גליון 790 מתאריך 18 בדצמבר 1952

ד ב ־ ח 1כלא דוג גדץ
פקידונים חסרי אופי ומצפון, בורים בעניגי _ים
(ראה רפורטג׳ה)

השבועון המצויר
ל אינפורמציי־

:/ 7 9 0 .שנה / 16ל׳ פסלו תשי״ג

18.12.1952 /

>3ן ןן ןן ןווווווווווווו••ו•וווווווו•וו
מו ר ך הראשי:

העולם

ורי

בגרי

ראש המערכת:

רז־ ל ר־י

עורך הניתוב:
מי כ אל

ה שבוע!! הםצ 1י ר
לאיו 3ודס צי רי
רחוב נליקסוו . 1תל־אביב
(ליד תיאטדוז. אחי )
וו.ד . 11• .מל. וזמני) *•ז•*
מען למבדקים :״עולמם רם
שרד המערכת בירושלים :
רחוב דוד הפלד ויוליאס.
משרד המעד.
מו ל

מכתב־ם

אל מו

כחן

עורך התבנית :
דוו

מני)

הכתב הראשי:

הצלם הראשי:

יהודה נב אי

סול נול ד מז

עורכי מדורים:

מיכ אל אל מו. ני צ ה נבי, ירוחם נבע, תמר תדמור.

משתתפים קבועים:
פרנצה נרובנר. רפאל חייט, אוסקר ט או בר. פילי ם טי א רי,
צבי ש ש.

ראש־מערכת, ירושלים:

מ״מ ראש־מערנת, חיפה:
נתן ריבון

דוד רוביננר

סו,ם רי־חוץ:
מונ טי נ׳ייקובם. נבריאל דנוו. יצחק ה מ אי רי. ש מו א ל מי רון

המו־׳ל:

העולם חוח בע״ם.

.עצור את המכונות!״ זוהי אחת הסיסמאות
האגדתיות של המקצוע העתונאי. התמונה
ידועה היטב לכל המבקר בסרטים
הוליבודיים: הכתב הפרוע, בעל העניבה
השמוטה וו־,מגבעת המעוכה, מתפרץ לאולם
בית הדפוס, מצווה בתנועה דרמטית על הפועלים
לעצור את מכונת ההדפסה, כי הוא
השיג את הידיעה של השנה, שיש להכניסה
לגליון בכל מחיר.
אולם, כמו הרבה סיסמאות היסטוריות
אחרות, החל מ.באתי, ראיתי, נצחתי של
גאיוס יוליום קיסר ועד ל.ם וב למות בעד
ארצנו״ של יוסף טרומפלדור, גם אמיתותה
ההיסטורית של ״עצור את המכונות״
מפוקפקת במקצת.
אולם בשבוע שעבר זה קרה אצלנו.
כל עתוני הארץ שלחו את כתביהם לבנין
הכנסת, לעקוב אחרי הישיבה המכרעת בה
היה צריך להיבחר הנשיא השני. רוב ה־עתוגאים
שלחו יותר מכתב אחד 3 .עתונים
— מעריב, ידיעות אחרונות והעולם הזה —
שלחו חוליות־כסוי של 4אנשים כל אחת.
כמעט כל הפרשנים הרציניים הודיעו שדי־יקיבר.
תסתיים בתיקו. העולם הזה ()788
הביע דעה שונה, קבע שבחירתו של יצחק
בן־צבי היא ודאית, וכי הנשיא החדש יעסוק
בעסקי הבית השני שעה שבי. ג׳י. יעסוק
בעסקי הבית השלישי.
אולם גם העולם תזה האמין שהישיבה לא
תסתיים באותו יום, וכי הקפאון יימשך יומיומיים.
על סמך זה תיכנן את הגליון שלו,
הקדיש אותו לנושאים אחרים.

רפוס ישראל,

תי־אביב

הוכנה התבנית, בלי עזרתו של דוש, שישי
(כמוני) שנת ישרים, לא ידע כלל שבינתיים
התחוללה מהפכה.
בסיכום: ארבעה אנשים לא ישנו משך
36 שעות. כשני מנינים איבדו כמה שעות
יקרות של שינה מתוקה. ואתה קבלת, באיחור של שעתיים בלבד, את השבועון ה
חומר
קריאה לחולים
ה שבוע ערכתי^סדר בחפצי ונ תנלו לעיני ק ד מו ת
של חוברות ועתונים י שנים שנ צ טב רו במשך שני ם
בעלית חנג. בחום גליונו ת עתם. חעולם חזת ועתו-
נים לועזיים. שמרתי עליחם ו טו רב כיון שא מ ר תי
להציץ בהם ולחוכר מפע ם לפעם בעבר. אבל מ או רעות
תו>חה נערמים ב שפע ו איו שע תי פנוי ה לכך.
עבדתי כחוב ש ת בבית־חולים חטיבתי ב צב א
ו אני יודע ת שהחולי ם חסרים חו מ ר לקריאה ...עלה
בדעתי הרעיון ל מ סו ר את כל חע תוני ם הי שני ם
הללו לבתי־החולים. רצוי היה ש מו ס ד אחראי לפעולות
צבוריות כ שלכם י מול לידיו א ת היוז מ ה.

רחל ארליך, נבעת״ם
העולם הזה מוכן לקבל יוזמה זו לידיו,
יעביר לב־וד חולים כל חומר קריאה שיקבל.

הפצצה

את הפ צצהש הו טלהב מערכ ת חעול ם הזח הנכ ם
מ ש הי ם לפצצה ש הו טלה במ ש רד ה חו ץומ תקיפי ם
את ה ע תונו ת על שלא העריכה א ת הדבר כ ר אוי.
האם אינכ ם סבורים שמ שרד ה חו ץ ח שוב ממע רכ ת
העולם וזזה, אם כי נם ב ה איו לזלזל?

רכחי במאל

משה בר־אש, תל־אביב

ר שימתכם על רבתי כ מ אל (העולם הוזז ) 788
היחח 100א חוז. הייתי שכנר, של כ מ אל ב ש כונ ת
שייד נ׳ראח. נרנו ב או תו הבנין. הו א סתחתן
בדיוק חוד ש אחרי נ שו אי וזה היה ב שנ ת 1945

ב מו ווינ*

שכחה

אדם התפרץ לנק־ניקיה
כשנקניק חתוך
בידו.
ר$ועת
״מצאתי
עור בנקניק שקניתי
פה אתמול,״ קרא.
״לעזאזל,״ אמר
הזבן .״שכחנו לח־יר
את המושכות !״
הקורא י. פיינס, חיפה, זוכר, כפרם
השבועי של 1ל״י.
][•וו 11 ווו 11•1111ו•• וווו()׳!11111111111111111111111111111 1111111111

למען השלום
מן ה ר אוי היה כי בי מי ם אלה. תקציבו חלק
בוינ ה...
ה מ תקיי מ ת
מ ע תונכ ם לו עיד תהע מי ם
מבלי שלו םלא תו כ לו להתקיים ובאם תפול
פ צ צה הי אלא תבחין ביו או בי ק טי בי ם לביו שו ח רי
שלום.

יחס סדום ץ

לוחם שלום, תל־אביב

הכתבח על כבי ש סדו ם (העולם הזה ) 786 הי־תח
ממצה ונ תנ ת לקהל קוראי ה ע תון ת מונ ה
כללית על הנע שון בחלק זה של ח מד עו! .אול ם
דבריכם כי ״היח ס אליה ם (תסועלים) דו מ ת ליחס
אל אסירי ם עובדי ם בסרך״ סנע בי מאדוב טו ח
אני כי עובדי ם אחרים מהנהל תהמתחר או א ת
עצמם נפגעים. מאד הצטער תי ש שלו ם כ הן הת רשם
כך בעת בקורו ב מ חנה. האם הדברים מיו חסים
להנהלת מ. ע.צ. ה מ חוזי ת או להנהלת ה מחנה?
תודתי
והערכתי לראש המערכת על הכתבה
הנאה.

משה אלוני, מנהל המחנה
כביש ממשית, סדנם
הדברים לא היו מיוחסים ליחס המנהלים
(במחוז או במחנה) אל הפועלים כי אס ליחס
הישוב בכללו, אל כל העוסקים בסלילת
הכביש.

ליל החג

׳ אני תלמידת ה ש ביעי ת בנ מנ סי ה תל־אביבית.
והנה תפם או תי המורה בשעתש עו ר ב תל מוד
קוראת א ת העול ם חזה. לצערי קראתי ב או ת ה השעה
אתס פו רו של אברהם דסתור ליל החג.
המורה הטיל עלי עונ ש: לקרוא בקול את הספור.
כל התלמידים־ות קבעו פהא חד שאת
הספו ר הזה כתב אדם א שר אינו מו צאאתי דיו
ורנליו בכ תיבה כל שהי.

פנינה גרינברג, תל־אביב
מאחורי. אברהם דסתור״ מסתתר סופר
ידוע.

שירה של פחדנות ז
הופ תע תי לקרוא (העולם לוזה ) 788 כי שי רו של
אי שהפלמ״ ה חיים נורי ננ דמשפט סלנפקי מו פ ץ
בח שאי. וזאמנם (גורי) של א נרתע מלחתום אתש מו
על שירי סער נג דשל טון זר ואף ננ ד קו תדונהגד,
(״ חו ר שו ת ה או רן במשמר״) בו ש הפעם בעמד תו?
אם עשהזאתמ פני משמעתמ פלנ תי ת הרי הן־רד
ה ח שאי ת נלוז ה ביו תר.

משפט פראג
פול גולדמן ויוסף שפרינצק, דוד רוכינגר וכל. בגין בערב הבחירה
בשעה 8נפדה הפצצה

בשעה 8בערב נפלה הפצצה. מפ״ם בחרה
בבן־צבי, הפכה אוחו לנשיא השני של מדינת
ישראל.
ארבעה חברי המערכת( ,פול גולדמן ודוד
דובינגר שצילמו כמעט 200 תמונות של הישיבה
הדרמטית, שלמה הררי והעורך) זנקו
החוצה. ואז נתעוררה בלב ארבעתם שאלה .
נוקבת: מה לעשות?
היה ברור שיהיה זה עוול כלפי ההיסטוריה,
כלפי העתון וכלפיו, אם יופיע גליון
השבוע (שעבר) מבלי שבחירת הנשיא
תתפוס בו מקום.
אולם גליון השבוע כבר היה מוכן, המכונות
בתל־אביב כבר החלו עובדות, לא
היתד. עוד אפשרות מעשית לחולל שינויים
רציניים.

ארבעה חברי המערכת התישבו על כיפת
הג׳יפ, חיפשו בקדחתנות מוצא. לא היה עוד
זמן לכנס ישיבת מערכת, שחבריה כבר הלכו
לבתיהם בתל־אביב. ואז נתקבלה ההצעה:
לזרוק את הגליון השלם, המוכן כמעט,
להכין תוך שעות מעטות כמעט גליון שלם
חדש.
חתיעצות חוליית־הכיסוי על כיפת ג׳יפ לפני כנין הככסת
אתה> קורא, משלם את 200 הפרוטות, ובשעת
2ו נעצרו המכונות .
יכול לדרוש, בצדק, שכל בילבול המוח יהיה
נחלת המערכת בלבד. לפיכך לא אסביר לך
תמי־שעבר בשבוע שפירסם היחיד ישראלי
ודא,
כפי שכתבתם, ב שנ ת . 1942-היי ת׳ ב ח תונ תו.
מה היה פירושה של החלטה כזאת: פיתוח
נות וכתבות על בחירת הנשיא, לא מאוחר
שנוכ חו בה. בין ה מוז מני ם, טובי הסופרי ם ות־התמונות,
עימת התבנית, כתיבת החומר,
מורי םמה אוני בר סי ט ה העברית. התפלאתי מאד
מן העתונים היומיים.
עריכתו, הכנת הגלופות• כל מדור בעתון
מניין לכם ה אינ פו ר מ צי ה הנ כונ ה וזיו או דו תיו
— עתונכם ראוי להערצד״
השתנה, קוצץ, נכנם לתבנית שונה.
אסתר נחמיאם, ירושלים
ואתה מה אמרת? פתחת את הגליון,
תל־אבי־שלוש
מכוניות דהרו באותו ערב
ה שתדלותו של אורי אבנרי לעורר ״ א חוו ת ע מי ם
עילעלת בו, זרקת מבט בתמונות, מיל 8לת
בה, במהירות שאינה נאה למערכת המטיפה
ש מי ת״ הי א עניו רציני וקו חדש. אני ע צ מי.
לעצמך . :הממם, בחירת הנשיא ז למה לא
שקבלתי חינוד ל או מי מובה ק (אפ שר להניד ל או נגד
תאונות דרכים. ראשון הגיע העורך, שמני)
.מו כן ל ת מיד ול הציע ליתר הנוער ל ח מוד׳
תספיקו לפרסם גם תמונות ההשבעה י״
עצר את מכונת הדפום, הוציא מהמיטה את
בתנועת רחבת ׳ ידים ל שפור היחסי ם התרבותיים
עובדי הדפוס והצינקוגרפיה 10 .דקות אחבינינו
לביו הערבים. חבל ש אי ש כ מו רבחי כמאל.
ריו הופיעו שני הצלמים, סגרו את עצמם
שהתאמץ לוזכנם לחברה העברית. א בד לנו.
אלכסנדר גינסברג, חדרה
במעבדה, עמלו בתוכה עד שעה 2בלילה.
קרייני קול >שראל יכולי ם לל מוד חרבה מריבחי
אז נבחרו התמונות, הודפסו. בשעה 5בבוקר
כמאל. הם בולעים חצאי מלים והעברית שלהם
היה המאמר מוכן לעורך הכיתוב, שעזב את ,
אינ ה מו בנ ת.
מיטתו בשעה בלתי־רגילה מאד. בין 5ו־7
יצחק שאראבני, מעברת תלפיות, ירושלים

אליעזר בוכני, חיפה

בז|עולפ אז ה 788 הסניתם א ת הקוראים למאמר
שה שתרע על שלי ש גליון. הז א ת היתוז ה תגובה
על משפט זוועו תזה? ב מ קו ם לה ר או תאת הן וני־עים
הדו חפי םמשטר רקוב לביו םמשפט מו קיוני ם
אלה. ספרתם על ד רכו של ה אי ש אורן. במ קו ם
להוקיע ״ די מו ק ר טיו ת״ ה צו ע קו ת חמם על אי מ פ רי א ליזם.
ב עוד של מעשה הנן ה אי מ פ רי א לי ס טיו ת ב־ענל
מנו ; במקו ם להצביע על הג בי עו תבמשטר זה.
ה טו ען כי קיים חופ ש ב מדינ תו ו מ בי א לידי התנג שות
ביו בו ל א ביו ואשה לבעלה ולה^זפלת האדם; בנ ע
קום ז ח הטתפקתס בנתוח — י סודי א מנ ם — אורות
ירח הדב ש שנג מ ר ביו ברית ה מו ע צו תלמפא ״י
ובין ז| קו מוניז ם ל ציונו ת.

דן בנדר, כפר אונו
לאחר כל מאמ צי הסרק של ה שו מרהצ עיד במשך
23 שנ ח -חל לפ תע, ב שנ ת . 1945 שנוי י סו די בעמדת
רו סיה כ ל פינו ...מ ה דף תה ה סבה ה א מי תי ת ל שנוי
יזן? נזכו רשב או ת ה שנ הפע לו בארץ י שראל ש תי
תנו עו ת מחתרת ש ה טי לו חתיתן על הבריטים. ב או ת ה
שנת התחילה ל פ עול גם תנו עתאמ רי. ארץ י שר אל
תפסה מקום נכבדב חד שו ת. ו או רו חי ה (ב עיני זן-
רוסים) בן הי שו ב שלחם ב אנגלים.
רוסיה מ בינ ה רק את שפ תהמע שי םוח שבה ש תנועה
מהפ כני ת הקיימ ת בא ר ץ הנ מצאת תחת שלמיו
אי מ פ רי א לי ס טי מן ז 1ם תם חייבת ל ע מוד ברא ש
תנועת מחתרת אנ ם י־ אי ם ם ריאלי ם טי ת. מ שו ם כד הי ה
אורו כהמ כו ב ד.
משה תבור. אי ש דנ ר, מספרבע תונו שכאשר
בקר. ב־ . 1947במע רכ ת רודה פרא בו בפראג הראה
לו העורר מברק בדבר ס צו ץ מו ע דון הקצינים בירושלים
ואמר לו :״את ם ה תנו ע ה האתת במזרח
ה תי כון הלוח מתבאמתב אי מפ רי אליז ם הב רי טי.״
דו מני של א תע ט רו בבחר זד. אתה שו מרהצ עי ר
ואת אורו א שר לחמו ב מ פו צ צי מו ע דון הק ציני ם
והטנירום לידי הבול ש ת הבריטית.

פרשת חדרה

י. רבינוביץ, תל־אביב

קראתי בענ יו, אתר שי מ חכ ם (העולם חזה ) 789
על ה שערוריו ת בעירי ת חדרת. אד כ מי שהת ענין
אי שי ת בבעיה, חייב אני להעיר על אי אל ה אי-
דיוקים והשמ טו ת — שי ש בה ם כ די ל שנו תאת רוח
הכתבה.
א. רא ש העיר. מר ברמן. נמצאאשםבמ עי לו ת
לא רק בפר שתהמ חגדס ״ ק או פ מן ״ .אלא ב עוד מ ם-
סר פ ר שו ת: עריכת מ סי ב ה לפעילי מפא ״ י אחרי
הבחירות, בקפה וינקלסו כי סוי ה הו צ או ת על י די
קופ ת העירי תבס עי ף איגנ׳ינ ד ״וינ קל ר״ .ת שלום
למעלז( מ־ 0000 לירה ללא קבלה. וכן מספר עניני ם
שמבקר ה מדינה לא תעיר עליהם ב דו ״ח. ו שלפי
מי ט ב ידיע תי עוד יו ב או לבירור משפ טי.
ב. ביחס לפרשת ק או פ מן, שלפי דברי רא ש העיר
ב אח כדי לכ סו ת הרצאה ל מ הנד ס העי ר מר ש מי ר.
הרי מר ש מי ר הצה(ר ב פני שני עדי ם (מר י. שפק
ומר א. פרנק, חברי עיריה) ש הו א לא קבל כטף

נ. הנני סבור שד רד הג רו רהמשפ טי הי א צו-
רה נ או ת ה להוקעה ותסול פר שו ת ש חי תו ת —
וחייבים אתם לתת יד לכל נ סי ת מ סוג זה.

אביגדור דניאלי, ייושלים

.העולם הזה״ 790

״ אני ר ב החובל! ־

11881

ע ל הג שרעמד: א דן גרץ. הצעיד הח־סא׳ בן ה ־ 2 4־ כ ש כו ב ע
ד ב ־ החובלעל רא שו וארבעתפ סי ־ הז ה !.שלדרגתרב ־
החובלעלכת ביו.
או תהשעהרד פו אחרי ה אני ההס פינו תהמ תינו תשלמש מר־ה
חופי ם: ה א מדיק אי. ד ל קו! אחד * ההמ טו סי םשל הצי. כ• אדן
גרץ הוציא א ת אני ח אביו, א /קאברהםגרץ. מנמ לני ן ־
׳ו ד קו ללאד שו ת ו בניגו דג ל חו ק.

מ שך חמשה ימים אירס ב־ םהס תו תאחדהמ תוו תהמרת קי ם
ביו תרבתולדות הי מ או ת ה עול מי ת: ה ת מו ד ד 1ת בין רב
ה חו בלהבל תי ־ מ או ש ר. שאנ שי ה צוו ת ח שדו ב׳ שווי־מ שקלו
התערער וכי אינו א חר אי.למע שיו;:בין הקצינים הזרים ש ד אגו
לקאד ״ ר ה ״ שלהם. ח ש שו להכ דיו ע ל מדידה: ובין אנ שי
ה צוו חז הי שדא לי םועצמם. נ בו כי םוחס רי^ א||י ם

,.אני

ה חו ב ל!״

מ 11ב ד רמפר׳ן
קשה היה לקרוא את אדן בשם צעיר ישראלי
:׳ופיני. בדברו עברית פיזר לאורך משפטיו
לים אנגליות לרוב. כשחיבר שירים, דבר
־,רבה לעשותו בהצלחה לא מבוטלת, ביכר
ן: שות ואת באנגלית. ד,יא גדל והי בתנאים
• מריים שהם בגדר חלום כמעט לכל צעיר
! .וראלי. הוא היה נעדר חוש חברתי כלשהו,
1יז שפע ידידות ואהבת״רעים, כצבר הממוצע.
אולם אדן גרץ סימל בעיר. ישראלית אופיין
ת: הוא היה צעיר שלא ראה שום אפיק
׳ סיפוק שאיפותיו. האדירות, הוא הרגיש על
ל צייד בקיומו של דור קשיש, חזק ועיקש,
׳וחסם כפניו את הדרך, לא נתן לו להתפתח ביהירות
הדוהרת שהתאימה לאופיו.
שני הוריו של אדן הם אישים חזקים מאד,
:ושר בשל כוח אופיים היד, קשה להם לדור
בכפיפה אחת. אמו, בעלת בית חרושת חיפאי
לקרמיקה, הנחילה לו את החוש האומנותי ה־
:ובהק. אביו, עשיר מופלג בעיר הספנים הרסנית
ליבק, שאיבד את הונו, עלה ארצה וטיפס
שוב לגדולה כלכלית תוך כדי מאבק עקשני,
הנחיל לו חוש תוקפני בלתי מתפשר. ל־
* 1טתי התכונות הוסיף אדן, ילד הפלא, תכונות

הצוות, רב־החוכד. .והבעל: הצוות שהשתתף בדרמה הימית הגדולה, על סיפון
א/ק אברהם גרץ. התמונה צולמה בשעת שהותיה של האניה בנמל חיפה, מראה את ציירי־השלטים
עסוקים בציור הודעות ׳״אין כניסה לזרים״ ,לפי הוראת אדן גרץ, שביקש בדרך
זו למנוע את הכניסה לאנשי הנמל שהיו שנואים עליו. בתמונה משמאל: אדן, במדי רב־החובל.
עומד ליד אביו, בעל־האניות היינץ רנדולף גרץ, שהצליח השבוע לשכנעו לרדת מו האניה.
(ראי. שער)
״16-011.ז 66-0 1111 ^ 1163)1. ׳1׳ 111
6-011,ח 66-0זו 1ז <1.ג״ ? 1111 /\ 116
״511.

6י-?11 ם י0 -? 11י. 1׳ 11־)1 ? 0111־ 1ג0נ 11ג״ 51
״.ז11 15, 51
״66-00111>1<:-011.ז*11-0. 71־ 1 1ז 0
,ו 16 -)31נ 0111כ 6-1מ׳ז0 1׳ 11ז11־ 1 1 01

על הגשר עמד בחור בן ,23 בעל זקן
שחור, בדומה לזה שעטר את לחייו של אור־טון
וולט בסרט מקבת, עיניים עצובות, מעין
בובע־גרב שחור לראשו >מעיל קצר דיום
בהיר על כתפיו. הפקודות האנגליות שנפלטו
מקיו הידהדו על פני המיס ! ד.יא כמעט
שלא נזקק למכשיר הקשר הפנימי של ה־אניה.
מרחוק
רמזו האורות היפים של הר הכרמל•
רוח מרם קרירה
נשבה על פני הים •השקט.
א/ק אברהם גרץ,
בת 5686 טון, חתכה את
המים ללא מאמץ.
משהו מיוחד ריחף על
פני האניה. איש לא דבר,
אך הכל הרגישו בו. חש
בדבר המלח הכשיר שעמד
דומם מאחורי החתימת
הגה.
חש בו הקצין השני,
שעמד בפינת הגשר•
חשו בו שלושה העתונאים, חברי מערכת
העולם הזה, שהוזמנו על ידי רב־החובל
להיות נוכחים במאורע. חש בו הגבר היפה,
בן ה־ 49 שהסתכל בגאוה עצורה ברב־החובל
הצעיר, בנו. ויותר מכולם חש בו
רב־החובל עצמ* ,1דן י גרץ.
כי היה זה רגע גדול של נצחון. חלום
חייו של אדן התגשם. הוא עמד כמפקד על
גשר של אניד ,״שלו״ ,אניה שנשאה את שם
* ״ישר לפנים. שלוש—אחד—אפס (סיבובי
מהירות).״
״׳;•ר לפנים. שלוש—אחד—אפס, אדוני,״
״ארבעה ימינה. שנים—חמנן ז—חמש.״
״ארבעה ימינה. שנים—חמש—חמש כן הוא,
אדוני.״
״שנים שמאלה. שלוש—כפול—אפס.״
״שנים שמאלה. שלוש—כפול—אפס,
אדוני״.

סבו, ושהיתד, שייכת לחברת אביו חברת
דיזנגוף ושות׳ ׳בע״מ. הוא הוביל את האנייה
הז< 1ת׳ לנמל חיפה, נמל ביתו.
כשהמילה האניה את העוגן מחוץ לנמל,
אחרי שרב־החובל הצעיר העביר אותה בזריזות
גאה בין האניות שהיו פזורות בים,
התכנסו רב־החובל ואורחיו בתא הקטן. אדן
גרץ מזג להם בהתרגשות עצורה כוס ויסקי
סקוטי. הוא כבר חי את בוקר יום המחרת,
כשחיפה הגדולה, המלאה אויביו ושונאיו,
תפקח את עיניה אחרי תנומת ליל־שבת
ותראה אותם — את האניה ואת רב־חובלה.
תראה ותתפוצץ.
אחד העתונאים היים את הכוס, ברף ברכה
היתולית לגרץ האב, לגרץ הבן דל־גרץ
האניה ! ״
סי רהקטנה? רבה
עם עלות השחר על הר הכרמל נמוגה
החגיגיות של הלילה. סירה קטנה קרבה ל־אניה,
הביאה אתה רוח
צוננת.
מן הסירה ירד הנווט,
גם הוא רב־חובל, שהיה
צריך להכניס את ה־אניה
לנמל. הדבר הסך
לדרמה אילמת. זה בצד
זה עמד ׳רב־החזבל הרחיק
ורב־החובל הצעיר.
האחד שופע בוז
אדן גרץ
׳וזלזול, השני מתוח י ותוקפני.

תנועה מתנועותיו של הנווט הביעה את
דעתו הסופית והמפורשת, שאין מקומו של
אדן גרץ על גשר הפיקוד, שמקומו לכל היותר
על הסיפון כמלח כשיר. כל תנועה מתנועותיו
של אדן גרץ הביעה את החלטתו העיקשת
לשבור את כל אשר הנווט ייצג? שלטדנות
הספנות הישראלית, רבי־החובלים הותיקים׳,׳
ואולי גם ממשלת ישראל הביורוקרטית.
בהתאם למקובל, הפליט הנווט את פקודותיו
באזני מפקד האניה, שמסר אותן לאנשיו,
בפקודותיו שלו. הנווט הצליח לעשות זאת
בצורה שנתקבל הרושם הברור שרב־אלוף מוסר
הוראה לטוראי ראשון. אדן. גרץ הבחין בדבר,׳
והוא התפתל תחת העלבון.
..״הקבלה לתפילה הנוצרית :״לאלוהים
האב, לאלוהים הבן ולאלוהים רוח הקודש 1״

האניה, החברה. איימה בהגשת משפט, טענה
שאין ממשלת ישראל יכולה להפלות בין
תעודת רב־חובל אנגלית ופנמית. רב־החובל
היה, בעיניה, בא־כוח החברה, אחראי על
רכושה (המגיע בכל הפלגה למליוני דולרים)
כלפיה. היא שללה את זכות הממשלה להתערב
במינוייה.
זאב־הים לא נרתע, חיכה בסבלנות במשרדו
ברחוב כיאט ,2חיפה, בדיוק מול משרדי
החברה, השוכנים ברחוב כיאם מספר . 1
ודא ידע שכל יום של עיכוב עולה לאניה
1200 דולר. הוא ידע שלחברה לא תהיה
אפשרו!) לחכות לתויצאות של משפט. והוא
צדק. החברה הסכימה לפשרה: אדן גרץ
נשאר רשמית רב־חובל לנסיעה אחת, בתנאי
שיחיה^באניה חבר צוות שני, הקצין הראשון
האיטלקי, גם הוא בעל תעודת רב־הובל. פירוש
הדבר היה שהקאריירה של אדן כרב-
חובל עצמאי הגיעה למעשה לידי גמר. ניחם
הוא את ידידיו: אני בכלל לא רוצה
להפליג. אני רוצה לרדת באמריקה וללמוד
חוק בינלאומי.

״ עכ ב רי ם אכול• קנאה״

פנ קסימאי 31צ ,0בו אישרו שלטונות ישראג כי אדן גרץ היה רב־חובל אניח
המעפין יס א/ק שאר־ישוב, ורב־חובל א/קאבר,1ם גרץ בהפלגתה הראשונה׳מארצות הברית.
של אדם מכונס בתוך עצמו, גאוותן מטבעו,
׳׳שקשר נטייה אידיאליסטית מובהקת עם חלומות,רומנטיים
על הצטיינות אישית•
בחיפה גדל בלית חלומות על הר הכרמל,
חוילת מרווחת מרוהטת כביה מליונר אירופי,
גדושה ומלאה שטיחים יקרים, כלי נגינה וציורים
מעשה ידי בני המשפחה. מן המרפסת השקיף
על העיר חיפה הפרושה למרגלותיו, כנסיך
צעיר על ממלכת אביו. הוא צייר, ניגן,
כתב שירים. אולם משאת נפשו העיקרית הי־תה
בכיוון פחות אמנותי, אך לא פחות רומנטי
— אל הים הגדול אשר מעבר למפרץ.
כדי להבין את החלום יש לחזור לעיר ליבק,
שעל חוף הים הבאלטי, ולהוויי הידוע כיום
רק לקוראי ספרו המפורסם של תומאס מאן,
בית בוזנברוק. היה זודהוויי של אצולה גרמנית,
בעלת אניות ; אצולה שאבותיה יצרו
לפני דורות את הליגה הימית הגרמנית, אשר
טפחה את המסורת הימית של צפון אירופה
כולה. הים היה בעיניהם מטרה בפני עצמה.
וחלום חייהם היה להוריש את האניות הקדושות
מאב לבן, מדור לדור.
היינץ רודולף גרץ, האב, נדבק ברוח זאת.
בגרנעיה היה רק סוכן אניות. גם בארץ יסד,
כשותפו הצעיר של מאיר דיזנגוף, סוכנות
לאניות. אולם חלומו היה לרכוש אניות.
ואף כי, סוכנות אניות מתיחה בהרבה יותר
מחברה בעלת אניות, דבל! בחלום זה.
הדבר לא היה קל, מניחי היסוד של הספנות
במדינת ישראל ראו בד, מלכתחילה ענין המסור
לבעלות לאומית או הסתדרותית, כמו
החקלאות. כשפנה גרץ אל דוד רמז המנוח,
שהיה ידידו הפרטי, ביקש הבטחה כי לחברת
אניות פרטית תינתנה אותן הזכויות כמו לחברה
הלאומית, סירב ש1־ התחבורה בהחלט
לחת הבטחה כזאת. כתוצאה מכך החמיץ גרץ
הזדמנות למצוא שותפים צרפתים. הוא לא נכנע,
זכה לתמיכת חברת איסטמיאן, חברה־בת
לאחת מהכרות התעשיה הנדולות ביותר ב״
ארצות־הברית ובעולם כולו. החברה מכרה לו
שתי אוניות: א/ק מאיר דיזנגוף וא/ק הנריי־טח
סולד, ואחר כך גם את האניה השלישית
שקרא לה על שם אביו, א/ק אברהם גרץ.

״לא נו כ ל להרגעות,..״
בינתיים הכשיר את עצמו אדן, בנו, לתפקיד
יורש־העצר. הוא החל מפליג בים.
דרכו לא היתר, פשוטה. לא היתר, לו סבלנות
לעבור אותו התהליך האיטי בו זוכה
צעיר ישראלי לתואר רב חובל, נקודת־השיא
של כל קאריירה ימית: שנתיים בים כדי לקבל.
תואר קל מלח כשיר (אי. בי בחינת
סמיכות, שנתיים נוספות בים עד לאפשרות
לעבור בחינה כחובל שני, נדרך ארוכה נוספת
לחובל ראשון ו-לתעודת רב־החובל.
לאדן לא היתר, סבלנות. הוא ידע שאם
ישיג את התעודה המקווה, תעזור לו חברת
י האניות לקבל פיקוד מתאים. הוא ירד בנמל
פורטוגלי, רכש לו תעודת רב־חובל
* של ממשלת פנמה. הימאים רגילים לבוז לתעודה
כזאת, בידעם שכל אדם יכול להשיג
אותה במחיר דולרים מעטים, כשם שכל אניד,
בעלת שליחות מפוקפקת (ואוניות־המעפילים
היהודיות בכלל זה) יכולה להשיג תעודת־רישום
זידגל פנאמיים.
בימי עלית המעפילים הגדולה ניתן לאדן

מאמריקה שלח ארצה, לעורך הארץ ולעורך
העולם הזה, מכתב שהיה מעין ״אני מאמין״
של אדן גרץ לימים יבואו. כתב אדן :
״העולם הזה הראה ענין במלחמתי נגד
כנופית עסקנים, שמטרתה (איננה) לשרת
את עניני הימאות הישראלית ועניני הגורם
המעונין ביותר בימאות — בעלי האניות —
אלא לנפח תקנות בלתי־חוקיות ומנגנונים
שהם מעיקרם נועדים לספק ג׳ובים למקורבים׳
ולו גם בניגוד לצרכי הצי המסחרי והתפתחותו
הבריאה.

עיקרון האחריות האישית למעשי יצירה
של אדם הודגש באופן חי וברור על ידי
כרב־חובל באניה הנקראת על שם סבי, שרכש
אבי לדגל ישראל כאות לאמון ורצון
טוב ...אין אני נזקק לתעודות סמיכות משום
צד ...הכרה ושלילת־הכרה מצד מומחים
פוליטיים, הבורים בעניני ים, איננה משנה
עובדות המדברות בעדן ; להיפך, אני מסכים
שהאיצטלד, הפוליטית שצירפו לתפקיד המקצועי
של רב־חובל כמה עכברי־יבשה אכולי
קנאה, מכרסמי ונותני תעודות וחותמות למיניהן,
מטיפוס עסקנצ׳יקים המתפרנסים מקיום
וחיסול סכסוכי־עבודה — איננה מתאימה

מא 3ד בן?.מ בן לנכד
בחצי השנה האחרונה ישב אדן ב:יו־יורק,
לא בלם במעשיו. אולם בינתיים חלה התפתחות
בארץ. תחילה נשמעו רק רמזים סתומים.
אולם הרמזים התחזקו, הפכו ידיעה
כמעט מאושרת: היינץ רודולף גרץ החליט
לנטוש את שדה המאבק, להעביר את אניותיו
לידי אויבתו המושבעת, חברת שוהם.
קשה לדעת מה גרם להחלטה זו — שיקולים
כלכליים או אכזבה נפשית עמוקה יותר.
בשעתו הכריז :״אני רוצה ליצור מסורת,
שתעבור יחד עם אניותי מאב לבן ומבן
לנכד. הים הוא חפשי, ואופקיו רחבים. הימאים
שלנו טובים, והם שותפים למפעל...״
יתכן מאד שכשלונו למסור לבנו את הפיקוד
על אוניותיו, שלל בעיניו את התוכן
מן המאבק כולו.

קריאה למשמרה חו פי

המכונאיהרא שון, גרמנייאמריקאי (שמאל) ,הנחשב לקצין המומחה ביותר באניה וכבעל
השפעה מרסנת על רב^חובלו הצעיר ועל שאר אנשי הצוורל, ברובם הגדול בחורים ישראלים.
למלא תפקיד להוביל לארץ את אנית המעפילים
א^ק שאר ישוב. לאדן היד. נדמה שחלומותיו
עומדים להתגשם. בעם חדש, חסר
מסורת ימית, שוב לא יעמדו על כל חצדדים
הפורמליים כמו במדינות ותיקות.
הוא טעה. במדינה החדשה התגבשה
כת של רבי־חובלים מקצועיים קשישים, ש*
למדו את המקצוע בספינות זרות, פיתח!
גאווה מקצועית ונטיה להסתגרות ככל כת
של רבי־חובלים בעולם. אחד מהם, רב־החו־בל
ד,־ומי תכול־ד,עיניים זאב־הים, איש או־דיסה,
נתמנה כראש לשכת רישום ׳הימאים,
עמדת המפתח שחלשה על כל הסגל הימי
הישראלי. הוא לא הכיר בתעודתו של אדן
גרץ.
אמר זאב־הים, בסלחנות מלאכותית ובעקשנות
אמיתית :״לא נוכל להרשות שצעיר,
אפילו צעיר מוכשר ביותר, יהיה
רב״חובל באניה ישראלית, מבלי שיעבור את
הדרך הארוכד. אשר חוק המדינה קובע אותה...״
רב־החובל הצעיר ביותר שזאב־הים
הכיר בו היה יצחק (״אייק״) אהרונוביץ,
המבוגר מאדן ב־ 5שנים, אף כי הוא נראה
צעיר ממנו.

ק פי צ ה מן הא*
כשנכנס אדן לפני 8חדשים לנמל חיפה,
כרב חובל על גשר א/ק אברהם גרץ, הגיעה
ההתנגשות לשואה.
שבועות מספר לפני כן, בימי המרד הגדול,
חתם על חוזה נפרד עם הימאים השובתים,
השניא את עצמו על ההסתדרות
והממשלה. איומו להפיל את עצמו מגג בית
ההסתדרות בחיפה כמחאה על יחס ההסתדרות
לשובתים, אף הוא לא הוסיף לו אהדה
בחוגים אלה.
כאשר חברת דיזנגוף הגישה את רשימת
צוות ד,אניד, להפלגה חזרה לאמריקה, התנוסס
שמו של אדן גרץ בראש הרשימה, כרב־חובל.
זאב־הים סרב לאשר, עיכב את הפלגת

אין ספק שהידיעה פגעה באדן כרעם. הבסיס
נשמט מתחת לרגליו. בהפלגתו האחרונה.
תפס עמדה הראויה לקנאה: רב־חובל
שהוא בנו של הבעל הנהו בעל עמדה נכבדת
בעיני כל ימאי בעולם. הוא הבין שאין לו
כל סיכוי להיות שובץ לרב חובל לכשיחדל
להיות בנו של הבעל.
יתכן שגבר בו הרצון למעשה סמלי :
לפקד על האניה שנשאה את שם סבו, לפחות
בנסיעתה האחרונה לפני העברתה לידי
,שוהם. אולם כשהגיש את רשימת הצוות,
שוב החל המאבק הישן: הקונסוליה הישראלית׳
הממלאה בארצות זרות, את תפקיד
לשכת רישום הימאים, סרבה לתת אישור.

״אני ד ב החובל
ואז עשה אדן גרץ את המעשה שהפך
אותו סנסציה עולמית׳ גיבור הכותרות הראשיות
בעתוני כמה ארצות. הוא עלה על
האניה, פיקד על הצוות להרים עוגן, לצאת
מן הנמל בלי רשות ובניגוד לחוק.
כשנודע הדבר לקונסוליה פנתה למשמר
החופים האמריקאי, בקשה אותו לעצור את
האניה. ספינות מזוינות ומטוסים דלקו אחריה.
אולם א/ק אבריהם גרץ, על רב חובלה,
קציניה ו־ 39 חברי הצוות, בתוספת זוג נוסעים
פרטיים, יצאה מן המים הסרימוריא־ליים
לדרכה הגורלית• .

אקדח שרוף בי ד
אשר קרה מן הרגע הזה מתאים יותר
למחזה תיאטרון ולרומן מרתק, מאשר ידי\
עה הלקוחה מן המציאות.
רב־החובל, שנשאר נורמלי במסרו פקודות,
החל שולח תשדורות מוזרות. הוא הבריק
לדוד בן־גוריון הודעה שיטביע את
אניתו בלב־ים, או יהפכה לאלטלינה שניה,
אם לא ימנה מיד את אביו לשר התחבורה.
פרטי המברקים לוטים ערפל, הוכחשו על
ידי צדדים שונים, ביניהם גם אדן עצמו.
לפי ידיעה אחת דרש אדן גם למנות אותו
למפקד חיל־הים הישראלי.
לא היה ספק שאדן גרץ יצא לפי שעה
מדעתו. המוזר הוא שהקפיצה המחשבתית
לא היתה גדולה — גם בהיותו נורמלי היה
אדן בטוח שאביו הוא המועמד ההגיוני למשרת
שר־התחבורה, וכי הוא עצמו יכול
למלא תפקיד מרכזי בימאות הישראלית.
כשנשאל האלחוטאי במברק חוזר מדוע
הוא מעביר את המברקים, השיב תשיבה.
טלגרפית משכנעת: הקפטן עומד לצדו כש־אקדח
שלוף בידו. היתד זאת תמונה מזעזעת:
רב החובל בעל שווי־המשקל המעורער,
המפקד על הצוות בעזרת אקדח
טעון, אדון לחיים ולמוות.
איש יבשה שאל את עצמו, כמובן, מדוע
לא אזרו הקצינים הזרים או המלחים הישראליים
עוז להתגבר על רב־החובל, לכלוא
אותו בתא, לפקד על האניה בלעדיו. לאישים
היתר התשובה ברורה: מרד בלב ים
הוא פשע בינלאומי מן החמורים׳ביותר. הציות
בים לרב־החובל, שהוא ראש־ממשלה,
שופט־ראשי ומוציא־לפועל־עליון, הוא חוץ
מימי קדם, כשאניה היתה לבדה בים האינסופי
משך חדשים רבים.
לקצינים היה השיקול פשוט: אם ימרדו
ברב־החובל ויאסרוהו, ואם יתגלה אחר־כך
כי לדעת רופא מוסמך היה שפוי בדעתי,
יקיץ הקץ על הקאריירה הימית שלהם, ואולי
יימצאו אשמים בפשע שיזכה אותם בחמש
עשרה שנות מאסר.
היה ברור שרק אמצעים דיפלומטיים
עלולים לפתות את רב־החובל, למנוע אסון
מחריד לו, לצוות ולאניה. היינץ׳גרץ ואשתי
עלו על מטוס, טסו יחדיו לאמריקה.
האב התקשר עם הבן ברדיו־טלגרף, השמיע
באזניו דברים מרגיעים. יתכן שלא
ייוודע לעולם מה נאמר בשיחה גורלית זו.
אך התוצאה גלויה: האב גבר על הבן,
שיכנע אותו כי יקרב לחוף וירד מן האניה.
יהיה גורלו כאשר יהיר״ הקאריירד, הימית
שלו הגיעה ׳לקצה. המאבק הגדול עם אויבים
אמתיים ומדומים, המרד הגדול של ;צעיר
אחד נגד עולם עוין, נסתיימו. הים רחב ואופקיו
אינסופיים, אד לאדן גרץ לא יהיה בו׳ חלק.

במדינה
פ ר שמן

העם

נס לא קרה לנו,
פך שמן ל א מצאנו..,
השיר החלוצי היפה, שבא לבטא את רוחה
של התנועה החלוצית ששוב לא רדתה לסמוך
על נסים, אלא להשיג את תוצאותיה
בכוח עצמי, התפרץ מאלפי פיות׳ במאות
משקים. אולם בחנוכה תשי״ג היה נראה כי
דרושים נסים לא מעטים לתנועה החלוצית.
שנים מארגוניה העיקריים — הקיבוץ־המ־אוחד
והקיבוץ־חארצי — חגגו את 4החג תחת
עננים שחורים של סכנת פילוג (ראה להלן).
נשמות אדוקות יותר, ששמו את הדגש
על מעוז צור ישועתי המסורתי, נאלצו גם
הן להתפלל לנס אלוהי, כשנתברר להם כי
דוד בן־גוריון משתדל להכניס את הציונים־
הכלליים לקואליציה, להפוך את הדתיים לגלגל
חמישי בממשלה *,או לגלגל הרביע
באופוזיציה.
מי שלא היה זקוק, בינתיים, לשום נ ג
היה דוד בן־גוריון עצמו, יורש המכבי /געשה
את שלומו עם התרבות היוונית * .בחנוכה
תשי״ג נראה שלטונו יציב יותר מאשר
אי־פעם. הוא היה רשאי להדליק את נרות
החנוכה שלו בשלוות־נפש גמורה: אפילו
אם יהיה לו צורך בפך שמן, יוכל תמיד
להזמינו בדואר אויר מארצות־הברית.

ורפל? לא תיק ולא ורפל !״
נית, מושבה או מספר משקים) בחבר אחד
.יהיה זה הרגע האגדתי בו הוסף הקש ה לכנסת, הוא החבר הזוכה ברוב במקום. יתרון
השיטה: היא שמד את הדגש על איאחרון
על גבו של הגמל, גרם לשבירת חום״
השדרה.
שים ולא על מנגנוני המפלגות, מאפשרת
הופעתם של מנהיגים חדשים ועצמאיים.
העדן התחיל כאשר שני חברי הכנסת
מטעם פועלי אגודת־ישראל ביקשו להצטרף
אולם הצעה זו נתקלה בקשי. מפלגות הלממשלה
(לפני שנכנעו להתקפת ״גדולי האופוזיציה
חששו כי הדבר יתן רוב יציב
תורה״ ,חזרו בהם מן החטא האיום) והוצע
למפא״י, ישבור את סיכוייהם לקבל פרוסה
להם תיק אחד בממשלה. עשו אנשי הפועל•
מן העוגה הממשלתית. יחד עם זאת שאפה
המזרחי חשבון מהיר, גילו שיש להם 8חב כל מפלגה להיפטר מיריבים קטנים. הפועל־רים
בכנסת ושמגיעים להם לפחות 3כסאות
המזרחי היה מעוניין לחסל את שלוש הסיעות
הדתיות האחרות, הציונים־הכלליים היו
ליד שולחן הממשלה. הלכו לבי. ג׳י ,.דרשו
את הכסא השלישי.
מעונינים להיפטר מן הפרוגרסיביים.

חנו כהבלי דמי חנו כ ה
״אין לי מקום להסתובב בחנות,״ התלונן
חנווני קטן בירושלים. הוא הצביע על המדפים
המלאים סחורות, התלונן על עקרות־הבית
שאינן מתלהבות לקנות.
היה זה אות הזמן. עקב החלפת שערי
החליפין לפני 10 חדשים, הוכפלו כמעט הוצאות
המשפחה הממוצעת לצרכי מזון. בעוד
שמחירי מוצרי ההלבשה, הדירות, הרהיטים,
ירדו, עלו מחירי המזון, גרמו קשיים תקציביים
בלתי־רגילים למשפחה העובדת. אם
הגיע תקציב המזון לפני שנה, ל 6-ל״י ל־זזודש,
הרי עם עלית מחירי המזון וביטול
הפיקוח על ירקות ופירות גדל הסכום בהרבה.
אי־פדית מצרכי־מזון קצובים במחירים
ממשלתיים הפכה תופעה רגילה.
כשנודע השבוע כי מחזור הכסף שוב
הגיע לממדים שהיו לפני שהממשלה הפקיעה
ס 100/מן הפקדונות, לא עורר הדבר כמעט
ענין. לא היתד כל סכנה לאינפלאציה נוספת:
לאזרח הישראלי הממוצע, גם אם לא
היה מחוסר־עבודה, לא היו בחנוכה תשי״ג
דמי חנוכה כדי להעלות את הביקוש על
היצע הסחורות.

המסש לוז.
ל א חסים ללילהאחד
״מה?״ צעק דוד בן גוריון ,״תיק ליצחק

״יייייג
-- השבוע נתן הוראה למשה פרמזן, ראש
שרותיי המודיעין, להקפיד ברדיו ובפירסומים
רשמיים על הכתיב הימני הנכון של מלים
שחדרו לשפה העברית, כגון פיסיקה (ולא
פיזיקה, מוסיקה ולא מוזיקה).

פרץ ברנשטין וידיד
נשואין ללא רב 1

אולמי חבל סבלנותו של ראש הממשלה
כבר נמתח יתר על המידה. כשאירגן הפועל־
!־.מזרחי קואליציה אנטי־מפא״יית בשעת
בחירתו של הנשיא, חייך בי. ג׳י. חיוך רחב.
אולם יודעי בי. ג׳י. ניחשו שזהו חיוך פסו־כן.
אדם יותר סבלני מבי. ג׳י. היה מתקשה
לשבת בממשלה אחת עם אנשים המנהלים
נגדו מלחמה בכנסת.
שמו של חבר הכנסת יצחק רפאל, לשעבר
ורפל, פרץ את הסכר. רפאל הואשם בשעתו
בגלוי על ידי בני מפלגתו שלו בעסקים
שחורים, לא נראה כשר ביותר לאנשי מפא״י.
בי. ג׳י. התרתח.

ידיים מורמות.

כמו בכל פעם

שדוד בן־גוריון מתרתח, עמד חשבון קר
מאחורי הרתיחה. החשבון: אחרי בחירתו
של דוייט אייזנהאור כנשיא ארצות הברית
נראה שכדאי לקשט את קופסת־הנדבות הישראלית
בכמה קישוטים ימניים־שמרניים•
החלשת הפיקוח סתמה במידה רבה את התהום
בין דוד בן־גוריון ופרץ ברנשטיין,
יתכן שצרה ימנית גדולה אחת נראתה עתה
לבי. ג׳י. כפחות מרגיזה מאשר צרות קטנות
אינסופיות חבושות כיפות.
דבר אחד היה ברור: אם יקומו הפעם
הנישואין, תהיה זאת שותפות מרחיקת לכת,
לא יחסים ללילה אחד. ויתכן •מאד שרב לא
יהיה נוכח בקידושים: מפא״י וערבייה, הפרוגרסיביים
והצ״כ מונים יחד 74 ידים מורמות
בכנסת. הדתיים יצטרכו לרדת מן הסוס
הגבוה, לבקש בנימוס רשות לעמוד בפינה
— אחרת ישאירו אותם בחוץ, בחורף
האופוזיציוני.

חוקה
לאכדכד מוסד

באיטליה ובצרפת קיימות ממשלות של המרכז,
הסובלות קשה מהתקפות השמאל והימין
כאחד• כשהיה חשש כי למרכז לא יהיה
רוב, נקטו הממשלות בשיטה פשוטה: הן
קבעו שגוש הזוכה ברוב יחסי קטן, יקבל
רוב גדול של כסאות בפרלמנט. הצטערו
תומכיהן: אולי זד לא כל כך מוסרי, אבל
זה מאד יעיל.
מאז הקמתה, היו למדינת ישראל צרות
משלה. שיטת הבחירות היחסיות עודדה סיעות
קטנות, מנעה הקמתם של גושים גדולים.
מאחר שלשום מפלגה לא היה רוב בכנסת,
יכולה היתד התקפת אולקוס של מנהיג סיעה
אחת להפיל ממשלות, יכול היה מצב־רוח
מרומם של מנהיג אחר להקים קואליציה
שניה.
היד. ברור כי יש רק תיקון אמיתי אחד
למצב: קבלת שיטה חדשה ,״איזורית״,
לפיד. יבחר כל איזור־בחירות (שכונה עירו
המים
והתינוק. השבוע׳ כשהתקדם
המיקוח בין מפא״י והצ״כ (ראה לעיל) נסתמן
הסכם על הצעד. חדשה: לשלול כל
ייצוג בכנסת מסיעות שאינן זו מ ת לפחות
ב־&׳סג ממספר הקולות הכללי*.
היתה זו הצעה שהיתר מסוגלת בהחלט
לשפוך את מי האמבטיה המלוכלכים, לחסל
סיעות קטנות ומיותרות. היה לה רק ליקוי
אחד — היא עשויה לשפוך החוצה גם את
התינוק* כי לו נתקבלה הצעה כזאת היתה
מונעת לחלוטין את הופעתו של כל כוח
פוליטי חדש, מקפיאה לנצח־נצחים את המפלגות
הגדולות (;.קיימות.
לא היה זה סיכוי מעודד ביותר.

דעת ־ קהל
ה כגי ס ה לזרי ם א סו ר ה
״שני הגדולים ישבו עכשיו על ראשינו,״
העיר נוסע במונית, כשדיפדף בעתונו, נתקל
בידיעה על הקמת הממשלה החדשה• ,של
מפא״י והצ״ן.
היתד זאת הרגשה כמעט כללית. עוד לפני
שנתיים היתד ידיעה על הקמת ממשלה חדשה
מתקבלת בשמחה גדולה, כביטוי לרצון
כללי להתחיל מחדש, לגייס את כל הכוחות
למאמץ נוסף. אולם הפעם עוררה הידיעה
הגבה מהולה מאד — חשש סתום מהול בא־דישות־מה.
בעיני
הקהל הרחב מייצגות שתי המפלגות
הגדולות את ההון הכבד בארץ — מפא״י
את ההון ההסתדרותי, ד.צ״כ את ההון הפרטי
הגדול. הפשרה בין השניים עוררה מיד
את החשד כי נעשתה על חשבונו של מישהו
— ושמישהו זה הוא האיש הקטן.
הפרט שעורר את ההגבה הנפשית החשדנית
ביותר היה ההסכם על הגבלת הייצוג
בכנסת למפלגות בעלות 6ן< 10 מן הקולות
(ראה לעיל) .הצורה בה נעשה הדבר —
מעין חברת בימוח־הדדי של מנהלי המפלגות
הגדולות בערבון־מוגבל — עלולה לתת אפשרות
בידי קבוצות קטנות של ״בוסים״ מפלגתיים
להפוך את הכנסת, ואת הפוליטיקה
הישובית בכללה, לעסק פרטי סגור, עליך
״ לו נתקבלה׳ שיטה זו לפני הבחירות
לכנסת השניה, היה נשלל הייצוג נדבו הסי־עות
הבאות: תנועת החרות, הקומוניססים,
הפועל המזרחי, המזרחי, אגודת־ישראל, פוע־לי־אגודת־ישראל,
התאחדות התימנים, רשימת
הספרדים, המפלגה הפרוגרסיבית ו־ 3הסיעות
הערביות של מפא״י.
מסתבר שבכנסת השלישית תשבנה רק ארבע
מפלגות: מפא״י, הציונים הכלליים, גוש
דתי מאוחד, מפ״ם (או חלק של מפ״ם עם

.העולם הזה׳ 790

במד ־ ו ף,
תלוי שלט מאיר־עיניים :״הכניסה לזרים
אסורה״.
התוצאה המשוערת: הרחקת ההמונים מן
הפוליטיקה, הורדה נוספת של קרן המפלגתיות
וכל הקשור בה — ומסוכן מכל, הפניית
כוחות חדשים (וכוחות קטנים קיימים)
לאפיקים של פעולה בלתי־פרלמנטרית, כולל
טרור.

מפלגות

שרשהו אבי רעב׳

דברים מעטים בעולם נשארו כה מוצקים,
עד כי אפשר היה לראות בהם מוצבי־טבע
נצחיים. בין אלה נמנו: הצוק של גיב־ראלטאר,
הפירמידות של מצרים והקולקטי־ביות
הרעיונית של השומר הצעיר.
השבוע אירעה רעידת־אדמה שזיעזעה לפחות
אחד ממוצבי־טבע אלה. בקרב השומר
הצעיר נוצרה סיעה מתמלדת, שהפרה בגלוי
את מרות מיטדי התנועה, הצטרפה לסיעתו
של משה סנה. המפה הטופוגרפית החדשה
מגלה כי הרכס המפ׳׳מי שוב אינו מורכב
משתי פסגות, אלא משלוש :
• פיסגתיע רי, הכוללת את רוב
השומר הצעיר׳ דורשת להקטין את השפעת
סנה וחבריו במוסדות המפלגה, להגן על
אורן ועל הציונות, מבלי לגנות את משפט
פראג כשלעצמו !
• פיסגת גלי לי, עליה בלט השבוע
לראשונה גם יגאל אלון,״שדרשה לגרש כליל
את סנה ואנשיו מצמרת המפלגה, לגנות את
משפם פראג בכללו ;
• פיסגת שנה, עם מורדי השומר
הצעיר, שדרשו הזדהות מלאה עם משפט
פראג.
הפיסגה המרכזית של יערי* אינה רוצה
בפירוד. שתי פיסגות הקצוות רוצות בפירוד
שיגרש את הקצה השני, ישאיר את שאר
המפלגה מאוחדת.
בראשית השבוע שוב ניצחה, זמנית, רוחו
המתונה של יערי, גרמה לדחיית ההחלטה,
כדי לחפש מוצא שישביע את שלושת הזאבים
הרעבים, מבלי לפגוע בכבש האיחוד.
אולם הפעם שררה פסימיות אפילו במשקי
השומר הצעיר. הפילוג, שיגרום לחורבן המפלגה
ואולי לחורבן רוב ההתישבות העובדת,
נראה כמעט ודאי.
תיאבון לדיסה חדשה. לתוך אוירה
זו נפלה כפצצה הידיעה על הסכם מפא״י—
הצ״כ על הגבלת הייצוג בכנסת. ברור לחלוטין
שלפי השיטה החדשה יהיה מקום רק
למפלגה אחת משמאלה של מפא״י. אם יהיה
פילוג, ירד הפלג הקטן יותר בכלל מן המפה
הפוליטית׳ .האפשרויות: מפלגה שמאלית
של השומריהצעיר—לאחדות העבודה שיחסל
למעשה את השפעת מק״,י—סנה, או מפלגה
של מק״י—סנה—השומר־הצעיר, שיכריח,.את
לאחדות־העבודה להתחסל או להצטרף ל־מפא״י.
מאידך,
צפונה במצב החדש הזדמנות עצומה
למפ״ם מאוחדת, ליהפך למפלגת האופוזיציה
היחידה במדינה (אחרי חיסול חרות
ומק״י בשיטת הבחירות החדשה) ,תחת הסיסמא
:״בוז לממשלה הבורגנית ברנשטיין—בן־גוריון.״
יתכן מאד שמאכל טעים
זה יבטל כל תיאבון לדיסת הפירוד.
צבא מסט׳ ב 3ה
הבנות שהמתינו במסדרון הארוך בקומה
השלישית של הבית ברחוב בוסטרוס, יפו,
עקבו בסקרנות אחרי קבוצת הגברים שסיי־רה
בחדרים, שוחחו עם הרופאים. היו אלה
עתונאים שהוזעקו על־ידי משרד הבטחון כדי
ללחום נגד גל ההאשמות שהציף את לשכת
הגיוס, מוסד אזרחי של משרד הבטחון האחראי
על רישום המתיצבות ובדיקתן הרפואי.
מכתב
קבוצת הבנות שהתפרסם במדור
המכתבים של העולם הזה ( )785 גרר אחריו
סידרה של הגבות בכנסת ובעתונים אחרים.
אולם הוא לא היה התלונה הראשונה: מכתבים
דומים הגיעו קודם לכן לשר הבטחון,
שציווה על עוזריו לערוך חקירה פרטית.
חקירות דומות נערכו על־ידי מפקחת ח״ן,
שושנה גרשוגובץ, ורב־סרן הירש ממטה
חיל־הרפואה.
תלונות הבנות היו משולשות: בשעת הבדיקה
הרפואית נכחו קצינים שלא ידעו אם
רופאים הם או לאו, קצינים אלה והרופאים
העירו הערות אישיות גסות, לבלרים נכנסו
לחור לטלפן.

.העולם הזה׳ 790

לא מתרגשים כר בך. אמר יעקב
ביליג, מנהל הלשכה, איש בגיל העמידה
שכבר הלה קצין בצבאו האוסטרי־הונגרי של
הקיסר פראנץ יוסף: העניו כולו בשקר
יסודו, אינר אלא תעמולה מוסווית של חוגים
דתיים, המבקשים להבאיש את ריח גיוס הבנות•
שום גבר זר אינו יכול להיכנס לקומת
הבדיקות הרפואיות, וגם הפקיד היושב
באחד החדרים בקומה זו אינו רשאי לצאת
ממנו. הקשר מתנהל כולו באמצעות פקידה.
״מצויים הסידורים כדי לשמור על צניעות
הבנות,״ אישר אחריו הרופא הצבאי.
תקנות המקום מחייבות שבכל ועדה רפואית
יהיה רופא צבאי, רופא אזרחי ורופאה.
(בימי החום אין הרופא הצבאי לובש חלוק
לבן׳ לבוש מדיו הצבאיים בלבד — דבר שגרם,
אולי, לחשש כי אין הוא כלל רופא).
התלונן אחד הרופאים הקשישים, אב לבת
המשרתת בצה״ל :״אנחנו לא חיות טרף,

כשלעצמם היו משביעים רצון.
סיכם עתונאי אחד לחברו :״ואפילו אם
היו מקרים בודדים של הערות לא נכונות
מצד רופא, עכשיו בודאי חלף אצלו החשק
לחזור עליהן.״
עיתונות אמצעי נוראי
בשעתו אמרו מפקדי אצ״ל, בחיוך :״קל
יותר לשכנע צעיר עברי להקריב את חייו
למען המולדת, מאשר לשכנע אותו לתרום
כסף לאותה מטרה.״ מאז חל שינוי בנוער העברי,
ומקריבי חיים התמעטו מאד. אולם אפשר
לאמר, כעת :״קל יותר לשכנע צעיר
עברי לזרוק פצצה במערכת כל שהיא, מאשר
לשכנע אותו לקרוא את עתונה.״
השבוע נתברר עד אין ספק שזורקי הפצצה
במערכת העולם הזה, שפצעו את דוש וגרמו
לנזקים קלים, לא קראו מעולם את העולם

לאן נגיע אם כל קבוצת נערים תפוצץ את כל
מי שאינו מוצא חן בעיניה ז ראשי דעת הקהל
היו צהיכים להתריע על כך...״
ראשי דעת הקהל, שטרם פוצצו, לא מצאו
פנאי להתריע.
מכות קלות. אולם השבוע אירע מקרה
נוסף של איום באלימות על עתון ישראלי,
רמז על כך כי מי שטרם פוצץ עד היום,
אינו בטוח מגורל זה מחד.
המקרה: עורך העתון היומי ההונגרי, אוי־קלת,
קיבל מכתב איום, בו נדרש להתנצל
על מאמר בו התקיף את הפרופסור יוסף קלוז־נר,
גיבור הימין הקיצוני. איימו בעלי המכתב:
אם לא תבוא ההתנצלות, יפוצצו את
מערכת אויקלוז, יכו את עורכו. אולם, הוסיפו,
בהתחשב עם גילו המופלג של העורך, לא
יכו אותו מכות נמרצות, יסתפקו ב״מכות
קלות״.

הונתונא* האטומי

מזורהי• ודבי )ג ^ וד
הרגו 7ר ג 1ו ד

אחד
ור״י־תי
י! ^ טו רדבט .

בדך

113.

ר 7ר ת רד
ב ג 7ודי*ד>גנ

.גרדי, בל ך! עגד ר -

ל 770) ^ 7־ ר

ד £3׳ 1ד א גג

מבד

דגר

בי ראי 0

1ג ד די

ת י 1ג ר רן.

*103

זרי יי ר. ׳ 1

מכתב האיום ל״העולם הזה״
״אל ונזזפשו אותי״.
ואיננו, מתרגשים כל כך למראה בנות• אולם הזה׳ שאבו את ידיעותיהם עליו מדברי־הד,שמצה
של עתונים שוביניסטיים.
לחלק מן הבנות יש יחס שלילי לבדיקה.
אמרתי לא פעג* לבחורה להוציא המסטיק
אין ; 3א י להתריע. ההודעה על כך
מן הפה בשעת הבדיקה ...יתכן שחשבה
באה בצורת מכתב־אזהרה שגילה, בפעם הזאת
אחר כך להערה אישית גסה.״ תלונה
ראשונה, מדוע נזרקה הפצצה ומנין באו זור־נוספת:
לרוב הבנות בארץ אין יחס לרופא
קיו. המכתב, שהיה כתוב באותיות דפום ביד
כאל איש מדע, והן נבוכות בנוכחותו.
שמאל, בנוסח ספרי הבלשים הידועים, הודיע:
״הזהרו, כאזרח נאמן אני מזהירכם מפני התיחס
שלילי מראש. אולם יש ללשכה
נקשויות נוספות.״
גם צרות הפוכות, בעיקר מצד צעירים דתמעיד
הכותב על עצמו :״הייתי אחד מזור־יים,
המתנגדים בכלל לנוכחותן של רופאות.
קי הפצצה למשרדכם. התחרטתי על כך וע״לפעמים
הם מסרבים להתפשט כשיש רופזבתי
את אותה חבורה. אני מזהירכם בתור
אה בחדר ...במקרה אחד סרב צעיר דתי
אזרח נאמן שיש עוד מחברי שימשיכו להללהרשות
לעובדת המעבדה להוציא דם מ־חם
בכם באמצעים נוראים, משום שאתם
עורקיו (לצורך הבדיקה השיגרתית) ,הכריח
מהווים מכשיר המוביל את הנוער העברי אל
רופא לעשות זאת במקומה.״
עברי פי פחת, לזרועות מפ״ם...״
טענתם העיקרית של הרופאים, שכולם
גם כותב המכתב, ככל חבריו, מצטיין בנשואים׳
ורובם בגיל העמידה: לפני פרסום
דאגה חמורה לבטחון עצמו. הוסיף הוא :
החוק החוש, לפני שלושת רבעי שנה, לא
״אל תנסו לח!פש אותי. אני יושב בירושלים
היו מעולם שום תלונות. ברור שלבנות הבולא
תוכלו למצאני.״ ליתר זהירות שלח את
אות למקום כזה יש יחס שלילי מראש, והן
המכתב באמת׳ממשרד־דואר ירושלמי, במעמתרגשות
מדברים שאחרות לא היו שמות
טפה עליה רשם את הכתובת (הבלתי־נכונד),
אליהם לב כלל.
בכתב יד שונה לחלוטין.
העיר על המשמר, בטאון מפ״ם :״ההאשמה
העתונאים התרשמו ברובם לטובה מן הכאילו
שהעולם הזה שיין־׳למפ״ם או מחנך
סדורים במקום, נטו להניח כי ההאשמות
אליה היא, כמובן, האשמת־הבל. הוסיף עוזר
היו מוגזמות מאד• אף כי אי־אפשר להוכיח
מפקח מחוזי יהושע בן־ארי, ממחלקת חקי־כיום,
,בסיור עתונאים, שלא היו פה ושם
סטיות מן הסדר הטוב, נראה כי הסידורים רת הפשעים :״זריקת פצצות הפכה מגיפה.

העתונאי הוא מטבעו אדם מתרוצץ. אולם
גם במקצוע זה נדיר התפקיד שקיבל על
עצמו צעיר ירושלמי בשם זאב לקויר: החל
מעתה יעבוד בכל חודש שבוע אחד במג־צ׳סטר,
בריטניה, שלושה שבועות בירושלים,
ישראל.
זאב, שנולד לפני 40 שנה במחוז אלזס,
סלע המחלוקת המסורתית בין גרמניה וצרפת,
נחשב למומחה בינלאומי לעניני רוסיה.
הוא למד את השפה הרוסית באוניברסיטת
ברלין, שעה שהיד. קומוניסט מושבע׳ מבין
אותה על בוריה אף כי עד היום אין הוא
מדבר אותה כהלכתה.
עלייתו של היטלר הרחיקה את זאב מן
הקומוניזם, קירבה אותו להשומר הצעיר.
הוא עלה ארצה, החל כותב בעל המשמר,
כתב ספר על הנפט. בגלל מחלה נשאר כמעט
מרותק לביתו, הדהים בתפוקה כמעט
סטאכאנובית בכתיבת מאמרים, מבלי להוריד
את רמתם. הוא כתב בהארץ (בין השאר
תחת השמות א. חירם, ז .ל. ער) ,עבד ב
משרה מלאה גם בג׳רוסלם פוסט וגם בהדור,
כיהן מן הצד כפרשן בקול ישראל (ומשך
זמן מה גם בהעולם הזח) ,הקדיש את שעות
הפנאי למלוי תפקיד של כתב של שורה
ארוכה של עתונים חוצלארציים, כן עבד במשרד
החוץ.
הדברים הגיעו עד כדי כך שאם רצה עתו־נאי
ישראלי לדעת מה עשה אדם בשם סלו־נוב
אלמונוב בפריז בשנת ,1934 היה מטלפן
לזאב לקויר, מקבל תשובה מדויקת. עתו־נים
זרים היו משתמשים לצורך זה במיבר־קי*
החודש
החליט מנצ׳סטר גארדיאן׳ העתון
השני בחשיבותו בבריטניה* ,שכשרונו של
לקויר מתבזבז בירושלים. הוא פתר את הבעיה
על ידי סידור לפיו.יטיס את זאב פעם
בחודש לבריטניה, יהפוך אותו באמת לעתו*
נאי ההולם את התקופה האטומית.

המ שק
עוד בסך. אין בשר
א־נדקס יוקר המחיה לא יעלה בחודש
הבא באותו שעור שציפו לו. זאת בזכותו
של הרודן המצרי מוחמד נגיב. בין המצרכים
שמשרד המסחר והתעשיה ייקר החודש,
הבשר אינו נכלל, כיוון שבששת השבועות
הקרובים לא יחולק לתושבים.
הסיבה להפסקה הזמנית בחלוקת הבשר
היתד. החרמתו, בסואץ, של מטען שהועבר
מחבש על ידי חברת אינקודה. מטעמים פסיכולוגיים
ייטב להעלות את מחיר הבשר רק
בעת חלוקתו, לא כאשר הוא נעדר מסל
המזונות, התיקרות המצרך נדחתה, איפוא,
לשבועות מספר.
החודש ייגדל שכר העובדים ב־ 8ל״י, תוספת
יוקר, תוצאת העליה במחירי הלחם,
החשמל, הפירות והירקות במשך שלושת
החדשים האחרונים. אולם, למעשה, לא יכסה
סכום זה את ההוצאות המוגדלות בשל התיקיות
מצרכי מזון אחרים: שמנים, סוכר,
קמח, קפה, תה, אורז וסולת.
אם כי שער החליפין לגבי מזונות לא
הוכפל, כפי שהיה מתוכנן, התיקרו המזונות
למעשה יותר מאשר חיו צריכים להתיקר
לפי התכנית המקורית.
• אחרי הטיימס הלונדוני.

תימנים, שבקושי נמנע מהם לנשק את רגלי| 1
בן־צבי בשמעם על בחירתו ל״מלך ישראל״.
בשעה 10.45 בדיוק, בטקס שלא פגמה בו
שום תקלה ושהצפיין בקפדנות בלתי רגילה,
קרבה מכוניתו של הנשיא לכנסת. כשקם,
בשעה , 11.00 יצחק בן־צבי מכורסתו שליד
כסא יושב הראש שפרינצק, חבש כובע שחור,
שם את ידו על תנ״ך שהביא עמו מביתו,
וקרא את נוסח ההשבעה, קנה את עולמו
בלב רוב הדתיים שהצביעו נגדו יומיים לפני
כן. כשהוריד שוב את הכובע׳ הזיז את משקפיו
למצחו ופתח בנאומו רגעים ספורים
לאחר מכן, כבש את לב הימין. המחיר —
משפט בו נכללו המלים ״כבוש״ ו״ירושלים״,
שהושמטו אחר כך מהנוסח המלא שהופץ
לפרסום.

אשתהנשיא. בתא הנשיא, בעוד בעלח נשבע כחוק על רצפת הצנסת למטה,
ישבה רחל ינאית־בן־צבי. האשה בת וז־ 68 היא דמות ידועה בארץ. במשך 44 השנים שחלפו
מאז עלתה מעיר מולדתה באוקראינה, הספיקה להיות מורה, מנהן גת פועלים, לייסז^
משק פועלות, להיות פעילה בהגנה. השמועה אומרת כי בבית הנשיא היא השלטת.

הנ שיאות
״הבעגיא, אנו אוהבך אותר״.
מארת • הירושלמים שצבאו, החל משעה
,9.00 על בנין החנויות ברחוב המלך ג׳ורג׳,
שהפך מקום מושבם של נבחרי העם, הבחינו
בתופעה בלתי רגילה: הרחבה הקטנה לפני

שער הכנסת׳ כרגיל מקום הופעתם של חברי
כנסת בעלי מצח מקומט ושקועים בויכוחים
מאוסים ביניהם, שפעה הפעם פנים מחייכות.
הפלא הנפשי התחולל. מה שנראה יומיים
לפני כן במיקוח מכוער של סיעות מפלגתיות
על משרה משוללת כל שררה, הפך לבסוף,
למאורע נשגב בחיי העם, הטיל יראת
כבוד על חברי הכנסת, דרבן את קבוצת ה -י

המאורע השלישי של היום: צנור דלק
סתום בקאדילאק שהיה שיין לבי. ג׳י. ושי־הועמד
לרשותם, אפשר ללכת ברגל, לנפנף
לקהל שמלא את המדרכות. ניחם אותם בי.
ג׳י. שאף הוא נוהג ללכת ברגל יום יום
לעבודתו, כי גם לו עשתה המכונית אותן
הצרות.
אחרי ארוחת צהריים שהיה זקוק, לה מאד,

• ״נחל־טובים״ שהזכירו יותר חתור, יהודית
מאשר השבעת נשיא, הדהדו בין כתלי הכנסת
לאחר שיוסף שפרינצק הזדקף מלא קומתו,
צעק ״יחי נשיא מדינת ישראל.״
במרכז ספסלי מפא״י הוציא שלמה לביא
מטפחת לבנה מכיסו, נגב את דמעותיו שזלגו
בזרם לא קטן• בי• ג׳י. שהכתיר, למעשה,
את בן־צבי, חבק את שפרינצק, משן אותו
החוצה בקריאה :״בוא, רוצים אותך בחוץ.״
זלמן שזר, ראש משלחת הכנסת, שאותו
בוקר הודיע רשסית על הבחרו של בן־צבי,
יצא את בנין הכנסת׳ זמזם נגון חסידי, חבק
ונשק את רחל ינאית־בן צבי. יעקב ריפתין,
איש מפ׳׳ם, התפעל אף הוא מהטכס, בטא
את התרגשותו במלים פרוזאיות יותר :
/.״טכס מצוין, נמשך בסך הכל 20 רגע.״
אליעזר, שוסטק, איש חרות, עמד במרכז המזנון,
הודיע לכל כי לו ניתנה לו אפשרות
שניה לבחור בנשיא, היה מצביע בעד בן צבי.
״חבל רק שלא השמיע את נאומו לפני ההצבעה,״
הוא אמר.
גם בי. נ׳י. הולד ברגר. האיש שחולל
אותו פלא, יצחק בן צבי שמשי, לבוש חליפה
מזה, עמד אותה שעה נרגש מעבר לפי־ן
ד׳ .ליד מכוניתו, חיכה לאשתו ולהוריו ה־זקני,
שאך בקושי יצאו בצם־פות השוררת
מתא הנשיא ביציע הכנסת, פליסו דרכם בין
עשרות הסקרנים והמאהלים.
בעירית ירושלים חיכה לנשיא החדש כיבוד
נוסף׳ בהעניקה לו אזרחות כבוד העיר.
רחל ינאית, רעית נשיא ישראל מזה חצי
שעה, ו״האיש החזק״ בבית בן צבי (לפי
השמועה) לא ויתרה על ההזדמנות לתת בי־
^וי לרגשות של ירושלמית ותיקה וטובה
נוכח כבוד זה, פרצה בקריאה ״תחי ירושלים
הנצחית.״
ברחוב בן יהודה ציפה למשפחת בן צבי

שפרינצק משביע את בך־צכי. במועצת מפ?
המפלגה, השני — בחירו של דוד בן־גוריון. בן־גוו
טכס ההכתרה נשכחה כל המרירות. יושב יאש חכנסיו
הנשיא השני למדינת ישראל. אחר קרא בי

כמכונית מן ה כנ & ת. בקאדילאק המפואר, המכונית שבי. ג׳י. השאילה לרגל ההשבשה, הגיע הנשיא בן־צבי אל בנין הכנסת, חזר סמנו,
כששוטריו רוכבים אחריו נושאים את נס הנשיא, בדרך התקלקלה. .המכונית, הנשיא נאלץ לצעוד כברת דרך ברגל

ראש הממשלה שהצליח. כדרכו נודו יים
צעד ראש הממשלה. דוד בן־גוריון ממשרדו ו
הכנסת ברגל, בלוית (}לישו סגן אלוף נדזמיה
(מימין) .הבחירות לנשיאות, בהן נבחר מועמדו
בהצבעה השלישית, היוו נצחון מזהיר לראש ה

משו היום הגדול בחיי בן־צבי. משלחות
!בל הארץ הצטופפו בדירה הצנועה בת
זלושת החדרים, הביאו עמן ברכות. ספר
;אורחים שנפתח אותו בוקר כמעט ונתמלא.
למחרת נמשכה העבודה. בבוקר נפגש עם
למנת קודמו, טרה וייצמן, שיצאה אותו
ים בשקט לבקור בארצות הברית, אחר בי
ר ליד שני קברים: של חיים וייצמן ב
רחובות
ושל בנו אלי, שנפל במלחמת השחרור,
בבית קשת.
ים האיש הבדת ׳ רצוי
כשנסתיימה שביתת הימאים הגדולה נרשם .
יצחק טישלר, יליד רומניה בן• ,22 ביתור

הורי הנשיא. צבי שמשי (שימשלביץ׳) הישיש ( {90 נכח גס הוא במכס ההשבעה. צבי
שמשי הוא ציוני ותיק, היה מזכיר הרעד הציוני בפולשבה, נשלח לארץ על ידי ציוני רוסיה
שרצו לקנות את אדמת עמק יזרעאל. דבורה אשתו, שבאה אתו, אינה אם הנשיא, כי אם
אחותה, אותה נשא צבי שמשי לאחר שאס הנשיא אשתו הראשונה, נפטרה בשנת •.1904
העבודה כמלצר־אניות וותיק, וכמלת מתחיל.
ועדת התור החדשה בלשכודהעבודה הכללית
נתנה לו את המקום השלישי בתור המלצרים
,,את המקום ה־ 13 בתור המלחים המתחילים.
מאז
עברה כמען! שנה, ויצחק טישלר אינו
ישן בתא של אניה, אלא על ספסל של גן
ציבורי חיפאי. עשרות מלחים ומלצרים, ביניהם
חדשים חסרי־ותק, אך בעלי קשרים
במשרדי ההסתדרות, עלו בכבשי אניות. יצחק
טישלר לא הצליח לעלות אלא במדרגות לשכת
העבודה.
מה קרה ז טישלר נתגלה כאדם ״בלתי-
רצוי״ .איש לא אמר לו זאת. להיפך. ניתנה
לו פיתקה המזכה אותו במקום עבודה בחברת
שוהם. אולם, טוען טישלר, רגע אחר
והמזכיר נתן לד את הפתקה היקרה, הרים

יו יוסף שפרינצק ויצחק בן־צבי יריבים. האחד היה מועמד מנגנון
יצח את המנגנון ; בן־צבי היה למועמד מפא״י, נבחר לנשיאות. בעת
רינצק — שהוא גם ממלא מקום הנשיא, בהעדרו — השביע את
גדול :״יחי נשיא ישראל כל הבית הדהד אחריו...

:ני1 גגב ישי

ההצדעה שנכשלה. כאשר הגיע הנשיא הבחיר אל
הכנסת, יצא לקראתו קצין הכנסת יצחיק בלקין, הצדיע, הושיט
את ידו ללחוץ בה יד הנשיא. יצחק בן־צבי, הוכיח שאינו
בקי בסדרי טקזים, החזיר הצדעה, אף על פי שהיה לבוש
בגדין! אזרח זי,דו של קצין הכנסת נשארה תלויה באויר.

את השפופרת וביקש את אנשי שוהם, בעל־פה
(ובקול רם) שנשמע מעבר לדלת) ,לבל
יעסיקו אותו בעבודה.
לבסו׳ף התיאש טישלר, ביקש רשות לעלות
על אניה זרה. אולם אף אדם לא היה מוסמך
לתת אישור כזה. כשהתעצבן טישלר
והסתבך בתיגרת־ידיים בלשכת־העבודה, הוגש
נגדו משפט פלילי, שיתברר השבוע.
איים טישלר :״לא אשתוק. יש בידי הוכחות
המראות כי עשרות אנשים עלו לאניות
בעזרת פרוטקציד״ מבלי כל תור, מפני שהיו
נאמנים על המפלגה.״ אולם איש לשכת
העבודה יעץ לו, בידידות, לחפש לעצמו
היעסקות על היבשה.
טישלר התעקש: מתחשק לו להיות דווקא
מלח. מי רשאי לומר לו לא י

עסקי ם
אריגי םבשפע
מה היו הסיבות שגרמו לבטול הפקוח על
רוב מוצרי ההלבשה וההנעלה? זאת השא,לה
שעדען משעשעת רבים בחוגי הכלכלה
בארץ. סוברים אחדים: דב יוסף רצה להוציא
את הרוח ממפרשי יורשו, שיהיה איש
היוזמה החופשית. דעה אחרת׳ של חסידי
מפ״אי: המדיניות הכלכלית החדשה של הממשלה
היא שגרמה להסרת הפקוח. אולם
בחוגי סוחרי האריגים והעורות, נגרסת דעה
אחרת: האחראי לבטול הוא אלכסנדר פילים,
מנהל חברת פוקארו באיטליה.
שערח לי פין ג כו ה. פילים, שמנמן,
בעל עינים פקחיות, ממושקף, דומה לשחקן
הקולנוע ם. ז .סאקל. נחון במעוף מסחרי
נדיר. עסקי פוקארו מתפשטים על פני ארצות
רבות ופילים לא פסח גם על ישראל.
בנצלו את מצבה הכספי הקשה של המדינה
הצליח להשיג חוזה מסחרי בלתי רגיל :
תמורת הכנסת מיליון דולאר במזומנים לקופת
האוצר, קיבל, לפני 15 חודש• רשיון
להביא סחורות טקסטיל בסכום של 10 מיליון
דולאר, למכרן לפי שער חליפין גבוה
מזה שניתן למעבירי הון אחרים. פילים הספיק
להביא ארצה סחורות בערך של מיליון
דולאר ולהכניס לאוצר עשירית מן הסכום
שהתחייב בו, כאשר לפתע התקלקל כל ה־ענין:
שער הדולאר הוכפל, שוב לא היה
העסק כדאי לפוקארו ; בעל החסות של
פילים במשרד המסחר והתעשיה, מנהלו הר־מן
הולנדר התפטר מתפקידו ופילים החליט
להחזיר את כל המלאי לחוץ לארץ.
תי ק פ לי לי ו חוז ה. בין ההחלטה להוצאתה
לפועל חל מפנה חדש בשוק העולמי :
מחירי הטקססילים ירדו למחציתם ואלכסנדר
פילים הגיע לידי הסכם חדש על מחירת הסחורות
שנמצאו במחסנים בנמל חיפה, רצה
לגמור בזה את כל הענין.
בינתיים התערבה המשטרה הכלכלית, עצרה
את מנהל פוקארו באשמת שיווק בלתי
כשר של סחורות אלו, פתחה תיק פלילי
נגדו, העבירה את העניו לבית המשפט.
אולם האשמה הפלילית לא הפריעה כלל
לחתימת החוזה החדש שבין פוקארו לממשלה
* .בתקציב הממשלתי לשנה זו הוכלל
רק סכום זעיר ליבוא חמרי גלם לתעשיית
הטקסטילים. עבריין או לא עבריין, ם־לים
הפך שוב להיות אישיות חשובה וכשרה,
בזכותם של אריגיו אשר ׳במחסנים בארץ.

מ שפט
ללאס טיי ה מן ה קו
כאשר חזרה לאה צ׳צ׳יק, חברה ותיקה
( 15 שנה) במפלגה הקומוניסטית הישראלית,
מבקור בארצות הדמוקרטיה העממית, קבלה
הודעה, מאת מאיר וילנר, בו נאמר לה כי
היא מפוטרת ממשרתה במרכז המפלגה. הסבה
הרשמית: צמצום המנגנון.
אולם לאה, שהכירה היטב תהליכים דומים
במפלגות קומוניסטיות בעולם, הסיקה מסקנות
שונות: לאחר פטורים כאלה תבוא
במשך הזמן גם הוצאה מן המפלגה. היא פנתה
בעל פה ובכתב אל כל ראשי מק״י,
דרשה לדעת במה מאשימים אותה.
התשובה ניתנה באספה מפלגתית, בה כינה
אותה וילנר בתוארים . :פרובוקאטו־רית״
,״מטורפת״ .הוצאתה מן המפלגה חלה
מיד לאחר זאת, לפני קצת למעלה משנה.
אומרת לאה׳ שישבה עקב פעילותה הקו*
מוניססית גם בבתי הסוהר של המנדט :״לא
אשתומם אם בקרוב יכריזו כי עבדתי בשרות
הריגול האמריקאי מאז נולדתי.״ היא
לא השלימה עם סלוקה משורות המפלגה,
טוענת כי היא קומוניסטית טובה אף מן
המנהיגים עצמם, כיון שבעת הויכוח על
בינאום ירושלים, לא סטתה, כמותם, מן הקו
של הקרמלין. .
הידיד נתן כרטיס. כאשר נתכנסו,
במאי השנה, הקומוניסטים לועידה הארצית
שלהם, הצליחה לאה להשיג כרטיס משתתף
מידיד, הלכה לבית העם, תל־אביב, בו התקיימה
הועידה. אולם הסדרנים סרבו להרשות
לה להכנס וכאשר נסתה להתפרץ בכוח,
השליחו אותה החוצה. ברוב כעסה צעקה
לעבר מיקו סמו, שעלה ארצה מבולגריה
לפני ארבע שנים :״אני קומוניסטית טובה
ממך ! למד באת מבולגריה, אם אתה קומוניסט?״
אולם סמו לא נבהל, המשיך למלא
את תפקידו כסדרן בקפדנות, עמד איתן בשער.

המסתכם בסכום של 1,2מיליון דולאר.

בשבוע שעבר ישתה לאה מעשה ללא תקדים:
על אף היותה קומוניסטית, תבעה
את חבריה למפלגה למשפט בבית־דיץ קפיטליסטי
שבצדקתו אינה מאמינה כלל. היא
עשתה זאת מתוך רצון להכריח אזל אנשי.
המפלגה להביא אותה בפני ״בית דין צדק״
קומוניסטי פנימי, בו תוכל לטעון את טענותיה
כנגד וילנר וחבריו. אולם אין לה
סיכויים רבים לזכות במשפט, כיון שסרבה
למסור את שמות העדים למקרה ההלקאה.
״בארצות הדמוקרטיה העממית אין נוהגים
כך. שם נותנים אפשרות לכל הסוטים מן
הקו להתגונן בבית משפט,״ מכריזה לאה.
״רק לאחר שפשעיהם הוכחו מעל לכל ספק,
מסלקים אותם מן המפלגה. ראייה: משפט
סלנסקי.״

לים, קרבו אליו אט אט. כאשר הגיעו סוף
סוף אל מקום המצאו, חששו לרדת אליו,
פן תבוא מפולת נוספת. רק ידיוו הותיק של
ארנסט, יוסף בלק, קבלן חפירות גם הוא,
שמהר מרמלה לכפר ביל״ו מיד לכשנודע לו
דבר האסון ,׳ העז לרדת אל מקום הסכנה
ולחצו משם.
האסון לא זעזע את ארנסט, המוטל בבית
החולים. בצריפין, מוץ כונן לשוב לעבודתו
הרגילה׳ אינו מטיל ספק בשיטתו, שהיא ל

מרפא, נחלקו. האב רצה להכניסה למוסד,
האם דרשה כי תוחזק בבית. אכן, בשנים
1936—1934 שהתה בלומה בבית החולים לחולי
רוח בבני־ברק. אן נצחה האם, הבת
הוצאה מן המוסד, חזרה לבית הוריה.
טפול כשתי נשים. ההורים לא הוסיפו
לחיות יחדיו זמן רב, נפרדו, והאב,
יחיאל פרנקל נשא אשד, שניה• בלומה נשארה
תחת חסותו. הוא ניסה להכניס אותה
למוסד מתאים בבית־חולים בארץ, אבל כל

נעדב עין
העד, שהובא לדוכן כשהוא שכוב על גבי
אלונקה, יישר את הפיג׳מה החדשה שלבש
לכבוד המאורע׳ הרים את עצמו קצת בקושי,
כיון שרגלו הימנית השבורה היתד, נתונה
בגבס, והשיב בחיוב מנומס לשאלת השופט
המחוזי בנימין כהן׳ .השאלה :״אתה
נוהג לשתות הרבה?״
אחר המשיך העד משה שולוקיס, לספר,
כיצד, לפני שבועות מספר בעת קטטה שאת
פרטיה אינו זוכר, ניקר בנו את אחת מעיניו.
הגנה עצמית. אולם ספורי העדים האחרים
הוכיחו מעל לכל ספק כי אם אשם
מישהו בניקור העין, האשם הוא האב עצמו.
ספר בנו הרצל: אביו השכור מטיל קלון
על המשפחה, מסכן את חיי בניה בעת שכרותו.
פעם בהיותו שכור, הנחית האב מכת
גרזן על ראש אחיו הצעיר. בליל המקרה
היה האב שוב בגילופין, החל.מכה את אמו
במכשיר עבודה שנזדמן לידות האם קראה
את בנה לעזרה, האב השכור הרחיקו בכוח,
המשיך להכותה. כאשר גברו צעקות האם,
אחז הרצל בנעל עבודה כבדה שנזדמנה לידו,
השליכה לעבר אביו.
השופט החליט כי הבן עשה את מעשהו
תוך הגנה עצמית והגנת אמו׳ זיכה אותו
בדין.

אסונות
המקרה העווד גרדמ סו ד ת
באחד מימי השבוע שעבר היו אשר ארנסט
( )50 ויהושע בורנשטיין ( )60 עוסקים בחפירת
בור ביוב בבית החולים בכפר ביל״ו. שני
אנשים נמנו על קבלני החפירה הותיקים בארץ,
נחשבו למומחים בחפירת בורות. העבודה
נעשתה בשיטה הרגילה: גדור דפנות
הבור בלבנים, בהדרגה, לאחר סיום חפירתו
של כל מטר. זוהי שיטת העבודה המקובלת
בארץ, אף כי אינה יכולה להחשב למדעית,
גרמה לתאונות רבות. אחת׳ שנסתיימה במות

קומוניסטית ראה צ׳צ׳יק

חופר בורות אשר ארנסט
״השיסה שלי טובה״
דעתו׳ טובה ויעילה .״רק המקרה העתר גרם
למפולת הקטלנית,״ קובע ארנסט.

קטטות

עלגיאליקלא היו מ עי ד ם
היתד, זאת שעת הציירים בכסיוז ( 8.30 בערב)
.השיחה בבית הקפה המתמלא לחלוטין
רק בשעות שלאחר חצות, נסבה על בדים
וצבעים. פה ושם ישבו סקרנים לא־אמנים
שניסו לזהות את אלה שנראו להם בני־אלמות.
לפתע
החלה מהאימה. חצקל, בעל הקפה,
נראה ממהר לן זפריד בין שני גברים מבוגרים
המתקוטטים ביניהם. הסקרנים לא אחרו
לזהות את הנצים: התוקף, קצר קומה
וארוך שער היה הצייר יחזקאל שטרייכמן,
הנתקף — עורך הירחון האמנותי־ספרותי
גזית, גבריאל טלפיר, בעל־ גוף׳מוצק. טלפיר
הטיב• להתגונן, הנחית לשטרייכמן מכה עצומה
אחת בעינו בטרם הספיק חצקל להרגיעו.
ציירים אחרים, חבריו של שטרייכמן, שהיו
במקום המעשה, החליטו מיד כי הצייר צדק
בהכותו את המבקר .״טלפיר כתב עליו בל!ו־רת
רעד״״ קבעו, העלו זכר מקרה דומה בו
הנחית צייר אחר, יצחק פרנקל׳ מכות־ נמרצות
למבקר האמנותי ד״ר חיים גמזו, איש
הארץ, בעל המרה השחורה.
אולם היתד, גם גירסה אחרת לענין. הכל
החל כאשר שטרייכמן בקש מאת עורך
גזית להחזיר לו תמונות שהושאלו לו. העורך
בקש מאת הצייר לגשת למערכת לקבלן.
כאן נתרתח איש האמנות, הפעיל את
אגרופיו, לעליצותם הרבה של כל הסקרנים
שבאו לנסית לראות דבר מענין ולא התאכזבו.
כאשר
נשאל שטרייכמן על סיבת הקטטה,
השיב :״אינני אומר דבר. מדוע ששים הכל•
ללכלך את פניו של צייר ותיק בארץ? האם
גם על ביאליק היו מתנפלים כך י״

ד רכי אדם

ה ט טו רסתבחדר הנ עו ר

״הקו שלי נכון״
כלפי חוץ היתד, זאת דליקה שיגרתית ביופועל
בראשון לציון, לפני שלשה שבועות
תר: דירה עלתה באש. נערה צעירה שהי-
(העולם הזה .)787
תה מוקפת, רגעים מספר, להבות, ניצלה׳
עוד שני הפועלים חופרים בבור התמוטטה
בעזרת השכנים והכבאים. הכל נגמר, לכאוהאדמה
שמעליהם. מפולת של לבנים ורגבי רה, בכי סוב• אולם למעשה היתה לשרפה
אדמה כסתה אותם. בורנשטיין נקבר מיד 1 ,תוצאה חמורה מאד: בלומה פרנקל, הנעהוצא
ללא רוח חיים רק למחרת היום.
רה שניצלה בנס, אבדה, כתוצאה מן האסון
את שכלה׳ השתגעה.
ארנסט היה בר־מזל, הוא הצליח להסתתר
מתחת לזיז, נשאר לחוץ בחלל ריק וצר, הדודעות
הוריה, יהודים אדוקים, תושבי בני־מה
לכוך קבס שלוש שעות טרחו המצי ברק, ביחס לדרך הטפול בבת שהיתה חשו־

מאמציו עלו בתוהו. פניותיו ללשכה לעזרה
סוציאלית במקום לא הביאו כל תוצאות.
האיש מצא עצמו במצב קשה: גם אשתו
נתגלתה כלקויה בשכלה.
או החליט שאין לו ברירה אלא לטפל
בעצמו בשתי הנשים, להשגיח במיוחד על
הבת, שלא היתה, אמנם, מסוכנת, אבל היתד,
תוקפנית, נושכת, לא סבלה בגדים על גופה.
יתכן כי הגיע לאזניו שמע של מקרה אחר
בבני־ברק: בן של אחד מנכבדי המקום,
שהיה מטורף, הוחזק על ידי אביו בעלית
גג. יחיאל פרנקל, שהשכלתו הכללית מצומצמת,
היה סבור בתום לבו כי זהו הטוב
שבפתרונות: הוא הפריש חדר קטן לבת,
שם החזיק אותה מאחורי דלת נעולה במנעול
זעיר. הוא עצמו היה מאכיל אותה, רוחץ
אותה, מלביש אותה.
כפרה/׳-לכת. השבוע החלה אשתו הגרושה
של פרנקל ואמה של בלומה להראות
סימני התענינות בבתה, לאחר ששכחה
אותה משך שנים רבות, היא פנתה אל המשטרה
שמהרה לבית פרנקל, פתחה את דלת
החדר הנעול ומצאה בו את בלומה, עובדה
שלא הפתיעה איש מן השכנים • שידעו על
מציאותה של המשוגעת.
טוען פרנקל :״אשתי הראשונה, השונאת
אותי, והמנסה להזיק לי ככל האפשר, היא
שגרמה לכל הרעש. אין זו הפעם הראשונה
שהיא עושה לי זאת. היא כבר האשימה
אותי שאני מחזיק בית בושת, מוכר ללקוחות
את בתי. בשעתו תבעתי אותה למשפט
והשופט (הבריטי) דן אותה למאסר על הוצאת
דיבה. אם תלקח בתי למוסד, אשמח להיות
כפרתה, לשבת בבית הסוהר. אלוהים
עד שמלאתי את חובתו האבהית.״
* אבל הדהימה את סופר הבקר, שניפת
את כל׳הענין, הפך אותו לסנסציה.
האדץ אורן וקובובי מרגלים מקצועיים״.
מאת סופרנו המיני (הצופה).
משה שוחט, חדרה
רחמנא ליצלן.
בגליון יום ג׳ כותב מר מדזיני ממרכז
או״ם לאתונו (חרות).
רחל לוי, ראשל״צ
הלאה מקפח החמורים.
ביום אחד קבוע, היו מוציאים את י
הכפריים מבתיהם ומסרסים את הבתים
והכלים, בזה נגמרה העבודה ה־אנטי־מלרית
(הארץ).
דוד הלבריך, ירושלים
כך עקרו את הקדחת מן השורש.

.//העולם הזה״ 790

במרחב
מבעד מסך הח 1ד
*.׳•האד! ג׳יהאד!״
העולם הערבי געש. בזו אחר זו נחתו
על ראשו שתי מהלומות פוליטיות מצלצלות:
האומות המאוחדות סרבו להתערב במאורעות
המתרחשים במושבות הצרפתיות באפריקה
הצפון ית (ראה להלן) ,ייעצו לערבים להכנס
למשא ומתן ישיר עם ישראל לשם ישוב
הסכסוכים ביניהם.
ההחלטה הביאה מתחרה קשה לבעיה ה־פלישתינאית
על המקום הראשון בהתעניינות
הערבית הצבורית. .זהו (בעיית אפריקה הצפונית)
דבר הנוגע לכל לב מוסלמי ממרוקו
ועד אינדונזיה צעק סאלח עשמאווי, מנהיג
האחים המוסלמים המצריים. .האיום הצרפתי
אינו נופל מהאיום הציוני. נפתח
נגדם במלחמת קודש ! נפתח בג׳יהאד !״
האד !״.
בקהיר נכחו מוחמד נגיב ואורחו אדיב
אל-שישקלי בתפילת אזכרה שנערכה באל־אזהר
לזכר חללי טוניסיה ומרוקו ; בבירות
הפגינו המונים פול הצירות הצרפתית ; בטריפולי
ערך בית הנבחרים הלובי אספת
מחאה — וכמעט מפי כולם נשמעה הקריאה
הנסערת . :ג׳יהאד ! ג׳יהאד !״
אותה מקהלה השמיעה את המלה לאחרונה
בשלהי . 1947 אז, כעתה, התלכדו הערבים
נגד או׳׳ם שהחלים להקים מדינה יהודית.
אך שלא כאז אין מטרת הג׳יהאד עתה קומץ
אנשים חסרי ישע. הצרפתים בטוחים כי הטנקים
הכבדים שלהם עלולים להיות סגולה
מצויינת לקרור ההתלהבות הערבית־מוסל־מית.
אך זרד אינו מרתיע את הערבים .״אפילו
ניכשל, הצדק מוכרח לנצח,״ הם אומרים.
בזה מצדיקה אותם ההיסטוריה: שום
כוח קולוניאלי לא הצליח לכפות את מרותו
בלי סוף על עם המתנער ודורש עצמאות.

אפריקה הצפונית
מ׳ בו עללטובת מיץ
איך היו מרגישים תושבי פלשתינה (א״י)
אילו, באוקטובר , 1947 הודיעו השלטונות
כי דוד בן־גוריון נמצא הרוג מצרור כדורים
במכוניתו ז ומה היו עושים אילו, למחרת
היום, היו השלטונות עוצרים את יוסף
שפרינצק, משה שרת ואליעזר קפלן כחשודים
ברצח?
מן הסתם היה נעלם השריד האחרון של
קור־רוח ומשמעת אשר עוד שרד בקרב התושבים
היהודים. הם היו בודאי יוצאים בהפגנות
סוערות נגד השלטון האנגלי׳ מאשימים
אותו בביצוע המעשה השפל, מתקי־
1ים כל אנגלי או ערבי שנקרה על דרכם.

מאות מלאה לטוניסיה ומרוקו. ביחוד היתד
איתנה אמונתו בתמיכת ארצות־הברית.
בטרם הספיק להתאכזב מעמדת אמריקה
חדל סחרת האשד, האיש הקטן בעל עיני
התכלת החיכניות וההשפעה העצומה על בני־מעמדו,
להיות גורם פעיל במדיניות תצפון־
אפריקאית. אך גם במותו לא חדל מהיות
גורם מסעיר: מיד עם הודעת הרצח, הכריזו
איגודי הפועלים בטוניס ובמרוקו על שלושה
ימי שביתה כללית.
״הממשלה הצרפתית היא שפקדה לרצוח
את האשד,״ הטיחו הערבים מקזבלנקה 1עד
דמשק, טענו כי ארגון של מתישבים צרפתים,
היד האדומהי הוא שביצע את המעשה.
משך השבועיים שחלפו מאז לא עבר כמעט
יום אחד בלא התנגשויות דמים בין המשטרה
והצבא הצרפתיים לבין מפגינים ערביים•
מתשע בערב עד חמש בבוקר מוטלות
הערים תחת עוצר לילה, רחובות הספר בין
רובעי הערביים והאירופים סגורים ושוממים.
הצרפתים לא היססו להשתמש בכוח —
חיילים, שוטרים, שריון ואוירונים הוכנסו
לפעולה .״לא ניכנע לחבלנים הללו,״ הודיעו
׳נציביהם בטוניס ובמרוקו. הם גם ניסו להסביר
לערבים כי אותם ״חבלנים״ פועלים נגד
האינטרסים האמיתיים שלהם וכי רק הצרפתים
הם הדואגים לטובתם. אך הצרפתים,
שתמיד התגאו בהישגיהם בשטח חינוך ער 4
ביי אפריקה הצפונית התקשו עתה במציאת
אנשים שהשכלתם הפוליטית לקויה במידה
שיאמינו לדבריהם.

דרוש ::מ שוג ע:

הכושי הגבוה, העטוף בגלימה לבנה, עורר
מיד תשומת־לב בין צירי האו״ם. נציג ליבריה
החפשית י שליח חוף הזהב? לא,
אמר הכושי, הוא שליחה של מעצמה שאינה
מיוצגת, לפי שעה, מגרד־השחקים הניו־יורקי:
אלוהים.
גילה הכושי: אלוהים הופיע לו בחלום׳
ציווה עליו להתיצב באו״ם׳ לקבל על עצמו
את תפקיד המזכיר הכללי.
כשעמו עליו הסדרנים גילה הכושי כוח
רב. הוא ניסה לעלות במעלית; אך לבסוף

איגוד המה פכני
משך שבועיים ריחפה על קהיר יונה לבנה
— יונת האהבה והאחוה הערבית — שהוצגה
לראווה על־ידי הגנרל מוחמד נגיב בפני שני
אורחים נכבדים: הוד מלכותו אדריס אל־סנוסי,
מלך לוב וקולונל אדיב אל־שישקלי,
דודן סוריה.
לשניהם לא היה זה ביקור ראשון בארץ
הנילוס. כאשר ביקר אדרים אל־סנוסי את
ארמון עבדין לראשונה לא הצטיין המאורע
בחגיגיות ופאר מיוחדים: הוא בא לבקש
מפארוק חסות וזכות מקלט בארצו מפני האיטלקים
שגרשוהו ממדבריות מולדתו. עתה
נכנס לאותו ארמון כאורחה המיוחד של
ממשלת מצרים, איש שנגיב היה מעוניין לפייסו
ולצרפו לליגה הערבית.
האורח שבא אחריו מן הצפון נתקבל באותה
תצוגת פאר וכבוד. גם חמימות כנה
לא חסרה בפגישתו עם נגיב. אותו מצעד
צבאי שנערך לכבוד אל־סנוסי נערך שוב
לכבוד האורח הסורי, הכרזות אהדה וגילויי
אהבה עלו הפעם גם על המידה הנדרשת על

גם אחרי המוות

.העולס הזך,״ 7?0

או״ם

אייק נבחר, נזכר בהבטחתו. תחת מעטה עבה
של אמצעי־זהירות טס לקוריאה, גם שוחח
עם כמה חיילים, התיעץ עם המפקדים, שהם
כולם פקודיו לשעבר בחזיתות שונות.
בהזדמנות דומה, לפני 2000 שנה, שלח
יולייוס קיסר הודעה אלחוטית פשוטה לממשלתו
:״באתי, ראיתי, ניצחתי.״ במאה ה־
20 אין הבעיות כה פשוטות. אייק בא, ראה.
אך גם אייק למד כי הנצחון אינו כה קרוב.
הבעיה העיקרית של קוריאה ברורה, כמובן,
בוושינגטון בדיוק כמו בסיאול. הגוש
הסובייטי אינו מעונין לחסל את המלחמה,
המצמידה לחצי־אי רחוק ונידח את מחצית
צבא־המלחמה של ארצות־הברית, גורמת לו

מצרים

עוצר לילה במרכז טונים
כך בדיוק הרגישו ועשו תושבי טוניסיה
ומרוקו כאשר נודע להם כי פחרת האשד,
מנהיג האיגודים המקצועיים הטוניסיים, האיש
החזק בתנועה הלאומית הערבית בטוניסיה
שירש את מקומו של המנהיג הגולה
חביב בורגיבה, נרצח במארב״לילה באחד
הכבישים המובילים לבירה.
״היד האדומה רצחה בחודשים
האחרונים, לאחר שובו מסיור־תעמולה באר־צות־הבריח,
גברה השפעתו של האשד בחוגי
הביי. האשד היה איש־העם היחיד מבין
36 חברי האסיפה המייעצת שהוקמה על־ידי
הביי כדי להחליט בדבר היחסים עם הצרפתים,
הצטיין באמונס עיקשת כי צרפת תיאלץ
להכנע ללחץ המקומי והעולמי, תתן עצ

כ ל ׳ ח ע 1ל 0

ירי הנימוס המזרחי.
״אחי הגיבור, מציל מצרים !״ קרא שישקלי
בהתרגשות לנגיב .״נצעד יחד יד׳ביד ולב
עם לב — תחי מצרים ותחי סוריה חברי
מועדון הקצינים המצרי, שלפניהם נישא הנאום,
פרצו במחיאות כפיים סוערות; נגיב
שישב במרכז השולחן קרן מרוב אושר• גילויי
הסולידריות הסורית היו עשויים להוסיף.
פרסטיז׳ה למשמרו בקרב האוכלוסיה.
אותו׳ חישוב, לגבי משסרו הוא, הקרין גם
את פני הרודן הסורי.
ההחלטות המדיניות שנתקבלו על־ידי השנים
לא הפתיעו. זה מזמן ציפו לחזית הדוקה
בין שני הדודנים — מעין הנחת יסוד
לאיגוד של מבצעי מהפכות צבאיות במרחב.

ג׳ורג׳־כריסטינה יורגנזן (לפני ואחרי הניתוח).
חייל משוחרר הפך חיילת משוחררת
נתגלה כחולה־

נכנע, הועבר לבית־חולים,
רוח.
הסיק אקונומיסט הלונדוני את המסקנה :
.צריך אדם להיות חולה־רוח כדי לחשוק
בתפקיד המזכיר הכללי של ארגון האומות
המאוחדות בשנת ...1952״
דרך כטוחה יותר. התפקיד לא היה
מושך. טריגווה לי, שהתפטר, הודיע שעשה
זאת כדי לסלק תקלה לשלום בין המזרח
והמערב. אולם הסיבה היתה פשוטה יותר :
גם טריגווה לי נואש מן האו״ם.
עוד מראשית הקמתו של או״ם היה ברור
כי לא תהיה לו השפעה בענינים גדולים,
אלא אם כן שתי המעצמות הגדולות — אר־צות־הברית
וברית־המועצות — תהיינה
תמימות דעים. אולם היתה תקווה כלשהי
שלפחות בסכסוכים קטנים יוכל האו״ם להשפיע
לטובה, לכפות את רצון העולם על
העמים הקטנים.
היתד, זאת תקוות שוא. בסכסוך ארץ־
ישראל בר, היו שתי המעצמות הגדולות
תמימות דעים, הפרו תחילה הערבים, אחר
כך היהודים, את מרות או״ם. כן עשו שני
הצדדים במלחמת קאשמיר. האו״ם לא יכול
היה להתערב בהצלחת במלחמת השחרור של
עמי אפריקה הצפונית ( ראהבמרחב ) ,לא
יכול אפילו להבטיח את זכויות-האדם לכושים
המדוכאים באפריקה הצפונית.
התערבות הקונגרס האמריקאי, שגילה כי
רבים מן העובדים האמריקאיים באו״ם הם
סוכנים קומוניסטיים, הגדישה את הסאה.
אברהם פלר, המומחה היהודי למשפט, הפיל
את עצמו מקומה עליונה, התרסק. טריגווה
לי, אדם זהיר יותר, התפטר בצורה יותר
בטוחה, החליט לצאת דרך הדלת הראשית.

ארצזת הברית
אבא הי השס
כשהגיעה מערכת״הבחירות האחרונה לשיאה,
המציא תועמלן פיקח סיסמה גאונית :
אייק יבקר בעצמו בקוריאה, יסדר את ה־ענינים.
לדעת
רבים הכריעה סיסמה זו את הכף.
האדם הקטן והנבוך של המאהיה־ ,20 הרואה
כי כוחות נוראים מתגוששים בחלל, מלא
פחד. הוא רוצה באבא טוב, שידאג לו ויגן
עליו. בתקופות עברו שכן אבא זה בשמיים,
היד, מיוצג על־ידי אפיפיור. כיום יושב האב
הטוב בבית״הלבן, וושינגטון, מחוז קולומביה,
ארצות־הברית.
״כאתי, ראיתי אחרי ש־

אבידות גדולות בנפש ובציוד, מבלי לעלות
לרוסיה אף בחייל אחד• האמריקאים משוכנעים
עתה לגמרי כי היוזמה לשיחות־השלום
לא באה מצד הרוסים אלא כדי להציל את
הסינים משואה, עם התקדמות התקפתו הגדולה
של הגנרל רידג׳ווי לפני שנה וחצי.
משבר זה חלף מזמן, והסינים בקוריאה חזקים
עתה יותר מאשר היו אי־פעם.
הפתרונות שהוצעו: להפציץ את הסינים
בפצצות אטומיות, להפציץ את בתי החרושת
הסיניים במאנצ׳וריה, להטיל מצור ימי על
סין. אף אחד מן הפתרונות האלה אין בכוחו
להכריע במלחמה הקטנה אך היקרה, העלולה
להימשך דור שלם.

תיקון ט עו ת
באחד הימים, ביון העתיקה, פגשה נימפה
יפה בהרמפרודיטוס, בנם היפהפה של האל
הרמס והאלה אפרודיטי. היא התאהבה בו
במבט ראשון, התפללה לזבם הגדול שיאחד
אותם לנצח. זבס שעה לבקשתה, הפך אותם
לגוף אחד, שהיה גם זכר וגם נקבה.
אף כי מקרה כזה לא חזר עוד בהיסטוריה,
והאל זבס שוב אינו מקבל בקשות מסוג זה,
דרי נולדים מפעם לפעם בני אדם שהם ספק
ז:ר 3פק נקבה. האסון קורה בשבוע החמישי
לחיי העובר ברחם אמו, כשעל הטבע
לקבוע סופית מה יהיה מינו. כשהטבע מתבלבל,
נוצר אדם השייך למין אשר לשון
העם הדביקה לו את התואר הרמפרודיט.
בזמנים החדשים מצא המדע תרופה חלקית
לבעיה. הרופא מנסה להיווכח לאיזה מין
נוטה האדם יותר, מסלק את סימני המין
הבלתי־רצויים. לרוב הוא לוקח בחשבון גם
אם הילד(ד ).גודל(ד ),כילד או כילדה.
מן היום, כת. החודש אירע מקרה שריכז
את תשומת לב העולם כולו לבעיה
הקיימת מכבר. הורים אמריקאיים קיבלו מכתב
מבנם, ג׳ורג׳ יורגנזן, חיל משוחרר מצבא
ארצות־הברית. כתב ג׳ורג׳ :״אני עד־ .
יין אותו האדם. אולם הטבע טעה. תיקנתי
את הטעות. מן היום אני בתכם.״
עתונאים שנזעקו לבית החולים הדני, מצאו
צעירה בעלת שערות בלונדיות שופעות
(״הייתי יכול להתאהב בד״״ הודה אחד) שקראה
לעצמה כריסטינה יורגנזן, עברה חמשה
ניתוחים גדולים, קבלה כמעט 2000
זריקות הורמונים, מחכה לנתוח ששי ואחרון.
אמר
האב, אחרי שמכר את תולדות חייו־חייה
של בנו־בתו ב־ 30.000 דולר . :אני
מבולבל. באמצע השיחה אני מחליף אותו

קולנוע

הפזורה
ארצות הברית

רחץ -ש בי ת ה

אלפרד ג. פלדמן הוא בעל תעשיה אמריקאי
גדול, מנהל עסק שמחזור הכספים שלו
מגיע ל־ 12 מיליון דולר. מחוץ לעסקיו מתעניין
התעשיין פלדמן גם בבעיות ישראליות :
לפני כמה חדשים הוציא חוברת קטנה שקרא
לה ״ישראל כפי שראיתי אותה״ ,רשמי
מסע בארץ. י
כותב פלדמן :״בקרתי במחנה המיועד לאנשים
זקנים ושאלתי מדוע למסכנים הללו
ניתן כל כך מעט אוכל ונוהגים בהם כמו
בחיות. תשובת המפקח היתד, כי אלך לשאול
את ד,מגד,לים, ביחוד את מנהלי ההסתדרות
אשר ״שומרים לעצמם את הדולרים ו,אמרי-
׳קאים במקום לקנות בהם אוכל לאנשים הזקוקים

המטרה העיקרית להתקפתו של פלדמן היא
ההסתדרות. הוא מספר כי עלה בדעתו לפתוח
בית־חרושת בישראל, אבל גילה כי לאחר
שיסיים את המלאי הראשון של חמרי
גלם, יאלץ לחדשו במטבע זר דוקא.
״זכית, נניח, ברווחים ניכרים,״ הוא מסביר
לקוראיו ״ויש בידך סכום כפול —
בלירות — ממה שהיה לך בתחילה. אולם
יש לך צורך בחמרי גלם נוספים. אתה פונה
אל הממשלה, מבקש דולרים אמריקאים אשר
בתמורתם אתה מוכן לתת לה לירות ישראליות.
התשובה היא :״אין לנו דולרים.״ אינך
יכול להמשיך לייצר כיון שאין לך חמרי
;גלם שאתה יכול לקנותם בלירות הישראליות
העומדות לרשותך.״
׳ התקפה, וככל זאת. זהו הספור, כותב
פלדמן, ששמע מפי אנשים רבים בישראל.
כל אלה לא היו קשורים להסתדרות
כאשר מתהווה מצב כזה, אומרת ההסתדרות:
״אנו נקנה ממך חצי (או יותר) מן המפעל
ועל ידי כך נוכל לגייס בשבילך את הדולרים
הדרושים.״
ממשיך פלדמן :״אם אינך מסכים והם אינם
מצליחים לאלץ אותך בדרך זו, חזקה שתפרוץ
שביתה במפעלך. דברים כאלה מתרחשים
בישראל בכל יום.״
למרות כל זאת גלה פלדמן לכתב העולם
הזה מוינטי ג׳יקובם, כי זה עתה שלח המחאה
שמנה למגבית היהודית המאוחדת.
פרט מעניו נוסף אודות אלפרד ג. פלדמן :
בשנה שעברה תרם בעצמו, והתרים את חבריו,
בסכום כולל של 20 אלף דולרים למגביות
שנערכו בארצות־הברית על־ידי אותה
הסתדרות שכה תקף אותה.

ראשמ צו מק ב מו ד או ס
שמואל בורנשטיין הוא יהודי משיקאגו שבילה
את מרבית ימיו בטיולים בכל רחבי
העולם, בהם אסף מטבעות יקרות, צפרים
ודגים נדירים, מלבושים, כלי נשק, גם ראש
מיובש ומצומק שמצא אצל שבט פראי בסביבת
נהר האמזונה.
את האוסף המוזר הזד, ערך ברנשטיין בתערוכה
בשיקאגו שמשכה אליה למעלה מ־מליון
מבקרים. עתה נמצא המוזיאום היחיד
במינו, המונה 50 אלף מוצגים, במחסן. אומר
ברנשטיין :״אני מוכן להעביר אותו
לישראל. כל מה שאני מבקש בשבילו הריהו
בנין בן עשרים חדר. אשר לי עצמי, הריני
אדם זקן עתה. הייתי רוצה להתמגות אחראי
על האוסף, במשכורת המתקבלת על 1זדעת.
היש הצעות י״

חוקן למת
ג׳ק בני הוא אחד המשדרים המפורסמים
ביותר בארצות הברית. הוא נטש מכבר את
הקולנוע ואת הבמה, התרכז בעיקר בתכניות
הרדיו והטלביזיה שעשו אותו מיליונר תוך
שנים אחדות. כמו יהודים ידועי שם אחדים
מעולם הבידור (אדי קנטור, אדוארד ג. רו־בינזון)
״גויס״ גם בני לעזור במכירת אגרות
העצמאות הישראליות באמריקה .״אינני מבין
מאומה בכל הענין,״ הודה בני ,״אולם
מומחה כלכלי מיוחד נוסע אתי לכל מקום
בו אני מופיע מטעם ועד האגרות, משגיח
על הצד הכספי. כל מה שאני עושה הוא :
מסביר למסובים שקניית אגרת עצמאות לא
תזיק להם.״
ליהודים האמריקאים, שכבר עיפו מרוב
תרומות, מספר בני את הספור הבא, אשר
תמיד מועיל להעלות חיוכים ודולרים: היה

טכניקה
הקרב עודגו נטוש
אף על פי שסרטים תלת־ממדיים נסיוניים
הקדימו את הטלביזיה בשנים אחדות, גרמה
התפתחות שדורי התמונות באמריקה לשכלול
קולנוע התבליט. בעוד שבניו־יורק
ד.יצגה בהצלתה תכנית של סרטי תבליט
שאפשר להסתכל בהם מבלי עזרת משקפים
(המולס תזה ,)783 הוציאה הוליבוד זה עתה
לאור את הסרט העלילתי הראשון בשיטת
התבליט בעזרת משקפים.
שני משלכים מטילים י על הבד שתי תמונות
שונות. הצופה יושב באולם כשעל חוטמו
משקפים מיוחדות, כל עדשד. מעבירה
רק אחת משתי התמונות שעל הבד. באופן
כזה רואה כל עין תמונה שונה, שתי התמונות
יחד מצטרפות, במוח, לתמונת תבליט.

ראדה, אדריאן קורי, פטרישה וולטרז, אסמונד נייט (.הנהר״)
פשטות, כמעט רשלנות
היה שחקן יהודי בשם גולדנברג, והוא מת
באמצע אחת מהצגותיו. המנהל יצא אל ה קהל
והודיע על דבר הטרגדיה. הוא אמר שההצגה
נגמרה ומי שרוצה, את כספו בחזרה
יוכל לקבלו בקופה. והנה, ממרומי היציע
נשמע קול :״תנו לו חוקן בעדינות רבה
הסביר המנהל שוב את מצב הענינים, חזר
ואמר כי השחקן מת, הלך לעולמו, נפטר.
״הבינותי,״ השיב האיש .״בכל זאת תנו
לו חוקן ...זה אינו יכול להזיק לו.״
״משום כך אני אומר: קנו את מניות העצמאות.
הדבר לא יזיק לכם,״ מסכם בני
את מוסר ד,ד,שכל שלו.
״רק אנשים כמוהו״ .בשיקאגו, בזמן
אספה שבה ספר בני את הבדיחה הקלאסית
הזאת, קם אחד הנוכחים, צעיר ששירת ב־צר,״ל,
שאל בכעס מדוע מארגני מכירת ה אגרות
מרשים לאדם כבני לדבר בכנוסי האגרות.
היתד,
זאת שאלה תמימה במקצת. יהודי
אמריקה שפעם אצו לשמוע כל נואש מטעם
המגביות אינם נמשכים יותר לאסיפות ״כבדות.״,

אנשים כמוהו (ג׳ק בני) מסוגלים
לאסוף קהל שממנו נוכל אנו לאסוף כסף,״
היתד, תשובת המארגנים לאותו צעיר.

הסרט, בבאנה (אדון) שטן, שבוים והופק
על ידי ארץ׳ אובולר, הידוע בעיקר ככותב
תסכיתים, מתרחש בנ׳ונגל אפריקאי. הרקע
הזה נבחר, כפי הנראה, כדי להדהים את הקהל
על ידי נצול האפשרויות המיוחדות של
התבליט. אומרת הפרסומת :״אריה בחיקך...
מאהב(ת) בזרועותיך ! ״
כל זה טוב ויפה, עלול לתת ארכת־חיים
מסוימת לעסק הקולנוע הסובל קשות מתחרות
הטלביזיה. אולם איש אינו יכול לערוב
שתוך שנד,־שנתיים לא תשתמשנה תחנות השידור
באותה שיטה, תבאנה אל מליוני
בתים אמריקאים טלביזית תבליט.

סרטיט
״הנהר-
ספרה של רומר גורן איננו, כמובן, אחד
הרומנים הטובים שנכתבו אי פעם ; אולם
אין ספק שהסרט שז׳אן (האילוזיה הגדולה)
רנואר בנד, על בסיסו, הנו אחד המשובחים
שהופקו אי פעם. זאת למרות המשחק, שהוא
בדרך כלל, טירוני ביותר, למרות התסריט
הנאיבי במידה רבה. רנואר אינו נזקק לשחקנים
משובחים כדי להביע רעיונות, והעלילה
הפשוטה והחביבה אשר ברומאן משמשת
לו קרש קפיצה מצוין אל תוך עמקות
מטפיסית המבוטאת בסידרה של תמונות מ
צולמות
וערוכות באמנות ובטעם.
הרעיון: בלבה של הודו זורם לאיטו נהר
גנגסי גדול. הנהר מסמל את החיים עצמם,
הנמשכים על חופו דור אחר דור, מאה אחר
מאה, בלי הרף, במחזור בלתי פו*ק.
על החוף מתגוררים מספר אירופאים ש־חוויותיהם
היומיומיות הפשוטות ממחישות
את הסמליות אשר בגבורו הראשי של הסרט:
הנהר עצמו.
במשפחה המתגוררת ב״בית הגדול״ מתכוננת
האם (נורה סווינברן) להביא לעולם
את התינוק ד,ששי, בתה הבכירה הארייט בת
ד,־( 14 פטרישה וולטרז) חשה ביסורי האהבה
הראשונים׳ ,בנד, הצעיר בוגי (ריצ׳רד פוסטר)
מת מנשיכת נחש ארסי. פרט לאלה: חייל-
צעיר (תומאס ברין) שאבד את רגלו במלחמה
ועתה הוא מלא מרירות, מתמלא תקוות
חדשות בעת שהותו על חוף הנהר ! נערה
סקוטית יפה ואנוכית (אדריאן קורי) ,מגלה
שאינה אכזרית, כפי שראתה את עצמה
תמיד ; נערה הודית־אנגלית (ראדה) למדה
כי רב המרחק בין המזרח למערב ומחליטה
להיות — בניגוד לאנגלו־הודים רבים —
בת המזרח.
לא פחות מרומן, שיר. כל זה מסופר
ומתואר בסרטו של רנואר בפשטות הגובלת
לעתים ברשלנות. העלילה חסרת־העלילה
מדלגת מנושא אל נושא, מתפתחת
לאיטה, כמו זרמו של הנהר. ברשלנות זו
צפונה אמנותו של תואר. הכל נראה כה
בלתי־מכוון מראש, לא מבוים. תמונות ההווי
ההודי, החיים אצל האירופים, הכל מצולם
(על ידי קלוד אחי ז׳ואן, שניתם בניו
של פייר דנואר, הצייר המפורסם) בצבעים
רועשים במקצת. כמו המזרח עצמו.
מעולם לא נתגלתה הודו על הבד כשם
שהיא מתגלית בוזנהר יחד אתה מתגלה גם
אמת אנושית פשוטה, עמוקה ואמתית. הנהר
מוכיח שוב, אם היה צורך בתוכחה נוספת,
כי הסרט יכל להיות יותר מאשר דו״ח פשטני
של עלילה הוליבודית מטופשת או פלא-
קאט תעמולה סובייטי חסר ערך אמנותי. הוא
מוכיח כי בכוחו של הקולנע להביע, בעזרת
סמלי התמונות והשיח, רעיונות לא פחות
עמוקים מאשר הרומז, ,הספור, השיר.

״ ה מ רג ל ת מטנג׳־ד״
חסידיו של בוב הופ בוודאי יתפקעו מרב
צחוק, אחריש עלולים לחייך. כיון שמספרם
של החסידים אינו מבוטל כל עיקר, יש סכו־יים
כי האולם שבו תציג את יופיה על בדו
המרגלת נזטנג׳יר -ייתמלא צחוק עליז.
בוב הופ משחק כאן בתפקיד כפול: מרגל
בינלאומי מסוכן, שחקן הדומה לו כשתי
ספות מים. כאשר השחקן מעמיד פנים, בפקודי
1שרות המודיעין האמריקאי, שהוא
המרגל, מתעוררים מצבים מגוחכים. ר,ופ
מצטיין בעיקר בדמות האיש הפשוט, הפחדן
המוצא עצמו בסכנות גדולות: בפני׳ אקדחים
שלופים, בזרועות נשים יפות. פרנסיס
סאליבאן משמש, בסרט זה שולף אקדחים
מוצלח, בעוד שד,אשר, המסוכנת דומה במדד,
מפליאה להדי לאמאר. יתכן מאד שהדמיון
הזה נעוץ בעובדה שאת התפקיד ממלאה הדי
לאמאר.
לא משחק, אבד פוטדגניה כמו
מרבית הילדות בנות ד 15 שאפה גם הרי
לאמאר, בהיותה תלמידת גימנסיה בוינה
מולדתה, להיות שחקנית קולנוע. אולם היה
לה קצת יותר שכל מן האחרות ; היא לא
הלכה אל הבמאי: היא נגשה אל המנהל
הטכני, קבלה עבודה כמזכירת חוליית־הד,סרטה•
היא קותל .-כי במוקדם או במאוחר יחן

.העולם הזה״790 -

לי ק׳ ד לז

האם ״סגרו בתי הקולנעי
מדינה קטנה כישראל קשה לה להשיג שיאים
עולמיים• באולימפיאדת הלסינקי לא הצליחה לזכות
אף בנקודה אחת. במפגשים בינלאומיים
אחרים גם כן יצאה לרוב כשידה על התחתונה.
בשדה האמנות והתרבות אין היא יכולה להציג
כל מועמדים המסוגלים להתמודד עם ענקי ארצות
אחרות. אולם בשני שטחים הצליחה בכל
זאת להשיג שיא עולמי: באחוז תאונות הדרכים
ובמספר סרטי הקולנוע שכל חושב רואה, בממוצע,
מדי שנה. סטטיסטיקות או״ם מוכיהות
למעלה מכל ספק כי הישראלי הכינוני הוא ייצור
:מחבב את המוות בדרכים ואת בד הכסף.

לאן הלךהכ סוי ש שי דמתע כו רכרטיסי
כשנת 1951

לבסוף הגיעה תשובה שלילית: הממשלה לא
הסכימה להקטין את המסים, יעצה לאנשי ההתאחדות
לפנות לסוכני הסרטים, לבקש מהם להוריד
את *חיריהם. שני חברי התאחדות בעלי
הקולנוע יצאו השנה לפריז, אל מרכזי ההפצה
האירופיים של החברות האמריקאיות הגדולות.
הם נתקבלו בקרירות רבה, קבלו לבסוף תשובה
תקיפה ושלילית.
אמרו אנשי חברות הסרטים לנציגי ישראל :
על הממשלה להוריד את המסים המגיעים כיום
ל־ ס /ס 100 ממחיר הכרטיס, להשוות אותם לאחוז
הרגיל בעולם 520/0 — ,גם הוצאות העובדים
בארץ גבוהות מדי: ס /ס ,20 בעוד שבארצות אחרות
הן אינן עולות על . 1\ 0/0הנימוק השלישי,
והמכריע, לתשובתם השלילית של נציגי חברת
הסרטים חרה: ישראל ממילא אינה מכניסה להם
כל מטבע זר, מקפיאה את רווחי החברות בבנקים
מקומיים.

שתי אהבות אלו גרמו לכך שידיהם של שוטרי
התנועה בארץ תהיינה תמיד מלאות עבודה וקו־פותיהם
ש־ אולמות הקולנוע מלאות כסף.
ישראל היתד, זה שנים גיהנום לחברות הבטוח
וגן עדן לבעלי בתי קולנוע.
אולם לכל דבר טוב יש סוף. גם על השפע
שבקופה הקיץ הקץ. התורים נדלדלו, קהל המבקרים
נתמעט, צרותיהם של בעלי בתי קולנוע
נתרבו. צרה מספר ,1לדעת הכל: גובה
המסים, הממשלתיים והעירוניים. זהו השיא הישראלי
השלישי (העולם הזה .)788

לאחר הכשלון אצל חברות הסרטים פנו בעלי
בתי הקולנוע אל עובדיהם, הציעו! להם את ביטול
ההצגה היומית, העולה לא פחות מהצגת
ערב, אבל מכניסה רק שליש ממנה. בטול זה
יקטין את מספר שעות העבודה לארבע ביום
ואת משכורת העובדים ב־ס/ס .30 טוענת ההתאחדות:
זוהי הצעה הגיונית. סדרן ממוצע מר-
ויח כיום — 150.ל״י לחודש, שהם למעשה, בתוספת
התנאים הסוציאליים 210.— ,ל״י. הפחתת
שעות העבודה תאפשר לסדרן ולמכונאי לקבל
עבודה נוספת בשעות היום.

.חישבו בעלי בתי הקולנוע ומצאו כ־ בעוד שבזמנים
הטובים, עד לפני כשנה, יכלו להצביע
על רווח נקי של /,ס 10 על כל כרטיס, בשנת
1952 מפסיד בעל הקולנוע 130/0ממחירו של
כל כרטיס. הסיבה, פרט לנטל המסים: עליה
בשכר העבודה ובכל ההוצאות האחרות.

תו קףשלממש

חבתבמ דו א הקיטור
במידה לא מעטה דומה מצבם הנוכחי של
בעלי בתי הקולנוע בארץ למצבם של בעלי
הבתים. אלה ואלה מופלים לרעה ; הכל יודעים
שנגרמים להם הפסדים רציניים, אולם לאיש
אין הדבר כואב כלל. גם לא לממשלה, המטפלת
באיטיות אופינית בעצומותיהם. זה ששה חדשים
שראשי התאחדות בעלי בתי הקולנוע נודדים
בין עשרות משרדים ממשלתיים, נדרשים מדי פעם
להגיש חומר סטטיסטי מסוגים שונים. הסחבת
המפורסמת פועלת במלוא הקיטור.
דרישתם של בעלי בתי •הקולנוע פשוטה: הם
מבקשים להעלות את מחיר הכרטיס ב־ 50 פרוטה.
אין חוק המונע מהם דבר זה, כיון שאין
פיקוח על דמי הכניסה להצגות. אולם כיון שהמסים
שהממשלה גובה עומדים ביחס ישר למחיר
הבסיס של הכרטיס, כל העלאה בסכום
היסודי תביא בעקבותיה התיקרות כפולה ומכופלת,
אשר, חוששים בעלי בתי הקולנוע, הקהל
הרחב לא יוכל לעמוד בה. התוצאה תהיה: מחיר
הכרטיס אמנם יעלה, אבל מספר הכרטיסים שימכרו
יקטן.
התאחדות בעלי בתי הקולנוע פנתה לממשלה
בבקשה להקטין את המסים, כדי שיוכלו להעלות
את המחיר הבסיסי, עסק שהוא לדעתם, כדאי
לממשלה. הנימוק: בשנה שעברה הכניסו מסי
הקולנוע לממשלה ולעיריות .2,5מליון לירה ;
בהסתמך על הכנסות המחצית הראשונה של שנת .
1952 אפשר לומר כי השנה תהיה ההכנסה 6
מיליון. עליה זו באה לא בגלל עלית מספר
המבקרים אלא כתוצאה מההגרלה העצומה של י נטל המסים.
אכן, ישנה, למרות דלדול התורים הניכר,
עליה קלה במספר המוחלט של מבקרי הקולנוע
בארץ: בחדשי אפריל—ספטמבר בשנה שעברה
היה מספרם ארבעה מליונים, בעוד שבאותה
תקופה, השנה, עלה המספר ב־ 170 אלף. ברם,
יחד עם זאת נוספו בתל־אביב ארבעה בתי קולנוע
חדשים שקלטו כחצי מיליון מבקרים על חשבון
האולמות האחרים.

.ה מישהו את עינו, יציע׳לה תפקיד. כך
היה במוקדם. שם הסרט: סערה בכוס מיס.
הדבר עורר באמת סערה קטנה, כיון שהדי
בנתה תחילת הקריירה הקולנועית שלה על
חשבון למודיה, ברחה מבית הספר.
אולם הסערה הזאת היתד, פאין וכאפס
לעומת סערה אחרת שגרמה הדי לאמאר בעולם
כולו עת הופיעה, ערומה, בסרט אקסטזה•
בעלה אותם הימים, פריץ מגדל, איש
עסקים גדול׳ עשה מאמצים כדי לקנות את
כל העתקי הסרט, להשמיד את תמונות הפר־

כ שלון אחרכש לון

הכנסות והוצאות
זהו חשבון ההכנסות וההוצאות של קולנוע תל־אביבי,
השוכן באולם מושכר במרכז העיר, מציג סרטים מובחרים
והחביב מאד על הקהל. המאזן אושר על ידי רואה חשבונות
מוסמך, אולם המספרים עוגלו.

הכנסות ינואר -פפטמכר 1952

45.000ל׳׳י.
לאחר תשלום מס בולים ולחברות הסרטים :
3.500ל״י הכנסה לחודש.

הוצאות לחודש יולי 1952
משכורות קרנות סוציאליים של העובדים 44 עובדי משרד 44 שכירות האולם

החזקת תא הסרטה

פרסום 44 מסי עיריה ורשיונות 44 חשמל 44 תקונים

שכירות יומנים 44 הוצאות תחבורה 44 ניר 44 הדפסת כרטיסים 44 בטוח 44 דמי רואה חשבון 44 דמי חבר בהתאחדות 44 טלפון ודואר

דמי יצוב

נקיון, תיצאות כלליות

מס וורקו

הוצאות בנק

סה״כ
ההכנסות, לאחר ניכוי ההוצאות, אינן משאירות כל רווח
לבעל העסק. הפחת, המאושר על ידי מס ההכנסה ( 500ל*י)
אינו מתאים למציאות, כי רכישת ציוד חדש עולה בהרבה
על הסכום הזה. ממאזן זה מתברר, איפוא, שבעל הקולנוע
הפסיד 500ל״י לחודש. מצב בית קזלנוע גדול גרוע מזה,
ובערי השדה, בהן מספר המבקרים קטן, לא כל שכן.

סומת, בהן נראתה אשתו בלי בגדים. הוא
לא הצליח. כן לא עלה בידו למנוע מהדי
לחזור ׳אל הבד. הנשוא־ם נגמרו בגט.
עם כניסתו של היטלר לאוסטריה נדדה
הדי להוליבוד, קבלה מיד תפקיד בסרט
אלג׳יר, הוכיחה שאיננה מטיבה לשחק, אבל
חוננה בפוטוגניות בלתי רגילה. מאז הופיעה
בקרוב לשלושים סרט אמריקאים, נשאה
שלוש פעמים, נתגרשה שלוש פעמים, קבעה
לה בכך מקום בראש צמרת הכוכבים ההו־ליבודית.

—2,250.
—225.
—200.
—375.
—100.
—150.
—140.

—4,023.

אולם גם נציגי עובדי בתי־הקולנוע השיבו
בלא מוחלט. מאחר שגם הפניה לממשלה לא
הועילה עומדים בתי הקולנוע לסגור את דלתותיי
הם. הפעם יהיה לאיום, הם אומרים, תוקף של
ממש. שאלת הפיצויים לעובדים לא תכביד על
בעלי בתי הקולנוע מאחד שהם מפרישים בלאוו
הכי בבל חודש אחוז מסוים למטרה זו.
טוען גרשון סטרוסטה. יושב ראש ההתאחדות :
,׳אין לנו כל אשליות ביחס לאהדת הציבור כלפינו.
אהדה זו אינה קיימת לגבי אדם, המשלם
500 פרוטה ומעלה עבור בילוי של שעתיים,
מחיר ניכר. אולם הקונה כרטיס אינו מהרהר אף
לרגע כמה מסכום זה הילד לכיסוי הוצאות ההצגה
וכמה זורם לקופת הממשלה. סגירת בתי
הקולנוע בודאי שלא תרבה את אהדת הציבור
אלינו. אולם החשבונות שבידינו ובידי הממשלה
מוכיחים בברור שענף הקולנוע בארץ שרוי במשבר
חמור עד שאיו בידינו ברירה אלא להפסיק
את ההצגות. אם אהדת הציבור אינה גיתנת לנו,
תינתן לנו לפחות הבנתו.״
טוען כנגדו נציג הממשלה, הממונה על הכנסות
המדינה, ד״ר ברגמן ״אין כל מניעה להעלאת
מחיר הכרטיס. הקהל משלם יותר לספס־רים.
איכשהו, על המסים לא נוותר.״
אולם בתוך חשכת המשבר עוד מאירה קרן
דדזקוה. כותב אפרים כהן, איש ההתאחדות מ־פתודתקוה,
בעלוגה :״מי ירהיב לומר שאנו
יתומים בדרכים או עלובי חוזיים* שאפסה תקוותנו?
כוחות כבירים רתומים לעגלתנו השוקעת,
הם בודאי ובודאי יוציאונו מטיט היון, ואם חס
וחלילה אלה ייכשלו, הרי תמיד הקב״ה מקדים
רפואה למכה ; בעוד חדשיים, בערך, תתקיים האספה
הכללית השנתית ונחליף את הסוסים של
עגלמנו, עליהם נטיל העול. אינסטינקט טמיר
ונעלם מרשה לי להכריז קבל עם ועדה: חברים,
עוד יהיה טוב, השמש תשוב ותזרח לנו ! ״
• שמות שני סוטים (רעים מאד) שהזרימו
כסף רב לקופות רבות.

בקצ רה
ספינת השעשועים. עבוד קולנועי
חדש של האופרטה הל^־כל־כך חדשה אודות
תיאטרון צף על המסיסיפי. אווה גרדנר, הא־ווארד
קיל, קאתרין גרייסון.
התענוג. סרטו האפיזודי של מקם
(במעגל) אופולוס המכיל שלושה ספורים
מאת גי דה־מופאסאן, מהם לפחות אחד (אודות
בית־בושת קרתני) קלאסי. ז׳אן גאבן,
דניאל דרייה, יוד רבים.

ן חחץ$ { 4 4 4 4 5~-

הנהר.

התענוג

פ תרון החידון ה מו סי ק לי
סדרה ראשונה

! 101):

)1מנדלסון פליקס — ברתולודי )2 .שופין פרדריק )3 .מסיני
ג׳אקינו )4 .וגנר ריכרד וילהלם )5 .צ׳ייקובסקי פיוטר )6 .באלאקירב
מילי )7 .שיינברג ארנולד )8 .סבליוס יאן — גריג אדווארד.
4 )9סימפוניות )10 .ראוול מומס — אינו חבר ה״ששיה״
הצרפתית.

< סז/ל

סדרה שניה

)1הסויטה ״מנגינת מים מלכותית״ — ג. פ .הנדל )2 .סמפונית
״הפרידה״ — יוסף ד,יידן )3 .סמפונית ״הירואיקה״ — לודויג
יאן בטהובן )4 .רפסודיה בנוסח ה״בלו״ — ג׳ורג׳ גרשוין.
)5סמפוניה קלאסית — פרוקופייב )6 .״פיוטר והזאב״ —
פרוקופייב .״מעשה בחייל״ — סטראבינסקי )7 .סמפוניה ספרדית
— לאלו. זהו בעצם קונצ׳רטו לכנור )8 .״בריאת העולם״
אורטוריה להיידן ; ״בריאת העולם״ — בלס לדריוס מיו )9 .״צפור
האש״ — סטראבינסקי ,״תרנגול הזהב״ — ממסקי־קורסקוב,
״אגם הברבורים״ — צ׳ייקובסקי )10 .וריאציות ״אניגמה״(חידד).
מאת אדוארד אלגר.

דוג כו ^

סדרה שלישית

אחיסגז׳ דגר 1ע״ב. 7

)1״בוריס גודונוב״ — מוסורגסקי )2 .פיגרו — מופיע ב״הספר
מסביליה״ מאת רוסיני וב״נשואי פיגרו״ למוצרט )3 .״אובחן*
מאת וובר )4 .״פורג׳י ובס״ לגרשוין )5 .״כרמן״ מאת ביזה.
)6״שמשון ודלילה״ — לסן־סנס )7 .״ספורי הופמן״ — לאופנבאך.
)8וילהלם טל — לרוסיני )9 .״אאידה״ — מאת תרדי ,״תאים״
— למסנה )10 .״מאנון״ — מאת מסנה. האחרות הן של תרדי.

סדרה רביעית

)1פרנץ ליסם )2 .סרגיי רחמנינוף )3 .ג׳ורג׳ אנסקו )4 .לילי פנס.
)5אלברט שתייצר )6 .ניקולו פגניני )7 .פבלו קזאלס )8 .יהודי
וחפצי־בה מנוחין. ישה חפץ — עמנואל ביי. ששון גולדברג —
לילי קראום )9 .תזמורת סמפונית ממיניאפוליס בניצוחו של
דמיטת מטרוסולום. תזמורת סמפונית מלונדון בניצוחו של סיר
מלקולם סרג׳נט. תזמורת חברת הקונצרטים שליד הקונסרבטוריון
בפריס — שרל מונש )10 .תנדה לנדובסקה — נמית צ׳מבלו.
השאר, פסנתרנים בלבד.

כפרס ראשון -כרטיס מינוי (חינם) לתזמורת
הפילהרמונית, זכה רוני אוקסנכרג, כוגרשוב ,12
תל־אכיב.
כפרס שני -ברטים מינוי (כתשלום מוזל)
לתזמורת הפילהרמונית, זכה יעקב כוכמן, רחוב
יפו, מול אגד -ירושלים.

בתש דו מי ם
לשעורי נוחי

אגוד בניני האומה

גרמופונים חשמליים רגילים או
מחליפי תקליטים עם וכלי ״לונג־סדיי״.
רק מתוצרת אנגליה וארצוודהכרית

המחלקה לאמנות
יופיעו בקרוב

י׳ז בי לי

סינגרס

הלהקה המפורסמת של זמריט כושיים מארה״כ

^7אביבלדי^

״כל אחד בפני עצמו הוא זמר מחונן אולם בצתתא — אין
דומה להם דטרויט ניוז.
״...איו שני לשירת ה״ספיריטואלס״ שלהם והיופי וליטוש
שהם נתנו לתבניתם המגתנת*.
ניו־יורק הרולד טריביון (הוצאה של פריז)
״ההופעה באולם ״גתא* חרוטה בזכרוננו כאחת התופעות
הנהדרות ביותר של אמנות ספונטנית לס׳ארם״ ,פריז•
״בשלוב קולותיהם הערבים ניכר נסיון רב והבנה הדדית
גדולה ניו־יורק טיימס.
מכירת הכרטיסים החלה. בירושלים, תל־אביב ובחיפה
(כל ההכנסות מוקדשות לקרן תרבות של האיגוד).

ייהודה 29

דדיו־דוקטוד
תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טלפון 5195
מעבדה מיוחדת בשביל:

א. סדור של מגבירי ־ קול
ב. חקלטה על סרט
ג. תקוןשלמקלטי ־ רדיו

(א£סמס£0א £יו*)1

גמפניגש

,הסוכך *

נוסד ב״1934

צינקוגרפיה

י. רינדזונסקי

הז ם

*860

רח׳ הקישון ,6תל־אביב

רחוב הרצל ,89 תל־אביב
טלפון 5473

--פסנתר גלופות קו

קניה -מכירה -מקונים
כוונים
וסטרמן את פיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

גלופות רשת

ס פ 1ר ט
אתל טי ק ה
ה קנ קן היה מ ב רי?
כאש החל צה״ל לערוך את
אליפיותיו בענפי הספורט נ^לטו
שני דברים שהיוו את ההבדלים
העיקריים בינה לבין אליפויות
האגודות האזרחיות: הן נערכו
בדיקנות ובהכנה קפדנית,> :רמה
הספורטאית היתד, נמוכה.
אולם מאז השחרורים הגדולים,
מיד לאחר המלחמה, נדלדלו שורות
האתלטים בצבא. המחזה
שנתגלה לעיני הצופים באליפות
צר,״ל שנתקיימה לפני שבוע לא
היה שונה מן הרגיל: מגרש
מסודר ומטופח, תזמורת צד,״ל
מנגנת, מספר זעום של צופים,
חוסר ענין של ממש, פרט לשלושה
מתוך 15 המקצועות :
מרוצי 5000 , 1500 , 100 מסר.
אוהדי הנח״ל יצאו מכליהם מרוב
שמחה כאשר נציגם בריצות
הארוכות, זונדל סאדק חתך פעמיים
את חוט המטרד. לפני הפבו
ריט אברהם האקר (פקוד ההדרכה)
שהוביל בראש עד המסרים
האחרונים, נכנע בסמוך לסוף.
הגדיל לעשות ברוך חבאס (הפקוד
השמיני) שלא נותר לו לשרת
בצבא אלא שבועיים נוספים,
זכה בשלושה מקומות ראשונים,
העשיר את יחידתו ב־ 18 נקודות
יקרות. אך לתואר של הספורטאי
הטוב ביותר על המגרש נמצא
ראוי ללא ספק שחקן הכדורסל
משה מחטי, שהוכיח כושר
מצוין.
מ ק לו תהחלפה ...העובדה
שהחיילים לא התאמנו מאז
האליפות האחרונה אלא בחודש
האחרון בלבד, יי. מנעה מהם
את הסולם של כמעט כל שיאי
האליפות הקודמת. דוגמה לטירונות
ספורטאית: בעת מרוץ השליחים
התברר שהמארגנים שכחו
לדאוג למקלות החלפה, פתרו את
הבעיה בצורה מקורית. הם שברו
מקל עץ דק בעוביו של עפרון,
חלקוהו בין שמונה הקבוצות.
אחד המקלות׳ שהרצים כנו
אותם קסמי ארטיק, נשמט מידי
האחרון של חיל האויר, גרם ל
טרגדיה קטנה על המגרש, כאשר
קבוצתו נפסלה.

כדו רגל
ר ה שכיד: מאמן
.כשירד המסך על הסרק רב
התהילה של קבוצת, הכדורגל
הכת, וינה, נטלו אחד עשר השחקנים,
ללא ספק בין הטובים
בעולם בעת ההיא, את מזודותי־הם,
התפזרו לארצות תבל שונות,
הצילו עצמם מצפרניו של
היטלר. בין המעטים שהעדיפו
את ארץ המדבר סלשיתנד* היה
אגון פולאק, רחב גרם ומנומס,
שהחלים ללמד את שחקני מגרשי
החול בארץ ישראל פרק בהלכות
הכדורגל האירופי.
כדי להקדיש זמן רב לשעשוע
בכדורגל, היה צריך להיות פאט־ריום
אמיץ ולגווע ברעב.
מאז עבר כברת דרך קשה וארוכה,
הוכרז לבסוף כמאמן הטוב
ביותר בארץ. היה זה לפני
כעשר שנים. בהיותו מאמן מכבי
תל־אביב, הדהים את חובבי הספורט
כאשר פטר את הכוכבים
המזדקנים, הטיל את המעמסה על
קבוצת הנוער מיכאל אותה הפך
כעבור זמן קצר לקבוצה מס׳ 1
של ישראל. לאחר הישגים גדולים
בארץ ומחוצה לה, נטש סו־לאק
את קבוצתו, כתוצאה מריב
עם שחקניה, מצא כר נרחב לעבודה
בערי הארץ אליהן הוזעק
על ידי עשרות קבוצות שרצו לאמץ
לעצמן את המאמן הדגול.
השבוע עזב פולאק, לאחר חרשי
אימון אחדים, גם קבוצה זו.
בין הסבות: הביום, ללא ידיעתו,
של המשחק עם הפועל ראשון,
בו מסרו 11 החיפאים כתב
כניעה מתוכנן, במטרה להציל
את האחות הראשונית מירידה לליגה
השניה, גרמו על ידי כך
לעצמם ירידה מן המקום השני
ד לי גההרא שוי ה.

111 1 11
איש הפלא
סקרן שם לבו השבוע לעובדה כי ח״כ
שמואל מיקונים ואמיל חביבי הקומוניסטים
נוהגים לשוחח ביניהם בלשון האימפריאליסטים:
אנגלית.
כתב השבועון הצרפתי הסטירי קנאר
אנשנה: לפני חדשים היה כל אזרח פראג
שהעז לומר משהו בפומבי על רודולף
סלנסקי מוצא את עצמו במצב לא נוח
ביותר. אותו אזרח ינהג עתה ביתר זהירות,
לא יגיד בקול רם מה שהוא חושב
על הנשיא קלמנט גוטוולד. מן הסתם
יחכה עו שגוטוולד עצמו יביע את אותן הדעות
בפומבי.
בספרו של דונלד רובינסץ מאת האנשים
החשובים בעולם שיצא זה עתה בהוצאה
עממית באמריקה, נכללים שני ישראלים :
חיים וייצמד (הספר נדפס לפני מותו של
הנשיא) ,מרטין בובר הפילוסוף הדתי
הירושלמי. כן הוכללו בספר שלושה ערבים:
עבד אל־פעוד, מלך ערב הסעודית, זן בד
אל־רחמן עזאם, מזכירה לשעבר של הליגה
הערבית, ד״ר טח א ח וביין, המלומד
והסופר המצרי הסומא.
״המזיגה ...הטיפוסית של ראיית הדברים
הגדולים, המכריעים בחיינו, עד קצה האופק
ההיסטורי ...כאילו עמד האיש על פסגת ההר
הנישא בהרי ישראל ! ויחד עם זה עיני
הרנטגן החודרות אל כל פרט, אל כל שבריר
ישל עובדה מוחשית או של רחש נפשי, והעיקר
— ראיית החוט המקשר את ההיסטוריה
הגדולה עם יום הקטנות על כל פרטי
פרטיו מלים אלה לא הופיעו בעתון מוס־קבאי
או ברלינאי, אלא בעתון הערב המפא״י
הדור. האיש אשר מזיגה זו מיוחסת לו :

מו ס ־ ק ר.

טוען שלמד מן הערבים את ״המוח והשיטות
של איש הגרילה״ .הוסיף טמפלר :״לא
יכולתי לישון בלילות. בכיתי על הטרגדיה
(היהודית־הערבית).״
כשיצאה פולה בן״גוריון בישיבת הכנסת
בה נבחר יצחק בן״צבי לנשיא המדינה,
עבר על פניה מנחם בגין מבלי לברכה.
עצרה אותו פולה בשרוול, התריעה
לעומתו (באידיש) :״מה יש, ברוגז?״ בגין
התנצל, הבטיח שלא ראה אותה, העלה חיוך
על שפתי כל הנוכחים, כולל דוד כן

גוריון.

קציני המשטרה ישורון שיף, אפרים
הופשטטר, וכנראה גם כמה אחרים נאלצו
להוציא השבוע הוצאה בלתי צפויה של 200
פרוטה. הסיבה: סגן המפקח הכללי יוסף
נהמיאס, השוהה בארצות־הברית, שלח לכל

הצבע הו הו בהש פי ע
הרסיטל, באולם המוזאום, זזיה מיוחד במינו.
המנגנת־הסוליסטית ישלה ליד כלי־נגינה ששימש
כלי־סולו ברסיטל זו הפעם הראשונה,
לא רק במשכן־האמנות התל־אביבי• לא היה
גם כל אולם אחר בארץ, בו נערך לפני כן
קונצרט בו פורט על נבל, משך כל התכנית.
התמונות׳ מופשטות־הצורה והתוכן שניבטו
מעל קירות האולם לא הפריעו כלל
לקלארי סרבאש, מנגנת־הנבל של התזמורת
הפילהרמונית הישראלית, בבצוע היצירות השונות
ובהגשתן ברצינות ובחינניות הדרושים.
כשקמה
האמנית להודות למחיאות הכפיים
שפרצו בין יצירה ליצירה, כוון חיוכה במיוחד
לשורה הראשונה של קהל המאזינים.
שם ישבו בעלה יוסף וייסברגר, נגן צ׳לו
בתזמורת הפילהרמונית, אילנה׳ ורוני, ילדיהם,
אביה של י המנגנת.

דוד כן־גוריון.

ברוג? 1

.העולם הזה״ 790

גולת הכותרת היתד, התזמורת הסימפונית
של בודפשט, בה הפכה מנגנת הנבל לחברה
קבועה, נגנה שם תחת שרביטם של גדולי
המנצחים, כמו טוסקניני, מינש, וויינגרטנר,
יצאה גם לסיורים לוינה ולאיטליה.
באמצע הראיון, פרסומת. ב, 1938-
כאשר יסד הוברמן את התזמורת הארצישראלית,
קבלה נגנת הנבל הבודפשטית הזמנה
להשתתף במפעל. היא נענתה, באה ארצה,
ניגנה וחזרה למולדתה. אולם לאחר זמן קצר
באה משפחת סרבאש בשנית לארץ, והפעם
— לצמיתות.
קלארי סרבאש הפכה לנגנית הנבל הקבועה
של התזמורת הישראלית, הופיעה עמה כמה
פעמים, כסוליסטית. כשיצאה יחד עם התזמורת
לסיור בארצות הברית, פגשה במוסיקאים
רבים, ידידיה הישנים, שניסו לפתותה
על ידי חוזים מושכים להשאר שם. בצד ההצעות
היפות, שנתקלו בסרוב, זכתה קלארי
גם בתפקידים נכבדים כגון: קבלת מפתח
ענק של עיר, מידי ראש העיר.
ספרה האמנית על היחס למוסיקה השורר
באמריקה: כשהוזמנה יחד עם המגצח קו־סביצקי
והאימפרסריו הידוע סול יורוק לראיון
בטלביזיה, הופתעה לראות שהמצלמה
נדדה חליפות בין קלארי סרבאש שספרה על
הנבל וקוסביצקי ששוחח על תקומת ישראל
ובנינה, לבין יפר,פיה חשופה, עדוית תכשיטים
מזוייפים — ,פרסומת לחברה שממנה
את התכנית.

כשנראה ד״ר עזריאל ל,רליכאך, עורך
מעריב, לעתים תכופות מדי בסביבות ראש
הממשלה ישר־החוץ, נפוצה השמועה כי הוא
עומד לקבל תפקיד במנגנון בממשלה. התפקיד
שנרמז עליו: ראש שרותי המודיעין.
משה בן־אפרים, איש קיל-ישראל, התפטר
מתפקידו. אומר הוא: בשנה האחרונה
התפטרתי 80 פעם, אולם הפעם זה רציני.
הקש ששבר את גבו של בן־אפרים: כשערך
תכנית על הויכוח בכנסת בענין משפט פראג,
הוכנסו בה ברגע האחרון (ובלי הסכמתו)
שינויים מכריעים׳ שהעליבו חברי־כנסת.
טוען בן־אפרים: קול ישראל חדל להיות
מוסד אינפורמציה אובייקטיבית.
כשפירסם השבועון טייס את תולדות חייו
של הגנרל ג׳ראלד טמבל ר, המפקד הבריטי
במאלאיה שרכש לו שם עולמי בשיטותיו
החדישות (והאכזריות למדי) ,נתגלה
שהיה לו קשר עם ארץ־ישראל. מוסר טייס :
טמפלר זכה לאות הצטיינות אחרי שלחם
בכנופיות הערבים בימי מאורעות , 1936—39

ענתה ״כן!< לשאלה, אם ברצונה ללמוד לנגן

שמונה שנות לימודים מסורים הובילו את
קלארי סרבאש לסיום האקדמיה למוסיקה בבודפשט.
הופעותיה מפעם לפעם, למען התאחדות
הרופאים, בה היה אביה חבר —
סללו בפניה את הדרך לרדיו, אופירה וגם
לסרטים, בהם שימשה קלארי החמודה גם
כשחקנית!

פולה בן־גוריון ומנחם בגין
מה יש, ברוגז 7
אחד מהם גלוית־דואר מצוירת, לא הקפיד
להדביק את מספר הבולים המספיק.
בינתיים נפוצה השמועה כי יוסף נחמיאם
לא יחזור כלל לתפקידו, יפרוש מן המשטרה
כדי לפנות לקריירה דיפלומטית. במקרה זה
יהיה יורשו עמום כך גוריון, שהכחיש
השבוע בחיוך בלתי מחייב את כל ר,ענין.
קוראי על המשמר שביקרו בתערוכת הציירים
והפסלים במוזיאום תל־אביב, הופתעו
לראות תמונה מוכרת להם, מאת הצייר המודרניסטי
כהנא, מכונה בשם: משפחה.
כאשר הופיעה התמונה במוסף הספרותי של
עתון מפ״ם, הודבק לה התואר: השלום.

זכרונותיו של ד״ר סרבאש הזקן החז רו־הו,
כבכל הופ/ה של בתו, שנים רבות אחורה
כשהיה עדיין סטודנט צעיר לרפואה.
בהאזינו פעם לנגינת נבל, הוקסם במידה
כזאת שההחלטה, ללמד את בתו העתידה
להולד אי פעם, לפרוט על כלי זה, גמלה
מיד בלבו.
כעבור שנים אחדות, נצבר, בקונסרבטוריון
בבודפשט קלארי בת ה־ , 11 כבר בעלת עבר
של שש שנות פריטה בפסנתר, בפני כלי
גדול שבמסגרתו המשולשת מתוחים 46 מיתרים.
הצבע הזהוב של הנבל והצליל הענוג
שהשמיעו מיתריו קסמו מיד לילדה והיא

כדרך להופעה, סר׳.״ה. בבית קטן,
העומד בתוך גן נאה והמצוי בסביבות החפירות
של תל־אל-קסילה, מנהלת קלארי סר־כאש,
צעירת מראה, חמודת־פנים, וזריזת
תנועה ביותר, את חייה הפרטיים, מטפלת
באילנה 12 הממשיכה את המסורת ולומדת
אצל אמה פריטה על נבל, וכרוני (,)5
המראה נטיה רבה לציור, דוקא.
מלבד תפקידיה כמוסיקאית וכאם, מוצאת
קלארי, הטוענת שהתמסרות לדבר אחד בלבד
יוצרת חדגוניות, זמן להתעסקויות רבות
אחרות, אותן היא חובבת במידה שווה: אוסף
עתיקות (ביניהם נבל אותו קנתה בחנות
גרוטאות באלכסנדריה שבמצרים) ,טפול
בפרחי הגן, השתקעות בקריאת ספרים, התעסקויות
ספורטיביות (שחיה, טניס, רכיבה)
ואפילו סריגה, אותה היא מבצעת בנסיעות
הארוכות לקונצרטים שעורכים היא ובעלה
או להופעות התזמורת.

חבריו בקבוצה החליטו לקבור אותו עד הגבעה
שליד המשק ...כמכונית גנובה נסעו אל בית
הקברות הצבאי ...שם חזרו על מבצע אנטיגוגה.

נתן היה השלישי. מיד לאחר ההפוגה הראשונה. שני חללינו
הראשונים נפלו והיינו חייבים להשלים את ה.מכסה״ שהתחייבה
הקבוצה לתת לצבא.
הפעם קשתה הבחירה, שכן לא היו אלו גיוסים להגנה,
בה נדרשים היינו לתת מ״כ לקורס בן שבועיים, או לגייס
סייר לתקופה של מחצית השנה.
הפעם היה זה שונה ואחרת. שונה בתכלית. לא עוד קטטות
עם ערבים באלות,ומקלות קפ״פ, תגרה שיוצאים ממנה בסרי־טר.
קלה או בחבלה של מה בכך. השניים שנפלו המחישו לנו
לראשונה את מלוא רצינות המעשה• שני חללים ראשונים
במרום גבעה שטרם ידעה קבר.
צריכים דדינו, איפוא, לתת שנים חרשים במקום הנופלים.
ופתע (ואולי שלא במפתיע כל כך) לא נמצא איש שיתנדב.
(האמנם נפלה חרדה בתוכנו והכל ראו ארשת פנים של אב
שכול שבא אלינו לשאול :״איה בני?״
החשין ו אז. כי לא ידענו דבר ברור. הם נעדרו בקרב
נסיגה ; ימה יכולנו להגיד לאב, לנחמו? ואולי רק נשבה,
חשבנו, או נעדר ועוד יימצא י על כן לא יכלנו אלא להתחמק
ולשתוק ...ברחנו מלפניו, כאדם הנם ממצורע).
זוכר אני מה מיגעים היו אותם ערבי־שיחה ממושכים,
כאשר לחצו עלינו למהר ולהודיע מי הם שני מתנדבינו.
אחרת, נאמר לנו, יבחר הצבא עצמו בשנים מחברינו. איש
הביט בפני רעיו וציפה לשמוע מי ראשון יקום ויאמר מלה
גואלת :״אני מתנדב.״
אולם מתנדבים לא נמצאו בינינו אותו ערב, ואף לא בערב
שלאחריו. נראה כי לא תמצא דרך אחרת, אלא להפיל גורל.
היו בינינו כאלה שלא חפצנו לשלחם. אחד, משום שהיה
מרכז ענף, שני — כי זה עתה נולד לו בנו בכורו, איש איש
ונימוקיו אתו. וכגודל השתיקה והמבוכה, כך גדלה בושת׳
הפנים. עד שקם המא״ז, בחור אמיץ וישר־לב והטיח בפני
כולנו :״אם אין מתנדבים, אלך אזי ! ״
אמרו לו :״אתה תפקידך להשאר פה. אתה תגיד לנו
מי הוא אשר ילך.״
אמר לנו :״אין ברצוני לומר לאיש, לך אתה׳ ,כדי שלא
יאמרו לי אי פעם כי שלחתיו למות. מוטב לי, על כן, כי
אלך אני בעצמי.״
רבים היו שרצו כי נפיל גורל. סבורים היינו שאם נטיל
על אום או על ועדה של שניים, לקבוע מי חייב להתגיס,
עלולים הם בבחירתם להניח לנימיקים אישיים לעוות את
שיקוליהם.
הציע פלוני :״יפה. נטיל גורל. אולם נוציא מכלל הגורל את
האנשים שנוכחותם במשק היא הכרחית.״ הצביעו — ונטה
הרוב להצעתו*
למחרת בערב נתחדשה השיחה. קראו את רשימת האנשים
היוצאים מכלל ההגרלה, והנה הם כמחצית חברי המשק.
קמה צעקה :״מדוע זה אתם מחלקים אותנו לאנשים חשובים,
שחלילה להם לסכן את עורם, ולאחרים — שחייהם
הפקר?״ והיתד. הכוונה, באומרנו ״אחרים,״ למרבית הרווקים
ולחדשים שטרם נשתרשו במשק ובחברה, וטרם נקלעו לשום
ועדה חשובה...
היתר. המהומה רבה, והשעה דוחקת, כי למחרת בבוקר תם
המועד שהקציב לנו מטה המחוז.
אז קם נתן ואמר :
״אני אלך !״
נדמה, פתאום נשבה רוח צחד. במחנק האולם. האנשים
הביטו מבוישים זה בפני זה. רווה לכולם.
למחרת ארז את חפציו בתרמיל גב, שהוריש לו צבא ה. מ.
הבריטי, ונסע להתיצב במטה המחוז.
נתן, בחור צנום וגבוה היה ובהיר שער. הוא היד. אצלנו
האחראי למוסך הטרקטורים. אליבא דאמת, עד שרכש נסיונו
בפרוק והרכבת מכונות, גרם להן קלקולים לא מעט, אולם
סופו שנטל לקח מכשלונותיו ונהמתה. לא היה בינינו אותה
שעה איש שיחליפנו בעבודתו, אולם סברנו שייקל לנו למצוא
את המחליף, מלמצוא מתנדב אחר תחתיו. לא אטעה, אם אומר
שהיתר, זו שעת חולשה כללית, חולשה שלא הנחנו לה לתקוף
אותנו בשנית.
נתן היה בן למשפחת סוחרים מתבוללת ועשירה. רק
רודנותו של היטלר גרשה אותה ממולדתה. אחיו של נתן, שהיה
קומוניסט, נסע עם בוא הנאצים מזרחד״ וסופו שנעשה בתום
מלחמת העולם השניה אישיות נכבדה?מפלגתו. את הוריו
זנח, והללו ראו בנתן בן יחיד. שנים מספר קודם לפרשת
התגייסות זו, בימי ההתנדבות לבריגדה, נבחר נתן ללבוש
את מדי הצבא. אמנם אז רבו הקופצים לשליחות זו, ונתן
זכה בה מבין קרוב לתריסר מתנדבים.
שנתיים שהה באירופה, וחזר אלינו בריא ושלם.
רווק היה, בן ,27 וידע לצחוק ולהתל, והיה מוסיף שמחה
בכל מסי?ה. לעתים היה מגלגל ספורים הקשורים בפרשת
הברחת המעפילים, בעסקי בורסאות וולוטה (כשרון שירש
מאביו) ובטיבן של נערות הולנד שופעות הבשרים.

עתר. הלך בשנית.
הוא נהרג כעבור שלושה שבועות, בהתקפת מצח על משלם
מצרי בדרום. אשו של להביור שרפתו כליל.
מוזר ומזעזע: כל חברינו שנפלו לא השאירו אחריהם בלתי
אם שרידים בלחי מוגדרים. לעולם לא נדע אל תדאי כי אמנם
את חברינו, ולא אחרים, קברנו בגבעה בביתנו.
בבוא אלינו הבשורה — ירדה עלינו שתיקת־מועקה. איש
לא ידע מה ידבר. האשמה רבצה על לבות כולנו. אכן,
מקרה של יומיום במלחמה. הצבא אינו חברת ביטוח, ומי
שמתגיס, חייב לראות את אפשרות שיבתו בשלום הבית
כמקרה מוצלח.
רצינו להביא את גופתו אל המשק, לאחר שנודע לנו,
כי המצרים נאותו להחליף אותה בגתית קצין מצרי. אך הצבא
הזדרז, קברו בתלקה צבאית, והטיל איסור להוציאו משם.
מוזר היד. גורל הנופלים: את עצמות הראשונים הלכו
חברינו לחפש על הגלבוע, חודשים לאחר שנכבש בשנית

אזור הקרבות. אכן, מצאו באחת הגיאיות שרידי עצמות.
לנו ספרו כי מצאון בדיוק המקום בו נפלו, לפי עדות
חברים לקרב. אולם את האמת לא נדע לעולם. נתן נקבר
בדרום. ליום השלושים החלטנו להביאו אלינו.
זוכרים אתם את פרשת אנטיגונד? ,כמו בלב אותה
יוניה פעמו אף בנו רגשות עתיקים. בערב אחד שלחנו
מכונית צבאית גנובה אל אזור הקרבות. ובו בלילה הפרנוהו
והעלינו את ארונו למכונית.
אותו יום באו אלינו לראשונה הוריו של נתן. האב נראה
מאושש, אך האם לבושת השחורים כרעה וקרסה בשביל
השדה המוביל אל גבעת הקברים. תמכנו בה, ומשסיימנו
להטיל עפר לבור, נתעלפה.
ימים לאחר מכן, בקרתי בדירתם העשירה. האם ישבה
ודברה אתי על בנר ; .האב, שאל בית מסחרו באתי -לראשונה,
טרוד היה בעניניו, שהשקיע בהם את כל מרצו, והוא ששלחני
אל האם, אך הזהירני, לבל אביאנה לידי התרגשות.
״אסור לה להתרגש, עלולה היא להתקף בשבץ.״
ישבתי, אפוא, לפניה, והנחתי לה להסיח באזני את קורות
חיי ילדה ..היא הביאה אלבום והראתה לי תמונות מימי
ילדותו, בעוד אני רושם בפנקסי פרטים ותאריכים.
לפתע קמה והטיחה בפני :״אתם כולכם אשמים במותו.
אסור היה לכם לשלוח אותו ! נצלתם את טוב לבו, אתם
כולכם נצלתם בזכותו. נתן היה רק ילד, ופעם אחת כבר
שלחתן; אותו לצבא. מדוע הנחתם לו ללכת בפעם השניה?!״
״אתה,״ הוסיפה; ״כוונותיך טובות. רואה אני• אולם י הן תבין
כי אינני כולה לשכוח כי יכול היה להיות חיי עכשיו,
אלמלא הפקרתם אותו, והוא הרי לא היה מחויב ללכת.״
דחשתי והשחתי ראשי. אלי נתכונה. אלי, שדחיתי את
גיוסי שלי, בתוא^• ,שאינני יכול לסגל עצמי לקבלת פקודות
כאוטומט. הבלים ושטויות ! פשוט משתמט הייתי, גם אם
בחסות נימוקים שונים ו&תקבלים, כביכול, על הדעת. משתמט
— אף כי כל ימות המלחמה טורח הייתי בחפירת
תעלות ושוחות־מגן באדמת הבזלת של המשק. משתמט —
אף כי בלילה — ישנתי לא אחת בבגדי כשליד מטתי מוצב
המקלע, נכון לפעולה.

מפעם לפעם היתד, מפסיקה בעד שטף זכרונותיה וחוזרת
לאותו ענין. ואחר העלתה סברה כי נתן חולה היה בלבו,
ומן הסתם, ברגע הקרב המכריע, נתקף בחולשת־לב וזו
היתר, הסיבה לכשלונו האחרון.
זוכרני, צוותה על המשרתת להביא לי ספל קפה ועוגה.
העוגה היתד, מרוחה בריבד. אדומה, וכאשר החילותי נוגס
בה, נזלו בין אצבעותי טפות אדמדמות של ריבה ; ולי
נדמה היה כאילו דם זב מידי.
קמתי והלכתי משם.
רק לאחר זמן ממושך נפגשנו בשנית. ביום השנה הראשון.
האפלנו את חדר האוכל, תלינו וילאות שחורים, הדלקנו
נרות מתחת לתמונות החללים. הכל היה מבוים ומעורר
טעם תפל. המלחמה נסתיימה, וחיינו נעשו שלוים ושוקטים.
מאוירת ימית המלחמה, לא נותרו לנו אלא בלתי אם זכרו־נות
הולכים ומטשטשים מיום ליום.
הנה נתאספנו להעלות את זכרון הנופלים. אולם האבל
יימוג עוד בטרם תשקע השמש. שהרי בעוד שעה נסלק את הוילאות,
נכבד, את הנר, נטמין את התמונות במגירת השולחן
שבחדר המזכירות — ובחדר האוכל יזדרזו התורנים לערוך
את השולחנות לארוחת הערב. בעוד שעות מספר יעלה
שאון מאצל סדרן העבודה וליד הסעיף ״מוסך המכונות״
ירשם שמו של מישהו, ומעטים יעלו בזכרונם את השנים בהן
היפיע אי שם מדי ערב שמו של.נתן•
בתום האזכרה ירדה האם אל החדר שבו התגורר נתן,
חדרם של ארבעה רווקים. לא היה שם מאומד, שדדו יכולים
להראות לאם. שורה של מסות לאורך הקירות, אבק וגרבים
מעלות צחנה המתגוללות על רצפה מלוכלכת, זד. הכל.
האב נשאר עמנו. הכנסתי אותו לחדרי, שלא יראה כיצד
מתחלפות ד,״תפאורות״ בחדר האוכל ׳.נצטרפו אלינו כמה
מחבריו של נתן. ישבנו שותקים בהדר. רצינו לדבר על כל
נושא שבעולם, זולת העלאת שמו של נתן. היה זה מיותר
ומעיק, לא רק לגבינו, גם לגבי ד,אבד,וא
לא הפץ שנזכירו את בנו, לא רצינו להעלות על
פנינו ארשת פנים עצובה. יתכן שנמאס לנו מחזר, זה. אמת.
נתן היה חברנו. זכרנו אותו, את הלצותיו הבריאות הדשנו׳ת,
.את כל פר£י קורותיו?חדר משכבה של זונה פריזאית. י
זכורים לנו כל כינויי החיבה והגידוף שד,טחנו זה בפני זה
בשעות של רוגז. כיצד העלינו אותו יום אחד מן הבריכות
כשהוא מל1פש ומסואב, כיון שלגם לגימה יתירה מבקבוק
הקירסאו, וסופו שנפל למים שכור, שעה שמשינו רשת
דגים. ועוד כהנה וכהנה. וזכרתי גם את כל ההלצות המרות
אודות שבר הכלי הראשון שרכשנו למשק, טרקטור ״אינטרנציונל
ט20 כיצד נתקיים כלי זה הודות לטרחתו של נתן.
האב החשה ושתקנו גם אנו. לאחר רגעים אחדים הצליח
המזכיר להסב את השיחה לאפיקים אחרים. סח בענין בוכנות
נגרות מתוצרת צ׳כית ואוסטרית שהיינו עומדים ל־רכוש.
ובבת אחת נתעורר האיש. השיחה החלה קולחת בשטף
מהיר. דברנו אודות הכל. מכונות, עסקי חליפין, שער
המטבע באוסטריה וכולי.
היא גילה לנו כי קיבל רשיון־ייצוא לאריגי צמר משובחים,
וכן עומד היה לרכוש מכונות־טוויה להקמת מפעל.
רמזנו לו על אפשרות הקמת בית־ד,חרושת בתחומי המשק,
אולם האיש רק נענע בראשו, כאומר: נתתי לכם את בני,
והכשלתם אותו. האם תרצו להכשיל את עסקי?
הוא התענין לדעת מה מחירו של מטר מעוקב עץ אורן
לבן, בד,שואה למחירו של עץ אשור אדמדם. וכאשר נתברר
לו כי מחיר האשור גבוה פי שלושה ממחיר האורן, צץ בראשו
רעיון: ובכן, אמר לנו, אארוז את המכונות בלווחי
אשור. זה אמנם יעלה את מחיר ההובלה הימית, מפאת משקלו
הכבד של עץ האשור, אולם הר*ח ממכירת העץ לתעשית
רהיטים, יעשר. לכדאי את הענין.
ובו במקום תקענו כף להסכם. הסכמנו לקנות מידיו את
כל כמות לוחי האשור שיצליח להעביר ארצה ללא תשלום
מכסים ומסים, שאינו חל על האריזה, לתעשית הנגרות שלנו.
יצאנו משם והלכנו לככר המשק המרכזית. אמו של נתן
כבר חכתה לנו. השנים נכנסת למונית — ונסעו.
ולווחי האשור היקרים? סבורני שמעולם לא הגיעו לידינו,
בעצם, כלל לא נתכוונו לקנותם מידיו. פשוט, רצינו להסית
את דעתו ולבדו*ד, קצת.
והוא שרצה להתבדר — הניח לנו להוליכו שולל.