גליון 808 מתאריך 16 באפריל 1953

ווגנהלי־שידומים שנער
האם יתכן שדזם עם גר מגי הז
(ראה במדינה)

השבועון המצויר

1 11

ר י, י.

06 .1ווו • 4א׳ אייר, תשי״ג 16.4.53/

העורך הראשי :
אורי א בנ ר י

השלם

ראש המערכת:
שלום

כהן

עור ך משנה, תבנית:

עורך משנה, כי תוב:

קריאל

מיכאל אלמו (זמני)

דו ש

יוסף קורבמן,

עורך משנה. חדשות :

השבועון המצדד

הכתב הראשי :

לאינפורמציה

יוזודה נבאי

רחוב נליקמוו . 8תל אביב

(ליד תיאטרון
ת.ד . 136 .טל (זמני) 68785
מעז ומברקים . :עולמפרם״
משרר המערכת בירושלים :
רחוב דוד הסיד ייוליאז),
חסעד.
משר*
מו ל

משה בדאסרים
טול נולדמן

עורכי מדורים :
מיכאל אלמז. יחיאל בשן, נבח נבי, ירוחם נבע, תמר תדמור.

משתתפים קבועים :
דוד ארנון, א וסבר טאובר. מילים סיארי. דירי מנוסי, בבי שש.

נדמ ראש מערכת׳ חיפה:

דוד רוביננר

חיים כרמל

סופרי חוץ:
פונטי ג׳יקובס. גבריאל דנון. שמואל מירון
מודסם: דפוס ישראל במ״ם ת-א
מו״ל: העולם חזה ב*׳׳ ם

עתון זה למד הרבה מאד מסיים, עתוגו
אדיר־התפוצה של הנרי לוס, בעלה של השג רירה
האמריקאית החדשה ברומא. אולם דבר
אחד השתדל מאד לא ללמוד ממורד,ו — חו סר
האובייקטיביות המוחלט של ה שבועון
האמריקאי, הזועק, לעתים קרובות, לשמי
העתונות.
בשבוע האחרון הקדיש טייס רשימה במ דו
רו ידיעות זדו ת (המקביל למדור סנל העו לם
שלנו) למדינת ישראל. הנהו כל שונו :
״ 1.400.000 היהודים של ישראל י שבו לא כול
את הארוחה הטובה ביו תר שכל אחד
מהם השיג, כי חג הפסח הוא חג עליז, ה מנציח
את שי חרור העבדים משיעכוד וכני סתם
לארץ המובטחת לפני 3000 שנה. עתה
היתד, הארץ שלהם, ועל כך יכל להודות
לאלוהים. אולם היתד, זאת ארץ של שמחה
מעטה.
הממשלה השמאלית של דוד בן־גו ריון הכ ריזה
זד. עתה על הפחתת ערך המטבע, ז ו
הפעם השניה ב־ 13 חודש. הממשלה לא קראה
לילד בשמו, אולם הל״י, שערכה היה פעם
2.80 דולאר ירדה עתה לדולאר אתד, בשוק
הרשמי, וגם סיפרה זו אינה די מציאותית :
שוק הכספים הבלתי־סנטימנטלי ישל ציריך
מעריך את הל״י ב־ 40 סנטים.
ישראל, אוטופיה מדברית מעונה וצפופה,
מתכוננת עתה למאבק אכזרי כדי להחזיק
מעמד, אם אפשר, עד אשר שיפורים רחוקי־טווח
ישאו פרי. מנת המזון החודשית היא
כה עלובה, עד כי בהשוואה אליה נראה הצנע
הבריטי הישן כאידיאלי ממש. מהירי מצר כים
בלתי־מקוצבים עולים לשמים — 20
דולאר לאובראל של כותנה 8 ,דולאר לזוג
סנדלים, משכורת של חודש וחצי לרדיו.
הפחתת ערך המטבע בשנה שעברה לא
שיפרה את המצב, אלא הגבירה את ההידר דרות
ב מידרון. היא גרמה לעליה מהירה
של המחירים בשוק המקומי, אך לא הספיקה
לתת לסחורות ישראליות סיכוי של התחרות
בשווקים זרים. התוצאה: במקום ייבוא מוג בר,
גדלה התהום בין הייבוא והייצוא, מיחס
מסוכן של 1ל־ד ליחס הרסני של 1ל־.9
בתי החרושת, שלא יכלו לקבל מטבע ז ר
לקנית חומרי גלם, הורידו את :־.ייצור ב־
30 מיפעל הנורות של פ-ל-פס ליד נתניה
פורק, ציודו הוחזר להולנד. הממשלה, ש כבר
הכריחה את אזרחיה להלוות לה 4ו10
מפקדונותיהם, הטילה ב שבוע שעבר מלווה
חובר, על בעלי הרכוש. הפחתת־ערך המטבע
הראשונה באד, לישראל כשהכיסיב היו מל אים
וחלונות־ד,ראווה מלאים. כיוס הכיסים
ריקים וחלונות־ד,ראווה מלאים — מלאים
קופסאות של שי מורי עגבניות ותאנים, סחו־רות־ייצוא
שנכשלו והמחכות לקונים שאינם
באים.
מספר המובטלים הגיעה ל־ 40.000 איש ב ערך.
השקעות הון, הזרע של העתיד היש
ראלי,
י ר דו ב־ ,8 •/.כשהמממשלה העבירה ב יאושה
את הסעד הזר מהשקעות ארוכות־טווח
לקנית חיטה ודגים.
ישראל פשוט אינה מסוגלת להתקיים על
מה שיש לה. הסכומים העצומים של עזרה
זרה שקיבלו אותה ( 1000 מליון מאמריקה
בלבד עד ) 1952 הולכים ומתמעטים. המיפעל
הגמל של אגרות־ד,עצמאות, שניסה לגייס
500מ ליון דולאר בקרב ידידי ישראל באר־צות־הברית
ב שלו ש שנים, הצליח למעשה ל גייס
רק חמישית הסכום הזה (כ־ 100 מליון)
אולם גבה אל הקיר.״
ערב השנה החמישית של עצמאותה, עוד
מצליחה ישראל להעמיד פנים של אומץ־לב,
אולם גבה אל הקיר״.
המענין בתאור זה הוא שהוא כל כך נ כון
— וכל כך בלתי־נכון.
אין להתעלם מן האמת שבו. אף כי הר שימה
נכתבה מתוך כוונה ברורה לשכנע
את ממשלת ארצות־הברית ואת יהודי אמרי קה
שאנחנו אבומם (ושלא כדאי להשקיע בנו
כם ף< ,הרי העובדות נכונות למדי — פרט
לאי־הזכרת השילומים שיחוללו שינוי ניכר
במצב (ראה במדינה) .ערב יום העצמאות, כדאי
לזכור זאת היסב.
אולם סיים, ושאר הנביאים הזרים, יסלחו
לנו אם נחייך קצת על תאורי היאוש. מי ש ראה
את גב האנגלים, בצאתם מן הארץ, ואת
גב המצרים, בתמקם מכיס מג׳דל, פשוט אי נו
מסוגל להתיאש בשעה שמתיאשים אנשים
נורמלים. חוששני שאם נמות, באחד הימים,
יצטרכו להרוג את האופטימיות הטבעית ש לנו
לחוד.
האם ז ^ א מונ ה פסולה בנסים, שקרו פעם,
פעמיים ׳,אך אינם מחויבים לקרות בשלי שית
י איני יודע. יתכן שאנחנו, בארץ זאת,
גילינו מימד חדש בחיי עמים — את מימד
הפוטנציאל של האיש הפשוט. אנו יודעים
שהוא שקול כנגד הממדים המפחידים של
ספרות מתות.
כדאי אכור גם זאת ערב יום העצמאות.
כי הסכנה האמיתית היא שאנחנו נשכח את
הפוטנציאל הזה — את האיש הפשוט שנה רג
ב כדורי האנגלים בשרות המחתרות* את
האיש הפשוט שנשאר במכונית שרופה בשער
הגיא, את האיש הפשוט המתהלך היום בר חובות
תל־אביב ובשדות נירים.
יום העצמאות חייב להיות מוקדש לו. לא
גדודים חמושים ולא מנהיגים מכובדים יב טיחו
את עתיד המדינה. הוא תלוי במעשים
פרוזאיים מאד של אנשים אפורים מאד. אם
הם מוכנים לעבוד יו תר, להסתפק בפחות,
יש חשש חמור שפר שן טייס יטעה הפעם,
כפי שטעה בכמה פעמים קודמות ביחס לארץ
מוזרה ז ו שלנו.

הגנת החזיר

בנימין בן צבי, תל־אביב
ברצוני לדעת מה עמדת העתוו בבעיה זו .״ני
מתנגד בהחלט לבשר חזיר ומדינת ישראל אפור
לה לטפח ולעזור לנידול חזירים. יש להאשים
את הדתיים שבמשך כל זמן?יום המרינה נתנו
למפא״י להרוס את המדינה בטיפוחיד ובקיפוהיה
אילו ישבו (כל הזמן) הציונים הכלליים בממש
צדק
הקורא רביש (העולם הזה ) 802 שמזלנו הוא
שאין אצלנו שלטון של מפלנה שלה 09 אחוז
מקולות הבוחרים. עד כל פנים כדי לקדם את
פני הרעה העלינו לנקוט באמצעים דרסטיים להאזנן,
להשגיח ולפקח על האלמנטים בעלי ״המולדת
השניה״ התוקעים סכין בנבנו ומוצצים את מנו.
ביהוד נוכח מעשיהם הבוגדניים האחרונים ה מעידים
על כחנות זדוניות כנון: הקמת קיבוצים
ויש ובי ספר כדי להסגיר את המדינה, הליכה
להתישבות למקומות שבני אדם הגונים אצלנו לא
הולכים לשם. דבר המעיד על כחנותיהם החולי-
נניות, וכן הננתם על הארץ מפני הפולש הערבי
ל היותם
המעידה על דו־סרצוסיות והמעידה
אלמנטים מחבלים במדינה.
אנו נאים על מעשי ממשלתנו הדימוקרטית המצילה
אותנו מהידרדרות במדרון האימים של
החלוציות כנון: החזרת מדריכי השומר הצעיי,
תנועת המחתרת. בית החרושת לאויבי המדינה,
לשרות פעיל, הטמנת מכשירי האזנה בשולחנו
של הבונד הדו־סרצופי מאיר יערי.
אני מזמין את כל קוראי העולם הזה להוזיל
דמעות על הדימוקרטיה שלנו בטרם יבלע אותה
תתנין הדימו-טוטאליטארי שקיבל רק 37 אחוז מ קולות
העם.

יחיאל י רון, תל־אביב

איפה החיוב ז
האם זה הונז מצדכם להראות תמיד את הצד
השלילי שי המשקים. כגון עין הדוד (העולם הזח
94־׳) ויד חנה (העולם חזה? ) 803 תראו סעם
נם דברים חיוביים על המשקים שהם רבים מאד
בכל השטחים והמובנים ותנו לי את המשך ה הרגשה
שאני קורא עתון טוב והוגן.

חבר תנועת־נוער חלוצית

העולם הזה 804 הארץ נגמרת בדנגור״.

ההיפר הוא זזנכון
בושה וכלימה ו היכן הדרן־ ארץ 7זה שבוע
שני שסופרכם יחיאל בשן הופר בני אדם. בשבוע
העם היהודי״ )העולם הזה 1884 אולם דעתכם
אחר כד (העולם חזה ) 804 הוא הוסר מניד עתידות.
נא לכתוב בנליונכם הבא מה קרה לשניהם, אולי
נלקחו לבית חולים מעצמת החבלה שכנפילה 7
רבותי העורכים. נא לא לראזת זאת כבדיחה. אני
חרד מאד לעברית שלכם.

דן מקבת, קבוצת ארז
העולם חזר, חרד אף הוא לעברית,׳ יהפון
את דרנו.

יושר גרמני
אני מסכים בהחלט לדעתכם כי ״הסכם השי לומים
הוא ...חוזה שרום בין העם הגרמני לבין
העם היהודי״ (העולם הזח ) 804 אולם ד,והכם
כי הנרמנים ״אחרי שקיבלו את ההחלטה מלאזה
בכנות וביושר״ בעוד שלפני כן אתם סדנישים
״היו אשר היו הנימוקים שהניעו את הגרמנים
להציע מרצונם החופשי שילומים״ הרי הגדרה
זו סותרת את עצמה.
אם הנימוקים מצד גרמניה היו החזרת שמה
הטוב, הכשרת הקרקע לכניסה דאו״ם, שוח־ ל ממשלת
ישראל וליהדות העולמית לבלימת הפה.
ויצירת אוירה נוהה לבקורו של אדנאור בארצות
הברית. אזי היכן הכנות והיושר בהגשמת הה,ז-
יטה לשלם ז

משנה מקום משנה מזל
הבאתם תאור מהמערכה ביד חנה (העולם היה
,) 805 אולם שכחהס להוסיף בתאורכם האובי־-,
טיבי שאותה מפ״ם. שאינה רוצה ל וה את
הקיבוץ כמקום שהיא מיעוט. יש לה חוצפה
לדרוש (מן המיעוט להסתלק) במקום שהיא הדוב.
על בנון זה נאמר :״טול קורה מבין עיניו״

שלמה להבי, תימה

ומי ימול קיסם בין עיני חרוד 7

שניהם נהלו
משה בז אפרים (העולם הזה ) 800 היהי בימי
מצור ירושלים קריין תחנת השידור של ההננה
קול המנן העברי אך לא מנהלו. ניהל את תחנת
השידור במחתרת ההננה בירושלים אברהם ארסט.
כיום מנהל לשכת ההסברה של המוכנות.

חוה אליעזרית, ירושלים
אכן נכון. אברהם ארסט היה מנהלה ח־ראשון
של תחנת קול המגן העברי. עט
צאתו לארצות הברית, כשליח ההגנה, נ,,ח-
נה משה בן־אפרים לתפקיד זה.

שויצר דו־־מיני

לה לא היינו מניעים כלל לבעיה הזאת
לא היה חושב לאכול את התיעוב חזה.

ואיש

פנחס שוארץ, סבריה

העולם הזד, מסר את דעת שני הצדדים, זא
גילה נל עמדה משלו.
זו הפעם הראשונה בשלוש שנים שהחזרתי את
העתון לדוכן. אחרי ראותי את תמונת ,״,זירים
אחזני נועל ואני נמנע מלהביא נליון זה לביתי.
לדעתי אין להעלות את השאלת לא בכנסת זלא
בהעולם הזה. אם נרשה לנדל חזירים נידרדר
תהומה.

מרדכי רוזן, ירושלים
...מי מתעסק עם חזירים ז

אד ורק חזירים.

ראובן איינהווץ, חיפה
אם ח״כ בנימין מינץ אומר שבשר חזיר איוו
בריא, הריהו טועה ומטעה. הרמב־ם אומר בהיל־כות
טריפה כי בשר חזיר הוא טוב. אד סור

ר אובן הרבסט, בן שמן

חשמל קולנועי
מעגינות חוויותיו הרומנטיות של המאהב י,יש ראלי
דן בן אמוץ (העולם הזח ) 806 שננע
במקרה בויויאן די והפד דתיות טרנספורמטוד
חשמלי. מוטב ש ח ייהפך לסוללה חשמלית • תי
קטנה ועל ידי כד יהיה יותר שימושי.

דליה

פרישניצר,

תל־אביב

ננעה לליבי .,.ננותנותו״ שר בן־אמוץ. אכן
בחור צנוע מאד. זה לא פשוט נקרוא ״הי
מיטש 1״ לא כל אהד יכול לקרוא כך. בדינמוץ
שכח להוסיף עור כסה פרטים ברשימתו: כטה
פעמים עמד מלפניה של ויויאן לי וכמה מאו.ו דיה.
כמה פעמים הסתכל עדיה וכמה היא עליו.
רותי כ. ת ל־ אני ב
לדעתי דן בן אמוץ צדק. אם חיה בן אדם
אחר היה מ שויץ כהונן ואילו רק בן אדם צנוע
יכול לא לעשות מזה סנסציה. אודם אני אופר
שלא פריד להתרנז מדבר כזה. מה יעשו השח קנים
הנדודים שכותבים עליהם בקורת קטלנ ת
לעיתים קרובות ביותר 7
מנחם רודרינג, י רו ש לי ם
היתה זו אהה התשובות הקולעות ביותר לב•
קורת שקראתי מימי. איו דרד טובה יותר להרוג
בקורת מאשר לצחוק ממנה.

צבי זוסמן, חיפה

ליקוק הפוך
נדמה לי כי הצייר שלכם לא ליקק מים ו
ארטיק (העולם הזה ) 804 כי בתמונת דד״ער ד-
ארטיק הפוך. החלק העליון אינו מצופה שוק,לד
בשעה שהאמת היא שהחלק התחתון אינו מצופה
שוקולד.

דוד יבלום, תל־אביב

הקוראה בלום צודק, העולם הזד, טעה.
שותפה למעות: חברת ארטיק אשר צייד
י,עולש הזר, העתיק־ את סינזלה הרשמי.

נערת הפסח
תמונת השער בנליון היובל (העולם הזה ) 805
היא הפננה כנעניותכם. האם יש דראותה כהוב־לפרישתכם
מערכי העם הלאימיים
הה נוספת
היכן הביטוי תג ה-
ומהמציאות הישראלית?
ואף לא ש וביניים
אין זו קלריקליות
פסח 7
מצירי אבל אפילו טיים לפני חנ המולד מאפשר
את הרנשה החג בשער שלו.

אריה גן מור, תל־אביב
העולט הזד, סבור שתמונתה של לוחמת
לשעבר הנזיצגת בנוידה מסוימת את הניתר
הישראלי, מהווה ביטוי הולם לחג החרות.
אם כבר צבעהם את עיני הבחורה. את שע-
רותיה ושפתותיה, תצבעו נם את בשר הלסת בין
השיניים לשפתיים. אחרת אפשר לחשוב שהם״•
בנה עומדת לנווע מחומר דם.

בתיה באמר, חיפה
השער הצבעוני הבא של העולם הזה ימ־תדל
לרפא מתלות ילדות אלה.
מה הענינים 1האם יש נערות עם כפיות ז-,
מורחות אודם עי השפתים ן אני חושב שלא
אנב, מי אותה נערה ן

יוסף ארוץ, צה*ל
הנערה היא יעל, בת רמת־גן, לשניס־פלמ״חאית
בנגב, כיום סטודנטית באוניבר סיטה.

יעקב
לוטן, תל־אביב

בנונע לכתבה עי הטרגדיה הדו־מינית (העולם
הזה ) 808 ברצוני להעיר שאת נרשון נתן הכרת•
עוד בשנת . 1947 לאחר שעזב את קיבוץ משמר
הננב ונרתי אתו בחדר אחד קרוב ,־ 3חדשים
בכפר סבא. לא הרגשתי בו שום הופעות מיוה-
דוה, התנהגותו: זיתה נברית ביותר.

מכתב׳ם
כננד ארבעה בנים דיבר הווזיר (העולם וזזה
. ) 806 הראשון הוא רבי מינץ האומר. מה לכם
העבודה הזאה ז אחד חכם (אם יש זכמים ביש-
ראל< והוא רבי ישעיהו האומר . .שלא רנול
בארץ חזירים אבל מן הצד (אפשר לאכול) מן
(כנזובן בייבוא
החזירים שמנדרים בחוץ דארץ
ללא תשלום) .אהה שאינה־יודעת־לשאול. הנברת
רזיאל־נאור האומרת: אין צורך בויכוחים. ואחד
תם. והוא רבי חזני שלמד לענל את הענינים ונם
עתה עינל את העניו ואמר: ננדל כשר אחר

תל־אביב

המערבת בוכה
הצלם הראשי :

ראש מערכת, ירושלי ם :

לאכילה. נם אני שמעתי מפי נכר שד הנאון
רבי אייזלי חריף כי מי שאומר כי בשד חזיר
אינו טוב וסיגריה בשבת אחרי החמין גם היא
אינה טובה, הרי הוא טיפש. זה די טוב אכל זה
אסור ...היות שתשעים אחוז מתושבי המדינה הם
חופשיים לא צריד להיות שום ויכוח על ענין
נידול חזירים.

עד כמה שאני מכיר את נרשון, הוא אום
שבאמת הסתדר קשה בכל מקום שהיה בו ...הוא
התחפש לאשת כדי להשיג לעצמו סרמום ורח מנות.

בב א
השבועון

המצייר

לאי־נפורסציח

ציטטת השבוע

חושבני שעשיתם שרות חשוב בסקידתכם על
האחים מאיר (העולם הזה .) 801 אנשים מעניניב
רבים מסוג זה הכרתי במשך עבודתי בנון: מר
אלמן. מנהל התבדה הישראלית למימוו אשר הת
חיל כפועל חקלאי לאחר עבר מהפכני ברוסיה•
אהרון רוזנפלד מהיפה. שתחיית דרכו היתה -י
זכרון יעקב והניע לתפקיד קונסול בלגיה וסוכן
אניות נודע: אברהם פרידמן מפתח־תקוה, בעל
קייזר פרייזר ויעקב כספי מהיפה. כיום מנהל
הנמל. הרבו בכתבות על אנשים כאלה

ג. אלון,
מערכת ביזנס

דייג׳סט, חיפה

כבוד למחבר
בדומה לשבועונ-ים לועזיים רבים, שהעולם רזה
אינו נופל מהם הנני להציע כי בעמוד בו סו־פיעים
שמות חברי המערכת ותואריהם יופיעו ם
שמות המדורים והנושאים ומחבריהם. סה דעץ•

מרדכי גולדברג, ראשון לצדן
בעתון שחלק גדול מטנו הוא פרי עבורה
קבוצית, אין הדבר אפשרי.

בדיחת המערכת
בהעולם הזה בעריכתו של אורי קיסרי הופיע
.מדור העולם חזה צוחק. האם אורי אבנרי הסר
חוש הומור 7

קורא

ותיק,

תל־אכיב

חה, חה, חה, כן1

החידון הזואולוגי
בשעתו פירסמנו פה
חידה מסוימת ולא הודענו
את פתרונה, כיון שלא עתה ידענוהו בעצמנו.
נדמה לנו שמצאנו תשו בה
טובה, ואנו מביאים
בזה את החידה בשנית.
גמן הפותרים יוגרל פח־לץ
דינוזאורוס.

התכונה המבדילה את
הספרות העברית החדשה
מכל ספרות אחרת ב עולם
היא שאינה קיימת
כלל.

מדור השירה

סופר עברי הרוצה (בצדק)
להשאר אלמוני.

אמש בסיסמה כבויה
פגשתי אישי שלא היה.

מי ענד לדוכיפת צי-
צית־נוצד, י

הוא לא היה שם גס
הליל —
שיסתלק, לעזאזל 1
מדיניות האם מולו־טוב או מו־לא־טוב?

משאל
פוליטי
מה כדאי
ישראל?

להיות

כדאי להיות בכל
מקום אחר בעולם?
•יא1.8ם א 1מ סז

״העולם הזה״ מ808 ׳ 0

לא, תמונה זו של הפגישה *ההיסטורית כין גי-
אורגי מאלנקוכ, האיש החדש כקרמלין, וכין דוייט
אייזנהואר, הנשיא החדש ככית הלכן, אינה אמיתית.
עדיין לא. אולם היא יכולה להיות אמיתית
כעוד שכועות מעטים. רוחות של שלום החלו נושכות
כעולם. כולו. היריכים הגדולים, הנפגשים
עוד היום כשדות הקטל של קוריאה המעונה, יתכן
שיפגשו מחר ליד שולחן המשא-והמתן, יושיטו זה
לזה את היד לשכיתת-נשק, ואולי לשלום. יהיה זה
יום גדול לעולם כולו — ולמדינת-ישר^ל כפרט.

כיצד ניצח השלום?
שתי רוחות רעות הילכו אימים במדינת־ישראל מאז
קם דוד בן־גו ריון, לפני חמש שנים, באולם המוזיאון
הקטן בתל־אביב, והכריז על היוזסדה.
הרוח הרעה האחת היתד, סכנת המלחמה השמית.
שביתות הנשק לא שמו לד, קץ. הן רק העבירו אותה
לשטח אחר. בכל רגע יכולה היתר, המלחמה הקרה
להפוך מלחמה חמה. לא היה אף מעשה אחד במדינה,
מ שן חמש שנים אלה, שלא הושפע ב מי שרין על־ידי
שד מכוער זה.
שד קטן, אך קרוב זה, הסתיר כמעט לגמרי את השד
השני, שהיה בהרבה יו תר גדול, בהרבה יותר מסוכן,
אף כי היה רחוק יו תר בשטח. היתד, זאת הרוח הרעה
של מלחמת העולם השלישית.

שדאל ::שד ה־ קרב
מעטים הישראלים שהעזו לברר לעצמם מה היה קורה
לו פרצה מלחמה ז ו בחמש השנים האחרונות.
גורל המדינה במלחמת־עולם היה ודאי. שום כוח
ממשי לא עמד בין הדיביזיות האדומות לבין תעלת־סואץ.
ההכרח האובייקטיבי, להגיע במהירות האפשרית אל
בסיסי ההפצצה האמריקאיים בסעודיה ובלוב, ואל בסיסי
הצבא הבריטי בעקבה ובסואץ, היו מכתיבים למטה הסו בייטי
את תוכנית ההתקפה.
מלחמת העולם השלישית היתר, הופכת את מדינת־ישראל׳
במקרה הטוב ביותר, לאזור כיבוש קומוניסטי,
במקרה הרע ביו תר — לשח*,־קרב מכוסה חורבות.
אין זה נעים לחיות במשטר של כיבוש. הדבר נעים
עוד פחות כשמשטר הכיבוש הוא אנטי־ציוני מטבעו.

היונה דא עשתה בו
זו הפעם הראשונה בחמש השנים יוכלו הישראליים
לחגוג, השבוע, את עצמאותם, מבלי שסיוט זה יעיק
על חלומותיהם.
משהו קרה בעולם, משהו השתנה על לוח השחמת
אשר ישראל הוא אחד מאיבריו הקטנים, חסר השפעה
אך מועמד לכל המכות.
העורבים השחורים, שהסתירו את אור השמש בכנ פיהם
מטילות האימה, כאילו נעלמו עם משב הרוח.
יונים לבנות חגו בשמים, מלאו בהמיה עליזה, את החלל
הרוגע כמעט.
מה קרה י
ההתפתחות הגלויה לעין היתד, פשוטה. יוסף ססאלין
מת. במקומו באו כמה מנהיגים צעירים יותר, שגנזו
מיד את חצוצרת המלחמה, הוציאו מתוך הארון את חליל
השלום ערב הצליל. ברגע הראשון היה נדמה לרוב בני
המערב שאין זה אלא אותו כלי י שן שמילא את החלל
בין תרועת חצוצרה אחת לשניה, קולה של הצפור אשר
הצרפתים קראו לה. היונה העושה בום.״ אולם משהתרבו
דגלי השלום על התורן הסובייטי, החלו גם הספקנים
לפקפק בספקנותם.

על גרגל־-בד!ל
בזו אחר זו, תוך גישה מעשית שאין שניה לה, באו
ג׳יסטות שהעידו על ר צון ליצור לפחות שביתת־נשק של
ממש על פני כדור־הארץ. בעיות, שעוד אתמול נראה
כאילו כל אחת מהן עלולה לגרום בנקל למלחמת עולם,
עמדו לפתע מול פ תרון מעשי.
בקוריאה הוצעה החלפת שבויים חולים, דובר על
אפשרות קרובה של שביתת־נשק. באו״ם הושגה הסכמה
על מזכיר־כללי חדש. בגרמניה הובטחו חייהם של טייסים
התועים בשמיים. ובמוסקבה עצמה שו חררו הרופאים
היהודיים.
קל היה להסביר את השינוי הפתאומי, לאורך כל
החזיתות החמות, הקרות והפושרות, באופיים הטוב וה
פייסני של האנשים החדשים בקרמלין. אולם ההיסטוריה
אינה אגדת ילדים. ושום פייה טובה לא נגעה במטה
כשפים בוותיקי הפולים־ביורו. ההיסטוריה דוהרת על
גלגלי הברזל של ההגיון. לא תמיד פשוט הגיון זה כתר גיל
חשבון בכתה א׳ .אולם הוא מתבטא בבירור בתה
ליכים הגדולים.
מה היו תהליכים אלה?

ממלחמה
סטאלין היה

איש

שלום.

הוא

התשובה הקומוניסטית:
לא רצה במלחמה.
אולם דווקא כקומוניסט טוב היה סטאלין חייב לשבנר את
הקאפיטליזם האמריקאי, לשחרר את המוני הפועלים המדו כאים
מעבר לים.
אנשי המערב השתעשעו באשליה כי הפצצה האטומית
מנעה את ההון קפה. לרוסים לא היו, תחילה, פצצות כלל,
וגם אחר״כך לא היו בידיהם אלא בכמויות זעומות.
אולם סברה ז ו מוטעית מיסודה. במחשבה הצבאית הסו בייטית
(כמו הגרמנית) אין הפצצה תופסת מקום נרחב. הרו סים
מאמינים — כנראה בצדק — כי הפצצה אינה יכולה
להכריע מלחמות, יכולה רק לגרום הרס. בגרמניה, ביפאן
ובקוריאה נכשלו כל הנסיונות לנצח באמצעות פצצות. החייל
הרגלי והסאנק הם הכובשים. הם היו בידי סטאלין.
הוא לא ניצל אותם. מדוע?

תותחי וג חמאה
סטאלין היד, אדם זהיר. הוא ידע שאין הוא יכול לנצח.
חייליו וטאנקיו יכלו לכבוש את צרפת ואת ישראל, להגיע
מצפון ומדרום עד למיצר גיבראלטאר. ואז הם היו עומדים

על כף
המאזניים שד המערב:
פחות מ* 50 דיביזיו ת מוכנות
לקרב. פוטנציאל גדול בלתי•
מנוצל, כחלק מלומד קרבות

חיל־האויר הגדול כיותר להפצצה
למרחק. שר שר ת בסיסים עולמיים
מסביב לברית המועצות.

•יה קל להסביר את ההיסטוריה של 1953
במלים :״היה היה איש בשם דוויים
אייזנהואר ; הרוסים אהבו אותו מאד. הם
שמחו מאד כשנבחר לנשיא ארצות־הב־רית.
כאות הוקרה הגישו לו את שלום
העולם על מגש של כסף...״
אין לדעת מהו טעמם האישי של גיאורגי מאלנקוב ול־כרנסי
בריה. אולם קשה להניח שתיו בוחרים באייזנהאוד
כחבר שלי שי אידיאלי למשתה של וודקה.
כי זה הפרט המוזר ביותר בכל הפרשה: כל עוד ישב
בראש ממשלת ארצות־הברית אדם שנטה לפשרות, שמפלגתו
היתד. המתקדמת משתי המפלגות האמריקאיות היריבות, לא
עשו הרוסים כל וי תור. אולם ברגע שנבחר אדם שהושב
על ידי ההמונים.על כס הנשיאות מפני שהבטיח להיות קשה־עורף,
בלתי־פשרני ו מו כן לכל התמודדות, התרככה העמדה
הסובייטית עד לבלי הכר.
האנשים שז כו לצלילי השלום היו דווקא מייצגי הקו
הקיצוני ביו תר בחיים הפוליטיים האמריקאיים, האנשים ש לחמו
מן הרגע הראשון במשטרו של מאו טסה־טונג בסין,
שהתכחשו כמעט בגלוי להסכמים ו סודיי ם בין סטאלין ורוז־בלט,
שהסעירו את העולם בהבטחה ״לשחרר את העמים
המשועבדים מאחורי מסך הברזל״.
הדבר נראה מוזר בעתון. הוא לא יראה מוזר בספרי
ההיסטוריה צלולי־הדעת, מפוקחי־החשבון ועניי הרגש.

האמהות רצו דוובק
העובדה האחת, שהטביעה את חותמה על כל אשר קרה
בעולם מאפריל 1945 עוד אפריל , 1953 היתרי כה כבירה
עד שכמעט איש לא שם אליה את לבו. היתד, זאת סרוק

המכונה הצבאית האמריקאית למחרת התאבדותו של אדולף
היטלר והתמוטטות קיסרות השמש העולה ביפאן.
הוגי־הדעות של המאה ה־ 21 יתקשו להבין תופעה זו.
זה עתה יצאה אמריקה מנצחת מן המלחמה הגדולה ביו תר
בתולדותיה. לעומתה התייצבה המנצחת השניה, המכונה
הצבאית האדירה של ברית־המועצות. היה ברור לכל אדם
הבקי בהיסטוריה שלא תתכן אהבה בין שני גופי־ענק אלה.
לא היתד, עוד דוגמה בתולדות העולם ששני שליטי עולם
יוכלו לדור בכפיפה אחת מגלי שיוכרע סופית ידו של מי
על העליונה. אשור ומצרים, פרס ויון, רומא וקרת־חדשה,
ספרד ובריטניה, צרפת ורוסיה, למדו לקח היסטורי זה מחוך
דפים מגואלים בדם.
השלום יכול להתקיים זמנית גם בין שני גושי־ענק. אולם
רק בתנאי אחד: שהכוחות ביניהם יהיו כה שקולים, עד כי
שום צד אחד לא יוכל לקוות להכריע את השני.
האמריקאים, העם הגדול הצעיר ביו תר בהיסטוריה, לא
הקשיבו לקול הלקח הזה. המלחמה נגמרה. מיליוני אמהות
רצו לחבק את בניהן — בבגדים אזרחיים. מיליוני חיילים
שו חררו במשיכת קולמוס אחת. בתי־החרושת, שיי צרו את
מפציצי הענק, עברו לייצור מציתים. ספיגות־הקרב האדירות
הוצאו מכלל שימוש. המדינה החזקה ביו תר בעולם דמתה,
חדשים אחדים אחרי הנצחון על היטלר, למעצמה ממדרגה
שלישית או רביעית.
היתה ואת דוגמה קלאסית, כיצד הקריבו מנהיגי מעצמה
גדולה את מעמדה הבינלאומי כדי למצוא חן בעיני הבוחר
הקטן.

סטאדין רא כבש
השאלה הגדולה היא: מדוע לא ניצל סטאלין את הזדמ נות
הזהב כדי לכבוש את העולם 1

חצי הגדול ביותר בעולם, שולט
בים ומבטיח להשמיד את ה צוללות,
לקשר בין החזיתות.

תעשיה העולה סי שניים על ממשיכה הייצור הסובייטי,
במהירות אדירה.
להתפתח

עושר חומרי המקיים את מר בית
העולם, מסוגל לתמוך ב משטרים
זדים הקרובים לרוחו.

לשל ום
מול המרחב האינסופי של האוקינום. המלחמה לא היתד,
מסתיימת. ובמרוצת השנים היה הכוח התעשייתי של ארצות-
הברית מכריע את הכף.
כמו במקרים כד, רבים בתולדות המלחמות, עמד המרחב
היבשתי מול המרחב הימי, ולא יכול לו.
בינתיים ביקש סטאלין הצלחות מקומיות, מבלי לגרום
למלחמת עולם. מאו השתלט על סין. הוא ניסה לכבוש את
קוריאה הדרומית ואת הודו־סין, שתי פעולות שנראו קלות.
אולם שתיהן נכשלו. כמוהן נכשל הנסיון הקומוניסטי להש ^
תלט
על גרמניה.
ד,כשלון הרביעי היה חשוב עוד יו תר: הצפיה הסבלנית
להתמוטטות הודאית של המשק. האמריקאי איכזבה. בניגוד
לרוב ההשערות הוכיח המשק הקאפיסליסטי באמריקה כוח
עמידה מפליא, התחזק משנה לשנה. גם כשהוטל עליו עומס
הד;,דיינות החדשה, אחרי פרוץ מלחמת קוריאה, הוכיח יכולת
אגדתית לספק תותחים וחמאה בעת ובעונה אחת.

הגנרל מול המעכיר
מן הרגע שנעצר גל ההתפשטות הקומוניסטית באירופה
ובאסיה, החל הכוח האמריקאי עולה. אולם שני גורמים הסתירו

על 3ף
המאננ״ם שד המזרח:
למעלה משלוש מאות דיביזיות
לפעולה. מוכנות קרביות

היל־האויר הגדול כיותר כעולם
לתמיכה כחיל־הקרקע. מטוסי
הפילון החדישים כיותר כעולם.

עליה זו: לאמריקה לא היה קו מדיני ור עיוני ברור, שהיה
מסוגל ללכד את כוחות המערב. ובראשה עמד אדם שנפל
בהרבה בשעור־קומתו מן האיש הזקן בקרמלין.

300 צוללות המאיימות לנתק
את התחבורה על פני הים.

התעשיה הגדלה בקצב המהיר
כיותר בעולם והמכוונת כולה,
להתכוננות לקראת מלחמה.

אולם בחצי השנה האחרונה קרו שני מאורעות ש שינו
מצב זה שיד,דהרו בהיסטוריה: אייק נבחר, סטאלין מת.
שני המאורעות הבליטו לפתע, לעיני העולם המשתאה,
את יחסי הכחות האמיתיים בעולם, שהיו שונים מאד מן
התמונה שנתקבלה בכותרות העתונים. הענק סטאלין לא עמד
עוד מול הננס טרו מן. עתה עמדו זה מול זה שני אנשים
הגנרל המנצח במערב,
שנראו, לפחות, שווים בגודלם :
המזכיר המצליח במזרח.
הגנרל הודיע ש שוב לא יסתפק ב״עצירוד׳ הקומוניזם.
הוא הודיע שיעבור להתקפת נגד במלחמה־הקרה. אמנם,
אין לר שו תו אידיאולוגיה,כמעט־דתית, מלהיבה וקנאית כמו
זו של יריבו. במקום זה נמצא תחת ידו העושר החומרי של
המדינה העשירה ביו תר מאז בריאת העולם. החומר והרוח
נראים, עוזה, שקולים זה כנגד זה.

אמריקה לא תתקיף
אידיאולוגיה קנאית מאורגנת
ומפלגה המצייתת ככל מקום
כעולם להוראות המרכז העולמי.

לו היתד, ההיסטוריה פשוטה, היתד, נשאלת כאן השאלה :
מדוע אין האמריקאים מתקיפים עתה את הרוסים ז
התשובה: אייק לא יתקיף את מאלנקוב מאותה סיבה
שסטאלין לא התקיף את טרומן. הוא יכול לפתוח במלחמה.
אולם אין בידו שום אפשרות מעשית לסיים את המלחמה
בהכרעה צבאית. המכונה הצבאית האמריקאית, אפילו אם
תגדל פי כמה, אינה יכולה להגיע אל ״ארץ •הלב״ הסובייטית.
ד,יכ עימד מול היבשה. ולא יכיל לו.
ברית־המועצווז זקוקה לשביתת נשק, כדי לעצור את
ההתקדמות וההזדיינות של אמריקה. היא זקוקה לזמן, כדי

המשק

להגביר את תעשייתה, וכדי להמתין להתמוטטות
הקאפיטליסטי. לכן הפך מאלנקוב איש־שלום.
ארצות־הברית זקוקות לשביתת־נשק, כדי להזדיין כראוי,
כדי להמוזין להתמוטטות המשטר הקומוניסטי וכדי להמציא
במרוצת השנים כלי־טכניקה חדישים יו תר שיאפשרו למ עצמה
הימית להכניע את המעצמה היבשתית מבלי שרגל חייל
אמריקאי תצטרך לדרוך על הרי האוראל. לכן יסכים אייר
להתפשר עם מאלנקוב.

בנקוק, בו קד שט.יבארי שבע
אמנם, לפי ההגיון של אבי תורת־ר,מלחמה, הגרמני קארל
פון־קלאוזביץ, לא יתכן מצב כזה. שביתודנשק המועילה לצד
אחד, מוכרחה מטבעה להזיק לצד השני. לכן לא יתכן ששני
הצדדים יהיו מעונינים בה. אולם ההגיון האנושי אינו מת אים,
תמיד, להגיון המאתימטי הקר: שני הצדדים יכולים
להאמין כי הזמן יפעל לטובתם. ורק התוצאות תוכחנה מי
צדק — ומי טעה.
וזה בדיוק ד,מצב בעולם כיום.
הטכניקה האנושית הגיעה לשלב המאפשר ל מדנ ה אחת
לשלוט על העולם כולו. היא אפילו מחייבו! מצב כזה.
ישנם שני מועמדים המוכנים במפור ש לקבל על עצמם
עול זה.
אין ספק שבמרוצת הימים תגבר מעצמה אחת על יריבתה.
אולם כיום אין אחת מן השתיים מסוגלת להתגבר על
יריבתה, ושום אחת מן השתיים אינה כפופה לשלטון הרפ תקנים
המוכנים לשחק פוקר בגורל מדינתם (ו בגורל עצמם).
ההכרעה נדחתה. אולי לחמש שנים. אולי לדור שלם.
ולמיליוני יצורים אנושיים, דמויו ת עלובות על לוח השח־מת,
בבאלטימור ובבוקרשט, בברלין ובבנקוק, בבריסטול
ובבאר־שבע, ניתנו, לפי שעה, חייהם במתנה.

העם
בכל יום מחדש ישנה יותר
ספונ הקו

לימי
העצמאות של מדינת ישראל
התפתחות הגיונית: כל שנה הוא קצת
מאורגן, קצת יו תר מסודר, קצת פחות
טאני וקצת פחות נלהב מאשר בשנה
דמת.
אין פשר הדבר כי העצמאות קרובה פחות
ללב האזרח הישראלי מאשר לפני חמש ש נים•
אולם האזרח הבין, בינתיים, כי העצ מאות
אינה רק ענין של שמחות וחגיגות,
אלא גם צרות ומאבקים.
מעולם לא היה הדבר ב רור יו תר מאשר ה שבוע,
בפרום יום העצמאות החמישי. ארבע
בעיות ענק דפקו על דלתות הבית מבחוץ —
הכסף האמריקאי, הנשק הערבי, הרוח הרי־סית
והמוסר הגרמני. המצב בתוך הבית
היה בעיה אחת גדולה.
דברי המשורר׳ כי כל דור זכאי לחיי חרות
רק אם הוא כובש אותם מחדש מדי יום ביו מו,
התקיימו במדינת ישראל במלוא מובנם.

של ראש הממשלה׳ העברת חלק מהן לידי הם
של שרים אחרים.
הועדות שהוקמו היו :
• ועדה לעניני חקיקה, בראשותו של שר
המשפטים פנחס רוזן *.
• ועדה לענינים כלכליים, בראשותו של
שר האוצר, לוי אשכול, ובהשתתפותם של
שרי המסחר והתעשיה׳ תחבורה, דאר, חק לאות
ועבודה.
• ועדה לעניני חוץ ובטחון, בראשותו
של שר החוץ׳ ובהשתתפות: שר האוצר אש כול׳
שר המסחר והתעשיה ברנשטיין, שרת

מליאת הממשלה תמשיך להתכנס במקרים
יוצאים מגדר הרגיל, לדיון על ענינים עקרו ניים
או ענינים החורגים מתחום פעולתה
של אחת מארבע הועדות. מליאת הממשלה
גם תהווה מעין בית דין עליון ליי שוב חילו קי הדעות שבודאי יתגלעו בתוך הועדות,
בהן לא יוכלו שרי מפא׳׳י לפתור תמיד את
הבעיות על ידי הרמת ידיים.
יש להניח שבכל מקרה שסכנה כלשהי ת היה
נשקפת לעמדתה הבצורה של מפא״י
בממשלה יבוא ראש הממשלה לישיבת הועדה,
יקח את הענינים שוב לידיו.

מים מחייבת מגע עם הגרמנים — מגע בהר בה
יותר ממושך והרבה יו תר הדוק מאשר
מתארים לעצמם רו ב הישראלים. דגל ישראל
יתנופף על אדמת גרמניה. טכנאים גרמנים
יצטרכו לבוא לישראל כדי להסביר לפוע לים
המקומיים את אופן השימוש במכונות הדגל הגרמניות. וברבו ת הימים יתנופף
השחור־אדום־זהוב של הרפובליקה הפדרלית
גם במימי ישראל.
המגע הסודי. למעשה החל המאבק ה מצפוני
עוד לפני 13 חודש, כשקם קונראד
אדנואר בבונדסטאג הגרמני־המערבי, הכריז

ממשרה
• 1תד מד• ראשים
את חופשת הפסח בילה ראש הממשלה
דוד בן גו ריון ב מלון גלי כנרת. בטבריה.
בי. ג׳י. ניצל את חופשתו לא רק למנוחה,
אלא גם לניהול שיחות רבות, ביניהן שיחת
סיכום עם ארבעה ש רי ד,צ״כ על המצב בממ שלה
לאחר שלושת חדשי שותפות קואליצ יונית.
אחת
הטענות שהעלו השרים הצ״כים הי־תה
כי מצבם בתוך הממשלה, בה הם ארבעה
מתוך ששה־עשר שרים, לא איפשר להם שי תוף
ממשי באחריות על השלטון. הם דר שו
מציאת דרך לחלוקת פעולות הממשלה.
המוסד המבצע העליון של ממשלת ישראל
עד כה היה ישיבת מליאת־ד,ממשלה שנתכנסה
אחת לשביע׳ בדרך כלל ביום הראשון בש בוע,
בשעה , 10ב מ שרדו של ראש הממשלה
בירושלים. בפני גוף זד, הובאו על ידי מז כירות
הממשלה, שראשה הוא זאב שרף,
כל הענינים שנגעו לכמה משרדים ממשלתיים,
עקרוני ועניני חקיקה
דברים בעלי ערך
שצריכים היו להיות מובאים על ידי הממשלה
בפגי הכנסת. מפאת היות גוף זה גדול ומ סורבל
במידת מה, לא תמיד הוכרעו בו העני
ינים ביסודיות מספקת. לעתים קרובות נס תיים
כל דיון בהרמת ידים, דבר שלא איפשר
כמובן לציונים הכלליים להשפיע על כיוון
הענינים בממשלה.
בצד מליאת הממשלה פעלו גב ועדות
שרים זמניות שהוקדשו לענינים חד־פעמ־יים.
ועדות אלה נקראו ועדות אד היק * ,לא
פעלו בקביעות.
ממשלות מקצועיות. בישיבת הממשלה
לפני שבוע, הוחלט למעשה על בי טולה
של מליאת הממשלה כגוף של קבע,
הקמת ארבע ועדות שרים קבועות ברא שותם
של שרים שונים, דבר שהיה בו
במידה מסוימת משום הפרדת סמכויותיו

* מונח לסיני, שפירושו ועדה למיס ל בטנין
מסוים בלבד.

ישיבת מליאת הממשלה •
ממשלה א בי. ג׳י.

העבודה מאירסון, שר התחבורה ספיר, שר
הדתות והסעד שפירא.
• ועדה לעניני פנים ושרותים בראשותו
של שר הפנים ישראל רוקח. הועדה תקיף את
עניני הפנים, חינוך ותרבות׳ בריאות, סעד,
דתות׳ משטרה ו שרו תי המודיעין.
יושב ראש אוטומטי. אולם ראש
הממשלה שמר לעצמו את הזכות לכהן כיו שב
ראש בכל אחת מן הועדות האלה. החל טת
הממשלה קבעה כי בכל מקרה שראש
הממשלה הוא חבר באחת הועדות או מופיע
לישיבתן, הרי יכהן אוטומטית כיושב ראש
הועדה. מזכירות הממשלה תשמש את כל
הועדות גם יחד, תתאם את פעולת החקיקה
בינן לבין נשיאות הכנסת.
היתד, ז ו למעשה ג׳יסטה בלבד של הפרדת
סמכויות השלטון. שתי הכניעות היחידות
לציונים הכלליים היו עובדת העמדתו של יש ראל
רוקח בראש עניני הפנים והשרותים,
וקבלת דרישתם להקמת ועדה מיוחדת ש תדון
ביסודיות על עניני חוץ ובטחון, בעיקר
על עניני־חוץ, כדי לצמצם את הכרעתו של
משה שרת בעניני הנתונים לטיפולו.

* חבריה: שר הדאר בורג, שר החינוך
דינור׳ שר ללא תיק יוסף, שר הבר אות סר
לין, שר הפניס רוקח, שר המשטרה שיטרית.

בכל זאת התלונן פקיד של מזכירות הממ שלה
:״עד כה היה לי ענין עם ראש ממשלה
אחד. עכשיו יהיו ענינים עם ארבעה ראשי
ממשלה, שכל אחד מהם לפחות יחשוב של מעשה
הוא מכהן בסמכויות מלאות״.

שילומים
״הזמן ירפא...״
(ראה שער)
איש לא שם לב במיוחד לגבר, בעל צבע־העור
הבהיר, שישב בין האורחים בבית תל־אביבי
.״הוא תייר״ ,הסביר בעל־הבית לסקר נים
המעטים. גם די בו רו האנגלי, בעל המיבטא
הגרמני, לא עורר תשומת־לב מיוחדת.
אולם הופעתו של האיש בתל־אביב סימלה
את המהפכה הגדולה ביו תר בתולדות עם-
ישראל בשבע השנים האחרונות. כי איש זה
לא היה אלא אריך ליט, ראש הסינאט של
העיר הגרמנית האמבורג, הגרמני הנוצרי
הראשון שקבל אשרת־כניסה רשמית לישראל.
ליט לא בא כתייר סתמי, וגם אשרת־הכני־סר,
לא ניתנה לו בהיסח הדעת — אף כי
נעשו כל הסידורים האפשריים כדי ל ש מור על
ביקורו בסוד. כי ליט הוא היוזם וראש האר גון
הגרמני ״שלום עם ישראל״ ,אחד הלוח מים
הבולטים והעקשניים ביו תר בגרמניה
למען תיקון העוול שנגרם לרכוש היהודים.,
ולאי־השכחת הפשעים שנעשו נגד גופם.
פגישה על המדרגה. באותה שעה ש ד,גרמני
הראשון התהלך בר חובות תל־אביב,
נפגשו משה שרת וקונראד אדנואר במקרה
על מדרגות הבית הלבן בוושינגטון. אף המ בטים
הידידותיים שהוחלפו ביניהם לא היו
מקריים. כמה שעות לפני כן הודיע אבא אבן,
שגריר ישראל בארצות־הברית, כי ישתתף
במסיבה של הנציגות הגרמנית לכבוד הקאנ צלר
הזקן.
היו אלד, הברקים הראשונים המבשרים את
בוא הסערה: סערה שתתחולל, בעוד שבועות
מעטים בלבד, בנשמת העם היהודי ובנשמתו
של כל אזרח במדינת־ישראל. כי בחודש או גוסט,
בעוד ארבעה חודשים, תיפרקנה בנמל
חיפה הסחורות הראשונות שתשאנה בהבלטה
את הסיסמא :״תוצרת גרמניה״.
עד אותו רגע יוכלו אנשים רבים להתעלם
מקיום הבעיה המצפונית. הם יו כלו לרמות
את עצמם שאפשר לקחת מן הגרמנים את
השילומים שהציעו מרצונם ליהודים, לגדף
אותם אותה שעה כעם מרצחים.
עם הופעת הסחורות הראשונות שוב לא
יוכל איש להתחמק מהכרעה. קבלת השילו *
גולדה נזאירסון, פנחס לבון, דב יוסף, משה
שרת, דוד בך גוריון, חנה אבן־טוב (נז״נז מז כיר
הממשלה) ,פנחס רוזן, לוי אשכול, יוסף

סרלין, משה שפירא יוסף בורג.

חגיגית כי העם הגרמני מוכן לתקן את העוול
החומרי שנגרם לעם היהודי על״ידי גזיל ת
רכו ש בידי הנאצים.
ההכרזה באה כהפתעה מוחלטת כמעט לכל
הישראלים. אולם היא לא באה כהפתעה ל משרד
החוץ: כמה חדשים לפני כן כבר נ א
אדנואר במגע עם אישים יהודיים, כדי לב דוק
את האפשרות של משא־ומתן. האישים
לא יי צגו את מדינת ישראל במי שרין, אולם
מסרו את דבר הצעת הגרמנים לממשלתה.
ימים מעטים אחרי כן קיבל פקיד במשרד
המסחר וד,תעשיה הודעה דחופה שביקשתו
להתיצב מיד אצל שר־החוץ. משה שרת, שקי בל
זה עתה את ההחלטה שהיתה אולי האמי צה
ביו תר בחייו, הטיל עליו את התפקיד הע דין
ביו תר שהוטל אי־פעם על פקיד ישראלי :
תפקיד של יו ע ץ משרד־החוץ לעניני שילו מים
וראש המשלחת העתידה לניהול המשא־והמתן
(בשותפות עם גיור א יוספטל, גז ב ר
הסוכנות היהודית).
שפם של צ׳רלי צ׳פלין. האדם שקיבל
על עצמו תפקיד זד, לא היה חסר בנסיון ב מצבים
עדינים. להיפך, כאיש בעל אמצעים
פרטיים, שלא היה זקוק למשכורת הזעומה
של ממשלת ישראל, היתד, משיכתו אל מצבים
עדינים הגורם היחידי שהחזיק אותו ב שרות
הממשלה״
פליכם שניבלג, שנולד לפני 47 שנד, בעיר
שטוטגארט הגרמגית, היה פקיד גרמני ז מן
רב לפני שהיה פקיד לישראל. אף כי למד
משפטים, לא עסק מעולם בעריכת־דין, אלא
היה יו עץ כלכלי של חברות־ענק גרמניות,
איש־אמונו של הכלכלן הגרמני־היהודי הנו דע
ברטולד מנשה. הוא החליף תפקיד זה
בתפקיד שהתאים יו תר למצב החומרי של
המשק הגרמני אתרי המשבר של . 1929 הוא
נתמנה מקבל־נכסים מטעם בית־המשפט הבר לינאי,
למד להכיר היסב את הסודות הכל כליים
של רו ב המיפעלים הגרמניים.
אולם אותו מ שבר שהכריח את המיפעלים
לד,יזדקק למקבל־נכסים הביא בעקבותיו גם
תוצאה שניה: אדם בעל שפם של צ׳רלי
צ׳פלין, קול וולגארי וסמל מוז ר הפך לקאנצ לר
של הרייך הגרמני. נשיא ביודהמשפט וזו־דיע
בצער למקבל־ד,נכסים שלו כי העם ה גרמני
שו ב אינו יכול לתת את אמונו ביהו די,
וכי שרו תו הפך בלתי־רצוי.
הם פשטו את העור עם עליתו ל ארץ
ב־ , 1937 הקים משרד לי עוץ כלכלי. הל קוח
העיקרי שלו היד, העתון הארץ. אותו
ניהל, למעשה, עד לפני שלו ש שנים. יתכן
מאד שהשתעמם מעט בתפקיד זה. כי עם
פרוץ מלחמת העצמאות התנדב — ללא מש כורת
— למלא את תפקידו (החיוני) של
המפקח על הדלק.
הדלק הוא הדם הזורם בעורקיו של הצבא
החדיש. המלחמה ניתקה עורק זהו האגור
שחיבר את חיפה לבארות מוסול. שניבלג
נ מי לבוקרשט, להכין עורק חו ש מבאריזז

,חנזזלס הזה״ מס׳ *80

מכבר,

את מאמץ־

פלואשתי, שהזינו,
המלחמה הנאצי.
לא היה זה תפקיד קל. הממשלה הרומנית
לא מסרה את הנוזל היקר בנקל. בשיחה
דראמתית של מרדכי נמיר עם אנא פאוקר,
בנוכחות שניבלג, הסכימה זו למכור את
הדלק תמורת דולארים אמריקאיים.
״הם פשטו לנו את העור,״ זו כ ר שניבלג.
״אולם אחר־כך, כשעמדנו על כך בתוקף,
החזירו לנו ששה אחוז ממה שלקחו.״ מוסיף
שניבלג, בחיוך :״פעם אעלה את הפרשה
הזאת על הניר, למען הנכדים שלי
אולם הסכמת הממשלה לא פתרה את ה בעיה.
בעלי אניות הנפט לא הסכימו להעביר
את הנוזל לארץ. פחדם היה כפול: שהקומו ניסטים
הרומנים יחרימו את האניות, ושהצי
המצרי יטביע אותן בים. איך שהוא נפתרה
הבעיה. סיכם אותה פרץ ברנשטיין, שהיה
אז שר המסחר והתעשיה :״אני חושב שזה
היה אחד הקרבנות המכריעים של המלחמה.״
דייקנות גרמנית. תפקידו הבא של
שניבלג לא היה פחות עדין. כנספח כלכלי ב לונדון
הוטל עליו לקשור קשרים עם האוי בים
של אתמול, להוציא את יתרות השטרלינג
מפקידים, אשר נצחון ה״סרוריסטים״ בארץ
לא עורר התלהבות בלבם.
משכורתו היתה נמוכה מאד, התאימה ל תקופה
הירואית. אולם שניבלג קיבל שכר
נוסף: שר־החוץ העניק לו את שמו החדש,
שנער. דאגתו של משה שרת הגיעה עד לידי
כך שטילפן באחד הימים במיוחד ללונדון
כדי להורות לנספח כיצד עליו לכתוב, לדע תו,
את שמו החדש באותיות לטיניות.
כשהסתדרו הענינים בלונדון, נקרא שנער
חזרה, הופקד בראש המחלקד, לייבוא־ללא־תשלום.
אחרי שם מצלצל זה התחבא, בין
השאר, תפקיד עדין מאד: לקחת את הדו־לאריס
מכיס העולים החדשים שבאו מעי ראק,
להחליפם בלירות ישראליות. שנער
זכה לביקורת קטלנית ולהישג חיובי: הוא
הכניס לקופת המדינה 14 מליון דולארים.
״איני חושב שזה היה ענין שלילי,״ סבור
הוא כיום.
מתפקידו זה נקרא למשימתו החדשה :
לנהל את המו״מ על השילומים. מו״מ זד,
החל ב־ 21 במרס ,1952 ,בעיירה ואסינאר
ליד האג ההולנדית. ההסכם שהושג אושר
על ידי הבונדסטאג בדייקנות גרמנית בדיוק
כעבורשנה, כמעט עד השניה, ב־ 21 במרס,
. 1953 הוא נכנס לתוקפו כעבור ששה ימים,
כשהנציגים המוסמכים של הרפובליקה הגר מנית
ומדינת ישראל הפקידו אותו במזכירות
או״ם בניו־יורק.

ניות שיש להן עודף. הישראלים היו מעוני נים
לקחת רק מיצרכים שקשה להשיגם וחו מרי
גלם לתעשיה הישראלית. הסיכום היה
פשרה בין שתי הגישות. אולם, סבור שנער,
פשרה זו נטתה יו תר לעמדת הישראלים
מאשר לעמדת הגרמנים.
מרצפות, מכוניות פרטיות. מעטים
בישראל המתארים להם מה עצומה תהיה עו צמת
ההשפעה של השילומים על משק הא רץ.
ההגדרה הפשוטה ביו תר היא שהשילומים
יכסו משך 13 השנים הקרובות חמישית של
כל הייבוא הישראלי הנוכחי ,,ובשנה הרא שונה
שליש כל הייבוא — מבלי שישראל
תצטרך לעבוד ולעמול לכיסוי המחיר. בשנה
הקרובה י שלמו הגרמנים 100 מליון דו־ל
אר* ,,ובכל שנה נוספת 62,5מליון דולאר.
לשם השוואה: מבנק הייבוא והייצוא האמרי קאי
קיבלה ישראל, בסך־הכל, הלואה של
130 מליון דולאר.
להסכם השילומים,

כסף זה לישראל במסגרת השילומים, לקנות
בה את הדלק הדרוש מבריטניה.
הגרמנים נדהמו לראשונה מן הרעיון, שנ ראה
כסותר את העקרון שהונח ביסוד השי לומים
— שכל התשלומים ייעשו בצורת
סחורות גרמניות. אולם, כדי להראות את
רצונם הטוב לישראל, הסכימו. אחרי מאמץ
נוסף הסכימו לכך גם האוצר הבריטי, הבנק
האנגלי וחברת של. כל המכוניות הדוהרות
ברגע זה על כבישי הארץ מונעות בדלק זה,
שנקנה ב־ 150 מליון מארקים גרמניים, צוד

הממלא חוברת קטנה

(ראה החוברת שבידי שנער, בתמונת השער)
צורפה רשימה של סחורות, אותן התחייבו
הגרמנים לספק. אין ישראל חייבת לקחת את
הסחורות שפורטו, והיא יבולה לקחת במ קומן
סחורות דומות. אולם הסכום הכללי
שיוקצב לכל סוג של סחורות נקבע סופית
בחוזה. הרשימה נקבעה לשנתיים הראשונות,
אך תישאר בתוקפה אם לא תשונה בהסכמה
הדדית.
כמד, סחורות שהופיעו ברשימה, כגון מר צפות
ומכוניות פרטיות, עו ר רו צעקה בארץ.
היתד, זאת צעקה מוטעית — ישראל אינה
חייבת ואינה מתכוונת, לדברי שנער, לקחת
סחורות אלה. היא תתרכז בסחורות הדרו־ישות
לה באמת. פלדה, מכונות, ספינות.
״ אין זו בגידה״! הויכוח הכלכלי הא מיתי
על השימוש בשילומים התחיל מיד עם
חתימת ההסכם, לא נסתיים גם היום. הויכוח:
האם ל שריין את כל כספי השילומים לתב־נית־
13־שנים אדירה לפיתוח הארץ, או שמו תר
להשתמש בחלק מהם ל מי מון הצרכים
השוטפים, היינו לקניית מזון ולבו ש?
תובעי ה שריון התלכדו מסביב לשמו של
פרופסור טרון, שהציע תכנית גדולה לפי תוח,
האשים כי מתנגדיו מתכוונים ל שפוך
את הכסף לתוך חבית־חסרת־תחתית (העולם
הזח ,)776 במקום לקנות בו חבית שתהיה
לה תחתית. דעתו של שנער הפוכה. אומר
הוא :״מה העוול אם נשתמש בחלק מן ה כסף
כדי לכסות את צרכינו הדחוסים י י צרו
באופן מלאכותי אוירה כאילו זו בגידה בכס פי
השילומים, אך אין זה פסול לקנות את
הדרוש לעצם קיומנו.״ מלבד זאת: כדי לממן

קאגצלר קונראד
לפני שהבונדססאג הגרמני אישר רשמית את
ההסכם.
״המדינאי האירופי הראשון״ .מ דוע
הסכימו הגרמנים לשלם את השילומים
בכלל? באלפי לבבות עלתה שאלה ז ו בשנה
האחרונה. התשובה תשפיע, בלי ספק, על
הגבת האום הישראלי לבעיה המוסרית הכ רוכה
בהסכם.
היוזם, הלוחם והמגשים של ר עיון השי לומים
היה איש אחד: קונראד אדנואר עצמו.
הגרמני הזקן 77 שהיה ראש עירית קלן
ומנהיג אנטי־נאצי ידוע , ,קאתולי אדוק, הפך
תוך שנים מעטות לאישיות הבולטת ביו תר
של אירופה המערבית ,״המדינאי האירופי
האמיתי הראשון של דור זה,״ לסי הגדרת
מדינאי אמריקאי.

מסביב לאדנואר התקבצה קבוצה של אנ שים
שהתמסרו בכל ליבם לרעיון השילומים,
ביניהם הפרופסור פרנץ׳ ביהם, חבר הקשר
הבלתי־מוצלח של הקצינים נגד היטלר, ואתך
ליט. גם היועץ הכלכלי של אדנואר, אבט,
שהתנגד תחילה לשילומים, הפך מאז לתומך
עקבי בר עיון.

יו״ר חכרת השילומים

גיורא יוספטל

״להביט שוב בעיני היהודים...״

י שניבלנ, איש נשוי, אימץ ילד שהוא כיום
בן לו ,״מאחר שאיני אביו, מותר לי לאמר
שהוא ילד ״נחמד״ ,הוא מעיר.

.העולם הזה״ מס׳ 808

את תכנית טרון, היה צור ך בסכום כפול
ממה שישראל עתידה לקבל למעשה לפי הסכם
השילומים.
רצון טוב. את דעתו ז ו העמיד שנער ב מבחן.
כשנודע לו כי אין לישראל הכסף הד רו
ש כדי לקנות את הדלק החיוני וכי סכנה
של עמידה צפויה לכל המכוניות והמכונות ב מדינה,
עלה בלבו ר עיון נמעט גאוני. הוא
ידע שלגרמנים מגיע כסף מקופת איחוד־ה־תשלומים־האירופי.
הוא הציע לגרמנים לתת

* 300. .מליון דולאר.
•• למעשה תשלום של השנתיים הראשו נות.
שנת־השילומים מסתיימת ב־ 31 במרס
של כל שנה, והתשלום הראשון כבר חל,
להלכה, בשנה שנסתיימה.

אדנואר

״תקוות אילמת, נטאפשר לבטאה בתפילה...״

אין כל ספק שאדנואר הציע את השילו מים
בעיקר כדי לטהר את הנשמה הגרמנית,
לעשות מעשה סמלי שיסמל פניית עורף מוח לטת
לעבר הנאצי. ב רו ר שיחד עם זה ביקש
להקל גם על החזרת גרמניה למשפחה הכל כלית
של העמים התרבותיים. אולם, לדעת
שנער, לא היה זה הנימוק המכריע. ההוכ חה:
הסכם השילומים נחתם שלושה חדשים
אחרי שנחתם החוזה של ״שותפות־ההגנה־האירופית״
שאישר את שיבת הגרמנים למח נה
המערבי.

״הם היו הגונים !״ בה בשעה ש שוטרי
ישראל נאבקו עם מפגינים בחוצות ישראל,
אסרו מציירי סיסמאות ותולי כרוזים, הועמ דו
מדי פעם במצב הכן כדי לעצור בעד
זעם מתנגדי השילומים, התנהל מאחורי דל תיים
סגורות המשא ומתן. היה זה קרב
קשה ועקשני .״אולם,״ מודה שנער ,״הגרמ נים
היו בכל השלבים שותפים ישרים והגו נים
למו״מ.״
ניגוד האינטרסים היה בולט מן הרגע
הראשון: הגרמנים היו מעונינים לשלם את
השילומים בצורת מוצרי התעשיות הגרמ
היו
רעים ובלתי־מוסריים. אולם היא היתד,
פירמה שהנר,לתה היתה רעה ובלתי־מוסרית,
ואין העובדים בה יכולים להכחיש שגילו
חולשה נוראה כלפי אנשים בעלי אופי אלים
ואכזרי...״
, .אשמה קולקטיבית? השאלה המוסרית הישראלי היהודי
הגדולה העומדת בפני
מתעוררה בדיוק בנקודה זו.
הוא יכול להאמין כי העם הגרמני כולו
אשם בפשעים, כי אשמה קולקטיבית רובצת
על כולו. במקרה זה אין אדם בעל מצפון

גישת קבוצה זו היתד, שאי־אפשר לתקן
את העוול המוסרי שנגרם לעם היהודי, את
הפשעים המתועבים שביצעו הנאצים בגופם.
״רק הזמן יכול לרפא זאת,״ אמר אדנואר.
אמרו ח סידיו :״זו הי תקווה אילמת שאפשר
לבטאה רק בתפילה — שיבוא יום בו נוכל
להביט שוב בעיני היהודים.״ לכן קראו ל שילומים,
בגרמנית ,״תיקון העוול החמרי״,
כשהדגש על המלה ולאחרונה.
״אין אנו אחראים הד הרעיון בעם
הגרמני היה, ברובו, חיובי. עמדתו של ה גרמני
הממוצע מתבטאת במלים :״זהו דבר
שאנו חייבים לעשותו, כדי להראות שאנו
מוכנים לנתק את כל הקשרים עם העבר
ולפתוח בפרק חדש.״
אין פירו ש הדבר שהגרמגי הממוצע מוכן
להודות שהעם הגרמני כולו אשם בפשעים
הנאציים. סיכם השבוע ע תון גרמני קאתולי :
״אין אנו אחראים למעשיו של היטלר (אחרי
שחיסל את חרות הבטוי בגרמניה גרמניה
אחרי 1933 לא דמתה לפירמה שכל עובדיה

* חייו ניצלו הודות לנזירי המנזר הקאתו׳
לי בו התחבא.

יכול לקבל מידיהם את השילומים שהציעו
מרצון וללא כל כורח, אין הוא יכול לשתף
אתם פעולה כדי לבצע את ההסכם, אין הוא
יכול לסבול את המגע ההדוק הנובע ממנו.
הוא יכול להאמין כי רעיון האשמה הקו לקטיבית
הוא ברברי, פרי מסוכן של התורה
הנאצית עצמה, כי הנאציזם לא היה אלא
מחלת־רוח שיכלה להידבק גם בכל עם אחר,
שישנם גרמנים פושעים וגרמנים הגונים.
במקרר, זה יכול מצפונו להרשות לו לקבל
את השילומים — אם כי גם אז לא יהיה לו
קל להתגבר על כל המכשולים האינסטינק טיביים.

נעשו הפשעים הנאציים אחרי הכרזת
מלחמה בין שתי מדינות קיימות, היתה ה בעיה
קלה יותר. הנסיון של ששת אלפי שנות
מלחמה לימד את המדינות לשכוח את ה פשעים
עם חתימת השלום. אולם רו ב היהו דים,
הזוכרים את החרם של העדה היהודית
על ספרד, אינם רגילים עדיין למושגים מדי ניים
בלתי־רגשניים אלה.
״רגש של היסוס.״ הסכנה האמיתית היא
ששום הכרעה מוסרית ברורה לא תחול בכלל,
שישראל תקבל סחורות גרמניות בהיותה
משוכנעת כי הגרמנים הם עם מתועב. במקרה
זה יתגלה הסכם השילומים כפשע נגד ה נשמה
הלאומית, מעשה ציני שירעיל את מוסר
הדורות הבאים.
שנער עצמו, ו רו ב אנשי השילומים, מא מינים
בגישה השניה. אמר שנער :״עמדתנו
הרגשית כלפי הגרמנים אינה ניתנת לויכוח
וניתוח. למי שי ש רגש בריא הדבר ברור.
אולם יש להודות שישנם גם גרמנים הגונים.״
אמר פקיד אחד :״החלק הקשה ביותר בתפקידי
הוא שעלי להיות בגרמניה. איני אדם
רגשי, אולם גם האדם קר־הרוח ביו תר ירגי ש
רגש של היסוס כ שרגלו דורכת על אדמה
גרמנית. אולם,״ סבר גם הוא ,״יש לעשות
שלום עם גרמניה.״
״ציר מוסמך״ .ההכרעה המדינית אינה
קשורה, כמובן, בהכרעה מוסרית זו. מבחינה
מדינית הענין עלה לפסים של ביצוע.
שנער טס השבוע לגרמניה, יקים את מסה
משלחת השילומים בעיר קלן ברחוב אוטו
אשר בפרבר ארנפלד, בבניו שהיה שייך פעם
לקהילה היהודית. מאחר שבנין זה אינו
מתאים, תקים המשלחת, בכספי השילומים,
בנין חדש על מגרש שניתן כמתנה על־ידי
עירית קלן. יהיה זה הבנין הראשון של
מדינת ישראל על אדמת גרמניה. אומר שנער:
״זה יהיה יו תר זול, בגמר ביצוע ההסכם
אפשר יהיה למכור את הבית.״
המשלחת, שתפעל בבית זה, תיהנה ממעמד
דיפלומטי מעשי, שנער עצמו יקבל מעמד
של ״ציר מוסמך״ (אך לא ״ציר מוכר״ ,כדי
למנוע את הצורך להגיש כתב־האמנה רשמי
לנשיא הגרמני) .הוא יהיה הציר הישראלי
הראשון על אדמת גרמניה. האם יניף את דגל
ישראל? ״בחגים הלאומיים, כן״ ,פסק שנער.

הלוואה לגרמנים. בצד הישראלי תטפל
חברת־השילומים, חברה שכל מניותיה בידי
האוצר, שתקנה את הסחורות ותמכור אותן.
בראשה יעמוד גיור א יוספטל. מנהלה הראשן!
יהיה איש סולל־בתה, הלל דן, אשר שנער
מעיד עליו כי התרומם מעל לאינטרסים ה צרים
של הסקטור ההסתדרותי. שנער עצמו
סרב לקבל תפקיד של מנהל שני, כדי להפגין
את החלטתו לפרו ש לעבודה פרטית אחרי
שהשילומים יעלו על הפסים.
המגע בין שני המרכזים יצטרך להיות
הדוק מאד, והוא הדין לגבי המגע בין שתי
הממשלות. כך, למשל, קובע ההסכם שאם
תקבל גרמניה הלוואה כדי ל עזור לה לבצע
את השילומים, תצטרך להעביר מיד את
תמורת ההלואה לישראל, לזקוף אותה על
חשבון התשלום האחרון המגיע מן ההסכם.
מטרתו הברורה של הסכם זה: ישראל תש תדל
להשיג באמריקה הלוואה למען הגר מנים.
תמורת ההלואה תימסר מיד לישראל,
אולם ערב להחזרת הכסף לא המשק היש ראלי
הרופף, אלא המשק הגרמני, שהוכיח
כושר־החלמה כמעט פלאי בשמונה השנים
שעברו מאז המלחמה (המארק הגרמני יציב
כיום יו תר מאשר הדולאר האמריקאי).
שאלה של כיטוח. השלב הס יפי של
המעשה ההיסטורי יהיה הופעת הדגל הגרמגי
בנמלי ישראל.
גרמניה דרשה להכיר בהסכם בזכותה ל העביר
את כל הסחורות אשר ישראל אינה
מסוגלת להסיען באניותיה שלה. ישראל ביק שה
למנוע סעיף זה, אך נתקלה בעמדה עק שנית:
גרמניה לא יכלה להכיר בהסכם,
ההופך חוק המדינה, בהפליה רשמית לרעת
ספנותה שלה.
מלבד זאת, טענו, הדגל השחור־אדום־זהוב
מסמל את המהפכה הדימוקראטית של , 1848
אינו זהה עם הדגל המגואל בדם של צלב־הקרם.
אין
פרו ש הדבר כי מלחים גרמניים יו פי עו
השנה ברחובות חיפה. הגרמנים לא ימהרו
לבצע סעיף זה, ביחוד מאחר שחברות הבי טוח
אינן ממהרות לבטח אניה גרמנ-ת המפ ליגה
לישראל. אולם אין זו אלא שאלה של
ז מן: דגל גרמניה ודגל ישראל שוב אינם
דגליהן של מדינות יריבו ת אחרי ש־,סכם ה שילומים
נכנם לתוקפו.

חדם עד חדם
עוד לפני שסירטר בלוד קול המטוס שהו ביל
את שנער לגרמנקז׳ נשמעו הרעמים
הראשונים של הויכוח הגדול. היו אלה רע מי
מחיאות־הבפיים שנועדו לנגן יאשר, חפץ.
זה תריסר שנים קיים בארץ ח־ם חמור
על יצירו ת גרמניות מסוימות. מאחר שאי־אפשר
היה להחרים את המוסיקה הגרמנית
כולה (פשוט קשה למצוא מוסיקה אזר ת) ,הו טל
חרם זה על אנשים ששמם ל שור איך
שהוא עם המשטר הנאצי — ריכארד ואגנר
האנטישמי וריכרד שטראוס. שטראוס לא עסק
בפוליטיקה, אך הוא בלם ברייך של היטלר,
הקדיש לו כמה יצירות.
אנשים רבים מאד במדינה ביקשו להחרים
את החרם. טענו הם: המופיקה היא בינלאו מית.
חיי המוסר ודעותיו הפוליטיות של האמן
אינם צריכים לענין את הקהל, המעריך את
יצירתו האמנותית. אולם איש בעמדה רשמית
לא העז לבטא דעה זו בגלוי לב, מחשש
שסערת הרוחות תקבור אותו תחתיה.
שאלהשלטעם. השבוע נמצא האיש
הזה. יאשר, חפץ, השוהה בארץ, ניגן את
שטראוס, סירב בזילזול להיענות לבקשתם
של שני שרים, שדר שו לחסל חלק זה של ה תכנית.
חפץ איים להפסיק בכלל את הנגינה
אם לא יר שו לו לנגן את אשר הוא רוצה
לנגן.
רבים פיקפקו אם היה זה בטעם טוב שאו רח
— אפילו גאון, אפילו אורח יהודי —
יתעלם בצורה בולטת כזאת מבקשתם של
שרי הממשלה בארץ המארחת. אולם רבים
גם נשמו לרווחה: סוף סוף נמצא אדם שהיה
מוכן לבטא דעה הפוכה מזו השולטת בצי בור.
אמר
מוסיקאי: אם לוקחים כסף מהגרמ נים׳
מדוע לא את המוסיקה שלהם? האם
היא פסולה יו תר מאשר מכונה מתוצרת
הפירמה קרו7 9
מדידות מסע לל א הצלחה
בי קורו של שר החוץ אצל שליטיה החד שים
של ארצות הברית, נועד לרכך את מדי ניות
החוץ האמריקאית, מדיניות שכבר הוח לט
עליה. בתחילה היה משרד החוץ הישראלי
סבור כי סיכומה של מ דניו ת זו ייעשה רק

לאחר בי קורו של שר החוץ האמריקאי ג׳ון
פוסטר דאללס בארצות המרחב. אולם התמו נה
שגילה שרת בבירת ארצות־הברית היתוז
שונה לגמרי. נתברר לו כי עקרונות המדיניוה
כבר נקבעו, ואין בידו לשנות הרבה.
בשיחותיו עם שר ההגנה וילסון ועם דאי
ללס גילה שרת כ: אין לו לו מר הרבה, נועד
לו התפקיד הפסיכי של מאזין בלבד. פגי שתו
הקצרה עם איזנהואר לא היתד, אלא
סכום שיחות הקודמות. כתבים העידו כי מצב
רוחו, בצאתו מן הפגישה, לא היה עליז ביו

למעשה, היה במצב החדש של יחסי א־־-
צוח־הברית — ישראל, שנוצר עם עליית
רפובליקנים לשלטון, סיום תהליך ממושך
עוד מימי שלטונו של הנשיא טרומן. מומחי
הסטייט־דיפרטמנט טענו מאז ומתמיד כי ה גורם
העיקרי במרחב הם ארצות ערב. ישראל
אינה אלא אי בתוך ים עוין. לא ייתכן׳ טענו
אלה, כי המדיניות האמריקאית תטיל את
הדגש דווקא על ישראל. אולם טרומן, שעמד
תחת לחץ הבוחרים, נכנע מפעם לפעם לגור מים
ציוניים באמריקה.
מדיניות אחת. השלטון החדש החליט
לבטל את המדיניות הנפרדת של הבית הלבן
והסטייט דפרטמנט, לבצע מ ד ניו ת. אחידה
המושתתת עי האינטרסים של ארצות הברית
כמדינה, במקום על קולות הבוחרים היהו דיים.
בשיחותיו
בארצות־הברית נתברר לשר ה חוץ
הישראלי באופן בלתי משתמע לשתי
פנים כי :
• משלוחי הנשק לערבים׳ לא יותגו ב הסכם
שלום עם ישראל.
• הקמת ארגון ההגנה המרחבי, אף היא
לא תתחשב במצבה של ישראל.
• מדינת ישראל לא תזכה בסיוע צב אי
אלא כשתהיה חברה ב ארגון ההגנה.
שלושת העקרונות האלה הבהירו למעשה
נקודה ברורה אחת: ישראל עצמה תצטרך
למצוא את הדרך לשלום עם מדינות המרחב,
לא תיעזר בכך על ידי ארצות הברית, שאיננה
מעונינת לקלקל את יחסיה עם הערבים.

התביעה שבוטלה
מלבד הכינוס ״שלח את עמי״ שבוטל לאור
התקוות ל שינוי עמדתה של ברית ה מועצות
לגבי ישראל, נידונה לגניזה גם
התביעה המשפטית * שהכינה ממשלת ישראל
נגד ברית המועצות על הפרת החוזים ליצוא
הדרים ובננות.
מנסחי התביעה, שפרטיה נשמרו בסוד,
הרבו בקובלנות מסחריות, מיעטו בתלונות
המבוססות על הרקע הפוליטי להפרת ה חוזה.
הטענה הישראלית: שלטונות נמל או ד
ס ה לא עמדו בהתחייבויותיהם לפרוק את
המטענים תוך עשרה ימים, שילמו, אמנם,
דמי השהיה ניכרים במטבע חוץ אך שיב שו
את סדר ההפלגות של אניות ההדרים הישר אליות.
סיבת
ההשהיות בפריקה, לדברי המומ חים:
סדר גרוע במשק הרכבות הסובייטי,
מחסור חמור בקרונות המצויירים במתקני
חימום הדרושים להעברת הפרי לפנים ה ארץ
מבלי שיקפא בקור הרוסי.
טענה אפשרית של הסובייטים להצדקת ביטול
החוזה: המשלוח האחרון של פרי ה הדר
הישראלי שיצא לדרכו לנמל אוד ס ה
יום לפני ההודעה של ניתוק היחסים, הועבר
ברגע האחרון לאניה תורכית בניגודל סעיף
מפורש בחוזה.

אנשי מאה שערים, ירושלים, רובם ככולם קנאים
דתיים, מעולם לא ראו בעין יפה את חידושיו של מנהל
משרד הדתות שמואל זנוויל כהנא בשטח הטכסים הדת יים•
כהנא החיה בחודשים האחרונים יו תר מפולחן
יהודי עתיק אחד, ניסה לקרב אל הטכסים שחידש את
המוני העם. הוא הצליח במידה מסויימת, הצלחה שזיכתה
את חידושיו בתואר ״דת סינסתית,״ מפי אלה שהביטו
על רעיונו תיו בחיוב.

למי שייכי הערבים?

אולם בשבוע שעבר נכנעו אפילו הקיצונים שבנ טורי
קרתא, השתתפו בהתלהבות רבה בטכס עתיק נוסף שחודש
על ידי משרד הדתות. הטכס ׳ :לידת החמה.

מיעוטים
,1כריז פעם מומחה ממשלתי לעניינים
ערביים :״בישראל אין בעיה ערבית. יש
בעיה של יהודים העוסקים בעניינים ערביים.״
השבוע נראה כי כל הגורמים האחראים ני סו
להוכיח כי צדק אותו מומחה.
ששה שבועות לאחר ש שר הפנים ישראל
רוקח הודיע על השינויים אשר הוא עומד
להכניס בשטח הממשל באזורים הערביים,
נתפרסמה הודעה מסעם משרד ראש הממש לה:
פנחס ל בון ויהושע פלמון השלימו דו״ח
בדבר שינויים בממשל באזורים הערביים.
לפי המלצת הדו״ח, יבוטל הממשל הצבאי
באזורים הערביים בגליל המערבי ; במקום
המושל הצבאי הנוכחי ימונה נציב. מלבד
השמות (רוקח הציע למנות ״ממונה על ה מחוז״)
לא היו הבדלים ממשיים בין שתי

* שהיתה חייבת להתברר בפני בית
סובייטי, לפי חוקי ברית המועצות.
** מחשש שמא תוחרם האניה הישראלית
בנמל סובייטי.

ויעש אלוהים ...את המאור הגדול ...ויהי ערב
ויהי בוקר יום רביעי (בראשית ט ״ ז _ י ״ט )

לפי המסורת נמצאת השמש אחת ל־ 28 שנה בנקודה
ברקיע בה נמצאה בעת שנבראה. פרט למשמעות הסמלית
והדתית שבדבר, י ש למקום המצאה של השמש ערך
לגבי קביעת לוח השנה היהודי והתאמתו למ חזור החמה.
ברכת החמה הוא (לדעת אלה שאינם מצטיינים בדתיות)
טכס אלילי מובהק, אשר בטכסים דומים אחרים כמו,
למשל, ברכת הלבנה, עבר לדת שונאת אלילים כמו הדת
היהודית.

ספד תמירה מיוחדים
ברחובות ירושלים עברו לפנות בוקר מכוניות מצוידות
ברמקולים, העירו את תושביה לברכת החמה. אוטו בוסים
הסיעו מתפללים להר ציון, חרד מאה שערים נעו
לעבר שדה פתוח מול שער מנדלבוים כשהם עסופי
טליתות ותפילין קשורים לראשיהם ולזרועותיהם.
שבחג הבא רק אחת ל־ 28 שנה
כאילו מתוך החלטה
יש לשמוח יו תר מאשר בחג רגיל, חד־שגתי, היתד,
עליצות החוגגים גדולה, העמידה בצל אפילו את שמחת־תוויה.

-יום רביעי״

התוכניות: שתיהן מלו בהסרת הכבלים
הרבים המוטלים כעת על האוכלוסיד. ה ערבית
ב אזורי הממשל הצבאי, שתיהן מכוו נות
גם להעלות קרן מפלגתית בקרב האוב־לוסיה
הערבית. כי סוד גלוי הוא שהרחוב
הערבי תמיד נהר אחרי מי שהבטיח ל חסל
את הממשל הצבאי השנוא.
ביצוע תכנית רוקח היה בודאי גורם —
מלבד ההקלות האמיתיות בחיי היומיום
הערבי — לתזוזה חשובה בין הבוחרים ה ערביים
בכיוון הצ״כ. אותו חשבון פשוט
ערכה גם מפא״י, על כן באה ועדת לבון־
פלמון. היא סקרה את כל ההצעות, באה עם
הצעות משלה, לא שונות בהרבה מהצעות
רוקח.
אלא שהצעותיה של הועדה נשאו עתה
חותם מפא״יי ברור: בעוד שהממונה על
המחוז של תוכנית רוקח היה מתמנה על•
ידי משרד הפנים, נתנה תוכנית פל מון־לבון
את זכות מינוי הנציב לידי משרד ראש
הממשלה.
״יש לי יועץ מ שלי!״ הפרסטיג׳ה
הקשורה בשמו של יהושע (ג׳ו ש) פל מון׳
לא עשתה את הרושם הדרוש על שר ה פנים
.״אם ראש הממשלה רוצה אותך כ יועץ
לעניינים ערביים, בבקשה,״ אמר לו.
״אתה היועץ שלו, לא שלי. לי יש יו עץ
משלי היועץ של רוקח: אהרן מויאל,
מנהל משרד הפנים.
נושא המחלוקת הם 175 אלף ערביי י שר אל,
אשר קרוב ל־ 100 אלף מהם גרים בתחום
הממשל הצבאי בגליל המערבי. המשרד אשר
יקבל לידיו״ את מינהל האזור יהיה גם בעל
השפעה עצומה על כל. שטחי החיים בו, מ אחר
שהממשל הצבאי הנוכחי חולש על
כל דבר, החל בחינוך ושיווק ירקות וכלה
במתן ר שיונו ת לביקור בעיר העתיקה של
ירושלים.
תעשיה אין התערבויות
זקנים נשים וטף. בשכונת מאה שערים, הכל לקחו חלל, כשמחת החמה
כ־ 5000 איש ואשד. כיסו את השדר״ צפו מזרחה
בכיוון הר הזיתים, לשמש הזורחת. ערפל קל כיסה את
ההרים, גרם לאחור בטכס, שנקבע ל־ ,05.17 החל רק עם
התגלות השמש, כרבע שעה לאחר מכן. כשנראתה החמה
החלו התפילות. המראה היה בלתי רגיל במקצת: יהודים
הרדים, אשר בדרך כלל הם יודעים על פה את תפילו תיהם,
נעזרו הפעם ב סידורי תפילה מיוחדים שהודפסו
לכבוד החג על ידי משרד הדתות. ארבע שעות נמשכה
התפילה, שלוותה בתזמורת בת שיג מנגנים סומים, הרקידה
את הקהל במנגינות יהודיות מסורתיות.

מחוץ לשמש, שהסתתרה רבע שעה מאחורי מסך של
ערפל, הפריע גורם פחות ש מי מי: מספר גדול של
נשים. מארגני הטכס התחננו לפני הסקרניות שתפנינה
את השטח כדי שאפשר יהיה להתחיל בתפילה, אבל
לא נענו. לבסוף פנה אחד מהם אל הנשים ב מי קרופון :
״יהודיות, רחמנה ! אי אפשר להוציא פה מלה קדושה
אחת. נקבות, זוזנה מערבה בעצלתיים מלאו הנשים
את הבקשה. הטכס החל. התמרמרה אחת הנוכחות,
לבושת גרבים שחורות :״מה ישי גם לנו זורחת
השמש.״

אסיפה כללית של התאמדות־בעלי־התעשיה
היתר. דומה תמיד לתחרות התאבקות אמרי קאית:
היא היתה מבוימת מראש לפרטי
פרטיה.
הסדר היה אחיד ו שיגרתי: באולם הגדול,
בבנין אשר ברחוב מונסיפיורי , 13 תל־אביב,
התכנסו כמה מאות תעשיינים. משך
שעות המו הויכוחים, נמתחה ביקורת קטל נית
על הממשלה, על הסתדרות העובדים
ועל נשיא ההתאחדות, אריה (לודזיה) שנקר.
ויכוח זד. היד. נמשך עד חצי שעה אחרי
חצות.
בערך בשעה זו, כ שרוב התעשיינים כבר
ישנו שנת ישרים במיטתם, חזר הנשיא ל אולם
האסיפה, והיו נערכות הבחירות .״ה זקן״
היה מעיף מבטים חודרים לעבר הבוח רים,
שהרימו את ידיהם. התוצאה ד רו ב
מכריע לאריה שנקר ובני חסותו.
כך נראה שלטונו של שנקר על ההת אחדות,
פרי יצירתו מלפני 30 שנה, מובטח
לעד. הוא היה איש פשרני, עמד בערך
באמצע הדרך בין היצרנים ה״שמאליים״,
מס 1גו של זלמן ירו של מי, והיצרנים די־
״ימניים״ ,מסוגו של איש־הטקססיל מקם
רוזן, שדר שו עמדה תקיפה כלפי הממשלה
והפועלים. שנקר עצמו היה ידיד אישי של
אליעזר קפלן, שר־האוצר המנוח, העדיף את
דרך המשא־ומתן על דרך המאבק.
כבית מלון. כשתתכנס אופוזיציה השבוע האסיפה הכללית השנתית של ההת אחדות,
יהיו כל הסיכויים כי ההצגה תוחלף
יוכל

על־ידי תחרות אמיתית, שאיש
לנחש מראש את תוצאותיה.
העניו התחיל לפני כמה חדשים, כשנועדו
יחדו שלושה אנשים תקיפים: מקס רוזן,
המנהיג המסורתי של ה״אופוזיציה הימ נית״
,דוד דונסקי, י צ רן דרום־אפריקאי ש נולד
בליטא, יסד כאן את בית־החרושת ל שמלות
תלווה, ואברהם דובינר, דינמו אנושי הלל מחברי קבוצתו של
מקנדה, לשעבר
קוק, נושא התואר ״מפקד אצ״ל בקנדה״,
שיסד את בית־החרושת עפרונות ירושלים
ומפעל דורא. השלושה החליטו לשתף פעי לה,
לרשת את ירו ש ת ״הזקן״ ,בן ד,־.83
תחילה חייכו רוב התעשיינים על אופטינד
יותם של השלושה, ניבאו להם סוף מהיר.
אולם במרוצת השבועות החלו לפקפק. האופו זיציה
שכרה חדר (מס׳ ) 23ב מלון קטת־דן,
אירגנה מזכירות קבועה, הוציאה עליה שמו נה
ל״י ליום. הם השיגו שני י תרונו ת חשו בים:
הבחירות תיערכנה הפעם בחשאי, והן
לא תיערכנה בשעות הלילה המאוחרות. הוק צו
להן ארבע שעות תמימות אחרי־הצהרים.
האסיפה עצמה תיערך בבית ציוני אמריקה,
אשר אין צל ״הזקן״ פרו ש עליו.

• ואשר אשתו, במי, קיבלה על עצמת ל•
ארנן מיפעל לאומי למען הלחימה בשיתוק
הילדים.

במדינה
אולם גם עכשיו מסרבים תעשיינים וותי־קים
לסכן את כספם בהתערבויות. א ־ש
אינו יודע מה יקרה כשתתנגשנה השיבות
האמריקאיות של השלישיה המורדת במכסי•
הברזל של אריה שנקר.
המשק מצסון גגד:מס
•החוק אינו מחייב את משקיעי־ההון הז רים
לשלם את מם הרכוש,״ הודה לוי אש כול,
שר האוצר, לעתונאים לפני שבוע , .או לם
אם יש להם מצפון ציוני, בודאי ייצו
לשלמו מרצונם החופשי.״ חיוך רחב התס־שם
על פני העתונאים׳ אולם שר־האוצר
דיבר ברצינות הגמורה ביו תר.
השבוע ענה המצפון הציוני של משקיעי-
ההון הזרים בצורה של מודעות גדולות ככל
עתוני הימין׳ מודעות שעלו למפרסמיהן כמה
מאות ל״י. תוכן המודעה: מכתב גלוי של
דוד דונסקי, יו ״ ר ארגון משקיעי־ההון הד
ריס, שהתפנה ממאבקו בהתאחדות־ב 5לי־התעשיה
(ראה לפיל)׳ כ ד להסיח כמה דברים
קשים בפני שר האוצר.

מפלצת כלכ ים. הנסיעה עד למרכז ה ים
התיכון עברה ללא תקלה, אולם בקרבת
חופי י ון נתחוללה סערה עזר״ רב החובל
חשש שד,דוברה הכבירה תושלך אל מול
דפנות אנייתו ותנגחה, ציווה לנתק את ה בבלים.
הדוברה הוטלה, על כן, אל החוף
היוני ונתפשה כשלל על ידי שלטונות נמל
סיריאוס.
כשנודע הדבר, בקשה ישראל מממשלת י ון
להחזיר לה את המנוף הצף. השלטונות ה יונים
סרבו, תבעו את מחצית שוויו של
המנוף הצף כפיצוי, לסי הנוהג הבינלאומי.
שלטונות ישראל בקשו למצוא מוצא חוקי,
הציעו לותר על תשלום מסוים שהגיע ל־אניה
ישראלית תמורת הצלת אניד, יונית ש נטרפה
בסערה. בעוד מתנהל המשא ומתן,
שוב נותקו, בסערה, כבלי המנוף הצף. ל
חוללה
מהפכה במלחמת־העולם השניה, כ־ששימשה
לאלפי מטרות, בעיקר לייצור אוי־רונים.
.סבור פלד שרייבר: החשמל הזול וה מתכת
הזולה יאפשרו להקים, ליד סדום,
תעשיה עצומה מבוססת על חמר גלם מקו מי.
גמל חדש באילת יאפשר את ייצואו ללא
הוצאות תחבורה יקרות. תוך ז מן קצר תוכל
ישראל לעמוד על רגליה, להינתק מתלותה
בנדבות האמריקאיות, בעזרת האש והגפרית
התנ״כיים של סדום.
אולם מעטים התיחסו ברצינות לתכנית זו,
לדעת פלדשרייבר, כתוצאה מקשר שקשרו
נגדה האמריקאים, המעונינים בחיסולה. אי שור
נוסף לדעותיו קיבל השבוע, כשקרא
בגירוסלס פוסס כי עבר־הירדן עומדת להפיק
חשמל ממימי הירדן. הפרם המענין: החשמל
הירדני יעלה פי 10 יותר מאשר יעלה, לפי

מחירו ש ד שד

היה ב רור לחלוטין כי מצפונם של משקיעי־ההון
פועל בצורה שוגה ממצפונו של שר־האוצר.

סיבות
בריאות.
הסיבות האמיתיות ל בי טול׳ הפגישה היו נאיזן עצובות ומתאימות יו תר למציאות.
להשקפתו של כל אמריקאי הגון, היודע
את ערכו של הדולאר, בהשוואה לערכו של
שר בישראל, הודיע התייר, כשנתבקש להו פיע
אצל לוי א ש כו ל :״אם לוי אשכול
רוצה להצטלם אתי, יטריח עצמו אלי ! ״

מזון
חל 3וח״דקים

הים

הדרקון הצף

לפגי כמה חדשים נשלמה בנמל אנטורפן
בניית מגוף־צף שמתכנניו תיארוהו כמנוף
הגדול בעולם. כ שנג שו מהנדסי הנמל, ה-
מצטיין ב פ ריון העבודה שבו, לבדוק את
יציר כפיהם הענקי, נתברר להם שחלה טעות
גסה בחישוב היחס שבין משקל זרו ע ית ה מנוף
לבין שסח הדוברה שעליה הוא מות קן•
שלטונות
הנמל, שהשקיעו הון רב בבניה
הזו, החרישו, קיוו למצוא דרך ל־,יפטר
מהמנוף, למכור אותו במחיר שיכסה ׳לפחות
חלק מן ההוצאות. הגאולה באה להם ב דמותה
של משלחת קניות של משרד התח בורה
הישראלי שסיירה בנמל אנטורמן.
במחיר של 400 אלף דולר קנו ה ישראלים
את המנוף הגדול ביו תר כעולם
על מנת לפאר בו את משק הארץ, בצידם
של שאר חלקי הציוד ״הגדולים ביו תר ב עולם״
המתגוללים בישראל כאבנים שתי ן ל הן
הופכין — מצבה למדיניות של רכישת
ציוד משוכלל וגדול שאינו מתאים לצרכי
ישראל, ו שבוד אי אינו מתאים ליכולתה ה תקציבית
של המדינה.
כשנסתיימה הקניה במזל טוב, חיפשו אנ שי
משלחת הקניות הישראלית אניה ש תגרור
את המנוף הצף לנמל חיפה. שום אניד, לא
הסכימה לקחת על עצמה את גרירת המפ לצת•
אחת מאניות ההדרים הישראליות ש סרקה
את מטענה בגמל אגסורפן הסכימה
להוציא לפועל את מבצע הגרירה שכל קבר נים,
האניות האחרות סרבו בתוקף ליטול
את האחריות עליו.
אזרחים אמריקאי, לבו ש חולצה צבעונית ועניבת
אלף לילה ולילה, ירד בלוד. מטרת בי קו רי:
לראות ! 6ביצד משתמשת מדינת ישראל ב כמה
אלפי הדולארים ששילם בעד אגרות
החוב שלה בניו־יורק. כנהוג במקרים דו מים,
בהם מצדיקה כמות הדולארים -את ה צעד,
סיור לו משרד המלווה הישראלי פגי שה
עם השר הממונה על אותם הדולאריס.
בתוכנית היתד, לחיצת ידו של לוי אשכיל.
ב צירוף צילומים ממאורע זה, לפרסום ב־עתונות
״בבית״.
למחרת בתשע בבוקר חיכה שר האוצר
במשרדו לרחיצת היד המתוכננת. כשבשעה
עשר עדיין חיכה לבעל האגרות שלא הו פיע,
הודיעו לו, כי הפגישה בוטלה בג׳.ל

סען דונסקי: שר־האוצר העליב את מש־קיעי־ההון,
פיקפק בנאמנותם הציונית, אף
כי אלד. הפסידו חלק ניכר מכספם בבואם
להשקיעו בישראל. המשקיעים שו חררו כאו פן
חוקי מתשלום מסים מעל ל־ /0־ 25 לזרוו־חיהם,
וכל מם נוסף יביא נזק גדול לעגין
הציוני, מפני שידחה משקיעים נוספים ובוא
לארץ.

סוד גלוי הוא שחלק גדול מאד מן העדר
בארץ נגוע בשחפת. זאת הסיבה שהמאה
מקומית ניתנת על ידי מ שרד המסחו ודד
תעשיר, למבוגרים בלבד. ילדים זוכים ב חמאה
רק מתוצרת חוץ, במידה שישנה. מצב
זה עלול להשתפר במידה ניכרת עם זזיפת־חד,
של מחלבת תג ונח בנחלת יצחק, אחת
המחלבות המשוכללות ביו תר בעולם ואשר
עלתה במיליונים רבים במטבע ישראלי ו־מטבע
חוץ. הוצאות הייצור במחלבה תהיי נה,
על כן, גדולות, אבל החלב ותוצרת ה־לואי
שהיא תפיק יהיו טהורים מחיידקים.
משמרת אחת בלבד תוכל לפסטר רבע מיל יון
ליטר חלב ביום.
אולם כ מויו ת גדולות של-חמאה מהוצרת
אחרת מזו של תנובח מגיעה יום יום לבתים
רבים דרך השוק השחור. אם הרוצה לספק
חומר עשיר בויסמיגים לילדים מאכילה
אותם חמאה, לרו ב חמאה נגועה בחידקי
שחפת. כל עוד אי אפשר יהיה לחטא על
ידי פיסטור את כל החלב בארץ, סכ;:ת ה הידבקות
תהיה רצינית.

לא העלתה מורת־רוח בלב הנערים, אלא אותם הלבישה
להיפך. המשטרה־הצבאית
חגורות לבנות, צרפה אותם לחוליות מש היא
נתנה
מר, לעצור מכוניות לבדיקה.
להם אפילו לרכב על אופנועים.
מאותו רגע נקנו לבות הנערים. הם החלו
משוטטים בפרבריהם בראש מורם ובחזה
מובלט, נוזפים בחבריהם הבלתי־ממושמעים
בשכונה. הם הפכו לעמודי־תוך חדשים ל חוק
ולסדר.
החודש בישר עקיבא עצמון למ.צ. שב חופשת
הקיץ יוכלו לצפות לכמה מאות נע רים.
דעתו השתנתה לגמרי: אם אפשר ב דרך
זו לחנך מאות נערי פרברים לראות ב חוק
גורם חיובי, מדוע לא להחגירם חגורות
לבנות י

דרכי חיים

מהנדס מקם פלדשרייבר
באש וגפרית יהודה תקום
אחרונה הוא נראה מיטלטל במרכז ים ה תי כון כשבמרומי ז רו עו מתנוסס דגל ישראל.
סיפור זה הופץ ב שבועו ת האחרונים בכל
ערי הארץ. איש אינו יודע מה מקורו, איש
לא טרח לבדוק מה מידת האמת שבו. אך
איש גם לא פקפק בנכונותו. כי גם אם אין
לו יסוד, הריהו מתאים בהחלט למציאות
המשק הישראלי, בשנה החמישית לעצמאות
המדינה. מתלוצצים בבתי הקפה של הימאים
בחיפה: כל האניות המפליגות בים התיכון
הכפילו את התצפיות ביום ובלילה, מחשש
פן תתנגשנה עם המפלצת.
פיתוח איש נגד הירדן

המש געת !שתגעה

ן וומדנת פלדשרייבר,
לייצר ליד ים המלח.

החשמל

שהוא

מו כן

צבא
מם־צדיקונים
כשהציע קצין המ.צ. הראשי למפקד הגדנ״ע
להקים חוג גדנ״עים במסגרת המשטרה ה צבאית,
נרתע הלה. הוא שלח נערים לחוגי
תותחנים, ימאים, אויראים. אולם נערים־שוט־רים
י מה תהיה תגובת הציבור י
אחרי משא ומתן שנמשך כמה חדשים עלה
לפתע בלבו של עקיבא עצמון ר עיו ן: מדוע
לא לתת למ.צ. את אשר מבקש המ.צ?.או לם
במקום לשלוח להם נערים מתלמידי בתי־

באחד הימים, לפני שבועיים, ניגשה אשי.
אל אחד מכותבי הבקשות שלפני בית משפט
השלום ברחוב יהודה הלוי בתל־אביר,
ביקשה ממנו להדפיס במכונת כתיבה בק שת
תביעה. משסיים הכתבן את עבודתו הקצרה,
שלח מבט חשדני לעבר האשה, אך
נטל את דמי הטרחה בלי אומר. לגביו הי, נה
זו בקשה נוספת ב שורת הבקשות המוזר־ת
שהספיק לכתוב בחייו.
גם מזכיר בית המשפט, שקרא את תורי
הבקשה, הסתפק בחיוך קל, הכניס את ה נייר
לתיק העבה. אולם כתב עתים, יצחק
לוי, מצא כי הידיעה עלולה לענין את ד,ע-
תונות, הכליל אותה בתוך שאר החומר ש מסר
ל מ שרדו אותו יום.
כעבור שעה קלה נכנסו למשרד בית ה

עתונאים רבים פוחדים לעבור בשעות
הערב בקטע בתי־הקפה אשר ברחוב דיזנגוף,
תל־אביב, ד,ת אשם בכך אדם נמוך קומה,
קרח ודובר גרמנית, העלול להגיח לעומתם
בכל רגע, לתפוש אותם בד ש המעיל ולה טיח
באזניהם דברים כדורבנות נגד אויבו
המושבע. המיוחד בעגין הוא שאויב זה אינו
אדם או מפלגה, אלא דוקא נהר — נהר הירדן.
כי לדעתו של מקם פלדשרייבר, רווק שאינו
מוכן לגלות את גילו המדויק (בערך ,)50ל שעבר
קצין בחיל־האויר האוסטרי, כיום מהנ דס
מכונות ובעל סוכנות למכונות השקאה,
אשם נהר הירדן ברוב צרות המדינה. יש לו
שני שותפים לפשע: המהנדס וואלטר קליי
לאודרמילק, בגל תכנית־עמק־הירדן, וההון
המונופוליסטי האמריקאי.
קשר שקשרו האמריקאים. טוען
סלדשרייבר: הת 5נית של לאודרמילק לניצול
מי הירדן לשם הסקת חשמל אינה אלא אחי זת
עיניים גראנדיוזית לטפשים. מטרתה הא מיתית
היא לשלול את עצמאותה של ישראל,
להשאירה תלוייה לעולם ועד בהון הגדול
האמריקאי. את הרעיון הזה הפיץ בעשרות
כרוזים, פרוספקטים וחוברות, הרבה ז מן לפני
שמק״י החלה מנהלת תעמולה בכיוון דומה.
תכניתו׳האלטנרנטיבית של המהנדס התל-
אביבי: לחפור תעלה בת 180ק״מ מאילת
לים־המלח. ב מורד התלול ( 360 מטר) של ה קטע
האחרון יוקם מיפעל שייצר 500.000
קילואם חשמל.
שפע זה של חשמל יימצא ליד המקור ה עיקרי
של חומר הגלם בישראל, שאינו מנוצל
כיום כלל: ים המלח, העשיר בחומרים המ שמשים
לייצור מאגנזיום, מתכת הפלאים ש
הספר
התיכוניים, יישלחו נערים מבני הפר ברים.
על הנערים המוזנחים, שלא הורגלו
מעולם לסדר ואזרחות טובה, תוכל המשט רה
הצבאית אולי להשפיע לטובה.
בחופשת הפסח נעשה הנסיוד הראשון 10 .
ש 6ני נסיון, מבני הפרברים, נשלחו, במס גרת
הגדנ״ע, לחוג -של משטרה־צבאית.
התוצאות היו מפתיעות. לא בלבד שה־ההשתייכות
למשטרה הצבאית — שאינה ה יחידה
החביבה ביו תר על החייל הרגיל —

דין בזה אחר זה, כתבי כמה עתונים יו•
מיים, ביקשו מהמזכיר פרטים נוספים על
הידיעה. משלא קיבלו מאומה, פרט לפיסת
הנייר המתוייקת, הסתפקו בכותרת שמנה
מהרגיל, הכריזו :״אשה מאשימה את בע לה
על כי הכניסה למוסד לחולי רוח בית
יופה למרות התנגדותה, בו בילתה חמש
שנים אף על פי שהיתה בריאה.״
לכאורה היה זה חומר אידיאלי לסנסצי,־:,
בעל רצה להתפטר מאשתו. מה עשה י טפל

״העולם הזה״ סע׳ 308

עליה כי היא חולת עצבים, טלפן לבית,
חולי רוח, ולאחר רגעים ספורים היד. לצ פור
דרור. איש לא ניסה כלל להסיר את
הלום מעל הפרשה, לגסות להבין את מצבי
הטרגי של הבעל, לעיין במסכמי הרופאים
המהימנים.
על כל פנים, השבוע הוטחה האמת בפני
העתונאים, בצורת עובדה קטנה, הוכיחה
להם כי בין קבלת ידיעה לפרסומה, רצוי
לערוך עבודת חקירה, לא קלה אך לא פחית
השבוע נמצאה האשד
חשובה. העובדה 1
מהלכת בחוצות תל־אביב כשהיא ערומה כ ביום
היוולדה.

מאה תמורת עשרה
כעשרים נשים בגיל העמידה, כולן יוצאות
ארצות המזרח, י שבו השבוע בנחת במסדרון
משרדי מחוז תל־אביב, ציפו לרגע בו יקבלו
את ההמחאה הנכספת. עשרים תיקים נערמו
על שולחנו של יחיאל אליאש, קצין המחוז
הממושקף. בכולם צויין, כי לנשים אלה עשרה
ילדים וכולן רשאיות לקבל את פרס הממשלה
בסך 100ל״י.
מאמץ גדול נעשה כדי לוודא, בכמה מש פחות,
את מספר הילדים הנכון. חוסר תעודות־לידה
היקשה על הפקידים את העבודה. הם
נאלצו לפענח כתבי יד משובשים על ספרי
קודש שנשתמרו, הצליחו בקושי לפתור את
בעית השמות הרבים שנשאה כל משפחה.
.מה שמוי ״ שאל הפקיד אשד, יוצאת
תימן.
.סעדה בת שלמה יעקב ברוך״ ענתה ה־אשה.

בלתי
ידוע בישראל הקטנטונת. בו בז מן
נוצרה בעולם. תנועת שקדני״ ,הורצאו הרצ אות
על תורתו בכמה מכללות בחוץ לארץ.
כתב עליו תומאס מן . :ז ו תרומה חשובה
לפתרון בעיותיה ד,חברותיות של עולמנו.״
כמה אפשר לאהוב ז בשנת 1945
פרסם את הספר היסודי, בן 300 עמודים,
הניח בו כמה עובדות־יסוד פסימיות, הציע,
בחלקו האחרון, פ תרון אופטימי. ההנחות :
האדם הוא רע מטיבו, הופך עוד יו תר רע
על ידי מלחמת קיומו.
מאז ומתמיד שלט מיעוט קטן על ההמו נים,
קובע שקדני, השתמש במשך כל ה דורו
ת באותם אמצעים, בהם מטמטם הקו סם
בעם פרימיטיבי את מאמיניו. כל התו רות
שראו את אור העולם, החל מקונפוציום
וכלה בלגין, עם הנצרות והיהדות באמצע,
היו תמימות, בזה שבקשו מחית האדם ל היות
טובה מר צון עצמה.
שליטים, שנבחרו על ידי פתקאות נייר
במשטרים דמוקראטיים שונים, היו גם הם רק
בני אדם, נאלצו לסנוור את ההמונים, להו בילם
למלחמות והשמדה, לא סווות מערי צים
בכוח. ב ק צו ר: העולם של בני האדם
היה מטורף מיו מו הראשון, ימצא את י שו ע תו
רק ברגע, בו יג שו לרי פויו בדרך, בד,
ניגש פסיכיאטר לריפוי חולה רוח.
הפסיכיאטרים של החברה האנושית ה מטורפת
יהיו אנשי מדע, שמתפקידם יד,יה,
לכשיקום סדר העולם השקדני, לתכנן את
חיי החברה על יסוד חישובים מדעיים קרים.
טען יהודה י שקדני לבאור תורתו . :ה כלל
שהזיק לאנושות יו תר מכל כלל אחר
וטמטם אותה, היה . :ואהבת לרעך כמוך״.

אולי על אי שומם. יהודה שקדני,
תנועת שקדני העולמית, וחוגים מקורבים,
אינם משלים את עצמם .״אנו הוגי דעות
מחוסרי כל כוח ממשי. כל העניו הוא עדיין
משתק של רעיונות, ע שוי אולי להשפיע,
באם יו פץ, על דרך מחשבותיהם של מדינאים
בעוד שנים.״
בינתיים משתדל הפילוסוף שקדני לארגן
בישראל כינוס של 3000 מתקני עולם, שב מרכז
דיונם תעמוד, ב־ , 1954 הצעה לאו״ם,
למסור לידיהם שטח קטן, בו יו כלו לנסות
לגדל אדם קוסמופוליטי.

יהודה שקרני

(שני משמאל)

אוטו, שלא היד, רגזן מטבעו, לא יצא מ כליו
למראה המחזה. הוא פשוט שאל את
אשתו לפשר הדבר. האשד. החיוורת, שלא
ציפתה כלל לביקור הפתאומי, גימגמה, טע נה
שהיא וידידה לא עשו כל רע, רק קראו
להנאתם בספר. הבעל המופתע לא הזמין את
האיש הזר לדו־קרב, הוא סלח לאשתו שהב טיחה
כי לא תחזור על המעשה.
כעבור ימים ספורים שוב השתחרר אוטו
מעבודתו בשעה מוקדמת, אלא שהפעם לא
סר לביתו. הוא החליט לנצל את הערב לבי קור
בקולנוע, בילוי שלא נהנה ממנו תקופה

והיפני

שין

נגמי

(שמאל)

לא קל. התנין

תולדות
ת 9יד ה שלא מן המבין

רחל רוזנברג מקבלת את פרס הילודה
לא מיותר, הכסף.
רק לאחר שעה ארוכה זכה הפקיד לפענח
את השם: סעדה יעקב. שאר השמות צור פו
כשמות כבוד לאבות משפחת בעלה.
קל יו ת ר היה לוודא את תביעתה של רחל
רוזנברג לפרס. היא היתד, האם היחידה באו תו
מעמד שלא נמנתה עם יוצאות המזרח.
האשה, יוצאת הונגריה ואם לעשרה ילדים
חובשי כיפות ומגודלי פיאות, הגישה את
תעודת הזהות שלה, אליה צור ף דף נוסף
מחוסר מקום, לאליאש, קיבלה את ההמחאה,
הסמיקה ויצאה את החדר.
״בעלי נגר ומצבנו לא רע. אך בימים
אלה קשה פשוט לותר על 100 לירות,״
אמרה כמעט בהתנצלות.

אנשים

אין אדם יכול לאהוב, אלא חוג מצומצם
ביותר: את אשתו, את ילדיו, עוד ארבעה
חמישה אנשים. אינו יכול להיות מאוהב ב מיליונים.
את יחסיו ד,הוגנים לאותם המיל יונים
צריכה לקבוע התבונה, ורק התבונה.״
שם אומלל. על כריכת ספרו של שקר ני,
שם אומלל: התורה !0ל הדימוקרטיה ה־טוטאליטארית.
תואר תורתו העמיד אותו,
מראש, בעמדה הגנתית בעולם, ש כולו חי
אמנם במשטרים פחות או יו ת ר טוטאליסר־יים,
אך אינו אוהב את המילה. נאלץ שקדני
לשכנע את מאזיניו, כי כוונתו לטוטאליטאר־יות
של התבונה החברתית, אשר תכריח
את הפרט לחיות חיי אנוש ולא חיי חיה
טורפת.

אנאנאי קואו, פרו שו ביפני ת. א הב ת אנוש״.
ז הו שמה של האגודה שנוסדה בארץ ההיא
אחר מלחמת העולם השניה. לפני מספר
בלוד שנים מנציגיה. מטרת
ימים ירדו
סיסתם בת אלפי הקילומטרים: ביקור אצל
יהודי ירו של מי, מיסדה של תורה הדומה ל הורתם
שלהם.

ספרו, שנכתב במקורו בשפה הגרמנית,
הופץ ב־ 5000 טפסים בחוץ לארץ וב״ססד
בפלשתינה (א״י) .ממתקני עולם בכל פינות
תבל באו תגובות חינביות. מכתבי עידוד
הגיעו מפרופסור אייגשטיין ותומאם מן.
לוחם שלום גרמני, אוסקאר פפאוס, ראש ה חברה
הבודהיסטית בארצות הברית ד״ר
דוברם דיקהוף, מפיץ רעיונות דומים בפינ לנד
ד״ר וורנר קנפקה, הרגישו קרבה לתור תו,
החלו מחליפים מכתבים.
עסוק אותו יהודי שהיה אותה שעה
לי ד שולחנו במשרד התחבורה, שם הוא אחר-
:אי על תקציביו, לא עשה כלל רושם של
,מי שיסד תורה בעלת תומכים בכל קצוי
!תבל, עם תנועה הנקראת על שמו. יהודה
שקדני 48 בעל שער שיבה מעל פנים
;בעירים, שחולל את הפלא, נשאר פילוסוף

בישראל שלאחר לידתה, היתד, קבלת ה פנים
לרעיונו תיו קרירה. האוניברסיטה, בה
ביקש להרצות, היתד, אדיבה, אך נוקשה :
אין זה מן התבונה למסור לנוער של עם
צעיר ומתחדש, רעיונות המתארים את המוש גים
״לאום״. ,מדינה״. ,ד ת״ ו״אלוהים״ ,כ סימני
היכר של עולם, שאינו ש פוי בדעתו.

תדוכה לעול מטורד

״העולם הזלוי׳ ?*ס׳ 808

רבים בארץ מקנאים בתו שבי רמת־גן, ה עיר
הקטנה והיפה, ברוכת הגנים. אולם
תושבי רמת־גן עצמם אינם מקנאים כלל
קבלן שלמד;
באחד מתושביה. ה תו ש ב:
בליזובסקי, המיליונר שירד מנכסיו ונשאי•
חייב סכומים אגדתיים (העולס חזה , 804
כמעט ו אין יום עובר ללא נסיונות תקיפה
או נ סיון הצתה של בית הקבלן. היו אלה,
לרוב, מעשיהם של אנשים קטנים שביצעו
עבור בליזובסקי, הוציאו מאות עבודות לירו ת לרכישת החמרים, נשארו מחוסרי
כל כאשר לא קבלו את התשלום שהגיע
להם,
אחד מהם היה גבר בגיל העמידה, שבא
מצפון הארץ כדי לאלץ את הקבלן לשלם
לו חוב. האיש כנראה לא שלט ברוחו וב ידיו,
מצא את עצמו באחד החדרים הצרים
של הכלא.
היה זה ביום חג הפסח, והגבר ביקש את
המפקד להרשות לו לבקר בבית־הכנסת ב־נחלת־גנים
הסמוכה. הבקשה נתקבלה והוא
•כנס לבית התפילה כ ש שוטר מחכה בחוץ
עד לסיומה.
כאשר סיים הרב את תפילתו, ביקש הגבר
לעלות לתורה, להזכיר את נשמת בן
משפחתו. הוא עלה לתורה, הניח עליה את
ידו הימנית, אך לפתע שינה את הנושא
וזעק . :אלוהים, אלוהים, עזור לי לק גל
בחזרה את כספי, נקום בשלמה בליזובסקי
שהביא עלי שואה כד, גדולה.״
התרגשותו היתד, כה גדולה עד כי כרע
ארצה, התעלף.

דרכי אדם
ה קראו ב 90ד
אוטו היה מלצר באחת ממושבות הדרום.
הוא היה יקה תמים שקיבל בלי טרוניות כל
סבל שהגורל זי מן לו, אף אם היה עליו לע בוד
דווקא בשעות המאוחרות של הלילה. רוו חיו,
מאידך, השביעו את רצונו, ביחוד את
ר צון אשתו ו שני בניו. אוטו ואשתו נחשבו
לזוג המאושר ביומו־ במקום. בכל מקום בו
ביקרו, היו נראים חבוקים או מחליפים נשי קות
בפומבי.
באחד הימים, לפני שבועיים, קרה משהו
שנחשב לבלתי רגיל לגבי אוטו: בעל המס עדה
החליט לפו*ע ל סגור את העסק בשעה
מוקדמת, מסיבות משפחתיות, שיחרר את
מלצרו שלו ש שעות לפני סיום העבודה הר גיל.
השעה היתד, עדיין מוקדמת, אוטו שמח
למהר הביתה, להרגיש פעם ביובל ככל האנשים
שיש להם בית, כדי להפתיע את אשרו, פתח
בשקט את הדלת במפתחו וסר לחדר השינה.
אז ראה לפניו תמונה שכל בעל היה מוותר
עליה: אשתו שכבה במטתה עם גבר זר.

ארוכה. כאשר ניגש למקומו נכונה לו הפ תעה
שניה: בשורה שלפניו ישבה אשתו ב חברת
אותו גבר זר. אוטו כמעט יצא מדעתו.
הוא ניגש אל אשתו, החזירה הביתה ודר ש מ מנה
באורים. התשובה שקיבל היתד : ,הוא
אינו מבלה עמד, והיא אינה מרגישה כלל שיש
לה בעל.
המלצר האומלל מהר למחרת בבוקר אל
מנהלו, סיפר לו את כל הפרשה, ביקש חופ שה
לשבוע ימים.
אותו יום יצא הזוג, בלי הילדים, לאחד
מבתי ההבראה הקרובים, ערך ירח דבש שני,
לאחר עשר שנות נשואין.

הווי
מ 9ורים עד ]כמעוט! לוזד-גד־א
התושב הישראלי מבזבז, בעמידה בתורים
הארוכים, יותר ז מן מכל אדם אחר בעולם.
לגביו הפך התור לעינוי ממש. הוא מתווכח
בו עם שאר העומדים, נדחק, ולעתים מגלה,
לאחר העמידה בשורה, כי שעונו חסר לו.
אולם לפחות לגבי אדם אחד הפך התור
למקום תענוגות. ב שו שן פורים, כאשר שקקה
התחנה המרכזית מרב ילדים בתחפושותיהם
השונות, והתור היד, ארוך מן הרגיל, הס תובב
בתוך הרעש, גבר כבן ,30 לטש את
עיניו לעבר כל נערה שעברה לידו.
לבסוף החליט להידחק בתוך אחד התורים
הארוכים והדחוסים, בחר לעמוד מאחורי
אשד, בהירת שער. לא עברו שניות רבות
והאשה הקימה קול צעקה, טענה כי הגבר
השחרחר שמאחוריה נצמד אליה בתאוותנות,
ניסה להפשיל את שמלתה.
אכן, כאשר נתפס האיש על ידי שוטרי
התחנה, נמצא שכפתורי בגדיו פרומים, מצב
לא אסטטי לחלוטין.
הגבר בעל הנטיות הרומנטיות הובא בחול
המועד פסח לפני שופט השלום ברו ך גלעדי,
שהאזין בקשב לבקשתו של התובע להעניש
קשות את הנאשם.
השופט, שמצא את הנאשם אשם, נמנע
מלשלחו לכלא בעיצומו של החג, ובהתחשב
בעובדה שהיתר, זו עבירתו הראשונה, הס תפק
באזהרה חמורה :״בפעם הבאה לא
יועילו לך לא חג הפסח ולא שו שן פורים.״
הנאשם הודה בהרכנת ראש, יצא את ד,בנין,
ניגש לתור האוטובוסים הראשון כדי לנסוע
לביתו. לבסוף הרהר רגע, ביכר ללכת ברגל.
הארץ להפקרות

.וועדה ציבורית
(הצופה)
הוקמה בירושלים.
ישראל רביש, תל־אביב

בהצלחה.

בעירייה״

במרחב
מבעד ססך החול
החברים לא הסכימו
אם מישהו יירק בפניך, אל תתנפל
עליו — אבל אל תקרא לו ״אחי״.
(פתגם ערבי)
במאה ה־ 13 אחרי מות הנביא אין גם הערבי
הנסער ביו תר מרבה לירוק בפני הזולת —
ישנן דרכים נאות יו תר להעליבו. האיש ה המנומס
פשוט
משתמש בקללות, האפנדי
מטיל דו פי ביתום אויבו, הדיפלומט משתמש
באיגרות מצוחצחות סיגנון. בדרך זו בחרו
לנהוג, בתחילת החודש׳ הדיפלזמנים ה ערבים
בחברתם המצרית לליגה הערבית.
עד כה היתד, כל הזמנה מצרית לשאר
חברות הליגה להתכנס בקהיר כמות כצו.
מקבלות ההזמנה היו משגרות את נציגיהן
לשורת טכסים, מסיבות, סיורים, והנציגים
היו מכריזים הכרזות חגיגיות על החלטות
שלא היה כל ספק כי תתקבלנה.

.מדינות ערב חששו כי, בעת בי קורו של
שר החוץ האמריקאי ג׳ון פוסטר דאלם ב קהיר,
יהיה נגיב מוכן להתפשר בעניין שלום
עם ישראל, תמורת ויתורים בשאלת הסואץ.
וברגע שמצרים תבוא לידי הסדר עם ישראל
שוב לא יהיה כל ערך לחרם שאר ארצות
ערב. נגיב סירב להרגיע חששות אלה.
מאחורי הקרע הסתתר איום גלוי־למחצה :
אם מצרים תמשיך בדרכה, תתארגנה שאר
ארצות ערב ב אירגון נפרד אשר ינהל שי חות
עם מעצמות המערב על הקמת ארגון
הגנה מרחבי, ידאג לאינטרסים החומריים וה מדיניים
של חברותיו, תוך שי תוף פעולה
הדוק עם ארצות־הברית ובריטניה.
התהליך אינו, עדיין, אלא בגדר התחלה
ערפלית ביותר. אם תצאנה תוצאות ממשיות
ממנו, הן עלולות לשנות לחלוטין את פני
המרחב. המונחים המקובלים של אחדות ער בית
עלולים להתנפץ, מערך היחסים עלול ל קבל
צורה חדשה, מהפכנית. הדבר נוגע ל

לו הזדמנות נדירה ל שבור את חגורת
החנק, לחדור למרחב כגורם חיובי במאבקו
לעצמאות. במקום לעשות את הצעד המדיני
הנבון והאמיץ, העדיף. לערוך ח שבון קט נוני
המתאים יו תר לבעל חנות מכולת מאשר
למוסד המייצג אומה.

הוא ישב עם הנסיך אל־סעוד ועוד כמה
נציגים ערביים במסעדת או״ם, התיעצו ב קשר
למדיניות הערבית בשאלת פלסטין. פת אום
הופיע נציג ארגנטינה. הוא קרא אותו
אליו, הציג בפניו עלמה יפה להפליא, לחש
לו משהו אודותיה, והסתלק.

מה יהיה הלאה ץ השבוע ניתנה הוכ חה
עד כמה היה החשבון מוטעה. האיש ש הביא
את ההוכחה לא היה דיפלומט מקצועי,
אף לא שליח מסתורי. הוא היה צעיר רגיל,
נושא דר כון ישראלי ותעודת עתונאי: עמוס
אילון, כתב הארץ, העושה עתה בחוץ לארץ,
בשליחות עתונו.

אותו ערב נראה שמעון, בחברת היפהפיה
המסתורית, ב מועדון הלילה הניו־יורקי ה מפואר
אל־מורויקו. הבחורה דיברה בהתרגשות
רבה בעוד ש ש מעון, נאה־ההופעה, השיב
לה רק בתנודות קלות וחיוכים. כעבור כמה
דקות קם, לקח את מעילו ויצא, בהשאירו
את הבחורה ליד השולחן.

בר איון מיוחד עם האדי נווירה, מנהיג
מפלגת אל־דסתור אל־נ׳דיד הטוניסאית * קי בל
הכרזת־ידידות חד־משמעית לישראל. כתב
אילון: מר האדי הכריז כי מפלגתו מוכנה
להפעיל את השפעתה בארצות ערב למען
שלום במרחב, אם ישראל תעזור לעם ה מסכן
ו שו אף החרות (הטוניסאי) להגיע ל
״זאת
היתד, מרגלת יהודיה,״ גילה ש מעון
לעתונאי המצרי .״היא נשלחה על־ידי הסוכ נות
היהודית לפתות אותי, לנסות לשחדני.״
בחורות כאלה, לדבריו, עמדו במספר רב
לרשות הציונים, במאבקם נגד הערבים.

הפעם אירע דבר חסר־תקדים: שו י החוץ
של ארצות ערב דחו את הזמנת מצרים־־ —
הם עסוקים מדי, ההזמנה לא הגיעה בז מן
ועוד סיבות דיפלומטיות חלקלקות. המצרים
ספגו את העלבון, קיימו־ את הישיבה בהש תתפות
הנציגים הקבועים ופחותי־החשיבות
של הליגה. התוצאה: הודעה רבת־גיבובים
כי כל העניינים נדחו כדי לאפשר התעמקות
ועיין•

כמו בקרבות. לא היה זה עלבון רגיל.
סירובם של שרי החוץ לא נתכוון לזלזל ב מצרים
כמארחים נעימים: הוא בא כמחאה
על התפריט שהם התכוונו להגיש לאורחיהם.
הבעיה היחידה המעניינת את השלטון ה מצרי
עתה היא בעיית פינוי אזור ד,סואץ.
זה חודשים שנגיב וקציניו חוזרי ומדגי שים
כי לא ינוחו עד אשר יצא ו חייל ה אנגלי
האחרון. בשבועות האחרונים ג בר
המתח וממשלת נגיב התחייבה לקו קיצוני
של פינוי ללא תנאי, תחת איום שק מלחמת
גרילה.
כדי להדגיש לאנגלים כי לא כראי להם
להתמקח, ביקשה מצרים להפגין את תמיכת
העולם הערבי כולו בתביעותיה לפינוי. כל
מה שדרו ש, הודיע שר החוץ המצרי מחמוד
פאוזי לחברות הליגה, היא הכרזת־תמיכה
חגיגית. הוא ידע כי היו סיכויים שהן לא
תסכמנה לבקשתו אולם אף לרגע אחד לא
העלה על דעתו כי הסירוב יינתן בצורה כה
מצלצלת. במקום קלף נוסף במישחקה נגד ה אנגלים,
נחלה מצרים תבוסה חמורה.
בחוגי הקצונה המצרית נשמעו התקפות
חריפות על שאר ארצות ערב, בעיקר על
הלבנון ונשיאה כמיל ש מעון (ראה להלן).
נשמעו השוואות עם מצבו של הצבא המצרי
בחזית ארץ־ישראל, כשהוא נאלץ לשאת לבדו
את כל כובד התקפות ישראל בעוד שאר
צבאות ערב עומדים מן הצד .״עם בנות־ברית
באלה *,רטנו הקצינים ,״לא תוכל מצרים
להגשים כל שאיפה.״
גגי 3סירב להרגיע. הקרע הגדול נבע
לא רק מעמדת מצרים בעניין ה סואץ. גם
גישתה לבעיה הארץ־ישראלית עוררה את
רוגז מדינות ערב. בו בז מן שאלו השתמשו
בדחליל הישראלי במידה ניכרת בתעמולת-
הפנים שלהן ובנסיונות הסחיטה מהמערב,
אין מצרים רואה בישראל אלא בעיה שניה
או שלי שית במעלה. עד אשר לא תיפתרנה
הבעיות החשובות של הסואץ והסודאן, אין
בדעת נגיב אף לקבוע עמדה סופית בשאלת
ישראל.

מה יותר כדאי? סיפור זה, ורבים כמו הו,
הובלטו בעתונות הערבית מאז בחירתו
של ש מעון לנשיאות הלבנון בספטמבר .1952
בהם תואר ש מעון כסמל המאבק הערבי ל אחדות,
אדם אשר טובת הערבים — וב ן
יקר ערביי פלסטין — היא בראש דאגותיו.
אולם איש, למעשה, לא התיחס ברצינות ית רה
לכל מאמת התהילה. סוף סוף, אין ה״
לבנון אלא מדינה קטנה, חסרת כל השפעה
אף בין חברותיה הערביות. מה יכול לעשות
נשיא של מדינה כזאת? שאלו אנשי ה הגיון
הפוליטי.
תשובתו של שמעון היתד, חסרת־הגיון ל חלוטין,
אך מפתיעה ביותר. משך שבעת
החודשים שעברו מאן בחירתו חולל המדיני
אי בן ה־ 56 מהפכה אדירה במרחב. בעוד
שקודמו היה שקוע בסיכסוכים המדיניים של
ארצו, הודיע ש מעון כי יחפש יציבות ללב נון
מעבר לגבולותיה. הארץ הקטנה, הכריז,
תיטול לעצמה חלק כלל לא קטן במנהיגות
המרחב.

מוחמר נגיב ו שגריר בריטניה בקהיר ראדף סטיכנסון
מול חש.ש 1ת
ישראל לא פחות, ואולי
לרוב המדינות הערביות.

יותר,

מאשר

אולם, קשה לקבל את הרושם הזה בקריה.
שם מתנהלים העסקים כרגיל, כאילו לא היו
מאורעות החודש אלא התפתחות חדשה ב־מישחק
רב־תימרונים ומרתק, ש בו ממלאת
ישראל תפקיד של צ ומ־ .מתוח. על האפשרות
שישראל גם תיכנס למשחק, תיטול חלק
פעיל בתמרוניו, אין מרבים לחשוב.

— סירוב

עצמאות ...י ש למצוא מקום ל חו ש את היחסים
הטובים בין שני הדודנים המסוכסכים
הללו. מר נווירה הטעים שהוא נוקט עמדה
זו על אף הרושם שהיא עלולה לעשות ב עיני
החבר הערבי, שהוא התומך העיקרי של
מפלגתו.
״מענין יהיה לראות בעד מי תצביע מש לחת
ישראל בפעם הבאה שבעיית אפריקה
הצפונית תועלה באו״ם,״ היתה תגובתו של
אחד הסופרים בקריה למקרא הידיעה.

האויב לא סד כך אויב
כאשר ביקשו, לפני חצי שנה, מדינות הליגה
הערבית והגוש האסיאתי, להעלות את בעיית
המושבות הצרפתיות הצפון־אפריקאיות ל דיון
באו״ם, הצביעה ישראל בעד צרפת,
נגד הגוש הערבי .״הערבים הם אויבינו,
הליגה דחתה בעקביות את הצעותינו לשלום,
תושבי טוניס ערכו פוגרום ביהודים,״ אמרו
נציגי המדינה, סיכמו: אין שאיפות הערבים
לעצמאות ראויו ת לעידוד.
משרד החוץ הישראלי לא הבין כי ניו ד
הלבנון הנשיא יוצא דמס>1
בר איון שנתן לעתונאי מצרי סיפר כמיל
שמעון, נשיא הלבנון, על מקרה שקרה לו
כאשר היה נציג מדינתו באו״ם, בשנת . 1946

* הממלא את
חביב בורגיבה.

מקומו של המנהיג הגולה

הוא יצא למסע הידוק קשרים, ביקר ב סעודיה,
עיראק, סוריה. החרפת היחסים בין
מצרים לאנגליה נתנה גם תוכן לביקוריו
הוא שימש סניגור המערב בבירות המרחב,
ניסה להראות לשליטיהן כי טובתם דורשת
לשמור על יחסים עם העמרב, לקבל עזרה
רחבה לביסוס כלכלתן. הוא קרא את שגריר
הלבנון בוושינגטון, שארל מאליק, להתיעצות,
שמע מפיו כי ארצות הברית רואות בעין
יפה את מאמציו.
שי לנשיא. השבוע ביקר אצלו
הותיק, אמיר פייסל אל־סעוד, בנו של
עבדול־עזיז ו שר החוץ הסעודי. לפני
נתקבל האמיר לר איון על־ידי הנשיא
האור, הגיש לו פגיון זהב כשי.
ידידו המלך
בו או
איזג־

בואו של האמיר עודד ביו תר את ש מעון.
הוא מצא בו בן ברית פוטנציאלי במאבק
המתנהל עתה בקרב הליגה הערבית (ראה
לעיל) בין מצרים לבין שאר חברות הליגה.
סעודיה, המתעשרת בצורה דמיונית ממבול
הדולרים הנשפך לקוסותיה תמורת הנפט,
היא אחת מידידותיה היציבות ביו תר של
ארצות־הברית במרחב. ביניהן, מקוות הלב נון
וסעודיה להכריע לטובת המערב, להקים
את ארגון ההגנה המרחבי.
״התמונה שצויירה על־ידי כמה גורמים
עוינים כאילו אנו מחפשים רק את טובתנו,״
כתב אל־חיאת הביירותי ,״היא תמונה מסו לפת.
כל פעילות הנשיא נובעת רק מדאגתו
לטובת הערבים ולאחדותם. כי איך יתכן
שמישהו יילחם באנוכיות הזולת כדי לראות
את טובתו הפרטית שלו בלבד?״

מדע
סרחון האגושות

צדק יחס

כשנזדמנו יחד בבית הבראה של משק גב מאז
היות העולם, היתר. הצמיחה. כל פרח
עת ברנר כמה שופטים ועורכי דין פנתה
וצמח שקלטו את קרני השמש והפריחו ניצ אשד,
אחת אל שופט בית המשפט העליון
ניהם, כללו חומר חימי הקרוי: כלורופיל.
דבר זה היה בו משום עניין מסויים לחי־מ־שלמה
זלמן חשין, אמרה שאין צדק במ אים
ורופאים ; את האיש ברחוב לא עניין
דינה. תשובת חשין :״אולי אין ביצים ו אין
בשר, אולם הצדק עוד נמצא בשסע.״ אחר
הדבר כלל.
גילה השופט צד חדש של אישיותו, ארגן נשף
אנשי מדע רבים החלו, לפני כמה עשרות
רקודים והזמין למחול את המתלוננת.
שנים, לחקור את הכלורופיל. הם סברו כי
לפני כתשעה חדשים פגע קשות המבקר
חומר שיש בו כוח הפראה כה גדול בודאי
הספרותי של הארץ כרוך קורצוייל ב אפשר
יהיה למצוא לו שמוש רפואי.
סופר שלמה צמח, כינהו בכינויי גנאי,
החוקרים נתאכזבו עד מהרה, קבעו כי
האשימו בהעתקת קטעים מעתונות לועזית.
הכלורופיל, משהוצא מסביבתו הטבעית, אבד
השבוע פירסם הארץ דין ו חשבון של ועדת
את ערכו. הם הרחיקו לכתי וקבעו שאין להש בוררים
שחבריה היו שני סופרים: כן ציון
תמש בחומר אפילו לשם ריפוי פצעים, כפי
כן שלום ודכ סדן ואיש משפטים —
שהשתמשו בו בעבר.
שבתירוזן היועץ המשפטי של משרד
החוץ. קבעה הועדה: קורצוייל לא צדק, הת בשנת
1949 פרסם ד״ר הוורד ווסטקוט פניו־כוון
לגרום נזק.
יורק מחקר על השימוש בכלורופיל לצרכים
כשהניחה לורנה וינגייט השבוע את
רפואיים. היו אלה תוצאות ניסוי בבני אדם
אבן היסוד לכפר וינגייט ליד עתלית, סיפרו
ובבאושים, חיות מסריחות ביותר. הניסויים
יודעי דבר כמה פרטים בלתי ידועים על חיי
לא עלו יפה כי ד״ר ווסטקוט גילה שהבלו־בעלה
המנוח, הגנרל צ׳ארלם אורד (פלו רופיל
לא ריפא חוסר דם ומחלות אחרות,
גות הלילה ).וינגייט. בין השאר: בימי
כפי שקיווה תחילה.
מערכת חבש, כשוינגייט פעל, בעזרת הנגוס
פיס אך גדול. הון זעירה מפסקה היילה
(״מלך המלכים״) סלסיה, להמריד
בתוך הדין ו חשבון היתרי׳
קה זעירה
את שבטי חבש נגד האיטלקים, קיבל לפתע
תוך חדשים ספורים, לנצחון גדול. בין היתר
הוראה לבל לתת לנגוס להיכנס לבירתו,
כתב ד״ר ווסטקוט כי הכלורופיל השפיע
אדיס אבבה, לפני שהלה יסכים לחתום על
על אדוי הריחות הרעים של האדם שבאו כ כמה
הסכמים פוליטיים עם בריטניה. ויד
תוצאה מהזעה, עצבנות ומחלה.
גייט ראה בזאת הפרה צינית של חובות המו סר,
הרכיב את הנגוס על סוס לבן, הכנים
בעלי תעשית הרפואות שגילו פיסקה זו
אותו לעיר הבירה בתהלוכה חגיגית. כשה חבויה
בתוך דין ו ח שבון רפואי גדול, הפכוה
מיד לאחד העסקים הפורחים בארצות הברית * .גנרל קניגהם, המפקד הבריטי הראשי, נזף בו
קשות על הפרת הפקודה, שלח וינגייט יד
ייצור המצרכים השונים לא היווה בעיה כלל.
את עיקר העבודה צריכים היו לעשות אנשי
בנפשו, חתך לעצמו את הצואר. רק בקושי
ניצלו חייו.
הפרסומת ויחסי הציבור. אלה מלאו את
דפי העתונות האמריקאית במודעות גדולות,
כגון :״אשתך אינה אוהבת אותך עוד?
ואיך תאהב אותך כשפיך מסריח מטבק ומי
ישראלי שנקלע לחברה טובה הוא מיכאל
יין? אל תדאג ! קנה טבלאות כלורופיל !״
אוהד מעובדי השידור העברי של קול אמרי או
״הפוך את זיעת רגליך למי־שושנים ב קה
שראיין השבוע שתי נשים חמודות :
עזרת ממרח כלורופיל הקסם הירוק יפ כטי
דיוויס וג׳ודי גרלנד.
תור את כל בעיותיך.״
סנסציה בקנה מידה מרחבי גרמה ידיעה המיוח המצרכים על ירק
לשניים. נוסף
שפורסמה ב שבו עון קהירי כי הזמר המפור דים
להרחקת ריחות, הוציאו היצרנים ה סם
מוחמד עבר אל־ווהכ היה מועמד
אמריקאים לשוק תכשירים שונים שהכילו,
של מפלגת הוואפד לבחירות שנועדו להיערך
לדבריהם, כלורופיל. משחת השנים הלבנה,
לפני ההפיכה. השיב הזמר :״אין זה אלא
הרגילה, הפכה לנחלת העבר, אנשים ״ מודי־שקר
גדול. איזה אדם נורמלי יבחר להופיע
ניים״ השתמשו במשחה שכללה את ״הקסם
חנם (בנאומים פוליטיים) בפני קהל שעה ש
חברה
טובה

הירוק״.
התעשיה החימית האמריקאית הוציאה את
הכלורופיל לשוק במאות צורו ת: טבלאות,
אבקות, גומי־לעיסה, משחת שנים, מי־שטיפה,
שמפו וסיגריות.

הוא יכול לקבל 500ל״י (בעד הופעה אומ נותית)

הודה אמן הקולנוע צ׳ארלי צ׳אפלין
בפני בנו סידני :״אני עצוב כשאני חושב ש־התעשרתי
מהופעות בתפקידים של אנשים
עצובים.״

האמת המדעית, כ מובן, היתד, רחוקה ב הרבה
מחזונם המרחיק לכת של מומחי ה פרסומת
האמריקאים. אכן, לכלורופיל היתד,
השפעת מה לניטרליזציה של ריחות. כתב
משרד התקנים הרשמי של ממשלת ארצות
הברית כל זה לא ישפיע כלל על ה ריחות
הטבעיים של גוף האדם.״

בישיבת הועד הפועל של הצ״כ סיפר שר
המסחר והתעשיה, ד״ר פרץ כרנ שטיין
כי יכול היה להשיג, במחיר נמוך, חמאה
מתוצרת אמריקאית׳ אולם נתקל בהתנגדות
חריפה מצד יצרני המרגרינה המקומיים.
העיר ברנ שטיין: אילו היינו חדלים לעבוד
בארץ, משתיקים את כל התעשיה, וניזוני ם
על תוצרת חוץ בלבד, היתד, עולה לנו המ דינה
בפחות דיביזים.
באותה הזדמנות גילה השר ברנ שטיין כי,
כאשר הציע לפרופסור אלכרט (תורת
היחסות) איינשטיין, לבקר בארץ, השיב
לו איש המדע, גרמנית: מוטב ׳ שלא אבוא,
כי כל הסנובים יכרכו עצמם ב שרוכי סנדלי,

היצרנים ז כרו חסד לא רק לבני האדם,
זיכו בכלורופיל אפילו את הכלבים, למענם
הופק מזון מיוחד שכלל חומר זה, כדי ש
גם ריחו של הכלב יהיה נעים לבריות.

נזק רפואי. משפט פסקני זה, שלא כלל
כל פסק־דין שלילי, הבטיח להם לקוחות
נצחיים. אולם בטרם הצליחה ר,תעשיה להת פשט,
לעבור לארצות אחרות * נזעקה אגודת
הרופאים האמריקאית, הורתה לכמה מחוקריה
המובחרים לבדוק אם אכן נכונה הגירסה
שהכלורופיל גרם נזק ניכר לכבד ולמרד.,
המועצה הרפואית פרסמה הודעה שד,ס בירה
כי הערך היחיד של תכשירי הכלורופיל
הוא הפרסומת המסחרית, לא החמרים הכלו לים
בתכשירים. יו תר מחוות־דעת ז ו השפיע
חרוז רצחני, שהופיע באחד העמונים ה גדולים,
נפוץ כהרף־עין מחוף אל חוף :

מדוע מסריח התיש. בלי הרף
הזולל כלורופיל מבוקר עד ער ב?
אך קשה להניח שהבחור האמריקאי הצעיר
לא ייענה למודעה הקוראת לו :״היה גבר !
נשים לעשרות יקיפוך בהערצה אם תשתמש
בטבלות כלורופיל ששה עשר מיליון ה דולר
שהוצאו על פרסומת הכלורופיל הו כיחו
שהבחור האמריקאי רצה להיות גבר.

• גם לישראל, בה החלו המודעות הצנועות
הראשונות על הכלורופיל מופיעות בעתונים
היומיים.

״העולם הזה״ מס׳ 808

יוסף נחמיאם,

כששאלו עתונאים את
סגן המפקח הכללי של המשטרה, הפורש מ תפקידו,
מה התפקיד שיקבל על עצ מו(כנר א ה
במשרד החוץ) ענה :״אדרבה, אולי תספרו
לי אתם?״ י אחר הירהר בקול רם, החליט :
״הדבר הטוב ביו תר הוא לקבל קיוסק. אין
הנהלת פנקסים, אין מס הכנסה...״

הבום של נחמיאם, המפקח הכללי יחזקאל
סחר, גילה צד חיובי בענין סמוכה, שגרם
אי־נעימות כה רבד, למשטרה. אמר המפקח :
העניו הוכיח את הגינותה המוחלטת של ה משטרה,
שלא התביישה להודות בטעות ול שחרר
את החשוד מיד כשנתברר לה שאין
מקום להעמידו לדין, דבר שמשמרות מסו ימות
אחרות לא היו עו שות לעולם.
נזכר יגאל אלון: כשהדריך, לפני 15
שנה, במקלע, התפאר אחד מחניכיו שהוא
מסוגל לירו ת כדור בודד במיקלע כשזה
מכוון ליריד .״שוטפת״ .במקרה שמע יצחק
שדה התפארות זו, התרגז :״האם בשביל
זה נתנו לך מקלע י כדי לירות כדור בודד
מספיק לך רו ב ה. אם אתה רואה מטרה,
הרבץ צרור. אם אינך רואה מטרה, על תירה
בכלל !״

התחרות העולמית
על ה סיפור הל!צר
ב״וימת

בשיתוך עודה 11
ם העול
רז ד רז

התאריך האחרון להגשת הסיבים הוא ה־ 15 במאי.15,53 ,
רשאי להשתתף בתחרות כל סיפור שלא יעלה על 3000 נולה. סיפור קצרצר
יהיה בעל אותם סיכויים ש.יהיו לסיפור שאורכו מספר המלים המקסימלי.
ועדת השיפוט הארצית, שהיא בלתי־תלויה לחלוטין במערכת העולם הזה, תבחר
בארבעה סיפורים מקומיים (או בפחות, אם לא תמצא ארבעה סיפורים הראויים לכך).
סיפורים נבחרים אלה יישלחו למערכת העולמית וישתתפו בתחרות על הפרם הבינ
לאומי
של 5000 דולר.

נוסף על הפרם הבינלאומי, הקציכה מערכת העולם הזה פרס
מקומי של 150ל*י לסיפור המקומי הזוכה, ושני פרסי משנה של
50ל״י כל אחד לסיפורים שיזכו כמקום השני והשלישי.
עד כה הודיעו על השתתפותן בתחרות: אוסטרליה, בלגיה, קונגו הבלגית,
בריטניה, פינלנד, צרפת, יוון, הודו, ישראל, יאפאן, מקסיקו, מאדאגאסקאר, ניו־זילנד,
הפיליפינים, פאקיסטאן, ארצות־הברית, תורכיה, ונצואלה, ויאט־נאם ודנמארק.

העתון־היחם בכל ארץ, והעולם הזד, בישראל, יפרסם את כל הסיפורים, שיישלחו
למערכת העולמית מכל הארצות. דעתו תשפיע על ההחלטה הסופית.

את ההצהרה הסופית יש לשים במעטפה סגורה, מצורפת
לסיפור. אין כשום פנים לסמן את שם הכותב על הסיפור עצמו.
זהות המחברים אשר סיפוריהם לא זכו כתחרות לא תתגלה
ככל צורה שהיא.

שו,ו;ווווווווווווו1]1ווווו!ו!ו,!,:ו1,,111,,וווו 11״ו,״״וווו!וווווו,ו״ו>ו״!ו111,11111111,״״״11,111,111,

נותב הסיפור

(כתובת סלאה)

1וווווווווווווווווווווו1] 1ווווווווווווווווווווווווווו0ווווו

ששלחתיו לתחרות העולמית באמצעות העולם הזה, מצהיר בזה :

את הסיפור כתבתי אני, ואני הבעל היחיד של זכויותיו.

(ב) הסיפור הזה לא נתפרסם עדיין בשום צורה שהיא, ולא מסרתי את
זכויות הפרסום לשום גורס שהוא.

הנני מסכים מראש שהחלטת השופסים תהיה ללא ערעור.

(ד) אני מוסר למארגני התחרות העולמית את כל הזכויות הבלעדיות על
.הסיפו1־ הנ״ל, כולל פרסום בכל הארצות המשתתפות בתחרות, עד
לנמר תקופה של ששר, חדשים אחרי סיום התחרות העולמית.
(ה) אני מוסר את זכות הפרסום של סיפור זה למערכת העולם הזה תמורת
.הפרסים שקבעה. אס אזכה באחד מהם, ותמורת שכר־הסופריס הרגיל
במקרה שלא אזכה בפרס, והמערכת תרצה לפרסמו.

( ) 1אני מסכים מראש להכללת הסיפור בספר בינלאומי או ישראלי, אחרי
.שאבוא לכלל הסכם על שכר־הסופרים.
תאריך

ת ־ מטר 11
דא הבינו£את הכרוו

וג ה
קלות
דירתך מרפסתו

לפקידים
במזומנים חוסר
אינה בעיה יותר.
קרירה היא
היא שימושית

פנקס

הקניות

עם סוכך
מתוצרת

.הסוכך״

דזסו

מחיל

ארגון לאשראי בע״מ

רח׳ הרצל ,89 תל־אביב, סל 5473 .

כל את לקנות
לאפשר
ודרוש בתשלומים נוחים.
תל־אביב, רח׳ הס .4

טטוא־זם

צינקוגרפיה

רינדזונסקי

רחובהק יש ו ן .6

גלופות ק1

תל־אביב

גלוכ!ות רשת

ז1ג13א
א חי ס בז רנו בע״ח

להלן 12 התחרויות החשובות של ה שבח
25.4.53 ,בישראל ־בבריטניה. השם הרא שון
בכל קבוצה מציין את הקבוצה הביתית.
ציין במשבצת הריקה בכל שורה :
אם אתה מנחש שהקבוצה הראשונה (המא רחת)
תזכה בתחרות — רשום א׳.
אם אתה מנחש שהקבוצה השניה (האור־רחת)
תזכה בתחרות — רשום ב׳.
אם אתה מנחש שהתחרות תסתיים בתיקו

— רשום

^ ייו

ויייייו

בנחשון מספר 7תתקרב ביותר לפתרון
הנכון ב רון וגשול, שורות חן 14 תל־אביב
וזכה במנוי חינם לשלושה חדשים.
תוצאות נחשון מספר : 7

תוצאות אחרונות

מכבי נתניה — הפועל רמת־גן

הפועל פתח־תקוה — הפועל ת״א

מכבי חיפה

מכבי תל־אביב

הפועל בלפוריה — מכבי פתח־תקוה

— ביתר תל־אביב
— הפועל חיפה

מכבי ר חובות — הפועל כפר סבא

ברנלי — צ׳רלטון

ליברפול — צ׳לסי

תיקו

ניוקסל — בו ל טון

בול טון

— ארסנל

פרסטון

משחת

טוטנהם

מטפחת

. 10 פרסטון

. 12 ווסטברומוויץ

— פורטסמוט

וסטברומזויץ

הטוב

ביותר !

שמפו

נ קה
באמצעי ומנקה

השער.

היא מהמה ״אמבט־יופי״ ממש •

המנחש נכונה את תוצאות של 12 התחרויות, יזכה במכשיר
רדיו תוצרת פיליפס. המנחש נכונה אח תוצאות 11 תחרויות
יזכה במינוי חינם שנתי על העולם הזה.

משחתשםפ1

פרסי תנחומים ינתנו בכל שבוע לפותרים אשר תשובותיהם
קרובות ביו תר לפ תרון הנכון.
חתוך את הטבלה המסומנת יחד עם התלוש, או העתק את
הטבלה וצרף אליה את התלוש הגזור, שלח אותם עד יום

( 24.4.53 ועד בכלל) למערכת העולם הזה ת. ד 136 .תל־אביב.
יתקבלו

פתרונות שישאו חותמת דואר

עד יום .24.4.53

על המעטפה יש לציין: נחשון מם׳ .9

...ולשער

יבש

ממליצים

״נקה״ חלמון שמפו
המפויס היחידים: חברת נורית

חלוש נחשון 0
השם :

הכתבת ;

פשע. פשע 3 .שע

אביבי, בן ה־ ,40 שהיה פעם מזכיר ה תזמורת
הפילהרמונית.

שני צעירים, שהושפעו על ידי פי לוסוף
שפיאר את עי קרון האלימות, ביצ עו
מעשה רצת חסר כל תכלית, כדי
לעבור חוויה .״הפשע המושלם״ נתגלה
חיש מהר והרוצחים נמסרו לחוק דווקא
על ידי אותו הפילוסוף האחראי, למעשה,
לפשע.
רבים היו רואים בעלילה ז ו של המחבר
הבריטי פטריק המילטון תעמולה מו עילה
ביו תר נגד הפשע. אך הצנזורה
הישראלית סברה בדיוק ההיפך, ולהקת
זירה נאלצה השבוע להציג את החבל .
בדלתיים סגורות בפני קהל של מוז מ נים,
ללא מכירת כרטיסים. לפיכך הש תתפה
גם הצנזורה, יחד עם המחבר,
הבמאי ושחקנים נרגשים אחדים ביצירת
האוירה הדרושה ל״מחזה מתח״ זד״
פרי עטו של המילטון מצטיין פחות
בערכים אמנותיים מאשר במקוריותו. י ש
לשער שהוא המחזה היחיד בתולדות ה תיאטרון
בו משתק תפקיד ראשי גו ף
מת, הנוכח על הבמה, בתוך ארגז, מההת חלה
עד הסוף. למרות תקלות קלות,
ברו בן טכניות, לא איכזב הביצוע את
קהל חסידי תיאטרון זירה. יש לקוות
שעל אף היחס האוהד לא נתבשלו בלב
אותם החסידים תכניות רצח לשם חוויה.

בשעה שמדינאי המערב היו עסוקים ב־יצירת
מסגרת צבאית שתחבר את י שר אל
עם יוגוסלביה, קשר רוברט קשרים פשו טים
יו תר. הוא נסע לבלגראד, הזמין!
את הלהקה ארצה, הכשיר את הקרקע!
להחלפה קבועה של אמנים בין שתי
המדינות.
בבלגראד מצא אהדה רבה לישראל,
נסיה מעטה לכו שר ארגוני. כשנכנס אל
הפקיד האחראי לעניני אמנות ושאל או תו
מדוע לא ענה על מכתביו התכופים,
גלה הלה שלא קרא את המכתבם בכלל.
״איך אתה מדבר עם המנהל?״ התלונן
אחד הפקידים, שתירגם את השיחה, כש־רוברם
התרתח .״אני לא #ושב שהוא
מתאים להיות מנהל,״ השיב התל־אביבי.

כד, לקהל

ב ת לי

. 11 טוטנהם — וולבס

!יי׳י סין לארץ, והחליטה ל,1תבסם תחילו
׳ כרקדנית, היתד. עד מהרה לאמנית ואש,
הבימה העמידה עצמה בנסיון קשה ׳ :
עסוקה ביותר. בין היתר עסקה בנהו
לרקוד על חבל. החבל: מחזהו של פרנץ׳
אולפן למחול בו לומדים עשרו ת תלמי
מו לנ רי, המחבר ההונגרי בעל שם ה כסוליסטיו השתתפה דים
ותלמידות,
עולם — חבל, שהיה מתוח על פני שלו בהופעות
הלהקה שלה. היא מקדישה או
ליות של רגשנות דביקה ומתקתקת. ה שעות
הפנאי לחובבות הראשית שלה
רקדנית נכשלה — לא יכלה ל ש מור על
עשיית עדיים מקוריים בצורתם, מצופי!
שיווי משקלה על גבי החבל הדקיק —
בצבע. פרט לזה הריהי טרודה, ככל אט
ונפלה לתוך השלולית.
בטפול בבתה בת השש, המחקה את אנס
ליליום הוא כינויו של כרוז־קרוסלה,
בכל תנועותיה.
מלך מגרש השעשועים, כוב ש הלבבות
מאחר שהתעסקות במשחק, במסגרו
של נערות. חייו ו מותו של גי בור פרבר-
אחד התיאטרונים, היתד, מצריכה זמן
עיר זה, הוא מאבק תדיר בין חיצוניותו
רב ומסיחה אותה מן המחול, החליטו
הגסה והיהירה, לבין תמימותו ור צונו
אירנה לערוך הופעות משחק אינטימית!
הטוב הצפונים בעומק לבו. ליליום אינו 1 באולפנה. על רקע הקיר הלבן, בין רהי
מצליח להוכיח את מהותו האמיתית לא
טים מספר: שולחן קטן, כורסא ובעזרו) בעולם ולא
בעיני רעיו בעולם הזה
אביזרים פשוטים כמו גלימה, ספרת
הבא, אליו הוא מגיע אחרי התאבדותו.
ופרחים, הגישה תכנית מגוונת בה נשתלב
רק אשתו, העוזרת הפשוטה, האוהבת
המלים בתנועה, ונוצרה אוירה אמנותיו
אותו אהבה לשמה, מבינה את ליליום,
מיוחדת במינה.
הפושע בעל כורחו.
הביע את משאלתו אחד הנוכחים
לצערו של הקהל הישראלי, שייכים
״הלוואי והיה יכול גם התיאטרון להגי;
גם נושא התפקיד הראשי, רפאל קלצ׳־
משהו מעניין בעוד שאנו, הצופים, מסו
קין וגם הבמאי יוליו ם גלנר, לאותו סוג
בים בין כרים, על מצע של נוחיות.׳!
אנשים אשר אינם מבינים את אופיו ה מסובך
של הכרוז המסכן. ליליום של
מולנר הוא י צו ר אופיני לפרבר־עיר. דמות
מוצקת, קרוצה מעץ קשה, העלול ל־השבר,
אך איננו ניתן לכיפוף. ליל-
יום החלק, החלש וההיססרי של קלצ׳קין
אינו עושה רושם כזה ואי־ההבנה ה זאת
הורסת את המחזה, הבנוי כולו על
הגילום הנכון של הדמות המרכזית.
הבדיחה העממית אומרת שביוגוסלב׳
יה חיים שמונה עמים: סרבים, קרואטים
נוסף לזה השמים גלנר, הבמאי, קסע
בוסנים, הרצגובינאים, סלובנים, מונ טד
חשוב בסוף המחזה והניתוח הזה הש גרים,
מקרונים ויוגדסלבים. אלה ה־לים
את המלאכה: יצירתו האנושית אך
השנונה והאירונית של סרנץ מולנר הו אחרונים
הם, כ מובן, היהודים.
פכת על קרשי הביטה למילודרמה סוח 32
הצעירים שרקדו, שרו וניגנו, נד)
טת דמעות.
שבוע, על במות הארץ, לא היו ״יוגו־רקדנית
התבל נפלה. אך למזלה לא
סלבים״ כאלה. הם היו סרבים — סטו היתד.
השלולית עמוקה והיא לא טבעה.
דנטים של האוניברסיטה של בלגראד, ש־ו
בעבודת ההצלה הצטיינו שושנה רביד,
הקימו להקת־חובבים לריקודי־עם ( של
בתפקיד אשת ליליום, ישראל בקר בתפ כל
עמי המדינה) ,ז כו בפרס הראשון
קידו מוצלח ביו תר השנה והצייר ומעבד
בתחרות לאומית, משכו בכך את תשומת־׳
המוסיקה ד״ר פאול לוי.

בקצה אחד של התדר הגדול אשר ב קומת
הקרקע באחד הבתים ברחוב ריי־נס,
תל־אביב, המשמש אולפן למחול,
עמדה האמנית בלבוש שחור מהודק ל גופה•
היא השמיעה באזני הנאספים, ש היו
מסובים בנוחיות על גבי כורסות
וספות, מ שירי ריינר מריה. רילקה, נתן
אלתרמן וכמה משוררי ם בחמש שפות
אחרות. האמנית: אירנה גמרי, אחת מ מורות
המחול הידועות בארץ, רקדנית
בעלת שם.
אף על פי שהתענינותה הראשית של
איתר. גטרי היא מחול, היא נמשכת
תמיד אל המשחק. לפני דמן קצר הופתע,
לטובה, חוג מכרים וידידים מצומצם,
כאשר נתגלה לו הצד הזה של כשרונה
של הרקדנית.
אביזרים פשוטים. כאשר הגיעה
אימה, לפני כשבע שנים, ממחנה קפרי־

אגדת פרבר־עיר,

עברית

* ליליים,
מנשה לוין.
• החבל מאת פטריק האמילניון. מביים
בידי מיכטל אלמז. בתיאטרון זירה.

400 תפוזים ליום. לפני שבועיים
באה הלהקה לארץ, הציגה סידרה של
ריקודים, שונים מאד זה מזה — רי קודים
של בני צ פון הארץ. שהושפעו |
מאד על־ידי התרבות הוינאית, וריקודי |
הדרומיים, אשר מאות שנות השיעבוד
תחת עול התורכים פיתח בהם סגנון1
הדומה מאד לזה אשר אזרחי ישראל
ראוהו אצל שכניהם הערביים. המשותף
לכולם: הם היו אמיתיים, חסרי כל
מלאכותיות, שונים מאד מן היצירות ה־סינטטיות
הזוכות לרוב, בישראל, ב תואר
ריקודי־עם.
הרקדנים עצמם סיירו• ,דין הופעה ל־ !
הופעה, בארץ, באו בדברים עם הסטו־ !
מטים של הטכניון החיפאי. הם טעמו |
מצות הפסח, מצאו שיש להן ״טעם של |
ניר אריזה״ ,י ר דו ליפו כדי לקנות פי תות.
לעומת זאת מצאו חן בעיניהם תפוזי !
הארץ. הם בלעו — כולם ביחד — עד |
400 מהם בכל יום.
בסך הכל תופיע הלהקה בארץ ב־25
הופעות, תעלה לאימפרסריו קרוב ל עב
אלף ל״י (במטבע ישראלית) .כש י
חזרו למולדתם ישמ שו תועמלנים מצוי נים
לישראל, כלהקת הרקדנים שהופיעה
כאן בשנה האחרונה * ,י כ שירו את הקהל
להופעת להקת רקתים ישראליים שתב קר
שם בסוף השנה. ביקשו היוגוסלבים :
ריקודים תנ״כיים ותימניים. תילווה ל רקדנים,
אולי, הזמרת שו שנ ת דמארי,
השוהה כיום בארצות־הברית׳ .

•.שהופעתה הופסקה אחרי ששתים
מבנותיה נתפסו בגניבה. נשהתענין רו־ברט
בגורלן נתברר שבניגוד לחששות
לא נענשו, אן הורדו מן הבמה.

ק ול נ וע ישראל הרחצה 3א\ 0אסורה
בעוד שבארצות הברית נערך ויכוח מש פטי
גדול בשאלה, אם צנזורה על סרטים
ומחזות אינה מהווה פגיעה בסעיף התחיקה
המבטיח לכל אזרח את חופש הדיבור, קיבלו
אזרחי ישראל את הידיעה על קיצוץ
קטע מן הסרט הדאני בת אדם (העולם הזו
) 802 בשלוות נפש גמורה. נראה כי רק בלב
מעטים קיים איזה שהוא ספק לגבי ערכי,
של הצנזורה בחברה האנושית. אפילו דו בר
אגודת שוחרי הסרט הטוב הודה, במכ תב
חוזר שנשלח למערכות העתונים, כי
אכן יש צורך לבדוק את רמתם המוסרית
של סרטים בטרם יו ר שו בהצגה, אבל כי
במקרה של בת אדם עשתה הצנזורה היש ראלית,
שבראשה עומד פקיד ממשלתי ותיק,
יעקב אב־רזי, משגה חמור.
טוענת האגודה: יש לאסור הצגת ס טים
הוליבודיים מסויימים שהם, לדעתה,
בשום פנים
פורנוגרפיים ובלתי מוסריים.
אסור היה לקצץ מן הסרט הדאני.
ערווה או אלימות. האופן בו געש,-
הקיצוץ הצביע לא רק על פגמים רציניים
שבעצם קיום הצנזורה, כי אם הוכיח במ יוחד
את אי יעילותה של המועצה לביקו ־ת
סרטים ומחזות שליד משרד הפנים.
מועצה ז ו מורכבת ממתנדבים מספר. הם
מקבלים לקריאה את עלילות הסרטים ו־24
תמונות מכל סרט. באם נראה להם, מן הע לילה
או התמונות, כי הסרט מכיל ערווה
או אלימות ואכזריות או פגיעה במעצמה
זרה או בעם היהודי, הם מאלצים את
מפיץ הסרט להציגו בפניהם בבית קוליוע
ירושלמי. לעתים רואים הצנזורים סרט אחד
חמש־שש פעמים עד שהם מחליטים אם
רצוי להציגו.
״לכל הקהל׳׳ .במקרה של בת אום
הסתפקו הצנזורים בקריאת העלילה, וכיוון
שבלי ספק גם הכירו את הרומאן הנודע
(מאת אנדרסן נקסה) עליו מושתת הסרט,
התירוהו להצגה ״לכל הקהל׳׳ ,כלומר למ בוגרים
ולילדים. זאת למרות העובדה שה סרט
בהחלט אינו מתאים לילדים ולנוער.
שלושה שבועות הוצג הסרט בלי הפרעה.
באחד הימים קיבל הצנזור הודעה מפי אהד

חטאים אלה, בעוד שאפיזודה שביעית מצי גה
את ה״חטא השמיני׳׳ .אלא שאת האפיזודה
האחרונה קיצץ המפיץ, והסרט מסתיים עשר
דקות לפני סופו המקורי.
אשה ונתח גבינה. הטובה באפיזודות
היא הנאווה, מבויימת בידי קלוד (שטן הבשרים)
אוטון־לארה. בקטע זה, מישל מורגן
היא בת אצילים שירדה מנכסיה, הולכת לנ־שפיה
מפוארת, נחשדת בגניבת יהלום, אבל,
כאשר נערך אצלה ד,יפוש, מתגלה כי גנבה
רק כריכים אחדים בשביל אמה הזקנה (פרג־סואז
רוזה) .הקטע המבדח ביו תר הוא הזלל-
מת: אודות בעל, אשה ואורח הישנים במטה
אתת ונתח גבינה ב ארון — והיחסים בין
כולם.
ספורט איגרנף
נוקיאאוט מוחלט
קהל האלפים ששילשל את כספו ( 2— 1ל״י
לכרטיס• לקופת הזירהטרון הרמתגני, עשה
זאת על־סמך המודעות שהבטיחו לו ״תחרות
איגרוף בין נבחרות חיפה ותל־אביב״ .אך
אם למאורעות שהתנהלו על זיר ת הקרקס
היה ד מיון כלשהו לתחרות איגרוף, הרי היה
הדמיון מקרי בלבד.

שאר הקטעים נראים כאילו נכתבו ו בוי מו
כלאחר יד, אף על פי שבאפיזודה הקנאה,
המבוימת בידי רובר טו רוסוליני ניכרת ידו
המומחית של הבמאי הגדול,

״המדאפים ושודד• הים״
״ שודדי הים״ שבסרט הם אנשי קבוצת
כדור״בסים. הקבוצה רובצת במקום האחרון
בליגה האמריקאית. זאת בגלל מנהגו של
המאמן וראש הקבוצה גאפי (פול דאגלאס)
לגדף ולחרף את שחקניו, השופטים ועתונאי
הספורט, לעתים אף להנחית לאחדים מהם
סנוקרות.
באחד הלילות, בעת שגאפי מטייל על פני
המגרש הריק, הוא שומע מלאך הדובר אליו
ממרום. טוען המלאך (לשעבר שחקן כדור
בסיס) :ל שונו החריפה והתנהגותו הפרועה
של גאפי הם בעוכרי הקבוצה. אם ישנה את
דרכיו, יטהר את פיו, תעזור לקבוצתו קבו צת
כדור בסיס שמימית לזכות באליפות.
רק לאחר מאמצים כמעט נואשים מצליח
המאמן חריף הבטוי לסגל לעצמו אוצר מלים
יותר ספרותי, מהחיל לקלל את השופטים
בביטויים שקספיריים. בזכות כל זאת עולה
קבוצתו מן המקום השמיני בליגה למקום
הראשון.
כהן, רב וכומר. עוד מעורבים בעלילה
הזאת: ג׳נט לי בתפקיד של עתונאית, קינן
ווין כקריין ספורט ודונה קורקוראן בת ה־,8
בתפקיד של חובבת בייסבול צעירה המתפללת
לנצחון הקבוצה ורואה את המלאכים במו

חיים וייספיש

(מכבי חיפה)

נגד חיים

בתחרות הראשונה לא התיצב המתאגרף
התל־אביבי. בשניה הסיר נציג תל־אביב, לוי
בן־ציון, את כפפותיו לאות מחאה נגד ה שופט.
אם רגליו תדרוכנה שנית על זיר ת
איגרוף, לא תהיה כל סיבה מדוע לא יחליט
להוגים ריקוד רומבה במקום להתאגרף.
וכאשר כבר הלמו המתחרים באמת איש
ברעהו, מוטב היה אילו לא הופיעו — או
שהיו מופיעים במקום זה בתחרות חצי־הי־תולית
של תנועת נוער מפגר. הנוק־אאוט
היחידי הושג על־ידי איש תל־אביב אברהם
(״ שוגר׳׳) לוי. כשמתנגדו החיפאי נפל על
הרצפה, רמז לו מאמנו לא לקום לפני ספי רת
העשר.

רוב הויכוח נגרמו בגלל ריח ניחוח שעלה
באף המתאגרפים, העבירם על דעתם הספור טאית.
היה זה ריח הנסיעה לחוץ־לארץ. כל
מתאגרף רצה לנסוע, כל אגודה התקנאה
ביריבתה. וכמו תמיד, כשאגודות הספורט
לוחמות ז ו בזו, גרמה קנאת הספורטאים
לריבוי הרקבון.
הדבר היחידי שהצטיין ברמתו הבינלאומית
(המובטחת על־ידי המארגנים) היו החבלים
של הזירה. תוצאות המיפגש: נוק־אאוט מוח לט
לאיגרוף הישראלי,
כדורגל וזנצחון המסתיע

התמונה שנפסלה מתור ״כת אדם׳׳
24 תמונות נזבל סרט

סרטים
״שבעת החטאים״
שבעת החטאים הגדולים הם: הקמצנות,
הכעס, העצלות, התשוקה, הקנאה, הגאווה ו־הזללנות.
שש אפיזודות, מבויימות בידי
ששה במאים צרפתים ואיטלקים, מדגימות

״העולם הזה״ מס׳ 808

עיניה כשהם נעים על המגרש, עוזרי ם ל״שו־דדי
הים״ לנצח. פרט להם מופיעים בסרט
כהן פרוטסטנטי, רב יהודי וכומר קתולי המ עידים
כי אכן יש וי ש מלאכים בעולם.

גרינברג ( בית ״ ר תל-אביב)

1100ל״׳ מהצגה גרועה

במקום התחרות במשקל כבד, באה הפתעה
בינונית: המתאגרף החיפאי החליט לא להו פיע.
כמה דקות לפני כן נראה ליד הזירה,
מנהל ויכוח עירני עם חבר לנבחרת.

הצופים, שנפגע קשות מתמונה עדינה בס השחקנית
הראשית טובי,
רט בה נראית
מאם רוחצת ערומה בנהר. מיד הריצה הצנ זורה
מכתב בהול אל מפיץ הסרט, דר שד
ממנו לקצץ את התמונות הנוראות.

עד הדקה ה־ 38 של המשחק התנהל הכל
בסדר. התוצאה כבר היתה 2:2ו שתי הקבו צות
לחמו קשות על כל כדור. כאן אירעה
תקרית: אברהם גינזבורג, חלוצה של הפועל
רחובות ונחום בוך, שוער פתח־תקוה, זינקו
לכדור גבוה, אך ברוך, במקום לתפוס את
הכדור, תפס בראשו של אברהם גינצבורג,
הפילו ארצה. השופט היסס ז מן רב, פסק
לבסוף בעיטת 11 מטר. הפתח־תקואים נטשו
את המגרש ורק לאחר שמונה דקות חזרו
לשדר״

כשעבר ביום ש שי חובב הכדורגל הרחו בותי
ברחוב, ונתקל במודעות ר,צעקניות, ה מודיעות
על תחרות חצי־הגמר בגביע העצמ אות,
עלה טעם מריר בפיו. ברור היה לו
שקבוצתו החזקה תפסיד הפעם בגלל הרכב
לקוי.
ואמנם דאת היתר, המציאות: שני שחקני
מכבי, שנפצעו במשחק ליגה קודם, ושחקן
אחר שנענש על ידי אגודתו, הודיעו שאין
ביכולתם להופיע למשחק. מרכיבי הנבחרת
התחבטו כיצד להרכיב קבוצה שתוכל להפסיד

בכבוד.
אולם ביום השבת עבר משב רוח מרענן
בעיר, יחזקאל הר־מלך ויהודה (״ שנוצי״)
שרגר, החליטו בכל זאת לשחק. מעתה היה
ברור: המשחק יהיה יותר מרתק, סיכויי
הרחובותיים גברו. אכן, כבר 30 דקות לפני
תחילת התחרות, ציפו 6000 צופים נלהבים
לעליית שתי הנבחרות לשדה. היה זה שיא
מקומי לגבי העיר הקטנה.

•ריווח

מהכנסות הקופה 1100 :ל״י.

כאשר הפך משה (״מוסי״) ליטבק אח בעיטת
ה־ 11 מטר לשער, חייך גינזבורג :״לעזאזל
הבריאות, העיקר הנצחון.״
נשיקות וחיבוקים. הסיום • היה מפ תיע.
מיד עם שריקת השופט יעקב מצלר, הת פרצו
אלפי רחובותיים למגרש והמטירו מטר
נשיקות וחיבוקים ל־ 11 המנצחים שנישאו על
כתפיים לחדר ההלבשה.
תקרית נוטפת אותו יום: פתח־תקוואי אחד
ניגש לשופט, הנחית לו שתי מהלומות מוח צות
בפניו. התגובה: קהל רחובותי מרוגז
החזיר למכה, שילח אותו לבית החולים.

יחסים בינלאומיים
סי. סוס
אין זה סוד שהספורט הישראלי אינו מעו רר
התלהבות רבה בארצו. רמתו הירודה
והקנוניות הרבות של קברניטיו, היוו תמיד
את המכשול העיקרי להתקדמותו. אין צורך
להוסיף כי שמו הטוב של הספורט הישראלי
אינו הולך לפניו בארצות חוץ.
החודש הגיעו שני מאורעות הקשורים ב
ספורט הישראלי לכותרות כמה מעתוני אי רופה.
לא היו אלה שיאי עולם שהושגו על
ידי ספורטאי הארץ או נצחון באליפות ח שובה.
זאת עדיין אין איש מעלה בדמיונו.
שני המאורעות היו קרבות שלא נערכו כלל
על מגרש הספורט. האחד היה בין ישראל
לרומניה, השני בין ישראל לבלגיה.
רומניה ביטלה, ברגע האחרון ממש, את
אשרות הכניסה לטניסאי־השולחן הישראלים,
ביצעה על ידי כך הפרה חמורה של החוק
הבינלאומי. לאחר מכן, התחרטה, הביעה נכו נות
להסדיר את הענין. אז היה כבר מאוחר
מדי. התכסיס היה שקוף וערמומי. ישראל
מחתה, הריצה מברקים, אך קולה לא נשמע
אף בהד הנקישות העדינות של הכדור הלבנ בן
שהמשיך לקפץ על שולחנות בוקארשם.
הרומנים זכו לנצחונות גדולים. ישראל היתד,
קטנה מכדי שתוכל להפריע להם.
אולם כאשר העוול יצא מישראל, שינה
העולם את טעמו. לבלגיה הגיעה הזמנה מאחד
מעסקני הכדורגל בארץ, ביקשה את קבוצת
סלינואה לבקר בישראל. התשובה היתד, חיו בית.
אלא שלאחר אי־הבנה בין המזמין לבין
מכבי והפועל ת״א, נשלח מברק דחוף בו
הודיעו לבלגים על ביטול התכנית. הסערה
שקמה היתד, לסופה משתוללת. כל עתוני
בלגיה רעמו, השמיצו את המדינה החצופה,
דר שו את ניתוק היחסים הספורטאיים עמה.
תוצאה ראשונה לריב: מכבי בלגיה לא
ישגר משלחת לסנביה בישראל.

• 3:4לטובת רחובות.

אנימשחווררמן וומעצ
מאת

וו־אל ב שן

יחיאל כשן נאסר בכרית המועצות לאחר שפרח אדיה מפולין,
לאחר פלישת היטלר. הודות דתחכולות שונות, וכעזרת ידידים
טובים שפגש שם, הצליח לגבור על הטכע האכזר בירכתי
הצפון, להשאר׳ אחד מתוף רבבות, כחיים. לאחר זמן הוא
נשלח דרומה, למחנה מסודר יותר כו נהנה מתנאים אנושיים.

עברו ימים ופצעי המחנה הגלידו. אט אט התחלתי מרגיש
עצמי כמו בבית מ*:ש. גרתי ב מועדון ב״דביז״ ,התהלכתי
בחפשי, בערבים נתתי שעורים בשחמת לפקידים החפשים,
שבאו לבלות את זמנם במועדון. כל אחד חשב לו לכבוד
לשמוע שיעורים מפי אחד מ״גדולי השחמתאים בעולם״ .לב סוף
זכה המועדון ל״יצירד, אמנותית״ משלי — לוח שחמת
גדול להוראה, עם כלים מתאימים.
בינתיים התאמנתי בקדחתנות בציור. הקדשתי את כל
שעותי הפנויות לאימונים. כראש האולפן היה מתפקידי
להדריך את חברי בעבודה, ואמנם לא חסכתי מהם הדרכה.
במיוחד התבלטה יזמתי בתיכנון תפאורות להצגות מחזות
הקלסיקאים האירופים. אילו היו נמצאים שב ציירי התיאט רונים
של ארץ מוצאי, היו בוודאי מאשימים אותי בגניבה
אמנותית, ולא בלי צדק, אולם לזה לא היה כל חשש.
קשרי הידידות בין ניקיטא פיו טרו ביץ׳ וביני. הלכו ונת־הדקו.
הוא דאג לי כאילו הייתי בנו. החלפתי את מדי המחנה
בבגדי -אי ש. חפשי קבלתי במתנה פרוות ניעורות כבשים.
הוא דאג ללבני ושכחתי את רבבות הכנים — דיירי המשנה
של כל שו כן המחנות.
׳במחצית יוני יצא נקיטא פיו טרו ביץ׳ לח-פש למוסקבה,
והבטיח להביא לי מערבת׳ חמרי ציור, שיהיו ״הולמים״ אמן
כ מוני.ו שב ה ם אוכל להכין תמונה מתאימה עבור המועדון,
תסוגה שטרם נראתה: כמוה. אולם. בינתיינו חלו שינויים
מרחיקי. לכת.
הידיעה על פלישת היטלר לברית המועצות, הכניסה מבוכה
לא קטנה במחנה. פשוט לא ידעו מה לעש ־ת בנו, פליטי
הארצות, שנכבשו על ידי גיי סות היטלר עוד נ . 1939 :בהיעדר
הוראות ממוסקבה, החליט מנהל המחנות להקים מחנה הסגר
מיוחד בתוך מחנה העבודה ולכלול בו את כל הפליטים, שרובם
היו יהודים יוצאי פולין. כך הקיץ הקץ על שאננותי וחיי
המלכים בחסותו של ניקיטא פיו טרוביץ׳.
באו ימים קשים. אחרי התזונה העשירה ב מועדון ״אביז״
קשה היה להסתגל שוב לקיצוב במחנה: חצי קילו לחם,
מנת טה בבוקר וצלחת מרק בערב. לפי שעה בצענו רק
עבודות לא קשות ביותר במחנה ההסגר, אולם הגיעוני ידי עות,
שעומדים לשלוח אותנו לצפון, למחנה מיוחד, שאת
טעמו כבר טעמתי פעם.
ואמנם אותו היום לא איחר לבוא. בבוקר אחד נכנסה
למחנה ההסגר שלנו וועדה מיוחדת, שמתפקידה היה לערוך
רישום של ה״פולקים״ ולהכין אותנו לדרך. שני רופאים בדקו
את המועמדים ליציאה והגדירו את כו שר עבודתם. רק
החולים עמדו להישאר עד להבראתם. לי לא היו כל סיכויים.
דאגתו של ניקיטא פיו טרו ביץ׳ היתר, ניכרת בי ומשקלי היה
כמשקל שניים מחברי. כשהגיע תורי להבדק׳ ציפתה לי הפתעה
רבה. בראש הוועדה האירגונית עמד מיודעי טאראסוב. גם
הוא השתומם לראותי פה: לא פילל, שיוציאוני מהמועדון.
הוא שמע את סיפורי, קימט את מצחו ואמר :״עסק ביש.״
הוא מעולם לא הרבה בדיבור וידעתי, שבזה נסתיימה השיחה.
בערב קבלתי חבילה: כיכר לחם לבן, נתח ב שר הגון וחצי
קילו חמאה. לא היו לי ספיקות מאין באה החבילה. למח רת
הגיעו למחננו מפקחים שקראו את רשימת האנשים, שע ליהם
להתכונן לדרך. נשארו רק מתי מספר, אנשים׳ הזקוקים
לבתי חולים. אחרי שער. קלה הגיע חיל המשמר׳ ללוותנו
לדרך, אולם להפתעתי הגדולה נודע לי, שהנני היחידי, שדר כי
לדרום, ל״מחנה הנכים״ .הרופאים מצאו שהנני נכה של
מאה אחוז ואינני מסוגל לשום עבודה.
נכלמתי במקצת. ידעתי, שיד טאראסוב בדבר, כיון שה ייתי
בריא מכל חברי אבל את הנעשה לא יכולתי להשיב.
יצאתי, בלווית זקיף, למחנה הנכים, בעוד שניאראסוב מנו פף
לי מרחוק בכובעו.
יו מי הראשון ב״קרית הנכים״ לא השרה עלי מצב רוח
טוב. הצטערתי צער רב שלא צירפו אותי לשיירת חברי
לגולה שנשלחה לצפון. במחנה היו כ־ 300 תושבים. מהם
מאה עוורי ם לגמרי, כ־ 50 עוורים למחצה, והיתר קטועי אי ברים׳
זקנים מופלגים או חולי־עצבים מובהקים. רושם מזעזע
במיוחד עשה עלי מיצעד העוזרים לבית האוכל. כשנשמע
קול הפעמון, יצא עיוור למחצה והקיש במקלו על קירות
צריף העוזרים. הדיירים יצאו ממנו ב חפזון בגששם במקלו תיהם,
העשויים מענפים׳ את האדמה החלקלקה אם אט הז דנבה
שורה ארוכה כשכל אחד מן הצועדים מחזיק בכנף בגדו
של קודמו בשורה. בבית האוכל תפש כל אחד בז ריזו ת את
מקומו, כשהוא בולע את ה מזון הדל בעודנו עומד על רגליו.
וכן בחזרה לצריף.
הופעתי במחנה עוררה תמהון :״הרי אפשר לרתמו לשתי
מחרשות,״ הערה כזאת נשמעה מכל הצדדים ואמנם סימני
המועדון ב״אביז״ נראו בי. אבל תעודת רופא היתר, חוק במחנה
זמן מה התבטלתי ולא עשיתי כל עבודה. אולם הרעב החל
להציק לי מאד. התנדבתי לצאתו ליער לעבודה קלה תמורת
תוספת של 200 גרם לחם ליום.
הימים היו.י מי יולי. חודש, שבו נמס ד,שלג בסביבה זו.
צורפתי לחולייה של שמונה אוספי גרגירי יער ונקבעה לנו
נורמה — שמונה קילו ליום.
יצאנו מבלי לווית משמר. הנוף היה מרהיב עין. אף
פעם בחיי לא ראיתי כמותו. האדמה כוסתה במרבד פרחים
בעלי שלל צבעים ויפעת הטבע ריתקה את העיני־ם. הסתכלתי

באופק המגוון כמהופנט. בהרחיקי לכת מהמחנה היה עלי
להיזהר שלא אטבע בביצות. זר מי מים רבים ירדו מן הגבעות
ויצרו בעמקים אגמים נרחבים. נתפזרנו כל איש לעברו
בחפוש הגרגירים. חיפשתי כעשר שעות ולא הצלחתי אלא
לצבור כארבע מאות גרם. הצפדינה כבר החלה לתת בי את
אותותיה הראשונים והחלטתי לאכול את מחציו! השלל.
כשהשמש התחילה יורד ת לעבר האופק, הפסקתי את העבודה.
פגשתי ששה מחברי במקום המוסכם. התברר, שכמות דומה ׳
ליקט כל אחד מהם. חסר היה רק השמיני, הסיני מישה. לא
עברו רגעים רבים והנה הוא נראה, כפוף תחת מיטענו. הוא
קרב אלינו כשסלו מלא על גדותיו ו בו שתי נורמות לכל
הפחות. גרישה ״חאחול״ (האוקראיני) קבע, שאסור להראות
למנהל המחנה שאפשר לאסוף כמות כזאת וציווה על הסיני
למסור לו את המיטען. אולם הלה סירב בתוקף. גרישה החלים
שיש להקיז לו דם ולאחר שמישה קיבל מהלומות מספר
ועיניו החלו תופחות* מסר את מיטענו. גרישה חילק אותו
שווה בשווה בין כולנו. את החצי צימר, לאכול ואת היתר
למסור למחסנאי המחנה.
המחסנאי יצא ממש מכליו למראה הסלים הריקים. מישר.
רצה להסביר לו, ברמזים, שאנחנו י שנו ביער במקום ללקט
גרגירים. אבל נתקבל ההפוך. המחסנאי הבין שהסיני הוא
שי שן במקום ללקט גרגירים. גרישה עוד חיזק את סברתו
בהסבירו, שבגלל השינה יש לו עיניים נפוחות, והמחסנאי
כיבד את הסיני המסכן בכמה בעיטות חזקות בכרסו הצנומה.
מישר, לא הוציא אנחה מפיו. הוא שכב בצריף לידי כש הו
א כואב כולו. השתתפתי בצערו, אבל לא יכולתי לבוא
אתו בדברים. ככל הסינים במחנה נאסר בעוון הברחה. וככל
סיני במחנה יכול לבחור לו אחד משני השמות הרוסיים :
מישר, או וואסיה. את השפה לא הצליח ללמוד אבל את כל
הקללות העסיסיות ידע — כמו שאר בני ארצו — על בו ריין.
נוסף לקללות למד עוד כ־ 20 מלים שי מו שיות, וכשהיה רוצה
לבקש לחם, למשל, היה משמיע את מיטב הקללות פ צירוף
המלה ״לחם״ .כך יצא לסינים מוניטין של מנבלי פה. מימי
לא ראיתי עם חרוץ כמותם וגם טוב לב במידה מסויימת, על
רקע בני הלאומים האחרים במחנה. מישר, השתדל לתנות

בפני את צרו תיו בעזרת מיטב הגידופים הרוסיים. בסופו
של דבר למדתי כמאתיים מלים סיניות ודברתי בשפת עמו.
מישה הפך לידידי ואיש לא נגע בו עוד לרעה. יצאנו
לעבודה יחדו והוא לימדני את מלאכת איסוף הגרגירים.
תוך מאמץ עליון הגעתי לשני קילו ליום בעוד שמישו, אסף
בקלות למעלה מעשרים קילו אולם הגרגירים לא הגיעו
למחנה. בשבילים ל״מחנה הנכים״ ארבו לנו רבים מהפקידים
החפשיים והציעו לנו עבור הגרגירים חמאה, בשר, לחם
ומעדנים אחרים. היתד, זו תרופה יחידה יעילה נגד הצפדינה.
עבר הקיץ והגרגירים ביער אזלו. נשלחנו איפוא לקושש
עצים עבור המטבח. קוששנו אחרי בריגדת אסירות, ממחנה
נשים שבסביבה. אוי היה לאחד מאתנו, באם נסה להתקרב
אליהן. הן היו מנחיתות לו מכות נאמנות באלות כבדות.
לפי סיפורי חברי, היו אלה נשים, הנמצאות כמה שנים ב מחנה
סגור. הן הסתדרו ביניהן לפי מנהגי האי לסבוס ושנאו
גברים תכלית שנאה.
באחד הימים מת בשחפת, מנהל המחנה שלנו. במקומו
נתמנה ז קיף צעיר, שלא ידע קרוא וכתוב. היו אז זמנים
קשים במחנות. פלישת הגרמנים דרשה גיוס כל הכוחות
למלחמה עם גייסות היטלר. למחנות לא הגיעו עצורים
חדשים׳ והחלק הגדול של התושבים הקודמים מתו. המפעלים

הענקיים בירכתי הצפון ציפו לידים עובדות. הוחלט על מיון
חדש גם ב״מחגה הנכים״ ,ועד לבוא וועדה רפואית חדשה,
הוטל על המנהל החדש ל״עודד״ את תושבי הקריה לעבודה
מאומצת. בהתנדבות לאיש לא היה הרצון לכך וגם לא היתד.
להם היכולת הפיזית. בכל ערב הזמין המנהל החדש את
המפגרים בעבודה והתנהל שיח כזה :
״יש לך אב?״
״אין לי.״
״ואם יש לך י״

״הרי אמך מצפה ל שובך הביתה,״ היה קורא המנהל בפ תוס
.״השתדל לעבוד בסדר ות חזור הביתה.״
בבקר אחד הגיע תורי. יום קודם יצאנו לנהר כדי למשוך
המימה רפסודה כבדה. קבלנו לעזרה גם סוס ועגלה, שניהם
במצב שלא ייצלח לעבודה. גרישה טען שי ש לו נכות של
מאה אחוז ואיש לא יכרית אותו לסחוב עצים אף בעזרת סוס.
מישר, שלי התחמק כדי לאסוף גרגירים, גם יתר החברים
תמכו בגרישה וי שבו לשחק בקלפים עשויים מקליפות עץ
ליבנה. המשחק היה על ״בתורה״ בת ששים וחמש שהתגלגלה
אותו יום לקריה. מצאתי לי איפוא שקע בערימות העצים
ונרדמתי. עוררני קול הפעמון, הקורא לארוחת ערב.
המנהל רתח כולו למקרא הדו״ח של מנהל העבודה על
תוצאות עבודת החוליה שלנו. משום מה החליט שאני האשם
בכל ונקראתי אליו. הוא נראה נבוך במקצת, אולם אחרי רג עים
של היסום התאושש, החל הדו־שיח :
״יש לך אשה?״

״והורים י״
.גם כן לא.״
״ואחים או אחיות?״

״אבל דוד או דודה?״
״גם כן לא.״
הזיעה כיסתה את הבחור המסכן. הוא מנה את כל חברי
משפחה האפשריים, אולם אני עניתי בכל פעם :״לא.״
״אולי י ש לך איזה ילד אי שם?״ קרא לבסוף. כששמע
שוב את המלה ״לא,״ קפץ ממקומו כאילו הכישו נחש
וצרח :
״הוציאו אותו מפה לכל הרוחות. לו אין משפחה בכלל
ומה אעשה בו?״
חברי צחקו ונהינו מפקחותי אבל המנהל נטר לי איבה
בחדר האוכל של ״מחנה הנכים״ היה רמקול, מחובר
לתחנת הקשר המקומית, ששידרה את שידו רי רדיו מוסקבה.
החדשות העיקריות שודרו בשעת חצות, כאשר הכל כבר
היו ישנים הייתי היחיד שהאזיי ל שידור באותה שעה. זה
נודע למנהל והוא החלים לגמול לי על שעשיתי אותו לצחוק.
הוא מצא לי איפוא עבודות שונו ת דווקא בשעת שידור הח דשות,
אבל בכל זאת הצלחתי תמיד להאזין לו. לבסוף הו ציא
פקודה לחפור באר עמוקה דווקא בשעות הלילה. לתאורה
מיוחדת לא היה צורך. היה זה בעונת הלילות הלבנים, כשהש מש
מאירה כמעט כל היממה, שוקעת בחצות, וזורחת כמעט
מיד. לאחר מכן ההפסקה בין יום ליום הם דמדומים קצרים.
יצאנו לעבודה בשעה עשר בערך, אולם כשהגיע ז מן שי דור
החדשות השליכו האנשים את כליהם והלכו לי שון׳ בעוד
שאני הלכתי לחדר האוכל. למחרת החלים המנהל להצטרף
בעצמו לחוליה. הוא החל לחפור ואני הייתי צריך להוציא
את האדמה והמים בדלי. הדלי היה ק שור לחבל ארוך. החבל
היה צמוד למשהו מעין טחנת ריחיים קדומה ועלי הוטל
לסובב את המנוף עם החבל בכל עת שהמנהל למטה נתן
סימן להוציאו או להורידו.
עברו כשעתיים. ח שתר עצמי כמו עבד בימי קדם. אולם
בעיקר חרה לי, על שאחמיץ את מועד החדשות. ביקשתי
ממנו שיפסיק לז מן מה, אולם המענה היה גידוף עסיסי.
לפתע הופיע שם מישר.,
״עזוב את העמוד,״ אמר.
לא הנחתי לו ל חזור פעמיים על דבריו. תוך שניות הייתי
בחדר האוכל. לפתע שמעתי צווחות איומות מהחצר. יצאתי
וראיתי את מישר, מוציא לאט את הדלי מהבאר ו מורידו אוזר
כך במרץ. המנהל צווח בקול איום. אולם מישר, לא התרשם.
״מה אתה עושה צעקתי אף אני.
״נכה לא יכול לעבוד,״ ענה מישר, בשקט .״נכה לא יכול
להוציא דלי. דלי נופל על הראש.״
לשמע צווחות המנהל באו ראש המשמר ו שני זקיפים.
הם הוציאוהו מהבאר כל עוד נשמתו בו. מישר, הסביר בש פה
שלו, ששנינו עמלנו להוציאו את הדלי אבל לנכים אין
כוח והדלי נפל בכל פעם. המנהל חרק ב שיניו, אבל הוא
ידע, שעשה מעשה בלתי חוקי בזד, שהעביד אווענו כך, ושתק.
למחרת ציפתה לי הפתעה נעימה. ניקיטא פיו טרו ביץ׳ חזר
מחופשתו ויצא מכליו ממש־יכלזלא מצאני במחנה. הוא הביא
אוסף צבעים מובחר, אבל ל מו עדון לא יכולתי לחזור. הוא
מסר לי את הצבעים והמליץ לפתוח לי אולפן במקום. המנהל
הבור לא העז לסרב. פתחתי אולפן בחדר האוכל דווקא
ויכולתי להאזין לשידורים ללא הפרעה. ציפתה לי הפתעה
שניה. ניקיטא סיו סרוביץ׳ דאג לחוג לקוחות, והזמנות ל״קוב־ריקים״
(שטיחים מצויירים, שתולים אותם על הקיר ליד
המיטה) ,באו מכל צד. הוא הביא לי סידרה של גלויו ת מצו יירות
ממוסקבה. וכיצד להעתיק תמונות למדתי בינתיים.
האולפן הכנים רווחים גם למחנה וגם לי. בעד עבודה שמחוץ
ל מנץ קבלתי סכומים ניכרים מאד, הפכתי לעשיר ממש תוך
תקופה קצרה׳ אבל בכסף לא יכולתי להשתמש: לא היה
מה לקנות בו.
ניקיטא פיו טרו ביץ׳ לא החמיץ כל הזדמנות כדי להח זיר,
ל״אביז״ .הוא הצליח לבסוף. אולם באותו יום התפרסמה
הודעת הממשלה הסובייטית על מתן חנינה לכל העצורים
יוצאי פולין בעקבות ההסכם הידוע עם ראש ממשלת פולין
בגולה, הגנרל שיקורסקי. תרועות גיל התפרצו מפיות הא לפים,
שהצליחו להישאר בחיים. גם ניקיטא סיו טרוביץ׳ היה
מאושר באותו יום. הוא האמין כל הזמן, שיום כזה יבוא
ושאף בעומק לבו, שעלובי המחנות לא יתרשמו מיחס השל טונות
אליהם שם.
״תראו את החיים שלנו במוסקבה,״ אמר ,״ו אז תיווכחו
לדעת שלא כל כך נורא אצלנו.״