גליון 786 מתאריך 20 בנובמבר 1952

מכתבים

העורך הראשי!
איריאב נר י

ראש המערכת:
*ל וס

עורך הכיתוב:
מי כאל

אל מו

עורך התבנית :
דוש

(ז מגי)

הכתב הראשי:

השבועון הם צ 1יר
לאינ 3ורמציה
וחוב נליקסוו , 1תי-אביב
(ליד מיאטריז, אחיי )
. 19• .1.11 טל. מפני• 9719 ),
מעו לטברקים . :עולטטרם
n r aהמערכת בירושלים .
רחוב דוד ה סי ד (יו לי א ס.

סול

v dר ו

.!van

ר1,לס הראשי:
פול נו ל ר מו

יהודה נ ב אי

עורכי מדורים:
מי כאלאל מו, ני צהנ כי. ירוחם נב ע, ת מר ת ד מו ר1 .

משמתסים קבועים:

דור רוביננר

מ״מ גאש־מערכת, חיסר:,

סופרי־הוז:

נתז ריבו:

מונ טי גיייקובם. גברי אל דנון. יצחק ה מ אי רי. ש מו אל מירון

חמו״ל :

חעולס חזח

השבוע הגיע מספר מכתבי הקוראים שפורסמו
בעתון זה (מאז עבר לידינו) ל־
.3001
במידה מסויימת אנחנו גאים בכך. לא שרד
עוד עיתון בארץ השומר ללא סייג על חוק
ההגינות הראשון של המקצוע: לתת חופש
מוחלט לקוראים לומר את אשר בלבם על
דרכו ועל תוכנו.
אין אנו עושים טובה לקוראים. להיפך.
הקוראים הם העושים טובה לנו, אפילו אם
הם כותבים לנו מתבים המסמרים כל שע־רד,
משערות ראשינו. לעולם לא היינו יודעים
את דעתך אלמלא היית עוזר לנו במכתבים
גלויים אלה. ואם נודד, שאמנם בקשתי
הראשונה אליך צריכה להיות שתבקר
אצל בעל הקיוסק בכל שבוע, הרי בקשתי
השניה היא שתטריח את עצמך להגיב על
הכתוב.
אם רוצה אתה לשבח, לא נמנע זאת ממך.
אולי נסמיק, אך נתגבר על מבוכתנו.
אולם אם רוצה אתה למתוח בקורת, תהיה
ברוך שבעתיים. הביקורת היא שמן הסיכה
במכונת השיפור. לא נוכל לתקן את הנעל
מבלי לדעת על איזו בוהן היא לוחצת.
אין אנו מצנזרים מכתבים. יכול אתה לכתוב
כאוות נפשך. בקשתי היחידה היא שתציב
גבול במקום מסויים. כפי שאמרתי
לבודהא, איש שדה־בויקר בנגב, כששלח לי
משא מאלף ביותר על חוקיות הנישואין של
הורי וקורות משפחתי בדורות האחרונים :
זה מענין אותי. אולם האם זה מענין את
הקוראים?
צחוק בצד, אם יכול אתה להימנע מהשמצות
אישיות, יהיה הדבר לטובה. ישנם בארץ
עתונים כה רבים המתקיימים על השמצות,
מי אנחנו שנפגע בפרנסתם?
אולם אם רוצה אתה לגלות את לבך, לשפוך
אש וגפרית על הליקויים בעיתון שאתה
חש בהם, נראה •בך ידיד ועוזר.
מובן שאין אנו יכולים לפרסם כל מכתב
הבא אלינו, ועל אחת כמה וכמר, לא נוכל
לפרסם כל מכתב במלואו. נאלצים אנו לבחור
במכתבים המאלפים, האופייניים וה־תמציתיים
ביותר.
אם קוראים רבים כותבים אותו הדבר,
חשוב לנו מאד לדעת זאת. הדבר מעיד על
משהו. אולם לא נוכל לפרסם אלא מכתב
אחד או שנים. ותמיד נבחר במכתב הקצר,
הקולע והמסוגנן ביותד. מעט הומור גם
כן עוזר.
ברם, מעז אני לאמר שלעולם אין הבחירה
נעשית מתוך מגמה להחליש את השלילה
ולהבליט את החיוב. להיפך. גם בשעה שאנו
נאלצים לקצר מכתב, אין אנו בוחרים
בקטע החיובי, אלא במענין ביותר והרי ה־.
שלילה, לרוב, מענינת מן החיוב.
הייתי רוצה שתדע דבר אחד: שום מכתב
אינו נודד לסל המערכת. הסל שמור לחומר
של חברי המערכת בלבד.
אם כתבת מכתב והוא לא פורסם, דע שבכל
זאת מילא את שליחותו. חברי המערכת
קראו אותו. אני עצמי קורא כל מכתב,
מבלי יוצא מן הכלל, ה מגי ע למערכת, ואני
עושה זאת בעונג. זהו החלק המעניין ביותר
של תפקידי כאן.
הייתי רוצה מאד לענות אישית לכל מכתב.
לצערי נבצר הדבר ממני. היה זה מחייב
העסקת כמה בתבניות נוספות והעלאת
מחיר העיתון כדי לשלם את משכורתן. לפיכך
אל תראה באי־קבלת תשובה חוסר נימוס
מצדנו. רגשי התודה, אף אם אינם זורמים
ממכונת הכתיבה. שמורים לך בלבנו.
כימה עצות ידידותיות לכותבי המכתבים:
_אנא, אל תתחיל את המכתב במלים ״כקורא

בע״ ט.

רטום

מובן שגם אלי הגיעו הדים על הכ תבהש פו רסמה
ב ש בו עוג כבהח שוב, בקשר אלי ( העולם הזה ) 777
והתר שמתי א מנ ם שבתבה זו גרמה ל תגובה ערה
של הצבור. מן ה מו תרל הו סי ף שנם אני קראתי
כתבה זו ב ענין רב ביו תר ...קבלו את בר כו תי
ל עירנו תכ ם כל פי הו פ עו ת שונו ת בחיינו, ומלחם־
תכם ננ ד ה שליליות שבהן.

ד״ר א. שמורק, ירושלים

פרג צה נ רו בנ ר, ר פ אל חייט, או סקרמ או ב ר, פילים מי א רי.
צבי ש ש.

ראש־מערכת, ירושלים:

׳השחיתות

ישראל. תל־אביב

ותיק ונאמן של עתונכם לא דרושה כל
פרוטקציך, כדי שמכתבך ייתקל ביחס הראוי
ובטיפול המתאים. גם אם קורא אתה את
כל עיתוני ישראל, מלבד עיתון זה, לא נכעס
עליך.
אם יכול אתה לקצר, קצר. בכך תחסוך
עמל מיותר לעורך הכיתוב שלנו, שיצטרך
לעשות את המלאכה בשבילך. ואחרי הכל
בוא תבוא אליו בטרוניות שהשמיט את החלק
החשוב ביותר, הותיר דוקא את הקטע היחיד
שלא התכוונת כלל שיפרסמוהו.
חבריך, הקוראים, מעוניינים לדעת מי
אתה. מכתב מ״אלמונית״ או מ״יהודי
פשוט׳׳ לא יעשה עליהם שום רוש ,6והצדק

י ״צעירים רבים באר ץ חול מים על מע שי א לי מו ת.
הפצצה נ־ אי ת להם כפת רון יעיל נם לב עי ת השחי תות.
אינני גורם כך. י שנם א מ צעים הרבה יותר
חזקים, הרבה יותר חינ!כיים מאשר הפחד הגו פני
הגם.״ (דברי העורך ה עול ם הזה 783אמצ עי
הפחד הגו פני הנ ם הו א נ שק כבי ר, ביחוד בהם־
תיימו בנ צ חונו ת הצדק. ב מ צרים העתיקה, שוחרר•
הי שראלים לא מ פני ש כ פו על פרעהכ סי ה מו ס רית
...דבר. כיני ם, צפרדעים, מכת. ב כו רו ת —
מ כו ת פי סיו תשגר ^ לפח ד גם — הם ש שילחו
את בני י שראל לדרכם. וכיצד נ חלו בני י שראל
את הא ר על ידי ת פילו ת? ודאי שלא ! מ ע שי
אלי מו ת והרם הם שהבריחו את כל ה ה מון ה כנ עני
כדי ל פנו ת מ קו ם לכ ח הגו פני הגס ...הממ של ה
הנוכ חית תסול ק רק על ידי מהפכה שיוז מי ה י היו
צעירים וחזקים שכב שו בדמם את ה אר ץ ...אינני
כו תבכ רזו ת מק צו עי מטעםאצ״ל או מ ק ״י. או
קנאי קי צוני ש הכו ח ב שבילו הו א מ טרה ׳ .ב פ ני
עצמה. מ עול ם לא הייתי באצ ״ ל ול א ב שו םמפ לגה
אחרת. ב ש עו ת ה פנ אי אני עו סק ב ס פו ר ט או
מבקר ב קולנו ע. אני צבר שחזה ב ש חי תות המ ש תוללת
בעיר בעת ש אוי ב איים על חיי העם.

זאב עמשלם, תל־אביב

תמונות השער
הידד. הידד. הידד — ,לקראת ה שנוי ב ת מונו ת
שער הנליון 1יפה שהנעתם למס קנ ה שי שנם נו ש אי ם
ס עניני םואק טו אליים יותר מאשרת מונ ד| של
צעירה נ אה ( שבדרך כלל איננ הכזאת

ישראל רביש-,תל־אביב

במו עיני

דייקנות למופת

.יקה שנרשם לשיכון העממי קיבל אחו־ I
לי הצלחה מהפקיד1 ,

שהוסיף בחיוך :
״להתרא,ות בעוד |
שלוש שנים.״
כעבור חצי שעה!
חזר האיש, פנה שנית !

אל הפקיד :
״סלח לי, אדוני ־
הפקיד, לגשת לפני!
הצהרים או אחרי !
הצהרים?״

! הקוראה אילנה כהן, חיפה, זוכה ב־ |
! פרס השבועי של — 1.ל״י.
}•)Pn«1u1m1mnnnnnnn1m1mini iHimumiminiini
מצויר. תשבץ ענק, צטבץ וערבץ) ? מו ב ט חני ש קוראים
רבים מ עוניני ם ב חדו ש הת שבץ ל ענ פיו.
במקרה שחסרה לבם היד ה מ שב צ ת מו כן אני ל התנדב.

מרדכי
דן, צ.ת.ל.
הייד המשבצת ישנה והיא החלה משבצת.
בעוד זמן קצר ישבצו הקוראים כהנה וכהנה.

גיוס הכנות
לידי עתו של הקורא דני אל ר מ סקי מ תל -א ביב
(העולם חזה : )784נ ערות קלו ת דעת אינן ח ס רו ת
גם ב תנו עו ת ה פו ע ל המזרחי ובקרב הנו ערהד תי,
בעיקר ב ש כונו ת הדתיות בי רו שלי ם, ה מ או כ ל סו ת
מ או תמשתמ טו תמש רו ת ס די רבצ. ה.ל. ב אי צטלה
של, לקדושה מ סו ר תי ת ״ צבו ע ה.

מרדכי ט ,.תל־אביב

נד המתי ל ק רו א. ב ה עול ם הזח ( )785 כי צדמפ שיטים
נ ע רו ת ת מי מו ת במ שרד הגיו ס. ל עיני קצי נים
ולבלרים, כיצד מלנלני ם עליהן ב צו רהמ כו ע רת
...תמיד הייתי נגד *יום נ שי ם ...ל אחר קו ר אי
את המכתב דעתי רק נתחזקה.

א. גלמן, תל־אביב
...היתה זו קלו ת דעת לפרסםמכתב של ק בו צ ת
נ ערות שהן, ללא ספק, לא אחר איו ת. ועל ידי כ ד
לה שמיץ את עוב די לשכת הניו ם. אני ב טו ח כי
אילו הייתם חוקרים בדב ר. הייתם נו כ חי ם לדעת
כי כל או תו ס פו ר מצו ץ מן האצבע.

יוחנן פרוש, חיפה
):עולם הזה חקר את הדברים שהובאו
כמכתב הנזכר, מצא שיש בהם יסוד רציני
של אחת.
המשפב קראתי ב ה עולם הזה 782 את הכ תבה על המ ש פט
ה ציבורי. וכלל לאה תפל א תי ש הנו ע ר יצא
א שם ...העולם הזה וחור! מכל חלו ציו ת ו הו א
אדי ש (לה< ׳ ב צו רהמכ אי ב ה ...הו א מזריק ז רי קות
רעל לנו ערש הו א מ מיל אכברנופם...

יהודה שמעוני, תל־אביב

נבכם יין -קועקעה יד

פול גולדמן, האחיות והמצלמה
גם בנרקוזה, אהובה
אתם. אם רוצה אתה לומר להם משהו,
זכותם לדרוש ממך שתהייה אחראי לדבריך
ותחתום עליהם. אם יש לך סיבה מיוחדת
המונעת את פירסום שמך, ציין אותה מתחשב
בכך. אולם על כל פנים, רשום את שמך
המלא ואת כתובתך מעל — או מתחת למכתב,
לא רק בגב המעטפה — המזכירה עלולה לזרוק
אותה, כתובתך תיעלם וקוראים חשדנים
עלולים לחשוב שאתה פרי דמיוננו.
קצורו של דבר: אם משהו בגליון זה
מרגיז אותך, כתוב. ואל תאמר שזה לא יי־עיל,
ש ...אלה אינם מסוגלים בין כה וכה
ללמוד מאומה, וכי מישהו אחר יעשה זאת
במקומך...
אל תדחה את הדבר למחר. מחר ירגיז אותך
הדבר פחות. אפילו אם יש לך פגישה
דחופה, שב וכתוב. אין דבר. היא תחכה.
וגם אם שום דבר אינו מרגיז אותך, האמן
לנו: לא נסרב לשמוע זאת מפיך.
אגב, הקוראים ששלחו איחולי החלמה
לפול גולדמן, צלמנו הראשי, ישמחו לשמוע
שעבר בהצלחה את הניתוח הקשה, שוחרר
מבית־ר,חולים ומחלים עתה בביתו.
על אחיות בית החולים עשר, רושם במיוחד
עקב אי־נכונותו לנטוש אף לרגע את מצלמתו.
כשגולגל לתוך חדר־הניתוח (אחרי כמה
ימים של עירויי־דם וחוסר אכילה מוחלט),
עוד -צילם במלוא כוחו, וכשהתגברה עליי
הנרקו׳זה נרדם כשהוא מחבק את המכשיר
כצעיר את אהובתו — למורת־רוח המנתחים,
כי הדבר הפריע להם לא במקצת.

אבד הנשיא
נדהמתי עד עו מ ק לבי מ ה ״ אבל ״ לרגל פ טי ר תו
של נ שיא ה מדינה. ב כל אר צו ת תבל הורג ש אבל
א מיתי על ה ס תל קו תו של אדם נ דול זה, ובכמה
מהן אף הוכרז על אבל ר שמי, רר, א צ לנו כמעט
ולא היה מורג ש דבר. מר א ה העיר תל־ אביב היה!
כבכל יום רגיל אחר. מ שרד ה פני ם הורה ל סגו ר
את ה חנויו ת ב או תן ה ש עות בהן הן מנו רו ת
בל או הכי יום יו ם לרגל ה פסק ת הצהרים. ארבע
ש עות לאחר זזהלויה נפת חו בתי ה שע שועים כ רגיל
׳ובבתי ה קפ הבר חוב הירקון נו גנ ו ולסי ם
וינ אי ם•.יו ה או פרה קיימה הצגת ב כו ר ה. ל א ידו ע
לי, מצד מי בא זלזול מבי ש זה כ ל פי אחד המדי נאים
הגדולים ביו רתב דו רנו, או ל ם ידו ע לי,
שרבים לא היו יו שבים כיו ם כ אן ו ב ״ג׳ו בי ם ״
שלהם א ל מל א הנ שיא ה מנו ח. א ת מול התביי שתי
ל היו ת אזרח ב מדינ ה. או האם עלי להבין שכל
זה כיון שלא היה חבר ״ ה מ פלג ה״ ?

ר. פדר, תל־אביב
הנשיאות העולם הזה 785מ צי ע ל שנו תאת הוקת ה ארץ(
,שעריי( איננ ה קיימת) ול ע בו ר ל שי ט ה הא מריק
אי ת בב חירת הנ שי א. את אני חו שב שזה
היה הסתרתה טו ב ביו ת ר בב הירת הנ שי א בי ש ראל.
אבל התפל אתי מאד שאתם בו חרים ב שי טה
הא מריק אית, ב שעה שי שנה שי טה אהרת — הרוסית
— א שר אתם בו ד אי מ חסידיה. או אולי מחייב
ההגיון שה שיטה הרא שונ ה טו בהמה שני ה !

יצחק קוקיא, ירושלים
חוקה אפשרל שנו ת. עורו של אדם — ל א 1
בי;׳ ג׳י. נ ש אר בי. נ׳י

יצחק אמיתי, תל־אביב

ב שבת אהד הצהרים נסע תי ה עירה. בהצ טל בו ת
הדרכי ם של הכבי ש נ תני ה — וחוב או ר לוזו רו ב
עמד ב חו ר נ כו ה ו בלונ דיני. מנ פ ה לה שיג טרמפ.
אני עו צר ו מז מינו ל ה כנ ם ול שב ת, שו א לו כמהז מן
הוא כב ר עו מ ד. הו א עונ ה לי. כ־ 20 רגע .״ אבל
בזמן הזה היית י כו ל להגיע וזעירה ב רגל,״ אמר תי.
ענה לי :״ או. אני כל כ ר עיף. עבד תי כל הליל ה.״
״ו כנ ראהש אינ ד רניל להלר על היב שה ״ ,הערתי
לו ,״ כנר אהשה אני המת אי מ ה לד יו ת ר .״ והב טתי
ב ציורי ם מקו עק עים ב תו ר ז רו עו. ש אל תיו למה
עשח זאת ואם הו א מז צאזאת לי פ ה .״הם וחלילה׳
אבל הייתי ש כו ר ב שעה ש ע שו לי זאת תו ד ה
לאל ב חו ר, ש הפ עם זה רק סנ ע ב עו ר ה חי צוני
שלד. ז כו רשפעם אחרת. שכ רו ת י בו להל פגו ע
בחיים ׳הפנימיים, ותדע לז ה הו־ו״ הנ ענו העירה
ונ פ ר דנו. זה היה ב או תו. יום בו קר אתי את ה עול ם
הזה 784ו הופי עהל פני ת מונ ת ה שער והמאמר
על יצירת היין עם ת מונו תיו ו עם הקרי אה ל ש תי ת
יין ה מוני ת, והמא סרי ם הק שורים בנו ש א ״ ם! ם ר.״
אין אני י כול לתא ר לי ש כל כ ד הרבה מקרים כ מו
זו ואחרים שמספ רי ם עליהם היו יכולי ם לקרות
אל מל א היין, או מין אחר של א ל כו הו ל. כמה
עי ר תזונ תי הול ד ל אי בו ד על ידי ה ת סי ס ה של
ה סוכ ר הנ מצא במיץ ענבי ם I

ד״ר א. י .ירוסלבסקי, תל־אביב

חבלים וחבלות
ב ת מונ ת מ דו רהס פו ר ט ( העולם הזה ) 784 נר אה
ע מום בן־גוריון ממרי ץאת קבו צתהמ טה של ה מ
ש טרה ב מ שי כ ת חבל. ב ת מונ ה נר אים ה מו שכי ם
מם׳ 4 , 2ו־ . 5היכן ה מו שך מספר? 3

דוד לוביץ׳ ,חיפה
ויתרו עליו, משקלו היה רק 100 קילו.

אתם כ תב תםבכתבה ״ 44 זוגו ת רגלים״ (העולם
הזה 784״הפתח־תקואים נ הנו ב צו רה פ ט ריו טי ת,
לא נ ר מו אף ל שרי טה אחת ברגלים היקרות של
היריב ( מ כ בי ת ל־ א בי ב ל שרי טה ל א. ל שב ר
בי דו של יצחק שני או ר — כן 1

שמשון בר־לב, תל־אביב
המשחק היה הוגן. שניאור נפגע במקרה,
בהתנגשות אגב משחק. לא הרגיש דבר עד
למחרת היום, בו נקבע לו סדק ביד.

הצדק מעל לכל

אנו, תל מידי המחלקה ה ש מיני ת של בי תהספר
התיכון נ או להב תל־ אביב, ק ר אנו ב ענין רב אח
מאמרכם על הנו ש א ״ מל חמת העולם ה שלי שית
נדחתה, ה שלו ם הקר החל״ ( העולם הזה .) 784 אם
זמן רבהת אוננ ת ם, בי ה עול ם הזה נקר א ״במח תרת,״
מתחת לםס סלי ם, הרי ש הפ ע ם עלה מן ה מ
חתרת; מאמרכםהזה -נקראבש עו ר נ אוג ר סי ה
פולי טי ת ב ענין רב, וזכה להערכהמצדה מו ר ה
והתלמידים כאחד. ה מו ר ה, שטען כ י ; ״אין ל מ צו א
מ שהו מ ענין ב ש בו עון של ה כנ עני ם ״ ה ת פל אלר או ת
ב ע חונ כםמאמרא חר אי ומ שקף כל כ ד. .

בספטמברא שתקד הו פי ע ג לי ה ה עול ם הזה 724
עם ת מונו תמשפחת לוי ה מיו תמת, ו ב או תו ע מו ד
ת אור קו רו ת ה טרגדיה ב או תו 8בספטמבר 1951
המר ו הנ מהר ...כ פי 6ה תברר לנו, כל ה ת או ר
נמסר לכ ם מ פי אדם ב שם ג רו ם, א שר ׳הופיע
כעד רא שי במשפ טנו ו א שר היה לו עניו אי שי
ב ה טל תהאשמה עלי;\ .ב ע טיו של אדם זה הנ ענו
עד הלום. כמה מרניז הדבר שעל אי שיו ת זו סמכה
מ ער כתה עולם הזה את ידיה ומסרל צי בו ר ה קו ראים
בי שר אל אינ פו ר מ צי מ סו לפתא שר היוותה גם
דעה מו קדמת בחקיר תנו ובמשפטשלאח ריו ...ל א
הייתי מתמרמראל מל א קר אתי אתה עולם הזה
765 וראיתי כי צ ד יצ אה ה מ ערכ ת חוצ ץ ל הגנ תם
של ע מו ב קינן ו ש אל תי אל בו־יאיר. הי כן היה
העולם הזה בר א שית ספטמבר? 1951ימהלא
נ מנ עההמ ער כ ת מלב צעע מל נגד אנ שי ם א שר
טרם הו כחה נגדם כל אשמהו

האם הדלה ע טכם מנ בו ע 1

ירוחם קרובלניק,
בית הסוהר המרכזי, תל־מונד

העולם הזה ככיתה

קבוצה מתלמידי ח״א, מחלקה כלכלית,
תל־אביב
ביה״ס תיכון גאולה,

שבוץ תשבצים

מה ה ענינים אתכם !
מדו ע חדלתם לחלק את ח שב ציכ ם ל סוגי ם (תבשזן

,העולם הזה״ 786

לפני שלושים שגה היו. בד ספ ק, מ ד־ב־ק־ם
להם -א ת תואר ה כ בו ד ״חלוצים״.
מהברים ל כ בו ד ם ופליהם שירים. היום
אין איש טורח להתע דן בהם. היחס אלי הם
דומה לי ח ם אל אסירים עובדים ב פרך.
ע בו דתם נראית אמנם. ח שובה אך
לחלוטין חסרת־ענין. מ׳ אלה? הל א הם

חלוצ

: nunשלום כהן

צילשיס: דו ד דום־נגד i ..SB

״כביש לסדום ז אץ פשוט
מזה. מזיזים הר אחד ימינה,
מעכירים את השני שמא לה,
ממלאים את הניא -
וזהו !
אכל כשכיל זה צריכים גם
להיות קצת אלוהים...״
ג׳קסון הוא בחור פשוט. אין בינו וכץ אלוהות
כל קשר. לכן, גישתו לכביש סדום היא פרוזאית
יותר: את ההרים יש להעתיק בעבודת נמלים, את
הגיא יש למלא בעזרת מכונות ענק ותומר נפץ.
בז־ הוא מתמצא — תומר נפץ. כי ג׳קסון הוא
חבלן. תפקידו בסלילת כביש כורנוב—סדום הוא לד־אוג
כי כך וכך אלפי מטר מעוקבים של הר יעופו
לשמים בכל עת שהמהנדסים ימצאו לנכון.
למרות שמו, אין ג׳קסון אנגלי או אמריקאי. זהו
בחור רזה, שחרחר, בעל זקן בן־שבוע ושיער המסתלסל
על עורפו, כבסרטי המערב הפרוע. אבל גם
הופעתו עלולה להטעות. בין נשיפות עשן סיגריה
הוא מגלה . :באתי ממרוקו לפני חמש שנים.״ סמל
צ.ה.ל״ המשמש קשוט לחגורתו, מעיד על שרותו
הצבאי.
הוא בדק בקפדנות את רשת החוטים השחורים שחיברו
את מטעני הנפץ למנגנון הנפץ. אחר טיפס
על רמה קטנה, קרובה למקום הפיצוץ: עמדת התצפית
שלו. משם, מעל גגון פח, מרופד בשני מזרונים
בלים, שנשען על חביות סולר ריקות, יפעיל את
המטענים. הפעם יהיה זה פיצוץ קטן בלבד — לא
יותר משלושים חורים נקובים בסלע, שדחוסה בהם
אבקת ט.נ.ט. צהובה.
ג׳קסון המתין עד שעוזרו מצא גם הוא מחסה,
הרים את ידו׳לאות *היכון״ ,לחץ על הכפתור. בו
רגע נעלמה צלע ההר בתוך ענן כחלחל וסמיך שהת־אבך
בעצלתיים לשמים. סלעים ורגבי אדמה צנחו בכל
עבר, ריח חומר הנפץ החריף מילא את האויר. מהערוץ
העמוק הדהד קול רגבי האדמה הנופלים.
מזל או טרקטוריסט חדש. לאחר הט.נ.ט. בא
תורו של הטרקטור: יצור ענק, המרעיד את האדמה
ומרעיש את האויר ! אבי אבות הטרקטורים שהורגלנו
לראותם בערים או בשדות המשקים. הוא קרב למקום
הפיצוץ — :מישור קטן שנחצב בצלע ההר. הט.נ.ט.
פורר את השכבה העליונה ; על הטרקטור לטא־טאה
הצדה, להנמיך עוד יותר את רמת הצלע החצובה,
עד אשר תגיע לגובה שנקבע על ידי המהנדסים.
כאן יתמתח הכביש.
העבודה קשה ביותר. השטח מצומצם ! מצד אחד
קיר חצוב, מצד שני — תהום של עשרות מטרים. על
הטרקטור — בולדוזר בעל 70
כוחות סוס — לדחוף את כל
האדמה שרוככה על־ידי הפיצוץ
אל תוך הערוץ, להזיז, פשוטו

ח לו צי i 9 S 2 .

כמשמעו, את ההר אל תוך הגיא.
לפעמים מחליטים כי אין צורך בט.נ.ט — .הטרקטור יכול למוטט
את הצוק בכוח עצמו. הוא קרב אל הצוק האיתן, משנד. במפתיע
את כיוונו ובכנף הפלדה שבראשו מנגח את ההר, נגיחה, ועוד נגיחה —
והסלע ד,מוצק נסדק ומתפורר.
מרחוק הרי זה מראה נפלא: שכל ופלדה מתנגשים בטבע, ויכולים
לו. מקרוב כל זה נפלא שבעתיים — ומסוכן. הגגון שעל ראש הנהג
סוכך עליו מפני האבנים המתפוררות ; אך הבחור המנחית את מהלומות
הפלדה בצוק אינו יכול להיות בטוח כי רק אבנים קטנות
תיפולנה על הגגון. אין הוא יכול אלא לקוות שלא יכוסה — יחד
עם הטרקטור — במפולת האפורה.
לפעמים כל אלה אינם מועילים — לא הזוית המחושבת, לא הגישה
המקצועית, לא הגגון והתקווה: בהמולה מחרישה נקברים הטגקטור
ונהגו תחת גל מאובק של עפר וסלע. אם יש לנהג מזל, יספיקו
חבריו להוציאו בזמן. אם לא — מבקשי 6מההנהלה לשלוח טרקטו־ריסט
חדש.
כוח-אדם כמקום כוח־סום. האחראי לעבודת המכונות הגדולות
בכביש סדום הוא בחור יפה תואר ושקט, סקוטי בעל שיער חום
ועיני תכלת, המדבר עברית בניב חותך. זהו פיניא, מנהל חברת חריש
בחלק זה של המדינה. לרשותו עומדים עשרים עובדים ו״אי־אפשר
לומר כמד, בדיוק״ טרקטורים.

אליהם אחרים. במקום זה נמסר קטע של קילומטר וחצי לקבלן פרטי
המשתמש בכוח אדם כתחליף לכוחות־סום. צעד משונה, בדור המיכון.
מקום בשכיל גכר. העובדים על הטרקטורים ברובם חברי קיבוץ
אשר משקיהם בעלי מגיות בחברת חריש ואשר נשלחו לעבודות חוץ.
הם מדברים ביניהם עברית. זוהי לשון־מיעוט בפינה דרומית זאת ;
השפה השלטת כאן היא הערפתיזז. מנהל העבודה משתמש בה להעביר
בצעקה את הוראותיו לקודח העובד בפטיש האויר מחריש ד.אזנים ;
היא שגורה בפי הנהג, הטבח, השומר והקנטינאי.
כי רובם המוחלט של עובדי ר.־ביש נולדו באפריקה הצפונית.
לוריא, למשל, הוא אחראי לשמירה על המחנה רעל כל המכונות
הנשארות לאורך הכביש בלילד ..תחת פיקודו נמצאים 18 איש —
ממש ׳צבא זעיר. הוא המציב אותם למקומות השמירה, הוא הבודק
אם אינם נרדמים בשעות הבוקר המוקדמות. דד־א גם מסמל את זרוע
החוק והמשמעת במחנה.
לוריא. עלה ארצה לפני חמש שנים, מקצועו: חייל. כיליד אלג׳יר,
נחשב לאזרח צרפתי, שירת בצבא צרפת משך חמש שנים .״נכון
מאן.,״ הוא מודה ,״החיים כאן בנגב קשים מאד. אבל אין דבר. זהו
מקום בשביל גבר ! ואני אינני מפחד מכל קשיים. אחרת, מה יש
בכלל לעשות כאן בארץ־ישראל י לפתוח קיוסק גזוז בתל־אביב?

זה לא בשבילי
מה יעשה לכשתסתיים העבודה בכביש? ״ארד -לסדום. גם שם

מדידות הככייט. עד לפני שנה וחצי
היה זלמן גולד־ן ( )41 מהנדס •בעירית
תליאביב. מאז עבר לכביש סדום, אחראי
שם לעבודות המדידה. תפקידו: לקבוע אה
נובה הכביש והשיפוע אשר. בו ייסלל

חורים 7ט.3.ט. ררר ...ררר ...שמונה שעות ביממה מהדהד קול המקדחים. בחורים טכניסיס ט.נ.ט. להוריד את פני ההר לגובה הדרוש,
הירידות הפתאומיות מצריכות חציבה בשיפוע קל בצלע׳ ההרים, להקל את הנסיעה על המכוניות. שתובלנה אשלג מסדום, צפונה.

הקטע האחרון. דני הוא מנהל עבודה
בקטע הכביש שהוא כמעט הנקודה האחרונה
שעובדים בה, משם א9שר לראות,
בלי מאמץ, את המטרה אליה חותר הכביש
; ים המלח ומפעל האשלג בסדום.

אין פשר הדבר כי מספר הטרקטורים הוא רב עד שאי־אפשר
למנותם, אלא שמספר המכונות העובדות משתנה מדי פעם בפעם.
״העבודה, כאן היא כל כך קשה עד שתמיד יש לנו כמה מכונות
המחכות לתיקון,״ הוא מספר .״תאר לעצמך, במקום אחר, שרשרת
של טרקטור יכולה להחזיק מעמד 100.000 שעות וכאן?דיך להחליף
אותה אחרי 1000 שעות בלבד. וחלקי חילוף אין.״
זאת אחת הבעיות הקשות ביותר ! בפתרונה תלויה כל עבודת
הכביש. המכונות, שתפקידן לבצע את כל עבודות העפר, להכין את
הקרקע עליה צריך לעבור הכביש, אינן מספיקות. בעוד שפעם עסקו
למעלה מאלף פועלים בסלילת הכביש, בעקבות המכונות, מתקשות
אלו עתה לספק עבודה לשלוש מאות פועלים.
עובדה זו גורמת, מפעם לפעם, לדחיית תאריך סיום העבודה. כאשר
החלו בסלילה, בראשית שנת , 1951 קבעו את מועד הגמר לאפריל
. 1952 עתה, שבעה חודשים לאחר תאריך זה אין כמעט אדם אחראי
המוכן לומר מתי עלולה העבודה להסתיים.
״אם לא יחול שינוי בקצב העבודה ״ מנבא יוסף פרל, מזכיר מ.ע.צ.
בבאר־שבע, תמשך הסלילה עוד ששה חודשים לפחות. אם תעמדנה
מספיק מכונות, אפשר לגמור קודם — אולי עד סוף השנה.״
״מספיק מכונות״ פירושו» לפחות עשרה טרקטורים בני 70—60
כוחות־סוס. עתה עובדים רק שלושה, ואין כל סיכויים כי יתווספי

דרושים שומרים ואנשים המוכנים לחיות קשה. אחרי שאחסוך
מספיק כסף אוכל לקנות לי מכונית משא ולעבוד בהובלה.״
ללא צל או צמחיה. אי־אפשר, כמעט, לשוחח עם מישהו כאן
מבלי לשמוע את המלים :״כשאחסוך לי מספיק כסף זוהי, למראית
עין, אבן הקסמים המושכת את כולם דרומה. הם באו לחסוך כסף,
לאסוף סכום שיאפשר להם לעשות משהו רציני. אם בשביל זה
צריכים לעבוד קשה, לחיות בתנאים לא נוחים — מילא, אין ברירה...
רובם נמצאים בנגב למעלה משנה־שנתים. יתכן שכבר הספיקו
לאסוף את מאות הלירות שחיפשו ; יתכן גם שאין לשמם אף פרוטה
אחת יותר ממה שהיה להם בבואם לכאן. בינתיים הם נשארים כאן.
״אני חושב שזוהי מחלד״״ אומר פיניא .״אני רוצה לעזוב, לנסוע
לחוץ־לארץ. זה כבר למעלה משנה שאני רוצד, אבל הדבר בלתי־אפשרי.
הכביש הזה הוא כמו תינוק שחייתי אתו מן הרגע הראשון
להוולדו. לא קל לעזוב אותו. הוא פשוט נכנס לדם.״
אולם פיניא הוא יוצא מן הכלל. עבודתו מעניינת יותר מזו של
הסולל הפשוט ; האפשרויות להחלטות נועזות ורגעי החרדה שהוא
חי אותם, אינם מנת חלקם של שאר הפועלים. בשבילם החשוב הוא
הכסף 4.800 :ל״י ליום בעד עבו 1ה שחורה. זהו שכר הסתדרותי
רגיל ! התוספת היא הכלכלה הניתי/ז לד,ס חינם ומגיעה ל־ 1.300ל״י
ליום. והם חוסכים את הכסף שהיה מתבזבז בעיר, על בחורות

הלוצינז,

1952

ובילויים. גם שכר דירה אין משלמים בערבה.
ישנם העובדים כאן רק כדי לאסוף את הכסף
הדרוש לד.ת לחזור לארץ מוצאם. אלה הם בעלי
הרגל האחת — השניה כבר בחוץ־לארץ. אך הרוב
הם אנשים שאין להם עדיין שום בית קבוע מלבד
המחנה. בשבילם השלט הלבן התלוי בין שתי חביות :
״מחנה מ.ע.צ — .ממשית י־ ״ הוא כתובתם הקבועה.
המחנה: רצועה מישורית קטנה בין שני ערוצים
עמוקים מוקפת פסגות חשופות — הכל אפור וצלוי
בשמש הנגב הלוהטת, ללא זכר לצמחיה. משלושה
צדדים, בצורת ח׳ מאורכת, שוית צריפים — ,מגור-
העובדים, משרד המחנה, חדר האוכל, חדר החולים,
הקנטינה, המתקנים.
אשלג אל הים. המחנה הוקם לפני כעשרה
חודשים על־ידי מחלקת העבודות הציבוריות של
משרד העבודה. לפני כן גרו רוב הפועלים במחנה
ג׳ ,כמד. קילומטרים קרוב יותר לבאר־שבע. עתה
מחנה ג׳ כמעט ריק מאדם — חזית הסלילה פסחה
עליו מזמן, הוא נשאר בעורף.
למחנה החדש הועברו המודדים. הסוללים, המכונאים
והחבלנים המבצעים -את המיבצע הגדול ביותר של
המדינה, מאז הקמתה. אין המפעל גדול רק משום
שהוא קשה — ד.יא גדול גם בשל התפקיד שהוא
מיועד למלא. בקצהו משתרע ים המלח עם אוצרותיו,
אחד המקורות הטבעיים המעטים שהטבע ברך
בהם את המדינה, והיא אינה יכולה עדיין לנצלו.

נביעי \;כזוו־כז
לי ל רז

ע בודו ת ע פר
ח צי ב ה
נ 1ר ם הו ח ל
ו ת פני ת
100.000 Q.p

.המתבונן במפה (למעלה) יבחין
בקוים המתפתלים על פני משטח
חלק משובץ. הוא יבין כי כאי
יעבור הכביש העתיד לקשר ב־ו
סדום ובאר־שבע. דבר אחד לא
יראה במפה: ההבדל הגדול בגובה
פני הקרקע בין נקודה אחת
לשניה. בקטע של 16ק״מ בלבד
יורד, למשל. גובה פני הקרקע ה72
מטר. בקטע המוגדל של המפה
(למטה) נראה חלק הכביש שאינו
עדיין סלול. הקטע המסומן נ׳
״טרם הוחל״ אינו עולה על ק״ח
וחצי. מנקודת החציבה האחרונה
אפשר לראות את הדרך שנסללה
מסדום בכוון לבאר־שבע ואשר
צריכה להתחבר עם הקטע
שנסלל מכורנוב עליו עובדים
עתה. אולם קטע קטן זה אפשר
לעבור רק ברגל, מרוב חדות הירידה.
אילו היו מספיק מכונות
״בדות ליישור ולקרקע אחרי הפיצוצים,
אפשר היה לגמור את
הקטע תוך שלושה חודשים. אולם
במצב הקייס —תדרוש סלי־לתו
לכל הפחות ששה חודשים

בתמונה משמאל נראה קטע או-
פיני שי הכביש. הדרך הזמנית
אשר בה נוסעים עתה היא דרך
קשה ביותר ורק ג׳יפיס ומכוניות
אחרות בעלות הנעה קדמית יכולות
לעבור בה. הכביש יעבור יותר
נמוך. בשביל זה מפוצצים
פסגת ההר, ממלאים גיאיות.

SBH

הכביש יהיה העורק שדרכו יזרום האשלג מכניס־הדיביזים
ללבו החולה של אוצר המדינה. כל
עוד אין כביש, כאילו לא היו אוצרות הים
קיימים.
לקשר את מפעל האשלג בסדום עם רשת
הכבישים ועם נמלי היצוא לא היה דבר קל.
לפני המלחמה היבלה תוצרת המפעל בסירות
משא עד לקצה הצפוני של ים המלח, למפעל
הראשי, ומשם במכוניות־משא, דרך ירושלים.
לחיפה״ רוב התוצרת נשלח אז לארצות המזרח
הרחוק, דרך תעלת סואץ, תמורת תשלום גבוה.
בפני מדינת ישראל היתר, האפשרות לסלול
כביש בדרך הקצרה ביותר — דרך הערבה —
לאילת. סידור זה היה מקצר את מסע התוצרת
למזרח הרחוק, חוסך גם את התשלום עבור
מעבר הסואץ. אולם אין מדינת ישראל יכולה
להשתמש, לעת עתה — ואפשר, זמן ארוך לא
תוכל להשתמש — במוצאה הדרומי. הוחלט
לקשר את סדום עם צפון הארץ.כאן היה צורך להתחיל במלאכה מבראשית.
בנגב הדרומי והתיכון נמצאו עד קום המדינה
רק דרכים עקלקלות ושבילי גמלים, אם להוציא

אחד המצליח לעבור את הגבול עם מטען של
חומר נפץ — והכביש כאילו לא היה! סדום
תנותק מן החוף.
לכן היה הצורך ל,,מלא את הגיא״ .היו מקומות
שעשרות אלפי מטרים מעוקבים של אדמה הוער־מו
על־ידי דחפורי־ענק לגשר בין שני הרים.
מחיר הכביש עלה בהתאם: בכל קילומטר הושקעו
קרוב ל־ 50.000ל״י* .במקום אחד נעשה
חסכון גדול — לאחי שקו הדרך הותווה על
ידי המהנדסים, נמצא מעבר חדש שקיצר אה
הכביש בארבעה וחצי קילומטרים, ביטל את
הצורך לבנות עקלתון מסובך. היה זה חסכון
לא רק בכסף (כולל הובלה יקרה מאד של מלט
ליציקת קירות מגן) אלא גם הקלה על המכוניות
העתידות להגיע עמוסות מסדום.
במובן, שהיו גם מקרים של בזבוז ואי־יעילות
במבצע יבעל ממדים כאלה אי אפשר היה לצפות
כי לא יהיו. היו גם מקרים של שחיתות פלילית
ומוסרית.
לפני שנה, למשל, נתגלה כי במחסן החמרים
של מחנה ג׳ חסרו חפצים לא מעטים. המחסנאי
נמ*ר למשטרה. היה גם מקרה שקצין צ.ה.ל.

מישחק כחדרים. אפשרויות
הבילוי במחנה הטבודה מוגבלות
ביותר. פעס לשבוע מוצג סרס
ופעם מופיע אמן־אורח. את שאר
הלילות מבליס בצורה זו או אחרת,
בעיקר בצורה* זו (קלפים).
המנהלים היו רוצים להפסיק את
הביליי הזה — אן סוף סוף חופשים
האנשים לעשות בזמנם —
ובכספם — כטוב בעיניהם. החשמל,
המסופק לכל חדר על־ידי
מצבר המחנה, מופסק בשעה .11

אדם ;גד הטבע. הסהנדסיס
שהתוו את תחי הכביש לסדום
השתדלו להעבירו עי כמה שאפשר
במישורים. אבל בכל זאת
הפריעו להם אי־אלה הרים שניצבו
בדרן. הם קראו לעזרת הם.נ.מ;.
פיצוץ זה הוא תוצאת 150 מטענים
— אך לינימת איתני הטבע מסביב
נראה כמשחק ילדים חסר ערן.
בידור. שמו פיניא. הוא אחר-
אי לעבידת המכונות המכינות
את השטח לעבודות הסלילה.
שולחן הפינג־פונג הוא אחת הנוחיות
של חדר התרבות המקומי.
ה כו כבהמקו מי. סימנטוב הוא בדרך כלל עובד־חצר במחנה. במסיבות הוא הכוכב המקומי.
כשרון החיקוי שלו תמיד מעורר צחוק חבריו, כולל עולה מפרס, עולה מתימן ואשכנזי מתפלל.

מן החשבון שנים־שלשה כבישים שהאנגלים סללו
בין ארץ־ישראל ומצרים. אחד מאלה היה כביש
באר־שבע עוג׳ה—אל־חפיר ! אליו — או ליתר
דיוק, אל כביש אילת המתחבר אליו ומגיע עד
לכורנוב — הוחלט לקשר את הכביש החדש.
משם עד לקצהו יהיה אורכו 38 קילומטר. המר״
חק הכולל בכביש זה מסדום לבאר שבע —

88ק״מ.
לנצח על המפעל, נשלח מהנדס צעיר (,)35
גבר,־קומה ובעל שיער ג׳ינג׳י לוהט, אפרים לוטן,
שבנה לפני כן את כביש מגדל־אשכלון, היה
מהנדס בעירית חיפה.
חסכון כעקלתץ אחד. אחד הגורמים
החשובים שהמהנדסים היו חייבים לקחת בחשבון
היה גורם הבטחון. הדבר היקשה מאד על עבודתם.
בכביש רגיל היו יכולים המהנדסים לבנות
גשרים מעל לגיאיות תאדיות שבדרך ! אולם
גשר הוא מטרה נוחה מאד לחבלנים. די בערבי

לשעבר בקש עבודה, נשלח כמנהל המחנה שהוקם
בשעתו על ידי מ.ע.צ. כדי לשכן״ בו פועלים
שסללו כביש מסדום• שיתחבי־ עם הקטע מ־כורנוב.
לא עבר זמן ונתברי־ בי למנהל החדש
היו שיטות נהיל מוזרות ביותר: פועלים שנרשמו
כעובדים בכביש, ואשר קבלו משכורת בהתאם,
נראו משוטטים ברחובות בבאר־שבע ותל־אביב
בשעה שעבדו בסדום׳,כביכול.
היו גם מקרים אחרים. אחדים נתגלו, אחדים

מחנה צבאי וקבוץ. לפני קרוב לשנה
נשלח לכביש סדום מפקח מחנות חדש, גרשון
אוסטרובסקי, לשעבר איש עין־חרוד, ידידו האישי
של בן־גוריון ואדם אשר תכונתו הבולטת
היא יושר ללא סייג, כמעט פאנאטי. הוא הקים
• בסך הכל הוצאו עד היום 2.467.000 :ל״י,
מהם 45%על שכר עבודה, השאר על ציוד,
חסרים, הספקה ושרותים.

הוא יום בו שולח העולם החיצוני נציג לנקודה
רחוקה זו. וזה, למעשה, המושך את האנשים
לבוא לראותו, יותר מאשר התקוה לבידור ושעשוע.
אחד
האומנים שהגיעו לשם בעת האחרונה
היתה בחורה חיננית וצעירה, נעולת סנדלים —
דמות אופינית של בת קיבוץ. היתד, זאת חוה,
בת קבוץ גבע בעמק, שנשלחה על ידי מחלקת
התרבות והחינוך של ההסתדרות, יחד עם מפו־חיתה,
ללמד את פועלי הכביש שירה וריקוד
עממיים.
העובדה שהאמן היתד, הפעם בחורה — ובחורה
נחמדה — עזרה ללא ספק למלא את חדר
האוכל. למעלה מ־ 200 בחורים, שזופים, מגודלי
זקנימ ומשופמים, חלק הארי מהם ערומים עד
החגורה. אחדים בפיג׳מות, אחרים חובשים טורבנים
הודיים לראשם — ברך הכל חבורה פראית
ומשונה ביותר — ישבו על ספסלים משני צידי
החדר הגדול, המתינו לבוא ה״ארטיסטית״.
היא נכנסה. הקהל השמיע קריאות מגוו»1ת,
כפק הערצה תחושתית, ספק שמחה פשוטה לראות
אורח .״שימו לב ׳חברים,״׳ פנתר ׳.אליהם.
קשה היה־ לשמוע אותה. ברעש. היא התחילה
שוב :״אני מבקשת שקם !״ קולה היה ׳נמוך
ושקט ; היא היתד. גם קצת מצוננת, בכל זאת
נשמע קולה יפה בחדר הגדול — הבחורים ישבו
בדומיה מפליאה.
היא פתחה בסידרד. של שירים עבריים מן

העובדים והנוף. כרובם, היו עובדי הכביש
עירונים שהנוף הפראי (שמאל׳ ז ד להם.
מנגנון פקוח, טיאטא במטאטא ברזל את כל מי
שהיה נגוע בשחיתות ובחוסר יעילות.
נהגים, המקבלים את שכרם בהתאם לשעות
עבודה, נד,יו להגיש דו״ח חדשי ! אם היו אי-
אלה אי־דיוקים — לאיש לא היה הדבר איכפת.
בין כה וכה ״הממשלה״ היא המשלמת. עתה
מוסר כל נהג את הדו״ח על עבודתו מדי יום
ביומו. מספר האנשים העוסקים בשרותים ביחס
לעובדים בכביש ירד משנים לאחד.
גרשון (״צ׳יאנג קאי ציק״ בפי הפועלים) לא
הסתפק בחסול התופעות השליליות ; הודות לי
קיימים היום במחנה העבודה תנאים העולים
בהרבה על אלה ששררו עם בואו. בכל זאת
רחוקים החיים בממשית ד׳ מלהיות נוחים ; לא
רק בהשואה לתל־אביב אלא גם בהשואה למקומות
הנחשבים לקשים במדינה.
סדר החיים שם הנו תערובת של משטר צבאי
וחיי קבוץ. הפועלים קמים בשעה ,4.30 נכנסים
לחדר האוכל, שם ניתנת להם ארוחת בוקר שהם
מחלקים לשנים: חלק הם אוכלים במקום, חלק
שני הם לוקחים עמהם לעבודה. ב־ 5.30 עולים על
מכוניות, יוצאים לכביש. על כל זה מנצח מנהל
המחנה, משה אלוני, צעיר בן ,30 שנשלח לכאן
לפני חצי שנה.
היכרותו הראשונה של אלוני עם סלילת כבישים
ודברים דומים באה במחנה. אליו נשלח ל־עבור
קורס הנדסה• משם הועבר דרומה, עסק
בסלילת הכביש לאילת. הוא מספר :״רציתי לעזוב
את הנגב. אבל שידלו איתי להכנס למ.ע.צ״ שהיתר.
עמוסת עבודה. איכשהו נשארתי.״
אזרח הרגיל לראות -פועלי מ.ע.צ. מגרדים
בעצלתיים את שולי הכביש בכל חלקי המדינה
לא היה מאמין למראה עיניו בכביש סדום :
פועלי אותה מ.ע.צ. מחזיקים בפטישי האויר
המרעידים את כל גופם, מעבירים אבנים גדולות,
עובדים בטוריות תחת השמש הצולה, כאילו רדף
אחריהם שד. עד כמה שזריזות זו קשורה בנוכחותו
של משגיח או מנהל עבודה, קשה לומר.
בתום יום עבודה של 8שעות חוזרים הפועלים
למחנה. מרגע זה למעשה, מתחילים חייהם להיות
שונים מחיי שאר הפועלים בארץ. אין מקלחת,
אין אשה או אם שהכינה ארוחה, אין צפיה נעימה
לבלוי על שפת הים או בקולנוע• אחד מתפקידיו
של מנהל המחנה הוא לספק תחליפים לכל אלה.
בכל יום שני בשבוע מוצג סרט, בכל יום רביעי
מגיע אמן, הארוחות המוגשות אינן נופלות בהרבה
ממה שפועל יכול לאכול בביתו או במסעדה.
להיפך, התפרים עולה על תפריסו הממוצע
של האזרח.
שירים ובחורה נחמדה. ביקור האמנים
היא חויה מיוחדת במתה. בעיי יכול אדם לסקור
את רשימת ההצגות והכשרונות המוצעים להנא״
תו ושעשועו ; הוא יכול לבחור בזה או באחר
— הוא יכול גם להחליט כי אין לו צורך בשעשוע
הערב, בממשית ד׳ המצב אחר יום ד׳ ,מדי שבוע,

הבחורים הללו מכירים את השירים. תגובתם
היתד. פושרת. כלומר, רובם לא שרו, בעוד
אחדים מהם צוחו בקולי קולות, למלא את החסר.
היא בחרה בשירים פשוטים יותר, מלאי קצב.
מספר השרים עלה.
״עכשיו אלמד אתכם שיר חדש,״ הודיעד.
״קוראים לו: אל הרהט.״ מנגינת השיר פשוטה,
המלים פשוטות אף הן. למרות שרוב הנוכחים לא
הבינו אותן, הקצב מודגש. היא אמרה להם
שאפשר למחוא כף בקצב המנגינה. זאת אהבו
מאד. הם מחאו ומחאו כפיים, בהתלהבות גוברת
והולכת. חוה הכניסה נופך: הם ימחאו כף
בשתי קבוצות, אחת בתשובה לשניה.
כעבור כמה דקות הדהדה הבקעה החשוכה
משיר אדיר שפרץ מן הצריף המואר. רק בקושי
הצליחה המורה לרסן את התלהבותם המוסיקלית
של תלמידיה ; היה צורך גם לעבור לחלק השני
של התוכנית — ריקודים עממיים. היא סידרה
אותם במעגל גדול, הדגימה בפניהם צעדים פשוטים,
שהר תרגום כוריאוגרפי של השיר שזה
עתה למדוהו. .
למעשה, לא נבדל כמעט כל המחזה מזה המתרחש
בעשרות קיבוצים בארץ. רק שינוי אחד
בלט: למרות שהשירים והריקודים היו על טהרת
העברית, לא נשמעה. שפה זו, כמעט, בשיחות
הרוקדים והצופים.
מחסור כנער ישראדי. בצד עמדה, משך
כל הזמן, קבוצת עובדי חריש, חברי קיבוץ שגדלו

תרועתהנצחץ. למחרת יום הבחירות כבר הסתמנה המהפבה הגזולה. אייק ואשתו, מאמי,
אינם מסתירים עוד את שמחתם הצוהלת. שמחת העולם היתה מהולה בדאגות ובספקות.

העולם

מכל
ארצות הברית

הואר.
החודש עמד הגנרל הבלתי־ידוע, שעוד לפני
כוכבים. צלבי ם axi .מ*!־דוד
תריסר שנים לא היד( .אחרי 25 שנים בצבא)
(ראה שער)
אלא לוטננט־קולונל (סגן־אלוף) ,על מרפסת
בבוקר ערפלי, במאי , 1942 חיכתה קבושל
בית מלון, הריע להמונים הנלהבים. זה
צה של נהגות צבאיות בריטיות לקבוצה של
עתה נבחר לנשיא המדינה החזקה ביותר באנשים־חשובים־מאד.
אחדות מהן היו שבעות
עולם. בצבא הגיע, בשעתו, לדרגה של 5כוכרצון:
עמדתה החברתית של נהגת נקבעה
בים• עתה ה;תה לו דרגה הרבה יותר גבוהה :
לפי דרגת הנוסע׳ והן הצליחו לצוד בחכתן
על כתפיו יכול היה, לענוד 48 כוכבים, האנשים
חשובים וידועים .,כמו הערל ( 5כומסמלים
את מדינות ארצות הברית, בתוספת
כבים) ג׳ורג׳ מרשל, ראש המסה של הצבא,
כמה כוכבים שעדיין אינם מופיעים בדגל, אן
.והגנרל ( 4כוכבים) ״האפ* ארנולד, מפקד
היו צריכים להיות שם: כוכבים לאלאסקה,
חיל־האו־ר של הצבא. רק נהגת אחת, אירית
האוואי ופורטו־ריקו, צלב כפול לבריטניה (כוחמודה,
כעסה. בחלקה נפל גנרל חסר כל חשי לל קיסרות) ,כמה צלבים וכוכבים לתריסר
בות ובלתי־ידוע לחלוטין, שנשא על כתפיו
מדינות אירופיות — וגם מגן־דוד קטן, ל-

מדינת ישראל.
סיביר, הודו וכית־ליד. אין אדם בכל
כדור הארץ אשר חייו הפרטיים ביותר לא
יושפעו על ידי בהירתו של אייק•
האיכר בסיביר, אשר בנו משרת בצבא הסובייטי
! הקולי הסיני העובד בסלילת כבישים
; הפועל היושב ליד הנול בהודו ! הכושי
בבית הסוהר בדרום אפריקה ; עקרת הבית בי-
ניו־אורליאנס, לואיזינה ; כולם ירגישו בחייהם,
בארבע השנים הבאות, אם הנשיא ה־33
של ארצות הררית יהיה איש תוקפני או שוחר
שלום, אדם בעל הבנה כלכלית או דילטנט
אובד עצות, אישיות מלהיבה או אדם דוחה.
ואחד מאותם שיושפעו ביותר יהיה האדם
הקטן בתל־אביב, במשק יגור או במעברת
בית־ליד.
טבח, נהגת והגנחד ז׳וקוב. כל ה־
!;נשים האלה מקמטים עתה את מצחיהם, מתקשים
בהערכת האיש. כי אייק עבר גלגולים
רבים מאד לעיני העולם המשתאה.
לפני 7שנים היה דמות כובשת לבבות.
המצביא שפיקד על הקואליציה המלחמתית
הגדולה ביותר בתולדות העמים. אולם הוא
לא דמה לנפוליון השחצני, ולא לפרידריך
הגדול חמור ההליכות, או לגנרל לודנדורף הנוקשה•
ודא דמה בדיוק לשכן שמעבר לרחוב.
היה לו חיוך שהקסים כל אדם. היתד,
לו תכונה נדירה: להתידד עם כל מי שנקרה
על דרכו — הטבח הכושי, ראש הממשלה
הבריטי, הנהגת הקטנד. הגנרל ז׳וקוב. הוא
ה־ה האדם שהחזיק ביד עדינה, אך קשה כברזל,
את פקודיו ששנאו זה את זה שנאת־מוות
— מונטי האנגלי ובראדלי האמריקאי. הוא
סרב להושיט את ידו לגנרלים הגרמניים.
הוא היה גבור עולמי.
משן כמה שנים נעלם כמעט מן האופק, כיהן
כנשיא מכללה. ואז קרא לו הנשיא ה־,32
העמיד אותו בראש קואליציה גדולה שניה.
ושוב סלל החיוך הרחב את הדרן בפני ה־ט!1נקים.
ד:.נרל הופיע בפני הקונגרס האמריקאי
הקמצני, הוציא ממנו מאות מליוני דו־לארים
לחימוש הצבא האירופי המתוכנן. הוא
סייר בבירות אירופה כמורה המבקר את תלמידיו,
שיבח את האחד, נתן טפיחה קלה על
לחיו של השני, עודד את השלישי, נזף ברביעי.
תחת ידיו החלה ההגנה האירופית המערבית
ללבוש צורה כמעט ממשית.
יד למלשין ומעדיד. בפרוס המערכה
על הנשיאות חזר הגנרל לארצות הברית. שוב
הקסים את הבריות• הוא התיצב מול כוחות
הריאקציה, שהתלכדו מאחורי הסינטור רוברט
(בוב) טאפט, אמר דברים נשגבים, מתקדמים
ומרוממים. הוא נתמנה כמועמד, יצא לקרב
נגד יריבו הבלתי־ידוע, עדלי סטיבנסון.
ואז קרה דבר שזרע תחילה ספק, אחר כך
תדהמה, בלב רבים. הגנרל כמעט החליף את
עורו. החיוך הגדול נשאר אמנם מרחף על
הפה, אך מתוך הפה יצאו דברים מוזרים. הוא
חזר על סיסמות מתנגדיו הריאקציוניים. הוא
החליף חיוכים וברכות עם בוב טאפט. הוא
הצטלם בפומבי כשד.יא •לוחץ את ידיו של
ג׳ו מאק־קארתי, המלשין והמעליל ששמו הפך
קללה בפי מליונים. המשכילים עברו בהמו־.
ניהם למחנה סטיבנסון. אולם הקהל בחר ב־אייק,
ברוב שהיה עצום לפי מושגים אמריקאיים

הבוגד מילא תפקיד. האמנם נתגלה
אייק חדש? ההיו החיוך והג׳סטה הליברלית
רק קליפה זרה, שכיסתה את התוך הריאקציוני

קשה היה לענות על ה$אלה. אולם מכריו
של האיש הסכימו עם פסק־הדין של המון
הבוחרים. ר.ס זכרו פרשות מסוימות בעברו
* עדלי סטיבנסון הגיב על מפלתו בדברי
הילד שנפל בחושן ,״היה גדול מדי מכדי
שינרוץ בבר ולא יכול לצחוק מפני שזה
כאב מדי.״

של אייק, הסיקו את המסקנה שאייק מוכן
להתפשר למען צרכי הרגע, אך לא לשנות
את עצמו.
לפני 9שנים עורר אייק סערה עולמית.
הוא פיקד על הפלישה האנגלו־אמריקאית לאפריקה
הצפונית הצרפתית. בלונדון ישב הגנרל
דה־גול, סמל החרות הצרפתית. בגיברלטר
ישב ר,־,נרל ג׳ירו הגבור שברח מן השבי
הנאצי כדי להצטרף למסע השחרור. אולם
באלג׳יר ישב האדמירל דארלאן, איש וישי,
האדם שעשה את מלאכתו של היסלר ונחשב
בעיני כל צרפתי נאמן לבוגד. אייק דחה את
דה־גול, זילזל בג׳ירו, כרת ברית עם דארלאן.
ההסבר שנתן לפרשה זו איזנהואר בספרו
היה מאלף, עלול להטיל אור גם על בריתו
עם טאפט ומאק־קארתי. נימק אייק :״העיקר
היד. הנצחון, והשגתו במינימום של קורבנות
אדם. דארלאן היה מוכן (ומסוגל) לפקד על
הצרפתים להניח את נשקם ללא קרב. דה־גול
וג׳ירו לא היו מסוגלים לכך. המטרה קידשה
את האמצעי.״
כעבור שנים פרסם גם סגנו באותם ודמים,
הגנרל הצנום והתמיר מארק קלארק, המפקד
הנוכחי של או״ם בקוריאה ספר זכרונות משלו,
בו גילה פרטים נוספים: דארלאן לא
קיבל את הצעת אייזנהואר בקלות. היה צורך
באמצעי שכנוע. האמצעי: מאסר, איום
במשפט צבאי על בגידה.
הרפתקאות המערב הפרוע. ברגע
שאדם נבחר לנשיא על ידי העם האמריקאי,
הריהו תלוי בשיקולים מפלגתיים
פחות מכל מישל אחר
בעולם. אי אפשר לפטר אותו
משך ארבע שנות כהונהנשיא

תו. הסכמתם של טאפט
צות הכרית,
ומאק־קארתי שוב לא תהשינגטון,
נבו
יה חשובה כ> כך • .אייק
בשנת ,1789
יוכל לפעול כמעט כאוות
פרצה המה!
נפשו. הוא יתגלה, מן התית.
סתם,
בדמותו הקודמת: כמאז,
משך
אדם בעל אופי ליברלי והר
משדד בסך־ה
מאני מובהק, ה-ודע ליישב
אים, שכד א
סכסוכים ולדרבן בני אדם,
ממוצע חמשי
להיות רך בדברים קטנים.
הגנרד איז
_קשה בדברים גדולים.
שיא ה ,33ה

עשירי •טהגיז
אות. שני ד
אים המפור:
היו ג׳ורג׳ ווא
צח מדחמת-ד
גנרד יודיסם
מנצח מדח:
שנחשב דנש׳
יותר כתודד
דפי התיקו
הוקת המדינז
יכוד דכהן 1
תקופות, כ
שנים בד או
שד מותו יי
דו, אוטומטיו
ארד ניקסון.

אך איש איננו יודע אל
תדאי מה יעשה אייק. איש
אינו יודע גם מה דעותיו
לגבי רוב בעיות העולם. העולם
יודע שהוא מעשן
שתי קופסאות סיגריות׳ ל־יום,
שהספרות האהובה עליו
היא ספורי הרפתקאות של
המערב הפרוע, שהוא נזהר
בשתיה משקאות חריפים.
אולם העולם איונו יודע כיצד
הוא חושב לנהוג למעשה
בגוש הסובייטי, בעול
המסים ובקיום תעסוקה מלאה.
העולם
מעונין מאד לדעת.
ושוב, מעונין יותר מכולם
האדם בתל־אביב, ביגור
ובית־ליד.

שן זדות וחגורות מכנסיים. כבר למחרת
יום הבחירות החלו עתוני ישראל במרוץ
דדיחושים והכותרות ביחס לגורל ההענקה:
כן, לא, כן, לא, כן, לא. באותו יום
הודיע עתון ערב אחד שאבא אבן אופטימי
ביחס לקבלת ההענקה בעתיד, הודיע עתון
* פרט למקום אחד: אנשי טאפט בשני בתי
הקונגרס עלולים להפריע לאייק בקבלת החוקים
הרצויים לו, אם ינקוט בדרך שתתנגד
לדרכו של מנהיגם.

qjrall, V

E m r

שבע פעמים אייק. בן ,4תינוק מלנכולי בעיי אביליי במדינת קאנזס ; בן , 17 תלמיד בבית ספר תיכוני ; בן ,25 קאדט בבית הספר המפורסם לקצינים של
ווסט פוינט ; סגן משנה בשנת נשואיו ; רב סרן בן ; 35 טגן יאלוף במנילה, בירת הפיליפינים, בפרוץ מלחמת העולם השניה, שם שימש בתפקיד ראש מטהו של הגנרל דגלאס מק״ארטור,

צני פרצופים. האס יהיה הנשיא החדש ליברלי או ריאקציוני? גתמונה מימין הוא עומד בזאחויי מק־ארתור, אליל הריאקציה
אמריקאית, משמאל מושיט אייק את ידו לשלושת עמודי התווך של המדיניות הליברלית: אצייסון, מרומן ומורהו הגדול בורג׳ מרשל.

ערב שני בדיוק את ר,־,יפו. כל שאר העתו־נים
השמיעו גם הם את דעות סופריהם באמריקה,
שידעו לא יותר מאשר קוראי ה־עתון
בקפה עטרה, ירושלים.
אך ההענקה איננה העיקר. מעטים אזרחי
ישראל המבינים באיזו מידה עלולים הרחשושים
הזעירים ביותר בארצות הברית להשפיע
על חייהם. מנת האוכל
היומית לא תתואר כלל
ללא זרם הדולארים הבלה־זון
של אר־ I
פוסק המגיע לארץ באמצג׳ורג•
ודא1 -
עות מפעל האגרות, המג־לתפקידו
בית־היהודית־המאוחדת
ושהשנה
כה ן
אר ההמצאות של הגאוניות
:ה הצרם -ן
הידודית.
כדי להפסיק את ההענקה
1«3שנה,
אין צורך דוקא באיסור ממ62
נשיS -
׳ ו שלתי. מספיקה הוראה קט•
מהם בנה
של מחלקת האוצר שגיס
וחודש. ן
אזרחי ארצות־הברית לא
יורשו לנכות את תרומותי:אור,

הם למגבית מחשבון מם־
הגנרל ה־ I
ההכנסה, כאילו היו תרומות
וכס הנשי־ ׳
של צדקה• יתר על כן די
יילים־נשי ;
בשפל כלכלי זעיר, בחוסר
ים כיותר
עבודה קל, באי־מתן הזמנות,
ינגטון,מנ ־
כדי שמפעל המגבית (ומנת
הפכה, וה-
הבשר) ייעלמו. מספיק שגראנט;

אזרחי אמריקה יחסכו שנר
האזרחים,אחת בקנית חליפות ושמלות
הגרוע כ־ |
מן התעשיה שהיא כמעט־כו־
,המדינה. ן
לה יהודית, כדי שאזרח ישזאחרון

ראל ייאלץ להדק את חגו-
אין הנשיא
רת־מכנסיו.
גר משתי |
נכל וכולשכיק. לפיכך.
ת ארכע I
מעשיו הקטנים ביותר של
.כמקרה
הנשיא ה־ 33 של ארצות־ם
לתפקי-
הברית יהיו חשובים במידה,
סגנו ריצ׳־ ו
מכרעת לאדם הישראלי בשנים
!955 ,1954 ,1953ו•
... 195cהנשיא רוזבלט המ נוח,
ויורשו הארי טרומן,

חוללו בכלכלה האמריקאית משהו הדומה למהפכה
גדולה. היתר, זאת התוכנית החדשה,
היניו־דיל המפורסם, שהומצאה על ידי רוז־בלט
כדי למגר את השפל הנורא שהרס את
מחצית העולם (והעלה, בין השאר, דמאגוג
משופם ובלתי־ידוע בשם אדולף היטלר לגרמניה).

תוכנית
זו שמה קץ לתורה הקפיטליסטית
המסורתית שאסור למדינה להתערב בעניני
משק, שהם ענינה של היוזמה הפרטית בלבד.
רוזבלט הטיל מסים עצומים על המשק, הש תמש
בכסף כדי לבצע מפעלי ענק שהעסיקו
מאות אלפי פועלים על חשבון המדינה. הוא
השתמש בכוח המדינה כדי להזמין הזמנות
גדולות. טרומן המשיך בדרך זו, כאשר המטיר
את כספי המסים על ארצות אירופה (ועל
ישראל) ,כדי לאפשר למדינות אלה להזמין
סחורות מבתי־חרושת בארצות־הברית שנתנו
לחם לפועלים אמריקאים.

המפלגה הרפובליקאית, שהיא גם מפלגתם
של העשירים (ששלמו את המסים) ,התנגדה
למדיניות זו בשנאה כמעט חולנית. רוזבלט.
אחת הדמויות הגדולות בעיני העולם, היה
בעיני הרפובליקאים נבל, בולשביק וטיפש.
במצע הבחירות הבטיחו לנפץ ולשבר את כל
מעשיו. אייק היה מועמדם.
השאלה הגדולה היא: האם יקיים אייק את
ההבטחה? אם כן, עלול הדבר להביא את
השואה אשר יוסף סטאלין מצפה לה זה
שנים, השואה שתגרום להתמוטטות העולם
המערבי. ובין השאר גם תגרום להתמוטטות
הן מודים הדקי? יהעדיניפ׳עליהם בנויה מדי-

הכיב האיש הקטן. מעטים היו הגנרלים שהיו כה
אהובים על טוראיהם ואנש־ שרותיהם כמו אייק.

נת ישראל.
קפיצה לתוך המוות. חשובה עוד יותר
תהיה עמדת אייזנהואר בשאלה קרובה
אחרת: יחסו לבעית המרחב השמי.
ארצוח־הברית של אמריקה הגירו במדינת
ישראל שעות מעטות אחרי שהוקמה. הן לא
עשו זאת מתוך נדיבות לב בלבד. גורם חשוב
למדי היה תאריך הקמת המדינה — בדיוק
חצי שנה לפני הבחירות לנשיאות. בבחירות
אלה הצביעו כמה מליונים יהודים אמריקאים.
בעזרת יהודים אלד. נבחר הנשיא טרומן מחדש.
הצבא האמריקאי התנגד בתוקף לתמיכה
בישראל. הוא ראה בה הקרבה צינית של
האינטרס ! האמריקאי הלאומי על מזבח של
יתרון מפלגתי פנימי. שר ההגנה, ג׳יימס
פורסטאל, ניסה בקדחתנות למנוע את ההכרה,
ואי־הצלחתו היתד, אחת הסיבות לטירוף דעתו,
שגרם כעבור זמן לקפיצתו מחלון בית־החו־לים
לתוך המוות.
דוייט איזנהואר הוא עתה מדינאי. הוא לא
יוכל גם להבא לזלזל בקולות היהודים, למרות
שניצח הפעם בלעדיהם. אולם דוייט
איזנהואר ד,־א גם גנרל בעל 5כוכבים, איש
שעניני הצבא קרובים מאד ללבו. כחייל הוא
מאמין, ככל וגוריו הגנרלים, שידידות מליוני
הערבים באחד האמורים האיסטרטגיים של
המאבק העולמי חשובה יותר מאשר ידידותה
של מדינת ישראל, הקטנה והמדולדלת. השאלה
היא: האם הפוליטיקאי יגבר על הגנרל,
או הגנרל על הפוליטיקאי?
אמנם, במערכת הבחירות הבטיח, שעיקר
דאגתו יהיה להשכין שלום בין היהודים והערבים.
היה זה מוצא דיפלומטי נוח מן הסבך.
הוא עלול להיות פחות נוח במציאות.
האיש שהאמריקאים תלו בו את תקוותם, מוחמר
נגיב, מתגלה עתה כבלתי פשרני למדי ביחסו
לישראל. שוב אין כמעט תקוה שייכנע
לדחיפת היד האמריקאית, אפילו אם היד השניה
תכניס בעדינות כמה מליוני דולארים
לכיס האחורי של מדינתו. ואם לא יסכים,
יצטרך נשיא ארצות־הברית להחליט מחדש
כיצד (ילטובת מי) להשתמש כידיו ובדולא־ריו.
נשיא
כפועל. מצבה של מדינת ישראל
אינו שונה ממצב מדינות רבות אחרות, אלא
שתלותה בארצות־הברית מוחלטת יותר, בגלל
חוסר כל בסיס לכלכלתה. בעולם של
1952 שוב אין מקום למדינה קטנה הרוצה
בקיום עצמאי.
השאלה הגדולה שעמדה בפני המדינה הי־תה
כיצד למצוא את מהומה בגוש גדול יותר.
היו שלוש אפשרויות תיאורטיוא. הראשונה -
תלות באמריקך .,השניה היתה תלות בברית־המועצות.
השלישית, הקשה ביותר אך המסוכנת
פחות, היתר, השתלבות ישראל בהקמת
גוש מרחבי חדש באסיה הדרומית ובאפריקה
הצפונית, דבר ש־כול היה להיעשות רק
תוך שתוף ישראלי־ערבי.
ממשלת ישראל הלכה בדרך הפשוטה ביותר.
רק טיפש יכול היה להאמין שישנה תלות־על־תנאי.
ברגע שמדינה אחת תלויה בשניה,
לא יתכן כל גבול לתלות זו. היא תשתרע
בהכרח על פני כל שטחי החיים. מן הכלכלה
ועד הבטחון. יכול אדם לחייב אותה, כתנאי
לקיבוץ גלויות ולקיום הדימוקרטיה. יכול
אדם לשלול אותה, כמעשה המוכרח להוביל
למלחמה. אולם רק אויל או רמאי יכול להכחיש
את קיומה.
הנשיא ה־ 33 של ארצות־הברית של אמריקה
יהיה, אם כן, גם נשיא בפועל של מדינת
ישראל.

לשלום או למלחמה Yבכל ספריו גילה אייק גישה אנטי־נולחמתית, כמעס אנטי־מיליטריסטית.
הוא הדגיש שהחייל אשר ראה את זוועות המלחמון מוכרח לשנוא אותה.

ב nד ־ jה
העם

שריקת הצופר

לפני שלוש שנים ביקר יצחק שדה אצל
גננו של חיים וייצמן, קטף כמה פרחים
בגן הנשיא. הנשיא, שטיל אותה שעה בין
עציו. העיף מבט מהורהר בבגדיו האזרחיים
של אלוף הפלמ״ח שהתפוסר לא מכבר,
העיר בחיוך קצת מריר, ביהודית , :נו,
רבי יצחק, את שנינו הם כבר לא צריכים...״
בשבוע אחרי מותו התנהגו ״הם״ כאילי
רצו לאשר את ההערה. כל אחד השתדל
להתאבל עד כמה שאפשר פחות. גבורי השבוע
היו, בלי ספק, אותם שעמדו בתור
לפני אחד מבתי הקולנוע בתל אביב, כשנשמעה
שריקת הצופר שהודיעה כי גופת הנשיא
מורדת זה עתה לקברה /ברחובות.
אנשי התור עברו לדום, עמדו 2דקות בדומיה,
בהתאם להוראות, חזרו והמשיכו לפטפט
על כוכבים הוליבודיים עד פתיחת
הקופה.
סיום הויכוח. סופרים ועתונאים התווכחו
ביניהם, ביקשו לעמוד על סבת האדישות
המוזרה. בין רבים מהם, וביחיד
בין אלה שנוכחו בטכס הקבורה, גברה הדעה
שהאשם היה בעצם צורת הטכס. הוא סודר
כמעט בחשאי (העולם •הזה ,)785 מנע
מהמוני האזרחים כל אפשרות לקחת חלק
פעיל בחלוקת הכבוד האחרון.
מוזר ביותר היה האופן המובן־מאליו
כמעט, בו נטל הצבא את הנשיא המת לידיו.
אפילו בהלוית יצחק שדה, איש צבא מובהק,
היה משמר־הכבוד, בשעת מעבר ההמונים לפני
הגופה, מורכב מאזרחים — צעירים, פועלים,
נהגי דן, אנשי משקים — התחרו ביניהם על
הכבוד. סופרים ידועי־שם חכו בסבלנות עד
בוא תורם לעמוד דום ליד חברם המת.
הפעם כל זה לא היה. כוח רשמי, קר ובלתי־אישי
ארגן את הכל. לנשיא, שעיקר תרומתי
וצוואתו למפעל הציוני ולמדינה היו השנאה
לאלימות והזלזול בטכסים צבאיים ריקים, ניתן
לא רק משמר כבוד צבאי, כנהוג בעמים
אחרים, אלא גם רב צבאי, חזן צבאי וחברה
קדישא צבאית. גם קריאת התהילים היה מיב־צע
צבאי מובהק.
בצורה מקורית זו סוים הויכוח ההיסטורי
בין חיים וייצמן, בעל קו היצירה־של־שלום־
בכלומחיר, ובין דוד בן גוריון, מנהיג האקטיביזם
המלחמתי.

הנ שיאות
לא ב הגרלה
התחרות על הנשיאות דמתה כמעט לתחרות
של מלכות היופי. חסרו רק המודעות בעתוני
הארץ ובעתוני העולם, לאמור :״המועמדים
מתבקשים להיפיע בפני חבר שופטים בתאריך
פלוני במקום אלמוני.״
המשחק כולו — וקשה היד, שלא לראות
בו משחק — שיקף מציאות מסוימת — הארץ
כה עניה באישים, עד כי כמעט כל אחד יכול
היה לבוא בחשבון. אפשר היה לחלק את המקום
בהגרלה של מפעל הפיס.
מחוץ לגכולות. משך כל השבוע הישמעו
רק שתי הצעות, מנוגדות זו לזו כמעט

כמזרח למערב, שהיו מסוגלות להכניס משמעות
רצינית למוסד הגבוה ביותר במדינה.
ההצעה האחת הושמעה על ידי עזריאל קר־ליבך
בעתונו מעריב: להגיש את נשיאות המדינה
לפרופסור אלברט איינשטיין, איש המדע
הראשון בעולם, כיום חוקר במיכללת
פרינסטון. ברגע הראשון הדהימה ההצעה, נראתה
כהמצאה עתונאית -קצת אקזוטית. אולם
במחשבה שניה לא היתד, כה מוזרה. אלברט
איינשטיין הוא בלי ספק האישיות היהודית
הידועה והמכובדת ביותר בעולם. הוא היה
תמיד קרוב לציונות, עזר לוייצמן להקים אח
האוניברסיטה העברית, היה חביב במיוחד על
הנשיא הראשון. בחירתו היתר, עלולה להרים
מאד את קרנה של המדינה בעיני הגויים.
אולם זו היתד, גם המגרעת של ההצעה.
היא היתד. בנויה, במידה מסוימת, על התפיסה
הגלותית שנשיא היהודים צריך להיות האדם
המקובל ביותר על הגויים. והיה משהו דוחה
בתמונה זו של מדינה המחפשת נשיאים מחוץ
לגבולותיה. תמונה חיובית מבחינה ציונית,
אך משפילה קצת מבחינה ישראלית.
ענין־של־רושם. ההצעה השניה היתה.
לעומת זאת, ישראלית מובהקת. היא חיתה
בנויה על הרצון הישראלי להימנע משלטים
חסרי תוכן, טכסים חסרי משמעות. בעיני
צעירים ישראליים רבים היד, משהו זר במוסד
החסר כל תכלית מעשית, והקיים רק כענין-
של־רושם. כמו האמריקאים, גם הם עם המבקש
תכלית, הם רצו בנשיאות שתמלא תפקיד
מעשי, ושבעלה יהיה באמת האיש הראשון
במדינה. ההצעה: להשתמש בהזדמנות זו
כדי לאחד את תפקיד הנשיא עם תפקיד ראש
הממשלה, להעביר את התפקיד המאוחד לידי
דוד בן־גוריון.
לא היו סיכויים רבים שהצעה קיצונית
כזאת תתקבל תוך חודש. היא מצריכה קבלת
חוק־יסוד חדש לגמרי, אולי גם ניסוח חוקה
אמיתית. אולם יהיה זה חבל אם מתוך התרוצצות
מפלגתית שיגרתית תוחמץ להזדמנות
להבריא אחת ולתמיד את המבנה הפוליטי של
המדינה, לקבוע משטר ששוב לא יעמוד על
כרעי הינגולת של קואליציות חולפות.
מפלגות אחוות אחים וגרב ניילון
התחילה עונת הגשמים ושוכני המעברות
סערו ורעשו, דרשו את החלפת שיכוני הארעי
(החדירים לגשם) בשיכון טוב מהם, הסוכנות
היהודית הוכיחה את אזלת ידה, נכשלו אתה
יחד מפלגות הישוב הישנות שפתרונותיהן הנדושים
הראו את אי יעילותם כבר בחורף

שעבר.
פתרון מקורי יותר היה לעולה חדש, תושב
יפו, שבמשך שנתיים של שהותו בארץ הספיק
להגיע לנשיאות מפלגה המונה כמד, עשרות
חברים. זאב בראון, יליד רומניה בן .68
לשעבר קומוניסט פעיל במשך 30 שנה, חושב
שיש בידו ובידי מפלגתו — המפלגה הדמוקרטית,
או הליגה האנטיקומוניסטית — לפתור
את בעית השיכון של שוכני המעברות. על ידי
השלמת ד,בנינים ההרוסים למחצה בערים
הנטושות, אפשר, לדעתו, לשכן את כל משפחות
העולים, אשר אינן רוצות לעלות להת־ישבות,
מעדיפות לגור בעיר ׳.השיכון יעלה

350—400ל״י ליחידת דיור, יפו בלבד יכולה
לקלוט 10.000 משפחות נוספות, לפי אומדן
זהיר.
המפלגה הדמוקרטית לא הסתפקה במלים.
עשתה גם פעולת שיכון משלה ; הביאה 14
משפחות עולים ממעברות הסביבה, שיכנה אותן
בבית שניתן לה ביפו לצרכי מחסן. החדרים
הרעועים תוקנו במקצת, העולים נכנסו לגור
בהם בתנאים קשים ביותר — הגגות דלפו גם
כאן. האפוטרופוס לנכסי נפקדים התנגד לבניה
ללא רשיון, צוד, להרוס את אשר נבנה בניגוד
לחוק, הציע לאנשי המפלגה להשלים בתים
במקום המיועד לשיכון, להסתלק מן המקום

שבנו בו ושהנהו שלח מסחרי מובהק.
למען השוק השחור. בלשכת המודיעין
של המפלגה (חדרו הפרטי של בראוו),
אשר בכניסה אליה סעזנוסם בגאוה השלט :
״אחוות־אחים לאחוות־עמים, מיוזמה פרטית לשפע
כלכלי״ בצדה של גרב ניילון, המעידה על
מתקנת גרבים הגרה באותו בנין, מספר יושב
ראש המפלגה בהתמרמרות על ״מעשי ההרס
הטאדיסטיים של חניכי קרל מרכס •,מחווה
את קוי היסוד לפתרון בעיות הארץ: מלחמה
עד חרמה בקומוניזם ובסוציאליזם למיניהם ;
יוזמה חפשית שתביא בהכרח לשפע כלכלי ;
קץ למפלגות הציוניות הקיימות, הנגועות כולן
ברקב ; קיום מפלגה ישראלית אחת הדוגלת
בעצמאות אמיתית — המפלגה׳ הדמוקרטית.
בין הפעולות (המעטות) שהמפלגה הספיקה
לבצע בימי קיומה: כרוז למען השוק השחור ;
שהוציאה כאשר מזכירה חביב שיבר, תושב
ותיק בארץ והאיש החזק של המפלגה, הואשם
במכירה, לשוק השחור, של נייר התעמולה
שקבלה רשימתו — אז ״רשימת העולים החדשים
והחיילים המשוחררים״ (העולם הזה
,)762 כרוז נגד ״גייס חמישי קומוניסטי״
היושב, לדברי המפלגה, בכל מחלקות הממש׳
לה. נוסף לזה גם שלחה מברק עידוד לגנרל
איזנהאור במערכת הבחירות בארה״ב.

?CUT 44

שילומים

במשרדי אל־על ובמשרד החוץ נתעוררה
שאלה רבתית. מטוסי החברה יצטרכו להוביל
חלק מן הסחורות אשר תסופקנה על ידי
הגרמנים עם אישור הסכם השילומים. אך
אם ינחת אוירון ישראלי בשדה־תעופד. גרמני,
כיצד אפשר למנוע מאוידון גרמני לנחות
בשדוד התעופה של לוד?
כוח ההמצאה היהודי מצא, כרגיל, את הפתרון
הגאוני. הפתרון: בכל טיסה לגרמניה ינחת
המטוס הישראלי באחד משדות־יתעופה
אשר בדרך, ימחק את מספריו ואות־ההיכר הישראלי,
יחליף אותם במספרים של מדינה
דרום אמריקאית • .את הרשות הדרום אמריקאית
אפשר להשיג, כרגיל, בסכום כסף.
היתד, זו רק אחת מן ההכנות שהטרידו את
מוחות המדינה. מוחות הגרמנים היו טרודים.
אותה שעה, בבעיה לגמרי אחרת: התקפה
הנגד הגדולה של הערבים, שאיימו לחסום בפני
הגרמנים את השוק המרחבי החשוב אם
לא יבוטל הסכם השילומים׳ (ראה במרחב),
פלוגת מחץ ישראלית כבר יצאה לדרך, למנוע
בעד המצפון הגרמני הרך להירדם לפני אישור
ההסכם. מאחר שמול התעשינים הגרמנים,
המעונינים בשוק הערבי, עומדים התעש־ינים
הגרמנים, המעונינים בשוק השילומים,
יש סיכוי רב לאישור.
בעולם הרחב לא מצאה העמדה הישראלית
CUT 449

סימפטיה רבה. אף כי קשה היה להשוות את
שחיטת הגרמנים ביהודים עם שיכנוע הער
בים הפלישתינאים לנטוש את אדמתם, הרי
סברו אנשים רבים בלולם שיהיה זה נאה אם
הישראלים יפרשו חלק ק 5וע מן הסכומים שיקבלו,
לפליטי־ר,מלחמה הפלשתינאית.
היסטוריה קאד״דה של פצצה
בזה אחר זה התפוצצו הפצצות והרימונים.
עשרות גופות מרוסקות התבוססו בדם.
ההמון הגדול, שהסתובב, כרגיל, בשוק העיר

העתיקה. ירושלים, ברח בבהלה. איתו ברחו
גם מניחי הפצצות עצמם, לבושים בבגדים
ערביים.
היה זה ד,־ 14 בנובמבר ,1937 ,תאריך היס׳
סורי. בפעם הראשונה יצאו יהודים לבצע
מעשה טרור מתוכנן. הפצצה, שעתידה היתד,
לשמש כמעט סמל לאומי במשך 11 שנה,
התחילה בקאריירה המגואלת בדם.
הילדים המוכים והרעים 19 .חדשים
פחות 5ימים לפני כן סימלו גויות יהודיות
ברחובות יפו את התחלת המרד הערבי הגדול.
הציבור הערבי, שראה בזרם האדיר
של העליה הגרמנית רבת ההון, החל מאמין
כי חאג׳ אמין אל חוסייני, המופתי הירושלמי,
צדק באמרו שיש לשים קץ לעליה בכוח
האקדח.
בישוב נוצרה ה״הבלגה״ .המושג עצמו
הומצא, כנראה, על ידי ישראל רוקח, במקרה,
אגב פליטת פה. אולם כל מנהיגי הציונות
הסכימו לו. הם האמינו כי העולם יראה את
הילדים הערבים הרעים ואת הילדים היהודים
הטובים, יכיר בצידקת היהודים. אחד מאותם
שהאמינו בכך היה זאב ז׳בוטינסקי.
אולם לאחר שעברו חדשים ומניות הערבים
עלו, שינה ז׳בוטינסקי את דעתו. גם
הוא היה רחוק מן הדעה שיש ללחום באנגלים•
כמו כל מנהיגי הציונות האמין שרק
האנגלים יכולים להגשים את הציונות. אולם
הוא סבר כי היהודים צריכים להראות לאנגלים
שגם הם מסוגלים לעשות משהו, כי _
אחרת ישתכנעו האנגלים שהיהודים הם חדלי
אישים, שאפשר לסמוך אך ורק על הערבים.
היתה זאת תפיסה נאיבית מאד, אך היא היתד,
לפי רוח הזמן.
ז׳בוטינסק נתן את הפקודה להגבה.
ש. ד .בשעה שז׳בוטינסקי שינה את דעתו
באירופה, חלה בארץ התפתחות שגרמה
לכך שיווצר הגוף שיכול יהיה לקבל פקודה
מעין זו.
בשנת 1929 התפלגה קבוצר, של צעירים
מארגון ההגנה בירושלים, עקב חילוקי דעות
מעורפלים. הם יסדו הגנה מתחרה ,״לאומית״.
זו כללה את כל הרביזיוניסטים, וגם את מפקדי
הימין האזרחי. בראשה עמד אברהם
(״גדעון״) תהומי.
עם פרוץ המאורעות וההבלגה, החל תהומי
מנהל משא־ומתן סודי עם ההגנה־האם, ביקש
לאחד את שני האירגונים מול פני הסכנה .־
הדבר נודע לבית״רים• הם הביאוהו בפני
הועד הציבורי שעמד בראש הארגון הלאומי,
אך זה החלים לאשר את הקו של תהומי.
הביתרים דרשו לערוך משאל בקרב הארגון.
65%מן הנשאלים הצביעו נגד האיחוד.
הארגון הלאומי התפלג. האזרחים, בהנהגת
תהומי ו־ 18 מפקדים, חזרו להגנה, נקראו עד
סוף פרשת המחתרת בפי חבריהם־לשעבר
בתואר־הבוז ש. ד( .ראשי תיבות ל־שנזונה־

t״העולם הזה״ 736

דכה אחר הטכס

במדינה
עשר דרקס) .הבית״רים נשארו בארגון משלהם,
קראו לו הארגון הצבאי הלאומי בארץ
ישראל, העמידו בראשו את סגנו של תהומי,
משה רוזנברג• ארגון זה הוא שנטל את היוזמה
לידיו, ערך את פעולת ירושלים *.
סיום הויכוח. השבוע מלאו 15 שנה
למאורע, הוחג בעצרת גדולה של אנשי אצ״ל
בתל אביב.
אמר אחד המפקדים הגבוהים :״פעולה
היום השחור בירושלים עוררה גועל נפש
אצל כל אחד מאתנו, אך ידענו שזוהי חובתנו
ושאין דרך אחרת.״
אולם הויכוח הגדול, שהתחיל למחרת המעשה,
לא התקדם אף בצעד אחד לפתרונו תוך
15 השנים שחלפו, מחכה להיסטוריון שיחרוץ
את פסק־דין ההיסטוריה.

ירז שלים
בשנה הבאה אוד בירו שלי ם?
שני אנשים התנגשו באחד הערבים השבוע
בקרן רחובות ראשיים במרכזי, של ירושלים.
הרחובות היו שרויים אותה שעה באסלה.
אחד מן השנים מלמל סליחה, המשיך לגשש
את דרכו הביתה. שם, לאור מנורת הנפט,
נתגלה לו כי ארנקו נגנב באותה התנגשות.
הוא קילל את חברת החשמל, את הגנב, את העיר
הנושאת את התואר ״הבירה״.
דיה זה אחד הנזקים הקטנים והפחות חשובים
שנגרמו על ידי קלקולן של כמעט כל
טורבינות חברת החשמל הירושלמית. בתי
חרושת, בהם עמדו בטלים עשרות פועלים
ליד מכונות ללא תנועה, ד,פסידו יותר. נזק
נגרם לטחנת הקמח בה התקלקלו גלגלי השניים
הענקיים כיון שנעצרו בפתאומיות. בבתי חולים
נאלצו רופאים לטפל בחוליהם בחשכה.
במקררים החשמליים שחדלו לפעול התקלקל
המזון.
שני האחראים למצב, חברת החשמל הירושלמית
והממשלה, לא מצאו לנחן ץ אף
לתת הסבר אדיב לקהל הרוגז, התעטפו בטלית
של שתיקה, העדיפו לשחק ״ברוגז״,
המטה היה מורכב מדוד רזיאל הירושלמי,
חנוך שטרליץ הכפר־סבאי, אברהם
(״יאיר״) שטרן, הלל קוק ואהרונצ׳יק חיינמן.
רזיאל הפן מפקד ראשי נז׳בוטינטקי פיטר
את רוזנברג מיד אחרי הפעולה הירושלמית.
בשעתו טענו אויביו של רוזנברג כי נסע
בלי רשות לקפריסין, ערק מן הארץ מפחד
מאטד.

הפליטו האשמות הדדיות, שלא הועילו לאיש
הקטן שישב בחושך. הטיחה הממשלה
כלפי חברת החשמל הירושלמית :״לא השקעתם
מאומה בציוד חדש ; דרישתכם לחלקי
חלוף היא מגוחכת ; מכונותיכם הישנות דומות
לחבית שאין לה תחתית.״ תשובת החברה,
שמנהליה יושבים ברחובות המוארים של
לונדון, היתה פשוטה :״אנו מפסידים כסף.״
מנוי החברה הירושלמית, המקבל בביתו אר
חשבונותיה בין אם יש חשמל או אין תמה 1
תעריפי החשמל היעלו שלוש פעמים בשנתיים
האחרונות.
תקוה רבה להטבה מהפכנית במצב לא נראתה
לאיש. הממשלה לא היתד, להוטה לבצע
את איומה הישן, להלאים את החברה ; אף
לה אין גנרטורים חדשים במחסן. קרן האור
האחת בצבצה מביתן בית החרושת שמשון
בהר טוב, בו יופקו בעתיד הקרוב 2500
קילתט־שעה בשביל ירושלים, כמות חשמל
המספיקה להפעלת 3000 מגהצים לשעה.
טבריה מתי מתחילה הסונה?
לחיפה יש מפעלי תעשיה, לתל־אביב בתי
מסחר, לנהריד, שפודים. לטבריה — מעינות
חמים והכנרת. בשבילה הם גם נוף וגם עסק s
העיר, שהטבע לא ברך אותה באוצרות הדרושים
לתעשיה, סיגלה את אוצרותיה לתעשיה
מיוחדת. היא הפני עיר ההארחה והמלוג־אות•
אליה נהיו מוי שנה רבבות תושבים
שחיפשו נוף רוגע אי מרפא במעינות.
העיר.אשר מספר תושביה החדשים ()13.000
עולה על זה של בנית הותיקים 4.000 מקב׳
לת חלק ניכר של הכנסותיה מאורחים הבאים
מבחוץ. ה״עונה״ של טבריה מקבצת בעיר
להקות להקות של אזרחים מכל הסוגים 36 .
בתי המלון מתמלאים עד מטתם האחרונה
וזרם האורחים משהטך אל תוך חדרים שכורים
בבתים פרטיים
אלא שהעונה בטבריה קצרה ביותר. הבאים
אליה בוחרים בתקיפה בה שאר הארץ מתעטפת
בקור ובגשם, עוזבים אותה עם בוא
האביב. בצאתם הם משאירים אחריהם את העיר
הקטנה מתחממת בנחת על חוף הכנרר.
כשמלונותיה כמעט ריקים. הכנסות העיר, העולות
במהירית ר,.עינה״ ,יורדות באותה
מהירות אל רמתן הקודמת.
ב חו ר ף וגם כקיץ. השנה ניסו הגורמים
המעוניינים (העיריה, בעלי המלונות, חמי
טבריה, קיבוץ עין־גב שעל החוף המזרחי,
אשד) להכניס שינוי כלשהו במעגל המקובל.

יומיים אחדי האבל

טכס ההלויה נסתיים זה עתה. המשפחה החלה חוזרת לארמון
הנשיא יהודית ליכטנשטיין־וייצמן, אחות הנשיא שהיתה מורה
לתפירה בגמנסיה ,,הרצליה״ ,התכופפה על הקכר כדי להרים
קמץ חול, כרעה תהתה ונפלה. המצלמה מנציחה תמונת-רגע :
האלוה אכידר וקצין של חיל-הים נטשו את מקומותיהם, קפצו
אל הזקנה, עזרו לה לקום. כעבור דקות ספורות חזרה למקום
ילדה מבנות המשפחה, חיפשה כין הזרים עד שמצאה את
מבוקשה -כפפה •טהורה שנפלה כמקום מידי גב׳ ליכטנשטין.
בסידרת מסיבות וסיורים למוזמנים לכבוד
פתיחת העונה, ביקשו להאריך את חודשי הביקורים
לטבריה .״חודשי הסתיו הם התקופה
האידיאלית לטבול בחמי טבריה,״ הסבירו•
״מזג האויר נאה, בתי המלון עודם פנויים.״
הפצת הרעיון כי העונה אינה רק כ?וד, חו־דשים
בוערים, עשויה לא רק לפזר את ריכו•
המבקרים על פני תקופה ארוכה יותר, אלא
גם למשוך מתנפשים בחודשים שאינם נחש־בים
כמתאימים לבילוי בטבריה .״אין כל סיבה,״
ועדיעו מלונאי טבריה ,״שלא תהיה
גם עונה קיצית. במקום ללכת לרחץ במעינות
החמים ישכשכו המבקרים במי הכנרת.״
עיתתות משקולת בעלת משקל
רוב קוראי דבר מיום 11.11.52 לא הבחיני
כי הכותרת שתחת לתמונה בעמוד הראשון
לא היתד, נכונה. הכותרת הסבירה :
״בנו של הנשיא ורעיתו בבואם מלונדון.״
בין המעטים אשר בכל זאת הצליחו להבחין
בטעות: ד״ר דבורה קפלן, אלמנתו של
שר האוצר אליעזר קפלן. התמונה היתה
תמונתה שלה, שנלקחה שעה שירדה מן המטוס
שד,ח זירה מרומא ללוד.
במערכת דבר הובררה סיבת הטעות. מאז
הלוויתו של אליעזר קפלן נשארה בדפוס
העתון גלופה של משפחת המנוח, שהוכנה
אך לא פורסמה. עורכי הלילה השאירו
אותה במקום כי שימשה להם משקולת נוחה
להניח על נ־רותיהם. בערב יום שלישי (יום
קבורתו של הנשיא) הוחלף עורך הלילה.
בראותו גלופה של מתאבלים ליד מטוס,
חשב כי זו תמונתם של בן הנשיא ורעיתו
שהגיעו אותו בוקר ללוד.
מעתה יצטרכו עורכי הלילה של דבר
לבחור ביתר הקפדה את המשקולות לניירות.

אסונות
ה 9עם לא * חוק

מודעות-האכל הגדולות עודן נראות. אך מודעות אחרות -
סרטים, קונצרטים, הצגות ושעשועים -החלו צרות עליהן מבל
הצדדים. תצלומו של הצלם הנם קאופמן מבטא את העלבון
הכללי על האבל שהופר במהירות מכישה וראה כמדינה).
,הסולס הזה״ 1 786

שבועות לא רבים מאז צחקה הארץ למשמע
ידיעה שהיא חלומו של כל עתונאי *.
על ילד שנשך נחש ; שבועות מספר מאז
רעשה הארץ, וצחקה׳ למקרא ספור על נחש
משקפיים הודי שרדף אחרי אשה זקנה,
הכיש אותה בעקבה, אך לא הצליח להמיתה,
למרות שנשיכת נחש כזה מב-אה תמיד מוות,
לא נדהמה הארץ לקרוא כי נחש בהרבה
יותר פרוזאי גרם למותו של חבר משק ב.עמק.
יזרעאל.
אסף בן־צבי ( )21 היה יליד תל־יוסף,
בן להורים חברי המשק. כאשר חל הפיליג
במשק וחברי מפ״ם במקום החליטו לעזוב,
לעבור לבית־השטה הסמוכה, נטש אסף את
קבוץ מולדתו ואת הוריו, הלך לנכר. ידיעה
* לפי ־המימרה העתונאית הידועה ש״כלב
נשך אדם — איננה ידיעה, אבל ״אדם נשך
כלב — הרי זו ידיעה ממדרגה ראשונה.״

קטנה בעל המשמר בישרה באחד מימי השבוע
שעבר את דבר מותו, לאחר שלחם
שלשה ימים ברעל הנחש אשר בגופו. הוקדש
למקרה, שהזכיר כי בארץ מצויים נחשים
ארסיים משלה, בערך חלק מאתיים מן
השטח שהקדישו העתונים לשני המקרים
האחרים, שלא נסתימו באסון, אך היו משעשעים
בהרבה יותר.
חנוך הידים שהתירו והידים שאסרו
תלמידי האוניברסיטה העברית בירושלים,
שהתקוממו לפני ארבעה חדשים כנגד שכי
הלימוד החדש, שינו תוך שבוע ימים את
דעתם, החליטו ברוב קולות מכריע: לשלם !
תכס־ס הנהלת המכללה, שהשיבה לשביתה
השבתת הלימודים, עלה יפה. באותו אולם
קולנוע ירושלמי* בו הורמו, אך שבוע לפני
כן, מאות ידים לטובת השביתה, התנוססו
אותן ידים, ניפצוה.
את האסיפה השניה פתח עמיקם גור״
ביץ, שחרחר, בשעות הפנאי קריין קול
ישראל, שרוח מהפכנית, הכלילית, אך קצרת
חיים, העלתה אותו לפני ימים ספורים לראש
ועד הפעולה. גורביץ מסר דו״ח על המאבק
לשכר לימוד נמוך, שיאפשר לכל סטודנט,
ללא הבדל הכנסות אביו, לקנות השכלה
גבוהה. הדו״ח היה עגום. במאבק היו הסטודנטים
בודדים לחלוטין. ההצעה התכסיסית,
שהוגשה להנהלת האוניברסיטה, לנהל חזית
משותפת כנגד אדישות הממשלה לא נתקבלה
על ידה, כשם שלא נתקבלה ההצעה
לקבוע את שכר הלימוד האח־ד ל־ 56ל״י,
להיטיב בעת ובעונה אחת את תנאי החיים
של הסטודנטים (שכון, מסעדות מיוחדות).
הרוח המהפבנית שככה. משרדי
הממשלה אליהם פנה הועד החדש במשך
השבוע (שהיה למעשה רק חצי שבוע, לרגל
אבל הנשיא) אטמו אזנים, לא הבטיחו דבר.
כתובת ממשלתית אחת, רשות השילומים,
אליה רצו הסטודנטים לפנות בבקשה להק־צבת
צריפי מגורים גרמניים, לא היתד, קיימת
כלל. ח״כ שושנה פרסיץ, יושב ראש
ועדת החינוך והתרבות בכנסת, קיבלה
את פני חברי ועד הפעולה, קנחה אח חוט־מיהם,
אמרה :״אין אתם רשאים לכל תביעות•
עליכם להיות אסירי תודה שהמוסדות
בכלל מקשיבים לעצומותיכם.״
הנצהונות עליהם יכול היה גורביץ לספר
במבטאו הקול־ישראלי המילרעי היו אפסיים :
קומץ אגרות ומבדקי ברכה שנתקבלו לרגל
השנויתה. קריאות ־הביניים שנזרקו בחלל
האולם כבר בראשית האסיפה סימנו את המפנה
שחל תוך ימ־ם ספורים: הרוח המהפכנית
שככה 665 ,קולות הביעו את רצונם
להפסיק את השביתה, לעומת 266 שהצביעו
בשעתו לטובתה.
מחייבי הפסקת השביתה נעזרו בתעמולתם
על ידי שנים מאנשי המכללה: הרקטור,
* אוריון.

ח nט ר 1ן

במדינה
פרופסור בנימין מזר, וורנר סינטור סגן הנשיא;
כאשר עלה פרופסור (לארכיאולוגיה)
מזר, נתקבל בקצת קריאות ביניים׳ הרבה
מחיאות כפיים, הצליח לשכנע את הסטודנטים
כי הממוצע בין 40ל״י ל״ 80ל״י
(שכר הלימוד המינימלי והמכסימלי בשנה
שעברה) הוא 100ל״י (שכר הלימוד האחיד
השנה).
קרא מזר בסוף דבריו :״עליכם לחזור

את עצמו, נכנם למטה, שכב.לצד האשה,
שהיתר״ כמו בעלה שישן במטה הסמוכה,
שתו־ה לאחר בילוי בנשף, סברה שליטופיו
של סלומון באים מידיו של היעל. היא
אף התרפקה עליו, אך בו ברגע חשה בדבר
מוזר: בעוד שזכרה היטב כי בעלה נכנס
למטה ללא בגדיו, חשה בגוף עטוי חליפה.
עובדה זו העירה אותה מיד, הפקיחה את
עיניה. היא פרצר. בצעקה, הבעל העלה אור,

נחשב לכתב עת רציני, מיושב, משעמם.
פרט למאמרים כבדים, לרוב מסוגננים במלי־ציות
של דור קודם, אין הוא מכיל כל חומד
אחר: לא ספרות יפה וכמובן שלא הומור.
אולם מי שקרא את אחד הגליונות האחרו
נים של העתון היה עלול לד.תקל במה שנראה
ברגע הראשון כרשימה ^!ולגלוג דקיק ועוק׳
צני שזור בין שורותיה. אולם שהיתר, כתובה,
לאמיתו של דבר, במלוא הרצינות. ה־

תוך שבוע ימים: החלטה מכרעת.
מחר ללימודים !״ סטודנט שישב בשורה השלישית
הוסיף :״אבל קודם כל לבקר בקופה.״

ש עי ם
מטת קוראת ד \נ ב
סלומון פרץ, שחור השער והעין, גילה,
בבואו ארצה מקזבלנקה, כי בישראל אין מקצועו
(שולית סנדלר) מקצוע מכניס די הצורך.
רבים ודזנדלרים, והם מתחרים ביניהם
על מקומות עבודה מעטים. לפתוח סנדלריה
משלו לא יכול סלומון ; כספו לא הספיק
לו. אבל חברים טובים השיאו לו עצה טובה ;
סלומון פרץ מצא עצמו בעולם התחתון.
הוא הפך מסנדלר לכייס.
אבל מזל ביש רדף אותו גם בסביבה החדשה.
כבר בראשית דרכו במקצוע הכייסות
נלכד, הובא בפני שופט רחמן אשר החליט
כי כדאי לתת לבחור בן ה־ 20 הזדמנות
לחזור למוטב בעולם ד.תפשי, נמנע משלוה
אותו לבית הסוהר, הטיף באזניו מוסר אבהי.
סלומון לא שעה לדברי השופט, החליט
להמש־ך בחיי פשע, אבל להסתכן רק בדברים
של ממש, במשהו גדול מכייסות פשוטה.
הוא הפך להיות פורץ דירות. .
תענוגות בעסקים. באחד מלילות השבוע
שעבר החליט סלומון לנסות את מזלי
באחת הדירות בשכונת מחלול שעל שפת
ימד. של תל־אביב. שכונת מחלול אינה מן
העשירות בעיר: קבוצה של צריפים רעועים,
והפורץ פשפש שעה ארוכה בדירה.
לא מצא דבר שמן הראוי היה להניח עליו
את ידו. מיואש ומאוכזב פנה לצאת מן החדר׳
כאשר, לפתע, הבחין באשה צעירה
שרועה על המטר. סלומון אשר שכח אותו
רגע (ואולי מעולם לא ידע) כי אין למהול
תענוגות בעסקים, החליט, מעשה שטן, לנחם
הארץ כבאי חולון שהוזעקו למקום כיבו את
השריפה בעזרת פועלי הכיקום ...ערך
הנזק הכללי 52 5מיליון לירות — פדיון
״תנובה״ טרם נאמד (הדור)
מרדכי גולדברג, ראשון לציון
׳ובבית
הכביסה ופיחום הצמר ״ו. יגוגנ־היים׳
,עובדים רק 14 פולים (הארץ)
ד. ראובן, תל־אביב
פרט ל־ 20 קיפניות 32 ,שעועיות 50 ,
עדשים.

עדלי סטיבנסון ינבח בבחירות ברוב,
אף כי לא גדול, של קולות (הארץ)
שאול גפן, רמת גן
ינבח או יילל.

פניו הבהולות של סלומון נתגלו לעיניהם.
אף על פי שסלומון, לפי מיטב מסורת
המאהבים הרומנטיים, הצליח לקפוץ בעד החלון,
לא איתרע לו מזלו. למחרת הכירה
אותו האשד, שבמטתה שכב, לפי תמונתו
אשר באלבום המשטרה.

איוב 1952
בחיי יוסף מדינה ואשתו שרה היו שלשה
תאריכים גורליים: לפני 17 שנה נישא הזוג,
השניים היו מאושרים. תאריך גורלי אחר חל
לפני עשר שנים כאשר עלו ארצה מתימן.
התאריך השלישי, הגורלי מכולם, חל לפני
חמש שנים כאשר שרה החלה לעבוד בגן
הירק של שכן אשכנזי, החלה משתכרת גם
היא, למדה פרק בהלכות שווי זכויות נשים.
בעיני יוסף, שחונך על ברכי המסורת, לא
נראו הרעיונות האפיקורסיים של אשתו, אך
הוא אהב את הכסף שהביאה הביתה,הבליג
על רגשותיו. לא יכול להבליג עוד משראה
כי מחוץ לרעיונות השויון, סיגלה אשתו
לעצמה גם רעיונות אחרים, זרים ומסוכנים.
הוא החל לחשוד כי כל המתנות היקרות שאשתו
מקבלת מן השכן, ושכללו מקרר ובגדים,
לא ניתנו לה חינם•
אם לא תפילה _ סכין. הבעל ארב
לאשתו, תפס אותה מתנה אהבים עם המעביד,
בפרדס. יוסף, מגודל הפאות והקרנים, לא
איבד את אמונתו באלוהים, הבין כי זכות
גדולה נפלה בחלקו, להתיסר ביסורי איוב
במהדורה חדשה, מהר לביתו החל קורא
פרקי תהילים, מרבה בתפילה.
כאשר חזרה האשד״ אם לחמשה ילדים,
הביתה, ביקש ממנה כי תשוב מדרכיה הרעות.
כיון שלא נענה, המשיך בתפילה להצלת
נפש אשתו, החל לצום פעמיים בשבוע. כל
זה לא הוע־ל, כך על כל פנים סבר יוסף,
ויום אחד בפגשו את אשתו יושבת בצד הדרך׳
היה בטוח כי היא מחכה לאהובה. יוסף
ניסה להחזיר אותה בכוח הביתה, החל מטיף
לה מוסר וגוער בה. שרה סרבה להענות
להפצרות, השיבה מנה אחת אפיים. נתגלעה
קטטה רצינית שבסופה הובאה האשד. לבית
החולים, כששבעה חתכי סכין בפניה ובגופה.
פסק השופט המחוזי פנחס אבישר ליוסף :
ארבעה חדשי מאסר בהם יוכל להתבודד, להסתודד
עם אלוהיו, לצום ולהסתגף כאוות
נפשו, לקוות שעם צאתו מבית הכלא ישוב
אליו לב אשתו.

החי
שדבן: רוצח
הפועל הצעיר, למרות שמו, הוא אחד השבועונים
הותיקים ביותר בארץ (נוסד ,)1910
משמש שופר חלוש למדי(תפוצתו היא כמעט
אפסית) למפלגת פועלי ארץ ישראל. הוא

רשימה, חתומה בפשטות ״בנימין״ ,נקראה
היורה הראשון, סיפרד. כי כוונת הכותרת
היתר ,״לא לרביבי הסתו הראשונים שאדמת
הנגב מצפה להם כל כך בחרבוני קיץ, אלא
לתינוק, לרך הנולד, ששמו בישראל יקרא
בשם יורה.״
מספר ״בנימין״ :היה זד, בנם הראשון
של פלמחא״י לשעבר, כיום סרן בצבא הקבע,
במחנה ר,שכון בנגב ונערה בת נשר
יגור ״רכה וענוגה, כמעט ילדה, עם נטיות
פיוטיות ...הנושאת בלבה, באשר היא, את
נוף הכרמל, אחות בבית החולים הדסה בבאר
שבע. זיווג של חלוציות צבאית וחלוציות
תברואית, פיוט והרפתקנות, דנשקי אהדדי.״
הזוג הצעיר ביקש מאת כותב הרשימה
הצעות שם לילד, אולם בחר בשם חדיש
לחלוטין. ממשיך ״בנימין״ :
״מבאר־שבע בישרתני היולדת, כי ילדה בן
למזל טוב, ושמו יהיה יורה. יורה תרתי
משמע: א) תקופת היורה, מרחשון ; ב) איש־צבא
לעתיד לבוא, יורה בכלי־יריה כיאות
לבנו של סרן בצ.ד.,ל. כפתור ופרח ! לשם

ליד המרד
שביתת הימאים הגיעה לשיאה. בחוצות
העיר התנגשו ההמונים עם השוטרים. בנמל
השמיע הצופר של א/ק תל־אביב הלוחמת
שריקה מחלחלת. בקומה החמישית של ביין
יורדי־ודם, מבצר השובתים, עמד יהושע
(״יוש״) הלוי ,27 ,ימאי שקיבל על עצמו את
תפקיד דובר חבריו. באותו רגע החליט לכתוב
יצירה שתעלה על נס את המרד האבוד,
תרעיד את עמודי המשטר הישן ביראות.
השבוע התאספו 800 חוזי־הצגות־בכורד.
מקצועיים בבית הבימה, לחזות בתוצאות.
כל אחד הבין שהיה מאוער חגיגי. הרבה;
השתנה מאז נראתה הבימה כמבצר הזקנה;
הנוקשה בישוב. המחזאי היה צעיר, הבמאי
היה צעיר, כמעט כל השחקנים היו צעירים.
גנב, רמאי ובמו כן אידיוט. תנאי-
ד\ידה קבעו את אופי החלד: זהו מחזה
תעמולתי. הנאשמים: חב׳ שוהם, שהימאים
ראו בד, את אויבתם העיקרית, דור רבי־החובלים
הזקנים, הרוצים להקים ימאות עברית
כימאות העמים האחרים, במקום לטפה
יצירה מקורית, ארצישראלית.
גבור העלילה • הוא הקצין הראשון יורם
(מישר. אשרוב) ,המופיע על סיפון א/ק
סנונית כשבראשו רעיונות על הפיכת האניה
לקיבוץ שט. הוא מתנגש מיד עם רב־החובי,
(שמואל רודנסקי) ,המאמין שיש ״לשבורי
את הימאים, להשפילם ולהכניעם. המכונאי
הראשי (נחום בוכמן) תומך ביורם, הקצין
השני (שרגא פרידמן) מתחנף לרב־החובל.
הכל מוכן להתמודדות טראגית גדולה.
עד כאן נראה שהמחזה יפליג במישרין
לנמל־הבית. הבעיה אינה נוגעת רק לכמה
תריסרים קצינים ימיים. היא נוגעת לכל בנין
הארץ, למאבק הישן: קצינים־בריטיים —
נגד — מפקדי־פלמ״ח. אולסיבמקוס לדמשיך
בקו הישר, לריאות את החיוב והיפה בנצי גי
שתי האסכולות כדי להוכיח את צדקת
האסכולה הצעירה, נכנע יוש לפיתוי מסוכן.
סובב את ההגה ופנה לנמל צדדי. רב־החובל
מתגלה־כאדם מושחת, גנב, רמאי, רוצח, אידיוט•
הקצין הראשון הופך גיבור כמעט סובייטי,
מקריב את חייו כדי להציל את ד.ספי־נד,
הטובעת. לחוזה לא נשאר אלא לצעוק

״הידד ! ״
על הגשר ולתוך המים. על אף ליקוי
זה יזכה המחזה בלי כל ספק להצלחת
רבתית. הקהל מעדיף יצירה מקורית, המטפלת
באומץ־לב בבעיות של הארץ, על מחזות
זרים אף אם יהיו תפורים מאריג אמריקאי
משובח ביותר.
מלבד כמד. צעקות הבימת־יות, מעין שכר״
הקצין הראשון נפל לתוך המים. המלחים אי
דירה לאכסניה, נשאר מישחקו של רב־החובל׳
על גובה הגשר. לעומת זאת, משחקו של;
זי ברוקמאיר, שמדליק סגל ועמוס אדיכא
מעבירים את ספינתם בהצלחה דרך הסערות
ועוד לפני הגיעה לנמל חיפה היה מותר
ל־־שמיע את צופר־הברכה לישראל בקר, ה־במאי
הצעיר שעשה עבודה חלקה ונקיה.

מחזאי יהושע (״יוש״) הלוי
בורן לנמל־הבית: פתו׳ מסונן
כזה, שם עברי, טבעי, מקורי, שצמח מתוך
ההווי הישראלי החדש, לא פיללו כנראה כל
הבלשנים ובעלי השמות המקצועיים מימי
דברי״הימים ועד ימינו. אם אין אני טועה,
ד,ת זה היורה הראשון. אחריו יבואו ודאי
הרבה יורים. כן ירבו.״ •

הצליח יחד עם זאת לשמור ללא כל סטית
על אמיתות החיים באנית־משא.
* אני רב־החובל — מאת יוש *-ההצגת
ישראל •בקר — הצייר שלמה יורני —
הבימה.

//העולם הזה״ 78$

Smm

חדוצים1 9 5 2 .

קולנוע )

(המשך מעמון )7
וחונכו במהדורה המקורית של הווי זה. אולם
הם לא הצטרפו למעגל הרוקדים.
משפחתו. מרוב בדידותו הוא מת דד עם פו־ י מה שמציין את המחזה, ואת שאר מחזוהעיר
כאן,״

כשאני רואה בחורד. כזאת
תיו של היגו ותלמידיו, הם העלילות המסועלת
העובדת במחלקק שלו עלים טריפ
אחד מהם בנימת הערצה,, ,יכול אני להעריך עד
בכות, האהבות הסוערות, הפאר וההדר
(שלי ווינטרס) ,גורם להריונה.
כמה חסרים כאן בחורים או־ץ־ישראליים כמוה מקו תחת השמש״
של התפאורות והתלבושות. זה כלפי חוץ.
בינתיים מוכיח ג׳ורג׳ את יעילותו בבית
מאחורי פאר הארמונות הציצו תמיד הרעיוה מחשובי תיאודור
דרייזר הוא אחו
הוא לא היה היחיד שחשב כך. לא פעם
החרושת, עולה בדרגה, מצליח להטות אליו
נות האנושיים של צדק ושויון ששימשו נר
ניסה גם אוסטרובסקי למצוא צעירים ישראל מספרים האמריקאים. עתונאי שהפך כותב
רומנים. דרייזר היה בעל סגנון מגושם, את לבה של יפהפיה עש רת, אנג׳לה (אלי-
לרגלי היגו.
יים המוכנים לרדת דרומה, לעבוד יחד עם
זבת טיילור) .כדי לסלק את עלים, הדורשת
כבד, כמעט לא־דקדוקי. תיאוריו ארוכים.
שאר הפועלים בכביש .״אני מוכן לקבל מיד,
ז׳אן קוקטו, שעיבד את המחזה לתסריט
כי ישא אותה לאשם הוא זומם להטביעה
לעתים משעממים. אף על פי כן אין
ובלא כל היסוס,״ הוא אומר ,״כל קבוצה
ופייר ביאון שביים את הסרט, לא שכחו נקובאגם,
חוזר בו ברגע האחרון, אבל, כאשר
של צעירים שתרצה לרדת לכאן.״ אני בטוח איש מטיל ספק בגדולתו. הוא היה הריאדה
זאת, אבל לא שמו בה דגש חזק מדי,
עלים נופלת המימה במקרה, הוא נמנע מה־ליסטי
שבחבורת הסופרים בני עמו: היא
שנוכחותם תחולל ממש מהפכה ; הקטע שבין
לא שכחו שחש ודד מאנדלוזיה (כפי שה6רט
התבונן בחברה האמריקאית, ביחוד בש צילה, גורם על ידי כך לטביעתה.
כורנוב לסדום ־חדל להיות ארץ זרה המסד
נקרא בארץ) הוא בראש וראשונה ספור השל בשורה ראד,
אשר את העלה
שבה,
לילי
ג׳ורג׳
מובא למשפט, נידון למוות, הולך
נפת איך שהוא לישראל, ויהפוך חלק מהרפתקאות
ממתח ומשעשע. זכותם הגדולה
כפרים עב־־כרס אך בעלי עלילות מרתקות.
אל כסא החשמל כידיעה כי אנג׳לה עודנה
ארץ.״
של מעבדי הסרט ומבצעיו היא כי ידעו לאחד
מאלה נקרא טרגדיה אמריקאית.
אוהבת אותו.
תרגם את המחזר. שנכתב עבור שחקנים
בחורד. על האוסר חמור חוק קיים כיום
בשנות השלושים המוקדמות הועתק הרומקום
תחת השמש הוא ללא ספק אחד השהצטיינו
במשחק ״גדול״ ,לבצוע הקרוב
ללון במחנה. נוכחותה עלולה, לדעת המנה מן אל בד הקולנוע * בהצלחה קטנה בלבד.
סרטים הטובים ב ותר שיצאו מהוליבוד בעת
יותר לחיים, כפי שדורש הקולנוע.
לים, לגרום לכל מיני תופעות בלתי רצויות.
עתה הוא מועבר שנית אל הסרט בהצהאחרונה.
הוא מבוים, ערוך ומשוחק במקשה
גם להבין איזו בחורה תהיה מוכנה לחה גדולה לאין ערוך. מקום חדלת השמש
ספור המעשה ברי בלאס (ז׳אן מאריי),
תינות׳ כמעט באיטיות, אבל אינו משעמם
לרדת לשם בתנאים הקיימים. אולם אילו
הסטודנט הביישן ההופך להיות אחד משריה,
עבדה בכביש חברה כאותן חברות ההכשרה( ,כך נקרא העבוד הקולנועי של הרומן) אף לרגע אחד. אם אינו ממצה את הספור
ואהובה ׳היחיד של מלכת ספרד (דניאל
למשל, שעסקו משך שנים רבות בעבודות
דאריה) ,אינו נראה כלל וכלל מוזר לעיני
חוץ, היו בחורות מוצאות מקום גם הן בשטח
הצופה שאינו רגיל כלל לראות מחזות מעין
תדוש
שהוא היום אחת החזיתות החלוציות של
אלה מועלים על הבד. מאריי משחק בסרט
המדינה. ואז היו גם משתנים התנאים התפקיד
נוסף, של דון סזאר דה באזאן, אציל
חברתיים השוררים שם.
שה ה לשודד ובן דמותו של רי בלאס. הדמ-
ייו בין השנים גורם לסבוכים שונים, בין
בחורים ישראליים המוכנים לעבוד כפועהשאר
למותם של כמד. אצילים ספרדים,
ציין את שמות המבצעים
לים פשוטים בכביש אינם הדבר היחיד החסר
מולדתו.
רי בלאס עצמו. דוברי צרפתית יפיקו מן
בנגב המזרחי: קשה גם למצוא אדם אחד
.1חתנו של וואגנר, התגלה ב.8לכנרים
רבים יש מלוים קבוהסרט
הנאה כפולה ומכופלת, כי לא מעט
המוכן לרדת ללמד את העולים החדשים
מאה שעברה כילד־פלא בנגינת פסנ עים בפסנתר. מנה שני זוגות ידועים
משירתו של הוגו, נשתמר בו, מושמע באעברית.
יש להם, למורי -הגברית בארץ, כ>
תר• יכולת־ביצועו, הנחשבת כמסי•
כאלה.
מנות רבה על ידי השחקנים.
מיני הצדקות לישיבתם דוקא בצפון. בשנת
תחת בכל הדורות, נמשכה ללא-
.9התאם את המנצח לתזמורת
1952 חלוציות ד,־א, כנראה, רק נושא שמורים
הפסק עד גיל שבעים וחמש.
׳ )1תזמורת סימפונית, מיניאפו־
..התענו*״
בישראל מלמדים אותו. הוא לשימוש חיצוני
לייס )2 .תזמורת סימפונית, לונדון.
הבמאי הוינאי־הוליבודי־פריסאי מקס או
בלבד, לא לביצוע עצמי.
)3תזמורת חברת הקונצרטים של
פולס, לאחר שטפל בהצלחה ביצירות
הקונסבטוריון בפריס.
מיב־של רשימה לערוך
אילו
אפשר היה
סטפן צוויג (מכתב נזאלטונית) וארתור שניצי
)1שרל מינש )2 .דמיטרי מטרי־צעים
חלוציים לפי חשיבותם, אין כל ספק
לר (במעגל) ניגש להג ש עיבוד קולנועי של
פולים )3 .ד״ר מלקולם סרג׳נט.
כי כביש סדום היה זוכה במקום הראשון.
שלושה מספוריו המפורסמים של גי דה מופי
. 10 מי ידצאידופן בקבוצת־הא־וכל
מי שיטול מלון לידיו יוכל להווכח כי
כאן. משלושת הספורים׳ השני, הארוך שב־מנים
הבאה ומדוע י
אנשים המבצעים מעשה חלוצי נקראים חלוכולם,
הוא גם המוצלח: מוסדה של מאדאם
בנו מויזניץ — ארתור שנאבל —
צים. בעובדה זאת אין עוד הישוב מכיר.
טסייה. י
וונדה לנדובסקה — סולומון. ל תוספת
של קצת קדחת. כיום,
תקוני טעויות שנפדו כחיה״מוסד״
הוא בית בן קומתיים בעיר נמל
משל, נחשית סלילת הכבישים בגליל ובעמק

מס׳ המוסיקלי דון
קטנה במערבה של צרפת, שפנס אדום מת־על
ידי אנשי העליה השניה והשלישית כמעכשאלה
מם׳ 8כתוב: לה-:
נוסס על דלתו. מדם טסייה (כזדלין רני)
שה החלוצי הגדול ביותר של התקופה ההיא. שהוא העובדה
רוסי.
פסנתרן
. 2 להיידן.
: להיות צריך
; דל היא אשר, בעלת מרץ, בת למשפחת איכרים
די לבורגני תל־אביבי שב־שיער להגיד כי
גם פסנתרן ידוע, האפילה על נגינכשאלה
מס׳ 9כתחילת השהצליחה
בעסקיה, הפכה את ביתה למקום
״הייתי באחת הקבוצות שסללו את כביש
תו המצויינת. הקהל טען ש״מחברים משפט נשמטה המלה: תז
העליז ביותר שבעיר, מפגש לאריסטוקרצמח,״
כדי שעטרת החלוציות תהדר את
הם לעתים רחוקות פסנתרנים טו מורתיות.
טיה המקומית.
דמותו.
בים״.
עוזרות על ידה חמש נערות שהנחמדה
.3מחבר, בעל הרפסודיה הרומהנה
קטע מתוך אחד הירחונים, המתאר
שבהן היא רוזה (דניאל דרייה) .באחד הימים
נית, ונוסף לזאת מצטיין ככנר, פסנאת
הווי אותם הימים :
מוצאים הלקוחות הקבועים את דלתו של
תרן, צ׳ליסט ונגן־עוגב.
דודקה ד״תפרץ למחנה :״חברה !״ צעק
המוסד סגורה. המאדאם ונערותיה נסעו אל
.4זמרת תמטרופוליטן—אופירה
בקולו העמוק ,״תנו שכם ! העגלה שוב
הכפר. יוסף (ז׳אן גבן) ,אחיה של גברת
בניו־יורק מפורסמת בביצוע מזהיר
שקעה בבוץ החברים יצאו מאוהליהם,
טסייה, הזמין את החבורה כולה לחגיגת
של אורות הפעמונים מתוך לאקמה
אבל לא נו או נלהבים ביותר ; רק הבוקר
ה״בת מצוה״ של בתו. קבוצת היצאניות
לדליב.
אמרו לדודקה שלא ינסה לעבור בדרך הקצהופכת
רגשנית ביותר למראה תמימותה י-
.5רופא, מפורסם בעולם הרפואה
רה, וכי מוטב לו לעבור דרך המושבה. אבל
תומתה של הילדה בת ה־ ,12 פורצת בדובעולם
המוסיקה הוא נחשב למי
דודקה בכל#את ידע איך לד:.יע את החברה
מעות בעת התפילה בכנסיה, דמעות המד־כשאלה
מם׳ 10 כתוב :
נגן־העוגב הטוב ביותר בימינו.
לתת שכם .״יש לי גם דאר מהקבוצה,״ אמר
ביקות את כל הנוכחים. בסוף התפילה פו.6כנר־פלא,
הט ל אימה על כל , .את ידיו, ככל וריאציה, דמובאילו
גילה סוד.
ני׳ אליהן הכומר, אומר בקול מלא התרגאת
רואיו
בהבעתו המפלצתית שיוחסה תו שונה -מבלי לגלות
שות :״תודה לכן, תודה רבה. הודות לכן
העג אל החברים רוב נהרו כבר כהרף
עין
לשטן. אותו כוח דמיוני ייחסו גם זהותן. צריך להיות את
היה זה היום המאושר בחיי ! ״
לה השקועה. מכתב מן הבית? מה לא יעשו
ידידיו ככל וריאציה דמות
לנגינתו.
כדי לקבלו ! פניה אף קראה מפתח אוהל
.7נגן צ׳לו ספרדי, חדל להופיע שונה, מכלי לגלות את זהותן.
למחרת חוזרת החבורה העירה, ה״מוסד״
המטבח :״ראו גם אם שלחו לחם !״ היתה
הוראות משלוח עמוד .14
נפתח שוב לשרות הקהל, השמחה חזרה לבקונצרטים
מאז שלטון פראנקו ב•זאת
הבדיחה הנצחית שלנו ; פניה דאגה
עיר.
ללחם, אך למי מאתנו היה אכפת הלחם?
שני הסיפורים האחרים, המוצלחים קצת
במקרה הגרוע, היינו מתלוצצים ,״נבשל את
פחות, מספרים על: א׳ .רודף תענוגות זקן
אבני הכביש. זה לא יהיה פחות טעים מאותו
לחב. יבכלל — נוסיף לזה קצת קדחת
השם על פניו מסכת שעוד, של איש -צע־ר
ואז לא יחכר מאומה.״
כדי למשוך את לב הנשים. ב׳ .ציר שדוגמנית
כופה את עצמד. עליו, הורסת בכך את זו היתה

שנה.
בעוד שלושים
של דרייזר במלוא משמעותו, הרי זה אולי,
אינו מנסה למסור את, מלוא המשמעות
חייו.
תקופה חלוצית והירואית. בזה אין איש
משום שהבמאי סבר כי לא יהיה זה דבר
החברתית של הטרגדיה. הבמאי ג׳ורג׳ סטי־שלושת
הספורים הקצרים הללו מוכיח ם
קל להשיג בסרט, החליט לוותר על חלק גדול
יכול להטיל ספק. תנאים קשים, אנשים שלא בנם התרכז בעיקר בעלילה הרומנטית השוב
כמה כוח צפון בסרט האפיזודי. הם
מן הרקע החברתי, להעביר את העלילה אל
הורגלו לעבודה גופנית, ניתוק מהבית, חוסר משמשת לדרייזר רק עילא לפרשנות חברמזון,
קדחת.
מהווים את אחת התוכניות המשובחות ביוהשטח
הפסיכולוגי האישי. בזה הצליח במדה
תית. אולם, כשלעצמו, הסרט הוא יצירה
תר שהצליח הקולנוע להגיש בעת האחרונה.
בלתי רגילה.
קולנועית מרתקת ונוגעת אל הלב.
אולם כל אלה אפשר• למצוא היום בקטע
אופולוס, כדרכו, מביים הכל בעדינות שאין
שבין כורנוב לסדום. גם קדחת אינה חסרה.
ג׳ורג׳ איסטמן (מונגומרי קליפט) הוא
למעלה ממנה. אופינית היא גישתו לתמונות
ומה כותבים על זה? ״אתמול ביקר השר בחור צעיר וחסר השכלה, בן לאב עני ״השודד מאנדלודד.״
בית הבושת: כולן מצולמות מבעד לחלונות
בכביש לסדום. יש להניח כי העבודה תס שהקדיש את חייו לעבודות צדקה, ודודנו של
בשנת 1838 היתר, שיחת היום בפריז
ולתריסים מוגפים למחצה, לא משום צניתיים
תוך ששה חודשים,״ כותב עתון אחד. צ׳ארלס א־סטמן (הרברט היים) ,תעשיין
מוקדשת למחזה מאת משורר צעיר ()36
עות יתר, אלא כדי למצות את האופי הדיס״הוגשה
שאילתא לשרת העבודה בדבר עשיר. כאשר פוגש הדוד, בדרך מקרה, את שהסעור לא אחת את הקהל הספרותי בבירת
קרטי של ה״מוסד״ .הוא אינו משתמש בהוצאות
סלילת כביש סדום. כזקור הבטיח ג׳ורג׳ ,הוא מזמין אותו לעבוד בבית החצרפת
* .שם המשורר ויקטור היגו ; שם
תמונות קרובות, מבכר להשיג אוירה באמרושת
שלו. ג׳ורג׳ ,השאפתן, רואה פתח
המחזה: רי בלאס. נושאו: שקיעתה של ה צעים של צלומי נוף, תפאורות מסובכות,
ראש הממשלה כי כביש זה יהיה גמור עד
לעליה בסולם החברה, חולם כי על ידי יחוס
קיסרות הספרדית בזמנו של המלך קאר־תמונות
לילה, משחק ומוסיקה החוזרת ו־יום...״
כותב עתון שני.
משפחתי ישיג את כל אשר הוא חולם עליו •
לוס השני 1700—1661 עליתן ושקיעתן של
נשנת לאורכו של הסרט.
על האנשים העובדים שם, על הצעירים כסף, מעמד בחברה, אשר, עשירה.
קיסרויות היו הנושאים האהובים על המהמזיעים
וקודחים, הנופלים ממארב מסתננים,
שוררים הרומנטיים שהיגו היה מנהיגם האולם
בימים הראשונים בעיר הזרה אין
לא מצא איש לנכון לכתוב. עליהם, כנראה,
רוחני. של החרושת בבית רגיל פועל אלא
ג׳ורג׳
העולם הזה ממליץ על ״:
יכתבו בעוד 20 או 30 שנה.
דודו,׳ מנודה על ידי בני הענף העשיר של
מק ום תחת ה ש מש ב לוהטות,
במלים

אז יכתבו עליהם
* בשנת 1850 גרמה הצגת מחזח אחר של
השודד מא נדלוזיה
מחמאות, של מבול עליהם התלהבות, ישפכו לאחר שטרנברג פון יוסף הבמאי ידי

* בין בתיאטרון, גדולה לקטטה
אמני,
היגו, התענוג יקשרו לראשיהם כתרי זהב, כי הם הם חלוצי
שהבמאי הרוסי סרגיי אייזנשטין החל במחסידי
הספרות הקלאסית לבין אוהדי השירה
.1952
לאכה, נטש אותה באמצע.
הרומנטית.

״העולם רזה״ 766

סרטינו

במרחב

מערכון ״העולם הזה״ מזמינה
הצעות למשרות־הלימוד הבאות לצעירים או צעירות שסיימו את
שרותם בצה״ל והנם בגיל של לא פחות מ־ 20 ולא יותר מ־,25
בוגרי בית־ספר תיכוני.
.1עורך־כדטנה, כיתוב (מדור במדינה) :השכלה כללית
טובה, ידיעה מושלמת של השפה העברית, התמצאות במאורעות
מדיניים וחברתיים בישראל.
.2עורך־משנה, כיתוב (מדור מכל העולם) :השכלה
כללית טובה, ידיעה מקפת של יחסים בינלאומיים, היסטוריה
כללית ותהליכים מדיניים עדכאניים. ידיעה מושלמת של השפה
העברית, ידיעה טובה של השפה האנגלית ולפחות אחת השפות
הבאות: רוסית, צרפתית, גרמנית, יהודית.
.3עורך־משנה, כיתוב (מדור במרחב) :השכלה כללית
טובה, ידיעה מקפת של התהליכים המדיניים והחברתיים בארצות
המרחב, רקע היסטורי ותרבותי, ידיעה מושלמת של השפה
העברית, ידיעה טובה של השפה הערבית (כולל קריאה שוטפת),
ידיעה בשפה הצרפתית, התורכית או הפרסית רצויה.
ההצעה היא לקורס הדרכה חצי־שנתי בעבודה חצי־יומית מעשית,
בשכר סמלי, המועמד יצטרך לעבור בחינה מקיפה ולחתום, עם
התקבלו, על התחייבות לעבוד משך 3שנים במערכת העולם הזה,
באם יידרש לעשות זאת בתום הקורס. במקרה זה תהיה העבודה
מלאה, במשכורת מקצועית.הצעות, בכתב בלבד, לשלוח לראש מערכת העולם הזה,
ת. ד , 136 ׳.ת״א, בצירוף פרטים מלאים על דרך־החיים,
רקע אישי, נסיון עד כה (אם־ישנו< והתאמתי לתנאים-הנ״ל.

לפותר החידון המוסיקלי
בגליון זה מופיעה הסדרה האחרונה בחידון המוסיקלי (ראה עמוד .)13
הקוראים הרוצים להשתתף בהגרלת הפרסים מתבקשים :
א. לכתוב את התשובות לשאלות שהופיעו בכל ארבעת הסדרנת.
ב. לצרף את ארבעת התלושים המתאימים.
ג. לשלוח את הפתרונות במעטפה שעליה תכתבנה המלים :
״חידון מוסיקלי״ למערכת ״העולם הזה״ ת.ד , 136 .תל אביב,
ד. בין הפותרים נכונה יוגרלו הפרסים הבאים ) 1 :כרטיס מנוי חנם
לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית )2 .כרטיס מנוי לתזמורת,
במחירו הרשמי.

כעסת
ז ל סיג די ה זז מי גז ל ה -ב חי דתהעס

ג ני ג ש

קניה -מכירה -מקונים
בוונים
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

הסוכך,

נוסד ב־1934

צינקוגרפיה
הסובר

HASSOCKECH

רחוב הרצל ,89 תל־אביב
טלפון 5473

י. רינדזונסקי
רח׳ הקישון ,6תל־אביב

גלופות קו

גלופות רשת

מ ב עד מסך הח 1ל
המאבק וו ד המארק׳
כאשר היו השילומים מגרמניה עדיין עניין
של משא ומתן בין ישראל ובון, פירסם השבועון
הקהירי אחר סאעה צילום של חצי
עמוד בו הראה את מנחם בגין נואם באסיפת
המחאה הגדולה של חרות בכיכר מוגרבי.
מתחת לתמונה הופיעה הכותרת :״בגין נואם
בפני אסיפה נגד קבלת כסף מהגרמנים
שהרגו ששה מיליון יהודים בימי היטלר זכרונו
לברכה.״
בימים האחרונים חזרה נימה זו לעתונות
הערבית :״אילו ידעו הגרמנים כי יבוא יום
ויידרשו לשלם כסף ליהודים,״ כתב פלסטין
הירושלמי ״היו בודאי מתאמצים עוד יותר
והורגים אותם עד האיש האחרון.״ ואילו
אל־יום של דמשק הרהר :״היטלר בודאי מתהפך
בקברו...״
הסערה שהסכם השילומים עורר בחוגי הליגה
הערבית עולה לאין ערוך על זו שאותו
הסכם עורר בארץ. הנקודות שהסעירו את חברי
הליגה לא היו שיקולים מוסריים גם לא שאלות
של כבוד ורגש. הם ראו בהבטחת הגרמנים
לשלם מיליונים לישראל פירצה רצינית
בוזזיח ההסגר הכלכלי שלהם היתר, זאת גם
הזדמנות טובה להדק אח קשרי הליגה הרופפים
בפעולה משותפת שלא תדרוש קרבנות.
ארצות ערב מוכנות. לפי דעתם, היתר,
זאת גם פעולה בעלת סיכויים טבעיים רבים
להצליח — הן תמיד היו הגרמנים שונאי
יהודים .״בגלל סיבות שונות, אין הגרמנים
מסוגלים, לעת־עתה, לחסל את ישראל,״ הכריז
עלי אל־ווספי, איש עסקים עיראקי מפורסם,
שנשלח כראש משלחת ארצו לבון על
מנת לפעול נגד אישור הסכם השילומים. על
כן, לדעתו, חייבת גרמניה לתמוך במדינות
ערב ״המוכנות — ומסוגלות — לחסל את
ישראל.״
משך שבועיים הראו משלחות הארצות הערביות
בבון פעילות קדחתנית. עתונים גרמניים
מלאו ידיעות עוינות על ישראל, מאמרים
ראשיים הציגו את דרישות הערבים כדרך
יחידה לשמירת הכבוד הגרמני. אחדים אף
הציעו להפוך את הקערה על פיה, לדרוש מישראל
פיצויים בעד ההפצצות הכבדות ושאי
נזקי מלחמת העולם השנייה שנגרמו לגרמניה
״לפי דרישת היהודים״.
בכל זאת, לא הצליחו המשלחות הערביות
להשיג את מבוקשן: הצהרה רשמית (או לא
רשמית) מממשלת בון כי תבטל, או לכל הפחות
תדחה, את הסכם השילומים. גנרל מוחמר
נגיב, שכל הפעילות הזאת שימשה לו
צעד ראשון בחידוש ההשפעה המצרית על
הליגה, כינס את הועדה הפוליטית, העביר
החלטה לשלוח אולטימטום לבון.
״אם ממשלת בון לא תימנע מביצוע הסכם
השילומים,״ קבע האולטימטום ,״תראנה. בזה
המדינות הערביות מעשה המתנגד ליחסי־ידידות
ולניטרליות (במלחמה הקיימת עדיין
בינן לבין ישראל).״ איום הערבים: הפסקת
יחסי המסחר עם גרמניה המערבית ברגע שיאושר
ההסכם על־ידי בית־הנבחרם הגרמני.
גם ישראל מסכימה. התרעומת נגד
ההסכם בקרב הגרמנים גברה. לרגשות האנטי-
יהודיות הקודמות נוספו עתה מניעים מס׳•»,
יים ממשיים .״הערבים היו תמיד ידידינו,״
כתב עתון דתי בשטוטגרט .״שעה שהעולם
היה כולו נגדנו, והעשייתנו היתד, הר!•;.
טיפחו הערבים יחסי מסחר עמנו.״ בעיקר
התקוממו אילי התעשיה ! השוק הערבי תפס
בשנים האחרונות מקום חשוב במשק היצוא
הגרמני והיתה להם גם תקוה להוציאו לחלוטין
מתחום המסחר הבריטי.
הפעם נענתה ממשלת אדנואר .״אין זאת
אומרת כי שינינו את דעתנו בדבר ההסכם,״
הודיע דוברה .״אלא שלדעתנו ישנה הצדקה
מסויימת בתביעת הערבים כי השילומים יהיו
קשורים בתשלום פיצויים לפליטים הערביים
על־די ישראל.״
ישראל הודיעה כי גם היא מסכימה לקשור
את השילומים בתשלום פיצויים לפליטים —
בתנאי שהערבים יסכימו לקשור את כל העניין
בכריתת שלום עם ישראל.
המצב, לכאורה, מסובך ללא מוצא של פשרה.
אך, למעשה, עלולים הערבים להסתפק
בפחות מדרישתם המלאה. למשל: אם גרמניה
המערבית תתן להם אשראי לזמן ארוך ותודיע
כי הוא נכלל במסגרת השילומים לישראל.

הירדן
שת• גדו ת לי רדן
סמטותיה של ירושלים העתיקה געשו. כל
החנויות היו סגורות, צעירים נלהבים עברו
והודיעו על ההפגנה הגדולה שעמדה לצאת
ממסגד־אל־אקסה בתום תפילת הצהרים.

ברחבת המסגד הגדול נראו הפעם יותר
שוטרים מאשר בכל יום ששי אחר. הם עמדו
שם, מזוינים, צעקו לנאספים להתפזר. עם
קום המתפללים מכריעתם האחרונה כבר הצ־טופף
המון רב ברחבה. בקריאות מנוגנות
השמיעו את סיסמותיהם :״בוז לממשלה !
יחיו ערביי פלסטינה ! יחי החופש !״
לא היה זה מחזה זר לרחבת אל־אקסה.
עשרות פעמים התרכזו כאן תושבי ירושלים
הערביים. לצאת בהפגנה נגד השלטונות. אלא
שהפעם לא דדו אלה פקידים אנגליים שהמפגינים
תבעו את סילוקם ; אויב העם שצעקו
נגדו לא היה הציוני. הפעם געשה העיר
העתיקה נגד ממשלת הירדן, הממשלה
החוקית המושלת עליה ועל האזור הערבי
של פלסטין.
ארץ שנכבשה ככוח הזרוע. מן ה־ -
רגע הראשון היה זה שידוך ביש. תושבי
הגד! /המערבית הביטו על בני הממלכה העבר־ירדנית
כתועי מדבר עלובים, חסרי־תרבות.
הם בזו להם כמו שמתיישב אנגלי בז לבן־
שבט כושי במעמקי אפריקה. אלא שהברואים
הבזויים היו עתה האדונים. הם אשר תפסו
את המשרות הגבוהות, בידיהם היתד, זכות
ההכרעה בכל בעיות ד,ארץ .,לרשותם עמד הלגיון
הערבי.
עמאן, העיירה המאובקת וד,רדומה, הפכה
בירה ! מרכז הפעילות הפוליטית עבר מירושלים
אליה. אולם מוקד הרטן והקנוניות נשאר
בירושלים ! שם התרכזו כל אשר טינה בלבם
נגד המשטר של עמאן. תחילה היה הכל
מכוון נגד אזלתי׳ידו של המלך עבדאללה :
ערביי פלסטין קיוו כל הזמן כי עבדאללה
יפעיל את הלגיון, יחזיר לפליטים את אדמתם.
במרוצת השנים, חדרה אט־אט ההכרה בקרב
הפליטים כי אין שובם לאדמתם ודאית
כל עיקר — על כל פנים לא במהרה״ הפלס־טינאים
החלו מסתגלים לרעיון כי הנם אזרחי
ממלכת הירדן המאוחדת. ואז נכחו לדעת
כי בעיני העבר־ירדנים אינם אלא מסופחים.
תושבי ארץ שנכבשה בכוח הזרוע. שום ניסוחים
מדיניים לא יכלו לשנות את העובדה
המכאיבה: חייל הלגיון בנבלום או בבית־לחם
אינו, בסופו של דבר, אלא חייל של
צבא־כיבוש המוכן להתגונן, במקרה הצורך, י
גם מפני תושבי המקום.
המאבק הועבר לרחובות. הזכות לבחירות
דמוקרטיות לא שינתה מאומד : ,למרות
שהפלסטינאים עולים במספרם ()700.000
על העבר־ירדנים ( )500.000 לא זכו עד עתה
לרוב בבית הנבחרים, בעוד שבסינט, בו מתמנים
חברים רבים על־ידי המלך, מובטח
תמיד רוב מזרחי.
תופיק אבו אל־הודה, שמונה ראש ממשלה
על־ידי המלך עבדאללה באוקטובר , 1951 מגלם,
בעיני הפלסטינאים, את כל מגרעות עמו.
בן משפחה עבר־ירדנית עתיקה, הוא שונא
את הנכבדים הפלסטינאים שתמיד הביטו עליו
מגבוה. בישיבה האחרונה של בית הנבחרים
בעמאן, כשגוש הצירים הפלסטינאים תבע את
התפטרותו והתקיפו כמשרת האנגלים, ענה
כי מוטב להם לזכור כי סוף סוף ״רק הודות
לצבא הערבי (הלגיון) עודכם קיימים.״
הצירים עזבו את האסיפה לאות מחאה, ממשלת
אבו אל־הודה זכתה בהצבעת האימון. ה־פלסטינאים,
שהבינו כי לא נשאר עוד טעם
למאבק באולמות הישיבה, העבירוהו לרחובות
הערים. הם גם הבינו כי אין כל סיכויים
כי תביעותיהם לביטול סמכויות החירום
של הממשלה (ירושה מתקופת המנדט,
דומה לזו שנפלה בחלקה של ישראל) ולמתן
חופש ביטוי לעתוניהם, תתקבלנה.
הבעיה הגדולה: ישראל. המסקנה
היתה ברורה — ולמעשה, הוסקה מזמן :
ערביי פלסטין צריכים לחתור לקראת פירוד
מהממלכה הירדנית, להקים מדינה עצמאית
משלהם זהו בראש וראשונה קו המופתי !
כיום אין כמעט ערבי פלסטינאי שאינו תומך
בו. ממחנות הפליטים (שהוקפו מיד על ידי
לגיונרים בציוד צבאי מלא) ועד לכפרים הקטנים
מתפשטת בשיטתיות התעמולה לפיצול.
הבעיה הגדולה, שרק מעטים מבין הפלס־טינאים
מפנים לה עתה תשומת לב, היא
שאלת יחסה של ישראל למדינה ערבית כזו. .
פד. ושם מרחפת ההפרה כי קיומה יהיה תלוי
ברצון ישראל ויש החוישבים כי הסדר עם
ישראל עלול להיות לא יותר גרוע מזה הקיים
עם הירדן, כל עוד יובטח קיום עצמאי. איש.
כמובן, אינו מעז עדיין להגיד זאת בפה
מלא — שהרי מוקדם עדיין לדבר על דברים
אלה.
גם ישראל שותקת. בעיניה אין הפגנות
העיר העתיקה אלא מאורעות פנימיים של
הירדן. לעת עתה מעדיפד, היא להמתין ולראות
מה מתבשל. האפשרות שהיא תאחר את
.מועד הפעולה, אבטחה, כי לפחות חלק זה
של המרחב יסכים לשלום, אינה מדאיגה ב־.
מיוחד את משרד החוץ שלה.

״העולם הזה״ 786

j nש • 0

ספורט

מ t w o
כאשר ביקש סופר עתים לחזור מלוה חיפש
מכונית שתסיע אותו, נאסף על ידי אחת,
פרטית. בעלת המכונית: צפורה שרת,
שבאה לקדם את פני עדה גולומב, אחות
שר החוץ.
שמעון סאמט איש הארץ סיפר את הסיפור
הזה כדי להמשיל משל על התפעלותם
המקצועית של עתונאים הנוהגים, למשמע כל
ידיעה ישנה, לגלות התלהבות ותמהון כאילו
שמעו אותה בפעם הראשונה :״הם כמו גרמני
שיום אחד החל פתאום מתנפל על כל יהודי
שנקרה על דרכו. משנשאל למה הוא עושה
זאת, השיב :״כיון שהיהודים הרגו את ישו!׳*
״אבל הדבר קרר, לפני 2000 שנה,״ העירו לו.
״כן, אבל אני שמעתי על המקרה זה עתה.״

כדורגל

כדז ר עף

ה מכבי ה

טשטוש 3ד*/ו האחרון

מקו בתחתית הסולם

לא ל חוור על שגיאות

4000 חובבי הכדורגל החיפאים שנטשו את
עסקיהם ועבודותיהם, כדי לחזות במפגש הבין
עירוני אתונה—חיפה, נדחפו ונדחסו ליד שערי
הכניסה, מצאו בקושי רב את מקומותיהם,
הוכיחו בכך, פעם נוספת, את הצורך בהקמת
אצטדיון עירוני, עליו הוחלט כבר במועצת
העיריה, אך שהקמתו נדחית מפעם לפעם.
לעומת המחצית הראשונה, שהיתר, שוות
כוחות ומרתקת, נסתיימה ב־ 2:2נכונה לקהל
אכזבה ב־ 45 הדקות הבאות. במחצית השניה
נכנס אריה שטולץ ממכבי לשער החיפאים,
במקום יצחק גראור מהפועל, ספג, כבר בדקה
הראשונה, שער, במקצת באשמתו, נתקל בקריאות
אוהדי הפועל :״רוצים את גראור !״

״לא יתכן שישבו פה אנשים בחבוק ידים
ויקבלו משכורת !״ שאג מזכיר מרכז הפועל,
שעד, שהופיעו לפגיו אנשי קבוצות כדורעף
של הפועל, טענו שהפעילות בענף זה ירדד,
עד לאפס, איימו שיפנו לועד הפועל של ההסתדרות,
ידרשו את שינוי המנגנון במרכז.
חיצי הזעם היו מופנים בעיקר למיכה שמבן,
רוכב אופנוע, לובש כרוני של מכנסים קצרים,
מאמן כדורעף של הפועל. שמבן נתנסה כבר
בשתי־ שליחויות בינלאומיות, נכשל בשתיהן:
בפריז, בה תפשה נבחרת ישראל בכדוויעף
את המקום האחרון, ובמוסקבה בה הצליחה
לשמור על מקום זה.
לנוכח ההתקפה המרוכזת נגדו, החליט

במנביה השלישית, שהתקיימה ב־,1950
נתגלו מקרים רבים של חוסר ארגון וזלזול
כספורטאי המקומי. המשתתפים הישראלים ב־מכביה
טולטלו ממקום אמונים ושכון אחד
למשנהו, הופקרו לבסוף לתנאי מחנה קשים
ביותר. הספורטאי הישראלי לא הולבש כראוי
לכבוד תהלוכת הפתיחה, לא הוזמן לנשף
ספורטאי המכביה ברמת־גן, נאלץ לראות
כיצד עסקני ספורט עבי כרס מתקוטטים,
לעיני 50.000 הצופים באיצטד רמת־גן, על
זכות הבכורה במצעד.
במכביה הרביעית, החליטו מארגניה, לא
ישנו מקרים אלה. הפעם יאורגן הכל מבעוד
מועד, שנים לפני טכס הפתיחה. מארגן ה־מכביה
השלישית, אריה עטר 43 כבר שכח
מכבר את מזג האויר הישראלי. הוא משוטט
לאורכו ולרוחבו של העולם הגדול, כשמרכז
מכבי׳העולמי בפריז משמש לו מטה ראשי.
תפקידו של עטר, לשעבר מורה לחינוך גופני
בגמנסיה הרצליה ובעל הישגים נכרים בספורט
השדה, אינו מצטמצם רק בהגברת הכנות
הקבוצות המגביות לקראת מפגשן, אלא
גם באיסוף כספים בקנה מידה גדול.
אגב ביקוריו במקומות שונים בעולם מבצע
עטר, לעתים, גם פעולות צדדיות. דרך משל :
בבקרו בסאן־פאולו, ברזיל, שמע על מרוץ־
רחובות שנתי המאורגן על ידי עתון הספורט
המקומי והנערך ביום האחרון של השנה 31 ,
בדצמבר, בהשתתפות 2000 רצים מ־ 20 ארצות.
מדוע לא תשותף גם ישראל במרוץ? שאל
עטר, קיבל, בתשובה, הזמנה רשמית לשגר
באי כוח ישראליים לתחרות. הסיכויים להיעתר
להזמנה: קלושים.

סופריו(האלמונים) של שבועון החדשות האמריקאי
טייס (תפוצד )3.500.000 .ידעו לספר
את המעשיר, הבאה אודות הנשיא חיים
וייצמן: לוייצמן נפלה, בעת שסקר מסדר
צבאי, מטפחתו ארצה. אחד מעוזריו מיהר להרימה
.״תודה. לך, תודה רבה לך, תודה רבה
רבה לך !״ אמר וייצמן. לאחר מצן שאל אותו
העוזר, בתמהין, מדוע הודה לו בחום כה רב
בעד הרמת חפץ פעוט כמטפחת .״אינך מבין,״
השיב וייצמן ,״מטפחתי חשובה לי מאד. היא
הדבר האחד בארץ הזאת שאני יכול לתקוע
בו את חטמי.״

כמה תיאטרונים י
השבועון הספרותי המפ״מי נושא הקדיש את
גליונו האחרון לבעיות התיאטרון בארץ, עורר
ויכוח בין אנשי במה שונים על מספר התיאטרונים
שיש לקיים בארץ. טען שחקן
הביסח עמוק־הקול ופזול־העינים שמע ון
(פר גינם) פינקל: בארץ צריך להיות תיאטרון
אחד בלבד. לעומתו טען גרשון
פלוטקין, צנום, מקריח, איש הקאמרי :
בארץ יש מקום לשני תיאטרונים בלבד, התכוון,
מן הסתם, להביסה ולקאמרי. כיון שתי׳
אטרונים אחרים לא היו מיוצגים במשאל,
לא נותר אלא לשחקן הקאמרי יוסף ידץ
לטעון למספר גדול יותר של תיאטרונים, לחלוף
שחקנים, לשתוף פעולה בין־להקתי.
הכוכב ד,הוליבודי שלי (מקום תחת השמש)
ווינטרס הודיעה על פרישתה, לחודשים
אחדים, מכל עבודות הסרטה. הסיבה: תינוק,
העומד להגיע בעוד חמשה חדשים. האב :
בעלה (השלישי) של השחקנית, ויטוריו
(האורז המר) גאסמאן.
בדברו בפני העתונאים
ראש העיר נמוך־הקומה
משה ציה ר את דעתו
״בורא העולם בנה לעצמו
לרוות את עיניו ולהנפש.״

על טבריה, הביע
ומגודל הבלורית,
על בריאת עירו :
פינת־חמד בה יוכל

אולי מפייד ה
סודות ב סוד הועדה

אתונה מתחבקת (במשחקה השני בישראל*)
שליטה במגרש — ובבעיטות: חוסר דיוק.

מרכיב הקבוצה אויגן פולק נעתר לקריאות
הקהל, החליף שוב את השוערים, מבלי לאפשר
לאריה להראות את כוחו.
במחצית זו פתחו היוונים משחק נמרץ
ומהיר, עשו במגרש כרצונם. רק חוסר דיוק
?בעימותיה,ם לשער׳ מנע מהחיפאים תבוסה
מחפירה. שתי דקות לפני הסיום כשהקהל
ד,מפר,ק החל לזרום החוצה הבקיע המרכזי
הבלונדיני יונתן(ג׳וני) הררי 19 שער נהדר
לזכות החיפאים, טשטש את הרושם הרע שעשתה
קבוצתו (שהתאמנה יחד פעם אחת
בלבד) ,קבע בכך את תוצאות המשחק 3:4
לזכות אתונה.

ת שבץ מס׳ 142
מאוזז ) 1 :אתא הו רקה שני )5 1ר שון. ל רו ב
ב כ תב ) 10 .ילו ד רד ב קו לנו ע ( שם פ ר טי) ) 12 .ב אסרי־קה
— קיים, או ל א קיים מ ח צית השם) ) 14 .בו ר
סי ס ) 16 .דודה היה ק ר, ב לעץ ה תלי ה ) 18 ..נ קנה
בנ קו דו ת, מאכ סן צפרים ) 19 .אילם לא יכול ל היו ת
בזה ) 21 .לב שה בנ ד ים, קב להכתר ) 22 .מס טי ק ל הם.
) 23 ילד מו צל ח של קי פליגנ ) 24 .או תו ) 25 .מב ח ר
יפ ה פיו ת ) 27 .ינע )30 .א ש ) 31 .בין ה שאד. די ק ט טו ר
נדול (שם מ שפ תה) <33 .ב מי ד ה לא ק טנ ה )35 .ב רו ר.
)36מצב בלתי -אפ שרי אצל ה רו פ א )38 .ב עלי כי ם
)39 קו מ פוזי טו ר, ה סי מ פוניו ת שלו מ צ טיינו ת ב או ר כן.
מל א, מ צ פון ירו ד )39 .קו מ פוזי טו ר. ה סי מ פוניו ת שלי
ם צנ£יינות ב או ר כן ) 40 .אחרי ה א ) 41 .אי ש צב א
ב מל ח מה ) 43 .מו ת הנ שי א עורר זאתב עו ל ם)44 .
מלת קס מי םבת חבו ר ה ) 46 .נם אצל ה שד כן, נם אצל
מו כרמ קו ם מנו רי ם )48 .או לנ הנ שאבדזאת) 49 .
במידה מ צו מצמתב אר ץ.
מאונד )2 :מ קו ם התחלת ״ ט א מל ך י שראל
(נם בסרט) )3 .סלוהמ חול הוינ אי ( שם פ ר טי).
) 4אי כהי שבה כ ך? ) 6 .קו לו של מספר , 19מ אוזן.
) 7אחד ה אלופי ם ) 8 .נו תן שתי אפש רויו ת )9 .בנין.
עו שהזאתל שחקים ) 11 .פר ח רי חני ) 13 .של בית־לחם.
אצל ט שרניה ב ס קי ) 15 .מ ת עור ר ת. דור שתפת רון) 17 .
פונ ע ב מו ח ) 18 .בו מים מ רו פ שי ם ) 20 .כזה צירצייל.
) 23 מלוו ה את האמ קי מו ם ת מיד )26 .או פי ש אלון בה מ שכי
ם, ת כונ ת הכלי א בו ב ) 27 .בהסתמךעל )28 ...נ חל ת
׳הקדו שים ) 29 .ז כ רו של הי טלל )31 .מ עו ק צן, ול א
מדב שן . )32 .לא בין החיים, ז מן רב ; כז א ת לא ייעשה
בי ש ר אל )34 .ילדו של אי ש זה ) 35 .ל א שו ם ) 37 .קו ץ.
)39 מדברים — למע שה ) 42 1ראה מספר )44 . 37ע לו ב
מ מרים )45 .רגע מ סוי ם )47 שתי ע ש רו ת, ו עו ד

״העולם הזה״ 736

מיכה לפתוח בהתקפת נגד, לרכז את כל קבוצות
הפועל לקראת העונה הבאה. חודש תמים
ישב ליד שולחן הכתיבה שלו במרכז הפועל,
תיכנן תחרויות לאליפות ארצית, שהחלו לפני
ימים מספר.
המשחקים עמדו על רמה בינונית, אף למטה
מזה, הבהילו את השחקנים עצמם, שנוכחי
כי יכולתם קטנה בהרבה ממה ששערו. שוב
פנו הקבוצות למרכז, דרשו מאמן חדש, במקום
הישן. בקשתם טרם נתמלאה: מיכה שמבן
לא הועף ממרכז הפועל, הכדורעף טרם
התרומם.
* משמאל — מג! תל־אביב משה (מוסיל!)
ליטבק

בשל,1י הקיץ שעבר הגיעו לאזני הממשלה
הדים מכוערים על התנהגות משלחת ישראל
במשחקים האולימפיים י בהלסינקי. העתונות
הקדישה לשמועות מקום נרחב למדי, בשרה
לבסוף כי בי. ג׳י. מינה ועדה שתחשוף לאור
השמש את האמת. כמו ועדות רבות אחרות
עשתה גם ועדה זאת את ההיפך הגמור: קברה
את כל העדן בחשאי ובמסתרים.
שלושה אנשים: יצחק לוי, אבנר ישראל,
סגן אלוף שמואל סופר, נתמנו לחברי ״ועדת
חקירה״ ,החלו חוקרים עדים. לפתע נתקבלה
הוראה מגבוה: שמה של הועדה הוחלף ל־
״ועדת ברור״ ,ישיבותיה נערכו בסודי סודות
ובהן נשמעו טענות נציגי שתי אגודות הספורט
הגדולות, הפועל ומכבי, אבל לא
נחקרה שום אישיות ספורטאית בלתי תלויה.
מחוץ לעסקנים, לא ידע דבר על פעולות הועדה
המשונה שום ספורטאי, שום חובב
ספורט.

סתרון

ת שבץ 140

מאוזן ) 1 :זירה 1 .קירק ) 8 .רא שי ) 10 .שעיר.
) 12 עב :13 .ברברי :16ס ף ) 17 .יהב ) 19 .ב של.
)20אמת ) 21 .נ ס )23 .נץ )24 .ז׳ן פו לסרטר ) 26 .זה.
)27 בל .)29 .יענ )3 ! .דסק ) 33 .הרי ) 35 .נר)36 .
נוק שה )38 .יל )39 .מסכה <41 .רחבה ) 43 .ארי ה.
)44ק סד ה.
׳ מאונך ) 1 :זאבה ) 2י ש ) 3 .ריב ) 5 .י שי.
)6רע <7 .קו ס ם ) 8 .רעיה )9רב שי לנ ס קי ) 11 .ר פ תן.
) 14 רב ) 15 .רל , 18 .בן יון ) 20 .נלי מ ה )22 .ספה.
)23נ רב5 חינם <28 .נילה )31 .רו ) 32, .ק ש.
)34 ריבה 136 .נהי ) 37 .ז.ר ) 40 . 0כ ב ) 42 .חד.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 140
חיה טול, רח׳ שלמד. המלך ,33 הל־אביב.
צבי אקרלינג, יח׳ יוסף השיא ,8תל־אביב
אבנר כהן, רח׳ נחלת בנימין , 15 תליאביב

הודעה לפותרים
הפותרים הזוכיב בפרסי ספרים יכולים לקבלם
במזכירות המערכת או אם יודיעו על כך, לבתיהם,
לפי כתובותיהם•
מערכת העולס הזה מבקשת את כל הפותרים
לציין על מעטפות פתרונותיהם את ההערה
״פתרון תשבץ״ כדי להבטיח טיפול יעיל יותר
מצד מזכירות העיתון בפתרונות המגיעים אליה.