גליון 793 מתאריך 8 בינואר 1953

ו זז נ ה

רז לן ז

11111

שחסגיות מירון <פ!רת

עד מדרגות התהילה, כוככים מתנגשים

(ראה תיאטרון)

השבועון המצויר

/.<4 ?11111 / 793כ״א טבת תשי״ג 8.1.1953 /

ו־־ .ווח -י

2,00

הד ה

מורן • הרא שי:
אוריאג נד י

ראש תמערכת:
•לוס

פאן

עורך הכיתוב:
מיכאל

אלמו

עורך ר,יענית :
דוש

(זמני)

הכתב הראשי:

השב 1ע 1ן הסצויד
לאינם 1רםצי די
רזווב נליקסון .$ווד־אגיג
!ליל תיאטרון. אחי * )
ת.ד . 11) .טל( .זמני) •*7*5
1170 יסברקים :״עולמסרס*
•אדר חסערכת בירושלים .
רחוב דוד חסיד ד1י׳א!<.

סו לםטרד

מכהב־ם
הב׳לם הראשי:
סול נולדטן

יהודח נבאי

עורכי מדורים:
מיכאל אלמו, יחיאל בשן,

ניצח נבי. ירוחם נבע, חסר תדטור.

כרטיס ראשון
קראתי את מאמרכם על הטיסה הקרובה לירח
(העולם הזה .) 702 בעזרת העול* הזה נמאס עלי
העולם הזה. נא לשמור לי כרטיס לטיסה הרא שונה.

שלמד,
הררי, חיפה
גמה חגגבוש 7

גמה

משתתפים קבועים:

ישראל גרוסמן, ירושלי ם

סרנצה נרובנר. רפאל חייט. אוסקר טאובר. פילים טיארי.

צבי שש.

ראש־מערכת, ירו שלי ם:

ראש־מערכת,

דוד רוביננר

חיפה:

נתן ריבת
סוסרי־חוץ:

מונטי נ׳ייקובם. נבריאל דנון. יצחק הטאירי. שמואל טירון

חסו־ל :

חעולס חוח

זהו מאמר פרידה לג׳ים.
התאהבתי בג׳יפ ביוני . 1948 הוא סימל
בעיני את רעות הנוער העברי. לעומת כיתת׳
הרגלים, שהיתר, מורכבת מתשעה אנשים, כלל
צוות הג׳יס ארבעה בלבד. הג׳יפ בא, פעל והם־
תלק במהירות הבזק. משך דקות ספורות קדח־תניות
של מכת־האש או ההתסערות, היו אר־בעת
האנשים כגוף אחד, שנהג, פיקד, ירה
ושמר על הקשר בעת ובעונה אחת.
לו נתערערה חברת הג׳ים במידה הקלה ביו
תר, דדה פשר הדבר פסק־דין מות לכל יו ש־ביו.
כל זה היה נכון גם לגבי כיתת־ד,רגלים.
אולם בג׳ים היה הכל חד, ברור, החלטי יותר.
לקראת סוף המלחמה, עת הפכתי מפקד
כיתה, ירדתי מן הג׳יפ, נזקקתי שו ב לרגלי•
אולם הווי הג׳ים נשאר מול עיני רוחי כאידי־אל,
כסמל למשהו גדול ונצחי שלא ידענו להג
דיר אותו בדיוק. ובאותם הלילות המלנכוליים,
בשוכבנו תחת יריעו ת ר טובו ת על משלטים
גשומים, בהם נולד העולם הזה, קיוינו שיעלה
בידינו, איך שהוא, לשמור על משהו מן הרוח
הזאת.
הג׳יס בו ישבתי אנוכי, ומי שמכהן היום
כראש המערכת של עתון זה, לא היד, שונה
מעשרות ג׳יפים אחרים, אשר שימשו באותם
הימים סוס, טנק, אנית־מלחמה ובית לחיילים
אפורים. אולם הוא היד, שלנו. תקותנו לחיות
היתד, מותנית בעבודתו המופלאה של המנוע
השקט, ומשך הזמן השתרשה בלבנו אמונה
בלתי הגיונית במכשיר־מתכת זה, כאילו היה
בעל חי, בעל נשמה.
היו בו כל מיני סימנים קטנים שנחרתו ב לבנו.
הבולט שבהם היה חור קטן בין שני
המושבים הקדמיים, מזכרת למוקש עליו עלה
הג׳ים פעם, עוד לפני שהגיע אלינו.
לאחר שהשתחררתי, ולאחר שהצבא מכר
את הג׳יפים הישנים שכבר סיימו את תפקידם,
היתד, לי תקוה מוזרה, שיעלה בידי למצוא
שוב את הג׳ים ״שלנו״ ולרכשו. עד היום אינני
יודע בדיוק אם הצלחתי בכך. קניתי ג׳יפ,
היה לו חור של מוקש בין שני המושבים
הקדמיים.
אולי היתד, זאת רק אשליה. אולם תמיד
האמנתי שזהו אותו הג׳יס. רציתי לראות בכך
דבר סמלי, דבר שסימל, בתנאים חדשים, את
המשך התפקיד: שמירה על רוח החבריא של
אז, זו החבריא ששנאה את הרקבון המפלגתי
ואת התנוונות העורף, בזה למליצות נבובות,
אך כיבדה, בצורה מוסווית ומבוישת, את
הציווי הפנימי ששלח, בשעתו, אנשים לנגבה.

בלב כולנו, החוזרים, כירסם החשש שמשהו
איננו בסדר בדור שגדל אחרינו, הדור שלאחר
המלחמה. הוא לא גדל על ברכי הציווי המוח לט.
עולמו היה חסר אידיאלים. ומחוסר אי דיאלים
לא קמה בקרבו הרעות הגדולה של קו
החאקי.
לפני שבועיים נגנב הג׳יפ. הגנבים, אותם
אנשים שזרקו את הפצצה הטיפשית במשרדנו,
חשבו מן הסתם שהם ממלאים בצורה בזויה
זו — תפקיד לאומי חשוב. מבחינה חומרית
לא גרמו לנו נזק, כי הג׳ים היה מבוטח• אולם
מבחינה סמלית פגעו, לפחות בעיני, במשהו
יקר מאד.
ודוקא בכך היה מן האופייני.

י שנו בארץ גל של טרור. הוא החל עם
פצצת פנקס, נמשך במעשי פיצוץ, הצתה,
חבלה, וגניבה אחרים. הוא המעשה הראשון
והיחיד, עד כה, של דור אחר־מלחמתי זה.
מהו העולם הנפשי העומד מאחרי מעשים
חסרי־גדולה, חסרי־העזה, חסרי־רעיון אלה י
כשהצטרפתי בגיל 14ל ארגון הצבא־ הלאו*

בע־ם.

דפוס

גא חלליפה 1

יהכן שיבואו ימים וחגגישים (שגא גה ז כיר
חגגישות) מזוינים בחגגיורים. יטוסו בחלגיוה מ־בסיס־חגג
אחד גמשנהו, יעברו כמה כוכבים, ייצרו
כמה שמשות הדשות ובכגג ישקמו את החגג
בצורה נבונה ומתוכננת. עד אז אני אסתפק ברע יון
הטרוס־חגלי המיושן שג סבתא. כי קיים איזה
אגוהים חסר חלגבוש, המסדר׳את הענינים בצורה
די בגתי־מדעית.

ישראל. תל־אביב

מי הייתי אהד מאלפים שראו בארגוני־הפעולה
את ההגשמה של רעיונותיהם — תחילה בהגנה
ובאצ״ל, אחר כך גם בפלמ״ח ובלח״י. עסקנו,
בצורה זו או אחרת, בטרור. אולם איש מאתנו
לא אהב את הטרור לשמו. מעולם לא ה•ה
סימפטי בעינינו. ראינו בו רק את אחת הזרו עות
להגשמת אידיאל בונה ויו צר — האידיאל
של המדינה העצמאית. גישתנו לא היתר, שונה
ביסודה מגישתם של חברינו, שראו את הדרך
הנכונה ביציאה להתישבות או במעשי־יצירה
אחרים.
עד היום פתוחה השאלה, באיזו מידה
קידשה המטרה באמת את האמצעים (שאלה
שגרמה במרוצת הימים לפרישת רבים מאתנו
מארגוני־הפעולה או לקפיצה מאחד לשני).
אולם דבר אחד אינו מוטל בספק: היתה
מטרה.
וא־לו האסון של היום הוא כי צעירים הול כים
ל טרור לא כדי להגשים מטרה, אלא
מפני שאין להם מטרה. וזו התכונה ההופכת
את המעשים הבזויים כשלעצמם למגעילים
עוד יו תר.
ישנו במעשים אלה משהו המעיד על נחי תות,
על חוסר כוח גברא. אין זו אופוזיציה
עקרה, אלא אופוזיציה של עקויות. צעירים
הדוחים את המשטר הכללי, אך אינם מסוגלים
ליצור בלבם שום משטר חדש, שום ר עיון
חדש, שום אידיאל חדש, שום דרך־הגשמה
חדשה, הם הפונים מטבעם למבוי סתום זה
של מעשים חסרי תכלית, חסרי אומץ־לב.
אין זו תופעה של בודדים. בחודשים האחרונים,
מאז טיפל עתון זה בתופעות השחיתות,
פנו אלי כמה קבוצות של צעירים, הת־יעצו
אתי על דרך מעשית למלחמה בשחיתות.
כמעט לכולם היתד, משותפת תכונה זו: לא
היתר, להם כל נטיה לבקש את השרשים הרוחניים,
לנתח את הסיבות הציבוריות להתנוונות.
במקום זה השתכרו והשתעשעו בפתרונות־סרק
חסרי תועלת. הם רצו לזרו ק פצצות.
להכות מישהו• אחדים פיתחו אפילו רעיון
מאקיאבליי: לסחוט כסף מן האשמים בשחי תות
כדי לממן בו את הפעולה נגד השחיתות.
כשתוארה להם הדרך האמיתית, הארוכה וה־סבלנית׳
של מלחמה צבורית חיובית, המצ ריכה
קורבנות אמיתיים משך חודשים רבים,
נעלמו חיש מהר.
קשה לדעת מה בדיוק רוצים הצעירים שהכ ריזו
מלחמת קודש נגד העולם הזה. אולם הם
חלק של הווי זה. לכן מעשיהם כד, מכוערים,
כה חסרי אבירות, כ מו הנסיון שעשו, באחד
הלילות השבוע, לגנוב את הג׳יפ של צלמנו,
פול גולדמן, שיצא זה עתר, מבית חולים אחרי
ניתוח קשה( .הנסיון נכשל מפני שהג׳יפ היה
מצויד במתקן בטחון מיוחד, והמבצעים הס תפקו
בחיתוך הצמיגים.
העולם הזה איננו דבר המורכב ממשרד,
נכסים ומכוניות. אפשר להרוס את כל אלה
מבלי לפגוע במאומה בעתון. כי עתון הוא
בראש וראשונה תופעה רוחנית, דבר הקיים
בלב עורכיו. תופעה רוחנית אין למגרה אלא
באמצעי הרוח. אולם לשם כך דרו ש כוח רוחני
כלשהו. מעשה גניבה ואצבעות ג׳ליניט אינם
תחליף לו.
בכל זאת הייתי מבקש טובה פרטית מ מבצעי
המעשים. הייתי רוצה להבין מדוע
הם עושים את אשר הם עושים.
הנה הזמנתי אליהם: אני מוכן להתראות
אתם פנים אל פנים, יחידי, בלתי־מזוין, ב מקום
ובמועד שהם עצמם יקבעו אותו, לשם
שיחה רעיונית. אני נותן בזד. מילת־כבוד שלא
אשתמש בפגישה לשם טמינת מלכודת.
אני ממתין להודעה טלפונית. אם י ש דם
לצד השני.

מרדכי נדיר, תל־אביב

הצואר והמוסקטירים
שמחתי גקרוא בהעוגם הזה 792 ששגושים
מוסקטירים שג קריומבג תפסו בשעתו בצואדו
שג הספיקר בפרגמנט הבריטי והשגיכו אותו ה חוצה.
נא למסור את הפרטים הבאים ( :א) מד.
היח ארכו של הצואר? (ב) אם היה בו מקום
לכל השלושים?

יהודית גלמן, טבריה
יש להניח.שרד^מוסקטיר־טוראי אחד טיפל
בצואר בפועל, בעוד שהשאר מדרגת רב־חוסקטיר
ומעלה, נתנו פקודות.

הנוער והאופנה
כחבר תנועת־נוער אני מודיע שאחדל גקנות את
עתונכם אם יופיעו בו תמונות ומאמרים ראשיים
על נושאים כמו שמלות מפוארות (העולם הז׳דז
.) 791
אני מבין שכדי להיות בלתי־תלויים אתם נאלצים
לכתוב על נושאים אשר יענינו סוני אנשים שונים,
אפ איני. מבין כיצד עתון הנלחם בשחיתות יכול
לכתוב ברצינות על שמלות ותלבושות אשר נקנו
בודאי בשוק השחור.

עמנואל פרידמן, תל־אביב
העולם הזה אינו יכול להתעלם מקיומה של
האופנה, הקדיש לה מקום כלכל נושא אחר
בעל חשיבזת >חלק*<גדול •מהקוראים.

ענק. ברנשטיין — עיגוי. בן־גוריון — עני, מדיני.
גאור כג זה ברור שאתם: קומוניסטים, אימפרי־אגיסטים,
כנענים. אנטי דתיים, אבוגוציונרים, רבו־גוציונרים
— ,בקיצור כג מי שרוצה גיחם גכם
דעות יכוג גמצוא גכך אסמכתא בעתונכם. אכן
הפכתם געתונו שג כגג הציבור.
עגיכם גקבוע מי הוא ציבור הקוראים שגכם.
גא יתכן שאוהדי סטאגין ואוהדי צ׳אן־קיי־צ׳ק
יבואו עג סיפוקם בהציצם באותו עיתון. אתם
נאים באוביקטיביותכם. אני אומר: במאה העשרים
זה מנוחד גהיות אוביקטיבי.

העולם הזד, מוכן
להיות אוביקטיבי.

אברהם כהן, חיפה
להיות מגוחך, ימשיך

ושוב חדרה
גאחר בקור חבר המערכת שגכם אצגי, חשבתי
כי הדרתם גאמת( .וכי) בשבועונכם גא יפורסמו
דברים בגתי נכונים. כנראה טעיתי. רשימתכם עג
פרשת עירית הדרה (הועוגם הזה ) 789 גא היתת
מדויקת. גא השכגתי כנראה בהסברותי גשאגותיכם.
אי גכך ארשה געצמי גהעיר כמה הערות :
הידיעה כי חגק מתפקידי הועבר גאחד מסנני
אין בת כג אמת. עג יסוד פניות מצדי נבחר סנן
שני בעיריה, אבג רק גחצי-יום עבודה. מבחינה
רשמית גא הועברו גסנן יזה שום המכויות שגי,
ובזאת תוכגו להיווכח מתוך עצם העובדה ש בחירתו:
נעשתה גפי בקשתי. גא היה כאן בג שי•
קוג מפגנתי או בקורת ננדי.
הזזוכחות שהבאתי בפני צר
גי גציין שגמרות
כם. קבעתם כי ״נעשו זיופים בידיעתו המלאה שג
ראש העיר״ .הבאתי בפניכם את עדותו, בכתב, שג
התשגומים נעשו עג
מבד העיריה (שהכריז כי)
ידו גגא התיעצות אתי.
יריבי ניסו לביים חקירה משפטית אולם לא
הצליחו. העובדות נחקרו על ידי מבקר המדינה
והיועץ המשפטי. אן ז לא אחד מהם ייחם לי כל
אשמת.
אינני יודע על מקרים רבים של התעללות בלתי
מרוסנת בעסקן צבורי כמו בסקרה זה.

דוד ברמן, ראש העיר, חדרה
העולם הזד, חקר את כל הצדדים, חקרן
שנית, סבור שלאור העדויות הקיימות מסק נותיו
הגיוניות והגונות.

חזירי היזמה הפרטית

ככוד לחללים
תן הו עג רשימתכם אחד הנדודים (העוגם הזה
) 791 הנכם היחידים המקדישים מקום מכובד גזכרס
שג אגה שנפגו עג מזבח המוגדת.

יהודית, אחות אחד החללים, יפו

עובדות ואמת
אנו קוראים בקביעות את עתונכם ונהגים מקרי אתו
במרחק רב מארצנו.
בדרך כלל משתדלים אתם לדייק אך לא תמיד
בהצלחה. בהעולם הזיה 787 קראנו בתמידזה ש־המהפכה
הגדולה
היתה זו (הפצצה האטומית)
ביותר בתולדות העולם, מאז המציא נזיר נרמני
אלמוני בשם ברטולד שוארץ, במקרה. את אבק
חשרישה.״
שוארץ אינו־ אלמוני. המצאת אבק השריפה ממ חסה
לו עקב העובדה שהוא יצחק את תותחי הברו־נ
זה הראשונים בונציה. באותה מידת בטחון מיח סים
המצאה זו ל: רונ׳ר בקון, נזיר אנגלי ;
אלברט הנדול. נזיר משוודיה; מרקו סולו, אשר
יש טוענים כי הביא את אבק השריפה מסין.
על כל פנים עובדה היא כי הסינים היו הרא שונים
שהשתמשו באבק השריפה׳ עוד במאה ה ראשונה
לספירת הנוצרים. הראשונים אשר חוש חש
ו בו למטרות הרם — האנגלים, בקרב כרסי.
בשנת .1346

סמל אמיל ירוחם,
סמל חיים פרימן,
בית הספר של הצי הצרפתי,
למרק — פולניק, צרפת,
אתם בדרך כגג נאמנים געובדות ומביאים את
^יריעו ת כפי שקרו. אבג אינכם חופשיים מנסוחה
? צו ר ה הנראות גבם, והפונמת, גדעתי. אביא כמת
ד ונמות :
אם אתם, ככג יתר דזעתונים מקבגים את העוב דה
כי נטרפה דעתו שג אדן נריו (העוגם הזה 800
״באופן זמני.״
״.אתם רק מוסיפים הערה —
^4ועוגם הזה. ) 784( .היה קוגע ומענין. הראיתם
^ ו ת סטאגין באור זזייבי׳ .לוא צדק בנבואותיו
בעבר וגגא ספק נם בעתיד.
באותה מידה בה צדק סטאגין פיארתם גם את
יאמריקה (העוגה החזה 783 נוצר רושם כאיגו
.אורח החיים האמריקאי תוא הבריא ביותר.
י אותו דבר חג עג יצחק שדה: גדעתכם היא

האין זו שערוריה, שנידול חזירים (והעולם הזח
) 791 מותר רל, בהתישבות הפרטית ואסור על אדמות
הל,רן הקיימת? זוהי דוגמה בולטת של כסיה
דתית. הכללת סעיפים דתיים מסורתיים אלה בתק נות
הקרן קיימת מעמידה בעיה מצפונית בפני כל
אחד מן התורמים של קרן זו, השוללים התבדלות
רוחנית ורואים בגידול חזירים דרך מועילה לשי פור
מצב המזון.

ראש השנה?

ד״ר א. זק, תל־אביב

הייתי מציע לעתונכם לברר פעם את הבעיה ה אם
האחד בינואר או א׳ בתשרי הוא ראש השנה
בשביל מרבית •האנשים במדינה.
בליל האחד בינואר מלאו רחובות תל־אביב חו־ננים
אשר שמחו בראש השגה הנוצרי. רק מע טים
מחוננים אלה היו נוכרים, רובם היו יהודים.
בחלקם אפילו יהודים טובים.
עובדה היא כי לגבי מרבית התושבים התאריך
הזכור להם והידוע להם הוא האזרחי. רבים אי נם
יודעים כלל מהו התאריך העברי.
אולי כדאי להסיק את המסקנות ולבטל בכלל
את הלוח העברי ואת ראש השנה היהודית?

איסר כהן, ירושלי ם
סטיות זזשתוממתי כשנודע לי שיש כאן בארץ אנשים
רבים הסובלים מסטיות מיניות. עד #כשיו קראתי
על כך רק בספרים. נליתי לתמהוני כי נגועים
בזה אפילו כמה מחברי הקרובים.
הייתי רוצה לדעת משהו על בעיה 1ו, שנראית

מוזרה בעיני.

יהודה גולן, תל אביב
אבל לא בעיני מערכת העולם הזה, החוקרת
את הבעיה, תפרסם את תוצאות החקירה.

ישראלים כנכד
מאמרכם על העריקים באמריקה (העוגם חזה
) 789 אינו מציאותי. המשטרה אינה רודפת אחרי
סעורקים. שוחחתי עם כמה מהם. באמריקה אין
פחד משטרה, זו המדינה החופשית ביותר שראי תי.
אין צורר בכל תעודה והמשטרה גא תפנע
באדם אם גא עשה רע.

הממשלה :

ז. הלפמן, ברונקם, ניו־יורק

המשא

העולם הבא עונה

ומתן.
הקורא א
הדתיים: תתתתתתתתתת ז שואל :
בי. ג׳י : .תת 1
האם יש בארץ צנזורת 7
הדתיים: תתתתתתתת 7

בי. ג׳י : .תתתת !
השבועון המצויר

לאי-נפורמציה
הדתיים: תתתתתת !
בי. ג׳י : .תתתת ! !
קורא יקר,
הדתיים: תתתת...
הציור בהמשכים
תודה על המכתבים ועל שני למחרת בעתונים :
האשה הגבוהה ביו תר בהחבילה
ששלחת לרגל הו פעת
העולם הבא. אגב, שכחת חברי מפלגות דתיות למש עולם.
רות
תת־שר.
לצרף לחבילה את ה׳פצץ.

(תל־אביב)

פתרון החידון
החקלאי

מרבית הקוראים נחשו שה־הספור
בהמשכים ()2
חידון החקלאי לא היה אלא
תוכן הפרק הקודם: אין הולכס־שולל והלצה (לא מו ע
כבה הנר. אמר משה: צלחת ביותר) ,פרט לי. ו.
נדליק נר נוסף. אמר ועשה( .רעננה) ו״אדם״ (אילת הש לפת־חר)

,ששלחו פתרונות לא
נכונים.
(המשך יבוא)

(המשך בשבוע הבא׳

//העולם הזה״ 793

5כינואר .1953 ,העתונים מלאים משכר. הכותרות
צועקות אכטלה המונית, מצב קטסטרופלי כעני
סיס רכים. הקהל קורא את הכותרות׳ נד בראשו:
רע, רע מאד.
חוליות הכיסוי של, העולם הזח״ יצאו לבקש את
המשבר בחנויות, בשווקים, אצל עקרת-הכית. חן נכו
עשרות עדויות אשר ארבע מהן, אופייניות כמיוחד
לארבע הדעות העיקריות, מופיעות בעמודים הבאים.

מה המסבגו ת?
• המצב בינואר 1953 הוא פסיפס של אורות
וצלליש׳ כמעט ללא כל שיטה הגיונית. אדם אחד, אב

לארבעה ילדים, מהסם להוציא 35 פרוטה לנסיעה
באוטובוס, הולד מרחק של ארבע תחנות כרגל. חכרו,
עורך־דין, משלם כלב קל 500 פרוטה למונית כדי
לעבור אותו מרחק כמעט, וכאותה מהירות.
• שבכות רחבות יודעות על המשבר רק מתוך
העתונים. אלה הם: רווקים המשתברים עדיין היטב,
מוציאים רק חלק קטן מתקציבם על מצרכים חיוניים־
כני מקצועות מונופוליסטיים, כגון רופאים,
עורבי-דין, רואי-חשבונות, בעלי־מלאכה רכים, סוחרים
ותעשיינים בענפים שטרם נפגעו, זוגות צעירים
שאין להם ילדים.
• שכבות אחרות נפגעו במידה רכה, נאלצים
לצמצם מאד את תקציב המותרות, כדי לשלם את

המחיר העולה של מצרכים חיוניים. אלה הם: אבות
למשפחות מטופלות כילדים, שתקציב המזון שלהם
חשוב מאד, כעלי משכורות קבועות׳ שאינן עולות
בד בכד עם ההתיקרות האמיתית, בגון פקידי ממשלה,
פקידי חברות גדולות.

הא נבון לבראלמצב זה משבר?
• מעטים כרחוב הזוכרים את המשכר האמיתי
האחרץ, שהתחיל עם מלחמת חבש ומאורעות 1930
ונגמר בעת מלחמת העולם השניה. אז נאלצו הורים
להוציא את ילדיהם מכית־הספר העממי ולשלחם
לעבודה. היתה ברירה כין קניית ברטים לקולנוע
( 43 פרוטה) או נקניק לארוחת הערב. ארבעה רווקים
שברו יחד חדר אחד. רוב הישוב היה שקוע כחובות.

משבר?
המצב הנוכחי עוד רחוק מאד ממשבר אמיתי כזה.
• לעומת זאת ישנה כשכבות הנפגעות כיותר
ירידה אמיתית של רמת-המחיה לעומת המצב לפני
שנתיים ושנה. עברו בהחלט הימים קלי־הדעת, כשפועלים
רבים סרבו לעבוד שעות נוספות מפני שלא היה
להם על מה להוציא את הכסף, כשכמעט כל אדם קנה
מכל הבא ליד, אם היה לו צורך ככד ואם לאו. היעלם
קלות־דעת זו עוד איננה משכר, מהווה רק חזרה למצב
נורמלי, הקיים ככל שאר ארצות העולם.
• המשבר האמיתי החל בשכבות שאין להן
הגנה טבעית: בני המעברות -ותושבי ערי־העולים.

.אני בן .31 נהג רונית. גר ג
אהרון \רס 0ן: משבר? 11 אסון!
חור שכור עם מטבח משותף. יש ליאשה ויל ה ואני מחכה לתינוק שני.
עליתי ארצה ב־ 936ג, אבל איני זו כ ר שהמצב היה אי־פעם כל כך קשה. ההכנסות יורדו ת
מחודש לחודש — עוד מעם יהיה כדאי יו תר להיות פקיד ממשלתי מאשר נהג מונית. זה
כבר לא משבר, זה אסון ! אין לנו הרב^ ,ז מן לבילויים. אבל גם אילו היה ז מן׳ לא היה
התקציב מאפשר את זה. לא קניתי חליטה זה שנתיים. רק בשביל הילד איני חוסך מאומה.
אקנה לו את כל מה שהוא צריך — אפילו אם בגלל זה אכנס לחובות. למה אני הולך
למצחצח נעליים? זה רק מקרה. אני צריך לפגוש מישהו, ואיני רוצה להיראות כחורני

כשר:

״אני בת ,27 אשת רב־סמל בצבא־יהודי
ת כהן: איני יודוו ת מה וה!
הקבע. במקצוע האזרחי הוא מסגר.
אנו מוציאים הרבה כסף. לא כל כך
על הדברים החיוניים כמו על מותרות. בעלי ואני צעירים עדיין ורוצים להרגיש בזה. אנחנו
הולכים לקולנוע לעתים קרובות, אפילו שלו ש פעמים בשבוע. בממוצע פעם בשבועיים אנחנו
הולכים לבית־קפה לרקוד. אנחנו מוציאים גם הרבה על הילד. במחירים רשמיים אי אפשר
להשיג ב שבילו כמעט כלום. הוא דור ש הרבה. סורף כל מה שנותנים לו. עכשיו אני חושבת
שנצטרך לקצץ הרבה על מותרות, להוציא יו תר כסף על דברים חיוניים, האם זה משבר ז
הכל אומרים לי שכן, אינני יודעת בדיוק מה זה משבר, אני לא מוכנה להביע דעה.״

חזיר

לבל!

בשר אין. אך חזיר י ש במסעדות רבות.
הוא עולה ביוקר, אבל הדבר אינו מש פיע
— עדייו. הגירוי חזה מדי לאזרחים
שרעבו ז מן כה רב לבשר. הם משלמים
5ל״י עבור ארוחה. למרות המשבר.

״אינני זו כר מתי שקנו כל
•דקות: סונים בשפע
כן־ הרבה ביום אחד,״ אמר
ביום הששי מוכר הירקות
בשוק הכרמל. מזג האויר החם, שיפגע בענפים רבים, הביא ברכה
ליבול הירקות. חוץ מזה אין ב שר ודגים, ולכן זקוקות עקרות־הבית
לכרובית ולעגבניות, שתמלאנה את הצלחות. עגבניות, בצל,
תפוחי־אדמה, עודם בפיקוח, אד הכרובית והגזר שו חררו. הדבר לא
שיגה הרבה לכאן או לכאן, והמצב בשוק הירקות אינו יכול ללמד
הרבה ביחס למצב הכלכלי הכללי. אין כאן סימנים למשבר.

״אני רוצה שביום הראשון
עו ף: דק ד רו שכסף
תהיה תרנגולת בסיר של כל
צרפתי,״ אמר המלך הנרי ה רביעי.
בישראל היה זה חלום. אך עתה הדבר אפשרי: דרו ש רק
כסף. מצב המספוא רע. הלולנים מוכרים את המסילות. הקהל קונה
כל תרנגולת: זה עולה רק 4או 3.500ל״י, שתי לירות פחות מאשר
המחיר בשוה השחור עד כה. התנפלות ז ו גם היא אינה יו מז ת על
משבר. השאלה היא רק: כמה אחוזים מתוך האוכלוסיה יכולים
להרשות זאת לעצמם י והאם יימשך תיאבון זה גם בעוד חודש ז

״אני בת .46 בעלי חייט. אני גרה עם בע חוה
לכ מן: לא. לדעת ל א
לי בדירה שכורה. י ש לני ילדים נשואים
ונכדים. מעולם לא קניתי בשוק השחור.
מצבו הכססי של בעלי לא איפשר לי את זה. בשוק לא קניתי היום כמעט כלום, והוצאתי
המון כסף. הרבה יותר מהרגיל. בו ר ך כלל מוציאים בערך 15ל״י בשבוע על מזונות.
עפשיו אנו צריכים כ־ 20ל״י, אפילו •22 בילויים ׳׳ אף פעם לא בילינו הרבה, גם מפני שלא
היה בשביל זה כסף, וגם מפני שלא היתר, לנו נטיה לזה. לכל היותר אנו הולכים פעם
בשבועיים לקולנוע, לראות סרט סוב. לדעתי אי אפשר לקרוא לזה ש קור ה. ב שו ק בשם
משבר. זוהי עלית מחירים, לא נעימה לקונה, אך טבעית מבחינת המצב הכלכלי.

״אני בת , 19 עקרת בית. נשואה
עכסה ודאנ: אולי. קול ל היו ת
לא מזמן. לא עובדת. גרה בשני חד רים
עם בעלי. שהוא מנהל חברה
ליצוא. משבר? אני חושבת שיש. מפטרים המון אנשים מהעבודה ...לא, איני מכירה אנשים
שפוטרו — אבל כותבים על וה כל הזמן בעתונים. רק אתמול הייתי בקולנוע. לפגי זה
לא ראיתי המון ז מן סרט. אולי שבוע וחצי. בדרך כלל אני מבקרת פעמיים ב שבוע בקולנוע,
ופעם בשבוע אני יוצאת לרקרד. מבקרים גם בקונצרטים ובתיאטרון. איני מרגישה במחסור
מיוחד. איני קונה גם יותר מאשר נהגתי לקנות בז מן שהקיצוב היה קיים. למשל שוקולד —
זה מגרה קצת, אבל זה לא כל כך נורא. אם אומרים שיהיה משבר, אז הם בודאי יודעים.

ממתק׳ :הפיתוי ר ב מדי
״שימו לב — שוב למכירה בונבוניירו ת!״.
אומר השלט• אמנם .,המחירים אגדתיים.
אולם האיכות מצייינח, אחיי שנים של
ממתקים גרועים. הילדים חושקים בהם
— ולא רק הילדים. הקונים רבים.

הזבנים, שהיו רגילים לשרת את
נעל״ :אין קונים הגבירות הרגליים היפות של
והפחות יפות של הגברים, היי
בין הראשונים שהרגישו כי קרה משהו. החנויות התרוקנו. הפיקוח
הורד, אולם הלקוחות לא באו. איש איני מתלהב להוציא 10ל׳׳י
עבור זוג נעליים (גרועות) או 16ל״י לזוג נעלי־ייצוא. ישנה תקווה
בלב הקהל כי המחירים יו סיפו לרדת. ובכלל, כדאי יותר לתקן נעליים
ישנות — מנהג רגיל בעולם, פחות רגיל בי שו ב הישראלי המפונק.
חוץ מזה אין חורף, אין גשם — ואין צור ך לקנות נעליים חורפיות.

אפשר היה
קולנוע- :כד הכרטיס• נמכרו!״
לצפות כי
הקולנוע יהי־יה
הקרבן הראשון למשבר. אולם ההיפך הוא נכון. בתי הקולנוע עודם
מלאים ברוב ההצגות עד אפס מקום, וכל הרוצה בכרטיס לסרס פופול רי,
ייטב לעשות אם יעמוד ב תור בצהריים. ספסר עוד יכול למכור
כרטיס בלירה, ורק לעתים רחוקות יתקשה להיפטר מפנו. בראשית
השנה היתד, ירידה מסויימת, אולם מאז יציב המצב. אם אמנם
הבד מאפשר בריחה מן המציאות, הרי נראה שי ש ממה לברוח.

העם

להבות לוותר על כספם של הערבים. האמרי קאים
לא הראו כל התלהבות להיפרד מכספם
שלהם.

״בתולה — כתובתה מאתיים (זוז) ואל מנה
— מנה (מאד אמר הדין. עד כה
היו הרבנים נוהגים, בהתאם לכך, לרשום
בכתובת הבתולה הנישאת לגבר 50ל״י,
עם פחת מתאים לאלמנה. בעדינות רבה הת עלמו
הרבנים מקיומו של סוג שליש ק שאינו
שייך לשני הסוגים הנ״ל.

מפלגות

ינחיו־ ה ב תודין

וווד קנה קש? סן

מאז יום היוולדה, אפשר היה להשוות את
מפ׳׳ם לגמל, בעל שתי ד ב שו ת* .הפרש היה
צריך להיות מוכן להיטלטל לפנים ולאחור
בין הקיבוץ־הארצי לבין הקיבוץ־המאוחד, בין
מחנה לאמוני מאד לבין מחנה שראה עצמו
השבוע הודיע הדור המפא״יי על הכוונה
להעלות את מחיר הבתולין בכתובה, בהתאם
חלק בלתי נפרד ממחנה המהפכה הקומוניס לרוח
הזמן, ל־ססז ל״י.
טית. רכיבה ז ו לא היתד. לסי טעמו של כל
היתד, זאת גולת הכותרת של מ או ר עו ת ^ אחד, אך לעומת זאת יכול היה הרוכב לסמוך
השבוע — -העליה הכללית של ר. מ חירי ם *,על כושר־ההתמדה האגדתי של החיה.
החל משיחת־סלפון לקביעת פגישה עם בחו מאז
יו מו הראשון הועמסה מעמסה רבה
רה וכלה בוהצאת המשפט ל אי שור הגירו שין
על גבו של גמל זה. מאות פעמים היה נדמה
ממנה. עלית מחירם הרשמי של הבתולין
כי הנה הגיע תורו של הקש האחרון המ היתד,
סמל מושלם לתהליך זה: לא כל כך
פורסם, זה העתיד ל שבור את הגב. אולם
מבח־נת הבתולין כמו מבחינת המח־ר.
הגב הוכיח עצמו מוצק ביו תר: המיטען כבד
והלך, ואילו הגמל הוסיף לחיות בשקט מן
המזון המצטבר בגופו.
סופיכההלט? השבוע היה נדמה, למ נשק
הוא עסק
רות כל זה, כאילו נתגלה הקש הסופי בהח לט.
הוא לבש את דמותו של חבר־המשק,
המאבק לבש צורה משעממת ושיגרתית :
אשר בני סיעת השומר־הצעיר החליטו ל שגרו
חליפת איגרות, הודעה לעתונאים, הצהרות
לכינוס הנוער הדימוקראטי (הכפוף לגו ש ה מנוסחות
בז הירות. רק מעסים מבין האזר מזרח•)
בפראג, בניגוד חותך להחלסת המי חים
עמדו על המשמעות העמוקה יו תר של
עוט במפלגה.
מאבק מיוחד במינו, אשר המציאות הישרא חום־השדרה
של הגמל החל רועד מן הגול לית
כפתה אותו על שרות־החוץ הישראלי.
גולת ועד לקצה הזנב. ליו שבי הדבשת האחת
נושא המאבק היה נשק. נשק זה יכול
נראה הדבר כי הפעם נחצה הגבול האחרון
לרטש את הבטן ולרו צץ גולגלות. אולם הוא
בהחלט: לא בלבד שמאיר יערי וחבריו לא
יכול לשמש גם בסים לעסק פורח. זאת גילו
סילקו את משה סנה מעמדות ההשפעה,
האנגלים. לכן הקטינו את השימוש העצמי
כדרישתם, אלא אף שלחו נציג לעיר־כלאו של
בנשק שהם מייצרים (ראה נוכל העולם) ,הח מרדכי
אורן, ע-ר־משפטו של רודו ל ף סלאד
ליטו למכרו לכל המוכן לשלם ע בורו כסף
סקי.
טהור (פחות או יותר) ,מזומנים על השולחן.
שני אנשים, בשני הקצוות, השמיעו אנחה
כמעט קולנית של רווחה. בצד אחד היה זה
במרחב השמי נמצאו לקוחות רבים. כמעט
יגאל אלון, שנדמה לו כי סוף־סוף יצליח ל כל
ארצות ערב היו מוכנות להשקיע כסף
שכנע את אנש־־הקיבוץ ההססניים, בני סיעתו,
במטוסי־סילון מבריקים — מתוך הנחו; נכו מסוגו
של אהרון ציזלינג מעין־חרוד, לוותר
נה כי לד־קטסור זו הי השקעה כדאית יו תר
על זהירותם המסורתית, לבחור בחית־רכיבה
מאשר הקמת בתי־חולים או בתי ספר המר חדשה.
בצד השני היה זה משה סנה, שקיוה
עילים רק את נפש הנוער ברעיונות מסוכנים,
להיפטר סוף־סוף מאנשי לאחדות־העבודח
כגון קידמה ודימוקרטיה.
במפלגה, לה־שאר לבדו עם מאיר יערי וחב החזית
השניה. המצב העמיד את מדי ריו
לשיחתרעים ועריכת־חשבון.
נת ישראל במצב עדין מאד. אמנם סכנת
עמדתו של סנה השתפרה במידה ניכרת.
הסיבוב השני רחוקה לא פחות מתמיד. אולם
אמר מי שהיה ראש המיפקדה הארצית של
כשנדמה לדיקטטור שי ש לו די נשק כדי לז ההגנה
על מי שהיה מפקד הפלמ״ח תחת
כות בנצחון קל, טבעו של דיקטטור הוא
להשתמש בו.
פקודתו :״אם אני סוכן הקומאינפורם, אז
ייגאל אלון הוא סוכן האינטליג׳נס !׳׳
הדרך בפני ישראל היתה פשוטה מאד: היא
יכלה לקנות את מטוסי־הסילון, בדיוק כמו
הערבים. האנגלים לא הסתירו כלל שלדעתם
לכרמ סרג ה הגונה -שרי ח
השקולה תהיה זאת דרך נבונה מאד. אולם
לישראל אין כסף.
אופנת הפילוגים במפלגות השונות פגעה

דינ

הכלליים, הקים לעצמו גו ף חדש בשם אחדות
האוסר״ החל מוציא ש בו עון חדשות סוף
השבוע בכל מוצאי־שבת, היום האחד בו אין
לו כל צור ך לעמוד בפני התחרות.
גם במפא״י קם פורש, אף על פי שסכנתו
קטנה בהרבה אפילו מסכנת יעקב גיל לציונים
הכלליים. האיש: יעקב אולסקר, מיסד׳ מר כז,
יו׳׳ר והחבר הרשמי האחד של התנועה
הרדיקלית של פועלי ישראל.
דוגמא לחניד מסא״יי. בטרנופול, פו לין,
בה נולד אולסקר לפני 44 שנה, עשה
את ד,כיתתו הראשונה עם המושג רדיקאלי.

מדיניות

בחרה ישראל, א־פוא, בדרך השניה: לה קים
ככל האפשר המולה עולמית כדי למנוע
מן הבריטים מכירת נשק למי שיש לו כסף.
אותה שעה נפתחה חזית שניה באמריקה,
לשכנע את אייק שעליו לתת את נשקו חינם-
אין־כסף למדינה הקרובה כל כך ללבם של
מליוני בוחרים אמריקאים־יהודיים.
השבוע לא שררה אופטימיות רבה לאורך
שתי החזיתות. האנגלים לא הראו כל ד,ת־

גם בשני הענקים הגודלים ד״ר (ומוסמך לר בנות)
יעקב גיל נטש את מפלגת הציונים
* בני הארץ רגילים יותר לגמל הערבי, בעל
הדבשת האחת, הגדל בצפון אפריקה ודרום
אסיה, מותאם במבנהו במיוחד לצרכי המדבר.
הגמל הבאקטריאני, בעל שתי הדבשות, גדל
בעיקר במרכז אסיה, מותאם יותר לנוף סלעי
והררי.

מייסד-מפלגה דוד אולסקר
ואם אפשר, גס דולארים
הוא הגיע למעמד סגן יו ״ ר של מפלגת הציו נים
הרדיקאליס במקום.
כתוצאה מפעילותו הפוליטית נאסר אולס־קר,
החליט לעלות לארץ, להצטרף לקבוץ.
כאן החלה פרשה של גלגולים המוכרת לעו לים
רבים: הוא הצטרף למשטרת המנדט,
אחר התגייס לצי הבריטי. לפני שבע שנים
החליט כי כדאי לו להיות איש מפא״י, עלה
בדרגה, קבל את משרת מזכיר סניף מפא״י
בצפת•
חולסקר לא היה אדם המוכן לקבור את
עצנ,ד במקום נידח כמו צפת. הוא החליט
להתבלט, להקים רעש, הוציא כ רוז בו דרש
שנויים כה מרחיקי לכת במבנה הסתדרות
העובדים עד אשר, אילו היו מתקבלים, היו
מכשירים אותה להצטרפות ללא תנאי למפ לגת
הציונים הכלליים.
התוצאה: מפא״י הוציאה אותו מ שורו תיה,
על המשמר הצביע עליו כעל דוגמא
מאלפת לחינוך מפא״יי׳ בדרך, בטאון הציו נים
הכלליים פרסם את הכרוז בשמחה גלויה.
לפני כן הצליח אולסקר לעורר את חמת
הג׳וינם, כאשר האשים את עובדיו בעדן, שם
שימש שליח, במעילות, גניבות, הרעבת עולי
תימן. כן הצליח לסיים את עבודתו כפקיד
ב ארגון הסוחרים בצורה לא פחות סוערת,
עת האשים את מנהיגי הארגון בהאשמות
דומות.
הקואליציה הפריעה. ב כרוז הראשון
שהוציאה מפלגתו החדשה קרא אולסקר לח־סול
השחיתות והאופורטוניזם, דרש את הח זרת
האידיאליזם׳ ההקרבה, והחלוציות, את
עידוד היוזמה הפרטית, שמירה על האינ טרסים
של צבור הפועלים, חיזוק האמונה
באלהים ובעשרת הדברות, ש חרור המולדת
כולה.
בתשובה לכרוז שהודבק על קירות שלש
הערים הראשיות בארץ קבל אולסקר מספר
מכתבים, אולם לעת עתה הריהו חברה היחיד
של מפלגתו, נאלץ לקיימה מתוך משכורתו
כפקיד במשרד המסחר והתעשיה.
גילל אולסקר את תכניתו לעתיד :״הקו אליציה
החדשה בין מפא״י והכלליים הפריעה
לי במקצת, אבל אחכה חודש ואראה איך
הם נוחלים מפלה ניצחת.״
אשר לעבודתה המעשית של מפלגתו ב שעה
זו, היא מתחלקת לשנים ( :א) החלטה
(פה אחד) על ברכה בין־חברית (אגרוף

קמוץ)׳ (ב) נסיעת
לשם איסוף חברים
הסביר אולסקר :
לשלוח שליח לחוץ

היו״ר שלה לחוץ לארץ
ודולארים.
״כל מפלגה הגונה חייבת
לארץ.״

ם ז1נ1ת
קוקור־קו
לפי אומדנה ממשלתית מקרקרות בישראל
2700000 תרנגולות. למעשה מגיע מספר ד,מ־קרקרות
ל־ . 3500000 מלבד קירקור עוסקות
תרנגולות אלה באכילה, מנהג מגונה, אך
מתמיד. לשם כך יש צורך במספוא. מספוא
אין.
לולנים רבים מצאו תרופה פשוטה למצב
(ול תרנגולות) :הם קנו לחם טוב, האכילו
בו את העופות *.
דעופו ת השמיעו קוקוריקו של שביעות
י צון. פחות מרוצה היתד, הממשלה. ב צפון
הארץ הטילה קיצוב בלתי־רשמי על הלחם,
ריתקה כל חנווני למאפיה אחת ויחידה׳ אסרה
עליו להגדיל את.המנה הרגילה שהוא מקבל.
בצורה זו ביקשה למנוע את הסתננות הלחם
לסי התרנגולות.
הלולנים הסיקו את המסקנות, החליטו לש חוט
חצי מיליון תרנגולות. מאחר שגם ב ישראל
אין תרנגולת מתה מטילה, יש לצפות
לירידה ניכרת באספקת הביצים. לעומת זאת
הופיעו השבוע כמויות גדולות של עופות
בחנויות הארץ.
הממשלה, שהבינה כי עליה לפצות את
הלולנים על ההפסדים, שיחררה עופות אלה
מכל פיקוח וקיצוב, הרשתה ללולנים לקבוע
מחיר שנראה להם. הוא הגיע ל־ 4,000ל״י.
בשבוע הראשון היו קונים לרו ב (ראה
רפורסג׳ה) .המחיר היה זו ל מן המחיר בשוק
השחור עד כה ( 6,000ל״י) .אמנם, רבים קיוו
כי המחיר ירד, בימים הקרובים, ל־ 2,000ל״י.
אולם היתד, זאת אשליה בלבד. ואם לא יוכל
כל אחד לקנות כאוות נפשו התאבה, הרי גם
זו לטובה: אם ישחטו חצי מיליון עופות,
יספיק הדבר רק למנה חד־פעמית של שלי ש
ק״ג לנפש. מיעוט הקונים יאפשר מנה גדולה
יותר לאנשים שכיסם אינו נופל מקיבתם.

ש משעמם
אחרי שהוגבל השימוש בלחם ב אזור הצ פון
(ראה לעיל) פשסה השמועה כי הממשלה
תנהיג קיצוב כללי של מיצרך ראשי זה.
אולם גם הפקידים הנלהבים ביו תר לפיקוח
הבינו כי אין הדבר יעיל: אי־אפשר בהחלט
לממשלה נאורה להקציב פחות מחצי כיכר
לחם לנפש ליום. כיום צורכים אזרחים רבים
פחות מכמות זו. הקיצוב עלול ד,הגדיל את
הצריכה, לפי החוק הבדוק: כל אזרח אוהב
לאכול את כל אשר הוקצב לו.
אולם אין פשר הדבר כי על הממשלה לתת
לאזרחיה את הלחם בחצי חינם. אין זה נעים,
אל נכון, להגדיל את מחיר הלחם. אולם האוצר
רצה בכך מזמן, והפעם הוא קרוב לביצוע :
מחיר הלחם עתיד לעלות.
יהיה זה רק אחד המיצרכים שיפלו קרבן
למעשה כלכלי בעל שם משעמם מאד :״הת אמת
שער החליפין״ .פרו ש הדבר: הממשלה
מקבלת את הדולארים מן הסוכנות היהודית
(הקרנות, המגביות ו שאר צורו ת השנור) ,מש למת
עבורם 700 פרוטה לדולאר (שהן רבע
מן הערך האמיתי) .היא השתמשה בדולארים
אלה כדי לקנות מזון לאזרחיה, חישבה את
הדולארים לפי שער של 357 פרוטה לדולאר
(שהן שמינית מן הערך האמיתי) .במלים
אחרות, הממשלה נתנה לאזרחיה מתנה של
343 פרוטה על כל דולאר.
עתה החליטה הממשלה שי ש גבול לטוב־לב
זה, אפילו כשהוא ק שור בקולות בימי בחי רות.
היא כבר קבעה כי הדולארים המוצאים
עתה
י חו שבו
לתה, קפה, סבון ושמנים,
לפי מחיר של 700 פרוטה לדולאר.
המוציא לחם מן הדולאר עומד בתור.
רדין שיטור ה שדוד
בינואר שנה שעברה כונסו עובדי קול
ישראל על ידי אהוד אבריאל, שהיד, אז מנהלו
הכללי של משרד ראש הממשלה אליו שיי ך
שרות השידור. התבשרו העובדים כי מלחמ תם
לסילוקו של ד״ר מנחם סוליאלי הוכתרה
בהצלחה. הוא נתמנה מעין נשיא כבוד של
שרות השידור. התואר: יו שב ראש המועצה
הצבורית. במקומו מונה לתפקיד זה משה
( מוי ש) פרלמן מנהלה המשופם של לשכת
* הם לא היו יחידים במערכה. מנדלי החזיר
נהגו באותה שיטה, הוסיפו את ההוצאות
למחיר הבשר.

.//העולם הזה״ 793

המנהל הקשיש והשמרני בעל
העבר־ הציוני העשיר למשה פרלמן הצעיר׳
רב־המרץ והאנגלו־סכסי מצא חן בעיני עובדי
קול ישראל — צעירים ברובם, ועם הכנסו
לתפקידו התיעץ עם דניאל אנרייט, בוגר גימ נסיה
הרצליה שעזב את הארץ בגיל צעיר
והפך מומחה אמריקאי לשידור, קבע אמנם
דמות חדשה לשרות השידור. הרצון היה טוב,
באומץ לב רב הרחיק משה פרלמן את ה תוכניות
הכבדות, המעשממות, העביר חלק
מהן לתוכנית מקבילה.
היה זה נצחון בסבוב ראשון. בסבוב השני
הפעילו קבוצות הלחץ השונות, הרואות זכות
לעצמן להופיע ב שידור ללא כל התחשבות
אם מה שיש להן לומר מענין את המאזין
או לא. משה פרלמן לא יכול היה לעמוד
בפניהם ; הלחץ בא מהחלונות הגבוהים.
תוך ז מן קצר חזר הכל להיות כמעט כש היה.
השעמום הסתנן לאט, אבל בבטחון.
נותרו רק תוכניות ספורות אשר חודשו בהצ לחה,
עדיין לא מתו.
אילו חי שרות השידור בחלל ריק יכול היה
להיות טוב לכל המעונינים (פרט למאזין,
כמובן) .אלא שהתנכלו לו משרד האוצר וועדת
היעול הממשלתית אשר גרמו לכך שמטעמי
חסכון כספי יפוטרו, בדיוק שנה אחת לאחר
שמשה פרלמן קיבל את המשוכות 15 ,מעוב־השרות.
אילו היו הפיטורים פוגעים רק באנ שים
מסוימים, לא היה הדבר נורא, אבל מגמת
הצעד הזה היה בטולן של משרות אשר נראו
מיותרות ליוסף בן פורת, מראשי המנהלה
של משטרת ישראל, שהיה חבר ועדת היעול,
טיפל ביעול קול ישראל•
השאלה הנשאלת כיום במסדרונות שרות
השידור: מתי יתמנה משה פרלמן למפקח
הכללי של משטרת ישראל?

ממשלה ב״דרו בורמה״
״אם בי. ג׳י. נוסע לחופש, סימן שתהיינה
צרות !״ נאנח פקיד ממשלה טרוד בירושלים.
הוא היה רק אחד מרבבות שניסו, השבוע,
לפענח את החידון הלאומי הגדול: מדוע
הכריז דוד בן־גו ריון במפתיע שהוא יוצא
לחופשה ממושכת, אף כי לא עברו חדשים
בי שיבון ן
האחרונה?
רבים, מאז חופשתו
האחרונות בכנסת׳ בשעת המאבק על הנשי אות
והמשלה החדשה, שפע בי. ג׳י. מרץ
וטוב־לב• הוא לא נראה כאדם הזקוק לחופ שה
דחופה, ביסוד לא בשעה שגם שאר חברי
הממשלה העיקריים הסתלקו מן הבמה.
גם משה שרת, שר־החוץ ומספר 2בין
שרי מפא״י, גילה תאוות נסיעות בלבו, נסע
לראנגון׳ בירת בורמה (אף כי תחילה נקבע
שפנחס לבון יסע לשם) .המטרה הגלויה :
לייצג את מפא״י בועידת המפלגות הסוציא ליסטיות.
המטרה הפחות גלויה: שרת, כמו
בן־גוריון, השתעשע מזמן בר עיון של גוש
אסיאתי — ר עיון יפה כשלעצמו, אך בלתי
מציאותי כשמטפלים בו כבמישחק.
אותה שעה ממש נעלם גם מספר : 3דב
יוסף. לעומת בי. ג׳י ,.שהסכים לבלות את
חופשתו בארץ אך איים לעבור לחוץ־לארץ
אם יטרידו אותו׳ הניח יוסף מראש שיטרידו,,
נסע י שר לצרפת.

מה היה פשר ״דרך בורמה״ פתאומית
זו? את מה באה לעקוף?
המשק בכל פעם שקרב מועד האסיפה הכללית
הדו־שנתית של התאחדות בעלי התעשיה,
מתעוררת לתחיה קבוצת אנשי אופוזיציה
מושבעים, השואפת למגר את מה שהיא
מכנה בתואר ״ שלטון העריצות״ במרכז ההת אחדות,
ברחוב מונטיפיורי , 13 תל־אביב•
נשמעים באספה נאומים תוקפניים אחדים.
אבל הסערה שוככת תמיד עם העלאת הצעות
הוועדה המתמדת. לבבות מתנגדי אריה (הזקן)
שנקר, יו״ר ההתאחדות מתרככים׳ הכל מס תיים
בהפי אנד.
לפני שנתיים נזדעזעה ההתאחדות. חבר
הנשיאות מקס רוזן׳ יצרן טקסטיל, התפטר
מנשיאותה, הסתגר בתוך עסקיו.
היתה זו בדידות מזהירה. פעמיהם של
כל הבלתי מרוצים ממדיניות נשיא ההתאח דות
הופנו לביתו של רוזן .״הוליכנו לקרב —
אנחנו אחריך,״ התחננו בפניו אנשי האופו זיציה.
אבל מקס רוזן לא רצה בהתמודדות
עם שנקר הישיש, שמספר שנותיו גדול כמעט
פי שנים משנותיו שלו.

בשבועות האחרונים
תקלה טכנית.
השתנה המצב. היה נדמה שחלה תמורה רצי נית.
הקרח נ שבר ומקס רוזן נכנע ללחץ מע ריציו,
הסכים ששמו יכלל ברשימת אנשי
האופוזיציה שהתארגנו לקראת האספה הכל לית
הקרובה.
בראש האופוזיציה עמדו הפעם אנשי תע שיה
בעלי עבר צבורי גדול. ביניהם: דוד
דונסקי, לשעבר ראש ההסתדרות הציונית
בדרום אפריקה, ונתן דובינר. קבוצה זו
קבעה מטה כללי ב מלון קטה־דן׳ תל־אביב,
החלה מעבדת, לפי כל כללי התיכסוס הצ באיים,
תכניות מפורטות לקראת ההתמודדות
המכרעת.
כמו כל צבא מודרני, גם לאופוזיציה בהת אחדות
בעלי התעשיה סיסמאות דימוקר־טיות
:״לטהר את האוירה ולהחזיר נוהג
דמוקרטי בבית התעשיה.״ נקודה אחרת העו שה
אותה דומה לצבאות של ממש היא הח לטתה
הנחושה ל״מאבק עד הסוף״.
תכלית המאבק המידית: להוריד מכסאו
את הנשיא הישיש, לכונן נשיאות פחות מתו נה,
יותר תוקפנית.
אולם אריה שנקר אינו תכססן פחות טוב.
כמצביא בעל נסיון ידע שבחירת הזמן לקרב
חשובה עד מאד, עלולה להביא לנצחון מכ ריע
אפילו נוכח כוחות גדולים• התוצאה :
בשל תקלה טכנית נדחתה האספה הכללית

.העולם הזה״ 793

מתגפש דוד כי-גוריון
מאחור, צרות

ב א שד שא הדבר חן

באספה הכללית לפני שנה נשמעו דברים
חריפים נגד ״ שלטון העריצות״ .לרגע נדמה
שיפול דבר. הדבר: אריה שנקר. אבל חסרה
האישיות המרכזית באופוזיציה. מקם רוזן
תקוות המתנגדים, נשאר אדיש. רק עיניו ננע צו
בכסא הנשיאות. הוא לא רצה במהפכה,
לא דרש שעל סדר יומה של האספה תועלה
שאלת בחירות חדשות לנשיאות.

שרי מפא״י שיצאו לנכר או לחופשה ממו שכת
בארץ השאירו מאחוריהם ירושה אכ זרית:
גר עון של 25 מיליון ל״י בתקציב

בעיקר בגלל ראיון לא זהיר שנתן בי. ג׳י.
לכתב הניו־יורק טייטס, ואשר פורסם בערב
ההצבעה באו״ם.

מ״מ ראיט־ממשלה אשכול
מלפנים, צרות

למועד אחר. היא תתקיים כאשר הדבר ישא חן
מלפני הזקן.

דרכי אדם
מיליון מ ודעי
העגלה עשתה את דרכה בבוץ הרך׳ עצרה
ליד שלט :״זאב שכטר, חברה קבלנית׳
רמת־גן״ .העגלון, נמוך קומה ושמן ירד
ממושבו, התבונן בעצב בפרדתו הזקנה, הרהר
בחייו הקשים: עבודה מפרכת׳ צריף רעוע,
אשה הנאלצת ללכת לעבוד בבית־חרושת
במקום לטפל בילדתה. אך העבודה היתד,
רבה והעגלון, שלמה בליזובסקי, לא יכול
להרשות לעצמו ביטול ז מן ממושך. בעזרת
פועל העמים את חמרי הבנין, העביר אותם
בעגלה לקצה המושבה. בדרך החליט: הוא
יחדל להיות עגלון, ינסה לעשות עו שר בעסק
ה מין- .
למחרת היום נכנס אל משרד שכטר, שהיה
דחוק בכסף, הציע לו את כל חסכונותיו
תמורת שותפות בעסק• השנים לחצו ידים ;
בליזובסקי הפך להיות קבלן.
מה שאירע לאחר מכן מזכיר עלילתו של
סרט הוליבודי. בליזובסקי היה לא רק בעל
כ שרון ארגוני ועסקי, אלא גם בר מזל. תוך
תקופה קצרה עלה לגדולה: הוא ויתר על
עבודות פעוטות׳ לוה סכומי כסף גדולים
בבנקים, החל מקים בנינים של ממש. עזרה
לו פופולריותה של רמת־גן, שהלכה וגברה
אותו ז מן׳ והוא הצליח בלא קושי למכור
את הדירות שבנה למאות משפחות. מ חזור

המדינה ; העלאתם ההכרחית של מצרכים
ושרותים ; בטול הפקוח בענפים שונים, דבר
שיביא בעקבותיו מבוכה בקרב היצרנים וה צרכנים
כאחד ; תוהו ו מ הו בעת העברת
סמכויות המנגנון במשרדים שעברו משר אל
שר, העברה לא פשוטה ביותר, כרוכה בחי כוכים
אישיים ובהתנגשויות בין השרים הח דשים,
ציונים כלליים, לבין ראשי המנגנון,
אנשי מפא״י ודתיים.
הפתעות צ׳רצ׳יל. כאילו לא די בזה,
קשה מצב מדינת ישראל גם בשטח הבינ לאומי.
באמצע החודש יכנס לבית הלבן ב וושינגטון
נשיא חדש. עם כניסתו תסתיים
פרשת יחסי ישראל עם השלטון האמריקאי
הדימוקרטי׳ יחסים אשר היו מבוססים, בדרך
כלל, על השפעת גורמים יהודים על הנשיא
טרומן. מצב זה עלול להשתנות עתה עם
התמורות במשרד החוץ האמריקאי בו תגבר
השפעת אילי תעשיית הנפט האוהדים את
הערבים.
יחס אמריקה לישראל עלול להשתנות עתה
גם בעקבות ב קורו של צ׳רצ׳יל אצל הנשיא
החדש (ראה מכל העולם) .בשיחות אלו, ה מוקדשות
בעיקר לבעית המזרח התיכון, תידון
גם בעית ישראל, וצ׳רצ׳יל עוד עלול להפ תיע
את משרד החוץ הישראלי.
גם באו״ם טרם התאוששה ישראל מכשלון
חרוץ שנחלה בקשר להצעתה לערוך שיחות
שלום עם הערבים. ההצעה נפלה בהצבעה

הכספים שלו הגיע לסכומים אגדתיים.
בליזובסקי־ לא הסתפק בכך. הוא החליט
לתחר נגד הזמן: תוך ראיית נולד מחוכמת
קנה מספר רב של מגרשים ברמת־גן, מהם
אחדים במרכז העיר. התוצאה, כמקווה, היתה
מדהימה: כאשר עלו לפתע מחירי המגרשים
במאות אחוז, ואתם גם מחירי הדירות, צבר
הון תועפות, שהסתכם בשבע ספרות. אולם
גם הסכום הזה לא היה הגבוה ביו תר שעמד
לרשותו של הקבלן הזריז: הוא הוכפל
לאחר שבליזובסקי בנה על מגר שיו בניני
ענק, מכר את הדירות המפוארות אשר בהם.
הוא היה לבונה העיקרי של עיר הגנים.
הפמה סוערת. העקרון לפיו עבד היה
פשוט, אך מסוכן: כאשר קבל סכומי כסף,
מפרעה ממשתכנים, היה מסיים תחילה את
בתיו הבלתי גמורים עדיין• בכסף שהיה מק בל
לאחר סיומם, היה מתחיל לבנות את הח דשים.
רק באופן כזה היה יכול, כך סבר,
לספק את הדרישה הגדולה לדיור. פרט למש חק
מסוכן זה נהג בליזובסקי רוחב לב עצום
בממונו. הוא עזר לכל קרוביו וידידיו, תרם
סכומים ניכרים לקרנות׳ למוסדות. התוצאה :
די היה בתקלה פעוטה כדי שכל מעמדו הכספי
יתערער. זאת בדיוק ארע השנה.
הקבלן־המיליונר נאות לקבל על עצמו את
עבודת בנית ש כון הותיקים במרת־גן. הוא
הבטיח לעיריה לסיים את המפעל תוך ז מן
קצר, ולכל מי שהכיר את האיש לא היה
כל יסוד לפקפק בטיב ההבטחה. בשהותו
בארצות הברית קנה בליזובסקי, במחירים
נמוכים, ובמסגרת היבוא ללא תשלום, חמרי

כתב אבא אבן לאחד ממנהיגי מפא״י: י ש
לדרוש מראש הממשלה כי לא ימסור הצ הרות
ב עדני חוץ מבלי שתאושרנה על ידי
שר החוץ ומבלי שבי. ג׳י. יוועץ בי א שי
המשלחות הדיפלומטיות הישראליות, אם
בכלל ר צוי לתת הצהרות כאלה.
כאשר קראו את המכתב הזה במסיבה בלתי
רשמית של מנהיגי מפא״י, נפגע בי. ג׳י,.
הודיע: אמסור הצהרות על מה שארצה
ולמי שארצה• אינני מוכן להוועץ בפקידי
ממשלה בחוץ לארץ.
הפתעות הגשיאות. מינויו של פנחס
לבון ליורש־עצר לבי. ג׳י. היה למורת רוחם
של רבים מאנשי המפלגה שלא היססו להחלי פו
בלוי אשכול. בי. ג׳י ,.שאינו מחבב ביו תר
אופוזיציה, לא מחוץ למפלגתו ואף לא בתו כה,
לא שכח עדיין את המזימה לבחור ב נשיא
שלא היה מועמד פרטי שלו, החלים
להתפטר, זמנית׳ מתפקיד ראש הממשלה,
לתת לחבריו לנסות את כוחם. הוא עשה זאת
מתוך בטחון כי ייכשלו.
חופשתו הארוכה של ראש הממשלה, מאורע
בעל ערך מדיני עצום׳ באה איפוא הן כדי
ללמד לקח את ירי ביו במפלגה והן כדי ל הכריח
את הציונ״ם־הכלליים לקבל בגלוי
על אחריותם התפתחות הענינים בחדשים ה קרובים.
הצלחת התפתחות זו או כשלונה יקבע
את גורל הציונים הכלליים בכנסת השלישית.

בנין על מנת שי מכור חלק מהם, יקציב
את השאר לצרכי השכון. משחזר לארץ נוכח
כי החמרים נמכרו ברווחים קלים׳ נוצלו
למטרות בנין אחרות.
ס ,500 בליזוב־בינתיים
עלו המחירים ב־ס/
סקי לא יכול לעמוד בהתחיבויותיו אלא תוך
הפסד של מאות אלפי לירד״ סכום גדול מדי,
אפילו לגביו.
הוא בקש מהעיריה סכום נוסף על זה
שכבר קיבל *.עירית רמת־גן שגבתה מה משתכנים
את הכסף, מסרה אותו לקבלן. אבל
בליזובסקי שוב לא עמד בדבורו. המצב היה
ביש. על מגר שיו הרבים לא קפצו הקונים,
הכסף אזל מן הקופה השמנה, בבנקים החלו
נערמים שטרות שלא נפרעו.
השבוע ערכו המשתכנים׳ רובם חברי צ• כ.
וחרות, הפגנה סוערת נגד נציגיהם בעיריה.
הם השביתו את העבודה במשרדיה, הטיחו
כלפיהם האשמות כבדות. אך העיריה היתה
אין אונים: העגבות אותה נתן הקבלן עמדה
על 325 אלף לירות. כדי לסיים את השיכון
דרושים 900 אלף. מהיכן תיקח את היתר?
אך המפגינים לא אבו לשמוע, טענו כי
השקיעו ״את כל כספם ודמם״ ,דר שו, בצדק,
את המגיע להם.
הסערה שקמה שככה בעזרת שלשים שוט רים
ש פיזרו את הקהל המגוון, נאלצו לאסור
שמונה אנשים שהתנגדו בכוח לחוק׳ ביניהם
גם שוליתו של סגן ראש העיר, יונה איתן.
(המשך בעמוד ) 10
*) 300000ל״י.

הקרב המרתי, כיותר של תחרות האיגרות הגדולה ב״זירהטדדך: הדרות
הראשונות. אשר כירנכלום, כית׳׳ר (ימין) התיצב מול ישראל מקלר. הפועל,
הבכר ממנו כששה קילו. ישראל הכזיב את מעריציו. ספג מיד מכות.

מתור אלפיים חובכי האיגרות, שכאו לאולם הרמת-גני, היו לפחות שני שלישים אוהדי כיתר כאשר
הוכיח כירנכלום עליונות ניכרת, יצאו ממש מכליהם מרוב שמחה, ליוו כל מכה כקריאות עידוד.

ככר כסיכוב הראשון הנחית כירנבלום מכה
אדירה בסנטרו של מקלר. הפילו על הקרשים.

הנשים המוע טות
שייצגו את
מינן כין קהל
הגברים השואג
והאכזר לא שינו
את טבעץ
גם כמעמד זה :
ללא הבדל מיהו
המוכה, עודדו
תמיד את הזב
דם, מרוב רחמנות
אולם הן
לא יכלו לשנות
את מהלך הקרב:
נוק-אאוט
בסיבוב האחרון
(ימין) .משמאל: כין הויכוחים
המארגנים גר לשריקות.

הספורט

נמוטטות
איש הפועל הלהיבה את הקהל
;מא שצעק; ״יישר לו את הפרצוף:״

לשוטפי רצפות. משכרת כפו
בעת שנפתחה הצירות הסוביטית בתל־אביב
פנה אחד המזכירים אל לשכת העבודה ובקש
כי ישלח אליו שוער. האיש שנשלח לא נת קבל
לעבודה, הצירות בכרה להביא שוער
מרוסיה. הסיבה: משכורתו של השוער המן
טופל במשפחה והותיק בהסתדרות היתה
גבוהה מדי, עלתה על משכורת מזכירי ה צירות
הנמוכים.
המשכורת המשפחתית הנהוגה עד היום
בקרב פקידי ההסתדרות מקורה בר עיון ה־שויון•
מאחר שכל איש רשאי לתנאי קיום
הוגנים׳ בין אם הוא מנהל מחלקה משרדית
או רק שו טף את רצפתה, מקבל העובד את
משכורתו בהתאם לגודל משפחתו, כ־ עם
גידול המשפחה גדלים הצרכים. יוצא, איפוא,
שלעתים קרובות גדולה משכורת שוטף הר צפות
מזו של מנהל המחלקה.
ר עיון ה שויון לא קוים בצור תו המוחלטת
אפילו ברוסיה הסוביטית אבל הונהג בשני
מוסדות בעולם: בקבוץ, ובמוסדות ההס תדרות
בי שר אל*.
לפנים התאימו תנאי המשכורת המשפחתית
* להוציא מן הכלל את האגודים הניקצו־עיים:
פועלי העץ, פועלי הבנין, שאר הא גודים׳
המאורגנים בהסתדרות, פועלים ז חוץ
למסגרת מוסדותיה. שם צמוד השכר לרמה
מקצועית.

(המשך מעמוד ) 7
אותה שעה חצתה מכונית פלימות ירקרקה
במהירות את רחוב ביאליק. בתוכה ישב
אדם שהרכין את ראשו בעברו ליד המת קהלים•
היה זה שלמה בליזובסקי.
פשעים תעלו מ ת הרצח בטב רי ה
חיים שמחון 26 היה רב־סמל־ראשון אופ־יני.
שפמו השחור והמחודד בקצותיו היה
מטיל אימה על כל הפיקודים• מבטו וקולו
המצווים החרידו חיילים וחיילות צר,״ל לא
מעטים. הוא היה ידוע כמפקד קשה, י־,יר.
פעם אחת, בהיותו במחנה הבראה צבאי,
הסתכסך עם המפקד המקומי. ברוב כעסו
התבטא :״בצה״ל יש קצינונים הרבה, אבל
רק חיים שמחון אחד !״

לפקידי ההסתדרות. רווק שנכנס לעבוד באחד
ממוסדות ההסתדרות עשה זאת מתוך אמונה
שהוא ממלא תפקיד לאומי ומעמדי, לא דרש
לעצמו אלא כיסוי הוצאות. בעצם היו תנאי
עבודתו טובים מאלה של הפועל בפרדסים
או חבר הקבוץ.
עם קום המדינה חל שינוי ערכים בארץ.
קם בה מעמד אצולה חדש. פעולי ה מין
החלו מחקים את בעלי האמצעים, דבר שלא
היה קשה׳ כיון שהשתכרו כסף רב. חברי
קואופרטיבי התחבורה בגו לעצמם את הרובע
העשיר ביו תר של תל אביב (יד המעביר)
החלו משחקים בטניס וגולף.
עסקני ההסתדרות הותיקים שעד לפני שנים
לבשו מכנסים קצרים וחולצות כחולות, הפכו
שרים ושליחי מגביות, לב שו חליפות מהו דרות,
נסעו במכוניות נהוגות בידי נהגים
שכירים.
סוג אחד של חברי הסתדרות נשאר מקופח:
העסקן והפקיד הצעיר במוסד הסתדרותי.
תנאי החיים השתנו. לתקון המצב
שואפת עתה ועדת המשכורות של ההסתד רות.
מסביר אפרים פרל שטיין׳ חבר הועדה :
״למשכורת ההסתדרותית נודע ערך סוציאלי
רב. אנו מאמינים שתנועת העבודה חייבת
להבטיח.תנאי קיום הוגנים לכל פועל בארץ,
אפילו אין הוא מצטיין בכשרונות מיוחדים.
מובן מאליו כי צרכי הקיום של בעל משפחה

עולים על זה של הרווק. מכאן שחובה עלינו
להבטיח לבעל המשפחה את המשכורת המי נימלית
הדרושה לו לקיום משפחתו בכבוד.
תנאי החיים השתנו בשנים האחרונות. פועל
רווק משתכר היום יו תר במוסד פרטי מאשר
בהסתדרות. לזה יש השפעה שלילית על ה נוער,
והוא מהסס להכנס לשרות ההסתדרות.
אנו דנים בבעיה ויתכן שנכניס תיקונים ב דרגת
התשלום ההסתדרותי *.״
פחות רקופאים על השמרים. אם
תתקבל דעתו של פרלשטיין, שהיא רחוקה
מלהיות אהודה על כלל חברי ההסתדרות,
יסבלו בראש ובראשונה חברי הסתדרות ותי קים
העובדים במוסדותיה זה 20 שנה מבלי
שהתקדמו בעבודתם, והמקבלים משכורות
גבוהות בזכות הוותק וגודל משפחותיהם.
לדוגמה: נח גנדלמן עובד לשכת המודיעין
של בית בתר. הוא חבר הסתדרות זה 24
שנה, עזב את עבודתו כפועל בנין עקב
מחלה׳ נכנס, ב־ 1934 לעבודתו הנוכחית. תפ קידו
כללו רישום היוצאים והנכנסים בבנין,
הדרכה למבקרים. היתד, זו עבודה שלא דרשה
רמה מקצועית כלשהי, אף לא השכלה, לא
היתה קשה מבחינה גופנית.
אף על פי כן משכורתו של גנדלמן מגיעה
* העלאת תוספת הייצוג נז־ 25 לי 50 לירה,
תוספת היוקר מ־ 20ל־ 30 לירה.

במדינה
אותה שעה עבר שו טר ברחוב שליד בית
הקפה. פנסי הג׳יס שלו האירו לרגע את הזוג
שהיה שקוע בשיחה בצל אחת החורבות.
הדבר לא עורר את חשדו והוא המשיך בנ סיעתו׳
עצר ליד הקפה, נכנס לתוכו.
בבית הקפה בקש הסרן, שלא הצליח להז עיק
עזרה בטלפון, מאת השוטר שי עזו ר לו

להזיז את המכונית המקולקלת. השוטר ניאות,
יצא עם הסרן החוצה. הם קרבו למכונית
הצבאית ראו כי שמחון כבר יו ש ב בתוכה,
מחכה להם.
כל הנקודות הקטנות, פרטים שיגרודי ם או דות
תנועותיהם של האנשים השונים האלה
מצטרפים יחד לפסיפס שרק חלק קטן ממנו

י• משכורת יסוד אחידה — 60.לירה, תו פפת
יוקר אחידה — 52 לירה, תוספת
לאשה — 10 לירה תוספת לשני בניס הרא שונים
20ל״י, לשני הבאים האחרים 15
לירה, לבן החמשי 5לירות, תוספת מסלה
וותק — 25 לירה.
חסר כדי לפתור תעלומה גדולה. כיון של מחרת
בבקר מצאה שכנה את גויתה של מירי
ארצי מוטלת ב ץ הבתים, ההרוסים.
לבושה באפודה
הנערה ערמונית השיער
צהובה ובמכנסים חומות, היתד, מוטלת בין
הבתים ההרוסים. עיניה היו עצומות, בניגוד
לרוב מקרי החניקה, בהם עיני הקרבנות
פקוחות.
כמו כמקרה לני? חקירת המשטרה
העלתה כי מירי מתה רגעים לא רבים לאחר
צאתה מבית הקפה. מה אירע בז מן הקצר
שבין צאתה משם למותה? זאת השאלה העו מדת
בפני יהודה בונה, סגן מפקח מחוזי
במשטרת טבריה, החוקר את המקרה.

ואולי לא היה כלל מניע לרצח בכוונה
תחילה. האם לא יתכן, שואלים החוקרים את
עצמם, כי אירעה כאן חזרה על מקרה לני
בעל עכברים ואנשים? האם לא יתכן׳ ומת קבל
על הדעת, כי חיבוק חזק יתר על המידה
של אדם שלא העריך כראוי את כוח ז רו עו תיו,
הפך לעניבת חנק?

גופת הנרצחת מירי ארצי
מכונית שהתקלקלה במקרה...

הסיבות לפירוד אינן ברורו ת. יש אומרים
שהוריה של מירי התנגדו לצרף למשפחתם
חתן ממוצא ספרדי. סברה אחרת: ההורים
התנגדו כיון ש שמ חון היה איש אצ״ל׳ י שב
במעצר, לא היה אדם כשר בעיני ההורים
השמרנים ובעלי מסורת הקבוצה וההגנה.
סברה שלישית, ואולי יו תר מתקבלת על
הדעת, היא כי מירי רצתה להשאר חפש־ה.
היא היתה נערה עליזה, חברתית׳ היו לה
מכרים רבים בכל חלקי הארץ, אנשים שהעריכו
וחבבו אותה.
״לא עורר חשד. כך או כך, הפגישה
בין השנים בבית הקפה עבאדי היתה מקרית
בהחלט. שמחון נכנס למקום כיון שהמכונית
בה נסע בלוית הסרן נתקלקלה בכביש לא
הרחק משם׳ והם רצו לטלפן מבית הקפה
למוסך הצבאי הקרוב.
כאשר ראה שמחון את מירי, רמז לה
באצבעו כי תגש אליו. היא בקשה סליחה
מאת הבחורים שאתם ישבה, יצאה החוצה
עם שמחון. כיון שבוששה ל שוב, קמו בני
לוויתה, בחורים חיפאים, אשר אפשר כי הכי רו
את שמחון (שאף הוא חיפאי) ,ידעו על
ידידות השנים — ,ונסעו במכוניתם הביתה.

הבחורים הצעירים העובדים בשריות ההסתד רות
ומקבלים רק את משכורת היסוד ותו ספת
היוקר. רבים כבר עזבו את השרות,
עלולים ל חזור להסתדרות אם התנאים יוטבו.
אחד מאלה הוא זאב ברוטפלד, חייל מ שוחרר
שנסה לעשות חיל בהסתדרות, נואש
במהרה• לאחר שנה בתפקיד מנהל מדור הפ ל,ידים
בנוער העובד קבל, נוסף למשכורתו,
7,500 לירות׳ דמי ייצוג, לחדש. המשכורת
שהוא מקבל במקום עבודתו החדש (חברת
החשמל) עולה בהרבה על זו.
החלטת מוסדות ההסתדרות בקשר לדרגת
המשכורות אינה החלטה מקצועית פשוטה.
היא תקבע במדד, רבה את פני הפקידות
ההסתדרותית בעתיד: אם במשרדי ההסתד רות
יימצא מקום לצעירים מוכשרים החשים
עצמם ראויים גם למשכורות של ממש בצד
המשרות האחראיות, או רק לאידיאליסטים
מצד אחד — בלתי מוכשרים מצד שני.

אולם, אם אמנם מסיבות המצביעות על
אשמתו של שמחון מצויות לרוב, עדיין לא
הצליחה המשטרה לגלות את המניע לרצח,
ומבלי נקודה ז ו אין בנינה של התביעה יכול
להיות שלם.

דגים וג׳ון קולינס. מירי ושלושה ידי-
ידים י ש בו באחד הערבים בשבוע שעבר בבית-
קפה עבאדי בטבריה, אכלו דגים מטוגנים,
לגמו ג׳ון קולינס. לפתע נכנסו אל בית הקפה
אגשים במדים. אחד מהם היה סרן, השני
רב־סמל־ראשון חיים שמחון.

לא אידיאליסטים -אכל מוכשרים.
כנגד זה ייהנו מן השינוי במשכורות

סבורים החוקרים: את הרצח בצע חיים
שמחון, למרות שהוא מכחיש זאת בתוקף.
לאחר שחנק את הנערה באצבעותיו, נשא
אותר, מרחק של 20 מטר, הניח אותה במקום
פחות גלוי. אחר נסע מן המקום במכוניתו
עם הסרן•

שמחוך׳,ששחק את תפקיד הנבל בדראמות
משמעיתיות רבות, בצבא, מלא בשבוע שעבר
תפקיד דומה בטרגדיה רצינית מאד: הוא
הובא בפני השופט החוקר בטבריה והואשם
ברצח. ד,קרבן: מרים (מירי) ארצי 22 בת
דגניה א׳.

,כ א שר נתקל מבטה של מירי בשמחון, נס תמנה
על פניה הבעה של היכרות. הם היו
חברים טובים כאשר שרתו יחד בצבא, הוא
כרב סמל, היא — בדרגת קצינה. הידידות
ביניהם היתד, קרובה, וז מן מה נדמה שהם
ינשאו. אבל׳ אף על פי ששמחון אהב מאד
את הנערה, לא יצא הדבר לפועל.

ל־ 187 לירה ל חוד ש*.
תקטן במדד, ניכרת.

עכשו

משכורת. זו

אמר איש טבריה ותיק :״לא בכל יום
מזכה הגורל את טבריה ברצח. אבל אם קורה
פעם מ ש הו ׳,הרי זהו כבר משהו באמת מיו חד
במינו.״
כלימה של קכוץ. אם טבריה געשה
למשמע הרצח, על דגניה א׳ ירדה דממת
אבל. שקט של בושה, כלימה של קבוצה ותי קה,
שמרנית ופוריטנית שניסתה לגדל דו ר
אידיאליסטי ושאחת מבנות אותו דור משמשת
נושא לכותרות ראשיות סנסציוניות ביו תר.
״העתונים ניפחו את הענין,״ סען יו סף
ברץ, איש דגניה ויו ״ ר הועד הארצי למען
החייל .״ מירי לא היתד, נוהגת לבקר בבתי
קפה. היא היתד, נערה טובה, חדורת רוח
התנדבות. היא שרתה בצבא, עבדה במעב רות,
היתר, מדריכה נוער ומעולם לא חשבה
לעזוב את הקבוצה ! ״

הכרטיס׳ ע לו ביו ק ר

כית הקפה 1מקום הרצח

( ) 2ומקום הימצא הגופה () 3

.,.השאירה אחריה גויה

אשד, בגיל העמידה צלצלה בפעמון דירתה
של סוניה ויינ שטיין ברחוב בר־יוחאי, בקשה
כזס מים. בעלת הבית שלא ראתה כל דבר
מוזר בבקשת האשד״ הזמינה אותה לשבת,
כבדה אותה בכוס מי לי מון. האורחת הודתה
ברוב נימוס, הלכה לדרכה.
כעבור חצי שעה נכנסה סוניה שוב לחדר,
נגבה את האבק מעל הרהיטים, גלתה שה־אורחת
שכחה עתון ( האר?) על השולחן.
כאשר הרימה אותו, ראתה תחתיו זו ג כרטיסי

העולם הזה״ 793

מדינר .
קולנוע יקרים ( 650 פרוטות) להצגת הערב
בקולנוע חן.
לפנות ערב חזר בעלה יעקב מעבודתו
בבית מלאכה לנגרות׳ והם החליטו כי יהיה
חבל לבזבז את הכרטיסים הטובים, הלכו
להצגה. בשבתם בקולנוע לא משכה את תשו מת
לבם מודעת אחת מחברות הבטוח האו מרת.
אתה נהנה בקולנוע ו ב בי תו גונבים ! ״
אבל כאשר פתחו את דלת דירתם ומצאו
את כל חפצי הערך (המעטים) שערכם המ שוער
מאות אחדות של לירות חסרים, ז כרי
את המודעה׳ פנו אל חברת הבטוח ואל ה משטרה.
השוטרים משכו בכתפיהם׳ הכירו
במעשה אחת מן השיטות הישנות והבדוקות
ביותר של המתפרצים, שיטה שלעולם אינה
נכשלת.

נעימות (והאשמה בביגמיה) ,סר למשטרה,
ספר על הנשואים שערכו לו בקבוץ.
המעשה עורר את תשומת לב השוטרים
שחשדו מיד כי כאן נעשתה קנוניה שמטרתה
להוציא כסף מן הצבא ומן הועד למען החייל.
השיבו חברי מזכירות הקבוץ: איננו מק פידים,
בקבוצי השומר הצעיר, על טכסים
דתיים. חשבנו שנסים ורות חיים יחדיו וה סקנו
שהם נשואים. כל הכסף שקבלנו (54
לירד ).הוחזר לועד למען החייל מיד לכשנודע
לנו כי נפלה טעות.״
אבל המשטרה אינה ממהרת לקבל את הצ טדקות
הקבוץ. טעויות מעין אלו אירעו
יותר מפעם אחת. אשר לנסים ורות, הקרבנות
הראשיים, לא נותר להם אלא להצהיר בת מימות
:״לא היו בינינו כל יחסים, לא דה־

__ב מרחב מצרים מבטי קודרים ד ט בו ר הנע
פוליטיקה היא נושא מלהיב, הפגנות מכני סות
גוון לחיים, מצעדים וחגים לאומיים מש ווים
ליומיום האפור מעט צבע. אולם אין
דבר היכול להוסיף מעט חדוות־חיים ושמחה
בלבו של גבר ערבי, כריקוד (ורקדנית) בטן.
זה תענוג אשר כמעט כל אחד יכול ליהנות
ממנו, איש איש לפי אפשרויות כיסו. בשביל
ר,אפנדי העש ־ר מציגות רקדניות ז ריזו ת את

דרכי־חיים
נשואי שחוריס
כאשר הגישה אסתר מזרחי 16 בקשה ל רבנות
הראשית לאשר. שהיא נשואה, כפי
הדרוש ל צורך רשום תנוקר, העומד להוולד
בעוד שלשה חדשים, שאל אותה פקיד הרב נות
מי השיאה. אסתר, החותמת את שמה
בקושי׳ ספרה שקידש אותה רב הגר בכפר
סלמה. מה שמו? זאת לא ידעה. כאשר הו ציאה
את הכתובה שלה היה מקום החתימה
ריק: הרב שכח לחתום עליה.
העובדה שאסתר נישאה בגיל שהוא מת חת
לזד, המותר על ידי החוק לא הדאיגה
ביו תר את הרבנות. החרידה אותה העובדה
שד,נשואים נערכו על ידי רב שאין ר שיון
בידו. הדבר נמסר מיד למשטרה שאסרה את
אסתר ובעלה.
בהבנה אבהית הקשיב מפקח ר א שון לוי
רחום לספורם של בני הזוג. ספרה אסתר,
הנראית כבת 20 לפחות :״לא יכולתי לס בול
עוד את הבית ועל כן התחתנתי. אבי
מרר את חיי וחשבתי שאצל בעלי ייסב לי.
לא טעיתי. אלישע הוא בחור סוב ואני מאו שרת
-.הבעל אישר את דברי אשתו, גילה
שהרב לא הרבה לשאול, לא חקר אותם ביחס
לגילם.
המשטרה יצאה לחפש את הרב הפועל מ חוץ
למסגרת המקובלת. בינתיים אין מצפונם
של אסתר ואלישע מודרך כלל. אין הם סבו רים
כי חטאו כל עיקר, מקווים כי העגינים
יסתדרו במהרה, וכי הם יקבלו את התעודות
הדרושות להם עוד בטרם יוולד בנם הבכור.
האפשרות כי תהיה ז ו ילדה אינה עולה כלל
על דעתם.

לא דה־יודה
באחד הלילות, בשנת , 1948 חזר החייל
נסים ווארון מיחידתו לאהלו שבקבוץ אל־מגור
(אחר כך גבולות) ,מצא נערה ישנה
במטתו• נסים׳ שידע כי בגלל מצוקת הדיור
מלינים לעתים אנשים במסותיהם של חברים
הנעדרים באותו לילה מן הקבוץ, לא הש תומם
על כך, הלך לחפש מסד, ריקה במקום
אחר.
לא היה זה מאורע מיוחד במינו, והצעיר
שכח אותו עד מהרה. גם רות רוטנשטיין,
הצעירה אשר ישנה במטה, לא הראתה כל
סימנים שהדבר חשוב בעיניה באופן מיוחד.
אולם כעבור ז מן קצר שמע נסים, בדרך
מקרה, כי הקבוץ השיא לו אשה׳ על גבי
הניר. האשה: רות רוטנשטיין. הוא התייחס
לשמועה הזאת כאל בדיחה, אפילו לא מצא
לנחוץ לספרה ל״אשתו׳׳.
תיקוןטעות. כאשר עלו לארץ הוריו
של נסים, הגיש בקשה לשלטונות הצבא כי
יתמכו בהם בסכום כסף. התשובה באה :
אשתך כבר מקבלת מן הצבא תמיכה משפח תית׳
הוריך אינם זכאים לתמיכה נוספת.
נסים המופתע פנה אל מזכירות הקבוץ,
בקש כי יתקנו את הטעות• זאת הובטח לו,
אבל הדבר נזדחל, נסים השתחרר בינתים
מן הצבא.
כעבור שלו ש שנים החליט נסים להתחתן,
הפעם בכל הרצינות. אבל, כדי למנוע אי

הארץ
...מסיבת פרידה לכבוד סגן יו ״ ר הכנסת
לרגל כניסתו לממשלה. נבחו במסיבה :
(הבוקר)
סגני יו * ר ז. שפר וב. מינץ...
מתן תאומי, תל־אביב
על דא ועל האו האו.
צבעי את ד,שפתים ב שפ תון אדום ואחר
בשכבה דקה של ארגמן, הוסיפי שכבה שונה יהיה והצבא יותר, עבה לגמרי( .לאשה)
רותה, תליאביב
ומה האזרח? כלב?

״העולם הזה״ 793

השאלה העיקרית היא: האם מצרים תשאר
מלוכה או תהפוך רפובליקה י על זה, כולם
מסכימים׳ חייב העם עצמו להחליט. אך מאחר
שהעם מראה, בדרך כלל׳ נכונות להקשיב
לרמזים מגבוה, הושלכה שוב אחריות הפת רון
לחיקו של נגיב. הלה הודיע מיד כי אינו
מוכן עדין להביע כל דעה ; הוא ישאיך את
הבחירה בידי העם, בבוא המועד.
הכדיב חשב אחרת. החוקה, אשר
סביבה מתנהל כל הויכוח, הוכרזה בשנת
, 1923 על־ידי המלך פואד .״בעוד שחוקות
עמים אחרים הושגו מתוך לחץ ההמונים על
המלך,״ כותב ספר היסטוריה זד, שהופיע זה
עתה במצרים ,״נכפתה חוקת מצרים על העם
על־ידי המלך כדי ל ש מור על שלטונו.״
״עוד בימי מלכות הכדיב עבאס חלמי, תבע
העם חוקה צודקת מן המלך,״ מוסיף אותו
ספר. אחד הסיפורים הידועים ביו תר בקשר
לתקופה זו הוא אודות תלמיד־ הפקולטה
למשפטים של קהיר, ששכנה אז ליד ארמון
עבדין המלכותי. בכל פעם שר,כריב היה יוצא
או נכנס לארמונו היו התלמידים מצטופפים
בדרך וצועקים :״רוצים חוקה! רוצים חוקה!״
הכדיב הורה להפסיק את הקריאות, הודיע
כי י סגור את הפקולטה אם תלמידים י עזו
להשמיע את המלה ״חוקה״ .אמנם, חדלו ה תלמידים
מהזכיר את המלה המרגיזה. תחת
זה עמדו וצעקו ז ״יחי מה שאנחנו ואתה
יודעים אבל אסור לנו להגיד״.
אך נראה כי מה שהכדיב ידע היה שונה
ממה שידעו הסטודנטים. החוקה, שניתנה
סוף סוף לעם המצרי, היתד, רחוקה מדרישות
התנועה הלאומית (בהנהגתו של סעד זגלול).
פעמיים שונתה והוחלפה. בשנת 1935 הוחזרה
שוב, מאז עומדת כבסיס השלטון והחוק ב מצרים.
עתה,
שלושים שנה, לאחר הכרזתה לראשו נה,
נראה לי קרב ז מן גניזתה.
תורכיה 3תנועות כריקודי-בטן: אסור, מותר, אפשר להתוכח
הבטן טובה, הפוליטיקה סובה יותר יורה בכלל?

ולא

דה־פאקטו.

רוצים

מאתנו
הווי עסקן ב קו לנו ע
לפני 27 שנים נבנה במקום מרוחק בצפון
תל־אביב בנין גדול. שמו: בית העם. הוא
נועד לשמש מקום מפגש תרבותי להמוני
אזרחי העיר. בבית העם נערכו המשפטים
הצבוריים הראשונים בעיר. ההספד ההמוני
למקס נורדאו, שגוויתו הובאה לקבורה ב־תל־אביב,
נערך שם. האסיפות הפוליטיות
הסוערות נתקיימו תחת גגו שדלף.
הפתוי היה גדול. השם בית העם,
כמו שם הקולנוע הסמוך׳ גן־רנה, הפך שם
נרדף לשעשוע רעשני. ההצגות בו מלוות
תמיד שריקות והמולה בלתי פוסקת. מחיאות
כפים מעודדות את הגיבורים, קולות מוזרי ם
מפריעים לנשיקות הלוהטות. גשם של טפות
גרעינים ניתז בלי הרף.
אין פשר הדבר שקולנוע בית העם אינו
מושך קהל רב. להיפך, מחיריו השתים לכל
נפש מהווים כוח משיכה גדול, בעיקר ל נוער
שאין בידיו סכומי כרף גדולים לקנית
כרטיס לקולנוע מהודר, או המחבב במיוחד
סרט פשע.
בין אלה היד, גם משה אולגי 22 הוא
בא בשבוע שעבר, כמנהגו מאז ומתמיד, ל קולנוע
בית העם, לראות את הסרט ״הרומנ טי
הגדול״ מרוקו.
הסרט היה אמנם רומנטי. הנשיקות לוה וממושכים.
טות׳
מלוות בצפצופים חדים
משה לא הוטרד על ידי ההפרעות והתלהב
מן הרומנטיקה. לידו ישבה בחורה צעירה
ומשר״ שהיה בטוח (לא בלי יסוד) שגם היא
משולהבת במדד, מספקת מהרפתקאות ה אהבה
שעל הבד, החליט לחקות א תיג בו רו
הרומנטי של הסרט. ידו החלה מתגנבת אל
:מושבה של הצעירה, שחשה לפתע כי מישהו
מלטף את שוקה.
בצדה השני של הצעירה ישב גבר אחר,
מבוגר. היה זה אביה. היא הסבה את תשו מת
לבו למעשיו של משה והאב קם, ניגש
אל משרד הקולנוע, הזמין את המשטרה ש אסרה
את עסקן הקולנוע.
אבל גם השוטרים שחקרו בתלונה, היו,
כפי הנראה, מוקירי בית העם. הם הבינו
לרוחו של משה, הסכימו אתו כי לא יכול
לעמוד בפני הפיתוי שעל הבד׳ שחררו או תו,
סגרו את תיקו. חפשי משה אולגי יישאר אזרח חפשי.
ביחוד להוסיף ולבקר בבית העם.

כשרונותיה,ן במועדוני לילה מפוארים ובבתי
קפה ; איש העם מסתפק בהדגמה פחות תו ססת
— ז ו המוצגת בשלל סרטים ערביים.
עד לפני ז מן קצר לא ערער איש על מצב
עניינים זה ; הכל הבינו כי כך קבע הטבע.
אולם מאז נעשו הפיכות צבאיות וריפור מו ת
דבר שבאופנה המרחבית, נוספו מבטים קוד רים
לקריצות ההערצה שנלוו לבטני הרקדניות.
״הן חשופות מדי סברו אחדים .״הן
מתנועעות מדי הוסיפו אחרים. לבסוף
הצטרפו גם העתונים והעסקנים המפלגתיים
לויכוח הגלוי.
כתב השבועון אחר סאעה של קהיר :״אין
אנו מבקשים לפסול לחלוטין אמנות יפה זו.
אנו רק מבקשים שתשאר בגדר האמנות.״
הציע השבועון: י צונזרו הסרטים, מועצה
מיוחדת תקבע היכן הגבול בין המותר וה אסור
בריקודי בטן. שוללי הרעיון השיבו
בהצעה לועגת: לפרסם לוח תנועות (בדומה
ללוח מחירי ירקות) ובו כל התנועות אשר
רקדנית עלולה לעשות. תחת כל תמונה יכ תבו
פקחי המוסר אם התנועה מותרת או
אסורה.
היחידים שהתרגשו באמת היו בני השכ בות
העניות. צנזורה כזו תפלה לרעה את
כל החייבים להשיג תענוג זה באולם הקולנוע.
העשירים יוכלו תמיד לזכות בריקוד בלתי־מוצנע,
כי לממשלה לא תהיה כל אפשרות
להעמיד פקחי מוסר בכל בית־מרזח, לדאוג
כי הרקדניות תרקדנה אך ורק לפי לוח ה תנועות
המאושר.

״רוצי חוקה! רוצי חוקה!״
במצרים נולד משחק חברתי חדש. שמו :
אל־דסתור (החוקה) .אפשר לשחק בו בכל
מקום, רצוי: במעמד של יו תר משני אנשים.
המשחק פשוט בתכליתו, גמיש וניתן לשינו יים
עדכאניים, בהתאם לכותרות האחרונות
שהופיעו בעתונים. זה משחק רציני ומבדר
כאחד, דור ש רמה תרבותית מסויימת. המש תתפים
צריכים לנחש מה יהיו השינויים ש־הגנרל
מוחמד נגיב אומר להכניסם לחוקה
המצרית הקיימת — אם בכלל.
האפשרויות כאן כמעט בלתי־מוגבלות :
אין יום החולף מבלי שתפרחנה שמועות חד שות
על כוונות המנהיג. מדינאים כמו עלי
מאהר, מוסטפא אל־נחאס פרסמו את דעתם
על השינויים אשר יש לבצעם, עתונאים ז רי זים
גילו בבטחון מוחלט כי החוקה הישנה
תוחלף כולה. העובדה שנגיב עצמו כמעט
שלא אמר דבר על נושא זה רק הגבירה את
מתח המשחק.

דא ח שופו תכרכד
לאחמד אמין יאלמאן הביא הלילה הקייצי
נצחון גדול: התחרות לבחירת מלכת היופי
של תורכיה התנהלה ללא הפרעה. בפעם
הראשונה בתולדות המדינה צעדה שורת
יפהפיות בבגדי־ים, הציגה את מידותיה הטו בות
לקהל הנלהב ( ב רו בו גברים) .בעוד תז מורת
ג׳ז לוותה את צעדיהן על הבמה נצנצו
אורות המצלמות שהובאו להנציח את המ אורע
ולפרסמו ברבים.
התמונות שהופיעו בעתונים התורכיים וה זרים
לא היו עשויים להדהים קורא אירופי
או אמריקאי ; בגדי הים ש מרו על צניעות
כלשהי, לא חשפו יו תר מדי. אך לגבי המוש למים
המסורתיים היה זה מעשה נורא, עורר
גל התמרמרות נגד וזמן, העתון שארגן את
התחרות, ועורכו אחמד אמין יאלמאן.
נגד תמונות מ5רות. כאשר, לפני
שבועות אחדים, נורה יאלמאן ונפצע קשה׳
הפנתה המשטרה מיד את חקירתה אל החוגים
הדתיים. מה שגילתה הפתיע אותה, וחלק גדול
מתושבי תורכיה, ביותר. קנאי הדת הפועלים
במחתרת הכינו רשימה שחורה של עורכי
עתונים המעודדים — על ידי ״תמונות מגרות
הדת
את חלול

הוליבוד״ בנוסח המוסלמית.
אך יתכן כי לא זו בלבד היתד, מגמת
הכדורים אשר פלחו את גוף יאלמאן. עתונאי
נודע, בעל עמדה עצמית, המבקר חריפות
הן את מפלגת השלטון והן את האופוזיציה,
לא היד, אהוד לא על אלה ולא על לה,
נהנה לעומת זאת מהשפעה רבה בקרב הצי בור.
עתונו נסגר פעמים מספר בתקופת מל חמת
העולם השניה: פעם לתקופה של 90
יום, לפי דרישת השגריר הגרמני פון פאפן,
על אשר פרסם תמונת מסרטו של צ׳רלי
צ׳פלין הדיקטטור הגדול, בלווי כותרות עוק צניות
על הדיקטטורה.
וזטן הטיף לחופש הדת, התנגד לכל נ סיון
של הקנאים הדתיים להשתלט על חיי המדינה.
״אילו הצליחו (הקנאים) להחזיר את השלטון
הדתי במדינה,״ כתב יאלמאן ,״היו מצעידים
אותנו צעד גדול אחורה.״ הוא נתן דוגמה :
במקרה זה היה חוזר יום ד,ששי להיות יום
השבתון הרשמי השבועי. ביום זה נמצאת
הפעולה הדיפלומטית הבינלאומית במלוא
תנופתה. בעוד בתי נבחרים, בנקים ומוסדות
לאומיים היו מתווכחים ומקבלים החלטות
גורליו ת (גם לגבי תורכיה) היתד, ארץ זו
שוקעת בתרדמה של יום קדוש.
זאת, למעשה, הסיבה שכאמל אתאתורק
החליף בזמנו את יום ר,ששי ביום הראשון
כיום המנוחה הרשמי. וזאת גם אחת הסי בות
מדוע עוד ישנם מתנגדים רבים ל שלטון
הדת בתורכיה.

חנה מרון כ״גבר לא יכין זאת״
בדרך הקלה, קפיצה אחת למעלה

טובו ת השת״

האחת

הצגת הבכורה היתד, מוצלחה ביותר. בסופה עמדה במרכז
הבמה, לבדה, שחקנית צעירה, החוותה קידות לקהל שנשא
לכבודה תשואות רמות• אותו ערב היה הקהל טוב מאד
כלפי אורנה פורת. הוא ראה אותת זה עתה מגלמת את
אחד התפק דים המפורסמים ביו תר בדרמה העולמית: ז׳אן
ד׳ארק במחזהו של ברנרד שו ז׳אן !1קדושה.
אולם כל מחיאת כף לכבודה של אורנה פורת היתד, כמו
סטירה על פניה של שהקנית אחרת כל ז ר פרחים שהונח
לרגליה — אלומת קוצים לשניה. שם השחצנית המתענה על
צלב הפרסומת של או ת ה פורת: חברת התיאטרון הקאמרי.
חנה מירון. שתי השחקניות, כל אחר. בעלת וותק תיאטרוני,
ממלאית עתה תפקידים קוטביים במחזה המתרחש מאחורי
הקלעים, בטרגדיה קטנה הנמשכת ז ו 3000 שנה, מאז היות
תיאטרון בעולם. זו היא מלחמה בין שג־ פרפרים על הזכות
לשבת רגע קט בצל קרן הזוהר שלאורה תראנה כנפי
האחד יפות מכנפי השני.
כוככ ערוכה להצלחה. אמנותו של השחקן היא.
מטבעה, ארעית. הסופר, הצייר, הפסל, הקומפוזיטור — כל
אלה משאיתם מאחוריהם את יצירותיהם. אמנותו של השח קן
אובדת עם רדת המסך. לאחר מותו לא נותרים ממנו אלא
הזכרונות. מעמים הם השחקנים ששמותיהם נכנסו להס־טוריה.
ואלד, שנכנסו לתוכה — גם עליהם ידוע מעט מאד
מנקודת מבס אמנותית־משחקית. נחמהו העיקרית של השחקן
מידי. הנצח איננו בטווח
היא, איפוא, הזכיר, בפרסום
השגתו• .
מצד שני, השחקן הוא הזוכה, בכל תיאטרון, לפרסומת
הגדולה ביו תר. המחבר, הבמאי, הצייר החשמלאי — מס תתרים
מאחורי הקלעים. השחקנים הם המופיעים באורות
הבמה, הם הזוכים לתשואות.
לגבי הקהל קובע השחקן הרבה, כמעט הכל. בארצוח
בהן נהוגה שיטת הכוכבים בתיאטרון מופיע שמו של המבצע
מעל לשם המחזה, לרוב גם באותיות הרבה יו תר גדולות.
כוכב בעל שם ד,תר,ו ערובה נאמנה להצלחה.
בארץ נהוגה שיסה אחרת: שיטת הלהקה. אין מפרסמים
כמודעות את שמות השחקנים, אולם אחדים מהם זכו לפר *
אף על פי שמשחקם של כמה משחקני העבר הנדולים,
נ מו שרה ברנאר, אלינורה דוזה, נשאר שמור בסרט. תגובת
הקהל למראה סרטים אלה עתה היא, לרוב: צחוק רם. במש חק,
כמו בלבוש, האופנות משתנות, האתמול נראה מגוחך
ביותר.

סום •יתר (לא תמיד בשל יכולת משחקית אמיתית) ,נעשו
לחביבי הקהל.
השחקן: עלה נידף. בתיאטרון הקאמרי הישראלי
היתד, חביבת הקהל, לכל הדעות, חנה מירון. היא משכה את
ההמונים אל התיאטרון. והתיאטרון ידע זאת, הפקיד בידיה
את מיטב התפקידים. כך היה הדבר עד הצגת הבכורה של
זאן ד׳ארק. מאותו יום ידע הקהל כי השחקנית הראשית
בקאמרי ה א אורנה פורת.
כמובן שזכות זו שנפלה לידיה של אורנה פורת היא לא
פחות זמנית מאשר הזכות שהיתר, עד עתה בידיה של הנה
מירון. מתר, הודות לתפקיד חשוב, עלולה ד,עטרת לשוב
לראשה של המלכה הקודמת, או אולי תבוא שחקנית שלישית,
תאפיל בזוהר חדש על השתים גם יחד•
המגוחך שבמצב זה הוא כי אינו תלה־ כלל ביכולת
המוחלטת של השחקנית, אלא באור המיוחד שבו רואה אותה
הקהל — שאינו מצטיין, בדרך כלל, בתבונה מיוחדת או
בחוש הבחנה אמנותי — ברגע נתון. הארייה באופירד.
אומרת כי ״האשה נוטה לשנות את כתן דעתה כמו שנוצר,
מטלטלת ברוח״ .גם מצב רוחו של הקהל נוסה לשינויים
חריפים ! השחקן הוא העלה הנידף.
הסתכלות אוביקטיבית בשתי השחקניות תראה כי הן
משלימות זו את זו מבחינה אישית ואמנות־ת, נוגדות רק
בזד, שכיום אחת שרויה במצב רוח מרומם, השניה מתהלכת
כמו אבלה.
דנה מירון היא שחקנית שלא היתד, צריכה לטפס על
הבמה בדרך הקשה. אורנה פורת נאלצה לעבוד קשה כדי
לזכות בהופעה בתיאטרון. הראשונה היא כמעט שחקנית
בעל כורחה. היא החלה לשחק עוד בטרם ידעה בדיוק מח
היא עושה ; אורנה באה אל התיאטרון מתוך הכרה ברורה
שז דו יעודה בחייה.
חנה מירון החלה להופיע על הבמה לפני 24 שנה, בהיו תה
בת ארבע. אמד״ אשד, בעלת מרץ, דעה תקיפה ונטיות
אמנותיות, הביאה את ילדתה למנהלו של תיאטרון ילדיה
בברלין מולדתה. תפקידה הראשון על הבמה היה במחזה
אצבמוני. סרטים אחרים על אותה תקופה לא נשתמרו בזר־רונה
של הנה, אולם היא זוכרת כיצד, בתקופה מאוחרת
יותר, הופיעה במחזות של שקספיר והאופטמן, שחקה בתיי
אכרון של מקס ריינהארדט. אותו ז מן קבלה את השכלתה
הראשונה בבית ספר מיוחד ופרסי שהקים הברון גולדשמיד־רוטשילד
בביתו, שם בקרה חנה מאיירצ׳יק, שמה לפני ששנ תה
אותו, בהברתם של ילדי פלא אחרים.
עוד בהיותה תלמידה עשתה חנה הקטנה חיל על הבמה,
של שחקנים
ברדיו, בקולנוע. אבל הקאריירה שלה, כמו
יהודים אחרים בגרמניה, נסתיימה עם עלותו של היטלר לשל טון•
משטר החדש אילץ את אביה מהנדס חשמלאי, לבקש
עבודה בארץ אחרת. הוא בחר בארץ ישראל.
איפור או גלימה? עם עליתה של חנה לארץ חל
מפנה מכריע בהלך רוחה. האוירה החפשית של תל־אביב
השפיעה עליה והיא החליטה שאיננה רוצה כלל להמשיך
לשחק. נוח היה לה יותר לשרק עם ילדי הרחוב, דבר רגיל
בתל־אביב, אבל שלא זכתה בו בברלין.
בהיותה בגיל בו החליטה חנה לעזוב את הבמה, נתבשלה
בלב אורנה, החלטה הפוכה.

אורנה פורת כ״יוהנה הקדישה״
בדרך הקשה, זחילה עד המטרה
החלה בתכנית הלמודים בת השנתיים.
בערך באותו זמן, בתל־אביב, שוחחה חנה מירון עם במאי
׳אהל פרידריך לובה. היא כבר הסכינה עם גורלה, החליטה
סופית שתהיה שחקנית. שאלה חנה את לובה: כדי להיות
שחקנית, האם על-,ה לסיים את בית הספר, או להתחיל מיד
לשחק?
השינוי בדעתה בא לאחר שבצעה בחוג הדרמטי בבית
פרה, הגמנסיה בן־יהודה, את התפקיד המרכזי באנסיגונה,
הטרגדיה היוונית העתיקה מאת סופוקלם.
לובה הסביר לה כי שום תעודה משום בית ספר בעולם
טרם הועילה לשום שחקן. התשובה שכנעה את הנערה והיא
בקשה מקום בו תוכל ללמוד ברצינות את אמנות התיאטרון.
המקום נמצא: הססודיה של הבימה, בהנהלתו של צבי
פרידלנד.
כדי להבין את מצבו של צעיר השואף לתיאטרון באותם
הימים, מן הראוי לזכור את הלך הרוחות ש שרר אז ב שוי
ותיאטרונים בארץ, הבימה ואהל. השחקנים הזקנים, שהיו
לפני 12 שנה קצת פחות זקנים אבל לא בהרבה יו תר צעי רים,
חשו, עקב קוצר־ראות מיוחד במינו, שהם יעמדו לעד
במרומי האולימפוס. שום כוח בעולם לא היה מסוגל, לדעתם,
לדחוק את רגליהם. הצעירים ילידי וחניכי הארץ, שמבסאם
לא היה רוסי ושאת חינוכם לא קיבלו במוסקבה, נחשבו
בעיני ותיקי הסטודיה של וואחטנגוב• לברברים שבשום
פנים אסור לתת להם לעלות על הבמה.

בילדותה,
גרמנית נוצרית.
היא היתה בת למשפחה
בקלן, עיר מולדתה, הרבתה לקרוא ספרים, בעיקר מחזות.
כאשר השמיעה בקול רם קטעים דרמטיים, ביניהם מתוך
העלמה מאורליאן, מחזהו של פרידריך שילר אודות זא׳ן
ד׳ארק, היתד, דעתם של הוריה שונה בתכלית מדעת הורי
חנה מירון. האנשים הזעיר־בורגנים המוצקים התנגדו בכל
תוקף לקאריירה במתית, דר שו מאורנה להתמיד בלמודים
הכלליים שלה.
אמה של חנה מירון קורצה מחומר אחר לחלוטין. היא
לא הסכימה לעמדתה של בתה ששאפה להיות ילדה ככל
הילדים. מיד עם בואה לארץ ארגנה לבתה הופעות, הציגה
אותה בפני במאים מקומיים. חנה השתתפה, כמעט בעל
כורחה, כילדה, במחזות באהל, הקומדיה הארץ ישראלית.
תיאטרון רמפה * .במשך כל אותו ז מן חלמה להיות עורכת-
דין, בהשפעת סרט צרפתי שראתה אותו זמן, מעילה באמון,
ואשר בו הופיעה דניאלה דארייה בגלימה שחורה.
סטודיה כמחתרת. אורנה פורת עמדה בכל תוקף
על דעתה להיות שחקנית. וכאשר סיימה את למודיה, בשנת
, 1940 בעיצומה של המלחמה, נתקבלה לבית־ספר דרמטי,

כיון שכל האנשים אשר מסביב לתיאטרון, בעיקר המ בקרים
התיאסרוניים, היו גם כן בני העליה השלישית והרבי עית,
כמו השחקנים עצמם, לא היה כל לחץ ציבורי מאורגן
על התיאטרונים בקשר לעירוי דם חדש.
יוצא מן הכלל היה במאי הבימה צבי פרידלנד. הוא היה
האחד והיחיד שהבין כי בלי דו ר חדש לא יהיה המשך
למסורת הבימה. על כן החליט, על דעת עצמו, להקים
סטודיה לצעירים. מאוחר יותר הסכימה הנהלת הבינוה להכיר
בסטודיה, קברה בו כ שרונות צעירים רבים משך שנים, אחר
הפיקה משם ניצבים למחזות המוניים. רק במאוחר מאד —
אולי במאוחר מדי — נתנה לחניכיה תפקידים של ממש.
שחקניתאואדם? ברור שעבודה באולפן ללא
תוצאות ממשיות בצורת הופעות על במה, לא היו, למרוח
התועלת העיונית, שהפיקה מהם, לפי רוחה של חנה. פרם
לזה רמזה לה הרפתקאה גדולה באותו זמן , 1943 ,דוס נשים
לצבא הבריטי, בהמרצת המוסדות הישוביים.

בשנוח

הגרעין

* שני
השלושים.

האחרונים :

תיאטרונים

שפעלו בתל־אביב

* ליד התיאטרון
הראשון של הבימה.

האנדנותי

במוסקבה,

למד

,העולם הזור 793

היתד, זו הזדמנות מצוינת לחנה, להשתחרר מבית הוריה.
הם לא חיו בשלום שנים רבות והדבר השפיע מאד על בתם
היחידה. אף על פי כן לבה לא היה שלם לגמד־ .בטרם
עשתה את הצעד הגורלי נגשה אל שחקנית׳.הבימה פניה
ליוביץ, שאלה אותה :״מד, חשוב יותר, להיות אום או
שחקני ת?״ התשובה היתד .״אדם״ .חנה החליטה שכל אדם
חייב למלא חובה לאומית, הודיעה לאמה שהיא מתגיסת.
אם וכת במדים. תגובת האם היתה אופינית. היא
אמרה לבתה :״אם את מתגייסת, אתגייס גם אני.״ לא
היה זה איום שווא. בבוקר גשום אחד התיצבו השתיים
בלשכת הגיוס שברחוב אלנבי פנת נחלת בנימין, נרשמו
לגדודי העזר לנשים (אי. טי. אם ).של הצבא הבריטי.
חנה עברה את האמונים הראשונים בסרפנד: האם לא
עמדה ב מבדן, שוחררה מן הצבא. מאותו רגע נשתחררה חנה
מן הכבלים שקשרו את השתיים.
פרידתה של אורנה מחיק ההורים, בקלן שבשטח האויב,
היתד, פחות דרמטית. לאחר שעשתה שנתיים בבית הספי
התיאטרוני, נתקבלה ללהקה מקצועית מקומית. התיאטרון פטריוטי היה, ככל התיאטרונים בגרמניה הנאצית, מוסד
קיצוני והירנה הרבתה להופיע בפני אזרחים עיפים ומרוטי
עצבים מרוב הפצצות, ובפני חיילים. מחוץ לעבודתה בתיאט רון
היתה חיה חיים שקטים ונורמליים, עד כמה שהדבר
היה אפשרי בעת מלחמה. אולם, מספרת אורנה, כל אותי לשליח עורה
ז מן היתה קשורה למחתרת אנטי־נאצית,
האינטליג׳נס הבריטי, יו סף פורטר, שהיה בקלן בעת המלח־מה,
להעביר ידיעות למפקדת בנות הברית.
קשרים אלה, בין השחקנית והמרגל היהודי, נתהדקו.
כעבור שנים אחדות נשאו ובמום המלחמה עלו ארצה.

בת : 4תפפיד ראשון
אמא אמרה :״כן ו

: 5״פצפונת ואנטון״
הבח אמרה :״י א !״

כת : 11 כפארים, כדרך לארץ
במקום חיילים בריטיים, טוראי י הוזי

אוני! ה

פור ת

כת 8חודשים: התינוקת כעריסה
אמא אמרה :״לא !״
היו לחלוטין
עליזים, אולי יותר מדי. אחרים
הייה של חנה מירון ב שרות הצבא הבריטי. היא נשלחה,
מיד לאחר גיוסה, למצרים, שרתה במחנה תל־אל־כביר ואחר
במפקדת בנות הברית בקהיר. חייה בצבא היו עליזים, לעתים
קצת יו תר מדי, כפי שהעירה לה לא אחת קצינתה.
כאשר נודע לחנה ש שרו ת הבידור של הצבא הבריטי
החליט להקים להקה עברית צבאית, הגישה בקשה להתקבל
אליה. הבקשה אושרה וקבוצת הצעירים והצעירות החלה
מכינה תכניות, יצאה לסבוב נרחב בכל מקום בו שרתו
חיילים מארץ־ישראל. חנה ראתה את העולם.
היא ראהת גם בחור צעיר, יוסח סוקניק, איש חיל
הרגלים הארצישראלי שהצטרף אף הוא ללהקה. לאחר ז מן
נשאו השנים וסוקניק שינה את שמו לידין.
עם השחרור מן הצבא הבריטי (סוקגיק הוצא מן הצבא
לפני מועד השחרור הרגיל, קיבל מינוי ב שרות השדור)
ביקשה חנה עבודה לפי רוחה. היא מצאת אותה עד מהרה
באולם רעוע בר א שון ל ציון ראתה את הצגת התכנית הראשונה
של חברי התיאטרון הקאמרי, הביעה את רצונה להצטרף.
הופיעה בהצגתו השניה, העולם בו אנו חיים.
למרות הגט, חברים. עליתה בסולם ההצלחה היתר,
מהירה. הקהל אהב את השחקנית ר,כשרונית, הוולגארית
במקצת במשחקה, המבצעת תפקידים קומיים בעיקר מתוך
בטחון וטכניקה שאפשר לרכשם לאחר שנות נסיון רבות.
גם הבמאים אוהבים אותה. כשחקנית שהשכלתה התיאט־רונית
הצטמצמה בנסיון אישי, היא מוכנה תמיר לבצע את
פקודותיו, הקדושות בעיניה, של הבמאי בעל הידיעות. אין
פשר הדבר שהיא לעולם נכנעת לבמאים. נגד פ טר פריי,
דרך משל, התמרדה בגלוי, כאשר הביא בעת אחת החזרות
על רק אתמול נולדה ידידה אמריקאית שתראה לחנה איך
מדברת ונוהגת בת־ברוקלין אמתית. אף על פי כן דרד.
המחזה אחת ההצלחות הגדולות של התיאטרון הקאמרי.
בינתיים חל פירוז׳ בין חנה לבעלה, דווקא לאחר שהצטרף
לקאמרי. אף על פי שהשנים נתגרשו, הם מקיימים עד ה ום
יחסי עבודה וחברות תקינים, מופיעים יחד בהצגות שונות.
כאשר הגיעה אורנה פורת לארץ, היתד, חנה מירון כבר
שחקנית בעלת שט. אורנה השאירה את שמה בקלן, גרמניה.
למרות רצונה החזק, לא יכלה לחלום אפילו על הופעה
מידית על הבמה. היא נאלצה, בלית ברירה, לעבוד תחילה
במשק ב ת, אחר להעתיק כתובות במשרדי הועד הפועל של
ההסתדרות.
רק לאחר שלמדה עברית במדד, שנראתה לה מספקת
נגשד, אל הנהלת התיאטרון, קבלה תפקיד בכזאת היתה
אמא. הרושם הראשון שעשתה היה לאו דוקא חיובי, בגלל
המבטא הגרמני שהפריע לה מאד במשחקה. כאשר שחקן
חושב על הגיית מלים, לא על תוכנן, נגרע הרבה ממשחקו
אבל אורנה פורת כבר הסתגלה לעבודת נמלים אטית
ומפרכת. היא לא קפצה בבת אחת למעלה, כמו חנה. היא
זחלה סנטימטר אחרי סנטימטר, היתד, מוכנה להמשיך לזחול
עד הממרה.
לפני כשנה נתברר שהזמן בשל להפיכתה של אורנה
משר,קנית לכוכב של ממש. הצלחתה באהבתה של יובל־אור
• היתד, הקדמה לנצחון הגדול שבמאי הקאמרי *וסף
מילוא הכין עבורה: התפקיד המרכזי בר אן ד׳ארק,
מלכה לפי התשואות. הידיעה הזאת נפלה כרעם
על ראשה של חנה מירון. היא פנתה אל מילוא, בקשה
ממנו שיאפשר לה לעבוד על התפקיד בכפילות עם אורנה.
מילוא סרב .״התפקיד אינו הולם אותך,״ הסביר לה.
הנה, היודעת לכבד במאי, בי חוו את מילוא, קבלה את
השקפתו מבלי ויכוח, אבל לבד, היה כבד עליה. ה א ידעה
ש־צלדתה של אורנה תגרע משהו מזוהרה שלה.
עליעזה אינה יכולה לפגוע ברמה האממתית של חנה ;
לכל היותר היא עלולה להמריץ אותה למאמצים משחקיים
גדולים יותר, תביא בסופו של דבר, להתקדמות ניכרת
במשחקה.
אבל הקהל חושב אחרת. הקהל אינו מבין שתיאטרון
צריך להתברך, לשמוח על שמצויות בו שתי שחקניות שונות
זו מזו בגישתן ובמשחקן. הקהל סבור כי בכל תיאטרון
יכולה לשלוט באותו ז מן רק שהקג ת אחת, ושחקנית זו
היא עתה, עד כמה שהדבר נוגע לקאמרי, אורנה פורת.
כיון שפרימה־דונה, שחקנית־מלכה, נמשחת בתשואות הקהל.
הוא הקובע האחרון, כי ידיו הן המוחאות.
* שנקרא בפי רבים אהבתה של יובל אורנה פורת.

כת : 4הילדה בקלן
הבת אמרה :״כן !״

כת : 17 מרגרט כ״פאוסט״
במיקום היייליס גרמניים, מרגל יהודי

,העולם הזרד 793

מערכת *העולם הזר.״

פונה אל קוראיה לשתף פעולה לגילוי

כדזרגל

ג״ 3מסי ת 6207

משחק תמור ת שחקן

שנגנב ע״י חבורת אלמונים ביום הרביעי,24.12.52
לפני בנין המערכת, רח׳ גליקסון ,8תל־אביב

בשעת הגניבה היו לג׳יפ הסימנים הכאים,
שהוחלפו או שונו מאז, כחלקם או במלואם :
שמשה קדמית: מימין המלה ״עתונות״ באותיות לבנות גדולות,

משולש לבן עם

קו, סמל ״העולם הזה״ בצבע אדים. בצד שמאל השמשה שבורה.
צבע: ירוק כהה, עם כתמים ירוקים־בהירים מלפנים ומאחור.
מלפנים: טו מבון גדול, מכסה את שני הגלגלים הקדמיים, צבוע בצבע ירוק בהיר.
שני מוטות לדגלונים על שתי הכנפיים (במקרה שמוטות אלה הוסרו, נשארו על הכנפים
חורי הברגים) .הפנס הגדול השמאלי היה עמום בשעת הגניבה.
מאחור: הגלגל החמשי, מוברג בשלושה ברגים. משמאלו מיתקן ירוק־בהיר מרובע
להחזקת ג׳ריקן. בתוקו ג׳ריקן חלוד.
הגג: ברזנט בצבע רגיל, מכסה את כל הצדדים. הדלתות ע שויו ת מברזנט. בשתי
הדלתות ומאחור חלונות פתוחים עם סורג ברזנט. בדלת השמאלית קרוע הסורג.
כפנים: ריפוד ירוק לכסאות. חור בתחתית בין שני הכסאות הקדמיים. מד־המהירות
ומודד הדלק אינם פועלים. בספסל האחורי חסר ריפוד משענת הגב.

מנוע מס׳ ,409351 תוצרת פורר אמריקה, שנת הייצור .1942
5צמיג־־פ במצב בינוני ורע.

קל הגורם דגי לו־ הג׳־פ וכן נאו ל הר שעת \ונ 3־ו.1
בוא ע ל שקרו המתאים

הוצאת

ספריםאחיאםףבע״ מ

ירושלים

ספר חד ש!
העוד

צוחק

(נויטב הבדיחה הלועזית)

תרגם וכינס י. לבנון, מצויר בידי מ. שנהבי.
בספר כונסו כאלפיים אינקדוטות נבהרות מכל השטחים כגון :

וסתם קמצנים 3אשני
ועמים 2סקוטים
) 1ארצות
)4בזירה הפוליטית 5אמנים ואומנים ; )6סוחרים ואנשי מעשה ;
) 7מסעדות ובתי מלון 8מחלות ורופאים 9עורכי דין 10 שופטים
ושוטרים 11 פורפסורים ;־סתם מפוזרים 12 נואמים 13 אבות
ובנים 14 אדם וחוד ) 15 ; ,מחמאות, ועוד ועוד.

להשיג בהוצאה ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

הספר יצא בהדור רב ומחירו 3.250ל״י.

לפני פחות משנה היה לביתר ירושלי ם
סיכוי ממשי לעלות לליגה הראשונה. הקבוצה
נלחמה כאריות, ריכזה את כל הכוחות כדי
להגיע למטרה הנכספת. אך, כרגיל, היה הכ דור
באמת עגול. ביתר נוצחה במפתיע על ידי
קבוצות חלשות, שמטה את ההזדמנות שנית נה

שניים משחקניה הטובים של הקבוצה לא
ראו כל טעם להוסיף להשאר בירושלים,
נטשו את השורות. אך בעוד שאשר בירג־בלום
החליט ל עזור לביתר תל אביב להשאר
במקומה בליגה הראשונה, הרחיק סימון אל פסי
ללכת׳ הצטרף להפועל חיפה.
החודש החליטה הקבוצה להתחיל הכל מב ראשית,
לא ל חזור על מפלות העונה שעברה.
את בירנבלום לא היה קשה לשכנע: הספור טאי
הירושלמי מהר לחזור לביתו, הצטרף
מיד לקבוצתו. אך לסימון היו קשיים, החי פאים
לא אבו לשחררו.
הירושלמים החליטו לא לותר על שחקנם,
הציפו את החיפאים בעשרות בקשות, הצעות.
השבוע הסכימו הצפוניים לשחרר את סימון,
תמורת משחק בין שתי הקבוצות בחיפה
ללא תשלום הוצאות לביתרים.
לקרב* שוה־הכוחות וההוגן היתד. תקלה
לא חדשה ביותר: שיפו טו הגרוע של משה
כהן, שגרם לאורחים כאב ראש נוסף על
דאגתם להרכבם החלש בו הופיעו.
את החלק ההיתולי מילא מגן ביתר, שמואל
שטימר, שהחליף לעיני כל את מכנסיו שנק רעו,
העדיף את הסימוק על ״חור״ במערכת
ההגנה של קבוצתו. סקרן שנהנה מן המחזה
הגיב מיד :״יש לו דם לבחור הזה !״

4 =0־11

>*11ו11 וווווו1וטוווווווווווום וווווווווווונ1ו1ווווווו1וום וווווווווווונ1וו!וו1]1וו!1ם וווו!ווווווונ!!1וווווווווום וווווווווווום וווו1ו!ווווום ווווווווווווטווווווווווו**י

הקבוצה שהופיעה השבת למשחק ידידותי
נגד הפועל פתח־תקוה רק נשאה שם מפואר:
מכבי תל אביב. למעשה נעו על המגרש
המדושא אחד עשר צללים, גרמו במשחקם
חסר התכלית, מפח נפש לאוהדיהם.
הפתח תקואים- ,שגילו מאז ומתמיד רוח
קרבית עזה בפגישותיהם עם האלוף, יכלו
ללמד אותו בשבת האחרונה פרק בהילכות
כדורגל, לפחות במה שנוגע למשחק מלוכד
ומלא מרץ.
חסרונם של יהושע גלזר, יוסף גולדשטיין,
אלי פוקס ויצחק שניאור משורות הקבוצה
הטובה ביו תר בארץ הוסיף רק שמן על
החולשה שהסתמנה אצלה בשבועות האחרו נים.
לקהל היה ברור כי בלי שייע גלזר
ושניאור לא היה למכבי הברק הרגיל. נאנח
חסיד הקבוצה התל־אביבית :״בלי שייע אין
גולים ; בלי שניאור יש גולים...״
כאשר י ר דו אנשי הפועל כמנצחים מה מגרש*•
לא התלהבו ביותר. נאנח חסיד פתח-
תקווה :״במשחקים ידידותיים הם תמיד ז ו כים׳
במשחקי הליגה והגביע החשובים הם
תמיד מפסידים, מדוע צריך להיות להם מצב
רוח טוב״ ?

איגרוף

אליפו ת וז תתבץ 1953
תנאי ההשתוגפות

גזו ר את התלוש, מלא בו את שמך ואת כתובתך באותיות ברורו ת,
צרף אליו את הפתרון ושלח אותו למערכת העולם הזה, ת.ד 136 .׳
תל אביב. ציין על המעטפה באופן בולט: אליפות התשבץ, מס׳ .2
תאריך אחרון למשלוח .25.1.53 :
קורא שיפ תור נכונה את כל שמונת התשבצים של התחרות, יזכה
בתואר רבן־התשבץ ויקבל תעודה מתאימה•
בין הרבנים תיערך תחרות גמר, אשר הזוכה בה יזכה לתואר אלוף־
התשבץ. שני הבאים אחריו יז כו לתוארי סגנים. האלוף יקבל את

הגביע הנודד. הסגנים יקבלו מדליות.
אם לא יפ תור אף קורא אהד את כל שמונת התשבצים יוענק התואר
לפי חישוב נקודות.

(ואה עמודים ) 9— 8
חובבי האיגרוף בישראל שבאו במוצאי
שבת לאולם הזיר טרון ברמת־גן. כדי לחזות
בתחרות האיגרוף הראשונה בהיסטוריה בין
הפועל וביתר תל־אביב, נכחו, בסיומו של
המפעל, לדעת כי לא היה הבדל גדול בין
ההצגה שראו לבין הצגות הליצנים הנערכות
מדי ערב באותו אולם.
ששה מתוך שמונה זוגו ת המתאגפרים
שהופיעו בזירה דמו יותר לאנשי אגרוף
מאשר אנשי איגרוף, התנפלו על יריביהם
בשצף לא מאופק, הוכיחו רמה נמוכה של
טכניקה.
לא פחות מאופקים היו מארגני התחרות,
שזילזלו בקהל הרב, אילצוהו לחכות שעה
תמימה כדי שיוכלו לסיים את חילוקי הדעות
הקולניים• אך כאשר עלו המתאגרפים לטקס
הפתיחה נתגלתה לעין כל התהום העמוקה
הרובצת בין שני הארגונים הפוליטיים :
יצחק פרגר, מנהלה של ביתר, לקח לעצמו
את רשות הדיבור (בניגוד להסכם בין שתי
האגודות) ,סילסל כמה משפטים ברוח הס פורט
הטהור, הלהיב את הקהל בקוותו להמ שך
יחסים תקינים בין שתי האגודות.
כאשר הגיש את ז ר הפרחים ליוסף וסרמן,
*) שנסתיים ב־ו 0 :לטובת הפועל, לאחר
מכת 11 מטר.

נציגה של הפועל, זכה לתשובה לא ידידותית
ביותר. פתח וסרמן :״ מה שאמר כעת סרגר
היה בהחלט מיותר, אילו לא רצה הפועל
ביחסים תקינים קריאות הבוז האדירות
שפרצו מגרונות הקהל השתיקו כליל את
הנואם שהמתין חמש דקות, סיים לבסוף
במלים שינרתיות•
״ אםלאמיד — ר ע .״ עלותם של המת אגרפים
החובבים על הזירה שינתה את מצב
הרוח העגום. תשומת הלב הוסבה אל הכ פפות
העבות, אל הדם העתיד להשפך. אכן
היה זה ערב לא פחות עשיר באכזריות מאשר
קרב השוורים בזירו ת ספרד. ארבעה קרבות
נסתיימו בנוק אאוט ממשי•) גרמו לשא גות
רמות כגון :״יי שר לו את הפרצוף
״מרח את אפו, יא אברהם
הביתרים שעלו על יריביהם ההססניים חסכו
טרחה רבה משופטי הניקוד, ניצחו בצורה
משכנעת• גיבור ם אותו ערב היה ללא ספק
אשר בירנבלום, שהופיע מול הכפפה החזקה
של הפועל: ישראל מקלר. אשר, שחקן
כדורגל מוכשר, מתאגרף בלתי מנוצח, פסח
על העובדה המכרעת שיריבו כ בו ממנו ב ששה
קילו, שיכנע את מנהלו להסכים לע ריכת
הקרב.
בחדר ההלבשה, דקות לפני התחרות, העיר
בחיוך :״אינני בקו כו שר׳ אם לא אגמור
אתו מיד יהיה רע.״
אשר לא טעה, מכה איומה מידו הימנית
הוטחה על סנטרו של מקלר, התישה כליל
את כוחותיו של איש הפועל שלא היה מסוגל
למנוע את מפלתו הסופית. בתחילת הסיבוב
השלישי והאחרון הועף מקלר מהזירה, הובל
נטול חושים אל אנשי העזרה הראשונה.
לעומת הפנים הצוהלות של הגברים היתה
תגובתה של אחת הנשים המעטות אופיינית
למין החלש :״רצח !״

לא נוצח
מר ישראל רפאל הלפרין, עומד לה־פגש
בעוד שלשה שבועות בתחרות האבקות
(סגנון רו מי) עם מר אמריקה. הלפרין, ה־עיי
ר עתה סיבוב נרחב בארצות הברית, הו פיע
כבר במספר רב של מפגשי זירה, ביניהם
אחד במדיסון סקוור גארדן, האולם הענק
בניו יורק, לא נוצח אף באחד מהם.
הארי גאבנטה, יו ״ ר האגוד הלאומי
של השוחטים היהודים באנגליה, הגיש מחאה
חריפה לציר הישראלי בלונדון. הסיבה :
בטול הפקוח על מכירת ב שר חזיר בישראל
פגע ברגשות שוחטי בריטניה.
בבחירות שנערכו בכסית לפרלמנט המקו־מי׳
ארגון של עוברי בטל הסועדים בקביעות
בבית מפגש האמנים, נבחר לנשיא, בפעם
ה־ 18׳ אברהם פיינברג, איש הנהלת ה בימה.
כאשר
ציינה גולדה מאירסון כי ד״ר
כן־ציון הראל הוא הרופא היחיד מבין
חברי הכנסת העיר מישהו כי גם ד״ר משה
סנה הוא רופא. השיבה שרת העבודה :
״סנה הוא רופא למחלות אחרות לגמרי.״

ד א הודה
אלה שחששו כי בפמליתו של נשיא אר צות
הברית החדש, הגנרל דוייס איזנהאור,
לא ימצא יהודי, יכולים להתנחם. לאחראי
על מינהלת הבית הלבן נתמנה עו״ד מאקס-
ודל רב 40 רב שרת בצי האמירקאי, פעיל
בארגונים יהודים.
אנדרי מרטי 65 אחד מראשי המפלגה
הקומוניסטית בצרפת, והקומוניסם המערבי
האחד הנזכר בספר ההיסטוריה הרשמי של
המהפכה הרוסית, סולק מן המפלגה לאחר
שקודם לכן נלקחו ממנו׳ אחד אחד, תפקידיו
החשובים בה. בנגוד לרודולף סלאנסקי וח בריו
בצ׳כוסלובקיה, לא הודה מרטי בחטאים
שיוחסו לו.
ברברה סטנוויק, שחקנית הוליבוד ש נשאלה
איך היא חשה עתה, לאחר שחלפה
שנה לגרושיה מבעלה, רוברט טיילור,
השיבה :״החופש הוא טוב, אבל אני הייתי
מוכנה ל שוב לכלא, בתנאי שהסוהר יהיה
בוב (טיילור).״ אולם טיילור אינו מראה כל
סימנים של געגועים, מרבה לבלות בחברתן
של שחקניות צעירות בהרבה מברברה.
•) בו מוטל אחד היריבים על רצפת הזירה
אינו מסוגל לקום בטוד השופט מונה עד
. 10 להבדיל מנוק־אאוט טכני: המנוצח מוותר
על המשך הקרב, מדריכו משליך, כסמל הכ ניעה,
למרכז הזירה מגבת.

,העולם הזה״ 793

קולנוע
קופה
ה קרב ע ד הכיס
שתי מעלות גדולות לטלבזיר. האמריקאית
על הקולנוע ( :א) אין הצופה חייב להטריח
עצמו מכורסתו• (ב) היא אינה עולה לו
במאומה (פרט לתשלום הראשוני׳ עבור ה מקלט)
.כנגד אלה השתדלה הוליבוד למצוא
כוחות משיכה חזקים שיוציאו את האזרח
מכורסתו, יכריחו אותו להוציא את הכסף
מכיסו.
אם כי — עד כמה שהדבר נוגע לארצות־הברית
— הדבר אינו עולה בידיה בהצלחה
רבה, אין להכחיש שהיא משתדלת, הן בשטח
הטכני, הן במציאת שחקנים בעלי־כוח מגנטי
שאפשר לראותם אך ורק על בד הכסף, אינם
מופיעים בפני מצלמת הטלביזיה. בידם של
כוכבים אלה נמצא גורל הקופה.
כל חברת סרטים משתדלת, על כן, לגלות
מספר גדול ככל האפשר של פנים חדשות
שאפשר למוכרם לצבור. אולם זוהי משימה
לא קלה ביו תר ורק לעתים רחוקות מצליח
אולפן להפוך נערה או צעיר, שהם לרוב
מועטי כ שרון משחקי, לשם מפורסם. כוכב
כזה היא מארילין מונרו המצטיינת בגוף
נאה, כמעט בשום דבר (כולל בגדים) מחוץ
לזה. שניה היא דבי ריינולדס.
רק לא בטלביזיה. שתי השחקניות
הללו ז כו בשבוע שעבר בפרסים שניתנו
מטעם האנשים החבים להם תודה מקרב ה קופה:
האיגוד האמריקאי של בעלי בתי

הודות לטפול אינטסיבי של מחלקת הפרסום
של האולפן — לכוכב בעל שם.
אף על פי שעל הבד לא הראתה יותר
כ שרון מאשר היו יכולות להראות אלפי בחו רות
אמריקאיות אחרות, אלו נתנה להן ההז דמנות,
נחונה דבי ריינולדס במשהו מיוחד:
מזל טוב. דוקא אותה, לא את האחרות,
בחרו לשמש מגנט קופתי.
האירוניה היא, שהנערה שנבחרה ללחום
בטלביזיה׳ קבלה עתה הצעה רצינית מאד
להופיע בסידרה ארוכה של תכניות על גבי
מסך הזכוכית. תגובת האולפן: לא החלטי.

סרטיט
״ 13ד!ו רוצחים״
אנדרה (משפט צדק) קיאיט הוא במאי
סרטים שהיה עורך דין. במדד, מסויימת
הוא איפוא חובב. אבל חובב המעמיד, כדרך
חובבים רבים אחרים, את המקצועיים בצל
אפל ושחור. הוכחה: סרטו הגדול כולנו
רוצחים, בו הוא מטיף לבטול עונש המוות.
כעורך דין׳ הרגיל בפניות אל חבר מוש בעים,
הוא יודע שהגישה הפשטנית הישירה
אינה תמיד הטובה ביותר. הוא הולך בדרך
ארוכה יותר, אך גם יו תר בטוחה. הוא מ גולל
פרשות שונו ת מראשיתן, מראה כיצד
רצח מתועב שביצע בחור צעיר (מולודג׳י)
היה בלתי נמנע׳ עקב המסיבות השונות. אחר
הוא מציג את דרישתו: לד,מנע מרצח, אפילו
רצח של פושע׳ לתת לרוצח אפשרות״למצוא
את עצמו.
טענותיו של קיאיט הן פשוטות ומתקבלות
על הדעת: לעולם אין לדעת, במקרים רבים,
אם הנידון למוות אמנם בצע את המעשה ש בגללו
הוא מוצא להורג. במקרים אחרים
אמנם בצע האיש פשע, אבל עשה זאת כיון
שלא קבל כל חינוך אחר. במקרה כזה החב רה
היא האשמה, טוען קיאיט.
לא פחות מחוגו. אולם הסרט אינו
מוגש כטענה משפטית־אנושית יבשה ! הוא
מזכיר רו מן מסועף ועתיר מאורעות. החל
מתקופת המלחמה והמחתרת בצרפת, בה נח שבו
רוצחים כה רבים לגבורי מולדת (זו
או אחרת) ועד לז מן השלום בו החליטו, הכל
שהם רוצחים מסוכנים, אחרי הכל.
גם הדמויות בכולנו רוצחים משורטטת ב אותה
יד בטוחה ועין מיטיבה,־ראות כמו ב משפט
צדק. קיאיט גם השתמש בסרט זה
בחלק ניכר של השחקנים שהופיעו בסרט ה קודם
שלו.
מבחינה אמנותית מזכיר הסרט החשוב הזה
את יצירתו של ויקטור הוגו ימיו האחורנים
של נידון למוות. אם אפשר בכלל להשוות
סרט לספור, מותר לקבוע כי יצירתו של ה־סרטאי
אינה נופלת במאומה מיצירתו של
המשורר והסופר הגדול.

״האד השליש״

מושכת-קופה דבי ריינולדס
בכורסה

אי־אפשר

הקולנוע, הפרסים: מדליות זהב בצרוף תעו דות
על גבי קלף, שציינו את השתים כ״שח־קניות
שתרמו את התרומה הגדולה ביו תר
לקופה.״
בניגוד למארילין מונרו, שהביוגרפיה שלה
כוללת פרטים אכזוטיים רבים (דרך משל :
ילדות בבית־יתומים, נשואים למלח פשוט
בגיל שבו רוב הילדות עודן לובשות גרביים
קצרות, עבודה כדוגמנית ערומה)׳ דרכה של
דבי ריינולדס אל התהלה דומה, בחלקה הרא שון
על כל פנים, לזו של נערות אמריקאיות
רבות מאד ורגילות מאד.
בבית־הספר נסתה, ללא הצלחה, לקבל תפ קידים
בהצגות החוג הדרמתי, הסתפקה בע בודה
בצוות הטכני. אולם היא השתתפה בתז מורת
בית־הספר (בה תקעה בחצוצרה) ,היתד,
מנצחת התזמורת בתהלוכות ובמגרשי כדו רגל.
לאחר שנרשמה להשתתף בתחרות גילוי
כשרונות, בה חקתה את בטי האטון, הוחתמד.
על חוזה על ידי בא כוח חברת ווארנרז.
באולפן זה בצעה תפקידים של מה בכך,
אחר עברה למטרו, הפכה תוך ז מן קצר —

.העולם הזה״ 793

האדם השלישי הוא סרט מעורר מחשבות,
גם בגלל תוכנו ודמויו תיו, גם בגלל ה טכניקה
שלו. עתה, קרוב לשלוש שנים לאחר
שהוצג בארץ, הוא איננו פחות מדהים, מרתק
ומשעשע מאשר היה אז. יש יסוד לחשוב
שגם בעוד עשרות שנים ישאר אחד הסר טים
האופיניים לתקופה.
חלק חשוב מן האופי של הסרט י ש לזקוף
לזכותו (או לחובתו) של גראהם גרץ, הסו פר
האנגלי. גרין, כתב מספר של ..רומנים
בעלי אופי בלשי כלפי חוץ, אבל שהיו למע שה
חיטוטים במעמקי הנפש של ג בוריו, רו בם
אנשים חולי נפש. כקתול אדוק מבקש
גרץ את ההצלה ואת הטוב דווקא במקומות
הסחי והזוהמה. למשל, כמו באדם השלישי :
העולם התחתון של וינה מיד לאחר הכבוש.
קתרופושלהאראש. עלילתו של
הרין היא פשוטה למדי: הרי ליים׳ ( אור סון
תלם) מבוקש על ידי ידיד אמריקאי (ג׳וז ף
קוטן) ,וגם על ידי המשטרה, ר,חושדת כי
לא נהרג, כמו שסברו תחילה, אלא מסתתר
בעיר, מנהל עסקים אפלים ביו תר. בסופו
של הספור רודף קוטן אחרי וולס בתוך רשת
הביוב של העיר, בתמונה המזכירה את החלק
האחרון של עלובי החיים, הורג אותו.

קליעים מודרכים כמלחמת המחר, התרשמותו של צייר בריטי
וודקה, קאביאר ונשק מהפכני אחר

מכל

ה ע 1ל 0

רצת גורלות של מליונים מתנועת־יד ובהגה־פה.
המקצועיים,
שהתנגדו תמיד הדיפלומטים הגיוני מאד. נוח מאד
לסיורים פרטיים אלה, טענו במרירות שעל
כוס וודקה וקופסת קאביאר קל להעביר מיד
באחד הימים, לפני ארבעים שנה׳ ביקר
ליד מדינה בת 50 מליון תושבים, ושכתוצאה
מדינאי צעיר בשם ווינסטון צ׳רצ׳יל בעיר
מכמה טיולים מסוג זה הגיעו הרוסים עד
הבראה אשר על שפת הים בבריטניה. בצאתו
לנהר אלבה בלב גרמניה.
מבית המלון חבש בטעות מגבעת של אורח
מטרת הפגישה של וזיני ואייק: נסיון ה אחר,
שהיתר, קטנה עליו. מאז, משך שנים
אנגלי לשכנע את האמריקאי שכדאי לו להי רבות,
ציירו הקריקטוריסטים את ווינסטון
מנע מלשקוע ב בוץ האסיאתי, שעליו להק צ׳רצ׳יל
הבוש מגבעת זעירה.
דיש במקום זה תשומת הלב (והכסף) לשלג
במרוצת השנים הפך צ׳רצ׳יל עצמו למעין
האירופי• מטרה שניה: למכור לחבר שמעבר
מגבעת על ראשה של בריטניקה, הבתולה
לים את הרעיון שכאדי להפגש אישית עם
המזדקנת ששלטה בימי נעוריה על ד,אוקי־החבר
שמעבר לשפלת אירופה.
נוס. ככל שבריטניה מצטמקת יותר, נעשית
האמריקאים אינם מתלהבים כלל מרעיון
מגבעת זו גדולה יו תר מכפי מידת ראשה.
זה. סבורים הם: בימי המלחמה, כשכולנו
דמדומי האלים. בחודשים האחרונים
היינו ידידים׳ לא הביאו פגישת הגדולים שום
נפוצו במידה גוברת והולכת שמועות כי
טובה. סטאלין סידר את כולנו. עכשיו, כש־המגבעת
מתכוננת ל חזור לקולב, לעת זקנה.
שוררת מלחמה בין המזרח והמערב׳ מה ה ווינסטון
הזקן חושב כנראה ברצינות לפרוש
טעם בפגישה 1מה ידובר בד, שאי אפשר
מן החיים הפוליטיים. הוא חרש למחצה, דבר
להביע אותו בשיחה בין שגריר ל שגריר י
המקשה עליו את הישיבה בפרלמנט, ו שוב
קליעים למען המחר. בכלל כועסים
אין לו סבלנות לטפל בפוליטיקאים צעירים,
האמריקאים על וויני ידידם. כששלטה בברי לו
הנופלים
ממנו בחכמת־חיים, והנראים
טניה ממשלת הלייבור, חששו כי יגבר בד,
בנים עלובים לבני דורו. מלבד יוסף סטאלין,
הרצון להקטין את קצב ר,הזדיינות. אניירן
נעלמו מן הבמה כל גדולי העולם בני גילו,
בוואן, הילד־הרע של הלייבור, דרש זאת בפה
ודמויות צעירות שיכלו להיות בניו, מסוגם
מלא. למרבה המזל נכשל הלייבור בבחירות,
של אייזנהאור ומלנקוב, מחייכים מעמודי
ובמקומו בא ווינסטון צ׳רצ׳יל, איש המלחמה
העתונים המצויירים. לא, אין הזמנים יפים
הוותיק.
לווינסטון.
מד, עשה צ׳רצ׳יל י הלך והקטין את קצב
כמו בדמדומי האלים אשר באגדה, יש צורך
ההזדיינות׳ בדיוק כמו שרצה בוואן.
בברקים ורעמים כדי לסמן את ירידת האיש
אולם צ׳רצ׳יל רק חייך, חיוך של אדם
מן הבמה הפוליטית ועליתו לעמוד השיש
עליון. רמז הוא: כל סוגי הנשק המיוצרים
של ההיסטוריה. כל התפאורה כבר הוכנה :
כיום יי צור המוני יהיו מיושנים כליל בעוד
יורש־העצר היפהפה, אנתוני אידן, הוצג בפני
שנתיים־שלוש. המפציץ ומטוס־ר,סילון לא
קהל הצופים, חותן עם קרובתו הצעירה של
יוכלו לעמוד כנגד הקליעים המודרכים, שיי ווינסטון.
התמונה האחרונה, לפני ירידת ה רו
לקראתו מן האדמה, ירכבו על קרני ראדר
מסך, תהיה טכס ההכתרה של המלכה הצעי ויפגעו
במטרתם מבלי כל אפשרות של טעות•
רה והכמעט־יפה. ואז, ברעם התותחים ול אם
כן, לשם מה לייצר מטוסים י
קול טרטור התופים, יעלה ווינסטון אל ה תוכניתו
של צ׳רצ׳יל: למעט בייצור נשק
עננים.
משך שנה שנתיים, לפתח תוך תקופה. ז ו את
הנשק המהפכני של המחר. אם תפרוץ מל גורל
על כום. אולם בינתים עוד שופע
חמה תוך שנתיים אלה, ממילא לא יספיק ה ווינסטון
צ׳רצ׳יל חיים. השבוע הפנה את
נשק הבריטי לעצור את הרוסים. ואם לא
פעמיו אל היבשת האמריקאית, מולדת אמו,
תפרוץ מלחמה עד אז, כפי שמקור, צ׳רצ׳יל,
להיפגש אישית עם הבחור הצעיר שבא אליו
יוכל הנשק המהפכני החדש לעצור בשעת
פעם כגנרל־טירון צנוע, הפך עתה לנשיא ה הצורך
את צבאות הענק שיהיו מצויידים ב מעצמה
הגדולה בעולם.
נשק מיוחד.
פגישות אישיות מסוג זה הפכו כמעט שג־כל
זה הגיוני מאד. אולם, טוענים האמרי עון
פרטי של צ׳רצ׳יל, אשר דם של סופר וצייר
קאים בחיוך מר, גם קצת יו תר מדי נוח ל-
זורם בעורקיו. יש משהו אומנותי בפגישה
של על־אנשים מסביב לשולחן. ,פגישה החו־* 3ובריטניה העניה.

בריטניה

) 1מילא בממשלת ישראל ר#שניה תפקיד
של ) 4 ...מפקד ה ) 8 ...שמו הפרטי של סושע מלח-
מה זה היו ) 9 פארוק הוא לה ) 10 ...התפרסם לפני
זמן קצר כ ) 11 ...ו עו ל מן של ) 13 ...מה שהיה ישר אלי
במשפטו ) 14 .עם לכתו הלך נם הוא ) 17 .המפקד
שקשר קשר ננד אביו ) 18 .נצינה של תנועת ח) 19 ...
שלט עליו שבועות מספר ) 24 .בן-גוריון הכשילו ב־או׳׳ם
) 25 .ח״ב זה ד^א בן העם ה ) 26 ...היח בעל
משרה בינלאומית עד לפני זמן מד* ) 28 .תיקו אבד
לו. משרתו נשארה ) 30 .שמה בסרט אורות ברית ה מועצות
) 33 ...שתי הדמויות הראשיות באופרה הכושית
היחידה של קומפוזיטור אמריקאי זה <34 .מפלגתו
מגינה על ה ) 35 ...מקצועה. לפנים ) 38 .גברת) 39 ...
הפלגתו האחרונה עוררה סערה.

ת שבץ מצולם
תדו ש 0סי 2י
השם :

ן • 99

$ם א 1ז ן

הכתובת :
אליפות התשבץ
19 53
הוראות
(ראה
עמיד ) 14

) 1עו רו עתוו עברי. חחנר. של חכרת כנסת
זו ) 2 .נורש על ידו ) 3 .פסל פוליטי. צויר על ירי
בעל ציור זד ) 4 .,שני בטעלה אחריה ) 5 .ראשי הוני-
בית של תכניתו המפורסמת ) 6 .איש נבעתי. זו לפני
תאומים ילדה <12 ...שטו סרטי של הסתווד<15 .
נתפרסם בכהנו כראש עיריה יו <18 .כנויו וסמלו<18 .
ד,וא נתז כשי לסטאליז. בטהרן <28 ...אחד הרחובות
המפורסמים בעיר זו <21 .דרנתו <22 .שחקנית הולי-
בידית יו רר,רה ב 123 ...שותפו לפרסומת <27 .שחב*
זי; זכה בבקרו באר־ז לקבלת יפנים חמה על מדרנוו.
קולנוע <2)1 ...נחשב למנהיג הבא של העם ה<31 ...
המאורע הגדול של השנה ון:וכחית בעיר זו <32 .היה
חבר ה ...הפולני <38 .הפקידו לעסוק בעניני <27 ...הנשיא
מם של ארצות-הברית.