גליון 789 מתאריך 11 בדצמבר 1952

*יוו

נשיא ישראד יצחק בן־צב
בהצבעה השלישית, מישהו:ד בראש
(ראה רסורטג׳ד).

ה ש בו עון המצוין
לאינפור מציו

/ 769

שנה 1 6׳ כ ״ גכסלותשי ״ ג 11.12.1952 /

מורך החמי:
• ג 1ו י

א ויי

ראש המערכת:
פרוס

גחן

עורך הכיתוב:

עורך התבנית :
דוש

מיכאל ארסו (ומני)

הכתב הראשי:

ה ש בז עזן ד.ם צ 1י ר
לאי 1פ 1רםציה
רחוב נטקסון * .הל-אביב
(ליד תיאטרון. אחי ״ )
ת.ד . 1*6 .טל( .זטני) *•715
סע! למבדקים :״עולטפרס•
שדד חפערכת בירושלים .
רחוב דוד חסיד (יוייאז).

פו ר

הערכים וההתבוללות
מזעולם חזה ( )787 הזכיר מר כמאל האסם את
שמי ואת דעתי, כביכול. על היחס לערבי ישראל
תוך ציטוט מאמר מאת מר א. שרון. לא בראתי
אותו מאמר. אולם דעתי, היתה והוה: היחס לערבי
ישראל צריד להיות. חייב להיות. מכל דנכוזי־נוול.
יחם של שויון נמור (סייג בהווה: צבא)...
יחד עם זר, בטוח אני, נם אהרי הערתו הפסקנית
של מר קאמם, כי פטריוט ערבי בחו״ל אינו
יכול להיות מעוניין בהתבוללות ערבי ישראל
בהוד היהודים (שהיא שאיפתי) .כלומר: מבחינה
תיאורטית יי,דם יחם טיב אל הערבים התבוללות
ולכן ...בכל אופן ברצוני להבהיר, כי
עמדתי בהווה כלפי הבעיה הערבית בישראל מנ ר
נדת נינוד קטבי לזו של מר שרוז.

הצלם הראשי:
סור נולדסן

יהווה נבאי

עורכי מדורים:
מיכאל ארמו. ניצה נבי, ירוחם נבע. תמר תדמור.

משתתפים קבועים:
פרוצה נרובנר. רפאל חייט. אוסקר טאובר. סירים טיארי,
צבי ששר

ראש־מערכת, ירושלים:
דוד דוביננר

מ״מ ראש־מערכת, חיפה:

סוסרי־חוץ:

נתז ריבת

מיכאל אסף, תל ־אביב

מונטי נ׳ייקובם. נבריאר דנון. יצחק המאירי. שמואר מירון
חמו״ר:

חעוי חוח בע״ס.

הנודיזם כלשכת הגיוס

דסום ישראר, תר־אביב

שהוא, את השנאה, שהיתה אינסטינקטיבית
לחלוטין.

אם היתד, מטרת הפצצה להרוס את משרדי
העולם הזה הרי היתד. די גדולה. לא ד,מבצ־עים
אשמים אם נמצא אדם שדחף אותה
בשניה האחרונה החוצה, במחיר פציעתו.
אולם אם היתר, מטרת הפצצה להטות את
עורכי העולם הזה מן הקו שקבעו לעצמם,
הרי היתד, הפצצה קטנה מאד. פצצות גדולות
יותר הומטרו עליהם ועל חבריהם בימים
עברו. לו הצליחו להטות צעירים עברים מן
הקו שקבעו לעצמם, מי יודע אם היתד, היום
מדינר, בה יכולים אנשים להשתעשע בפצצות
כמעט באין מפריע?
אין בלבנו שנאה למבצעים. אך יש בלבנו
משהו הדומה לבוז. נשק הפצצה הוא הפחדני
בין. כל סוגי הנשק. גם היורד, באקדח בגב
קורבנו נדרש לגלות מידה כלשהי של אומץ־
לב. לא כן האדם המתגנב בחשכת לילה, טומן
פצצה מאחת גבם של אנשים, מסתלק לפני
שהניצוץ מגיע אל חומר הנפץ ר,מרסק.
המחתרת הלוחמת השתמשה בשעתו בפצצות.
אולם הצעירים שנשאו אותן נאלצו
לחדור אל מבצרים ערוכים לקרב, אל בין
לועי מכונות היריד* מוכנים למות בכל רגע.
אני מעז לומר שיש הבדל מסוים בין אומץ־
ליבם של אלה ובין גיבורי העונה, המשתעשעים
לאחרונה בפצצות בארץ זו.
המעשה הפחדני כשלעצמו הפך פחדני שבעתיים
על ידי כך שגבוריו אף גמעו מלהודיע
לאיזה חוג הם שייכים, ומה היתד. מטרת
פגיעתם. זהו מעשה פיקח מאד לאנשים ה חצים
לשמור על עורם, להקשות על עבודת
חוקרי המשטרה אולם קשה להעניק לאנשים
מסוג זה תואר של גברים. בחזית היה להם,
תואר אחר. בעתון שחלק מקוראיו נמנה על
המין היפה, נמנע מהשתמש בו.
קשה לכעוס על המבצעים. הם ביקשו, מן
הסתם, לבצע מעשה גבורה למען אלוהים או
המולדת. מידת הגבורה התאימה לאומץ לבם.
אולם מידת הסלחנות המגיעה להם אינה
מגיעה לעתונים שהסיתו אותם באופן שיטתי
משך חודשים רבים, באוסף של שקרים זדוניים
שקשה למצוא כדוגמתם אפילו בארץ־
ישראל, שמעולם לא היתה מפורסמת בהגינות
עתונותה.
חוקרי המשטרה, שביקשו לברר באיזה
חוג מפלגתי מרוכזים שונאי העתון, נדהמו
כשר,נחנו לפניהם את אוסף קטעי העתונים
שוברו על העולם הזה. היד, זה אוסף שיכול
היה לשעשע, אלמלא קראוהו החוקרים, במקרה,
למחרת הטלתה של פצצה־אם
נכונה האימרה הגרמנית ״אויבים
רבים, כבוד רב !״ הרי העולם הזה הוא עתון
מכובד מאד־מאד. כי מתוך קטעי העתונות
אפשר ללמוד שעורכי כל העתונים, מן השמאל
הקיצוני עד הימין הקיצוני, וגם הבל־תי־תלויים.למראית
עין, קשרו קשר של שינאה
עיוורת. השמצותיהם סותרות זו את זו.
סולם הפשיסטי האשים את העולם הזה כ־עתון
השמאל, החותר תחת יסודות המדינה,
קבע שעורכיו גרועים ממרגלים ובוגדים,
הזמין את קוראיו להכותם עד כי יעברו לעולם
הבא.
הפועל הצעיר קובע לעומת זאת, בפשטות
עילאית שהעולם הוזה הוא שופרה של חרות.
שערים, עתונם של פועלי אגודת ישראל,
גילה שהעולם הזה הוא המשך ישיר של זע
שטירחר, העתון האנטישמי המפורסם שתרם
את תרומתו להריגת ששה מליונים יהודים.
ודבר, עתון הגון ואחראי, פירסם מאמר על
כמה טורים בו גילה לקוראיו שעורך העולם
הזה הוא כנעני שמכר את השקפותיו תמורת
משרד, ומשכורת קבועה״
אלה הן רק הפנינים. המסכה המלאה היתד,
משעממת אותך, ולפיכך נפרוש עליה את
צעיף הרחמנות. היא מוכיחה רק דבר אחד :
השנאה אינה נובעת מנימוקים של ;הגיון.
אלא להיפר, נימוקי ההגיון באו לתרץ, איך

מנין היא נובעת?
תחילה חשבנו שמקורה מפלגתי גרידא,
פחדם של עסקנים המתפרנסים מן המפלגות,
מפני כוחות חדשים שעברו את העיקרון המפלגתי.
אולם בינתיים התידדו אתנו רוב
מנהיגי המפלגות, מגלים נכונות רבה לשתף
אתנו פעולה, בהבינם היטב שעתון זה מגיע
לאלפים רבים של קוראים שאינם נוטלים
לידם כל עתון אחר. אולם ככל שמנהיגי המפלגות
עשו את שלומם אתנו, כן גברה
שנאת עתונאיהן. תופעה רבת־משמעות, אולי.
אם כן, מה? השנאה האינסטינקטיבית של
עורכים מזדקנים כלפי צעירים? חשש מפני
הצלחתם? יתכן שפסיכיאטור ימצא את התשובה.
אנחנו לא.

א לי פו ת

לרנל מכתבן של קבוצת דאועירות. שנבדהו
בלשכת הניום ביפו. המתלוננות על הפניעד, ברנש
צניעותן — מבקשנו מנהל מחלקת הניום
במשרד. הבטחון להכחיש בכל לשון של הכחשה
את סיפור המעשה, שמקורו הוא כנראה באי
הבנה מצערת.
נוהג הבריקה הרפואית של תהתיצבות לשרות ״
הצבא, הנשמר בהקפדה הוא :
א. הבדיקות הרפואיות נעשות בקומה הן ליו:
נו| של הבנין. בקומה זו אין מבוצעת כל פעולה
משרדית שאינה קשורה בבדיקות הרפואיות.
ב. ימים מיוחדים נקבעו לבדיקת בנות בלבד.
בימים אלה עומד נוטר מיוחד שאינו מרשה לגברים
לתכנם לסרו-זרור של קומה זו.
נ. בכל ועדה רפואית. הבודקת בנות, משתתפת
רופאה. בדיקות מיוחדות של נשים מבוצעות
על ידי רופאה מאחורי פרנוד.
ד. התלונה שקציני צבא נוכחים בשעת בדיקת
בנות היא נכונה. אד קצינים אלה. הם רופאים
צבאיים ומשמשים. בהתאם לחוק, יושבי ראש של
הועדות הרפואיות. וזוהי כנראה נם הסבה ל•
טעותן של הבנות, שלא ידעו כי הרופא בשרות
הצבא לובש מדים ככל איש צבא.
עם זאת עושה מחלקת הגיוס את כל המאמצים
כדי לקבוע רופאות כיושבי ראש הועדות

התשבץ1953 .
חובבות התשבץ היא אחת החינוכיות והחיוביות ביותר :
אלפי חובבים, צעירים בקשישים, סוגדים לה בישראל.
רבים מהם אינם מוצאים סיפוק בתשבצים הקלים, יחסית. ,
המתפרסמים בעתוני הארץ.

כדי לעודד חובבות זו ולהציב?חסידיה מטרה
למאמץ מוגבר, מכריז מדור התשבצים
של העולם הזה על קביעת תוארים. של
״אלוף־התשבץ״ ו״רכני־התשבץ״ של ישראל.
התוארים יחולקו אחת לשנה, אחרי תחרות
שתימשך חודשיים.

ט 0 0ס מ 0׳

החל מגליון העולם הזה, שיופיע ב־ 1ליגואר , 1953 ,יפורסמו
במדור שמונה.תשבצים, שכל אחד יהיה שונה לחלוטין
מקודמו. קורא שיפתור את כל השמונה יזכה
בתואר ״רבך התשבץ״ .בין הרבנים ׳ תיערך תזזרוודגמר של פתירת תשבץ אחד
במהירות המקסימלית. לזוכה יוענק התואר ״אלוף־התשבץ״• לאייוף, לסגניו ולרבנים
יחולקו מדליות וגביע.
לקוראים שאעם משתתפים בתחרות, תתקיים חלוקת הפרסים הרגילה.

בכל העדן: מכאיב לי רק דבר אחד.
כשחזרתי מן המלחמה, הציע לי עורך
הארץ הצעה שראיתי בה כבוד רב: להצטרף
למערכת שלו ולהשתתף בכתיבת המאמרים
הראשיים של העתון. תמיד רחשתי לו תודה
כנה ועמוקה על -כבוד זה. וגם כשהסקתי,
כעבור כמה זמן את המסקנה שאינני יכול
להמשיך בתפקיד זה, מפני שלא יכולתי לנצלו
כדי לבטא את הדעות שהיו קדושות
בעיני, שמרתי זיקה כל שהיא לעתון עצמו.
בלוח הארץ. האחרון פורסם מאמר ארוך
של ברוך קורצווייל, שונאם הנודע של הסופרים
הצעירים. קורצווייל כתב על הכנענים,
צטט ארוכות את פרסומיהם. בין הפרסומים
האלה כלל את כתב־העת במאבק,
שהופיע, לפני מלחמת העצמאות.
המבדח הוא שקורצווייל כלל לא קרא את
אותו כתב־העט. לו עשה זאת היה-נוכח
לדעת כי לפחות מחצית ממספר עמודיו
הוקדשה למלחמה בכנענים.
כאחד מעורכי במאבק כתבתי מכתב למערכת
הארץ, ביקשתי לפרסם דברים קצרים
שהיה בהם כדי העמדת הקוראים על
הטעות. המכתב לא פורסם.
שכחתי להזכיר שבשעתו הייתי גם עורך
מדור המכתבים של הארץ. כשקבלתי תפקיד
זך, מידי משה קרן, עתונאי דגול שאני גאה
לראות בו את אחד ממורי( ,ושפרש גם הוא
מן הארץ) ,אמר לי :״לעולם לא תסרב לפרסם
מכתב של אדם הרואה את עצמו נפגע
ממה שהיד, כתוב בעתון. זהו המבחן הראשון
להגינותו של־עתון.״
כשעברתי להעולס הזה השתדלתי לשמור
על צוו זה, להפכו לחוק היסוד במדור המכתבים
שלנו. .
מה קרה להארץ?

^-״י-יייי״ו

יקר

הרפואיות הבודקות את הבנות.

עמנואל הרוסי, האגף ליחסי צבור,
משרד הבטחון
הנשיאות הצטערתי מאד על ששום מפלנה לא מצאה לנ
ח ת להציע כמועמדת לכם הנשיאות את אשתו
של הנשיא המנות.
ס. א ,.תל־אביב
איד מתימר העולם חזח להכריז. על עתונו כעל
עתוז בלתי תלוי בעוד שהוא מנהל תעמולה
למען בן־נוריון? (העולם הזה )787

שלמד, ד,לפרט, בני־גרק

בקשר להצעתכם למנות את מר דוד בן־נוריון
לנשיא המדינה לפי הדוגמא האמריקאית. חייתי
מציע כסמל למפלנתו: דג פילה.

אהרן שושני, ירושלים

הפצצה ב״העולם הזה׳׳
לפני כמה שבועות עמדה להתקיים מטעם מפא״י
אספה באולם מונרבי בתל־אביב. נושא האספה
היה צריך להיות. משפט פראג. אסיפה זו לא
התקיימה מסיבה שאינה ידועה לי. בחוץ התקהלו
אנשים והתווכחו על משפט פראג. בין
המתווכחים היתה קבוצת נוער של השומר הצעיר
— מחנות. העולים וכן אנשי מק״י. יתכן שאלה
באו בכוונה תחילה לפוצץ את האסיפה ...בוויכוח
שהתפתח שאל,.אותם מישהו שאלות שונות
והם הטיחו בפניי :״אתה איש העולם הזה...״
אני התחלתי להתווכח עם אות( נער ממחנות
העולים ובסופו של דבר לא יכול להשיב לי
יו#יד בבושת, פנים ...לדעתי הפצצה שהוטלה
למערכת העולם הזה נזרקה על ידי אנשי מהנות
העולים או מק״י ולא על ידי נערים דתיים.

יוסף בן־צבי, תל־אביב
הנני מברככם על הצלחתכם לעמוד על רנליכם
לנוכח שיטת הפחדה ושימוש בכוח מצד קבוצת
הקנאים.

ישראל סטשבסקי, תל־אביב

להביע דעות או לא להביע
אני חושב שרוב קוראי העולם הזה יסכימו
אתי שחבל מאד יהיה להכניס את העתה לחברתם
הזולה והמשעממת של שאר עתוני המפלגות.
הנני מקוה שהעולם זזזה ימשיד בקו אשר הוא
הולד בו עתה: מסירת עובדות בלי כל הערות
וודצקפות מצד העורכים.

__יצחק קוקיא, ירושלים

הערה שנשמעה
כינוס פלנז׳׳ח :

1ן 7י ^

••1111111111

השנס

מכתב־ס

{במו עיני

נקיץ

״בחיי, אני מת־ ־
קלח כל חודש, בין :
אם יש צורן או אין״| .

הקורא ב. דן, תל־ ן
אביב, זוכר, בפרס ה־ |
שבועי בסך 1ל״י= .

הסכנה האמיתית אינה הסכנה הכנענית, אלא
הפלשתית. הפלשתים הם אויבי העם העברי היושבים
בתוכו. הם מהווים את רוב מנינם של
אנשי תגייס החמישי הבולשביטטי וספסרי השוק
השחור (בפרט הסיטונאים) .הם נשלחו הנה על
ידי יהבולפ(ביקים. ונאויבים הנצחיים של העם
העברי, כדי לחבל בארץ העברית, בעם העברי
ובתרבות העברית.
הסוכנות היהודית בע״ם, אשר הרויחה יפה
בעסק הזה ;,דאגה. להכניס את האויבים ארצה,
אולי ננצ_ מבלי דעת כי אויבים הם, מטרתם של
הפלשתים היא לנצל את הארץ, להרוס אותה
ולברוח עם הונם לחוץ לארץ. נשמתו של הפלשתי
רקובה. .ובאופן זה הוא משמש משענת
איתנה לשחיתות שאת רובד) תביא באמתחתו
מאירופה הקומו־נאצות. שנאתו של הפלשתי לעברי
עמוקה ובלתי מעורערת. לעולם לא יהיה
נשר בין העברי לבין הפלשתי.

נחמן קופמן, תל־אביב

המשפט על חסמבה
העולם הזה ( )787 הופיעה ידיעה על משפט
ספרותי שנערך על הסדרה חסמבה. הסנינור במשפט.
תרשוני להעיר את הדברים הבאים :
המשפט נעיד בבית הספר שלוח ולא

בנמנסיה הרצליה. כפי שנדפס בטעות.
ב. הקטיגור-.עידויבן־נוריון, לא לסד קטיגור-
יה בהצלחה. משום שפסק הדין הטופי היה
תוקו (לפי בקשתו המיוחדת של מר יהושע בר־טונוב.
סבו של הקטיגור).
נ. במשאל, שנערך על ידי מנהל בית הספר.-
מר וילנסקי. היה פסק ולדין של הקהל. בהעדר
חבר השופטים. לזכות הנאשם מר ינאל מוסינזון.

אילן אפשטיין, מחלקה ששית,
בית־ספר ״שלוה״ ,תל־אביב

יחי התשבצים :
ברצוני להעיר הערה בקשר לתשבציכם האחרו נים
המראים התקדמות ניכרת. תבוא עליכם ה ברכה.
אך עם זאת, דחילקום. אל תשנו במפתח
חמפפרים.

מרדכי דן, צה״ל

נעשה כמיטב יכולתנו.

נאמנים למי*

סקרן אני לדעת מי הם המתימרים לכנות את
עצמם בשם ״נאמני העם העברי״ .מכתבם (העולם
הזה )787 הוכיח ברורות כי הם נמנים עם כל
אותם מסלפי העבר הקדוש העקוב מדם. אני
מעז לכנותם :״נאמני השלטוז הנוכחי״.

יצחק ד,לוי, ירושליס

ותיקי הירדן*־׳
בכתבה על תפננת הערבים בעיר העתיהת
(העולם הזה )786 מוזכר שמו של תופיק באשה
אבו אל הודה כנצר למשפחה ירדנית ותיקה.
מבלי להכנם בויכוח אם קיימות בכלל משפחות
ותיקות בירדן, אסב את תשומת לבכם לעובדה
כי תופיק באשה הנ״ל הנו נצר למשפחת אל
תודה מעכו. אביו הינד לעבר הירדן בשנת 1925
וכיהן שם עד יום מותו ב־ 1949 כמזכיר אחד
מבתי המשפט.

יעקב ברמן, בני־ברק
מאחר שעד 1922 לא נחשבת עבר־הירדן
לארץ נפרדת בטלת יחוס -משפחות משלה,
נחשבת משפחת אבו אל־הודה בין הותיקות
שם. המשפחה ההאשמית המלכותית עצמה
באה לעמאן רק בשנת , 1921 על־פי הזמנת
הנציב העליון הראשון ליהודה, לורד הר־ברט
סמואל.

מנגינות ובקורת
״המחזזז הנואל והתפל ביותר של השנים האחרונות
מתלבט על במת המטאטא בקצב של
מנגינות חסידיות נ״י־ש לי כנרת העולם
הזה .) 787 תאם קצב של מנגינות חסידיות
ו״ יש לי כנרת״ יש בהם כדי לפסול את המחזה?

מאיר צחר (ויסמן) ,תל־אביב

חאינכם חושבים שאין זה הונן שביר,ורות התיאטרון
בהעולם הזה נכתבות על ידי אדם המש תייך
לאחד התיאטרונים? (כוונתי למר מיכאל
אלמז<.

חוד. אחרוני, רמת־גן
ביקון־ות התיאטרון נכתבות על ידי דוש.
מיכאל אלמז מעולם לא כתב בקורת תיאטרונית
בד,עולם הזה.

לשון הפרופסור
פרסום צלומו של פרופסור איינשטן כשלשונר
חרוצה (העלם הזח . <787 הוא לפי דעתי חוסר
טעם שאינו מתאים לרמת העתזן. אין זה לא
לכבוד הפרופסור הנערץ ולא לכבוד העתון שאנו
מוקירים אותו.

מרדכי רוזנגרטן, תל־אביב
אייגשטין עצמוו לא התבייש, חרץ את
לשונו לעבר צלמי עתונות טרדנים שעטו י עליו.

עמום פה או שם?
האם יש יסוד לחשוד כי עמום קינן נמנה שוב
על חברי מערכת העולם הזה 1

מאיר גודל, נתניה

מטעמים מבניים נדחתה הדפורטג׳ה על יום הגדוד של צ׳רה לשבוע
,העולם הזה״ 769

נתבי נוחו־ננדצב׳

כזה אחר זה ניגשים חברי הכנסת לקלפי,משלשלים את פתקותיהם פגימה. יוסח
היושב־ראש, מפנה את ראשו הצדה כשיצחק כן־צכי ניגש להצבעה, בוחר בעצמו,
גם מתחריו. מזכיר הכנסת רוזטי קורא את רשימת השמות. כפינה הימנית למטה,
הממיטלה, יושבים מרדכי נורוק, המועמד השני, שקיבל, בהצבעה השלישית, את קולות הדתיים, הציונים הכלליים וחרות. לידו: משה

סדר היום
לי עוי ב ח

הכנ סו ת

0ביום

׳• 2מ ד

שפרינצק,
כפי שעשו
ליד שולחן
שפירא.
ההכרעה נפלה!

התוצאה: תיקן

כעוד רוכ חכרי הכנסת מתכוננים כמזנון לכאות, מונים כאי כה הסיעות על כמת הנשיאות הריקה את
פתקות ההצכעה הראשונה. יצחק כן־צכי קיכל 48 קולות מפא״י והערכים כלכד, כששאר הקולות מפוצלים
כין נורוק, כרנשטיין וגרינכאום. כל סיעת חרות, הפרונרסיכים, וכן סיעת ליכשיץ־למדן, שילשלי פתקות ריקות.
(ראה שער).

מה יהיה?

דוד הכהן עומד בררת בהרעת פנים פאטאליסטית, מביע את
מצר הרוח הכללי של מכוכה וחוסר מוצא, שהכל היו שרויים
בו עד ההצבעה השלישית. שום פתרון לרעיה לא נראה כאופק.

כשמת האפיפיור קלמנט החמישי (בשנת ,)1268 התכנסו חשמני
הכנסיה כדי לבחור ביורשו. הבחירות נמשכר שנתיים ותשעה חדשים
לבסוף נמאס הדבר לרשויות המקומיות. הן סגרו את החשמנים בחדר,
ציוו עליהם לבחור מיד כאפיפיור. הדבר הועיל.
מאז ציוותה הכנסיה כי על החשמנים להסתגר 10 ,ימים אחרי פטירת
האפיפיור, בחדר נעול, וכי מנת האוכל שלהם תופחת שם בהדרגה עד
שיצאו ממנו. בצורה זו הוקל בהרבה על יצירת רוב של שני שלישים,
הרוב הדרוש לבחירת אפיפיור. כי אף לחשמן אחד לא ניתן לצאת מן
החדר טרם שנבחר האפיפיור החדש.
פרט קטן אחד. האנשים שניסחו את החוק המסדיר את בחירתו
של נשיא ישראל, זכרו, מן הסתם, תקדים היסטורי זה. הם קבעו כי
הנשיא חייב להיבחר תוך חודש מיום פטירת קודמו, וכי הכנסת לא תוכל
להפסיק את מושבה או לעבור לנושא אחר כ^ עוד לא נבחר.
הם שכחו רק לקבוע. פרם אחד ; מה יקרה אם שום מועמד לא ישיג
את הרוב הדרוש של המשתתפים בהצבעה? במקרה זה היה נוצר,
בהתאם לחוק, מצב מגוחך לחלוטין: מדינה בלי נשיא, כנסת שאינה
יכולה לקבל חוקים, ממשלה שאינה יכולה לפעול את פעולתה הרגילה.
גלגל הפוך. כשהלם יוסף שפרינצק בפטיש־העץ שלוש פעמים על
דוכנו, ריחף סיוט זה באולם. משך שבוע ימים העלה אותו העתון הארץ
מדי יום ביומו בעמודיו, חזרו עליו כל שאר העתונים. המתיחות הצטיירה
׳עתה בפני כל, החל מן הסדרנים וכלה בחברי הנשיאות.
במזנון ישבו הצירים, מכונסים בתוך עצמם, בפנים רציניות, לא
מחייכות. פה ושם רשמו משהו על גבי פתקות, הוסיפו והחסירו טורי
מספרים, כתלמידים בשיעור של חשבון. היו אלה מספרי חברי הסיעות
שהופעתם היתד, בטוחה ; מספרי החברים שהוזעקו חזרה במיברקים
בהולים ועמדו להגיע בכל רגע ; מספרים משוערים של הצבעה ראשונה,
שלישית, עשירית.
באחת הפינות ישבה הסיעה שהכל פזלו לעברה — סיעת מפ״ם. לפני
שבוע, בעלות ענין אורן, היתד, היא מטרה לשנאה כללית. הפעם התהפך
גלגל הגורל: המקרה רצה כי סיעת מפ״ם תחזיק בידה את ההכרעה על
הנשיאות.
מכונת הידיים. הכנסת השניה של מדינת ישראל היא, בורך כלל,
מכונה אנושית להרמת ידיים. אפשר היה לדעת מראש, כמע$ז בודאות
מוחלטת, תוצאת כל הצבעה מהצבעותיה. כי החברים מצביעים לפי פקודת
המפלגה, עמדת המפלגה נתונה וקבועה. פרטי התהליך כולו יכולים
לענין, לכל היותר, תייר.ציוני מחוץ־לארץ.
הפעם, לראשונה בתולדות הכנסת, היה המצב שונה לחלוטין. א־ש
לא ידע מה תהיה תוצאת ההצבעה, מי יצביע בעד מי. האם הפירוגרסיבע!׳
בכלל יצביעו, ובעד מי י האם תתמוך מפ״ס בנורוק, נציג הבורגנות,
כדי להכות במפא״י, או שמא תצא מן האולם בשעת ההצבעה (דבר
שהיה גורר אחריו, באופן אוטומטי, את בחירתו של יצחק בן־צבי על־ידי
רוב הנוכחים) י וסיעונת ליבשיץ־למדן — מה תעשה היא?
הדבר שהפך את המצב כולו למגוחך היה, כי גרמו לו הסיעות
הדתיות, השותפות בממשלה. אחרי שמפא״י קבעה, לפי דרישת בן־גוריון,
במועמד משלה מבלי להוועץ בשותפיה, השיבו אלה כאילו• כדי להכעיס,
בהצגת מועמד שיכול היה ללכד סביבו את האופוזיציה יחד עם חלק
מן הממשלה. לו הצליח תמרון זה למנוע את בחירתו של יצחק בן־צבי,
היה גורם לחיסול פעולתה התחוקמית של הכנסת ושל אותה ממשלה אשר
> הדתיים חברים בה.
דיוק מאתימטי. העתונאים, שנלחצו זה אל זה בתאם הקטן,
בצפיפות שלא היתד, עוד כמותה בכנסת, הצמידו מבטיהם אל התיבה
הקטנה, שעמדה לשמאלו של יוסף שפרינצק.
ההצבעה החלה. מזכיר הכנסת, רוזטי, החל קורא בשמות הצירים.
בזה אחר זה הם קמו ממקומותיהם, רשמו את שם מועמדם על פתקה,
שמו אותה במעטפה, שילשלו אותה לתיבה הקטנה.
מבנימין אבניאל, איש חרות בחליפתו האפורה, ועד לאפרים תבורי.
איש מפא״י, הצביעו חברי הכנסת בדומיה, חזרו למקומותיהם או עברו
למזנון, לחזק את עצמם להמשך המאבק. לחש עבר באולם כשנקרא שמו
של יצחק בן־צבי, שקם ממקומו והצביע בעד עצמו (כפי שעשו גם
הרב נורוק, שתפס את הכסא הקרוב ביותר לקלפי, ופרץ ברנשטיין,
בספסל הראשון של •הציונים הכלליים) .לא פחות ענין עורר שמואל
מיקונים, איש מק״י נאה־ההופעה בחליפתו הבהירה, שחזר רק השבוע
ממוסקבה, דרך פראג.

ההצבעה הראשונה:
קבא! 11
מעטים נשארו באולם, כשישבו באי־כח הסיעות על במת הנשיאות
הריקה, פתחו את המעטפות. התוצאות היו, בדיוק מאתימטי, מה שקבעו
החזאים מראש 48 :קולות (מפא״י וערבייה) לבן־צבי ; 15 קולות (הדתיים)
לנורוק ; 18 קולות( .הציונים הכלליים) לברנשטיין ! 17 קולות (מפ״ס
ונזק״י) לגרינבאום 12 :פתקות ריקות (של אנשי חרות, הפרוגרסיביים,
דוד ליבשיץ וחנה למדן).
להרוג כמה ח״כים. העתונאים ערכו סקירות בזק, החליפו
רשמיהם .״צריכים להרוג כמה ח״כים כדי לבחור בנשיא,״ התלוצץ אחד.
שני ניחש ששוב לא יהיה מוצא אלא לזרוק מטבע בין בן־צבי ונורוק,
או לתת ליושב־ראש הכנסת לקטוף עלים של פרח, כנערה המנסה לקבוע
אם אהוב־לבה ״אוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב...״
היה נדמה כי הצדק יישאר אתם. בהצבעה השניה, שגם בה היה צורך
ב־ 61 קולות כדי לבחור בנשיא, היתד, התוצאה בדיוק כמו בהצבעה
הראשונה, פרט להופעתו של איש־מפ״ם מרדכי בנסוב( ,שאיחר משום מה).
פה ושם פרץ בין העתונאים הפיהוק הראשון, תכונה לקראת תריסר
הצבעות נוספות חסרות־תוצאות להן התכוונו בלבם. ורק חדי־מבט
ביניהם שמו לבם לעובדה זעירה: דוד בן־גוריון, ליד שולחן הממשלה,
שפע חיוכים ובטחון .״אל יתהלל חוגר כמפתח,״ חשבו אחדים. אולם היו
גם שהחלו חושדים כי בי. ג׳י. ידע משהו שבישר לו כי אפשר יהיה,
עוד מעט, לפתוח את החגור ולזרקו לפינה.

זעו השני:

בנימיו מינץ, מנהיג פועלי אגוד^
ישראל (באמצע) שנאשם
השבוע על-יד* חבריו הדתיים
בבוגד ותוקע סכין בגבם, בגלל חזרתו לממשלה, מתיעץ
במבוכה עם שותפיו. גם אנשי נורוק אינם רואים מוצא,
מכונית דוהרת. כחצי שעה לפני כן, הגיע גבר צעיר לשדה־התעופה
בלוד׳ ירד מן המטוס שהובילו משוייץ, זרק את. מזוודותיו על
ריצפת חדר המכס, קפץ לתוך מכונית שהמתינה לו׳ דהר ירושלימה. היה
זה חבר־הכנסת הציוני־נללי שלום זיסמן, ראשון החוזרים שהוזעקו מחוץ־
לארץ. הוא פרץ לאולם בראשית ההצבעה השלישית, נתקבל על ידי
חבריו בתרועה, כמציל שהגיע למופע.
ההצבעה השלישית התקדמה אף היא בדומיה, לא נראתה שונה
מקודמתה. רק יעקב קליבנוב. הציוני־הכללי רחב הגוף, נטל לידו מעטפה,
זרק אותה לקלפי, נוכח לדעת שהיה זה מכתב פרטי שהתחלף נידו עם
מעטפת ההצבעה. ניתן לו לזרוק את המעטפה הנכונה.
.״משה סנה,״ קרא רוזטי. אך סנה לא היה באולם. מאיר יערי קפץ
ממקומו, יצא, חזר עם סנה, שביקש עתה להצביע מחו>ן לתורו. ניתן לו
לזרוק את מעטפתו אחרון. רק מעטים שמו לב לפרשה. היא נראתה
כרומזת על משהו.
נידנוד בראש. פתאום, מבלי שאיש ידע את׳המקור האמיתי,
פשטה במזנון שמועה: ההכרעה נפלה. אנשי מפ״ס הצביעו בהצבעה
השלישית בעי בז־צבי, הבטיחו לו בזאת רוב מוחלט.

הספינכס :

משה סנה ואהרן ציזלינג יוצאים מן האולם. בלבם הם יודעים מה
תהיה ההכרעה. אולם איש אינו יודע זאת עדיין מלכדם. רק אחרי
התיעצות־חטיז של סיעתם נתקבלה ההחלטה: כעד כן־צבי.

המתיחות הגיעה לשיאה. העתונאים וחברי־הכנסת חזרו ותפסו את
מקומותיהם, השאירו על שולחנות המזנון ארוחות־ערב בלתי גמורות.
בי. ג׳י. נכנס אף הוא, נעץ עיניו באשתו, פולה, שישבה בשורה הראשונה
על היציע, נד בראשו בתנועה כמעט בלתי־מורגשת.
יוסף סרלין, שתפס החל מן ההצבעה השניה את כסא היושב־ראש,
קירב את פיו למיקרופון, קרא בקול משועמם :״חבר הכנסת בן־צבי,

ההצבעה
השלישית:
הבועה!

רגע לפני הנצחת:

62 קולות• מר גרינבאום 5 ,קולות. חבר־הכנסת נורוק 40 ,קולות.
ריקים 5 ,קולות. בסך הכל 112 ,קולות. חבר־הכנסת יצחק בן־צבי נבחר
לנשיא השני של מדינת ישראל...״
באולם עבר רחש, ספק אנחה, ספק קריאת התרגשות. היה ברור :
אנשי מפ״ם צרפו את קולותיהם לקולות מפא״י. כשם שחרות והציונים־
הכלליים הצטרפו לקולות הדתיים. הקומונ״סטיס לבדם נשארו נאמנים
לגו־ינבאום, המועמד שהוצג על־ידי מפ׳״ם. ארבעת הפרוגרסיבים נמנעו.
ולפתע הופיעה שאלה בפי כל: מי החמשי שהכניס פתקה ריקה
לתוך מעטפתו י
״אין הגיון!״ מפ״ם בחרה בנשיא המדינה.
על דוכן הנואמים הופיע יעקב חזן, איש השונזודהצעיר ומס׳ 2
אחרי מאיר יערי, קרא הצהרה כתובה .״הושטנו את ידינו לאחדות מעמד
הפועלים ...הצבענו נגד הרב נורוק, מועמד הבורגנות, הקלריקליזם וה־פאשיזם...״
האולם,
שהיה עד אותו רגע שקט, התפוצץ. אסתר רזיאל־נאור,
מנחם בגין, שלום זיסמן, שמחה בבה, קפצו ממקומותיהם כנשוכי נחש,
עוררו מהומה נוראה, תבעו לדעת, מה פתאום ניתנה רשות לנציגה של
סיעה להכריז הכרזה .״איפה ההגיון?״ צעק זיסמן.
סרלין, היושב־ראש, גם הוא ציוני־כללי, הזדקף ברוגז, השליך לעומת
מקטרגיו, בני מפלגתו, משפט שיכול היה להריפך לקלאסי :״אין הגיון !
יש הודעות !׳׳
לא קנוניה מכוערת. בשעה שהתרוקנו האולם והיציע, הופיעו
באי־כח שני פלגי מפ״ם, ישראל בר־יהודה המשופם (והימני) וחנן רובין,
הממושקף (זהשמאלי) ,בחדר העתונאים, התגוננו מול מטר השאלות
שנשפך עליהם.
האם נכון הדבר שנזפ״ם הצביעה בעד בן־צבי תמורת הבטחת מפא״י
לתת מקום בנשיאות הכנסת לחנן רובין י(שספא׳׳י סירבה לבחור בו,
אחרי שהעיר בשעתו כי הציונים האסורים במזרח אירופה היו פושעים) ?
השיב בר־יהודה, בקולו השקט: לא היה כל מגע בין ־מפא״י לבין
מפ״ם, גם לא בין חבריהן .״לו פנו אנשי מפא״י אלינו, היינו אומרים
להם שאיננו מוכנים לשבת איתם (בענין זה) .לו נהגנו אחרת, היתה
זאת קנוניה מכוערת.״

גוכרין, ראש סיעת מפא״י ככנסת, משוחח עם יצחק
בן־צכיי(חובש משקפים) .כאולם כבר פשטו שמועות
כי מפ״ם נטשה את מחנה שולליו של כן־צכי.

יוסח שפרינצק הוצע כמועמד מפא״יי על־ידי אנשי
מנגנון המפלגה ועסקניה, מתוד תקווה שיהווה
ושרת ךועידז .
-- -כן־גוריון-- .
כן־גוריון
--לפנימעצור

הסערה האחרונה ההכרעה נפלה. יעקב
חזן, מנהיג ה־שושר־הצעיר,
עולה
על ־דוכן הנואשים,
בדי לנשק
את שינוי העשרות
של שפלגתו. ה־תשונה
הכלתי־רגי־לה
שששאל, שצול
שה כין שני ראשים,
שראה כשורה
הראשונה את
שנהם כנין >כחלי-
קו ר א
פה בהה)
קריאת ביניים, כשלידו
יושב, בחליפה
בהירה, ששואל
שיקוניס, שנהיג
שק ״י. כשורה השלישית
שנופפת
אסתר רזיאל־נאור
החרותית את זרועותיה
בהתרגשות.
מתי החליטה מפ׳׳ם להצביע בעד בן־צבי? בישיבה שנערכה מיד
לפני ההצבעה הראשונה, הוחלט לעבור בהצבעה השלישית למחנה תומכי
בן־צבי. האם הודיעו על כך מראש לגרינבאום 1״אני לא יודע לענות,״
הודה בר־יהודה, רמז בזאת כיי התשובה שלילית. לעומת זאת הודיעהזאת מפ״ם למלו״י, קיותה שגם היא תחדל להצביע בעד גרינבאום בהצבעה
שלישית• ״אני מצטער שגרינבאום קיבל 5קולות,״ הפליט בר־יהודה
.״אני חושב שחמשה קולות הם פחות מאף לא קול אחד...״
הקול השסתורי. ואז הומטרה השאלה העיקרית, שהעסיקה את
כולם: מי היה החבר ה־ 13 של מפ״ם שלא הצביע בעד בן־צבי 1העיתונאים
לחצו, ביקשו אישור שהנמנע המסתורי היה משה סנה, ,וכי
סנה התנגד לעצם ההחלטה. בר־יהודה הכחיש את הדבר, בטח שכל חברי
נזפ״ם הצביעו בעד בן־צבי( ,דבר שהשאיר רק את האפשרות כי הנמנע
היה איש מפא״י שהצביע בעד בן־צבי בהצבעות קודמות).
העתונאים לא ויתרו: האם הצביע סנה נגד ההחלטה בשעת הישיבה?
רובין, השמאלי, לא הרשה לבר־יהודה, הימני, לענות .״לא נוכל
להודיע,״ קרא בקול חד.
נראה היה כי זהות הקול המסתורי תישאר תעלומה היסטורית, כמו
הקול המסתורי שהצביע -נגד חיים וייצמן בשעת בחירתו לנשיא ראשון.
אלא שאז היה החשוד העיקרי דוד בן־גוריון עצמו.
״אתם משזרים בשעה שנערך הסיוף המילולי בין העתונאים
ואנשי מפ״ם בקומה השניה, נערך למטה, בקומה הראשונה, מחזה שלא
היה לו. תקדים בשנים האחרונות. היתד, זאת התידדות גלויה בין מפ״ם
ומפא״י.

השותפים־לשעבר בתנועת הפועלים ובהתישבות היעובדת׳ שהפכו
שונאים מושבעים מאז הקמת המדינה, החלו מחליפים׳ פתאום׳ זזיוכים

״האיש שלא הציל* .שלוש זים-
שז חזר באמצע ההצבעה ישר
ששוייץ, לא הועיל למפלגתו

ביישניים, פה ושם גם חיבוקים. לרגע קט נפלו המחיצות, והיה נראה
כאילו שני הצדדים שמחו על כך• אולי קיוו אנשי מפא״י רבים כי אחרי
שמאיר יערי ואנשיו,׳ בני השומר־תצעיר, ניצחו את משה סנה בענין
אורן, קיבלו החלטות המסתייגות מן הקומאינפורם, ייבנה גשר חדש
בין שתי המפלגות, תבודד כליל סיעת השמאל במפ״ס.
ניגש דוד בן־גורינן אל יעקב חזן, טפח לו על הגב בידידות, אמר :
״הוי, אתם ממזרים ! אבל זה לא יועיל לכם ! ״
השפלגה הפרטית. היה זה סגנונו של מנצח. היה זה סגנון
מוצדק.
כשסקר בי. ג.י. את שדה־הקרב, יכול היה להיות מרוצה מעצמו.
הוא השפיל את הימין, הפך את שותפיו הדתיים למגוחכיט (ולפחותי
השפעה בממשלה) ,דחק את מפ״ם לקיר, לא השאיר לה ברירה אלא
להצביע בעדו.
אולם הנצחון היה מכריע עוד הרבה יותר. כשהציע * ברוך אזעה,
חבר־הכנסת הנמוך, הממושקף והצולע, הנחשב למאקיאבלי של המפלגה,
את מועמדותו של יוסף שפרינצק (נגד רצונו של הלה) ,היתר, המטרה
ברורה: לעזור לעסקני מפלגת פועלי^ ארץ־ישראל לשים מעצור בדרך
מנהיגם, שהפך עצמאי יותר מדי, שלא לפי טעם המנגנון. תשובתו של
בי. ג׳י. היתר : ,כפייה, על המפלגה, של מועמדותו של בן־צבי, איש
שלא יוכל להפריע לו במאומה, ושישאיר את כל השלטון המעשי בידיו.
אנשי, מפא״י, שהתלוננו בסתר כי בי. ג׳י. הקים לו מפלגה פרטית
בתוך המפלגה הגדולה, ראו את הנצחון ברגשות מעורבים מאד• הם
ידעו שלא היה זה נצחונה של מפא״י. היה זה נצחונו של דוד בן־גוריון.
* במרכז מפא״י, לפני שבועות מספר, אחרי מות הנשיא וייצמן.

״הוי.,אתמ ממס

זו הפעם הראשונה אחרי זשן רב נערך, כתום ההצבעה, שחזה, של התידדות כללית כין אנשי שפא״י
ושפ״ם. באן הנציח הצלם רגע גדול ו דוד בן־גוריון >בעל השערות הלבנות, הגב לשצלשה) ניגש אל
יעקב חזן וטופח לו על הגב, באשרו כחיוך רחב :״הוי, אתם ששזרים; אבל זח.לא יעיל לכם׳,.

__ במד • 1ף.
העם
ה* .דרומה !
ערפל סמיך עטף את לונדון, העלים את י
האזרחים הרועדים מקור. שלג עגה כיסה
את ערי איטליר״ חסם כבישים בדרום צרפת.
ליד תנורים לוהטים הצטופפו אנשים רטובים,
חלמו על בוא הקיץ.
במדינת ישראל זרקו האנשים את מעיליהם
וסודריהם לפינה, חלמו על בוא החורף. אפשר
היה לחשוב כי קרה משהו לכדור הארץ,
וכי ארץ־ישראל זזה באופן פלאי, אל חצי־הכדור
הדרומי, בו שורר כעת הקיץ בהתאם
לכל חוקי הטבע. רוח שרב הצמיאה את הגרונות
הישראליים, ייבשה את האדמה.
אנשי המדע הודיעו כי שרב זה מקורו בלב
הים התיכון, הפריחו בזאת את ההשערה שהוא
בא מפראג. אך אין ספק שהמשפט הגדול,
שנסתיים בהריגת 8יהודים ו־ 3נוצרים
כפושעים ציוניים, הוסיף לתרום תרומה
חשובה לחימום הרוחות. פצצה פוצצה, אסיפות
נופצו, נאומים לוהטים נשפכו לתוך החלל.

פחות חם היד. המאבק על בחירת הנשיא
החדש, מאבק שגם הוא הזכיר יותר את האקלים
המסורתי באחת ממדינות אמריקה
הדרומית. בחצי־הכדור הצפוני היה מחזה זה
בלתי־מקובל למדי.
שום דבר לא נשאר קר וצונן — מלבד
לבנות־הגלידה של חברת ארסיק, שהוסיפו
באמצע החורף, לשמש נושא ללקוקן של אלפי
לשונות צחות ורזות, אשר התפנו לשעה
קלה מויכוחים פוליטיים;
מדיניות האהבה שנמאסה
התלונן אבא אבן, באנגלית מצוחצחת: כל
ויכוח על ארץ־ישראל באו״ם ו/וזר על קודמו,
ללא כל חידוש. הוא הביע בזאת את הפיהוק
הכללי של כל חברי העצרת המסכנים. בי
ברשימת הנושאים המשעממים, שהויכוח עליהם
הוא חסר כל תכלית ותועלת, מתחרה
״בעית ארץ־ישראל״ על המקום הראשון(יחד
עם בעית קאשמיר).
נציגי הערבים, שופעים תמימות נפגעת
והתמרמרות מוסרית, דרשו, כדרכם, שישראל
תכבד את החלטות או״ם, תוותר על הגליל
המערבי, רמלה, לוד, מגדל גד ועוג׳ה
אל־חפיר, תחזיר את כל הפליטים. הם שכחו
להזכיר שהם הם אשר הפרו את החלטת
או״ם, פלשו אל מעבר לגבולות המדינה העברית,
שנקבעו על ידי האו״ם.
אמר נציג ישראלי: אם יקבלו את טענות
הערבים, יובל להבא כל אדם להפר את החלטת
או״ם בנסותו להשיג יותר בכוח הנשק,
להיות בטוח שאם ייכשל הנסיון יקבל בכל
זאת את אשר הוצע לו בשלום. אולם גם
נציג זה לא התיחס לדבר ברצינות יתר: הוא
ידע כי מאז בריאת העולם נשאר הנשק ־
הפוסק האחרון.
בתום הדיון הרימו הנציגים את ידיהם להצבעה-,קיבלו
החלטה שנדדה מאולם הישיבות
ישר לתוך ארכיון ההיסטוריה. איש לא
הטיל ספק בזה שבעית ארץ־ישואל תכלל
בסדר היום גם בשנה הבאה, השנה שלאחריה,
והשנה שלאחרי זו. כאהבה ראשונה שנמאסה
מזמן על המאהב, שוב לא היתד, אפשרות
להפטר ממנה.
מפרגנת הרקולס במשק ש 3״ 0
היו ימים בהם הקיבוץ׳המאוחד דמד. במעשיו,
להרקולס הגיבור. בארץ כולה לא
היה שני לו. אולם הוא שכח מה היה סופו
של איש האגדה היווני.
אלמלא שכח היה זוכר •כי היה זה סוף
עגום מאד. הרקולס ציווה על נאסוס, שהיה
חציו אדם וחציו סוס, להעביר את אשתו אל
מעבר לנהר. נאסוס התעלל באשה, והרקולס
הסיק את המסקנה: הוא פגע בנאסום בחץ
מורעל. כנקמה נתן נאסוס את חולצתו לאשר״
וזו מסרה אותה להרקולם. כשלבש
אותה הגיבור, נכח לדעת שהיא שורפת את
עורו אך ששוב אינו יכול לפשמה. ביאושו
הטיל את עצמו לתוך מדורה.
כשלבש הקי-בוץ המאוחד את החולצה ה״
המפ״סית לפני שלוש שנים, קרה לו בדיוק
אותו הדבר. החולצה שרפה את גופו. אולם
הוא לא יכול עוד לפשוט אותה מבלי להוריד
את עורו. היה ברור כי פילוג בטפ״ם יגרום
לפילוג בקיבוץ המאוחד. פילוג שני כזה (אחרי
פרישת אנשי מפא״י מן הקיבוץ) היה
יכול להסתיים רק כמו התקפת־לב שניה :
במות החולה.

לכן ש 3ח הקיבוץ כשגרם ענין מרדכי אורן
לזעזוע בקיבוץ הארצי של השומר הצעיר,
הארגון הקיבוצי השני במפ״ס. סברו אנשי
הקיבוץ המאוחד: הפעם ייפרדו גם אנשי
השומר הצעיר ממשה סנה. שני ארגוני־הקי־בוצים
יתפלגו יחדיו מן האגף השמאלי הקיצוני,
שלמות הקיבוץ תישמר.
אולם בינתיים גילה גם השומר הצעיר שקל
ללבוש חולצה מלפשום אותה השפעתו של
משה סנה הפכה מכרעת בקיבוצים הצעירים.
מאיר יערי ביקש להתיצב בגלוי לימין מרדכי
אורן ולהפר׳את מרות הקומאינפורם, אולם
הוא גילה שהקיבוץ הארצי שוב לא ילך
אחריו בשלמותו, כפי שעשה משך דור שלם.
הוא הוריד את דגלו כדי לשמור על אחדות
הקבוץ, הקדושה בעיניו מכל הצהרה חולפת.
,לפועלים אין מה להפסיד, מלבד כבליהם,״
אמר קארל מארכס. אולם כמעט לכל מנהיגי
מפ״ס היה מה להפסיד. האיש האחד שהיה
מסוגל ללכת בדרכו עד הסוף, כי עליו לא
רבצה אחריות לשלמותם של קבוצים, היד,
משה סנה. לבו היה סמוך ובטוח שהוא יהיה
הצוחק האחרון. הקבוץ המאוחד קיבל החלטה
ציונית תוקפנית בכינוסו בשפיים בשבח,
השומר הצעיר ניסה לנסח בכינוס שני פשרה
שתשביע את רובו של מחנה המהפכה, מבלי
לפגוע בכבש הציוני. שניהם חיפשו מוצא
שיציל אותם מפילוג — ומהרס קיבוציהם.
צבא דגל מיד ליד
,מיניסטרים באים והולכים — אך הקצונה
לעולם תעמוד זהו המצב, לפחות במדינות
וותיקות, אשר לקציניהן מסורת וגאווה.
כיתתית. הם לא יסבלו התערבות רבה מדי
של פוליטיקאים. ואפילו אנשים כמו היטלו־ י
ומוסוליני, בבקשם לחולל מהפכות בסגל הקצונה
של ארצותיהם, נאלצו ללחום על כך
משך שנים רבות, בהצלחה מעטה.
במדינת ישראל המצב הפוך. הקצינים צעירים
וטריים, ואילו דוד בן־גוריון לעולם עומד.
בהסתדרות, בסוכנות, בממשלה, היתד,
ויש לו מרות מוחלטת על כל הנעשה בשרו־תים
המזוינים.
השבוע עמד בי. ג׳י ,.שופע עלומים ובטחון
עצמי, בין שורה של שרי־ממשלה ושורה של
אלופי־צבא, פיקח על העברת דגל הרמטכ״ל
מידי יגאל ידין לידי מרדכי(״מוסקה״) מקלף.
החילופים לא באו במפתיע. דובר עליהם

משך חדשים.
מרדכי מקלף, הרמטכ״ל השלישי של צה״ל*,
חייל בפלוגות־האש של ומגייס, מייג׳ר בצבא
הבריטי (שם עבר כמעט את כל הקורסים
האפשריים) ומג״ד בראשית מלחמת העצמאות,
ידוע כצעיר שקדן ונוח לבריות. תכונה
זו מהווה את ההבדל בין הרמטכ״ל היוצא
לרמטכ״ל הנכנס. יגאל ידין נחשב לקצין-
המטה המוכשר ביותר של צה״ל בימי המלחמה.
כמפקד וכמעצב״דמות אין הוא יכול
להשתוות לאישים מסוגם של יגאל אלון
ושמעון אבידן, אך כאיש התכנון וההלכה
אין למעלה ממנו.
ייכאל התנכר. כשעלה. יגאל למקום הראשון,
לפני כשלוש שנים, לא היתה גישתו
הצבאית בחזקת נעלם. מאז ראשית הויכוח
ההיסטורי על אופי ההגנה, כשהתיצבו יצחק
שדה, ישראל גלילי ומשה סנה כנגד דוד בן־
גוריון, יעקב דורי ויוסף אבידר, נמנה יגאל
ידין (אז שלישו של דורי) עם מחנה בי. ג׳י.
בכל זאת, כשנתמנה רמסכ״ל, פעמה בין
אלופי־הפלמ״ח שו־תפוטרו התקווה כי ינסה
ליצור פשרה מעשית בין שתי הגישות•*.
תקווה יזו התבדתה.
עם מסירת הדגל למרדכי.מקלף שוב אין
כל מקום להשערות מסוג זה. אופיו של צבא.ההגנה
נקבע לצמיתות, והוא נקבע על־ידי
דוד בן־גוריון.

דס הבנות
טיטוס, הקיסר הרומי, לא תאר לעצמו, מן
הסתם, שיבוא יום בו יתקשר שמו עם פועלי
אנודודישראל. אפשר לסלוח לו על כך — גם
איצ׳ד, מאיר לוין הקרוב יותר לעניני אגודת
ישראל, לא תאר לעצמו עוד לפני חודש
* הרביעי. אס מתחילים את הספי!-־ה מיום
הקמת מטה כללי אמיתי בהגנה. בסקרה זה
יהיה הסדר: יעקב דורי, יצחק שדה, יעקב
דורי, יגאל ידין מרדכי מקלף.
*• תקווה שהתבססה על ההודעה שיגאל
ידין וחיים לסקוב הביעו, בישיבה המכרעת
דעה שלילית על הצעתו של בי. ג׳י. לפרק
את מסה הפלס״ח.

שיקרה אשר קרה, .פועלי אגודת ישראל נועצים
חרב בלב היהדות הדתית כטיטום בשעתו,
שנעץ חרב בפרוכת המיקדש,״ זעקו אנשיו.
אולם
פועלי אגודת־ישראל נהגו לפי הגיון
צלול, אולי צלול מדי. כשהצטרפו, לפני שנד,
לקואליציה הממשלתית, יחד עם אגודת־יש־ראל,
סרב בי. ג׳י. למסור להם כסא בממשלה.
הנימוק: לשתי הסיעות של אגודת ישראל,

שלה, מוכנות לעלות בצוותא על המוקד. אולם
רק אחת מהן התכוונה לזאת ברצינות. סיעת
הפועלים, פנתה השבוע עורף למוקד, הודיעה
שהיא חוזרת למקום נוח יותר. התוצאה :
בא־כחד. בנימין מינץ, יזכה, סוף פוף, בכסא
הממשלתי שחומם עד כה על־ידי איצ׳ה־מאיר.
רצח כעיניים. כשנודע תמרון פיקח זה,
קמה במחנה הדתי הקיצוני המולה נוראה.
,הזדעזעות אשר לא נודעה עוד דוגמתה עד

דמויות שר
האי ש ש היה בכל מקו
במשרדו המרווח, המסודר למופת, ישב ליד שולחן הכתיבה
החשוף, האיש שרדיו פראג כינה אותו, מרגל ציוני,
סוכן אימפריאליסטי ופושע בינלאומי.״ האיש: אהוד אב־ריאל,
עוסק באותו חדר בתפקיד הנראה אפור במקצת בהשוואה
לעברו הססגוני. המקום: הבנין בו שכנו בזה אחר
זה, בנקו־די־רוסא, מפקדת פלוגה קרבית ירושלמית, בנק
לאומי לישראל• על דלת׳ החדר מצטנע שלט קטן , :המנהל
הכללי של אוצר הקרינה״.
שם המשפחה הקודם של האיש, איבראל (גרמנית , :בכל
מקום״) התאים יותר לתפקידיו בעבר. בשנותיה הגורליות
של מדינת ישראל המתהווה היה אבריאל באמת, בכל מקום״.
הוא היה אחד מסוכניה העיקריים, מילא תפקיד מרכזי באותו
שטח־הפקר ביחסים בינלאומיים שאפשר לכנותו בתואר
,דיפלומטיה״ ,אבל נוהגים לקרוא לו גם ״ריגול״.
עת לעלות ארצה. אהוד אבריאל, בעל גוף נמוך
ורחב, אך לא שמן, שיער אדמדם המתחיל להדלדל, פנים
המזומנות לחייך תמיד, אינו נראה כלל כסוכן חשאי מן
הסוג המאכלס רומנים זעירים. הוריו, שהביאוהו לעולם
בשנות המלחמה העולמית הראשונה ( )1917 בודאי לא ייעדו־הו
לתפקיד זה. אביו היה סוחר, אמו מנהלת בית הספר
העברי האחד והיחיד בעיר. הם היו, כפי שמתאר אותם
אבריאל ,״פלוטוקרטים ציונים וו/יקים״•
הילד אהוד טרם עמד איתן על רגליו כאשר החל, כבר
לפטפט קצת עברית. בן 9היה כאשר נכנם לתנועת הנוער
הציונית תכלת לבן * ,השקיע בה מאז את רוב מרצו.
כאשר נתן היטלר לעצמו מתנת יום־הולדת, את אוסטריה
מולדתו, ב־ 20 באפריל , 1938 היה כבר אהוד אחד מבוגרי
תנועות הנוער ומראשיה. הוא שוכנע שכבר הגיעה שעתו
לעלות ארצה.
עת להציץ כחרד. שבועות מספר לאחר ירידתו
מספון האניה בנמל חיפה, קבל את ההוראה הראשונה.
להכנס לעול השליחות. באותם הימים היתה שליחות עדיין
עול. אהוד ארז מחדש את מזוודותיו, חזר אחוז התרגשות
משונה לוינה העטופה דגלי צלב־הקרס. יותר משנה פעל
בעיר שחנויותיה היהודיות כבר נשאו כתובות ״יהודי״ ואשר
ברחובותיה שפשפו יהודים מזוקנים את הרצפות, תחת
פקוחם של לובשי מדים חומים.
קצת לפני פרוץ מלחמת העולם השניה הפכו פעולות
עליה ב׳ .בהו עסק אבריאל במיוחד, כמעט בלתי אפשריות.
הוא עלה שנית ארצה. הפעם היתד, ישיבתו יותר ממושכת,
הצטרף לקבוץ, ישב תחילה בכנרת, אחר בנאות מרדכי.
ב־ 1943 החליטו המוסדות שיש להם בשביל האדמוני,
ששמו היה ידוע לכל חבר תנועת נוער ציונית בבירות
מרכז אירופה, תפקידים דחופים יותר מגדול עגבניות. אהוד
נשלח לאיסטנבול, באותם הימים גן העדן של כל השרותים
החשאיים בעולם. העיר, שברחובותיה רחשו סוכני הציר
ושליחי בנות הברית, היתד, החרך האחד שבעדו יכול הישוב
בארץ להציץ לעבר מהרכות מיידניק ואושווינצים. אבריאל
נצטווה לשהות בעיר, לרחרח, לעזור להניח את היסוד לתנועת
המחתרת היהודית הגדולה שקמה עם פריצת שערי מחנות
הריכוז.
עת לאחוז בחוטים. הוא אירגן קבוצת סוכנים, שמנתה
14 חבר, אשר עבדו בשטח האצי, קיימו קשר כלשהו עם
היהודים, הזרימו כסף ועדוד לגיטאות. בין שאר תפקידיו :
ארגון עליה ב׳ מארצות הבלקן, שליחת הצנחנים הסוכנים.
כעבור שנד, נשלח ליוון. אולם השלטונות הבריטיים, שכבר
•אז החלו לחשוש ממחתרת יהודית מאורגנת, גרשוהו משם.
אבריאל חזר לקבוץ ולאשתו, קיוה להחליף את החיים הסוערים
של סוכן חשאי בשלוה היחסית של הקבוצניק.
בטרם הספיק לברך את חבריו בשלום, כבר נאלץ להפרד
מהם שוב, נשלח ליוגוסלביה. בתחילת שנת 1946 קבל מברק
דחוף מאת ה״בום״ אשר ציוה עליו לעבור לעיר אחרת.
בי. ג׳י ,.שישב בפריז קרא אותו אליו, הטיל עליו את קשור
החוטים המרובים שנתמשפו אל נולה של המחתרת הגדולה
ביותר אשר קמה ביום מן הימים באירופה. עד סוף 1947
פיקח אבריאל על רשת ההברחה הגדולה של נשק, רכוש ובני־אדם.
*תנועת
נוער חלוצית שחינכה את חבריה לקראת חיים
בקבוץ המאוחד. אפשר להשוותה לנוער העובד כיוס.

השולטות ביחד רק על 4קולות בכנלזת, אפשר
למסור רק כסא אחד. בהתאם לעיקרון
כי, הגיל קודם ליופי״ ,נמסר הכסא לאיצ׳ה־מאיר
לוין, איש אגודת־ישראל הבלתי־פועלית.
פועלי אגודת !שראל מצאו פתרון מקורי
מאד לתיקון הדבר- .כשבא המשבר הגדול
ביחס לגיוס הבנות לשרות לאומי, חתמו על
הסכם לשיתוף־פעולה עם אגודת־ישראל. על
סמך הסכם זה יצאו שתי הסיעות מן הממ

למנוחה. הבריט
לכאב הראש שהטריד אותם
קה. אבריאל העתיק את שם
צ׳כוסלובקיה, מצא ידידים
כוחה הרשמי למחצה של
דולרים, קבל תמורתם נשק
יותר, כמעט דיפלומטי. של
שדה תעופה בקרבת הבירה
עציון ועליו הופקדו חיילי
חיל האויר הישראלי פתחו
סלובקיה, נשק, פרקו אותו
כשנתמנה אבריאל יומי׳
אהה נזוף סוף

ישראל במדינה בה ישב7 ,
יומית. הוא אפילו לא היה
העיקרי היה כי אשתו יכלו
ציר רשמי ולא עוד סוכן ח
עם השתחררו מתפקידו
את פראג, עיר שאשתו חבו
להיות מזכיר משרדו של !
עתה ראש ממשלת ישראל
בירושלים, קבל על עצמו 1
יניה הכספיים של ישראל.
,המרגל הציוני״ אהוד א!
לפני שבועיים, על ספסל ו
במצפון שלם ברוב האשמוו
נדודים והרפתקאות אל ד,מ
ביתו •אשר בדרום ירושליג

בעל החוב 11
לעומת אהוד אבריאל7 ,
רת, מתכנן פעולות מיסתו
אורנשסיין בדיוק לתפקיד
טיפוס של איש מחתרת ביו

היום הקיפה את כל היהדות הדתית,״ צעק
המודיע, עתון אגודת־ישראל .״הזעם שהוצת
בעינים והשלהבת שנדלקה בלבבות לא יכבו
במהרה פועלי אגודת ישראל) -לא יוכלו
לרחוץ בנקיון כפיהם כי אמנם ידיהם לא
שפכו את הדם הזה, דמן של בנותינו ! ״
לא רק חטיפת הכסא (,זחילה חזרה לממשלה
מתוך כניעה״) עוררה את הסערה, פועלי
אגודת־ישראל עשו מעשה מרחיק לכת

עוד יותר. עד היום פעלו שתי הסיעות בדית*
אם להוראות ״מועצת גדולי התורה״ ,לוף
שבו יושבים רבנים?!יצוניי׳ם, הכופרים 3־
מרות הרבנות הראשית (המורכבת ממשתפי
הפעולה עם הציונים, קרובי סיעות המזרחי).
עתה כפרו פועלי אגודת ישראל גם בגוף זה,
אסרו בפירוש על כל חבריהם להזקק לעצו־תיו.
הגר״ם קרליץ, אחיו בן ה־ 78 של חזון־
איש ורבם של פועלי אגודת־ישראל, ביטל

פצצו ת
מם 0ר 4
יומיים אחרי שהצירות הצ׳כוסלובקית חד
ציאה מבנינה בעל שלש הקומות בקרית מאיר
חומר שהשמיץ, בניגוד לכל כללי נוהג דיפלומטי,
את המדינה המארחת אותה, היא שמשה
מטרה לפצצת הפחדה שהושלכה לחצרה. הי־

עים בינלאומיים״

גילו סוף סוף את המקור
ארץ: הבריגדה, החליטו לפר־פעולתו
מזרחה. בפראג, בירת
שים לציונות. הוא הפך בא־ננה,
שלשל לידי אנשי פראג
טוסים. תפקידו היה עתה גלוי
ות הצבא הצ׳כי מסרו לידיו
ודד. התעופה נשא שם עברי •
:א ההגנה הראשונים. מטוסי
תעופה, הטעינו בעציון, צ׳כו־זראל.
אחרי
הכרזת המדינה, לציר

ל שנוי ניכר בעבודתו היומי
לעבור לדירה חדשה. ההבדל
ה להצטרף אליו מאחר שהיה
שרד החוץ, השאיר מאחוריו
וותר, מאד, הגיע לקריה, הפך
ס״ מתקופת המחתרת שהפך
יבור זמן עבר לבנין מצפה
תפקיד המייגע של ניהול עד
שיכול היה, לו ישב במקרה
מים בפנקרץ, פרא} ,להודות
!חסו לו, הגיע לאחר 10 שנות
היחסית בחיק משפחתו ב

עבה
לתאר אותו במרתפי מחת-
ועקלקלות, מתאים שמעון
יו היה סופר מנסה להמציא
וית, היה יצור דמיונו דומה,

מן הסתם, ליהודי זה, יליד קארפטו־רום הציכית, שעלה
החודש על דוכן העדים כדי לכנות את עצמו ואת אחרים
כ״מרגלים אמריקאיים־ציונים־קוסמופוליטיים׳׳,
תחילה סברו בארץ שמרדכי אורן, לשעבר אורנשסיין,
הוא קרובו של שמעון, וכי אורן נסע לצ׳כיה על מנת לשח,ררו.
אולם אין כל קירבה בין השנים. הופעתם בצותא במשפט
אחד היתד, מקרית בהחלט. וגם הרקע של השנים היה
שונה מאד.
קומוניסט, פקיד, מכריח. שמעון אורנשטיין היה
קומוניסט בנעוריו, עבר אחר כך להשומר הצעיר. אחרי שהיה
חבר במרכז החלוץ במולדתו, עלה לארץ ב־ , 1935 הצטרף
למשק במברץ חיפה, פרש ממנו, הפך פקיד בקופת־חולים
בחיפה.
כשפרצה מלחמת העולם התגייס אורנשטיין לבריגדה, ביקר,
כרוב חבריו, בארצות אירופה ובמולדתו. הוא חזר לארץ־
ישראל, אולם יצא שוב נדי לחפש אחרי רכוש משפחתו.
מאותו רגע נכנס אורנשטיין למשפחה הגדולה של המחתרת
הציונית, טיפל בכל עסקי ההעפלה, הברחת הרכוש
ורכישת הנשק שהתנהלו על פני היבשת כולה, בפקודת
אהוד אבריאל ושאול מאירוב. מרכזו היה בארץ בה התמצא :
צ׳כוסלובקיה.
תואר כחסד עצמו. כשהוקמה בפראג הצירות שנתנה
גושפנקא חוקית לעסקים הנרחבים של המחתרת, קרא
לעצמו שמעון אורנשטיין ״סגן הנספח הצבאי״ .היה זה תואר
בחסד עצמו. כי משרד החוץ הישראלי הכחיש בתוקף שנמנה
מעולם עם עובדיו, טען שלא נתן לו עבודה. הנימוק
שנרמז עליו: העסקים בהם עסק שמעון אורנשטיין היו
כל כך מעורפלים ומפוקפקים שגם -המחתרת הציונית הרשמית
לא רצתה לשאת באחריות להם.
בשנת 1949 החל אורנשטיין עובד על חשבון עצמו, העבודה:
הברחת רכוש יהודי צ׳כיה לגרמניה. השם הרשמי :
משלוח ״חפצי עולים״.
מבחינה ציונית היתד, מלאכת ההברחה חיובית ופטריו־טית
מאד. בעזרתה הובא למדינה רכוש גדול, שהיה שייך
ליהודים שעלו ארצה. אולם משני עברי הגבול הצ׳כי־ד,גרמני
היתד, זאת עבירה חמורה מאד. אפילו האמריקאיים נקטו
מדי פעם בפעולה נגדה
ל״משרד המשלוח״ היה מרכז במינכן. אורנשטיין עבד
למען מרכז זה. דרכו עברו סחורות רבות, בין השאר בית
חרושת שלם לברגים הנמצא כיום באחד הקבוצים בארץ.
נראה שהמושג ״חפצי עולים״ היה גמיש למדי.
מלך ללא מדינה. דמו של אורנשטיין לא הניח לו
לעסוק לאורך ימים בקטנות מעין אלה. הוא התרגל לטעם
של טרנזקציות בינלאומיות מעורפלות, הפך אמן בשטח זה.
מיבצעים גדולים יותר רמזו לו.
אותה שעה אסרה ממשלת ארצות־הברית על הארצות
שנהנו מעזרתה, כמו צרפת, בלגיה וגרמניה המערבית, למכור
לארצות הגוש המזרחי סחורות שיכול היה להיות להן ערך
צבאי במקרה של מלחמה. האיסור לא מצא חן בעיני ארצות
הגוש המזרחי, שנותקו ממקורות אספקה חשובים. הוא לא
מצא חן גם בעיני הממשלות ואנשי המשק באירופה המערבית,
שהיו זקוקות לכסף לשיקום ארצותיהם.
הפתרון היה פשוט למדי: הוקמה רשת מסועפת של
הברחזת. מנגנון זה המציא שיטה מסובכת כדי לרמות את
האמריקאים (ואת הממשלות שרצו להיות מרומות) .סחורה
ששוויה הגיע למאות מיליוני דולרים עברה את הגבולות,
בהנהלת קומץ עסקנים בינלאומיים.
שמעוין אורנשטיין היה מלך העסקנים האלה. והוא חיי
כמלך, בבתי המלון המפוארים ביותר בפראג, בפריס, בוינה,
בציריך. הוא נהנה מכבוד מלכים, נתקבל על ידי ממשלת
צ׳כוסלובקיה כאילו היד, שגריר של מעצמה עולמית.
לכמה ימים. אנלם לפני שנד, ורבע הרגיש אורנשטיין,
בחוש הששי הדרוש במקצוע זה, שהאופק מתערפל.
באותם הימים ישב עם אשתו וילדיו בוינה. הוא אמר
לאשתו לחוור לארץ, לקנות דירה בשכונת סביניה, ליד חיפה.
הוא עצמו לא נסע אתה, אמר לה שעליו לחזור לכמה ימים
לפראג כדי לחסל אי אלה עסקים. העסקים: חוב של כמה
מיליוני דולרים שהגיע לו, ולחברות האירופיות שאתן עמד
בקשר, מממשלת צ׳כוסלובקיה.
יש לשער שחוב זה שוב לא ייגבה לעולם.
* במקרה אחד אסרו שני יהודיס, ששוחררו רק אחרי
שמספר גדול של דולרים נדד מביס לניס,

החלטה זו. פועלי אגודודישראל ביטלו את
הודעתו.
מרוצה מכל ד.ענין היה בעיקר הדור, בטאון
מפא״י. אמר הוא: במרידתם נגד הרבנים
גילו פועלי אגודת־ישראל אומץ־לב רב. הוא
שכח להוסיף: אם פועלי אגודת־ישראל יאכלו
בשר חזיד בבית הכנסת ישועת יעקב
בשכונת מאד,־שערים בצהרי יום כיפור, יגלו
אומץ־לב רב עוד יותר.

במד ה

תה זו הפצצה הרביעית בסידרה מכוערת עד
למאד * .היא לא גרמה כל נזק. א .ברטושק,
מנהל הצירות, אף לא נבהל, הודיע כי שמשות
ה מין נשארו שלמות.
קבוצת עתונאים, שהזדרזה לרחוב צייטלין
* שלש שלפניה: פצצה בבית שר התחבורה
פנקס ; פצצה במשרד קחוץ ; פצצה בנזערנה
,העולם הזה.

,23 לאחר ששמועות, כי הצירות ״הופצצה״,
מצאד. את המקום שרוי בשלווה.
רק מעט יותר נזק נגרם לבסיס אחר של
הדמוקרטיות העממיות בישראל. מועדון מק״י,
צריף צנוע בשכונה עתיקת ימים מאחורי קופת
חולים, ירושלים, הוצת. נוקמי משפט
סלאנסקי הרימו את הרשתות מעל שלשה חלו׳
נות שבשני צדדי המגעדון, זרקו לתוכו חמישה
בקבוקים מלאי בנזין, שפתיל בוער חובך
אליהם. שנים מהם לא נדלקו, שלשת הנותרים
חרכו שולחן, שרפו חצי מפה אדומה שהיתר,
פרושה עליו, השמידו חלק מן ד&פריה.

המ שק
הבנקים אמדו ״לא״
אחת הבעיות הבוערות ביותר במדינה היא
שאלת הייצוא. מבלי יצוא של ממש לא נשקף
כל עתיד למשק הישראלי. הממשלה מכירה
בעובדה זו, מכריזה מדי פעם בפעם כי היא
תהיה מוכנה לעודד אותו.
אולם למעשה, יכלה הממשלה לעזור אך
במע• מאד. פשוט אין לה כמויות מספיקות
של מטבע זר לקנית חמרי גלם הנחוצים ל־תעשית
היצוא. אומרת הממשלה לתעשיינים :
אנו נפריש אחוז ניכר מין המטבע הזר שהיצוא
של תוצרתכם יכניס למדינה, כדי שתוכלו
לקנות בו חמרי גלם חדשים.
דרך מחשבה זה מזכיר את תשובתו המפורסמת
של מליונר מופלג. כאשר נשאל
אם עשה את ממונו בקשיים מרובים, השיב:
לאו דוקא, רק המיליון הראשון בא לי בקושי.
המיליונים שבאו לאחריו, בקלות רבה באו.
היצרנים מסכימים לדעת הממשלה שיהא
זה סדור טוב, שיופרש להם, מכל משלוח
יצוא, חלק מן התמורה במטבע זר, לממון
המשלוחים הבאים. אולם מנין יבוא המטבע
הזר למשלוח הראשון י
בתחילה אמרה הממשלה עצמה לפתור בעיה
זו על ידי הקמת בנק יצוא, שיתן ליצרנים
אשראים במטבע זר. אולם, בגלל מצבה
הקשה של הממשלה, התברר כי תכנית זו לא
תוכל לצאת לפועל.
אז באה חברה ישראלית־שויצרית בהצעה
לממשלה: היא מוכנה לפתוח בנק ליצוא ;
ההון היסודי יסופק במטבע שויצרי. פירמה
זו מאיר, חברה להשקעות, מנוהלת על ידי
שלושה אחים, אשר שנים מהם יושבים בארץ,
עוסקים בסחר חליפין, בעוד שהשלישי
יושב בשוייץ, דואג לצד החוצלארצי של
העסקים. חברת מאיר היא האחראית במדה
רבה לעסק הטוב שעושה ישראל בהחליפה
אריגים מקומיים בצרכי מזון כמו דגי פילה
המפורסמים, גבינות.
שר המסחר וד,תעשיה, ד״ר דב יוסף, נתפס
לרעיון, נטה להסכים לו. אבל הבנקים המקומיים
הגדולים התנגדו. ביוזמת הנהלת הבנק
הישראלי לדיסקונטו הוקמה חברה אמריקאית
בשם אוברסיז דיסקאונט קורפוריישון, בעלת
הון של 3מיליונים דולר, המוכנה לממן יצוא
ישראלי. החברה, המנוהלת על ידי שלושה
מנהלים ניו־יורקים ושויצרים ואחד ישראלי,
קשורה לא רק לבנק לדיסקונטו, אלא גם לבנקים
מקומיים גדולים אחרים כמו לאומי לישראל,
לתעשיה, איגוד לישראל.
פנתה הנהלת החברה האמריקאית להתאחדות
בעלי התעשיה, הודיעה להם: אנחנו
מעמידים לרשותכם את כל הכסף. הקימו בו
מכון ליצוא* .ין־ צורך בבנק מיוחד. לחברה
הקטנה יותר של האחים מאיר קשה לצמוד
בפני איגוד כספי אדיר כזה. אבל התעשיינים
אינם נקפזים, לפי שעה, לקבל את ההצעה
הזאת. היצוא איננו עסק כל כך טוב
בשבילם, מביא להם פחות רווחים מאשר השיווק
המקומי, כרוך בטרדות כירויקרטיות
רבות מאד.
אבל פתרון בעית מימון היצוא היא חיונית
וגורלית. השנה קטן היצוא, לגבי השנה שעברה,
במיליון וחצי לירה, הגרעון המסחרי
גדל עד למעלה מ־ 15 מיליון.

תמו! בכסלו
זה זמן רב שעיני החקלאים לא היו מופנות ד,שמימה כבשבועיים האחרונים. קרני
השמש הלוהטות ללא הפוגה בחודש הראשון
של החורף, מבשרות שנת רזון למשק החק•
לאי
והרם לענף הלול והרפת.
בצורת ! זוהי המלה שנישאה בימים האחרונים
על שפתי הכל. ובצורת עלולה להיות
אכזרית ביותר השנה. ענפי הלול והרפת
מבוססים בשנת תשי״ג על ייצור המזונות
המקומי, והישנות שנת תשי״א* פירושה
ש־ 3.150.006 דונם שטחי הפלחה הזרועים לא
יניבו את יבולם. חוסר גשמים עלול לשים
לאל את כל תכניות משרד החקלאות להגיע
לעצמאות בשטח המזונות.
• שגם׳ היא הוכתה קשות בבצורת.
מיעוטים שבונה עשד מצטייני
כאשר אך נשתתקו תותחי מלחמת השחרור
בקיץ 1949׳ ישב צעיר בכפר ראמה שבגליל,
ניסח (באנגלית) מכתב קצר להנהלת האוניברסיטה
העברית. תוכן המכתב היה: ברצוני
של הצעיר ללמוד משפט. שבועות מספר
לאחר מכן כבר ישב כאמל קאסם על ספסל
הפקולטה למשפטים שאך נפתחה, היה לסטודנט
הערבי הראשון באוניברסיטה אשר מאז
ומתמיד הצטיינו מייסדיה ומנהליה ברצון כן
ליצור שלום ואחווה בין יהודים לערבים. מחלקת
הפרסום של המכללה הלבישה את הצעיר,
שבכר ללבוש בגדים אירופיים, בכפיה ועגאל,
הושיבה אותו בין חבריו היהודים, שלחה את
הצלום הדוקומנטרי לכל קצתי תבל.
לפני ימים אחדים הזמין אותו צעיר, ו־16
בני מיעוטים אחרים שאף הם נתקבלו בינתים
למכללה, את מנהלי המוסד, את שר החינוך
וחברים יהודים למסיבת תה האורחים נתקבלו
באולם אימלוא בירושלים, נתכבדו בתה ועוגות,
בנאומים בעברית צחה.
אוניברסיטה ואהבה. אמר קאסם :
״למדנו עברית יותר מהר מאשר עולים יהודים
רבים ואנו מיטיבים לדבר אותה מהם. ידיעותינו
בתנ״ך ובתלמוד אינן נופלות מידיעות
חבר-ינו היהודים. אנו רואים באוניברסיטה את
הכלי היעיל ליצירת רוח אשר תבטיח עתיד של
שלום אמתי בין בני הארץ. המלים אוניברסיטה
ואהבה שתיהן מתחילות בא׳.״
בהזכירו כי התלמידים מבני המיעוטים מצטיינים
בלמודיהם לא הגזים קאסם. באחד הימים
עבר פרופיסור על עבודות הסטודנטים
בשטח המשפט העברי, נתקל בחיבור בו ציטט
בעליו קטע מתוך הגמרא בעברית דוקא בהערה
התנצל הכותב על כי אינו יודע ארמית.
הפרופיסור התעניין לדעת מיהו בעל החיבור.
כתב אותו קאסם עצמו, שקבל בעבורו פרס
בסך 100ל״י.
קאסם, המשמש מעין מנהיג לסטודנטים
אלה, אינו מסתפק ב־ 17 התלמידים הערבים
והדרוזים אשר באוניברסיטה. לדעתו צריך
מספרם להגיע ל־ ,300 רק אז יעמוד ביחס ישר
למספרם של המיעוטים בתוך האוכלוסיה
היהודית הכללית.
אומר קאסם :״חינוך משותף יבטיח שו־יון,
שלא יהיו שויון של תעודות זהות בלבד.״
מעמד הערבים בארץ דומה במקצת למעמד
יהודים באירופה. בהיותם מיעוט מדוכא יש
להם המרצה גדולה יותר ללמוד ולהתקדם.
אפשר לנחש כמעט בודאות שברבות הימים
יעלו על הסטודנטים היהודים, שכל השערים
תמיד פתוחים בפניהם, כשם שהיהודים עלו
פעם על ד,״גויים״ בגולה. אולם בתוך כתלי
המכללה, ששולטים בה אנשי ברית שלום
הפרו־ערבים, אין להם חשש מפני הפליות.
״בעצם,״ אמר אחד הסטודנטים הערבים ,״האוניברסיטה
היא המקום היחיד בארץ בו
מורגשת הפלייה לטובת הערבים.״
בקורים הרווש היה איו
מפגשם של אנשי ירושלים עם תקופת האטום
היה — כמה אופיני לתקופת האטום !
— במפתיע ביותר. רעש מנועים מחריד, שאינו
דומה לשום רעש אחר בעולם, החריד
את כל בני הבירה. המנועים היו שייכים
למטוסי סילון של הצי האמריקאי שערכו
טיסת נימוסין מעל לעיר העתיקה הירדנית
ואגב כך סטו במקצת, ערכו בקור חסר־נמוסין
גם בירושלים הישראלית.
רק בודדים, שראשם היה מופנה, בדרך
מקרה, כלפי מעלה, ראו את הטייסת באחד
הימים בשבוע שעבר. האחרים שלא הביטו
ד,שמימה, שמעו רעש גדול הפנו מבט לרקיע,
אבל לא ראו מאומד, המטוסים כבר היו
הרחק משם, השאירו מאחוריהם את הרעש
המחריד, פיות פעורים בתמהון.
עוד השאירו המטוסים מאחוריהם :
שמועות ברחוב כי צלחות מעופפות מעולם
אחר הגיעו לירושלים.
נהג מכונית משא שקפץ ממכוניתו, זינק
אל קיר בית הקברות, בקש מחסה בצלו.
בצלו.
ילדי גן ילדים, בנים אמיתיים של המאה
ד,־ ,20 שלא התרגשו כלל.
הסבר, מפי יהודי בעל־־בעמיו, איש שכונת
גאולה: האמריקאים שלחו את המטוסים כדי
להבהיל את המסתננים.
במשרד ממשלתי — אשד, שחבלי לידה
מוקדמים אחזוה.
במצב לא פחות לא נעים נמצא משרד החוץ
הישראלי. הוא הודיע ברבים כי כל מטוס
זר שיטוס בשמי ישראל יירה בלי רחמים.
האמריקאים נדו בראשם בצער, הודיעו כי
לא התכוונו לפגוע בריבונות ישראל, טעו

במדינר,
א סיפו ת

ה סו ס: אנ טי ־ ר,ו מ תיז ם. נאום ה,קמי־גוריה
של ד״ר גיל ונאום הסניגוריה של
״הרואי שיהרגו נווד!״
מנהיג לח״י לשעבר ד״ר ישראל שייב הזדהו
בנקודות לא מעטות .״נכון,״ סנגד שייב,
בפראג שמו התלינים קץ לחייהם של 11
״בית המשפט בפראג הוציא להורג 8יהודים.
נדוני משפט הטהור, אך בישראל היה הויכוח
אולם זה רק לשבחו. כי לא היו אלה אלא
הגדול על אותו משפט רחוק מקצו. עתונים
בוגדים בעם היהודי. הלואי שיהרגו עוד
פרסמו מאמרים מיוחדים על רקע המשפט,

יהודים כאלה.״
בכל מקום התווכחו אנשים על ציונות וקופסק
הדין, שמצא את שופטי פראג אשמים,
מוניזם. בשביל המפלגות היתד, זו הזדמנות
תבע גם את חיסול אוהדי הקומוניסטים בנדירה
להתנקם בחברותיהן השמאליות מפ״ס
ישראל. היד, זד. רמז ברור מאד לקו של
ומק״י ; לא היה כמעט מקום אחד בארץ
שמפלגה זו או אחרת לא ערכה בו אסיפה י המפלגה החדשה, אשר עדיין איש אינו יודע
את מצעה הפוליטי: היא תרכב על אנטי־על
המשפט •.
קומוניזם, תנסה ללכד סביבה אנשים וארהראשון
שידע לנצל את ההתענינות הזאת
גונים שקו זה הנו הגורם העיקרי (או היחיד)
היה ד״ר יעקב גיל, מנהיגה ומיסדה (לפני
המשותף להם•
פחות מחדשיים) של מפלגת אחדות האומה.
ארבעה ימים לאחר שאשתו הגתה את הרעיון
לערוך משפט צבורי על משפט פראג,
הציג ד״ר גיל את האנשים שהסכימו להש הפתרון הסופי
תתף במשפטו כעדים, שופטים, סניגור וקכמו
כל עיר שצמחה ללא תכנון נבון קיימת
טיגור. האופייני לכולם: איש מהם לא הצגם
בתל־אביב בעיה קשה וחמורה: התחטיין
באהדה לקומוניזם.
בורה. העיר סובלת בעת ובעונה אחת משני
בערב המשפט צבאו למעלה מ־ 3000 איש
גורמים ( :א) מחסור במכוניות הגורם קשיים
על דלתות בית העם, פרצו פעם אחר פעם
בעיקר לבני הפרברים המרוחקים וץ ב) עודף
אה שרשרת הסדרנים, נכנסו בלי כרט-סים
מכוניות הגורם לצפיפות ברחובות המרכזיים,
בעוד שעשרות שהצטיידו בכרטיסים נשארו
לפקקי תנועה העולים לתושבים במליוני
בחוץ. נוכחותם של משמרות שחילקו כרושעות
עבודה יקרות מדי שנה.
זים ״נגד ההסתה האנטי־קומוניסטית הפרובעית
התחבורה בתל־אביב הועלתה אף
כולם היו
עה״ הגבירה את המתיחות :
בכנסת, בוכוח בו הצהיר ראש העיר ישראל
בטוחים שהמשפט יהפוך לתגרה רבתית בין
רוקח כי ״מפי בעלי נסיוף׳ נודע לו שהנ״שוחרי
השלום״ לבין ״הריאקציה השחורה״.
סיעה באוטובוסים, בעיקר בימות הקיץ, היא
אולם אף קריאת גנאי אחת לא נשמעה
״ממש גיד,נום״ .כדי למנוע את הנסיעה באושעה
שישראל גיל, בנו של ד״ר גיל, ג׳ינג׳י
טובוסים צפופים בחום הקיץ הוא מציע
צעיר 23 לשעבר סרן צד,״ל, קרא את
לתושבים לרכב על אופניים תחת השמש
כתב האשמה נגד הקומוניסטים ומצדדיהם
הלוהטת. יש לשער שראש העיר עצמו, העהשונים.
סוק
בשני תפקידיו הצבוריים המפרכים,
ייאלץ להסתפק במכוניתו המהודרת.
״ימח שמם שד כולם !״ פרשת העוואולם
פתרון זה הוא זמני בלבד. בזה מכיר
יות לא היתד, אלא שורה ארוכה של נאומים
אף חבר. מועצת העיריה ד״ר יוסטוס
פוליטיים בהם שפכו ״העדים המומחים״ את
שלום לפי השערתו של ד״ר שלום תהיה
חמתם על הקומוניזם בכל צורותיו וגלגוליו.
״העליה השביעית״ שתתחיל לפי חשבונו,
צעק אבא אחימאיר, מי שיסד את המחתרת
ב־,1954י עליה של בעלי הון. כתוצאה מעליה
הטירוריסטית הראשונה בארץ־ישראל, הסיק־זאת
יגיע מספר תושבי העיר בעוד 18 שנה
״אין כל הבדל
ריקין ועתונאי חרזתי
למליון. כמובן שלאוכלוסיה גדולה כזאת
(בעמדתם האנטישמית) בין היטלר, אביו לנין
ובעלת רמה של ממש לא יספיקו אמצעי
ואחיו ססאלין — ימח שמם של כולם כהתחבורה העל־קרקעיים, יהיה צורך לחצוב
אחד !״.
רכבת תחתית שיהיו לה, קודם כל, שני
אלה שציפו להתפרצות קומוניסטית לשוא
קווים: אחד מבניני התערוכה, לאורך רח׳
ציפו. הקהל הדחוס הריע בכל פעם שמישהו
הירקון עד ליפר; השני — דרך רח׳ אלנבי
התקיף את הקומוניזם ; אם לזה הוסיף גם
ורחוב העליה מזרחה.
נימה יהודית — הרי זה משובח. העד השני, הלפי
חשבונו של ד״ר שלום אפשר יהיה
מהנדס בן־יוסף ״שעלה מצ׳כיה״ העיד על
להשיג בנקל את כמויות הפלדה הגדולות
מצבם הקשה של יהודי !׳כוסלובקיה תחת
הדרושות לתחתית, כיון שבעוד כשנתיים,
.עול הקומוניזם. העובדה כי עלה מצ׳כיה
החלים הוא, תחזור ארצות הברית למדיניות
לפני 27 שנים החלישה במקצת את הרושם.
של ה״ניו־דיל״ ,תחלק׳ פלדה לכל דיכפין.
עדויותיהם של מיג׳ור (הצבא ד בריטי)
־ תכניותיו של ד״ר שלום נראות לו עצמו
שמואל ווייזר, דובר האנגלית שסירב לומר
בהחלט ברוח־ביצוע. רק גורם׳ אחד עלול,
אם הוא חבר מרכז העברים הצעירים (הכנעלדבריו,
לדחות את הוצאתן לפועל לזמן בלתי
נים) ושל ד״ר זאב פון וייזל התרכזו אף
מוגבל: מלחמת עולם של־שית. מאידך, יתכן
הן בהתקפות נרחבות על הקומוניזם. ד״,
מאד כי מלחמה כזאת תפתור במחי יד אחת
פון וייזל הקדיש תשומת לב מיוחדת למי־״
את כל בעיות התחבורה של תל־אביב.
ולמפ״ס•
אמנות המלך ישו יקשיב
״כשאנו בוכים, הננו בוכים לבדנו. כשאנו
צוחקים, צוחק אתנו כל העולם!״ קבעה
בסי דובינר, ילידת קנדה, אשתו החמודה,
אדומת־השער, של משקיע־הון אמריקאי שהקים
בארץ מפעלים לחפצי פלסטיקה ועפרונות.
בטי,
אשד, מעשית לא פחות מבעלה, הסי׳

זור.לארצו מלא התלהבות, לפאר בעטו את
הארץ אשר ארחה אותו. .ביום בו עזב את
ישראל שינה את דעתו. מן הקצה אל הקצה.
אלמלא תחנוני אחיו ירמיהו, תושב פתחי
תקוה, לבל ישמיץ את ישראל, היה עטו יכול
לספר ספור של זוועה. לשנוי דעתו של
בוריס פיק הביא פקיד מכס בשם חיים מור

דוביץ.
לפני שעמד בורים פיק לנסוע בחזרה לחוץ
לארץ ביקר מורדוביץ אצל אחיו, הודיע לו
כי היא ועוד פקידי מכס אחדים מוכנים לע
תל*אביב

במאמר שפרסם בגליון האחרון של
* מפא״• 2בדה אירגנה 126 אסיפות.

ידיעות עירית תל אב־ב.

קהל מתפרץ באסיפת מפלגת ״אחדות האומה״
-אף קריאת גנאי אחת

קד, מסקנה: האמנים הבאים לישראל ירדו
תועמלנים טובים יותר מאשר שליחי המגביות
— בתנאי שיקבלו את פניהם בארץ
בצורה הנאותה, ינעימו עליהם את שהותם
בצורה מתורבתת, במקום לנאום באזניהם
ציונות. לשם כך אירגנה ועדה של מארחות
מבנות ״החברד, הגבוהה״ (אשתו של אלוף
צה״ל, נשות יצרנים ופקידי ממשלה) שתטפלנה
באמנים המוזמנים לארץ ע״י המחלקה
האמנותית של בניני האומד״ שבטי דובינר
עצמה היא אחת ממנהלותיה•
המועמדים הראשונים לאירוח הם בני להקת
זמרי ג׳ובילי, קבוצה כושית בעלת שם עולמי.
מאחר שיבקרו בסמוך לחג המולד, דאגה בטי
לא רק לקבלת פנים לבבית, אלא גם למסיבה־חג
לכבודם בביתה. שם׳יוכלו לשיר, כאוות
נפשם, את שני שיריהם האהובים עליהם :
המלך ישו נוקשיב וישו, התינו,ק חמתוק.
בניני האומה דאגו כי מלבד המלך ישו לא
יקשיב איש: כדי להימנע מפגיעה דתית,
מחקו את השירים מתכנית ההופעה של
הלהקה.

ההשראה אינה בחוץ לאדץ
שמואל בונה הוא צייר צעיר 22 מגודל
זקן חום, שעוד בבית הספר העממי נתגלה
כבעל כשרון ניכר, זכה לעדוד מוריו בהשפעת
אחד מהם, ישכיל מאירוביץ, איש
נוה־שאנן שליד חיפה, חפש בונה דרך מקורית
בציוריו, הרבה להשתמש בצבעים וב־קומפוזיציות
מזרחיות.
לדעתו יש לחפש את המקוריות הישראלית
בנוף ובדמויות המזרחיים ! נדידה ז׳ל
מרכזי הציור במערב איננה לפי רוחו.
״בארץ קיים עוד הרבה ממנו אפשר לשאוב
השראה,״ אמר בונה בתערוכת היחיד
הראשונה שלו, בת 40 התמונה (צבעי שמן,
מים, יישומים) שהתקיימה באולפן מורו,
לא זכתה לקהל מבקרים גדול, אף לא למבקרי
אמנות של העיתונות.
אבל עובדה זו לא פגמה בעובדה שהתערוכה
הוכיחה בעליל. כי העמל שהשקיעו
בינה עצמו ומוריו בשנים איוכות של אימון
לא היה לשוא. פרם לנסיה למזרחיור,
ניכרים בציוריו של בונה עברו הפלמחאי,
השתתפותו בקרבות. בונה הוא בן הארץ הרואה
את העולם בעיניו של בן הארץ, משתדל
לצייר בצורה המיוחדת לבן הארץ.

מ שפט

פקיד דמכם הציע עסק
מורים פיק, עתונאי כותב אידיש מארגנטינה,
שדר, חדשים אחדים בישראל, עמד לחי
* הכנסות האנוניס שלא יוציאו את כספם
למוץ לארץ תשמשנה כקרן למען אמניס

מקונלים.

זור לו להבריח יהלומים וזהב לחוץ לארץ
תמורת סכום כסף מתאים. אולם האחים פיק
לא אמרו להבריח ובר. העסק לא יצא אל
הפועל.
בזה לא נסתיים הענין. כאשר, כעבור שבוע,
בא בורים פיק לשדה התעופה בלוד כדי
לנסוע משם מן הארץ, נצטווה להיכנס לאחד
מחדרי מחלקת המכס. שם אמרו לו להתפשט
וארבעה אנשים חמושים בסמנים שמרו עליו
בעוד חפציו נבדקים בקפדנות הרסנית, סוליות
נעליו נעקרות ושעונו נשבר על ידי
הפקידים שקבלו הוראות למצוא — כפי
הנראה בכל מחיר — את היהלומים המוברחים
על גופו ובכליו.
כעבור שעתיים יצא הנבדק, קרוע, פרוע
ומבויש מבית המכס. בדמעות בעיניו הכריז
כי מעשה מחפיר כזה ״עלול לקרות רק במדינת
ישראל,״ כי יפרסם את דבר החפוש
בעולם הגדול. רק בקושי שיכנע אותו האח
המקומי להמנע מכל תגובה.
לאחר שהאח התאונן במשטרה, הובא מור־דוביץ
לדין, אך טען כי שיטה זו שנקט בה
היא רגילה למדי במכס הארץ־ישראלי. פרובוקציה
וחפושי־זוועה הם אמצעים בדוקים
לעליה בדרגה. ועליה בדרגה, זה היה כל מה
שמורדוביץ רצה.

פ ש עי ם
האדם השליש• ד חדר הקטן
מריי אנטוניוס, יווניה נוצריך, שהתגוררה
בעיר התחתית בחיפה, מעולם לא רצתה להכיר
במציאות הזמן החולף. השנה מלאו לה
,45 אולם מעולם לא הודתה בכך, לבשה
שמלות רועשות, ומכרים רבים לא ידעו אפיכובסת
בבית
לו את מקצועה האמיתי :
יהודי בבת גלים•
לפני שנה הכירה מרי את רופן מארדוס־יאן,
טבח ארמני בן ,42 גבר חסון ושחור,
שהצית בה את אש הנעורים שחלפו מזמן,
הכניסה אותו לחדרה. הענין היה יכול להסתיים
כאן, אלמלא. הופיעה דמות חדשה באופק:
פטרום קאשאשיאן, קצב בן ,25
מחוסר מקום מגורים קבוע. פטרום החל
להתידד עם רופן, ידידות שנסתיימה בכניסתו,
כדייר קבע, לחדרה הקטן והצפוף של
מרי. מאז הופרעה כמובן האידיליה במהרה,
בעיקר מפאת התחדדות היחסים בין פטרום
ומרי. יום יום נשמעו קולות המריבה עד
למרחוק.
לפתע נדמו הקולות. עובדה זו. ,וכן אי
הופעתה של מרי בבית מעבידה הביאו סוף
סוף לידי הגשת תלונה למשטרה. מ פן ופטרום
נעצרו לחקירה, שוחררו במהרה, ביחוד
בהתחשב בעובדה שנפוצו שמועות שמרי
עזבה את הארץ והסחננה ללבנון.
טיולים של סוף!השבוע. לפני שבוע
״העולם הזה״ 789

ימאי עריקי באמריקה
מאז תמה שכיתת הרמאים הגדולה, קייס
בצי הפוחר הישראלי תזזלייד של,נשירה״ .כמ־י
עט בל אגיה המגיעה אל חופי אמריקה מא־י
כדת כמה מימאיה, נאלצת לחזור כשעל סיפו־!-

נה צוות מוקטן אז ימאים זרים.
כארץ נפוצו ם פ!דיפ מבריקים על מצכם שד
העריקים: הם חיים חיי שפע ואושר, הפכו
גיבורים בעינ*י יהודי אמריקה (ובנותיהם העשירות)
.עלו על אניות אמריקאיות המפליגות
לקוריאה, זכו׳.
אחד מימאים הותיקים, שקיכל על עצמו לבוא
כדבר־ים עם העריקים ולמסור דו״ח אובייקטיבי
ראשון על מצבם ל״העולם הזה״ .חזר
השבוע לארץ. תאורו שונה לחלוטין מן השמועות
שנפוצו בישראל:
2תמונות לאמריקה. כשאך עליתי על האניה, שאלו
אותי חברי אם כבר שלחתי שתי תמונות לארצות הברית
כדי לקבל פספורט אמריקאי. מן הרגע שחוף הארץ נעלם
מעבר לאופק ועד שהופיע פסל החרות לפני החרטום, דובר
כמעט רם על נושא אחד: עריקה. כמעט כל חבר הצוות
דיבר בגלוי על כוונתו המוחלטת לנטוש את האניה בניו־יורק.
הנימוקים
שביצבצו בשיחות החברים היו הנימוקים הישנים:
אחיי כשלון השביתה שוב איו הימאים גאים במקצועם
ובאנייתם. יש להם הרגשה כי הממשלה והישוב הפקירו
אותם לחיי עבדות, שתנאיהם ושכרם ירודים. קיים גם רצון
תת־הכרתי ״להתנקם״ בשוברי השביתה, שהפרו- ,לדעת הימאים׳
את התנאים שהוסכם עליהם לחיסול השביתה.
במו קפה ״עטרה״ .מיד עם הגיענו לנמל, הלכתי עם
רוב חברי לקפטריה מסוימת בכיכר־ סיימם, מקום הדומה
במקצת לקפה פטרה בחיפה. כל הנכנס קונה תלוש ומשרת
את עצמו. בירכתי האולם נמצאים כמה תאים. אחד מהם הוא
מקום כינוסם של העריקים מן הארץ.
ברגע הראשון חושב הנכנס שהוא נמצא בחיפה. בחדר
יושבים הבחורים בעלי הפנים המוכרות, עשרים או שלושים
במספר, לבושים ככל הימאים הישראליים. שפת הדיבור
היא עברית בלבד•
אם חשבנו לקבל כאן עידוד לעריקה׳ הרי טעינו. כמעט
כל החברים אמרו לנו שאם חושבים אנו להסתלק, מוטב
לנו להרהר בדבר פעמיים. כי התנאים באמריקה קשים למדי.
משך השבועיים הבאים ביליתי בחברת העריקים, למדתי
את תנאי חייהם• הדבר לא היה קל. החברים אינם.נפגשים
כמעט לגמרי, פרט למקרים מיוחדים, כשמגיעה אניד, ישראלית׳
לנמל והכל מתכנסים באותה קפטריה כדי לשמוע
חדשות ולהריח ריח ישראלי.
חוסר פגישות תכופות נובע משתי סיבות: האנשים חוששים
כי המשטרה תגלה אותם ותאסור את כולם על כניסה

בבר טיימס, ניו־יורק
במקום השפע, געגועים למולדת *

במושגים ישראליים אפשר לומר שהם גרים בחיפה ועובדים
בתל-אביב•
צבעים ישוטפי בריס. כל החברים השיגו כרטיסי
עבודה, על סמך סיפורים בדויים. מכיוון שכמעט כל שני

־ד״ך י <1.0>1

נתקלה קבוצת מטיילים ערביים במזוודה
חבויה במערה• משפתחוה, מצאו בה אברי
אדם, עטופי חלוק, מעלי צחנה ובמצב של
התפוררות. מיד הוזעקה המשטרה. שכני מרי
זוהו את החלוק כחלוקה של מרי. אולם כל
זה עדיין לא היה מספיק להוכחת אשמה :
ראשה של מרי היה חסר. הוא נמצא שבוע
לאחר מכן׳בבאר שבעכו העתיקה. שוב נפל
החשד על פטרום ורופן. הם נאסרו, יואשמו
ברצח מרי.
אמר עוזר מפקח מחוזי אהרן קרמר, ממטה
משטרת חיפה :״כיצד הגענו ל*ציאת
הראש נגלה. רק בעת המשפט. כי אפילו אם
הנאשמים מודים, הרי באם ישנו צל של
ספק בעיני השופט, עלול הוא לפסול את
ההודאה, המשטרה תעמוד אז ללא הוכחות.
דבר אחד ברור: הרצח בחדרה של מרי
בוצע בקור רוח ובאכזריות רבה• הרוצחים
השתמשו במשורים וגרזנים. הוצאת הגופה
והעברתה לעכו וליערות הכרמל נעשתה תוך
טיולים אחדים.
מה היו הסבות לרצח? קיימות סברות
שמנת: רקע רומנטי, התנגשות אישית,
מטרות שוד. הסברה המתקבלת ביותר על
הדעת .:הרקע הוא פשוט וישראלי טהור,
עניני שכון. מציאותן של שלוש נפשות בחדר
קטנטן הביאה לידי הצורך לד,פטר מבעלת
החדר• ״אולם,״ אמר הקצין ,״לא הייתי
מציע לדיירי משנה לפתור בצורה כזו
את סכטוכיהם. על כל פנים אין זה חוקי.״

סדורים על הב!*:־
מוחמד עלי מסרי, תושב יפו, היד. בטוח
אותו לילה כי הוא חולם, מששמע נקישות
חזקות מעבר לפתח ביתו, התהפך על צדו
השני. אך הדפיקות על הדלת, בשעות שלפ־ר.ות
בוקר, היו מציאותיות. מי יכול זה
להיות ז — יוסוף, איברהים, מוסד. י לכולם
קשרי מסחר עם מוחמד• או אולי זו המשטרה?

אמו הלא־שפויה בדעתה השאיר מוחמד
.העולם הזה״ 789

בלתי חוקית למדינה, ותנאי החיים עצמם אינם משאירים
יז מן לפגישות. כל האנשים עובדים קשה כדי להתפרנס, וכן
מינהג האמריקאים הם חיים בריחוק רב ממקומות העבודה.

בניו־יורק הוא עולה חדש, לא עוררה הופעתם חשדות מיוחדים,
ואיש לא שאל אותם שאלות מפורטות מדי.
הם עובדים בצבעות ( 14—18 דולאר ליום) ,כשוטפי־כלים
( 6—8דולאר) ,במוסכים׳ במכונאות וכד. השכר הממוצע
הוא 10—12 דולאר ליום. לא קשה להשיג עבודה. בכל יום
יש הרבה עשרות מודעות בעתונים•
כל האנשים גרים בחדרים מרוהטים, שנים בחדר. החדר
עולה להם 10—15 דולאר לשבוע׳ .הם מכינים לעצמם ארוחות
בוקר בבית, אוכלים ארוחת צהרים במסעדה (1,70—2
דולאר לארוחה).
כמה מן החברים חסכו סכום כסף, קנו לעצמם מכונית
משומשת, מבלים את שעות הפנאי יחדיו.
אנשים קטנים, שם. כל הסיפורים על התערות החברים
בחברה היהודית האמריקאית חסרים יסוד. באמריקה אין
לאיש זמן להתעניין ברעהו. היהודים חולו מזמן. להתפעל
מכל בחור שהיה פעם בפלמ״ח. רק שני בחורים הצליחו
להתקשר עם בחורות מקומיות, חושבים להישאר באמריקה
לצמיתות. חוץ מזה לא שמעתי על כל מקרה של קשרים
בין עריק ישראלי ובחורה יהודיה אמריקאית.
גם השמועות כאילו עלו החברים על אניות בקו קוריאה,
או אניות אחרות, אינן נכונות.
רמת המחיה גבוהה מזו שהיו רגילים לה בארץ. אולם יש
הבדל יסודי. בארץ לא חשש איש מהם שיגווע ברעב, היה
תמיד בטוח שיסתדר גם אם לא יעבוד זמן מה. באמריקה
אין הם יכולים להפסיק לעבוד אפילו יום אחד, מפני שאחרת
פשוט לא יהיה להם מה לאכול. שם הם אנשים קטנים.
יותר חזק כלב. כמעט כל הישראליים שדיברתי איתם
מתגעגעים חזרה לארץ, מצטערים על עריקתם. כמעט איש
מהם לא חושב להשאר באמריקה לצמיתות (יוצא מן הכלל
״קונסול״ ,העריק הראשון, שקנה לעצמו מכונית וקיבל
רשיון נהגות, חושב להשתקע בקליפורניה).
אמר לי אחד החברים :״כאן, כשיש שלטון זר, אנו מרגישים
את המדינה יותר חזק בלב!״ הוא ביטא, לדעתי, את
ההרגשה הכללית של געגועים הביתה.
האנשים לא חוזרים בכל זאת מפני שנפוצה ביניהם שמועה
שיצא חוק חדש, לפיו יוכלו לקבל עונש מאסר של שנה עם
שיבתם. אולם גם זה אינו מפחיד את כולס -.הייתי נוכח
כששני אנשים ניגשו לחברה בניו־יורק והודיעו על רצונם
לחזור, בתנאי שיבטיחו להם שלא יקבלו עונש. החברה סר־בה
להבטיח זאת, ואז הסכימו השנים לחזור גם בלי הבטחה.
הם עלן על א/ק תל־אביב בדרכם חזרה. הקפיטן אמר. להם
שיהיה מוטל עליו להסגיר אותם לידי המשטרה מיד עם
הגיעו לנמל ישראלי. השנים הסכימו.
אין לי כל ספק שלו היתר. הממשלה מכריזה על חנינה
לעריקים אלה׳ היו כולם חוזרים מיד• היתד, זאת התעמולה
הטובה ביותר למניעת מעשי עריקה נוספים בעתיד.

במדינה
במסתר. עם הזיותיה, ניגש. בצעדים חשדניים
אל הדלת.
״מי שם?״ שאל.
״אוסקוט״ .לחש הקול מהעבר השני.
לוח העץ הרקוב, שאי פעם היה דלת,
השמיע חריקה• מול מוחמד עמד ...נשמעה
יריה. בעל הבית תפס בידיו את חזהו, ממנו
קילח דם רב, כרע ארצה בזעקה איומה.
בשארית כוחותיו זחל אל מפתן בית שכנו
היהודי, שהחל מיד בחיפוש אחר מכונית.
אותה שעה יצא מביתו, חצי ערום, סמל משטרה
המתגורר בסביבה, הקשיב למלמוליו
של הפצוע האנוש, נטל פיסת נייר ורשם את
אשר שמע :״האיש שירה בי הוא מוחמד
חמים מלוד, היו בינינו חיכוכים מסחריים.״
שוטרי מחוז תל אביב מהרו ללוד, עצרו
את החשוד שהכחיש בשלוה את כל האשמה.
בפעם נוספת נשלח סוקר אל הגוסס, שעמד
לפני ניתוח בפצע שהשחיר מילימטרים ספורים
מתחת ללב, רשם שוב את הצהרת הפצוע•
כן, אישר הלה, ,היורה היה מוחמד
חמים.״ לאחר שמסר את ההצהרה, מת תחת
איזמל המנתח.
המחלקה הפלילית היתד, נבוכה: החוק
אינו קובע ברורות את מידת הימנותה של
הצהרת פצוע אנוש. אך מתוך תקדימים ופסקי
דין שהוצאו בזמנים שונים, ביחוד בבריטניה,
יש לקבל עדות ממין זה רק במקרה
שהמשטרה משוכנעת שהפצוע ידע שהוא•
עומד על סף המות. הצהרתו של גוסס שזעק :
״כשאבריא, אתנקם ברוצחי״ ומת כעבור זמן
מה, לא נתקבלה על ידי שופט בריטי.
על מנת להביא את חמים לדין כשבאמתח־תה
הוכחות חותכות, נעזרה המשטרה במאקם
קפלן, מומחה אמריקאי לזיהוי פושעים ועתה
מפקח כמטה ד^רצי. קפלן הלך בדרך מדעית,

ניסה, על *?ך הנחה הגיונית, למצוא פירורי
אבק שריפה מיקרוסקופיים על גופו ומלבושיו
של היורה החשוד.
פסק שמאי זוהר, ראש המחלקה הפלילית
במחוז תל־אביב :״את תוצאות הבדיקה לא
נוכל לגלות כרגע, זה סודנו עד למשפט.״
הווי מסביב רסדוד הארץ
מספרים כי מנהל הדואר של אחת הארצות,
בראותו כי מאזן השירות בכל רע, החליט
להבריא את המצב על ידי המרצת התושבים
להרבות בכתיבת מכתבים, ישב וכתב מכתב
לששה מכרים. המכתב בישר כי, באם כל
אחד מששת המכותבים יעתיק אותו שש
פעמים נוספות, ישלח אותו הלאה לששה
מכרים שלו, יביא לו הדבר מזל טוב.
מאז מסובבת שרשרת המזל, כפי שמכנים
את המצאת־הדואר הזאת, את כדור הארץ
במהירות ובהתמדה. בארצות הברית, ארץ
הביזנס, צירף מישהו סכום כסף למכתבים,
הסביר כי באם יחזור המכתב לאחר שמכו־תבים
לרבבות יוסיפו כסף לסכום המ5ן ורי,
לכותבים הראשונים, יזכו אלה בסכומים רציניים.
שרשרת
יתמזל לא פסחה גם על הארץ.
מערכת העולם תזה, למשל, קבלה בחדשים
האחרונים המון מכתבים מן הסוג הזה. שני
האחרונים, שתכנם כמעט זהה, נשלחו למערכת
על ידי מ. לאופר ויהודה ויסמן, אנשים
שיש להם, כפי הנראה, הרבה זמן מיותר.
לפי שני המכתבים האלה החל בשרשרת
הנוכחית קצין ממפקדת הגנרל דה־גול, שישב

אותה שנה באמריקה ו״מאז היא נודדת וסובבת
על פני כדור הארץ.״ במכתב, הכתוב
עברית, אין מצוין מה היתד, הלשון המקורית
של החוליה הראשונה בשרשרת.
טוענים המכתבים: דוד ברמן (ראה חקירה
מיוחדת) נבחר לראש עירית חדרה שעתיים
לאחר שכתב מכתב כזה, רב סרן א ..האפל •
נהרג מיד לאחר שבז לשרשרת, גברת צחורי
איבדה סיכה יקרת ערך כיון שבעלה עיכב
את המכתב יום אחד יותר מאשר 72 השעות
המותרות.
עכשיו יכולים הכותבים מכתבים כאלה
להוסיף, כי חדשים אחדים לאחר שנתקבל במערכת
העולם הזח מכתב שר שרת המזל
הראשון נזרקה פצצה במערכת העתון.
זהו נוסח לאופר. ויסמן במכתבו קובעששמו של רב הסרן היה מ. פלגי.
הארץ עידו בן־גוריון, בנם ה־ 15 של הרקדנית
דבורה ברטונוב והמבקר הספרותי
עמנואל בן־גוריון(.חעולם הזה)
צפורה סנדלר, הרצליה
.״ האס קבלו את פרס הילודה?
מבצע כל מיני עבודות בנין עם או בלי
חומר( .מעריב)
שלמה שפילמן,צה״׳ל
לפי רוח הזמן.

55 קורעים קבועים בספרית הקבוץ...
(במחנה לעולה)
אורה בוכמן, תל-אביב
...השמידו את כל הספרים.

המועצה הכלכלית ממליצה להשאיר ב׳
קצוב ובפקוח מלא את הסומים הבאים...
(הארץ)
י. לבני, תל־אביב

׳פקוח גם על בעלי מום?

* ? 3וגין ן: שתוק.

ח ־ חטר 1ן

במרחב
מ ב עד ססך החול
החמור והאוכף
לגבי העולם הרוע היה זד, נצחון גדול לאח־רות
הערבית. החלטת הליגה להגיש אולטימטום
לממשלת בון שתימנע׳מביצוע הסכם השילומים
שלה עם ישראל (העולם הזה )786
נתקבלה פה אחד ; שום נציג לא ערער על
האיום לנקוט בסנקציות כלכליות נגד גרמניה.
אך בניגוד לרושם הכללי שנתקבל בעולם,
לא היתד, בעיית השילומים בעיה שהעסיקה
רק את מדינאי הליגה המכובדים: גם בעתו׳
נים הערביים ובשיחות בתי־הקפה הרבו לדון
בה. שם היו המסקנות שונות מאלו שנתקבלו
בועדה הפוליטית של הליגה. אין פשר הדבר
כי מישהו, באהבתו הרבה לישראל,
אהד את הרעיון כי ישראל תקבל לפתע
הענקה של מאות מיליוני דולרים. חילוקי
הדעות היו סביב השאלה, אם בכלל יש
להתנקם בגרמניה.
כאילו -לפי הספם, הופיעו בעתונים שונים
רשימות וקריקטורות, כולן מבוססות
על הפתגם הערבי העתיק האומר, :משלא
יכלו לחמור, התנפלו על האוכף׳.
מרומן הוא שקבע. הסביר מוחמד
אל־תבעי, עורך השבועון ר,קהירי אתר
׳סאעה, באחד המאמרים. הללו :״החמור הוא
ארצות הברית ; האוכף היא גרמניה המערבית.
מדינאינו, הנכבדים, שלא יכלו לראשו״
נר, מצאו מסלה נוחה בשניה׳.
״עלינו להבין,״ כתב ,״כי מצבה של גרמניה
כיום דומה למצב בו היו מדינות ערב
שרויות עד לפני זמן קצר: אין היא מושלת
בביתה. אמריקה היא הקובעת בגרמניה הכבושה.
אם היא אומרת ״כן״ ,חייבת גרמניה
להסכים> אם היא פוקדת לשלם מאות
מיליונים ליהודים, היא נחפזת לעשות זאת.״
תרוץ חוקי לגרמנים. מה, אם כן,
מציעים אל־תבעי וכל שותפיו לדעה?
בידי ממשלות ערב, הם אומרים, ישנה
החלטה של האומות המאוחדות, המצווה על
ישראל לשלם פיצויים לפליטי ערב על רכושם
הנטוש. מדוע לא תפנה הליגה עתר. לאותן
האומות המאוחדות, או לבית דין בינלאומי
מוסמך, שיקבע מה ערכו של רכוש
נטוש זה? עם הערכה כזו בידה, תגש הליגה
לממשלת גרמניה בתביעה לעקל אותו
סכום מסך הסכם השילומים.
״זהו הפתרון המעשי היחיד,״ הם מסכמים
.״כי אז ניתן לגרמנים תירוץ הוקי
לא לשלם ליהודים.״ וזה, לדעתם, הדבר שישמח
ביותר את גרמניה המערבית.
מצרים הדיווח מתעצבן
גם היום כל מלה היוצאת מפי הליוור, מוחמר
נגיב, היא חוק בל־יעבור במצרים. אלא
שיחד עם בצוע החוק נשמע רחש שיכול בקלות
להתפרש כמחאה ואי־שביעת רצון. כי•
נגיב, רודן בזכות אללה ורצון הצבא, החליט
מן היום הראשון לעטות את הגלולה המרה של
השלטון הצבאי במעטה מתקתק של חיוכים
ועממיות.
ליד המסה הצבאי המצומצם המנהל את
מצרים הקים יחידה ענפה ופעלתנית ליחסי
ציבור. תפקידה: לחבב את הליווה על כל
שכבות העם. בכל מקום הוצב צלם, סוכני
הפרסומת הזמינו אליו, לביקורים ידידותיים,
אנשים מכל המעמדות והעדות. עתוני
מצרים, שנהגו להקדיש 307,משטחם המצולם
לפארוק, הפרישו עתה למעלה מ־
507,לאליל החדש. הוא הופיע מתחבק עם

ראשי הכנסיה הקופטית ביום חג נוצרי,
מבקר בביודהכנסת היהודי ביום הכיפורים,
מתפלל עם׳שיך אל־אזהר, מנשק תינוקות,
נואם בפני סטודנטים, לוחץ ידי פועלים. בכל
תמונה הסתמן חיוך מלבב על פניו הגב־

ריים.
תמונות טפשיות כמקצת. המבחן
הראשון בא כאשר. תבע מהוופד לפסול את
מועמדותו של מוצטפא אל־נחאס לנשיאות
המפלגה. אל־נחאם נכנע אך הוופד נשבע
איבה לנגיב ; וככל שנגיב ניפה להתחבב
על הקהל, נעשו חציו של הוופד נגדו גלויים
ומחודדים יותר. עתונו הראשי, אלינוצרי,
לא העז אמנם לפרסם התקפה ישירה על הדיקטטור,
אולם לא הוחמצו שום הזדמנויות
להציק לו.
״נגיב עומד להחליף את החוקה בחוקה
דתית הכריז פעם. לא היתד. אמת בידיעה.
אולם הכחשה רשמית היתה מעוררת נגד
נגיב את חמת הדתיים. אחרי זה באה ידיעה
על כוונותיו של נגיב לפגוע בבעלי הרכוש
הפרטי, ושוב לא יכל להכחישה פן ׳יעורר

מאות לירות כאלה יש לנו לבזבז? והפקידים
הללו — מה הם עושים כאן בצדרי היום
י מדוע אינם בעבודתם י״
אחר הראה לקהל צד בלתי־ידוע של אישיותו.
בקול עייף ומדוכא הרהר: אללה עשה
את העולם בששה ימים. מנגיב רוצים שישנה,
אותו בן לילה. חי אללה! אילו יכולתי
למצוא מישהו אחר שיקבל ממני את כל העול,
הייתי מוסר לו אותו ברצון.״
למחרת פרסמו דובריו הסבר להתפרצותו: ,
״אין לראות בהודעתו הכרזה רצינית,״ הסבירו
,״כי אם מעשה של שעת עייפות. הליווי,
היה רק קצת מעוצבן.״
סוריה הטנק צעד הצידה
כיאה ליום השנה להפיכה הצבאית הסורית
האחרונה הוקדש יום 2.12.52 למיצעד צבאי
ברחובות דמשק. על במה גדולה עמד גיבור
היום: אדיב אל־שישקלי .״צבאנו מוכן ודרוך,״
הוא הכריז ,״מחכה בקוצר רוח לפקו

הסכינא׳ המסכנא׳
את המחזה כתב אנגלי אחד, בשם ג׳ון
גיי, לפני 200 שנה בערך. לפני 25 שנה,
בערך, מצא לנחוץ, גרמגי אחד, בשם ברט
ברכט, לעבד את יצירתו של׳גיי, וגרמני שני
בשם קורט ווייל חבר לה מוסיקה •.לפני 20
שנה, בערך, הציגה הלהקה ד,תיאטרונית הצעירה
שנקראה אהל, את פרי עטם של הי
אנגלי והגרמנים לקהל הפלשתינאי(א״יי) .החל
מלפני שבוע, עומדת ד,״אופרה״ הותיקה וה־משופשפת
כהלכה, לרשותו של כל אזרח
ישראלי המוכן לשלשל דמי כניסה של 800
פרוטה (בממוצע) לקופת הלהקה התיאטרו־נית,
הלא כל כך צעירה, הקרויה אהל*.
אף על פי שאופרה בגרוש נחשבת ליצירה
קלאסית של הבמה העולמית, קשה למדי להגדיר
את מהותה. מקי ד,סכינאי, מלך
הפושעים והלבבות, מתנגש, אגב הנהלת
עסקיו, במד פיצ׳ום, ראש אגודת הקבצנים.
בריב המקצועי ידו של פיצ׳ום נשארת
על העליונה. גם פרוטקציה טובה אינה מועילה
למקי קן י,פך למסכנאי, והיה גומר
את ימיו על הגרדום אלמלא היתה אופרה
בגרוש •קומדיה.
חוץ מהפרולוג, המבוצע בכשרון — שוררת
מבוכד, כללית על הבמה. על שכמו
של. צייר התפאורות נופל חלק גדול מן האשמה.
הפיגומים, הקרשים, המסגרות, הארגזים
והוילונות, מתימרים להיות תפאורה
מודרנית וסימלית, אך למעשה אין הם
יותר ׳מאשר מכשולים חסרי צורה, המהווים
פחים לרגליהם הקלות של טובה פרדו, בת״
יד, אוסטרובסקי, יעקב בן סירה ורגליהם
הכבדות של שמחה צחובל ויעקב אינשטיין.
למרות הכל, אין אופרה בגרוש כשלון
מוחלט ; ההצגה עלולה לענין את הסכינאים,
הקבצנים, ד,רכושנים, ושאר אוהוי הבמה.

הגברי הבינו היטב

מדינאי הליגה הערכית והאוכף הגרמני (״רוז אל יוסף״ ,קהיר)
ישנה הסלטה

את חמת הפועלים. בתנאים אלה, החלו
דה לצעוד קדימה.״ אחר ציטט מן הקוראן :
תמונותיו החיכניות להראות טפשיות במק ״לכדו־נא את כל הכוח להפיל אימה ופחד
צת, עוררו בלב הקהל את החשש שהוא אדם על אויבי אללה !״
שטחי, שאינו מסוגל להתמודד בבעיות רצינאחרי
הנאום צעד הצבא 15.000 :איש
יות.
מכל החילות. התלהבותם הקולנית של הצו״רק.
מאה לירות?״ אנשים שבאו פים גברה והלכה וכשהופיעו השריונים והאתו
במגע הדוק, שמו לב כי תחת שלוותו
טנקים הגיעו צריחותיהם לשיאן. פתאום התהרגילה
גברה עתה עצבנותו. פה ושם הו גברה נימה של אותם אימה ופחד, ששישקלי
פיע צילום שלו המראה אותו מנופף בידו
הזכירם, על צריחות ההידד, אלא, שלא כרצון
לאות מחאה על ריבוי התצלומים. התחבקו־ הנביא, לא בקעו הפעם מגרונות אויביו של
יותיו עם תינוקות נעשו נדירות יותר.
אללה.
ההתפרצות הפומבית הראשונה ארעה
הסיבה •:אחד הטנקים נתקל בשער־נצחון,
שעה שנכח בהנחת אבן הפינה לתחנת שי שינה בפתאומיות את כיוונו, חרש את הצופים׳
דור חדשה. הוקמה במה מוצלת, ומאות הדחוסים. כעבור כמה_ שניות היו מוטלים
אורחים ופקידים התקהלו לכבוד המאורע. אך סביב המפלצת המשתמלת למעלה מארבעים
במקום לחייך ול&בח, יצא הפעם הליווה ב הרוגים ועשרות פצועים.

התקפה חריפה על המארגנים.
״קבוצת איכרים התנפלה, מרוב התלהבות,
״זהו בזבוז פושע !״ קר £לעבר שר ה על הטנק לנשקו, נפלה קרבן לבורותד״״
תעמולה (האחראי לשרותי הרדיו) .״האם היד. הסביר דובר צבאי למחרת. אך הקהל סבר
צורך להקים במה וכיפה?
האם איננו מסוג אחרת. ובשוקי העיר נשמעה התפילה החלים
כבר לעמוד קצת בשמש?״
רישית :״ירצה אללה שכאשר תינתן הפקודה השר ניסה לפייסו .״זה עלה רק 100 לי .-לצעוד קדימה ידעו הנהגים לשלוט יותר
רות,״ אמר.
טוב על הטנקים. אחרת יעלו על חיל הרגלים
״רק מאה לירות?״ התרעם נגיב ״וכמה שלהם.״

״משול הגבר לסירת מפרש
באין מצפן לו, הוא טועה בדרך,
והאשה — דומה לרוח עז
המסיעו אל החוף שהיא בוחרת.״
ספק הוא אם באימרה זו יש צדק. אם
יש, מתעוררת השאלה: האם העובדה היא
קומית או טרגית? האחים קינטרו, מחזאים
ספרדיים, סברו שהדבר מצחיק מאד. מההנחה
הזאת נולד מחזה שהוצג בשבוע שעבר
על ידי התיאטרון הקאמרי**
העלילה מצטיינת בפשטותה. אדולפו
(אברהם בן־יוסף) ,עורך דין צעיר, מגיע,
ולביקור קצר* לעיירה אנדלוזית. כפי הנראה,
הוא רתק מושבע, אך שתי מערכות
מספיקות כדי לשנות את דעתו. לאחר כ־
150 דקות של תחבולות, אי־הבנות וסיבוכים,
הוא מודה, כחתן מאושר, על מחיאות
הכפים של הקהל. האחראית העיקרית של
המלכודת ושל הצלחת ההצגה היא חנה
מרון, עמוד התווך של התיאטרון.
שאר השחקנים מצטרפים אליה בנהול
נעים, מהיר וקולע של ההתרחשויות. הבמאי
והצייר גם. הם אחראים להצלחה של
קומדיה רעננה וצנועה זו. אף על פי כן
רצוי לציין, למען האמת, שהמין היפה שבקהל
נהיה יותר. הגברים, שנכחו בהצגה,
הבינו את פשר הצחוק, סלחו לנשים.
•אופירה בגרוש (בסקור: אופרת הקבצנים)
מ^ז ג׳ו! גיי. עברית אברהם שלונסקי.
מעוקדת על ידי ברם ברכם. מוסיקה קורט
וייל. תפאורה: אנטול גורביץ. ביום אלף
ארי וולף.
׳* גבר לא יבין זאת. מאת יואכים וסרפין

,העולם הזה׳ 789

חדרה: תעדומת המהנדס קאופמן

ל מי, ו מ תי. מותרלזייף?
שערוריד, ישראלית־חדרתית מתר, בימים אלה מוות
טבעי, באדמת המסשמה, שהפכה עיר ביום יובלה הששים•
נקברו בשקט שורת זיופי המחאות שנעשו בידיעתו המלאה
של ראש העיר. הרווח הפוליטי שקיוי לעשות מפלגות
הימין, אשר גלו את העובדות, לא בא להן. הפרשה שדמתה
בראשיתה, למהדורה מחודשת של ענין נוי, אדירי,
וכדומה, לא התפתחה יפה. עסקני הימין נאלצו לראות
כיצד הוציאה המפלגה הנאשמת, מפא״י, את הרוח ממפרשיהם
הנפוחים.
מפא״י, שברוב המקרים, בהם הואשמה בשחיתות בשורותיה,
לא הצליחה להשמיע הגנה משכנעת, שינתה
הפעם את תכסיסה, היתר, זהירה יותר. בהבינה, כי לא
תצמח לה טובה אם שמו של דוד ברמן, ראש עירית
חדרה, יוזכר בנשימה אחת עם ברוך נוי, הוציאה את
המסקנות, סילקה אותו בשקט מכסאו. אם כי לא פוטר
רשמית, הועברו רוב תפקידיו המשקיים והכספיים לסגנו,
מאיר רפפורט. התכסיס עלה יפה: גדודי הימין המסתערים
נשארו שלופי־כידונים אך ללא יעד להתקפתם.
מי מקבל את הכסף י לפחות בשלושה תאריכים,
ב־ 1950ו־ 1951 שולמו על ידי קופת העיריה סכומי כסף
(שהסתכמו ב־ 280ל״יז לאדריכל בשם ״קאופמן״ .העוברה׳
שלא היתד, מפוצצת לכשלעצמה, הפכה מענינת יותר, כאשר
מישהו טרח לברר מיהו אותי ״קאופמן״ .חפושיו
של הסקרן עלו בתוהו: אדריכל בשם הזה לא נמצא בין
בעלי החוב של העלייה. החתימות ״קאופמן״ המופיעות
על שוברי התשלומים מספר 8266 ,6751 ,6326 של עירית
חדרה, ועל המחאות הבנק היו מזייפות. השוברים היו
מאושרים על ידי ראש העיר — אז ראש המועצה המקומית
— דוד ברמן, חתומים על ידי גזבר העיריה — אז
המועצה — אריה קראוז. כמקבל התשלומים הופיע על
גבי שלוש המחאות, שנמשכו על בנק הלואר, וחסכון בחדרה,
אותו גזבר: אריה קראוז.
למגלי התגלית הקגסציונית היתד, הדרך ברורה. ישר
מספידו של ברמן הזדרזו אל ביתו של איש חדרתי שני,
שמנמן, שסיגר עבה ונצחי בפיו — ,יחזקאל גולדנברג.
במשרדו אשר בביתו הפרטי שבמרכז חדרה, קבל אח
האינפורמציה בהתלהבות, ערך תכניות פעולה. גולדנברג,
שישב 27 שנה במועצה מטעם הציונים הכלליים (עד לפני
שנתיים) לא היד, חדור אהבת יתר לראש העיר המפא״יי.
השאלה שהדהדה במוחו: מי קיבל את הכסף י למרות
שהרגיש כי לא היתר, כאן מעילה אישית, לא יכול היה
להזניח הזדמנות להכות ׳באויב.

סגן ראש העירוה מאיר רפפורט
הנהלת הענינים בפועל

מבקר המדינה״ שביקר במשרדי המועצה באותה תקופה,
בא כאילו משמים. אף הוא מצא את המסמכים המסתוריים.
עם גמר חקירתו, כתב מכתב לדוד ברמן, שאל
אותו כמה שאלות פשוטות: כיצד קרה שהחתימות
״קאופמן״ ,המופיעות על שוברי התשלומים, אינן זהות
זו לזו? כיצד קרה שלא ״קאופמן״ ,הזכאי לתשלום, כי
אם גזבר המועצה, פרע את ההמחאות בבנק י איזה שרו־תים
נתן אותו ״אדריכל קאופמן״.למועצד״ שתמורתם
היה צריך לקבל את ד,־ 280 לירות? על סמך מה אשר
דוד ברמן את התשלומים? באותיות גדולות יותר הוסיף
מבקר המדינה את השאלה העיקרית: היכן גר ״האדריכל

קאופמן״ ,מיהו בכלל?
״אישי־סודי״ .דוד ברמן היה אותה שעה בביקור בלונדון.
עם חוזרו, נתן תשובה לכל השאלות הדן מהאחרונה.
הוא לא הכחיש כי הוא שהמציא והוליד את
״המהנדס קאופמן״ .היה זה שם מושאל שהומצא על מנת
לסלק תשלומים שעבודם לא היה כיסוי בין סעיפי תקציב

ראש עירית חדרה דוד כרמן
בשם בלבד

עוורת, תמיד עמדתי בדרכו בהיותי דובר הפועלים, בעוד
שהוא היה תכססן האיכרים הותיקים, איים לא פעם על
פועלים שיגרשם מהמושבה אם לא יצייתו לו ולחבריו.״
.המשפט לא התקיים. האויב, יחזקאל גולדנברג,
המכונה בפי עצמו בפשטות ״חקלאי״ ,לא היה מודאג
מהמחלה הפסיכית ,״ברמנופוביה״ ,שיריבו יחסה לו. היה
לו קלף פוליטי ביד והוא לא ראה כל סיבה שלא להשתמש
בו. מכתבו של חיים כהן בענין הזיופים, שהרגיע את דוד
ברמן, עורר תגובה הפוכה אצל גולדנברג. הוא החל מחפש
דרכים חדשות לסלקו. קודם כל הלך בדרך הפשוטה, דרש
מברמן שיסתלק מרצונו הטוב. ראש העיר סרב, הציע
ועדת חקירה. גולדנברג הערמומי הצטחק, דחק לפינה,
כמגוחך, רעיון של ועדת חקירה, שתהא לבטח מורכבת
לפי מפתח מפלגתי. לבסוף מצא לו שותף רשמי להתקפה
גכל החזיתות: אהרן פרנק, חבר המועצה מטעם הצ״ונים
הכלליים, חתם יחד אתו על כתב האשמה נגד דוד ברמן,
שהוגש לבית המשפט בחיפה. האשמות בו: זיוף, רשום
פרטי־כזב בפנקסים, גניבה,.
גולדנברג שפשף ידיו מרוב נחת, ראה בדמיונו את דוד
ברמן עומד בפני שופטיו, כשאולם בית הדין מלא מפה
לפה עתונאים שידאגו לפרסום הדרוש. אך הוא בשל את
המרק בלי להתיעץ בטבח הראשי. יומים לפני קיום המשפט,
בספטמבר ,1952 עלה חיים כהן, עתה יועץ משפטי
ושר משפטים כאחד, שנית על במת חדרה. יד הברזל ירדה׳
השתיקה, בפעם השניה, את המשפט ואת האשמות.
גולדנברג התרתח. אלא שהפעם לא התרתח לבדו. הציבור
החדרתי ברובו, ואף אלה שלא האמינו כי דוד
ברמן מעל בכספיהם, לא תפשו את ההגיון המיוחד של
חיים כהן: בחודש מרס אותה שנה כתב במכתבו כי
״יש לו ספקות אם היו כוונות להונות״ .עתה, כשניתנה
הזדמנות מצוינת, לברר אם אמנם היו ׳הספקות האלה מוצדקים
ציוה על השופט לא לקיים את המשפט. הגיון שר
המשפטים, היה מיוחד במינו. הוא רצה למנוע עריכת
משפט פוליטי, משמיץ, גרם במקום זה לטשטוש פוליטי,
משמיץ לא פחות
נאנח יחזקאל גולדנברג :״הם מנעו פה משפט על
רקע ״לירי״ ,חבל מאד.״ אחר כך התאושש, הצהיר ברבים
את החלטאו הנוקשה ואמונתו הפוליטית :״אני
מעריך, למשל, את בן־גוריון, אולם אני שונא את הבן־
גוריונים הקטנים. דוגמה מאלפת לבן־גוריון קטן: ברמן.״
אחר קרא לאסיפה בקולנוע חדרתי, שהבאים אליה, היו,
לתמהונו הרב, אנשי מעברות דוברי יהודית, שלפי טענ״

העיריה. התשלומים האלד, נתנו, למעשה, למהנדס העיר,
יוסף שמיר, שביצע עבודות שלא נכללו במסגך ת עבודתו
היומיומית, היה זכאי לקבל עבורן שכר. דוד ברמן חשש,
שנתינת עבודה נוספת למהנדסו בתוספת למשכורתו,
תעורי• קנאה בקרב יתר עובדי המנגנון, העדיף את הזיוף
על סכסוכי עבודה, נתז הוראה לגזברו לד,כיו המחאות על
שם בדוי, לקבל את תמורתן בבנק ולשלם את הסכום,
במזומן, למהנדס העיר. בסוף דבריו אל המבקר הצטער
ברמן על השיטה בה אחז, הבטיח כילד טוב, כי לא הוא,
ולא פקידיו, ישתמשו בה להבא.
אולם הצטערות בלבד לא היתד, עשויה להרגיע את
משרד מבקר המדינה. הלה הפנה את כל החומר שגילה
ליועץ המשפטי של הממשלה, הניח לו להחליט באיזה
צעדים יש לנקוט שעה שראש העיר מזייף המחאות.
חיים כהן, היועץ המשפטי. ידע בדיוק מה לעשות :
ב־ 13.3.52 שגר ממשרדו מכתב אל דוד ברמן, רשם עליו
את המלים ״אישי סודי״ ,הודיע לו, כי העובדה כי
נתגלו זיופים, עשויה לעורר דאגות צבוריות חמורות. אך
על גבי אותו גליון בישר לו גם בשורה יותר משמחת :
אין הוא רואה מקום לתביעה פלילית נגדו ונגד שותפיו
לזיופים, כיוון. שלא הוכח כי הזיוף. נעשה מתוך תקווה
להנאה אישית.
חיים כהן, שהספיק מאז להתמחות בהשתקת משפטים
שהיו עלולים לעורר הד ציבורי הזק מדי, להסיר את אור
הקדושה מראשי כמה אנשים חשובים, השתמש בסמכויותיו
החוקיות: לפי ההוראות המנדטוריות שנוצרו בזמנו
להגנת הפקידות הבריטית בפני תביעות הנייטיבס, רשאי
היה לחסל, באופן אז־מיניסטרטבי, כל תביעה פלילית
פרטית.
״אולי משום שאגי גליצאי״ .האיש, שמעל ראשו
החלה מתחוללת סערה רצינית, נשם לרוחה למקרא מכתב
היועץ המשפטי. בדירתו שבקצה חדרה, בבית אופיני׳למקום׳
מרוהט בפשטות, בעל גינה קטנה המפרידה בינו
לבין הרחוב, הרהר דוד ברמן על דרכו הצבורית עד היום.
ברמן, הדומה יותר לבעל בית טיפוסי מאשר למי שהיה
מזכיר מועצת פועלי חדרה, עזב ב־ 1938 את פולין מולדתו
ואת משרד עורך הדין שלו.,עלה ארצה, היה זמן מה
חבר קבוצת חולדה. אחר כך עבר לחדרה, הפך תוך
זמן קצר למנהיג פועליה, שתמיד לחמו קשות נגד האינטרסים
של כת הפרדסנים. בעת שרשימת ההסתדרות
הצליחה, בשנת ,1945 לזכות במאבק יעם מעמד, האיכרים,
איש צ״ב יחזקאל גולדנברג
להשיג רוב בבחירות המקומיות, שירת ברמן בצבא הברי־׳
״ברמן, לך לך.״
טי, בדרגת לאנס־קורפורל (טוראי ראשון) .שלטונות הצבא
הבריטי, שקיבלו בעקבות הבחירות מכתב בקשה לשחררו,
תו, הציצו אגרופנים מכיסי אחדים .׳האסיפה לא התקיימה.
״לא התקשו לוותר על הלאנס־קורפורל שלהם, אשר שירת
בשבת שלאחריה אירגן הגוש האזרחי (ציונים כלליים
ביחידה של חיילים קשישים. ימים ספורים אחר קבלת
וחרות) אסיפת מחאה בקולנוע גן־זוהר בהזמינם הפעם,
המכתב החליף דוד ברמן את הדרגה הצבאית הנמוכה בנוסף
על הציבור, גם את המשטרה. מבחינה מילולית
תואר אזרח רציני יותר: ראש המועצה המקומית חדרה, .לפחות, שיחק לגולדנברג. המזל: באותה שבת היתד.
ברמן טוען כי יחזקאל גולדנברג היה לאויבו זמן רב
פרשת השבוע ״לך לך״ ,ובמלים אלו השתמש בפנותו אל
לפני הבחרו. מושך ברמן בכתפיו :״לאיש הזה יש ברמנד. דוד ברמן;
פוביה. אינני יודע על שום מד, הוא שונא אותי כל כך ;
כל תכסיסי גולדנברג להוציא את דוד ברמן ומפלגתו
יתכן משום שאני גליצאי. כשמועצת פועלי חדרה בקשה
מכליהם, לא י הצליחו. תחת זאת הלכה מפא״י בדרך
לשחררני מהצבא הבריטי, נתקבל אצל אחד מקציני מכתב
הפתוחה פחות לאוזנו הקשבת של הציבור הישראלי,
אלמוני, שתיאר אותי כאדם מסוכן, שמוטב לא לשחררו.
שחררה למעשה את דוד ברמן מכל תפקידיו חוץ מתארו,
אני חושד כי ידידי גולדנברג שלח אותו. שנאתו אלי היא
השאירה פתוחה את השאלה: סמי, ומתי, מותר לזייף?

אימפרסריו: ב .גילאון — ק.

ספורט

גינצבו*ג

העונה ה־ 28 לשנת ; 1952/53 פתיחה העונה -בינואר
ל טין ־ א מ די ק ה

וי לי אםקפל

בלט

הפסנתרן האמריקאי הגדול.

להקה בת 30 איש
שירה, מחול, מוסיקה פולקלור ומנהגים ואגרות של עמי ארגנטינה,
בראזיל, מקסיקו, צ׳ילי, ספרד ועוד.

משהו אינו כשורה

מרינה סויטדובה ולהקתה
פרימה בלרינה של ״מיטרופוליטן
אופירה״ ,של .״ניו־יורק סיטי בלט״,
של ״הבלט הגדול מרקיז דיו קיוואס״,
של ״הבלט׳הרוסי הגדול של מונטה
קילו״.

אנדרי סיגוביה
הגיטריסט

כדו רגל

העולמי

קטרין פרוברם רנסרם
להקה כושית בת 10 איש•

יהודי מנוחין

פולקלור ופולחן בחיי הכושים מימי
העבדות ועד ימינו אלה.

הכנר העולמי.

פרטים יבואו.
תהליך הדו ש הנען דים
תהליך חדוש הנעורים
הנגרם על
ידי שמוש בקרם
ביו־הורמון של
״אלפא״ הנו תו־
< צאר, מחמרי הז־

נד, מובחרים ה־חודרים
עמוק לתוך העור. חיים חד־שים
מפכים ברקמות העור, קמטים
וקמטוטים נעלמים והעור נעשה שוב
צעיר ורענן. התהליך המיוחד גורם
לפעולה מהירה מאד וכבר אחרי 3
פעמים של שמוש נכרת ההשפעה
המייפה (דוגמאות חנם אפשר לקבל
לפי דרישה בכתבות המפורטות
מטה).
קרם לילה ״אלפא״ אינו מכיל כל
אלקלי וזוהי הסיבה לתוצאות הנפלאות
שהושגו על ידו.
קרם יום של ״אלפא״ המופיע בריחות
המפורסמים קרפ־דה־שין ונרקיס
אמברה מהווה בסיס אידיאלי לפודרה.

ה דינ ר

שלבד ־ בובבא •׳

דינר זה של בר־כוכבא שימש
מקור לציור המטבע החדשה בת
10 פרוטות שהוכנסה כעת למחזור.
בצדה האחת של המטבע
טבוע כד שמן עתיק עטור עלים.
כד שמן עתיק יומין זה מוכר
היטב כסמל של ״שמן״ ,אשר
בחר בו כסמל לעצמו בעת
הוסדו עוד לפני כ־ 30 שנה.
על כמה מטבעות עבריות עתיקות
מתקופת המרד הראשון
והשני נגד הרומאים מופיע כד
שמן זה והוא מסמל פוריות
הארץ וגם את נם פך השמן של
חנוכה.

תחנת ״ עו ץ ״אלפא״
במשך השבועות המעטים שבהם
הופיעו בשוק הקרמים החדשים של
״אלפא״ הוצפנו במאות שאלות.
עובדה זו הניעה אותנו לפתוח תחנת
יעוץ ״אלפא״ והננו מתכבדים להזמין
את כל המעונינים בקבלת פרטים
הקשורים בשמוש בקרמים ״אלפא״
או בעיות דומות לפנות בכתב, בשפתם
הם אל :
תחנת יעוץ ״אלפא״ ,ת. ד,4060 .

הוד ע ה לקוראים
הקוראים השולחים את גליונותיהם
לכריכה מתבקשים, נוסף לכל הדרוש
— לצרף גם מכתב ובו פרום
מלא על כריכתם.
נא לא לשלוח צקים או המחאות
דאר ללא צרוף כתובת השולח, לפחות.
נא לסדר את חבילות הכריכות כך*
שמספר הגליון הקטן יופיע בראש
והגדול ביותר — אחרון.

חיפה.

היפה ,״אלפא״ ,חברה לקוסמטיקה
בע״מ, רחוב הרצליה .22
תל־אביב, ה״ה אשר ושטיין, רחוב
אלנבי . 112
ירושלים, ה׳ א. רייס, ב׳ מוקרקר,
נחלת שבעה.
ההנהלה פסנתריס-

קניה -מכירה -תר,ונים
כוונים

וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

צינקוגרפיה

רינדזונסקי
רחובהקישון .6ת ל ־ אביב

גלופות קו

הפעם. אם היו האמצעים כשרים או לא, אין
זה מענין, העיקר שלא יחשבו שם כי נבחרת
ישראל משנה בכל יום שני וחמישי את
שמה.״

להבדיל באלפי הבדלות, אפשר לדמות את
תמונת הכדורגל הישראלי בשבועיים האחרונים,
למחזה המתרחש כמעט בכל שבוע
באיים הבריטים: נצחונן של קבוצות ממדרגה
שניה ושלישית על האריות שבחבורה.
כשסוכם מאזן משחקי השבת שעבר תמהו
רבים מחובבי הכדורגל בארץ. השאלה המנקרת
במוחם היתה: האם ארבע קבוצות
ליגה ב׳ טובות מארבע קבוצות ליגה א׳ ?
האין השעה כשרה לשבור את הקרח, לארגן,
לכניסה לליגות השונות, מבחן מחודש מקיף,
לפנות אולי את מקומותיהן של קבוצות
נרדמות? ברור כי השאלה תשאר בגדר
שאלד. הלכתית. לשינויים מסוג זה יתנגד
תמיד הצד הנפגע שבהתאחדות הכדורגל. אך
השבת נפלה שוב קבוצת הליגה הראשונה
קרבן למפלה מבישה מידי אחותה הקרח־נית.
הפועל חיפה ניגף .0:5משחק זה הוכיח,
ביחד עם המשחק בו נוצח מנבי פתחי
תקוה בכפר סבא, כי משהו אינו כשורה
בליגה הישראלית לכדורגל.

סנונית ראשונה?
ארבעת אלפי העינים לא נצמדו השבת אל
22 שחקני ביתר תל־אביב והפועל תל־אביב.
הן ננעצו בשופט ישראל בלקינד, רחב הגרם,
שמרח עצמו לבוא מפתח תקוה כדי להוכיח
שוב כי מותו ללא עת של שופט חיים שניי־דר
השאיר אחריו חלל ריק שחבריו עדיין
אינם מסוגלים למלא אותו.

האחוד_לא נסלח
על ספורט השולחן הירוק בישראל
נפוצה אימרה: כשהג׳ינג׳י משחק טוב —
הרמה של טניס השולחן טובה, כשהוא משחק
רע — היא רעה. הכוונה היא לשמחה
פינקלשטיין הותיק, חבר מכבי ד,צפון, תל-
אביב, הזוכה הנצחי בתחרויות האליפויות
הארציות, והמנוצח רק כשהוא נעדר מהן.
קשה לעכל׳ את העובדה שהשתתפותם של
מאה ועשרים מחזיקי מחבט הפקק לא גרמה
לכל שינויים בצמרת האלופים הותיקים. וכשד,יורשים
אינם ממהרים לעטות על שלל
הגביעים, ריכזו הפבוריטים את כל מרצם
כדי לזכות בתואר האלוף לשנת •1952
ארבעת הגדולים: יצחק ורדי, יהודה
פפרבאום, פינקלשטיין (כולם אנשי מכב>)
אברהם שטרנהרץ (הפועל) ,אינם זרים איש
לרעהו. כשהתיצבו למשחקי חצי הגמר ידע
כל אחד על בוריין את מעלות ומגרעות
יריבו. פינקלשטיין פיצח אגוז קשה כשגבר
על פפרבאום לאחר מערכה אחת לחובתו,
הבטיח את מקומו בגמר. במשחק חצי־גמר
שני נפגשו שני יריבים ותיקים: ורדי, סרן
בחיל האויר, ידוע כשחקן חריף בעל הנחתות,
ואילו שטרנהרץ חולש על משחק הגנה
משובח. בפגישותיהם האחרונות זכה האחרון
הודות לסבלנותו הרבה, הכריח את יריבו
לרגוז על הכדור, לשלחו לרשת או לחלל
ד,אויר.

לכאורה היה הכל פשוט: הפועל תקף
הפעם היתד, תכניתו של ורדי מוכנה מברוב
הזמן, הוכיח ׳ עליונות טכנית. ביתר
ראש: להחליף את היוצרות, לרקד על עצעמל
קשות כדי להפריע ליריבו, אך בלי
ביו של שטרנהרץ. עשרות העינים שעייפו
הצלחה. בלקינד, שהתכונן לקרב איתנים,
מהעברת אישוניהן מצד אל צד לנוכח המשסיבך
במשרוקיתו את המצב, טעה דווקא בחק
המשעמם, נפקחו לרווחה בסופו של הרגעים
מכריעים, הבליט את בקיאותו בחוקי מאבק הארוך: כשהתוצאה המערכתית היא
המשחק במקרים פעוטים. ההפקרות ששררה , 1:1מוביל שטרנהרץ את מאזן המערכה העל
המגרש המדושא גרמה לשריקות בוז
שלישית ב־ 10:12 נקודות לזכותו. ורדי עשה
שלא,
מצד אוהדי שתי הקבוצות, ביחוד שעה
את מבצעו הגדול ביותר מזה שנים, השאיר
הוכרו שני שערים לטובת הפועל, אך הוכר את אלוף הפועל במקומות בעוד• הוא צועד
השער השלישי של הרצל פריצנר, למרות עד 21 נקודות, זוכה לתשואות. בגמר גבר
שהלה נגע, ברגע גורלי, בכדור בידו.
עליו פינקלשטיין, זכה בתואר, בגביע.
על אף השליטה הגמורה במגרש, תוצאה
לאי הדיוק ד,משוע אליו הורגלנו, ניתנה
ראשונה לעבודתו של המאמן ג׳רי בית־הלוי*,
הפעם מכה מוחצת• שרה גולדמן,־ עליזה
נאלצו אנשי הפועל לחכות עד הדקה האחרולייפניק,
אחיות בית החולים ״מלבך בבאר־נה
ממש כוי להיות בטוחים בנצחונם, לק יעקב ואלופות הארץ, אחרו שלא באשמתן,
בוע את המאזן בשני שערים לעומת אפם,
נתקלו בסרוב מוחלט של המארגנים לקבלן
לזכותם.
לתחרויות שהחלו שעה ארוכה לפני בואן.
האלופות, חברות הפועל, רטנו ביחוד כלפי
נציגן בהתאחדות, יעקב גוטליב, שהפתיע
רגל חסת דגל
לטובה באובייקטיביותו. טען גוטליב שעבד
ללא ליאות להצלחת המפעל , :הגיעה הכאשר
עמדה, לפני חדשים מספר, קבוצת
שעה לעמוד מעל האינטרסים של האגודות.
מכבי תל־אביב לערוך את סיורה באנקרה,
נהגתי לפי חוקי ההתאחדות בהן קובעת הבקשה
לשאול את שוער מכבי פתח־תקוה
דייקנות, לא האינטימיות.״
חיים בוך כממלא מקום לשוערם הקבוע.
מחלקת הכדורגל של פתח תקוה לא מהרה
להשיב בחיוב, מצאה הזדמנות נוחה להעמיד
תנאי: שיגורם לחוץ לארץ, לבד מבוך, של
ארבעה מחבריו לקבוצה.

א תל טיקה

התל־אביבים לעגו לתנאי המגוחך, ויתרו
גם על בוך, זכו להצלחה אפילו בלעדו• בינתיים
עבר הגביע הישראלי, במפתיע, לידי
הפתח־תקואים, המריץ אותם לנצל היטב את
התואר הנכבד, לבקר בזכותו בארצו של
אתא טורק. אך מתוך שיקול רציני ברמתה
הבלתי משכנעת, החליטה הקבוצה לצרף
אליה לא פחות מאשר ששה שחקנים זרים,
חברי הנבחרת הלאומית, והם: שייע גלור,
צבי ססודינסקי, יוסף גולדשטיין (מבבי חל־אביב)
,משה ליטבק (רחובות) ,יעקב חודו־רוב
ואורי קרני (הפועל תל־אביב ופתח־תקוה).
ובעוד
משתעשעים מחזיקי הגביע בתקוות,
יושבים על מזוודותיהם, הגיע מכתב מתל־אביב
שהזכיר בשתי שורות את העבר הלא
רחוק, את ההחלטה לא להשאיל שום שחקן
ממכבי תל־אביב. מצב הרוח ירד פלאים, הנסיעה
נדחתה לזמן בלתי מוגבל.
רינן חובב כדורגל :״ההרגל לשלוח, תחת
כל שלט, את מרבית שחקני הנבחרת נמנע

גלופות ר שת

;טניס־שולחן

* שנטש את מכבי תל־אביב בשל חיכוכים
•עם שחקניה.

בדור בראש
לקהל המועט שבא לחזות בתחרויות ההכנה
באתלטיקה קלה שהתקיימו במגרש הפועל׳
קרית חיים >ין סניפי הפועל ומכבי

באזור, לא נכונו הפתעות מיוחדות. לעומת
זאת, הוא היה עד למקרה אופייני של הזנחה
ואי־סדר.
עוד לפגי תחילת התחרויות הסתובבו הצופים
וד,ספורטאים במגרש כשמכשירי הספורט
פזורים בשטח• אחד מן הקהל, שרצה
להפגין את כוחו, נטל כדורי ברזל מעל האדמה,
זרקו בעוצמה רבה. בטרם שהספיק
למדוד את מרחק ההדיפה, הרגיש חובב
ספורט אחר את תוצאותיה׳ כשמשקל של
7,25ק״ג נפל על קדקדו. הוא הועבר מיד
לטפול רופא׳ שקבע כי שני סדקים נקבעו
בראשו.
ממארגני הספורט במכבי חיפה,
את הבעייה אחת ולתמיד, הכזמן
רב שאני דורש שיוציאו
המכשירים מוציאים החוצה רק
התחרות עצמה, מחזירים אותם

בן־יעקב,
נסה לפתור
ריזו :״זה
חוק, שאת
עם פתיחת
בסיומה.״
הוא נתכוון, במיוחד׳ לכדורי ברזל.

״העולם הזה״ 789

היד הנטויה

הסבירה חברת־הכנסת הזזרותית אסתר
רזיאל־נאור, כשנשאלה מדוע לא תצביע
בעד יצחק בן־צבי :״הוא לא מושך אותנו.
הייתי מעדיפה עלם צעיר, ולא מפא״יי.׳׳

כשניגש ח׳׳ב חיותי אחר, ד״ר יוחנן
כאדר, אל סופרת הכנסת החמודה של
קול העם, הסטודנטית מיה ין ןלית, העיר
לה :״את רואה, הרפורמיסטים בגדו בבור־גנים
!״ השיבה מיה :״והפאשיסטים אומרים
זאת התלונן באדר :״רציתי רק
להיות ידידותי.״
כשהופיע אריה קובובי, ציר ישראל
בפראג, בפני הממשלה, מסר לה את העתק
מכתבו האחרון של מרדכי אורן לארץ,
לפני מאסרו. במכתב סיפר אורן שביקש
להתקבל לראיון אצל סגן ראש הממשלה
זאטופק, אך ראה רק את מזכירו. הלה
הודיע לו כי סלאנסקי -הוא בוגד, שאל
על כך את דעתו של אורן. השיב לו אורן :
״אני מאמין בזה. אדם הבוגד בעמו (היהודי),
יכול לבגוד גם במהפכה !״
כאשר חזר שלמה לורנס, ח״ב אגודת
ישראל מביקורו בחוץ לארץ, אמר לעתונאים:
״המטרד, העיקרית לנסיעתי היתד. גיוס תרומות
כספים מאוהדינו שם. במאבקנו נגד גיוס
הבנות הדתיות לצבא נזדקק לכסף רב.״
דרך מקורית ליישב את סכסוך העמים המציא,
בטעות, שמואל אלישיכ, ציר יש
ראל במוסקבה, המשתתף עתה בעצרת או״ם.
אמר אלישיב, בשיחה שהוקלטה בקול ישראל
:״יש להושיב את היהודים ואת הערבים
על שולחן אחד.״
הלורד הרכרט (כרמל) סמואל, זקן
בית הלורדים הבריטי המאוכלס כולו גברים,
דיבר בזכות פתיחת דלתות המוסד העתיק
והמכובד גם בפני נשים. אמר הלורד :״לפי
החוק הבריטי, יכולות נשים לקבל. תוארי
אצולה, אבל אסור להן לשבת ולהצביע ב״
בית־הלורדים.״ מצב זה לדעתו, אינו רצוי.

הצרפתי הנודע --,מוסיף לשמש נושא למאמרים
ולויכוחים בעתודת הארץ. בתשובה למאמר
השמצה בעל המשמר, בו נאמר כי
״בבדלתיים סגורות אנו נוכחים לדעת כי
כל בני האדם הם רוצחים, פחדנים, עריקים,
מנוולים ...כל מקום שבו נמצאים שלושה
ביחד נהפך לגיהינום״ אומר מאבק, בסאונה
של סיעת למדן ליפשיץ, כי כתב על המשמר
ש. אבינועם אינו מבין את המחזה, או
מנסה לסלפו במזיד. קובע מאבק :״בכוונת
סארטר היה ללמדנו כי על בני האדם להתאים
ולסגל עצמם איש לרעהו, שכן הרמוניה
בחיי צוותא היא תנאי הכרחי לאושר.״
עתונאי ישראלי אחר, איש הארץ תושב
פריז, אורי קיסרי, גמר את ההלל על
סארטר בכתבה ארוכה בעתונו. חלק מן המאמר
מוקדש להתקפה חריפה על תיאטרון
אהל ועל הצגת הנערה והכושי שקיסרי, ה־
חדושי קול בעזרת מכחול
בהכנת סרטים נחשבת המצלמה למכשיר
אל־בלעדי. אפילו להפקת הסרטים המצוירים
של דיסני ושות׳ מרבים להשתמש במצלמת
טכניקאלר המצלמת, אחד אחד, את הציורים
הצבעוניים הבודדים. אולם נורמן מקלארן,
בן קנדה, סבור שישנה אפשרות להפיק סרטים
מבלי להזקק כלל למצלמה, והוא אף הוכיח,
הלכה למעשה, סברה זו. הוא פשוט נוטל
סרט גלמי, מצייר עליו, באמצעות עט
ודיו 7000 ,ציורים, שונים כל אחד אג במקצת
מקודמו. מספר כזה של ציורים נותן לו סרט
קצר בן חמש דקות הצגה.
כיון שבסרט מופק הקול באמצעים אופטיים
* ,החליט מקלארן להרחיק לכת ; החל

בקצרה

הצוואר הנטוי
צוארה של אשה אצילה גרם לסערת רוחות
בבריטניה. הצואר: של המלכה ; אליזבת
השניה. כאשר יצאו לאור המטבעות החדשות,
הנושאות את גושפנקת המלכה׳ החליט
הצבור הבריטי כי צוארה נראה בו ארוך
יותר על המדה, אינו הולם אישיות מקודשת
כמוהר .,העיר בקשר לכך הפסל היהודי־אנג־לי־אמריקאי
יעקב (חוה) אפשטיין :
אין הרבה דמיון בין הדיוקן למלכה ...כמלאכת
אמנות אין המטבע איומה כל כך
אבל היא חסרת ״אופי״.
לעומתו היה בעלה של המלכה, הדוכס
מאדינבורג, שבע רצון, מצא את הצואר
נאה למדי. האתת שלא השתתפה בויכוח היתד,
הפסלת הישישה ( )71 מרי גיליק, האחראית
לדוגמת המטבע.
ז׳אן פול סארטר, המחזאי והפילוסוף

ג׳ין פיטרם, דוד וויץ, יו מאילו(״שמעתים שרים״)
שבע שנים ונחת

יושב זה חדשים רבים בפריז, כלל לא ראה
אותה.באותו גליון של הארץ מתפרסם מאמר
סנסציוני מאת שליחו המיוחד של העתון,
עמום אילץ. אילון, אחד מן הכוכבים שברגלו
של עורך ומו״ל העתון גרשום שוקן
נשלח לאירופה בקשר למשפט מרדכי
אורן. תחנתו הראשונה היתד. וינה, ממנה
שיגר את הבשורה (שצוטטה בכותרת הראשית
לכתבתו) כי הוא נמצא במרחק של
״ 250 קילומטר מאורן״ .אם יצליח בימים הקרובים
להגיע למינכן שבאיזור האמריקאי
של גרמניה, יוכל לשגר מאמר סנסציוני עוד
יותר בשם ״ 200 קילומטר מאורן״.

תשבץ מסי 145
מאוזן ) 1 :יגע; ברעמי )4 .מיועד ללבנים)8 .
לאחות רחמנית ; לתייל )10 ,מתומר שלוף, בלתי שלופה:
מגדילה ) 12 .תכונת ארג ואופי <13 .לפי טיבה
— מידת הרווחים ) 16 .ירול, שטו; לבן. תפוח) 17 .
אין לכל שר בממשלת ישראל )19 .הכרחי לחבר־מפלנה
ללכת בו )20 .מכחיל ; מנביר. שבת )21 .ישנו)23 .
דואר בנליל ובננב )24 .בו עלתה פרשת סלאנסלי
וחבריו )26 .תחילת הפיוט ״ונתנה תולף״ )27 .לפעמים
מוליד עכברים )29 .נם כזה אוהבים כובשים
לראות )31 .שטת פעולה ל 30-סאונד )33 .מקבץ.
)35 ברבר חזה <36 .ישראלית, מחכה לנשיאה)38 .
שנים ועוד שנים )39 .ניבט לאדמה )41 .אחד מספקי
סרטי הלולנזע )43 .לא ישן )44 .רל לשמתים.
מאונך ) 1 :עד ש )2 ...קינה )3 .פומבית, למשחק ;
חפשית, לויכוחים )5 .לעתים — חולפת במהירות.
לעתים — זוחלת )6 .מען למכתבים (ראשי תמות).
)7קורה לדבר שאין זוכרים )8 .בעל מתח )9 .בזמן
התרחשויות — מעמיד אליו אנשים )11 .בלתי אפשרי
לגבי אנשי השפלה )14 .לעתים. אצל ילדים, חשוף.
)15 מהתפתחויות המשפחח ) 18 .נחל, חד־נדיא)20 .
בשדה — משביעה ; בעין — לא ניעמת )22 .שכח
לטנור דלת. הצטנן )23 .מדבר כזה — ספוק לחוש
האסטטיות )25 .לא מבפנים )28 .נוטש ראשון את
האניה בשעת סכנה )30 .אחר עלות השחר)31 .
מעולם הרוחות )32 .הרי ; חיוב )34 .מוארת, איננה
מאירה )36 .מקום מנורים )37 .סוג של אלים)40 .
יעיל רק במחציתו )42 .שש ; שר.

פתרון תוועגץ מסי 143

)3 .5אשל )4 .וישי׳ )6 .יאה.
מאונך ) 1 :נארימן.
רק <14 .לשכורה )17 .ע!ר )18 .ימה )20 .יופי<21 .

.העולם הזה״ 789

בוד של רומן (מאת פרדיננד ריהר) המספר
על משפחה אמריקאית, החל מסוף המאה
ד,־ 19 ועד ימינו. לפני 50 שנה הביא בן
הלפר (דוד ווייס את כלתו הצעירה נלי לעיר
קטנה, בה הוא פותח מספרה. הנשואים מתערערים
כאשר נלי בורחת עם בעל בית מסחר
מקומי (יו מרלו) .חולפות שנים ובן
מוצא תנחומים בגידול ילדיו. בנו הבכור,
בני (טומי מורטון) מתחתן עם בתו של
הסוחר שברח עם נלי, הדי (הלן.סטנלי) .בני
מתגלגל לחברה רעה ונהרג בקרב שבין שתי
כנופיות העולם התחתון. חלפו 50 שנה, העיירה
הקטנה הפכה לעיר, ובן הלפר הזקן
שבע ימים ונחת צוער בראש תהלוכת היובל.
למרות
שאין בסרט הזה עלילה אחידה
והוא מורכב מחוליות בודדות, אין הוא כלל
משעמם, בעיקר בגלל משחקם הנאה של השחקנים
הראשיים והרקע ההיסטורי שנמסר
בדייקנות והבנה. יתכן כי בגלל אמריקאיותו
הרבה לא תהיה שמעתים שריס הצלחה מפוצצת•
אבל כל חובב סרטים עלול להפיק
ממנו הנאה יבה.

מצייר קוים על גבי הפסקול. כך השיג ל-
סרטיו קול שלא היה פחות מופשט וחסר
משמעות ברורה מציוריו,

סרטיט

שלגיה ושבעת הגמדים. סרטו ה-
אריר הראשון של וולט דיסני• אף על פי
שטכניקת הסרטים המצויירים התפתחה הרבה
מאז, הסרט עודנו משעשע, בעיקר ילדים.
פנדורה
וההולנדי המעופף. שילוב
שתי אגדות: יוונית עתיקה והולנדית לא־חדשה־ביותר
בעלילה מודרניסטית המתרחשת
בריביירה הספרדית. מלחמת שוורים ומחיל
ספרדי מהווים את הקטעים המעדנים
היחידים בסרט• אווה גרדנר, ג׳ימס מייסון.
התענוג. סרטו האפיזודי של מקס (ב־
״״י-ל) אופולוס המכיל שלושה ספורים מאת
גי דה־מופאסאן, מהם לפחות אחד (אודות
בית־בושת קרתני) קלאסי. ז׳אן גאבן, דניאל
דרייה, עוד רבים.
מקום תחת השמש. ספרו של תיאו-
דור דרייור טרגדיה אמריקאית, מועבר אל
הבד בהרבה טעם אבל מבלי המשמעות החברתית
העמוקה אשר ברומאן. מונטגומרי
קליפט, אליזבט טיילור, שלי ווינטרס.
ויוה זפטה. סרט ביוגרפי, פחות או יותר׳
אודות שודד־פטריוט מכסיקאי אגדי.
מרלון בראנדו, ג׳ין פיטרם.

,.שמעתים שרים״
שמעתים שרים הוא סרט מפתיע. זהו עי

* הפסקול, המצוי בצד התמונה( .אך אינו
נראה על הבד בעת הצגת הסרט) ,נראה כשנוח
צר ולבן שעליו משורטטים קוים, אופקיים
או מאונכים. עין חשמלית ״מתרגמת״״ את ה־קוים
לגלי קול.

אשד )22 .מעלה )24 .כיסוי )26 .כרוב )28 .יעשה.
כרות )30 .עמדה <33 .ותיקן )35 .הינד)37 .

שטח )39 .טפלה )41 .מכם )42 .רם )43 .מהדורה.
)45 סן )46 .דת )47 .לוד )49 .עונב )50 .במדינה.
,מאונך: נארימן )2 .ים )3 .אשל )4 .וישי )6 .יאה.
)7מד )9 .אופי )11 .מרדה )13 .קטע )15 .כוכב.
ריסים ) 17 .שש)19 .הלד־רוח )21 .איש-חים.

ותיטה )30 .ענלו)31 .
הרות )25 .ועדה)27 .

אכסניה )32 .משרה )34 .קפדן )36 .נכס <38 .טס.
)40 הרלם )43 .מתנ )44 .הוד )46 .דו <48 .די.

פתרון מבחן )נדבץ
(ראה עמוד )16

ארול פליז, אורסון וולם.
אליזבת טיילור, איננריר ברגמן.
אן באלסטר, פולט גודרד.
וירג׳יניה מאיו. נ׳ודי הוליד״.
בינג קרוסבי, סידני נרינסטריט.
בטי דיוויס, בטי דיוויס.
סוזן וזיוורד, קירק דוגלם.
טיירון סאוור, דוד נ״בן.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ מס׳ 143
מלכיאל טמיר, רח׳ אחד העם ,84 תל־אביב.
נעים סופר, מקור ברוך, רשב״ם ,9ירושלים.
ירושלמית ייני, פינת יל״ג דרומית ,3הדר
הכרמל, חיפה.

מבחן צלבץ

שמונה התמו^ת שבעמוד זה מורכבות
משני חצאי-דיוקנים של שחקני קולנוע ידועי
שם. נסה לזהות את הכוכבים שבתמונות
ובחן על ידי כך כאיזו מידה אתה מכיר את
שחקני הקולנו *
אם תזהה 14-16 דיו,#נים תוכל להתפאר
כתואר ״מומחה״ לכוכבי קולנוע. אם תזהה
8-13 הרי שאתה* מזהה כוכבים ״בינוני״.
אם הצלחת להכיר פחות מ 8-כוכבים, יתכן
שטעמך כפרטים משובח, אכל אתה ״חלש״
בזהוי שחקנים.
הענק לעצמך את התואר שאתה ראוי דד
לפי התשובות שבעמוד .15