גליון 791 מתאריך 25 בדצמבר 1952

וצרת־אופנה דודה בר
לנשות שרים ועשירים. תרבות מסוג מסוים
(ראח במזינה)

השבועון המצויר

...111111)3

מכתבים

מירןהח מי:

השלם
1־1X 1־ <

גגו׳

אורי

ראש המערכת:
טוו•

טא ו

עורך התבנית:

עורך הכיתוב:

רו ט

מינ אי אימז וזמני)

הכתב הראשי:

השבוע!! הסצדד
לאינס זרמניה
רחוב נליקסוו * .תר־אביב
וזיר תיאטרון, אחי ׳ )
ת.ד . 11• .טי. מסני 7*5
תפז לאברקיא , :עוי טטרט •
• טרד חסערכת בי רו שיי א!
רחוב דוד ח סי ד (יוייאז*.
טרד חטפי

האלם הראשי:

יהודה נבאי

פוי נוידמן

עורכי מדורים:
מינ אי אימז. נידה נבי. ירוחם נבע. תמר תדמור.

משתתפים קבועים:
סרנדה נרובנר, רפאי חייט. אוסקר טאוכר. פייים טיארי.
דבי שש.

מ״מ ראש־מערכוד, חיפה:

ראש־מערכת, ירושלים:

נתן רינון

דוד רוניננר

סוסרי־חוץ:
מונטי נ׳ייקובס. נבריאי דנו! ,ידחק המאירי, שמואי מירון
ה מו ״י :

ומולא ומת

לפני ימים מספר הזמינו אותי תלמידי
המוסד החינוכי בעיינות לשיחה. המוסד ידוע
לא רק כמיבצר מפא״יי< בהנהלת חברה״
הכנסת עדה מיימון< אלא גם כשומר מסורת
וכמקפיד על המשמעת.
התכוננתי לקרב קשה, אולם כשישבתי בין
החברים והשתדלתי לצייר להם מה הבעיות
שהיו עומדות לפניהם לו נאלצו לערוך מחר
את העולם הזה, מצאנו חיש מהר לשון משותפת
למדי•
תוך כדי ויכוח שאל אותי מנהל בית
הספר שאלה חשובה: מה אתם עושים כדי
לקרב את הנוער העברי אל העם היהודי
בגולה?
לו נשאלתי שאלה זו לפני שלושה חדשים,
הייתי מתחיל בודאי לגמגם. אולם הפעם היה
תפקידי קל יותר, יכולתי להצביע על ראשיתו
של מדור חדש בהעולם הזה, מדור הפזורה
בגאוה מסוימת, כי אינני יודע אם יש דוגמה
למדור קבוע כזה בעתון ישראלי אחר.
השיקולים שגרמו ליצירת המדור לא היו
אידיאולוגיים דוקא. הם היו פרי מחשבה
עתונאית מעשית. העולם הזה קבע לעצמו
תפקיד למסור לך את כל האינפורמציה הדרושה
לך כדי להבין את הנעשה סביבך.
אי ידיעה של הנעשה ברחבי הפזורה היהודית
תמנע בעדך הבנה זו.
דומני ששום מדינה בהיסטוריה לא קבלה
עוד תמיכה עצומה כזאת מידי אנשים הגרים
מחוץ ׳ לגבולותיה, כפי שמקבלת מדינה זו
מידי היהודים בעולם. תמיכה זו הפכה עובדה
עיקרית בחיי כולנו. היא מקיימת את תקציב
המדינה. היא מממנת את כל המפלגות המתחרות על קולותינו.
מדוע ניתנה תמיכה זו י מה הגורמים
המשפיעים עליה י מה הם מרכזי־המילואים
לאוכלוסית הארץ, מהם יבואו מחר הילדים
שימלאו את בתי הספר, הצעירים שישרתו
בצה״ל, האנשים שיחיו בערים ובכפרים של
ישראל? שום עתון לא ימלא את תפקידו
נאמנה אם לא יענה באופן רצוף על שאלות
אלה.
מלבד הכל, העם היהודי הוא גם אחד העמים
המענינים ביותר בעולם. הוא פשוט
גן־עדן לעתונאים.
יכול אתה,לעבור על עתון מהודו, מקנדה,
מברזיל, מן הפיליפינים. אתה תמצא בו יהודים.
אתה תיוכח שיהודים אלה עוסקים בדברים
מענינים רבים. ואתה תגלה שעיסוקים
אלה נוגעים גם לך.
רוב החומר למדור בא מתוך העתונות
היהודית והבלתי יהודית מכל רחבי העולם,
המתרכזים במערכת. כתבות כתבינו שמעבר
לים עוזרות לנו לנתחם ולמיינם.

אומרים שהנוער הישראלי מעוניין אך
במעט בפזורה היהודית.
דומני שזוהי תוצאה של פיטום־יתר בסב־טימנטליות
יהודית בבתי־הספר. ישנו מרחק
בין הצעיר הגדל בתל־אביב ובנהלל, ובין
החנווני בברונקס או בווייטצ׳פל. המורה ה

דטום

יטר אי, תי־אביב

יהודי. לא רצה להכיר בעובדה זו. הוא דרש
מתלמידו לגבש לעצמו תמונת־ עולם כאילו
היה תלמיד בחדר ורשאי׳ בן לשלשלת ארוכה
של סוחרי בדים. התלמיד הרגיש את
אי־האמת בתמונה זו, והוא התקומם נגדה.
תוך כדי ההתקוממות הגיע לפעמים עד לגבולות
חוסר ההגיון.
מתהלכים• בינינו חברים שהפכו את.שנאתם
לדור הקודם לאידיאולוגיה. זהו מעין תסביך
אדיפוס בקנה מידה לאומי. אדם השונא את
אביו ואת אמו אינו נחשב לאהוד בחברה.
אין תופעה זו אהודה יותר כשהשנאה מופנית
לדור שלם של אבות ואמהות׳ דור שבלעדיו
לא היה גם תינוק עברי אחד משחק בג׳ולים
עבריים ברחוב עברי.
מורה החלטתי להודות. אני הוא שהפצצתי את טע־רכת
העולם הזה. מרנל אני, הבלן אני. שליח
הריאקציה הקלריקלית. החלטתי להשתלט על העתון,
לסלק את המערכת ולהופכו לבטאו! הריאקציה.
אפרט את התכנית :
בשנת 1950 נערכה. ישיבה סודית בירושלים
העתיקה ליד הכותל המערבי. בישיבה זו השתתפו :
שלמה ויספיש, הרב בלוי — עורר העתה אום
אני חומה ואני. בישיבה זו הושבעו כולם על
אבני זצבותל המערבי והוחלט על הקמת רשת רינול
ומחתרת ננד עתונכם ותוכנה תכנית לפיצויו המערכת.
השתלטות עליה והפיכתה לסניף לעתו! אום
אני חומה. תכנית זו כונתה בשם תכנית וימפיש
ונתמכה על ידי מרגלים אחרים.
שולם לנו בעי! יפה וקבלנו קופסאות בשר חזיר
כשר מנוטרי הקרת באמריקה. את הפצצות יצרתי
במטבח. קשרתי קשר על העולם הזה עם בעלי
פרצוף אפאשי. חדרתי לדפוס של עתונכם והצלחתי
להעביר כמה מכונות לשבועון במחניים. התקשרתי
עם הבוגדים במערכת השביעה נמר השבוע
ופעלתי להנדיל את תפוצתו. כמובן שעכשיו נפקחו
עיני. אני אשם 1אני מבקש להוציאני לחורנ
כדי שהעם יראה וילמד ולא יוסיף לכת בדרכי 1
אני מותר מראש על ערעור 1תלוני בצוארי עד

צאת נשמתי !

ישראל רביש, תל־אביב
העולם הזה גורס מודה ועוזב ירוחם.

צרות עין מפלגתית
קראתי בעניו את תשובתכם להניד תנועת הנוער,
שמשי (העולם הזח .) 787
תנועות הנוער כופות את הקנאות המפלגתית.
משפטו של שמשי :״איני קורא את העתה •די
לנבש לי דעה, כי אני מאודנו בתנועת נוער״,
משפט זח הוא ראיה חותכת לצרות העין המפלגתית
שאינה נוטה לקבל רעיונות הסותרים את קו
המפלגה.

ברוך ירדני, חיפה

נשיא ספרדי
האמת ההיסטורית הפשוטה היא שהדור
החדש הגול בארץ הוא בן העם היהודי בת
ביו
כל האישים אשר שמם הוזכר כמועמדים
לכהונת נשיא המדינה. לא מצאתי שם של ״ספרדי״
.לפני כמה שבועות שלחתי למערכת אחד
וזעתונים היומיים מכתב לפרסום והצעתי את
מועמדותו של מר שבתאי לני. ראש עירית חיפה

אדיבות התשבץ 1953 .

החל מן הגליון הבא, שיהיה זזגליון
הראשון של שנת 1953״ תיפתח התחרות
הארצית על אליפות התשבץ. ההשתתפות
בתחרות פתוחה לבל קורא. .
במשך שמונה שבועות רצופים יפרסם העולם הזה
שמונה תשבצים, כל אחד מסוג אחר, והס :
ו תשבץ מ&יר,
.2תע*בץ מצולם,
.3תשבץ גיאוגרפי,
.4תשבץ ישראלי,
.5תשבץ היסטורי,
.6תשבץ חצי־ענק,
.7תשבץ ענק,
.8תשבץ ללא תבנית.

קורא שיפתור נבונה את כל שמונת התשבצים, יזכה כתואר
של רכן״התשכץ. כין הרבנים תערך תחרות גמר של פתירת
תשבץ ענק במהירות המקסימלית. לזוכה יוענק התואר של
אלוף־התשכץ ושני הבאים אחריו יזכו לתארי סגנים.
במקרה שאף קורא אחד לא יפתור נכונה את כל שמונת התשבצים, יחולק
תואר האלוף לפי חישוב של נקודות•

לאלוף, לסגניו ולרבנים יחולקו גביע נודד, מדליות ותעודות.

לקוראים שאינם משתתפים בתחרות, תתקיים חלוקת הפרסים הרגילה

פוצות. כמו כל דור הנולד בארץ הגירה,
אין הוא המשך ישיר לעם־האב. הוא ישמור
על הרבה מתכונותיו. אולם במרוצת הדורות
יבלטו ההבדלים. כך קרא לאמריקאים, לאוסטרלים
ולניוזילנדים, שלושתם עמים אנגלו־סאכסיים
הדוברים אנגלית והקשורים קשר
עז עם מולדת־האם באי הצפוני. כך יקרה
גם בארץ__ .
לאדם המשלה את עצמו כי השתחרר לגמרי
מכל קשר עם הפזורה היהודית, יש מבחן
פשוט ומכריע. כשהוא שומע שיהודי נאשם
בפראג, או שבית כנסת מופצץ בפלורידה,
או שקהילה נשדדת בבגדאד — האם זה
מרגיז אותו או לאו ז האם הגבחו היתה
אותה הגבה לו היה המדובר בנאשם רומני,
בבית־תפילה קונפוציאני או בקהילה ארמנית
אי־שם?
אם לא, חייב הוא להסיק את המסקנות.
הוא בן ארץ־ישראל. מולדתו המרחב השמי,
ארץ עתידו. אולם דמו וחנוכו קושרים אותו
עם בני הפזורה היהודית באשר הם שם,
וככל שיכיר לקשר זה בראש צלול, כן תרבה

בריאותו הנפשית.

לשעבר. אשר לדעתי איו זכויותיו פחותות מאלו
של כמה מן המועמדים האחרים אשר חוזכרו.
המכתב לא זכה לפרסום. אכן — מדינה ״אשכנזית״•
שבתאי לוי מקובל על כל חוני הצבור
וחסרונו היחיד הוא היותו ספרדי. אנו מדינה
לבנה ושבתאי לוי הוא הכושי שכבר עשה את
שלו.

אליהו טולידנו, ירושלים

הצ׳ק וראש העיר.
רשימתכם ־על פרשת חדרה (העולם הזח )789
לוקה, לדעתי, בחסר. אתם רואים בזאת תופעת
מקומית נרידא ונמנעתם מלגלות את הסיבה העי קרית
לנגע. השחיתות אשר אינה אופיינית דוקא
לעיריות בהן שולט השמאל. ראש עירית חדרה
לא היו! עושה את אשר עשה אילו חשב כי חברי
מפלגתו יתמרמרו ויוקיעוהו על כד. פרשה זו
איבדה מזמן את אופיה הציבורי והפכה לדו־קרב
אישי ביו ראש העיר ליריבו הציוני־כללי. הציבור
בחדרה אדיש לנעשה בעיריה וצופה בעני! מתוך
סקרונת בלבד.

רפאל קידבה, חדרה
יתכן כי עם ההסדר הקואליציוני החדש
לא יהיה מקום לדו קרב,

ותיקים וחדשים
זרם העליה הגדולה הביא לאברו הערכים אשר
היו מצויים בקרב הישוב הותיק. אפשר לתלות את
הקולר בעולים החדשים אשר טרם החלימו מהתוויות
אשר עברו עליהם באירופה. אכן, מסתכלים בעיניים
מקנאות לעבר אותו צבור המבוסס כבר בארין
מבחינה חמרית וכאן מתחילה המשטמזן.
הן העולים וזחדשים והן התושבים הותיקים חייבים
להתייחם זה לזה ביתר הבנה ורעות.

יצחק שרוני, חיפה
היינו מ! הראשונים אשר התנחלו במעברה. הסברנו
לכל אלת שבאו אחרינו את החשיבות אשר
כהתישבות בארץ אולם היום אנו מאוכזבים מן

במו עיני

ציון דרך

הנוסעת נגעה במר־ §
פקו של הנהג, ללא!
עדינות מיותרת, ו שאלה
:״אדוני הו־ 1
הג, האם זהו בית 1

הכנסת הגדול?״
״לא, גברתי,״ השיב |
הנהג .״זה המרפק !
שלי.״
ישראל שומן,־
תל־אביב
הקורא שולמן זוכה בפרס השבועי |
של ל״י אחת.

הסדרים הלקויים של תנהלת המעברה. בעית השיכון
טרם מצא את פתרונה, הטפול הרפואי להוי,
אין קשר טלפוני. אנו מבקשים שתפרסמו את התמרמרותנו
על מדיניות הממשלה כלפי העולים
החדשים. הממשלה מוחה כשבמדינות קומוניסטיות
מתפרסמת בעתונות התמרמרותם של העולים
החדשים, אולם אין היא נוקטת בצעדים כדי לשגו 21
את המצב.

יצחק יוסף, מעברת קסטיניה

אהבה ממבט ראשון
אני קורא את שבועונכם בעיון והנעתי למסקנה
כי אתם נחפזים מדי. בנליונות קודמים כתבתם
דברי הלל ושבח למוחמד נגיב ואילו בחעולם חזה
787 ספרתם על פאשיזם. שחיתות, פרוטקציה השוררים
במצרים במשמרו של אותו גנרל.
קראנו על שילאנסקי כאילו ארנון כביר עומד
מאחוריו והנה בשכוע זזאחרוז הודעתם שכל
העניו הלא אישי בהחלט.
אין איש מקורי. כל אדם מושפע ממשהו ביודעין
או בלא יודעין. יכול להיות שאתם מושפעים
מהרושם של מבט ראשון ויש אימרד : .התרופה
לאהבה ממבט ראשון היא המבט השני.

ג׳ימי, צה״ל
העולם הזה לא יהסס להסתכל אף במבט
שלישי.

התיאטרון הישראלי באספקלריה
בהעולם הזח ( )789 נדפס :״עתונאי ישראלי אחר.
איש הארץ תושב פריז. אורי קיסרי גמר את ההלל
על סארטר בכתבה ארוכה בעתונו. חלק מן המאמר
מוקדש להתקפה חריפה על תיאטרון אהל
ועל הצגת הגערה והכושי, שקיסרי. היושב זה
חדשים רבים בפריז. כלל לא ראה אותה״.
לזה אני קורא התעייה במכוון. באותה כתכה
בזזארץ מסר מר קיסרי בשם סארטר כי אין דעתו
של סארטר נוחה מזה שהוא הוצג בפני הקהל
הישראלי באמצעות מהתלה ומחזה קשה לעכול.
וכן התלונן כי אחל לא כקש את רשותו להצנת
המחזה, שינה את שמו ותכנו בלי הסכמת המחבר
וללא ידיעתו. אף לא טרח להודיע לו׳אן פול
סארטר על עובדת הצנתו.
כדי למסור דברים אלה לא וויה ורי קיסרי חייב י לראות את ההצגה וטענתכם כי לא עשה זאת
אינה לעניו.
כדאי להזכיר בהזדמנות זאת כי ״עתונאי ישראלי
אתר״ זה הוא מיסד העולם הזה ומי שהית עורכו
משר שנים רבות.

רידד שיף, תל-אביב
התנצלות העולם הזה לקורא שיף ולאורי
קיסרי על אי הזכרת העובדה כי האחרון
ייסד את העתון. בכל זאת נדמה ליורשיו כי
נוותר לתם לחלוק בכל הכבוד על הקטע
מאמרו בו קבע כי שתקני ישראל אינם נוסוג־לים
לבצע את מחזות סארטר. מסקנה מרחיקת
לכת לאדם שתתרחק מן הארץ, אינו יכול
לדעת מה בדיוק מתרחש על במותיה.

אמת?
העובדות שפורסמו כעתונכם (העולם הזה ) 789
על עמדתי של קיל ישראל בעניו משפט פראג.
נכונות כשלעצמן — אולם אין להל כל קשר עם
התפטרותי משרות השידור.

משה בן־אפרים, תל-אביב

הקבוץ והעיר
מה פרוש הדבר כי איש קבוץ מניע ״למעמד
נכוה יותר בחיים. בחברה ובביתו העולס חזה
.) 787 אדם הרואה בהתנשמות אידיאל שלו, ויהא
זה חבר קבוץ או סופר. מעמדו בחיים שהה. האם
רופא אשר המציא תרופה. מעמדו פחות מזה של
חבר קבוץ הרואה בצורת חיים זו את האידיאל
שלו 7
בהרבה קבוצים חייב היזם החבר לשתוק לנכי
תופעות אשר בעיר היה מגיב עליהן. אם יקטרג
עלולים להוציא אותו מתוך אותה מסגרת חיים
אשר בחר לו כאידיאל. על רקע זה יש לשקול איזו
משתי הדרכים היא העדיפה.

נתן גרינבאום, תל־אביב

רשימתכם על הקבוץ נועדת למשוך אנשים לחיי
קבוץ. את הדגש שמתם על המומנט הכלכלי והוא
אינו נכון. נדמה לי שכותב המאמר לא חי מעולם
חיי קבוץ, אם סבור הוא שכד הם פני הדברים.

פ. היידמן, עפולה

הדרכה לקולנוע
ראוי לשבה מדור הקולנוע בעתונכם אשר אינו
מסתפק בבקורת בלבד אלא מדריך את הקהל
בבחירת סרטים טובים.
או אתם ממליצים על סרטים שהוצגו בשבוע
הססתיים עם הופעה הנליון, ושוחרי הסרט הטוב
הגרים מחוץ לתל־אביב אינם נעזרים בהדרכה זו
בבחירת סרטים.
כדאי שתבררו, עם הגורמים הנוגעים בדבר, את
האפשרות להמליץ על סרטים שיוצגו בשבועות
שלאחר הופעת העתון.

גוכני אליעזר, חיפה
אין כל אפשרות, בגלל הנוקום המצומצם
בגליון, לתת רשימה בצרוף הערכה, אפילו
קצרה, של מאות הסרטים המוצגים מרי שבוע
ב־ 130 בתי הקולנוע בישראל.

.העולם הזה״ ^791

באוגוסט שנת 480 לפני הספירה עדה
צבאו של מלך פרס על יוון. הוא היה
נאלץ לעכור את מעבר הטרמופילים,
המעבר הטוב היחיד המוביל מצפון יוון
לדרומה, כשמצדו האחד ההרים ומצדו
השני הביצות.
צבא קטן של יוונים התייצב מול הפרסים.
יום אחרי יום הסתערו עדיו הפרסים,
אולם גם מיטב חיילי הפולש ,״בני
האלמוות״ ,לא הצליחו להתגבר על המגינים
האמיצים.
לבסון? גילו הפרסים שכיל שהוביל
מעבר להרים אל עורף האויב. היוונים
נמלטו, אולם 300 כני ספרטה, כפקודת
ליאונידם מנהיגם, התיצכו נגד האויב
האדיר .״חיצי הפרסים משחירים את
השמיים:״ התלוננו החיילים .״אם כן,
נילחם כצל:״ היתה תשובתו ההיסטורית
של דינקס הספרטאי.
כני ספרטה נפלו עד האיש האחרון.
על קברם הקימה מולדת מכירה-תודה
מצבה, עליה התנוססו המלים :״ההלך,
בבואך לספרטה, ספר נא בי ראית את
גופותינו מוטלות כאן, בפי שפקדה המולדת:״

אחד
הגדודים

שוחה הקדמית רכן חייל מצרי על מכונת
ידה, מוכן לפעולה. מפקדו הודיע לו שיש
לצפות להתקפה גדולה על המשלט — המש״
לט האחרון שחסם בפני היהודים את הדרך
לנגב. בלילות הקודמים כבשו.היהודים את ׳
1991 כוכבא ובית־טימא. פעולת עשר־מכות התקדמה
אל מטרתה הסופית — אותו משלט בחולייקאת.
המצרי שמע רישרוש. האצבע שלו קרבה להדק. הוא
ראה את הדמויות שעלו לקראתו במעלה הגבעה בשרשרת
רחבה. האצבע לחצה. צרור גדול אחד הטיל במעלה הגבעה
שבע־עשרה גופות, עד אשר הגיעו ראשוני המסתערים אל
השוחה, הרגו את המצרי בכידון.
היה זה ראשית הקרב האכזרי על המשלט. השמש של
יום המחרת שפכה את אורה החיוור על השדה שהיה מכוסה
עשרות רבות של גויות, רובם הרוגי כידון, בני שני העמים.
הגדולים לא טרחו. בשבוע שעבר התנוסס על אחת
הגבעות מול שדה־הקרב גל־עד גבוה, שלושה חיצים המצביעים
השמימה, סמל ההתקפה שהבקיעה את הדרך לנגב.
לפני המצבה עמדו ותיקי הגדוד. מולם ישבו, בשורה ארוכה־ארוכה,
האבות והאמהות, אשר כל אשר נשאר להם מבניהם
היה שם חרות על לוח נחושת בבסיס המצבה — אחד מ־128
שמות. כל שם יצג צעיר שהיה לא מכבר חי ונושם.
כנאה ליום הזכרון של גדוד אפור, שעסק במלאכת הקרבות
האפורה,יהיה גם היום אפור וחסר ברק. השמש הסתתרה
מאחרי מסך עננים. מטרות קלים הפכו את האדמה לבוץ
סמיך, שדבק אל הנעלים המצוחצחות, כשם שדבק פעם אל י המגפים״ המסומרות.
כמו תמיד, חסרה לאנשי גבעתי הרומנטיקה הצוהלת של
אנשי הפלמ״ח, בעלי העורף הציבורי המאורגן והבסיס המוצק
בהתישבות העובדת. איש מגדולי המדינה לא טרח להופיע
אישית בין שורות הוותיקים וההורים השכולים. הסימן
האמיתי היחיד לכך שנתיב החללים מחולון עד חולייקאת
לא נשכח, היתד, ז׳סטה קטנה ומלבבת: משק דורות הנגבאי
שלח כיתה של בית־ספרו, שהניחה זר לרגלי הגל־עד. היה
זה הזר היחיד מתחת הסיסמה (שהועתקה ממצבה קלסית
של יוון העתיקה) :״ההלך, ברדתך לנגב — זכור אותנו״.
זהב וברזל. הותיקים לא הרגו להקשיב לנאומים, מלבד
לנאום מפקדם הנערץ. שמעון אבידן. הם הסתודדו
בקבוצות, חיפשו שערות לבנות ראשונות איש בראשי רעיו,
התפלאו, כל אחד בלבו, כיצד יכלו להזדקן במהירות כה רבה.
לו פגש בהם מישהו, לא היה משער לעולם שאלך, היו
בניו המפורסמים של אחד הגדודים המפורסמים ביותר בארץ,
גדוד שהיה מיוחד במינו מכמה בחינות. הוא היה רואה
לפניו נהג של אגד, בעל־־ תחנת בנזין, בעל בית מלאכה
לנעלים, סוחר — נוער־זהב אופיני. הוא היה רואה את
הבנות, פאר החזית: אמהות שהחליפו רשמים על ילדיהן.
ובכל זאת, אלה היוו את נוער הברזל של אז, הצעירים
המופיעים בתמונות אשר בשני העמודים הבאים, תמונות
שצולמו־ על ידי חיילים במצלמות פשוטות בימי הקרבות,
וד,מסמנות את נתיב הזיעה. והאש של —׳אחד הגדודים.

ן #״האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך פעולת
נחשון, הפעולה הראשונה בה נקמץ אגרוף ההגנה
למיבצע צבאי גדול לפריצת הדרך ירושלימה. הפלוגות
רבצו במשק חולדה, באוהלי הסיירים הזעירים,
התרגלו לרוביס הצ׳כייס החדשים והמבריקים. קרב הבתולים
נערך בכפר דיר-מוחייסין, בין חולדת ולטרו\ן, קרב שמח
וקל: טבילת־אש אידיאלית. עטרת המבצע היתה השיירה
שהובלה על ידי הגדוד במלואו לירושלים הרעבה. היתה
זו השיירה האחרונה שהגיעה בשלום דרך הכביש הישן.

7 1 2

מ * 1 1 1ל*

?811

״הלכה במחי סל הכביש, ופגשה
באי 0החי״ש בני תל אביב
זרמו בהמוניהם אל מחנה האימונים,
עמדו בתור לתור האוכל,
הצטלמו בפוזות מגוחכות ונהדרות, כשבידיהם
הנשק העצום, הסטן. היתה זאת
תקופה צוהלת, התפרקות מן המחנק.

x ,ערבות הנגב,
איש מגן נפל...״
התותחים הראשונים
הופיעו באופק.
עוד לא פלשו הפולשים,
המפציצים היו צפונים
בחק העתיד, עוד אפשר היה
להדליק מדורה לעת ערב בחולדה,
ללגום מן הפינג׳אן.
המיבחן הגדול הראשון בא
בלטרון, בהתמודדות הגדולה
הראשונה עם התותחים של
קאוקג׳י. עשרות הרוגים נשארו
בשדה. האנשים הפכו
עכברי חזית, בעלי החוש חששי
שלימד אותם מתי לנפול
ארצה. ברוח הפרצים של לטרון
נופה המוץ מן הבר, התבלט
הטיפוס החדש של חייל־חזית
שאפשר היה לסמוך
עליו כי יוביל את חברו הפצוע
גס בעד מסך הפגזים.

הגדוד לא שר, נקודת השיא הגיעה —

ושמה היה נגבה. בג׳יפים פתוחים,
במשורינים רעועים, בהתקפות לילה של
חיל־הרגלים, נעץ הגדוד את שיניו -במ־כונת־המלחמה
המצרית. השם עיבדיס נרשם בספר
ההיסטוריה, זלמחרת הלילה זכתה אחת הפלוגות
לתואר ״שועלי שמשון״ ,כשעלתה בחשכה בגלגלי
הג׳יפיס על משלט 105 המבוצר, שניתך את נגבה.
המראה האופייני היה שדה הקרב הנטוש (למעלה)
— כובעי פלדה, מחסניות ברנים פזורים נין החריג ם

״סי אמר כהו חושינו
באבק דרכים...״
השיר הרוסי. שתור־גס
על ידי אבא קובני,
סימן את התקופה האפורה
של חפוגה־לא־הפוגה. יוס אחד
פשטו השועלים במקשה, ערכו
טבח באבטיחים /למחרת פשטו
במרחב, תפסו שבויים ; ובלב
עקשנות אפורה, אן לא שינאה,
בתממיה הבלתי־מבוימת מדליק
חייל סיגריה בפיו של שבוי ערבי.
מכוסה עיניים. .הבסיס הקרבי
הפך שיו)רתי! ,הטיות •חיוו
קרנות אור, נקשרו ביחסי ידידות
שקשה כיום להגדירם. בסיום
התקופה התכנסו הגדודים
ליום החטיבה ברחובות, שם הופיע
דוד בן־גוריון, סקר בלוית
אבא קובנר את שלל המלחמה
שנלקח מידי המצרים בקרבות.

״היו ימים ה״

ימים הגדולים
עברו. הפצועים
השתחררו. הותיקים
המעטים ספרו את הימים,
חיכו לשיחרור. השלום בא ל
ארץ, צבא־ההגנה פשט את
דמותו הקרבית, לבש דמות
חדשה. המדים החלו מבריקים,
ואתם הסמלים. ביום החטיבה
השני כבש הגדוד את המקום
הראשון בתחרויות ספורט,
זכה לנס החטיבה, העבירו ב־מיצעד
על פני במת ההצדעה.
אולם המחשבה היתה במקום
אחי — היא היתה עם קברות
האחים, אליהם עלו הותיקים
סדי פעם, לערוך אזכרות,
לנחם את ההורים. היתה זאת
מלאכה בלתי־נעימה. והיתה
גם הרגשה עצובה שחברים
כאלה שהלכו שוב לא יהיו.

״ליד הבלונדית שלי,

כמה טוב, כמת סוב לש־הארצישראליים

התמעטו,
נפלו, נפצעו,
הסתננו לעורף. גרעיו הברזל שנשאר,
למוד עשרות הקרבות !,קובץ
בקורס מס־כפים, למד להתבצר, להדריך,
לקבל על עצמו אחריות לח~
אדס בקרב. בשובם מן הקורס קיבלו
לידיהם את החומר החדש, למדו
מפי פקודיהם החדשים שירים פו׳
לנייס, צרפתיים, בולגריים, תורכיים,
! איטלקיים, מרוקאיים. רק לעתים נם־
.,נשו הותיקים ליד בקבוק קוניאק
גנוב ועצוב באוהל סיירים במשלט
מכוסה בוץ, החליפו זכרונות מלנכו־לייס
על ימים שחלפו וחברים שהיו.

במדינה העם 6עוד בהנדסה
״הקו הישר הוא הדרך הקצרה ביותר בין
שתי נקודות,״ למד פעם האזרח בשעור ה׳
הנדסה.
השבוע
חזר לבית הספר׳ שיחק שוב ב־קוים,
במשולשים, במרובעים. בראשית היה
הקו בין א׳ וצ׳ — המרחק הקצר ביותר
בין האינטרסים של שני הגושים הכלכליים
הגדולים, שגילו סוף סוף שכדאי יותר להסתדר
ביניהם, במקום לריב• אחר נוספה צלע
שלישית, יצרה משולש — צלע הנד.
משך זמן מה נראה כאילו יתרחב השטח
למרובע או למחומש׳ עם צירוף שתי סיעות
דתיות. אולם ברגע האחרון נמנע הדבר
(זמנית, לפחות) כשמפלגת פועלי ארץ־יש־ראל
פסלה את הבטחתו של בי.ג׳י ,.הציעה
במקומה הצעה שלא נתקבלה על דעת הדתיים.
הגבתם
של האזרחים היתד, כמו בשעור
ההנדסה אז. כמה תלמידים חרוצים פקחו עיניים,
עקבו אחרי כל תנועה של המורה. אולם
רוב התלמידים ישבו ופיהקו, קראו את
החוברת הבלשית האחרונה — מתחת לשולחן.
הכנסת עדב
מהסבה

״אלמלא הייתי צרוד, הייתי פורץ בשירה
גדולה !״ אמר דוד זכאי, עורך דבר הוותיק.
הוא היה כמעט היחידי שתפס את המשמעות
העמוקה של המהפכה המפלגתית שאירעה
השבוע. כמעט והיה גם היחיד שעלז
בלבו. האוירד. הכללית בבנין הכנסת, בפרום
המהפכה, היתה אוירה של תשעה באב.
במקום הרגשה של התחלה חדשה, של כוח
איתנים מחודש, ריחפו בחלל כל המפלגות
חששות ורגשי מועקה. כמעט כל אחת מצאה
— או חשבה כי מצאה — שהפסידה
משהו.
הדתיים הקיצוניים: הפסידו אה
מקומם ליד שולחן הממשלה, עם כל היתרונות
הכרוכים בו.
המזרחי והפועל המזרחי: כבו
התכוננו לתסוס את הכסא, כשהושמט מתחתם
כמו במישחק של ילדים רעים. הם חששו
להצטרף, חששו עוד יותר מפני אי־הצטרפות.
מפ״ם: בהיותה מפולגת יותר מתמיד.
הלומת משפט פראג, לא היתה מסוגלת לנצק
את ההזדמנות המיוחדת במינה שנפלה לחיקה.
הפרוגרסים
ים: התאוששו רק בקושי
מן הסיום של הישארות מחוץ לאופוזיציה,
נכנסו ברגע האחרון, אך מצאו שהפכו אח
קטן מאד במשפחה המורחבת.
הציונים־הכלליים: הנעורים חסרי-
הצרות באופוזיציה נסתיימו. על סף הבגרות
המפלגתית המתינו מבחנים, אשר איש לא
ידע בדיוק מה תהיינה תוצאותיהם — מיב־חן
לאחדות המפלגה, מיבחן ^רצינותה הרעיונית
והכלכלית, מיבחן לדביקותה המעשית
בסיסמאותיה. איש לא ידע אם כניסתה
לשותפות עם מפא״י תתגלה, כעבור חדשים

או שנים, כשגיאה אדירה או כמעשה נועז

ונכון•
חרות: מצאה את עצמה פתאום על מפתן
חדר החלומן ת, כאופוזיציה ימנית יחידה.
גם היא לא היתה רגילה עוד לבדידות• ״צריכים
להתרגל להיות באופוזיציה׳״ אמר עתו־נאי
לאליעזר שוסטק הח״כ ד,חמתי.
מפא״ י: החתן האמתי לא היתד, לגמרי
מאושרת. בעלי הזכרון הפועלי לא הרגישו
את עצמם בטוב במיטה המוזרה בליל הכלולות•
כמעט כל ראשי המפלגה פיקפקו בכוונות
הטובות של השותף החדש. וגם נביאי
המשק החפשי במפלגה, מסוגם של אליעזר
ליבנה (ראה חקירה מיוחדת) פיקפקו אם
השותפות החדשה תגרום באמת לקו כלכלי
חדש .״הם מעונינים רק לחלק את השלל,״
התלונן אחד מהם.
אלה שלא נקראו להרים ידיים באולם, גילו
אף הם רגשות מהולים .״לא יהיו משברים
ממשלתיים משך שנתיים,״ התלונן בהלצה
הרצל רוזנבלום׳ עורכו הנוטה״לחרות
של ידיעות׳ אחרונות. הוא לא היה היחיד שהתקשה
להתרגל למצב החדש. עלה עליו
גבריאל צפרוני, כתבו הזריז והוותיק של
הבוקר. בשעת נאומו של בי.ג׳י. עצם את
עיניו, נרדם. הוא שכח, פשוט, שהוא נמצא
עתה בממשלה.
בין האנשים ששביעות־רצונם לא היתד,
מוטלת בספק בלטו כמה סדרני הכנסת, שהיי
רגילים, עד כה, להיזעק בשעות הצבעה,
לאס1ף את חברי מפא״י במסדרונים, כד•
לקיים את הרוב הקטן• אלא שגם יתרון ברור
זה של קואליציה גדולה לא היה בטוח. כבר
בישיבה הראשונה של ד,כנסת .,אחרי כינון
השותפות, התרוצצה אורה ליבסון, מזכירתה
החמורה של סיעת מפא״י, להזעיק את
צירי מפלגתה לאולם, שלא נשארו בו מספיק
חברים כדי לתת. כבוד לנואם בן מפלגתם.
הח״כים סמכו על הרוב הגדול החדש, הלכו
הביתה לנוח.
ניחם אליעזר ליבנה (שכינה את מצב־רוחו
״בדיחות־דעת טראגית הרבה יותר נעים
לנאום בפני ספסלים ריקים...״

חתן לסל. צעידה
היה זה בן־גוריון מזהיר ובוטח אף־ יותר
מתמיד, שניגש צוחק לדוכן הנואמים, חיכה
לסדרן שהנמיך את המיקרופון לגובה פיו,
פתח בנאום מקיף.
הח״כים, שידעו כי אין למנוע סימפוזיון *
זעיר בהזדמנות כה חגיגית, נשענו על מיס-
עדי הכורסות, הקשיבו לתאור מפורט בו
סיפר כיצד ניסה הנואם (שקרא לעצמו ״ראש
הממשלה הקודם״) תמיד ליצור אחדות רחבה׳
הצליח זו הפעם הראשונה.
כשניגש לקריאת קוי היסוד של הממשלה,
דמה כמעט לראש משפחה טוב, המחלק דמי
חנוכה לכל בני הבית. הוא לא פסח על איש:
בעלי מלאכה ונצרכי שיכון׳ פועלים ומשקיעי
הון — כולם זכו ללטיפה מידית, להבטחות
חמריות לעתיד לבוא. לו אמר כי הממשלה
החדשה תדאג כי כל צעירה עבריה

--* 18 סימפוסיון לפי גירטתו של ראש ה־ממשלח,
בלשן חובב.

תזכה לחתן, לא היה מפתיע איש.
״אם אלה קוי היסוד, מה יהיה הגג?״
שאל אחד העתונאים, שהיו ציניים כרגיל. כאדם
מנוסה בענינים, ידע כי מטר הבטחות
זה יכול להתפרש בשני כיוונים: או שקוי
היסוד לא היו רציניים, שימשו להסואה או
לקישוט הקירות, או שבאמת לא היתד, תכנית
כלכלית רצינית לממשלה החדשה.
לצמיתי המפלגות, דרור. רק הבטחה
אחת היתד, מפורשת ורצינית ביותר :
ההבטחה לחסל את הזרמים בחינוך׳ לכונן
חינוך אחיד. תכנית־מינימום תהיה חובה על
כל בית־ספר. הורי התלמידים יוכלו לגוון

כמעט אגדתית. שטיח פרסי׳ שהממונים על
הטכס רצו להכניס לחדר עבודתו מלא ארונות
הספרים, נתקל בהתנגדותו החריפה. התוצאה:
את השטיח פרשו בחדרה של המזכירה,
בעוד שאת לשכת הנשיא מוסיפה
לקשט מחצלת. אולם בנקודה שניה נאלץ
לסתר: החייט ויינבאך, שנשלח אליו לתפור
לו חליפה שחורה, זכה בהזמנה, למרות התנגדות
הנשיא. העובדה בה שכנעו אותו,
לאחר ויכוח ארוך: גם לבן גוריון יש חליפה
כהה.
הדבר האחד שלא היה כלל צנוע, היה לוח
היום של הנשיא החדש. במשך השבוע הספיק
לקבל משלחות מרוב חלקי הארץ שבאו
לברכו וכן: ,
• לשוחח, ערבית׳ עם משלחות מיפו,
חיפה והמשולש.
•להסיר את הלוט מעל לוח על בית
אליעזר בן יהודה.
• לקבל לידיו את לפיד מודיעין.
• לקבל את התפטרות הממשלה.
• להקשיב לנציגי 14 סיעות הכנסת על
דעתם בנוגע לממשלה חדשה.
• לכבד את האורחים 80 ספל קפה תורכי
ליום (בממוצע).
המסשלה העול ש״ך לגברי

מזכירת הנשיא דורית רוזן
המשרד נזלו בניס

את השעורים שמעל למינימום זה, בהתאם
לרצונם ולהשקפתם.
היה זה צעד גדול קדימה לחיסול אחד הנגעים
הממאירים בגוף הישוב והמדינה :
הנגע שהפך את הילד בגיל הרך ביותר לצמית
מפלגתו, כשם שבני האברים בימי הביניים
היו צמיתים לבעלי אחוזותיהם.
הנשיאות בתנאי שדה
קשה לשער כי דירתה הצנועה, בת שלשת
החדרים, של משפחת בן־צבי, תצליח לעמוד
זמן רב בעול היותה מרכזה הסמלי של
מדינת ישראל. בעוד שנעשו כל המאמצים
לסיים את העבודות הדרושות להפוך את
חווילת שוקן בשכונת טלביה הירושלמית
לארמון הנשיא, היה הנשיא נאלץ לפעול
בביתו ברחוב איבן גבירול, שהוקם במקום
הצריף ששימש מגוריו עד לפני חדשים לא
רבים~ .
מאז הבחרו של יצחק בן־צבי לנשיאה השני
של המדינה, הפכה הדירה לשטח הפקר כמעט.
פלשו לתוכה: עובדי הדואר, שהתקינו
ותקנו טלפונים, רוכבי אופניים אפורים ששפכו
זרם בלתי פוסק של אלפי מברקים, עובדי
מזנון נודד לכיבוד האורחים, ילדים שליחים
שהביאו פרחים. כמו כן הושמו השבוע בפרוזדור
שני ארגזי תמרים, מתנת אחד הישובים
בעמק הירדן.
הארכיון כפים. ממה שהיד, קודם חדר
שנתו של הנשיא הוצאו המיסות, הוחלפו
בשני שלחנות כתיבה. ליד אחד מהם התישב
סגן אלוף יוסף (יוסי) כרמל, שנתמנה שלישו
הקבוע של הנשיא, ליד השני _ ,דורית
רוזן׳ מזכירתו, שרכשה נסיון מקצועי, בין
היתר, אצל ליאון ימוצקין נשיא ההסתדרות
הציונית, דוד בן גוריון. נאנחה המזכירה
רוזן :״מאז נתמנתי לתפקיד זה, נאלצתי
לבוא לעבודתי יום יום באותה שמלה: זו
היחידה, שיש לה כיסים די גדולים כדי לשמש
ארכיון לכל הניירות שאין להם מקום אחר
בלשכה הארעית. למעשה, אני מנהלת את
המשרד על ברכי.״
כן נפגעו מהסידור הארעי: הנשיא עצמו
ורעיתו, שהוגלו מדירתם׳ נאלצו לטפס לקומה
השניה, ליד,פך לדיירי משנה אצל משפחת
בנם, הכוללת שני ילדים.

שטיח -לא ! ,חליפה -מיילא.

מלבד זה לא עשה יצחק בך צבי את הרושם,
כאילו חפץ היה לשנות את צניעותו שהפכק

עסקן נורמלי ייצר׳ לגויות חבר־כנסת• חבר
כנסת נורמלי רוצה להיות שר. לפני שבועיים
נתברר גם כי שר נורמלי רוצה להיות
נשיא. אך השבוע נגרמו רוב הצרות על ידי
המועמדים ל־ 15ד,כורסות הירוקות הגדולות
המקיפות משלושה צדדים את שולחן הממשלה
במרכז אולם הכנסת.
אצל הפרוגרסיבים לא נתעוררה כל בעיה:
כשנתברר כי יימסר להם תיק המשפטים,
היה ברור כי פנחס רוזן יתפוס את הכורסה.
הוא לא עשה זאת בשמחה רבה. ידידיו
ידעו כי נמאס עליו לקפץ הלוך וחזור, וכי
הוא מתגעגע לחיים פרטיים כעורך־דין משגשג
ומצליח.
בין הציונים־ד,כלליים נתעוררה בעיה גדולה
בדמותה של שושנה פרסיץ, אם המפלגה
רבת הפאתוס. עמדו לחלוקה ארבע כורסות.
פרץ ברנשטיין וישראל רוקח, שני מנהיגי
המפלגה׳ תפסו את שתי הראשונות ללא
ויכוח. אולם לו נמסרה הכורסה משלישית
לשושנה פרסיץ, כפי שדרש הצדק, היה נשאר
רק כסא אחד נוסף — והיתד, מתעוררת
השאלה אם למסרו ליוסף סרלין, מתומכי
הקו של ברנשטיין, או לספיר איש רוקח.
הבעייה נפתרה כשהפליטה שושנה פרסיץ,
לתפארת המליצה, שאינה רוצה כסא בממשלה
כזו. לפני שהספיקה להתחרט, נתפס
הכסא. העולם שייך לגברים.
הבעיה המפא״יית נתמחשה בדמותו המוכרת
של דוב יוסף. יוסף רצה להיות שר
האוצר, ורבים סברו כי הוכיח את כשרונו
לכך יותר מאשר לוי אשכול. אולם אשכול
לא התלהב כלל לרעיון שעליו לוותר על משרדו׳
שזה עתה נכנס אליו. הוא התלונן כי
המפלגה כבר גרמה לו עוול כשהוציאה אותו
בשעתו ממשרד החקלאות ברג.ע שהחל
להתרגל לחדרו שם.
דבריו שיכנעו, הוא נשאר במשרד האוצר.
דב יוסף, אחת הדמויות שהסעירו ביותר,
את החיים הפוליטיים והכלכליים של המדינה׳
נדחק לפינה׳ הפך לשר בלי תיק.

כללי המישדוק
לפני שבי.ג׳י. קם למסור את הכרזתו
(ראה לעיל) ,התרומם הרב מרדכי נורוק,
בעל הדרת הפנים וההליכות העדינות, מכס-
או ליד שולחן הממשלה. הוא ניגש לדוכן הנואמים,
ענה בפעם הראשונה והאחרונה על
שאילתא שהופנתה לשר הדואר.
חיוך כללי התפשט ליד שולחן הממשלה׳
בין שורות הח״כים ובתא העתונאים.
אולם לא היה איש באולם שלא הרגיש כאב-
מה, נוכח גורלו האכזרי של האדם הקטן ומו־שך־הלב
שניסה באומץ להבליג על רגשותיו.
למה לזרוק? כמה ימים לפני כן ביקר
נורוק אצל בי.ג׳י. בשבילו לא היה כל ה-
^יו עסק מפלגתי גרידא. לפני ימים כה מע-
0,0הפך שר׳ הורם פתאום לפיסגת המוע־מדות
לנשיאות, חלם להיות יורשו של חיים
וייצמן. והנה, לפתע׳ מצא עצמו נשמט אם—
לו מן המשרה הקטנה שהומצאה במיוחד
עבורו, משרד הדואר.
בתמימות נוגעת ללב התחנן בפני ראש
הממשלה לא לפטרו מתפקידו, שהחל לאהוב
אותו. לסופר מעריב הראה אחרי הראיון הנד
אכזב מכתב של ידיד בחוץ לארץ, שהבטיח
להעביר את הונו בציוד טלפוני יקר־מציאות,

״העולם הזה״ 791

עמ ידר ׳ -ל יק ו י ים א ו ־ ?
כאשר הודיע, לפני כשנה והצי, ח״כ ישעיהו פרדר על
התפטרותו מהנהלת חברת השיכון עמידר, שאלו את עצמם
חברי ועדת הכספים של הכנסת אם הסיבה הרשמית השיגרתית
של ״טרוד בענינים פרטיים״ אינה מאפילה על סיבת אחרת.
סברה אחת אמרה כי האיש, הידוע כלוחם לטוהר המנגנון,
מצא עצמו בתפקיד לא מתאים ביותר, שותף שלא במישרין
למעשי הזנחות וליקויים.

גבתה בזמן הראשון סכום של 30ל״י מיחידה. אך לאחר
שהסוכנות יעצה לה לד,מנע מכך, לדרוש במקום זאת 250
פרוטות בחודש, לא החזירה החברה את הסכום של 152

עמידר נוסדה בפברואר 1949 על ידי הממשלה,
הקרן הקיימת, הסוכנות, מנהלי חברות שיכון אחרות. המטרה
היתד, פשוטה: שלטון ממלכתי מוחלט על בנית שיכונים
שיימסרו לאלפי העולים, יפתרו חלק גדול מבעית הדיור של
העליה ההמונית. המניות, שחולקו בהתאם להשקעות השותפים,
נתנו, לפי התקנון, לעשרים ושנים איש זכות לשבת
בהנהלת החברה. ביניהם: שר האוצר, גזבר הסוכנות, שמונו
באורח אוטומטי.
שבעת מליוני הלירות שהוקצו לחברה (מכספי תקציב
הפיתוח) ניתנו בתנאי אחד: ענזידר תספק את דרישות
הממשלה לשיכונם של רוב העולים החדשים. ההתחלה היתה
טובה. אלפי יחידות דיור שהבהיקו בצבען הלבן, צצו כמעט
בכל סנה בארץ, סלקו במדד, רבה את סיוט האוהלים והבדו־נים.
למרות התנאים הקשים, ביחוד: מחסור בכסף וכפועלים
מאומנים, עמדו על תלם, בסוף שנת 19 , 1952 אלף יחידות
דיור, סיומו של מרוץ־בנייה נגד הזמן. אולם עמידר לא היתד,
בודדה במערכה, לא היתר, יחידה בשינויי הנוף. חברות שיכון
אחרות צצו באופק, במשרד העבודה בקריה החל לפעול
אגף לשיכון עולים.
ההמשך היה בלתי נמנע: החברה שעמדה להיות החברה
הלאומית בהא הידיעה, הפכה לפרטית. קומץ קטן של מגה־לים
נשאר נושא בעול. חסרונם של רוב מנהלי החברה האחרים
מן הישיבות עשו אותן בלתי חוקיות, הניחו לעומס לרבוץ
ביחוד על מאיר הרטמן, איש הציונים הכלליים שנטש את
מפלגתו לפני שנים מספר, הפך להיות בלתי מפלגתי. המחסור
במנהלים היה לבעיה חמורה, גרם לצמצום הביקורת, לליקויים
והזנחות.

ראן 1על*ו הדולרים י

שאל האיש התמים, שהאמין כנראה כי
יעילות ואהבת משרה הן אבני בוחן במיש״
חק הפוליטי :״למר, הוא (בי. ג׳י ).רוצה לזרוק
אותי?״
בנאומו נפרד ממנו בן־גוריון במלים יפות,
ציין אותו כדוגמה לכל חבריו אולם המלים
לא יכלו להעלים את המציאות: נורוק הת־פוטר
מפני שהפך סמל למרד נגד בי. ג׳י. בשעת
הויכוח על הנשיאות.

דדא גב מפלגתי

מאיר הרטמן איש ״עמידר״

לחברה בת המחזור הכספי של מליוני ל״י לא היתה
פנקסנות מדויקת, דבר שיכול היה להתבטא בטעויות של
כמה אלפים. היתר. כפילות ברשום הגביה של שכר הדירה
שעמד, בראשית ,1951 על סך כולל של 550 אלף ל״י. החברה
שרצתה למנוע מראש פיגורים בתשלום והפסדים ברכוש,

לארץ.
את הבנינים הקימו קבלני סולל בונח וקבלנים פרטיים.
אלה היו חייבים לבוא אל מחסני הממשלה, לקבל את החמרים
הדרושים רק לאחר הצגת אישור רשמי מפקידים מוסמכים.
הדבר לא נעשה במקרים אחדים, החמרים נלקחו ללא בדיקה
ואישור מהימנים. התוצאה לא איחרה לבוא: הבניה בוצעה
בצורה גרועה, פחותה בהרבה מן הדרגה המקובלת. כשד,וזהרו,
לפני זמן מה, הקבלנים מיהרו לשפר את טיב המבנים,
אך לא יכלו להוכיח מה עשו בחמרי ד,בנין אותם קבלו קודם
לכן ובהם לא השתמשו כלל. ברור כי היה מאוחר להוכח
מה כמות הברזל שהוכנסה, טיב החומר שהוכנס למבנים.

בכל מפעל גזול הזנחות
אלף ל״י שנאסף בקופתה. הדולארים שעמדו לרשות עמידר
זרמו אמנם למימון צרכיה ; אך אלפים אחדים הוצאו ללא
רשיון האוצר, בוזבזו על מכוניות פרטיות, נסיעות לחוץ

וחדיש בן שלוש קומות אשר הוקם ליד שכונת
מונטיפיורי, תל־אביב. הבנין הותאם במיוחד
לעבודת העתון על ידי האדריכל יהושע
שטיינבוק אשר הקים כבר את בנין. העתונות
השלישי במדינה* .לבנין מערכת דרישות
* פרט לבית על המשמר, גם בניני זבד,
הבקר.

הצד

לכל הפרשה משיב הרטמן :״האשמות אלה הן מגוחכות.
לו ידע הצבור להעריך נכונה את המפעל העצום שבוצע
בתנאים בלתי מתאימים למסגרת שהוקצתה לנו, היה ודאי
סופח על שכמנו, מעודדנו. אך הלך הרוחות השורר בארץ,
ההתנפלות על כל טרף סנסציוני, מחשמל את ר,אוירה, ממריץ
את החוגים המעונינים לסיים חשבונות פוליטיים. ענזידר
אינה חברה בעלת גב מפלגתי. היא החלה את פעולותיה
במטרה מסויימת, לאומית, איחדה בקרבה את כל הגורמים :
הממשלה, הסוכנות, הקרן הקיימת, מנהלי חברות אחרות.
האחרונים, שחששו לסתימת מקור הדולארים והחומרים, מיהרו
להכנס לשותפות. רק חלק קטן מהכסף שהוקצב לנו ניתן לנו
מיד ; בסכום הפעוט של 100 אלף ל״י החילונו בבניה. כיום
עברנו אף על המכסה שאיש לא שיער בזמנו כי תתממש :
20 אלף יחידות.
בינתיים קרה ובר מוזר: הממשלה עצמה פתחה במשרד
העבודה אגף מיוחד לשיכון עולים, גרמה בכך, בעקיפין
להתפטרות ישעיהו פרדר, מנהל רסקו, זליג לוביאניקר, מגד,ל
שיכון, שהלכו לעסוק באותו מקצוע בחברות משלהם. גם
אני עמדתי ללכת, כיון שידעתי שללא צביון לאומי, תהפוך
החברה לעסק רגיל מותקף מכל עבר. אך לאחר הפצרות
ישבתי שוב ליד השולחן הרחב והריק, הזעקתי את כל הגורמים
ביניהם אליעזר קפלן יד,מנוח, להסדיר, את עניני עמידה
להעלותה שוב על דרך המלך. אין ספק כי היו ליקויים והזו׳
חות,אך האם שאל מישהו את עצמו כמה מקרי הזנחה היו.
מספרם אפסי לעומת 20 אלף ד,בנינים שהקימונו, ואינני
מתאר לעצמי כי אפשר לבצע מפעל גדול כזה ללא ליקויים
קלים.״
הרטמן יעמוד השבוע בפני ועדת הכספים של הכנסת.
מגמתו: להיות מאשים, לא נאשם.

מסויימות: לעורכים צריכה להיות גישה
קלה ומהירה לדפוס, מכשירי העבודה: סל-
פרינטים, טלפונים ומקלטי רדיו חייבים לפעול,
אולם יחד עם זאת יש לבודד אותם
מאזני העורכים כדי לא להפריע למהלך
העבודה. דרישות מיוחדות אלה מצאו פתרונן
וביום ששי, היום האחד בו אין העתון

כנביא
סיעוטים עוד גשד נשרך

ש ע שו עי ם

כשקיבלו חברי הכנסת הראשונה את פג־קסי־הציחים,
נכחו לדעת כי התעודה מודפסת
בשפה העברית והערבית. רובם עברו על כך
בשקט, אולם היו גם שהתרגזו. האיש שהתרגז
בגלוי יותר מכולם היה דוד בן־גוריון.
המזכירות, שהדפיסו את הכרטיסים, לא
שאלה אמנם איש, אך צדקה בפל זאת: השפה
הערבית היתד, שפה רשמית במדינת. לפי
דבר המלך (הבריטי) במועצתו היו לפלשתינה
3שפות רשמיות, אנגלית, ערבית ועברית.
פקודת סדרי השלטון והמשפס ביסלה את רש׳
מיות השפה האנגלית, אך לא פגעה בערבית.
השבוע, בין קוי היסוד של ממשלתו ד,חדשו״
הודיע דוד בן־גוריון שהחליט לשנות
מצב זה, לבטל את השפה הערבית בשפה
רשמית שניה. הודיע הוא (ביוזמתו שלו) :
״הלשון העברית היא שפת המדינה, עם זכות
למעוט הערבי להשתמש בלשונו.״
בצדה של הודעה זו הופיעה הכרזה על
חתירת הממשלה לשלום־קבע ולשיתוף פעולה
עם הארצות השכנות׳ וכן על מתן שויון
גמור למעוט הערבי במדינה. היו אלו הכרזות
יפות מאד. אך בינתיים נשרף, בשקם,
עוד גשר אחד בין ישראל והעולם הערבי.

הסיוט סודק
עיתונחז טחון לבית חדש
משרד העובר מבית אל בית, בעייתו קלה
ביותר ; מפסיקים את העבודה לכמה ימים
וכל העובדים מתפנים להעברה. אך בעתון
יומי אין הבעיה כה פשוטה — גם תוך כדי
השינוי חייב העתון להמצא בשעה הרגילה
בבית הקורא.
על המשמר בן ה־ 11 עבר מבנין נושן אשר
נראה כאילו הוא מט לנפול לבנין מפואר

.העולם הזה״ 791

יוצא בערב׳ נפסקה העבודה ברחוב השחר
,7תל־אביב, ובמוצאי שבת החלה העבודה
בבנין החדש. גליון יום ראשון הופיע כרגיל.
השגריר הכספי הנודד של חש ומר הצעיר,
מנחם באדר *,מי שהיה יושב ראש ועדת
דגלכלה בכנסת הראשונה, סיפר כי הקמת
ד,בנין אשר עלתה 170 אלף ל״י נעשתה
ללא כל עזרה כמעט מצד איזה מוסד שהוא.
בנין מודרני למערכת עתון היא משאלתו
של כל עורך וכתב. הקנקן יפה — הקורא
יחליט על מה שיש בו.

תמונה זו צולמה ע״י הצלם הנס קאופמן, לפני שנה ורכע, כעת
הסחירות לכנסת השניה, כששני שלטי הענק של מפא״י והציונים*
הכלליים על הזית כנין מוגרכי כתל־אכיכ עוררו התרגשות כה רכה,
ושתי המפלגות הגדולות כינו זו את זו כתוארי־חיכה כמו: ספסרים,
אנשי שוק-שחור, כולשכיקיס, מונופוליסטים אדומים והורסי המדינה.

כאשר החליטו, אחרי היסוסים רבים, בתי
הקולנוע בישראל, לסגור את דלתות אולמו־תיהם
(העולם הזח ,)790 היו רבים שלא
האמינו כי האיום יצא אי־פעם אל הפועל.
ביניהם: בעלי בחי־הקולנוע עצמם.
מסתבר כי לבדיחה על בעל עסקים שהתאונן
שהוא מפסיד בלי הרף ואשר השיב
לעצת ידיד שאמר לו לסגור את העסק :
״וממה אתפרנס?״ ,ישנו בסים במציאותי
סגירת האולמות היתה עולה לבעלי בתי
הקולנוע בהפסד גדול מאשר השארתם פתוחים.
על כן, לאחר שנתקבלה החלטת ההשבתה
על דעת מרבית בעלי האולמות (ביניהם אלה
השייכים להסתדרות) ,החלה חרטה עמוקה
מכרסמת בלבות רבים מהם. עד הרגע האחרון
חפשו מוצא לצאת מכל. הענין בכבוד.
היה ברור כי אפילו עילה פעוטה ביותר,
למשל: כניסת הציונים הכלליים לממשלה,
תספיק כדי להצדיק נסיגה.
להפתעת הכל, כולל בעלי בתי הקולנוע.
עצמם, לא רק שהאיום לא יצא אל הפועל,
המשביתים אף זכו בנצחון. הסיבה: ראשי
העיריות, שמסי השעשועים עוזרים למלא את׳
קופותיהם הריקות, הפעילו את מלוא השפעתם
וקסמם על משרד האוצר הישראלי
שנכנע, הסכים שהקהל הרחב ישלם יותר
בעד התענוג׳ המפוקפק לעתים כה קרובות,
של ראיית סרט. תוספת זו במחיר תתגלגל
כולה לכיסו של בעל הקולנוע, תהיה רתח
נקי. סיוט המשבר סולק, לפחות עד לתוספת
היוקר הבאה.
* בן דודו ד״ר יוחנן באדר, ח״נ חרות.

מכרותיה של לולה לא נבאו לה ורודות כאשר שמעו כי בדעתה
כוהנת האופנה הישראלית. הן אמרו לה כי אלפי תופרות תל א
גוועות ברעב. לולה בר עמדה על שלה, החליטה לסכן את 1
כעבור חודש נאלצה לנעול את דלתותיה בפני הסתערות הלקוחו
חוג המכרות המצומצם שעבורן תפרה לולה שמלות וחליפות נן
שנות ה־ 40 התרחב לקהל גדול המייצג עתה את ד,״חברה הגבוהה״
כמעט. אם אמנם בכניסה לביתה ברחוב הירקון אינו מתנוסס
שלט המכריז עליה שהיא ״תופרת חצר המלכות״ הרי זה משום ע
איננה עדיין מלוכה. למעשה, פנקס החשבונות של׳לולה בר עלול
מדריך לשכבה השלטת במדינה: הוא כולל נשות התעשינים ה
שרי המדינה, פקידיה הראשיים, בעלי ההון.• .
מכסה מגרעות חושף מעלות. האשד, שהמליכה עצ
נשות ישראל בשטח האופנה, לא הגיעה לעמדתה בדרך התנום;
לא הסתירה מלקוחותיה את דעתה השלילית על לבושן. אחדו
נעלבו קשות, פנו לד, עורף. למשל: האשד, השמנה שדרשה בן
שמלד. בה תוכל להראות רזה, דבר שלולה נסתר, להסביר לו
בגדר האפשר, הלכה אל תופרת אחרת, פחות גלוית לב. מרבית ו
נשארו לקוחותיה הנאמנות.
מסבירה לולה :״אין זה מספיק להזמין את היצירה האחרונה
וללבוש אותה. אשד, הלבושה. יפה אינה דוקא זו הרודפת אחרי
החדישה ביותר. הנקודה החשובה היא כי אשד, תכיר את גופה,
על ידי השמלה את מגרעות הגוף, תבליט את הנאה שבו.״
כדי להחדיר דעה זו למוחות הלקוחות נזקקה לולה לשעוו
של שיכנוע, זמן העולה לעיתים על זמן התפירה עצמה. במסי
אינטימית, בחדריה הפרטיים של לולה, המרוהטים בטוב טעם,
מלאכה זו. דוגמאות של שמלות שהיא מביאה ממסעיה הדו־לפריס
משמשות נושא השיחר, מהוות את האוסף אשר ממנו נ
לפי המלצות לולה, ההזמנות. משם עוברת העבודה המעשית
של 45ר,תופרות, הממלאות את ארבעת חדרי העבודה בהן נשו
• רבע מלקוחותיה של לולה בר הן תיירות, ששמעו עליה

ל* 0ר־יב רזר־ינצדרז סרזר ״ריויוז י׳וימ!*י*י

בחדרי החדרים של האופנה הישראלית. במסיבת תה אינטימית נדונה שאלת הזמנתה
של אחת מלקוחותיה של לולה בר. חלק ניכר מן הזמן המויקד-ש להכנת שמלה נבלע לא על ידי
התפירה כי אם על ידי שיחות ממושכות ביין התופרת ללקוחה לקבוע את צורח השמלה לפרטיה,

אופנה
ב*ת המלכות
(ראה שער)
אדם שהיה מהלך ברחוב אלנבי, תל אביב, לפני 25 שנה.
לא היה מתקשה לקבוע מהי האופנה, הארצישראלית. הוא היה,
עלול לתאר אותה כך: מכנסי חאקי או חצאית כחולה בימות
החול, חולצה לבנה או סרפאן בשבתות ; כובע טמבל וצמות
בכל ימות השנה.
האופנה היא דרך הלבוש של צמרת החברה. אותו מעמד
המשמש מדריך ומורה לכל שאר המעמדות, קובע את סגנון
הכלל. מעמד זה היה בארץ־ישראל שלפני ,25 מעמד,החלוצים
בעיר ובקיבוץ. הם לבשו מה שלבשו; כל האחרים, אשר שאפו
להדמות אלהם (בחיצוניות, על כל פנים) ,לבשו כמותם.
מאז התרחשו, בארץ ישראל דברים רבים. כיום כבר קשה,
למעשה בלתי אפשרי, להגדיר מה האופנה הישראלית ! העניו
נעשה מסובך הרבה יותר, מצריך הכרה אינטימית של.הנוף
האופנתי הפריסאי ושל ״יצירותיהם״ של שליטיה כריססיאן
דיור, ז׳אק פאט, ואחרים.
הצמרת והאופנה. המהפכה שחלה בשדה האופנה
בישראל לא נגרמה על ידי דיור וחבריו. הם רק קטפו את
הפרי הבשל. המהפכה האמיתית חלד, במבנה החברתי של
הארץ: השתנה המעמד המדריך, קמה צמרת חדשה.

אם אפשר להכיר את אופנתה של מדינה לפי הצמרת שלה,
הרי שאפשרי גם תהליך הפוך: להכיר את הצמרת לפי האופנה.
את הצמרת של ישראל 1952 אפשר למצוא בחדרי החדרים
של מיקדש האופנה התל־אביבי, ברחוב הירקון, בבית הדומה
לבתים האחרים שבסביבה. שם פועלת המכונה הקובעת סופית
איזה שמלות תראינה ביום המחרת בבתי הקפה ובנשפיות.
כל שלט אינו מסב את תשומת לב העוברים והשבים
ברחוב ההומה לעובדה כי באותו בית נוצרות שמלותיה של
הצמרת הישראלית. הכוהנת הגדולה של האופנה, השולטת
בפנים המיקדש, אינה נזקקת לפירסום. הקירות, המכוסים
מראות ענק, של חדר ההמתנה של לולה בר סוגרים בכל
בוקר על מספר רב של גבירות המחכות שעות רבות בסבלנות
ובשקט מנומס. לתורן לעליה על מזבח הכוהנת׳ .
התופרות גוועות ברעב. האשד, היפה שעלתה ארצך
מפראג בסתיו ,1940 נדהמה לראות, בבקורה הראשון בבית
קפה תל אביבי שמלות שהיו מעוררות לפחות עיקום חוטם
במרכז אירופה. שמלות שהאופנה פוקדת ללובשן בערבים
הוצגו לראוה, בגאוה רבה, בשעה 10 לפני הצהרים. התחרים
והסרטים שקשטו את השמלות הללו דמו לאלה שנזרקו לפחי
האשפה הפריסאיים 10 שנים לפני כו. גבירות תל־אביב, אשר
קבעו את אופנת הארץ, לא ידעו עדיין כי אירופה ויתרה מכבר
על הלבוש עטור הקישוטים, גרסה את השמלה הפשוטה יותר.
לולה בר, שסיימה׳ בפראג בית ספר למקצועות נשים, היתד,
שם מצטיינת מבין 500 התלמידות, ידעה את אשר תעשה :
היא תשנה את האופנה הישראלית.

מרכז העצ 2ים. בבית המלאכה של לולה בד מועסקות 45
עוברית. בית המלאכה מהווה חלק מדירתה של לולה. בצד
הצילומיס ציוריה של לולה, לפי סקיצות שהביאה מפאריס.

(1א 1היה הצבע השליט - 3
אופנה הישראלית צבע החאקי
חלו בארץ חמודות רבות. עתה
מחבלת החברה הישראלית
אח אופנתה מבריסטיאן דיור,
אחד מקיסר׳ אופנת פאריס.
זיות ניות

וילת

דייו

ראל
ומש לים,
על 1היא מהן ינות
;נעו
רות

נות תה דית
:יים
ות, יהו בלי

כחדר ההמתנה. הנשים מוכנות לשבו! ולווסת לוהו! שעות
ארובות. הממרה המקדשת עינוי זה: הכללה בין אלו הלבושות
על ידי האשה הקובעת יותר מכל אדם אחר את דמות האופנה
הישראלית. הכללה זו כוללת, אוטומטית, הכללה פ״דזברה הגבוהה״.
הרף רעש המכונות. לולה ,׳שהיא שמרנית בכל דבר (פרט לאופנה) שמשה מורה לכל עובדותיה.
האופנה היא תרבות. במהפכנות שקטה זו טמון סוד הצלחתה. סגנונה הפשוט היה
מהפכני בשעתו כיון שבא כאשר הנשים סברו כי כל המרבה בקישוטים משבח את לבושה.
מהפכנית היתד, גם דעתה של לולה כי גם בארץ כמו ישראל, שבה האשד, עובדת קשה מאד,
מן הראוי ללבוש שמלות נאות כנגד אלה הטוענים בגנות פולחן האופנה, סוברים שבארץ חסרים
דברים רבים החשובים משמלות יפות, משיבה לולה תשובה מדכז־אירופאית אופינית :״האופנה
היא תרבות מסוג מסוים, אינה גורעת, מעלה את רמת העם.״
למרות הצלחתה, אין לולה שבעת רצון. לדעתה האשד, הישראלית הבינונית איננה עדיין
לבושה יפה. רק למעטות מנשות הארץ ישנו אותו חוש טבעי ללבוש, כמו שנחונו בו, דרך משל
האיטלקיות, שידעי להתלבש בטעם אף בתקופת העוני הגדול שלאחר המלחמה. הנסיון ליצור
׳.לבושת ישראלית לאומית לא עלה יפה ; הלבוש הסנתטי נראה, לדעתה, מזויף. תלבושת לאומית
רד. לזזולי ייי׳־י־ דייס תוך תר,ליד ש־ ,מאות שנה, לא אחרת, היא סוברת.

חדר המדידות של מסגד האופנה. לולה בר מודדת
;אן! שמלתה של אדזון מלקוזזותיה. לולה עצמה מצירת את
,הסלוי^ה הראשונה של כל דוגמת. לאחר שהלקוחה הסכימה לה,

0101

ברור,אט וניציאני נוצץ £ימש הומר כידי
לולה כר ליצירה זו. אחת מלקוחותיה, מלי
כז׳ראנו.לבשה אותה, התאהכה כה מיד.
אומדת היוצרת על הנשים שלמענו היא
יוצרת :״כל המותרות בעולם נכראו אד
ויען למען האשה. הנכר מותר לו להיות יפה
^3*8יער -האשה מוכרחה להיות יפה.״

בינתיים ממשיכה לולה בר לנסות לתקן
את המצב הנראה לה עגום ביותר, להלביש,
לפי כלליה, לפחות את הצמרת הקובעת בארץ.
זרם הנשים השואף להכלל בצמרת זאת,
לקבוע להן בה מקום על ידי התלבשות ביצירותיה
של מלכת האופנה, עלול להעצר
על ידי שני גורמים בלבד: קולה העדין
ובעל המבטא הצ׳כי של לולה, המודיע להן
שאינן יכולות להתקבל לחיק משפחת לקוחותיי״
ומחיר העבודה שהוא 65ל״י לשמלה.

א 1ם נ 1ת
נצחון ברגע האחרון
רשימת הזוכים הרשמית שפרסמה הנהלת
הדואר של האו״ם בניו־יורק׳ כללה שני
שמות של ציירים ישראלים. הם זכו בתחרות
משולשת לציור בולי דואר על נושאים
כמו: זכויות האדם, אונסקו. ההודעה הרשמית
על כך שפורסמה על ידי משרד המודיעין
הממשלתי, ציינה רק שם אחד: וינסטרוצקי,
שזכה באחד הפרסים הראשונים. את שמו של
הישראלי השני, שזכה באחד הפרסים השניים,
לא הזכירה ההודעה כלל. הזוכה, פסח עיר־שי
( )54 ראה בכך חולייה נוספת בשורה׳
של התנכלויות והפרעות בדרכו המקצועית.
על שם כיאליק. עיר־שי עלה לארץ
פעמיים. לראשונה בשנת . 1925 כשטח הגרפיקה
היתד, הארץ מפגרת ביותר. אפילו אותיות
מתאימות לשמוש גרפי לא היו בנמצא.
ישב עיר־שי וצייר אותיות מרובעות חדשות.
אלו הן האותיות המצויות כיום בש־מוש
רחב ביותר. דוגמה: כותרת הכתבת
הזא. אולם בשעתו הן נתקלו בהתנגדות
חריפה. הארץ הכריז שעיר־שי מטורף חסר
כל חוש של מסורת. אולם כוח חשוב לא
פחות תמך בו: ביאליק סמך את ידיו על
האות החדשה ועיר־שי כינה אותה ״חיים״,
על שם המשורר.
אם בשטח זה יש חולקים על טענותיו של
הגרפיקאי י5 ,שטח אחר תרומתו ברורה וידועה.
הוא יסד, ביחד עם אביגדור המאירי
ואליעזר דונת׳ את התיאטרון הסטירי העברי
הראשון קומקום. בקומקום צייר עיר־שי את
כל התפאורות בסגנון מודרניסטי, היתד, זו
הפעם הראשונה שציור מסוג זה נראה בארץ.
כעבור שלש שנים חזר, מטעמים משפחתיים,
עיר־שי להונגריה, שם הפך תוך זמן
קצר לגרפיקאי בעל שם עולם. חוגים חוצל-
ארצים רואים בו אחד ממיסדי הסגנון המודרני
בשטח הגרפי.
עבודתו המקצועית נסתיימה עם פרוץ המלחמה,
כליאתו בברגן־בלזן. ב־ 1945 עלה
שנית ארצה. הוא התייצב במשרדי המוסדות
הישראלים הנזקקים לגרפיקה, כמו הקרנות,

בטענה כי עיר־שי אינו מבין את הרוח הישראלית.
הגרפיקאי בעל השם העולמי נאלץ
לעבוד עבור חברות פרטיות. ביניהן :
אותו הארץ שהשמיץ,אותו בשעתו.
כאשר פנה או״ם למוסדות הרשמיים בישראל
בבקשה כי ימסרו לו את שמותיהם של
הגרפיקאים הראשיים בארץ, נשלחו לניו־יורק
שמות של ארבעה מהם. נגד שנים מתוך
הארבעה תלויות תביעות משפטיות באשמת
גניבה אמנותית. שמו של עיר־שי
לא היה בין המועמדים האלה.
כאשר נודע לו, בדרך עקיפין, על קיום
התחרות, שאל לפרטים, ניתן לו, הוא טוען,
תאריך גמר לא נכון. התוצאה: בבהילות
רבה הכין תרשים לבול, הצליח לשגרו במועד
רק הודות לעזרתה של אל־על. בתחרות
בה השתתפו 67 מתחרים מ־ 32 ארצות זכתה
ישראל ביותר פרסים מכל מדינה אחרת.

מנות המזון המיוחדות אשר הוקצבו להם,
יצאו תושבי ישראל בני הדת הנוצרית לכג־סיותיהם
ברחבי הארץ פתחו שוב את תפילת
חצות חג המולד 1953 בשיר הידוע ״לילה
שלוו ! לילה קדוש ! שלווה בכל ! אור
בכל !״

ח!יד לקל נפש

כאשר פרסם העולם הזה ( )762 חקירה מיוחדת
על גדול החזירים בארץ נתברר לפתע
שעיסוק חקלאי זה אינו כלל אסור על פי

השותפים הדתיים בקואליציה לא היו יושבים
יום אחד בממשלה אם זו היתד, נותנת את
הסכמתה למעשה כזה. החזיר הוא, בעיני
היהדות האדוקה, סמל הטומאה שבטומאה
ושום מפלגה דתית לא היתד, יכולה לעמוד
מן הצד ולהעלים עין באם גדול החזירים
בארץ היה מקבל ממדים רחבים.
בשר במקרר. אות להחלשת השפעה
הדתית והשפעת המפלגות בארץ, היא העובדה
כי אטליזים רבים בארץ כבר מוכרים בגלוי
את הבשר הזה במחיר של — 5.ל״י
הקילו, ובמשפחות רבות שבמקרריהן לא היו

חג המולד בארץ המשיח
באותה בבית לחם יהודה, לפני * 1953
שנה, נולד בן לנגר יוסף איש נצרת ולמרים
אשתו, שם הבן: ישוע ..פעוט זה עתיד היה
לשנות את גורלם של עמים ואנשים, ליסד
אמונה דתית המקיפה היום מיליונים ברחבי
העולם: הנצרות הרואה בישוע, הוא ישו
הנוצרי, את התגלמות האלוהות על אדמות.
השבוע מדליקים בני עשר העדות הנוצריות
במדינה את הנרות הפעוטים על עצי האשוח,
חוגגים כבכל שנה ביום ד,־ 24 בדצמבר, את
חג המולד. ישו בן הדת היהודית נתן תורה
חדשה לעמים — הנצרות. בעוד שבמשך כל
שנות הגלות שמשה תורד, זו יסוד לרדיפות
אנטישמיות נגד היהודים, דדי בישראל חיים
בני העדות הנוצריות, בצל שלטונם של היהודים,
כשיהודי דתי המכהן כשר דתות בממשלה
דואג לאספקת צרכיהם הרוחניים והגשמיים.
שנים
הם מרכזי החג הנוצרי בארץ־ישראל :
נצרת בשטח ישראל, בית לחם בשטח הירדני.
כ־ 2500 נוצרים, בעיקר דיפלומטים, יעברו
את ד,קוים במעבר מנדלבאום בדרכם לטכס׳
בבית לחם, המועבר על גלי הרדיו לעולם
כולו.
הכמורה הנוצרית מורכבת מאנשים היושבים
זה שנים רבות בארץ ובחלקם הם אוהדים
את המפעל היהודי אם כי אין הדבר מונע
אותם מלעשות נפשות לדת הנוצרית.
הכהן אליסון, ראש העדה האנגליקנית בתל
אביב, מיצב במידה רבה מעמד זה. הוא
התרגל לחיי הארץ׳ לובש חאקי, נמצא כאן
11 שנה וכאן אף הכיר את מי שעתידה הי־תה
להיות רעיתו. היא עצמה גרד, בארץ 25

;פיון השווא להצלת משה

כרגילוכפקי

שחיה מטעמי בריאות

מצוי בשר זה זמן רב, משתמרות כמויות
גדולות של המצרך הזה.

החוק. אמנם, על אדמת הקרן הקיימת אין
מרשים לגדל חיות־מאכל שהדת היהודית אינה
מתירה אותן. אבל בעלי משקים פרטיים,
ובעלי משקים שעל אדמות נטושות, יכלו
לגדל את החיה שופעת הבשר באין מפריע.
אדו •1לקח ב*ל״ הי
גידול חזירים הוא עסק טוב ביותר: הבאביו
של משה ברגילובסקי, רבי שלמד.
המה איננה דורשת כל מספוא מיוחד, זוללת
הכהן, התגאה בבנו העילוי, התפאר בכשרושאריות
מזון, קליפות, פסולת אחרת׳ כמעט
נותיו. בהגיעו לגיל 20 זכה לכבוד גדול: הוסשאינה
סובלת ממחלות• בשרה מזין וטוב,
מך לרבנות. דוגמת ״המתמיד״ הקדיש את
חביב ביותר על עולים מארצות מסוימות
כל זמנו לתורה, המשיך להשתלם בישיבת
באירופה, שהורגלו לראות בו חלק בלתי
סלובודקה בבני־ברק *.
נפרד מתפרימם.
מת כלי הכורח. אם בעלי משקים, הלימודים המאומצים נתנו למשה גוף חלש
ביותר. הוא היה חסר דם, חולני, תשוש.
׳רבים הססו בכל זאת לגדל חזירים, הסיבות
רופא שבדק אותו פעמים מספר, ציוד, עליו
לכך היו לרוב חברתיות: חשש מפני תגולאחרונה׳
לרחוץ בים מדי יום ביומו, כדי
בות שכנים שומרי מסורת, וגם השמועה
להעלות את לחץ דמו הנמוך.
שהרבנות הכריזה על כל מגדל חזירים כעל
באחד מימי השבוע שעבר הלך משה, כאדם
שהוא ״הפקר״ ,כלומר שאנשי הדת
מצוות הרופא, לרחוץ בים• אתו היה חבר,
אינם מכורים במציאותו בתוך העדה היהואריה
אברהמוב מרעננה. שני הצעירים לא
דית, יסרבו לקבור אותו, אחרי מותו, בבית
ידעו לשחות. הם התפשטו, נכנסו למים הקברות
יהודי. איום כזה דיו להפחיד רבים,
קרים בעיצומו של חורף. כעבור רגעים אחמהם
הזוכרים עדיין מקרה שאירע בתל־אביב,
דים ראה אותם עובר אורח צעיר נאבקים
לפג 23 שנה, כאשר סוחר שסק במכירת בשר
עם הגלים הרחק מן החוף. הצעיר (שלא זוחזיר
משומר, מקס כהן׳ נפטר והחברה קדיהי״
כיון שהסתלק לאחר מעשה) קפץ לים,
שא הודיעה שהיא לא תטפל בגופתו. ימים
הגיע אל השנים בשחיה, משה אותם מן
אחדים היה המת מוטל מבלי שתהיה אפשרות
הגלים.
אחרת לקברו* .רק לאחר לחץ חזק מצד
לאריה לא אונה דבר. הוא לבש את בגדיו
גופים שונים על הרבנות נעשה הדבר.
ונסע הביתה׳ בעוד שמשה, נטול רוח חיים,
1,250ל״י לארוחה. אולם מאז נשהיה
נתון. לטפול רפואי על החוף. ארבע
תנה מבנהו הדתי־מסורתי של העם במידה
שעות עמל ד״ר מאיר רזניקובסקי, רופא מגן
רבה. לפני 20 שנה ישבו בארץ בעיקר אנדוד
אדום, להציל את הנער, ללא הועיל.
שים אשר, אף על פי שרובם היו לא־דתיים,
למחרת הייתה ישיבת סלובודקה אבלה. ההרי
ידעו את המסורת, הכירו אותה, וכבדו
תלמידים והמורים נסעו במוניות לפתח תק-
אותה במדד . ,מסוימת. עתה, חלק ניכר מן
וה, אל בית ההורים השכולים, לנחם אותם
התושבים, כולל רב רובו של הנוער, רחוק
על מות בנם העילוי שנלקח על ידי אלוהים
לחלוטין מן היהדות. בשעתו היה מקס כהן
בגלי הים.
מקור יחיד להפצת בשר חזיר בתל־אביב וחוג
הלקוחות שלו במצרך זה מיה מצומצם למדי.
בשר מסוגים אחרים היה בארץ בשפע
ולא רבים היו להוטים אחרי חזיר דוקא. על אף ההפליה
כיום, כאשר בשר כמעט שאינו בנמצא, נעהשופט
נמצא במצב עדין. קצין המבחן השה
החזיר פופולרי מאד: במסעדות רבות
ראשי למיעוטים, סמי ג׳רסי הבטיח כי
אפשר כיום לקבל ארוחה מלאה, ממנה ראשונה
ועד לפתן, כולל מנה של צלי־חזיר
בצרוף תוספות, במחיר 1,250ל״י. בירושלים
ישנה לפחות מסעדה אחת, לא הרחק ממאה
מרבית השחקנים, שהופיעו לצדה של
שערים האדוקה, שהיא מפורסמת במאכלים
אינגריד ברגמן היו נמוכים ממנה ובכל
משובחים מבשר זה.
זאת נראתה היא יותר גבוהה — דבר
כאשר, לפני שנתיים, הציע מישהו לפתור
שהושג על ידי סידורים טכניים מיוחדים
את בעית אספקת הבשר בארץ על ידי גדול
(עולם הקולנוע).
המוני של חזירים, הדבר נראה בלתי אפשרי.
עוזי ויזנפלד, בני ברק
והטבע.
* נל בתי. הקברות בארץ מנוהלים על ידי
אנשי הדת ; אין. בישראל בתי קברות
״חפשיים״ נמו בארצות רבות אחרות.
* תלמידי הישיבות פטורים מגיוס לצבא.

אסונות

נוער

גרפיקאי פסח עיר־שי וכול

האומות המאוחדות

השתתפות מטעמים פרטיים

נשלח על ידם ללשכות העבודה. ד,אוירה בארץ,
הספוגה פרוטקציות וקשרים אישיים.
לא נשאה חן מלפניו. הוא לא היסס מהביע
את דעתו בעתון הגרפיקה הבינלאומי ארט
אנד אינדוסטרי. המאמר עורר סערה בארץ,
גרם — סבור עיר־שי — לנידויו על ידי
מוסדות׳ חברים למקצוע•
ישראל כראש. ציוריו, שהוגשו למנהל
מחלקת הבולים של הדואר, לא נתקבלו

שנה. בכנסיתו מתפללים בעיקר זרים, מאנשי
הנציגויות הדיפלומטיות האמריקנית, האנגלית
והשויצרית. הוא משתדל, כרבים מחבריו,
לעמוד מול אותם האנשים הרוצים להתנצר
כדי להיטיב את מצבם הכלכלי׳ להשתמט
מצר,״ל, ומסיבות אחרות אשר אינן
קשורות במישרין לאמונה דתית. הוא סבור
שמשרד הדתות משתף פעולה ועוזר לנוצרים
ככל יכולתם. לבושים בגדי חג, שבעים, מ

רבים הם הטוענים שיצרו את האות
השמושית הזאת.

* לפי המסורת. המדע קובע: ישו נולד
בשנת 4לבני הספירה.

ה אדץ

״העולם הזרד 7? 1

מה כשר במחירי ״המקשר״?
כאשר בקשו קאופורטיבי התנועה העלאה נוספת, לא
נתקלו בהתנגדות רצינית מדי. הממשלה עמדה קצת על
המקח, הסכימה לבסוף לתוספת של ס .250/האזרח בלע את
הגלולה המרה, שוכנע פעם נוספת כי בישראל חייב נהג
אוטובוס להשתכר יותר מרופא, מדינאי או שופט, שלם.
הבקשה לחוות דעה בקשר להוספה, שמשרד התחבורה
שלח לרשויות המקומיות, היתר, למעשה פורמלית גרידא.
אין לעיריות אפשרות לבדוק את מצב הענינים לאמיתו.
הקואופרטיבים אינם נותנים לאיש להציץ בספרי החשבונות
שלהם והמסמכים היחידים שאפשר להסתמך עליהם, הם הדינים
והחשבונות של החברות, למשרד התחבורה, והמלצותיו
של המשרד. על כן נכנעו כל הערים, רק ירושלים התיחסה
אל הבקשה ברצינות, חוותה את דעתה השלילית. התוצאה :
המקשר, קואופרטיב ההובלה הירושלמי, איים לתבוע את
מחבר דעה זו לדין.

דרשו העלאה נוספת. ארבעה ימים הסתגר עורך הדין הממושקף
במשרדו, בלע את כל החומר, שיכול היה לשים

*משפט? אדרבה!״
מחבר הדו״ח, שהרגיז כל כך את המקשר, עו״ד ד״ר
פול יעקב יעקבהחבר מועצת עירית ירושלים מטעם המפלגה
הפרוגרסיבית, לא נבהל מהאיום, היה, לפי טענתו, שש לקראת
ההזדמנות לאלץ את המקשר לפתוח את ספרי חשבונותיו
על שולחן השופט. טען יעקובי :״הגיע הזמן לשפוך מעט
אור על הטענות הנצחיות של המקשר בדבר גרעונותיו.״
האור שפול יעקובי הצליח לשפוך בדו״ח בעל ארבעת
העמודים היה אמנם מועם, אך לנוסע ששלשל את המטבעות
לידי הנהג, צריך היה להראות הרבה.
קודם כל יכול הנוסע ללמוד מהדו״ח כי המקשר נהנה
בראש וראשונה מזכרונו הקצר של האזרח הירושלמי. בזמן
המנדט, היה מחיר הנסיעות באוטובוסי תל־אביב וירושלים
שווה. הגורם, שירושלים היא הרריוו, ושהתנועה בה חלשה
מזו בתל־אביב, שקול כנגד החסרונות של התנועה התל-
אביבית: קווים יותר ארוכים, חום גדול יותר ההורס צמיגים,
עצירות תכופות בלחץ התנועה. רק בזמן מלחמת השחרור׳
כשהמקשר סבל באמת, הוסכם לאי־שוויון. מחירי הנסיעה
הועלו ב 16 מעל אלה של תל־אביב. היה זה פיצוי
חד פעמי, שאת צדקתו אפשר להעמיד בסימן שאלה( .שואל)
יעקובי :״מי פיצה את יתר הירושלמים שסבלו מהמלחמה
י• אבל בעיני המקשר היה זה פיצוי קבע, ומאז דרשו
נד,ד ירושלים את כל ד,העלאות בהתאם למתרחש ביתר חלקי
האח•

אריסטוקרטיה בחאקי

אולם התקפתו העיקרית של יעקובי על מעמד האריסטוקרטיה
בחאקי, כוונה לא לנקודה זו כי אם לסיבות שבגללן

ידיו עליו. העיקר היה בדו״ח מעמיק של משרד רואי־חשבו־נות
בבלין ושמד. חוץ מזה: דו״חים חודשיים של המקשר
עצמו אל המפקח על התעבורה. כשיצא מחדרו בתום התקופה

סד מיג תוספות

הנער באדר ( 14 ,13 או )15 עלול לשוב למוטב
באם יישלח למוסד חינוכי מתאים. מצד
שני, חברת נעורים, בית החינוך לעבריינים
צעירים בתל־מונד, לא היה נוהג לקבל לא-
יהודיים. היתד, זו מורשת מימי כהונתו של
איש אגודת־ישראל, הרב משה מאיר לוין
כשר הסעד.
זה עשר שנים שבאדר והחוק אינם רואים
עין בעין. כאשר מת אביו נאסף על ידי דודים
רחמנים. בינתיים נישאה אמו בשנית
אולם האב החורג׳ פושע מועד ואיש קשה
גרם לכך שהילד יברח מבית־הספר בשנת
הלימודים השניה. הוא שוטט ברחובות, התפרנס
מעבודות מקריות, רעב לא אחת ללחם.
לפשעים חדשים. אף על פי שלא קיבל
חינוך סדיר, למד באדר קרוא וכתוב מן המודעות
-ברחוב. מאוסה שאצלו עבד, למד
לדבר יהודית, והוא שולט היום בשלש שפות.
אביו החורג של סמי לא הגיח אוחו לנפשו
זמן רב. הוא אלץ את הילד לשמש לו
עוזר בעסקיו: גניבות, פריצות• בשנים האחרונות
הפך באדר לדמות ידועה בבתי המשפט.
תמיד היה מבקש (בעברית צחה) מאת
השופט לתת לו אפשרות לשוב למוטב, ותמיד
היה השופט נאלץ להתחשב בפקודת שר
הסעד, לא לשלחו למוסד, להחזירו לביתו
אל אביו ולפשעים חדשים.
הפעם נראה שבקרב, אשר התחולל בלבו
של השופט ובמצפונו, בין באדר לבין הבירוקרטיה
של משרד הסעד, ניצח הנער.
פסק השופט: על אף הפליה הרשמית בחינוך
עבריינים צעירים ישלח באדר לחברת
נערים.

עו״ד ד״ר פול יעקב יעל,בי

מנקודת ראות תהליכתית, את הנשואים שערך
גנור בין כהן לגרושה, החליט עורך
הדין לקיים את הנשואים בשנית, לדקדק הפעם
בפרטים קטנים, אך חשובים. לדוגמה :
הודעה מראש בעתונות, הזמנת כל המתנגדים
לנשואין לבוא ולנמק את התנגדותם.
במשך השבועיים שבין תאריך פרסום ההודעה
ויום הנישואין חיכה למכתב אזהרה של
הרבנות הראשית, אולי גם לאבן, או לפצצת
הפחדה במשרדו, שתיזרק על ידי צעיר דתי

הזו, ידע בברור, כי שתי הטענות של המקשר — התיקרות
וגרעונות, לא התאימו למציאות. המקשר כבר הספיק (בלי
העלאה חדשה) לדלוג מעבר להתיקרות הכללית בשנה האחרונה,
ואף לעבור אותה, במחיריו, ב־^ .5הגרעונות, עליהם
דברו, הם גרעונות רק כל עוד מקבלים ללא היסוס את טענת
המקשר ל־ 36,000ל״י פחת לחודש. אולם מוצדק יותר היה,
הן לפי המלצותיו של רואה החשבונות, והן לפי הנוהג
המקובל, לחשב את הפחת לפי מחירי הקניה המקוריים,
ולא לפי מחיר החידוש, כלומר לפי הסך של 7,000ל״י.
לא פחות הגזים המקשר בהצגת המספרים בשטחים האחרים :
חלקי חילוף, דלק.
אולם הפנינה, שמצא קורא הדו״ח הירושלמי, היתר,
שאלת משכורתו של חבר הקואופרטיב: רשם יעקובי ללא
היסוס, שחור על גבי לבן: כל אחד מ 195 חברי המקשר,
משתכר למעשה 310,422ל״י לחודש (יולי .)1952 בסוף
צירף רשימה של חלולקת המשכורת, שכמה סעיפים בה
ראויים היו להקרא קוריוזיים :
• חודש 13ו־ 14 בשנה,
• תוספת חופש ומחלה (גם לחברים בריאים)
• תוספת דמי הבראה (גם לחברים שלא חלו)
• תוספת עתונים
• תוספת תלבושת
• תוספת דמי חג
• תוספת יין וחגים
• תוספת שעות נוספות מעל ל־| 39 שעה בשבוע.
אין המשכורת הזו כוללת :
• הענקות מיוחדות. בשנת 1950 חולקו בין החברים
הוותיקים סכומים בין 1,700ל״י לבין 2,800ל״י (בממוצע
2,100ל״י).
• חישוב מנקו (פחת קבוע מראש מקופתו של כל
נהג, לכיסוי טעויות העלולות לנפול בעת מכירת הכרטיסים)
בשעור של 2מכל כרטיס שנהג מוכר.
העיר פול יעקובי :״אפילו אם נניח, שנהג צריך באמת
להשתכר אותו סכום שפקיד גבוה בממשלה מקבל, למשל,
200ל״י, נשארות עדיין 110ל״י, שאפשר לקרוא להן דיבידנדים
על המניות• המניה מחירה 1,500ל״י ; הרווח הנקי,
איפוא, הוא ס 880/לשנה. שום חברה בעולם, המשלמת דיבידנדים
כאלו, לא היתה מעיזה להצביע על גרעון.״
לאחר שסיים את הדין וחשבון, לא התאפק והכנים עוד
הערה עוקצנית: כל החשבונות האלה, בנויים באוויר. כיוון
שהממשלה עדיין לא נטלה לידיה את הדפסת כרטיסי הנסיעה,
דבר שעושות החברות עצמן, אין לדעת בדיוק מה הן, למעשה,
להכנסות של הקואופרטיבים.

כחוק, הזמין מור את אנשי המשטרה לשבת,
קיים את הטכס על כל פרטיו. הטבעת הועברה
מיד ליד. הסמלים הוזמנו לחתום על
הניירות כעדים, סרבו להיענות, הזמינו את
כל הנוכחים לתחנת המשטרה, שם נגבו עדויות,
נפתח גם תיק פלילי נגד בני הזוג ועורך
הדין המקדש.
פרט לסכסוך זה עם המשטרה, הקים גנור
נגדו את הסתדרות עורכי הדין, הטוענת כי
עשה לעצמו פרסום שאינו הולם איש גלימה,
משפט החזית מתרחבת
כשהחל דוד גנור במאבקו ברבנות הראשית
(העולם הזה )787 ,763 לא ידע עד כמה
יהיה המאבק קשר״ עורך הדין הצעיר סבר
שיריבתו האחת תהיה הרבנות, לא פלל כי
ייאלץ להלחם בהסתדרות עורכי הדין ובמשטרת
ישראל.
לאחר שהשופט המחוזי יצחק קיסטר פסל,

הנפמו מחילול השם שבנשואים אזרחיים.
אולם מאום לא אירע עד יום החתונה עצמו,
עת הופתע לראות שני סמלי משטרה (משה
כץ ומרדכי פכטר) מופיעים במשרדו. הם
הזהירו אותו ואת שאר הנוכחים (החתן,
הכלה, שני העדים) כי אם יוציאו את הנשואין
לפועל יואשמו בעבירה פלילית.
הסמלים לא חתמו. לאחר שהוזהר

על ידי שפרסם עצמו ברועולס וז־זו (.)763
טוען־גנור: התמונות בהמולס הזה צולמו
ברשותו של השופט, אשר !;!יו את הערך
הצבורי הרב שבפסק הד־י, ההצהרתי. שום
תביעה דומה לא הוגשה נגד היועץ המשפטי
של משרד הדתות, הרב ד״ר דב בר,
שהיה יריבו של גנור באותו משפט וצולם
אף הוא.

מעשי מופת
תורת־משה, חתוד וגו״
אמונה תפלה, נפוצה בין יהודי גיטאות
מזרח אירופה במאה הקודמת: ילד, המשחק
בחתול, שוכח את כל התורה שלמד.
מנחם מן, בן ,5בעל פיאות בלונדיניות,
שישב על ספסל עץ קשה בישיבה שבבתי
ההונגרים במאה שערים, ירושלים, שינן כרגיל
את שעורו בתג״ך, לא שכח מאומה.
וזאת על אף העובדה, שלפני חודש ימים
לא רק ששחק עם חתולו הקטנטן, אלא גם
קפץ אחריו לבור סיד. למרות שהסיד הגיע
למנחם הקטן עד לפיו, לא נטש את חתולו״
הציל את חייו תוך סכון חיי עצמו.
מנחם כבר הספיק לשכות״ את מעשה גבורתו,
את המכות שקצר אחריו ואת. המלים
בהן נזף בו הרבי בישיבה. לא שכח זאת :
הסניף הישראלי הקטן של חברת צער בעלי
חיים הבינלאומית שהחליט כי יש לציין את
מעשהו של תלמיד הישיבה. לפני שבוע יצא
תיאודור מייזלס, עתונאי, חובב כלבים ויושב
ראש החברה בירושלים, לחפש את מנחם
בסבך החצרות של מאה שערים. רק כשלקח
לעזרתו שוטר במדים, הצליח לשכנע את
מורו המזוקן של מנחם לשחררו לשעות
מספר מן הלמודים, הילד עזב את הישיבה,
כשהרבי קורא אחריו(ביהודית) :״אוי מנחם,
מה עוללת שוב?״ .מנחם עצמו, שלראשונה
נבהל מכל תשומת הלב, נרגע, משהוסבר
לו, כי רק רוצים לתת לו אות הצטיינות
וחפיסת שוקולדה. לאחר הבהלה הראשונה
חזר אל חבריו, הודיע בגאווה :״הגויים
רוצים לתת לי מתנה.״
טוכהלצל מי ם. השבוע הופיע מנחם,
בלווית אמו, בחצרו של מייזלס, כשהוא מצוחצח
כמו ביום חג, הפך למרכז הטכס
שערכו לו ״הגויים״ ,כולל: נאומים, מכו-
נת־הסרטה, מצלמות. ד״ר יוליום פרויס,
רופא ויטרינרי ומנהל החברה בישראל, תלה
על צוארו מדליד״ מסר לידו תעודה, כתובה
אנגלית, שהעידה על גבורתו.
כיוון שבשביל השוקולדה לא היתד, למנחם -
יד שלישית זרק ללא היסוסים את החתול .
שהחזיק כל הזמן, הודיע לנוכחים (ביהודית):
״זה איננו כלל החתול שלי, רק החזקתי
אותו בשביל הצלמים. החתול שלי כבר מת.״

ס פ \ ף ט
כדה־גל
בדוג? מסוכן
הקאוליציה החדשה לא שינתה את מצג
הרוח העגום השורר בין נציגי הפועל ומכבי
בהתאחדות הכדורגל מאז אותה שבת שחורה,
בה היו חובבי הספורט בישראל עדים לשלש
הפתעות מתוכננות (העולם הזה .)787
נציגי הפועל, שקבוצתם מראשון־לציון ירדה
לליגה ב׳ ,הפכו לשגרירי הספורט הטהור,
דרשו ועדת חקירה שתעניש את הקבוצות
שעסקו במסחר מפלגתי. לגביהם דוה התכסיס
מובן: באשר לא נשאר להם מה להפסיד,
הגישו ערעור, על כל צרה. לעומתם
היו הנזנבים עקשנים, דרשו את אישורם של
המשחקים, לא הסכימו לפשרה כלשהי, השאירו
את הענינים תלויים. החשש שהויכוחים
יהפכו לברוגז, לשיתוקה של הליגה
החדשה אינו מדאיג את שני המרכזים הגדולים.
רוטן רק שחקן הכדורגל האלמוני,
לו כל זה כבר היה לזרה

רים את עדיפות הטבע, הצליחו ב־ 45 הדקה
הנותרות להבקיע שני שערים, לספוג אחד,
לזכות במשחק המרתק, כששאוליק רוזנפלד,
הקיצוני הימני המהיר, המוכר לאתלטים הקלים
יותר מאשר לשחקני הכדורגל, בלט
מכולם.
אנשי חדרה, שעלו בדומיה על מכוניותיהם,
זכו לתגובתו של בלפוראי בן עשר שקרא :
.השקר התראה !״

מחו באמצע הטבלה
שתי סיבות הניעו השבת את מכבי תל״
אביב, אלוף ישראל, להתארח בכפר סבא :
קבלת 100ל״י, ניסוי שחקנים ירוקים. רק
חמשה שחקני־קבע של הקבוצה הופיעו למגרש
כשמאחוריהם מזדנבים, ביישנים ב
11נ
שים
ארוכה נשמעה לאתר ירית, המזנק, החזירה
את הרצים הנרגשים למקומותיהם. לאחר
חמש פעמים, בהן הקדימו חמשה מתוך ששה
רצים את היריד. עברו בכך על החוק, הצליח
הכדור הששי, הזינוק היה מושלם. חזרה על
אותה תמונה אפשר לחזות באחת משלוש
תחרויות אתלטיקה קלה, זוהי אולי התקלה
האחת אותה לא תצליחו לפתור המומתים
שעמלו שנים לשפר את מתקני הענף
המכונה מלכת הספורט, להקל על ידי
כך על הספורטאים להשיג הישגים נדירים.
הבעיה שפתרונה עמד מול קיר אטום היתד
: ,כיצד להזניק את ה&פריגטרים מבלי
לחשוש שמישהו מהם הטעה את השופט.
עין אדם אינה יכולה לעקוב אחר תנועה הנעשית
תוך עשירית השניה, חלק זמן שדיו
לגרום לעדיפות מכרעו^ במרוץ. גם ה־

הקבאת עסקני יקנים
כאשר פורסמו בעתונות הארץ הטעים מנאומו,
בועידת השלום בוינה, של מאיר
(מיטק) ב נ טו ב, איש השומר הצעיר, צוין
כי הוא תורגם לשש שפות, אולם לא נאמר
בידיעות מה היתד, לשון המקור, עד אשר
סופרו המיוחד של הארץ בוינה, עמוס אילץ
גילה בכתבתו, מה היתד, שפת הנאום :
רוסית.
בקשר לויכוחים על שנויים בשיטת הבחירות,
הציע אלברט סטארא, עורך העתון
הצרפתי ל׳אקו ד׳ישראל, לכונן שני בתי נבחרים:
באחד מהם ייבחרו החברים לפי שיטת־בחירה
אזורית, בשני — לפי השיטה הנהוגה
עתה בישראל. הסיבה: לראשון תוכלנה המפלגות
לשלוח את עסקניהן הזקנים, ד,מאיטים
את עבודת הכנסת.

תהליך ההפתעות במשתקי הכדורגל אינו
פוסק. השבת חזרו שתי קבוצות הליגה הראשונה
מירושלים כשהן מנוצחות על ידי
שתי קבוצות הליגה השניה: ביתר המקומית
הכתה את ביתר תל־אביב ,0:3הפועל של
הבירה את הפועל רמודגן .1:2הוכחה נר
ספת לעלית הרמה האיכותית בקבוצות השניות
במעלה.
כאשר נחל הפועל חיפה מפלות מספר
מרגלי קבוצות חלשות בשבועות האחרונים,
קפצו אנשי ראשון לציון על המציאה, טענו,
כי נצחונם היה צודק באותה שבת שחורה.
אך משניצחו החיפנים את הקבוצה החזקה
של הפועל תל־אביב, התברר כי למחות בארץ
אין קורים נסים. כשחיפה רוצה — היא
מנצחת.

האכדים התרגשו מאד
שיירות ארוכות של כלי-רכב והולכי־רגל
שינו השבת את נוף העמק 3000 .איש נהרו
למגרש הכדורגל של בלפוריה כדי לחזות
במשחק הגורלי בלפוריה—חדרה, שתי קבוצות
הליגה השניה של הפועל, שהתנגשו
לא רק על המגרש, גם בתדרי הישיבות של
_ התאחדות הכדורגל. נצחונם של אנשי העמק,
לפני שבועות מספר, נמחק מעל לוח התוצאות
הרשמיות בשל עבירה מפוקפקת אותה
גילתה חדרה בכשרון משכנע, גרמה,
לאחר דיונים ממושכים בהתאחדות ובמרכז
הפועל, לעריכת משחק חדש. הפזעל בלפוריה,
שעמד כל העת תחת לחץ קשה של מרכזו,
לא נכנע לדעה המגוחכת כי.חדרה חשובה
לנו יותר מאשר גקודונת בעמק״ ,הטיל
את ההכרעה על שחקניו בלבד. אכן, היה זה
מאבק עז לעליה לליגה הראשונד. הוכיח כי
המתח חשוב לפחות באותה מדד, כמשחק
להטוטי פושר: קריאות העדוד הצווחניות של
אוהדי בלפוריה הוו תופעה בלתי רגילה לגבי
איכרים ישישים וחברי קבוציס השרויים
במרבית ימות השנה בשקם יחסי,
הרוח, שנשבה בגבם של החדרתים במחצית
הראשונה, לא הביאה להם כל יתרון. לאחר
גגיעת־יד של אסף דובנוב, מגינה השמאלי
של בלפוריה, החמיצו אנשי חדרה מכת עונשין
מ־ 11 מטר, הביאו בכך לתוצאה מאופסת
של המחצית. לעומתם, ניצלו הבלפו־

סוגרי זנוק כמדיסץ־סקואר גארדן
אולי גם בשפן־בובה 7
מקצת, שחקני הרזרבה הצעירים, שנאלצו׳
למלא תפקידי הגנה דוקא. כששורת החלוצים
משובצת כוכבים, לא נותר לדובלה
ויי ,5החלוץ הששי של הקבוצה, אלא למלא
תפקיד של בלם, בפעם הראשונה בחייו.
הפועל כפר־סבא, שהוכה לפני חדשיים
,7:1קיוה לצאת הפעם בתוצאה טובה יותר.
תקף בתחילה בעוז את השער התל־אביבי,
שמר בשבע עינים על גלזר. אך שני השערים
הראשונים של שייע ויוסלה גולדשטיין הרחיקו
את שחקני הפועל מהשער התל־אביב.
ריכזום בעיקר בהגנה.
תוצאת המשתק•) לא עודדה ביותר את
אנשי הכפר שקבוצתם עולה לליגה הראשונה,
והמקוים להשיג לה את אחד המקומות האמצעיים
בטבלת .1953
אתלטיקה החידוש דא נתקבל
.למקומות — היכון — בום שריקה

מזנקים הטובים בעולם הודו כי למרות הקפדנות
תרבה מצדם, הצליחו רבים להסתנן
מעיניהם החדה, ביתרון בלתי צודק.
האמריקנים, בעלי חוש ההמצאה החריף,
לא ישבו בחיבוק ידים. בן אוגדן, מאמן ס־מכללת
טמפל, פילדלפיה, פתר את החידה
כשהציב באחד הימים של שנת 1947 מסגרות
ברזל מע 5כל מסלול, בתוכה היו מתוחות
רצועות גומי המשתחררות בעת הנתן
תיריה.
אוגדן, שהיה בטוח כי המצאתו תתקבל
בזרועות פתוחות, ביזבז אלפי דולרים, קיוה
כי רבים בעולם ישתמשו בה. האכזבה היתד,
גדולה: סוגרי הזינוק פילסו את דרכם רק
אל אולמות האתלטיקה של ארצות הברית,
בהן מרחקי הריצה קצרים ביותר, הלהיבו
את מאגזני המכללות ששמחו לד,פטר מכאב
ראש ישן. אך העולם הרחב לא קיבל את
החידוש. אירופה ראתה בכך פגיעה במושגי
הספורט הטהור, הצליחה בהשפעתה לסלק
את ההצעה מדיוני הועד האולימפי הביר
לאומי. כתב העתון הרוסי אוגיניוק . :אם
רוצים האמריקאים לחקות את מרוצי הכלבים,
מדוע לא ישתמשו גם בשפן־בובה?׳

לד ב שילאנסקי, שנתפס בבדן מ שת החוץ
בקריה עם פצצה בידו׳,נידון ל־ 21 חדשי
מאסר במחנה העבודה ברמלה, הציעה השבוע
הנהלת בית־הסוהר היפואי, שבין כתליו ישב
עד למשפטו, לד,שאר ביפו, להוסיף למלא את
תפקידו במזכירות בית־הסוהר. שילאנסקי
הצטיין בעבודתו והנהלת ביח־הסוהר סבורה
שחסרונו יורגש באם יעזוב אותה.
אמר ערי ז׳כוטינסקי, בענותנות (בלתי
מוצדקת אני נחשב למתמטיקאי סוב׳,
כיון שהייתי המתימטיקאי הטוב ביותר בכנסת
הראשונה (בה היה חבר סיעת חרות,
אך פרש מנה בגלל נסיות כנעניות) .בכל
זאת קיבל ערי על עצמו תפקיד הוראה בטכניון
החיפאי:* ,צליח בתפקיד זה.
גילה שמעון סאמט איש הארץ, את
סוד אי־הזדקנותו. .פשוט אינני מסתכל בראי,
ולכן מצב רוחי אינו נעכר.״
בתיאטרון לונדוני סיים קומיקאי את הופעתו,
פרודיה הקשורה בטכס הכתרת המלכה
אל יזכו! הש״יה שיתקיים הקיץ, בזוייקת
בקבוק שמפניה אל הקהל. תפסה את הבק־דוק
אשה צעירה שישבה בשורה הששיח.
האשד : ,הנסיכה מרגרט, אחות המלכה•

כיצד

שסיוו הדבר ע לי רי

ריפ 1יעל ־ ידי
את התרומה הראשונה להקמת הממשלה החדשה תרם
רחוב לילינבלום ושות׳ .כשנודע על השותפות החדשה מפא״יי—
הצ״ס הורידו רחוב לילינבלום וסניפו בשדרות רוטשילד את
המלכים בלירה שלמה, ירידה של קרוב ל־״.40/
״אין דבר,״ אמר סוחר זהב ותיק .״כשיבוטל הפיקוח על
המטבע הקשר״ נפצה את עצמנו כפל כפלים.״
במוחותיהם של אנשי רחוב לילינבלום ושוח׳ הסתמנה
השבוע תמונה של חזון העתיד הקרוב, כשכולו גן־עדן רצוף
זהב. בכל פינה (הרצל—לילינבלום—רוטשילד) יעמוד שולחן
עם כיסא, לפי הסגנון של מפעל הסיס ,״משרד לחליפין
מטבע זר״ .על השולחנות יתנוססו ערמות של מטבעות זהב
וחפיסות שטרות־כסף ירקרקים, דולרים ממש, למכירה לכל
דורש. ממול, במשרד הנסיעות, ימכרו כרטיסים לכל פינות
העולם, לכל שתגיע אשרת הכניסה. הרי יבוטל היתר היציאה,
לפי ההסכם המפורש בין מפא״י והצ״ס
מה מידת הצדק בחזון לילינבלומי זה? כיצד ישפיע

הלם

המרי גלם לתעשיה ומן הצורך בפיקוח. הדבר יהיה כדאי לה. ל־ 4ל״י, ואין זה סכום קטן במצב שיווצר.
רוב מוצרי ההלבשה שוחררו מפקוח לפגי כמה שבועות.
״כשיקבל פרץ ברנשטיין לידיו את תיק המסחר והתעשיה,
יבטל קודם כל את צו הבניה,״ מתנחמים עובדי הבנין. ואז נשאר עוד לבטל את הפיקוח על מוצרים עממיים וטריקו.
תהיה עבודה בשפע׳ כי כל אדם יוכל לבנות בתים.
אולם ספק רב הוא אם התרת הבניה, והמסחר החפשי חליפות בל •צד הרע
בכל חמרי הבנין, ישפרו את מצבם. הסיבה: אין כסף. אזלה
מה ישתנה י לא כלום. בחנויות הטקסטיל שורר קפאון
אפשרותו של האדם הממוצע להשקיע אלפי לירות ברכישת מוחלט. חליפות צמר וכותנות פופלין אינן מגרות את היצר.
דירה בבית משותף. מפעל השיכון העממי נחל כשלון חרוץ. השלט :״בלי נקודות״ אבד את כוח הקסם שלו.
ל־ 48.000 דירות מתוכננות לפי מפתח מיוחד, נשארו רק
משרד המסחר והתעשיה העמיד 20.000 חליפות צמר
כ־ 10.000 מועמדים. המחיר הזול שוב אינו מושך. אין כסף. לרשות פקידי! ,רבנים, עתונאים, לחלוקה לפי הגרלה. בסך;
המלט נמצא עדיין בפיקוח חמור. אולם כבר עתה יש הכל נמצאו 4000 מועמדים. אף כי הסחורה משובחת והמחיר
השואלים מי ישתמש במלט כשיופעל מפעל המלט החדש נמוך ( 80ל״י) אין הציבור ממהר. הוצעו החליפות לכלך
שמשון בהר־טוב. התקוות לייצוא אינן מציאותיות ביותר. דיכפין, ושוב לא היר. דורש. גם לאזרח הפשוט אין כסף.
נוכת שיתוק הבניה בארץ קיים חשש שהמלט יוצע חפשית הממשלד״ שקיבלה את האריגים ככיסוי עבור מסי היתר
למכירה מתחת למחיר הממשלתי.

מידי היצרנים׳ יושבת ודואגת כיצד להיפטר מהם.
לעומת זאת סיימת תקוה שעם ביטול הפיקוח על המטבע
אולם מאות אלפי צרכנים מצפים עדיין לביטול הפיקוח
ימצאו יהודים רבים בחוץ לארץ שירצו להשקיע.מעט כסף על מוצרי טריקו. גופיה וזוג תחתונים עודם בגדר מותרות.
בבנין או ברכישת בית בארץ. עוד לפני מלחמת העולם השניה גרביים פשוטות ומכנסי בד עודם יקרי מציאות. לשאר הסחוהיתר
זאת צורת השקעה פופולרית מאד בין יהודים בפזורה רות לא יהיה כסף.
(למשל בפולין) שלא היו תעשינים או עשירים מופלגים,
אך אהבו לדעת שיש להם בית בארץ ישראל, לכל מקרה הוד מעדתו בחנות הנוול״ס
שלא יבוא.
דומה המצב בחנות הנעליים. הממשלה השאירה את הפיקוח*
על נעלי העבודה, אך לא היה כל צורך בכך. לא היו קופצים.
נווד מנה גודש הונגאר׳
כשהחליט האוצר להטיל מס על נעליים שמחירן עולה
״כותלי חזיר, בבקשה !״
על 10ל״י, מיהרו החנויות להוריד את המחיר מתחת לסכום
״פעמים שניצל וינאי ! ״
זה, למען לא לפגוע בפדיון פגיעה נוספת. החנויות מתחרות
״עוד מנה גולאש הונגרי ! ״
על הקונה, והסוחרים שכחו שעוד לפני זמן קצר אי־אפשר
בקשות מעין אלו, מלוות קידה עמוקה מצד המלצר היה להשיג זוג נעליים מתאים בנקודות. כשביקש הצרכן׳
ושרות זריז, תישמענה שוב במסעדות ישראליות כשיבוטל נעלי זמש, היו בחנות רק נעלי קרפ. כשדרש מספר גדול,
הפיקוח על המסעדות והמזנונים, דבר שהוא בטוח.
היו רק מספרים קטנים. עתה הפך שוב להוד מעלתו, הצרכן,
יתכן שיישאר פיקוח־מהיעל סעודות סטנדרטיות במחיר
צנע, לכל דורש. אולם הנפיון בארצות זרות הוכיח כי במצב פיקוח דטובת הרגד״ס
כזה הופכים המלצרים חרשים, מתקשים לשמוע הזמנות
מקום אחד בו לא יבוטל הפיקוח הוא האוטובוס.
לארוחת צנע. האורח יכול לשבת במסעדה עד לשעת הסגירה,
הקואופרטבים הגדולים לתחבורה אינם ילדי הטפוחיס שלי
לצאת רעב. ארוחת הצנע׳ הכפופה לפיקוח, קיימת רק על הציונים־הכלליים, וגם בעיני מפא״י סרחו. יתר על כן, זהו
גבי התפריט.
שרות הקרוב מאד ללבו — ולרגליו — של האדם ברחוב!,
לבעלי היכולת ייפתח גן־עדן עלי אדמות. השאלה תהיה ושום מפלגה לא תוכל להרשות לעצמה לייקרו בנקל.
רק: למי תהיה היכולת י
לעומת זאת יבוטל הפיקוח על המוניות. אולם בעליהן!
!א יפרצו בתרועות גיל. כבר כיום שוררת מצוקה רבה בענף התרנגולת כאוות נ 9ש
זד״ ויש לצפות כי מוניות רבות תיעלמנה מן הרחוב. נסיעתו
הביצים יופיעו •,כנראה, בחנות, לכל דורש.
במונית שוב הפכה למותרות.
לא יבוטל׳ כליל, חלילה, הפיקוח על תוצרת הלול. מנת
איך ישפיע כל זה על מעטפת השכר ז
הביצים הקצובה תישאר במחירים משוריינים. אולם בעל
הממשלה לא תוכל לבצע את תכניתם האהובה של הציונים־!

איש מפא״י אליעזר לבנה
בורגנים בלתי־סונשרים יבנו
הדבר על חיי האדם הפשוט? איו יתבטא במעטפת השכר
של הפועל בקופת החקלאי, בסל הקניות של עקרת הבית?

1דט חשמלי דמטורד
בימים עברו, לפני שדינדנו פעמוני הנשואין לשתי המפלגות
הגדולות, התנהל ויכוח חריף בין ראשי מפא״י ובין
הצ״כ. אנשי מפא״י טענו כי אין תחליף לפיקוח, שרק הוא
יכול להבטיח קיום הוגן לאדם הקטן במדינה עניה.
לפרץ ברנשטיין וחבריו היתר״ לעומת זאת, תרופה שונה.
אפשר היה להשוות אותה לטיפול הניתן כיום למטורפים בבתי
החולים לחולי רוח: באמצעות זריקת אינסולין או זרם
חשמלי פתאומי גורמים להלם גופני כבד לחולה׳ והלם זד
נועד לזעזע את מוחו הלקוי ולרפאו.
הריפוי של ברנשטיין עשוי לפי אותה השיטה. טען הוא :
הפיקוח יוצר אוירה מלאכותית של חממה. כל מיני גידולים
בלתי־בריאים צומחים בו. אם יכניסו את הרוח הצוננת
של המציאות, יגרום הדבר תחילה לזעזוע קשה, לסגירת
מפעלים, לחוסר עבודה ולירידת רמת המחיה, אולם בסופו
של דבר יגרום זעזוע זה לתועלת לכל. יקומו מפעלים חדשים,
בריאים יותר, והמשק החדש יוכל לעמוד על רגליו.
גם במחנה המפא״יי היה תומך אחד לשיטה זו. היה זד,
אליעזר ליבנה, האפיקורס המפא״יי, איש עין־חרוד לשעבר*
שתמך בשעתו בברית עם אצ״ל ושנחשב לאיש הימין במפלגתו
(אך מכחיש זאת בתוקף) .טען ליבנה: הפיקוח מועיל
רק לבורגנים. בחסותו התעשרו בעלי התעשיה והסוחרים,
כשם שלא התעשרו בשום תקופה אחרת. הממשלה נתנה
להם חמרי גלם זולים, אותם מכרו רבים בשוק השחור, ואת
ראשי הציב רוקח, ברנשטיין, פרסיץ וידידים
הסחורה יכלו למכור בלי כל התחשבות עם טיב הסחורה
רוח צוננת תהרוס גידולי פרא
וטעם הקונה.
ניבא השבוע ליבנה: יבואו ימים וכל הבורגנים הבלתי־ הלול יהיה. רשאי לגדל עופות על חשבון עצמו. עליו הכלליים, להקפיא את השכר. לו עשתה זאת, היו המוני
מוכשרים יבכו את ימי הפיקוח, יתגעגעו חזרה לתקופת גן־ לדאוג רק לייבוא המספוא והתמרים לבנין הלולים בדולארים פועלים עוברים למפ״ם, דבר שאינו רצוי למפא״י. תוספת
העדן של דב יוסף, אותו השמיצו משך שנים.
פרטיים, ואז יוכל לייצר ביצים כאוות נפש תרנגולותיו, עבור היוקר תישאר אוטומטית.
השוק התפשי. היתד, זאת דרישת הלולאים מאז.
אולם הסכנה שעם ביטול הפיקוח יעלה האינדקס למעלה,
דירה בבית משותף? בבקשה1
כמה תעלה הביצה ז בעלי הלולים קובעים 120 :פרוטה. בסיבובים של קירקס, אינה מציאותית. הסיבה: האינדכם
אין זה מחיר מופרז מאד, אם לוקחים בחשבון שכיום מחושב לפי המצרכים החיוניים למשפחה. אמתה של כחלי
המפנה החשוב ביותר יחול עתה עם ביטול הפיקוח על
המטבע הזר. אדם המרויח דולרים, יוכל לעשות עולה ביצה בשוק השחור 250 פרוטה, וכי לענף זה של חזיר או חליפת צמר נוספת לערב שבת, אינן נכללות בו.
בהם כאות נפשו, למכרם במחיר מציאותי או לקנות בהם השוק השחור מזדקקים ההמונים הרחבים. גם אם החיה
הסיכום: אינדכס יוקר המחיה יעלה, מן הסתם, בנקודות
סחורה או חמרי גלם. לדעת המומחים יעודד הדבר משקיעי־ בתנאים דחוקים אינה רוצה לוותר על הביצה לילדה, והממשלה אחדות, ואתו השכר. אולם לא בזאת הסכנה האמיתית להמוני
הון זרים, ימריץ תעשינים מקומיים ליצר סחורות לייצוא, מקציבה רק 8ביצים לחודש. גם אותן חילקו רק בקושי.
הפועלים. מאיימת עליהם יותר הסכנה כי עם ביטול הפיקוח
כי אחרת יצטרכו לסגור את מפעליהם, מחוסר דולרים לקנית
השוק החפשי ינחית מכה ניצחת לשוק השחור.
ייסגרו כל המפעלים הבלתי־בריאים, אלה שלא יוכלו להשיג
חמרי־גלם. הספסרות בלירה הישראלית תעלם, כיון שלא יהיה
גם בשר עוף יהיה חפשי כשיבוטל, חוקית, הפיקוח על דולארים כדי לרכוש המרי גלם, או המייצרים סחורה שאיש
צורך בספסרים.
הלול. בעל יכולת יוכל. לרכוש תרנגולות בכל יום.׳ המעמד לא ירצה בה עוד כשהכל יהיה חפשי. סגירה זו תביא בעקממה
תחיה המדינה י מצבה לא ישתנה בהרבה, כי ״ל 90 הבינוני יאכל עוף בשבת, ומעוטי היכולת יוכלו לרכוש בותיה פיטורים רבים.
מכל הכנסותיה במטבע זר באים לה מכספי המלוות, האגרות עוף לכפרה ביום הכיפורים. הלול הפרטי יוגדל, ובירור
שאלת השאלות: האם אחרי פיטורים אלה יתחיל באמת
והמגביות, והמדיניות החדשה לא תשפיע עליהם. אם אמנם הלהקות ייערך לעתים תכופות יותר.
תהליך של הבראה, הקמת מפעלים בריאים חדשים שיעסיקו
באיזו מידה ייהנה מכל זד, הצרכן? כנראה, במעט מאד. רבבות פועלים, כפי שטענו נביאי ה״ריפוי על־ידי תלם״,
תפסיד את ה״/״ 10 הבאים ממקורות פרטיים (ייצוא, השקעות,
מתנות פרטיות) הרי תיפטר תמורת זה מן הדאגה לספק מחיר הקילו של בשר עוף בשוק החפשי לא ירד מתחת או לאו?

•<ן ןן ןן ןווווום וווווווווווום וווווווווווום ווווווו!וווונ)1ווווווווווום וווווווווווום וווווווווווום ווו!וווווווומוווווווווווונ1£ווווווווווו1{3וווווווווווטו!!ווווווו!ונ>*

! כריכות

הזה *!

לשרות הקוראים המעונינים כשמירת גריונות ״העולם הזה״ ן
1העמדנו בריבות שנתיות מיוחדות המכילות עד 52 כליון, לפי |
1כחירתו של המזמין. אפשרית גם בריכה חצי שנתית ( 20 בליון .).ן

קורא המעונין בכריכה מתבקש :
. 1לשלוח או להביא את החוברות למערכת ״ך,עולם הזה״ ,מדור הכריכות.
.2לצרף פתק ועליו, בכתב ברור, שמו המלא, כתובתו.
.3פתק שני ועליו רשימת הגליונות החסרים לקומפלט, אם ברצונו לרכשם (ראה להלן).
.4המחאת דואר על סך — 3.ל״י לכרך, בתוספת ערך הגליונות החסרים (ראה להלן).
.5לסדר את החבילות כך שמספר הגליון הקטן יופיע בראש והגדול ביותר — אחריו.
.6לקשור בנפרד את ועליונות של כל כרך, .
.7לכל חבילת גליונות יש לצרף את הפתקים המפורטים בסעיפים 2ו־.3
.8לכל חבילה כוללת יש לצרף מכתב ובו הפרוט של הסעיפים 2ו־.3
.9נא לא לשלוח צ׳קים או המחאות דואר ללא צרוף כתבת השולח, לפחות.

הנהלת ״העולם הזה״ מעמידה דרשות קקוראיה, המעונינים |
| להשלים אופפידום, את הארכיון שלה, כמדה שהגליונות לא אזלו1 .
הקוראים מחיפה ופכיכותיה יכולים למסור את גליונותיהם | ן 1לסוכנות גרעיני רח׳ הרצל 61 חיפה.
מחירי הגליונות הישנים הם :
עד גליון מספר
)12.10.50( 676
)12.7.51( 715
)20.9.51( 725
)27.12.51( 739
)7.2.52( 715
עד היום

מגליון מספר
)1.4.50( 651
)19.10.50( 677
)19.7.51( 716
)27.10:51( 726
)3.1.52( 740
)14,2.52( 746

מחיר הגליון
75 פרוטה ח 100 44 120

130 44 150 44 200

הקוראים מתבקשים למלא אהרי כד הסעיפים עד מנת להקל 1
ן על העבודה. אדה אשר לא יעשו זאת תתעכב בריכת גדיונותיהם| .
>*)!וווווו!וווונזוווווווווווום וווווווווווום וווווווווווום ווו!וווווווום וווווווווווום וווווווווווונ;ווווווווווווום וווווווווווום וווווווווווום וווווווווווום ווווווווווו?

0ז> /ן

דוגנו^

ה שתתפו בתחרות לתואר מלכת היופי של ישראל

1*1 1 8 8

שלחו את תמונותיכן אל * 1לאשת *
תל אביב ת. ד109 .
רשימת הצלמים בשבועון ״דאשה״

— פסנתרים —
ללמוד

לרקוד?
אצר

הנס
ת״א, רח׳ בן־יהודהג 62ו ט

אורגה דא נשרפה
הצעירה בעלת הגזרה הדקה ותוי הפנים
החדים חזרה והחוותה קידה לקול התשואות
הארוכות והרועשות מעל למקובל ! פתאום
אבדה את שליטתה העצמית, פרצה בקול
שמחה. היה לה על מה לשמוח — הצלחתם
של אורנה פורת, התיאטרון הקאמרי וג׳ורג׳
במרד שו הוא מאורע חשוב בחיי הבמה
העברית.
ז׳אן ד׳ארק הנחשבת ליצירתו הגדולה שיל
המחזאי האירי היא הסבר מודרני של דמות
ספרותית שהעסיקה דורות רבים של יוצרים.
המאבק בין המוסד המוחלט והחיים הדורשים
פשרות נולד ביחד עם החברה האנושית. סוף
הדו־שיח בין שני הקטבים הוא בהכרח טרגי.
הטהור חייב למות כדי שחיי הכלל המזוהמים,
אך הממשיים, ימשכו. היה זה סופוק־לוס
היוני שהבין ראשון בי המורד הטהור,
האציל, הלוחם הגדול ללא פשרה לצדק חייב
להיות נערה צעירה: הבתולה אנטיגונה.
כעבור אלפיים שנה יצרו החיים, הקשורים
קשר עמוק ומסתורי עם הספרות, אנטיגונה
של בשר ודם: עלמה צרפתיה בת המאה
ד,־ .15ז׳אן ד׳ארק׳ חגורת חרב וחדורת אמונה
על־אנושית עיקשת, הצילה ארץ, משחה מלך
ומתה את מות הפושעים, הגבורים והקדושים
— בכבשן.
משב רי מ צ פון. בעקבות פרק הסטורי
זה באה שוב תורה של הספרות להמשיך
בדו־שיח הנצחי• בין האנדרטות הרבות שהוקמו
בשדה הספרות לזכר הבתולה מאור־ליאנס
יש שלושה בעלי ערך אמיתי. אך
נראה כי מבין שילר הרומנטי, קלודל איש
המסתורין ושו היטיב האחרון להבין את
משמעותה האמיתית של האגדה.
אפשר להטיל ספק במקוריות של רעיונו־תיו.ובעמקותם.
אפשר לטעון שהפלפול הארוך
וד,פסקני אודות הפרוטסטנטיות, הלאומיות
והכנסיה ניתנים לעכול רק בעזרת
מעטה של הלצות. אבל אין להכחיש שז׳אן
ד׳ארק הוא אחד המחזות הגדולים של התקופה.
כמו כן הרי הוא תפקיד מצוין לשחקנית,
נושא לחלומות כל נערה שיש לה
קשר כלשהו אל הבמה. אורנה פורת לא
נכשלה במשימה הגדולה. תהיה זו הגזמה
לומר שהיא קרבה למבצעי, של ז׳אן הגדולה
ביותר, אליזבת ברגנר. אף על פי כן היא
הצליחה לעורר בקרב הקהל אותם הרגשות
שאפשר לכנותם ״משברי מצפון״ ,ושהדמות
האגדתית אנטיגונה־ז׳אן מסוגלת לעוררם.
הצלחה שווה נופלת בחלקו של יוסף מילוא,
בתפקיד יורש העצר וכבמאי המחזה. האיסור
־שלו דומה לחלוטין לדופין ההיסטורי. כמעט
כל שאר התפקידים בוצעו בהצלחה והקאמרי
נתן דוגמה נאה לעבודה קבוצית• הרבה יש
להודות לציוריו של תיאו אוטו. אמר חסיד
תיאטרון ותיק, המפורסם בנטיתו למצוא מגרעות
בכל הצגה :״היה קר מאד באולם...״

סמור על או־האדה

בכרת יפות!!!
לשינת תשי׳׳ג 1053

ת רו 0ף 11

קניה -מכירה -תקונים
כוונים
וסטרמן את ספיר
תל־אביב, רח׳ רש״י 9

קולנוע

בארצות הנוצריות שוררת בימים האלה
האוירה המיוחדת של תג־המולד. האיש הנוצרי
ההגון עושה חשבון נפש שנתי, שולח
גלויות ברכה לרעהו ומביא את ילדיו להצגות
תיאסרוניות מיוחדות. במחזות ״החיוביים״
האלה תמיד מנצח הצדק והבעיות נפתרות
בקלות רבה, בצל האהבה והיושר.
אחל הישראלי הלך בדרכה של מסורת
יפה זו בהציגו בשבוע שעבר את מחזיר,ם
של פריטטלי ובילם חבורה על התימזה, בפנסיון
לונדוני עני ועלוב נאבקות אחת־עשרה
נפשות עם המשבר הכלכלי. רוב האנשים הם
צעירים, חלק מהם קשיש, אך כולם שווים
בהגינות, באומץ לב ובכשרון. לו היו גם
מאושרים, אי אפשר היה לבנות עליהם מחזה•
אך פריסטלי הפקח לקח זאת בחשבון,
עשה אותם מרי־נפש. לפי המסורת הוטל על
סנטה קלאוס הזקן תפקיד: להציל מצבים
כאלה•
במחזהם של פריסטלי ושות׳ מופיע סנטה
קלאוס בצורה פרוזאית ; הוא בסך הכל דייר
ותיק של הפנסיון ונקרא אדהארה. אך הוא
ממלא את חובתו המסורתית בנאמנות. מפיו
לומדות הבריות את סוד ההצלחה אשר, פרט
לקופה משותפת (זמנית) בשעת הצורך׳ איננה
אלא מצב רוח טוב. מכיון שהחברים על
התימזה הינם לא רק הגונים ומוכשרים אלא
גם חכמים — הם שומעים בקולו של או־הארה
הקדוש ותוך זמן קצר הופכים לבעלי־הון
מאושרים.
למרות הכל, והודות לאהל, לא היתה אב־זבת
הצופים כללית ומרה. המחזה הוצג על ידי
הכוחות הצעירים של התיאטרון. השחקנים,
בפרט אלה שמתחת לגיל ה־ 40 מילאו את
תפקידיהם בהצלחה בלתי רגילה לגבי תיאם־
רונם. הם ראויים לגלוית ברכה של חג המולד
מ־ג׳.ב• פריסטלי.

סרטים
״אהבה לדא מחד־אהבה
ללא מחר הוא המשך ישר לסדרת
הסרטים ה״שחורים״ שעשו, לפני המלחמה,
את צרפת לשם דבר בעולם הקולנוע. כמו
סרטים קודמים מן הסוג הזה, בהם עומדים
הגבורים בודדים ומנודים בתוך החברה, כמו
מזח הערפל, פפה־לה־מוקן, גם כאן הגבוי
הראשי הוא ג׳אן גאבן, איש ד,מזל הרע.
גאבן משחק בתפקיד פייר, רוצח מבוקש
המגיע לנמל גנואה, איטליה, במנוסתו מן המשטרה.
הוא יורד מן האניה בה הוא מסתתר,
הולך אל רופא שניים, אינו מצליח
לשוב לנמל ונאסף על ידי מלצרית רחבת
לב (איזה מירנדד ).וילדתה הקטנה (וורה טל־צ׳י)
.יומיים שורר האושר אצל המשפחה
הקטנה אבל, כמו בכל סרט ״שחור״ אחר,
הסוף הוא מר.
הבמאי רנה קלמון, ביים את הסרט האי־טלקי־צרפתי
הזד, במומחיות הרגילה, כשהוא
שם לב במיוחד לרקע, שצולם׳ לסי המסורת
׳הניאו־ריאליסטית, ברחובות העיר. איזה מי־רנדה,
השחקנית האיטלקית המצויינת, מגלמת
דמות מוצלחת ביותר, זכתה בגלל מבצעה
זה. בפרס בפסטיבל קאן. משחק משובח
וטבעי, האופיני לילדים, מפיקה גם וורה טל־צ׳י.
אולם גאבן עצמו, אולי משום שהוא
חוזר על תפקיד מוכר לו ונדוש, אינו מצליח
לשכנע באותה מדה. התוצאה היא׳ על כן,
סרט שהינו מענין׳ אבל יחד עם זאת שאיננו
מכיל בדיוק את מה שאפשר היה לצפות
ממנו.

.המשפחה הו1די!ה״
היה היה סרט שנקרא תריסר גדלתי, בו
שחק קליפטון ווב בתפקיד מומחה לייעול
המחליט, על סמך ההגיון הבריא שכל דבר
סיטוני זול, בחשוב סופי, מקמעוני. המסקנה :
כדאי ׳יותר להביא לעולם משפחה מרובת־בנים.
בסופו
של דבר, לאחר שהצליח להוכיח
את אמיתות רעיונו, הוא נפטר. משפחתו ממשיכה
לחיות על הבד. המשפחה העליזה הוא
ההמשך להרפתקאותיהם. האם (מיתה לוי),
מהנדסת במקצועה, ממשיכה בעבודת בעלה,
עוזרת לבנותיה ליד,פך לנשים יפות, בעלות
הסיבוכים הרומנטיים הרגילים.
כמרבית הסרטים המשפחתיים האמריקאיים,
רווי גם המשפחה העליזה מנה גדושה של
רגשנות. מי שיכול לעמוד בפני גשם של
סאחארין — עלול להיות משועשע.

״אות הבגידה״
בדברי ימי ארצות הברית טמונים אוצרות
קולנועיים עצומים. זאת גלתה הוליבוד מכבר.
בעזרת מומחים אוניברסיטאיים היא מעותת
במקצת את האמת ההיסטורית, מוציאה לאור
סרטים בהם הדגש בתלבשות, במנהגי התקופה.
אות הבגידה הוא אחד מאלה.
הוא מלא דו־קרבות, הרפתקות אהבה,
תככים רומנטיים המתרחשים ברפובליקה
(הלאטינית) של קליפורניה׳ בשנים שלפני
הספוח לארצות־הברית.
מרקוס ספה (ריקארדו מונטלבן) מגיע
ללום אנג׳לס, בשנת .1824 אולם הוא שודד,
כך סבורים הכל, שגורש ממקסיקו ורבים
מתנכלים לו, ביניהם, משום מה, גם המשטרה.
לבסוף מתברר שהכל לא היה אלא אחייי׳
עינים אחת גדולה: מרקוס אינו ש,דד,
אם איש החוק. פדרו (גילברס רולנד) ,אויבו׳
הגדול׳ נופל, בעוד שמנואלה (סיד צ׳אריס)
אהובתו גם כן נופלת — לזרועותיו. הסרט
ראוי לציון רק בזכותו של מחול סוער ויפה
אחד.
בקצרה הנהר. סרטו הגדול של ז׳אן רנואר אודות
לידה, אהבה׳ מוות ונצח על חופו של נהר
גדול במזרחה של הודו.
ויוה זפטה. סרט ביוגרפי, פחות או
יותר, אודות שודד־פטריום מכסיקאי אגדתי.
מרלון בראנדו, ג׳ין פיטרס.

ויוה זפטה
הנהר אהבה ללא מחר

״העולם הזה״ 791

ם 1ס י-ק ה
התגנבות דישו במטעים
שדות מטע־הכותנה, שהשתרעו על חוף
הנהר׳ רחשו כרגיל מאות עבדים כושים,
שעשו את מלאכתם בשמש הצהרים הלוהטת.
המשגיחים סיירו, כל איש את שטחו, לא
השגיחו בשום דבר מיוחד בין הכושים המזמרים.
שירת העבדים בזמן עבודתם היתד,
תופעה רגילה ביותר.
עבדותם המרה ומצבם המדכא, פיתחו בעבדים
רגש דתי, עמוק ביותר, עליו ־התבססה
תקוותם לשחרור ולחופש. אולם אדוניהם,
בעלי המטעים, מנעו מהם כל אפשרות של
פולחן דתי באסרם עליהם לערוך אספות.
כמד, מהם קלטו את הידיעה, כי בלילה
עומדת להערך פגישה דתית אצל האינדיאנים
שמעבר לנהר. הם החלו, עם תחילת העבודה,
לפני עלות־השחר, לזמר אחד מלחגיהם, אשר
מקורם באפריקה, ממגד, הובאו הכושים,
ואשר אליו צורפו. המלים :״הבה נתגנב
לעבר ״ישו״ .כעבור זמן קצר הבינה קבוצת
העובדים שלידם את הרמז, הצטרפה גם היא
לשיר, בהעבירה הלאה את האות.
תולדות השיר ״הבה נתגנב לעבר ישו״,
היוו את אחד המצבים בהם התהוו שירי
הכושים (״ספיריצ׳ואלס״) ,שירי דת ורוח,
אשר נוצרו ברובם כבטוי לפעימה דתית חזקה,
שהשירד, הבוקעת מהלב משמשת אפשרות
ישירה ויחידה להתבטאותה.
על הכמה, בחצי קול. בקונצרט חגיגי
שנערך השבוע, במסגרת הופעות אמנים מט־עם
אינוד בניני האומה, חזרו ארבעת הראשים
מקורזלי־השיער, וירדו בקידה לעבר הקהל
שהרבה בתשואות, אשר נועדו לכבוד ארבעת
חברי הלהקה הכושית של זמרי ה״ג׳ובילי״
(זמרי ה״יובל״) ,המבקרים בארץ תוך סיור
הקונצרטים העולמי שלהם.
מלבד שירים קלאסיים בודדים, התבססה
התכנית על שירי העם הכושים נוגי־הלחן
ובעלי האופי המסתורי, שבוצעו בטיב שירתי
מעולה וברבגונות קולית על ידי הטנורים
האצ׳ט וברדפורד׳ הבריטון גודמן, והבאס
אנדרוז, קנדי, הפסנתרן, הממושקף היחיד
בלהקה, חרג מתפקיד של מלווה בלבד, בשיר
״כי תלך במים״ ,אותו ניגן כסוליסט, יחיד
על הבמה, כשחברי הלהקה מלווים אותו ב־זימרתם
מאחורי הקלעים.
דמות, שעוררה תהיות בקרב הקהל, היתה
מדריכת הלהקה, הגברת מאיירז, ד,ממלאה
תפקיד זה 30 שנה, שעמדה מאחורי הרביעית
הקולית, שרה בחצי־קול שלא הגיע
לאזני המאזינים, נועד להתוות את הקו לזמרים,
בלבד.
למנהל, רעיון גאוני. ראשית התהוותה
של להקת זמרי הג׳ובילי נעוצה בסוף מלחמת
הצפון נגד הדרום בארצות הברית. עם
•סיום המלחמה ושחרור הכושים ב־ ,1865 נפתחו
מוסדות לימוד ברחבי כל המדינות,
במטרה להפיץ השכלה בין המוני הכושים
המשוחררים וד,בערים. כשעמד, לאחר זמן,
אחד המוסדות. האלה, מכללת פיסק להסגר
מחוסר כסף למימונו, עוררו במנהל המוסד
השירים המסורתיים ששרו התלמידים הכו
תשבץ
147

שים, רעיון גאוני: לאסוף את הסכום הדרוש
בעזרת התלמידים עצמם. הקבוצה הנבחרת
שרוכזה, הופיעה בשירי־דת כושים בס־נסית
סינסינאטי — מאורע שהוליד למחרת
כותרות בכל העתונים. לאחר כסוי הוצאות
המוסד וקביעת שם הלהקה כזמרי היובל *
בגלל רעיון השחרור הכללי, חדלה הלהקה
להצטמצם בהופעות פומביות בכנסיה בלבד,
עברה לבימות־קונצרטים. ובהופעות הנמשכות
זה 80 שנה, נשמר ׳האופי המקורי של
הלהקה, אליו מסתגלים החברים• ,המתחלפים
מדי שנים מספר.

רק בשפת המקור
התעמולה לא היתד, רחבה, השם לא ספר
כמעט_מאומד, לסוקרי מודעות פתסוס. אן-

העממית, המסורתית־דתית. לפני שנתיים
פגשה עלאבל דייוויס בניו־יורק מנצח צעיר.
שספר בהתלהבות עצומה, לכל מי שמוכן
היה להאזין (גם לאלה שלא היו מוכנים),
על הארץ בה ביקר זה עתה — ישראל. המנצח
הצעיר: ליאונרד ברנשטיין.
בלב הזמרת עלה הרצון לבקר בישראל,
גרם ל״הך מידי, כשהסוכן האמנותי (ליתר
דיוק, הסוכנת) של חברת פרנסוס הזמינתה
לסדרת קונצרטים.
ספרה עלאבל דייוויס, כהת־עור ובעלת
צמה המותחת את שערה המקורזל, סדורה
על קך קדה, על צערה•הרב כשנודע לד. כי
לא תוכל לבצע יצירות קלאסיות של מחברים
גרמנים, בגלל האיסור לשיר בשפ ,1המקורית,
דבר שהזמרת שומרת עליו כעקרון מוחלט.

מצא אותו טהור לחלוטין.
עקביות גרמנית. הקהל הישראלי לא
פחות מכל קהל אחר בעולם מעונין ותאב
להאזין ליצירותיו של המחבר החשוב הזה.
ברם, בלב רבים מן היושבים בארץ ומן הקובעים
את פרצופה האמגותי שוכנת שנאה
לכל דבר גרמני, כולל מוסיקה כל מחבר
גרמני שהיה אנטישמי בצורה גלויה, פחות
או יותר, כמו ואגנר ושטראוס, אסור בתכלית
בנגינה. איסור זה אינו חל על מחברים
אחרים שחיו בתקופות קדומות יותר וש־אנטישמיותם
נתישנה ונשכחה.
לפני שבועות מספר בקש המנצח האורח
איגור מרקביץ לבטל את הודם הזה, שיהיה
עלול, אם יתיחסו אליו ברצינות ובעקביות
גרמגית, לדלדל במידה רבה את כל הרפרטו
זמרי
להקת ״היובל״ וידידים * אהרי קונצרט הבכורה
חודש שחור מאד
הדי־מוסיקה, סקרנים והעוסקים בזמרה,
או קרובים לה, קנו כרטיסים, קבלו הזמנות,
הלכו להופעה בלב מלא ספקות. עם הצצה
בתכניה, נגלתד, תכנית שעריכתה העידה על
טעם זמרתי־מוסקלי רב. האזנה לשירים הראשונים
הפגישה מבטי־התלהבות, אפילו בין
זמריות מקומיות, מתחת לגבות מורמות
בהערכה.
על הבמה עמדה הזמרת הכושית עלאבל
דייוויס, הפיקה מגרונה צלילים מקסימים,
מותאמים לאופי השירים אותם היא שרה,
הוסיפה לאופיו הכושי המובהק של חודש
שחור מאד (בצבע, אך בהיר מאד באיכות)
בחיי המוסיקה הישראליים.
העובדה שעלאבל דייוויס עסקה בצעירותה
בתפירת־שמלות לנשי החברה הגבוהה בניו־יורק,
עזרה לגלות את קולה המחונן של
הנערה הכושית, שהפכה לזמרת מעולה העוסקת
בשירה על כל צורותיה: הקלאסית,
* מיסד המקהלה בקש לה שם, התחבט
זמן רב, עד אשר, בלילה אחד, נעור משנתו,
מצא את התנ״ב פתוח במקום בו מדובר על
שנת היובל.

למרות שעומד לרשותה רפרטואר רחב מאד
(כולל את היצירה הנודעת שיר השירים מאת
האמריקאי לוקאס פוס, שחובר במיוחד עבורה)
,לא התאפקה עלאבל דייוויס, נצלה את
הרושם הכביר שעשתה על מאזיני הרסיטל
שלה, הגניבה, כהדרן, שיר מאת שוברט,
מושר גרמנית, לתכניתה.

תרוגגה חשובה יותר
אחד המחברים החשובים ביותר בימינו
הוא ריכרד שטראוס. הוא היה גם אחד המוסיקאים
הגרמנים הבודדים שלא נמלטו ממולדתם
עם עלות היטלר לשלטון. בשנים הנאציות
היה, כמובן, אהוד על הקהל בארצו,
זכה לכבודים רבים מאנשי השלטון. הכל
ראו בו אמן גרמני ממשיך מסורת ואמר.
בזמן המלחמה, בעת שהשנאה טשטשה את
גבולות ההגיון והאמנות, נמנעו מנגן את
המוסיקה שלו בארצות בנות־הברית. אולם,
מיד לאתר השלום, הוחזרה לשטראוס עטרתו
הישנה: הסימפוניות שלו, האופירות,
מנוגנות בעולם כולו זוכות בכל מקום להערכה
שהן ראויות לה. מבחינה אישית גם
כן שב חינו: בית־דין גרמני לדנאציפיקציה

מאוזן )1 :אגף באו״ם, לעניני חינוך
ומדע )5 .קללת )8באוירון מארח )10 .בין דוד
לגוריון )12 .בחנוכה, שמונה כאלה )14 .לאיזג־האואר,
סגן )15 .חמש־עשרה )18 .ארבה, בגיל־גולו
)20 .משם יתרו, חותן משה )21 .מרגמה ;
בכפה תיקלע נפש )22 .האימפריה הרומית)24 .
שם נפל יאשיהו במלחמתו עם פרעה נכה)26 .
רואה בדמיון )28 .ידועה לנח התנכ״י )29 .אליו ;
תכשיטו )30 .עברת. חדרו )33 .לוייצמן, יורש.
)35 כלא(עם הא הידיעה) )37 .כתלים וגג )39 .אין
דבר העומד בפניו )41 .לדוד, אב )42 .אשת
אחשורוש, תצויה )43 .לחות )45 .לאט (ד&וך).
)46 כמוהו שותקים, כמוהו אילמים )47 .לחי,
עצמות )49 .מצב נשבר, לטוב או לרע )50 .לרוב,
אצל הנשים, לא פחות — בין הגברים.
,מאונך )1 :רב חובל, או לא? )2מרחם;
נע )3 .עממית, למאו־טסה־טונג )4 .שמו הראשון
של סאמאגין(לגורקי) )6 .אבא דיפלומטי )7 .סופו
של ישראלי הכלוא בפראג )9 .חלק הגרעין.
)11 מגהיג )13 .סודו )15 .בצי ישראל, אחת הראשונות
)16 .זנקרע )17 .אגלי בוקר )19 .ישראל
ומשה בילו ...שנים ב שתי מלים) )21 .״פרסונה
נון גראטה״ ישראלי לגבי צ׳כוסלובקיה)23 .
מהצבא יוצא, לארכיאולוגיה, חוזר )25 .החסר
אוחד — ,בלתי רגיל )27 .קומפוזיטור, מחבר

71ו

331־

ף ר־ז

אר המוסיקלי (והתיאטרוני) בארץ: הוא הודיע
על הכללת הפואימה הסימפונית טיל
אוילנשפיגל לשטראוס בתכנית אחד הקונצרטים
המיוחדים של התזמורת הישראלית.
מיד נמצאו כאלה שראו במעשה זה אסון
גדול. עתונים החלו להניב בחריפות ובצוע
היצירה, שנכתבה לפני 56 שנה, ואשר הקהל
המקומי ברובו מעונין ביותר לשמוע
אותה ,״נדחה״ לזמן בלתי מוגבל.
אפשר היה לצפות כי אנשי התרבות יצאו
נגד החרם, יראו בו מעשה בלתי תרבותי.
אולם לא כך היה הדבר: נתן אלתרמן, בעל
״הטור השביעי״ בדבר דרש, בסיכומה של
התקפה רבתי (בחרוזים) על שטראום, כי
״הקונצרט לא ידחה ...הוא ...יבוטל ! ״
אמר חובב מוסיקה :״נקוה כי ריכרד
שטראוס יחבר עכשיו פואימה סימפונית בתשובה
להשמצתו של אלתרמן. זאת •תהיף,
בלי ספק, תרומה חשובה יותר לאמנות העולמית.״
*מימין:
שגריר ארצות־הברית מונט ב.
דווויס• משמאל: מנהל משרד החוץ הישראלי
וואלטר איתן.

״מנגינת ליל זעירה״ )30 .רשת ביבים )31 .חוסר
מחלות )32 .עוצר מפלי־בשר )34 .לעת התבשל
הגפן )36 .ליד הקנה, בגרון )38 .דרישת־שלום.
)40 עתיק)43 .גוש־אדמה )44 .בבגד, בו תולים.
)46 בשולי המעיל )48 .עלוב.

פתרון תשבץ׳145

מאוזן )1 :עובד )4 .פשתן )8 .מדים)10 .
עדשה )12 .רך )13 .השקעה )16 .כר )17 .תיק.
)19 תלם )20 .שחר )21 .יש )23 .נע )24 .משפט
הראוה )26 .ון )27 .הר )29 .לבן )31 .שדה.
)33 הלך )35 .בו )36 .מדינה )38 .בב )39 .רקיע.
)41 ורנר )43 .רענן )44 .רננה.
מאונך )1 :עד כי )2 וי )3 .במה.
)5שעה )6 .ת. ד )7 ..נשכת )8מרתק )9 .מקלט
הרדיו )11 .הררי )14 .שת )15 .עם )18 .קישון.
)20 שעורה )22 .שפן )23 .נאה )25 .מלבר)28 .
עכבר )30 .בוקר )31 .שד )32 .הן )34 .לבנה.
)36 מען )37 .הון )40 .יע )42 .רן:

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 145

אבנר יאיר, רח׳ הרצל ,66 תל־אביב.
אביבה בן־יהודה, רח׳ שמעון התרסי ,3ת״א.
,מתנן גולדפרב, רח׳ ארלוזורוב , 174 תל־אביב.

תשובות לחידון השמות
471

(ראה עמוד )16
)1גבעת השלושה )2 .יסוד המעלה )3 .נוה
אילן )4 .יד המעביר )5 .משמר השבעה )6 .בית
אורן )7 .ימין משה )8 .סעסע.

$111811

שמעת שם מקום. עיח מושבה או קבוץ -
נוצרת בדמיונך עדרך כדר תמונה חזותית שד
שם המקום. דוש א ך ^ ת ך, ובחידון שדפניבס
שמונה מקומות־ישו והתמונות כפי שנצטיירו
בדמיונו. ניתנת אך ק ^ הז ד מנו ת ׳דבדוק את
מהדך דמיונך ודזהות את התמונה.
את התשובות תובד דמצוא בעמוד ,15

מ* 41