גליון 787 מתאריך 27 בנובמבר 1952

מ 1ע מד־ לנשיאות בן־גוריוו
..כי רבים הם הנקרא .,אך הנבחר אחד
(ראה

במדינה)

/ <6ט׳ כ ס לו ת שי ״ג 27.11.1952

נזכתביס

ה יו רן הראשי:
השלם הזה

*כנ רי

ראש ה סן רכ ת:

גחן

יורד הכיתוב:
מיכאל

אימז

עורך המבניוז :
דו ש

(זמני)

הכתב הראשי:

השבועון הסצויר
לאינ 9ו דמצ ירי
רזזו ב נליקסיז ) .ווי־ אבינ

•*ז ל*ברקי . :עול ם סרס׳
• •דר חסערכת בירושלים
רחוב דוד חפיר (יו לי
• •וו ח 0ע ד
פוי

ר,צלם הראשי:
פוי נויר מן

יהודה נבאי
הנשיאות הנה רשימת מועמדים לנשיאות: פרופסור
איינשטיז. הגרי מורננטאו. לורד הרברט סמואל.
מבין תושבי דדארץ: סרוסיסור מרטין ביבר.
בהחלט לא מתאימים: עסקני המפלגות בישראל.

פוליטיקאי חובב, תל־אביב

יו ר כי מדורים:
סיכאי אלמו. ניבה נבי. ירוחם נבע. תמר תדמור.

משתתפים קבועים:
פרנצת נרובנר. רפאל חייט. אוסקר מאובר. פילים טיארי.
בבי שש.

ראש־מערכת, ירו שלי ם:

ראש־מערכת,

דוד רו ב ענו

חיפה:

נתן ריבת

סופרי־חוץ:
ממטי ניייכובם. נבריאל דנת. יבחר, המאירי. שמואל סירת
ח סו־י :

העול•

בעים

לפי האורך

יפו ס

ישראל.

תי־אביג

בהעולם הזח 785 פרסמתם קטעים מספרו של
ד״ר וייצמן מסה ומעש שיצא לאור בזזוצאתנו...
נא לפרסם שהקטעים שפרסמתם נלקחו מן הספר
מסה ומעש שיצא בהוצאת שוקן, וששום איש
אינו רשאי לסרסם קטעים מן הספר הזה מבלי
הסכמה מוקדמת מצד הוצאת שוקן.

הוצאת שוקן, תל־אביב
צדק אורי אבנרי במאמרו (העולם הזה ) 785
כי בן־גוריון הוא ״אחד האישיות הבולטות בנוף
ארצנו.״ אכן. בהניע אנית הנשק אלמלנה לחוף
ארצנו. הוא בלט מאד מאד ...חושבני שמן
הנמנע הוא שבך נוריון ירש את כסא הנשיאות.
כי מסקנות העבר הלא־רחוק ברורות היום כשמש.

יצחק ד.ללי, ירושלים
אני מצטרף להצעת העורך שכדנוריון יכהן
כנשיא מדינת ישראל. הוא מוכשר וראוי לכך
מבל הבחינות. אבל מאיזה מקור מצצה המערכת
את הידיעה שד׳׳ר ויצמן ז״ל לא כיבד טכסים
דתיים?

אחרי מותו של יצחק שדה סיפרתי לך,
בין השאר, על שיחתי האחרונה י ם הזקן,
בה הודיע לי שיש בכוונתו לכתוב מכתב ל־העזלס
הזה ולקוראיו, כדי להמריץ אותם
לסור מן הדרך הבלתי־מפלגתית. קיויתי שדעה
ז ו תעורר ויכוח בין הקוראים, כסי ש רצה
הזקן. ואמנם כבר הספקנו לפרסם כמה
מכתבים על נושא זה.
עתה י ש ברצוני לארח ב מדור זה ביתר
אריכות את מכתבו של אחד התומכים בדעתו
של הזקן, הקורא שמואל שמשי, תל־אביב.
הוא יוצ א מן ההנחה (המוטעית) שעי תון זה
נוסה ללח־י ולמחתרת, וכותב :
ביגואר 1952 החלטתי לקנות באופן קבועאת העולם־־חוה״ שנתגלגל לידי עד אז בכל
מיני דרכים. היו בו הרבה מאמרים ות מונות
ש מ שכו אותי. וכך החלטתי לקרוא
בעיון רב את העיתון. איני עושה זאת כדי
לגבש לי דעה, כי אני מאורגן בתנועת נוער.
דעתו של יצחק שדה
היתד, ממש חותמת ל דעתי.
הנה
אגי קורא את ה עיתון
זה תשעה חדשים,
ואני תמה כיצד יכול
הינולס הזה בתקופה כה
סוערת, כאשר מאורעות
מזעזעים את ה עו ל * ל מלא
את פיו מים ולהכ ריז
שהוא עי תון בלתי
תלוי. אנו חיים בתקופה
שאין השתיקה בה חכ מה.
בזה שאתם שו ת קים
ואינכם מביעים את
דעתכם, אתם משרתים
את אותם המעונינים כי
הנוער לא יהיה מאורגן,
כדי שיוכלו לעשות בו
ברצונם.
התעניינתי בסדרת המאמרים אור על פני
אסיה. מה היה בהם ז מסרתם דברים הקיימים.
לסי דעתכם. אבל מה אתם מחייבים
ופה אתם שוללים ז לא כתבתם זאת, וכר
הגעתי לכלל מסקנה שאלה מאמרים לשם
מילוי העיתון, ולא מאמרים הבאים להדריר
אוז הקורא ולחנכו.
האם אירגנתם את העם למאבק כל שהוא
על ז כויו תיו (מלבד עניין ההגבלות על תח בור
ת השבת, שאיני מתעלם ממנו) י ההדרב־תם
אותו במאבק על רמת חייו ועל ח רויו תיוז
אתם כותבים על ירידת המתח בנוער, על
חוטר רוח ההקרבה והחלוציות. אד מד, ה סיבות
האמיתיות (לכד) לא ידעתם לכתוב.
(שתקתם על) הצעד השפל של ממשלת יש ראל
בקשר למו׳׳ם עם גרמניה, על החוק
להארכת השירות הצבאי, על הנעשה בקו ריאה,
ואפילו על המדרון אליו אנו יורדי ם
מדי יום ביומו.
עורר יקר, ב־ 1952 לא ייתכן עי תון בלתי־תלד,
כשם שלא תתכן ניטראליות• דבריו
של יצחק שדה הם בעלי משקל. מי שפונה
עורף למטלגתיות, משתמט ממילוי תפקידו.
לא המפלגתיות היא צרת המדינה• צריך רק
לדעת למי העתיד, הגצחון וזכות־הקיום.
איני רוצה שבקורתי תהיה הרסנית. אני
ב סו הכל אחו מן החברה, וכמו כל אדם
ייתכן שאני טועה. בתקווה שפני העיתון י ש תנו,
אין אני מסטיק את קריאתו.״

כשסיפרתי על דבריו של הזקן, נמנעתי
בכוונה מלספר מה היתד. תשובתי לדבריו
אלה, מפני שלא רציתי לתת מראש כיוון חד־צדדי
לויכוח.

מטיבי, כמו העולם הזה, הוא להגיש לקוראיו
דעות לעופות. עליו להגיש להם את החומר
שי עזור להם לגבש דעה לעצמם. הטידרה
אור על פני אסיה, למשל, תפקידה היה בדיוק
זה: לתת לקורא את כל העובדות, בכל ה אובייקטיביות
שאנו מסוגלים לה, כדי שיסיק
את מסקנותיו שלו. העולם הזה לא יסור
לעולם מ די ר זו.
אולם כשהדברים אמורים לא על העיתון,
אלא עלינו ב תור סרטים, על רבבו ת הצעירים
בארץ שהם כיום בלתי־מפלגתיים בהכרה,
חייבת התשובה להיות מפורטת יו תר.
איני מאמין שאי־מפלגתיות היא אידיאל.
בחברה דמוקרטית המפלגה קובעת את העוב דות.
המאבק הפוליטי על השלטון במרינה
מעצב את דמותה. פניית עורף למאבק זה
היא באמת השתמטות.
אין אנו בלתי־מפלגתיים מפני שאנו שול לים
את עצם קיומן של מפלגות ב תור שכ אלה.
אנו בלתי־מפלג־סיבות
: משתי תיים
מפני שאנו שוללים את
שיעבוד כל שטחי הח יים
למפלגות ונדפני שכל
המפלגות הקיימות מאו סות
עלינו.
וכאן, בעצם, קבור ה כלב.
מפלגות אלה הן
פרי תקופה שאבד עליה
ו רו בן המכריע
הכלח,
זקוק לשרות דחוף של מטעמים חברא־קדישא
של סניטריות ציבורית.
מז מן להיות
הן חדלו
כוחות חיים ויוצרים, ה נותנים
תשובות מעשיות
לבעיותיו המעשיות של
האדם הישראלי ב־. 1952

שמדור. אבוש, תל־אביב
מספרו מסה ומעש.

לשכת הגיוס והבנות
לאחר שקראתי במדור מכתבים שרק לקצינים
מותר לראות את המתניסות תזזרשות במופשט
(העולם תזה ) 785 הנשתי בקשה לקורס קצינים.

ר. ס .ראובן וארסנר, צ.ה.ל
ההבלגה ההבלגה לא נשברה על ידי הארנה הגבאי
הלאומי אלא על ידי מפירי פקודות מפקדיו.
ההבלגה נשברה למרות פקודת ז׳בוטינסקי והמטה
של האצ״ל. התבלנה נשברה עלי ידי שלמה בז־יוסף
וחבריו. קורבנות המחתרת היו לשוא: אויב
רובץ בירושלים ובארץ ישראל ; אימפריה זרה
שלטת נם בקריקטורה־המדינה ווקרויה. ישראל,
באמצעות סוכנים ושליחים רקובים. קורבנות המח תרת
היו לשוא — אם לא תדעו להסיק את המס קנות
ולחרש את מסורת הפרישה. על אף החנופה
של ההנהנות, על אף השתקתו של כל ההנהגות.

נאמני העם

העברי

מעשה סדום
...תחילה אמרו שאתם פורנונראפיים. אז שמתם
את תמונותיהם של נולדה מאירסון ופולה ב ד
נוריון. אחר־כו אמרו שאתם *יגייס. אז באו
ההערכות הנהדרות על י*חק שדה. חיים וייצמן
ואמיל שמוראק. לבסוף אמרו שאתם חותרים תחת
כל הערכים. עכשיו באד. רפורטנ׳ח המרוממת
את הלב על הלוגי ישראל בכביש לסדום והעולם
הזה 785
...עכשיו אני כולי מתוח: מה הם יגידו עכשיו !
אני מרחם עליהם.

ישראל גורניצקי, תל־אביג
אל יחשוש הקורא נורניצקי. אין דבר העו מד
בפני הרצון.

רדתי, רדתי
שמחתי לראות כי העולם ההוא של רותי יגא
סוף־ם וף נם מן האף של דוש. השאלה היא רק
לאו תניע. הגעתי: לכהן את הדרך לעולם וזוה.
פה בארץ נקבל אותה בזרועות פתוחות לרווחה.

חנניד.

סדלי,

חיפה

ראיתי בצער מסוים כי רותי נפרדה טן העולם
ההוא. אמנם היו ליקויים בסידרה זו. אולם היא
ביטאה. בכל זאת. אמת פילוסופית עמוקה. בקשתי
שטוחה לפניכם — אם מוטל על המיסכנה לחזור
אל העולם הזה העגום, לפחות תנו לה להביא
את מוטקה עמה.

יוסף חיותמן, ירושלי ם
לפי הידיעות אשר בידי העולם הזה, אין
בכוונת רותי בלל להיפרד ממוסקה. יש?צ
איני
טבור שלהעולם הזה, בתור שכזה,
יהיה בתהליך זה תפקיד אחר מזה שקבע
לעצמו מראש: לספק אינפורמציה מהימנה,
מנופה ותכליתית, ש תעזור לקורא להחליט
בעצמו את החלטותיו, לגבש בעצמו את דעו תיו
ולהסיק בעצמו את מסקנותיו המעשיות,
תהיה דעתם האישית של עורכיו כאשר
תהיה.
כמה עתונאים יקרים בעתונים בעלי ד,ת־י
מרויו ת רציניות עוסקים זה ז מן רב בניחושים
מה תהיה דמות המפלגה שהעולם הזה יקימה.
אם הם נהניס-ץ יספורט יזה, יבושם להם. חבל
רק על הניר.

אשה נכנסה למע
רכת עתון, בקשה!
לפרסם מודעת אבל,
שאלה למחיר.
*שלוש לירות ה
אינטש,״ השיב הס
קיד.
קראהה ש

*אוי לי,״.
האשה* .גובה בעלי

היה ממר ו ש מור
סנמימטר !״
א. הלוי, רחוב בילו , 1כסר סבא,
\בפרס של — 1.ל״י.

נשאר במדינות הערביות מספר יהודים העומד
ביחס כלשהו למספר הערבים הנמצאים בישראל.
...אזרחיה הערבים של ישראל מביאים תועלת
רלה למדינה היום. ערביי ישראל, שהם חקלאים
מנוסים ופועלים מסורים. עושים בהרב .1כדי להקל
את המצוקה הכלכלית של המדינה. למרות
שמספרם אינו מגיע אף ל־ 15 אחוז של אוכלוסית
המדינה, הרי הם מספקים לשוקים יותר מ־33
אחוז של כל התוצרת החקלאית בישראל. הם
מעברים אדמות ״הרריות שלא היה בכוחם של עו לים
חרשים לעבדן. הם גם מספקים סוני תוצרת
חשובים מאד שאין היהודים יכולים לספקן. כגון
שמן זית וטבק החוסכים לנו סכום נדול מאד
בדולרים.
מר שרון. שאינו רוצה כלל בהמצאם של אזר חים
ערבים במדינה. היה מתנגד באופן טבעי
ליחס טוב כלשהו אליהם ומצדד בדיכוי ובהם־
ליה. הוא אף מציין במאמרו כי מר מיכאל אסף.
המומחה הראשון במסא״י לעניני ערב. כתב כי
יתכן שיחם טוב מצד מדינת ישראל אל אזרחיה
הערבים עתיד להשפיע לרעה על עמדת המדינות
השכנות. מכיון שקשרי אהדה ורעות שלנו עם
האזרחים הערבים עלולים להקל על התבוללותם
ברוב היהודי, דבר. טוען המחבר. שוא למורת
רוחם של כל משכילי ערב.
דעה זו. אפילו אם אמנם הועלתה על ידי מר
י אסף, אין לה יסוד של אמת. יחם טוב לאזרחים
הערבים יספק חומר תעמולתי רב ערך למדינאים
הדהודים. לתוכיח לעולם הרחב את רצונה הטוב
של מדינת ישראל ואת, נכונותה לשלום יציב
במזרח. יתר על כן, יחם כזה יוכיח למדינות ערב
עצמן את רצונה הטוב של ישראל ואפשרות
שתוף הפעולה אתה ויפתח את פיהם של שוח רי
השלום עם ישראל בארצות השכנות. אותו
יחס יביא נם לידי כך שאזרחיה הערבים של
ישראל יוכלו לשמש ״גשר שלום״ בין ישראל
•רין המדינות השכנות.

כמאל קאסם.
האוניברסיסה העברית, ירושלים

יציאה מול גרוש
העירו אותי עונה על כד שהכנסתם אותי ב־דרישה
שהגיע
כ״אדם

771 הזה והעולם
לנרש אה כל הערבים מהארץ.״ זה לנמרי לא
נכון. להיפר. בעשרוה מאמרי והרגאותי בעניז זה.
משק שלש השנים למן שוד הקרבות. הדגשתי לא
אחת את כל התנגדותי לפעולות עמל ננר (הער כים)
.לאחר כל מה שעבר פת בעשרות השנים
האחרונות — לרבות מלחמת השחרור שלנו —
אין להניח כי במשה שני הדורות הקרובים, לפתות.
ישררו במדינתנו יחסי שלום והרמוניה בינינו.
יבינם. בין אם הם יהיו אשמים בכד או אנחנו.
לפיכך. מטעים אני. עלינו להתאמץ להסביר לעג־מנו
ולהם ולעולם הנדול שהפתרון הריאלי הסופי
והגודק לבעייתם הוא ביגיאתם. יגיאה בשלום.
בהגינות ובפיגויים בעד רכושם.

אברהם ש רון, ירושלים

המין שד גכע
העולם הזה חירש את מפת המדינה. ידעתי
שישנו קיבוץ נבת. ושישנה קבוצת גבע. עד שבא
העולם הזה 785 ללמדני. לא ידעתי שקיים
בארץ־ישראל דבר הנקרא קיבוץ נבע.

בן עמק, מרוגז מאד
בותב הכתבה לא הבחין (הפעם) בין זכר
ו/קבה, התכוון לקבוצת גבע.

על כך ענה הזקן תשובה פשוטה. הוא
הבין לרוחנו, כי כמעט כל ימי חייו היה
בעצמו בלתי־מסלגתי. אמר הוא: אם כף
דעתכם, חייבים אתם ללכת באחת משתי
דרכים: להיכנס למפלגה קיימת כדי לשנות
אותה מבפנים ולהשליט בה את דעותיכם, או
שעליכם להקים מפלגה חדשה.
כמו לכל דבריו של הזקן, שנאמרו בפש טות
ובהגיון כה רב, קשה להתנגד גם לגי שה
זו. גם אני, ב אופן אישי, משוכנע, כי
הנוער העברי יחולל, בבוא העת, שינויים
מכריעים במפה המפלגתית של המדינה —
אש על־ידי שינוי המפלגות הקיימות, ואם
על־ידי הקמת תנועות פוליטיות חדשות. או לם
לכר יקדם תהליר של גיבו ש דעות, הגד רה
עצמית חדשה ו שינוי סימני־הגגולות ה פנימיים.

שער
השערים
...תמיד חשבתי כי מבחינת המקוריות. ההעזה
וחוש־ההזומור עולה העולם הזח על סיים, רבו
ומורהו. אולם הבחורות על השער, עם או בלי
בגדי־ים. הסתירו מעיני רבים את רמתו האמי תית.
ה״מהפכה״ בשער שינתה את זה. שערים
כמו אמיל שמוראק, פרץ ברנשטיין ודוייט ד.
אייזנהואר גרמו לי להנאה אינטלקטואלית אמתית
עלו בהחלט על השערים של טייס באותם השבו עות.
אני מוריד את הכובע בפני — ?

הרברט

גור מן,

תל־אביב

פות שהשניים יגיעו לשדה־התעופה של לוד
בימים הקרובים.

אזרחים ממדרגה שגיד! ?
שאלת אזרחיה הערבים של מדינת ישראל הועל תה
שוב לגיון בקשר עם החלטת מועגת ההס תדרות
על פתיחת האנוד המקגועי בפני האזרחים
הערבים ונדונה מהדש על ידי מר אברהם שרון
במאמרו שנתפרסם בידיעות אחרונות מיום 3ב נובמבר
.1952 מר שרון גינה את החלטתה שי
מועצת ההסתדרות והגיע שוב חלופי אוכלוסין
בין ישראל לארגות ערב. כדונמת חלופי האוכלוסין
שהיו בין יון ותורכיה לפני כ 30-שנה.
כל בר-דעת מבין כי פתרונו זה של מר שרון
הנו דמיוני בלכה ואינו בר בגוע. חלופי אוכלוסיה
אפשריים רק כאשר שצי הצדדים מסכימים לתלו־סים
אלה. והרי מדינות ערב רוצות להחזיר ליש ראל
את 880 אלף הפליטים שיש להן. כיגד.
איסוא, תסכמנה לקבל מישראל ״מתנה כזאת
של כ־ 200 אלף פליטים נוטפים ן לאהד העלית
ההמונית של היהודים מארצות ערב אחדות לא

שמאלה י
נליונכם שהוקדש לתמונתו ולתורתו של החבר
יוסף סטאליז (העולם הזה ) 784.לא הפתיעני כלל.
אתם צועדים לקראתו כבר מזמן. הההלטתם להת־חרות
בעל המשמר ובקול העם? המטעות אוחי
שתי עיני בקראי בעמוד השני של העתון כי
העורך הראשי הוא א. אבנרי ולא ם. סנה ז

יצחק אבניאלי, חולון

ת שבץ ממין חדש
רצוף הנני שולח לכם את פתרון התשבץ מם׳
( 138 עולם חזה ) 782 אשר בנלל טעות בתרשים
נרם לי ולחברי דור בר עונג רב בפתרונו. אולי
בכלל תעברו לשיטה של אי נתינת תרשים ה־השבץ?
זה בהרבה יותר משעשע. אני רוצה לחזור
ולהדגיש את הסיפוק הרב שנורם לי העתון בה גיעו
אלי, בנותנו תמונה חיה על המתרחש בארץ
יותר מהעתונות היומית המגיעה אלינו מישראל.

לפסננט מ. שמשוני.
היל האזיר המלכותי
ייטסבורי, אנגליה

החידון המוסיקג ׳

--החידון המוסיקלי (הפתרונות של
האחרון

התאריך —
--הסדרות ו* 4התלושים) הוא יום 51252 כין.הפותרים נבונה

חינם2 ( ,

< מנוי שנתי של 2 התזמורת,
שנ תי׳ ש ל
יוגרלו 1מנוי
התזמורת, במחירו הרשמי. על המעטפות נא לציין• *פתרץ
החידון המוסיקלי.״

אינני מסכים שתפקידו של עי תון אינסור־

העולם הזה מס׳ 787

לפי צעירים מסיימים מדי
שנד, את שרותם בנח״ל וב־שאר
יחידות הצבא. הם עוט־דים
מול הצורך לבחור ל־עצמם
דרך בחיים, מקצוע.
9עבודת האדמה מצאה, אולי,
חן בעיניהם. הקולקטיב נראה להם. אולם הם
חוששים בכל זאת להצטרף לקיבוץ. הם למ דו
כי הקיבוץ הוא מקום לאידיאליסטים נצ חיים,
דרך שכולה הקרבה ושכרה בעולם
הבא.
למעשה נוצר, זה שנים, מצב ש שיפר ב הרבה
את תנאי־המחיה בקיבוץ. עוד דרו ש
אידיאליזם רב כדי לעלות לקיבוץ־משלט. ה מצטרף
אליו חייב לדעת כי משך שנים רבות
יחיה בסכנה׳ בתנאים ירודים בהרבה מאלה
שיכול היה לזכות להם בעיר, לו הפך פקיד
במשרד. אולם עליו גם לדעת שאם יעבור
20 שנה בקיבוץ (או בקבוצה) ,יוכל להביט
אחורנית על הישגים אישיים שלא היה משיג
כמותם משך 20 שנות עבודה (ישרה) בעיר.
הוא יגיע למעמד גבוה יותר בחיים, בחברה
ובביתו.
משפטים קדומים משני הצדדים מונעים,
עדיין, היכרות טובה יו תר של תנאי החיים
של שני חלקי העם ז העיר אינה מכירה את

הכפר — הכפר אינו יודע את העיר. הקיבוץ
מתבייש עדיין להציג את הישגיו הכלכליים,
מחשש פן יאשימו אוחו בספסרות. הוא יודע
גם שאין טעם למשוך אדם לקיבוץ בפיתויים
כלכליים, כי הוא לא יחזיק שם מעמד.
אולם לא יהיה כל רע אם הקיבוץ יגיד
היום לצעיר: הדרך הקיבוצית שונה ב הרבה׳
אולם שוב אין היא נופלת, מבחינה
חמרית, מן הדרך העירונית הישרה. אם ידע
האדם ששתי הדרכים שוות מבחינת ההנאות
החומריות, יוכל לתת חופש־פעולה בלבו ל גורמים
החשובים יותר, שעליהם להכריע :
גישתו לחיי הקולקטיב, השקפתו החברתית,
נטיותיו הפוליטיות, נכונותו החלוצית.
חוליית כיסוי של העולם הזה בחרה בשתי
משפחות, בעלות רקע דומה׳ ערכה השוואה
מאלפת שאת נקודותיה העיקריות היא מגי שה
בעמודים הבאים. חבר הקיבוץ הוא חיים

קבר ץ
#עי ר

חרמש, איש כפר גליקסון (של הנוער
הציוני) ,יליד הונגריה שעלה לארץ לפני
12 שנה, הצטרף למשק לפני עשר שנים
(שלוש שנים אחרי הקמתו) ,היה צנחן
פלמ׳׳חי (היחידי מבין ארבעת חברי קבו צתה
של חביבה רייק שחזר בשלום).
הוא נ שוי ואב לשני ילדים (תמונות
למעלה).
המשפחה העירונית היא ז ו של מנחם
ויקטור, שעלה לארץ מגרמניה לפגי 19
שנה, היה כבר אז מסגר סוג א׳ ,עבד
משך שנים רבו ת בבתי־חרושת שוגים,
עד שהצליח, לבסוף, להקים בית־מלאכה
קטן לעצמו. גם הוא נשוי, אב לשני יל דים
(תמונות מימין).
המסקנה הכללית של ההשוואה: רמת
המחייה של שתי המשפחות דומה מאד.
ר כו שו של חיים — חלקו במשק — גדול

למעשה מרכושו של מנחם׳ בית-המלאכה
שלו. את הצד החיובי ביו תר של הקיבוץ
— הבטחון הסוציאלי, יש לשקול כנגד
היתרון העירוני — החופש האישי הרב
יותר.
מובן שכל השוואה כזאת לוקה בשט תנאי
המחיה במשקים
חיות מסוימת.
אינם אחידים כל עיקר. הדבר תלוי במידה
ניכרת בהרכב המשק עצמו — ישנם
קיבוצים המקיימים עדיין רמה גבוהה
מאד של מתח ומאמץ אישי, בעוד שקיבו צים
מסויימים אחרים הפיגו במקצת את
קצב המאמץ. ועוד גדול ההבדל בין קיבוץ
חדש, המנסה עדיין להכות שרשים, ו בין
משק וותיק ומבוסם.
אולם תנאי המחיה של חיים חרמש
הם אופייניים למדי• בכל המשקים ז כו
החברים הווחקים ל שיכון מתאים, באח דים
חדר וחצי לזוג, באחרים הסתפקו׳
החברים, מרצונם החפשי, בחדר אחד
בלבד, כדי להשתמש בעודף התקציב לה קמת
מבנים אחרים, מוסדות חינוך וכ דומה.

בתנאי המחיה העירוניים י ש הב דלים
עצומים. אדם שניצל את ההפקרות
של השנים האחרונות יכול היה להגיע
לרמה של עו שר ורווחה ששום חבר משק
לא יחלום עליו לעולם• אולם כשהמדובר
בפועל המנסה להרוויח את לחמו ביו שר
רענודת בוניו. י 3ו ל מנחם מהטור רהי:

אחת הנקודות המו שכות
ביותר בקי הבטחון
ה בוץ

סוציאלי לכל הגילים, ביחוד לעת זק נה.
חיים ודינה חרמש הביאו לקיבוץ
שלושה הורים, החיים במשק בשני
חדרים, עובדים מעט ומרגישים עצ מם
חלק מן הכלל. אבי דינה (בתמו נה
הימנית הקיצונית) ואמה עובדים
4— 3שעות יייום בבית־החרושת ל־גיר
של המשק. אמו של חיים ( מי מין)
אחראית לתיקון הבגדים של המשק.

ההורי

כ ן׳ בוץ € £
בעיית הדאגה להורים בעיר קשה הר בה
יותר. לאדם עירוני, המטופל ב משפחה,
קשה, לרוב לקיים גם את
למנחם ויקטור אין הורים
הוריו.
בארץ. הם נשארו בגרמניה, ועקבו תיהם
נעלמו. אולם אמה של אשתו,
בת ,56 עודה עובדת קשה במכבסה
קטנה, שהיא מנהלת אותה אחרי מות
בעלה. היא מנהלת משה *בית קטן
לעצמה, מגהצת ועוסקת בשאר עבו לחמה. ממיחה המכבסה.
דות
1 הבדל
עקרוני בין הקיבוץ והעיר הוא מצב האשה. חברת המשק כפו״
פה לסידור העבודה ככל חבר אחר, עובדת שמונה שעות ליממה,
נהנית משבת• דינה חרמש, למ של,
עובדת במטבח, שם היא אחראית למחסן.
מבחינה ז ו דומה עבודתה לעבודת עקרת־הבית
בעיר. אולם י שנו הבדל: שעות העבודה קבועות•

הנעו־ם

י805*0 ״0

עיקר
רי רו ב עי ד חד החדריו
הילדה, לנקות את
חתיכת מזון. מלבד שעות הערב

היו זמנים כשאיש
ב\די
המשק. בהופיעו ב עיר,
ניכר למרחוק•
מלבושיו היו בהרבה יותר פשוטים
מאלה של חברו העירוני. דבר זה
בלט עוד יותי־ לגבי חברת המשק,
לבושת המכנסיים או הסרפו. אולם
ימים אלה עברו זה מכבר. אם כי
הנוהג שינה מאד בקיבוצים השונים,
ניכרת נמייה כללית לאפשר לחברים
להחזיק בגדים משלהם, שאינם נופ לים
בהרבה מבגדי העירוניים והעי רוניות.
בארונה של דינה בגדים ש א
עירונית. משפחה מביישים
היו

כן • בו ץ

גם משפחת ויקטור אינה יכולה ל התלונן
על מחסור בבגדים. אולם
השפע שהיה נהוג, בשטח זה, בשנות
הגאות עד אחרי מלחמת העצמאות,
שוב אינו קיים. בעיית הנקודות הטי לה
עד כה את צלה על הארון: אם
לא רצתה המשפחה לשלם מחירים
מופרזים מאד בשוק השחור (דבר
שהמצב הכלכלי שוב לא הרשה) היה
עליה לערוך תקציב־נקודות משפח תי,
לפיו נאלץ כל איש במשפחה
רעהו. למען חלקו על לוותר

עייי

רות ויקטור, לעומת זאת, מרותקת למשק הבית
שלה כמעט 24 שעות ליממה. אין לה שעות
עבודה קבועות. היא צריכה לבש^ שלו ש ארוחות
לילדיה ולבעלה, להאכיל את התינוק, ל ש מור על
— לעמוד בתורים האינסופיים ולהיאבק על כל
המאוחרות אין לה פנאי לבלות עם בעלי-

חלב ן!11

י. נ7

ון ן§11 ן ןף?

תמונת תעמולה של הקר! הקיימת? גובש אולי. אולם היא מדגישה, בכל זאת,
נקודה שאין להתעלם ממנה בכל הש וואה:
האוירה הבריאה של הנוף החפשי, המאפשר למשפחה לההנות בשעות הפנאי יחד
עם ילדיה. אולם כיום אין גם מחסור בבילויים אחרים: יש עתה חופש שנתי מספיק•

דומה שבתיאוריה י שנן לבני העיר אפשרויות הר בה
יותר גדולות להתבדר# .ולם במידה רבה
זוהי אשלייה. ברוב שעות הפנאי מתרוצצת רות
בשווקים. מחפשת מצרכי מזון, והתינוק נושם אויר פחות צח מאשר בנוף של כפר־גליקסון.
בערבים יושבת משפחת ויקטור לרוב בבית, אינה מנצלת יותר מפעם בשבוע
את שפע בתי־הקולנוע בעיר• ביקוריה בקונצרטים של התזמורת או בתיאטרון אינם
תדירים. רוב האורחים בביתה באים, בערב, לשוחח עם מנחם על ענייני עסקים ועבודה.

גם בימיי הקשים ב־י
יותי
התגאה הקיבוץ
הילדים
--כי הוא גן־עדן ליל דים, מגדל דור בריא הרבה יותר
מן הדור הגדל בעיר. היתד, זאת,
בלי ספק, הטענה הצודקת ביותר של
התעמולה הקיבוצית. שולמית חר מש,
בת , 13 ורפי הקסז, בן ה־,5
חיים בביח־הילדים, גרים כל אחד
עם עור שלושה ילדים בחדר. שם
אוכלים הילדים, לומדים וישנים. שו למית
עצמה מבקרת בבית־ספר הס תדרותי
הסמוך למשק (בו אין כיתה
לגילה) ,אן היא גיד, בבית הילדים.

דינה, בת ה־ , 13 לומדת בכיתה ח׳
של ־ בית־ספר עממי. את שעות ה פנאי
שלה, אחיי הלימודים, היא מב לה,
בעיקר, ברחוב, שם היא משחקת
עם ילדות השכונה. היא, ואחיה ה קטן,
בן השנה, מהווים עיסוק עיקרי
לאמה, החייבת לפקח עליהם בכל
לדאוג לכל צרכיהם.
שעות היום.
כשהיא נעלמת לכמה שעות, או אינה
חוזרת מחברתה בשעה הנכונה, מת מלא
הבית דאגה לשלומה. מצב כל לי
זה אינו מאפשר חינוי שיטתי.

תנאי המגורים של משפחת ויקטור דומים למדי לאלה של חיים, אולם
הם קצת דחוקים יותר, מאז התווסף התינוק. מנחם, רותי והתינוק גרים
בחדר אחד, לדינה ניתן חדר קטנטן בצריף סמוך. למשפחה י ש רדיו,
--ארון גדול ו מזנון, והריהוט שלה דומה כמעט בכל פרם

ופרם לזה של חיים בקיבוץ• י ש לה חור אמבטיה משותף ן

עם השכנים, ובניגוד לחיים, האוכל בחדר־האוכל של המשק*1 3 . 1 ,
אוכלים הויקטורים בחדרם. כשהתינוק צווח, קשה לנוח בחדר| .

בשנים האחרונים חל שיפור מכריע בתנאי המגורים בקיבוץ,
שהגיעו לרמה עירונית ואף עלו עליה. חיים חרמש ואשתו
ףין
גרים בחדר גדול, אליו מצורף חדר קטן. יש להם מסדרון

המוביל לחדר נוחיות פרטי (בית שימוש, קערה ומקלחת).

בחדר ישנם ארון ממורק, מיטה כפולה, שולחן, ארבעה כסאות (לפי הטעם האישי של
חיים) ,שתי כורסות׳ מרבד, רדיו, מנורת שולחן, וילונות, מזנון קטן ו ארון הבנוי בקיר.

העם
רוח צ ונ ת
זה עתה סורקו הארגזים מן האניה, בחשכת
לילה. החיילים חבושי כובעי הגרב הצטופפו
מסביבם. בתוכם נתגלו רובים חדשים, מב ריקים
מתחת לשכבה העבה של גריז. לב
החיילים היה סוב עליהם: הם ידעו שדו בים
אלה, שעברו את המצור, י עזרו להם
לצאת לפעולה הגדולה הראשונה של המל חמה:
פעולת נחשון. יחד עם השמחה נחרת
בלבם שם המדינה ששלחה את הרובים הגר
רליים: צ׳כוסלובקה.
יזה היה בר א שון לאפריל . 1948 ,באותו
יום היתד, הרפובליקה העממית הצ׳כוסלו־בקית
המדינה הפופולרית ביו תר בארץ־יש
ראל.
השבוע עברה רוח צוננת על פני הארץ.
המיתה בכפור זכרונו ח רבים שחיממו אח
הלבבות. במקומם עלו על פני ההכרה הלאומית
זכרונו ת אשר רבים קיוו שיישכחו לעו לם:
זכרונו ת של משפטים בהם הואשמ•
יהודים ברצח ילדים נוצריים כדי לאפות
בדמם מצות לפסח.
כבית הקכרות׳ פרוטוקולים. צעי רים
רבים שגדלו במדינה השלו את עצמם
שגורל בני הפזורה היהודית שוב אינו מענין
אותנו יו תר מאשר גורל הקולים בסין וה כושים
ב קונגו. השבוע נכחו, לתמהונם, לד עת
שטעו בהערכת עצמם: הדם היהודי
בעורקיהם הודיע על קיומו• והדם הזה הת חמם
בחימה.
אותה שעה עמד באולם אשר בבית הסודר
של פראג רודו ל ף סלאנסקי, שחרחר ו חיור,
קרא בקול רו פף את רשימת פשעיו, כשב ראשם
התמיכה בקשר יהודי בינלאומי לשבי רת
הרפובליקה העממית הצ׳כוסלובקית. למ ען
קשר זה גירש את הנוצרים מעמדות המפתח
והכניס במקומם יהודים, קיים יחסים
עם אהוד אבריאל, ראש משרד האוצר היש ראלי
שהיה ציר בפראג, איש השומר הצעיר
לשעבר, ותיק הפלמ׳׳ח, האחראי לפעולות
הצנחנים הישראליים שעזרו ל ארגון המחתרת
האנטי־נאצית.
יתכן שבעיני השופטים בפראג לא היתד,
הודאה ז ו שונה מהודאות אחרות בהן הווו
מנהיגים קומוניסטיים שסרחו. אולם בלבו של
יהודי נדלק האור האדום המבשר סכנה לאו מית.
הסיפור על קשר יהודי בינלאומי מזכיר
יו תר מדי סיפורים נושנים על קשרים כאלה,
שמטרתם היתד, להצדיק את דיכוי היהודים
— תחילה בידי המאה השחורה האנטי־מהפ־כנית
ברוסיה, אחר בידי האנטישמים המטו רפים
של היטלר. הפרוטוקולים של זקני־ציון
נולדו, לפי האגדה, בבית־הקברות של
פראג.
• בניםרחוקים. רחש של טרגדיה עמו קה
עוד יו תר עבר על פני ישראל כשהופיעה
באולם בית המשפט דמותי קרובה יותר מא שר
סלאנסקי ואחד עשר חבריו היהודיים שעל
ספסל הנאשמים. מרדכי אורן, חלוץ משק
מזרע, לא היה שם מופשט. הוא איש של
בשר ודם, נ שוי לאשה החיה במשק, ידוע
לאלפים בארץ. כאשר שידר ברדיו פראג
את ההודאה המדהימה, החורצת את גורלו
האישי של האדם שהיה אחד התומכים היצי בים
של הגוש הסובייטי במדינה, שליח ועד

היתה

תוצאת

השלום, ירדד, מהלומה חסרת־תקדים על ראש
מפלגתו, ספ״ם•

החלטה שבאה בעקבותיו,
ברית קיבוצית זו.

מכה זו ירדה דוקא בשבוע בו הגיעה ה לשיא בישראל הפרו־סובייטית תעמולה חדש:
בפינה אחת התארגנה סעולה ציבו־רית
גדולה למען שני יהודים אמריקאים ש־ריגלו
לטובת ברית המועצות (ראה להלן),
עשרות נשים מכובדות השתתפו בעצרת תל׳
אביבית למען השלום, הליגה לקשרי ידידות
עס ברית המועצות הקימה תערוכה יפה ב מועמד.
הגדול החדש.
משפטי הטיהור הגדולים בשנות ה־ 20 עלו
למחנה הקומוניסטי הבינלאומי באבדן אלפי
אינטלקטואליים מסוגו של ארתור קססלר.
משפטו של רודולף סלאנסקי עלול לעלות
בידידות רבבות יהודים, שז כרו עד כה כי
ברית המועצות היתד, המדינה הראשונה ב עולם
שהפכה את המלחמה באנטישמיות ל תפקיד
המדינה, ראו בה את הניגוד המוחלט
למחלת־הרוח הנאצית.
כמו תמיד בהיסטוריה, גם בנים שהתרחקו
מאד חוזרים אל העדר כשנשמעת היללה ה מחלחלת
של הזאב האנטישמי.

עמדת המפלגה הקטינה את עוצמת האסון
הנפשי שהיה יורד, בלעדיה, על מפ״ם. אולם
בעמי משד, סנה היה אסון זה קטן בהרבה
מן האסון השני, שירד עתה על המפלגה :
ניתוק מעשי ממחנה הסובייטים, אשר בנצ־חונו
כרוך, לדעתו, גורל המפלגה.

הממשלה
11 סדחים 3ל• נקודות
לאחר עשרה חדשי גלות קרה, עמדה המפ לגה
הפרוגרסיבית לחזור לממשלה• כדי ליצור
רו ב כל שהוא בכנסת, הסכים ראש ה

זה לא הספיק כדי להפוך את בעלי
הבתים למהפכנים. אדם המשקיע את כספו
בבית דומם הוא מטבעו ש מ תי. טיפוסים
מהפכניים יו תר פונים לבורסת הזהב. אך
גם סבלנותם של בעלי הבתים פקעה כאשר
ביקשה הממשלה להטיל עליהם מס רכו ש
עבור הרכוש שהם חדלו זה מכבר ליהנות
ממנו.

מפלמת
בר צוף שלפ:שו!
מעולם לא חיכו אנשים כה רבים בחרדה
כה רבה לג ליון אחד של עתון׳ כשם שחיכו
רבבות להופעת ג ליון על המשמר ביום הרא שון.
כי בו היה צריך ליפול הפור: התפנה
מפ״ם עורף למרדלי אורן — או לברית״
המועצות?
כשפתחו בידיים רועדות את הגליון, הפ ליטו
רבים אנחה של רווחה: היה זה מאמר
לוחם ותוקפני, ברוח המאמרים שציינו פעם
את העתונות העברית בימי המאבק בבריטים.
רעם על המשמר :״הציונות היתד, והינה
תנועה המוליכה את ־העם המפוזר והנרדף
ביו תר בתולדות האנושות לשיחרור לאומי
וסוציאלי בדרך של עליה, קיבוץ גלויות״..״
היתד, זאת הכרזת מלחמה על עמדת פראג,
ורשה (וכנראה גם מוסקבה) ,שהכריזו על
י הצונות כשלעצמה כעל פשע לאומי.
אחר עשה על המשמר מעשה מרומם: הוא
נטל על עצמו ועל מפלגתו את מלוא האח ריות
לפעולות מרדכי אורן, שהוא, לפי רדיו
פראג ,״מרגל בינלאומי, בעל פרצוף של פו שע...״
המכה
החוזרת. לא היה ספק כי מפ״ם
הגיעה לנקודת מסנה בדרכה. משך חודשים
רבים נמנעו אנשי הקיבוץ המאוחר מלפלג
את המיפלגה, מתוך תקווה אחת ויחידה :
שאנשי הקיבוץ של השומר הצעיר יתמכו
בהם, בשעת־משבר אמיתית, נגד הקומוניס טים
המופלגים בעיר, אנשי משה סנה• מקור
התקווה: הקומוניזם האמיתי מחייב הזדהות
פנימית מוחלטת עם מוסקבה, דבר שאינו
מתאים לאופיים של בוני הקיבוצים, בעלי
הרוח הלאומית העצמאית.
השבוע קם מאיר יערי, שפוף הקומה ובעל
המראה החולני, שרבים סברו כי נדחק מז מן
לפינה על ידי משה סנה, הזכיר במהלומה
מוחצת אחת כי לבה של מפ״ם עודנו פועם
בקיבוץ. תוך שיתוף פעולה עם אנשי לאח דות
העבודה דחק עתה את משה סנה לפינה,
השאיר אותו במיעוט. המאמר הראשי, וה
הקפיאה
ממשלת המנדט את שכר הדירה.
עד אז הספיקו להשיג את תואר המעמד ה־בלתי־חביב
ביו תר על הבריות. דייר שאהב
את בעל ביתו היה נדיר כאדם הנושך את כל בו.
בימי המשבר הקשים מאז פרוץ מלחמת
חבש ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, ראו
הפועלים בלב כואב כיצד זרם חלק ניכר
משכרם הזעום לכיסיהם של בעלי הבתים,
מבלי שיז כו אף בחיוך מתוק של תודה.
כאשר הוקפא השכר, נר,פך הגלגל. הדיי רים
החלו רוכבים על בעלי בתיהם כשם
שאלה רכבו עד אז על דייריהם• תוך תריסר
שנים עלה שכר העבודה הממוצע סי , 15
אילו שכר הדירה לא עלה אפילו סי שתים.
בעלי הבתים היו המעמד היחיד שר כו שו הופ קע
למעשה. הם התנקמו על ידי קומבינציות
של דמי מפתח, ועל ידי אי הקמת בתים
חדשים.

אולם שום מהפכה אינה מצליחה בלי אה דת
ההמונים, של הדיירים. מים רבים יז ר מו
ביר קון לפני שדיירי ישראל יתחילו לחבב את
בעלי בתיהם.

תודת האומה
פרג אדוס

אהוד אכריאל
אור אדום: סכנה
ממשלה למסור לה שני כסאות ליד שולחן
הממשלה בכנסת — כסא שר המסחר וד,תע שיה,
שישא את משקלו של ישעיהו פורדר,
וכסא ששום תיק לא יד,יה, מחובר אליו, אך
שיה, שישא את משקלו של ישעיהו פורדר,
יבחר לנשיא).
לבם של הפרוגרסיביים היה טוב עליהם.
הם ידעו שצעדו הראשון של שר המסחר
וד,תעשיה החדש יזכה לפופולריו ת עצומה :
ביטול הפיקוח והקיצוב של בגדים ונעלים.
על נקודה ז ו הוסכם בפירו ש עם ראש ה ממשלה.
אולם
החשבון נערך בלי בעל הבית (ה נוכחי)
במשרד המסחר וד,תעשיה. הרהר דוב
יוסף: אם אפשר לעשות מעשה אהוד על
הבריות, מדוע ייעשה על ידי הזו ל ת? הז דרז
וביטל את הקיצוב בעצמו. ואילו המעשה
הפחות אהוד שעמד על סדר היום, העלאת
המחירים של שורה של מצרכי מזון, השאיר
בלב שקט לבאים אחריו.
איש לא יכול היה לכעוס על השר על
מעשהו. פניו היו מועדות למשרד שאינו
יכול לעשות הרבה מעשים אהודים: משרד
האוצר.
הכנסת מדד הרחובות
הכנסת היתה שקועה באחת מישיבותיה
המשעממות ביותר, כאשר הגיע לאזניד. קול
המולה קרבה• אחדים מן הצירים הצעירים
יו תר ניסו לגשת אל התלונות, אולם הוותי קים,
המקפידים על כבוד הבית, סילקו אותם
חיש מהר. ב מזנון שמר פנחס רוזן ב כבודו
ובעצמו על כך שאיש לא יגש אל החלון
הקרוב אליו.
בחוץ עמדו שוטרים, מהם שנים רכובים
על סוסים, כשבידיהם שוטים ארוכים, חיכו
למהפכה שהודיעו על בואה. היתה זאת מה פכה
מיוחדת במינה. חייליה לא היו פועלים
מזי־רעב, שביקשו עבודה ולחם• הם לא היו
גם טירוריססים משוחררים, שבאו להזכיר
את דבר קיומם. הם היו בני מעמד שעוד לא
חולל מימיו מהפכה בעולם: מעמד בעלי-
הבתים.
ליגלג חבר כנסת פועלי :״רחוב ריינס
.52 רחוב בן־יהודה 184 ורחוב שלום עליכם
13 יוצאים לקרב אולם ברחוב לא שררה
אוירה הומוריסטית. השוטרים, שנצטוו לפעול
נגד מפירי חוק חסינות הכנסת (שנתקבל
במיוחד למקרה כזד ).דחפו את בעלי הבתים
בצורה בלתי בעל־ביתית ביו תר, אסרו אחדים
מהם•
חיידקים יזרמו. צרותיהם של בעלי
הבתים התחילו לפני תריסר שנים, כאשר

בשוחות של כל מלחמה חולמים החיי לים
על עולם שכולו שלום• בהידום קול
התותחים מנסים החיילים המשתחררים להו שיט
יד איש לרעד,ו.,למנוע מלחמה עתידה.
זהו דרך הטבע — עד למלחמה הבאה.
ב־ 27 לנובמבר 1949 התגשם שוב אותו
חלום• הוקמה פדרציה עולמית של החיילים
המשוחררים, אליה הצטרפו ברבו ת הימים
ארגונים המיצגים 17 מיליון חיילים משוח ררים
ב־ 14 מדינות. אולם חלום השלום היה
חלקי בלבד: לא הצטרפו ל ארגון זה ארגוני
החיילים של ברית־המועצות וארצות הדמו קרטיה
העממית.
השבוע, ביום השנה השלישית, יחוגו ה חיילים
המשוחררים במחצית המערבית של
העולם (כולל מדינת טיטו) את חגם, תחת
סמל ד,פך ג האדום, מזכרת לשדות הקטל של
בלגיה בהם נקבר, במלחמת העולם הראשונה,
מיטב הנוער של אירופה המערבית. החיילים
המשוחררים בישראל יצטרפו אף ד,ם לחג
זה, יבקשו לנצלו כדי לאסוף כסף להקמת
בית הבראה בנהריד״ על מגרש שנתרם
על ידי חיים וייצמן, ז מן קצר לפני מותו.

מיעוטים

*ליאספטי׳

המלה הערבית ו1אקפ פירושה לעמוד. קרן
ה1וא?!פ היא קרן העומדת, להלכה, לר שות
העדה המוסלמית כדי לקיים את שרותיה הסו ציאליים.
המעשה שונה במקצת. בימי המופ תי,
חג׳ אמין אל חוסייני, עמדה הקרן לר שות
הועד הערבי העליון, שהשתמש בה ביד
רחבה כדי לקיים את פעולותיו המדיניות.
מאז הוז מן הועד הערבי העליון על ידי חילי
צה״ל להקים את משכני מעבר לגבול, עומד
הוזאקפ לרשות האפוטרופוס על נכסי הנפק דים
האפוטרופוס אינו חייב דו״ח לאיש, וב ודאי
לא לאיש שנולד להורים ערבים. לכן
אין 120.000 מוסלמי ישראל יודעים ( :א)
מה ערך רכו ש החאקפ השייך להם( ,ב) מה
נעשה ברכוש הזה.
הם החליטו שיש לעשות משהו. משהו
זה לא יתכן בלי אחדות. לכן החליטו לעשות
אחדות, קיימו לצורך זה בקולנוע יחיעם, עכו *
כינוס של נכבדים ערבים בלתי נבחרים.
אולם אחדות המוסלמים היא דבר עדין
ביותר• ־אין היא סובלת טלטולים. כי נכבדי
הערבים ברובם אנשי מפלגות, והם מתיח-
סים אל מפלגותיהם ברצינות יתרה. ואם כי
כל אחד רוצה באחדות׳ הרי כונתו בעיקר
לאחדות שלו, ו מרוב האחדויות קשה הישיבה
בצותא.
הכינוס התחיל בשקט• מארה חמאה הקא די
של יפו, התלונן שממשלת המנדט היתד,
טובה מממשלת ישראל שאינה מניחה למוס למים
לנהוג לפי דתם, יצא בחריפות נגד
שויון האשה, חוק הירושה ושאר התועבות.
אולם השלוה הופרה כשקם רוסטום בסטוני,
הח״כ המפ״מי הצעיר והציע לנסח הצהרה
פומבית נגד ההפליה הגזעית ובעד סולידריו ת
עם שאר העדות והמעמדות המדוכאים במדי *
על שם יחיעם וייף, איש ההגנה שנהרג
בפעולת גשר אזיב.

העולס הזה מס׳ 767

במדינף.
נה. ח״כ אחר׳ סאייף אל־דין מחמד סעיד
אל־זעני, נעלב או ראה את עצמו נעלב. הוא
קם מכסאו, התכונן לעשות שפסים ברוסטום,
שגם הוא לא התכונן לסמון אח ידו בצלחת.
קריאות של ״ליאספט ! ליאספט הלאה !
הלאה פרצו מגרונות הנוכחים. היתה סכ נה
חמורה שהתמונה באולם תדמה לתמונה
בסרטים הוליבודיים מן הסוג המופיע לעתים
קרובות על הבד של קולנוע ׳חיעם• אולם
אללה שמר את עדתו משערוריד. אחרונה זו.
האחדות המוסלמית נדחתה, לפי שעה, להז דמנות
הבאה: בחירת ועדים מיצגים מקו מיים
שיוכלו להקים, אם ירצה אללה ואם ממ שלת
ישראל לא תפריע, ועד עליון של העדה
המוסלמית. עד אז יוסיף הוואקפ לעמוד, כמ קדם,
לרשות האפוטרופוס היהודי.

הרבנות
ח״ •קדים אולם
האשד, דפקה על דלתותיהם של עשרים
רבנים ישראליים, צעקה, כשנפתחו בפניה,
רחמים, בקשתם לעזור להציל שתי נפשות
בישראל. הרבנים לקחו מידיד, של המתחננת
את העם הנובע, חתמו על פטיציה. שתי הנ פשות,
שנתבקשו להצילן: אתל ויוליוס
רוזנברג, אזרחי ארצות הברית, שנידונו על
ידי שופט יהודי, למוות בכסא החשמלי, על
מסירת סוד הפצצה האטומית לידי הרוסים.
הפטיציה, עליה התנוססה כתובתו של הארי
מרומן, נשיא ארצוח־הברית: להמתיק דינם•
המחתימה המתיפחת: קרובת משפחתם, ה מתגוררת
בישראל.
20 הרבנים, בקיאים יותר בתלמוד, בו
נאמר כי. סנהדריה, שהרגה אחד בשבעים
שנה, היא קטלנית,״ מאשר בעתונות אמריק אית
המוקיעה קומוניסטים יהודיים, חתמו. עזר
להם נסיונם מתקופת המנדט, שעה שחתימר
תיהם על פטיציות דומות להצלת אנשי מח תרת,
נחשבו לאומי ורצוי.
קול העס, השש לקראת כל ידי, אפילו
כשהוא מגודל פיאות, פרסם למחרת את נו סח
הפטיציה, צירף את רשימת שמותיהם של
עשרים הרבנים. ביניהם: חזון איש, ג און
ומטרת שכנועו של בי. ג׳י. להסכים לגיוס
בנות, ר אובן מנקים, מראשי נטורי־קרתא.
בין השורות, רמז קול הייס, כי הרבנות הרא שית
צועדת בשורה
עולים מנגן חדש ב תז מור ת
מברקים בהולים שודרו, קציני משטרה גבו הים
הוקמו ממטותיהם באמצע הלילה, הכות רות
בעתונים ספרו על מצור של מאות שוט רים,
מסביב למעברת עמק חפר, על קרבות,
התנגשויות, פצועים. לאחר ז מן פורסמה הוד עה
רשמית שמסרה פרטים מלאים על המק רה:
קבוצה בת חמשה שוטרים מתחנת חורה
יצאה למעברה לחקור בתלונתו של שו מר
הפרדסים משה קים שהוכה, לדבריו, על ידי
כמה מאנשי המעברה, גונבי פרי הדר מועדים
(העולם הזה .)783 מאחר שקבוצת השוטרים,
וכן קבוצה שניה בת 25 איש, נתקלה בהת נגדות
מצד תושבי המעברה, הוחלט, כדי למנוע
שפיכת דמים, על נסיגה. למחרת הובאו
מאתיים שוטרים שהקיפו את המעברה, לקחו
את הזכרים למסדר זהוי. נגד ,35 שזו הו ב מתפרעים,
הוצאה פקודת מאסר.
ימים מספר לאחר המקרה, נרגעו הרוחות
במעברה (המיושבת בעיקר על ידי יוצאי תי מן)
.החיים החלו חוזרים למסלולם. המעטים
שבכל זאת עוד המשיכו לדוש בענין, הת רכזו
בעיקר בשאלה: האם צדק השומר, או
אם י ש לקבל טענת כמה מתושבי המעברות,
שכלבו של השומר אשם בכל, בנשכו אחת
מילדות המעברה, דבר שגרם לכל סערת הרו חות.
כל הענין היה מסתיים לבסוף בתיק
משפטי רגיל, אלמלא הופיע השבוע גורם
חדש: חבר הכנסת ישראל ישעיהו

סכר פוליטי. המכתב נתקבל בתמהון
רב במשטרה. טען קצין גבוה במטה הארצי :
״המשטרה יצאה למקום כדי לחקור מקרה
מסויים, לא כדי לערוך הרצאות הסברה על
גניבות פרי. אותם השוטרים, אשר לסי טענות
שונות הוכו על ידי ילדים רכים (שקרעו אח
חולצותיהם, הורידו את שעוניהם, פצעו אח דים
מהם) הבליגו כשם שאף שוטר אחר בעב־לם
לא היה מבליג. מאתיים השוטרים שהובאו
לאחר מכן כתגבורת, באו רק כדי למנוע
הישנותה של התפרעות.״
המפליא ביותר, לדברי אותו קצין, היא ה עובדה
שבסטנוגרמה של דו״ח הועדה, הנמ צאת
בידיו, אישר ישעיהו ב מפור ש את ה עובדה
כי, לסי דברי העדים מתושבי המעברה,
לא היו כל חבלות, מכות, או התנהגות שלי לית
אחרת מצד השוטרים (ברובם עולים חד שים
יוצאי המזרח).
אילו היה אותו קצין מתמצא קצת בסבכי
המפלגתיות הישראלית, יתכן שלא היה
מתפלא.

הילדים לא נצלו
נוסע מנומנם, שי שב באוטובוס הנוסע בקו
תל־אביב חיפה, פקח לרגע את עיניו בעוברו

על כך זאת הוכיחו, ב שבוע שעבר, ב־מירוץ
הכללי על הנשיאות (ראה להלן).
מישהו הציע את הפרופיטור אלברם אייג־שטיין.
מישהו זה היה דוד בן־גו ריון. אולם
לרוע המזל, לא ידעו זאת העתונאים. אך
הם ידעו שד״ר עזריאל קרליבך, עורך סער־ב,
הוא שפירסם את ההצעה. ברזר לחלוטין היה
מה דעתם של עתונאי ישראל על הצעה ש באה
ממקור זה: שלילית לחלוטין.
היתה זאת תגובה מידית, כמעט אוטומטית.
שהרי אין עתון יכול להודות שמשהו טוב
בא מעתון אחר, גם כשא-נו ע תון מתחרה.
אמר הרצל רוזנבלום, עורך ידיעות אחרונות •
קודם הציעו פלדשר * ,אחר כך דוקטור, אחר
כך פרוסיסור, אחר כך פרוסיסור שבפרופי-
סורים. מה נשאר עוד להציע? בכל זאת
הציע פרופי סור משלו: הפדופיסור ז ליג
ברודצקי.
הגבתו של הדור המפא״יי היתר, תוקפנית
יו תר. הוא שפך דמעות תנין על אותם ה יהודים
הגלותיים המחפשים נש־אים בחוץ
לארץ, במקום לבקשם על אדמת ישראל. לא
ידע הדור: בראש היהודים הגלותיים עומד
דוד בן־גו ריון.

תזמורת הקפוח העדתי. במדינת
ישראל, בעלת עשרות המפלגות, חטיבות, פל גים
וזרמים, הופיעו, בבחירות לכנסת ול כגון.־
עיריות,
יצורים פוליטיים משונים
ציונים ספרדים, התאחדות התימנים, צעירי
עדן, יוצאי בבל, הוסיפו לפיצול ולערבוביה.
בתוף הקלחת בלם לטובה לפחות אדם אחד :
חבר מפ א״י(ו א חר כך הכנסת) ישראל ישעיהו,
בן העדה התימנית. בנאומי התעמולה שלו הת קיף
ישעיהו, ב כ שרון ובמרץ, את כל אותם
הגונארים העדתיים שהצדיקו את קיומם ב טענת
הקפוח כלפי בני עדתם, טען שאין מפל גה
מדינית מיוסדת על עדה אלא על השקפת
עופל מדיניתחברתית. ביחוד הרבה לתקוף
זת ראשי התאחדות התימנים, את זכריה
גלוסקא נשיאה, טען שכל כשרונם נעוץ ב י*
נגינה בתזמורת הקפוח העדתי — ,אמצעי
זול לצבירת קולות, יעץ לכל יוצאי תימן

הפגנת תושבי מעברת דוד
׳ לא נ ל כך שלחים

הרב הראשי איזיק הלוי הרצוג
מאד מאד עדין
כעבור ימים מספר קיבל אייזיק הלוי הר־צוג,
הרב הראשי לישראל, מברק שזרקו מ ידיו,
כאילו נכווה. על החתום היה גוף, שכל
אדם המקווה לבקר אי־פעם בארצות־הברית
נמנע מלהתידד אתו: הועד למען יוליו ס
ואתל רוזנברג• המברק הביע לו ולרבנות ה ראשית
תודה עמוקה על משלוח הפטיציה.
הרצוג, שהיטיב להבין את הסיבוכים הפולי טיים
הכרוכים בבקשה המופנית לנשיא אר צות
הברית ושריח קומוניסטי נודף ממנה,
לא בז בז רגע, הודיע ברבים, כי אינו מעורב
כלל בענין• הרבנים שחתמו אינם פעילים
במסגרת הרבנות הראשית, ובודאי שאינם
מיצגים אותה.
לבסוף הוסיף הרהור סרטי, אמר :

״חיי

המקרה

הוא

יהודים יקרים אמנם,

אולם

עדין.״

העולם הזה מס׳ 757

להצביע בעד מפא״י.
השבוע נתעור החשד שגם ישעיהו החל
להצטרף לאותה תזמורת, ודוקא כמתופף בעל
עצמד. ניכרת. לאחר סיימו את תפקידו כחדר
הועדה שמונתה ע״י בי. ג׳י. לחקר המקרה ־,
פירסם מכתב בהארץ, התקיף בחריפות יוצאת
מהכלל את המשטרה על התנהגותה, האשימה
בנפוח המקרה, בגרימת בזיון לאלפי יד,ידים
תמימים, טען שכל הסיפורים על הכאות וחב לות
בשוטרים מצוצים מהאצבע כנראה ש לגבי
העובדה האחרונה לא היו לישעיהו כל
ספיקות, היות ולא מצא לנחוץ לחקור את
השוטרים המוכים (״לא היה שום צורך ל חקור
את השוטרים ..,בדרך כלל התמונה
ברורה לנו״) .את מכתבו סיים בנימה דרמ טית
(ובמכת תוף אדירה) :בכל אשמה ה משטרה
שאינה מתיחסת ברצינות לתלונות
עולים תימנים, אינה מבינה את הלכי רוחם
המיוחד.

ליד מעברת דוד שבצד הכביש, ראה מוצגים
משונים ערוכים על האדמה: שתי מטות
צבאיות מפוחמות, שיירים של מה שהיה
פעם, בטרם נשרף, מז רון קש. אלה היו
החפצים שנצלו מבדון שעלה באש. שלושה
ילדים קטנים שי שנו במטות לא נצלו, נשרפו
חיים.
בסמוך למקום השריפה י שבו בבית קפה
צר מספר צעירים, שחקו שש־בש, התפארו
על הפגנה שערכו ליד בנין הסוכנות בחיפה,
בה דר שו במפגיע שכון קבע בצריפוגי עץ,
נופפו דגלים שחורים.

עלה על כולם הארץ. סופר העתון באסתקה,
אריה גלבלום הצעיר, בן טפוחיו של גרשום
שוקן, רגיל לשמש הד רחוק לדעת עורכו
בתל־אביב. מדי יום ביו מו שיגר לארץ מברק
על האסון הלאומי הנורא שירד על ישראל
עקב סרובו של א־נשטיין לקבל את ההצעה
הספשית, האוילית, המגוחכת, האיומה.
התלונן עזריאל קרליבך: אותם יהודים היו
מסרבים לקום בבית הכנסת לו החזן היה ד״ר
עזתאל קרליבך••.

לא השתתף באותה הפגנה: אבי הילדים,
עזיז שמש, הוא שכב אותה שעה, ש בו ר
ומיואש, כמעט בחוסר הכרה. בין אבדן חו שים
אחד למשנהו יכול להזכר בזוועה: כמו
מרבית יהודי עירק האדוקים נהג עזיז לבשל
חמין בערב השבת, ל ש מור על חומו של
התבשיל במשך הלילה. לשם כך השאיר
פתיליה בוערת, הניח עליה את סיר האוכל.
אותו ערב שבת, לפני שבוע, לא סטה
עזיז ממנהגו, הניח את הפתיליה דולקת ב אוהל
הבד. לפתע אירעה התלקחות עצומה.
תוך שניות ספורות עלו באש קירות הכד
מצופה הזפת, מתוך הבדון נשמעו צעקות
הילדים העולים בלהבות. העזרה שהוזעקה
לא הגיעה בזמן, עזיז המיואש ניסה לקפוץ
אל תוך האש, להשרף עם ילדיו. שכניו מנ עוהו
מעשות זאת.
אותו לילה אבדה שלוות יו ש בי המע ברה,
שחששו לשוב ו לי שון בבדונים. רבים
מהם לנו תחת כיפת השמים. ההפגנה שערכו
לא נשאה, כמרבית ההפגנות מן הסוג הזה,
פ ת מידי, תושבי מעברת דוד חזרו לבדו־ניהם.
הם נזהרו מאד לכבות את הפתיליות.

לא היה זה המקרה היחיד בו הוכיחה ה־עתונות
היומית את רמתה הגבוהה.
עיתונות אסון דאוגג׳
עתונאי ישראל אינם מאמינים באימרה
״אמור לי מי ידידיך, ואומר לך מי אתה
אולם הם מאמינים בלב שלם בסיסמה אחרת :
.א מור לי מי אמר זאת, ואגיד לך מה דעתי

לפגי ארבעה שבועות התפוצצה אי שם ב־אוקינום
השקט פצצה רועשת מאד: פיצצת
המימן. דבר הפיצוץ נתגלה מיד מיזמי
אמריקה מפי עתם בלתי רשמיים ששלחו
מכתבים פרטיים לידידיהם בבית• בארץ ש אינה
ברוכה בצנזורה, התפרסמו המכתבים
בעתונ-ם ובשבועונים שהגיעו מביר שבוע
לארץ. הם לא ע שו כל רושם על עתוני י שר אל.
לפתע
פתאום התפוצצה פיצצת המימן גם
בישראל, עלתה כפטריה אטומית בכותרות
הראשיות. מה קרה י אחר שהסוד נתגלה
בכל העולם׳ אישרה ועדת האנרגיה האטומית,
במאוחר אך באורח רשמי, את דבר הפיצוץ.
הסוכנויות הטלגרפיות הודיעו על כך ל לקוחותיהן,
ביניהן עחוני הארץ. השאלה ש נ
תעורר ה: היכן היו עד אותו רגע סופריהם
המיוחדים של כל העתונים היומיים הישראל־ליים
(המקבלים לצורך זה הקצבות דביזים
מיוחדות).

רופא בלתי סו סמן שהיה מקובל ב צבאות
האירופיים לפני מאה שנה ומפלה.
** הד״ר קרליבך לא יכול היה להתאונן :
גם עוזונו הצסרף לחרם עד פרסום ידיעות
על מפעל ששמו של עתון אחר היה מעורב
בו: משפם הנוער הגדול שנערך בתל-אביב
בחסות העולם הזה.

משרה המוצעת. פירסום ההודעה אישר סו פית
כי אמנם היתה פניה כזאת מצד דוד
בן־גו ריון, עוד לפני שפורסמה בעתונות.
קלפים של כרידז׳ .אחרי פרסום ההצ עה
האיינשטיינית נפרץ הסכר. מועמדים נז רקו
על השולחן בקלפים במשחק של ברידז׳.
ד״רשמ שון יוניצ׳מן, המנהיג הרביזיוניסטי
אדיר־השפם, השתלט על המזנון, הציע, ספק
ברצינות וספק בהלצה, את שמו של במרד
ברוך, המדינאי היהודי האמריקאי הנודע, בן
ד,־ ,82 שהתעשר בעסקי בורסה עוד לפני ש היה
בן ,30 אירגן את הכלכלה האמריקאית
כיועץ מיוחד לנשיאים בשתי מלחמות־העו־לם,
הציע את ההצעה המפורסמת לפיקוח
בינלאומי על הפצצה האטומית. ההנחה :
איש כזה יוכל לסדר, בשעות הפנאי, גם את
הכלכלה הישראלית, שום נשיא אמריקאי לא
היה מעז לסרב לו הענקה פעוטה של כמה
מאות מיליוני דולרים.

במדינה הנשיאות הקד.אי למשחה
(ראה שער)
״אז אמר אל משרתיו: משתה
החתונה ערוך, והקרואים לא נמ צאו
כן. לכן לכו נא אל פתח
עינים בראש נתיבות, וכל איש
אשר תמצאו, קראו אותו אל המשתה.
ויצאו המשרתים ההס
אל הנתיבות, ויאספו •מכל אשר
מצאו, גס רעים וגם טובים, וימלא
בית החתונה אל הקרוא ם...
כי רבים הם הנקראים, והנבחרים
מעטים...״
בתא הנשיא עמדה הכורסה המיותמת,
מכוסה בשחורים. לימינו ישבה תרה וייצמן
זקופה, ללא נוע, צעיף שחור ועבה מכסה
את פניה החיתרות. לשמאלו ישב סגן אלוף
דוב ארנון, שלי שו האישי של הנשיא, כש פניו
מאחורי משקפים עבות, אבלים•
למסה, באולם הכנסת, נערכה ישיבת הא בל.
כמעס כל הספסלים היו מלאים• בזה
אחר זה קמו נציגי כל הסיעות כדי להספיד
את הנשיא הראשון. לפי דבריהם אפשר היה
להניח שחיים וייצמן היה חבר כל המפלגות :
איש מפא״י שהקים את המדינה, ציוני־כלל׳
שדגל ביוזמה הפרסית, איש מפ״ם שלבו היה
בהתישבות העובדת, קומוניסט שרצה בטובת
המיעוט הערבי ובשלום העולם, דתי שהבין
את ערך הפולחן וכיבד את ההווי החרד־,
רביזיוניסט ש עזר לז׳בוטינסקי להקים את
הלגיון היהודי במלחמת העולם הראשונה.
שקוע בכורסתו הענקית ישב דוד בן־גור־יון,
רק רעמתו הלבנה בלטה מעל למשענת,
עיניו היו עצומות למחצה. יתכן שזכר את
התנגשויותיו הרבות עם האיש המנוח. יתכן
גם שד,ירד,ר באותה שאלה שריחפה באולם,
מבלי שאיש יביע אותה אף במלה אחת: מי
ישב בחודש הבא על הכורסה הריקה, הע טופה
בשחורים?
יהודי פרטי ככיס. שעה קלה לפני
התחלת הישיבה נדחקו רוב חברי הכנסת
ב מזנון החדש. כאן ריחפה אותה השאלה.
אולם האוירה היתה פחות רצינית. היא הת אימה
בדיוק לטראגי־קומדיה הגדולה של
בחירת הנשיא השני למדינת ישראל.
עתונאי ז ריז הסתובב בין השולחנות, הציג
לכל הח״כים אותה השאלה העוקצנית . :מי
הוא היהודי שלך?״ היתר, זאת שאלה מוצ דקת
בהחלט. כי היתר, ההרגשה שלכל חבר־כנסת
היה יהודי פרטי בכיס, מועמד מושלם
לכורסת הנשיאות, מוכן להיות מוצג לראווה
בהזדמנות הראשונה.
משחק המלכים, ליתר דיוק: משחק ה נשיאים,
התחיל כאשר עורך מעריב ד״ר עז־ריאל
קרליבך גולל לפני הציבור הצעה מהפ כנית:
למנות כנשיא המדינה את הפרופסור
אלברט איינשטיין, היהודי הגרמני בן ה־73
שהפך נתין אמריקאי, הנחשב לאיש המדע
הגדול ביו תר בעולם, מאז פתח את תורת
היחסיות בשנת , 1905 פאציפיסט וציוני ותיק
מאה*
ההצעה, שהדהימה תחילה, נתקבלה אחר
כך על דעת רבים. הפרופסור, בעל השם
העולמי וההופעה החביבה, יכול היה להחזיר
לישראל את השם התרבותי שאבד לה במי דה
רבה, לשים את הדגש בקשר בין המדינה
ו בין העם היהודי בפזורה. שמו היה עוזר,
בלי ספק, להרמת קרן הקרנות והמגביות
בעיניהם ובכיסיהם של יהודי העולם. וב עיקר:
הוא לא היה מפריע לאיש.

א ל בד ט א, נ שמ״ן

מועמדו הראשון של בן־גו ריון, ציוני
וותיק בעל שם עולמי — רצוי אך לא מצוי.

+ב דנ דדב די ר
זקן המדינאים היהודים באמריקה -יכול
לעזור לזרם הדולארים -הצעת נפל.

אבא הרד ילבו־הצעתם
של אנשי חרות, שביקשו לאחד
בעזרתה את כל הימין. חסרת סיכויים.

אהכה אפלטונית. יודעי דבר רבים
חשדו מיד שהצעתו של עזריאל קרליבך לא
נפלה מן השמים. נדף ממנה ריח בן־גוריוני
מיוחד. היה זה מתאים הולם מאד את תורת
אפלטון: להעמיד איש מדע בראש המדינה,
ודוד בן־גו ריון הוא חובב אפלטון. נשיא מד עי,
ללא כל שרשים בהווי הפנימי של המדי נה,
היה בלי ספק משאיר את ניהול הענינים
במלואם בידי ראש־הממשלה, אשר איש אינו
יכול להכחיש את מומחיותו בהם.
חברי־כנסת ציניים בחרו בין שתי השע רות:
גורמים הקרובים לראש הממשלה הג ניבו
את הרעיון לעורך המעריב, כדי להפריח
אותו ככדור־נסיון, או שעורך מעריב שמע
במקרה על קיום הרעיון, הזדרז לפרסמו כדי
לזכות את עתונו בזכות המחברים במקרה
של הצלחה.
הפרופסור במיכללת פרינסטון מתח קו
תחת כל החשבונות, האפלטוניים והבלתי
אפלטוניים כאחד. לפניתו של דוד בן־גו ריון
ענה שאינו רואה את עצמו מתאים לכהן ב *
בשנת 1930 פרסם אוסף מאמרים והר צאות
בספר על הציונות. תשע שנים לפני כן
עזר לזזיים וייצמן לארגן את הפעולה להק מת
האוניברסיטה העיברית, חרף עצת ידידיו.

אולם להצעה לא היה מזל. כבר בשולחן
השני נתקלה בהצעה לא פחות מהפכנית :
הנרי מורגנטאו (הבן)* ,בן ה־ ,62 האדריכל
שהפך חקלאי, היה שר האוצר של פרנקלין
רוזבלט ונתגלה כג און בגבית מיסיס, תכונה
שהיא חשובה למדי במדינת ישראל.
חיש מהר נתגלה שאין חסרים שמות יהו דים
בעולם כנגד אנשי התל־ססרים בלטו
שמות יהודים סובייטים טובים, הסופר איל יה
ארנבורג והשר הסובייטי לאזר כגנוביץ,
אבי אשתו השלישית של יוסף סטאלין. וב־הידרדר
הויכוח מצאו עתונאים ציניים שמות
מפורסמי ם.עוד יו תר. דני קיי, איש הוליבוד
שיהדותו בולטת על קצה אפו, צ׳רלי צ׳אפלין,
ששמועות על יהדותו-השלמה או החלקית
מהלכות מדי פעם•
אולם השמות היהודיים לא היו יחידים
בערמת הקלפים• לפחות איש אחד בבנין ה כנסת
ראה בענין כולו הזדמנות מצוינת ל פייס
את הערבים, על ידי בחירת נשיא ערבי
שיבליט את היחס הליברלי למיעוטים. אם
אמנם לא נמצאה אישיות ערבית במדינה,
הרי אפשר להביא ערבי מחוץ לארץ, בדיוק
כשם שאפשר להביא משם יהודי.
רבע שעה חימום. אם היו השמות
החוצלארציים מסנוורים את העינים בברקם,
הרי לא היה צורך במשקפים כהים כדי ל החליש
את הברק של השמות המקומיים. הם
היו בלתי־מבריקים בהחלט.
לפי החוק הקיים, יכולים כל עשרה חברי
כנסת להציע מועמד לנשיאות. הדבר בא כ אילו
לעודד כל מפלגה להציג בהצבעה הרא שונה
מועמד משלה, שיוכל להתחמם משך
רבע שעה באור השמש של הכמעם־נשיאות.
אין כרוכה בדבר כל סכנה. בהצבעה ה ראשונה
והשניה אין יכול להיבחר כל מועמד
אלא אם יזכה ב־ 61 מתוך 120 הקולות של
הכנסת. שום סכנה כזאת אינה צפויה לאיש.
ורק בהצבעה השלישית באותה ישיבה (שאי נה
יכולה להיפסק, בהתאם לחוק, אלא לצו רך
אכילה ושינה, עד לבחירת הנשיא) ,ייב חר
כנשיא האדם שיזכה בקולות רבים יו תר
מאשר כל חבריו.
המפלגה הגדולה ביו תר
פרוש הדבר :
יכולה למעשה למנות אחד מעסקניה או פקי דיה,
שלא נמצא ראוי לתפקיד של שר או
שגריר, לשימו בתפקיד המהווה המשך י שיר
לשאול המלך, שלשלת בית דוד ונשיאי ה יהודים
במשך קרוב לשלושת אלפים שנה.
זקנים משכנעים. בין המועמדים, ה רציניים
והסחות־רציניים, הושמעו שמותיהם
של אבא הלל סילבר מימין ושל יצחק גרינ־בוים
משמאל• הקסם אשר בהצעת סילבר,
הרבי הרפורמי המדבר עברית שוטפת, היה
מיוחד במינו: הוא ותיק המפלגה הרפוב־ליקאית,
בלט בעזרתו לדוייט אייזנהואר
במערכה האחרונה. ידידותו האישית עם יו שב
הבית הלבן עלולה להיות מטבע קשה
העובר לסוחר( .הציע עתונאי :״מדוע לא
לקשר בכלל את בחירת נשיא ישראל לבחי רת
הנשיא באמריקה, למנות כל ארבע שנים
את היהודי הקרוב ביו תר לנשיא האמריקאי
שנבחר?״).
ההצעה הושמעה על ידי אנשי חרות, ש קיוו
לרכוש לה את תמיכת הציונים־הכלליים,
מאחר שלא הספיקו קולותיהם בכנסת להציע
את מועמדם המסורתי, הפרופסור יוסף
קלוזנר, ההיסטוריון החביב ונמוך־הקומה ה מטפל
בביתו אשר בתלפיות בעניני הבית

השני.
יצחק גרינבוים, לשעבר החבר הציוני של
הסייס (הפרלמנט) הפולני, היה נושא ההצ עה
המובנת מאליה של מפ״ם. הוא היה
* הבן, מפני שמפורסם ממנו אביו, שמת
לפני שש שנים, בן גרמניה שהיה השגריר
האמריקאי בתורכיה בימי מלחמת־העולם ה ראשונה,
אירגן אחר־כך את שיקום הפליטים

יצ ח? *רינבאו
המועמד הטבעי של מפ״ם, איש בעל הד רת
פנים ועבר מפואר בציונות. ייכשל.

היווניים. מורגנטאו האב היה אויבו המושבע
של חיים וייצמן, אחר שהלה נתמנה על ידי
הממשלה הבריטית כנציג מיוחד כדי לחבל
בתוכנית מעורפלת של מורגנסאו בימי מל חמת
העולם הראשונה שמטרתה היתה לפייס
את תורכיה, להשאיר בידיה את סוריה, עי ראק
וארץ־ישראל.

הכסא הריק:

הא •עזי

בין ונרה וייצמן ודוד ארג

דוד בן־גו ריון רצה בשעתו
ויתר, כדי לפנות מקום לחי

אביו הרוחני של משה סנה, ידוע כאיש בעל
הופעה מהודרת ונ סיון דמוקרטי, אנטי־דתי
מובהק, שאיים בשעתו בהתפטרות מן הסוכ נות
כדי למנוע מלחמת אחים בין ההגנה
לבין אצ״ל, התקרב אחר כן־ למפ״ם. בהצעת
מועמד בלעדי משלהם מנעו אנשי מפ״ם כל
שטח־מחיה מאנשי נזק״י, שקולותיהם לא
הספיקו כדי להציע את מועמדם שלהם: ד״ר
שמואל איזנשטט, משפטן שזקנו דומה לזקנו
של גרינבוים, אך דעותיו הפוליטיות קיצונ יות
בהרבה יותר•
בקצה הדתי של שולחן הקלפים היה המ צב
קשה יותר. אף לאחת מבין ארבע הסי עות
הדתיות לא היו מספיק קולות כדי לה ציע
מועמד בנפרד. הקרב היה נטוש בין שר
הדאר החדש, מרדכי נורוק, לשעבר שר לי טאי,
מועמד המזרחי, ו בין אהרון ברט, מוע מד
הפועל המזרחי, שחתימתו ידועה לאזרחי
ישראל בעיקר משטרות הכסף הישראליים
עליהם הוא חותם כמנהל הבנק הלאומי. ל שניהם
זקנים משכנעים ביותר.

סורסה עטופה שחורין בתא הנשיאות

צניעות ונימוסץ. כל אלה היו הצעות
לתפארת בעליהן בלבד• הכל הבינו שהכל
תלוי בדעתם של מפלגת פועלי ארץ־ישראל.
לזו היתה הברירה נ ין שלושה שמות: יוסף
שפרינצק, יצחק בן־צבי ופנחס רוזן.
יוסף שפרינצק הוא אחד האנשים המעטים
במדינה שנשארו נאמנים לעצמם. על אף היו תו
יו שב ראש הכנסת ונשיא בפועל, נשאר,
עדיין צנוע בצורה בלתי רגילה. הוא ודאי
היה מוריד את הנשיאות לרמת •היהודי ה ממוצע,
מבטל את הטכסיות המופרזת שחד רה
לשטחים אחרים במדינה.
אולם בדיוק זה היה הנימוק נגד בחירתו.
התנגדו לה כל אלה שהיו רוצים בנשיא בעל
אופי ונימוסים מערב־אירופאיים. אלה הציעו
את פנחס רוזן, עורך־הדין הגרמני מן המפ לגה
הפרוגרסיבית. רוזן נחשב זה מכבר ל מועמד
מטעם הרוצים לראות על כורסת הנ שיא
אדם המקובל אמנם על מפא׳׳י, אך ש אינו
חבר בה. בשעתו גם. לחשו שנשואיו
ש ל׳ רוזן, לפני שנה, לאשר, בעלת הופעה
רבת־רושם, תרמו תרומה חשובה לצעד זה.
לחברי מפא״י שרצו להשאיר את שפרינ־צק
בכנסת, ואת רוזן בהנהלת המפלגה הפ רוגרסיבית,
היה מבחר נוסף: יצחק בן־צבי,
לשעבר יו שב ראש הועד הלאומי ששמו כמ עט
נשכח בציבור, ומשה זמורה, שותפו ל שעבר
של פנחס רוזן במשרד עורכי־הדין,
נשיא בית המשפט העליון במגרש הרוסים.
כמו בחתונה המפורסמת אשר במשלו של
ישו בן־יוסף, איש נצרת: רבים נקראו ל משתה.
אולם רק אחד יכול היה להיבחר.
תחליף למלכים. כיצד ניתן למוסד ה עליון
במדינה אופי ההופך אותו בהכרח לכ דור
במשחק של רולטה?
כשאך נולדה מדינת ישראל נתקלו המייל דים,
ודוד בן־גו ריון בראשם, בשאלת התוכן
שיש לצקת לתוך המוסד הזה. הדוגמה האמ ריקאית
קסמה לרבים, נראתה יעילה ובריאה
בהרבה מן השיטה הריקה־מתוכן הנהוגה ב מדינות
אירופאיות, כגון צרפת, שוייץ, אי טליה
וגרמניה המערבית, בהן אין האיש ב רחוב
יודע מה שם נשיאו. את האזרחים ה ישראליים
היודעים אח שמו של נשיא שוייץ
אפשר למנות על אצבעות יד אחת•
ההבדל בין שתי השיטות היה גם אז ברור
לכל. השיטה האירופית נולדה בשעה שב רוב
המדינות מלכו מלכים. היא היתד, הת אמתה
של שיטת המלוכה ׳למציאות הרפוב ליקה:
העמדתה בראש המדינה של אישיות
מפוארת העומדת מעל לכל המפלגות, מסמ לת
את רציפות החיים הלאומיים גם בהש תנות
הממשלות. היא מחייבת רק פרט קטן :
שאמנם יהיו מצויים במדינה אישים מפוארים
העומדים מעל לכל המפלגות. במאה ד,־19
היו כאלה בשפע. במאה ד,־ 20 נדלדל גזע זה
מאד. במדינת ישראל היה גם הצייד החרוץ
ביותר מתיאש מלמצאו•

ו ריון במטבח ביתה, בגלל התנהגותה הפשוטה
תימרות התחבנה פולה זה מ כבי על הקהל.

עקירת השן הרקובה. השיטה האמ ריקאית
פתרה את הבעיה בצורה הפשוטה
ביותר: היא העמידה בראש המדינה את ה איש
החשוב ביותר, הוא האיש אשר העם
הטיל עליו לנהל את עסקי הממשלה. יתרו נותיה
של השיטה, מלבד היותה מתאימה ל סגנון
של אומה ושל תקופה המואסות בצו רות
ריקות־מתוכן, הם רבים :
(א) הנשיא נבחר על ידי העם לארבע שנים,
תלוי אך במעט במשחק המפלגות. שום קוא ליציות
ו אופוזי ציו ת אינן יכולות להפילו משך
תקופת כהונתו. פירו ש הדבר שהנשיא־ראש־הממשלה
יהיה חופשי לנקוט באמצעים בלתי
אהודים על ההמונים, לפגוע באינטרסים של
שכבות רחבות, מתוך תקווה שהתוצאות ה חיוביות
תתגלינה כעבור שנתיים־שלוש, תצ דקנה
את האמצעים המכאיבים. ראש ממשלה
הנבחר על ידי קואליציה רופפת בכנסת נמצא
במצב של רופא־שיניים הנדרש לעקור את
שן החולה מבלי להכאיב לו, מפוטר ברגע
שהחולה מרגיש בכאב. התוצאה: הכאבים
נשארים עד אין סוף, ואיתם השן הרקובה.
(ב) בחירת הנשיא־ראש־ר,ממשלה בבחירות
כלליות מחייבת את המפלגות הזעירות להי־

^ 16י

שפר־נצק

המועמד הטבעי ביותר של מפלגת השל טון,
בעל הסיכויים הרבים ביותר לנצח.

* משה !מורה
נשיא ביה״מ העליון, חבר מפא״י בלתי
תלוי, מועמד לנשיאות בלתי מפלגתית

1* 111

מועמדס של אלה הרוצים שהנשיא יהיה
מקובל על מפא״י אך לא יהיה חבר בה.

אהרון באדט

מועמד הפועל המזרחי שאינו יכול לה ציע
איש אלא בהסכמת כל הדתיים.

עלם, להיסמע בגושים גדולים. ידוע שחוגים
רחבים במדינה, ודוד בן־גו ריון בראשם, מת נגדים
לשיטת־הבחירות הנוכחית לכנסת, ה גורמת
לריבוי רשימות פעוטות. הסיכויים
להכניס שיטה של בחירות אישיות לפי איזו־רי־בחירה
הם קלושים. בחירה אישית של
הנשיא על ידי העם היתד, משיגה אותן התו צאות,
מאחר שלשום מועמד לא יהיה כל
סיכוי להיבחר אם לא יצביעו בעדו לפחות
הימין המאוחד, השמאל המאוחד או המרכז
המאוחד. אותה שעה יוכלו הסיעות הקטנות
להמשיך בקיומן בכנסת, להשתמש בה כב־מת־תעמולה
כדי לגדול.
אף כי כוח הביצוע של נשיא־ראש־

ממשלה עולה במידה מסוימת על כוחו של
ראש־ממשלה רגיל, הרי שמבחינה אחרת מוג בל
כוחו בהרבה. מסרת החוקה האמריקאית
היתה ליצור שווי־משקל בין כנסת ריבונית
ו בין נשיא עצמאי, אשר איש מהם אינו יכול
לנקום בקו מדיני עקרוני כל שהוא בלי הס כמת
הצד השני. קורה לעתים קרובות שב-
פרלמנט נבחר רו ב שאינו נמנה עם מפלגת
הנשיא, ואז יש צורך בפשרה מתמדת. דבר
בריא למדי בחיים הפוליטיים, כל עוד אינו
מונע ביצוע יו מיו מי תקין של תפקירי הממ .
שלה.
דלת
פתוחה. אין כל ספק ששיטה אמ ריקאית
זו היתד, מתקבלת במדינת־ישראל
עם הקמתה, לו היה חיים וייצמן צעיר יותר
באותם הימים. דוד בן־גו ריון היה מוכן בהח לט,
לו המצב היה כך, להתמודד עם חיים
וייצ מן על הגשיאות־ראשות־הממשלה, להיכ נע
להחלטת הרוב.
אולם בימי מלחמת־השחרור כבר עבר
וייצמן את שיאו, שוב לא היה מסוגל לנהל
מאבק פוליטי פעיל• ואז היתד, הברירה בפני
בי. ג׳י : .לקבל בכל זאת את השיטה האמ ריקאית,
להיבחר לנשיא ולהשאיר את חיים
וייצמן בלי כל תפקיד במדינה ; או לתת
כדי לאפשר
לנשיאות אופי ייצוגי בלבד,
לחיים וייצ מן לעמוד בראש המדינה באופן
סימלי.
דוד בן־גו ריון בחר בדרך השניה• אולם
הוא השפיע מאחורי חקלעים נגד קבלת חוקה
סופית, השאיר למעשה את הדלת פתוחה
עד לבוא המועו לבחירת הנשיא לשינוי השני.
טראגי־קומדיה חשאית. מועד זה
בא החודש. אולם חוק טיפשי, שחייב את
המדינה לבחור בנשיא שני תוך חודש מיום
פטירת הנשיא הקודם, הורס כמעט כל אפ שרות
להתאים את מבנה הנשיאות למציאות
החדשה. במקום זה החלה הטראגי־קומידה
של הגרלת הנשיא השני.
בשמיני לדצמבר, בעוד שבוע וחצי, יקומו
חברי הכנסת השניה בזה אחר זה, לפי סדר
שמותיהם, יג שו לתיבת־קלפי, יכניסו בה ב אופן
אישי וסודי בהחלט אח שם האיש אשר
הם רוצים ביקרו. למעשה מיותרת פרוצדורה
זו לחלוטין. בכל מרכז מפלגה יוחלט בעד
מי לבחור בפעם הראשונה השניה והשלישית.
שום הפתעות לא תהיינה •
כדי למנוע משחק זה היה צורך בתהליך
שאין כל אפשרות לסיימו בחודש אחד :
שינוי חוקי־היסוד, ואולי קבלת חוקה אמי תית
חדשה• בהעדר רו ב בעל תוקף מוסרי
בולט בכנסת להצעת־החוקד״ היה מן הראוי
לערוך משאל־עם. ורק אז אפשר היה לגשת
לבחירות כלליות חדשות.
הסוס החזק יותר. לא יכול היה לה יות
ספק רב בתוצאות בחירות כאלה . ,לו
נערכו מחר. העם היה מצביע ב רו בו הגדול
בעד דוד בן־גו ריון.
עוד לפני עשר שנים היה בי. ג׳י. רחוק
מאד מן הפיסגה הזאת. הוא חש את כוחו
העולה והגובר של הנוער העברי בארץ, הת כונן
להעמיד את עצמו בראשו. מולו התיצב
חיים וייצמן, דמות שהטילה צל גדול על כל
סביבתה. הצל איים לכסות גם את דוד בן-
גוריון•
בי• ג׳י. לא היה מפא״י. מפא״י היתד, יוסף
שפרינצק, אליעזר קפלן, משה שרתוק, דוד
רמז• הרביעיה הגדולה תמכה בוייצמן, ראתה
בבי. ג׳י. הרפתקן חסר שורשים, המסכן את
מיפעלו של דור שלם במישחק של פוקר
טירוריסטי. בי. ג׳י היה כמעט מנודה, ז ר
במפלגתו שלו, איש יוצא־דופן בתנועתו של
ברל כצנלסון ושאר האנשים המיושבים ב דעתם.
בקונגרס
המכריע של . 1946 אחרי יום
השבת השחורה ומאסר המנהיגים, שפך חיים
וייצמן קיתון של לעג על ראשו של בן גור־יון,
לשמחתם הנסתרת של רוב חבריו ב *
בשעת בחירתו של חיים וייצ מן היה
קול אחד (נגד) שלא התאים לחשבון המפ לגתי•
חברי הנבטת ניסו לנחש מי בעליו,
סברו תחילה שהמצביע היה דוד בן־גו ריון,
אויבו של וייצמן מימי המאבק. אולם מש־הוכחש
הדבר נמרצות על ידי אנשי מפא״י,
ניחשו המנחשים שהיה זה קולו של איצ׳ה־מאיר
לוין איש אגורת י?זר#ל, שלא רצה
בנשיא אפיקורס,

במדינה ^
מפא׳׳י.
אולם בי. ג׳י. רכב על הסוס החזק יותר :
הנוער העברי, שרצה במאבק׳ שוב לא ניתן
להיעצר. בן־גו ריון לא יצר כוח היסטורי זה.
אולם להיסטוריה יכנס כאדם שהבין אותו,
הנהיג אותו במלחמת העצמאות וסיפק לו את
התנאים שבלעדוו לא יכול היה לבצע את
משימתו הגדולה.
אחרי המלחמה הופיע בי• ג׳י. כשהוא גבוה
משכמו ומעלה מעל לכל המון המנהיגים
שהצטופף במסדרונות המדינה החדשה. גם
הוא לא מסוגל היה להתרומם מעל לתפיסות
בהן חונך. איש־המלחמה לא הצליח לתרגם
את שפת הנצחון לשפת השלום האמיתי, למצוא
את הדרך אל לב המרחב. אולם הוא
נשאר הראשון.
ההיסטוריה עצמה קבעה לו את מקומו
כיור שו של חיים וייצמן. לא היה זה אלא
מעשה של תבונה פשוטה לו היתד, הכנסת
נותנת לעם את האפשרות לשים את חתימת•
על פסק־דין זה.
המפלגה הפרטית. אולם בו ר ך זו נע רמים
מכשולים נכבדים. אין ספק שמנהיגי
כל המפלגות יפעלו כמיטב יכולתם כדי להק שות
על בי. ג(י. להגיע בצורה כה בולטת
לשיא חייו.
צירוף תפקיד הנשיא לתפקידי ראש־הממ־שלה
נראה כתוספת כוח אדירה. למעשה המ צב
עלול להיות הפוך: רבים הקולות הני תנים
כיום לנזפא״י מתוך אהדה אישית לדוד
בן־גו ריון. לו היו הבחירות לכנסת בלתי־תלויות
בבחירת נשיא, יתכן מאד שיהיה
ל בן־גו ריון דוב גדול בבחירות לנשיאות,
בעוד שמספר הקולות למפא׳־י בבחירות לבג,
סת יקטן בהרבה. כך היה נוצר שווי המשקל
האידיאלי. בין הרשות המבצעת ו בין הרשית
המחוקקת.
ישנם הסבורים כיום כי דוקא מנהיגי מפא״י
עצמם לא היו על כן, מתלהבים כל עיקר
למתן כוח עצמאי ובלתי־תלוי כזה לבי. ג׳י.
הם רואים בדאגה מסוימת את התהוותה של
״המפלגה הפרטית״ שקמה מסביב לבי. ג׳י.
ושאינה תלויה במפא״י: מדינאים מסוגו
של אבא אבן׳ שר כמו חיים כהן, קציני
צבא מסוגם של יגאל ידין ומרדכי מקלף,
שוטרים כיזקאל סהר, יועצים כמעט בלתי־ידועים
אך רבי־השפעה כמו אהוד אבריאל,
טדי קולק, ר אובן שילוח, ג׳ו ש׳ פ ל מון. הת עצמות
מפלגה זו מסביב לנשיא נבחר יכולה
היתד, לגרום לראשית ירידתה של מפלגת
פועלי ארץ־ישראל.

הרבנות לא הכירה בגן הנשיא כבבית קברות.
הנשיא דרש לקבור אותו כשרגליו אל
חלון ביתו. הדת היהודית מתנגדת בפירו ש
לכך, בדרשה שרגלי הנפטר תפנינה אל ירו שלים.
ובעיקר: כדי ל ש מור על גופת הנשיא
משך היומיים וחצי שהיו דרושים כדי לארגן
מתן כבוד המוני והופעת בני המשפחה מ חוץ
לאר׳ן היה צורך להזריק לגופה חומרים
חימיים מסוימים, דבר שהוא אסור בהחלט
לפי מצוות הדת.
טען האיש: כדי לא לד,כנס לויכוח אינסופי
עם הרבנים, נפתרה הבעיה על ידי העברת
הענין כולו לידי הרבן ות הצבאית. חייל־ם
עומדים דום וממלאים פקודות, אינם מת־וכחים.

החלטה זו באה, כנראה, אחלי נסיון מר
בהלויות קודמות, ביחוד בהלוית דוד צבי
פנקס, שר התחבורה לשעבר. המשטרה רצתה
אז לארגן את העברת הגופה דרך רחובות
תל־אביב, נכנסה לתסבוכת משנתברר כי לפי

רב בטכס הנישואים (העולם הזה ,)763 עשה
את הצעד הבא: השיא במשרדו זו ג נוסף *
שנתקל בחומה מאובנת של חוקי הדת ה־נושנים,
ניסה לעקפה (העולם הזה ,)779
פנה שנית אל בית המשפט המחוזי, דרש פסק
דין הצהרתי שיכיר בחוקיות הנישואים ש ערך.
השבוע
פסק השופט הממושקף, אדום ה שפם
וחובש הכיפה, לטובת היועץ המשפטי
של הרבנות, ד״ר דב בר, למגינת לב בני הזוג
ומרבית בני הנוער החופשי, כי הנישואים
אינם חוקיים. נימק השופט את החלטתו :
הנישואים לא נרשמו כחוק, העדים לא חקרו
את מצבם המשפחתי של הנשאים, לא דר שו
מהם תעודת ג רו שין מנשואיהם הקודמים.
אי לכך פסל השופט את הנישואים מנקודת
ראות תהליכתית, לא פסק עקרונית: אם ני שו אים
שנערכו על ידי עורך דין חוקיים או
לא חוקיים.
מבטיח דוד גנור, הצעיר מלא המרץ שקנה

מן האלבום שדא הופיע:

בהעדרה יקרה הצפוי: שיטה בלתי־מת־אימה
שנתקבלה באופן מקרי לחלוטין, כדי
לפתור בעיה אישית קטנה לפני ארבע שנים,
תישאר יסוד לחוקת המדינה. נשיא המדינה
יהיה נושא מתאים לקריקטורות ולהלצות,
האדם מיותר ביו תר במדינת ישראל.

ביקורו של שילנסקי בביתו אופשר במיו חד
על ידי המשטרה, שנתנה את רשותה
תחילה לכמה דקות בלבד. אולם שילנסקי
סירב לצאת לביקור כה קצר, זכה לכך שה משטרה
הסכימה לבקור של שעה תמימה.
אשהואצ ״ ל. השבוע יעמוד דוב שי־לנסקי
לפני שופטו, מקם קנם, איש אצ״ל
לשעבר, ששינה את השקפותיו׳ פרקליט המ דינה
שי מרון, ידרו ש את חיובו בדין באשמת
נשיאת פצצה במשרד החוץ( .חוששים ידידי
שלנסקי: קטיגור שהיה באצ״ל ישתדל להו כיח
נאמנות יתר לממשלה, יתבע עונש

״משהו נשבר בקרבי,״ אמר שילנסקי, כא שר
התותח המפורסם הצית את א/ק אלטלנה,
בה הגיע ארצה. בכל זאת התגייס לצבא,
השתתף בקרבות• אחת התמונות העיקריות
באוסף: מצעד צ.ה.ל. ביום השנה הראשון,
באוגוסט 1948׳ בו השתתף שילנסקי בראש
מחלקתו, המורכבת כולה מפיקודיו בגולל,.
עולי אלטלנה.
עם תום המלחמה החליס שהגיעה השעה
להתמסר לאשתו ולבנו הצבר, לפרוש מן
החיים הציבוריים. הוא לא עמד בהחלטתו.
עם התחלת השיחות בין הממשלה ו בין ממ שלת
בון הקים ועד (בלתי מפלגתי) של
שרידי הפליטה, נגד המשא ומתן. הועד נכ של,
שילנסקי הצטרף לוע־ של תנועת־החרות,
נשבע את שבועתו של בגין למנוע בכל ׳מחיר
את בצוע הסכם השילומים.
בצוע שבועתו ז ו הובילה אותו, לטענת
המשטרה, אל דו כן הנאשמים בבית המשפט
המחוזי, תל־אביב.

חדוקת החלחה
ראש הממשלה יצטרך השבוע להשתחרר
מטרדותיו המדיניות, לרדת תל־אביבה להש תתף
במועצת משפחתו שתקבע כיצד עליה
לנהוג כדי למנוע הבאת סכסוך ירושה משפחתית
בפני בית המשפט (ובפני הקהל ה רחב).

שילנסקי כראש מחלקתו כטיצער יום הצבא 1948 ,

הדת היהודית אסור לגופתו של מת לעביר
פעמיים באותו רחוב (במקרה זה, רחוב אלגי
בי) .התנגשות שניה אירעה כאשר בקשה
אלמנתו של פנקס להשאר לבדה עם הגופה,
להתיחד עם בעלה המנוח. מאחר שלפי הרת
אסור לגופה להשאר ללא מנין, סרבו הרבנים
לצאת מן החדר.
הסבר זה אינו מבאר מדוע לא הועברה
גופת הנשיא דרך כל הארץ ומדוע לא ניתנה
הזדמנות לאנשי עמל ויצירה לחלוק לו כבוד
של אמת. אולם הוא מסביר כיצד הפכו פרקי
תנ״ך למבצע צבא.-

חיילים עומדים דום
כובע טמבל וכובע קסקט שוחחו ביניהם,
הצביעו על העלבון הגדול שנעלבו מ־די צי לינדר
מהודר וכובע של אלוף צבאי. כך תאר
אריה נבון, הקריקטוריסט של דבר, את תגו בת
ההמונים על הטכס הצבאי של קבורת ה נש
א, שגרם להזמנת רב צבאי, חזן צבאי
וחברה קדישא צבאית (העולם הזה .)7* 6או לם
השבוע גילתה אישיות רשמית, בשיחה
פרטית, שפלישת הצבא לעולם ד,תהילים לא
נבעה מהשקפה מיליטריסטית גרידא.
סיפר האיש: הרבנות הראשית לא הסכימה
כלל לקבור את הנשיא הראשון ש? מדינת
ישראל. הנשיא המנוח דרש להיקבר בנן ביתו,
ואשתו עמדה על ביצוע דרישה זו. אולם

ביום ששי שעבר בא אבא לבקר את יוסי
בביתו. כיאה לקצין גבוה, נלווה עליו משמר
של לו ב שי מדים מזוינים. יוסי לא ידע שה מדים
לא היו מדי חיילים, אלא מדי סוהרים.
כי כתובתו החדשה של אבא, דוב שילנסקי,
היתד : ,בית הסוהר ביפו.

לקראת המשפט בקשו חבריו להוציא חו ברת
מיוחדת, מוקדשת לתולדות חייו, בצי רוף
תמונות, אך נמנעו מלעשות זאת. החו ברת
היתה מתארת את דמותו של אדם שעבר
דרך כמעט קלאסית? אי ש מחתרת: מראשו ני
הארגון הצבאי הלאומי בגולה׳ נאסר בלי טה
על ידי המשטרה הסובייטית בעוון פעולה
ציונית, נשלח על ידי הנאצים לדאכאו, נשאר
בחיים (״בטעות״) .לאחר השיחרור התחתן
אך לא הפסיק את פעילותו הפולסית• התלונ נה
אשתו :״בירח הדבש הקדיש לאצ״ל יו תר
ז מן מאשר לי

כל הנוחן יוו! .יתכן ומתנגדי ההצעה היו
מתרככים לו היתד, החוקה החדשה הולכת
בדרך האמריקאית, מגבילה מראש את השרות
המקסימלי של כל נשיא לשתי תקופות בנות
ארבע שנים• אולם ג ם אז היה זה ספק אם
השיקול הבריא היה מנצח את הקטנוניות ה מפלגתית•
בעצם
יש משהו מוזר בכך. כל מפלגה
המקווה להגיע אי־פעם לשלטון היתד, צריכה
להיות מעונינת שלמפלגת־הרוב תינתן אפש רות
לפעולה חופשית כל עוד היא בשלטון.
אך משה סנה׳ הנחשב בעיני רבים כמדינאי
השני בשעור־קומתו האישית אחרי בי. ג׳י.
״אם נגיע לשלטון, עוד נספיק
רק חיים
לשנות את החוקה. מדוע לחת היום את הנו חיות
הזאת למתנגדינו ז ״
האדם המיותר כיותר. רק התגבשות
ברורה של דעת הקהל יכולה היתד, לגרום
להפיכת שולחן הקלפים, לשים קץ לי־יקוד
המגוחך מסביב לתפקיד הגבוה ביותר במ דינה.
דוד בן־ גו ריון עצמו כבול, הן בגלל
נאמנותו למפלגתו והן בגלל מצבו האישי
העדין, אינו יכול לגלות את דעתו בפומבי.
תקופת החודש אינה מאפשרת, כמעט, הת גבשות
בריאה של דעת הציבור.

ויחדל מלעבוד כל כך הרבה. אחר הגיקור
פסק יוסי החלטית: המשרד הקודם של אבא
היה יפה יותר.
משפט נקודה ד טו ב ת הרבנים
השופט המחוזי ד״ר יצחק קיסטר ישב
בדין בשלב השני של הדו־קרב שבין עורך
דין דוד גנור והרבנות הראשית, פסק נקודה
לטובת הרבנות, הבהיל במעשהו את אלפי
הצעירים העוקבים בהתענינות אחר המאבק
המענין בין דוד לגלית מגודל הזקן והפאות.
לאחר שהשיג עורך הדין התל־אביבי הצעיר
בבית המשפט המחוזי פסק דין הצהרתי ה מכיר
בנישואים שנעשו מחוץ לרבנות הרא שית,
מאחר שאין החוק דור ש כלל שימצא

את עולמו בן לילה במשפטו הראשון :״הנני
עומד ל חזור על הטכס ולדקדק בכל פרטי
הפרטים. אף אודיע על הנישואים מראש ב־הצופה,
כנהיג על ידי הרבנות, אחר אדרוש
שוב פסק דין הצהרתי ולו גם אצטרך לקבל
אותו מבית המשפט העליון.״
אלפי הצעירים המחכים להחלטה העקרונית
שתקבע אם עליהם להנשא על ידי רב או
בלעדו, יצטרכו להתאזר בסבלנות, לחכות
לסיום הסבוב הבא בדו־קרב המשפטי.

אבא או דא אבא?
״יש לי אבא או אין לי אבא?״ שאל יוסי
בן -ה־ 3ללא הפסק, כשאביו נעלם משך כמה
שבועות, לא חזר הביתה. הילד לא הבין
מדוע חוזרים הורי חבריו הביתה מדי ערב
בערב, בעוד שאביו נעלם ואיננו, אמו, רחל,
לא יכלה לענות לו, הצטרפה לבכיו, נפלה
למשכב.
כעבור שלושה שבועות הובא יוסי לראות
את אביו במשרדו החדש בצבא. הוא מישש
שעה ארוכה את פני אביו, ביקש לזהותו.
אחרי ששוכנע, תבע מאביו שי חזור הביתה
* כהן וגרושה.

את התביעה המשפטית הגיש יהודד, הר־מלח,
ר א שון ז מרי האופירה בישראל והאיש
שהביא לארץ את יהודה גולנקין. אומר הזמר
הישיש 69״הנני רוחש את כל הכבוד
וההוקרה לדוד בן־גו ריון, אותו אני מכיר
כאדם וכקרוב משפחה. צר לי מאד שעלי
לסבך אותו בסכסוך שאין הוא אשם בו, אך
עלי לפתור את רבעיה. מאחר שנכשל נסיוני
להגיע לידי הסכם עם בני משפחתי לשעבר,
יאשר כמה מהם רואים בעין רעה את חלקי
הגדול בירושה, היה עלי לפנות לבית ה משפט.״
הגורם
לסכסוך המשפחתי היא *לקת אדמה
שהורישה רבקה דר־מלח — אשת הזמר וא חות
ראש הממשלה — במותה לפני 8שנים.
חלוקת החלקה הקטנה, ששלושת רבעים מ מנה
שייכים להר־מלח, ורבע מתחלק בין בני
המשפחה המרובים, טרם מצאה את פתרונה.
תזמר, שמקורות הכנסתו מצומצמים ביו תר,
דרש, בלית ברירה, כי בית המשפט יתערב,
יפתור בסמכותו את אשר אי אפשר היד,
לפתור על ידי משא ומתן, יבהיר לו מד,
תהיה מידת הכנסתו מהחכרת האדמה והמבנה
הקטן (שנים וחצי חדרים) הנמצא עליה.
:אמר הי־מלח בהתמרמרות :״העתונאים
התנפלו על המקרה, נפחו אותו, יגרמו על
ידי כך להרעת יחסי עם גיסי, אותו אני מו קיר.״
מצטרפים להתמרמרותו כל הבן־גוריו־נים,
אשר, כבן משפחתם הדגול, איל האהבה
לעתונות ממלאת את לבם.

המשטרה חפשה במסו אחד

דר כי ח״ם
מה היו המניו!*?
״שכבת עליו כשחצי גופך ערום, ואז בקש
ממך לקחת אח אקדחו ולג מור אתו אחת ול תמיד
ד הטיח עורך דין חוטר־ישי בפני לו בה
קריינר. העדה השיבה בשלילה׳ החלד.
מרגישה עצמה לא בטוב. קו ההגנה של
חוטר־ישי, הסניגור, החל להסתמן. בדעתו
להוכיח, כפי שמתברר, כי כאשר, באחד מ ימי
דצמבר הקרים בשנה שעברה, הרג זל מן
מנדלברוס 31 פועל בבית החרושת אתא,
את מנהל העבודה שלו, מאיר שיפמן, פצע
את לובה ידידתו׳ את ד״ר אוטו ויינריב שחש
לעזרתם, עשה ואת כתוצאה מהתקפת אמוק.
שתים היו הסיבות העיקריות, ניסה להב לים
סניגורו של הנאשם בבית״המשפם ה מחוזי
בחיפה, שהביאו למרחץ הדמים בבית
החרושת לאריגים: אהבתו של הנאשם, ה נשוי,
לפועלת שלא ניסתה להניעו מן החי זו
ר אחריה, אף עודדה אותו, והיחס העוין
אליו מצד חבריו ומנהליו בעבודה.
לעומת זאת היו בידי הקטגוריה עובדות
שאי אפשר היה להכחישן: מנדלברוט שלף
באמצע העבודה אקדח טופי׳ הריק אותו ב־שיפמן
(שני כדורים) ובלובה (ששה כדורים).
הוא הספיק, בין הריגה לפציעה לטעון מח דש
את אקדחו, להסתובב בחצר בית החרו שת,
להטיל אימת מוות על שאר הפועלים.
אחר נמלט, הסגיר את עצמו רק למחרת
(למזכיר ועד קרית בנימין).
המערכה העיקרית בין הקטיגור והסניגור
חנסש לא על עצם המעשה, שהיו לו ע שרות
עדים, כי אם על המניעים. האם הרג ופצע
מנדלברוט אנשים שהתעללו בו וששחקו ב רגשותיו,
או האם היו אנשים אלה קרבנות
חסים מפשע של טבעו התקפני של הנאשם?
התאבדויזת האשה אבד ה במישחק
לפני שלו ש שנים פגש משה ג׳ מור (.)38
תושב תל־אביב, באשה צעירה 34 עולה
מיוון, בלונדית יפה. משה התאהב באשד.
ששמה היה ז׳ול מן, בקש את ידה. היא נעת רה
לו, הם נישאו, עברו לגור בדירה ברחוב
מרכז מסחרי .75
שנתיים וחצי היו השנים מאושרים, נהגו,
למרות שלא היו כבר בעלומיהם, כזוג צעיר
ומאוהב מאד• לפני חצי שנה הוזמן משה
על ידי ידיד להשתתף במסיבה קטנה בה
נערך משחק קלפים. מאז דבק הרגל המשחק
במשה, והוא זנח יו תר ויו תר את אשתו.
כאשר נתברר לז׳ול מן שמצב זה אינו יכול
להמשך, בקשה ממנו גם, אילצה. אותו לעזוב
את דירתם המשותפת. משה לא אבה להסכים
לדבר, ניסה להשפיע על אשתו שתחזור בה,
תחזיר אותו לחיקה. מפעם לפעם היה בא
למשרד הבטוח בו עבדה, ב בנ ץ ברקליס

משטרת ישראל הזהירה את כל בעלי בתי
המלון בחיפה והסביבה, חוליות שוטרים וסמ לים
הסתובבו בעיר הנמל, חפשו את חיים
צ׳רנוגתדסקי. הסבה: האיש הודיע במכתב
לאשתו שהיא נוסע לחיפה להתאבד, בקש
את סליחתה, נמק את מעשהו בסכסוכים
מרים עם שותפו לעבודה. האשד. שהכירה את
עצבי בעלה המרוטים (תוצאת 6שנות חיים
בגיטאות ומחנות הסגר) ,ידעה שהוא מסוגל
לבצע את מעשהו (אף על פי שעסקיו הלכו
למישרים ואף הוטבו בעת האחרונה) ,מהרה
להזעיק את המשטרה.
באותו ז מן ניגש יהודי בגיל העמידה ל מלון
קדם בתל־אביב, בקש מבעליו, ש מעון
קורן, חדר ללילה. המלונאי, שלא ראה כל
דבר חשוד באיש נמוך הקומה והמלנכולי,
נתן לו את החדר מספר , 10 רשמו בספר
האורחים כחיים צ׳רנוגרודסקי מרחוב שלמה
המלך .23 כשאחר האורח לקום למחרת ב בוקר,
פרץ המלונאי את דלת חדרו, מצא את
צ׳רנוגרודסקי שוכב ללא רוח חיים. קורן,
שמתאבד אחד כבר בחר במלונו לבצוע מע שהו,
לפני 14 שנים, לא נבהל ביותר, הזעיק
את המשטרה ואת הרופא. בעוד שהאחרון
קבע את המות, כתוצאת שתיית כדורי שינה
מרובים, סלקה המשטרה את הגויה, הפסיקה
את חפושיה בחיפה. צ׳רנוגרודסקי הגיע רא שון
ב מרוצו עם המשטרה.

הבחור השקט והחביב, בדרך כלל, היה מוכן
להשתמש באגרופיו (הכבדים) כל אימת ש נדמה
לו, כי מישהו קורא לו ״מרוקאי״ ,פוגע
בו בדרך אחרת.
במוצאי שבת עזר מגיאל, כדרכו, לידידו,
בעל קזינו ישראל בשטח הגדול ביפו, שטף
צלחות במטבח, השתכר פרוטות אחדות, כש נכנס
למטבח ידיד אחר, מוטל ברינג, בעל
חלקי של בית הקפה הסמוך מה (^עברין

הבוד היה ל קבר
שרה ישלח (פוסלנייץ) בת ה־ 24 חכתה
לבואו של בעלה מעבודתו. הזוג הצעיר, ש נישא
לפני שמונה חדשים, התכונן לערוך
אותו יום אחרהצהרים כמה קניות במרכז
המסחרי של ר א שון לציון, לקראת כניסתם
ל שכון הסמוך לעיר. מאחר שבו ש ש הבעל
לבוא החליטה לחפשו במקום עבודתו: אחת
החצרות ברחוב הרב קוק, ר א שון לציון, בד,
עסק ביחד עם שנים מחבריו בחפירת בו ר
שופכים. היא מצאה בחצר קבוצה גדולה של
אנשים עומדים מסביב לבור, מנסים לחלץ
מתוכו פועל שמפולת כסתה אותו. האיש
שהיה קבור תחת שמונה מטרים של חול
ואדמת חמרה היה הבעל, יעקב.
אותו בוקר, בעוד יעקב עובד בתוך הבור
ושני חבריו עוזרי ם לו בפתחו, למעלה, החלו
הדפנות להתמוטט. יעקב זעק לעזרה וחבריו.
אף הצליחו להרימו משהו, אבל בחצי הדרך
נפלו עליו גו שי אדמה, סחפוהו לתחתית
הבור, שם כוסה כליל בטונות של עפר.
חבריו המבוהלים של יעקב ניסו להצילו
בעצמם, אבדו בכך שעתיים מיותרות, שרק
בסופן הזעיקו את מהנדס העיר חיים קפו־לובסקי.
לאחר שהמהנדס לא הצליח לחלץ
את הקבור, הובאו למקום שני קבלני חפירה
ותיקים: נתן דוברובסקי ודוד פייס. הקבלנים
המנוסים, שאבדו את שותפם, אחיו של פייס,
במפולת דומה שארעה לפני שנים, עמלו
קשה יומיים תמימים עד שהוציאו לבסוף

הפעולה להצלת יעקב ישלח כר א שץ לציץ•
שני ימים תמימים
שבילה פעמים אחדות בבית הסוהר) .ברינג
פנה אל בעל הקזינו באידיש, ודבריו נשמעו
כעלבון ברור ללוי, אשר אף ״שמע״ שברינג
כנהי ״חמור״.

אמר תופס הגנבים: ימה שהעליב אותי
ביותר הוא שהמשכיר, היתד. לגמרי ניטראלית.
היחס אל הג.ב יהיחס אלי היה בדיוק
שווה ! ״

הנעלב מהר אחרי ברינג, שיצא מן המטבח,
ניגש לשולחנו, דרש את התנצלותו של ה אחרון.
בעל הקפד, הדור הלבוש נפגע על
כי מעיזים לגשת אליו, לקלקל את ב לויו
בלוית אשתו, ענה ללוי בקול שלא נשמע
לו. בין שניהם התפתחה קסטה כשכסאות
ושולחנות משמשים כלי נשק. מרדכי שולמן,
אנס ששוחרר לפני חודש וחצי מבית החולים
לחולי רוח בעכו, לא יכול לראות בקטטה
ולהחריש. דמו נתרתח בעורקיו, ידו אחזה
אינסטינק |0יבית בכסא.

פרימוס כראש. שונה היתד. הרפתקתם
ש /שני צעירים אריי־ם• ,וסף אלטרזון ומשה
שניידר, שטיילו לר ציף הרברט סמואל בתל
אביב; ,שארבעה פקחים עירוניים קפצו ם-
מכוניה. עטו על מיהרת תירם מיללת (וחסרת־ר
שיון) ,ביקייו• ל־תרים את מרכולתה• כמד
כל תעוהדים־והשכים הצטרפו לקהל הצופים,
הסתיו להתפתחוו! העלילה.

לוי, שנבהל מפני שני אויביו החזקים
(גופו גדול הממדים של שול מן לבדו יש בו
כבר כדי לעורר כבוד) ,נמלט החוצה. השנים
רדפו אחריו, קטטת הידים הפכה לקרב אב נים,
נסתיימה בדקירות סכינים אחדות ש שמו
קץ לחייו של הצעיר. שני יריביו שנמלטו,
לא הרחיקו לכת, נאסרו מיד, יצטרכו למצוא
.הסבר מתקבל על הדעת למותו של לוי.

הו 1י
כל אדם יסכים שעל האזרח למלא את
חובתו כלפי המדינה וכלפי הזולת. אך בהווי
הישראל• נוכח האזדו, הנבוך לעתים קרובות
לדעת שאין הדבר קל כל עיקר. בין אלה
היו בשבוע שעבר, שלושה צעירים תמימים.

נאשם זלמן מנדלכרוט (מסתיר פניו)
חצי גוה ערום
ברחוב אלנבי, תל־אביב, מדבר
אולם כל הפצרותיו היו לשוא.

בשבוע שעבר הוז מן משד. למשרד הרבנות
למשפט ששם קץ חוקי לנשואים שלא עלו
יפה. עתה הוברר לו מעל לכל ספק כי הקרע
בינו לבין אשתו לעולם לא יאוחה. בעיניו היד.
זה אסון ש אין לו תקנה.
באחד הבקרים בשבוע שעבר ביקר שוב
במשרד אשתו לשעבר, נגש אל החלון שב קומה
הרביעית, קפץ מנעו אל המדרכה לעיני
עשרות עוברים ו?ז3ים• הוא מת במקום.

כאשר חזר חנוך לבית החרושת, ללא מז וודה,
זכה קודם כי־ להודעת פי טורין. אחר
נתבקש לדאוג להחזרת המזוודה. הוא שב
למחרת .-1יום, ו ביו ב שלאחריי, לקצין המש טרה.
אד הלה הוס־ך להצטער. המזוודה נש־ארח
מיצג.

אסתות

•חס ו״טדאל לגמו־׳

לבה.

מצטער, אולם המזוידה היא
צריכה להישאי• בתחרה

מוצג משפטי,

את הגופה.
ועדת חקירה, אם תתמנה, תקבע מן הסתם
שאשמה באסון (שהוא חזון נפרץ בישראל)
שיטת עבודה נפסדת המעמידה בסכנה ומק־פחת
שנה שנה חיי פועלים לא מעטים.
פשעים הוא קרא דו ״חמור״
מויאל לוי 24 עלה ארצה ממרוקו, הס פיק
להתמלא מרירו ת במשך 4שנות שהותו
בארץ, היד, רגיש ביו תר לעניני כבוד עצמי.

מזוודת כפף. חנוך קרנטר, סוכן של
ביח ח,־ושת לכלי כסף, עמד ב תור בתחנת
האוטובוסים המרכזית בתל אביב, כשגבר בו
הי־צון לבקר בבית השימוש של המוסד.
הוא לק,ז עמו את מזוודתו, שהיתר, מלאה
דוגמאות של כלי־כסף, הניח אותה לצידו.
כשהתפנה לעסקיי, נוכח לדעת שאדם ז ר
מתרחק כשהמזוודה היקרה בידו. אולם חנוך,
צעיר ישראלי לא נבוך, דלג אחר הגנב.
תפס אותו בעזרת סגן משנה בנח״ל ואדם
שני. בתרועת נצחון הובל האיש, ב צרוף
המזוודות לתחנת המשטרה באותו בית. היה
נדמה שהפרשה נסתיימה. אולם היא רק הת חילה•
השוט!׳
התורני הילפן למשטרת עג׳אמי
לשלוח סבונית בילה את הזמן ברישום דו״ח,
קרע אותו ורשם שי כעבור שעתיים הובלה
החבורה כולה, עתה חסרת סבלנות ביו תר,
לתחנת המשטרה. השיטר התורן רשם דו״ח
אחר העייר את המב, אדם בשם ארווין, ואת י
העדים, לקצין התורני. הקצין התורני רשם
דו״ח.
הסוכן כבר היה עיף ויגע כאשר נפרד
בצהרים מן הקצין. כשהוא מהרהר מה יספר
למעביד ..הוא נטל לידו את המזוודה, פנה
ללכת. אולם דתה נכונה לו הפתעה בלתי
נעימה: הקצין הודיע לו, באדיבות, שהוא

מספר אחד מי השנים תוך כדי מילוי
תפקידם של הפלחים, בצורה די ברוטלית,
א,.ו אח ־ הילדים שחזו במחזה לזקנה: תני
לר 4_,עם הפרימוס בראש. פקח בעל שפם
ר ס״פיי קרץ? ל ה •יו, הודיע לו שהוא אוסר
אורו, מחיך אוחו בכוון למכונית. חברי ניגש
אסהפקד שאל אותו אם י ש לו סמכות לאסור.
כו להוריח זאת אדר הסקה גב אותו. ניגשת ם
אני, נאסיתי גב כן. סרבג ולעלות על
(,מכונית עד זי:ימו למקור שני שוטרים.
עי 1,אדנו. נכעגו כיד! ו למשטרת יהודה הלוי.
שם החלה הרחת מוסר מסי הקצין התורן.
ש״לא כ־יאי לה ה.י ־כ בעוינים שאינם נוגעים

סיום הפרשה היה בכלא הצפון, שם בילו
השניסהשנים את הלילה בחברת שני אנשים
לקויים בשכלם, כשמשפחותיהם מחסשות או־תב
בקדחתנות בתחנת מגן־דוד־אדום ובבתי־החולים.
מסקנת
השנים: אם תראה אי־צדק, משהו
שאינו נוגע לך במי שרין, התעלם ממנו, פן
תמצא את עצמך בבית הכלא ! ״

מסומן

בחץ :

מום

הברזל

ניסו

חבריו להוציא את יעקב סן הבור, גרמו בנן
לקבורתו תחת גושי האדמה שנפלו.

הארץ
כל התעמולה של הרסובליקאים היתד,
מכוונת אל קערת הבית (הארץ).
מ. פינקלשטיין, תל־אביב
והם גס הפכו אותה על פיה.
ידיעות טלגרפיות אחרונות, כרוניקות
מבית־המשפט, רכילות פוליטית, מד, מזמזם
בדשא? סיפור סנסציוני: אשד, מרגל,
הומור וסאטירה (מעריב),
אברהם נדיב, ירושלים
משהו לכל טעם.

מכלהע 1ל 0 נזסק כדור אדמדם
חדשים עכרו מאז תפס הדי־ווא
(גנרל) מוחמר נגיב את ה שלטון
כמצרים וגרש את דמי
לך פארוק. כותב צכי שש. כת
כו המיוחד של ״העולם הזח״,
שהכיע עוד כשעת ההפיכה
ספקות חמורים כיחם לכוונותיו
הדמוקרטיות של הרודן:

כל הכב ד לאח
חסידיו של נגיב בישראל סברו שהוא
דמוקרט. ד,ם טענו ( :א) שהוא לוחם
בשחיתות( ,ב) שהוא לוחם בפרוטקציו־ני־ם(
,ג) שהוא סוציאליסט 0 ( ,שיגר ש
את הבריטים ו־(ד ),שיבקש שלום עם י ש ראל.
בליל
ההפיכה אסר הליווא את אחיו,
גם הוא ליווא. הוא עשה זאת מפני שה יה
משוכנע שאחיו מעורב בכמה קונד

חלק הארי של סמכויותיו ז פאתי ראדו־אן,
שר המודיעין. ומי הוא פאתי ראדו־אן
י לשעבר עוזרו העיקרי של אחמד
חוסיין, הפיהרר של החולצות הירוקות,
התנועה הפאשיסטית שנתמכה ב מי שרין
על ידי מוסוליני והיטלר. חוסיין עצי״ו
שוחרר זה עתה על ידי נגיב, לאחר ש שהה
בבית הסוהר 11 חודש. נגיב זקוק
לכנופיותיו, המוכנות לכל דבר.
בפעם הראשונה פגשתי את פאתי רא־דואן
לפני 18 שנה. אז היה עורך־דין ללא
לקוחות, גווע ממש ברעב. הוא פגש
באחמד חוסיין, היה ליד ימינו.
כאשר התראיתי שוב עם ראדואן כע בור
שנים, אמר לי, שבאחד הימים יגיע
לשלטון ,״אפילו בעזרת השטן.״ הוא
עמד בדיבורו, הגיע לשלטון. ומיהו ה־
״שטן״ י הליווא מוחמד נגיב•
איש אחר שנגיב רוחש לו אמונה עי־

לפני שבע שנים וחודשיים התנשאה פטריה
עצומה על פני העיר הירושימה ביפאן. מאות
אלפי בני־אדם נעלמו, נשרפו, נמחצו, רוסקו,
הפכו בעלי מום. היתד, זו המהפכה הגדולה
ביותר בתולדות העולם, מאז המציא נזיר
גרמני אלמוני בשם ברטולד שתארץ, במק רר״
את אבק־השריפה, בבקשו להמציא זהב•
לפני ארבעה שבועות, באי זעיר באוקיינוס
השקט, הפכה הפצצה האטומית לנשק מיו שן,
כלי־משיחק לתינוקות צבאיים המבק־שים
להשמיד רק כמה רבבות או מאות־אלפי
בני־אדם. את מקומה בראש הסולם תפסה
פצצה שהיא חזקה פי 1000 מן הצעצוע הא טומי:
פצצת המימן.
האי נעלם. סיפר עד ראיה, במכתב פר סי
(לידידה) ,שהפך סנסציה עולמית :
״השכם בבוקר עמדנו על הסיפון, פנינו
אל האיים שלא יכולנו לראותם, מפני שהר־כבנו
משקפיים שחורים לגמרי. הכל חיכו
במתיחות, כשהרמקול הודיע על הדקות, אחר
על השניות: ארבע, שלוש, שתיים, אחת•
ואז, בעד המשקפיים, הופיע כדור שצבעו
אדמדם. הכדור גדל והתבהר עד שנדמה היה
כאילו לא הרכבנו משקפיים כלל. חום איום
פגע בנו כמעט באותו רגע, וכדור האש החל
מתרומם ומאבד באיטיות את בהירותו. הסר נו
את המשקפיים וראינו אדי מים נוצרים
לפתע מסביב לעמוד...
...טונות אין מספר של מים התרוממו לש מים...״
הוסיף
עד שני :״תוך 15 דקות אחרי
ההתפוצצות, החל האי בוער ...כעבור שש
שעות חדל האי, שתמרים ועצי קוקוס הת נשאו
עליו, מלהיות. אי שרוחבו היה כקי לומטר
וחצי, נמחה לחלוטין...״
יותר גדול, יותר טוב. ההחלטה ל ייצר
את פצצת המימן עוררה, בשעתו, ויכוח
עז בין אנשי המדע והקצינים. הטענה ה עיקרית
נגד הפצצה: פצצה, שכוחה פי
1000 מכוח הפצצה האטומית, לא תוכל לה ביא
תועלת גדולה פי , 1000 כי לא תוכל לפ גוע
בשטח הגדול פי . 1000 כיון שממילא
קשה כיום למצוא מסרות המצדיקות את
השימוש בפצצת־אטום גדולה, סברו השול לים
ש בז בוז הוא ליצור את הפצצות הגדולות.
אולם מרוץ המשק העולמי עבר מזמן את
התחום של נימוקים מסוג זה. הסיסמה היא :
ככל שתגדל הפצצה, כן תיטיב לפעול•

מחמד נגיב וכנו הבכור
מלבד הרפתקן, כותב סיפורים פורנוגרפיים
בינציות הקשורות בקנית נשק ותחמו שת
מקולקלים לצבא המצרי, שערוריה
בממדים אדירים.
הארץ והעולם הריעו לקראת הרודן.
לא בכל יום רואים גנרל האוסר גנרל,
וגנרל שהוא אחיו לא כל שכן. אולם מחי אות
הכפים שככו חיש מהר. החשוד
שוחרר מבית הסוהר. לא זה בלבד, האח
המסכן הועלה לאחת הדרגות הגבוהות
ביותר בשרות הדיפלומטי המצרי: שליח
מיוחד וציר מוסמך. מ שורין בתואר זה
נשלה לייצג את ארצו בסוריה, מקום שלא
היה בו מימיו.

וורת, הפך אותו לסגן ראש הממשלה,
הוא סולימן חאפז. הכרתי את חאפז ב חוגים
עתונאים במצרים. הוזל היה רגיל
לבקר במשרדי העתונים ולהציע את שרו חו
בכתיבת רכילות אשר ריח הסחיטה
נדף ממנה. כי אין סולימן חאפז אלא
סחטן מקצועי.
אלה הם שני הידידים העיקריים: פא תי
ראדואן, פשיסט ו צו רר יהודים שעבד
למען מעצמות זרות, וסולימן חאפז, ש היה
מוכן תמורת כמה גרושים למכור גם
את נשמתו, לכתוב את הסיפורים הפור נוגרפיים
ביו תר על האזרחים המכובדים
ביותר.

בהגבילו את שטח האחוזות הגדולות
השתדל נגיב להוכיח שהוא סוציאליסט.
ואכן, י ש משום סוציאליזם ברפורמה זו.
אולם מה סוגו של סוציאליזם זה?
העובדה שהשאיר 200 פדנים קרקע
בידי הבאשאים־לשעבר, פירושה שתהיה
להם הכנסה של לפחות־ 20.000 לירות
מצריות לשנה, בעוד שלפלח, אם יהיה
מסוגל לקנות 5פדנים, תהיה הכנסה של
500 לירות לשנה, משכורת זעומה תמו רת
עמל מפרך של 13 שעות ביום 360 ,
יום בשנה.
בדרך כלל אין מקובל בעולם להתחיל
בקריירה סוציאליסטית בתלית פועלים,
רק מפני שהשתתפו בשביתה. נגיב הלך
בדרך מקורית זו ••

הגירוש \ודש

תודה 3ועדי

אפילו בעור ת השפן
החכם אמר :״אמור לי מי ידידיך,
ואומר לך מי אתה.״ אם חל כלל זה על
מוחמד נגיב, קשה יהיה להימנע מהמס קנה
ש הוא.רי אקציונר וכאשיסט.
מיהו האיש אשר נגיב הטיל עליו את
* כאשר בית דין צבאי תלה באלכ סנדריה
פועל שהשתתף בהתנגשות עם
המשטרה בעת סכסוך עברדה.

גם במדינות החוץ הראה נגיב שיש לו
נטיות פאשיסטיות.
בשבוע האחרון, כשאך נודעו לו תו צאות
הבחירות ביוון, הודיע הודעה רש מית
כדי להוכיח מה רבה שמחתו על
גירו ש הליברלים מן השלטון.
אין זה הפרט היחיד המוכיח שאין נגיב
אותו פטריוט שהוא מתימר להיות• משך
שנים סרבה מצרים למכור את הסודאן
לבריטניה, שאלה ז ו הפכה סלע המחלו קת
העיקרית בין שתי המדינות.
נגיב, כדי לחזק את עמדתו במצרים
ולזכות בעזרה זרה, הסכים לנתק את
הסודאן, ארץ מולדתו, ממצרים, תמורת
הבטחות מעורפלות של עצמאות סודא-
נית שלא תהיה אלא צורה מוסתת יותר
של שיעבוד בריטי.
עוד באותו יום בו הגיע לשלטון, הב טיח
נגיב להקדיש את כל מרצו לגירו ש
הבריטים ממצרים. בינתיים גו ר שו תובעי
הגירוש• כדי לחזק את סיכוייו להישאר
בשלטון, נכנע ללונדון. מגוחכים כל החשדות
שיש לנגיב קשרים עם מוסקבה. יש
לו רק בוס אחד, הבוס הזה יו ש ב בלונ דון.
יחז למי
צילצלו ה מציצלי ם
היו ימים בהם הלך בחור צעיר, שקיווה
לקאריירה פוליטית, למכללה, למד משפט
או כלכלה לאומית. אם למד משפט, היה
מוכשר יותר להתמצא בסבך היחסים הבינ לאומיים
אשר הפוליטיקאי נתקל בהם• אם
למד כלכלה, קיבל הכשרה לספל בעסקי ה משק,
שהם היסוד לכל שלטון.
אולם ימים אלה חלפו מכבר. צעיר המש קיף
סביבו בשנת 1952 כדי לדעת מה עליו
ללמוד על מנת שיכנס לחיים הפוליטיים, יכול
לקבוע בלי כל היסוס: המקצוע המתאים
הוא הנשק. קורס הקצינים הוא ההכשרה ה מתאימה
למדינאי של העולם החדש.
בכל רחבי העולם הגיעו ל שלטון אנשים
ההולמים יותר את מיגרש המצעדים מאשר
אולם הפרלמנט. בשתי מערכות בחירות חשו בות
בדרום אמריקה ניצחו שני גנרלים. במצ רים
הגיע ל שלטון גנרל מנוצח, פצוע מל חמה
— הקצין השני שהפך רו דן בארץ מר חבית.
בארצות־הברית של אמריקה ניצח
נגרל עטור ניצחון את יריבו, עורך־דין
בעל כו שר אינטלקטואלי עצום.
השבוע נוסף נגרל אחר לרשימה רבת־הכוכבים:
המרשל אלכסנדר פאפאגוס, מנצחן
של שחי מלחמות, מייסד ומנהיג מפלגת ה איחוד,
שנבחר לראש ממשלת יוון.
ללאנשיקות. המלך קרא למרשל באי-
ר צון רב. לא היו כל תמונות של נפילת איש
לזרועו ת רעהו, של נשיקות־לחי או התחב־קויות•
להיפך, הפגישה בין המלך ו בין מצ ביאו
היתד, יכולה להתקיים על גבי קרחון.
המלך אינו אוהב את המרשל.
אי־אהבה זו אינה אישית בלבד, פרין הע רות
מסוימות שהמרשל, מנצח האיטלקים ו הקומוניסטים,
השמיע בשעתו על רמתו המו־סרית
והשכלית של מלכו. יש לה סיבה שניה,
חמורה יו תר: המלך פול זו כר היטב מה קרה
כאשר הגיע בפעם האחרונה גנרל ל שלטון
ביוון.
הגנרל הקודם היה מורהו ו ר בו של פא־פאגוס
— יון מאטאקסאס, שחזר ל שלטון

הוא נבחר
עם החזרת המלוכה (ב־.) 1936
בראש ממשלה בהתלהבות גדולה. בעצם,
היתה ההתלהבות כה גדולה עד כי נבחר
מיד לתפקיד זה לכל ימי חייו. קיומו של
הוד מלכותו, המלך, נשכח כליל.
הגנרל סיים את הקאריירה שלו (ואת חייו)
ב־ , 1941 בשעת המלחמה בגרמנים. בשעתו
נפוצה השמועה כי יד זרה, אנגלו־סאכסית,
עזרה לסיומה, בפחדה מפני אהדתו הידועה
לגרמנים (בגללה גור ש מיוון, כאשר הצטרפה
למחנה האנגלרסאכסי במלחמת העולם הרא שונה)
.הסיבה הרשמית היתה שבץ־לב.
משהו הדומה לחיוך. אם עזרתה של
היד האנגלו־סאכסית בסיום הדרך הפוליטית
(והאנושית) של יון מאטאכסאם לוטה, איך
שהוא, בערפל, הרי אין כל ערפל ביחס לעז רת
אותה היד באתחלת הדרך הפוליטית של
תלמידו אלכסנדר פאפאגוס.
האמריקאים, שהשפעתם ביוון גלויה יותר
מאשר בכל מדינה אחרת בעולם, הביעו בגלוי
לב את דעתם שיש מקום לשינוי פני הדברים
במדינה ולסילוק הקואליציה המתונה ששלטה
עד כה בעזרת המלך. מאחר שבשעת גילוי
דעתם זו צלצלו המצלצלים, בהם תלוי גורל
יוון, הבין העם בפיקחות רבה מאד את הרמז.
המרשל, שפרש מן הצבא כדי להתמסר ל פוליטיקה
והלך בדרך דה־גול הצרפתי, נבחר
על ידי ההמונים ברוב ניכר. הפעם גם הופיע
על שפתיו של המלך סול משהו שאפשר היה
לקרוא לו, בעתונים, בשם חיוך.

ארצות הברית
הפין השדה שדה 1שו־אחת
לנשר
האמריקאי שתי עיניים :
נבטת למזרח, השניה מביטה מערבה. אולם
מאחר שקשה לעשות זאת מבלי לפזול, דבר
שאינו נאה לנשר המכבד אח עצמו, נאלצים
מנהיגי המדינה להחליט מדי פעם למי ל הקדיש
את עיקר תשומת לבם: למערב או
למזרח,
כשירדו הפצצות היפאניות על נמל הפני נים,
והיטלר הכריז מלחמה על אמריקה,
התעורר הויכוח בכל עוצמתו. מצד אחד עמד
הגנראל דגלאס מאק־ארתור, עטור חילת גי בורים,
אדם שגדל באיי הפיליפינים ואשר
דעתו היתה נחושה: הגורל ייחרץ באסיה.
המלחמה באירופה היא עסקם הפרסי של
האירופאים בלבד.
מול הגנרל המבריק התיצב גנרל מבריק
ג׳ורג׳ מרשל,
פחות, אך משפיע יו תר :
ששיכנע אח הנשיא רוזבלט שאירופה קודמת,
כי באירופה מרוכז הכוח העיקרי של בנות
הברית. המלחמה באסיה הורדה לכבוד שני.
הגנרל השני. כאשר החליטה אמריקה
כי שוב היא נמצאת למעשה במצב של מל חמה,
היה עליה לבדוק מחרש את מדיניותה.
הארי טרומן, קצין תותחנים שלחם בצרפת
במלחמה הראשונה, הכריע שוב לצד אירו פה•
עליה שפך את מיטב ההענקות וההלואות.
אליה שלח את מצביאו המוכשר ביותר, תל מידו
של מרשל — הגנרל דוויים ד. אייזג־הואר.
הגנרל
האסיאתי, מאק־ארתור. לא שתקי
הוא נאם נאומים חריפים, הכריח את הנשיא׳
להחזירו הביתה. שיבת הגבור עוררה רעש
גדול, אך מרומן ניצח. הוא היה בטוח כי גם
הנשיא הבא — בין אם יהיה זה סטיבנסון או
אייזנהואר — ימשיך ללכת בתלם האירופי.
אסיאתי-של־כבוד. אחד מאלה שלא
היו צריכים כלל להחליט לאן פונה חוסמם,
היה ג׳ון פוסטר דאלס, עורך־דין עשיר מוזל־סטריט
שהתמסר למדיניות־חוץ. הקו האסיא תי
עבר לג׳ון פוסטר ממש בירושה: סבו
היה שגריר ארצות הברית במזרח הרחוק,
מתווך עיקרי ביי שוב המלחמה הסינית־יפא־נית
לפני 60 שנה. ג׳ון פוסטר הצעיר ליוה
את סבו כאשר הלה ניהל משלחת סינית ב ועידה
בינלאומית• כיהן כמזכיר הקבוצה הסי נית,
הפך זמנית לאסיאתי־של־כבוד. תפקידו
העיקרי בחיים עד כה היה: התווית חוזה
השלום עם יפאן המנוצחת, לפני שנה ורבע,
חוזה שהתכוון להפוך את האויבת־לשעבר
לבת־ברית נגד סין הקומוניסטית.
השבוע עלה ג׳ון פוסטר דאלס לשלב ה עליון
של הסולם הדיפלומטי. הנשיא־הנבחר
הודיע כי מינה אותו לשר־החוץ החדש. הש אלה:
האם קיווה אייק ליצור שיווי־משקל
בין עצמו, איש־אירופה, ו בין השר, שהוא
איש־אסיה, או שכלולה בדבר החלטה ברורה:
להעדיף מעתה את החזית האסיאתית על ה אירופית

לגבי ישראל, הצמאה להענקות, קיימת שא לי•
שניה, גיאוגרפית: האם שייכת המדינה
לאירופה או לאסיה?

העולם הזה נזס׳ 757

נז נשים

קולנוע
י שראל
הק מה ואוצר המדינה
במדינת ישראל, כמו במרבית המדינות ב עולם׳
מוטל מס על כרטיסי הקולנוע. אלא
שבמדינת ישראל, שלא כבמדינות אחרות,
מגיע המס הזה ל־ 100<#,ממחיר הכרטיס.
חלק הארי מזה הולך לקופת ההוצאה, חלק
העכבר — לעיריות, למועצות המקומיות.
כל עוד ה־ו בתי הקולנוע תמיד מלאים עד
אפס מקום, שלמו המציגים את המס, הסתפקו
ברטינות. עתה, כאשר מספר בתי הקולנוע

השכר המוצע בארצות אחרות .״אם חייב מי שהו
להתחשב במצב, הרי מישהו זה היא
משרד האוצר הישראלי. דרך אגב, עקב מצ בן
הקשה של חברות ההסרטה ההוליבודיות,
אנו נאלצים להעלות את שכר הסרטים...״
לאור העובדות הללו, יש כל הסיכויים ש האסיפה
הכללית הבאה של התאחדות ב עיי
בתי הקולנוע בישראל תהיה אחת הסוערות
בתולדותיה. הנהנה היח־ד מכל הענין עלול
להיות: הקהל, שבעלי בתי הקולנוע ירצי
לעשות הכל כדי למשוך אותו לקופותיהם ה צמאות.

2ל שין־
סיפר שלמה מז־ריאל מנהל כחלקת ה עבודה
של התאחדות בעלי התמשיה על מק רה
שאירע בכינוס ארגון העבודה הבינלאומי
בג׳ניבה, בו יצג את ישראל. נציג הלבנון
בכינוס, מוחמד סואן, הפיץ חוברת ש הוצאה
לאור על ידי משרד העבודה הלבנוני.
העמוד הראשון בחוברת היה תלוש ממנה.
הסיבה: היא הודפסה לפני המהפכה בלבנון,
על עמודה הראשון התנוססה תמונת הנשיא
לשעבר, כישארה אל-חורי.
באותו כינוס פגש מוריאל ביושב ראש
הועדה המחוקקת של ארגון העבודה הבינ לאומי,
הצרפתי רנה דו־פונט 60 השו לט
ב־ 20ל שון. בעת האחרונה למר דו־פונט
עברית, קורא בה ללא עזרת ניקוד, מדבר
אותה בשטף.
כאשר הביעו עתונאי הכנסת את התפעלו תם
על מבצעו של ד״ר יוחנן כאדר,
איש חרות שער לפני שנים אחדות לא ידע
סלה עברית, נזקק לעזרת אשתו, בוגרת
גימנס יה עברית בפולין, כרי לקרוא אח השלטים
ברחוב: כתיבת מאמר גדול מדי יום
ביומו בעתון מפלגתו, גילה באדר כי הוא
מוכן ו מזו מן לתחר עם העתונאים בענף נו סף:
צילום. טוען באדר: יש אנשים הרו אים
תצלומים מעשה ידיו, מחשיבים אותש
לטובים ביותר שראו בימי חייהם.

וירג׳יניה גיבסדן, וירג׳יניה מאיו, לוסיל נורמן ב״ענני הזהר״
למי שמבכר יופי סינמתי
עלה בעוד שמספר המבקרלם ירד, החלו בעי 1י
בתי הקולנוע חשים בכל כובדו של מם ה שעשועים.

פנו למשרד האוצר, בקשו לשוחח על
הנושא עם השר עצמו, אולם לוי אשכול סירב
לדבר אתם, הפנה אותם אל אחד משלישיו.
הענין נמצא ״בטיפול״.
איש האוצר הספיק בינתיים לנסוע לחוץ
לארץ, לחזור לישראל, אולם בעית המסים
טרם נפתרה. סבלנותם הארוכה של בעלי בתי
הקולנוע, כמו סבלנות בעלי הבתים (ראה
במדינה) החלה פוקעת. באחת הישיבות עם בא
כח האוצר הודיעו לו כי באם לא יקטינו את
המם ב 20 יאלצו לסגור את בתי הקולנוע.
ברמן, הממונה על
האוצר, ד״ר איש הכנס תהמדינה, נעלב, הכריז כי הוא מפסיק
את המשא ומתן בגלל האיומים למעשה אל מות
כה מכוער כסגירת בתי הקולנוע.
כפליים מאשר כספרד. לאחר שנס גרה
בפני התאחדות בעלי בת־ הקולנוע ה ישראלי
דלת משרד האוצר, לא ראה ועד
ההתאחדות מוצא אחר מאשר התפטרות. ב אסיפה
כללית יוצאת מהכלל נבחר ועד חרום
מיוחד אשר החליט להלחם ״עד הסוף״ .מבין
קרוב ל־ססז הנוכחים באסיפה הצביע רק
אחד כנגד קו הפעולה התוקפני.
אף כי איש לא התיחס במלוא הרצינות
לאיום סגירת בתי הקולנוע בעיצומה של ה עונה
הבוערת, נחרד במידת־מה ראש ע־רית
תל־אביב, שקופתו מתעשרת מדי חודש ב־
180 אלף ל״י ממס השעשועים, החל מתווך
בין האוצר לבעלי בתי הקולנוע.
בינתיים שיגרה ההתאחדות משלחת בת שני
אנש ם • לפריז, מרכז ההפצה האירופי של
חברות הסרטים הגדולות, בקשה מהן להת חשב
במצב, להוריד אתי התשלומים עבור ה סרטים.
באי־כח המפיקים בדקו את המספרים,
קבעו שמס השעשועים בישראל כפול מן המס

הגבוה ביו תר בכל מדינה אחרת בעולם *
שכר העובדים גם הוא גבוה פי ארבעה מן
* משה שפירא, בעל קולנוע עדן, ירושלים
ואיתן בלקינד, בעל בתי קולנוע נעמן ור א שון
ברא שון לציון.
** בספרד גובים מם ב שיעור ^״ 55 ממחיר
הברטים. באנגליה וצרפת כיס/ס ,30 בארצות
הברית .20*4
התענוג מקום

(העולם הזה ) 786 השמש תחת
(העולם הזה )786

העולם הזה מס ׳ 787

סרטיט
״ענני הוהד״
שתי אחיות דילון (וירג׳יניה מאיו, ויר־ג׳יניה
גיבסון ולוסיל נור מן) זמרות־רקדנ־יות
במועדוני לילה מבקשות לעצמן חתנים
עשירים בעיר השעשועים לאס־ווגאס. כיון
שהחפוש נערך בסרט מוסיקלי, ב רור בהח לט
שהן מוצאות אותם לבסוף, אולם רק
לאחר שניתנה לצופה מנה גדושה של פולחן־
ממון, ותהפוכות עלילה בהן נשברים לבבות
הרבה. אולם, אם ספור המעשה הוא חסר
כל נימה אנושית, הסרט בכללו איננו כלל
משעמם, כיון שהריקודים והשירים מבוצעים
כהלכה, בעיקר על ידי הרקדן ג׳ין נלסון.
התפאורה מפוארת, התלבושות נאות, וכן גם
הנערות, אם מישהו מעונין ביופי סינטטי.

..אדמה אדמת״
סאם קרוקט (וי ל רוברט סון) חוזר, לאחר
מות אשתו הצעירה, עם שני בניו הקטנים
וסבו הזקן אל חוות המשפחה בטקסס. שם
הוא מתאהב באן (ג׳ון דתו) בתו של אויבו
הותיק רוד מארי. אולם אן מרגישה כי לא
תוכל לתפוש את מקומה של האשה המתה,
מחליטה להנשא לרופא עשיר• רק ביום הח תונה,
וקצת לפני סוף הסרט׳ היא משנה את
דעתה.

סופר שהוא גם קצין משטרה ואשר בלט
השבוע היה יגאל מוסינזץ, שישב על
כסא הנאשמים במשפט שנערך על ידי תל מידי
הכיתות החמישית והששית של גימנס יה
הרצליה. הוא הואשם כמחבר ספרי חסמי
בה, שלימד עליהם קטגוריה בהצלחה רבה
עידו כן־גוריזן, בנם ה־ 15 של הרק דנית
דבורה ברטונוב והמבקר הספרותי
עמנואל כן־גוריון. בית המשפט מצא
את מו סינזון אשם בדין, הרשה לו לשוב
הביתה לאחר שהבטיח: יתקן את הקו הנ הוג
בחסמבה החל מן הספר התשיעי של
הסדרה. על הספר השמיני, שכבר נמצא ב דפוס,
לא תחול הבטחה זו.

ספר אחר שהיה השבוע בחדשות, הוא
ספר הבקורים העבה המונח על הדוכן בכני־סה
לבית ראש הממשלה בירושלים. מבקרים
שבאו לאותו מקום מצאו בו את החתימה :
״סמואל, לונדון, לפנים ירושלים״ ,שיערו
שזו חתימתו של הרוזן •הרכרט סמיאל,
הנציב הראשון ליהודה, שעזר לחיים וייצמן
להשיג את הצהרת בלפור, נתמנה לנציב ה עליון,
עזר לעלייתו של האג׳ אמין אד
חוסיני, המופתי הגדול של ירושלים, חנן
את זאב ז׳כוטינסקי שנידון ל״ 15 שנות
מאסר על השתתפותו בהגנת ירושלים ב מאורעות
. 1920
לפני שמו של סמואל הופיעו בספר חתי-
מות :״ק ירק דאגלאס, בברלי הילז,
קליפורניה״ ו״מאונטכאטן מבורמה,
אדמירל, מפקד הצי של הוד מלכותה, הים
התיכון״.
קצין שני נמרוד אשל, אליל הימאים
(והנערות) ירד מאניתו א/ק רי נ רו בורכרד,
לעסוק בעניני אביו בגבעתיים. הסיבה: האב
איש מפא״י ותיק, נקע את רגלו• נמרוד ינצל
את שהותו על היבשה, יוציא חוברת לזכר
שביתת הימאים המפורסמת אשר זה עתה
מלאה שנה לקיומה.

־ תו 3י
אותה שעה׳ שהה בארץ גבור אחר של
שביתת הימאים, רב החובל, יצחק (א״ק)
אהרינוביץ, מפקד א/ק צפונית, המסיעה
מקונגו הבלגית עץ לבית החרושת לדיקטים
של משק אפיקים, אייק הביא אתו הביתה
אוסף גדול של תופים אפריקאים.

ומלים לא וה־ר ת
לילה

שחקנית הקולנוע המצרית־היהוריה
מוראד ילידת צפת, שסרטיה נאסרו

כאשר חגג עמוס כן־גוריץ את יום השנה
הראשון להולדת בנו בי. ג׳י. ה־3
(העולם הזה ) 637 העלה זכרונו ת על ידידי
נעוריו. ביניהם: האלוף יגאל אלון, ח .ר
לכיתתו בבית הספר החקלאי כדורי בכפר-
תבור. סיפר עמוס: בבית הספר התבלט
יגאל בעיקר בגלל העובדה שגר לבדו בחדר
הפינג־פונג הקטן בעוד ששאר החברים הצ טופפו
בחדרי המגורים הגדולים• מי שעתיד
היה להיות המפורסם בין אלופי צ. ה .ל.
החל לעשות לעצמו שם של ממש רק לאחר
שחזר מקורם המם־כפים הראשון של ההגנה.
חברת משפחתו של איש הגנה ותיק אחר,
תמר, בתו הבלונדית והחיננית של מנהיג
מפ״ם משה סנה, התכוננה לגיוסה לצ.
ה. ל ,.החליטה שהשרות הרפואי מתאים ב יותר
לצעירה שאביה הוא רופא עצבים ואמה
רופאה פנימית
לילה
מוראך

סבר׳
כאשר צצה ההצעה
איינשטיין ליור שו

למנות את אלכרט
של חיים וייצמן

למרות העלילה שאיננה חדשה ביותר, יש
בסרט הזד. נקודות.אחדות העושות אותי שו נה
מסרטי המערב הפרוע השגרתיים ; וול־טר
ברנאן, בתפקיד הסב הוא, כרגיל, מצוין,
וגם השחקנים האחרים מבצעים את תפקידי הם
באמונה. יש באדמה אדנזת־ נאיביות,
אבל נאיביות פקחית למדי.

״זכאי !״

מכבר במצרים, לאחר שנפוצו שמועות כי
תרמה כסף לקרנות ציוניות, ואשר זוכתה
בברור שנערך על ידי קצינים מצרים ביוזמת
מוחמר נגיב, הוכיחה שהיא יודעת להע ריך
את מוקיריה: היא הודיעה ש ה מל ך
לשעבר פארולן, אתו קיימה, לפי הסברה,
יחסי ידידות קרובים׳ אינו מגיע אף לקר סוליו
של יו ר שו איש הצבא.
בדאגו לעתידה של עיר העתיד לא שכח
אבא (אבא של חיפה) חושי את דור הע תיד•
לאחר שאירגן חוגים חברתיים לצעירים,
כמו חוג לבולאות ולארכיאולוגיה, ניגש ל פתרון
בעיה בוערת יותר: מתן אפשרות
נישואין לצעירים חסרי שכון. הפתרון: הק מת
מעברת נשואין בה יגורו הזוגות מיד
לאחר הנשואים.
ד״ר שמעון יוניצ-מן, אחד ממנהיגי
תנועת החרות הלוחמת בשילומים. מגרמניה,
גילה שידוע לו על גרמניה טובה אחת: בת
אחותו של הברון קונסטנטין פון נוי־ראט,
שר החוץ הנאצי הראשון, שנידון
כפושע מלחמה על מעשים שביצע בשעת
כהונתו כמושל בוהמיה. האצילה הגרמנית
ביקשה לכפר על פשעי בני עמה, הפצירה
ביוניצ׳מן שי עזור לה להתקבל לצ. ה .ל.
בעת מלחמת השחרור.

״נגני. נגני ילדונת״
סרטים אודות נשים מבוגרות, אך קטנות
קומה ושטוחות חזה, המצליחות, בעזרת בג דים
קצרים, להעמיד פנים של ילדות ארוכות־קומה
ומלאות־חזה, אינם דבר חדש על הבד•
אכן, נגני, נגני, ילדונת, אינו נראה כלל חדש,
אף על פי שיצא מאולפני מטרו בקאלנר
.סיטי, קליפורניה, רק בשנה שעברה. ליותר
מצופה אחד יהיה הרושם שכבר ראה את
הסרט, בלבוש פרנציסקה גאלי, לפני שנים
רבות. ו כיון שראה אותו לפני שנים רבות,
יראה לו הסרט הישן עדיף על החוש.
זהו מעשה בסינטיה פורטר (ג׳ון אליסון)
פסנתרנית ילדה, המתחפשת לילדה, מצליחה
על ידי כך לקבל הזמנה לקונצרטים אצל
אימפרסריו מפורסם (ו אן ג׳ונסון) .האי מפי
רסריו מתאהב בסינטיה, אבל אינו רואה כל
דרך לקשור אותה אליו מלבד על ידי אימוץ.
כאשר נודע דבר ההתחפשות, משתנים פני
הדברים, כפי שאפשר היה לצפות מראש.

כה נכבדה, הסב וייצמן את תשומת לבו
להקדשה בספר. היא היתה חתומה :״אל־ברט
איינשטיין״ .הציע וייצמן לעסקן לקרוא
גם הוא את הספר, להגות ממנו.

ייגאל

מוסינזון,

עמוס

כן־גוריון

״אשם !״
בנשיאות (ראה במדינה) נזכד אחד העסקנים
במקרה שאירע לו בקונגרס הציוני לפני 20
שנה. העסקן מצא במזוד תו של וייצ מן רו מן
בלשי בגרמנית. כאשר השתומם על מציאת
ספרות כה קלוקלת בין חפציו של אישיות

ד״ר נחום גולדמן,

המנהיג הציוני ש
יצא
השבוע סופית ממרוץ הנשיאות, נימק
מדוע אינו מוכן לקבל על עצמו את התפ קיד:
הוא אוהב לשוחח חופשית ׳עם בני
אדם ועם עתונאים, ואם יבחר לנשיא יצטרך
לפני כל שיחה לקבל את אישור שר החוץ,
משה שרת, המדקדק החובב, לא רק לכל
מלה שיאמר אלא גם לניקודה של המלה.

ספורט

בדיבותי הערל םהזה *
לשרות הקוראים המעונינים כשמירת גליונות ״העולם הזה״
העמדנו בריבות שנתיות מיוחדות המכילות עד צ 5גליון, לפי בחירתו
של המזמין. אפשרית גם כריכה חצי עונתית (6צ בליון).
קורא המעונין בכריכה מתבקש :

לשלוח או להביא את החוברות למערכת ״העולם הזה״ ,מדור הכריכות•

לצרף פתק ועליו, בכתב ברור, שמו המלא, כתובתו.

פתק שני ועליו רשימת הגליונות החסרים לקומפלט׳ אם ברצוני לרכשם (ראה להלן).

המחאת דואר על סך — 3.ל״י לכרך, בתוספת ערך הגליונות החסרים (ראה להלן).

לקשור בנפרד את הגליונות של כל כרך.

לכל חבילת גליונו תיש לצרף את הפתקים המפורטים בסעיפים ב׳ וג׳•

הנהלת ״העולם הזה״׳מעמידה לרשות קוראיה. המעונינים להשלים
את אוספיהם, את הארכיון שדה. כמדה שהגליונות לא אזלו.
מחירי הגלימות הישנים הם :
מחיר הגליון
75 פרוטה

100

120

130

150

200

עד ג ליון מספר
)12.10.50( 676
)12.7.51( 715
)20.9.51( 725
)27.12.51( 739
)7.2.52( 715
עד היום

מגליון מספר
)1.4.50( 651
)19.10.50( 677
)19.7.51( 716
)27.10.51( 726
)3.1.52( 740
)14.2.52( 746

אנגלית וצרפתית
בבית הספר לשפות
ביום

״קדימה״,

לדצמבר)

נפתחים

קורסים

אנגלית

דמתחידם: מ־11—10

בבוקר,

כדלדלן :

אולימפיידה תמונות מהדסינק

( ) 3לתלמידי בתי״ס עממיים ותיכוניים מ־ 5— 4 ,4— 3אחה״צ.
צרפתית למתחילים :

פרסים והרשמה :

לרמוד

מ־8— 7

בערב !

ז מן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה
בתל־אביב
תמהו תלמידי גמנסיה הרצליה
לראות בחור נמוך קומה, שתקן וחייכני,
מזדנב אחר אחיו אריה אטרמן, מורה ההת עמלות.
אליהו, בעל גוף מוצק, נטש את נב חרת
מכבי גרמניה שבאה למכביר, השניה,
לא חזר לארצו של היטלר, ביכר את החיים
בארץ שסבלה אותה תקופה מחוסר עבודה
משוע. בלית ברירה וללא ידיעת השפה העב רית,
אחז במעדר, עזר לתלמידים לעבד את
הגינות הזעירות בחצר הגמנסיה.

בערב.

משעה 12— 9בצהרים 9— 3 ,בערב ( פי ט ליום ששי).

ל ר קו ח

כל אשה יכולה להאמין לי
כי טקסטיל שמפו
מכבס ומיפה צמר,
משי וכל האריגים בזהירות העדינים
רבה.

אצי

ג וט

המפיצים

ת״א, רח׳ בן־יהודה 62

היחידים :

חברת גורית בע״מ.

פסנתר־-

קניה -מכירה -תקונים
כוונים

ופטרמן את
חל־אביב. רח׳ רש״9 -

ספיר

צינקוגרפיה

רינדזונסקי

וב הקישון . 6תל־אביב

גלופות קו

שלח זכריה (״טאטום״) עופרי את כדוריו
הראשונים אל סל היריב, היה ברור כי הקהל
הרב שעמד ללא סדר על קוי המגרש ממש,
לא יתאכזב. המשחק הטכני של התקפת ה מכבים,
זהירותם, בהגנה, איח,ו הצגה נהדרת
של משחק הסלים, שימשו הוכחה נו ספת
כי לולא ז לזו ל ביריב אפשר לנצח יו תר
בנקל. שאגותיו של אברהם שניאור, כדור־טלן.
מ*.׳ 1של ישראל ומכבי, לא מנעו ממנו
לקלוע לבדו 17 נקודות, להגיש בתבונה
וללא מעצור כדורים נוחים לחבריו. אך ככל
שהתקרב מועד סיום המשחק, החלו המכבים,
שיתרונם היה גדול, להציג משחק להטוטי,
חסר תכלית, ספגו בשל כך מנה גדושה של
נקודות מיריביהם, שניצלו את החורים. אם
דבר זה לא שינה מאומה לגבי נצחונה, נוכ חה
קבוצת מכבי לדעת כי שכרו של הזלזול
תמיד בהפסדו.

בערב ;

( ) 2למתקדמים ולמשתלמים מ־ 10— 9בבוקר ובכל שעות הערב 1

למתקדמים: י מ־6— 5

הנקמה בנערי
״האם כבר הכינותם את השעורים למחר?״
קרא אחד ממאות חובבי הכדורסל לעבר קבו צת
הפועל תל־אביב שהופיעה למשחק גומ לין
רב המתח מול החמישיה האולימפית של
תכבי תל־אביב. אבן, נראו לוב שי הגופיות
האדומות כילדים ממש, ונבל זאת הפתיע!
לפני כמה שבועות בנצחם את ״הענקים היש ראליים״
,הופיעו הפעם ברעד קל לעומת ה החלטה
הנחושה של המכבים להוכיח כי ה עבר
מת, הנקמה תהיה הלילה.

שחקני הפועל, שאיש מהם לא חש מימיו
את מגע סכין הגילוח, זכו למרות הכל לא הדת
הקהל המגוון כולו. הם נלחמו כיאות,
וכשלא היו מסוגלים לעבור את הגנת המ כבי
הכבדה, סיגלו לעצמם את הקליעה מר חוק,
הלהיבו ללא גבול בדיוק הקליעות.
כשנשמעה שריקת הסיום מהרו שחקני הפו:
על לבסית, הבטיחו למאמנם לא להכעיס את
אבא ואמא, ל חזור מוקדם לבתיהם.

רח׳ בן יהודה ,74 תל־אביב.
חדשים

כדורסל

גלופות רשת

התעסקותו בכדורגל ואתלטיקה קלה עזרו
לו לא במעט בדרכו בצבא הבריטי,־ אליו הת גייס
בשנות המלחמה, הוכיח, הודות לתנאי
אימון מצויינים, את יכלתו בענף המסלול.
כאשר פשט את מדי החאקי נוכח כי מס פיקים
גופיה ומכנסי ספורט כדי לזכות בא ליפות
ישראל בריצות קצרות, נחשב ז מן רב
בין טובי הרצים בארץ. אך הגיל 32 נתן את
אותותיו ברגליו, אלץ אותו לסיים את פר שת
הריצות בשנת 1947 עת נמנה, בפעם
האחרונה, על נבחרת ישראל באתונה. אלא
שלנעלי הריצה צירף הפעם מצלמה חדישה,
הנציח את הטיול מלא החויות, את מבצעי
הספורט באיצטו העתיק. כשנדרש למכור את
תמונותיו, נוכח כי העסק אינו רע כלל, הח ליט
להפוך לצלם ספורט מקצועי.
״בובי״ ,כינויו החביב, היה לחלק בלתי
נפרד מהספורט הישראלי. רבים תמהו לע תים
אם הצלם ׳ 4אינו מחסיר שום מאורע,
מחוסן בפני מחלות. אלפי חובבי כדורגל
מוכנים ברגעים מסויימים לקרעו לגזרים
בשעה שהוא ״מנדנד״ לשתי הקבוצות להצ טלם
שוב ושוב, סולחים לו למחרת עם פר סום
התמונות בעתונות.
אליהו רכש נסיון רב בשנים האחרונות,
ליוו־ ,אף כמד. נבחרות ישראליות לאירופה,
ביקר באולימפיות עולם, זכה לבסוף לרגע
הנכסף: הזמנתו ביחד עם חמשה צלמים
נוספים * למשחקי הלסינקי, לשמש נציגי
הצלום היחידים בעולם.
תערוכתו ב מלון פלגה בתל־אביב מרתקת
לשעה ארוכה כל חובב ספורט, המשקיף
על תמונות הענק בעלות הכותרות המוצל חות,
מעביר לנגד עיניו את מהלך המפגן
הספורטיבי החשוב ביו תר. בין התמונות בע לות
העניו: דמעות הגיל של ג׳וסי ברטל
הלוכסמבורגי המנצח בריצת 1500 מסרים,
צלומם המשותף של קלעי ישראל ומצרים,
הופעתם של מגרדי השחקים האמריקנים ב כדורסל.

שני
בריסים, אמריקני, גרמני, צרפתי.

טוען בובי, כתגובה לבקורת על מעוט
תמונות ספורטאי ישראל :״אלופים כהאנד
ריקני הריסון דילרד, הברזילאי פיירה דה־סילבה
היו נכונים למען תצלומי לעמוד, אם
אדרוש מהם, על ראשם. לעומתם נתגלו ספור טאינו
כמשתפי הפעולה הגרועים ביותר.״
כדורגל הספורט איגנו ספורט
בלשונות אחדות יש למלה ספורט משמ עות
אחרת מלבד ״משחק״ .המשמעות: הגי נות.
בעברית ישראלית, אם עלולה להיות
למלה משמעות אחרת כלשהי, הרי ז ו :
שחיתות• יתכן שמאז ימי היוונים הק-,מונים,
כאשר משחקי הספורט שלהם סימלו, בעיני
היהודים השמרנים יותר, את כל תועבות
הערלים׳ אין סיכויים לספורט טהור בארץ
ישראל. כך על כל פנים, אפשר לסבור לאור
תוצאות המשחקים האחרונים בליגה הרא שונה.

שאירע בשבת שעברה היד. פשוט
מאד ומכוער מאד: כדי למנוע את ירידת
אחת משתי קבוצות מכביות חלשות לליגה
השניה, הניחו להן שתי קבוצות מנביות
חזקות לנצחן * .באותה שבת, אחת השחו רות
בתולדות הספורט הישראלי, תוכנן, ב צורה
דומה, הפסד ( )2:0של קבוצת הפועל
חיפה׳ התופש את המקום החמישי בליגה
אצל הפועל ר א שון ל ציון, החופש את המ קום
שלפני האחרון .׳
אמר עתונאי :״אינני מתחבט בבעיה מה
לכתוב על משחקים אלד ; ,אינני יודע רק
לאיזה מדור להכניס את הכתבה. דבר אחד
ברור: מקומה איננו יכול להיות ב מדור
הספורט.״

ת ־ חטר 11
הגבירו תדא התפשטו
לפי הפתגם האסקימוסי עתיק היומין, אין
מקום ליאוש כאשר נאלצים לשאת אשד, מכו ערת.
המסכנה איננה אשמה בכך, ו מלבד׳זאת
יתכן שהיא פקחית. ואם נתברר שהיא איננה
סובלת מעודף של שכל, גם זה לא אסון —
יתכן שר,אשד, מצטיינת בצדק ו ביו שר. אך,
כשהגברת לא רק מכוערת, אלא גם טפשה
וגם נוהגת לסור מן הדרך הישרה, אז מוטב
שבעלה האומלל יתלה חתיכת קרח בצוארו,
יקפוץ לים מן הקרחון הקרוב ביו תר.
לאסקימום הנבון שהמציא את הפתגם לא
נזדמן, י ש לשער, לראות את המחזה החדש
במטאטא אך לו היה עושה זאת, היה
מגיע לידי הכרה שחוכמתו צודקת גם במה
שנוגע ליצירות תיאטרוניות.
יש ל שער ששבת בטבריה שואפת להיות
קומדיה קלי>ה ללא התימרויות ספרותיות.
העובדה הזאת כשל עצמה איננה מהווה עד יין
אסון. בסופו של דבר, הקהל הישראלי
רשאי לזכו ת בקרקס זו ל בשעת עלית מחירי
הלחם. יתכן גם שישנם. אזרחים המתענינים
במעשיהם של אנשים שבידם אמצעים מס פיקים
כדי לבלות נופש נאה ליד הכנרת
היפה. ינקילביץ הקצב, הסוחר בב שר של
מר כרמלי,
שילוני הנהג ;
סוס שחור ;
״איש חשוב בנמל חיפה״; שתי גבירו ת
אלמנות קש ושאר האורחים בפנסיון כולם
משמשים דמויו ת נוחות ליצירת י צור תיאט רוני
הנקרא ״קומדיה של חדר המיטות״.
אמני הג׳אנר הזה, המחזאים הצרפתיים, יוד עים
איך לדגדג את חוש ההומור וי צר המין
של הקהל על ידי מצבים מפוקפקים, כגון :
הופעתז הבלתי צפויה של בעל בחדר אשתו,
בו הוצפנו ארבעה גברים זרים• חלק אורגני
וחשוב של מחזות מסוג זה: התפשטות
של שחקניות יפות, לפחות פעמיים בכל מע רכה.

י. בר־יוסף איננו צרפתי, הגב׳ זלצמן
ואורית אינן מתפשטות, הבדיחות גור מו ת
לחיוך מריר במקום צחוק והמחזה הנואל
והטפל ביו תר של השנים האחרונות מתלבט
על במת המטאטא בקצב של מנגינות חסי דיות
ו״י ש לי כגרת״ .אם התיאטרון הסטירי
בישראל רוצה להיות נאמן לשמו, עליו
להשתמש במטאטא בהקדם וב מרץ רב.

• מכבי ת״א — מכבי נתניה ; 0:3
חיפה — מכבי רחובות . 1:6

מכבי

•• שבת בטבריה, קומדיה בשלוש מערכות
מאת י. בר-יום ף, מבוימת בידי י. אוקסנברג.
הציירת: ג׳ניה ברגר.

העולסו הזה מס׳ 757

הונגריה

מדעה הוא •הוד•

כאשר נהל משה בן עמרם משא ומתן
עם פרעה כדי לשחרר את עמו, היתד. עמדתו
חזקה ומבוססת. לרשותו עמדו אמצעי לחץ
משכנעים, תמיכת חלונות גבוהים ביותר.
עמדתם של היהודים יוצאי הונגריה המ בקשים
אותו הדבר משליט הונגריה מתיאם
ראקושי היד״ידי היא בהרבה יותר חלשה מ עמדתו
של משה.
הצבא הסובייטי ששיחרר את הונגריה מידי
הנאצים, מצא במדינה כ־ 150 אלף יהודים
חיים, שרידי חצי המיליון שהיו בה לפני
המלחמה. בשנים , 1945— 47 בתקופת הדמו קרטיה
הבורגנית, הצליחו 40 אלף מהם לע זו
ב את הונגריה, אך לאחר שהמפלגה הקומו ניסטית
עלתה לשלטון נסגרו שערי היציאה.
אזרחי ישראל ממוצא הונגרי דאגו לא
במעט לגורל אחיהם שברובם השתייכו למע מד
הבינוני, הקרבן הראשון בכל מהפכה
חברתית וכלכלית. למרות שלא פחות מ־65
אלף יהודים תושבי הונגריה הביעו ר צון
לעלות לישראל, רק 3000 מהם קיבלו היתר•
יציאה, אבל לא כולם הצליחו, למעשה, להש תמש
בהיתרים.
התאחדות עולי הונגרית פנתה פעמים
מספר לממשלה ולהנהלת הסוכנות, בק שתם
לעשות מאמצים ׳לשבור את המצור.
הדבר הגיע גם לכנסת, גרם לחלופי דברים
חריפים בין דובר הממשלה לאופוזיציה. מש רדו
של משה שרת, שר החוץ, והסוכנות
הכריזו לא אחת ש,הדבר נמצא בטפול.׳׳
געשו מאמצים לשנוי המצב אך איש לא הש לה
את עצמו בר עיון כי יש מקום לאופטימ יות
איזו שהיא.
״אתם מוכנים?׳׳ אף על פי כן החליטה•
ההתאחדות לפעול, להגיש עצומה לממשלת
הדימוקרטיה העממית, הדורשת לתת ר שו ת
יציאה לכל הרוצה להגר.
בשבוע שעבר החל, בארץ וב־ 21 ארצות
אחרות, מפעל החתמה דמונית על העצומה.
לזה קדמו דיונים על נסוח העצומה, כי בין
ישראל להונגריה קיימים יחסים היכולים ל היקרא
ידידותיים. יוז מי הפעולה הדגישו כי
אין זו פעולה מדינית, אינם רוצים להתקיף
את ממשלת הונגריה.
אך אוהדי הדמוקרטיה העממית לא קבלו
טענה זו. כאשר הופיעו ברחובות תל־אביב
בשבוע שעבר 67 קבוצות של מחתימים, הות קפו
אחדות מהן על -ידי צעירים עוינים. נת גלעו
תגרות בין המפריעים למחתימים ולקהל
הרחב, שהיה, בדרך כלל, אוהד לעצומה.
נשמעה השאלה :״אתם מוכנים לתת להם
שכון ולחם?׳׳
ברזיל קמה וסובלנות
ארצות הכרית של ברזיל מהוות את המדי נה
הגדולה ביו תר באמריקה הדרומית. שלא

דוד שאלתיאל (שני מימין) ואש תו( שני ה משמאל) כשיחה עם מושל בראזילי ואשתו.
לא. בל נך :
כשאר שכנותיה הדוברות ספרדית, ל שון ה מדינה
בברזיל היא פור טוגיזי ת. זוהי מדינת
הגירה גדולה שחלק ניכר מתושביה הלבנים
הגיע אליה רק בשנים האחרונות, בעיקר
מאטליה, גרמניה, ארצות מזרח ומרכז אירופה.
בין המהגרים, מספר גדול של יהודים
שנמשכו אל האפשרויות הרבות הצפונות ב ארץ
הקפה הסובלנית כלפי מעוטיה.
ציר ישראל במדינה הוא אלוף דוד שאל־תיאל,
מי שהיד. מפקד ירושלים בעת מלחמת
העצמאות. לפני שבועות מספר הוזמן הציר
לעזוב את הצירות בריו־דה־ז׳נרו, לערוך בקור
בחלקים אחרים של המדינה רחבת הידים.
פחות או יותר כהרמוניה. הדו״ח
ששלח הציר מבקורו ספר על התלהבות גדו לה
שאחזה את תושבי ערי השדה, על קבלות
פנים חמות שערכו לו השלטונות הצבאיים
והאזרחיים של ברזיל, שיחסיה עם ישראל
הם מאז ומתמיד ידידותיים ביותר.
מספר הציר שאלתיאל על יהודי המדינה
ריו־גרנדה־דה־סול :״הישוב היהודי מונה 14
אלף נפש. פרנסתם העיקרית של היהודים
במסחר, קצת תעשיה, התחלות של מקצועות
חפשיים. מוצאם העיקרי הוא ממזרח אירופה
(בסרביה ופולניה) ,רמתם התרבותית איננה
גבוהה ביותר. פורטו־אלגרה (בירת המחוז)
היא מבצר אנשי חרות, אך למרות זאת משת פים
הזרמים השונים פעולה בעבודה הציו נית,
פחות או יותר בהרמוניה.״
היכן התזמורת? כאשר הגיע הציר
שאלתיאל לפורטו־אלגרה, מצא את הישוב
היהודי כולו, כמעט, מצפה לו בשדה התעופה.
הדוחק היה כה גדול עד כי רק בקושי
רב יכול לשמוע את הברכות והנאומים ש־קדמוהו
בהם. כותב הציר שאלתיאל :״לא
שמענו וגם לא ראינו (בגלל הקהל הרב) את
התזמורת הצבאית שנגנה בשדה התעופה את
שני ההמנונים.״

מוסיקה
קרבן נעורי דאב*ב

מאמה <1אשת פרעה ומאה ) 2 ;) 20 ישנו בירו־שלים;
איננו בבירת ישראל; ) 3עצו של אברהם:
כנועה; ) 6נאות;
) 1מי-רפואה; לשעבר. ממשלה
17 מודד; ) 9טוב או רע. אבל שיחיה; ) 11 אחת
מתחנות הלחם; ) 13 סגולה ) 15 ,-ארץ; קורץ; ) 16 יפים.
כשהם ארוכים 17מ; ) 19 מסוג מסוים. נורם
ל״ציברוח 21 מלח; ) 23 נשים מיוחסות; <25
לעתים, אופי חקרני; ) 27 תיטה, עם חיבור; ) 30 נעול
— במבוכה ) 31 :פונדק; ( 32 תערובת; רע בלעדיה;
) 34 לא ״פרופסור מפוזר 36 לפעמים, צמוד לאומה,-
) 38 דואה; ) 40 עיר פרחים — הולנד; רובע צבעו נים
— ניו־יורק; ) 43 בפי הסום. בדם החי; ) 44
הדר; ) 46 שנים 48 והותר.

העולם הזה מס׳ 787

קונצרטיב אחד למשנהו ולתפוש מקום כבוד
ברפרטואר של תכניות קונצרטים.

זנבות סמוקינג, סרחי־שמלות ארוכות וב־רק־עדיים,
מלאו כרגיל את האולם, בהצגת־הבכורה
הפריזאית ב־ . 1913 באולם, התיאטרון
שבשדרות מונטן עלה המסך, גילה הצגת
בלט חדשה: פולח! האביב.
משולש מו שך יצר מתח רב בקרב הקהל
הפריזאי, עוד לפני ההופעה: דיאגילב, מלך
הבלט הרוסי, ווסלב ניז׳ינסקי, הרקדן הרוסי
שלא היה דומה לו בכל הדורות, איגור סטר-
בינסקי — המחבר הצעיר, תלמידו של
רימסקי־קורסקוב, שחולל מהפכה בעולם ה מוסיקה
בצורה ו תז מור חדישים.
אחרי צפור האש ופטרושקה, היה זה ה שלישי
שבסדרת־הבלטים, אותם ניהל דיאגי־לב,
להם יצר ניז׳ינסקי את התנועה (כוריאו־גרפה)
וסטרבינסקי חיבר את המוסיקה. תוכן
הבלט נלקח (כקודמיו) מהאגדה הרוסית, כש־לנושא
משמש חלק מהפולחן האלילי הק דום
של הארץ רחבת־הידים•
בני נעורים בצעו על הבמה את פולחן־
האביב, ליוו ליער את היפה בבנות, נטשוה
שם להקריב את נעוריה לאביב כחלק מפול־חנו.
הצגת
הבלט התקבלה בשלילה על ידי קהל
הצופים שנרתע מהתנועות הנועזות אשר
בוצעו תוך ליווי מוסיקה ססגונית בתזמור
וקצובת־סינקופות רבות בלחניה. .
אולם עובדה זו לא מנעך, כלל בעד לקט
המוסיקה של פולחן האביב מלנדוד מאולם

הכנה כין איגוד לאיגוד. החלק ה מאושר
של חובבי־המוסיקה הישראלים, בע לי
כרמיסי־מנוי לקונצרטים של התזמורת
הפילהרמונית הישראלית, שמח לראות בתכ נית
קונצרט המנויים השלישי, את פולחן
האביב, מבוצע לראשונה בארץ. האחרים
הסתכלו בקנאה במודעות, המתנוססות על
הלוחות, נאלצו להסתפק בשמיעת היצירה
מעל גבי תקליטים, לכל היותר.
הנצוח של פולחן האביב נפל בחלקו של
איגור מרקביץ׳ ,יליד רוסיה, חניך שוייץ,
שנטש את חיבור המוסיקה למען הניצוח
עליה, קנה, בבקרו בארץ בשנה שעברה, את
לב מבקרי־הקונצרפים בהופעתו החביבה,
את אזנם — ,בצלילים שהפיק מנגני התז מורת
שעל נגינתם ניצח.
מרקביץ׳ החליט לבצע את היצירה כשלי מות
מכסימלית, קבע מינימום של שבע חז רות׳
הצהיר, באחרונה שבהן, שבצוע סולו-
הפתיחה שביצירה, המנוגן על ידי הנגן הרא שון
בבסון, הוא המעולה מבין כל הבצועים
ששמע מעודו.
מבקרי הקונצרט הצהירו: ביצוע יצירתו
של איגור סטראווינסקי בניצוחו של איגור
מרקביץ׳ הוא המעולה מבין כל הבצועים
המוקלטים.
חייך אחד המאזינים, העיר :״איגור מבין
יפה את איגור.״

פונרזן

תשבץ מסי 143
מאחה <1כם, בארצות הברית נקבע, בארץ —
התפנה ) 5 :הדאה לעולם אנרניד, עצומה בשבוע שע בר
) 8מתחיל בתולעים. מופיע בעיבוד מושלם על
אנשים; ) 10 צורת נוזל; ) 12 ריק — ריק מתוכו:
) 11 שמואל חשב את חנה; ) 17 תופעה חדשה בדואר
ישראל; ) 18 לעבר האמנה האטלנטית; 120 בנוף וב־נפש;
) 21 מים רבים; כספים רבים ) 22 .מדרנה, מה תכונות
התרומיות; ) 24 עד כנות יש זאת לכסף הם־
דינהז; ) 26 באדמה — ירוק וענלנל; בשמים — לבז
ודק; ) 28 לא־כן; ) 29 חתור. כמו כלת נעמוק ) 30
נוקטים אותה; מבצרים אותה; ) 33 קרית דתית; <35
יפה רעיתי; ) 37 שני ממדים; ) 39 בלתי מפולפלת;
) 41 מקור פרנסה למבריחים; ) 42 ראש (בערבית);
) 43 מודד הצלחתו של ספר; ) 45 פרנציסקו הקדוש. בלי
פרנציסקו; ) 46 נם לה מפלנות 47 התחלת דרך
מסוימת לאילת; ) 49 כלי אצילי; התנהנותו בלתי־אצילית
) 50 .מדור במה שבידך.

הרמה.

ח׳ 1ו מץ <41

ר סד

171

231־

מאוזן ) 1 :מכתב <5 .אדיר ) 9 .ברוך אתה ה. ,
) 13 בם ) 15 .רם ) 16 .תג ) 17 .יפו ) 18 .ביתה) 20 .
מעל ) 21 .בי ) 22 .מלך ) 23 .ים ) 25 .וי ) 26 .סגף.
) 28 הורד ) 30 .טלאי ) 33 .עשת ) 34 .נו ) 35 .יד) 36 .
ועד ) 38 .עם ) 40 .רפת ) 41 .המעט ) 43 .ענן) 44 .
־ז״ל ) 46 .עץ ) 48 .יש ) 49 .איזנהואר ) 53 .משור.
) 54 ושתי.
מאוגד* ) 2 .כב ) 3 .תרח ) 4 .בו ) 5 .את ) 6 .דהד.
) 7יה ) 8 .שביב ) 10 .כרילה ) 11 .אמת ) 12 .מגלי.
) 14 מפיסטופל ) 16 .תעודת עני ) 18 .בל ) 19 .היה
) 22 מפאי ) 24 .מועד ) 27 .גל ) 29 .רש ) 31 .ידה.
) 32 מועצה ) 34 .גרזן ) 37 .עט ) 39 .מנשר ) 42 .מען
) 45 אין ) 47 .ראש ) 49 .אש ) 50 .זר ) 51 .וו ) 52 .רת.

פרסי סופרים לפותרי תשכץ }1,4
291

רפאל גאליבוף, ת .ד ,20 .ירושלים.
אבנר יאיר, רח׳ הרצל ,66 תל־אביב.
אביטל בתיה, רח׳ ביאליק ,20 רמת־גן.

43 471

הודעה לפותרים

הפותרים הזוכים בפרסי ספרים יכולים לקבלם
במזכירות המערבת או אם יודיעו על כך, לבתי הם,
לפי כתובותיהם•
מערכת העולם הזה מבקשת את כל הפותרים
לציין על מעטפות פתרונותיהם את ההערה
״פ תרון תשבץ״ כדי להבטיח טיפול יעיל יו תר
מצד מזכירות העיתון בפתרונות המגיעים אליה.

העולס

נראה שנגזר כי התקופה בה היו
דרושים לשם מילוי מוצלח של כל
הפעולות החברתיות, מכנסי חאקי
בלורית פרועה ככל האפשר, ידיעה
ממוצעת של הורה וקרקוביאק, חלפה.
יחסיה החברותיים של אוכלוסית יש ראל
1952נ&תבכו .״חברמניותו״ של
בחור פלוני, עלולה לא ל עזור לו
במאומה ב חיפושיו אחר חברה, אם
לא ידע גם להימנע מלדרוך על רגליה
בשעת ריקוד מודרני. תל־אביב, העיר,
שהיתר, פעם רגילה להשקיף בשעות

ברוקד.׳ בפעם הראשונה בן , 16 בעיר
מולדתו סלוניקי שכיוון, הקים מאז
את אהד מבתי הספר הידועים ביותר
בארץ, ממשיך עדיין להשתלם, ל למד
עצמו ר קודים חדשים, קורא כל
ספר מודפס ברחבי תבל על נושא ה ריקוד
המודרני, אינו משבח את רק דני
ישראל.
האנשים, המביישים בתחילה. המת אספים
ערב ערב במרתף הבית ב שדרות
קק״ל ,26 בו נמצא האולפן
מצופה מראות־הענק של סאמי, מייצ גים
את רוב שכבות העם: במאוחר
או במוקדם, נוכח כל אחד מהם ל־

הבט נא בראי. אדוני
אחו! 3׳ ככה. אדוני ...
הלילה על קב־צח ״משוגעים״ שרקדו
הורה ברחובותיה והוציאו אזרחים מ כובדים
ממיטותיהם, נגמלה מזמן מ תופעות
אלו, התרגלה לבארים, שבאו
במקומו.
לתושבי הארץ, ואף לאנשי הקיצו צים,
הפך הריקודי כמעט הכרח. ה תשובה
לשאלה השיגרתית ״לאן ה ערב״
? היא כמעט תמיד ״לרקוד״.
בין אם אחרי הקולנוע או אחרי
הקונצרט, במסיבה הפרטית או ב פומבי•
הבחור, היושב ליד מכרה
בבית קפה, ומנסה לשוחח אתה או דות
פוליטיקה, במקום להזמינה ל התנועע
לצלילי התזמורת, עלול, באם
היא בחורה מאותו סוג מצוי, לעשות

ואחת, שתים שד ש. סמל• אה״ד. שהפכו חומר רר ביד המורה.

לדעת, שעליו ללמיד לרקיד. אפשר
לפגוש שם את נער הפרוורים הלומד
בשיעור קבוצתי זול, ן — 20.ל״י ל עשרה
שעורים) טנגו, וולס, פוקס־טרוט
ופוקס איטי כדי שיוכל לצאת
עם נערתו במוצאי שכת. אפשר לפ גוש
גם את בעל מכונית ההדר, מודל
, 1952 שבא בלווית ש*ש יפהפיות, ל קבל
שיעור פרטי ברומבה, סמבה
ופסו־דובלה, שלא ד,ספ ק ללמדם ב נעוריו.

תד קלות* .בדתי...
גוף •שד. אדוני ...

את הנער מלמד באמי, נוסף על
צעדי הריקוד, גם נימוסי אולם רי קודים,
מעיר את תשומת לבו, כי
ריקוד, אןפ שרו סחיטת הנערה. ל איש,
שסאמי מגדירו כ״בארון בלי
תואר״ ,אומר הוא ״להכניס קצת את
הכרס.״ בפי שניהם, כמו בפי הבחורה
הצעירה שנשלחה על ידי הוריה לל מוד
לרקוד׳ י ש רק שאלה אחת, ה מרגיזה
את סאמי :״מתי אדע לר קוד?״
מצפים הם לזריקת קסמים,
שתהפכם תוך ערב אחד לפרד אס־טירים
ישראליים.

עליה רושם בטלני מאד.
האנשים, שהסתגלו למצב, משתח ווים
לפני הנערה, מזמינים אותה
לרקוד, מתחלקים לשלושה סוגים :
א) אלה שלמדו לרקוד, ב) אלה ש־כ
שרון ץ מבעי מרשה להם ל מ שוך את
בת זוגם סביב אולם הריקודים, מבלי
לגרום לה חבלה גופנית רצינית, למ רות
שלא למדו מעולם, ו־ג) אלה ש נדמה
להם כי הם יודעים לרקוד.
אחד ממורי הריקוד הותיקים ביו תר
בארץ, סאמי פרנסה, בן ה־, 39
מנוסה בכל הקשיים שנתקל בהם אדם,
שרצה ללמוד טנגו בארץ שרקדה
קרקוביאק׳ לימד במשך 20 שנו ת
פעולתו בארץ ישראל 5000,אנשים
כאלה. האיש, שהחליט על דרך חייו

סאמי מלמד 0טפ. עד פ רד אסט״ר. הדרך ארוכה.

לסאמי התשובה :״הריקוד הוא התמדה רצון,
אמנות, המצריכה
וכח. בעוד שאהרי עשרה שעורים
תוכלו ללכת בשקט לרקוד ולא ל־בייש
אותי, תווכחו אחרי שנה׳ כמה
אפשר עוד ללמוד.״