גליון 794 מתאריך 15 בינואר 1953

הן1דך ווו •*:

השלס

גנרי

רוו• המערכת!
11 ווו

>ורך התבנית:

מלם הראשי:

*ורן־ דיכיתוב:
סי ס? אדם!

(זמני)

ועת: הראעד:

ה שבו עון ה ס צוי ר לווינסורסעיה רזו זב גליקסון ו. י-אניג
(ליר תיאטהוז * ,ה י * 1
0 . 1*4 .1.11 זמני) מזי •
1* 0יוברקיס . :ונרדם*ר״
ארד המערכת ביר חיייי
רזזנב רוו חסיד (יויי אז).
• • רדח •אד.
מיי

•ו? גוי ר סן

יהודה נ ב אי

*ודכי סדורים:
נינהנ בי, ירוחס נבא. הסר תדסור.

מיכאי א? ם ז. יחיא? ב

משתתפים קבועים:
וורנצח נדוכנד. דסא? חיי .6אוסקר סאובד• .י?י• סיאדי.
ו בי •.

ראש־מערכת, ירושלים:
דוד דוביננד

מ-פ ראש־מערכת, חי*־:.

סום רימוץ:

ואו ריבה

ם ו;טי נ׳ייאובס. נבריא? דנת. יצחק הסאירי ו אי •ידח
חמו״ל:

האו? אחו בא״א.

אנו מגישים לך את גלידן השבוע בגאוה
מסוימת. קיצצנו בו בכל המדורים׳ נדי לתת
לך דו׳־ח ענק על המתרחש בעין־חרוד. אגו
מקוים שעלה בידיניו לא רק לשמור על
אוביקטיביות מוחלסת באחד משסחי־תמריבה
החמורים ביותר במדינה, אלא גם לקבוע
תקדים לחופש עתונאי הקשור באחריות
עתונאית• י
מעולם לא הקדשנו אנשים כה רבים וזמן
כד, רב לחיבור דו״זז אחד.
ההחלטה הראשונה לגשת לחקירה מקיפה
נתקבלה במערכת לפני שלושה ווודשים׳
כשהובאה הפרשה בפני המועצה החקלאית
של הסתדרות העובדים. מיד נתקלנו בסרוב
מוחלט משני הצדדים ומצד משרדו של
אברהם הרצפלד. כי הצדדים הסכימו ביניהם
מראש לבל למסור כל אינפורמציה לעתונות
על פרשה זו.
חשבנו אז. כפי שאנו חושבים היום״ ששתיקה
זו מקורה בטעות. אי־מסירת אינפורמציה
מוסמכת גרמה וגורמת ליצירת
תמונה מסולפת בעיני הציבור, פותחת פתח
לעתונות סנסציונית המנפחת את העניו, עד
כי נוצר בלב הציבור הרושם שעין־חרוד
הפכה בית־משוגעים׳ בו משתוללים אנשים
מסוכנים, המוכנים לרצוח איש את אחיו.
איש לא הבין על מה בדיוק הויכוח. מה
הם העקרונות היסודיים עליהם מוכן כל
צד ללחום ולהאבק.
לא יכולנו גם להסכים ששני הצדדים
בעין־חרוד יתיחסו אל הפרשה כאילו היתד,
ענין פרטי. לענין עין־חרוד יש משמעות
רבתית לגבי עתיד התנועה החלוצית ועם
זאת לגבי עתיד המדינה כולה.
שלחנו, איפוא, חולית־כיסוי ראשונה למשק
ולמקומות אחרים. היא גבתה עדויות
לרוב• כעבור שבועיים־שלושה היה בידיה
די חומר כדי להגיש למערכת טיוטה ראשונה
של דו״ח מקיף.

דאוס ׳•דאז.

תד־אביב

העולם הזה נהג אחרת. הוא שלח העתקה
של הטיוטה הן למזכירות הקיבוץ־הסאוחד
והן למזכירות איחוד־וזעבוצות־^זקיבוצ־ם
במשק. במכתב המצורף הודיע שטיוטה זו
תפורסם. אם לא יבקשו שני הצדדים, או
אחד מהם, להכניס בו שינויים. כן הודיע
שהוא מוכן לפתוח בכל החקירה מחדש, אם
אחד הצדדים, או שניהם. סבורים שנעשה
להם עוול.
כתשובה למכתב זה קיבל העולם הזה
הזמנה רשמית מטעם מזכירות איחוד-
הקנוצות־והקיבוציס, שחשבה כי הטיוטה
קיפחה אותה באופן בולם. חולית־הכיסוי
ביקרה שוב במשק, שמעה מפיה אינפורמציה
מוסמכת על עמדת מפא-י בפרשה.
הצד המפ׳׳מי עוד עמד בסרובו למסור הודעה
רשמית. על סמן האינפורמציה החדשה חוברה
טיוטה שניר״
בשבוע האחרון שינתה נם מזכירות הקי
בוץ־המאוחד בעין־חרוד את עמדתה, הזמינה
את חולית־הכיסוי שלנו אליה. אחרי קבלת
אינפורמציה מוסמכת ממנה, בצירוף
הערות לטיוטות הקודמות, נכתב כל הדו׳׳ח
בפעם השלישית.
בסך הכל הוצאו למעלה מ־ 300 שעות
עבודה על דו׳׳ח זה, שלא להזכיר קרוב ל־
200 גליונות ניר.

אני מקוד. שהוצאה זו היתד. כדאית. וש־תשכנע
את חסידי שתי המפלגות שגם במדינת
ישראל בשנת 1953 יש ערך כלשהו בעיתון
אוביקסיבי׳ בלתי תלוי. שיכול להרשות
לעצמו להגיש לקוראיו את שני צדי
המטבע.
מסיבות טכניות לא היתד, אפשרות להגיש
לצדדים עצמם העתקות נוספות של הנוסח
הסופי. אינני מעז לקוות ששניהם יסכימו
בכל לפרטיו או שישמחו על דברי הצד
השד שצוטטו בו. אולם אני מקווה שבני
שני המתנות יכירו בנסיונם הכן של
בעלי *הדו׳יח להיות אופיקטיביים וישרים
עם עצמם, ככל שהטבע האנושי המוגבל איס־שר
להם זאת. ברצוני להודות להם עבור
שיתוף הפעולה ההוגן.

י• ארקין, רמת גן

מ אז ומת מיד נ מני תי על
אך לא ידעתי דבר על חייה
ון שקראתי על דרכה הי ס ה
אלינו, אעריץ אותה לא רק
אדם.

מע רי ציה
הפרטיים.
והנועז ת
כ שחקנית

של או רנ ה
ע כ שיו, כי מע
ם נוכרי
אלא 01כ
יסד.
רגב, תל־אביב
נפגעתי מאדכא שר קראתי את דברי ה חו צפה
על חנון מירון ...מי כתב אות ם?

יהודית שמחוגי, פתזדתקווז

הר שימה ...באמתמ אלפ ת. מי כ תב או ת ה?

זאב ברוכשטיין, ירוטליס
כתבות העולם הזה אינן פרי עבודת
יחיד, כי׳ אם תוצאת עמל משותף של חולית־ניסוי,
בה משתתפים: עורבים, נתבים,
צלמים.
לטה הייתם פה כלתי טקטיים כלפי חנה מי רון *
כתבתם שכל זר שו שני ם ל או רנ ה הו א זר קוצי ם
לחנה• סיוע חייתם צריכים להביא כ פני הקז$ל את
העניני ם הפרטיים ון חייבים יהשאר מאחורי הקלעים

בעולם יש מקום לכל ה שחקנים. וב תיא טרון טו ב
יודעים לבחור כשחקן מ ת אי ם לכל תפקיד. ה קנ אה
בין שחקני £הי א תו פעהטב עי ת. אכל כצורה ש כתבתם
הרי אתם מ כני סי ם לרא ש הקהל ד עו ת בלתי
נ כונו תי

ראובן איינהורן, חיפה
הצעת הקורא איינהורן נמצאת בדיון ב־מערכת.

שיסח הכי?ה ע שרות שני או ת. חטתרנס?א
הביו את א שר קרא. כן חלו ט עויו ת בחי שובי ם.
מסרו דרישת שלו ם למתרנם הר שימה. וי ע צו לו
ב שמי ללמוד בי שול.

נפתלי קדמון, ירושלים
העולם הזה שלח את המעבד ללמוד בישול,
מזמין את הקורא קדמון לטעום מן
המאכלים (אם יצליחו).

אחה הרצח
עתונכם אינו ק שור לנו ף ם םלנתי ו אינו כבול
למתכונת סוי מ ת. יש בכם ה פו טנ צי ה לזזיות כתב־העם
ה מ צוי ר ה טו ב ביותר בארץ. אך לדעתי. עדייו
רודפים אתם אחר סנ ס ציו ת. חלק נדול מדי מוקד ש
לרצח. שו דוכ דו מ ה. א פי לו וזעתונות האמריקאי ת.
וה שבועון. סיים ש או תו הגכ ם, ב!נםים לחקות. לא
מקדיש מקום כ ה נרחב לידי עו ת מ סוג זה.

אליהו עדי, חשינגטון
הקורא עדי מתבקש לבדוק בדיקה מדויקת
את העולם הזה, ימצא שאחוז השטח המוקדש
לעניניס אלה אינו מניע ל^ל.3

להחליף את מי ז

האם נ כוו י היה לומר שמ שח קה של חנה מי רון
וולגרי ז האם לא ראיתם או תה בביבר הזכוכי ת?
תפקיד א שר היא ממלאה בעדינו ת ואורנה
אף הי א שחקנית מ צוינ ת ונ כון שעלתה ב מדרגות
ההצלחה בקו שי. אדלאנ כון להניד שדרכה
של חנה מי רון ד,יתזז קלה וכלי מכ שולי ם. כל
תפקיר הו א מלחמה. הצזשפט האחרון :״לשתי סל בית
אין מ קו ם כ תי א ט רון ב או תו ז טו״ הו א ש טחי.

יעל נגעתי, תל-אביב
העולם הזד, מסבים עם הקוראה גבעתי.
אבל הקהל, לא העולם הזה, הוא שקבע
דברים, שטחיים״ אלה.

אשיותו שד המתאגרף
לאלה ש אינ ם טכירי ם אח א שר ברנבלום (חעולם
הזה ) 793 אבקש ל ס פו ר את הפרטים הבאים: לוחם
מחתרת ותיק ו א מיץ. השתתף כ מרבי ת הקרבות
בזמן המ צור על ירו שלים. בקצור לוחם א מי ץ
ו ס פו ר ט אי א מי ץ המ סמל את הנוער שהציל את
ה מדינה ונתן חבל ל טענ ה. לוחם בגוף ולוחם ברות.

אביחי יהודיוף, מושב עובדים פרדיה

לפי כקשת מיץ

בכתבה על עירית חדרה (העולם והיו! ) 789 הזכרתם
את ש מי והנדרתם את תפקידי ו *י רי ד.
(אולם) לתפקיד פנו רא ש וזעיר נבחרתי לפי בקשת
דוד ברמן. רא ש העיריה. על מנ ת לעוור לו בתפקידיו
המרובים. ביתור ב שטח הב ספי והמ שקי.
לא היו כ אן שו ם סיבו ת ו שום כ חנו ת מ צד סי ע תנו
ומסא״י) להעברת ס מ כויו ת. כ׳ אם לעבודה מ שו תפת
ל טובת עניני המקום. א׳ 7לייחס לי תפקידים
נו ספי ם שלא הו ט לו עלי. ו ש איני נו ש א באחריות
מאיר רספורט, חדרה
עבורם•

מ. ברנשטין, ניו־יורק

פשפשים אמנותיים
הדברים אשר כתבתם על בעית בתי ה קולנוע
(העולם הז ח )790מ כ הני ם אד ורק לערים. כנר א ה
לא ביקרתם בבתי ה קולנוע ב מו ש בו ת. כ אז המצב
נרוע עוד יותר. בכ ס או ת — פי ש פ שי ם. ה מ כונ ה
עובד ת כ מו טרקטור מזרקז. ה ת מונו ת ח שוכו ת והקול
נפסק לעתים קרובות. בקיצור: ה קולנו ע עו שה
צחוק מז הקהל.

ב. מ ,.זכרודיעקב

יפה ומגרה
בהעולם הזח 792 הוזכ ר שם בית המסחה ש ל׳
בקשר עם י בו א ספרי כים •..ב סד כולל של 350
אלף דולאר. ה סכו ם הזה הו א יותר מ פי 12מ ה סכו
ם של מעשה קבלה סו כנו ת׳ ע בו רו ר שיונו ת ליבו
א ספרי כים.
אנו מי צגי ם את ה הו צ אה 1 11001)$ח< 1פ? 0ולא
שנתתם צלר
את הו צ או ת •פת^ויז ו* 1מ 1!1ח * ע
מים ם ד*!ם יפות של כמה מן הספרים שלהם.

מרובו ת זן שני אזת במדו ר ה ספו רט. לכותרת שי כ ם
״צריך להחליף מ ש הו ״ (העולם הזח ) 792 דן תשובזז
*ריס* לחיות * :ריר להחליף א ת עורך מ דו ר הספורט.

סטימצקי. סוכנות ססימצקי, ירזשלים
התנצלות העולם הזה לקורא סטימצקי על
הטעות שנפלה.

חופש הציור

חקירתכם ה מיו חד ת על ספרי הכי ס האמריקאיי ם
לא הצטיינה ב או בי ק טי ביו ת רבה. נ כוז שחלק מ ס פרי
ד מי ם הם בעלי רמה נ מו כ ה. שכחתם להזכיר
שבאו ת ה הו צאה מו פי עי ם טפרי ם בעלי רמה תר בותית
בבוד * .כמה) מהם מחירם בתרגום עברי נברה
מאר. איני סבור ש ארבע ת ה שערים א שר הבאתם
בע תונכ ם מייצגים את הוצ א ת ספרי ה כי ס וזאמרי•
קניים.

משה לרר, צה״ל
האם סתנתן הקורא לרר, לשעבר נתב
ספורם, לעצמו 7

משה בן־פורת, ירושלים
העולם הזה רצה להדגיש דוקא את בעית
הספרים הזולים, אשר הם מסכנים את הספר
העברי. אם יעיין הקורא בן־פורת בספרים
הטובים המופיעים באותה הוצאה, יוזנח ש־עטיפתם
אינה פורנוגראפיה פחות, דבר שכבר
גרם לחקירה ציבורית בארצות־הברית.

התעמלות כמוסדות

אלמוני, תל-אביב

מחיר החזיר
במחקרכם על המ שבר (העולם הזה ) 793 אתם
כותבים כי מחיר ארוחה עם בשר חזיר ד,וא? 5״׳,
אתם מנזי מים. התכונת ם ודאי לארוחה זוני ת.

גירה גולגי. ירושלים
הקוראה נולני צודקת, אבל לכתב העולם
הזה שחקר בבעיה היה תיאבון נפול,

מכתבי כי. ג׳י.
אינני יודע מניו נוד ע לכם על מכת בו של אב א
אבז לאחד מ מנ היגי מסא ״י (העולם הזח 793העובד
ת נ כונ ה. אול ם ראש הממ של ה לא הטריח
ע צ מו כלל לענו ת על דרי שה זו.

אלמוני .׳מעובדי מרכז מפא״י, תל־אביב
ראש הממשלה לא ענה על תוכן המכתב
באותה ישיבה, מסר את תשובתו על פה לאחד
מחברי מרכז מפא״י.
בעניו נ׳ורג־ כרי ט טיני ה יו רננ ס טן. הגבר שהפך
אש( *1העולם הזה ) 790י ש לי ש אלו ת :

(א) אם הי א יכולה ללדת?
וב< המ סוגל ת הי א לקיים יחסי מיז נורמליים !
מכתבים כוכבים מתנגשים

דן־ו־ח ה סיי חר ״א? ע?? .ירוו״ ( ח עוי ס דויזז
)792 מעניין• סזז ד מ גו ת זו כד אי היה שתתחילו ל-
הו סדור מ רעי.

גכר־אשה

לו רצינו בגילויים סנסציוניים, יכולנו לפרסם
דו׳׳ח זה. שכלל האשמות בלתי אחראיות,
אך מרתקות. של אוהדי שני הצדדים.
כך נהגו, למעשה׳ כמה עתונים אתרים,
שנתקלו באותה התנגדות.

ר שימתכם על חנה מי רון ו אורנה סורת (זזעולם
הזה )793 הסבירה לי את ס שרו של תסביך הגבהות
ה מ צוי אצל שחקנים כ ה רבים. ז הו תסביך
נחיתות מו סוו ה.

בישול בירח

הממד השלישי
ביקרתי ב תצנ ת ח סינ ר מה, ה קולנוע בעל שלו ש ת
ה מ מדי ם (העולם הזה .) 783 החרו ש הו א בז ה כי
ד,מסד גדול פי ששממסד קולנוע רני? .אינו ע שוי
בד. אל א מאוית קורות. כ מו תרים ונ צי אני. התמונד.
מו שלכ ת מ שלו ש מ כונו ת בבת אחת. הרו שם הו א
טבעי יותר. החסרונות הם: ו צו ררב שלו שה סר טים.
שלו ש מ כונו ת קולנו ע ו שלו שה ט כנ אי ם. וי ש
לדאוג לה תאמ ת כל ה מ כונו ת. ה מ סר הקעור מאפשר
רק מ קו מו ת י שיבת ב מי שור. דבר ה מק טיז את קי בול
בתי הקולנוע.

בן־צבי פויר, תל־אביב
(א) לדעת הרופאים אין יכולה נריסטיניח
יורגנססן ללדת.
(ב) העתונות קבלה עדות מחיל אשר קיים
אתת יחסים, סבר . :יש לה גוף משגע״.

זה לא כ בד פו ר ס מו מ ס קנו ת ועד ת החקירה ש מונ
ת ה על ידי רא ש הממשלה, לבדיקת מצב הספו
רטב מדינ ה. הו עדה זוקדישה ת שו מ ת לב להעדר
מתקנים ולדלותם של אל ה הקיימים.
מ שרד ה חינוד והתרבות מקיים מדר שה למורי החי־נו
ד הנו פני ב תנאי ם קשים. מדר שה זו הוצי א ה כבר
מחזורי מ שחק של מורי ם מו ס מ כי ם. אול ם בימי ם
אלה מ איי מ ת סכנו! להמ שכ ת הלי מודים. עקב ה ע מדת
אול םחה תע מלו ת במחנה-יונה לר שות *ועד ל•
מעז החייל. ה עו מד ל ה פכו למקום ש ע שועי ם וקול נו

א. צור. ה .רסקין׳
בשם ועד חניכי המדרשה. תל־אביב

חשיבותה של נוחיות

כ שני ם מקו ראיכ ם הותיקים א נו מ ציעי ם לכם
הצעה מ הפכני ת. ש או לי תנרום לאי -אל ה זעזועי ם
ב תהליכי ייצורו של ח ע תון ,.אד תביא תועלת רצה
לקהל קוראים נכ בד ו ח שוב. הצע תנו: להקטיז אח
גודל ה ש בו עוז ל מ מדי הטי םלמ של. אבל ל הו סיף
על מ ס טר ע מו דיו על ח שבון הגודל. התועלת :
הקלה בנ שי א ת ואנליון בכי ס. א ד בעיקר ה אפ ש רו ת
הנוחה לקוראו מתחת ל שולחן בשעת שעורי םמש
ע מ מי ם כנון ספ רו ת. פי לו סו פי הוכ דו מ ה. הסיבת
להצעה: הקו שי בד פ דו ףבע תון ב ש טה הצר ש בין
ברכי ה תל מיד ל שולחן.
ה מכ תב הזה נכ ת ב ונחתם ב שעו ר ספרו ת (בו
היתה לנו ההזד מנו ת להזוכת בתקלה הזאת)•

משה סמבורסקי.
יורם זינגר, תל־אביב

התפטר אכל ממשיך

בתשבץ ה אלי פו תמס׳ ( 2העולם הז ה ) 793 כתבתם
תחת ת מונ תו של ט רינוה לי :״היה בעל מ שרה
בינל או מי ת עד לפני ז מן מ ה ״ .זוהי הגדרה מטעה.
טריגוה לי א מנ ם ה תפטר מ תפ קידו א ד עדיין מ מ שיד
למלא תפ קיד מזכי ר כללי של ת או מו תהמ או חרו ת.

רות רוזנפלד, חיפה
הקוראה רוזנפלד צודקת, ההגדרה היתה
לא ברורה ביותר.

קומו מאמר המשבח את העירית
על דאגתה הרבה ל־יפי
העיר ונטיעת מים חדשים•

אבץ
במעט מלח.
הוא התבונן בחמר החדש
וקרא בהתלהבות ג, טטרב־לופויליפילוציאסטיקסצופילי

סופוספטיאן ! ״
מרוב התרגשות טעה ואמר
,טטרכלופוליפיליציאסטקרו ־
צופיליסיפוספסיאן״ במקום
״מטרנלופוליפילינייאססיקר ־
צופיליסופספטיאן.
הטעות הקסנה לא פנטה
במאומה באי־יעילותו המוחלטת
של החמר החדש.

עלון המועצה המקומית בהשבועון
המצויר
לאי• נםירםציה
עקרון החלים להוסיף בכותקורא
>של עתון) יקד, רת משנה לעתונו :״העתון
השבוע לא נתקבלו ממך כ? הנפוץ ביותר בעקרון ובכל
מכתבי רושמצה בקשר לטיב הסביבה.״
הבדיחות במדור הזה. תודה
רבה.
הספור בהמשכים
(תוכן הפרקים הקודמים :
עוד אין).
—ע הנר השני. החלטנו ל הציור בהמשכים
הדליק את ה־האשד,
הגבוהה ביותר ב(המשך
יבוא)
עולם.
?{תוגות
ממערכת הדור מוסרים ני
תלה טעות מצערת בעתון רפואה
המאסר שהתקיף את עירית המיליגרם הראשון׳של ה־תל
אביב על הזנחת בני ה טמרנלופוליפיליציאסטיקרצו-
פרברים וזיהום שפת הים פיליסיפום פטיאן נתגלה על
נתאחר והוכנס לגליון בשג ידי ד״ר אב נאשר, בדרך מקגה.
היה צריך להמס במ רה, ערבב במעבדתו קצת

״העולם הזה״ 794

(ראה שער)
״דם נש פן בעין חרוד !״
״המשטרה שמה קץ לתיגרוז דנזים ׳ 1
״משמרות של מפא׳־׳ ומפ״ם משוטטות במשק

העתונים היומיים תחרו ביניהם בתאורי־קרב
מרתקים׳ מלהיבי־דמיון. לעיני הקורא
נצטיירה תמונה של שדה־קטל מכוסה פצועים,
של עיי חרבות עשנים, שמסביבם משתוללים
אנשים שדעתם נטרפה עליהם כליל.
שונאי התנועה החלוצית צהלו, הסיקו מסקנות.
האדם הפשוט בתל־אביב, בימשלים,
בבאר־שבע, קימט את מצחו מתוך תמהון,
לא הבין את הנעשה.
אותה שעה עצמה ישבו בני עין־חרוד ב״
חדר־האוכל. המקום לא דמה כלל לבסיס־קרבי
נרגש. האנשים אכלו, שוחחו ביניהם,
התלוצצו כרגיל. חרף דמיונם הצבעוני של
עתונאים מרוחקים, לא היה במשק כל ובר
מזעזע — לא הרוגים, לא פצועים ממש, לא
קרבות איתנים. ארבע ההתכתשויות שאירעו
משך יומיים, אף שהיו מעציבות למדי, לא
חרגו מגור התקריות שהפכו רגילות במקום.

עובדת היסוד המזעזעת לא היתה

זיר, כן עץ־חרוד, מורה כבית הספר של הקיכוץ המאוחד
(מפ-ם) ,שבכ על הריסות אוהלו. כלילה הקודם, כחצות, כאשר
שככ לישון, ניגשו לאוהלו אנשי איחוד-הקכוצות (מסא-י) ,כני
המקום כגיל העמידה, הורידו את האוהל על ראשו.
היתה זאת התקרית האחרונה שארעה כשכוע שעכר כמשק
עין־חרוד המפולג.

מההאמת מאחור• ה כו ת רו ת ה סנ ס ציוניו ת ל

מהו 0דוו המחלוקת בין שוי ה מ תנו ת הי די בי ס.

ש בגו יתדאתאחדהמסע די םהמ סו א רי ס ביו ת ר בארץ*

מ דו ע דו דשת מסאי״ דהד תי קאתמ סי ם מן המשקל

מ דו עמסר בי ם אנ שי מ ס״ סלצאתל

כעמודים הכאים מגיש ״העולם הזה־־ לקוראיו דו״ח כולל
ראשון, שהוכן תוף שיתוף פעולה עם שני הצדדים.

התכתשות קטנה, מנופחת לצרכי פרסומת.
עובדת היסוד היתה דוקא הרבה יותר שקטה
והרבה יותר מסוכנת. היא היתה בחדר־האוכל
עצמו, שנראה כה שלוו ורגיל לעיני
האיש מן החוץ.
באמצע חדר־האוכל הזה נמתח מעבר שרחבו
מטר וחצי. מעבר רגיל ביותר. אולם
משני צדיו ישבו שני מחנות של אנשים מתנכרים
אלה לאלה, שלא ראו כלל איש אח
שכנו.
בגי המקום קראו למעבר. קו הרוחב
ה־38׳־ .אפשר היה להשוות אותו לקו החוצה
את ברלין, אלא שכאן שכנו אוהדי המזרח
בצד מערב, אוהדי המערב בצד מזרח.
משני הצדדים של ״קו הרוחב׳
ישבו אנשים שהקימו יחדו את אחד המפעלים
המפוארים ביותר בתולדות הארץ, אולי בתולדות
העולם. הם בילו יחד כל רגע מחייהם
משך 30 שנה, היו שותפים בשמחות
וביגונות, באוכל ובלבוש, ברעיון וברכוש.
הם גדלו בבית־הספר ביחד, הם אכלו את
ארוחותיהם ביחד, עבדו ביחד בנגריה וב־פלחה.
ואילו כיום יש להם רק מכנה משותף
אחד: שלילת הזולת, שלילה המגיעה
לעתים לכלל שנאה עיוורת וקיצונית, ואשר

זה התחיל לפני דוח

שלמה לביא, מנהיג אנשי מפא •י כעין־חרוד, מייסד המקום, חלם לם:י
30 שנה על קיבוץ אחד גדול, שיקיף את כל עמק יזרעאל .״עין־חרוד
שחלמנו עליה, היא ככר נהרסה טען, כשדרש להרחיק את אנשי מפ״ם.
הפכה, אצל אחדים מהם׳ לתוכן יחיד בחיים.
אבות נפרדו מבנים׳ צעירים מחברות, מורים
מתלמידים. חבר מרעיו. ומשנפרד מישהו,
היתד, זאת כמעט פרידה טוטאל״ת,
אם כי עוד ידועים מקרים שאיש מפא״י
לוגם כוס קפה בחדר שכנו המפ״מי, או שבעל,
הסועד בצד המפ״איי׳ חי בשלום ,בחדר
אחד עם אשתו, הסועדת בצד ה־

מפ״מי.
ישנם גם מקרים של הורים שאינם אוכלים
בכלל בחדר האוכל, ומפני שאינם רוצים לשבת
בצד השונה מצד בניהם. או של בת הנמצאת
במצב דומה לגבי הוריה.
אולם אופיניים יותר המקרים ההפוכים :
האב המנהל תעמולה לגירוש אנשי מפ״ם
מן הנקודה, אם כי חמשת בניו נמנים עם

גדר כץ חבר לחכר:מפעל המתכת של עין־חרוד, הגדול כיותר מסוגו
כארץ, חולק שוח בשוה כין שני הצדדים. כאמצע נמתחה גדר,

המועמדים לגירוש ; הבת המפ״איית החולה
שגזברות הקיבוץ המאוחד (המפ״מי) סירבה׳
עקרונית, להשתתף בהוצאות האישפוז שלה ;
החבר שנפטר, ושבני הפלג היריב לא באו
אף לנחם את משפחתו.
המחיצה הנפשית בעין־חרוד נולדה זמן
רב לפני שהעולם שמע לראשונה על קו
הרוחב ה־ ,38 זמן רב לפני שגדרות־התיל
המחושמלות החלו מתמשכות מן הים הבאל־טי
עד לים־התיכון. עין־חרוד, השוכנת במקום
שהתפרסם לראשונה בהיסטוריה עקב
פילוג מתוכנן* ,ידעה ריב אחים כמעט מיום
היווסד המשק.
המקום נוסד (מדרום לנקודה הנוכחית, ליד
המעין) על ידי אנשי נדוד־העבודה, הארגון
הגדול שקם בקרב בני רוסיה, אנשי
העליה השלישית שבאו ארצה אחרי המהפכה
הקומוניסטית. גזוד-הפבודה חלם על
הקמת קומונה ארצית גדולה, שתקים נקודות
התישבות, בתי חרושת ומפעלים עירוניים,
תחדיר את רעיון הקומונה לכל פינות
הישוב׳ לכפר ולעיר. הוא לא רצה בקבוצות
קטנות, מסוגרות, של קומץ אנשים
מובחרים, כמו קבוצת דגניה. הוא רצה שנקודות
ההתישבות שלו תהיינה גדולות,
פתוחות, עוסקות בחקלאות ובתעשיה, מוכנות
לקלוט אלפים׳ לשמש חוט שדרה לתנועה
ארצית שתחולל מהפכה ציונית וסוציאליסטית
בארץ כולה. הוא קרא לקומונה זו
בשם ״קיבוץ׳׳.
היה ברור כי קיבוץ כזה יכול להיות לכוח
חזק יותר מאשר קבוצה׳ קטנה, לתרום תרומה
עד לאין ערוך יותר גדולה להגשמה הציונית.
אולם היה ברור גם שהסכמת הצפונות
בו עצומות: קשה היה לשמור על
מתח־עבודה גבוה, על אחדות־דעות ועל רמה
חלוצית פיסגחית בקומונה הפתוחה לכל אדם.
הקושי נתגלה מיד.
כשאף נוסדה עין־חרוד, המשק הראשון של
הנדוד, קם ויכוח סוער בין ה״משקיסטים׳׳׳
ובין נאמני הגדוד. אמרו המשקיסטים: המשק
קודם לכל׳ גם לגדוד־העבודה. הוא
שייך לחבריו, והם שיקבעו את גורלו. קראו
לעומתם נאמני הגדוד: הגדוד קודם לכל,
הוא המרות למשק׳ אין זכות קיום למשק
כמטרה בפני עצמה.
התוצאה היתה שקנאי הגדוד התפלגו מ־עין־חרוד,
הקימו על אדמתה משק נפרד משלהם
— תל־יוסף (על שם יוסף טרומפל־
* כשהביא גדעון את חייליו לעין־חרוד,
ציווה עליהם לשתות מן המעין, הפריד בין
״המלקקים בידם אל פיהם״ לבין ״הכורעים
על ברכיהם לשתות׳׳.

דור׳ גיבור הגדוד) .הם התנגדו לשלטון
עצמי על המשק ולמרות ההסתדרות. חלק
מהם חזך לרוסיה. וגם אלה שנשארו, שמרו
על איבה כמעט מסורתית לעין־חרוד, איבה
שנשארה גם אחרי שהפכו אנשי מפא׳׳י נאמנים.
בעין־חרוד
עצמה לא שקטו הרוחות אחרי
פירוד זה. חלק מן המתישבים התנגד בכלל
לקומונה, נשאר במקום רק בכדי להיאבק
על הפיכת המשק למושב עובדים, נוסח
נהלל, הבנוי על קנין פרטי. כשלא עלה הדבר
בידם, נאלצו חברים רבים לפרוש׳ וסודרה
להם אפשרות לייסד את כפר־ויתקין,
מושב העובדים בעמק־חפר. היה זה פירוד
מס׳ .2
פילוג מס׳ 3נשאר במקום. הוא הפריד
בין המשקיסטים הקיצוניים, שרצו בשלטון
עצמי מוחלט של המשק׳ לבין יריביהם,
שניגשו לייסד את הקיבוץ־המאוחד, תנועה
שנועדה לארגן את כל הקיבוצים ולהטיל
עליהם מרות מרכזית.
בראש הסיעה האחת עמד שלמה לפקד
ביץ, כיום חבר הכנסת שלמה לביא, המייסד
העיקרי של עין־חרוד, מנהיג אנשי
מפא״י במקום וראש הלוחמים במפ״ם. הוא
האשים את יריביו׳ יצחק טבנקין, אהרון
ציזלינג וחבריהם׳ בפולחן אלילים. לדעתו
הפכו את הקיבוץ־המאוחד למין אליל־של־קרטון,
ואת עצמם — לכת מתבדלת, בעלת
פולחן של ״אתה בחרתנו׳׳ .הם סברו כי
עם הקמת ההסתדרות, הארגון של כל מעמד
הפועלים, אין טעם למסגרות נבדלות. כשהציע
ברל כצנלסון לאחד את כל התנועות
הקיבוציות במסגרת אחת, הסכימו חברי
סיעת לביא לרעיון בהתלהבות.
בעיני יצחק טבנקין וחבריו היה לביא
כופר בעיקר. הם הלכו תחילה עם לביא,
נגד הגדוד, מפני שגם הם סברו כי ההון
הלאומי חייב להינתן להתישבות בלבד, בעוד
שהנדוד דרש להעמיד הון זה לרשות הקומונה
הארצית הכללית. אולם כמו אנשי הגדוד,
ובניגוד ללביא, האמין טבנקין שאין
כל ערך ואין כל טעם במשק נפרד. החי לטובת
עצמו בלבד, שמשק כזה נידון לכליה,
כמו הקומונות שהוקמו בתקופות שונות
בארצות העולם.
התנועה הארצית בלבד יכלה, לדעת טבנ־קין,
להכשיר את הקיבוץ ליעודו האמיתי :
לשמש מכשיר להגשמה מהירה של הציונות,
להצלה דחופה של המוני הגולה. ה־קיבוץ־חנואוחד
יסד את החלוץ, הכשיר אלפי
בני־גולה וצברים לחיים חלוציים, הקים להם
משקים חדשים ודאג לקיומם. טענו אנשי
טבנקין :״המשקיסטים לא הבינו בעניני

המפרידה לחלוטין כין העובדים. אין כל מגע כין אנשי מפא־׳י ואנשי
מס־ם׳ אך ההכנסות הולכות לקופה משותפת של משק עין־חרוד.

תקדימים

משק. הם לא הבינו כי אין קיום למשק
נפרד בלי תנועה שתעזור לו ! ״
דעה זו היתר קרובה יותר לדעתם של
אנשי הגדוד מאשר לדעתו של.שלמה לביא.
התוצאה: אנשי הגדוד הצטרפו לקיבוץ-
המאוחד, שעין־חרוד היתה סמלו ומרכזו׳
בעוד שבמשק עצמו שללוהו רבים.

״קו הרוחב ה . נקרא המטבר באמצע חדר-האוכל, אשר

מימינו יושבים אנשי׳?ו־
(פא׳׳י ומשמאלו אנשי מס״ם. המטבחים נפרדים
לחלוטין, ואין כמעט כל מגע כין שני המחנות הסועדים״חדר-האו!
•האוכל היה
מקום ההתכתשות הראשונה •,כשאנשי מסא״י ניסו למנוע את נכניסתם
של תלמידי סימינריון הקיבוץ המאוחד, שסכו צלחות שמנת על ראשיהם.

הפריע חדר-האוכל, כי מפא״י התנתה את
הרץ שוב
כנסיץ התיווך ־הסכמתה כיציאת מפ״ם מן האולם
--מפיס דחתה בגלל זה את ההצעה

בין הרוב והמיעוט היתד נטושה מלח־מה־זעירה
מתמדת׳ שפרצה מחדש בכל אסיפה
וישיבת־ועד, גרמה להרעלה תמידית של
היחסים האישיים׳ גם בשעה שאורחים מכל
כנפי העולם סיירו במשק והתלהבו מתמונת
ההרמוניה המושלמת של יושביו.
מספר איש מפ״ם :״הם (שוללי הקיבוץ)
התנגדו תמיד לכל הרחבה של המשק, הפריעו
במזיד כדי לגרום כשלון לרוב. כל
מעשה של התפשטות׳ .כגון קנית קומביין
גדול, רכישת צנורות אלומיניום להשקאה׳
הקמת בית־הספר המשותף עם תל־יוסף, נתקל
בהתנגדותם. זה פיתח אצלם תסביך נחיתות,
והם הפכו מרים ושונאים ! ״
אנשי מפא״י • אינם מכחישים שחבריהם
התנגדו לרוב לתוכניות התפשטות נועזות.
לדעתם נבעה ההתנגדות מדאגת־היתר של
המשקיסטים למשק, בעוד שאנשי הקיבוץ-
המאוחד היו מוכנים, לדבריהם, לסכן את
קיום הקיבוץ כדי להאדיר את המסגרת הארצית.

הסכסוכים פרצו כשפילג הקיבוץ-
המאוחד את מפא״י, יסד את סיעה ב׳ ,אחר
כך את המפלגה־לאחדות־העבודה• עתה לא
איחדה גם מרות המפלגה את הפלגים, והם
הפכו יריבים על כל במות המאבק הפוליטי
בישוב•
מדינת ישראל קמה. בני עין־חרוד לחמו
בכל החזיתות׳ מלאו בית־קברות קטן. המשק
הוציא מתוכו את מצביא הרי ירושלים, מפקד
הפלמ״ח יוספלה סבנקין, בנו של מחנך
הקיבוץ המאוחד וחברו של יגאל אלון. אולם
עין־חרוד יצאה מן המלחמה כשהנבטים
הראשונים של מלחמת אזרחים מבצבצים באדמתה.
רבים.

נבטו באדמותיהם של משקים

הקיבוץ־המאוחד הצטרף למפ״ם. מפ״ם הפכה
תנועה אופוזיציונית קיצונית, המתנגדת
למפא״י בחריפות, לאורך כל החזית.
בני שתי המפלגות החלו מנהלים תעמולת
שיסוי איומה איש נגד רעהו. איש מפא״י
שוב לא הלה בעיני איש מפ״ם חבר בעל
השקפות שונות אך מטרה דומה, אלא בוגד
בעמו, מוכר מולדתו לאמריקאים, מסית ל־מלחמת־עולם
שלישית. ואותו איש מפא״י
חשב את חברו המפ״מניק לסוכן מעצמה
זרה ואויבת, תוקע סכין בגב התנועה הציונית,
מהרס הנוער.
לאיש עירוני קשה לתפוס מדוע הופכים
חילוקי דעות פוליטיים בהכרח למלחמת־אחים
בקיבוץ. אולם הדבר נובע מעצם מש-
טר־החיים במשק. האמונה הפוליטית כאן
אינה עיסוק צדדי, לשעות הפנאי, אלא יסוד
היסודות של החיים׳ עובדה שבלעדיה אין
טעם לעצם והעבודה והחיים במשק. היא
שנתנה לחלוצים את הכוח להחזיק מעמד בתנאים
הקשים ביותר, היא ששימשה מלם
מדבק לחברה. פגיעה באמונה זו היתר לקיבוץ
כפגיעה בחוט השדרה.
הויכוח הפוליטי במשק מתחיל כשהחבר
מתעורר לקול התרנגול׳ מסתיים (וגם זה
לא תמיד) כשהוא חוזר למיטתו, בל־לה. הוא
נמשך בשעת ארוחת־הבוקר בחדרקהאוכל,
בשדה ובסדנא, במקלחת המשותפת. אבן קטנה
של ויכוח (בעיר) הופכת (בקיבוץ) ל־מפולת־סלעים.
איש
מושב־העובדים יכול, כפי שהעיר
שמואל דיין הנהללי, להסתגר. בביתו ובחוג
משפחתו גם כשכל המושב מתנכר
לדעותיו. לאיש קיבוץ אין אפשרות כזאת.
הוא מוסר את בנו לבית־הספר ולחברת־
,1ילדים, ובית־הספר יכול לחנך אותו נגד
אביו, להפכו אויבו בנפש. האב נאלץ לעמוד
מן הצד אין אונים, לראות כיצד לומד הבן
לשנוא כל דבר הקדוש לו. אמר איש מפא״י
שפרש ממשק אלונים :״בני חזר מביית־הספר
ואמר לי שאני פאשיסט, שבן־גוריון
הא בוגד שפל. כיצד יכולתי להישאר במקום
ולראות במו עיני איך הופך בית הספר
את בני לאויבי?״

״הם התנגדו תמיד!״

* למעשה אין הפירוד בין מפ״ם לביו
מפא״י בתור שכאלה, אלא בין אנשי
הקיבוץ המאוחד, התומן במפ״ם (אן הכולל
גם חברים המצביעים בעד מפא״י) לבין
איחוד הקבוצות והקיבוצים, המסונף למפא״י.
הצדדים עצמם אינם משתמשים בשמות המפלגות,
אלא בשמות הארגונים הקיבוציים.

אותו מצב שרר ״במשקים רבים• החיים ב־צותא
הפכו בלתי אפשריים. התעורר רצון
להפריד בין הניצים. אולם בכל משק שררה
מציאות שונה׳ בכל מקום נתבקש פתרון
שונה.
קיצוני ביותר היה הפתרון במשק אלונים׳
בגבולו המערבי של עמק־יזרעאל. אנשי
מפא״י. במקום היו מיעוט קטן בקיבוץ
הצעיר׳ והם יצאו ממנו בידים ריקות. לא
היה בהם אפילו הכוח הנפשי להצטרף למשק
אחר. הם התישבו מול אלונים, הבורה
של אנשים פרסיים, ללא קומונה.
היה זה מקרה יוצא מן הכלל• בתל־יוסף
המפא״יית עזב המיעוט המפ״מי את המשק,
השאיר אותו כולו בידי מפא״י, הצטרף למשק
בית־השיטה. המיעוט המפא״יי בבית־השיטה׳
שהגיע ל־£ל40׳ נטש את ביתו׳ עבר
לאיילת־השחר (אחרי שהמיעוט שלה פרש).
בכפר סולד׳ שם היה למפ״ם רוב של
חבר אחד בדיוק, ארז החלק המפא״י את חפציו
ועזב.
היה זה פתרון ה״טראנספר״ ,עזיבתו המוחלטת
של המיעוט והצטרפותו למשק בו
יש רוב למפלגתו. פתרון שונה נתקבל על
ידי המיעוט המפא״יי בגבת, שהתאחד עם
קבוצת־השרון, הקים יחד אתה נקודה חדשה
על חלק מאדמת הקיבוץ הקודם•
שונה שוב לחלוטין היה הפתרון שנתקבל
יאשדות־יעקב, שם חולקה לא רק האדמה,
אלא גם נקודת הישוב עצמה׳ בין הרוב
והמיעוט.
בשום מקום לא היה הניתוח קל. קשה
לאדם עירוני לרדת עד לעומקו של הקרע
הנפשי. איש הקיבוץ׳ אשר הקולקטיב שלו
נשבר׳ הריהו משול לאדם שאיבד ביום אחד
את ביתו׳ משפחתו, עבודתו ועולמו הרוחני.
בכל משק היו חברים שאבדו מזמן את
זיקתם לדרך החלוצית, אך נמנעו מפרישה,
כיון שהתביישו בפני חבריהם ובפני עצמם.
עתה נפתחה בפניהם הדלת לרווחה. הם יכלו
לצאת מבלי להיות בזויים בעיני עצמם וזולתם•
הם מצאו את דרכם העירה או למושב.
פורשי אלונים, למשל׳ אמרו זאת גלויות.
הם יכלו להצטרף למשק מפא״יי׳ אך סרבו.
אמרו הם :״אם קרה הדבר פעם אחת׳ מנין
לנו שלא יתפלג באחד הימים גם המשק שנצטרף
אליו? ואז׳ כשנהייה זקנתם׳ מה
נעשה כשיגרשו אותנו?״ הפלא היה שבכל
הפילוגים נפלו אנשים כה מעטים.

יצחק טבנקין, איש טיד-חדוד, מייסד חקיכוץ-המאוחד ומחנכו, מנהיג את
אנשי 1מס״ם כמשק. טכנקץ ניהל משך דור שלם מלחמה נגד לביא.

60 תלמידי סמינריון של הקיבוץ־המאהוד. הסמינריון
אינו חדש, כולל תלמידים מבני
תנועות שונות. המתאכסנים והאוכלים במשק.
אולם הפעם חששו אנשי מפא״י (לדבריהם)
מפני. פלוגת־מחץ״ שתשתלט על
המשק. הם ביקשו את מזכירות הקיבוץ־
המאוחד להעביר את הסמינריון למשק אחר.
אולם המזכירות דחתה את הבקשה. לדעתה
היה זה מעשה סמלי: מפא״י רצתה לקבוע
עובדה שעין־חרוד שוב אינה מרכז הקיבוץ־
המאוחד, ושאין לחברי־המשק הנאמנים ל-
קיבוץ־הנזאוחד הזכות לארח את חבריהם בביתם.
אנשי
מפא״י לא הפריעו לתלמידים משהגיעו
למשק. אולם משהתקרבו לחדר־האוכל,
נתקלו במשמרת מפא״יית שניסתה למנוע
בעדם את הכניסה. הם נדחקו הצדה על־ידי
אנשי הקיבוץ־המאוחד מבני המקום. אולם
משהתישבו הסמינריסטים ליד השולחנות
והחלו סועדים. התפרצו לאולם אנשי מפא״י,
ברובם בגיל העמידה׳ שסכו את צלחות־השמנת
על ראשי התלמידים וגרמו להתכת־שות
הראשונה.
נגד התנועה
נשאך החלה עוגת הפילוגים׳ לפני 14
חודש, ביצבץ השם עין־חרוד•
עין־חרוד איננה משק סתם. עין־חרוד הוא
שם כמעט קדוש, ערשת הקיבוץ־הנואוחד,
כשם שדמיה היא אם הקבוצות ונהלל אם
המושבים. בעין־חרוד שוכנת המזכירות של
הקיבוץ־הנזאוחד ומוסדותיו. בעין־חרוד יושבות
משפחות טבנקין וציזלינג, אבות הסיעה
לאחדות־העבודה.
ודוקא בעין־חרוד היה רוב למפא׳׳י.
בכל קיבוץ היה קשה לבני שתי המפלגות
לדור בכפיפה אחת. בעין־חרוד היההדבר
הרעל, שהצטבר משך דור
בלתי אפשרי.
שלם, התפרץ עתה כנחל איתנים.
אנשי מפא״י הציעו הצעה שנראתה להם
צודקת: יודיע המשק על עצמו כעל גוף
בלתי־תלוי בכל תנועה ארצית, לפחות לתקופה
מסויימת. הצעה זו היתד, המשך ישיר
לרקע הרעיוני של שלמה לביא וחבריו מלפני
30 שנר״ הם האמינו שהמשק שייך לאנשיו,
ושעליהם להחלים חופשית אל מי יש
להם זיקה. אמר זאב און, איש תל־יוסף :
״במרכז ההתישבות עומד האדם היחיד. הוא
צמוד לקרקע( .רק) אחר כך באה התנועה,
ולאחריה המסגרת.״
אולם אנשי הקיבוץ־הנואוחד גרסו אר. ה״
היפך: בראשית היתד. המסגרת, המרור, הארצית.
הם שללו את זכותו של המשק לפרוש
מן התנועה הארצית, טענו שהמשק שיח־לקינוץ
המאוחד, וכל מי שאינו מסכיב לדרכו
של חקיבוץ־הנזאוזזד חייב לצאת מן המשק
— אפילו הוא שייך לרוב מקומי.
כשדחו אנשי מפ״ם את הצעת יריביהם,
היה ברור למפא״י מה צריך להיות הצעד
הבא: על אנשי מפ״ם לצאת.
הדבר היה להם כמעט מובן מאליו . :תאם

לא יצאו אנשי מפא״י מכל מקום שהיו בו
במיעוט? האם לא נטשו את ביתם בכפר-
סאלד, כשמספרס נפל רק באחד ממספר אנשי
מפ״ם י האם לא עזב חיים גבחי את משק
גבת, אף על פי שהוא סימל אותו לא פחית
מאשר סימלו ציזלינג וסבנקין את ע׳ ן-
חרוד?
אולם אנשי מפ״ם לא קיבלו. אח הר,זימנה.
הם לא רצו לצאת מביתם. היציאה לא
היתד, בעיניהם רק ויתור על ביתם הפרטי.
היא היתה גם ויתור על ביתו של חקיבוץ־
המאוחד. אמר ראובן (.ויניד.״) כהן, מראשי
מפ״ם במקום . :עין־חרוד איננה רק ביטון.
חצץ׳ דפזיף׳ מלס. עין־חרוד היא אידיאה
המגייסת כוחות גדולים ! ״
זה היה לפני 14 חודש. מאז נטושה מלחמה.
המשטרה הוזעקה עשרות פעמים למקום
על־ידי סיעת הרוב. רוב מפעלי המשק

ר 3ש״ו־הנועו?
משה
כרקאי, מזכיר איחוד-הקבוצות כמקום, מנהל המערכה מצד מסא׳-י.
חולקו למעשה, חלקם בהסכם וחלקם תוך
כדי כסיה.
לא היה בחלוקה זו הגיון אחיד כולל.
מחסן הבגדים של הבוגרים נשאר מאוחר
ומוקפא, מחסן הבגדים של הילדים הופרד.
הילדים הגדולים נמצאים בחברות נפרדות,
מסתכלים איש ברעהו מעבר לחצר כאילו היה
זה מעבר לתהום. הילדים הקטנים, מתחת לגיל

ישנה הפרדה כמעט מוחלטת בצריכה ובייצור.
יש בעין־חרוד: שתי רפתות, שני
בתי״אריזה, שני בתי ספר המקבלים ילדים
ומורים מן החוץ׳ כרצונם.
ההפרדה התחילה למעשה כשדרשו אנשי
מפא״י לבחור מזכירות חדשה, שתייצג את
מצב הכוחות. אחרי עשרות ישיבות לא הסכימו
הצדדים על שיטת בחירות. לבסוף הל־

שלוש ההצעות מראות כצורה פלאסטית את הבדלי־הדעות העקרוניים
כין הצדדים. השטח השחור מסמן את הנקודה הככויה, השטח הלכו את
האדמה המיועדת לפיתוח הנקודה כעתיד. לפי ההצעה הראשונה אין
מפ״ס מקכלת כל חלק כשטח הבנוי. לפי ההצעה השניה תחולק הנקודה
הכנויה כמעט שווה כשווה. לפי ההצעה השלישית נמסר למפ״ם
חלק קטן כלכד מהנקודה. הן לפי הצעת מפא״י והן לפי הצעת
המדכז-החקלאי תהפוך רצועה צרה כצפון וכמזרח הנקודה הכנויה,
כה עומדים כניני-התרכות, לאיזור מפורז, משותף לשני הצדדים.
ההסברה הפוליטית (אם בכלל יש גיל כזה)
עוד נמצאים בטיפול משותף.
חסנדלריה חולקה לשנים׳ אך כיין שוד
סנדלר היה איש מפא״י, טוענים אנשימפ״ם
שאץ להם אפשרות לתקן את נעליהם. וד
מסגריה חולקה, והג׳יפ האדום שלה עומד
שבוע לרשות מפא״י ושבוע לרשות מפ״ם.
לעומת זאת לא חולק עדיין העדר, הנשמע
לפקודות רועה מפ״מי.

כו אנשי מפא״י ובחרו לעצמם מזכירות משלהם,
שהצטרפה לאיחוד־הקבוצות והקיבוצים,
התנועה הארצית של משקי מפא״י.
איש מן הצדדים אינו מכיר במזכירות של
זולתו רשמית, ומנהל הדואר, איש מפא״י.
סרב תחילה למסור מכתבים למזכירות ה־מפ״מית.
עד שבא מנהל הדואר מירושלים
והסדיר את העדן.
המלחמה האמיתית התחילה כשבאו למשק

התכתשות זו הפכה סמל, קרעה אח הפתח
לכל אשר קרה מאז בעין־חרוד. המלים
.שפכנו את השמנת״ הפכו אימרה, כמו
.הקוביה נפלה״ שליוליום קיסר. שעה שעבר
את נהר הרוביקון והסתער על רומא.
אנשי הקיבוץ המאוחד הקימו לעצמם מטבח
ארעי בחדר־הקיטור. מיד פרצה מלחמה על
המזון. מפ״ם דרשה 50 מן הפרודוקסים,
מפא״י דרשה לערוך מיפקד ולחלק את האוכל
לפי תוצאותיו. מאחר שמפ״ם סרבה לערוך
מיפקד. תחת לחץ״ ,נשאר המזון מוקפא.
ושני הצדדים הביאו פרודוקטים מן החוץ.
לבסוף יושב הענין על־ידי הגשת פנקסי״המזון
של שני הצדדים לממשלה. נתברר שלמפא״י
יש רוב של 28 פיות(מספר שאינו קובע הרבה
לגבי המשק. בו נקבע הרוב לפי מספרי
ההברים).
מאז פורצות מדי פעם ההתכתשויות. דוברי
מפ״ם טוענים כי לרוב גורמים להן אנשי

מפא״י׳ בני הגילים הגבוהים יותר׳ וכי אנשי
מפ״ם, הצעירים יותר, נוהגים בהתאפקות
רבה, מתוך אי־רצון לפגוע בהוריהם ובמבו־גרים
מהם. אך למעשה אין כל אפשרות לקבוע
במדויק מי אשם בכל מקרה, והדבר גם אינו
חשוב ביותר. העובדה היא שכל סיבה יכולה
לגרום בכל שעה להתחממות ולהתפרצות בל-
תי־מחושבת, ששני הצדדים מצטערים עליה
אחרי־כן בלבם. הסיבה יכולה להיות גדולה
(כמו פלישת מפ״ם לחדרים הריקים של שיכון
הוותיקים, שהביאה בעקבותיה תיגרה
מגלשית, שנמשכה שעתיים־שלוש, בחשבון
הלילה) או זעירה (כמו נסיונם של שני הצדדים,
לפני שבועיים, להזיז ארון ליד חדר-
האוכל הלוך וחזור).
כדי לאפשר חיים סדירים כלשהם נקבעה
שיסה פריטטית של הנהלה עסקית. ההכנסות
של כל הענפים. גם אלה המחולקים בץ הצדדים.
נכנסות לקופה משותפת. ועל כל ד,הו־

יוחד

מחיצה בבריכה
כל צד הגיש הצעת פתרון שבאה להגשים
את מטרותיו. המטרות היו מנוגדות. כן היו
ההצעות.
הצעת הפתרון של מפא״י היתה פשוטה
ביותר. הפתרון: ייערך מפקד׳ ולפי התוצאות
יחלקו את כל האדמות, הבהמות׳ המפעלים
והנכסים הניידים. אולם המיעוט חייב לצאת
מן הנקודה הבנויה׳ להשאיר את כולה בידי
הרוב. יקימו לו נקודה חדשה מצפון לעין־
חרוד הקיימת, מעבר לכביש המוביל למולדת.
בשטח שהיה מיועד לפי התוכנית לפיתוח
המשקס־אה מ3ה) .אנשי מפא״י גם הסכימו
ליצור מעין איזור־מפורז בצפון הנקודה הקיימת׳
בו עומדים רוב בניני התרבות׳ שיהיו
שייכים במשותף לשני הצדדים. על אנשי מס״ם
לצאת ברגע שבניני הנקודה החדשה יהיו
מוכנים.
הצעה זו היתה בנויה על שלוש הנחות
עקרוניות׳ שהן עמודי־התווך של הגישה ה-
מפא״ית :
• אין בשום אופן לחלק נקודה קיימת,
• יש לחסל כל מגע בין שני הצדדים,
נדי למנוע השפעה מפ׳־סית על הנוער של
מפא׳י ואפשרות של סכסוכים,
• אנשי מפא״י יצאו מכל המשקים בהם
היו במיעוט. יהיה זה עוול אס אנשי מפ״ס
יתכחשו לעקרון זה במקום שהרוב בידי
מפא״י.
אמר אפרים רייזנר (איש מפא״י שגורש בשעתו
מבית אלפא השומר־הצעירית, הפך חבר
משק רמת־יוחנן) ,על העקרון השני . :צמידות
שני המשקים תקיים את התנאים להמשך
המלחמה המאורגנת על נפש הילדים, תהווה
חומר נפץ מסוכן. מרחק בין שני הצדדים
יבסיוז לכל אחד חינוך ילדיו ברוחו. אולי הם,
בהתבגרם׳ יגיעו ליתר כבוד הדדי מהוריהם!״
הוסיף אחריו שלמה לביא . :הכל מבינים
שאין להכניס שני חתולים מרוגזים בשק
אחד ! ״
עקרון זה יכול היה להיות הגיוני לו עמדו
עליו אנשי איחוד־הקבוצים באופן עקבי ולאורך
כל כחזית. אולם ברגע שהסכימו (תחת
לחץ דעת הקהל במפלגחם) להפוך את אזור
בניני־החרבות שבצפון הנקודה הקיימת ל-
.אזור־מפורז״ ,המשותף לשני הצדדים׳ נשבר
העיקרון. שהרי להידבק אפשר בכל מקו*
ומה סעם להרחיק את שני בתי־הספר׳ אם
התלמידים ייפגשו בכל שעה בבית־שטורמן.
במוזיאון או בבריכת־השחיה?
לעג אברהם חנוכי, איש איילת־השחר :

.איש עדיין לא הציע להקים מחיצה בבריכת־השחיר.,״״
אולם
עיקר מלחמת הקיבוץ־המאוחד היה
מופנה נגד העיקרון השלישי, עיקרון התקדימים.
קרא
בן עין־חרוד . :אין שיטה של פילוג.
פילוג הוא אסון. יש זוג נשד הרב משך 10
שנים׳ ואינו נפרד בכלל. יש זוג הנפרד בנשיקה.
יש זוג הנפרד תוך מכות ! ״
בעמי מפ״ם יש רק תקדים משותף אחד
לכל הפילוגים שעד כה: הפתרון נמצא תוך
הסכם בין האנשים במקום׳ ללא כל כפיה
ולחץ מן החוץ. בכל מקום היו שיקולים מיוחדים.
ואף פעם לא כפה רוב מפ״מי את העזיבה
על מיעוט מפא״יי.
בכפר־סאלד. למשל, יצאו בני החצי ה־מפא״יי
מן המקום, השוכן בתנאים קשים על
הגבול, ולמורת רוחו הרבה של החצי המפ״מי
עבר למקום נוח יותר. אנשי מפא״י פרשו
מן הנקודה בגבת מפני שלא היתה אפשרות
טכנית לחלקה. קבוצת־השתן בניר־דויד נטשה
בכלל את משקה׳ כדי להתאחד עם אנשי גבת
הפורשים.
חיים גבתי, ראש פורשי מפא״י מגבת, אמר
בלגלוג נוגה . :אינני עוזב את המקום משום
שאני אוהב לנדוד, משום שהתעורר בי יצר
הנדודים ונמאס עלי לשבת במקום זה שבניתי
וטיפחתי אוחו. הברירה היא גיהנום׳ הברירה
היא הרס.״ אולם חברי מפ״ם במקום מבטיחים
שלו אמר גבתי שאינו רוצה ללכת׳ שום
כוח בארץ לא יכול היה להוציאו׳ ואנשי
מפ״ם במקום לא היו לוחצים עליו.
במלים אחרות: גבתי פרש מפני שראה
בזה •פתרון הגיוני ביותר לבעית הפילוג במקומו׳
אך לא תוך כדי כפיה• ולפיכך מסרבים
אנשי מפ״ם בעין־חרוד בהחלט לקבל את
מקרהו כתקדים להם׳ מאחר שלדעתם ישנה
אפשרות טכנית מצוינת לחלק את עין־חרוד
הקיימת לטובת שני הצדדים.
אנשי מס״ם לקחו מסה של הנקודה הקיימת.
מתחו קו לאורך השביל החוצה את המשק
ממזרח למערב. הם הציעו לחלק את הנקודה
שוד. בשוד. לפי קו זה (ראה מפה) ,באופן
שלכל צד תהיה גישה נוחר״ באופן יחסי,
למוסדות הציבוריים שהיו צריכים להשאר
משותפים• הודיעו הם: מאחר שאנחנו הצענו
את ההצעה, אנו משאירים בידי הצד השני את
הזכות לבחור לעצמו בחלק הנראה לו.
משק עין־חרוד דומה לכריך׳ אשר במרכזו
איזור המגורים׳ חדר האוכל ומוסדות הילדים׳
בצידו הדרומי מפעלי המשק ובצידו
הצפוני׳ במעלה הגבעה, בניני חרבות. לפי
ההצעה היה ברור שהצד הדרומי׳ למעשה
מפא״יי, יזכה בבגיני המיסעלים והצד הצפוני,
המפ״מי, באיזור־החרבות.
התנצל אברהם ציזלינג, באירוניה . :אנחנו
לא תיכננו את עין־ חרוד לפילוג. ומשום
כך התיכנון לעת חלוקה צופן בתוכו פגמים.
תיכננו את עין־חתד כבית מושלם בחיינו׳
אולם כאשר שלמות חיינו נהרסת׳ אנו רוצים

..דוייח מיוחד דו״ח מיוחד דר״ח מ

צאות חייבים לחתום גזברי שני הצדדים. מצב
זה הפך את הנהלת העסקים כמעט לגהינום.
אנשי מפא״י טוענים שלמפ״ם מגיע חלק
בתקציב רק בהתאם לאחוז שלה במשק. מפ״ם
טוענת שמגיעים לה ס/ס 50 מכל דבר.
טוען משה ברקאי׳ יליד גרמניה׳ המשמש
מזכיר מצד מפא״י: הם רצו לנצל את המצב
לצרכי סחיטה. הם סרבו לחתום על שום
המחאה אם לא קיבלו את החצי.
מכיון שמפא״י לא הסכימה לכך׳ נוצר מצב
כזה׳ שהמחזור הכספי של עין־חרוד׳ המגיע
ל־ 60.000ל״י לחודש׳ מוקפא ברובו׳ וכל צד
מממן את פעולותיו׳ החל מתרבות וכלה בהבראה,
מתוך כספים שהוא משיג מן הצד.
לפעמים מסתודדים שני הגזברים, עוצמים
כל אחד עין אחת׳ מתגברים על משבר מסוים
תוך ויתור על עקרון.
שורש הרעה הוא בחוסר מיפקד. עד היום
לא נקבע סופית מי שייך למי. כשאף פרץ
הפילוג דרשה מפא״י מפקד׳ אולם מפ׳׳ם סרבי״
בטענה שבשום משק לא נערך מפקד
עד שנקבע הפתרון הסופי. הסיבה ההגיונית :
אדם עשוי להחלים כך׳ אם ידע שהוא נשאר
במקום. ואחרת — ,אם ידע שעליו לעבור
למקום אחר׳ בו יצטרו להתחיל מחדש.
מפא׳׳י טוענת שיש לה רוב של 57! 0/0
מתוך 620 חבר׳ בעוד שמפ״ם מודה רק
רומזת לפעמים שברוב
מפא־׳ יי של
בכלל אץ למפא״י רוב אמיתי, אלא שהיא
)מחזיקה ברשימת החברים אנשים שכבר עזבו
את המשק בפועל, הנם כיום מעין. נשמות
מתות״.
מעניינת יותר החלוקה בין סוגי החברים
השונים.
משק עין־חרוד מחולק בין שלוש שכבות
כמעט שוות: כ־ 200 אנשי העליה השניה והשלישית,
המייסדים בני רוסיה ; כ־ 200 אנשי
העליה הרביעית והחמישית (מגרמניה ומפולין)!
קרוב ל־ 200 ילידי המקום.
למפא״י יש רוב בקרב השכבה השניה׳ כולל
פלוגת תגבורת ירושלמית שהובאה בשעתו
על ידי הקיבוץ המאוחד. ואילו מפ״ם מצביעה
בגאוה על הרוב שיש לה בין המייסדים ובין
בני־המקום. תקוותיה העיקריות כרוכות בעובדת
היותם רוב בדור הצעיר׳ דבר המסביר׳
אולי, מדוע הרוח בצד המפ״מי פחות
מרה׳ יותר אופטימית•
אולם בעיני מפא״י זוהי תופעה חולפת.
הבוגרים הראשונים היו אנשי פלמ״ח, התקשרו
בגלל זה אל מפ״ם. ואילו מאז פרץ
הפילוג הגלוי, לקחו אנשי מפא״י את חינוך
בניהם לידיהם, והמצב השתנה לדעתם׳ כליל :
בני הורים מפא״יים מתחנכים למפאי׳ בני
הורים מפ״מיים מתחנכים למפ״ם. החינוך המפלגתי
הוא כה יעיל, עד כי אין כמעט חניך
של מפלגה אחת העובר למפלגה השניה.
אומר ברקאי . :בני שלי הוא יותר מפא״יי
מאשר אני עצמי ! ״

האיש שנקרא להחליט: אכרהם
הרצפלד, סמל ההתישכות העוכדת
להוסיף לחיות באגף אחד של הבית שאותו
בגינו. משבא פירוד במשפחה׳ מחפשים האב
והאם גם יחד לקיים את הקשר עם ילדיהם.
ועין־חרוד היא ילד טיסוחנו.״
מפא״י גילתה פגמים לרוב. היא התחלחלה
נוכח הרעיון שהפילוג בתוך הנקודה יהיה
נצחי, וכי לעולם יעמדו ילדים זה מול זה,
משני צידי השביל הצר׳ אויבים בנפש. לטענה
עיקרית זו נלוו הרבה טענות קטנות יותר:
צנורות הביוב של החלק הצפוני היו צריכים
לעבור בחלק הדרומי׳ דבר שאין לסבלו• הרגיעו
אנשי מפ״ם . :יש שיסוע גם בכיוון
אחר.״

גנה דשני הצדדים

יוספלח טגנקץ, המפקד הפלמ״חי הנודע כוכש הקסטל וחדי ירושלים,
מזכיר חקיכץ ץ המאוחד כמקום מנחל אר

המערכה מצד אנשי מפ״ם.

שתי הרגעות עמדו זו מול זו. כל צד
סירב אף לעיין בהצעת יריבו. נוצר מצב של
קפאון.
בעיני נאמני איחוד־הקבוצות לא נשאר אלא
פתרון אחד: להעביר את הבעיה למוסדות
העליונים של ההתישבות (בהם יש רוב ל־מפא״י)
,למען יכריעו הם — ויכפו אח החלטתם
על המיעוט.
.פרשת עין־חרוד״ עלתה על שולחן המחלקה
להתישבות. הרוב המפא״יי נטה׳ כמובן׳
באופן טבעי לצד המפא״יי של עין־חרוד.
אולם כשנידונו העקרונות נתברר כי יש מחלוקת
עקרונית. המחלקה להתישבות לא קיבלה
את העקרון היסודי של הרוב בעין־חרוד,
שיש להרחיק את המיעוט כליל מן הנקודה
הבנויה, למנוע שכנות קרובה של הצדדים
בעתיד.
במקום זה לקחה המחלקה להתישבות (שפירושה,
מבחינה מעשית: אברהם הרצפלד׳
הדמות האגדתית כמעט העומדת כיום בראש
מפעל ההתישבות בארץ) מסה חדשה• בשעתו
החלים המשק לברר תוכנית להכפלת הישוב,
ביקש את המהנדס קאופמן להגיש הצעה.
ההצעה הוגשה. אך עין־חרוד לא הגיעה לכלל
דיון בה. עתר. נטלה אותה מחלקת ההתיש־בות
לידיה׳ מתחה קו מצפון לדתם׳ קבעה
שזה יהיה קו החליקה.
לפי התוכנית נמסרה למפ״ם קרוב למחצית
מן השטח המיועד לפיתוח׳ אולם רק
חלק קטן מאד מן הנקודה הקיימת. כך נשבר

העקרון של מרחק בין שתי הנקודות העתידות׳
אולם למפ״ם הושארה רק פינה קטנה
וסמלית בנקודה הקיימת. היתר, זאת פשרה
שהרגה את הכבש מבלי להשביע את הזאב.
אנשי מפ״ם עזבו את הישיבה לפני קבלת
ההחלטה, הרוב המפא״יי קיבל אותה בהעדרם.
היתד, זאת ההחלטה המפורסמת של. קו הואדי״
,על שם הואדי הקטן המפריד, לפי
התוכנית, בין שתי הנקודות החדשות( .ראה
מפה).
אנשי מפ״ם קיבלו את ההצעה כספר־לבן
חדש׳ בהחלטה נחושה ללחום בה עד טיפת
הדם האחרונה. קרא ציזלינג 14, :הבתים
(הנמסרים לנו) מהווים /0״ 3מנכסי דלא ניידי
שבנקודה הקיימת. בעין־חרוד המורחבת (אנו
מקבלים) רק •120/0כל השאר — 970/0מהנכסים
הקימים 88 מהשטח המתוכנן—הוקצבו
לאיחוד־חקבוצות !״
לפי התוכנית היתד, נשארת המזכירות הארצית
של הקיבוץ־המאוחד, על כל בניניה׳
בידי מפא״י, למס״ם לא היתד, נשארת גישה
לבניני הציבור — בית שטורמן(בית טבע על
שם השומר שמשפחתו כיום מפמ״ית)׳• המוזיאון׳
המרפאה׳ בית־הטפר המקצועי׳ בריכת־השחיר״
הבמה׳ בית־הנוער ובית־ד,הארחה.
.אתם טוענים שאין זה נישול !״ קרא ויניד.
כהן. .אבל לתת לחלק אחד שטח בנוי ולשני
שמח פנוי — ע)ד לא נולד האדם שיגיד כי
זוהי חלוקה!״
בעיני מפא״י היתה זאת צעקה לשמה. אם

יבנו לאנשי מפ״ם בתים חדשים (ואיש לא
הציע שינטשו את בתיהם לפני השלמת הנקודה
החדשה) יקבלו שיכון טוב יותר מאשר יש
להם היום. אם כן, מה הרעש? אמר דוד
מלץ :״האם לא ידוע לזועפים שהשכונה אשר
בה כיום דירתו של ציזלינג, לא היתר, לפני
שנים אחדות עדיין קיימת כלל, וכיום היא
השכונה היפה ביותר בעין־חרוד י וציזלינג
עזב את הדירה הישנה שלו, שהשקיע בה את
נשמתו, ולא היה בזה חס וחל-לה משום
נישול מישהו מן הצדדים מוכרח ללכת
למקום חדש, ולדעת מפא״י מגיעה לה הזכות
להישאר: גם מפני היותה רוב, וגם מפני
הגיל המופלג יותר של רוב חבריה.
״מסע־שוד גראנדיוזי קראו אנשי הקיבוץ
המאוחד להחלטה כולה. טענו הם: אין שום
הבדל עקרוני בין הצעת מפ״ם, המחלקת את
הנקודה הקיימת כמעט שווה־בשזה לאורך
השביל המרכזי. ובין הצעת המסלקה, להת־ישבות,
שגם היא מחלקת את הנקודה הקיימת
— .אולם בצורה המוסרת.למפ״ם רק חלק
זעיר ממנה. ואם אין עוד הבדל עקרוני׳ הרי
נשאר רק הבדל של רכוש.
״אנשי איחוז־הקבוצות רוצים לנשל אותנו

!•מביתנו ולהשאיר את 300 חבריהם בנקודה
״שנבנתה ל־ ,600 באופן שכל אחד מהם יקבל
י דירה כפולה ונוחיות כפולה. המדובר כאן
ברכוש של מיליוני ל״י. במקום מלתמת־עק־מנות
באה מלחמת־נישול ! ״

הוולגה
ו היד ד ן
כדי להציל את עקרון המרחק בין שתי
הנקודות, קבע הרצפלד את הואדי כגבול מפריד.
לדעת מצדדי ההצעה היה זה גבול טבעי
והגיוני, בדומה לואדי המפריד בין עין־חרוד
לבין תל־יוסף מאז הפילוג הראשון,

הנוער המפ״מי: כ;.י המקום ואנשי הכשרות אלה מסמלים את
שיכבת הגיל הצעיר בקיבוץ, אשר בתוכה יש למפ״ם רום מוחלט.

30 שנה. אולם לדברי אנשי מפ״ם לא היה
״קו־הואדי״ אלא אחיזת עיניים בלבד, להוליך
שולל את הציבור.
״הציבור מתרשם שזהו מכשול טבעי או
גיאוגרפי, כביכול, איזה נהר וזלגה או ירדן
לפחות אמר אחד מהם .״אפילו לא נחוץ
בולדוזר לביטויו, כי על ואדי זה בנו כבר
בנינים ממש ! בקו ההפרדה >שמפ״ם הציעה)
ישנן שדרות עצים, והצענו לנטוע חורשה
ברוחב של 50 מטר. אולם אם דרוש לכם
דוקא ואדי׳ כתהום מפרידה, שלא יעברו עליו
אלא בגשרים תלויים — אפשר לחפור אותו
גם שם*...
איש השומר־הצעיר הצביע על העובדה
שאין כל מרחק בין משק בית־זרע (המפ׳׳מי)
לבין אפיקים (המפא־יית) ,וגם המרחק בין
עין־חרוד לבין תל־יוסף, יריבתה משך דור
שלם, כמעט ואינו קיים. לעומת זאת מצביע
איש מפא״י על שתי שכנות מפ״מיות, חפצי־בה
ובית־אלפא, שהיחסים ביניהן רעים מאד.
טען הוא: שכנים בפרוזדור אחד תמיד חיים
בסכסוכים׳ והאחד מפריע להתפתחות השני.
למעשה, בזאת שהמחלקה.להתישבות הפקירה
את עקרון הריחוק, הנחיתה מכה לחבר־מפא״י
בעין־חרוד. בין השאר נתנה אפשרות
לאנשי מפ״ם לטעון טענה כמעט מוחצת.
הטענה: הטעם העיקרי להרחקתנו היה כי
המגע הקרוב גורם לסכסוכים, להתכתשויות
ולהשחתת הנוער המפא״יי. אם כן, יש להעדיף
דוקא את הצעת מפ״ם על הצעת ה־מחלקה־להתישבות.
כי אם תתקבל הצעת
מפ״ם׳ תבוא מיד הפרדה בין שני המחנות׳
לאורך השביל, ושוב לא יהיה צורך בכל
מגע. אולם אם תתקבל הצעת המחלקה להת־ישבות׳
הרי תעבורנה לפחות שנה־שנתיים
עד לגמר בנין הנקודה החדשה, וכל אותה
תקופה יוסיפו אנשי מפ׳׳ם לגור במקום,
מעורבים בין אנשי מפא״י ומסוגלים להשפיע
על צעיריהם. אם באמת אי־אפשר לחיות
אתנו׳ אזי דרושה הצעה שתפריד בינינו
מיד נ״
מי ישלם את הוצאות הקמת הנקודה החדשה,
אם תתקבל הצעת המחלקה להחישבות?
היתה זאת נקודה שהיתר, צריכה לענין את
ההתישבות העובדת כולה, את הציבור כולו.
כי המדובר הוא בסכום של מליונים רבים
לבנין נקודה שלמה חדשה ל־ 300 חברים לפחות,
עם בניני־הציבור ומפעלי־המשק המתאימים.
העלה
נקודה עדינה זו אברהם שכטר׳
איש אשדות־יעקב, משק המתחלק גם הוא.
אמר הוא :״חברינו באשדוודיעקב הצטרכו
להוסיף מכיסם לפחות חצי מיליון לירות על
התקציב שהבטיח־ להם אברהם הרצפלד. גם
שם הבטיח הרצפלד תקציב להקמת הדירות
החדשות, אולם משניגשו לבניה המעשית
נתברר שההוצאות עולות כפליים על המוקצב.
הרצפלד לא נתן חדר־אוכל לאנשי מפ׳׳ם•
באשדות־יעקב׳ והיה עליהם להוסיף 200-000
ל״י משלהם כ ד לבצע את הבניה.״
אחר הוסיף שכטר שאלה מעוררת מחשבה:
״המשקים הצעירים נאבקים על קיומם ונכנסו
לתקופה של חרפת רעב ממש ...את הכספים
שמשקיעים בשיכון המשקים המפולגים.
בחלקם הגדול אתם לוקחים ממלכיה,
•מרכיבים, מעוד משקים צעירים. לאחר 30
שנות קיום צריך משק עין־חרוד להיבנות על
חשבונם של ישובים צעירים. פתאום אין

מראה כדלי שד משק עיו-חרוד !
למולדת, שהיה צריך להיות הגב
המקורית( .צ) 14 הכתים של שי3
למפ״ם לפי הצעת המרכז החקי
והגבול שנקבע לפי הצעת המו
מראה את הואדי מדרום, מאפ
כקשר להיותו מתאים להוות מחי
ולידה ( )4בית הנוער, שהוקם לז
לאומנות, המוזיאון הגדול והמי
הקיבוץ המאוחד, אחת הסיכות
לנטוש את הנקודה )7( .המוסך ז
( )8בית ההארחה )9( .הבמה הב
את הגבול כין שני המשקים. הו
שד הנקודה, המתמשכת ממערג
איזור בניני התרבות, באמצע

ערך לכסף. הרצפלד׳ שנלחם תמיד בכל מ5
מר מיותר, פתאום הוא נעשה רחב־לב !״
גם זאת היתד, צביעות בעיני מפא״י. צח
משה ברקאי :״מה ההבדל אם יבנו מש
שלם חדש, או אם כל צד יקבל חצי מש
קיים ויבנה לעצמו חצי משק נוסף? ז
יהיה בדיוק אותו דבר !״
המחלקה להתישבות אשרה את התוכניו
המרכז החקלאי אישר את התוכנית. אול
איך מבצעים אותה י איך מזיזים מאות חברי
שאינם רוצים לזוז י
בשעתו החליטו מוסדות התיכנון שעל ק׳
בוץ סער׳ משק הדייגים של השומר הצעי
ליד נהריה, לזוז מאות מטתם אחדים לנקו
דה חדשה. הקיבוץ סירב. באותו מקרה ב
הרצפלד לעזרת אנשי המשק. רב את ריבו
עם בן־גוריון עצמו. הוא הביא דוגמה מחי
ארתור רופין, המתכנן הגדול של ההתישבוו

בארץ. אמר הרצפלד: רופין היה אומר במקרים
כאלה — ״הנח, עזוב אותם׳ יוסף.
הם לא יזוזו ! ״
סיסמת אנשי מפ׳׳ם בעין־חרוד היתד. עתה
דומה :״אנחנו לא גזוז עוד בויכוח במועצה
החקלאית הכריז ציזלינג חגיגית :
״אנו מבטיחים אי־שיתוף פעולה בכל שעה
ועל כל שעל !* וראובן כהן חזר אחריו :
״מפקד יכול לתת פקודה להסתער מול מכונת
יריד״ אף אין לו זכות לתת לחייל פקודה
לסתום בגופו את לוע מכונת היריד״ אין
לו זכות לפקד על החייל כי יאבד את עצמו
לדעת ...אין להסתדרות החקלאית כל זכות
פקודה על החבר מעין״חרוד כי יפקיר את
ישובו ויוותר על ביתו ! ״
היה זה עמוד־התווך לכל גישת מפ׳׳ם :
״אי־אפשר לכסות׳ אין איש יכול לכפות ! ״
בעיני מפא׳׳י היתד• מ סי התה שנ מרח :

גם חוק המדינה לא נתן כל כוח־כפיה

״הס לא מסוליסר יתכן שעל רקע זה של חוסר־אונים יש
להבין את ההתכתשויות האחרונות, שאירעו
השבוע במשק. לכולן היה רקע דומה :
• כשחולק בית־הספר בין הצדדים, נמסרה
דירה אחת לכל צד׳ לשיכון מורים שכירים.

סמר העתיד, סיבת הסבסוד: הוריהם שייכים למסא״י. הם חוששים
שמפ״ם תקים אותם נגדם. למענם הם רוצים לסלקה, מוכנים לבל דבר.

ד ו ״ח מיוחד ד ו ״ח. מיוחד ד ר-ח מי וח ד דו״ה מיוחד

;לה גבעת קומי )1> .הכביש המוביל
כין שתי הנקודות, לפי הצעה מפא״י
זותיקים, הכנינים היחידים שהוקצבו
.הקו השחור מסמן את קו הואדי
החקלאי לחלוקה. התמונה למטה
ת לעמוד על טענות שני הצדדים
טבעית )3( .כריכת-השחיה הגדולה,
הכנים שנפלו במלחמה )5( .המישבן
׳-במינו של עין־חרוד )6( .מזכירות
יקריות שבגללן מפרכים אנשי מפ״ם
אופרטיבי הגדול על הכביש הראשי.
גפת שד עין־חרוד ותל־יוסן ז, המסמנת
נה כולה מראה את המבנה המיוחד
׳מזרח, כשמצפון׳ (קרוב למצלמה)
יורי המגורים ומד־רום מפעלי המשק;

הסכם, כמו בכל שאר המשקים, עדיף. אולם
בהעדר הסכם, איך אפשר לפתור בעיה
שלא על־ידי החלטה מחייבת של מרות עליונה
י טעו
איש מפ״ם :״זהו החטא הקדמון של
אנשי איחוד־הקבוצות בעין־חרוד. לו ידעו מראש
שאי־אפשר לכפות, היה נמצא מזמן
הסכם של פשרה. אולם האסון הוא שאנשי
מפא״י במקום החליטו מן הרגע הראשון שאפשר
ושצריך לאחוז באמצעי כסיה. זה התחיל
בחדר־האוכל, כשצעקו אנשי מפא״י ש־
״צריכים לזרוק (את תלמידי הסמינריון) דרך
החלון ד כשזה לא הצליח השתמשו מוסדות
ההתישבות׳ שבהם יש רוב למפא׳׳י, כמו
באקדח, כדי לכפות את דעתם עלינו. ובמקום
שיש אקדח, מה הטעם בשיכנוע ובאדיבות?״

זה אינו נוגע רק לעין־חרוד,״ הזהיר
בן המשק ,״זה נוגע לכל עתיד ההתישבות
העובדת בארץ. אנו דוגלים במרות מרכזית,
אולם רק במרות שאנו מקבלים אותה על
עצמנו מרצון חופשי׳ והמחייבת את כל
הכפופים לה במידה שווה — כמו מרות
הקיבוץ־הסאוחד. אולם האם מסכים הרצפלד
שההסתדרות תוציא אותו מביתו שלו ז האם
יש מרות של ההסתדרות על רבבות החברים
בעיר י באיזו זכות תצתה עלינו להפקיר
משק שבנינו אותו משך 30 שנה?
הרי איש לא ילך עוד להתישבות אם ידע
שרכושו הסקר. ושאפשר להפקיע אותו בכל
רגע מתוך חשבונות מפלגתיים ! ״
למעשר, לא היתד. דרך הכפיה פשוטה
כל־כך. בזאת נוכחו אנשי איחוד־הקיבוצים
במשק, כשעברו שבועות על גבי שבועות,
מבלי שהמרכז החקלאי יעשה כל נסיון לבצע
את החלטתו — פרם להעברת הענין כולו
לועד־הסועל של ההסתדרות, שיוסיף עוד
דף ניר לבן לפרשה.
קרא שלמד. לביא. ביאוש, במכתב גלוי
לאנשי המרכז־ד,חקלאי :״מה הקריאה שעוד
נקרא לכם כדי שתביאו את עניני עין־חרוד
האומללים לידי קץ וגמר ז עד מתי תעמידו
במבחן שאין לו סוף את כוח העמידה של
חברינו ז*
אולם האמת הפשוטה היתד, שאיש לא ידע
מה לעשות.
אפשר היה להשתמש בכוח הכפיר, של ההסתדרות,
להוציא מתוכה את אנשי הקיבוץ־
המאוחד. פירוש הדבר היה׳ בלי כל ספק׳
פילוג מוחלט של ההסתדרות, דבר ששום
צד אינו מעונין בו לפי שעה.
אפשר היה להשתמש בכוח כפיה כלכלית.
תנובה יכלה לקחת את תוצרת הצד
המפ׳׳מי. לשלם את תמורתה לצד המפא׳׳יי
במשק. נסמן כזה. בצורה קצת שונה׳ נעשה
בפרדם עין־חרוד, כשתנובה שילמה לפועלים
השכירים של מפא׳׳י. את הכסף שהיה שייך
לקופה המשותפת.
אולם ראשי תנובה לא יכלו להסכים בלב
קל לדרך זו. התוצאה היתר, בהכרח שכל
אירגון קיבוצי יקן ם לעצמו אירגון־שיווק
משלו, דבר שהיה מערער לחלוטין את מעמדה
של תנובה. הדבר היה גם פותח פתח
לפנית משקי ההתישבות־העובדת לשוק החופשי.

למרות
עליונה. עין־חרוד, ככל המשקים,
היא אגודר,־שיתופית, ובמקרה של פירוק יש
לחלק את רכושה בין כל חבריה — בדיוק
כמו שרוצים אנשי מפ״ם. המשטרה יכולה
להתערב רק במקרים של הפרעות הסדר.

כשיצא אחד המורים מן הדירה השייכת
למפ״ם׳ הכניסה לתוכה מפ״ם, זמנית4 ,
מחבריה. בערב התפרצו לדירה חברי מפא״י,
עקרו דלת׳ ניפצו שמשות, השליכו רהיטים
וחפצים החוצה׳ כנראה מתוך דעה שאין
למפ״ם הזכות להשתמש בדירה באופן חפשי
לצרכיה.
• דירה של זוג מעורב, אשר מפ״ם
טוענת לבעלות עליה, פונתה. מפא״י ניסתה
להכניס מורה שכיר, מפ״ם תפסה את המקום.
התפתחה התכתשות. המשטרה הוזעקה (על-
ידי מפא״י) אחרי שהתיגרה שככה.
• שעה שהמשטרה נכחה במשק. הוציאו
אנשי מפא״י מכונות מתוך המוסך המשותף.
המשטרה גבתה עדויות מן המוציאים,
שטענו כי עשו זאת לפי הוראות
מזכירותם.
• מורה מפ״מי, בן המשק׳ הקים לעצמו
אוהל מול בית־ההארחה. בחצות באו אנשי
מפא״י, הפילו את האוהל על ראשו.
הסיבה הגלויה לרוב המקרים האלה היתד,
אי־קיום ועדת שיכון משותפת, שתחלק את
השיכון. מפ״ם טוענת שדרשה להחיות ועדה
זו, נתקלה בסירוב הצד השני.

פדשת עין ־ ח דוו --
אולם הסיבה האמיתית נובעת מעצם המצב.
טוען משה ברקאי׳ מזכיר אנשי מפא״י :
״הם (אנשי מפ״ם) דומים לבעל המציק לאשתו.
אם היא בורחת, הוא אומר: רואים
אתם, ממילא כבר נפרדנו. ואם היא מכה אותו
במחבת על הראש׳ הוא אומר: רואים אתם,
האפשר לחיות עם כזאת >.״
יריבו, יוספלה טבנקין, המכהן כמזכיר
אנשי מפ״ם, טען טענה הפוכה: אנשי מפא״י
גורמים בכוונה לתגרות, כדי לעורר רעש
בציבור ולהכריח את חבריהם במזסדות להציל
את מצבם המיואש. הם יודעים שכבר
הפסידו במערכה׳ ולפיכך הם מעונינים לנפח
כל ענין קטן, ליצור בציבור את ההרג־שה״שבעין־חרוד
שורר מצב של תוהו־ובוהו
ומלחמת־אחים שאין לה •מוצא אלא בגירוש
אנשי מפ״ם.״
אמר אחיו׳ המשורר משה טבנקין :״בניגוד
לאנשי מפא׳׳י, אין אנחנו אומרים שהצד השני
מורכב ממנוולים. אנו יודעים שבשני
המחנות ישנם אחדים ממיטב האנשים החלוציים.
אולם מלחמה לא־צודקת משפיעה
על חייליה, והיא מוכרחה להניע אותם לעשות
מעשים לא־צודקים, כגון: גיוס הורים
למלחמה למען קיפוח בניהם.״ הוסיף משה,
בבסחון שלוו :״שלושה חדשים אחר שיתקבל
פתרון צודק, ישררו הבנה הדדיר. ושקט
משני עברי עין־חרוד.״
השבוע היה נדמה שיחסי הבנה אלה רחוקים
יותר מתמיד. הממונה־על־המחוז בטבריה׳
הר אבן׳ הזמין את ברקאי ויוספלה מבנקין׳
הודיע להם שאם לא יחזירו מיד את הסדר
על כנו ישתמש באמצעים שהחוק מעמיד
אותם לרשותו: קביעת תחנת־נוטרים במקום
על חשבון המשק, גירוש ראשי המתפרעים
למקום גלות, החלטה ממשלתית למי החזקה
על הדירות באיזור המריבה.
אולם בין אנשי מפ״ם שררה אופטימיות
ניכרת. הסיבה: ימים מספר לפני התקריות
האחרונות הוזמנו נציגיהם למשרדו של אברהם
הרצפלד, שהציע להם פתרון זמני.
היה זה, למעשה׳ נצחון להם: עד שיוסכם
על פתרון סוסי, יחולקו כל המינים והרכוש
בין הצדדים שחה בשחה, באופן שכל צד
יקבל 50 מכל סוג של דירות. נקבע רק
תנאי אחד: לא יהיו אזורים נפרדים לכל

הע4ין התפוצץ, לפי שעה, כשנתעוררה
בעית חדר־האוכל. מפא״י דרשה שמפ״ם
תפנה אותו, מפ״ם סרבה. טען טבנקין :
״חדר־האוכל הוא המרכז הטבעי של המשק,
אם נפנה אותו נבצע מעשה של כניעה סמלית.״
הצעתו: לחלק גם את חדר־האוכל
שחה בשחה. אנשי איחוד־חקבוצות במשק
סירבו.
הצעת־גפל זו מרמזת כי יתכן מאד שמתקרבת
בכל זאת שביתת־נשק במשק, אחרי
14 חודש של מתיחות מתמדת, וכי תקריות
השבוע לא היו אלא ירית־תותחים לפני ההפוגה.

אמנם יימצא פתרון כזה, תיגול אבן
מלבם של אלפי בני משקים משני רצדדים,
מרבבות אוהדי המפעל החלוצי. .כי על כפות
המאזניים מונח יותר מאשר גורלם של 600
חברים ומשפחותיהם. על כפות המאזניים מונח
עתיד ההתישבות העובדת כולד.

במדיגף.
העם
א ח די צונן
מזג האויר הצונן, שבא למדינה אחרי
שבועות ארוכים של קיץ כוזב, הרעיד את
עצמות כל אזרהי המדינה. מצד שני, ידיעות
העתונים על עסקי הנשק במרחב׳ הרעידו
רק את עצמותיהם של מעסים. אולם היתה
זו תופעת־הטבע המסוכנת ביותר.
האקלים הבינלאומי השתנה לרעת ישראל
אחרי כמה שנים של קיץ כוזב בשמש ה־טרומנית.
בחירתו של אייק העיבה עננים.
מכירת הנשק החדיש ביותר, ובעיקר מסוסי״
סילון, למדינות ערביות, תמורת כסף יקר,
שאין בידי ישראל לגייסו (העולם הזה ,)793
לא היו אלא אחד הסימנים של אקלים זה.
מעטים חוששים מפני סיבוב שני, יזום
בידי הערבים, בעתיד הקרוב. אולם אדם מרחיק
ראות אינו יכול להסתפק בחשבון קצר,
בתנודות רוח שעל פני השטח. הטבע הפוליטי
הוא בעל הגיון משלו, ורק לעיתים
נדירות בהיסטוריה הופרך הגיון צונן זה.
חוק יסוד ראשון: כשצד אחד זוכה ביתרון
צבאי גדול על הצד השני, מוכרח הדבר
להוביל אותו לתוכניות תוקפניות.
בלב האנשים ;האחראים לעתיד המדינה
!מוכרחה להזדקר הברירה בין ארבע אפשרויות

כבאי לבנוני מציד נוסע מאגיוז ״שמסוליון״
• מלחמה מונעת. אם סבורה מדיהאישור
התנגנב, האניה הפליגה
נה שהמלחמה בינה לבין יריבתה היא בלתי
נמנעת ממילא, ושיחם הכוחות עומד להשתהארי
של הדיבידם״ העומדים לרשותה, לתחר׳ דרך לונדון או ניו־יוק׳ בחתימת סוכנויות
נות לרעתה, טבעי הוא שתחשוב על מלחמה
ידיעות בינלאומיות. הסיבה להעדר סיפורים
במדינות ערב בכל השטחים.
יזומה בידה, שתקדים תרופה למכה, תשבור
ממקור ישראלי היתד, ברורה: הלבנון אסרה
גם דרך זו איננה ומשמחת ביותר. כי חוק
הפוטנציאל הצבאי של האויב כל עוד יש <־,יסוד השני של ;ההיסטוריה אומר: לא על אניות ישאליות להתקרב לאניה הטרופה.
לה יתרון של כוח ואפתעה. סיבה וו גרמה
היה עוד מירוץ־הזדיינות בעולם שלא נסמשנודע
כי ספינת הגרר צוריה ואניה של
ליותר מלחמות בהיסטוריה מכל סיבה אחרת.
תיים במלחמה.
חיל הים הורשו להתקרב לשמפוליון, חיכו
בידי ישראל אין כמעט אפשרות כזאת. ההקוראים
לתאורים מפורטים יותר, ובעיקר
סיבה: אף כי אין ספק כי היא יכולה לכבוש
— לצילומים. הם חיכו לשוא.
שטחים נרחבים בסבוב שני׳ אם יפרוץ מיד
מדינת שנור וסיכסוביס. הפרשה
ביוזמתה, ברור שאין בכוחה לשבור את הקב צן הנו ד ד •צא לדרך
שמאחורי כשלון עתונאי זה אופיינית למרכזי
הכוח האמיתיים של העולם הערבי׳
תנאים בהם עובדת העתונות הישראלית. עם
כשנשאל פקיד גבוה במשרד האוצר, בשהם
מעבר לתעלת סואץ והמדבר הסורי.
שיחה שלא נועדה לפרסום׳ לפשר נסיעתו התדע כי צוריה מתכוננת להפליג למקום המלחמה
מונעת יכולה רק ליצור חזיתות
אסון פנה שאול אריה, ראש לשכת ד,עתו-
של אהוד אבריאל לארצות־׳הברית, ענה :
נוחות יותר לסיבוב השלישי, וספק אם הנות
הממשלתית בחיפה. לרב־חובל הנמל, ביעיין
בהכחשות של לשכת העתונות הממשלדבר
כדאי בחשבון האחרון.
קש ממנו רשות לצרף עתונאים לספינה. רבתית
; מה שהיא מכחישה, זוהי האמת.
• שלום מידי. אין ספק ששלום של
השבוע מיהרה לשכת העתונות להכחיש, ד,חובל הסכים להעלות-שני צלמים, אך לא
אמת היה יכול לפתור את הבעיה. עד כה
יכול היה להחליט על כך בעצמו. הוא דרש
עוד בטרם נשאלה: אהוד אבריאל, מנהלו
לא עשתה ישראל ומאמץ רציני בכיוון זה,
אישור ממשרד התחבורה.
לא גילתה מה תהיה עמדתה לגבי הפליטים הכללי של האוצר, נסע לביקור שיגרתי אצל
אך המאורעות, כדרכם, לא התחשבו בנציגי
המשרד באמריקה, אתם לא נפגש מאז
ותשלום הפיצויים במקרה כזה. אולם התנאים
מינויו לתפקיד זה. הוא לא יטפל בבעיות סדרים ביורוקרטיים. צוריה קיבלה אישור
להתקפת־שלום הורעו מאד, אחרי שתנועתו
להכנס למים הטריטוריאליים הלבנוניים, הפשל
הליווה מוחמד נגיב התפתחה בכיוון כספיות שוטפות, אינו מבקש הלואה׳ או
ליגה. הצלמים נשארו על החוף. רק בצהרי
פשיסטי בולט׳ נגררת יותר ויותר אחרי שחרור כספי ההענקה.
המחרת הצליחה לשכת העתונות בתל־אביב
תאות הרפתקאות חיצוניות, במקום לחולל מועד הגיע
העובדות.
ההכחשה קבעה את
להגיע לידי הסדר לפיו הועלו שני צלמים
מהפכה פנימית. אין אשר
קצר׳ לזמן הלואות של פרעונן
על אניד, שהפליגה לשספוליון. משהגעו ל־ •
• תלות כמדינה זרה. חוגים רחבידי
הממשלה לפורען ברגע זה, מחוסר
מקום, כבר נסתיימו כל פעולות ההצלה, היה
בים במדינה, ובעיקר בממשלה, תולים את
כסף. המשימה אשר הוטלה על אבריאל :
חשוך מכדי שיהיה אפשר אף לצלם את
תקותם באשליה שעל־ידי תלות במדינה
להחליף את ההלואות האלה בהלואות לזמהאניה
העזובה. כל ימה שד,צלמים יכלו להזרה
— במקרה זה אמריקה — אפשר ליצור
נים ארוכים. השיטה הישראלית המנוסה :
ציע לעתונות בשובם׳ היתד, תמונה של המצב
של גן־ילדים, בו משליטה הגננת
חיסול הלואר, אחת על ידי הלואר, שניה.
הגאי של ״האניה שיצאה בתכלית להגיש
(הזרה) את הסדר הדרוש בין הילדים. תקוה ה הכספים את יוסף דוב השיג כשנה לפני
עזרה
לשמפוליון.״
זו נוחה מאד, אך עלולה להוליד גן־עדן
תחינתו. שטח לפניהם
טובים, מיהודים דרושים
במקרה זה, לא הסתכם חוסר־ההבנה ב־של
טפשים, אשר דייריו יחכימו במאוחר.
אבריאל ינסה שיטה אחרת: הלואות ממקורות
כשלון עתונאי בלבד. הכשלון המדיני היד.
• מירדן הזדיינות. המדינה יכולה
מסחריים יהודיים. הוא ינסה להשיג באר־גדול
פי כמה. משהגיעו לארץ, כעבור שבועלהדק
את חגורתה עוד יותר, להקציב לצות־הברית
את אשר מסרב מקדניאל. לאשר
יים, העתונים הזרים עם תמונות וכתבות על
רכישת נשק, במקום לרכישת מזון׳ את חלק בתל־אביב: שיחרורים נוספים מכספי השמפוליון,
בלטו בהם סיפורי ההערכה על
הענקה האמריקאית.
תפקידם של הלבנונים בפעולות ההצלה. על
העובדה שישראל עשתה את כל המאמצים
אם כי השבוע, שוחררו חמשה מיליון דולאר
להיות לעזר, שיגרה שתי אניות למקום, לא
מן ההענקה אשר אושרה כבר עקרונית, עדיין
נכתבה אף שורה אחת.
יש ויכוח, על קצב שחרורם של 23 מיליון
קוראי העתונים המקומיים לא זכו לראות
דולאר נוספים. הממשלה מעונינית׳ כמובן,
בשחרורם המזורז׳ ואילו השלטונות האמרי את תמונות המאורע לפני שהספיקו לשכוח
אותו. קוראי עתוני העולם הרחב לא זכו
קאים אינם נחפזים ביותר.
להיווכח כי ישראל אינה מדינה המופיעה רק
כבר עתה מהלכות שמועות שהשלטון ה־בידיעות
על שנור וסיכסוכים.
אמריקאי החדש יקצץ בסכומי ההענקה.
אהוד אבריאל, בתוקף תפקידו כמקשר ה־הממשלה
עם שלטונות ההענקה יצטרך לקשור
קשרים חדשים. עם האנשים אשר יעמדו
האמריקאי אורו ת מן המפרץ
בראש הסובנות לסיוע הדדי, הגוף
הסעיף החשוב ביותר בתכנית שחברת
המטפל במתן ההענקה, לאחר חילוף השלטון
תור־הננב החדשה הכינה לקבוצת העתונאים
בבית הלבן.
שהוזמנו לסיול־הבכורה לאילת, נשמר בסוד.
לגבי עם המתקים !מן היד אל הפה, שוב
בואה של אנית המשא חתית אנדריאס בויא,
הפך תפקידו של הקבצן הנודד לראשון בהראשונה
באילת מאז הפליגו משם שתי
מעלה.
ספינות איטלקיות׳ לפני שנה וחצי, היה צריך
לשמש גולת הכותרת של הטיול. רק מעטים
ידעו זאת והם שמרו את הדבר בלבם.
הצל מי ס נ שארו עדה חו ף
אך האניה לא הגיעה במועדה והעתונאים
חזרו כלעומת שבאו. במקומם הביא למחרת
משך ימים עקבו קוראי העתונות׳ בארץ
מסוס אר?ן י 17 קבוצה של פקידי מכס, אנשי
אחר הדרמה שהתחוללה לא הרחק מגבול
נמל ואישים חשובים שונים. תושבי המקום .
ישראל הצפוני. פרשת האניה שמפוליון, שחשו
בפעילות מוגברת סביב למזח האבנים .
עלתה על שרטון מול חוף בירות, הכילה
את כל סממני המאורע המרתק: טבע משהקטן
ושטח הנמל המגודר. אותו זמן עסקו•
תולל, גבורה עילאית, תקוות׳ חרדה.
פעוטות הגן המקומי בחזרות על שירים לכלרוב
היו הסיפורים שהופיעו בעתונות ה בוד המאורע.
ישראלית סיפורים שעשו דרך ארוכה׳ הגיעו
ביום ששי שעבר-,למעלה משעה, לאחר׳ ז

המס שלה

אילת

עתתות

״העול ס ניזון״ 794

במד • נ ה
שקיעת השמש, נראו אורות קרבים אל החוף,
מכיוון המפרץ. סירת המנוע המזדקנת בר־גיורא
הפליגה מיד לקראתם, כשהאנשים על
סיפונה שרים במלוא גרונם. אחריה יצאו
שתי סירות שבתוכן אנשי השלטון המקומי,
שוסרי מכם, אורחים וסקרנים• כעבור דקות
הסילה אנדראיס בויא, בת 800 ריסון, את
עוגנה במימיו הרוגעים של מפרץ אילת,
מאתים מטרים מן החוף.
בבטנה נשאה ברזל, עצים וקמח׳ סחורה
המצויה בשפע בנמלי אפריקה המזרחית.
הפעם לא היתד, השמחה שקיבלה את פני
האניה כה גדולה ובלתי־מסוייגת כסי שהיתר,
בבוא האניות הקודמות• אז חשבו רבים כי
נכבש סוף סוף מוצא אל המזרח וכי אילת
תיהסו במהירות לגמל יצוא־יבוא חשוב. משך
החודשים הרבים שעברו מאז נצטננה ההח־׳
להבות.

ם יכצעים
א ל הו 1ט? ה דו ה ט
הטרמפיסט שהרים ידו לקראת הקומד־קר
המאובק שנסע צפונה לא ידע שתנועתו
עשתה היסטוריה. הוא היה הסרמפיסם הראשון
שנסע בכביש סדום—באר־שבע החדש.
שעות ספורות בלבד לפני כן עברה אותה
מכונית את הפירצה שקישרה בין קטע הכביש
שנסלל מסדום וזה שנסלל מבאר־שבע.
לגבי יעקב הנקין, הטרמפיסט שבילה חופשה
בנגב, היה זה קיצור דרך. לגבי אפרים
לוטן, מהנדס מחוז הנגב, ומאות מהנדסים,
טרקטוריסטים, חוצבים, נהגים וסוללים היתד,
זו נקודת השיא במיבצע האדיר ששמו :
כביש סדום (העולם הזה .)786
משך שנתיים נאבקו עם המשימה הענקית.
כל קילומטר מן ה״ 88 המהווים את הכביש
החדש היה מיבצע בפני עצמו. אנשים הזיעו,
קדחו, נפלו במארב — הסרט השחור התפתל׳
והלך בין מישמחי החול וצוקים חשופים.
אס־אט כבשו חומר הנפץ והמקדחים מעבר
בשממה הפראית.
המיכשול האחרון היה הרציני ביותר: קטע
של מאות מסרים, בהם יורדים פני הקרקע
כמעט במאונך. הפיצוצים לחציבת מעבר בתוך
הסלע נמשכו חודשים. לבסוף, בתחילת
השבוע׳ סולקה ערימת הסלעים האחרונה
והג׳יפ הראשון יכול היה לעבור אל העמק
הלוהט. משם למיסעל האשלג בסדום, דרך
ישרה וחלקה.
פתיחת הכביש החגיגית, ביום העצמאות
תשי״ג׳ תסיים רשמית אח פרשת הסלילה.

למניותיהם, משמע שאינם מכירים את נפתלי
הרץ בראנדר. כיון שבראנדר ממש מוקסם
מהמפעל הישראלי בסדום והוא מוכן להשקיע
גם בו כספים רבים.
הצרה היא רק שמשרד המסחר והתעשיה,
המתלהב מכל השקעה קסנה, לא התפעל
ביותר מן הרבבות של האיש•
ספור המעשה החל לפני שבועות אחדים.
במשרד האוצר הופיע אדם בעל אישיות מקסימה,
הציע: הוא יביא ארצה מאוסטרליה
חוסים בסכום של רבע מיליון דולאר. את
התמורה ממכירתם ישקיע בבנין בית־מלון
באילת ובמניות חברת האשלג. האוצר הסכים
מיד וכן גם אגף הטכסטיל של משרד המסחר
והתעשיה. אבל כאשר הובא ההסכם הסופי
לאשור נתברר שקיימות ספקות בלב אנשי
משרד המסחר והתעשיה. הסיבה — סבורים
אחדים — עברו של המשקיע.
בראנדר איננו פנים חדשות בארץ. הוא עלה
עוד ב־ ,1933 יסד חברות מסחריות, שהיחסים
ביניהן לבין הסוחרים והשלטונות לא היו
תקינים ביותר. לפני שבע שנים עזב בראנדר
את הארץ. הגיע לאיטליה, עסק גם שם במסחר.
שהייה נוספת בארץ נמשכה זמן קצר,
בו ניסה ליבא כלי שולחן מרומניה, עצים
מיוגוסלביה. עסקים אלה לא הצליחו ובראנדר
שוב עזב את הארץ, נסע לאוסטרליה.
בראנדר לא נבהל מהמכשולים שנערמו על
דרכו. .המלון באילת מחכה לי,״ הכריז. הוא
פנה אל אחדים מטובי עורכי הדין במדינה
בבקשה שיתערבו לטובתו אצל השלטונות.
עתה מקוד, בראנדר, שעם השנויים שיחולו
במשרד המסחר והתעשיה. ישתנה גם היחס,
שהוא רואה אותו מוזר ביותר, כלפיו.

כו חו שלהר 1ד
הפקוח על עופות הוסר, אבל סיום הפקוח׳
שהיה מרחף על תושבים רבים, עדיין לא סר.
במשמר השבעה עצרו בשבוע שעבר שוטרים
אדם שכרסו השמנה עוררה את חשדם.
כאשר ערכו חפוש מצאו מתחת למעילו שבע
תרנגולות שחוטות. .הייתי רגיל להבריח כך
עופות בזמן הפקוח, לא השתחררתי עדיין
מן ההרגל,״ הסביר האיש את הדבר.
אולם לא רק מבריחים המשיכו בכח ההתמדה
בהרגלים קודמים. גם הפקחים — שעל
תבם מאיימת סכנת פיטורים — הוסיפו לנהוג
כמו בימים הטובים.
בתחנת הפקוח על כביש פתח־תקוה נעצר
האוסובוס על ידי פקח שעלה עליו, בקש
מכל הנוסעים בעמידה לרדת. אחר עבר לאורך

לעצמות. ואילו אותו דמן היה החקלאי נבוך :
התהיה בצורת או לא?
כמות הגשמים שירדה עד תחילת השבוע

הרב יצחק כן־צכי אשכנזי
כמה דקות בבית־קפה
היתד, אפסית. בנגב כמעס שלא ירדו גשמים
כלל, ואילו בצפון הארץ ירדו מתחילת עונת
החורף 185מ״מ לעומת 498מ״מ באותה
תקופה בשנה שעברה. זוהי כמות קסנה ה־
׳מבטיחה יבול זעום ביותר.
אולם למרות הכמויות הקטנות, היו הגשמים
שירדו בראשית השבוע בבחינת הצלה
של הרגע האחרון לשדות הגליל המערבי׳
השומרון׳ ועמק זבולון. אם יימשכו הגשמים
ייתכן שתהיה, למרות הכל, עונה פחות או
יותר טובה.
מדאיג ביותר מצבם של משקי הדרום והנגב,
אשר ומעולם לא היה סוב, והשנה יהיה
גרוע יותר מכרגיל.
לשירות חיזוי מזג ר,אויר בשדה התעופה
בלוד, הגיעו סיכומים מכל חלקי הארץ׳ שמשו,
יחד עם הסקירות מיתר חלקי העולם,
להכנת התחזית. בתחילת השבוע היו אנשי
החיזוי במצב רוח סוב יותר: סיכויי מזג
האויר נשתפרו במקצת. ירד גשם.
אמנם תושבי העיר עלולים לשוב ולהזדקק
למעיליהם הכבדים׳ אך לעומת זה יהיה להם
׳מה לאכול.

דרכי חיים
.אסלאת הי ה •ל ד טוב...״

הטרמסיספז הרי.״! ץ של ככיש סדום
אחרי שנתיים של חציבה
משם ואילך יצטרך מפעל האשלג להצדיק ב״
בהישגים את המאמצים שהושקעו בכביש.

המכונית מבלי לבדוק כלל את הנוסעים וחפציהם,
ירד כלעומת שעלה•
כאשר נשאל, מה התועלת, מדוע הוא עושה
זאת, לאחר שהפקוח הוסר, השיב • :אני
מקבל משכורת, לא כן י״

אם חושב מישהו בארץ שהקמת בית מלון
באילת היא דבר שבחלום, בודאי איננו מכיר
את נפתלי הרץ בראנדר. כיון שבראנדר מוכן
להשקיע אפילו מטבע זר בעסק הזד״
אם בעלי תברת האשלג הישראלית טרם
הצליחו למצוא אף קונה אחד (במסבע זר)

חקלאות

הס שק
• ח ס מוזר לרבע מיליון

.העולם הזה״ 794

יש סיכויי
האזרח בעיר התעטף במעילו. היה לו קר.
הוא הביט בעיני זעף בשמים האפורים׳ קילל
את הגשם השוטף המרטיב והמחדיר קור

לבל יסכימו למסור מכתבים שימסרו להם
על ידי אלמונים.
בפרברים נשכח עתה האיום בשוטר, בו

בשיקאגו, מרכז תעשיית הבשר באמריקה,
אירע לפני 45 שנה מקרה שזעזע את ארצות
הברית כולה. ילד בן שש נשלח על ידי אמו
להביא ארוחת צהרים לאביו, שעבד בבית
חרושת לנקניקים. הילד לא חזר הביתה בערב.
לאחרונה ראו אותו ליד אחת המכונות הגדולות
שבבית החרושת. מיד נפוצה השמועה
שעשו מן הילד נקניק. הוקמה ועדת חקירה,
ואף על סי שזו קבעה שאין כל יסוד לשמועות
הזוועה, החליטו ההמונים שכיון שאין
כל הוכחד. שמעשר, כזד, לא אירע, משמע
שהילד אמנם הפך להיות נקניק.
באותה שנה נתפרסמה לשמצה תעשיית
הבשר האמריקאית בספרו של אפסון סינקליר
הג׳ונגל, בו ספר כיצד מוכנסים למכונת הנקניק
לא רק נתחי בשר בקר, גם סגרים של
חתולים ועכברים. אולם אפילו סינקליר לא
העז לומר שנקניקי שיקאגו הכילו בשר
ילדים.
חצי לירה, רכתוכת מסויימת. אולם
מה שלא העז לומר הסופר האמריקאי הפיצו
אנשים, ביניהם מורים, בירושלים. סופר
מעריב השבוע ספר על שמועה, הנפוצה
בפרברי העיר, אודות ילד שאלמוני עצר
אותו ברחוב, שלם לו חצי לירה כדי שיביא
מכתב לכתובת מסוימת.
אביו של הילד, מספרת השמועה, חשד
באיש, מסר את הדבר למשטרה. כשזו הגיעה
לכתובת שאליה נשלח הילד, מצאה אותו
עומד ליד,פך לנקניק, הצילה אותו ברגע
האחרון ממש.
מות בתי־הספר המקומיים החליטו לפעול,
לא נגד השמועות, כי אם נגד סכנת ההפיכה
לנקניק. אחדים מהם הזהירו את תלמידיהם

היו הורים מנסים להשפיע״על ילדיהם. ד.אימ־רה
עכשיו היא :״אם לא תהיה ילד סוב
יעשו ממך נקניק ! ״

דרכי אדם
ב ן ־ צ ב׳ אצל 3ן־צ •3
לרב יצחק אשכנזי עבר עשיר בתנועה
הציונית .״אפשר לומר שגדלתי ביחד עם
הציונות,״ הוא אומר. אשכנזי, יליד פולין
ובוגר גימנסיה עברית בלבוב, יסד ביחד עם
כמה חברים, בשנת ,1931 תנועה שמטרתה :
יצירת אחדות האומה על בסים לאומי־ציוני-
דתי. שם התנועה: כנסת ישראל העולמית.
שלא כעסקנים דתיים •רבים, לא התכוון להפוך
את תנועתו למפלגה פוליטית.
עם פרוץ המלחמה עבר את דרך היסורים
של יהדות אירופה, אבד את משפחתו. אך
אמונתו ברעיונותיו התחזקה. בשנת ,1947
עת עמד הישוב בארץ־ישראל במצב קשה,
שיגר אגרת למזכירות או״ם בניו־יורק, בה
הסביר את שאיפת היהודים למדינה חפשית
מבוססת על דמוקרטיה ועקרונות הדת.
כעבור זמן מה קיבל תשובה בה נאמר כי
המוסד המכובד קבל לעיון את תוכן אגרתו.
״אפילו מנהיגים ציונים מפורסמים לא קיבלו
תשובות כאלה,״ הוא מתפאר.
הח״כים כחדו כנורוק. בישראל, אליה
עלה ב־ ,1949 הפך יצחק אשכנזי לפקיד, המשיך
בפעולותיו המדיניות .״לא חפשתי עסקנות
ציבורית לשמה, לא עסקתי בצבירת
קרנות. להיפך, מכיסי מימנתי את פעולות
התנועה.״
כיוון שהיה גם חבר הפועל זזמזרחי זח־מזרחי
• השתתף כציר בועידה העולמית של
שתי התנועות, אשר נערכה בירושלים בשנת
.1949 עם קרוב מועד הבחירות לכנסת השניה
הגישה כנסת ישראל העולמית רשימה
משלה׳ רשימה ה׳ .אולם משנססלו אחדים
מ־ 750 החתימות הדרושות לכל רשימה להשתתפות
בבחירות, נפסלה הרשימה כולה.
הופעתו השניה בזירה המדינית של הרב
יצחק אשכנזי היתד, בעת הבחירות לנשיאות
המדינה. הרב נעתר לבקשת כמה מחבריו,
שהבטיחו להשיג עבורו את קולות הח״כים
הדתיים, העמיד את עצמו כמועמד לנשיאות.
אולם הדתיים העדיפו את הרב מרדכי
נורוק — מאחר שהוא המבוגר שבין המועמדים,
סובר אשכנזי.
כאדם הבקי בהלכות עולם שיגר אשכנזי
מברק ברכה ליצחק בן־צבי לאחר שזכה לכס
הנשיאות. הוא גם ביקש ממנו ראיון אישי.
מספר הוא על הראיון :״הגעתי לביתו ביום
ששי אחר הצהרים. שלישו אמר לי שהוא
עדיין נח בחדרו, ביקש ממני שאכנס לכמה
דקות לבית הקפה הסמוך ואחזור בשעה .3.50
בדיוק בשעה זו שבתי ונתקבלתי על־ידי
הנשיא• ישבנו בצוותא קרוב לחצי שעה,
שתינו תה ואכלנו עוגות. משקרבה שעת
הנשיא.״

תפילת מנחה נפרדתי מן
* הנואזחדיס בחז״ל

במד ־
.זה שמי ושם אבי!״ יתכן כי הפרשה
לא היתד, מגיעה לפרסום רחב אלמלא הופיעה׳
כעבור זמן מה, כתבה בנזעריב בה נאמר :
אלמוני שהציג את עצמו בשם יצחק בן־צבי
ביקר בבית הנשיא בירושלים באומרו כי הוא
נבחר על־ידי הכנסת הפרסית שלו לנשיא
המדינה, אלא שאדם זר יושב כיום בביתו.
האיש הורחק ומהבית.
.אמנם הצגתי את עצמי כיצחק בן־צבי,״
אומר הרב אשכנזי. .אך זו אמת .׳סמי יצחק
ושם אבי צבי.״
הרשימה פגעה בו קשות. הוא פנה לעורו״
דין, הגיש תביעו! משפטית נגד מעריב. באותה .
הזדמנות הגיש תביעות גם נגד ארבעה עתו־נים
נוספים: דבר, חרות, הצופה, לעצסע
נ״עס האידישאי׳ על כי פגעו בו בפרסומים
שהופיעו בהם בהזדמנויות שונות.
חינוך אין ח תי מ ה. אין תו ר ה
הסערה שהתחוללה לפני חמשה שבועות
בין ספסלי הסטודנטים, שככה. וע־ הפעולה
המהפכני והוורדרד, שדרש שביתת תשלומים
ממושכת — ״עד לנצחוך — הוחלף בועד
מתון יותר. נראה כי רוח המרד שככה׳ העני־נים
יסתדרו: הסטודנסים יאנחו, יתחבו ידיהם
בכיס, ישלפו מתוכו את שכר הלימוד החדש
(והגבוה) שקבעה הנהלת האוניברסיטה.
הסטודנטים אמנם נאנחו׳ כפי שנבאו, אבל
את התשלום הראשון של 60ל״י על חשבון
שכר הלימוד׳ לא יכלה מרביתם לשלם. הסיבה:
מקורות הפרנסה הצדדיים פחתו, ערך הכסף
עלה. רבים מאלה, שלא שילמו במועד, היו
בין המצביעים לחיסול השביתה.
כתוצאה מזאת, מצאה את עצמה הנהלת
האוניברסיטה במצב קשה, כשבקופתה מחסור
רציני בכסף. היא החליטה להטיל קנס של 5
ל״י על כל סטודנט שפיגר בתשלומו.
״אמרנו לכם !״ בסוף השבוע שעבר נשבה
שוב רוח סוערת בקרב תלמידי האוניברסיטה.
מחייבי שביתת התשלומים יצאו בצהלת
נצחון גדולה . :הן אמרנו לכם, כי רק בעלי
יכולת כספית יוכלו ללמוד להבא.״ כאילו
לחת תוקף לדבריהם, החליט אותו שבוע
מספר ניכר של סטודנטים מחוסרי האמצעים
הדרושים, לנטוש את שדה הלימודים.
למחרת הפכה הרוח הסוערת מעשית: לפני
הבנין בו שוכנת גזברות האוניברסיטה,
ניצבה משמרת של שני תלמידים, הזהירה את
חבריהם שרצו להכנס שלא ישלמו את שכר
הלימוד. שביתת התשלומים קמה לתחייה.
אלא שהפעם לא היד. צורך בשביתה ארוכה,
מלווה נאומים וויכוחים סוערים. בשבוע
שעבר וויתרה הנהלת האוניברסיטה על אמצעי
הלחץ של הקנס, משמרות השביתה עזבו את
מקומן הקר, חזרו לחום קפה ניצן.
בינתיים ממשיכים סטודנטים רבים, שטרם
שלשלו את שכר הלימוד לקופת המכללה׳
אבל הספיקו להכניס את הסכום הסמלי של
שתים וחצי ל״י, המהוות דמי רשום, לשבת
בהרצאות באין מפריע. אולם כל עוד אין בפנקס
התלמיד אשור המזכירות לתשלום המלא
של שכר הלמוד, לא יוכל שום סטודנט
לגשת לבחינות, לקבל ציון או תואר אקדמאי
כלשהו.

נוער
ה כנו רבשכונה
בשכונות הספר שבירושלים׳ כמו בערים
אחרות בארץ, מצויים בני נוער רבים שעסו־

קם מפוקפק. המחלקה הסוציאלית של עירית
ירושלים מנסה לעזור לילדים אלה, למנוע
מהם עד כמה שאפשר מלהפוך עבריינים.
לשם כך פתחה שורה של מועדונים בהם
יוכלו הנערים להפגש ולקבל השכלה ובידור.
תקציב המועדונים, והצלחתם, לא היו גדולים.
אולם, כאשר החליט יצחק קריב, ראש עירית
ירושלים׳ לסגור את המועדונים, לחסוך
על ידי כך 0,7^,מתקציב המחלקה. הסוציאלית,
קמה צעקה גדולה. קריב׳ הדתי, הואשם
כי לא מניעים כספיים גרמו לו שיסגור את
המועדונים. הסבה היתד״ טענו, כי הם נוהלו
על ידי עובדים לא דתיים. לימין העובדים
הסוציאליים שבעירית ירושלים עמדה המחלקה
המקבילה במשרד הסעד, אף היא אי
שמאלי בים דתי.
אפילו מקרה בודד. אחת הכתובות
הראשונות לשם פנו מנהלי ועובדי ארבעת

ה פשעים

א רי\יםברפת
בטיפליס, העיר ההררית הקדושה בקווקז,
.עסקה משפחת שבילי בחקלאות. לפני 25
שנה החליטה לנטוש את הנכר, לעלות ל־ארץ־ישראל.
היה ברור לבני המשפחה כי
גם בארץ החדשה יוסיפו לעסוק בעבודת
אדמה. בבנימינה הקימו משק, קיוו כי שלושת
הבנים בעלי הגוף׳ דוד, אהרון ורפאל,
יראו בו ׳מקום עבודת קבע, לכשיתבגרו.
אבל השלושה הכזיבו את התקוה. כאשר
מת האב זנחו אהרון ורפאל בהדרגה את תפקידם
במשק, החלו מבזבזים את כספם במועדוני
לילה בחיפה ותל אביב. כשלא נותרה
בכיסם פרוסה, חזרו אל המשק׳ התחננו בפני
דוד אחיהם המבוגר, ביקשוהו שיעסיקם שוב.
לאחר שהשתכרו מעט, חזרו ובזבזו שוב

נכבד באלבום התמונות של משטרת המנדט
וישראל.
בינתיים הפך דוד לבעל נסיון. בעוד שביום
עסק בעבודות הגונות כמו: מכונאי
בלונה־פרק היפואי. חקלאי בכפר־טרומן, ניצל
את החשיכה לטיפוס על צינורות ביוב,
פריצת דירות עשירות׳ עבודות שנעשו ברובן
על ידי שליחיו׳ בהדרכתו. בשני מקרים בלבד
נתפס כאשר ברשותו נמצא רכוש גנוב, נקנס
על כך׳ החליט להיות זהיר עוד יותר.
מפונית בחשכת הלילה. המשטרה,
שידעה כל העת על פעולותיו של דוד׳ אבל
לא יכלה להוכיח נגדו דבר, ציפתה משך זמן
רב לדוג אותו ברשתה. ההזדמנות לא איחרה
לבוא :
לפני שלשה חדשים נגנבה בלילה אחד כמות
.עצומה של בדים משני בתי מסחר תל אביבים.
שטייס של האריגים נאמד במאה אלף
ל״י. ימים אחדים אחר זאת הרגיש תושב כפר־מרומן
בתנועה חשודה מסביב למשקו של
שבילי. הוא הטריח עצמו לצאת החוצה בשעה
חמאוחרת של הלילה, ראה אנשים טוענים
חבילות על מונית ומכונית־משא. חשדו האיץ
בו למהר לבנין שדה התעופה בלוד׳ ממנו
היה הקשר הטלפוני עם משטרת תל אביב קל
ביותר.
כאשר הניח אהוד ספורסה, קצין החקירות
המשופם של מחוז תל אביב את האזיקים על
ידיו של דוד, היו גם אהרון ורפאל יושבים
במכונית ממשלתית שסורגים בחלונותיה. הפעם
היתד, הטענה הידועה של הפושעים :
״אין לנו קשר עם כל זאת״ ׳מגוחכת ביותר.
עשרות אלפי מטרים של בד צבעוני היו מונחים,
בסדר מופתי, במוך הרפת של החקלאי
דוד שבילי.

החי
ב שנ ההבאה. קו ק ה ־ קו ל ה
.שלשה סמלים יש לאמריקה: הדולר, ה־קוקה־קולה
והוליבוד. מן הראשון חיה ישרכנר
המשטרה כמועדון הנוער
אל. בשלישי הולעט דור שלם של בניה. השני
היכן מוסתרות המצמח ת?
בולם בהעדרו.
בכל מקום שם היתה השפעה לאמריקאים
המועדונים הירושלמיים, היתד, המשטרה. לוי את הכסף׳ הוסיפו להידרדר במדרון העולם
התנוססו שלסי הקוקה־קולה. בצרפת עוררו
התחתון, מצאו את עצמם לבסוף בתוך מערמאבק
פוליטי, במצרים העשירו כמה קופות׳
אברר,מי, מפקד המחוז שוכנע עד מהרה, הסבולת
של משחקי קלפים וחבורות פושעים.
בפאקיססאן סיפקו לאדוקים משקה בתחום
כים כי ערך המועדונים רב, כי אפילו מקרה
בודד של הצלחה למנוע עבריינות צעירה הם התמחו בפריצות, שינו לחלוטין את אורח
הקוראן. אך ישראל לא ידעה אותם.
חייהם. דוד, שראה כל זאת, נוכח לדעת כי
עד אשר, השבוע׳ ביצבץ הסמל המפוריצדיק
את קיומם.
העסק החדש טוב בהרבה מהעבודה המפרכת
סם מעל דפי עתון ישראלי• .במודעה שיבש המלצה מכתב לשלוח אולם
במקום
במשקו, החליט לחקות את אחיו הצעירים,
הצטיינה בצניעותה הודיעה החברה כי סוף
אל ראש העיר, לבקש את אי־סגירת המו אבל בהבדל קטן: הוא לא ילכלך את ידיו,
סוף יופיע הגואל השני. משטר הצנע יחלוף,
עדונים, החליט מפקד המשטרה ליטול חלק
יתכנן בדייקנות את הפריצות, יפקד עליהן,
ישובו הזמנים הטובים. ואתם, כמובן, קוקה־פעיל
בניהולם.
לא יסכן את עצמו.
קולה.
המשקה החום. הנמכר בבקבוקים בעלי
יהלומים בג .93 הראשון שחש על בשבשבוע
שעבר יצאה קבוצת שוטרים לש רו את הסדר החדש היה אהרון׳ שהסתבך צורה מיוחדת, עשוי מתרכוזת סודית המיוכונות.
במקום ציוד רגיל הביאה אתה בלי
ברצח שומר ירושלמי, בשנת , 1946 הפך לעד צרת אך ורק במעבדות של הפירמה בארצות
זמר.
הברית. חומר הגלם נשלח למאות מפעלי
מלך׳ עורר בכך את חמת העולם התחתון.
אריזה ברחבי העולם׳ המוסיפים לו מים,
לראשונה לא התלהבו הנערים והנערות ,׳מאוחר יותר׳ פרץ את קופת היהלומים של
סוכר וסודה! ,משתקים אוחו על חשבונם. על
בית המשכון לוטברד בתל אביב, עבר ביחד
בני פרברי העוני, מן הרעיון. בעיניהם כל
טעם המשקה אין להתווכח: או שהוא. מצו־עם
חבר׳ שמעון שם־סוב, את גבול הלבנון.
שוטר הריהו שוטר, אפילו כשכנור בידי.
יין״ או שהוא ״איום״ .בין שתי הדעות אין
לקצין האחראי על פעולת הבידור הוצגה שהושם לגבס מתחת החביאו
היהלומים את מגשרים.
שאלה :״היכן המצלמות הנסתרות בהן אתם
במיוחד על ידו של שמעון׳ הסתתרו אצל
אך יותר משהוא מוצר של בתי־חרושת,
רוצים לצלם אותנו, להכניס את תמונותינו
פושעים לבנוניים׳ חבריהם למקצוע. אך הלבקוקה־קולה
הנו פרי של תעמולה. מודעות-
לאלבום המשטרתי?״
נונים לא הרן־ ידידותיים ביותר, הסגירו את
ענק מכסות בנינים שלמים, ארגזי־קירור מהשניים
למשטרה, לאחר ששדדו מהם את כל תז החשד. נעלם שעה
אולם
לאחר חצי
צויירים עומדים בכל פינה, שלטי־חשמל
השלל היקר. .
מורת ונגני המשטרה יכלו להנעים מנגינות
מהללים את מעלותיו. אם לדון לפי הניצן
לקהל מאזינים מקשיב בדריכות. בין המאזיאהרון.
שנידון לתקופת מאסר קצרה, לא
הראשון בישראל, יוכלו תושביה ללגום מן
נים: מספר ניכר של בעלי תיקים פליליים. השלים עם הרעיון׳ ברח מהכלא, הסתנן שוב

החדשה.
הפולש החדש לפני תום השנה
לא ידוע עדיין: אם, בדומה לילדים, תוש לישראל, שסח פעולתו העיקרי. רפאל לא
פע גם עירית ירושלים מן הכנור המשטרתי.
פיגר בהרבה אחר אחיו, וכה גם הוא למקום
• ג׳רוסלס פוסט,

.העולם הזה״ 794

סוסים ישנים, נושים חדשים

חיים אזולי, העובד בלשכתו של אחד משרי הממשלה,
אשר נתחלפו עם הרכבה החדש של הקואליציה׳ היה אובד
עצות. עמדה לפניו בעיה מיוחדת במינה: השר הקודם אהב.
בבואו בבוקר למשרדו, למצוא חדר מאוורר שכל חלונותיו
פתוחים. אפילו בימי החורף הקרים. אבל אין לדעת מה
השקפותיו של השר החדש על מזג האויר. חיים אזולי פתר
את הבעיה, לאחר התיעצות עם חבריו לעבודה: איורר את

החדר, סגר את החלונות.
בעיה פשוטה זו היא אחת, בלתי חשובה, מן הבעיות,
רובן חשובות, אשר עמדו בפני פקידי הממשלה, על כל
דרגותיהם, במשרדים הממשלתיים בהם התחלפו השרים ואתם,
בכמה מקרים, גם המגהלים.

מהלך העבודה במשרד לפי שעה.
למעשה — אומר ד״ר שיבא — אין לשר כל תפקיד
במשרד הזה. התפקיד האחד, חשוב אולי מבחינה מרחיקת
לכת. אך נטול חשיבות בעניני יום־יום: השגת האמצעים
(הכספיים) הדרושים מן הכנסת׳ בירור ענינים הכרוכים
במדיניות גבוהה והעלולים להתנגש בסמכויותיהם של שרים
או משרדים אחרים.
למד, הוא מצפה מן השר החדש? אומר ד״ר שיבא :
״שר שימצא זמן להתעסק גם בעניני בריאות׳ נוסף לתפקידיו
הפוליטיים־מפלגתיים״ .הדיונים בין השר ועוזריו נסבו
בימים הראשונים על שינוי מבנה המשרד, תוכנית שהיתר,
טמונה במגירה חודשים רבים. יוסף סרלין הבטיח לקבל
החלטה בענין זה בהקדם האפשרי.
משרד הבריאות, עקב אופיו המיוחד׳ עבר מיד ליד ללא
כל תקלה. שיבא, רופא, הוא איש מקצוע׳ אינו מתענין
בחילוקי־הדעות המדיניים המגיעים אפילו עד לעניני הבריאות.
בעיות קופת־חולים והביטוח הרפואי הממשלתי, אשר כמה
ממנהיגי הציונים־ד,כלליים דורשים אותו, אינן מפחידות אותו.
טוען הוא: כל מי שעושה משהו לטובת שיפור בריאות
העם׳ ויהא זד, תחת איזה מסור, פוליטי שהוא, יבורך.
שיבא חשב בשעתו להתפטר׳ נוכח כי אין זה הזמן
הנכון, יישאר בתפקידו עד שהענינים יכנסו למסלול.

מסוימים משטח שיפוטה של עירית תל־אביב׳ סיפוחם לשטח
השיפוט של ומועצת גבעתיים. סבור רוקח: משה שפירא
עשה צעד זה לכשידע כבר כי הוא נמצא ברגל אחת מחוץ
למשרד הפנים. אולם עורך־הדין מירון הסביר כי ועדת
חקירה, אשר בה סירבה להשתתף עירית תל־אביב, המליצה
מזמן על סיפוחם של שטחים אלד, לגבעתיים.
למרות שעירית תל־אביב לא השתתפה בועדה ביקשה
מפעם לפעם את שר־הפנים לדחות את ביצוע החלטות הועדה.
משה שפירא נענה לבקשות אלה כמה וכמה פעומים, גם
ריכך את המלצות הועדה ותיקנן. הועדה אף המליצה על
סיפוחו של שטח גבעת נאפוליון לרמת גן, משה שפירא תרם
את השטח לתל־אביב. ב־ 11 בדצמבר חתם השר על הפקודה.
טוען יצחק מירון: משה שפירא עוד לא ידע אז כי מישהו
עומד לרשת אותו.

מנ הלמשרדה פני ם. ב חו ץ
שונה לגמרי היתד, האוירה בחדרו של מנהל משרד הפנים׳
עורך־הדין אליהו מירון. ערב ההעברה הסופית כבר נימעט
שלא היו ני חת על שולחנו, הורגש כי הוא הולך. במקומו
מונה מנהל כללי חוש, אהרון מויאל, לשעבר הפרקליט
הראשי ש צר,״ל.
מיד לאחר הרכבת הממשלה החדשה, נקבע מועד להעברת
המשרד לידיו של שר הפנים החדש, ישראל רוקח. את
ההעברה צריכים היו לבצע: שר הפנים הקודם, המנהל
הכללי.
בליל אותו יום צלצל משה שפירא אל מירון, הודיעו :
.קיבלתי מיברק מרוקח׳ המבקשני לא להיות נוכח במשרד
ביום ראשון. בצע את ההעברה בעצמך.״
מספר מירון :״כינסתי את הפקידים והמתנו לבואו של
ישראל רוקח. הוא בא׳ חיפש מיד את לשכתו׳ נכנס ללשכה׳
לחץ את ידיהם של הפקידים, אשר ציפו לשמוע דבר־׳מה
מפיו. הוא סיים את לחיצות הידים, הפליט לעברם :״לכו
לעבודה !״ ונכנס ללשכתו. ישבתי אתו אותו יום שעות אחדות,
כן ישבו אתו עוד אחדים מראשי המשרד. רוקח לא הספיק

עו״ד אליהו מירון
הכיפות נעלמו —

בהם ביקר השר החדש ביקור קצר. קבע מיד: אחליף את
הצמרת.
בנציבות המנגנון, הגוף המנהל את משרדי הממשלה
מבחינה ארגונית, קיימות דעות שונות על בעית חילופי
מנגנון. כמה מראשי נציבות המנגנון סבורים שרשאי שר
הנכנס לתפקיד חדש לבחור לו את צמרת המנגנון מבין
אנשים המקורבים לו בהשקפה פוליטית ושהוא רגיל לעבוד
אתם במוסדות אחרים. הדבר יגרום — טענו — לשיפור
העבודה, לשיתוף פעולה הדוק יותר בין השר לבין עוזריו
העיקריים׳ למניעת חיכוכים אישיים ומדיניים בתוך מסגרת
המשרד. דעה אחרת, שמרנית יותר, הביעו אלה הטוענים
כי המנגנון חייב לעמוד מעל לכל חישובים פוליטיים. כל
צוות המשרד, בראשות המנהל הכללי, צריך להיות קבוע,
לא ניתן להשפעה פוליטית כלשהי. מורכב בעיקרו מאנשי
מקצוע׳ אשר ייעצו לשרים וידריכו אותם, בעוד אלה מתחלפים
מפקידה לפקידה, עם הממשלות.
בעלי שתי הדעות מוצאים להם סימוכין בשתי ארצות
אחרות. הראשונה, ארצוח־הבריח — בה הנשיא הנבחר
מרכיב את הממשלה שלו מבין האנשים הרצויים לו. בלי כל
צורך באישור הקונגרס׳ רשאי לבטל כל מינוי שניתן על ידי
קודמו, אך מקובל שהוא משתמש בזכות זו רק לגבי השרים,
עוזריהם הקרובים, מנהלי המחלקות׳ וראשי המשלחות
הדיפלומטיות הראשיות. לעומת זאת אין רואים כל מוזר
בזה שלעתים הוא משחרר כמה ממפקדי הצבא הגבוהים
ומביא אחרים תחתיהם.
באנגליה, לעומת זאת׳ כל המנגנון (״השרות האזרחי״)
אינו תלוי בחילופי ממשלות ולכל משרד תת־שר קבוע,
המנהל את עניניו שנים רבות. אדם זה׳ בעל נסיון עשיר.
מוציא לפועל באותה מידה של נאמנות וריקנות כל קו מדיני
שיותוד. לו. חסרונה הבולט של שיטה זו היא: עמידתה
המנוגדת לטבע האנושי. אדם שיש לו השקפות פוליטיות
ברורות( ,ואין להניח שיש פקיד ממשלתי גבוה אשר אין
לו השקפות כאלה) ,אינו יכול, באותה מידה של הצלחה ורצון
סוב. להוציא לפועל מדיניות המנוגדת למצפונו. דבר זה
היה עלול לחבל לעתים בפעולות הממשלה. יש רגליים להנחה
האומרת כי ׳מנגנון משרד־החוץ, אשר הוא שמרני ברובו,
חיבל לא פעם במדיניות ממשת הלייבור.
הפתרון הישראלי יוגש לכנסת בחוק עובדי המדינה,
יהווה, יש לשער, מזיגה של שתי השיטות גם יחד.

ד די או תללא שד
עד למנויו של ד״ר יוסף בורג, שר הבריאות בממשלה
הקודמת׳ היה משרד הבריאות כפוף לשר המשולש משה
שפירא (עליה׳ פנים, בריאות) ,נוהל למעשה על ידי ד״ר
חיים שיבא, מי שהיה ראש השרות הרפואי בצה״ל. אי לכך
לא השפיע חילופו של ד״ר בורג ביוסף סרלין במאומה על

ד״ר חיים שיבא
— הראשים נשארו
בקשר לוזמשך שרותו של אליהו מירון כמנהל המשרד,
לא נאמר לו דבר על־ידי שר־הפנים החדש. התפלא כשפתח
את העיתון וקרא׳ שדובר הממשלה הודיע כי בישיבת
הממשלה הוחלט על מינויו של מנהל כללי חדש, אם כי
תוקף ההוזה של מירון עם הממשלה לא נסתיים. מירון
רואה עצמו כבעל־׳מקצוע, ולא כבעל מינוי פוליטי.
עורך־הדין בן ד,־ 34 התמחה בענינים עירונייזם. עבד
במשך 8שנים אצל ישראל רוקח, בעירית תל־אביב, כיועץ
משפטי, ובצה״ל כיועץ משפטי של המימשל־הצבאי. שרת
זמן מד, במשרד הפנים, כמנהל האגף לשלטון עצמי, מחלקה
אשר זרעה במשך תקופת זמן את כל הארץ בעשרות רשויות
מקומיות. לאחר שחזר לחיים פרטיים והקים משרד
עורכי דין׳ נקרא על ידי משה שפירא לעמוד בראש משרד
הפנים. עתה חושב הוא לחזור לסקצועו הפרטי.

ש לו ס ו שרוה במסחרותע שי ה

ד״ר יהושע פיקר מכרן• את ד״ר ליפשיץ
מי ראה

דיור! 1

ללמוד הרבה על בעיות המשרד במשך השעות המעטות האלה,
אולם מיהר להוציא מסקנות, הודיע לציבור ולעתונות :
!משרד־הפנים לא התנהל בסדר, היתד, בו ביורוקרטיה
מיותרת.״
מובן הדבר שאין זו היכרותו הראשונה של ישראל רוקח
עם משרד הפנים, אתו עמך במגע הדוק בתפקידו כראש
עירית תל־אביב. אך דרך נחפזת זו של הבעת דעה. אחרי
ביקור כה קצר, לא נתקבלה על דעתו של עורך־הדין מירון,
שמיהר לכנס את העיתונאים, אמר :״במשרד־הפנים יש
שיטת עבודה המושתתת על א״מון בין פקיד אחד למשנהו,
לא כל דבר פעוט מובא לשר או אלי. ביורוקרטיה? כל
מכתב זוכה לתשובה, תוך שבוע לכל היותר. אינני רוצה
לדון את דרכי העבודה בעירית תל־אביב, לפי ה״מהירות״
בה נוהגים הם לענות על מכתבים.״
הסיבה (המשוערת) לרוגזו של ישראל רוקח: ימים
מספר לפני כן החליט משה שפירא על ניתוקם של שטחים

במסדרונות משרד המסחר וד,תעשיר, שררה מהומה.
המנהל הכללי החדש, ד״ר שאול ליפשיץ, ממנהלי חברת
פורד בישראל, נשיא לשכת המסחר תל־אביב—יפו, עבר
במשרדים, שוחח עם הפקידים.
בין המשרדים אשר הוא סר אליהם בדרכו: משרדו של
המנהל הכללי הקודם, ד״ר יהושע פיקר. ההעברה במשרד
זה, לפחות מבחינה חיצונית, היתה בסדר גמור, ידידותית
ביותר. ד״ר פיקר עזר אפילו לשאול ליפשיץ למצוא דירה
בירושלים.
הסביר ד״ר פיקר: בגלל העברת הסמכויות היתר, הפוגה
של ימים מספר בעבודת משרד המסחר וד,תעשיה. דורשי
רשיונות לא נענו, בפרט לא כשהדבר נגע בהחלטות עקרוניות•
אומר ד״ר פיקר :״הדבר טבעי ומוצדק. לא אקבל
החלטות חשובות כשאני יודע כי בעוד ימים מספר ייכנסו
לתפקידם אנשים חדשים, אשר יתכן כי החלטותי תתנגדנה
להחלטותיהם.״
ההיתר, חרדה בין הפקידים? ״לא בין הפקידים הנמוכים.
דאגו במקצת הפקידים הגבוהים אשר התרגלו כבר למנהלים
הקודמים, לא ידעו כיצד יסתדרו עם המנהלים החדשים.״

רא שי דדא כי פו ת
לא חלו עדיין כל שינויי מנגנון בקנה מידה רחב. אך
מאלפת העובדה כי מי שביקר במשרד־הפנים לפני ששה חודשים
מצא את מרבית הפקידים, ובתוכם הגבוהים, חובשים
כיפות * .משביקר במשרד זד, השבוע, הופתע: הראשים

הכיפות.
אמנם נשארו׳ אבל נעלמו
* משה שפירא, שר־הפנים הקודם, הוא איש
המזרחי.

הפועל

הודעה למנויים
מחיר ומינוי לתקופת ינוארי—מרץ
1953 הוא 2^ 00ל״י. המנויים אשר
טרם גמרו את תשלומם מתבקשים
להסדירו בהקדם האפשרי.

הנהלת, העולם הזה״

ג מפני גש

רחוב הרגל ,89 תל־אביב
טלפון 5473

כו שדד כוז
זכרון טוב, הופעה, כח־שפוט עצמי,
רצון חזק, מרץ לעבודה, כח השפעה,
התגברות על רגשי־בישנות וקומם־
לבסיס סכסואליים על כל הבעיות
האלה תתיעץ בהצלחה רבה עם

פרום, מד-אן
רחוב צכי שפירא

11ת״א, ע׳־י בית הקה״ק

אוטובוסים 10( 13 ,6 ,5־4 , 12־)7

צינקוגרפיה

י. וינחונסקי
רח׳ הקישון ,6תל־אביב

גלופות קו

גלופוח רשת
במרחב פליטים
אין )גורר בבלש *
בשביל המדינות הערביות פליטי ארץ-
ישראל הם קלף מדיני, בשביל ישראל הם
טרדה בלתי־נעימה, בשביל או״ם הם מעמסה
כספית לא קטנה. אולם בשביל סוחרי בירות
הם הון — פשוטו כמשמעו.
מאז עבר הטיפול בפליטים מארגון הצלב
האדום הבינלאומי לידי סוכנות הסעד של
או״מ, עברו דרך הסוכנות עשרות רבות של
מליוני דולרים. מאחר שמרכזה בבירות, וש־הדולרים
שמשו לקנית המצרכים הנחוצים
לפליטים, דבק חלק מכובד של הדולרים לדפנות
הקופות של סוחרי בירות. ולא רק
כתוצאה ממסחר הוגן.
,שמעתי כי פעולות בלתי־סדירות ומפוקפקות
בוצעו בסוכנות הסעד,״ הכריז מנהלה
ומחבר התכנית ליישוב הפליטים בארצות
המצאם׳ ג׳ון בלנדפורד, .אני מבקש
מכל היודע על פעולות כאלו להודיע לי.״
איש, כמובן, לא הודיע. להיפך: הכל נטו
לראות בהכרזת בלנדפורד בדיחה גדולה. כתב
אחר סאעה הקהירי , :אין כל צורך בבלשים.
די לו למיסטר בלנדפורד לפקוח עיניו כדי
לראות בעצמו את כל הפעולות הבלתי־סדי־רות
והמפוקפקות, כפי שהוא מכנה אותן ברוב
אדיבותו.״
גונבים, מרמים ומטביעים. לדעת
העתון אין סוכנות הסעד כולה אלא, פעולה
בלתי־סדירה ומפוקפקת״ ,החל מיד־ימינו של
בלנדפורד ומנהלה האמיתי, ,יהודי בן יהודים,
יליד הודו ששמו קיין, שקבל את האחריות
על מיליון פליטים ערביים,״ וכלה
בפקיד הנמוך ביותר המבלה את זמנו בביקורים
במחנות הפזורים על פני ארבע ארצות.
מגלה
העתון: די בכמה נסיעות כאלו כדי
שהפקיד יתעשר. בעבור כל לילה שהוא נמצא
בתפקיד מחוץ למקום עבודתו הקבוע,
מקבל הפקיד 25 דולר, נוסף להוצאות הדרך.
סכום הסעד היומי אשר מקבל הפליט
מסתכם בחצי דולר (לעומת ארבעה דולר
המוקצבים׳ על־גבי הניר) .באותו זמן
מגיעה משכורת פקיד הסוכנות ל־ 1300 עד
1700 דולר לחודש.
אך אלו אינן המגרעות העיקריות: סכומים
דמיוניים נגזלים מפיות הפליטים על-
ידי גניבות גלויות. כמה מן הפרשות אף
ידועות לכל הקרוב לעניני סוכנות הסעד.
למשל :
• בתחילת השנה קנתה סוכנות הסעד
40 אלף אוהלים למחנות הפליטים, לפי דוגמה
שהוגשה על־ידי סוחר מקומי בשם שייך
אברהים. רק לאחר שהאוהלים חולקו במחנות׳
נתברר כי היו אלה אוהלי בד-שקיפ
פשוט. מיד הורכבה ועדת חקירה, פקידים
גבוהים התרוצצו בין בירות, עמאן, קהיר.
מלבד התרוצצות לא עשו׳ כנראה, דבר.
• בין סעיפי ההוצאות לקראת החורף
ישנו אחד: קנית 250 אלף שמיכות צמר מסוחר
לבנוני. העובדה שהשמיכות שנמסרו
לא היו עשויות צמר אלא מבד ערבי גס,
אינה רשומה באותם הספרים.
• בין סוכנות הסעד ובירותי בשם בא-
שיר חורי נחתם הסכם לפיו יספק הסוחר
כמויות גדולות של קמח. משלוח ראשון,
שני ושלישי נתקבלו על־ידי הסוכנות, מכו-
ניותיה העבירו את הקמח למחנות. כעבור
ימים מספר פרצו הפגנות סוערות בין הפליטים
שהתלוננו כי הקמח לא היה ראוי לשימוש
בני אדם• .נתברר כי היה זה קמח
הנמכר על ידי ארצות־הברית כ,קמח מספר
5״ למזון עופות ובהמות.
• מרחק קילומטרים אחדים בלבד מנמל
בירות התפוצצה ספינת־משא קטנה ! אנשי
הצוות הספיקו להמלט, הספינה טבעה• בעיר
התהלכה השמועה כי רב־החובל עצמו הוא
שהטביעה, לאחר שקיבל מידי מישהו את חצי
הסכום שבין מחיר 500 טון קמח שהיו צריכים
להשלח לעזה׳ לבין 10 הטונות שהיו
בספינה. סכום זה היה ארבעה מונים ממחיר
הספינה.
מאה מיתות ליום. מסכם העתון :
״הפליטים שותקים — ושתיקתם מתפרשת
באולמות או״מ כהצלחת סוכנות הסעד. למעשה
זהו מות איטי של רבבות פליטים הגוועים
על גבול ארצם. מוטב היה שיעזבום לנפשם
לזחול לבתיהם למות שם, מאשר להרביע
אותו בים של התעללויות וגניבות אשר
בו הם מתים מאה מיתות ליום.״
• היה זה הקש המסורתי האחרון. תחת
לחץ ההפגנות הודיעה סוכנות הסעד כי מעתה
תשלם במזומנים ( 600 מיל ליוס) לכל פליט,
שיצטרך לדאוג לאספקה עצמית. אם הדבר
יצליח, יונהג כהסדר קבע.

ספורט
טניס
..חכו. אני אנונחו״
חדשיים בלבד לאחר נסויי פצצת האטום
הגדולה בערבותיה של אוסטרליה, נפלה הפצצה
השניה על תושבי היבשת החמישית :
פרנק סדג״סן, קן מקריגור, ענקי הספורט־הלבן,
נטשו את החובבות דקות ספורות לאחר
נצחונם המשכנע על האמריקנים בתחרויות
על גביע דייויס (העולם הזח <791
100 אלף הדולרים שהובטחו לשניים בעבור
סיבוב עולמי עם המקצועים האמריקאים ג׳ק
קרסה פנצ׳ו סגורה, דחו לפינה את הו־ן צעוח
הפעוטות ביחס שמנהלי הטניס !האוסטרליים
ניסו, לשוא, להציע להם ברגע האחרון.
כאשר עזב המטוס׳ שנשא את שני הספורטאים,
את שדה התעופה של מלבורן בדרכו
לארצות־הברית, השתרר אבל כבד בין אוהדי
.הטניס ^אוסטרליים. החשש שהעיק עליהם
היה ברור: הבטחון ששרר משך השנתיים
האחרונות נגוז. משקל הכוחות בין ארצות־הברית
ואוסטרליה אוזן שוב לאחר שנות
עליונות אחדות. שוב לא היה בטחון כי גביע
דייויס יישאר בחצי הכדור הדרומי.

ערב להשתחרר מן ההרגשה שאף אם היה
קרמר חזק מסדג׳מן היה מפסיד בכמה ברורה
את דוקרב הזה, למען הפרסומת.

א 1ל 1ם פיאדה
לאאלהשכב דו
״בשביל מי הם מגלים את אמריקה?״
העיר חובב ספורט מושבע, לאחר שקרא את
מסקנות הועדה שמונתה על ידי ראש ד.ממ־שלה
כדי לחקור את פרשת השמועות שנפוצו
על משלחת ישראל לאולימפיאדה האחרונה.
הוא לא היחיד שלא התלהב מהדין וחשבון
היבש. רבים כמוהו קית כי הוועדה • הבלתי
מפלגתית תגלה ספת מהשערוריה המבישה
תעמיד את האחראים אל הקיר, תנקוב בשמם.
אבל הדו״ח פסח על עיקר האשמות, העלים
מעיני הצבור את שמות האחראים לכשלון.
לא הצליח למנוע על ידי כך הישנות המקרים
בנסיעה הבאה.
המשלחת הישראלית להלסינקי היתד, צריכה
לסמל תחילת תקופה חדשה בספורט היש*
ראלי. הייצוג הישראלי הראשון במשחקים
האולימפיים עמד תחילה על מסלול בריא :
נקבעו הישגי מינימום שרק אתלמים ושת־יינים
שהצליחו להגיע אליהם הוכללו בנבחרת,
היתר, הכנה קפדנית של קבוצות הכודרסל
והקליעה למטרה. לשם כך הובאו מאמני האת־למיקה
והכדורסל האמריקנים אירווין פוני־שיין
וסד רסקין, שארגנו תחרויות בקנה מידה
גדול, להרמת האיכות הספורטיבית.
עד כשבועיים לפני מועד ההפלגה היה הכל
כשורה, נבחרו הספורטאים בכל הענפים,
למלווי המשלחת נשלחו ההודעות האחרונות
להכללתם בה• אך לפתע, כרעם ביום בהיר,
נאה השערוריה 48 .שעות לפני השעה הש־תים
עשרה נודע על הכללתם של עוד מספר
אתלטים בנבחרת, דבר שגרם להתמרמרות
אנשי השחיר, שהודחו הצידה בשל הרמה הגי
מוכה שהוכיחו. האחרונים טענו כי מגיע
להם לפי הצדק ייצוג של שחיין.
לשיא של שפל הגיעו העגינים בקרב הגד
לווים *.משך שעות שלמות של ריב וצעקות.
נחרץ גורלם בחדריהם של מרכזי הארגונים,
מכבי והפועל, שם תפסו את הרסן לאו דוקא
העסקנים שעבדו לטיפוח ענפי הספורט המיוצגים
במשלחת. הם נשארו בארץ. לפחות
אותם הדו״ח אינו יכל לספק•

כד 1ר זכנכית
ב שוט. מ ל הי ב. וויי

טניסאי ג׳ק קרמר

כל מישחק, קרב אריות
אבל גם הטניס המקצועי הוא ספורט, ואום־
טרלים רבים צפו בחרדה למפגשים עם הענקים
האמריקאים.
זמן קצר לפני הפגישה הגדולה אמר קרמר
לעתונאים, כי העולם יראה השנה את מד.
שלא ראה מעודו בספורט הלבן. העיר לבסוף:
״חושבני שאוכל לגבור על סדג׳מן בסיכום
של 90 המשחקים שנפגש בהם במשך חמשה
חדשי הסיור. בכל אופן אני מבטיח לכם כי
כל משחק יהיה קרב אריות ממש.״
היתה זו אחת משיחות הפרסומת ד,שיגר־תיות
של קרמר, שהוא גם מנהלה הכספי
של הלהקה. סדג׳מן היה אותה שעה צנוע
יותר. החליט לומר את דבריו הראשונים על
המגרש, בעזרת המחבטים בלבד. בפני מליוני
חוזי טלבזיה רעבים ו־ 7000 צופים רטובים
שהגיעו ביום גשום לאולם הספורט הסגור
בלוס־אנג׳לם החל קרמר להריץ את האוסטרלי
מפנה לפנה, זכה במערכה הראשונה .3 :6
אך פרנק לא התלהב ביותר מיריבו, החזיר
לו מגה כפולה במחצית השעה הבאה, בה
סיים את שתי המערכות הנותרות לזכותו :

מקריגור היה פחות מוצלח אותו ערב,
ניגף לפני חבטותיו של בן אקואדור השחרחר
סגורה. אבל בעזרת סדג׳מן גבר בנקל במשחק
זוגות על שני האמריקאים.
העיר קרמר . :עדיין לא ראיתם כלום.
נותרו לגו עוד 89 משחקים.״
מומחי הספורט האמריקאים לא יכלו באותו

סילטון הולט ניצב מול מנהל התחרויות
באולם הספורט במישיגן, ארצות הברית, קיבל
מידיו בהתרגשות את הגביע הענק, זכה
לברכה חמה . :הנך אלוף העולם׳ אין לך
מתחרים.״ הקהל הרב הריע. תזמורת מילאה
את חלל האולם בצלילים מרעישים. צלמי
קולנוע עמלו ללא ליאות כדי להנציח את
המאורע.
אכן. היה לאלוף על מה להתגאות. הוא
גבר על המשים מתחתם, נבחריהם של שני
מיליון ספורטאים שנרשמו לאליפות, זכה
לתואר שכל אדם אמריקאי בגילו נכסף. הספורט
המושך כל כך: ג׳ולים.
העיר טילטון, נער כושי בן אחת עשרה
שנה . :אינני ירוק במקצוע, יש לי עבר
עשיר של שש שנים.״ למרות זאת היה עליו
למתוח היטב את אצבעותיו כ ד לקלוע בדיוק
נמרץ בכדורי הזכוכית שעל הארץ,
להלהיב על ידי כך ביהוד את אוהדיו בקרב
בני צבע עורו.
למארגני התחרות, איגוד סשזחררי המל־המות
בארצות הברית, היה כאב ראש לא
קטן. כיצד להחזיק אולם מלא ספורטאים
וקהל שגילם הממוצע הוא 12 בסדר מינימלי,
ללא הפרעות? הפתרון היד. אמריקאי אופייני:
סרטי בידור והרפתקאות הועלו על בד קולנוע
שהותקן במיוחד, הוצגו בכל עת שהיה חשש
להפרעת הסדר.
המארגנים לא נבוכו כאשר נשאלו מדוע
בחרו לטפח את הספורט המוזר. הסבירו
כי מיליוני ילדם בארצות הברית ובעולם
משחקים בג׳ולים. ילדם אלה לא היו חייבים
להיות בעלי גוף וכשרון פיסי, לב חזק והתמדה.
בעזרת שתי אצבעות בלבד ועין חדה,
זכו לאותה הנאה ספורטאית, לא נבדלו במאומה
משחקני כדורבסיס, אתלטים, שחיינים.
יתרון חשוב למשחק: אינו גורר הוצאות
כספיות גדולות.
בישראל משחקים אלפי ילדם בג׳ולים• הם
ודאי יעריכו כראוי את בעל היוזמה הראשון
שיארגן ביניהם תחרות.
•) יצחק לוי, חיים דגן, סנן אלוף שמואל
סוחר.
״העולם הזה״ 794

אנשי קיבוץ סער כ״ים ובית : -הדייג ראובן, התופרת מלכה, הדייג ברוך הטבחית חייקה, הפלח נתן
בלב נל יורדי־יס: אימה

תיחטי11
מפי חו ב בי ם -עוז
בכל העולם נודע ערך גדול לתיאטרוני
החובבים, ואחדים מהם אף גרמו למהפכות
לא מעטות באמנות הבמה. בארץ לא רק
שתנועת החובבות בתיאטרון אינה מפותחת׳
היא אף אינה זוכה לתשומת הלב שמקדישים
לה במדינה תרבותית. יתכן שהסיבה לכך
היא שלמעשה התיאטרון כולו בארץ. הוא׳
פרט לעובדה שהשחקנים מקבלים בו משכורת
(של רעב) ,נחון בתכונות רבות של
חובבות.
יחם זה הוא בלתי מוצדק לחלוטין. לא
רק שהתיאטרון של החובבים משמש מעין
לכוחות חדשים, הוא מסוגל׳ כיון שאינו
תלוי בקופה, לשמש במה נסיונית בעלת
ממדים רחבים. לדוגמא: הצגת ים ובית •׳
שהמחברת והבמאית שלה, שולמית בתדורי,
מכנה אותה ״נסיון דראמטי מחיי קבוצת
דייגים בראשית הדייג בארץ״.
נפסלו כארץ, הוצגו בנכר. בתדורי,
תושבת משמר העמק, קבלה את חינוכה
התיאטרוני בבית מדרשו של מקט רינהארדם,
לשם נסעה, ברשות הקבוץ, באמצע שנות
ה־.30
כאשר חזרה ארצה, לא פנתה אל התיאטרון
המקצועי. היא הוסיפה לעבוד בכל
ענפי המשק, אך הקדישה הרבה מזמנה הפנוי
לעבודה בלהקות חובבים בהתישבות העובדת•
היא
גתקלה בקושי העומד בפני במאים
רבים המבקשים את המקורי: מחסור במחזות
ארצישראליים. בתדורי מצאה פתרון
פשוט: היא כתבה בעצמה שורה של מחזות,
מהם שנים שנפסלו על ידי הצנזורה
הבריטית: המטפס ואניח סוערה, אבל הוצגו
בוורשה, ברלין, ניו־יורק ומקומות רבים
בארץ.
פורקן בעוד ם דמיוני. על נסיונה האחרון
מספרת בתדורי: ים ובית הוא נסיון
לתת בטוי דראמסי לאותו מאמץ חלוצי
מיוחד במינו, שנדרש מכל אלה, אשר גמרו
אומר לכבוש את הים לדייג העברי והקבוצי.
אף אם נדפדף בספרות עמים אחרים׳ אשר
קשרו את קיומם בים זה דורות, תמיד נמצא
בה אותה נימה מיוחדת — האימה המקננת
בלב כל יורדי־ים מפני הבלתי נודע. כיצד
מדבירים אנשינו את אותה האימה בכוח
ההשתרשות והחברות — זהו נושא המחזה.
דראמה מקורית עשירה. בתדורי
מצאה שיטה פשוטה ויעילה להפריד בין
הדמיון והמציאות. היא מתחה, באמצע הבמה,
רשת דייגים. כאשר רצתה שגבוריה
יגלו מחשבותיהם׳ העמידתם מאחורי הרשת.
אולם החידוש בהצגה איננו להטוט ישן
זה, כי אם העובדה שהמחברת הניחה לאנשי
הקבוץ לשחק את הדראמה שלהם. היא לא
הלכה בדרך הרגילה, לפיה מתאימים את הדמויות
לתפקידים. היא בחנה קודם כל את
הדמויות, הקימה את להקת החובבים בקבוץ,
אחר שזרה סביבה עלילה מלאת בעיות.
כך. סבורה בתדורי, אפשר לטפח דראמה
מקורית עשירה: הארת קטעי חיים והבעיות
של היומיום, על ידי האנשים החיים אותם.
אם אפשר לדון את ד,רעיון לפי הצלחת
נסיונד. של בתדורי בקבוץ סער, שזכה לתגובה
חיובית, הרי שהוא בהחלט בר־בצוע,
עלול לפתוח דף חוש ומעניין בחוברת הדקה
והדלה של התיאטרון העברי.
• ים ובית, נתוב ומבויס בידי שולמית
בתדורי. לפי ספור מאת אהרון מגד. תפאורה:
יחיאל פלוצר. מוצג בקבוץ סער.
,העולם הזה״ 794

קולנוע
איטליה
׳ 91׳ ב מ קו אי כו ת
בשנת 1914 הדהים את העולם סרט כביר
בשם כביריה, שנכתב על ידי גבריאלה ד׳א־נונצ׳יו
המשורר האיטלקי הנודע, נחשב למעין
חלף עם הרוח. הסבות להצלחת הסרט: אורכו
הבלתי רגיל אותם הימים (למעלה משעה)
שפע התפאורות, המספר העצום של משתתפים.
היתד,
זאת תחילתו של ״הסרט האמנותי״
— נסיון ליצור׳ ,באמצעים כספיים גדולים,
פיוט של הבד. היתד. זו גם התחלה לתקופת
שלטונו(הקצרה) של הסרט האיטלקי.
באמצע המלחמה העולמית הראשונה יעבר
מרכז ההסרטה העולמי מאירופה להוליבוד,
ולאחר מזה, בתקופת מוסולוני, לא רק שהסרט
האיטלקי לא יכול לתחר באמריקאי,
הוא אף לא הצליח לעמוד במערכה מול

כליל האולפנים הגדולים, החל העולם שיב
להתענין בקולנוע האיטלקי. הפעם משכו את
תשומת לב ההמונים לא סרטו הפאר כי אם
היצירות שהופקו באמצעים פשוטים, בהשתתפות
שחקנים לא מקצועיים.
הנשים היפות שמלאו את הסרטים האיטלקים
בתקופת השפל, נעלמו. במקומן באו
אנשים פשוטים שנאספו, במקרים רבים.,
ברחוב, הוכיחו עצמם שחקנים מעולים.
אולם האיטלקים אינם יכולים להיות לנצח
בלי שחקניות יפות שיופין המדהים עומד
ביחס הפוך לכשרונן. אנשי הקולנוע ברומא
החליטו השנה להציף את העולם בסרטים חסרי
ערך, אבל שבהם מופיעות נערות איטלקיות
נאות בבגדים המסתירים רק מה שאי אפשר
שלא להסתיר. המטרה: רכישת לב ההמונים
הרחבים ביותר באירופה ובעיקר באמריקה,
מולדת הדולאר.
התוצאה הראשונה: השנה חלה ירידה
באיכות הסרט האיטלקי, עלתה (בעיני קהל
אניני הטעם) — קרנו של הקולנוע הצרפתי :
אם פלישתן של העינים היפות והגופות החטובים
לסרט האיטלקי, תביא לירידתו ר,אמ־נותית
— זה יתברר תוך זמן קצר ביותר.

סרטיט
ה מל ך״המלך בסרט (המבוסס על מחזה מפורסם,
שכבר הוסרט פעם — בשנת ,1933 בהשתתפות
וויקטור פראנסן, ריימו׳ גאבי מורליי,
אלווירה פופסקו) הוא מושלה של מדינה
מרכז־אירופית דמיונית, המגיע לצרפת לביקור
ממלכתי, מכשיר את הקרקע להסכם
מסחרי בחדרי השינה של אשתו ואהובתו
של חבר פרלמנט צרפתי בעל השפעה.
המהדורה הנוכחית של הסרט מבוססת,
מבחינת העלילה והבדיחות, על קודמתה,
אולם הפעם, בגלל נוכחותו של מורים שבא-
לייה, בתפקיד המלך העליז, נוספו שירים
מספר, שהוא שר אותם בסגנון המיוחד שלו.
אף על פי שהמלך הוא יותר תיאטרון
מצולם מאשר סרס, הריהו תיאטרון משובח
ביותר. סטירות פוליטיות אינן עתה באופנה,
אולי משום שלא בהוליבוד ולא מעבר למסך
הברזל קיימת אפשרות ללגלג על המשטרים
השונים. דוקא מושם כך, המלן הוא סרט
שיש לקדם אותו בברכה.

-ללא תכו ה״

ג׳ינה לולובבריג׳ידה
בראש כל סרס: אשה יפה
יצירות הקולנוע של גרמניה, צרפת ואפילו
ארצות קטנות כדניה, שבדיה, אוסטריה.
אנשים שנאספו ברחוב. כשלונו של
הסרט האיטלקי באותה תקופה לא היה תוצאה
של משבר כלכלי. להיפר, מוסוליני,
שהיה, כמו לנין, חסיד גדול. של הסרט, בנה
ברומא את הסינצ׳יטה (עיר הקולנוע) ,האולפנים
המפוארים ביותר באירופה. אבל הסרטים
שהופקו בהם היו( ,מלבד אחד או שנים׳
ביניהם: נתר הברזל) חסרי ערך אמנותי.
רק לאחר מלחמת העולם השניה, בה נהרסו

הפעם ג׳יימס מייסון, בעל המבט המאיים,
הוא רופא מיואש הגונב סכום כסף גדול
מכנופית שודדים, נמלט למכסיקו בחברתה
של נערה (מרתה תורן) .הוא גר בכפר קטן
ואט אט (הסרט מזדחל) חוזר אליו כבודו
העצמי. הוא יוצא להחזיר את הכסף, אבל
(לפי כל חוקי הצנזורה ההוליבודית) משלם
בעד פשעיו במוות. בנקודה זאת (לפי כל
חוקי האמנות) מת גם הסרט, לאחר גסיסה
ארוכה מדי.

העזלם
ר־.־דרק
כולנו הרוצחים המלך האדם השלישי הנהר אורות דועכים

וזי.,

צוו ה רו פ א
המוסמך האחד לרבנות מבין חברי הממשלה,
הוא דוקא איש מפא״י, שר המשטרה,
בכיר שיטרית. עוד עיסוק מיוחד במינו
של השר: הוא פורם, בשעות הפנאי, על
כלי מוסיקלי בלתי מקובל בין מדינאים :
העוד, הגיטרה הערבית.

לתפקיד חדש במשרד החוץ יעבור ראוכן
דפני, שהיה קצין העתונות של משרדו. הסיבה:
מתוך רוגז על התקפת מצח באחת
ממסיבות העתונאים, מסר הצהרה בשם הממשלה.
ההצהרה היתד, מנוגדת לדעתו של
שר החוץ.
עם חילופי השרים במשרד המסחר ודי־תעשיה
פרש המזכיר הכללי של המשרד
י הו שעא רי א לי, קבל סטיפנדיה מטעם
או״ם להשתלמות בכלכלה בארצות הברית!
כשהופיע ישעיהו פרדר, ד,ח״כ הפרוגרסיבי
שלא רצה להיות שר, במזנון הכנסת
שתקן ומתנזר מאכילה, נתגלה כי מנתח שניים
הוציא לו שן, השאיר דלקת בלסת. נאנח
פרדר :״הוא אסר עלי לאכול, לעשן ועוד
כל מיני דברים...״
נעמי כן דוד, בתה בת ה־ 11 של הרקדנית
יהודית אורנשטיין נבחרה מבין מאות
תלמידי בית ספר לשחק את תפקיד הכוכבת
הצעירה בסרט על אם יהודיה באירופה שאיבדה
את בתה, מגלה אותה בארץ. משנשאלה
מה תעשה בשכרה, העולה של שכר הוריה
( 10ל״י ליום) ענתה, תוך פיזול לעבר אמה :
אם יהיה סכום עגול, יכניסו אותו לבנק, להבטיח
בו את המשך חינוכה האמנותי. אולם
אם יהיה משהו מעל לסכום עגול, תשתמש
בו כדי לקנות ״כל מיני דברים שאין בהם
צורך, ושאמא לא מרשה לי לקנות, כמו ארנק
מפלסטיק...״

פ קו דתהבמ אי
שנתיים אחר ספר שיריו הראשון הוציא
ט( .מום וחלום) כרמי את ספר שיריו השני,
שטפסיו הוגבלו ל־ 500 בגלל המחסור
בנייר. שם הספר, אין פרחים שחורים, לקוח
מדברי קרל מרקס, עיטורי הספר לקוחים
מידיד. של אשת כרמי, הפסלת שו שנה
היימן, שלוותה את 11 השירים בתשעה
חיתוכי עץ. המיוחד בשירים — שנושאם
הם ילדי פליטים במוסד צרפתי המתפנה לשם
הקמת מעבדות אטום — כתיבתם הריאליסטית.
דוגמא :
אני רוצה לרקוד בגן, אתה.
אנדריי.אני, ולא בובון
אם לא חתני מייד — ארטיב שוב במטה
וכולם ימותו מהסרחון.
שחקן הוליבוד, קליפטון ווכ, חזר למקום
מושבו הקבוע, ניו־יורק• ,לאחר שנים
בשמש הקליפורנאית. אמר ווב :״קליפורניה
יפה• גם שושנה היא יפה. אבל אני יכול
להביט בשושנה זמן מסוים, אחר כך אני
רוצה לירוק בה.״
סרטה הראשון שהופק בגרמניה של שחקנית
הקולנוע הגרמנית אורסולה טיס,
המתפרסמת עתה בהוליבוד, עומד להיות מוצג
בכל רחבי ארצות־הברית. הסיבה: השחקנית
שוחה בו ערומה. היא מסבירה את
הדבר כך :״זאת היתד, הופעתי הראשונה
על הבד ואני עשיתי כל מה שציוו עלי.״

התשבץ!

הישראלי

המקפים שבאמצע ההגדרות או כסופן מציינים את המלה
הדרושה. המספר בסוגריים מסמן את המקום כמפה.

ם א 1ז ן
.2מושב ( .5 .)30 ישוב (ר*ת 7 .)34 ישוב עתיק 10 .)26 היתד.
אחת ממרכזי 11 .)14 נמצאת על צלע הר 12 .)8שמו העברי
של הישוב 13 .)1המקום נוסד ע״י יוצאי סין 14 .)5קבוצה (.)17
. 16 מושבה >ר״ת 18 .)21 קבוץ ( ;20 .)36 מצטיינת בגניה (ר׳־ת 25
.23 מקום מושבו של המפקד .25 .)12( --מצטיינת בגניה (ר״ת 25
.26 לשעבר, עיר נבטית .23 .)39( .כפר ערבי (.29 .)20 כאן מצוי בית —
( .30 .)31 אחד הבנינים הראשונים בישוב זה ( .32 .)22 נתגלה בישוב זה,
בצורת רצפה עתיקה ( .34 .)19 עיר ( .35 .)28 כפר (.)23

ם או נ ך
. 1משק המריבה ( .2 .)18 ישוב ( .3 .)33 עיר ( .4 .)10 נקרא על שמו
של 5 .)32 בפסח, מקום משיכה זמיוחדת לאוהדי 6 .)13 קבוץ,
נוסד במסגרת ישובי 8 .)3האנגלים שערכו שם חיפוש לא מצאו
מקלע מסוג 9 .)15 בית־ספר 15 .)16 הגבול המשותף לשלשת
הישובים . 17 .)2(.קבוצת דייגים 19 .)6קבוץ על שמו של מרדכי 37
.20 השם הערבי של הישוב 21 .)7אל כרום ( .22 .)11 עין 40
.24 קשורה קשר אמיץ בחטיבת 27 .)35 נתנה לממשלה הנוכחית
את שר 29 .)24 ומקום תנכ״י ( .31 .)27 בית 32 .)38 ראש 9
.33 קיבוץ (.)4

תנאי ההשתתפות

גזור את התלוש, מלא בו את שמך ואת כתובתן באותיות ברורות,
צרף אליו את הפתרון ושלח אותו למערכת העולם הזה, ת.ד 136 .׳
תל. אביב. ציין על המעטפה באופן בולט: אליפות התשבץ, מס׳ .3
תאריך אחרון למשלוח . 15.2.53 :
קורא שיפתור נכונה את כל שמונת התשבצים של התחרות, יזכה
בתואר רבן־התשבץ ויקלל תעודה מתאימה.
בין הרבנים תיערך תחרות גמר, אשר הזוכה בה יזכה לתואר אלוף־
התשבץ. שני הבאים אחריו יזכו לתוארי סגנים. האלוף יקבל את
הגביע הנודד. הסגנים יקבלו מדליות.
אם לא יפתור אף קורא אחד את כל שמונת התשבצים יוענק התואר
לפי חישוב נקודות.