גליון 804 מתאריך 26 במרץ 1953

ב מלו םלש פוד את ז ע מו
כראי להעולם חזה למתוח
התכניות הפו לי טיו ת ש הו א
שאז יניע למסכנה שב מלי ם
ללטרג על ע צ מו.

העורך הראשי :
אורי

אבנוי

ראש המערכת:
של ום כחז

העולס
ה־ לו־ז

עורך משנה, כיתוב:

בריאל

סיפ אל אלסז נזסני)

עורך משנה. חדשות :
לאינפורמציה רחוב גליקפוז . 8תד אביב

נליר תי א ט רון

הצלם הראשי :

יהודה: ב אי

פול נולד ם:

עורכי מדורים :
מיכ אל אלמו. יחיאל ב שן. נפח נבי. ירוחם נבע. תמר תדמור.

משתתפים קבועים :
דור א רנון, אוסקר טאו בר. פילי ם טי ארי. דירי מנו סי, צבי ש ש.

ת.ד . 136 .טל (ימני)
66785 ראש מערכת, ירושלים :
מען למברבים :״עול מ סר ם״
מ שרד המערכה בירו שלים :
רחוב דוד המלך ייולי אן) .
הסעד.
משרי
מו ל

מ״ מ ראש מערכת, חיפה:

דוד רוביננר

חיים כרמל

סופרי חוץ:
מונ טי נ׳יבובם. גבריאל דנון, ש מו א ל מי רון
מו דפס: ד פו ס ישראל ב ע ״ מ ת״ א
מו״ ל: העולם הזה ב ע״ ם

כשנפגשתי בפעם הראשונה עם אמיל שרו־ראק,
כבר הפך קרבן למסע־השמצד, חסי־תקדים
מצד אלה שהואשמו על־ידו בגניבות
ובמעילות. הוא סולק מתפקידו, הגנבים וה־מועלים
נשארו.
ציפיתי למצוא בו אדם מר־נפש, מוכן
לכל כדי לגלות את בזיון יריביו ברבים.
למען האמת, לשם מטרה זו בדיוק גם פניתי
אליו. החלטנו אז להתחיל בחקירה מקיפה
על השחיתות במנגנון המדינה והסוכנות,
וקוינו כי שמוראק יספק לנו כמה פרטים
חיוניים.
לתמהוני מצאתיו, אדם שקט, בעל שיווי־משקל
נפשי לדוגמה. הוא התיחס בחיוב אל
מטרתנו, עודד אותנו לפתוח בחקירה —
אך סירב במפורש לספק כל פרט שנודע לו
בתוקף תפקידו. הוא לא רצה להתנקם ב״
משמיציו, לגמול להם כגמולם.
שמוראק לא היה טכסיסן גאוני, גם לא
פוליטיקאי מבריק מן הסוג המצליח במפלגות
המדינה. הוא היה פשוט אדם הגון, בעל
עקרונות ברורים של צדק ויושר. לא העזתי
אפילו לגלות לו שמיגינו אותו ל״איש ה
שנה״ ,מחשש פן ינסה לשכנע אותנו להימנע
מזאת.
כשנפטר, לפני שבוע, הסתלק מי שהיה,
אולי, הג׳נטלמן האחרון בזירה הציבורית.
דוב שילנסקי, שחויב בדין כנושא פצצה
במשרד־החוץ, כלוא ׳כיום במחנה־האסירים
מעשיהו, ליד רמלה. הוא התמחה במיון
אסירים ובטיפול בבעיותיהם הסוציאליות.
מספרים כי הצליח במידה כה רבה בתפקיד
יפה זה, עד שכבר הציעו לו להישאר בשרות
בתי־הסוהר אחרי שיפשוט את מדי האסיר.
השבוע קיבלתי ממנו את המכתב הבא :
•למן מעצרי לא הגבתי על שום רשימה
שפורסמה אודותי בעתונות. אולם מתוך
הערכה לגישתכס האובייקטיבית בתקופה בה
התנהל משפטי, החלטתי להניב דווקא על
רשימתכם.
השתוממתי לראות שגם אתם צרפתם אותי
לרשימה. על ״נתיב הטרור״ ויצרתם רושם
כאילו קבוצה אחת ושיטה אחת בכל הפעולות
שאתם מניתם. אתם כותבים :״המיוחד
לאנשים אלה הוא שלא ניסו כלל להופיע
בפני הציבור, לקבל על עצמם אחריות צבו־ר־ת
למעשיהם, להסביר את כוונתה לכלל.״
האם עלי להזכיר שנטלתי על עצמי את
מלוא האחריות למעשה שעשיתי, ובמשך שעתיים
עמדתי והשמעתי באזני בית־המשפט
והצבור כולו את הכוונה שהיתה בהפגנתי,
ואת השקפתי על המשא־ומתן הטמא עם
גרמניה 1
עד כמה שאני מבין את המסורת הנשגבה
של הארגון־הצבאי־הלאוסי ולוחמי־חרות־יש־ראל
(וגאה אני על כך שנמניתי עם אחד הארגונים
האלה) ,בטוחני שלא פגעתי במסורת זו
על־ידי המעשה שעשיתי, כפי שעלול להתקבל
רושם מכתבתכס.״
לו צדק שילנסקי, הייתי מבקש את סליחתו
בפה מלא. אולם אם יעבור שנית על
״נתיב הטרור״ (העולם הזה )799 יווכח כי

הוצאנו אותו בפרוש מרשימת מבצעי מעשי־הטרור
ד,פחדניים, שהסתתרו מאחורי מסך
מכוער של אלמוניות. עם כל התנגדותי לפצצה
כאמצעי־שיכנוע, איני יכול אלא להעריך
את שילנסיק על יושרו ואומץ־לבו.
כשאנו מדברים על אומץ־לב, כדאי להזכיר
פרשה אחרת, הנוגעת להודעת העולם הזה
( )802 כי הציונים־הכלליים ביקשו משותפיהם
בקואליציה את פיטורי משה שרת.
הדור הכחיש את הידיעה בכל תוקף, הסחמך
על הודעה חריפה של פנחס לבון, נעזר
אחר־כך גם בשמו של יוסף סרלין, השר
הצ״כי.
השבוע כתבתי את המכתב הבא למרכז
הסתדרות הציונים־הכלליים :
״העולם הזד. פירסם את הידיעה שבא־כח
הסתדרות־הציוגים־הכלליים בממשלה הגיש
לבא כח מפלגת־פועלי־ארץ־ישראל את הדרישה
להחלפתו של שר החוץ הנוכחי, מר
משה שרת, עקב הכשיונות האחרונים בשטח
מדיניות החוץ.
ידיעה זו נתקבלה ממקורות המקורבים
למר יוסף סרלין׳ שר הבריאות, ואין לנו
כל יסוד לפקפק באמיתותה. אולם היא הוכחשה
רשמית ע״י מר פנחס לבון, ולדברי
הדור אמר מר סרלין כי לא קיימת דרישה
מטעם מפלגת־הציונים־הכלליים להחלפתו של
שר־החוץ.
הציבור הרחב, שקיבל את הדרישה להחלפת
שר־החוץ כהגיונית וכמוצדקת, תמה
מאד למקרא דבריו של מר סרלין, קל וחומר
אחרי ששר ציוני־כללי, מר ישראל רוקח,
הודיע בפומבי שאין הוא חושב את שר־החוץ
מוכשר לתפקידו.
עם כל הבנתנו את המצב העדין בוי נמצאת
מפלגת קואליציה בנסיבות אלה, הרי תפקידנו
כעתון הוא לגלות את האמת. אנו פונים
אליכם לכן בבקשה להודיע לנו רשמית
ולפרסום את הרקע לסתירות הנ״ל. הייתי
רוצה להדגיש שהכחשה דיפלומטית, תחת
לחץ קואליציוני, עלולה להתפרש כנסיגה בעיני
הצבור.״
כשאקבל תשובה למכתב זה, אעביר אותה
לידיעתך.
קוראים וותיקים יודעים, כמובן, שאין ה־עולם
הזה חושש כלל לחזור בו מדבריו בפה
מלא, אם אמנם שוכנע כי טעה. אחד המקרים
האלה ברצוני להזכיר עתה.
לפני כמה שבועות (העולם הזה )800 מסרנו
ידיעה על עורך־הדין. התל־אביבי קאזיס. המדובר
היה במתן שוחד לעד, דבר שהתעורר
בטענת אחד הצדדים בבית־המשפט.
רק אחרי פירסום הידיעה נתעורר בלבנו
ספק ביחס לאמיתות כמה פרטים באותה
רשימה. פתחנו בחקירה שניה, שהעלתה כי
האינפורמציה הראשונה היתר, מטעה וכוזבת,
וכי המודיע, איש מוסמך מאד, נכשל הפעם
בלשונו. בררנו, כי אין זה נכון שקאזיס הועמד
למשפט בפני בית משפט המתוזי וש־הואשם
במתן שוחד. כמו תמיד׳ במקרים כאלה,
אינני מהסם להודות בכשלון, לבקש
את סליחת הנפגע.

יו סף ס ט אלין היה לוחם השיחרור הגדול ביותר
בתולדות העולם. יור שנא מן לנביאי י שראל.
התאור המ סולף של העולם הזה 802 ביחס לתכנית
החומ ש האדירה. מלחמ ת ספרד ו כו׳ מנלה את
פרצופכ םהא מי תי ...אתם מחרחרי מלחמה...

יצחק טבצ׳ניק, תל־אביב
...כ שסיימתי את לריאת המא מר על -ט א ליז לא
יכולתי להתאפל וכרעתי את הנליון לאלף חתיכות.
כי צ ד אתם מעיזי ם לחלל שבחים לאדם שרצח
10מ ליון רוסים בתכנית החומ ש הר א שונה, אנ טי ש
מי מו בהל ש מיל א את צוו את היטלר?

ישראל לויצקי, תל־אביב
הקורא טבצ׳ניק והקורע לויצקי סועים.
העולם הזד, לא שיבח, לא נזף. הוא משאיר
זאת לקוראיו־קורעיו.
מנין ללחתם את התי אור המצהיל כ אי לו סטא לין
הוא שנרם למפלת הצבא האדו ם ב מלח מ ת פו לין?

דוד שמשוני, חיפה
מחלקת החקר של העולם הזה הסתמכה
8ל שני מקורות בלתי־מצחיקים: הרצאותיו
של המרשל טוחאצ׳בסקי באקדמיה הצבאית
של מוסקבה, זנרונותיו של המרשל פיל-
סוזסקי. שניהם מסכימים כי הצבא האדום
מוגר בשערי ורשא מפני שהמחנה האדום
הדרומי (בודיוני—סמאלין) ניהל מערכה עצמאית
בגאליציה בנדקוס למלא את פקודת
הפיקוד הסובייטי לכתר את הפולנים ליד
ורשא.
לדעתי אין זה הונן לפרסם ת מונו ת מזוי פו ת
ולרמות את הלהל. בחעולם הזה 802 הו ד פסה
ת מונ ה המראה אלפי ת מונו ת של מלנ לוב נ שו אות
בידי ה מון רוסי כ ביכול. ברצוני להעיר שה-
להל הו א סיני. והת מונו ת הן של מ או ט סה -טונג,
ומלבד חמ שת ה ת מונו תרא שונו ת).

לאה שוארץ, המוסד החינוכי, מזרע
העולם הזד. חיכה שבועיים למכתבה של
הקוראה שוארץ, היחידה ששמה לב לכך.
התמונה היתה כמובן פוטומונטג׳ה סמלית.
לא תמונה של מאורע•אמיתי.
על מו תו של סטא לין יש לומר כי אין כ אן ענין
של ״ מרינה זרה״ או ״ מנ היג ז ר״ .ה ם די. אי ם נז הרים
מלו מ ר את א שר עם ליבם. על מנ ת שלא
יבולע לנו כ אן. וליהודים לחיים תחת ה של טון
ה סובי טי ...אבל א סור לנו ל בנו דבאמת ובי,רושת
חיי האדם. אנו חייבים ל שנן לנוער כי לא יבגוד
ביהדות. בדבקות לאמת. לצדק וליו שר. אלה נרצחו
בדם לר. על. ידי או תו ס ט אלין ו אנו לא נכנ ע
לו. ב שום פנים.

אליעזר בר־לב, תד־אביב

גכואה או כקורת ץ
היכן ראה מבקר הסרטים שלכ םאת סי ר אנו
דה ברזיראק? בחלום ! בחו ץ לארץ ) הו א כו ת ב
בקורת (העולם הזח ) 803 בטרם הו צנ הסרט בארץ.

שושנה דוד, תל-אביב
העולק הזה ראה את הסרט בתל־אביב בהצגה
•מיוחדת.

אדון ״הארץ״
...המאמר על נרשום שוקו. בעד ועורך הארץ
(העולם הזה ) 803 עורר בי מח שבו ת נונו ת ...מהיו ם
חדלתי לקרוא את תעתון.

ברוך גורפיין, תל־אביב
הארץ או העולם הזד, י
...מלאכת מחשב תו

א. נאמן, חיפה
ע כ שיו אני מ בין מ רו ע הארץ הו א ה טו ב שב-
עתוני ה מדינה...

אברר,ם כהנא, הרצליה

מובטלי המערכת
במאמר על אבטלה (העולם הזה ) 801 אתם בזים
ליום העבודה של ״ ס בו ב של טי ם״ (בככי שי הארז)•
אולם אם נראה נם את אנ שי העילם הזה
באספקלריה זו, יתנלה לנו העולם חזה כ של ט
ה מונ ה ע ״י רובוטים. פעם לכאן ופעם לכ אן.

יהושע מררי, ירושלים
כחבר הקיבוץ ה מ או חד וחבר שדה-נחום. הנני
מ ש תומ ם שלא הפניתם את ת שו מ ת לבו של הצבור
הרחב לעובדה שגם כיו ם. במצבה אב טלה
הלשה בארץ. יש בקבוצים מחסו ר בידי ם עו בדו ת.
הנכם מתבק שים להסביר לצבור ש אין ה תופ עה.
ש שמה לבוץ. כל כ ד נור אה כ מו שחו שבי ם בעיר.
אין הקיבוץ לא מחנה ריכוז ולא מרכז לעבוד ת
כפיה. אם העולם הזה רוצה לקנות א ת עו ל מו
ב שעה זו כ ע תון המשקף את נקודת ה מוקד של התקופה.
עליו להטיף ולהפנו ת כל אזרח ו פו על
לקבוץ.

עמוס אבני, שדה־נחזם

יעקב חלפון, חולון

בעצם במה בכלל מ א שי ם העולם הזה *ת שר
החוץ אינני תופ ש איזה כ שלון הו א לשר

הקהל החפץ לחזות כתחרות
מתכקש לכוא לגשר
הירקון כככיש נתניה
בשעה 13.30 שוטרי התנועה
יורו לקהל את
הדרן* למקום התחרות
התחרות תתקיים ככל
מזג־אויר שהוא.
העולם הזד, הצביע לא פעם על צד זה של
הבעיה, ימשיך להסבירה.

דם הטרור

בג לי מו ת של החוד שים האחרונים מרבים אתם
להתריע נגד גל הטרור ה עכו רשפשט בכל הארץ
ופגע. בין היתר. גם בכם. ענו לי ב כנו ת: ה ב טוחים
אתם שמצ פונ כ ם טהור ו אין לכם שמץ אחריות
מוס רי תלמ צב ז ה? הזוכרים אתם את מאמ ריכ ם
על העסקנים המפלגתיים שה ש תל טו על י־מריגה
שהנוער כב שה ב ד מו? קראתם לצעירים ״בעלי
דם״ לקחת אתה עגיני ם לידים. מי היו אותם הצעירים?
אנ שי המחתרת ל מיניהם, שהו רגלו לח שוב
שפ צ צה תפתור את כל ה ב עיו ת.

ישראל הלסרין, נוגדל־אשקלון
מצפון העולם הזר, נקי. מראשיתו התריע
ללא היסום נגד הטרור, קרא את הנוער לאחריות
צבורית.
עדים אנו לאחרונה ל תו פ עו ת ה הו לכו ת ונ שנו ת
של ה תנג שויו ת ב מו ס דו ת דתיים נוצריים. על מ או רעות
מ ע ציבי ם אלה עוברת רו בהע תונו ת בארץ
המגלה יבקרי ם
ע תונו ת,
או תה
בדו מיה.
״ ה תפ ר צויו ת״ נגד הד ת היהודי ת. בכל קצוי תבל.
היא כ סו מאכשה מדוב ר הו א באו ת ם הגילויים ננד
דת אחרת ב מ דינ ת י שראל. הכ א ת נזירים. ה תנג שוננד
והסתה

תנ ״ ד
להפצ ת
ב מו ס דו ת
יות
ה מ סיון, אין מ קו מםב מדינ ה הדוגל ת ב חו פ ש הדת.

האחות הגדולה
העולם דתבבא

החוץ אם איזנ ה אוד סבור, ב הניוז בריא. שי ש ללרב
את נגיב ועל ח ש בוננו ה אורינ ט ציה היחידה
שנותרה לנו הי א ה ציונו ת העול מית ובכ שלון אורינטציה
זו א שם דור בו־נוריון. אי ש מ שרד החוץ
אבא אכן המליץ על החזרת סילבר להנהגה אולם
בז נו ריון רוצה לה שאר ש לי ט יחיד. יתפטר בי. נ׳י,.
לא שרת.

עודד רוזגר, נתניה
הצעתם את ה תפ טרו תו של שרת ...הדבר לא
יועיל לאי ש ...לא הו א מכוון את הלו. על ה 0מ-
אריה לבנה, רני ת ־גן
שלה כולה להתפטר.

המצויר

יאי־נפורמציה
פשעיכ לשבועיים מאסר נידון
השבוע אדם שעורר המולד,
במשרד ממשלתי.
האשמה: הוא עורי

שמעון בליטה, תל־אביב

קראנו במאמ רכ ם הדן בב עיו תמשקע עו ת (העו לם
חזה ) 795 ועל המנחלת שלו; עדה מיי מון
בר צוננו להוסי ף ש( ה חד ש. באחד הערבים) עלה
על דוכן הנו א מי ם בחדר ה אוכל מו רהו מדריד ונאם
על נו שאמ ענין ביותר. ו הו א , :מסא״י. ערכה
ותרומתה ל מ דינ ה״ .ובין ה שאר הו א אמר .״זו הי
המפלגה הרציני ת והגדולה ביותר בארץ. ש אי פו
תיה וכונו תי ה הן ה ר צויו ת ביותר. מ פני ש יש
ב קואליצ א
מנ ם
ה שלטת.
היא ה מפלגה
יה עוד מ פלגו ת, אבל היא ה קוב ע ת.״
חוץ מתע מול ה פולי טי ת זו קיימת במשק *גזורה.
פתיח ת מכ תבי ם כדי לברר אתנ טיו תיה ם האי

פו לי טיו ת של ה תלמידים. הנהלת
נה מס תפקת בזה. והמורים מ אזיני םמא חו רי הדלתות
והחלונות ל שי חו תהמ תנ הלו ת בחדרים. כשי*״
פנינו ב שאלה. קבלנו ת שובה שז ה נע שה ״ מ סי בות
חנו כיו ת״.

שנים־עשר תלמידים, נושק עיינות

להגנת זכויות האשה

אינני מו צאת סיי ם להביע את שאםנפ שי מ מ
כ ת בו שי שא וי וייס מ ח הנו ע ר־לוזננ הז כויו ת-
הנג ר ( ה עזי ם הזה 80ש הצי עיפ תו ה בתי-בו שת
תחת פי קוח מ מ שי תי.
אנו רוצים ב מדינ ה בריאה. ב אנ שי ם בריאים ב ניו׳
וברוח. ישםמהיקהת ״ מ ק צו ע״ זה תחת
פיקות וי עו ד דו. במקו ם להדבירו ט דו ע היה א שה
עוסקת בעניו ש אינו מו סי ף לכ בודה. י־ רי או ת ה
הנפ שי ת ו הגו פני ת ז ...יאי תכן שגברים מ סוי מי ם
י ק ביו סיפו ק עי חורבז חייהן שינ שים. איו הא שה
עוסקת בזנו ת אי א בה שפעת כסף רב. אף ויל פי
שאם תהיה מ שכור תה תחת פיקוח, מ שכו רתממ של תית.
ספק אם תהיה א שה ש תע סו קבמק צי ע זה.

אח הפקידים מתרדמתם.

מכהב־ם
התפטר?

נ• ןםרביעי [
כשעה 1400 כדיוק

יקללך שר ולא פין.

ה ש בו עון

שום מ דיניו ת חוץ (העולם הזה ) 802 , 799 אינ ה
יכולה להיות הזלה ...מן ה אינ פו ר מ צי ה עליה הי א
מתבססת ...י א שר החוץ הו א ה או ס ף ידיעו ת.
ל פניו מו ב או ת דל ה מ סכנו תמה אינ סו ר מגי ה. ועל
סמר פרו שים ו מ סכנו ת אלה הו א מ כוון את מ דיניו ת
התו•( .כורה לפע מי םשהמ סלנו ת אינן נ כונו ת. אז
מתננ שי םבמ צי או ת הנוכחית ונוכחים ב טעו ת.

מתקיימת היו

ד?ן ת קוראים/ן ןיט

ס שה בדא ם רי ם

השבועי! המצדד הכתב הראשי :

ת ח רו ת ה אופנו עי ם

מרדכי קדמון, ירושלים

עורך משנה, תבנית:
דו ש

על שר החוץ ש לנו
כורם כל בלורת על
דונל בהן. יתכן מאר
ללטרג על שרת עליו
סיסמאות סידרה של הצעות לסיסמאות
להגברת הכנסות המדינה
מובאות בזה :
לעדור הכנסות הבלו על
הטבק :
״אל תהיה אנוכי ! אל
תחום על ריאותיו, חום על
המדינה 1עלה בעשן ! ״
או :״הבל הבריאות, הברא
את הבלו ! עשן !״
או :״טוב לעשן בעד
ארצנו ! ״

פרידה קסיטולניק, תל־אביב

לעידוד הכנסות הבלו על
משקאות חריפים :
״המדינה מברכת את
שיכוריה ׳ 1
״נכנס יין—יוצא מס.״
להגברת הכנסות מס הדלק

״רחם על היבלות והמדינה
— סע במונית !״

החדץ המוסיקלי
אין משיגים כרטיס מינוי
לתזמורת?
(בין הפותרים יוגרל
מקום בתור).

,העולם הזה״ 804

הארק
נגמרת
־נגור

כנקודה הדרומית
ביותר על
חוף הארץ עומד
קיבוץ— משלט,
שעלה למקום לפני
שלוש וחצי
שנים. אין הוא
הקיבוץ היחיד
השוכן על גבולות
הארץ. אין
הוא גם הקרוב
כיותר לקו הגבול.
אולם הוא
נמצא על שני
גבולות גם יחד
גבול המדינהוגבול המדבר.
מדרום משתרע
מדבר סיני, ממערב
ומצפון ~
חולות הים. חבריו
נשבעו להצמיח
חיים בחולות.
האם יצליחו?
האם יוכלו
להתגבר על קללת
שני הגבולות?
האם תהפוך
דנגור חלק
חי של הארץ?
הם בטוחים: כן.

עד כביש אבא׳ ישן עומד איש דנגוד. במרחק שני
אעדיס ממנו מ חיד הגבול. מעבדו משתרעת דאו־עת
ע?ה. העצים ממור נמצאים במבואות4ע-ר הספר
רפיח. הגי־פ פונה לאחור מוכן לנסיגה, למקרר ש..:

מוק שים וגבולו ת
המילה שמע השומר שעל המגדל יריה בודדת. אחר
כך עוד יריות. הן באו מכיוון המטע. הוא כיוון את הזרקור,
סרק את השטח בקרן־אור חיוורת.
כעבור דקות הופיעה דמות שחורה ליד הגדר: אחד
ימשני.השומרים שנשארו במטע לשמור על צנירות ההשקאה.
״מסתננים,׳׳ קרא .״הב גנבו את הצנורות.׳׳
,מיד אורגן פטרול מש חילק את דנשק. הם יצאו
בריצה אל המטע, וסשמ ^ זוך ואדי עמוק. שעה שלמה
נמשכה הריצה. לבסוף נשמעה הקריאה הנה הם ! ״
על האדמה, בערוץ הואדי, היו מונחים הננורות הגנובים.
הערבים עזבו אותם והסתלקו. הבחורים הקדישו כמה דקות 1
לסריקת השמח, הרימו את צנורות האלומיניום הקלים, פנו
חזרה הביתה. שם נערך קומזיץ קטן — בי לא כל יום
׳מצליחים להחזיר רכוש שדוד.
אולם גם בהתרוממות השעה לא התלהבו הבחורים ביותר.
לא הייתה זו פעולתם הראשונה של המסתננים ואיש לא

שרידיםשלהעבר. זהו שלד של טנק מצרי שנפגע בקרבות על הנגב. החץ מסמן את מקום פגיעת הפגז. הבנינים
הס שרידי מחנה רפיח, בי נעצרו מאות תושבי וזארץ על ־ידי האנגלים לאחר השבת השחורה. המחנה נמצא בדיוק בגבול.
האמין גם כי תהיה האחרונה. כי קיבוץ השומר הצעיר ט״ו
— מגו ר — נמצא בלב ממלכת ההסתננות.
מלחמהעלכצד. שנים וחצי קילומטר צפונה ומערבה
נמצא הגבול המצרי. עשרה קילומטר דרומה מתחיל מדבר
סיני. מעבר לגבול, על רכסי הגבעות החשופות, דחוסים
100 אלף פליטים פלשתינאים שם רצועת עזם ממרחק קטן
זה, נראית הרצועה אחרת מאשרי מירושלים, קהיר או וושינגטון.
היא חדלה מהיות בעיה פוליטית מסובכת, הופכת
מלחמה זעירה מתמדת.
אין זו מלחמה על גבולות ושטחי־כיבוש. אין היא
מסתכמת גם בפעולות קרב רגילות. זהו מאבק על כל צנור
בשדה, על כל בצל המוציא את ראשו באדמה הצהובה.
כי. פליטי עזה הרעבים פושטים לשדות דנגור לקחת כל
דבר שאפשר לקחת — ,תבואה, בהמות, פחים ריקים י
הסכנההמתמדת. מכונית של הקיבוץ שעלתה על
מוקש. כל נסיעה באזור הגבול יכולה להסתיים כן.
התצפית לגבול. קצה מחנה המגורים. מגזל השמירה אינו לשם תפאורה. משן כל שעות הלילה מאיר הזרקור את פניה
השמח, בולש אחי׳ תנועות חשודות בשדות ממנו אפשר לראות בקלות את האזור הערבי, את הפלחים העובדים בשדות.

הקשר החי. פעם ביום, כמעט בדיוק בשער שתים־
עשרה, מגיעה לקיבוץ מכונית אדומה: הדואר הנע של הנגב.

אולם אנשי מגור אינב וחשבים לחיילים ר,ם רק חקלאים״
שעלו לנקודת ספר. כאשר נפצעו כמה מאנשיהם על־ידי
מוקשים, לא יכלו לקבל טיפול מהצבא. גם אל הממשלה
לא יכלו לבוא בדרישות — הרי אינם עולים חדשים. קופת
חולים נתנה להם את הטיפיל ; אשיי לפיצויים — איש אינו
אחראי לכך שהם נפצעו. כי הם יושבים שם על אחריותם

אלה הן בעיות ג מלות וקשות. אולם הן רק חלק מבעיותיו
ש ר ^ גום כי נוסף לכל זה על אנשי המקום (גיל
גם לדאוג. לקיום להקים משק, לפתח
חקלאות.

מסתננים נבדיז

ביום עלות הקיבוץ להתישבות נמצאו במקום
ביקתד, ערבית מחימר ומסע שקדים
נטוש. המתישבים הפכו את הביקתה לחדר
אוכל, הקימו אוהלים וצריפים, הקיפו הכל
בגדר דוקרנית. כי למרות שהגבול המצרי
נמצא במרחק שנים וחצי קילומטר היתה
הגדר הגבול האמיתי.
החיים בנקודה החדשה היו קשים, גם
לצעירים שעברו הכשרה בקיבוצים. משך
ששה החודשים הראשונים עזבו 17 חברים
מתוך 57 שעלו להתישבות. גרעין של 16
עולי בולגריה, שנשלח כהשלמה, התפזר
כמעט לחלוטין. תוך חודש עזבו 12 מחבריו
את המקום.
התעסוקה העקרית באותה תקופה היתר,
השמירה. נוצר תור לעבודה, לפיו היה
חבר זכאי לעבוד שבוע אחד לאחר ששמר
במשך שלושה שבועות רצופים. העבודה :
הקמת המחנר״ יעור על חשבון הקק׳׳ל. נשלחו
גם קבוצות־עבודה לעבודת חוץ בקיבוצים
שונים. על פיתוח חקלאי יכלו אנשי מגור
רק לחלום.
..האויב הירוק. כיום, כעבור שלוש וחצי
שנים, השתנה המצב. הוקמו רפת, לול,
מאפיה המספקת לחם לרוב משקי הסביבה,
נגריה לעבודות עדינות הולכת ומוקמת. אשר
לחקלאות — היא עדין יותר בגדר תוכנית
מאשר מציאות. אכן, הצליחו האנשים לנטוע
כמאה דונם של מטעים — אך אלפי הדונמים
סביב עודם אדמת בור.
הסיבה היא שדנגור נמצאת באזור שבין׳
חולות החוף ואדמת הלס של הנגב המרכזי.
כמות החול באדמה ז-ו מגיעה למעלה מתשעים
אחוז. אין זה המיכשול היחידי. דאויב
מספר אחד של הקיבוץ היא היבלית, עשב-
בר מזיק המתפשט במהירות מדהימה, בעל
שורשים המגיעים לעומק של מסר והמחניק
כל צמח שכן.
הם ניסו ללחום ביבלית בכל השיטות הידועות,
המציאו גם שיטות משלהם. אך תמיד
צץ העשב מחדש וכיסה את האדמה. כל
עוד לא יצליחו להתגבר על אויב זה, לא
יהיו סיכויים לחקלאות של ממש.
האויב השני הוא החול. משך חמשה חודשים
בשנה (דצמבר—מאי) נכנסת היבלית
לתרד*ה ואפשר להתגבר עליה. בדיוק בתקו־

החצרן

מוסקה החצרן (שמאל) .אחי מאנוסי הקבוצה הארצ ישראלית. יליד ראטון־לציון, בי ,21 חניך השומר הצעיר.
איש חסיבת הנגב של הפלמוד, נמצא שנתיים במקום. לפני שהניד חצרן עבד ננהג הקיבוץ בקואופרטיב הנגב.

האנשים -
פה זו מופיע האויב השני. סופות חול מכסות
את פני כל השטח, שוחקות כל נביטה, נערמות
על הצמחים. הקרן הקימת נטעה עצי
אקליפטוס ואשלים בשדרות של ארבעה עצים
לרוחב לשבור את הרוחות. אך העצים מגינים
רק על שטח קטן, בסביבתם הקרובה בלבד.

בנקודה. בו ,21
ירח פרנקל (שמאל) הוא האחראי
יליד בת־ים, קצין משוחרר. למטה 2 :חברות בשיחת קבוץ.

על מגש וגשואץ. אילו היו חבת מגו ר
בחותם רגילים, כרוב הצעירים בארץ, המבקשים
לבסס את עצמם, לבנות עתיד נוח,
פחות או יותר, היו עוזבים מזמן את המקום
הנוקשה. אולם אנשים אלה אינם צעיתם
רגילים של היום. הם דומים לגזע שהיה פעם
נפוץ מאד בארץ והנעלם לאט־לאט.
מזכיר הקיבוץ, דוד שורך בן ה־ ,22 אף לא
הסמיק או התבייש כשדיבר על ״משימה
חלוצית,״ ציטט את חיים וייצמן :״אין מדינה
ניתנת על מגש של כסף.״ דברים אלה,
שיצאו מזמן משימוש יומיומי ברוב חלקי
המדינה, עודם בעלי משמעות כאן.
״חוץ מזה,״ מסבירים חבת המקום ,״התקשרנו
עם הנקודה. הצרות והתלאות שעברנו
כאן הפיחו בנו פטריוטיזם מקומי מן הסוג
הגרוע ביותר.״
הם זוכרים כיצד הוחלט יום אחד, כי 12
הזוגות של הקיבוץ חייבים לתת תוקף חוקי
למצבם. הוזמן רב מבאר־שבע והמועמדים
לנשואים הסתדרו בשני טותם. לכולם
הכינה המזכירות טבעת אחת, כפי שמקובל
בקיבוצים רבים. אך הרב התעקש: לא ישיא
אף זוג אם לא יראו לו 12 טבעות.
נערכה סריקה בין החברים וחיילים שנמצאו
במקום 12 ,הטבעות נאספו׳ ,הרב ערך
את הטכסים. אולם איש לא אמר לו שבין
המתחתנים היו גם כמה ״במקומים,״ שמילאו
מקום החברים העסוקים מכדי להופיע לטכס
חתונתם.
המאכל! על השם. הם מספרים באהבה
על הצגות הקולנוע השבועיות הנערכות בחדר
האוכל. כל אחד יודע שמכונת ההסרטה
מקולקלת בכל זאת באים. כעבור כמה
דקות של הצגה מתחילים לעזוב. לבסוף נשארים
רק ״המשתתפים הפעילים״ :החשמלאי
(מכבה ומדליק את האור) ,המתרגם (פועל
לפי ניחוש) והמכונן.
ישנה עוד פרשה העלולה להצחיק, אולי,
איש זר. אך בשביל אנשי דנגור זוהי שאלה
רצינית מאד: שם המקום. לפי החלטת ועדת

המוראל

הגבול קרוב, התנאים קשים — אך הרוח
מרוממת. מישחק-רעים בהפסקה בעבודה,

השמות של הקרן הקיימת, צריכה הנקודה
להקרא: בית״ניר. אך המתישבים רצו לקרוא
לקיבוצם על שם יצחק ש,יה, הציעו: שדה־יצחק.
הקק״ל
סירבה. נשלחה הצעת־פשרה: ניר
יצחק. שוב בא סירוב. גינתים נקראים הם
על שם המקום הערבי(דנ:1ורא או על־פי מספרם
הסידורי ברשימת הקיבוצים הארצישראליים
של השומר הצעיר :־ ט״ו .״אם ניכנע
להם,״ אומרים כמה חברית ,״מחר ירצו לקבוע
גם את שמותינו הפרטיים.״
העול׳ ט של מפ״ם. השכן הקרוב ביותר
הוא מושב מיבסחים. שהוקם בדצמבר
1950 במעברה לעולים בודו ים. הטיפול (מדריך,
נהג, מבשלת, אחות) נמסר לידי אנשי
דנגור. בבחירות לכנסת השניה הצביעו העולים
החדשים כולם ״מ״ .כיום יושבים אנשי
דנגור בדנגור וניהול המושב נמסר לידי
איש מפא״י.
מלבד מיבטחים נמצאים קיבוצים רבים אחרים
באזור. אך לכולם אדמה טובה וסיכויים
לחקלאות מפותחת. דרכם עובר קו המים
מניר־עם, המספק מים לכל הנגב המערבי.
הצנור, שאורכו 90ק״מ, מתחיל בעובי רב 1
בהגיעו לנקודת הסיום, תגור, הוא צנור דק.
לחברת מקורות יש מפקח מיוחד העובר
בכל המשקים להשגיח שכל משק יוציא את
כמות המים המתייקת, לעי הסדר קבוע. גם
לדנגור יש מפקח משלו העובר במשקים
להשגיח על ההשגחה.
״לפי התוכנית עלינו לקבל 600 קוב מים
ליום. קיבלונ פחות מ־,240״ ד,ם מתלונינם.
פירושו של דבר: אין המשק ׳יכול אף לחלום
על השקאת שטחים לעיבוד אינטנסיבי. במקום
זה קיבל שטח של 4000 דונם בצפון, שם
יוכל לגדל תבואה הדרושה להזנת הלול וה,
רפת.
השגעון
היקר. מתנגדי ההתישבות מצביעים
על דנגור כדוגמה של הבזבוז וחיסר
הכדאיות של המשק הקיבוצי .״איזה זכות
קיום יש לקיבוץ כזה?״ הם שואלים .״האם
לא יותר זול לנטוע כרמים במקום שהאדמה
טובה ושבו אין צורך להוביל מים ממרחק
של קילומטרים י האם רשאי מישהו לחיות
בצורה זו, על־חשבון הקרנות הלאומיים י״
לאלה עונים אנשי דנגור בספרות. לפי
ספרי המשק, מתכסות הוצאות הקיום של
החברים על־ידי עבודתם בלבד. רשימת העבודה
של החודש האחרון מראה כי מספר ימי
עבודה שהוקדשו לענפים מכניסים (כגון
חריש, רפת, לול, שמירה תמורת תשלום מן
המשטרה, עבודות חוץ) ,עולה על מספר הימים
שהוצאו על שירותים ושבתות ב״563
״התקציבים שאנו מקבלים מהקרנות הלאומיים,״
הם מסבירים ,״אינם מוצאים על
הוצאות קיום. אלה הן השקעות לפיתוח המשק,
הלואות לטווח ארוך, שעלינו לפרוע
אותן באחד הימים.״
חלקו של קיבוץ דנגור בתקציב ד,ד,תיש־בותי
של הסוכנות לארבע שנות קיומו (כולל
תשי״ג) מסתכם ב־ 195 אלף ל״י.
הסביר איש מרכזי בסוכנות :״יתכן כי
אמנם אין דנגור אלא שגעון יקר. יתכן כי
מבחינה משקית כדאי יותר לייבא חסה וסי-
רות מארגנטינה או מתורכיה. אולם איפה
היינו נמצאים היום אילו עשינו חשבון זה
לפני עשרים־שלושים שנה י איפה היינו נמצאים
אלמלא השגעונות היקרים של דגניד״
נגבה ויחיעם?״

במד ־ נ ף,
העם
.תוצרת גרמניה״
שמונה שנים פחות שבועיים אחרי מותו
של אדולף היטלר חתם נשיא גרמניה המערבית
על חוזה־השילומים, הפך אותו חוק
המדינה.
היו אשר היו הנימוקים שהניעו את הגרמנים
להציע מרצונם החפשי שילומים (ניכרים
מאז־) למדינת־ישראל ולארגוני הפזורה היהודית,
דבר אחד בולם לעין: אחרי שקיבלו
את ההחלטה, מילאוה בכנות וביושר. שני
בתי הפרלמנט קיבלו את החוק בהחלטיות
ובלי דיחוי, על אף הלחץ האנטישמי הפנימי
ועל אף הסכנה המוחשית כי הדבר יחסום
בפני המסחר הגרמני המתפשט אל השוק
הערבי הגדול.
יריקה מאחורי הגב. בפני האזרח הישראלי
העמידה חצעת השילומים, בשעתו,
בעיה מצפונית חסרת״תקדים. היתד, זאת לרבים
בעיה אמיתית, גם בלי המחול הדמגוגי
שנערך מסביבה. רוב הכנסת — וכנראה גם
רוב האוכלוסיה — השיב בחיוב.
עתה, עם היכנס החוזה לתוקפו, שוב אין
להתחמק מהכרעה מצפונית סופית. ישנם אנ שים
המנסים לרמות את עצמם (ואת העולם)
על־ידי הנהלת חשבונות כפולים. ר.ם מוכנים
לקחת את הכסף מידי הגרמני, לירוק אחרי
גבו, כפי שעשה משה שרת, ששוחח עם
הקאנצלר הגרמני בידידות בחדר סגור, סרב
ללחוץ את ידו בפומבי. לא היתה זאת עמדה
המעוררת כבוד אנושי.
הסכם־השילומים הוא — חרף כל הדיבורים
הדיפלומטיים — חוזה שלום בין העם
הגרמני והעם היהודי. מי שמתנגד לחוזה זד״
חייב היה לפסול את השילומים. מי שהיה
מוכן?קבל את השילומים, חייב להסכים
לשלום. עם הופעת הכתובת ״תוצרת גרמניה״
ברחובות המדינה, שוב אין כל טעם להעמיד
פנים כאילו מתיתסים אל יוצרי הסחורה ושול׳
חיה כאל ״עם המרצחים״.

בגורמים זרים. כל דיפלומט יעמוד בפני
הברירה: ללחוץ את ידי משה שרת בירושלים
— או לא ללחוץ אותן כלל.
כח״ז* מאד. כשנשאל, כעבור כמה ימים,
מד, עמדת המדינות השונות, השיב דובר
משרד החוץ, כי לא נתקבלה כל תגובה שלילית.
צירות אחת מחתה אז על כך שהדבר
נודע לה מן העתונות. בטרם קיבלו אנשי
הסגל את ההודעה הרשמית.
אולם חוגים שונים טענו כבר אז, כי
ארצות הברית תתנגדנה לצעד זה. בוושינגטון
ספרו כי כשנודע הדבר לשר החוץ אז,
דין אצ׳יסון, אמר :״מר שרת יהיה בודד
מאד בירושלים.״
תיד שלושה חדשים. ההכנות ר,ם כ־

מענו?
משא ומתן: מפא מבא״׳

מדיניות
?דימה! *7111...מבט
לאזרח ישראלי ירושלים היא עיר ישראלית
ככל עיר אחרת, רק קצת יותר. אולם
העולם טרם השלים עם עובדה זאת באופן
סופי, חולם עדיין על ירושלים קדושה ובינלאומית.
ביחוד חולמים על כך הכמרים.
ומאחר ששום ממשלה בעולם אינה אוהבת
להרגיז כמרים, מעמידות כל הממשלות פנים
כאילו הן מאמינות עדיין בחלום הבינאום.
לכן היה זה מעשה נועז כשהכריז דוד
בן־גוריון בשעתו על העברת משרדי הממשלה
לעיר זו, כהפגנה בפני העולם. אולם
כאיש זהיר שמר על גבול מסוים: הוא לא
העביר את המשרדים אשר נציגים זרים נזקקים
להם בשעות טכסים: משרד החוץ ולשכת
הנשיא.
לפני חדשים מספר התאזר משרד־החוץ עוז,
הודיע שיקפוץ גם הוא אל מעבר שוחה זו,
יעבור ירושלימה. היתה זאת הכרזה ברורה
כי מדיניות־החוץ הישראלית לא תתחשב

משמעת חמורה, לא התערבו.
גופות הרוגים ופצועים. אולם כל
חברי הארגון שא! גוייסו עדיין, חיכו אותו
ערב בפרדס־חנה לפקודתו של בגין לפרוק
את האניה. כאשר חצו את החולות בדרכם
אל האניה לא ידעו כי למחרת ייאלצו לירוק
אש לא על ערבים ולא על בריטים, כי אם על
לוחמי פלמ״ח. הקרב האכזרי, שירד על
תושבי תל־אביב כרעם ביום בהיר, לא הוסיף
למצב הרוח ששרר אותה תקופה. כשנדם
המקלע האחרון היו מוטלות, על החוף, על
ספון האניה ובגלי הים גופות ההרוגים ופצועים.

סעיפים, אחד מאלה היה יוסף חדד,
ששכב על החול הבוער כששלשה קלעים
תקועים עמוק בעמוד השדרה שלו, בזרועו
׳בירכו. הוא הועבר להדסה, משם לבית חו־י׳׳ם
צבאי. דרגת נכותו עמדה על 60 אחו־
•יו הוא שוחרר מן הצבא, קיבל מחצית
ו־י״ית. אולם קצין התגמולים סרב להכיר
בי ־נכה, טען כי יוסף לא היה מעודו בצ־יצע
בעת פעולה שלא היתד, נמנית
פעולות שהמשתתף בהן רשאי ליהנות
מהזכות להיות מוכר כנכה.
בטענותיו, המשתרעות על ששה גל־יונות
ניר בעלי 58 סעיפים, ביקש בפעולה השתתף כי להוכיח חדר שנעשתה בידיעתה המלאה של ממשלת ישראל
ואשר היתד, מכוונת נגד האויב הערבי.
יוסף, התומך באמו ובשלשות אחיו הצעירים,
מאחר שאביו מת לפני שנים מספר ואחיו
נהרג בתאונת דרכים בעת מלוי תפקידו •
בצד,״ל בימי הקרבות, אמר :״יש.לי שלוש
טענות חזקות, נוסף ל־ 58 הסעיפים: שלוש
צלקות עמוקות בגופי.״

נבח יוסף חדד
בשרות או לא בשרות?
ניות להקמת המבנים והשרותים בשביל משרד
החוץ בשטח הקריה בירושלים נתקרבו
לסיומן. דבר זה אושר על ידי מהנדסי הקריה
שעסקו במבצע.
אולם. במשרד החוץ עצמו לא ניכרו שום הכנות
רציניות להעברה. השבוע נודע, ממקורות
אמריקאים בתל־אביב ובוושינגטון, כי ממשלתם
הודיעה באגרת לממשלת ישראל כי
״לא תראה בעין יפה את העברת משרד החוץ
הישראלי לירושלים״.
דובר משרד החוץ עסק שוב בתפקידו הרגיל:
הכחשות .״אגרת כזאת לא נתקבלה.״
משרד החוץ יעבור...״
כשנשאל מתי יעבור המשרד, השיב כי
הדבר תלוי עדיין בכמה סידורים טכניים
בירושלים, שטרם הושלמו. אולם האנשים
העוסקים בצד הטכני של ההעברה, בירושלים׳
לא היו בדעה זו. הכריז אחד מהם :
המקום יהיה מוכן תוך שלושה חדשים. תוך
קשיים מסוימים אפשר לעבור אפילו היום.

ת 1ד ת האומה
עודוש צדקות עמוקות
אדם שנפצע על־ידי צה״ל בקרב על אלט-
לינה — האם מגיע לו מעמד של נכד,־מלח־שאלה
זו נשאלה השבוע בפני ועדת־מה
ערעורים
תל־אביבית. השואל: יוסף חדד,
באמצעות עורכי־הדין שמואל תמיר ודב
מלמן•
כדי?הוכיח את זכותו, העלה חדד מחדש
את כל פרשת ספינת־הנשק של האצ״ל, ששמה
נכנס, מאותו בוקר, להיסטוריה הישראלית.
טען חדד :
אלם לינה ( 4500 הטון) עמוסת אלפי הרובים
והמקלעים היתה עדיין בלב ים, כאשר
התנהל משא ומתן עירני בין דוד הכהן
ומנחם בגין בדבר חלוקת הנשק בעיצומה
של ההפוגה הראשונה. הוסכם כי האניה
תעגון בחוף כסר ויתקין. כאן נתגלתה אי-
הבנה, ואצ״ל, שחלק מאנשיו היוו כבר חלקים
מצה״ל, החלים לסרק את הנשק בעצמו.
גדוד צה״ל שחנה באיזור נתניה׳ היה מורכב
מאנשי.אצ״ל, נשאר במחנהו. מפקדיו הבינו
כי התערבות מצדם תחשב כבגידה והפרת

באולם ציון בירושלים התכנסו לועידתם
הראשונה כמה מאות צירים שייצגו את 30
אלף עובדי המדינה. ועידה זו היתה סיומה
של מערכת בחירות שניטשה במשך חדשים
רבים בכל רחבי הארץ. אם בבחירות בדרך
כלל, אין זו הפתעה כאשר מסא״י זוכה ב־נצחון,
הרי בבחירות למוסדות איגוד עובדי
המדינה, לא היתד, זו הפתעה אפילו כאשר
מפא״י זכתה לא ברוב סתם׳ כי אם ברוב
גדול.
זה היה, לדעת רבים, אסונם של עובדי
המדינה, אשר מפא״י, כמפלגת השלטון,
היתד, מעבידתם׳ ומפא״י, כבאת כוח הרוב,
ייצגה גם את האינטרסים שלהם. אמר פקיד
ממשלתי :״משא ומתן בין איגוד עובדי
המדינה לנציבות המנגנון, דומה למשחק שהמס
של אדם עם עצמו.״
מאז קום המדינה לא אושרר, אף שביתה
אחת על ידי האיגוד. השביתות שנתקיימו,
היו כסי שנקרא בטרמינולוגיה ההסתדרותית
״פראיות״ ,כלומר, שביתות שהוכרזו
בניגוד מוחלט לדעת האיגוד המקצועי.
הפקיד האזרח. בועידה, נערך המאבק
הרגיל בין נציגי מפלגות המיעוט (מפ״ם,
פרוגרסיבים ואחרים) לבין הצירים של מפא״י.
אחד מסעיפי הדיון העיקריים היה מסע הפיטורים,
בעקבות הוראות ועדת לבון.
מלבד ד,בקורת שניתכה על עצם הפיטורים
המערערים את מעמדו של הפקיד הממשלתי,
נשמעה גם דרישה תקיפה לשים קץ
לעניו• כמה צירים הביעו את הדעה כי העובדה
שיום יום מתקבלות החלטות על פיטורים
נוספים, מערערת את כושר עבודתו של הפקיד
הממשלתי׳ מורידה את המוראל שלו.
ענין אחר שגרם להתמרמרות רבה, היו
האיחורים המתמידים בתשלום המשכורות
לפקידים. זה חדשים אחדים שמשכורת כל
חודש משתלמת באיחור של 12—15 יום,
דבר הפוגע בתקציבם, המצומצם בלאו הכי,
של הפקידים.
נשמעו גם טרוניות׳ ודווקא מנציגי מפלגת
הרוב, על שחוק שרות המדינה, המוגש עתה
לכנסת, מתכוון להגביל את פעילותם הפו־ליסית־מפלגתית,
של פקידי הממשלה. טענו
אחדים :״הפקיד. הממשלתי, מחוץ לשעות
עבודתו, הוא אזרח ככל אזרח אחר, וזכותו
לעסוק בענינים מדיניים.״

המ שק
מרט לח־זוק התקציב והבונים הידיעות,
ההעלאה
מס בלו

מכל הסקטורים
שהסתננו מאגף
הקרובה במחיר
חדש של 8,500

חוגי הקבלנים
הופתעו ביותר מן
המכס והבלו, על
המלט, עקב הטלת
ל״י לטונה.
הידיעה הפתיעה ביותר, מאחר שזה עתה

11י 804

הסתיים בפשרה סכסוך חריף בין משרד האוצר
למשרד המסחר והתעשיה בדבר מחיר
המלט. האוצר רצה להטיל תוספת בגובה
של 15ל״י לטונה לטובת קופתו, ואילו משרד
המסחר והתעשיה עמד על תוספת של
5ל״י בלבד. הושגה פשרה והתוספת הועמדה
על 10,750ל״י.
בינתיים גבר תיאבון האוצר, במיוחד לאור
העובדה שלמלט הישראלי נמצאו קופצים
בארצות הקרובות. הצבא האמריקאי דורש
מלט בכמויות בלתי מבוטלות ותוצרת נשר
הופכת למיצרך ייצוא חיוני ביותר למדינה.
בנסיבות אלה לא יצטברו עודפי מלט בארץ
גם בתקופת משבר הבניה. החלים, איפוא,
האוצר לייקר את המלט לצרכי הארץ בפעם
שניה, כך שתוך חודש ימים יתייקר המלט
ב־ 20ל׳׳י לטונה במקום ב־ 15ל״י, כפי שהוא
יזם קודם•

חגיגות. נסיעות ועשן
תקציבה של כל מיינה משקה כדיר כלל את תכניותיה הכלכליות
של הממשלה, את משטי המדינה. הויכוח על התקציב נותן תמיד
הזדמנות לביקורת כוללת ומקיפה על פעלות הממשלה. אולם כאשר
הביא שר האוצר לוי אשכול את הצעת התקציב כפני הכנסות היה
הכית כמעט ריק והויכוח צונן כיותי. כמדינה חסרת תיכנון־משקי יעיל
לא היתה הצעת התקציב אלא פסיפס מספרים ארגוני ומנהלתי, שיכול
היה לספק חומר למאספי זוטות. אחדות מהן היו :
• השנה ישרתו בממשלה 1500 פקידים
פחות מאשר בשנה הקודמת.

בתק צי ב

מם־ההכנסה בשנה הבאה.
• משרד הבריאות מקיים 12 בתי־חולים

ההכנסות:

התוצאה המשוערת של הפעולה הזאת :
מחיר הדירות החדשות יעלה במידת מה.

הפק־ד חשב ו 1ר הפקיד
אתת הבעיות החמורות של מקבלי המשכורות
במדינה כיום היא: כיצד, לאחר שסל
המזונות והמסים זוללים כמעט את כל
המשכורת החדשים תיתכן קנית חליפה,
זוג נעליים, או מעיל 1המחסור במזומנים
לא הפך לבעיתו של הפקיד או הפועל בלבד.
גם הסוחר החל להרגיש את מיעוט הפדיון,
את השיתוק שהשתרר בשוק.
לפני כמה חדשים הגה פקיד, ד״ר גיורא
ווארגו, מנהל סניף בנק לדיסקונטו ברחוב
אלנבי, רעיון חדש, שהוכיח כבר בארץ מוצאו,
הונגריה, את יעילותו במצב דומה• הרעיון:
יסוד חברה להלוואות קטנות, שתעזור
לאדם הקטן לרכוש חפצים חיוניים בתשלומים
קטנים ולזמן ארוך. ההלוואה תוחזר
בתשלומים שינוכו אוטומטית ממשכורתו מדי
התש.
ווראגו, בעל קשרים נרחבים בציבור, הצליח
לרכוש את אהדת בעל הון, אליהו אפל־בוים,
והשנים יסדו יחדיו את חברת ארגון
לאשראי בע־מ. השיטה לפיה החלו לנהל
את החברה לא היתר, קלה כל עיקר.
ווראגו התקשר עם משרדים גדולים, לשכות
עבודה, עיריות, הדפים פנקסי תלושים
שכללו סכום של 100ל״י לתקופה של 6
חדשים, אותם מסר תמורת חמש ליי לידי
הפקיד או הפועל. הלה יוכל, אם ירצה בג
ו, לקנות את מצרכיו וממשכורתו ינוכה,
במשך ששה חדשים, הסכום שלתה. מסביר
תראגו :״אם ישתמש הנזקק בכל התלושים,
ננקה ממשכורתו 16,500ל׳׳י לחודש. אם
ישתמש בפחות, ננכה בכל חודש את הסכום
היחסי.״
החברה פרסמה גם את שמות 120 החנויות
בהן אפשר יהיה לקנות סחורה תמורת
התלושים, דאגה, שבצד כל סוג מצרכים
תהיינה רשומות לפחות שלוש חנויות שונות,
לנוחיותו של הצרכן הבררן.
אומר ד״ר תארגו :״רק פקיד מסוגל לחשוב
על פקיד. אך דומני שלא הזנחתי גם
את הסוחרים.״

עתזנחז

• הממשלה תוציא עבור נסיעות פקידיה
לחוץ לארץ למעלה מ־ 200 אלף ל״י.
• פרסומי הממשלה יעלו למשלם המסים
כ־ 225 אלף ל״י.
• דמי ההשתתפות בארגונים בינלאומיים
יסתכמו ביותר מ־ 150 אלף ל״י.
• תמיכת הממשלה בתערוכת. כבוש
השממה״ ,הנדחית מפעם לפעם, תעמוד על
100 אלף ל״י•
120 חברי הכנסת מושכים משכורת

בסך 226.600ל״י, כלומר משכורת שנתית
ממוצעת של 2.000ל״י.
• ראש הממשלה הקים במשרדו נוסף
למחלקות התכנון הקיימות כבר, לשכה לתכנון
ותאום כלכלי. לשכה זו תעלה 28.500ל״י.
• ההקצבה הרשמית לחגיגות יום העצמאות
עומדת על 77 אלף ל׳־י.
• דעת מאזיני שרות השידור, אינה
מענינת עוד את מנהליו, ההקצבה שנועדה
לחקר דעת המאזינים, בוטלה.
• בהתאם לשיטה מנהלתית חדשה תהיינה
גזברויות כל משרד ומשרד כפופות במישרין
לחשב הכללי, תסופחנה למשרדים השונים.
גזברויות אלה תעסקנה 64 עובדים.
• נוסף על הנציגויות הרשמיות של
המדינה, מקיים משרד האוצר לשכות בג׳נבה
ובניו־יורק. מרכז התיירות מחזיק משרדים
בפרים ובניו־יורק. זאת נוסף על משלחוו!
הרכש של משרד הבטחון בניו־יורק, רומא,
פריז ולונדון.
• הרחבת רשת מס ההכנסה על אלה
שהתחמקו עד כה מתשלום המס, מתבררת
מתוך תוססת 200 העובדים שיזכה להם אגף

ובהם יותר מ־ 2.000 מטות. כן מקיים המשרד
חמשה בתי חולים לחולי רוח, בהם למעלה
מ־ 1.500 מקומות.

בתק צי ב

• מדינת ישראל מוציאה קרוב ל־ 34 אלף
ל״י לקיום בתי דין דתיים של העדה המוס למית.
ואילו בתי הדין הרבניים של העדה
היהודית עולים לאוצר למעלה מ־ 200 אלף

• בסעיפים ״מיוחדים״ שונים של משרד
החוץ מופיעות למעלה מחצי מיליון ל״י
לפעולות ״מיוחדות״ .פרוש המלה. מיוחד״ נ
פעולות שאין משרד החוץ מוכן להסבירן
לצבור.
• החינוך היסודי עולה למשלם המסים
כ־ 17 מיליון ל״י, כלומר יותר ם־ 100ל״י
לכל תלמיד.
• כלכלת האסירים עולה 200 אלף ל״י,
300ל״י לכל אסיר.
• בנק הדואר, שבתכנונו עוסקת הממשלה
זה שלוש שדם, יוקם כנראה סוף סוף.
במקום ארבעה עובדים עד כה, יעסיק הבנק
92 עובדים, לכשיוכפל.
• הכנסות המדינה תעלינה, לפי אומדגת
משרד האוצר, ב־ 40 מיליון ל״י. העליזה
העיקרית תחול במם ההכנסה, שיביא לקופת
האוצר השנה 65 וחצי מיליון, במקום 47
מיליון בשנה שעברה.
• ואילו ההכנסות מן הבלו על טבק
ומשקאות תרדנה, משום צמצום הקניות, ב־3
מילין ן ל״י.
• סעיף חדש, המופיע רק השנה, הוא
המס על כרטיסי נסיעה לחוץ לארץ, אשר
הממשלה מקוד, להפיק ממנו מיליון וחצי ל״י.
חישוב זה מוכיח כי האוצר מקווה ש־3.000
מתושבי המדינה, יטעו על חשבונם וישלמו
את המם.
• מבקרי הקולנוע והתיאטרון יכניסו
לקופת הממשלה יותר ממיליון ל״י, כלומר
יקנו כ־ 4מיליון כרטיסים.
• הכנסות הדואר, הטלפון והסלגרף
תעלינה השנה ביותר מ־ 3מיליון ל״י.

ההוצאות:

פ1דנ ת בניכר
לאחר שיכשל, באירופה, שליחו של הארץ,
עמוס אילון פרסם כתבה מקרית הוואטיקן
בה מסר אינפורמציה שלאחר מכן טענו
רבים כי אינה מדויקת, הסעיר שוב את הרוחות
כאשר שלח לעתונו מאמר בו ספר
כי עובדי צירויות ישראל מקבלים משכורות
גבוהות מדי. באוסטריה, למשל׳ מקבל הקונסול
משכורת השתה לזו של סגן ראש
ממשלת אוסטריה.
אילון הצביע על טעות היסוד שבחישוב
המשכורת. החישוב נעשה בהתאם להמלצות
הפקידים במקום, ולא בהתאם לבדיקה של
גורמים ניטראליים, וכך לפעמים, פשוט,
מתרגמים את הערך הרשמי של שער המטבע,
דבר היוצר משכורת גבוהה מאד, כי ערכה
הממשי של הלירה הישראלית בשוק, נמוך
בהרבה מערכה הרשמי.
בייחוד טען המאמר נגד המשכורות, לאו
דוקא של הדיפלומטים, כי אם של הפקידים
הטכניים שהובאו מישראל. פקיד סכני ישראלי
מקבל לעתים משכורת הגבוהה פי עשרה
מזו של פקיד טכני מקומי.

״העולם הזה״ 804

השתיקה נשכרה. הוצאות הדיור,
לצרכי ייצוג, היו לעתים גדולות מאד, גדולות
בהרבה מאלו של נציגיות מדינות גדולות
תתיקות. אילון ביסס את רשימתו על
עובדות ברורות׳ נקב בשמות מקומות, אנשים
וסכומים מדויקים.
לאחר פרסום המאמר, הוצפה מערכת הארץ
בעשרות מכתבים, ביניהם כאלו שאישרו
את קיומו של מצב כזה, ואחרים שהז-
דעזעו מעצם הגילויים.
במשך שבועות רבים קיים משרד החוץ
קשר של שתיקה בכל הנוגע למאמר. אולם
בשבוע שעבר, נשברה השתיקה, שר החוץ
הופיע בפני ועדת חוץ ובטחון של הכנסת,
הודיע כי משרדו מכין השובה מבוססת ומנומקת,
שתתפרסם בימים הקרובים.
ההגבה בציבור המקורב למשרד החוץ
היתד, שונה. אמר דיפלומט צעיר שזה עתה
חזר מחוץ לארץ :״גיבוב של עובדות לא
נכונות, עובד>ח בלתי מבוססות, ועובדות
לא מעגינות.״׳ ואילו אחר העיר :״למעשה

כלולה אותה בקורת בצורה הרבה יותר
עדינה ומשפטית, בדין־וחשבין של מבקר
המדינה.״
פקיד שלישי הגיב בצורה הרבה יותר ממשית,
אמר :״בין אם נכונות הטענות בין
אם לאו, נגרמה לי המון עבודה, לאסוף סטטיסטיקות
וחשבונות בשביל התשובה. נדמה
לי שגם הכנת התשובה תעלה בכסף

תולדות גירוש בד תוקף
כאשר שוחרר אנטון קפלן, נוצרי מצ׳כיה
ותושב ישראל (העולם הזה )801 מבית הכלא,
לאחר שהוחזק שם ללא עוון משך
תקופה ארוכה, היו לפניו שתי מטרות :
לראות את בנו בקיבוץ נאות־מרדכי, להשיג
מקום עבודה. אל המטרה הראשונה הגיע
למרות היחס הבלתי ידידותי כלפיו. הוא
מצא את בנו עטוף השתוממות וזרות, לא
הצליח להחליף אפילו מלה אחת עם אמו.

קשה מזה היתה דרכו למציאת מקום עבודה.
אנטון מצא את עצמו עומד בתורים
ארוכים שהכילו אלפי מחוסרי עבודה• כיון
שלא היה לו אף ידיד אח־ בכל הארץ, התהלך
ערירי ורעב, נעזר לעתים על ידי עורך־דינו.
לאחר שכבר התיאש, אירע לו נ ס: מכר
ותיק מצ׳כיה פגש אותו, הזמינו לביתו במושב
ליד נהריה. אנטון, שהיה בעל רגש
כבוד, לא רצה לאכול לחם חסד, ביקש מידידו
שיסדר לו עבודה. לידיד לא היה מה
להציע לאנטון, אולם הצליח לשכנעו כי יעבוד
בגינתו, שהיתה בלאו הכי עזובה.
אנטון, ששמע כי בנגב יש אפשרות למצוא
!ובודה, החליט לנסוע לירושלים, להציע עצם!
לעבודות השחורות ביותר. אומר אנטון :
״מה שדרוש לי עתה הוא שקט. הנגב הוא
המקום המתאים לי מכל הבחינות.״
אולם שקט ומנוחה לא יהיו מנות חלקו
של האיש, לפי כל הסיכויים. למכתב עורך
הדין שלו השיבה המשטרה: פקודת הגירוש
של אנטון קפלן ממדינת ישראל עודנה בתוקפה.

ז*ב>ד* חלג

סובו-

אייר,ולצי

* 1לי

ארבעת החומרים היוצרים א• ,טיק, בראשית התהליך

השוני־ נשפך לתוך דודהענק, המערבב את החומרים

התיכובת הנוזלח

מבינת־הבילאים שעלתה 3 0 0 . 0 0 0ד3דאד

בחצר פית חחדושת ממתינות
המכוניות. המצוירות במיתקן
קירור מיוהי הו מביאות את
הארטיק לבל פינות הארץ, גרט
לאילת, לשם מובאים מלכני-ארטיק
כמטוס. הפועלים לובשים בזרי־מגן,
כגלל הקור הקיצוני של המוצר,
המובטח על־ידי ״קרה יבש״ מיוחד.

מכונה זו משלימה תוך דקות ספורות את הכנתו של מלכן הארטיק, בלי שיד אדם תגע בו מתחילתו
ועד סופו. החצים מסמנים את שלבי התהליך, כמפורט בתמונות האחרות. התוף מסתובב משך
־ 2שעות, מסוגל לייצר ;5.000 מלבנים כיממה. כיום עובדות שתי מכונות, כקרוב תוספנה שתים.

האריזה כקופסאות -היד נוגעת י ראשונה כמוצר העטוף

המלבנים הגמורים נעים למכונת העטיפה האוטומטית

המלכנים

חקע

במדי } ר, עסקים הלשונות מסובבות \ל*לי

ורהת לתלו הדפוסים 4 .כשררה

מקלות מוכנסים לתדר
וך הארטיק
תוף־העגק המסתובב משמש גם
:מקרר :־חומר הזורם לתוכו
(תמונה )1מתקרר ומתקשה תור
בד• סיבוב, ככר מוגלד למחצה
באשר מוכנסים לתוכו המקלות,
בהגיעו לשלב הבא של העיבוד
החומר הוא בכר קשה לגמרי.

מוטבלים

בתמים,

השודולדה

(ראה עוער)
גשם שוסף ירד בחוצות תל־אביב. ליו
קיוסק עמדה ילדה קטנה׳ רטובה ואדומת;
אף, אך פניה קרנו מאושר. בידיה החזיקה
משהו עטוף בניר מבריק׳ חפץ שרכשה אותו
זה עתה תמורת 75 פרוטה, פ ת שעתיים של
הטרדה בבית. היא קלפה את הניר, הכניסי־,
את הממתק המצופה שוקולדה לפיה. אותה
שעה יכלה לשמש דוגמנית לצייר, לתמונה
שהיונה מופיעה בקטלוג תחת הכותרת :
״החלום שהתגשם״.
אותה תמונה היתר, מבטאת משהו אופיני.
כי במרס 1953 חדלה אותה לבנת־גלידה מצופה
שוקולד׳ המכונה ארטיק, להיות ממתק
או מא .8היא הפכה כמעט סמל לאומי. היא
הגיעה כמעט לרמת הוודקה הרוסית והקו־קה־קולה
האמריקאית, הסמלים העליונים לשתי
השקפות עולם.
מאזן חברו משוררים פזמונים לאסקימו |
ולפאלנן, לא ראתה
נפלות צבורית כזו על
כמעט לממדים של פיל
אכלו כל גבר, אשד, זק
מוצע ארטיק אחד ליום.
צימצמו זמנית פולוחן
בטלו. גם בגשם השום!
הלשונות המלקקות.
פסיכולוגים וסוציולוגים ימצאו׳ מן
תם׳ הסברים מדעיים לפולחן הפתאומי.
כן שיסבירו כי אחרי שנות הצנע הקיצו
וחוסר ההיצע של כל דבר הראוי לביקוש,
הפך הארטיק שסתום־בטחון, תחליף לסיפוק
של התאוות האסורות. מבחינה זו הפך
גם סמל פוליטי — ביטוי לתקוות החדשות
שרווחו בציבור בימים הראשונים אחרי הקמת
הקואליציה החדשה, כשסוף הצנע נראה באופק
והמשבר הכלכלי החדש טרם נראה
מאיים בעיני האיש הפשוט. הארטיק (יחד
עם ספר הכיס האנגלי) היו ספק תיצאד, של
אוירה צבורית חדשה, ספק אחד מגורמיה.
300 אלף פעם כיוס. בית-המיקדש
שהוליד פולחן. חדש זד, שוכן בבת־ים׳ כמעט
מעבר להרי החול. באולם גדול מסתובבים
שני תופי־ענק׳ המביאים לעולם, כל אחד.
ארטיק אחד מדי שניה. מכונת הפלאים, אשר
בצידה האחד שופכים לתוכה את ארבעת
חומז־י הגלם, ובצידה השני יוצא הארטיק
המוכן והעסוף׳ מבלי שיד אדם תיגע
בו משך התהליך, מסתובבת 24 שעות ביממה,
מפיק* 75,אלף יחידות בפרק־זמן זה.
בחודשיים הקרובים תתווספנה עוד שתי מכונות
לשתים הקיימות. אז תעלה התפוקה על
300 אלף ליום. לפי כל הסימנים תהיה שנת
1953 שנתו של ארטיק.

תמש במכונה דנית חדישה׳ מיוחדת במינה,
מוגנת על ידי פטנט, שאין שניה לה • בעולם.
פרנקל בא בדברים עם בעלי המפעל הבלגי,
גייס את הסכמתם להקמת מפעל בארץ׳
שהם לא יהיו שותפים בו, אך יקבלו
אחוז מסוים מרוחיו הנקיים.
עתה היה צורך לגייס הון. פרנקל מצא
אותו בסביבתו הקרובה ביותר — בין סוחרי
ר,־הלומים באנטוורפן, שהיו׳ כמוהו, מאירופה
המזרחית והמרכזית, שרידי תקו־פת־האימים
שהעבירו את הונם מערבה. החברה
החדשה מנתה שמונה שו ת פי ם ״ ,שחילקו
ביניהם 7000 מניות בנות חמש ל״י
כל אחת.

פרנקל לארץ כדי להקים את המפעל, התפוצץ
בה משבר הקרח המפורסם. בראשו של
אחד הפקידים עלתה המחשבה הגאונית להכריח
את פרנקל להקים בית־חרושת לקרח ו־מחסני־קרור,
תמורת הזכות להקים את מפעל
הארטיק. פרנקל לא התכונן לזה׳ אך התקשר
בטלפון עם שותפיו בבלגיה. הם הסכימו,
צירפו בזאת לבית־החרושת ארטיק את אחד
המפעלים הגדולים ביותר בארץ לקרח׳ שייצר,
החל מן החודש הבא 4000 ,גושי קרח
ליום.
לפניכלפ עו ל * .כשנתקבלה הסכמת
כל הצדדים׳ התקדמו הענינים במהירות אמריקאית.
תוך שמונה חודשים מיום הנהת אבן־

בית־הספר הקשה. לידתו של ארטיק
היתד, אופיינית לכלכלת ישראל.
ליד העריסה עמד ויליאם (זאב) פרנקל,
יהודי בן ,39 נשוי ואב לשני ילדים. פרנקל
גדל בצ׳כוסלובקיה, בן לסיטונאי של יין.
הוא עזב את בית הוריו בגיל 17׳ הפך טכנאי
רדיו, שרת בצבא הצ׳כי, הגיע
המלחמה ברח להרים׳
סמל.
הפרטיזנים-
--הקשות עם
הפך סיטונאי
ואת
של תקופת נוח סחר שם וורפן המערבית ש
ובים, שהצילו א ת
ן בידיהם הון ניכר מאד׳ שד,־ה מונח
המערבית והמרכזית, ביקש מוצא
מ. לו ידעה ישראל בשנותיה הרא־דינור
משוך הון זה אליה, יתכן שהמצב
הכלבי בה היה שונה. אולם הפיקוח הנוק־שה׳
רו ק ר טי ה המופרזת, קילקלו את התאבון
]של יהודים אלה, דחו אותם לעבר
אמריקה ואוסטרליה.
פרנקל היה יוצא מן הכלל. הוא בא לארץ,
קש ]להקים מפעל של תחבורה. הנסיון
ביקש
לא עלז 1בידיו. אולם — תוך כדי כך גילה
תנלית בישראל החמה לא היתד, גלידה ה־ראויה
למאכל. אמרו לו שהסיבה נעוצה
במשטר הפיקוח, שלא נתן חומרי גלם ליצ־רנים
; ואולי גם ביצרנים עצמם, שאיבדו
בשנות הפיקוח את תאוות ההתחרות. לפרג־קל
היו תרופות לשתי המחלות גם יחד.
1מי ליון. הוא רגיש לממשלה
תוכנית להקמת מפעל קטן לגלידה. אולם
ד,ממסמר, ענתה בשלילה, הודיעה שהיא מעונינת
רק במפעל גדול. לזד, בדיוק ציפה פרנקל.
הוא הגיש תוכנית למפעל גדול׳ קיבל
את הסכמת הממשלה.
התוכנית היתד, קשורה בשם מסוים: אר־
,ו שמו של בית־חרושת בלגי, שהש
סכום
זה של הון־ד,מניות אינו משקף׳ כמובן,
את ההשקעה האמיתית אשר איפשרה
את פולחן הארטיק. במפעל מושקעים 300
אלף דולר ו־ 350 אלף ל״י׳ נוסף על חומרי
הגלם לשנתיים הנמצאים בחוץ־לארץ. בסך
הכל עלתה ההשקעה על מיליון וחצי ל״י״•.

4000

גושי קרח.

בדיוק בזמן שחזר

* רק עתה הובאו מאה מכונות כאלה לאר־צות־הברית.

מלבד פרנקל: יהושוע אורמנר, נפתלי
ב״רנפלד, משה הנר, מנשה טרייטל, יהודה
ורהפט, משה טרמנר, אברהם נ״מן.
*** המנונה הראשונה לבדה עלתה 100 אלף
דולאר, והפקק לבידוד בכל מכונה 30 ,אלף
דולאר.

הפינה הופיעו מלבני הארטיק הראשונים ברחוב.
י פרנקל פתח בהסתערות כללית, כבש
תוך חודשים מועטים 250 מקומות מכירה
ב־ 30 מקומות ישוב׳ נוסף על אספקה גדולה
לשק״ם הצבאי. היה זה כיסוי של ס /ס 80משטח
ישראל. עד פסח הוא מקוד, להשוות את
מפת ארטיק למפת המדינה, להטיס מלבני
ארטיק אפילו לחוף אילת, דבר שיעלה לו
בהפסד כספי׳ אך יזכה אותו ברווח של פרס־טיז׳ה.
כדי
להגיע להישג זה, היה ארטיק מוכן
להשקיע. המפעל סיפק בהשאלה 100 מקררים
חשמליים לכל המקומות בארץ. מכוניותיו
הגיעו בכל יום לישובים המרוחקים ביותר.
חיילים בתמרונים קבלו את הארטיק שלהם
במיכלי טרמוס מיוחדים. כמעט שנוצר מצב

במדי } ף.
ששום חייל לא היה נאלץ עוד לצאת לפעולה
מכלי לקבל את ארטיקו.
כשי לאחי, יעל לשני. מספר האנשים
העסוקים׳ בייצור הארטיק ה־א קטן.
בבית־החרושת עובדים רק 36 פועלים ופועלות
( 12 במשמרת)׳ חמשה נהגים, שני שומרים
ושמונה עובדי משרד, נוסף על המומחה
שהושאל על ידי המפעל הבלגי.
אולם מספר המתפרנסים מארטיק גדול
הרבה יותר׳ כולל את מחנה המוכרים, ה־מרויחים
10 פרוטות על פל לבנה (הממשלה
גובה בממוצע 10 פרוטות נוספות לקרן ה־השואה).
אולם
הפתגם האנגלי, שמאפלו של אלמוני
הוא ת ל לפלמוני׳ התקיים גם כאן. הארטיק
הפך סם מות למפעלי הגלידה הקיימים,
מוכי הפיקוח. אמנם, ארטיק נמנע מתון לספק
גם גלידה (אף כי יכול היה לכסות את
כל התצרוכת של המדינה)׳ אולם איש כמעט
לא ת ה עוד להביט במוצר הישן, שעז־ ,שהמוצר
החדש׳ המושך יותר, הציף את יזשוק.
יצרני הגלידה פרצו בזעקה גדולה. הפיקוח
הממשלתי הרשה ליצרנים המקומיים
להכניס רק 10 סוכר ו 10 חלב רזה
בהרכב הגלידה שלהם. ארטיק, לעומת זאת.
כלל 15 סוכר אנגלי 12 אבקת חלב
הולנדית משובחת 6שמן בלגי ושוקולד,
בדומה לתוצרת בתי־חרו-שת המקומיים. לייצוא
בלבד״ .עבור כל החמרים משלם ארטיק
בדולרים. גם הניר לעטיפה הוא בלגי (אם
כי נעשות ההכנות להדפיסו בארץ׳ להביא
מבלגיה רק את ניר הכסף הגולמי. הוא הדין
במקלות, המובאים כיום מחוץ־לארץ, עד
שייצרו בארץ).
מאבק זה היה פרי הזמן׳ קיים בשטחים
שונים, בהם נאלץ מוצר מקומי, הכפוף לפיקוח׳
להתחרות עם מוצר המקבל את חומרי
הגלם שלו בדביזים. מבחינה אנושית יש
לומר הרבה לזכותם של היצרנים הנפגעים.
אולם בצדק טוענת הממשלה שאין לדרוש
ממנה להקציב דביזים יקרים למוצר מקומי
בלתי חיוני. איש אינו מונע מאת היצרנים
למצוא אף הם משקיעי־הון זרים, להקים
מפעל מתחרה לארטיק.
בינתיים נתן ארטיק זכות קדימה ליצרנים
שחדלו לייצר, הפכו בעצמם מפיצי אך ט׳יק.
דולרים מלוקקים. כיום נראה שלטון
הארטיק בשוק יציב ובטוח ״ .לשנתיים הקרובות
יש למפעל חומר״גלם בשפע. למראית
עין לא הרויחה כלכלת ישראל הרבה
מכך שמאות אלפי לשונות החלו מלקקות פסילהשפעה פרט
גלידת־הדולרים,
כולוגית
גדולה על האוכלוסיה מוכת הצנע•
אולם מאחר שכל דולר מלוקק הופך לירה
ישראלית (או כמה לירות)׳ ,ומאחר שהלירה
הישראלית נשארת בארץ ומוכנה, לדברי בעליי״
להיות מושקעת בארץ במפעלים נוס
בקשות
להקצבת מצות לפסח והתעשיה היה גם הצ׳רץ׳ אוף סקוסלאנד * ,המחזיק
במיסיונו ביפו, מלון ובית מחסה.
המוסד הסקוטי בעל הוותק בארץ היה רק
אחד המוסדות הנוצרים אשר בקשו להצטייד
כדת וכדין (היהודים) לקראת החג.
הסיבה לא היתה כי חברי המיסיון החלימו
להתיהד, או לכבד את חג החרות כיהודים,
אלא שרבים הם היהודים המצתופפים בצל
בתי המחסה האלה׳ גרים בהם בקביעות.
להם דאגו הנהלות המוסדות הנוצרים.
ברם, אגף המזון סרב להקציב מצות למוסד
נוצרי, חלק מנות לפי רשימות מיוחדות
(של יהודים) שהוגשו על ידי כל מוסד
ומוסד.
שיכון הכרוז עזד
245 קופסאות הגפרורים הלבנות שצצו
במשך השנה האחרונה על גבעת בית מזמיל,
שטופת הרוחות, במערב ירושלים, הצטיינו
בלידה קשה. ותיקי הסתדרות העובדים, שקיוו
להופכן לבתיהם הקבועים, סמל לנשי־אתם
בעולה של הסתדרותם במשך שנים
רבות, לא קבלו את הקוביות הלבנות, בנות
שנים וחצי חדרים כל אחת, על מגש כסף.
כנאה לחברים ותיקים ומסורים, שתקו
ושילמו, כשהועלה מחיר הדירה מ־ 1400ל״י
כפי שנקבע בתחילה, ל־ 2610ל״י. כשסולל
בונה, היד שביצעה את הפעולה, השהתה
את השלמת הבתים, העלתה בינתיים תכופות
את מחירם עקב העלאת יוקר החיים, נשארה
המשמעת העצמית עדיין בתוקפה. אף כשהתברר,
כי מתישבי ירושלים יצטרכו לשלם
בערך ב־ 800ל״י יותר מחבריהם התל־אבי־ביים
והחיפאיים, שתקו. וכשנתגלה כי סולל
בונה, עומד לחלק למקורבים לו את הדירות
הטובות מבלי לשתפם בהגרלה הכללית, נשארה
התמרמרות החברים הותיקים של הסתדרות
העובדים הכללית בגדר לחש, לא
יצאה את ארבעת קירות חדרו של משה
בר־עם, מזכיר המועצה הירושלמית. האם
אמרה לשתוק והילדים הטובים החרישו.
מים כ׳טפע. השבוע הגיעה הבלגתם
של החברים המסורים מאד, וגם כפי שהם
חשו, המרומים מאד, לקיצה. לפני שלשה
חודשים קבלו סוף סוף את מפתחות דירותיהם,
נתכבדו, עם רדת הגשם הראשון, בקירות,
שרטיבותם בפנים, לא נפלה. מזו שבחוץ.
ואם, אמנם, היו דירותיהם במצב קצת
יותר טוב מאלו של שכניהם העולים החדשים,
טענו, בכל זאת, כי רומו. התביעה ה ראשונה
הניעה את סולל בונה להשקיע על
חשבונו עוד 100 לירות בכל דירה, כיסה
את הגגות בשכבה נוספת של זפת•
התועלת היתר, זעירה. המשתכנים דרשו

בעלי־ארטיק משה טרטנר, אברהם ניימן, דיליאם פרנקל
לחולי שקדים, תרופה קרה
פים׳ הרי מסובבות הלשונות המלקקות, מבלי
משים׳ גם את גלגלי המכונה הכלכלית
של ישראל.
דת מצות דכנסיה
בין

המוסדות שהגישו

למשרד המסחר

• עד נד׳ כך שרופאים רבים החלו יועצים
לילדים חולי שקדים ללקק, במקום הגלידה
הרגילה,מלבני ארטיק.

של ההסתדרות. הם הלכו בדרך היעילה האחת
שנשארה עדיין פתוחה לכל מיני מקופחים
במדינה, פנו לבית דפוס. בבוקר הבא
קשטו כרוזים את רהוביח ירושלים. היו אלה
כרוזים ללא תקדים: הברי הסתדרות ותיקים
האשימו בהם את סולל בונה בגזל.
התגובה לא איחרה לבוא. מרכז מפלגת
מפא״י קרא לישיבה דחופה. מטרת הישיבה :
לנזוף במתמרדיס, שהעזו לתלות את כביסתו

לצאת מהבוץ בכבוד, אולם הבוץ היה עמוק
מדי. הוא מכר כמעט את כל רכושו. בין
השאר גם את ביתו, מכוניתו. האדם שדיבר
תמיד על מאות אלפים, נאלץ לחסל אף את
כלי התחבורה היחיד שלו, כדי לפרוע חוב
פעוט: משכורות זעירות של נהגו ופקידיו,
שדרשו גם פיצויים אבל לא נענו.
נסיונותיו הנואשים להציל את מעמדו נתקלו
בקשיים מובנים. במצב של חוסר מזומצ

גגות
רעפים, אמצעי יחיד להגנת הבית.
סולל בונה הציע פתרון מקורי :״אין אנו
מחייבים אותכם לחיות בשיכון זה. החזירו
את המפתח, אנו מצדנו נשמח להחזיר את
הכסף.״
03במפא ״ י. זה היה קנה הקש האחרון
ששבר את גבם של החברים הנאמנים ביותר
• אנגלית: הננסיה הסקוטית הפרסבינורינית,
שנוסדה על ידי ג׳ון נוקס בי 20 בדצמבר
1560 והמושחתת על •הפרוטסטנטיות האדר
קרי של קאלבין, איש הדת השוויצרי.

קבלן שלמה כליזוכשקי
היה היו נויליונים
המזוהמת של מוסד הסתדרותי בחוצות ירושלים.
אלא שהנתבעים, שילדיהם ישבו אותה
שעה בדירות רטובות, הפכו תובעים.
במקום להתגונן על הפשע של הפניה למצפון
הצבור, קטרגו על הפשע של בניית
שיכונים, שהכניסו לבתיהם בודאי רווחים
ניכרים, סיכנו את בריאות המשתכנים.
הברור הצטיין בנס: מתוך שורות חברי
מרכז המפלגה נשמעה הדעה, כי אם התלונה
היא מוצדקת, לא חטאו המשתכנים בפרסום
הכרוז. ואם כי סולל בונה לא נבהל, ולא
.כסה למחרת את קופסאות הגפרורים ה־דולפות
בגגות רעפים, הוטבו סיכויי המשתכנים
לדירות יבשות, לפחות בחלקן, על
חשבון הקבלן הענק, אחיהם בהסתדרות.

ד רכי אדם
טיור במכונית
השמועות שהתהלכו עברו חיש מפה לאוזן
בין תושבי רמת־גן. היה נדמה כי שום ידיעה
סנסציונית אחרת לא היתד, מסוגלת להתנצח
עם הידיעה על שקיעתו של שלמה בלי־זובסקי,
לשעבר קבלן מיליונר (העולם הזה
.)793
בליזובסקי, בזכות מאות ד,בנינים שהקים,
נחשב בעיני רבים לבונה עיר הגנים, אישיות
שניה רק לאברהם קריניצי, ראש העיר. כאשר
היה נכנס למשרדי העיריה או עובר במכוניתו
ברחוב. ביאליק, היו נזרקות אליו מכל
עבר ברכות שלום מלוות בהרכנות ראש.
היו אלה ברכות החנופה של כל אותם האנשים
אשר הקבלן נמוך הקומה וכבד הגוף
עזר להם בסכומי כסף, ושל אלה שהתעתדו
לבקש ממנו כסף באהד הימים.
בלין ובסקי היה מיליונר ממש. משך שנים
ביצר את ממלכתו, העסיק עשרות קבלנים
ואלפי פועלים, בנה רחובות שלמים. אולם
שיטת עבודתו התבססה על מכירת דירותיו
לפני גמירתן, שיטה שהיתה מוצלחת כל
עוד הביקוש היה רב. היא נכשלה כאשר חל
שינוי לרעה במצב הכללי. הפסדיו הגיעו
לממדים רציניים, גם לגביו. אולם איש לא
תאר לעצמו כי הקבלן הגדול מסוגל לרדת
מנכסיו. ברשותו היו עדיין מספר מגרשים,
בתים ומניות בכמה מפעלים בארץ. אך מה
שרגיל לעורר רעש גדול בארצות הברית
קרה החודש בשקט ברמת־גן הקטנה: המיליונר
נשאר כמעט מחוסר כל.
נסיונות נואשים, חובותיו של בלי-
זובסקי נאמדו בסכום העולה פי ארבעה משווי
רכושו העכשוי. אולם נושיו לא פנו
לממשלה שתכריז עליו כעל פושט רגל, תחלק
את רכושו ביניהם. חובותיו אליהם היו גדולים,
הם קיוו שעוד יתרחש נס, והקבלן יוכל
לפרוע אותם במלואם.
תקוותם היתר, בגדר דמיון בלבד. בליזובסקי
עשה את כל אשר היה באפשרותו, ניסה

נים לא היה רצון לאיש להשקיע את הונו
כדי להוציא מהבוץ אדם החייב סכומי ענק,
אף כי לפני שנה היה, אולי, הדבר אפשרי.
ששה חדשים למפרע. אף על פי כן
נמצא איש אחד שהיה נכון להציע לבליזובסקי
חלק מהונו. האיש: אלברט רביע, יהודי
עשיר, עולה עיראק, שערך עם בליזובסקי
חוזה לפיו ישקיע כ־ 300 אלף ל״י תמורת
חלק ניכר במפעל יינות בראשון־לציון.,ורבית
גבוהה עבור השקעתו בכיסוי החובות.
במשך תקופה קצרה, הכניס האיש לא יותר
מרבע הסכום שנקבע, דרש גם אותו בחזרה
מאחר שהתחרט על השקעתו. אולם בלי-
זובסקי דרש את קיום ההסכם במלואו. נתגלעו
סכסוכים בין השותפים החדשים. השבוע
הגיעו הסכסוכים לשיא. מספר בלי־זובסקי:
כשישב בקפה עטרה בתל־אביב,
פיתו אותו שותפו אלברם רביע ואחיו אליהו
רביע לנסוע עמם לראשון לציון בקייזר־פרייזר
האדומה שלהם. כמנהגו תמיד, נרדם
בליזובסקי בעת הנסיעה, מצא עצמו בנוף
מדברי, שונה בתכלית מנופה של ראשון.
שני אנשים נוספים נכנסו למכונית, השתעשעו
באקדח וסכין, נתנו תוקף מיוחד לדרישת
האחים שיחתום על שטר־מכר השולל ממנו
את מניויתו בבית החרושת ליין. באין ברירה
חתם על השטר, אולם נאלץ, לטענתו,
לד,אבק בגבורה מול רצונם להוציאו אל
השדה.
לאחר מאבק קצר, ויתרו השנים על כך,
השאירו את המזויינים במקום, חזרו לתל־אביב,
סרו אל משרדו של עורך־דין כדי
להמחיש את העברת בית החרושת לרשותם.
אולם עורך הדין לא רצה לקבל על עצמו
את הדבר, מאחר ששמע את פרטי הפרשה
מפיו של הקבלן. בליזובסקי, שהבטיח לאחים
שלא יספר מאומה אם יחדירו לו את הנייר
עם החתימה, פנה למשטרה לאחר שנענה
בסרוב.
שני האחים הכחישו את הסיפור, טענו כי
הקבלן חתם על השטר במשרדם. אולם החוקרים
לא התעצלו, נסעו למקום המעשה,
גבו עדויות מפי בידואים שהודו כי ראו
מכונית אדומה עם נוסעים ביום הקודם.
בינתיים פרחה שמועה נוספת בבתי הקפה
הרמת־גניים: בליזובסקי שכר שומר ראש,
מתאבק לשעבר, שעבר לגור בדירתו.
השומר דרש שמשכורתו תשולם לו ששד,
חדשים למפרע.

הארץ
״ירושלים״ מפליגה היום לראשונה ;
עומדת לצאת ביום ה׳ מג׳ניבה לקאהיר ;
בסוף אפריל תצא לאמריקה( .הבוקר).
י. כרמיאל, חיפה
נוסופקט.

.העולם הורד ;804

ספורט

במדידה
מזא״ה, תל״אביב, היה השבוע כמרקחה. עש־לד״ר
לאזר כץ, רופאו הראשי. המאורע :
לידתה של שלישיה, זו הפעם השניה בתולדות
בית החולים, הקיים 15 שנה.

אורחים
״מה נעשה?״
בימי התבוסה הצרפתית הגדילה, כשצבא
היטלר שטף את הארץ, פגש פיקאסו הגדול,
בעיר רן, צייר שני, יהודי בעל קומה ננסית
ושערות שיבה סומרות.
.מה נעשה?״ התיפח הלה.
״נצייר היתד, תשובתו ההירואית של
פיקאסו.
בן שיחו, שפיקאסו התיווס אליו באופן
אבהי ועטף אותו במעילו החם, היה יהודי
בשם מנה כץ, יליד רוסיה, שחי בצרפת. עם
פרוץ המלחמה שימש תורגמן (מחייך כץ :
.לא לגרמנית, ליהודית אחרי הפלישה נמלט
לשטח וישי, החל דואג לחייו. הוא ביקש
ויזה לאמריקה. אך איך יכול להשיג היתר־יציאה
מן השלטונות האנטישמיים?
באחד הימים פגש בידיד, שהיה. אגרוף״
— כלומר, מאנשי־שלומה של וישי. הלה
העריץ את הצייר, הבטיח לסדר לו את ההיתר
הדרוש. הוא עשה זאת בעזרת מפקד־המשטרה
באחת העיירות. כשהכל היה בסדר, והגיעה
שעת הפרידה, לחץ מפקד המשטרה את ידו,
הפליט :״להתראות בצרפת האמיתית.״
רק נחשים. בצרפת האמיתית, אחרי המלחמה,
מצא כץ את דירתו הרוסה, את הקהל
מוכן לקבל את פרי ידיו. אף כי האופנה
היתה מופשטת, והציירים החדישים לא הוד
יחסו אל כץ כאל צייר ממדרגה ראשונה,
זכה להצלחות בגלריות המפורסמות ביותר.
נפוצו עליו סיפורים לאין־מספר. דוגמה :
כשראה באחת הלילות גברת יפה והחל עוקב
אחריה, הסתובבה זו, ניגשה אל הצייר הקטנטן
ושאלה בתמימות. :אתה רוצה שאעביר
אותך את״זזכביש, ילדון?״ ביתו הפך מוזיאון
קטן, מלא מנורות ועתיקות אחרות. מיטתו
היתד, אוהל של פרוכות תורה.
כץ נשאר יהודי, מילא את תמונותיו בדמויות
הגיטו. כשפרצה -המלחמה בארץ, בא
לביקור, נפל בשבי של זקיף צד,״ל שעט על
ארגזו? ,א מצא בו אלא ציורים ומכחולים.
פעם, כשרצה להתארח בזכרון־יעקב, שאל
את עקרת״הבית :״האם יש פד, עקרבים?״
השיבה האשד לצערי לא, אבל יש נחשים.״
כץ עבר למקום אחר.
״שמן מדי מאז נמנה עם אותם היהודים
המסתובבים בחוגים ישראלים בפזורה,
מבקרים מדי פעם בארץ, אך אינם משתקעים
בה. תערוכתו בבואנוס־איירם נפתחה על־ידי
אציל ארגנטיני והציר הישראלי, יעקב צור.
הוא צייר את שניהם, הראה להם את תמונו־רות
אנשים נכנסו פנימה, איחלו מזל טוב

האם, גאולה אהרון 32 יוצאת תורכיה,
רזת־גוף, לא האמינה למראה עיניה׳ כאשר
הובאו שלושת ילדיה למיטתה.
״לפני חודש אמר לי הרופא כי אלד תאומים•
אני אמרתי לו שאני רוצה ילד אחד
והנה באו שלושה,״ אמרה בקול רפה לידידים
שבאו לברכה על מזלה.

כדו רגל
ששה מיריבה מושבוות
עד לפני שנים ספורות היתר, פגישה בין
מכבי וביתר תל־אביב מאורע חגיגי בכדורגל
הישראלי. אלפי צופים, התרגשות, רעשנים
וחצוצרות היו מחזה. רגיל במאבקים
מלאי המתח שהיו מסתיימים לרוב ביתרון
זעיר לזכותו של אחד הצדדים.

בקולה אפשר היה להבחין בדאגה גדולה
לעתיד. היא גרה, עם בעלה יעקב, בחדר צר
בשכונת התקוה. להם ילדה בת חמש( ,בנם
השני מת לפני חדשים מספר משיתוק ילדים).
משכורתו הזעומה של יעקב, העובד במלטש
בבית חרושת לחרסינה, לא הספיקה לו גם
כאשר היתה ילדה אחת בבית. גידולה של
המשפחה העניה בשני בנים ובת, בבת אחת,
לא הותיר להורים ברירה אלא לפנות לעזרת
מוסדות מתאימים.
אומרת גאולה . :שתי בריחות, שלוש מיטות,
וכל דבר בשלושה העתקים. זה כבר יותר

החי בדיד ב שלו ש׳ ל״•
באחד מימי הקיץ אשתקד, היו העוברים
ושבים ברחוב אלנבי הסואן בתל־אביב עדים
למחזה בלתי רגיל: אשה שהחזיקה ילד
פעוט תפסה בשרוולה של אשה שניה, דרשה
ממנה לבוא אתה?משטרה.
זימבול אלבכרי סיפרה בתחנה, כשהיא
מרוגשת, כי הלכה לקנות מצרכים לארבעת
ילדיה. בכיסה היו 30ל״י שנחו באחד מפנקס,
התלושים שהחזיקה. כאשר ביקש בנה
שתקנה לו כריך, נוכחה כי כספה איננו
בכיס. היא הפנתה את ראשה לאחור, השגיחה
באשה השניה, איטה בורשטיין, ששמה
אותו רגע את ידה בכים חולצתה, המשיכה
בדרכה. זימבול עקבה אחריה, עצרה אותה
ודרשה ממנה להחזיר לה את כספה שהלך
לאיבוד.
איטה הכחישה את כל האשמה, גרמה על
ידי כך כאב ראש ׳לשוטרים, שנאלצו, באין
הוכחות מספיקות, להחרים את הכסף שהיה
אצלה, לב 6ל את הקובלנה.
זימבול לא נואשה, הגישה תביעה משפטית
לבית משפט השלום בתל־אביב, דרשה מהמשטרה
להחזיר לה את הסכום. אולם כשהתברר
המשפט, תבעה גם איטה את הסכום

אוהדי ביתר טענו תמיד כי הסוד בהצלחו־תיה
של הקבוצה היה טמון ברוח הקרב של
שחקניה. אולם לאמיתו של דבר היה כוחה
טמון בשחקניה המוכשרים. כאשר אלה נטשו,
מפאת גילם, את הקבוצה, נוצר חלל ריק
שאיש טרם הצליח למלא אותו. השבת, הציגה
ביתר שוב לראווה את ירידתה המסחררת,
ספגה ששה שערים ללא מענה מיריבתה המושבעת.

לאחר
עשרי ש1וז
שבוע אחד בלבד לאחר שקבוצת מכבי
רמת־גן חוללה הפתעד״ בנצחה בפעם הראשונה
בתולדותיה את הפועל רמת־גן, נטלו
האחד עשר של מכבי חיפה את הפטנט
מחבריהם בדרום, שברו את הקרח שהיה
קפוא משך 20 שנה, מאותו יום שקבוצתם
נוסדה, הכניעו את הפועל חיפה החזקה, במשחק
ליגה.
הקבוצה, שהיתר, בעונה החולפת מועמדת
רצינית לירידה לליגה השניה, הופיעה בהרכבה
ד,״קל״ ,שכלל צעירים צנומים ונמוכי
קומה. לעומתם התיצב הפועל עם תותחיו
הכבדים שהחליקו ביתר קלות על הבוץ, גרמו
על ידי כך להאטת קצב משחקם.
המכבים, שזכו במחצית הראשונה כבעיטת
11 מטר והבקיעו את שער יריביהם, לא תיארו
כי השער יקבע את גורל המשחק. אולם בהמשך
המשחק הוכיחו כי היו ראויים בהחלט
לנצחון. קבוצתם היתד, מלוכדת, התקיפה
לעתים תכופות, על ידי חלוציה הזריזים, את
שער היריב העצבני.
סימל את עליונותו של מכבי: צלם עתו־נות.
לאחר שעמד כל המחצית הראשונה מאחורי
שער מכבי, נשאר בעמדתו, עתה מאחורי
שוער הפועל.

דדוש: נציג יוצא תימן

צייר ;0ח גץ
פיקאסו׳אמר :״נצייר !״
תיתם. .רז ה מדי,״ העיר האציל הארגנטיני.
,״שמן מדי,״ העיר הישראלי.
החודש ביקר מנה כץ שוב בארץ, פגש,
;בין השאר״ את אחיו, מגיה בעתון הארץ. תכ ניותיו הקרובות: לצייר באמריקה תמונת־
׳ענק בגודל 2על ! 3מטר. הנושא . :קידוש

דר־כ׳ חיים
בדדברב שלו ש ה העת?׳
בית החולים הפרטי;ר,קטן עין־גדי שברחוב

,העולס הזה׳ §94

נחשב מאז ומתמיד לאוהדה המושבע. לפני
שנה, במעמדו, גרמו שחקני הכח לשערוריה
רבתי על מגרשם, נטשו לבסוף את השדה.
היה קשה לעסקן, חבר ותיק של הבח עוד
באוסטריה, להעניש את קבוצתו, הסתפק במתן
עונש מינימלי.
לפני שבועיים, נטשה קבוצתו בשנית את
המגרש במשחקה נגד בני־יהודה, קבוצת
יוצאי תימן. לפי החוק נחשב מעשה זה
כהפסד המשחק בתוספת עונש. אולם השקם

בחזרה, טענה שהוא שייך •לה, נלקח ממנה
על ידי זימבול.
השופט, ששמע את שני הסיפורים הנוגדים,
קבע בפסק הדין כי אינו מאמין לסיפורה
הבלתי מתקבל על הדעת של איטה,
מאמין לספורה של זימבול.
חמש דקות לאחר מכן צעדה זימבול ברחוב
אלנבי, קנתה את המצרכים שעמדה
לקנותם לפני ששה חדשים. מדבר אחד נשמרה
הפעם: היא לא קנתה כריך לבנה לפני
שסיימה אח כל קניותיה.

התאחדות הכדורגל הישראלית לא היתד,
מעולם מוסד יעיל. היו לדבר סיבות רבות.
ביניהן: הסידור הקרוי פיפטי־פיפטי בין נציגי
הפועל ומכבי. כל אימת שנתעורר ויכוח
נוצר קפאון. נציגי האגודות עמדו לצד אגו־דיהם,
יצרו מבוא סתום שהזיק ביחוד לשחקן
הפעיל על המגרש.
כאשר נבחרה ועדת הגביע והליגה בת שני
החברים, מינה כל מרכז את נציגו בועדה.
מטעם הפועל, ארתור באר, מטעם מכבי, משה
רפפורט. כדי למנוע גם בועדה זו קפאון בעת
כל ברור היו השנים מגיעים לידי פשרה. אם
פסקו לטובת הפועל בברור מסויים, היה
מכבי מפוצה בברור שני. כלפי חוץ היה הכל
בא על מקומו בשלום.
אולם ארתור באר לא היה רק חבר הפועל,
הוא נמנה עם הנהלת קבוצת הכח תל״אביב,

שהשתרר לאחר המקרה הוכיח כי עד שלבני
יהודה יהיה נציג בועדה יובלו שחקני
הכח לעשות כאוות נפשם במפגשים העתידים.

היאבקות
דו או ת את נאפולי ולוזא ב ק
1500 צופים מילאו השבוע את אולם האמפיתיאטרון
בחיפה. הם ראו את קבוצת הפועל
המקומית זוכה בתחרות ההאבקות נגד הפועל
תל־אביב, תחרות שזיכתה את החיפאים בתואר
אלופי הפועל לישראל.
הענף הקלאסי, שטופח בישראל משך שנים
רבות על ידי הפועל בלבד, הוכיח כי הוא
מושך אוהדים רבים. חוקי המשחק הם
ספורטאים למדי, עושים אותו הוגן. ההיאבקות
דורשת מהמתחרים כח רב וידיעת תחבולות.
תגובת הקהל אינה דומה לזו שב־תחרות
אגרוף, והרושם הרצחני של המאבק
חסר לחלוטין. למרות זאת באו אלפים לחזות
בתחרות, ביחוד מאחר שנבחרת ישראל עומדת
לצאת בחודש הבא לאליפות העולם ב נאפולי,
איטליה, שם סיכויי ישראל אינם
מעודדים נוכח התחרות הקשה הנכונה לה.
טען אחד הנבחרים הבטוחים :״בכל אופן
אין בדעתנו לנהוג לסי הפתגם :״לראות את
נאפולי ולמות.״

טניס שולחן
״בצער רב׳׳
איש בארץ אינו יכול לטעון כי יוכל להשיג
בנקל אשרות כניסה לרומניה. חברי נבחרת
טניס השולחן של ישראל היו, לכן, במצב
רוח מרומם כאשר בדרכוניהם התנוססה החותמת
הנכספת של שגרירות רומניה, המאשרת
להם כי אכן יוכלו לבלות כמה שבועות ב־בוקארשט,
לרגל אליפות העולם הנערכת בה.
כאשר הכל היד, מוכן, נותרו רק 24 שעות
עד להמראת המטוס מלוד, צלצל הטלפון
במשרדי ההתאחדות• הקול שמעבר לקו בא
מאחד הבתים החדשים שבקצה רחוב ריינס
בתל־אביב. באנגלית בעלת מבטא משו;ד, הודיע
הקול כי ״בצער רב מודיעה השגרירות
הרומנית על בטול האשרות.״ הסבה לא נמסרה.
הרומנים
נהגו בערמה. הם ידעו אח החוק
הספורטיבי, לא אבו לסכן את קיום התחרויות,
ע״י משלוח הסרוב שבועיים או שלשה
שבועות לפני כן. הם ציפו לרגע האחרון,
כאשר רוב המשלחות כבר התאכסנו בבתי
המלונות של בוקארשט. היה ברור כי יותר
מאשר נזיפה, או עונש סמלי, לא יקבלו.
התחרויות לא תדחינה ברגע האחרון, ביחוד
כאשר העוול נעשה למדינה כישראל.
בינתים הכריז קול העם כי הסבה לבטול
המפתיע של האשרות היחה הכללתו של
יצחק ורדי, קצין חיל האויו, בנבחרת.

דו נשי 0

במרחב
מבעד מסך החזל
״ 01 דגו יש אינטרס׳ !״
כפי שקרה לא פעם, שוב סרחו השבוע
שמועות על הסדר של שלום קרוב בץ הערבים
לישראל. כמקובל בכל פעם קודמת נשמעו
מיד ההכחשות: הליגה לא תדון בבעיה
זו במושבה הקרוב, שום מעצמה זרה
לא הציעה לתווך, ביקורו של דאלאס במצרים
יהיה קשור רק בבעית הסואץ.
הליווה מוחמד נגיב אף פירסם הודעה רשמית
כי כל עוד נתונה דאגתו להשגת הפינוי
הבריטי, אין הוא מתעניין בשאלת השלום
עם ישראל. אחרי הפינוי, הכריז, יפנה את
דאגתו לשאלה זאת.
הנפגעות האמיתיות מהצהרה זו היו שאר
חברות הליגה הערבית׳ ביחוד סוריה, הירדן,
עיראק, הלבנון. הצעות המערב ללכדן
בארגון משותף נראות להן כהזדמנות מצו־יינת
לסחוט כל מיני הנחות וויתורים —
גם בשאלת ארץ־ישראל. יחסו של נגיב,
הנותן עדיפות לפתרון בעית דיסואץ על
כל שאר בעיות העולם הערבי, לא מצא חן
בעיניהן.
״אמנם מצרים היא הארץ הערבית הראשוני״״
כתב אל־חיאת הבירוווי .״אולם עליה
גם לזכור כי אין היא הארץ הערבית היחידה.
גם לנו יש אינטרסים משלנו.״

כים. הוא שלח יחידה צבאית, הכריז על
אחד מאנשיו כאמיר אל־בוריימה. האמיר
החדש החל מיד מציע לכל דיכפץ אה נתינות
ערב הסעודית, בצורת דרכון חדש ויפה.
יחד עם זה, טענו הבריטים, הציע דמי־שב־נוע
של 50 דולאר לכל מתאזרח.
השולטן של מוסקאת שלח מיד אולטימסים
לשכנו הגדול: לחדול ממעשי החתירה שלו.
אל־סעוד רק הגביר את יחידת המשמר נא;-
בוריימד״ השולטן שיגר פניה רשמית לממשלת
בריטניה, ביקש את התערבותה הדיפלומטית.
יחד עם זאת נשלפה חרב המלחמה
יחידה מוגברת של הצבא המוסקאתי (תחת
פיקוד בריטי) נשלחה לאזור המריבה. כעבור
שבועות אחדים אירעה התנגשות מזרימת.
תוכניות
האמריקאים. האנגלים, ששמרו
כל הזמן על עמדה נייטרלית כביכול,
התערבו, גרמו לחתימת חוזה בין מוסקאת

נווז\ חברתי
תוך כדי.מילוי תפקידיו הראשונים בלשכתו
החדשה (ראה במדינה) זכה הנשיא יצחק
כן־צכי, גם להזמנה פורמלית לארוחת
צהרים. המזמינה; אשתו, רחל ינאית-כן־
צכי, שהזמינה רשמית את אורחי בעלה,
נשיא ארגון בני ברית, פרנק גולדמן,
ומלוויו לארוחת צהרים, לא פטחד. גם על
בעלה, הושיטה לו יד, הודיעה ; ״גם אתה
מוזמן כמובן, חביבי.״
ראש עירית ירושלים יצחק קריב היה
בררן מאד בהענוחו להזמנות שונות. השתתף
בכתיחת חנות ובה מתקן לבדיקת דיוקם
של שעונים, לא הופיע לדצגת הבכורה של
תיאטרון אהל, העיר הזאת ולפתיחת ועידת
עובדי המדינה. אמר קריב :״לאהל לא הוזמנתי,
בעת פתיחת ועידת עובדי המדינה הייתי
עסוק בישוב הבכנזוך עם עובדי העיריה.

חדב גמדבד

ידיעות אחרונות
על יחסם של חבריו למערכת, קרא להם :
״שופכי דם״ ,מצאו חבריו לעבודה דרך נקמה
עתונאית אופינית: אף אחת מכתבותיו מהכנסת
לא הודפסה בימים האחרונים.

הכתב לענינים פליליים של מעריב, א ל יעזר
פרנקל, הולך בדרכי אביו הצייר
יצחק פרנקל, יצא לצרפת לעסוק בציור.

שיט:ת חסכון
במסיבת סיום של פעולות אגף התכנון הממשלתי,
הופיע הצייר מרסל ינקו בתלבושת
מהרג׳ה הודי, ואילו מנהלו, לשעבר,
של האגף אדריכל אריה שרון, הסתכל
במצבה שהוצבה במרכז אחד החדרים ועליה
הכתובת :״פ״נ אגף התכנון, בן הארבע.״
הקברן: שר הפנים ישראל רוקח.
כשנשאלה אישיות ממשלתית חשובה לסיבת
נסיעתה של גולדה מאירסון לעצרת
האו״ם, השיב :״היא בלאו הכי זקוקה לנתוח
כיס המרה. ניתוח שכדאי לבצעו בארצות-
הברית. הממשלה מעונינת לחסוך בהוצאות.״
את מלאכת הפרסומת האמריקאית מיהר
ללמוד המלחין שמואל פרשקו, מעובדי
קול ישראל, השוהה עתה בארצות הברית.
אדם שחזר מניו־יורק הביא עמו כרטיס ביקור
הנושא את הכתובת: שמואל פ. פרשקו,
מנהל המוסיקה בקול ישראל. הכרטיס הובא
כמתנה לקדאל סלומון, המנהל המוסיקלי
האמיתי של שדות השידור.

סעודי ה
עד לפני שבעה חודשים היתר. בוריימה
נוה־מדבר שלו ורוגע, בקרבת החוף המזרחי
של חצי־האי הערבי. הבעלות על המקום
לא היתר. ברורה, היה ויכוח אם הנקודה
המוריקה שייכת לשייך של אבו דהבי או
לשולטן של מוסקאת. אך מאחר ששני השליטים
הנכבדים היו קשורים, בחודה אחד עם
הבריטים, לא היה הויכוח חשוב ביותר.
לסי חוזה שנחתם בשנת 1820 הטילה בריטניה
חסות על שבע מדינות קרנות (כולל
אבו דהבי ומוסקאת^ מאחר שבאה למגר
קנים של של שודדי־ים ששרצו לאורך החוף.
מאז נחתם חוזה נוסף, המוסר את ניהול
יחסי־החוץ של שבע המדינות בידי בריטניה.
ההסכם נראה כצעד סוו־מלי בלבד, מארי
שקשה היה לכנות את יחסי השליטים המקומיים
עם השבטים השכנים בשם המפואר
של יחסי־חוץ.
מאז השתנו עובדות החיים במרחב המדברי.
תושבי החוף העלובים חדלו מלעסוק
בעיסוקיהם המסורתיים — דליית פנינים,
גידול גמלים ושוד בזעיר אנסין — כי נתגלה
מקור הכנסה הרבה יותר משתלם: נפט.
שבע המדינות גילו פתאום כי ישבו על
ים עצום של הזהב השחור הסמיך.
דרבון ודמי-שכנוע׳ .שכנתן הגדולה
של שבע המדינות, ממלכח, ערב הסעודית,
אף היא התעשרה מנפט. אלא שלא כדוגמתן,
קיבלה את עושרה .:דולארים׳ מחברת
אראמקו האמריקאית. מדינות החוף המערבי
היו קשורות לחברה אנגלית.
בשנת 1949 דרש פתאום עבד אל-עזיז
אל־סעוד, מלך ערב, את אזור אל־בוריימה,
עד לחוף. לפי אגדות הבדואים, טען׳ השתרעה
פעם ממלכת הבית הסעודי עד לאזור
זה, על כן חייב האזור לחזור לסעודיה. השליטים
המקומיים, כמובן, סירבו.
אך אל״סעוד, בטוח בכוח הדולארים והחברה
האמריקאית, לא הסתפק בתש •בה השיי
שמואל
סכיסדוצקי,

רב סרן צבי כורושק, מנהל נלי צה״ל,
שחזר מביקור רשמי באנגליה, ארצות הברית
וקנדה, הוזמן לבקר בפנטגון, המטכ״ל האמריקאי.
נדג רשמי בדרגת קורפורל, בא להסיעו
במכונית פורד מפוארת. כששוחחו בדרכם
לפנטגון סיפר כי הוא גר במרחק שעתיים
מוושינגטון, שאלו בוי״ושק אם הוא
מקבל בערב את המכונית כדי לחזור לביתו.
אמר הנהג :״מה, אני אסע בפורד עלוב,
לי יש קדילק פרטי.״

ימי חרשי

אלוף דיין, רות דיין, ח״ב ריין
לא זה, השני
וסעודיה, לפיו התחייבו שני מידדים לא
לנקוט בשום פעולה נוספת, להקפיא את המצב
עד אשר יושג הסכם סופי.
עתה הודיע אל־סעוד כי הוא דורש למצוא
פתרון מידי — אחרת יפנה ל״פורום בינלאומי״
.הצעתו: לערוך משאל־עם בין תושבי
אל־נוריימה, לקבוע למי הם רוצים להשתייך.
המוסקאתים •סירבו: הם חוששים שמספר
מחזיקי הדרכון הסעודי ישפיע לרעתם.
אילו היה זד. רק סיכסוך גבולות רגיל
לא היו האנגלים מתעניינים בו במיוחד.
אולם המדובר הוא בסיכסוך על שדות נפט
עשירים והאנגלים בטוחים שאל־סעוד אינו
עושה אלא את רצון אראמקו המשלשלת
עשרות מיליונים לקוסותיו מדי חודש.
כתב ניו סטיימסמן אנד ניישן, השבועון
הלונדוני רב־ההשפעה: החברה האמריקאית
תטען שהיא תלויה ברצונו הטוב של המלר
אל־סעוד ושהיא חייבת לתמוך בדרישתו.
על העובדה שדרישותיו של המלך ותוכניו־תיה
של החברה לדחנק את רגלי חברת הנפט
האנגלית ולקבל מוצא לצנור הנפט שלה
אל החוף המערבי, מזדהות, לא תאמר אראנו־קח,
כמובן, אף מלה.

בעל חנ(ת השעונים עולה חדש, ביקש
ממני להקדיש לו חמש דקות, וזאת עשיתי
ואעשה למען כל עולה אחר שאוכל לעזור לו
בדרך זו.״

טעות עתונאים
כשבקוד. העמונאית ג׳ואן קומיי, רעיתו
של מיכאל קומיי ממשרד החוץ, בחוות שדה
בוקר הראו לה מיכל מים טבעי גדול. כששאלה
לשם מה נועד המיכל, השיב מלווה
בלי הסום :״לגידול תנינים.״ ג׳ואן קומיי,
רשמה את האינפורמציה בפנקסה.
כשהביאה העתונות את הידיעה כי ח״כ
מפא״י שמואל דיין הגיש תביעה משפטית
נגד בנו, אלוף משה דיין על סכסוך
בקשר לרכוש קרקעי, התפלאו מקורבי המשפחה
שידעו על דיחכים הטובים בין
;השגים אכן, למחרת הוקדשה הידיעה :
הנתבע הוא בן דודו של האלוף, והתובע
אחיו של חבר הכנסת, שהיה עסוק בהוצאת
ספר זכרונותיו, בימי חזון ומצור.
לאחר שבאספת אגודת דעתונאים קבל איש

ג״ .ארתור רנק

מפיק הסרטים הבריטי
הכריז, בפתיחת הישיבה השנתית של עובדי
ההסרטה בבריטניה :״תקופת הסרטים הדו־ממדיים
חלפה לבלי שוב.״

הכריז שחקן הקולנוע ההוליבודי גארי
קופד, הידוע בנטיותיו הימניות, כאשר
עלון אנטי־קומוניסטי האשים אותו בסלחנות
כלפי חבריו־למקצוע בעלי נטיות פרו־סוביט־יות,
כביכול :״אין מלים בפי ! ״
שחקנית אחרת, ריטה היוורט, שסרטה
השני מאז נפרדה מעלי חאן, שלונדת< ,הולך
ונשלם, נשאלה על־ידי עתונאי :״מה דעתך
הכנה על ריקוד שבעה הצעיפים שלך בסרט?״
תשובתה :״בסוף הריקוד נשאר רק צעיף

אחד — האין זה עוול?״
בבירת הקולנוע המרחבי, קהיר, נתפרסמה
ידיעה שונה. מאז העלילו כמה אנשים על
לילה מדראד, השחקנית היהודיה שנת-
אסלמה, כי תרמה כסף לטובת ישראל, נוהגת
השחקנית לשאת אתה תיק מיוחד. בתיק:
תעודה מהליווה מוחמר גגיב כי לילה לא
תרמה כסף, הנה מצריה טובה ונאמנה.

* אשו חלקים ממנו הוסרטו, לפני כמה
חודשים, בארץ, אשר בה מתרחשת הפלילה.

,העולם הזה״ 00ע<

קולנוע
הוליבוד עוד נצחון בזה
״/0״ 99 של ההצלחה בהוליבוד,״ אמר פעם
מפיק שמואל גולדבין, אחד מוותיקי מושבת
הכוכבים. ,תלויה בשכירת סוכן פרסומת
סוב.״
הפרסומת עשתה את ז׳ה־ז׳ה גאבור, הונגריה
בלונדית ומלאת־חזה לשם דבר בהוליבוד.
אותה פרסומת העלתה גם את שמה של
מארילין מוגרו, אמריקאית בלונדית ומלאת־חזה,
אל מרום התהילה. בחודש שעבר החליטו
אנשי גאבור ומונרו להתאחד, להוציא
פרסומת משותפת לשתי היפהפיות. הפרסומת:
מאמר בירחון האמריקאי לוק, בשם :
.מה לא בסדר אצל הגבר האמריקאי, מאת
ז׳ה־ז׳ה גאבור, עם הערות־שוליים מאת מא־רילין
מונרו״.
כותבת ז׳ה־ז׳ה (או סוכן הפרסומת שלד).

קין (סידני בלקמר) ,מנהיגה המושחת של
מפלגה עירונית וידידתו הטובה אדליד (אי בון
דה קארלו<
הנערה מקנדה. למרות שמה בעל
הצלצול הלאטיני, ומזגה׳ שכל מי שראה אותה
בהיותה בישראל יכול להעיד עליו שהוא
לאטיני ביותר, איבון דה קארלו ( )29 באד,
מן הצפון הרחוק. שמה האמתי: פגי איבון
מידלטון ומקום לידתה וואנקובר, קולאמביה
הבריטית, קנדה.
התעגינותיה האמנותיות של איבון התנועעו
מאז ילדותה בין המחול והמשחק,
שני שטחים בהם ידיעותיה וכשרונותיד, אינם
גדולים ביותר. המחול בא כדי לגרום
נחת לאמה, רקדנית לשעבר, המשחק — כדי
לגרום נחת לעצמה.
מאז ילדותה עבדה איבון קשה׳ שעות
רבות ביום, כדי לפתח את עצמה לטפח טכניקה
משוכללת. זוהי דרך עבודה שאינה
׳מוכרת לאנשי במה בישראל, בגלל חוסר
התחרות אך הכרחית בארצות אחרות, ברוכות
בכשרונות, בהן ההתמדה היא הקובעת, לעתים
יותר מן הכושר הטבעי.
לאחר שנים אחדות של עבודה בתיאטרון
המקומי בעיר מולדתה׳ עברה להולי־בוד,
קבלה תפקידי רקדנית בהצגות רביו.
אחר הוצע לה למלא את מקומה של מרותי
לאמור, שהודיעה כי לא תוסיף לשחק
בתלבשות קלות בסרטים של איי הדרום.
איבון נבחנה בפני המצלמה, נמצאה מתאימה׳
אך גינתים חזרה בה דורותי לאמור
מהחלטתה, נאותה לחזור לתפקידיה הקודמים.

כעבור חדשים, לאחר מפחי נפש רבים,
זכתה למשוך את עינו של מפיק וואלטר 1זאנ־ג׳ר׳
לזכות בתפקיד ראשי בסרט שלוחית.
זאת היתד, ראשיתה של קאריירה מזהירה.
איבון הופיעה מאז בסרטים רבים, בהם,
למרות אי־יכולתה המשחהקית, עשתה רושם
כביר.

מזמין את קו ר איו
לשיחת־ועים וכתובה)

במלאות 3שנים
למערכת החדשה

״העולם בזרועותיו״

שחקגית ז׳ה-ז-ה גאכור
— פשוט כך
בין היתר . :הגבר (האמריקאי) הרואה גערה
יפה בנשפיה, מה הוא עושה? — הוא ממהר
לקראתה, מחלק לה מחמאות, מזמין
אותה לפגישה, נותן לה משקה מבקש את
ידה. חת־שתים — פשוט כך. קל להשיג
את הגבר האמריקאי אבל ...קשה להחזיק

על כך מעירה מארילין :״לא נכון ! האם
נסית להשתמש בתרגילי ג׳ודו?״
כותבת ז׳ה־ז׳ה :״נשואים הם ענין רציני
מאד. לפחות שנה של היכרות צריכה לחלוף
בטרם יחליטו עליה השנים.״ מעירה מא־רילין
. :אינני מוצאת שזמן כה רב מוכרח
לחלוף כדי להכיר זה את זו היטב.״
מסיימת ז׳ה־דה את האפוס שלה :״מעולם
לא פגשתי בגבר שחיוך נשי פעוט לא
הרס אותו לחלוטין. אל דאגה, בחורות,
הנצחון הוא שלנו.״ מציינת מארילין בתמימות
. :ואני חשבתי שהכוונה היתה שהגבר
ינצח.״
סרטים הנערה מסן־פו־נציסקו״הנערה מסאן פראנציסקו הוא סרט נוסף
בסידרה ללא קץ של עלילות צבעוניות,
סנסציוניות ולחלוטין לא־מתקבלות על־הדעת
אודות המערב האמריקאי שהיה, באמצע
המאה הקודמת, פרוע ביותר. ברם, ביום
נקי וצלומים נאים משווים לסרט הזה איכות
בלתי רגילה, עושים אותו מבדר מן האחרים
בסידרה.
העלילה נסובה על ריק נלסון(ג׳ואל מקריי)
וידידו שורטי (ריצ׳ארד ארדמן) המגיעים,
בשנת ,1856 לסאן פראנציסקו׳ לבלות בה
חופשה ומסתבכים עד מהרה בתככים הפוליטיים
המקומיים. אחרים בתסבוכת: אנדרו

סאן פראנציסקו מופיעה השבוע שוב (ראה
למעלה) על הבד. הפעם בין תושביה רב־חובל
ג׳ונתן קלארק (גריגורי פק)׳ החוזר
אל העיר לאחר ציד־אסיר משך שנתיים,
במימיה הרוסיים של אלסקה (התקופה: לפני
המהפכר. הרוסית) .הוא ואנשיו באים אל
המפואר שבמלונות, פוגשים באצילה רוסיה
מארינה סילאנובה (אן בליית) .רומאן מלא
סבוכים מתפתח בין השנים, אך לאחר חטיפה
(של שחקנית בליית) ,הצלה (של שחקנית
בליית, כמובן) נערכת חתונה (הכלה: שחקנית
בליית).
העולם בזרועותיו הוא, למרות עלילה
מלאת עלילות — ואולי בגלל זה —
סרט הרפתקאות לחלוטין לא משעמם. אחדים
מן הקטעים אף ערוכים יפה, למשל: מרוץ
ספינות. משחקו של גריגורי פק הוא, כרגיל,
משובח, ואף על פי שנדרשים ממנו
מבצעים טרזניים מאד, הוא מצליח לשכנע
ולבדר.

״ללא אם״
ללא אס הוא סרט מן הסוג שרק הצרפתים
מסוגלים להפיק כמותו. נחמה קטנה, כי אם
היו באות יצירות כאלה מכל מקום, היה
מצב הקולנוע בכל רע.
היצירה הפילמאית הזאת מכילה כמעט
הכל: רגשנות, פשע, בעיות חברתיות־כביכול
ומידה גדושה של שעמום. כל זה מוגש
במסגרת של עלילה שקשה ביותר לחזור
עליה, סבך שבעוביו אין היער ניתן להיראות.
ללא אם הוא סרט ללא ענין.

בקצר ת
הכלאודותחווה, משהו אודות
חיי שחקני הבמה (ובריוריהם) בברודביי.
קומדיה מלאכותית, מלוטשת ומשעשעת. בטי
דייביס, ג׳ורג׳ סנדרס, סילסט הולם.
ב ת ־ אדם. סרט דאני אנושי גדול אודות
נערה, בת בלתי חוקית, המביאה לעולם
ילד בלתי חוקי.
מגליד 4יבשתהששית. לורל והאר־די
בכושר ירוד בסרט צרפתי. סוזי דלאייר.

בליון יו בל

בודו מצוד
שער צ ב עוני
30 עמודי גדו שי
ניר מ ש 1ב ה

שימסור לך, בין השאר -
האמתמאחור *
הקל ע־ סשדהמ או ר עו ת
ה ת מונו ת א שר

ה עו ב דו ת הנ ס ת רו ת
א שר לא ידעת
הגליון יופיע כיום ראשץ ,28.3.53 ,כערב חג הספח.

הבטח לעצמך את גלירנף
המחיר 300 :פרוטח.

ועתה ...קו ר סי םמסח ריי םמתקד מי ם ע ברי ת!! !

קיא מספיקה משכרתך?
קנה בתשלומים

לאחר שנים של עבודת־הכנד, קפדנית, יכול עכשיו המכון להגיש הדרכה יסודית במקצועות
הראשיים של מדע המסחר בשפה העברית. הקורסים החדשים הם מעשיים ויעילים ביותר
והוכנו במיוחד בהתחשב עם דרישר. וצרכי הצבור בארץ( .בקורת חשבונות, המשק הקואופרטיבי,
כלכלה, הנהלת חשבונות למתקדמים מס הכנסה עוד).

צרפ ת

נשואי בסיטונות

פרסים מלאים על תכנית ההדרכה וההשתלמות נכללים במהדורה החדשה של המדריך
המקצועי ״הזדמנות במסחר״ אשר יישלח לכל דורש חנם !
פנה עוד היום אלינו — או שלח אה התלוש אל :

המכון הכריטי למסחר
המכון העפיי להוראה והשכלה כירושלים
רח׳ בן יהודה 2ת.ד1259 .

ירושלים

שד׳ רוטשילד ,15ת.ד487 .

תל־אביב

רחוב הבנקים ,5ת.ד1474 .

חיפה

ללמוד

נא לשלוח לי חינם את
המדריך המקצועי החדש
״הזדמנויות במסחר״ ופרסים
מלאים על קורסים
במקצוע

בשתוף פעולה יעם

לרקוד ל
אצל

1הנ ס
ג 1ט

שמי ...

א רגון לאשראיבע ״ ם
ר ח׳ ה ם ,4ת. ד4 6 1 3 .
ת ל ־ אביב

כתבתי

ס י 1די 771

קו לגת!
בכל בי!נ

אוך -מ ע
! חלשטין. ט ל4 0 8 5 .

חד־אניב. רח -לוס טד-בם נ_4

להלן 10 התחרויות החשובות של השבת
4.4.53 בישראל ובבריטניה. השם
הראשון בכל קבוצה מציין את הקבוצה הביתית.
ציין
במשבצת הריקה בכל שורה נ
אם אתה מנחש שהקבוצה הראשונה (המארחת)
תזכה בתחרות — רשום א׳.
אם אתה מנחש שהקבוצה השניה (האור־רתת)
תזכה בתחרות — רשום ב׳.
אם אתה מנחש שהתחרות תסתיים בתיקי
— רשום א.
כ &י ם?! ב <.פהפע>(£ר!>א כדר(.אס ש ע או ע>^> 1£ץ
>פוג>1ה>ת<

בנחשון מספר 4התקרב ביותר לפתרון הנכון
זאב קמין, רחוב ירושלים , 24 נפר־מבא,
וזכה במינוי חינם על העולם הזה לשלושה
חדשים.

א רז > ם

בזיונו

כ עי כ

תוצאות אחרונות

נבחרת רמת־גן — נבחרת תל־אביב
נבחרת רחובות — נבחרת פ״ת
ארסנל — ליברפול
אספון וילה — ברנל
בולטון וונדררס — טוטנהם
צ׳רלטון — מנצ׳סטר סיסי
צ׳לסי — ניוקסל
מנצ׳סטר יונייטד — קרדיף סיטי
בלקפול — ווסטברומוויץ
פורטסמום — שפילד
מילואים במקרה של דחיית משחקים
דרבי — מידלסברו
סנדרלנד — פרסטון
תיקו אסטון וילה תיקו תיקו
צ׳לסי

בלקפול
— דרבי תיקו

המנחש נכונה את תוצאות של 10 התחרויות, יזכה במכשיר
רדיו מתוצרת פיליפס. המנחש נכונה את תוצאות 9תחרויות
יזכה במינוי חינם שנתי על העולם הזה.
פרסי תנחומים ינתנו בכל שבוע לפותרים אשר תשובותיהם
קרובות ביותר לפתרון הנכון.
חתוך את הטבלה המסומנת יחד ע התלוש, או העתק את
ד,סבלה וצרף אליה את התלוש הגזור, שלח אותם עד יום ו׳
( 3.4.53 ועד בכלל) למערכת העולם הזה ת. ד 136 .תל־אביב.
יתקבלו פתרונות שישאו חותמת דואר עי יום .3.4.53
על המעטפה יש לציין: נחשון מס׳ •6

כריכות -ז טו ל ם הזה־בגלל
עיכובם בלתי צפויים בכיכת הגליונות, מתבקשים
הקוראים אשר מסרי את כריכותיהם אחרי ד,־ 7.2.53 לפנות
אל המערכת לשם קבלת כריכותיהם. רק אחרי ה־ .20.4,53

הוד ע ה למנויים
המנויים אשי טרם הסדירו את תשולמיהם מתבקשים לעשות
זאת בהקדם האפשרי.
מחיר המנוי לתקופה :
ינואר—מרץ 2.600 — 1953ל״י
— 2.600ל״י
אפריל—יוני ״

צינקוגרפיה

רינ דזונ ס קי
הקישו ! .6

תל־אביב

תלוש נחשץ 6
השם

קהילת לז׳ון, בדרומה של צרפת,
שמשה רקע לפרשה שהסעירה את
החיים השקטים של הקהילה בת יותר
ממאת המשפחות היהודיות. עם
מותו של הרב המקומי, לא היה
בקהילה אף אחד שהתאים לשמש
בתפקיד זה, והנהלת הקהילה פנתה
לרבנות בפריס, ביקשה ממנה לשלוח
למקום רב חדש. אולם למרות
כל המעלות של הרב שהוצע על־ידי
הרבנות בפריס, כגון בקיאותו
הגדולה בתורה, היה לו חסרון רציני
ביותר: הוא היה נשוי.
עובדה זו הרסה לחלוטין את כל
תוכניותיהם ש 2איכרי לז׳ון היהודים,
אשר בנותיהם הגיעו לפרקן ו־קיוו
כי עם מותו של הרב יגיע
לעיירה חתן צעיר.
עלם יפה. תחת לחץ חזק ביותר
של נשי העיירה פנתה הקהילה
שוב לפריס. בקשה להמציא לה רב
שיש לו כל המעלות, אבל בעיקר
שיהיה רווק. אכן, באחד מימי פברואר,
הופיע בלז׳ון עלם יפה תואר,
הנושא את השם המפוצץ ראלף
ג׳רמין כהן. מיד עם הגיעו, הומטרו
עליו הזמנות למכביר לארוחות צהרים,
למסיבות ולסעודות, שמגמתן
היתד. לצוד אותו לאחת מ* 13 הרווקות
המקומיות שבאו בחשבון.
אשר ל* .12 הזוכה היתה ג׳ראל־דין,
שמעלתה העיקרית על 12 חברותיה
היתה העובדה שביקרה חו דש
במדינת ישראל, ושהעברית היתר
שגורה בפיה. הרב הצעיר ראה בזה
מעלה מכרעת, הסכים לשאת אותה
לאשר״
כשנערכה החתונה ברוב פאר והדר,
בהשתתפות בא כוח הרבנות הראשית
בפרים, הגיעו אתו האיכרים
לידי הסכם: תלמידי ישיבות מעיר
הבירה, אשר מצבם הכלכלי לא היה
איתן, יישלחו ללג׳ון כדי להבטיח
אושר ל־ 12 הנערות המחכות לבחיר
ליבן.
משליח נוסף. מצבן של הבתולות
מלג׳ון השתפר ניכרות כשהגיעו
לכפר לא פחות מ־ 30 בחורי ישיבה,
עטו על הבתים והמשפחות שבאו
כחשבון למטרות נישואין. הפעם
היה המצב שונה: הנערות הן שישבו
בבית, בחרו את ההצעות הטובות
ביותר. הטבע עשה את שלו
ד 12 המועמדים הנבחרים זכו לבנות
־זוג.
בעוד בני לז׳ון חוגגים
תריסר חתונות, השמיעה
יללת עצב ל־ 18 המועמדים
חזרו לפריס, יבקשו את
מקום אחר.
במקובץ הרככת־שנכשלו,
מזלם
ב הודו הדת
המסחור ח
רחוב הכתובת

ה פ זו ר ה

גלופו ת קו

גלופות ר שת

בקארצן המרוחקת, במערבה של
הודו, גרו 60 איש, שהיה להם חסרון
מיוחד במינו. הם היו בני דת אחרת
מזו של שכניהם, אולם איזו היא
הדת ומה שמה, לא ידעו. הם קיימו
במשך שנים את מסורת דתם, כפי
שעברה מאב לבן, מבלי להבין את
פשרה.
לפני כמה שנים, קרה מאורע גדול
בעדה: אחד מבניה עמד לעקור
מקארצן, לצאת לחפש את אושרו
בערים הגדולות.
כעבור כמה שנים חזר לבני עדתו,
לאחר שהשכיל בעריה הגדולות של
הודו, סיפר לחבריו כי הדת בה הם
דוגלים במשך שנים רבות, אינה אלא
הדח היהודית. הוא הציע להם להתקשר
עם קהילות אחרות.
בני קארצן קבלו את ההצעה, החלו
מקבלים הדרכה דתית מרבנים שעשו
מרחקים גדולים כדי להגיע אליהם,
ספרו להם אף על קיומה של ישראל.
בחודש האחרון, היתד, להדרכה זו
תוצאה מעשית מאד. שבע משפחות
עקרו מן המקום, יצאו לבומבי בדרכם
לישראל.

״העולם הזה״ 804

מכל
המלחמה הקרה
פיות נטפו דבש
עוד לפני חודש דמו המזרח והמערב לשני
מתאבקים שתפסו איש בגרון רעהו, מוכנים
לטרוף זה את זה• השבוע שיפשף כדור־העולם
את עיניו, לא היה בטוח אט ער הוא
או חולם.
מטוס מערבי הופל על־יוי מטוס מיג סובייטי
במסדרון האוירי הצר והמסוכן המחבר
את ברלין עם גרמניה המערבית. לפני
חודש היה הדבר גורם לסערת קללות וגידופים
משני הצדדים. הפעם קרה משהו אחר.
צ׳רצ׳יל הזקן קם בפרלמנט הבריטי, הודה
שיתכן מאד שהטייס המערבי טעה, סטה
מדרכו. לא, אמר הגנרל ואסילי צ׳ויקוב, המפקד
הסובייטי הגרמני שהתפרסם בהתנהגות
גסה כלפי נציגי המערב, יתכן מאד שהטעות
היתד, סובייטית. כדאי היה לכנס ועידה
שתמנע מקרים כאלה להבא.
גם בכל שאר המקומות בעולם נטפו הפיות
דבש. שוב דובר על פעולות ממשיות להשגת
שביתת־נשק בקוריאה. מנהיגי ברית המועצות
לא ראו כל מניעה לשלום בין הקפיטליזם
והסוציאליזם׳ ,וישינסקי קיבל הוראות
חדשות.

פרסמה ההודעה הרשמית הראשונה של ממשלת
ברית המועצות, שהודיעה על שינויים
מרחיקי־לכת לא רק על ידי חילופי האישים
העומדים בראש המדינה. כי אם גם על תמורות
רציניות בארגונן של ממשלת ברית המועצות
והמפלגה הקומוניסטית.
בהלוויתו של סטאלין לא נישא. נאום אחד.
בפני משתתפי ההלויה הופיעו חמשה אנשים,
שעמדו רשמית ומעשית בראש ממשלת ברית
המועצות. מאלנקוב היה רק ״ראשון בין
שווים״ .העובדה היחידה שהצביעה בגלוי

ה ע 1ל 0 בלגיה המלר הסודר
כשהחליטו מעצמות אירופה, לפני למע לה
ממאה שנה, ליצור מדינה בלגית, ידעו
שלא תהיה זאת מלאכה קלה. כי במדינה
החדשה יצטרכו לשכון ביחד שני עמים שאינם
אוהדים, כל כך, זה את זה: העם ה־וואלוני,
הדובר צרפתית, והעם הפלאמי, הדובר
ניב הולנדי. כדי ליצור סמל בולם

פחות שיחות? 0עתונאים. העם
נשם לרתחה, חשב כי סוף סוף ירתה קצת
נחת מבית המלוכה. אולם הוא טעה. בודואן
אמנם הסכים לקבל את התפקיד, אולם הוא
נשאר בן נאמן לאביו, הפגין בכל הזדמנות
את דעתו כי נעשה לאב עוול. וגרוע מכל :
הוא התרועע עם אמו החורגת, שאינה מבוגרת
ממנו בהרבה. גרוע מזה: האם החורגת
לבשה בהזדמנויות אלה בגדים שאינם מתאימים
למעמדה, כגון מכנסיים ארוכים.

מה פרוש הדבר? הדיפלומטים של המערב
ישבו ושקלו את העובדות. דבר אחד
היה ברור: ברית המועצות מעונינת כרגע
בהפגת המתיחות הבינלאומית, בהרחקת סכנת
המלחמה.

אולם הדעות נחלקו על ההמשך. הדעה
האחת: זהו רק תמרון זמני. מאלנקוב זקוק
לשלום כדי לבסס את שלטונו, לסיים את
המאבק הסמוי על הירושה. אחרי זה יחזרו
ימים כקדם. הדעה השניה: מאלנקוב הוא
באמת איש שלום.
אישיות והיסטוריה. המצב כולו הוא
סתירה מוחלטת של הדעה המארכסיסטית
שאין האישיות משפיעה באופן ניכר על ההיסטוריה.
מותו של סטאלין שינה את האדרה
הבינלאומית. ואם היה צורך בהוכחה
שניה, הרי ניתנה על־ידי מארכסיסט אחר :
המרשל יוסף ברוז־טיטו הפליג באניה •
לבריטניה, ניהל שיחות חשובות לשילוב
מדינתו במערכת המערב, חזר לארצו. הוא
הפגין את אשר ידע העולם ממילא: הודות
לאיש אחד הפכה יוגוסלביה הדלה למעצמה
גדולה, עלתה בעיני העולק על יריבתה, איטליה,
החזקה ממנה בהרבה. לאיטליה אין
טיטו.

ברית המועצות
.,ראשון בין שווים״
שעות מספר לאחר מותו של סטאלין נת־
* נדי לא לסכן את עצמו בטיסה.

המשבר הגדול בא לפני כמה שבועות,
כששטפונות נוראים עברו על המדינה, קיפחו
מאות חיים, הרסו אלפי בתים• העם
הזדעזע, נרתם למסע־עזרה גדול. לפתע קרא
בעתוניו: המלך הצטנן, נסע לבלות בריביירה
הצרפתית, בחברת. אמו החורגת, הנסיכה
דה־רטי.

תמונת המלך כודואן וד אי מעל לבתפה המתוקנת בידי השליש
האם החורגת לבשה מכנסיים
על כך שהסמכויות שניתנו בידי הקהאק בן
ד,־ ,51 גדולות מאלה של חבריו לשלטון
המצומצם — מולוטוב, בריה, בולגאנין ו־קאגנוביץ
— היתד, שמאלנקוב הופיע הן
כראש הממשלה והן בראש נשיאות המפלגה.
התואר היחידי שמאלנקוב לא נטל על עצמו
היה התואר העיקרי של סטאלין משך שנים
רבית: מזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית
בברית־המועצות. התואר ניתן לעוזרו.

תשבץ אישי
מאוזן )1 :השר המפטר את הפקידים ;
)4לפעמים על הראש. לעעמים במרס ; )8פעם
ע! ר את ״אשנב״ ,כיום הוא עורך את ״בטרם״ !
) 10 הראשון שזכה בתואר רב־אלוף ; )12 לפעמים
זד, תל חרבות, לפעמים ) 13 אשד, שלא
נבעלה ! )16 קיטור הוא כזה 17 כלי המחזיק
מיט ! )19 מפלגה מאוחדת שהתחילה, לאחרונה,
להתפלג ; )20 משורר אנגלי, חברו של ביירון ;
)21 באמריקה — אוניברסיטה, בדלת — מנעול!
)23 הבן לבת, האב לדוד ! )24 עורכו הראשון
שי העולם הזה ; )26 מעט ! )27 ארץ ישראל
בשתי אותיות ! )29 האיש העובד בגינה ! )31
אחד מצירי ישראל בדרום אמריקה! )33 התוצאה
היחידה של ביקורם הראשון של משר ואהרון
אצל פרעה היתר, שחומר גלם זה לא ניתן לאחר
מכן לבני ישראל ! )35 בארץ יש שלושה כאלה,
אך אחד מהם נתון בתהליך של ייבוש ! )36 הוא
לא שמע לעצת הזקנים, כי אם לעצת הילדים !
)38 כן, באנגלית ; )39 בית קפד, ידוע בתל־אביב,
עיר קיט צרפתית ! )41 העיר היחידה בארץ
בד, אין יישוב יהודי של ממש! )43 כלי נשק קל,
ניתן לכל חייל! )44 בחורש זה חל חג השבועות.
מאונך )1 :ח״כ מפא״י מעיו־חרוד, צנוע
ומתחבא אל הכלים, איבו שני בנים במלחמת

העולם הזה״ 804

והפלאמים היו חשודים כידידי הגרמנים.
כשכל המלכים ברחו מפני צבאות היטלר
ועברו לבריטניה, נשאר המלך ליאופולד במדינתו,
לא גילה שינאה רבה לגרמנים.
אולם גרוע מכל אלה היה דבר פרטי
בהחלט. הבלגים יכלו לסלוח למלכם על שנכנע
לגרמנים. הם לא יכלו לסלוח לו שנשא
אשה.
נשואים סורגנטיים. היתה זאת נקודה
רגישה מאד. כי ליאופולד היה נשוי קודם
לאשר, שקנתה את לב כל העם, המלכה
אסטריד מבית המלכות השוודי. היא נהרגה
בתאונה מזעזעת. העם כולו אבל. לכן הזדעזע
שבעתיים כשנשא המלך אשד, שניה,
שקיבלה את התואר ״נסיכה דה״רטי״ .היא
היתר, פלמית — דבר שהרגיז במיוחד את
הוואלונים. ואם כי היו אלה נשואים מורגג־טייס
• בלבד, לא סלח העם את הדבר לעולם.
התוצאה היתד, כי העם לא רצה לקבל
בחזרה את המלך, שהועבר בימי המלחמה
לחוץ־לארץ. המשבר נמשך כמה שנים, עד
שנערכה הצבעה מפוקפקת. לבסוף הוסכם
על פשרה: הפלו יתפטר, במקומו ימלוך
בנו, צעיר רזה, ממושקף ובלתי־אהוד בשם
בודואן.

לאחדות שני העמים, הועמד בראש המדינה
בית מלוכה.
בדרך כלל הצליחו הבלגים במלביהם. הם
היו אנשים חרוצים וטובים. הם רכשו למען
בלגיה את השטח העצום של ארץ הקונגו
באפריקה, שהוא, באופן רשמי, מעין וכוש
פרטי של בית המלוכה.
הצרות החלו עם המלך לפני האחרון. הוא
היה חשוד בעיני הוואלונים כידיד הפלאמים,

קמה סערה שאילצה את המלך לחזור.
בבואו נתן ראיון לעתון, התמרמר כי העם
מתערב בעניניו הפרטיים של בית המלוכה.
הראיון עורר סערה עזר. שבעתיים ושלישו
של המלך הכחיש מיד שהיה ראיון כזה.
העתון לא נרתע, פירסם תמונה של המלך
משוחח עם העתונאי, הגהה של הראיון מתוקן
(לפני הפירסום) בידי שליש המלך.
בפרלמנט סערו הרוחות, לשוא ניסה ראש
הממשלה להשקיט את הרוחות. המסקנה הסופית:
מוטב למלך למעט בשיחות עם
עתונאיס.
( נשואים שאינם הופכים את האשה
למל?ה * ,א אן מקנים לה מעמד של אשת 9 המלך.

העצמאות ! )2וסילי סטאלין ליוסף סטאלין ;
)3״את ...בסופה ׳ואת הנחלים ארנון״ (במדבר
כ״א 5שמה הפרטי של ח״כית מפאיית שאחיה
היה שר הדתות הראשון ! .206 )6בגימטריא !
)7ה״כ רופא, ולא י ״י סנה ! )8״השביעני
במרומים. הרווני איכה ג 9ח״כ ערבי,
מרבה לנסוע לחוץ־לארץ 11 קצין המבצעים
של צד,״ל בשנת ) 14 : 1948 גם רבנו זה קבע
סוג של תפילין )15 :שופט מחוזי שהיד. ח״כ !
) 18 פרצוף של אדם ! ;20 אחת משלוש התפילות
היומיות )22 :בערה, נפשית, בדרך כלל ! )23
בנו של אביה ואביו של יהושפט! )25 הוא
כתב את ״המרד 28 יש לה 109 חברים
ד 11 חברות ! )30 אחי משלושת צירי ישראל
במוסקבה ! )31״דודי ...ואדום, דגול מרבבה״ !
)32 לא טוב -וגם חבר ! )34 הממונה על מחוז
ירושלים ! )36 גאווה, בלשון תנ״כית ! )37 שופט
מחו,׳י, שני באותה משפחה )40 לצו, קו
לקו 41 בדיוק כמי השאלה הקודמת.
על הפותרים לשלוח את פתרונותיהם עד
יום 10.4.53 למערכת העולם חזה, ת .ד. 136 .
עבור ״תשב׳ז דאישים.״ בין הפותרים נכונה
יוגרלו שלשה פרסי־ספרים.

[ אל הופר מגיד עתידות

מאת

• ח־ אד

ב שן

ברשימותיו הקודמות סיפר יחיאל כשן כיצד הוגלה לארץ
השלגים בצפון הרחוק, נמלט ממחנה-העכודה והפך רופא־נשים
בחדר־החולים של מחנה שני. כדי להיחלץ מידי מפקחת, שביקשה
לקבל בעזרתו סמים משכרים, השיג מידי רופא ידיד
תעודת-מחלה שחייבה. לפי החוק, את העברתו לכית-חולים
להלן קורותיו שם ובמחנה המרכזי -כתוספת ציורים, פריידיו,
שנשתיירו לו מאותם הימים.

מנהל בית החולים ב״אביז״ ,איוואן וולאדימירוביץ׳ קרי־ליינקו,
לא הקביל אותי באדיבות יתיוה. אפשר היה להבין
לרוחו. בהשוואה לעשרות החולים, שהיו בטיפולו, נראיתי
כסמל הבריאות. אולם ״תולדות המחלה״ ,שצורפו לתיקי
לא השאירו מקום לספק: הייתי זקוק לטיפול רפואי•
העבירו אותי לבית המרחץ: צריף עץ עלוב, שבמרכזו
עמדה גיגית ומתחתה לחשו גחלים כמעט כבויות. הרצפה
היתר. מכוסה שכבת כפור דקה. הטכפרטורה בחדר היתד.
מתחת לאפס .״הסניטר״ הוריק על ראשי דלי מים פושרים,

וכך הוכשרתי לחדר החולים.
זו הפעם הראשונה, מזה שנה וחצי, שראיתי שוב כלי
מיטה. שכבתי על סדין של ממש ואפילו־ קבלתי שמיכת צמר
לכיסוי. במרכז האולם דלקה אש בתנור ברזל, ללא הפוגה,
וצנורות מסועפים העבירו את החום לכל פינות החדר. קשר,
היה להאמין שבחוץ שורר כפור עז, המקפיא בין רגע את
האיברים החשופים• גם התזונה היתד. מצויינת.
החולים עשו רושם מזעזע. רבים פהם היו כבר עוורים
לגמרי ורבים אחרים — עוורים למחצה. ב,.תולדות המחלה״
שלהם נרשמה האבחנה :״סטפילוקוקיה״ .היתר היו בעלי
איברים קפואים, מועמדים לאיזמל המנתה, או חולי ״פילגרה״
— מועמדים בטוחים לבית הקברות. איש לא חזר מפה לעבודה.
בעלי האיברים הקטועים והעוזרים נשלחו ל״קרית

הנכים״ ,שבקרבת המקום. שם עסקו בעבודה קלה.
מוזר הדבר, שלא נשמעו תלונות על הגורל. להיפך.
בדבריהם נשמעה כעין נימה של סיפוק: שוב לא יחזירו
אותם לעבודות היער או לשפיכת הסוללות תחת מסילת

הברזל.
לפנות ערב נקראתי לרופא הראשי. הוא מטר לי מדחום,
מחברת ועפרון.
״עליך למדוד פעמיים ביום את החום לחולים,״ אמר.
? תנהל עקומה של כל אחד מהם, וגם את שלך.״ (אהד החולים
חישב שאם אני מודד לעצמי את הטמפרטורה, אני יכול
להישאר בבית החולים כל ימי חיי).
״הצדק את המצאך פה,״ הוסיף הרופא בחיוך .״אינני
יכול לסמוך על הסניסרים האנלפאביטים. תוכל לעזור איפוא.
הרי יודע קרוא וכתוב אתה!״
מלאתי את הפקודה• בשעות הערב המאוחרות נכנסתי
לחדרו׳עם המחברת. מצאתיו שקוע במחשבות, כשהוא רכון
על לוח שחמת ומעיין בחידה שחמתית. הגשתי לו את המחברת
ועמדתי לצאת את החדר. אולם הוא עצר בעדי.
״היודע אתה, במקרה, לשחק בשחמת?״ שאלני.
השיבותי בחיוב. מושגי בשחמת היה גדול בהרבה מאשר
/ויעותי ברפואה. הוא זרק את החידון, הציב את הכלים
מחדש והזמינני לקרב.
לאושרי היו ידיעות מנהל בית החולים בשחמת, קטנות
בהרבה משלי. הוא הפסיד במשחק הראשון וגם בשני ובשלישי.
שלהבת הקוביוסטוס אחזה בו. הוא רגז והבטיח,
בכל פעם מחדש, לנצחני אפילו בצריח פחות. לפני כן,
הכריז, לא ישחרר אותי מבית החולים. הכרזה זו מלאה
אותי שמחר״
למחרת החלטתי לנצל אח שהותי בבית החולים ולהתאמן
בשרטוט( ,אולי אאלץ שוב לציירי כותרת לעתון קיר) .בחרתי
לי את אחד האוזבקים, בעל תבלול בעינו, חסר אזניים
(הן קפאו ונשרו כשנגע בהן) וחרומף, לדוגמא. השתדלתי
לדייקן אותו בהבלטת כל מומיו. אינני יודע באיזו מידה
הצלחתי, אולם החולים מצאו בפנים דמיון רב. שמעתי
דעות, שנאמרו בחשאי, שאני עולה על ריקוב הגדול. שני
טען, שאני מערבי, ובוודאי הייתי תלמידו של ליאונררו דה
ווינצ׳י. דבר זה חרץ את גורלי, לא רק בעת שהותי במחנה.
אלא גם, ובמידה גדולה, בכל זמן שהותי בברית המועצות.
כעבור ימים ספורים בלבד נקראתי פתע למנהל בית•
החולים. הו* ציווה עלי לארוז את חפצי ולעזוב את בית-
החולים. נדהמתי. לא מצאתי פשר לתמורה הפתאומית הזאת.
הרי הרופא הראשי היה מעונין בי מאוד. אולם הוא הסביר
לי שאין הדבר ניתן׳יעוד לסמכותו, והסיבות תתבררנה לי
מאליהן בעוד זמן קצר.

בלב כבד ארזתי את חפצי. בחוץ חיכתה לי עגלת חורף
רתומה לשני סוסים. לידה עמד בחור חסון אשר, בראותו
אותי, קרב אלי ושאל:
״אתה הוא הצייר המפורסם?״
״אינני צייר בכלל,״ עניתי.
הבחור קימט את מצחו, נכנס לבית־החולים, שהה כמה
רגעים ויצא.
״עלה על העגלה,״ פקד.
נסענו כמה שעות. העגלה עצרה לבסוף לפני בנין עץ
גבוה. נכנסנו לתוכו. נתגלה אולם רחב ידים עם במת תיאטרון
וכמה מאות כסאות. עברנו את האולם ונכנסנו לאחורי
הקלעים. נמצאנו בתוך אולפן נאה ובתוכו ארבעה אנשים.
אחד מהם עסק בציור תמונתו של לנין. הציור היה כמעט
מוגמר — מלאכת מחשבת. השני התקין תפאורות לאיזו
הצגה. השלישי צייר כרוז לכבוד האחד במאי. שלשתם היו
לבושים במדים הסטנדרטיים של כלואי המחנות. בעוד
שהרביעי לבש פרוות כבשים ולראשו חבש כובע מעורות
תישים לא קשה היה לשער. שהוא איש חפשי. כשנכנסנו,
קרב אלינו ושאל:
״האם זהו האיש?״
בן לוויתי אותת בראשו: כן.
״אתה הוא הצייר המפורסם?״ שאלני ברוך.
״אינני צייר בכלל,״ עניתי.
ניקיטה פיוטרוביץ׳ העיף מבט מלא תמהון לעבר בן
לוויתי. זה קרץ לו בעיניו, שהכל בסדר.
מנהל המועדון לא הוסיף שאול. לפי פקודתו הוכנסתי
לחדר, שהיתר. בו הסקה מרכזית. בפינה עמדה מיסת ברזל.
את הריהוט השלימו שולחן וכסא עץ פשוט. לא עברו אלא
רגעים מועטים ולחדר נכנסה אשה זקנה, כשהיא גוררת
אחריה שולחן עמוס כל טוב, מביצי דגים עד חלבה מוסקב־אית
משובחת. אחרי נסיעתי הממושכת בעגלת החורף
הייתי רעב כזאב, ומסעודת המלכים, שהיתר. מספיקה לחבור!;
שלמה, לא נשאר זכר. שכבתי לישון וכאשר התעוררתי,
כעבור שעות מספר, היתר, מוכנה ארוחה חדשה, לא
גרוער, מהקודמת. התחלתי להצטער מאוד מאוד על שאינני
צייר.
ניקיטה פיוטרוביץ׳ רצה שאתגורר במועדון, אולם ראש
ה״אוכרנה״ • לא הסכים לכך בשום אופן .״עליו לגור במחנה
ככל אחד האסירים,״ פסק. שם נדאג לנוחיותו.
מחנה העבודה ב״אביז״ היה שונה לגמרי מאלה שראיתי
קודם. הוא היה מסודר להפליא. ב״אביז״ התרכז המטה הכללי
לתיכנון העבודות באיזור הצפוני הזה, והוא היד.
זקוק לצוות טכני מעולה. נערך איפוא מיפקד בין כל העצורים,
ואורגנה קבוצה הנדסית וטכנית ממיטב האינטליגנציה.
העצורים שוכנו בצריפים רחבי־ידים. היו שם תיאטרון, תזמורת
ופעמיים בשבוע נערכו במחנה הצגות קולנוע. העצורים,
שלא כבמתנות הקודמים, יכלו להסתפר, להתגלח
ואף להתפשט בלילה.
בחלקי נפל צריף מיוחד• כשנכנסתי אליו קשה היה לי
להאמין למראה עיני.
האם גם סיפינייר, קוז׳כובסקי וחבריו בין העצורים?
שאלתי את עצמי. הרי עוד לפני כמה חדשים היו הם חורצים
חיים או מוות לרבבות עצורים. כיצד הם נמצאים פה?
כי בצריף נמצאו חמשה דיירים. סיפינייר, ראש המחנות
לשעבר, טגנו — קוז׳וכובטקי, מנהל אגף האפסנאות של
המחנות בוונדרנקו, ראש מחלקת ד.נ. ק .וו. ד .המקומית,
קומנדיר זינצ׳נקו וקצין ה״אוכרנה״ טאראכייב.
את סיפינייר וקוז׳וכובסקי הכרתי קודם. הם היו אדוני
!המסנות. .הכרנו׳ אותם מהביקורים הפתאומיים במק!זמות
העבודה ובאהלים. הראשון, יליד אודיסה, היה ידוע כעריץ,
בעוד שהשני, יליד. פולטבה, התחבב על הבריות. כיצד הפכו
לעצורי המחנות, התברר לי אחר כך. כשהתמותה בין העצורים
הגיעה ל־ 80 אחוז וסלילת מסילת הרכבת התעכבה,
נחת באחד הימים בערבה אוירון מוסקבאי. משלחת בת 3
אנשים ערכה חקירה קצרה. בסופה נידון למוות האחראי לכל
המחנות באזור. ליפינייר נידון ל־ 20 שנות מאסר, קוז׳ד
כובסקי לשמונה שנים ובונדרקו לחמש שנים. הם נשלחו
לרצות את עונשם במחנה זה.
קצין ה״אוכרנה״ טאראסוב, בחור סימפטי מאוד, לא
הסתגל לגינונים החברתיים. כפי שהוא סיפר, היה סבא שלו
קוזאק מזאפורוז׳ה, ואביו התגלגל לדונבאס ונשא _£שד,
יהודיה. אבל נשמתו נשארה קוזאקית. לאחר שהיה מריק כמה
בקבוקי מי־קולון לקרבו, היה שוכח את כל הנימוסים על
חבריו שפך מלל של קללות רוסיות מובחרות. כשהעירו
לו על האיסור המוחלט להשתמש בביטויים אלה, מחצה כסו
הענקית את פני רמעיר. השלטונות התיאשו ממנו ידנו אותו
לחמש שנות מאסר.
דמות מיוחדת במינה היה גם הקומנדיר וינצ׳ניקו.
הוא היד. אוקראיני בעל פני אינקביויטור, פקיד מצויין,
שהסתבך עם הממונה עליו. הממונה העביר אותו למקום
עבודה חדש. זינצ׳נקו טען, שהצעד היה בלתי חוקי ולא בא
למשרד. הממונה השתמש בסעיף הפלילי ״פרוגול״ שלפיו
מעמידים למשפט כל מאחר לעבודה ב־ 20 דקות. לכל היותר,
וזינצ׳נקו קיבל ארבעה חדשי מאסר.
* משמר.

כולם הגישו ״קסציה״ (ערעור) על פסק הדין, ועד לביר
ו ר דינם מחדש, הכניסו אותם, בהתאם לחוק, לצריף מיוחד.
אני הייתי הדייר הששי.
התפתחו יחסים חברותיים מאוד בינינו. רק זינצ׳נקו לא
הצטרף מעולם לשיחה. הוא שכב כל היום אפרקדן בפינה,
ולא פצה את פיו. וכי איזה ענין משותף יכול היה להיות
לראש ד.נ. ק .ת. ד ,.שנידון בעתן ״פרוגול״ מפוקפק, עם
פושעים פליליים מובהקים? הוא הביט בנו מלמעלה למטה.
אולם אנו השיבונו לו כגמולו.
עברו ימים מספר. חברי לדירה ציפו למועד העירעור.
כל אחד הודיע על החלטתו להתאבד באם בית־הדין לעיר״
עורים יאשר את פסק הדין. בינתיים שמעתי סיפורים מעני
ינים, ולא מעט רכילות• ומי היה האיש, שנשלחו בו כל
החיצים? זינצ׳נקו! הם לא יכלו לסלוח לו את יהירותו,
ותוך כמה ימים ידעתי את כל פרמי הפרטים של חייו, על
השערוריה שהיתר, בין אשתו לבין הממונה עליו. הם קבעו,
שדתקא בגלל זה רצה הממונה להגלות אותו ולהשאיר את
אשתו במקום, כי גם היא היתר. בשרות ממשלתי.
טאראסוב סיפר על עצמו מעם מאוד. אולם לא החמיץ
כל הזדמנות כדי לשדל אותי לדבר על עצמי. היתד, לי הרגשה,
שהוא אינו מאמין לסיפורי על בריחתי מכף הגיסטאפו.
הוא היה יכול להציג לי שאלת פתע, כמו: אורכה של צוללה,
או באיזה מנועים משתמשים באוירוני קרב. כנראה, שעל
אף יחסו הידידותי מאוד אלי, לא יכול היה להשתחרר מהדעה
הכללית, שכל יהודי פולין שעברו את הגבול מרגלים הם.
הוא היה פטריוט נלהב ולמרות היותו עצור, הבקורת הכי קלה
לגבי משטר ברית־המועצות, היתד, נתקלת בתגובה חריפה
מצדו. הוא היה מוכן לטרוף בכפו כל אויב המשטר• אולם
כשנטל לידיו את הגיטרה ובצריף השתפכו צלילי שירי
הגעגועים של הקוזקים מזפורוז׳ה, ראיתי לפני איש אחר
לגמרי.
״נשמה ולא קוזאק,״ כמו שאומרים.
בוקר אחד, אחרי ארוחת הצהרים, הופתעתי לראות את
זינצ׳נקו לידי. הוא נעץ בי זוג עיניים חודרות. הסתכל בי זמן
מה, כאילו רצה לקרוא את מחשבותי. לבסוף הפליט :
״ניכר בך, שאתה יודע לנחש. תנחש לי, איפוא, את
עתידי.״ ובאומת זאת הוציא חפיסת קלפים מכיסו וזרקה על
השולחן.
נדהמתי. לא ציפיתי למפנה כזה. כיצד קרה, שזינצ׳נקו נאות
לדבר אלי וכיצד זה ייתכן, שקצין גבוה במשטרה הפנימית
יאמין באמונות תפלות? אולם הבעת פניו היתד, רצינית.
נכנסה בי איפוא רוח שטות .״הבה ננחש,״ אמרתי.
עלי להודות, שאף פעם בחיי לא ניסיתי לד,ינבא, לא
בעזרת קלפים ולא בלעדיהם. אולם לא רציתי להזניח את
ההזדמנות, כדי להתל בדייר המשנה שלי.
הוריתי לו לטרוף את הקלפים בצורות שונות שאותו
רגע עלו על דעתי. עליו היד, לחלק לשנים את הקלפים, כפי
שצוויתי עליו, והתחלתי לנחש.
להתאים את הניחוש לקורות חייו לא היה קשה ביותר,
כי ידעתי אותם לכל פרטיהם. דמיוני החל בורא חזונות
וזינצ׳נקו התבונן בי כל הזמן בדחילו, בעיניים עגולות כעיני
עגל. לבסוף ניחשתי לו, שלא יעבור אלא זמן מועט והוא
יצא לחופש.
בראיית העתידות האחרונה לא הסתכנתי בהרבה. כפי
שכבר סיפרתי, זינצ׳נקו נידון לארבעה חדשי מאסר. כשלושה
חדשים ישב כבר, והניחוש לא היה אלא אישורה של עובדה.
זינצ-נקו מילל כמה מלים בלתי מובנות וחזר למצעו. לא
עברו אלא רגעים ספורים, והדלת נפתחה. נכנס פקיד במדים
והודיע לזיגצ׳נקו, שבית־הדין לעירעורים מצא את ה״קסציה״
שלו למוצדקת, והוא חפשי ללכת•
ההודעה הזאת ירדה עלינו כרעם ביום בהיר. כולם נדהמו.
חשתי, שכל המבטים ננעצים בי. ואני אחרי התדהמה
הראשונה, פרצתי בצחוק.
״איזה שילוב מקרים מוזר!״ קראתי בקול.
אולם צחוקי לא מצא הד. המבטים המוזרים לא הוסרו
ממני. זינצ׳נקו אסף את צרכיו בחפזון ויצא. אחרי יציאתו
לא יכולתי לשכנע אף את טאראסוב, שחמדתי לצון. הרושם
היה חזק מדי. וזה* גרם לי דאגה. אם כך הדבר, הרהרתי,
הרי זינצ׳נקו יצוז* לשרוף אותי כמכשפה.
אולם פחדי היה פחד־שוא. התברר שזינצ׳נקו לא היה
כפוי טובה. לא עברו יותר משעתיים ונמסרה לי חבילה בעלת
ממדים. פתחתי אותה ומצאתי בה שני נתחים של נקניק
משובח, קופסת ביצי דג גדולה, קופסת ממתקים מוסקבאית,
קילו חמאה ועוד מעדני מלכים.
לבסוף הצלחתי לשכנע את חברי החדשים, שלא היה
זה אלא היתול שנתאמת במקרה. חשבתי שבזה נגמרה
התקרית.
למחרת התכבדנו בביקור ראש המחנה. הוא בא לראות את
״מגיד העתידות״ .התאמצתי לשכנע גם אותו, שחמדתי לצון.
אולם י לא הצלחתי. יש לו מכירה והיא רוצה בכל תוקף
להכיר אותי. אם אסכים לנחש לה, איי״וכול לסמוך על חסדו.
אחרת...
ראש המחנה יצא ונשארתי מדוכא מאוד. לא פיללתי ל-
מיפנה כזה. גם חברי היו בדעה, שלהסתבך עם ראש מתנה, זהו
עסק ביש• אולם טאראסוב חשב ומצא, שהידיעה על מגיד
העתידות במתנה נמסרה אך ורק על ידי זינצ׳נקו. למי מסר
אותה בראשונה? רק לאשתו. ובכן הסיכון אינו גדול כל כך,
בתנאי שראש המחנה יבטיח לי בהן צדק, שלא יוסיף להטריח
אותי.
בלב קשה הסכמתי. האשה
הופיעה עוד באותו ערב עם
חבילה נאה ביד. טאראסוב
צדק( .הוא הכיר אותה טרם
שנכנסה לצריף) .והניחוש על
העבר לא גרם לי כל קושי.
את העתיד הרחקתי לחמש
שנים, ולא מן הנמנע שכל
אשר אמרתי התאמת. ראש
המחנה הבטיח לא להסריד
אותי עוד. ליתר בטחון הצהיר
טאראסוב, שלא יהיה אחראי
למעשיו אם מישהו יוסיף
לבקש שינחשו את עתידו.
עם זינצ׳נקו נפגשתי שוב
פעם, אבל במסיבות אחרות.