גליון 807 מתאריך 9 באפריל 1953

מכתב־ס
בליון היובל
...הייתי הונה את הנליוו (העולם ;הזה ) 805
נם מבלי או תה תעמולה צעקנית על ״ ה ת מונו ת
שלא ר אי תי׳׳ .אד מ שפתחתי את הנליזן ונוכח תי
ש אין בו מלה חדשה •,ושהת מונו ת בנ ר הו פי עו
אצלכם ( אני חו שב ש) ניצלתם ירעה את א מוז

הקוראים.

...שמחתי לקרוא שלאורי אבנרי יש רעד, טו בה
על העולם הזה. איזו אפ תעה...

יוסף עוזיאלי, ירושלים

. .הדרך לניהנו ם רצופה ת מונו ת טו בו ת...
בתיה מרי, חי פ ה
המלים ה אחרונו תבמאמ רו של ה עו ר ך היו קלא־פיו
ת. הן מ בי עו תאת כל היקר מ ו בהעולם הזה.
אני מ צי ע לפרסמו כל שבוע בראש הנליוז :
״בלי פחד, בלי מ שו א־פני ם

גרשון גולדשטיין, חיפה

אסתר גרין, תל־אביב

אתמול התעוררת כשהרגשת צער בלבך•
החגים עברו. צפויים לך כמעט ששה חדשים
ללא עונת־חגים של ממש. חבל, מה?
הרשה לנו לא להשתתף בצער זה. אנחנו
התעוררנו אתמול כשהרגשה נהדרת בלבנו :
ברוך השם, החגים עברו.
זו דרכו של עולם. יגון לאחד הוא ששון
לזולתו. בחגים אתה נח. אתה שוכח את
המשרד, או את בית־החרושת׳ או את השדה.
אולם עובדי העתון הזה חייבים לדוציא
גליון. העבודה מתוכננת כך ששבעה ימי־עבודה
קדחתניים מספיקים בקושי להעביר
כל שורה וכל תמונה דרך המכונה המסועפת,
רבת הגלגלים, המהווה את מנגנונו של
שבועון לאינפורמציה.
בחג משתבש המנגנון. המדפיס מנפנף לנו
ברכה ידידותית, הולך הביתה. האיש הנטפל
בגלופות דורש בשלום ילדינו(במידה שישנם)
ונעלם. רוב מקורות האינפורמציה ת ־לים
על דלתותיהם שלט האומר: להת׳ אחרי
החגים.
אולם העתון חייב להופיע. אתה ווצה
לדעת את אשר מתרחש בעולם, גם בחנים.
אדרבה, בחגים אף יש לך יותר שהות להתעמק
בחומר הכתוב.
היו ימים בארץ בהם מצאו השבועונים
פתרון נוח: הם פשוט לא הופיעו בחגים.
אנחנו פסלנו נוהג מוזר זה׳ ואנשי שאר
השבועונים נאלצו ללכת בדרכנו. יתכן מאד
שהדבר לא הגביר את אהבתם (ובעיקר, את
אהבת נשותיהם) אלינו.
השנה, כאילו לא די בצרות אלה, החלטנו
להוציא גליון נוסף לקראת החג.
המטרה העיקרית היתר, להגיש לך את
הסיפור הרצוף של שלוש שנות עבודה, על
עליותיהן וירידותיהן, הצלחותיהן וכשל־נו־תיהן.
קוינו שהדבר יענין את רוב הקוראים;
ואם לדון לפי המכתבים, לא טעינו. אולם
היה גם אחוז מסוים של קוראים נאמנים,
המחוננים בזכרון בהיר, שלא מצאו בגליון
זה הרבה חדש, כי זכרו את רוב החומר
במקורו. אם הרגישו את עצמם מקופחים,
כפי שכתבו כמה מהם, יסלחו נא.
לא אסתיר כי היתד. גם מטרה שניה לגליון
זה. רצינו לעשות בו כמה נסיונות שאי־אפשר
לעשותם במסגרת התקציב והאפשרויות
של גליון רגיל. רצינו לדעת מה תהיה
תגובת הקוראים לגליון מוגדל, מודפס על
ניר הרבה יותר טוב (ויותר יקר) ,ובעיקר —
מה דעתם על שער בצבעים.
כמה שבועונים כבר הדפיסו, בעבר, שערים
צבעוניים. הם לא עוררו את התלהבותנו.
המחיר היה יקר מאד, מוכרח היה לייקר
את הגליון. וגם איכות ההדפסה בארץ לא
הגיעה לרמה כזאת ששער צבעוני יכול ה-ה
להרהיב את העין.
השער הצבעוני של הגליון המיוחד שלנו
היה נסיון של צורה חדשה של שימוש בצבע.
למען האמת, הוא דווקא שיכנע אותנו. השאלה
היא, האם שיכנע גם אותך? האם
אתה חושב שרצוי להפכו לצורת״קבע?
והאם אתה חושב שכדאי, כדי לאפשר זאת,
לייקר את העתון? האם אתה חושב, אולי,
שכדאי בכלל לייקר את הגליון ולהוסיף לו
מספר עמודים?
קשה להחליט על כל השאלות האלה מבלי
לשמוע את דעתם של מספר גדול של קוראים.
אנא, עזור לנו בחוות דעתך.
מן הסתם שמעת לא פעם כי העולם הזח
הוא עתון פזיז, קל־דעת וחסר־אחריות. כוי
להוכיח לך זאת אספר לך סיפור. הוא גם
יסביר לך, אגב, איך מתקבלות החלטות
במערכת שאין לה כל מצע מפלגתי.

לפני כמה שבועות הובא פרקליט המדינה
לדין, אחרי שדרס במכוניתו אדם שמת מפצעיו.
הוא חויב בדין ונקנס.
כמה חברי־מערכת הציעו, בישיבה, כי
העולם הזה ינקוט קו קיצוני, ידרוש אר.
התפטרותו של הפרקליט האשם. הם נתקלו
בהתנגדותם של כמה חברים אחרים, שדעתם
היתה הפוכה.
הבעיה לא היתד, חשובה ביותר, לא נגעה
לגורל המדינה או העולם. אך היא נגעה למצפון
העתון. תובעי ההתפטרות, שהיו כמעט
כולם לא־נהגים, טענו כי אדם האשם בתאונה׳
בה נקטפו חיי אדם, אינו יכול למחרת
היום להאשים אחרים בהריגה, וכי עליו לוותר
על תפקידו. מתנגדיהם, שהיו כמעט כולם
נהגים, סברו לעומת זאת שנהיגה אפילו
רשלנית, אינה פשע המטיל דופי באופיו
של משרת־ציבור, אינה יכולה לפסול אותו
מלמלא את תפקידו.
הויכוח תסס ללא הכרעה משך שלוש
ישיבות־מערכת יומיות, מבלי שצד אחד ישכנע
את רעהו. לבסוף נתקבלה החלטת פשרה :
הוטל על ראש המערכת הירושלמית לפנות
אל פרקליט־המדינה עצמו, לשמוע את דעתו,
להביא אותה לישיבת־המערכת הבאה לשם
החלטה סופית.
אלא שהפעם הקדים אותנו הפרקליט. הוא
התפטר בעצמו מתפקידו, אחרי שקרתה לו
תאונה נוספת.
לעתים נדמה שהציונים הטובים ביותר
במדינה הם דוקא לא־יהודים. מצב זה, שהוא
מוזר למדי,,מוזר שבעתיים כשהמוסר הציוני
בא דוקא מפי אנגלים, מן הסוג שעוד לפני
חמש שנים לא הוכיחו התלהבות יתר לפעולות
ההגנה ואצ״ל.
הנה דו־שיח בין שני ידידים בריטיים,
אחרי כמה כוסות בירה, שהיתר, לי ההזדמנות
להאזין לו :
מס׳ : 1המצב בארץ בוודאי מאד רע אם
הממשלה החליטה להטיל מם על מקררים
חשמליים וכיריים...
מנד ; 2מה בכך? תן להם שאנסה !
הם קיימים רק ארבע שנים, לא כן י
מס׳ : 1אין זה חשוב ! תאר לעצמך,
מס על מקררים חשמליים !
מס׳ : 2ובכן מה? עם צעיר הבונה את
מולדתו, אינו צריך מקררים חשמליים. הוא
צריך טרקטורים.
מס׳ : 1מה אתה מדבר ! בארץ אי־אפשר
להתקיים מבלי מקרר חשמלי. מקרר פה
איננו דבר שבמותרות ! זהו דבר חיוני.
מס׳ : 2שטויות ! מדינה העומדת בפני
בעיות כה גדולות יכולה להתקיים מבלי זה.
צריכים להיות מוכנים לקרבנות. גם באנגליה
אין לכל אדם מקרר.
מס׳ : 1מה? אתה לא היית בזמן האח־ריו
בבית, כנראה, עכשיו לכל אחד יש
מקרר.
מס׳ : 2נדמה לך, חביבי. יש בכמה שיכונים
לדוגמה. אולם לרוב אין. האם אתה
יכולת לקנות לך מקרר ומכונית כשהתחתנתי
מס׳ י: אני לא. אבל...
מס׳ : 2אם אנחנו התקיימנו בלי זה,
וידענו שעלינו לעבוד שנים רבות עד שנגיע
לזה, מדוע לא הישראלים י
מס׳ : 1בזה כל האסון. פה בישראל
האנשים אינם רוצים לעבוד. גם אצלנו באנגלים
איש אינו רוצה לעבוד עוד. הכל רוצים
רק ליהנות...
מס׳ : 2אם כן, הממשלה כאן צוד*•״
אין צורך במקררים. יש לעבוד יותר, נדי
להגיע למשהו. זהו עם צעיר, ל אי

כאחר שלחם ק שות כדי להצדיק את העולם
הזה בחוג מכי ריו. לפני של ש שנים, מי ל א או תי
גליון זה נאמהו סי פוק. איו ע תוז בעולם שעבר
דרך כזו בז מן כזה...

מרדכי אדיר, רחובות

ג לי ה החג שלכם (העולם הזה ) 805 שי מ ש חו סר
הסתכלות מעניו ...חומר הקריאה ל עו מ ת זא ת
היה פחו ת מ עניו. הנליון לא הצדיק א ת מחירי•••
נמרתי או תו ב־ 10 רנעים.

צבי גבעול, חיפה

...שבועון כ שלכם, שניג ש לע שו תאת סיכו ם
הדרך של של ש שנים יכול היה להר שות לעצ מו
ל הוצי א נליון יובל קצת יותר רציני ויותר עניני.
אילו הייתי אני עורד הע תון הייתי מו צ א דברים
אחרים להתגנדר בהם הו׳! מ ת מונו ת של רנלי
בחורות.

דן בדאון, ירושלים

נליון היובל היה עצום ...הרבו בנ ליונו ת מל אים
ת מונו ת. ובעיקר, כמה שפ חו ת הו מרכ תו ב.
למי י ש בי מינו ז מן לקרוא?

עד חודה של לשון

חיים ארזי, תל־אביב

רשימתכם על ארטיק (העולם הזה )804
מ ענינ ת מ אד ...לקקתי את ה שפתים...

היחה

יהודה הראל, ירושלים

היה מתוק?
אני חו שב שארטיק הציל אתהמ צב ב מדינ ה.
זה היה הדבר החיובי היחיד שקרה בי שראל ב־. 1952
טוב ע שיתם שהראיתם לציבור א ת תהליכי היצור
של מצרך חיוני זה. אני רק מ קו ה ש שר המסחר
והתע שיה לא יחליט ל הכניס א ת המצרך ה חיוני
הזה לקיצוב.

פעילות הציבור

רחמים בן־דוד, ירושלים

בסני תו אל קורא (העולם חזה ) 802 או מרה עורך
:״אחת ה סיבו ת לקוצר נ שי מ תו של הע תון
היא ש אין ב כו חו להציב חוליו ת כי סוי לגילוי
מע שי שחי תו ת.״ אני חו שב ש מ רבי ת קוראי ה ע תון
הזה הם אנ שי ם הרואים בו ״ מו ס ד ציבורי ה עו מד
בינו לבין מ ע שי ה ש חי תו ת״ .רבים מהם היו מוכנים
לשתף פעול ה ב מיד ת יכולתם כדי להגביר
את כו חו של הע תון ו את אפש רויו תיו ל ע מוד
בפרץ ב ש טח ההגינו ת הציבורית. ה מ דיניו תושט הכריז

חים דומי ם. הנני ל הציע ל מערכ ת
נ*ו 0מתנדבי ם שי פ ע לו לסי תכנית כדי להמ צי א
לה סרטים על דברים שוני ם ש אין כו חהמס פי ק
לבררם.

א. יאל, יפו

התאבון לחזיר
רשימתכם על בשר החזיר
בהחלט עוררה את התאבה.
החזירים הפריכה א ת הדעה
בלה א סטי טי ת. אני א מ שי ך
למרות דעותיהם של ארבעת
ברים.

(העולם הזה ) 806
ה ת מונ ה טל גורי
שהחזיר הו אבהטה
ל א כול כשר חזיר
חברי הכנט ת ח טבו-

גדעון ירבלום, זזיפוז
כםו*1ז ...הזירות...
ידושע ל. כהן, י רו ש לי ם
..הסנההרא שונ ה: ארטיק (העולם הזה .) 804
המנה ה עי ק רי ת: בשר־חזיר (העולם הזה .) 806
מה ביחס לליפתו?

יוסף ברן, טבריה
העולם הזה ישתדל לערוך רפורטג׳ה על
התפוזים.
ב ע מוד הר א שון של מ אמ רכ ם על ב שר החזיר
נתכוונתם ליצור את הרו שם שהמאמר יהיה או-
ביקטיבי. יביע ב הגיון את ע מד ת שני הצדדים.
אולם המא מר ע צ מו לא הוכי ח זאת* .יבעב/וד א חד
אתם נותנים את דעותיכ ם אתם. מספרים על מ עלותיו
הרבות של בשר החזיר. ו אילו ב ע מו ד אחר
אתם מפרסמי ם את דעותיה ם של ארבעת חברי
כנסת השוללים אכיל ת בשר חזיר בעיקר מטע מים
פוליטיים. האם זה הוגן?

צבי גלנר, ירושלים
העולם הזה לא שמע שום דעה המתנגדת

העולם
הבא

ה ש בו עון

המצייר

למשתת פי 1

בגליון השבוע הבא יתפרסם ה־שאלון,
שיש לצרפו לכל סיפור ש־יוגש
במסגרת התחרות הבינלאומית
של הסיפור הקצר, הנערכת ביזמת
נידיורק היראלד סריביון.

התאריך האחרון להגשת
הסיפורים הוא ה־ 15 כחודש
מאי .1953 ,המספרים שהק-
דימו ושלחו ככר את סיסו־ריהם,
חייבים אף הם למלא
את השאלון.

העתונים המופיעים בארץ בשפות

]ן לועזיות, המשתתפים בתחרות כסוכני
1משנה של העולם הזה, חייבים להע־
₪תיק את השאלון בשפתם ולדאוג כי
1המספרים שיגישו להם את סיפוריהם
יחזזמו עליו כראוי.
^וווווווווווווו!!!
לאכילת בשר חזיר שאינה מבוססת על טעמים
מד ניים לאומיים.

דקדוק דו-מיגי
חקירתכם על הטרגדיה הדד מיני ת (העולם הזה
) 806 היתה דונ מהמ אלפ ת כי צ ד אפ שר לטפל
ב או פז אחראי ו שקט בבעיה מיני ת. ב שעה שהשוק
מו צ ף פו רנוג ר אפי הופש עו לוני ה, היתה זאת
תופעה מ רעננה...

מורה, תל-אביב

. .איד אתם כו תבים בל שון זכר על אד ם ה מז ריע
בעצ מו ש הו א שייך ל שני ה מיני םכא חד 1
״ הי א ״ ,אל א
ולא

המלה הי א לא

ירח רז, תל־אביב
העולם הזה גורס, כמו הרופאים( ,והדקדוק)
,כי במ׳קרה של תערובת הדגש הוא במין
הזכר.

גם אני שחקתי בילדו תי בבובו ת. האם ז ה סי מז
ש אני רו־מיני ן

משה פרבר, תל-אביב

הממס...

הברח הזנות
הקוראה פרירה קפי טולני ק (העולם הזה ) 804
מבי עה את ״ שאטנפשה״ מדרי ש תי להקמת בתי
בו שת בפיקוח. ידוע נם י דו ע לי שבתי בו ש ת
הם תופעה ״בלתי ב רי א ה״ ודוק א מ שו ם כך דרשתי
להעמידם תחת פי קו תממשל תי.
האם ידו ע לכו תב ת ה מכ תב, כמה אלפי ם חולי
ענבת כבר מ תהלכים היום ב תו כנו כ תו צאהפה־פריצות
המחתרתית? עצם קיו מ ם של בתי בו ש ת
למרות מאמ צי הממ של ה לחסלם מ ר אה כי תו פע ה
זו היא הכרחית. לצערנו, במצב הקיים בהווה.
בפי ש תר או ה כנ סנו שינוי קל ב שם תנו ע תנו.

שאול וייס,
תנועה להגנת זכויות הרווק, יפו

עלי להעיר לד ב ר׳ פ ריד ה קפי טולניק. בי אשה
העוסקת בזנו ת בה שפע תכסף רב וא שת העוסקת
בזאת ב מ שכו רתממ של תי ת. הז ב עלו ת או תו מ ק צו ע
בדיוק. אפ ש ר אולי רק לקבוע י הז דירוג.

יהודה צברי, תל־אביב

מי יודע?
ר שי מו תיו האנ טי־ סוביי טיו ת של יחיאל ב שי
מסמ רו תאתה שער. מ דו ע איו הו א מנ ל ה את
האמת ו מ ספר מ דו עאס רו או תו השל טונו ת ה סובייטיים
ו כל או הו בסיביר ז

דוד טבצ׳ניק, תל־אביב
לנשיגלה הקורא מבצ׳ניק את האמת האיומה,
יואיל נא להודיעה ליחיאל בשן. גם הוא
מעונין לדעת מה התשובה.

זהירות בתשבץ
בהעולם הזה 803 כתבתם על וכיה בפרט על
פתרון ת שבה זהירות. אני לא טצא תי י צו ר כז ה
ב שום נליון. מ אהר שנכ ח תי שלא רק לי נוד ע
כעת בפעם הרא שונה על ת שבה זה מ צי ע אני
שתערבו חידון על ני דויו ביו 803 נליונו ת העולם
הזה ש הו פי עו עד כה. ה מו צ א יקבל פרם: מ ש קפים.

מרדכי
דן, צה״ל
תשבץ הזהירות של העולם הזד, לא פורסם
בעתון כי אם בהוצאה מיוחדת של משטרת
התנועה, לתלמידי בתי־הספר.

שש.ת החדשים הקרובים.
הסוכנות היהודית עומדת
לננס, בציריך, ועידה
תחת הסיסמא :״אל תשלח
את עמי ! ׳

מכל העולם

מזכירות או״ם קבלה דרישה
מאת ברית המועצות :
החידון הרפואי
כשאדם מצטנן חומו עו לדון באופן דחוף באנטישמיות
בארצות־הברית.
לה. מדוע?

ציונות

לאי־נסורמציח

אחרי המפנה בברית המועצות
פשטו שמועות כי
מוסקבה תאפשר הגיית שני
מיליון יהודים לארץ תון

חידץ אישים
גאון. יחיד בדורו. גירש
את האנגלים. ניצח לבדי
שבע מדינות ערב. הציל
את הדימוקרטיה במדינה.

מגן ה 3ועל. אב ההמונים
!העמלים. שע)רות לבנות.
באמצע השערות — קרחת.
שמו הפרטי מתחיל בד׳.
מיהו?

חידון מדיני
מאלנקוב, מולוטוב ובדיה
הלכו ברחוב. פתאום
התעטש אחד מהס :
״האפמשי!־׳
מה משממות הדבר 7מה
עומד מאח׳ורי העימוש?
מה תהיינה התוצאות הבינלאומיות?
בין
הפותרים יוגרל תפקיד
של פרשן פוליטי,

העולם הזה״ 807

ר!וצה בהם?

צעירה ירושלמית שוזרתורת, יוצאת תימן,
הוכנסה לחדר היולדות של בית החולים
הדסה. חבלי לידתה לא היו קלים, צעקותיה
לא פחות מחרידות, מאלה של עשרות נשים
אחרות, שילדו אותו בוקר. עד לרגעים ספורים
אחרי שהמילדת נתקה את תינוקה מגופה,
דמתה בכל לאמהות הרבות, שאיכלסו
את המיטות בשכנותה.
אולם לאחר שפקחה עיניה העיפוה, רב־חינה
רק בחדר ריק. התינוק הוצא ממנו.
היא לא ידעה ולא תדע לעולם, אם היה
זה ילד או ילדה שהביאה לעולם. זריעותיה
נשארו ריקות, בשעה שאמהות אחרות חיבקו
את פרי בטנן.
כמה שבועות לפני הלידה, חתמה אותה
צעירה על נייר. עליו היה מודפס, במכונת
כתיבה, גורלו של התינוק :״אני מוותרת
על ילדי/תי. לא אבוא בשום תביעות, בשום
עת, להחזרת הילד/ה״.
היתד, זו דוגמא אופינית של הוצאת ילד
לשוק האימוץ. הסיבות שהביאוה לחתימת
אותו מסמך, יכלו להיות רבות. בדרך כלל
הסתכמו בשתי מלים נ מחוץ לנשואין. הוריה,
קרוביה ומכריה רדפו אותה לאחר ש־

נכנסה להריון. רגש האחריות של האיש שהביאה
למצב זה לא היה מן האיתנים.
אכזריותם של חיים. זהו סוג המקרה
התדיר ביותר, ההופך פעוט חף מפשע
למספר בבית תינוקות, שעל מיטתו
צריכה להיות פתקה, כדי שידעו את

שמו. בשתי הדרכים האחיות מתחרים החיית
וההורים באב. ייותם: ילדים שישארו
יתומים, ללא קרוב המוכן לגדלם . ,היניקות,
שהוריהם לא רצו בהם, שמו אותם על מדרגות
בית, הטילו את הדאגה לחייהם על
כתפי המשטרה ומוסדות.

ע שרו תאל פי זוגו ת ב עו ל ס. מ או ת בי שראל, ש־נ
מנ עהמהם הו לדת ילדים, אימצו •לדי אחרים.
ה ם מצאו בהםלאפ חו ת, ולפע מי ם ותר, או שר
מאשרבבשרם ודמם.
בין מ ב רי ך וידידיר י שנם אנ שי ם שאומצו או אי מ־צו.
תבן ש הם יודעים ומג לי ם ! אתבר בי ם. א חרי ם
או פ פי םאתה עו בדהםודמ תו ר בו ש ה מוטעית.

אם המשטרה מצליחה לגלות את זהות
ההורים, היא יכולה להעמידם( למשפט על
נטישת התינוק. המקרים, בהם נשאר התינוק
האסוף למעמסה על מוסדות הסעד, מרובים.
הסיבה נעוצה, לרוב, בחיי משפחה הרוסים.

כמו הוליבוד. באפילה הטרגית האופפת
את צעדיהם הראשונים של יליי בתי
התינוקות, הילדים ללא אם, מאירה קרי אור.
סיכויה,ם לגדול בחיק משפחה, לזכות, ליהנות
מהמצרך הראשון של כל ילד — :אהבה,
הם גדולים.
ישראל מצטיינת בתופעה, הסותרת את
כל המושגים של סרט הוליבודי:׳ בשוק האימוץ
גדול הביקוש מההיצע. רבים ההורים
המבקשים לאמץ ילד, ממספר הילדים המבקשים
אימוץ. זוגות רבים, שפנו בעבר /משרד
הסעד, או למחלקות הסעד שליד העיריות,
אוכזבו לשמע הסיכויים: עליהם לחכית לעתים
חמש שנים. אין זה נכון, כמובי, בכל
המקרים. מצבם של ההורים המאמצים, רקע
משפחתם וסגולותיהם האוביקטיביות להבטיח
לילד בית טוב, משפיעים, ועלולים לקצר,
את תקופת ההמתנה בתור.

שלוו נכתבה:

ואמצת לד!

כין עשרת הדברות,
המוסריים של רוב
האחת; מדע הנפש
שרשיהם של פשעים
ללא משפחה. אלפי

מ חו ץ לאווירה זו. תינוקות, שהפכו מספר קר
כשורה של מיטות, צעירים המתגוללים ככתי
יתומים וברחוב חיי רוכס עלולים להשתפר כאם
יאיר להם המזל ותמצא להם משפחה, שתהיה
מוכנה לפתוח להם את זרועותיה, לקבלם לתוכה.

עליהן מושתתים החיים
העמים הנאורים, חסרה זו
המודרני יודע לחשוף את
וסטיות לאין מספר, בילדות
ילדים גדלים נם כישראל

עשרות ילדים על
מרפסת כית התינוקות
של ״ויצר׳.
ה מסווודיגו
שחור ולכן. במבנה הסוציאלי של ישראל,
רוב הזוגות הרוצים לאמץ ילד הם
אשכנזים. משפחות ספרדיות עשירות בדרך
כלל בילדים ומהוות אחוז זעיר בין המחכים
בתור לאימוץ. הילדים המחכים לאימוץ, לעומת
זאת, רובם בני הורים מזרחיים. מתוך
14 ילדים פנויים לאימוץ במוסד ירושלמי
בחודש שעבר, נמנו 12 על עדות המזרח.
המחיצה העומדת עדיין בין שתי העדות בארץ,
היא גבוהה, מונעת מאת זוגות רבים
אימוץ ילד, שחור׳׳.
הדת. הדת היהודית, המצטיינת בדרך
כלל כהומניות, אינה מטיבה לספל בשטח
האימוץ. כיוון שהגורם העיקרי המביא בעקבותיו
רצון אימוץ — עקרות — פסול,
לא ניכרת כל דאגה בחוקי היהדות לענין זה.
על התפיסה, שאשר. עקרה היא כעין פושעת,
ויש להפטר ממנה, לא ויתרו הרבנים
עד היום הזה. הם אינם מביטים בעין יפה
על ענין האימוץ. זוג שאינו יכול להוליד ילדים,
אינו זוג כלל. לילדים; שאין להם הורים,
או שניטשו על ידי הוריהם, ט מקים
בבתי יתומים מוחזקים על ידי מוסדות צדקה
ובישיבות, בהן יחונכו.
הכושה. זוג שהחליט לאמץ ילד, עשה למעשה
את חצי המלאכה. הלבטים, הריסוסים
הבושה הלא נכונה והפחד, קידמים להחלטה
זו, עולים בהרבה על הקשיים האחריס• קודמת
לה בדרך כלל האכזבה של חיי נשואין, ללא
יכולת למלא אותם בתוכן הטבעי של הולדת
ילדים. ואם הזוג כבר השלים עם העובדה,
שלא יוכל להביא לעולם ילדים משלו, עדיין
לא הגיע להחלטה לאמץ ילד של אחר. מפתיע
הוא, כי בין רוב הזוגות שבאו סוף סוף
להחלטה לאמץ, נשנית תופעה דומה: הם
חיים תקופה של לפחות שנה זה לצד זו,

ה ך \ 177

לפנות בוקר הוזעקה המשטרה על-ידי עקרת־בית: על
סף דירתה מצאה תינוק עזוב. הילד נמסר למוסד צכורי.
משם, אם יאיר לו מזלו, יאומץ על ידי משפחה מתאימה.

כשבלב כל אחד מהם אותה מחשבה, ואינם
מעיזים לשוחח אודותיה.
החוק. הצעד הראשון מוביל את הזוג
לרשות האחראית על הילדים. משרד הסעד
הממשלתי, ומחלקות הסעד של העיריות,
מחזיקים ילדים אלה תחת כנפיהם. כיוון שכל
ילד פירושו מעמסה כספית, המתבטאת
בתמיכתם בבתי התינוקות, הם מתחרים ביניהם
על הורים. אלא שלמרות זאת מסוגלים
הם להיות בררנים, הודות למספר הרב של
מבקשים.
זוג שנרשם יקבל, עוד טרם ראה משהו
הדומה לילד, עשרות ביקורים של עובדי המחלקות.
כדי לעמוד במבחן, עליו להוכיח
את כושרו הבריאותי, הכלכלי, המשפחתי והחברתי
לאמץ ילד.
הרגע הגדול. לאחר שהצליח להוכיח
כל זאת, הוא מחכה בתור. ויום בהיר אחד,
לעהיפן — אם תנאיו טובים במיוחד —
במוקדם מאד, מתקבלת הידיעה: לבוא ולהתבונן
בשורה של ילדים. אם אפשרי הדבר,
ישתדל משרד הסעד לשלוח את האם בנפרד,
את האב לחוד. המטרה היא: לבחון
אותם בנפרד, אם יבחרו באותו ילד.
רק אחרי ההקדמה הארוכה, הנמשכת לפעמים
שנים, מגיע הרגע הגדול. העתידים
להיות הורים ללא חבלי לידה, עוברים ליד

שורת מיטות לבנות, מנסים לבחור להם
יורש. רבים נרתעו עוד ברגע אחרון זה.
רבים אחרים עזבו את בית התינוקות, כשעל
פניהם חיוך מאושר, ובזרועותיהם תינוק
מילל.

נסיץ נוסף. לתקופת נסיון של ששה
חודשים נשאר הילד אצלם. אמצעי זהירות זה
טוב לשני הצדדים. ההורים יכולים, תוך
תקופה זו, להחזיר את הילד, אם מתברר כי
הוא אינו בריא, או שהם אינם מוכנים, מבחינה
נפשית, להתקשר אליו כלשלהם ממש,
מחלקות הסעד יכולות, מצדן, באותה תקופה,
לבדוק את יחסם של ההורים לילד• ביקורי
פתע בכל השעות המשונות ביותר של
היממה, הן חזיון נפרץ. סימן מעודד לחיוב
שיש בשיטת האימוץ הוא, כי אחוז המקרים,
בהם הוחזר הילד תוך ששת החודשים, הוא
כמעט אפסי.
הצד החוקי מסיים, אחרי תקופת הנסיון,
את המלאכה, הופך את הילד לילדם של המאמצים
מכל הבחינות. קודם לו עוד אמצעי
זהירות נוסף מצד הסעד, הדורש תעודה
רפואית, חתומה ביד רופא ביתם שיו המאמצים,
על בריאות הילד. לאחר זאת, פגה כל
אחריות מצדם.
בפני בית משפט, בעזרת עורך דין, הדורש
70 לירות תמורת טירחתו, מסתיימת הפרשה,
עם הוצאת צוו אימוץ.

כעצם ימי מדחמוי השחרור, הרתה רינה שמעוני, כ ת ומג,
תושבת ירושלים ותיקה. כעלה, שיצא לשמירות כנבדלות
העיר, נשאר לילה אחד מוטל הרוג על שדה מוקשים. כשנכנסה
האלמנה לאחר שלושה חודשים לחדר היולדות, חיכה לה אסץ
שני: היא הולידה ולד מת. כמיטה השניה כהדרה, שככה
צעירה, שפחדה מהסיבוכים, שילד כלתי חוקי יכיא לחייה.
ללא רשמיות רכה, הוסכם כין השתים, כי רינה תאמץ את
התינוק.
לאחר שנתיים החלו צרותיה של רינה שמעוני, עם דסיקה
כדלת. כחוץ עמד גכר, כקרעי כגרים, שהציג עצמו ככעלח של
האם האמיתית שד דני. הוא לא רצה, חס וחלילה, כילד. אכל
אם גכרת שמעוני לא תעזור לו כמעט כסף, יצטרך ככל זאת
לכקש את דני בן השנתיים, השייך מכחינה חוקית לאשתו.
רינה, שנשארה אלמנה, הוציאה את הלירות הארונות שלה,
קוותה להפטר ממנו, להחזיק כדני שלה.
בינתיים חגג דני את יום הולדתו הששי. רינה שמעוני
עדיין עוכרת תכופות מדירה לדירה, נחרדת למשמע כל
דפיקה כדלת. אי הסודיות, והזנחת הצד הפורמאלי של האימוץ,
גרמו למקרים דומים רכים.

לאחר דרך משרדית ארוכה, כה נכדקו בריאותו
וכיסו, זוכה זוג זה כרגע הגדול: סקירת מיטות כית
התינוקות, שכאחת מהן מונח מי שעתיד להיות בנו.

כדי להבטיח את הצלחתו המלאה של כל
אימוץ, היה למעשה צורך, במצב האידיאלי,
של סודיות גמורה. כדי להמנע מסיביכים,
העלולים להמיט אסון על כל הצדדים, אסור
היה להורים המאמצים לדעת מהיכן בא
ילדם, ולהורים האמיתיים, לאן הלך.
חוסר חוק ונוהג מתאים, מבטיחים בישראל
רק את חציו השני של הכלל — וגם
זה לא באופן מוחלט.
הוריו האמיתיים של הילד, אינם יודעים
עליו מאומה, אם וויתרו עליו עוד לפני הלידה.
אפילו את מינו אינם יודעים ואס הוא
בכלל חי. לאם בת , 19 נולד בירושלים תינוק
מחוץ לנשואין. הילד היד, חלש, והרופא דרש
כי ינתן לו חלב אם. האם הוזמנה למוסד
בו הוחזק התינוק, וניתן לה ילד אחר להנקה.
את ילדה הניקה אשה שניה. כדרך זו,
נשמרה סודיות מלאה.
לעומת זאת נהגים ההורים המאמצים מידיעה
יתרה, אף כי כל ידיעה כדבר עברו
של המאומץ, אינה לטובתם.

הם יודעים, למשל, את שם משפחתי של
הילד, מאחר שהם מקבלים, יחד אתי. גם
תעודת לידתו. הם משתמשים בפנקס התלושים,
בו רשום שמו האמיתי, במשך ששת
חודשי הנסיון, טרם מותר להם לשנות חוקית
את שמו.
הורים, המוכנים לוותר על המצרכים החיוניים
הניתנים בפנקס, נוהגים לא יקבל את
הפנקס, כדי להבטיח סודיות. בהתחשב בעובדה,
שהילדים עוזבים את המוסד בחוסר
כל, אין הדבר קל. ואם הם משתמשים בפנקס
צפויה להם, בארץ קטנטונת_,סכנה
תמידית: לא כל ילד נושא שם נפוץ ׳ כמו
מזרחי. החנווני עלול להכיר, או לד,פגש במאוחר
יותר, בהוריו האמיתיים של הילד.
משם, ועד לאפשרות של ניצול לרעה של
הידיעה העדינה, הדרך קצרה (ראה מסגרת).
מתלוננים האנשים המטפלים באימיץ יל דים
:״אמנם אין שום סיבה מדוע לא יועבר
חוק שיבטיח סודיות גמורה. אולם לשם
כך דרושה מידה מסויימת של התאמצות —
מידה קטנה מאד, אך לא מצוייר.,״

במד ־ העם יהוד* בשבר מן
(ראה שער)
כששידר קול ישראל את הידיעה, סברו אלפים
ברגע הראשון שאין זו אלא מהתלה שי1
האחד באפריל. אולם מבט חסוף בלוודהקיר
הוכיח שאין הדבר יכול להיות כך: התאריך
היה השלישי באפריל, יום שבת אביבי חם
ומלבב. המאזינים עצמו לרגע קט את עיניהם,
נתנו לידיעה הגורלית להסתנן לתוך
הכרתם.
היה ברור גם לאי?! הבלתי־פוליסי ביותר:
משהו היסטורי אירע, משהו העשוי לשנות
את תולדות העם בדור הזה.
מכונית בחוצות מוסקבה. כמר,
שעות לפני כן הודיע קול שיגרתי וחיוור
ברדיו מוסקבה: הרופאים, שהואשמו לפני
שלושה חדשים בהרעלת המנהיגים הסובייטיים,
שוחררו. פקידי המיניסטריון לבטחוז
המדינה הודו שסחטו מהם הודאות באמצעים
בלתי־חוקיים. מן הרופאה, ששיחקה תפקיד
מרכזי בביום ההאשמות, נשלל אות ההצטיינות
על שם לנין.
בשעה שהקול הדהים את העולם בידיעות
אלה׳ דהרה מכונית פאקארד שחורה, מחוסנת
בפני כדורים, ברחובות מוסקבה. היא
הובילה אדם קצר־קומה, בעל פנים אפורים
של פרופסור־לחימיה ומשקפיים־לחצניים על
אפו, מן הדאשה שלו באחד הפרברים למשרדו
במרכז העיר. העוברים והשבים, אשר
המכונית עברה על פניהם ביעף, הכירו את
פניו של לאברנטי פאבלוביץ׳ בריה, סגן־
ראש־הממשלה וראש המ.ו.דה( .המיניסטריון
לעניני פנים) ,השליט על הבולשת •.
בריה היה בן יום לדמות המענינת ביותר
בעולם. כי ההודעה על שיחרור הרופאים
היתד, הראשונה, מאז הוקם המשטר החדש
אחרי מות סטאלין, שנשאה בפומבי אה
חותמו הבלעדי שלו.
כן האכרים. בכל פינות העולם, ובעיקר
בישראל, ישבו המומחים, ניסו לסדר
מחדש את אבני הפסיפס, לקבל תמונה ברורה
יותר ממהות הצעד החדש. דמותו של בריה
היתה במוקד הזכוכית המגדלת.
לא היתה זאת דמות שאמרה הרבה. האיע
בן ה־ ,53 גיאורגי כמו סטאלין׳ בן למשפחה
איכרים עניים שלמד הנדסה, הצטרף למפלגה
הבולשביקית בימי מהפכת ,1917 לא שיחק
תפקיד בולט עד אשר הובא במפתיע על
ידי סטאלין למוסקבה, בשנת . 1928 התפקיד
שהוטל עליו היה אופייני: סטאלין
חיסל באותם הימים את ראש הבולשת, יג׳וב
שביצע את הטיהורים הגדולים. בואו של
בריר, סימל את סיום הטיהורים. הוא היו
מטהר־המסהרים.
סטאלין רצה באיש מתון׳ עליו יוכל לסמוך
ללא סייג. הכוח שהופקד בידי בריר

•ולפנים נקרא הנושרד נ.ק.וו.דה( .קונזיסריון
עממי לעניני פנים) .השם הוחלף כשכל הקו־מיסריונים
החליפו את תוארם, הפכו מינים־
מריוניס.

השקט, השיטתי, חובב האמנות והמוסיקה,
היה עצום: המיניסטריון־לעניני־פנים מחזיק
בידיו את הבולשת הכבירה, אשר גם גורל
חברי המפלגה מופקד בידיה. יש לו כוח
צבאי: הדיביזיות המיוחדות, לובשות־הנד
דים, המצוירות בכל הנשק הכבד, שתפקידן
העיקרי •הוא מניעת מרידות, וחלישה גם
על הצבא הסדיר, הפחות בטוח. יש לו כוח
כלכלי: הוא אחראי. למליוני בלואי מחנות
עבודת־הכפיה, המבצעים עבודות־ענק מסוג
תעלת הוולגה־דון. מלבד כל אלה עומד בריר,
גם בראש המיבצע הסובייטי לייצור פצצות
האטום.
הקוזאק הטהור. כוח עצום זה הביא
בהכרח להתנגשות בין מחזיקו לבין הכוכבים
העולים האחרים בשמי המפלגה. אויבו
הראשון היה ז׳דאנוב, יורש־העצר בסוף מל־חמת־העולם.
ז׳דאנוב היה קיצוני, בדיה היה
מתון. המאבק ביניהם היה נתון.
באותם הימים התקשר הקשר הראשון בינו
לבין מתחרהו העיקרי של ז׳דאנוב: מאלנ־קוב,
שהיה גם הוא בין המתונים. אולם
המאבק לא הגיע לשיאו: ז׳דאנוב מת מוות
טבעי, מאלנקוב (פירוש השם: הזעיר) הפך
יורש־העצר במקומו. סטאלין לא האמין,
כנראה, כי בריה הוא אישיות די חזקה
כדי להיות מנהיג מס׳ .1
מאחורי הקלעים נפתח מיד המאבק הגדול
בין מס׳ 1ומס׳ .2הקלף העיקרי נגד בריר,
היה המיניסטריון־לבטחון־המדינה, שקיבל
יותר ויותר סמכויות מידי המ.וו.דה ,.הקים
לעצמו בולשת פרטית. הוא היווה איום
חמור למעמדו של בריה.
פצצת הרופאים היהודיים היתד״ כמעט
בודאי, מוקש שהונח בשער ביתו של בריה.
היא הטילה דופי נורא במ.וו.דה ,.שלא ידע
למנוע את הפשעים המתועבים שנתגלו. יתר
על כן, פרשנים רציניים רבים האמינו כי
בריה עצמו הוא יהודי׳ וכי שמו אינו אלא
צורה גיאורגית של השם ברמן, בעוד שמת־חרהו
הגדול, מאלנקוב, הוא ממוצא רוסי
בלתי־מוכתם, קוזאק טהור.
אולם גם המאבק לא הגיע אל הקרב
האחרון. סטאלין מת. מאלנקוב לא הספיק
להתבסס במידה מספקת כדי להבטיח לעצמו
שלטון־יחיד. הוא היה נאלץ להתפשר עם
שני הגורמים החזקים במדינה: הצבא, שהוא
יותר לאומני ופחות קומוניסטי, והמ.וו.דה,.
המחזיק בידו את המפתח האמתי לאיזון
הכוחות.
׳* כמו אחרי מות יוליוס קיסר, נוצר טרי־אומביראם
— שלישית דיקטטורים — שהבסיס
שלה לא היה, דוקא, אהבת־יתר של
איש לרעהו, אלא האינטרס המשותף של
קיום המשטר. מאלנקוב עמד בראש — בגלוי.
אולם הוא לא יכול להטיל מרות עליונה
על שני השותפים: הבולשת והצבא. לא
תמיד משקפים התוארים את יחס הכוחות
האמיתי. לשון־המאזניים היתד, בידי המהנדס
בעל המוצא המפוקפק והמשקפיים־הלחצניים.
שלושה פתרונות. שלוש השערות
עשויות להסביר.את המיפנה ההיסטורי שחל

השבוע. שלושתן יחד, או כל אחת מהן
לחוד, מחזיקות את המפתח לחידה. אין הן
פרי ניחושים, אלא תוצאת צירוף סבלני
של הפרטים לתמונה בעלת־משמעות :
• היה זה מחיר טמאלנקוב שילק לבריה
תמורת הסכמתו להסדר החדש. התשלום

הראשון שולם מיד עם מות סטאלין, כש־פורק
המיניסטריון־לבטחון־המדינה, הוחזרו
סמכויותיו למ.ו.דה. עתה הצליח בריר, לחסל
את יריביו, שהואשמו בביום ההאשמות נגד
הרופאים. הוא השתלט לחלוטין על כל המערכה
הכבירה של הבולשת.

היה זה תמרון נוסף במישחק העולמי.

מאלנקוב־בריה־בולגאנין, שלושתם אנשים
מתונים וזהירים עד מאד, השתדלו מאד
להחזיר מידה של שלום לעולם׳ להפיג את
המתיחות שדירבנה את ארצוודהברית לבחור
לעצמן גנרל כנשיא. שחרור הרופאים אינו
אלא חלק משורה שלמה של צעדים שהשיבו
רוח אביבית מרעננת על פני כדור־הארץ
המעונה: הרמזים כי מאלנקוב מוכן להיפגש
עם אייזנהואר, החזרת השבויים החולים
בקוריאה, ההודעה שאפשר לשים קץ למלחמה
בחצי־האי, הפגת המתיחות בשמי גרמניה,
דחית קונגרס־השלום.
אם נכונה השערה זו, בא שיחרור הרופאים
לפייס, בין השאר, את הפזורה היהודית
ואת מדינודישראל, ויש לצפות בעקבותיו
לשיחרורו של מרדכי אורן ולחידוש היחסים
בין ברית־המועצות למדינת־ישראל.
• היה זח מעשה שכוון כלפי פנים,
בישר החזרת־מה של חרות־האדם. מבחינה
זו היו תוצאות ההודעה קיצוניות: בפעם
הראשונה הודה המשטר בפה מלא שהודאות
נסחטו בעינויים, דבר הפותח פתח למחשבה
כי גם הודאות אחרות בהיסטוריה של הטיהורים
הסטאליניים היו סחוטות• .
שליטה עצמית. לגבי העם היהודי,
ולגבי מדינת־ישראל, היה המעשה בעל חשיבות
מכרעת: התהליך, שהחל עם מאסרו
של מרדכי אורן, נעצר, סובב לאחור. הסכנה
כי המעצמה השניה בגודלה בעולם,
המכילה את המרכז השני בגודלו של הפזורה
היהודית, תפנה נגד מדינת־ישראל, פגה.
האזרח הישראלי היה רשאי להפליט אנחה
;•מוקה של הקלה.
אולם הוא לא יכול היה להסתפק בכך.
המצב החדש יצר אפשרות כי יחול מיפנה
גדול. מימוש אפשרות זו, הפיכתה לעובדה
פוליטית של ממש שתבטיח את חיי המדינה,
אחרי שהדרדרה כמעט לתהום — דבר זה
מצריך מידה של תבונה, אחריות ושליטה־עצמית
אשר לא נראו באופק הישראלי מאז
נסגרו שערי הברזל מאחורי האזרח הישראלי
מרדכי אורן.
• אולם כבר אירע פעם אחת, בשנת , 1939
זמן קצר אחרי בואו של בריה למשרד הבולשת׳
כי מפקד מקומי באחד המחוזות הואשם
בסחיטת הוצאות מזויפות.

מפלגו ת
כר טיסי בהגרלה
ההודעה הסובייטית באה, מן הסתם, כהפתעה
נעימה למדי לרופאים הכלואים. אולם
לכמה יהודים אחדים היתר, ההפתעה נעימה
פחות.
אי־נעימוח רבה הוסבה על־ידי מוסקבה
לאוהדיה הנאמנים ביותר בישראל. אנשי מק״י
וסיעתו של משה סנה, שהודיעו שהם מאמינים
בפירוש בבגידת הרופאים המנוולים,

נאלצו לשנות את דעתם. אולם להם היה,
לפחות, מוצא־של־כבוד: הם יכלו לאמר
שהצדק הסובייטי ניצח, אחרי הכל.
במצב עוד פחות נעים היו הנציגים הרשמיים
של משרד החוץ הישראלי וראש הממשלה׳
שהעתיקו בחדשים האחרונים הרים
וגבעות כדי להוכיח כי רוסיה הפכה אנטישמית.
בניגוד למומחים שלהם עצמם, שהכחישו
את הדבר והתחננו כי יינקם קו מתון
יותר וכי המלה ״אנטי־יהודי׳׳ לא תביא
במקום המלה ״אנטי־ציוני״ ,הוסיפו דוד
בן־גוריון ומשה שרת לרכב על הסוס האנטי-
אנטי־יהודי. סוס זה מת השבוע.
אמר דוד בן־גוריון: הוא מקווה כי שיח־רור
הרופאים שם קץ למסע האנטי־יהודי
בברית־ד,מועצות. הוא דמה קצת לרופא
שנוכח לדעת כי טעה בקבעו שהחולה לוקה
בסרטן, בירך אותו על שנרפא מן המחלה
שלא היתד, לו.
להפתעתם הרבה — והנעימה — גילו
דוקא אנשי מפ׳׳ם שהם יצאו מכל הענין
בשלום יחסי. עם פרוץ ענין הרופאים טענו
שאין הם מאמינים בעלילות נגד הציונות,
אלא שהם מוסיפים לקוות כי הסובייטים
יכירו בטעותם. הם דמו לאדם שהשקיע
את כל כספו בהגרלה, בה היה לו רק סיכוי
אחד מתוך מיליון. מפ״ם בחרה, במקרה,
בכרטיס בר־המזל.

סדיניזת
ה שלו והצ׳יק
48 שעות לפני ההודעה המוסקבאית הגיעה
פמליה של גברים לבושי חליפות ועונדי
עניבות כהות (למרות החום) לשדה־התעופה
בלוד. הם ליוו את משה שרת, שעמד לצאת
לארצות־הברית.
עוד לפני המפנה הגדול נרמז לשרת ממקורות
אמריקאיים שכדאי לו להחליף את הרכבת.
מאז מאסר הרופאים ניסה לשכנע את
האמריקאים שישתפו עמו פעולה, יגנו באו״ם
את האנטישמיות הסובייטית. אולם החודש
נשבו בעולם רוחות השלום, והאמריקאים
לא רצו לקלקל את מזג־האויר• בחמסין של
שינאה, ביחוד אחרי שהנציג היהודי של
פולין באו״ם, כ״ץ־סוכי, ושאר נציגי המזרח,
ענו לטענותיה של גולדה מאירסון בשפה
* בלוית קצין־העתונות ראובן דפני, שטם
גם הוא לארצות־הברית בשליחות המגבית.

״העולם הזה״ 607

אהבה בץ בדווים
על חלונותיהן של מכוניות השייכות לממשלה, הודבקו
פתקאות כחולות, המודיעות לכל המעונין, כי הן ״רכב
ממשלתי״ .פסימיסטים מושבעים ברחוב הישראלי מחכים
עדיין להווכח, אם הפתק ימנע את הפקיד המשתמש במבונית,
מלה,חנותה לפני אולם קונצרטים או מועדון לילה.
בירושלים, מכל מקום, טפחו מספר סטודנטים איש על
גב רעהו, נד,ני מההישג. הפתקאות, הבאות למנוע שימוש
פרטי של רכב ממשלתי, היו תוצאה ישירה של כרוז
ומכתבים, בהם דרשו אותם הסטודנטים, שורת הנזתנדביס
בפי עצמם, את הנהגתן.

*•ונורו
לפני למעלה משנה נדברו בירושלים ארבעה מחברי
הסתדרות הסטודנטים ביניהם, ניסו לגלות ולתקן את מקור

אהבה או מללה
השורה לא נתיאשה, הצליחה, לאחר מספר חדשים, לרכז
סביבה כ־ 300 חברים חדשים, רובם סטודנטים. הסיסמאות
שונו קצת, הורדו משמי הציונות לקרקע המעברות. טען
אליקים, למרות חיבתו לציונות במרכאות :״אתה דופק
לתימני ציונות בערב, בבוקר הבא הוא הולך לקופת תולים,
והכל היה לשווא.״ השורה חיפשה את המוצא בציונות יותר
מעשית, קבעה לה שלשה שטחי פעולה: מעברות, לחימה
בשחיתות במקומות עבודה, תעמולה להעלאת המוסר הירוד.
החשוב והבולט, לדעתה, היה הראשון. הישוב הוותיק לא
הצליח בנסיונותיו להוכיח לרבבות, שהבטיח בשעתו לקבלם
בזרועות פתוחות, כי הם אחיו. האהבה היתד, בהחלט בלתי
מוצלחת. דייר הבדון הרטוב לא התרשם מעולם כי האיש
שישב מולו, אל שולחן הכתיבה, היה אחיו. הפקיד הכנה
ביותר בצד השני של אותו שולחן, לא חיבק את העולה.
שורת הנזתנדביס החליטה לתקן כל זה. היה נד. תפקיד,
שדרש מידה רבה של תמימות טבעית. חברי השורה פוצלו
לחוליות, נשלחו למעברות ירושלמיות. המטרה: התידדות.
בהוראות שמייסד השדרה נתן לשליחיה, היה כלל יסודי :
״הכנס לאוהל, הודע מראש כי אינך עיריה, אינך הסתדרות,
אינך מפלגה, אינך מפקח על זרמי חינוך, אינך מייצג שום
,אידם׳ .״

ופושע הוא כל אחד, החי לפי הנוסחה העל־מפלגתית :
״עבוד פחות, הרוויח יותר.״
אמצעי הלחץ של שורת המתנדבים, כששיטת הריגול נושאת
פרי: היא פונה לאחראים, מאיימת לפרסם את המעשה ברבים.
מתפארת השורה: עוד לא היה מקרה, שהאיום לא
הביא לתיקון המצב. שערוריר, לדוגמא, שחוסלה בשקט, היתר״
כשנודע לה, כי קבלן אחד מחתים את פועליו העולים על
קבלות המכילות סכומים גבוהים מאלה שקבלו למעשה.

ת מי מו תבדול
ההתקפות על שורת המתנדבים, אפילו מצד אנשים שהיא
אינה מפריעה להם, הן רבות. בראשן צועדת טענה, כי
הוא ארגון מפא״יי. משרד המסחר והתעשיה, שבראשו
עמד אז דוב יוסף, הקציב, בזמנו, לשורה סכומי כסף, אמר

!ריקו תשדד־קודיס

חברת ״שורת המתנדבים״ בכית עולים
י מוסר

הרע בארץ. המחלה שחיפשו לה תרופה היתד, ידועה לכל,
נתברכה בעשרות אבחנות שונות. היה מי שקרא לה בשם
״שחיתות״ .אתרים, אוהבי ביטויים וניתוחים מדעיים, כינוה
״ירידת המתח המוסרי כתגובה למתח מוגזם בשנים שקדמו
להקמת המדינה״.
כולם התכוונו לאותו דבר, משכו בכתפיהם בהישאל
השאלה, איו לתקן את הנגע.
ארבעת הסטודנטים, בראשם אליקים העצני ,)25( ,סטודנט
למשפטים, חולם, ישר ומאמין, סברו שיוכלו למחלה. לקריאתם
להתנדבות עצמית, נשיאה בעול והתקרבות לעולה
החדש, נענו כ־ 100 סטודנטים נוספים. כשהיה צורך לתרגם
את הקריאה למעשים ואת המלים המפוצצות ליציאה למעברה,
נשאר אליקים עם פחות מעשרה חברים.

הרבה יותר עדינה משאפשר היה לקוות.
בה בשעה שהאנטישמיות הסובייטית הושמה
במקרר האמריקאי׳ הוצא מתוכו הפיקוד
המרחבי. האמריקאים רצו לזרז את
הענין, קבעו לשרת פגישות עם הנשיא אייזנ־הואר,
שר־החוץ פוסטר דאלס, שר־ההגנה
צ׳ארלס וילסון ויושב־ראש ראשי המטות
הצבאיים, הגנרל עומר בראדליי. כל אלה
התענינו בעניני השלום.
משה שרת עצמו התענין יותר בעניני הקופה:
החלטתם של האמריקאים לתת לישראל
אותר, ההענקה שיתנו לכל ארץ מרחבית
אחרת, בעוד שעד כה קיבלה ישראל יותר
מאשר כל שאר ארצות המרחב גם יחד.
יתכן מאד שלהבא ירדו השלום והכסף
כרוכים יחד מן השמים האמריקאיים — בלי
שלום לא יהיה צ׳יק. ואת תנאי השלום עלול
לקבוע, במידה רבה, ד,ליווה מוחמד נגיב.

לאדצ דו ת
יתכן שמשה שרת ניחש מראש כי מזג־האויר
באמריקה הצפונית לא יאפשר הנאה
רבה. לכן קבע כי מיד אחרי סיום השיחות
בוושינגטון יטוס דרומה, אל ארצות אמריקה
הדרומית׳ בהן מזג־האויר רוגע הרבה יותר.
מטרת הביקור: הידוק היחסים עם הקהילות
היהודיות שם.
בארצות הדוברות ספרדית יוכל להרהר,
בין השאר, בבעיה שנתעוררה בימים האחרונים
לפני טיסתו: יחסי ישראל עם מולדת
השפה הספרדית. כי הציונים־ד,כלליים, שהחליטו
להגביר את השפעתם על מדיניות־

מאז מסתובבים כמעט בכל ערב בחורים ובחורות באפלה
שבין בדוני וצריפי מעברת מקור־חיים ותלפיות, דופקים
במסירות מיסיונרית על כל דלת. ילדים תמהים והורים
חשדנים מקבלים את פניהם, מזמינים אותם לשבת על
אחת המיטות הרבות, הממלאות את החדרים.
במקרה שהקרח נשבר, באה, אחרי הפסקה מנומסת, התוצאה
הבלתי נמנעת: הצרות נשפכות. שורת האבירים ניצבת
מול המציאות המרה, נוכחת לדעת, כי חרף חוסר עבודה,
תנאי דיור איומים ועוני, יש לה רק סחורה אחת להציע :
השתתפות בצער. לתלונתו של עולה עיראקי מוכה אבטלה,
יכולה חולית ההתידדות להציע ללמוד עברית באחד הקורסים.
העזרה הממשית היחידה, היא במקרים של עיקוף בירו־קראטיה,
עצת בעל נסיון לעולה הנבוך, זריקות ריקודי״
על ושירים לנוער הפרוע. צרת המחזר הכנה בעולם הגשמיות
הגסה, מכשילה גם את 300 הסטודנטים: האהובה דורשת
שיכון ועבודה, ופרט לאהבתו, אין לבחור מה להציע.

דרו שים: מ רג לי ם!
שטח פעולתה השני של השורה, חיסול השחיתות במקומות
העבודה, היה כרוך בהקמת מחתרת. הפקידים או
הפועלים, שהיו מוכנים להודיע על תופעות שחיתות בסביבתם,
הבינו היטב, כי גם אם הצדק אתם, הם עלולים למצוא
עצמם מפוטרים. למרות זאת, נמצא מספר די גדול של
אנשים אמיצים, שהעמידו את תועלת הציבור בראש. השורה
ארגנה אותם בצורה מחתרתית, שומרת את שמותיהם בסוד,
משתמשת בהם, במקומותיהם, במודיעים. הבעיה היא רק,
למצוא אותם.
רוטן העצני :״אין יותר מחצי אחוז אנשים ישרים,
המוכנים להסתכן, כדי לשבור את הסולידריות של פושעים.

החוץ (כאלטרנטיבה לסילוקו של שרת מתפקידו)
,דרשו שינוי יחסה של ישראל כלפי
משטרו של גנרל פראנקו.
טענו ד,צ״כ: מפא״י הסוציאליסטית אינה
אוהבת את הרודן הספרדי. אולם ישראל
אינה יכולה לנהל מדיניות־חוץ בהתאם לאה־בותיה
של מפא״י. ידידותה של ספרד עלולה
להועיל למדינה. השיב שרת, בועדת־החוץ
של הכנסת: ספרד שיתפה פעולה עם היטלר
בימי המלחמה , ,אינה שותפת נעימה. אולם
גם הוא לא הוציא מן החשבון הידוק יחסים׳
הצביע על היחסים שכבר קיימים עם ספרד
באמצעות המועצה לשיווק פרי־הדר והקונסול
הספרדי בירושלים.
ברטים חינם. פראנקו לא היה הרודן
היחידי שצץ בויכוח על מדיניות־החוץ. זו
מצאה גם פנאי לספל בגנרל הסיני צ׳יאנג
קיי־שק.
כשנזרק הלה מיבשת סין עבר אחד מגייסות
צבאו, בפקודת הגנרל לי־מי, את גבול
סין־בורמה. שם שיחק מישחק משעשע :
הוא חנה בשטח בורמה (שממשלתה היתד.
עסוקה בכמה מלחמות־אזרחים פרטיות) ,פשט
מפעם לפעם לשטח סין. הדבר לא מצא חן
בעיני מאו טסה־טונג. הוא לא מצא גם חן
בעיני. ממשלת בורמה, שחששה מפני חמתו
של מאו.
בחדשים האחרונים התחדדו היחסים בין
דבר הנכון רק בחלקו. בימי המלחמה
מנע פראנקו בעד היטלר לכבוש את גיב־ראלטאר,
הציל על ידי כך את מצרים, ואולי
גם את ארץ־ישראל.

— איזס

לתמוך בפעולותיה להצלת המוסר. בעיני רבים, חייב כסף,
הבא ממקור כזה, להסריח, בלא התחשבות במטרתו.
אחרים תוקפים את מבנהו הפנימי של הארגון, שהוא כולו
נתון לשליטתו של איש אחד, אליקים העצני. אליקים אינו
מכחיש זאת :״אין אצלנו דימוקרטיה. אני ממנה את כל
הפעילים. אין צורך בבחירות, כי אין כבוד ואין רווח.״
אולם התוקפים המסוכנים ביותר לשורת המתנדבים,
הם המושכים בכתפיים. פסק דינם מסתכם במלה אחת :
תמימים.
הציניות של עולם מושחת לא נגעה במתקניו. הם מאמינים,
שבמקרה של מוסר הארץ, אין הדג מסריח רק בראשו
והם מוכנים לסבול גם את צחוק יריביהם כדי לטהר את
האוויר. אמרה לעתונאי חבורה שהסתובבה באחד הלילות
במעברה עם מנורת נפט בידה :״יתכן שאנו תמימים —
אך מי זה אומר שתמימות אינה יכולה לשכנע?״

הבורמאים לבין הסינים הלאומנים, והדבר
הפך נושא לויכוח בינלאומי. אפשר היה
להניח כי יש למדינת־ישראל די ענינים משלה,
ושהיא אינה חייבת להתענין בענין רחוק זה.
אולם ראשי המדיניות הישראלית החלו תומכים
בגלוי בבורמאים׳ מקטרגים על הפולשים
הסינים.
עתה התערבו בענין גם הציונים־ה,כלליים.
מדוע תומכים דוקא בבורמה? שאל הבוקר.
האם מפני שבבורמה שולטת מפלגה הדומה
למפא״י? ומה בדבר אי־ההזדהות? השיב
עתון מפא״י: הציונים־הכלליים מרגישים,
כנראה, קירבה יתרה לצ׳יאנג, שהוא ריאקציונר
מובהק.
אם ירצה משה שרת לטוס לפורמוזה
ולראנגון כדי לתווך בין שתי הממשלות,
יוכל לעשות זאת בנקל. ערב טיסתו הגיש
לו נציג ק.ל.מ ,.חברת התעופה ההולנדית,
כרטיס־חינם לטיסה מסביב לעולם.

מנגנון
ה סו ב ר הרא שי ש ע תון
אהוד אבריאל, מנהלו הכללי של משרד
האוצר׳ היה דיפלומט ישראלי זמן רב לפני
היות השרות הדיפלומטי הישראלי קיים
כלל. כאחד מפעילי מנגנון המודיעין של
ההגנה עמד בשעתו בראש ארגון העליה
הבלתי־ליגלית, ולאחרונה, לפני קום המדינה,
ניהל את המשא־ומתן עם ממשלת צ׳כו־סלובקיה
על רכישת נשק למלחמת העצמאות,
משא־ומתן זה התפרסם בשעתו במשפטם
של סלאנסקי וחבריו בפראג.

,העולם הזה״ 807

שיחה עם עולים במקור-חיים

אבריאל לא ניחן בכשרונות הכלכליים
של קודמו במשרת מנהל־כללי של האוצר,
דוד הורוביץ. מעלתו המיוחדת היתד, מאז
ומתמיד פיקחותו המיוחדת־במינה. נסיונו
בשטח הארגוני ממלכתי לא היה מפואר.
מקורביו סיפרו מעשה אופיני לדרך פעולתו
של אבריאל באירופה: כי שרת במטה
ההגנה בליסבון, פורטוגל, נתקל בקשיים
רבים בהשגת אשרות־מעבר׳׳מארץ לארץ.
אבריאל, חבר קיבוץ געתון, סידר לעצמו
תעודת עתונאי, עליה צוין שהוא משמש
כתב דיפלומטי ראשי של העתון ״געתון
דיילי מיתר״ .עם תעודה זו חזר לליסבון,
נבחר כסגן יושב ראש אגודת עתונאי־החוץ
בפורטוגל. על סמך התעודה הצליח כמובן
להשיג בקלות את האשרות שנדרשו לו לביצוע
תפקידיו בהגנה.
חזרה למקצוע. דרך עבודה זו התאימה
למחתרת, התאימה אפילו במידה מסוימת
לשרות הדיפלומטי, גרמה להצלחתו של אב־ריאל
כציר ישראל בצ׳כוסלובקיה וברומניה.
אך היא לא נראתה, כנראה׳ לבום החדש
שלו, שר־האוצר לוי אשכול. בימים האחרונים
נתגלע בין השנים סיכסוך חריף, אשר
ייגמר כנראה בפרישתו של אבריאל ממשרד
האוצר. אשכול היה מעונין להעמיד בראש
משרדו את אחד מעוזריו המקורבים, לשעבר
מנהל רשות הפיתוח, פנחס ספיר.
אבריאל ישוב להשתמש בכשרונותיו הדיפלומטיים
ויחזור לשרות החוץ. היו כאלה
שהרחיקו לכת, ציינו כבר את משרתו החדשה
של אבריאל: ציר ישראל בארצות־
(המשך בעמוד ) 10

המעברהרטוב. זלמן רוסר, שונה במקום השני בתחרות על גביע שועלי שמשון, עובר במהירות
רבה את המיכשול האחרון של המסלול — בור מים. רוטר, שהיה אופנוען סס׳ אחד, היה
הראשון שעבר את המיכשול, כשפניו מכווצות בחרדה. שלושה אופנועים נכבו במעבר הרסוב.

חגורתהתלהבות. כל עוד היו האופנועים עסוקים במעבר \!מינשולים היחה תשומת לב הקהל מופנית נולה אליהם. אן ברגע
שהמתחרה האחרון עבר אח המסלול התהדקו הצופים — למעלה לאלפיים — מסביב לשולחן השיפוט בטבעת סוערת שהלכה
והתהדקה. אנשי המשטרה ניסו בכל נוחם דקרי מעט את התלהבות הצופים (בעיקרם צעירים) שרצו להתקרב אל המנצחים והמצלמות.

האלוף. יהודה ענן, מכונאי לאופנועים
בהכנת אופנועו לתחרות. הוא נבר זכה בג
לקשט את חדרו. הוא היה אחד מארבעת
נקודות. בתחדות־הגמר יצא ראשון, זכה ב
(שמאל) עוררה אף את התלהבות הדיפלו

שלושהפרסיםחשובים. רק לאחר שנוצר מעגליפלדה
הסיום — מסירת הפרסים לח״יח־ם. חקוס ראשון קיבל י
המעולה זיכתה אותו בשלושה פרסים חשובים: מדלית זהב, ג.

14 המשתתפים במירוץ, ן ןרוכים כנקודת הזינוק, דקות
ספורות לפני התחלת התחרות, יחד עם ידידים ומעריצים

כוחהזרחן. כמו בשתי התחרויות
הקודמות נמל שלמה אדיר
(מימין) חלק פעיל בארגון התחרות
גם השנה. משמאלו עומד
אלפרד ליטל, המהנדס הראשי
של חברת התעופה הבריטית בארץ,
איש ספורט ידוע, בעל
נסיון בספורט האופנועים. הוא
היה אחראי לאחת מחוליות השיפוט
ליד המיכשולים. משמאל :
אופנוע שלא הצליח לעלות אחד
המיכשולים התלולים בכוחות
עצמו, נדחף קדימה ע״י הצופים.
מכל המשתתפים היו רק ארבעה
שהצליחו לעבור את 12 המיכשו־לים
מבלי להפסיד אף נקודה
אחת. להכריע ביניהם נערכה תח־רות־נמר,
הפעם לפי חישוב זמן.

—1\ *11 ודין ידיידן
>1 1 1ו 1 11

מקצועו, השקיע קו<> לשלוש מאות ל׳י
לפני שנה ונטבע כי גנו הפעם יקחני אתו
נחרים שעברו את המסלול מבלי להפסיד
י אלוף האופנועים . 1953 רכיבתו הנפלאה
1ואנשי הספורט הזרים שנכחו בתחרות.

אופנועים אפשר היה לער<ך את טכס
ה ענן, אלוף השנה הקודמו ./רכיבתו
שועלי עגועון — וני״ין^־ 38ז 0י ס ירו•1

שידורהתחרות. ליד שולחן השיפוט, ממנו שודר תהליך התחרות.
כפי שהתנהלה. קיצוני משמאל: רמ״ח יהודה נאי, מפקד משטרת התנועה.
בין האורחים: אריה שפאק, מזכיר מינהל יפו, לשעבר מפקד השועלים.

ובאויד

במד־ נ ה
(המשך מעמוד )7

הברית במקומו של דוד גויטן, שיחזוי
לארץ ויושבע כחבר בית־הדין העליון.
רבים שהזדעזעו בשעתו לשמע מינויו של
אבריאל, אחד הפקידים המוכשרים בממשלת-
ישראל, לתפקיד הכלכלי שבשבילו לא היהה
לו ההכשרה הדרושה, שמחו לשמועה על שובו
לשרות־החוץ, הזקוק למדי לאנשים בעלי
שכל ישר והגיון בריא.

ממשלה
שלשה דח דבש
שלשה חדשים חלפו מאז הוקמה הקואליציה
הממשלתית החדשה. השבוע, כשנגשו
הצ״כ לסכם את המצב, נראו בקיעים חמורים
באחריות הקיבוצית של ממשלת הקואליציה.
בסיף השבוע יתכנסו חברי הממשלה
ממפלגת הצ״כ׳ חברי הסיעה בכנסת והנהלת
המפלגה לישיבה משותפת. לקראת ישיבה
זו, נקטה מפא״י בקו הרגיל שקבע כי ההגנה
הטובה ביותר היא ההתקפה.
דבר יצא חוצץ נגד שר התחבורה יוסף
ספיר, טען כי השר ניצל את עמדתו הממשלתית׳
רדף ללא הצדקה את הקואופרטיבים
לתחבורה, כדי לזכות את מפלגתו באהדת
מאות אלפי הנוסעים המתמרמרים.
מצד שני, סיכם בהבוקר יוסף תמיר, מוכיר
מפלגת הצ״כ, את המצב בממשלה, גילה כי

כמה וכמה פעמים נפתרו בעיות שונות
בממשלה בהרמת ידים, וכמובן שארבעת
שרי הצ״כ נשארו במיעוט מוחלט, במקרים
אלה.
שתי הטענות העיקריות של הצ״כ :
• דרישתם התקיפה לביטול הפיקוח על
מטבע חוץ לא נתקבלה. הם לא נשאלו לדעתם
על הצעדים שננקטו לאחרונה על ידי
שר האוצר, בקביעת שערים חדשים. הצ״כ
הצליחו רק לעכב את ביצוע ההוראות עד
לישיבת הממשלה הבאה.
• אחרי שבי. ג׳י הצליח לרכך את עמדת
הצ״כ בקשר לסילוקו של שר־החוץ, הסתפקו
הצ״כ בתוכנית מינימום. הם דרשו
את שיתופם בקביעת מדיניות־החוץ ומינוי
אנשיהם לכמה עמדות מפתח׳ אלא שעד כה
לא הוכתרו מאמציהם בהצלחה ובמשרות.
כמה מאנשי השורה בקרב הצ״ב היססו
מאד לקבוע עמדה ברורה ביחס לשאלה אם
אכן כדאית היתד, הצטרפות מפלגתם
לממשלה.

בסט ף הי ה מקו
בנובמבר 1949 הסכימו ביניהם בני הזוג
פרידמן להפרד. בין יתר הרכוש, שנתחלק
לפי עצת בוררים שמונו על ידי דוב פרידמן
ואשתו, היו גם שני הבנים. כל צד קיבל

תחנת־המשטרה בגבעת־אולגה, על חוף הים באחד המקומות
היפים של הארץ, נרעדה כמה פעמים לקול הפצצות שהוטמנו
על־ידי חבלני ההגנה בימי המאבק. השבוע האזינו הקירות
החומים לצלילים אחרים: צלילי מוצארס ושוברט בקעו מתוך
מחסן־פח גדול, מולם.

אחד מהם, התחייב לגדלו, לחנכו ולשמרו.
במקרה שתתעורר בעיה איזו שהיא, הוסכם,
יפנו שוב לבוררים. את הצעד החוקי׳ במשרדי
הרבנות הראשית בירושלים, דחו לשנה,
קבלו רק אז את אישורה הרשמי לגט.
חיים ( )8שנשאר אצל האב, למד בבית
ספר עירוני ירושלמי. יום אחד החליט דוב
פרידמן להוציאו מבית ספר זה, להכניסו
לשני. מצויד במכתב אישור מטעם העיריה,
התיצב בפני מנהל השני, נאלץ לשמוע תשובה
שגורה :״אין מקום.״
לפני ארבעה חודשים ניגש לסט. ג׳וזף,
בית ספר נוצרי, המנוהל על ידי נזירות
צרפתיות, מצא בו מקום.לבנו ללא קושי.
השבוע היתה לו הזדמנות בבית הסוהר,
להתחרט על החלטתו.
מי אחראי? לפי העקרון, שהורים יכולים
תמיד לערער על החלטה קודמת, במקרה
שטובת הילדים בסכנה, פנתה האם לבית־דין
הרבנות׳ הצליחה ללא קושי לקבל צוו
הדורש מהאב להוציא את הילד מהמיסיון,
למסרו מיד לאשתו הגרושה. דוב פרידמן
לא הופיע, לא מסר ולא הוציא את בנו
מבית הספר הנוצרי. מהיותו משוכנע, כי
הוא לבדו אחראי לחינוכו של ילדו, וכי
הרבנות לא היתה הפוסקת בזמן הגט, התעלם
מהחלטותיה. המשרד להוצאה לפועל
שליד בית הדין האזרחי, שהוא מגשים גם
את החלטותיו של בתי דין דתיים מכל הד
ומוסיקה
אינם שני דברים מנוגדים,״ סיפר עצמון. לא היה
זה דבר קל. בבוקר הראשון שמע עצמון במקרה כי רב־הסמל
מקריא, בין פקודות־היום, הוראה לבל להתהלך עם
הידיים בכיסים. עצמון ביטל מיד את ההוראה. אמר הוא:

היה זה הגשמת חלום ישן של אלוף־משנה עקיבא (״הבולדוזר״)
עצמון, קצין הנוער הראשי של צה״ל: להקים במסגרת
הגדנ״ע תזמורת סימפונית רצינית של נערים ונערות.
בעבר נתקל ביצוע חלום זה בהתנגדותם של מורי הנגינה,
שכל אחד מהם חשש למסור את תלמידיו לניצוח זולתו.
אולם לא מכבר נתקל מבטו של עקיבא כקומפוזיטור יששכר
(צאנה״ צאנה 0.מירון. הוא לחש לו את החלום, וזה העבירו
לעמנואל עמירן (פוגאצ׳וב) ,מפקח על החינוך המוסיקלי
במשרד החינוך, חברו לעבודה. השלושה החליטו לשתף
פעולה.
ביום הראשון שעבר הוזמנו 120 נערים ונערות, חניכי
בתי־הספר התיכוניים מכל קצווי הארץ, למחנה היפה של
גבעת־אולגה, לקורס מרוכז של 4ימים. באו כ־ 70 בני

תות, קבל את הענין לידיו, עצר באחד מימי
החדש שעבר את האב.
עד השבוע שעבר עוד תופיע חיים הפעוט
בסט. ג׳וזף. איש לא ידע׳׳,מי דאג לו אחר
מעצר אביו. יום אחרי בקורו האחרון בבית
הספר ביקשו ואף קבלו, עורכי הדין ריכארד
ווייל ויוהנס מרגריאן צוו על תנאי מבית
הדין העליון, שדרש ממנהל בתי הסוהר,
להציג את דוב פרידמן בבית המשפט׳ ולחכות
להוראות חדשות.
שאלה עדינה. ניסוח הטענה יציל׳
כנראה, את בית הדין, מנתינת פסק דין
ישיר בשאלה העדינה: האם אב יהודי, המכניס
את בנו לבית ספר נוצרי, לא ראוי
עוד להיות אחראי לחינוכו י אזרחים רבים,
שהיו רוצים לשמוע תשובה ישירה׳ יצטרכו
להסתפק בתשובה שתטפל רק בצד החוקי
היבש של אותו מקרה: האם לבית הדין
הרבני היתד, זכות להוציא משהו לפועל,
בשעה שכלל לא היה פוסק בשעת הגט,
אלא רק חתם עליו שנה לאחר ששני הצדדים
הסכימו ביניהם על סידור מסוים?
סשפט הסו* ה מן הקרא
ז׳ורז׳ט היתד, רק בת 17 כאשר נישאה,
לפני ארבע שנים, ביפו, ליעקב ארוש המבוגר
ממנה בעשר שנים.

מאד. למזלה של התזמורת נמצאה נערה אחת המנגנת
בקונטרבאם. כשנשאלה לפשר התופעה הבלתי־רגילה, הודתה :
זוהי תכונה משפחתית, שעברה מדור לדור. בינתיים היא
מחזיקה על כתפיה הצרות את התזמורת כולה, והמנצחים
רועדים בחשבם על אפשרות כי תחלה או תערוק.
מיטה מוסיקלית. הנסיון כולו הוא טבעי לעצמון,
שניגן בעצמו בכינור. בשעתו נסע לאיטליה כדי ללמוד
מוסיקה, אך במקרה עבר לטכניון, הפך מהנדס. עתה הוא
חולם על הפיכת התזמורת לגורם רציני, הופעה במעברות,
אולי אפילו סיור בחו״ל או כינוס פסטיבל בינלאומי של
תזמורות־נוער בישראל.
התלהבותו דבקה גם בשותפיו ממשרד החינוך ובמנצחים.
״עכשיו זה רק קלט מוסיקלי,״ אמר עמירן .״אולם בקיץ
נכנס את התזמורת לחודש של חזרות מרוכזות, ואני חושב
שאז נהיה כבר מסוגלים להופיע בפומבי באופן רציני.״
המאזינים המעטים שהקשיבו לחזרה האחרונה, השבוע, אחרי
ארבעה ימי האמונים בלבד, נטו להסכים לכך.
״אלה הם המחצבים שלנו,״ התלהב עצמון .״איש אינו

מנצח אוטו לוסטיג
בלי מאמץ, בלחש

נגנים של תזמורת גדנ״ע
אם תנגנו —
נעורים, בגיל ממוצע של ( 15 ביניהם כמה בני 12ו־23
בנות) ,בני קיבוץ ועיר. הם הניאו עמם את כלי־הנגינה
שלהם — וצרור שלם של בעיות.
״לא איכפת לי!״ ״היו צריכים להסביר להם שצבא

״אם יתהלכו זקופים וישרים אך לא ינגנו, לא נויוויח ׳,1)1
כלום. אם ינגנו, לא איכפת לי שיתהלכו כשידיהם בכיסיהם !״
בעיי* ?ניד : ,ארגוני חנוער. קשה היה ללכד יחד צופים,
אנשי המוומר־הצעיר, ובית״רים .״מה אפשר לעשות י״
שאל עצמון, בעל הגוף העצום והפנים הסלאביים .״הרי
אנחנו צריכים לחיות איך שהוא במדינה אחת!״
המנצח איכד את קולו. חמורות יותר היו הבעיות
המוסיקליות. רוב המנגנים הצעירים התכוננו להיות וירטואוזים׳
לא ניגנו מעולם בתזמורת .״את בני הקיבוצים היו
צריכים ללמד תחילה לשבת שעתיים. הם לא היו רגילים
לכך,״ נזכר ארתור גלברון, אחד משני המנצחים, ש״אבד
את קולו״ אחרי שלושה ימים של הדרכה( .המנצח השני,
אוטו לוסטיג, לא אימץ את קולו, הצליח להתגבר על החניכים
בלחישה).
בגמר היום הראשון התיצבו שני נערים לפני המפקד,
ביקשו להשתחרר: כוירטואוזים לא נאה להם לשבת בתזמורת•
בקשתם ניתנה להם. מאז הוקל המצב. אך המחסור
במנגנים בכלים שאינם מאפשרים הופעה וירטואוזית, הורגשה

זוג כנרים כאימופים
— אין זו פקודת־יום
יודע שישנם. צריכים להעלות אותם על פני השטח התלהבותו
היתד׳ כל כך גדולה עד שכמעט לא שם לב לעובדה
שמיטות החניכים והחניכות היו מסודרות בצורה מוסיקלית
אך בלתי־צבאית בהחלט.

^ ״העולם הזה״ 807

היא עלתה לארץ מטוניס, הוא מאלג׳יר.
יעקב עבד כפועל בנין, כלכל בקושי את עצמו
ואשתו, שנוסף אליהם במשך זומן קצר תינוק.
החדר הצר, העוני, שילחו את יעקב אל זרועות
הבלתי מותר: החזקת בית קוביה. מדי
ערב אירח בחדרו קבוצת קלפנים, שימש
קופאי שרווחיו היו מובטחים כמעם תמיד.
לפני חדשיים, היה בין אורחיו רפאל
אילוז, ידידו של יעקב עוד מאלג׳יר, שהשאיר
על השולחן לא פחות מאשר 100ל׳׳י, כפי
שסיפר אחר כך בבית המשפט.
לטפל כילד. לאחר שעות מספר התדפקו
כמר, שוטרים על דלת הדירה הרעועה, אסרו
את יעקב, שהובא לבית הדין, נידון לששה
חדשי מאסר בעוון החזקת בית הקוביה. התביעה
טענה כי גם ז׳ורז׳ט היתה מעורבת
בעסק, הדגישה כי אותו ערב, כאשר אילוז
(א הסכים לשלם את הפסדיו, ניסתה דורז׳ם
להוציא בכוח את כספו מכיסו. אולם השופט
לא מצא הוכחות מספיקות, י ובהתחשב עם
העובדה שהאשה בהריון, זיכה אותה מכל
אשמה, הסכים למסור לידה, לכלכלתה 45 ,
ל״י מתוך הכסף שהוחרם על ידי המשטרה.
ז׳ורז׳ט ובנה בן השנתיים חזרו לבית, נשארו
למעשה חסרי כל, כי שום קרוב או ידיד
לא נמצא להם בארץ. משך תקופה ארוכה
מכרה את ביצי החלוקה של בנה, קנתה תמורתם
לחם.
השבוע, הופיעה ז׳ורז׳ט במשרדי בית המשפט,
טענה כי היא עומדת ללדת בכל שעה,
ביקשה לשחרר את בעלה מהכלא לימים ספורים,
כדי שיוכל לטפל בילד עד שתחזור מבית
החולים.
הבקשה, שהוגשה לידי השופט התורן, בחול
המועד של פסח, נתקבלה. יעקב בילה את
החג בחוג משפחתו /בלי קלפים, יחזור
לכלאו כאשר יישמע קול בכייתו הראשון
של תינוקו השני.

נכנסת לבית המרקחת, אותת לה בתנועת
יד לעבר פחית שמן הדגים, והוא עצמו
יצא עם התרכיב כדי למסרו במו ידיו לרופא.
להציל
חיי אדם. כשחור, נוכח בסיפוק
כי הלקוח שציפה לשמן הדגים איננו עוד.
אולם ברגע שנכנס לחדר הסמוך הוכה בתדהמה.
חבית השמן עמדה במקומה וה
להמע^וך
בעבודה אחרת. לפתע נכנם במרוצה
אחד השכנים, ביקש באופן דחוף להכין
לו תרכיב לזריקה, כיון שהרופא נמצא בביתו,
והוא לא רצה להחמיץ הזדמנות לשלב
את ביקורו בהזרקה, דבר שיחסוך לו
*טרחה ותשלום נוסף.
ריבאק לא היסס, מהר להכין את התר־גיב
עבור ידידו. בינתיים, משראה את אשתו

מחוז, לא לאבד אף דקה אחת, לעבור מבית
אל בית בסביבת בית־המרקחת.
דמעות של גיל. לחוליות השוטרים לא
היתד, העבודה קלה כל עיקר. השעה היתה
כבר מאוחרת, את רבים היה צורך להקים
ממטתם, לגרום להם בהלה לא מועטה. אולם
הברכה לא איחרה לבוא.
קרוב לשערי שלוש אחר חצות התדפקו

.״העולם הזה״ 807

מנהג חדש, העלול להפוך למסורת, הנהיג
הנשיא יצחק בן־צכי. בחג הפסת היה
ביתו פתוח, משך שעתיים, לכל דיכפין. כל
אזרח שבא לאחל לנשיא ברכת חג, זכה בכוס
יין, עוגה ולחיצת יד הנשיא.
אמר חובב התיאטרון הקאמרי על מנהלת

ידיים למעלה 1

שמונה שנים שרת בנימין ריבאק את לקוחותיו
כשחיוכו הנצחי מלווה כל מסירת
תרופה. בסינרו הלבן של רוקח התחבב רי-
באק על תושבי סביבת כיכר סטרומה בחולון,
לא חסך מעודו סרחה כדי לשרתם
אף בשעות הלילה המאוחרות.
לפני שבוע חדל ריבאק לחייך משך שעות
מספר. בפעם הראשונה הפכו פניו רציניות,
מלאות דאגה. היה זה בשעה שמונה בערב.
גבר בגיל העמידה נכנם לבית המרקחת
כשפחית ריקה בידו, ביקש למלאותה בשמן
דגים.
ריבאק, כמנהגו תמיד, הניח כוס בעלת מידות
על הרצפה, הפך את חבית השמן שבחנותו
אל תוכה, הניח לזרם הסמיך למלא
את הכום באיטיות, ניגש לרגעים ספורים

ה לו ל ני צ ל

השוטרים בבית בן קומה אחת. הדייר, שיצא
מבוהל, אישר מיד שקנה אותו לילה את
שמן הדגים, חייך כאשר שמע על הרעל
שהוחלף בטעות. .בין כה וכה לא היתה סכנה
צפויה לי,״ אמר ,״אינני זקוק לשמן דגים,
קניתיו עבור תרנגולותי. אם הייתם באים כעבור
שעתיים הייתי נשאר בלי תרנגולת לסדר
הפסח ! ״

מה ג ש תנ ה ה די רהה! ה?

יוסף סרלין, דוד ופולח כו-גוריץ, יוסף ספיר כפתיחת ככיש סדום
נוזל הסמיך הוסיף להשתפך אל תוך מיכל
הזכוכית, עלה על גדותיו, נשפך על הרצפה.
ריבאק מהר אל אשתו, שאל אותה מה נתנה
ללקוח. האשד, השיבה כי נתנה לו מי־אש
(מצרך שנמכר בכמויות גדולות לקראת חג
הפסח והמשמש לניקוי בתי־שימוש וחרסינה),
הדביקה פתק אזהרה על הפחית, הזהירה גם
את הלקוח מפני הרעל החריף.
לריבאק לא היה פנאי לחקור איך נפלה
אי ההבנה. לפניו היה תפקיד חשוב ודחוף
אחד: להציל חיי אדם. תוך רגעים ספורים
הגיע לתחנת המשטרה, גולל את כל הפרשה
בפני הסמל התורן. הלה טלפן אל מפקדיו,
וכעבור 10 דקות, בחדשות הערב בקול־ישראל,
שודרה כבר ההודעה המזהירה את
התושב החולוני שקנה שמן דגים בבית־המרקחת,
שלא יגע בנוזל שאינו אלא רעל
מסוכן.
בינתיים ניגשה המשטרה לפעולה מהירה.
בתחילה עלה הרעיון להשתמש ברמקול,
לעבור עמו בחוצות העיר, למצוא בצורה זו
את האדם המבוקש. אולם מאחר שלא נמצא
בסביבה רמקול, פקד יואב פלג, מפקד ה
משטרה

11נ

ריבאק, שליווה את החיפוש, הזיל דמעות
גיל, לחץ בהתרגשות את ידי הלקוח לבוש
הפיג׳מה.
למחרת פתח את בית המרקחת כשהוא במצב
רוח מרומם, סיפר לכל הנכנס את תולדות
הפרשה המרתקת, ואת העבודה המשמחת
שהצליח למנוע אסון בעוד מועד. תגובת
התרנגולות לא נודעה. יתכן מאד שלא
היה איכפת להן כלל אם המוות בא עליהן
בצורת מי־אש או סכין השוחט הכשר למהדרין.

החי

או רחה בי א נ קני?
באחת הדירות של הבית המשותף ברחוב
הרוא״ה ברמת־גן היתד, השמחה רבה באותו
ערב. משפחת דובקין אירחה את קרובה
שהגיע מאנגליה לחג הפסח והביא עמו
מתנות מכל טוב: מצרכי מזון, צעצועים לשני
הילדים.
לארוחת הערב נטלה עקרת הבית את הנקניק
האירופי המשובח שקבלה מן האורח,
חילקה ממנו לכל המסובים מנות צנע חסכוניות.
הוא הפך את הערב לחג, כי נקניק
כזה לא הגיע לחך בני המשפחה שנים
רבות.
אולם האורח, שלא פסק מלתאר למארחיו
את החיים באי הבריטי, לא התלהב ביותר
מהמצרך שהביא, לא ראה בו כל דבר קדוש.
הוא כיבד בו כלבלב קטן, שנכנס אותה שעה
לדירה.
לאחר הסעודה שכבו הילדים לישון, והמבוגרים
יצאו לטייל ברחוב השקם, לשאוף
אויר צח. כאשר עברו במסדרון, נעצרו לפתע,
נתחלחלו: על הרצפה היה מוסל הכלבלב
הקטן. הוא היה מת.
הבהלה היתד, נוראה. היה ברור להם כי
^.קניק היה מורעל, והכלב, שאכל ממנו זמן
מועט לפני כן, שבק חיים בגללו. מיד הוזעק
אמבולנס של מגן דוד אדום, וחמשת הנפשות
הובאו במהירות לבית החולים הירקון, שם
נשטפו קיבותיהם במשך כמה שעות.
עייפים ורצוצים, מתפתלים בכאבים, הוחזרו
עם שחר לביתם. רק מעטים מבין השכנים
ידעו על כל מה שהתרחש.
בבוקר, כשיצאה גברת דובקין לקנות את
מצרכיה מחנות המכולת, פגשה בדרכה את
שכנתה. שחה לה השכנה :״מה את אומרת
לזה, גברת דובקין — ,החלבן המנוול, שהרג
לפני שבוע את כלבו של רוזנצוייג,
הרג גם אתמול כלב. ותארי לך היכן י דוקא
במסדרון הבית שלנו ! ״

הארץ
שר המשפטים אמר בין השאר, שמעכשיו
יתמנו השופטים לא ע״י שר ה־משפטי!פ,
כפי שהיה נהוג עד עתה,
אלא ע״י שר־ד,משפטים, כפי שהיה נהוג
( 7ימים)
עד עתה.
שלום אנגל, חיפה
סדר זה סדר, מה?

בית הספר הדרמתי, אשת מנהל הד. גשרון
ימימה מילוא :״בשעת י-דזלז; אפשר
לקרוא לה: ונום של מילוא.״
פעילות רבה הורגשה בימים האחרונים
במטה הכללי של צד,״ל. ראש יחידת הקשר
לעתונות סגן אלוף עמי פרלין ושלישו
לשעבר של הרמטכל, סגן אלוף נתנאל
לורך, היו לאבות מאושרים לבנים זכרים.

הצלחהיח סי ת
הצלחתו של יגאל (מי אמר שהוא שחור)
מוסינזון בין בנות הארץ הלכה וגברה.
השבוע קיבל מכתב בו הודיעה לו קבוצת
נערות ירושלמיות שהחליטה לייסד ״חסמבה״,
ושאבי אחת הבנות הבטיח לסדר להן מערה
סודית בעלת הציוד החשמלי הדרוש.
בפתיחת הכביש לסדום הצליח צלם זריז
להנציח שיחה מעניינת בידים: יוסף סרליד,
דוד ופולח כן־גוריץ הרימו את ידיהם
באותו רגע כדי להדגים את המפעל שעמד,
לפי כל הדעות, על הגובה.
פחות מאושר ביום פתיחת הכביש היה
גואל לויצקי, איש מפא״י מפורשי אלונים.
הסיבה: גואל, שהצלת מפעל האשלג
הדרומי בימי מלחמת העצמאות נזקפה במידה
רבה לזכותו האישית, לא הוזמן לטכס.
יושב ראש אגודת העתונאים, ועורך הבקר,
יוסף הפטמן, הציע לקרוא למלון שיפתח
בסדום בשם מיטת סדום.
שוטר סר למשרד הרשום ברמת־גן, הוציא
הודעה למשפט תאונת דרכים, שאל את הפקיד
אם ידועה לו כתובתו של האיש. הפקיד
נטל את ההודעה, חייך. האיש לא היה אחר
מאשר ח״כ שלום זיסמן, מסיעת הצ״ס
שהיה מפקד מבצע מרדכי לזהירות בדרכים.
כשהוצע לקבלן שלמה כליזוכסקי,
המיליונר שירד מנכסיו, לקנות מכונית קטנה
ומיושנת במחיר נמוך, ענה בבטחון :״אני
— במכונית כזו? אני עוד אסע בקאדילק ! ״
גילה טד פאטריק, עורך העתון האמריקאי
(המוקדש לעניני חופש ונופש) חולי־דיי
:״אינני יודע אם לייעץ לאדם לתייר
בישראל או לאו.״ לחיוב :״הרוח העצומה
של עם שרכש גאווה ובטחון עצמי במלחמתו״
לשלילה :״האוכל, הנמצא בשפע למרות
הצנע, אך מבושל ללא כשרון וללא אהבה.״
יתר על כן :״אין כל אפשרות לשקוע בשעשועים.״
כנראה כתרופה, יעץ פאטריק: אם
בכל זאת יחליט התייר לבקר בישראל, מוסב
לו, בדרכו חזרה לארצות־הברית, לחנות כמה
ימים בפאריס.
לרב־אלוף יגאל ידין, שחזר מלונדון לביקור
קצר, חיכתה הפתעה בלתי־נעימה,
שעה שביקר בבית־החולים התל־אביבי אסותא.
נהג מונית, אשר מכונית הרמטכל־לש־עבר
(פלימוט ) 1953 הפריעה למכוניתו לצאת
באופן חופשי, הוציא את ד,אויר מצמיגה האחורי
של הפלימות. משראו שאר נהגי המוניות
מיהו בעל המכונית המפריעה, עזרו
לו להחליף גלגל. הם השתתפו בצערו, לא גילו
לו את מקור הרעה.

מכל

ה ע 1ל 0

קוריאה
ת קוו החדשה לני ם־ אי ד
כשהתעורר סוראי ראשון נים־איר מסין
העממית לאחר שנפצע, מצא עצמו כתוך
חדר־חולים שלא היה מוכר לו. הסדרים לא
היו אלה של צבאו שלו. לאחר שיחה קצרה
עם האחות נתברר לו כי הוא נמצא באי
קוג׳ה, במחנה שבויים.
החיים במחנה יכולים היו להיות נ ־חים
מאד לאחר חדשי הקרבות בעיצומו של
חורף. אולם כמה קומוניסטים־נלהבים שנפלו
בשבי, לא נתנו לנים־איר אפשרויות לנוח.
הם ארגנו את חיי מחנה השבויים ביד־ברזל,
קבעו חוקים ומשמעת צבאית ללא סייג. למעשה
לא היו החיילים האמריקאים שליטי
המחנה הממשיים, כי אם מנהיגי הקומוניס־מים.
הדברים הגיעו לידי כך שהאמריקאים
חששו להכנס למחנה, אלא בקבוצה גיולד״
מזוינת כהלכה.
היחסים בין שלטונות המחנה והשמיים
הלכו ונתחדדו מיום ליום. לפתע מצא עצמו
נים־איר במרכזה של מרידה חמורה. השבויים,
שלא הסתפקו בניהול החיים הפנימיים
של המתנה, פתחו בקרבות, שנמשכו 30
יום, במגמה להשתלם למעשה על המחנה
כולו.
מטאטא חדש. כתוצאה משערוריד, שפרצה
בארצות־הברית, הודח מפקד המחנות,
הורד בדרגה ובמקומו נתמנה גנרל בוטנר,
איש ברזל שניהל את המחנות ביד חזקה.
נים־איר לא ידע כמובן על מה שהתרחש,
אולם גם הוא הרגיש במשטר החדש של
המחנות. הוא לא ידע שבינתיים נפתחו, ב־ביקתה
בפגמונג׳ון, שיחות לשביתת נשק בקוריאה.
קשיחות הגיעו מפעם לפעם לנקודת
קפאון, אולם כל המכשולים הוסרו בזה
אחר זה. רק מכשול אחד עמד בדרך
לשביתת נשק. איש לא ידע מה מספרם הממשי
של השבויים הצפון־קוריאניים וה־סיניים
שבידי כוחות האו״ם. האמריקאים
טענו שרבים מהם לא רצו להיות מוחזרים
לעמם, ביכרו להישאר בידי האמריקאים או
להתישב בדרום קוריאה.
יום אחד הופיעו קצינים אמריקאים, בריס׳
טיים ואחרים, העירו את נים־איר, שאלו לפרטיו
האישיים והתענינו מאד בתכניותיו האישיות.
השאלה העיקרית שהציגו לפניו
היתד, ז ״האם רצונך לחזור לצבאך ולמולדתך
בקרוב ז״
נים־איר הרהר בדבר, נזכר בצרות מסויי־מות
שעברו עליו בכפרו בסין, קיבל את העיקרון
של ״משנה מקום משנה מזל׳׳ ,ביקש
לא להחזירו למקומו. לא ידע נים־ איר כי
הוא, ועוד אלפים כמותו, יהיו נושא למאבק
חמור בחדרי ועדת שביתת הנשק,
יגרמו, בעקיפין, להמשכתה של מלחמת קו־תאה.
הנציגים
הסינים והצפון־קותאנים. באוהלי
פנמונג׳ון טענו שאין זה עסקם של האמריקאים
לאן רוצים השבויים ״מכת, טענו
גם שהמפקד היה בלתי הוגן, אינו משקף
את המציאות הממשית.
המוסר מעל לכל. האמריקאים הבינו
כי זו בעיה מוסתת ממדרגה ראשי־נה. לא
יתכן להציל את חייהם של כמה אלפי אמרי-
קאים על חשבון החזרתם, בניגוד לרצונם,
של שבויים, לעמם. ברור היה כי שמות השבויים
שסרבו לחזור היו ידועים למנהיגים
הקומוניסטיים במחנות. ואילו היו השבויים
האלה מוחזתם למולדתם, היו בודאי זוכים
שם ל״טיפול״ יסודי ביותר.
התקוות שתלה נים־איר בשאלות שנשאל
על ידי הקצינים נתבדו. הוא לא שוחרר, אף
לא הוחזר למולדתו. הצער ותנאי המחנה
וחדשי הקרבות שלפני כן, גרמו לו שחפת
קלה, הוא הוכנס לבית החולים של המחנה.

בשבוע שעבר עברה כסערה בכתלי בית
החולים השמועה כי חלק מן השבויים, הפצועים
והחולים, יוחלפו בעתיד הקרוב. ל־נים־איר
כבר לא היה איכפת לאן ישלחוהו,
העיקר שישוחרר.
על שחרורו הקרוב יצטרך נים־איר להודות
לגיאורגי מלנקוב, שליטה החדש של ברית
המועצות, שפקד על נציגיו בקוריאה להתערב
אצל כוחות סין וצפון קוריאה, לפתור
אחת ולתמיד בעיה זו. הצעד הראשון לפתרון
הבעיה: חילופי שבויים פצועים וחולים
בהתאם לאמנת ג׳נבה, שלפתע נזכרו
כולם, כולל הרוסים, בקיומה.
בוקר אחד, בשעת הביקור הרשמי של הרופאים,
נגשה אל מיטתו של נים־איר שוב
חבורת קצינים בינאומית. הם בררו עם הרופאים
את מצבו, קבעו כי אפשר לטלטלו.
נים־איר, למוד נסיון מר, לא האמין כי
יצא מכל זה משהו גם הפעם. אולם בינתים
נשתנו יחסי הכוחות בעולם וייתכן מאד

שנים־איר יזכה בחרות אישית כתוצאה מ־ג׳סטה,
גוליטית של תמרוני שלום.

בריטניה
הנ שיס ב אדון
400 שוטרים מזויינים, מכוניות אלחוט
לעשרות, הקיפו את רובע פאטניי׳ שבלונדון.
הסקוטלנד יארד ערך מצוד רב ממדים, חיפש
פושע מיני מסוכן, שנאשם בזה שפיתה
לפחות שש נשים לבוא אל דירתו, שם חנק
אותן וקברן בקירות הבית.
שבועות קודם לכן פורסמה בכל רחבי
לונדון תמונתו של הפושע שהרכיב משקפי
קרן. בוקר אחד הגיעה מלצרית לתחנת
משטרה, הודיעה שזה עתה ביקר אדם, שנראה
דומה לתמונת הרוצח, בבית הקפה
בו עבדה.
הסריקה, שהוחל בה מיד, העלתה תוצאות :
גבר יגע, בן ;55 בלתי מגולח, מרושל בהילוכו,
אך בעל פרצוף נעים, שלא הטריח
עצמו אפילו להסיר את משקפי הקרן שהיו
מוכרות לכל תושב לונדון. הוא זיהה עצמו
מיד בשם ג׳ון כריססי, הודה, תוך עיפוה,
באשמות שיוחסו לו.
אחת האשמות: רצח אם ובתה בשנת
.1949 בעלה של הנרצחת, טימותי איבאנס,
הוצא אז להורג לאחר שהואשם ברצח. האיש
שמסר את העדות העיקרית נגד אי־באנס:
ג׳ון כריססי.

בח לט
חפק־ ד ח שו בלקדחת
מאחורי הקלעים של במת האופירה ־.מלכותית
בברלין, שררה אוירה קדחתנית שלפני
הופעת בכורה — בעוד זמן קצר עמד
לעלות המסך על הבלם החדש של פרידרין
וילקנס׳ דון מורטה. דאגה מיוחדת עורר,
בלב המנהל, הרקדן הראשי, הרלד קרויצברג
הצעיר: הקרחת, שנדרשה לדמות אותה עמד
לגלם. לשוא ניסה המאפר להתאים קרחות
לגלגלתו של הרקדן — הן לא עלו יפה.
המנהל העיף בפעם המאה ואחת מבט מודאג
בשעונו, כשקרויצברג הופיע בחדר פניו
מחייכות ועל ראשו מתנוססת קרחת מפוארת.
המנהל לא הרבה לחקור היכן הושג קפלט
זה, זרז את הרקדן ללבוש את לבוש המחול
שלו. אולם אחת מנערות הלהקה קרבה
להרלד, מששה בזהירות סקרנית את הראש
המבריק. היא נרתעה בזעקת חרדה: הקרחת
היתד, אמיתית ביותר.

הרלד קרויצברג לא הצטער על שהקריב
אה שערות ראשו הבלונדיני באותו ערב.
ההצלחה שקצר היתד, עצומה, הביאה בעקבותיה
אתי הזמנתו המיידית של הבמאי
הנודע מקס ריינהרדט להופעותיו של הרקדן
בפסטיבלים המסורתיים של זלצבורג מאחר
שבתפקיד ראשי הפעם, גילם דמות סינית,
לא גידל קרויצברג את שערותיו מחדש, כפי
שחשב לעשות, טיפח, במקום זאת, את קרחתו.
משזכתה זו האחרונה לפרסום רב, החלים
הרקדן לא לבטלה. מאז נשארה הקרחת על
ראשו של קרויצברג, הפכה למין סמל אמנו-
תי שלו.
למרות הזיוף, הסבמח. ראשית דרכו
של הרלד קרויצברג לעולם המחול׳ היתר.
מקורית למדי. כשיצא יוק אחד את שע ד,אקדמיה
לאמנויות שבדרזדן, בה למד ציור־במד,
ורישום אפנה, פגש העלם בן ־,־17
בחברו הטוב שסיפר לו כי מארי וייגמן.
המורה למחול בעלת החידושים המהם בגיים,
פותחת מחלקה מיוחדת לגברים. אם יסכים
הרלד להצטרף ל־ 11 החברים שנרשמו רבר,
תהיה המחלקה שלמה.
הרלד העלה בזכרונו את שעורי המחול
המועטים בהם ביקר כשהיה ילד, שעורים,
שזיכוהו בהערותיה התמידיינן של המורה :
״קרויצברג הקטן׳ אתה מזייף ! ״
הזכרון לא היה מעודד ביותר, אילם משיכתו
התמידית של הרלד לעולם ד,במי וה
מחול,
נצחה. הוא הפך לתלמידה של מארי
וייגמן, התגלה שם על ידי רבן הבלט מקם
טרפיס שהעלהו לראשונה על במת ההופעות.
הרלד
קרויצברג הפך לרקדן עצמאי, החל
בסיורים של הופעות יחיד, להן חיבר בעצמו
את המחולות, תנועתם, תלבושותיהם
— בלויית פריז־ף יך וילקנם, שחבר את מרבית
המוסיקה של הריקודים׳ ופסנתרן מלווה.
אמן המחול מתייצב לפעמים גם כיוס,
אחרי ערב הוסעו* לפגי המראה שבחדר״
האיסור, מצטחק בשאלה :״קרויצברג הצעיר
אתה עדיין מזייף ז״

סיפוק פ סי כו לו גי
המדריך שחתם על תעודת סיים מוסמך
על שם מריה סויטלובד״ לא העלה כלל על
דעתו שהנערה היפיפיה והצעירה 16שהצטיינה
במבחן הטיסה שלד״ מסיבה לא
רק לשלוט במנעון האוירי, אלא גם לחולל
ברגליה. מריה הטמינה את התעודד, בארנקו״
מהרה לבנין האופירה שבפריז מקום בו
השתתפה בהופעות הנאלם בראשותו של
סרג׳ ליפאר.
מריה סויטלובד״ שהתמסרה לבאלט מדל
תשע, המשיכה לעלות בסולם ההצלחר* דרך
לחקת הבאלס הרוסי טטונסה קרלו עד לדרגת
פרימה־בלרינה בבאלס הטסרופולים!
אופירה בניו יורק.
עמדה נכבדה זו לא סיפקה את מרצה התוסס
של הרקדנית, שהחליפה ליצור לעצמה
להקה קסנד״ עמה תופיע ותסייר מחת למסגרת
הקבועה של באלם האופירד״ שד
הגברים ההאשה שצורפו והיוו את הקבוצד*
נתגלו בהרכב מעדן ביותר :
גראנם מוראדוף, רקדן ויוצר מחולות,
יליד רוסיה, המשמש, לאחר שהשתתף בלהקות
מפורסמות של פרים ומונסה־קרלו,
רקדן ראשי בבאלם האופירה של ניו־יורק.
פריזר, לה־טננד״ בת ספרד, המצטיינת, לבד
ממחול הקלאסי, בעיקר בניקוש הקסטנייטות
ובמיקצבי הפלמנקו המסורתי, של ארץ מולדתה.
תיאודור
הייג, שהרבה לאחד את נגינת הפסנתר
עם קריינות רדיו, מציג לעתים מעל
גלי האתר לקהל המאזינים אישיות מפורסמת
ומבצע מיד לאחר זאת, קונצרט לכבוד
אותו אדם.
לאחר סיור בארצות הברית, החליטה הלהקה
לבקר בישראל. מריה סויטלוכה שמלבד
המחול המקצועי, אוהבת להקדיש זמן
לחובבויות שלד״ הביעה תקוה כי תוכל לטוס
מעט בארץ, לסיור, הוסיפה :״לחובבית השדה
שלי — פסיכולורה — אינד דואגת.
בעלי פרופסור למקצוע זה באוניברסיטת
קולוטביה-.

מחלהצרפ תי ת
כאשר פוקדת, מדי חורף בחורף, מחלת
השפעת את פאריס, הנפגעים הראשונים הם
בתי השעשועים המפורסמים, בהם מופיעות
רקדניות ונערות מקהלה לבושות בתלבושת
הקצרד״ הצרה והשקופה ביותר —
אם בכלל לבושות.
השנה פגעה בצרפת שפעת קשה במיוחד.
כאשר הגיע האביב. תישנו בעלי עסקי השעשועים
ומצאו כי הססדיהם עלו למיליו־דם
רבים של פרנקים, גרמו לסדרתם של
לפחות שני מועדוני לילה מפורסמים, נהם
כל רקדנית שניה נפגעה ברוח פרצים בעת
שלא היתד. מוגנת בפניה.
העיר שבועון השעשועים האמריקאי וור־א״ס׳
:זו הפעם הראשונה בשנים רבות שהצרפתים
אינם מאשימים בשפעת מעצמה
זרה. בשנים קודמות נקראה המגפה ״שפעת
אנגלית״ ,״ספרדית״ ,״גרמנית״ .הפעם היתד,
זו מחלה צרפתית טהורה.

בחזית נגד הפשע

מי הם המבוקשים ך
שלשה מהם נתפסו, ריצו את עוונם. הרביעי, יוסף שוארץ,
בן ,23 יליד הונגריה, נעלם וחיפושי המשטרה אחריו לא

העלו מאומה. כיום מכסה אבק סמיך את תמונותיו בכל
תחנות המשטרה בארץ.

אהרן משה 3ן־ דו ד

פרצוף שד פושע. אהוד ספורנזה, חוקר במחוז תל־אביב מדהה פושע שנתפס, לפי ארכיון התנוונות העבה של
המשטרה. אלבו.ס נזה נמצא ברשות כל הפרנזים החשובים. בתחנות המשטרה, תלויות נב תמונות המבוקשים על הקיר.

השוטר הבריטי האדיב והמצוחצח, שנע לאיטו ברובע
לונדוני אסל, נעצר. עינו הבחינה באדם הנשען על אחד
מעמודי החשמל. הוא פסע בין אלפי העוברים והשבים, ניגש
אל הברנש, דרש ממנו את תעודת הזהות, הלה התבלבל לגמרי,
ניסה להתחמק. אולם ידי השוטר הקדימוהו. העצור הובא
לתחנה הקרובה ונכלא. לאחר מכן התברר כי היה דרוש
זומן רב למשטרה בעוון גניבות.
עובדה זו מוכיחה כי איש החוק הבריטי אינו רק פסל
שעוד, שתפקידו להדריך באדיבות תייר, או לדאוג שאשר,
זקנה תעבור בעזרתו את הרחוב הסואן. השוטר הבריטי
הוא הלק בלתי נפרד מסביבתו, כמעט תמיד תושב ותיק
של הרובע.
הוא מסוגל תמיד להצביע על כל מאורע שקרה באיזורו,
יהיה זד, תינוק שנולד או בנייתה של קומה חדשה בבנין
מסוים ; גשואיו של פקיד בנק, או מחלתו של הקברן. הוא
מבחין מיד בכל אדם זר הבא לבקר באיזורו ותפקידו לסקור
גם מי מבין הזרים הוא אזרח שקט ומי הוא חשוד או
מבוקש.
שונה בתכלית המצב בישראל. שיכוני האלפים שהוקמו
בשנים האחרונות, רבבות העולים שהציפו את הארץ והתנו־דות
הבלתי־פוסקות ממקום למקום, גרמו כאב ראש לאגף
הפלילי של המשטרה• פושע, הנמלט מחיפה לתל־אביב, לא
יעורר במקום החדש כל חשד, והוא מסוגל לנוע בו כחופשה
יחסית, לבצע נם פעולות פשע. השוטר הישראלי, העומד
כמעט במרבית שעות עבודתו אין אונים מול מאות שמות
הרחובות, מתקשה למצוא כתובת מסויימת, כיצד יוכל
למצוא במערבולת של רחובות ותושבים דוברי עשרות לשו־ *.
גות, פושע מבוקש ז
אחת הרדיפות המפורסמות ביותר אחר פושע נערכה
לפני חדשים ספורים, כאשר יהודה ויינברגר, פורץ בית
הנכות הלאומי בצלאל בירושלים, נמלט מכלא יפו (העולם
הזה .)780 ויינברגר סובב שבועות ברחבי הארץ כשעיני
מאות שוטרים מבקשות אותו. הוא לא עורר כל חשד
בקרב הצבור, אך נתפס לבסוף בבית־הבראה בנהריה. דוגמה
זו היתר. אופיינית גם לאדישותו של הצבור, שהוכיח בעבר
אזלת־יד משוועת בשיתוף פעולה עם המשטרה.
אולם המשטרה טוענת כי אחוז המבוקשים הוא אפסי.
״אין פושע גמלם או מבוקש מספיק להתהלך בחפשי יותר
מאשר כמה ימים, מלבד אם עזב את הארץ,״ הצהיר קצין
גבוה במטה הארצי.
סברה זו מתקבלת על הדעת. ברור שהיקפה הצר של
המדינה מהווה כעין ארבעה קירות של מלכודת אחת גדולה.
אולם למרות זאת, נשארים תיקי משטרה רבים פתוחים מחמת
אי תפיסתם של פושעים.
אף על פי שמוקדם עדיין לנהוג לפי השיטה הבריטית,
הרי הצבת שוטרים ברובעים שונים, שיהיו תושבי המקום,
תעזור במדד, רבה לטאטא את סביבתם מיסודות השחיתות,
לעצור בעד גל הפשעים הניתך ללא רחמים על ראש האזרח.
עד אז עליהם לנצל את האפשרויות הניתנות להם כיום.
במלחמתו בפשע, חייב השוטר להכיר את האיש המבוקש,
לדעת מיהו, מהו, מה עברו, מה אופיו. אילו ידע זאת
גם הציבור, היתד. עבודת החוקר קלה ויעילה יותר.

להלן קורות חמשה פושעים, אורחים קבועים
של מדור המבוקשים של האגף הפלילי.
\ 0081ודד 3ר 1
הישיבות התכופות בבתי הסוהר לא שכנעו את פסח
גולדברג בן ה־ 23 שיחזור למוטב. כפורץ מועד גרם פעמים
רבות למאזנים שליליים בקופות חברות שונות ברחבי
הארץ, אך בלשי המשטרה הכירוהו תמיד, תפסוהו זמן
מועט לאחר המעשה.

אחד הלילות לפני שנה פרץ פסח למשרד קבוצת קרית־ענבים,
גנב מכל הבא לידיו, השאיר אחריו, באי זהירותו,
את טביעות אצבעותיו המוכרות היטב.

שכניה של אוה שוארץ, במחנה העולים בשער העליה,
לא יכלו, לפני שנתיים, להתשחרר מהדאגה שסרוניותיה הניש־נות
וחוזרות על המצב הרע יולידו בעקבותיהן מעשים.
בבוקר אחד התדפק על דלת דירתה של אוד, אדם צנום,
לבוש מדי רב־חובל. כאשר פתחה לו את הדלת, הציג עצמו
כג׳וני, רב־חובל באניה אמריקאית העוגנת בחיפה, שאל על
כתובת מסוימת בסביבה. השיחה שהתפתחה בינתיים היתד,
ידידותית, נסבה על החיים הנפלאים בארצות־הברית. כעבור
דקות מספר הפכו הדיבורים למעשים. ג׳וני הציע להבריח
את אור, לארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות תמורת סכום
כסף לא רב ומפרעה במקום .״שעון דוקסה שעל ידך יספיק
לי כדמי קדימה,׳׳ אמר גרני בחיוך, עזב את הדירה.
אוד, נוכחה רק במאוחר כי ג׳וני עלול היד. להיות דמאי.
היא מהרה החוצה, הזעיקה את השכנים ואת המשטרה. ג׳וני,
או בשמו האמיתי: אהרן משה בן־דוד, שהיה מבוקש על
ידי החוק על בצוע גניבות רבות, נכלא, שוחרר לאחר מכן
בערבות, כיון שסבל משחפת וסיכן את בריאות שאר האסירים.

הגילוי לא הועיל, כי גולדברג לא חזר לחדרו הקבוע
בכלא הירושלמי, העדיף, כפי שסבורה המשטרה, להמשיך
בפעולותיו מחוץ לגבולות הארץ.

•וסך דו
ד,מ.צ.ים שהתהלכו ברחובות חיפה באוגוסט אשתקד
בתלבושתם המבהיקה נטעו בלבו של יוסף לוי פחד מוזר,
שונה בתכלית מאותו פחד שעבר עליו באירופה של היטלר :
יוסף היה משתמט, לא הופיע לקריאת משרד הגיוס. לדעתו
היה מצפונו נקי: הוא לא יבזבז שנתיים וחצי במדים
אותם למד לשנוא. הוא החליט שהוא ראוי לישיבה נוחה
בבתי הקולנוע והקפה, ללא הטרוד, של אנשי החוק הצבאיים.

כשהוא נעזר בכמה תחבולות וכסף, הצליח יוסף להעשיר
את אוסף תעודותיו בפנקס־מילואים שהוכיח על שרותו
משך שנתיים בצה׳׳ל. אך לא הצליח להערים על חולית
המשטרה הצבאית שסרקה אותו ערב את בתי הקפה, הבחינה
בהדפסה הלא־מדוייקת, העמיסה את הזייפן על מכונית המשא
הגדושה, ממנה חמק יוסף בחשכת הלילה, לא נתפס עד היום.

יוסר שואדץ
יתכן כי השרב הכבד שפקד את סביבת חיפה בחדש מאי
1951 היה אחד הגורמים להסכמתו של סוחר חיפאי, קלמן
סייכנר, לקנות סחורה מבלי לראותה קודם לכן במו עיניו.
ארבעה בחורים הציעו לו לקנות את הסחורה. הם נהגו
בשקם ובבטחון, לא עוררו כל חשד. טייכנר שילם להם מיד
200ל׳׳י, כמפרעה, הבחין רק לאחר מכן בהונאה.

אך בן־דוד הוסיף להוות סכנה ציבורית לא רק בגלל
מחלתו. כאשר עמד להתברר דינו, לא הופיע לבית המשפט.
עודנו מבוקש.

שלמה ששון
במשך עשרים שנות חייו, הצליח שלמה ששון לבצע
גניבות ופריצות כה רבות עד כי ביתו השני ד,פך להיות
חדרו הקבוע בבית הכלא.
לפני שנתיים, כאשר הובא לאחרונה לתחנת הנפה הצפונית
בתל־אביב לחקירה, לאחר תפיסתו בביצוע שוד נוסף,
חמק שלמה מבין אצבעות השוטרים, דילג בזריזות על הגדר
הגבוהה ונעלם ברחוב יהודה הלוי הסואן.

הוא שם עין על אופנוע שעמד בצד הרחוב, בלש אחר
בעליו, וכאשר היה בטוח שהלה לא ירגיש בו, התניע את
המנוע, מהר לעבר חיפה.
אך המזל לא האיר לשלמה פנים: ליד אום־אל־פחם, אבד
את השליטה על כלי הרכב, דרס נערה, תושבת מעברה
סמוכה, התהפך ונפצע.
האמבולנס שהופיע לאחר זמן מה, אסף את הפצועים
והעבירם לבית החולים הקרוב. אולם כאשר נפתחה דלו
המכונית כדי להוציאם, נתברר כי רק פצוע אחד נמצא.
היתד, זו הנערה. שלמה לא אבה להסתכן עוד, העדיף אוז
הכאב הזמני על ישיבה ממושכת בכלא.

מבצע עד*דהשתל מו ת
לאוו המצב הכלכלי השורר בארץ המכביד על רבים הגשמת
שאיפותיוקם המקצועיות, החליטה הנהלת המכון לסייע בעדם על
ידי הענקת הנחות והקלות בתשלום שכר הלמוד ,״מבצע ערוד
השתלמות״ יקנה לך את הזכות להגות מן הסיוע משך חודש
אפריל . 1953 פנה לקבלת פרטים בהקחם.
חינם ! רכוש עוד היום את המדריכים המקצועיים רבי*
הערך ״הזדמנויות במהנדסות״ ו־״הזדמנייות במסחר״ ,אשר יורו
לך כיצד להשתלם בביתך ובזמנו הפנוי לקראת הבטחת עתידך
החומרי. בעזרתה של שיטת לימוד־בית שלנו, המיוחדת. מיני.
בארץ. נוכל להכשירך ביסודיות באחד מענפי ההנדסה והמסחר
כגון: מכונאות, חשמל, רדיו, בנין, שרטוט, תעופה, שפית
וכר וכר.
חדש ! )1תורת המשק הקואופרטיבי )2 .קורס מיוחד

לשרות סוציאלי.

עקוב אחר פרסומנו בעתונות כקשר עם בקורו
הקרוב של מנהל המכונים כישראל, מר א.
וויסכרוט כערים הראשיות. המנהל יספק
התיעצות אישית מקצועית לפל דורש.
פנה, כתוב או שלח את התלוש לקבלת המדריך המקצועי אל :

המכון העברי להוראה והשכלה בירושלים
מכונים הבריטיים להנדסה ולמדעי המסחר
רחוב בן־יהודה 2ת. ד 1259 .ירושלים
__שד, רוטשילד , 15ת״א רח׳ הבנקים 5חיפה __

מבצע עדוד השתלמות

(העולם הזה)

נא לשלוח לי את המדריך המקצועי חינם: שם ...
כתובתי מעונין במקצוע

מי נה סוי ט דו ב ה

פרימה בלרינה של מטרופוליטז אופירה של ניו־יורק סיטי בלט וכר

ולהקתה בסבוב :
הקהל הנכבד מתבקש לרשום לפניו את
תאריכי הצגות מרינה סויטלובה ולהקתה
רמת -ג ן

5ימי)ם 16.4 — 11.4
לתל -אביב והסביבה בלבד
חי פ ה
29.4
22.4
י רו ש לי ם
אי ש ם
30.4
חדרה
24.4
אי ש ם
27.4
ר חו בו ת

ק רי ת חיי ם

פרטיום במודעות על לוחות הפרסום העירוניים

להלן 12 התחרויות החשובות של השבת
18.4,53 בישראל ובבריטניה. השם הראשון
בכל קבוצה מציין את הקבוצה הביתית.
ציין במשבצת הריקה בכל שורה 5
אם אתה מנחש שהקבוצה הראשונה (המארחת)
תזכה בתחרות — רשום א׳.
אם אתה מנחש שהקבוצה השניה (האור־רחת)
תזכה בתחרות — רשום ב׳.
אם אתה מנחש שהתחרות תסתיים בתיקו
— רשום א.
בנחשון מספר 6התקרב ביותר לפתרון
הנכון אליהו מהלא, אלנבי ,90 תל־אביב,
וזכה במינוי זזינס על העולם הזה לשלושה
חדשים.
תוצאות אחרונות

הפועל תל־אביב — מכבי רחובות
בית״ר תל־אביב — הפועל בלפוריה
הפועל חיפה — הפועל פתח־תקוה
הפועל כפר־סבא — מכבי חיפה
בכבי פתק־תקוה — הפועל רמת־גן
מכבי נתניה — מכבי תל־אביב
בלקפול — ליברפול
מנצ׳סטר יונייטד — וסט ברומביץ
פורטסמוט — ניוקסל
סנדרלנד — טוטנהם
וולבס — בתלי
ארסנל — סטוק סיסי
בלקפול מנצסטר יונייטז פורטסמיט טוטנהם ברנלי וארסנל

המנחש נכונה את תוצאות של 12 התחרויות, יזכה במכשיי־רדיו
מתוצרת פיליפס. המנחש נכונה את תוצאות 11 תחרויות
יזכה במינוי חינם שנתי על העולם הזה.
פרסי תנחומים ינתנו בכל שבוע לפותרים אשר תשובותיהם
קרובות ביותר לפתרון הנכון.
חתוך את הטבלה המסומנת יחד עם התלוש, או העתק את
הטבלה וצרף אליה את התלוש הגזור, שלח אותם עד יום ו׳
( 17.4.53 ועד בכלל) למערכת העולם הזה ת. ד 136 .תל־אביב
יתקבלו פתרונות שישאו חותמת דואר עד יום .17.4.53
על המעטפה יש לציין: נחשון מס׳ .8

ספורט
כדזרגל
ש(!* 1ב רו מ ט רי
לפני שש שנים ערכה קבוצת הכדורגל
של מכבי תל־אביב סיור באי השכן קפריסין.
בכל חמשת משחקיה ניצחה הקבוצה,
זכתה למאזן מכריע של 23 שערים, שהבקיעה,
לעומת חמשה, שספגה.
מאז היה ברור לקהל הישראלי כי הכדורגל
הקפריסאי מפגר לפחות בדרגה שלמה
אחת אחרי הכדורגל הישראלי. היתד, זו סברה
הגיונית. אולם הכדור הוא עגול והגיון
כמעט שאינו קיים על המגרש..
כאשר הופיעה נבחרת קפריסין, לאחר שלוש
שנים״ בתל־ביב, ערכה משחק נגד נבחרת
ישראל שהתכוננה למשחקי הגביע העולמי.
הישראלים, שראו במשחק כאמון קל, השתעשעו
בכדור, תקפו מרבית הזמן. אולם
שלושת השערים שהבקיעו במחצית הראשונה
לא הספיקו להם כדי לנצח במפגש. הקפריסאים
חסרי הטכניקה, אבל מהירי התנועה,
ערכו שלוש פריצות בודדות, השוו להפתעת
הכל, את התוצאות.
ל ר או תנקמה. מאז נשכח הלקח. שוב
הופיעה קבוצה מהאי השכן, הפעם — נבחרת
מורכבת מטובי השחקינם היוונים באי׳
למעשה נבחרת קפריסין. הקהל הצמא לכדורגל,
נהר השבת באלפיו למגרש הפועל ביפו
לחזות בתחרות הראשונה של האורחים
נגד הפועל תל־אביב, בה עמדו ההימורים
על נצחון מובטח של הקבוצה העברית.
לאחר משחק חסר מתח ושערים בו קיווה
הקהל, עד לרגע האחרון, לראות את שער
הנצחון, היו אלה האורחים שהבקיעו את השער
היחיד, בדקה האחרונה, השאירו 5000
צופים נדהמים במושביהם. הם לא רצו להאמין
למראה עיניהם, הבטיחו לעצמם כי המפלה
שהיתר, לדעתם עלבון לאומי, תזכה לתשובה
כעבור יומיים מרגלי שחקני מכבי
תל־אביב שיאלצו את הקפריסאים לחזור,
עם מספר גדול של שערים, לביתם.
אולם אם העכירה המפלה של השבת את
מצב רוחם של החסידים, היא גרמה למצב
רוח מרומם, בלתי צפוי, אצל מארגני התחרויות
שציפו תחילה להפסד האורחים ולקהל
מועט במשחק השני 7000 .הצופים שבאו
לאיצטד בחג, שילמו מחירים גבוהים
כדי לראות את הנקמה באורחים, מילאו בינתיים
את הקופה בסכומים ניכרים.
אוהדי הכדורגל לא באו כדי לחזות במשחק
כדורגל יפה. הם היו חסרי סבלנות,
שאפו לשערים. אולם במקום זה ראו משחק
מהיר ויפה. מבול השערים לא בא. מכבי
ניצח ,1:2לאחר שהחמיץ בצורה מחפירה
הזדמנויות רבות. שוב היוו האורחים
מקפריסין אגוז קשה לפצוח דוקא על מגרשי
הכדורגל הישראלים.
העיר עתונאי ספורט: תחילה שלחו אלינו
מקפריסין שקע ברומטרי שגרם לגשמי
זעף וקור חודר. עכשיו כמעט שעשו ללעג את
הכדורגל שלנו. לגבי אי קטנטן, זה כבר
יותר מדי״.

אלופים
מו חהא לי ל

לפני 40 שנה, באיצטד האולימפי של ש־טוקהולם,
קרב צעיר צר עינים ושחום עור
אל גבר גבוה ולבן שער, שמע את המלים
שנשארו, אולי, המפורסמות ביותר בתולדות
הספורט :״הנך האתלט הגדול ביותר
בעולם.״
האדם שאמר את המלים היה מלך שוודיה,
האתלט ששמע איתן היה ג׳ימי ת1רפ, אמריקאי
בן להורים אינדיאנים. תורם נולד לפני
65 שנה בכפר אינדיאני נידח.
משהתבגר הסכים רק לאחר הפצרות רבות
ללמוד במיכללת האינדיאנים קרלייאל. עד
מהרה נתגלה ככשרון בלתי רגיל לכל מקצועות
הספורט שקיימה המכללה. הוא היה
אתליט רב־צדדי, שחקן כדור־בסיס מצויין,
ושלט בכל להטוטי הכדורגל האמריקני. בזכותו
הצליחה המכללה לחולל הפתעות בנצחה
נבחרות מפורסמות. תורם השתתף בכל
משחק, בכל תחרות, בכל מקצוע. בכולם הבריק
תמיד משאר מתחריו, הפך במשך זמן
קצר לכוכב.
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר עליו
סופרו בקשר לתחרות מכללתו נגד מכללת
לד,־פייט באתלטיקה קלה. הרולד ברום, מאמנה
של לה־פאייט, הכין נבחרת חזקה, בת
46 ספורטאים, ציפה בתחנת הרכבת לנבחרתו
של פופ וותר, מאמן קרלייל. כאשר נעצרה
הרכבת רץ ברוס אנה ואנה, חיפש את האורחים,
אולם כל מה שמצא היתד, חבורה בת
5גברים שצעדו בשקט לעבר המוסך. ברוס

כמעט ויצא מדעתו, פנה אל וורנר בלעג.־
״אינני רוצה להטריד אותך, אולם הייתי
• רוצה לדעת היכן האינדיאנים שלך?״
״בני,״ ענה וורנר בשקט ״חמשת אנשי
יהיו מוכנים בעוד זמן קצר.״
״שמע פופ,״ רגז ברום .״האם אמרת
חמשה? משך ימים ניהלתי תעמולה עצומה
לתחרות, הזמנתי את ראשי העיר והמדינה.
ארבעים וששה האתלטים המעולים שלי מתכוננים
יותר משלשה חדשים לתחר בארבעה
עשר מקצועות, ואתה מביא אתך חמשה אינדיאנים?״

התשובה נתנו חמשת האינדיאנים לאחר
כמה ימים. הם ניצחו את יריביהם כמעט
בכל המקצועות. תורם היה כוכב התחרות,
זכה בארבעה מקצועות ובאחד השיג מקום
שני.
משחק התחבולות. יותר מכל, התמסר
תורפ לכדורגל האמריקאי. המשחק המהיר,
דורש הכח, הזריזות והתחבולות, נוצר
כאילו במיוחד בשבילו. הוא הוציא ממש
את הקהל מכליו במשחקו, הפך עד מהרה
לאליל חובבי הספורט באמריקה.
באחד הימים פרסם עתונאי מבוסטון ידיעה
שתורם קבל שכר בעד משחק כדור־בסיס
בעת חופשה ממכללתו. האתלים הובא בפני
ועדה מיוחדת, ובתום לב אישר בפניהם כי
לא ראה כל רע במה שעשה: הוא רצה להביא
לביתו סכום כסף כדי לעזור למשפחתו. הועדה
נזדעזעה, פסלה את חובבותו, שללה
ממנו את כל השיאים, החרימה גם את כל
פרסיו הרבים.
לפני כמה שנים הוזמן תורם למסיבה
״מפוארת של ההתאחדות האמריקאית ובטקס
מלא התרגשות הוחזרו לו כל פרסיו.
השבוע מת, לאחר מחלה קצרה האתליט
הגדול ביותר בעולם.

ת ־ ץ! ט ר 11
ד ס ואש והבד פד
האדם הרעב רוצה לאכול, הבמד, הישרא־לית
רוצה יצירות מקוריות. פיתה וזיתים
אחדים גם הם אוכל, אך לא סעודה, שורר,
של תמונות, מבוססות על מאורע היסטורי,
גם היא עלולה להוות מעין יצירה תיאטרו־נית,
אך אינה ראויה לשאת את השם של
מחזה אמיתי.
ובכל זאת אין לזלזל בצורה תיאטרונית
זו. לא רק תלמידי בית־ספר מוכשרים מחברים
הצגות לחגיגת־סיום אלא גם איש תיאטרון
כמו וויליאם שקספיר השתמש בה בהצלחה
רבה. אך האמת המרה היא שעלילתו ההיס־טורית
של יעקב אורלנד * קרובה יותר לפרי
עמלם של אותם התלמידים מאשר ליצירות
של שקספיר, כמו הנרי החמשי•
העיר הזאת היא ירושלים המעונה והמנצחת
בימי המצור, וכוונתו של המחבר היתד,
לספר איך נצלה העיר הודות לגבורתם, ל־התמדתם,
ולד,קרבתם העצמית של תושביה.
אך מחוללי הנס האלה, האנשים הפשוטים
והלא־כל־כך פשוטים, הדתיים והאפיקורסים,
האשכנזים ובני עדות המזרח, אשר החזיקו
מעמד כה איתן מול פגזי האויב נפלו קרבן
לעטו של המחבר.
יעקב אורלנד קטל את מגיני ירושלים,
הקרוצים מדם ובשר, הפך אותם לדמויות
תיאטרוניות. לא בני־אדם, אלא טיפוסים נאבקים
על ד.במ והם משמיעים מלים תנכיות,
מאמרים ראשיים ונאומי הספד.
מהטבח הספרותי הזה מתנשאת רק דמות
אחת כבעלת אופי מסוים, המתפתח בהדרגה
עם התפתחות העלילה. אך בעיותיו של ה־פרופיסור
(שמחה צחובל) חסר האמונה נפתרות
על ידי תחבולה תיאטרונית מיושנת,
— הופעתה של רוח מת (מתוך דפי התנ״ך)
ברגע הנכון.
בצוע של מחזה מסוג זה אינו משימה
קשה, ואנשי אהל, מחוזקים על ידי השחק״
נים־אורחים סעדיה דמארי ועזריה רפופורט,
מלאו אותו בהצלחה. התפאורות של נחום
גוטמן מצטיינות יותר מבחינה ציורית מאשר
תיאטרונית.
קהל הצגת הבכורה קבל את פרי עטו של
יעקב אורלנד באהדה ניכרת, שנושא כה
מכובד, כוונות כה טובות וערכים חינוכיים
היסטוריים דוקומנטריים כאלה ראויים לה.
הנפגעים היחידים׳הם אנשי נטורי קרתא,
הממלאים תפקיד אנטיפתי למדי בעלילה, אבל
אין סיכויים רבים שיבקרו בהצגה.
* העיר האזת מאת יעקב אורלנד. ההצגה :
זאב ברבן, התפאורה: נחום גוטמן, המוסיקה:
מרדני זעירא.

״העולם הזר!״ 607

תלוש נחשון 8

(רוברט טיילור) הגיעה למחוז חפצה לאחר
תקלה רצינית אחת. סיבת התקלה: אשה,
כמובן. האשד : ,דנים דארסל, אשר, צרפתיה,
עליזה ביותר, ששמה את עיניה היפות בבאק.
תאווה׳ קנאה, כעס. משעשע במקומות אחדים,
המלך האנגלי אדווארד הרביעי ובן
זוהי אפיזודה אחת בסרט עשיר באפיזודות
אך עני בהמצאות.

הוליבוד
ב צב ע * :ע צו מ ה
פאטריס ווימור כמעט נולדה על הבמה.
בהיותה בת שש, לפני עשרים שנה׳ הופיעה
ביחד עם ילדה אחרת במספר של מחול
ושירה. בעוד שהילדה השניה הלכה בדרך
אחרת, נישאה והיתר. לעקרת בית, המשיכה
פאטריס לקשט את במות אמריקה.
לאחר הופעות־מקהלה בהצגות שונות,
אירע לה מה שמתרחש בכל תיאטרון הגון
שנושבת בו רוח פרצים: השחקנית הראשית
הצטננה, ופאטריס׳ ,שהיתר ממלאת
מקומה, הופיעה בתפקיד המרכזי. ההצלחה
האירה לה פנים במקצת, ואחר, משהכירה
את ארול פלין, יותר. עצם העובדה שפלין
נשא אותה לאשה תרמה לא במעט לפרסומה
של השחקנית־זמרת־רקדנית אדומת השער.
בשבוע שעבר היתה פאטרים וזימור שוב
בחדשות. בשידור מיוחד בטלביזיה צבעונית,
הופיעה בתכנית שארכה חצי שעה. תאר
אחד הצופים את המאורע :
״היא היתד, עצומה, בשלל צבעים. אינני
יודע באיזו מידה היא כשרונית, אבל בצבעים
היא עצומה. לא גרעתי ממנה עין
כל הזמן.״
להופעתה של פאטריס בטלביזיה היה גם
צד מענין אחר: היתר, היא שחקנית הקולנוע
הראשונה, הצמודה בחוזה לאולפן, שקבלה
רשות מיוחדת להופיע בתכנית טלביזיה.

..ב צ הד׳ היום״
סרטו האחרון של סטאנלי קריימר מראה
את גארי קופר בבגדים ההולמים אותו ביותר:
שריף של עיר מערב־פרוע, בגדים
שפרסמו את שמו עוד בתקופת הסרט האלם.
שריף קופר, או כשמו בסרט, וויל קיין,
עומד לשאת נערה צעירה (גרייס קלי) ומתפטר
ביום החתונה מתפקידו. אולם, כאשר
נודע לו כי כנופית שודדים מתנכלת להורגו,
הוא נוטל בחזרה את אקדחיו ועומד בודד
(שאר אנשי העיר מסתתרים בפחד בבתיהם)
מול ארבעת השודדים.
ארכו של הסרט הוא 85 דקה, וזהו בדיוק
משך העלילה, עובדה התורמת לא במעט
למתח. תרומה אחרת למתח הסרט המענין:
בלדה נעימה (מאת דמיטרי טיומקין) החוזרת
לכל ארכו.
קארל (סיראנו דה ברז׳ראק) פורמן כתב
בשביל הבמאי פרד (איה בני?) זינמאן תסריט
משובח שמרובות בו ההברקות. גם
המשחק הוא משובח וגארי קופר בהחלט
מצוין, אבל יותר מצופה אחד תמה אם
היה ראוי לקבל בעבור התפקיד הזה את
פרס האוסקר.

בקצרת

קאו־״דה ו לי מו די ם
מאז הופיע השחקן עבה הקול וואן הפלין
( )43 בתפקיד־משנה בג׳וני איגד היה לאחד
השחקנים החביבים ביותר על הצופים. אולם
הפלין לא רצה לקפוא על שמריו! הוא החליט
לפתח את כשרונותיו הקולנועיים, נרשם
כתלמיד מן המגין במחלקת הקולנוע של
מכללת דרום־קאליפורניה. לשם כך ויתר
על חוזה הקבע שלו עם מטרו, הפך שחקן
חפשי המופיע בסרטי חברות שונות, לפי
הזמנות מיוחדות.
השנה עומד ד,פיליו לקבל את התואר מוסמך
לאמנויות. לאחר שיסיים את כתיבה
עבודת הגמר שלו על הטכניקה של. משחק

שחקנית פאטרים ווימור
הכל בגלל רוח פרצים

על במה, בפני המיקרופון ובסרט.

אולם באמצע העבודה על חבורו הוזמן
להופיע בד,סרטה של מחזה ברודביי מוצלח
(מבחינת הקופה) בשם החנקן. עם מוריו
הצליח הפלין להסתדר: ימחלו לו על מספר
גדול של חסורים באולמי ההרצאות. אבל
החבור ייאלץ לחכות, עד שהפלין יתפנה
שוב. מובן שאין זו הפעם הראשונה שהקולנוע
מפריע לשחקן בלימודיו בשדה הקולנוע
* וזכה בעבור משחקו בו בפרס האוסקר.

״אולם מה לעשות?״ אמר לחבריו ללמודים
״יש לי נטיה למקצוע הזה. פרט לזה הוא די
מכניס, בעיקר לקוג״ת מם ההכנסה. אני
עושה מעשה פטריוטי״.
סרטים הנשי ונרבה״
הנשים מערבה הוא אחד הסרטים המוזרים,
אך לא המשעשעים, ביותר שהגיעו בעונה

תשבץ *•או*ר 9י
מ אוזן .1 :בירה דרום אמריקאית ! .4כמו
בברלין, יש גם בבירה זאת ארבעה אזורי כיבוש
! .8מחנה הריכוז הגרמני שהתפרסם ב־אימיו
עוד בימים הראשונים של הנאצים 10
עיר קטנה ! .12 אישיות בינלאומית זאת באה
מנורבגיה ! .13 נפילתה בישרה את קץ מלחמת
האזרחים בספרד ! .16 תשעים ושש, בגימטריא !
.17 הצלחה ! .19ח״כ מפא״יי ! .20 עולם, במלה
פיוטית ! .21 מה שהמצרים השאירו מאחוריהם
בנגב ! .23 זאת היתד, פעם לשון הפנייה בפולין
! .24 שכונת מגורים ליד פתח־תקווה !
.25 מטבע זה עובר לסוחר בטוקיו ! .27 אחד
מראשי התיבות שהעולם הזה חידש ! .29 קיבוץ
במערב עמק־יזרעאל ! .31 הפתרון של מאוזן
! 1היא בירתה של ארץ זו ! .33 אמו של
ישמעאל ! .35 מטבע זה עובר לסוחר בתל-
אביב, רמת־גן ואילת, בין השאר ! .36 תושביה
של ארץ צרפתית זו תובעים עצמאות ! .38
״אם אין אני לי לי 39 מלחין ישראלי,
בעלה הראשון של ברכה צפירה ! .41 מבקר
המדינה ! .43 פעם היתד, בירתה צנעא, כיום
בירתה היא תעז ! .44 השבט הכושי השכיח בדרום
אפריקה.
מ או נ ך .1 :היא התפרסמה עקב תפירות !
.2ראשי תיבות ליש אומרים ! .3ליקוי גופני !

.העולם הדה״ 807

הזאת. בעוד שבסרטי מערב־פרוע אחרים
אחוז הגברים הוא גבוה ביותר׳ כאן שליטה
מוחלטת לנשים. כיון שזהו תאור קולנועי
של מסע של נשים אל המערב הצמא (בשנות
ה־ 50 של המאה שעברה) להן.
הדרכים באותם ימים היו משובשות והאינדיאנים
שרצו בכל מקום. התוצאה: השיירה
סבלה אבידות (אבל היו גם תוספות :
אחדות מן הנשים היו מעוברות) .אבל כיוון
שבראשה עמד אחד קשיח־לב בשם באק

101
11 461

״241

231

261

שבעהחטאים. סרט אפיזודי אודות
שבעת החטאים הנוראים, ביניהם: זלילה,
תאווה, קנאה כעם. משעשע במקומות אחדים,
בנאלי באחרים.
בן המלךוהעני. סרט ישן (,)1936
מבוסס על ספורו של מארק טווין, אודות
המלך האנגלי הצעיר אדווארד הרביעי ובן
דמותו.
דם תערובת. סרט איטלקי, המבוסם
על מעשה שהיה, אודות בן תערובת ובעלה
של אמו.
סיראנו דה ברו׳ ראק. נוסח קולנועי
כושל של יצירה תיאטרונית גדולה.
חוזה פרר.
מותהסוכן. הטרגדיה של האיש הקטן
ווילי לומאן בלבוש קולנוע, נאמן מאד
למקור של ארתור מילר. פרדריק מארץ׳.

בצהרי היום
מות הסוכן

.5מטרה, בלשון צבאית ; .6נרו יאיר, במקוצר
! .7על שמו נקראת הרצליה ! .8בבירה
זו יושב ג׳ואהרלל נהרו ! .9תחנת רכבת מצרית
בה התחולל הקרב המכריע אחר מפנה אל־עלמיין
! .11 שכנתה של פאקיסטן ! .14 עני !
. 15 שם אלוהים ! .18 ממוצרי סדום ! .20 חג
לזכר שחרור ירושלים וטיהור בית המקדש 1
.22 המדינה הקומוניסטית רבת האוכלוסין ! .23
האיכר במרחב ; .25 הוא נסע ראשון מסביב
לכדור הארץ ! .28 הגרמנים לא כבשוה ב־1871
ולא ב־ , 1916 אבל הם כבשוה ב־.30 ! 1940
ירושלים היא ...ישראל ! .31 אשתו היא פרה !
.32 מצוי בקוק״ה ובשוק ! .34 עיירה ביהודה
ממנה בא נחום ; .36 שותים אותם ! .37 יש
בטרומן ויש בשומן ! .40 מספיק ! .42 מידת
החשמל המופיעה כמעט בכל תשבץ.

פרסי ספרים
לפותרי התשכץ המטימטי
דן שניידרוביץ, רח׳ תל־אביב, נס־ציונה.
אפרים לוי, צה״ל.211797 ,
כוכבי אליקים, פרדס־חנה ת. ד.10 .

על הפותרים לשלוח את פתרונותיהם
עד יום 24.4.53 למערכת ״העולם
הזה, ת.ד 136 .׳ עכור ״תשכץ
גיאוגרפי״ .כין הפותרים נכונה
יוגרלו שלשה פרסי-ספרים.

לצד הפכתיצייר מוחזי
מאת •חי אל ב שן
יחיאל כשן, שהפר כשעת שהותו ככרית־המועצות, חכר
חשוב כמוסדות האמנות הסובייטית, מתאר כפרק זה כיצד
נעשה כעל כרחו, לצייר והצליח להסתדר כמחנה העכורה
אליו הוגלה. כגליונות הקודמים גולל את פרשת צעדיו
הראשונים כמחנה וכיצד הצריח התחמק מצרות הודות
לפושע כיאלורוסי, שלימדו את תחבולות החיים כצפון הרחוק.
מנהל המועדון ב״אביז״ לא שכח אותי. ביום אחד
הודיעני מנהל המחנה, שבהשתדלות ניקיטה פיוטרוביץ׳ הוגדל
תקן עובדי המועדון בצייר נוסף וממחר בבוקר עלי לצאת
עם ה.פרידורקים״ • לעבודה. כך התחיל שלב חדש בחיי.
ליהפך ל,פרידורק״ במחנה עבודה, כלומר לזכות בעבודה
משרדית ולהפטר מעבודת פרך ביער או מסלילת מסילת ברזל,
זהו חלומו של כל עצור מחנה. אולם הידיעה, שהיתר. הופכת
למאושר כל אחד במחנה, הדאיגתני מאד מאד. הייתי בטוח
שפה אנחל כשלון חרוץ. נתתי לעצמי את הדין שאינני נמצא
במחנה נידח ושהכותרת לעתון הקיר באחד המחנות הקודמים,
שוב אינה פה סחורה עוברת לסוחר. הציירים שראיתי במועדון
עשו רושם רב וידעתי שאין לי כל סיכויים של ממש
להתמודד אתם. אבל לא היתד, לי כל ברירה. לא בקשתי את
המשרה ולא יכלו לבוא אלי בטענות. כמו כן זכרתי את
אימרת העצירים - :כל יום גזול מעבודת הפיר הוא סגולה
להארכת החיים.־־ לא היה לי, אפוא, מה להפסיד.
בשעה 6בבוקר כבר עמדתי בין שורות ה״פרידורקים״.
ביניהם ראיתי גם את שלושת הציירים של המועדון. שערי
המחנה נפתחו ובלוית משמר קטן יצאנו החוצה -בהדרגה
הצטמקו שורותינו, בהישלח העובדים למשרדים השונים. לבסוף
נעצרנו ליד המועדון. הזקיף ציווה להיכנס ולהיות מוכן
לשוב למחנה ב־ 7בערב.
חברי נגשו מיד לעבודה. שתי תמונות ענק, של לנין
וסטאלין, בגובה של חמשה מטתם, חכו לסיומן. היה זה
כשבוע ימים לפני האחד במאי, ומנהל המועדון דאג לכך
שהתפאורות לא תפולנה מאלו של עיר גדולה ברוסיה. אכן,
היו לו הכוחות המקצועיים לבצוע המשימה הזאת.
המועדון לא היה עשיר בצבעים. בפעם הראשונה ראיתי
איך מבצעים עבודות ציור ב-מכחול יבש״ ,כפי שזה נקרא
בברית המועצות. שפופרת קטנה של צבע שמן מספיקה לכמה
וכמה פורטרטים ענקיים. אולם, לעומת זאת, היה המועדון
עשיר באמני הציור. שני פרופסורים מן האקדמיה לאמנות

וצייר שלטים ממדרגה ראשונה.
המכחולים עם הצבע היבש החליקו על פני היריעות
והפיחו רוח חיים בשרטוטים המוקדמים. התמונות הועתקו
אל בד הענק מתמונות קיר של המנהיגים הסוביסיים לפי
שיטת -רשת״ .כלומר, התמונה הוכנסה לרשת וגם הבד
כוסה ברשת בהתאם לממדי ההגדלה. השרטוט געשה בפחם
ולאחריו בא המילוי במכחול. שפשוף הצבע על היריעה
במכחול -יבש״ דורש זריזות ומומחיות רבה. כל שגיאה
כמוה כקלקול הבד כולו וקלקולים אינם נסבלים שם...
מנהל המועדון טרם בא. הסתכלתי בקנאה בעבודת הציירים.
הם מצדם שלחו מבטים חשדניים לעברי. הופעתי עוררה
בלבותיהם חששות מרים. גם לאזניהם התגלגלו השמועות על
הצייר המערבי המפורסם״ ,הנמצא במחנה וניכחותי העיקהעליהם מאד. הם טרם ידעו שהתקן הוגדל, וחששו פן, מאחר
שנתקבלתי לעבודה, ייאלץ אחד מהם ללכת לעבודה ביער.
במיוחד נפלה רוחו של. דנילה איבנוביץ׳ ,פרופיסור מן
האקדמיה הלנינגראדית. אלמלא מנהל המועדון לא יכול היה
מילה איבנוביץ׳ אפילו לחלום על סדור בעבודה במקצועו.
הוא נידון לפי סעיף ,58 כלומר על פעילות קונטררבולוציונית
וגורלו נחרץ אך ורק לעבודה שתורה. הוא הספיק כבר
לאבד את עינו האחת אולם, למרות מומו, היה אומן בחסד
עליון.
עברו כמה שעות והגיע מנהל המועדון. הוא חייך והיה
נעים בהליכותיו כבפעם הקודמת. אישיותו מקסימה וממש
נגזרה מדמויותיהם האצילות של טולסטוי וסורגנייב. פניו
הביעו רוך ועדינות וגם דבורו היה ערב לאוזן.
הוא ברכני לשלום ושאל להתרשמותי. מצפוני נקפני
והודעתי לו בגלוי לב, שעלי לאכזב אותו מאוד מכיוון
שאיני מגיע אפילו לקרסוליהם של צייריו. אולם הוא לא
האמין.
אזרחינו אינם ענווים כמוך,״ אמר- .תת־גל אלינו. זמן מה תנוח פה. הרי הוצאתי אותך חולה מבית החולים.
אדאג גם לרופא מיוחד. בינתיים תבחן את אורח עבודתנו
ותלמד כיצד אנו משרתים את המוזות,״ סיים בצחוק קל.
מה יכולתי לעשות? הרגשתי, שלא אצליח לשכנע אותו
בנוגע לבערותי בציירות. מצפוני היה, איפוא, נקי.
הימים חלפו. עקבתי בהתמדה ובמתיחות לא קטנה אחרי
עבודת חברי. כמה הייתי נותן בעד האפשרות לגלות להם
את כל האמת ולנצל את זמני במחנה ללימוד ממש. ללימוד
שיטתי. הרי היתד, זאת הזדכעות בלתי חוזרת להרויח
משהו מהגלות הטרגית. אבל זה היה הס מלהזכיר. הם
היו מתעללים בי ללא ספק והיו משלמים לי על הפחד שגרמתי
להם.
עקבתי איפוא אחרי עבודתם בעירנות. עיני לא חדלו
מסקור את תנועות ידיהם. זה בלבל אותם מאוד, בחששם
מבקורת קטלנית מצדי. מצאתי לי פינה מאחורי הקלעים של
במת התיאטרון ושם התאמנתי בציור. אולם בהשוותי את
ציורי העלובים על רקע השרטוט של חברי, נפלה בי רוחי
לגמרי.
עבר חג האחד במאי. תהלוכת הרחוב לא התקיימה בגלל
הכפור העז; העצורים לא יצאו לעבודה מתוך חשש, שמא
יחללו ה-קונטררבולוציונרים״ את קדושת החג. היד, זה
* משתטה, כלומר מתחמק נזעבודח.

יום יחידי בשנה, לבד השביעי בנובמבר, בו תושבי המחנות
נחו מעבודה. לקחתי אתי למחנה כמד, גליונות קרטון ועץ
פחם והמשכתי באימונים. השתדלתי להיזכר בקומפוזיציות
של ציירים מפורסמים ולהעלותן אחר כך על הנייר. לבי
התכווץ בקרבי למראה פרי עבודתי. נצלתי כבר את כל
החמרים והתכוננתי לזרוק את -היצירות האמנותיות״ לתנור.
אולם מישהו תפס לפתע בידי. מאחורי נשמע קולו של
סיפינייר, שכני לצריף - :הרי זה פיקאסו אמתי רציתי
לצחוק לשמע החידוד הזה. אולם כשהפניתי את פני אליו
הבחנתי בארשת הרצינית. רעיון חדש חלף במוחי...
השמועה על ציורי נוסח פיקאסו חדרה למועדון עוד
לפני שבאתי לעבודה. כל אחד רצה לעלות על חברו במומחיותו
באמנות החדישה, האסורה בברית המועצות. מנהל המועדון
היה אמנם תאב מאד לראות את ציורי המפורסמים, בכל
זאת יעץ לי בידידות, שמוטב לי להיזהר. .בברית המועצות
היה פורסוריסטן אחד מפורסם, המשורר מאיאקובסקי, והוא
התאבד. אחריו לא העז עוד איש לחרוג מעקרון -האמנות
לעם״ .כל ה״איזמים״ ,כלומר: פוטוריזם, קוביזם, פורמליזם,
סורריאליזם וכו׳ הם אסורים בהחלט. לכן אל לי למהר
בהפגנת כוחי. עוד יבוא הזמן...
הייתי מאושר ממיפנה זה. חברי לעבודה החלו לשלוח
בי תיצי לעג. אני לא שמתי לב לעקיצותיהם. אולם ניקיטה
פיוטרוביץ׳ היה מודאג. הוא חשש שמא איעלב. עברו כבר
כשלושה שבועות ושום יצירה טרם יצאה מתחת ידי. הרגשתי
בצערו ורוח אוילית נכנסה בי. החלטתי לצייר את הקומיסר
לעניני פנים לאוורנטי ברייה.
מתחתי את הבד על המסגרת ללא כל קושי. העליתי
רשת על הבד ועל התמונה מתוך הערה עוקצנית, שנפש
צייר -מערבי״ סולדת משיטות אלה, כיוון שהוא מצייר רק
מהטבע ואינו משתמש בתחבולות של -בוגומזים דניאלה
איבאנוביץ׳ נפגע מעקיצתי במיוחד. המסכן ספג 10 שנות
מאסר בגלל התאווה להרויח בחשאי מציור הקדושים הפרבו־סלביים.
בכדי להגדיל תמונה באורח זה בקוים כלליים חדים
אין צורך במימחיות גדולה. תוך דקות מספר השרטוט
היה מוכן. כשגמרתי את הציור זרקתי את הפחם והכרזתי,
שאת עיבוד הציור במכחול יבש אני משאיר להם. ציירים
מערב אירופאיים עוד לא ירדו לשפל המדרגה...
הז׳סטה השחצנית עשתה רושם. חברי, שרק לפני חצי
שעד, לגלגו לי, כבשו את פניהם בקרקע. בין השכלול וציורי
היה אמנם מרחק רב, אולם המנהל שלי התרשם מאוד.
איך הציור בעיניכם שאל לאחר רגע.חברי נבוכו. הם ידעו שהמנהל אוהד אותי. אם הערכתם
תהיה שלילית הוא עלול לחשוד בצרות עין. וכך באה
תגובה חיובית פה אחד.
באותו יום נתמניתי למגר,ל האולפן בליווי הוראות מפורטות
כיצד לדאוג שחברי הציירים לא יתבטלו ולמנוע מהם
זמן לשיחות בטלות...
חלפו שבועות. לא בזבזתי את זמני לריק. הטלתי על
הציירים תפקידים, שעזרו לי לא במעט באימוני. הם לא
הזניחו כל הזדמנות כדי לחתור תחתי. מנהל המחנות, התובע
הכללי הממונה על כל האיזור, ראש ר״,נ.ק.וו.ד.״ וכו׳ בקרו
לעתים תכופות במועדון וחברי ידעו כיצד להעמידם על
העובדה, שלא הצלחתי עדיין להאפיר את המועדון באיזה
הישג אמנותי. המנהל חיפה עלי ככל האפשר. אבל הם העירו,
שהגיע הזמן להוכיח במה אני מצטיין. והנה מקרה בא
שוב לעזרתי.
מנהל המועדון והתובע הכללי לא היו בידידות. אולם באחת
התאחדו — באיבתם לקונסטנטין סימיונוביץ׳ קוזרוב.
קונסטנטין סימיונוביץ׳ ,יליד רוססוב, המהנדס הראשי
של ההנהלה למחנות העבודה באיזור קומי, זכה לפירסום.
באביז לא הודות לכשרונותיו המקצועיים, אלא הודות למוניטין
בשטח השחמת. איש מהמנהלים והעובדים החפשיים של
המחנות לא עמד בפניו במשחק המלכים. אולם קונסטנטין
סימיונוביץ׳ לא הסתפק בנצחונותיו. הוא שלח את תיצי לעגו
ביריביו המנוצחים ועורר בזה את חמתם. גם התובע הכללי
וגם המנהל שלי היו בין קרבנותיו. הם לא הצטערו על
ההפסדים, אולם את אמרותיו השנונות לא יכלו נשוא. ניקיטה
פיוטרוביץ׳ הבטיח לערוך משתה ביום שקונסטנטין סימיו־נוביץ׳
ינוצח. אולם היום לא בא.
כששמעתי את הסיפורים האלה התעורר פי החשק להתמודד
אתו. בשחמת עסקתי פעם ברצינות. שנים רבות ניהלתי
אף מדור לשחמת בעתון מכובד. אולם היססתי. השמועה
אמרה, שקונסטנטין סימיונוביץ׳ הנהו אלוף רוסטוב, עיר
מרכזית באוקראינה. לאמנים השחמתאיים הרוסיים התייחס
העולם ביראת כבוד. ידיעה על התמודדותי וכשלוני, היתד,
בוודאי מגיעה לאזני חברי והיתד, משמשת עילה להתקפות
מחודשות. לא פציתי אפילו את פי, שמשחק השחמת אינו
זד לי. שמעתי את אנחותיו של מנהל המועדון אחרי כל
ידיעה על נצחונותיו החדשים של קונסטנטין, אולם החרשתי.
למנגנון העובדים במועדון השתייך גם יהודי מקיוב,
בגיל ,30 בשם יוסף מואיסייביץ׳ קרנר. קראו לו פשוט
״יאשר,״ .יאשר, ליווה בפסנתר את הזמרות בהופעות הבמה
צייר איקונין.

במועדון. הוא ניגן מוסיקה לריקודים ובכלל היה בחור עליז.
ביום אחד, כשלמועדון הגיעה הידיעה על גצחון מזהיר
חדש של קונסטנטין על יריב חדש, אלוף קוטלאס כביכול,
קם לפתע יאשר, ממקומו והצהיר, שרק אני אוכל -לעשות
קציצה* מקונסטנטין סימיונוביץ׳ .מעולם לא שוחחתי אתו
על נטיותי לשחמת, אולם המנהל שלח אלי מבט מלא תקווה.
הכרזתי שיאשר. סתם מפטפט ובזה נסתיימה השיחה.
אולם כנראה שלא הכרתי את יאשה. ביוזמתו התקיימה
במועדון אותו ערב התמודדות בשחמת בין קונסטנטין ואחד
האורחים. יאשר, לקת אותי, משום מה, כדי להתבונן במישחק.
משחקו של קונססנטין סימיונוביץ׳ הפתיע אותי. אחרי כמה
מסעים היה ברור לי, שאינו אלופה של רוסטוב או שב־רוסטוב
אינם יודעים לשחק בשחמת. הודעתי ליאשה, על
נכונותי להתמודד אתו. יאשר, החל לרקוד מרוב שמחה.
אולם במועדון לא יכולנו לשחק. היה עלי לחזור בשכע
למחנה. רק ליאשה היתד. זכות להישאר כדי לנגן מוסיקה
לריקודים. מסרתי ליאשה את אירגון הפגישה.
הוא לא השהה את הענין. באותו הלילה, בחצות, בא
לצריפנו במחנה בלווית קונסטנטין סימיונוביץ׳ .המהנדס
השמיע כמה עקיצות על חשבון השחמתאים הסולנים. המטרד,
היומי. כנראה לבלבל אותי. אולם עז היה חפצי לגמול
למנהל המועדון. לא עברו אלא שעתיים וקונסנטין סימיו־גוביץ׳
ספג חמשה -מתים״ ללא מאמץ יתר מצדי. יאשר.
השתולל ממש. הוא שכח, שהוא אסיר וענין לו עם איש
חפשי רב השפעה. הוא לא החמיץ הזדמנות כדי לשלוח
בקונסטנטין את כל העקיצות שזה שלח אי־פעם ביריביו
המנוצחים.
למחרת בבוקר, כשבאתי למועדון, המנהל כבר היה
במקו .*,הוא לחץ את ידי בחמימות רבד -דבר שהיה מחוץ
לגדר החוק. הוא קרן משמחה. שמחתי בכל מאודי שהזדמנה
לי שעת בושר לגרום לו סיפוק מה.
את הסיפור הוא ידע עוד באותו לילה. יאשר, העמיד
את נפשו בכפו והתגנב בלילה לביתו של המנהל. היה זה
בשעה שלוש בלילה. הוא דפק על הדלת במרץ, עד שהמנהל
המבוהל פתח לו וקרא - :מה קרה?״
חמש ענה יאשה בנשימה חטופה. המנהל לא הבין.אולם יאשר, לא חדל מלשגן את המשפט . :חמש, חמש, חמש,
אזרח מנהל״ .לבסוף הסביר את הפרשה-
דאגותי חלפו. כולם שכחו את הציורים. אף התובע
הכללי התרשם. המנהל לא ידע כבר כיצד לכבדני. הדמיון
התחיל לפעול אצלו. הוא רמז על השתדלות לשחררני מהמחנה.
הוא סיפר, שאף התובע ריכך את עמדתו לגבי. הוא
חלם כבר על התמודדות קרובה עם אלופי ברית המועצות-.
בינתיים ניתן לי רשיון לגור מחוץ למחנה. קבלתי חדר יפה
במועדון.
ביום אחד הוצאתי החוצה כסא נוח. עספתי את גופי
בפרוות, שנמצאו בחדר התלבושות על הבמה ושכבתי אפרקדן.
לפתע הבחנתי בשלישיה מתקרבת לעבת. הכרתי את מנהל
המועדון, התובע הכללי ואת מנמל המחנות. תגובתי הראשונה
היתר, הרצון לעזוב חיש את המקום ולחזור למועדון. אולם
היה כבר מאוחר. הם הבחינו בי. אם הייתי בורח, היה זה
משמש סימן שידעתי, שאסור עלי להתרחק ממקום העבודה.
נשארתי איפוא על מקומי ללא נוע, בציפיה להתפתחות. אולם
את המצב הציל מנהל המועדון בשאלו אם הוטב לי, בנימה
כאילו התעלסתי לסד זמן. עניתי בחיוב. התברר, שהם
באו לראותני במועדון וכשלא מצאוני הלכו לחפש אותי.
אם הנך אמן כזד -הגד לי על כמה לוחות שחמת תוכללשחק ב,סימולם ך ז״ שאלני מנהל המחנות.
משחק סימולטני על 45 לוחות היה נחשב כבר לשיא
גם בזמן ההוא. אולם ידעתי שבכל הסביבה ישנם כלי שחמת
רק לשני לוחות. הסיכון היה איפוא קטן בהכריזי, שאוכל
לשחק סימולטן על 100 לוחות. הם נדהמו. אולם עמדתי
על דעתי.
שכחתי כנראה את נסיוני המר בשמשי כרופא נשים. חישובי
ההגיוניים נכשלו אז וציפתה לי אכזבה מרד, גם הפעם
בחישובי. אתרי יומיים נודע לי במחנה על סימולטן על
מאה לוחות שחמת, שייערך בקרוב.
מנין יקחו את הכלים שאלתי.כל המחרטות בסביבה קבלו הוראות להפסיק כל עבודהאחרת ולייצר בראש וראשונה כלים לשחמת...״
לא יכולתי לסלוח לעצמי את המשגה הססלי. הכנסתי

את עצמי לצרה. אבל זה כבר לא היה איכפת לי. חסתי
על מנהל המועדון, שיסבול בגלל ה״פרוטז׳ה״ שלו. אולם
לא היה כבר מוצא. המנהל הודיע לי שבקרוב עלי להופיע
בסימולטן על 80 לוחות שחמת( .יותר לא הצליחו ליצור) נגד
טובי השחמתאים מכל הסביבה.
אינני יודע במה היה מסתיים העסק אלמלא הזעיק
קונסטנטין סימיונוביץ׳ במברק את המוסדות העליונים של
המחנות- ,שרוצים לבטל עשרות מומחים מעבודה בגלל איזה
פושע פולני״ .המשחק לא התקיים והמנהל שלי לא פסק
מלנחמני על האכזבה שנגרמה לי.
הודיתי לשמים על ההצלה והבטחתי לעצמי לנהוג ביתר
זהירות בעתיד ולקחת בחשבון את -הכל יכול״ של הסובייטים.
אולם בזד, לא נסתיים ה־ענין.
התובע הכללי החליט,
שעלי לשחק. אם. לא על מאה
לוחות שחמת, לפחות נגד
אלה הנמצאים באביז. והיו
הם חמישה בדיוק לרבות המנהל
שלי, התובע הכללי
וקונסטנטין סימיונוביץ׳.
רמת השחמת באביז לא
היתד, גבוהה, אם קונסטנטין
סימיונוביץ׳ התעלל בהם
זמן רב. המנהל שלי יעץ
להפסיד לטובת התובע הכללי.
אולם התובע הכללי
לא היה מסוגל לנצל את
שגיאותי הגסות ביותר. נאלצתי
לנצחו.
למחרת קבלתי תפקיד
חדש. מדריך לשחטה לאנשי
המעמד ר,תפשי.