גליון 798 מתאריך 12 בפברואר 1953

פא״״ אליעזר ליבנה
היש כבוד לעם החי על נדבות ז

(ראה במדינה) __

השבועון המצויר
לאינפורמציה

*/ 4ר״ז שדרז חשי״ו ל לי

הען(ט

נו שום ידיעה בעניו זה וממילא גם לא קבלנו
כ $החלטות שאתם מיחסים לנו.

העורך הראשי :
אורי אבנ רי

ראש המערכת:
ש לו ם כהל
עורך משנה, תבנית:

עורך משנה, כיתוב:

בריאל

מיכאל אלמו (זמני)

דו ש ,

עורך משנה, חדשות :

השבועון המצזיר
ל איו ם ורם 1י ה
רחוב נליק&ון ,8תל אביב

(ליד תיאטרון

ת.ד , 136 .טל (זמני) 06785
מען למבדקים :״עולמפרם״
משרד המערכת בירושלים :
רחוב דוד הגולד (יוליאל).
מו למשרדהסעד .

מעלה בן־אפרים

הצלם הראשי :

הכתב הראשי :

סול גולדמן

יהודה נבאי

עורכי מדורים :
מיכאל אלמו, יחיאל בשל, נצח.גבי, ירוחם נבע, תמר תדמור.

משתתפים׳לן בועים :
דוד ארגון, אוסקר טאובר, פיליס טיארי, דידי מנוסי. צבי שש.

ראש מערכת, ירושלים :

:מ״מ ראש מערכת, חיפה;
חיים כרם?

דוד רובינגר

סופרי דווץ :
מונטי ג׳יקובם. גבריאל. דנון, שמואל מירון.
1זן בע״מ
מו״ל: העולם ד5ז

מודפס: דפוס ישראל כע״כז ונ״א

י. גרומן, סגן יו״ר וועדת העורכים,
תל אביב
העולם הזה שוכנע כי אמנם לא הובא ה דבר
רשמית לפני ועדת העורכים. י מתפלא
שבעתיים, כיצד לא הביאו העתונים לידיעת
הצבור ענין בעל זזשיבו׳ת גורלית שלגבי
נכונותו לא היה שמץ של ספק.

׳0111£ר

עליזה איתן, תל אביב
הקוראה איתן צודקת. העולם הזה ישתדל
למעט, כבל האפשר, בשגיאות.

אוביקטיביות ספורטיבית

המציאות כאלונים

יהורזז גבאי, .עורך מדור הספורט שלכם .,אינו
מספק,לכם אינפורמציה אוביקטיבית. הוא ידוע
לכל בר בי רב כאדם חד-צדדי. האם אפשר לדרוש
מחבר מכבי מושבע דיוק ואוביקטיביות?

ברשימתכם על עיל־תרוד (ולעולם ומה ) 794 פר־פמתם
דברים על משק אלונים, אשר אינם מת אימים
למציאות. אנו מתפלאים כי ,-זון. המת־ימד
להיות אוביקטיבי. מפרסם דברים הנוגעים לא ל
ונים מבלי לבררם תחילה.

מזכירות הקבוץ המאוחד, אלונים
העולם הזה ישמח לשמוע, מה הס הדברים
הבלתי מדוייקים שמסר בשמם של פורשי ה משק.

כפיה
דתית נוסח אנגליה
ברצדני להסב את תשומת לבכם לויכוח בעתו־נות
האנגלית על חוק יום המנוחד, שיזונש על ידי
הבר פרלמנט באופל פרטי. יש דמיול רב בין. המת רחש
כאל, וביו הכפיה הדתית ההולכת ומתחזקת
בארץ, שאחד משיאזה הוא הזירות חוק החזירים התדש שרוצים לכפות (העולם• הזה 96 ערד כל
זאת, איל *השוות כמובן את החופש ממנו נהנה
האזרח הבריטי לעומת הכפיזה הדתית על האזרח
אצלנו.

עורכי

) 793 נרבים קן צרות במדור קולנוע ומפנסים חוטית.
במדור במדינף. כל השמות ממשקל נרבים, נזכנטים
אופניים הם זכריים• מזלכם היהיר, שהדקדוק לא
יתבע את עזבונו. ה|ם ניאד) -.מאת שנודה מאד
בפי העם, אד עתול צריד להמנע משניאות דק \
דוקיות.

גיורא
עילם, צה״ל

במאמרכם על תאנרוף (העולם הזה ,) 795
נאמר כי המתאגרף יצחק ויספיש לא שש לקרב
עם מלך הכפפות הירושלמי, אשר בירנבלום.
איל בידיעה זו* אמת. להיפר המתאגרף וימפיש
מובל להתמודד מיד• לידיעת ה*זערכת: מהוד
ארבעת: הפגישות ביל ליספיש ובירנבלום בשנים
,1952— 15146 ניצח ויספיש את בירנבלום בשלושת

הקרבות האחרונים.

יאיר בן, חיפה
יסד, מצדכם שזכרתם סוף סוף את רוכבי ה אופנים(
,העולם זללה .) 795 פרסמו קצת יותר
סרטים על תחרות אשר אתם עומדים לערוך באפריל.

בנימין
פרידמן, תל אביב
הפרטים יפורסמו בעוד מועד.

סגן מיכאל שמשוני, חיל האויר המלכותי,
״מטבורי, בריטניה

ועורכי

אין דם

בקשר לפניתכם אל הגנבים בבקשה למצוא את
תנ׳ים (העולם הזז 793 ,מעניל אותי נ:ה סוף
עניל הנ׳יס. כלום נמצא? והאם טלפנו אליכם או
לא 1

י כצעיר דתי אני יכול לומר בפה מלא: היעו׳לם/ .
הזה רחוק מלהיות עתון אוביקטיבי 1ברשימתכם
על החזירים* כתבתם :״רוב האזרחים ...רזזזיי־ם על
המזון שנכנס לקיבותיתם ולא על חישובים מדי ניים
קטנוניים, התהללו השבוע לכשלונה של קוא-
ליצית החזיר.״ זה שקר, זה־ו חוסר אוביקטיביות.

מאיר לביא, ירושלים
הגנבים בלילה לא הפכו גבורים ביום, לא
נמנו להזמנה.

אפרים רוקח, תל אביב
מה שקר? שרוב וואזרחים חיים על מזון 7

טעות משולשת

זעזוע הקוראים
מכריזים בזה על פתיחת
בינלאומי של 5000 דולר.

התחרות העולמית של הסיפור הל,צר,

על פרס

כל המספרים הישראליים מוזמנים בזה להמציא למערכת העולם הזה תוך שלושה חודשים
סיפור קצר, שאורכו לא יעלה על 3000 מלה, ושלא פורסם עדיין בשום צורה שהיא. סיפורים
אלה יועברו לועדת שיפוט ש אינ ס תלויה במערכת, המורכבת מסופרים ומבקרים בעלי
סמכות מוכרת, בה מיוצגים הזרמים השונים של הספרות הישראלית. ועדה זו תבחר
בארבעת הסיפורים הטובים ביותר של ישראל, תשלח אותם לועדת, השיפוט הבינלאומית.
שמות חברי הועדה המקומית יישמרו בסוד כדי למנוע השפעה והטרדה בלתי־ראויה,
והם יפורסמו יחד עם תוצאות התחרות המקומית. במקרה שהועדה לא תמצא שארבעה
סיפורים מקומיים ראויים להשתתפות בתחרות הבינלאומית, זכותה להגביל את מספר
הסיפורים שיישלחו למערכת העולמית עד לשנים.
העולם הזה מקציב, נוסף על הפרס הבינלאומי, פרם מקומי של 150ל״ו לסיפור
הישראלי הטוב ביותר, וכן שני פרסים משניים של 50ל״י כל אחד, לשני הסיפורים שיזכו

במקום השני והשלישי.
הסיפור יכול להיות בעל כל אורך שהוא, בתנאי שלא יעלה על המקסימום הקבוע.
לסיפור קצרצר יהיו ׳אותם הסיכויים בתחרות כמו לסיפור ארוך יותר.
המועד האחרון לקבלת הסיפורים הוא ד,־ 15 במאי .1953 ,הסיפור חייב להישלח במעטפה
סגורה, ללא ציון שם הכותב, ויש לצרף אליו במעטפה שניה את הטופס שיפורסם בהעולם הזה
החל מן השבוע הבא. במקרה שלא ישתמשו בסיפור תשמיד אותו המערכת, מבלי לפתוח
את המעטפה המכילה את שם הכותב.
עד עתה משתתפות בתחרות 20 ארצות. המערכת העולמית בחרה בעתון אחד, בכל
ארץ, שנמצא ראוי בעינית. עתון זד, יפרסם את הסיפורים שנתקבלו מכל הארצות . .בנמר
פרסום זה ייקראו הקוראים לחוות את דעתם על סיפורים אלה (אך לא על הסיפורים
המייצגים את ארצם) ,ודעה זו תובא בחשבון בשעת ההכרעה הבינלאומית.
מערכת העולם הזה שמחה לייצג את ישראל במפעל בינלאומי יחיד במינו זה, המתנהל
תחת חסות ארגון החינוך, המדע והתרבות של או״ם (אונסקו) ,ומקור, כי השתתפות הספרות
הישראלית בו תעזור בהכרת התרבות הישראלית ברחבי העולם.

מכתב־ם .
שאלד שלום ירושלים

מה הסיבה?

חפרטים שמסרתם על תקציב עירית ירושלים.
(העולם הזה ) 795 לא היו מדויקים. הרי קטעים
מן הדברים שהשמעתי באות־ז ישיבה :״במקרה
שלנו קשה לקרוא לדוקומנט הזה. תקציב. יש
לקרוא לילד בשמו .׳זנכון: אוסף של ספרות.
בחלק נראים הדברים ריאליים מאד. ובחלק ריא ליים
פחות* אין זה הזמן. לעשות את התקציב
עבור שנת 52־ 53 כשעשרה חודשים כבר חלפו.
ז,יזו הזמן להתחיל בהכנת התקציב לשנת 53־.54
...אינני בא ללמד סנגוריה או קטגוריה על אף
שלטון מקומי בישראל אבל מותר ל׳ לומר. שאנו העיריות בירושלים איננו הגרועים ביותר. כל
משלימות את שנתן בגרעון. אף אנו מתוכן, תסלחו
לי אם אומר, שבתנאים בהם אנו חיים. בושה
כמעט לא לגמור את השנה בנרעון .

אני מתפלא שבעקב מאמרכם •על המשדר לא
נסגר ד,׳עולם הזו) על ידי הצנזורה. הגזיבה היא
כנראה פשוטה: לעורך יש פרוטקציה אצל שר
הפנים. ויטמין פי זה לא היה כנראון לקול העם.

ד״ר אלכסנדר אמדור,
חבר נללעצת העיר ירושלים

מתלך הציטטה מתברר, כי העולם הזה
ציטט דברים נכונים, אך לא שיקף במלואה
אס כוונתו של הקורא אמדוד.
אשר לפרטים •על הדיזל בתקציב עירית ירושלים
(וזעולם חזד ) 795 הנני לצייו שלא עזבתי את
ישבת מועצת העיריה מתוך אי רצון להצביע על
התקציב. עזבתי את ׳הישיבדז, בהסכמתו טל ראש
העיר כדי להשתתף בישיבה דוזוסיז אחרת.
באשר לתקציב,עצמו, אני מתפלא שאינכם מ־ביאוס
בחשבון שתקציבי ׳הרשויות המקומיות ותק ציב
הממשלה אינם מתאזנים לרגל ההתייקרות ה מתמדת.
אין אני אחראי לתקציב שהוכן, האח ריות
בידי ראש העיר. התקציב שאני הכינותי,
בהיותי ראש העיר בפועל, ן הסתכם ב־ 6מיליון
ל״י הכנסות ו־ 6מיליון •הוצאות מיליון אחד הופיע
נם סהכנסח וגם בחוצאה כסכומים אשר עליהם
היה ספק אם יכנסו או יוצאו. כך שהתקציב אשר
אני חכינותי מצטמצם ב־ 5מיליון ל״י בלבד.

אליהו אלישר, ירושלים

משה קשטן, תל אביב
אם כן מגלה הקורא קשטן דבר חדש למעי
רכת העולם הזה.

מאמרכם הארוך ״שלושים הימים שזעזעו את
היהדות״ (העולם חזח ) 796 מלא אי דיור,ים. מס לפים
אתם מן הקצה אל הק?ה את רדמרכסיזם
החל במרכם וכלה׳ בסטאלין. הגישה לבעיה הלאו מית
של עולם המהפכה לא עברה שינויים. הגישה
המרכסיסטית טענה וטוענת תמיד לזכות הנדרח
עצמית לאומית לפתוח ולא לשיעבוד של תרבות
לאומית ואופי לאומי. הצרה היא שהניש׳ה לציו נות,
שאף היא תנועת שחרור לאומית, מסולפת
שם ובעוד אנו עומדים בעצם המלחמה לרכוז ה-
ייזודים בארץ, הרי לגבי דידם סיימה האונות זה
כבר את תפקיזזה.

מיכאל קפלן, נתניה

מועדון לקוראים
רא פעם הצבעתם ער השפעתה ההורסת שר
המפרנתיות בארץ. וכל ער מחסור במסנרת בל-
רית, שבד >,יערה האינטרס האנוש׳ הכללי ער
הד!ישובים דזמפלנתיים. רבים היו רוצים ׳רהתארנן
במסגרת מעיל זו. אך שום נוף אינו יכור רפעור
בלי שקבוצה איזו שהיא תיטור את הויזמה רירה.
אני מציע כי תקימו ״מועדוז קוראי העורם הזה׳.״
במועדון זה יתארנז הנוער הטוב, שהכו כיום
חסר תכרית ומטרה. תפקיד המועדון: בירור בעיות
פוליטיות ותרבותיות בצורה בלתי משוחדת. עידוד
התנדבות בחיי יום יום, מלחמת בשחיתות ובריק נות.
בפרט בין שורות תנוער.

בקשר לכתבתכם על תחרות יזמוצרטיאוז (העולם
הזה ) 797 הריני להביא לידיעתכם ׳ כי הקלאריג־טיסט
סטר סימל-אור זכה בפרס הראשון לכלי
נשיפה, קבל 17 נקודות, לעומת 9שלויבל אורי
שוהם המחלל. איל ז!ץ נבול שסימן אור אינו יודע
עברית. השופטים. החליטו שהוא יסע לח,ץ לארץ
ליצג את ישראל.

אליהו שמיר, תל אביב

מתחרים לדידידוש

שמואל יפה, תל אביב

המין הגברי -כס^נה
׳ תודה לכם בשם תנועתנו על שהואלתם ר.הדפים
את הכתבה על מטרותינו (העולם הזה .) 795 אוכל
לצייל בסיפוק, שהפרסום עורר התענינות וכבר
קבלנו תנבורת חברים במספר ניכר•

יעקב מלכי, מזכיר התנועה
להגנת הגבר בישראל, תל אביב
וזנני מצטרף להשתוממותו של יהן ודה גולל בעניו
הסטיות המיניות( .העולם הזה ) 793 צודק הקורא
בבקשו חקירה מיוחדת בבעיה זו. הרבה נערים
ננועים במתלד זו. מתביש-ם להודות בכד ולפנות
לולוסא מתאים. את דברי אלה אני כותב, אחר
ברור ביל חברים וידידים. אשר נודע לי שהם
סובלים זה זמן רב. כמדומני, כי מחקר מקיף
יוכל לעזור להם.

איתן בהירי, נתניה

דקדוקי דקדוק
חדקדוק העברי ציי ד לתבוע את עלבונו ׳מכם.
הדפסתם שתי שניאות דקדוקיות גסות( .העולם וזזה

ישבו תשבו בכובד ראש,
עורר נכבד עם דידידוש :
מפעל נאה קליל, מבדח
של הומור אמיתי כל וישר
מרחיב את והסה ולב משמח.

אך אל>ה וקוץ בה
תפשה תעורר הסד יהפד בה.
אשר ינורת בא ביעף :
הומורד אד דקדק את האף.
ולכן בקעות לי אליד עורך נכבד :
אם ברצונך לתקל מעט
את המעוות,
הנה לדידידוש מלאכה.
כי לתם היא ולא לך.

כתב מחוסר אינטליגנציה

השבועון תמצויר
ל אי־נפורמציה

כמדינונת להפתעה רבה (ובלתי נעי־טה
לרבים) גרטה הידיעה
שנפוצה בשבוע שעבר במש־רדי
הקריות: הדו״ח הסט טיסטי
האחרון של או־מ
הראה כי בארץ מצויים בשרות
הממשלה פחות פקי דים
מאשר •מדינות כמו אר--
צות־הברית, בריטניה, צרפת
ואפילו טסס״ר.

מוניה שביט, חיפה

ברעד קראתי קורותיה של רות
איד השביתו ח#ה ברשעות דיקטטורים.
״גבר לא יבין זאת ז ״ ,הבלים ופטפוט,
כל הגברים לה יהיו סניגורים.
הטרם יהביו אותנו מטכ״ל
שמרד כללי עלול עור לפרוץ
באם ׳מ שיר הגיונו הנ״לנזר דיו בנות, יוחמר, בך לחרוץ ז

הדו״ח המוקלט

שמואל פרידמן, נתניה

דיקטטורת העורכים

משד. קרפף, חיפה

הצרות שד מוצרט

אין מספיק בעיות

במאמרכם על הדיקטטורה בדרד (העולם הזה
) 795 כתבתם שהידיעד! בעל ממשמר יא הועתקה׳
בעתונים אחרים על פי החלטת ועדת תעורכים, ש־קב,ה
בעגיל זה את ״רעתה של אישיות ממשלתית
השוכח״.
לא היו דברים מעולם. לא ז! 7בלבד שוועדת
העורכים איננה עוסקת במתן איסורים או היתרים
לפרסומים בעתונות, אלא שעגיל ;הדיקטטורה לא
עמד מעולם לדיון בפני וועדת העורכים. דא קבל
הצבא
דורס
בקשר לתאונת המכונית הצבאית (העולם הלה
) 796 אני מרשה לעצמי לעורר את בעית וזוזסקרות
בכבישים של נהני הצבא ללא הבדל רדנה• בם,
עיני ראיתי מכונית צבאית עם, האות ״ל״ (כלומר,
תלמיד) נוסעת בשטה בנוי במהירות של 70 קי לומטר.
כאשר עקפתי אותה ראיתי תלמיד נוהנ
ולידו המדריך. איך תמנע הפקרות בצורה זו ן

זה שנתיים מחכה אני לגליון בו תכתבו באופן
אוביקטיבי על בעית הקומוניזם, המשיכו להיות
אוביקטיביים. עכשיו אוכל?הזים את דעות אלה
הטוענים שאתם אינכם ציונים.

עליהל. אתם אינכם עושים זאת משום הוסר מקום.
הייתי מציע שתוסיפו עוד כמת עמודים׳ אפילו
אם זה יגרום להתיקרות העתול בכמך, פרוטות.

יוסף ליבר, שדכן מודרני,
תל אביב

שמואל ביברמן, תל אביב
הקורא ביברמן צודק רק בקשר לזהות ה להקה,
שהוחלפה. המתרה נכתב על ירי שול מית
בתרורי, לפי ספור מאת אהרוו סגד.

ע. א ,.קרית ביאליק

קימות בעיות אשר כדאי תיה להרהיב את הדיבור ו

בעתונכם בכתבה על השידוכים (העולם הזה
, ) 795 מסרתם פרסים בלתי מדויקים על מ^לך ה עבודה
במשרדי.
נתקבל הרושם כי הוני אינטליגנציה אינם נמנים
,מיל לקוהותי ואף לא בהורות צעירות ונאות. אני
מנית. כי אותו אדם שמטר לכם את הפרטים אינו
נמנה על החוגים האינטלינגמיים, אחרת ודאי ש הייתי
מביר לו בחורות מתאימות להשכלתו, מר אהו
ואמצעיו החומריים.

המחזה ים ובית•(עולם הזה ) 794 אינו של שו למית
בתדורי אלא עבוד על פי מחזהו של מתי
מגד• והמחזה בוצע על ידי חברי קבוץ מער ולא
על ידי קבוץ הזורע.

רפאל מזרחי, טבריה

החידון הזואולוגי

הרי פרטי הישיבה במש כיוון
שלא נתקבלו תשו רדי
העולם
הבא, נפי בות מן הקוראים איך יכול
שנרשמו על ידי מזכירת המ העולם הבא לדעת מרז הפתערכת.
הקטעים
באותיות רון הארור ז
גקות נקלטו ונרשמו על ידי המיילון בהמשכים .
המרגל חיים שייניק.
רימוקרטיה נ הדיקט האפטשי.
אסור לתת את טורה שלי.
כתיבת המאמר ל
דיקטטורה נ משטר
הוא ירצח אותו. יש לפוצץ פסול ומתועב, אשר בראשו
את הידיעה הכוזבת להרוס עומד אדם שאינו מאנשי
עד היסוד את הדעה שהבדי־ שלומנו.
חות ב״העולם הבא״ רעות
ולחטוף שיחה עם --הציוד בהמשכים .,
בקשר לידיעה אודות השר. האשח הגבוהה כעולם
אנחנו צריכים לחסל את הס פור
אודות ־,פגישה בגן
הקריה.

הספור בהמשכים
(טוף)

,העולם הזה״ 798

ספינה טבעה בים
כל הזכויות שמורות

זתיעצות האחראים לפעולות ההצלה,
זופים וגבולות, כמרבז: עמום גן־גוריון
ורן אדיה קפלן, מפקד ההליקופטר

/מימין: יהודה פראג, מפקד חטיבת
הכללי של המשטרה, משמאל :
ואשר נראה חוגה כרקע.

שברי ספינה הרוסה ותורן
שהציל חיי אדם, היו מוטלים
על חוף בודד מול רא ש הנקרה,
הצוק המפריד בין
י שראל ללבנון. הם היו ה סימנים
היחידים ששר דו מאותן
שעות טראגיות בהן עקבו
מאות אלפי אזרחי ישראל
אחרי מאבקם הנואש
של ארבעה שוטרים על חייהם.
ונסיונם הנועז של שלושה
טייסים להציל אותם.

חגכול שנשכח

ל שעו ת אחדות נשכח קו
הגבול תמפריד כין •שד* ל
והלבנון בר א ש הנקרה. ער־ביס
ויהודי 0 x11 קציני
או׳׳[ החע-בו •חד. חביע1
דאגה ל גו ר ל שני השוטר•
על הצוק. והשליש• שעק בותיו
נעלמו. בתמונה ל מעלה
ס קר קצין הג׳נדד-
מיה הלבנונית את קו החוד
והצוק• של אודבו במש־קפיו.
לג לו ת סימנים של הנעדר.
הלבנוני הביעו את
צעדם על כ• הא-ון קדה
שעה שהישראלי עסקו
דווקא בי שו ב סיכסוך שב גדתי
והסכימו להחויד אח
השידה הלבנונית שנתכסה

על החוד
למעלה; !ה עתה נ תת
ההליקופטר. הא חראי
רץ קדימה ומו די
ע: סדן אריה קפל,
מפ קד הליקופטר
- 3302 מוכן לפעול ה !
מימי* :ד מ׳ ח •הודה
פראג. ע הגב למ צלמה.
בשיחה עס
מפקד חג׳נדדמיה
הלבנונית במ חוו צור
וקצין או״מ. מ ש מאל :
סרן אריה קפלן ומ ימינו
סמל צבי קלמן•
הט״ם שגילה את ה שני
על הצוק וסגן
אורי מור. קצין שני
ההליקופטר

בתמונה מזעזעת 11 נראה השוטר ח״ם ירחמיאל נאחו בשארית כוחותיו
בסול החבלים. מפרפר בין השמיים והגדי הטורפים. ההליכופטר טס
לאחור. מאחר שלא היתה לו אפשרות להסתובב מבלי לסכן את השוטר.

!}:בצו אחו!״
אדוארד מוסטקי נטל את הכוסית, הריקה
בלגימה אחת. הוא חייך אל אשתו החמודה
לינה ובנו בן השנתיים דקי, החל לספר
לידידיו בפעם העשרים את ספור האימים של
חייו הקצרים (.)26
אדוארד, יליד מצרים ובן למשפחה יהודית
מיון. ,לא זנח את הספורט, התבלט ביותר ב מועדוני
השחיר, הרבים של אלכסנדריה. כא שר
עלה לארץ עם לינה, לפני שלוש שנים,
החל לשרת במשטרת החופים, הוכיח את
אומץ לבו בעת היטרפה של סירת משמר ליד
חוף נתניה.
לפני זמן קצר עבר מצריפו הרעוע לשיכון
של ממש בכפר טירה, ליד חיפה. הוא היה
מאושר. כאשר היה חוזר מעבודתו בנמל
חיפה היה ממהר ליטול את דקי הקטן ה בלונדי,
לשחק עמו שעה ארוכה.
באחד מימי השבוע שעבר עמד הרגל זה
כמעט להפסק לנצח: אדוארד לא חזר אותו
לילה לביתו.
״מקום אידיאלי לפגישה.״ נעמת
נרים היתר, ספינה בעלת קבול של 120 טון,
עמוסה שקי מלח. היא נתפשה במים טריטו״
ריאלים ישראליים, עמדה להיות מוחזרת, ל אחר
בירור, לשלטונות הלבנון. לגבי אדוארד,
שטייל על סיפון הספינה בשעות הרוקר, ב נמל
חיפה, היה זה ג׳וב רגיל, שיסתיים ב שעות
הצהרים, לאחר מסירתה לשלטונות
הלבנון בחוף ראש הנקרה.
כבל עבה נקשר מן הספינה — עליה נמ צאו
ארבעה שוטרים — לסירת מנוע מש טרתית.
החוף הצפוני של הארץ נראה ברור
ממרחק שני קילומטרים, עבר כסרט קולנוע

״לחזור בקע הקול מעבר לספינת הגרר.
זוג הספינות הכבול ביצע סיבוב מלא, החל
זוחל לאיטו לכוון ממנו בא: חיפה.
צהרים. השוטרים שהורגלו מכבר לתנודות
הים, לעסו ללא קושי את הארוחה הבלתי
מבושלת. השעה היתד, קרוב לשתים. יללת
הסופה שהתקרבה נשמעה ממרחק רב. הקו
הישר של האופק החל לקבל צורה מטוש טשת,
גלי ענק החלו לפרוץ לעבר החוף.
הכבל היה אמנם חזק כפלדה, אך מקום קשי־רתו
אל הספינה נשבר פעמים אחדות, תוקן
מיד במקום. הגלים הגבוהים כיסו את שטח
הראיה, אפילו סירת הגרר כמעט שנעלמה
מעין נוסעי הספינה הנגררת. הקשר היחיד ש נשאר
לארבעה היה הכבל. הוא לא החזיק
מעמד. טבעת הקשירה של ספינת הגרר, בעלת
המנוע, נותק לחלוטין. ארבעה שוטרים על
ספינת מפרשים לא פרושים נשארו בודדים,
כשהם נתונים לחסדו של הים הזועף.
״השעון היה ידידי אלפסי היה ה ראשון
שחזר אליו שיווי המשקל לאחר ההלם
הראשון. הוא ניסה לבחון לאיזה כיוון סוח בים
הגלים והרוח את הספינה, נוכח רי ה כוון
הוא צפוני, לעבר הלבנון. בלי היסוס
פקד להטיל את שני העגנים יחדיו, הטיל
ספק אם הם הגיעו לעומק הנדרש. את התשובה
הביאו הגלים. הם התרוממו לעתים
לגובה של ששה ממר, שטפו לחלוטין את ה ספון,
קרעו את חבלי העוגנים, זרקו את
הספינה בכח רב לעבר איי הים הזעירים
שליד חוף הנקרה׳.
ארבעת האנשים הרטובים והחוזרים כסיד
לא הסתירו את פחדם. היה זה טבעי וברור.

אדוארד מוסטקי כחברת אשתו לינה ובנו ז׳קי
— ליל בלהות
התקוה להשאר בחיים, הפיחה ביופו הצ נום,
אך השרירי, כוח בלתי רגיל המתגלה
רק בשעות דומות בחייו של אדם. משך רבע
שעה, שעבר כרבע שנה, נעזר אדוארד בקרש,
עד אשר הרחיק גל עצום גם אה מצילו
היחיד.
הידיים והרלגיים החלו מאותו רגע לעבוד
בקצב איטי אך בטוח. אדוארד ידע את סוד
החתירה האטית למרחקים, חתירה שאינה
מנצלת את כל האנרגיה, חוסכת כוחות למ אמץ
העל־אנושי. למרות שלא ראה עדיין את
החוף היו תנועותיו קצובות, הוא לא חשב
על אשתו, על ילדו, על חבריו, מטרתו היתד,
להגיע אל החוף בכל מחיר. הקור היד. גדול,
אדוארד חשש שד,כפור יגרום לשיתוק חלק
מגופו. הוא הציץ בשעונו, נכח כי עברו 90
דקות מאז קפץ מהספינה הטרופה.

חבריו שעל
איטי לעיני אדוארד ושלושת
ספונה. עם מפקדו, סמל שמעון אלפסי, היתד,
1לו שיחה מענינת על עניני־ים, זכרונות של
1מבצעים ספורטיביים של הילדות.
שמעון היה קצין עוד לפני זמן קצר. כאשר
טבעה ספינה עליה פיקד, במימי יפו, הורד,
לאחר משפט משמעתי, לדרגת סמל. אך סי כוייו
לקבל בחזרה את הדרגה היו רבים
לנוכח שרותו המופתי. לגבי חיים ירחמיאל,
עולה מרומניה 31 ותושב גב־ים, גרמה ה שיחה
לרגש בלתי נעים. חיים לא ידע לש חות,
החל לקבל שעורים לפני זמן קצר בל בד.
הרביעי, יצחק רוזנבלום, הרווק היחיד
בין הארבעה. ,צלל במחשבותיו.
הארבעה זללו את מנות המזון שהוכנו ל מענם,
גמעו בצמאה את מיץ התפוזים המר ווה.
בעוד דקות מספר יגיעו לחוף ראש ה נקרה,
ימסרו את ספינתם לרשות הלבנוניים,
יקבלו במקומה ספינה ישראלית אחרת. אל פסי
התקשר עם ספינת הגרר, קבע לאחר
דו־שיח קולני, כי הסירות אגיעו למחוז חפ צן.
שקט שרר במרחב הים, ממרחה מה נראה
הסלע המזדקר של ראש הנקרה, גבולה הצ פוני
של ישראל, מן האופק לא נראתה כל
ספינה לבנונית .״מה קרה להם?״ שאל אדו־ארד
.״מקום אידיאלי לפגישה העיר חיים.
לחזור הצפיה הממושכת העבירה ספ קות
בלב השוטרים. דייגים לא נראו בים,
האם באה הודעה על סופה המשמשת ובאה?
הפקודה שניתנה מיד לא סבלה היסוסים,

למרות שהיו נתונים. למשמעת, הם היו רק
בני אדם, והסיכוי שלהם לא היה מעודד
באותה שעה.
אדוארד לא ידע בדיוק מה לעשות. הוא
היה בעבר השני של הסיפון, הספיק לראות
עוד את העוגן הכבד שנזרק על הספינה, את
הסלעים הגבוהים אליהם התקרבה.
בתוך מערבולת הסופה הצליח לשמוע את
פקודתו של אלפסי :״קפצו אחרי הסמל
בעל העבר הספורטאי העשיר קפץ ראשון
ירחמיאל ויצחק.
למים כשאחריו מזדנבים
אדוארד החליט לא לד,פגש עם הסלעים הח דים,
זנק אל המים להגיע לחוף כשחיה .
״השעון היד, אותה שעה איומה ידידי ה טוב
ביותר״ ,ספר אדוארד ,״מדי פעם בפעם
הצצתי, תוך כדי שחיה ומאבק עב הגלים,
אל המכשיר הבלתי חדיר למים, הייתי מפ ריח
על ידו את מחשבותי כי עברו שנים
במקום רגעים.״
תרדמה עמוקה. אדוארד קפץ למים
קרים כקרח כשהוא עטוף מעיל כבד ונעלי
עבודה. מה שראה באותו רגע היה רק חלל
שכולו שחור. הוא העיף מבט לכל צד במ טרה
להבחין בפס החוף, אך הגלים העצומים
הסתירו ממנו את היבשה. לבסוף, כאשר
הרגיש בקרש עבה שצף לידו, החליט לשכב
עליו, לחתור בעזרתו. החפץ הצף שהרים
את אדוארד למרומי אחד הגלים עזר לו לק בוע
את דרכו: מרחוק נראתה נקודת אור
קלוש. אדוארד ניחש 1:מגדל המים של נד,דיה.

ראשונה על חיים ירחמיאל שלא ידע לשחות,
חשש כי לא עמד במאבק, טבע.
אך הגורל רצה אחרה.
סו ף ה עו ל ם. חיים קפץ למים מיד לאחר
אלפסי, קיוה לד,עזר על ידי השחיין ד,מצויץ,
במקום זאת שמע צעקה נוראה שנפלטה מ פיו
של הסמל. אלפסי קיבל כנראה מכה
חזקה מאחד הקרשים, צלל למעמקים. ירח מיאל
היה אובד עצות, הוא פרפר בידיו, ,
ניסה בכל כוחו לצוף על פני המים. גל עז 1
פתר את בעיותיו, כאשר זרקו על סלע האי
הקטן, אחד מבין העשרות שבסביבה.
כעבור דקות מספר עלה גם יצחק על אותו
אי והשנים מצאו מפלט במערה שהגנה עלי הם
מפני הגלים.
האי הקטן, בעל שטח של כמה עשרות מט רים
מרובעים, לא הפיח בשנים הרגשה של
בטחון, עד אשר הופיעו סירות ההצלה ה ראשונות,
שוטטו לידם, אך לא יכלו לגשת
ולהצילם.

הדקות עברו כחדשים. אך המאמץ היה כ דאי,
כי כעבור שלוש שעות הרגיש איוארד
קרקע רך מתחת לרגליו. עכשיו היה תשוש־לאורה
של ספינת שיטור החלו השנים ל כוחות
לחלוטין, זחל בקושי אל החוף.
הכין עצמם ללילה. בחביות וקרשים שנזרקו
האורות הקלושים סימנו מקום ישוב קטן.
מהספינה הטרופה אל האי, הקימו חומה נגד
קבוץ זיב. מחוסר־הכרה למחצה שרך את
הגלים, קיפלו עצמם היטב כשגוף האחד מח דרכו
לצריף הקרוב ביותר, נוכח כי היתד,
מם את גוף חברו, ניסו לד,דדם. היה זה ליל
זאת הרפת של, הקבוץ. הוא נטל שקים, יב שים,
עטף בהם את גופו הרועד, התקפל ב • בלהות. רטובים מכף רגל ועד ראש, רעדו
השניים במשך כל הלילה, לא עצמו עין. רעש
אחת הפינות ושקע בתרדמה עמוקה.
הגלים ויללת הסופה גרמו להם להרגשה של
סוף העולם.
כשהאיר היום באה הרגשת הבטחון הרא שונה
לאחר עשרים וארבע שעות של פחד
וסיוט. זמזום מטוס שחג מעליהם סימן את
ראשית פעולת ההצלה מהאויר. ד,טייס, שהד
מיו טוס, עשה תנועה בידו שרמזה :״הכל
יהיה בסדר.״ השניים לא יכלו בדיוק להבין
אותו רגע, כיצד יוכל המטוס להעבירם אל
החוף. הם ציפו בסבלנות.
בינתיים הופיעו על החוף צופים נכבדים,
ביניהם עמוס בן־גוריון, יהודה פראג, מפקד
חטיבת החופים, שחזו במראה המרתק משך
כל שעות אחר הצהרים והערב. פראג, כנר אה׳
דאג מאד: באותו יום הודיעה התחנה
המטאורולוגית כי הים יהיה ריעש, מלווה
סופות. ספק הוא אם היתה הצדקה לשלוח
את הספינה ביום, ששום דייג לא העז לצאת
בו לעבודתו. בין אלה.שלא יצאו לים אותו
יום: כנראה, גם הלבנוניים.
?} בו ד ה רגי ל ה ...בשעות הצהרים הופיע
ההליקופטר של חיל האויר. היו אלה רגעים
של רעד כאשר אחז חיים בשולי הסולם ש־הזדנב
מהמטוס, ריחף את מאות המטרים
מפקד חטיבת החופים פראג
באויר, הגיע בשלום לחוף. הוא היה פצוע
לא היתה הצדקה לשלוח?
בפניו, כיון שנחבל בלילה הקודם בצוקי ה כשהאיר
היום גילוהו שני שומיים. הם
חשבו תחילה כי הוא גנב או מסתנז, דרשי
ממנו לקום, לזהות את עצמו. טענתו כי יעז רו
לו להתרומם נתקלה בסירוב ־׳בשליפת
שני רובים שכוונו מולו, הורדו רק משהו ציא
מכיסו את תעודת השוטר שלו, שכנע
אותם לבסוף להביאו לטפול במרפאה.
כאשר חזר אליו זכרונו, היתה שאלתו ה
סלעים•
לפני שהועבר לבית הח־לים. הספיק
לראות את חברו מוצל באותה דרך.
אך בטרם הספיקו האנשים לברך את ה טייסים,
לחבקם, התרומם המטוס, נעלם ל־איטו
באופק, כאילו היתד. זו עבודה רגילה
שלא היתר. זקוקה למחמאות.
רק קבוצת אנשים אחת לא פסקה מלהש־קיף
בחרדה אל גלי הים הזועפים. היתה זו
משפחת הסמל שמעון אלפסי,

הפצצה בנדן הציוות הווסז1

המשטרה רשמה: מפקד הנפה הצפונית, יעקב קנר, וחוקר־ אגן!
הפשעים מנשה שקמוני, מחליפים דעות על המעשה לפני בנין הצירות
למטה י: הכנין המפוצץ -הנזקים כקומת הקרקע, ליד תמונת ז׳דאנוב

ארבע שעות אחרי הפיצוץ: אשתו של הציר הסובייטי,
קלאודיה ירשוכה, חוזרת הכיתה אחיי הטיפול במגן־דוד׳אדום.
השער נפתח על ידי שומר פרטי של הצירות הסובייטית בת״א
באחד הערבים, לפני חודש, חזרה אישיות ציבורית מסוימת לביתה אשר
מאחורי בנין הצירות הסובייטית בתל־אביב. בעלות האיש במדרגות ביפו, שם
לב לתנועותיו של צעיר חשוד שעלה לפניו. הוא עקב אחריו, תפס אותו על הגג,
האשים אותו כגנב. אך הצעיר רק הצטחק .״באתי לעשות את צרכי אמר.
הצעיר נמסר למשטרה. וו הגיבה בצורה מהירה: ביקשה את האיש להימנע
מדיבורים על נושא זה. מאז לא שמע דבר.
השבוע שמע המשך. דומה שהצעיר ״עשה את צרכיו״ .התוצאות היו: חור
גדול ב בדן הצירות הסובייטית, חלונות מנופצים בדירתו שלו.
הפצועים האמיתיים. ההד נשמע בעולם כולו. בשום מדינה תרבותית,
בה קיימת משטרה יעילה, לא נעשה עוד נסיון כזה לפגוע בגופו של ציר. הגורל
חסך למדינה׳תוצאה חמורה יותר, כגון קיפוח חייו של הציי או אשתו. אך
שלושה הפצועים הרוסיים הספיקו להשחיר את פניה.
הפצועים העיקריים הם, כמובן, המדינה — ושלושה מיליוני היהודים בתחום
ברית־המועצות. קל להיות גיבור בשדרות רוטשילד, תל־אביב. אך הדבר עלול
להיראות אחרת לגמרי בעיני יהודי בשדרות סטאלין בבודפשט, בורשה, בלנינגראד.
ככל מעשי־הטרור, שגברו במדינה בגל עכור בשלושה החדשים האחרונים,
היה גם מעשה זה חסר־תכלית לחלוטין. הממשלה הסובייטית לא הזדעזעה —
להיפך, אין ספק ששמחה על נימוק אנטי־ציוני חדש זה. כהפגנה כלפי העולם, היה
חסר ערך — היחסים בין עמים נראים אחרת מאשר היחסים בין עם מדוכא לבין
שלטון זר.
כנסיון של חבורת צעירים להיות חשובים בעיני עצמם, הצליח בלי ספק.
אי יעילות, לפחית. האשמה האמיתית רובצת, כמובן, על המשטרה.
משך רבע שנה רשמה בתיקיה למעלה מתריסר מעשי־טרור, פיצוץ והצתה.
המבצעים היו זהים, אך היא לא ידעה למנוע גם אחד מהם, לא הביאה אף איש
אחד לדין. פגיעה זו במטרה הבולטת ביו חי במדינה, שדוקא משוס כך קל יותר
להגן עליה מאשר על כל מטרה אחרת, מבליטה, לפחות, אי־יעילות מחרידה.
בעיני אנשים פשוטים, ובעיני משקיפים זרים, עלולה אי־יעילות זו להתפרש
גם אחרת: שמשטרת־ישראל אינה חושבת כי מניעת מעשי־טרור מסוג זה נמנית
עם תפקידיה החשובים יותר.

במדינה
העם

מוקש על הססיס
הרכבת ירוה מן הפסים.
לא 1היתד, זאת רק רכבת של קרונות ברזל
ועץ. היתד, זאת כל הרכבת של השלום ב מרחב,
אשר גלגליה הצרודים השמיעו חרי קה
צורמת־אוזן על הפסים המפוצצים המו בילים
מתל־אביב לקהיר, מטבריה לדמשק,
מירושלים לעמאן.

ומנהל תעמולה לדעות. לרוב אלה דעות אפי־
״קורסיות מאד, בלתי־מקובלות על הכלל. או־לם
בצורה משונה, כמעט מיסתורית, מגיע
הכלל לבסוף לאותה דעה.
״אם אתה רוצה לדעת מה יעשה בי• ג׳י.
בעוד שנה׳ קרא את אשר כותב ליבנה ה־

בן־גוריון, תכסיסן מובהק, נמצא לרוב ב־מוקדם
במקום שם נמצא רוב המפלגה.
הרפתקן מסוכן. כך קרה, למשל, ב־סוף
שנות ה־ .30 ליבנשטיין, שפרש זה עתה
ממשק עין־חרוד, בו היה חבר כמעט מיום
היווסדו* ,נסע לאנגליה, הגיע לכלל מסקנה

מצב־הרוח לאורך הגבולות הארוכים של
מדינת ישראל הוא כזה שכל עטישה מעבר
אחד של הגבול עלולה לגרים למטח
יריות מעברו השני.
אם הפעם היתד, העטישה חזקה יותר, הש מיעה
הד רם יותר, הרי גרם לכך הניצב הרע
והולך של הגוף הלאומי הישראלי על הבמה
הבינלאומית. מאז הכריזה ברית־ר,מועצות
מלחמה על הציונות ועל מדינת־ישראל, הר גישו
כל ארצות ערב בתחרות הגוברת והו לכת
של שני הגושים הבינלאומיים על חס דיהם
המפוקפקים. הרגשה זו יוצרת תנאים
אלוסטיים נוחים מאד להגברת קולות־נפץ, .
גם מדינת ישראל מרגישה בכך, נאלצת׳ל הגיב
ביתר חריפות כדי להפגין את כוחותיה
בעולם ההולך ומצטנן.
איש ירד ממטוס. היה. זד, כמעט סמלי
שדוקא ברגע זה ירד ראלף באנץ׳ מי המטוס
בלוד, שפע חיוכים לעבר דוד בן־גוריון דד
מתנפש במלון ליד תל־אביב, אחרי ששפע
חיוכים דומים לעבר ד,ליתד, מוחמד נגיב.
באנץ׳ נשאר הסמל היחיד לשלום מרחבי.
הודות לסבלנותו הבלתי־מוגבלת -שכו פקידים
וקצינים וערכו את הסכמי שביתת הנשק.
הוא קיוה שהסכמים אלה יוחלפו באחד ה ימים
בשלום־אמת. אולם שלום זה רחוק עתה
יותר משהיה אי פעם.

׳שלוש

פעמים

מפא״י :

ליבנה,

ארגוב ודוד הכהן

כל אחד דואג רק למיפעלו

אין ספק שמדינת ישראל החמיצה הזדמנות
בלתי־חוזרת ליזום שלום, כשעוד כוחה (ה יחסי)
על הפסגה. ככל שחולשותיה י־תר גלו יות,
פוחתים סיכויי השלום, וככל שסיכויי
השלום פוחתים, גובר הצורך להחזיק מער״
כת בטחון יקרה.
אין פירוש הדבר שחסרים גם היום יסו דות
במרחב הרוצים בשלום עם ישראל. או לם
גם הם מעלים מדי פעם את תנאי השלום.
אנשים שבאו לאחרונה במגע איש• עם יסו דות
אלה הביעו את הדעה שעתה תנאי המינימום
הם: שיבה לגבולות החלוקה שנקבעו
עיי ידי או״ם, תשלום פיצויים הוגנים לפלי טים,
החזרת חלק מהם לישראל.
לא היה כמעט איש במדינת ישראל שהיה
מוכן לשלם מחיר זה. לפיכך היה ברור ש ד,מוקשים
על פסי הרכבת (וכל הגידם להם
והנובע מהם) ירבו בחודשים הקרובים.
דומה שהאזרח הישראלי השלים עם מחש בי
זו. על כל פנים, כשצעקו כותרות העתו־נים
על מעשי המלחמה, על מביקים מצל צלים
והכרזות תוקפניות משני עברי הגבול,
לא הגיד האזרח עפעף, הסתפק בפיהוק כאי לו
המדובר באינצידנט על הגבול המפריד
בץצ׳ילי וארגניסה.

מטרות גבוהות, משרות נמוכות.
מפלגות קוד?ודא במפא״י

(ראה שער)
הנער שעבר את הרי קווקז בדרכו דרומה,
לא עורר תשומת לב מיוחדת. הוא הלך ב רגל׳
נסע במכונית, רכב על סוס. באותם
הימים של ,1920 ימי מלחמת האזרחים וה מהפכה,
נדדו צעירים רבים כמוהו על אדמת
רוסיה. איש לא הפריע לאליעזר ליבנשטיין,
בן ה־ , 18 להגיע לגבול גיאורגיה ההררית,
לעברו בדרך לארץ־ישראל.
אליעזר היה שייך לקבוצה יותר גדולה
של אנשי תחלוץ, שעמדו אף הם לעבור לא רץ•
אולם הקבוצה התמהמה, לאליעזר לא
היתד. סבלנות. הוא החליט כי ההעזה כדאית.
הוא הלך לפני המחנה, הגיע לבדו.
שלא מדעת׳ היה זה מעשה נבון. כי מרי
בית הקבוצה נפלה בידי מורי״דרך פושעים,
שהובילו אותה למקום עזוב, שחטו את מר ביתה
ושדדו את רכושה. שרידיה עזבו את
הקווקז, הגיעו׳ארצה דרך איטליה.
היתד, זאת פרשה אופיינית למדי לחייו
של מי שהנו היום אליעזר ליבנה, חבר־הכג־סת
ד,־ 25 מטעם מפלגת פועלי ארץ־ישראל.
הוא רצה להגיע למקום אליו רצו להגיע
הכל. אולם הוא הלך לבדו, לפגי הרוב.
הפכם סודי עם בי. ג׳י. בתור שכזה
תופס אליעזר ליבנה מקום מיוחד במינו ב אותו
יצור־ענק הקרוי מפא״י. הוא אידיאו לוג,
הוגה־דעות. הוא מתווה דרכים. הוא

שדחיפה מסוימת תספיק כדי לשכנע את ה בריטים
להסתלק מארץ־ישראל. כשבא הספר
הלבן, דרש לנהל מאבק מזוין נגד האנגלים,
לא דחה אפילו אפשרות של שיתוף פעולה
עם אצ״ל.
הדעה, שאפשר לנהל מאבק מזוין נגד האנגלים,
הדהימה את רוב המפלגה. האם יכול
הישוב הקטן להתמודד עם האימפריה האדירה?
האם לא יהרסו האנגלים בין לילד,
את כל נקודות ההתישבות? ליבנה נראה
כהרפתקן מסוכן, קל־דעת וחסר אחריות׳.
אולם גם ברל כצנלסון (שיסד אז את
קזל-ישראל הבלתי־חוקי) ודוד בן־גוריון הגיעו
לבסוף לאותה דעה, גיבשו מסביבם חלק
גדול מן המפלגה. התנגדו להם־יוסף שפריג־צק,
אליעזר קפלן ודוד רמז (כשמשה שרת
תופס, כדרכו, מקום באמצע) .אך כעבור
כמה שנים, בתום מלחמת העולם השניה,
נוצרה תנועת־המרי־העברית — בדיוק כמו
שניבא ליבנה שש שנים לפני כן.
האגודה המקצועית הגדולה. כדי
להבין את התופעה ששמה ליבנה, יש להבין
את התופעה ששמה מפא״י.
כלפי חוץ מופיעה המפלגה בשנים האח רונות
כגוף אחד, בריר, משורינת שאין בה
לכאורה ויכוחים קשים וניגודים סוערים. או לם
למעשה שונה המצב מאד. אמנם, אין
בה סיעות המשמיצות אישה את רעותה,
כנהוג, למשל, במפ״ם או בהפועל-המזרחי.
אך המפלגה דומה לאגודה מקצועית גדולה
של מנהלי מוסדות ומפעלים, אשר כל אחד
מהם לוחם למען האינטרסים של המפעל
שלו, לעתים נגד האינטרסים המנוגדים של
מפעל אחר.
לוי אשכול, גזבר הסוכנות, לחם למען
האינטרסים של הסוכנות נגד האוצר של
דרש מן הממשלה מחיר
ממע^ת־ישראל,
גבוה עבור הדולארים שנאספו באמריקה. או תו
לוי אשכול, כעבור שנה, בתור שר ה אוצר
של הממשלה, לחם על ההיפך מזה,
נגד הסוכנות. מנהלי החברות הכלכליות לוח מים
נגד מנהלי האיגוד המקצועי, והוא הדין
לגבי שרים, מנהלי מחלקות, מזכירי מוע־צות־פועלים.
הסוד
הגדול של אחדות המפלגה בהתרוצ צות
זו טמון בפרט קטן: כל אנשי מפא״י,
בכל החזיתות, יודעים שהמפלגה היא המכ שיר
התכליתי, אשר בלעדיו אבוד המשטר
שהם כולם מעונינים בו. לכן הם מסכימים
כי קו המפלגה ייקבע תוך התמודדות וקביעת
יחסי־הכוחות, כפשרה עליונה.

הכנות

בכית :

מאיה ודבוריק ליבנה

הנוער אינו רוצה לשלום
יום,״ יעץ פעם פרשן פוליטי וותיק לתלמידו
הצעיר. הוא חשב, כרבים אחרים, שישנו
הסכם סודי בין השנים, שדוד כן־גוריון נעזר
באליעזר ליבנה כדי להכשיר את הקרקע
לרעיונותיו שלו.
אולם זוהי אגדה. לא פל.ס רבו השנים ביניהם.
ההסבר הנכון הוא שרוב המפלגה
מתקדם באיטיות לנקודה אליה מגיע ליבנה
לבדו כמה חדשים (או שנים) לפניו. ודוד

* פרישתו מעין־חרוד לא נבעה משיקולים
רעיוניים. ליבנה החלים להתמסר כולו לפעו לתו
בהגנה, סבר, בניגוד לרוב פעילי ההגנה
והמוסדות, שאין טעם לעשות בל הזמן בעיר
ולחזור למשפחתו אחת לשבוע או לשבועיים.
מאז התי*ב, בגבעתיים ליד תל־אביב, עם
אשתו ובנותיו — מאיה (ספני שנולדה במאי)
, 17 ודבוריק, בת .12

לכן אין אליעזר ליבנה חולם על הקמת
מפלגה חדשה• להיפך, גם כשדעתו מנוגדת
ניגוד מוחלט לדעת הכלל, יש לו הסבלנות
לחכות כמה שנים עד שהרוב יסכים עמו.
אומר הוא :״כדי להשפיע על המפלגה
דרושות שתי תכונות: סבלנות ונכונות ל וותר
על משרות. מי שיש לו שתי. תכונות
אלה׳ וגם מידה מסוימת של כשרון, יכול
להשיג מהמפלגה כמעט את הכל. הצרה היא,
שרבים מהמדברים על מסרות גבוהות מוכ נים
להסתפק במשרות נמוכות, לקיים בזאת
את דרכם. זד. המצב בכל המפלגות ! ״
לליבנה לא חסרה סבלנות, ואין הוא להוט
אחרי משרות. אין פרוש הדבר שאין לו
אמביציה. להיפך. אולם הוא יודע, שכדי לה גיע
למטרה הגבוהה יש לוותר על הרבה
משרות נמוכות בדרך — אף כשיש להן שם
גדול•
בעיטה לשער חדש. מצב זה נתן ל-
ליבנה את האפשרות לעשות משהו שהפך
מזמן בלתי־רגיל מאד במפא״י: להגות
דעות.
למעשה שולטת מפא״י בישוב ובמדינה זה
למעלה מ־ 20 שנה. כל ראשיה הטובים עוסקים
במשהו, מנהלים משהו, מבצעים חלק
קטן ממה שנקרא ״השלטון״ .בתיר שכאלה
יש להם אינטרסים ברורים. אין דעתם פנויה׳
למחשבה מופשטת, או בכלל למחשבה כו ללת
על המצב.
אפילו׳ ראש־הממשלה, הממלא לפחות שלו־של
תפקידים( ,המצריכים כל אחד את עבו דתו
המלאה של אדם מוכשר וחרוץ) ,אינו
נוטה לשבת כמה שבועות וליצור לעצמו
המונה כוללת וחדשה של דרכים חדשות
ופתרונות חדשים.
זהו אסונה של מפא״י. היא מתגלגלת
בכדורגל׳ שמישהו בעם בו בעיטה רבתית
לפני שני דורות. הוא נתקל בדרכו בכל
מיני עצמים המשנים את כיוונו, פעם לכאן
ופעם לכאן. אולם אין איש שיבעט בו בעי טה
ישירה ומכוונת לשער חדש.
זאת בדיוק רוצה לעשות אליעזר ליבנה.
השער שליבנה
שמןרעגדת ־ ג כי ם.
רוצה להגיע אליו אינו מקורי. רבים חולמים
עליו, או לפחות מתימרים לחלום עליו. או־

,העולם הזה׳ 793

במדינה
לם ברור להם שאין זה אלא חלום יפה,
כשם שגירוש האנגלים היה בשעתו ״חלום״,
יפה אך לא רציני.
השער: להפוך את המדינה לחי שיעמיד
על רגליו שלו׳ שאינו זקוק לכסא־נכים ב צורת
נדבות אמריקאיות.
טוען ליבנה: נכות המדינה אינה נובעת
מעצמות מרוסקות, אלא מעצלנות. הרבה יו תר
נוח להתגלגל על כסא״ננים, לאכול לחם
חסד. הסכנה היא רק שבאחד הימים לא יהיה
מי שיתן את הלחם.
כשאמר זאת לפגי שנתיים, עורר עליו את
רוגזו של דוד בן־גוריון. בי. ג׳י. האמין שזרם
הדולארים לא ייפסלף אולם מאז נתאמ תה
הערכתו של ליבנה במידה רבה. בבית
הלבן יושב איש שמתן נדבות לארצות ה חוץ
אינו האידיאל העליון של חייו. יהודי
אמריקה התעייפו במידה רבה לשמן את
גלגלי העגלה הישראלית הצרודה בדולארים
שהרויחו בזיעת אפם. ואילו המדינה לא עש תה
בינתיים כמעט ולא כלום כדי לעמוד
על רגליה. היא אכלה את הדולארים באותה
מהירות שקבלה אותם, ואולי גם במהירות
קצת יותר גדולה.
חבר חיום מרוצים. היתד, לכך סיבה
פשוטה: בשלטון ישבו מנהלי חברות כל כליות׳
שרצו להשתמש בכסף למען חברותיהם
1מזכירי אגודות מקצועיות, שרצו ל חת
לבוחריהם שכר גבוה תמוית עבודה
מעסה• באופוזיציה ישבו אנשים שכעסו מאד
— לא על בזבוז הכסף, אלא על בזבוז הכסף
לטובת אחרים. הם רצו חלק.
הבזבוז לבש צורות שונות, כולן יפות
למראית עין. הממשלה לקחה את דולאר ה נדבות,
שערכו האמיתי היה 2,900ל״י, קנ תה
בו מזון לתושבים וחמרי גלם לתעשיינים׳
חישבה עבורם רק 347 פרוטה (ואחר
כך לירה) לדולאר. את ההבדל הפסידה ה ממשלה,
ליתר דיוק — התורם האמריקאי
שתרם את הכסף.
הכל היו מרוצים מסידור זה. האזרח,
שקיבל שכר גבוה ומזון זול׳ נהנה מרמת־חיים
שלא היה לה כל יחס לערך הסחורה
שייצר ! התעשיין, שקיבל חומר גלם זול
ומכר את תוצרתו בשוק השחור, או קיבל
רתח מובטח על סחורה גרועה, לסי שיטת
הפיקוח והקיצוב. ובינתיים התפרסמה כל כלת
הארץ כחבית שאפשר לשפוך לתוכה
מיליונים בלחי־ספורים של דולארים, מבלי
שהמדינה תבריא במידה כל שהיא.
חזרה לכוללים. אמר ליבנה. :זו הי
מחלה יהודית עתיקה. לפני 150 שנה עלו
לארץ ה״מתנגדים״ והחסידים, כדי לחיות בה.
הם התחילו לאסוף תרומות בכל העולם, י שכחו
בינתיים לעבוד. זו היתד, שיטת הח לוקה

אחר כך באו הבילויים ואנשי העליה ה ראשוני״
כדי להתישב על האדמה. כשמצבם
היה רע, ביקשו עזרה מן הברון. הנדבות
באו, ובינתיים התרגלו בני המושבות להתקיים
על ח&בוגו.
אחר כך באה הציונות. היא הטיסה להקמת
חברה חדשה של עובדים, ליצירת עם נורמלי
חדש, שיפרנס את עצמו בעבודתו, במקום
לחיות חיי טפילים על גוף הגויים.
הדבר הזה לא היה אפשרי בלי עזרת יד,ר
די העולם. אולם משהתרגלו הציונים לקבל
נדבות מיהודי העולם, קרה שוב הדבר הישן:
הם החלו להתנוון מבחינה מוסרית. במקום
שההון יושקע כולו כדי ליצור בסיס לעם
בריא, בוזבו חלק רב ממנו כדי לקיים רמת־מחיה
שאין לה שום הצדקה במדינה קטנה
ועניה .״אחרי שגי דורות שי ציונית הפכנו
מדינת חלוקה
גן ־ עדןשלטפשים. .אנו חיים בגן־
עדן של ססשיס רעם ליבנה .״הטפשים
מרמים את עצמם. הלא־כל־כך-טפשים מרמים
את האחרים. הם חושבים שזה יכול להימשך
לעולם ועד. אולם ביום בהיר אחד יתעוררו,
ואז זה יהיה מאוחר מדי. איש לא יתן לנו
מחנות, לא נוכל לפרנס את עצמנו, כי לא
קנינו לעצמנו בעוד מועד מכשירי והרגלי
עבודה .׳״

הורדה (זמנית לפחות) של רמת המחיה, המרצת
האזרח לעבוד כפליים.
בית סוהר אינו רצוי. איך עושים
זאת ז
הדרך האחת היא להכניס אידיאליזם חדש
לעם, להפוך אותו לעם חלוצי, כפי שהיה
בימים שאליעזר ליבנשטיין עבד כפועל בנין
בסג׳רה והלך להתישב בעין־חרוד. נראה ש אליעזר
ליבנה אינו חושב שדבר זה אפשרי
כיום.
הדרך השניה היא להקים דיקטטורה, ש תכפה
את הדבר בכוח המשטרה החשאית
ומחנה הריכוז. ליבנה, שהיה תמיד אנטי-
פאשיסט ואנטי־קומוניסט קיצוני* ,גם כש־מפא״י
עוד התנודדה בין המערב והמזרח,
שולל דרך זי, מעיר בחיוך שהיא ״מעדיף
משטר חלוקה חופשי על משטר בית סוהר

יצרני ! ״
״לפטר את הפקידים !״ הדרך ה שלישית
היא זו אשר אליעזר ליבנה מטיף
לה זה ארבע שנים 12 ,שעות ביממה. הדרך :
• להפסיק מיד את מרבית הפיקוח וה קיצוב.

לא לתת חומרי־גלם על חשבון הדו־

,העולס הזה״ 79$

פינה ליד השולחן. לפני כמה שבועות
היה נראה שדעותיו של ליבנה ניצחו גם
בלי עזרת הנוער. הוקמה הקואליציה החדשה.
מפא״י הושיטה את ידיה למפלגה !שדר שה
בקולי־קולות את ביטול כל צורות ה פיקוח,
בדיוק כפי שרצה ליבנה.
אנשים רבים ניגשו אל ליבנה, בקשו לברך
אותו על הנצחון. לתמהונם מצאו את ליבנה
במצב רוח ספקני, אותו הגדיר כ״בדיחות
דעת טראגית.״
אמר הוא :״עד עכשיו עזרו לי כאילו
צעקות הציונים־הכלליים, כשלחמתי נגד פיקוח
מופרז ולמען תחרות הוגנת. עכשיו
נכנסו ־הציונים־הכלליים לממשלה, וחוששני
שיפעלו שם למעשה נגד סיסמאותיהם שלהם
מאתמול. האם לא יהיו מעונינים לקיים את
הפיקוח, המגן על בעלי המיפעלים העצלנים,
הטפילים וחסרי הכשרון? כי הקאפיטליזם
הישראלי איננו מבקש את התחרות החופשית
ואת דרך הסיכון, אלא פינה חמה ליד שולחן
השלל הממשלתי. בעלי האינטרסים המפגרים
במשק הפרטי ובמשק השיתופי עלולים לבוא
ביניהם לידי הסדר !״*
?י ליבנה מגדיר את עצמו כסוציאליסט.
הסוציאליזם הוא, בעיניו, כבוד לעבודה,
כבוד לפועל• ואיזה כבוד, הוא שואל, יכול
להיות לפועל בעם שחי כולו על נדבות 1
מחתרת בני שמונים דמלחמה

מפא״י

וצ״כ:

אליעזר

ליבנה ושלום זיסמן

מי רוצה בשלל?
לארים הממשלתיים למפעלים תעשייתיים.
לתת לכל בעל תעשיה את הברירה לייצא
פחותת ולהרויח את הדולארים הדרושים
לו כדי לקנות חומרי־גלם, או לפשוט את
הרגל ולסגור את המפעל( .מפעל שהרויח
דולארים, יוכל להשתמש בהם לכל מטרה
פרודוקטיבית).
• ליצור תנאים בחוץ שימשכו הון יהו די
מהתפוצות ויאפשרו לו לייצר.
• לצמצם את העבודות הציבוריות, ה־מבזבזות
את כספי הממשלה כדי לספק עבו דה
חסרת כל ערך, לפטר את כל פקידי
הממשלה והמוסדות שאין בהם צורך חיוני.
לא כל כף יפה. מה ייעשה במחוסרי
העבודה? התעשייה שתאלץ לייצא, תקלוט
חלק. המדינה תאפשר ׳לאחרים לעבד את
האדמה ולעבוד במשקים חקלאים, אם ירצו
בכך. ואם לא מוטב שירצו.
גם למתישבים לא תתן הממשלה את כל
המותרות. האדמה שפירנסה את הערבים,
תצטרך לפרנס את היהודים• אולי יוכל ה יהודי,
בעל הטכניקה המפותחת יותר, להו ציא
מן האדמה יותר לחם, ואז יאכל יותר
לחם. אם לא, יצטרך לאכול את״ אשר אכל
הערבי.
הדבר אינו מצלצל
טוען שזה יפה. הוא
ילכו בדרך זו, יהיה
שלוש עוד פחות יפה.
נות. י

יפה. גם ליבנה אינו
רק טוען שאם לא
המצב בעוד שנתיים
וזוהי, לדעתו, הציר

המשק הלאומי דומה למשק הפרטי של
אדם. אם הוא מרויח 100ל״י לחודש, עליו
לחיות על 100ל״י. אם הוא מבזבז 200ל״י,
סימן שגנב, קיבל נדבות או לווה כסף בלי
אם ילכו בדרך זו, סבור ליבנה, תהיה
כל תקווה שיוכל להחזירו. כדי לחזור למצב
התוצאה שמרבית האוכלוסיה תעבור בהכ נורמלי
עליו לעבוד כפליים ולהשתכר 200
רח לעבודות יצרניות, שיאפשרו למדינה ל ל־׳י,
או להוריד את רמת חייו לחצי. בכל ייצר
את האוכל והלבוש שהיא זקוקה להם,
כלה הלאומית נושאת תורה פשוטה זו את
השם ד׳מצלצל . :איזון המאזן הלאומי למכור לחוץ־לארץ סחורות מקומיות כפי
שדרוש כדי לקנות תמורתן את הטרקטורים
ליבנה מציע אח שתי התרופות גם יחד :
* היינו, חלוקת הנדבות שנאספו בחוץ-
לארץ בין כיתות הרבנים והחסידים בארץ;
שנקראו ״כוללים״.

והמכונות, שבלעדיהן אין קיום לחברה יצרנית.

רק פועל ביוב. את התורה הזאת
מפיץ ליבנה מעל במת הכנסת, באספות עם
ובעיקר בעתונו הדו־שבועי בטרם, שהוא
בלתי־תלוי׳ ,אף כי נחשב (בטעות) כבטאון
מפא״י.
בטרם מיוחד במינו, כשם שאליעזר ליבנה
מיוחד במינו. הוא הבטאון הרעיוני היחיד
בארץ שאינו שייך לשום מפלגה. מסביר
ליבנה :״בארצות דמוקרטיות מושרשות
הדבר רגיל. בארץ אין זה רגיל, מפני שה מפלגה
הישראלית היא דבר שאין כדוגמתו
בעולם. בשבילו המפלגה היא מכשיר חיוני,
כמו שרות הביוב של העיריה. אין ספק
שהכרחיים פועלי ביוב בחברה. אולם אדם
איננו פועל נקיון בלבד ! ״
בשביל מה קיימת מפלגה י
לדעת ליבנה: כדי לחנך עם, להכשיר או תו
לקבל על עצמו קרבנות, להדריך משמרת
חדשה שתוכל לקבל על עצמה את הנהלת
המדינה מחר.
התכונות האלה חסרות לחלוטין בכל ה מפלגות
הישראליות, כולל מפלגתו של #לי-

מתלונן ליבנה מרות על הדור הצעיר. מחייך
הוא :״הנוער אינו רוצה כלל לשלוט. חסר
לו כוח גברא. הוא ציני, מפני שהציניות
אינה מחייבת לשום דבר. אם מבטלים את
הכל, אין כל צורך להגיש הצעות מעשיות.
לא מספיק להיות צעיר. צריכים גם לרצות
משהו קונסטרוקטיבי. תפקיד הדור הצעיר
בארץ דומה עתה לתפקיד העליה השניה לפני
50 שנה — לשחרר את הישוב ממשטר ה תלות,
החלוקה והנדבות!״
הסיכויים לכך היו, בינתיים, קלושים מאד.
ליבנה ניגש לעשות משהו, יזם את הקמת
בית־הלל, מעין מוסד־מחקר ומועדון של אינטליגנציה
צעירה לגילוי תהליכי־חברה וגיבוש
דעות, שלא על בסיס מפלגתי.
כשנתאסף המועדון, בלטו בו ראשי שיבה.

* אף ני התחנן ברוסיה. ליבנה, שנולד
בלודז׳ הפולנית, בשנת ,,1902 התחנך בעיר
רוססוב על נהר דון

עזר ליבנה עצמו (״אם כי במאפ״י הן חסרות
פחות,״ מנחם ליבנה) .אין הן מחנכות ואין
הן דורשות קרבנות. להיפך, לרוב הן רוצות
לזכות בקולות על ידי ניצול •האינסטינקט־ב
המרושלים של האדם, שאיפתו לחיי מותרות
ולחוסר מאמץ. ואשר למשמרת צעירה חדשה,
אין היא קיימת בשום מפלגה.

מזג תושבי שכונת מאה שערים הירו שלמית,
ומזג האויר הלוהט של אוגוסט , 1952
הראו בערך׳ אותה מידת חום. גייס הבנות
לצבא ההגנה לישראל נמשך ללא תקלה רצי־ניר
; ,חרדי עיר הקודש, שראו בו פגיעה
בנפש העם, עמדו חסרי אונים מהצד. נציגם
בממשלה, איצ׳ה מאיר לוין, נואש מללחום
בנגע מבפנים, נטש בפעם לפני האחרונה את
כסאו הירוק בחדר הישיבות של הממשלה,
השיג בזאת בדיוק לא כלום.
כאילו כדי להכעיס, החלו אותה שעה ל הסתנן
לאוזניהם השמועות הראשונות על
אופן פעולתם של הועדים, שמתפקידם היד,
לבחון חייבות־גיוס שדרשו שחרור מטעמים
דתיים: נערה, שלא ידעה להשיב לשאלות

שלטון הזקנים. נקודה, זו תופסת
מקום מרכזי בהשקפת עולמו של אליעזר
ליבנה, בן ה־ .50״כל המפלגות בארץ הן
מפלגות של אנשים זקנים ומזדקנים. כך ה מצב
במפא״י, כך. המצב במפ״ם ובציונים־
הכלליים ובשאר המפלגות.
המנהיגים מתים זה אחר זה, אחדים מוות
גופני והאחרים מוות רוחני. המוות הרוחני
גרוע למדי, כי יש והמתים ממשיכים להופיע
ברמה ולקבוע את הקו, מבליטים שיגרת־מעשה
ושיגרת־דיבור — אך מאחורי זה אין
כלום. אין הם נותנים לדור הצעיר לגעת
בשום דבר אחראי באמת. רק בצבא נתנו לו
לעשות. וגם זה במקרה: אילו יכלו הזקנים
לכבוש משלטים ולהנהיג פלוגות־מחץ, היו
היום כל אלופינו בני שבעים ומעלה ! ״
בני הדור הצעיר, אלה שטרם הגיעו לגיל
ה־ ,45 חייבים לשנות את המצב. הם פחות
קשורים באינטרסים ובהרגלים ישנים. הם
עוד יכולים ללכת בדרך הקרבנות והחידו שים.
איך?
אפשר
להקים מפלגה חדשה, או מפלגות
חדשות. ליבנה אינו רואה כל עוול בכך,
אולם הוא מעדיף דרך שניה, פשוטה יותר
לדעתו: להיכנס למפלגות הקיימות, למשל
למפא״י, להחיות אותן מבפנים.
אין הדבר בלתי אפשרי, לדעת ליבנה. ה אסון
הוא רק שצעירים רבים המצורפים ל־מפא״י׳מחפשים
קאריירה, במקום ללחום על
רעיונות. לו לחמו, היתד, מפא״י מתחשבת
בהם. כי מפא״י מתחשבת בכל כוח•
הציניות אינה מחייכת. בינתיים

הרב ישראל גרו־סמן
מול בנות — שחוק שטני
הבוחנים בעניני כשרות, דין וטקס, יצאה את
משרד הגיוס כשבידה צו גיוס.
אז הגיעו, לדעת קנאי המסורת היהודית :
א) מים עד נפש ; ב) שעת מעשה.
* ליצן בכנסת הציע השבוע: לאחד את
מפא״י והציוניס־הכלליים במפלגה אחת, ל חלקה
מחדש לשני חלקים, כן שמפלגה אחת
תאחד את כל הרוצה ליהנות מן הפיקוח,
(היינו בעלי המיפעלים הגדולים בשני הצד דים)
,ומפלגה. שניה את מתנגדי הפיקוח בשתי
המפלגות.

במדינה
בית בושת. כחצי תריסר אנשים, מגו ר.בנ*ן
ישיבת
דלי זקנים ופיאות, התכנסו
חיי עולם בן שלשת הקומות, ישבו באולם
המשקיף על רחבת ״תגרות השבת״ הידועות,
סביב שולחן עץ פשוט.
על סדר היום של ועדת פעולה זו, היתד,
רשומה הבעיה הנושנה: חיפוש אמצעי לחי מה
יעילים בנגע היכול, לדעתם, להביא אסון
על האומה.
לאחר חמש שעות בערך, הוחלט על: א)
הדפסת, הפצת והדבקת כרוז מחאה; ב) ערי כת
הפגנה בחוצות עיר הקודש.
למחורת בבוקר, קישטו כרוזים גדולים,
שחור על גבי לבן, את לוחות המודעות ואת
קירות הבתים בירושלים.
סגנונם, בהתאם למצב־רוח מחבריהם, לא
היה עדין ביותר, לא חילק מחמאית לממשלת
את מבצע הגיוס
ישראל, מגייסת הבנות.
תאר הכרוז מיד בכותרתו כ״אינקויזיצ —ה״.
שלטונות הגיוס קיבלו את התואר ״חוטפי
נפשות״ ,ועדות החקירה תוארו כ״פוחזים
וריקים, יושבי קרנות שלא טעמו מימיהם
ריח של דת״ .על פעולת הועדות ספר ה כרוז

״הם מציגים למתייצבת שאלות מסובכות,
מתאמצים לבלבל את מוחה. ובראותם, שה־תמרון
הארור הצליח, פורצים כל ה״שונד
טים״ בשחוק שטני, ומוחאים כף: נצחנו ! ״
אולם הפנינה של הכרוז נשמרה לצבא, ש הוצג
בעיני הקוראים כבית־בושת, עם הערה
עוקצנית מיוחדת שמורה למחנות הגדנ״ע,
בו נתגלו, לדברי עתונים אחדים, מקרים של
הריון.
לאחר כמה השוואות עם גרמניה הנאצית,
קרא לנאמני התורה ״להתעורר לפעולות
ולמעשים״.
שק על הראש. הפעולות והמעשים ש עורר
הכרוז, החלו ונסתיימו ביום הבא. ל פחות
לגבי אלה, שהכרוז נתן ביטוי לרגשו תיהם
הכנים.
בהפגנה חוקית יצאו כמה מאות אנשים
דתיים את שכונת מאה שערים, לאחר שהש תטחו
על רצפת בית הכנסת וכיסו את רא שיהם
בשקים לאות אבל. ברחובותיה הצ רים
של העיר נתנו ביטוי קולני לכאבם ה־אמתי,
השתטחו שנית על קברות רבנים קדושים
(המולם הזה .)765

גילויים סנסציזניים.

לא כן היה ה
דבר
במחנה שמנגד.

שם ביכרו לנפח את החשיבות האוביקטי-
בית של הכרוז להניע את המכבש הכבד של
משטרת ישראל, כדי למחוץ את ״הפעולות
והמעשים״ שי מספר בתי כנסת מאה שע דיים.
על הגילויים הסנסציוניים של נסיון
פיצוץ הכנסת בידי מספר חובשי כיפות צעי רים,
כמה חודשים לפני זה, נוסף עתה גילוי
מוצלח שני: קושרי קשר קשישים.
בבית דפוס במאה שערים, השייך ליהודי
מזוקן בשם שווארץ, הופיע קצין משטרת
ישראל וולפסון, ביקש לדעת, מי מסר את ה כרוז
לדפוס. מנהל הדפוס נענה לבקשה, שלח
את וולפסון לישיבת קרלין, שמנהלה, ישראל
גרוסמן 38 היה האיש.
ברב מצא הקצין. ,שהוטל עליו לגלות את
פרשת הקשר, יריב לא קל. הצטחק גרוסמן

לנסיונותיו הנשנים של וולפסון להוציא מ מנו
את שמות חבריו, שעזרו בחיבור הכרוז
המרדני :״צר לי, אדוני הקצין, אך לא אוכל
לגלות זאת. הם רוצים עדיין לעסוק בדברים
דומים.״
בכל זאת לא יצא וולפסון את הישיבה מ אוכזב
ז בכיסו היה מכתב, חתום בידי של שה
אנשים ידועים, שהגדיר ברורות, כי הם
אחראיים לכל פעולה שתעשה נגד גיוס בנות.
החתומים, שהתחרו ביניהם בגילים גבוהים :
רבה הראשי של ירושלים, צבי פסח פראנק

הגאון ומנהל ישיבת עץ חיינז הרב זלמן
מלבר 80
רב החרדים, ומצמרת נטורי ל!רתא, זליג
ראובן בנגיס (.)93
מחתרת קשישה. היועץ המשפטי ל ממשלת
ישראל הגיש כתב־אשמה לבית המש פט
המחוזי בירושלים, שהיווה שיא חדש
בתולדות כל בתי המשפט בעולם.
נוסף על גרוסמן, נאשמו שלשת הרבנים,
שגילם הממוצע הוא ,81 בעבירות על הסעי פים
(36א) ו־() 1(59ב) של החוק הפלילי ,1936
כלומר: קשירת קשר להכשיל ביציע חוק
שירות בטחון, ופרסום דברים, שיש בהם
כוונה מרדנית.
רטנו הקושרים הקשישים :״פחדו להאשימנו
בהאשמה ישירה, שמא יתברר, כי יש
אמת בכרוז, לכן הפכו אותנו לאנשי מחתרת
מסוכנים.״
המשק סוף האמנה
ביום האחרון השנה יפוג תוקף האמנה ש
ניתנה
לבנק הלאומי לישראל. לפיה מוציא
הבנק לאור את שטרי הכסף בשביל הממשלה.
כל הסימנים מראים כי תוקף האמנה לא
יחודש ובראשון לינואר 1954 יופיעו, יש
לשער, שטרי כסף חדשים, ממשלתיים, שישאו
את חתימתו של מנהל הבנק הממלכתי דוד
(דוליק) הורוביץ.
כוונת הממשלה להחליף את שטרי הכסף
אינה נשמרת בסוד, בניגוד למה שהיה לפני
החלפת הכסף האחרונה. לכל אחד ברור שעם
הקמת בנק של המדינה לא יהיה ערך לשט רות
הישנים. אבל הפחד מפני החלפת כספים

חלף. מלאי השטרות שבידי התושבים קטן
במידה ניכרת, כוח קנית המזון של הלירה
ירד. אם הממשלה תעמוד בדיבורה, לא
תגדיל את המחזור והמחירים יוסיפו לעלות,
לא יהיה לרוב האזרחים כסף להחלפה, בבוא
המועד.

שילומים
\ולדמן או לא ז \ולד מן ל
כתב על המשמר הירושלמי, שסובב את
כפתורי מקלטו בתקווה לשמוע חדשות נ&עני־נות
מהנעשה בשטח האסונות האירופיים,
הופתע לשמוע מתוך המקלט קול מוכר: ה משונה
היה, כי הקול דיבר גרמנית.
החידה מצאה את פתרונה אחרי דקות ספו רות,
כשקרין הרדיו המערב־גרמגי הודיע, כי
היתד, זו שיחה •מוקלטת עם נשיא ההסתדרות
היהודית העולמית, ד״ר נחום גולדמן.
ההודעה שנתפרסמה למחרת, סיפרה על
הפטפוט הידידותי של גולדמן עם העם הגר מני
מעל גלי האתר. הדור מיהר להכחיש את
דברי על המשמר, טעו, כי לא נחום גולדמן
כי אם איש כמעט בלתי מוכר בשם גודמן,
היה בעל הקול.
במסיבת העתונאים עם דובר הסוכנות, לא
בוששה לצוץ השאלה: גולדמן או לא גולד־מן?
בסוף
השבוע, הבטיח הדובר להתקשר
״מיד״ טלגרפית עם האחראיים. לו היה הקשר
המברקי עם ישראל ״מברקי״ באמת, היתה
התשובה עלולה להעמיד את הסוכנות במצב
לא נעים. משום מה, נוהגים עדייי להבדיל
בין חתימת חוזה עם ארשת פנים רציניות
מאד בלוקסמבורג, ובין שיחה ידידותית מעל
גבי גלי האתר, אפילו אם המטרה היא אחת :
כסף.
עולים אבי התינוקת הטיד 930
היתד, זאת חטיפה שונה בהרבה מאלה
המתוארות בסרטים הצבעוניים המתיימרים
להיות מבוססים על אגדות אלף לילה ולילה.
היא היתד, בהרבה יותר פשוטה, במאד פחות
ססגונית.

הצעת שטח לאבטחת חיי הנהגים מפני זעם אספסוף האזרחים ׳ :
הרצחניים כישראל או ״הנוסע-לא־יכין-זאתקופטר.״
י י ^*8

את תפקיד היפר,פיה מלאה נזירה, שלא
היתד, כלל יפה אבל נחשבה, בעיני מיעד,ו,
לבעלת גוף מושך. כיון שהיתר, בת למשפחה
יהודית, לא היד, כלל קשה לדפוק על דלת
הבית הקטן, למשוך אותה ולהובילה אל
אהליו של שבט שחי במדבר, לא הרחק
מבגדאד.
נזימה התרגלה עד מהרה לאיש שחטף

אותה. אבל הוא לא התרגל אליה. לאחר חד שים
אחדים החזיר אותה לביתה. במאמץ
למחות כליל את זכר המאורע בהרה נדמה
אצל רופא שפטר אותה מהריון, מתנת תקו פת
חייה באהל המדברי.
כאשר, באחד הימים לפגי שנתייב, עלתה
על מטוס שהוביל אומה, כעולה חישה, לשדה
התעופה בלוד, נראה כאילו היו לה כל ה סיכויים
לפתוח בחיים חדשים. עד מהרה
הכירה בחור צעיר שהסכים להנשא לה
בתנאים מסויימים. היא מלאה את התנאים,
אבל הוא לא נשא אותה, ונדמה נאלצה לב

בגבר אחר שיאות לשאת איתה.
הרעיון? הקרבן עכשיו
מי אבי
היה עזרא 30 שביקש את ידה כדי שהיה למצב חוקית גושפנקה לתת קיים ביניהם. מיד לאחר הנשואים הרגיש
הבעל כי אשתו הרה ללדת. כיון שהיה בעל
הגון ביותר, לא הניח לו מצפונו לחשוד כי
הוא עצמו אשם בכך, החליט כי מאהבה ה קודם
של אשתו הוא האב. זה היי, מצב
דרמתי בעל אפשרויות רבות ובית הזוג ה צעיר
התמלא גידופים, קללות, מהלומות
ושברי כלים.
בבוא העת ילדה נדמה, בחדרה הצר
בירושלים, בת. עשרה ימים בדיוק לאחר
מכן נמצאה התינוקת על פסי מסילת הברזל
ליד מעברת רחובות, כשהיא עזובה ובודדה.
זוחלת לאטה על האדמה הרטובה. י
בבית המשפט הרחובותי גרמו העדים
מגמגמי העברית, לכאב ראש גדול לשופט,
לתובעים. עזרא טען כי אשתו היתד, בעלת
הרעיון לסלק את התינוקת הרכה. יחדיו נסעו
שניהם לרחובות, השליכוה ליד המעברה.
לעומתו טענה נדמה כי מיד לאחר שילדה,
מרח עזרא על חזה סם כדי שלא תוכל
להניק, לקח את התינוקת במטרה להכניסה
למוסד צבורי. במקום זה השליכה בין אד,לי
המעברה.
האדם השלישי, הצעיר שהיה מאורש לנ דמה
לפני חתונתה עם עזרא, היה שקם ועק בי,
טען כי לא קיים אתה יחסי מין בכל
תקופת היכרותם. הצהרתו זו, שהיתר. מכוו נת
להוציאו מהבוץ, אושרה גם על ידי נ ד מה,
מאותה סיבה, אך עוררה חיוכים על
שפתי החוקרים.
בית הדין שהחליט שעל השניים להתגרש
ועל עזרא לשלם סכום כסף מסויים עבור
המזונות, למסור את חדרה של נדמה וחפ ציה,
לא הגיע בסיום למסקנה ברורה אחת :
האם היה עזרא אביה של התינוקת?
לנדמה היתד, תשובה משכנעת. הצהירה :
״יש לי עדים שעזרא הוא האב.״

עתונות
לכלד 3ד 3 \ -ול
אהרון אלמוג, הכתב הצעיר לענינים
פליליים של הדור, חש השבוע באמיתות
האימרה הישנה של עתונאים ותיקים :״עתו־נות
היא מקצוע מסוכן, ושומר נפשו ירחק
ממנו.״
כשבא אלמוג לבית משפט השלום בתל
אביב, להיות נוכח בהבאתם של שני המתפר צים
למשרדי הקבוץ הארצי (העולם הזה )797
בפני שופט שלום לשם הוצאת פקודת מעצר
נגדם, נוכח שהעצורים לא הובאו. הוא הק-

העולם הזה״ 796

מכ ל
דים מאד להופיע בנית המשפט, עוד בטרם
הופיעו הכתבים של עתוני הערב האחרים,
בדק ומצא שאף אחד מן השופטים לא נמצא
בבית המשפט.
בשעה מאוחרת יותר, הגיעו חבריו למק צוע.
אחד מהם, אליעזר פרנקל ממעריב,
טען שנודע לו כי העצורים הובאו לביתו של
השופט, שוחררו בערבות. שעת האפס של
י הדפסת הדור התקרבה, אלמוג לא בדקה
הרבה, מסר את הידיעה טלפונית למערכת.
הידיעה שהודפסה בעתון של יום ששי, גר מה
נזק רב לפרסטיז׳ה המפא״ית, שנפגעה
קשות, גם מעצם גלוי המיקרופון המסתורי
על ידי אנשי השומר הצעיר.
ביום הראשון, שהיה גם הראשון לחודש
פברואר, בא אלמוג כרגיל לעבידתו, נקרא
אל מזכיר המערכת יצחק שילוח, שהודיעו
כי מטעמים תקציביים הופסקה עבודתו
בעתון החל מאותו יום, וללא כל הודעה

מוקדמת.
סיבות הפטורין, היו לכל הדעות לא כל
כך תקציביות: אהרון אלמוג מסר לעתונו
ידיעה חשובה ביותר, מבלי לטרוח לבדוק
את תוכנה. ברור שאילו היתד, ז ד ידיעה
מסוג אחר, לא היה העתון ממהר להקפיד
כל כך על כללי האתיקה העתונאית.
מה קרה בין יום ששי ויום ראשון? למ ערכת
נתברר כי העצורים לא הובאו לביתו
של השופט. להיפך, שופט השלום זוהר,
הוזעק בשעה מוקדמת מן הרגיל לבית ה משפט,
נתן את החלטתו לשחרוי בערבות
תוך דקות מספר, לא חיכה לשעת התחלת
עבודתם של העתונאים. אהרון אלמוג שהיה
בבנין בית המשפט בעת הברור לא ראה את
השופט.
זה היה יותר מדי בשביל הדור: גם פגיעה
בפרסטיז׳ה וגם אי־דיוק.

קול ישראל בתואר ״אספסוף״) ,אשר ״רצח״,
לפי דבריה, את אחד מחבריה, צבי סגל,
בקטטה בתחנה המרכזית, תל־אביב* הוציאה
ועדת חקירה מיוחדת את המסקנה הבאה :
האשם הראשי בכל המקרה היא אש״ד.
אש״ד נמצאה אשמה לא רק בהוצאת דיבה
אלא גם בהשבתת התחבורה בכל רחבי
הארץ משך חמש שעות ביום ההלוויה, למרות
ששר התחבורה ביקש לצמצם את ההשבתה
לשעה אחת
מדוע לא נענתה הנהלת אש״ד לבקשת
השרי טוען יעקב מאלי לשעבר מ״כ ב
חחסרה

ההמון וכעס הנהג•
ימים ספורים לאחר שהנהלת אש׳׳ד הו ציאה
סכומי כסף גדולים ביותר למסע תע מולה
נגד צבור הנוסעים (שכונו על ידי

״העולם הזה״ 795

המת נמצאו סימני חניקה.
אשר להודעתו של הפתלוג הממשלתי כי על
גופו של סגל לא נמצאו כל סימני אלימות,
סבורים אנשי אש״ד כי אכן היו סימנים כאלה,
אבל נעלמו בזמן שחלף בין הבדיקה הרא שונה
לבין בדיקתו של הפטולוג.
סיכם איש אש ״ד את הסברו :״לו היו
מכים שופט, לא היו השופטים חוזרים לעבו דה
בטרם תנתן להם. הגנה מספקת. למה
יהיו• הנהגים חסרי הגנה?״
לא הסביר איש אש ״ד: מדוע ניסו נהגים

עתונאי תיאודור פ. מייזלם

9ול1ית: בל• קיצוב
בישראל מופיעים עתונים יומיים בשפות
לועזיות רבות, פרט לפולנית וליהודית. רש יון
להוצאת עתון יומי בלשונות אלה אינו
ניתן משום סיבה שמשרד הפנים מבקר שלא
להסבירה. קוראי השפות הללו, נאלצו על
כן, להסתפק זמן רב בשבועונים.
השבועון הראשון בשפה הפולנית החל
מופיע לפני כשנתיים, נקרא פשגלאנד (סקירת
השבוע) ,שהעתיק מאמרים מובחרים מהעתו־נות
העברית, זכה להצלחה רבה. הצלחה כזאת
גרמה לכך שעד מהרה קם לו שבועון מתחרה
בשם כרוניקה. בארץ נמצאו אותה שעה
קוראי פולנית במספר מספיק לשני העתונים,
שהצליחו למדי.
המפלגות השונות החלו מתקנאות במו״לים
הפרטיים, החליטו להוציא גם הן כתבי־עת
בשפתו של מיצקביץ. הפרוגרסיבים היו ה ראשונים
שהוציאו עתון משלהם, שנקרא׳
אופיניה. אחריהם באו הציונים הכללים עם
שבועון מתחרה בשם כבילה. שניהם פשטו
את הרגל.
יום פ׳ יום צ .,פנים חדשות במשחק
העתונאי היה ויקטור ברנדייס, איש עסקים
זריז מפולין שנטש את משרתו הממשלתית
בארצו, עלה לישראל, החליט ליהפך כאן
לקיסר העתונות היהודיח־פולנית.
הוא לקח לידיו את הוצאת השבועון היהו די
של הציונים הכלליים אונזער היינט, שעמד
לפני התמוטטות, השיג רשיון להופעה שלש
פעמים בשבוע והזריק לו מנה גדולה של
חיוניות.
פעילותו בעתונות הפולנית היתד, לא פחות
מענינת. הוא הצליח לשכנע את המפלגה ה פרוגרסיבית
לבקש רשיון להוציא עתון
פולני שלש פעמים בשבוע, תחת השם נוביני
יזראלסקי, ואת הציונים הכלליים לבקש רש יון
להוצאת עתון אחר, באותה לשון, אותו
מספר פעמים בשבוע תחת כותרת דומה
מביני דניה. את שני העתונים הללו אחד
ברנדיים תחת כנפיו, החל מוציא אותם כעתון
יומי, המופיע, לסרוגין, יום אחד תחת השם
הראשון וביום השני תחת השם השני, כש המלה
מביני מודגשת במיוחד בשתי הכות רות.
העתון המוזר, שהוא בעל כוון ציוני
כללי — פרוגרסיבי מיוחד במינו, נוטה לצד
המפלגה השניה במקרה של מחלוקת רצינית,
לפי הסכם שנחתם בין הצדדים בעת הזיווג.
בינתיים נתמזגו גם פשגלאנד וכרוניקה ל־עתון
אחד. אולם הם אינם יכולים להופיע
יותר מאשר פעמיים בשבוע. מאחוריהם אינו
קיים עורף קואליציוני והם לא הצליחו לק*ל
רשיון לצאת לאור שלש פעמים בשבוע.

1ל 0

בשבילו —
שועלי שמשון, דור שני לאנשי אש״ד ונציג
הצעירים בהנהלתה :״הנהגים היו אוכלים
אותנו אילו הסכמנו לדרישת השר והיינו
מפסיקים את התנועה מבלי ליטול רשות.״
הגנה מפני הצבור. אשר לעצם המק רה,
טוענת הנהלת אש׳׳ד: קבוצה של 50
איש שנסעה למבואות בית״ר הוכנסה ללא
תור למכונית שנסעה לרמת רזיאל, שתיהן
נקודות התישבות של תנועת החרות. מתוך
רצון להשאיר מקומות מספר לנוסעים העומ דים
בדרך, אשר מטרת נבסיעתם היתה. רמת
רזיאל עצמה, השאיר הסדרן. סגל חלק מן

לערוך משפט לינץ׳ בארבעה צעירים חסרי-
הגנה בתחנה המרכזית.
טבריה עונה משוגעת
בטבריה מועטים בעונה זאת הקייטנים.
״רוק משוגע נוסע השנה לנופש ומשלם
מחירים כאלה,״ אמר מי שהיה נוהג לבלות
שבועיים בשנה בעיר הכנרת. אכן, נראה כי
אם השפויים בדעתם הוקירו את רגליהם
משם, המטורפים עטו עליה מכל צד.

מנהל כית־פפר ״בצלאל יעקב שטיינהרד

— זה עוד שווה

הקבוצה, בערך ששה אנשים, בחוץ, הבטיח
להכניסם למכונית אחרת, שגם היא מגיעה
להר־טוב.
מדריכי התנועה התעקשו, מסבירה הנהלת
אש״ד, רצו להכניס למכונית את כל החברים.
פרצה קטטה בה הוכה הסדרן קשות בבטנו
ובפניו. לאחר שהפרידו בינו לבין המכים
צעד צעדים מספר, צנח ארצה. חברי אש״ד
,שהביאו את סגל לבית החולים, ספרו אחר
כך שבהגיעם לשם הוזרקה לו זריקה ישר
ללב, דרך הבגדים, אבל ללא הועיל. רופא
המחלקה החירורגית של הדסה אייי־ לאותם
החברים שיש להודיע למשטרה לא לשחרר
את משתתפי הקטטה, מאחר שבגופו של
• אשר טבור השמוש בה משלמת ׳אש״ד
לעירית תל אביב 120 אלף ל״י לשנת.

מבקרי הקפה הטבריני המפואר ארבל הופ תעו
בשבוע שעבר כאשר עלתה לפתע על
במת הרקודים מחוללת צעירה ערומה כביום
היוולדה, החלה לרקד לקול צלילי התזמורת
ולצחוקו, הנבוך של הקהל.
למחרת הקימה אותה רקדנית שערוריה
בלשכת הסעד העירונית, ניפצה את השמשות
ופצעה את אחת העובדות. כאשר באה המש טרה
זוהתה האמנית הצעירה והנועזת כמזל
לוי 17 חולת־רוח המשוטטת ברחובות
העיר.
בעקבות מזל הגיעה לטבריה אורחת אחרת,
לא פחות מענינת ולא יותר שפויה ממנה.
היתד, זאת זואידה פריד, חולת רוח שהחליטה
לשים קץ לחייה דוקא במימי הכנרת. לשם
בצוע הרעיון נגשה אל שפ #האגם, הסירה
את בגדיה, נסתה לקפוץ, למים. למזלה נמ
צאו
בסביבה דיגים שהניאוה ממחשבתה,
הובילו אותה למשטרה, שם נסתר. לבלוע
כדורי רעל.
העיר טבריני ותיק :״משוגעים באים אלינו
בכל שנה, אבל בעונה זו הם בולטים יותר,
כי מספרם גדול באופן יחסי. אבל אנחנו עיר
נורמלית, ביסודנו.״
משפט כמה שווה דולו־ י
יעקב שסיינהרד, צייר, אמן גרפיקאי ומנהל
בית הספר לאמנות בצלאל, ירושלים. נטל
לידיו את אחד הגליונות האחרונים של הע-
תון הגרמני הקידמה והחוויר. בעמוד הפנימי
של השבועון, תחת הכותרת ״מייזלס כועס״
מצא רשימה, שלמרות שלא הזכירה את שמו,
פגעה בו קשות. תוך דקה היה כעסו גדול
מזה של מייזלס.
טען תיאודור פ. מייזלם. עתונאי ידוע
ומקובל על קוראי הפרסומים הגרמניים וה־אנגליים
בארץ, במאמרו :
אמן ידוע, שיצא לפני כשנה לארצות־הברית
לעריכת תערוכה, קבל מאת הקרן
הקיימת הלוואה בסך 900 דולאר, הפקיד תמו רת
זאת ערבון של 300ל״י, התחייב להחזיר
את הסכום מהכנסותיו הראשונות בחוץ־לארץ.
לכשחזר, אחרי תשעה חודשי שהייה באמ ריקה,
ארצה, טען, כי 300 הלירות הישראל יות
מכסות בדיוק את ד,־ 900 דולאר. והחוב
סולק. העובדה שהקרן הקיימת סבורה היתד,
אחרת׳ אילצה את האמן להעזר בעורך דין,
שעמד לימינו במאבק הבלתי צודק.
דון קישוט שד החוק. הביטויים, בהם
השתמש מייזלם ברשומתו לא היו מן הקלים
ביותר: את זהותם של האמן ושל עורך הדין
אפשר היה להכיר בנקל, אף על פי, שלא
הוזכרו: יעקב שטיינהרד, מנהל בית ספר
בצלאל, עורך דין ריכארד ווייל.
לאחר קריאה חטופה של הרשימה, היה
שטיינהרד בדרכו אל ווייל. עורך הדין, שיצא
לו מוניטין של דון קישוט רכוב על סימן
סעיף החוק, עקב משפטיו המרובים בעבר,
לא בייש גם הפעם את שמו. הוא הגיש תביעה
משפטית נגד תיאודור מייזלם ונגד המו ציא
לאור של הקידנוה, דרש פצויים בסכומים
עגולים 2000 :ל״י בשביל לקוחו שטיינהרד.
3000ל״י בשביל עצמו.
מחיר ארוחה. העובדות, עליהן הסתמך
מייזלס בכותבו, היו ברובן נכונות. הקרן
הקיימת נהגה מאז ומתמיד לעזור לאישי צבור
שהכירה אותם בדרך דומה, נתנה להם הלוו אות
במטבע זר, על מנת שיחזירו את הכסף
בחוץ לארץ. סידור זה הבטיח לנזקקים ירידה
על החוף הזר עם מחיר ארוחה בכיס.
בארץ נדרש מקבל ההלוואה להשאיר ערבון
כסף, שלא נחשב כתשלום עבור המטבע הזר.
שטיינהרד עמד כנראה תחת הרושם המוטעה,
כי הדולארים ששלשלו יהודי אמריקה לתוך
הקופסאות התכולות־לבנות, ניתנו כדי ש תאופשר
לו עריכת תערוכה בניו יורק. כש חזר,
אחר תשעה חודשים עם אשתו ארצה,
לא רק שעמד על דעתו כי אפשר להחזיר לי רות
ישראליות תמורת דולארים, אלא גם
טען׳ כי אינו אחראי להחלפת שער החליפין
על ידי הממשלה, וכי 300 לירות שוות אצלו
עדיין 900 דולאר.
כמקום קרקע, תמונות. אחר הגשת
המשפט, על מה שכינה ״השמצה,״ נגד תי־אודור
מייזלס, סרב לדבר על עצם הפרשה.
טען הוא, כי ״חילוקי הדעות״ שהיו בינו לבין
הקרן הקיימת׳ סולקו ארבעה שבועות לפני
פרסום דבריו של מייזלס, לשביעת רצונם
ההדדית של שני הצדדים. כיצן נעשה הדבר,
סרב לגלות.
לתיאודור מייזלס, עתונאי האוהב לתחוב
את חטמו לענינים רבים, היתה דעה, אשר
בהביעו אותה סיכן עצמו במשפט דיבה
נוסף :
״חוששני, כי הקרן הקיימת לישראל נאל צה׳
בלית ברירה, לקנות תמונה של שמימי
הרד בדולארים טובים.״
האדץ בקונגרס יושבים 249 ובסינט 56 עורכי
הטלית ותפילין של ד״ר פורדר
(מעריב)
ב. שפריצר, נתניה
ויש טוענים שהקונגרס האמריקאי איננו
פרוגרסיבי.
החידוש בינואר
חמאה למבוגרים
200 גרם( .ידיעות מרדכי ומחיר הגרם 300

תהיה חלוקת 100 גרם
וקשישים. מחיר המנה
אחרונות)
גולדברג, ראשון לציון
מנה.

במד ־\ ף.
פשע •

״לאן אגיע*׳׳
תלמידי הכתה השלישית בבית־ספר ההס תדרות
במגדל קמו מכסאותיהם. לחדר נכנס
אדם נמוך קומה וצנום, ביקש מהם לשבת,
החל בשעור שנשמע בקשב רב.
יחיאל אלדמע 50 היה מורי, אהוד על
הכל, הצליח ע׳קב׳אישיותו המשכנעת לתפוס
מקום נכבד בין תושבי העיר הקטנה, נתמנה
בשל כך למנהל בית־הספר. כחבר מפא״י
רכש את אמון ראשי העיר, פקידי המחלקה
לחינוך והסברה׳ של ההסתדרות. איש לא
התפלא כאשר האפוטרופוס על הרכוש הנ טוש
סמך עליו את ידו, מינהו כאחראי על
חלוקת כמה בנינים שהוקצבו לצורך דיור
משפחות המורים במקום.
אלדמע הפך לאדם בעל השפעה, דרכו
עברו תשלומי המורים, שכר דירותיהם. הוא
היה גם נואם מצוין. באסיפות מפלגתו ידע
תמיד להלהיב את שומעיו בשפתו הרהוטה.
גם תנופה לא חסרה לו. הוא ארגן שעורי
ערב, הבטיח ללמד בתקופה קצרה כל תושב
את השפה העברית.
כחגיגה: תה ועוגות. אך ככל שבלט
יותר בין הציבור, היו הפרטים על חייו הפרטיים
עטופים מסתורין. למרות שהיה ידוע
שאלדמע התגרש מאשתו הראשונה, נפרד מ שתי
ילדותיו, נשא אשת שניה, לא הצליחו
מלכות הרכילות בעיר לגלות פרטים נוספים,
הפריחו שמועה יחידה: אשת אלימע אשד,
יפה, אך סובלת ממחלה הצורכת טפול יקר
־ ־ ביותר.
באחד מימי החודש שעבר לא היה זה ה תרנגול
שהעיר את תושבי מגדל כי אם שמו עה,
הפתע על מאסרו של אלדמע. הוא נאשם
בסידרה של הונאות.

ספורט

של קודש ומסתורין וסימטאותיה הצדית היו
מבצרי תורה וקבלה, איבדה הרבה ממעלותיה
אלה.
בתי המלון המפוארים שעל הפיסגה ממול,
הר כנען, האורחים עונדי העניבות הצעקניות, והלובשות הרגלים
והאורחות מעורטלות
שמלות ערב חשופות, הם שגרמו במידה רבה

למצב עגום זה.
תושביה הותיקים והחרדים של עיר הגליל
לא יכלו לראות ולחשות. הם יצאו בהתקפה
מנוירת, כיסו את קירות הבתים בכרוזים
בהם הופיעו משפטים כמו :
של גילוי
...אשד, הלובשת מלבושים
בשר ...משתיתה את נפשות בני ישראל, כ קטן
כגדול אשה זו היא ריצחת
הצילו !
הופכת את עם ישראל לזוהמה !
הצילו
ההשפעה על בחורי הישיבות, שרבים מהם
המחשופים, לעבר החלו נושאים עיניהם
היתד, מידית ומוצלחת. אשר לתיירים, שלנו-
חיותם הודפס הכרוז גם ביהודית — ,מה
מידת ההשפעה לגבם, זה יוודע רק בעונת

כד 1דגל
קבוצה ב ת 500
רק מעסים מבין הקהל פקחו את עיניהם
בתמהון, לא האמינו למראה הקבוצה שעלתה
למגרש. לאחרים, הצעירים ברובם, היה הד בר
מוזר, העלה חיוך על שפתיהם. ,איזה
כרסים יש להם העיר אחד מהם.
אך אדם בגיל העמידה, שישב: חברת בנו
לא הסתיר את התרגשותו. הוא הכיר את
השחקנים אחד אחד, נזכר בימים ה-דבים ש לפני
20 שנה .״הנד, ברגר צעק ומחא כף
כאילו ראה את השוער המפורסם עולה על
המגרש בימי זוהרו.
אכן, היה משהו מרטיט במשחק ש־ 1ותיקי
הפועל תל־אביב, שסך הכל של גיליהם הגיע
ל־ 500 שנה, נגד העובדים הצעירים של נמל
תל־אביב, שנערך כהקדמה למשחק המרכזי
(הסיעל תל־אביב, מכבי פתח־תקוה — ראה
להלן) .המבוגרים, שזכרו את השחקנים בשיא
צייתם, נוכחו לדעת עד כמד, השתנו פני ה כדורגל
הישראלי מאותה תקופת היד,ב. הם

שלשלת. אחרונה בפרשתו של אלומע היתד,
בגדר שמועה לא בלתי מבוססת: את תלמידיו
בבית הספר, שהגיעו לגיל , 13 שידל ל ארגן
חגיגת בר־מצוה משותפת, ביקשם למ סור
לו את פנקסי המזון שלהם. הוא מיהר
למחלקת האספקה המקומית, קיבל כמויות
עצומות של מצרכים הניתנים כרגיל למטרה
זו, איחסנם בצרכניה הקרובה, ניזון מהם
חדשים רבים. בחגיגה שבכל זאת אירגן, חי לק
תה ומספר זעום של עוגיות.
אלדמע כתב גם שירים לא בלתי מוצלחים.
שמו של אחד מהם לאן אגיע ז״

החי
מ ח שוד* רצח!
צפת ההררית, שפעם היתד, עטופה אוירה

)121

הודות לרעיון מוצדח
קבוצת הפועל תל־אביב היתה צר-כה להודות
השבת לאדם שבראשו נצנץ הרעיון
לשחרר מענשו את ישראל וייס, מגן הקבו צה
שהורחק לפני חדשים מספר מאגודתו
בעוון חוסר משמעת (העולם הזה .)783 כי
שתי דקות לפני סיומו של המשחק נגד מכבי
פתח־תקוה הבקיע הוא את השער, זיכה על
ידי כך את קבוצתו בנצחון. וייס, שהוצב
הפעם כחלוץ, לא נפל מחבריו, היכיח כי
כוחו עדיין במתניו.
הקרב שהתנהל לעיני אלפיים צופים, היה
רחוק מלהיות משכנע. שתי הקבוצות ניסו
להפגין משחק מלוכד מהיר, שילחו תחת
זאת את הכדור לרגלי מתנגדיהם, גרמו לפיהוקים
במקום קריאות ערוד• .
הפועל, שהרבה להחליף את שחקניו הצעירים
בעצומו של המאבק, לקה בחוסר בעיטה
לשער, סמך ביחוד על הגנתו החוקה. ל עומתם
היו הפתח־תקוואים מהירים, אבל הם
החמיצו הזדמנויות נוחות בתחילתו של ה משחק,
נחלשו לקראת סיומו. משענתם העיקרית
היה צוות השחקנים פ אליעזר שפי־גל,
האחים שמואל וישראל בן־דור, ועזרא
צוהר שלמרות משחקו הבלתי נקי עמד כחו מה
בצורה, סיכל לרוב את התקפת אגפו
הימני של הפועל.
בקיר לא, פחות מוצק ניצב משה מלמד,
הבלם של הפועל שחזר לצורתו הטובה, שמר
על שערו בשבע עיניים, הרעים בקולו, כמנ הגו
זה שנים, כל אימת שחבריו טעו. מצויין
היה גם השוער יעקב חודורוב, שהוכיח שוב
אח עליונותו הבלתי מעורערת לגבי שאר
חבריו לתפקיד בארץ.

אלדמע, ן נרגן שעורי ערב, קיבל משכורת
מיוחדת עבור כך. כאשר התמעטו התלמי דים,
המשיך לשלם לעצמו משכורת, רשם
שמות בדויים ברשימת תלמידיו. הוא לא הס תפר
בכך, רשם אדם אחר, יהודה רובחה
כמורה בשעורים אלה, התחלק עמו שוה ב־שוה
במשכורתו.
ברשימת המשכורות שעברה דרכו, היתד,
רשומה מורה שנטשה זה זמן רב את עבוד תה.
שמה לא נמחק, ואלדמע זייף את חתימתה,
שילשל לכיסו את המשכורת.
אותו זמן המשיך לגבות שכר דירה ממו רים,
שכח למסור את הכספים לידי האפו טרופוס.
הוא הגדיל לעשות כאשר היה חייב
לשרברבו סכום כסף גדול. במומחיות רבה
שינה את שם האיש מזאב פישר לזאב צייג,
מסר בידו פתק בו אישר שהאיש הוא
מורה, סידר לו על ידי כך דיור תמוית חובו.

אותו למשחק המרכזי, פגו ההרהורים ד,סנטימנטליים
22 .שחקנים צעירים שזנקו בגאוה
אל השדה הירוק, בעטו ללא מטרה במשחק
משעמם, סמלו המציאות החדשה הקודרת.

כאשר נהר הקהל לעבר שערי היציאה הוא
לא היה היחיד שהיה מאוכזב. כידי הקופאים
נשארו פנקסי כרטיסים מלאים, קופה ריקה
למחצה, תוצאה של הירידה בהתעדנות ב ספורט
הלאומי.

כדח־יד
גבי ע ו 1ד דשגה הבאה
ותיקים אברהם נודלמן, חיים דלי צקי, מאיר לוי
עם ובלי כרס
הקיץ הבאה, כאשר יימלאו שוב את צפת.

באמצע הארוחה, טלמון
דאורח שבא מתל־אביב ישב בכורפת מש־רדד
של סגן ראש עירית מגדל. לסי מהלך
השיחה נראה כי רחשו לו כבוד גדול, כמו
אל יתר האורחים המעטים המופיעים בעיר ה קטנה.
עם תום הפגישה, ביקש האויח לטל פן,
נוכח כי המכשיר הנו לפחות בן 20 שנה,
שמפעילים את פעמונו על ידי ידית. כאשר
הצליח לצלצל, להתקשר עם המרכזיה, הנמ צאת
כבנין הדואר שממול, מהר לחדר אחד
מעובדי העיריה, הסביר :״שכחתי. עתה שעת
הצהרים, הטלפוגיסט הלך הביתה לאכול.״
לפקודת סגן ראש העיר מיהר לבית הטל־פוניסט,
מצא אותו סועד עם משפתחה
״י,נח הכל ובוא מיד. אורח חשיב רוצה
לטלפן לתל־אביב,״ הזעיקו הפקיד. כעבור
דקות מספר חודש הקשר בין תל־אביב ל מגדל.

יכלו
בנקל להשוות את משחקה של הפועל
אז ועתה. לא היה קשה להבחין במשחק המ חושב
של בעלי הכרסים, שאחדים מהם עברו
את גיל החמשים, אך השתמשו בטכסיסים
מחוכמים, אילצו את יריביהם הצעירים לרוץ
אחר הכדור שנע בריקנות מרגל אל רגל, מצא
שלש פעמים את מקומו בשער הנמל.
ביציאות קודרת. בלס בין קבוצת הז קנים
מי שהיד, בזמנו אליל הקהל היש ראלי,
החלוץ השמאלי אברהם נודלמן, הוא
אמנם נשא קצת בקושי את הכרס העבה,
לא היה מסוגל להדביק את יריביו ה.זהירים,
אך משהשתלט על הכדור, עורר התלהבות
במבצעיו. חיוך סלחני הסתמן על השפתיים
כאשר עלה חיים דליצקי רחב הגור על ה מגרש,
החליף את יהודה פילוסוף העייף. ה שחקן
הותיק שלמה פוליאקוב, אחי המאמן
הידוע מוסטה, שהפליא במהירותו, הבקיע
שני שערים נאים.
כאשר ירדו ה״זקנים״ מהמגרש כוי לפנות

כדור יד הוא השם בו מכנים שני סוגים
של משחקים. באמריקה, לשם הובא המשחק
מאירלנד, זכה לפופולריות גדולה, הוא דומה
למשחק הילדים הידוע בישראל בכיניי ״כדור
קיר״ .הכדור אינו מושלך הישר משחקן אל
יריב, או מקבוצה לקבוצה, אלא נזרק קודם
אל אחד משנים, או ארבעה, קירות. מוג אחר
של כדור יד משוחק ביבשת אירופה, על מגרש
כדורגל, דומה לו, אלא שהשחקנים אינם
ביעטים בכדור אלא זורקים אותו בידיהם.
בארץ משחקים בכדור יד בצורתו השניה.
המשחק חביב מאד בבתי ספר ואף על פי
שגם קבוצות אחדווז של מבוגרים משחקות
בו, הוא לא זכה לאהדת הקהל הרחב, המבכר
את הכדורגל.
על כן היה זה מאורע כאשר, בשבוע שע בר,
נערכו, בחיפה, תחרויות בזק ארציות
בכדור־יד על הגביע הנודד שנקרא על שמם
של שני חברי מכבי המקומי, יחיאל פרוסטמן
ומנחם רכב, שנהרגו בעת מלחמת השחרור.
תחרות הגמר התקיימה בין עמל תל־אביב
ומכבי רחובות, הסתיימה, בתוצאות ,7— 5
בנצחון אנשי הדרום, שזכו בגביע הנודד.
הרחובותיים יחזיקו בו עד השנה הבאה,
כאשר יעמוד שוב כפרס בתחרויות בזק.

ש י 0

הארץ הבלח• מחולקת
קבל על הראש, לא בנוכחותו, במזנון ה כנסת,
שמואל (שמיל׳?) רוזן, גבור חידו ני
קול ישראל. המרביצים* סיעת חרות, שלא
יכלה לסלוח את המקרה הבא, שאירע לפני
שבוע :
לבקשתו, להזכיר שמות מקומות ישראליים
הקשורים ב״כרם״ ,השיב אחד המשתתפים :
סול כרם 1הפליט שמוליק :״טול כרם אינה
בדייק בארץ ישראל.״

כמו כן במזנון הכנסת, ספרה אסתר
רזיאל נאור, חברת סיעת חרות, מנסיו־נותיר,
בועידה הבין פרלמנטרית :
לאחר שנציג הפרלמנט האירי שוסע בשעת
נאומו, בו התקיף את חבריו הבריטיים, בצ עקות
״טרוריסט״ ,שלחה לו אסתר, שכעסה
על הצוו שאסר על חברי המשלחת הישראלית
לפגוע ביריבים הערביים, פתק נ ״ברכות
לבביות, מטרוריסט לטרוריסט.״
כלכלן ישראלי שסקר את מצב המדינה,
נזכר השבוע בהגדרתו של פרופסור (לחק לאות)
יצחק אלעזרי-וולקני :״הצריכה
שלנו היא של ארצות מפותחות, הפייון —
של ארצות נחשלות.״
ספר הרב ראובן פלדמן, ח״כ מפא״י
פילוג בארגון
שהתפרסם בשעתו כשחולל
הסוחרים ערב הבחירות לכנסת: כשבא ל ארץ
הציעו לו לקנות תמורת לירה אהת מגרש
במקום בו נמצא כיום ככר דיזנג־ף. הוא
לא עשה זאת, החמיץ בזאת הזדמנות שלא
תחזור.

ידידים בחוץ
מרדכי מקלן*,

רמטכל צה״ל, רב אלוף
היה עסוק ביותר בשבוע שעבר: מלבד נשי אה
נאום בטקס סיום קורס חובלים של חיל
הים, ונשיאת נאום נוסף בטקס סיום קורס
טייסים של חיל האויר, היה עליו להחליט מה
לעשות במשלוח קונאיק ארגנטיני משובח
ששוגר לצה״ל על ידי ידידי החייל הישראלי
בארגנטינה. החלטת הרמטכ״ל: הקדשת ה קוניאק.
לשווקי ההגרלות בנשפי הג העצמ אות
תשי״ג,
גילה אדיה אלטמן, ח״כ חמת: כש־סייר
באמריקה לא מכבר נפגש עם ברנרד
ברוך, הגיש לו הצעות מפורטות על סידור
בעיות העולם, ביניהן בעית קוריאה. בטוח
אלטמן: הצעות אלה עלו בשעת הדיונים

הכיע משך שלוש השעות הבאות כמאה מ אנשי
טבריה. התוצאה: כינוי ערבי לצחר,
תוצרת מעברת טבריה. הכינוי :״ראס־אלבל־דייה
אלמלית״ (ראש העיר הטוב).
לדוד (דוליק) הורוביץ, מי שהיה מנהל
האוצר בימי אליעזר קפלן, הוצע ג׳וב
חדש: לנהל את עסקי אש״ד שמחזורם החד ש,
מגיע ל־ 1.500.000ל״י (והפסדם החדשי,
לטענת אש״ד ל־ 500.000ל״י).
כשפגש השבוע נתן פרידמן ילין ב משה
סנה, אישר לו סנה שצדק בדבריו
לפני 4שנים. חוות דעתו של פרידמן ילין
אז ; השומר הצעיר אינו מתכוון ברצינות
למה שהוא מדבר.
לשר התעשיה פרץ ברנשטיין אין מו נופולין
על כשרון כלכלי במשפחתו, גילה
משה ברנשטיין, בנו בן ה : 14-הוא
המציא את השיטה היעילה ביותר להוציא
כסף מאביו למטרות קולנוע וצרכים אחרים.
השיטה: לא לדרוש את הכל בידם אחד,
אלא לבוא כל פעם בדרישות חדשות. כשמסר
שר המסחר והתעשיה הודעה זו בכנסת ה עיף
מבטים מעל לכתפיו, לוודא את העדרו
של מנהל בית הספר של בנו, גמנסיה הרצליה,
חבר הכנסת חיים כוגר.
במרחב מבעד מסך החול
סיצוץ החבית
תגובת תושבי ארצות ערב לתקריוודהגבול
בין ישראל והירדן לא היתד, שונה בהרבה
מזו של תושבי ישראל (ראה במדינה, העם).
אותה אדישות ששררה ברחובות תל־אביב
וחיפה שררה גם בקהיר ובסמטות בעלבק,
לבנון. רק תושבי המשולש, הקרובים למקו מות
המאורעות, הראו מידת פעלתנות.
אולם לא עמדתם של הפועלים בערים וה פלחים
בכפרים קבעה את כותרות העתונים
ושידורי תחנות הרדיו. אלה היו מוקדשים
להכרזות ונאומים, הבטחות תגמול ואיומים
כלפי ישראל. מכולם הצטיין אנוור נוסייבה,
שר ההגנה של הירדן. הוא החליט לעמוד על
כל זכויות ארצו, שיגר מחאות •מיברקים

כהוכחה. לנכונות התוכנית, פרסם השבו עון
כמה סעיפים, כתובים אנגלית, בהם מפו רטים
הצעדים המתוכננים. בין היתר: ה נחיות
להפעלת חיל צנחנים.
מדוע לא כשלום 1אנשי אל-מוסאטר

לצה״ל סיימה
כתודש אחרי התגייסותה
מלכת היופי תשי״ב, מיכל הראל׳ ,את
כתב־יד ספר זכרונותיה על שנת מלכותה.
אחר הביעה את דעתה על שני ליקויו הגדו לים
של צה״ל לגביה: מוסיקה וש;,״ם. מו סיקה
— אין בכלל, ובשק״ם שורקים החיי לים
אחריה במדד, מוגזמת.
חסרון מוסיקלי נוסף נתגלה השבוע כש נודע
כי הריונה של פנינה זלצמן הפסנתרנית
עלופת העינים, יפסיק את הופעותיה
המוסיקליות למשך החדשים הבאים.
כשהשמיע אלכס רכי 3בהרצאה תל-
אביבית את הדרישה לשער יותר ריאלי ל־לירה
הישראלית, גילה גם את זהות המשרה
הממשלתית השלישית שהוא ממלא משך שנה
מאז פרש רביב בן ד,־ 32 מתפקיד־ כעורכו
הכלכלי של הארץ. התפקיד הנוכחי: יועץ
פרטי לשר האוצר. שני תפקידיו הקודמים :
*סגן מנהל משרד האוצר (עד פרישת דוד
הורוביץ) ,יועץ כלכלי למשרד המסחי והת־עשיה
(עד פרישת דב יוסף).
דרך ארוכה ביותר עשה סופרו של מעריב
טד לוויטה שנשלח על ידי עתינו במ יוחד
לפריס להפגש עם שמעון סורמנד,
הישראלי ששוחרר מכלא פאנקראץ׳ שבפראג.

מצרים וסודאן מול האריה הבריטי (״רוז אלייוסף״ ,ל,היי)
ישנן ארצות...
על כל מקרה של הפרה ישראלית. הוא אף
ביקש את בריטניה להפעיל את חוזר, ההגנה
המשותף, לפיו חייבת בריטניה להגן על ה ירדן
בפני כל התקפה.
גם מדינאים אחרים מחו והכריזו הכרזות.
השלטונות הירדניים הזמינו דיפלומטים זרים
וערביים לבקר במקומות התקריות, ביקשו
להוכיח את תוקפנות ישראל. אחיו של מו־חמד
נגיב, הליווה עלי נ5יב, שגריר ארצו
בדמשק, ביקר בקלקיליה וטול כרם. שמע את
תביעות התושבים לנקום ביהודים. כמה קצינים
אף התכנסו בעמאן, פרסמו הכרזות בשם
ארצותיהם השונות.
אולם איש, למעשה, לא לקח את כל הענין
ברצינות. ברור היה כי לא זה ד,ומן. המתאים
לארצות ערב להסתבך בסיכסוך קולקטיבי
עם ישראל — לכל אחת מהן היו צרות
מספיקות משלה. עוד יותר חשוב ; הכל
ידעו כי הגורמים הקובעים במרחב — בריטניה
וארצות הברית — אינם מעוניינים ב פיצוץ
חבית אבק. השרפה המרחבית.
על כל פנים, לא בשעה זו.

מה נשמע ב סו אץ?

;אשם ברצח חיים שמחץ בכית המשפט
כיאה לרס״ר
בין הנשיא אייזנהאור וצ׳רצ׳יל
ברנרד ברוך לפני חודש.
המשורר האנגלי סטיפן ספנדר, שבי קר
לא מזמן בארץ, נפגש לעתים קרובות
עם הסופרים הצעירים, חזר לאנגליה וכתב
ספר על ילדי הארץ, הקדישו לרעית הנשיא
המנוח, דרה דיצמן. שם הספר: לומדים
לצחוק.

בסיורו באירופה יצא לוויטה גם לאיצות ה שפלה
שנפגעו בשטפונות (ראה מנל העולם).
סופרו של עתי״ם, הסוכנות המאוחדת של
העתונות הישראלית, בשדה התעופה בלוד,
יעקב כעל תשובה, ניצל את קשריו עם
חברות התעופה השונות אותן שדת במשך
שנה, זכה במתנה מיוחדת: נסיעת חינם ל ארצות
הברית.

ראש העיר המפא״יי של טבריה, משה
צחר, הוכיח חוש אזרחי למופת ביום הל וויית
סדרן אש״ד והשבתת תנועתה. כשעבר
במכונית הקייזר־פרייזר הירוקה שלו ליד
תחנת אש״ד בטבריה, ראה את העומדים בתור
לשווא, התפנה מכל עיסוקיו האחרים,

חיים שמחץ, הנאשם ברצח מירי ארצי
(העולם הזה ג ) 79 הבליט, בהופיעו לחקירה
הצבאי העשיר,
המוקדמת שלו, את עברו
ענד אותות כבוד וסמלים צבאיים רבים, כו לם
מצוחצחים וממורקים בקפדנות, כיאה
לרס״ר בעל ותק.

,העולם הזה״ 798

י * בכל זאת, גילה׳ אל־מוטאוור, הוציא המטה
הבריטי ממגירותיו תוכנית פעולה ,״תוכנית
פיסטינג״ * לפיה ישתלטו כוחות היבשה,
בסיוע חיל ד,אויר והים הבריטיים, על כל
אזור הדלתה (ואולי גם על קהיר) ברגע שהמצרים
יפתחו בפעולות צבאיות כלשהן נגד
הצבא הבריטי.

צלילים וקסמים

מצרים

בביתו של

כלפי׳העתונאים המצרים שמרו האנגלים
על אדישות תמימה .״הכרזת עבד אל־נאסרד׳
תמה אחד הקצינים הגבוהים שרואינו ,״ענין
חסר חשיבות. לדעתנו זוהי סתם התרברבות
פוליטית — והראיה: נגיב לא תמך בה.״
סגנו הכרזתו של גמאל עבד אל־נאסר,
של מוחמר נגיב (העולם הן ה ,)797 כי יפעיל
יחידות גרילה ללחימה באנגלים אם לא יפנו
את מצרים מרצונם, עשתה רושם עצום. ה־עתונים
המצריים הבליטו את ההודעה, הדגי שו
כי שוב לא היתד, זאת מסוג ההכרזות
אשר מנהיגי מצרים נהגו׳להלעיט בה את
אזרחיהם.
אולם כל התעניינות הציבור המצרי היא
כאפס וכאין לעומת הרעש שעוררה הכרזד
זו בקרב האנגלים עצמם. כך, על כל פנים,
סבור אל־מוטאוור; השבועון ד,קהירי בעל ה השפעה
הגדולה. למחרת ההכרזה, שיגר ה שבועון
חוליית כיסוי לאזור ד,סואץ, בו
מרוכזים למעלה ממאה אלף חיילים בריטיים,
לערוך חקירה מקיפה על המצב שם.
כעבור שבועיים חזרו העתונאים ואתם
כתבה מרעישה. מלבב כמה מן הרחובות
הראשיים והככרות. הגדולות של איסמעיליד.
ופורט־סעיד, כתבו׳ נמצאות הערים מחוץ ל תחום
לגבי החיילים הבריטיים.
מדי יום מוקמות עמדות חדשות, דחפורי
ענק חופרים בונקרים, מכונות יריד, מוצבות
בכל מקום מגע בין האנגלים והתושבים ה אזרחים.
פעולות אלה, שהתנהלו בעצלתיים,
הוגברו לפתע, עם הכרזת עבד אל־נאסר.

אף הצליחו להשיג ראיון עם הגנרל פיסטינג
עצמו .״ישנן ארצות הנמצאות, לרוע מזלן,
במקומות אסטרטגיים, מצרים. אחת מהן.
לצבא הבריטי באזור ה,סואץ מיתקנים וציוד
אשר אינו יכול לנטשם בשום אופן. אין גם
מקום אחר אליו אפשר להעבירם,״ הודיע.
לקציני מטר, אחרים שהזכירו לכתבים כי
הבריטים מהווים גם ערובה לבטחון המדינה
מפני פלישה, הצביעו על הודו כדוגמה .״גם
בשנות מלחמת העולם השניה אמרתם זאת
להודים, שעה שהצבא היפאני עמד בגבולות
בנגל, בכל זאת עמד גנדי על כך שתצאו
מיד. אולם גם מצב דומר.,אינו קיים במצרים;
איש אינו מאיים על הארץ. מדוע, אם כן,
אינכם רוצים לצאת בשלום, ולהשאירנו חופ שים
להגן על ארצנו כראות עינינו?״
האנגלים, כמובן, לא ענו. למצרים גם לא
היתד, נחוצה כל תשובה ; הם האמינו כי
ידעו מד, הסיבה לעקשנות האנגלים :״ככל
אימפריאליזם מדכא, אין האנגלים׳ ששים לראות
את שלטונם מתמוטט. הם לא יעזבו
את מצרים עד אשר לא נכריח אותם בכוח
לעשות כן.״ הבטיח השבועון :״אנו נוצי אם
בכוח, במלחמת גרילה או במלחמה סדי רה
— גם אם נאלץ להלחם עד המצרי ה אחרון.״
הירדן המשמר
המסכן
לממלכה ההאשמית הירדנית יש צבא רש מי:
הלגיון הערבי. אולם לתושבי המחצית
המערבית של הממלכה יש רגש כי הלגיון
משרת רק את תושבי המחצית השניה. כפי צוי•
ניתן להם להקים צבא משלהם: המשמר
הלאומי.
תפקידו: לשמור על כפרי הגדה המערבית
מפני התקפות היהודים — ואם ניתנת הז דמנות
— לעסוק מעט בהסתננות. אלא שלא
כלגיון הרשמי, אין למשמר עורף כספי. אנתשלום,
מדים
שיו אינם מקבלים, כמעט,
אין להם וגם נשקם אינו נושא לתפארת.
השבוע הוחלט לתת לתושבי המערב עידוד
ניסף: בקול קריין הרדיו ובכותרות ראשיות
הכריזו מנהיגי עמאן עלי מגבית מיוחדת ל עזרת
המשמר המסכן. התורמת הראשונה :
המלכה זיין, שתרמה 100 דינר ״לחיזוק מש מר
הגבורים״.
* על שם גנרל סיר פראנסיס פיסטינג,
מפקד הנחזזת הבריט״ם במצרים.

מוס־קרי
סרס מיוחד לעורכי

לדוגמא

המעשנים החבים לה
אחים

ב ז׳ רנו

ב ע״ מ

ע בוי ת ־ אנג חו ־ צו פ תי ת
בית הספר לשפות קדימה, רח׳ בן־יהודה ,74ת׳׳א.
מתקיימת הרשמה נוספת לקורסים החדשים דלהלן :
ע ב רי ת :

אנגלית

למתקדמים ולמשתלמים 9— 10 ,7— 8 ,5—0 :בערב.
( ) 1למתחילים 9— 10 ,8— 9 ,4— 5 :בערב.

( )2למתקדמים ולמשתלמים

:בכל שעות הערב.

> )3לתלמידי בתי־ספר עממיים ותיכוניים ז 4— 5 ,3— 4אחה״צ.

צרפתית

למתחילים ,5— 6 ,4— 5 :למתקדמים; 7— 8 ,6— 7בערב.
פרטים להרשמה: משעה 9— 12 בצהרים 3— 9 .בערב.

אימפרסריו ב. גילאון ק. גינצבגרג

בלט אמריקה הלטינית
שבוע אחרון לתל אביב
בתכנית ממיטב המחולות
של הרפרטואר

רמת גן ״רמה״

הערב 11.2
ומחר 12.2

ב־8.30
2הצגות פרידה
ב־ 6וב־9

במחירים מוזלים

כרטיסים
ת״א :״ארמון״ רח׳ הס ; 4
״במה״דיזנגוף ( 162ע״י קק״ל)
רמת גן: רייכניץ, רחוב ביאליק 57
ובערב ההצגה ע״י קופת התי&טרון
ובקופת התיאטרון

ירושלים ״אדיסוף
רק 3ימים
בומצ״ש 2 14.2הצגות ב־ 6וב־9.15
ב־8.30
ביום א׳ 15.2
ביום ב׳ 2 16.2הצגות פרידה
ב־ 6וב־9.15
כרטיסים :
משרד ש. כהנא ע״י ככר ציון,
ובקופת התיאטרון לפני ההצגות.

חיפה ״ארמון״
שלשה ימים אחרונים
בתכנית שניה וחדשה
ולמזל

לרקוד?
א צי

/ /הנס
גוט
ת״א, רח׳ בן־יהודה 62

ב־8.30
ביום ג׳ 17.2
ביום ד׳ 18.2שתי הצגות ב־ 6וב־9.15
ביום ה׳ 19.2

הצגת פרידה ארצית

כרטיסים •
החל ממחר
משרד ק. גיגצבורג, רחוב הרצל 25
ובקופת התיאטרון לפני ההצגות.

ליד פתחו של אולם י.מ.ק.א ,.ייושלים, צבא
קהל רב שנחסם בקושי על ידי השוטרים.
בני נוער ומבוגרים ניסו להתפרץ פנימה,
שם. המאורע :
להויכח במאורע שהתקיים
ביצוע חי לכבוד יום הולדתו הרביעי של
החידון המוסיקלי המשודר מידי שבת לפני
הצהרים ברדיו והמהווה את אחד המדורים
הפופולריים ביותר בקול ישראל.
האולם היפה, קמור התקרה, מגוון העיטו רים,
היד, גדוש משתתפים קבועים בפתרון
החידון, שהגיעו מכל הארץ, סטודנטים מן
האוניברסיטה, חובבי־מוסיקה, אנשי־משקים
מהסביבה.
תזמורת
גם הבמה היתד, מלאה: מנגני
קול ישראל, מבצעת החידון, ושמונה זוגות
שנבחרו להשתתף בחידון. הרכבם של הזו־זוגו

גור. כלל אחים ואחיות, בני־דודים,
נשואים, המשתתפים בקביעות בפתרון החי דון.
כיוצאי דופן מבין אלה התגלה זוג.אחד
שלא היה קיים עד כה ,״שודך״ על ידי ה״
עויך.
לאחר דברי פתיחה קצרים וקולעים, ש נאמרו
במבטאו האנגלי של משד(,מויט< פרל־מן,
ראש שירותי המודיעין, עבר ניהול העני-
ניח לידי יצו׳1ק (צסי) שמעוני, מגישו הקבוע
של החידון, אותו עורך אלון (הנס) שמוקלד.
• אוירה מתוחה ונרגשת של המתחרים (ולא
פחות מזה — של עורכי החידון) שלטה על
הבמה. אי־שקט שרר גם בקרב הקהל ! לחי שות
ההתייעצות והניחוש המשותפות סלקו
את ד,אוירה הרגילה, הנוקשה, של אולם ה קונצרטים,
יצרו מצב רוח משפחתי יותר.
פתרון בזמרה וכשריקה. הפותרים
המשיכו להאבק לצבירת המספר הגדול ביותר
של נקודות, השתדלו לענות על כל שאלות
החידון שהוצגו בפניהם בחמש סדרות.
סדרה ראשונה כללה זיהוי ש תי״ צי רו ת
שהיוו ״זוג״ מסוים, כמו תרנגול הזהב של
רימסקי־קורסקוב והתרנגולת של ראמו. גילוי
החיקויים של קולות־זמרה וכלי תזמורת על
ידי העוגב, היוו את הסדרה השניה. בסידרה
השלישית ענו הפותרים על שאלות מילוליות
(כמה שירי כנרת אתה מכיר?).
הסדרה הבאה גרמה לפירוד הזוגות.
זו היתה שרשרת שכחוליותיה שמשו.קטעי
יצירות. מלבד זיהוי היצירה הוטל גם על
בינה לבי ו

הפרתי למצוא את
דמת לה.
לשעשוע רב גרמה הסדרה האחרונה, בה
הפליא מעבד הקטעים המוסיקליים, חנן של זינגר,
להרכיב באמנות מיוחדת פרודיות על
שירים ידועים, בקצב המחול( .בלטו ביותר :
השיר העברי כלניות וסנטה לוצ׳יה האיטלקי,
שהתגלו שזורים בתוך פולוניז ! צאנה צאנה
ולעת קיץ של גרשוין, שנחשפו מתוך מקצבו
המתון של מינואט).
הפותרים בעלי הפרסים, לא היו הזוכים
היחידים במאורע. במידה לא פחותה הגיע
לשמוקלר ולשמעוני, העורך והמגיש של חי דון
בעל רמה וטעם למופת זה, פרס מיוחד.

טעות נעימה
ברחובות הכריזו המודעות על הופעתו ה קרובה
של בלט אמריקה הלטינית. רבים, ש חיכו
להצגה סוערת במקצת, בלחן, ובמראה,
למשהו הדומה להצגות קבוצת טרופיקנה
ולהקתה של פרל פרימוס, שוכנעו, קנו את
הכרטיסים היקרים. רבים אחרים משכו בכ תפיים,
קבעו מראש שההצגה זולה וחסרת
רמה אמנותית, נועדה למשוך כספים מקהל
המסתנוור על ידי תיבשות צבעוניות ותנו־עות־פרא.
הופעת־הבכורה,
באולם רמה, רמת־גן, הפ ריכה
את הדעות הקדומות. בלס אמריקה
הלטינית התגלה, אמנם, כמבוסס על יסודות
עממיים, אך מסוגנן באופיו, מאיסק־תנועה,
פרימיטיבי פחות. כן בלטו 1:רמת מחולותיו
הגבוהה, ביצועם האמנותי בראשותו של
ראש הלהקה, בעל היכולת הטכנית המעולה.
לחוגג, קושיה. מחולות הבלט מייצגים
את רוב ארצות אמריקה המרכזית והדרו מית,
אשר משרדי התרבות שלהן, מימנו את
הופעתו, כל משרד את מחול ארצו. הצטיינו
בעיקר מחולות המרכזים את כל המשתתפים.
אינדאנים ליד המדורה, מחול מ פיו: עשיר
בפעלולים צבעוניים, בלבוש ובתא ירד״ הונ גרי,
במידת מה, בלחנו ובמיקצבו.
בריקוד לילות פרגוואי, תופסת השירה
מקום מרכזי. ריקוד הסמבה מושיע בקטע
הארגנטיני׳ ליל הכלולות, שאופיו מתון וה דור,
בו ממלא נפנוף־מטפחות תפקיד תנוע תי
חשוב.׳
יהויכין פרץ פרננדז, ראש הלהקה, מדרי-
כד ומעצב־מחולותיה, היווה את הדמות ה בולטת
ביותר, בצד אחיו, נסטור, הרקדן ח
ראשי.
הלהקה אינה מונה רקדנים בלבד —
אחדים מהם השתתפו גם בזמרה עממית, פרי טה
על גיטרות והקשה בתופים, כרקע נוסף
לנגינת הלווי של זוג הפסנתרנים סופיה קנוט
ואלפרדו רודריגז מנדוזה, שהפליאו בביצוע
בקטעי הסולו
תואם, מבריק, נקי־טכניקה,
שלהם.
תלבושותיהם של חברי הלהקה, עשירי־הגוון
והציוריים במרה לא־פחותה משמות
לובשיהם, הבליטו את הבמה הקטנה החשו פה
כמעט, נעדרת היסוד הציורי של תפאו רה.
היקשה,
בסוף ההצגה, חובב־מחיל מובהק:
״מתי ייחשב חוסר תפאורה לחסיון יחיד בהופעת
להקת מחול ישראלית־עממית?״

קולנוע
נקמת האפשים״סרטו של ז׳אק בקר, קסדת הזהב (נקמת
האפשים) הוא, ללא ספק, אחד מן החשובות
שבין היצירות של הקולנע הצרפתי, ולא רק
בשנים האחרונות.
זהו ספור המתרחש על רקע טולוז־לוטרקי.
בשלהי המאה הקודמת, אודות בת־זנוגים
יפה, מארי (סימון סיניורה) המכונה, בשל
שערה הבהיר, המסורק בצורת קובע, בתואר
״קסדת הזהב״ .היא אהובתו של רולאנד (ווי־ליאסי
סבטייד ).אחד מכנופית פושעים שבראשה
עומד מנהיג קשה לב, לקד( .קלוד
דופן)•
באחד הימים היא פוגשת בנגר צעיר, מאג דה
(סרג׳ רג׳יאני) ,פושע שחזר למוטב. היא
רוקדת אתו, מכעיסה על ידי כך את חבריה,
המסלקים את מאגדה לאחר קטטה. אולם
השנים מוסיפים להפגש, ובעת דו־קרב סכי ני,
הורג מאנדה את רולאנד.
ביתיים חושק לקד, עצמו במארי, מצליח,
על ידי תכסיס, לגרום לכך שמאנדה עוזב את
מארי אתה הוא מבלה יומיים שר אהבד״
בכפר, מסגיר את עצמו למשטרה, כדי לשח רר
חבר שנאסר באשמת רצח רולאור.
לאחר שמאנדה נמלט מן המאסר. הוא נו קם
בלקה, הורג אותו בחצרה של תחנת ה־

מיייי• מוריי.
לפנות רו
^ י*״יית
*די* איתן על
חוור, אבל
מי* מולך
מי הוא בוקר רגליו, אל הגיוטינה. מחלון של בית סמוך
רואה מארי את מותו.
סיפור אהבה עדין. זו הפעם הראשונה
שז׳אק בקר מביים סרט על רקע של תקופה
אחרת מן הנוכחית. והוא משיג את אוירת
הימים ההם בלי כל פעלולים מיוחדים. אין
כאן שחקנים וניצבים המתהלכים בתלבושות
שקשה להם ללובשן ! הם מתנועעים ונוהגים
בטבעיות רבה. גם הרקע התפאורתי מצוין.
התוצאה: אוירת העבר אינה מונעת השתת פות
רגשית מידית של הצופה עם הגבורים.
והשתתפות זו היא רבה וחזקה, כיון שגורל
הגבורים נוגע ללב. נקמת הא3שים, למרות
הרציחות וד,התנקשויות המרובות הוא ספור
אהבה עדין וטראגי.
תורמים הרבה להצלחתו של הסרט: ה שחקנים,
שכמעט כולם מסיקים משחק משו בח
ביותר. סימון סיניורה, שגלמה תפקיד
בהמעגל היא מצוינת. כן גם סרג׳ רג׳יאני,
בתפקיד שבו השתיקה מרובה מן הממל, אך
שהוא מבצעו בהצלחה נדירה. גם שאר ה שחקנים
ללא יוצא מן הכלל, עזרו על ידו של
הבמאי להפיק יצירה אמנותית גדולה.
נקמת האפשים נאסר בהצגה בישראל על
ידי המועצה לבקורת סרטים ומחזות (הצנ זורה).
בקצרה באש
רומא
עולה
קוו וואדיס?
ועוד מחזות אימים המוניים. הרבה מבחינת
הכמות, פחות איכות. דבורה קאר, רוברט
טיילור, פטר יוסטינוב.
הנערות. אודות נערה ה ב
כ לו ב
מוצאת את עצמה בצרות רבות, כולל מוסד
לעבריניות צעירות. דניאל דלורם.

״העולם הזה״ 798

מכל הולנד הסכר ג ש בר ענין בעולם המפורד והמסוכסך ישנו
אחד המטשטש את הגבולות והמלחמות הק רות
בין עמים. פגעי הפחד הטבוע בלב
אדם מפני גורמים שאין לו שליטה עליהם
ואין לו יכולת לכוונם הביא תמיד לידי גלויי
אחווה בינלאומית מעודדת, בכל מקרה שפגע
אסון טבע באיזו שהיא מדינה.
בשבוע שעבר התנפלו איתני הטבע על אר צות
מערב אירופה, ביחוד בריטניה וארצות
השפלה הולנד ובלגיה.
האות הראשון לממשמש ובא ניתן כאשר,
באחד הבקרים, נלכדה ספינה בריטית שעש תה
את דרכה מצפון אירלנד לסקוטלנד. הי תר.
זו המעברה הנסיכה וויקטוריה (2694
טון) .כמאה מנוסעיה טבעו בים הסוער. עש רות
אחדות בלבד נצלו .״מעולם לא ראיתי
גלים כאלה,״ הכריז איש משמר חופים סקו טי,
בעל וותק של 32 שנה.
דברים דומים אמרו אותו יום וותיקים הו לנדים,
בלגים ואנגלים בראותם את הים ב-
חופיהם השונים. הגלים שטפו סכרים, פרצו
עמוק אל תוך פנים הארץ.
עם בוא הידיעות הראשונות על האסון,
החלו כל ארצות אירופה, ביחוד בריטניה, נח־לצות
לפעולות הצלה. גם׳הצבא האמריקאי
באירופה הושיט יד עוזרת. ישראל, אשר
אפשרויות העזרה הממשית שלה זעירות, הן
בגלל יכולתה החמרית הקטנה, והן עקב רי״
חוק המקום, שיגרה אף היא סעד, בצורת
פרי הדר ומלבושים, להולנד. הימה זו מעין
הכרת תודה לעם שסייע רבות לפליטים
יהודים במלחמת העולם השניה.

ת ־ 1זטר 1ן

ה ע 1ל 0

מינויים אלה, יצרו בעיה מיוחדת במינה,
היות וכמה מן החברות אשר בראשן עמדו
השרים החדשים, ניהלו עסקים גדילים ביותר
עם ממשלת ארצות הברית: בכמה מקרי!!,
אפילו עם אותם המשרדים אשר בראשם
יעמדו מנהלי החברות לשעבר. צ׳ארלס תיל־סון,
שר ההגנה, היה ממנהלי החברה הגדו ס
40 מתפי־לה,
ג׳נרל מוטורס, אשר קרוב ל־ס/
קתה נועדו לצרכים צבאיים בהתאם לחוזים
שבין החברה לבין מיניסטריון ההגנה האמרי קני.
מזכיר המדינה לעניני צבא היה ממנה ס60
ליה
של חברת חייטות גדולה שספקה כ־/,
מן המדים שנועדו לצבא האמריקאי.
בטרם נגש הסינט לאישור המינויים, תבע
מהשרים החדשים למכור את כל מניותיהם
בעסקים פרטיים. המלחמה על תריעה ז ו נמ שכה
שבועות, הסינט ניצח. אך השרים שנכ נעו
השמיעו את האזהרה ן מוטב שלא להק

המנהיגה הבלתי מעורערת של העולם
כולו, נטל לעצמו זכות לדרוש את התערבו תה
של ארצות הברית בכל עניניה של אירו פה,
אף הפנימיים ביותר.
• ליוס מינה את אשתו לכתבת בוואשינגטון,
תפקיד בו הצליחה מאד. היא לא הסתפקה
בפרסומה כאשה וכעתונאית, ובשנת 1941
המירה את דתה הפרוטסטנטית, הפכה קתי־לית
אדוקה. היא ״ראתה את האור״ בעזרת
בישוף קתולי צעיר ויפה בשם פולטון שין,
דמות ידועה ברדיו ובטלביזיה האמריקאית
בזכות דרשותיו השבועיות מעל גלי האתר.
ככל האמריקאים הלאומנים, תמכה גם היא
בצורה נמרצת ביותר בענין הערבי. חוגים
אלה עודדו, בגלל אוצרות הנפט של המר חב,
את הלאומנות הערבית לנוכח ההש פעה
הציונית החזקה פארצות־הברית. כמו
כן לא ראו אלה בעין יפה את כוחם, החזק

ארצות הברית
כ כל 011*3אחר
אחת העובדות המוזרות, שהיו קשורות
בבחירות בארצות הבריח, היה האיסור שחל
על תושבי וושיגגלון הבירה להשתתף בהצ בעה.
הסבר לאיסור: תושבי העיר הם פקידי
הממשלה האמריקאית או קשורים באופן זה
או אחר בפעולות הממשלה. חלופי השלטון
באמריקה גוררים בעקבותיהם, בדרך כלל,
חלופים יסודיים למדי בצמרת השלטון. כיון
שהיה יסוד לד,נייח שמרבית תושבי הבירה
לא יהיו מעונינים בחילופי השלטון, קבע
המחוקק: לאנשי וואשינגטון לא תנתן זכות
הצבעה.
הנשיא האמריקאי מנהל את ממשלתו במי דה
רבה כבעל עסק פרטי. שרי ממשלתו, נב חרים
על ידו, לא על ידי האומה כבארצות
אחרות. אבל מנוים צריך לקבל אישור הס נט.
הבית הלבן עצמו הוא מנגנון פעיל ומ סובך
למדי.

כמעט בכל משק בית מסודר עלולה להתעורר
אי פעם השאלה: מה לעשות במטרי־תו
של סבא ז״ל. יש מקום לסברה שאין
עוד צורך לשמור על החפץ הבלוי הצובר
אבק ותופס מקום מיותר. בריות פחות
מעשיות, אך בעלות לב רך ורגיש, תענינה
שאין בדבר כל רע: המטריד, המסכנה יכולה
להתגורר בעליה, יחד עם הצעיף של הסבתא
ושעון המטוטלת המקולקל. אך מעטים יטרי חו
עצמם לצחצח את החפץ, להציגו בגאווה,
זאת בדיוק עשתה הבימה בשבוע שעבר.
המטריה המצוחצחת היא המחזה המוסיקלי
מעשה בנסיך של סבא (התיאטרון היהודי)
אברהם גולדפאדן* .העלילה הפשוטה מת רחשת,
לפני 50 שנה בערך, בעיירה פול נית.
להקה נודדת של שחקנים יהודים הי־תה
נלאצת ללון תחת כיפת השמים, לולא
רחמנותם של כמה משרתים המגניבים אותם
למשכנו של בעל בית עשיר. המאכסן בעל
כורחו מבקש את עזרת אורחיו כדי לרפא
את בתו מחלומות רומנטיים, על ידי שידוך
שאיננה רוצה בו. סופה של המזימה הוא
ההיפך מהצפוי — :הכלה זוכה בבחיר
לבה, הרשעים נכשלים, התמימים מנצחים.
מהקומדיה של סבא גולדפאדן וממאמצי-
הם של 20 שחקני הבימה נולדה הצגה המצ ליחה
להתנשא ממעמקי השעמום לרגעים
בודדים בלבד. אין ספק שהבמאי אשם בכך
— הוא לא העז לשחרר את העלילה מעומס
של רגשנות מתוקה, כה אופינית ליצירות
יהודיות־גלותיות מסוג זה.
אך למחזה מובטחת, לפחות, הצלחה קופ־תית.

מיליון
דול אד וססנתר אחד

מלכה הצעיר והממושקף של בלגיה, בו-
דואן, בעל הרעיונות המתקדמים, ערך ביקור
ראשון במקומות שנפגעו. הבקור פגע באו פן
חמור ביותר בבריאותו של המלך הצעיר,
שמהר לצאת להחלים בריביירה הצרפתית.
למקום מנוחתו, בסביבת ניצה, הגיעו אליו
הדים מן העתונות הבלגית שהתמרמרה על
כך כי בשעה קשה זו לעמו אין המלך מוצא
לנכון להיות בארצו. בודואן עשה את לסדו רים
לחזור מיד לבריסל, בירתו. אמר לעתו־נאים
בהתחסדותו נ ״העם בודאי זקוק לי ! ״
יתכן שהעם הבלגי היה זקוק למלכו אך יותר
מכל היה זקוק לכיפת גג ומלבושים יבשים
וחמים.

מעשה סמטריה

פיד ביותר על עקרון זה כי רבים יעדיפו
להשאר בעלי מניות בחברות פרטיות על מי נויים
כשרים.

אשת האכיסיור
קליר בות היתר, בלונדינית יפהפיה, נמנתה
בין שלושת הנשים החשובות,בעולם, בשע תו
* .בשנות השלושים נתפרסמה כמחב־ברת
המחזה ״הנשים״ אשר זכה להצלחת,
הן על הבמה, גם בסרט. אולם קליר בות
היתד, לא רק מחברת מחזות מוכשרת כי אם
גם עתונאית ודיפלומטית מאחורי הקלעים.
לאשר, כזאת לא קל למצוא בעל שיהלום
את מעמדה. אולם בשטח זה הראתה כשרון
כשנשאה להנרי ליוס בעל קיסרות העתונות
הכוללת^ ,בין היתר, את השבועונים טייס
ולייף. הנ^י ליוס היה מאז ומתמיד חסיד ה אמריקאיות
הקיצונית, רצה לראות במולדתו
* גב׳ צ׳אנג קאי־צ׳ק (סין) ,גב׳ קולונ^אי
(ברית המועצות).

באופן יחסי, של המפלגות השמאליות ביש ראל,
שכונו על ידי אמריקאים תמימים: מפ לגות
קומוניסטיות.
.,שכר מצווה -מצווה. עתוניו של
ליום תמכו ללא סיג בבחירתו של הגנראל
אייזנהואר, עוד בטרם היה מועמדה הרשמי
של המפלגה הרפובליקאית. תמיכה זו לא
נעשתה מבלי שהיתר, בצידה תקווה לתשלום
מתאים, לאחר הבחירות.
התשלום ניתן השבוע בשתי מטבעות:
א) העמונים לייף וטיים, קבלו, מנה קבועה
הסוס״,
של ידיעות עתונאיות ״ישר מפי
מחוגי ממשלת ארצות הברית. הסטייט דפרט־מנט,
משרד החוץ של ארצות־הברית, החליט
לנצל עתונים אלה כדי למסור דברים אשר
אין ממשלת ארצות הברית מוכנה לומר
אותם בשמה היא. לייף יצא בשתי התקפות: ,
הראשונה על צרפת, על שהיא שמה מכשו לים,
לדברי העתון, על דרכו של הצבא ה אירופי.
שניה על ישראל, שלא היתד, נכונה
לתת יד לבצוע בינאום ירושלים. ב) קליד
בות ליוס מונתה לשגרירת ן נרצות הברית
ברומא.

המחזה המוסיקלי החדש של המטאטא**
רשאי לזכות בתואר של הקומדיה העצובה
ביותר של השנים ד,אחרונות *.כוונתו לבדח
ולהצחיק על ידי ההנחה שיהודים הם או
רשעים או טפשים או שניהם גם יחד, בארץ
ובחוץ לארץ כאחת. היוצא מן הכלל האחד
הוא הגבוה -של המחזה: דני, איש קבוץ
ותיק, היורש ירושה, ואחרי מאבק קשה עם
מצפונו, נוסע לאמריקה על אנת לזכות ב מיליון
דולאר. בניו־יורק הוא נתקל במזימות
של רמאים ישראליים ושל יהודים מקומיים
מושחתים. היורש תם הלב אץ בחזרה ה ביתה
ממאורת הנחשים הזו, למצוא את קיבו צו
מפולג ונהרס ע״י מלחמת אחים פוליטית.
העלילה המזעזעת הזו מוצגת לקהל ב־לווית
בדיחות גרועות (חדשות ורבות) ,וטו בות
(ישנות ומעטות) .מזמן לזמן נשמעים
גם צלילין הרחוקים של פסנתר אחד עלוב
והשחקנים נאבקים במיטב יכולתם הזימר־תית
בפזמונים של חיים (צ׳יזבטרון) חפר.
כתוצאה ממשאל בזק על יד היציאה,
הביע צופה אחד בעל־אולקוס את דעתו על
המחזה במלים של רוגז :״חלש מאד, ונוסף
לזה מצטיין בחוסר הגינות מוחלט כלפי יהו די
אמריקה.״ אין ספק שיש שמץ אמת ב דבריו.
לעומתו קבע צופה שני טוב־מזג :
״המיליון הזה בכל זאת שווה כמה פרוטות
ועולה בהרבה על ההצגה הקודמת של ה תיאטרון.״
וגם זה נכון.
* העיבוד •וההצגה: דוד ליכט: שמשון
מלצר. הצייר: אריה נבון, המוסיקה: יוסף
קמינסקי . .המנצח: פיידהאוז בין ריסי.
** קומדיה מוסיקלית בשם מיליון דולאר,
נכתבה עבור המטאטא על ידי ב. היילבלום.
מוסיקה: אברמוביץ. ביום: ב .דוי׳ווב.

=^!111111111111:1.11111111111ו:וו!ן וו!ן ! 1:ן
אליפות התשנז
19 5 3
תשבץ זה, השביעי בתחרות על האליפות,
יש לפתור ללא עזרת תבנית. על הפותרים,
הרוצים להשתתף בתחרות, לשלוח למערכת
את הפתרון בצירוף תרשים התקנים עד יום
.10.3.53 על המעטפה יש לציין :
״אליפות תשבץ 7״.

תשבץללא תבנית
• מאוזן .1 :ראש עיר ישראלית זו מת בשבוע שעבר ;
.5סלע המחלוקת העיקרי בין הודו לפקיסטן ; .9ענף החק לאות
בו מומחה פרופסור לודרמילק במיוחד ; .11 יופי,
פעם היה ראש עיריית עכו ; .12 עיר מצרית קדומה ; .14 מש רד
המסחר וה .15 כן, בספרדית 16 שופט שלום ראשי
שהפך לאחרונה שופט מחוזי ; .18 מר, עושה המוהל י
.19 אחת מארבע פעולות החשבון .20 :מאכל תאווה של ילדי
ישראל 21י ד דלייה, מרכז אימונים של ד,״הגנה״ ;
.23 סרט, בו הדגש על זמרה ; .24 ספרו של סמי גרונימן,
״מזכרונותיו של 25 לא עבר ולא הווה ; .27 דוד ליהו נתן
; .29 בחגיך והיית אך שמח 32 אחד משני הנשיאים
לשעבר בארצות־הברית שעדיין נמצאים בחיים ;
.34 כתבו הצבאי של ״על המשמר״ ,סגן־אלוף צה״ל ; .35
עין ,..מול טבריה ; .36 פרי הצומח. גם על עצים וגם על
שיחים ! .37 אחת המנות בסדר הפסח המסורתי ; .39״על
ערבים בתוכה ...כינורו תינו״ .41 :סוג האדרת שעכן בן־
כרמי שלל ביריחו ; .42 הגבה בפה על חוסר־שינה.

מאונן .1 :מפקד חיל ד,אויר לישראל ; .2מספר החל לים
במחלקתו המוגברת של דני מס שחשה לגוש עציון?
.3היא הגיעה למלכות לפני אסתר ; .4בדרך כלל ברגל או
ביד, אבל לפי אמרה ישראלית אפשר גם לקבלו בעין ;
.5עדה ; .6סופר גרמני, בעל פרס. נובל ; .7שר בלי תיק!
.8גנרל אמריקאי שתפקידו קושרו לירושלים ; .10 הלילה
מתחלק לשלוש כאלה ; .13 שליח דיפלומטי ; .17 באנייה
ובסודאן 19 כתבי הקודש 21לגמתי ; .22 עוד גנרל
שתפקידו קושרו לירושלים ; .26 יישוב בדרום הערבה ;
.28 משם בא ירמיה בן חלקיהו ; .30 סוג של טנקים ; .31
בעל האתון ; .33 לא עולה חדש ; .38 לא טוב ; .40 מספר
הצדיקים הנעלמים.

תדו ש מסי 7

י חשם

זד, רגעים מספר היד, ער, אבל לא יכול לפקוח את עיניו.
הוא שכב ללא נוע וריכז את כל כוחותיו במאמץ להפעיל
את שרירי עפעפיו. אבל, הם נשארו עצומים, כאילו הדניקו
אותם זה לזה.
לפתע זכר כי יש לו ידים. הוא ניסה להרים את היד
הימנית; -היא נעה בכבדות. הוא נגע בפניו וחש במעטה
עבה של אבק עבש שכיסה אותן. בתנועה איטית, כבדה,
ניסה לנער אותו מעליהן. לפתע חש בכאב חד, כאשר
צפרניו הגדולות פצעו את בשרו. העדין. עכשיי הוא יכול
לפקוח את עיניו, לראות.
באפלולית האפורה לא היה הרבה. אבל היה
אותו כי הכל כשורה. הוא עדיין שכב באותו
המוצנע הצן די אשר בתעלה מתחת לרחוב
את עיניו, שכבר עייפו, וחייך מתוך שביעות

מה שראה
מספיק לשכנע
מקום: בכוך
פוס. הוא עצם
רצון.
ובכן, הכל הלך למישרין. שטולס הזקן, הטפען בעל
הנסיוב המוזר, צדק. שבועות ארוכים. הסביר את פעולת
הנסיוב, כשהוא נעזר בידיו השמנות, המוכתמות מחמדים
כימיים, נשבע שאין מקום לטעות. בתחילה נראה כל הענין
ילדותי ומגוחך. פרופסור שטולפ הזקן, למרות כשרונו הגדול,
לא היה אלא שכור כרוני. פרט לזה׳ ,המטוס ניצב,
מוכן להמראה ביום ובלילה, בשדה התעופה של גאטוב.
ואז היה מאוחר מדי. מי יכול לשער שהאספסוף האסיאתי
יגיע כה במהרה ׳,ובוודאי שהיה זה משגה, לסמוך על
שו מ ר. החיוך נעלם מעל פניו והוא נשך את שפתיו. לפתע
תקף אותו היאוש, והוא החל לרעוד כשבאזניו עולה ההמו לה
הנוראה, האינסופית, של הימים האחרונים ...איזה סיוט...
אורו הכחלחל העמום התמידי של הבונקר, הפנים החיוורות
מפחד ...והידיעות, הידיעות האיומות ולמגיעות בכל שעה,
בכל רגע ...עכשיו ״הם״ חוצים את השפריי. טמפלהוף, שר־לוטנבורג
בלהבות ...מכל צר פחדנות ובגידה ...והוא חיכה,
חיכה עד הרגע האחרון, אפילו לאחר שהדרך לגאטוב כבר
היתר, מנותקת. הוא טפח על מצחו, במקום •שהזעה הפכה
את האבק לבוץ דליל.
אט אט נעשו הזכרונות יותר ברורים והוא חיוך שוב.
אותם טפשים חשבו שיוכלו לצוד אותו כמו עכבר במלכודת.
אף על פי שאותן שעות אחרונות לא היו נעימות למדי לגביו,
הוא מעולם לא איבד את קור רוחו. הוא ידע. בדיוק
מתי הגיע הזמן, הזמן לשים את עצמו בידיו של שטולפ הזקן
בעל הרעיונות המוזרים. זה היה הסיכוי האחרון. סיכוי

מסוכן, אפילו פ זי ז; •אבל הוא מעולם לא נרתע מפני דבר
כזד״ בין כה וכה הדרך לגאטוב היתד, כבר חסומה בפניו.
בראש ובראשונה היה זה ענין של סודיות. הוא הבין
זאת ברגע שהתחיל לארגן את הדבר. לא לסמוך על הקצונה
הגבוהה! מוטב לבטוח באכר הפשוט טרצ׳קה מאשר בגנרלים
ובנושאי המשרות הגבוהות מטורפי המבט, המוכנים תמיד
לבגוד• הוא חש רצון לפרוץ בצחוק אדיר ; אותם טפשים,
באיזו קלות הצליח להוליך אותם שולל: שהוא יתאבד
וכי גופתו תשרף. איזו שטות ! אבל הם האמינו.
הוא ראה את עצמו בבירור, כמו היה יושב בקולנוע
והכל נגול לפניו על ,1בד: הוא ״נפרד״ מהם. הם עומדים
בשני טורים, לאורך פרוזדור הבונקר, הטפשים. עיני ־הפרה
של פראו קרוגר מלאות ומעות. אקסמן, ד,טרזן הריקאן,
מנסה להעמיד פנים של לוחם אביר המסוגל להכניע את
רגשותיו האמיתיים. כמה קל היה לרמות אותם. כמה קל
היה ללחוץ את ידיהם שהוא תוקע מבט חודר ומלא משמעות
הישר אל תוך עיניהם, בעוד שהצחוק הפנימי כמעט ופורץ
החוצה. ואחרי כן: צעידה אמיצה ובוטחת אל הגורל, ל־
.וולהאלה״ !
עם אווה זה היה קצת יותר קשה. אווה הטפשונת המס כנה.
בתחילה עלה בדעתו להציל גם אותה. אבל מיד שינה
את דעתו ; במקרים כאלה מוטב לא להסתבך בנשים. יתכן
שהיה יותר נעים, להניח לה ללכת, ביחד עם האחרים.

אבל זה היה מסוכן מדי, כיון שהיא ידעה כמה וכמה דברים

אודות שטולפ.
וכך נותרה רק המערכה האחרונה. היא עמדה שם, באמצע
החדר, ממררת בבכי, מחזיקה בידיה הרועדות את הצלוחית.
״הכל נגמר?״ שאלה בקול שבור. הוא קמט את גבותיו
ונד בראשו. אז קרב אליה ולחש באזניה בקול דרמתי, בעוד

ידו מלטפת את שערה :
״הרגעי ...בעוד רן עים מספר אלך אחריך אל תוך הנצח.״
היא קרבה את הצלוחית אל שפתיה, אולם לפתע הרימה
את ראשה ושאלה בקול מוזר :
״מה בדבר שטולפ? אולי...״
,״אל תהי שוטה. אמרתי לך שהכל נגמר. שתי אמר
כשהוא עושר, תנועה של כעס• ליתר בטחון פתח את ניצרת
האקדח אשר בכיסו והביט בחוסר סבלנות בגוף המפך פר,
אבל שנרגע כעבור ל!ן יותר מחצי רגע ; הציאן־קאלי פועל
במהירות.
מרגע זה התנהל הכל לפי התכנית׳.הוא קרא לטרצ׳קה,
שחיכה בחדר הרח^ד, ביחד עם הילד. טרצ׳קה היה בר מזל,
שמצא נער כזה ׳ :יליד בוואריה, קורפורל ב־אס. אם. היתד,
לו אותה קומה ממוצעת, אותם פנים שחומים, אפילו דמיון
שטתי. הוא כבר לבש אח הבגדים הנחוצים וטרצ׳קה, אותו
איכר עקשני, רצה ללחוץ את ידו. אבל כל התכנית היתד,
בנויה על רגעים יקרים
״אחורה פנה !״ קרא שטורמבנפירר טרציקה.
עקבי הנער בקשו ומיד לאחר מכן ירק האקדח אש.
מצוין ! הוא נכנס במהירות אל תוך חדר הרחצה, כשהוא
משליך מבט אחרון לעבר טרצ׳קה, שהניח את הגויה לצד
גוויתה של אתר, וכסה את שתיהן בסדינים לבנים. בעד הדלת
שמע את רחש האורחים, את בכי הנשים, את מלמולו של
רטנהובר הזקן. אבל לא עברו רגעים רבים והכל נדם. זה
היה בשעה ,3.30ב־ 30 באפריל . 1945
השקט, המתח והבדידות שבאו לאחר מכן היו קשים
מנשוא. משגה קטן — ,והכל יכול היה לד,כשל. שטולפ,
למשל, היה עלול לאחר, אולי אף לשנות את דעתו. איזה
פרצוף סקרני היה עלול לגלות אולי את ענין חילוף הגוויות.
הוא נכח להפתעתו שאצבעותיו מתופפות בעצבנות על החרסינה
הלבנה, ובפעם הראשונה בימי חייו השתוקק לעשן
סיגריה. לבסוף שמע את שלושת הנקישות — ,האות המוס כם.
הוא פתח את הדלת ותקע מבט חקרני בפנים המוכרות
שעתה היה חיוך שפוך עליהם.
״ובכן ד׳ שאל באי סבלנות.
״הכל בסדר,״ הודיע טרצ׳קד״ ״הגוויות עולות באש וקמפ־קד,
שופך עליהן בנזין בלי הרף. עוד שעה שעתיים ולא,
יוותר מהן אלא קצת אפר. הנה הפרופסור.״
האיש השמן והגוץ נראה חיוך. ידיו חטטו בעצבנות
בנרתיק ־.העור השחור שלו .׳
עצבנותו שלו כבר נעלמה. מעולם לא חש בטחון עצמי
כה רב. מעולם לא היה שרוי בשלווה כזאת.
״ובכן נתחיל !״ ציווה במבטא הגרוני הקשה שהיה מש תמש
בו בימים הטובים שחלפו. טרצ׳קה הקיש בעקביו.
״יאוול והם יצאו לדרך. מאחוריהם פסע האשף הזקן
והשכור. הרגע הגדול שלו הגיע לבסוף.
הדרך היתד, קצרה וארכה לא יותר מאשר שתי דקות.
בעד מוצא מוסתר של הבונקר חדרו אל התעלה העמוקה
והפתלתלה. אפילו בעזרת פנסו היד, קשה לטרצ׳קה למצוא
את הפתח הצר שהוביל לתעלה השניה ומשם אל חדר קטן.
הוא לא רצה לאבד אף רגע אחד: מהר לשכב על המטה
הצבאית והפשיל את שרווליו .״עכשיו תורך, פרופסור!,״
אמר. הזקן פעל במהירות מפתיעה. הוא חש בלא יותר
מאשר דקירות מספר, ואחר בצמרמורת נעימה, כאשר הדם,
המכיל את הנסיוב, זרם בכל גופו.
״אנו מוכנים,״ אמר האיש הגוץ והמחייך, כשהוא משפשף
את ידיו השמנות והזעירות, המוכתמות ביוה־״אנו מוכנים !״
גם הוא חייך, בגלותו את חניכיו כמו זאב.
״מצויץ, האר פרופסור. אם כן, אנו מוכנים. כמה זמן,
אתה אומר, פרופסור, עלולה פעולת הזריקה להשפיע?״
הזקן קימט את מצחו המזיע בחשיבות :
״לצערי אינני יכול, לומר כמה בדיוק. על כל פנים, לא
פחות משלש שנים ואפילו שמונה או עשר. אבל לא יותר
מזה• זאת אני יכול להגיד לך בבטחון מלא.״
״בבטחון מלא?״ הוא צחק .״לא רע. שמעת, טרצ׳קה !
פרופסור שטולפ אומר: בבטחון מקו.״ הוא רמז לטרצ׳קה
ופניו השמנות של שטול;! ,המחייכות מתוך הרגשת נצחון,
שינו את ד,בעתן תוך שניות ספורות ! מחשד־פתע, לאכזבה
ולהעתיר, של כאב־מוות, מיד לאחר שפגע בו הכדור. לא
היתה לו שהות אפילו להשמיע צעקה ; טרצ׳קה ידע את
עבודתו.
״מהר ! סלק אותו מפה !״ האיץ בטרצ׳קה, כאשר חש
כי שיתוק תוקף את גופו. הוא ידע שלא נותרו לו אלא
רגעים ספורים.
הפרוסי ציית באין אומר. הוא הרים את הגתיה ועזב
את החדר.
הוא הלך אחרי טרצ׳קה ושלף את אקדחו מן הכיס.
לאחר פסיעות אחוות כיתנו אל העורף האדום והרחב. טרצ׳-
קר, התקדם מבלי לחשוד במאומה. לרגע חשש פן האיכר

הנאמן הבין הכל. היריה הדהדה בתעלה החשוכה. שתי
הגתיות צנחו ארצה. גלים אדומים רצדו לפני עיניו כאשר
הסתובב על עקביו• הוא הספיק להשתרע על המטה, ומיד
שקע בחוסר־הכרד, רך וחמים.
כך קרה הדבר.
ועכשיו הוא שוכב, ללא נוע, פקוח עינים׳ יודע כי הכל
עלה יפה. הוא שואל את עצמו כמה זמן יכול היה לחלוף.
בתנועה מכנית הוא מקרב אל עיניו את שעונו, אבל מיד
מחזיר את היד. שעות? שנים ! אם לשפוט לפי שכבת
האבק. לפתע נזכר בבקבוק אשר בכיסו. שסולם נתן לו
אותו כדי שיגמע ממנו, לכשיתעורר• זהו מין משקה מחזק.
הוא שולף את הפקק בשיניו וש״ותה את כולו. חולפים רגעים
אחדים והוא חש מתוך עונג שכוחותיו חוזרים אל
שריריו. הקשיות נעלמת בהדרגה ובמקומה בא רצון לנוע,
לפעול. הוא יושב, ובתנועות מהירות מנער את האבק
מבגדיו וצועד בתעלת המעבר הצרה. בהולכו בלאבירינט
האפל והטחוב תוקפת אותו עליצות ילדותית. טוב, טוב
מאד ! איזו בדיחה ! איזו הרפתקה נפלאה !
באחד הקרונות מקביל את עיניו אור מסנוור. הוא מטפס
בסולם הברזל ומרים את שבכת הביב. בטרם יצא החוצה
הוא מהסס לרגע• חלפו שנים, היתד, שואה, מפלה, מי יודע
מה קרה. אבל לא איכפת לו. העיקר שהוא נשאר שלם.
שגופו עודנו בריא ומוצק ומעולם לא היה יותר מלא חיוניות.
שמוחו עודנו צלול ומעולם לא היה יותר ערני. הוא חש,
הוא יודע כי עתה יוכל להתחיל הכל מתחילה. מבראשית,
אם יהיר, בכך צורך. הוא נושם אל קרבו כמות של אויר
טרי, מרים את הסורג ויוצא אל בוקר הקיץ הזך. רחוב
פוס. עובר אורח משכים־קום סבור, בוודאי, כי הוא עובד
ביוב.
לפני שהוא מתחיל ללכת הוא מעיף מבנו־ בעצמו. לא,
אין צורך בכל התחפשות. חולצתו הפשוטה מאובקת ומקו מטת.
זקן ארוך וסמיך מכסה את פניו. הוא נראה כמו
פועל זקן. לרגע עולים בזכרונו דברים שאירעו מזמן, בוינה.
אבל עד מהרה הוא מגרש את הזכרונוה. הדבר החשוב עכ שיו׳
הוא לברר מה המצב. קודם כל, לדעת מד. התאריך.
עתון ! עליו להשי* עתון.
בצעד מהיר הוא חוצה את רחוב פרידריך. בשעה זו
הרחוב כמעט ריק. עיניו סוקרות באדישות את ההריסות.
עליו למצוא מוכר עתונים• באונטר־דן־לינדן הוא סונה ל
שמאל,
ולבסוף, ליד גשר
חפש. הוא תוחב את ידיו
עוצר בעדו ; הכסף הישן
העתונים המנומנם, הגחון
אליו :

בראנדנבורג הוא מוצא •את אשר
לכיסו, להוציא משם כסף, אבל
יעורר חשד. הוא מתבונן במוכר
בין ערימות העתונים. הוא פונה

״שמע, פולקסגנוסה
הוא מפסיק את המפשט באמצעו, מוכן לנשוך את לשונו.
חסר־זהירות כזה ! פולקסגנוסה אינו קיים עוד ; משגה
כזה עלול לקלקל הכל. הוא נסוג, מנסה להסתלק מבלי למשוך
תשומת לב. אולם פניו המקומטות והאדישות של
מוכר העתונים מחייכות אליו בחביבות :
״אין דבר, הרגע. לפעמים זה קורה גם לי. ואין פלא,
התרגלנו לזה.״ הוא קורץ, כמו אל איש־סוד.
הוא שואל את מוכר העתונים :
״תוכל להשאיל לי לרגע את אחד העתונים ז אני רוצה
לעיין בו פה, במקום.
״קח מה שאתה רוצה,״ עונה הזקן בהראותו׳ בתנועה
מלאה בוז, על ערימות העתונים.
מבטו הראשון נח על התאריך ! 1953 .ובכן, חלפו כמעט
שמונה שנים. מצוין. עכשיו הוא י קורא את הכותרות. הוא
מותח את גבותיו בתמהון, אינו מאמין למקרא עיניו.
הוא יושב על שפת המדרכה, קורא בלהט את כל העתון,
ידיעה אחר ידיעה, מאמר אחרי מאמר. בתחילה, נדמה לו
כאילו הדמיון מהתל בו — ,לא, זה בלתי אפשרי. .הוא
משפשף את עיניו וממשיך. לאתר העמוד הראשון הוא אינו
יכול עוד להשתלט על צחוקו, הפורץ בעוז עצום לאחר שקרא
את המאמר הראשי. הוא צוחק עד שבטנו מתחילה לכאוב
ועיניו מתמלאות דמעות.
״שוב יהודים ! אלד,ים, איזו בדיחה: מזימה יהודית
נתגלתה קוריאה ! -ך ניאו־נאציות ! זה עצום ! וטמא*
לין הזקן גם הוא — לא ייאמן. מי -יכול היה לחזות זאת
מראש ..ורק שמונה שנים חלפו מאז
הוא לא יכול לשאת עוד. הוא נאלץ לזרוק את העתון,
לאחוז את בטנו. הצחוק הפראי גורם׳ לו לעווית, להשמעת
קולות מוזרים.
מוכר העתונים מביט בו בתמהון, רואה איך לחייו מע לות
סימוק, איך הוא חובט את ראשו בכותל, מתוך העליצות
השטנית.
לפתע הופכים פניו כחולים, עורק עבה מתמתח על
מצחו. השבץ תוקף אותו.
כך מת היטלו.

חבר, בסלון הנאצי.