גליון 801 מתאריך 5 במרץ 1953

מ שה שרת צליח בתפקידו הודו תלכש רונו תיו ז ד
די סלו מטי ם מבלי לחיו ת ד׳ישר אלי.

העורך הראשי :
א ור יאבנר ׳
ראש המערכת:

העולם
ר־ו־דר־ז

שלום

לורך משנה, כיתוב:

כחן

ע. מ ,.תל־אביב

מחשבה מרחבית.
עורך משנה, תבנית:

מיכ אל אלמו (ז מני)

דו ש

קריאל

עורך משנה, חדשות :

ה ש בו עון המצויר
ל איו ם ו רסוני ה
רחוב נליק סון , 8תל א בי ב
(ליד תי א ט רון, אהל

ת.ד . 136 .טל (זמני) 86785
מען למבדקים , :עו לטפרם ״
מ שרד המערכת בירו שלים :
רחוב דו ד הומלך (יו לי אן).
מו למשרדהסעד .

משת בן־אפרים

הצלם הראשי :

הכתב הראשי :

פול גולדמן

יהודה נב אי

עורכי מדורים :
מיכ אל אלמו. יחיאל ב שן. נבח נבי. ירוחם נבע. זמר תדמור.

משתתפים קבועים :

דוד ארנון, אוסקר ט או בר. פילי ם טי ארי, וי די מנו סי. בבי ש ש ! /

ראש מערכת, ירושלים :
דוד רוביננר

מ׳׳מ ראש מערכת, חיפה;

סופרי חוץ :

חיים כרמל

מונ טי נ׳יקובם. נבריאל דנון. ש מו א ל שירון
מו׳׳ ל: העול ם הזה בע׳׳ ם

בין מאות המכתבים שנתקבלו השבוע, ישנן
אחד המעורר, במיוחד, מחשבה. הוא כתוב
בידי אליעזר בר־לבב מרח׳ הירקון , 132
תל־אביב• בר־לבב ידוע לרבים מאתנו עקב
מלחמתו הארוכה להוכחת צדקתו של שיני
ציייט, האיש שנשלח לבית־הסוהר בעוון י־צח
המהנדס צוואנגר — מקרה שקוראי הצעירים
יותר לא יזכרוהו, חושבני.
כותב בר־לבב :
,היו (לפני שלוש שנים) אופקים יפים ומרוממים
— ועתה אינם. היתד, מגמה ברורה
לצאת אל דרך טובה, עליה אפשר להגיע להקמת
חברה שתהיה מושתת על צ,־ק, עלי
אמת, על יושר, על צניעות ועל בקשת שלום
באורח רציני׳מאד. והנה, במקום כל אלה,
נשאר רק קטע מהמלה האחרונה ן במקום
רציני נשאר ...ציני.
זע ספרך הצד השני של המטבע היתה הודעה
| על התחלה טובה אחרי מלחמת־השיחרור.
אבל נראה כי הכל נשאר בגדר התחלה, ותו
לא. וכך הושתת גם העולם הזה על המגמה
לעשות התחלות של כל מיני דברים רצויים,
רק התחלות.
בין שאר ההתחלות היפות והגדולות היה
ענין שמוראק. הוצא גליון רבתי, רב רושם,
אבל ...גם זה עבר. שערוריד, זו, שלא נשמעה
כמותה, של הדחת מבקר ישר אשר חשף
נגעים, נשכחה. ואותו רב־מג שהיה אחראי
להם, אותו אשכול המבוקר, שהשמיץ, שהדיח
— הוא הועלה לדרגת שר־האוצר, ושלום
על ישראל.
במקום להמשיך ולוקיע ולהצליף, עברו גם
עס זה לסדר היום, וחסל ; עד שהגיעו ד,ענ־ינים
לכך שהעולם הזה סיגל לעצמו מין טון
״בלאזה״ ,מהול בלעג ציני דק אכסיסנטציא־ליסטי,
רפה, אין־אונים, לאחר־יאוש. כך הוא
משקיף ופוסח על.מאורעות עולם ומלואו —
עד שהוא עונה לאשה, השואלת אותו אם
כדאי להוליד ילדים שעה שהם צופיים לשמד
במלחמת־עולם שלישית — שאשר, זו הנה
אופטימיסטית, כי עד שהילד יגדל תהיה כבי
מלחמת־עולם רביעית וכו׳ .כך מדבר עתון
לוחם ! עד אנה נגיע?
זה אולי ההרסני המוחלט שבדמוקרטיה, ביחיד
מעין זו שאנו סיגלנו לעצמנו כאן. הכל
גלוי לעיניך, ומותר לך לדבי ולהתריע על
כך — ואז תיווכח שבמידה שתנסה לשנות
דבר או חצי דבר, אתה תבזבז את דמך שב־עורקיך
עד שתישאר ללא טיפה ממנו, ותגסום
בשקט ותוציא נשמתך. אבל דבר לא תשנה
במלוא נימה. העוול יסתכל בפרצופך, ואפילו
יקשיב לדבריך במעט ענין, בחינה שמבקש
הוא לראות אם יוכל למצוא הנאה אסטטית
מאופן דיבורך, אך הדברים יישארו כשהיו

מו דפס: דפו ס ישראל ב ע״ ם ת׳׳ א

זה הוא, במידה רבה, אשמת העתונות עצמה
— שחלק כה גדול ממנה מ־יחך את פינכת
המפלגה והשרד בגלוי או בנסתר.
אולם גם כך אין לזלזל בכוח השפעתה של
העתונות. אחרי מעשה שמוראק לא בא מע־שה־שמוראק
שני. פה ושם: פלו ראשים ראשונים.
גם אם, במקרים רבים, לא גרם הפיר־סום
לתוצאות גלויות־לעין, הרי עצם קיומה
של העתונות החופשית, הבלתי־נרתעת, הוא
גורם חוסם, ממדרגה ראשונה. אלמלא היא,
ואלמלא בית־המשפט החופשי. היה המצב בארץ
שונה כיום מאד, .
יש עוד גורם חשוב המשפיע על השפעת
העתון. פוח־המחץ שלו אינו בנוי רק על
אידיאלים. הוא בנוי על פרוטות. אם הצבא
הולך על קיבתו, כדברי נפוליאון, הרי העתון
צועד על כים קוראיו. מקור כוחו בתפוצה. אם
נשימתו של העתון העברי קצרה, בהשוואה
לנשימת העתון האמריקאי, הרי אחת הסיבות
לכך היא שאין בכוחו להציב חוליות־כיסוי
גדולות לגילוי מעשי־שחיתות, לגבית עדויות,
לחקירת פשעים, בקיצור — לפעולה שתספק
את ההוכחות הדרושות לו כדי לפרסם את
האמת ולהיות מחוסן מפני משפם של ד,וצ־אתידיבה.
זהו,
כאמור, הצד השני של המטבע (במלוא
מובן המלה) .כדאי לך ליכור זאת, בשבוע
הבא ליד הקיוסק. אתה קונה 16 עמודים
של חומר־קריאה. אך אתה קונה גם מוסד
ציבורי העומד בינך לבין הרבה מאד מע־שי־שמוראק.
הטענה
השניה של הקורא כר־לבב מהדהדת
במכתבים רבים שאני קורא אותם. הרי זו הטענה
ש״אתם רק כותבים. אבל אינכם עושים
שום דבר״.׳׳
חברים יקרים, סוס היודע לרוץ כהלכה,
אל תדרשו ממנו שיטיל ביצים או יספק חלב.
עתון יפול לכתוב, רק לכתוב. אין הוא יכול
למלא את מקומם של תנועת־עם, של מיס־קד־נוער,
של כנסת, את מקומך שלך.
הקורא בר־לבב אינו רוצה מאמרים יותר
טובים, יותר תוקפניים. הוא רוצה במהפכה
של ־ הלבבות, בהתעוררות המונים, במיבצע
כביר של נוער המצויד במטאטא־ברזל.
אני רוצה בכל אלה בדיוק כמוהו. ובניגוד
לקורא בר־לבב אני גם מאמין שיבואו.
אם מותר לי להינבא, הריני מוכן להינבא :
השנה הקרובה תראה שינוי גדול בנוער העברי.
עברה עונת הגעגועים הלוהטים לחוץ־
לארץ. תעבור עונת הפצצות הרועשות •.והנה,
אחרי הרעש ואחרי האש, יבוא קול הדממה
הדקה אשר בו ה׳ — הדממה המולידה
החלמה שקטה בלבבות.
העתון י העתון יצביע על עובדות. זאת
חובתו וזאת תעודתו. והעובדות לא תעשינה
על גבי הניר.

אריה לבנה, רמת־גן
...לא רבים ידעו את אמת על מ דיניו ת הרו
שלנו, רק עם ני תו ק היהסי ם עם רו סיה נתעוררג
ונודעו לדעת ש אין לנו ולא היתה לנו מ דיניוו

פוליטיקה קרחה
רבותי ! אתם מ ח מי צי ם הזד מנו ת היס טו רי ת 1כל
ה סימני ם מ עידי ם שגיליתם ם ו|* סו ףאת תרופ ת
הפלא המצמיחה שערות על קרחת תוד דקות מע
טות. מ ליוני בעלי הקרחות בעולם חזה כו לו יקדמו
את פניכ םכמ שיח. והראיה: ב ע מו ד 3של
(העולם הזח ) 800 מו פי ע מי כאל סי מון רא שהט כס.
כ ש הו א נראה קרח ל מדי. ב ע מו ד 5של או תו
גליון. כ שנפרד מ מנו יר שוב, ר א שו ע טו רשע רו ת
לבנות שו פ עו ת. הפל א ופלא.

יצחק קלר, וזיפיו
נותב הנותרות מרנין את ראשו השעיר
(לעזאזל .0בעל השערות הלבנות בעמוד 5
הוא חבר הננסת ריפתין.

אחרי עיון מע מי קבת מונ תה של קלאודיה יר•
שוב ה (העולם הזח ) 800 אני חו שב שני תו ק חית־סיס
הריפלומ טיי ם היה מ שנה.

יוסף גולדמן, תל־אביב

קול העריקים
הניע לידי מ אמרכ ם ״ האמתמא חו רי א דן נרץ׳׳
(העולם הזח .) 797 האם אי פעם בא מי ש הו לחקור
ול שאול את אנ שי הצוות של ה אניו ת הי ש ר אליו ת
מ הו ה מ צב ה א מי תי בי מ או ת הי שראלית ו מ דו ע
עועקים י מ אינו מ אוניו תי הםזכא חד העריקים האלה
רצוני לומר כי אהת ה סי בו ת לעריקה הי א :
אנ שים כ א דן גרץ בהנה הי מ או ת הי שר אלי ת.
אין זו שמתה לאד. זו הי הוכ ה ה כי הלק נדול
מ א תנו צדק כשאמר :״נמאס לי׳׳ ונ שארפה.
צדק נרץ כשאמרש אניו תישר אליו ת הן אניו ת
פירטים. הזכרתם במאמ רכ םאת המקרה ש אנ שי
צוות א.ק. נרץ רח שו הבה לרב חובלם אחרי שעמד
לצדם בדרי שה ל הו ספת מטבע זר לאחר שהי ה של
למעלה מ שבועיי ם בנמל זר. נ כון. ז הו הצד ח טוב
שאתם מראי ם לקוראיכם. אול ם מ דו ע לא ניסי ת ם
לחקור ול מ צו א את הצדדים האחרים שבוז
ב טוחני ש אינכ ם יוד עי ם על או תו א דן נרץ שנל חם
עד חרמה במלחי צוות אניה אחרת של הברתו על
שדר שו הוספה של מטבע זד אחרי שחייה שד
למעלה מ שבועיי ם בנמלים זרים. בחדר ה אוכל של
ה אניח אמר נרץ לאנ שי הצ ת ת :״ אני בעל ה אני ח
ואני אע ש ה פה מה ש אני רו צ ה״.
א זה קל למחוק עבר של שני ם ולהתחיל בחיים
חדשים. א פי לו בארץ שו פעת נו חיו ת. א מנ ם
אחדים מן העריקים מ סוד רי ם יותר טו בממה שר בים
מתארים לעצמם. אולם העריקה יכול ה להתחסל
אם יע שה מ ש הו ב מ קו מו ת הנבוני ם. א ם אנו,
שעזפנו את הי מ או ת הי שראלי ת מבק שים ל מ ענ ה.
כנראה שי ש לנו סיבה...

רצח רמת-גן

משה קרפף, חיפה
העולם הזד )800( ,השביר את הגישה הצלולה
והמדעית למקרים אלה, לא יחליף גישה זו
בהתרגשות חולפת.
ב שעתו ה ס תייננו מדרי שו תיה של ״חבורת נוער
מ תלב ט״ להר שאת קיו מ ם של בתי בו ש ת קיים.
כעת, לאור ה מ אורעו תשב או עלינו בשטח העב רות
ה מיניו ת ולאחר שכל הנ בו או ת ה שחורו תדוד ־
נ ש מו ב מלו אן. התברר ש אנו מ ביני םבפ סי כו לוגי ה
קצת יותר מהרבה ״ מו מ חי ם״ היו שבי םומ שי אי ם
עצור. לממ שלה.
מו ט ב. והנון יותר. להקים ב תי בו ש ת חוקיים ד
לחתו• על צדקנות מל אכו תי תומ טו פשת אם יהיה
בזה כדי הצלת נפ ש אתת ת מי מ ה ורכה. הממ שלה
ב טעות סבורה חיתה שי צר ה מין הו א דבר שאפשר
ל כ תנו בעזרת פ קודו ת וחוקים.
בחרנו מכל חעתונים את העולם חזה דוק א כי

הזצבועון המצויר
ל אי־גפורמציה

חוץ. בזמן הקמת ה מדינה ותבו ס ת צב או ת ערב
היתה מ דיניו ת החוץ פרי נ סי בו ת הז מן ותו לא
אשר לתיק ה או צר, כלום או תו ״ אל תחסום שור
בדי שו״ (לוי א שכול) קבל או תו כהעל אה בדרנה
על הנהלתו ה מופ תי ת את כ ס פי ה סו כנו ת הי הודי ת
וכספי שו כני המעברות כ פי שמ א שר ני ד״ ר
שמורק? רק ע כ שיו החלי טו כנר אה ״לחסום את
ה שור״ ול שלוח או תו לעזאזל הטדברה.

א. ל ,.רעננה
אמרתם ששר החוץ ״י א הוכ שר ל תפקידו׳׳ קבעתם
ש די פ לו מטש אינו ברמתו שי בי סמאר קלא
מוכ שר לנהל את עגיג החוץ של מדינ תנו. זה מונזם!
בטוח אני ששרת אינו חו שב ע צ מו לביסמרק הד ש.
מ דיניו ת החוץ ש י ישראל נראית ב עיני הרבה
יותר עצ שאית ממספר ארצות אחרות בעלו ת ותק.
אוכלו סי ה גדולה. ומסור ס די פ לו מ טי ת מ מו שכה.
במדינה ילדגמפא״י) וילדה (מפ״ס)
עין חרוד״ם, במעין, מתרחצים
בפעם הראשונה• ערומים.
הילדה (לאחר הסתכלות
ארוכה בילד) :״לא אמרו לי
שיש נם ההבדל מ ה בין
מפ״ם למפא״י.׳׳

המלון בהמשכים
גנרל ז — .אדם הנושא את

שאול וים, תנועה להגנת זכויות הגבר, וד׳א

יש קול ואץ קשב

ת. פסוק
תיתי לו לחבר המערכ תשהמ צי א
הקולע ״אל יתהלל או סרכמפ ענ ח ו ״ (העולם חזה
ז בנ פ)
800 אף עתו( א הד מלבדכ םלא הרחיב
שו להביע א ת צערו על הפ ר סו מתהת אלנ א רי ת של
המ שטרה בפר שת הרצח של ה פ עו טהה או מללה רחל
חיים יעקב הלוי, ירושל ם
ל דן. והבי -

סייג לשתיקה, חכמה.
אם מותר לי להתחרות עם פוס ק הפ סוקי ם של כם.
הרי לכם כיו ם הני ש ה החד שה שלמש סי׳ת
ישראל בל שון הבי ת ה שני :״א ם איז פרסום

נחמן גרשוני, ירושלים
לי מאום לי״•־
״.״ואם לא לי, אז לסי?״

סטיות מיניות
הודעתם כי 90 מכל 100 אנ שי ם לקויים ב ס טיז ת
מיניו ת (העולם הזח ) 600ה ד הי מ ה או תי לגמרי.
מנין לכם אינ פו ר ס צי ה סרברסית זו? מ חוג ה ס כרים
של העולם תזה ז

אברהם קיסין, תל־אביב
לאו דוקא. מחקירה של ד״ר הארולד וולינג־סין
דונם, עורך המלון הרפואי של בלאקים־
מון בארצות הברית.
הו סו ס ק סו אליז ם. סאדיזם.
אני יו רע מ ה זח
ס א סו כיז ם, אני טתארלעצ מי פ ה זח ם טי שיזם.
אולם מ עול ם לא שמע תי על ״ ט ר אנ ב ס טיז ם .-איד
שמעון ברמן, ירושלים
אוכלי םאת זה *

טראנבססיזם היא סטיה מינית המתבטאת
בנן שגבר לובש לבוש אשה, או אשה לבוש
גבר.

ספרות מעורכת
קבלנו ב רנ שו ת ס עו רני סאת הידיע ה כי העולם
הזה נ מנ ה כ סו כן י שראלי של הניו יורק הראלד
סריכיוז כתחרות ה עול מי ת של ה ספור הקצר (ה עולם
תזה .) 798 חביב עלינו ה ע תון כבעל מ עו ף.
אלא שני ש תכ ם לבעיו ת ספרו תמפ נו ת ב או סז כולם
אחר הי שיגיכ ם חעתונאיי םבש אר תהו מי החיים.
עובד ה היא כי לא נתתם עד כ ה סקירה על
שום מופ ר שהקהל הרחב היה רוצ ח להכירו. עלי כם
לשקול הי טב מי ראויי ם ו מי אינ ם ראויי ם
שמ ש שו פ טי ם בתחרות זו.

משד. כץ, ירושלים
העולם הזר, פנה אל הראשים הסוכרים של
הספרות הישראלית, זכה להסכמת רובם לשמש
נש1ם סים.

שריקות יוסי
במדור אנ שי ם (העולם הזה )7*8כתבתם ע, מלכת
היו פי מיכל הראל חסוכל ת מ חו סר מו סי קהכ מחנה
הצבא כו היא נמצאתוכ מו כן כי בשק״ ם
שורקים החבריה אחריה. א נו החיילים ב או תו מה נה
בו נמצאת מי כלו הננו להודי עכ ם כ׳ מקלטי
רדיו נמצ אי םבס תננו — הפ שה במס סר. אנו יוד עים
ש מיכל מ ט סי ק ה לקנות בשק״ ם ממתקי ם ו הי א
יו שב ת ונהני ת מזיוו ם של האנ שי ם השורקים. סס-
קנתנו הי אשאם השקה נפ שה ב שריקות נעניק לה
ט ש רי קו תינו.

חיילים המסתייגים ממלכות יופי משמיצות

אני מזוז ע מן הרצח המחריד של הילדה מרמת-
נן (העולם הזת .) 799 האם אין זו אשמתהמשטרה
או ה מו ס דו תהמת אי מי ם שמתירי ם ל פו ש עי מין
מכל ח סוני ם להלך חופ שי ם ברחוב ! האם אין
מו סד ב מדינה א שר יאכ סן אנ שי ם מ סו כני ם אלה ז
אי אפ שר לדרו ש טהורי ם לחנד ״ ת ילדיהם לבל
יו ברו עם אי ש ברחוב. ילד נשאר ילד ומטפילד.
סוכריח לפ תו תו. ישנם אנ שים. אם כי אינ ם
מצדיקים מע שי ם כאלה. הרי טענתם הי א. ובדרד
כלל נם בי תהמ שפ ט מתח שב בזא ת. שה אד ם הו א
חולה.
האם אין ב מ דינ תנו חוק א שר י עני ש בכל חומר
הדין פו ש ע המקפד פתיל חייהם של פ עו טו ת. אני
סוגה אליכ ם בבק שה נמרצ ת לפ תו ח מ על דפי ע-
תונבם במסע הסברה מ קיף.

השלס
ר*,בבא
מכתבים עמוד חשמל במשרד החוץ

יהונתן בלומנסל, תל־אביב

עריק ,״גולת״ אמריקה

למען האמת, איני כה פסימי כקורא בר־לבב.
העתונות הישראלית אינה כוחה במדינה
כעתונות האמריקאית, אשר לפניה רועדים
שרים ומתיראות ממשלות. אולם דבר

אני רואה חובה לקצמי להודות 7כ ם בשם וי ע כל
הישר והמצ פון ה אנו שי עבור כתבתכם הקלאסית
על מ דיניו ת החוץ (העולם חזה .) 799 אולם ני מת
ההתקפה ה אי שי ת על שרת מיותרת לדעתי. לא
הו א קובע את הקו ( ש איננו קיים) ועל כן אין כל
הבדל אם הו א או ע מוד ח שמל יעמ דו ברא ש מ שי
י החוץ. חוסר קו איננו או פיני לשרת בלבד או
.למש רדו. הו א קיים בכל מ שרדי הממ של ה המנ צח
עי כל הפעולה, או העדר הפעולה, הו א ו־ בן-
נוריון.

במ אמרכ ם ״המ שחק נפ ש*״ (העולם חזה ) 780א פ שר
להגדירו בדרך כלל כ טו ב אול ם יש לכם טעו ת
י סודי ת אחת: הכ שלון ב מ דיניו ת החוץ המרהב*ת
לא התחיל עם הקמת ה מדינה כי אם ז מן רר >ם ני
כן. המתי שבי ם הרא שוני ם לפני 70 שנח לא תבינו
את הח שיבות בידידו ת עם הערבים. היחסים ה מ תוחים
עם העול ם הערבי אינ ם תו * א ת מלחמ ת ה־ע
צ מ או ת. כי אם מלחמ תהעצמ או ת הי א נקודת
ה שיא ב מ תי חו ת היחסי םבמ שך • 7ה שגה האחרו נו

אנו מכירי ם ב אי תלו תו הרוחנית. אנו פוני ם אלי כם
בבק שה לערוד חקירה מפו רטת על ה מ צב ו יסכם
ב סו פו של ח שבון כמה נפ שו ת חסות מפשע
היתה חו סכ ת לנו ב מ מו צ ע חקמת בית בו ש ת אחד ז

צ׳׳הל

מרדכי דן, צה״ל
בוז( .להעולם הזה ) 800 על זיו ף היס טורי מ מאיר
בשער. החסטורי ח מו סרת לגו בסרו שמה
לב שה חווה לסני ש א כו חאת חתסוח מעץ הדעת.
עם כל חפבור לכם, איני סבור כי העולם מזה
והוליבוד יכולי ם ל שססר א ת הלבו ש המקורי הזה,
העולה גם היום, אחרי 5718 שנח (בערד) ,על ל בו
שה שי השחקנית בריני.

יוחנן יערי, צפת

מאבק על ״במאבק״
בויכו ח שה ש ת תפ תי בו י א מכב ר ביצב ץ ש מו
של ב מ אבק, כתב־חעת שהוונא ל פני ה מלחמה על־ידי
או רי אבנרי ו מיכ א ל אל מז, ש שניה ם מו פי עי ם
כעת בר שימ ת חברי מערכ ת העולם סזח. היו
ש ט ענו כי כתב עת זח חיה כנ עני. ו היו ש ט ענו
את חהיפך. מההאמת? האם יש קשר ביז בטא בה
וביז העול ם חזה ז ו אי דאפשר לה שיג את

חב וברו ת?

יוסף אלטשולר, תל־אביב
מי יתחרה במעשי ידיו של ריבונו של
העולם הזה?
• אין כל קשר בין במאבק, שחיה בס•
און רעיוני, ובין העולם הזד״ שהוא עתון
לאינפורמציה. המבקשים לקבל את חמש
חוברות במאבק שהופי׳עו (פרם לראשון שאזל)
,יפנו בנתב לאורי אבנרי, בצירוף המחאה
על סן לירה אחת.

אישיותו על כתפיו, צמא לשלטון
ושונא בקורת. ההיפך
המוחלט מאלוף.
גאון, ז — .אדם החושב
עצמו לגאון ומצליח לשכנע
בנתן זה את הזולת.

בודאי תבחינו סיד שזו
תמונה סנסציונית ממלחמת
ך וסיה—פינלנד. הסור הרוסי,
בבגדי הסוואה לבנים (לסע•
לה, מימין) מוקף סכל עבר
חיילים פיניים מוסווים לא
פחות מהם. בגלל השלג הכבד
אין הוא יכול לברוח.

( הצילז ! תצילו ! אני מת
מצחוק 1״התקפת לילה של
מאו־מאו״ — האם גם זו
(סנסציה? ומה תאמרו על התמונה
הזאת :

לסותר להוסיף שעלה בידי
לשים את ידי על סיססן
היסטורי זח כשהייתי שומר
ראשו (השני) של סטאלין.
פרסומו בברית־המועצות נאסר
בהחלט, בגלל הגנרל הרוסי
(במרכז) הסרים דגל
לבן גזול לאות כניעה.

מכתבים

מוחמר סמבא,
מוסקבה (לשעבר)

,חעולס חזה״

401

זה עלור

ברגע שאתה נוטל לידיך בשוויון
נפש גליון זה אפשר מאד שהנהלת
בית החרושת, המשרד או המפעל שאתו.
עובד בו דנה על האמצעים שעליה
לנקוט כדי להתגבר על המציקה
הכלכלית. אפשרי מאד. שאחד
האמצעים האלה הוא: פטורים.
אפשרי מאד שאחד המפוטרים הוא:
אתה. בו ברגע שוב לא תהיה בעית
האבטלה ענין מופשט לגביך כי אם
משהו מאד מוחשי. האבטלה תפגע
בלחם אשר אתה אוכל ובבגד שאתה
לובש.

לקוות לו

בחדשים האחרונים פוטרו עובדים
רבים :
תעשיה — .9000
עבודות בנין — 1000
עבודות ציבוריות — 7000
פקידות במוסדות ממשלתיים ו־צבוריים
שונים — .5000
בסוף השבוע שעבר היה, מספר
הרשמי של מחוסרי עבודה, למעלה
מ־ .20.000 ייתכן שעד שגליון זה
יהא ביויך יעלה המספר.
הערכה זהירה קבעה כי מספר
מחוסרי העבודה הבלתי רשמיים.
היה בסוף השבוע שעבר, לא פחות,
מ־ 50.000 איש.
השאלות שחייב אתה לשאול את
עצמך הן :
• מה הטיפול שתזכה בו אם
תצטרף ל־ 19.001 מחוסרי העבודה
הרשמיים י

זאב מימון היה מלצר באחד מבתי
הקפה בירושלים. יותר משנתיים
היתר, לו עבודה קבועה, בתנאים טובים
למדי. אשתו לא היתד, צריכה
לעבוד וילדו, צבי ( )6התעתד לה־כנם
השנה לבית הספר. המחפיר במזומנים
בחודשים האחרונים נתן אותותיו
גם בבית הקפה. פחות אנשים
ביקרו בו ואלה שביקרו הזמינו פחות.

• מה הטיפול ב־ 25.000 מחוסרי
העבודה שאינם רשומים?

התוצאה: ירידה רצינית בהכנסות
הקופה. תוצאה נוספת: פטורים. זאב
מימון היה מחוסר עבודה מספר
19001 שנרשם בלשכות העבודה בארץ.
מספר
זה אינו המספר הממשי.
בחישוב לא נכללו :
• בעלי מקצועות חפשיים. הם
ניסו להסתדר על ידי קשרים
אישיים.
• ערבים׳ החיים באזורי הממשל
הצבאי.
• נערים עד גיל ,18 הרשומים
בלשכות העבודה של הסתדרות
הנוער העובד.
• מקרים רפואיים וסוציאליים.
מה גרם למצב זה? המצב הכלכלי
החמור שהתבטא במחסור בחמי
•רי גלם, בהפסקת הפעילות בענפים
שווים ובהחלשת הפעילות בענפים
אחרים. יחד עם דלדול ענפי היסוד
בכלכלת הארץ, שגרם למחסור במזומנים,
נתדלדלו כל יתר ענפי המסחר
הסיטוני והקמעוני.

• מהו התהליך בלשכת העבודהז
• מי הם מחוסרי העבודה?
• מה גורלן של נשים מחוסרות
עבודה?
• מה הם סיכויי קליטת המובטלים
בהתישבות ובחקלאות?
• מה הם הפתרונות שיינקטו בזמן
הקרוב י
המוסדות המטפלים באבטלה מרובים.
בממשלה: משרדי העבודה, החקלאות
והפנים, בהסתדרות העובדים:
מרכז השלכות ומחלקת התעסוקה.
כן התחייבו כמה מפעלים המאוגדים
במסגרת ארגוני החקלאות
הפרטית להגיש סיוע בצורה זו אי
אחרת להקלת האבטלה.
לאחרונה הודיע שר הפנים על
כונתו להטיל מס אבטלה בהתאם לחדרים.
כונת המס, לחלק את הנטל
בין כל השכבות, להגיש סיוע ולו
גם חד פעמי, למקרים הדחוקים ביותר.
זאב
מימון, אולי לא הבין את
הקלחת הגדולה שחוללה האבטלה
בחיי הכלכלה של הארץ, הוא סנה
ללשכת העבודה.

*אתה פו טר ת מעבודתן־!״
היא זכתה להתקפה קשה כמעט מכל המשתתפים
בישיבה, כולל חברי מפא״י, שהיוו
רוב. תמהה שרת העבודה :״מה חשבתם?
שתצאו מכאן ללשכות עם עשרות אלפי ימי
עבודה?״
עובדי הלשכות הם האחרונים להיות כה
תמימים בעניני עבודה. הם לא ציפו לזה. הם
ביקשו משרת העבודה פתרון כלשהו.

הממשלה טעתה קצת
שרת העבודה. כחברת הממשלה, חייבת
ועתה לראות את הבעיה הכלכלית בשלמותה.
היא לא יכלה להרשות מידה רבה של יצירת
עבודה בלתי פרודוקטיבית. זה היה עלול
לערער ערעור נוסף את מצבה המשקי של
המדינה.
האמת, כרגיל, היתד, מסובכת בהרבה :
הממשלה עצמה היא שתכננה את חוסר העבודה.
היא רצתה ליצור גורם שילחץ על
הפועלים להוריד את שכרם ואת רמת החיים
שלהם, להגביר איכות העבודה ופדיונה,
מתוך פחד הפיטורים המתמיד.
הממשלה התכוונה ללא יותר משלשה
אחוזים של מובטלים בין 400.000 המפרנסים
בארץ. מספר כזה נחשב בעיני כלכלנים
שמרנים למידה נורמלית, שעדיין אינה מסוגלת
לערער את המשק הממלכתי.
האבטלה הממשית הגיעה ל־ ,40.000 בהתאם
להערכות הזהירות ביותר, שהם כ־&׳סז
מכלל המפרנסים. לזאת לא ציפתה גם ממשלת
ישראל.

דגזלדה אין ארנבת

פקידי דשכת העבודה. העומד, בחוית הראשונה שר הצעקות וההתרגוויות היומיומיות

שוק העבדים
^׳ בי ש ^ישל״ז א ^י מי מ ח׳ ילמ 5מייה 3ו
הפעם, היה שונה מבקורו האחרון לפני
שנתיים• אז היתה תמונת התור חד־גוונית :
פועלים שחורים לסוגיהם. עתה נשתנתה התמונה,
נשתנו הפרצופים.
בין הממתינים בתור רב מספר הזבנים,
הפקידים, המלצרים. אלה מיואשים ביותר,
כיון שלא. היו רגילים לחוסר עבורה ואין
להם עבודה יומית. בענפים אלה יש, בדרך
כלל, או עבודה קבועה או אבטלה מוחלטת.
אי אפשר לשלחם, כמו את הפועל הרגיל.
ליום עבודה במקום אחד ולאחר כמד, ימים
למסור להם יום עבודה במקום שני. להמציא
עבודה קבועה קשה בהרבה יותר מעבודה
זמנית.
התהליך בלשכת העבודה בשביל אדם שזו
לו הפעם הראשונה להיות מחוסר עבודה
הוא מסובך, לעתים חולף השבוע עד שהעובד
זוכה להגיע לכלל רישום כמבקש עבודה.
,בדיקת מקצועיותו נמשכת ימים ,,קביעת
דרגתו המקצועית גם ה^ 1תהליך מסורבל
וממושך.
אם רוצה העובד שיכירו בו כאדם שאינו
מסוגל לעבוד עבודה גופנית קשה, עליו
להצטייד בתעודות המתאימות׳ מטעם קופת
חולים. זו, ביודעה את מצב שוק העבודה,
משתפת פעולה עם לשכת העבודה, אינה
ממהרת להוציא תעודות כאלו.
הלשכה בודקת אם שילם העובד את המסים
ההסתדרותיים כסדרם. אם לא שילם,
עליו לבזבז עוד ימים של התרוצצות בלשכת
המס, לשם קביעה מדויקת של תאריכי
הפסקת העבודה.
סוף סוף נגמר כל זה, העובד מגיע אל
המנוחה והנחלה: הוא זוכה בפנקס הירוק —
״פנקס מחוסר עבודה״.

ההתרוצצות מתחילה

שרת-הן ןכודה גולדה מאיירסון
״מועמדים טבעיים לבית־רוסיהר...״

יזי * מ 1ו11 ועו!ווו ו ₪ו > .ידיו
חבורות אנשים היושבים ליד ערימות כלי
עבודה, מציעים את שרותם לכל עובר ושב.
ביניהם: סבלים, טייחים, שרברבים ועובדי
עבודות בית וגן. המחירים בשוק זה הם
נמוכים יותר מן השכר הרשמי, גורם נוסף
שאינו מזרז מעבידים להשיג את פועליהם
באמצעות לשכת העבודה.
האינטליגנטים. מצב כזר״ מביא בהכרח
להתנגשות חמורה בין עובדי הלשכה והפועל.
״לא תמיד מבינים הפועלים,״ הסביר יוסף
מרגלית, מנהלה הותיק של לשכת העבודה
בירושלים ,״כי אין לנו הרבה ברירות.״ יום
יום חוזרות ונישנות בלשכה פרשות כמו זו
של לוי זמיר, חייל משוחרר בן ,34 מלצר
לשעבר בקפה ירדו בירושלים, שבצדק או
שלא בצדק, אינו מוכן לצאת לעבודת יעור,
אם כי כושרו הגופני תקין :״פשוט אינני
מוכן, אני אדם אינטליגנטי.״
לא בכדי אמר מישהי כי ״קשה מאד להסתדר
עם יהודים בעניני עבודה, בעיקר עם
עולים חדשים.״ הביע את דעתו אחד ממנהלי
מחלקת הקליטה :״בל יהודי רוצה קיוסק
ביפו. לך תעשה אתו משהו!״
המשטרה כאה. מצבם של הפועלים השחורים
ופועלי המעברות, קובע מרגלית, הוא
פשוט יותר. הם כבר הורגלו, משך זמן רב,
לאותו סוג עבודה המכונה עבודות דחק.
הכוונה: עבודות יעור, עבודות צבוריות
וכיוצא באלה. אלו הן עבודות פיקטיביות
שלא הומצאו אלא בכדי לספק ימי עבורה,
רבים המקרים בהם אי־ההבנות בין פקידי
הלשכה ומבקשי־העבודה מגיעות גם למעשי
אלימות, דורשות התערבות המשטרה.
טוען צבי חלמון, נהג לשעבר, מדריך
ספורט בצד,״ל :״היחס של עובדי הלשכה
הוא לא תמיד אנושי. הם חושבים שיש להם
כאן ענין עם מספרים, לא עם בני אדם.
כשאני מסתובב כאן כמה שעות ביום ושומע
את הדבורים של הפועלם, אני מזדעזע. רבים
ממחוסרי העבודה יהפכו למועמדים טבעיים
לבתי הסוהר.״

רק עכשיו מתחילה ההתרוצצות האמיתית.
מדי בוקר על העובד להרשם בלשכה, לשוב
בערב להיוודע אם מצפה לו, למחרת, יום
עבודה. כמובן שאין פועל סומך על נסים
ומחכה בין הרשמה אחת לשניה. הוא מנסה,
בדרכים שונות, להציע את שרותו בשוק ״מה חשבת*״
ר,עבודה הבלתי־מאורגן.
כשנפגשה גילדה מאירסון עם באי־כוח
בשעות לפני הצהרים אפשר לראות לשכות העבודה מכל קצות הארץ, נדהמה.

עובדי לשכות העבודה ידעו היטב מדוע
הרימו קול זעקה. תוכניות התעסוקה נכשלו
בעבר, אם כי היו מיועדות למספר קטן
בהרבה של מובטלים. לא קשה היה להם
לשער מה עומד לקרות בזמן הקרוב ביותר.
שרת העבודה לא יכלה, עם כל רצונה
הטוב, לשנות את העובדות הכלכליות החדשות
שנוצרו במדינה, לא הוציאה ארנבת
מן הכובע. גם בחזיונותיה הוורודים ביותר
לא הבטיחה יותר מתעסוקה חלקית לעשרת
אלפים איש, אם, כמובן, יתגשמו התוכניות
שהכין משרד העבודה, ואם תזכה בשיתוף
פעולה מצד משרד האוצר וגורמים אחרים.

יחיה נעים, עלה לארץ במבצע
מרבד הקסמים״ מתימן. לאחר שעזב
את המעברה, התישב בכפר העבודה
כסלון. קרוב לשנה היתה לו עבודה
סדירה פחות או יותר. לאחרונה, חלה
במחלת קיבה מסובכת שהתישה את
כוחותיו. בידו תעודה מוסמכת מ רופאי
קופת חולים שאישרו עובדה
זו. מאז יצא מבית החולים לא הצליח
להסתדר בעבודה. מסבירים עובדי
הלשכה: אין לו כל מקצוע. עד למחלתו
עבד בכל מיני עבודות שדרשו
מאמץ גופני. מה אפשר לעשות
אתו עכשיו?
״מה אתה עושה בינתיים, כדי להתקיים?״
״מוכרים את מנות המזון ץ־
מצרכים בשוק שחור. בזמן האחרון,
גם את הבגדים שקבלנו מהסוכנות.
האשד, מסתובבת בעיר ולפעמים מצליחה
להשיג עבודת ״ספונג׳ה״ .אם
לא, אז רע וצריך לפנות לעזרה
סוציאלית. לזב תהיה ברירה.״
יחיה מסביר שזה רק מפני שבן־
גוריון אינו יודע את המצב. הוא ראה
אותו במלחמת הבחירות, זכה ום ללחוץ
את ידו ולדבר אתו .״אילו ידעתי
איפה הוא,״ אומר נעים ,״הייתי
הולד אליו אפילו עכשיו. הוא בסח
היו; עוזר לי ! ״
לפני שחלה היה,הולך לכל תהום
יבוד. היה בנגב, עבד בכל עבודה
קשה. הוא אוהב לעבוד, אלא שאינו
מסוגל עוד. הציעו לו לפנות לסניף
״הפועל המזרחי״ בכסלון, אולי יעזרו
לו אלה;.״האם אתה חבר הפועל
המזרחי א, אבל
אם יעזרו, אהיה׳״

״שדת העכודה
אינה אלוהים!״

״צריך לאכול!
יצחק זרין, בן ,44 יליד עיראק,
הגיע לארץ בשנת , 1920 פועל בנין,
טפסן סוג א׳ .גר בשכונת הבוכרים
בירושלים, אשתו בהריון. יהיה זה
הילד הרביעי. שלושת ילדיו: דן, בן
,25 ספר. עד לפני שבועיים עבד כפועל
במספרה של דודו, אולם המצוקה
נתנה גם שם אותותיה. פוטר
לאחר שתי שנות עבודה. ויקטוריה.
בת ,21 היא המשכילה במשפחה.
זרין ניצל את הזמן שהיתה לו $־
בודה פחות או יותר קבועה, אי־פשר
לה לגמור בית ספר תיכוני
ואפילו שנה נוספת בקורם למסחר
ופקידות. זד, שנתיים ) שהיא עובדת
כפקידה במשרד עורך דין.
עד לפני חדשיים השתכרה 89ל״י,
לאחר הניכויים. מאותו זמן נתבקשה,
על ידי מעבידה, להסכים לקיצוץ
בשכרה, אחרת ייאלץ לפטרה. הס׳
כימה, שכרה עתה: כ־סד ל״י רחמים,
הבן השלישי, הוא בן , 14ועדיין
לומד בבית ספר. אם המצב
יימשך כך — טוען זרין — יצטרך
להוציאו מבית הספר .״מה בנוגע
לחוק חינוך חובה?״ משיב זרין :
״חוק או לא חוק, לאכול צריך ! ״
עד לפני ארבעה חדשים היתה ל־זרין
עבודה קבועה כטפסן אצל הקבלן
קירמן *שעסק בבנית שבונים
בדרום־מערב ירושלים. השתכר כממוצע
בחדשים האחרונים לעבודתו5 ,
ל״י ליום. במשך ארבעת החדשים שהוא
מחוסר עבודה, קבל מן הלשכה
בסך הכל 11 ימי עבודה. במשך כל
י שנדת עבודתו, טוען זרין, לא הצליח
לחסוך הרבה. המעט שחסך, הש__
קיע
בחינוך ילדיו. ב־רכישת
דירה בת שני
חדרים.

ליהודה צאלן, מעין כרם בסביבת ירושלים, לא היה מעולם מקצוע
:יוגדר. הוא שימש לאחרונה עוזר בלתי מקצועי במאפיה, סבל בתחנת
*ש״הסייע ליד גנן אחת הכנסיות. זמן קצר עבד כפועל נקיון בעריה.
יותר מחצי שנה אינו עובד. אם קודם היו לו 15—20 ימי עבודה בחודש,
;די במשך חמשת החדשים האחרונים לא הצליח לאסוף אלאי שלושה ימי
ודה. למזלו הרע חלתה אשתו לפני שלושה שבועות, והוא נאלץ להוציא
יליד, את שרידי ״חסכונותיו״־ 60 :ל״י.
צאלן מוכן לעבוד בכל מקום שצריך. אינו מאמין בעזרתה של גולדה
אירסון, או של כל אדם נכבד אחר. במקום זה קרא תר,לים וקיווה לעזרת אלד,ים.

״אתה פו טר ת מע בוד תך!״
צביה נתן לא עבדה זה שנים רבות. בעלה
היה מסגר שהפרנסה מצויה בידיו, לא
היה זקוק להכנסות אשתו. אולם צמצום
מתח הרווחים במסגריה של בעלה, שלח את
צביה לשוק העבודה, זו הפעם הראשונה
מאז נשואיה.
היא היתד, רק אחת מן הנשים שבגלל חוסר
התעסוקה או צמצום התעסוקה של בעליהן
או אחיהן נאלצו לחפש עבודה. גם
בעלות בית רבות, שקודם יכלו להרשות לעצמן
שימוש בעוזרת׳ בעבודת הבית, חדלו
לעשות זאת מטעמים כספיים.
לגבי תעסוקת נשים היה המצב הרבה
יותר קשה מזה הקיים ביחס לגברים.

בבושת פני
נסיון מיוחד במינו נעשה על ידי אסתר
קליקו, מנהלת עניני הפועלות בלשכה בירושלים,
להפנות פועלות לקיבוצים. הנסיון
הראשון נכשל. הקבוצים והקבוצות, במידה
שהם מעונינים בקליטה בכלל, ובקליסת ב־

דא חשוב איר
עבודה חקלאית שכירה בעיבוד אדמות דורשת
תיכנון והשקעת כספים רבים, אינה
באה בחשבון, בדרך כלל, כעבודת דחק. משרד
החקלאות נכנס בעובי הקורה של תכנון
התעסוקה החקלאית. מיד לאחר ששרת־הע־בודה
הודיעה על פתרונות משרדה, קבע
שר החקלאות פרץ נפתלי כי יסופקו בזמן
הקרוב 200 אלף ימי עבודה למובטלים. איך,
כיצד, ועל סמך מה, לא פרט.
החקלאות היא הענף היחיד שבו כמעט ולא
חלה ירידה במצב התעסוקה. תכנון חקלאי
רציני, הן בהתישבות השיתופית, הן על ידי
קק״ל, התאחדות האכרים וגורמים חקלאים
אחרים, יכול לתרום הרבה. כמובן שאליה
זו קוץ בה: אין שום אפשרות לחייב
מחוסר עבודה ללכת למקום שהוא נשלה
אליו. אמנם, אם הוא מסרב לקבל את הו
השיכון,
ומזג ר,אויר אינם נוחים ביותר.
אולם בארצות רבות עובדים פועלים במכרות
בתנאים בהרבה יותר גרועים. מדוע לא
יוכלו גם פועלים יהודים להתרגל לתנאי
עבודה קשים?
אחת הסיבות, שהמובטל מביא בפני עובד
הלשכה כשהוא מסרב לצאת למקום העבודה,
היא: אני בעל משפחה. יחסנות זו אינה
במקומה ולדעת רבים, אין המדינה יכולה
לעמוד בה. בכל העולם מנותקים אלפי פועלים
במשך חודשים רבים מבני משפחותיהם.
מקצועות מסוימים, כגון דייג במים עמוקים,
מחייבים העדרות של ^ 3-חודשים מן הבית.
אולם אלה הם חיי העבודה מאז ומתמיד, בכל
מקום.
הדורשים תחיקה כזאת, טוענים שזה יאפשר
תכנון עבודות פרודוקטיביות במקום
הפתרונות הזמניים של עבודה פיקטיבית, שלא

מפגרות בקצב ביצוען. משרד העבודה מסר
את ביצוע השיכון העממי לקבלנים פרסיים,
אלה העסיקו. את פועליהם הקבועים. אין לממשלה
כל שיטה — אומר אלמוזילינו —
בתכנון התעסוקה, גם בזמנים סדירים. הדבר
מורגש בייחוד בימים של חוסר עבודה.
הוא מודה, אמנם, כי האבטלה הביאה
עמה גם את אותן התופעות החיוביות אשר
התכוונה להשיגן, בעיקר הצביע על שיפור
היחס לעבודה. גם הוא לא היה אופטימי יתר
על המידה, הציע דרכים לפתרון מתוכנן וריאלי
של האבטלה בצורתה ובשלביה החריפים
ביותר, ציין את קיומם של מקרים
רבים שדרשו פתרון מידי.
נוסף על העבודה הבלתי מאורגנת, שלא
באמצעות לשכות העבודה, הואשמו חקלאים
פרטיים על־ידי עובדי מרכז הלשכות, בשכירת
נערים ונשים בניגוד לחוק, ובתשלום

דוושות צעירות
ראות הלשכה במשך זמן רב, מפסיקה הלשכה
את הטיפול בו.
חוגים אחראיים, העוסקים שנים רבות
בעדני עבודה, דורשים תחיקה מקפת, שתאפשר
לכפות על העובד קבלת מקום עבודה
בין אם הוא רוצה בו ובין אם לאו, אלא
אם כן יש באפשרותו להוכיח שטעמים רציניים
(רפואיים או אחרים) מונעים ממנו קבלת
העבודה. זוהי מגמתם העיקרית של אלה
אשר רצו לגרום בכוונה לחוסר־עבודה, כדי
להעביר פועלים לכפר.

הרחק מן החוך
במשך חודשים, הוצע שכר של 8—6ל״י
ליום נוסף על מזון ושיכון, ארבעה ימי
חופש משולמים בחודש, בכביש קורנוב*
סדום. חלק מן החופש יכלו הפועלים לבלות
בבתיהם.
אך מעטים היהודים שנענו להצעה. מרבית
העובדים היו דרוזים וערבים. כמובן שתנאי

תמיד יש בה צורך, ולרוב אינה מביאה
כלל תועלת.
טוען נתן אלמוזלינו, איש מרכז מפ״ם, במרכז
הלשכות, הגוף המרכזי הארצי של
לשכת העבודה, ונמנה על הפעילים בארגון
זה. כיוון שהוא חבר מפלגת אופוזיציה,
גישתו לענין היא ביקורתית. לדעתו יש להאשים
את הממשלה בזעזוע שחל בשוק
העבודה.
הגורמים היו, הוא קובע, י רבים: יבוא־ללא־תשלום
בלתי מתוכנן, שגרם לסגירת
בתי חרושת,רשלנות מצד הרשויות הממשלתיות
בהקצבת חומרי גלם לתעשיות ולבנין.
מטעי פרי ההדר החדשים והקטיף היו צריכים
לפתור חלק גדול מחוסר העבודה, אולם
התכניות ברובן לא הוגשמו. המעבידים, ב־יחוד
אלה בסביבת ישובים ערביים, ביכרו
להשיג את כוח העבודה במחיר זול יותר,
בשוק הבלתי־מאורגן. כמה מהם העסיקו
אפילו מסתננים וילדים, בניגוד לחוק אבטלה.
תוכניות השיכון ובעיקר השיכון העממי

נמוך מן השכר שקבעה הסתדרות העובדים.
משרד העבודה הנהיג השנה לראשונה את
שיטת הפרמיות בענף הקטיף, חוגי הפרדסנים
הצביעו על העובדה שהתערבותו של
המכון לפריון הייצור בתהליכי העבודה
גרמה לתקלות רבות, ובמידה שהצליחה פעולת
המכון לייעל את העבודה, הרי גרמה להחמרת
האבטלה.
הציונים־הכלליים לא התרגשו ביותר מן
האבטלה, ראו בעיקר את תוצאותיה החיוביות
בהורדת רמת־המחיה, העלאת פריון
העבודה ואיכותה.
אנשי מפא״י, דרשו לפתור בצורה זו או
אחרת את הבעיה, שעלולה להפוך מספר
גדול של מצביעים פוטנציאליים, לאנשים
מרי\ים, שמרירותם תפנה אותם למפלגות
אחרות, בייחוד למפלגות השמאל.
מק״י מצדה, גייסה את מיטב תועמלניה
להסברה בלשכת העבודה, מפ״ם לעומת
זאת, כונה את מאמציה לאפיקים אחרים, למלחמה
פוליטית יותר, פחות תעמולתית.

מארגנת־פועלות אסתר קליקו
״לקיבוצים חסרה סבלנות ׳ 1

חורות בפרט, רוצים בעיקר. בחורות ב
גיל ,25—18 בהן מורגש מחסור חמור במרבית
המשקים, אפילו במשקים הותיקים.
אולם דוקא מספר מחוסרות העבודה בק־בוצת־גיל
זו קטן באופן יחסי. במידה שישנן
בחורות צעירות ובריאות, אפשר למצוא להן
סדור ותעסוקה אחרים.
״הקבוצה הראשונה של עשר נשים, שנשלחה
לאחד הקיבוצים הוותיקים בעמק הירדן,
הוחזרה כעבור שבוע ימים בבושת פנים,״
מספרת בצער אסתר קליקו .״ברור,״ אומרת
היא ,״שלא היו אלו נשים שחונכו לקראת
חיי קיבוץ. הקיבוצים צריכים היו להראות
קצת יותר סבלנות, להתאים את היחס
־שלהם לחומר האנושי שנשלח אליהם.״
היא מקוד, ששרת העבודה והמוסדות ה־התישבותיים
המרכזיים יצליחו להשפיע על
הקיבוץ לתת את חלקו בקליטת מובטלים
ביתר סבלנות ובחינוך הדרגתי לדרך חיים
חדשה .

טעמי מצפוני ,
פתרון האבטלה על ידי הפנית עובדים
לחקלאות, בעיקר לחקלאות השיתופית, אינה
מיוחדת לנשים בלבד. אין להאשים חבר
הקיבוץ הנוטל לעצמו זכות לברור את מי
יקלוט לחברתו. סוף סוף, הקיבוץ — טוע.
נים רבים — הוא בית. זכותו של אדם לברור
לו מי יגור בביתו.
אשר לעבודה שכירה, הרי חלק מן התנועה
הקיבוצית התנגד לה מטעמים מצפוניים, בי-
חוד קיבוצי השומר הצעיר (אך גם כמה מקבוצות
מפא״י, כגון גבע) .אלה טוענים,
גם מול מצב האבטלה השורר היום, יהיה
בקליטת עבודה שכירה במשק שיתופי, משום
ערעור היסודות החברתיי 6עליהם הוקם
הקיבוץ, והדבר יהפוך את התנועה הקיבוצית
לתנועה קפיטליסטית מנצלת.
אשר להתישבות במסגרת מושבים שיתופיים,
הרי זו דורשת, אפילו במסגרת המפעל
ההסתדרותי ״מן העיר אל הכפר״ ,ד,ש״ן־
עה כספית. היא לא היתד, גדולה ביותר, אמנם,
אך לא היתד, מצויה בידי הפועל, אלא
אם כן היה זה פועל שעבד שנים רבות
וחסך כמה מאות ל״י.
תמורת כ־ 500ל״י, כהשקעה ראשונית, יכול
פועל להפוך לאדם העומד ברשות עצמו,
נסול (יחסית) דאגת־מחסור. אולם למרות
התנאים הקלים באופן יחסי, לא נענו עד
עתה לקריאה יותר מ־ 400 משפחות.

שלוש הבעיות: סעדה, נעמי ובלהה. סעדה, זקנה מדי
כדי לעבוד בעבודת בית, גם אינה בריאה ביותר•
נעמי, יכולה לשמש חומר טוב להתישבות חקלאית,

אילו הסכימה, אף היא עדיין אינה בטוחה. בלהה
מחפשת עבודה בעיר ולא בשום מקום אחר. היא
נשואה ואינה רוצה בשום אופן להתרחק מביתה.

הדברים. אולם לא מזמן זרק בחור זד. אבן ב*
לשכת הסעד בחולון כשסירבו לתת לו זוג נעליים.
הוא הובא בפני שופט ונידון למאסר קצר.״
יתכן שדבר זה לא הובא בחשבון על ידי הממשלה
כשתיכננה, מתוך כוונות טובות, חוסר
עבודה בקנה מדד, זעיר. אומר איש האופוזיציה
במרכז הלשכות :״חוסר עבודה הוא כדור שלג,
אם הוא מתחיל להתגלגל, קשה לעצור בעדו.״

לא רק כלכלה
חוק הביטוח הלאומי, הנמצא בדיון עוד מימי
הממשלה הזמנית, טרם הונח על שולחנה. של
הכנסת. אילו כבר היה חוק.זד, בתקפו, היה מטיל
על הממשלה מעמסה כספית עצומה שאין להניח
שהיתר, מסוגלת לעמוד בה במצב המשקי הנוכחי.
לעומת זה, היה מספר רעבים קטן יותר ברחבי
המדינה.

אדה שסברו כי האבטלה תביא בעקבותיה
שפורים כיעילות, תגרום
לפטוריהם שד הבלתי-מובשרים, לא
הכינו כי הבעיה איננה רק כלכלית.
,,לא טוב בשביל הממשלה.
נחמן גלר, יליד אוסטריה, מניצולי שואת אירופה,
שעלה לפני שלוש שנים ממחנה נידחים
בקרבת אנסברוק, לא הצליח לרכוש מקצוע. את
שנות חייו היפות ביותר בילה במחנות ריכוז,
בבריחה מפני הנאצים ובהתנוונות במחנות הנידחים
באירופה. בהגיעו לארץ התישב בבית
מזמיל, דרום ירושלים. לאחר ששמש שנה כשולית
סנדלר, מצא הסנדלר כי העבודה בסנדלריד,
מספיקה בקושי למחיתו הוא, פיטר את נחמן.
לפני כן עוד הספיק נחמן לשאת אשה.
״גם באוסטריה שלפני המלחמה,״ אמר נחמן,
״היו מחוסרי עבודה. אוסטריה היתה אולי פחות
מתקדמת ממדינת ישראל, אבל היא הצליחה
בכל זאת, לדאוג למחוסרי־ד,עבודה, שלפחות לא
יגועו ברעב. הם הבינו שכאשר אדם הוא רעב,
אין הדבר לטובת הממשלה והעם ! ״

המכונה מול האדם: סועדים מובטלים רצו למנוע את צאתה לעבודה של
מכונה זו, הממלאה כקלות את מקומם של 30 פועלים( .משמאל) סמל היעילות
כממלכת העבודות הציבוריות: יום עבודה כ״סיכוב שלטים״ .ככבישים.

חציאבל, חצי ירעב!
בין אנשי מחלקת העבודות הצבוריות בפרוזדור
ירושלים מהלך הסיפור הבא :
מעשר, בעשרה פועלים, עולים חדשים תושבי
מעברה, שיצאו לעבודה. ברשותו של מנהל
העבודה לא היו אלא תשע מריצות. פועל אחד
נשאר, אפוא, בלי מריצה.
שעות מספר לאחר תחילת העבודה, פנה העובד,
שנשאר בלי מריצה, אל מנהל העבודה :
״מדוע מקפחים אותי, אדוני המנהל י לי אין
מריצה. גם אני רוצה מריצה בשביל לשכב בד,
לנוח ! ״

ספקנה, לפי תכניות משרד העבודה, תעסוקה
לאלף פועלי בנין, נוסף על עבודות־ד,מלאכה,
הנובעות מפעולות ד,בנין. אם הממשלה תשלם
את ההלוזאות שהעניקה לעיריות ולמועצות המקומיות,
יוכלו גם גופים אלה לבצע עבודות
עירוניות מסויימות ומפעלי שיכון.

העבודות הציבוריות הן תמיד הפתרון הפשוט
ביותר, אהוב על המפלגות הרוצות להצביע על
הישגים מהירים. אולם הוא פתרון תעתועים.
הוא גורם לביזבוז שוא של כספי משלם המסים,
מבלי לחסל את הנגע עצמו. הפתרון ר,אמתי
של ממשלה נועזת, המכירה באחריותה: קליטת
המובטלים במשק היצרני על־ידי תכנון התפתחות
בריאה, עידוד המיפעלים להתפשטות ולקבלת
עובדים ונספים.

• הכנסת תאשר את חוק מס האבטלה, שיוטל
על כל אזרחי המדינה, בהתאם לגודל דירותיהם.

ועדי העובדים של מוסדות רבים הסכימו
להעמיד את קופות התגמולין שלהם לרשות מחלקת
התעסוקה של ההסתדרות.
• קרנות הביטוח של האגודות המקצועיות
תופעלנה לשם תמיכה במקרים של פועלים ותיקים,
שהועמדו במצב אבטלה מוחלטת.
• לשבות הסעד של הרשויות המקומיות
והממשלה תתמוכנה במקרים סוציאליים קשים.
• התמיכה הרשמית למשפחה בת שלש נפשות,
בה אין אף מפרנס אחד 12 :ל״י לחודש.

• חברת מחצב—פוראל, שעסקה בשנים האחרונות
בפיתוח מחצבי הנגב והערבה, לא הגיעה
עדיין לכלל ההתפתחות הרצויה. המפעל העסיק
בחדשים האחרונים לא יותר מ־ 400 פועלים
במפעליו בכל רחבי הארץ, כולל מעבדותיו
בצפון. אול 8ישנה תקוה לשיפור מה במצב
יספק כ־ 200 אלף ימי עבודה בעונה הקרו־

כדוד שדג מתגלגל

הסיכויים אינם מ!הירי

אם לשפוט לסי התוצאות הקודמות
של התכנון הממשלתי לפתרון בעיות
האבטלה, הכבויים לעתיד הקרוב אינם
מזהירים כיותר התכנה הממשלתי
הצביע על :

ורמד״ ת

אלה הם בגדר תכניות אשר, גם
אם תבוצענה במלואן, לא תסתורנה
את כעית תעסוקתם של יותר מ־10.000
פועלים. כלומר, חצי המספר הרשמי
של המובטלים, ופחות מרבע המספד
הממשי• מה יהיה גורלם של יתר המובטלים7

סיפר
קצין משטרה בתחנת הנפה הדרומית ביפו:
יום אחד התיצב לפני בחור כבן ,35 שנמצא
כבר שנים רבות בארץ, ומקצועו נהג. הוא ספר
לי כי זה חדשים לא זכה ביום עבודה אחד, יש
לו ילד פעוט חולד. ואשתו בהריון. אם לא יזכה
לעזרה כל שהיא בזמן הקרוב ביותר ייאלץ לשלוח
יד בגניבה.
״עד כדי כך,״ אומר הקצין ,״אמנם טרם הגיעו

מלך גדול ויכבוש את העולם. בודהא (״האיש
הנאור״) בחר בדרך הראשונה. הוא
יצר את דת ״הדרך הממוצעת״ — זו שהתנגדה
לרדיסת־ד,תענוגו ת וליסורי־הגוף גם
יחו.
דתו של בודהא התנוונה בארץ מולדתו. ,
נשארה חיה רק בחוץ לגבולותיה. אך כמה
תכונות בודהאיות נשארו היות בהודו, ביניהן
הנטיה לחפש את ״הדרך הממוצעת״
— זו המתנגדה לרדיפת־התענוגות האמרי־

הנשפים(פחורו
קאית וליסורי־הגוף הסובייטים. הודים ולא״
הודים חלמו על ״הכוח השלישי״ ,לשון-
המאזניים שתבטיח את השלום. הודו נועדה
לשמש מנהיגתו.
ל כו של ענ ק. בין מעריצי בודהא הפת
ואוהדי היעוד ההודי החי היה גם דוד בן־
נוריון. בתקופת־הזוהר של. אייההזדהות״
השתעשע ברעיון של גוש אסיאתי גדול, שישראל
תימנה בין חבריו. אפשר להגיד כי
בימים ההם דמתה ישראל לענק, שידו היתד,
בכיס משלם־המסים האמריקאי, רגלו בגלות
רוסיה הדוויה, ולבו בהודו•
בשנה האחרונה הוציאו הרוסים את הרגל.
מקומה של היד נעשה מפוקפק יותר
ויותר. השבוע ארזו ההוזים את הלב, החזירו
אותו בתודה לקריה.
כץשניכס או ת. המעשר, הסמל־ אירע
כשהרצה אניירן בוואן, איש השמאל האנגלי,
החולם גם ר,וא על כוח־שלישי, הרצאה רבה־חשיבות
בהודו. הוא הזכיר להודים את יעו־דם,
ורש מעשים מוחשיים כדי להגשימו.
עוד באותו יום ניתנה לו תשובה מפתיעה
מפי איש הקובע: דוהארלאל נהרו, האיש
שחסידיו יעדו לו את הכסא השלישי, בין
סטאלין ואייק.

הסלמ״חניק הסקסיקאי קסטנטה: ירוחם כהן, הלומד עתה פאוניכסיטה, כסי שאמו לא תכירו, כץ כוס דכום,
העם העובדה ונם 1
המלים של השבוע לא נאמרו על־ידי מדינאי
או חייל. הן נאמרו על־ידי מבקר ספרותי
אמר דוב בר מלבין, המבקר עמוד הזקן
השחור, שחזר לפני שבועות מעסים לארץ,
אחרי ששהה שנתיים בפאריס . :חזרתי ו־מצאתי
בית נפלא.״ אולם פגם אחד בו: כל
אחד מיושבי הבית הזה מתלונן...
...מתלוננים שהציור שלנו אינו מגיע לרמתה
של פאריס.לא נעלה על עמים אחרים
בציור ובספרות. אולם בדבר אחד אנו עולים
כיום על כל שאר העמים בעולם: בפריצה
לסדום, במעשים החלוציים של הנוער
בכל רחבי הארץ.
אולם על כך אין מדברים אצלנו• לו חוללו
פלא הנדסי כזה בעמק׳ המיסיסיפי, או
בעמק הוולגה, היו כל מיני אגודות־לידידות
עורכות מסיבות־פאר גדולות. נואמים היו
מתלהבים, הציבור היד. מוחא כף. אולם כשזה
רק פריצה לסדום, אין אגודת-ידידות
שתעלה את המפעל על נס.
לא הציור, לא הספרות, לא המוסיקה חיים
את חיי הארץ, ואם הם שותפים לחויה הגדולה׳
במקום להתלונן בתל־אביב. ,היה
כדאי להם לרדת לסדום״.

הזר והנצחון על שדה־הקרב אולם העובדה
מספר 1של המציאות הארצישראלית היתד.
תמיד זאת: כל הלחץ, כל הדחיפה באה תמיד
מלמטה, מלבם וממעשיהם של חלוצים
וחיילים אלמוניים. המנהיגים מכל הסוגים
נסחפו עם הזרם, במקרה הטוב ביותר ; הפריעו,
במקרה הרע ביותר.
היתד, זאת אמת שהיה כדאי לזכור אותה,
כשמדיניות־החוץ הישראלית פשסה את רגליה
ומדיניות־האוצר פשטה את ידיה. התקווה
הגדולה אינה בוערת בקריות. היא בערה,
השבוע, בעין־גדי ובאילת, על חופים נידחים
של ים המלח וים סוף.

מדיניות
אך עקום מאד
אבל כבר ירד השבוע על עתוני ישראל
ומשרדי הממשלה. הציונות והמדיניות הישראלית
נחלו מסלה גדולה. מיברקים נרגשים
של סופרי־חוץ, שפורסמו בראש העמודים
הראשונים, גיסו לנתח, להסביר, להוציא
מסקנות.
מה היתה מפלה איומה זו? הקונגרס האמריקאי
ניגש להחלים החלסד, המגנה בחריפות
את האנטישמיות בברית־המועצות.
אולם ברגע האחרון, תחת לחץ משרד־החוץ

פיהוק כרגע מסוים יכול היד. להיות נצחון
מהדהד. גיהוק ברגע אחר יכול היה להתפרש
כמפלה מדכאת־רוחות. לכל זה נקרא, בפי
הנואמים והעתונים ,״מדיניות־חוץ ציונית״.
האחראי לה היד, משד, שרת.
כשנמאסו כל הפיהוקים והניהוקים על הנוער
הארצישראלי, קם וגירש את הממשלה
הבריטית, סטר בזאת את הציבור מן ההקשבה
ברטט לכל הריאקציות הגופניות של
הג׳נטלמנים הבריטיים.
מאז עברו פחות מחמש שנים. עתה נדמה
כי המדיניות הישראלית עשתה סבוב שלם.
הפיהוקים והגיהוקים שוב תוססים בה מקום
מרכזי. רק מקום מוצאם השתנה.
דוגמה מאלפת שניה למהות מדיניות־החוץ
הישראלית ניתנה השבוע על־ידי מיכאל
קומאי, מנהל המחלקה לחבר העמים
הבריטי במשרד־החוץ. קומאי נסע לבריטניה,
.לנהל שיחות פוליטיות חשובות״ .עתה נודע
מה אופין של שיחות אלה. היה זה אופי
מיוחד במינו.
משלחת־קניות ישראלית נסעה בשעתו לקניה,
לקנות טראקסורים. בכוונה או שלא
בכוונה נמנעה מלפנות אל הרשויות הבריטיות
של המושבה, ניהלה את עסקיה
ישר עם המעונינים. הבריטים נעלבו, עיקמו
את האף.
דבר זה היה מעל לכוח־הסבל של משרד־

פזרים תשי״ג עמד בסימן הגשמים(כרגיל)
חופים נידחים. המבקר דיבר על ה־אמנים.
אך הוא יכול היה לדבר גם על המדינאים.
כי הנה חזר המצב אשר היה קיים
מאז בארץ: האנשים הקטנים עוסקים במעשים
גדולים, האנשים הגדולים עוסקים במעשים
קטנים.
מכונת־הזיוף ההיסטורית, הפועלת במלוא
התנופה, מגבירה כיום את דמותם של מנהיגים.
מבקשת להוכיח כאילו יש לזקוף על
חשבונם אח הקמח המדינה, גירוש השלים

האמריקאי, נסוג הקונגרס, קיבל רק החלטה
שכרכה ביחד עם האנטישמיות גם את רדיפת
שאר המיעוטים הסובייטיים.
קשה היה להניח כי גאורגי מלנקוב יזדעזע
לשמע הידיעה, או שסטאלין יסבול
מנדודי שינה. מי שהיה צריך להזדעזע היה,
דוקא, האזרח הישראלי.
חזרה לגיהוק. משך דור שלם עקבו
מדינאים ועתוגאים ארצישראליים אחרי כל
פיהוק וכל גיהוק של חבר־פרלמנט בריטי.

החוץ. קומאי נזעק באופן בהול ללונדון. יש
להניח שעוד מעם יודיע על נצחון מדיני נוסף:
האף העקום התישר.

הדרך השלישית ד׳ד
לפני 2516 שנה נולד סידהארטא גאוטמא,
בן לאחד המלכים ליו בנרס, בארץ הודו־ הנביאים
ניצאו שהוא יוותר על כל חיי העולם
הזה ויהפוך מורה דתי גדול, או שיהיה

י נהרו בפרלמנט של ארצו: כל הדי:על
כוח־שלישי אינם אלא שטות. גוש
י יכול להתבסס רק על עריצות ועל
הכפייה. הודו אינה רוצה להיות עריצה,
לה כוח־כפייה• היא מבקשת להישאר
אלית והיא מייעצת לארצות אחרות, הוות
במצב מאושר דומה, ללכת באות־כל
אחת בפני עצמה. כל החולם על
טלישי, יעץ נהרו, מוטב לו שיקיץ מנתו.

מיגר,ל,
אבל ...ישנם מוסדות היודעים לגדל
ראש גדול וידיים ורגליים קטנות ! ״
היתד, זאת רק התחלה. בכמה תחנות משטרה
פשטו חברי־כנסת, אנשי האופוזיציה,׳
חקדו סמלים ויומנאים. .עלינו לבקר את שר
המשטרה מתוך זיבה,״ אמר זיסמן. כל הסימנים
העידו שהמשטרה היתר, מוותרת ברצון
גם על הביקורת. גם על החיבה של
חברי הכנסת.

מ? הרגיל) סחיטת הכספים הכנסת יון במספרי
:ין־המשטרה הנועז, הרודף אחרי הפו־המתועב,
אך החכם, על בו הקולנוע או
ידי הספר . ,הוא דמות רומנטית שובה־ית.
אולם אותה דמות, בפרוטוקול יבש
הכנסת, היא נראית הרבה יותר אפורה
זאית.

ז״כים המעטים שטרחו לעסוק בבעיה זו
לפני חידון במספרים: בשנה ד,אחרו-
:דלה אוכלוסית הארץ ב־ 6ן 7בלבד. הים
החמורים גדלו באותה שנה ב־־/״14
:לומר, הוכפלו. כוח המשסרה גדל
.17,ואילו מספר הפשעים שמבצעיהם
|ו על־ידי המשטרה ירד — מ־״557
.49 משמע ש־־ 1277 שוטרים רודפיב
י 1140/0פושעים, גילו בקושי כל רוצח
תוך חיכה. לא היה זה סיכום מעודד.
ו שלום זיסמן. ד,ח״כ הצ״כי הצעיר, ש־ז
אח המשטרה כל עוד היה באופוזיציה,
עתה להתקפה.
;ותם השוטרים שנוספו,״ שאל. ,היכן
האם אנו רואים אותם במרחב, בסעו־ברחוב,
או במשרדים י אינני מזלזל ב

בסוף היה שמח
גבר יחף ושחום, שנשא עט נובע בכיס
חליפתו המהודרת ופגיון של קצין הצי הבריטי
בחגורתו, פנה לחברו בעברית רצוצה
. :מה קורה כאן י מה הענינים היום?״
השני, איש קבוץ עטור זקן, עטוף בכפיה
ענה בהתפלעות . :אינך יודע ן היום יום
אילת ! ״
עד אז הפריעו רק זמזומי בני־ארבה בו,ידים
את שקט הערבה. לפתע הופיעו מטוסים ברקיע
הכחול והדממה נשברה. פקודות צבאיות
הדהדו. התזמורת פרצה בלחן ותוך דקות
מספר שקקה האדמה העתיקה, של עציון־
גבר מרב א.-שי הצמרת הממשלתית והצבאית:
נשיא המדינה יצחק בן־צבי, שר החוץ
משה שרת, הרמטכ״ל מרדכי מקלף ועוד
כ־ 200 אורח-ם חשובים במדים או בלבוש אזרחי
מהודר. גם התזנית של הטכס הצטיינה
בעושר: נאומים, תהלוכה צבאית והצגת השני
אילת ( 300 חברי ההסתדרות 77 ,משפחות
30 ,ילדים ו־ 70 מחוסרי עבודה) ובסוף
חנוכת בית מועדון החיילים על שם אליהו
גולומב.
אחרי הצהרים טסו הנשיא ופמליתו בחזרה
ומאז הלכה והתרככה החגיגיות הנוקשה
של היום הגדול.
.המלצרים כאים בשעות הערב ניסה
עוד שרת, על ידי נאום פוליטי בעל
משקל. לפני קהל פחות מהודר של תושבי
המקום וחיילים, לעודד את אוירת החג.
אך מצב הרוח המרומם בלאו הכי פרץ את
גבולותיו בשעת התכנית האומנותית. הופעתה
של הרקדנית רחל נדב נתקבלה בקריאות
התלהבות , :הי, הי פטמה !״ פינקל, השחקן
המכובד של הבימה הצליח לסיים את
קריאתו בשקט יחסי, אך בהופעה השניה של
חברי הלהקה הקולית — כולם לבושים בחליפות
ערב לבנות — נשמעו קריאות קב־לת־פנים
סוערות ושמחות :״הנה שוב באים
המלצרים ! ״
מאוחר יותר בערב נכנסו אט אט שני טוראים
מצה״ל לבית החיילים החדש. נרגשים
הסתובבו בחדרים והסתכלו בפרחים, בקישוטים
בשולחנות הכתיבה המצוידים במכשירי
כתיבה מבהיקים. אחר כך נכנסו על
קצות אצבעותיהם לחדרי השרות המבריקים.
אחד מהם נגע בברז המצוחצח וסובב אותו.
חששתי שנגוזו הימים היפים והרומנטיים
פנה לחברו באנחת רווחה :״ברוך השם, כבר
אף טפת מים אחת לא טפטפה מתוכו. הוא
של אילת.״

נשף בצלאל במלון המל ד דוד, ויושלים: מפכות טבעיות ומלאכותיות.
צבא חיילי ועגבניות במדבר
הסרט שחלף על הבד לא הצטיין בטיבו
הטכני או בנושאו — בעיני הצופים שישבו
על הארץ מסביב היה מקור לקריאות התלהבות
בלתי־פוסקות- .הגה נירה צעק
מישהו. .זאת אני עומדת שם בפינה !״ צווח
קול דק בחשכה .״אוי ואבוי ! איזה פרצוף !״
אכן, בשביל צעירי הנח״ל שעלו להתאחזות
בעין־גדי היתד, זאת חויה גדולה לראות את
קבוצת החלוץ שלהם נוסעת במכוניות, מגיעה
למקום ההיאחזות, מתחילה בהכנות הראשונות.
האורחים
האזרחיים והצבאיים, שבאו מכל
פינות הארץ להשתתף בחגיגות העליה.
חייכו בסלחנות ; גם הם היו מוכנים להעלים
עין מליקויי הסרט לכבוד המאורע הגדול.
לפני שעות ספורות עמדו באותו מ
הסמבה
כפעולה: יגאל מוסינזון מגלה, בלהט הערב, סוד מוחלט בהחלט.
טעות צמחו בישימון הצחית. לכאן ברח דוד
המלך מפני שאול, לכאן יצאו סיילי תנועות
הנוער וסיירי ההגנה בימי המנדט.
עגבניה בחמש לירות• עד לפני שבוע
היה המקום נקודה צבאית רגילה על
גבול נידח וחשוף. טכס העליה הצבאי־קיבו־צי
העביר את הדגש אל האפשריות המשקיות
של המקום. ישנה אדמה הראויה לעיבוד
( 500 דונם) ,ישנם מים מתוקים (משלושה
מעיינות בסביבה, שאחד מהם נובע בשטח
ירדני) ,האקלים החם יאפשר גידול ירקות
בעונת החורף.
בהתלהבות הראשונה אפשר היה לחשוב
כי הנה נוספה למדינה פנינה חקלאית. עד

חגיגות

סורים יותר שועה

פירי* הגלותי שבחני היהודים והפופולרי
ביותר בארץ, היה עד אמצע שנות השלושים
• חג עממי. את הרחובות הראשיים היו
מקשטים ומפארים, הוקמו בהם במות וא•
מנים שעשעו את הקהל הרחב. השנה, כסו
בשנים האחרונות, ירד החג למחתרת, נחוג
בחברות סגורות פחות או יותר, בבתים פרטיי*
או בפומביות מסחרית (המטרה: סחיטת
כספים) כמו נשף •השחקנים״ שאורגן
על-ירי התיאסח|ן !הקאמרי ובאל בצל*ל,
ירושלים (ראה תמונות).

(יותר מן הרגיל) לאחדים היה שמח מן הרגיל
קום — ״האמפיתיאטרון״ — והקשיבו לדברי
הברכה של שר האוצר לוי אשכול ד
מפקד הנח״ל אלוף־משנה משה נצר. לצי-
ניקאים, נראו דברי הציונות של הנואמים
לעומת הוד המאורע.
שנכבש על־ידי צה״ל לפני ארבע
הוא אחד היפים בארץ: צוקי
כמעט עד ים המלח הירק
הנראים כאילו ב־

אשר אחד ממפקדי הנח״ל קרר את דמיון הי
אורחים - :אילו הצטרכה עיו״גדי להתקיים
מתוצרתה החקלאית לבד היחד, צריכה למכיר
כל עגבניה בחמש לירות. אבל אם לוקחים
בחשבון כי עין־גדי היא משלט״ספר חיוני
אשר חייבים לשבת בו חיילים — מגיעים
למסקנה כי כדאי שהחיילים יגדלו גם עגבניות.״
דהו,
למעשה, תפקידו של הנח׳׳ל״

אם מסורת האדם נשברו•״ מסורת השבים
היתד. נאמנה לעומד -גשם פורימי שסף את
הארץ, כמו מדי שנד-
פורים שמז יותר, רעשני יותר, נערך השנה
בארץ הסוד המקורית, סרס (ראה בנזרחב).
• השמחה חושבתת אז בפקודת הועד
הלאומי לאות אבל על איסור ר,שהיסה מיהודית
בפולין.

במדי } ר. עסקים המאבק על היצוא
(ראך• :ט8ר)
אדם. הרוצה להיות למליונך בארצות־הברית
יודע בדיוק מה עליו לעשות• עליו
למבוע; שרוכי־נעליים (או עתונים) ברחוב. ברווחים.
עליו לקנות גרוטאות ברזל ולמכרם
במחיר כפול או משולש. אם ימשיך כך, מן
הדין שיהפוך, תוך: עשרים־שלושים שנה, ל־ראשה׳של
חברה בעלת שני תריסרי מפעלי־

הענק
זאוז יודע כל אדם הקורא עתונים אמריקאיים.
אולם בארץ־ישראל גזע המלידנרים דל
בהרב־פ ברחוב נפוץ המתכון הזה. למליון
הראשון: עבוד כלי ־ימי:תייך .׳יחסוך בכל הוצאותיך.
הפקד את החסכונות בבנק. כעבור
עשר או עשרים שנד, שא לאשר, בתו של מיליונר•

הלצה זו מביעה ידעה מסוימת, הרווחת
בדור. הצעיר . :אי־אפשר להתעשר בארץ זו.
בניגוד• לאמריקה, שהיא, ארץ האפשרויות
הבלתרסוגבלות״,־ הרי ישראל היא ״ארץ
האי־אפשדויות הבלתי־מויגבלות גישה זי
החלישה, לדעת אדם אחד, לפחות, את היוזמה,
שללה׳מן הדור׳ הצעיר׳ את כוח־המחץ
החלוצי בכל שטחי הכלכלה והמשק.
האיש הסבור יכך הוא גבר בן ,45 בעל גוף
מוצק ועיני תכלת, היושב במשרד בשדרות
רוטשילך ,6תל־אביב. שמו.של בנימין מאיר
אינו ידוע לציבור הרחב׳ .אולם הוא ידוע
מאד לאנשים המעורבים י בעסקי תעשיה
ויצוא. י כי שלושת האחים מאיר הם שליטיה
של קיסרות כלכלית, מאיר. חברה להשקעות
בע״ט, שעסקיהם הגיעו בשנה האחרונה
לשלושה מליון דולר/0 ,״ 6מכלל הייצוא
הישראלי.
מאיר אינו איש־הלכה מקצועי, אינו נמנה
על אלה אשר דעותיהם הכלכליות ממלאות
את זמן הכנסת ואת טורי העתונים. אולם
יש להן בופיס מוצק מאד: הנסיון האישי
של שלושה צעירים ישראליים שהתחילו מלא
כלום, הפכו לבעלי מחזור של מיליונים.
היצ!1£וז׳ .-לכ פ ר. סיפורם של האחים
מא־ר, התחיל בסרשך, טראגית. אביהם היד,
אדם א&יר . ,שעלה ארצה עם אשתו, שלושת
בנין (בנימין, משה, מרדכי) ובתו טובה, הביא
עמו מטען גדול של עצים, התישב ביפו
כסוחר, עצים. בפרעות 1921 העלו את מחסניו
באש, חברה הביטוח סרבה לשלם את
הנזק.
ב־ 1930 נוספה טראגדיה גופנית למצוקה
הכלכלית. האב חלה בסרטן, יצא לריפוי לוינה,
אך הניתוח לא הצליח והוא נפטר שם.
כדי לכסות את ההוצאות חוסל כל רכוש המשפחה,
נמכרו המגרשים ששלום מאיר
הוריש לבניו. .־בנימין, שלמד הנדסה אזרחית
בפראג, חזר ארצה, הצטרף לשני אחיו הצעירים,
להטות שכם למלחמת הקיום.
ילדותם כבנים למשפחה בורגנית, החינוך
שקבלו בגימנסיה הרצליה, לא הכשירום למאבק
״היומיומי. אחד מידידי המשפחה, מנהל
חברת פיקא, שהכיר את אביהם, שהיה
אחד הפעילים של הקהילה הצעירה של תל־אביב,
הציע להם לנטוש את העיר, להתישב
במושבה חדשה בשם פרדס־חגה.
-,לא ח ת כיי ש תי תמורת השקעה של
300 לירות והתחייבות על 500 לירות נוספות,

קיבלו שטח של 25 דונם, רפת עזובה. הם
הטעינו את רהיטיהם הכבדים שהועברו מתל-
אביב אל קירות הרפת, הפכו את המקום לביתם
החדש.
נזכר מאיר .:״היינו יוצאים בוקר בוקר עם
הטוריות, מחפשים עבודה בפרדסים ובשדות
הסמוכים, כי מהכנסות משקנו לא יכולנו
להתקיים.״ עובדי המושבה לא ראו בעין יפה
את הבאים החדשים. בעיניהם לא היו האחים
מאיר אלא בורגנים שבאו לדחוק את רגלי
הפועלים המקומיים.
עצם גישתם של האחים לעבודה הרגיזה
את אנשי המקום . :שלושת הבחורים נהגו
כאילו החליטו להתעשר בתקופה הקצרה
ביותר — ויהי מה. הם היו עובדים קשה
מאחרים, מתחילים בשעה מוקדמת מהם ומסיימים
במאוחר יותר.
איבת המקומיים לא הצטמצמה במלים ; הם
עברו גם למעשים. יום אחד, כשבנימין הכין
צלחות להשקאה בפרדס, פתח אחד הפועלים
את הברז שהשקה את התעלות שחפר.
זרם המים, שגבר במידה עצומה, עבר על
גדות התעלה, הרם את עבודתו של בנימין.
״לא התביישתי,״ נוהג עתה איש העסקים לספר
בהנאה ,״בהזדמנות הראשונה פתחתי
את ברז השקאה של הפועל השני.״
חמור כמקום טוריה. אותה תקופה היה

׳כדורגלן מרדכי מאיד8 ,צע1
״בואו ^קים בנק!״
משתכר פועל פשוט 200 מיל ביום ; שכרו
של שרברב (שעבד בקבלנות) היה 400 מיל.
האחים החליטו להיות שרברים. משה היה
מסתובב ליד הפועלים המומחים, חוזר ומר־אה
לאחיו כיצד עושים את המלאכה. בסוף
השבוע מדד הקבלן את אורך הצמרות שהונחה
פתח את ברז המים לבדוק אם החי־

האחים משה, כנימין ומרדכי מאיר
״למטן האמת — נם אנחנו
בורים נעשו כראוי. הצינורות דלפו לכל האורך:
האחים הטירונים שכחו לשים חוסי
פשתן בחיבורים.
בשבוע השני כבר הרוויחו 700 מיל ליום
ונותני העבודה במושבה ידעו כי האחים מאיר
מומחים לכל עבודות שרברבות. היתה זאת
ראשית גאו תם הכלכלית.
הם חדלו להיות פועלים פשוטים, קיבלו
לידיהם עבודות קבלנות בנסיעת פרדסים
ועיבודם מידי פיקא ומשקיעים אננגלים .״חדלנו
לצאת עם טוריות על השכם,״ הם מספרים
,״התחלנו לצאת רכובים על חמור.״
ערב אחד, בפגישה עם איכרים מקומיים,
שהתלבטו כיצד להשיג את סכומי המזומנים
הקטנים הדרושים להם, הציע מרדכי הצעיר
:״מדוע לא נקים בנק משלנו?״
כך נכנסה משפחת מאיר לחיי הפיננסים.
20 איכרים השקיעו 5לירות כל אחד, יסדו את
קופת מלוה חקלאי. מוטקה מאיר מונה מנהל
הבנק, ניהל את העסקים אחרי שעות העבודה
שלו, תמורת שבע לירות לחודש.
ההצלחה: שני כהורים. האחים בנו
בית גדול, היו בין הראשונים במושבה שרכשו
מכוניות פרטיות, קנו את בית המלון
המקומי. קרירותם של התושבים גברה, אך
הדבר לא השפיע: האחים המשיכו לשגשג.
אבל לא תמיד הסתיימה יוזמתם בהצלחה.
בשנת 1938 החליטו להקים שיכון של 100
בתים, תל־שלוס, להנצחת זכרו של אביהם.
תמורת 265 לירות התחייבו למסור דירה בת
שני חדרים ושני דונמים אדמה. עליה במחירי
חומרי הבנין, שבאה עם פרוץ מלחמת
העולם, בלעה את כל רווחיהם של השנים
האחרונות ( 15.000 לא׳׳י) ,הכניסתם לחובות.
הם החליטו כי לא כדאי להם להשאר עוד
במושבה. הם מכרו את ביתם, סיימו את בניית
השיכון, חזרו לתל־אביב. עתה חיפשו
האחים הצלחה בשדה אחר: התעשייה.
ההצלחה באה אליהם בצורת המלצה של
מנהל מחלקת התעשיה של הסוכנות, נחום
תשבי, שהציע להם להתעניין בשני בחורים
(חימאי ומהנדס) שהמציאו שיטה לייצר גפרור,
שעווה. אותה תקופה שרר מחסור חמור
בגפרורים בכל המרחב, בגלל קשיי יבוא
עצים. האחים החליטו לייצר גפרורי שעווה.
היציאה למרחב. בית החרושת הקטן,
דונגית, שהקימו בירושלים, היה הצלחה מידית׳
ליתר דיוק: התוצרת היתר, הצלחה,
המפעל צלע במקצת, המכונות לא התאימו
לצרכי ייצור מוגבר.
שם הגפרורים הארצישראלים הגיע גם לשאר
ארצות המרחב שסבלו מחוסר גפרורים.
בפגישה עם צ׳ארלס כיתאני, אחד העשירים
המפורסמים של הלבנון, הצליח משה להגיע
לידי הסכם לפיו יקימו האחים מאיר ודודם
אחים שכטר שהתאגדו בחברת פלטה, מפעלים
דומים לדונגית בבירות ובבגדד. אולם הם
ידעו כי המכונות שלהם אינן מסוגלות לעבודה
רצינית, שעליהם למצוא אדם שיוכל לשב־ללן,
להתאימן לעבודה יעילה.
הם מצאו אדם כזה: תיאודור הופמן, מהנדס
יליד ברלין * ,שהבטיח לתת ־להם מכוניי
״שתעבוד כמו שעון שוייצי״ .תמורת
זו ביקש 900 לא״י. הסכום נראה אמנם גבוה,
אך האחים שילמו והמהנדס עמד בדיבורו :
המכונה שתכנן להם היתד, מסוגלת לעבוד
ביעילות ולספק תוצרת ניכרת. הם מסרו את
התוכניות לבתי מלאכה שונים (לכל אחד
חלק אחר, מבלי להסביר להם על מה הם
עובדים) ,שכרו בית מלאכה משלהם, שם הרכיבו
את החלקים.
* שנשא בינתיים, את אחותם טובה.

תוך זמן קצר הקימו מפעלי גפרורים גם
במצרים וקפריסין. מלבד מחיר המכונות
קיבלו אחוזים מהכנסות המפעלים, עבור
שמוש בפטנטים. עם רווחיהם פנו לענף חדש,
אשר אף הוא סבל מחוסר יבוא: טקסטיל.
כיום מבוססים רוב עסקיהם על ענף זה.
כיצד רהכטיח חומרי גלם ז סוף
המלחמה העמיד את ענף הטקסטיל בארץ במצב
קשה. העבודה להספקת השוק המקומי
גם לא משכה את מאיר במיוחד .״בשביל
הארץ,״ חשב ,״מייצרים במטרים. בשביל
חוץ־לארץ, בקילומטרים.״ הוא החלים לייצר
בקילומטרים. משד, יצא לאירופה לחפש קונים,
לארגן יצוא בממדים ממשיים. תוך זמן
קצר, הצליח להפיץ את התזצרת הישראלית
בכל מדינות אירופה.
עתה מהווה משרד החברה בציריך מרכז
הכובד שלה. משה ,״הגאון המסחרי של המשפחה״
,כפי שאחיו מכנים אותו, הסך
דמות ידועה במסחר האירופי, מבצע עסקים
של מאות אלפי דולרים. בנימין הוא ״הגאון
הרעיוני״ ! תפקידו להגות את הרעיונות החדשים,
להתוזת את קוי הפעולה הכלליים
של החברה .״תמיד ביכרתי עיון והתעמקות.
גם כשהיינו בגמנסיה התמסרתי לספרי והשארתי
את הלהטים הספורטאיים למשה
ולמוטקד״״ הוא מספר *
עד הקמת המדינה היו עסקיה של החברה
פשוטים בתכלית. הארץ היתד, חברה בגוש
השטרלינג, לא היתה דאגה להשגת דביזים
לחידוש מלאי חומרי הגלם. אולם עם קום המדינה
עמדה החברה בפני אותה בעיה שעמדה
בפני שאר המפעלים: כיצד להבטיח

חומרי גלם י
תשובת מאיר היתד : ,הגברת הייצוא. למרות
שהיה בהרבה יותר קל (ומשתלם ברווחים
מידיים בלירות ישראליות) לייצר למען
השוק המקומי, החליטה החברה כי כדאי
יותר למכור תמורת דביזים.
לפי חוקי הפיקוח על המטבע הזר, היתד,
נכנסת כל תמורת המכירות ׳בחוץ־לארץ לאוצר
והחברה היתד, צריכה לבקש *קצבת ד־ביזים
בכל פעם שרצתה לייבא חומרים. כדי
למנוע אי־הבנות הגישו האחים מאיר למשרדי
הממשלה שני טפסים בעת ובעוגה אחת :
בקשה לייצוא סחורה, בקשת רשיון ליבוא
חומרים ומכונות. כך הבטיחו לעצמם את ההנאה
מייצואם.
האימפריה הישראלית. אולם לסחר
החוץ הישראלי אין תקלות וקשיים בלבד.
יש לו מעלות לא מעטות — ואותן למדו האחים
מאיר לנצל.
נכס ראשון במעלה היא הפזורה
היהודית בעולם ,״האימפריה הישראלית״ .למשל:
יהודי אמריקה. כל זמן שמבקשים מהם
נדבות או תרומות, לבם עלול להתמלא רחמים
והם יתרמו בלא חשבון. אולם ברגע שישראלי
פונה אליהם בהצעת עסקים הופכים
הם אנשי ביזנס קרים. הם לא ישלמו בעד
סחורה ישראלית סנט אחד יותר מאשר בעד
אותה סחורה, אם תוצע להם, למשל, על ידי
אנגליה.
הכלכלנים בארץ, סבור מאיר, אינם יודעים
להעריך זאת. עצם נכונותו של הסוחר היהודי
באמריקה, צרפת, או הודו לקנות מישראל
באותם התנאים שהוא קונה מאנגליה הוא
הישג גדול לסוחר הישראלי. כי אנגליה רב-
* שני האחים ר,
אלנבי. מוטקה־קנים
קבוצף

במדיגף.
שה את לקוחותיה לאחר מאמצים של שנים
רבות ובעזרת ויתורים רבים.
עוד דבר אשר הכלכלה הישראלית לא ידעה
לנצלו: חושו של היהודי לעסקים .״אפילו
במצוקת הגלות לא מפגם חוש זד״״ אומר
מאיר ,״ואילו המדינה הצליחה לעשות זאת
במהירות רבה על ידי משטר הקצוב והפקוח
שהוטל לא הימה כל המרצה לתעשין ולסוחר
הישראלי למכור את סחורתו לחוץ־לארץ.
הוא הרתיח יותר בחנות ברחוב אלנבי, תל-
אביב, מאשר מעסק עם יבואן מניו־יורק. זה
גם חסך לו טרדות אדמיניסטרטיביות.״
אולם לא רק היתרון היהודי זכה לתשומת
לבם. לא פחות עינינו אותם נקודות התורפה
בכלכלת מדינות זרות. כך, למשל, היה לפני
כשנה, כאשר בארץ החמיר מצב התזונה, לא
היה כמעט כל מלאי בידי הממשלה. בקפריסין
הסמוכה הציעו סוחרים לממשלת ישראל תפוחי
אדמה במחיר 23ל״י •טונה, לקבלה
במחסנים המקומיים.
אותו זמן נודע לאחים מאיר כי בארגנטינה
| קיים מצב קשה ביותר: האיכרים זעקו לעזרת
הממשלה להפטר מעודפי יבול תפוחי האדמה
בהגיעם לנמל חיפה 17.500 :ל״י. אילו
להם מקום לאחסנם. מאיר הציע לעזור להם.
הוא פנה לממשלת ארגנטינה, הביע את נכונותו
לעזור לה להפטר מן הזבל המפריע ואף
לעשות עסק מן הצד: לשכור, בדולרים, אנ-
ן יות קירור ארגנטיניות, שעמדו מחוסרות עבודה
בגלל צמצום ייצוא הבשר, להוביל את
תפוחי האדמה לישראל.
ממשלת ארגנטינה שמחה, הסכימה אף לקבל
חלק מהתשלום עבור ההובלה בטקס־טילים
ישראליים. מחיר הטונה של תפוחי
אדמה בהגיעם לנמל חיפה 17.500 :ל״י. אילו
שכרו אניות קירור אמריקאיות, למשל, היתד,
ההובלה בלבד עולה 25ל״י הסונה.
מסכם מאיר :״כולם היו מאושרים. ארגנטינה
היתה מאושרת, ממשלת ישראל היתד,
מאושרת — ולמען האמת, גם אנחנו היינו
מאושרים.״
רוצים להיות סיליונרים. אולם גם
מאיר מבין כי אין התעשיה הישראלית, בהיקפה
הנוכחי, מסוגלת לקיים את המדינה
על ידי ייצוא. לשם כך יש צורך, קודם, לפתחה
בממדים רציניים. כלומר: יש למשיך
הון זר בכמויות רציניות. אך איש אינו מוכן
להשקיע כסף במקום שאין לו הבטחה, שיוכל
ליהנות גם מהשקעתה גם מן ההון אשר יצטבר
עקב ההשקעה.
שום חוק להגנת זכויות המשקיע הזר והבטחת
רווחיו לא יספיק, לדברי מאיר. לשם
:ך יש צורך לשנות לחלוטין את המשטר
־,כלכלי הקיים. אם רוצים קפיטל, צריכים ל־זיות
קפיטאליסטים.
אומר הוא :״רוב הנוער בארץ גדל בנדרה
אשר בה המלה קפיטליסט היתר, מלת
:נאי. זה אסון. קלמנסו אמר: מי שלא היד,
זוציאליסט בצעירותו, סימן שלא היה מימיו
:עיר ומי שנשאר סוציאליסט כשהתבגר, סינן
שלא התבגר מעולם. גם אני חושב כך.
ש צורך לחנך את הנוער בארץ לרעיונות
ודשים.
״גם הדעה שסיסמת היזמה החופשית היא
:יסמר, אנוכית ההורסת את המדינה אינה
כונה. נקח, למשל, את ארצות ד,ברית, מול־ת
הסיסמה הזאת. כל אמריקאי, מילדותו,
ולם להיות מיליונר. בכך עוזרים לו ספרות
נפה סרטים, רדיו ומחזות לרוב• עוד טרם
מר את למודיו בבית הספר הוא כבר ^כנס
מאבק על המיליון, מוכר עתונים, עוסק בכל
יני עבודות קטנות.
״התוצאה המעשית היא שקצב העבודה של
אמריקאי הוא הגבוה ביותר בעולם. כדי ל־
|שיג את רמת המחיה הגבוהה שהוא חולם
ליה הוא עובד קשה יותר מכל אדם אחר
עולם כולו. בכל זאת, אין עויין, מתוך 155
ליון תושבי ארצות הברית, אלא מאות אח־ית
של מליונרים. המתעשרת האמיתית: כל-
לת המדינה, המשגשגת והמתפתחת מן הרץ
האדיר המושקע בה.״
יצירת מצב דומה בארץ, אשר בו יאמין
ל אח! כי יש לו סכויים להיות עשיר ולידות
מפרי מאמציו, סבור מאיר, היא, אולי
|זרופה היחידה לסלידה השוררת מפני עכו ,קשה — סלידה ההורסת את הכלכלה. ו־ט
באמת יהפכו כמה פועלים פשוטים ל־ליונרים,
יא יהיה בכך כל אסון• להיפך.
סולם מן הצריף הרעוע לחוילה הנאה עומד
שות כל איש, דרוש רק העוז לטפס בו
־ הסוף. ואשר להשפעת הדבר על הכלכלה
ממילא לא יוכלו לאכול יותר מכמות
!וימת של קביאר, לקנות יותר ממספר מים
של פרוות לנשותיהם. את שאר כספם,
יקיעו במפעלים נוספים, בפיתוח הארץ.

;עולם ווזה״ ו0צ

כדי להבטיח שהמפעלים התעשייתיים יהיו
מן הסוג הרצוי, יש להעמיד את הכלכלה
במצב של התחרות מתמדת, אשר בה תהיה
זכות קיום רק למפעל חיוני ומשתלם. כלומר:
מפעל המסוגל למכור את סחורתו תוך
התחרות עם מפעלים דומים בחוץ לארץ.
כדי לעודד את היצוא ולשמור על התח־חרות
בין המפעלים, הציעו האחים מא־ר להקים
בנק מיוחד, שיטפל בעסקי יצוא, יעמוד
לרשות היצואנים ידיעה מקיפה בשטח סחר־החוץ,
יתן להם את האשראי הדרוש בדביזים,
יכוון את תעשיית הייצוא באופקים הנכונים.
יחד עם זה הציעו גם שיטה שמטרתה לעודד
את התעשיה המקומית: קביעת דולי
יצוא, אשר ישולם על ידי ישראל לארצות
המספקות לה סחורות. דולר זה, שהוא דולר
ככל הדולרים, ניתן לסחר חופשי בבורסות
העולם, יהיה ערכו יפה רק לקנית דברים
מסוימים בישראל.
למשל, תמורת סוכר קובני במליון דולר,
תשלם ישראל חצי מיליון דולר חפשיים, חצי
מליון דולר יצוא, הטובים לקניית סוג מסויים
של סחורה ישראלית, שהממשלה מעוניינת בהגברת
יצורה. הקונה יהיה חופשי לקנות ב־מיפעל
המציע את התנאים הטובים ביותר.
פירוש הדבר יהיה שמפעלים רבים ייסגרו.
-,זה אמנם יהיה קשה — אך ממתי נרפאים
ממחלה קשה על ידי תרופות נעימות?״
שואל מאיר ,״ואין כל ספק שהכלכלה בארץ
חולה אנושה. העובדה כי משך עשר השנים
האחרונים לא היתה אף פשיטת רגל אחת
מעידה על כך. הכלכלה שלנו לא חיה בעולם
המציאות של עובדות ומספרים, אלא בגן.
עדן ורדרד של שוטים. ועתה, כאשר אדי
החלום מתחילים להתפזר, נוכחת היא לתמר,ונד,
כי היא עצמה הטפשה העיקרית.״
רק ברירה אחת עמים אחרים שהועמדו
בפני אותה בעיה, ידעו להתגבר עליה.
הדוגמה הבולטת היא בריטניה, אי אשר
קיום כלכלתו מותנה ביצוא לכל חלקי העולם•
בפרוץ מלחמת העולם השניה איימה
סכנת ניתוק כל קוי המסחר. אז הופיעה הסיסמה:
יצוא או מוות.
אף בשעות המלחמה הקשות ביותר העבירו
אניות בריטיות, בשיירות מלוות אניות
מלחמה, סחורה בריטית לכל השווקים שאפשר
היה עדיין להגיע אליהם. אתן הגיעי
פשעים מומחיות שד צנחן
מצב רוחו של יליד ירושלים ברוך סגל
( ,)21 לא היה מרומם ביותר. טכס חתונתו
עם מזל לוי 18 אותה הכיר לפני שנה וארס
לו בחנוכה אשתקד, לא נראה באפק הקרוב.
פרט לעובדה זו, תוצאת חוסר דיור וכסף,
גם שמע כי מזל שלו נראתה מטיילת עם
אחר.

שהכריזו :

מודעות תעמולתיות מצוירות
בריטניה מספקת את הסחורה.
סובר יצואן מאיר :״מצבנו, אולי, קשה
מזה של בריטניה בשנות המלחמה. לפנינו
אותה ברירה: יצוא או מוות ! זה יהיה המבחן
הגדול של הכלכלה הישראלית. אם
לא נצליח לייצא — לא נוכל להתקיים.״

עלבון מחפיר. הצלחותיו בחיי המשפחה
לא היו ההצלחות היחידות שלו. עסקיו
השחורים, שכללו הברחות, גניבות, וסמים

מכירת רהיטי הצירות הסובייטית בתל־אביב
״כמה עולה מסך הברזל ז״
באחד מימי השבוע שעבר, גבר דכאונו של
ברוך. בבוקר לא הלך לעבודתו בקיבוץ רמה
רחל, שם הועסק כפועל שכיר, טען כי אינו
חש בטוב• הוא ביקש, בצהרים, מאמו, אתה
גר בשכונת מקור חיים, שתלך לקרוא את
מזל אליו.
אמו מלאה את בקשתו, הביאה אליו את
ארוסתו. עזבה את השנים בשעה שלש כשהם
מריבים ביניהם. אחרי שלשת רבעי שעה,
גרם אותו ריב, טוענת המשטרה, לרצח.
ברוך האשים את מזל בבגידה, ניסה לחנקה.
הנערה הצליחה להמלט מידיו, ברחה לחדר
המקלחת. אולם בטרם היה בידה מספיק כוח
לסגור את הדלת, השיגה ברוך, דקר אותה
אחת עשרה פעם בפגיון צבאי שאחז בו
אגב רדיפה אחריה. הדקירות בוצעו במומחיותו
של משוחרר חיל הצנחנים מצטיין,
השאירו את מזל ללא רוח חיים על מרצפות
המקלחת, כשהפגיון עדיין תקוע בגבה.
לאחר הרצח נטל ברוך שלש פיסות נייר
ועפרון, כתב מכתב אחד לאמו :״אני משאיר
לך 18 לירות. אל תפתחי את המכתב
השני.״
המכתב השני הופנה למשטרה, בו הודיע
ברוך בקצרה :״רצחתי את ארוסתי, חפשוה
במקלחת.״ על פיסת נייר שלישית רשם כי
יחזור בשעה שמונה בערב, נעץ אותה לדלת
הדירה.
״ אין לי א מו נהדתית לקציני המשטרה,
שהגיעו לבית סגל לאחר שהאם גילתה
את הגוויה, כאשר נגשה לחדר האמבטיה,
לא נותר אלא למצוא את סגל. הוא הסגיר
את עצמו בבאר שבע, בה בילה יום וחצי.
אמר קצין במטה ירושלים, לשם הובא
ברוך :״זהו תיק סגור כמעט.״
לשאלת השופט החוקר ישראל ויינר, אם
יש לנאשם הערות בקשר לבקשתה של המשטרה
להוצאת פקודת מעצר נגרו, ל־15
יום. השיב ברוך סגל כמעט ברוך :״איו
לי כל התנגדות.״
המסמר היחידי של הדיון הקצר היה שוטר,
שסירב להישבע, הודיע :״אין לי אמונה
דתית !״

כיבו אין כל חדש

נאשם ברצח ברוך סגל

שהיא רוצה לברוח מבעלה. הוא מיהר להכניסה
אל ביתו, איכסן את אשתו הראשונה
בקומה העליונה את פאוזיה בקומה הראשונה,
בילה, לסירוגין, את לילותיו אצל שתיהן.
פאוזיה ילדה לו בן ובת והוא הודה לה
בכך על ידי שימת לב מרובה אליה ואל
ילדיה, שלנו עמה בחדר המרווח.

כאשר נכבשה יפו בשנת , 1948 היה איב־רהים
חג׳ מובריק אחד המעטים שהאמין כי
היהודים לא יגעו בו לרעה. הוא נשאר בביתו
הערבי האופייני אשר בנוזהה ׳,הגובלת עם
בת ים. בבית, בתוך פרדס, ואשר כלל נם
אורוות סוסים ובאר עמוקה, גר איברהים
ביחד עם אשתו היחידה נוריה.
היהודים אמנם לא הפריעו לו להמשיך
לגור בשלוה בביתו, הפריעה לו יותר נוריד״
שהיתה עקרה, עובדה שפגעה בכבודו.

איברהים שמח לכן, כאשר פגש את פאו־זיה
עם בנה בן ה־ 9בשוק המרכזי, שמע
משכרים, נתנו לו חיי רווחה נוחים, בלווית
כמה תיקים במשטרה.
בשעה מוקדמת בבוקר, באחד מימי השבוע,
התעורר ילדה הבכור של פאוזיה, ראה
את אמו ואביו החורג שוכבים זו לצד זה
על הרצפה ליד מטותיהם. תחילה חשב כ•
הם עדיין ישנים, ניסה לעוררם, אך כאשר
לא הגיבו, צעק לעזרה.
המשטרה מצאה את שתי הגופות כשהן
נקובות בקלעי אקדח ושדמן החל להקריש.
החוקרים קבעו, לאחר בדיקה מדוקדקת, כי
השנים נרצחו בתריסר׳יריות אקדח.
המשטרה, שלא נטתה לגלות את מהלך
החקירה, כדי לא לעזור בכך לרוצח, חקרה
את הנער שישן באותו חדר וטען תוך פחד,
לחיוכם של החוקרים, כי לא שמע את היריות.
הביע
דעתו קצין משטרה: הרוצח היה
מסוגל לבוא משני כוונים :
• מחוג ידידיו לעסק של איברהים.
• מחוג משפחתה של פאוזיה, שראו בבריחתה
מבעלה, עלבון מחפיר.

דרכי חיים
מ מוסיף?
מי שחשב השבוע כי חפצי הצירות הסובייטית
שנשארו בתל־אביב, ונמסרו למכירה
פומבית, ייחטפו בשמחה על ידי חסידיו של
סטאלין בישראל, טעה בחישוביו.
רהיטים, תמונות ,,שולחנות משרד, שטיחים,
וילונות, שהוצגו באולם הצר שברחוב
ברנד, משכו קהל שבא לפתיחת המכירה מבעל
תוך
סקרנות בלבד. שום חפץ לא היה *
* אף לא אזזת מה,ן של ססאלין או של מנהיגים
אתרים.
הארץ איש אינו מעז לטעון ש(מארילין
מונרו) יודעת לחשק (העולם הזה).
מרדכי גולדברג, ראשון לציון
מ. ה .ארסי, חיפה
יורם כהנא, רמת־גן
׳ב 0011:1׳ 0(0,)111 151׳!)1 0,111א1
...שתומאס אלבה אדיסון, הממציא ה־ .
גדול, שנתן את ידו לשבלול הסינמטו־גראף(
...הסולם הזה)
א. א ,.תל־אביב
שבלול שהרחיק לכת, לנל הדעות.

במד
ערך או עניו מיוחד, לא היה שונה מחפצים
רגילים. הקהל העדיף להניח לשסרותיו לה־שאר
בכיסו, ביחוד לפני פורים.
למרות זאת נקנו רוב החפצים על ידי סוחרי
רהיטים שונים, הכבידו ביותר על המוכר
הראשי, שהסבריו על טיב הסחורה העלו
חיוך על שפתי המומחים.
מלחמה עזה ניטשה על קניתו של פסנתר,
שעמד חמש שנים ללא שימוש בבניו הצירות
השקט 300 .ל״י, היה מחיר היסוד והוא נמכר
לבסוף ב־ססד ל״י לאחת המשפחות התל־אביביות
העשירות, שתוכל מעתה להיות
גאה על הנכס בעל היחוס.
גם על שתי מחוניות הצירות, מתוצרת ארצות
הברית, היו קופצים רבים, שנתקבלו בקושי
אצד: המוחר הציע את שודהן למכירה,
סרב למכרן בנפרד. למרות זאת. שלשל סוחר
תל־אביבי תשעת אלפי ל׳׳י לידי המוכר,
רכש את שתיהן. המעשה הראשון שעשה
מיד לאחר מכן: מריחת צבע לבן על הדגל
הסובייטי הצבוע, הבטיח, על ידי כך, את
הרכוש מכל פגע.
אדם אחר שלא היה מסוגל לשנות את
צביון קניתו היה קונה מכונת הכתיבה הרוסית
בסכום העגול של 120ל״י. אך לשיא
הגיעה מכירת הוילונות היקרים שהוצעו בכמויות
גדולות, נקנו כולם על ידי סוחר
אחד. העיר אחד הנוכחים :״הייתי רוצה לדעת
כמה ידרשו, למשל, עבור מסך הברזל?״

עבר, למד עברית והיה מאושר. אולם כל זה
ארך זמן קצר ביחס• משפט פראג צינן את
האהדה לתושב הנוצרי של הקיבוץ המפא״יי,
משפחתה של אתה מצאה הזדמנות נוחה להתחרט
על נשואי התערובת של הבת. אנם־ן
החל להרגיש ביחס קריר לגביו, נוכח כ־ידידיו
עזבוהו. גם אבריאל, שבקר בקבוץ
באחד הימים, נמנע מלשוחח עמו. הוא היה
נדהם, לא הבין את הקשר בין משפט פרא:
לבינו. החלטתו היתד, נחושה: לעזוב את
הקיבוץ. אתה הסכימה מיד, דרשה ממנו לנסוע
לחיפה, לעבוד תקופה מסויימת, להכין
את כל הדרוש להעברתם.
אנטון, שלא מצא עבודה מתאימה בעיר
הכרמל, עבד זמן קצר בקונסוליה הצ׳כית,
החליט לבסוף לרדת לנגב, לעבוד בחברת
מקורות תמורת שכר גבוה, לו נזקק במיוחד.
״יהיו לך צרות !״ כעבור חודש ימים,
באחד הימים אחר הצהרים, ניגשו אליו שני
שוטרים לבושי אזרחית, ערכו חיפוש בבגדיו,
החרימו כמה ניירות חסרי ערך, דרשו
ממנו לעזוב את הארץ תוך 30 יום, בכל

,...אתה איש רע ״ בימתיים הרגיש כי
מכתבי אשתו נעשו צוננים בהדרגה. הוא
לקח עמו את הססן, שהיה ברשותו, כפועל
בנגב המרוחק, החליט לחזור לקבוץ, להווכח
מה הניע את אווה לרחוק ממנו. כאשר נפגש
עם בנו, התקבל על ידו מיד בברכה לא כל
כך משמחת :״אתה א ש רע.״ היתד, זו תוצאה
מזעזעת של ההסתה הממושכת נגדו.
הוא לא ראה יותר טעם בחיים, החליט להתאבד
בביצות הסמוכות, השאיר את חפציו המעטים,
יצא את הקיבוץ בחולצה ומכנסיים
בלבד.
אנטון לא ידע כי הגבול הלבנוני קרוב
מאד לנקודה הצפונית, הוא מצא את עצמו כעבור
שעות מספר בכלא שמעבר לגבול. הלבנונים
לא אבו לשמוע לטענותיו כי אינו
יהודי, האשימו אותו בכניסה בלתי חוקית
לארצם, הזכירו בין השאר את האשמה החמורה:
מרגל, דנו אותו לשלשה חדשי
מאסר.
לאחר ימים ארוכים בהם סבל, גם מרעב,
הצליח לד,מלט בחשכת הלילה, חדר לישראל

דרכי אדם
אזרן •שדאל•
צלצול ההפסקה באוניברסיטת פראג הוציא
אל החצר הרחבה מאות סטודנטים. באחת
הפנות, בצלו של עץ מטופח, שוחחו
צעיר וצעירה כשספרים מתחת לבית שחים.
הוא הזכיר את שנות המלחמה, כאשר נמנה
על הפרטיזנים שלחמו בנאצים, דבר על הוריו
העשירים, על העתיד המזהיר הנשקף
לו. היא סיפרה על משפחתה בישראל, קיו־תה
לעלות אליה במהרה.
אנטון קפלן ואווה אהרליך החליפו מבטים,
מיהרו לחדרי ההרצאות לשמע צל4ול
הפעמון. הפגישות, שנעשו תכופות, הביאי
לבסוף להחלטה המשוערת: נישואין.
אתה, נערה יהודיה חסרת קרובים בצ׳כיה,
השפיעה על בעלה לעלות לארץ, להשתכן
אצל אמה ואחותה. אנסון היסס אך הסכים
לאחר הפצרות רבות. גילו הצעיר (,)21
מרץ הנעורים, השכיחו מלבו אה הרגשות
המעורבים הכרוכים בעליה לארץ. כי אנטון
קפלן לא היה יהודי, הוא היה נוצרי. צ׳כיה
היתד. מולדתו, ובה היה להוריו רכוש. הוא
למד, עסק בעתואנות, הזין עצמו לקראת
עתידו. אולם אהבתו אל אתה השכיחה ממנו
כל זאת, הניעה אותו לצעוד לקראת
הבלתי ידוע.
שינויי אדירה. בצירות הישראלית בפראג,
לא נתקל הזוג בכל קושי, הודות ליחסו
האוהד של אהוד אבריאל, צירה הראשון
של ישראל.
כשירדו מאנית העולים ברציף חיפה, חבקו
אנטון ואתה תינוק חמוד שנולד ערב
יציאתם מאירופה. הם פנו מיד לכתובת הידועה
להם ביותר: קבוץ נאות־מרדכי, קיבוצו
של אהוד אבריאל ושל משפחת אתה.
משך שנתיים נתנסה אגמון כמעט בכל
סוגי עבודה, שכח לגמרי את עדינותו ב

חסר-מולדת אגמון קפדן
אחרת...

דרך שימצא לנכון, חוקית או לא חוקית.
״אחרת,״ אמרו ,״יהיו לך צרות רבות.״
אנטון הנדהם, ששאל לפשר החיפוש ו־האולטימטום,
לא נענה, הובל למשטרת רחובות,
שם בילה לילה במאסר. כאשר שוחרר,
פנה לצירות הצ׳כית, בקש לחזור למולדתו,
אך הושב ריקם גם על ידי בני עמו, שדרשו
הסכמה בכתב מנשיא המדינה.
אנסון חזר למקורות, קיוה לקבל את תשובת
הצירות במהרה. אך הזמן חלף ללא כל
הודעה, עמו חלפו גם 30 ימי האולטמטום.
אדם לבוש אזרחית הופיע בדיוק ביום הקבוע,
שאלו :״מה אתה עדיין עושה כאן?״
אנטון ענה כי אין לו לאן ללכת, הסביר את
מצבו, את הקשר שלו עם הצירות. האדם
שלח מבס חודר לעברו, נתן לו ארכה של
חודש נוסף לעזוב את הארץ. לבסוף אחז
בנרתיק אקדחו, איים :״ואם אז לא תצא,
זה ידבר.״ נבוך ונדהם מיהר אנטון לשוב לצירות
הצ׳כית, קבע כי באם לא יתקשר
עמם זמן ארוך, יחפשו אחריו.

לאחר הרפתקאות שהתישו כליל את גופו,
גרמו לו לאבדן רב במשקל.
אנסון שקל בלבו אם לסור תחילה למשטרה
או אל אשתו וילדו. בדרך אספו נהג
אוטובוס שראה את האום הנוטה לעלפון,
העבירו לתחנת מגן דוד אדום במטולה, שם
הסגיר אנטון את עצמו לידי המשטרה.
כאפלה קרן אור יחידה. מאותו יום
טולטל מכלא לכלא עד אשר נשפט במגדל
גד בעוון יציאה וכניסה בלתי חוקיים, נידון
לששה שבועות מאסר גם עבור עניבת הססן.
אווה בקרה אותו לעתים, אך מטרתה היתר,
קבלת גט.
כאשר סיים את תקופת שיבחו בכלא, לא
שוחרר אנטון, הוסיף לשבת עד לגרושו מן
הארץ. הצירות הצ׳כית הודיעה לו כי אזרחותו
נשללה, לא יוכל לכן לחזור למולדתו.
הבשורה הרעה לא היתד, רק מכה לאדם
האומלל אלא׳ גם למשטרה, שהביאה אותו למטה
הארצי בתל־אביב, ניסתה לשכנעו משך
שעות אצדות זי יתגרש מאווה. כשסירב ב
תוקף,
הובא למשרד הרבנות, נתבקש לחתום
על מסמך מסויים. גם כאן סירב לחתום, לאחר
שנוכח לאן ו הובילוהו. הוא נאלץ לשמוע
.:יומים רבים, שהוטחו כלפיו, ביניהם: חמש
שנים הצפויות לו בכלא באם יסרב לחתום.
אנטון ד,יבא לכלא תל־מונד, החל בבילוי
של חדשים רבים בתנאי בידוד מיסרים, קרן
אור היחידה שפגש: מנהל מדור האסירים
שירות בתי הסוהר, דוד רודי, שבא לעזרתו,
העבירו למחנה רמלה, מקום שם הוטב לו
הרבה, אף כי ישב כשנה, אימץ לו כינוי :
מרדכי אורן הישראלי.
לא נולד ביפו. לפני שבועיים החליט
להתקשר עם עורך דין שמואל תמיר בתל־אב־ב,
הסביר לו כי אין ברשותו פרוטה.
עורך הדין, שראה חובה צבורית לעזור לנרדף,
שלח מכתב אל שר המשטרה ומנהל
בית הסוהר, דרש מהם לשחרר את אנסון 1
תוך 48 שעות, אחרת יפנה לבית הדין העליון
לצדק בירושלים. מכתב דומה שלח
גם אנטון עצמו, נעזר על ידי פקיד בית הסוהר
שתקתק את מכתבו במכונת כתיבה.
שש שעות לפני סיום המועד לעג לו הכתבן,
הזכיר לו כי עוד מעם יעברו ארבעים
ושמונה השעות. חייך אנטון ואמר :
>דכד, ישנן עוד שש עשות שלמות.״
אותו יום הוזמן אל המנהל, קיבל מידיו
את צו השחרור. אולם למוד הנסיון, ירא
ר,־ד, לעזוב את הבית, ביקש את עורך דינו
לבוא לקחתו.
אנטון לא ידע בדיוק, אותה שעה, מה
יה ה גורלו. בכל מאודו רצה לד,שאר בארץ,
אליה התקשר, אותה החל לאהוב, למרות הרדיפה
האכזרית שנערכה נגדו. עד היום
י א ין ע מדוע רדפוהו כל כך, מדוע עוללו
לו כל זאת. האם יתכן כי חשדו בו שד,יד|,
מרגל י שאל את עצמו בתמהון.
אנטון לעג לחשדות אלה. מימיו לא עסק
בשטויות הקרויות פוליטיקה. הוא נטש אה:
חייו הנוחים, הזיע שנים בעבודות הקשו^
ביותר, אך החברה החדשה אליה סופח, הו־ן
קיעה אותו, הוכיחה רק את אדישותה כלפי!
אותם הערכים למענם היא נלחמת אלפי 1 שנים.
פצוע בנפשו, מדוכדך, ורחוק מהיקרים:
לו, נשאר אנטון קפלן בארץ. הסיבה האחת[
לסבלו, לדעתו: הוא לא נולד יהודי.
החי תיקו
בחצר הבית היפואי הרעוע, היה שתול
עץ גואבה, שהשביע את תאבון משפחת פרל־ו
מוטר משך שנים אחדות, לא השביע את רצו־1
נו העז של השכן לעבור בשלום עם אופנועו
אל מקום המחסה שהקים בחצר.
באחד הימים, רתח יתר על המדה, נטל
משור וניסר את אחד מענפי התפארת של
העץ הפורה.
בתה הצעירה ( )16 של משפחת פרלמוטר,
שראתה את המעשה, גערה בשכן החצוף,
הבטיחה כי יבוא על ענשו. התשובה שקבלה
היתד, חד משמעית :״את זונה !״
הנערה מהרה לחזור על מלת הגנאי בפני
אמה, שהגישה מיד תלונה משפטית, דרשה
להעמיד את השכן לדין.
ביום המשפט, כאשר התכוננו האם ובתה
לנסוע לתל־אביב, נפגשו בשכן השחצן, קראו
לעומתו :״אינך שונה מסמוכה !״
הגבר, שנפגע, איים לתבוע את משמיצה!.
לדין, אלא אם כן --
התוצאה: איש מהצדדים לא הופיע אותי
יום בבית המשפט. התיק בוטל.

.העולם הזה״ >01

מכלר. ע 1ל 0
במרחב איראן
..מורדה! מורדה!״
לפני חצי שנה נדמה היה למוחמד ריזא
פחלוי, שאח איראן, כי הגיעה שעת כושר
לסלק את ראש ממשלתו, מוחמר מוסאדק.
כאשר הלה ביקש סמכויות מלאות גם על
כוחות הבטחון, ניצל השאח את ההזדמנות,
סרב לקבל את דרישות מוסאדק, מינה את
קוואם אל־סולטאנה במקומו. ראש הממשלה
החדש נשא את תוארו פחות מ־ 48 שעות.
רחובות טהראן התמלאו מאות אלפי מפגינים
שצרתו בכל קולם :״מוסאדק ! מוסא־דק
ומורדה!״ (מוסאדק או מוות) .אנשי כל
התנועות, כמעט בלי יוצא מן הכלל, הצטרפו
לקריאות. אנשי טודה הבלתי חוקית, קנא־פידיאן
איסלאם של קאשאני, אנשי התנועות
הפאשיסטיות, חיילים, שוטרים, פקידים ומחוסרי
עבודה שנדדו אל הבירה. כולם נשבעו
להקריב את נפשם כדי להחזיר את מו־סאדק.
הגורם
המכריע היו יחידות השריון של
הצבא האיראני שהקיפו את ארמון השאח,
אילצוהו לבטל את מינוי סולטאנה ולהחזיר
את מוסאדק.
סופו של האג. כעבור שבוע המריאה
מטהרן הנסיכה אשרף פחלוי, אחות השאח
בעלת ההשפעה, בדרכה לפאריס. לטיול״.
היה ברור כי הוגלתה על-ידי מוסאדק. יציאתו
של השאח עצמו היתד, רק שאלה של
זמן, עד אשר מוסאדק יבחר את השעה המתאימה

רעיון הדחת השאח וחיסול בית המלוכה
לא הדהים איש באריאן. בעיני רבים השאח
מוחמד ריזא הנו עדיין בנו של הקצין העני
שעלה בראש חטיבתו על טהראן בשנת , 1921
כבש את השלטון, גרש את השאח אחמד
מירזא, הכריז על עצמו כשאח איראן הח, ש.
ריזא פחלוי חלם לעשות באיראן את אשר
עשה אתאתורק בתורכיה — ונוסף לזה גם
ליסד שושלת מלוכה חדשה. הוא הצליח
לנער את ארצו מתחום השפעתם של הרוסים
והאנגלים כאחד, ביסס את ממשלתו, החל
בפיתוח התעשיה. אולם אהדתו לגרמנים שמה
קץ לשלטונו: בשנת 1941 פלשו כוחות בריטיים
לדרום איראן, כוחות רוסיים לצפון.
ריזא שאח התפטר, העביר את המלוכה לבנו
מוחמד• .
כאשר גבר מוסאדק על סולטאנה נראה כי
הגיע הקץ לבית פחלוי.
הכן לא מתערס. מאז עברו ששה חדשים,
השאח המשיך לשבת בארמונו — אך
לא בחיבוק ידים. הוא חדל אמנם להתערב
בענינים פוליטיים, לא קבל שגרירים ומדינאים
להתיעצויות. גם המאבק החריף על

ריזא שאח פחלוי
הבן נשאר —
השלטון בין מוסאדק לבין קאשאני התנהל
ללא כל התערבות מצדו. אולם השאח הצעיר
( )33 החל מתקרב לשכבות העניות.
:בטכסים פשוטים אך רוויי פרסומת חילק
אדמות פרטיות (אשר ״נרכשו״ על ידי אביו)
* הוא הוגלה על־ידי הבריטים לאי מזרי-
ציזס, משם הורשה לעבור לדרוס אפריקה.
דת שם ב־.1944

״העולם הזה״ 801

לאכרים שעיבדו אותן, ביקר בכפרים נידחים,
התעניין במצב מחוסרי העבודה בערים. פעולותיו
החדשות אך הגבירו את איבת מוסאדק:
הוא ידע כי השאח רוצה בכל תוקף בהסכם
עם האנגלים בענין הנפט, הסכם שיהיה צעד
ראשון לקראת הסכם מלא עם המערב נגד
סכנת השתלטות קומוניסטית. למרות שהמלך
חדל לעסוק ב&ועל בעניני ומדיניות, ידע
מוסאדק כי סביבו עלולים להתלכד כל אותם
מדינאים שהעלו אותו בזמנו לשלטון
ואשר חיפשו עתה דרך להפטר ממנו.
״בוז לבוגד!״ בתחילת השבוע שעבד
נראה כי הגיע סוף סוף הרגע המתאים למו־סאדק:
השאח הודיע כי עמד לצאת את׳ הארץ
״לפי הוראות הרופא״ .תגובת ההמון
בטהראן היתה מידית ומפתיעה. המופתע ביותר:
מוחמד ריזא שאח.
ככרות ורחובות העיר שוב התמלאו מאות
אלפי מפגינים. קריאתם הפעם היתד שאה
ומורדה ! שאה ומורדה!״ מטרתם לא היתד,
הפעם ארמון המלך, הם התנפלו עתה על
ביתו של מוסאדק. מרחק מאות מטרים בלבד
מן הארמון.
גם הצבא הופיע שוב ברחובות. טנקים,
מכוניות משורינות, יחידות רגלים, תפסו מיד
את כל הנקודות החשובות בעיר. אולם הפעם
נשמעו הקצינים צועקים אף הם :״שאה
ומורדה ! שאה מורדה !״.
ג׳יפ פתוח, עמוס עשרה אנשים, פילס
דרך בתוך המון המפגינים, הגיע עד לשער
הברזל של בית מוסאדק, החל מנגח את השער
לקול תרועות המפגינים הנסערים .״בוז!
בוז לבוגד!״ קראו. לבסוף נפרץ השער. ההמון
נהר פנימה אל תוך הגן המטופח שלפני
בית ראש הממשלה. מסביב לבנין נצבו חיילים
ושוטרים במדי קרב. אלה נמנו על תומכי
מוסאדק.
הקרב היה קצר ביותר. השומרים פתחו
באש, יידו רמוני גז מדמיע אל תוך המסתערים,
שנסו בבהלה. בפנים הבית התהלך
ראש הממשלה הזקן, לבוש פיג׳מת פסים
ורודה, כולו רועד ונרגש, הפליט איומים
לעבר הקצינים הגבוהים וד,מזכירים שד,ז•,נבו
אחריו.
קצינים מפה, קצינים משם. בינתיים
גברה המהומה ברחובות. עתה לא רק
אוהדי השאח הפגינו ; אף אנשי טודר! ערכו
אסיפות, תבעו מלחמה בשאח ובאימפרי־אליסטים.
אנשי קאשאני השמיעו פסוקים מן
הקוראן ואיומים על משרתי הכופרים (המערביים)
.פה ושם פתחו גם יחידות צבא באש
על אוהדי השאח.
בתום היממה הראשונח איש לא יכול היה
לומר מה בדיוק המצב בטהר;;ן. השאח הכריז
בקול חנוק כי נענה לרצון העם, בטל את
נסיעתו ; מוסאדק נמלט בחשכה אל בניני
המאג׳ליס, לאחר 12 שעות מצור על ביתו ;
קציני צבא השביעו את חייליהם ללחום למען
״מלך המלכים״ ; קצינים אחרים דרשו מאנשיהם
שיגנו על חופש העם הפרסי.
בתום היום השלישי שככו הרוחות במקצת.
מוסאדק חזר לביתו, עם הבטחת המאג׳־
ליס (בישיבה סודית) לעמוד לימינו, פיטר את
ראש המטה של הצבא ומפקד המשטרה. ההמונים
התפזרו, עוצר הלילה הוארך בשעה
נוספת, השאח נשאר בביתו, מוקף צבא אוהד.
״למעשה,״
הסביר דיפלומט זר מעוצבן,
״נשאר המצב כמות שהיה — רק קצת יותר

לחכות או לפלוש־? ההתפרעות הקצרה
והחריפה לא שינתה, אמנם, את המצב
היסודי באיראן. מוסאדק עודנו אויב מושבע
של האנגלים, מתנגד לכל פשרה אתם, מוכן
לשחק עם האש הקומוניסטית כאמצעי סחיטה
נגד המערב• השאח ימשיך לדרוש צידוד
במערב, מלחמה בהשפעה הקומוניסטית. אולם
ההפגנה חיזקה בהרבה את מעמדו, לא
רק בקרב עמו אלא גם בעיני האמריקאים.
זה שבועות גוברת במשרדי החוץ של אמריקה
ובריטניה הדעה כי לא נשארו כל סכו־יים
להסדר עם מוסאדק. בלאו הגי, אומרת
דעה זו, לא תעמוד רוסיה מן הצד באם איראן
תגיע לידי הסכם כלשהו עם המערב :
צבא סובייטי יפלוש מצפון, כפי שעשו זאת
לא פעם צבאות רוסיים ,״כאמצעי זהירות״.
במקרה זה לא תשאר למעצמות המערב כל
ברירה אלא לתפוס את החצי הדרומי של
איראן — לפי המסורת הבריטית.
במקרה זה, ימלוך השאח במחצית הדרומית
בשם המערב. השאלה הנשאלת עתה
בלונדון ובוושינגטון: האם כדאי עוד לנסות
להגיע לידי הסכם עם מוסאדק ולחכות לפלישה
רוסית או לקחת את היזמה ביד ולתפוס
את דרום איראן ״לפי בקשת השאח החוקי״ ?

פזרמחה
ד״ג מודרג•
70 אלף התושבים של 49 איי הפסקדורים,
השוכנים מול יבשת סין בקירבת פורמוזה,
עסקו תמיר בדייג שקט. הם לא התענינו בפוליטיקה,
לכן לא שמו כמעט לב כשבאו
היפאנים, בשנת , 1895 וכשהסתלקו בשנת
.1945 כל עוד ניתן להם לדוג, השאירו את
הספורט הלאומי הסיני העתיק — מלחמת
אזרחים — לזולתם.
אולם לפני שנתיים ירדו על הפסקדורים
דייגים מסוג חדש, מודרניים יותר. היו אלה
חיילי סין הלאומנית, אנשי צ׳יאנג קיי׳שק.
סיבת בואם היתה פשוטה: הצי האמריקאי
השביעי סייר בים המפריד בין פורמוזה וה
יבשה,
הודיע שלא ירשה פלישה מפורמוזה.
כך קבע הארי טרומן.
אלא שהארי טרומן לא אמר מאומה ביחס
לפסקדורים. גם הגנרלים שלו שכחו באופן
מסתורי שבאיים אלה שוכן בסיס ימי חשוב,
שנבנה על־ידי היפאנים. התוצאה היתד, ש־צ׳יאנג
התחיל לנחות בחוף סין העממית
באין מפריע. הפולשים היו חוזרים מן היבשה,
באם חזרו, לפסקדורים. פורמוזה עצמה
נשארה, כפי שציווה הנשיא בוושינגטון, ניי־טראלית
בהחלט.
הדרקון ל א זז. דייג זה היה דיסקרטי,
ומעטים האנשים בעולם ששמעו עליו. הסינים
של צ׳יאנג שתקו, כדי שלא להרגיז את מעצמות
המערב. הסינים של מאו שתקו, כי לא
היו מעונינים לספר לאזרחיהם שצבאו של

צ׳יאנג עוונו חי וקיים.
הענין כולו נתגלה החודש לעיני העולם.
הנשיא אייזנהואר הודיע באופן דרמתי שהוא
נותן רשות לצ׳יאנג לפלוש ליבשה מפורמו־זה.
העולם כולו עצר בעד נשימתו, חיכה
לפלישה הגדולה, לזינוק הגדול של הדרקון
שהיה עד כה כבול בזנבו. אולם הדרקון לא
זז כלל. הוא הודיע, פשוט, שמאומה לא נשתנה:
הפולשים שפלשו אתמול יפלשו גם
מחר, אם לא ייהרגו בינתיים. רק כתובת הי
יציאה תהיה, מעתה, שונה.
בריטניה מבצע אד* 1ב ת
שלושה גדודים, מן המובחרים בצבא
הוד מלגותה אליזבת השניה, מליית בריטניה
והדומיניונים שמעבר לים, קבלו הוראה
חמורה: כל החופשות בוטלו, מצב הכן
הוכרז.
החיילים הבריטיים היו משוכנעים כי
יישלחו תוך ימים ספורים לקוריאה או לפחות
לקניה. להפתעתם, הוצבו למחנה לא
רחוק מלונדון, שם החלו רבי־הסמלים המובחרים
ביותר של הצבא הבריטי לאמנם לקראת
מצעד ההכתרה של מלכת בריטניה.
בפתיחת האימון אמר סגן ג׳ון מור, מדריך
ראשי בבית הספר לרבי סמלים :״במשי
100 הימים הבאים — אני רוצה שלא
תהינה לכם רגליים, כי אם אוטומטי* אל
תצפו לטובות מאתנו כשתסיימו הקורם,

לא רבי־סמלים תקראו למדריכים שלכם, כי
אם רבי־טבחים.״
הבטחתו של סגן מור, כוכב רבי־סמלים
בבריטניה, בעל השפם האדום כלהבד״ קויי־מה
במלואה. שמונה שעות ליום אומנו החיילים
בצעידה, שקצבה נבדק לסי שעונים
מדוייקים ביותר. במשך שלשה ימים היתד,
מגמת התרגילים רק לאמן את החיילים לצעוד
לסי תכנון מדוייק, כלומר לסי כל קצב
שייקבע מראש 60 :צעדים בדקה 80 ,בדקה
וכוי .
האימונים המתישים הביאו לכך שמספר
החולים באחד הגדודים הגיע ל־ .80 והקצינים,
שלא היו מרוצים ממנו, ציוו להחזירו
לתפקידי שיגרה. אולם כאן נפגעה רו*
היחידה ! הגדוד כולו, על חוליו, שיגר מש
לחת
למפקד המחנה, בקש ממנו לא לבצע
הוראה זו. המשלחת הבטיחה חגיגית כי
תוך שלושה ימים יחזור הגדוד למוטב•
כעבור שלושת הימים נערך מסדר חגיגי
בפני קצין גבוה ממטה מבצע ההכתרה,
בריגדיר גנרל תורנטון נ׳קסון. ג׳קסון, שקבל
את המסדר, ציין לשבח גדוד אחד ש־צעידתו
היתד, צבאית ומפוארת להפליא,
הופיעו למסדר עם 80 החולים, הפגינו צעידה
מבוארת ורוח יחידתית מיוחדת במינה.
כפרס קבלו אנשי הגדוד רשות לצאת
את המחנה ליומיים חופש. אולם שערי המחנה
לא המו מקהל רב של יוצאים לחופשה.
למרבית החיילים לא היה עוד כוח לנצל
את תעודות החופש.
הוד1 לעמוד על הראש
כשנכנסו המבקרים המוסיקליים בניו־דלהי
לחדרו של יהודי מנוחין בבית המלון, מצאו
אותו עומד על ראשו. כל הרעש שהקימו ה־עתונאים
לא הועיל, מנוחין לא הופרע ממנוחתו.
אחרי כמה דקות טפח לו מזכירו
על הרגל ואז התישב מנוחין בשלוה סטואית
ושאל :״מה קרה?״ כשהשיב לו מזכירו
שעתונאים מבקשים לשוחח עמו, אמר :
״סלחו לי, כך אני מתרכז לקראת הרסיס-
לים שלי.״
מנוחין היה רק אחד מני רבים, ביניהם
אישים מפורסמים, בהודו ומחוצה לד״ שהכירו
במעלותיה המרובות של תורת היוגי.
תורה זו קבעה כי שליטה על, ותיאום
מוחלט של, אברי הגוף השונים, מטפחים
באדם חסינות כנגד מחלות ותשישות,
גורמים לין־ולת ריכוז מוחלטת של
כלי מחשבתו, לשלווה ולמניעת מתיחות מופרזת
של מערכת העצבים.
יהודי מנוחין, קבע כי מאז החל לעסוק
בתרגילי יוגי שופר מצב בריאותו בהרבה,
התרגילים השפיעו לסובר. על כלי הגשימה
שלו, בהם סבל במקצת בעבר. עדיין לא
החליט הכנר מה השפעת התרגילים על היכולת
המוסיקלי* בגתיים, על כל פנים,
לא המליץ בפני כנרים צעירים לעמוד על
הראש נדי לשפר את נגינתם.

ועתה ...קורסים מסחר מתקדמים בעברית!!!
לאחר שנים של עבודת־הכנה קפדנית, יכול עכשו המכון להגיש הדרכה יסודית במקצועות הראשיים
של, מדע המסחר בשפה העברית. הקורסים החדשים הם מעשיים ויעילים ביותר והוכנו במיוחד בהתחשב עם
דרישת וצרכי הצבור בארץ( .בקורת חשבונות, המשק הקואופרטיבי, כלכלה, הנהלת חשבונות למתקדמים
מס הכנסה ועוד).
פרטים מלאים על תכנית ההדרכה וההשתלמות נכללים במהדורה החדשה שלי המדריך המקצועי ״הזדמנות
במסחר״ אשר יישלח לכל דורש חנם !
פנה עוד היום אלינו — או שלח את התלוש אל :
נא לשלוח לי חינם את המדריך
המכון הבריטי למסחר
המקצועי החדש ״הזדמנויות במסחר״
בשתוף פעולה עם
ופרטים מלאים על קורסים במקצוע

המכון העברי להוראה והשכלה בירושלים
שמי ..

רחוב בן־יהודה 2ת.ד 1259 .ירושלים
שד׳ רוטשילד , 15ת.ד 487 .תל־אביב
רחוב הבנקים 5ת.ד 1474 .חיפה

כתבתי

לבה
ע ק רו ת ה בי ת

חד שי את ועזרי עי ר ך

בקרם
ביו -

הורמון

אלפא

המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ

־ .רינדזונסקי
רח׳ הקישון ,6תל־אביב

גלופות קו

גלופות רשת

ידיוי׳^

יו3ח3יי? -4עיך

ץזנש ־ 0
בורי בתנאי
הודה הסופר יוסף אריכא, כאשר
סקר את מצב הציירים והסופרים
העובדים למחייתם במקצועות אחרים
:״כולנו יוצרים את יצירותינו
בזמן גנוב !״ אחר הודה וידוי שני,
כשסרב לדבר על מוסיקה :״אני
אחד מאלה שפיל דרך להם על האוזן

כשנתבקש הצייר מארסל ינקו,
שחזר לא מכבר מפאריס, למסור את
רשמיו על הציור הצרפתי וצייריו,
אמר על הציירים הנוטים לקומוניזם:
״הם מעתיקים את המציאות, אך בצורה
מתוקה יותר. האמנות שלהם
מזכירה לי קופסאות של בונבוני־רות

יאנקו לא נמנע גם מלהתקיף אישית
של אלוהי הציור המודרני, ייצר
יונת־השלום, פאבלו פיקאבו.
העיר יאנקו :״נוח מאד להיות קר
מוניסט כשמטיילים כל היום במכו
נית דה־לוקס.״
אדם אחר שחזר לא מכבר מפאריס,
המבקר דב כר מלבין (ראו!
במדינה!) ,הקשיב לדבריו של יאנקו,
שנאמרו בעברית בעלת דקדוק מפוקפק.
הודיע מלכין :״כשדיבר יאנקו
על האמנות, על התרבות ועל פאריס
בלשון זכר, חששתי לרגע כי הפך
אנטיפמיניסט. אולם כשדיבר יאנקו
על הציור ועל הכסף בלשון נקבה.
נרגעתי.״
באופנסיבה על הציירים המפורסמים,
לא נרתע מלכין יותר מאשר
יאנקו. כשביקש להוכיח שלא קיים
בכלל ציור יהודי, אמר :״אומרים
כי מארק שאגאל הוא צייר יהודי.
כשאני רואה את תמונתו במוזיאון
אני בטוח שהוא יהודי. אך אינני
בטוח כלל שהוא צייר !״
תנאי קשה העמיד לעצמו השבוע
קצין המשטרה ישורון שיף, כש־הוזמן
להשתתף בנשף פורים ש7
משטרת ירושלים. ענה :״אם אצליח
לגלות עד למועד הנשף את רוצח
הילדה (רחל לוין) ,אבוא.״

נגד הבקורת
להלן 12 תחרויות כדורגל החשובות של
השבת 14.3.53 בישראל ובבריטניה. השם
הראשון בכל קבוצה מציין את הקבוצה הביתית.
ציין
במשבצת הריקה בכל שורה 5
אם אתה מנחש שהקבוצה הראשונה (המארחת)
תזכה בתחרות־רשום א׳.
אם אתה מנחש שהקבוצה השניה (האור־רחת)
תזכה בתחרות — רשום א׳.
אם אתה מנחש שהתחרות תסתיים בתיקו
— רשום א.

נסה את מזלן• י

תוצאות אחרונות
. 1נבחרת נתניה — נבחרת תל־אביב
.2נבחרת רחובות — נבחרת ירושלים
.3נבחרת פתח־תקוה — נבחרת חיפה
תיקו
.4ליברפול — סנדרלנד
תיקו
.5בתלי — מנצ׳סטר יונייטד
ניו־קסל
.6ניוקסל — ארסנל
בולטון וונדררס
.7סטוק סיסי — בולטון וונדררס
טוטנהם
.8טוטנהם — צ׳לסי
תיקו
.9ווסטברומבויץ אלביון — צ׳רלטון
בירמינגהם
. 10 בירמינגהם — שפילד יונייטד
תיקו
. 11 מנצ׳סטר סיטי — אסטון וילה
מיולסברו
. 12 מידלסברו — וולבס
המנחש נכונה את תוצאות של 12 התחרויות, יזכה במכשיר
רדיו מתוצרת פיליפס. המנחש נכונה את תוצאות 11 תחרויות
יזכה במינוי חינם שנתי על העולם הזה.
פרסי תנחומים ינתנו בכל שבוע לפותרים אשר תשובותיהם
קרובות ביותר לפתרון הנכון.
חתוך את הטבלה המסומנת יחד עם התלוש, או העתק את
הטבלה וצרף אליה את התלוש הגזור, שלח אותם עד יום ו׳
( 13.3.53 ועד בכלל) למערכת העולם הזה ת. ד 136 .תל־אביב.
יתקבלו פתרונות שישאו חותמת דואר עד יום . 13.3.53
על המעטפה יש לציין: נחשון מם׳ .3

תלוש נחשון 3

הכתבת :

מו־ד ל

195 3

חדי $

•ש •פ —ר א 5

כאשר תקף שחקן הבימה הותיק
יהושע כרטונוב את המבקר התיאטרוני
חיים גמזו (הארץ) על
בקורתו השלילית על המחזה היהודי
מעשה בנסיך לגולדפאדן, התפרץ
גמזו אל הבמה, השיב במלים חריפות
למחרפו. התוצאה: סערה באולם,
בו נחלקו הנוכחים לשני מחנות
יריבים — חסידי המבקרם וחסידי
המבוקרים, אמר אחד הנוכחים:
״כל זה טוב ויפה, מענין ומרחיב
את הדעת, אבל לא ההצגה, לא השחקנים
ובודאי שלא הביקורת ראויים
לסל הרעש הזה !״
מבקר אחר שסבל השבוע ממטח
כבד של חצי־ביקורת, היה כנימין
ת מוז, לשעבר עוזי (הראשון) של
הארץ, כיום מבקרו האמנותי. באסיפה
של ציירים תל־אביביים, בה
נמתחה ביקורת חריפה על חוסר הביקורת
הרצינית בעתוני הארץ, קם
אחד ממבקרי־המבקרים, קרא כמה
קטעים מכתבה של תמוז, שעוררו
חיוכים באולם. אמר הנואם :״כל
אשר אני יכול לאמר על תמוז הוא
— כשאין מבקרים טובים ממנו, גם
הוא מבקר ! ״
קריאות העידוד של הציירים לא
השאירו ספק ביחס לדעתם.

בעד הגרמני

דגמת ן ציא להכירה מ קו מי ת

להש־ג 3ן זניות מסמכות רץ דבדכ ל ז־ה זא 1 <9

סנסציה עולמית הפריח פראנץ
(״השועל״) פץ־פאפן, האציל הגרמני
השמרני שהפך סגנו של היטלר,
היה גיבור פרשת הריגול של ציצרו
וזוכה במשפט פושעי־המלחמה של
נירנברג: ידידו, הגנרל התורכי עלי
פואד, ספר לו מה היתה דעתו של
ודאדימיר איליץ־ אודיאנוב

(לנין) על הגרמנים בשנת .1921 דבריו
של לנין :״הגרמנים הם עם
בעל עקרונות, והם בהרבה יותר
מתאימים למהפכה עולמית מהרו-
סים, ששכנועם יימשך זמן רב מאד.
כשיקבלו הגרמנים את עקרונות הבולשביזם
אעביר את מיפקדתי ממוסקבה
לברלין ! ״

ספורט
כדורגל

לפנות לאוטו, בקשו לשוב לקבוצה בת טפו־חיו.

משמי
ביום ששי לפני שנה בדיוק, בפורים
תשי״ב, ערכה קבוצת הכדורגל של מכבי תל-
אביב נשף מסכות פנימי שהביא את השחקנים
למטותיהם בשעות הקטנות של השבת
בבוקר. אותו יום עלו 11 שחקנים רצוצים
על האיצטד התל־אביבי בצפון העיר, נפגשו
במאבק ליגה חריף נגד ה־ 11 של מכבי פתח־תקוה,
שהתכוננו במרץ לפגישה רבת המתח.
את הקבוצה הכושלת הצילו אותו יום שתי
התקפו בודדות שהנחילו לתל־אביבים נצחון
משונה, לאחר לחץ בלתי פוסק על שערם.
השבת חזרה הפרשה על עצמה. שחקני
תל־אביב, שלא ויתרו על עריכת הנשפיה גם
השנה, לא נרתעו גם כאשר ההגרלה הפגישה
שוב את היריבים המושבעים בעלי היחסים
הלא־לבביים• הם עלו על המגרש חצי שיכורים,
ניהלו משחק מהיר רק במחצית הראשונה,
בה הובקעו שני שערים (אחד על ידי
ישראל בן־דרור, מגינה של פתח־תקוה, שבעט
בכדור אל תוך שער קבוצתו) ,השני,
לאחר מבצע מזהיר של מקם כהן, חלוצה
המוכשר של מכבי תל־אביב.
אך הפתח־תקואים לא נואשו, ניצלו את
הרחקתו מהמגרש של כהן על ידי השופט,
לחצו משך 45 דקות על עשרה צללים, קיוו
להשיג יתרון עד שריקת הסיום. אולם השער
האחד שהבקיעו לא יכול לחולל מפנה המשחק,
שהיה מהיר יתר על המדה, אולי בהשפעת
מזג האויר האנגלי, זיכה את מכבי תל-
אביב בנצחון מוזר לגבי הקהל. לגבי המנצחים
לא היה זה ממש נס משמים.

משווקיס בג ש

קולנוע

אוטו לא פקפק הרבה, הבטיח לאמן היטב
את הקבוצה, שהפסידה נגד אחותה מפתח־תקוה,
מחזיקת הגביע.
משך שנים שחק אוטו שלפנברג במכבי
חיפה ובשנים האחרונות אף אימן את הקבוצה.
לפני
כשנה חל מפנה ביחסי אוטו ומכבי —
כשהנהלת הקבוצה פסקה לטובת שני שחקנים
בסכסוך שפרץ בין אוטו לבינם, סרבה
להענישם.
אוטו, שראה בכך פגיעה במעמדו, לא הבליג,
הגיב בפרישה מוחלטת מהאגודה, לחיו־כם
של ידידיו הספורטאים שטענו :״אוטו
תמיד יחזור למכבי״.

הצנזורה

בלב הצופים אלא חיוכים. סרט ילדותי, אבל
לא לילדים.

כניעה ללחיו
שחקן הבמה והקולנוע האמריקאי מרלון
(חשמל ת הקרויה תשוקה) בראנדו הודיע
השבוע כי, לאחר שיסיים את סרטו הבא,
ייטוש את הוליבוד. הסביר בראנדו את צעדו
בזה שנמאס עליו לשאת בלחץ של קבוצות
שונות בהוליבוד המנסות להשליט את רצונן
על תוכנם ודרך בצועם של הסרטים, מהווים
בכך צנזורה בלתי רשמית ומזיקה ביותר.

סרטיט
״כוכב בודד״
כוכב בודד מתאר כיצד הגיש קלארק גייבל
את מדינת טקסאס במתנה לארצות הברית,
לאחר שהיתר, קודם לכן שטח צרפתי, מקסי

השבוע
השני למשחקי הליגה בארץ נערך
השבת תחת מטרות בלתי פוסקים• הגשמים
לא היו חזקים מדי ולא הביאו אתם את
בטול המשחקים* אבל גרמו להפסדים ניכרים
לקופות האגודות.
המגרשים זכו לארח בקרבם רק משוגעים
גמורים לכדורגל, שחזו, כשהם רטובים מכף
רגל ועד ראש, בקרבות מענינים. מכבי רחובות
החמיץ הזדמנות בטוחה לזכות במשחקו
נגד הפועל חיפה, כאשר, לאחר יתרון של
שני שערים, איזן יריבו את התוצאות, גרם
בכך אכזבה גדולה לקהל הרחובותי. לאכזבה
לא פחות גדולה •נכה הפועל כפר סבא, שנוצח
על ידי הפועל בלפוריה על מגרשו של האחרון,
הפסיד בכך שתי נקודות יקרות מאחת
הקבוצות היחידות אותן קיתה בכלל לנצח.

אוטו ח1ד
לפני שבוע נפצע פוקס, המאמן החדש של
מכבי חיפה, בתאונת עבו-ה ב״שמן״ ,הועבר
לבית החולים, כשמצבו מעורר דאגה.
שוב לא נותרה ברירה למכבי, שבלי מאמן
לא רצה להתחיל את הליגה החדשה, אלא
׳ לבד ממשחק מכבי חיפה—הפועל תל־אביב,
שבוסל מפאת המגרש שכוסה בבוץ.

קלארק גייכל, אווה גארדנר (״כוכב בודד״)

אך נראה כי בבצוע תכניתו נתקל אוטו
בקשיים רבים, ויתר עליה זמנית, נענה לבקשת
הפועל הנמל חיפה, לאמן את קבוצתו.

כל עתונאי להוט אחרי ידיעות מרעישות
וצ׳אק טאטום (קירק דאגלאס) לא היה יוצא
מן הכלל. הוא היה כתבם של עתונים בערים
הגדולות, מהם סולק כתוצאה מכמה פעולות
שאינן הולמות עתונאי הגון, כגון: שכרות,
חיזור אחרי נשותיהם של העורכים הראשיים.
.בתחילתו של הסרט הוא מוצא עצמו במערכת
של עתון יומי קטן באחת הערים בניו־מקסיקו,
מצפה בקוצר רוח לידיעה הגדולה
שתחזיר לו את הפרסומת, תאלץ את העורכים
של העתונים החשובים לתת לו שוב
את שולחן הכתיבה שלו (עם או בלי זכות
לנשותיהם.
כעבור שנה של צפיה הוא מגלה, במערה
עתיקה, אדם שנתפס במפולת (ריזדרד בג־דיקט)
.צ׳אק רואה בכך אפשרות גדולה,
לביים ספור סנסציוני שימשוך את תשומת
לב אמריקה כולה. אף על פי, שישנה אפשרות
לחלץ את האיש בנקל, הוא מאלץ את
המצילים לנסות להגיע אליו-.בדרך ארוכה,
כדי שפעולות ההצלה תמשכנה לפלוות שבוע
שלם. התוצאה הספור אודות״ליאגן האיש
במערה, הופך, אמנם, סנסציה, אך האיש
עצמו אינו עומד במבחן ומת. מכאן ואילך
משלמים מחברי התסריט את המם לצנזורה
ההוליבודית, הדורשת כי י כל חוטא יבוא -על
עונשו, בין אם הוא עתונאי או לא ׳,והסרט
גוסס לאיטו עד הסוף. כמוהו עושה צ;אק.
ככל זאת משכנע. הבמאי, כילי תיל-
דר, שצלם את ׳רובו של הסרט במקום יהפיעו־לה
עצמו, הצליח לשוות לו ריאליזם. הוליבודי
אופיני, קצת מלוטש ומלאכותי יתר על
המדה, אבל בכל זאת משכנע. הוא נעזר על
ידי שחקנים מצוינים: דאגלאם, כרגיל משחק
בדינמיות ומהווה את הדמות המרכזית
בסרט. ג׳אן סטרלינג, כאשתו קלת הדעת
של ליאו, ג׳ון ברקס. ,בתפקיד. אביו של
האיש הקבור ושחקנים אחרים,־ מבצעים את
תפקידיהם לא רק בכשרון ובטכניקה, כי: אם
גם בכנות בלתי רגילה.

בקצרה

נדוניה: מדינת טקסאס
שבוע לאחר שעזב את המכבי הצהיר אוטו
שלפנברג בפני כתבו הספורטיבי של העולם
הזה בחיפה :״האגודות שקלקלו את השחקנים
מטפחות בקרב הצעירים שנהם גאוה
עצמית מופרזת, הגורמת לאנוכיות, מונעת
כל אפשרות של משמעת קבוצתית. מאחר
שתופעה זו אינה מיוחדת רק למכבי חיפה
לא אעבור לאמן באגודה אחרת, אך כיוון שבלי
כדורגל אינני יכול לחיות, אקדים —100
200 לירות, אאמן קבוצת ילדים מגיל צעיר.
הנהלות ועסקנים לא יוכלו להפריע לי וכשיגדלו
יהיו קבוצה למופת״.

*מצ 3ונו שד עתונא׳״

קאי, וזמן מה אף רפובליקה עצמאית. אגב
הגשת השי חוטף הכוכב ההוליבודי, המזדקן
אך הנאה, את אתה גארדנר מידיו של איש
טקסאם אחר (ברודריק קרופורד) וזוכה בחוזה
ממשלתי שהפך אותו, יש לשער, מיליונר.

כמילאנו. סרטו החשוב של ויטוריו
(גונבי האופנים) דה סיקח- ,אודות עוני, אושר
ועושר. לכל חסידי סרטים.
כדם כחול. סטירה דקיקה, אך אכזרית,
על מעמד האצילים באנגליה.׳אלק גיניס בץ
שמונה תפקידים.
יני,י י ־־

תולדותיה של ארצות הברית מלאים יסודות
דרמתיים חזקים, אולם מבצעיו של
הסרט עשו את כל אשר ביכולתם כדי לסלף
את ההיסטוריה, לעשות אותה סדרות של :
נאומים רגשניים על גדולתן של ארצות הברית
והתכתשויות בהן גוברים גרופורד ו־גייבל
על עשרים אינדיאנים צמאים לדם בקלות
ההולמת את האיש הלבן, ביחוד אם
הוא איש טקסאס, אבל אינה עשויה לעורר

נוד• ד י >׳

נס בוז לאנו
בדם כחול
מצפונו של עתונאי׳

ת ש בץ

הבנס רו

מאוזן . 1 :ד,חייה המסמלת את החן ן •4תואר
גנאי, בדומה לשפל; .8עיני רוב הכנסת
למערב, והמעום צופה ל . 10 שר המשפטים;
. 12 כלי העבודה העיקרי של חברי הכנסת; . 13
לפני חמש שנים הוחל במבצע זה לשם חידוש
הקשר עם ירושלים; . 16 סיום הרבים בעברית;
. 17 קילל; .19 חתך, עשה ברית; .20 מנהל
קופת חולים* שהיה מנהל משרד ד,בטחון וסגן
ראש עיריית תל־אביב; .21 וי; .23 לא רחב
ואויב; .24 חברת הכנסת המשתמשת בשני שמות
משפחה — שלה ושל בעלה; .26 עושה קטן
לקטנטן; .27 חבר הכנסת שהתפטר מתפקידו
כדי לקבל על עצמו משרת שופט מחוזי; .29
המפלגה היחידה בכנסת בה יש מלבד יהודים
גם ערבים; .31 אחת מחמש המגילות; .33 אחת
מחברות הכנסת המאפא״ות; .35 אותה מרימים
בשעת הצבעה; .36 אחד משלושה הנביאים שהסתפק
בשלושה פרקים! .38 קריאה שנשמעה לאחרונה
כלפי חברי הכנסת הקומוניסטים בגשתם
לרמקול; .39 היא היתד, סגן יו״ר הכנסת; .41
שמו הפרטי הוא תופיק; .43 אחד משני הרופאים
בכנסת .44 :מספר חברי סיעה זו כמספר חברי
״הפועל המזרחי״.

101

240

461

131

231

241

261

331

411
34 331

מאונך . 1 :שם העט של-אחד מחברי הכנסת
הצעירים; .2לא ישן ומבניו של יהודה .׳3 :מנגינה;
.5חבר כנסת שהיה חבר;משלחת ישראל
למליאת או״ם בשנה שעברה; .6מספר הצדיקים
הנסתרים; .7בהמה שזכתה לדיון בכנסת; .8
הסיעה הגדולה בכנסת; .9ראש. עיר שנעשה
לאחרונה שר; . 11 מזכיר ההסתדרות שהיה ציר
במוסקבה לפני שנבחר לכנסת; . 14 חבר׳כנסת;״
. 15 סימן הרבות בעברית; . 18 מפקידי הכנסת
הגבוהים שמלאו לו זה עתה חמישים שנה; .20
שם הבית בו משוכנת הכנסת; .22 עליו מטילה
הכנסת בלו; .23 עץ השכיח בנגב; .25 שם משפחתו
הוא חביבי; .28 נציג התימנים; .30 אחד
השמות של אחת הסיעות הערביות בכנסת; . 31
תוארו של חבר הכנסת פלדמן; .32 אות; .34
תגובת הקיבה לשמן קלוקל; .36 שמו הפרטי
של רברבן מימי הגמרא .37 :הוא מושך את
הרכבת; .40 מה שאדם עושה בדירה; 42 תפקידו
כשל מסמר, אך יש לו קרם.

על הפותרים לשלוח את פתרונם
עד יום ,20.3.53 לפי הכתוכת :
העולם הזה, ת .ד ,136 .תל-אביב,
״תשבץ הכנסת״.
כין הפותרים נבונה יוגרלו פרסי
ספרים.

על סו־חר הגרוטאו־ת

על מצח?ח הנעללים

וכר העתונים

ל1ו!?ס נן ל!ים,
ן ה 9ן1וין מ?|י.
?קך שית לנית־שוללים,
$קריקית *ס עיר? ,ם 3ד,
קל א*ר רגלי דילקת,
מרוך ן זגון. א( ? ן ח סיילד•
? :סי גסז? * ק ת

$ל אגת נ?.ך ןן ה.

? ח יי?יקיז ס?:״׳
ולקן קיגים ס*ל:
קקלים וקביל 1ן בח.
ל!קל. קגיף ן דיל.

הת^לב א?ד?.תנוקר.״
ואסר לי, :איש לחום,

סקליב! ;ליעית! סדיר!
חלשית?כל סור וקדיר,

נן לי שחירית??בע,
נא ל.פיך קחיר לחום.״

ת?ילן ד• 9זגי סשים?•
^ך קים שוב יירים !?ריזדיר
לדירות סנסיס שוב לחדיר!

סקקידים, וסוגים?רגע
ז*ק 7ין ש איקס גסה,

?קבור? ,אך*נו קמ •0

לן קי, קיה?דקך ס?*ף•
לסיקנות נול דין ר־?קיש...
?ל סקכיגיח ן<*לה.

ס^ייב! הדיר! ן דיעית!
ל.רוגים ופגועים, לפאית
כקה סיב־ל?,קיך ה ם תן תסת!
כל ל,רוג, הוא תיספת מעית
קל פגו? ,פרוטית סגיעוית.

*לקה |י?ן! אלקה *יו*

ן אני?תפקן?גסת•
כ״ד־ויר ! ם$ויב! ;ליעית!
ואנחנו קיראים אית?אוית!
על שילד ונקל וסיר?.

ן ל !,,יד *חד ק 6ם תי
(*ת לגלי קם?חיקי)
גם ז!?תי\ ,
גס?ילקתי,

(אי שווי ן זן כויית 3לך ןהז
התחרות לא נ*ה ברחיבית
ן ןקלגים, קם ראשי מפלגה,
?נהינים, סקקשי ן ךב(ית)1

לא $קסד?קל חקוי...
יאת?תנאי קלא תקיאו,
ם ג#לם לגיקו.

וקאן ו־קס עולה ופילח.

?תיגים לסקיך ה? :די
אן םל?יהו ם שן ר! >עיד לא לי ז)

א ו? סיף? :א ן?י•

סויב לי, קפקגין ני הוא,

ג!ם ל מקריחים קקיית.
ן ם שקרית?ך איסים, גס לעית

ל.בו לחם לפי סגחר.
אי ם ג?ית אץ, ממה ם ין1די
(?י יילע, אם קר ומחר,
גם אתם תם שמו את סלד).

קיאלי?;ה ריסקה ם,ק?ף י
( --ל?תי ס?ך?ית לביתי,קלקרא את כל את לא?דאי.
ישוט, הקל על ל,בסף).