גליון 805 מתאריך 29 במרץ 1953

נואר 1951

נו במבר 1950

פ ב רו א ר 1951
הקומאינפורם, שהוא ציני
משפיע על הנוער לרעה.

ושהוא

מארס 1951
דור ש

יו תר

מדי,

שאין

הוא

משפיע

איש

ושהוא

בראשית הדרד
הגליון הזה מכל הגליונות? שבכל הגלימות כותב העורך אח המדור הוד. ואבו את כל שאר
המדורים, ובג ליון זה כותבים אנו את המדור הזה והעורך את כל שאר העתון.
כי ג ליון זד׳ הוא גלי ת חגיגי. הוא הגליון האחרון בשנה השלישית מאז עבר העולם הזה
לידינו.
שלוש שנים אינן ולא כלום לעומת הנצח, אינן הרבה בחייו של עתון הקיים זה 16
שנה, מקור, להתקיים עוד כמה דורו ת. אולם שלו ש שנים הן פרק ז מן ניכר למדי בחייהם
של אנשים צעירים, סימן דרך המצדיק מבט חטוף אחורה, מבט חידר קדימה.

דפני מדוש שנים
הגשימה קבוצה קטנה של צעירים חלום שחלמה אותו בשוחו ת החזית• החלום היה משותף
להרבה אלפים. אולם קבוצה זו החליטה להמחיש אותו בחיים.

רזה היה חלים:
סגנון חדש נולד במדי החאקי. הוא לא היה רק צורת דיבור (פגומה) ,צורת לכוש (מרושלת).
הוא היה דרך של מחשבה, ורך של התנהגות, ציווי מוחלט של ערכים, שבלעדיהם לא יכלו
בני השוחות המופגזות להתקיים גם יום אחד. הנאמנות המוחלטת לחבר, הנכונות לעזור
לחלש, לנדכא ולפצוע, ההכנעה־העצמית הגאה בפני כמה אידיאלים פשוטים ובלתי מוגדרים
גם בים של פחד, המשמעת מר צון שלא הפכה מעולם לציות עיור או להשפלה עצמית, ומעל
לכל — הרצון לחיות חיים של טעם, חיים בעלי תוכן.
רבים קיזז שסגנון זה ישתלט במדינה שנולדה בשדה, שיפתח דרך חיים חדשה להמוני
הדור הזה, שיטאטא את כל המעובש, כל המכוער, כל אשר אבד עליו הכלח. אולם האכזבה
טפחה על פניו של הצעיר החוזר מן השוה, באלף צורות שונות, באלף שטחים. הגילויים
המכוערים ביותר של מפלגתיות רקובה השתלטו על חיי המדינה, שקרים מוסכמים וכזבים
כיתתיים שיעבדו את הנשמה. במקום תנופה חדשה של הגשמה, במקום הנהגה חלוצית
שתלך לפני העם כעמוד אש, באו הקארייריזם, ההתברגנות, הציניות והשחיתות, הפקחות
הערמומית והאנוכית שלעגה לכל היפה, הטהור והנאצל.
רבים ביקשו לשנות את המציאות הזאת, איש איש בשטחו. הקבוצה שקיבלה לידה עתון
זה השתדלה לתרום את תרומתה בכלי שנטלה לידיה. היא בקשה ליצור עתון שיקרע
את המסווה, שיגיד את האמת, שיאיר את הראוי להיות מואר, שיגלה כי המלך הערום
הוא ערום — וי עזו ר להלבישו.

בל דוד
דומה ללבה הלוהטת הנשפכת מהר־געש• היא שואפת לי צור לעצמה דפוסים המתאימים
למהותה. אולם היא מוצאת לפניה שכבת אבנים קודמת. היא נאלצת לתאם את עצמה לשכבה
קודמת זו — להיכנס לנקבים ולסדקים שלה, למלא את שקערוריותיה, לכסות את בליטותיה.
בך קרה לדור הצעיר בארץ. בשום מקום לא יצר לעצמו דפוסים משלו. בכל שטח־היצירה
נאלץ להתאים את עצמו לצורות קודמות, שאינן פרי מהותו, להשתעבד לדפוסים
של זולתו, להיכנס למיטת־סדום שקיצצה באבריו.
אנחנו רצינו להיות שונים, נאמנים לעצמנו ולהווי שגידל אותנו. רצינו להיות עצמאיים,
בלתי־תלויים, אדונים לעצמנו. בעזרתך הצלחנו בכך, שעה שנכשלו חברים כה רבים בשטחים
אחרים.

ידידים ואויבים
הורו בעובדה זו, בהכרה או שלא בהכרה. מכאן ההגבה הבלתי־רגילה, לה זכה עתון זה,
בפי מחייביו ובפי שולליו כאחד. גם אלה וגם אלה לא התיחסו אל העתון כהתיחם קורא
רגיל אל עתון רגיל.
אוהדיו התקשרו עמו קשר כמעט אינטימי, דר שו שימלא תפקיד החורג מגדר תפקידיו
של עתון רגיל, שידריך, שיחנך, שיארגן, שיגלה דרכי הגשמה. הם מתחו על העתון ביקורת
בלתי־פוסקת, ביקורת שנבעה מדרישות רמות אלה.
ואילו שולליו רדפו את העתון בשינאה חסרת־הגיון, הטיחו בפניו האשמות שהשתנו
כמעט מדי חודש, וסטרו זו את זו, שנראו כאילו לא באו כסיבות ליחס עוין, אלא אך כהצדקה
ובהנמקה לאיבה כמעט אינסטינקטיבית. הם אמרו שהעתון פורנוגרפי, שהוא כנעני, שהוא
חסר כל דעה ושהוא בעל דעה קיצונית ומוסווית, שהוא מכור לחרות ומכשיר בידי

•נואר 1953

ב ב רו א ר 1953

הצבנו לעצמנו מטרה: לא רק להגיע לכל השכבות הרגילות לקרוא עתון עברי, אלא בעיקר
לפלוש לתוך שטח־בור, לכביש קהל קוראים שלא קרא מימיו עתון, באשר סגנון העתונות
הקיימת היה זר רוחו.
האשימו אותנו אז שאנו ״יורדים אל הקורא״ .הצביעו על הנערות היפות שהופיעו
בשער, על הכתבות הקלות שתפסו חלק מסוים בעתון•
לא התחשבנו באשמות אלה. ידענו שאם הנערה על השער עוזר ת להשריש את העתון
בשכבה זו, שחשיבותה כה מכרעת מפני שתקבע — מחר — את גורל המדינה, הרי שהנערה
משרתת מטרה חיובית. לא מאסנו בכתבה קלד״ מלווה בתמונות, אם הניעה קוראים צעירים
לעיין בפעם הראשונה בטקסט שבצד התמונות, לקרוא מאמר בעל תוכן רציני שחשף את
בעיוח־היסוד של חייהם ושל מדינתם.
״ירדנו אל הקורא״ כדי לעלות יחד אתו לרמה, שאחרת לא היינו מגיעים אליה לעולם
בראש המחנה הזה. ולא אמרנו זאת לפני שלו ש שנים, ולא אמרנו זאת לפני שנתיים, שמא
היו נראים הדברים בהתרברבות וכיוהרד״ אנו מעיזים לומר אותם היום. כי התקדמותו
של העתון אל מטרתו, התבססותו במשלטים הגבוהים ביותר של הבעיות הלאומיות, שוב
־אינן מדטלות בספק אף בעיני שולליו החמורים ביותר.
ועל זאת גאוותנו: הפיכת העתון לכלי־ביטוי רציני ביותר לא גרמה לניתוקו מקהל
הקוראים שהוא ליכד אותו מסביבו. אנחנו לא התקדמנו לבדנו. קוראינו הלכו עמנו בדרך וו.
שמונה השערים המופיעים בעמוד זה הם סימני־הדרך בנתיב זה, למרחק זה המוביל סן
השנה הראשונה אל השנה השלישית.

אין זה סוך הדרך
כי אין העתון הזה רוצה להגיע לעולם למקום בו יעמוד ויאמר: עד כאן, ולא הלאה.
לא קצרה הדרך שעברנו. אולם היא כאין וכאפס לעומת הדרך שאנו עוד רוצים?עברה.
לא פעם האשימו אותנו בפירכוס עצמי, ב״יהללך פיך״ .אולם אין עתון אשר אי־שביעת־הרצוך
העצמית הפכה אצלו השקפת־עולם כמו אצל עתון זה• הוא נתון במצב של
״מהפכה מתמדת״ — של חיפוש־צורות מתמיד, הגלוי לעיני כל קורא המשווה ג ליון כלשהו
לגליון שקדם לו בשלושה חדשים בלבד. העתון הזה אינו מכיר בפקודה״ עמוד דום!״
ככל שרב המרחק בין הצורה והרמה של הגליון הראשון לבין הגל׳יון האחרון בתקופת־שלוש־השנים
שנסתיימה, אנו מקווים כי יהיה קטן לעומת המרחק שנעבור בשלו ש השנים
הבאות. ואם זו יהירות, הרי לוקים אני ביהירות.

אנשים חופשים
נותנים לך את העתון הזה. אין הם משועבדים לכל מפלגה. אין הם גם מפלגה חדשה,
או גרעין של מפלגה חדשה. שום מצע מפלגתי אינו מאחד אותם, ושום קולקטיביות רעיונית
אינה מחייבת אותם.
הם באו מכל המפלגות ומכל צורות־ההוי: בוגרים של קיבוצי השמזר־הצעיר לעומת איש
אצ״ל ואיש לח״י. בן הדור השני של מפא״י ואלוף המכבי, אנשים שגדלו בעיר ובמשק.
רק דבר אחד מאחד את כולם: הרצון להשתחרר מעריצות הרגשות כדי לעבוד את
ההגיון האובייקטיבי, הרצון להפעיל את השכל הישר שאינו משועבד לאיש•
מעולם לא התימרנו להיות נציגיו הנבחרים של הנוער העברי, גם לא תבענו לעצמנו
את הכתר של בטאון־הדור־הצעיר. אין אנו מייצגים אלא את עצמנו. אולם הויכוח הנוקב,
ולפעמים העקשני, המתנהל בישיבו ת מערכת זו על כל נושא גדול כקטן, משקף כמעט את
כל גתני המחשבה של הדור הצעיר. בישראל של היום זו הבמה היחידה עליה דנים צעירים
בלתי־תלויים על בעיות השעה והתקופה, מבל״ לקבל פקודות מאיש זולת מצפונם.

וזאת היא המסקנה
מנטיון קצר זה של שלוש שנים: ארץ זו קוראת לבניה להעיז ולקום. כוח־יצירה עצום
כבול ורדום בכל השטחים. המרחב משתרע לרגלי צעירים הנאמנים לעצמם יאיש לרעהו.
מדי, תבורך סבלנותך. ואם אמרנו
זה הדבר אשר ביקשנו לומר. אם די ביני יו תר
מעט מדי — ,סלח.

מערבת העולם הזח
פ ב רו א ר 1953

מארם 1953

1953 - 1950

העולם

כאשר הגיעה חטיבת גבעתי לפיסגת תהילתה, נשאל ש מעון אבירן מהו המאורע
הראוי, בעיניו, לסמל את כל החטיבה. השואלים היו בטוחים שיזכיר שם מפואר, כמו
נגבה, משלט־הצומת או חולייקת — המקומות בהם רכשה החטיבה את תהילתה במחיר
דם וחללים.
אולם ש מעון אבידן נתן תשובה שהדהימה את מאזיניו: הקרב על הגבעה .69
היה זה הקרב בו נחלה החטיבה את תבוסתה המוחצת ביותר, ביום בו היתד, צפויה
סכנה שלא היתר, עוד כמוה לעצם קיום מדינת ישראל.
הוא נתן לנו את נימוקיו לבחירתו, בצורה שנחרתה בז כ רון כולנו: הגבעה 69
מסמלת את דרך ההתקדמות של החטיבה מאז. זה היה הלילה השחור שהוליד אח
ההחלטה האכזרית להגיע לשיא של לחימה ושל מאמץ.
כאחד מחייליו ותלמידיו הקטנים, אני מעז להסתמך על דוגמה זו עתה, כשאני בא
לעשות את חשבון שלושת השנים של העולם הזה החדש. היה ברצוני להקדים לסיפור
זה תמו* ,אחת שתוכל לסמל את דרכנו בשנים אלה. היא היתד, צריכה להביע את
הכל: את אשר רצינו להשיג, את אשר השגנו ואת אשר לא השגנו. עברתי על אלפי
התמונות שנמצאו בתקופה זו תחת ידינו. לבסוף ננעץ מבטי בתמונה אחת שלא פורסמה
כלל. השז התמונה המסמלת, לדעתי, את הכל.
ד,יא ; מגלמת את המאבק הגדול על חופש הבטוי, שניהל העולם הזה מן הרגע בו
נולדה מערכת דו. בעיני רבים נראה הדבר תחילה בחוצפה ממש. הנה באו מספר צעירים,
שאיש מהם לא הגיע אף לדרגת סגן־־משנה בצבא, אנשים שלא תפסו שום עמדה בשום
מפלגה, שלא היו אפילו עתונאים מקצועיים מוכרים — ותבעו לעצמם את הזכות לקבוע
שמותר לומר את הכל, ששום נימוק לאומי, ממלכתי, מפלגתי אינו יכול לפגוע בזכותה
של האמת להישמע, פרם לצרכים המצומצמים של ד,בטחון הצבאי.
תמונה זו היא פרי מאבק שנסתיים בכשלוננו החרוץ. היא לא הופיעה בעתון.
הגורמים המעונינים מנעו זאת. זה היה לפני שלו ש שנים בקירוב.
כשאתה מתבונן בתמונה זו, אתה יכול להיווכח עבור מי נוהל מאבק זה. אני מעז
לומר, אולי מתוך חוסר ענוה, שלא נוהל לצרכים אנוכיים או לתועלת עצמית. לא
יכולנו לקבל שום פרס מן האוביקם של רסורטז׳ה זו. מאידך יכולנו להפסיד הרבה
אהדה, לזכות בהרבה שנאה, מצד הגורמים החזקים שהיו מעונינים לטשטש את האמת של
אז על נושא זה. אולם נכנסנו בעינים פקוחות למאבק. ואם כי היה נדמה לשעה קלה
שעצם קיום העתון היה מונח על כפות המאזנים, לא נמצא איש במערכת דו שאמר: נוותר.
לנו אומרת התמונה עוד משהו. כמו הגבעה 69 לגבעתי, היא אומרת מר, רבה
הדרך שעברנו מאז. הסכנות לחופש הביטוי בארץ לא נעלמו. אולם ברור עתה, לכל
הנוגעים בדבר, שמלבד דיכוי ג מור של העתונות החופשית אין כל אמצעי שיאפשר
להשתיק בקורת צודקת.
ודומגי שאפשר גם להוסיף: רוב האנשים האחראים הבינו מאז שדיכוי ד,בקורת
גם אינו כדאי. הבקורת מכאיבה לפעמים, אולם בסופו של דבר היא מביאה ברכה גם
למבוקר עצמו.

תמונה זו שימשה סמל לאחד המאבקים
הגדולים של הימים הראשונים. יצאנו לב דוק
את יעילות הבנות. דעתנו היתר״ למען
האמת, שזו הי בעיה הטעונה בירור ציבורי.
רצינו להציג את השאלה אם יעילות ז ו
לא תגבר אם מקלים את התנאים. בשעה שעברנו במשרדים, קלם הצלם את התמונה הזאת.

זיוף זדוני?

האם היה זה הוגן או לא הוגן לפרסם אותה? לא אמרנו שהיא מאפיינת את המצב. אך היא
הביעה את הרעיון שרצינו להביע.
למחרת יום ההופעה הוטחה בפנינו ההאשמה שמעלנו באמון, שאמרנו לבחורה להסתרק
מתוך כוונה זדונית לצלם תמונה מזויפת. לא היה זה, כמובן, נכון. אד מעולם לא הצלחנו
לשכנע את הנוגעים בדבר שהצדק עמנו. ישנם אנשים שעד היום לא סלחו על התמונה
הזאת — אף כי עברו מאז שלוש שנים.

זוהי תמונתה של החיילת רחל, שזכתה ב שעתו
בס־בצע חלום. העולם הזה אירח אותה
משך 24 שעות במלון השרון. הוא הפגיש אותה
על שפת־הים של הרצליה עם רקדני שאנו אליזיי ה צר פ תי* שגם. הם התקשרו אתנו
קצת מבחינה חברתית. התמונה של החיילת בין רגלי הרקדנית עוררה הגבה מהולה.
— אף כי אפשר למצוא מאות כאלה בכל
רבים חשבו שזוהי תמונה פורנוגרפית
עתון לועזי מכובד. לנו נדמה כיום שבטענה זו השתמשו אויבי העתון ש רגזו לאו
דווקא על התמונות, אלא על הבקורת גלויודיהלב. בכל זאת נפוצה אז בכמה חוגים.
היום אפשר רק לחייך — כי הסגנון הריאליסטי של העולם הזה חדר לכל העתונים
המצויירים במדינה, ועתה דומה שהעולם הזה שמרני יו תר מרובם.

פורנוגרפיה?

לא תמיד מהוות רגלי רקדניות את הסכנה
היחידה לצלם עתון. כשניגש העולם הזה ל הנציח
את תמונותיהם של פושעים׳ לא מצא
הדבר חן בעיני כמה אנשים, בעיקר לא בעיני הפושעים. כי פירסום התמונות היה
עשוי לקלקל להם את סיכויי המקצוע.
תמונה זו מיוחדת במינה. הצלם עמד ברחוב,התכונן לצלם את פריד ת ך ( .פ ר די
האנגלי״) פישל, שנאשם בשוד אכזרי ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,82 תל אביב׳ שתוך כדי
ביצועו התעללו הפושעים באשה זקנה, היכוה וכבלוה. כשהרגיש פישל בצלם, נחלץ
מן השוטרים ו רץ לקראתו. הצלם הספיק לצלם את הפושע בריצתו. כעבור עשירית
של שניר, הגיע אליו הפושע, הנחית עליו מכה. השוטרים התגברו עליו,

זהירות. פושעים!

מעטים האנשים שהסעירו את דעת־קהל
כמו דוד יע קובוביץ, שנאשם באונס
צעירה תל־אביבית וברצח דניאל פקטורי.
הכל התוכחו: אשם או לא אשם?
באחד מגליונותיד, הראשונים הקדישה
המערכת תאור מפורט וממצה, שהשתרע על כמה עמודים, לצד הבלשי והמשפטי של
הפרשה, כתובה בידי חברנו יעקב גל׳ בעל כ שרונות מיוחדים במינם בשטח העתונות
הפלילית. אשתו של יע קובוביץ פנתה אלינו, מסרה לנו הודעה נוגעת ללב, שפרסמנוה.
כשהגיע המשפט לשיאו הדרמתי נ*ח הצלם באולם בית הדין. תמונה זו צולמה
ברגע שנשיא בית־דין הודיע שהוא מטיל עונש מות על יע קובוביץ, שפרץ בבכי.
לא פרסמנו תמונה זו ללא כוונה. בעינינו היתד, זו מודעת תעמולה מזעזעת נגד
שריד ברברי של ימי הביניים — עונש המות. האמנו שזהו אחד המקרים הבולטים בהם
יכול עתון מצויר להמחיש לעיני הקורא בעיה אנושית בצורה ששום עתון כתוב אינו
מסוגל להמחישה. אנו מקווים שתמונות מסוג זה תרמו תרומת־מה לכך שעד היום לא
בוצע שום פסק־הין מות במדינה, ושמחייבי חבל התליה לא הצליחו עדיין להתגבר.

בצד המחוז

יש עוד צד לתמונה זו. שופטים ועורכי־דין רבים סבורים שאין זכות לצלם באולם
בית המשפט. העולם הזה לא השלים עם דעה זו. משך שלו ש שניט לחם, בהצלחה רבה
או פחותה, על זכות זו. הוא הסביר לשופטיק שהצלם באולם ביתקו,משפם ממלא תפקיד
דמוקרטי חיוני — לקרב את בית־המשפט הריבוני, המוסד הטהור ביו תר במדינה, להמוני
האורחים, אשר רבים מהם באו מארצות בהן לא היה המשפט אלא זרוע המשטרה.

קוראים רבים בודאי שאלו את עצמם, לפני 3שנים, כיצד הצליח
הצלם להנציח קטע זה של הוי תל־אביב בשדרו ת רוטשילד. האמת המרה
היא שזו תמונה מבוימת. לבחורה לא היה איכפת, היא נסעה לאנגליה.
הבחור שילם את המחיר. אשתו לא היתד, מוכנה לסלוח לו.
האם בכלל היה צורך בתמונה זו? כשאתה רואה אותה לבדה, תאמר, אולי, שלא. אולם
היא לקוחה מסיפור מאלף למדי — משך שבועיים צילם הצלם תמונה אחת בכל לילה
בחצות בדיוק. כל התמונות הצטרפו לתאור של חיי הלילה — על כל הריוב והשלילה שבהם.

בי 1ם

המבריחים
הם אנשים
דייקנים
לא פעם סיפרתי לך על התיכנון הקפדני של
עבו ת המערכת, על הרפורטרו ת המוכנות שבו
עות לפני הופעתן. אדלם גם למקרר, העיור
חלק בעבודתנו. חוליה יכולה לצאת למקום
מסויים לכסות מאורע מסויים, כשבידה, תוכנית־עבודה
מפורטת — ולמחרת היא חוזרת עם סי פ
ר אחר לגמרי.
כך קרה כאשריצאו כתב וצלם למשולש
הקטן, לעריכת כתבה על המימשל הצבאי שב-
איזור. בחצר המושל, בכפר טאיבה, הבחין ה כתב
בקבוצה מוזרה שהסתודדה באחת הפינות :
שו טר במדים, ערבי רזה, יהודי בגיל העמידה,
לבוש מכנסי חאקי קצרים ו חגור באקדח.

שלו,

המושל אמר לו כי יהודי זה היה וולף גולדמן,
קצין המכס המטפל במניעת הברחה לאורך גבול
המשולש. הערבי הרזה היד, אחד מאנשי המודיעין
לו אותה שער, על נסיון הברחה שמסר העומד לצאת לפועל תוך שעות אחדות. וולף
מארב, יצא לגבול. איתו
אירגן מיד יחידת
כל הקבוצה תפסה עמדות
יצאו הכתב והצלם.
בתוך מטע פירות לאורך קו הגבול, חיכתה ל הופעת
המבריחים. השוטרים כיוונו את נשקם,
הצלם את מצלמתו. ברגע הנכון לחץ הצלם
על הדק מצלמתו, הנציח את הופעתם הפתאומית
של שני המבריחים בנוף הפראי. השוטר לא
לחץ על ההדק. המבריחים הובלו לחקירה, כשהם
עצמם נושאים את סחורתם המוברחת על שכמם.
ואילו צוות העולס הדה חזר למערכת עם
רפורטז ה שלא היתה רעה כלל וכלל, לכל הדעות.

תמונות ספורט הן החלום של

כל צלם אמיתי. מימין תמונת

מז עז ע
ס פו ר ט
המשחק הבינלאומי בין הפועל 1 וזיליזניצר היוגוסלבי. למעלה ההתרגשות הפאטתית של צופה
בתחרות בוכס. תמונות כאלה עוררו הד בין רבבות חובבי הספורט,
עזרו תוך כדי כך לתת רקע בד,רבה יו תר עממי לספורט הישראלי,
המנוון בשטחים כה רבים והמשועבד למפלגתיות רקובה.

תודה !
תמונה זו פ; ת ית את שור ת כתבות־הענק בהן ניסה וזעולס
הזה למלא את יעודו האמיתי. תמונותיהן של כמה משפחות
חללי מלחמת העצמאות, ביניהן זו של אמו של מפקד ההגנה אחת אור על
יהושע גלוברמן, זיעזעה את הארץ. היא שפכה
הפרשות המחרידות ביותר של אז — הפקרת משפחות החללים לעוני
ולחרפת רעב. שבוע ימים אחרי פירסום הכתבה יצאו רו ב עתוני
המדינה נגד העוול המשווע, הממשלה הוציאה־ מיד צו זמני לתיקון
הליקויים הגרועים ביותר, ניגשה לעיבוד הצעת חוק ששינה את
המצב. היה זה אחד המקרים בו ניסינו לפרוע את החוב המוסרי שאנו
חבים לחברינו מימי הקרבות, להוכיח שיש ערך מיוחד בזירה
הצבורית לעתון בלתי־תלוי היוצא בידי צעירים.

ן מלחמת השבת

מהו המקום הפחות נעים בו
יכול צלם להיות? הצלם שצילם
תמונה זו יגיד ללא היסוס: שכו נת
מאה שערים, ירושלים, ב שעת
הפגנה נגד מחללי שבת.
משך כמה שבועות מנעו הפגנות
של נטורי־קרתא את התחבורה
דרך שכונה זו. חברי המשקים
ב פרוזדור ירושלים החליטו לע בור
להתקפת נגד. שתי ההפגנות
התנגשו בשבת־קודש בסערה של
אלימות. רק דבר אחד עמד ביניהם.
היה זה צלם העולם הזה.
היה לפרשה המשך משעשע.
כעבור שבועיים, כשהגיעה ל שולחן
המערכת הערמה השבו עית
של עתונים ערביים, מצאנו
באחד מהם את הרפורטז׳ה שלנו
בשלמותה. אולם חל בה שינוי
אחד: הפגנת השבת הפכה, ב עיני
המצרים׳ ל״התקוממות ה מונית
בהנהגת מנחם רגין נגד
משטר בן־גוריון* .הפיכת בהירי
הישיבות ללוחמי אצ״ל היתד, ב ודאי
מבצע כביר. אך לא היה
זה המקרה האחרון שתמונות
העולם הזה הופיעו בעתינות ה מצרית
בצורות משעשעית.

לגבי סנדלר, רגלו של אדם היא מקור פרנסה. בשביל צלם
היא מקור השראה. בצילום טוב -של רגליים יכול צלם להביע
עולם ומלואו. כך, למשל, ראה הצלם את חגיגות יום העצמאות
תשי״א. עדשת מצלמתו הביעה את כל השקפתו של איש חיל־רגלים ותיק. הרגלים בתמונה משמאל
עוררו בשעתן רעש די גדול. אלה הן רגליה של שחקנית הקולנוע איבון דה־קרלו, שקבעה לצלם
חצי שעה לצילומים. הפעם גילמה המצלמה את הגירוי והסקם־אפיל, שהפכו סמל עולם החלומות
של הקולנוע, העולם שהחליף, בעיני רבים, את עולם הרגליים הצועדות בבוץ.
המעניין בכל הפרשה היתד, תגובתו של הצלם. במקום להיות מאושר מן המגע ההדוק עם הכוכב
׳המסנוור, הדגיש בחגיגיות אחרי חצי שעה כזו, איבדתי חצי. האשליות שהיו לי על נערות
הוליבוד — הן טובות רק בתמונות המדצית השניה של אשליותיו לא הועמדה במבחן.

כר סיני רגליים

ציננות?
הרבה אנשים חושבים שציוני הוא האיש
המשקר למען המולדת׳ האומר שכל העולים
החדשים חיים בגן־עדן, זוכים; לטיפול אבהי,
מתעלסים ושוקעים במותרות. העולם ווזה
גרס ציונות אחרת. הוא סבר ש תרומתו לענין
שהישוב הותיק
הציוני היא גילוי האמת:
אמנם הביא את העולים, בתוספת דולאדים
אמריקאיים, אך לא היה מוכן להקריב עבורם
כמעט ולא כלום.
תמונה ז ו צולמה במחנה שער־העליה, ליד
חיפה. היא מראה שני תושבים של המחנה,
שהיו למעשה כלואים, פורצים החוצה דרך
הור בגדר( ,לפני שהוקמה במקום החומה
הנוכחית) .הצלם עצמו נכנם באותה דרך. הוא
לא היה מוכן לבוא בהזמנה, לביקור מתוכנן
ומבוים. את הדברים המזעזעים שראה, הנציח התמרמרות בתמונות ש עוררו אותה שעה
עצומה בחוגי הסוכנות, אולם גילו את האמת
לקהל הרחב.
האם היתה זאת התנהגות מוסרית י אנחנו
היינו משוכנעים שכן. היינו משוכנעים, כשם
שהננו משוכנעים כיום׳ שתפקיד העתונאי
הוא לגלות את האמת, בכל האמצעים, חו קיים
או פחות־חוקיים, יפים או פחות יפים.

לבית־הסוהר לא היה העולם
הזה נאלץ להתפרץ. היא נכנם
־תר על
כעד הדלת הראשית.
כן: הוא נכנס בהזמנה רשמית
של שלטונות בית הסוהר עצמב.
הם גם לא ניסו לשכנע אותו לשקר ולסלף. להיפך׳ הם נתנו לנו את האפשרות לתאר את
האמת האכזרית ביותר.
למ.י? ,כי הם היו הראשונים שהבינו מה ערם; העצום של דעת הקהל• הם ראו את
המצב המחפיר בבית־הסוהר, שנגרם עקב חוסר תקציב מתאים. הם דאגי דאגת־אמת לשלום
אסיריהם. הם היו מעונינים שהאמת תיוודע ברכים, כדי שדעת הקהל תלחץ, במקומות
הנכונים, לתקון המצב, היינו לתקון התקציב.

יום אחד פנה אלינו אחד מותיקי שועלי שמשון,
ביקש עצה איו להנציח אח שם היחידה .״לכם י ש
עכשיו עתון -,אמר ,״מדוע לא ת איגנו איזה מפעל
רציני, ברוח הימים ההם?״ בחרנו בתחרות אופנועים׳ כי היה זה הספורט הקרוב ביו תר
למסורת הג׳יפים הדוהרים של השועלים. העולם הזה תרם את הגביע, קיבל על עצמו
אה האחריות הארגונית של המפעל, וביום 27.12.50 התקהלו למעלה מי 5000 איש לחזות
ב מירוץ הראשון. לא חסרו רגעים דרמתיים ומסוכנים. אחד מהם ! רוכב אחד נפל מאוס־נוער
ארצה, בקו נסיעת האופנוע שלאחריו (תמונה) .הרוכב השני היסה את מכונתו,
התהפך, נלקח לבית החולים.

לפני הגלגלים

אחד מסימני־הדרך בתולדות הבולטים
העולם הזה היא ה־רפורטז׳ה
על בית
החולים לחולי־רוח.
אותה תקופה עוד נטו לראות בנו עתון זול, לא רציני, מעוניין רק בסנסציות. כשפנינו
למנהל בית החולים, הד״ר צבי ויניק, לא נראו לנו סיכייים רבים שיסכים לשתף פעולה
וירשה לנו לערוך דו״ח על המוסד שהוא עמד בראשו.
הסברנו לו את גישתנו לכל הענין ואת הטיפולי הרציני שחשבנו להקדיש לנושא.
הוא הבין אותנו, נתן את הסכמתו. משך יומיים ניתנה לכתב וצלם ר שו ת מלאה להסתובב
בכל חלקי המוסד, לשוחח עם חולים, מטפלים, רופאים, לקבל הסברים מדעיים על המחלות
השונות, לראות את דרכי הטיפול בהן, וגם לראות ריסון של חולים בלתי־שקטים.
אגב, הכתב (שהוא בחור ח־ון ובריא למדי) התרשם כל כך בראותו את
אחת החילות מקבלת טיפול, על־ידי הלם, עד שהתעלח במקום. הרופא, אדם חסון
ובריא לא פחות, הגיש לו טיפול מהיר ויעיל: שלו ש סטירות לחי, שהחזירו את הכתב
לעולם הזה במהירות מפליאה. אילו חיפשנו באמת סנסציות זילו ת, היינו יכולים למלא
ג ליון שלם על מה שאנשינו ראי בתוך כתלי בית־החולים, עיי חולות־רוח שהתהלכו
ערומות, על חולים שגוללו לפני הכתב את תולדות חייהם המדומים. אך הרפורסז׳ה
שהוגשה לקהל היתד, דו״ח עובדתי וחי, שתיאר את המצב לאמיתו.

אסנת סנשואעת

תמונה אמיתית?

כמעט כל קורא שאל את השאלה כשראה
למות.
תמונה נוראה זו של נער שנדרס
התשובה היא, הפעם, חיובית. זוהי תמונה
אמיתית. היא סופקה לנו על ידי המשטרה׳ שבאותם הימים עוד שיתפה פעולה ללא
היסוס עם העתונות, טרם דאגה לאינטרסים המסחריים של עתוו משטרתי.

ד ואש בשער* הכנסת

פעם בחמש שנים יש לצלם מזל. לשם כך יש צורך שיהיה לו גם
הוא היה היחיד שהעיז לצלם באמצע מאבק הדמים בין מפגיני חרות
האמת: שהשוטרים הם שפתחו במעשי האלימות. תמונות אלה עוררו הד
את התמונות. האם היה הובר כדאי לצלם, שספג מכות הגונות, בכה.

אומץ לב. לצלם העולם הזה שצילם תמונה זו לא חסרו שתי התכונות.
והשוטרים, בשעת הויכוח על השילומים. הוא גילה תוך כדי כך גם את
עולמי. גדולי העתונים בעולם פנו אל העולם הזה, ביקשו להשאיל להם
בעשן המדמיע, איבד כמה מכשירים? הצלם אומר: כן.

נכון, זו תמונה משוגעת. היא צולמה על־ידי מערכת משוגעת. האמת
היא שהתאהבנו קצת בטאלי ביטי, שהביא אז לארץ את להקתו טרופיקאנה.
החלטנו ששום צילום שיגרתי אינו יכול להביע את רוח הריקוד. אמרנו

קצת משוגע

לס־סי: השתולל ׳:כאוות־נפשן .,הוא עשה זאת, בהשתוללות כללית של איבוד חושים נעו הרקדנים על הבמה,
כשהצלם מצלם ללא כל תכנית. לבסוף נטלו הכתבים את התמונות, חיברו אותן בסידרה שנראתה להם, כתבו
להן סיפור — ריקוד שלם שלא נרקר מימיו. אמר הוא: חבל שלא המצאתי את הריקוד ה־ה בעצמי.

האס היא מדבקת*

יום אחד הועמד העולם הזה בפני בעיה ממדרגה ראשונה.
בירושלים קיים בית־חולים לחולי צרעת. כל הדואג לנפשו רחק
מהם. אחיות נוצריות זרו ת טיפלו במצורעים היהודיים, כי כמעט

שום אחות יהודיה לא הסכימה לקבל על עצמה את הסיכון המדומה. אולם הרופאים טענו שהצרעת אינה
מדבקת כלל, ושכל העניו אינו אלא פרי פחד טרום־היסטורי.
איך מוכיחים זאת לקהל הרחב? פשוט מאד: שולחים כתב וצלם לבית־החולים. אם כעבור כמה שבועות
ניכרים בהם סימני צרעת, סימן שההנחה היתד, מוטעית. הצלם היסס רגע, הסכים. אשתו היססה יותר מרגע,
אבל גם היא הסכימה. התוצאה: רפורסז׳ה סנסציונית למדי על חיי המצורעים, ואחד השרותים שהעולם הזה
זכה לתת ל ע דן אנושי גדול. מה דתך על תפקיד העתונאי?

אלה הם ימאי א/ק נחשון. אניתם הגיעה לארץ כמה יגזים לאחר שפרץ
מרד הימאים. כשאך השליכו עוגן בנמל, עלתה על האניר. חולית כיסוי של
*העול ם הזה, שסיפרה להם על התפתחות הענינים .״ברוך השם,״ אמרו,
המשיכו לרדת, היו נופלים לתוך
כששמעו שהשביתה הוכרזה, הסכימו לביים תמונה סמלית של ירידה מהאביר .,לו
הים — כי שום סירה לא חיכתה להם.
במשך כל ימי השביתה הגדולה גילה העולם הזה את האמת. לאזרחים ששמעו רק צד אחד, הוא צד הכוח הגדול,
הסביר העולם הזה גם את עמדת הימאים — עמדה שעד היום אני משוכנע שהיתר, צודקת.
״כל אנשי המלך״ ,שחברו אז יחד נגד הימאים כדי ל שבור את חום־השדרה שלהם. האשימו את העולם הזה שהוא עושה
את שליחות מפ״ם. מאז קיימת בחוגים מסויימים האגדה ש ל מפ״מיותו של העתון, שבאה במקום האגדות הקודמות על
חרותיותו וצ״כיו תו.
שרו ת העולם הזה לצדק על הים לא נסתיים עם התמוטטות השביתה. העתון התקיף גם את פעולות העונשין שבאו
בעקבותיה. הוא גילה את העוול המשווע שנעשה לנמרוד אשל עם גיו סו לצבא, אחרי שמונה שנים רצופות של שרו ת
בפלמח, בצה״ל ועל הים. תמונות דרך חייו של נימרוד לא נזקקו למלים. הוא שוחרר מהצבא שבוע אחרי פירסומן.

המרד עד ה
כאשר דית אשר ל
רבים אחריו
עשינו זאת׳

אין
״ציונות״
ניתוח מ
לבאר־שב
דבר אחו
או נסיע
שעות) ב רפור ועד ר,יונ עתונאים קילומטר
של הלי
מארבים, הסיפורינ הידיע
בדרך אגו
לבסוף ד
יכול לה
כה רב ל
היו נמצא
המיגע. נ
תפקיד מי
כל הדרך,
מבחינו
קל להתר
צילום מעו
שעות הלי
בימים
נ״פוזה״ >

לעצם -.אפו
עוד את י
של רגעי ו
והאוירה ה כשעיניהם שהקשר ע
את הקשר

חש מאורע היסטורי, כמו מותו של הנשיא הראשון, ממלא הע תון המצויר שליחות פשוטה: להראות להמונים, שאינם יכולים להיות נוכחים,
בשעת הטכסים. תפקיד קל — אך לא תמיד. העתון צריך להופיע במועד מסוים, והמאורעות אינם מתחשבים בכך. במקרה זה, כמו במקרים
:רך מרוץ בין המאורע לבין הפרסום. פחות מעשרים שעות אחרי הלוית הנשיא, כבר פירסם העולם הזה ברחוב רפורטז׳ה מקיפה על הטכס. איך
יי שאיני יודע. הצלם, המפתח, איש הגלופות, הכל עבדו משר הלילה. מכונת הדפום חיכתה לגלופה, התעוררה לחיים רגע לאחר שהגיעה.

הנשיא מת!

ילבה מדבר
ז עתונאי אחד בארץ שלא כתב פעם על הנגב :
וסח ־מאז־אלפיים־שנה, פיליטון עיי טרמפ לאילת,
של אוצרות הטבע וסיכויי התישבות רצופה מדרום
רשמים מטכס חנוכה של מקום זה או אחר.
זזותף לכתבות כולן: הן נכתבו לאחר טיסה נוחה,
צרה בערבה, ביקור חטוף של כמה ימים (או אף
ם הפרוע״.
־הענק שלנו על המסע אל לב הנגב היתד, הראשונה,
היחידה. שחרגה ממסגרת זו• בפעם הראשונה כתבו
וועיים על הנגב לאחר ביקור רגלי — קרוב ל־300
ואדיות, ערבות, סלעים, הרים וחול ; עשרה ימים
מאומצת, לינה תחת כיפת השמים, גשם, חום,
קפרת, נסיגות ומתיחות — מסע הרפתקאות נוסח
יפורסמיס על מסעות אל הלא־נודע.
;ראשונה על תיכנון המסע הגיעה למערכת כמעט
יד החלו הויכוחים בין החברים על הזכות להצטרף.
1לשלוח כתב ושני צלמים. לא כל עתון בארץ
ז לעצמו להוציא ממסגרת עבודתו התקינה כוח
י תקופה ארוכה כזאת. גם לא בכל מערכת בארן
זשוגעים כה רבים שירי בו ביניהם על קבלת התפקיו
׳מרות שהשיירה כללה שמונה גמלים היה להם
:הובלת מזון ומים. המשתתפים צעדו על רגליהם
תרמיליהם על הגב.

תונאית היה התפקיד
בין הסלעים \,לכוון
,1כשהרגלים מיובלות
בחום מחניק ׳.כשמנת

הקשה תפקיד הצלם. כי לא
את המצלמה, לחפש זוית־והנשימה
כבדה לאחר שמונה
המים מצומצמת.

שונים היו׳ ה אנדי ם שמים לב לצלם, משתדלים לנקוט
ותה •להם\מעניינת. אך כעביר ז מן הפכה המצלמה
מכוסה ישיכבה ׳!ען ה של אבק, ואיש לא שם אליה
כך הצליחו הצלמים לתפוס את ההוד האמיתי
־ה והשמחה שלי המסע, להנציח את הרגשות הכנים
תית של המאודמות. בתמונה זו נראים אנשי המסע
נות בחרדה אל נקודה צהבהבה בשמים — המטוס
נותק. האם יהאה אותם? האם יצליחו לחדש
העולש החיזיון י £קרא את העולם הזה מלפני שנה.

בודאי ז כו ר לך עדיין השטפון הגדול לפני שנה. הספקתי אז לקבל את הידיעה על הצפת השכונות
וניתוק התחבורה צפונה, מוקדם בבוקר. השארתי הודעה במערכת כי על כל החברים להתכנס לישיבת חירום
בשעות הצהרים, ויצאתי לבקר במקומות האסון. הביקור ארך שעות ספורות ואני שכחתי לחלוטין את דבר
ישיבת החירום. בערב, נזכרתי, מיהרתי למערכת. מצאתי את המזכירה .״מה היה בישיבה?״ שאלתי .״לא היתד, כל ישיבה. איש לא
בא היום לעבודה,״ היתה תשובתה.

בוץ ומי

אך איש מבין החברים לא שכב באותו יום במיטה חמה. אח ד מהם נאלץ לצלול במים שהציפו את שכונתו, ל עזור בהצלת שכניו,
שני הצטרף ליחידת כבאים, נקלע לעשרות מקומות נפגעים. לשיא הגיע שלישי, כתב, ששאל מצלמה משכנו, יצא לצלם את המאורע
המחריד. מעולם לא התימר אותו חבר להיות צלם — גם המצלמה ל א היתד, אלא ״קופסה״ .אולם תוכן צילו מיו פיצה על איכותם. הוא
הצליח לצלם את פעולות המצילים, שניסו להגיע אל בחור תקוע על גג מכונית מוצפה כולה מים, שסכנת טביעה היתד, צפויה לה,
בכביש הראשי תל־אביב — רמת־גן. התמונה למעלה מראה קבוצתמצילים יוצאת אל המכונית המסומנת בחץ.

מה הן שעות העבו דה
של העתונאי? אולי
אתה יודע. אני לזב גם
לא הצלם שצילם את ה תמונה
הזאת. הוא ש כב
לי שון בשעה , 12 אחרי שקרא ספר מענין (על צילום, כמובן) .כעבור שעה צילצל הטלפון.
מתחנת מכבי־דאש הודיעו שישנה שריפה ביפו.
הצלם לא ידע אם השריפה קטנה או גדולה, חשובה או בלתי חשובה. אולם כשהגיע למקום
לא היה כל מקום לניחושים: מחכן ענק של הסוכנות היהודית עלה באש. הוא צילם כמטורף, כילה
כמה סרטים. תמונות אלה הפכו תעודה משפטית, צורפו לתיק החקירה. כאשר הגיע העגין לבית ר,משפט,
ציין השופט לשבח את עבודת הצלם, הדגיש את תפקידה החיוני של העתונות.

תעודה משפטית

בתל־אביב קיימת אגודה של
מאוגדים בה חרשים־אילמים,
כמה עשרות נטולי־שמיעה. הם
פנו אלינו שנביא את עובדות מצבם אל הציבור. נענינו במידת יכולתנו. כך
נודע לנו גר, על קיום בית׳הספר העירוני המיוחד לילדים נטולי־שמיעה.
כתב שיצא לבית־הספר, ראה את שיטות ההוראה, כיצד מלמדות המורות
את תלמידיהן את מלאכת הכתיבה, הקריאה, חשבון, תנ״ך — ודיבור.
הצילום מראה את מנהלת בית הספר מלמדת את אחד הילדים להוציא
קול מפיו. היא מורה לו לחקות את תנועת פיה, דופקת על חזהו, משחררת
בצורה זו בת־קול. במרוצת הזמן ילמד לאמץ את ריאותיו וגרונו בעצמו,
וכי תנועות מסויימות של השפתים. בליווי מאמץ הגרון, יוצרו ת הברות,
המתחברוו 1למלים ומשפטים בשפת השומעים.
ז מן קצר לאחר פירסום הכתבה, שהפנתה את תשומת־לב הציבור
לאומללים אלה, עבר בית־הספר מבנינו הישן והבלתי־מתאים לבית
חדש. המותאם יו תר לצרכי מוסד חינוכי.

אילמים •דברו

תמונה נוראה

ואולי לא? נסה להעמיד אותה על ראשה. אחר כך בחן אותה
מכל צד. גם הצלם ניסה לעשות זאת, כשניגש לצלם את אלכירה
הבלונדית, בעלת גוף הגומי. בקרקס הכל א פ שרי׳.

״כן, שמענו עליכם• אתם נלחמים בעד הצוק —
אפילו בשביל ערבים!״ הבחור שאמר זאת התכוון
להעליב. הוא רק חילק לנו אחת המחמאות הגדולות
ביותר שאפשר לתת לעתון. הבחור הנרגז היה מזכירו של מושב בן־עמי, בגליל המערבי, לאחר
שפרסמנו רפורטז׳ה על היחסים בין אנשי המושב לאנשי הכפר הערבי הקטן אום אל־פרג׳ .גם
כאשר ניהלו תושבי רמלה העיראקים מסע נגד תושבי הרובע הערבי, לא שתק העולם הזוז.
חולית־הכיסוי שנשלחה למקום מסרה על מקרי האלימות הבין־עדתיים, על דקירות והתקפת
בתים, הזהירה מפני צרות־עין מכוערת שהיהודים עצמם היו קורבנות שלה משך דורות.

אפילו לערבים!

לונה ג׳רסי נרצחה על שפת ימה של
יפו. תמונה ז ו צולמה על ידי צ״מי
המשטרה. היססנו ז מן רב אם מותר לנו
לפרסמה, לגלות את הזועה במערומיה. אחרי היסוס רב היתד, ההחלטה חיובית.
יחסינו עם המשטרה, שהיו מצויינים, נבעו מגישתנו לענינים פליליים. תמיד השתדלנו
להראות את הצר הלא־רומנטי והלא־כל־כך סנסציוני ומבריק של עולם הפשעים. גם
קשיי השוטרים ב מילוי תפקידם תמיי הוערכו נכונה.

גופה עד שפת הי

העולם הזה הוא
לתון אוביקטיבי, הוא
מתאר את המציאות.
רק לעתים רחוקות
מאד נקט רמז של
עמדה. אחד המקרים האלה היה כשקוניונקטורה מפלגתית חולפת איפשרה לשר־התחבורה המנוח
להנשים את חלום חייו: לאסור את התחבורה בשבת. העתונות המפלגתית שתקה ברובה, כי
בכל מפלגה יש בוחרים דתיים. העולם הזה נרתם למאבק הגדול. הוא חשף את מערומי הקנוניה
י -יייי ^1ייי״־י. ד״יח זי. ד״ת הקהל הכריחה את הממשלה לבטל את הצו.

מאבק עד הדת

תמונה זו נלקחה מתוך עתון מצרי. היא מראה הגבול ילדה ערביה שנהרגה באחת מהתלקחויות
התדירות. תפקידו של מדור במרחב הוא לתאר,
בצורה עו, את הלכי חן/זם של הערבים והגורמים הקובעים את יחסם לישראל.

הצד השני

ד״ר היאלמר שאכט עבר בשוה־התעוסה
העתונאים שוחחו אתו. למחרת היום יצאו כל
הממשלה חוצצים נגד — העתונאים. לא יפה
עם גרמני. העולם הזה פירסם את התמונה באופו הפגנתי, מתוך דעה שהעתון חייב
את העובדות. אם העובדות אינן רצויות, תדאג נא לכך המשטרה,

שאכט הגיע

גדונר חו1ו־באחד
הימים פני אליני י־אשי אצ״ל,
ביקשו שנקדיש מאמר הספד לדב גרונר,
גיבור הגרדום. העולם הזה גורם שתודת־האומה
חייבת להינתו ללא היסוס לכל
אשר שפך את דמו למענה — מבלי להת חשב
בדעותיי הפיליטיות. אין הבדל בין
דם איש לח״י ובין דם חבר השומר הצ עיר.
ואיו דבר מחפיר יו תר מאשר ההת כחשות
לחללי ד,״פורשים״ מאתמול.
אולם העולם הזה אינו נוהג להספיד
ולבכות• לכן הציע לחברי גרונר הצעה
מיוחדת במינה: י שו בו נא למקום ה התקפה,
י חזרו לעיני המצלמה על כל
פרט ופרט של המיבצע בו נשבה גרונר.
הם הסכימו בהתלהבות. היתד, דרושה
הסכמת המשטרה, וגם ז ו נתקבלה ללא
קושי. כך ראו תושבי רמת־גן, באחד
הימים, כיצד מתקיף אצ״ל שנית את ה משטרה.
התמונה מנציחה את הרגע ה מכריע:
השוטר הבריטי מכוון את נשקו
אל גרונר.

אנו חיים בעולם הזה. אנו
חייבים קודם כל לדאוג לו. או לם
בשעה שהגזע האנושי כולו
מתחיל נושא את עיניו אל עולמות חדשים, ואנשי־המדע מתוכחים
ברצינות מתי בדיוק יעלו על אדמת הירח, היינו י נאלצים לעבור מן
העולם הזה אל היקום הזה.
הרפורטג׳ה על הטיסה לירח מגלמת את כל הקשיים בהם נתקל העתון
כשהוא בא לתת לקורא הישראלי אינפורמציה ממצה על הנעשה בעולם.
קורא כל עתוז לועזי קרא מאות עמודים על נושא זה 1אנו יכולים
להקדיש לו רק חמשה. בעמודים מעטים אלה היה עלינו למסור את
הכל — מה חושבים אנשי המדע, מה הן הבעיות, מה הסיכויים. ונוסף
על הכל היה עלינו להמציא גם מילון שלם חדש של מונחי חלל
בעברית — החל מחלליש,יאיש החלל. וכלה בתחלל, שדה־ההמראה של
החלליות. אנו מקוים שבתודה על כך תצורח חולית־כיסוי של העולם הזה
לצוות החללית הראשונה שתמריא לעולם הבא.

חלליש בירח

הוא היה, תחילה, אחד ממתנגדיו המושב עים
של העתון. אולם החל מן ד,״מרד על
הים״ הביו את חשיבותו — אף כי לא
התלהב מעולם לסגנונו. משך הזמן הפך מעין
מדריך ויועץ. בכל עניני הצבא היינו מתיעצים
אתו לפני קביעת דעתנו. לבסוף הסכים שנערוך עליו כתבה גדולה, גם
ביקש לצרף לה גילוי־דעת משלו, על הסכנה שבמגמה בלתי־מפלגתית.
התחלנו לטפל בחומר העשיר, לעבור על ארכיון התמונות של ד,״זקן״,
ביניהן תמונה מיותדת־במינה זו של יגאל אלון, שדה ומשה דיין• בחניתא.
הסיפור פורסם — אולם בנסיבות עצובות מאד. כך קרה שהעולם הזה
פירסש את ההערכה המקיפה ביו תר על אישיותו. כי יצחק שדה עצמו
שיתף פעולה בהכנתה.

ה!קו

בלוד. חברי לדבר
לתאר

משך שלו ש שנים השתוללה בארץ מגפה
חמורה של שיתוה ילדים. ואף עתון אחי לא
יכול היה לכתוב עליה יו תר מאשר: היום מתו
כי הממשלה לא היתה מעוניינת, משום מה, בפרסום כלשהו על המגפר״

מול שיתוק

השנה, עם התחלת עונת הקיץ, בה מתרבים מקרי השיתוק, פירסם העולם הזה דו״ח מקיף,
שקול ועובדתי על המחלה בכללה ועל המצב בי שי אל. יחד עם זאת בי שר לקורא העברי על
התרופות האחרונות, ניתח וגת חשיבותן. שלם !.ת הרפואה קיבלו את הדו״חברצון: הם
ידעו שיפעל להפגת הבהלה.
דם נשפך במערכת תמונה זו נתגלתה ל אותי כשהוציאו עיני
כמה
קציני משטרה מן
המיטה, קרוב לחצות,
הובילוני, מערכת. מס ביב
היו פזורים שברי
זכוכית, עתונים קרועים,
שברי עץ.

לא פעם הראו סרטי הוליבוד עתונאי ז ריז המתחקה בעקבות הפשע,
מקדיש את כל מרצו לבילוש אחיי האמת ! מצליח לבסוף, לגלות את
כל העובדות. משהו דומה אירע ל חבי המערכת שיצא, עם צלם, לסיור
שיגרתי בנצרת. שם שמע כמה ערבים מתווכחים בבית־קפה על מאורעות מסתוריים, שהתרחשו בבית יתומות
מקומי. הוא לקט את העקבות הדלילים, עבר מכתובת לכתובת, שיקר, שיכנע, העמיד פנים — וכעבור
יומיים היד, לו סיפור מלא על אשר ארע במוסד וזספיה. הוא אף הצליח לצלם את הילד מישל ח כי ס ^ ם

בית הזוועות

בתחנת מגן־דוד שכב
דוש, פצוע בראשו, מו כה
הלם. מדבריו המקו טעים
אפשר היה לצרף
את הסיפור. הוא עבד
בלילה, ראה לפתע ע שן
דק עולה מחבילה על
אדן החלון. מבלי להר ניגש
במחשבה, בות אליה
ודחפה החוצה. ה דבר
עלול היה לעלות
לו בעיניו. אולם הוא
הציל את משרד המער כת
מחבלה רצינית. הי תר!
זאת פצצה מאותו
סוג שהתפוצץ, כעבור
ז מן מה, ליד הצירות ה סובייטית.
מדוע
בוצע המעשה,
והמעשים שבאו בעקבו תיו?
עם המבצעים פת רונים.
לא אסתיר שגרם
למערכת, מלבד צער על
פצעי דוש, גם סיפוק מה.
יכולנו לזייף אימרה של
דיקארט :
הפילוסוף
״מפוצצים אותנו, על כן

כנק לאומי ליעזדאל בע־מ
ועתה ...קורסי מסחר״
מתקדמים בעב רי ת!!!
לאחר שנים של עבודת־הכנה קפדנית, יכול עכשיו המכון
להגיש הדרכה יסודית במקצועות הראשיים של מדע המסחר בשפה
העברית. הקורסים החדשים הם מעשיים ויעילים ביותר והוכנו
במיוחד בהתחשב עם דרישת וצרכי הצבור בארץ( .בקורת
הנהלת חשבונות
השכונות, המשק הקואופרטיבי. כלכלה,
למתקדמים, מס הכנסה ועוד).
פרטים מלאים על תכנית ההדרכה וההשתלמות נכללים
במהדורה החדשה של המדריך המקצועי ״הזדמנות במסחר״
אשר יישלח לכל דור שחנם !
פנה עוד היום אלינו — או שלח אה התלוש אל :

המכון הבריטי למסחר
בשתוף. פעולה עם

המכון העס־י להוראה
והשכלה בירושלים
רח׳ בן יהודה 2ת.ד1259 ,
ירושלים
שד׳ רוטשילד , 15ת.ד487 .
תל־אביב
רחיב הבנקים ,5ת.ד1474 .
חיפה

י א שד גזרה ומדאכה טפוובדית

חריפה מצמד סרוק — 6 8

נא לשלוח לי חינם את החדש המקצועי
המדריך
״הזדמנויות במסחר״ ופר קורסים על טים
מלאים
במקצוע

חדישה

זאלנ 1ם • ת

ולזה

כ תונ ת

שמי ...
כתבתי

מתאימ ה — 6

שרוול

א פ 1ר

ארוך

ברבן .

וכחול

ונניס )

כולל

עניבה

לפי האופנה האחרונה בדוגמאות חדישות

רינדזונ ס קי

ג לו פו ת

צינקוגרפיה

רחוב

נאה

2 *22

הקישון .6

תל־אביב

ג לו פו ת

רשת

ברכת חג לקזראי 1
ייה ע ן לם הזה״ י.

מלבושי ה\בד

מוכניםולפי מידה

ירושלים :

רח׳ יפו, בנין ג׳נרלי

ת ל ־ אביכ:

רחוב

אלנ ב י

רח׳ נחלת בנימין 39

הדר: רח׳ הרצל 28
מרכז :

בנין

סבוי.

תמונה קלאסית זו של אב המבכה את בתו העומדת
״בשערי טומאה״ .בהפגנה נגד גיוס הנשים בשכונת
לפחות דבר אחד :
מאה שערים, אומרת לקורא
התנגדות הדתיים האמיתיים לצו זה היא אמיתית. אין היא תכסיס מזויף של עסקני מפלגות.
כאן יש רגש אמת. המילה הכתובה יכולה לשקר. לא כן המצלמה.
היא מסבירה, אגב, גם מדוע נמנים קוראים דתיים כד, רבים עם קוראי העתון. כי העולם
הוו! ,שלחם תמיד נגד כל כפיה דתית, לא התעלם מעולם מן הצי השני של המטבע: זכותו

-בשער• טומאה״

שג האיש הדתי להיות את חייו לפי צו מצפונו, לחנר את ילדיו לפי השקפת עולמו,
המפגינים עצמם לא הכירו בכך. איתר, שעה. כשנדחקו הצלם והכתב בין מאות האנשים
והנשים המרוגזים, בסימטאות הציות של השכונה, הכיר מישהי ב,.כנענית״ .מיד הצטופף
מסביבם המון שואף נקם. כמה צעירות בעטו באחוריו של הצלם. לבסוף יצאו השניים בגוף
בריא. אולם תוך כדי ויכוח נתברר כי רוב הצעירים, אנשי נטורי־קרון א מושבעים• יודעים
לצטט כתבות שלמות מן העתון. מעולם לא שמחי חברי המערכת במיה־ ,כזו על ז כרון
הקוראים — מתנגדי משפט הלינץ׳ במקום הוכיחו כי העתוו איני כנעני. מפקד האם אפשר להושיב
אצ״ל ואיש השומר־הצעיר על
במה אחת י לא, אמרו כל ה מומחים.
כן. אמר העולם הזה.
ועשה זאת.
המשפט הציבורי שכינס בגן־רינד, העצום את הקהל הרב ביותר מאי הופעת־הבכורה
של מנחם בגין בפומבי, ה י.־ .רצות מומנטים הומוריסטים — מאחורי הקלעים. הרבה
צעירים רצו להעיד בי. אילם איש לא רצה להיות עד הקטיגוריה. שמואל תמיר, התובע,
הצליח רק בר״ע האחרון ממש להרכיב צוות עדי־התקפה, מורכב ממתנדבים ׳מבין הקהל.
אך ברגע ש; .שתר, ר ,ד,איירה הרצינית על הבמה ובקהל. והנוהל המשפטי היבש התגבר
על ההתרגשות, חל שינוי פתאומי: רבי המקטרגים, מעטי חמסנגרים. המושבעים, שנבחרו
מן הקהל, מצאו זנת הנאשם חייב בדוסר חוש ציבורי ובחוסר נכונות להקרבה, נתנו
לרמתו התרבות ת ליהנות מן הספק.
לשם מה בוצע ר,מ-בצע? היה ברור שעל שאלות רבות אי־אפשר יהיה לענות במשפט
לעורר שאלות רבות יכולה לעשות זאת רק
שארך כמד. שעות. אולם אפשר היה
במד. שאיש אינו מטיל ספד! באי־תלותה ובאי־מפלגתיותה. ישהיא יחד עם זאת מקובלת
על המוני הנוער•

אני אשם!

כשצצי במדינה השמות שמוראק, רבים שתקנו.
אדירי, נוי, ברמן,
חשבו כי הזדקנו, כי נ שרו שינינו,
כי הפכנו בעלים בעמנו ו ש שו ב איננו מעונינים במאבקים.
יתכן וכל ד־ ,נכון. אולם סיבת שתיקתני לא היתי סימן שהתחלנו
בונים וילות לעצמנו. להיפך, החלטנו לצאת להתקפה. אולם לפני שקיבלנו
על עצמנו להשחיר פניו של אדם. רציני לברר אם אנחנו צודקים.

וילה אדירי

התוצאות היו מפתיעות למדי. אחרי חקירה של כמה חדשים השתכנענו
שאמיל שמוראק הוא איש־השנה. אולם השתכנענו גם שא׳־ירי אינו אשם
בכל רעשה פלילי, וכי ד,חוילה שלו, המתנוססת בתמונה שמשמאל,
נקנתה בבסת ישר. גם האמת על נוי וברמן היתד. קצת שונה מזו
שהצטיירה בעתוני שני הצדדים.
מוסר ההשכל: אץ צורך לשקר ולסלף כדי להתקיף. אפשר לצאת
להתקפה גם רכובים על דבר אמת. ויתכן שזה אפילי משפיע יותר.

בראשית דרכנו החלטנו לערוך רפורטז׳ה על רמת־המחיה בקיבוץ. צילמנו משפחת חברים
בכפר־מנחם, קיבוץ השומריהצעיר, אליו התקשרנו עוד בימי הקרבות. אולם כשנודע הדבר
למזכיר המשק, כעס מאד .״מה. להופיע בהעולם הזה? בשום אופן לא בא ב חשבון. זה
עתון קלוקל ! הוא אינו יכול לטפל בדברים רציניים !״
לפני כמה שבועות באה חולית־הכיסוי שלנו למשק עין־חרוד, כמה שעות א חיי התכתשות

חמורה במקום. כששמעו בני המקום כי עתונאים
מסתובבים במשק. יצאו לקראתם בכעס .״מאיזה
עתון אתם?״ שאלו. כששמעו את התשובה,
השתנתה הבעת פניהם. הם העבירו את אנשינו במפעלי המשק, הסבירו להם את רקע הסכסור•
העולם הזה הפך גורם יחיד שנע משני עברי הגדר בנגריה. היה מקובל על שני הצדדים.

על המות

תמונה אכזרית. תמונתו של נער שטבע

(]יי זה עתה. הוריו עוד אינם יודעים זאת. הלב
אין לה
יכול להזדעזע. אולם המצלמה לא.
רגשות. לחיצה קלה על ההדק והיא רושמת את ההיים כמו שהם.
אתה לא ראית תמונה זו. היא רק אחת ממאות רבות של ממונות, לרוב טובות, שנפסלו על־ידי
הצנזורה הפנימית שלנו. הסיבה 1לא רצינו להחמיר את אבל ההורים, שעות מעטות אחרי האסון.

ועל החיים

כן, הם נמשכים. אחרי כל האסונות,
הזוועות, הקטטות, האכזבות, בצל המלח־
* ,מ ה האיומה המרחפת י על פני האנושות,
ילדים נולדים בכל יום. היתכן סמל חי יותר לתקוות האדם מאשר תמונה זו של תינוק, שעודו ק שור
בחוט הטבור לרחם אמו, בחדר הלידה של בית־החולים הדסה, תל־אביב?• .
הנה אנו מגיעים, לפי שעה, לסוף הסיפור. דרך ארוכה מאד מובילה מעמוד 3לעמוד .18 שערים
נעולים נפתחו. שוב לא היה צורך, לרוב, לפרוץ גדרות, כדי להגיע למקום הצורך. אפשר היה
להשיג הזמנה אדיבה — בתוספת הרבה הסברות שלא לענין.
מפעם לפעם נשמעה הטענה כי שילמנו עבור זה מחיר יקר, שנעשינו שמרניים מדי, מקובלים
מדי על הבריות. דומני שאין הדבר כך. יתכן שנעשינו יו תר שקולים בדעתנו משהיינו. יתכן גם
שגבר כוחנו לבדוק את שני הצדדים של המטבע. אולם אם יש מה להתקיף, עוד נכון העולם הזה
להתקיף. יהיה זה שר־החוץ או מפקד המשטרה: עתון זה
לא יהסס לאמר את דעתו בפה מלא.
אני מאחל לעצמי ולחברי רק דבי־ אחד — שאוכל לאמר
זאת גם במצפון שקט — בעוד שלו ש שנים: ללא פחד, ללא
משוא פנים.

מבצעים צ בוריי ס 0

0ן ן8ום

* חקר השיווק

* מבצעים צבוריים

* יחסי עתונות

־יים * יחס המ * 5 1ו ורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית *
פרסום * חקר 1 1נ * 1מ ^ רייס * יחסי עתונות * פרסום צבוריים *
מבצעים צבוריינ> 0ס ס | 0 0 0 0וו ס * חקר השיווק * מבצעים צבוריים *
׳ צבורית * המ ^ 1ע 1 1ו ז ^ ורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית *
פרסום * חקר 8עים צבוריים * יחסי עתונות * צבוריים *
י עתונות * ה מ 8 8ורית * המוסד הישראלי להסבר,ת צבורית *

* פרסום צבוריים

* פרסום המוסד הישו

* יחסי עתונות

המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת ׳צבורית *
יחסי עתונות * פרסום מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * י עתונות *
1־ פרסום אלי להסברתמבצעים צבוריים * יחסי עתונות *
יחסי עתונות ־
המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית *
יחסי עתונות * פרסום פרסום * חקר השיווק * מבצעים המוסד הישו
המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית *

פרסום * חקר ח ת | ו ן * י * נ 8עים צבוריים * יחסי עתונות * צבוריים * יחסי עתונות * פרסום פרסום * חקר השיווק * מבצעים ריים * יחסי
מבצעים צב מ כו 1 ^ 0 £ 0 0זונות * פרסום * חקר השיווק * מבצעים מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * צבוריים * יחסי עתונות * פרסום
׳ צבורית * המ 1מ ן ורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית *
מבצעים צבוריי 1י מריים * יחסי עתונות * פרסום פרסום * חקר השיווק * מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום מבצעים צבו
המוסד הישו המ 9 0 0 ^ 8ס 9 0ס:ורי ת * המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית *
מבצעים צמריים * יחסי עתונות * פרסום * חקר השיווק * מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * ריים * יחם
ת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית * המוסד הישראלי להסברת צבורית *
מבצעים צמריי ם
מבצעים צבוריים

פרסום *
פרסום *

*יחסי עתונות *
* יחסי עתונות *

חקר השיווק
חקר השיווק

מבצעים צבוריים *
מבצעים צבוריים *

המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד ^ן ש^ אל ף*זנייר ה צ ^ון י ך
ראל להסבר מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום * חקר השיווק
המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית *
ה צ מרי ת * מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום * חקר השיווק

פרסום מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * מבצעים צבו
פרסום עתונות * צמריי ם * יחסי עתונות * פרסום

יחסי עתונות ־
יחסי עתונות ־5־

רו 0ן ףד^יויטף־וך ןלך ס1ך ןה ן(יבך־ית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד היש
* מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום צבוריים * יחסי עתונות * פרסום
המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד היש
* מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום צבוריים * יחסי עתונות * פרסום

צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה
המוסד׳ הישראללהסברה
* יחסי עתונות * פרסום * חקר השיווק * מבצעים צבוריים * יחסי עתונות
מבצעים צבוריים
המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישרא^ להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה
מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום
צבור״ם * יחסי עתונות
צעים צ11^ 11-1

המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל מבצעים צבורי ם *
הצמ רי ת מבצעים צבוריים * יחסי עתונ^ו * פרסום •\חקר ו 1עיחק

המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד ו ^ ראל להסברו צבו 1ת *
הישראל ^!סברח
ראל להסבר מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום *ד חקר השיווק
צעים צבור״ים *

צבורית *
* פרסום
צבורית *
פרסום

המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד היש
ראל להסבר צבוריים * יחסי עתונות * פרסום
המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד היש
צ בו רים *
פרסום. ראל להסבר היש המוסד היש
רסום
;ת * פרסום היש ריים * יחס
רסום המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה
ראל להסבר מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום * חקר השיווק * מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום צבורייס *
המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה
מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום * חקר השיווק * מבצעים צמריי ם * יחסי עתונות * פרסום צ מריי ם * יחסי עתונות
הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה
המוסד

ת * פרסום
צבורית * י עתונות *
יחסי עתונות * פרסום
צבורית * ראל להסבר
* פרסום מבצעים צב1
צבורית * ריים * יחר

צבוריים * יחסי עתונות
* חקר השיווק * מבצעים צבוריים * יחסי עתונות * פרסום פרסום * חקר השיווק * מבצעים
הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה צבורית * המוסד הישראל להסברה

* פרסום מבצעים צבו
צבורית * ריים * יחס
פרסום המוסד
צבוריים

* פרסום צבוריים

* יחסי עתונות

* יחסי עתונות

* פרסום

אימפרסריו ו. ח .רוברט

* חקר השיווק

* פרסום

* חקר השיווק

* מבצעים

מציג

קבוצת הרקדנים היוגוסלבי

לא מספיקה משכרתך?

״כרנקו קרזסנוביץ״ >33 -רקדג י־ עם. זמרים ומנגנים
ירושלים

ת ל -אביב -רמת־^נן

אילם ״אדיסון-
יום רביעי 1.4
בשעה 9בערב

כרטיסי

בתשלומים

ק נה

חיפה

״ארמון״

״רמה״ רמת־גן ן מוצאי שבת 4.4
2הצגות 7 :ו־| 9.15

* חקר השיווק

* מבצעים

שני 6.4
יו ם
2הצגות: ד ו־9.15

יום שלישי 7.4
בשעה 9בערב

כהנא — ירושלי ם ; רכניץ — רמת־גן ; רדיו אוניון,

רח׳ דיזנגוף 116ת״א! שלזינגר, רח׳ נמלת־ בנימין ,2ת״א; יובל, חיפה

דירתך היא קר ירה
מרפסתך היא שימושית עם סוכך
מתוצרת

״הסופד״

ארגון לאש רא י בע״מ
רח־ הס ,4ת. ד4613 .
תל ־ אביב ׳

ה סו

רח׳ הרצל # 9תל־אביב, טל 5473 .

ז י1ה

עו!רת שוב לבד
קדת בי ת

זיוה

מכבסת

הכביסה

הגדולה בלי סבון. בלי מברשת ובלי בלי

שפשוף.
מאמץ
ומנקה שיבהיקו
אותה בלבנן.

זיוה הנה תוצר ת נקה

המפיצים היחידים :
נורית כע״מ

בעת ארוחת הבקר אמר הילד מיכאל, אגב הדייסה :
.בלילה ראיתי את הדודה חמד ואת בלר...״

.י ש הכרח מידי״ ,אמר אבא־זמלא, או אולי היתה זו אמא
זמלא או הדוד שו מי או הדודה דף או הששי. על כל פניט,
לא היתד, ז ו חמד, כי הילד מיכאל, אף שלא הבין בדיוק
במה הענינים מדוברים, הבנה כללית היתד, לו, שדובר בה.
לחמד היו הרגליים היפות ביו תר מתחת לשולחן.
מתחת לשול חן היה פרו ש שטיח. השטיח היה מאובק.
לאבק היה ריח חריף, עבש. את הריח אהבתי מאד. הילד
מיכאל על השטיח למרגלות האנשים, בו חן רגלים ונושם
אל קרבו את אבק השטיח וריחות של גרביים ולבנים שאך
מרחוק הוחלפו והקולות מגיעים אלי ממרומי השולחן,
כאילו ממרחקים גדולים. רגלים של אמא־זמלא, בנעלי בית
צמריות וגרבי צמר קצרות וריח להן מוכר היטב, ואבא־זמלא,
בנעלים גבוהות מצוחצחות בקפדנות וניחוח של משחה
שזזורה נודף מהן והדוד שו מי בנעלי לכה חדות־חרטום
ובוהן מעוקמת בולטת ביו תר וגרביים מתוחות היטב בב ריות
והדודה דף, שמנת רגליים ונעליה מוזרו ת מאד וכף
רגלה שטוחה ככף רגלו של גמל ובכלל רגליה מכוערות
ביו תר ומגולחות למשעי ואפופות שו מן וכל חצי גופה ה תחתון
כבד ומסורבל ולה דווקא פנים יפות ונעימות, וה שש
— ,שאת שמו שכח הילד מיכאל, בסנדלים וגרבי צמר
עבות, לבו ש מוז ר שאינו מתקשר עם שלהי חורף. ומיהו
בכלל אותו אדם אלמוני י
.י ש הכרח מידי״ ,אמר אחד מן הששה (בלר י לא
ומבטי נתקל ברגליה של חמד, היא חמדה, היא — בדרך
הקצור — חמד. רגלים דקות בנעלי ״סירה״ גבוהות עקבים,
רגליים נתונות בגרבי מ שי מבריק מ אד והרגליים צמודות
מאד ז ו לזו ומתוחות מאד וריח נעים נודף מחמד. והילד
מיכאל יו ש ב למרגלותיה ומצפה — לשווא — כי תפשוק
קצת. את הרגליים, כדי שתתגלינה לו עד לשורשיהן, כדי
שיוכל לראות את מלוא אורכן, עד למוצאן. לראותן כמו ב אותו
לילה. אלא שתהינד, עתה לעצמו בלבד, ללא תיווכו
של פלד --
— .מידי שחמדה תנשא לבלר״.
חמד פרצה בבכי. גופה רעד בתוך הכסא• אבל רגליה נש־ורו
צמודות זו לזו. רגליה אפרו תום וצניעות. ארו אומו לילה (שלפני אותו יום) נשקה חמד על מצח הילד
מיבאן ל ועל מצח הילדה יעל, אחותו הקטנה ממנו, ולאחר
שמתחה עליהם שמיכות וספרה להם אגדה או שתיים, יצאה
על קצות אצבעותיה (מיכאל העמיד פני נרדם) והתלחשה
ב פרון דור. ברגע הראשון סבר הילד. שהיא מדברת עם עצמה,
כדרכם של ילדים, אבל לפתע שמע את קולו של בלר ובלר
אמר נ
״אני אוהב אותך, חמד״.
לבלר היו עמים מימיות ו שערו היד, משוח בשמן ודבוק
לקרקפת. חמד היתה, דומני, כבת תשע עשרה או עשרים
לכל היותר ושערה היה זהוב ועיניה ירקרקות וחוטמה מזד קר
משהו כלפי מעלה והיו לה תכונות גופניות נוטפות
שהילד מיכאל לא יכל לתת עליהן את דעתו המלאה, מהיותי
רך מדי בשנים. אבל התכונה הגיולה ביו תר בעיניו היה
צחוקה שהיה מתגלגל ומצטלצל. היא היתה מרבה לצחוק
בעליצות, הרגל שהרגיז ביו תר את אמה, סבתו של הילד
מיכאל, אשד, אדוקה, אף על פי שאין — הבין הילד מיכאל
— כל קשר בין רוגז ליראת שמים. הסבתה היתה מכנה את
חמד, בכל עת שהיתר, צוחקר ״טפשד,״ או ״טפשה, הצחוק
אינו יאה לך ! ״
הילד מיכאל במיטתו.
״לעזאזל״ ,חשב, אם היה מסוגל לחשוב בסגנון כזה ,״חמד
עכשיו שם בחוץ עם בלר ואני רוצה לשבת אתם, כי הקנאה
מכרסמת״.
עפעפיו של הילד מיכאל נעצמו עד מהרד, וכאשר נתעורר
לפתע, היה החדר הסמוך שייי באפלולית. האם, תמה, חזרו
כבר אמא ואבא־זמלא מן הראינוע? האם פטרו את חמד
לביתה ו שכבו לי שון ושכחו לכבות את אורות הטרקלין?
צחוק דקיק, מתגלגל ומצטלצל בקע מאחורי הדלת. חמד,
חשבתי.
״חמד״ ,שמעתי את קולו של בלר .״חמד חמד חמד״ ,לחש
הקול והפך למעין יבבה חרישית.
״הם יושבים על הספה,״ אמר הילד מיכאל לעצמו,
בשומעו צירים חוקרים.
הילד קם ממיטתו. הרצפה היתה קרה וצורבת. שניו נק שו.
הוא קרב אל הדלת וסובב את הידית.
הרגלים, רגליה של חמד, בנעלי הסירה השחורות, אחד
זות עוית ומפרפרות באויר. חמד אפרקדן על הספה. חמד
בלר (או חיים, בלר חמד לוחשת: בלר
חשופת שת.
חיים, חיים, כי זד, היה שמו הפרטי).

.י ש הכרח מידי שחמדה תתחתן עם בלר !״
חמד פרצה בבכי. גופה רעד, אבל רגליה נשארו צמודות
זו לזו. רגליה אמרו תום וצניעות.
.ה רי את אמר בלר, בקול רועד, והילד מיכאל ז כר :
פעם אחת הופיע בלר בפתח הבית. גלר לילד מיכאל,
אשר פתח בפניו את הדלת :
.אמא שלך בבית, ילד?״
מיכאל :״לא, אבל הדודה חמד פד..״
בלר . :טו ב, קרא לדודד״״איך אמרת י ...חמד?״
מיכאל . :הדודה חמד במטבח. אני אק
בלר . :קרא לה !״
מיכאל ר א לה.״
וכאשר הופיעה חמד, שערה הזהבהב מ פוזר ותלתל
צונח על מצחה, חייך בלר בהנאה וחשף שנים צהובות
במקצת.
בלר . :ו ב כן ; את היא הדודה חמדד...,נעים מאה״הייהי
רוצה לענין את הגברת בבטוח חיים.״
חמד (בתמהון) :״מממסה?״
בלר :״ביטוח חיים...ד.זדמנות מיוחדת במינד...אחריות
יוצאת מן הכלל...״
והמשך ד בריו של בלר, בז כ רון הילד מיכאל, כמו תק ליט
גר מו פון אשר מנגנים אותו במהירות מופרזת. שלש
פעמים פיעמן צחוקה של חמד בהמשכה של השיחה על
מדרגות הבית. בלר הוסיף לחשוף לעומתה שנים צהב הבות
בחיוכים רחבים.
בלר . :הערב בשמונה?״
חמד . :כן .״
בלר: אל תשכחי.״
חמד . :לא.״
בלר . :ואל תסדרי אותי.״
חמד . :מז תו מר ת?״
בלר . :ש תגידי שאת באה ולא תבואי.״
חמד פרצה בצחוק אדיר. בלר ירד במדרגות, פנה לאחור
ואמר :
.ונ מ שי ר לשוחח על בטוח החיים ! ״

אמא־זמלא, שהחלה מטפסת אותם רגעים במדרגות ה בית,
שאלה את חמד, מה רצה ממנה האיש, וחמד ענתה
שלא כלום, מאומה, שום דבר מיוחד. בלר התמים לא רצה
ממנה כלום. רק גזל אותה מאתי.
אבל אם בלר גזל אותה מאת מיכאל בראשונה, הרי ל אחר
מזה הרחיב את חוג משפחתו של הילד ו צרף אליה
את עצמו, ובלר היה איש מענין וטוב.
בלר אהב את חמד בלב ונפש. הוא גר בקצה הרחוב ו כאשר
היה הילד מיכאל עובר על פני בית הוריו, היתה
אמו, אשד, זקנה, רו מז ת לו ומכניסה• אותו אל דירתם והיה
שם כינור תלוי על כותל והיו בחדר גם מיחס מצופה
כסף ותמונה של סב זקן ותמונתה של אותה זקנה, אמו
של בלר, והיא צעירה ויפה מאד והיה לבית מין ריח מוזר
והיו מרבים לבשל בו גריסים. והילד מיכאל היה מתכבד
שם בסוכריות ובעוגו ת מתקתקות עד לבחילה ומצפה ל בואו
של בלר מן המשרה׳ ובלר היה מחייך אל הילד ו מלטף
אותו ואף היה מרשה לעצמו להטביע, מפעם לפעם,
נשיקה על לחיו. אותה שעה, כאשר הי ה.גו חן עלי, היית•
מתבונן מקרוב בקרקפת שלו ומריח בסקרנות את שמן ה שערות.
ובלר היה מתישב לשולחן וכותב מכתב קצר אל
חמד. ופניו היו קורנות מאשר וז ו היתד. לי הפעם הרא שוני,
שראיתי אדם מעטס מכתב אהבה (בפעם השניה, כ שראיתי
את עצמי כותב, היו פני נפולות ולבי שבור) .ו הילד
מיכאל היה תמה ביותר, יען כי ידע כי בלר יתראה
עוד באותו ערב עם חמך ׳־1ייה, אפוא, המכתב?
אך בלר הוסיף לכתוב, כמעט יום יום, והיה מצרף אל
מכתביו גם כל מיני מזכרות קטנות, כגון פרחים מיוב־שיב
ותצלומים ישנים (בהם אחד שבו נראה בלר בסמוך
ליום היווא־ו והוא, אמגם, ערום לחלוטין) .והוא היה אומר
לילד מיכאל :
״גש אל חמד ולחש באזניה בסוד ג מור את המלים: בלר
אוהב אותך ...מה תגיד לה בסוד?״
״בלר אוהב אותך,״ השיב הילד והעלה סימוק.
״הרי את אמר בלר. הכל מחאו כף. והמתופף, הפסנתרן
והכנר פתחו במנגינה אדירה אשד חהרידה לרגע את הילד.
הכל יצאו במחול וחמד היתה יפה מאד בשמלה לבנה, ומי שהו
אמר, ליד מיכאל :
״הילד שלהם יבוא בעוד ששה חדשים, לכל היאוחר״.
וסברתי כי אלי הם מרמזים, והעליתי, משום סיבה סתו מה׳
סימוק. ואז קם הדוד שו מי והשתיק את כל המסובים
וגם את המתופף ונאם :
״רבותי ...חמדה שלנו לא נישאה לאיש עשיר ...אנו מש־

פחה בעלת יח-ס אבות ...בלר הוא אדם פ שוט וקשה להגיד
עליו כי הוא עשיר ...אולם ביניהם, רבותי, אין סתם אה בה
...לבבותיהם נשרפים באש לא רגילה ...אהבתם היזד
אהבה גדולה באמת״ .והכל מחאו שוב כף והדודה דף גג־שה
אל חמד (שהיתר. אחותה) ונשקה לה ואמי (אמא־זמלא)
קרבה גם היא אל חמד (שהיתר, אחותה) ונשקה לה ובכתה.
קצת על כתפה. בבטנו של התוף דלקה ־מנורת חשמל.
.במה אני אשם?״ יב ב בלר.
איש לא השיב, וכאשר באה כרכרה אל ביתנו ובה ישבה
חמד והיא חיוורת מאד, אמר בלר :
.סבלת הרבה?״
וחמד השיבה :
.לא. אבל אלוהים יודע אם יהיו לי אי־פעם ילדים״ .וה דוד
שומי, שהיד, המבוגר בכולם, אמר לחמד :
.עכשיו נותק הקשר האחד אשר היה קיים ביני כי״.
ובלר פרץ בבכי. הוא התיפח כמו ילד קטן. הצרפתי —
דומני — הגיע בסמוך לאותו יום. הוא הביא אתו מזוודות.
רבות וחילק מתנות ליעל ולמיכאל. הוא נשק את ידיהן
של כל הנשים וחייך לעברה של חמד ולחץ בחמימית את
ידו של בלר. וכאשר גחן על ידה של חמד, הצטלצל צחו קה,
והדוד שו מי אמר לו :
עד שבאת
.מ אז האסון לא שמענו את חמדה צוחקת,
אתה״.
ובלר החוויר, משום מה, והעלה על שפ תיו חיוך מרטט.
ומישהו הפעיל את הגרמופון והצרפתי בקש ר שו ת מאת
בלר והזמין את חמד למחול. חמד לא ידעה צרפתית וה צרפתי
לא יכל לדבר עברית. אבל הם הביני זה את לשונה
של זו, כיוון שהתידדו עד מהרה. בבקרים היו נשארים ל בדם
בבית והיו יושבי ם על הספה (של בלר) ומשוחחים,
וחמד היתה מצווה עלי :
מישהו.
״צא אל המרפסת ושחק עם יעל, ואם יבוא
דפוק בדלת בחוזקה, אבל אל תכנס.״
והיה קם בי ר צון עז, להציץ ולראות את הדברים הנע שים
בחדר האפלולי, אבל לא קם בי האומץ. ובלר חזר ב בקר
אחד מן המשרד ומהר לטפס במדרגות ואני עמדתי
נבוך ולא דפקתי בדלת והוא פרץ אל תוך הדירה וסגר
מאחוריו את הדלת ובקעו מתוכו צעקית וקולות מריבה
ואף צליל של זכוכית נשברת ובלר יצא משם בז עף וי ר ד

במדרגות וו! מד׳ אחריו, בשער
״שלא תשוב אלי לעולם ! ״

מאד

פרוע :

בלר ישב על מרפסת בית אמו ואכל גריסים. האשה ח ד
קנה שרתה אותו והוא גער בה בכעס והיא נאנחה. כאשר
ראה אותי, רמז לי שאקרב ושאל אותי כאשר ישבתי לידו :
״תאכל לפתן?״
ואחר שאל :
״מה שלום חמד?״

קולו היה חנוק.
״אני רוצה...ש...שתגיד לה...״
ש...בלר מבקש למסור ש...שהוא עודנו ...אוהב אותה ב כל
לבו ושהוא ...סולח לה.״
זה היה משפט ארוך מאד ושננתי אותו רק בקשי. שאל תי
את בלר :
״בסוד?״
״אפילו בקול גדול*.׳״
הטרקלין היה מלא אורחים. הם י שבו על הספות, על הבורסות
והכסאות, נשענו על אדן החלון, על מעקה המרפסת.
אמא־זמלא, כשידיה מחזיקות במגש מתכת גדול. עברה מאורח
לאורח. הם נטלו כוסות של לימונדה אדמדמת וגמעו אותה
בצמא. היום היה חם ו אויר החדר דחוס.
על הכפה ישבה חמד. הצרפתי היה לידה, בסמוך מאד
אליה. מפעם לפעם התרפק על כתפה. מישהו אמר להם :
״שהפעם יהיה מוצלח מן הפעם הראשונה.״
מישהו ראה אותי ושאל:
״מה שלומך?״
אבל הייתי טרוד ב שינון ד בייו של ב לו ולא פצחתי את
פי. אמא־זמלא גערה בי :
״מדוע אינך עונה?״
הדוד שו מי חשף את השנים הצהובות אשר בפיו ואמר,
בקול ג דו ל:
״הוא בלע את ל שונו.״
כמו־דממה השתררה ואמרתי :
״אני צריך להגיד משהו.״
הכל הפנו אלי מבטים חייכניים.
״להגיד? למי?״
״לדודה חמד.״
וכאשר היה השקם מוחלט :
״בלר מבקש למסור שהוא ...שהוא אוהב אותך ב...
בכל ...הלב שלו ושהוא סולח לך.״
היה זה הדיד שו מי ש שבר את הדממה.
״אל תעלה על שפתותיך את שמו של בלר! לעולם
לא !״ פקד. מישהו הפעיל את הגרמפון והצרפתי הזמין
את חמד.לצאת אתו במחול.