גליון 795 מתאריך 22 בינואר 1953

כדורגלן יה!שע ו״ע1ייע״[ ג דו ר
; ^ הלב בישראל. אן תרגל שואפת לתורנית
(ראה ספה־ס)

השבועון המצויר
ינפורמציה

מייד

השוס

הראשי:

0י 1י

משתמטים מ דיון בנו ש א זח. אני שו אר: הממשיכים
אתם בחקירה, והאם י ש בדעתכם יסרסס תוצ אותיה

ג •1 1

ראש הפערכת:
סיום 103
עורך הכיתוב:

מיכאי

השבנענן המצדר
לאינפנרסיניה

ארם!

עורך התבנית :
11ס

(י מני)

האלם הראשי:
סוי נוי1ם ן

הכתב הראשי:
יחווה נכא׳

צורכי סדורי ם:
מיכאל אלמו. יחיאל כאן. ניצח גבי׳ .רותם נבע. מסר תדם ו.1
סשתתסים קבועים:
רחוב נליקסה *0 .ד־ 0ביב
ם ־נצה נרובנר, רפאל חייט. א ופכר טאוכר. סילים טיארי.
>>יד 0יא 10 יז 0 .ת י * <

1* 0לסכרקיס :״עולמסרס•
031100 1100 בירו סלי. 0
י חוב 1ו 1מם י( 1יויי סן).
0ו י

11* 0

1בי

ראש־ם ערכת, ירושלים:

ם־׳ם ראש־מערכת, חיפה:
101 ריבת

דוד רו*יו 11
ם 1ם רי־חוץ:

נוחם כהן, ירושלים
העולם הזה מנו שין בחקירה, יפרסם את
תוצאותיה. חקירה מעין ז ו דורשת זמן־הכנה
רב מן הרגיל.

משפט שלמה
הדו״ח המיוחד ער עין־חרוד (העורט הזה 1794
הוא מאלף. הענין עצ מו הוא חמור. ומב שר במידה
רבה מ ש בר י סודי בתנועה הקיבוצית. היה זה
סענין י קרי א בסקום אתר את דעתם שר שני הצד דים,
תיד נתוח אוביקטיבי וממצה.

נח צור׳ חיפה
התפיאתי שי א הספתם יגע ת בבעית הפירוד ב־עין־חרוד.
זהו ענין כ או ב א שר המותיקה יפה י ו מה
שפחות פרסומת. יותר ברי א.

זאב שתנאי, פתדדתקוה

טונ טי נ׳ייקובס, נבריאל דנ ת, יצחק ה מ איוי. ס מו א ל טי רון

אחרי שקראנו ( אני ו מירי) את הדו״ח. התערבני
בינינו ע י ייר ה. אני אמרתי שאתם בעד מפ״ם,
וסירי אמרה שאתם בעד ספא״י. אנא, הכריעו —
מי צריך ר שי ם 1

.1 1 0 0
חסו •י :

י מו ל •

וסח

13־ ,0

י סר א ל

דסום

תל״אכיב

יוסקה ולדמן /תל־אביב
שניכם !

הפעם׳ במקום הציונות הרגילה׳ כמה ידיעות לחובבי הספורט.
אחרי הפסקה ממושכת׳ בה היחד׳ ירידה מסוימת במתח מדור הספורט בל תון, השתנה
המצב עם כניסתו של יהודה גבאי, אלוף האטלטיקה׳ לתפקיד עזרך המדור. תוצאות ראשונות
נתגלו לעיניך בצור ת הרפורטג׳ה המצולמת של תחרות הבוקס לפני שלושה שבועות, סיפור
השער על שייע בג ליון זה.
זוהי רק התחלה. מנוי וג מור עם: ועולם הזה לייזם׳ השנה, שורה של מפעלים ספורטיביים׳
שיתנו דחיפה חדשה לכמה ענפי־ספוי־ט מוזנחים בארץ•
האיש שיהיה אחראי לכך הוא סלו מון אדיר, שהשתחרר זה עתה מן הצבא. סלומון, הזכור
לך משתי התחרויות הקודמות על גביע שועלי־ ש מ שון, קיבל על עצמו את המיבצעים
המיוחדים של העולם הזה.
__ תכנית זו כוללת, לשנת 1953י:
מרוץ־ערים לאופנועים על גביע שון ןלי-שמשץ. התחרות השלישית על
הגביע הנודד תהיה הפעם בצור ת מרוץ־בט חון בינעירוני, י אורגן ב שי תוף פעולה עם משטרת
התנועה. האופנועים יעברו את המרחק ממרכז ירושלי ם למרכז תל־אביב, יצטרכו לציית תוך
כדי מי רוץ לחוקי הבטחון. המרוץ ייערך בראשית חודש מרס׳ ופר טיו יפורסמו בגליונו ת
הקרובים.
מחץ־ערים לאופניים. המריץ נועד להפעיל את אלפי ספורטאי־ו&נופניים הצעירים
בארץ, ייערך בין ירושלי ם ותל־אביב. המועד: באמצע חודש אפריל.

מרוץ מחלקים (סקטים).

המרוץ,

לשכבת־הגיל

הצעירה

ביו תר,

ייערך

בתל־

אביב, בקיץ.
עצרת-אלופים כל־מקצועית כהתמודדות זוגית. ערב של תחרויות־בזק של
אלופים במקצועות האיגרוף, ההתאבקות, הג׳יאו־ג׳יטסו׳ הג׳ודו, הפינג־פונג והסיוף. בעצרת
ז ו ייבחר איש־הספורט של השנה
אין
זאת הבשורה היחידה לחובבי הספורט.
החודש יבצע העולם הזה תכנית שגובשה מז מן במערכת הספורט שלו — עריכת פול
למיפעלים ספורטיביים• הכוונה לתחויות־ניחושים שבועית: ניחוש התוצאות של מיפעלי־הספורט
העיקריים בארץ ו תחרויות הליגה הבריטית. הזוכים בתחרות יז כו בפרסים גדולים.
אחראי לפול יהיה אגון סולאק, ר א שון מדריכי הכדורגל בארץ, שאינו זקוק להצגה לחובבי
ספורט.
על פרטי הפול תבוא הודעה באחד הגליונות הקרובים ביו תר.

אגב, מן הסתם שמת לב שהעולם הזה הוא העתון היחיד בארץ שלא העלה את מחירו
ב שבועו ת האחרונים.
אותם גורמים, שהכריחו את שא* העתונים להעלות את המחיר, מופיעים׳ כ מובן, גם
בחשבון עתון זה. אולם המינהלה החליטה לעשות כל מאמץ אנושי כדי לאזן את תקציב
:העתון ללא צור ך בהעלאה נוספת.
בינתיים הצליחה בכך. אני מאחל לה — גם בשמך — שתוסיף להצליח.

תודה על מאמר המוכיח בעליל את צדקתם
מוחלטת, הברורה כשמש. של אנשי מפ״ם בעין*
חרוד...
משד, גילר, ח,יפה
...כמה שירמה יב םמפא״י בעד מאמר מ סוי ף.
מנמתי וסרו־ ם פא״יי ז ה?

מרדכי קרינסקי, תל־אביב

צרות העתונאי
ברשימתכם ״הצימים נ ש ארו עי החוף״ (העולם
הזה ) 794 ננעתם בבעיה המעסיקה חיק נ דו י ם־
צי בור העתונאים. ישבת העתונות הממשלתית שמה
את הדנש בפרסום הודעות ר ש מיות. אולם איננה
דואנת יספק א פ שרויו ת עבודה ואפ שרויו ת נישה
רצרמים ורעתונאים. כ י מבצע א שד הוצאתו אר
הפוער תלויה בלשכת העתונות. נועד לכש רון מרא ש.
כעתונאי ותיק זו כ ר אני. ש א פי לו בז מן המנדט
ד׳יתה ישבת העתונות הממשלתית נוהנת מסעם י פעם
י העיר את רעתונאים ב שעות הרילד, ולהביאם
למקומות בהם בו צ עו פעולות שונו ת.
עובדה מגוחכת היא. שתעודת העתונאי הרשסית
א שר ב בי ארץ משמשת כתעודה היחידון י ה מזדקק
כתב ב מרוי תפקירו, משמ שת ב ארץ רק מ עין תעודת
זהות. כדי לנשת לאיזה מקום יש צורך בתעודה
נוספת. מד, התועלת. אם כן. בתעודת עתונאי?

עתונאי, ירושלי ם
העולם הזה שותף לשאלות אלה.

שכורי ראש השנה

בקשר למכתבו שר איפר כהן וחעולט הזה 793
אני סבור ש העובדון שהיהודים חוגנים את רא ש
השנת הנוצרי. נובעת מתור נטיות נרו תיות שר התבוללות
ו ר צון חיקוי. י ש לנו חנים מ שלנו ורא ש־שנה
שרנו, הנוער ייטיב לעשות אם יחוג אותם
כר אוי. אפ שר להשתכר בא׳ בתשרי. בדיוק כ סו ב-ז
בינו אר.

ישראל ברמן, ירושלי ם
בראש השנה בתי הקפה סגורים, אפשר
לחוג בבית בלבד.
אני מזדוזה לתלוטיו עם איסר כהן. מדינת י שר אל
אינה מתקיימת בחלל• כל העולם חוננ את האחד
בינו אר כר א ש השנה האזרחית ולא כרא ש השנה
הנוצרית. אף אנו חוגגים או תו מאותה סיבה.

תשוקת המכקר
יהודה נצר, תל־אביב
אינני יכולה להזדהות עם כותב מדו ר הקולנוע.
בקשר לבקורתו על הסרט ״חשמלית ששמה תשוקה״
ו מ עורר טוב ולעולם הזה 792 לדעתי הסרט
בעיות פ סי כולוגיו ת רציניות. אם המבקר שלכם
רואה בזה גרוי בלבד, דזרי הוא מוצ א את א שר
חפש.

נועה ברוך /תל־אביב
הקוראה ברון מצאה את אשר חפשה היא?
מצאתם או מץ להודות שה׳סרט הוא רע, למרות
חפרסומת העצומה ש ע שו לו. ולמרות השחקנים
המצויינים שגויי סו בשבילו זהו גרוי מיני מהסוג
הנרוע, וחבל שהקהל וחלק מהנוער בולעים זאת
בתאוה, רק משום שי ש לזד. עטיפה של אמנות,
כביכול.

העורך -לעולם הכא

אינני יוד ע אם חוש ההומור שלי לקוי. או ש עו ר ך
המדור העולם הבא י ש לו חוש הו מור מעוות. אני
מציע לשלוח גם או תו, לעולם הבא.

צבי גרינבלט, ר א שון־לציון
אין צורך. הוא נבר שם, י שוב בשבוע הבא.

החזיר כעיני חח לארץ
אתם ממליצים ער גידול ואכילת חזיר (חעולם
אזיל 91ז< .אתם טסבידי ט כמה טכנים עטי גידו ר
החזירים, וטח טו ב ו סזיז בסר חזיר. בעם! ד אחר
באו תו גריון, כסאתם דנים ער הקואליציה וממשל־תית
החדסד .,אתם טתארים את ד,יטיס ה טו:י ם 0־
״כתרי חזיר,
הציוריו ת חאיה :
י בו או. נ טרי ם
במסח רו
היו מספרים רי ס טנ רי תחזירים משלם ם רכס
בער פרסום בזח. זזיה זח טהר,בי עי הדעת.

איזה מיו חוכמות מפוקפקות ...החלטתם לבל•
בל את דעתם של הקוראים? אינני מ בין בכלל את

בנימין פישר, נ׳ינבה
אילו היה הקורא פי שר בארץ, היה נוכה
שתוספת בשר החזיר העשירה את סל הנתו נות
של התושבים.

יכד. קונה יהודית כהן ב שוק השחור. היות ול-
דבריה אינה י כוי היה שיג דבר ב שביר ירדה ב מחירים
רשטיים. ידו ע י> היטב. ש אי ש מאנ שי * ב א
הקבע אינו מקיים רמת חיים כזו•

הי, הג׳יס:

רותם באום, תל-אביב

אני קורא קבוע ש י עתונכם וםו* א ש הנריוו
האחרון 793 הוא המתכונת הטתאיטד. יחעורם
ומת.
י א ננער, רי בי הקינה שקונן העורך ער הנ׳ים,
אי א שראיתי את כנות הכאב ער מעשה ש פיו ת
זה. אני רו חץ את י דו. ע י או מץיבו ונ כונו תו להי-
סנש עם מבצע׳ המעשה השפר.

זוהר כהן, תל־אביב

המשכר־המשכיר

מבת נגד

בקשר ררפורטנ׳ ה ״האם יש מ סבר העורם
חיה 793 ערי יזז עי ר: אייו הייתם ש וארית אותי
ש אי הזו היתו 1תשובתי :״ איו מ שבר. יש רע
מ ש ביר״.
אגי טתטיאה ער כי סרטטתם את רבריוז ש ר
יהודית כהן. ועות והם אינם מציאותיים ואינם
משקפים את מצבם שר ברר אנ שי בבא מבע .
אני ע תטי אשת רט-ר בזנבא הקבע ו איו אנו
יכורים י הר שו ת לעצמנו ״י ב קר שר ש פ עזי ם ב־ש
בון _ ב קוי נו ע ויי כ ת אחת ב שבועיים י ר קוד. נו ט ף

משתמטים

קורא (שד עתון) יקר,

זאב רוזן, טבריה
הקורא ד חן נווטה: העולם הבא הוא מדור
רציני ביותר.
אני מפקפק אם הקוראים בארץ י בינו את חוש
ההומור שבמדורכ ם העולם הבא. זהו הו מור אנגלו־סאכסי
טפוסי, א שר אינני יוד ע. אם א פ שר ב כ לל
לתרנמו ל ל שון עברית.

יהודה

יצחק י. הללי, ירושלים

בנריון העולם הזוז 780 קביתם את ה*עתי י ם־
תוח בחקירה בענין נ שואים בין־עדתיים. בינתיים
י א פורססה כי תנובה, עיי יהסיק מזה, שאתם

קרנר,

תל־אביב

אה, יים 7

חפשת שרים
הייתי רובה לדעת במה נדולת זכותם של ש רי
המדינה מכל אזרח אחר? בכל תזדמנות של תופ שה
הם נוסעים לחוץ ל ארץ. י ש להניח שהם מקבלים
הקצבת מטבע מטעם המדינה. בה בשער, שה אזרח
וזרניל מזדקק להיתרים. ר שיונו תוא שו רי
מטבע זר בטרם יצא לחוץ לארץ א פילו למטרות
לי מוד או ר פוי.

יצחק גדיש, ירושלים

בתולות פוליטיות
התפלאתי מאד שמצאתם לנכון להשתמש בב תוב
א רץ
ל שנוי המצב הכלכלי
לות בקנה המרה
והעולם חזה 793 המקום ון אחרוו בו הייתי מבנים
בתולה הוא לענינים פוליטיים — עסק לא תמים
כלל וכלל.

רוני כהן, חיפה
העולם הזה ילחם על ז כו תן של הבתולות
בחיים המדיניים.

מי אומר שיש מין סטיות מין ץ
איפת גילה הקורא גולן בתל־אביב סטיות מינ יות
* והעולם הזה 793 אני תו שב הל-אביב זה
ז מן רב ואף פעם לא נודע לי הדבר. מחכה בכל-
יוז עינים לתוצאות והזקירה המובטחת.

יוסף זר, תל־אביב

משכורת-חרפה

ברשומתכם על המשכורת ההסתדרותית (העולם
הזה ) 793 לא ציינתם מספיק את חומרה מצבם של
עובדי ו*זסתדרות. בה בשעה שהמ שכור ת הנמוכה
ביותר המקובלת היום בפקידות. היא לא פחות מ סס!
ל״י. הרי מ ש כור תו של עובד הסתדרות ותיק.
געל מקצוע. ולעתים בעל תפקיד אחראי. א שר
.שרו ת אנשים כפופים לו מקבל אותה מ שכור ת.
זה מגוחד. ושום פטפו ט סוציאלי. כ בי כול. לא
יצדיק מצב כזה. אינני חולק שזכותם ש ל בעלי
משפחה לקבל מ שכורת נבודלה יותר מרווקים ב תפקיד
דומה. אולם יחד עם זה י ש לנמול ל עו בד
על אחריות נוספת•

רחמים לוי׳ עובד ההסתדרות, ירושלי ם
שמחתי למצוא כי סוף סוף חגעחם לנו שא דלנרגע
לחייהם היומיומיים של אלפי עו בדי ההסתדרות.
המצב היום ה^א כזה שאני מתבייש לספר למכרי.
איזו מ שכור ת אני מקבל. אם לא יחול שי נוי יסו די
בעניו זה בעתיד הקרוב. יעז בו ללא ספק רבים
את תפקידיהם בהסתדרות.

ליאון שמשי, חיפה

דרכי הנקניק
כשמוז׳יקים רוסיים אומרים שיהודים רצחו ילד
נוצרי כדי להרטיב את מצות הפסח בד מו. כולם
מרימים צעקת נדולה. נם ננד עלילות הדמים ש ל
פראג ומוסקבה פוצחת ו ע תונו ת העברית את פיה.
אבל כש-מעלילים עצמם הם יהודים. כבמקרה
הסיפור על ווילד שכמעט והסד לנקניק (העולם
הזה ) 794 אתם קוראים לזה ״דר כי חיים.״

יהודה גולדין, ירושלים

עדיין חיים,

כשקראתי את סיפורכם על טוב־לבה של משטרת
ירושלים, ששלחה כנר־ שו טר לנגז לילדי ה שכונו ת
והעולם הזה 794 ממש בכיתי. מי כ מונו יוד ע
שמשטרת ישראל היא משטרה של או מנות וטי-
פולח בפו שעי ם הוא רד כ מ שי. התוצאה? אין
מקום ( א פי לו בעמידה) בבתי־וזסוהד ש לנו.

אורי נעמן, תל־אביב

סודות מחדר האיפור
...מנין נוד עו לכם כל הפרטים האישיים אודו ת
חנה מי רון ו אורג ת פורת (העולם הזה? ) 793

יוכבד וואקסמן, גבעתיים
הן עצמן ספרו זאת להעולם הזה.

מי צדק ץ
ברשימתכם על מלוה העצמאות (העולם הזה
<792 בתבתב מתחת לתמונתו של ״ ה שנורר החי״
הנרי מונ טור כי הוא מנהל המנבית. מ תוכו ה רשימה
נתברר לי כי זאת טעות. הנרי מונ טו ר הוא
מנהל מלוה עצמאות.
אתם סובלים מ אי שיו ת כפולה. מי צדק? כותב
דז־שימת או חעורד הנראפי?

זלמן ניסנסון, באר שבע
כותב הרשימה. הנרי מונטור הוא המנהל
בפועל של מלווה העצמאות.

על פי שגס אנו איננו זו כ אסצעי־חסכון דראסטיים. כ רים
בדיוק, הרי תמצית ה צעד ר א שון הוקסן מספר
ספור, עד היום :
שליחי האגף בחוץ־לארץ נד
אנשים ישבו במערה. היה 47ל־.43 אסר ונו׳. חושך לילה,
אחד מהם, שכדאי להדליק המילון בהמשכים
נר, ביון שחושך ונו׳ .כא אופוזיציה
— מצבה של
שר הדליק נר, באה רוח מפלגה אשר הממשלה אינה
וכבתה את הנר והשתרר חו מניחה לה לעשות את השך
וכו׳ לפת־דברים
שהיא מתנגדת להם
(המשך התמצית והספור בתוקף.
— בשבוע הבא)

כמדינונת

התמונח המרכזית ברפורפנ׳ה ער תחרות חאינרוף
(.יזע ורם הות ) 793 ידתה מיותרת* .יסכםר*ה להע•
מיד את קבו*ת בי ת״ר כאכירית וצמאת־דם. איני
מאמיז. ש בירנ ביו ם התכחן יהנחית מהיומה נ*חת
כדי י הרוג. סשחק דור ש שחקנים, ו אגרוף ס רו שו
אנרוף. פ שו טו כמש מעו.

מאיר צחר, נתניה

המצויר
ה ש בו עון
ל אי־נ פור מ צי ה

אנו

מזמור שיר למשטרה

צבי גבירצמן, תל־אביב

מכו/ביס
תוכן אותו.

הסדור,

העליתי

א פילו

חיוך

כשקראתי
דוד הבנין
הספור בהמשכים בצפון קוראים רבים נ תבו אלי —

כי הס קראו את הספור
הממתח בנשימה אחת, אבל הקיצוצים כמנגנון
אינם זוכרים, בדיוק, מהו
האגף לשיווק עצמות דגים
תוכן הפרקים הראשונים. אף מיובשות החליט לנקוט ב־

הציור בהמשכים
האשה

הגבוהה

בעולם

ענק הורכב על גג
החדש של הועד הפועל
תל־אביב.
לתה.

(המשך יבוא)

״העולם הזה״ 795

חיפשתי
כלה
ש אד ת׳ את אסתר :״מדוע צעיר ה
סמור צריכה לחפש תתן בדרר >11״
היא השיבה: אבי איש ארוס. דא רצה
שאשאר בתודה וסנה. רד ש שאפנה ל־מוסד
המכובד בעידו: משרדהשדסן.״

מאח

יוחנן לכיא

מקובל לחשוב כי לכל נשואין קודמת
תקופת חיזור חפשי, פחות או יו תר׳ וגלוי׳
פחות או יותר• בתקופה זו מחזר הגבר
אחרי האשד( .או האשד. אחרי הגבר)׳ והיא
נותנת אפשרות לבני הזוג לרחרח זה אצל
זו׳ לקבוע אם קיימת ביניהם התאמה ל-
נשואין.
כדי לתבל במקצת את תקופת ההיכרות
הזאת, מכה הטבע את הגבר ואת האשק
בסנוורים, מעורר בהם רגשות ומכאובים
מסוג מסוים׳ שבני אדם בכל הדורות ובכל
מקום כנו אותם׳ מחוסר מונח ברור יותר׳
בשם הכולל: אהבה.
לאחר שנים, כאשר חיי הנשואין שוטפים
באפיק, מביטים לעתים בני הזוג אחורנית,
אל תקופת בראשית ז ו לעתים מתוך גע גועים׳
לעתים בצער׳ לעתים מתוך חרטה
עמוקה. אולם איש אינו מהרהר כלל בעצם
הצורך בתקופת חיזור זו. בעיני מי שהת חתן
מתוך אהבה, האהבה הספונטאנית היא
תנאי הכרחי לנ שו &ין, מאושרים יאו לא.
אבל החזור החפשי כמעט שלא היה
קיים בשום מקום בעולם עד השנים האח רונות
ובארצות רבו ת הוא איננו נהוג גם
כיום. במזרח הקרוב, למשל׳ הנשואין נע שים
על ידי ההורים, בתווכו של צד שלישי׳
לרוב, שדכן מקצועי או חובב. שם הנשואין
קודמים — האהבה באה לאחריהם. והיא
אמנם באה, במספר מפתיע של מקרים.

נחיתות׳ דוקא אצל הגברתנים.

מצב ענינים זה, שהוא, לדעת רבים׳ אופיני
לארצות נחשלות, קיים, במידה רבה ממה
שרגילים לשער, גם בישראל. כאשר נש לחתי,
על ידי מערכת העולם הזה, לחקור
בבעית השידוכים בארץ, הופתעתי לגלות
כי כמחצית הגברים בגיל הנשואין בארץ,
מתקשים במציאת בת זוג, וחלק ניכר מהם
נעזר על ידי השדכן המקצועי.
הסבות לקשיים הן, כפי שהסביר לי ד״ר
אברהם מטמון, אחד מראשוני הרופאים
בארץ שהתמחו בבעיות מין: ביי שנות יתר,
רגשי נחיתות (המצויים אצל הגברתנים ב יותר)
,מומי גוף.

נוסף לזה, נמצאים בארץ אנשים רבים
מאד, בני 40 ומעלה׳ אשר מסיבות כל כליות
לא יכלו להנשא בצעירותם.
חלק גדול משני סוגי אנשים אלה מוצא
בת (או בן) זו ג בעזרת בני המשפחה או
ידידים (נאנח השדכן — המקצועי — ד׳׳ר
הוגו גולד :״כל יהודי שני הוא ש ד כן.)׳.
האחרים, רבע מן המספר הכללי של הגב רים
בגיל הנשואין וקצת פחות מרבע מ מספר
הנשים באותו גיל, מוצאים עצמם
במוקדם או במאוחר במשרדו של השדכן
המקצועי.
שדכנים כאלה נמצאים בארץ במספר גדול
ביותר. בתל אביב בלבד קיימים 30 משרדי
שדכנות. איך פועלים משרדים אלה ז מי
האנשים הנזקקים לעזרתם י מה הם חוקיו
ומנהגיו המיוחדים של שוק הנשואין? כל
הדברים האלה נתבררו לי כאשר, במסגרת
החקירה המקיפה שערכתי, החלטתי להציג
את עצמי במשרדי השדוכים כמבקש כלה.
רק לא ספרדי. המשרד הראשון אליו
פניתי היה זה של יוסף ליבר, מי שהיה
קורפוראל (רב־טוראי) במשטרת המנדט ו־רב־סמל
במשטרה הצבאית של צה״ל, ועתה
הוא שדכן ״מודרני,״ לפי עדות עצמו.
משרד־דירתו, בפעמון צלצלתי כאשר פתחה בפני את הדלת אשתו, גם היא שד כנית
ידועה. על ספה בחדר שכב גבר בעל
גוף. הוא קם כאשר נכנסתי, והציג את
עצמו. היה זה השדכן עצמו.
בצד החדר עמד שולחן ועליו כרטיסיות
מלאות פרטיהם האישיים של לקוחותיו של
ליב ה י שבנו לשולחן וליבר בקש ממני
את פרטי. הוא רשם בכרטיסיה שלו: השם:
צבי גלבוע ; המקצוע: סוחר אריגים שחזר
אראה מבקור ממושך בארצות הברית ;
הגיל : 27 :ארץ המוצא: טורקיה.
ליבר קימט את מצחו. כיוון שהצגתי
עצמי כססרדי, צמצמתי בהבל פה את
מספר הכלות המתאימות.
״נצטרך למצוא לך כלה ספרדיה,״ הסביר.
כאשר אמרתי כי אינני מאמין בתורת
הגזע, וכי אני מוכן לשאת אשכנזיה, השיב :

בשוק
הנ שו איץ

״חיפשת• כלה...״
במשך שלושת השבועות שלאחר מכן
בקרתי אצל ליבר כמעט יום יום, ואם כי
לא זכיתי למצוא לעצמי בת זוג, יכולתי
לעמוד מקרוב על לקוחותיו. בכל ערב
היה חדר ההמתנה שלו מלא. היו ״שם
בחורים לבו שי הדר׳ וכאלה שלבשו את
חליפת השבת האחת שלהם׳ השחוקה מ יו
שן. גילם היה בין 21ל 50 רבים מהם
היו אדוקים. רובם נראו נכלמים ומבוישים:
לא נעמה עליהם הישיבה בביתו של שדכן.
אבל היו שם צעירים שנהגו בשחצנות וב הרגשת
גבהות.
מדי פעם נפתחה אחת הדלתות (הנשים
היו יו שבו ת בחדר הסמוך) ומד, שנתגלה
מאחוריה לא בא כדי לעודד את הממתינים.
היו שם אמנם כמה נשים נאות למדי, אבל
אלו היו יו תר מבוגרות.
מפעם לפעם היה השדכן יוצא מחדרו, או
נכנס מן הרחוב, מרמז למישהו מן הממ תינים,
ומציג אותו בפני מועמדת. לרוב
היתד. הפגישה הראשונה גורמת להעוויה
של אי שביעת ר צון, אבל לעתים היתר,
מעלה חיוך על שפתי השנים. השדכן היה
מלווה אותם אל דלת היציאה, משלח אותם
לטיול של היכרות ראשונה. משם ואילך
היה עליהם להמשיך להשתדך בעצמם.
ג׳יזל והדוד מאמריקה. הנערה השניה
שהציג בפני ליבר לא היתר, בעלת סיכויים
לזכות בתואר מלכת היופי. שמה היה ג׳יזל
והיא באה ארצה מעיראק. כאשר נפגשנו
לראשונד״ במשרדו של השדכן| ,ד,יתד, בידה
חבילה גדולה. היא אמרה לי כי היא בת 20
(אבל דומני שהיתה בת 28׳ לפחות) ובקש״
תני ללוותה קודם כל אל בית דודה, כיוון
שקנתה בשבילו ״ב שר בשוק השחור ״.
כאשר הגענו אל בית הדוד — איש
אמריקאי — נתברר לי כי הבשר לא היה
אלא אמתלה למשוך אותי אל חיק המשפ חה,
לאבחנה ממושכת, מקרוב מאד.
בחדר י שבו ששה מבני משפחתה של
ג׳יזל, שאיש לא טרח כלל להציג אותי בפ ניהם.
הם י שבו בשקט מרגיז, הקשיבו
לדו־שיח שהתנהל ביני לבין הדוד מאמרי קה,
באנגלית, כ מובן.
הדוד שאל אותי שאלות רבות, מהן של
טעם, שמע ממני שקרים רבים, אבל שקרים
של טעם: י ש לי חנות יפה בניו־יורק,
בשדרה השביעית. מקום אדיר לחנויות,
לכל הדעות.
האינקביזיציה נסתיימה. יכולתי לראות
שיחד אתי רווח גם לג׳יזל. קבענו מועד
לפגישה שניה.
״כמה כסף יש לך במזומנים?״ שאלתי
* השדכנים מספרים ני גם בני 70 באים
אליהם.

ההיצע

אותה מיד עם הפגשנו.
ג׳יזל נבוכה, כמעט כמוני. השיבה: אין
לד. מזומינם, כי רכוש אביה הוחרם בעי ראק׳
אבל היא משתכרת 160ל״י לחודש
והיא בעלת מקצוע מכניס (מודדת).
נדתי בראשי.
״ג׳יזל,״ הסברתי לה ,״אני זקוק להרבה
כסף מזו מן׳ כדי להרחיב ולהוציא אל הפועל
את תכניותי הכלכליות הגדולות. קויתי כי
את תביאי לי את הכסף הזה, אבל כיוון
שאין לך
דברי פגעו בה. היא בקשה ממני שאמלך
עוד קצת בדעתי. אולי תצליח בכל זאת
לגייס אלפים אחדים...
״מכל הבחורים שהכרתי אצל השדכן,
אתה הוא האחד המוצא חן בעיני,״ אמרה.
כפי הנראה שכחה כי ימים אחדים לפני כן
ספרה לי כי אני הוא הראשון — שבא מ׳,׳
השדכן, כלומר.
כל אשר יכולתי לעשות הוא לחייך באדיבות׳
להביע צער וללכת.

כין השאר :

יהודית, גרמנית,

רוסית. אחרי ג׳יזל לא הציג בפני ליבר
שום צעירה נוספת, ואני פניתי לבדוק את
המצב אצל שדכנים אחרים׳ שלקוחותיהי•
מועטים, והמסוגלים, אולי, להקדיש יות!
תשומת לב ללקוחותיהם.
לא היה קשה לגלות את כתובותיהם
של אלה. עתוני ערב׳ ביחוד בימי ש שי,
מלאים במודעותיהם.
השדכנית אסתר לוין, למשל, הציעה במר
דעתה ״נערה כלילת התן והיופי, בעלת
נדוניה של 30 אלף ל״י. דירה מסודרת
וחנות אריגים.״ שוב לבשתי את חליפתי
הטובה, והלכתי לנסות את מזלי,
האשד, הטובה הסבירה לי, ביהודית׳ ש בעלה
הוא׳ לאמיתו של דבר׳ השדכן, וכי
לשוות לעסק
שמה מופיע במודעות כדי
אופי אמהי יותר. היא בקשתני, על כן,
לחכות רגעים מספר לשאול לוין. ישבתי
בדירה הנאה ברחוב קרית־ספר, שקוע ב אחת
הבורסות הרכות, עד שהוא נכנס.
השדכן לוין, מגודל כיפה ובעל זקן,
הציע לי באדיבות סיגריה, שוחח אתי על
מזג האויר, בטרם נגשנו לשוחח בענין
שלשמו באתי אליו. הצגתי את עצמי כ מאד. התלהב הוא
מניו־יורק.
מהנדס
״מהנדס?
זה טוב.״ אמר לי .״מהנדסים
מחפשים בשוק בנרות.״
לוין הרבה לספר על הצלחותיו בשטר
השדוף: הוא השיא׳ לדבריו׳ את בתו של
שופט ל עון ך דין ידוע. כן שדך, לדבריו,
מהנדסים, רופאים, סוחרים עשירים.
לאחר ששכנעתי את לוין כי אני אמנם
איש אמריקאי, הבטיח לי שיקשר אותי עם

עתוני הערב מלאים מודעות כאלו, כהם מתוארים
מועמדים לנישואים כלשון שאינה מקמצת במחמאות.
ההיצע הוא רב ומפתה, והפקד* גם הוא אינו קטן.

.אולם היא לא תהיה מוכנה להנשא ל•
ספרדי. אשכנזיות אינך מעונינות אפילו׳
להפגש עם ספרדים.״
כלשדור 2 0 0 :ל ״י. ליבר חקר אותי
ביתם למקום עבודתי ושיכוני. הסברתי לו
כי אני כמו חדש בארץ, טרם הספקתי למצוא
דירת קבע.
״ו איזו בחורה אתה רוצה?״ שאל.
אמרתי לו: רצוני בבחורה צעירה, לא
יותר מבת .23 עליה להיות יפה ומשכלת,
מסודרת (בעלת דירה, בל שון השדכנים),
רצוי שתהיה עשירה.
דרי שותי לא הדהימו את השדכן המנוסה.
הוא בקש מאתי 10ל״י כדמי קדימה, הב טיח
כי לבחור נאה וצעיר כמוני. יש סיכו יים
מצוינים למצוא כלה מתאימה. שלמתי
לו את הסכום וחתמתי על התחיבות להו סיף
עוד 90ל׳׳י לפני יום החתונה ועל
הסכמה שאשתי לעתיד תשלשל לידיי /0״5
מסכום הנדוניה שתביא לי. חשוב מהיר
הראה כי מכל שרוך העולה יפה מרוויח
השדכן לא. פחות מאשר 200ל׳׳י, לרוב
בהרבה יו תר.
קוץ באליה: היא לא ידעה. ליבר
לא בז בז זמן. הוא הזמין אותי מיד לפגישה
עם קרוביה של ״צעירה מתאימה.״ הפגישה
נערכה כבר למחרת. אמרתי לליבר שאני
מבכר לפגו ש את הכלה עצמה, אך הוא
סרב להציגה בפני מיד, אמר כי אין הדבר
נהוג. בקשתי שיראה לי לפחות תמונה
של המועמדת, אבל הוא העמיד פני נעלב
ושאל :״האם אין לך בי אמון? ולשם
מה בכלל השדכן׳ אם אתה רוצה לראות
קודם כל את הבחורה?״
לאחר מכן נתברר לי כי הוא כלל לא
ראה אותה ולא את תמונתה, נסה לשדכה

לי בעינים עצומות.
השעה היתד 8 ,בערב, ובפינת הרחוב
עמדו שתי דמויו ת תמירות. ליבר ואני
קרבנו אליהן, והשדכן הציג אותי בפני
אחד מן השנים: מרדכי מזורד ס משיח,
אחר נפרד מאתנו.
משיח ואני התחלנו צועדים לאורך ה רחוב.
הוא ספר לי כי הוא יליד יוון, בן
הוא עצמו
בבורסת הכספים.
,30 ספסר
עומד להנשא, אבל היה מעוינן להשיא לפ ממנו

ני כן את אחותו הצעירה
שלפרנסתה הוא דואג, כיוון שהוריהם נספו
בעת מלחמת העולם השניה.
כאשר ספרתי לו משהו על תכניותי ה כלכליות
לעתיד, שוכנע מורדו, כי אכן אני
חתן שי ש לדון בו בכובד ראש, וכי מן
הראוי. הוא שאפגוש את אחותו.
היה קוץ באליה: האחות, כוכבה, כלל
לא ידעה כי אחיה מבקשים להשיאה (זאת
הסיבה בגללה לא התראתה כלל עם ליבר).
האם נוכל לד,פגש ״במקרה״ בבית־קפה?
הסכמתי, והצעתי להביא גם את ״בת
דודי״ לפגישה. מורדו התלהב מן הרעיון,
קבע את מקום הפגישה: קפה רובל, רחוב
דיזנגוף, תל־אביב.
רוצהכחודהעשירה. כוכבה היתד,
נערה יפה למדי, זהובת שער ובעלת גוף נאה
בעל נסיה להשמנה. היא היתד. עקרת בית
בעלת השכלה בישולית ומטבחית, אך חסרת
כל זיקה לתרבות. פרט לזה, לא היתד, כלל
״מסודרת״ ולא היתד, לד. נדוניה. היתד, זו
עילה מצוינת לחיסול השידוך.
סרתי שוב אל משרדו של ליבר.
״בחורות כמו כוכבה,״ אמרתי ,״אני יכול
למצוא בכל יום, גם מבלי התווך שלך. אני
רוצה בחורה עשירה, אתה שומע?״

יוסף.ליכד הוא אחד השדכנים הותיקים, והמפורסמים
כיותר, כארץ. כעזרת אשתו כרוניה שיק־ ליכד, לשעבר
קורפוראל כמשטרת המנדט, כהורים וכחורות לטאות.

..חיפשת כלה.״״

הפגישה
וו . .1כלה יפה ועשירה׳ בעלת הנדוניה של
25 אלף (את 5האלפים הנותרים ייקח ל עצמו׳
שכר טרחה) .הוא רשם את פרסי
האישיים, בין השאר כי אני דובר יהודית׳
גרמנית ורוסית, משום שהצלחתי — ב קושי
— לגמגם מלים ם?!ורות בלשונות
אלה עם אשתו׳ שאינה מבינה עברית.
למחרת ראיתי את עצמי מוצע למכירה,
במודעה מפוצצת בעתון, בה תוארה מש פחתי׳
שהשדכן לא ראה אותה כלל ולא
ידע עליה מאומה׳ כ׳׳עדינה׳׳.
״כדי שלא לפגוע כ אג מי באותו
ערב נסעתי לנס־ציונה להכיר את הכלה
העשירה. הנערה לא היתה — במקרה,
הוסבר לי, אולם אני חושד שלא כל כך
במקרה — בבית ואת פני קדמה אמה.
תמינותיה, של הבת, על קירות החדר,
הראו צעירה יפה למדי, אבל את המועמדת

הפגישה הראשונה נעשית תמיד על־ידי השדכן. משם ואילך על שני המועמדים לנשואין להסתדר כעצמם.
הם נפגשים ככתי-קפה, יוצאים יחד, מוצגים כפני שתי המשפחות. לפעמים הזוג מוצא כי יש לו מכנה
משותף -לפעמים מתכרר כי לא נעשו להיות כעל ואשה, והם נפרדים להמשיך כחיפושים אחר כן( או כת) זוג.
עצמה לא זכיתי לראות. האם, לאחר ש שוכנעה
כי אמגם אמריקאי אני, הכריזה כי
אני בטלן בלי ספק, אם אני מהגר מאמריקה
לארץ. בטלן כזה, אמרה׳ אינו יכול להיות
בעל מתאים לבת כמו שלה.
חזרתי אל זו ג השדכנים ותארתי בפניהם
את כשלוני. הם נחמו אותי, הפגישו אותי
עם המועמדת השניה. כאשר ראיתי את
אסתר, לא האמנתי למראה עיני. היא היתד,
בחורה בעלת גוף נאה ביותר, ופנים נח מדות,
לבושה בטעם רב• השכלתה היתה
גבוהה, והיא היתד. מוסמכת האוניברסיטה.
בשיחתי אתה התאמצתי לעמוד על הגובה
מבחינה תרבותית. כאשר החלה משוחחת
אתי על ז׳אן פול סארטר, שמחתי כי עוד
באותו יום קראתי עליו מאמר ב שבו עון.
יכולנו להחליף עליו משפטים מספר. לאחר
סארטר פנינו לנושאים פחות מסוכנים :

ד״ר הוגו גולד מאמין כי רק פסיכולוג מום יכוד
ומסוגל לשדך. הוא עצמו עתונאי לשעבר, מו״ל
ומוסמך לפילוסופיה, עוסק בשדכנות 12 שנה.

מדיניות.

פיקאסו׳ צ׳ייקובסקי,
שאלתי את אסתר :
״מדוע צעירה כמון־ ,בעלת נתונים גופ ניים
ומקצוע מכובד • נזקקת לשדכן?״

ומו״ל לשעבר. גולד הוא בעל ותק (12
שנד ).במקצועו, הוציא לאור ספר על ה־שדכנות,
רק פסיכולוג סוב, המכיל ספורי
מעשיות רבים על פעולותיו. מספר גולד :

הלקוחות נוהגים להגזים בגודל רכושם,
היא השיבה לי: אביה הוא איש אדוק, שהודיעה אחת,
למעט בשנותיהם. אשר,
דיין בבית הדין של הרבנות. הוא עמד
תחילה כי גילה ,32 ושהיא רתקה ללא
על כך שתמהר למצוא חתן, כי לא רצה
ילדים, נתגלתה לאחר ז מן כבת ,42 גרושה
שתשאר בותלה זקנה, האיץ בה לפנות ל ואם
לארבעה ילדים. י ש ולקוח מתחתן
שדכן, כיון שאינו מאמין במציאת חתנים
לאחר הפגישה הראשונה, וי ש אנשים היוצ בדרך
אחרת. אסתר עדיין רחוקה מלהיות
אים ובאים במשרד השדכן שנים רבות. יש
זקנה (היא בת ,)22 ואף קבלה כבר אי
לקוחות שנשאו פעמים מספר, בזו אחר זו,
אלו הצעות, בעת ששרתה בצבא, ביחידת
המבחן הפסיכוטכני. אבל׳ כדי שלא לפגוע * ב עזר תו של אותו השדכן.
עסק השידוכים נתגלה לי כענף ור ב
באביה, נאותה לחרשם אצל ״אסתר״ לוין.
ממדים. נוהגים ל בוז לו, בחברה מנומסת.
מוסד יהודי אופייני. שדכן פעיל אחר
אבל ודאי הוא כי אנשים רבים, הבזים ל הוא
דיר (לפילוסופיה) הוגו גולד, עתונאי
שדכן בפרהסיה׳ מצאו את אושרם דווקא
בעזרתו.
• מורה.

איש המת

ד״ר אברהם מטמון הנו אחד המומחים הותיקים
והידועים לעניני מין כארץ. הוא קובע:
חצי ממספר האנשים מתקשים כמציאת כן זוג.

במדינה העם דואן ללא המשכי
חמש שנים וחודשיים עברו מאז קרה ה נס
הגדול׳ גדול יו תר מנפילת חומות יריחו׳
גדול יו תר מנס פך השמן של חנוכה. שתי
המעצמות הגדולות׳ ששנאו ז ו את ז ו שנאת־מוות׳
קמו באולם או׳׳ם והצביעו שתיהן בעד
הקמת מדינה יהודית. אמד אנדריי גרו מיקו :
ליהודים שנרדפו על ידי הפאשינטים י ש
זכות למדינה משלהם.
מדינת־ישראל היתד. במצבה המא־שר של
גערה חמודה׳ ששני חתנים התחרו על חמ־מתיה.
עוד בטרם הודיע דוד בן־ גו ריון
ב מוזי און התל־אביבי על הקמת המדינה רש מית׳
התחרו ביניהן המדינות האדירות ב עולם
להכיר בה לראשונה. האמריקאים
ז כו׳ הודיעו תוך שעות ס פו רו ת״ ע ל הכרה
למעשה. הסוביטיים לא נואשו להיות רא שונים׳
אם כי בצורה שונה במקצת׳ הר
דיעו מיד שהם מכירים בה להלכה.
הנערה עצמה הצטעצעה׳ ככל נערו במצב
זה׳ פיטפסה על אי־הזדהות׳ הבטיחה ל אהוב
את השנים כאהוב אחות את אחיה׳
הירהרה בינתיים על המעמד הכספי של
שני המועמדים. היתד. זו תקופה מאושרת.
כפתח השכנות. השבוע העלתה י שר אל
את זכר הימים ההם בחיוך המר של אשה
אשר אשליותיה נהרסו במהירות רבה מדי.
חמש שנים הן תקופה קצרה בחיי אשה,
תקופה אפסית בחיי אומה. אולם תוך חמש
שנים אלה השתנה העולם בה חיה מדינת־ישראל.
החתן
הרוסי נעלם ל חלו טץ. הוא הודיע
קבל עם ועדה שהכלה מאתמול אינד אלא
מכשפה מסוכנת׳ שיש לשרפה על ד מוקד.
החתן האמריקאי העיף בה מבטים משועממים׳
התפלא בסתר ליבו כיצד מצא בה אי־פעם
משהו׳ החל ברו מן עם השכנות׳ בעלות ה גוף
העגלגל יו תר. בפתח בתיהן נתקל ב מתחרה
הרוסי, שגם הוא העביר את ה־סתאדו
ת שלו לשם.
לפי חוק ההיצע והביקוש היו למדינת־ישראל
השבוע כל הסיכויים להשאר בתולה
זקנה׳ חסרת נדוניה וכוח משיכה, אשר אפי לו
ילדים רעים׳ כמו הגרמנים׳ יכלו לעולל
לה כאוות־נפשם.

יהדות

רעד בלב בו ת
ויחס יהודים
אנסיסנויטיזם — רדיפת
עוין אליהם מצד המערב הנצלני, מ תון נחנה
להסיח את דעת העם המשועבד סן המלח מה
ננד המשעבדים. הפאשיססים הגרמניים
מפתחים אותו בצורו ת שונות. ברית־הרפוב-
ליקות־הסוציאליססיות־הסוביים יות היא הארץ
היחידה בעולם בה הפכה המלחמה באנטי שמיות,
כמו בכל שאר סוגי השוביניזם,
מטרה של המדיניות הממשלתית. מלון י סודי
של השפה הרוסית, ערוך בידי הפרופסור
אושקוב, שנת . 1935
ברחובות בודפסט התהלך אדם לבוש אזר חית,
יומיים אחרי כיבו ש העיר בידי הצבא
האדום. חיל רו סי פנה אליו בגסות׳ ציוה
עליו ליטול את־חפירה ול עזור בעבודות ני
קוי
.״אני יהודי אמר האיש בקול רם.
׳׳או׳ סליחה, סליחה התנצל החייל׳ כמעט
נפחד, נעלם.
החייל לא היה מומחה, מן הסתם׳ בהלי כות
התורה המופשטת. אולם הוא ידע ש יהודי
הוא אדם חשוב. הוא הכיר יהודים
רבים בצמרת המנהיגות של ברית המועצות ;
גם שמע׳ אולי׳ שאשתו של סטאלין היא
יהודיה, בתו של הקומיסר כגנוביץ. אולי
ידע גם שבבודפשט עומדת לעלות ל שלטון
קבוצה שכולה יהודית, ושכך יהיה הדין
לגבי רבים מן השליטים שיעלו לגדולה ב רומניה,
בצ׳כיה, ב פולין ובגרמניה המזרחית.
מצב זה לא היה מקרי. בכל מקום שם
הרים הקומוניזם את הדגל האדום׳ שנראה
לאנשים כה רבים כדגל החופש ושיחרור־האדם׳
דגל חיסול שמאת הגזעים ותאוות
הלאומים, היו היהודים הראשונים להצטרף
ל דגן — מימי היהודי קארל מארכם ועד
לימי היהודי מתיאס ראקושי.
הדבר הסב אי־נעימויות רבו ת לקומו ניסטים.
קל היה לשונאיהם להכתים אותם
כמפלגת־היהודים. רשימת מנהיגי המפלגה
בכל ארץ, ורשימת מחוללי המהפכה האוק־טוברית׳
הספיקה בהחלט.
1400ק״מ מתל-אכיכ. בשבוע ש עבר
ירדו כמה מהלומות, ש בי שרו את ה קץ
ל צביון יהוד זה של המיפעל הקומו ניסטי.
הדבר נעשה בצורה שהרעידה את
לבבות המיליונים בפזורה היהודית בכל
רחבי העולם׳ יו תר מכל מאורע אחר מאז
עלה רב־טוראי או ספת בשם אדולף היסלר
ל שלטון בגרמניה.
מאז משפט פראג היה ב רו ר לחלוטין
ל הכ תז על
כי ברית־המועצות החליטה
מדינת־ישראל, ועל הרעיון הציוני שהוליד
אותה׳ כעל אויבים מושבעים. היו שטענו
אז שלא היתד, זאת אנטי־ציונות בלבד׳ אלא
גם ניצנים ראשונים של אנטישמיות.
כשהודיע רדיו מוסקבה בשבוע שעבר
כמעט כולם
כי קבוצת רופאים חשובים,
בעלי שמות יהודיים בולטים׳ נאסרו באשמות
שפרטיהן לא היו ע שויו ת כמעט להתקבל על
הדמיון האנושי, היה נראה כי שוב לא יתכן
כל הסבר הגיוני לדבר׳ פרם לאחד: ברית־המועצות
החליטה להפוך את האנטישמיות
למטרה של המדיניות הממשלתית.
הנימוקים בעד הסבר זה היו רבים. ה אופי
היהודי של הנאשמים הודגש במפורש,
הובלט על י די האשמת ארגון יהוד כשותף
לפשע ! בכל רחבי הגוש המזרחי נאסרו
והואשמו יהודים בעלי עמדות בולטות ;
בעיני האדם הסובייטי הפשוט מוכרחות היו
ההאשמות לעורר מחדש שנאה אנטי־יהודית
אינסטינקטיבית.
אמנם, אפשר היה גם למצוא הסברים
אחרים למאורעות: החלטתו של סטאלין ל עזו
ר לאחד המועמדים לירושה׳ מלנקוב.
לחסל את מתחריו האפשריים בעוד המנהיג
הז קן בחיים ; שי מו ש ברופאים הי הודי ם
לביום מערכה ראשונה בלבד לנחשול גדול
של משפטי טיהור ! התגברות אותם היסו דות
במפלגה הקומוניסטית הסובייטית ה מעורים
יו ת ר ברקע הרוסי־הלאומי.
אולם רק קומוניסט אדוק יכול היה ל התעלם
לגמרי מן הנימה האנטי־יהודית, ה מכוונת
או המקרית, שהתבלטה ז ו הפעם ה
איש
חרות יוחנן באדר ואיש מפא״י פנחס לכון
טוזידל־דום, טווידל־די והטווידל השלישי
רשמית של מדינת־ראשונה
בתעמולה
הענק המשתרעת מברלין ועד קנטון, ממור־מנסק
ועד מבואות תורכיה, מרחק 1400
קילומטר מתל־אביב.
הכנסת איפה חילחסיי׳שלום זיסמן, הצעיר שבח״כי הצ״כ, וטופיק
טובי, הח״כ הקומוניסטי׳ גם הוא אחד ה צעירים
בכנסת, עמדו זה מול זה במעבר
בין הספסלים, סמוקי פנים, רועדים בכל
גופם. בעוד רגע היו נופלות המהלומות ה ראשונות
בכנסת של מדינת ישראל. קצין
הכנסת, בלקינד, קפץ מכסאו׳ הפריד בין
השניים ברגע האחרון.
היתה זו נקודת השיא במחזה הרועש ב יותר
בתולדות הכנסת. והוא היה אופייני
להגבת הכנסת למאורע העלול להתגלות,
ברבות הימים׳ כאחד הטראגיים ביו תר של
ההיסטוריה היהודית.
רכיכה ע ל מיתרם. רוב חברי ה כנסת
האמינו כי ברית המועצות אמנם הכ ריזה
מלחמה על העם היהודי. וכי חייהם
של 3מליוני יהודים תלויים מנגד. הם השוו בייליס למשפטי
את מאורעות מוסקבה
ודרייפוס׳ למעשה טיטוס ולחוקי נירנברג.
והם האמינו כי י שנו רק הבדל גדול אחד :
הפעם יש לעם היהודי מדינה ריבונית׳ כנסת
המסוגלת לשאת את דברו ולדאוג לגורלו.
מה עשו חברי הכנסת ז כיצד השתמשו
בפיקדון שההיסטוריה הפקידה אותו בידי הם

הם צעקו. הם הוציאו מן הארכיון את הגי דופים
המצלצלים ביו תר. הם הרימו אגרו פים
וניפנפום באויר. והם לא שכחו׳ תוך
כדי כך, לדאוג לאינטרס המפלגתי הקטן
ביותר. הם ע שו כך משני עברי המיתרס,
שנתגלה בכל חריפותו, הקיים בין המפלגות
הציוניות ומק״י.
על גבי המיתרם עצמו רכבה מפ״ם׳ כש רגלה
האחת בצד זה ורגלה השניה בצדו
השני. בפעם הראשונה היה הפילוג ברור,
חד־משמעי: משה סנה ואנ שיו הצביעו עם
מק׳׳י, רוב המפלגה הצביע נגדה.
תרועת חצוצרה. מנחם בגין עלה ל גדולה
ריסורית נדירה׳ הוסיף תרועת חצוצ רה
לדבר הקואליציה, עורר שביעת־רצון רבה
בספסלי מפא׳׳י. קשה היה לזכור כי עוד
לפני כמה שבועות הדביק עוז רו הקרוב ב יותר׳
יוחנן באדר, למפא״י ולצ״ב את שמות

הדמויות המגוחכות בעליסה בארץ הפלאים
— טווידל־דום וטווידל־די.
אולם הדמות הטראגית האמיתית של ה ערב
לא היה בגין, גם לא שמואל מיקוניס׳
שניסה להשמיע את דבר מפלגתו (״הרופ אים
היו בוגדים ופושעים מול החלטה
נחושה של רו ב חברי הכנסת למנוע בעדו
את הדיבור ,,ומול מכת פטיש היו״ר שנכנ ע(ל א
לגמרי לפי הנוהל הדימוקרטי המקובל) לצע קות
הרוב, הכריח אותו לקחת את המלים
בחזרה (כאילו הדבר שינה משהו).
צלו של טיטו. הדמות הטראגית היה
יעקב חזן׳ מס׳ 2של השומר־הצעיר ודובר
מפ״ם. פניו הגבריות ביטאו את המחלוקת
הפנימית, כשהביע במלים ברורו ת את הז דהותו
המוחלטת עם העולם הקומוניסטי,
הביע במלים לא פחות ברורו ת את נאמנותו
הציונית .״אנו נילחם בעד זכו תו של העם
היהודי לתנועת השי חרור שלו׳״ קרא׳ עורר
בכך את המלים היחידות^ שהשמיע בי. ג׳י.
באותה ישיבה :״איפה תילחם? בכנסת?״
חברי הקואליציה לא הסתפקו בוי דוי טרא גי
זה של חזן׳ שהיה כמעט סיטואיסטי ב משמעותו,
השתדלו בכל מחיר ללחוץ אותו
אל הקיר. הצעקות (מכל פינות הבית׳ כולל
מק״י) כמעט הטביעו את המלים הרציניות
בהן ביקש חזן לעצור בעד הכנסת: חיי 3
מליון יהודים נתונים בסכנה. מלחמת העולם
השלישית מתקרבת׳ ואם יזו הו היהודים עם
המחנה האנטי־סובייטי׳ אין למעשה תקווה
לחייהם.
היה זה קו־מחשבה מוזר למדי מפי אדם
שקשר את כל תקוותיו בעולם הסובייטי,
רואה בו את התגלמות הצדק המושלם.
״תנו להם לצאת רק ברגע אחד
חזר הבית שנית לאותה רמה של רצינות :
כשקם משה שרת׳ קרא בשם הממשלה הצהרה
מדודה ומתונה למדי׳ שהדגישה את הרצון
לשלום עם ברית המועצות, הגיעה לשיאה
במלים שרי חפו השבוע בלב כל אזרח י שר אלי
ממוצא יהודי: תנו להם לצאת, אנו נקבל
אותם בזרו עו ת פתוחות.
פצצ1ת 6ספרי !רוסי) חרובי
לאחר שמשפט פראג עלה למק״י מפה אדו מה
שנשרפה במועדונה הירושלמי (הטולם
הזה ,) 791 גרמה הודעת מוסקבה על הרופ אים,
לאיבוד מספר ספרים.
שני לילות לאחר הודעת רדיו מוסקבה,

.העולם הזה׳ 795

דיקטטורה בדרך
דמוקרטיה היא משטר ללא מלן, בו שולטים
מלכי׳ם רבים, לעתים חמורים והרסניים הרבוף
יותר, מאשר רו דן יחיד.
מוסוליני, שכתב משפט זה׳ לא היה השליט היחיד שגילה
את חסרונותיה המרובים של שיטת הממשל הדמוקרטית.
היא כובלת בסייגים חמורים את השלטון, עלולה ליהפך,
בקלות, לשיטה אכזרית ומאד בלתי יעילה.
דוד בן־גו דיון גילה עובדות אלה במשך חמש שנות קיום
המדינה שהוא עומד בראשה, והמתחבסת בבעיות אשר, בדרך
המשטר הקואליציוני והחוקי, קשה למצוא להן פ תרון יעיל.
תקוותו האחרונה נגוזה כשלאחר הבחירות לכנסת השניה
נוכח ש שוב לא קיבל רו ב יציב׳ היה עליו להמשיך במקח
וממכר עם מפלגות קטנות וסיעות זעירו ת אשר כל אחת
מהן באה בדרי שו ת משלה ומפא״י הצטרכה לספק אותן.
לפני כחדשיים הונחו על שולחנו של ראש הממשלה
הדינים והחשבונות הראשונים שספרו על מצבה הכספי הח מור
של המדינה. היה ברור לו, ולכמה מן המקורבים אליו,
כי אף אחת מן הדרכים המקובלות לא תועיל עוד• המצב
חייב נקיטת צעדים בלתי פופולריים.

שלטון הבחודיס היפי

רומניה, הועבר לעמוד לימינו
לוי אשכול במשרד האוצר.

— אם לא

מעליו

נוסף על קוליק ואבריאל הוטל התפקיד על כמה צעירים
אי־אפשר אשר המשפטים, המשטרה, ממשרד אחרים
היה להניח כי הם גאוני כלכלה ומינהל יו תר משרי הממשלה
ומצמרת הפקידות הממשלתית. מעלתם היתד, אחת :־ ציית נות
ללא סייג להוראותיו של ראש הממשלה, בלי כל הת חשבות,
מי האדם לו הם כפופים רשמית. אלה קבלו על
עצמם לנסח את החוק ולעבד את פרטי התכנית.

מפא,״ מפחדת
בי• ג׳י. פנה אל חברי מרכז מפלגתו בבקשה לאשר את
התכנית, להבטיח העברתה בכנסת. מרבית חברי המרכז הת נגדו.
איש מהם לא חשש שאלו הן נטיות דיקטטוריות אשר
גילה פתאום בן־גו ריון. היה ב רו ר להם, כי זוהי התעלמות
זמנית מכמה מסייגיה החמורים ביו תר של שיטת ממשל
דמוקרטית, דבר הכרחי לפעמים, במצבים קשים ביו תר.
רוב חברי מרכז מפא״י הכירו בהכרחיותו העקרונית של
צעד זה, אבל ליוו אותו בחששות אישיים כבדים. תכנית
זו היתד, מעלה לפסגת השלטון אנשים אשר לא כל מנהיגי ה מפלגה
היו שלמים אתם, ראו בזד, צמצום סמכויותיהם הם.

נקראה התיעצות, בה השתתפו, לאו דוקא האנשים המנ הלים
רשמית את עניני המדינה, כי אם כמה מאותם בחורים
צעירים, נחמדים למראה, המהווים למעשה את המטה האישי
של ראש הממשלה. בפני גו ף מצומצם ומהימן זה הביא
בי. ג׳י. את תכניתו. יסוד התכנית: סילוק כמה מן הכבלים
(בדרך של תחיקה לשעת חירום) אשר צורת הממשלה הנוכ חית
הטילה עליו. בצורה זו היה מסיר מאנשי הביצוע —
לפחות לז מן מה ובכמה ענינים — את החובה למסור דין
וחשבון לכנסת ולציבור, נותן חופש פעולה נרחב למדי
למבצעים. הפרטים שסוכמו׳ היו :
• פטורי מחצית עובדי המדינה, בלי כל התחשבות
בצרכים של המשרדים השונים.

ס 20 משכרם של כל מקבלי המשכורות.
קיצוץ ב־ס/
מלווה חובה נוסף, בשעור של לא פחות מ־״/״15

מן המזומנים המצויים בידי העם.
אילו נקטו צעדים אלה, היה המצב שנוצר מביא לידי
מעשים שיכלו לסכן את קיומו של המשטר: שביתות, עזיבת
מקומות עבודה, אם לא מעשים חמורים יותר.
דוד בן־גו ריון הציע החמרת הענשים והאמצעים המשטר תיים,
בעיקר לגבי שביתות והשבתות, דרש החמרת אפשרו יות
הכפיר, של השלטון בשטח העבודה והשיכון.
מי היו האנשים אשר נבחרו לבצע פעולות אלה י הדמות
העיקרית: תיאודור (תדי) קוליק.

לפני שנה נקרא על ידי בי. ג׳י. ל חזור לארץ ולקבל על
עצמו את הנהלת משרד ראש הממשלה מאחר שקודמו בתפ קיד
זה, אהוד אבריאל, אף הוא חבר קבוץ לשעבר, איש
שרות הידיעות של ההגנה, ציר ישראל בצ׳כוסלובקיה וב *
חברות ז ו היא להלנה בלבד.

תיאודור (תדי) ל,וליק
התוכנית היתה בכיס
סיבה נוספת: ידוע היה לכולם שזו הי תכנית בלתי פופולרית,
לא תתקבל באהדה על־ידי האזרח אשר על גופו תעבור.
תכנית הצנע של דב יוסף, אשר היתה גן עדן לעומת התכנית
החדשה, הורידה בבחירות האחרונות את מספר הבוחרים
של מפא״י והעלתה את קרנם של הציונים הכלליים.
אנשי מפא״י לא רצו להסתכן. חברי המרכז, אשר עדיין
לא שכחו שמפלגתם נועדה לפועלים( ,וביניהם הח׳־כ ה,עתו*

בשר חזיר תלויים על ווים, הודבקו כרוזי ם :
.ארו ר מגדל החזירים, ארור הסוחר בחזירים,
שבעתיים ארור אוכל החזירים ! ״
היה זה רק הצעד הראשון. הצעת חוק
בפני הכנסת, לאסור את גידול ומכירת ב שר
החזיר, מוגשת על ידי אגודת ישראל, היה
השני. חופשיים מהכבלים שריתקו אותם ל-
כסאות הממשלה לפני קום הקואליציה, יוכלו
הפעם לצאת לקרב.

נופצה שמשת חלון הראווה של החנות הס פר
הסובייטי שבכיכר ציון, ירושלים, והוש לכו
לתוכו סמרטוטים טבולים בנפט, אחוזי
להבות. הנזק שנגרם לבעל החנות, הטוען
כי אינו מפיץ ספרי תעמולה, רק כתבי מדע :
חלון, מנופץ, ששה ספרים חרוכים.
למחרת בבוקר, שמשה הרחבה לפני חלון
הראווה השחור, במה לויכוים סוערים.
״צריך לעשות הרבה יו תר טען אחד.
.ז ה רק עוז ר להם,״ השיבו אחרים.
באווירה, בה רחפו שמועות על איסור
מק״י בכלל (ראה עמוד ,) 10 לא הרים איש את
קולו נגד האלימות, כשיטה במאבק מדיני.

אלא שהצד השני של המטבע, היה פחות
משמח: קולות הדתיים אינם עלולים עוד
להביא למשבר, אוכלי החזירים מסוגלים כ יום
לנהל את מדינתם גם בלי עזרתם.

אך ן ר עדור. אדור!

ואשר לדתיים שעדיין נוטים שכם לממשלת
בן גו ריון, הלא יו כלו תמיד ללכת בדרך,
שכבר הלכו בה פעם: להעדר ״במקרה*
מאולם הכנסת.
דת שהפתיעו רבים בהתמהמהם

החוגים הדתיים- ,
לצאת למלחמת דיקוי׳* נ ז י ׳ ״הכ י? ?
מקום יו תר ויותר נ כבי ׳•

את הצעד הראשון. על קירות ז׳-
שלים, בעיקר בקרבת האטליזים ש -ח ני ץ
תיהם התחדש המראה הנשכח שי< 3י ו * י

,העוילם הזה״ 795

טובי השני פן האחד
צצה הצעה חדשה: מאחר שבלאו הכי מגשימה מפא״י,
זה ז מן רב, כמה מן השיטות הכלכליות שהמליצו עליהן
הציונים הכלליים, מדוע לא להכניס אותם לקואליציה הממ שלתית,
להעמיד אותם בפני הכרחיות התוכנית החדשה,
לדרוש מהם להשתתף בביצוע? הדבר היה מבטיח גם את
הרוב הדרוש להעביר את התכנית בכנסת•
עם קבלת התכנית נעלמו כל המכשולים שעמדו עד בה
בדרך כניסתם של הציונים הכלליים לממשלה• הנשואים הקו אליציוניים
נערכו ברוב הדר, ש רי מפא״י נסשו כמה עמדות
חשובות, יצאו לחוץ לארץ לתפקידים מיוחדים ולחופשות.
ראש הממשלה. רחץ כפיו בנקיון, יצא לטבריה בהשאירו
את הכביסה המלוכלכת ליור שיו.
מעשהו הראשון של לוי אשכול, לאחר כינון הקואליציה
החדשה, היתר, העמדת ועדת השרים הכלכליים (בהשתתפות
השרים החדשים של הציונים הכלליים) על המצב החמור,
דרש מהם להביא הצעות, אם כי פקפק מראש ברצינותן,
הזהיר מיד כי יביא תכנית אלטרנטיבית קצת לא נעימה.
היתד. זו תכנית בן ־ גו ריון.
כעבור שלושה ימים עמדה להתכנס שוב ועדת השרים
הכלכליים ולאחריה הנהלת הקואליציה, כדי לאשר סופית
את הפעלת התכנית, אשר הוכנה כבר בינתיים לכל פרטיה•
יום אחד לפני ישיבת ועדת השרים הכלכליים נתכנסו
שוב חברי הכנסת. הם הבינו שהתכנית כבר יצאה מגדר
דבורים, נמצאת בשלב רציני ומחר אולי יצטרכו להצביע
עבורה בכנסת. אחד מאלה, אשר בכנות ולא מטעמים אי שיים׳
לא היה מוכן להרחיב את סמכויות השלטון החלים
להוציא את הרוח מהמפרשים, על-ידי פרסום התכנית. עצם
בטול גורם ההפתעה היד. ממילא מבטל את ערכה.
הדבר נרמז ב אופן בלתי מחייב ובלתי ר ש מי לכתב אחד
מעתוני ׳האופוזיציה, אשר מהר ופרסם את הדבר בע תונו —
על המשמר.

בדידות מזהירה

וקני אמריקאני
קוליק, בן ,38 הוא רשמית חבר קבוץ עין־גב • עד
לפני שנה שימש ציר ישראל בארצות־הברית. בו בז מן 8ה־שגריר,
אבא אבן, הקדיש את עיקר מרצו לטיפול בעניינים
דיפלומטיים רשמיים, עסק קוליק ביצירת מגע עם חוגי ה־סטייט
דפרטמנט הבלתי רשמיים, שלא דרך הצנורות הדיפ לומטיים
המקובלים. בחוגי השמאל (מפ״ם ומק״י) הואשם
בהשתלבות מוחלטת במחנה המערב, עוד בתקופה שבן־
גו ריון האמין, שאפשר יהיה ל ש מור על נייטרליות בין שני
הגושים. הטענה שקוליק הוא סוכן אמריקני הושמעה עוד
לפני שהפכה מקובלת ושיטתית במשפט פראג וב מו בן הטכני
וו־,מילולי היה משהו בהגדרה זאת.

נאי ד״ר הרצל ברגר) ,סברו שי שנן דרכים. ש מרניו ת״ יו ת ר
כדי להכריח את הציבור לקבל על עצמו צנע רבתי זה מבלי
להרחיב ולשנות את סמכויות השלטון. הם ה צי עו( בין היתר):
הסברה מקיפה, החמרת הענשים לספסרים. גם אלה אשר
הבינו שצריך לנקוט בדרך קלה ומהירה יותר, לא רצו לעשות
את הדבר על אחריותה של מפא״י בלבד.
ירושלים הניד הסבלני
העיריה, שהצליחה במשך מספר שנים לרכוש
לעצמה בקרב נתיניה שם חיבה של

קוראי על המשמר התפלאו בודאי שהידיעה לא הועתקה
בשום עתון אחר. המוסד העליון של העתונות היומית בארץ,
ועדת העורכים, אשר נוסף לצנזורה הצבאית־הבטחונית, מה זזה
מעין צנזורה נוספת, מר צון ומתוך הסכם, קבלה את
דעתה של אישיות ממשלתית חשובה, שטענה כי פרסום
התכנית ברגע זה, עלול לסבך את מצבה הבינלאומי של
המרינה, המעורער גם בלאו הכי.
עורך ע תון יו מי טען . :ל א שוכנעתי מהנימוק של גרימת
נזק ליחסים הבינלאומיים, אולם ב רו ר כי התכנית נכשלה
ולא תוצא לפועל. לשם מה לם בך את ישראל בזירה הבינ לאומית
ובבורסה הכספית העולמית?״ תפקידו של ע תון
לספק ידיעות לאזרח החופשי נשכח בינתיים, ל ציבור ניתן
לשאוב. את האינפורמציה שלו משמועות המהלכות ברחוב.
אולם יו תר מאשר על עצם התוכנית, סובב הויכוח על
שיטות בצועה• ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא, לדעת
ציניקאים: בדיקטטורה אין חופש דיבור, והשלטון עושה
מה שלבו חפץ. בדמוקרטיה י ש חופש די בור ואף על פי
כן עושה השלטון מה שעולה על דעתו.
בארץ, סבורים אזרחים רבים, המצב נוח יו תר. האזרח
עושה מה שלבו חפץ ז הממשלה עושה כרצונה. זה אינו
מפריע לזו וז ו אינה מרבה להתערב בעניני האזרח• ישה קוראים
למצב זה: חופש. אחרים מבכרים לקרוא לו :
אנרכיה. הם היו מקדמים, אולי, בברכה דיקטטורה כלכלית,
על כל פנים בעקרון.

.סינימה בלאש העלתה על במתה בתחילת
השבוע מערכה חדשה. על תוכן המחזה נח לקו
דעות הצופים, שהם הסובלים. חלק קטן
של תושבי ירושלים, חרדים לגורלה, האמינו
כי הם צופים בטרגדיה ; חלק הגדול
יותר, שוכנע מזמן, כי כל דבר המתנהל ב־בנינה
של העיריד, ברחוב יפו, הוא קומדיה.
הצעת התקציב, שהועלתה בתחילת השבוע
על השולחן הירוק, היתה עשויה לחזק את
הדעה האחרונה.
הנייר הסבלני נאלץ לשאת על גבו מספרים,
שלגבי המציאות העצובה של המשק העי רוני,
הם אסטרונומיים. הקבצנית שבין העי ריות,
קבעה לעצמה תקציב של 7מיליון לירות
לשנת . 1952/3לגבי גר עון השנה ( \2
מיליון) ,נמצא הפתרון הנוח ביו תר: הוא
נכלל בתקציב החדש.
״רק צרוף של מספרים״ .מציעי תק ציב
החלומות לא עשו אפילו נסיון, לשכנע
את מישהו. אליהו אלישר, אחד הפעילים בה כנתו,
עזב את אולם הישיבות לפני ההצבעה.

בערבית־רחוב :

הצגת־קולנוע חינם,

אלכסנדר אמדור, עורך הדין וראש הקואליציה
הירושלמית, קם, נשא את הנאום האחד באו תה
ישיבה, הודה בפשטות :
.התקציב שהבינונו, באמת אינו מתאים
למציאות. הוא רק צירוף של מספרים.״
תושבי עיר הבירה, שתצטרך להתקיים על
צירוף המספרים ההלכתי, לא הבינו ד בר אחד:
אם הענין כך, למה אין מחברים לירושלים
תקציב של 100 מיליון?

שכיתה של שכת. יומיים לפגי כן
התיצבו מורים רציניים בפני ילדים שבקושי
הסתירו את שביעות רצונם, הודיעו להם :
נאלץ לשבות, היות ולא קבלנו משכורות.
שמחתם של הילדים, ושביתת המורים, אר כה
בדיוק שבת אחת. ביום הראשון, כבר
שילם משרד החינוך את החלק שלו4 .ל70
( 100 אלף לירות) משכר המורים. עירית י רו שלים,
החייבת לשלם 4ל ,30 הזדרזה, כרגיל,
לפנות לבאנק, לבקש הלוואה.
(המשך ב פ סוז ) 11

פיטאגורס, המלומד היווני, לא שם
דואר. כאשר לימד את חניכיו את יו
2500 שנה, עשה זאת כפי שעשו חככ
ואחריו: באקדמיות ובמרכזי מדע. כ
היד אל המורה לשאוכ תודה.
לכני הדור הממוכן אין הדבר פש
הרוצה ללמוד יכול ללכת למכללה:
דוחקת, הזמן קצר. כדוגמת מוחמד
גם המדע אל כית התלמיד.

משה דנדמן. תדמיד מסי • ,169 פלמחביק* הדומד בשב*ד מחר
אחד המקרים המאפיינים את ע נוו ת בית־הספר
הוא זה של תלמיד מם 1698 ,של
המכון הבריטי להנדסה וטכנולוגיה. משה
לנדמן הגיע לארץ עם הוריו בשנת 11933
אביו׳ שהיה בגרמניה מולדתו בנקאי אמיד׳
לא הצליח למצוא פרנסה בארץ. הוא כילה את
חסכונותיו ומת כעבור שנתיים.

שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם התגייס משה
לצבא הבריטי, היה בבריגדה׳ לחם ליד נהר
הסניו. הוא הגיע לדרגת סמל, השתתף ברכש
ציוד צבאי והעברתו מאירופה לארץ. עם
ש חרורו חזר ארצה׳ הצטרף לפלמ״ח, השתתף
בפעולות קרביות רבות, ביניהן פעולת נח שון׳
נחשב לחבלן מעולה ביו תר.

משה הצליח להגיע רק לכתה החמשית ב-
גמנסיה רחביה בירושלים. באותה שנה נאלץ
להפסיק את ל מודיו בגלל מצבו החמרי הקשה.

לאהד ש חרורו מצה׳׳ל לא הצליח ״למצוא
מקום קבע. כיון שהיה חסר מקצוע עסק ב מלאכות
שונו ת: פקידות לא מקצועית׳ מסחר

של אקרעי, אפילו בסבלות. נטיתו
לחשמלאות המריצה אותו לעבוד ב חנויות
לצרכי חשמל לנסות את כו חו.
אך חיש נתברר לו כי ידיעו תיו
אפסיות. הוא לא היה׳ למעשה׳ יו תר
מאשר שוליה חסר־השכלה מקצועית
כלשהי.
יום אחד נתקל במודעה בעתון.
כרבים אחרים, לא התייחס במלוא
הרצינות להבטחתה כי אפשר ללמוד
מקצועות כה רבים על־ידי הדואר.
לאחר היסוסים הבין משה כי בכל
זאת כדאי לו לנסות את מזלו. הוא
השקיע את מרבית חסכונותיו המע טים׳
התמסר ברצינות ללמודים. כע בור
ז מן קצר החליף את מקום עבו דתו
במקום טוב יו תר. כיום הינו
בעל חנות קטנה לצרכי חשמל׳ אותה
פתח בשותפות עם חברו. א ך שאיפתו
הראשונית עודנה עומדת: לקבל תו אר
מהנדס לאחר שיעבור את הבחינווכ
הבריטיות סיטי אנד גילד.

לכל אחד בעיות. לכל תלמיד הנרשם ב מכון בנרות משלו.
חבר פקידים מטפל בדרך כלל ברו ב הענינים השוטפים (י מין).
בשאלות המסובכות יותר מטפל המנהל אליעזר וייסבורט (למעלה).

מספר אישי והערות1.
למעלה מ־ 20 אלף תיקים׳ כ
בתיקים רשומה התקדמותו

ימיו על שרותי
ת תורתו, לפני
־מלומדים לפניו
י שחפץ ללמוד,

כל כך לא כל
־אנה לפרנסה
* אל ההר, כא

כית הספר הראשון כעולם שהחל להעזר כדואר
להפצת השכלה נוסד כאנגליה, כשנת .1868 משם עכר
הרעיון לארצות־הכרית ולארצות אחרות. כיום לומדים
מיליוני אנשים ככיתם, מכינים שעורים המגיעים כדואר,
שולחים אותם כדואר לתיקץ, מקכלים אותם כחזרה
גם כן כדואר. התלמיד יכול ללמוד ככל עת פנויה, ליטול
לעצמו חופשות כאוות גפשו, לסיים את הקורם כמחרה
או לאט, כי שוכ אינו קשור כמורה ואף לא כתלמידים
אחרים.

הבולם בין ״מכללות הדואר״ בארץ הוא
המכון הברים׳ להנדסה וטכנולוגיה, ירושלים.
רשימת תלמידיו ארוכה ומגוונת. בין השאר :
איש עכו המשתלם במקצוע תעשיית הגומי,
תלמידה תל־אביבית הלומדת אספרנטו ולטי־נית,
סבתא מאנגליה הלומדת עברית כדי
שתוכל לקרוא את מכתבי נכדה מישראל,
תלמיד ישיבה ממאה שערים המתעמק זה

שנתיים במקצוע קדיחת בארות נפט. חלק
ניכר מן התלמידים הם חיילים הלומדים בעז רת
ובהמרצת הצבא.
המשותף לכולם: חוסר יכולת להקדיש
זמן או כסף (לפעמים: שניהם) ללימוד
בשיטות המקובלות, בבתי־ספר או מכללות
אשר בהם חייבים להיות נוכחים בכל שי עור
ו שיעור.

בינתיים עליו לפרנס את עצמו, אפשרויות הלמוד מצומצמות. הוא מנצל כל רגע של פנאי, מטלטל
!ואיני יכול לעכל שום ארוחה בלי לתבל אותה בהנדסה עיונית.״ כאשר זונ ה התלמיד סוף סוך לתעודת
התעודות של המנון מוכרות על־ידי המוסדות החינוכיים הבינלאומיים.
ד בני ת ספר אחר.

סיה האישית של המכון מכילה
1נושא שם ומספר של תלמיד.
רות המורה ו ציי ד ס כלליים.

המורהשולחכחזרה. השעורים שהתלמידים מנינים בבתיהם
נמסרים מדורים המתקנים אותם, שולחים אותם חזרה לתלמידים
בצרוף הערות חדשובות לדוגמא — הכל באמצעות שרותי הדואר.

החזית נג ד מק׳׳•:

מלחמה
ציד המכשפות האדום״ שהתחיל בארצות הברית בשנים
האחרונות, עדיין לא מצא לו מהלכים בארץ. הכוח הממשי
של המפלגה הקומוניסטית, הוערך נכונה, איש לא חשב כי
י ש צורך להטריח עצמו לרדוף אותם.
ההתגרויות המעטות שאירעו אחרי משפט פראג והתבטאו
בהטלת חומרי נפץ על הצירות הצ׳כית, חבלה במכונית הציר סימנו בירושלים,
מק״י מועדון שריפת
הסובייטי,
התחלה למסע רציני יו תר. החוגים שעמדו מאחורי מעשים
אלה ומאחורי הצתת חנות ״הספר הסובייטי״ (ראה במדינה
פצצות) בירושלים הם, לדעת רוב האזרחים, גורמים בלתי
אחראיים שאינם יכולים להשפיע אלא בדרך הנלוזה של אלי מות
משתוללת.
לאחר עלילות מוסקבה, החלו גם גופים אחראיים יו תר
לחשוב כיצד לפעול נגד מק״י, המזדהה במעשים העוינים
את עניניהם החיוניים של המדינה ואזרחיה.
מזכירה הכללי של הסתדרות העובדים, ח״כ מרדכי נמיר,
הפתיע, בסוף השבוע שעבר, את חברי הועדה המרכזת של
הועד הפועל כשהביא לפניהם הצעה: להוציא את הקומו ניסטים
מ שו ת ת ההסתדרות.
י חברי מפ״ם נמנעו מהצבעה, בטענה שסדר היום לא היה
ידוע להם מראש לכן לא יכלו להתיעץ׳ ולקבוע את עמדתם.
הוטל על ועדה מצומצמת יו תר לדון בדבר מבחינה א ת
גונית, להביא את מסקנותיה בפני הועד הפועל. כמעט ב רו ר
כי הועדה תנקוט צעדים לגרו ש חברי מק״י מן ההסתדרות.
דבר, עתונה של ההסתדרות, יצא בדרישה לנקיטת אמצעים
מרחיקי לכת יותר, בקש מן הממשלה להכריז על מק״י כעל
מפלגה בלתי חוקית.
ברור שחוגים ממשלתיים שונים תמכו בדעה זו• אולם,
סבורים אחרים, שאינם נמנים על אוהדי השמאל הקיצוני,
הפיכת מק״י למחתרת עלולה להגביר את כוחה בפועל,
להפוך את חבריה למעין קדושים, אם כי מבינים גם הם,
מעשה כזה מחליש את אפ שרויות התעמולה הקומוניסטית,
בעל פה ובכתב, לגבי הציבור הרחב.
חברת כנסת אחת החלה, כבר לפני שנתיים, לפעול על
דעת עצמה כנגד השפעת התעמולה הקומוניסטית, לפחות
במסגרת עליה היתד, אחראית ב אופן י שיר. חברת הכנסת :

ח צי ־ מלחמה?

בעזרת מועצת הפועלות, ויצ״ו העולמית, הדגישה את מגמתו
החקלאית, הציונית.
את עבודת ההוראה נטשה מאז נבחרה לכנסת, סמכה
בכל השאלות הפדגוגיות על מנהלה ד״ר משה רודל סון. אך
כאשר ביקשוה תלמידי המוסד להרצות בפניהם על נושא

ד״ר משה רודלסון, עו״ד ארי אנל,ודיון, ח״ב עדה מיימון
״את מנהלת תעמולה אנטי־קוסוניססית?״
ד,מלוה האמריקני, לא סרבה, הסבירה לתלמידים את מהלך
הדיונים בכנסת, הוסיפה כי ד,מלוה היה סעד רצוי, רצוי
אפילו לגבי מפ״ם ממנו נהנתה גם היא בשפע.
מוזר היה לכן, אמרה, כיצד יכול היה חלקה הגדול של
מפלגה זו להתנגד למלווה בתוקף כה עז. על הקומוניסטים
לא התעכבה, פסקה ני המה בוגדים במולדת, מכורים למול דת
שניה.
כאן, לדבריה, קמה תמר ליפשיץ, הטיחה בפניה :״מה י
את מנהלת תעמולה אנטי־קומוניסטית?״
נערה אחרת, דליה ליטאית, שהיתר״ לדברי העדה, מועמדת
להוצאה מן המוסד בגלל התנהגות ״בלתי מוסרית״ ,צעקה
אף היא :״הנה פגעו בקומוניסטים, אני קומוניסטית !״
הרעש שקם בחדר המריץ את עדה מיימון לקרוא לשיחה
אישית את תמר ואת עוזי סהרוני, אך שניהם לא השיבו
לשאלותיה. הפליט רק עוזי :״אינני קומוניסט.״

.הייתי מגרשת גס אותו.״

מגורשת עיינות תמר ליפשיץ

עדה מי מון. הממסגרת: בית הספר החקלאי בעיינות שהיא
מנהלתו. כאילו במתכוון מצאו הדברים את הדם בבית המש פט
רק בראשית שבוע זה.

הסברה מדינית בעיינות
עדה מימון, אשדי בגיל העמידה וממושקפת׳ נכנסה בצע דים
איתנים לכתה הראשונה בבית הספר שלה, עלתה על
הקתדרה, פתחה בהרצאה מקיפה. לא היתה זו שיחה על
השפעתו של האקלים על היבול החקלאי, או תולדות הצמחיה
בישראל. הנושא היה הרבה יו תר רציני וחשוב, הועלה לבק שת
התלמידים עצמם. הנושא: המלוה האמריקני.
מה שקרה במשך אותה שעה ארוכה של הסבר מקיף
על דיוני הכנסת בבעיה ז ו עדיין אינו ברור. אך עובדה
אחת היתה ברורה לחלוטין: ארבעה נערים ו שלו ש נערות
הוצאו ימים ספורים לאחר מכן מן המוסד, נאשמו על ידי
הנהלתו בנטיות קומוניסטיות.
כשהופיעה עדה מיי מון בבית המשפט המחוזי בתל־אביב,
נאלצה לגולל בפני השופט פנחס אבישר את כל הפרשה,
לענות בזו אחר ז ו לשאלותיהם של הקטגור ד״ר מרדכי
שטיין וסניגורה ארי אנ קוריון.
התובעת, תמר ליפשיץ, תלמידת המוסד, דרשה פיצויים
בסר 1000ל״י על אשר גורשה ממנו ללא הצדקה, לדעתה,
בטלה בשל כך מלמודיה ז מן רב.
עדה מיי מון היתר, בוטחת ותקיפה. מטרה, לפי סדר כרו נולוגי׳
את תולדות בית הספר אותו יסדה לפני 23 שנים

• ד״ר רודל סון ציין את מעלותיה של תמר לשבח,
הזכיר כי לא בה האשם, אלא באלה שהשפיעו עליה .״אלמלא
פעלה הקבוצה במחתרת, היתד, ניתנת לתמר הזדמנות לומר
את דבריה בגלוי,״ אמר.
ברור שלא אלף הלירות הן שעמדו לדיון ; פתרון בעיה

ההמשך היו? מו בן מאליו לגבי המנהלת הבלתי מרוצה :
״כאשר אני רואה שרפה, אני רצה לכבותה.״
ב־ 16<2.51 החליטה הנהלת המוסד לשלח לבתיהם את
השבעה, על אף התנגדותו העקרונית של ד״ר רודל סון, שביכר
עונש פחות חמור, הזדמנות לשנות את דעותיהם. כאשר
נקראו הנערים לקבל את ההודעה, נוכחו כי תמר לא הופיעה,
הודיעה כי היא חולה. מיימון לא האמינה לה, ראתה אותה
למחרת באסיפת תלמידי המוסד, לא שינתה את דעתה, צרפה
אותה אל המגורשים.
עדותה של מיי מון היתר, החשובה ביו תר מכל העדויות
שנשמעו עד כה. ד״ר שטיין, מוציאו של העתון הדמוקרטי
הטרוצקיסטי, נאלץ לפגוש באשה שראתה בו תמיד אויב
ושונא. הוא החל לשאלה במתינות, בהתאפקות, אך כאשר
מזכירה כי דרכם של הקומוניסטים היא ״צבועה, מלאת חנו פה
וזזתיקה מסוכנת,״ שאל :״במה הם מזיקים אם הם שות־קיג
ז״ מי מון ענתה מיד :״זו הצרה, הם שוחקים כאשר
הם צריכים לדבר, מדברים כאשר צריך לשתוק.״ התערב
השופט אבישר :״את אינך צריכה ללמד את ד״ר שטיין
כיצד הם נוהגים.״
שטיין :
מיימון :
קפץ וילנר
שטיין :
מיימון :

זו הוא עקרוני, מעמיד את השאלה :
במוסדות החינוך השפעה קומוניסטית.

באיזה מידה להרשות

הממשלה והצבא נגד ..קול העם״
ההאשמות שהושמעו על ידי ממשלת ברית המועצות
נגד רופאים יהודיים, הוצדקו לחלוטין על ידי עתון הקומו ניסטים
קול הסם. שר הפנים ישראל רוקח, מיהר להודיע, כי
אם יקרה דבר כזה שנית יפעיל את סמכותו הרשמית, יסגור
את העתון. שלטונות הצבא, דרך שרות התרבות הצבאי,
אסרו הכנסת העתון למחנות צ. ה .ל.
רחבה
מק״י לשוות הקיי

אלה הן רק חוליות זעירו ת בשר שרת מעשים
יותר שבודאי עוד תבוא. הפסקת קיומה החוקי של
יצריך צעדים חוקיים מתאימים, אם תרצה הממשלה
לצעדה אופי הפגנתי. היא תוכל גם להשתמש בחוקים
מים לשעת חרום ולעשות את הצעד מיד•
הקושי הוא בשמירה על קנה־מדה והגיון. בעת הפעלת
צעוים באלה, נשקפת סכנה פן יחזור בארץ ציד מכשפות

״האם הועלתה הבעיה בכנסת?״
״פעם אחת, כאשר דברתי על נושא פוליטי,
והזכיר לי כי אני מגרשת ילדים קומוניסטים.״
״מה ענית לו?״
״כי אם היה בעיינות הייתי מגרשת גם אותו.״

הדו־קרב בין עורך הדין והעדה הגיע לשיא כשהזכיר
שטיין את פגישתם האחרונה בה הופיע כנציג התובעת,
ביקש להחזירה למוסד• מיימון ענתה כי לא ידעה על כך,
הזכירה כי אמרה לו גם שהוא בזוי ופסול בעיניה.
שטיין :״ההזמנת אותי לבוא?״
מיימון :״גם לא אזמינך לעולם !״
שטיין: האם ביקרתי אצלך אי פעם י י
מיימון :״אני מקוד. שגם לא תבקר !״
הח״כית הנמרצת ירדה מעל דו כן העדים, סיימה בכך את
פרשת העדויות, לבד מאחת. השאלה, שתפתר ב־ 15 למרץ,
תפתור גם את תוצאות עדויותיהם של קודמיה :
• .תמר טענה כי איננה קומוניסטית, רגזה על דבריה
החד צדדיים של מיי מון, התידדה עם קבוצת נערים ונערות
מבלי להסכים לדעותיהם.
• אביה, זאב ליפ שיץ, איש מפ״ם, התריע על אי הצדק
שבגירו ש בתו, ציין כי היתד. אחת מד,מצטיינות בלימודיה,
לא היתד. מעולם קומוניסטית, התחנכה מילדותה בתנועת
השומר הצעיר. הגרוש, לדעתו׳ בוצע בלי הזהרה מוקדמת,
ללא הודעה על כך להורים.

חנות ״הספר הסוגייטי״ ,ירושלים
רק יצירות מדעיות בנוסח קדמים
ריקאי :
תואשם

ארצות״הברית, בהן מאשימים בסיטונות אנשים מת בקומוניזם.
הגדיר את המתרחש שם סוציאליסט אמ ״באמריקה
אין לצאת את הבית ברגל שמאל, פן
בקומוניזם.״

במד־
(המשך נזעמוד ) 7

זות את חפציהן, נוהרות לארץ,״ אמרו.
מער דרושות1 :שי
לפני שנים מספר׳ כאשר מספר הנשים וה גברים
בארץ היה מ אוזן׳ היה האזרח הצעיר
חסר דאגות. הוא היה מבלה את ערביו
בחברות גדולות של נערים ונערות׳ היה
מסוגל׳ אם רק רצה בכך׳ לפגוש מספר רר
של נציגות המין היפה המשוועות לחברתו.
המצב השתנה לחלוטין לאחר קום המדי נה.
היחס המספרי בין שני המינים נטה
לטובת הגבר, או, למעשה, לטובת האשה.
היא היתד, במיעוט. התהליך היה אטי׳ אך
הצעיד בבטחון לקראת משבר חברתי אשר
רבים רואים אותו כחמור: ישראל הפכה ל מדינה
של גברים.
בחוצות הערים הורגשה תנועה גדולה
של צעירים שצעדו אנה ואנה׳ בילו׳ בלית
ברירה; את הערבים שלא בחברת המין ה שני.
בכפר נשארו רק זוגו ת נשואים, ה רווקים
יצאו לחפש את בחירות לבם במקום
אחר׳ לעתים קרובות ללא הצלחה.
המצב היה גרוע פי כמה בהתישבות ה חדשה.
כאשר עלתה קבוצת נוער על הקר קע׳
התברר כי מספר הנערות הוא קטן ל פחות
בחמישים אחוז מזה של הבחורים. ה חוגים
המקורבים להתישבות טענו כי הסי בה
היתר, נעוצה בחוסר התנדבות חלוצית
אצל הנערות. אך למעשה היתר, זו תוצאה
בחורות
של אי־השויון המספרי. ישירה רבות הרגישו ב שינוי, ביכרו להישאר בעיר,
שם רבו המחזרים׳ ביניהם בעלי חשבונות
נפוחים בבנקים.
לגיל הצעיר, עד 18— 17 לא היו כל בע יות.
הוא רקד במועדוני נוער, נשפיות בית-
ספר׳ הסתפק בכך. אך כאשר עבר צעיר
את גיל העשרים, נכח לדעת כי מרבית חב רותיו
נטשו את הבילויים הקלים׳ נחטפו
כסחורה נדירה על ידי גברים מבוגרים הר בה
יותר׳ בעלי י תרונות כמו: דירה מרווחת׳
מכונית.
צעירים רבים מצאו את עצמם לפתע כ פרטים
בודדים בחברה גדולה שהתלבטה
בחפושים אחרי המין היפה. אחדים מהם הח ליטו
שאין זה כדאי, להתלבט, כל אחד
לחוד, החליטו לעשות זאת בצוותא.
לפני שנה שמע הציבור לראשונה על
הנוער המתלבט: צעירים שדר שו מאת ה ממשלה
פתיחת בתי בושת חוקיים, הזכירו
את ההפקרות העלולה להשתלם, לדעתם, על
הרחוב באם הדבר לא ייעשה בהקדם. כרוזי־הם
עוררו חיוך מה.
האשה על הסוס. השבוע טענו צעירים
מתלבטים אחדים, שקראו לעצמם בשם ה־

התנועה החדשה, שהחלה לא מכבר את
פעולותיה, חסרה עדיין את מספר החברים ה רב
שהיא רוצה לאגד בתוכה. הסיבה לכך
נעוצה׳ לדעתה, ברג ש הגאוה של הגבר, ש אינו
מוכן להודות שהוא מחפש שמלה.
כאשר נשאל אחד מהם על הרכב התנועה
אמר כי י שנו ביניהם גם אדם נ שוי אחד.
הסבר :״אשתו מבלה עם בחורים אחרים,
היא רוכבת על הסום, בטוחה שבעלה לא יעז
להתגרש ממנה. גם הוא לוחם לשתי זכויו ת.״
מדע סוף למחלה הודית
גאתתם הלאומית של דייקנים מקצועיים,
חובבים, ומי שבדרך כלל מכונים יקים, תוכל
לגבור בקרוב. הפגיעה בחוש הדייקנות, שנג רמה
להם על ידי הקשבתם לצפירות שציינו
את השעה המדויקת ב שידורי קול ישראל,
ואשר פגרו אחרי או הקדימו את שעוני יתר
תחנות השידור בעולם, תסולק. התרופה :
שעון אלקטרוני, ההולך ומושלם במעבדה
הפיסיקלית של המועצה המדעית׳ ואשר יב טיח
דייקנות מספקת, אפילו למדקדקים ב יותר.
אי הדיוק המשוער, לא יעלה על החלק
העשירי של מי ליון של שניה.
במרתף של בית משרדים ממשלתיים, בנין
ג׳נראלי, בירושלים, המצטיין בהעדר סימני
ההיכר הרגילים של משרדים ממשלתיים, כגון
פקידות, כתכניות ופקידים מתרוצצים, הו לך
ומורכב השעון. זהו ארגז ברזל, שני מטר
בגובהו, חלק וצנוע בחזיתו, אך סבך של
חוטים בחלקו האחורי. לוחות שני השעונים
הדומים לכל ש עון רגיל, הנראים בצד הקדמי
של הארגז, אינם עשויים לגלות, כי הם הם
שתפקידם לסלק שריד אחרון של המחלה
היהודית הנושנה: אי הדייקנות.
השעון האלקטרוגי. גביש מפתח תנו דות,
כשזרם חשמלי מוזרם בו. מצאו אנשי
מדע, שאם אותו גביש הוא בעל צורה ומשקל
ידוע, תווצרנה תנודות, שמספרן יעמוד ביחס
מסוים לצורה ולמשקל.
אפשר על כן ליצור גביש, שתנודותיו, בע בור
בו זרם חשמל בעל נתונים מסוימים,
תהיינה׳ למשל, בדיוק 100 אלף לשניה. עם
זאת נמצאה יחידת הזמן הנכונה. את היחידה
— 100 אלף לשניה — אפשר להפוך ליחידות
גדולות יותר: למשל — חמישים לשניה.
התוצאה: זרם חליפין, בעל חמישים תנודוח
לשניה בדיוק (שלא כזרם החליפין הרגיל
בשמוש, שתנודותיו לשניה אינן מדויקות
ביותר, ולכן אינן מסוגלות להניע ש עון חש מלי
בדייקנות מכסימלית) .זרם חשמלי זה,
באם יניע ש עון חשמלי, המותאם לזרם חלי פין
בעל תדירות כזאת 50 יבטיח דייקנות.

חכרי התנועה להגנת זכויות ה״כר כישראל, כישיבה
אלפי׳

בחורות היו נוהרות לארץ

מצלצל של התנועה להגנת זכויו ת הגבר ב ישראל,
מענות קצת שונות. הם הסתייגו מה פ
תרון הקיצוני, שלחו את הצעותיהם ל פתרון
לעתונות, לחברי הכנסת, לממשלה.
כתבו חברי התנועה: היחס המספרי בין
המינים בגילים 20— 40 הוא 250 גברים ל כל
100 נשים׳ יחס שהוא נדיר בארצות
אחרות. תופעה זו גרמה למקרי אונם ב ממדים
ניכרים, לפשעים, לירידת המוסר.
הפתרון: עידוד עליה המונית של נשים
על ידי פרסום בארצות חוץ, הבהרה גלויה
של המצב בארץ .״אלפי בחורות, בארצות
בהן מספרן רב מזה של הגברים, היו אור־

״העולם הזרד 795

שוכטעות? צבי תבור, מרכז המעבדה
הישראלית לפיסיקה, השוכנת באותו מרתף׳
והאחראי להרכבת השעון, לא דמה ל ת אורו
הרגיל של איש המדע הזקן. הוא, צעיר,
ושחרחר׳ ונוגד לחלוטין את הדמות המקו בלת,
מרכיבת המשקפיים, המלטפת מכשי רים,
והזרה לסובב אותה. תבור הוא יליד
אנגליה׳ בוגר אוניברסיטת לונדון, שעמד
לפני שלש שנים לעלות לישראל כאזרח
פשוט 10 .ימים לפני הפלגתו כחלוץ, השיגה
אותו הזמנה רשמית למועצה המדעית שליד
משרד ראש הממשלה.

הדאגה, שכבר כיום מתחילה לכרסם את

לבו: כשיושלם השעון במאי שנה זו, יצטרך
לכוונו יום יום לפי סימני־זמן של ארצות
זרות, היות ו אין בישראל מצפה כוכבים.
אם ישכח לעשות זאת יום אחד, או לא ייקלט
השידור, יוכל האיש ברחוב שוב להתלונן :
לעזאזל, קול ישראל שוב טועה במאית ה שניה

.הווי
גול כרטיסי 33x1*0
אמרתו המפורסמת של איש הפרסומת ובעל
הקרקס האמריקאי ברנום :״בכל דקה נולד
טמבל״ באה להעיד עד כמה נוחים בני אדם,
אפילו בעלי השכל שבד,ם,לנפול קרבן למעשי
הונאה טפשיים ביותר.
השבוע רצה אזרח תל־אביבי להוכיח ש
הצעיר
ומארחתו בשעת מעשה.
דהאן לא השלים עם ההפרעה בעסקיו,
ניתר לעבר זיגל, הנחית מהלומת־ראש אדירה
על מצחו של הקצין. הוא לא נרתע גם מפני
סמל ו שו טר שאצו למקום, כיבד אותם במנות
של מהלומות־אגרוף שכיסו את פניהם דם.
הצילה את המצב מכונית ניידת של המש טרה
שפלטה מתוכה חמשה אנשי חוק נו ספים.
הקרב הפך לדרמתי. דהאן ניצל את
כל ידיעותיו בשטח שהיה בקיא בו, נגח
בראשו, הלם באגרופיו, נשך. הקהל שהתאסף,
ברובו מקרב -ידידיו של דהאן, נקט עמדה
נייטרלית, תמך, מבחינה מוסרית, ב טלן.
אך השוטרים היו עדיפים. השבוע נידון
דהאן ל־ 10 חדשי מאסר על ידי השופט ידיד
הלוי, שחשש כי הישיבה בכלא לא תצליח
להשפיע לטובה על העבריין בעל העבר ה
כונה
השעון האלקטרוני צבי תבור
811

ללא כל איחזר

הפתגם אינו נוגע לו. כאשר עמד באותו
בוקר לעזוב את דירתו כדי ללכת לעבודה
מצא׳ .ליד דלת הדירה׳ מעטפה לבנה. כאשר
פתחה נפלו ממנה ( :א) מכתב על ניר זו ל
ומלוכלך (ב) שני כרטיסים זוגיים יקרים
להצגת האופרה חובנשצ׳ינה. במכתב שהיה
כתוב באותיות גסות וילדותיות נאמר :״זו
לאות תודה לך ולצרפתיה.״ על החתום :
אלמוני.
לאותו אזרח היתד. אמנם קרובה׳ תיירת
מצרפת, שבאה לבקרו׳ כמו כן הנו חובב
מוסיקה מושבע. לפתע זכר כי בג ליון האח רון
של העולם הזה 793 קרא על מעשה
תרמית מקובל: השארת כרטיסים, בכל מיני
צורות, בבית הקרבן. לאחר ש״הטמבל״ מקבל
•1מבלה ערב נפלא, חוזר לדי את
הכרטיסים,
רתו, הוא מגלה שאותם האלמונים, שדאגו
לו בבילוי בקולנוע, דאגו גם שלא ישאר
חפץ בעל ערך כלשהו בדירה שנפרצה.
מאחר שאותו אזרח הנו מכר טוב של
ראש המחלקה הפלילית במטה הארצי של
המשטרה, סגן מפקח מחוזי אפרים הופשסטר׳
ניגש אליו, הביע לו את חששותיו. בתחילה
נטה הופשטטר להתייחס ל ע דן בבטול. אולם
בעל הכרטיסים לא שקט׳ ניסה לשכנע את
הופשטטר בכל האמצעים, בין השאר על ידי
שהראה לו את המאמר ב שבו עון. לבסוף
נאות הופשטטר, שלח שני בלשים לדירתו
של האיש כדי לשים מארב למתפרצים.
בעל הדירה הלך לאופרה, נהנה מההצגה.
בחוזרו מצא שני בלשים משועממים שרועים
בכורסאות. לא קרה דבר. לצערו לא ניתנה
לו האפשרות להודות אישית לאלמוני הנדיב
בעד הערב הנפלא. עכשיו הוא מחרה לכרטי סים
להצגת ז׳אן ד׳ארק.
פשעים דסרסור. תמיכה מוסדית
סרסור לדבר עבירה חייב להיות ערום
ובעל חוש מסחרי. לחיים (״המלך״) דהאן,
בן ה־ , 19 היה רק גוף אתלטי ו שרי רי ברזל.
לפני שבועיים הפגיש את אחת מנערותיו עם
לקוח ששלשל את המחיר המקובל. דהאן
הוביל את השניים לחדר בבית נטוש בפרברי
יפו, המתין בקרבת מקום לשלל נוסף.
למזלו הרע של הסרסור, עברה שם אותה
שעה חולית־משמר של המשטרה• בדאות
מפקדה, הקצין ברו ך זיגל, את האור העמום
הבוקע מן החלון, נכנס פנימה, תפש את

פלילי העשיר .״לפחות נדע שתוך תקופה זו
לא יגרום צרות,״ אמר בססק־דינו.

דרכי אדם

העוסות נעצרו לחקירה
הקיבה רשרשה בבטנם של שלשת הנע רים.
הם היו רעבים. חלונות הראווה של
מסעדות יפו היו מלאים נתחי ב שר ועופות
שחוטים שהחלו להמכר ללא פיקוח. אך
להם לא היה כסף לקניית ארוחה הגונה.
ליעקב, אליהו וליאון, שלא עברו ע רי ץ
את גיל ה־ , 16 לא היתד. כל סיבה להיות
עליזים. חייהם היו קשים ומרים: הוריהם
שכנו במעברות, בבית הספר לא ביקרו, כי
לא נתקבלו עקב גילם המבוגר מדי. הם
הופנו ל שעורי ערב, אבל לזאת לא היו מוכ נים
; הלילה היה ז מן יקר מדי, מיועד לבי קורים
בקולנוע, חיזור אחרי נערות.
כאשר עברו, באחד הערבים השבוע, ליד
ביתה הקטן של ויקטוריה שיטרית, ברחוב
שלוש. תל־אביב, לא ראו מאומה בחשכה
שהשתררה. אך הם שמעו קולות. היו אלה
קרקוריהם של עופות שגרמו ללקוק שפתיים
כללי, לנצנוץ ר עיון גאוני שהמחשתו היתד.
קלה: שני תרנגולי הודו, שני כרוזי ם ותרנ גולת
אחת הוו שלל מתקבל על הדעת לגבי
קיבותיהם הריקות.
יעקב מהר, הוביל את חבריו אל חדר צר
ועזוב שבקצה העיר, השיג תוך רגעים ספו רים
פרימוס וסיר גדול, מלאהו מים, זרק
לתוכו את שני תרנגולי ההודו, בעוד שה עופות
הנותרים מצפים לתורם בפינת החדר.
הצפיה לתבשיל היתד. חסרת סבלנות. הלחם
היה מוכן על השולחן, בחלל נדפו ריחות
מגרים. לבסוף הגיע הרגע המאושר. שני
נתחים גדולים, טבולים ב שמן, הונחו ב גאות
טבחים על השולחן, הפיות היבשים
נפתחו לרווחה•
דפיקות חזקות בדלת הקפיצו את השלו שה
מן הסעודה. אך היה מאוחר מדי. נציגי
החוק, שנעזרו בכלבי גי שו ש, בעלי חוש ריח
עדין (ו תי אבון בריא) ,מצאו את המקום ל אחר
שויקטוריה הכירה את קרקור ברוזי ה.
בניגוד לנוהג המקובל לגבי נידון למתת,
לא הניחו השוטרים לזללנים הצעירים לסיים
את ארוחת המלכים שלהם, האחרונה לז מן
ארוך.
ביו מן המשטרה נכתב אותו יום :״העו פות
נעצרו לחקירה׳.

ס איגרזף במעט כמו בתצוגת אופנה
תחרות האיגרוף שנועדה לבחון את כוחם
של מתאגרפי ד נ בי לפני פגישתם הגדולה
עם ספורטאי ביתר בחודש הבא׳ מילאה עד
אפס מקום את אולם מכבי החיפאי הצר.
הפעם׳ שלא כתמיד׳ הקדימו לרכו ש את היכולת אנשי
הכרטיסים היקרים דוקא
בגיל המבוגר שהופיעו עם נשותיהם לבושות
הדר שהיה הולם כל תצגגת אופנה. לנוער׳
חסיד ספורט הזירה׳ נו תרו כמה מאות
מקומות אחוריים בלבד׳ דבר שאילץ את ה משטרה
לעצור בעד גלים של צעירים שלא
זכו לכרטיס׳ נשארו לאכזבתם בחוץ תחת
גשם שוטף.
המכבים מתל־אביב, חיפה ונתניה החליפו
מהלומות עזו ת לפי סדר המשקלות׳ שאפו
להוכיח למרכיבי הנבחרת כי הם ראויים
לייצג את ארגונם בחודש הבא.
פ שניתכו ללמוד אותן׳׳׳
אדירות

שלושת הסיבובים׳ ספג את המכות
על פניו באומץ בלתי רגיל .״כדי
להכות צריך לדעת תחילה לספוג
אמר לאתר הקרב, שלתה בשאגות
של הקהל החיפאי.
היתד. ז ו הוכחה נוספת לפופולאריות של
ספורט מוזנח בישראל. הקהל הרב שמלא את
האולם הוכיח כמה צמא הצבור גם להופעות
ספורטאיות שעד היום נחשבו לפחות מו ש כות
מן הכדורגל׳ דרך משל. לאומנות ה אצילה
של הגנה עצמית, כפי שכונה ה־בוקס
בראשיתו, בתחילת המאה ה־ 19׳ נשקף.
עתיד רציני (וסוער למדי) בישראל, באם
הופעת חיפה מצביעה על נטייה מסוימת
בצבור חובב הספורט.
היחידים׳ שלא הניעו עפעף משך כל הערב׳
היו נציגיה התל־אביביים של ביתר שבאו
למדוד את כוח יריביהם העתידים. לבד מה שתיקה
המובנת׳ היתד. להם סיבה אחרת
להיות מכועסים. הסיבה: אנשי מכבי תל־אביב
סירבו להסיעם במכוניותיהם ואנשי

בדיוק בשעה הנכונה, בתקופת הגסיסה של
הכדורגל הארצישראלי. הכוכבים בעלי ה
אסכולה הארופית כמו מייטגר׳ ורמש, ה חלו
לדעוך לאט, ולא נראו סכויים רבים
שהצבתם יהיו מסוגלים להחליפם בהצלחה,
ביחוד בתנאים הרעים שהועמדו לרשותם.
לאחר אחד המשחקים נגד הקבוצה הברי טית
וואנדררס, בשנת , 1944 אמר מנהלה׳
מייג׳ור קנדי, לעתונאים :״צעירים אלה
לעולם לא ילמדו לשחק כדורגל על מגרש
כמו האיצסד התל אביבי.״
הוא צדק מבחינה הלכתית: שום שחקן
אנגלי לא היד, מעלך. על דעתו לבזבז את
מרצו במדבר בעל שני השערים. אך הוא
שכח פרם אחד: לצבתם לא היתה ברירה ;
אלה היו התנאים והם הסתגלו אליהם׳ למדו
לשחק כדורגל.
הצעיר כשורה הראשונה. בעיס תו
הראשונה של שייע בכדור נבעטה ב אותו
יום קיץ חם כאשר עברה משפחתו
משכונת מחלול הצפופה שעל שפת הים

נית מזו של מרבית חבריו. הוא הקרים
את ש רי ריו בר צון לכל מאמץ שנדרש מ מנו׳
והגיע לבסוף ליום הנכסף: הכללתו
בקבוצת הנוער של מכבי תל־אביב.
משך תקופה ארוכה שייע לא התבלט ב קבוצה.
צורת משחקו היתה מוזרה׳ לעתים
גם מגוחכת. חבריו לעגו לו, טענו שלעולם
לא יהיה שחקן של ממש. אך שני אנשים
חשבו אז אחרת: אגון פולאק •׳ מאמנה של
הקבוצה הראשונה ; יהושע גלזר עצמו.
פולאק׳ שהתכונן כבר אז להחליף כמה
משחקניו הותיקים׳ אך הנחשלים׳ בכוחות
רעננים כאלי פוקס׳ יוסלה מרימוביץ, ציפה
להתבגרותו של הנער הבלונדי פרוע ה בלורית
שהחל מושך את עיניו המקצועיות.
כאשר הגיע היום הגדול ושייע לבש את
מדי הקבוצה הראשונה, המבוגרת׳ הוברר 1
כי למשחק, נגד ביתר תל אביב החזקה׳ ,
הוצב כרץ שמאלי, לא כחלוץ. הסיבה: שו רת
ההתקפה היתד, מלאה׳ מלוכדת, לא
הסכימה שחלוץ לא מנוסה י צור ף אליה.
מכבי נוצח באותו יום.
שייע לא השלים עם העובדה שיהיה עליו
למלא בעתיד תפ קיד הגנה. הוא האמין כי
כ שרונו האחד הוא: הבקעת שערים. גם
פולאק, שהעריץ תמיד את המהירות, סבר
כמוהו, מצא שעה כשרה לשנות לחלוטין
את ההרכב הישן׳ לצרף את הצעיר הנמרץ
לשורה הראשונה.
באה שעתו של שייע להוכיח את יעילו תו:
בכל שבת פלס את דרכו קרוב יותר
אל שער היריב׳ ניצל כל הזדמנות שניתנה
לו להבקיעו. למרות זאת היתר, הביקורת
עליו לא תמיד חיובית. הכדורגל הישראלי
חונך על ברכי אסכולת מרכז־אירופה, בע לת
הטכניקה והברק החיצוני, מסירות כדור
מרגל לרגל׳ משחק קיבוצי מחושב. מש חקו
של שייע היה שונה, אך תכליתי יו תר,
מבחינת עצם מטרתו האמיתית של המשחק:
הבקעת שערים.
הקהל נחלק בדעותיו. הוא אמנם אהב
לראות את הכדורים שפרפרו בשער׳ אך
הגיב בשלילה על ערעור ההתקפה המלוכדת
ושובת העין.

כמויות גדולות שר מים *מגיס.

שייע מכקיע את השער כמשחק תודכיה-ישראד כתל־אכיכ על שלמה אדיר׳ שופט הזירה׳ שניהל כמעט
את כל הקרבות׳ זכה ליחס מיוחד מצד ה מתאגרפים
הנמרצים שסטו מן המקובל׳ לא
רטנו על החלטותיו המדוייקות. אדיר׳ בעל
גוף ונ סיון ספורטאי רב׳ נהג בעדינות כאשר
מהר להפריד בין המתאגרפים החבוקים׳
זכה לתואר חיבה: הוא האמא של הזירה.
׳הספורט האציל. נציגי חיפה ניצחו ב סיכום
הנקודות׳ ע שו זאת ביחוד הודות
וייס*

למתאגרפם הקל יהודה עובד׳ ויצחק
פיש איש המשקל הבינוני׳ משה סימן טוב
החצי־כבד. וייספיש׳ שיצטרך להתמודד עם
מתאגרף ביתר מס , 1 .אשר בירנבלום׳ אינו
שש לקראת הקרב. על אף נסיונו העשיר
אינו נמצא בכו שרו הטוב ביו תר׳ ייאלץ
להפעיל היטב את ש ריריו כדי לעמוד בפני
מלך הכפפות הירושלמי.
לתל־אביבים היתה הצלחה ניכרת במשקלות
הקלים׳ אך שאול גזרו ב׳ נציגם הותיק ב משקל
כבד׳ זכה בקושי רב להכניע בנקו דות
את הצעיר החיפאי בן התשע־עשרה׳
משה אדלר. אדלר החזיק מעמד איתן כל

חודו

שער,

עניו

קטן

פרנסה

ביתר נאלצו ל שכור מכונית מיוחדת, להגיע
בה לחיפה.
כדורגל השד הבניונד
(ראה שער)
״הייתי רוצה שתהיה זו בת׳״ לחשה בתיה
גלזר לבעלה אריה כאשר הובאה לבית
החולים הדסה בתל אביב. היתר. זו משאלה
טבעית של אם שהביאה לאור העולם, שנ תיים
קודם לכן, בן בכור׳ ברו ך.
המשאלה לא נתמלאה. הנולד היה גם
הפעם בן.
עשרים וחמש שנים לאחר אותו יום קיץ
הודו עשרות אלפי חובבי כדורגל בארץ בתשואות
סוערות לשחקן מס׳ 1של ישראל׳
יהושע גלזר, הוכיחו בכך כי הטבע לא
טעה, הפעם לפחות, בבחירתו׳ העשיר את
הארץ ענית־הספורס באלוף מלידה.
שייע׳ לפי כנויו׳ כבש אח לב הקהל
ממש באותה מהירות בה נהג להתפרץ אל

שער היריב. הוא הופיע על מגרש הכדורגל
התל אביבי, אל הבית היותר נוח במקצת
שבצפוגה של העיר. על רחבת האספלט,
מתחת לפסל המיותם של הגמל העמופף,
שיחק עם ילדי השכנים מבוקר עד חשכה׳
פרט לשעות הספורות בהן בילה בבית ה־ספר
הדתי לבנים.
ריצתו הטבעית המהירה היתד. לו כבר
אז לעזר רב, ואף כי היה אותה תקופה
רזה למדי, החלים כי הספורט לו יתמסר
יהיה כדורגל. ההשתתפות הפעילה באמוניו
של מכבי תל אביב׳ שהתבטאה באיסוף ה כדורים
מאחרי השער, הפיחה בו?אוד,
לא מעטה, לבד מהנסיון שרכש בבעיטה
בכדור ממשי ובהסתכלות במשחקם של אח רים.
כאשר,
עקב מצבה החמרי הדחוק של
משפחתו׳ שמנתה שבע נפשות, נאלץ לנ טוש
את בית־הספד׳ החל הכדורגל תופש
מקום נכבד יו תר בחייו. את כל ז מגו הפנוי
בילה על מגרש הסמוך לביתו, ששקק עש רות
ילדים ונוער משוגע לכדורגל.
התענינותו של שייע במשחק היתה רצי־

גם בעיני חבריו לקבוצה הפך שייע לבעיה
מסובכת: הוא הפריע למרבית להטוטי ה חלוצים,
גרם בהתפרצויות היחיד שלו ל תרעומת
חבריו, הוחזר לבסוף לתפקידו ה־ י
ר א שון: מגן.
עם פרוץ הקרבות צורף ליחידה חימוש,
נפרד׳ כיתר חבריו׳ לתקופה ממושכת מן
הכדור העגו׳ .,באביב 1949 הצליח להס תנן,
כשחקן חליפין, לנבחרת הישראלית
שטסה לארצות הברית לתחר עם הקבוצות
החלשות שם׳ לצבור דולרים למען המגבית
היהודית. את המטרד, השניה השיגו ה כדורגלנים
יו תר בנקל מאשר הצלחות על
המגרש. השחקנים, שלא נגעו בכדור ז מן
רב, חזרו לארץ לאחר סיור בלתי מוצלח *•׳
מצאו את הכדורגל הישראלי אפוף תרדמה 1
עמוקה. כדי לחסלה היה צורך בכמויות
גדולות של מים צוננים.
שייע התיז כמות גדולה של מים אלה.
ב מרץ רב השליך עצמו לתוך קלחת אמו נים
ותחרויות. גו פו׳ שהתפתח בינתיים
להפליא, מהירותו וכוח הסבל שלו׳ י צרו
יחדיו מכונה שלא ידעה מעצור. אך צורת
משחקו עדיין לא נראתה טובה בעיני האח ראים
שהרכיבו את נבחרת ישראל שיצאה
* בקשר לידיעה אחרת על אגון פולאד
ראה אגרת העורך לקורא.
** בו נגפו בשלושת המשחקים.

העזיזס הזה״ 795

במסדרונות או״ם עצר הנציג התורכי את
אחד מגציגי ישראל, ביקש ממנו להתערב ב פרשה,
לספק על ידי פתרונה החיובי את
התלהבות נתיניו.
לנציג, הבור בעניני כדורגל, לא נותרה
ברירה אלא להרים את השפופרת, להזעיק
את משרד החוץ בקריה ברו מו של יום
עמוס בעיות מדיניות חשובות. אך ההצעה
התורכית׳ שכללה משכורת שמנה, דיור
נוח * ,נתקלה שוב בסירוב מוחלט. דעתו
הפרטית של שייע לא היתד, הקובעת. הוא
היה מטבעו נוח להשפעה, לא ערער על
הלאו המוחלט של קבוצתו.
בינתיים המשיך שייע למלא תפקיד ראשי
בייצוג הכדורגל השיראלי. חיבתו אל שער
היריב נתגלתה שזב במשחקים המרתקים
נגד דאנדי הסקוטית, א .י. ק .ונזאלמא ר,״
שבדיות, נבחרות אנקרה ואתונה. הוא לא
החמיץ כמעט שום תחרות מקומית׳ עזר
בכך לקבוצתו המצויינת לזכות משך ארבע
שנים רצופו ת בתוארי הליגה והגביע ה ישראלי.

;^שייע.
כן ששה חדשים (מימין) כן שתים עשרה (משמאל)
במקום תסביך קטן — .כדורגל גדול

ליוגוסלביה לתחרות הראשונה על הגביע
העולמי. הוא ישב על היציע כממלא מקום׳
היה אחד מארבעים אלף הצופים שראו
משחק חד־צדדי׳ בו ספגו הישראלים ששה
שערים ללא מענה. היוגוסלבים לעגו לאחד
עשר הצללים שהתרוצצו על המגרש׳ ללא
סדר ותכלית. הם לא העלו אף לרגע קט
על דעתם את האפשרות, כי חדשים ספורים
לאחר מכן יחול שינוי בולט במאזן התו צאות
בין שתי הקבוצות, וכי כעבור שנה
בלבד תעמיד קבוצה ישראלית את כל הקבו צות
היוגוסלביות המהוללות במבחן קשה,
תכה אותן על מגר שן הן. הם גם לא תיארו
כי לאותו ממלא־מקום מיואש שי שב ביניהם
היה מיועד חלק ניכר ב שנויי העלול להת רחש.
״שייע
1שייע :״ היגוסלבים שהגיעו
במטוס לשדה התעופה בלוד — למשחק
הגומלין על הגביע העולמי — הפכו את תל
אביב על פיה. הכל נהרו לעבר האיצטד
שבצפונה. הקבוצה הבלקנית, שנחשבה כ אחת
הטובות בעולם, משכה קהל רבבות.
שייע לא ידע, עד הרגע האחרון, אם יוצב
בין האחד עשרה של ישראל. בתכניה ש נמכרה
לקהל לא נזכר שמו. כחלוץ מרכזי
נקבע אחיו חיים. הוא היה מיואש, כאילו
ידע שיחמיץ משהו גדול אם ייעדר מהמגרש.
אך המזל האיר לו פנים. הוא החליף שחקן
אחר, התיצב ליד אחיו, שזז ימינה.
בתשעים הדקות של המשחק קנה שייע
את עולמו בשדה הכדורגל הישראלי. שתי
פריצות יחיד אופייניות לו זיכו את קבוצתו
בשני שערים שאיש לא חלם שיובקעו דרך
החומה המשוריינת. יציעי האיצטד הרעועים
כמעט והתמוטטו תחת רקיעותיהם של שתי
הרבבות שהשתוללו מרוב שמחה וקראו :
״שייע ! שייע ! ״
ישראל לא ניצחה. היא הפסידה . 5:2אך
היה זה הפסד שהבטיח, שלא כדוגמת קוד מו,
נצחונות בעתיד. האיש שהיה חסר
בקבוצה, האיש החייב לסיים את ההתקפות
אל השער, נתגלה. שייע הפך לחלוצה ה עיקרי
של ישראל.
ההמשך היה מוצלח עוד יותר. בביקורה
של מכבי תל אביב ביוגוסלביה מיצה שייע
את כל יכולתו. מאמגו החדש, גירי בית ה־לוי,
לא פיקפק בכוח הבעיטה של חלוצו,
אם כי לא תמיד 0מך על מגעיו, העביר
לעתים את שייע לתפקידי מגן. תוצאות
הסיור היו מדהימות: מכבי נחל נצחונות
על קבוצות פאר כמו פר טיזן, נאשא־קארי•
לה, וכאשר נוצח היה זה תמיד על חודר
של שער. שייע היה גי בו ר הסיור. היה זה
שייע שקבע ברגליו, ברגעים המכריעים,
את התוצאות, נצחון או הצלה מתבוסה.
ועדת חקירה לתבוסה. כעבור חד-
שיים בדיוק עמד שוב בין שור ת החלוצים
של הנבחרת הלאומית. לפניו התייצבו ה אחד
עשר של תורכיה, בפעם הראשונה ב תולדות
הכדורגל הישראלי. התורכים וצי-
רם הדיפלומטי, שבעט את בעיטת הכבוד׳
לא חששו. הם ידעו היטב את כוחם׳ בטחו
בו׳ אך טעו בהערכתם, כי היתה ז ו פגי שתם
הראשונה עם שייע. פגישה שגררה
אחריה פרשת ידידו ת והערצה לחלוץ ה ישראלי.
שייע
פרץ בסערת פתע אל השער התו רכי,
הבקיעו שלש פעמים, בזו אחר זו,
גרם לאי־סדר מוחלט ב שורו ת מתנגדיו, ש לא
יכלו עוד להתאושש, נוצחו ב־.5:1
מפלת האורחים היתד, גדולה, גדולה יותר
מאשר העז מישהו לתאר. העתונות התור כית
געשה, דרשה להעמיד לדין את האחר אים
לכשלון.
למרות שהיתר, זו נבחרת צנע של תור
שבה
ל כיה*
לא יכלו חובבי הספורט
ד,שלים עם התבוסה המחפירה.
כאשר שככה הסערה החלו לחפש את
הסיבה לכשלונם לא בביתם הם׳ מצאוה
בצפונה של תל אביב. שייע הפך לשם דבר
בחוצותיה של איסטנבול שציפתה בקוצר
רוח לתחרות הגומלין.

ה גנח תוך סיכון. שייע הפך אלילם
של אלפי חובבי כדורגל בארץ, חסידו ה מושבע
של הקהל הצעיר. הנוף הקודר, ש שונה
בזכו תו, נסך בטחון בכל משחק בינ לאומי.
שו ב לא היתד, אותה רוח תבוסנית
שליוותה כמעט כל משחק חשוב בשנות
השלושים והארבעים. שלא כאותה תקופה
של מפלות והפסדי כבוד היה הפעם על
מי לסמוך. שייע סמל, בעיני הקהל הצמא
לנצחונות, את כל הסכויים. הוא היה שונה
משאר חבריו, נתוניו הפיסיים הרשו לו
לפרוץ כמעט ללא מעצור אף את ההגנה
החזקה ביותר, ליצור מהומה בשורותיה.
וצ׳יי־השודי
שחקנים
ידועי־שם כלאנדר

הקהל התורכי נושא על כתפיו את אלילו
במקום ארץ צנע — משכורת שמנה
התורכים לא ידעו מעולם להפסיד כ ספורטאים
על אדמתם. עזרו להם לא במעט
לממש ר צון עז זה, שופטיהם. וכך קרה,
שכאשר התייצבה הקבוצה התורכית לפני
השופט, בהרכב משופר, נחושת החלטה לנ קום
על הפסדה המחפיר בתל אביב׳ היו
לישראל כל הסיכויים לצאת ב שן ועין מה קרב
הבינלאומי.

קובסקי היוגוסלבי לא הסתירו את השתומ מותם
משווי׳ משקלו הבלתי רגיל תוך
* גם קבוצתו, מכבי תל־אביב, מעיינת
עתה בצעד דומה, תרכוש לו שיכון. הצעד
עשוי לז רז את נשואיו לחברתו, העובדת
כמזכירה באשד.

ריצה מהירה עם הכדור׳ הודו גם כי בכדי
לעצור בעדו היד, צורך בתגבורת גדולה
בהגנה על אף הסכנה שהיתה כרוכה ב דבר.

חסרו גם ימים רעים. כאשר היו לו
שעות בהן לא הצטיין, החטיא את המטרה,
היו השאגות מהדהדות :״שייע, רוצים לר אות
גולים הקהל לא התחשב בשום
גורמים, לא אבה לשמוע תירוצים. הוא
רצה לראות גולים, והוא ידע כי שייע היה
היחיד שהיה מסוגל לכך. החלוץ הדינאמי
סיפק לרוב, דרישה זו. הוא לא עשה זאת
מתוך הכרה פטריוטית כמו שחקנים רבים
אחרים על המגרש. הוא לא הבין גישה
כזאת. מבצעיו היו טבעיים. הוא היד, שח קן
כדורגל, והוא עשה כמיטב יכלתו ל שחק
כדורגל.
לעומת עדינותם היחסית של חבריו ב קבוצות
הישראליות, קורץ שייע מחומר
נוקשה. יריבים, שמשקלם עלה על שלו,
כרעו תחתם כאשר ״השד הבלונדי״ פרץ
בסערה את שורותיהם. הוא היד. היחיד
בארץ שהיה מסוגל לנוע במהירות מסחררת
עם הכדור ולהציץ באותו ז מן לאחור מבלי
לחשוש שיתקל ברגליו של יריב, ירסק את
צלעותיו. למרות זאת היה זה מקרה נדיר
לראות את שייע פצוע לאחר משחק. הוא
היה לרוב משאיר את ההרגשה הבלתי נעי מה
ליריבו, שאף פעם לא פיקפק בהגינותו
הספורטיבית, האשים רק את גו פו המוצק
של החלוץ הנמרץ.
״תנו לנסוע.״ מומחי הכדורגל בארץ
לא הסתפקו רק ביכולתו המופלאה להבקיע
שערים, העריכו את כ שרונו תיו למלא כל
תפקיד על המגרש, לבד משוער. הוא הסך
לחלק בלתי נפרד מכל מאורע גדול. קבו צות
שונות, ביניהן של הפועל, לא תיארו
לעצמן אף לרגע סיור בארצות חוץ בלעדי
שייע. התוצאה: הוא ביקר בעשרות אר צות,
חזר לארץ לתקופות הפוגה קצרות
בלבד.
אך הארץ שאיכסנה אותו יו תר מכל ארץ
אחרת היתר, תורכיה ׳.הקשרים ההדוקים
שנקשרו בין שתי הארצות. אותם שמח
לעודד משרד החוץ, נתנו לחסידיו הרבים
בארץ השכנה הזדמנויות נוחות לכבוש או תו
לעצמם. הם הזמינוהו למסיבות, לשי חות
ברדיו, לטיולים, העטירו עליו שבחים
מעל גבי העתונים, שאחדים מהם אף מהרו
להודיע לקוראיהם על הסכמתו של החלוץ
הישראלי להשאר בארצם. הם לא ידעו
ששייע לא היה הקובע. מנהלי קבוצתו,
מאמנו׳ חבריו, דיברו אליו עברית, ניבאו
לו ניוון ושיעמום חברתי בארץ הזרה. את
החומה הזאת לא יכול היה להבקיע. הוא
חזר מאוכזב לביתו.
השבוע חודש שוב מגעו עם ארצו של
אתא־תורק, בעקבות הפיכתן של קבוצות
הבירה לקבוצות מקצועיות. מעריציו בחצי
האי השכן פנו להתאחדות הבין־לאומית
לכדורגל, ביקשו ממנה לרכך את העמדה
הנוקשה של החובבים הישראלים, להר שות
לשייע להשתכן לתקופה של שנה
בארצם, כשחקן מקצועי.
שייע, בן 25 ונהג אגד, לא הסתיר את
רצונו העז לבצע את הקפיצה, העיר ב נדנוד
ראש אופייני :״עכשיו זה ענין של
פרנסה. אני מו כן לשלוח כל חודש לארץ
את מס ההכנסה ממשכורתי, רק, דחילקום,
תנו לנסוע.״

אדם אחד לא נבהל ממשב הרוח המחוש מל.
היה זה שייע. הוא חמק בין המגינים.
עשה כרצונו ליד שער היריב. שני שעריז
שהבקיע לא הספיקו להביא נצחון לקבוצ תו,
שמצחה .2:3
אך התורכים ידעו להעריך את יריבם הגדול,
נשאו על כתפיהם את שייע, שהפך
מאז לאלילם המושבע. הם היו תמימים
ומיהרו לבקשו להשאר בארצם שלא ידעה
את הצנע, צרו עליו ביום ובלילה כשבידם
ערימות של הצעות מקסימות.
התלהבות התורכים עברה, לעתים קרו בות,
את גדר הדמיון. עד היום, מספרים חב ריו
של שייע כיצד, לאחר מישחק באיסטנ בול,
הוזמנו החברה לבית־קפה מפואר. ב אחת
הפינות ישב יהודי עשיר, כולו קורן
למראה הערצת התורכים הלא־יהודים לשחקן
מישראל. בתנועה ספונטאנית ניגש לאשתו,
הוריד מצווארה רביד זהב מ שובץ יהלומים׳
רץ אל שייע, קשר לו את התכשיט היקר.
אחר חיבק אותו, נשק לו על לחיו כשעיניו
מלאות דמעות של אושר.
התורכים התחננו בפני שייע שי עזוב את
ישראל, יעבור לאחת מקבוצותיהם. אילו
הסכים היה מרויח לפחות 10.000 לי״ש תוך
שנה־שנתיים. התשובה להצעות באה מקבוצ תו.
היא היתד, שלילית. לסתות לגבי הכדור גל
הישראלי היתד, זו תשובה במקומה. אבל
עקשנות התורכים עברה לפסים גבוהים יו תר.
.נבחרת שניה, ששחקה באותו יום
מצרים נצחה , 1:3

שייע כחברת ילדים אמריקאיים כשעת

המסע

הכדור הוא עגול, והוא הדין למטבע

כארצות

הכרית

קולנוע
מצר ,

אללה וגמנו באולמן
אולפן נדי סר, הוא מרכז ההסרטה הגדול
אשר בקהיר. כמו בכל אולפן סרטים גם שם
מתרחשים דברים הנראים, בעיני אדם פשוט.
מוזרים, אינם מפתיעים כלל את איש המקצוע.
אולם בשבוע שעבר נדהם אף הותיק והאדיש
שבעובדי ההסרטה למראה קצין צבא מצרי
גבה קומה ודרגה שהתהלך ב פרוזדו רי ה אולפן.
היה זה המורד מוחמד נגיב בכבוד־ובעצמו.
אולם
עד מהרה נוכחו לדעת כי לא היה זה
אלא השחקן זכי טוליימאת, המשחק בסרט
את ״מושיעה״ של מצרים.
הבל הפסיקו לעבוד׳ מהרו להקיף את
האיש שבא למקום ללא לווי או משמר כבוד.
אחדים מהם אף הריעו לכבוד מנהיגם הדגול.

המעשנים מחכים לה
ב ז׳ רנו

אחים

ב ע״מ

רעיון הסרט צץ לראשונה בראשו של מנהל
האולפן הזריז, שביקש לנצל את הפופולריות
שהמוני הערבים רוחשים לנגיב ולהפיכתו
הצבאית .״אמנם מקובל שסרטים ביוגרפיים
יש להסריט רק אחר מות הגיבור,״ הודיע,
״אך למי איכפת מינהגי הוליבוד?״ הוא מסר
את הרעיון לאחד הסופרים הידועים במצרים
וכעבור שבועות אחדים היה בידו התסריט.
15 אהובות לפארוק. הצעד הבא היה :
מתן התסריט לביקורת הצנזורה הצבאית. ל אחר
דיונים החליט הצנזור הראשי כי הסיפור
אינו כשר להסרטה: הוא נוקב ביותר מדי
שמות של אנשים ידועים, שעודם בחיים,
ואשר עלולים להעלב. המנהל לא אמר נואש,
פנה לנגיב עצמו. האישור ניתן מיד —
״למען הנצחת האמת ההיסטורית״.

מעירי גברדין

300

לגברים, איכות טוכה וכיטנה
משובחת ...ל ״ י

כו ל ל

מכנסי גברדין
לגברים

בצבעי־אופנה נהדרים .
להשיג אך ורק בבתי מסחרנו.

: 650

כו ל ל

ם5 95

כו ל ל

בגזרהה ידנעה זבעבודר.ם עו:לה ש ל

השפעת ליג׳יאה הופך גם ויניקיום נוצרי,
מגלם את התמורה הגדולה שעמדה להתחולל
תוך שנים ספורות בקרב האוכלוסיה ברומא.
יותר משכנעים הם אברהם סופר ופינלי
קורי בתפקידים של שאול הטרסי ופטרום •
השליח. אולם ב מרכזו של הסרט עומד ללא
ספק שחקן אנגלי שאינו ידוע כמעט בארץ :
פטר יוסטינוב׳ בתפקיד נירון.
יוסטינוב׳ בניגוד למרבית יתר השחקנים׳
משחק את התפקיד בתיאטרוניות מופרזת׳
תוך הדגשת הגיחוך שבדמות הקיסר המשוגע.
כיון שהוא שחקן ממדרגה ראשונה, הוא
הופך את נירון לדמות מרכזית בסרט.
לראווה: חסידים רכים. מבקר סר-
טים אמריקאי הכריז שקוו אוודיס? הוא
״נצחון הכמות על האיכות״ .אם כי אין
כל ספק שמסרתם הראשית של אלה שהפיקו
את הסרט היתד, להדהים את הקהל העולמי
באמצעים כמותיים, אין לבטל כמה וכמה
נקודות חיוביות בו: הצילום (של רוברט
סארטיס וויליאם סקאל) ,התפאורה, התלבו שות,
תמונות ההמון. כסרט ראווה׳ הגם ש לא
כיצירה אמנותית, יימצאו לקח וואדיס?
חסידים רבים.
בקצרה אודות אמריקאי צעיר
טוריאדור.
המחליט להיות לוחם־שוורים. סרט אכזרי׳
מבוים בידי לוחם־שוורים לשעבר, המכיל
תמונות זירה מצוינות. גילברט רולנד.

הסרט — אללה עמנו — מספר על קצין
צעיר בחיל הרגלים, המאורס לבת סוחר ע שיר
המוכר נשק קלוקל לצבא המצרי. עם פ רוץ
מלחמת ארץ־ישראל יוצא הקצין הצעיר לח זית,
מאבד שם זרוע בגלל התחמושת הל קויה
שאבי ארוסתו מכר לצבא.
סביב עלילה זו נרקם הסיפור על תנועת
ההפיכה הצבאית׳ מיבצעיו של הקצין הגי בור
מוחמר נגיב, כיצד נפצע שלו ש פעמים
בפעולה. חלק גדול מוסרט בתוך ארמונות
פארוק, מראה את המלך ואנשיו מתהוללים
ומספסרים בסבל העם המצרי ובדם הצבא
הנלחם בחזית. גם קטעים על גדולי המדי נאים
המצריים לא יחסרו בסרט•
הסוד הגדול עדיין היא זהותו של השחקן
שימלא את תפקיד המלך פארוק .״עד שנתחיל
בהפרטת החלקים הנוגעים לפארוק עצמו,
לא אגלה מי יגלם אותו,״ הודיע מנהל סטודיו
מי סר. כפיצוי לסקרנים, גילה :״כבר בחרנו
15 נשים מבין היפות שבעולם לשחק את
תפקידי אהובותיו של המלך לשעבר.״

סרטים
״? 11 וואדי ל״

ירושלים

תג ־ אביב

פרסום פיינר את יוסף.

כריכות
ל-העולם הזה,׳

המועד האחרון לכריכת גליו־נות
״העולם הזה״ נקבע ל-
15 בפברו אר . 1953
הקוראים אשר ישלחו את גליו־מתיהם
לאחר המועד הנ״ל —
לא יענו.
נא לשלוח את המחאות הדואר
והצ׳קים ע״ש ״העולם הזה״

ולא ע״ש מדור הכריכות.

) 1ג ר
הנס גוט

ת״א, רה׳ בן־יהודה 62

ת דו ש
השם :
הכתובת :

מ סי

ח יפ ה

אפשר למצוא סימליות מסוימת בעוב דה
שאת הספר קוו מאדים? (לאן אתה
הולד י) כתב הסופר הפולני הנריק (באש
ובחרב) סינקביץ׳ בשנת 1895׳ השנה בה
נולד הראינוע׳ כיון שהספר הריהו בסיס
אידיאלי לתסריט. אהבה, רצח אכזריות, דמויות הטפה דתית, רומא עולה באש,
אכזוטיות כמו: ני רון קיסר, פופיאה׳ פט־רוניום׳
סנקה׳ שאול הטרסי, השליח פט רום,
אחרים׳ מקשטים את עמודיו.
ואכן׳ מראשיתו של הסרט שמש בסים ל יצירות
ראינוע׳ שהצטיינו בפאר׳ הדר׳ המו ני
משתתפים.
כדי לעורר יו תר מתח, שינה סינקביץ׳
במקצת את ההיסטוריה. למשל התאבדותו
של פטרוניום (שנת ) 66׳ שריפת רומא (,)64
מות פופיאה 65 ומות נירון 68 מתרחשים׳
בספר׳ תוך ימים ספורים.
אולם להיסטוריה אין חשיבות, לא בספר
וכמובן שלא בסרט. הכל בנוי על ממדי
ענק: תהלוכות צבא׳ דליקה בה נהרגים
אלפים׳ תחרויות באיצטד הרומאי׳ נשפים
מפוארים בארמונו של הקיסר. כל אלה עלה
בידי מטרו גולדבין מאיר להשיג בעזרת :
30 אלף ניצבים׳ 15 אלף תלבושות׳ 15 אלף
קסדות 4000 ,שריונים 65 ,אריות׳ שלא ל הזכיר
אלא את המספרים הבולטים ביותר,
במהדורה האחרונה של הרומאן הידוע.
כמרכז ג נירון. פחות משכנע קוו
וואדיס? כאשר הוא מראה את הרפתקאותי־הם
ולבטיהם של ג בוריו הראשיים: ויניקיום
(רוברט טיילור) ,מצביא רומאי צעיר׳ ולי־ג״אה
(דבורה ק ס׳ אצילה שהתנצרה. ב
יוסטינום
ולאסן (״קוו וואדיס״ץ*
קצת סילוף היסטוריה
השלישי. רצח׳ אהבה׳ מזי האדם
מות
ושוק שחור בווינה שלאחר הכיבוש.
סרטפשע בעל רעיונות פילוסופיים. אורסון
וולם׳ ג׳וזף קוטן׳ אלידה וואלי׳ טריבור
הווארד.
בלב. הרפתקאותיה (ה שירה עם משעממות)
של זמרת עממית שנפצעה קשה
בתאונת מטוס אך סרבה להכנע לגורלה.
רק לבעלי סבלנות ברזל. סוזן הייוורד.
בואהשריונים. המעשיר. ה עם
ישנה
אודות סמל בצבא האמריקאי, שאנשיו
אינם מבינים לרוחו ; האיש הקשה המתגלה,
בסופו של דבר, כלוחם אמיץ וגבור. סטיב
קוקריין.

--טורי אדור

האדם

השלישי

״העולם הזה״ 795

ח נש י0
במרחב מצרים
״א ישנן סכנות כאלה...״
יומיים אחר שעתוני העולם הופיעו עם
כותרות מפוצצות על קשר שנתגלה נגד
משטר הגנרל נגיב׳ הופיע רו דן מצרים
עצמו בפני עתונאים בקהיר׳ הודיע: לא
היה בעצם קשר של ממש: היתד, רק ה אפשרות
שקולונל מוהנא וכמה אנשים אח רים
יקשרו קשר כזה. על כן: הוחלט ל סלק
אותם.
יש עדיין מקומות בעולם בהם מבחינים
בין קשר של ממש לבין קשר־בכוח. בארץ
החיה במשטר דיקטטורי׳ אין ההבדל חשוב.
טבעו של כל רו דן שישאף לחסל כל סכנה
למשטרו — גם אם היא בגדר חשש בל בד•
בזה אין נגיב שונה מכל רו דן אחר.
כשאן־ הודח הקולונל מוחמד מוהנא מתפ קידו
כחבר מועצת העוצרים וכאיש מרכזי
בצמרת הצבאית (העולם הזה ) 782 נחרץ
גורלו. למרות שהודיע כי יפרו ש לחלו טין
מן החיים הצבוריים, לא יכל להמנע מ להפוך
נקודת משיכה לכל בלתי־מרוצה מ משטר
נגיב.
גם נגיב חשכ זאת. משך שלושת
החודשים שעברו מאז׳ לא חרגה פעילות
מוהנא מגדר מצומצמת זו. הבולשת של
נגיב ידעה היטב כל מה שהתרחש אצלו,
אך העניין כולו לא נראה לה כמצדיק הת ערבות.
לפני שלושה שבועות שו חררו כל
המדינאים שנעצרו על־ידי נגיב עת הכריז הראשון מלחמה במפלגות. מוהנא היה
שאנשים אלה חשבו עליו כמסוגל ללכד
סביבו תנועת קצינים נגד נגיב. גם נגיב
.חשב זאת.
מבלי להזדקק לשום אי שור או חקירות
מיוחדים׳ שלח נגיב חוליות משטרה צבאית
לבתים מספר בקהיר ואלכסנדריה׳ אסף ב רשתו
את אלה המסוגלים, לדעתו׳ להוות
סכנה למשטרו. רדיו קהיר הודיע כי נתג לה
קשר וכל העניין רק שימש עילה לז רי קה
נוספת של התלהבות לאומנית בהמונים.
יחד עם זאת, עזר הדבר לקבלת הכרזתו
של נגיב על תקופת מעבר של שלו ש שנים
בהן יהיה שליט כל־יכול׳ מושל מעל־לחוק׳
כדבר מובן מאליו ונחוץ .״אם י שנן סכנות
כאלה,״ רווחה הדעה ברחוב ,״כל צעד ש־נגיב
ינקוט׳ יהיה נובע מרצונו ל ש מור על
האינטרסים של האומה.״ על האינטרסים של
נגיב עצמו איש לא הרבה לדבר.
הסודאן הסא* יצא לא׳ונ\ל
עת פורסמה התמונה הרשמית הראשונה
של מוחמד נגיב ותשעת הקצינים של מטה
ההפיכה הצבאית המצרית נעדר ממנה קצין
עשירי: סאג (רב־סרן) סאלח סאלם.
לא היה זה בגלל טעות או חוסר הערכה

נכונה של חשיבותו של הסאג. כל מי שהת־מצא
בענייני הקצינים החפשים ידע כי סאלח
סלאם היה אחת הדמויות המרכזיות בתנועה
זו׳ לאו דווקא כמארגן ומבצע אלא כהוגה
דעות. הופעתו השקטה זיכתה אותו בכינוי
״הפרופסור״ בין חבריו.
תכונתו העיקרית של סאלם (הדומה ל הפליא,
בחיצוניותו, ליגאל י דין) היתד, הקלות
בה ידע לשכנע אנשים ולפתח יחסים אישיים
עמד,ם. השמח שעניין אותו ביו תר: סודאן
ויחסיה עם מצרים.
כאשר עלו חבריו לתהילה נשאר סאלם
בצל, לא נשא נאומים, לא צולם במיצעדי־כבוד.
עד אשר, לפני חודש׳ הודיע מוחמד
נגיב כי הקצין הצנוע יצא לסודאן׳ כנציגו

תקופת המעבר ארוכה יותר, סמכויות המושל
רבות וו תר. לפי הצעות נגיב, תקוצצנה
סמכויות אלו, תקופת המעבר תוגבל גם
בדרום ל שלו ש שנים׳ הסודאנים יהיו המכרי עים
בכל מקרה שהאנגלים והמצרים לא
ימצאו פשרה.
סאלם הזמין אליו כמה ראשי שבטים כו שיים,
יצא לביקורים בכפריהם. הצלחתו ה גדולה
היתד, עם מנהיגי המפלגה הסוציאליס טית
הרפובליקאית, היחידה השולטת על
למעלה משלושה מיליון כושים דרומיים.
״אנו רוצים רק לחסל את שלטון האיש הלבן
באפריקה,״ אמר להם .״ז כרו כי גם אנו
שחורי־עור והאינטרסים שלנו כאן זהים.
אחרי שהאנגלים יצאו,״ הבטיח ,״נוכל כו
האישי׳
ללכד את כל מפלגותיה בחזית אחת
עם מצרים, נגד בריטניה.
משהו יותר משכנע. המשימה לא
היתד, קלה. הסאג הפעיל את קסמו. לדברים
האנגלים הפעיל גם משהו הרבה יו תר משכ נע:
כסף. קרוב גזעי :
האמיתי היה המיכשול למחצית אוכלוסית הסודאן (שמונה מיליון)
מורכבת משבטי כושים פרימיטיביים החיים
בג׳ונגלים של דרום הארץ, נתונים להשפעת
האנגלים המוחלטת. הסעיף העיקרי, שסאלם
ביקש עליו את הסכמת הסודאנים, תבע את
קיצוץ סמכויות המושל האנגלי באזורים אלה.
לפי הצעת החוקה הבריטית. תהיה תקופת
מעבר של שלו ש שנים לפני עריכת בחירות
לאסיפה מכוננת סודאנית. עד אז י ש מור ה מושל
על סמכויות נרחבות. בדרום תהיה

לנו להחליט ולעשות את הטוב בעינינו. אתם
בדרום העמק׳ אנו בצפון.״
פצצה כתיק. שלושה שבועות לאחר
הגיעו לחרטום, נכנם הסאג סאלח סאלם ל מטוס
איר מי סר שהמתין להחזירו לקהיר.
בתיק העור, שלא הניחו מידו, נשא פצצה
אדירה: חתימת נציגי הדרום על הסכם סו־דאני־מצרי
(יחד עם שלו ש המפלגות הצפו ניות)
על עתידה המידי של הארץ. בין ה שאר:
התננגדות לאפוטרופסות אנגלית, צי דוד
מוחלט בכל תביעות נגיב.
לפני שלושה חודשים, היתד, הצלחתו של
סאלם משמחת רבים, גם לא מצרים. אך
בינתים נתעוררו חשדות כי נגיב אינו יודע
מה לעשות במצרים עצמה — ואדם שאינו
יודע לנהל את ארצו הוא, קשה לדעת מה
יעשה בארץ שניה.

ישעיהו (שייקר ),אופיר, חבר להקת
הפלמ״ח הצ׳יזבטרון ואשתו אוהלה, בתם
של משה ד,לוי ושחקנית אהל לאה דגנית״
חזרו לארץ, אחרי שהיית לימוד ומשחק ב צרפת
במשך שנתיים. אתם חזר אזרח י שר אלי
אחר, בן 14 חודש: אלעד אופיר.
כשנשאל משה סנה על ידי אחו ה־עתונאים
לדעתו על מאמר חריף נגדו ש פור סם
בעל המשמר, פרי עטו של מאיר
יערי, השיב :״המאמר ארוך מדי.״
פרופסור מאיר טור־סיני, יו ״ ר ועד
הלשון ומרצה לעברית באוניברסיטה, מבקר
עתה בארצות הברית כמרצה־אורח במכל לות
אמריקאיות. טען במכתב לידידיו :״איני
מוצא כאן מספיק שחקני שחמט, אולם ה הובי
השני שלי בא על ספוקו.״ ההובי ה שני
של פרום׳ טור־סיני: ידיעה עמוקה
בספרות הבלשית בעברית, אנגלית, גרמ נית
וצרפתית.
גילה את דעתו אליעזר ליכנה, ד,ח״כ
המפא״יי המטיף לביטול כל הפיקוחים :״ה אינפלאציה
היא אחת מאותן הבחורות ה נותנות
לכל הגברים — לפועלים, לבעלי
ד,תעשיה ולסוחרים. היא פרוצה מאופייה.
אולם אין היא אוהבת איש.״

דדיפדומגו. אין מ!ומגיס
כדנדון דה וואילד,

הילד השחקן
שהופעתו בשני מחזות בברודביי הסבה אליו
תשומת לב המבקרים, מיצה במלים אלה
את ר ש מיו מביקורו הראשון בהוליבוד :
״האנשים שם מוזרי ם ביו תר. י ש להם רק
פנים, מאחוריהם — לא כלום. כמו התפאו רות.״

מאונך
) 1 :פילוסוח נודע זה הוחרם על־ידי היהו דים
(שם פר טי) ) 2 .נ פו לי און והיטלר לא הניעו אל
בריטניה מפני היותה 3הסרנ׳נט שיי סד
את איר אן החדשה ) 5 .הסקוטי הנחשב לאחד מאבות
המשטר הקאפיטליסטי (שם פ ר טי) ) 6 .הקום וניסטים
טוענים ש בנללו פרצה! מלחמת קוריאה ) 7האיש
את הסיסמה ״כל השלטון לסובייטים.״
שהמציא
) 8כוב שי ם מעבר לים השתכנו בחלק זה של ארץ־
י שראל ) 9 .הנזיר ש א מר :״ כ אן אני עו מד, איני יכול
אחרת 11 הפסוק ואתר) ה׳ הנן בעדי כ בודי ומרים
--״ מיוחם לדוי ד המלך ) 14 .תוארו של המושלהתורכי האחרון בארץ־י שראל ) 15 .מהותו של האולימ פוס,
מרכז המיתום היווני ) 18 .הספירה המושלמית
התחילה כ שמוחמד ברח לעיר זו ) 20 .האנגלים י ר שו
את המוננולים ב א רץ זו ) 22 .כד נקרא בנלל קומתו
הקאנצלר האוסטרי שנרצח ע ״י הנאצים ) 23 .המרשל
שניצח את הגרמנים במלחמת העולם הראשונה) 25 .
הר זה היה אנוז קשה לרומאים ) 28 .הוא הלד לבית־הסוהר
מפני שיי צר מלח ) 30 .חארמדה הו שמדה
בשעה ששלטה בבריטניה ) 31 .--מסע הצלב
הרא שון נו לד בועיד ת קלרמנוט במאה ה
) 32 קפיצתו מ אוי רון כבר הפכה היסטוריה ) 34 .למלד
לא היה כל חשק לחתום על מיסמך זה (החצי הר א שון).
רא ש על רבות צרות המיט זה יהודי

היחודים ) 37 .הגורקאם, ש ב או מ א רץ זו, היו פ אר
צבא האימפריה ) 40 .המדינאי שזכה ל כ בוד עולמי על
כ ש רונו להשלים עם אוי בו >שם סר טי) ) 42 .צלאח אל־דין
חתם על הזזוזוז-של רמלה במאה ה

התשבץ ההיסטורי
(ערוך לפי הכתיב העברי המלא)
מ או זן <1 :מעיר נמל איטלקית זו הפלינו צלבנים
רבים לארץ, וממנה שידר מו סוליני נאומי־הסתה ל ערבים
<4 .מלך פרנקים זה איחד את גרמניה עם
צרפת• ) 8עיר צרפתית ז ו החלה פורחת אחרי כיבושה!
בידי יוליו ם קיסר ) 10 .במטבע זה השתמשו יוונים
ורומאים ) 12 .ש מו חפרטי ה שני של האיש א שר
ניצח את רו מל ) 13 .דמות אהודה זו ניצחה במלחמת
האזרחים ון אמריקאית (שם פ ר טי) ) 16 .בקרב ליד
האסטיננם כב ש ויליאם את אנגליה במאה ה --
) 17 העיר שמרדה, בי שראל בימי אבימלך ) 19 .המצאה
זו של נ׳ורג׳ סטיבנם וו חוללה מהפכה צבאית ואז רחית
) 20 .ייצג את צ׳כוסלובקיה בועידת חשלום
אחרי מלחמת העולם הראשונה ) 21 .ש מ שון זזני בור
היה בן שבט זה ) 23 .על נהר זד. לחם נ פו לי אוו
במלחמתו הראשונה ) 24 .השמיד את צבא חצאר בקרב
של טאננברג 26 1914 הנשק הסודי שכבש את
יריחו <27 .אביו האגדתי של הנזע ה שוכן בקידמת
אסיה ) 29 .המבנה הטופוגראפי של פרם ההיסטורית
ואיראן חנובחית ) 31 .חוט השדרה ( שנ ש בר) של
האימפריה ההולנדית ) 33 .אנ טי שמי מפורסם, ש מ קו מו

כאשר מכונית אחרת, של השגריר הסו״
ביטי לישראל פאכל יירשוכ, התקלקלה
ליד חדרה, מקום אליו יצא לדוג דגים,
חילץ אותה נהג מקומי. הנהג ספר לדיפלו מט
כי זה שנים אחדות אינו מקבל מכת בים
ממשפחתו אשר ברוסיה, ביקש מאת ה ציר
להעביר אליה דרי שת שלום. תשובתו
של ייר שוב היתד המשך לכתוב, הם יענו
לך, כשם שעונים על מכתבי.״ יו תר מאוחר,
כאשר הוגש לציר הסובייטי חשבון של 6
לירות על ידי בעל מוסך, נתברר כי לא
היה בידיו סכום כזה במזומנים׳ הבטיח
לשלוח את הכסף על ידי הדואר.
גילתה שחקנית הקולנוע הבריטית ג׳ין
סימדגס, שגילמה בסרט המלט את התפקיד
אופיליה, לעתונאי :״לא הבינותי את החצי
ממה שאמרתי בסרט.״
כשפנו אל ד,ח״כ המפא״יי יזהר (ס.
יזהר) סמילנסקי בעניני ספרות, הכחיש
כל השתייכות לענין (פרט לעובדה שכתב
כמה ספרים) ,ציטט כהוכחה לאי־הבנתו ב־עניני
ספרות וסופרים עובדה מפליאה: מי מיו
לא ראה את נתן אלתרמן, אינו
יודע כלל כיצד הוא נראה.

בהיסטוריה מפוקפק ) 35 .הרוסים מכחישים ש א מריק אי
זה המציא את הטלפון ) 36 .מחולל המהפכה הסינית
ושם פ ר טי) ) 38 .שבט עתיק ש ש כן בעבר הירדן.
) 39 רחבעם ביצר אותה״ אמצית נרצח בה ) 41 .המרשל
מנרהיים היח מצביא הצבא ה 4 3 --חבירה
העתיקה של ממלכת אנאם <44 .האריה, שברח מ כ לו בו
באי זה נוצח בוו אטרלו.

|אלינ׳ות<
התע
19 531

״העוולם הזה״ 795

לפרופסור. ספר• כידו ש

תיקון טעות

בתשבץ הישראלי של השבוע האחרון חלה
טעות דפוס. צ״ל — מאונך .20 :עיר ז ו
ידועה בפרות ה 29

כללי ההשתתפות
המופיע

ב מדור

המודעות

(עמוד ,) 14

צרף את הפתרון לתלוש
שלח אותו לסי הכתובת :
מערכת ״העולם הזה׳״ ת. ד , 136 .תל־אביב — אליפות התשבץ מם׳ .4

לפני שעתים עבר השופט המחוזי ליד התא׳ הציץ פנימה
וציוה :״להכניס לכאן ספסל תיכף ומיד !״
בפנים התא עמד ז׳קו ואחד אחר׳ רזה וחיוור. השוטר
שהסתובב במסדרון אמר׳ ״חלש מאד היום.״ הוא היה מן
הותיקים ששלשה מספרים של נחושת בלבד׳ מתנוססים על
חזיהם ושערותיהם אפורות ומדיהם קהים קצת. מאלה שמכי רים
את הענינים ויודעים מה שהם אומרים.
״מה חלש? איזה חלש?״ אמר הסמל הצעיר לימים שיצא
מחדר התביעה.
הוא היה רם קומה׳ שערו תיו סרוקות בקפדנות ונעליו
מצוחצחות מאד. הוא חשב שמתכוונים לדבר בגנותה של
יכולת המשטרה ובכבודה. אחר כך ירד את שתי המדרגות
המוליכות לתא הכלא׳ תחב ראשו אל בין השבכות וקרא :
״ז׳קו, כיף חאלק׳ ז׳קו?״
כולם שמעו אותו. ב רו ר׳ כי רצה שכולם י שמעו אותו.
אבל ז׳קו אפילו לא השיב לו. ז׳קו חשב: פרצוף חדש• רק
שלשום למד מה זה מפתח גנבים. וכבר: כיף חאלק׳ ז׳קו.
מה אני? חבר שלו אני?
ז׳קו לא היה סתם. ז׳קו היה מן הגדולים.
״הייתי אומר שהפעם זאת היתד. תפיסה חזקה ויפה,״ סיפר
הסמל הצעיר. והמשיך וסיפר כיצד נסעו כל הלילה בסמטאות
חיפה האפילות ונכנסי למבואות הצרים של ך,עיי התחתית׳
ובקרו בכל מאורות החשיש, שבין החורבות הנטושות׳ ודפקו
על דלתות בתי הזונות׳ ו״כלום׳ כלום לא היד..״
לילה ריק, חשבו. לילה שבסופו חוזרים לתחנה ומוציאים
את הטרמוס שמילאה האשד, בתה ממותק, וי ש תמיד אחד
שאומר :״מה להגיד לכם? הלילה התפרצו לאיזה מקום׳
יש לי הרגשה ברורה.״ ואו שואלים כולם :״כן, אבל איפה?״
והוא מ שיב: לי הייתי יודע את זה, לא הייתי שותה תה׳
רק מקבל מחר שלושה סרטים.״ וכאן הכל צוחקים׳ כמו
לבדיחה חדשה וחריפה אף על פי שכבר שמעו את החכמה
הזאת עשרים אלף פעם׳ ואולי יו תר. מפני שמסורת יש
לספר אותם בסופם של לילות ריקים.
השעה היתד, כבר שתים לאחר חצות, והאלחוט של המכו נית
היה שותק זד, שעה. הכל הרהרו בתה הממותק ובשיחת
הרעים. הכל, מלבד הסמל הצעיר :״אני הייתי רוצה לתפוס
מישהו מהגנבים הגדולים,״ חשב.
שתמיד היה לו מזל לכייסים הנתפסים חצי תריסר
פעמים ב שבוע ליד תחנת אגד, עם חמש לירות בכים׳ מקבלים
חדשיים, יוצאים מבית הסוהר ונלכדים שוב עם חמש לירות.
הייתי רוצה לשים יד על כזה שעובד במפתח צרפתי, חשב.
ואמר לנהג :״אוקיי, נעבור עוד פעם את נורדוי ו אז׳
תוך שהם עוברים בנסיעה איטית מאד את הרחוב האפל וה רדום
הבחין בצללית ליד חנות התכשיטים שכבר פקדוה
מביס פעמיים .״כוון את הפנס !״ פקד על השוטר גרין,
וצעק לעבר הצל :״עצור ! עצור אני אומר לך הצללית
לא נסתר, להתחמק כלל. היא עצרה מיד. הסמל שם ידו.
על האקדח, קפץ מבעד לדלת המכונית וצעד מתחת לסילון
האור החיוזר־מסנוור של הפנס. אחר נדהם :״באלהים ! הרי
זה ז׳קו ! ״
וז׳אקו לא נמלט, לא קילל, לא שלח ידו לכיס האחורי !
איזה פח מזוהם הוא טומן לי? חשב הסמל.
״גרין,״ צעק ,״בוא הנה.״
אבל לא היה צורך לא בגרין ולא באקדח. ז׳קו הלך
אתו בשקט. הוא ותיק העור שבידו, תיק שילדי בית ספר
נושאים בו מחברות וספרים. ז׳קו החזיק בו איזמל אחד׳
מפתח צרפתי, סליל חוטי ברזל וצבת.
יש כאן טריק, אני בטוח שיש. הרהר בחשש סתום הסמל
הצעיר.
השוטר הצית סיגריה והסמל הצעיר השעין רגל אחת
על הקיר .״לא רצה לדבר,״ סיפר .״אפילו פרוטוקול לא
עשינו. בטח מחכה עד שידבר עם העורך דין שלו. אבל אני
משוכנע, שהתכונן לאיזו התפרצות רצינית. בכלל׳ הוא לא
מתעסק בפריצות קטנות. פעם בחודש הוא דופק גניבה
הגונה׳ אחר כך עושה חיים עד החודש הבא. עכשיו יעשה
שנה שלמה חיים בתל מונד. מה יש 1נותנים שם שלו ש
כעמים בשבוע בשר.״
בינתיים הביאו את הספסל. ע שוי עץ לבן וחלק, כמו חדש.
פתחו את הדלת המסורגת של התא, הספסל היה גדול מדי׳
מישהו. אומר בוער,״
הלכו להקטין את מידותיו .״לא
״שנתיים י שבו כאן על הארץ. אף אחד לא קיבל שג רון.״
מי שחשב את ההלצה למוצלחת׳ צחק.
העציר השני׳ החיוור והרזה, ביקש שיביאו לו סיגריות
מן המזנון של בית המשפט. צעירה צבועת שפתיים ו פוך
רב סביב עיניה מיהרה ל מזנון והושיטה לו מבעד לסורג
את הקופסה .״לוי׳״ אמרה בתחינה ,״אתה רוצה עוד משהו י
אולי עוד קפה?״ החיוור הרזה הצמיד פניו לשבכה וצעק :
״תלכי מאצלי׳ נבלה !״
הוא בקש גפרורים מהשוטר והדליק סיגריה. זה היה לוי׳
שהאשימו אותו באונס.
הצעירה בקשה להתיפח׳ אבל התבישה ובמטפחתה קנחה
את זויו ת עיניה׳ כאילו גרגיר חדר אליהן. הפוך התמסמס
והלך ומתחתיו נחשפו עיגולים שחורים וכחולים.
אחר כך הוציאו את ז׳אקו מהתא והובילו אותו כבול־ידיים
לבית המשפט, לקבל פקודת מעצר ב שבילו.
״חלש מאד אמר השוטר אפור השער .״מאשימים או תו
בשוטטות, חדשיים מאסר מאקסימום. אם בכלל יוכיחו
משהו ! ״
מדיו היו דהים במקצת׳ אבל הוא תפס את הע מי ם.
היה מאלה׳ היודעים מה שהם אומרים. כי ז׳קו הפך למספר
חלש מאד, בעצם היה אבוד לחלוטין.
אבוד מאז שוחרר בערבות לפני חצי שנה. אז היתד, זו
גניבה רבתי׳ דולרים, תכשיטים וכלי כסף נעלמו מחוילה
אחת ובאו הקצינים והציצו ואמת :״עבודה של ז׳קו ! ״
אבל לא היו להם הוכחות. וז׳קו ידע שאין להם. ואז
קללו הקצינים בסתר. וז׳קו צפצף עליהם. את הדולרים כבר
החליף בלירות׳ ואת הלירות השקיע במונית, והתכשיטים
הותכו וגרו ס מן שילם בעבורם בעין יפה.
יצא ז׳קו מבית המשפט ונכנס בו חשק גדול לנסוע במו נית.
מול היתד, תחנת האוטוביסים׳ אבל ז׳קו רצה במונית
דווקא. התם ידו לאחת, ק ״ז ר־ פ ר ״ז ר אדומה שעברה ולא
עצרה׳ והוא קילל. ואז ראה פתח לבן מולו׳ כמו כניסה

למסעדה טובה ונאה.
היה לו. המון זמן.
הוא נכנם פנימה בצעדים רכים מדומים, כמו לאיזו חוילה
בחצות לילה. הגיע למסדרון מוצף אור זהוב. מישהו שאל :
״קטלוג, אדוני״ ?
ז׳קו לא הבין. הוא ראה לפניו קופת מתכת זעירה.
שאל :״כמה?״
״מאה פרוטה׳ בבקשה,״ אמר האיש.
הוציא ז׳קו מטבע מכיסו 1000 .לירות יש לו, מושקעים
במונית קו חיפה — תל־אביב. אפילו היה מבקש לירה היה
נותן. אפילו שתי לירות. חמור כזה. מדוע לא אמר: חמש
לירות בבקש. ז׳קו היה נותן.
אחר כך התבלבל כולו. האולם לבן הקירות היה גדו ש
תמונות וציורים קטנים מאד, וגדולים. וגדולים יותר. הוא
הבין מיד שזו תערוכה. אבל האדום, הירוק, הצהוב׳ והכחול׳
שהיו משוחים בערבוביה של כתמים מרובעים על הכתלים,
לא אמרו לו מאומה. שום דבר לא הבין, שום צורה ותמונה
לא התקבלו על דעתו. כמו לגם הרבה קוניאק, חלף ז׳קו ליד
הכתלים, קרב פניו אל תוך המסגרות• לפתע אורו עיניו.
למראה פסל עירום לבן׳ שניצב בזווית האולם.
חשב ז׳קו: למה לוקחים רק מאה פרוטות? והציץ בפסל
.שעה ארוכה. ביקש ללטף את הרגל החטובה, אבל צעירה אחת
ממושקפת הפריעה לו בנוכחותה.
יצא ונכנס לאולם השני בהחלטה ברורה ל שוב אל פסל
העירום הלבן. כאן׳ באולם זה, הקטן יו תר, היה הכל מובן.
כדי חרם צבעוניים, שטיחים מצויצים׳ חפצי בצלאל. הארו נות
היו עשויים עץ מבהיק׳ וז׳קו חש את הרכות החלקה
באצבעותיו׳ שנעו אס, אט, על הדפנות.
מענין אם מחזיקים אותם פתוחים י
הוא לחץ באגודל על הצירים ומשך אליו את הדלת המזו גגת.
היא היתד, משומנת היטב, לא חרקה׳ ונפתחה. חשב
ז׳קו: לעזאזל ! מדוע הם מחזיקים פה פתוח?
ניגש ל ארון השני, מין שולחן נמוך ועליו מותקן חלון
ראווה זעיר. אחז בצירים, משך — והמכסה זז. מתחתיו

ב מוזי און הרגישו בגניבה רק כעבור יומיים. המנקה
הישישה שמה את לבה אל הכתם הלבן בקרקעית הארון.
הציץ המנהל, נענע ראשו בשלווה ואמר :״חבל. תחריט של
אמן ירו של מי צעיר. ערכו זעיר. לא נעשה מזה רעש.״ הציץ
שוב ואמר :״זה לא היה גנב מקצועי. בטח איזה חובב
אמנות׳ שאינו יודע סייג.״
אזר עוז הקופאי, הנבוך תמיד, ואמר :״צריך ...צריך,
תקציב בשביל מנעולים. אולי, אולי יבואו גנבים כמו בירו־שלם.״
״אלוני,
אל תתרגש כל כך אמר המנהל בשלווה .״זה
לא היד, גנב. הגנבים יודעים מד׳ לקחת. הנה׳ למה לא לקח
את ה ...אלוני ! מישהו על יד הכניסה.״
ז׳קו עשה עוד נסיונות נואשים אחדים להיפטר מד,תחריט
הירקרק. לאחרונה נדמה לו כי הצליח לשלשל אותו לארנק
עור מעוגל שהיה צמוד למתניה של המגישה האדמונית
החדשה באכסלזיור. אבל היא היתד, חדשה׳ וחשבה שז׳קו
מתכונן לטפל בארנק׳ והקימה שערוריד, גדולה עד שהוצרך
להתערב המוזג מן הבר ולהסביר לה אחת ולתמיד, שתדע,
כי ב אנסלזיור יש ביטוח של מאה אחוז מפני גנבים. המגישה
היתד, מבולבלת לגמרי כשהבחינה במין כפתור ירקרק הנח
בכפו של ז׳קו.
״זה לא שלי גמגמה .״לא מהארנק שלי ! ״
אין לדעת מפני מה לא נטל ז׳קו את התחריט העגלגל
מיד עם רדתו מהאוטובוס וזר קו לכל הרוחות. למה היה לו
ללכת לגרוסמן, לנסות לתחוב אותו במכונת־משקל ו חזור
ולנסות להכניסה לארנקה של המלצרית החדשה. האם לא
הבחין ז׳קו מיד שכל העסק אינו שווה פרוטה י
וכבר זרק ז׳קו שעוני זהב ודולרים טובים׳ לא מזויפים,
כשרדפו־ ,אותו המשטרה. זרק ולא היה איכפת לו. כי אז
העיקר היה שכ שיעבור הסמל במכונית לידו, יסנוור את עיניו
בפנס ויקרא :״עצור ! עצור אני אומר לך יהיו ידיו
של ז׳קו ריקות, והוא יחייך בהנאה ערמומית ויאמר :״מה
פה, מדינה דימוקרטית או לא. אסור כבר לטייל אחרי
הצגה שניה י״ והסמל. יחפש בכיסים ולא ימצא מאומה׳
וישאל :״אז מה׳ ז׳קו, מטיילים סתם ככד ח׳קו יגיד :
״כן, סתם, סתם ככה.״
אותו ערב, לפני חצי שנה׳ שלשל ז׳קו את התחריט העגול
לכיס העליון של חולצתו, נכנס לבית קפה אחד, ושתה בירה
וקוניאק עד ששכח את התחריט וכל דבר אחר בעולם. ומאז
התעורר, אומרים׳ היה אבוד לחלוטין. פשוט, שום דבר לא
הלך לו. הקופות היו ריקות, או מנעולי סורגי הברזל חזקים
עד שהיה הכרח לעבוד עליהם חצי לילה. אחר כך סחב
ממנו מישהו את המפתח הצרפתי׳ לקח 50ל״י, שהיו מוחב אות
תחת הכיור תמלט לקנדה. במשטרה גילו את בית המלון
הנידח בו התגורר, ובכל לילה באו בחצות לשאול :״ז׳קו,
זה שגר אצלכם, נמצא למעלה?״ עד שנמאס לבעל המלון
ואמר לו, שאם תבוא המשטרה עוד פעם׳ הוא יסלק אותו
מן החדר.
אפשר וכל זה אינו חידוש. אפשר וי ש תקופות כאלה,
שהכל הולך עקום׳ אפילו לכל אדם, אבל אצל ז׳קו זה
נמשך חדשים, כאילו מישהו קילל את ז׳קו בכל בוקר קללה
גדולה ונמרצת, וז ו מגיעה הישר לאזני האלהים. וכאילו
שבכל העיר התקינו לפתע מנעולי בטחון כפולים ושוטרים
קבלו פקודת מבצע :״ ש מדו יומם ולילה על ז׳קו ! ״

נחו סיכות נחושת, מדליונים מוזהבים ועוד קישוטים קטנים
מעוטרים בתחריטים מעשה ידי אמן.
מה שקרה לאחר מכן אינו מן הדברים שי ש להם הסבר
בהגיון. אם יש למישהו ר צון יכול לחפש ואולי ימצא. אשר
לזקו׳ הוא רק חש בידו משהו עגלגל וקשה. אזניו קלטו
צעדים ממהרים ובאים במסדרון. הצעירה הממושקפת הזאת
באה ונכנסה. על קרקעיתו של חלון הראווה נתהווה כתם
לבן. האולם בו נצבר, האשד, במערומיה הלבנים, כבר נתמלא
קצת אנשים. מבעד לחלון שמע את גניחותיו של אוטובוס
שנעצר ממול.
כאשר ירד האוטובוס במדרגות הבורג׳ היה ז׳קו בתוכו.
בבאר אכסלזיור פתח ז׳קו אח כפו הקמוצה. נח שם איזה
חפץ בגודל מטבע. מין עיגול מתכת שצבעו כעין החלודה.
בצידו האחד חרט מישהו תמונה משונה: אדם אוחז באדם
שני בעל כנפיים או׳ משהו בדומה לזה. לז׳קו לא היה איכפת
אם אלה כנפיים או לא׳ הוא רק צחק לעצמו :
״דלת על יד בית המשפט, ומחזיקים את הארונות פתוחים.״
לפתע נזכר בברך החלקה של הפסל והחליט ל חזור לשם
בשנית׳ אולי מחר.
״זה לא ייכנס אפילו למכונת משקל׳ ד,זיפת הזה אמר
לו גרוסמן, מי שקונה הכל מבלי לבדוק הרבה .״טוב׳ אז
כמה?״ עמד ז׳קו על דעתו׳ כאילו לא שמע.
גרוסמן היה מרמה אותו, אך לעולם קונה.
״אפילו לא מיל אמר גרוסמן ופנה לטפל בצמיג
בלוי שעמד בסמוך.
״שמע גרוסמן, אתה תקנה את זה ממגי אמר ז׳קו
ועיניו מלאו דם.
גרוסמן קם מאצל הצמיג׳ תחב ידו בניחותה לכיס, הוציא
מאה פרוטה, שם בכיסו של ז׳קו ואמר לו בלי בעס ! ״קח
עשרה גרו ש ועשה לי סובה פרטית: זרוק את הפח הזה
לזבל.״
ז׳קו הבין שחבל על הזמן׳ אבל לא האמין לגרוסמן,
וניסה להכניס את המטבע בחריץ של מכונת משקל. גרוסמן
חור לשתות גי ר ה
מדי. הוא
צדק. היא היתד, גדולה
באכס-לזיור, אסף פרוסות מכל כיסיו ונתן ביד המתג סמוק
הפרצוף .״קח את האגטיקה הזאת !״ אמר לו המוזג .״ו חוץ
מזה׳ אסור להחזיק כסף מימי המנדט ! ״

ביום שבת ביקר גרוסמן ב מוזי און. גרו ס מן הקונה הכל
בלי לבדוק הרבה. והיו הפורצים, הכייסים והגנבים של העיר
התחתית צוחקים הרבה אילו ראו אותו לובש חליפה כחולה
רמעמיד פני חובב מטבעות עתיקות. אלא שלאמיתו של דבר
היה גרוסמן הצוחק עליהם. כיוון שאם גרו ס מן מוותר על
שבת לפני הצהרים עם קלפים ובירה אצל הקלוב של מזרחי,
אירע משהו, העלול להשתלם יפה יפה. וכך היה. כי ב שבו עות
האחרונים כמו נפלו כולם על הראש: החלו להביא אל
מאורתו כל מיני שברי כלים ופיסות נחושת ועיגולי בדיל
חלודים שהיו נמכרים עד כה כפסולת במשקל. והם העמידו
אותם על הדלפק ותבעו 50 :לירות 70 ,לירות. השתגעו
כנראה. והם היו אומרים :״י ש אנשים׳ שזה שווה בשבילם
אפילו מא ה׳לירות׳ כמו ב מוזי און.״
אבל גרו ס מן אחת היא לו: רק לפי המשקל ו אז הם היו
עושים מה שלא ע שו מעולם: נוטלים את השברים שלהם
ומטיחים בפניו :״אתה עוד תתחרט׳ גרוסמן׳ תתחרט ! ״
עד שהחליט גרוסמן ללכת בשבת ל מוזי און. והיה שם
צעיר אחד שעמד לפני ארון מזוגג׳ מוקף אנשים לבו שי
חג׳ וסיפר להם :״כאן לפנינו אוסף מושלם של תחריטים
מגולפים בנחושת על ידי אמנים צעירים בני זמננו. נא
לשים לב: הנושאים הם כולם תנ״כיים.״ גרוסמן לא הבין
הרבה ממה שסיפר הצעיר, על אף שהסובבים אותו נדו
בראשיהם כאילו שהבינו .״אדם וחווה,״ אמר הצעיר׳ ״קין
הורג את הבל, אברהם נושא עיניו השמימה. היה לנו גם
תחריט מענין מאד, מעשה ידי אמן ירו של מי צעיר. נא
הסתכלו בקטלוגים. מספר המש: יעקב נאבק במלאך ״ויוותר
יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר״ .האנשים
החלו מחפשים בעיניהם ב ארון המזוגג. אבל הצעיר חייך
ואמר :״צר לי׳ לפני ז מן מה נעלמו יעקב והמלאך. בודאי
איזה חובב תנ״ך נלהב.״ מישהו צחק בקול רם.
וגרו ס מן שאל :״סליחה׳ כמה שווה דבר כזה?״
ז׳ קו שכח מכבר את התחריט. ובינתיים ידעו כולם שהוא
אבוד. במקצוע, בבאר אכסלזיור, בענף הפלילי. מעטים הר הרו:
מה נכנס לו לראש? אחרים חשבו: שילך לעזאזל,
מה אני? עזרה סוציאלית י
האנשים קשים מאד במקצוע זה׳ וגם ז׳קו לא נכנע מי ה
הוא עוד פרפר מעט, וגסס חדשיים׳ שלשה. ניסה ידו בגני בות
קטנות׳ צמיגים, צנורות ברזל, שטיחים ממרפסות של
הקומה התחתונה. חשב: אולי יפנה לכייסות. לא היתד, לו
כל סיבה הגיונית להמשיך ולהחזיק בר שו תו את מכשירי
הפריצה. מוטב היה לו למכור אותם. להיפטר מהם.
ואף על פי כן היה מחזיקם אצלו׳ ועושה מעשה שטות
כמו באותו לילד : ,מכניסם לתיק של ילדי בית ספר ומתהלך
בשתים אחר חצות בראש חוצות׳ ברחובות מכובדים, כמי
שמשתקק לקבל מאסר׳ כמי שמשתוקק לקבל חדשיים בעבור
שוטטות. ב רור: ז׳קו היה מחוסל לחלוטין.