית
סוציאליסט עד גיל ,30 סימן שאין לך דם.
אם נשארת סוציאליסט אחרי גיל ,30 סימן
שאין לך שכל״.
איני מסכים, במובן, לדעה זו. אך הייתי
מוכן לומר, על אותו משקל » :מי שלא התנגד
לוייזמן בנעוריו, סימן שלא היה זעיר.
מי שלא העריץ את וייזמן בבגרותו, סימן
שלא התבגר*.
נשאך נכנסתי לענינים, בגיל , 14 היתד.
לנו השנאה לוייזמן כמעם השקסת״עולם.
הוו אלה ימי המהומות וההבלגה, תמנו
התקומם. אולם מאז עברו מים רבים בירדן,
וייזמן מופיע לעינינו באור אחר לגמרי :
המנהיג השקול, שלא נכנע ליזרים, האדם
שהאמין ביזירה בכל התנאים, שראה את
האמת המעשית והאסורה מאחורי מסך העשן
של סכסיס ספלים ומליזות נבובות.
בכל זאת גאלזים אנחנו לשאול את עזמנו :
כיזד התנגד וייזמן בשלב האחרון, אחת
מלחמת העולם השדר. למאבק האנסי־בתטי,
שבלעתו לא יכול היד, להיות סעם לכל מעשיו
שלו ז
ארגולד טוינבי, ההיססותון הבריטי המהולל,
נתן תשובה לכך . :כל דור מבזע את
המהפכה שלו, המתאימה לאופיו ולתקופתו.
אולם לאחר שהוא מנזח, לאחר שהשיג את
אשר רזה להשיג, זעפו הוא לשמרן. רואה
הוא עתה את תפקידו העיקרי בשמירה על
הישגיו. לכן הוא מתנגד מטבעו למהפכה
הבאה, זו המתאימה לאופיו ולתקופתו של
הדור הבא א ח תו׳.
מלחמת השיחרוד של הנוער הישראלי, על
כל זורותיה המזוינות והבלתי־מזוינות, הי־תה
ביטוי למהפכה השניה. מחוללי המהפכה
הראשונה, ווייזמן בראשם, האמינו כי תמים
אסון על הישגיהם, על ההתישבות, על הישוב.
לכן התנגדו לה בכל נימי נם שם.
העקרון של טוינבי מסביר נם תופעה
שניה, שרבים מאתנו הירהרו בה לא פעם.
הנה התגשמו, בשדות הקרב של נבי־יושע,
משמר־העמק ונגבה, השאיפות, החלומות,
גמאווים של דור. השביל המתפתל הגיע ל־פיסגה.
היה זה הגיוני שאיש כמג וייזמן
ישאל את השאלה הגדולה: מה עתה ז מה
האידיאל הבא שיוכל להלהיב דור להתקדמות
נוספות ז
כולנו יודעים עתה שתשובה זו לא ניתנה.
אולם יהיה זה אי־זדק היסטורי אם נאשים
את וייזמן, או את בן־גוריון, ואת כל אותו
דור, בכשלון זה• אין דור אחד יכול לבזע
שתי מהפכות. הוא הגיע לשיא ההנשמה,
הגשמה שלא דורות רבים בהיסטוריה של
העולם זכו לה. כל האשמה חייבת להיות
מופנית אל הדור הבא. אלינו.
כשהיה וייזמן עוד סטודנט זעיר באוניברסיטה
של ג׳נכה, ביקר ברוסיה הזארית
ונחקר ארוכות על ידי קזין משטרה בגיקו־לאייב.
אחרי שהלה השתכנע שוייזמן אינו
מהפכן מסוכן, החותר תחת כסאו של האבא
הקטן, טיפח לו על הגב ואמר . :שמע־נא,
בעזם אינך בחור רע. הקשב לעזתי: אל
תתעסק עם היהודים הארורים האלה. כש־יקבלו
את המלכות שלהם, תהיה אתה האדם
הראשון שיתלו אותו על מנורת״רחוב ! ״
כעבור 10 שנים, כשנפגש וייזמן עם לויד־ג׳ורג׳
,אמר הלה להרברם סמואל . :כשאתה
ואני נישכח, יקימו לאיש 4ה מזבה בארץ-
ישראל !* כיום אנו יודעים כי הנבואה השניה
היתד. הזודקת.
אופייני לאיש — וגם לסזב השורר עתה
במדינה — שאיש אינו יודע בדיוק מה לעשות
בנשיאות. מי ימלא את התפקיד?
מוסד הנשיאות, כפי שהוא קיים כיום אז-
לנו, בנוסח הזרפחי והגרמני, אינו מוסד

ואו • ישראל. תלאביב

ריק. הוא בא לסמל את העקרון שמישהו
עומד מעל לכל המפלגות, שהוא רם ונישא
מעל לשוק הפוליטי היומיומי, נערץ בעיני
כל הזרמים והשכבות, מבטיח את הרזיסות
גם כשהעם משנה את דעותיו ומגרש את
ממשלתו.
הוזכרו כמה שמות, בולם מכובדים. אולם
מרחפת בחלל ההרגשה כי אף אחד מן האישים
האלה אינו יכול לבוא במקומו של חיים
וייזמן, אינו יכול לסמל את העקרון הזה של

הנשיאות.
אם כן, מדוע לעשות שקר בנפשנו? מדוע
להכניס את המזיאות למיטת־סדום של ע>רון.
במקום להתאים את העקרון למזיאות ז
ישנה היום אישיות אחת הבולטת בגוף
האנושי של הארץ. זוהי אשיותו של דוד בן־
גוריון. כל עוד תפקיד ראש־הממשלה מתאים
לאדם השואף לפעול ולהשפיע, ואילו תפקיד
הנשיא מחייב לעמוד מן הזד. אין לדרוש
מבי. ג׳י. הדינאמי שיתפוס את המקום הזה.
אך מדוע לא להתאים את הנשיאות למזב
החדש?
הזעתי פשוטה: לשנות את חוקת הארץ

נודיזס כלשכת הגיוס
אנו מ ספר צעירות א שר בתוקף צוו הניו ם ל־ילודי
193sה תייצבנו בל שכת הגיוס ...לאחר כל
הסידורים והרי שומי ם הפורמליים מ כגי סי ס לחדר
אחד כארבע— חמ ש בתודות ופו קדי ם עליהן להתפ
שט ולע מוד בתחתונים בלבד, ב עוד שבחדר
נמ צאי ם רופ א ו שני קצינים. א חד רב סרן ואחר
סרן. ש אינ םמה ספי ם להעיד הערות כ מו: מ דו ע
הנוף לד לבזז האם לא התרחצת בים ה שנ ה ז
בפנת ההדר מ צוי ט ל פון ובכל רנע נכנ ם קצין
אחר ה מנ סה לה שתמ ש בו. כיון שה קו ת מי ד
תפו ש. הו א מ חכ ה שעה ארוכה עד שי ת פנ ה. אנו
רוצות לדעת מ דו ע כל כדק שה לל שכת הניו ס
ל העמיד רופ אה במקום רו פ א, ו מה עו שי כל
הקצינים ב או תו חדר ז

קבוזת זעירות אשר עברו
בדיקה רפואית, תל-אביב
לא יכולת! לנחש?

תחכיר וכיתוב
סוף סוף חזר ו תופי ע ש מי באחד ה מדורי ם של
חעולם מזה 739באמת ימה מ אד ...אל אשע כשיו
הניע זמנכ ם ל ממ ש את אהד מ מ אוויי ה כ מו סים:
לפרסם מכ תב מ שלי. עם החתימה: דוב אי תן.
ידו שלים. ב מ דו ר חסכתביט.
הנידון: ה תנהגו תו של עורד הכי תו ב החדש ה מזכיר
לי את הבחור שרצח את א ביו ואת א מו
וביקש רחמים כיוון ש הו א יתום. כי צדי כול להרשות
כי יו פי ע בלוח ש מו ת חברי המערכ ת (דבר
כזה) :
עורר ח גי תו ג :
מיכ אל אלסז וז מני)
ברור. ב הס ת מד על לבני ועל נור (זה חורז) .כי
ציי ד לחיות, או ת ב או ת (נם זה חורז) :
עודד הכי תו ב (ז ם וי) :
מיכ אל אלמו.

״כביש לסדום ז איו פשוט מזה• מזיזים הר אחד ימינה. מעבירים הר אחד שמאלה,
ממלאים את הגיא — וזהו ! אבל •בשביל זה זריבים גם להיות קזת אלוהים
אולם האנשים הנזבצפים מיבצע־ענק זה אינם אלוהים. חם אנשים קטנים ואפורים.
לפני 30 שנה היו מדביקים להם את תואר־הנבוד ״חלוצים״ ,וסחבודם עליהם שיר־פ.
היום הם זוכים ליחס הנזזניר נישה אל סמעט אסירים עובדי־פרך, שנשלחו לפינה
נדחת, כדי לעבוד עבודת -שחורה גבזויה.

מי הם חלוצים אלה הממשיכים כמסורת המפוארת של כנין
ויצירה ז ״העולם חזה״ גאה לחכיא לפניך כשכוע הכא את
חרפורטג׳ה המצולמת הגדולה הראשונה הנותנת ככור מלא ל

לו צי 1952 .
בתי כביש סדום, המבצע הככיר כיותר של מדינת ישראל מאז
הקמתה — תאור המיכצע, האנשים וההווי הנולד כלהט הערכה.
(שעדיין אינה קיימת) ולעבור לשיטה תאמרי•
קאיוב שיטה זו מחברת את תפקיד׳הנשיא
זאת תפקיד ראש־הממשלה באיש אחד. איש
זה אינו נבחר על ידי הכנסת ואינו תלוי בה.
הוא נבחר, אתת לארבע שנים׳ על ידי העם
כולו בבחירות כלליות.
יתרונות שיטה זו במציאות הפוליטית שלנו
ברוחת לעין. קודם כל: התפקיד מתאים
לאיש שהיה זוכה בו בלי ספק ביום.
שנית: האיש יהיה בלתי־תלוי במשחק המפלגתי
המכוער של קואליציות, התסטרויוח
ועמידה על המקח עם סיעות זעירות.
שלישית: תהיה לו האפשרות לפעול משך
4שנים רצופות. גם לנקוט באמצעים בלתי
פופולריים, במקום שיהיה לו זו רו לפזול
כל רגע לעבר הבוחרים, מחשש שתסרוזנר,
מחר בחירות.
רביעית: בבחירות לנשיאות לא יוכלו להשתתף
20 מפלגות, אלא לכל היותר שלושה
(ואולי גם שני) גושים גדולים. בזורה זו
היה גוזר מזב שיאחד מאונם את המפלגות
הקרובות זו לזו בגושים גדולים, מבלי שיהיה
להן צורך מידי להתפרק. הן תוכלנה
עדיין להופיע, בנפרד בבחירות לכנסת.
בשעתו נפוצו שמועות שבי. ג׳י. חשב על
שיטה זו, אך חשש להזכיר את הדבר בפומבי׳
סן יחשבוהו לרודף־כבוד. עד בה לא
הכרנו את בי. ג׳י. כביישן.
ובכן ז

אנב. יכני הו א מח ם־ ספר הדקדוק וה סינ טקס
ונור הו א נוד ו מכ תב זה מכתב.

דב איתן, ירושלים
ודב איתן הוא דב איתן.

מי סלף ז
מ אמרכם ה מיו חוי המו קד ימכון וי צ מו ימדע
(העולם הזה ו*ז . 1הוב א לת שומ ת י כי. קראתיו
ב עיון ומצא תי בו הרבה אי דיוקים ו שיבו שי ם. ש אינם
ראויים ירפורטז־ה אחראית. אני מקוד. ש-
מ אמר מ פוי ף זה אינו מדגי ם את הרמה ה כ יי י ת
ש י עתונכ ם.״

J3ו. ויסגל, יו׳׳ר ועד הפועל של
טכו! ויצסן, גיו־יורק
כמקובל בהעולם הזה, הועבר החומר לפני
הדפסתו לביקורת המזכיר האקדמאי וקצין ה־עתונות
של המכון. שום עובדה שצוינה ב־עתון
לא הוכתשח.

לאיזה שער?
בזה הנני י ה בי ע את תוד תי יכםנשם הנ הי ת
מו ע דון אהוות הנו צ רי• ע י כי אתם מ ם רס מי ם מסע ם
יפעם מאמרי םעי מו ע דוננו. ברם בהעור הזה
( ) 783י שנו אי דיוק קטן. אתם הודע תםש אנו
נצחנו את קבוצת הס ו עי בי סו רי ה ב תו צ או ת s -,1
ו הנכון הו א ש אנו ה פ סדנו . 1:7סיב ת ה הפ סד
חיתה כי המנר שיא ראוי י כ דו ר רני ו אנו י א
דנירים ישחק עי מגר ש כזה. בקשר ימר סוי ד אן
עיי נו י ה עי ר את ת שומ תיבכם כי זו הי הפעם
ה שני ה שאתם מוסרי ם שמר סוי ד אן הו א ה תו מ ך
ח פיגנסי שי קבוצתנו. מד סוי ד אן הו א רק סנן
יו שב-ראש ה מו עדון ויו ש ב רא ש מ חי קתה ספו רט.
ה מו עדון ש י נו עו מ ד בר שות ע צ מו וי אמק בי
תמיכה כיש הי אמאף אחד.

המזכיר, מועדון האחווה הנוצרית, חיפה
אתם עתו! ה מ פי ץ והמנסה אינ פו ר מ צי ה עוי מי ת,
כי צדומ אין ׳ כורתם י ש או ב ידי עו תכהספויפיות
עי מ שתקנו עם אהוות נו צ רי• זהאמת היא שנב רנו
ע י הקבוצה ה נ ״ י ב תו צאה נבוהה ש י 7:1היו ת
ע י וזקבוצה וע־יי ב תו צאה נבו הה ש י 7:1היו ת
וכמ שח ק ייצגתי בשער את ה פו עי בי פו רי ה.

ש. רוטשילד, עפולה

״ אבא. למה א תה קונ אתה עו ל • הזח אם הו א
כו ת ב בלוטי ם ז היתד. זו ש אל תו של ילד בן 6
ל א ביו. שחקן כדורגל בהפועל בי פו רי ח. מתקבל
הרושם ש ע תונכ ם מ תי מ ר להיו ת כל כך ״בלתי
תלוי״ עד ש עו ד כיו אינ ם מעיינים ב ע תוני ם אחדים.
אלא מ חפ שי ם ידי עו ת מקוריו ת ו ״ בי תי מ שו ה דו ת״
נם אס הן אינן מו צד קו תכיי. כונ תי י שי ר ההלל
שלכם לקבוצת אחוות נו צ רי• חיפה ב מדו ר ס פו ר ט.
אי נא תהיו כ או תםה מו ס דו ת הספורטיביים הרואי ם
בנו בנים הודני ם המבק שים י ת פו ס מ קו מםשי בני ם
אמיתיים. י ה תי ש בו ת העובד ת יש עוד מ ה יו מ ר
נם בקימו ם ה מולד ת וגם ב ספו ר ט הכדורגל. אני התני
אהד ה שחקנים ורתחתי ממש כא שר ע תונכ ם קבע 3:2
לזכות אחוות נוצרים וי א עוד אי א ש הו צי א מסקנה:
אין מ קו מ ה. יאחרנ צהון זה. שי אחוות נוצרי ם
ביינ ה נ־.

אביטל דוגנוב, בלפוריה
התנצלות רבה של המער,כת שהכניסה את
הכדור לשער הבלתי נכון.

המשפט
ב שבועי ם האחרוני ם חזרתם וספרתם לקוראיכ ם
שאף לא ע תון אחד חגיב על ה מ שפ ט הצבורי שנעדר
ביזמתכם. מן הראוי שתעקבו יותר אחרי ה ע תונו ת
הי שראלי ת בטרם תקבעו עובדו ת. ו בכן מאכר,
ב ט און הססלנה לאחדות העכורה הניב פ ע מיי ם.

חיים שלוש, אברהם קריתי, קרית חיים
העולם הזד, מבקש את סליחת מאבק, שהקדיש
למשפט שורה של רשימות משע»עות.

ה מ שפ ט מ ענין. צודק וערד בז מן. וי פ ה שעורר
הדים אף בקרב הסנוביזם ה תי־ אביבי. ידע תי טוב
י ע רו ך שורת מפ עלי ם שי א תניח י ב עי ת הנוער
לה שבה א צי אלה שנו ת להם בכך.

עליזה הלו, ירושלים

פרץ ברנשטיין
יישר כוחכ םעיש מצ אתם או מץיכ תו בעי פרץ
׳ ב דנ ש טייו (העולם והזה <782מ דינ אי בעי הבנה
עמוקה. ואתר המע טי ם המרים א ת אינ ט רס ה מ דינד
מ עי לאינטרס מ פינ תו. דוקא כ שלון ה סי מ פוזיון עם
בן נו ריון מו כי ח. למרות שרבים צוחקים ע י כד.
שברנ שטיין הו שי ט את ידו לבן נו ריון וזה ל א רצה
יקבלה.

ר רפר, תל־אביב

מי יחונך?
אוי׳ יתן העול ם הזה מאמר מקי ףעי הבעיה
הכאובה ש י שכר ייסוד הנ בו ה ש הוג ב ה עו ד
יותר בי מי ם האחרונים. או לי מאמר זזז יפקח את
עיניהם ש י הנונ עי ם בדבר, והם י בינו כי בי ת ספר
תי כון ייהפד (כמעט נהפך) ינ חי ת ה מי עו ט הב-רגני
וי א יוכל יתתה שכלה תיכוני ת לבן הפועל?

ישראל לין, תל־אביב
העולם הזה יטפל בבעיה.

כדף מגיו-יורל,
זונדר ש קויני ק (העולם הזה ) 782 הו אייא ספק
צלף נ אוז. י ו היה״ חי בי שראל ו מכי ראת בעיו תיה
יאד רו ה ע תונו ת בי ב ר היו הגדרו תיו ש י העולם
הזה עו ד מדוי קו ת וקולעו ת שבעתיים.

יעקב אבורם, רמת גן

הזקן והספסל
אני רוצה. ב תו ר תל מיד (יהודי) שיה מי סיון
חצרפתי בי פו להעיר יכםעי הקטע ״ א לי מו ת״
(העול הזה .) 782 בתור תל מיד ה מי סיון. ש מ כי ר
את האח אירליד זה של ש וחצי שנים. הייתי רוצה
ל ש אול מי משךימי בזקן: בהורי הי שיבה
לאח. או י הי פ ד fה ת שו מה ברורה, כיון של א ח
אין כיי זקן.
י פי דבריכם. היה הוויכו ח ברחוב אם ה מדינה
היא ״ אנ טי -מי סיונ רי ת״ או ״די מו ק ר טי ת״ .אני
רוצה ל ש אול אתכם: כמה מהבחורים ס חבו מ ו
עד כסהי דו ענמצא
ה מכוני ת את ה ספ סל
ה ספ סל בבי ת הכנס ת. האם ז ה מב צע ״אנטי
מי סיונ רי״ ש י האדוקים או מבצע ״ די מו ק ר טי״ ?

איתמר ציטנסלד, יפו

טעם וריח
הו אילו ינ מ ק מה הניעכ ם יו מ ר שהסרט דור
ובת שב ע הנו אחד הסרטים המשעמ מי ם שי צ או
אי פעם מ הולי בוד. ראיתי בסרט הזה מ שחק
נהדר של ׳נרנורי פק ו סוזן הייוורר. צלו מי ם מרהיבי
עין ורקע תנכי עובד תי. ואם כי היו בו מ ספ ר
לופים עובדתיים ש אין בכוחם ינ רו ם לכד שתבקרו
את הסרט בצורה כ ה שלילי ת.

שמעון בן יד,ודד״ רמת גן

שם הקומפוזיטור
ברצוני ל הודו ת לכם עבור החידון ה מוסי קלי. ז ה
באמתמ עניו ו ש מח תי מאדלמ צו א בעתונבם גם
מזח. ב חידון מ ספ ר 1ש אי המם׳ . 10 מו פי ע השם
פולנק. האם כונ תכ ם ל קו מפוזי טו ר הצרפתי פויאן?

רפטורבן משה, חיפה

שוב על אוכיקטיכיות
כ שקוראים א ת ״בן הקוזקים לאי התרנ ש״ (העולם
הזה )779 ואחר כ ד את מכת בו שי הקורא י. בי
שי מ ה (העולם הזח .) 782ק שה יו מ ר בוד או ת ש העולם
הזה או בי ק טי בי ו בי תי מו שפעעי ידי
נ ורם כל שהו.

נתן גרמבאום, תל־אביב
הקורא גרינבאום טועה: אין נד סתירה בין
הכתבה והמכתב. גס העולם הזה הדגיש את
יחסו החמור של שאלתיאד לפקודיו.

אץ צורך כשרלוק חולמם
בחידון הרצח (העולם הזח ) 780 הת שובה כ י
כד ברורה שי א היה צו רו יפ רסםבע מו ד הקודם
את הפ תרון.

נחמן ארליך, בני־ברק

תמונת הזקן
בהעולם חזה 774נ תפ ר ס מו כמהת מונו ת של
י*וזק שדה. בהן אחת ה מסל הה את שדה. משה
דיין וינ אל איון. נם אני נראה ב ת מונה. הייתי
נוטר באו ת ם הימים. יודע אני כי תצלום נע שה
בתניתה ; אבל אינני זוכ ר מי דדה הצלם. אי ך
אפ שר לקבל אתהת מונ ה ההיס טו רי ת הזאת. ה יקרה
גם לי?

יוסף הנולסמן, נשר
התמונה שייכת לעזבונו של יצחק שדה,
נמסרה דו בשעתו על ידי אלוף משה דיין.
הצלם איננו ידוע למערכת.

״העולם הזה* 785

היי וייאמן: האי ש
(המשך מעמוד השער)
עמו עד לגבול הארץ המובטחת. אולם שלא כמו משה
רבנו זכה להיכנס לארץ, לראות את מפעלו של יהושע
בן־נון בגדלותו ובקטנותו.
חייו של חיים וייצמן משקפים את גורלו המיוחד־במינו
של דור בחיי היהדות, דור שהתחיל את צעדיו
בגיא מחניק ואפל והגיע לשיא נישא ואורירי.

מדע בניאון ת ד »ו די
לאדם שגדל באויר החופשי של־ נהלל או תל־אביב,
ששיחק כבר בנעוריו בנשק וראה בזרים — לכל היותר -
פולש מפריע, קשה מאד להבין את האוירה המיוחדת
שהצמי,חה את מפעלם של וייצמן ודורו.
קל לו ללעוג בלבו לאותו הוי מוזר של חוסר־בסים,
של תכניות חובקות־עולם שלא עמד מאחוריהן ולא כלום,

כאים, היתד, הדמות האידיאלית.

קרני או דבביתה סו ה ר
אולם יחד עם חיים נולדה השאיפה לשוני• היהודים
חיו בתחום המושב, צפופים וחסרי־ישע, נתונים לשרירות
פקידונים וקוזאקים, מוגבלים בחוקי הצאר כמעט
בכל מעשיהם. קרני האור הראשונים מן המערב, מן העולם
החופשי, האירו מבעד לסורגי בית־סוהר קיבוצי זה.
הם הגיעו לכל צעיר. הם הגיעו גם לחיים וייצמן, הנער
שלמד בגימנסיה של פינסק, הרויח את לחמו בשעורים
:רטיים בבית יהודי עשיר.
החיים הפנימיים של המוני היהודים לא היו ריקים
מתוכן. היתד, להם תרבות ענפה, משוררים וסופרים בשפר,
היהודית, אחדים גם בעברית. התבדלותם המוחלטת
מן הסביבה בה חיו מאות בשנים, רכוז חייהם מסביב

לצעירים שגדלו במסורת הדתית היה זה קרבן קשה
מדי. הם הצטרפו לחובבי־ציון, קראו את שלל הירחונים
שביצבצו בשפה העברית והיהודית, בלעו את כתביהם
של אחד־העם ופינסקר. כשחיים היה בן 4יצאו הביל״ויים
לדרכם, להתישב על אדמת ארץ־ישראל. האלפים האחרים
לא היו מוכנים, עדיין, להסיק מסקנה מהפכנית זו. אך
.הם היו מוכנים לשמש, כעבור שנים מעטות, בסיס עממי
רחב לתנועה פוליטית גדולה.
אי־אפשר בכלל להבין כיום את דרכה של התנועה
הציונית מבלי לזכור פרט ראשוני זה: כשנאבקו מארכס
ואחד־העם על נפשו של כל צעיר יהודי ברוסיה, היה זה
רגש דתי־רומנטי מובהק שהכריע לטובת ארץ־ישראל.
אם היה רגש זה חלש בלב הצעיר, נמשך אל ההגיון
המהפכני של מארכס. אם גבר הרגש הזה, נמשך אל ארץ־
התנ״ך — גם אם היד, בלתי־דתי בהכרה, אדם ״חופשי״,
אפילו סוציאליסט.
במשפחת וייצמן לא היתה ההכרעה
חד־צדדית. עוזר האב, וחיים, הבן, בחרו
בחלום הציוני. שמואל, האח, בחר בחלום
המהפכני. אמרה רחל האם :״יקרה כאשר
יקרה. אנחנו נשגשג. אם שמואל צודק׳
נהיה כולנו מאושרים ברוסיה. אם
חיים צודק אלך לגור בארץ־ישראל.״
רחל וייצמן סיימה את חייה, לאחר
שהגיעה לזקנה מופלגת, על הר־הכרמל
בארץ־ישראל.

מאס מו ד ט קר מד
כשהיה חיים בן 19 עלה על אחת הרפ־פודות
שהובילו את עצי אביו לנמל
דאנציג הגרמני, עבר את הגבול כמוביל־עצים
וערק בעיר הגרמנית הראשונה. הדבר
נעשה כדי לחסוך את ההוצאות הרבות
שהיו קשורות בהשגת סאספורט
רוסי .״לא היתר, לי כל כוונה לבזבז ארבע
שנים יקרות בשרות הצאר ניקולאי,״
סיפר אחר־כך .״על י*י תר,פוכר, מפליאה
של הגורל הצלחתי לשכנע את המפקד
המקומי לשחרר אותי...״
מה היתד, כוונתו של חיים וייצמן לעשות
ז כמו כל צעיר יהודי ברוסיה, רצה
ללמוד• וכמו כל צעיר יהודי ברוסיה לא
באה השאיפה מתוך אהבה פנימית למדע,
או מתוך נסיה להתבטל כמה שנים בנוחיות•
המדע היה נשק ליהודי, נשק להתגבר
על המכשולים העצומים שנערמו בדרך
חייו, נשק כדי להתמודד בו עם הגוי
ולפרוץ אח הסייגים בהם הוקף..בחירת
המקצוע היתד, כמעט משנית. חיים בחר
בכימיה, פחות או יותר במקרה: אחד

f mm
AS I

חיים וייצמן: טכס השבעתו כנשיא
של ויכוחים אינסופיים בבתי־קפה מעושנים. קל לו גם
לטעות טעות הפוכה, לצייר תמונה אידיאלית וגיבורית
שאין לה ולא כלום עם האמת. אולם קשה ביותר להעריך
את ההוי הזה כשם שהיה באמת, הוי של גדולה מעורבת
עם קטנוניות, של הנשגב המהול במגוחך. היה זה העכבר
שהוליד את ההר בנסיבות מיוחדות במינן.
לו רצה הגורל כי האיש יסמל גם ברקע האישי שלו
בדיוק את דורו, לא יכול היה לקבוע לו בית אחר• הוא
נולד, לפני 78 שנה, במוסול (או מוטילי) ,עיירה זעירה
בקירבת הגבול הרוסי־הפולני. הוא היה הילד השלישי
במשפחה בעלת 11 ילדים, מהם נשארו בחיים שבע בנות
וחמשה בנים. האב היה בורגני זעיר שחי על גבול העוני,
קבלן־עצים זעיר שעסק בחזנות של חובבות. לאם היו
הלידות עיסוק עיקרי, מגיל 17 עד גיל .46 שהות למשהו
אחר כמעט שלא היה לה.
עד היותו בן 11 הכיר חיים הקטן את החדר בלבד.
ספרי הקודש היו השכלתו היחידה. כשהגניב פעם רב
יוצא־דופן לחדר חוברת מדעית בשפה העברית, קראו
הרב ותלמידו את החומר המסוכן בניגון תלמודי, למען
לא יחשוד בהם עובר אורח.
הגטו היתר, מציאות, נפשית וגופנית, תוצאה של
כפיה חיצונית ומסורת פנימית כאחד. היהודים לא לימדו
את בניהם רוסית, לא באו במגע עם הגוי אלא בעסקי
מסחר, לא השתתפו בשאיפות, בחלומות, בחגיגות העולם
הסובב אותם•
היו להם׳ גיבורים. בעודו תינוק שמע חיים, מפי סבו,
את הסיפור המרומם של מר משה מונטיפיורי, היהודי
הכייטי האציל, שבא לחקור את בני עמו ברוסיה, להשתדל
לטובתם. יהודי וילנא התירו את מותרות הסוסים,
סחבו בעצמם את מרכבתו דרך הרחובות.
היהודי שעלה לגדולה בעולם הגויי, בכוחות עצמו,
השתמש בהשפעתו אצל הפריץ כדי להיטיב לאחיו הנד־

לבית־הכנסת, הפולקלור שצמח בעיירות, כל
אלה יצרו מין תערובת של נימות לאומיות,
דחיות ועממיות שנתנה להם׳ זהות ברורה,
בעלת שרשים בהווי ובמסורת של ממש.
רוח הפרצים עברה עתה על פני הווי זה.
היא קראה לצעירים להתמרד, לשנות mפני
עולמם. אולם צורת המרד לא היתד, נתונה.
שתי דרכים יריבנת לחמו על נפשו של כל
צעיר. הן לחמו על נפשו של התלמיד בפינסק
הנידחת.
הדרך האחת קראה למהפכה הגדולה. הצאר
יושמד, העריצות תחוסל, מעמד הפועלים
יקים עולם חדש. בעולם זה לא תהיה עוד
מלחמה בין עמים. לא יהיה זה עוד חשוב
אם נולד אדם רוסי או יהודי. הוא יהיה שותף
לעתיד המזהיר.
הדרך השניה ר,אזה מהפכנית לא פחות. האזורים הם
עם. ד,ם הוגלו מארצם. הם יחזרו אליה. מכל קצוות
העולם יתקבצו, יחזרו אל• האדמה, יחזרו ויהיו אומה
ככל האומות, מדברים את שפתם, חיים את תרבותם.
שתי הדרכים סתרו זו את זו. שתיהן היו קיימות
בעולם החלומות. המלחמה ביניהן היחד, קשה, נמשכה
דור שלם.

תו דהעל קי ב ה ריק ה

הסוציאליזם היה מסוכן יותר. אנשיו כבר זכו לכתר
הרומנטיקה בגלות סיביר. צעירים יהודים רבים בני
דורו של חיים, הצטרפו לתאי המחתרת, זכו לתהילה
עולמית בשמות שאולים: טרוצקי, קאמנייב, זינובייב.
אולם הם הקריבו קרבן גדול, בשמחה או בצער: את

זהותם היהודית.

צעיר שגדל בארץ מתקשה, כיום, להבין את התהום
שרבצה עוד לפני דור בין יהודי ה״מערב״ ויהודי ד,״מזרח״•
היהודי המערבי בז מעומק נפשו ליהודי הרוסי
והפולני, בן תרבות נחותה, כמעט הרגיש בחילה בנוכחותו.
היהודי המזרחי שנא את המערבי בגלל עליונותו,
חשב אותו לבוגד בעמו, מיהר להבין את הנחיתות ותו־סר־ד,בטחון
שהסתתרו מאחורי ההתבוללות.
ההתנגשות עוד המריצה את חיים וייצמן להעמיק

מאו־כם נ*דאחדהסם

דורה וייצמן: החברה כחיים
המורים בפינסק, שהיה דוקא מורה טוב, חבב את הכימיה.
בגרמניה נתקל חיים בעולם חדש. המגע היה מכאיב.
הוא הופתע לראות כי אין הגרמנים מבינים את השפה
ד,יד,ודת השגורה בפיו אף כי היה נדמה לו ששתי השפות
כמעט זהות. הוא הופתע עוד יותר כאשר היהודים
הגרמנים לא קיבלו אותו בזרועות פתוחות.

ווייס ויי צ מן: ה אי ש
בלימודיו. הוא פחו פחד מוות מפני ההווי של ״אנשי
האויר״ ,הסטודנטים הנצחיים שלא הגיעו לשום הישג
אישי, לשום קיום מבוסס. היתר. זאת תכונה בולטת של
האיש, חיובית ושלילית כאחת, שלא שכח אף לרגע אחד
בחייו לדאוג גם לעתידו הפרטי. הוא, רצה להיות עצמאי
מבחינה כלכלית, בעל עמדה מוכרת בזכות עצמו. הוא
השיג את חלומו כשהפך ממציא בעל עמדה בינלאומית,
אמיד, אם לא עשיר מופלג. הכימיה והפוליטיקה היו
משולבות בחייו עד ימיו האחרונים.
באוניברסיטה הוסיף וייצמן להיות חובב־ציון, לנהל
תעמולה בין חבריו, אלפי הסטודנטים היהודיים מרוסיה
שהצטופפו במכללות הזרות מפני שמכללות ר.לדתם
היו סגורות לפניהם. היתד, זאת חיבת־ציון מוזרה: משהו
בלתי־מוגדר בהחלט, בעל מטרד, ברורה למדי, אך
בלי כל דרך מעשית להגיע אליה ! משהו מלהיב ומרומם
את הרוח, אך אינו מחייב לשום מעשה — פרט לויכוחים
בלי התחלה ובלי סוף, על קיבה ריקה למחצה, בבתיל

וורה וייצמן ובנה בנימין

על הקונגרסים. אנשי המזרח הרגישו עצמם מקופחים
ומושפלים.
התנהגותם האישית של הרצל ונורדאו הרגיזה• ״מעין
חצר־מלכות קמה מסביבו(של הרצל).״ כתב וייצמן .״חצר
של מעריצים שהתימרו לשמוי־ עליו ממגע קרוב מדי
עם ההמון ...יחסו (של נורדאו) ליהודי מזרח אירופה
היה שחצני ...לא אהבנו את נימת האלגנטיות, נימת
השייכות המדומה לעולם הגדול, שצינה את הציונות
הרשמית׳,ד,פראקים, החליפות השחורות ולבושי האופנה...
הרגשנו באי־נוחיות
מרותו של הרצל היתד, עצומה. אולם כשחלפו השנים,
ומכל הפעולות רבות־הרושם של הרצל, פגישותיו
עם שליטי העולם ושריו. לא יצא ולא כלום, דהתה מרות
זו• הסיעה שנוצרה על ידי וייצמן, ושקראה לעצמת
״הסיעה הדמוקרטית״ (כדי לרמוז על שלטונו המלכותי
של הרצל) התרחבה. הפצצה הסופית באה בדמות הצעת
אוגנדה.

חיים וייצמן 1925
ניברסיטה של ג׳נבה, בה למד קודם לכן. העיר היתד.
מרכז המהפכנים הרוסיים. תוך מלחמה קשה בהם הצליח
וייצמן להקים בה תא.ציוני, להפוך מנהיגו המוכר. תוך
כדי כך נתקל באנשים רבים שזכו אחר כך בשם עולמי.
אחד מאלה היה פלכאנוב, המנהיג הראשון של המארב־סיזם
הרוסי, מורהו של לנין .״מד. זכותך לשבור את
אחדותנו שאל פלכאנוב .״אדוני, עוד אינך הצאר
הרוסי השיב וייצמן בחוצפה.
אחרי ענין אוגנדה התמסר וייצמן יותר ויותר לכימיה,
נטש את הפעולה הציונית. הוא החליט להגר לבריטניה.
הוא לא תאר לעצמו שהחלטה זו תעשה, פעם,
היסטוריה.
לפני שעבר למכללה של מאנצ׳מטר רבש כיבוש
חשוב וורה יייצמו היתד, צעירה ממנו בשבע שנים,
אחת הסטודנטיות מעיר רוססוב שהיו חפשיות מתסביכי
תחום המושב, רגילות לחיים חופשיים יותר, בניגוד
לאחרים לא עסקו במהפכה או בציונות, לא בילו את
הלילות בויכוחים אינסופיים. התיחסו ללימודיהם ברצינות.
וורד, למדה רפואה, היתד. שקטה. הגיונית ומעשית.
וייצמן נשא אותה לאשר. בדאנציג. היא נישאה לא רק לו
אלא גם לציונות אליה הגיעה, כמעט בהכרח, במרוצת
השנים.
אפשר רק לנחש שהשפעתה עליו, משך 52 שנה, היתד,
עצומה.

ה ק דו ש וה מע שי
ואז קרה ו בד גדול. בוינה הופיעה חוברת קטנה.
תיאודור הרצל, עתונאי, כותב פיליטונים (טובים) ומחזות
(רעים) הופיע על הבמה.
קשה לתאר ניגוד חזק יותר מאשר זה שהיה קיים
בין הרצל לוייצמן, שני האישים אשי המאבק המר ביניהם
הוא הפרק הראשון של הציונות. הרצל היה יהודי
מערבי אופייני. וייצמן היה אופייני לא פחות ליהודי
המזרח. הרצל היה נעלה ונאיבי. וייצמן היה פיקח ומעשי.
הרצל ידע לעטוף גם את הדבר הקטן ביותר בהוד של
קדושה. וייצמן ידע לראות גם בדבר הקדוש ביותר את
הפרטים הממשיים הקטנים. הרצל היה הגדול בין השנים.
אך וייצמן היה הצודק.
התפיסה הציונית של הרצל היתד, פרי של מחשבה
מופשטת, בלי כל קשר עם ד,ד,וי בו הי, היה זה משהו
שבא מלמעלה. הוא חלם על חברה כמעט מופשטת, על
דפוסים חיצוניים נשגבים. התפיסה הציונית של וייצמן
היתד, פרי של ההו׳י היהודי בו גדל, משהו שבא מלמטה,
מן המציאות•
וייצמן הכיר בתרומתו המכרעת של הרצל: יצירת
ההסתדרות הציונית והקונגרס הציוני. הוא ראה בהם
מכשיר כדי להגיע להמוני היהודים, לאסוף כסף, להביא
יהודים לארץ ולישב אותם על האדמה בתהליך ממושך
והדרגתי. הוא בז בלבו לחלומותיו של הרצל, שהתראה
תמיד עם קיסרים ונסיכים, קיוה לשכנע אותם, בהופעתו
ובדבריו, לתת לו את ארץ־ישראל ״על מגש של כסף״.
הרצל בז לחלומותיו של וייצמן, שביקש לעשות מעשים
כל כך קטנים בצורה כל כך בזויה. על ידי עקיפת חוקים
ומתן שוחד לפקידים תורכים קטנים, במקום להתרכז על
השגת הכרזה בינלאומית.
שניהם כאחד היו חובבים בפוליטיקה. חסרה להם
לחלוטין הגישה המדעית של המהפכנים המקצועיים, מסוג
לנין וחבריו, שהתיחסו אל הפוליטיקה כאל מ, ע מדויק,
ערכו תכניות תוך חישוב הכתות החברתיים, הלאומיים
והמדעיים הפועלים במרחב. אולם וייצמן שבא מתוך
ההמון, הבין באופן אינטואיטיבי את הכוחות המניעים
המונים. את כוחות הרגש וההתלהבות. הרצל, שלא
הזכיר בספרו אף במלה אחת את השפה העברית והתרבות
העברית, ראה רק את הצורות החיצוניות — את
המנהגים הדתיים והכמורה הדתית, אליהם התקרב יותר
ויותר.

מעברלסוךה עו ל

פרא קי םוח לי פו ת ש חו רו ת

א־נד הצאר הדום•!•־המערביים, שהשתלטו על ההסתדרות הציונית, לא
סלחו לוייצמן מעולם על בגידתו במנהיגם הנערץ
משך שנות הויכוח היה וייצמן דוצנט־פרטי באו־

הפגישה ההיסטורית פייצל -וייצמן

קפה זולים שהיו מוכנים לתת אשראי ולחמניות לסטודנטים
עניים חסרי־בית.

מאחורי המאבק של הרעיונות והאישים עמד המאבק
בין יהודי המזרח ויהודי המערב. אנשי המערב השתלטו

ההיסטוריון יסכים, מן הסתם, עם וייצמן כי ההצעה
האנגלית המפורסמת להקים בית לאומי יהודי בחלק מן
הארץ האפריקאית לא היתד, רצינית מעולם, ולא היתד,
יכולה להיות מעשית מכל בחינה שהיא. הפוגרום של
קישינוב הוא שהבהיל את הרצל, הניע אותו לעשות
מעשה פזיז. הוא נתקל מיד בקיר אטום של התנגדות
יהודי המזרח, שבאו אל הציונות מן ד,הוי הדתי-הרומנטי
ושלא יכלו כלל לתאר לעצמם מדינה יהודית שאינה בארץ
ישראל. חיים וייצמן ומנחם מנדל אוסישקין היו מנהיגיהם.
הרצל לא נרפא מן המהלומה. אשד, צעירה קרעה
את מפת אוגנדה מעל דוכן הנשיאות, קראה להרצל בשם
״בוגד״ .כעבור זמן קצר, בגיל 44 מת.

עם הנשיא טרימד בוושינג^ן

וייצמן הצליח באנגליה. הוא עלה בסולם המקצוע,
הפך כמעט פרופסור (אף כי לא הגיע מעולם לפרו־פסורה
מלאה) .אפשר לאמר: הוא גילה את אנגליה.
בעיני יהודי רוסיה היה הנהר ריין סוף העולם.
רוסיה היתד, המזרח האפל, ארץ הבורות והעריצות. גרמניה,
שהחלה אז להפוך מעצמה עולמית עיקרית אחרי
איחודה בידי ביסמארק הגדול. היתד, אר׳י המערב, החופש,
ההישג .׳
ליהודים אלה היתד, אנגליה באמת תגלית. האופי
השקט, העצור והמחונך של הבריטים משך את לבם.
האנגלים היו כמעט בכל הד,יפו מן הרוסים: הם ידעו
להתבדר, לדבר בקלילות על ענינים של חיים ומוות.
לויד ג׳ורג׳ ,שהתלוצץ על הקרבות בחזית צרפת בהם
מצאו מאות־אלפים את מיתם, בלפור, שזנח את ועידת
השלום כדי לשחק טניס, הקסימו את וייצמן, שלא היה לו
מעולם כל ענין בחיים מלבד הציונות והכימיה. אפשר
לחשוד בו כי האמביציה להידמות לאנגלים היתד. אחת
האמביציות הנסתרות של חייו.
הפוליטיקה היא משחק של כוחות מוחשיים. אולם
בתחום זה ישנה השעפה רבה לגורמים אישיים, לפעמים
געירים ביותר. אין ספק שהערצת האנגלים מילאה תפקיד

n״ aו״צמן: האי ש
מרכזי בהיסטוריה הציונית. כי וייצמן לא היה היחיד שהתאהב
בגזע האיים• זאב ו׳בוטינסקי ועשרות אחרים לא נפלו ממנו
באהבה זו.

להס תנן לארץ
אחרי שההלם הראשון של פרשת אוגנדה ומותו של הרצל
עבר, חזר וייצמן לציונות.
הנהגת ההסתדרות נפלה לידי וולפסון איש קטן בהרבה.
הוא לא היה יריב שווה כחות לוייצמן. כל עוד היה הרצל חי
יכול היה לשכנע את הציונים כי ישנה תקווה כל שהיא להשיג
צ׳ארטר בינלאומי, שי העולם לעם היהודי. אולם עתה נתגלתה
המציאות במערומיה. לא היתד, כל דרד לפני התנועה אלא הדרך
שוייצמן הסיף לה מתחילה: להסתנן לארץ. לפעול בה באופן
מעשי ככל שניתן לפעול, לקנות דונמים, להקים בתים. וולפפון
נפל, וייצמן הפך המנהיג האמיתי(אם כי לא הרשמי) של התנועה.
בשעת הקונגרס התגרה מישהו בוייצמן, שאל אותו פומבית
מדוע איני מעמיד את כשרונו הכימי לרשות הארץ, מקים
חרושת כימית במקום. וייצמן החליט לראות את הארץ בעצמו,
בפעם הראשונה. היה זה בשנת .1907 הוא היה אז בן .33
הכניסה היתה לפי רוח הזמן. בבירות נכלא במחנה הסגר.
תפסוא־ ,הגלויה היתה למנוע חדירת מחלות לארץ- ,המטרה
האמיתית: לסחוט באקשיש• מאחר שסרב לשלם, קוצרה שהיתו
בארץ ב־ 10 ימים.
מבירות הגיע בסירה ליפו, ו^ייר בארץ. הוא ׳ראה את עמק
יזרעאל, מוכה הקדחת, שנקנה ע״י היהודים ואבד שוב, מחוסר

ארמון הנשיא כרחובות: חדר העבודה המיותם
אמצעים כספיים (עד שנקנה בשנית׳ במחיר גבוה פי , 10 מידי המשפחה הכיירותית לה
היה שייך כולו) .הוא ראה את מושבות הברון, שיוזמת בניהן אבדה כתוצאה משלטון
הפקידים. הוא ראה את ירושלים, על יהודי־החלוקה שלה, דוכא ממראה עיניו, שנא את
העיר עד סוף ימיו.
וייצמן לא הרגיש כלל שהוא עמד על פרשת דרכים. בספרו לא הזכיר אפילו כי
עלתה על דעתו המחשבה להשתקע בארץ. הוא היה ציוני מעשי — ראש האסכולה
שטענה כי העבודה המעשית בארץ היא לבדה החשובה• אולם הוא ראה את תפקידו
רק כמדינאי המשתדל להשיג את התנאים לעבודה, תפקיד שהשתלב היסב עם עבודתו
ככימאי במכללה בריטית•
בספר חייו הוא מתאר בסיפוק את ההתקדמות שהושגה בארץ בתקופה זו, מאז מות
הרצל ועד מלחמת העולם הראשונה. הוא מדבר על רדשגים אלה בגוף ראשון, בלשון
רבים. אולם הממשות העמוקה יותר, הפנימית, של עשיר, זו נעלמה מעיניו, או לפחות
מדבריו. הוא לא יכול היה לתאר את המהפכה הפנימית שחלה בארץ עצמה, את הקמתה
של התנועה הציונית־ר,סוציאליסטית שהולידה את הקיבוץ והקבוצה• הוא לא הרגיש כי עם
אנשי העליה השניה, עם ברל כצנלסון. א .ד. גורדון וחבריהם נפתח סרק חדש בהיסטוריה.
הוא ראה את המעשים החיצוניים, תמך בהם ונשען עליהם. אולם הוא לא היה חלק של
החברה החושה שיצרה מעשים אלה.
ההיסטוריה הציונית וההיסטוריה הארצישראלית היו משולבות זו בזו באופן מושלם.
אולם הן לא היו זהות. וייצמן, בבחרו לחזור לבריטניה, לעולם המעבדה והקונגרסים,
בחר בחירה אישית מכרעת מבלי להרגיש כלל בדבר•

מכתבבסקוטלנד יארד
כשפרצו הדיביזיות הגרמניות לתוך בלגיה וצרפת באוגוסט , 1914 בילה
וייצמן את חופשתו בשוייץ. בקושי רב חזר הביתה. הבית היה אנגליה. עובדה זו
הפכה, לפתע, בעלת משמעות בינלאומית.
הנהלת ההסתדרות הציונית ישבה בברלין. היא היתה פרו־גרמנית, כרוב היהודים
בעולם. היהודים בזו ושנאו אח רוסיה. הם העריכו והעריצו את גרמניה: הם בטחו
בנצחון הגרמני.
אולס״וייצמן הכיר את הכוח הגנוז בבריטניה. הוא האמין שתנצח• תורכיה היתד,
בעלת ארץ־ישראל ובת בריתם של הגרמנים. מד, יקרה אם תורכיה תפסיד במלחמה?
קודם כל עשה וייצמן מעשה זהיר, אופייני לו. הציונים הקימו הנהגה זמנית
בקופנהאגן, בירת דנמרק הניטראלית, מתוך כוונה להשאיר את ההסתדרות ניטראלית
במלחמה. וייצמן ניתק את קשריו עם המרכז החדש, הודיע לו שלא יקבל מידיו כל חומר
שהוא. המכתב עבר, כמובן, את הצנזורה הבריטית. הוא נשמר בחיקי סקוסלאנד־יארד.
הוא עזר לוייצמן הרבה מאד•
עתונאי חשוב, עורך עתון בעל השפעה רבה, נפגש עם וייצמן במקרה, שמע הערות
מענינות מסיו. התוכן: אם בריטניה תעודד התיבשות יהודית בארץ־ישראל, שתהפוך
ארץ חסות בריטית, יוכלו, כעבור שלשים שנה, מיליון יהודים לפתח את הארץ, להחזיר
לה את התרבות ולרדת משמר יעיל לתעלת סואץ.
העתונאי התרשם, הבטיח להפגיש את האיש עם לויד ג׳ורג׳ ,שר האוצר והאדם רשני
בחשיבותו בממשלה. הפגישה התקיימה בסוף . 1914 אתה מתחילה ההיסטוריה של הצררת
בלפור, שהושגה כעבור 3שנים, אחרי משא־ומתן ארוך ומייגע•

מנורו ת אל א דין

דורה וייצמן כארמון רחוכות

הדבר שהפליא ביותר במשא־ומתן זה היה כי כמעט כל המדינאים הבריטיים התיחסו
מיד באריה נמרצת וחד־משמעית לרעיון׳הציוני, וכי המתנגדים היו דוקא יהודים. וייצמן
הבין היטב את התופעה השניה. אולם לתופעה הראשונה מצא רק הסברים אישיים :
מדינאי זה היה חם־לב, השני היה בעל ר,כרה דתית, השלישי היה אדם נעים. היה זה
הסבר פשטני מאד להססוריה.
מתהלכות אגדות רבות על הרקע להצהרה. אנדה אחת היא שניתנה כפרס אישי עבור
המצאותיו המדעיות של וייצמן, שעזרו למאמץ המלחמה הבריטי. העובדה עצמה נכונה :
וייצמן הגיע לגדולה ככימאי, עזר לממשלה הבריטית להתגבר על אחת הבעיות הקשוח
בייצור חומד נפץ. אולם, כפי שמעיד וייצמן עצמו ,״ההיסטוריה אינה עוסקת במנעיות
אלאדיך.
אגדה אחרת, גם היא מופרכת, היתד, כי אנגליה רצתה לכבוש את לבם של העשירים
האמריקאים. אולם אלה היו, דוקא, אנסי־ציוניים בהחלט. גם ריצון לרכוש את דעת הקהל
היהודית לצד בנות הברית היתה פחותת־חשיבות.
(המשך בעמוד )14

פ ר חי ם?}להקבר: זה עתה נסתם הגולל. וורה וייצמן, בצעיף שחור עבה, מניחה את זרה על הקבר, כשבנה הבכור, בנימין, תומך בזרועה השמאלית ושליש הנשיא, סגך אלוף ארנון,
תומך בזרועה הימנית. מימין בתמונה עומדיס יוסף שפרינצק ודוד בן־נוריון. משמאל: האלוף משה דיין, האלוף חיים לאסקוב, מפקח המשטרה יחזקאל סהר ואלוף איתן אבישר.
העם סיומו שדפרק
לגבי אזרחים רבים התפוצצה הפצצה כמעט
כלאחר יד .״מדוע אינכם בבית הספר?״ שאלה
האם את בנה.
״הנשיא וייצמן מת,״ היתד, התשובה.
לילדים היה זה יום של בטלה. למדינה
היה זה יום של אבל. למרות שזה למעלה
משנה התכונן הישוב לבשורה, הדהים בואה.
הידיעה התפשטה במהירות עוד טרם הספיקו
העתונים לפרסמה בגליונות האבל שהוכנו
שנה מראש. במעברות ובישובי העולים גברה
ההתרגשות: בעיני תושביהם היה חיים וייצמן
לא רק איש המדינה, נשיא ישראל ; הם למדו
את שמו יחד עם האגדות על הרצל והעבר
הרחוק שהוליד את המדינה״ בישוביהם לא
היה כמעט בית שלא תלה את הדגל הלאומי
ענוד השחורים.
בערים היתד, הבשורה סימן לעריכת חשבון
של תקופה. עת נפטר יצחק שדה הרגיש כל
איש שחלק מחייו נעלם, פרק של ההווה. הישראלי
נסתיים. עת מת חיים וייצמן התיחד
אזרח ישראל עם העבר המהודר, הנראה כבר
רחוק מאד. פרק בהיסטוריה היהודית, שכבר
הגיע לקצו, נחתם סופית עם הסתלקותו של
האיש שסימל אותו יותר מכל אדם אחר.

הנשיא
העם חו לקכבוד
זמן קצר לפני עלות שחר יום ראשון
8.11.52 צלצל הפעמון בחדרו של שלמה
קצ׳ירגנסקי, נהגו של ד״ר חיים וייצמן , ,הזעיק
אותו לחדר הנשיא. שם מצא את רופאו
הפרטי, ד״ר יואל הישן כל לילה פחדר הסמוך,
עטוף חלוק־בית. הרופא ביקש ממנו
.להחליף את מיכל החמצן שלרגלי המיטה
המיוחדת לחולים, עליה שכב הנשיא.
היתד, זאת התקפה רגילה, אחת מרבות
שהנשיא סבלן מאז הורע מצבו באופן פתאומי
לפני כשנה, מאחר שהיה חולה במחלת־לב
משף שנים רבות• הפעם היתה זו ההתקפה
האחרונה. כעבור שעה קלה, ב־5.55
בדיוק, נפח נשיאה הראשון של מדינת ישראל
את נשמתו מבלי שתשוב אליו הכרתו. רופאו
הראשי, פרופסור הרמן צונדק, שהוזעק מיד
עם בוא ההתקפה על ידי ד״ר יואל, יכול
היה רק לקבוע כי הלב חדל מדפוק.
״יש לי הוראות.״ תוך רגעים נמסרה
הידיעה לממשלה, ולקרובי המשפחה •,המנגנון
שהוקם לפני שנה הופעל מיד לבצוע מבצע
יוסף. תחנת משטרת רחובות הפכה מטה

המבצע, המתה ככוורת משוטרים אזרחיים
לוית אשתו כרמלה ואחריהם קרבה שיירה
ושוטרים צבאיים ; חיילים שנשלחו מבסיסי־ארוכה
של חברי הממשלה.
הם. לבושים בבגדי מסדר, רובים מכודנים
במכונית הראשונה ישבו פולה ודוד בן־
בידיהם, הוצבו לאורך כל הדרכים המובילות
גוריון, פניהם מוצקים ורצינים. הם ירדו
לארמון הנשיא.
בפתח הגן, צעדו בין שדרת חיילים כשמאחו־.
ריר,ם שאר חברי הממשלה. אחד אחד, נכנסו
בהצטלבות כביש הארמון עם הכביש הראשי
לתל־אביב הוצב משמר, סמל משטרה
אל הטרקלין הגדול שבקומת הקרקע, נרשם
עברו על פני ארון הנשיא.
עצר כל מכונית, ביקש רשיון כניסה מיוחד.
בידו החזיק רשימה לא ארוכה ביותר של
ההנהלה הציוגית והקצין. בעוד נמשמות
הרשאים לד,כנס גם ללא רשיון. נכבצאים
חברי הממשלה בארמון קרבו שלוש
דים רבים שקרבו למשמר בבטחון שמעו
דמויות אל השער. .אני יצחק גרינבוים,״
פתאום, לתמר,ונם הרב, כי כניסתם לחלוק
הודיע אחד מהם .״אלה הם זרובבל ונחום
כבוד לנשיא אינה פשוטה כל עיקר.
ניר.״
חברי כנסת, נציגי מפלגות, נציגים זרים,
קצין משטרה צבאית צעיר ומשופם, שאליו
הוחזרו כלעומת שבאו. טדי קולק, מנהלו
פנה גרינבוים, משך בכתפיו: הוא כנראה
הבלונדי של משרד ראש הממשלה, היה אחד
לא הבין מי הם הדוברים אליו — או שהדבר
לא נראה לו כל כך חשוב. סמל המשטרה
מאלה. מכוניתו נעצרה והוא נתבקש לזהות
את עצמו• הסמל נטל את תעודתו, עבר עי*
הוציא את רשימתו הנצחית, הצטער :״יש
לי הוראות ברורות.״ לנאספים נראה כל ה־רשימת
בעלי זכות הכניסה החופשית, הצענין
כטעות תפלה ומיותרת.
טער: יש לי הוראות...״
קולק לא הרבה בדיבורים. בתנועה חדה
בינתיים נאספו עוד אנשים מכובדים, לבושים
כהות: חברי הנהלת ההסתדרות הציונטל
את תעודתו מידי השוטר, הורה לנהגו
לנסוע הלאה.
נית. גם להם הביע הסמל את צערו. לבסוף
ירד סגן־אלוף לפייס את האנשים שעמדו
ליד הכניסה לארמון הוצב המחסום השני
והעיקרי• שער הברזל של הגן היה סגור משך עשרות שנים בראש העולם הציוני,
שהיו חבריו למאבק של המנוח הגדול. גילה
ולידו הוצבו ארבעה שוטרים מזוינים —
הסמל :״אצלי רשומים מר לוקר והד״ר נחום
שנים אזרחיים שנים צבאיים. גם שם ניצב
גולדמן. יואילו להכנס.״
סמל עם רשימה — יותר מצומצמת מזו
שבידי משמר הכביש.
השנים דחו את ההצעה, הודיעו שיכנסו
״הממשלה מגיעה.״ בצד השער, בחדר רק עם כל שאר חברי ההנהלה .״אנחנו
ד,שוער, הוצבה !המפקדה האמיתית. לשם
נחכה עד שתסולק אי ההבנה הזאת,״ הודיע
הובילו קוי הטלפונים, שם ישב האדם שברל
לוקר, נמוך הקומה. השוטרים הצבאיים
בידו היתד, ההכרעה מי יכנס ומי לא: אלוף
שקיבלו הוראה לא להרשות שום התקהלות
פקוד הדרום, משה צדוק.
ליד השער עמדו במבוכה: המנהיגים הציוקבוצת
צלמי עתונות ומסריטי קולנוע שנים
נהגו שלא בהתאם להוראות. לבסוף גברה
הובאו למקום על ידי לשכת העתונות ההפק
ודד, הצבאית על ההכרה הציונית, המנממשלתית,
הסתובבה ליד השער• מדי רבע
היגים נתבקשו — שוב ושוב — .לזוז קצת.״
שעה נגש אליהם קצין שביקשם ״לזוז קצת.״
כעבור דקות אחדות נחפז אל הקבוצה
העובדה שנמצאו שם בתפקיד, לפי הזמנה
סגן אלוף, התנצל על כל הענין, חברי הנהלת
ממשלתית, לא נראתה כחשובה למשליטי
ההסתדרות הציונית נכנסו סוף סוף לחלוק
כבוד למי שהיה אחד מאבות הציונות.
הסדר הצבאיים, שלא ידעו, כנראה, להבחין,
מרוב חריצות, בין משמר כבוד לבין שמירת
כד כחול וסרטים שחורים. בשעה
גבולות בפני מסתננים או צבא פולש.
4.45 נכנסה קבוצת קצינים לארמון. היו אלד,
נושאי הארון שבאו לקחת את גופת המנוח
בשעה 3.30 הופיעה מכונית שחורה ומהודרת.
שר החוץ, משד, שרת, לבוש חליפה למקום משכבה הארעי. הטקס היה פשוט,
כחולה כהה ירד ממנה, נכנס ברגל אל תחום רק אנשי המשפחה (ואתם יוסף שפרינצק)
הארמון ; בפנים כבר ישב יוסף שפרינצק
נוכחו.
׳׳שבא למקום מוקדם בבוקר• כעבור דקות
הקצינים נשאו את הארון, המכוסה דגל
מספר הופיעה מכונית הרמטכ״ל שהגיע ב לאומי, ירדו את המדרגות המובילות מד,־

מרפסת הגדולה אל הרחבה שלפני הכניסה.
שם, על המדשאה הקטנה שבמרכז הרחבה,
עמד דוכן עטוף שחורים ומקושט שרשרת
עלי גפן מוזהבים. בפנים היה מתקן קירור
מיוחד לשמירת ד,נופה. מעל לכל התנשאה
כיפה תכולה שסרטים שחורים שזורים בה,
תלויה בשרשרות מתכת הקשורים לאך בעה
עמודים עטופים באותו בד ואשר נשאו מגיני
דוד מוזהבים.
בסיום הטקס רב־הרושם בצניעותו חזרו
הגברת וורה וייצמן ושאר בני המשפחה אל
הארמון ואילו שפרינצק פנה אל האלוף •
צדוק, שאל מדוע לא ניתן לחברי הממשלה
להיות נוכחים גם הם במעמד הגדול.
בשעה 6.00 אחר הצהרים הסירו השוטרים
את החבל שחסם את הדרך בפני הקהל הרב
שהצטופף מול הכניסה לגן הארמון. בראש
צעדו אנשי המכון המדעי השכן. אחריהם באו
אלפי האזרחים האסורים והלא־אפורים. הם
עברו בשדרה הארוכה בין שתי שורות חיילים
מכודנים, העיפו מבט בקבוצה שעמדה
על מרפסת הבית, הסתכלו ברגשות• מעורבל
בארון המואר באור זרקורים ויצאו מן הקצה

השני של הגן.
תחילה עמדו על המרפסת מקורבי המשפחה,
שהתקשו להשתלט על רגשותיהם. פה
ושם זלגה דמעה מאופקת על פנים חרושי
קמטים ; אחיותיו ואחיו של הנשיא המנוח
התבוננו בארון אחיהם ובאלפים שעברו,לאיטם
על פניו. משך כל הזמן לא ד.יפיעה
הגברת וייצמן ; מאורעות היום גברו עליה
והיא ישבה בטרקלין הגדול מכונסת בעצמה.
״כאן אהב לשבת קבוצת אנשי קול
ישראל שבאה להכין את מכשירי ,1הקלטה
והשידור לקראת טקס הקבורה עסקה בהקלטת
נקישות אלפי הרגלים על אספלט הרחבה.
עתונאים וצלמים סובבו בין הקהל, בקשו
להנציח את הרגע. עובדי הארמון הופיעו פה
ושם כשעיניהם תרות מדי פעם אל מקום
מנוחתו של אב הבית.
ביומו האחרון לא ניכר שום שינוי רציני
במצב בריאותו של הנשיא ! פרופסור צונדק
בדק אותו והשגיח בעליה קטנה במידת חומו,
אך הביע את דעתו כי לא היה זה דבר רציני.
הנשיא אכל את ארוחותיו כרגיל וכששאלה
אותו האחות (אחות צבאית מוסמכת, בדרגת
סגן) מה מרגשו, ענה לה בקול רוגע :״כמו
יהודי זקן ומסכן.״
דבריו אלה, ככל מה שהנשיא נהג לומר,
הועברו מפה לאוזן .״כולנו עקבנו אחריו כל
רגע,״ סיפר נהגו .״היה אף מנהג שכל עובדי
הבית יעלו לחדרו לפני השינה לשאול לשלומו.״
(המשך
נטנווד )10

חיים וייצגו ער
• i i i w n־ הדצד
,אספה אותו אוירה של כנות רבה, ונימה של סאתוס•
נדמה היה לי כמעט מתחילה כי נסל על עצמו תפקיד בעל
עוצמה אדירה. בלי הכנה מתאימה ...כאישיות היה חזק
ונאיבי כאחד ...כסי שראה את הדבר, היו יהודים עשירים
והיו יהודים עניים. מה היה יותר הגיוני מאשר להניע את
היהודים העשירים לתת כסף לשולטן, כדי להרשות ליהודים
העניים לבוא לארץ ישראל ז ...אפילו בארון אדמונד והרוטשילד
חשב את הרצל לאדם נאיבי שהחטיא את מטרתו
לחלוטין ...הוא היה מארגן ואישיות מלהיבה, אולם הוא
לא היה שייך לעם ולא תפס אח אופי הכוחות הטמונים בו*.

• מכס נודד או
,ההקרבה העצמית הנלהבת וההתמסרות שעוררו כבוד
בהרצל חסרו בנורדאו. מצאתיו מלאכותי ונוטה ליהירות...
ציוני קנאי רק משך ישיבות הקונגרס ן משך שאר שלוש
מאות וחמישים הימים בשנה שמענו עליו בתנועה רק לעתים
רחוקות ...הוא לא היה מוכן, כהרצל ורבים אחרים, להקריב
את הקאריירה שלו לציונות ...הוא היה טנור גיבורי, פרימדונה,
נואם גדול בסגנון הקלאסי. עבודה שחורה לא היתד.
בקו שלו ...ובורו היה גאה ומלא מליצות, אך לא ניסכו
עומק של היגשה וכושר ראיה. הציונות שלו היתר,
שטחית.״

• ואב זי 3וט, ו 3 0י
,בא אלינו מאודסה בילד פלא. בשנות העשרים המוקדמות
שלי כבר רכש לעצמו תהילה כעתונאי רוסי, תחת שסד,עט
אלטל-נה, עורר את תשומת לבם של אנשים כמו מקסים
גורקי וליאו טולסטוי הזקן. נם הוא היה נואם מוכשר
והפך שליטן של חצי תריסר שפות ...נאומיו בקונגרסים
הראשונים היו בעלי נוסח מגרה, אך לא השאירו רושם
ברור מאד. כך איש לא ידע, למשל, אם היד. בעד אוגנדה
או נגד ...הוא היה בלתי יהודי לחלוטין בהתנהגות ובגישה...
החיים היהודיים הפנימיים לא השאירו בו כל עקבות...
הוא היה מכוער למדי, מושך את הלב במידד, עצומה, בעל
דיבור נאד, חם לב, נדיב, תמיד מוכן לעזור לחבר במצוקה.
אולם מעל לכל התכונות האלה היתד, שיכבה של אבירות
תיאסראית למדי, מוזרה ולא לעדן.״

• מדט*ן 3ו 3ר

לחזור ללונדון, לפני היכנס יום הכפור. לא הבנתי מדוע
דואג מהפכן ליום הכפור ...כשהכרתיו יותר התרשמתי
ממרצו ומרצונו הרב לעשות משהו להטבת המצב היהודי...
אולם חוסר הבנתו את בעיותינו דכאה אותי ...לוא היה
קרנסקי (ראש המהפכה הרוסית הראשונה) נשאר בשלטון,
לא היה רוטנברג חוזר לחיים היהודים. הוא היה מהפכן
באופיו, והמהפכה קראה לו תמיד ...כשבא אלינו היה
חסר כל מגע עם החיים היד,־דים ...הוא דמה לטורבינה
אדירה, רתומה למטרה גמלא יחידה.״

• מנ ח ם וזגדד אוסי שנדו

» 1a *13 וסוד*»1
.הוא קבל אותי במשרדו המפורסם — חדר ארוך, מואר
באור עמום וכמעט חסר ריהוט. הוא ישב ליד מכתבה קטנה
בפינה הרחוקה ביותד של החדר, כך שעל המבקר היה
ללכת מרחק ניכר כוי להגיע אליו. לפני המכתבה עמד כסא
קשה, למען המבקר. הכל ה ד קצת תיאטראי, ולא הוסיף —
ואולי גם לא התכוון להוסיף — לנוחיותו של המבקר...
הוא ברך אותי בצורה ידידותית למדי, לחץ אח די ...חזרתי
ועמי ה־ושם שלא היה עוין׳לרעיון הציוני ולעבודתנו בארץ
ישראל. חשדו ואיבתו היו מכתנים אל הבריטים, אשר לדעתו
השתמשו ביהודים במזרח הים התיכון כדי לחסום את הדרך
בפני האיטלקים.״

,אדם בעל מרץ גדול, עקשנות עצומה ושכל ישר יציב
יתכן שהשכל הישר שלו היה מעט יציב מדי. היתה בו נימה
של רודן, והוא הד. קצת בלתי סובלני כלפי אנשים
צעירים • א ד מונ דדה ־ דו ט שי ל ד
ממנו ...כשמרני מטבעו, התנגד לתמרונים הדיפלומטיים הגרנד־יוזיים
של הרצל, האמין שיוכל להשיג הרבה יותר על ידי
,כשפנשתיו היה אדם בשנות הששים, ער מאד, עדיין היה
עמידה על ד,מקח עם התורכים עצמם. בהתנהגותו הזכיר בו ׳ משהו מן הגגדרן, אולם היה מלא נסיון ותבונה. כל
אוסישקין תערובת של באשא תורכי ונוברנטור רוסי. אולם דבר מסביבו דרה בטעם מובהק: בגדיו, ביתו — או, ליתר
כל יגרעותיו באו מהתמסרותו העצומה למטרד( .הציונית דיוק, בתיו — ריהוטו וציוריו. עדיין אפפה אותו אוירה של
הוא ־היה בלתי גמיש לחלוטין ביושרו ובכנותו ...גולגלתו אמן־החיים שהיה פעם. בהתנהגותו יכול ה ד להיות עדין
היתה עגולה ומאסיבית, הרגשת שיכול היה לפרוץ בה דרך ואכזרי כאחד. ה ד זה רפלקס של אישיותו המפוצלת,כי מצד
קיר של לבנים ...ההלצה אמרה שבכל פעם, כאשר הרתה אחד ידע את כוחו והתדר בידיעתו זו, ומצד שני פחד
אשתו, ה ד דופק על השולחן ואומר בחומרה: בן ! זה צריך מפניו. לגבי משפחתו הד ...אדם פראי, אולם כאשר, מאוחר
להיות בן ! ״
יותר. החלו גם רוטשילדים אחרים להראות ענין בארץ ישראל.
והיו מוכנים לתת מעט כסף לעבודה, אסר עלי לפנות
אליהם, .מה אמר בכעס, ,אחרי שהוצאתי עשרות מליונים
על התכנית והם צחקו לי, הם רוצים לבוא עתה בכמה מאות
• n»»nא ד דווו דו 3
אלפי פרנקים קבצניים ולהתחלק בתהילה? אם אתה זקוק
,הצעיר מכולנו. בעל הגיון מזהיר, היה מתאים במיוחד לכסף, אתה תבוא אלי עשיתי זאת לעתים קרובות, ורק
להגיש את הפילוסופיה הציונית שלנו לדור הצעיר ...הוא לעתים רחוקות לשוא.״ י
היה חסר רחמים בהתקפותיו על הקבוצה הקיצונית ...הוא
קבל השכלה מצוינת, והרקע היהודי שלו היה יציב. אחד
המעטים שהכיר היטב את המזרח והמערב כאחד, לכן התאים
במיוחד לתפקד שמילא. ביסודו ה ד בעל טבע ידידותי, אך • אן 3ד*סמיאן u n u n o
הוא לא סבל טיפשים ...מותו השאיר חלל ריק שלא נתמלא
״מבלי שהכיר אותי בכלל, קיבל אותי בצורה הידידותית
בצורה מתאימה עד היום•.״
ביותר ושמע לדברי באהדה רבה. חום והבנה קרנו ממנו...
הוא התיחס לבעד בהתעדנות ערה, אפשר לומר, באהבה.״

• א דנ ס ט

1*13

,לא היה (מצדו) המאמץ הזעיר ביותר להבין את נקודת
ההשקפה שלנו. היתה רק גישה שחצנית ומתנצחת.

• א ד 3ד ט *1שמ**ן

לו ר ד

ר*ד*נ 1

,ה ד זה כאילו התנגשתי בקרחון. צונן, מרוחק, אדיש
ושאנן, נדמה היה כאילו כעס על עצם דברי אתו על נושאים
כמו ארץ־ישראל ומולדת יהודית ...במרוצת הזמן נמס
במקצת.״

.לפני חמישים שנה היה איסטניס צעיר, בן לאב עשיר,
דמות מוזרה ואקדמית למדי בעינינו. על אף ההענקה
,הוא נראה כגוף שהפך רוח ...השיג את כל הישגיו
הגדולה שקיבל מן הבית היה לרוב שקוע בחובות, כי היד׳ בכוח החישוב בלבד.״
חובב אומנות ואוסף חפצים יקרים ...הורגזתי לעיתים קרובות
על ידי דיבורו המעושה, שאיה מלא ביטויים מלא.הוא
היה דיסקרטי, בעל טאקט והתמדה. היה לו מעמד
כותיים ומשלים מפורטים ושחסר, כך נדמה לי, בהירות
כמדינאי. והוא עזר לנו במידה רבה ...הוא הדריך אותנו
רבד, או יופי״ .הוא רק התחיל לפתח (אז) את הסגנון
באופן מתמיד, נתן לנו מפעם לפעם רמזים על הצורה בה יתהגרמני
שאין שני לו ...בובר ׳לקח מן הציונות, השתמש
,מצאתיו מוקף לוחמיו, בגופיה בעלת מראה פראי שעסקה, גבשו הדברים.״
בה כחומר אסיטתי.״
בבואי, בעריכת מעין פנטזיה ...הוא שאל אותי שאלות רבות
על התכנית הציונית, ומצאתי שלא היה כלל חסר־ידיעה...
מפעם לפעם, משך השיחה, עבר לצרפתית. הוא לא
דיבר • או ר ד * a*1״M
בה בשטף, אולם הוא היה מסוגל להבהיר את כוונתו, והדבר
• א שד נאחד העם! *»נז 3וד*
הקל במדת מה על המאמץ של שיחה ארורה באמצעות
.דמות מוזרה ומבריקה. קראו לו לפעמים לורנס של,הוגה
הדעות ובעל הסגנון העברי הראשון בדורו ...מתרגם ...פגישה ראשונה זו במדבר הניחה את היסוד לידי יהודה, לא רק בגלל מיבצעיו הצבאיים, כמנהיג היחדות ההוא
היה תמיד מבקר חריף וחסר־רחמים, אדם בעל שלמות דות שארכה עד יום מותו ...לרוע המזל לא היה מסוגל יהודיות שאורגנו נגד פעולות הטרור (הערבי) ,אלא בגלל
אינטלקטואלית שאי אפשר היה לערערה, אולם בקורתו להגשים את שאיפותיו (בסורד) בגלל נסיבות שלא היו אהדתו הלוהטת, אפשר לומר הזדהותו, עם האידיאלים הרמים
נבעה מגישה חיוביול חזקה.״
תחת שליטתו.״
ביותר של הציונות ...אנשיו העריצו אותו בגלל התמדתו.
אומץ לבו ומקוריותו ...התרשמתי מיד מאישיותו האדירה
ומתפיסתו הרוחנית לא רק את בעיות ארץ־ישראל, אלא את
בעיות העולם כולו ...שני יצריו האינטלקטואליים היו המדע
• נ חו ם 0ו סו דו 3

הצבאי והתנ״ך, והיתד, בו מזיגה של תלמיד ואיש־סעולה׳ש־
•הוא שוחח עם כמה שיכים, וסידר מן הסתם סידורים *כירה לי את לורנס. היו גם דמיונות אחרים: קנאותו.
״תמוד ידידותי כלפי צעירים ...אולם תמיכתו היתד.
עדינה, מדודה וחסרת התלהכות ...לא היה לו כל מושג של ללילה, בו היה יוצא לפוצץ כמה קילומטרים של מטילת נ#זל ...גישתו הקפריטיוזית ומקוריותו ,..רק כעבור חודשים רבים
זמן, שום מושג מה פרושה של הבטחה מעשית ...הוא היה יחסו לתנועה הציונית ה ד חיובי מאד, על אף היותו פרי נודע לן כי אכן היה קרוב משפחה רחוק של לורגם.״ ,
חמד בעד פשרה ...ביתו הוא בית מוזר מאד, שהזכיר ערבי ביותר. כמו פייצל סבר שהיהודים יוכלו לעזור מאד
תחנת רכבת. אנשים, בעיקר צעירים, נכנסו ויצאו בו תמיד, לערבים ..,אישיותו היתד, מסובכת וקשה. הוא היה ביישני
בשעות המוזרות ביותר. לא היתד, כל נוחיות בבית, אך תמיד ביותר, התנהגותו היתד, קפריסיוזית, וקשה היה להציעו לדהיה
שם מישהו מעדן לפגוש. סוקולוב עצמו היה שם רק בר ברצינות. ה ד לו מן הסוג האוכספורדי של הומור לגלגלעתים
רחוקות. הוא היה מופיע בצהרים, או קצת לאחר ני. אולם כשהצליח מישהו להביא אותו לידי שיחה רצינית,
,היא היתה בעלת טבע שקט, מתרחק מן הכריות, נוטה
מכן, בחלוק בית, נעלם אחר כך כדי לבקר בבית הקפה היה גלוי לב ורציני, ודעותיו, בחוד בנוגע לעניני המזרח לשקוע בהרהורים, אפילו עצובה ...תחילה חשבתי שהיא הת־החביב
עליו, שם נשאר עד חצות.״
יחסה אל הדברים ביתר שלוה ממני, ומבחינה מסוימת גם
הקרוב, היו ראויות להישמע.״
עשתה זאת, אולם במרוצת הזמן למדתי שרושם זה היה
שטחי בלבד. עומק רב של רגש, אופי והבנה היה חבוי מתחו*
לפני השטח ...תוך בל התמורות של קיומי המסובך למדי,
• פנ ח ס n a a a n
• סיליס אלה, שנכתבו ב־ 947ו, יכולות להתפרש נעקין ור. היתה זאת אשתי שאירגנה את הדברים בצורה שהיה לי רקע
,עשר, עלי רושם של אדם כנה, אך דעותיו על הבעיה לדוד בן־גוריון, שמילא למעשה את מקומו של ארלוזורוב, יציב ובטוח, ואם הייתי מסוגל להמשיך בדרכי ולהקדיש
היהודית ועל ארץ ישראל היו שטחיות. היה ברור כי אחרי מותו. וייצסן נמנע מלתאר את אישיותו של בן־נוריוו את כל רוחי לעבודתי, מבלי להקדיש מחשבה רבה לעגינים
כספיים או מעשיים אחרים, היה זד, אך ורק הודות לה.״
לא הקדיש להן מחשבה רבה ...הוא אמר שהוא ממהר בספרו.

• m a i nסונו אד

• 3״ צדא* 3ו p»n*»1

• 1ורה 1 n y »1

,העולס הזה״ 765

W Bf
^ m jI־

תו ך ש עו תאח דו תפשטה הידי עההט רגי ת:
ת״ ו״צמן. נ שיא ה מ דינ ה. איננו. ט ב לי
להכותל הו דעהרש מי ת גהדו אל ׳ אנ ד ה׳
בני כלהמעמ דו ת והגיל* ל אר מון

ה כ רי הממשלה.
היו חברי הממשלה.
נראים השרים כשהם

הראשונים שהורשו להכנס לארמון הנשיא, לחלוק לו כבוד במאורגן,
הם הגיעו בשיירה מירושלים, לאחר ישיבת אבל של הממשלה. בתמונה
יוצאים את הארמון לאחר הטכס. בפינה השמאלית! למעלת: ארמון הנשיא.

כראשה שיי ר ה2 .יאש שיירת !וברי הממשלה תגיעה מכוניתו של ראש
הממשלה, שבא יחד עם אשתו. הם נראו נרגשים ביותר. בנאום ההזעד אמר
בן־גוריון :״וייצמן נשא על ראשו שני כתרים — כתר מלבות ונתר תורה״.

בית הנשיא, המורה גנים, הוא רכושו הפרטי. נבנה כ ,1938 עדה ,000א *1לא״י.

כס האחרון
:שיא ב ר חו בו ת. ה ב או ל ח לו קכבוד
ודם ש שמו ק שור ערא שי תהת הוו ת
ודינ ה. ל אי ש ש סי מל בעיני רבי א ת
הוד ו הג בו רהשל דו ר ג דו לשעבר.

רי ההסתדרות הציונית. אחרי שדי הממשלה נכנסו חברי הנהלת
סתררות הציונית שבאו אח הם בצוותא מירושלים. בתמונה: חברי
ה,לה נחום. ניר, זרובבלז יצ.זן ק גרינבאוס, בכניסה לשדרה המובילה לארמון.

במדינה

(המשך מעמוד )6
הוא הצביע אל המרפסת המזרחית הגדולה
אשר בה אהב הנשיא המנוח לשבת ולצפות
אל הרי יהודה .״מכאן אפשר לראות את ירושלים
מבעד לעצי הזית שבגן,״ הסביר. בקומה
השניה נראתה מרפסת מעוגלת, שבלטה
מחוץ למיבנה הארמון. מאחוריה היה חדרו
של הנשיא ; כאן נפח את נשמתו.
״הוא ביקש שיבנו לו שם חלונות לכל
הכוונים על מנת שיוכל להביט החוצה מכל
מקום בחדר. כשבריאותו הרשתה לו היה
נותן לצפורים אוכל מבעד לאחד החלונות s
התקינו לו אצטבה מיוחדת לשם כך,״ ספר
עובד אחר, כאילו לעצמו. הוא סיפר על כרם
עצי הזית שנטעו לרגלי המרפסת המזרחית
לכבוד, יום הולדתו השבעים של הנשיא.
במקום זה, לפי בקשתו, ייקבר.
כאשר הפילו החיילים העוסקים בחפירת
הקבר שנים #:צי הזית עמד לצדם גנן הארמון
ונד בראשו :״זה כבר לא חושב. היום
נגדע עץ כל כך גדול עד שכל העצים האלה
קטנים לעומתו.״
רק העם נשאר. בשעות הערב המוקדמות
התקרב טדי קולק אל הקצין האחראי
לחיילים במקום .״אנשיך רועשים מדי,״ אמר
לו בהצביעו על החורשה הסמוכה שהוקצתה
לחניית החיילים .״מכאן לא שומעים אותם
כל כך. אבל מחדר הגברת למעלה נשמע הרעש
כל הזמן. אנא, השתק אותם. הגברת
שבורה. היא זקוקה למנוחה.״
בשעה 8.00 כבר לא היה איש מבני המשפחה
על המרפסת. רק נקישת הצעדים המתההצבעה
באסיפת הסטדדגטים כירושלים
מדת נשמעה כרחש גלים בגן השקט. אלפי
פעולה ! פעולה !
אזרחים שבאו׳ מכל קצווי הארץ ברכבות
מיוחדות ובמכוניות עברו בשקט• אפילו
אולי להתוכח עם בי. ג׳י. על כוס תה, בדבר
כשמ תבן דורו של חיים וייצמן, יוצר
ה־ י העולם אל חלקת האדמה הקטנד, ליד רחובות. הפשוט צלמים כבר עזבו את המקום. רק העם
תמיכה יותר גדולה, לא נראתה להוטה ליצור
המדינה הצ׳כוסלובקית, תומס גאריג מטריק,
אולם עבודת הצלמים היתר, קשה• צלם שבא
נשאר שם, חולק את הכבוד האחרון למי
חזית כזאת: צבע ועד הפעולה החרש, רובו
הושמה גופתו על קרון רכבת עטוף פרחים
לצלם תמונות בצבעים למען השבועון לייף,
שהיה הנשיא הראשון של המדינה העברית.
אנשי השמאל הקיצוני, שהביא את גישושי
והועברה לכל אורך המדינה, למען יראהו
שלח מבטים מודאגים אל העננים. היה זה
השלום, היה יותר מדי אדום.
וייפרד ממנו גם אחרון אזרחי המדינה.
כאילו רצתה גם השמש להחביא את פניה
שמשהח בי א ה בני ה
ביום •הזד״
חיים וייצמן, אחרון הנציגים הגדולים של הנפטר רגלי
הדת היהידית קובעת כי
העמים הקטנים, ,נקבר כמעט בחשאי.
הזר האלמוני. שום נאום לא נישא,
תהיינה לצד ירושלים, למען יוכל המת לרה׳
חו שד?
שום הספד לא הוספד. האיש שנאלץ לשמוע
אות בעיניו את עיר הקודש. חיים וייצמן, שבחייו
אלפי נאומים השתחרר מן החובה
מי ש»לצל לטלפון 426 בחיפה השבוע,
מימיו לא חיבב ביותר טכסים דתיים, קבע
מותו. ביום עדיין קיבל, תשובה, אך השלט ברחוב אלנבי
את ההיפך בצואתו: כי יונח בקבר כשרגליו
ש בי ת ה מו ד ש בי ת ה
12 המעיד על* משכני משרדי פיליפס ישראל
אל חלון חדרו * ,בכיוון ההפוך בדיוק. מארגחזן
צבאי(ששליש הנשיא, סגן־אלוף ארנון,
האוניברסי־של הסטודנטים אלפי
שלושת
בע״מ
סולק מן המקום, סמל את הברוגז
ני הטכס, במבוכחם, מצאו פשרה: הקבר סדר לו בעצמו את הכומתה הצבאית בזוית
טד, העברית התבשרו בשורה שהסעירה את
הסופי בין החברה ההולנדית (בעלת השם
נחפר כך שהרגליים פונות צפונה.
הנכונה) קרא את התפילה, בני המשפחה וראהמועמדים עם להמנות
זכותם
: רוחותיהם העולמי)
לבין שלטונות ישראל, סמל גם,
הקבר, לתוך חול סלי שפכו
המדינה שי לצמרת הרוחנית של מחר, תעלה מעתה 120
לרגלי הקבר עמדו עתה חיילי משמר האולי,
את החושך העתיד להשתרר בארץ.
כבוד, רגלים, צנחנים, ימאים ושוטרים, מ התותחים רעמו• ואז הסתיים הטכס בחלקו
ל״י לשנה (במקום 80—40 ,לפי המקצועות בידי נערמה
פרחים של ערמה
: ביותר הנאה
בפתוח חברת הרדיו והמנורות את מפעלה
השונים, כפי שהיה נהוג עד עתר .),הנהלת
דגלים את נשקם לכבוד הנשיא המת ששנא
את המיליטריזם כל ימי חייו. לראשו עמדו חיילים על קברו של האיש שכמעט ולא יכול
בנתניה, באפריל אשתקד, היו תכניות רבות
האוניברסיטה העברית, החיה בעיקר מנדבות
היה עוד לראות פרחים בשנותיו האחרונות.
בידיד, שהיו מביאות טובה גם לחברה עצמה,
חוץ־לארציות, נאחזה בקש של העלאת שכר
בני משפחתו, אשר בגודלה התגאה תמיד.
גם למדינה. מיד עם התחלת העבודה במפעל.
הלימוד, להצילה מגרעתה של למעלה ממליון
היה בה סגן־אלוף במדי חיל־האויר וצעיר
היו זרים של ערים, של מוסדות, של עולים
נפתרה בעית המחסור בנורות חשמל, נחסכו
לירות. הסטודנטים, שאינם סבורים שהם הם
בתלבושת ׳המרושלת האופיינית לחברי משחדשים
במעברות. היה זר של הצופים הערהדומים
הדרושים לייבואן של הנורות מחוץ
החייבים להוציא את המוסר מהבוץ הפיננסי,
קים׳ חבוש כובע טמבל. אולם רוב בני ה בים, בעל כתובת ערבית. היה זר ורוד של
שבתו עוד לפני שד,למודים היו צריכים להת לארץ. החברה שעסקה, בשלב הראשון בתע־משפחה
לא עשו רושם ישראלי ביותר. הכן,
לורנה וינגייט, אלמנת המפקד הדגול, שרששית
נורות לשוק המקומי בלבד, מלאה את
חיל, הודיעו שלא ישלמו עד אשר תשמענה
תושב אנגליה, קרא את הקדיש באותיות העתונאים שגם
מלים, כמה בכתב־ידה מה התחיבותה, סיפקה. את מלוא צרכי הארץ.
דרישותיהם.
אנגליות. וגם האלמנה, שעמדה זקופה וגאה,
הבריטיים התקשו להבינן :״לחיים וייצמן,
כשצעיף עבה מסתיר את דמעותיה, הניחה
שהכניע ממלכות בכוח האמונה, עשה את
צרותיהם של בעלי המפעל, אשר הביאו
הדרישות: שכר הלימוד הישן, מטבח סטועל
הקבר זר שנשא את כתובתו ,״לבעלי״,
אתם את כל מכונותיהם, החלו ברגע שפנו
הטוב והשיג הבטחות.״ אך יפה ביותר היה
דנטים זול, שיכון לחבריהם המשלמים הון
לאוצר, דרשו הקצבת מטבע זר להבאת חמרי
זר של פרחים פשוטים, שנשא סרט לבן ללא
חודשי למשכירי חדרים ירושלמיים. האוניכל
כתובת. היה זה זרו של היהודי האלמוני.
גלם חדשים. הבקשה נתקלה בסחבת.
ברסיטה ענתה לשביתת התשלומים בהשבתת
• בו חסרה רשת המגן בצד אחד,
לימודים•
כולו.
יהודי אלמוני זה לא שותף בטכס
כאשר נקרא מנהל המפעל היהודי, ואן
לאפשר לנשיא להאכיל את הצפרים.
שקלקן, גבר. הקומה וצד,ב השער, להולנד
מנגינה אחרת. יום אחר טקס פתיחת
להתיעצות, לא נבהל איש בארץ. האמינו שהלימודים
— שלא נתקיים — מלאו הסטודנy
1 T 3 *3ך טים את אולם קולנוע אוריון הירושלמי, לדון הנסים שעמדו למדינת ישראל עד כה, יעמדו
לה גם להבא ; מנהלי המפעל ההולנדיים יסעל
אמצעי לחימתם בשכר ד,חדש, שלפי טענכימו
להביא את חומרי הגלם מחוץ לארץ
תם ינעל בפני חברים מחוסרי הורים עשיעל
חשבונם• כשחזר האיש מהולנד, הוברר
רים את דלתות אולמי ההרצאות. חוץ מירוקי
שאנשי החברה, אינם מוכנים להמשיך במשחק
השנה הראשונה״ שישבו מתוחים, ציפו רובם
הסחבת, המפעל יפורק (השמועה אומרת שלהפסקת
השביתה ולפתיחת שערי האוניבריועבר
לקנדה) .לאנשי בית החרושת שנשאלו
סיטה, אפילו במחיר החדש, שכבר הכירוהו
על הדבר, נתנה הוראה לסתום את הפה.
עם הרשמם, התאכזבו כולם. ועד הפעולד ,.שנבחר
להנהלת המשא ומתן עם האוניברסיטה,
מלאוה בקפדנות.
הודיע מעל הבמה, בי הוא ממליץ על הפסקת
להבא תצטרך מדינת ישראל להביא את
השביתה. נימוקיו: א) הבטחה מפי ועדת
נורותיה מחוץ לארץ, לשלם עבורן את מלוא
התרבות של הכנסת לעיין בתביעותיהם של
המחיר, או שתשתמש בפתרון, הנראה יותר
הסטודנטים לשיכון ומנזה * ,ב) חשבון של
אפשר במציאות הנוכחית: תביאן מגרמניה
רמאות עצמית, כי יחסכו את סכום העלאת
במסגרת השילומים.
השכר, במס ההכנסה.
לא רק בעברית אלא גם באנגלית.
דממה אפפה את השטח הקטן מסביב לקבר,
בו הצטופפו חמש מאות מוזמנים, אנשי
ציבור, דיפלומטים וכמרים. הקול החזק ביותר
היה קולם של שני הדגלים שעל גג
הבית, דגל המדינה ודגל הנשיא, שכמעט טיר־טרוד
כתופים ברוח העזה.
קול שני היד, רישרוש מצלמות הקולנוע,
שהזכירו כי משך דקות אלה נשואות עיני

המקום היה צר, וכנראה חשבו המארגנים
שאין טעם להעביר את הגופה במסע כדי
להחזירה לאותו מקום, בגן בית הנשיא. אולם
בזאת הפכו את היום הסמלי והגדול לטכס
קטן סגור, בלתי עממי, הקטינו את דמותו
של האדם שגם היום עוד יש לו הרבה, מה
לומר למדינה זו וליושביה, האיש שבישר
את תורת היצירה האפורה, ששנא את צחצוח
החרבות והמליצות.

ועד הפעולה הנכנע. החליטו על המשכת
שביתת התשלומים. על ועד פעולה חדש, שנבחר
בו במקום לפי בחירה אישית (לא
כקודמו שהיה מורכב לפי מפתח מפלגתי),
הוטל להמשיך במאבק. הקו היסודי שנקבע :
נסיון ליצירת חזית• משותפת עם האוניברסיטה
הקבצנית, ללחוץ על ממשלת ישראל ל־הכנס
בעול חינוך בניד..
אולם הנהלת האוניברסיטה, שמוכנה היתד.

המשק

חנ 1ך

אולם המתווכחים שעלו אחריהם על במת
הקולנוע, השמיעו מנגינה אחרת. העלאת שכר
הלימוד) היא כטיפה בים הגרעון האוניברסיטאי,
מגיעה לכלל 3מתקציבה. ההבטחות
שניתנו לועד הפעולה, שמהר להכנע, חייבו,
אפילו לפי דבריהם הם, רק באופך מוסרי.
סטודנט העובד חצי יום — אם בכלל ימצא
עבודה — לא יוכל לחיות ; סטודנט העובד
יום שלם, יסיים את לימודיו לעת זקנה,
הידים שהורמו עם גמר הויכוח סלקו את

* לטינית: שולחן, השם האקדמאי למטבח
של סטודנטים

עיתונות
נ שיקה בשעתפ רי ד ה
גרשום שוקן, בעליו ועורכו של עתון רב
ההשפעה ביותר במדינה״ הארץ (תפוצה
)23.000 היה שרוי במבוכה. עמוס קינן, בעל
המדור עוזי ושות׳ נתפס על ידי המשטרה
ברחוב רמח״ל שניות ספורות לפני שפצצת־זמן
התפוצצה בדירתו של שר התחבורה
לשעבר דוד צבי פנקס. בעתון מכובד כמו
הארץ אין מקום לאנשים שטופלים עליהם
האשמות כמו השלכת פצצות.
מצד שני, אילו היה. שוקן יוצא נגד קינן

.העולם הזה״ 785

ב נז ד ־ Jה
(דבר העומד בנגוד להגינות, כל עוד פסק
דין סופי לא הוצא בענין זה •) היד, מורה
בהאשמה שנשמעה מצדדים שונים משך החדשים
בהם כתב קינן את הסור הססירי
העוקצני ביותר בארץ, כי שוקן מגדל במערכתו
צפעוני מסוכן.
למחרת הפצצה ד.ים יע, כרגיל, המדור עוזי
ושווד. היה זה האחרון שנכתב על ידי קינן.
אבל לא האחרון שהופיע בהאר׳ן. משך כל
הזמן בו ישב קינן במעצר, עד למשפטו, נכתב
המדור בידים אחרות. היה זה נצחון עקשנותו
היקית האגדית כמעט של שוקן על מבקריו
ואויביו.
עתה היד. צריך לנצח גם את עמוס
קינן, שיצא מבית הסוהר לאחר זיכויו.
היה ברור לקינן, כי באם יתפטר, תהיה*
הפרידה נעימה יותר לשני הצדדים מלווה
נשיקה. וכך היה. עמוס קינן הגיש את פי-
סורו, שוקן שלח לו מכתב פרידה, לאמור :
ברצוני להביע לך את צערי על התפטרותך
מעבודתך בד,ארץ. עלי להודות שהחלטתך לא
באה לי במפתיע, ני זה קרוב לשנה שאתה
בקשתני מדי פעם בפעם לשחררך מתפקידך,
וברי לי שהפסקת הכתיבה שהוטלה עליך
מן החוץ הכריעה את הכף לצד נמיתך להשתחרר
מן הכתיבה היומיומית, כדי שתוכל
להתפנות לעבודות שהיה עליך להפסיקן בשנתיים
האחרונות.
מדורך בד,ארץ שמש עילה להתקפות נרגזות
עליך, על הארץ ועלי. אך אני רואה צורך
לומר לך היום, שלא היה לי — ואין לי גוז
היום — ספק, שהמניעים השורשיים שהדריכו
אותך בכוניבונך הם מן הסהורים והכניס
ביותר המפעילים נופר ישראלי בימים אלה.
מדורך עשה רבות, כדי לפקוח את עיני הציבור
לחולשות היסודיות של חיינו ולסתירות
בין מטרות מוצהרות ובין המעשוז בהן
הסתבכנו. זוהי פעולתה של סאטירה אמיתית,
והרוגז שנתעורר מאשר שהזדצים קלעו
אל המטרה,
אני יודע שעוברת עליך עכשיו תקופה קשה
המעמידה את כוח עצביך במבחן רציני. אך
אני בוטח בך שתעמוד במבחן זה ושלנצא
סמנו מחושל יותר. אני גס מאמין שהכוחות
והכשרונות הגדולים, שכל מי שנפגש אתך
מבחין בהם, עוד יתנו פירות בשלים.

את התיבה קרוב לידך והמנע ממאמץ יתר :
החל לקטוף מצמרת העץ ולא להיפך ; אל
תעשן בעת הקטיף, כי החזקת הסיגריה, ביד
אחת גורעת מכח עבודתך.״
ב. הנהגת שיטת משכורת לפי נורמות :
בכדי לענין את הפועל בעבודתו ולדרבנו.
מציע המכון לקשור את המשכורת לתפוקה.
נורמות הייצור של המכון, נקבעו מתוך חישוב
מדעי, לא בעקבות משא ומתן בין ההסתדרות
לפרדסנים, כנהוג בארץ. כל פועל
העושה יותר מן הנורמה. שלו יקבל תוספת
שכר, המשוחררת׳ חלקית, ממס־הכנסה.
כדי לשכנע את בעלי הפרדסים בכדאיות
הצעותיו, אירגן להם המכון יום עיון בפתח־תקוה,
בהשתתפות שרת העבודה, מנהלו הכללי
של המכון, משה גרצברג (לשעבר מנהל
משרד החקלאות) והמהנדס הראשי יוסף סטר־כילביץ.
אולם ביך־האנר שבו התקיימה ה־

ה־ 17 את תורת הפשע מפי ותיקים במקצוע,
יצא משם פושע מועד. מלחמתם השקטה,
אך העקשנית, של הנוגעים בדבר, לשפור
התנאים בבתי הסוהר נשאה פרי, שהוצג ל־ראוה
באחד מימי השבוע שעבר: מחנה
עבודה לאסירים ברמלה•
למחנה, שהוא לדברי שר המשפטים רק
ראשון בסדרה, יישלחו אסירים שיהיו להם
סכויים לחזור למוטב. מי ומי נחשב לאסיר
כזה — זאת תקבע ועדה המורכבת משני
רופאים, עובד סוציאלי אחד. בשלב מאוחר
יותר יוכנסו למוסד גם עברינים מועדים, אשר
התבוננות ממושכת בהם תשכנע את הועדה
שיש תקוה לתקונם.
האסירים שיכנסו למחנה יגורו בבתים קטנים,
ינועו ללא הגבלה בין הכתלים, יעבדו
בחווה ובבתי המלאכה השונים: נגריה, מתפרה,
סנדלריה, ילמדו מקצוע שיאפשר להם

יותר׳מהר, יותר זול. בתמונה למעלה נראית שיטת מילוי ארגזי התפוזים המקובלת :
הפועל משליך תפוז אחר תפוז. לטמה: הדגמת השיטה הנכונה — שלושה במקום אחד.

חקלאות
ת ח רי ףדנדבות
מדינת ישראל, הצמאה לדולרים, התמחתה
בקיבוץ נדבות לכל צורותיו(מגביות, איגרות.
תרומות) ,זנחה את מקורות ההכנסה שהיו
בידיה, לא פיתחה אותם כראוי.
אשתקד בלבד הפסידה המדינה ארבעה
וחצי מליון דולר שיכול היה יבול הפרדסים
להכניס לקופתה הריקה. אי יעילותו של
הקטיף בפרדס הישראלי וחוסר ההבנה השורר
בין המעביד לעובדו, גרמו לכך שרק
ארבעה מיליוני תיבות הדרים נשלחו חוצה-
לארץ במקום ששת המיליונים שקוו להם.
במקום אחד -שלושה. בכדי למנוע
הישנותם של מקרים דומים, הקדיש המכון
לפריון העבודה והייצור** שנתיים לחקר בעית
יעול עבודת הקטיף, הסיק את המסקנות הבאות:
הוצאות הקטיף הן גדולות מדי בעוד
שמשמרות הפועלים העובדים בקטיף נמוכות
מדי, דבר הדוחה את הפועל מעבודה זו.
אפשר, וצריך, להעלות את שכרם של הפועלים
ולהוריד יחד עם זאת את ההוצאות ה־גבוהית
שיש לפרדסן, העושות את הקטיף
ללא־כדאי. אין כל צורך בהעלאת מחירים,
אשר תחליש את כח ההתחרות שלנו (החלש
גם בלאו ד,כי) בשווקי העולם.
הדבר יכול להעשות על ידי :
א. הגברת היעילות בקטיף. הפועלים העובדים
היום בקטיף עושים זאת ללא שיסה :
מנהלי העבודה אינם מומחים בעבודתם, לרוב;
אין שיתוף פעולה בין העובדים. המכון שאימן
עד כה 250 מנהלי עבודה וייאמן בעתיד
הקרוב 80 מנהלים נוספים, יצא בפעולות
הסברה נרחבות בין הקוטפים, הראה
להם באמצעות סרטונים כיצד עליהם לעבוד
ביתר יעילות, הוציא גם ספר כתוב בשפה
עממית, המלמד את התורה. דוגמה להצעותיו
המעשיות :״אל תניח את התפוזים בתיבה
אחד אחד׳ עשה זאת בשלשות ; החזק
• הגינות שלא נשמרה בקפדנות על ידי
מרבית העתונים, שדברו על קינן כאלו חויב
בדין.
*• המכון ׳,המסונף למשרד העבודה, פועל
בראשותו של מומחה או״ם, בשיתוף פעולה
עם משרד המסחר והתעשיה, התאחדות בעלי
התעשיה, הסתדרות העובדים הכללית ואגודת
המהנדסים והאדריכלים. עיקר עבודתו מת־רכדת
בשטח התעשיה.

•העולם חזה״ 785

אסיפה היה מלא מפה לפה פרדסנים שיקבלו,
מקווים מהנדסי המכון, את הצעותיו.

בתי סוהר
קבו ץ בין n r m
חוקר הפשע האיטלקי צ׳זארה לומברוזו
( )1909—1835 היתווה, בסוף המאה שעברה,
דרכים לטפול בעבריין, אותן חייבת
לנקום ״
כל מדינה נאורה. צריך האסיר, לדעתו, לקבל
בתוך כתלי בית הסוהר חנוך שיאפשר לו
לחזור, עם תום מאסרו, אל החברה החופשית
כאזרח מועיל. המאסר — קבע לומברוזו —
אינו מעשה של נקמה מצד החברה כי אם
נסיון לחנך את העבריין. מדינות נאורות
רבות, קבלו את תורתו, הכניסו שיפורים
בבתי הסוהר שלהם.
רק הזכות לצאת. מדינת ישראל
ירשה משלטון המנדט רשת בתי סוהר, שאחדים
מהם שמשו למטרה זן עוד בימי התורכים,
ואשר התנאים שבתוכם דמו לאלה
של ימי הביניים. שרות בתי הסוהר ומשרד
המשטרה נאלצו, מחוסר תקציב, לקבל את
בתי הסוהר כמות שהם• התוצאה היתד, כי
בתוך כתלי הכלא למד העבריין הראשון בן

להתפרנס בכבוד לכשיצאו לחופשי. אלה
הזקוקים לחנוך יסודי יוסלי ללמוד בבית
ספר מיוחד שיוקם במחנה.
״הוסיפו רק את הרשות לצאת מכאן מתי
שרוצים,״ העיר אחד המבקרים ,״ותוכלו להתחרות
עם כל בית הבראה במדינה.״

משפט
קנ א ת סו ק רי ם
עורך הדין הידוע (סניגור יעקובוביץ, קול
העם) ראובן נוחימובסקי, איננו דמות בלתי
ידועה בבית המשפט התל־אביבי• אבל הפעם
היה הסניגור בעל השם, תובע.
נוחימובסקי, שהיה עורך עתונים יהודיים
בפולין, חיבר ספרים על נושאים ציוניים,
הוציא לפני שלוש שנים ספר המסביר את
דיני מס ההכנסה. שתי מהדורות היו לספרן
אשר חובר ביחד עם אברהם פלמן, רואה חשבונות

כאשר הוצע לכנסת שינוי בחוק מס הך,כ־נסה,
החליטו השותפים להוציא סדרה מחודשת
ומתוקנת של ספרם. אבל לאחר מכן
נפרדו, החליטו להוציא שני ספרים מקבילים.
נוחימובסקי שלח ברכות «שנד, טובה״ לכל

הקונים בכוח, צירף אליהן טופסי הזמנה
לספרו, הודיע כי המזדרזים לקנות יקבלו
הנחה ניכרת ממחיר הספר, קיבל 600 הזמנות
תוך שבוע. פלמן מצדו לא טמן את ידיו
בצלחת הזדרז והודיע שספרו יקדים את ספר

שותפו לשעבר•
שבועיים הפוגה. ימים ספורים לפני
מועד ההוצאה לאור של ספרו של פלמן נפלו
לידי נוחימובסקי דפי־הגהות אחדים. הוא
נדהם לראות שהם העתק מילולי מן המהדורה
הראשונה, של קטעים שהוא בעצמו חברם.
העורך דין נתרתח, נינה את המעשה
רותית כ״דומה לשוד ים, כי שניהם קשים
לתפיסה,״ פנה לבית הדין המחוזי בדרישה
לעכב את מכירת הספר המתחרה.
לאחר משא ומתן מיגע בפני השופט, הגיעו
הצדדים לפשרה: מכירת ספרו של פלמן,
אשר הוצא לשוק יום אחד לפני המשפט,
תפסק זמנית, תחודש רק כעבור שבועיים.
במשך השבועיים יספיק נוחימובסקי להוציא
את ספרי שלו. מוציאו לאור של הספר האחרון
נחום טברסקי הצהיר כי אין ברשותו
אף טופס אחד: הכל נמסר לחנויות ולסוב־נים,
חלק גדול נמכר לקהל. הוא התחייב לשלוח
חוזר לסוכניו כי יפסיקו למכור את
הספר עד עבור השבועיים.
להרויח זמן. על מה שקרה אחר כך
נחלקות הדעות. טוען נוחימובסקי :״רימוני,
המשיכו במכירת הספר. ברשותו של
טברסקי נמצאו טפסים רבים. דרשתי והשגתי
צו חפוש מבית המשפט, מצאתי אצל סוכנו
הראשי ברונפמן ספרים רבים, כרוכים ולא
כרוכים, מצאתי חבילות ארוזות למשלוח עם
תעודות המעידות כי הן עמדו לצאת לחנויות
ביום המחרת. פניתי לתביעה הכללית שתגיש
משפט פלילי נגד המוציא לאור שנשבע
לשקר.״
עונה לעומתי טברסקי :״איני יודע על
כל מכירות במשך השבעיים. המשלוח שנתפס
עמד לצאת לשוק לאחר תום השבועיים. כל
העניו אינו אלא משחקו של נוחימדבסקי
הרוצה להרתיח זמן כוי להספיק להוציא את
ספרו לפני ספרו של פלמן.״

הוג*הבלילהאפל
אלסאנדרו קליוסטרו ( )1795—1743 מלו
הקוסמים בודאי חייך ממרום (או מלמטה)
חיוך דו־משמעותי: של ספוק — ,בראותו כי
תורתו עוד יש לה מהלכים על הארץ; ושל
גדלות — בהבחינו כי ממשיכיו נחונו בהרבה
פחות כשרון ממנו.
כן, שלימה מיכאל היתד, בהחלט קוסמת
חובבת. אבל שכנתה, אשר, שכולה שאבדה
את בנה במלחמת השחרור, לא הטילה ספקות
במהימנותה, פנתה אליה בבקשה שתעזור
לד, להשיג שכון, תחלץ אותה מקשיים כלכליים.
המכשפה
נאותה, משכה את קרבנה, בלילה
אפל, לבית הקברות שליד מעברת טירה
(חיפה) ,הושיבה אותה על אחד הקברים הטחובים,
החלה כיד הדמיון והביום הטובה
עליה, מציגה לפניה מחזה רפאים: השמיעה
קולות מסתוריים, לחשים, קראה פסוק תהילים
התעטפה בטלית. לאחר ההצגה, שנמשכה
חצי שעה, גלתה לקרבן כי משאלתה נתקבלה,
מאווייה יתמלאו בקרוב ובמהרה. אחר כך
פנתה לצד המסחרי, בקשה כתמורה למאמציה
600ל״י. השכנה מסרה את הכסף, חזרה שבעת
רצון לביתה.
חלפו שבועיים ומאום לא קרה, התגנ 3החשש
ללב האשה, שמהרה אל המכשפה, התאוננה
בפניה, קבלה מלוא הסה הבטחות :
מעשה הכשפים יתגשם הגם שבאחור קל.
כתום מועד הדחיה, גואלה האשד, מחכות,
פנתה למשטרה. למכשפה לא הועילו קסמיה,
היא הובאה לבית המשפט, נאלצה להחזיר
לקרבנה החמים את הכסף שסחטה ממנה,
לשלם קנם גבוה ערבות להתנהגות טובה.
אמר השופט :״אני מקל בעונשך ...משום
שאני יודע כי לא ימצאו טפשים נוספים
שיתפתו לך.״

האדץ
על עיכוב בהעברת ההלויה המשפחתית
לעירית ירושלים — הודיע אתמול דובר
משרד העבודה (הארץ).
שלום שפילמן, תל־אביב
הגביה טרם נמצאה.

מ־ 40 הבקשות למקומות עבודה, שהוגשו
לאיגוד הסטודנטים אפשר היה לספק
רק ( 70 הארץ).
מתתיהו רונייצקי, תל-אביב
העודף נמסר לסטודנטים הלומדים מתיי

מטיקה גבוהה.

בריטניה

ציין את שמות
האופירות ומחבריהן.

ה ר צו ע ה הו תרה
לפני מלחמת השחרור היתר, אגודת ישראל
אחת מאויבי,־ רעיון המדינה היהודית.
אבל מאחר שהוקמה המדינה, מהרה לחלוק
את נתח הבשר עם מפלגות השלטון, השתתפה
בממשלה, עד אשר, לפני שבועות
אחדים יצאה ממנה עקב סכסוך עם בי. ג׳י.
בשאלת גיוס הבנות לצבא.
כל עוד השתתפה אגודת ישראל בממשלה
נהגו מנהיגיה מתינות בהתקפותיהם על תושבי
הארץ האפיקורסים. עתה הותרה הרצועה
והרי גודמן ( )54 מזכיר אגודת ישראל
העולמית יצא בהתקפה רבתי על גיוס הבנות
לצבא, בעתון היד,ודי היוצא בעיר מושבו
של גודמן (לונדון) ג׳ואיש נרוניקל.
כותב גודמן :
*רק לפגי שבועות אחדים העלתה הכנסת,
בעזרת קולות האגודה, את תקופת השרות
הצבאי מ־ 24ל־ 30 חודש, דבר שהגריל את
כוח האדם של הצבא ב־ 25.000 לפחות. באותו
זמן, מרבית הנערות היהודיות שדרשו
שחרור מהצבא כבר עושות שרות לאומי
בבתי־ספר, בית־חולים, מושבים דתיים. האם
ישליך מר בן־גוריון את הנשים הללו לבית־הכלא,
או יגייס את נערות מאד,־שערים בניגוד
להחלטתם הברורה של גדולי התורה 1״
עול מלכות השמים. ממשיך גודמן :
.בדו״ח לאומות המאוחדות הכריזה ממשלת
ישראל כי שחרור מלא מן הצבא ניתן לנשים
המתנגדות לשרות כזה מטעמי מצפון או
דת ...אבל. בחקירתן של נשים המתנדבות
לשרות בצבא, הן נשאלו: האם את לובשת
גרבי ניילון י האם את הולכת לקולנוע?
איזו ברכה מברכים על האפיקומן? כמה
פעמים בשנה את צמד? ,אם הנחקרות השיבו
תשובות שלא סיפקו את חברי הועדות
(בהן לא ישבו אנשי אגודת ישראל או פאג״)-
הן גויסו מיד לצבא למרות הכרזותיהן האישיות,
עדויות רבנים ידועי שם.״
בתקפו את זרם העובדים בחנוך, הכריז
גודמן כי תוצאותיו ניכרות בכנעניות ובחינוך
המפ׳׳מי* .האם נניח לילדות בתי הספר
בנות יעקב׳ לילדי תלמוד התורה שית־מפ״או
י״ תשובתו היא שלילית לחלוטין.
אוימר גודמן בלעה 2.000* :שנה חכינו
ל...מדינה יהודית כמי אלבניה או קוריאד
והוא מסיים » :לא היו אנשים ניטרליים במעמד
הר סיני — ולא נהיה ניטרליים היום.
איננו יכולים, ואיננו רוצים, להשליך מעלינו
את עולה של מלכות שמים.״

ארצות הברית
בי תכנסתב כנ סי ה
לפני זמן קצר ישבו במסעדה בואשינגטון
רב יהודי וכוהן פרוטסטנטי, גלגלו שיחות
על זכרונות משותפים, כיון שהיו ידידים
מכבר הימים• בין השאר ספר הרב בלפור
בריקנר לחברו כי עדתו גדלה והולכת במהירות,
מונה עתה 165 משפחה. פשר הדבר :
שני בתי הכנסת הארעיים קטנים מלהכיל
את כולם•
*מדוע לא תשתמש בבניני הכנסיד, שלי?״
שאל הכוהן פרנסים סייר, ראש הכנסיה ה
אופירה
רוסית המתארת חיי

מושל עריץ. נדחתה בהיכתבה (במאה
שעברה) על ידי בית־האופרד,

המוסיקה שלה כתובה על ידי צרפתי.
.7באופירה
זו, ספורו של משו־ )
רר צעיר על שלוש אהבותיו, ממל־ (
אה הגונדולה האיטלקי^ תפקיד נכבד.
.8מחבר
המוסיקה — איטלקי,
מחבר הליברטו — גרמני, הגבור —
שוויצרי.
.9עלילותיהן של שני סופרים
מתארעות במצרים — אילו הן?
. 10 כח הגורל — אותלו — מאמן
— רינולטו — איזו אופירה מאילו
יוצאת דופן, ומדוע?

המלכותי ברוסיה. הטענה היתה :
היא חסרה תפקיד ראשי לאשה, מוזרה
מדי ואיננה בת־בצוע.

.2בשתיהן ; כתובות בידי מחברים
שונים, מופיעה אותה הדמות.
.3אופירה הנושאת את שמה של
אחת מדמויות חלום ליל קיץ, חוברה
על ידי קומפוזיטור גרמני.
.4מחברה הוא אמריקאי, מהארת1
את חיי הכושים, כתובה בסגנון ה־ג׳ז.
.5הגבורה
הראשית באופירה זו
שרה את שיר ההבניירה שנכתב
שלוש־עשרה פעם. הספרדים טוענים
שהאוירה הספרדית באופירה מזויי־פת.
הנושא
שלה: בגידה תנ״כית,

רשום את תשובותיך לעשר
השאלות, גזור את ה!
*לוש ושמור עליו עד גמר
סידרה זו של ארבעה חידונים.
כין הפותרים נכונה
יוגרלו שני כרטיסי מינוי של
התזמורת הישראלית -
אחד חנם ואחד במחירו.

גדולה בואשינגטון.
הרב הסכים מיד ובו במקום נקבעו סדרי
התפילה היהודית הראשונה בכנסיה הפרוטסטנטית
המפורסמת ביותר בארצות הברית.
בכל ערב שבת, עד אשר תמצא העדה היהודית
מקום תפילה משלה, מוחלף הצלב
הנוצרי שעל המזבח בארון קודש יהודי.
זוהי דוגמא אחת של שיתוף פעולה בין
דתי בארצות הברית. לפני זמן קצר נערך,
גם כן בואשינגטון, סמינר דתי שהשתתפו
בו תלמידים קתולים, סרוטסטנטים ויהודים.
לימודיהם כללו ביקור בבתי תפילה של שלש
הדתות. בעיר אחרת, פילדלפיה, נבנה בית
תפילה כל־דחי, לזכרם של ארבעה כוהני דת
(שני פרוטסטנטים, קתולי ויהודי) שויתרו,
בעת פעולה ימית במלחמת העולם השניה,
על חגורות ההצלה שלהם לטובת מלחים
פצועים, טבעו עם אנייתם.

חבש
ת מי דית סי ס טובי
בשבוע שעבר יצא הנגוס ד,יילד׳ סילסי, גור

לאחר מפלת ־ השיטה המפלגתית הבלתי אנושית —
זנהיגים אנוכיים מצר אחד, עבדים נרצעים מצד שני — באה
׳לארשי תקופת שלום ושפע. שיירי העבר הוכנסו למוזיאום
סימשו שם אות אזהרה ושעשוע אילם למבקרים הצעירים.
רוחי ומוטקה עשו כמיטב יכולתם בבנין מולדתם השניה,
בל באחד הימים פנו אל טוסו, ראש הממשלה הנאור של
ארשי הדמוקרטית.

אריה יהודה, קיסר חבש ואריתראה לבקר במושבה
האיטלקית לשעבר אשר צורפה זה לא
כבר לקיסרותו.
בין המקדמים את פני המלך שחור העור
באסמרה, בירתה (הלבנה, ברובה) של ארית־ראה
היו גם 200 היהודים המתגוררים בה.
בניהם צעדר בסך לפני בימת ההצדעה של
המלך כשדגל חבשי ודגל ישראלי מתנוססים
בראש, ונער ( )15 עזריאל כהן, מישראל, מפקד
עליהם.
למחרת היום קדם המלך בארמונו (לשעבר
ארמון המושל האיטלקי) משלחת מבוגרת יותר
של יהודי המקום, שכללה את יושב ראש
הקהילה, את הרב המקומי. לאחר שברך הרב
את המלך בלשון אבות אבותיו (עברית),
הגישו נכבדי העדה שי: תנ״כ, בו מסופר,
בין השאר, כיצד פגשה מלכת שבא את שלמה,
מלך המלכים, פגישה שהיזבשים מיחסים לה
את תחילתה של שושלת מלכיה.
השיב הנגוס בתודה, הוסיף * :לבני חבש
היו מאז ומתמיד יחסים עם היהודים. תמיד
נגן על יהודי אריתראה ועל יהודי חבש.״

״אל תתביישו״ ,אמר טוטו ,״אני יודע שאתם מתגעגעים
ריביתה ורוצים לשוב אל האדמה״.
רותי ומוסקה נדו בראשם, קצת בבושת פנים.
*בסדר״׳ ,אמר טוסו ,״אף על פי שאני מצטער על כך,
כיון שקיויתי לי תשארו פהץ כידידי ועוזרי. אבל אני מבי2
לרוחכם ואשתדל שרצונכם יתגשם״.
״אבל איך?״ שאלה רותי, בתימהון.

הוליבוד
בעדהשד כו פ 3
לפני 52 שנה היה אחד הכוכבים המזהירים
ביותר בשמי הוליבוד נערה בלונדית
בת ,19 ילידת טקסאס. שמה היה דיקסי לי,
והכל ניבאו לה עתיד מזהיר כשחקנית בסרטי
זמר. אולם הקריירה ד,משחקית שלה
נפסקה באמצע: ה*א הכירה מתופף־זמר
צעיר בתזמורת ג׳אז פעוטה ולא נודעת,
התאהבה בו, ולהפתעת כל מכריה וידידיה
נישאה לו.
.אל תנשאי לו, לעולם לא יצא ממנו
משהו,״ הזהירו אותה. אחרים אמרו » :כל
ימי חייך תאלצי לתמוך בו״.
למרבה התמר,וו לא רק שהלכה לחיות
עם אותו נגן בלתי ידוע, אלא אף נטשה
כליל את הקולנוע, החלה מביאה לעולם ילדם
ברציפות רבה*.
אולם הנגן האלמוני לא נשאר אלמוני
זמן רב. כעבור שנים אחדות הפך להיות
אחד מזמרי הרדיו המפורסמים ביותר בארצות
הברית, אחר היה לשחקן קולנוע מפורסם.
הוא לא נזקק כלל לתמיכת אשתי,
קנה לעצמו עסק מסחרי גדול, הגדיל את
רכושו מאפס למליונים אחדים. בשבוע שעבר,
לאחר שורה של ניתוחים קשים, נסיו־נות
נואשים להצילה ממחלת סרטן הקיבה,
נפטרה דיקסי לי. ראש וראשון למתאבלים
היה בעלה, שחזר זה עתה מעבודת הסרטה
בצרפת, בינג קרוסבי.

בקצרה
יק אתמול גוליה. ג׳ודי הולידיי בתפקיד
בילי דון בסרט המבוסס על הקומדיה
הנודעת אודות קנוניות בבירת ארצות־הברית.
ברודריק קרופורד.
משפט צדק• חבר מושבעים מנסה, ל־שוא,
לחרוץ משפט צדק על רופאה שרצחה
מתוך רחמים את ידידה החולה. אחד הסרטים
הבעייתיים המצויינים של השנה.
י ק רה זה בטרינידאד. סרטה הראשון
של ריסה הייוורת מאז חזרה מעלי־חאן.
מוכיח שיכלה להשאר אצלו• גלן פורד, ריקוד
דים
ועלילה ססנדרדית.
יוד *בת־שכע. הניאוף. המעניין ביותר
בתנ״ך באחד הסרטים המשעממים ביותר שיצאו
אי פעם מהוליבוד, גריגורי פק, סוזן
היוורד.
הנצחון המזהיר. חזירתו של חיל
שנסתמא במלחמת העולם השניה לחיים
נורמליים, ככל האפשר• מצולם על רקע ריאליסטי,
משוחק בכשרון רב. ארתור קנדי.
פגי דו.
העולם הזה נומליץ על :
הנצחוןהמז הי ר
__ משפטצדק

• ארבעה בסן הכל.

״סמכו על טוטו״ ,אמר הממציא הפקח של האנטי־פי.
ואכן, כעבור ימים אחדים הוגשה לרוחי ולמוטקה המצאתו
האחרונה והחדישה ביותר של מוטו: ספינת מרחב
שנועדה להחזיר אותם אל האדמה,
הפרידה היתה כאובה אך קצרה. דמעות רבות נשפכו,
ברכות רבות הוחלפו וברגע שנקבע על ידי טוטו ומהנדסי!
נעלמה ספינת המרחב בהתפוצצות אדירה, התרחקה במהירות,

מכל

ארצות הברית
עד״מה עוד r i m
עם עלות השחר, באחד הימים לפני שלושה
שבועות, הבחין זקיף דרופן קוריאי רועד
מקור, בגל־הסתערות סינית המתקרב לעבר
עמדתו, על גבעת המשולש במרכז החזית.
חבריו הספיקו בקדשי להתעורר, כשפרץ
הקרב האכזרי שנמשך למעלה משבוע. הגבעה
החליפה תריסר פעמים את בעליה, כשערמות
של קוריאים, צפוניים ודרומיים, סינים ואמריקאים
נערמות מסביבה.
משנסתיים הקרב, ללא שינוי ניכר בחזית,
בישרה העתונות האמריקאית לקוראיה, ביניהם
האבות והאמהות של החיילים, כי קרוב
לאלף איש נהרגו, נפצעו ונעלמו. היה זה
מספר האבירות השבועי הגדול ביותר מאז
החלו השיחות האינסופיות על שביתת הנשק.
סוס אדום, סוס שחור. הקצינים למו-
די־הקרבות בבונקרים של קוריאה התקשו
להבין את פשר ההתקפה, סברו שאין לה
הצדקה צבאית• אולם השבוע נתגלתה תוצאה
אחת. היתד, זו תוצאה שהידהדה מסביב
לכדור הארץ: הגנרל דוויים אייזנהאור נבחר
לנשיא ארצות הברית על גלי תנועה לאומית
גדולה. הסיסמה העיקרית היתה: רק הגנרל
יכול להשכין שלום בקוריאה, לשים קץ
לטבח.
סיסמה זו, שנפילה מן השמים מכוסי־ד,עננים
של חזית קוריאה וחקה הצידה את כל
הסיסמאות שנראו כמכריעות בראשית המערכה.
איסור השביתות, הורדת המחירים,
הקלת עול המסים — כל אלה נראו פחות
חשובים מול ערמת הגויות. בסופו של דבר
נשארו שני סוסים באורוות הגנרל. הסוס
האחד היד, אדום, יליד הקרבות בחצי־האי
הרחוק. הסוס השני היה שחור, ן ר,וא נולד
בפינות האפלות של השחיתות הפוליטית.
האס הגדול. עדלי סטיבנסון נתגלה בימי
ד,מערכי. כאישיות מבריקה, כבש את לב
המשכילים. אולם כשנתעורר ענין החיים והמות,
לא בקשו האנשים אריסטוקראט שקט
ומזהיר. הם בקשו את האב הגדול, האדם
מנוסה הקרבות, האיש שפיקד על מליונים.
ו .7נרל תפס את הגל, וכשחיין הלומד במהרה
רכב עליו עד תומו. הוא מסר את
ההודעה הדרמתית ביותר של המערכה כולה:
עם הבחרו יסע בעצמו לקוריאה, יבקש במקום
את הדרך לחיסול המלחמה• היתד, זו הודעה
שלא אמרה הרבה, אך היתד. לה השפעה
רגשית אדירה. בעיני רוב הפרשנים היתד,
זאת הנקודה המכרעת של המאבק.
האזרח לא צחק. אולם גם החפירות
של קוריאה ומיתרסי גדר־התיל, שהזכירו
יותר ויותר את תמונות הזוועה של מלחמת
העולם הראשונה, לא השכיחו את מאורות
השחיתות בוושינגטון.
משך שנה תמימה נתגלתה שורה ארוכה
של שערוריות, מקרים של קבלת שוחד ומתן
פרוטקציה, שעלו בליוני דולרים למשלם
המסים האמריקאי. ומאחר שאיש זה משלם
לקופת הדוד סם את מרבית הכנסותיו(בניגוד
למשלם המסים הישראלי, שאצלו קיים הבדל
ניכר בין הלכה ומעשה) ,לא מצא הדבר חן
בעיניו.
לוא היה הנשיא טרומן פועל בעוד מועד
ומטאטא את הזוהמה במטאטא ברזל, יתכן
והיתד, התבוסה נמנעת. אולם, כמו מנהיגי
הסוכנות היהודית, נקט בקו קצר־רואי יותר.
צחק מכל הענין, ניסה לך,עמיד פנים שהשחיתות
אינה אלא הקצאה של יריב פוליטי. את
האזרח הדבר לא הצחיק — כפי שנוכח,
הנשיא, במאוחר.
בסופו של דבר שיכנעה סיסמה פשוטה של
אייק: מפלגה הנמצאת בשלטון משך עשרים
שנה מוכרחה להפוך מושחתת• גלויי הזלזול
באזרח, השחיתות וו־,פרוטקציה מוכרחים להגיע
בד, לממדים מגעילים.
היה זה נימוק פשוט מאד, חותך מאד —
ובמקרה גם נכון מאד.

גרמניה
ה מ שו דרת
אם טיח לבך לנצח
ירחף על שדות השלום,
זאנות רוחך תעלמנה
תוחלת תבוא בחלום...
מלים אלה, הנוגעות ללב׳ אינן פרי השראתו
של משורר בלתי ידוע. להיפך, האשד,
שרשמה אותן בכתב־יד מסולסל, ידועה מאד
בעולם ובישראל, אם כי לא כמשוררת. אילזה
קוך ,״החיה הבלונדית של בוכנוולד,״ אשתו
של מפקד מחנה השמדה, קנתה לד, שם
עולם כאחת הדמויות הסאדיסטיות של ה
העולם
הזה״ 785

היסטוריה * .יחד עם שם העולם קנתה לעצרה
גם פסק־דין של מאסר עולם, מפי שופטים
בעלי לב רחמן.
בשעת המשפט התפרצה אילזה בהיסטריה,
שברה את הריהוט בתא בית־הסוהר• הרופאים
העידו שהיא סובלת מתסביך אשמה.
הם סברו שהדבר אינו נורמלי, אולם השופטים
האמינו, כנראה, שהדבר טבעי, נתנו
שהות מספקת לחיה הבלונדית להרהר באשמתה.
במשך
זמן מד, הפכה אילזה קוך דתית
מאד. הדבר עזר לה, לדבריה ,״לחשל את
נפשה.״ אך כעבור זמן מד. לא עזר החישול :
היא רבה עם הכומר. ואז גילתה תגלית :
״אני חושבת שאם אחרי 8שנים בבית הסוהר
אני מסוגלת לכתוב כל בוקר שיר
טוב, תהיה נשמתי ברוכה באותה מידה,״
כתבה לאמה.
אולם אילזה לא לקתה גם עתה במחלת
הצניעות• ״לא כל אדם יכול לעשות זאת,״
כתבה בגאוה .״דרוש לכך כוח עליון, וכוח זה
גובר בקרבי מיום ליום.״
יתכן שגם השופטים סברו שאין לגזול את
ההשראה הדרושה ממשוררת עולה. הם דחו
את ערעורה, אשרו בשנית את פסק־הדין של
מאסר עולם.

העולם
שיוחזר הכבוד לחלק זה של חבריהם. ומאחר
שבנות הברית מעוניונות מאד שהם
יחזרו למדיהם, היתד, המסקנה ברורה.
.אם כולנו פושעים האנגלים והאמריקאים
התקשו מאד להסיק מסקנה זי.
אולם גם הם לא יכלו להתחמק מלפייס את
הקצינים במעשה אחר: שיחרור שני המר
המלכה
בכתה. הממשלה הקימה
140.000 מקומות ישיבה לאורך המסלול,
אולם היא כבר הפקיעה 120.000 מהם כדי
לחלקם בין עובדי המדינה, חברי ארגוני
סעד וצדקה, פעילי האיגודים המקצועיים
וכל שאר האנשים שכבוד זה עלול לשמש
פרס למעשיהם הטובים. התוצאה היא שמ
רמה
ד ה תרג ש
בניגוד לאילזד, קוך (ראה למעלה) התהלכו
שדים רבים בגרמניה שלא הגיעו אל
המנוחה הנפשית. בין אלד, היו כמד, אלפי
חיילים משוחררים, אנשי ד-,ס.ס.־ד,קרבי לשעבר,
שערכו הפגנת ענק, דרשו צדק כלפי
עצמם.
כאשר פלשו בנות הברית אל לב מולדת
צלב־הקרס, היה בדעתן להכריז על הצבא
הגרמני כעל ארגון פושע. הדבר לא נעשה,
לסי דרישת הקצונה המקצועית באנגליה
ובאמריקה, שחששה כי הפגיעה בכבוד המקצוע
הצבאי תשמש תקדים מסוכן. אולם
ד,־ם.ס הוכרז כולו כארגוו פושע, מחבריו
נשללו כל הזכויות לקבל פנסיות, תגמולי
נכים וסעד אחר, שניתן לחיילים משוחררים
רגילים.
אנשי ד,־ס.ס. ראו בדבר עוול משווע. הם
טענו שרק חלק קטן של ארגונם, בעורף,
עסק במעשים בלתי נעימים, כגון השמדת
יהודים. אולם הם, אנשי ד,־.0ס.־ר,קרבי, לא
היו למעשה אלא חיילים קרביים רגילים
שהוצבו לגדודים המצטיינים, כמו הקומנדו
הבריטי. הם לא נבדלו מחיילים אחרים
אלא בסמליהם ובמדיהם.
למעשה קיבלו כל החיילים המקצועיים

אליזבט ה 2-והדוכס מאדינכורג
מלפנים, בצד, אולי גם מאחור
שלים הגרמניים שנדונו למאסר בעוון פשעי
מלחמה.
בשקט גמור, מבלי לתקוע בחצוצרות,
שוחררו עתה המרשל אריך פון־מנשטיין
(ששמו האמיתי היד. לוינסקי, ושנחשב זמן
רב ליהודי מוסווה, אולי מפני שהיה המוח
המבריק ביותר בין מתכנני המיבצעים הגרמניים,
תיכנן בין השאר את הפלישה לצרפת)
והמרשל אלברט פון־קסלרינג (מצביא
חיל־האויר שפקד על הגרמנים בחזית איטליה,
שעה שד,בריגדה היהודית הגיעה לחזית
זו) .האמתלה? השנים זקוקים לרפוי,
קבלו חופשה ״זמנית״.
משפטיהם של מרשלים אלה עוררו בשעתם
ויכוחים חריפים בין קציני כל העולם.
הם נשפטו בעוון פשעים שלא הם ציוו על
ביצועם, אלא שבוצעו בתחום פיקודם על
ידי מנגנון מיוחד. הם הואשמו בזאת שלא
מנעו את הפשעים.
אחד המתנגדים החריפים לפסקי־הדין היה׳
הלורד ברנרד מונגומרי. הוא וחבריו טענו
שאם יקבעו תקדים שהקצין אחראי למעשים
אשר המנהיגים הפוליטיים החליטו עליהם,
תתערער לחלוטן המשמעת הצבאית בכל
ארץ, וכל קצין יהרהר, תחילה על התוכן
המוסרי של כל פקודה לפני שיבצע
אותה. חשש שני: שפוט גנרלים מנוצחים
יהפוך נוהג בינלאומי. התוצאה האפשרית,
לדעת הקצינים: במלחמה הבאה יתחמקו כל
המפקדים מכל אחריות, ברגע שיחששו כי
מדינתם עלולה להפסיד במלחמה.
בעיני הגרמנים הבעיה היא הרבה יותר
פשוטה. אמרו הם: אם שופטים גנרל גרמני
בעוון הריגת כמד, מאות איש, מה בנוגע
לקצינים האמריקאים שפקדו להשמיד בפצצה
האטומית את הירושימה ונגסקי, או הרוסים
ששלחו מליוני שבויים למחנות־מות
בצפון הרחוק?
מסקנת הגרמנים: אם כולנו פושעים,
למה להתרגש י שאלה בלתי־נעימה למדי,
ביחוד כשהיא מתעוררת בין בני־ברית.

בריטניה
גאה. א ד פו שטתדגל
אירזה ל״החיה הבלונדית״) קוך
דת, שירח וגם כות עליון

הגרמנים דעה זו. הפגיעה בחבריהם פגעה
ברגשותיהם העדינים ביותר. מנוי נגמור היד,
אתם שלא יוכלו לחזור ולשרת בצבא מבלי
* בין השאר היתה לאילזה היפה חודשה
לכתובות קעקע. בראותה אסיר בעל כתובת
כזאת היתה מבקשת להרגו בצורה שלא תזיק
לעורו. הרוצחים היו מסירים את העור, משתמשם
בו כדי להכין לאילזה קוך מוכן
של מנורה.
** ראשי תיבות של שוץ־שטאפל ,״פלוגות
מגן״ .הפלוגות הוקמו כיחידת־עילית
לפיהרר. בימי המאבק על השלט1ן, אחרי
שפלוגות־הסער החומות נתגלו כבלתי נאמנות
לפיהרר.

נשיאים יכולים לד,בחר באמריקה, קוי מפלגה
יכולים לשנות כיוון בברית־ד,מועצות,
כושים יכולים להתקומם באפריקה. את ה
אזרח הבריטי בשנת 1952 מענין מאורע
הרבה יותר חשוב (בעיניו) :הכתרת דיר
מלכותה, המלכה אליזבת.
היום הגדול, ד,־ 2ביולי, מתקרב ובא. רק
טיפש או אופטימיסט עוד מנסה להשיג חור
בבית־מלון לונדוני לאותו יום. סוכנויות
רבות מתכוננות לשכן את אורחיהן מרחק
של 50 קילומטר מחוץ לבירה, להביאם למקום
המאורע במכוניות פרטיות. חברה אתת
אף חציעה הצעה מיוחדת לאמריקאים: לשכור
חדר מחוץ לעיר, לקנות מכונית בדולרים,
להשתמש בה כדי לנסוע העירה, למכור
את המכונית יום לפני ההכתרה ולהשתמש
ברוח כדי לקנות בשוק השחור מקום
׳ישיבה ליו מסלול התהלוכה.

חיר הכרטיס בשוק החופשי כבר הגיע ל-
1000ל״י. איש אינו יכול לדעת מה יהיה
המחיר בעוד 7חדשים, כשלהקות־להקות של
תיירים אמריקאים תרדנה על העיר האומללה.
היוזמה
הפרטית כבר יודעת כיצד לנצל
את המאורע. פירמות העובדות למען הייצוא
כבר שמו את ידיהן על כל החלונות הטובים
לאורך המסלול, מתכוונות להעמיד אותם
לרשות לקוחותיהן מעבר לים. אמר תעשיין
ידוע :״נאפשר ללקוח ולאשתו לחזות ב־הכתרה,
הוא יזכור זאת כל ימי חייו ! ״
עד כה התנחמו המיליונים שיוכלו לראות
את הטכס במכשירי הטלביזיה. אולם על
אלה ירדה כרעם החלטת המלכה ובעלה, הדוכס
של אדינבורג: לא יורשה לשום צלם
טלביזיה לקלוט את הטכס. ההחלטה נתקבלה
בצעקות של מרי. אולם אחרי מחשבה שניה
נכמרו רחמי הנתינים על הוד מלכותה.
שאל עיתון ר,אם נתאכזר בה י האם
נשכח שמלכנו הקודם מת מפני שעבד קשה
מרי בשבילנו?״ אחרים זכרו שהמלכה מרי,
סבתה של אליזבט, פרצה בבכי מרוב התרגשות
בשעת הכתרת בעלה. הם שאלו את
עצמם אם לא יהיה זה חילול קודש אם יראה
כל העולם את מלכתם בוניה, או מנגבת
את הזיעה ממצחה, ברגע החגיגי של חייה.
משקל מלכותי. המלכה עצמה. הדוכס
ויועציה עמוסים גם הם דאגות למכביר. אין
כמעט תקדים להכתרת מלכה נשואה בבריטניה׳
ובלי תקדים אין חכמה. מה יעשה
הדוכס? היזם יעמוד ליד המלכה׳ או ישב
מאחוריה? האם ישב לידה במרכבה העתיקי׳
שתוביל אותה. לטכס, או שמא ירכב
לפני או מאחורי המרכבה, על סוס • ?
התקדים העיקרי הוא טכס ההכתרה של
המלכה אן, בשנת • 1702 אולם אותה שעה
לא היתד, עדיין קיימת המרכבה בה תיסע
אליזבט. המלכה אן סבלה ממחלת פרקים,
ומלבד זאת היתר, כה שמנה עד שלא יכלה
ללכת ברגל יותר מצעדים מספר. לכן הובאה
כל הדרך לכנסיה באפיריון, דבר שלא מצא
חן ביותר בעיני האצילים המסכנים שנשאו
את העומס המלכותי. גם בכנסיה עצמה נשאי׳
המלכה בכורסה. כל זה מקשה מאד על
קביעת מקומו של הדוכס השנה• אך מאחר
שידע היטב את מי הוא נושא לאשר״ אין
איש מרחם עליו במידה הראויה.
בסך הכל מצב הרוח מרומם למדי. אולם
לפחות עתון אחד הכניס לאוירה נימה פרו-
זאית צורמת. שאל הדייל׳ אקספרס, עתונו
של הלורד ביברברוק האימפריאליסטי :
מדוע קבעו את הטכס בשיא עונת התיירות,
כשבתי׳ המלון מלאים ממילא והדביוים נש־פכים
כמעין המתגבר, במקום לקבוע אותו
בעונה המתה, דבר שיוכל היה להוסיף מצי
לי ם לכיסה של בריטניקה הגאה אך פו- 1 שטת הרגל?
• דבר שאף חבר אחד של בית המלוכה
אינו אוהב לעשותו, סאז נפל המלך גיורג
החמישי מסוסו בשעת מפקד חגיגי, כמעט
שבר את מפרקתו.

Hiunm

||^lll!ll!l!lli!l!!ll!!lllll!lllllllillllllllllll:llllllll!llillllllllllllllll!llllll!llllllllllllll!ll|j llll|ll|l j||||j|jj||||jjj jj

,מערכת ״העולם הזה״ מזמינה |
Iהצעות למשרות־הלימוד הבאות לצעירים או צעירות שסיימו את 1

! שרותם בצה״ל והנם בגיל של לא פחות מ־ 20 ולא יותר מ־m ,25
בוגרי בית־ספר תיכוני.
000000025348010101000002480100020153485300010289010123485
. 1עורו־משנה, כיתוב (מדור במדינה) :השכלה כללית I
טובה, ידיעה מושלמת של השפה העברית, התמצאות במאורעות I
מדיניים וחברתיים בישראל.
.2 sעורך־משנה, כיתוב (מדור מכל העולם) :השכלה !
כללית טובה, ידיעה מקפת של יחסים בינלאומיים, היסטוריה !
כללית ותהליכים מדיניים עדכאניים. ידיעה מושלמת של השפה |
העברית, ידיעה טובה של השפה האנגלית ולפחות אחת השפות !
הבאות: רוסית, צרפתית, גרמנית, יהודית.
3 mעוו־ך־משנה, כיתוב (מדור במרחב) :השכלה כללית !
טובה, ידיעה מקפת של התהליכים המדיניים והחברתיים בארצות
המרחב, רקע היסטורי ותרבותי, ידיעה מושלמת של השפה
העברית, ידיעה טובה של השפה הערבית (כולל קריאה שוטפת),
ידיעה בשפה הצרפתית, התורכית או הפרסית רצויה.
ההצעה היא לקורס הדרכה חצי־שנתי בעבודה חצי־יומית מעשית,
בשכר סמלי, המועמד יצטרך לעבור בחינה מקיפה ולחתום, עם
התקבלו, על התחייבות לעבוד משך 3שנים במערכת העולם הזה,
באם יידרש לעשות זאת בתום הקורם. במקרה זה תהיה העבודה
מלאה, במשכורת מקצועית.
הצעות, בכתב בלבד, לשלוח לראש מערכת העולם הזהI ,
ת. ד , 136 .ת״א, בצירוף פרטים מלאים על דרך־החיים,
רקע אישי, נסיון עד כה (אם־ישנו) והתאמתי לתנאים הנ״לI .

11.0

הודעה למנויי
מחיר המינוי לתקופות:
2,600ל״י

יולי -ספטמבר 1952
.אקטובר -דצמבר 1952

המנויים אשר טרם המציאו את תשלומיהם
מתבקשים לסדר זאת בהקדם האפשרי.
נעשים הסדורים לכריכת הגליונות מהשנים
הקודמות. בשבוע הבא יובאו פרטים בענין זה.

אנגלית,צרפתית
בבית הספר לשפות ״קדימה״,

רח׳ בן־יהודה ,74 תל־אביב•

בימים א׳ ב׳ ( 17 ,16 לנובמבר) נפתחים קורסים חדשים כדלהלן :
)1למתחילים מ־ 10—9 ,8—7 ,7—6 ,6—5בערב. )2למתקדמים ולמשתלמים בכל שעות הערב.
)3לתלמידי בתי״ס עממיים ותיכוניים מ־ 5—4 ,4—3בערב.
צרפתית: למתחילים: מ־ 7—6בעקב, למתקדמים: מ־ 6—5בערב.
פרטים והרשמה: מ־— 12 בצהרים 9—3 ,בערב (פרט ליום ששי).

ללמוד

לד ק ו

— פסנתר׳ —

*& Yאצ י
הנס
0גוט

קניה -מכירה -הקונים
כוונים
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

ת״א, רח׳ בן־יהודה 62

צינקוגרפיה

י. רחו בר היק ינש וןדז ות לנ־ אסב י בק י

גלופות קו

גלופות רשת

ה״ ו״צמו: האי ש
(המשך מעמוד )5
הגורם הקובע היה שונה לחלוטין, ופרוזאי בהחלט.
וייצמן עצמו התקרב אליו מדי פעם בספרו, אך
עקף אותו בהתמדה עקשנית.
האנגלים רצו בארץ־ישראל.

ציפ צו ךעלה־הוד־ס
בה בשעה שוייצמן התראה עם שרים ופקידים,
חתם מדינאי אנגלי מרכזי׳ שהיה מאד מקורב ל־וייצמן,
על הסכם סודי עם הממשלה הצרפתית. ההסכם,
שאיש לא סיפר לוייצמן על. קיומו, היה דרוש
כדי לחזק את המוראל של הצרפתים, שכמעט התמוטטו
תחת מהלומות הגרמנים. תכנו: סוריה וצפון
ארץ־ישראל, עד לקו טבריה—עכו, יעברו לשלטון
הצרפתי. דרום ארץ־ישראל יעבור לשלטון בינלאומי,
היינו צרפתי־בריטי.
ההסכם לא מצא חן בעיני האנגלים. הדיו טרם
התיבשה עליו, כשהחלו לחפש דרך לחסלו. היה
דרוש תרוץ יפה, נעלה, שירכוש את לב האמריקאים,
יכריח את הצרפתים לוותר בעל כורחם• התירוץ
ניתן בפיו של חיים וייצמן.
ראש הממשלה, אסקויט, רשם ביומנו :״לויד
ג׳ורג ציפצף על היהודים, על עברם ועל עתידם,
אולם חושב ששערוריה היא לתת למקומות הקדושים
לעבור לרשותה ...של צרפת.״ הצרפתים, האיטלקים,
הרוסים — כולם ראו בציונות, משך דור
שלם, סוכנות של האימפריאליזם הבריטי. אולם
וייצמן עצמו דחה את ההאשמה בשאט נפש. עד
יומו האחרון האמין כי החזון הציוני ר.וא שרכש
את המדינאים היבשים, וכי התועלת לאימפריה, עד
לאישור המנדט כעבור שנים, היתר, מקרית בלבד.
בעיני ההיסטוריה לא יכול להיות ספק שהציונות
מילאה בפרק זמן זה תפקיד של כוח עזר לאימפריאליזם
הבריטי, וכי וייצמן היה, בהכרה או שלא בהכרה,
השושבין. אולם שאלה שונה לחלוטין היתד,
אם הדבר היה כדאי. קשה לראות כיצד היתד, הציונות
יכולה להגיע בדרך אחרת להקמת ישוב שיהיה
מסוגל ליצור מדינה.

ד>דני בני uixאחד
היתד, ברירה אחת — בתיאוריה, היא לא היתד,
קיימת למעשה, כי היתד, לחלוטין מחוץ לעולמם
הנפשי של וייצמן ובני דורו. היא היתד, קשורה
בשיחרור המרחב כולו, גירוש ההשפעות הזרות
ושיתוף היהודים והערבים באזור עצמאי.
אחת הפרשות המוזרות ביותר היא שלא הרצל,
לא וייצמן ולא כל מנהיג ציוני אחר התענין מעולם
בקיומם של שש מאות אלף ערבים בארץ בה ביקשו
להקים בית לאומי יהודי, ובקיומם של מיליוני ערבים
נוספים במרחב אשר ארץ זו השתייכה אליו.
עוד פחות ענין אותם קיומה של תנועה לאומית
ערבית, תרבותית ופוליטית, שנולדה כמעט יחד עם
הציונות.
רק שבועות מעטים לפני מתן הכרזת בלפור נזכר
קיומם של הערבים בפעם הראשונה. המזכיר היה
סר מארקס סייקס, אותו מדינאי אנגלי שחתם את
ההסכם הסודי עם הצרפתים והפך ציזני כדי לחסלו.
הזהיר סייקס, לדברי וייצמן :״תוך דור אחד תשיג
התנועה (הערבית הלאומית) את שלה, כי לערבים
יש אינטליגנציה, חיוניות ואחדות לשונית סייקס
יעץ לבוא במגע עם האמיר פייצל, המנהיג הבולם
ביותר של הערבים.
השאלה נתעוררה שנית כשהגיע וייצמן, אחרי
מחן ההצהרה, לארץ. הגנרל אלנבי יעץ לו להיפגש
עם פייצל. כתוצאה מפגישה זו שהתקיימה בעמאן,
וממשא־ומתן נוסף שהתקיים בהמרצתו ובאמצעותו
של ט. א .לורנם המפורסם, הסוכן הבריטי שעורר
את המרד במדבר הערבי, הושג מה שנקרא ״הסכם
וייצמן—פייצל״ ,מכתב שנשלח על ידי הנסיך הערבי
לשופט פליקס פראנקפורטר :
״...אנו מרגישים כי הערבים והיהודי;! הם דודנים,
בני גזע אחד ...שתי תנועותינו משלימות זו את
זו. התנועה היהודית היא לאומנית, לא אימפריאליסטית.
התנועה שלנו היא לאומנית, לא אימפריאליסטית.
יש מקום בסוריה לשנינו. אכן, סבורני כי
איש מאתנו לא יוכל להצליח הצלחה של ממש בלעדי

פאטא מו ר\ אנ הבמדבר
קשה לדעת מה היה מתרחש לו היו היהודים
והערבים עושים באמת מאמץ רציני בכיוון זה. אולם
תוקפו שלי ההסכם פג כשפייצל גורש מדמשק על
ידי התותחים הצרפתים. והיהודים, שהדבר נכפה
עליהם מן החוץ, לא הבינו מעולם את העולם הערבי,
שאיפותיו ותקוותיו. יחסם אל הערבי היה, פחות
או יותר, כיחסם של יהודי המערב אל יהודי המזרח :
היחס אל משהו שכדאי להתרחק ממנו ככל האפשר.
לא היתה זו החלטה ברורה. היה זה ענין של
רגש, והרגש הוא שקבע. וייצמן מודה בעצמו שלא
יכול היה לחדור אל לבו של הערבי, להבינו.
״...לערבי יש כשרון עצום לבטא דעות מנוגדות לחלוטין
לדעותיך, באדיבות כה עדינה ועקיפה שנדמה
לך כי הוא מסכים אתך ...שיחות ומשא־ומתן עם
ערבים דומים לרדיפה אחרי פאטא־מורגאנה במדבר:
מלאת הבטחה וטובה למראה, אלא שאינה עלולה
להוביל אותך לכל דבר פרט למוות בצמא.״
היתד, דאת דעה מקובלת בין אירופאים. אולם

לגבי מדינאי, שבא לחרוץ גורלם של עמים, היתד.
זו דעה שטחית מאדר,אמת
היא שהענין הערבי לא נראה חשוב ביותר
בעיני וייצמן. הוא קיוה לפתור את הבעיה היהודית
בארץ־ישראל בעזרת העוצמה הבריטית, בתוקף כוחה
של ממשלת המנדט. התנגדות הערבים היתה אי־הבנה.
אולם אם היו האנגלים מוכנים להשתמש כראוי
בכוחות־הבטחון שלהם, לא היתה אי־הבנה זו
צריכה להפריע.

ע! אחר T11
הבריטים לא הראו כל רצון להשתמש בכוחם
לטובת היהודים. להיפך. הם השיגו את שלהם - T
את המנדט על ארץ־ישראל, הבסיס ליד תעלת־סואץ,
הנמל בחיפה, המוצא לצנור הנפט מעיראק. הציונות
סיימה, לדעתם, את תפקידה. ממילא לא התיחסו
הפקידים הרציניים אל חלום מטורף זה כאל דבר
העלול להתגשם.
לוייצמן היתה זאת אכזבה איומה. אולם הוא
התאכזב פחות מאחרים• הוא היה ונשאר ריאליסט :
האדם שהבין כי להצהרות אין ערך רב, וכי תפקיד
היהודים היה למלא את ההצהרות בתוכן מעשי, במעשים
של יום־יום .־
אחרים סברו אחרת. אויסשקין בא ללונדון, למחרת
מתן ההצהרה כשרשימת חברי הממשלה היהודית
כבר בכיסו. כמוהו עשו האמריקאים. הם
סברו כי הבעיות הפוליטיות נגמרו, ועתך, אין תפקיד
להסתדרות הציונית אלא להביא לארץ את מאות
האלפים.
ד,ם לא יכלו להסיח את וייצמן מדרכו. הוא התנגש
עם בראנדיים האמריקאי, עם זאב ז׳בוטינסקי,
עם כל מי שחשב כי יש תחליף קל לעבודה היומיומית
האפורה של קנית דונם אחרי דינם, הבאת
עולה אחרי עולה, גידול עז אחרי עז. אך לא היד,
תחליף. וייצמן אמנם גורש מן הנשיאות של ההסתדרות
הציונית אחרי מאורעות , 1929 אך הוחזר
כעבור כמה שנים בכל הכבוד.
הממשלה הפלשתינאית הפכה מניטראלית לעוינת,
מעוינת למדכאה, ממדכאה למחניקה. וייצמן המשיך
להטיף, לשכנע, לרכך. כל עוד היתד, אפשרות להביא
יהודי, לקנות דונם, להקים בית, המשיך בדרכו.
איש ממנהיגי ההסתדרות הציונית לא הבין את
ההגיון הפשוט שהכריח את האנגלים לדכא את
הישוב יותר ויותר, ככל שעצמאותו גברה. האימפריה
לא היתד, יכולה לסבול אוכלוסיה לבגר, עצמאית
בתחומה. אולם מנהיגי הציונות, בלי כל יוצא
מן הכלל, סברו שאפשר לשכנע את האנגלים. הויכוח
היד, רק: איזה אנגלים, ובאיזו דרך? וייצמן
האמין בשיכנוע האישי. ז׳בוטינסקי האמין בהפגנת
כוח נגד הערבים, כדי להוכיח לאנגלים שכדאי להם
יותר לסמוך על היהודי החזק. האחד האמין שכדאי
להסתפק במעט המעשי, כמו חלק מארץ־ישראל :
השני סבר כי יש לדרוש את הכל, כי אחרת לא
יינתן כלום.

האוי a : 3׳ X .״.
אולם בשעה שהתנהלו ויכוחים אלה בקונגרסים
ובועידות בין מנהיגים שסובבו את כדור הארץ
במסעי תעמולה ואוסף כספים, קמה בארץ מציאות
חדשה. קמה אוכלוסיד, שהיתר. בארץ בביתה.
בעיני האדם שגדל בארץ, איש נהלל שתמך ב־וייצמן
ואיש ירושלים שהאמין בז׳בוטינסקי, לא היה
האנגלי בחזקת נדבן גדול שבגד בהבטחתו. הוא
היה, פשוט, שליט זר. ובצורה הפשוטה ביותר, כמעט
מעצמו, חשב כיצד לפרוק את העול.
הקרע עם הערבים היה עובדה קיימת. לא היה
שום מגע בין הישוב העברי לבין האוכלוסיה הערבית.
כל צד חי בעולם משלו, בשאיפות משלו. כל
אחד חלם לפרוק את העול האנגלי. וכל אחד קיוה,
להיפטר מן השני.
הרעיון כי יש ללחום בבריטים היה זר לחלוטין
לוייצמן. הוא ראה בו סטיה מסוכנת, בלתי־מוסרית
וחסרת־תכלית מן הדרך. הוא לא הרגיש כי הצעירים,
תלמידי ז׳בוטינסקי בקצה האחד ובן־גוריון בקצה
השני, החלו מביטים בו כסי שהסתכל הוא פעם
בתיאודור הרצל: כבאדם המנהל פעולות פוליטיות
חסרות־בסיס במקום לנהל עבודה מעשית. אלא שהעבודה
המעשית היתד״ עתה, מאבק נגד הבריטים.
השנים האחרונות של פעולתו הציבורית של
וייצמן, השנים שקדמו להקמת המדינה, היו שנות
המאבק בינו לבין הנוער הישראלי. אויבו הגדול
לא היה האצ״ל, שאת פעולותיו תעב בכל נימי נפשו.
אויבו האמיתי היד, עתה דוד בן־גוריון, אחד ממנהיגי
תגועת־ר,פועלים בה תמך וייצמן מאז הקמתה,
אף כי הגדיר את עצמו כציוני־כללי מתון (משהו
הדומה לפרוגרסיבים כיום) .אמנם, בן־גוריון היה
לעתים קרובות במיעוט בתנועה, וחבריו — אליעזר
קפלן, משד, שרתוק, דוד שפרינצאק, דוד רמז —
תמכו בוייצמן נגדו. אולם הנוער הלך עם בן־גוריון,
וכשזה נתן פקודה להפסיק את המאבק אחרי ד,־29
ביוני, בהשפעת וייצמן, הלך הנוער עם יצחק שדה,
י. גלילי, י .טבנקין ומשה סנה, שדרש? את המשכתו.
אין ספק שבשלב האחרון של הקמת המדינה היה
וייצמן גורם מפריע, לא מסייע. אך המאבק לעצמאות
היה אפשרי מפני שקם, משך שני דורות, ישוב
בארץ שהיה מסוגל לשאת באחריות. אף מדינאי
ציוני לא עזר יותר להקמת הישוב הזה מוייצמן.

.העולם הזה״ 785

j nש

» גגג בו ה דגיו ב ג בו ה I
בשבוע שעבר הכחיש נשיא התאחדות בעלי
ד,תעשיה, ארי״ (״הזק!״) שנקר, בתוקף
רב את השמועות כאילו ניצלה האופוזיציה
בהתאחדות את עובדת העדרו כדי להתמרד
נגד צוו רשום העסקים. טען שנקר ברוגזה :
״בעת חופשתי לא עשו מאומה מבלי להתיעץ
אתי. אופוזיציה קיימת רק בדמיונם של
העתונאים.״ הרוגז היה מכוון נגד איש האופוזיציה
המובהק מקם רוזן, יצרן אריגים
שסיגר עבה אינו מש מפיו, עובדה שאינה
מוסיפה מאומה לחיבתו של הנשיא אליו.
אפרים הופשטטר, שמונה זה עתה לראש
המחלקה הפלילית של המשטרה, נכנס
השבוע לתפקידו החדש לאחר שהחלים מפצעיו
שנגרמו לו כאשר נפל מגג הקומה
השניה של אחד מבניני המשטרה בגליל.
איש אחר במדים, רב סרן מודאי, עוזרו
של הנספח הצבאי בשגרירות ישראל בלונדון.
נפגע במקום אחר, בלבו, הודיע על ארושיו
למלכת היופי לשעבר מיכל הראל.
לאחר שצ׳רלי צ׳פלין התוזמק ממתן
תשובה ברורה בדבר מוצאו, פרסמו עתוני
לו׳^דון את הפרטים הבאים: הוריו של
צ׳פלין, צ׳רלס ומרי סונשטיין היגרו לאנגליה
מאירופה המזרחית לפני כ־ססז שנה• סברה
זאת, לפחות המאית במספר, בדבר מוצאו
של השחקן, אינה מתקבלת על הדעת פחות
או יותר מ־ 99 האחריות, לא »כתד, לכל
תגובה מצדו של צ׳פלין.
משרדו החדש (הדואר) של השר החדש
הרב מרדכי נורוה, זכה בקצין עתונות.
האיש מיכאל שלמון ( )60 חבר המזרחי,
עסקן ציוני ותיק שעלה ארצה לפני שנתיים.
כתב אויקלם, העתון היומי הישראלי בשפה
ההונגרית :״מר שלמון זכר, סוף סוף בפרס
על עמלו הרב, והמתמיד בשרות החזון הציוני.״

פורט כדורגל הכו־וד חוו רבש לו
לפני שנתיים לערך הפגיזה נבחרת ישראל
את שער הנבחרת התורכית, קבעה את תוצאות
המשחק הבין־ארצי בחמשה שערים לעו״
מת אחד, לזכותה. היה זה נצחון גדול ראשון
של ספורטאי המדינה הצעירה, גרם לסנסציה
בעתוני הספורט בעולם, להעמדת נציגי הכדורגל
התורכי תחת שבט ד,בקורת בארצו
של אתא־תורק. מפלתם המדהימה גרמה
לרעש אנטולי: העתונות והקהל הצביעו באשמה
על שחקניהם, קראו למנהיגי הספורט

שה של עצבנות. הדבר האחד שהסעיר את
חובבי הספורט: אי הסדר האיום ששרר במקומות
הישיבה גרם לויכוחים ותגרות,
השאיר בעלי כרטיסים יקרים עומדים מן הצד
במשך כל זמן המשחק, בעוד מקומותיהם
תפוסים על ידי אחרים. האחד, אולי, שהיה
במצב רוח טוב היה אברהם קריניצי, ראשה
של רמת גן, שבחסרונו המפתיע של ישראל
רוקח נתכבד בבעיטה הראשונה.
אך בעיטתו לא זכתה להמשך עז, כי כבר
בדקות הראשונות פגעה ביוונים ״החיה הרעה״
:שייע גלזר בילבל לחלוטין את הגנה
היריב, הבקיע מרגליו שני שערים, עזר לחברו׳
צבי סטודינסקי, להשחיל את השלישי.

ברדתם ממגרש באסה ביפו כשבאמתחתם נצי
חון בלתי משוער מראש •.
מאז המשחק המשונה נגד מאלמא השבדית
עוד לא זכתה נבחרת ישראלית לגל של
קריאות בוז ולעג כשם שזכתה להם הקבוצה
שעמדה השבת מול נבחרי אתונה. היו
אלה אחד עשר צללים שניסו לבעוט בכדור
על מנת להפטר ממנו. הבטחון היד, רב מדי
כדי שיפעיל את רגש האחריות של מרכיבי
הנבחרת, שברוחב לבם׳ נתנו הזדמנות לכמה
שחקני משנה להראות את יכלתם. אך בזאת
לא היה די, כי גם לאחר שהוברר מיד כי
ההרכב הוא מכשול חמור בדרכה של הקבו־צד
..לא מצאו לנכון לעשות את ההכרחי •

לאעבדל 9 0רי
אמר ש׳׳י ( עד הנח) עגנץ, כשנשאל באם
ברצונו להחזיר לחווילתו שבתלפיות הירושלמיות
את ספרייתו בת 5000 הכרכים שהוטמנה
במרתף במרכז העיר, בימי המצור :
״לא, השאירו את הספרים במקומם. אינני
רוצה להיות עבד להם.״
כשהופיע השבוע רב-אלוף יעקב דורי,
רמטכ׳ל מלחמת העצמאות ומנהל הטכניון,
במשרדו בטכניון, הופתעו מבקריו מחידוש
אותו הנהיג דורי בסיכת בוגר קורם המ״מים
שהוא עונד תמידית בדש מעילו: העלה
המקיף את החרב העשוייה כסף, ד,וזהב• הכוונה
המשוערת: העלה, מבשר השלום, חשוב
מן ד.חך ב ד,קוטלת.
שר הבריאות, הד׳׳ר יוסף בורג, שכבר
הוכיח כשרונותיו הפיוטיים בעבר, בבכרו
כתיבת חרוזים על מכתב רגיל, השתמש
שוב במשחק מלים: כאשר שמע על שביתת
העובדים בבית חרושת החדש למלט שמשון,
נאנח, ד\.יב :״חוששני כי אצל שמשון תהיה
תוצרת דלילה.״

שיין! גדזר והמגינים האתונאים
ראשון ביצירת המולה־לשמור
על הפרסטיג׳ה התורכית.
מה שקרה בשני המשחקים נגד האתונאים.
ביום רביעי ושבת הזכיר לכדורגל הישראלי
כי הוא ראוי לאותה מנה של כעס לה זכו
התורכים לפני שנתיים.

90ד קו תעל הסו
מי שתאר לעצמו אף לרגע קט כי כדאי
היה לנטוש את מקום עבודתו, לשלם לירה
וחצי, על מנת להבטיח את נוכחותו במשחק
תל אביב—אתונה ביום ד׳ שעבר, התאכזב
מרה. הנצחון הגדול של הישראלים לא הצליח
להאפיל על השעמום שתקף את הקרב
החד־צדדי. היתד, זו למעשה הצגה חסרת מתח
של רדיפת חתול אחר עכבר, הועילה רק ל־מכרסמי
הצפרניים, שחסכו מעצמם מנה גדו
מכאן
המתח ירד פלאים ואתו התנדף גם
המשחק היפה, אותו רצו שתי רבבות הצופים
לראות. כדורגלני אתונה נפלו קורבן להתקפת
הפתע, ספגו במחצית השניה שני שערים
נוספים, בעוד התל אביבים, שזה היה יומם
המוצלח, נצלו יפה את הכדור שהגיע כמעט
תמיד לרגליהם, סיימו את משחקם הטוב בזלזול
מבהיל. יוצא דופן: יוסקה גולדשטיין,
שופע המרץ שהוכתר כשחקן הטוב ביותר על
המגרש, לכל הדעות•
דנ קמה
הכל תהו: האם היה זה אל המלחמה מרס
או האחד עשר של תל אביב שהפכו את
הקערה על פיה. כי שלשה ימים בלבד לאחר
שספגו היוונים חמשה שערים ללא מענה,
מגה לא קטנה של לגלוג, זכו לתשואות רמות

להעמיד את הנבחרת החזקה ביותר. מש־נתעוררו
מתרדמתם נוכחו לדעת כי לסיום המשחק
נותרו כעשר דקות, שהשער הישראלי
הובקע שלוש פעמים, מאזן שלא קל לשנותו.
הקהל ידע להעריך את מבצעי האתונאים,
שהתעלו ללא ספק סי כמה על עצמם. הם
נראו רעננים, מהירים, עזים יותר. השליטה
בכדור היתר, מדוייקת, העמידה את יריביהם
חסרי אונים מול התקפות המחץ. אף שייע
גלזר, שנדחק במחצית הראשונה לתפקיד קיצוני
ימני, נשמר כראוי על ידי הסטופר ה־יווני
במחצית השניה. למרות זאת היה ד,טוב
שבקבוצתו, הוכיח שוב כי אין שני לו ביצירת
המולה ליד׳שער היריב. שאר חבריו היו
חיוורים כסיד.

כשעלה גולנר לאביה היה מצב פרוע.
ראש המלחים האחרון עזב את העבודה, ובין עזיבתו
לבואו של גולנרנטלו המלחים לעצמם הופש רב. איש לא
היה קם לפני שמונה וחצי, שעת ארוחת הבוקר. לא הועילו
קריאותיהם וגערותיהם של הקצין הראשון והשני, שהיו באים
להעיר את המלחים בשעה 7בבוקר ; התאים היו סגורים ואיש
לא שעה להם. כאילו מתוך הסכמה הדדית לא היתד, העבודה
מתחילה לפני ,9וגם אז לא היה מי. שיכין צבע או כלי
עבודה. על פי הרוב ,״לא הובנו״ פקודות הקצין הראשון, והוא,
כבודו לא התיר לו להשגיח על האנשים בשעת עבודתם,
כך נתה־וה באניה מצב של אנרכיה מוחלטת.
אכן, רב החובל נטה לדבך על לבו של ינסן, המלח הטוב
ביותר באניה, שיקבל על עצמו את תפקיד ראש המלחים.
אבל הלה חש עצמו ״אחד מהחברה״ ,כפי שכנינו אותו אנו
המלחים, ולא רצה ליטול על עצמו את הפיקוד עלינו. מלבד
זה לא שכח ינסן את היום בו הביא שלשה בקבוקי יין
לאניה. רב החובל עמד בראש מדרגות הכבש, וברגע שהגיע
ינסן אל הסיפון, הושיט את ידו ופקד » :תן לי את הבקבוקים
!״ ולבו של ינסן נשבר בקרבו בראותו כיצד בקבוק
אחר בקבוק מתנפץ אל דפנות האניה.
באותו רגע החליט ינסן לעזוב את האדר. ובקוראו
לעבר רב החובל ״עוד נתראה ירד לחוף. אבל הוא אהב
מדי את תאו בירכתי האניה, את חדר האוכל, את האניה
כולה, ובלילה, בשעה מאוחרת, חזר אליה, שיכור ומקלל.
לבסוף מצא רב החובל בנמל זר את גולנר•
כ צד התגלגל לאותו מקום גולנר, זאת לא הצליח איש
להיציא מפיו. בעצם, בתחילה כמעט שלא שוחח עם מישהו.
הוא עלה לאניה כשחב־־לת בגדים קטנה בידיו, סידר את תאו,
תא ראש המלחים, ויצא במרץ לעבודה. בתחילה ניסו המלחים
״לרכב״ עליו, אבל עד מהרה הבינו כי הרוצה לחיות בשלווה
מוטב לו שיציית לראש המלחים החדש.
סדרי האניה החלו חוזרים לקדמותם.
המלחים קמו ב־ 7בבוקר, ולפני 5אחר הצהרים לא עזב
איש את עבודתו. הלכלוך שעל הסיפונים נעלם ושוב היה רב
החובל יכול להתגאות בפני הנווטים שעלו לאניה, להגיד
בגאווה :״זאת נקראת אניד וד,נווטים היו מוכרחים להסכים
אתו׳ כי גולנר באמת עשה את עבודתו באמונה. גם
החלודה שנצטברה גורדה והצבע שוב הבריק בשמש.
יום אחד הזמין רב החובל את גולנר לתאו ומשנכנס
רביד,מלחים, כובעו בידו, הזמינו רב החובל לשבת על יד
השולחן שבקבוק ויסקי גדול ושתי כוסות ניצבים עליו.
אמר רב החובל :
״גולנר, אתה ראש המלחים הטוב ביותר שפגשתי מימי.
שתה אתי כוסיות אחדות.״
גולנר עמד נבוך. מבטו נח על הבקבוק, על הכוסיות,
נדד אל רב החובל, הושפל שוב לעבר הכוסיות. כן, היה
זד. כבוד גדול: רב החובל מזמין מלח, לאחר ששהה רק
כחודש באניה, לשתות אתו ויסקי בתאו.
״מדוע אתה עומד כגולם?״ שאל רב החובל בחולצו אה
הפקק ובמלאו שתי כוסיות .״שב ושתה.״
גולנר לא נע ממקומו. רב החובל הביט בו בתמיהה ושאל :
״מה לך?״

v i d k

^ ט מ? י 7ב ל-

גולנר שתק רגע, אחר השיב במבוכה :
״אינני שותה אדוני;״,
״מד? ,מלח כמוך איננו שותה?״
הזלזול שבקולו של רב החובל פגע בגולנר והוא השיב :
״אין זאת אומרת שאינני שותה לגמרי, אבל החלטתי —
ואל נא תצחק לי, אדוני — החלטתי לאסוף כסף ולעזוב את
הים.״
רב החובל הביט בו רגע בתמר,וו, אחר הפליט אגב הרמת
כתפיים ״כרצונך״ וגולנר עזב את התא.
השמועה עברה בכל התניה, מהקצין הראשון, שלו סיפר
רב החובל בכבודו ובעצמו על המקרה, ועד נער הסיפון, כי
ראש המלחים אינו שותה וחוסך את כספו כדי שיוכל לעזוב
את הים.
אנשי הסיפון שפשפו את ידיהם בהנאה ; סוף סוף גילו
את נקודת התורפה של רב המלחים. עתה יוכלו ללעוג לו :
אינו שותה, אה? וגם לחוף אינו יורד 1ואל נשים אינו
הולך? ספן השומר את כספו ! פרצוף כזה צריך להציג
לראוה. מקומו במוזיאום. בחור בן 30 שיינזר מכל תענוג,
שיא הצחוק ! ״תנו לו עוד שבוע ! נראה איך ידבר אז,״
צחקו המלחים בחדר האוכל.
והשבוע חלף. וחלפו עוד שבועות רבים וגולנר יושב
בשלווה באניה.
בגמר העבודה היה מתרחץ, נכנס לחדרו, קורא או שוזר
חגורות. מדי שבוע היה מבקש מינסן (שאתו התידד) לקחת
את החגורות ולמכרן עבורו בחוף. היד, אומר בחיוך :
״עוד פיזטות ! זה מקרב את היום בו יהיה לי כסף לקנות
בית קטן׳ חלקת אדמה, לעזוב את הים הארור הזה ולחיות
כבן־אדם.״
ה׳,״פ--״ עובדת באותם הימים בהובלת דלק בקווים
קצרים: יום וחצי בים, יומיים בנמל. החורף החל והמלחים
חדלו להרבות בירידות לחוף. תחת זאת היו מגניבים בקבוקים
לאניה, יושבים באחד התאים, שותים בצוותא, ואף
גולגר ישב עמם וגלגל סיפורים. אבל ביין לא נגע.
יום אחד, כאשר ינסן וגולנר ישבו בתאו של האחרון,
הוציא ראש המלחים את כספו מהקופד. הקטנה שהיתר, טמונה
בתחתית ארונו והחל לספור אותו. שאל אותו ינסן :
״כמה כסף יש לך? זו ודאי איננה ד,אניד, הראשונה שבה
אתה חוסך. ספר לי קצת על עברך.״
גולנר חייך :
״מה שעבר עלי עד כד, אינני זוכר. עכשיו אני עובד
כאן ואוסף כסף,־ מחכה ליום שבו אפרד מכם, כשכיסי
מלאים, אפריח לכם נשיקה באויר ולא אראה עוד את הים.״
חג הכריסמום קרב ובא. המלחים קיבלו מאת גזבר האניה
את המגיע להם והתכוננו ליום ה־דול• אחת מן התכניות היתר,
לקחת את גולנר אל החוף, על חשבונם. ינסן התנדב לאסוף
כסף מכל אחד, ל״קרן גולנר״ ,כפי שקרא לזה• וביום החג.
לבושי הדר, נכנסו ינסן וג׳ק אל תאו של ראש המלחים שישב
ושזר חגורה ואמרו לו :
״ד,־:רב כריסמום, וכל המלחים החליטו פה אחד כי לא
יה ר, זה כריסמום אמיתי אם ראש המלחים שלנו לא ירד
אתנו אל החוף.״
״ראו בהורים,״ חייך גולנר ,״עלי לגמור את החגורה הזאת.
אני מוכרח לעבוד קשה עכשיו, כיון שהיום הגדול כבר נראה
באופק.״
״אבל איחיו מזמינים אותך. את־ .אורחנו הלילה. כל
הוצאית ך עלינו: אפילו את היפר. שבנערות הנמל נשיג
״אבל מהחלטתי לא אזוז. אני נשאר באניה.״
עבורך• בוא ! בכריסמוס אתה מוכרח לבוא ! ״
״אתם מעמידים אותי במצב קשה, בחורים,״ אמר גולנר.
ולא הוע לו כל ההפצרות. לא הועילה אפילו ההפגנה שערכו
אנשי הס פון, אשר נכנסו אחד אחד אל תאו של ראש המלחים
ואיימו עליו שאט הוא לא ירד לחוף, לא ירד איש מהם,
ושכריפמוס זה ילך לאיבוד. ולא הועיל גם כשנכנס הקצין
הראשון וביקש׳ מגולנר׳ ממש בתחנונים, שייעתר. הוא סירב
בהחלטיות. הבינה החברה שאין תועלת, עזבה את גולנר
לנפשו כשהוא ממשיך לשזור את חגורתו.
היה זד, כריסמום שמח, והבחורים היו שיכורים יומיים.
וכיון שהאניה היתה אורתת־קבע בנמל, הכירו הבחורים
היטב את הנערות המקומיות, עובדה שהוסיפה הרבה לשמחה
וכללית• וכרגיל, רבו הסיפורים ביום שלאחר כריסמום וכל
אחד סיפר היכן בילה ואיך השתכר. רק גולנר ישב בפינה,
הקשיב, אבל לא אמר מאומה.

כיון שזמן. כה רב שהוא אינו שותה ואינו נזקק לאשה.
משהו אצלו בודאי לא בסדר.
עברה שעה. שעתיים. הגיע הערב וגולנר טרם חזר.
חייכו המלחים זה אל זה ואמרו :
״סוף סוף קיבל שכל. בודאי תפס איזו בחורה.״
רק השומר ראה את גולנר אותו לילה, חוזר אל ד,אניד״
נכנס לתאו, יוצא ממנו כעבור רגעים מספר ויורד שוב אל
החוף. כאשר שאל אותו למעשיו, השיב גולנר :
״לא גנבתי מאומה• רק את כספי שלי לקחתי.״
יום לאחר ראש השנה, רגעים ספורקם לפני הפלגת
האניה, ראו המלחים המופתעים את גולנר חוזר מן החוף,
מזוהם, מטונף, שיכור כלוט כשבידיו. זוג מכנסיים קרועים.
הוא הרים את המכניים וקרא בשמחה :
״אתם רואים, קניתי את החליפה״
יומיים לא יצא גולנר מתאו, לא פתח את הדלת, אפילו
לרב החובל ענה :
״הנח לי לנפשי.״
ביום השלישי הופיע על הסיפון, ומבלי דבר חזר לעבודתו.
איש לא הצליח להוציא מפיו פרטים על אשר אירע לו
בחוף׳ .הוא שב להיות גולנר השתקן, הרודה עתה יותר
מן הרגיל במלחיו.
שוב חדל לרדת לחוף. אחרי שבועות מספר, משנרגע,
החל שוב מספר כי היתד. זו הפעם האחרונה, כי מהיום
והלאה נגמרה פרשת החוף, שישאר על ד,אניד, עד שיהיה לו
כסף לעזוב את הים לחלוטין. שוב החל לשזור חגורות ולאסוף
כספים בקופה הקטנה שבתחתית ארונו•
יום רדף יום והאניה חזרה לעבוד בקוים ארוכים. לגולנר
היד. יותר זמן לדאוג לסדרי האניה. בכל נמל היו המלחים
מורים עליה באצבע ואומרים :״ראו זו אניה י! הלואי
ותהיה אניתנו כזאת.״

וחדלו המלחים להפציר בגולנר לרדת לחוף. אכן.,
לפעם היד, מישהו מציע לו בקבוק, אבל גולנר היה מסרב
לשתות, אף נוזף במכבדו.
כך נמשך הדבר עד חג הפסחא.
יומיים לאחר החג לבש גולנר בגדים נקיים ואמר לינסן
התמד! :
״אני יורד לקנות לי חליפה באמת, לקחתי כסף רק כדי
לקנות חליפה. אני מוכרח לקנות משהו לכבוד החג.״
ינסן אחז בזרועו ואמר :
״לא, אינך יורד לחוף.״
״מי אתה שתתערב בחיי הפרטיים. אני יורד לקנות חליפה.״
״אינך יורד קרא ינסן, ולקול קריאתו נאספו מלחים
אחרים ובראותם שגולנר רוצה לרדת לחוף ניסו לעצרו, אולם
הוא קרא לעומתם :
״מי אתם שתורו לי מה לעשות י אם השתכרתי פעם,

האם אסור לי לרדת לחוף?״
המלחים פנו לו דרך.
לשוא ניסה שומר הלילה לעצור בעדו כאשר חזר בחצות
לקחת את כספו, ורשהזעיק את ינסן לעזרה כבר לא היד.
גולנר על האניה. רק לאחר יומיים חזר, שיכור כלוט וממרר
בבכי :
״גנבו את החליפה שלי ! החליפה, שקניתי לכבוד החג.״
למחרת עלה גולנר אל רב החובל והודיע על פיטוריס. לא
הועילו כל הבקשות וההפצרות, גולנר עזב את ד,אניד, בתום
הוסיעה. במשך ימיו האחרונים לא הוציא הגה מפיו, פרט
לפקודות והוראות־עבודה. משהגענו לחוף, ארז את חפציו
בחבילה קטנה, וכשם שעלה על האניה, כך ירד ממנה

יומיים לפני ראש השנה האזרחית הופתעו כל המלחים
לאחר שלושה חדשים, כאשר הייתי יושב בבית מרזח,
כאשר, אחר הצהרים, התרחץ גולנר, לבש בגדים נקיים
שותה עם מלחים מאניה אחרת, החל אחד מספר :
ואמר :
״עלה על האניה שלנו אחד משונה: עובד כמו שניים,
״אני יורד אל החוף ! אבל, אל תשמחו, רק לשעה שעתיים,
בחור יוצא מן הכלל, אבל משונה. כלל אינו יורד לחוף,
לקנות לי חליפה חדשה לקראת השנה החדשה.״
״מדוע לא תשאר גם בערב ותבלה קצת?״ שאל אותו אוסף כסף. רוצה לגמור עם הים.״
שמו? גולנר. פרצתי בצחוק אדיר.

ינסן.
״לא לא,״ ענה גולנר ,״אני יורד לקנות חליפה, זה הכל.
״מה לך?״ שאל חברי ,״מדוע אתה צוחק?״
ראה י1קחתי כסן> רק עבור חליפה. בעוד שעה אני חוזר.״
רציתי לספר להם את הסיפור, אולם גמלכתי בדעתי 1
הבחורים נדו לו, התלחשו כי משהו אצלו בודאי לא בסדר. אולי הפעם יצליח גולנר. מדוע להרע לו י חשבתי.