גליון 788 מתאריך 4 בדצמבר 1952

ו מ אן

אסיד פראג מרדכי אורן
אריה שאג. מי לא יירא?

(ראה דו״ח מיוחס

! ! ס צויז

א 1יגהורמציה

רו ע ד

מכתבים

מו רד ה ר מי:
ורי

גווי

חיי המרבה:

•1113 19

ן ורך הניתוב:
מי כאל

אל מו

יורן ההמיה:

(זנוני)

האלם הראשי:

הכתב הראשי:

השבועון המצייר
לאינםזרמי ני ה
רזווג נליקסון § ,נור-אביב
*!ויד וויאטרוז י ׳<

סול נולדנו(

יהודה !באי

אורכי מדורים:
מיכ אל אל מו. ני ע ה נבי. ירוהט נבע. תמר תדמור.

משההסים קבועים:
סרנדה נרובנר. רפאל חייט, אוסקר ט או בר. טילים טי א רי.
דבי • ש .

.11* .1,11 סי( .זסנין י*״• ראש־מערכח, ירושלים:
טען ליברקים • ״עולמסרס־רד
חסערכת בירחטייט
רחוב דוד חסלו (יוייאז).

דוד יוגיננר

ח סו -ד:

העול חוח גע׳••.

אני מתבייש להודות בזד״ אבל יש לי
סימסטיה משונה אל ריבחי כמאל, הקריין
העברי של רדיו דמשק. אני יודע שמעשה
בלתי נבון הוא להודות בכך. כמה עתונים
כבר מצאו כי ההופעה התכופה של דברי
העולם הזר. בתוכנית הדמשקאית מעוררת
חשד< ושהיא מעידה על אופיו ההרסני, האגטי־ציוני,
בקיצור — הכנעני, של העתון הזה.
אולם מה אפשר לעשות כנגד זה?
לצערי לא הכרחי את ריבחי מימי, נם לא
כשהתהלך בינינו. אולם לאחר שקראתי את
תולדות חייו, המפורטים במקום אחר בגל•
יון זה, היתד, לי הרגשה כאילו הכרתיו.
כי לפני מלחמת העצמאות, וגם אחריה, ני־סיתי
לא פעם לקשור קשרי ידידות עם ערבים
צעירים מסוגו.
הנה לפנינו ערבי בעל הכרה לאומית. שעשת
את כל אשר יכול בן־תמותה לעשות
כדי להשתלב בחברה העברית. הוא תירגם
שירה עברית לשפת אמו. הוא פעל לטובת
התקרבות פוליטית. וכל אשר ביקש היה כי
החברה העברית, בה מצא את כל אשר. חסר
לו בחברה הערבית, תתיחם אליו כאל אדם
שוה־זכויות ושוה־מעמד•
אולם החברה העברית דחתה אותו, הניחר,
לו להרגיש שאיננו אלא ״גייטיב״׳ ,פרא מן
המדבר. והפרשה כולה הסתיימד. בניעשה
לינץ׳ ,ברחוב עברי זרושלמי, ובפיצוץ ביתו
בשייך ג׳ראח.
זוהי פרשה אופיינית למדי. היו מאות,
ואולי אלפים, דוגמתה. אינני יכול שלא להרהר
מה היה קורא אלמלא היינו דומים
כל כך לבני גיטו המסתגרים בחומות רוחניות
וחברתיות. יתכן מאד שבדורנו היתד.
נוצרת שיכבה עבה של אינטליגנציה ערבית
צעירה, שהרגשתה הלאומית היתה צמודה
להבנת האופי המשחרר של הלאומיות העברית.
שיכבה זו היתד. יכולך״ אולי, למנוע
את המלחמה על אלפי קורבונותיה, או לפחות
לתת כיוון אחר לגמרי למלחמה — ולשלום.
מול הלאומנות הערבית הכמעט־דתית, הס־גרנית
והבדלנית, המובילה למבוי סתום
של שנאה והרסניות, היתה נוצרת לאומנות
ערבית מתקדמת, בריאה, המובילה לאיחוד
המרחב השמי תחת דגל שני הלאומים השמיים,
לגירוש כל הכובשים הזרים וייניצול
אוצרותיו לטובת יושביו.

כשזרים באים בטענות אל מנהיגים ציוניים
ומאשימים אותם בחוסר נכונות לכרך ח
שלום עם הערבים משך שני הדורות האחרונים,
נוהגים המנהיגים להצביע על שורה ארוכה
של החלטות חגיגיות בקונגרסים הציוניים.
הכרזות המנהיגים ותוכניות מפוארות. אולם
השלום לא יכול היה להתחיל בבאזל או
בז׳נבה. השלום היה צריך להתחיל בבית.
ברחוב בן־יהודה בירושלים, בתל־אב-ב, וברחוב
הרצל בחיפה. שורש הבעיה לא היה
פוליטי. הוא היה חברתי. שיחת רעים בין
צעירים, בילוי משותף של בני שני העמם,
ביקור איש בבית רעהו, יכלו לפעול יותר
׳״ מאלף הכרזות. החומר, הבלתי־נראית ביך
אדם לאדם היא שגרמה, למעשה, למצב הפוליטי
שהפך את מלחמת תש׳׳ח לבלתי נמנעת.
משום מה אני שמח שריבחי חזר אל מעבר
לקוים, נשאר בשטח הערבי. כי מה היה קורה
לו נשאר כאן? האם מצבו החברתי היה קל
יותר ז האם לא היו מתיחסים אליו כאל
אויב ערמומי, כאל כלב מוכה שבטחין המדינה
מחייב למרר את חייו באלף ורכים י
וגרוע מכל, האם לא היה נופל קרבן למאות
השפלות קטנטנות וקטנוניות בחיי יים־יים,
ביחסיו עם הפקיד במשרד הממשלתי, עם
השכן בבית הקפה?
עקבתי ביאוש מסוים אחרי מצב ־הרוח
של כמה ידידים ערבים, אנשים שיכלו להיות
בונים נאמנים של תנועה לאומית ערבית

סוסרי־חוץ:

נא! ריגח

מונ טי נ׳ייקובס, נבריאל דנוז, ידחק המאירי, ש מו א ל טי רון

מ״מ ראש־מערכת, חי*ה:

דאוס ישראל. תל־אביד

פרו־ישראלית כל־שמית. כשהחליטו את ההחלטה
הגורלית: להישאר במדינה בימי הקרבות,
דבר שלא היה בלתי״מסוכן, היו ימו־כנים
לפעול רבות בכיוון זה. תוך ארבע
שנים הפכנו אותם, אם לא לאויבים מושבעים,
הרי לאנשים שבורים, חסרי חזון ושאינם
עשויים להביא תועלת למדינה.
לא מזמן הקדיש ריבחי לעתון זד. ולי
אישית, את כל תוכניתו היומית. הוא לא
עשה זאת רק כדי לחלק לי מחמאות (שעליהן
אני מודה לו) ,אלא גם כדי לעקוץ איתי
כמת עקיצות. גם עליהן אינני כועס. אולם
היה בדבריו משפט אחו שאינני יכול
לעבור עליו בשתיקה.
אמר ריבחי אם ממשלתו של אורי
אבנרי זקוקה לשלום עם מדינות ערב, הרי
הוא מגיים את עטו ומייגע את שכלו יחי-
,פושים אחרי אמתלאות הגיוניות, כנדכול,
למען שלום זה...״
הנשיא האם באנווו הנ שי א ז״? ,א שר הוכרז כ אי שיו ת
שניה במעלה אתרי הראל ז״ ל, לא היה י כול לזכו ת
שביו ם קבורתו, לכל הפחות. כל בתי ה קולנוע ודד
תיאטרונים יהיו •גורי ם 1

י. כהן, תל־אביב

״הו א היה הילד ה שלי שי ב מ שפ חה געלת 11
ילדים, מחם נ ש ארו בחיים 7בני ת ו־ 5בנים (העולם
זזוה 1785״ .ה שבוז חלש 1

י. אמיתי, תד־אביב
ההגהה היתה חלשה. להוריו של ויצסן היו
15 ילדים.
תמהתי מאד שו ם אתם המתימרים להיו ת עצמ־איים
ובלתי תלויים — נתפסתם להרבה שנרה וקל־קול
במ אמרכ ם על ד״ ר ויזומן ז״ ל. אין זאת בי
הפעם לא ע מד לכם או מ ץ לבכם לבלתי הנדר
אחרי התעמולה הר שמית. נדמה לי שקריעת העין
לעבר בי. ג־י ..במאמרכ ם אל הקורא, א ף היא
מלמדת שאתם מתחילים להסתגל...
דו מני, שבהתאם לה שקפתכם ה מחייבת אחות
יהודית-ערבית במרחב מחובתכם היה (על אף הנוהג •
״אחרי מו ת קדו שי ם א מו ר להוקיע או תה דרך
פולי טי ת, לח ה טיף ה מנו ח וי ע מן, שדע תה ל הפוך
או תנו לארץ ח סות של ה אי מפ ריה הבריטי ת ול ע
שות מ א תנו כלב שמירה לאינטרסים הבריטיים
באיזור. דרך זו ודתה ב עוכ רנו ו מנ עה את ההבנה
בין יהודי ם וערבים.
יש הרבה נ קודו ת בחייו של אי ש זה המעוררו ת
שאלות, ורק אחת מ הן הובלטה ביו ם הלוי ה על ידי
בנו של המנוח שהגיע מ אנגליה ובקו שי ידע להניד
את ״ הקדי ש״ ך,ועברי על קבר א ביו ...לו יהודי ם
רבים היו מחנכי ם כך את בניהם — מי יוד ע ל אן
היינו מניעי ם.
כיעד נתפסתם נם אתם לאותה הערצה, ולא חדל תם
מהזכיד את א ר מון הנ שי א וכל ניגוני ה מלכו ת
שהתלוו לו !
ולבסוף. הערה כללית: אני מ א מין. שלו העיו־נות
של א. ד .נורדון ו הנ שמה עע מי ת) היתה כובשת
את ה מ חנה ה עיוני ולא ה עיונו ת של וי ע מן
ו שתדלנות אעל הבריטי ם) ,כי אז מ ע בנו כיו ם
היה שונ ה לנמרי. ולעתונכם הי ה הרבה. פ חו ת
ס ח לבקר בחיי מדינ תנו.

אליעזר אחישר, בן־ש מן

אליפות התשבץ 1953 .
חוברות התשבץ היא אחת החינוכיות והחיוביות ביותר. אלפי חובבים, צעירים
בקשישים, סוגדים לה בישראל. רבים מהם אינם מוצאים סיפוק בתשבצים הקל ם,
יחסית, המתפרסמים בעתוני הארץ.

כדי לעודד חובבות זו ולהציב לחסידיה מטרה למאמץ מוגבר,
מכריז מדור התשבצים של העולם הזה על קביעת תוארים של
״אלון ז-התשכץ״ ו״רכני-התשכץ״ של ישראל. חתוארים יחולקז
אחת לשנה, אחרי תחרות שתימשך חודשיים.
החל מגליון העולם הזה שיופיע ב־ 1לינואר ,1953 ,יפורסמו במדור שמונה תשבצים.
שכל אחד יהיה שונה לחלוטין מקודמו. קורא שיפתור את כל השמונה יזכה בתואר
״רבן־התשבץ״ .בין ה״רבנים״ תיערך תחרות־גמר של פתירת תשבץ אחד במהירות
המקסימלית. לזוכה יוענק התואר ״אלוף״התשבץ״ .לאלוף, לסגניו ולרבנים יחולקו
מוליות וגביע.
לקוראים שאינם משתתפים בתחרות, תתקיים חלוקת הפרסים הרגילה.

האמנם, ריבחי ז האם הממשלות הן הזקוקות
לשלום? ומה בדבר האמהות, בנות
עמך ובנות עמי, שבניהן נשארו בלטרון,
בעוג׳־־אל־חפיר ׳,בבית ג׳ראח שלך? מה בדבר
האמהות שבניהן יצטרכו לצאת לקי־ב
אם יתקיים רצונם (המוצהר) של מנהלי רדיו
דמשק ז האם לא היה די בבתים מפוצצים,
בפליטים מזי־רעב, בכרמים חרוכים?
כן, אנו זקוקים לשלום. אנו, המנצחים,
איננו ^ונביישים בכך. אולם האם אתם זקוקים
לו פחותי אדיב אל־שישקלי אינו זקוק
לו. גם לא נורי סעיד, ולא מוחמר נגיב
ולא הבריגדיר גלאב באשא. יכולים ר,ם להתקיים
עוד הרבה דורות במצב הנוכחי של לא־שלום
ולא־ימלחמה. אולם אתה, ריכחי, חבריך
בני גילך, כל אלה הרוצים שהמרחב יתעורר
לחיים חדשים, למען יהיו להם ולבניהם
חיים של תוכן וטעם, האם אתם אינכם
זקוקים לשלום?
אני מקוד, שאינני מעליב אותך אם אינני
מאמין שאתה מאמין במשפט זד, שלך. אחר,
סבלת מידי אותה מורשה של שינאה, משפטים
קדומים ויצרים פראיים הקיימים בכל עם.
איש לא יכעס עליך אם נצטברה בלבך
מרירות מסוימת. אולם גדולתו של אדם
נמדדת בכך שהוא יכול להתרומם בכוח ההגיון
הצלול והרגש הטהור, מעל למרירות
שהיא פרי תקלות אישיות.
ההיסטוריה הערבית מפארת גיבורים רבים
שהוכיחו גדולה נפשית זו. האם לא יימצאו
כאלה גם בדור זה, הדור ה־ 55 מאז הגירת
הנביא ממכה י

פצצה כ״העולם הזה״
הנני שסחמאדוסא חי יכםכי טו בעי הפ צצה
אשר שונ אי האמתה טילו במערכת שי כ ם. כי סו•
כיחה פעעה זו ש מאמריכ םנש או סרי. גם הפעם
ני סו מניני י מי הכיני ם לה שתיק רעיון ע י ידי פ ע עה
ו עיי ישאוי אותם; האט כ י כר מ הד שכחתם*
כא שר הרסו בתי כנסת. האם הרסו א ת הדת
הי הודי ת? כ א שר תרנו יהודים, האם ה רנו את
הרח הי הודי ת ז
וכיום. האם תושבים אתם שפצצהב מערכ ת תכ בוש
את י בו שי הי הודי ה ״ א סי קו ר סי״ ו ה כי תי
ס פינ תי ות הסוד או תו לאדוק ן
אם כן, הגז שיכו ב פצ צו ת. העם העברי י בין ש-
פ צ צות הן ה א דנו מנ ט ה אתדוו שי כ ם. ש אין בפי כם
עוד מיי ס כדי י הנן עיע מד תכ םהס מוי ה.
ו כי פצצה ופצצ ה שי כ ם תהיה יבנהי בי ת הנהדר
אשר יכום ע י החורבות שיה שחיתות ה מ פינ תי ת.
כיפצ צה ופצצ ה תודח כ מו מים יעץ הנ א ה שי צמח
עיז בי שי אי תופ שהמצ פון.
י כן, תברי מערכת ה עוי ם הזה: א י פחד, וה רי מו
ראשיכם ופצ צה זו רק תעוור י פ תו ה את ה די ת י עתיר.

רוני
נתן, רחובות
כ שי א ראיתי את רותי מעי דפי ה עוי ס הזה
787יאחר שעזבה את ה עוי ם ההוא כ פ פינ ת
המרחב. הז דיו תי דו אג י שיו מ ה. וכ ששמע תי ביומ
ד׳ רעש ה תפו צ צו ת במערכת ע תונכ ם ( מ כיון ש אני
נר בקרבת מקום) כמעטו שובנע תי שרותי הניעה
ישם ביוי ת ידידה מוטקה. ומה הופ ת ע תי והצטערתי
כ שנוד ע שרו ת׳ כיייאב אח. וי א זו כי ב ד.
אי אשא ביו דמטפחהנפצע.
אני מ א חי י דו ש ה חי מ ה מהירה. ו שי מ שיד בספור
קורותיה ב עזי ם הזה.

חופש הדעה

עודד תאומי, תל-אביב

י מ רו ת ש איני נמנה ע י הרחיים. נ ת מי א תי כע ם
בקראי את מכ תבו ש י הקורא דוד נ רו ס מז ( ה עוי ם
הזה 782 חרפה שע תון ה מ חי מרי היו ת מדריר
י די ר, יפרסם מכ תב ס פוג זה.

י. בן־ציון תל־אביב
נזדוו* המכתבים בהעולם הזה משחש במה
חפשית — היחידה בנל (נתונות הארץ —
להבעת דעות, תהינה אשר תהינה.

לקראת המחר
ברצוננו ידעתמה יהיה מר אה פני ה עוי ם
הזח ו ה עזי ם הזה כ א שר חברי ה מע רכ ת הנכבדה
איז ה
ירגי שו את עצמם י א עוד צעירים ויפים

1בווו ע־נ
כל המרבה
! נאשר אמחות מפליגות בשבח כשרו5נותיהם
המוסיקליים של צאצאיהן, אין
! גבול להגזמות,
אומרת אס אחת:
נגנה
״כאשר

בתי בקונצרט שיר
*־־ ערש לבטהובן,
נרדמו כל המאזינים.״
משיבה
האם השניה

״נאשר בתי נג״׳׳׳י
י״ נה את הלחן, סע־ן

ן רה בים׳ ,כל האנשים הקיאן.״

| הקורא מנחם אמיתי, רחוב ,831 שכון
! דן, תל־אביב, זוכה בפרס השבועי בסך

אינטרסים יי צנו ובשם מי ידברו אז?

קוראות, שלא קוו ולא התאכזבו.

השחיתות

קראתי את מאמ רכ םעיה שחיתות הנ פו צ ה בארץ
וי בי כו אביי שב מדינ ה הצעירה קרה וקורה
כדברים ה אי ה. ידו עיי כי מ תו ר ח בייו ת ש אני
שי ח תי. ו ש אנ שי ם אתרים שי תו ארצה. נגנ בו מצרכי
מזוז. כנרים וחפצים אחרים. אני. י מ שי, א מ שי ד
י שיו ח. אוי ם כ שנו דעיאמ רי ק אי ם. מ תור מכתבים.
שמח בייו ת שהם שי חו ארצה י עז רתמ שפחותיה ם
חסרו כמה מצרכים, מו בן ש עי ת ה חמתם עיה מדינה
ו עי ה רו אי ...זי? מ בי איי די כד שהם מפ סיקי ם
ישיוחח בייו ת ...וזה מו ריד את שמה שי ה מדינ ה.

משפט פראג

שלום ר,לסמן, נידיורק

כי מי מ רד הי מ אי ם יצא ת ם מן ה אובי ק טיביו ת
שיכ ם והייתם פרו־ימאים. היום אתם מוכרחים י ־
היות פ רו-י שר אייי ם ויד רו ש את אי סו ר ה קומוניז ם
בי ש ר אי.
אמנם ברור ש כי תנו עה ה הופכ ת י בי תי חוקית
עיויהיה כו ת שר שים ע מוקים יותר ...א בי היום,
ינו כחההש מצה ה קו מוני ס טי ת. א סו ריכםיש תו ק.
דחייקום, תנו קונטרה 1

ע. טל, ירושלים

נר תמנו י ר או ת איזה ה שיבו ת קטנה נו תן ה עוי ס
הזח ( <787ימשפטפר אנ ב עוד ב מ שך חדשים
התרגלנו י ק רו א בו נהוה קפדני שי כ י מקרה. ב עי
ה שיבו ת בארץ ו מ חוצ היה. אנו מ שו כנ עי ם ש־אי
פי קוראים אתרים רוצים י ר או ת הפעם אם
ה עוי ם הזה, הנקרא ״ בי תי תיוי ״ וא שר אנו רוצי ם
י ר או תו כזה. אינו אי א בת קוי ימפ ״ ם.

קבוצת קוראים ותיקים, חיפה
נא לראות עמודים 3־4־5־6־.7

מיהו חלוץ?

ה מו שג ״ היו ץ ח עוי ם מזיו )786 הו א. כ מו בן
מ סוים. נם רוחני וי א ו דוק א ג שמי. אני מ תננד
ב ה חי טיק רו איארסה מב צע עבוד ה חיו צי ת ב שם )
הנ עי ה הזה, בא ם הו א עו שהזאת רק כדי י ח פו ר
כסף וי חזו ריארץ מו צ או. י ו הי ה ( מ פו ני) י ח פו ר
כסף בצוד ה פ חו ת היו צי ת, מ שו כנ ע אני שהי ה
עו שה זא ת.

יורם גור, ירושלים

ורדה ד״כסית״

(העולם זחה

בקשר לססורה של הגב׳ אסרת
) 782 ברצוני ל ש אול ש אלו ת מ ספ ר :
א. האם אין הגב׳ אסרת חו שב ת כי זזסננוו
המליצי והחריף או דו ת בנו ת כסית אינו מ ת אי ם
לסגנון ה ספו ר כו לו וכי הו א מעורר א ת הקורא
לח שוב מ דו ע כוע ס ת הי א כל כ ד עלידזז?
ב. האם ה תעניגה הנברת אי פעם בבנו ת כ סי ת,
בכ מיח תן ליפה. לנ אצל, ל טוב שהן מקוות ל מ צו א
בכפי ת.
ג. האם הגב׳ ורדה אסרת סבורה כי ספורי ם
מ סוג ה ספו ר ש הי אפרסמה מו עילי ם להעלאת
הרמח?

מרים וינקלר, בני ברק

חשמל לירושלים
בכתבה ״ב שנה הב אה אור בי רו שלי ם״ (העולם
דדזזז )786 כתבתם כי בבית החרו שת שמ שול יופ קו
2500 קילווט־ שעה ב שביל ירו שלים. היחידה הנ כו נה
היא ״ קילוו ט״ (הספק) ולא ״קילווט-שעה׳־
(אנרגיה) .מי ל א. זה ארהבמ שפ חו ת הטובו ת
ביותר.

י. שביט, זזיפה

רדתי, רדתי

סלמתו, דוש! ש כני הם עולים חדשים מ תורכיה
הסברתי להם א ת הקריקטורה האח רונה על ל כלוכי
ת (עולם הז ה 786 הם נ הנו מ אד. דבר אחד
מ ענין או תי: מ ה יהיה ע כ שיו עם רותי שלנו?
הייתי מ צי ע כי לא תע שה ש טו תות שוב לי שראל.
מו ט ב שת שאר ב איז ה מקום אחר בעולם.

מאיר לביא, ירושלים

הכנות כלשכת הגיוס

בעניז בדיקת הבנו ת בל שכ ת הניו ס (העולם הזח
:) 785 אי פ ה היה הצלם שייכם*

אלימות וכוח גס

יחזקאל כהן, תל־אביב

האם חו שב ז אב ע מ שלם (העולם הזה <786 שב-
״ מ ע שי אלי מו ת והרס״ או ״ בכ ה נו פני גם״ י כ
סו ש הו אמתבטא — י שנ ה או ייטיב אתמצ בנו?
לא ולא. הו א טו ע ה בהחלט. המה פכ ה הצרפתית
נכ שלה לחלו טין והבי אה רק א ת הטרור של רובם-
סיר וא תהמש טר הי שז ונו סף לכד ה מי טה חורבן
על צרפת. האם הקורא ע מ שלם רוצה להפוך את
ישראל ל סו ריה שני ה 1אני סבור שי א. ולכו אני
מצי ע לו ל שכת ב שקט ולחכות.

רכושו של נסקר

יוסף שמואלי. רחובות

יש לי ה כ בוד לבקש א ת עזרתכם בקשר לשחרור
רכו שו של אחי ג׳וז נו רדוז בו טנ׳י מ או ס טר ליה,
בו ל מ שפ חה נכבדה ש הוכי חה א ח אחוותה גידידו־תה
ליהודים לא ב הזד מנו ת אחת. זה שני ם אחדות
ש אני מ שתדל י קבל כחזרה את בי תו ב חיפה, אול ם
ללא הצלחה ...אני מקז ח כי תשמ שו בה שפעתכ ם
להמליץ על שחרור הרכה* הזה של אחי, ש הו א
נוצרי נכ בד ו אי ש כנ סי ה ה מוכר בו ד אי נם לכם.

א. ס .בוטג׳י, חיפה

העולם הזה״ 788

1952

ד ר ״ח מי רחד

מדוע?׳

מי רחד

ו הכריזו מלחמה גלויה
על התנועה הציונית ועל
מדינתישראל באופו
מו חלטורוד ־ משמע *.

ד ר״ח מי רוזד

אמרה מוסקבה על ה ציונות.
כשקמו השופטים
במשפ טו של רו דו ל ר
סלגנסק׳ !שמאל! בשנת

דר ״ח מי רחד

דר ״ח מי רחד

דר ייח מי רחד

ואיפשד בהצבעתו את
ההחלטה הג׳דלית ש־הניחהיאת
היסוד להק מתה
של מדינת ישראל

ד ר ״ח מי רחד דר ״ח מי רחד

ד ו ״ח בזי וחד

אמרה מוסקבה על ה־ציונות.
כשק אגרר״
גרומיקו בעצרת אוייס
גבתמונה מימין! בשנת

ד ו ״המי וח ד ד ו ״ח מיוחד דוייח מיוחד ד ו ״ה מיוחד ד ו-ח מי וחד ד ו ״ח. מיוחד ד ו ״ח מיוחד ד ו״ח מיוחד

10פ 1של ירח דבש

||1111,

18/88 8/88 111 110 זי״
11) 1
יין ׳ י!

*יעז

^ 5 5מינ ־

[^ן ון

המחתרת עולה לאיור: אהוד אכריאל (שני משמאל) ,ראש המחתרת הציונית, מקכל כרחוב פראגי את הצרעת משמר הבכור הצ׳כי, כדרכו
:מך של מדינת ישראל. עם הקמת הצירות הפכה המחתרת רשמית, הוסיפה ליהנות מעזרת הממשלה הצ׳כית
להגשת כתכ-האמנתו בציר מופסד
(ראה שער)
ארית שאג, מי לא יירא?
אדוני ה׳ דיבר, מי לא ינבא 1

המגפיים המסומרות רקעו על האבנים העתיקות של
הרחוב הפראגי. החיילים הצ׳כיים עמדו דום. אהוד אבריאל,
ציר מוסמך של מדינת ישראל, שנולדה לפני יומיים, נכנם
לארמון העתיק, התיצב מול קלימנט גוטוואלד, ראש המדינה.
כתב האמנה לא היה לגמרי בסדר. משרד החוץ הישראלי
לא ידע עדיין מה הנוהל. הממשלה הצ׳כית החזירה את
המסמך, בצרוף דוגמה נכונה וכמה הערות אדיבות. כי אהוד
אבריאל, לשעבר איבראל, היה הציר הראשון של מדינת
ישראל על פני כדור הארץ.
כל זה לא קרה במקרה. כי בניגוד למקובל לא היד, על
אבריאל לנסוע או לטוס כדי להגיע למקום תפקידו החדש.
חוא כבר ישב שם חצי שנה, מאז נקרא על ידי דוד בן־
גוריון לעמוד בראש המחתרת הגדולה ביותר בתולדות העמים
— ,המחתרת הציונית ברחבי אירופה.
באותו יום הפכה המחתרת לרשמית. חצי תריסר ממשלות
עצמו את עיניהן, חייכו חיוך של עידוד. שליחים ישראליים,
מצויירים בדרכונים דיפלומטיים, טיילו בשני עברי
מסך הברזל. משלוחים מסתורייב עברו את הגבולות, חלפו
על פני שומרי גבול שהתאמצו להסתכל בכיוון ההפוך. ירח
הדבש הגדול של התנועה הציונית העולמית ומדינתה החדשה,
ושל התנועה הקומוניסטית העולמית ומדינתה הוותיקה,
היה במלוא זוהרו.

בגליציה, בנו של בעל בית מרזח. בעל קומה פחות מבינונית,
פנים כהות מוארכות ובלורית שחורה, עשה רושם
צעיר כל ימי חייו, שפע הרגשה של• בטחון עצמי, חוסר פחד
והחלטה תקיפה.
מרדכי הצעיר הגיע ארצה ב־ , 1925 השתתף ביסוד הקיבוץ
הארצי של השומר הצעיר, אך לא נמנה, משום מה, עם עשרים
משתתפי כינוס היסוד. הוא לא האריך ימי־ישיבה בארץ.
עוד בשנות העשרים נשלח בחזרה לפולין, עבד בהנהגה
׳העולמית של ה שו מרהצ עי ר ובהנהגתו הארצית כפולין. שני
המולדות שכנו בוארשה, ושם גם יצא לאור.שבועון התנועה,
השומר הצעיר, כתוב בעברית רבת איזמים, שהיה אז הבטאון
היחידי של התנועה בעולם.

* אביו ומשפחתו הושמדו בימי הכיבוש הנאצי. אחיו,
יהושע, שעבד, בבית המרזח של אביו, היה שוטר בגיטו
הנאצי. כשהתעניין אורן אחר״ המלחמה בגורל משפחתו,
החרים את אחיו זה.

בסוף 1928 גרם אורנשטיין לסנסציה רבה.
עד אותה שנה היתד, התנועה הפוליטית החוקית היחידה
בברית־המועצות, מלבד המפלגה הבולשביקית, מפלגת פועלי
ציון שמאל, שד,יתד, קומוניסטית וציונית כאחד. אולם באותה
שנה הכריזו הבולשביקים על האזור ד,יוד,וי האוטונומי בבי־רובידז׳אן.
פועלי ציון שמאל התנגדו. התוצאה: איסור
התנועה ומאסר הציונים בכל רחבי ברית־המועצות. בראש
הנאסרים עמדו חברי תנועת השומר הצעיר הרוסי( ,שהיה
תמיד יותר קיצוני מן הסניפים בשאר הארצות, ושיוצאיו
הצטרפו בארץ ברובם למפא״י, יסדו את משק אפיקים).
מעטים היו הציונים שיצאו להגנת המאסרים. דעה כזאת
היתה בלתי פופולרית. אולם מרחלי אורן לא ביקש פופולריות.
כתב הוא :״אני גודר את עצמי בפירוש מאלה אשר
רואים ברגיפת הציונות הבורגנית והסוציאל־דמוקרטית ה־קונטר־מהפכנית
בססס״ר רדיפה בגלל הציונות״.״
מלים אלה, הגנת ציוני על מאסר אחיו, עוררו סערה בארץ•
חברי לתנועה, גוטהלף, קרא :״מצויים בתוכנו יחידים
שמוצאים סעד במוחם ואומץ בליבם להצדיק את הרדיפות
על הציונים אולם אורנשטיין לא נואש. הוא הסביר את
עמדתו, במלים שכמעט הועתקו כעבור 24 שנים על ידי
קול העם :״ססס״ר, המדינה הפרוליטרית הראשונה והיחידה
בעולם, נתונה במצב של בלוקדה וסכנת אינטרבנציה
חיצונית מתמדת, והתקוממות כוחות ריאקציוניים מבפנים...״

אהבה מוחרמת

בנו של בעל בי ת המרוח
ירח הדבש הזה לא נפל מן השמים. גרמה לו שורה של
תהליכים. אחד התהליכים האלה החל בגליציה לפני 30 שנה.
באותם הימים נוסדה בפולין תנועה שקראה לעצמה השומר
הצעיר• כמה צעירים, שהתרשמו מן המהפכה האדירה
שהתחוללה ברוסיה הסובייטית, חלמו על הקמת בית לאומי
יהודי, שיקים בפינה הנידחת על חוף הים התיכון גן־עדן
סוציאליסטי שני. אחד הצעירים היה מאיר יערי. צעיר שני
היה בחור בשם מרדכי אורנשטיין.
אורנשטיין נולד נד • 1905 בעיירה פודהייצה, ליד טרנופול׳

״אני גודר את עצמי״

הגשת כתב׳ ההאמנה: קלמנטיס (ימין) ,גוט־וואלד
(כמרכז) ואהוד אכריאל. כיום: הנאשם,
המאשים וראש הריגול האימפריאליסטי־ציוני.
החברים בארץ — יערי, חזן, ריפתין, גוטהלף — שלחו
את מאמריהם לוארשה, התווכחו על בעיות התנועה בארץ.
הנושא הגדול שעמד על סדר היום: איחוד תנלעת הפועלים
בישוב. המתנגד הקיצוני ביותר לאיחוד, מעל דפי העתון :
מרדכי אורנשטיין. הנימוק: רצוני להבטיח את אופיו השמאלי
הקיצוני של השומר הצעיר.

בסוף שנות העשרים חזר אורנשטיין לארץ. הוא נשא
לאשר, את רגה ורשביאק, גם היא מנהיגה בהשומר הצעיר
ואחות למנהיגת מק״י רות לוביץ׳ .רגה, הנושאת פספורט
על שם רבקה אורנשטיין אך הוסיפה לקרוא לעצמה בשמה
הקודם, ילדה לו שני ילדים: זיוה, שהיא כיום בת , 15 ובן,
כיום בן שמונה. כולם חיים במשק מיזרע, שמרדכי חבר בו.
אורנשטיין התפרסם שוב בקהל הרחב ב־ , 1932 כשאירגן
בנס־ציונה ועד־פעולה נגד המשמרות שלחמו למען העבודה
העברית בפרדסים. מזכיר הועד הפועל של ההסתדרות, אדם
בשם דוד בן־גוריון, אירגן נגדו עשפט ציבורי. היתה זו
הפעם הראשונה שעמדו זה מול זה מי׳שעתיד להיות ראש
ממשלת ישראל, ומי שעתיד להיות ״ראש *•שרות הריגול״

שלו.
היו אלה השנים בהן עוצב סופית אופיו של השומר
הצעיר. לבו היה עם ברית המועצות. אולם 3רית המועצות

אתמול :

שותפים גמא כיו
המחתרת הציונית וההקומוניסטית מחתרת שיתפו
בצ׳נוסלובקיה
פעולה
בזזלחמה נ; 4ה אויב
הפאשינזטי המשותף,
שהשתמש בנשק המימין

אנטישמיות.
סיסמת־קיר. אנטישמית
משמאל :
סלובאקיה.
ציטטות של היטלר ורוזנברג
שהופצו בצ׳ניה,
אומרות ני ״הקומוניזם
הוא נסיון היהודי ל־השלט•
על העולם, מאבק
פוליטי של היהדות בכל
הארצות נגד האינסליע־ציה
הלאומית בנימים.״

החרימה אותו. היא ראתה בציונות כולה סוכנת של האימפריאליזם
הבריטי, שהשתמש בה, לרעת הקומוניסטים, כתירוץ
כדי לשלול מן הערבים את עצמאותם. השומר הצעיר,
וגם מרדכי אורן, האמינו בכנות כי גישה זו נבעה מאי־הבנה
טראגית מצדם של לנין וסטאלין, שלא הבינו כראוי
את אופי התנועה הלאומית הציונית, לא הבחינו בין חבריה
הריאקציונרים לבין הסוציאליסטים.
מסקנת ה^מזר הצעיר (ומסקנתו הפרטית של מרדכי או־רנשטיין)
היתד, נתונה: עליהם חיה להסביר את האמת
למנהיגי ברית המועצות, ליצור ברית ׳ חדשה בין מחנה
הקומוניזם ובין מחנה הציונות. היה זה מפעל חייו של
השומר הצעיר. והאיש שפעל למען הגשמתו יותר מכל חבר
אחר בתנועה כולה, היה •רדכי אורנשטיין.

1115ח801 1$
הוו ח*!! 1¥11ה^ 01(£
ה0ח€הוהוס 1ח 1$ח 6

111
ח 1ח 211110ח0

* הו )1£ 510ב 3חו 8 5ג
;וסח אחם 4 * 0541 * 55
\.ום זזו סו א 8ו5* \ 1ד 104ס 3
אלזזחחד\)0 .
307.1* 1.1-:
4ט 0סאס 3מ 5ו חי\ו 1א*׳4ו 0 :סו
תיז\**א? 0ו ס 5וז ע סי) או־ו
1X04* 6 \* 11ז־\ 6מ 11ק 003
י 0ו ד *\ העז0 \1ו< 0 4 01:ס א *1
! מוו\\׳ 7./ז01ו1!.ח׳דאו י 1* 0א
מ-סו ו׳\

א €עז<-10 0 11• 1) 1

ראה בה נסיון של אינסרבנציה. למענה הצביעו: מרדכי
אורנשטיין ואשתו.
כשחזר אורנשטיין ארצה, פירסם מאמר נגד יצחקי, לעג
ל״אדיקותו האפיפיורית השומר הצעיר הצטרף לעמדתו,
הוציא בראשון במאי כרוז שדרש חקירה בינלאומית בלתי
משוחדת של משפטי מוסקבה והוידויים. מאז רובץ כתם טרוצ־קיסטי
על השוימר הצעיר — ועל מרדכי אורנשסיין.
חוזה היטלר־סטאלין גרם לזעזוע שני. שוב פרץ ויכוח
סוער בהשומר הצעיר. אולם הפעם הופיע אורן כמגן על
ברית המועצות, הצדיק את החוזה כתשובה למזימות המערב
שביקש להפנות את הנשק ההיסלראי נגד מולדת הקומוניזם.

״הבחורצייק שהסתובב בעולס״

מעטים היו הלבבות בהם גרמה הפלישה הנאצית
רבד, כמו לבד של
לברית־המועצות לשמחה כה
״אדיקות אמיפיורית״
השומר הצעיר. סוף־סוף נמצאה שותפות טבעית בין היהוהדרך
לא היתה קלה. היא היתר, זרועה פיתויים, סטיות
דים ובין הקומוניסטים. הנטיה השמאלית התחזקה והתגברה.
וזעזועים.
השמאל התגבש. והשמאלי שבשמאל היה מרדכי אורן.
אחד הזעזועים האלה ירד כרעם בשנת ,1936 כשסטאלין
כוכבו החל עולה מיד עם גמר המלחמה. חלום חייו
ערך את משפטי הטיהור הגדולים הראשונים, הציג לעיני
התגשם• הוא הפך שגריר בלתי־רשמי של מדינה בלתי-רשמית
העולם את מנהיגי המהפכה — בוכארין, קאמיניב, ריקוב,
בתוך מדינה בלתי־רשמית: השגריר הנייד של השומר־הצ־זינובייב
— כשהם מודים בקולי קולות על פשעים שעברו
עיר הציוני בעולם הקומוניסטי. דמותו הנמוכה החלה מואת
גבול הדמיון האנושי. השומר הצעיר זועזע. עתונו,
פיעה באופן מיסתורי בכל בירות אירופה .״הבחורצ׳יק
שהחל מופיע בינתיים בארץ, פירסם שורה של מאמרים נגד
שהסתובב בעולם״ ,קרא לו דוד בן־גוריון.
המשפטים, הבליט נימה טרוצקיסטית מובהקת.
מעטים ידעו מה עושה אורן. הציבור בארץ כמעט לא הברי הבלתי־תלויה
בשנת
1936 כינסה מפלנת-העבודה
הניר אותו. תמונתו לא נתפרסמה מעולם, ונשארה יקרת־טית,
שהיתר, שמאלית מאד ,״קונגרס נגד המלחמה, הפאשיזם
מציאות גם כיום. אולם מפעם לפעם הגיעו לארץ הדים על
והאימפריאליזם״ ,הזמינה את כל המפלגות השמאליות, הפרו־פעולתו.
הם היו תמיד סוערים•
קומוניסטיות והטרוצקיסטיות. השומר הצעיר שיגר לקונגרס
ב־ 15 באוקטובר 1945 הודיעו רויסרס וסוכנות הידיעות
זה את מרדכי אורנשטיין ורגה ורשביאק. בשם פועלי ציון
הצרפתית כי אורן כינס אה העתונאים בפאריס, הודיע להם
שמאל נסע יצחקי.
ששליש הישוב מתנגד לסיסמת המדינה היהודית, שהוכרזה
בבילסמור. אורן הכחיש את ההודעה בטלגרמה לדבר -הודיע
בקונגרס זה הוחלט לפנות אל ראשי ברית־ד,מועצות,
לבקש מהם שירשו למקן לחת מטעם הקונגרס לבקר בברית־ .שאמר ני שליש הועד הלאומי מתנגד למדינה ־(דבר שהיה
נכון, מאחר שצירי השומר הצעיר והעליה חדשה התנגדו
המועצות כדי לחקור את המשפטים. יצחקי הצביע נגדה,

ס*י•** 1א ת •110

למדינה, דרשו זה מדינה דו־לאומית וזו המשכת המנדט
הבריטי).
כעבור שבוע ביקר אורן אצל השגריר הסובייטי בפריס,
בוגומולוב. בעתונים התפרסמה ידיעה שהיתר, זו פגישת־היכרות
בלבד, וכי אורן הגיש לשגריר תרגום עברי של ספרו
של סטאלין בעיות הלניניזם ותרגום ספרו של קונסטנטין סי־מונוב
על ססלינגרד• השגריר בוגומולוב, אמרה הידיעה,
התפלא למצוא ספרים כאלח בעברית.
אולם לא היה זה הנושא היחיד שדובר בו בפגישה. אורן
דיבר אנגלית, וכמתרגם (או כעד) נכח בה יהודי פריסאי,
בעל פספורט סובייטי (הנמצא כיום בארץ) ,שפעל כנראה,
כמודיע השגרירות בענינים יהודיים. מפי יהודי זה נודע
שאורן שוחח עם השגריר על מינוי ועדת החקירה האנגלו־אמריקאית
לארץ ישראל, הודיע לו שחוגים יהודיים מסויימים
מעונינים שגם רוסיה תשתתף באותה ועדה. השומר הצעיר
היה מוכן לארגן הפגנות סוערות תחת הסיסמה ״צרפו
את ברית המועצות לועדת חקירה !״ אולם בתנאי שברית־המלצות
תבטיח מראש כי עמדתה •בועדה תר,יר, פרו־ציונית.
השגריר
השיב כי רוסיה תראה• בעין יפה את ההפגנות,
רמז שהוא מוכן לעזור לאותם החוגים גם בכסף. אולם אורן
חזר שהבעיה אינה בכסף, אלא בתמיכה פוליטית. השגריר
הבטיח להעביר את הבקשה למוסקבה, לשם החלטה.
היה זה סופו של אותו נסיון.

על סוליות * 1מי
שיחות אלה לא התנהלו בחלל ריק. משהו הלך והשתנה
בזירה היבנלאומית.
הציונות, אשר משך דור שיתפה פעולה עם הממשלה
הבריטית (ועזרה לה במידה מכרעת להשיג את המנדט על
ארץ־ישראל למורת־רוח הצרפתים) ,החלה לוחמת עתה
נגד אוחד, הממשלה. פצצות אצ״ל ולח״י, פעולות ההגנה
הידד,דו בעולם, הדיהן הגיעו למוסקבה. האפשרות של שינוי
קיצוני בעמדת ברית־ד,מועצות כלפי הציונות ריחפה בחלל.

שיחה היסטורית: אהוד אכריאל (יושב מימין) משוחח כאופן ידידותי עם הנשיא גוטוואלד (מפנה את גבו למצלמה) וקלמנטיס (משמאל

׳דוד בן־גוריון יכול היום׳ללעוג ל״בחורצ׳יק שהסתובב
בעולם״ .אולם האמת. ההיסטורית היא שמרדכי אורן וחבריו,
שליחי השמאל הציוני הקיצוני, תרמו תרומה חשובה,
ואולי חשובה מאד, לשינוי הגדול.
לדיפלומטיה הציונית היו שתי רגלים. משה שרת וחבריו
היוו את הרגל הימנית. מרדכי אורן וחבריו היו הרגל השמאלית.
רגל זו לא דרכה בעוז, על סוליות מסומרות, אלא כמעה
התגנבה על סוליות גומי. הכיוון שלה לא היה תמיד מקביל
בדיוק לכיוון הרגל השניה. אולב היא התקדמה לאותה מטרה.
א רן ביקר בפולין ובצ׳כוסלובקיה כאורח האגודות המק-
<*ועיות וכנציג ההסתדרות• בדצמבר 1945 נאם ברדיו
פראג, בשפה העברית, הוצג בפני המאזינים על ידי ד״ר י.
נובק. אדם בשם ד״ר י. גובק נמנה עם השופטים במשפט

פראג.
כעבור כמה חדשים ביקר בבולגריה, ברומניה, בגרמניה
המזרחית, חזר לארץ ויצא שוב. בצ׳כוסלובקיה נפגש עב
ראשי המדינה, ראש־הממש,ה (של אז) זאפדטוצקי, התיאורטי
קן הקומוניסטי הנודע קולמן. ביוגוסלביה נפגש עם סגן־ראש
הממשלה, בבלר, עם משה פיאדה, ידידו היהודי של טיטו
ברומניה נפגש עם אנא פאוקר, אחרי שזו פירקה את קיבת.
ההכשרה של השומר הצעיר, השתדל אצלה למען חידוק
החלוץ (שאלה אנא פאוקר: איך אפשר להתיחס בסבלנו!
לקיבוצים, אם יש שם שונאי המשטר, כמו בית״רים
בבולגריה התערב במלחמה בין הקומוניסטים היהודע
ובין הציונים( ,שעוד היו ליגליים) ,על הזכות לקבוע א
המועמדים לעליה לארץ־ישראל. בשיחה טלפונית עם אבריא
בפראג הסכימו השנים שאין לתת לקומוניסטים מבוקשם.
בהונגריה נפגש אורן עם מטיאס ראקושי, מנהיג המדינז
היהודי, מסר לחבריו בארץ שהונגריה מפגרת בתהליך הו
ידדותה עם הציונות בישראל. אולם בסיכום הסופי, בועז
הפועל של ההסתדרות, קבע אורן שידידות הגוש המזרה
כולו לישראל ולציונות היא ״ידידות אמת, ללא פניות צדדיות(
...מנהיגי הגוש המזרחי) סבורים שקיים שיתוף אינטרסים
בינם לבין ישראל״.״
היו אלה אותן הנסיעות ששימשו יסוד לעיקר הוידוי של
אורן. כשנשאל מה ידוע.לו על מלאנסקי, וענה (בצ׳כית שלמ!
אותה בבית הסוהר בטרם אדבר על סלאנסקי רצוני
לדבר על עצמי ...היה מתפקידי ייתאם פעולות ריגול ...ביצעת
פעולות ריגול באדוות הדמוקרטיה העממית בעיקר* עוררו
תשומת־לב פגישותיו עם מנהיגי יוגוסלביה. איש לא הזכיר
במשפט כי באותם הימים עוד היתר ,׳יוגוסלביה חברה נאמנה
בגוש הסובייטי.
בכל שליחויותיו ייצג אורן את ההסתדרות ואת הקונגרס
היהודי העולמי, ארגון פיקטיבי למדי הכפוף לשלטון ציוני
ממונה על הגנת. זכויות המיעוטים היהודיים בארצות העולם.

ניו־־ודק. צ־ר־ר. מדא^ -והלאה
המפנה ד.־דול, שעתיד היה להתחולל בעמדת ברית המועצות,
החל נותן את אותותיו הראשונים. ההתנגדות הקומו
ניסטית העקרונית לציונות רפתה.
באירופה קמה מחתרת ענקית. מטרתה י היתד, להעביר
יהודים לארץ ישראל, מעשה שהיה בו אקט מלחמתי כלפי
הממשלה הבריטית. שליחים ציוניים דאגו להעברת האנשים
ולד,ברחת רכושם בקנה מיוה נרחב• הדמוקרטיות העממיות
תמכו במחתרת ביד אחת, התנגדו לה ביד שניה.
הדרמה הגדולה התקרבה לנקודת השיא. אנדריי גרומיקו,
נציג ברית המועצות, קם באו״ם והצביע בעד הקמת מדינה
עברית. סילוק הבסייסם הבריטיים מארץ ישר^ל הפכה מטרה
עיקרית של מדיניות החוקן ׳הסובייטית. כשם שהציונות עזרה
לבריטים להשאיר את צבאם בארץ, כן עזרה עתה לרוסים
להשיג את המטרה ההפוכה.
כשנורו היריות ך,ראשונות של מלחמת העצמאות, הגיעה
המחתרת הציונית לממדים שלא היו כדוגמתם בהיסטוריה.
שתי הרגליים של הדיפלומטיה הציונית רצו קדימד, במירוץ
שגעוני לספק לחיילי ההגנה בחזית את הרובים, התחמושת,
התגבורת, והכוח המשקי שהיה דרוש להם לנצח. מנהיגים
ציוניים סיירו באמריקה, אספו עשרות מיליוני דולרים. דוד
הכוהן ישב בציריך, הפנה חלק ניכר מזרם הדולרים לידיו

המשפט: שורת הנאשמים כאולם, כל אחדימהם כין שני שוטרים. בדידות כצל המוות,
של אהוד אבריאל, שישב בפראג. בדולרים אלה נסללה הדרך
לתנועה הגדולה של הנשק, הזן נשים והרכוש. אולם הדולרים
לבדם לא הספיקו.
אורן היה אחד הגלגלים החשובים של מכונת ענק זו *.
* אף כי אנשי׳מפא״י מנסים ביום להתעלם מעובדה זו,
^)מר השבוע אהוד אבריאל :״אורן היה פעיל בצורה נפרדת,
לא תחת פקודתי. תפק דו היה להוקיח לארצות הדמוקרטיה
העממית שמפ״ם היא קומוניסטית טובה, הנוטה באמף מזרחה
התגובה הקומוניסטית היתה, כמובן: הוכיחו זאת
בהפלת הממשלה הקפיטליסטית.

גלגל שני היה שמואל מיקונים, מנהיג מק״י, שהיה גם הוא
שליח בולט לדבר מצוד( ,שהפך, בינתיים, לבעל עבירה).
הממשלה הצ׳כוסלובקית עצמה עמדה בראש המפעל הגדול.
היא העמידה לרשות ה״מחתרת״ הציונית שדד,־תעופה מיוחד
ליד פראג, שהיה ידוע כבסיס עציון, להטסת נשק ומטוסים.
נשק אחר עבר דרך יוגוסלביה (עדיין קומאינפורמית) .מעבר
לגבולות, על פני חיילים־ זשומרים סובייטיים, זרם הזרם
האנושי הגדול של העליה חסרת־התקדים, לחופים נידחים
בבולגריה וביוגוסלביה, שם הועלו האנשים בחשכת לילה על
אניות חמקניות. .ובאיתם דרכי הברחה הוברח גם, בהעדר
פעולה נגדית חריפה של הממשלות, חלק ניכר מרכוש היהודים.
המוזר
הוא שרודולף סלאנסקי וחבריו היהודים לא היו
תומכים נלהבים במפעל זה• התומך העיקרי היה וולאדימיר
קלמנטיס הנוצרי, ואתו קלמנט גוטוולד עצמו. סלאנסקי וחבריו,
אף כי לא היו שונאי־ציון מושבעים מסוג הקומוניסטים
שפעלו בקרב העדה היהודית, הסתייגו תמיד במידה ניכרת
מכל הענין, אולי מפני שלא רצו להבליט את העופדד, שהם
יהודים.
אין ספק שבלי עזרה כבירה זי של הגוש הסובייטי לא
היה רעיון המדינה גובר באו״ם, לא היו חיילי המדינה מנצחים
בשדר, הקרב, לא היתד, המדינה זוכה לתגבורת האנושית
העצומה. אין גם ספק שעזרה סובייטית זו באה מתוך אינטרס
סובייטי קר: החישוב שמדינה יהודית קפיטליסטית עדיפה
על קיום הבסיסים הבריטיים. אולם יהיה זה עייל היסטורי
אס יוכחש חלקם של אורן, מיקוניס וחבריהם בפעולה הגדולה
משך ירח דבש זה.

״בישראל מנס• לדכ א.״״

הוידוי: לאסלו דייק, סלאנסקי ההונגרי >שני מימין) ,מכה על חטא לפני שופטיו,

כל עוד נמשך ירח הדבש התחמם בזיוו השמאל במפ״ם.
אורן היה שוב השמאלי ביותר, חבר השלישיה סנה־ריפתין־אורן,
שיצגח את הקו הקומוניסטי הקיצוני במפלגה.
נדמה׳היה להם כי דרך השומר הצעיי הוכתרה בנצחון הסופי,
כי בריו/־ד,מועצות הכירה בתנועה הציונית כתנועת שיחרור
לאומית אמיתית, הכוללת כוחות ריאקציוניים ומתקדמים,
ושתתן את מלוא תמיכתה לתנועה הקומוניסטית־ו־,ציונית,
דדינו לשמאל שבמפ״ם. על סמך הנחה זו המשיכה מפ״ם
את דרכה כאילו היתד. חברה מוכרת בקומאינפורם, וכאילו
היתד, נוק״י, המוכרת על ידי הקומאינפורם, מפלגה שסטתה
סטיה שמאלית מסוכנת.
סנה ואורן כינסו מסיבת עתונאים, התנגדו לשילומים
מגרמניה עוד לפני שעשתה זאת מק״( .כשנשאל אורן אם
יתנגד גם לשיילזומים מגרמניה המזדחלו^ ביקש להימגע

משאלות *היפוטסיות״ ).כאשר עזבה ההסתדרות
את הפדרציה של הארגונים המקצועיים.,
אחרי שפרשו ממנה כל האיגודים המערביים,
החלימה מפ״ס להישאר קשורה אליה. וכשד,פדרציה
כינסה מועצה בברלין (המזרחית).החלימה
מפ״ס להשתתף בה, על אף התנגדות חבריה
מסיעת לאחדות העבודה ועל אף התעמולה
מצד מפא״ ,שכינתה את הנסיעה *עליה לרגל
לברלין עיר הקודש״ .חברי המשלחת: מרדכי
אורן, חנן (הנם) רובין.
בעשרים בנובמבר 1951 נאם אורן בברלין, לא
הזכיר את הציונות אף במילה אחת, אמר כי
*בישראל מנסים לדכא את הפועל בכל האמצעים״
.אחרי המועצה ביקרו השנים ברחבי גרמניה
המזרחית, הביעו במכתביהם התפעלות על
שיקומה. ב־ 1בדצמבר הודיע על המשמר כי
חנן רובין חזר *מאירופה״.

אחרי גירוש הבריטים, שוב לא היה לתנועה הקומוניסטית
כל ענין בציונות. לעומת זאת היה לה ענין רב במדינות ערב,
שהתקרבו יותר ויותר למצב טרום־מהפכני, היוו כר נרחב לפעולתן
של תנועות קומוניסטיות, בתנאי שתהיינה חופשיות
מן הכתם של תמיכה רוסית בציונות. קולות הערבים באו״ם,
שהתקשרו עם קולות המדינות האסיאתיות האחרות, הפכו
גורם בינלאומי בעל חשיבות ניכרת מאד.
יתכן ששיקול פוליטי זה התמזג עם הצורך להתחשב
ברגשות האנטישמיים המסורתיים של עמי מזרח אירופה,
התנגדותם להיות כפופים לשלטונם של יהודים כמו אנא פאו־קר,
מטיאס ראקושי ורודולף סלאנסקי. ועל הכל האפיל, כמובן׳
הקו הישן של ולדימיר לנין, שהכריז על הציונות כעל
אויבת חיצונית ופנימית של ברית־המועצוח.
ההגיון ההיסטורי הקר, חסר־ד,רחמנות, החל מזיז את
הגלגל קדימה (או אחורה) .אלה שלא הבינו את התהליך האב־ריז
היו מוכרחים להיתפס בין שיניו.

..לגאור או לא ז״

* לגל שניים אכזרי

אורן לא חזר. הוא נסע לפראג.
מעטים האנשים היודעים, מה בדיוק רצה לעשות שם.

אולם אנשי מפ״ם לא העריכו כראוי את העובדה
כי בינתיים העיבו ענני סערה את אופקם הפוליטי.

(המשך בעמוד ) 14

ה תעשה 091״ ?
כיצד תיישב את
הסתירה המחודשת
כין ציונות וקומוני־
! ? האיש שנדרש
להחליט עד שאלה
! 1היה מאיד יעדי,
מנהיג ..השומר הצעיד״
]למעלהו. ש דעתו
תקבע את
קו אנשי הקיבוץ,
חוט השדרה שד דוברי המס* גת.
מפא,״ .מסוגו של
פנחס לבון!שמאל[,
הסבו את משפט
פראג. למשפט על
מס״ם, פתחו בהת קפה
על משה סנה
נימין[ ,שנדחק לפי נה
במפלגתו, בעוד
שמ. וילנר. מנהיג
מק״׳ !בראש העמוד!
התיצב בגלוי לימין
השוסטיס בפראג.

במדינ
העם
? £א9110 ¥401$ 0 0 *41
רק לעתים רחוקות קורה שבלב רבבית
מנקרת באופן כמעט אוטומטי שאלה גדולה
אחת. השבוע קרה הדבר בישראל. השאלה :
£ה קרה ל(חבר הכנסת) שמואל מיקונים י
בשעתו נסע מיקוניס לייצג את מק״י בועידת
המפלגה הקומוניסטית במוסקבה. לפני
שבועיים הודיעו כי הוא עומד לחזור בכל
רגע. עד כה לא חזר.
מיקוניס הנהו (ואולי היד ).מספר 1של
המפלגה הקומוניסטית. בתפקידו זה תיווך בין
ישראל לצ׳כוסלובקיה, השיג מידי רודולף
סלאנסקי את הנשק המפורסם (ראה דו״ח מיוחד)
.בשבוע שעבר הסתייג ממנו מאיר
וילנר, המספר ,2הודיע בפומבי שתמיד התנגד
לפעולה זו.
חוגי הימין קיוו ממש כי כף ידו הגדולה
של יוסף סטאלין תרד על מיקוניס, תנחית
בזאת מכה נוספת ומכרעת על ראש השמאל

פ תי חרל. בפתיחת החגיגות של יום השנה השביעי ליסוד התנועה המאוחדת הציגו חניכי
!{תנועה בתל־אביב, מסכת ארוכה בה חשתתף גם שר החוץ משה שרת בנשיאת נאום.

הישראלי. הקיצוניים יותר כבר ניסו
מראש את הכותרות של קול־העם,
הידיעה על התגלות מנהיג מפלגתו 1
האימפריאליזם וכמרגל ציוני. אולם
קה הגדולה נמשכה משך השבוע.
לרודף גולגולת. מק״י תפסה ו
מלבו של האזרח הממוצע. הרבה יו
ין אותו גורלה של מפ״ס.
בזה אחר זה רבו הסימנים כי במקוב
עם העולם הקומוניסטי תתרכז הממזז
מאבק עם מפ״ם, השתדל להשתמש
נות כדי לרוצץ את גולגולתה. חברן
מפ״ם בועד הפועל הציוני שמעו נ<
אלף, שהסביר מדוע אין להם מקום
התנועה הציונית (ובכיס קרנותיה, מ1
פרנסה העיקרי של מנגנוני כל המפל
ישראל).
אך גם המאבק עם מפ״ם לא היו?;
הקרב העיקרי. החזית האמיתית עברו
.בוע, בלבו של כל אדם ישראלי. בפע!
שונה, אחרי חדשים רבים מאד, שו ב|
האורח לרדיו מתוך הירהור פנימי,

זמרה. בין הדיקלומים, הריקדדים העממיים ותהלוכת הלפידים, השמיעה מקהלת ח
בליווי תזמורת. כל המסכת נוהלה ובוימה על־יזז״ הסופר הצעיר גדעון שמר, חוברה

קיבוץ מציג את עצמו.

במסגרת הך וגיגות הופיע קבוץ המדיה בהצגה מקורית ביותר ; הוא הציג את פרשת חייו.
בתמונה הראשונה נרא ם שני בחורים שנשלחו להשלמה לקבוץ. עטופים מגבות. זה עתה
יצאו מהמקלחת נשיה<נוים הופסקו באמצע רחיצתם. שני חברי קיבוץ ותיקים מספרים

להם את כל הרקע שמאחורי הפסקת •המים. בתמונה השניה נראה פרק מאותו הווי :
שגנורי הקיבוץ הפתיעו תושב ערבי שהתגנב בליקר! אל תעלות ההשקאה של המשק,
הימה את זרם המים היקרים אל שדותי!ו. מחמת מחסור המים בסביבה (המובלים בעיקר

חש רת רוז

חשבון הנפש. מאות אלפים קבעו מחוש את
יחסם האישי לבר־ת־המועצות ולתנועה חקומוניסטית
העולמ ת. ורבבות ישראלים,
במפ׳־ם ומחוצה לה שאלו את עצמם את
שאלתו של פטרום ותסס ¥3)115ס״ס״ו * י

נוער
•חוד ועוד איחוד

ההצגה שנערכה בסוף השבוע שעבר בבית

הבימה, תל־אביב היתה פתוחה לבל דיכפין.
עת לא היה צורך בכרטיס כניסה כדי לחזות
!מ־ בחגיגות יום השנה השביעי ליסוד התנועה
אש המאוחדת. בבכר הגדולה הצטופפו אלפי צו־ה־
פים — רובם צעירים — הקשיבו למסכת
ב־ מיוחדת, שכללה דקלומים ושירים, תהלוכת
לפידים, ואשר הרימה על נס את פעולותיה
־ה־ של התנועה המאוחדת מאז פרשו כמה מאות
ש־ צעירים, חברי מחנות העולים (של הקיבוץ
יא־ המאוחד) ,התאחדו עם גורדוניה (חבר הק־ייב

*:פינית ; .לאן אתה הולך, אדוני?״
ווך

בחגגות עממיות פתוחות. מארגני החגיגה מצאו רפעס שיטה מקורית למנוע התפרצויות מעבר
סדר. בדרך כלל, קשה לשמור על הסדר
לחבלים: הס ה שבויא ת חניכי התנועה הממושמעוס בשורות הראשונות. ההצגות ריתקו את הנערים למקומותיהם והס חסמו את הדרך.

התנועה המאוחדת התל־אביביים שירים וזתאינדס,
וך קטעים שלוקטו על־ידי חניני התנועה עצמם.

בוצות) ,כדי ליסד תנועה חדשה.
ף• כיום מתחנכים למעלה מ־ 4000 נער, מגיל
10׳ 1עד גיל הגיוס, בסניפי התנועה המאוחדת
בכל הארץ. תוכניתם אינה שונה במבנה מזו
) הנהוגה ברוב תנועות הנוער האחרות: ילד
; הנכנס לתנועה בגיל 10—12 מצטרף לעכבר.
הצעירה (עמלים) עובר ארבעה שלבים בהם
הוא חי תקופות שונות של העם היהודי
מתקופת מלחמת הקנאים ועד לימי ההעפלה
והתישבות חומה ומגדל. אולם ככל שהוא
מתבגר, מסתמן הקו המבדיל אותו מחניך
תנועות הנוער האחרות.
בעוד נער השומר הצעיר, למשל, מתעמק
בתורה מרכסיסטית־סטליניסטית, מנתח חניך
התנועה המאוחדת את יסודות הסוציאליזם,
לומד על מפעלי האוטופיסטים, משווה אותם
למושבים השיתופיים בארץ. בגיל זה, הוא
מקבל את תורת היסוד שתקבע את מקומו
בקשת המפלגתית והרעיונות הישראלית.
המתח החלוצי ירד. רבים רואים
בתנועה המאוחדת ובתנועות הנוער האחרות
גורם המעמיק את התהומות הפעורות בכל
שטחי החיים בארץ,־ השפעה שלילית המכניסה
את הנוער לאוירה מפלגתית מורעלת
עוד טרם הספיק לפקוח את עיניו. כריאקציה
לכך, בוחל הדור הצעיר בחיים המדיניים

ונחל אסי המתחיל נמעויין ׳קסחנה בעמק ביתישאן ומשמש את הסביבה) היו מעשים אלה
וד־רים וגס אנשי חמדיה טמנו ידם בתעלה, העבירו מי ערבים כשאך יכלו. בתמונה
ושלישית: שיחת חברים שעה שהמשק היה נתון במשבר חמור והשאלה הבוערת היתה

בגיל בו צעירים בארצות אחרות אך מתחילים
להתעניין בהם.
אולם עובדה היא כי לא נמצא עדיין תחליף
לתנועות אלה, כמכשיר מחנך ומדרבן
לחלוציות. הצעיר העובר את כור תחון־
התנועה ויוצא להתישבות היה, ן זמיד גורם
חשוב בחיי הארץ; לזכותו רשימה ארוכה
של מבצעים חלוציים מפוארים. תפקיד זה,
הכשרת נוער להתישבות, נשאר גם היום
תפקידן העיקרי של תנועות הנוער.
יסוד המדינה, שפתח שערים חדשים בפני
כל שכבות העם, הקשה במדד, לא קטנה על
עבודת התנועות. גם המתח החלוצי ירד לא
מעט וצעירים מבכרים, לרוב, לשרת במשרה
משרדית נוחה או בחיל מעניין ומושך כחיל
האויר וחיל הים, במקום לצאת לעבודה הקשה
והאפורה בנח״ל. אותה בעיה קיימת
גם לגבי הבנות. בכל גרעין היוצא להכשרה
שווה, בערך, מספר הבנות לזה של הבנים.
•אולם תוך חדשים ספורים עוזבות מחצית
הבנות, עוברות למקומות קלים יותר.

תנועה עולמית גדולה.

לתנועה המ
אוחדת
כיום שלשד, גרעינים (כ־ 100 חבר
כל אחד) ושלו,ש הכשרות המשרתות בנח״ל.
היא גם אחת משתי תנועות הנוער (השניה :
תנועת הצופים) אשר משרד החנוך התיר

להן לפעול בבתי־הספר• .
לפני שנה הצטרפה תנועת הבונים **
לתנועה המאוחדת .״זה רק צעד ראשון,״
הסבירו אנשי התנועה .״אחריו תבואנה עוד
הרחבות והתלכדויות, עד שתוקם תנועה
עולמית גדולה בת 50.000 חבר.״ זאת תהיה
תנועת ״המרכז החלוצי״ ; מלבדה יהיה רק
מקום לשתי חזיתות — שמאלית וימנית.
מפלגות הוחלט לנוותות מים
המפלגה הפרוגרסיבית לא היתד, מעולם
במצבו של האמלט, גיבור המחזה הטראגי,
שהציג את השאלה הגורלית :״להיות (בממשלה)
או לא להיות?״ בשבילה לא היתד,
השאלה קיימת כלל. כי עצם היות המפלגה
בממשלה היה, כמעט, חלק מהשקפת עולמה.
כשנערכו הבחירות לכנסת השניה היה הדבר
ברור לכל. הציונים־הנלליים ניהלו תעי
שלא כהשומר הצעיר, למשל, אשר פעולה
זו נאסרה עליו מאחר שהשקפתו (הפרו־סוביטית)
״מנוגדת לעקרונות המדינה (בשל
אהדתו למשטר טוטליטארי)״.
** תנועה חוץ־לארצית, בעיקר בארצות
אנגלו־סאנסיות.

אס לעזוב את המקום או להשאר. לבסוף הכריעו בעלי החי במשק. הם הקיפו את החברים,
ערבו סביבם מחול מקורי ביותר, השפיעו עליהם לא לנטוש את משקם^> ,ל אף כל
שקשיים. את המוסיקה למסכת חבר יוסף הדר. הרקודים היו מאת טובה צימבל.

מולה אנטי־ממשלתית, ביקשו את קולותיהם
של כל שונאי הממשלה, תחת הסיסמא :
״מספיק ודי בשלטון מפא״י ואילו ה־פרוגרסיב״ם
הצביעו בגאווה על תפקידם
כרגל הימנית של הממשלה, האנשים היחידים
המסוגלים להשמיע בישיבות הממשלה
עצמה את דבר החוגים האזרחיים, למנוע
מעשי הפליה וקיפוח.
אמרו, הפרוגרסיביים לבוחרים: מד, התועלת
בשלושים. חברי כנסת ציונים־נלליים
שינאמו בכנסת, אך לא ישפיעו במאומה על
מעשי הממשלה, בעוד שחמשה חברי־כנסת
פרוגרסיביים יכולים להשפיע השוועה של
ממש על פעולותיה?
אסון מהר. כשנסתיימה הרומנטיקה של
הבחירות והחלה העבודה הפרוזאית יותר
של חלוקת הכסאות ליד שולחן הממשלה,
קרה אסון מוזר לפרונרסיבייס. מטעמים טכי
סיסיים, וללא מחשבת־יתר, הציגו את הדרישה
לשחף את הציונים־הנלליים בממשלה
החדשה. היה ברור להם כי נזפא״י תסכים
להלכה, הציודנרהכללייס לא יסכימו לתנאים,
והם עצמם יתפסו את מקומם במצפון
שקט.
אולם קרה ההפך: הצית ס־הכלליס הסכימו
כמעט בהתלהבות להיכנס לממשלה, ו־מפא״י
סירבה באותה התלהבות. דפרוגרסי־ביים
נשארה הברירה: לבגוד בפרהסיה בדרישתם
שלהם ולהיכנס לממשלה למרות
הכל, או להישאר במדבר האופוזיציוני. בלב
כבד הלכו בדרך השניה.
עברה שנה. נכונותה של־מפא״י להכניס
את הציוניס־הכלל״ם לממשלה לא גדלה במאומה,
ומצב הפרוינרסיביים באופוזיציה
נעשה אבסורדי יותר ויותר. הם חיפשו דרך
לעלות שוב על דרך המלך, או, ליתר דיוק,
על דרך הממשלה. הזדמנות זו באה עם
פרישת אנודת־ישראל.
מעיין 13׳ 0חיי ם. לכאורה יכול בי• ג׳י.
להמשיך ולמשול גם בלי רוב בכנכת. האופוזיציה
לא תוכל לעולם להתלכד ולהקים
ממשלה אחרת. אך בכל זאת נעים יותר , ,
מוד בראש ממשלה שיש לה רוב כל שהוא.
לפיכך החלים בי. ג׳י. להציע לפרוגרסיב״ם
אותה הצעה שהציע להם לפני שנה: שני
כסאות ליד שולחן הממשלה ותיק המסחר
והתעשיה.
הפרוגרסיביים הרגישו כאדם שנדד שנה
במדבר, גילה לפתע מעין של מים חיים. לו
זנקו קדימה וטבלו את ראשם במים הצוננים,
היה כל בר־לב סולח להם. אולם אנשים
מחונכים אינם נוהגים כך. הם קראו לישיבת
המרכז. המרכז החליט לכנס מושב של הועד
הפועל. ורק הוא ^יקבע, במועד הראוי
והמתאים, בצורה רשמית ונאותה: הוחלט
לשחות מים.

הנשיאות
שר החוץ בי ק ש
בבית קטן בן שלושה חדרים, ברחוב אבן־
* שחוברה, לפי השמועה, ע״י המשורר
ידידיה (״דיו׳״) מנוסי, בן קבוצת נבע (ה־מפא״יית)
,בעד נסיות מפ״מיות.

גבירול מס׳ , 10 ירושלים, ישב גבר זקוף
מאד, בעל פנים קמוטות מאד, שיחק עם
נכדתו, ענת. כשהתפרצו אליו העתונאים
פנה אל אשתו, רחל ינאית *,ביקש להסיר
מן השולחן כמה בקבוקי שרי־בראנדי, שנשארו
מן הערב הקודם .״עוד יחשבו שאני
שותה בבוקר השכם,״ תעיר בחיוך יצחק
בן־צבי, מי שעתיד להבחר בשבוע הבא —
הדבר כמעט בטוח — לנשיא השני של
מדינת ישראל.
עד לפני שנתיים ;ר בן־צבי, מלומד השקוע
כולו בתולדות השומרונים והבית השני,
בצריף קטן באותו מקום. רק אז׳ עשה פשרה
עם רוח הזמן, הקים לעצמו בית קטן, מרוהט
בפשטות רבה, כשספרית ענק תופסת את
מרב־ת הקירות. ליד שולחן כתיבה שחור
קטן הוא עוסק בחקירותיו, יוצא לפעמים
לגינה הקטנה שלפני הבית.
הבית השלישי דכי. ג׳י. בן־צבי ירד
מזמן מן הבמה הפוליטית. גם כאשר כהן
כיושב ראש הועד הלאומי׳ לפני הקמת המדינה,
היה זה בעיקר תפקיד ייצוגי, חסר

בין תומכי־שפרינצק, ותומכי־בן־צבי. אין
ספק כי שפרינצק היה יותר ראוי לכבוד,
אחר. שרוחו הארוך והנאמן על הבמה הפוליטית.
אולם משה שרת, שר־החוץ, הרס
למעשה את סיכוייו כשהשמיע את ״בקשות״
משרד־החוץ, ששמו את הדגש על ההופעה
החיצונית, היו מנוסחות בצורה שהית כמעט
התקפה ישירה על שפרינצק.
סופרים בעלי חוש משפטי ניסו לנחש
מה עלול לקרות אם מפא״י ל* תשיג, החל
מן ההצבעה השלישית, את רוב קולות המצביעים
למועמדה. אולם לא היה ספק רב
כי מועמד מפא״י יהיה נשיא ישראל.
הדבר לא יפריע ליצחק בן־צבי להוסיף
ולעסוק בעסקי הבית השני. בעסקי הבית
השלישי יוסיף ויעסוק דוד בן־גוריון.
קכיצים מראג. פימג־יאנג ועין־ חדוד
חזית המלחמה הקרה מקיפה את העולם
כולו. אולם בשום מקום אין היא קרה יותר

מועמד־דנשיאות יצחק בן־צכי
פן יחשבו

משמעות מדינית. שמו צץ ברשימתי המועמדים
לנשיאות כשהתברר כי דוד בן־גוריון
אינו מסוגל לשכנע את מפלגתו להעביר תוך
חודש ימים את השינויים המכריעים בחוקי
המדינה הדרושים כדי לאחד את תפקידי ראש
הממשלה והנשיא (העולם הזה .)787 מאחר
שראש הממשלה לא רצה שעל כסא הנשיא
ישב אדם המסוגל להפריע לו לנהל את עסקי
הממשלה, חיפשה מפא״י איש שקם> צנוע
וחסר־התימרויות. יצחק בן־צבי,׳ששוכנע השבוע
רק בקושי שעליו להצטלם, התאים
לתפקיד בדיוק נמרץ.
מאחורי הקלעים נערך קרב פנים אל פנים
* לשעבר מנהלת בית החלוצות, אחר כך
מנהלת חוות־הנוער בעין־נרם.

מאשר במשק עין־חרוד.
הידיעה הראשונה של משפט סלאנסקי ירדה
על המשק כפצצה אטומית זעירה. בחדר
האוכל הגדול, המחולק שתה בשתה בין
אנשי מפ״ם ואנשי מפא״י, היתה ההגבה מידית:
בצד המפא״יי קרנו הפנים בהבעה של
״מה אמרנו׳ לכם?״ ,בצד המפ״מי השתררה
דממה עמומה.
אולם המזל זימן גם לצד המפ״מי מקרה
שניחם אותו על כאב לבו. הוא לא התחיל
בפראג. הוא התחיל בפיונג־יאנג.
החצי השלישי. נערה אחת, בת למשפחה
מפא״יית ותלמידה בבית־הספר הטאפ״יי,
עוררה את רוגזו של המורה, איש מפא״י שבניו
עברו למפ״ם. באמצע השיעור שאל אותה,
ללא קשר עם תוכן השיעור עצמו :״מה
דעתך על קוריאה?״

המשפט המחוזי, ביום הראשון של המשפט,
היה מאוכזב. עדותם וחקירתם של סמלי
המשטרה על ידי הסניגוריה אשר ניסתה
להוכיח כי דב שילאנסקי, שנתפס במשרד
החוץ בקריה כשפצצה בידו, על־ידי ,1משמרה
שצפתה והיתר, מוכנה לבואו, אף היא לא
ריתקה את הקהל. אפילו דברי ההאשמה
הגלויים שהסיח עורך־דין שמואל תמיר, סניגור
חנאשם, בפני קצין המשטרה אהוד
ספורסה, כי הוא מחפה על שקרים לא הוציאו
את הקהל מאדישותו. הכל חיכו למשהו
אחר.
לא לכן גוריון האיש. אותו משהו
היה הנאשם עצמו. לבוש חליפה כחולה וחולצה
שצוארונה פתוח, עלה על דוכן העדים.
שילאנסקי הכריז כי אינו רוצה להעיד בשבועה,
ימסור הצהרה, כיון שאינו רוצה לה־חקר
בדבר רגשותיו ואינו מוכן שינתחו את
נפשו כשם שמנתחים את שאר העדויות. הוא
הודה על המעשה שעשה, לדבריו על דעת
עצמו, הסביר באריכות את הגורמים אשר
דחפוהו אליו. כל היושבים באולם הקשיבו
קשב רב לדבריו. נשים נראו מנגבות את
דמעותיהן, קציני המשטרה היו דרוכים וקשובים׳
פרקליט המדינה נשמע לוחש לסגנו
שילאנסקי סיפר את קורותיו
30005
במחנות־שמד ובגטו, השתתפותו בארגון המחתרת
באירופה, עליתו ארצה באלטלינה,
גיוסו לצ.ד.,ל. הוא התעכב על היסוסיו כשהיד׳
עליו להצדיע במצעד הצבא לאיש שנתן
את פקודת היריד, ל״תותח הקדוש״ .הוא
גבר על הספקות בהחליסו להצדיע ל״שר
הבטחון של מדינת ישראל״ לא לדוד בן־
גוריון האיש.
כאשר סיים את רש־מת השמות והארגונים
שהאשים אותם בהתעלמות מקרבנות המשטר
הנאצי. היא כללה לא רק אח מנהיגי
יהדות אמריקה וישראל, גם את תנועת החרות
שלא קיימה את שבועתה למנוע את בצוע
הסכם, ד,שלומים בכל מחיר.
צילינדר כצר הכבשן. בסוף דבריו
הפתיע שילאנסקי את המשטרה בהודיעו כי
הוא עצמו טלפן אליה, הודיע על התקרבותו
למשרד החוץ. הוא לא רצה מעולם, טען,
לגרום נזק לבנין, רק לערוך הפגנה, לד,אסר
במסיבות רציניות ולהשמיע קול מחאה.
הסניגור ביקש, לאחר שהשופט מצא את
שילאנסקי חייב בדין, להביא עדים חשובים
כמו ד״ר נחום גולדמן, יושב ראש הסוכנות
היהודית באמריקה, אשר השתיק בשעתו,
הוא טוען, את השמועות על טבח יהודי
אירופה למרות ששמע דין וחשבון מזעזע
ממקור ראשון, מפי פליט שגמלם מפולין.
כדי להוכיח את דבריו אלה ביקש תמיר
להזמין לדוכן העדים את אלכסנדר ווילף,
יהודי אמריקאי ׳,שהיד* נוכח באותה ישיבה
ואת הרב מרדכי נורוק, שר הדואר ומועמד
לנשיאות המדינה, אשר לו אמר הנשיא המנוח,
לפי ידיעות שבידי ד,סניגוריה, כי הוא
יכל לתאר לעצמו את גולדמן חבוש צילינדר,
נושא ונותן אף בצל הכבשנים.
האשמות אלו לא תזכינה לבירור, השופט
סירב להזמין את העדים החשובים, אולם
.הסכים לשמוע עדויות על אופיו של שילנסקי
ובטרם יינתן גזך־הדין יישמעו עוד נאומי
הקטיגוריה ור,סניגוריה.

הנערה התבלבלה, מילמלה שאין לה דעה.

אך המורה התרגז, ורש בתוקף לשמוע את
דעתה. כשהשיבה שאין הדבר נוגע לשיעור,
נאלצה לעזוב את בית־הספר.
הנערה הלכה אל הוריה, בטוחה שאלה ירשיעו
את המורה. אולם היא טעתה. כששמעו
ההורים כי בתם סרבה לגלות את דעתה על
מלחמת קוריאה, עלתה בהם חמתם, והם גרשוה
מן הבית.
הנערה היתד, במצב קשה. המחנה ד,מ־פא״יי
הניד אותה, ואילו אל המחנה המפ״מי
לא היתר, עדיין ובנה להצטרף. אולם בעין־
חרוד אין חצי שלישי, בלתי־מוגדר, בחדר
האוכל. בן המשק אוכל או בחצי המפא״יי
או בחצי המפ״מי. הגערה החליטה, איפא,
להימנע בכלל מלהיכנס לחדר האוכל, לאכול
בבית ידידים (אנשי מפ״ם) ,אצלם התגוררה
זמנית, ואשר הביאו, לה אוכל #ן המטבח
(המפ״מי).
התוצאה: כשעבר איש־מפא״י את המעבר
בחדר האוכל (״קו הרוחב ה־38״) אל הצד
המפ״מי, שאל את היושבים שם בקול שמח
לאידם. ,יזו, ומה תאמרו על מרדכי אורן?״
היתר, תשובה בפיהם ; ״כן, אבל מה תאמר
על הנערה ההיא?״ *
משפט הגאש הפך למאשים
הקהל שמילא את האולם (הקטן) של בית

צבא תרונת הבנות
כאשר פירסם השולם הזה ( )785 את מכתבה
של קבוצת בנוח, שהתלוננה (א) כי
בלשכת הגיוס נדרשו להתפשם לעיני מספר
ניכר של קצינים מבלי שתדענה א 8היו
אלה רופאים או לאו( ,ב) כי קצינים אלה
העירו באזניהן הערות עוקצניות על מבנה
גופן, מג) כי פקידים אחרים נכנסו ויצאו
כדי להשתמש בטלפון, עורר הדבר תשומת
לב לא רק אצל חברותיהן.
בין אלה שקראו את השורות הספורות
במצח מקומם היו גם חברי הכנסת. אחדים
מהם פנו אל העתון, ביקשו פרסים נוספים.
ארבעה חברי כנסת — יצחק בן־אהרין
הטפ״מי, אסתר רזיאל־׳נאור החרותית, קל־מן
כד,נא, איש פועלי אנודת״שראל, וסאלח
בנימין ששון הצי וני• הכללי — הודיעו שיטפלו
בעדן. מאיר ארגוב, יו״ר ועדת הב־טחון
של הכנסת, נתבקש לפנות לרמטכ״ל.
תהיה תוצאת הטיפול הרשמי אשר תהיה,
ברור כי הסדרים בלשכת הגיוס ישתנו.
פצצות מסי 3
מחזור־החיים השבועי של העתון הגיע לסיומו•
כמד, שעות לפני כן הופיע ברחובות

,העולם הזה״ 788

פצצה ב״העולם החד׳

דוש

כתחנת מגן־דוד-אדום: רסיסים, הלם. שטף־דם

המקום: בטאו ושולחנו שד דוש.
מתחת לחלון עליו הונחה הפצצה,׳
בפי שנתגלו לחוקרי המשטרה
הגליון בשבועי ברחובות. משרדי מערכת
העולם הזה 5 ,חדרים השוכנים בקומת הקרקע
של בית־מגורים ברחוב גליקסון ,8תל־אביב,
וההומים לרוב ככוורת דבורים, השתרר משהו
שהתקרב לשקט.
עד שעה 8בערב התקיימה התיעצות מערכתית,
נקבע. הקו של הדו״ח המיוחד על
מרדכי אורן (ראה עמודים .)3—7חברי המערכת
יצאו מן המשרד, מוקדם מן הרגיל
בכל יום אחר בשבוע. כעבור חצי שעה חזר
דוש, עורך־התבנית, ישב ליד שולחן־הציור
בפינה הדרומית־מזרחית של המשרד, עילעל
בתמונות משפט פראג, החל משרטט את רעיונותיו
לתבנית הדו״ח. מעל לראשו היה
החלון המסורג הפתוח, הפונה דרומה, הנמצא
כעשרים סנט־מטרים מעל לפני הקרקע
בחוץ.
בחדר השני ישבה תמר תדמור, עורכת
מדור התשבצים, עברה על מאות תשובות
הקוראים לתשבץ האחרון.
עשן דק. השעה התקרבה ל־ .22.00 שקוע
ברעיונותיו התהלך דוש בחדרו, נעצר לפני
לוח־הפקק הדבוק לקיר, עליו מסומן סידור־העבודה.
לפתע
הרגיש, אינסטינקטיבית, שמשהו
מתרחש מאחורי גבו, הסתובב. מבטו נתקל
בחבילה עטופה בניר, אורכה כ־ 20ס״מ,
שהונחה על אדן החלון, צמודה לסורג הפלדה.
עשן דק עלה מפת־ל מחובר לחבילה.
מחשבתו עבדה כהרף עין. הוא לא היה
בטוח אם זהו מעשה קונדס של ילדי הסביבה,
או פצצה אמיתית. אדם אחר היה משליך
עצמו׳ מן הסתם, אל הרפצה. אולם דוש,
לשעבר פרטיזן בצבאו של ט־טו, עשה את
ההיפר• הוא קפץ אל החלון, דחף את הפצצה
החוצה.
באותו רגע ממש התפוצצה החבילה. מטר
של רסיסי מתכת, כנראה של הנפץ, ניתך על
פניו של דוש. הדף חזק השליך אותו מטרים
אחדים לאחור, השכיב אותו לארץ, במערבולת
של כסאות הפוכים ושברי זכוכית.
משקפיו נפלו על הארץ, נשברו. אולם לפני
כן הצילו, כנראה, את ראייתו: לו פגעו

,העולם הזה״ 768

העוצמה: אח כי הפצצה התפוצצה כאויר החפשי, חפר
ודר עמוק כקיר הבטון החיצוני של הכית. אילו
--חורהחרו?
היתה נופלת כתוף החדר, היה כוח ההרס עולה כהרבה

דם: שלוליות גדולות מעידות על1
דרכו שד דוש כשיצא לחדר הסמוך*
וקיכד שם עזרה ראשונה מהשכנים

במדינר
הרסיסים בעיניו, שהיו כמעט בגובה הפצצה,
היו עלולים לגרום לעיוורון.
הסורג הפריע. קול ההתפוצצות, שהרעיד
את הסביבה, הזעיק למקום את דיירי
הבית ואת בעליו, מרדכי איוניר, בעל החנות
הידועה למלבושים ברחוב אלנבי. הם מצאו
את דוש המום, כמעט נטול כושר ראיה
ושמיעה, כשקלוח חזק של דם יוצר שלולית
אדומה על הרצפה. הם הזעיקו אמבולנס שהעבירו
למגן־דוד־אדום, שם הוגשה עזרה ראשונה,
נקבע שטף־דם בעין שמאל, הפרעה
באוזן וכחצי תריסר רסיסי מתכת בגולגולת.
כעבור דקות מעטות פשטה על המשרד
קבוצה של קציני משטרה, מומחים לחומר־נפץ
ולטביעות־אצבעות, שגילו את הפתיל,
אספו קרעי בד ורסיסים.
כתנת המבצעים היתה ברורה: הם רצו
להכניס את הפצצה למשרד, אך לא לקחו
בחשבון את הרתחים הקטנים בין מוטות
הסורג. זה מנע בעדם מהכניס פצצה כה
גדולה. לו הוכנסה הפצצה לתוך החדר היתה
גורמת להרס המשרד, לפציעה רצינית של
הנמצאים בו. קבע קבלן המשטרה: כמות
זו של חומר־נפץ־מרסק יכולה להרוג אדם,
אם היא קרובה לגופו.
למרות שהתפוצצה באויר הפתוח, אחדי
שדוש דחף אותה מן האדן, חפרה הפצצה
חור ניכר בקיר־הבטון של הבנין החדש.
התנוונות מוסרית. מי ביצע את הפשע?
החוקרים פסלו, נוכח שיטת הביצוע,
את ההשערה שהיד, זה מעשה התנקמות אישי
של פושע שנפגע על ידי ידיעה בעתוו. השיטה
הצביעה על אופי פוליטי מובהק.
אחרי עיון בחומר התגבשו שני קוים לחקירה:
הפצצה הונחה על ידי צעירים שהושפעו
ממאמרי־ההסתה המפורסמים של ישראל
שייב בעתונו סומן, בהם העליל ׳על העולם
הזה ועורכיו שהם ״גרועים ממרגלים״ ,או

שהונחהי ע״י צעירים דתיים קיצוניים שה־אמינו
למאמרי־השקרים בעתונים שניסו משך
חדשים רבים לקשור את העולם הזה לכנענים,
אף כי ידעו היטב את הכזב שבדבריהם.
הפרט שאפיין במיוחד את פחדנותם העלובה
של המבצעים היה כי לא הודיעו מראש,
כל הודעה על כתנתם, לא מסרו את זהותם
הפוליטית גם אחרי המעשה. בימים הקשים
ביותר ישל המאבק, כשאצ״ל ולח״י לחמו
נגד אויב מזוין שעלה עליהם בהרבה, לא
ביצעו מעולם מעשה־טרור מבלי לקבל על
עצמם את האחריות לו. היה זה טיפוסי להתנוונות
המוסרית שהשתררה בחוגים מסוימים,
כי הפצצה השלישית בעונה זו — אחרי
פצצת פנקס ופצצת שילנסקי — נשארה
אלמונית, חסרת תכלית הפגנתית וטעם
פוליטי.
עיתונות השמחה
הפצצה במשרדי העולם הזה (ראה לעיל)

היתה הנסיון הראשון לסתום את פיו של
עתון עבר• בכוח האלימות. רבים נטלו לידם
למחרת היום אח עתונם הקבוע, ביקשו לראות
את הגבתו. אולם חיכתה להם אכזבה.
העתוניס׳ז־,דתיים, ששפכו דליים של דמעות
על הפצצה שהונחה, בביתו של דוד צבי
פינקם, שלא פצעה (במקרה) איש, לא טרחו
הפעם למסור אפילו את עצם הידיעה על
הפיצוץ. כנראה שאלוהי ישראל אינו מתנגד
לפצצות במקומות חילוניים. דבר והדור,
שיצאו מכליהם והרעישו עולמות כשדב
שילנסקי התקרב למשרד החוץ, הסתפקו
הפעם בחצי תריסר שורות יבשות( ,שהכילו,
בדבר, חצי תריסר אי־דיוקים) ,לא התרשמו
מפצצה שלא היתר, מכוונת נגד הממשלה
ומפלגתה. גם שאר העתונים הסתפקו במסירת

הידיעה. אף עתון עברי אחד לא הגיב על
המעשה, לא הביע את* דעתו כי הנחת פצצה
היא מעשה בלתי־יפה, אפילו כשהיא מונחת
במשרדו של עתון שני. אפשר היה לקבל
את הרושם שפצצה זו היתה חיובית למדי.
לשיא הגיעה השחיתות העתונאית נש־המציא
עתונאי דתי מסוים את הדעה שעורכי
העולם הזה פוצצו בעצמם את משרדם, הוציאו
כמעט את עיני חברם כדי לזכות בפרסומת.
לו קפצו מן הגג של בנין בית הכנסת
הגדול, יתכן שהיו זוכים לפרסומת רבה
יותר. ויתכן גם שאז היו עתונאי ישראל
ההגונים שמחים עוד יותר.

דרכי חיים
מ* !הבכלל גרשו ץ
חנה בת יעיש קטועי, שעלתה ארצה מתימן
במבצע מרבד הקסמים, אינה מדברת עם
אנשים זרים, אינה מעיזה אף להתבונן בפניהם.
הילדה, שנכוותה כבר פעם אחת, נשמרת
עתה מאד מאד. אכן, אשר ארע לחנה
אינו קורה לאזרחיות ישראליות רבות בנות
גילה. כך, על כל פנים, יש לקוות.
לפני חדשים אחדים ניגשו אל חנה, שישבה
בביתה במעברה ליד נס־ציונה, שלושה
בחורים זרים. הצעיר שבהם ביקש את ידה.
חנה סירבה, לא נענתה להפצרות הזר, לא
נבהלה אף מאיומי קרוביה שהגירו לוי כי
באם לא תנשא תגויס לצבא, אף על פי
שזה עתה מלאו לה 13 שנה. בכל זאת לא
סירבה הילדה לקבל מטבע של 100 פרוטה
מן הצעיר, אחר לשתות אתו יין ו״לעשות
שמח״ ,חנד״ שקודשה במטבע, היתה, לפי
החוק, לאשת איש.
אולם בעלה הצעיר 18 שמואל בן סאלם
טובים, לא נהנה מאשתו הצעירה, חזר לביתו
בראש העין לבדו. משפחת הכלה, שגילתה
כי שמואל הוא בעל מום (ידו השמאלית
משותקת) סירבה לתת לו את בתם, החזירה
לו את 60 הלירות ששילם במחירה של חנה.
טכיעת כהן. השבוע הועמו שמואל,
אשר מימיו לא שמע על החרם דרכינו גר

במדינה
שום • ונשא אשד, אחרת, בפני השופט החו דלת האחורית של בית החולים. הוא ראה
את התינוק בריא וצוהל. מספר ה<קן :״הרוקר
בפתח־תקוה, הואשם בביגמיה • .טען
פא (ד״ר נלסון) ראה אותי ואמר לי שאמו
שמואל להגנתו: אין לי שתי נשים. את
חנה נשאתי רק בצחוק: רק סעדה דהב של לוק יכולה לבוא ולקחת אותו למחרת.״
משבאה האם לקבל את ילדה הבריא צפשנשאתי
לאחרונה, היא אשתי.
שונה ׳היתד, סברת רבנות פתח־תקוה אשר ׳ תה לה הפתעה מרה .״הרופא אמר לי שבני
מת לפני שלושה ימים,״ היא מספרת. המוהכירה
בחוקיות נשואיו הראשונים. זאת המה
ואבלה חזרה לבית בעלה בגן־יבנה.
תה גם דעתו של השופט החוקר, אשר העכעבור
חדשיים עלה בדעת ההורים השכו־ביר
את דינו של הנאשם לבית המשפט ה ;

הגזוז, ב״הפסקה הגדולה,״ על ידי עשרות
מחזורים של תלמידי הגימנסיה הרצליה שברחוב
הרצל, תל־אביב. כל תלמיד ותלמיד
והקיוסק החביב עליו.
כמובן שגם בעלי הקיוסקים מהווים חלק
בלתי נפרד ממסורת זו, ואגדות שונות נש־זרות
מסביב לאשיותם. אחד מאלה הוא יעקב
פומרנצ׳יק, אדום שער ובעל גוף, בעל אחד
מארבעת הקיוסקים שברחוב הרצל פינת

ד״ר נדסון ומשפחת אלפרד גדז׳י
..למיזת — שני זזאריניס
מהוזי. עד לתאריך המשפט י^טדך שמואל
לחיות לבדו, כי אשתו השניה עזבה אותו
מששמעה על קיום צרתה. ה״צרה״ שנבהלה
מן השופט והקהל אשר בב־ת המשפט, התחייבה
בטביעת בוהן (מאחר שאינה יודעת
את מלאכת הכתיבה) להופיע ולהעיד בכית
המשפט המחוזי.

תעלומות
מה קרה לרוק ס רג״ ל
כאשר אדם נפטר הוא אינו נחלץ עדיין
מכבלי הביורוקרטיה הממשלתית. הוא, או
יותר נכון קרוביו ורופאו, בשיתוף עם מחלקת
הבריאות הממשלתית, חייבים לדאוג
כי דבר המוות ירשם, לפי החוק, בספרים
מיוחדים. בדומה לתעודת לידה, מוצאת במקרה
של פטירה תעודה מיוחדת המעידה
כי האדם נפח את ׳נשמתו לפי כל חוקי
הטבע.
חוקי הטבע האלה קבעו כי אדם יכול למות,
מוות גופני, רק פעם אחת, על כן יכולה
להיות לקל אדם רק תעודת פטירה אחת.
באם נמצא מישהו שנפטר, לפי הרשום החוקי,
פעמיים, הדבר מוכיח (א) שמשהו אינו
בגדר הטבע, או (ב) שנפלה טעות משרד־ת.
אבל אם, נוסף לכפילות מוזרה זו, אין למצוא
כלל את מקום הקברו של הנפטר בעל
שתי התעודות, החשד גדול שבעתיים.
כזאת אירע לתינוק לוק סרגיי גדד.
״האם תבוא מחר.״ משפחת גדז׳ עלתה
לארץ מצרפת בסוף חורף ,1949 שוכנה
במחנה העולים בפרדם חנה, לפני ד,שלחה
לשיכון קבע בגן־יבנה שבדרום. ימ־ם מספר
לפני ההעברה חלה התינוק לוק, הוכנס לבית
החולים למחלות מדבקות בפרדס חנה,
נשאר שם בעת שהוריו נדדו למשכנם החד־ש.
כעבור ימים מספר ביקש סבו של הילד, שנשאר
במחנה העולים, לבקר את נכדו החולה•
משלא נתמלאה בקשתו הסתנן דרך ה*
איסור לשאת יותר מאשת אחת, שניתן
בגרמניה בהשפעת הסביבה הנוצרית, אינו
חל לפי הנוהג היהודי אף לא לפי חוק המ׳

דינה על ספרדים ות׳מנ ם.
הארץ בשעות הבוקר של 26.13.51 ירה הנאשם
בפועל חרות).
שמואל ופרוחובניק, תל-אביב.
השנה היתה מעוברת?

אם בריטניה תעודד התיבשות יהודית
בארץ ישראל העולם הזה).
תמר פלאי, תל־אביב.
רבקה גושן, עתלית.
מה, שוב?

ל־ם כי עליהם לסור לקונסוליה הצרפתית
בתל־אביב, לרשום את דבר פטירת בנם.
פקיד הקונסוליה הסביר להם כי לשם כך
דרושה תעודת מוות ממשרד הבריאות.
ההורים פנו לבית החולים .״הרופא פתח
ספר גדול וחפש בו את שם בנינו,״ הם מספרים.
.׳אבל כפי הנראה לא היה כתוב שם
כלל כי הוא נפטר. אחרת למה היו! שואל
אותנו באיזה תאריך נפטר, בטרם נתן תעודת
מוות?״
ת ע לו מ ה ני ראה. הם מסרו את התאריך
.3.4.49 הרופא נתן להם תעודה, רשם
בה את התאריך שקיבל. אבל בלב ההורים
ניקרה למחשבה כיי משהו אינו כשורה. הם
הלכו לבית הקברות, ביקשו כי יראו לתם
את קבר תינוקם. אבל איש לא יכול לעשות
זאת ! קבר כזד, לא היה כלל בנמצא׳ על
כל פנים לא היה שם כל קבר שנשא את
השם לוק סרגיי גדז> כאשר קראו ההורים
בעתון הצרפתי אקו ד׳ישראל סיפור על ילדה
אשר אמה קבלה מבית החולים הודעה
על פטירתה, ואשר נמצאה, כעבור שלוש
שנים, חיה ובריאה, נתמלא לבם תקוות. האמונה
כי תעלומה נוראה אופפת את דבר
מותו המפוקפק של בנם לא נתנה להם מנוח.
הם החליטו לנסוע לבית החולים, לבקר אר
ד״ר נלסון בביתו, לשאוב ממנו ידיעות מפורטות
ומהימנות. בבית הרופא ראו ההורים
שלושה ילדים — ,בניו. אחד מהם, שגילו
התאים לגיל בנם, אילו היה נשאר בחיים,
נראה להם דומה מאד ללוק סרגיי שלהם.
הם פנו למשטרה, דרשו את פענוח התעלומה•
בחקירה מסרו את תאריך מות הילד
בשני ימים לאחר התאריך שמסרו לראשונה.
בתשובה, הגיעה אליהם תעודת פטירה שנשאה
.,לתמהונם, את התאריך החדש נ
.5.4.49
תעודת המוות השניה הגבירה את מבוכתם.
.,אנו מאמינים כי לוק לא מת. יתכן כזוהי
תקוות שוא של הורים שכולים. יתכן
מאד כי אמנם מת. אבל אנו לא נשוכנע עד
אשר יוכיחו לנו את דבר מותו ׳בראיות
חותכות.
רו מני ם ע תי קי ם. ד״ר • נלסון, אשר
שיחק, בעיני ההורים, תפקיד מרכזי בתעלי-
מה הזאת, ההולמת רומנים עתיקים, אימר :
״בשעתו מסרתי את פרטי הפטירה למזכירות
בית החולים. אינני יודע( ,ואין זה מחובתי
לדעת) אם משרד הבריאות הוציא או
ל 8הוציא תעודת מוות.״
בגן־יבנה, ליד הצרכניה, מתגוררת משפחה
אבלה ונבוקד ; ,שאלה נוקבת מנקרת
במוח התורים: האם בנם הפעוט לוק סרגיי
גדז׳ חי או מת?
החי אגדת הקיוסקא׳ העשיר
אחת המסורות הפחות מפוארות, אולי,
אבל המקובלות ביותר בתל־אביב היא לגימת

שדרות רוטשילד. תלמידי הגימנס־ד. מתלחשים
זח שן ים כי פומרנצ׳יק, למרות מקצועו
הצנוע, הוא בעל נכסים ואדם עשיר.
כמו כל אגדה, יש גם בספור־ם אלד, מדד,
רבה של אמת: בעל הקיוסק איננו נמנה
על העניים. פרט לזה נתהווה במוחו, משך
שנים, תסביך׳ רדיפה. בכל שותה גזוז רואה
פומרנצ׳־ק גנב בכוח, כל עובר אורח —
רוצח המתנכל לו. י
הכחורים שתו כזרז. כאחד מלילות
השבוע שעבר בדק בעל הקיוסק פדיון הקופה,
מצא בה 300ל״י בלבה^בלוד שהיה
זקוק ל־׳400 לקניות יום המחרת. הוא לווה את
החסר מידידו יעקב בלזם׳ בעל בית קפה
סמור, תקע את כל הכסף לכיס מכנסיו. אר־

3ל את
רודולף זלצמן, הגבר גבה־הקומה ואדום
השער, בנו של סוחר קטן בכפר שהתפרסם
בעולם כרולולף סלנסקי, אינו טירון
בבית־הסוהר. מאסרו הראשון: בהיותו
בן ,23 לפני 32 שנד״׳ אחרי שהשתתף בד,פ־גנת־רחוב
קומוניסטית בלתי־חוקית.
שותפו של סלנסקי, לפי הקטיגור במשפט
פראג, ראש משרד האוצר הישראלי
אחוד אבריאל, נשאל על־ידי עתונאים
סקרנים אם הוא נשוי, השיב :״ועוד איך ! ״
רקדנית הבאלט הצרפתית ז׳אנמר, שנכנסה
לנעליה של מוירה שירר בסרט
האנס אנדרסן, לאחר שהאחרונה נכנסה להריון,
חזרה לצרפת, החליטה לא לשוב להולי־בוד
למרות הצלחתה הגדולה בסרט. הסיבה :
״הגברים האמריקאים אינם יודעים לאהוב.״
מלבד ברכות ואחולים למינויו, קיבל שר
הדואר החדש, הרב מרדכי נורוק, גם
אגרת בעלת תוכן שונה. כתב לו תושב כפר
אתא: כשר שהוא גם רב, חובה עליו לדאוג
כי לפחות במשרדו לא יהיה חלול שבת.
הכוונה: שדורי קול ישראל. אותו חרד לא
ידע, כפי הנראה, כי תפקידיו של הרב נורוק
מצומצמים ביותר, אינם כוללים את הפקוח
על שרות השדור.
בחוברת גדושה שעירית תל־אביב—יפו
הוציאה ה§ודש, והמוקדשת לפתוח העיר,
נתפרסם מאמר על יפו שהופיע לראשונה
לפני 35 שנה בשבועון התורן• ניו־יורק, בעריכתו
של ד״ר שמריהו לוי] .מחבר המאמר:
דוד בך גוריץ, שכתב בין השאר:
״יפו היא מערי החוף העתיקות ביותר שבעולם
— ואולי העתיקה שבהן,״ סגנונו של
בי. ג׳י. השתנה מאז ; באותו מאמר, השתמש
בעברית יותר דקדוקית, פחות מהפכנית,
הרבה להשתמש במלה ״את״ ,אותה
הוא מנדה עתה לחלוטין.

שחיית בוקר

איש הפלמ״ח חיים

(באב־אל ואל)

גורי,

מי שעסק בראשית המלחמה ברכש בפראג,
כתב שיר בו תקף את משפט סלנסקי בפראג.
השיר, שגורי קרא אותו באזני חברים
ללמודים (מכללת ירושלים) ולדעה (אחדות
העבודה) הועתק בסטנסיל, מופץ בחשאי.
יעל, נכדתו של יצחק בן צכי, מועמד
מפא״י לנשיאות המדינה, לא שבעה רצון
מבחירה זו• אמרה יעל הקטנה לסבתה, רחל
יכאית, בקול חנוק מדמעות :״אני לא

האשה-הילדד, חנה בת־יעיש קטועי

לשמואל — שתי נשים

בעד, בחורים עמדו אותה שעה לפני דלפקו
של פו&רנצ׳יק, לגמי בזוז בשלוות נפש
שעוררה את חשדו.
שעד, וחצי לאה־ מכן התפרץ האיש, אחוז־בהלה,
לתסנת המשטרה, הודיע בי שודדים
ירו בו ממרחק של שני מטרים, החטיאי,
לא הצליחו לגעת בכסף. מ־ השודדים? הכריז
המתלוננן: אותם ארבעה ששתו גזוז בעת
שטיפל בכסף. על אף בטחתו לא הצליח
פומרנצ׳יק לזהות את המתנקשים לפי התמונות
שבאלבום הפושעים. סבורים קציני
המשטרה: לא היה כל המעשה אלא פרי
דמיונו של בעל קיוסק החרד לכספו. אילו
אמנם נורה ממרחק כה קטן׳ לא היו השודדים
מחטיאים אותו ודיירי הסביבה היו שומעים
את קול היריות. אולם פומרנצ׳יק אינו מסכים
:,לדעתו אין כל ספק כי אמנם ניסו
ארבעה בחורים להורגו ולשדוד את כספו.

רוצה שיהיה נשיא. אני רוצה שישאר סבא.״
אשתו של הנשיא הראשון, יורה וייזנ״ן,
שוחה בוקר בוקר במים הקרים של בריכתה
הפרטית הקטנה והיפה ברחובות.
בעת סיורו האחרון של שר החוץ משה
שרת בבוסטון, ארצות־הברית, קבל את
מפתח העיר ועליו חרותות המלים :״לראש
ממשלת ישראל, משה־ שרת.״
רב-חובל יצחק (״אייק״) אהרונוביץ
שינה את אורח חייו הפרטיים, כיוון את
ההגה לנמל הנשואין. בחירת לנע: צעירה,
ילידת אמריקה.
שחקנית הקאמרי חנה מירון ובעלה
המהנדס יצחק ישר החליטו להתגרש.
אמרה חנה ( :שנשואיד, הראשונים, לשחקן
הקאמרי יוסן 5ידי] נסתיימו גם הם בגרושים)
״כפי הנראה טרם מצאתי את הגבר
האידיאלי ! ״

.העולם רמס״ 788

3ארח 3

רבחי כמאל: ציוני מאוכזב

לבסוף נעתר אבי הנערה. קבע כי על ריבחי לשלם לו
רחוב יפו, ירושלים, געש .״ערבי ! ערבי צעקו הא ,דודו ריסקה, בתו של עורך דין ירוש״למי עשיר. אביה התנגד
נשים .״תפסו אותו ! תפסו אותו ! מרגל ערבי ! ״
מוהר של 1000 לירות עבור בתו. ריבחי עבד שנה שלמד,
״׳לנשואי בתו עם בנו של שמש פשוט, אסר על ריבחי להתראות
עם ריפקה. אולם ריבח׳ מצא, בכל זאת, דרך אל לב ( 18 שעות הוראה ליום) כדי להשיג את הכסף• אולם כאשר
הערבי: גבר בעל קומה קצת מעל לבינונית, מרכיב
היה סוף סוף הסכום בידו בא אביו וטען כי הכסף שייך
משקפים ללא מסגרת, שחור ומוצק, בעל שפם דק והליכה
לו. במריבה שפרצה נשך ריבחי את אביו בחמשת אצבעותיו :
בעל־ביתית .״אני ידיד היהודים קרא לעבר ההמון הנסער
העניו הובא בפני בית המשפט שפסק כי על הצעיר להתחלק
שדיתנפל עליו .״אני ידיד היהודים ! ״
אך איש לא שם לב למחאותיו. היו אלה ימים של טרוף,
שתה בשווה עם אביו. בשנת 1942 זכה, סוף סוף״ לשאת את
ימי חבלי־הלידה של מדינת ישראל, בסוף שנת . 1947 למזלו
קרובתו לאשר.,
מידי
של הערבי נמצאו שם מכרים יהודים שהצליחו להצילו
אולם לא רק עניניו האישיים זכורים לידידיו היהודים :
המתנפלים עליו. כעבור שעות מספי־ היה ריבחי כמאל מעבר
משך השנים התקשר ריבחי עם חוגים רבים, בעיקר ממצדדי
לגבול בע־ר העתיקה. מאז נעלם מעיני ידידיו היהודים.
יד דות יהודיתבערבית׳ ביניהם אנשי ברית שלום, ד״ר )מגנמ,
עד אשר*,לפני ארבעה חדשים. נשמע שוב קולו המתנגן.
ד״ר ארנסט סימון, ד׳יר תרנר סנאטור. עד למלחמת השחרור
גם הפעם דיבר עברית: אולם דבריו היו רחוקים מלהביע
גר תמיד בין יהודים, בא בחברתם יותר,מאשר בחברת ערידידות
ליהודים• ״הנכם מאזינים לקול דמשק, תחנת הרדיו
בים, לעתים קרובות היה מרצה הרצאות עבריות בקבוצים
של הרפובליקה הסורית המשדרת בעברית לתושבי פלשתינה,״
ומושבים, וכן ברדיו. הוא היטיב להשתמש גם בלשון העבהכריז
קולו.
רית וגם במרבית.
מעטים מאד הערלים המסוגלים לערוך שידור עברי,
•דידות מחוך הפרח

רק בודדים מהם השתדלו והצליחו ללמוד את שפת היהו
דירתו בשיך־ג׳ארח, אליה עבר אחר נשואיו, היתר,
דים ומנהגיהם. אחד מאלה היה ריבחי כמאל.׳ בנו של אימאם
מקום מפגש של קבע ליהודים וערבים. באותו בנין גר אוהד
(שמש) מסגד עכאשה בלב השכונה היהודית זכרון־משה בירויהודים
מובהק, אחמד כינאני, שהיה,מעורב בציבור היהודי,
שלים, יליד ,1913 גדל ריבחי בסביבה יהודית טהורה, וקיבל
שיתף אתו פעולה גם בשנות החתם . 1936—1939 ריגחי פיר־את
עוקר חנוכו בבית־ספר אליאנס.
סם מאמרים רבים בעתונות העברית, עזר למרצים רבים
אולם אין פשר הדבר כי בן משפחת כמאל התבולל ונפרד
באוניברסיטיה העברית בהכנת פירסומים והגהות, ביניהם
מעמו: הוא התמצא בתרבותם ושפתם של בני העם השני
ד״ר בן־זאב שבפרסום שני ספריו *1נרבי!ז המדוברת עזר
השוכן בארץ בעודו שומר על אופיו כצעיר ערבי לאומי.
לו ריבחי. בהקדמה כתב :״עלי להביע את תודתי לידידי
בן 19 נסע מצרימה, נכנס לבית הספר הגבוה ללמודי דת
ותלמידי מריריבחי כמאל, שעזר לי גם בניקוד הספר הזד״׳
בקהיר (דאר אל־עלום) ,המכין מורים ללשון הערבית בבתי
ואף קרא עמי הגהה אחת של הספר הזה כולו.״
ספר תיכוניים. משך ארבע שנות לימודיו שם הצטיין כאחד
לאלה מבין הערבים שהיו מאשימים את כמאל בבגידה
התלמידים המוכשרים ביותר: באותו בית־ספר היה תלמידו
בעמו היה מצביע על העובדה כי אף פעם לא קם שעד, שנוגנה
של ד״ר ישראל בן־זא ,* 5אצלו למד עברית, סורית ופילו־התקוה,
ובי ידיתודו-ליהודים נבעה מתוך הכרה כנה של
לוגיה שמית. שניהם התידדו, נשארו ידידים עד בריחת במאל.
הצורך בידידות ושתוף, פעולה•
בשנת 1930 חזר ארצה, הלדק את קשריו עם היהודים.
גלגוליו מעבר לקוי מדינת ישראל, במחנות פליטים באראמנם
לא נתק^ל למוסד הוראה יהודי, אך לימד שנים רבות
צות זרות, טשטשו, כמובן, במדד, רבה את הכרתו, זו. לפי
בקורסים למורי ערבית מטעם הועד הלאומי. חוג ידידיו
שידוריו היום מדמשק לא קשה להבחין מד, היתה השפעת
היהודיים התרחב מאד באותה תקופה.
קריין רדיו דמשק ריכוזי -מאד
מאורעות משפילים אלה. אולם עד היום מאחלים לו חברים
השפעתם של מאורעות משפילים
האב התנגד דנשואיס
רבים שהשאיר בישראל כי יצליח לבנות לעצמו מעמד חזק.
״אפילו כשהוא רחוק מפד״״ אומר ידידו בן־זאב ,״אני מעונין
לרבים מהם עדיין זכורה פרשת האהבים של ריבחי לבת
אהובתו: באחד משדוריו הערביים בקול ירושלים הקריא
שיעמוד על הגובה, כדי שישמש, בבוא היום, גורם ליצירת
שיר שהוא עצמו חיבר. המיוחד בשיר זה היתר, תכיפות המלה

חיי שלום תקינים.״
עתה מפקח על החינוך הערבי במשרד החינוך והתרבות.
ריפקה( ,אחוה) על כל צורותיה.
עיראק הפיכה לפי הזמנה
בבוא עת הבחירות בכל ארץ דמוקראטית
יכול הבוחר להכנס לקלפי, להטיל את פתקו,
לקבוע את בחירתו מבין המועמדים לבית הנבחרים.
לפי
חוקתה, עיראק היא ארץ דמוקרא־טית•
אולם היא גם ארץ פיאודלית מפגרת.
כדי למזג את שתי עובדות החיים הללו
הומצאה שיטת בחירות מיוחדת במינה: הבוחרים
חולקו לשני סוגים: כל מאה בוחרים
מסוג א׳ רשאים לבחור בבוחר אחד מסוג
ב׳ .ובוחרים אלה (סוג ב׳) הם הבוחרים בחברי
בית הנבחרים.
בצורה זו נשארה הבחירה, למעשה, בידי
האפנדים וראשי השבטים, המהווים את רוב
,הבוחרים מסוג ב .,אין בחירתם על ידי
הבוחרים מסוג ׳ א׳ ענין שקשה להבטיחו :
מספיק שפקיד הרשום ידע לרשום את תשובות
הבוחרים הפשוטים (שאינם יודעים קרוא
וכתוב) בצורה המתאימה. מאחר שהבוחרים
מסוג ב, הם בדרך כלל אותם האנשים המעונינים
ביחסים טובים עם השלטונות, איש
אינו מופתע כאשר מפלגת השלטון מנצחת.
״אני מתפטר !״ לפני ארבעה חדשים
הודיע ראש הממשלה, נורי אל־סעיד באשא,
כי נאות לקבל את דרישת מפלגות האופוזיציה
ולערוך בחירות חדשות .״כדי שלא
תהיינה לכם כל טענות בדבר יושר הבחירות,״
הכריז בבית הנבחרים ,״הריני מתפטר׳
ונותן לממשלה חדשה לנצח על עריכת הבחירות.״
ראש
הממשלה החוש, מוסטפא אל־עומארי,
פיזר את בית הנבחרים, הודיע כי הבחירות
תערכנה תוך חדשיים, כפי שמצווה החוקה
העיראקית. אולם מפלגות האופוזיציה לא
שבעו נחת. אל־עומארי, טענו, אינו אלא בובה
בידי נורי אל־סעיד והעוצר׳ תוצאות הבחירות
לא תהיינה מוטלות בספק. האופוזיציה
תבעה את שנוי חוק הבחירות באופן
במרחב בינתיים הוטל עוצר לילה חמור, עשרות
צעירים ההשודים בנטיות קומוניסטיות הושמו
במעצר, אחריהם. נשלחו לכלא מדינאים
מקצועיים מכל המפלגות. הניחושים כי אלה
צעדים ראשונים לקראת דיקטטורה צבאית
פרחו מיד. אך הגנרל (שהיה מפקד חיל המשלוח
העיראקי במלחמת ארץ־ישראל) לא
נראה להוט לבצע שום מעשה נועז. הוא
הסתפק בהכרזה על ״טיהור״ .׳
אנשי האופוזיציה, שנטו תחילה לראות בו
בן־ברית, התחלחלו: האם הם עצמם עתידים
להיות קרבנות ר,״טיהור״ ?

שתאופשרנה בחירות ישירות.
שאלת הבחירות היא, למעשה, השאלה העיקרית
במערכה הפוליטית בעיראק: רק
אם האופוזיציה • תצליח להשיג רוב בבית
הנבחרים תוכל להגשים את יתר תביעותיה
^דבר הלאמת הנפט וביטול החוזה עם אנג־ליה.
איומה
העיקר״ של האופוזיציה היה כי אם
לא תתקבלנה תביעותיד ,.תעורר מהומות
דמים. ואמנם, בעוד ממשלת אל־עומארי }ינסה
למצוא מוצא, הופיעו רבבות מפגינים
ברחובות בגדאד ; תחילה היו אלה בעיקר
סטודנטים ותלמידים, אחר הצטרף גם האספסוף.
נוסף לשלטים שנישאו עד כד, בהפגנות
קודמות בלטו עכשיו שלטים
חדשים, שתי בנות אומללות
שהשראתם הקומוניסטית לא היתד, מוטלת
בסבך פעולות טרוריסטיות, מחאוון ודיובספק.
נים
בין־לאומיים אשר מסביב לבעית המושהיו
אלה המהומות הרציניות ביותר. שאר־כות
הצרפתיות בצפון אפריקה, שוכחים אנעו
בעיראק מאז ההפגנות נגד חתימת חוזה
פורטסמות בינואר . 1948 בסוף היום היו שים רבים כי לבעיה גם צד אנושי פשוט.
בפיליטון קצר, החזיר השבוע השבועון התחנות
המשטרה מלאות עצורים ואילו בבתי
סטירי קאנאר אנשאנה הפריסאי את כל ה־התולים
שכבו •עשרות פצועים וכתריסר הרוגים.
אל־עומארי התפטר. כעבור יומיים ענין לממדיו האנושיים, .הוא המשיל את טוניסיה
ומרוקו לשתי ילדות אומללות אשר
הופיעו ברחובות בגדאד כרזות שהודיעו כי
ארבע אמהות אוחזות בהן. הראשונה ,״החוהצבא
תפס את השלטון.
קית״ ,היא הגברת לד,־פרנס (צרפת) ; הילמי
יטוהר? היתר, זו ההפיכה הצבאית
דות נשארו לה סהרפתקה צפון־אפדיקאית
הרביעית במרחב. אולם שלא במהפכות הא־ ,מימי נעוריה.
חתת היתד, זו ״הפיכה, לפי הזמנה״ .כך
כותב השבועון :״זוהי דוגמה קלאסית,
נראה ביום הראשון. למחרת השתנה המצב
של טרגדיה. האם הזקנה, בורגנית שפשטה
במקצת: ראש הממשלה החדש, הגנרל נור־רגל,
תושבת רובע העניים, אירופה, רכאל־דין
מחמוד, פרסם הודעה שהסעירה את
רוכית וקלת מוסר במקצת מסרה את חינוך
החצר המלכותית, אשד מינתה אותו לתפהילדות
לכל מיני אפיטרופסים: אלפונז
קידו — הוא קיבל את טענות האופוזיציה,
ז׳ואן (מפקד הצבא הצרפתי הקודם בטוניסיערוך
בחירות ישירות בהקדם.
יה) הגנרל גיום (יורשו של ז׳ואן) והרוזן
כוטקלוק (הנציב הצרפתי).
• ,חמש מפלגות שהתאחדו נגד מפלגת
כל הרובע מדבר על המכות האיומות שאל־דסתור
של נורי אל־סעיד.

אפריקה הצפתית

בנות לה־פרנס מקבלות ממחנכיהן. הרכילות
גוברת, ,השכנים מתרעמים. אחת מהם, זקנה
עשירה, לקחה את העניו לידים, פנתה לשופט
השלום בבקשה להכריז על האם כבלתי
ראויה לטפל בבנות. בשכונה מתלחשים כי
היא רוצה לאמץ את הבנות.
המדובר הוא באמריקאית זקנה ומוזרה במקצת,
הגברת דודסאם (ממשפחת דודסאם,
אילי הנפט) הידועה בשל נדבנותה. ר,ולכי
הרכיל מעלילים עליה שהיא מעונינית פחות
בשתי הבנות, יותר בנדוניה שתגיע להן בגיל
הבגרות (מכרות פוספטים ושדות תעו.י

אם שכולה. לפתע הופיעה מועמדת שניה
לאמוץ הבנות: שכנה אחרת, אנגליה
בשם אלביון. זוהי אם שכולה, השקיעה באבל
מאז הפסידה את בתה הודו היקרה.
שתי בנות לד,־פרנס עשויות להחזיר ללבד,
מעט חדור( ,שלא •לדבר על פוספטים ושדות
תעופה) .אלא שכנגד הגברת ד,אנגליה עומד
פסק־דין שהוצא לרעתה, בדבר אמוץ ילדה
אחרת, מצרים, שהגיעה בינתיים לגיל הבגרות.
האם
הרביעית היא, למעשה, אב. זקן משונה,
רוסי אחד שקוראים לו ״אבא הקטן״
או ״הדוד יוסף״ ,מומחה בעל נסיון בשטח
ד,אמוץ שכבר אסף תחת גגו חצי תריסר
מבנות השכונה (כמו צ׳כיה הקטנה, הונגריה,
פולניה, בולגריה) .גם הוא מוכן לפתוח את
זרועותיו ולנו לפוספטים ולשדות התעופה
של טוניסיה ומרוקו.
אך ספורים מדאיגים מתהלכים אודות הדוד
יוסף. מספרים שכל הילדות הקטנות
שהוא אמצן סגורות ומסוגרות בבית, וש־היחס
אליהן קשה ואכזרי.״
מסכם השבועון :״שתי האומללות הקטנות
— מה יהא עליהן? האם תשאנה פעם
את שם יוסף׳ אלביון, או דודסאם, או
שמא תשארנה במשפחת לד,־פרנס? ההחלטה
היא בידי מר או״ם, שופט השלום הנכבד
של רובע אירופה.״

העולם הזה״ 788

האמת מאהוד׳ הוידוי —־י —

ן ן״י

פרום׳ וייצמן ז״ל
עובדי כיח״ר שמן

במפעל ב־1946

אנגלית וצרפתית

בבית הספר לשסות ״ ק די מ ה ״ ,רח׳ בן יהודה ,74 תל־אביב.
בימים א׳ ב׳ ( 8—7לדצמבר) נפתחים קורסים חדשים כדלהלן :

אנגלית
למתחילם: מ־ 11—10 בבוקר £—10 ,6—5 ,בערב;
( )2למתקדמים ולמשתלמים מ־ 10—9בבוקר ובכל שעות הערב ;
( )3לתלמידי בתי״ס עממיים ותיכוניים מ־ 5—4 ,4—3אחה״צ.
צרפתית למתחילים: מ־ 8—7בערב• ; למתקדמים: מ־ 6—5בערב.
פרטים והרשמה: משעה 12—9בצהרים 9—3 ,בערב (פיט ליום ששי).

דדי 1־ ד 1ק ט 1ד
תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טלפון 5195
מעבדה מיוחדת בשביל:

א. סדורשלמגכירי ־ קול
(ן£1סזו 600מ £יו*זו
ב. הקלטה על סרט
ג. תקוןשדמקלטירדיו
צינקוגרפיה

י. ועדזונסקי

ג ומבני * ש

רח׳ הקישון ,6תל־אביב
גלופות קו

גלופות רשת

— פסגתרי —

קניה— מכירה— הקונים
כוונים

רחוב הרצל ,89 תל־אביב
טלפון 5473

וסטרמן את ספיר
תל־אביב .,רח׳ רש״י 9

הודעה ד מנו״

מחיר המנוי לתקופה
2.600 — 1952
יולי—ספטמבר
אוקטובר—דצמבר 2.600
המנויים אשר טרם המציאו את תשלומיהם, מתבקשים לפנות למערכת
ולסדר זאת בהקדם האפשרי.

(המשך מעמוד )7
בין אלד. נמצאים חבריו במפ״ם, כי אורן
היה מטלגרף כל יומיים־שלושה לארץ, מוסיף
למברקו מכתבים מפורטים.
שמועה אחת אומרת שניהל משא ומתן עם
ראשי האיבודים המקצועיים על הידוק הקשרים
בין מפ״ס והפדרציה העולמים (כלומר,
עם הקומאינפורם) .שמועה אחרת אומרת
שרצה לטפל בשיחרור כמה מחברי השומר
הצעיר, שעדיין נשארו במדינה ונאסרו. מבי־רק
מסתורי אחרון של אורן למפ״ם כלל את
המלים :״האם לגמור או לא?״ ,רומז על
הסכם כל שהוא שהיה צריך להיחתם.
באותם הימים כבר בוצעו המאסרים של
סלאנסקי וחבריו היהודיים, שהואשמו הן
בציונות והן בקוסמופוליטיות (אזרחיות־עולם)
.בשיחתו עם הציר הישראלי, אריה
קובובי, התפאר אורן בזה שנכנס לוכוח עם
מנהיגים קומוניסטיים, הצביע על ה״אבסורד״
שבצירוף שתי האשמות אלה, מכיון שהציונות
היא ההיפך מאזרחות־העולם. היתר, זו
פעולת ההסברה האחרונה של ״השגריר הנייד׳.,
בפעם
האחרונה ביקר אורן אצל קובובי
ב־ 30 בדצמבר. כשלא הופיע שוב, סבר הציר,
גם הוא מראשי הקונגרס היהודי העולמי,
כי נסע לוינה. אולם אורן נאסר כבר
למחרת היום, ביום האחרון של שנת . 1951
השיח מול הארזים. ו,שמועה הראשונה
כי אין •ידיעות מאורן באה, בסודיות,
ממשרד החוץ (שעקב, כנראה, אחרי מברק
יו של אורן למפ״ם) .תחילה סברו שהאמריקאים
בוינה חטפו אותו, או שאירעה
לו תאונת דרכים. אולם ראובן שילוח״ איש
המסתורין במשרד־החוץ, כבר ניתש שנאסר
בקשר עם ענין סלאנסקי.
הדור, לו נודע זלדבר בראשונה, לא פיר־סם
את הידיעה, לפי *וראתו ר,מפורשה של
זיאינה ארן( ,אז הקומיסאר הפוליטי של
מפא״י בעתון) ,שריחם על המשפחה בקיבוץ
מזרע. אולם בינתיים נודעה הידיעה לכתב
החיפאי של מעריב, כנראה ממקור בקיבוץ
מזרע, והיא הופיעה בעת ובעונה אחת בשני
עתוני הערב. מעריב פירסם את הסברה שנסע
לפראג כדי לשחרר את קרובו שמעוו
אורנשטיין, אזרח ישראלי שנאסר גם הוא.
אולם היתד, זאת השערה כוזבת: הדמיון
בשמות השנים היד. מקרי בלבד, ואין ביניהם
כל קירבה משפחתית.
מפ״ם לא ביקשה את עזרת משרד החוץ,
כדי לשחרר את חברה. במקום זה שלחה או•
מנחם באדר, חבר משקו של אורן, שחיפש
את חברו בפאריס, ציריך ווינה, אך לא נכנס
לצ׳כוסלובקיה. משלא נשאו החיפושים
פרי והוברר כי אורן יושב בבית־ סוהר
צ׳כי, שלחה מפ״ם שליח שני, שמחה פלפן.
שליח זד, נסע לאיטליה, פנה אל המדינאי הת־תיק
פיאטרו נני, מנהגיה של מפלגה הדומה
למפ״ס, ביקש את התערבותו.
נני השתדל אצל פלמירו טוגליאטי, מנהיג
הקומוניסטים האיטלקיים, ואצל לואי
סאיאן, ראש הפדרציה של האיגודים המקצו׳
עיים. שניהם רמזו כי אין טעם רב לטפל
בשיח קטן כמו אורן, כשד.שלד,בת אחזה
בארזים כמו סלאנסקי, אנא פאוקר וחבריהם.
ולא היה גם כל בטחון שלא יפלו ארזים
׳ נוספים, קרובים להם יותר.
החרמש והפטיש. מאז אותו רגע היה
ברור שלא נפלה בפראג טעות קטנה, מן
הסוג היכול לקרות בבית־המשפט ההגון ביותר
; היה ברור שאין המדובר כלל במרדכי
אורן בתור פרט. המשפט שתוכנן אותד, שעה
בפראג, כמר׳כל משפט־טיהור סובייטי —
לא היה פעולה משפטית להענשת פושעים
בודדים, אלא פעולה פוליטית שבאה לשים
את הדגש במיפנה מדיני רבתי של התנועה
הקומוניסטית העולמית. המאורעות התקדמו
לקראת המשפט וד,יידוי בעקביות של
טרגדיה ימנית.
הטרגדיה האישית של מרדכי אורן היא
שנקלע לשיני הגלגל כמעט במקרה, שנרמס
בין הגלגלים לא כמרדכי אורן, בנו של בעל
בית־מרזח גליצאי שהתישב בקיבוץ ישראלי.
אלא כנציג נזפ״ם, ובעיקר כנציג התנועה
הציונית העולמית.
הרגל השמאלית ־ של הדיפלומטיה, הציונית
נקטעה במכה אחת של החרמש. בנין
החלומות של השומר הצעיד, אותו בנה משך
שנים ארוכות של אכזבות ושנראה כאילו
י הושלם בשנות ירח־הדבש הגדול, נהרס במהלומה
אחת של הפטיש.
הגשר בין הקומוניזם הבינלאומי ומולדתו
הסובייטית, לבין הציונות הבינלאומית ומולדתה
הישראלית, התנן וטט. מרדכי אורן,
האיש מקיבוץ ׳מזרע, שעבר, במקרה, על
הגשר בשעת המפולת, התרסק בתחתית התהום.
דרכו האישית, הוידוי, המשפט שייערך
לו, גורלו הסופי — שוב אינם אלא
חלק אישי מקרי של מיפנה אכזרי בתולדות
עמו.

מוסיקה
הביתה לנ כד
אלה, מבין מאזיני הרסיטל שנערך באולק
אוהל, ושכבר הכירו היטב את הווריציות והפוגה
על נושא לד,נדל, מאת ברד,מס, הבחינו
שהפסנתרן, בהגיעו לנקודה מסויימת שב־פוגה,
החל לנגנה מתחילה. הדבר שנשנה
ארבע פעמים — אולם בלי הפסקת בצוע היצירה
— לא הובחן על ידי רובו של הקהל.
מה שלא נעלם מעיני כל הצופים, היתה ה־עובדה,
שהמבצע עזב בחפזה את הבמה, בתום
כל יצירה. הסוד נתגלה מאחורי הקלעים:
הצטננות חזקה בת־שבוע טלטלה את
ד,סוליסט הצעיר לירכתי הבמה, שם קנח
את חטמו, התעטש ברציפות.
הצטננות זו, השפיעה כנראה גם על נגינתו
של עמינדב אלוני: הבצוע המדויק ונקי־הטכניקה
של יצירות ארבעת המחברים, בהם
הצטמצמה תכנית הרסיטל (באך, ברהמס,
דביוסי, שופן) היה חסר גוון מוסיקלי או
אישי.
כשהגיע עמינדב, יליד תל־אביב (״במקרה״
אומר אביו) ,בן לתושבי־חיסה, לשנתו הש־שית,
חלו שני דברים חשובים בחייו: הוא
החל, כאחרים בני־גילו, ללמוד בבית־הספר
ובד בבד — לאחר שנת נסיון בנצוח על
תזמורת הגן — הפך תלמיד המכון המוסיקלי.

פסנתרן
עמינדב ארוני
ישראל אינה פלשתינה

לאחר שקיבל שחרור משנת שרות (נוטרות)
,מטעם ועדת הנוער שליד הסוכנות,
הגיע עמינוב ללוס־אנג׳לס שבקליפורניה
(ארצות־הברית) ,קבע, שבסמסטר הראשון
ילמד רק מוסיקה, יקדיש את שאר זמנו
ללימוד השפה האנגלית. אותו סמסטר הראשון
הפקיח את עיני עמינדב לעובדה כי
המוסיקה היא עתידו. שמו נמחק מרשימת
תלמידי הטכניון, הוא הקדיש את כל זמנו
למוסיקה.
חיפה עיר זרה. מלוס־אנג׳לס עבר לניו־יורה,
למד בג׳וליארד, בית הספר המפורסם
למוסיקה, ובאוניברסיטה. שם נשא לאשר,
בת לוס־אנג׳לם, שהכירה בעת לוותו את המקהלה
בה שרה.
כשערך אי?וד המורים בארצות הברית, את
בחינותיו המסורתיות לפסנתרנים צעירים
(כל העובר אותו מקבל תעודת אמן) ניגש
עמינדב, כאחד מאלה שהצליחו במיוחד, לתחרות,
קיבל את הפרס הראשון, הופיע ברסיטל.
שנד, לאחר זאת, היה חתן הפרס
הראשון. תחרות שנערכה מטעם האקדמיה
למוסיקה בברוקלין.
לפני חדשים מספר הגיע ארצה, רצה להשתקע
כאן, אולם שינה את החלטתו. אומר
הצבר בן ד,־ ,24 אב לשני ילדים :״עזבתי
את פלשתיין וחזרתי למדינת ישראל. השינויים
שחלו אינם מתבטאים רק בהתפתחות
ובגידול. האנשים שהשארתי אינם פה עוד.
הכל זר לי£ .ני מטייל בחיפה והיא איננה
חיפה שלי.״
לאחר 1-הקונצרטים ישוב, איפוא, אלוני
איש חיפה ללוס־אנג׳לס שלו, להשתלמות
נוספת, להופעות.

.העולם הזה״ 783

סרטים
״הוולס המזהיר•׳
זכרונות צפו ועלו בלבו של הצופה הישראלי
בראותו את יאן קיפורה ומותה
אגרט, שלא נזרקנו בהרבה, משתעשעים על
הבד באותה עליצות וחדור שציינה אותם
תמיד. הפעם הם מופיעים בסרט צרפתי ממד־רגה
שניה: ההלם המזהיר. העלילה׳ אודות
שחקנית־זמרת ושומר ראשה, נראית כלקוחה
מסרס וינאי עתיק יומין, ואפשר מאד כי
אמנם לוקחה מסרט כזה. אולם העלילה משמשת
רק עילה למספר הלצות פרימיטיביות
ושירים קלילים.
ייתכן שאלו היה הסרט מופק לפני 20
שנה, היה הופך להצלחה גדולה ואנשים היו
נזכרים בו כעבור זמן רב, מעלים חיוך של
ספק צער ספק קורת־רוח על שפתותיהם,
משמיעים משהו אודות סרטים ש״אינם מה
שהיו״ .כיום נראה הוולס היסזהיר מאד מאד
לא מזהיר. כסי הנראה, חדל הקהל להיות
מה שהיה.

ספורט

ג׳ון (על עכברים ואנשים) סטיינבק תסריט
אשר, אף על פי (ואולי משום) שאינו נאמן
ביותר לאמת ההיסטורית יש בו רגעים רבים
של יופי אמיתי.
מאידך, מנסה המחבר להטיף את דת הדמוקרטיה
והחופש, וזה אינו עולה כל כך
יפה. בעצם, מאמציו אלה של סטיינבק, לתת
שעור בתורת החופש המדיני כמעט שמקלקלים
כליל את הסרט כולו, למרות משחקם
המצוין של מארלון בראנדו, ג׳ין פיטרס,
שחקני המשנה.
בקצרה התענוג.

סרטו האפיזודי של מקס
כדורגל מהירות ורחץ דם
משחק ביתר תל־אביב והפועל פתח־תקוה•
דמה, השבוע, להצגת ליצנים בקרקס. בתחילת
המשחק הופנו כל העינים אל האחים
אברד.ס ומשה לוי ששחקו איש כנגד אחיו.
הראשון, קזחקן הפועל, נבלם צכח רב על
ידי אחיו, זכה למהלומה ברגע דרמתי ליד
השער ד,ביתר׳.
מהירות הפתח־תקואים ולחץ הדם הגבוה
של שחקני ביתר גרמו למפגן אקרובטיקה כל
אימת שהגופות המיוזעים של היריבים נפגשו
על הדשא החלקלק. הצחוק הגיע לשיאו

״הלירה המפריע״
אחד מאלה הוא הלילה המכריע. רקעו :
גרמניה בשלהי מלחמת העולם השניה. המדינה
הרוסה ומטה לנפול ; אבל האויב הנאצי
עודנו חזק. שרות־המודיעין האמריקאי שולח
אל מאחורי הקוים שלושה שליחים ; לברי
את מקום המצאה של חטיבה גרמנית מסוימת.
השלושה הם: סגן רניק (ריצ׳ארד בייז־הארדט)
,קצין אמריקאי: ייטגר (קריסטיאן
בלך) אסיר משוחרר ; הפי (אוסקר וותר),
גרמני אנטי־נאצי.
בהרפתקה המסוכנת מאבדים שנים מתוך
השלושה אח חייהם ; לאחר שבצעו את משימתם
המסוכנת. ברם: הבמאי אנטול ליטבאק
הניח לסרט להזדחל לאטו, המעיט בכך במדד
רבה מאד את המתח.
ככל רקע אמתי ! נראה רקעו של הסרט
אמתי ביותר, והלהקה, רובה ככולה מורכבת
משחקנים גרמנים, מבצעת אח התפקידים
בכשרון ובהצלחה.

״ויוה ופנוה״
השנים 1919—1911 היו, במכסיקו, שנות
מלחמות אזרחים בלתי פוסקות. המדינה, שנאנקה
תחת עול נשיאים רודנים ממוצא ספרדי,
החלה מתקוממת. אכרים שנושלו מאדמותיהם
הפכו להיות שודדים, התארגנו בכנופיות
אשר בראש כל אחת מהן עמד, לרוב,
שודד מקצועי שמינה עצמו גנרל, דאג בעיקר
,למלא את כיסו הפרטי.
בין הגנרלים הללו התפרסם אמילינו זפטה,
אינדיאני. זדה היחיד מבין מפקדי הכנופיות
שפטריוטיות אמיתית דחפה אותו אל המחתרת.
כמו חבריו למקצוע, היה סופו של
זפטה מוות ביריות אויביו, אולם בימי חייו
הפך לגבור אגדי.
על הרקע הרומנטי והמרתק הזה חיבר
אולימפיידה הנצחון ב־ 1956

ג׳ין פיטרס, סרדין כרנדו (״ויוה זפטה״)
אף על פי ואולי משום ש...

(במעגל) אופולוס המכיל שלושה ספורים
מאת גי דה־מופאסן, מהם לפחות אחד, אודות
בית־בושת קרתני, קלאסי. ג׳אן גאבן, דניאל
דרייה עוד רבים.
מקוםתחתהשמש. ספרו של תי־אודור
דרייזנר טרגדיה אמריקאית, מועבר אל
הבד בהרבה טעם אבל מבלי המשמעות החברתית
העמוקה אשר ברומאן. מונגומרי
קליפט, אליזבט טיילור, שלי ווינטרם.

ויוה זפטה התענוג מקום תחת השמש

בעת שמקשר התל־אביבים, אשר עזאני, ומגן
של הפועל, זכריה זוהר, התמודדו שעה ארוכה
מסביב לכדור אחד, נכחו לפתע כי הכדור
התעופף בינתיים מבלי שחשו בו׳ ,הניחם
בועטים בקרקע.

תיקו ב שערים וב מכו ת
קבוצות הכדורגל נצלו השבת את ההפוגה
במשחקי הליגה (שיתחדשו רק בינואר, ערכו
שורת משחקים ידידותיים שהביאו להפתעות
מרעישות. שלוש קבוצות הליגה השניה נצחו
שלוש קבוצות מהליגה הראשונה בעוד שמשחק
רביעי בין שתי קבוצות משתי הליגית
נסתיים בתיקו •*.

•• הפועל בלפוריה — הפועל חיפה ;0 : 2
הפועל כפר סבא — הפועל רסת־גן ; 0:3 :

מאת הקורא חיים ליפשיץ
מאוזן ) 1 :הונ ה ה ציונו ת המדיני ת )5 .הנוא ם הרא שון
בעברית. בקוננרם הדא שון )9 .הוצע על ידי או די
אבנרי לנ שי א ה מדינה <13 .נילו של מ ם׳ 53מ אוזן
<15 בקוננרם זד, או שרה מנד ט על ארץ ישראל<10 .
עיר בישראל ור א שי תיבות) <17 .שו פטו מנ היג ציוני
בארצות הברית ושם פר מי) <18 .וירה וי צ מן לפני
נ שו אי הושםמ שפ תה) )20 .״כגור ר א שו ך׳ ב די פ לו מ טי ה
הישראלית ) 21 .ל אות אבל הורד לחצי התורן) 22 .
...וא ש יהודה נפלה ) 23 .בנו של נ שי א ע שה זאת
בעת שנס פ ה במלחמה ) 25 .וי צ מן שכנ ע את בלפור לומר
כד ) 26 .הו סף אל ברא שו וקבלת ח ״ כ ירו שלמי) 28 .
נחשב בעיני רבים כ מו עמד לנ שי או ת ה מדינה׳ 30 .
מזכירו של ״רזזוזה״ 178 ) 33 .צירים אמרו כד ב ש אלח
אוגנדה ) 34 .רא שיתו ואחריתו של אייק ) 35 .מלת שלי קה
<36 .עיר תעופה בי שראל )38 .דוד ו ...שבע<40 .
סופר עכרי מ״ המש כי לי ם״ בוילנה, נפטר )41 . 1893 צורר
אנ טי -ציוני שנרצח במל איה ) 43 .נבחר בקונגרס ה14-
כראש המחלקה המדיני ת )44 .י שן ; נר )46 .קול הבקר
)48 או תו רכ שנו לאחר קום ה מדינה <49 .הו א אחד
העם )35 .מצירי הקוננרם הרא שון, כיו ם בארץ)54 .
רו פ או המ סור של הנ שי א ז״ ל.

מאונך: מ ק צו עו של סנן׳ אלוף נור^ )3מ פ עלו ה בולט
ביותר של רב יוסף ) 4 .תאריך בספירה <5 .מלת
קינה וינון ) 6 .מו לד ת ה שומרונים ) 7 .ח ״ כ שנ פטר
השתא ) 8 .ע מד חצי יובל שני ם על מ שמר קופת ה מדי נה
) 10 .על מו תו מתאבל העולם כולו ) 11 .תפקיד
בצבא ) 12 .ע מד ברא ש המכללה העברית ) 14 .מ־1922
וער יום מו תו ע מד בראש הקק״ל ) 16 .סופר עברי

221

24 23

351

פתרון

481

531

ביתר ירושלים — ן וכבי רחובות .1:5 :

עד לפני חודש לא היה וויליאם קולס איש-
יות ידועה בעולם הספור* באוסטרליה. שמו
של התעשיין בעל הגוף הממושקף לא היה
מוכר אלא למעטים שהטריחו עצמם לדפדף
בעלון היבש של הועד האולימפי האוס-
טילי שהוא נשיאו. לפתע, החל קולס להיות
פופולרי: שמו החל מתנוסס מתחת לתמו־נותיו
בעתונות האוסטרלית, אלפי מכתבים
החלו זורמים לביתו. רובם הכילו הצעות
לארגון יעיל של המשחקים האולימפיים הבאים
( )1956 במלבורן.
כדי לארגן את המפעל הספורטיבי הגדול
ביותר בעולם דרושים אמצעים גדולים, כסף
רב. בן לילה נעשה קולס אדם חשוב ובעל
שררה על מיליונים רבים. הכל רצו להיות
ידידיו.
תכניתו של קולם: איצטד רוגבי ענק, בן
80 אלף מקומות ישיבה, ישופר יוגדל 600 .
בנינים בני קומה אחת המוקמים והולכים
במרחק של 8קילומטרים מהאיצטד ישמשו
כפר אולימפי, ימכרו, לאחר המפגש הבינלאומי
כיחידות דיור• קולס ישתמש גם בבניני
מכללת מלבורן השוכנת בקרבת מקום, ישכן
בהם את באי כח העחונות ואת הספורטאיות
המשתתפות. איצטד שהיה בן 12 אלף מקומות
ישיבה יבנה לאחר תחרות בין אדריכלים.
מליוני תושבי היבשת החמישית סומכים
על נשיאם האולימפי שהכנותיו החלו מיד
לאחר שמדליות הזהב חולקו בהלסינקי! הם
משוכנעים גם כי הספורטאים האוסטרלים
ישיגו את הנצחון בפברואר . 1956

מרא שי חובבי ציון. נפט ר ) 18 . 1910 חקוננרם הבא.
) 19 מי סד חברת ,.כל ישראל חברים״ (ו מקוה ישראל)
) 22 עורך ״ ה ל בנון״ ,נפט ר ) 24 . 1886 מימרת ״ הדסה״
ו״עלי ת הנו ע ר״ )27 .חברת נפט 129 .זאת אומרו׳
וראשי תיבות) )31 .ע תון י הודי באמריקה )32 .עמר
בראש אוס רי הל או ב שאל ת אוננד ה )34 .רב הכולל
באננליה .״חובב ציון״ .נפטר )37 . 1891 מלת דוי.
)39ה שנה בה התקיים הקוננרם בירו שלים ) 42 .שר
התחבורה הר א שון בי שראל ) 45 .מרא שי מפייס וה שומר
הצעיר )47 .מחבר ח״ שול חן הערוך״ ) 49 .עורף<50 .
ב ט אונו של ר׳ בני מין ) 51 .סי ס מ תו של צ׳רצ׳יל 52 .׳
רב לבב.

ת שבץ אנשיס מס׳ 144

,העולם הזה׳׳ 788

התיקו שהושג בדרבי החיפאי בין מכבי
מליגה א׳ והנח מליגה ב׳ היווה את שיחת
היום בחוגי״״ אוהדי הכדורגל החיפאים, לא
רק משום ההפתעה שבתוצאותיו, אלא בעיקר
בגלל רקסטות שנפלו בין שחקני שתי קבוצות
אלה, הידועות בדרך כלל ביחסי הידידות
שביניהן (דוגמא: למשחקי הליגה האחרונים
השאילה קבוצת הכח את המרכזי שלה, קרמר•

לקבוצת מכבי).
בתחילת המשחק שלטו המכב ם במגרש,
הבקיעו שלוש פעמים רצופות את שער הכח.
אך במחצית השניה התאוששו שחקני הכח,
הקטינו את המאזן ל־ .2 : 3מתח המשחק
עלה, ושוניו מהכוז ודב הרשקוביץ ממכבי
החלו להחליף מהלומות. כשראה זאת שאול,
מגן המכבי, אחי דב, חש לעזרת אחיו, דבר
שלא הפחיד את שמיו, שגם לו אח בקבוצתו,
אשר לא טמן ידו בצלחת.
רק לאהר מאמצים לא מעטים הצליח השופט
להפריד בין שתן. קבוצות האחים הנצים.
כ־ 20 דקות לפני הס־ום, השוו שחקני תכוז
ל ,3 : 3דבר שלא מצא חן בעיני דבי ושאול
אשר נטשו את המגרש, גרמו להגברת המתח.
רק שריקת הסיום מנעה קטטות נוספות.

תשבץ 142

מאיי 1 :נניב 15 .הר שאה ) 10 .נ׳ו רי ) 12 .מ או.
) 14 נב ) 16 .ה ר סן ) 18 .בד ) 19 .רעשן ) 21 .מלכת-
מים ) 22 .דים )2:1 .קים ) 24 .בו )25 .חרמון )27 .לאה.
)30 נור 131 .צ׳פלין )33 .רב )35 .ברי <36 .לבד)38 .
אנ שי בצע )39 .מהלר ) 40 .וו 41 .לו ח ם )43 .הד,
) 14 דלק <46 .תמר • )48 .שליטה ) 49 .חשמל.
מאונך ; )2גג ) 3 .יוה! ) 4 .בדד )6 .רם< 7 .שאלתי•
אל ) 8 .או ( 9 .מנרד ) 11 .ישמין ) 13 .שד מו ת<15 .
בעיה ) 17 .הלם ) 18 .ביב ) 20 .שמרן ) 23 .קור 26 .׳
מוסיקלי )27 .לסי )28 .הילה ) 29 .רראון ) 31 .צרעות
)32 נבלה )34 .בנו )35 .בצל ) 37 .דרדר )39 .מ מו ש

) 42 חוח )44 .רל )45 .קט )47 .כ ״ מ.

פרסי ספרים דפותך י תשסץ *142
יחיאל אוהב־עמי רחוב ממילא ,36/40
ירושלים.
שמואל אברר,מי, צר,״ל.

אתה אומר :
:״את מי?״
בוקע ומגיח
נ|ה באמצע

מה יועיל להם שמך? המכירים דג אותך?
זה ספור על חייל, על אחות ועל ל־לה.
״אני מחפש את יהודה טאנ־דט־ניק.״ ואז עונים
על החייל (זה אני) אפשר שמעתם ; על האחות הרי׳רניה
(שמה רות) אפשר שמעתם ; על אותו לילה ודאי שמעתב• _ ובתוך האפלה נשמעות לחישות ביהודית. ואז
וגם כמעט ודאי לי כי על אותו לילה שמעתם ספורים שונים י קול גבר, מנומנם וזעף :״׳מד. אתה רוצה
בתכלית מזה שאספר לכם כעת. כי נהוג לעטר הלת־אגדות הלילה?״
כן. בכל הקאריירה שלי ב״הגנד.״ לא היה דבר מתועב
לאותו לילה. זה היה הלילה שבין ה־ 14ל־ 15 במאי. 1948 ,
האחות דדחמניה דמתה לאתלטית סובייטית ;הדיפת כדור עלי כמסירת קשר. דומני כי בסיוטי־לילה שהיו פוקדים
ברזל) — בגופה. מלבד זה היתד, שחורת־שער וארוכת־ אותי באותם הימים תפשה מקום לא טפל.
בשתים לפנות בוקר י סיימתי, סוף סוף, את מסירה
אצבעות, גם בידים וגם ברגלים. עיניב מונגוליות היו לה
אשר מהן יכלה להשקיף לצדדים בלי הסב את ראשה. בגלל הקשר הארור. שוב רצתי אל רות. עוררתי את בעלת־הדירה,
והיא קיללתני מקרב לבה. רות איננה.
עוצמת גופה נמסרו לטיפולה פגועייהראש, שהתרבו אז
שמונה־עשרה השעות שאחרי זר, הן סיפור דק על עצמי,
בבית־ודזולים. כי בקרב מצניע חייל את כל גופו, מע׳נא
ולפיכך נדלג עליהן, מלבד התרוצצי כעכבר אחרי כל נאד
בישא,, ,אבל את עיניו ואת ראשו מוכרח הוא לשרבב
באותו מחנה, כשאני מבקש חופשה. רק לכמה שעות, רק
ממחבואו, ולוא רק מפני שקצרה רוחו מתקוע את חוטמו
לשעה אחת. כדי ללכת ולהודיע לרות כי אפשר שלא
באדמה, או מתוך סקרנית סתמית. לכן רבו אז פגועי־הראש
ניפגש כמד, ימים, או כמר, שבועות, או — ושלא תדאג.
בבית־החולים אשר בו עבדה רעותי. ובערבים (אם עבד!:
נצוד הייתי, כצפור בכלוב. פרפרתי ופרפרתי, ונרדמתי
במשמרת־בוקר או במשמרת־לילה) או בחצות־לילה ולאחריה
על׳החול, בין הצריפים, בחום השמש.
;אם עבדה במשמרת־ערב) היאה מספרת לי על פצועי
־ניתן לי ודתר־יציאה מהמחנה, מארבע אחרי־ד,צהרים ועד
המהוהות כפי שהם אחרי שניסו הרופאים להטליא את
שבע בבוקר. זאת היתה מתת מלך, נדיבות של חנינה,
פצעיהם. המלחמה כבר היתד״ אבל עול לא פרצה.
החייל הייתי אני, אבל אז עוד לא נקראתי חייל• אי, חסד שאין אתם יכולים כלל להעריכו. זאת הרשות ללכת
נקראתי אזרח, משום שבשעות הפנאי הורשיתי ללכת למשר־ אל רעותי כדי שנוכל להתיסר יחד ביסורי פרידה.
או להפגש עם האחות הרחמניד״ בשעות הפנאי מעסקי חיילות.
אפילו במיטתי הייתי לן, פעם בפעם, אפילו כמה לילות
רצופים. כן. זאת היתד, מלחמה מעונה מאוד. יור׳ז —
והולכים לנוח. אומרים כי בארצות אחרות כבר ארעי
מלחמות כאלה בשנים עברו. אבל הפצועים היו פצועים
ממש. הם היו עלובים, מטומטמים, מזועזעי־עצבים, מטורפים
ואלימים. הפצועים אשר בהם טיפלה רעותי, האחות הרחמניד,
רות.
כן. וכך היינו מתקיימים כולנו, כל ״הישוב,״ ומצפי ״
איש כדרכו — למה? האם למלחמה? למלחמה ממש, שתפרוץ
בקרוב? אני זוכר שפחדתי, פחדתי מאוד. דומני כי לא
לחיי חששתי. חבל היה לי על משהו כללי יותר העומד
להיחרב. אמדתי את ההרס העתיד לגרוף את נוף מולדתי
ואת האנשים המהווים נוף זה — גרוף יגרוף ההרס, טאו
כך — וידעתי כי שוב לא יהיה נוף מולדתי, ולא יהיו
האנשים המהווים אותו, ואני בתוכם — ,כך או כך, שוב לא
נהיה מה שהיינו. משום־מה נתקעו במוחי המלים׳ ״חמשת
אלפים.״ חמשת אלפים הלוך ילכו. חמשת אלפים מהצעירים
לא הלכתי אל רות, כי לא הייתי מוכן לטכס חגיגי.
והטובים. ואם גם לא טובים, הנה מהמעט שיש לנו, מהטובים
הלכתי הביתה. רחצתי ולבשתי בגדי חאקי, פן לא אספיק
ביותר. כי אין אחרים. אולי משום כך ניסיתי, כאחד דון
להחליף בגדי לפני שובי למחנה. חדתי רעב, חשתי עיפות
קישוט, לסתום את הפרצה שבסכר, הנפערת והולכת, בכך
נמשכתי לרבץ תחתי. אבל גררתי את אברי והלכתי אל
ידי. ממין לא היד. לי, ובכל זאת הצלחתי לגרד אי משם
רות, ככלב פצוע הנגרר בשארית חיותו לפגור בהיחפא,
מאה לירות, ונמתין׳ לאותו חדל־אישים שהבטיח להוציא
באפלולית האורווה.
לאור חוברת אשר בה יבאר לאותם חמשת האלפים ולחבריהם
פתחה לי את הדלת רות עצמה. נשענתי על חזה, והיא
מדוע לא כדאי להם שייטבחת
אחזה בי, נשאתני, והשכיבתני על מטתה. היא לא שאלול
.ורות גם היא פחדה. היא פחדה, פן תישאר לבדה. פן
מדוע לבשתי בגדי חאקי בערב שבת. היא הלעיטה אל פי
איפגע בראשי• ואהיה מטומטם• .או יפן אלקח ממנה, ושוד
מן החבילות שהיתר, ארה שולחת לד״ אכלנו, ושתקנ!׳.
לא תראני גם באותן שעות ספורות אשר בהן אהיה פטור לא אמרתי ילה דבר, והיא לא שאלה כלום. לא נדף ממנה
ממשא הרובה. שואלת היתה אותי, וחוזרת ושואלת, כאלו
ריח בית־החולים, אבל לנשק לה לא יכלתי. גם אל עיניד
התעסקותי בנשק, כשהיא לעצמה, כבר עשתני •מומחה
חששתי להביט, כאילו חטאתי לה.
לאסטרטגיה ולמדיניו-ת: מה יהיה הסוף? ואני שיקרתי לה
גבר עלי צערה. הצעתי כי נצא לרחוב.
ושיקרתי. הייתי מוסר לה ידיעות ״ממקורות מוסמכים״ על
לבשה רות את שמלתה האדימה, שמלת השבת היפה,
נשק שלא היה ועל ארגון מעולה שהלוא׳ והיד ועל סודות
שהידרה את קומתה התמירה. זקפה רות את ראשה העטור
מדיניים. לדברי אולי לא האמינה, אבל לקולי, לנוכחותי,
גלי־שחור, אחזד, בכפי, ויצאנו 1רחוב.
היתר, נרגעת.
כבר ירד הערב. הרחיב היה מאופל, וצללי אנשים זרמו,
ויהי ערב אחד, מוצאי יום ה׳ .קיבלתי קשר, כדי למסרו
רצוא ושוב, כנחיל, טרודים וחופזים, ודבר אין להם אתנו.
הלאה :״מחר בארבע בבוקר ( )0400 בחצר הגימנסיה
אחזנו זה בזאת בכוח, פן נופרד באופל. האפלה הכביד,:
הרצלן רי.״
עלינו. השתיקה ;העיקה עלינו. ההרהורים העיקו עלינו.
לא הלכתי למסור את הקשר. רצתי אל רות. רצתי להפרד•
רצינו חברה. רצינו הטרדה. נכנסנו לבית קפה.
רצתי והרהרתי :״הנה פרצו המים. היגרפונו? הנוכל, רות
חם שם, מאחרי המסכים השחורים ד,מאפילים את בית
ואני, להשאר זו ליד זה, בזרם הגואה? עוד לי שעות
הקפה. אנשים מעלים הבל ועשן, והם צפופים וצמודים אל
ספורות. עד ארבע בבו׳קר.״
שולחנות קטנים, רוחשים ורחוקים. כל האולם הקטן זרוע
היא לא היתד, בחדרה. חסתי על הזמן החולף. מוטב ראשים.
שאפטר מהקשר, ולא יטרידני אחר כך. איגכם יודעים איזה
מישהו קורא בשמי. דבקים בנו פלוני ופלמוני ופלונית,
ענין נבזי הוא מסירת קשר. לכאורה: פשוט מאד. רחוב
וכולנו מסתלקים לפנה, ונדחסים ליד שולחן, ורות לידי,
פימפום מספר שלוש־עשרה ; .ז1דרבא, לך בלילד, ברחוב
בשמלתה האדומה.
פימפום (אם יודע אתה איפה הוא) ומצא את הבית מספר
״מה לך?״ שואל אחד .״מד, לך?״ .
שלוש־עשרה. סוף סוף מצאת? יפה. קלם לך ! ועתה מצא .
אני מביט אל רות, ועונה לו כשעיני צמודות אל שפתיה
בבית זה איפה גר יהודה טאנ־דט־ניק. היית גדול, שלוש
המחוטבות כשפתי עולל :״מהיום אני מגויס גיוס מלא.״
קומות, מלא דירות. באולם המדרגות אין אור. רק כשאת::
השפתים אינן זעות. גם אדווה קלה לא עברה בפני רות
ממשש את הקיר, ומפיל אופניים, אתה נוגע בתיל גלוי הקפואים.
ומקבל מכת־חשמל. יש לך גפרור? מצאת דלת? מה כתוב
״אה !״ אומר זה .״כבר הודיעו בראדיו.״
על חדלת מילא, צלצל. לא י /אין מכירים איש בשש
״מה הודיעו?״ תמר. אני.
טאנדטניק, וסוגרים את הדלת על חוטמך. מדלת לדלת ומי
״הכרזת העצמות,״ משיב הוא, מתבדח. אינני יודע מה
גפרור לגפרור, וטאנטאנקין (או מה שמו) איננו, ואתה
הוא סח.
רואה כי הללו רוגזים עליך וחושדים בך ותיכף יתאספו
החבריא מתבדחים. בדיחות חייליות. פתאום אני רואה כי
עליך כולם. בחושך, לריח עור רקוב, אתה מגשש ויוצא מן איש. מהם איננו. מגויס, וגם איננו מתעתד להתגייס. אינני
המבוא, מיואש.
כועס. לא עליהם ולא על איש זולתם. גם לקנא בהם אינני
והנה מאחרי הבית צריף. בצריף מתעורר מישהו לדפייכול.
להצטער אינני רוצה. רוצה אני רק לשתות ערק ולהתקותיו,
ושואל בחושך :״מי שם?״ אתה אומר את שמך. בדח• ״מה תשתי, רות כמוך,״ לוחשת היא. אבל אין
היא נוגעת בכוסית .״שתי, מתי.״ היא טועמת ומעוור, את
עונים לך :״מוי?״ אתה חוזר על שמך. טפש שכמוך!

פניה. מלגלגים עליה שהיא מבירה אותי זמן כה רב, ועדין
לא טעמה ערק עד לערב זה. היא מחייכת חיוך עגום ומביטה
בערק, ובי, ובכולם.
כולם. אנשים. מצד אחד כותל. מצד שני כותל. ומצדדים
אחרים סוגרים עלינו אנשים. קולותיהם וריחם׳ועשנם והבלם
ומלחמותיהם מ>קידותיהם. מעתה והלאה אין אני פטור
מנוכחותם, בשוכבי ובקומי ובעשותי את צרכי ובמקלחת.
תמיד אנשים. וגורלי קשור בגורלם, אם אובה ואם אמאן.
גם כי אמות ואקבר, בקבר אחים תהיה מנוחתי. חברה, אנה
מפניך אמלט?
מתוך המלמול הדגמה נשמע לחש, אל אוזני :״בוא.
נצא מפה.״
אני קם, אומר ״החייל ורעותו שתו על חשבונכם,״ ומוליך
את רות בשביל הצר שבין הגוויות, הרחק הרחק, אל מעבר
למסכים השחורים.
אך נפלטנו לאפלה, פרצה רות בבכי.
״אל נא,״ אמרתי לה .״אל תבכי. הן לא אלך למרחקים.
החזית קרובה. וגם,״ אמרתי לה ,״וגם אשוב במד,רד״ אל
תבכי, רותי. אל תבכי.״
לבדנו אנו. איך אקל מעליה? מה אומר לה? מה אעשה

״בוא אל חדרי,״ לחשה
ב.כתנו לא ייבבה. רק חיבקתני עד כאב.
בחורה העליתי אור. סוף סוף אור. אור טהור, בלי
עשן ובלי קולות־אדם. אך רות עמדה, כפרח קמל, ועיניה
קמות. השכבתיה על מטתה, וישבתי לידה. היא עצמה את

עיניה והחזיקה בידי.
״כבד, את האור,״ אמרה לי ,״ופתח את התריס.״
עשיתי כדבריה, וחזרתי לשבת לידה.
היא לפתה את כתפי בזרועותיה הגדולות, הרחומות,
ומשכתני אליה, ונשקה לי, וסגרה עלי בכל כוחה, כמגוננת
עלי, כעוקרת אותי לעצמה מבין כל אותם שקמו עלינו
ואפפונו לחצוץ ביננו.
כתינוק-שכבתי בזרועותיה, הלום עיפותי, והכהות עוברת
בי, עבור ושתק. ורות התירה את בגדי וליטפה את גופי
באצבעותיה הטובות בעוד אני שוקע בתנומה רכה.
הקיצותי נפעם. רות היתד. ערה .״קר לך?״ שאלה, ואספ־תני
אליה, אל עירום גווה, והטיבה עלי את השמיכה.
״ויזי האיש אשר ארש אשר, ולא לקחה, ילך וישב לביתו,
פן ימות במלחמה, ואיש אחר יקחנה.״
עד אותו לילה לא לקחתיה. אינני יודע מדוע. אפשר חשתי
כאוריה ר,חתי, ואפשר חששתי מפני תאוות־זלילד״ שהיא אות
ליאוש.
אך עתה נצמדנו יחד. נצמדתי אל גלילי ירכיה ואל רמוני
שדיה ואל עצמת כתפיה ואל חלקת צוארה הארוך. נצמדתי
אל ההזדמנות, אל הרגעים החומקים וחולפים. חיבקתי אל לבי
את הנצח שבהפראה וברביעד..
עפעפיה דגדגו בלחיי. רות מלמלה.
״שמנדריק,״ לחשה לי. מלת־חבה היתד, לה זאת .״שמנדריק

״לא אוכל להרות עתה,״ לחשה רות .״אין אני יודעת
מה יקרה אותנו.״
שוב הקיפונו האנשים. גם פד ..היא צודקת. אני אהיה
לבדי, ביניהם ; והיא תהיה לבדה, ביניהם. אבל אינני רוצה
ללכת לאבדון. את ילדי צריכה מישהי להרות. מדוע לא
דעותי? מדוע לא את, רות?
״מתי צריך אתה לחזור למחנה?״ שאלה.
״בשבע. אם אקום בשש, אספיק.״
״יש לי שעון מעורר,״ אמרה. אכונן את השעון, ולא
נצטרך לחשוב על הזמן.״
שוב נמנמתי. נעם לי מגעה. נעם לי ריחה. לא חשבתי על
מחר. לא חשבתי על אנשים. לא חשיבתי על נצח ועל בנים.
לא חשבתי כלל. רק חשתי.
חזרו שפתינו ונצמדו. היא אחזה בעורפי כאחוז בכלבלב.
.״מה לך, רות?״
״אם אד,רה, אשוחרר ואשלח הביתה, ולא אעבוד במשמרות,
ותוכל תמיד למצוא אותי בבית, כשתקבל חופשה. חיילים

מקבלים חופשות,.
״אבל אין אנו יודעים מה יקרה — אותנו,״
״אין דבר.״
״מפחדת את ממני, רות. מה לך?״
״רוצה אני להרות לך. פן — פן אשאר לבדי.״
גם עתה לא ייבבה. רק קולר, נמוג.
״לא, רותי, אין צורך. אני אשוב, תראי. אני מבטיח לך.
שוב אשוב.״
היא לא אמרה כלום, ורק שוקיה וזרועותיה חיבקוני בכוח.
״שוב תשוב,״ אמרה לי, אחר׳כך.
השעון המעורר לא היה דרוש, כי עם שחר הוטלו על
העיר הפצצות הראשונות.
לבשתי.את בגדי בעוד רות מכינה לי פת־שחרית .״אכול,״
אמרה .״אכול. מי יודע מתי תקבל את ארוחתך ראותה.״

ראיתיה כעבור שנתים. היא לא הכירתני.