גליון 803 מתאריך 19 במרץ 1953

(ייוששנפרן, ג (יו. שי <.דאגהל־
געתהיחפיםכזמןה•
#ארצותיהכרית דה#ר
ציותהגיע היו ם

^ 8ע ה ,־ ץהסעודי, הא 1 שגטשבה כתבי

ט שוספו־״
מהודעת ת -ד י
,מ ש־ א
ממיר ש־ייסל

זצעתה קו מו גי ס סי םלה קי ם חזי ת מ שו תפת
וסי״!)5 ,נ | 1עי
ם קילוגיססי-־ ם
]יני ם

^^למון-ומחזיד־צד מ
^ ^ פזי פי ד ״ מי ־

משותדמ־1 | 2

15״ *8יי

־.ובא* .י
הישגי ל
ניפטיס |
ע? ידנג[
ג שגרר
גיניס י

וי• ליזייז * ש ל גן

ף נ 1נושא־ט שאבו * 3
ארעית הברית הגיע *3
תו הו ד ה ער ד,ו י שגאה?יוד
מוינד״ ש־
|קופ פני נבע גד¥ . 1 .
מ־ .פק״יניוין אדלר
דובים, הנשיאה # 5
גו לג רסהאותות

:חמוש

ב־קרג
גבב, י
הוכית
; גריגאד

!!מוכיד.יש. כי בזט
ן!לה הדעה 5יהפי 3

1חקומוניסצים

עד, אתו ׳שנעות
ועדה לטיפול
ממשלו! וועדה
ציג ע? י ד הי
על יסדו 3די

רו פסו? בבגדאד
פ י ) ו גרייא! ריגוססי] ,משקד
:ר,גב* ?:גשי במזרח התיבון, הגיע
אווש׳ש ן דאו, ט־ויע רפויו תפיי ה
הקרוב זוו זה קשוד בגדאד. גמחר
מוזן ג 8

| ח נתקבל הוו
| אישיר, ה5
1־ מנד שתי י!
וים נין העיר!
1נ 8ח ש-נוייש ן
]מסעיף לשעי^
ך.ד׳.צאיה והד.

ח מפ של תיי ש. בסי
*הארץ* בי רו ש לי ם
שר ;10־ אחי
בעבי־׳

| ך 9י בר?| הזימ #ו ^ -

0 1ו של ^ 1סיביי ( ע ד ן •
׳ 1לחועדוו ד<ז,ש!0ב -וריס יפר ׳,מזל ^ .נ; ם ז
ח 5 .ן הפעיס ה.ש-א ׳שאין י? יפי-י?הנחה שטד־נת

~.דב ברזזתווד 31 .ת -ראד תד!. .ס ״״.

לד,ט:ט

^ ^ ר בי שלח גון
.שי לשפ הו־

\ על טמק

• ה -עזיו איבן • 1י׳ש עורך בהפדד

דיו! ש? מו רו ת
ך אלייח בדנגש 1־
*נ: ת בוגר שלישי
1ח האהרונה ע רי ה

* 03 דיו־

1־־״י | 9א2על ח&בט ה־

״מהוד
ורשינשפי
רי;נר, ץ
הוא הו
גים יל
רודג׳ •י
ל חו *
פלי*

:ב 8צ ב:
בניי י
:לעפווו?
:בגל 10
:דאמו ש

עש הבו:
ז תי מ ת

י 3.1ט? גו גתרי!
רקל;>

נובח העיבוד, שמשלוח׳
.יויסטיו! ניתקה אה יחטיהן של
ו חי אייאפוללה קאשאני ],ע
1מוונ
ז גד״ר פוצדאק.
18^,״ שיעדה השייש
תשקזיפ גישר*?.

ישד^י!
; חמומי
קוגטש**
עטנו, וח השגרירה קשה גי!

1יורי 11

??קיט זבורגוה

ודאו בשבחנל
לחקות *דבי י
באי־זיורד, ובעי 1ן׳ו• אתמול חישיעו
לחקות ארגה ג § יאי לא י!-י בע

נלע בי! ^
אהר ^ 1

ח . 15 נגשביס
* ליל מפייר?

י!§ר 3י

^־י5ו
:ומוקדי ועישע! ₪

השבועון המצויר
לאינפורמציה

אשון של; חמגדירווו בור
לפקין, בן 38׳ נט*? 5־
ב מארגי נו, בן לא, רישא
ורה בידו וטניו נטבעו
*בדנית שניפרד, על ירי
.מ שמן ן #ו. חז^!י. וד
׳גי ומן ק*ר? ׳ 38 מצוי־,
יזו מפתקדבח יאזור ח־לזן
לעביר, היתרי. גי,
3ב וג שי א קיבר ה שוג * שריו!!*,
ריש, ג *1
,־ית״הולים.ר •;קיהי 3
ל ^ זר
ריעין האג
שמוק•;רב נייפ אלי< ,
ר ט*יזת גבל על דיגזהות ^ .
ווו השאיוח
תבטחו? לדגל
׳ , 30,000 ואולי אי 5ו

דאש ט?שלו* אלגי
ן ליאושו/ש שעל 85 ,קל
ו־־טסוייש. בנטיונו?*:

ביסטים צרים
נחגמז תא
זשיגיס פע*
א ^ תגי״

מדימךו 88חמהסו ביי טי יי ם
מי־ &ראד מ 2יןןול אי פ סזן &־ ך
מהיל דהייה גיגרוו ג־איגטנבול,
ג >יו< *י)׳ ,היום הגיעו
::ועם?עיבוי ד>טרג,יחי־ לבא! ה גוי ח סני יוזישלימטי הטזגייטי
יי.״ ז•*.ר־מ — נידע
•??,קר טהיטן, ששש
ו?מישו הסווורוח ר.
לבטניש לוושל!ג חט
מהד מן ד.״ 1$בחר

*-גם החודש

נייח זי היסח
המרבו. ותודיעי
ר 8,עפ חאחדונו!
טובבר, להטגיש^ רזן ^ .ז,־21

שליליו!
ל&שרז
שר&וד
לוהייה
ג מיו ש

עג,שרד ר,תיווך ומחרבווב

ן א ישרי* סי הפ ובין מערי*
נטר הורש, פרי: ,

•דודן וזכוב ^ בוית בו
דו הערבונסצעו
י רי ז רין ל ׳ 8ש 8דקז
אזו רצבא ׳ ס גו ר8 ,׳
ק די ד { ח׳ *נ $המד ־

אמת־חפשז !
שד,ילנר 8 ,קו |
ד,ועבור, גנ ט ן
טיזי 2/1יד1 ,
מנרי ,״אל יי[
נטי שנווע
?,רטש״ יל* !
ישראל; הברח !
על האליה הג י
* מעאוו ש־1
שחלק המשב ן
ה ״ גי דלמיג
מדי, בד,חת׳ 4ב|
דיג וגנו גני

מודאגת י״׳ \

י; צ ר ירי. י;;:־

5-0. .ן* אל*57

ידיעות על בך ט

המגדלתחא 8די א׳ ת מו ד -
אגח * ו י לנו פתהמשברג•
8ר פ יל ותגזצבי$לול לתת
; ?עדבפי־ין־״ פחזדכמותלחדורל•
מזדה יגון, נ88ד ד,יופ פטקו־רוח
אשסייש פו ס פ כי *
?*י ד | ן •ת האמרזגות משחתיו ני*
אר״ 5י ר ׳ נועדאק ובד, בתחרות ג תו
לדין ד. ל אך עדיין לא בי די אם
ז על ד,דע* סגל 8קיכ ״,
׳ דמוציא? הואח -י

סייעל טי

מ מ נש 8י. שא־י׳ו ש>
תדעו, לג ^ 8ד?ו
8שא, אשו גל ידו[

נגיעה מי* ן 8־׳ יי׳
וייס אי 1׳> גי ל׳
מ מ 5ר: יז יז^׳;נ|
ישל ־ניי .׳זלני
ללי: השיט!
נסהייסת י גוו׳ 8ת*-5ניע
! 4,׳,י-נ־ ניקש •:ט
ופורם על גוו תשה י י8 .-

לפיו י־ -.ליה וגאו •ז*

וע!ני* 1פ עייי
אוו חנה י־ יו

ש׳ חטיבת
4העביי״ית* ,
ני ! ;ללי,

**#א המקיש ובין א

י גאון

הטענות עלו

גרמ & א תיין מזי עי ם ני, החיית
,הלאו? של דיר ט ־עואק דחתה את
הגעת ן ל|:־גי , .שווה״ להקיש, חזית
אגטי־א > ,יאששטית אחיה־.״.

רואי |ג טוז

וותז, וגי , 1
שלי 8יגל ^

,חל־אביב,
ן 8זהל־שעתתפור•..

מרא

.לרל א ״ אזדו

3שדוק שי ר
ייו ג ר 1מ 1
חדאעוגיסה•

מ ר בו ה או״ ם 8 2 -ן ״ עסמ קיזוז 5ל מ די ני ותארגרס, ג מ לי ס ג רזייי• ? ו מיי מיי !
ג 8אתה כי -
ח ב רי ת ב מז רחהר חו ק
! 8 8 8 6 1 § 1ו י ^ ?ש עד :,חווי ת חרא־

זנגדריי ווי שינ ש קי, בנ או מו ״ ו ״ .
? ! גו תיו באו באנ־ות ישראליים
מ אז התחדש מו שבהעצרת.
יבדיועדהדקבנאומושלתחולהשהייהכעיעוןהוגו, ת
מ ר ווי שיי ס קי׳ ה שי ב בנאובעי ס תנ׳וסי ליו ני י מיי ד :,
ד 8י ה 8 5 8לדכדוך

למענותיו של הנציג האמריקאי
גון( 2 ,ע״ד< פערה גרשגיח ל*
״ז עניז י

•ו־ללזלר^תיישש׳•ל יוונל?החזוי? גסרעוץ החובות ג־1
פר הגדי קבוט לורג׳ .ש״בריז ]4 ,

לאפריל בשי שר,תהיינה גזזטגשים ש־ב
ש בו ע מ קוי ם כי רקסשעה?!ד
מור&ו ג #מ מדגל מווו — אוגד
ב רי ת ה מו ע צו תמאעשר הריי
*נידם שר ח^רשאן אגס, שעבוד בראש

המלחמה ב קו רי א ה
חיו הנרשגית?ועידון המובוו! ה־טס;!״
התשדי־ת שד חתימת
סר זוישינסקי אמד בי \
1ל ך * ער 4הושיט, שלא ב־חריז&יח
י,הרעד. של חיי
0ינש־ק ו,פרומיל
ריקאית נושאו! או *
לאיגטיס ה שלו* ד
; .וו־רתיב ו.י::ח
פל ה * עחחד

י ת קז די א הו

ונגר ר,יטד
י׳־נגר ה!רג 8ריא?יפ 5י8
#ביוע בי ׳שעשרת טהראן עופות לאתישני
מיעאדק הלו תמיני \
ת? #5דג מ רובם?* ג ע רו ת * די,
לש ש 3ראש תשמש מי, על שעדר. ל ,1
* גומת * גאסיפד, עע 130 קזרניט
דבר נ ר קי ס לתשיגתי ש 7השאי * .א־ז ו ־ג י
נ ד. לשס | לידי מפניני* מ. משו 1יי גי ס בדי 3פ לפיעת ״אריא״ ,ג ־
8ן בתוגת אמד *גא י א שריגינב

הסררג
דר ; תקייפה אשישה שי קבידט 7־
יגיס נעטעי קריאות, פועא לחנ׳גצווו״
שע - ,ל ושר רגיעה נאמנות לד״ר שוע-
,השוער של או שעיר 1יקנע על
נ -ו ד -ר טיעהדק רקג?ת * 1עיו אשיו:
ומדדי! דחהחצקת
אשר! אה הפרלסנע יפקע ני ! 1ג׳ |היומ

פועים בשיעור .־
:״ טי ת ועדיו! י
ייע-ביים והשר
לשנוי יעדה יעי
צד, לשהח ע? ־
לפגוע גרעין
עד נ *
לאתר תתעב

האמוןש הי ד !
אלהקוד 8ל•

וזתפווג 1
ביר ישר* 8

ם שד 1ר*ש
בשעה *0י .

ד,הקייס

זישינסק׳

מאוזר שאי־אפשר היה להשיג החלטה
הזי ת מ שו תפת
עתון 8ש7ש־! *יוא הקיטיניסשיח שר־ ברוב קירות געד אחי. מ מ עו ת תארו,

וי?ד סם הלוג מאמו הקירא א? ראש מאך תיגש חבעו! ששרד, המביעה טופנומ
שלה דיר טיעאוק?ד,־ן יפ זווית עפן ^ לחוקר. ורשאה נחתו.
מאפ די ק ציני ם

ת ; 1953/5־ המג ש •י
* 1,ל״י ב שנודוח המי
ישד אתמול נישיבד, ר.ש
אדיזיד, העירונית (!5
ירוו שי נעיגי דשריגדם :
ח הוגן לקער בוג ריו |

גו לו ד !;

דית, וחג -
אתו מסו! ״

י ת פו ר
נ דו ח
י ח מי ש

הסבם זרמילוציפ ייבא לאישור 3ו
* •.עווי ת,
*ו די ם ב תון< גגון גוהר דיש. ד״ ״י* לא יו

עורר ״הארץ״ שוקן
לממלכת

ה ע תונו ת,

חרב

חדה

העולם
רדלר־ן
ה ש בו עון ה מ צוי ר
לאינפו רמציה
רחוב נליקסון . 8תל אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד . 136 .טל (ומני) 66785
מען לסברקים :״עולמפרם״
משדר המערכת בירושלים :
רחוב דוד המלד ייוליאן).
הסעד.
משרי
מו ל

תועלת למדינה. ומאפשרות למספר מובטלים להת.
קיים,
ולו נם בקושי.

העורך הראשי :
או רי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כ חן

שלום כהן, ירושלים

עורך משנה, תבנית:

עורך משנה, כיתוב:
מיפאל אלמו (זמני)

הריאל

ד וש

עורך משנה, חדשות
משה בדאפרים

הצלם הראשי

הכתב הראשי :

סול נולדמן

יהודה נבאי

עורכי מדורים :

מיכאל אלמו. יחיאל בשן. נצח נבי. ירוחם נבע, תמר תדמור.

משתתפים קבועים :
דוד ארנון. אוסנן ר טאובר, פילים טיארי. דירי מנופי, צבי שש.

ראש מערכת, ירושלים:
דור רוביננר

תחרות האופנועים

מ׳׳ מ ראש מערכת, חיפה:
חיים כרמל

סופרי חוץ:

מונטי נ׳יקובם. נבריאל דנון, שמואל מירון
מודפס: דפוס ישראל בע״ם ת״א
מו״ל: העולם הזה בע״ם

שוב הוכחתם את אומץ לבכם באוביקטיביות שלכם.
זו הפעם הראשונה קראתי את האמת על בע ת
האבטלה ועל דיפי׳ייז׳ אי חים י
שלה מוצאת לבעיה. נחרדתי כשעשיתי לעצם את
הסיכום שבעונה הבאה עלולים להיות בקרבנו נ_.
פחות
20 אלף רעבים ללחם•

מי מכחיש?

אני מצפה שהעולם הזה יניב על הודעתו שזה״
שר פנחס לבון. שהופיעה בהדור. כאילו ידיעת
העולם הזה בדבר דרישת הציונים הכלליים לפי-
טורי משה שרת היא, שקר משוקץ״.

חיים לנגמן, תל אביב
נל אהדת העולם הזד, לשר לבון, המשתדל
להגן על חברו. אולם אין העולם הזה ניסיז

חשבזן במקרה זה היא זו שתבוא מצד הציו־ני
ם הכלליים. בל הכחשה בזאת לא נמסיה.

מי אשם?

התחרות תתקיים ביום הרביעי,
,25.3.1953 על־יד גשר הירקון, כביש
נתניה בל־אביב, בשעה . 14.00 המשתתפים
שנרשמו יתכנסו במשרדי
מערכת העולם הזה, רחוב גליקסון
,8ת״א, ביום השלישי 24.3.1953
בשעה 8בערב, לקבלת ההוראות
האחרונות.

מקריאת כתבותיכם על מדיניות החוץ (העולם
הזה ) 799 אפשר היה ׳חשוב כי האשם בניתוק ה־יחפים
עם ברית המועצות, הוא משה שרת נם
מדיניות החוץ שלו. מה הם המעשים שעושה הקרמלין
מצדו? האם הרוסים הם כבשה תמה?

לפני ארבעה שבועות הודענו לך על ארגון
תחרות האופנועים השלישית על גביע שועלי
שמשון. עתה אנו מתכבדים להזמינך לתחרות,
שתתקיים ביום רביעי הבא( ,ראה מודעה).
בשתי התחרויות הקודמות חיפשו המארגנים
מסלול אשר תהיינה לו התכונות הדרושות
לתחרות אופנועים ואשר יימצא גם
קרוב לעיר, על מנת שהקהל יוכל להגיע
בקלות. אך המארגנים, היו בראש וראשונה
ספורטאים — ודאגתם היתד, כמובן, בראש
וראשונה לספורט. הם דאגו שהמסלול יהיה
ראוי לשם שועלי שמשון: מגוון, מסוכן
וקשה. נוחיות הקהל נדחקה לפינה.
כתוצאה נערכו אותו יום שני מרוצי־שדה
קשים ומעיפים: אחד לאופנועים ואחד לצופים,
שטיפסו על פני הגבעות התלולות
כדי לחזות באופנועים.
השנה, כאשר התכנסו מארגני התחרות
לישיבתם הראשונה, הטילו על שלמה אדיר,
שהשתחרר בינתיים מן הצבא, ועל שלמה
ויסברודה, המארגן הטכני של התחרות הקודמת,
לחפש מסלול חדש. יחד עם המינוי
נמסרו גם הוראות על סוג המסלול הדרוש :
קרוב לעיר, זרוע מכשולים, מגוון. ומעל לכל
— מסלול שהקהל יכול לראותו כולו מבלי
להתרוצץ ממקום למקום .״זה הכל?״
שאל אדיר .״אינכם רוצים גם איזה קרחון
או שנים ליתר גיוון?״
קרחון או שנים, אמרנו לו, יהיו רצויים
ביותר, אם לא יהיו קשורים בטרחה מיוחדת.
מאז עברו שבועות רבים. מדי פעם היה
נכנס אחד משני המחפשים, מספר על ״ה״
מקום שמצא: הוא מתאים מכל הבחינות,
אפשר להתחיל מיד בהכנות הראשונות —
אם הועדה המארגנת מוכנה לתתר על פרט
קטן מדרישותיה. תמיד היתד, הועדה מתעקשת.
הפעם, חזרה והדגישה, יהיה המקום
מתאים מכל הבחינות.
לבסוף באמת נמצא המקום: קרוב לעיר,
אפשר להגיע אליו בקלות, מסלול מגוון,
שדה ראיה מצויין לצופים. יצאנו מיד לראות
אותו, נקבעו המסלול והמיכשולים.
התחרות, בדומה לזו של השנה האחרונה,
תהיה תלאת־שדה, בה יצטרך הרוכב להדגים

שליטה מוחלטת על אופנועו. יהיה עליו לעבור
קטעים מסומנים, המהווים מכשולים טבעיים
או מלאכותיים, מבלי לרדת מן האופנוע
או לנגוע ברגלו באדמה. כל שגיאה שישגה
בשעת מעבר המכשול תצבור נקודות לחובתו.
הרוכב, בעל מספר הנקודות הקטן
ביותר, יזכה.
במקרה שיהיו יותר מאיש אחד אשר ישיגו
את אותו מספר נקודות, תיערך ביניהם תחרות
נוספת, בה תיקבע גם מהירות הנסיעה,
נוסף על הנקודות הרגילות.
כאשר הגישו אדיר וויסברודה את תוכניתם
הסופית עוד היו בין חברי הועדה כאלה
שלא היו שבעי־רצון .״חסר משהו,״ סבת.
״דרוש עוד מכשול אחד שלא יהיה קשור רק
ברכיבה אלא גם יבחון את אופי הרוכב.״
יענין אותך, אולי, לדעת כי אלה שחשבו כך
היו דתקא אלה שאינם רוכבי אופנוע. האום־
נענים שבועדה סברו שהמסלול כלל את כל
הקשיים הדרושים.
הדבר הוכרע כשמישהו העיר שלפי התוכנית
ישנם 13 מכשולים, מספר לא אהוד ביותר
על ספורטאים .״אם אינכם רוצים שחצי
המשתתפים ישברו רגל או גלגל, צריך להוסיף
עוד מכשול,״ הכריז. ההגיון היה מחייב
הסרת מכשול אחד — אך הדם הספורטאי
לא הסכים• נוסף מכשול מס׳ — 14 קטע
של בוץ ובסופו אגם קטן.
משך כל התחרות יוכל הקהל לשבת במקומו
ולראות את 14 המכשולים, מבלי שיהיה
לו כל צורך להתרוצץ. לצופים בעלי עודף
מרץ, שאינם יכולים לעמוד במקום אחד, הוכן
גם שדה פתוח, רחוק מן המסלול, אשר
בו יוכלו לרוץ כאוות נפשם, מבלי להפריע
לתחרות.
יחד עם הזמנתנו השלוחה אליך, יוצאת
גם בקשה. מארגני התחרות עשו את כל
אשר ביכולתם שהתחרות תצליח גם מבחינת
הרוכבים וגם מבחינתך אתה, הצופה.
לשם כך דרושה גם מידת־מה של סדר ומשמעת
עצמית. וזה, יחד עם הצלחת המיפעל,
תלוי, בסופו של דבר, בך.

נח גור־אריה, ירושלים
הבעיה אינה מי אשנב היוסים בודאי אינם
כבשה, אלא דוב. הכבשה הישראלית חייבת
להתחגסב בזה.

אורן ישראלי לפני אורן
תודה לכם על הרשימה שכתבתם עלי(העולפ הזה
.) 801 אולם ברצוני לתקן טעות אחת: אמרתם ש־אסרו
אותי אחרי משפט פראג, ואחר כר כתבתם
שישבתי בבית־הסוהר במשך שנה. הפרט השני
נכון (ישבתי בבית״הסואר 14 חודש) .אך מכאן
שהפרט הראשון מוטעה. אסרו אותי זמן ו ב לסג•

משפט פראג.

משה ביטל, פתזדתקוה

נדהמתי כאשר קראתי על טרנדיה זו. האם יש
להתפלא ששוררת אנטישמיות בעולם, אם היהו־דים
עצמם מתנהנים כך כלפי נרים הנמצאים באי־צם
; המענין הוא שטרנדיה חמורה זו לא הועלתה
על דפי שום עתון יומי במדינת ישראל. האם הם
מתבישים ן

מרים שולמן, בת־ים
הנעדרים רשימתכם על אילת (העולם הזה )801 היתה טו־בה.
חבל רק ששכחתם להזכיר שאלו שנתנו את
אילת למדינת ישראל (ינאל אלון, נחום שרינ) נא
הוזמנו כלל לחנינות.

יואב מערבי, רמת־ גן

הקויא מערבי טועה. האלוף אלון הוזמן,
לא הצליח להתפנות.

המין ההוליכודי

לו קמו הרומאים לתחיה מה היו אזמרים ע,
הצגה מנוחכת זו ששמה קוו־ואדים?

לחם ושעשועים

יוסף גבריאלי, תל־אביב

אברהם גרוסמן, תל־אביב

בכתבתכם על קולנוע (וזעולם זזזוז ) 800 נתתיז
תמונה של אנט קלרמן משנת . 1912 תמונה זו
הביאה אותי לידי צחוק. מה היה יכול להסעיר
את הקהל בנופה?

גתגמז $^x £ 0

שאל את הסבא.
היטב הצלחתם להאיר צד שלילי מאד בנוער הישראלי
המסתנוור מפסבדו שחקנים של הקוליוע
דבר הגורר אחריו הערצה טפשית וחיקוי זול. כקב
כד אין הנוער מבקר דיו בתיאטרון, שכמה ג,שח
קניו ראויים יותר להערצה מאשר הבובות והבו־בונים
של הוליבוד.

יחי ההבדל הקטן

יורם כחנה, רמת־גן

בקשר לילד ולילדה שהתרחצו ערומים במעין
עין חרוד (העולם הזה ,) 801 הרי פלגיאט הוא
פשע אפילו במדור העולם הבא. אד אפשר יהיה
לסלוח לכם אם תתנצלו ותודו שההבדל בין מפ״ם
למפא״י הוא נדול אף מן ההבדל בין פרוטסטנ־טים
וקאתולים.

גדעון רובינפלד, תל־אביב
אינני יודע אם איש העסקים מאיר ביקר אי־פעם
בארצות הברית. מושגיו על ארץ זו הם על
כל פנים תלושים מהמציאות. נכון הוא שרבים
המיליונרים האמריקאים המספרים שהתעשרו כתוצאה
ממכירת שרוכי נעלים או קניית גרוטאות.
זהו ספור שנוח להם לספר לאחר שכבר התעשרו.
האמת היא אחרת לנמרי ; או שירשו את כספם
והגדילו אותו. או שהתעשרו כתוצאה ישירה מניצול
עמלם של אחרים.

ז. קורא, תל־אביב
העולם הזה רושם כמה נקודות לחובת עצמו.

היוזמה החופשית בארץ היא: פחות מדי
יוזמה .,הרבה יותר מדי חופש. אולי אפילו דפ־קרות.

גדעון
רוכל, פתת־תקוה

צבי ברלין, ודפה

בקורת מיותרת

רצונכם לננח את המרינה ומוסדותיה בכל
הזדמנות, נאותה ובלתי נאותה, עובר כל נבול.
חלומו של האמריקאי הממוצע להיות מיליונר
ברפורטנ׳ה שלכם על האבטלה (העולם הזה ) 801
אינו מנביר את פריון עבודתו כי אם נורם לו
כתבתם על חוסר הפרודוקטיביות בביצוע העבודות
למשכן את כל חייו בכוח עבודתו כדי להשיג רמת
הציבוריות.
חיים נבוהה מזו של שכנו או חברו.
מה רציתם? שיתנו לפועלים לרעוב ז סוף סו!ז
צבי בקר, ירושל־מ העבודות הציבוריות בכל זאת מביאות איזו שהיא

יעקב אחימאיר, רסת־גן

מיכאל סטוריביצקי, בן שמן

האם בדעתכם להסנין ולהדגיש כי אין צורד בל-
סוד הדקדוק העברי, ולכן נקדתם את המד,ר
דידידוש (העולם תזה )801 בצורה משובשת?

כל אלה המציעים פתרונות שונים לבעיות הכלכליות
של המדינה, כנון בנימין מאיר וח״כ אליעזר
ליבנה (העולם הזה ) 801 ,798 מתעלמים לחלוטין
ממחלת היסוד של הכלכלה הישראלית: חוסר
חומרי גלם.
שום כלכלן לא ישכנע אותי שאפשר לבסס מסחר
ותעשיה על קבלת המרי נלם מארצות אחרות
ושיחקם לארצות רחוקות עוד יותר. ביחוד בהתחשב
בשתי עובדות נוספות: שכר העבודה נבזה
וניתוק היחסים עם הארצות השכנות.

רצח כדם קר
הרצת אסור, לפי החוק. אד קיימים עוד כמה נור־מים
המנהלים רציחות בהסכמה מלאה של ם ופרוז
אחראים. אחד הנורמים הפעילים בשטח זה: ה־אינרוף.
המוני
הפרולטריון ברומי, שהתקבצו בת לאחר
שנושלו מאדמותיהם היו משמיעים את הסיסמה .
״לחם ושעשועים״ .השליטים הפקחים קבצו את
ההמונים בזירות ענק. הצינו לפניהם מחזה דמים.
שהראה מלחמת אנשים אלה באלה. טרף אנשים
בלתי מזוינים בידי חיות. לשמחתנו, עם התפתחוו.
התרבות. נעלם משחק דמים זה. אד ניצוץ אהד
נשאר: שמים כפפות על ידי שני אנשים ומצחים
עליהם להרביץ זה בזה.
לא אזכיר שכמה מתאנרפים מצאו את מותם
בזירה, אך אזכיר רק את ההשפעה שמושפע המוח,
השוכן כבוד בראש, מהטלטולים הננרמים לו עקב
מכות.
אני מתפלא, כי העולם הזה 800 כעתוו אחראי
ורציני, אינו מצביע (אנב הכתבה שלו על הנושא)
על הסכנה והטפשות שבמשחק זה. אמנם
אין להתעלם מן התופעה, אך יש לחסלה 1
כתבתכם על אנרוף הצטיינה בנוק-אאוט לבית״ר.
העמדתם את מתאנרפי בית״ר כטירונים באיגרוף
לעומת זאת חלקתם שבת והלל למכבי. אמנם יש
להאשים את בית״ר בפזיזות בהזמינה יריב חזק,
לאחר נצחון על יריב תלש.

כללי הדקדוק

הרכב העולם הזה ( )801 היה בו משום סמל למצב
במדינה. בצד הריפורטנ׳ה על האבטלה, בלטו
תמונות אלה שעוד נותר להם כסה לחנוג בפורים.
מעל לכולם עמד איש העסקים מאיר. שה.היר
שסולם ההצלחה פתוח לכל. האם הוא פתוח נם
למובטלים?

הכניסה חופשית לקהל הרחב.

אנטון קפלן, תל־אביב

לאחר המקרה של אנטון קפלו. האם יכולים אהוד
אבריאל או משטרת ישראל לדבר על אנטישמיות

בפראג?

אפרים -רום, סד ה
העולם הזה משאיר את הדבר להערכת
הקורא רום.

מכתבים

אנשי פלוגת שועלי-שמשון
לשעבר, המוכנים ליטול חלק
כארגון התחרות, מתבקשים
להתקשר טלפונית עם המערכת
עד יום 243.1953 כל
שאר חברי הפלוגה ומפקדיה
מוזמנים כאורחים.

אין כול ואין בסף
תרשו לי לתרום. את תרומתי למיפעל זיוף הפסוקים
של קוראי העולם הזה. מה דעתכם על :
״מפא״י יצרה חוסר, עיני הצ״כ תבכינה״ ז

יוסף רזי, ידוש:־ם

רק כל עוד קיימת קואליציה. נפי שאסר
המנהיג הציוני :״אם ירצו, אין זו אגודה.״

סיכויי הנחשון
מפליא משום מה בתרתם לנחשונכם נם את !,־
תוצאות של משחקי הליגה בבריטניה. לדעתי. חובבי
הספורט בארץ רובם ככולם אינם יודעים הרבה על
טיב הקבוצות האנגליות, ואין הם מתענינים בהן.
ניחוש התחריות של כל, או מרבית, הקבוצות של
לינה א׳ וב׳ המקומיות יעורר התענינות נדולה י״.־
תר וישתף יותר חובבי ספורט.

דוד ליברמן, ירושלים

...עשיתי את חשבון הסיכויים לזכות כפרם. סיכויים
לזכות ברדיו פיליפס: אחד ל־:479,001,600
סיכויים לזכות במינוי שנתי: אחד ל־.?.9.916,800

ש. אסא, גבעתיים
הסיכוי המתמטי לפותר תשבץ, גדול בכמה
אפסים נוספים — אה אינו יודע לפתור תש בצים.
אין הדבר חל על אדם הבקי בחומר
הנחשון.

מדור השירה
העולס הבא
השבועון המצויר
לאינ-פורמצית

פתגם השבוע
.אל תרים יד מל אשתן,
אם אתה יכול להשתמש
בשוט.

היה היה איש שונא
פשע,
הוא נצר את כולנו
מרשע.
יום אחד אסר: די •
הענין אינו כדאי !
קשה לתפוס פושעים אך
קל להוציא את .999

המילון בהמשכים

לאחר גיל זה הוא עובר,
לרוב, לאמצעי־שכנוע אחרים.
משורר הוא הממשיך
באמצעי הראשון כל ימי
חייו.
קואליציה, נ ,.שתי מפלגות
המאמינות בכלל ה־מאתימטי
כי שני מינוסים
יוצרים פלוס אחד.

החידון הכלכלי

שירה, נ ,.הצורה בה
(בין הפותרים
משכנע נער בן 15 את
נערתו שהוא אוהב אותה. מקום בממשלה).

מה יהיה הסוף?

יוגרל

״העולם הזח״ 803

התכתשות הדמים ביד-חנה פתחה דת חדש
כתולדות ההתישכות העברית.

היו גם היו סכסוכים כין שתי תנועות חלוציות
ארציות על משק מסוים -גבעת־השלושת
אשדות-יעקכ, עין־חרוד ותריסר
אחרים.

אולם כיד-חנה קרה משהו חדש. זו הפעם
הראשונה מרד קיבוץ בודד כתנועה הארצית,
תבע לעצמו זכות בלעדית לקבוע לעצמו
את גורלו ודרכו.

זו הפעם הראשונה הועמדה ככל חריפותז.
שאלה הרת-סכנות: למי שייך הקיבוץ ז
למי הזכות העליונה -למרות הארצית שי
התנועה או לרוב המתישבים כמקום עצמו;

אנשי ה פ לוג ההמ קו ב צ תי של הקיבוץ־המאוחד ]למנודה[
ניסו ל ח דו רלחדר האופל. נתק לו בשרשרת, שר
מתישב המקום. משני הצדדי הורמו יד״ ומטיל
ב רו ל. היתה ואתפ תי חתהס בו ב האחרון במאבקעל

משק הספרבאחד המקומות המסובנים ביותר של
המדינה. קיבוץ אשר חררה או כל שלו משקיף ע ל
טול־כדםהער בי ת הני צבתבמרחק 1000 מטר 1דמטה1

.לקיבוץ המאוחד!״ .אומרים׳ רפאל חמל, איש משק כברי,
שנפצע בראש ועל האף בקרב על חרר־האוכל, וחבריו, הלנים
על הארץ בבית בלתי־גמור שתפסו במשק (תמונה למטה מימין).

״לרוב כמשל!,״ אוסרים אנשי מזכירות הרוב (תמונה למטר. משמאל) והאנשים היושבים עם ילדיהם בחדריהאוכל,
מתחת לקיר המגואל ברם והחלו! המנופץ. כל אנשי יר־חנה הס עולים מהונגריה, הנמצאים כ־ 3שנים בארץ ובמקום,
היו שייכים לתנועת הנוער דרור, תנועתו של הקיבוץ־המאוחד בחוץ־לארץ. עתה מפולנים הם לשני מחנות יריבים.

ט ענ ת מז כי רו ת ה רו ב בי ד חנ ה
• משק יד־חנה שייף דנו. אנו הקמנו אותו מלא
כלום. הוא הכית שלג־ והפרנסה שלנו. שום כוה
חיצוני אינו רשאי לנשל זהותנו.
• תקנון הקיבוץ המאוחד קובע שכל ציוני-
סוציאליסט יכול להיות חכר כקיכוץ. אנחנו ציונים
וסוציאליסטים. ל* כתוב כשום מקום שחברי
הקיבוץ חייכים להיות חברי החטיבה-לאחדות-
העכורה ולדגול דוקא כרעותיה. אנחנו הכרים
טוכים במפ״ם. היינו חברי חזית־הליכוד במפ״ם.
דעותינו מזדהות עם רעת הכרים התופסים עמדה
מרכזית כמפלגה, כמו החבר ריפתין, שהצדיק גם
הוא את משפט פראג. אין לנו שום קשד ארגוני
עם סיעתו של משה כונה, ועם מק״י לא כל שכן.
• אנו הבעלים החוקיים. הקיכוץ־המאוחד ככלל
אין לו שום מעמד חור י. אם נחליט לפרוש מן הקיבוץ
המאוחד, לא יוכל למנוע זאת בעדנו. הרוב
חופשי. שום חוק איני מחייב אותנו להיות ככלל
הכרים כתנועה קיבוצית ארצית כד שהיא. אנחנו
נוכל להתקיים לכדנו, עד פרי עמלנו. אולי זה יהיה
יותר קשה מבחינה כלכלית. אז נעבוד יותר קשה.
ט עג ת מזכי רו ת הקיבו ץהמ או חד
• משק יד-חנה שייך קודם כד לקיכוץ־המאוחד.
אנחנו קיבלנו את האדמה מן המוסדות הלאומיים.
אנו נושאים כאחריות המוסרית, הבט הונית והכלכלית
עכור כד אשר יקרה כמקום. אנחנו סיפקנו
את הכספים שהיו עד כה דרושים לקיומו.
• הרוב המקומי השתעבד לקבוצה של אנשי
מק״י וסנה, למרות שהם מכחישים זאת. אי אפשר
דסכול שיתכצר קיכוץ קומוניסטי על הגבול ממש.
כאחד המקומות המסוכנים כיותר של מדינת-
ישראל. משק כזה יהווה סיס אידיאלי לתככים של
מק״י-סנה. הוא יסכן את בטחון המדינה. הוא
יהווה סימן למשקים מסויימים כקיכוץ־הארצי,
הקרובים לקו של סנה, לפרוש גט הם ולהקים תנועה
קיבוצית מק״יסטית.
ט ענ ת מזכירו ת ד־חנה. הקיבו ץהמא חו ד
• באנו דמשק כחכרי הקיכוץ־המאוחד. משך
הזמן נוצר מצב של טרור רוחני ואיומים, עקב
חתירה שד יחידים שפעלו במחתרת ונעזרו מן
החוץ. אנו רוצים לשמור על אופיו הציוני והסוציאליסטי
של המשק ועל שייכותו הארגונית וה•
רעיונית לקיכוץ־המאוחד.

ת או ר רא ש ״ ה פ לו\ ההמ קו בצת ״

אומר זרובבל ארבל: הגעתי למשק ביום ו׳ ,בשעה .11
היינו 40 איש. היה זה מבצע של מחלקה — לא היתד, דרושה
חטיבה כדי לעזור לחברינו במקום. חברינו קיבלו אותנו במשק,
שמו במחסן ן!ת החפצים והאוכל שהבאנו עמנו. אנחנו התרכזנו
בבנין בלתי־גמור, שעה שחברינו הלכו לדאוג לנו לשיכון.
בצהרים הלכנו לאכול בחדר־האוכל. לא נתנו להכנס. התפתחה
התכתשות קלה, בה הוכו כמה מחברינו. אנחנו הפעלנו את
שיטת ההבלגה מן הימים ההם. לולא כן, היינו באים מצויירים
בצורה אחרת. לרוב חברינו יש נסיון בסכסוכי־גבול עוד מימי
המנדט, ולו הפעילו את נסיתם בקפ״פ היו התוצאות שונות.
אחרי הצהרים, בהעדרי, התנפלו על חברינו במחסן וזרקום
החוצה. אותה שעה הבאתי למשק חפצים ועוד כמה חברים, שלא
הגיעו איתנו בבוקר. השומרים הופיעו נגדנו. צעקנו וזיהינו את
עצמנו כיהודים. למרות זאת ירו יריד, באויר, התנפלו עלינו
וגיסו לעצרנו.
למחרת בבוקר, כשניגשנו לאכול בחדר־האוכל, התפתח
קרב רציני. התנפלו במטילי ברזל ובספסלים על החברים
שחדרו פנימה, ועל האחרים שנשארו בחוץ. אותה שעה הגיעו
דברים מקיסריה, שגם עליהם התנפלו. היו לנו 11 פצועים.
מוסיף אליעזר שדה, חבר מזכירות יד־חנה של הקיבוץ־
המאוחד: בשבת בבוקר התפרצו לחדרי 10 בחורים וצעקו :
״היכן אליעזר ! נגמור אתו לאשרי נמצאה בחדר רק אשתי.
כשניסינו להיכנס לחדר האוכל הוכינו. אנשי סנה איימו אפילו
על חברתנו שיחנקו את תינוקתה בת 4החודשים !

ת אור צב• בטורי. חבר מזכירות ה רו ב

באחת האספות איים עלינו בני מהרשק ש,,יגרשו אותנו
בכוחו של הקבוץ המאוחד״ .ארבעים האיש שבאו ביום ו׳ היו
כנראה כוח זה.
הם לא באו למחנה־קיץ. היה מורגש שהם מתכוננים 1 לפעולה רצינית. הם תפסו שלושה בנינים ורצו לכבוש את חדר־

האוכל. החבר שעבד במחסן ביקש אותם׳ אחרי שסיים את עבו־

דתו, לצאת מן המקום כדי שיוכל לסגור. הם לא הסכימו לזאת.

והיינו צריכים לפנות אותם.
בערב ניסו לפרוץ לחדר־האוכל. כמה מהם חדרו, אך לא היו

מכות רציניות. אחרי זה הביאו עוד קבוצה של 30 איש. השונד

רים ביקשו מהם מראש שלא יסתובבו במשק אחרי שקיעת החמה,

כיון שהגבול כה קרוב. הם לא צייתו להוראה זו. הקבוצה שבאה

לא זיהתה את עצמה, והשומר ירה יריד, באויר. בכל זאת הגיעה
קבוצה זו לחבריה. קראנו למשטרה, וזו נתנה הוראה שלא יכנסו

לבניני המשק. הם הסכימו לכך והמשטרה הסתלקה.
בבוקר הופיעה מכונית משא׳ ועליה עוד 30 איש. יצאנו

לקראתם כדי למנוע את כניסתם למשק. באותו רגע, לפי מיטב

הטקטיקה הצבאית, פרצו האנשים שהיו במשק בריצה ובשרשרת

אל חדר־האוכל, מזוינים במקלות. חלק מהם התפרץ דרך החלון.

התפתח קרב רציני. אנשים נפצעו משני הצדדים, אם כי

בצד שלהם יותר. אנחנו התגברנו עליהם׳ ואלה שנכנסו דרך

החלון הוצאו דרך החלון. אחר כך נודע לנו שהכינו מראש מר־ן|
פאה
בגבעת חיים. אולם כל האנשים עזבו את המקום על רגליהם.

קראנו למשטרה, שהופיעה אחרי שהכל נגמר.

מיאשם בתיגוה1
הבלתי אחרי הקרב נחים אנשי ״הפלוגה המקובצת״ של הקיבוץ־ המאוחד, בני משקים מכל כנפי הארץ!/ ,
גמור שתפסו במשק. למעלה, שתי תמונות שצולמו בשעת ההתכתשות הראשונה ליד חדר־האוכל. בתמונה העליונה
נראים חברי הקיבוץ־המאוחד בנסותם להיכנס לחדר־האוכל. הראשון מימי! הוא זרובבל ארבל, לשעבר יד ימינו של
יגאל אלון, ממעוז. בתמונה השניה נראית רחל סוביאל, ממעגן׳מיכאל, הנאחזת במעקה כשאנשי המקום מנסים לסחבה משם.

ד -חנה
יכול להחליף בה את אנשיו. טוענים אנשי הקיבוץ־וזמאוחד :
״חברינו במשק ביקשו את עזרתנו. שלחנו להם פלוגה
מקובצת. היא לא באה לבצע מעשי אלימות, אלא רק להבטיח
שחברינו לא יהיו מנודים. הם הביאו עמם אוכל לעצמם
ולחברינו במקום.
התוצאה היתה קרב רבתי, שלא היה עד כה כדוגמתו
בשום קיבוץ גראה עמוד .)6

״אין מעמד חוק־!״

כרגע שוררת במשק הפוגה. נמצאים בו בני המקום משני
המחנות, אנשי הפלוגה המקובצת של הקיבוץ־המאוחד, אנשי
יראון והשוטרים. מזכירות הרוב דרשה כי המשטרה תערוך
זיהוי, תרחיק את הפלוגה המקובצת. המשטרה סרבה.
המשטרה לא היתר, הגור היחיד שלא ידע בדיוק מה
לעשות. כי כל ענין יד־חנה הוא חסר כל תקדים. שני
הגורמים העיקריים — בית־המשפט של המדינה והמרכז
החקלאי של ההסתדרות — יצטרכו הפעם להחליט החלטות
העשויות לשנות בכלל את אופי תנועת ההתישבות בארץ.
כבר היו מקרים של פילוגים בקיבוץ. אולם בכל המקרים
האלה, כמו בעין־חרוד, היה המאבק נטוש בין שתי תנועות
ארציות, שתבעו שתיהן את המרות על המשק. החידוש של
יד־חנה הוא, שזו הפעם הראשונה בתולדות ההתישבות בארץ
מורד משק בודד בתנועת ההתישבות הארצית, תובע לעצמו
את הזכות להתקיים לבדו, מחוץ למסגרת ארצית.
הדבר הגיע לבית־המשפט כשהגישה מזכירות הרוב צו־על־תנאי
נגד שלטונות המשטרה, דרשה לחייב אותם לזהות
את האנשים במקום ולגרש את אנשי הפלוגה המקובצת.
טענת המזכירות :״הרוב במקום הוא הבעל החוקי, בעל
הרכוש ובעל החזקה על האדמה. לקיבוץ־המאודח־ אין כל
מעמד חוקי.״ המשטרה טוענת, לעומתה, כי לפי המיסמכים
*ידיה, שאושרו על־ידי ברית הפיקוח, אין התובעים מוסמכים לדבר בשם הקיבוץ. על בית המשפט יהיה לפסוק אם יש
בכלל, מבחינה חוקית, מזכירות אחת המוסמכת לייצג את
כל המשק — ומי היא.

כדספסר הוא ציוני *

מרות לאומית

חברי הפלוגה המקובצת, בני משקים מכל הארץ, מאמינים שהם
שליחים של מרות לאומית לדיכוי קבוצת חבלנים מסובנת למדינה.

הלגיונר בעל המשקפת, שעמד מן הסתם על צריח המסגד
היפה של טול־כרם באותו יום ו׳ ,שעה שהמואזין קרא את
המאמינים לתפילת יונדאל־ג׳ומעה, הרגיש בלי ספק בתנועה
הבלתי־רגילה במשק היהודי שממולו, מרחק של פחות
מקילומטר.
אולי התגנב בליבו החשד כי היהודים מתכננים משהו
נגד חבריו. אולם כל התכונה לא היתד, מכוונת אל מעבר
לגבול. הגבול אשר עליו נערך הקרב ביד־חנה הוא הגבול
העובר היום במדינת ישראל עצמת, לאורכה ולרוחבה.
הוא היה קיים עוד עם הקמת מדינת־ישראל. אולם הוא
הפך לחזית, כשנשא את דבריו הקטיגור במשפט פראג. בצד
האחד עמדו אלה שראו במשפט זה התקפה על המדינה,
התכוננו להשיב מלחמה שערה. היה זה מחנה גדול, ממנחם
בגין עד מאיר יערי. בצד השני עמדו כל אלה שהצדיקו את
משפם פראג, ראו בו מעשה התגוננות של ״מחנה הסוציאליזם
והשלום״ .היה זה מחנה קטן למדי, מיעקב ריפתין דרך
משה סנה עד שמואל מיקוניס.

המעט׳ מ סו פני ס יו ת ר
כשהתנדף העשן הראשון מעל לחזית זו, החלו שתי
התנועות הקיבוציות של מפ״ם לדאוג לשלמותן.
הסכנה לשלמותו של הקיבוץ־הארצי, תנועתו של השומר־הצעיר,
היתה חמורה יותר. היה ידוע שרבים מחבריו, ביחוד
הצעירים יותר, ובפרט במשקים הצעירים כמו הראל, שובל
וכרמיה, נטו להשפעת ריפתין וסנה. אולם הקיבוץ־הארצי
מחוסן במידה רבה נגד פלוגים. שוררת בו קולקטיביות
רעיונית ; וגם מבחינה כלכלית יש השפעה מכרעת לתנועה
הארצית על כל משק בודד. ריפתין עצמו, איש קיבוץ,
נכנע לרוב, קיבל את הדין ונפרד ממשה סנה, שהקים את
מפלגתו החדשה. עד עכשיו הוצאו כמה עשרות חברים ממשקים
שונים, בגלל נטיתם לסנה. אולם אף משק אחד
ממשקי הקיבוץ־הארצי לא הצטרף לסנה בשלמותו.
הקיבוץ־המאוחיד היה קיצוני הרבה יותר בגינוי משפט
פראג. הוא שייך למעשה לחטיבת לאחדות העבודה: מעטים
מאוד היו בו החברים שנטו לקו סנה ולהצדקת דין פראג.
אולם הפרדוכס הוא שמעטים אלה היו מסוכנים לקיבוץ־
הארצי, כי בקיבוץ הנזאוחד אין קולקטיביות רעיונית, אין
ריכוז פוליטי ומשקי כה קיצוני, יש חופש דעה הרבה יותר
גדול לפרט ולכל משק בודד.

דחק את הקץ, היה מוכן לתת זמן ממושך לבירור ולמשאל.
אולם מזכירות יד־חנה התנגדה למשאל, אולי מפני שמספר
החותמים גדל, טענה שהוא מונע בירור. עד אז חתמו
כ־ 330/0לפי טענה אחת, ס /ס 40 לפי טענה שניה. יתכן שלו
נמשך הבירור, היו החתימות מתרבות.
לתוך מצב זה התפוצצה פצצת יראון. לפי תקנון הקיבוץ־
המאוחד אסור למשה אחד לקבל חברים שהורחקו ממשק שני.
אולם הרוב ביד־חנה טען כי אנשי יראון גורשו ממשקם
באופן בלתי־חוקי. מאחורי טענות פורמליות אלה היה המצב
העובדתי גלוי: אנשי יראון היוו תוספת כוח רצינית לרוב
ביד־חנה. היחסים במקום הוחרפו, ואנשי המעוט קראו לעזרת
הקיבוץ־המאוחד.

מצוד כלכל
ביום הופעת אנשי יראון באה למשק משלחת אחרונה
של הקיבוץ־המאוחד, דרשה לערוך בירור נוסף באסיפת
חברים. בבירור זה הודיעה שכל המפר את מרות הקיבוץ־
המאוחד ״מוציא את עצמו מן התנועה״ .המעוט שנשאר נאמן
לתנועה הקים מזכירות משלו, ומאז קיימות שתי מזכירויות.
הגופים הכלכליים הפסיקו את התשלומים למשק, מאחר שלא
ידעו מי מייצג אותו. נוצר מעין מצור כלכלי. במשק עצמו
נכנסו החיים למסלול חדש. אנשי המיעוט הוסיפו לעבוד
ולאכול, גם אנשי יראון היו שותפים לחיים אלה.
כדי לשים קץ למצב זה נקט הקיבוץ־המאוחד באמצעי
חריף יותר.
נהוג בקיבוץ־המאוחד לגייס ״פלוגה מקובצת״ לעזרת
משקים בהם חסרות ידיים עובדות, או שקיים בהם מצב־חירום
אחר. חברי הפלוגה מגוייסים מכל המשקים, וכל משק

הנזרכז החקלאי, שמינה ועדת חקירה, החליט זמנית כי
ענייני המשק ינוהלו על־ידי חבר אחד מכל צד. כן החליט
כי הרוב במקום היה הצד התוקף בשעת ההתכתשות. אולם
הוא לא יוכל להתחמק מהכרעה בשאלה העקרונית של
הבעלות. לא תהיה זו הכרעה נוחה.
המרכז לא יקבל ברצון התבססות של השמאל הקיצוני
בתנועת ההתישבות. אולם הרוב המפא״יי לא יוכל בשום
פנים לקבל את העיקרון שמשק שייך לתנועה הארצית,
במקום לרוב המתישבים במקום. כל עיקרון כוה היה שומט
את הקרקע מתחת לרגלי הרוב המפא״יי בעין־חרוד, שגם
נגדו ניסה הקיבוץ־הנזאוחד להפעיל טענה זו.
אך ייתכן מאד שבסופו של דבר לא תכרענה החלטות
פורמליות. הקיבוץ־המאוחד בטוח שהרוב המקומי לא יוכל
״הנאומים של סנה
להוזזיק במשק. אמראיש הקיבוץ :
אינם מספיקים לקיים משק. מק״י לא ׳ הקימה עדיין אף
קיבוץ, אף לא מושב אחד. נוח לה להשתלט על משק
שקם בכספו ובזכותו של הקיבוץ־המאוחד. אך המשק הזה
לא יחזיק מעמד ! ״
אנשי הרוב המקומי, לעומת זאת, מאמינים בעצמם• ״שום
אדם אינו יכול להוכיח מה שאיננו,״אומר יהודה אונגר,
איש המזכירות .״גם אנחנו לא יכולים להוכיח שאיננו
אנשי מק״י. אולם אנחנו יכולים להוכיח שאנחנו ציונים.
מעשינו מוכיחים זאת. אם כל ספסר ברחוב לילינבלום יכול
להיות ציוני, האם יטילו ספק בציונותם של חלוצים במשק־ספר
י לא בית־המשפט ולא המרכז החקלאי יכולים להוציאנו
מבתינו. אנחנו נחזיק מעמד לבדנו ! ״
דבר אחד הבטיחו שני הצדדים: יהיה זה מאבק עד
הנשימה האחרונה.
האירוניה שבכל העניו היא שהוא מתנהל בקיבוץ הנושא
את שמה של חנה סנש — הנערה שצנחה בהונגריה כדי להביא
ליהודים את בשורת הציונות, ההגנה והקיבוץ.

ה אוי בבכפרגלע די
״מצדיקי דין פראג״ תפסו עמדה חשובה בשני משקים,
ששכנו שניהם על הגבול: יראון, בגבול הלבנון, יד־חנה,
בגבול המשולש. ביראון היו מיעוט. ביד־חנה היו רוב.
הקיבוץ־המאוחד פתח בבירורים רעיוניים ובשכנוע בשני
המקומות. נתברר לו שביראון היו שני בחורים בעלי זיקה
למק״י, והם השפיעו על גרעין מצרי, שקיבל כנראה גם
הוא חינוך דומה במולדתו. הם פיתחו ניגודים חברתיים, זרעו
פרוד בין הארצישראליים והמצרים, הסיתו את האחרונים
שלא היו להם משפחות בארץ, ושהרגישו עצמם מקופחים.
״באנו לנהל בירורים במקום וראינו שקיימת תעמולה
אנטי־ציונית קיצונית במקום. אמרו לנו שמלחמת־השחרור
היתה מלחמה בין שתי חברות נפט, שהאויב שוכן בכפר־גלעדי,
ואילו הידידים הם בריחניה, הכפר הערבי השוכן
מעבר לגבול. הרחקנו שמונה האנשים הפעילים במקום.
העולים המצריים שהיו נתונים להשפעתם הצטרפו אליהם.״

פצצהכיד ־ חנ ה
שעה שהתנהל המאבק ביראון, נערכה היאבקות מקבילה
על נפש יד־חנה. מנהיגי הקיבוץ־המאוחד באו כמה פעמים
למקום, ניהלו ברור רעיוני. הם קיוו לשכנע בהדרגה את
הרוב המקומי. ואמנם הלך מספר המצטרפים לעמדת הקיבוץ־
המאוחד וגדל. הכוונה היתד, לתבוע מכל חבר הזדהות עם
הציונות (נגד משפט פראג) ,מאחר שיד־חנד, ערערה על
החלטות שפיים שגינו את המשפט. מצדיקי משפם פראג
היו נאלצים אז לעזוב את המשק. אולם הקיבוץ־הסאוחד לא

4ו** אלקה הג׳ינג׳ית מנצחת ער גן הילדים, בו שורט הרוב. כאשר
0 ( 1/011 4׳ נשאלה לאיזה צד היא שייכת, השיבה :״לצד האמת והצדק:״

במדינה
הע ם
תיקון קטן כמבה
חברת יומני הקולנוע פוקס מפיקה מהדורה
שונה של יומן לכל אזור בעולם. מהדורה
זו מראה את המאורעות העולמיים העיקריים,
בתוספת חדשות מקומיות של ארצות
האזור׳ שהן חסרות חשיבות כשלעצמן אך
מעגינות את תושביו.
המציאות במרחב השמי העמידה את החברה
בפני בעיה. תושבי המדינות הערביות
לא רצו לראות מאורעות ישראליים, יושבי
ישראל לא רצו לראות (לדעת החברה) ,מאורעות
ערביים. אולם לא היה כדאי לערוך
יומן מיוחד למליון וחצי תושבי ישראל.
חברת פוקס מצאה תרופה גאונית: היא
תיקנה את מפת העולם. היא הוציאה את
ישראל מן המרחב השמי, צירפה אותה לגוש
התורכי־יווני. מאז רואים התורכים את גולדה
מאירסון פותחת שיכוני עולים, ואילו
לתושבי ישראל יש הכבוד לראות, תמורת
זאת, את נשיא תורכיה לוחץ את ידיו של
הוד מלכותו, מלך פאול מיוון.
הפתרון ההוליכודי. השבוע נתברר
שחברת פוקס יצרה היסטוריה. היא הראתה
את הנתיב למיטב הדיפלומטים של העולם.
זה כמה חדשים הירהרו המדינאים האמריקאיים
כיצד לפתור את בעית ארגון־ההגנה
המרחבי. הערבים לא רצו לשתף פעולה בארגון
הכולל גם את ישראל. והרי למען
צה״ל, אי־אפשר היה להקים ארגון־הגנה מיוחד.
השבוע
נסע ראובן שילוח, היועץ ״ל־ענינים
מיוחדים״ במשרד החוץ, לתורכיה.
הסיבה הרשמית :״עניני שיגרה״ .אולם איש
לא השלה את עצמו. שילוח נסע כדי להניח
יסוד לארגון מרחבי בהתאם לקו ההוליבודי.
התכנית: יוקם פיקוד המרחב, בלי השתתפות
ישראלית רשמית. אולם ישראל תיכנס
לבית דרך הדלת האחורית, השמורה —
במו בכל בית הגון — למשרתים, לחנוונים
ולקבצנים. היא תצורף לארגון־המשנה ה־תורכי־יווני־יוגוסלבי,
שיהיה חבר בארגון
מרחבי הגדול. ישראל תחתום על ברית הגנה
עם תורכיה, קציני שתי המדינות ידונו
בחובות הנובעות מן ההגנה המרחבית, התורכי
יעביר את פקודות הפיקוד לישראל.
תורכי פה, תורכי שם. ישבו הליצנים
והירהרו: מה יקרה אם חברת־הפיקוד
מצריים תכריז מלחמה על שותפת־המישנה
ישראל? תשובת הליצנים: חצי הצבא התורכי,
הקשור עע, ישראל, יילחם בחצי הצבא
התורכי, הקשור במצריים.
אולם על אף הצד ההומוריסטי אשר בתיקון
זה של מפת העולם, אין ספק לזהפתרון
המוזר עשוי לפתור, איך שהוא, את הבעיה
הקשה. במציאות שנוצרה עם פשיטת־הרגל
־־ ,מדיניות־החוץ הישראלית, קשה היה להשיג
פתרון נאה יותר. אם רוצים להיכנס
לבית, מוטב להיכנס מבעד הדלת האחורית,
מאשר בכלל לא להיכנס אליו.

מ מ של ה
בינ תיי ם. ד חיי ה
בשביל הנהלת הקואליציה המשלתית היה

השבוע שעבר שבוע שחור למדי. הצ״כ נסחו
כמה דרישות ברורות לשנויים בהרכב הממשלה.
הן היו תקיפות ויסודיות :
• הוצאת עניני החוץ מידיו של משה
שרת (העולם הזה .)802• מסירת תיק החינוך לידי הציונים הכלליים.
הצ״כ לא האמינו כי שר מפא״יי יכול
להגשים בכנות את ביטול הזרמים.
• מינוי סגן ראש ממשלה משלהם. המועמד:
שר הפנים ישראל רוקח.
דרישות אלה היו נכבדות מדי לטפולה של
הנהלת הקואליציה. התשובה צריכה היתה
להנתן על ידי בי. ג׳י. עצמו.
הדרישה להרחקתו של שרת ממשרד החוץ
נתקבלה, כנראה, גם על דעתו של בי. ג׳י.
היה זה עלבון ישיר לשר־החוץ, כאשר נשלח
לטפל בעניני ״שנורמת״ בארצות דרום אמריקה,
ואילו שרת העבודה גולדה מאירסון
הועמדה בראש משלחת ישראל לאו״ם, והיא
אשר תביא את טענות ישראל בענין רדיפת
יהודי ברית המועצות והדמוקרטיות העממיות.
אחת
ההצעות לפתרון בעיה זו, נדונה בסוף
השבוע שעבר בלשכת ראש הממשלה.
גם בי. ג׳י. וגם הצ״כ היו שמחים לראות
בראש משרד החוץ את אבא אבן. בי ג׳י. היה
מוכן לפצות את שרת, למסור לידו את משרד
הבטחון. הצ״כ הציעו את ד״ר וולטר איתן,
מנהל משרד החוץ, לתפקיד הנציג הקבוע
וראש המשלחת צאו״ם, במקומו של אבן. כן
דרשו להפריד בין המשלחת באו״ם והשגרירות
בוושינגטון, ביקשו את העלאתו בדרגה
של הציר דוד גויסין, להעמידו בראש
השגרירות. במקומו של איתן כמנהל כללי
הוצע סגן המנהל הכללי הנוכחי, מיכאל
קומיי, המקובל אישית על ראש הממשלה.
רצויים מפא״יניקים. מפא״י לא יכלה
לקבל את העובדה כי בראש שתי הנציגויות
החשובות ביותר, בוושינגטון ובאו״ם,
יעמדו שני אנשים שאינם חברי מפלגה מובהקים.
הצעת מפא״י היתה שונה: ח״כ מפא״
,זלמן ארן. ארן, שימש כבר פעמיים
חבר המשלחת לעצרת האו״ם, הראה הת־ענינות
רבה, אם כי מעט ידיעה, בעניני חוץ.
במשך זמן רב עמד בראש ועדת החוץ והב־טחון
של הכנסת. טענו אנשי מפא״י: האמריקאים
יקבלו באהדה מינויו, כנציג ישראלי
אצלם, של איש מרכזי במפלגת השלטון בישראל,
אשר היה עד כה בין מתכנני מדיניות
החוץ.
פשרה: רוזן. ברור היה כי ענין החנוך
הממלכתי הוא בבת עינם של הציונים הכלליים,
וכי היתר, להם מועמדת טבעית לתפקיד:
יו״ר ועדת החינוך של הכנסת ח״כ
שושנה פרסיץ.
בי. ג׳י. לא היה מעוניין למתוח את החבל
יתר על המידה, הציע, כפשרה, למסור את
תיק החנוך לידי שר המשפטים הנוכחי, איש
המפלגה הפרוגרסיבית, פנחס רוזן. כ־ .ג׳י.
רואה בפרוגרסיבים שותף נוח הרבה יותר
מהצ״ב.
אשר לדרישת הצ״כ למסור את סגנות
ראש הממשלה לרוקח, הוכיח בי. ג׳י. עקשנות
רבה. הוא הודיע, כי באם ימונה בכלל
סגן ראש ממשלה, הרי תהיה זו גולדה

,.כראשית כרא אלוהים את השמיים ואת הארץ. טעות מצערת
שארעה אז עומדת עתה לפני פתרונה. הפיקוד המזרח-תיכוני • י
ציווה להעכיר את. ישראל למקומה הגיאוגרפי הנפץ...״

״העולם הזה״ 803

מאירסון, ואילו דב יוסף, שהיה מחוסר תפקיד,
יקבל לידיו את עניני העבודה.
תכנית החלוקה. בענין זה היו הצ״כ
נכונים לפשרה, הציעו מינוי שני סגנים,
אחד ממפא״י ואחד משלהם, דרשו מסירת
סמכויות ברורות לכל אחד מהסמים. הצעתם
היתד, לחלק את משרדי הממשלה לשלוש
קבוצות, וראש הממשלה ושני סגניו יתחל
הפרטי
או שהודעה זו משקפת את רצון
הממשלה?
על כל פנים, דוגלי היזמה הפרטית דורשים
תשובה ברורה. נמאסו עליהם ההבטחות
לעתיד הרחוק. שלושה חדשים נמצאים
שריהם בממשלה והם רוצים לדעת מה השתנה.
את התשובה הם דורשים, דוקא׳ עוד
לפני ליל הסדר.

קו ביניהם בניהול עניני כל קבוצה. החלוקה :
המשרדים הפוליטיים (חוץ, בטחון, משטרה),
בראשותו של בי. ג׳י, השרותים (כגון סעד,
חינוך) ,בפיקוחה של גולדה מאירסון, והמשרדים
הכלכליים (אוצר, מסחר ותעשיה, עבודה)
,בסמכותו של ישראל רוקח.
בי. ג׳י. נקט בשיטתו הבדוקה: דחית הדיון
לזמן מאוחר יותר. ביום החמישי שעבר
ניתנה התשובה הסופית: לרגל מציאותם
של כמה שרים בחוץ־לארץ, ויציאתם הקרובה
של שרים נוספים, יידחה הדיון עד שישובו
מרביתם לארץ, באמצע חודש מאי.
הצ״כ, שקיבלו את הצעת הדחיה, ניחמו את
עצמם בזה שקבעו כי כל דחייה לא תעזור
לבי. ג׳י. הוא ייאלץ, בסופו של דבר, לקבל
את מרבית דרישותיהם.
כששמע השקפה זאת אחד ממקורביו של
ראש הממשלה, חייך בציניות :״תמיד סוב
להמשיך ולקוות.״

מנגנון

א -ה בנ ה מצערת
מועצת מפא״י היא, מטבעה, אסיפה שקטה
וממושמעת. אולם השבוע הצטלבו בה הצעקות
וצעקות־הנגד. על דוכן־הנואמים עמד
אליעזר ליבנה, יוצא־הדופן העקרוני, ניסה
לומר כמד, דברים קשים, שכבר אמר אותם
בחריפות על במות אחרות (העולם הזה:)798
יש לבטל מיד את הפיקוח על המטבע הזר,
מיפעלי ההסתדרות, המתנגדים לכך, הם טפילים
בגוף האומה, ממש כמו הקפיטליסטים
הפרטיים.
מאות צירי מפא״י לא יכלו לסבול דעות
כאלה. תוך המולה איומה הורד ליבנה מן
הבמה.
באותה שעה ממש נאם שר המסחר והתע־שיה,
פרץ ברנשטיין, בניו־יורק. הודיע השר
חגיגית: הפיקוח על המטבע הזר יבוטל.
האזרחים, שקראו את שתי הידיעות בגליון
אחד של עתונם׳ סברו בודאי שנפלה כאן
טעות. אולם הסעות לא חלה בעתון. היא
נפלה בקרב הממשלה עצמה: בעוד שהציו־נים־הכלליים
היושבים בה מקווים בבטחון
לביטול הפיקוח, מתנגד לכך הרוב הנד
פא״יי.
העובדה אושרה כשקם לוי אשכול, שר
האוצר, בכנסת והביע את דעתו כי לא הגיעה
עדין השעה לביטול הפיקוח על המטבע הזר.
אולם שרי הממשלה מחכים בעצמה לפתרון
השאלה הזאת. האם יכול שר ממשלה
למסור מעל במת הכנסת הודעה חשובה בשמו

״למדן א ש!״
כאשר ביקש ראש הממשלה מאת דב
יוסף שייצא לארצות הברית, העמיד ד״ר
יוסף תנאי: יושאל למשרדו ישראל למדן,
מנהל אגף הקניות שבמשרד הבטחון. ב.
ג׳י. הסכים, ולמדן, חבר המפלגה הפרוגרסיבית,
הושאל לתקופה של שנה, לארבעה
ימים בשבוע, למשרד המסחר והתעשיה, בו
מילא את תפקיד מנהל אגף הטקסטיל והעורות.
הפרוגרסיבי
למדן נשא פחות חן בעיני
הנהלת בית התעשיינים, רחוב מונטיפיורי
,13 תל־אביב, מאשר הפקידים המפא״יים. אף
על פי כן קבעו רבים הקרובים לענף, בהם
מקם רוזן איש האופוזיציה (נגד אתה שנקר)
בהתאחדות בעלי התעשיה, כי בימיו של
למדן היו סדתה של תעשית הטקסטיל למופת.
כאשר נסגרו, בגלל חוסר חמת גלם,
המטוויות לפני שלושה שבועות, קבעו אנשי
בעלי המטוויות כותנה גולמית (שהם, כפי
כך. אולם שר המסחר והתעשיה, צ״כ פרץ
ברנשטיין, הודיע מעל במת הכנסת כי בידי
בעלי המטוויות כתנה גולמית (שהם, כפי
הנראה, אינם מגלים את המצאה) וכי אין
הצדקה לסגירת המפעלים.
בעלי המטוויות כינסו את העתונאים, האשימו
את שר המסחר והתעשיה במסירת
עובדות מסולפות. השר הבטיח לבקש את
סליחת התעשיינים באם יתברר לו שאכן
טעות היתד, בידו.
בזה נסתיים הפרסום הציבורי שניתן לתקרית.
ידוע רק כי השר התץ מכתב לבעלי
המטוויות. מה, בדיוק תוכנו, זאת לא
נתגלה. ברור רק שהוא לא הכיל בקשת
סליחה.
בינתיים פנה שר המסחר והתעשיה אל
משרד הבטחון בבקשה: יוארך מועד השאלתו
של הפקיד ישראל למדן.

אנ שים
איש ה שנ ה
ד״ר אמיל שמורק הפך שם דבר באזני
המוני ישראל. אולם הוא לא היה איש המוני.
גם כאשר נ&פכו עליו קיטוני בוז ושינאה
מצד הגנבים שפשעיהם חשף, נשאר שקט,
ללא שינאה, ללא מרירות.
השבוע שוחרר המבקר הגדול מכל ביקורת
אנושית. מחלת לב ממושכת קיפחה את
חייו.

במדינה
עת 1נ 1ח
..האדון הצעיר״
(ראה שער)

בבית הלבן אשר ברחוב מזא״ד ,56 ,תל״
אביב, גברה ההמולה. הקירות הזדעזעו לקצב
מכונות הדפוס, אך העובדים בקומה ב׳
לא הרגישו בכך. הם היו רגילים לרעד מתמיד
זה, למוסיקה זו של העתון היומי, כ; ;
שהמלח רגיל להמולת הגלים.
בשעה מאוחרת זו של הלילה לא נות יז
עובדים רבים. שני כתבים ישבו, ניסחו את
הכתבות האחרונות — אסיפה של מפלגה,
מסיבת עתונאים של מרכז־בעלי־מלאכה, התכתשות
בקיבוץ. עורך־הלילה עבר על הידיעות
האחרונות של רויטרס ויו. פי ,.סוכ־נויות־הידיעות
הגדולות, ששיגרו מכל ארצות
העולם את החדשות — נאום הספד של
מנהיג סובייטי, הודעה של אייזנהואר, פטרול
בקוריאה. עורך־הלילה עבר עליהן ב־ריפרוף,
החליף מלה פה ומלה שם, תיקן
את סימני הפיסוק, רשם על גליון שני את
הכותרת.

תוך המכונה המסתובבת, אחד מפלאי הטכניקה
המודרנית: גליל ניר נכנס בצד אחד,
העתונים המוכנים, מודפסים על שני צדיהם,
ספורים בדייקנות, יצאו מן הצד השני, בקצב
של כמה אלפים לשעה.
הם יועמסו על מכוניות ואופניים ; צבא
של מחלקים ישיב אותם בתיבות־המכתבים,
יזרוק אותם לתוך מרפסות, ידחוף אותם
מתחת לדלתות. בעוד כמה שעות, כשיתעוררו
משנתם, יקראו 30.000 אזרחים את ה־גליון
החדש שיל הארץ.
חדר כקומה כ׳ .בחדר האחרון בקומה
ב׳ עוד דלק החשמל, שעה שהמגיה
קרא, בקומה הראשונה, את ההגהות האחרונות.
ליד שולחן כתיבה גדול, מול קיר שעליו
תלויה סידרת תחריטים, ישב האדם המנצח
על המלאכה כולה, הקובע מה יקראו
(ובמידה רבה, גם מה יחשבו) אותם * 30.000
למחרת בבוקר. האיש: גרשום שוקן, העורך
והבעל של הממלכה העתונאית הקרויה
הארץ.
רבים האנשים שאינם אוהבי את שוקן,
אך איש לא יאשים אותו בעצלנות. לעתים
קרובות קרבה שעת חצות כשכבה האור בחדרו.
שוקן עבר עד אז על מרבית החומר
של העתון, תיקן ספרות ומשפטים במוסף
הכלכלי, סימן פה ושם גם נקודות ופסיקים.
הוא שוחח עם עורך־הלילה, העיר הערות
לכתב התורן. רק בגמר מלאכה זו יחזור
הביתה — ברגל (אלא אם כן הכתב התורן
הוא שמעון סאמט, בעל מכונית פרטית קטנה,
המוביל אותו לרחוב הגלבוע במכוניתו.
אין פשר הדבר שגרשום שוקן שוכב לישון.
שלושת ילדיו ואשתו( ,בת חברת־ה־כנסת
שושנה פזרסיץ, אחות אשתו של במאי
התיאטרון הקאמרי יוסף מילוא ),מן הסתם
כבר ישנים. אולם שוקן קורא עד לאחר
חצות ספרים על נושאים שונים ומגוונים,
בעיקר בשטח ההיסטוריה, הסוציולוגיה והכלכלה.
הנוכחים
מסכימים. למחרת היום,
בין 9ו־ 10 בבוקר, כבר נמצא שוקן במשרד,
שעודו ריק בשעה זו. סדר העבודה שלו
עמוס ; שורה ארוכה של אנשים הוזמנו לפגישות,
לשמוע הצעות מפיו, או למסור לו
הצעות משלהם על מאמרים וכתבות. ב־
11.30 מתכנס חוג מצומצם — מזכיר המערכת
ועוזרו, כותב המאמרים הראשיים, עורך
המדור הכלכלי, סופר־הכנסת, עורך־
הלילה. נשמעות הערות על גליון היום, אולם
עיקר השיחה מוקדש למאמר הראשי של
גליון המחר.
איש אינו מעמיד פנים שזו ישיבה די
מוקראטית, המקבלת החלטות ברוב דעות.
להארץ יש בעל. הבעל הוא העורך. לעורך
יש דעה. דעתו קובעת. ציניקנים יאמרו: מן
הסתם יש לכל הנוכחים בערך אותה דעה,
כי אחרת לא היו נוכחים.
שוקן עצמו מכחיש זאת. אומר הוא :
״לפעמים ד,ם משכנעים אותי, לפעמים אני
אותם. יש מקרים שאין לי דעה נוקשה• אם
יש מישהו בעל דעות חזקות — אני מוותר.
בפרינציפ, יש לי המלה האחרונה.״

מוות מכער לחלון.

רחוב יפו, לפנים אזור הרחובות. הסואנים

ביותר בירושלים, הוא עתה שטח־הפקר הזוכה

לב פתאומית. חומת העיר העתיקה מובילה למגדל דוד (הנראה ברקע) מאחורי הבתים הקטנים וההרוסיס בצד שמאל (.)1
יוגוסלביה בן ,56 התקין לעצמו את אחת החנויות 2עסק בה, משך שלשה חדשים, בצביעת רהיטים. השבוע, נכנס
ההרוסות, הגובלת עם חנותו 3נורה על־ידי לגיונרים, שהבחינו בו מבער לחלון אחורי, הפונה לעיר העתיקה.

לא עבר זמן רב, מאז נעצרו עוברים ושבים, בעלי ארשת פנים
מודהמת, בפני מודעות שחורות, נושאי כותרות ״בצער רב וביגון
כבד״ .היה זה בימי הוולדה של המדינה. פה ושם נרצח יהודי ביריות
ערבים, ובלב המתבוננים במודעות האבל פעם רגש של אובדן אישי.
מאז עלו מחיריהם של כל המצרכים לפחות פי ארבע. כולם
פרט לאחד: מחיר חיי האדם• אותם האנשים, שלפני מספר שנים
עמדו עם דמעות בעיניהם מול המסגרות השחורות, ישבו השבוע
ליד ארוחת־הבוקר, קראו תוך אדישות מושלמת את חמש שורות
ההודעה בעתונים על יהודי נוסף שנורה ונהרג במלחמה הנמשכת מאז.
ההכדל כץ מפה לפוליטורה. דורי בלוי, בן ה־ ,56 עלה
מיוגוסלביה לפני כשנתיים. בבית־זית, בקרבת ירושלים, מצא שיכון
עם אשתו, אך עבודה היה צריך למצוא בעיר. הוא היה מומחה
לפוליטורה של רהיטים, הזדקק רק למקום געל גג. לפני שלשה
חדשים צץ במוחו רעיון: בראותו שורת חנויות הרוסות ברחוב יפו,
החליט לתקן אחת מהן, להחל בה בעבודתו. לא כמו במקצוע
הפוליטורה, לא היה מעולם מומחה בקריאת מפות מסובכות, כגון
זו, עליה מסומן קו שביתת הנשק המסובך החוצה את ירושלים.
לא יכול היה על כן לדעת, אם הקו האדום המסומן בה, כולל או
מוציא את שורת הבתים הנמוכים וההרוסים הנשענים עם גבם אל
חומת העיר העתיקה ברחוב יפו. הוא נכנס אל החנות, תקן, שפץ,
החל לעבוד. בכל בוקר בו היה בא לפתוח את דלת הזכוכית שהתקין
ליצירתו, היו עיניו פוגשות בשני הלגיונרים שישבו בעמדתם, כארבעה
מטר מעליו, מרחק חמשה עשר צעדים. הם הסתכלו עליו שלשה
חודשים. השבוע, בהכנסו לחנות הרוסה השוכנת ליד חנותו, שלחו
אותם הלגיונרים צרור כדורי עופרת במקום מבטים משועממים.
דורי בלוי, התפתל על הרצפה המזוהמת עוד מימי הקרבות כשבבטנו
שלשה כדורים. שוטר, ששמע את צעקותיו, רץ להגיש לו עזרה,

מדי פעם לתשומת
דורי בלוי, עולה
לאחת החנויות
הא מת במקום.

נתכבד בקבלת פנים דומה מצד הלגיונרים, הספיק להמלט עם פחד
בלבו במקום כדורים.
כעבור שעתיים, לאחר שדורי לא צעק עוד ופניו כבר הצהיבו,
הגיע קצין או״ם, ניצב מול החומה וביקש שירשו להוציא את
ההרוג. מכונית טגך דוד־אדום נכנסה לרחבה השוממה של שטח
ההפקר. קצין משטרה ושלשה שוטרים ישראליים התקדמו בלווית
קצין האו״ם אל מקום הרצח. הרגשתם לא היתה נעימה ביותר, כי
חייהם היו תלויים במצב רוחו של הקורפוראל חובש הכפייה האדומה
שממולם. זה, ושלשת חייליו, ישבו על קצה החומה, טלטלו רגליהם
באויר, נהנו מהשינוי המעניין שנגרם בשעות שמירתם הארוכות
והמשעממות.
דם כשכר דידה. בתוך חלונות, על מרפסות הרוסות ועל
המדרכה, עמדו מאות אנקזים, נשים וטף, חזו בגווית דורי בלוי,
שהוצאה על אלונקה מתנדנדת, כשידו תלויה מן הצד. לוא היו
הסקרנים שאכלסו את המדרכה צועדים צעד אחד קדימה, יורדים
לכביש, היו סיכוייהם רבים, כי ימצאו עצמם במצבו של בלוי. הם
לא נראו חוששים לאפשרות. אם ינקה את תינוקה כצעד וחצי משטח
ההפקר, העלול להיות שטח המוות בכל רגע. בקו ישר עם קנה
רובהו של הלגיונר, שיחק ילד עיראקי יחף.
הסקרנים, שחזו בהוצאת גופו של אחד מהם, התרגלו לסיכונים
של הדרים בגבולות; הם דרים בצל המוות הפתאומי, המותנה במצב
רוחו של חייל אויב, והמסתכם, במקרה הטוב ביותר, בתלונה
שנידונה ליד שולחן ועדת שביתת הנשק המעורבת. היה זה המחיר
האפשרי, שהשלימו אתו כשכר דירי״ תמורת גג מעל ראשם, לאחר
שידם לא השיגה את דמי המפתח מעברו השני של קיר הבטון,
המגן על מאושרים יותר בפני כדורים.

• בערבי שבתות 37.000 ,

״העולם הזה״ 803

נמדיוס
״אינני עקשן 1״ אמנם, בניגוד לאנשי
מפלגות, אין לשוקן השקפת־עולם נוקשה
וכוללת. הקשר בין דעותיו על נושאים שונים
אינו תמיד נראה לעין. אולם אין פשר
הדבר שהוא מוותר על דעה. להיפך, הוא
דביק בדעותיו בעקשנות שהיא נדירה גם אצל
עקשנים. הוא עצמו אינו מודה בכך, טוען :
״אני לא חושב שאני עיקש.״ אולם מעטים
זוכרים ששינה אי־פעם את דעתו הקבועה
על כל נושא שהוא, ויהיה זה כושרו של שר
האוצר או צורת האות בכותרת הראשית.
אחת התוצאות היא שקשה מאד לעובד
להחליף את תפקידו במערכת. אם סבור שוקן
שעורך מסוים מתאי לתפקיד של כתב
העיריה, יהיה כתב העירייה לכל ימי חייו.
לפעמים בחירה זו מוצלחת, כמו בחירתו של
כתב־הכנסת ג׳יימס רוזנטל, ששוקן הביאו
מעתון גרמני למורת רוח עובדיו הוותיקים.
כיום הפך רוזנטל דמות מוכרת בכנסת ;
נציגי הסיעות, וגם יוסף שפרינצק עצמו,
מתיעצים אתו לעתים קרובות על סדרי־נוהל
והצעות־חוקים.
אולם יש גם מקרים שהתאמתו של עובד
לתפקיד מסוים דוקא גורמת לספקות רבים
— בלב האיש עצמו, בלב חבריו לעבודה,
אך לעול לא בלב העורך. האיש יגלה את
ספקותיו לכל אדם, אולם לא יחלום אפילו
לומר זאת ל״בוס״.

נל,בי ה כ דו רי ם. בזזנות ההרוסה הגובלת עס נגריתו, לשם נכנס לעשות את צרכיו, מוטל דור־ בלוי, קרב! של
זדיי. הגבול התלויים במצב רוחם של הלגיונרים ממול. קצין משטרת ישראל, יצחק אבל, מראה לקצין או״ס את נקבי תכדוריס בבטנו
של בלוי. הקיר מאחורי החנות מרוחק רק שני מטרים מחומת העיר העתיקה, ממנה ירו לגיונרים בבלוי, דרך החלון הנראה בתצלום.
גם קצין האו״ם, כשהתקרב למקום, לא היה בטוח כלל שון לגיונרים יכבדוהו בלהט הרגע. סיומה הרשמי של הפרשה: דיון בועדה המעורבת.

הלגיונרים לא הסכימו. מתוך שטח ההפקר מתקשר קצין האו״ם (מימין) עם חיילי הלגיון בתנועות ידיים. משמר הלגיונרים,
*|£אמר דקות ספורות לפני כן הרגו את בלוי, סרב להרשות לשוטרים ישראלים להוציא את ^!גויה, אף פתח על אחד מהם באש
^ 1רובים. רק לאחר בקשות רבות של קצין האו״ס הסכימו לא לירות בשני אנשים, אשר התקדמו בתוך שטח ההפקר להוציא את ההרוג.
משן כל הזמן התקהל קהל לקרנים, דיירי הגבול המסוכן, הרגילים לתופעות טרגיות אלה, עקב אחרי סידורי השוטרים ומגן־דוד.

״העולם הזר!״ 803

( 2 )5.001ל״י. איש מן העובדים אינו
מעז בנקל להיכנס לחדרו של הבוס. אם הוא
נכנס בכל זאת, הוא עוצר רגע קט לפני
הדלת, מבלי להרגיש בזאת, כד-י ליישר את
העניבה, להחליק את התסרוקת.
עתויים רבים זרמו מן המכונה מאז התחיל
גוסטאב שוקן, בן ה־ ,24 את עבודתו
בהארץ. זה היה לפני 16 שנה. איש לא הת־יחס
אליו אז ברצינות.
כמה שבועות לפני כן הופיע במערכת
צעיר ביישן, שביקש לראות את העורך׳ אך
הוכנס אל מזכיר־המערכת ישעיהו קלינוב.
הצעיר מסר לו, בענווה רבה, מאמר לפרסום.
המאמר מץ ולם לא פורסם — אך לא עברו
ימים רבים וחברי המערכת שמעו כי שם
הצעיר שוקן, וכי משפחתו רכשה את ה־עתון
(שהיה קרוב לפשיטת־רגל) תמורת
26.000 לא״י״ .מחיר זד, כלל את בנין המערכת
ובית דפוס קטן.
בעיני העובדים לא היה הוא ״האדון שוקן״.
הוא היה ״בנו של האדון שוקן״ .לא הת־יחסו
אליו כאל בנו של הבוס האמי־תי,
צעיר שה״זקן״ שם אותו במשרדו למען
ישים עין על הענינים. הם קראו לו, בני״
מה מוסווית של זילזול, בשם ״האדון הצעיר״.
האכ
הגדול. עובדה זו, של היותו בן
לאב גדול, הטביעה את חותמה על חייו של
גוסטאב־גרשום, עיצבה במידה רבה את אונד
יו. זלמן שוקן, האב, השוכן כיום בארצות־הברית,
הוא אישיות חזקה, לא רק כאחד
המו״לים הגדולים בעולם היהודי, אלא גם
כהוגה־דעות שהשפיע השפעה רבה על אנשי־הרוח
היהודים, אתם בא במגע.
ככל צעיר, אשר צל אביו גדול מדי, גברה
בגוסטאב הצעיר בנעוריו התשוקה להיות
למשהו בכוח עצמו, להשתוות לאביו, במקום
להיות צלו. תשוקה זו היתר, מלווה בחשד כי
הבריות מחניפות לו מפני שהוא בן עשי־רים,
ולא #תוך הערכה כנה לאישיותו שלו.
רקע נפשי זה מסביר במידה רבה את תכו־נותיו
החיוביות והשליליות כאחד. הוא הפך
את הצעיר למתבודד, למסוגר בתוך עצמו,
ניתק אותו מחיי החברה של האוניברסיטה
בהיידלברג הגרמנית, ואחר־כך בבית הספר
הלונדוני לכלכלה.
אהד הסיפורים שנפוצו אז היה, כי בשעת
בחינה בכתב היה גוסטאב שוקן גומר רא״
שון, קם ממקומו ויוצא, מתוך אי־התחשבות
בנוהג ששרר בין התלמידים הבריטים לבל
לקום ממקומם עד אשר גמר אחרון חבריהם
את הבחינה (כדי לא לעצבן את המפגרים).
שוקן עצמו כנראה לא הרגיש בכך כלל,
אמר כשהוזכר הענין כעבור שנים רבות,
שאינו זוכר כלל את המקרה.
חיי חכרה אינם רצויים. בשנים שע
ב רו מאז, הוכיח ״האדון הצעיר״ את עצמו.
אמנם לא היה מגיע תוך אותו זמן לאותם
ההישגים אלמלא ההזדמנות שניתנה לו על־ידי
אביו העשיר. אולם הוא הצליח להוסיף
תרומה ניכרת משלו לעוצמת המשפחה, הפך
את עתונו לעתון היומי הטוב ביותר בארץ,
את עצמו לכוח ציבורי. ברם, האופי שלו
לא נשתנה במידה ניכרת. גם כיום כמעט
שאינו..משתתף בחיי חברה. עובדיו הקרובים
* הערך המשוער של רכוש הארץ כיום :
תצי מיליון ל״י.

במדי } ף,
ביותר אינם מבקרים בביתו, והוא לא בביתם

לגבי עורך עתון יש בכך הרבה מן החיוב.
אין הוא חייב לקחת בחשבון חובות
אישיים, או יחסים חברתיים, כשהוא מוצא
לנכון להתקיף מישהו. אולם מאידך יוצר
הדבר תלישות מסוימת מן האדם הקטן, מצרותיו
ובעיותיו, תלישות הנותנת גם היא
את אותותיה בעתון.
.מי כותב למי 1עבור מי כותב הארץ?
העתונאי, הכותב את אשר הוא כותב בחדר
המערכת, נוטה מטבעו לשכוח את האדם
הקורא את הכתוב, להחליפו באדם דמיוני
שאינו בנמצא. לעורך־עתון, שתפקידו
אינו מוביל אותו אל בין הבריות, גדולה
סכנה זו שבעתיים.
כל עתוני הבוקר בארץ מעוררים את החשד
שהם כתובים למען החוג הקטן בו מסתובבים
העורכים. ברוב העתונים זהו קהל של עסק-
ני־מפלגה. לגבי עורכי הארץ זהו החוג הקובע
את דמות חיי הרות במדינה. ציניקאיב
מגדירים אותו כקהל מקבלי הזמנות ־חינם
להצגות הבכורה של הביסה.
אולם כל החוגים האלה אינם קהל הקוראים
של ארץ־ישראל — ומכאן העובדה שאחוז
גדול מאד של קוראי כל העתונים היומיים
עובר רק ברפרוף על עמודי הידיעות,
מדלג בכלל על העמודים הפנימיים, המוקדשים
למאמרים ארוכים. בין הידיעות הוא
מעדיף את אלה המופיעות בצנעה בעמוד האחורי,
שהן הידיעות מחיי יומיום, על הידיעות
המובלטות בעמוד הראשון, המוקדש
לחומר חשוב, לא משעמם, מן הזירה ה־.
בינלאומית.
.שעשוע, לא חוכה. מבחינה זו אין[
כמעט דבר בעולם הדומה לעתון היומי הישראלי
; מלבד, אולי, עתוני ברית-המועצותי
והדימוקרטיות העממיות. ברוב הארצות נסתם
הגולל על סוג זה של עתונים לפני
50 שנה. קבורה זו קשורה בשמו של מייסד
העתונות המודרנית, אלפרד האמרסוורת, שנודע
בעולם כלורד נורתקליף.
נורתקליף גילה בשעתו תגלית: בית־הספר
העממי וחינוך־החובה הקימו דור
חדש של קוראים, היקנו להמונים עצומים
את אמנות־הקריאה, שהיתה עד אז מונופול
של שכבה תרבותית מצומצמת. המשטר ה־דימוקרטי
החדש הפקיד את גורל העולם
בידי המונים אלה. חיוני היה, איפוא, של-
המונים אלה יהיה מושג על הנעשה בעולם
ובארצה את התפקיד הזה אינו יכול למלא

אחד. עצום המרחק בין העתון הסנסציוני
הזול, הנמכר לחמשה מליונים, ומוקדש בעיקרו
לפשע ולספורט, לבין העתון הרציני,
המבליט ענינים מדיניים והנמכר רק למאות
אלפים. אולם לשניהם תכונה משותפת. הם
כתובים להמונים הרחבים, שמים את הדגש
על האינפורמציה והרפורטג׳ה, משאירים את
המאמרים הארוכים והמשעממים לשכועונים
ולירחונים.
לא כמו כסרט. העתון היומי הישראלי
לא היה שותף למהפכה זו. הוא היה המשך
ישיר לעתונים העבריים, בפזורה, שנולדו
בתקופה שחוג קוראי העברית היה קטן, מורכב
בעיקר מסופרים ועסקנים. עתונים אלה
היו מלאים מאמרים, לרוב משעממים, מן הסוג
הקרוי כיום בניב בני הארץ בשם *ציונות״.
אולם
בינתיים קם בארץ עם שלם חדש
אשר העברית שפת־אמו, פרי בית־הספר העממי
העברי. מבחינה מסוימת עולה רמתו
על רמת הבריסי או האמריקאי הממוצע.
אך אין היא שונה מהם בעיקרו: אין הוא
מוצא ענין במאמרי ״ציונות״ ,הוא דורש
אינפורמציה, בעיקר אינפורמציה על חיי
יומיום הקטנים.
העתון היומי הישראלי לא התחשב בעובדה
זו, המשיך לפרסם מאמרים ארוכים, שמקומם
האמיתי בכתבי־עת עיוניים ורעיוניים.
אולם במרוצת השנים נאלץ גם הוא להשתנות.
חלקו האישי של שוקן בהתפתחות
זו היה י רב מאד.
הוא לא היה עתונאי, אינו כותב גם כיום
אלא חצי תריסר מאמרים בשנה. אין הוא
גם עורך מקצועי, היודע לכיון ולנצל את
חבר עובדיו במידה מקסימלית. עבודת
הארץ, כעבודת כל שאר העתונים היומיים,
מתנהלת במידה רבה במקריות, שונה מאד
מן העבודה הקדחתנית, המתוכננת, של וז־ץ
עתונים האנגלו־סאכסיים, המוכרת לחובבי
סרטים הוליבודיים.
.אדם נושך כלב. אולם שוקן ראה את
הליקויים העיקריים. בהדרגה, במרוצת השנים,
הקטין את השטח המוקדש למאמרים;
פיתח את ענפי האינפורמציה. כיום צועד
הארץ, בראש העתונות היומית מבחינה וו.
קיימת בו הוראה קבועה לעורכי׳הלילה,
שבהגיע חומר אינפורמטיבי בשעות הלילה,
ואין עוד מקום בעמודים החיצוניים, רשאים
הם להוציא מן העמוד השני את המאמרים

הסוס ורוככו. אחת התכונות שאיפש־רו
השוואה זו היא מעלתו העקרית של
הארץ, המציינת אותו מכל עתון־בוקר אחר
בארץ, מהווה את כוח־המשיכה העיקרי שלו
בעיני הקוראים: הארץ אינו עתון מפלגה.
כל העתוניס האחרים ״שייכים״ למפלגות,
כשם שהסוס שייך לרוכבו. משמע, שאין
הם יכולים לפרסם ידיעות לשמן. אם הידיעה
נוחה למפלגה, תתפרסם בהבלטה,
תחת כותרת שתבטיח כי המשמעות המפלגתית
לא תיעלם גם מעיני תינוק בן שנתיים.
אם אינה נוחה למפלגה, לא תתפרסם בכלל,
או שתתפרסם תחת כותרת השמה אותה
ללעג. שום דעה הסותרת את דעת ה

שפתחו במאבק נגד הבריטים ,,התמד
משך שנים רבות לרעיון המדינה העברית :
דרש לסגת מגוש עציון בימי מלחמת־העצנד

אות•
כל המקרים האלה נכונים, אולם לעומתם
אפשר להצביע גם על שורה ארוכה של
מקרים הפוכים. למשל, לחם הארץ, ביוזמת
שוקן, משך כמה שנים למען קו כלכלי חדש
שהתגשם, במידה מסוימת, בתכנית־הכלכלית
החדשה של בן־גוריון, משמש כיום אבן-
פינה למדיניות הממשלתית. כן פתח במסע
גדול נגד הישארות לוי אשכול בתפקיד שר־האוצר.
השופט
האחרון. למעשה עומדות זו

גרשום שוקן מקבל י פני חיים וייצמן כמערכת **
— צמח פרטי לגמרי

מפלגה לא תיתכן בעתון.
הארץ היה, ונשאר, חופשי ממחלה ממארת
זו. עובדה זו כשלעצמה נתנה לו יתרון
עצום על פני כל שאר העתונים בישראל,
שעורכיהם לא היו אלא פקידי מפלגות נאמנים,
לא יכלו לפטר עובדים שהיו אף הם
פקידי מפלגות נאמנים. שוקן עצמו דאג
להבליט יתרון זה לא פעם. הוא נשאר חסר
מתחרה. למשל, בבחירות לכנסת הראשונה,
כשהארץ נטה למפלגה הפרוגרסיבית, לא
נמנע שוקן מלפרסם, ביום המכריע, כתבה
שציינה את חולשת המועמדים של מפלגה זו,
גרם לה בכך לאבדן אלפי קולות.
הצעירים שילמו מחיר. תנאי המקצוע
מנעו בעד שוקן מפטר את העובדים
הותיקים של הארץ, שאחדים מהם אף קדמו
לו בעתון * .אולם הוא היה חופשי בקבלת
עובדים חדשים. הוא השתמש בזכות זו כדי
להקיף את עצמו בקבוצה של כתבים צעירים,
שהדמיון ביניהם מפליא.
אין ספק שיש הרבה מן החיוב במנהגו הבת עו תעדהכ בי ש
זה של הארץ, לגלות כשרונות צעירים, לתת
שוטרי התנועה בחיפה, המפורסמים בכל
להם תפקידים נכבדים, לפרסם את שמם, הארץ, הפכו לנושא קבוע של שיווות נהגים.
לשלחם לסיומם בעולם. אנשים כמו אריה
אולם, למרות שמספר הדוחות (רפורטים)
גלבלום, עמוס אילון, שבתאי טבת, חבים
במחוז חיפה עולה באופן יחסי על מספרם
לשוקן חוב שקשה יהיה לפרעו. אולם אין ׳ בשאר המחוזות, הרי שוטרי התנועה המחלהתעלם
גם מן המחיר ששילמו: ויתור מירים של עיר הנמל הוכיחו עצמם גם כמוממוחלט
על דעותיהם הפרטיות, במידה שלא חים לתעמולה למניעת תאונות, בדרכים
הזדהו לחלוטין עם דעותיו של גרשום
שונות: אסיפות הסברה בבתי ספר ובמעשוקן.
הארץ היה להם כמו כלוב של זהב
בדות, ארגון אגודת זהירות, תחרויות נמוסי
לצפור דרור.
דרכים בין חברות התחבורה.
ההבדל חדקיק. שוללי הארץ מצביעוזר
מפקח מחוזי משה שלסקי, מוותיקי
עים על עובדה זו, מנסים להוכיח בה כי חיפה, מפקד משטרת התנועה במחוז, דגל
אין למעשה הבדל לטובה בין עתון פרטי
תמיד בעקרון של הסברה, נוסף לעונשין. דבר
ועתון מפלגתי. בעוד שבעתון המפלגתי כפוזה,
טען, היה בעקיפין עוזר גם ליחסי הצבור
פים הכותבים לדעות המפלגה, שהיא אחרי של המשטרה. יש להניח שפעולותיו של
ככלות הכל גוף צבורי גדול, כפופים העוב שלסקי, שנעשו בצנעה ובשיטתיות, זכו לדים
בעתון הפרטי לדעותיו של אדם פרטי, אהדת הצבור, אם כי לא לאותה תשומת לב
העלולות להיות פרי קאפריסה אישית, חסרת שהוקדשו למשל, למבצעים האחרונים, הלא
כל אחריות צבורית. שואלים הם: מה עדיף?
צנועים ביותר, של מטה המשטרה הארצי.
העתון, הכפוף לדעתו הפרטית של גרשום
השבוע הפתיע שלסקי את נהגי חיפה בשוקן,
או עתון הכפוף לדעותיו של גוף
אחראי, כמו מפא״י או הסתדרות הציונים
* המאסר הנידון, שעורר סערה בארץ
הכלליים?
והיה היחיד שאי־פעס גרם למרד בין חברי
המערכת, נכתב על־ידי משה מדזיני. אף ני
שוללים אלה רגילים לצטט רשימה ארושוקן
לא כתב אותו, קיבל על עצמו את ה כה
של מקרים בהם לחם הארץ, ביוזמת
אחריות. נכונותו לשאת באחריות עבור כל
עורכו, למען דעות הנראות כיום מפוקפקות
דבר שפורסם בהארץ היא אחת מתכונותיו
למדי. הארץ דרש את התפטרות חברי ההחיוביות
ביותר.
סוכנות היהודית אחרי יום השבת השחור,

מול זו שתי תפיסות יסודיות של תפקיד
העתון. לפי התפיסה האחת, השולטת בארץ,
העתון הוא נשק־מלחמה מפלגתי. לפי התפיסה
השניה הוא עסק פרטי של אדם המוכר
אינפורמציה לקהל, לפי רצונו שלו.
שיטה זו נותנת מקום לתופעות רבות של
ניצול לרעה. אולם השופט האחרון הוא, בדרך
זו, הקהל עצמו. הוא קונה את העתון
הרצוי לו, שופט בכך גם את מהימנותו וגו
את כושרו של העתון. הוא יוצר בכך ממי
כה עתונאית בעלת חרב חדה, חרב המרחפו.
על ראש כל משרת־ציבור בלתי־מוכשר.
אם מעמידים בצד האחד את עתוני המפלגות
הישראליות, ובצד השני את הארץ של
גרשום שוקן, כנציג השיטה ״הפרטית״ —
קשה להימנע מן המסקנה כי על אף כל
הליקויים והקאפריסות, עדיף הפרי הפרטי
על כל פירות העץ המפלגתי היבש.

מ שטרה

גרשום וזלמן שוקן
במקום פץ מפלגתי מיובש —

עתון משעמם. כתוב לכמה אניני טעם. לפיכך
יש צורך בעתון חי, שיעורר את תאבון ההמונים
בסגנון קליל ומושך, יקדיש תשומת־לב
מיוחדת לחיי האדם הקטן, יהפוך את
הקריאה מחובה תרבותית לשעשוע.
תגלית זו הולידה את העתונים האנגלים
בעלי תפוצת המליונים. רבים רואים רק את
השלילה שבהם: את הרדיפה אחר סנסציות,
את ניפוח הטרגדיות. אולם המומחים מבינים
את החיוב הרב: בלעדיהם לא היה האדם
הפשוט, הבוחר המכריע המקים ממשלות
ומפיל אותן, מעונין בכל הנעשה בעולם.

כל העתונים המודרניים ד,ם בעלי עור
• נוהג שהופר, במפתיע, בפורים השנה,
כשהחמנו עובדי המערבת למסיבה בביתו.

(פרט למאמר הראשי, מדור המכתבים,
מדור ראיתי—שמעתי) .יש ומאמר מונח
ימים ושבועות בדפוס, כאבן שאין לה הופכין,
עד שיש מחסור באינפורמציה ובא תורו
להיכנס לעתון.
אמנם, מכאן עוד רחוקה הדרך לרפורטג׳ה
מלאה על מאורעות יומיום הקטנים והמעני־נים
(״כלב נושך אדם אינו ידיעה, אדם הנושך
כלב הוא ידיעה״) .שוקן עצמו מצדיק
את המצב הקיים, מסביר שאינו רוצה כלל
להיות כמו עתונים סנסציוניים בחוץ לארץ,
מבקש להידמות לעתון אנגלי רציני כמו
המאנצ׳סטר גארדיאן, הנקרא רק על־ידי חלק
קטן מן הציבור, אך משפיע השפעה מכרעת
על החוגים הרציניים. גם חיים וייצמן, שהיה
אוהד גדול של הארץ, השווה אותו לא
פעם לעתון מכובד זה.

• חדשות־הארץ החל להופיע מיד עם כי בוש
הארץ בידי הגנרל אלנבי. אחד סעורניו
הראשונים היה זאב דבוטינסקי.

** מימין: גרשום שוקן, מסגנן אהרן ליסאי
ז״ל, משה סמילנסקי, חיים וייצמן, הסופר
ש״י עננון, מזכיר המערכת פינקלשסיין, ראש
משלחת השילומים שנער, רחמים מוצרי.

.העולם וחוד 603

במדינה
פעולה חדשה. קרונית רכבת סיירה, משך 3
ימים רצופים בקו חיפה ־ עכו ־ נהריה. ליד
מעברי הרכבת, שאין בהם מחסומים ואשר
גרמו בזמן האחרון לתאונות קטלניות
(העולם הזה )802 הוצבו מלכודות. כל נהג
שנסע באי זהירות ומהר לעבור את הפסים
לפני הגיע הקרונית המתקרבת, מצא עצמו
לפתע מוקף שלושה שוטרי תנועה מהמלכודת•
רוב הנהגים ניסו לטעון שהקרונית
נסעה במהירות מופרזת. לאלה חכתה אפתעה
נוספת: מהקרונית ירד שוטר תנועה נוסף
ומד ־ מהירות (סטופר) בידו, שהעיד שהקרו־נית
נסעה במהירות הנכונה.
ה ס עי ף הנ שכח. כאשר הובאו 45הנהגים
הראשונים לפני בית משפט השלום
נעכו, הופתע לכתחילה גם השופט עצמו ב־שמעו
את סעיף האשמה * ,שלפיו כמעט ולא
הובאו עדיין נאשמים למשפט. אולם הוא
התאושש במהרה, קנסם בסכומים של 10
לירות כל אחד, בצרוף אזהרה חמורה.

רדיו
\ שדב אוי ר
זלדה קפלנסקי, יהודיה תושבת פולין,
כבר היתר, בגיל ( )74 שבו חושבים על המוות.
מחלת הסוכר הקשה שלה בודאי
שלא נתנה סיכויים לחיים ממושכים. אולם
היא רצתה, לפני מותה, לשמוע משהו מבתה
היחידה חנה, תושבת ירושלים זה 13
שנה. אלא שזלדה אפילו לא ידעה את כתובת
בתה, לא יכלה לכתוב אליה. ערב אחד
בקרה בבית בן אחיה ; מקלס הרדיו היה
פתוח וממנו בקע שידור של קול ציון לגולה.
התכנית, שכללה דרישות שלום, העלתה
רעיון בלב הזקנה. היא כתבה לירושלים,
בקשה מקול ציון לגולה לחפש את בתה.
כעבור שלשה שבועות קבלה זלדה קם־
לנסקי מכתב בו הודיעו לה כי בשעה מסו־יימת,
כעבור יומיים, תוכל להאזין לקול

בתה•
היה זה מקרה רגיל לגבי תחנת השידור
של ההסתדרות הציונית, שרשמה לזכותה,
בימים אלה, שלוש שנות קיום.
היתר זו עבודת נמלים, שנעשתה בלי רעש
ופרסומת מיותרת. מנהל התחנה בפועל, אליעזר
ארגוב, צעיר פעי; ובעל מרץ, ירושלמי
ותיק ועורך עתונם של לוחמי ירושלים הנצורה,
סיכם את עבודת שלוש השנים, שלא
כרגיל במדינה, ללא התרברבות, דיבר יותר
על המאמצים לקראת העתיד.
בשקט סיפר על 70 תחנות השידור בארצות
הברית 20 ,התחנות בדרום אמריקה,
ו־ 19 התחנות הקנדיות החוזרות על שידורי

תינות היומית, כי סוף־סוף נחלה משטרת־ישראל
נצחון ממשי במלחמה במירור. קבוצת
המגף השחור, שהתמחתה במשלוח מיכ־תבי
איום לחנויות־ספרים ולאנשי ציבור המפיצים
דעות פרו־סובייטיות, נתגלתה: קבוצת
ילדים, בני , 13—12 שניסתה להתפרץ בלילה
לבית הדפוס של מרדכי רענן בתל־אביב,
נעצרה, הובאה למשטרה שפתחה מיד בחקירה.
יש לצפות, קבעה העתונות, לגילויים
מעניינים.
הילד, שהסתכל, מבעד לחלון, בנעשה
בדפוס ישראל הגדול, בצפון תל־אביב, לא
משך כל תשומת לב מיוחדת מצד עובדיו.
שעה שהכורכים עוד עסקו בקיפול הגליד
נות האחרונים של העולם הזה, המודפס שם,
עבר מרדכי רענן, אחד השותפים בדפוס,
גבוה, רזה, לשעבר מפקד גבוה באצ״ל, באולם
הגדול. עינו נתקלה ביד שחדרה בעד
החלון, נטלה כמה אותיות עופרת מארון־
סדר.
רענן זינק אל הדלת, הפתיע את בעל היד
הגונבת, כשהוא עדיין עומד ליד החלון.
הגנב: נער בן ,12 לבוש מכנסים קצרים, כולו
נפחד ורועד. בכיסו גילה רענן את האותיות
הגנובות.
אגרופגים וכו׳.הילד פרץ מיד בבכי.
״אני אספר את הכל, אני אספר את הכל,״
הבטיח .״הכל״ :קיימת קבוצת נערים הגונבים
עופרת ממקומות שונים, מתיכים אותה
יוצקים ממנה אגרופנים וצעצועים דומים.
הם גונבים גם אותיות דפוס, לשם מכירה
לבתי־דפוס אחרים.
המשטרה, שנקראה למקום, רשמה כתריסר
כתובות של חברי הקבוצה. בינתים אחזה
העתונות היומית, הצמאה לסנסציות, באוספי
העופרת, הפכה אותם ללוחמי מחתרת. כמי־,
עתונאים, שפנו לקבלת פרטים נוספים מה
משטרה, קיבלו את התשובה: אין מה להוסיף
למה שפורסם.
הפרשה המצחיקה לא שעשעה, כנראה, את
המגף האמיתי. במכתב שפורסם בידיעות
אחרונות, השתדל הארגון להחזיר לעצמו
את העטרת שנפגמה; ״אנו ארגון רציני,״
הכריז .״מעולם לא גנבנו — גם לא נגניב.
יש לנו נשק — אנו נהרוג את סנה עד
פסח.״

ד רכי אדם
בגי שהב..ק 9ו ל 0קי״
חייליו של היטלר צעדו ברחובות טרוחו־ביץ,
במזרחה של פולין. על המדרכות עמדו

מנהל ״קול ציון לגולה״ אליעזר ארכוב
קול בתה

קול ציון המוקלמום ומובאים אליהן בדרך
האויר.
השבוע היה ספוקם של עובדי קול ציון
גדול, כשקבל; מכתב מאת זלדה קפלנסקי :
״שמעתי או 1.קול בתי ...תודה רבה לכם...
עכשיו אני יבולה למות בשקט.״

נ 1ע ר
*א*״ אספראתהכל ״
בתרועת גיל הכריזה, לפני שבוע, העי
סעיף 2מתקנות התעבורה, הדן בנסיעה
לסוכנת ליד מעבדי הרכבת.

,״העולם הזה״ 803

רבבות התושבים, ביניהם אלפי יהודים, התבוננו
בשקט במסדר של הצבא המנצח•
השקט לא נמשך זמן רב. אם כי השמדת
היהודים הגדולה טרם החלה, היו ההתעללויות
של הנאצים ביהודים חזון נפרץ. אולם
אפרים פכטינגר, עלם בן , 16 לא סבל
הרבה. אביו, סוחר, הצליח להעלים• את יהדותו,
נהנה מיחס טוב יותר מצד השלטונות.
העיר החליפה ידים, עברה לשלטון צבאי
סובייטי. הבטחון הכללי גבר ובבית פכטינגר
התגורר קצין חיל האויר הרוסי ואשתו, ש־התידדו
מאד עם מארחיהם, הציעו להם את
עזרתם כאשד פלשו הגרמנים לרוסיה.
אפרים, אחותו הצעירה ממנו רגינה והאב
החליטו לעבור מיד לרוסיה. בפולין

נשארו האם והבת הצעירה אפקה, שהיו
צריכות להצטרף אליהם לאחר זמן. מאותו
יוב נעלמו עקבותיהן.
ידיד במשלט. שלושת בני המשפחה האחרים
נדדו אל פנים רוסיה, הגיעו לאחד
ההולחוזים. אולם הם לא נשארו מאוחדים.
אפרים הגיע לגיל הגיוס, נקרא לשרת בצבא
הסוביטי. לפי עצת ידיד, הגיש בקשה
להתקבל לצבאו הפולני של הגנרל אנדרס,
מצא עצמו, לאחר חדשים, באחד המחנות ליד
עזה.
בהיותו בארץ החליט לערוק מן הצבא. הוא
שינה את שמו, לדרישת הסוכנות היהודית,
לגרוס, קבל תעודת זהות על השם הזה,

הצטרף לקבוץ חניתה שבגליל העליון.
אפרים עבר לרמת־גן, עבד במוסכים, ב־בתי־חרושת,
שירת בפלוגת מחץ של ג׳יפים
בעת מלחמת השחרור. באחד המשלטים פגש
בידיד, בן עירו בפולין. השנים התידדו ואפרים
נתן לחברו, למזכרת, את תמונתו.
לאחר המלחמה חזר אפרים לרמת־גן, החל
לעבוד כנהג בחברת ה מין של הקיבוץ־
המאוחד. הוא התערה בין צעירי המקום,
עסק בספורט, היה מקובל בחברה. כאשר
נשאל על משפחתו, ספר כי קרוב לודאי
שהושמדה בחלקה, ואילו אביו ואחותו, קיוווז,
חיים אי שם בברית המועצות, אף על פי
שלא קיבל מהם כל מכתבים.
מי יכשר ץ לפני שבועיים ישבו, בחיפה,
גבר ואשה, ניהלו ביניהם שיחה עירנית
אודות עיר מולדתם טרוחוביץ. לפתע שאלה
האשד, אם בן שיחה פגש, בדרך מקרה, את
בחיה אפרים.
האיש חפש בנירותיו, מצא את התמונה
שקבל לפני־ ארבע שנים מידיד, שעה שהיו
תקועים במשלט בגליל. האשת הכירה מיד
את אחיה.
אולם הידיד לא ידע את כתובתו המדויקת
של אפרים, יעץ לרגינה לשאול עליו בעירית
רמת־גן. היא נסעה מיד למקום, שאלה
בעיריה על אפרים פכטינגר. פקיד הרישום
השיב בשלילה. אולם כאשר ראה את
התמונה, הכיר מיד את אפרים גרוס.
״הוא ותבדיל יושבים מדי ערב בקפה
קפולסקי, במרכז העיר,״ אמר.
חיוורת ואחוזת התרגשות, נכנסה רגינה
לבית הקפה, שאלה את הצעירים שישבי
בו על אפרים. הם ציפו לבואו כל רגע. כאשר
נודעה להם מטרת בואה של האשד! ,דבקה
גם בהם ההתרגשו. הם הפילו גורל :
מי יבשר לו את הבשורה.
תפקיד זה נפל, באקראי, לחברו נהג ה־עיריה,
שפגש את אפרים בכביש פתח־תקוה.
אילו ידע. הפגישה בבית הקפה עשתה
רושם רב על הנוכחים. רגינה הכירה בקושי
את אחיה, אולם הוא הכירה מיד. בעל
בית הקפה לא יכול להתאפק, פרץ בבכי.
אפרים קבל חופשה קצרה ממנהליו, שמסרו
לו גם מכונית, בה הוביל את אחותו לביתה
שבמפרץ חיפה. שם נודע לו מפיה כי האב,
למרות גילו 60 נשא אשה, הוליד שני
ילדים. הוא עודנו ברוסיה ומשוכנע כי
בנו אפרים נפל במלחמה.
חייך אפרים בעצב, אמר :״אילו ידע הזק
ן שאני חי, היה נעשה צעיר ב־ 20 שנה,
לפחות.״

פ ש עי ם
מחלה או טוגני ת

שכחה היא מחלה נפוצה, ביחוד בסרטי
קולנע מן הסוג הזול. אולם הפעם נראה•
כי קבוצה שלמה של אנשים בריאים לקתה
במקובץ במחלה הפוטוגנית. הקבוצה: נהגי
אש ״ד בתחנה המרכזית.
התקרית אירעה כאשר מכונית אש״ד עלתה
על אחד הרציפים, פגעה בתא מודיעין
ופצעה את היושב בו, איש אש״ד.
כאשר באה המשטרה לחקור בענין נתברר
לה כי הנהג הדרסן נמלט עם מכוניתו

בסבך התנועה שבתחנה בטרם היה בידי
חבריו הסיפק לעצרו.
״האם הכרתם את האישי״ נשאלו הנהגים
על ידי המשטרה.
״לא באה התשובה.

מ שפט
לאחר 2כו סיו ת 6חד שי
באחת ממסעדות יפו ישב, לפני שבועות
מספר, פרץ הירש, שמש בית־כנסת, לגם
כוס בירה ליד שולחן ערירי. כאשר עמד
לעזוב את המקום ולשלם עבור המשקה, שמע
לפתע, בשפה ההונגרית המובנת לו, קול
ידידותי :״אני אשלם, הצטרף אל שולחני.״
ככל יוצא הונגריה, השמח לשוחח קמעה
עם בני מולדתו, הסכים חירש מיד להצעה
האדיבה, הצטרף לשולחן בו ישבו שלשה
גברים ששוחחו בקול רם על ענייני עסק.
המזמין, אלכסנדר פוייר ( )42 הציג מיד
את עצמו כתייר מקנדה, אליה הגר לפני
שנים, סיפר כי הנו בעל הון המתעתד להשקיע
חלק ממנו בארץ. חירש, שבולבל תחילה
מסכומי הדולרים שהוזכרו בשיחה, התאושש,
נסה להציע לפוייר להשקיע סכום ידוע בבניית
בית־מרחץ בג׳בליה .״זהו רעיון גאוני,
אתיעץ עם ידידי,״ אמר פוייר, שילם את דמי־השתייה
של )השולחן, טען שעליו •למהר
לנסוע לירושלים, שם מחכים לו בכנסת כמה
ח״כים. הירש ששמח לפגישה הבלתי ־ צפויה,
שכנע את בעל ההון להשאר, לבקר בביתו,
בו יכיר גם את אשתו.
פוייר הסכים, לאחר הפצרות, התארח בבית
הירש כארבעה ימים, אכל ושתה על חשבונם.
לפני שעמד ללכת, נזכר כי אין לו כסף ב״
ריאדץ חוששים מסגירת הגבולות לברלין
(חרות)
ר. קמרניץ, תל־אביב
מי חוששפז
20 סיגריות 120 ,גרוטה( .חרות)
ברוך בחנהיימר, חיפה
כולל מס אשפה.

נמוי ] !1
כיסו, טען שנמצאים ברשותו רק דולרים,
שאל את הירש אם יוכל להלוות לו כ־30־40
ל״י. הירש חיטט בארנקו, הוציא עשר לירות,
התנצל שלא היה ברשותו סכום נוסף. פוייר
לקח את הכסף, אמר שיחזור בערב, הבטיח
להסדיר את עניין בית ־ המרחץ, למנות את
הירש בתור מנהלו.
משלא חזר יותר בעל ההון, הגיש הירש
חלונה משפטית. בבית ־ המשפט, על דוכן
העדים, נשאל הירש על־ידי הסמל התובע
אם מונה, כהבטחותו של פוייר, למנהל בית־מרחץ.
הירש ענה באידיש עסיסית :״מנהל
בית ־ מרחץ? בדיוק כשם שאני עתה תלוי
באויר !״
השופט לא התחשב בטענתו של פוייר כי
היה שיכור, הסתמך על תיקיו הפליליים הקודמים,
דן אותו למאסר ששה חדשים.
מירר פוייר בבכי לאחר פסק־הדין :
״כשאני שותה יותר משתי כוסיות, אינני
יודע את אשר אני עושה.״

ד ר כי חיים
למטבע. שתי נ שים
היה זה בחודש אוקטובר .1938 האוטובוס
שנסע מתל־אביב לגן־יבנה נאלץ לעצור
לפני מחסום אבנים. מטר יריות החל ניטח
אל היושבים בו. בין ההרוגים, מקרבנותיהן
,הראשולם של שלושת שנות המאורעות,
היה גבר חסון, אברהם כהן, שומר ואיש
הגנה, שהשאיר אחריו אשד, ובן בן שלוש
שנים.
המכה הפתאומית שירדה על שושנה כהן,
לא נרפאה במשך 15 שנה. שושנה, בת למשפחת
הסוחרים המפורסמת וילנצ׳יק, גידלה
את בנה שי, שהפך נער חסון ועירני,
לא נישאה שנים רבות לבעל שני, ביכרה
לחיות עם זכרו של אברהם.

נתן שוורץ
אחרי האשה, עוז אשה

לפני כארבעה חדשים החליטה, בעצת משפחתה,
להינשא שנית. היא פנתה למשרד השידוכים
עליזה, בתל־אביב, הכירה באמצעותו
את נתן שוורץ ( )42 שהציג עצמו כמהנדס
חשמל.
שורץ, שסיפר כי התגרש לפני שלוש
שנים מאשתו ועבד זמן מה באילת, עשה,
בהתנהגותו, רושם טוב על שושנה. לשאל

על מכריו בארץ, ענה שוורץ שאין לו
קרובים ומכרי פרט לח״כ אידוב כהן, ששהה
אותו זמן בחוץ לארץ. שושנה לא הטילה
ספק באמיתות דבריו, נישאה לו.
לפני כמה שבועות, יצא שוורץ את הבית,
השאיר מכתב על מיטתה של שושנה. כאשר
נטלה האשד, את דף הניר, המודפס במכונת
כתיבה, החלה קוראת בו, נדהמה. המכתב
היה בעל תוכן לא ידידותי ביותר. תמציתו :
שלום ולא להתראות.
שושנה מהרה אל משפחתה, גייסה את
אחיה, ששמו מצור על שדה התעופה לוד,
כדי שלא ינתן לשוורץ לעזוב את הארץ,
הזעיקה את המשטרה שתוציא נגדו פקודת
מעצר.
בפזרגות מופרזת. ספורה במשטרה
היה: שוורץ קבל ממנה, לפני החתונה,
סכומים גדולים, טען שקנה בהם סחורה,
אותה הביא לביתו, הניחה בארון גבוה. הסחורה
היתד, קופסאות, שלאחר מכן התברר
כי היו, ריקות. לאחר שקיבל ממנה כמה
אלפי ל״י, התשלום שקבלה בעבור מגרש
שהיה שייך לה, ושאותו מכרה, בקש עשרת
אלפים לירות נוספות, הסביר שנכנס לעסק
גדול עם משקיעי־הון שויצרים, הראה לשושנה
הסכם מודפס, שלדבריה היו חתומים
עליו אנשים אשר, כפי שנתברר אחר
כך, לא היו קיימי כלל.
בלי כל חשד החלה בגיוס הכספים על ידי
הלוואות, בעזרת משפחתה. היכרותה עם שדרות
רחבות של וותיקי הישוב עזרה לה
להשיג את הסכומים הדרושים. היא קיותה
כי בעלה יצליח בעסקיו, יביא לה עושר
ואושר.
כל אותה תקופה נהג שוורץ בפזרנות
מופרזת. לרשותו עמדה מונית מיוחדת שהסיעה
אותו, לדבריו, למקומות עבודה שונים
כגון: מלון רמת־אביב, מכון ויצמן. כשהיה
בא בשעות הערב לביתו, הביא עמו
תמיד זר פרחים גדול ומתנות יקרות, סיפר
על רווחיו הגדולים וקשריו עם אנשי עסק
מתוץ־לארץ.
שושנה לא שאלה אותו מעולם על מעשיו
משך כל היום, וסיבת בואו הביתה בשעות
הערב המאוחרות. היא חשבה בכנות כי
בעלה הנו אדם מצליח בעסקיו, נוסע למקומות
מרוחקים, יקיים לבסוף את הבטחותיו
בדבר הדירה החדשה בצפון תל־אביב
ושינוי סדר עבודתו, לפיו יוכל להתפנות
יותר לאשתו האהובה.
קלף חזק. כאשר הגיע מועד פרעון החובות
הראשון, מצאה שושנה את מכתב
הפרידה החד־משמעי, שהשאיר אותה חסרת
כל, מוטרדת על ידי ידידיה, שהחלו לדריש
בינתיים את החזרת הלוואותיהם. מאמציה
לדרוש את הסגרתו של שוורץ לא נשאו פרי
בימים הראשונים.
לבעל היה קלף חזק אחד: החוק הפלילי
אינו מכיר בתביעת אשד, נגד בעלה. אך
עורך דינה של שושנה מצא תחבולה מחוכמת
לאחר ששמע את סיפורה. הוא גילה כי
שוורץ נטל באחד הימים, בין השאר, גם
את סכום פקדונותיו של הבן על מנת לקנות
גרמופון ולא החזירו. הוא פנה למשטרה
בבקשה לעצור את שוורץ, לדרישתו של שי.
התוצאה: שוורץ הסגיר את עצמו, הכחיש
את כל האשמות.
בינתיים הוגש נגד שוורץ תיק עבה, שהכיל
בין היתר גם פרט נוסף: שוורץ ואשתו
הראשונה, פרידה, ביימו את כל ההצגה, נפרדו
במטרה שיוכל להוציא כספים מאשר, עשירה.
לאחר שנישא לשושנה בילה את שעות היום
עם פרידה, בכפר ביל״ו שליד רחובות,
חזר עם ערב לתל-אביב, אל שושנה.

אפת עו תלמכביר

הווי
נסב מוני ת
יעקם לוי, כתב עתים ואחראי לכיסוי מדור
המשטרה בתל ־ אביב, עמד לפני מספר שבועות
במצב משקי קשה. דירתו בשיכון החדש

משהוזמן הקומפוזיטור הישראלי מרק
לכרי בעת סיורו בארצות הברית, לעלות
לתורה בבית כנסת בניו־יורק, הופתע כאשר
המקהלה פצחה בשירת עמק שלו, אחר כך
המשיכה בתפילה.

״כן־גוריון״ כחתונה

אחרי האפתעה, עוד אפתעה
היתד, כבר מוכנה, רק היה עליו לשלם לקבלן
1600ל״י כסיום התשלומים. את הסכום
הזה היה צריך לקבל מידי בעל דירתו הקודמת,
תמורת יציאתו. אולם בעל הבית
היה חשדן, הסכים לשלם ללוי את הסכום רק
לאחר שיראה במו עיניו את דירתו ריקה.
מצבו של לוי היה נואש. ביחוד לנוכח
המצב הבלתי יציב וחוסר המזומנים. איש
לא אבה למסור סכום כה גדול, אפילו לשבועיים*
ללא רבית ,.לעתונאי המשתכר
חדשית ובעל לאשר, וילד, לא היתה אפשרות
לשלם את סכומי הרבית הגבוהה של המלוים.
לוי החליט להעזר בקשריו הרבים במשטרה,
יצא לפני שבוע עם שניים מידידיו, שלבשו
אזרחית והסכימו לדבר על לבו של בעל
הבית. כאשר שוחחו בתוך מונית על כל הבעיה
ועל הסיכוי החלש שהשכנוע יצליח,
עצר לפתע הנהג את מכוניתו, פנה אל לוי
והציע לו מיד את הסכום, ללא כל תמורה,
לתקופה ממושכת. העתונאי, שהיה כבר מיואש,
לא האמין למשמע אזניו. אולם הנהג,
יהושע מלצ׳נר, עמד בדבורו. הוא סיפר כי
מכר את מוניתו לפני זמן מה, השליש את
הכסף בבנק ומצפה להשקיעו בהזדמנות הראשונה.
בינתיים החל לעבוד, כנהג שכיר,
במוניתו של נהג ראש הממשלה לשעבר.
העיר לוי :״היתר, לי הרגשה כי יארע לי
גס ברגע האחרון. אך מעולם לא שיערתי
שהוא יבוא דוקא מנהג מונית.״

לנשיאות אגודת העתונאים בירושלים, נבחר
השנה, כבכל השנים האחרונות, סופרו
של מעריב, כרל קורלניק. התלוצצו ה־עתונאים
:״קורלניק וסטאלין נבחרים תמיד
ברוב קולות.״
בעל הטור בצהרי יום ומבקרו התיאטרוני
של הדור, דכ כר מלכין, ניהל שיחה
קצרה עם עורך הדור, איש דבר חיים
שורר, אחר שהלה פסל קטע מדברי מלכין
בו גינה את קול ישראל על שעשה תעמולה
למעשה בנסיך של הבימה, שלדעת מלכין
אינו ראוי לכך. אמר שורר :״אתה מפקפק
בזכותי לערוך?״ השיב מלכין :״לא, אבל
אני מפקפק בזכותי להיערך !״
חבר הנהלת הסוכנות וראש המחלקה ל-
עלית ילדים ונוער, משה קול, זכה בקבלת
פנים קשה בחדר האוכל של מוסד עלית הנוער:
צלחת זכוכית בראשו. הסבר פוליטי:
אין.
כאשר נישאה השבוע לאה גניאנסקי, פקידת
בית־החולים הדסה, תל־אביב, עוררה בין
כמה נוכחים סנסציה הופעתו של דוד כן־
גוריץ. התמהון פינה את מקומו לאפתעה
כאשר נתברר כי היה זה רק מקרה של
דמיון מפתיע: בי. ג׳י. המדומה היה אביה
של הכלה.
כשהגיע לביקור בארץ לייאץ גוטליכ,
מנהל השידור העברי של רדיו לונדון, גילה :
שידורו מתוכנן כבר, בקוים כלליים, עד 1956

,העולם הזר;״ 803

קולנוע
סרטים

ארצות הברית

״סיו־אנו דהברדראק ״

אוירה ד א נו ח ה

סיראנו סביניין דה ברז׳ראק היה אחד האנשים
הססגוניים ביותר במאה (ה־ )17 ססגונית.
הוא היה בן מחוז גאסקוניה, שבדרום
צרפת, שבא לפאריס לעסוק תקופה ארוכה
במקצוע המיוחד לבני האצילים: לחימה. חברו
וידידו לה־ברה, שגם כתב את הביוגרפיה
שלו, ידע לספר כי סיראנו לחם פעם ב־ססו
איש ויכל להם.
קרוב לוודאי כי הדו־קרב ההמוני, אחד מרבים
בהם לקח סיראנו חלק, נתגלע כאשר
מישהו העליב את חוטמו של הסייפן המומחה.
לסיראנו היה אף גדול ביותר שעשה
את נעליו רגיש מאד לעלבונות. רק לאדם
אחד בעולם היה מותר לדבר בש־בחו —
או נ גנזתי — של החוטם. האיש הזה היה :
סיראנו עצמו שדבר אודותיו בלשון נמלצת.

סיראנו היה גם משורר, מחזאי וסופר.
מולייר הגדול בכבודו ובעצמו לא התבייש
לחקות, ב תעלולי סקאפין שלו, כמה תמונות
מתוך הקומדיה של סיראנו. יצירות הפרוזה
שלו הן סאטירות המזכירות במידה
דבה את מסעי גוליבר, ספר שנכתב במאה
שלאחר זו שבה חי סיראנו.
למעלה מן הכהות. ארמון רוסטאן
( ,)1918 — 1868 המשורר והמחזאי הצרפתי,
גילה כי דמותו של סיראנו צופנת בחובה
אפשריות דרמתיות עצומות, עשה את המשורר
מגודל־החוטם דמות מרכזית במחזה ״קו־מי־הרואי״
שנשא את שם גבורו.
כאשר עלה המסך לראשונה על סיראנו
דה ברז׳ראק, היתד, זו קומדיה עליזה, בעלת
סוף עצוב, בת חמש מערכות, שהצריכה
המוני משתתפים וחמש תפאורות הוליבו־דיות.
כאשר,
כעבור שנים רבות, הוצג הסרט
האמריקאי המבוסס על המחזה המפורסם,
ראו הצופים הצגה של 100 רגע, בקירוב,
כתפאורות ההולמות תיאטרון בעל אפשרויות
טכניות בינוניות.
כי מפיק עצמאי סטאנלי (ב ת הגבורים)
קריימר הוציא את הסרט באמצעים מצומצמים
ביותר, ניסה לנצל ביחוד את כוכבו,
השחקן הקוסטה־ריקאי חוזה פרר, המנסה,
בהצלחה מועטת, לגבור על תפקיד שהוא
למעלה מכחותיו.
ללא הילה רומנטית. פרר, שקבל
עבור מבצעו בסרט את פרס האקדמיה בהוליבוד,
העלה, לפגי שנים אחדות את המחזה
על אחת מבמות ניו־יורק, זכה להצלחה
ניכרת. קריימר הציע ;!פרר לחזור על התפקיד
בפני המצלמה, נענה. התוצאה: תיאטרון
מצולם שאיננו מצולם כהלכה ואינו תיאטרון
משובח• .
פרר אף אינו נעזר בשחקנים משובחים.
מאלא פאוארז, בתפקיד דודנתו רוקסאנה, שהוא
אוהב אותה אהבה עזה, אך מוותר עליה
לטובת איש צעיר ממנו, לא הצליחה לשוות
לתפקיד את ההילה הרומנטית ההכרחית לו.
גם האחרים בלהקה אינם מבריקים
בתפקידים מזהירים.
סיראנו דה ברדראק הוא מחזה
המבוסס, ברובו, על המלה המדוברת
(הוא כתוב במקורו, בחרוזים,
מכיל משחקי מלים) .התרגום לאנגלית
השחית חלק ניכר מיופיו של
המקור ומעט היופי שהותיר לפליטה הושחת
בתרגום לעברית.

סילבר סיטי היא עיר קטנה (אוכלוסיה
)5044 ושקטה, במדינת ניו־מקסיקו שבדרום
ארצות הברית. זהו מרכז מסחרי ונמל, מוקף
חוות ובתי הבראה ומרגוע. אולם בשבועות
האחרונים נשברה השלווה שציינה
את המקום. תושבי העיר החלו נושאים רובים
ואקדחים, שלא לדבר על פרצופים
זועפים. הסיבה: בסביבותיה צולם סרט
בשם מלח הארץ. הסרט, שמומן על ידי האיגוד
המקצועי של עובדי המכרות, הטחנות
והמשרפות, קבוצה שתוארה כ״קומוניסטית״,
סולקה מארד האיגודים הגדולים של העובדים
באמריקה (סי. אי. או ,).הופק על ידי
אנשי הוליבוד לשעבר, שפוטרו מעבודותיהם
לאחר שסרבו להודות או להכחיש את
שייכותם למפלגה הקומוניסטית *.
הסרט מתאר את סבלם של מקסיקאים שעברו
את הגבול, חדרו לארצות־הברית לבקש
עבודה. בתפקיד הראשי הופיעה שחקנית ממקסיקו
רוואורה רבואלטס. זמן קצר לפני
תום הצילומים גילתה המשטרה כי השחקנית
נמצאת בארצות הברית שלא כחוק, גרשה
אותה בחזרה למקסיקו.
מכדי השחקנית הראשית. אולם
סכנה גדולה יותר לסרט ולמסריטים נשקפה
מצד התושבים הנסערים, אשר לא כלו
לשאת את העובדה ש״סרט קומוניסטי״ מופק
בעירם, הודיעו כי באם אנש־ ההסרטה ׳1א
יסתלקו, הם יוצאו משם ב״ארונות שחורים״.
לא חסרו גם פגיעות גופניות באנשי ההסרטה.
אחד העובדים הוכה, לעבר שני נורו
יריות.
לבסוף, לאחר ישיבה בה השתתפו אחדים
מן המתונים שבתושבי העיר ביחד עם אנשי
ההסרטה, הוחלט כי האוירה במקום אינה
נוחה להמשך העבודה. הסרט יושלם במקום
אהר, מבלי השחקנית הראשית,

הפתעה ר א מעניינת. כאשר רוצח
פסיכופאתי ממית את הרקדנית, נאשם גרום,
עקב מסיבות שונות, ברצח, מובא לדין ונידון
למות בתליה. איך מסתיימת העלילה,
זוהי ההפתעה הפחות מענינת שבהפתעות
הלא מעגינות אשר בסרט.
במאי הסרט ניסו בכל כחותיהם להראות
את סבלם של כל הגבורים המסכנים,
עובדה שלא נגעה ללבו של איש מן הצופים,
שכל התענינותם התרכזה בנקודה אחת: איך
ייתגלה וייתפס הרוצח• כיוון שדווקא נקודה
זו מאכזבת, מאכזב הסרט כולו.

רומן על לב שבור

במרחב

בקצרה
בת אדם. סרט דאני אנושי גדול אודות
נערה, בת בלתי־חוקית המביאה לעולם
ילד בלתי חוקי.
פאוסט. פרושו המזהיר של רנה קלייר
לאגדה העתיקה אודות הפרופסור הזקן שזכה
בנעורים מחודשים. מישל סימון, ג׳ראר
פילים.

״ פסק דין: אש״
פס?) דין: אשס הוא סרט בילוש המנסה
להיות אנושי, אלא שטבעו של סרט מן הסוג
הזה אינו מרשה לו להיות כזה. עלילת בי־לוש
דומה למשחק שח־מת וגבוריה דומים
לכלי המשחק. כל נסיון לשוות להם סבך
תסביכים אנושיים נידון מלכתחילה לכשלון.
בסרט בילוש הבריטי הזה מסופר על
זעיר בורגני לונדוני, ארתור גרום (רקס
האריסון) נשוי (ללילי פאלמרן ואב לשתי
ילדות, המסתבך באהבהבים עם רקדנית צעירה.

המלכה-לשעכר:
ארימן

נסבמילנו. סרטו החשוב של ווי־טוריו
(גנבי האופנים) דה־סיקה, אודות עוני,
אושר ועושר. לכל חסידי סרטוב.
* ועדות חקירה של הסינאם האמדיקאי
ערכו חקירות רבות שזיכו את הוליבוד
בתואר ״אדומה,״ מרוב אנשי קולנוע שהיו
קשורים בתקופה כלשהי למפלגה הקומוניסטית
או לארגונים ליברליים.

כיום

חתוגתה

מ ב עד ל מ סך החול
ה ארית אינו שבע
לפני שבוע עוד שפעו עתוני המערב
תשבחות (עם או ללא סייגים) למוחמד נגיב,
האיש החזק של המרחב, אשר ישליט —
כך קיוו — סוף סוף סדר בחלק עולם זה,
ישתף פעולה עם המערב. הסכמו עב בריטניה
על עתיד הסודאן, שהיה למעשה ויתור
גדול של בריטניה כלפיו, הובא כראיה לרוח
החדשה ביחסי המערב והמרחב הערבי.
גם בעית הסואץ, באותו אור ורדרד, נראתה
פתורה — אם כי לא לגמרי, הרי לפחית
עקרונית: האנגלים יפנו את האזור, המצרים
(ויתר חברות הליגה הערבית) יצטרפו לברית
הגנה מערבית, צבאות הברית יחזרו
לאזור האסטרטגי. הכל יהיה בסדר.
השבוע השתנתה, אט־אט, הנימה האופטימית.
נגיב תואר פתאום כאריה מאולף אשר
מניחים לו ללקק את היד והוא רוצה לטרוף
את כל הזרוע. דרישתו שהאנגלים יפנו
את אזור התעלה ללא כל תנאי מוקדם נראד
כאילו הדהימה את האנגלים. אחרי הויתור
שלהם בסודאן, סברו, חייב נגיב עצמו לוותר
על משהו בשאלת הסואץ.
ולא זה בלבד — לגבי הסודאן לא הראה
נגיב כל רחשי תודה לאנגלים, כאילו לא
ידע כלל כי היה ויתור מצדם. כמה מנהיגים
דרום־סודאניים, שחתמו בשעתו על הסכם
עם מצרים, נעצרו, בפקודת המושל הכללי
סיר רוברט האו. היה זה, לכאורה,
עניין פנימי הנוגע רק לסיר רוברט. אך נגיב
סבר אחרת.
הוא שיגר לחרטום משלחת בת שלושה
עורכי־דין לערוך חקירה. המושל, סיר רוברט
האו, אסר עליה לטוס לדרום. נגיב הקים
מיד צעקה גדולה: האנגלים הפרו את החוזה,
מתעללים בסודאנים האומללים. יש לפטר
את סיר האו.
האנגלים לא נבהלו .״אלו מחאות חסרות
יסוד,״ הודיעו .״סיר ד,או לא הפר כל חוזה,
המנהיגים שנעצרו שוחררו מיד. מוטב היה
אילו היה גנרל נגיב מעיין קודם בהסכמים
שהוא חתם עליהם, בטרם יצעק כי הצד
השני הפר אותם. אילו עשה זאת, היה קורא
בפירוש כי למושל הכללי ישנן עדיין סמכויות
מסוימות בסודאן — לפחות עד מתן העצמאות
לסודאן, בעוד שלוש שני. עד אז,
מתכוון המושל להשתמש בסמכויותיו בכל
עת שיחפוץ.״
מצרים מסי 2ד שוו ב ר
״אהבתנו לא

היתה אהבה רגילה.

בעיני לא היה פארוק גבר יפה וחזק
בלבד הוא סימל את כל סגולות
האבירות והאצילות מן המבט הראשון
נשבע לבי אימונים אליו לעד.״
נארימן, סיפורה של מלכה.

השבוע נראה כי, כאהבות אחרות כה רבות.
נסתיימה גם אהבתה הגדולה של נארימן
למלך פארוק באכזבה. דודה, מוסטפא כמאל
סאדק, הודיע, בקהיר, כי המלכה לשעבר
ביקשתו לנקוט בצעדים הדרושים לחשגת גט
מפארוק.
מהדורה חדשה. כאשר הגיעה, לפני
קרוב לחודש, אסילה סארק, אמה של נארימן,
לחווילתו של פארוק הגולה, ברומא, נפוצה
השמועה כי נשלחה על־ידי נגיב להחזיר את
המלכה ובנה התינוק, אחמד פואד. אחרת,
אמרה השמועה, יבטל נגיב את המשטר המלוכני,
יכריז על רפובליקה במצרים.
יחסו העוין והנרגז של פארוק לחמותו
הפתיע אף את מקרוביו, הרגילים לגילויי
הזלזול והיוהרה של פארוק לאנשים רבים.
בתחילת השבוע שעבר עזבה אסילה את בית
כארוק, בדרכה חזרה למצרים. אתה יצאה בתה
נארימן.
לעותנאי שדה ־ התעופה שרצו לדעת מה
עומד מאחרי הנסיעה, הודיעה רק שהמלכה
לשעבר יוצאת לביקור בשוויץ. דברי פארוק
היו גלויים יותר. מיד לאחר המראת המטוס
הכריז דוברו כי המלך לשעבר מוסר את
עצמו לרצון אללה, רמז כי נארימן נפרדה
ממנו סופית, הצהיר בכל תוקף כי המלך
הינוקא ישאר עם אביו ״ויהי מה״.
שיבתה של נארימן למצרים עלולה לסבך
במקצת את המצב השורר ביחס לבני המלכות.
כאשר הודח פארוק הוערמו על אשתו הראשונה,
פרידה, שבחות והערצה, העתונות
כיוונה אליה את אהדת הקהל. שיבתה של
נארימן תאלץ את הקהל המצרי להחליט מי
משתי המלכות לשעבר היא הזכאית לאהדתו.
אילו החזירה נארימן אתה את אחמד פואד,
היתד, מקבלת מעמד רשמי, כמלכה ־ אם.
אולם בואה לבדה יזכה אותה רק לתואר
״אשר, מם׳ 2לשעבר״.
שאלת המעמד לא הדאיגה, על כל פנים,
את עתוני מצרים. הם ניצלו את ההזדמנות
לפרסום שורה ארוכה של מאמרים ״אמיתיים״
על היחסים בין פארוק ונארימן. שבועון אחד,
אחר סאעה, אף הציע לה לפרסם, תמורת
תשלום כיד המלך, סיפור תולדותיה כאשת
פארוק. אם תסכים, עתידה להופיע מהדורה
חדשה של סיפורה של מלכה, מאת נארימן
סאדק, מתוקנת וערוכה מחדש.

א \ ו ד 3נ י *1האומה

הופיע הרומן המפורסם

תהו

רסיטלים

הבד ־ ד 1ת

של הרקדן המפורסם

מאת: רדקליף הול
ב״תהום הבדידות״ נחשפת הטרגדיה הגדולה של תהפוכות הטבע בטשטוש המין של בחיר
היצורים — האדם. בכשרון ספרותי רב וניתוח פסיכולוגי מעמיק מגלמת הסופרת ברומן
המרתק שלה את המאבק הנואש של האשד. הלסבית נגד הוגברה האנושית, אשר הדביקה
במצחה את אות קין וגזרה עליה נידוי ולעג ודחפה אותה לתהום ובדידות, היאוש וד,התנוונות
עם הופעתו של הספר באנגליה הוא עורר סנסציה ספרותית בציבור.
עברית: יצחק סברדליק

הספר מכיל 480 עמודים ומחירו — 4.ל״י.

104.53

תארין

נמצאים למכירה הספרים

הרפתקאותיו שד חוליו הורגיטו
חוה ובנותיה (מבחר
הספר

נדפס על

משובח

נייר

מחיר הספר 2.600ל״י
הספור על האשה) בעריכת

ובבריכה

מהודרת

ומתאים

מחירו

יהיה

רק 3.600

הדלד

ק דויוגב ד*
תל־אביב 26.3 :אולם אהל ב־8.30
ערב ״גלה״ לטובת קרן תרבות
ירושלים 24.3 :אדיסון ב־9.00
למנויים (רסיטל יחיד)
חיפה 25.3 :אורה ב־9.00
למנויים (רסיטל יחיד)
תל־אביב: מוצ״ש 28.3ב־6.45 למנויים אהל־שם

מאת איליה ארנבורג
מרים ברנשטיין־כהן

במיוחד למתנות. המזדיר 3.500ל״י.

כרטיסים :
ירושלים: כהנא, חיפה: גינזבורג
תל־אביב :
שלזינגר ־ שפרינגר, רדיו ־ אוניון
בניני האומה, נחמני 3טל׳ 66471

ההפצה הראשית :״המתמיד״ ,רחוב טיומקין , 11 תל־אביב

תתלקת

ש ל בי ת נזס חרנז שז ביכ 1ל ה
לעבזדבשבילךללאהגב לז ת
מתוך מלאי עשיר של אריגי תוצרת הארץ ואריגים
אנגליים משובחים, תוכל שוב לבחור לפי טעמך- ,
או להביא לנו את בדך, והחייטים המנוסים שלנו
יתפרו לך חליפה חדישה וסולידית

אגרת לפקיד

קבל אצלנו פנקס קניות
המאפשר לך קנית סחורות
בתשלומים כאות נפשך. הגדולות החנויות רוב כקטנות במקומות שונים
בתל־אביב מאורגנות עבורינו
ועומדות לרשותך.
תמורת קניותיך שלם ב־6
תשלומים חדשיים.
קניות — במחירים רגילים
בלי תוספת כל שהיא.

ארגון לאשראי כע״מ
ת• ד 4613 .ת״א

דושלים

חל־ אב־ ב

חי פ ה

ג מבני גש
להלן 12 התחרויות החשובות של השבת
28.3.53 בישראל ובבריטניה. השם
הראשון בכל קבוצה מציין את הקבוצה הביתית.
ציין
במשבצת הריקה בכל שורה 8
אם אתה מנחש שהקבוצה הראשונה (המארחת)
תזכה בתחרות־רשום א׳.
אם אתה מנחש שהקבוצה השניה (האור־רחת)
תזכה בתחרות — רשום ב׳.
אם אתה מנחש שהתחרות תסתיים בתיקו
— רשום א.
בנחשון מספר 3התקרב ביותר לפתרון
הנכון מתתיהו דנקנר, דאר צבאי , 600 צה״ל,
וזכה במינוי זזינם על העולם הזה לשלושה
חדשים.
תוצאות אחרונות

.1הפועל תל־אביב — הפועל רמת־גן
.2מכבי תל־אביב — הפועל כפר־סבא
.3מכבי רחובות — מכבי פתח־תקוה
,4הפועל פתת־תקוה — ביתר תל־אביב
.5הפועל חדרה — אחוות נוצרים
.6הפועל ירושלים — הכח תל־אביב
.7ברנלי — בולטון וונדררס
.8מנצ׳סטר סיטי — וולבם
.9ניוקסל — בלקפול
.10 טוטנהם — פורטסמוט
. 11 סטוק סיטי — סנדרלנד
. 12 שיוט :
אוקספורד — קמברידג׳

הפועל ת״א

מכבי פ״ת
הפועל פ״ת

הכח ת״א בולטון תיקו בלקפול טוטנהם
תיקו

׳הסוכך >*
נוסד ב־1934

>ףיד^*ו ^ 9$
3כ!ר הד^יייג 3עיניך

^3ח3יו <1יג?עיך

דקם 1נ = |

מיוצרת באשור הסתדרות
רופאי השנים בישראל

רחוב הרצל ,89 תל־אביב
טלפון 5473

עשייא

1רי 711

המנחש נכונה את תוצאות של 12 התחרויות, יזכה במכשיר
רדיו מתוצרת פיליפס. המנחש נכונה את תוצאות 11 תחרויות
יזכה במינוי חינם שנתי על העולם הזה.
פרסי תנחומים ינתנו בכל שבוע לפותרים אשר תשובותיהם
קרובות ביותר לפתרון הנכון.
חתוך את הטבלה המסומנת יחד עם התלוש, או העתק את
הטבלה וצרף אליה את התלוש הגזור, שלח אותם עד יום ר
( 27.3.53 ועד בכלל) למערכת העולם הזה ת. ד 136 .תל־אביב.
יתקבלו פתרונות שישאו חותמת דואר עד יום .27.3.53
על המעטפה יש לציין: נחשון מם׳ .5

תלוש נחשון 5

-טגן -

-38 יל1ון ר• ,ז?׳׳

>^ 0וץ
?ב&הפע&ן בררן*(.מ>0צ׳א
ב&״ם1
סיגר׳>יב.עע/יאב&ח! עך ד;ל.:/ענו&יב>שפ>ח(ר^
ן אד/י7פ בז!~נ 1כעיט

ה פזן רה
ארה״ב

כ ל בי __

ג׳ון אואן היד, מופתע כשהופיעו
פקידי משרד ההוצאה לפועל של העיר
ויצ׳יטה שבקנזס ודרשו ממנו
לפנות את ביתו בהתאם לצו בית
דין. הסיבה שנתנה על ידי בית
הדין היתד, מוזרה ביותר :״הקמת
רעש בדדון.״
לאחר שקרא את הסיבה כבר לא
היה אוא, מופתע. הוא ידע כי לא
הוא ולא?.שפחתו, זקי״זו רעש מיוחד.
הסיבה לגירוש היתד, אהדר לגמרי:
ששים מדיירי הרובע, שהיוו
לא יותר ממחצית הדיירים,
התאגדו לארגון שקרא לעצמו־ ״הבית
הלבן״ ,במטרה לפנות את הרובע
כולו מדייריו הכושים והיהודים.
ג׳ון אואן היה כושי.
הויכוחים בארגון הלבן היו ממושכים.
היו שטענו שיש לגרש
מן הרובע גם את הקתולים. אולם,
כיון שכמה מראשי הנהלת העיר היו
קתולים, הבינו החברים שלא יזכו
בתמיכת השלטונות באם ינקטו באמצעים
נגד קתולים.
שיטת הגירושים היתד, פשוטה :
נגד כל אחת מ־ 50 המשפחות הכושיות
והיהודיות הוגשה תביעה
משפטית לבית הדין העירוני באמתלות
כמו ״הקמת רעש״ ,״הפצת
ריחות״ ,ניהול תעשית בית באזור
אסור״ .ברוב המקרים לא קיבלו הנאשמים
אפילו הזמנה למשפט. אולם
השמש הופיע בפני השופט, נשבע
שמסר את ההזמנה חחוק.
יותר בזול. אואן, שנשאל על-
ידי חברי האגודה לזכויות האדם,
מדוע אין הוא מערער על פסק הדין
ומוכיח שלא קיבל כלל הזמנה להיות
נוכח במשפט, ענה: אינני פוליטיקאי.
אני רוצה להמשיך לעבוד בעיר
הזאת. אם לא אעשה רעש אוכל
לעבור לאזור מגורים אחר והכל
יהיה בסדר.
אולם אחרים היו יותר אמיצים,
פנו לבית דין לערעורים. בית הדין,
שהספיק כבר לשמוע את אחד מ־13
הערעורים שהוגשו לו, קבע בפסק :
״בית הדין שוכנע כי אכן הוגשה
הזמנה לנאשם. השמש שביקר שלוש
פעמים בבית הנאשם ולא מצא אותו
בבית, הדביק את ההזמנה למשפט
במקום בולט לעין ...שלושה משכניו
העידו שראו את. הן־זמנד,
מודבקת במשך כמה ימים ...הנאשם
הודה שגר בביתו במשך שלושת הימים
האלה ולכן לא יתכן שלא ראה
את ההזמנה ...אי לכך צדק בית דין
הנמוך שדן את הנאשם שלא בפניו
ולא נותר לנו אלא לאשר את פסק
הדין.״ למותר להוסיף כי שלושת
העדים לא היו יהודים ! הם אף לא
היו כושים.
לאחר פסק דין זה מהרו 12המערערים
האחרים וויתרו על פרשות
הערעור שלהם. הם הבינו כי מבצע
הגרוש אורגן היטב, ומיותר לגמרי
לנסות לפעול להשגת צדק. חברי
האגודה לזכויות האדם והועד היהו־

די־נוצרי טענו כי יש בידיהם הוכחות
שהשופט.שנתן את פסק הדין נפגש
לשיחה עם ארגון ״הבית הלבן״ בטרם
יתן את פסק דינו. אולם איש
לא היה מעונין בהוכחות אלה. אפילו
העתונות, הששה בדרך כלל לסנסציות
ממין זד, ושמחה תמיד לפגוע
בשלטונות, סרבה להדפיס את
דברי חברי האגודה לזכויות האדם,
אשר נאלצו לקנות מודעות בשכר.
אבל שני העתונים הגדולים ביותר
בקנזס סיטי סרבו, באמתלה זו או
אחרת, לקבל מהם אפילו מודעות.
כאשר שמעו על המקרים כמה
מחברי בית הנבחרים של מדינת
קנזס, עמדו להגיש שאילתה מתאימה
למושל המדינה. אולם לאחר שבדקו
את החוק נתברר גם להם,
כי אין הדבר במסגרת הסמכויות של
המדינה, כי אם ענין עירוני פנימי.
אמר ג׳ון אואן :״האם לא צדקתי?
צ׳אק ויליאמס שהגיש את הערעור,
פוטר מעבודתו בחנות הממתקים.
ואילו אני, עדיין יש באפשרותי לפרנס
את משפחתי ! ״
הקול,שלא נשמע לא בבית־הדין
ולא בציבור היה קולם של משפחות
ברנשטיין, כהן וקפלן. ד,ם חששו
אפילו לפתוח את הפה. מספר היהודים
בקהילת ויצ׳יטד, עולה על
מאתיים. מספר התושבים הכללי :
מאה ארבעים אלף.

ספורט
לנציגי מכבי לא נותרה ברירה אלא להציע
עריכת משחק מבחן בין הקבוצות. הם ידעו,
אמנם, כי חלה ירידה גדולה ברמת הקבוצה
עובד׳ כ דו ר
בעת האחרונה, אולם קיוו לרדת מנוצחים
בהפרש שערים נמוך, לזכות, אולי, בייצוג
״מה כאן, רחוב לילינבלום או מגרש
מכובד יותר בנבחרת.
כדורגל?״ שאל אחד ממאות הצופים שבאו
לא הסתיים כשלום. שלא בבמשחקים
לחזות במשחק הערים פתח־תקוה — חיפה
הקודמים, עלו המכבים הפעם בטוחים בחפעל
גביע העצמאות.
30 דקות עברו עד אשר זכה הקהל הצמא • סדם, החליטו להחזיק מעמד עד כמה שאפשר.
משהחל המשחק לעיני מאות צופים רמת־לכדורגל,
שמילא את המגרש הפתח־תקואי,
לראות את שתי הקבוצות עולות על השדה. גניים נדהמו שחקני הפועל המנוסים, מהתקפות
המחץ של יריביהם, אולם סברו כי, כרקדמו
לכך ויכוחים סוערים שנערכו בחדרי
גיל, יסתיים הכל בשלום. אך מששלח יחיאל
ההלבשה בין נציגי הפועל ומכבי המקומיים.
מנר, הרץ המרכזי של מכבי, כדור רחוק
נושא הויכוח: הרכב הנבחרת.
לזוית השער והחדירו לרשת, ירדה רוחם של אשתקד שזכו
שתי הקבוצות המצויינות,
שחקני הפועל שהחלו להחליף את מקומות המשותף להרכבם
בצורה נאה בגביע הודות
שחקניהם. לשוא. שני שערים נוספים, שספוהמוצלח,
לא הגיעו השנה לעמק השווה ;
כאשר מכבי הציע הרכב משלו, לא הסכים לו
הפועל. ההתאחדות, שלפי חוקת המשחקים,
חייבת לפשר בין הצדדים במקרים כאלה ימים
מספר לפני התחרות, לא עזרה גם לאחר
שהופיעו תותחיה הכבדים על המגרש. ניסו,
לעיני קהל הצופים, לשכנע את הפועל להסכים
להחלטתם, שהזדהתה עם ההרכב שהוצע
בתחילה.
אולם הפועל סרב בתוקף, לא שיתף עצמו
בנבחרת. התוצאה 11 :שחקנים ממכבי בלבד
הופיעו למשחק נגד נבחרת הפועל ומכבי
חיפה. אך הסכנה עדיין לא חלפה, נתגלתה
שוב, הפעם מצד נבחרת חיפה, שלא
הסכימה לשיתופו של שחקן מכבי זלמן זילברשטיין,
הנמצא בעונש. גם מכשול זה סולק
לאחר דין ודברים.
לאחר מכן באה תקלה נוספת: מכבי הופיע
בתלבושת כחולה, דומה לזו של נבחרת
חיפה. רץ מיוחד הוזעק מיד, הביא חולצות
לבנות בעלות סמל מכבי גדול.
כתום המחצית ציפה הקהל לקבוצות, הן
לא עלו. הסבה: חיפה דרשה את הסכום המגיע
לה • לפני סיום המשחק. הפתח־תקואים
סברו כי הזמן המתאים לתשלום הוא כמהויכוח
כין עסקנים ושחקנים
קובל, לאחר סיום העסק. שוב הוזעקו מהיבכרטיס
אחז —
ציע ראשי ההתאחדות, פשרו בין הצדדים.
בסך הכל, ישבו הצופים 180 דקות, ראו
שני משחקים, האחד עם כדור, השני בלעדיו.
גו במחצית השניה, סיימו את שרשרת הנצ־חונות
הארוכה של הקבוצה מהליגה הראהמשחק
הראשון היה מענין למדי**.
שונה, חידשו את השיחות הערות בבתי הקפה
במרכז העיר. נושא השיחות: מי ישחק
אסו ר ד חיו ת ב טו ח
עתה בנבחרת רמת־גן י
במשך 15 שנות קיומן, תיחרו ביניהן קבוצות
הכדורגל של הפועל ומכבי רמת־גן
לא יותר מאשר עשר פעמים, כיון שהיו
בליגות נפרדות, הפועל בראשונה מכבי בש מק צהלקצת
ניה. בכולן יצא הפועל כמנצח.
קבוצת הכדורגל של הפועל תל־אביב נחלפני
שנה זימן הגורל את שתיהן למגרש
שבה מכבר לבלתי יציבה. תקופות הזוהר
אחד, כאשר החלו משחקי הגביע הישראלי
והשפל היו באות עליה לסרוגין, תוך פרקי
בו השתתפו קבוצות כל הליגות. מכבי, שזמן
קצרים. ליציב יותר נחשב מנהלה הוהיה
אז בכושר טוב, קיוה לנצח סוף סוף תיק זלמן קליוט, בעל משרד תחבורה גדול
את יריבו המקומי, אולם נוצח בתוצאה מיניבתל־אביב.
מלית
של ,2:1לאחר משחק ער ובעל מתח.
קלייט היה מאז ומתמיד איש המעש, העלה
את הקבוצה לרמה משקית נכבדה. מאחורי
השבוע, כאשר ישבו ראשי שתי הקבוצות
להרכיב את נבחרת רמת־גן לתחרויות גביע הקלעים, וללא פרסום, שלח מדי פעם לפעם
את קבוצתו (ואת עצמו) לחוץ לארץ, הגיש
העצמאות, היה ברור מראש כי הפועל ידלשחקניו
טיולים שלא תמיד היו ראויים להם.
רוש את מרבית המקומות, ביחוד לאחר נצחונו
הגדול על ביתר תל־אביב ( )4:0לפני
לפני חדשים מספר, בתוצאה מסכסוך בשבועיים.
הנהלת
הקבוצה, פרש קליוט מתפקידו, התמסר
יותר לעבודתו הפרטית. השבוע נמשך
• 50 אחוז מההכנסה.
האיש אל מקום אחר ; הנהלת מכבי תל־אביב.
** 2:3לטובת פתח־תקווה,
קליוט הסכים לשרת את הקבוצה אשר חי
כדו
רגל

עסקנים

תשבץ הזוגו ת
ללא תכנית

...ומערב 10 והדג ; .12 מספיק ו
. 13 סוריה וה .16 שני עמודים ; .17 מגלו
או . 19 נין ו 20 ושמאי ; .21 לו
ענפים, עלים וגזע ! .23 נשים ו .24 כאשר
עיני אדם עצובות או מדוכאות מתוארות כך :
26 ואחות 27 ושבת ; .29 אדם ו
.31 הבל ו 33 והדר ! .35 משותף לכושי
ולחושם ; .36 עיר ממנה הוצאו כל אנשי ותעשיות
הצבא ; .38 מלת העידוד היהודית ; .39
תפקידו של ד״ר זרח וורהפטיג בממשלה .41 1
ריב ו 43 ורבקה ! .44 שומר הרמון
הנשים.

העולם הזה״ 803

בב תמיד, למרות שהיה יריבה הספורטיבי.
סנונית ראשונה לשידוך החדש: מכבי יוצא
לאנגליה, יבקר גם בכמה ארצות אירופיות
אחרות.

ללאתק די ם
כאשר נתקבלה, במשרדי הליגה הארצית
לטניס־שולחן, הזמנה בעלת כותרת בשפה
הרומנית בה נתבקשה ישראל לשגר משלחת
לאליפות העולם בבוקרשט, נערכה מיד תחרות
רבת־משתתפים לקביעת הנבחרת הלאומית.
בתום
התחרויות הוברר כי שנים מטובי
שחקני מכבי, יצחק ורדי ויהודה פינברג, נכשלו,
הוצאו מהנבחרת. עסקני מכבי ניסו בכל
כח השפעתם לתרץ את הכשלון כמקרי, הס
מלון
וההבראה שלה, נוסף השבוע בילוי
נוסף. הבילוי: תחרות איגרוף.
500 צופים, בחלקם לובשי חליפות ערב ושמלות
חשופות, באו לאולם אלישבע להרוג
את מחציתו הראשונה של הערב. הם
לא התרגשו כמו היושבים בשורות האחרונות,
הזולות יותר, אולם מצאו כי ההצגה,
ששחקניה הראשיים היו מתאגרפי מכבי תל־אביב
וביתר טבריה, הצדיקה את מחיר
הכרטיס* ששלמו.
ההכנסה, שהיתר. חוליה נוספת ומשמחת
בשרשרת ההכנסות הגדולות האחרונות של
התאחדות האיגרוף, הוכיחה כי ספורט הכפפות
מסוגל להתעשר ביתר מהירות ובפחות
כאב־ראש מאשר ספורט הכדורגל. כאב הראש
האחד העלול להטריד את ראשי העסקנים
באחד הימים, יהיה, אולי, המתאגרף
הראשון שיבוא בדרישה פופולארית מאד כיום
בארץ :״מה בדבר שכון?״

ת טרון
מ שול שבצדהת שו קו ת

כמיפגש פתח-תקוה -חיפה
שתי הצגות

נסיון בין־לאומי,
נציגי הפועל עמשרק
תחרות הההרכב,
כמוסכם

בירו כי השנים הם בעלי
ראויים למבחן נוסף. אולם
דו, בצדק, על שלהם, טענו
מבחן הרשמית קבעה את
מראש.
השבוע פורסמו שמות שחקני הנבחרת,
ביניהם: ורדי ופינברג שצורפו אליה לא
על גבי השולחן המלבני אלא לאחר דיון
מעל גבי השולחן העגול.
מעשה ללא תקדים יצר צבי דויטש, נשיא
התאחדות ובעל חנות הנעלים המפוסמ׳ת
בני, כאשר ויתר על הנסיעה לטובת ורדי,
הוכיח כי גם עסקן מסוגל (הגם שרק לעתים
רחוקות) להיות ספורטאי.
השבוע התברר כי כל הויכוחים והדיונים
היו לשוא. ממשלת רומניה חזרה בה, ביטלה
את ההזמנה. נבחרת טניס־השלחן של
ישראל תשב בבית.

איגרוף
מה בדבר שיקון י

לטבריה, הסופגת בעונת החורף חלק
ניכר מחסכונותיהם של אזרחי הארץ הבאים
להתחמם במעינותיה, לבלות ולנוח בבתי ה
מאונך
.1 :אחד משמות מלך ערב הסעודית ;
.2עושים אותו מפרחים 3ולאה ; •5שותים
אותו בקידוש ובהבדלה .6 :לי־לד.7
קומפוזיטור גרמני 8ושמחה .9 :תופעה
שאבד עליה הכלח 11 :ופלא 14 ובת !
.15 מצוי גם ברודן וגם בסודה 18 :והורדה ;
.20 התקופה במלחמת העצמאות שקדמה לשביתת
הנשק ; •22 נפל ; .23 אחד מחמת ד,בנין ;
25 או יותר 28 וגברת .30 :אסתר
מלכה אחתה 31 :וחם• .32 מאוזן; 38 ,
.34 סמל היופי .36 :כפתור ו .37 אמנון
ו .40 מיסד מוזיאום ובית הספר בצלאל ;
42 והותר.

על הפותרים לשלוח את פתרונותיהם
עד יום 3.4.53 לפי הכתוכת:

חידה פורטוגזית עממית שואלת: מי החזק
מן השלושה — הניר, האבן, או הסכין?
התשובה אינה פשוטה ביותר, כי הסכין
חותכת את הניר, הניר עוטף את האבן והאבן
מקלקלת את הסכין.
או׳ניל, המחזאי האמריקאי, שואל שאלה
לא פחות נוקבת: מי החזק? האב ( ,75 אבר
עיקש ועריץ) השולט על בניו, הבן (הדומה
לאביו ״כשתי ספות רוק״) השולט על האשד״
או האשד( .רעיתו השלישית של האב,
;צעירה וגם היא בעלת אופי קשר ).השולטת
על בעלה י התשובה במקרה המסובך הזד.
ניתנה במחזה טראגי בשלש מערכות המוצג
על ידי התיאטרון הקאמרי •*.
התיאטרון עמד לפני בעיה גיאומטרית :
לחבר משולש משוכלל, שוה צלעות, בן שלוש
נפשות המהוות את יסוד הדרמה. שתי
צלעות של המשולש היו נתונות בידיהם של
השחקן המצוין זלמן לביוש והשחקנית הלא־פחות
מצוינת חנה מרון. אך הצלע השלישית
היתד, צולעת במקצת. עמנואל בן־עמום בתפקיד
של הבן לא הצליח להתמודד עם
חוקי הגיאומטריה ותורת המשחק.
המשולש העקום הזה זכה להצלחה הודות
לבימוי הטוב של פיטר פריי שהוכיח שרמתו
האמנותית של הקאמרי נמצאת בעליה.
למרות הכל, תענוגו של הקהל לא היד,
מושלם — ,צופים רבים יצאו מהאולם נבוכים
במקצת. יש לשער שלא ההצגה, אלא
טיבו המיוחד של המחזה עצמו אשם בכך.
הכח הדרמתי של היצירה צפון במידה רבה
בהיצמדות החושנית והפולחנית של אבר
לאדמתו ורכושו. רגשות חזקות מסוג זד.
זרים למדי לאזרח הישראלי הממוצע. האם
טוב או רע הדבר י זוהי חידה שאינה קלה
לפתרון מן החידה הפורטוגזית.

**תשוקה בצל האילנות מאת יוג׳ין או׳ניל.
עברית: יאיר בורלא, הבמאי והצייר: סיטר
.פריי.

״העולם הזה״ ,ת. ד ,136 .תל-אכיכ.
״תשכץ הזוגות״ .כין הפותרים נבונה
יוגרלו פרסי ספרים.
פר ם• ס פ רי ם לפותר תשבץ
ה כנ ס ת :
.1מאיר פסטרנק, דאר צבאי ,391 צד,״ל.
.2מתנן גולדפרב, ארלוזורוב , 174 תל־אביב.
.3פרקש, אלנבי . 116

תשבץז הירו ת
בטיסה לאילת, עבור פתרון נכון של תשבץ
הזהירות, זכתה הפותרת נאוה קרני, רח׳ ברכה
פולד, תל־אביב.

כיצד העוזי דוכא נשיס
מאת יחיאל כשן

חכר מערכת ״העולם הזה״ יחיאל כשן ממשיך כספור על
הרפתקאותיו כמחנות העכורה כצפון הרחוק כסיכיר. קוראי
הפרק הראשון יזכרו כי כשן נאסר כ״חשוד״ ,כיחד עם רככות
אזרחי פולין אחרים, נשלה למחנה כרפובליקה הסובייטית
האוטונומית קומי שם הצליח, הודות למאסלוכסקי, חכר רוסי
ופושע פלילי ל״הסתדר״ ,אחר לעכור למחנה אחר, נוח יותר.
כיצד הצליח ל״הסתדר״ גם כמחנה השני, מתואר כפרק הזה.

לא יעשו לך מאומה. לכל היותר לא יצרפו אותך לחוליית
באחד הימים, כשהתהממנו ליד התנור הבוערי, בישי
עבודה ולא יתנו לך אוכל. אבל אצלנו, מי שאינו עובד,
לני ראש המחנה שמארגנים משלחת אל תוך יערות העד
אוכל בסופו של דבר יותר. במטבח ובמשרד תמיד שמחים
כוי לבחון אם הקרקע שם מתאימה לסלילת מסילת ברזל.
לקראת כיח אדם מחוץ לתקן הרגיל. בעד כל שרות קטן
״צורפתם לרשימת היוצאים,״ הכריז .״תקבלו מגלשים.״
יאכילו אותך. זה לא המקרה הראשון ולא האחרון. סמוך
רוב חברי, שאתם הגעתי למחנה, שבקי חיים לכל חי
ואני עדיין לא הבינותי כנראה את טיב המשלחת. כששמעתי עלי.״
הוא לחץ את ידי בחזקה משך כמה דקות .״היד, בריא,״
את המלה ״מגלשים״ נתמלאתי חדווה. אהבתי את הספורט
הפליט לבסוף ,״ואל תזכור אותנו לרעה, אליבא דאמת לא
הזה. בהיותי בבית ביליתי את חופשת ההורף שלי בהרי
אנשים רעים אנחנו.״ הוא סב על עקביו. והתרחק בצעדים
הקרפטים. המחשבה, ששוב אנעל מגלשים, קסמה לי ולא
מהירים. עקבתי אחריו עד שנעלם מעיני.
הסתרתי את שמחתי ממאסלובסקי.
הלכתי בכיוון הפוך. בכל עת ששמעתי צעדים על השלג
אולם הוא קמט את מצחו וזרק בי מבט זועף.
הקפוא הייתי סוטה אל פנים היער, טובע בשלג עד החזה.
״אל תהין להודות, שאהד, יודע לגלוש,״ נהם .״אינני
לפנות ערב קרבתי לאיזה מחנה. הוכנסתי מיד לראש חיל
זוכר שמישהו הצליח לחזור ממשלחת כזאת. עוד תספיק
המשמר. מלאתי אחרי כל הוראותיו של חברי: שתי המלים
למות.״
״אינני יודע״ חזרו ונישנו בפי. ראש חיל המשמר,הכיר,
אחר כך הכביר לי בפרוטרוט מה טעמו של מסע בן
לפי מבטאי, שאינני יליד הארץ. הוא הבין מיד כי אני
חודש ימים, ללא קורת־גג, ללא תבשיל חם, שינה ביערות
״פליט״ מערב אירופאי. כיון שהיה במצב רוח טוב, פרץ
תהת כיפה השמים בתנאי הקוטב ועוד.
בצחוק רם כל אימת שעניתי ש״אינני יודע״ .לבסוף טפח
התלהבותי הצטננה כליל. הגיע המדריך, שאימן את
הטירונים — ואני בתוכם — בסקי. עז היה החשק להחליק על כתפי ואמר :״אכן, מהר למדתם את החכמות שלנו.
מראש הגבעה על פני חלקת השלג, אולם מאסלובסקי לא אני מאחל לך הצלחה אצלנו...״
פסק מלהזהירני :״אל תוריד את הצבע,״ כלומר שלא
היה זה מחנה יותר מסודר מן הקודם. תושביו גרו
בצריפי עץ, והעובדים קבלו פעמיים ביום ארוחות חמות.
אגלה כי אני מיטיב להחליק. המדריך חירף וקילל ואנו
לא התקדמנו. ביום אחד פקעה סבלנותו יהוא הודיע כי
התארגנו שם אף להקה תיאטרונית ותזמורת קטנה. היו
למחרת אנו יוצאים לדרך .״מי שלא יוכל לגלוש, ייקשר
שם גם תחנה לעזרה רפואית וחנות קטנה עבור ה״סטאכא־לצמד
אילי הצפון והס^ כבר יעוף,״ אמר.
נוביצ׳ים״ ,שמילאו מיכסות עבודה מעל הנורמה הקבועה.
הפועלים המצטיינים קבלו שכר קטן במזומנים והם יכלו
כשחזרנו בערב לאוהל, הראה מאסלובסקי עירנות גדולה
לשפר את התפריט שלהם.
מהרגיל. מן הטבחים קיבל שתי קופסות גפרורים, מחוליית
חוטבים סחב גרזן. בלילה החב לידי שתי כיכרות לחם
הסתדרתי במהרה. חטבתי עצים במטבח בית החולים
וציווה עלי לשמור עליהן ולהיות מוכן, בבוקר, לכל הוראה
והטבח לא חסך איכל מפי. ראיתי, זו הפעם הראשונה מאז
מצדו. לפנות שחר הוציאי את אנשי המשלחת החוצה. נעלני
שנה וחצי, חתיכת חמאה. לא פעם נפל בחלקי גם נתח בשר
את המגלשים וכל אחד קבל קופסית שימורים וחצי כיכר
הגון. ברכתי את גורלי וחששתי רק, שמא יבוא מישהי
לחם. אולם עוד לפני שניתנה הפקודה לזוז גלש מאסלובסקי
מהמחנה הקודם ויגלה את זהותי.
מהגבעה וצעק אלי שאלך בעקבותיו.
עברו כשבועיים ואני ישבתי יום אחד במטבח וקלפתי
תפוחי אדמה. לפתע נפתחה הדלת ונכנסה בחורה חיננית
למדי, כבת .23
״מנהלת המחלקה הסניטרית,״ אמר לי הטבח בקול מלא
יאוש ורמז לי שאסתלק.
אבל היד, כבר מאוחר מדי. זקני הארוך, שפמי העבה
ובעיקר — המשקפים שלי, עוררו כנראה את שימת לבה.
״מי אתה?״ שאלה.
״אינני יודע,״ חזרתי על התשובה השיגרתית.
״שמע בחור,״ אמרה אגב רקיעה ברגלה .״אל תעמיד
את עצמך למטופש מדי. כבר שמעתי עליך. הודה על האמת.
האם אינך, במקרה, רופא?״
מחשבותי חלפו בראשי במהירות הבזק. חשתי שאסור
למתוח את החבל יתר על המידה. אם היא תודיע על המקרה
מעשהו של הברי הדהים אותי, אבל כבר למדתי לשמוע
למישהו מסוים, יגלו מיד את זהותי. אולם לא הספקתי
בקולו ולא לשאול שאלות. גלשתי אחריו כשחברי המשלחת
לענות והיא חזרה שוב על דבריה.
מביטים בתמר,ין ב״סירוך שאך אתמול לא ידע כיצד עומדים
״ו: כן אתה מודה, שאתה רופא? ענה! באיזה שטח
על מגלשים, הגולש עתה במהירות הבזק לעבר היער הקרוב.
החלקנו שעית מספר. איש לא רדף אחרינו. כנראה שמחו ׳ התמחית?״
בין אלפי שוכני המחנות ראיתי עד עתה רק שתי נשים,
להיפטר ממאסלובסקי וגם ממני, שני אנשים שהיו עליהם
פקידות, שהגיעו למקום מרצונן הטוב. היו, אמנם, נשים
למעמסה.
רבות בין אלו שהוגלו לכאן אבל הן בודדו לגמרי. יחסים
מאסלובסקי כרת עצים והבעיר מדורה. הריקונו קופסת
בין האסירים והאסירות היו אסורים בהחלט והעבריינים
שמורים ובפח הרתחנו תה משלג. קבענו כי בעיד שאחל
היו צפויים לעונש חמור. מחשבות אלה עפו בראשי, ומתוך
מאתנו ישן ישמור חברו על האש.
רצון לא להסתיך ״הודיתי״ שאני באמת רופא נשים.
למחרת הכין מאסלובסקי כתריסר מלכודות מחוטים
היא תפסה את ידי, הסתכלה בד, ופרצה בצחוק.
דקים. עברה יממה ובמלכודות ניצודו כעשר חוגלות. אני
״רופא נשים עם כף רחבה כזאת?״
לעולם לא הייתי מבחין בעופות הלבנים על רקע השלג.
אולם מיד לבשו פניה ארשת רצינית והיא הוסיפה :
היה לנו מזון במידה מספקת. חסנו, אמנם, על הלחם, אבל
״אתם המערב־אירופים ...כבר שמענו איזה נשים אצלכם.
בשר היה בשפע.
טוב, אני לוקחת אותך למרפאה שלנו. שמה יושב ה״איינס,
עברו ימים מספר ואלינו הצטרף עריק מאיזה מחנה
צווי, דריי,״ הגרמני הטפש אוסקר סלומונוביץ׳ .הוא ישמח
קרוב. במרוצת הזמן גדל המחנה שלנו לעשרה.
מאד לקראתך.״
אינני יודע כמה זמן היו נמשכים ככה חיינו, אלמלא
אוסקאר סלומונוביץ׳ אדלר באמת שמת לקראתי. הוא היה
עלה על דעתו של אחד מהם לגנוב איל צפוני מקולחוז
רופא וינאי שהוריו היו ממוצא פולני. אחרי האנשלוס גורש
אסקימוסי קרוב. בלילה אחד שמענו נביחות כלבים, משמר
על ידי הגיסטאפו לפולין. כשחילות היטלר כבשו את פולין,
מזויין הקיף אותנו ותחת איום רובים שלופים הוחזרנו
עבר, כמוני, את הגבול הגרמני־טובייטי ונשלח, כמוני, למחנות
למחנה. המצב לא נראה מזהיר. תוך שעה קלה הוגש לנהעבודה.
כתב
האשמה: נסיון לברוח, גניבה, חבלה, ועוד סעיפים
הוא היה אומלל. אכן, ביער עבד רק ימים ספורים ומצא
רבים, שהפחידו אפילו את מאסלובסקי.
מיד סידור במקצועו. הצרה היתד״ שהשפות הסלאביות היו
כל אותו לילה לא עצמתי את עיני. לפני עלות השחר,
זרות לחלוטין לגביו. שלטונות המרפאה נעזרו ביהודים
כשכולם עוד ישנו שנת ישרים, הוציא אוהי מאסלובסקי
במתורגמנים. אבל סדור זה לא היה מוצלח. יוצאי מערב
החוצה. בזחילה הגענו לגדר התיל, שעקפה את המחנה.
אירופה לא הספיקו ללמוד רוסית והיהודים הרוסים בקושי
הזקיף נמנם בפינתו. עברנו את חוטי התיל בזחילה, בכיוון
הבינו את ד״ר אדלר. נפלתי לו כמו מן השמים. הוא היה
ליער הסמוך. כעבור זמן מה נעצרנו, ואז הודיע לי מאם־
מומחה במקצועו ממדרגה ראשונה. אבל ״ייקר,״ אופייני.
לובסקי שעלינו להיפרד.
למרות הצרות שירדו על ראשו, לא הצליח בשום פנים
״כל אחד ילך בדרך אחרת,״ הסביר לי .״אם נלך ביחד,
להתאקלם.
נעורר חשד. לא ירדפו אחרינו. למזלנו שאיננו פוליטיים.
אחרת כבר היו בעקבותינו ; אחרי לא־פוליטיים הם אינם
עם כניסתי לעבודה התאושש. חלקנו בינינו את התפקידים
טורחים במיוחד. העיקר הוא שלא ליפול בחזרה בידי אנשי
וחלק גדול מד,מתרפאים נפל בטיפולי. בלי כל סימני
המחנה שלנו. אני אלך ימינה ואחה תסוב שמאלה. הזהר
התרברבות אוכל לקבוע שלא פיגרתי אחריו בכושר הטיפול.
פן תפול מיד בידי אנשי משמר. רחק מן המחנה הזה ככל
היו לנו רק שתי תרופות: שמן דגים, במקרר, של קביעת
האפשר. כשתפול לידי משמר אחר, אל תגלה את זהותך.
מחלה על רקע של חוסר ויסמין א׳ ,וגלולות, במקרה
העמד פני שוטה. אל תגיד מאיזה מחנה אתה ומנין באת.
של קדחת. צפדינה לא היה במה לרפא. ממוסקבה שלחו,

אמנם, סוכריות מיוחדות, המכילות ויטמין ״סי,״ אולם הן
נפלו לרוב בחלקם של אלה שלא נצרכו להן לגמרי. את
הפצעים למדתי לחבוש ; במקרה של קפיאת אברים מן הגוף,
נתנו ביולים ין, תעודת שיחרור מן העבודה.
כאשר היתד, מגיעה שיירת מכוניות על פני הנהר הקפוא,
היינו מעבירים את החולים האנושים יותר דרומה, לבית
חולים משוכלל יותר. החיים התנהלו כסדרם. במחנה נמצא
ספר, שגילח את זקני וגזז את שערותי הארוכות שזה חדשים
רבים לא עבר עליהן תער. קבלתי צורה אנושית, ואם היו
פוגשים אותי אנשי המחנה הקודם, בטוחני, שאיש לא היה
מזהה אותי. לבש!;י חלוק לבן ונראיתי כמו רופא ממש.
היתד, לי רק צרה קטנה אחת: מנהלת המחלקה הסניטרית.
היא הטיבה אתי מאוד. לא אדבר כבר על תפקיד הרופא
שנתנה לי. במרוצת הזמן גליתי לה את כל קורותי האחרונים
ובהתערבותה הפכתי שוב לתושב ליגלי של המחנה. היא
העבירה אליה את ניירותי מהמחנה הקודם ואבן נגולה
מעל לבי. אולם היא דרשה תגמול.
כפי שכבר העירותי, המרפאה שלנו לא היתר, מד,משוכללות
ביותר. אולם לתרופה אחת דאגה המנהלת במיוחד — סמים
משכרים. אינני יודע כיצד השיגה אותם, אבל הם הגיעו
אלינו. והיא דרשה את הסמים בשבילה. לשם כך היתה
דרושה חתימת רופא, ואת החתימה דרשה ממני.
עם ד״ר אדלר לא ידעה לדבר. לעשות זאת בעזרת
מתורגמן היה קצת מסוכן מדי.
התחמקתי ככל האפשר. הסברתי לה שרק במקרה של
טיפול רפואי ב״מקצועיות״ שלי אוכל להוציא לה תרשים
מתאים. בתשובה כיבדה אותי במטר קללות רוסיות
עסיסיות. כשלא הועילו הגידופים עברה לתחנונים. וכאשר
גם זה לא עזר, התחילה לאיים עלי. אבל בשום פנים לא
נכנעתי. בינתיים גנבה חלק ממלאי הסמים המשכרים, מתוך
תקווה שלבסוף איכנע ללחצה.
ביום בהיר אחד נכנסה לחדרי, קורנת משמחה.
״הבאנו לך חולד״״ אמרה בתרועת גיל .״תהיה לך
הזדמנות להוכיח את מומחיותך.״
לא הבינותי למה היא מתכוונת. אולם, כשריאתי דרך
החלון עגלת חורף, רתומה לצמד אילי הצפון ועליה שכובה
אשד, ללא נוע, עברה בי צמרמורת בכל איברי.
יצאתי החוצה. למרות פניה המכווצים מכאב של החולה,
הכרתי אותה מיד. היא שרתה במחנה הקודם כרופאה וקופאית.
היא היתד, אחת מהפקידות החפשיות, למדה רפואה באוניברסיטת
חארקוב. לפי הנוהג, הרשות בידי השלטונות לשלוח
כל בוגר אוניברסיטה, בשנים הראשונות לאחר סיום למודיו,
לכל מקום שהם מוצאים לנכון. המסכנה התגלגלה לצפון
הרחוק.
היא היתר, שנואה על כל אנשי המחנה כיון שמעולם
לא נתנה ״ביולטין״ גם לאלה שחומם הגיע ל־ 40 מעלות.
אבל לא היתד, אשמה. היו הוראות מפורטות לשחרר רק
״/״ 3מתושבי המחנה עקב מחלות. ושלשה האחוזים האלה
היו דווקא אנשים בריאים, שידעו כיצד להסתדר.
צעירה היתר, ולא הבינה שאינה נמצאת במקום מתאים
לכניסה להריון. לביש מזלה נזקקה, בכרעה ללדת, לטיפול

מנתח. במחנה שנמצאה בו נודע על רופא הנשים והביאו
אותה אלי במצב של גסיסה. אולם המנהלת שלי שמחה
שנמצאה עילה להוציא סמים משכרים והאיצה בי למהר
ולבצע את הניתוח.
״במה?״ צעקתי ,״יש לך מכשירים?״
״תקח סכין מן המטבח,״ השיבה בשלווה.
את הויכוח הפסיק באמצעו אוסקר סלומונוביץ׳ שקבע
כי החולה כבר מתה.
המקרר, זעזע אותי. העדפתי את העבודה ביער על
הישיבה במרפאה עם המנהלת. הודעתי לה במלים קצרות :
אני מתפטר מעבודתי. היא פרצה בצחוק.
״אתה חושב שהנך בוורשה?״ שאלה .״שאתה מתפטר
וכך נגמר העניו? אתה תרקב אצלי. אזרוק אותך מתי
שאמצא לנכון. נשברת יפה בגלל אחת שהסתלקה. לא ראית
מתים מעודך? ראו איזה איסטניס.״
אולם חששתי פן ביום מן הימים יביאו חולה אמיתית
ואז תתגלה זהותי. החלטתי להסתלק משם ויהי מה.
אולם כל מאמצי עלו בתוהו. היא עמדה על דעתה ולא
רצתה לשחרר אותי. היא איימה, שתודיע לממונים עליה
על תעלולי הקודמים עם מאסלובסקי. פניתי לד״ר אדלר.
הסברתי לו את המצב. הודיתי, שאין לי שייכות לרפואה.
עשיתי מה שעשיתי כדי להציל את חיי. אבל, אחרי המקרה
האחרון איני רוצה יותר בזה. ד״ר אדלר התחלחל לשמוע
כי אני רוצה להיפרד ממנו. הוא שידל אותי להישאר אתו ;
הושטתי לו בתקופת העבודה המשותפת עזרה לא קטנה.
בעיקר פחד שישאר שוב לבדו ללא אפשרות להחליף מלה
עם מישהו אבל הוא הבין לרוחי, ורק הוא היה יכול
לעזור לי.
לאחר יומיים קבלתי חום גבוה, ולפי המלצת הרופא
הוחלט להעביר אותי ללא דיחוי לבית החולים ב״אביז,״
היישוב המרכזי באותה סביבה. המנהלת רצתה לעכב את
יציאתי, אולם לפי החוק במחנות, תעודתו של רופא היא
חוק בל יעבור.
למחרת השכיבו אותי על מכונית משא, ביחד עם ארבעה
חולים אחרים, ועל הקרח של הנהר פישטורה הועברתי
לנקודה דרומית יותר.