גליון 809 מתאריך 23 באפריל 1953

אופי בלתי מפלגתי. יעשה כל אחד בעיבוץ את
עבודתו ואת תפעידיו מבלי להתחשב בשפלנתיות.
יישבו איש במחנהו ואיש על דנלו, בארבעת
כותלי ביתו. ואולי לפעמים רע בתיד ליבו. רע
אל יתערבו מנהיגי השפלנות.

העורך הראשי :
אורי אבנר׳
ראש המערכת:
שיום 3ח1

11ל0
רק! 7ר ז

עורך משנה, תבנית:
עורך משנה, כי תוב:
קריאי דוש
סיכאי אישו (זמני)
עורך משנה. חדשות :

השבועון המצניר לאינפורמציה רחוב נליעסון . 1מי אכיב
.א חי״)
>ייר תיאטרון
ת.ר . 1:6 .סי (ושני) 01786
מען ימברעים . :עוישפרס
ששרד השון רכת כירושיים :
רחוב דוד חסיד <יוייא|<.
תסבר.
ששר־שוי

טשזז
בן־אפרים

הצלם הראשי :
פוי נוידפן

הכתב הראשי :
יהודח נכא׳

עורכי מדורים :
שיכאי אישו. יחיאי בשן. נבח נבי. ירוחם נבון. תפר תדסור.
משתתפים קבועים :
דוד ארנון, אוסקר שאובד. ם יייס טיארי. דירי שנו׳* ,בי שש.

מ״ם ראש מערכת, חיפה:

ראש מערכת, ירושלי ם :

חיים כרסי

דוד רוביננר

סופרי חוץ:
שונטי נ׳יעובם, נבריאי דנון. ש סו אי שירון
מודפס: דפוס ׳ שראי בונ״ם ת״א
שו״י: חעוים חוח בעיים

לאומי קובלבסקי, נתניה

הגנת המשטרה
מוציא מן ...הידיעה אודות אנטון העורא עפלן (העולם הזה ) 804 את המשענות הרצופות
בין שורותיה ( :א) המשטרה (של השדינה ה דים
וערטית ביותר בשזרה התיכון) מפלה לרעה
נוצרים( .ב) עוצרת אנשים לתעופות ארוכות ללא
עוון בכפם( .ג) מנרשת אותם מהארץ. כשדבר זה
נראה לה רצוי. ללא מתן נימועים חמתעבלים
על הדעת.
אלו הן האשמות כבדות על השופר לבטחון
ציבורי. מדוע לא תנסחו אותם בבירור ותטיחו
אותן בפני הנאשמים. תיכפו עליהם להתנונן.
או לפחות לעבוע עמדה ן מרוע לא פרסמתם
׳באותה ידיעה את נישועיו של הצד השני. המש טרה

הכנסתם שרירות על ידי ניום רנשות אנושיים
הומגיטרים ללא שכנוע עובדתי שכלי.

אריה גן־מור, תליאביב
היתה ז 1הכתבה העניה על המקרה הטרגי.
הפרטים לא תדנחשו והמסקנות היו ברורו ת
לגמרי.

הסתת העתון
כשישבתי באיצטדיון הרמתגני החשוך וח זיתי
בחיילים המסתערים בעד מסך המוקשים
לקראת אויב מדומה, התלהבתי כמו כל ה אלפים
שי שבו, בנשימה עצורה, מסביב.
אני מודה בזאת לבושתי. התלהבתי.
ידעתי שלו היה ה״מישחק׳׳ משוחק בר צינות,
היו ברגע זד. בנים של אמהות מוטלים
מרוסקים על הארץ, היו הכידונים מפלחים
ריאות ומעיים, אנחות הגוססים היו מת ערבות
בנפץ הפגזים. בכל זאת התלהבתי.
לא היה צורך במאמץ של ד מיון כדי
להעלות את התמונה האמיתית. לא ראיתי
זאת רק בסרטים הוליבודיים, שם נהרגים
האנשים הרעים באופן אסטיתי ונאה. בכל
זאת התלהבתי.
זוהי אחת הטרגדיות של המין האנושי.
אותו זן של חיות אליו אנו שייכים, קל
יו תר להלהיבו למעשי השמדה והרם מאשר
למעשי בנין ויצירה. שום תצוגה של מכו נות
חקלאיות, שום מפגן של חלוצים כו ב שי
שממות, לא היו מעוררים אף ש מץ פעוט
שאפפה את
מן ההתלהבות אדירת־הנפץ
האיצטדיון.
תורה ז ו גילו כבר שליטי רו מי העתיקה
שהנחילו לנו את התפריט הבדוק של ״לחם
ושעשועים״ לסיפוק יצרי ההמון.
יתכן שעלינו להסיק מכך את המסקנה
הפסימית שהגזע הזה לא ישתנה לעולם,
וכי אין להגשים היום את אשר לא היה
אפשרי בימי האדם הקדמון השוכן במערות.
אך יתכן שיש להסיק את המסקנה ההפו כה:
שי ש למעט במיפגני מוקשים, לרכז
את בחירי הנוער ומיטב מנהיגיו במסגרת
שתיצור התלהבות קדושה יו תר למעשים
נאצלים יו תר.
ישבתי

בשייך־מואניס

יום לפני המיפגן
ליד המדורה הבוערת.
בשנה שעברה י שב ליד אותה מדורה יצחק
שדה, שוסע שביעת־רצון שקטה, בחוג של
כמה עשרות ידידים, פלמחאים ולא־כל־כך־
סלמחאים, וותיקי הג׳מעאה שהפכו בינתיים
קצינים (סגן־אלוף ומעלה) ,פקידים (ראש
מחלקה ומעלה) וסתם אזרחים (גם כן למעלה,
ברובם) .היתד, שרויה על הכל אוירה רווית־שירה
של ימים ראשונים, מתובלת בהומור
הישן המפורסם.

השנה החליטו הידידים להפוך את המדורה
למסורת־קבע, להעלות בה את זכר הזקן
בצורה שהזקן היה רוצה בה. באמצע המעגל
ישב יור מי שדה, בן הזקן. בעזרת כריכי
נקניק פיתה מוסר( .פיגקל) את החבריא
לשיר את השירים ר,נושנים, מול אורות רמת־גן
שקרצו מרחוק, שעה שהאש ורוח הקודש
חיממו את הפרצופים.
לא היו פקודות, לא היתד, רשמיות, לא
היתד, שררה. היתד. רוח.

אני מדריד בתנועת הצופים; בפעולה ביום
חשבת הבאתי עמי את נליון העולם הזח () 807
כדי לערוא בפני החניכים את הרשימה ״מות
האליל״ על הספורטאי נ׳ים תורם. משראו (חצו פים)
את העתון, החלה התשרשרות ובמשד כל
זמן חעריאח חיו הפרעות.
היות ונשאר זמן, החלטתי לברר את העניו
ולשאול שה יש להם ננר העולם הזה. כולם החלו
לצעוע שזהו עתון מסית. שדיה וסכמו לפשע.
נתתי להם את הנליון. בעשתי שיראו לי איפת
מסיתים. הם דפדפו ואשרו שבמערה. באותו נליון.
לא מצאו הסתה. כאשר ספרתי זאת לראש חשבם,
אמר שהם צודעים.

עמי שסרק, ירושלי ם

חיקוי לרא אישור
ריחפה על פני המדורה עובדה שאיש לא
רצה להודות בה בגלוי. היה זה הגיל.
איני מתכוון, דוקא, לראשי השיבה (״חניכי
הקורם הראשון לרוגאטקות של ההגנה״).
או לפלמחאיות הוותיקות, שקפצו מ ד פעם
הביתה (במכוניות הפלמחאים הוותיקים) כדי
לוודא אם התינוק י שן. אני מתכוון לצעי רים
— שכולם התלבטו על סף שנות ה שלושים.
לפתע
תקפה אותי מחשבה נוראה, שלא
יכולתי להיפטר ממנה. הנה היא לפניכם :
יש בארץ דו ר שעבר את מסגרות ההת נדבות׳
שנשא על שכמו את כל המחתרות
ואת מלחמת העצמאות, שהקנה לעצמו הר גלים
של הקרבה עצמית, הזוכר מה הם
חיים של תוכן ומה היא מרות של אידיאל.
דור זה לבדו מסוגל להנחיל דפוסים אלה
לדור הבא אחריו בעיר! לא בצורת ציונו ת
כתובה על גבי ניר, אלא בכות הדוגמה האישית
החיה, בכוח המנהיגות הבלתי־אנד
צעית. אולם הוא הולך ומתרחק מגיל הנוער,
ובעוד שנים מועטות מאד יאבד לו כ שרון
זה, המגע הבלתי־אמצעי עם אחיו הצעירים.
הדור הבא אחריו שונה. מעולם לא ידע
מה זו התנדבות והקרבה עצמית, מה הם
חיי־תוכן שאינם מסורים לתועלת האישית,
מה זו משמעת מתוך הכרה. השנתון הראשון
שלא עבר את מלחמת העצמאות הגיע לגיל
•22 כשיגיע לגיל 25 יהיו, בעיניו, ישראל
גלילי ויגאל אלון בחזקת ״הדור הקודם״.
המסקנה? כדברי ה מ שורר: הזמן עובר.
כל יום החולף מבלי שדור הקסטל ינסה
לכפות את רו חו על הבאים אחריו, יום אבוד
הוא. יום שאין לו תחליף. היום, בו ייסגר
השער סופית על כושר־המנהיגות של דו ר
זה, קרב. יהיה זה יום שחור באמת.

אותם העתונים בעלי, האף המורם״ ,שבימים
עברו היו בעושי מפליטים איזו הערת ביעורת
שזלזלת כלפיכם. ראו להיכן הניעו 1אחד שתם
העדיש באחד שנליונותיו האחרונים כתבה על
עתונכם. ואילו אתם מזכים בעושי בנענוע ראש
את אלה המתעים את פנגוגכם ללא רשות.

אביבה גנדלר, תליאביב

בחירה סמלית
העולם חזה 806 פירפט. תחת הכותרת ״בשר
חזיר — כז או לא ז ״ ,את צילומו של ששה
עשכיצעי. מלצר במלון עטה-רן( .עשפיצעי) הוא
יהודי דתי. בן לששפחה דתית. איננו מניש בשר
חזיר ובמלון עטה*דו. בו הוא עובד זח שש שנים.
איו מגישים בשר חזיר.
על כן הוא נפנע על ידי פרסומכם שהציג
אותו כסשל הצריכה של בשר חזיר. דבר העומד
בנינוד למצפונו ושם אותו לבוז וללעג כחוג
משפחתו. ידידיו ושכריו.

ד״ר ס. ודלף, עו״ד, תל־אביב
העולם הזד, מצטער אם פגע ברג שו תיו טל
הקורא משה קשפיצקי, שתמונתו טימשה מ־טרה
סימלית בלבד, נבחרה מתוך נמה ע שרות
תמונות מפני שהופעתו ציינה אותו כמלצר
האופייני ביותר בתל־אביב.
אינני כלל דתי. אד אני ננד אכילת חזיר.
בהיותי בן 16 עליתי על אניה נורבנית ולא עלה
על דעתי לבעש יחם שיוחד. למרות שלא ראיתי
חזיר ולא אכלתי סמנו עודם מעולם. אד בארוחת
הצהרים הראשונה, כשחונשה לי צלחת מלאה בשר
חזיר צעע אחד העצינים על המגיש :״שה אתה
נותן לו בשר חזיר. חזיר שכמותך. אינד יודע
שהוא יהודי ן ״

אשר התשואל, חיפה

מצייצת האצבע
מכתבו של ד״ר נת. מנהל לשכת השר במשרד
החינוך והתרבות (העולם הזה ) 806 שטלף את
האמת. מטרת פניתי לשר החינוך היתח לערוד
העירה עניפה בעשר לגורמים האמיתיים לסילוע
בני אריה בנדם מפנימית בית הספר הימי.
הייתי משוכנעת שהממונה על פיעוח בית הספר
לא יתעלם ממילוי תפעידו האחראי כלפי הציבור
וימלא את המבוקש ממנו ברצינות ובכנות. כל
חעירו כזאת לא התנהלה. לא בני. לא חבריו
לכתה. לא מדריכו הישיר, לא מוריו ומנהלי
העבודה. ולא אמו לא הוזמנו להיות נחקרים ב•
העירה נלויה.
כנראה ...שלשכת השר חוששת מפני משהו...

דינה אריאל (בנדם) ,תל־אביב

ירושת היטלר

מכתב־ס
שילומים מפוצצים

מגש הכסף

כתבת־השער על שנער (העולם הזח ) 808 היח
המאמר הרגיני ביותר שנכתב אי־סעם בעתונות
העברית על ענין השילומים. אני מסיר את הכובע
לשני עתון אמיץ.

— 1918 בחורים עבריים שופכים את
למען המולדת. כרטיסים להשיג וחינם)
א ו ״ם.
— 1953 בחורים עבריים שפנינים ברשת־גן.
כרמיסים להשיג ולא כל כד חינם) אצל שר
האוצר.
הישג1

ד׳ ר ב. לוינ סון, תל־אביב
. .מה הענינים?

מחכים

לעוד פצצה?

יוסף גלי, חיפה
לו שיכלו עורכי חעולם ווזוו אוו כל קרוביהם
בכיבשני אושוינצ׳ים, יתכן שתיו פחות אובייע-
טיביים* .לולי־דעת ואחראיים...

אסתר ברזילי, ירושלי ם
אנחנו יכולים לשנוא את הנרשנים. אולם אין
השינאה האישית יכולה להשפיע על יחסי שדמות.
אהרי אלפיים שנה עלינו ללשוד שוב תכונה
חשובה: הכוח לשכוח...

מרדכי גרצמן, טבריה
הידיעה כי חנרשני אריד ליט ביער בארץ
הדחיסה אותי. איפה חיו כל שאר העתונים ז
האם עיים עשר חשאי להסתיר את שעשי הנבלה
האלה 1

שמואל קולמן, תל־אביב
דמם אצל

אשמת האחרים

יצחק גסנר, תליאביב

על לחם למנהיגינו לשבת במשרדיהם ולהכחיש
את דברי עצמם. כלום לא על לו לאבא אבו
להבטיח 200 אלף צעירים אשר ימותו לשען
שטרה אשר אינה מטרה (העולם תזה 1 ) 104
עתון הממשלה דבר שאשים את הערבים ברצח
זו; בציפורי. שפני שכאילו רצו להתנעם במתיש-
בים בכפר הנטוש. על להאשים בתועפנות ובינ תיים
לחיות תועפני.

מאיר בר־נתן, בני־ ברק

עבודה בלתי מפלגתית

כוז לעירום
קראנו שהמועצה לביקורת סרטים פערה להוציא
את תמונתה של דיטה הרוחצת בנהר מן הסרט
כת-אדם (העולם הזח ) 808 , 806 בעשר לכד הייתי

(א) להוציא
מציע את ההצעות הבאות :
האוסר על הציירים והפסלים לצייר או לפסול
נשים ערומות( .ב) לאסור את הבאת תשונותיהם
של רנואר. טיציאן. נויה ואחרים שציירו תמונות
המורידות את מוסר הקהל.

דוד בן־משה, תל־אביב
תודתי נתונה בזה לצנזורה על שעיצצה. שן
הסרט בת אדם, תשונה פונונרפית מאד של נערה
רוחצה באנס. אבל ברצוני להסב את תשומת־לבו
של האדון הנכבד היושב עלי מדוכת הבעורת
שבסרט מצויה תמונה איושה לא פחות: תינוק
משתין. מדוע התעלם מפורנונרפיה זו ז

אלכסנדר הדרי, גבעת השלושה
הספרדי בונואל אמר פעם ;
מבער הסרטים
״הצנזור הוא בדרך כלל טפש.״ כפי הנראה לא
שמע על הצנזור הישראלי.

הוגו נקדי, הרצליה
בעית הצנזורה מחריפה והולכת ...רע לעתים רחו קות
מתגלית טפח מעבודת המוסד הקרוי המועצה
לבעור סרטים ומחזות ...מוסד מוזר ומסתורי...
(ובכדי) האוביעטיביות האס לא כדאי, לשען
למנוע התקפות בלתי מבוססות על הצנזורה. ש תקדישו
לבעיה כתבה רצינית בתנאי) שנם ל צנזורה
תנתן רשות הדיבור 7

אברהם רישסן, תל־אביב
העולם הזה מקבל את הצעתו של הקורא
רישפן, ישמח לתת למועצה לבקורת סרטים
ומחזות אפשרות להסביר את עמדתה,

שחצנות מול שחצנות
אני שתפלא על כל הקוראים (העולם הזה ) 806
שלא הבינו את שידת ההומור שבמאשרו של דן
בן אמוץ (העולם הזח 806 זה היה שוויץ צברי
(אף על פי שדן. כמובן. איננו צבר) .נכוו שי ש
פשוט
ב, מידה רבה של שחצנות. בן אשוץ
השיב בשחצנות על התקפה שחצנית עליו שצד
שבתי טבת ...כאשר שני שחצנים שריבים ביניהם
פגוחך להתשרשר על זה.

סוביד. שסי, תל־אביב

עלבון ספורטיבי
עורך מדור הספורט הוא. כידוע. איש מכבי
ודבר זה מובלט שאד בכתבות שלו בזמן חאחרון.
כגון על תחרויות ההתאגרפות והכדורגל שבהם
נראה בברור שהוא מהלל את מכבי (שלא כצדק).
הנני איש הפועל שושבע ולכן נפנעתי מאד.

מאיר דרסל, בני־ברק
גם אנשי מכבי רבים נפגעו מכתבות הספורט
טל העולם הזד״ האמת לא נפגעה.

ציון לעורך
הניע הזמן שהעתון ״ערד בלי שניאות דקדוק
השלח ״פי״ החוזרת שידי פעם בתור נקבה צריכה
פי שלש.
להיות זכר. דונשה שהשבוע שעבר;
צריד להיות פי שלשה.
שעניו אותי לדעת מה היה הציון שקיבל עו רך
בדקדוק עברי.

יצחק יוסטי, גבעת רמב״ם
הקורא יוספי טועה. גם ״ פי שלש* וגם
״פי שלושה״ נכונים לפי הדקדוק.

רצינות ץ
כשקראתי את הסיפור חפורנונרפי ״הילד מי כאל
והאהבה חנדולה״ (העולם חזה ) 805 נאלצת•
לפעפע לצערי. אם העולם הזה הוא עתון דגיני.

דן ארז, רמת

סיפוריו של יחיאל בשן (העולם הזח 802 וסו׳)
עוררו את התענינותי והתענינות חברי ותבר1,,י.
היו אלה ספורים מותחים ואנו מצפים להששכם.

גניה שנפלד,

תליאביב

..מחיר הקריאה
העורך בדברו לקוראים
בעשר לשאלתו של
(העולם הזח 807 הריני סבור כי כדאי להוציא
שוסף נפרד קבוע בשעום להגדיל את שספר ה עמודים.
השוסף יימכר לחוד ויוכל להופיע אפילו
ביום אחר של השבוע. לקוראים יהיה על יותר
לענות את המוסף מאשר לחשוב שמחיר העתון
עלה.

צבי לבני, רחובות
...הייתי מוכן להוסיף 50 פרוטה ולקבל
העיוסעאי נליון בן 20 עשור.

מידי

עוזי ויזנפלד, בני־ברק
...תוססת החומר תהיה לקוראים לתועלת״ ותתן
להם דברים חדשים שיוכלו ללמוד מהם. אני חושב
שאם הגליון יעלה 250 עד 300 סרוטות, כל אחד
יקנה את הנליון בחפץ לב וברצון.

ראובן אייגהורן, זזיפה
...השער הנוכחי הוא שער טוב ואיני רואה
כל צורך שתשנו אותו .״אל תביט בקנקן אלא
במה שיש בו״.

מאיר בר־נתן, בני־ברק

העובדה שרבים מהססים לאמץ ילד (העולם
חזה ) 807 בגלל זה שמוצאו מעדות המזרח מראה
כיצד השפיעה תורתו של היטלר על עמנו.

. .השער בצבעים אינו דרוש לי. אני קונה את
העתון לא בגלל יו פיו אלא בנלל תוכנו...

ראובן הרבסט, בן־ ש מן

יחיאל בך שלו ם, תל־אביב

העולס
הגבא

השבועה

:שניי ר

הירהר הוא אז בלאט.
לא התחתן עוד פטם
ואז נולדה לו בת.

המדור החקלאי
•מתי יש להתחיל בזריעת
חורף?

א. תפ״א

הערה להיסטוריה
יום העצבנות תשי״ג עבר,
ב ד רן כלל בשלום.

נייד לאחר קבלת ד,הל טאה
מקרן היסוד.

לאי-נפורסציח

הנס השני
לאפיפיור הרומי
אסור לחתתתן.
לכן היה זה קומי
כשנולד לו בן.
״לזה חנט יש טעם,״
צבא תקציב לשנת הכספים תשי״ד
— 25.292.131
הוצאות כלליות
הוצאות קטנות

הוצאות חגיגות :
יום העצמאות
— 152.132.592ל״י

העולם תזה 803 מביע את רעתו על פרשת
יר־הנה. דעתי היא כי העבוצים יכולים לשאת

.העולם הזה״ 809

האם נקבר הכלמה
ו רו ככדגל עד. עודר־ם סד
הסלמח. ושושנה ססקטור.
מזכירת מטה הסלמה
ואשתו ש ל מסקר סירת
ה־ 23 שנעלמו במלחמת
סוריה, נ ש או את מל
השיבולים והחרב על קברו
של יאחהשדה. האיש
שהאציל מרוחו יותר מ כל
אד אחר על התנועה ה־מוסלאה
של הנוער העבר
המתנדב. ביו העצמאות
החמ יש ישלהמדינה
שאלו ר ב בו ת את עצ מ ם
א אמנם מתה רוח .11 או
שמא ישנה עדיין תקווה
להחיותה בדס ים חדשי

ערב י 01 העצמאנת הנפיע הספר המנסה לחת תשנבה

קיום של שנתיים, את המלחמה נגד הצרפתים בסוריה
וההכנות לקראת א פ״רו ת של פלישה נאצית, מלאו
גאווה. הם ציפו לנאום שיבטיח להרחיב את המסג רת,
להפוך את פלוגות־המחץ לגדודי־המחץ, לצבא
מאורגן ומגויס שיהיה מוכן לנהל את המאבק נגד
השלטון הבריטי שיבוא, בהכרח, עם סיום מלחמת-
העולם.
אולם מנהיג הסוכנות היהודית אמר דברים אח רים.
הוא סקר
כדרכו, ואז, בסיום
דבריו, אמר
שמח לראותכם, יחידה אולם עודכם יחידה יארכי הימים ואר־אכם
במסגרת
היחידות
העבריות
כם, לשם מלחמה
בהיטלר,
עם היהודי
כגדי תלויות
משמעותן.
נעלמה בין
ספק איבה.
כי מנהיג
מאד

כמה רגעים היו
תפסו את עוצמת
השמחה החגיגית
של ספק תדהמה,

אמר: יפה
הנשק, אך
הבריטי.
רק שם, בצבא
,יו כלו לזכות להכרה מסגרות מק ריות,
יפות אך חסרות משמעות פוליטית.
המאורע לא נחרת עמוק בלבבות. מאורעות חדשים
משכו את תשומת לבה של פלוגה א׳ ושל שאר
הפלוגות. כוחו של הפלמ״ח גבר, הגיע לשיאו עם
פרוץ מלחמת העצמאות. אולם המפקדים לא שכחו
את המלים. הם ידעו שהתנגדותו העקרונית של דוד
בן־גו ריון וחבריו לר עיון הפלמ״ח היא עמוקה ועק־

בחורשת משמר-העמק כימי אל
עלא מיץ: מיטה סנה (רא ש המפקדה
הארצית) ,אליהו גולומב וישראל
גלילי (חברי המפקדה) ,הרמטכ״ל
יעקב דורי, מפקד הפלמ׳׳ת יצהק שדה
(רא שון משמאל) .עומד, כשגבו אל
המצלמה: שלייט הרמטכ״ל,יגאל ידין.
(ראה שער)
החשש ...שמי שהוא רוצה לפרק את
הפלמ״ח — אין לו שחר. אין אני יודע
שום אדם שיש לו מחשבת אווילית כזו,
ואס מי שהוא סיפר ...שאני הוא האיש
— הרי הוא סיפר ...עלילה מחומרת־טעם.
דוד בן־גו ריון 1948
״הפלוגה —
החאקי, מילאו השורות והברנים המע־את

שררה
טים הבהיקו
כולו. אפילו דומיה הרגישו, כאילו,
העצים,
ברגע
זה של אפריל
אכן׳
הראשונה מאז 1943 למנהיג עברי
2000 שנה
סרה למשמעתו
נבחר.
של שום
של שום
ו מזוינ ת
צבא זר,
בנשק טוב.
הבחורים

,יו׳׳ר ר,סוכ
סקרו את
נות היהודית, יצחק שדה, מפקד הפלמ״ח׳ וזל מן
מרט, מפקד פלוגה א׳ של פלמ״ח — אחת משש
הפלוגות שהיו מפוזרות, למחלקותיהן, במשקי
ההתישבות העובדת בכל רחבי הארץ.
האיש נמוך הקומה, בעל רעמת־השער הלבנה,
התיצב מול השורות. הבחורים, שז כרו מאבק־

ניטק המחתרת: אנשי הפלי׳׳ם מו רידים
נשק כחוף נהריה, כשבועות
הראשונים של מלחמת העצמאות.
הורדת מעפילים: אנשי פלמ״ח כ־כגדי־ים,
מעלים לחוף ליד נהריה את
המעפילים •טל האניה ״האומות המאוחדות״
,שהעפילה כשנת .1946
בית. הם ידעו גם כי השאיפה לפרק את הפלמ״ח
נולדה כמעט יחד עם לידתו של הפלמ״ח עצמו.
לידה במקדה. כמו כל תנועי, היסטורית, לא
היה הפלמ״ח פרי של מחשבה ברורה ומוגדרת. הוא
נולד, כמעט, הגרמנים כיוונים. אחרי
יוון נפל רוב המשקיפים
יהיה כיבו ש
טית,
הבריטי, שטחים לסגת עד
בשעת הכושר.
כיום ב רו ר יבשתי הים־התיכון, כבר
גם נצתונותיו
דעתו. הוא לא

הברי־בהיטלר.
הצבא
לא על הצלת
התכונן ברוחו
הים־התיכון
היטלר, אדם
של אגן
לרוסיה.
שינו את
המטוסים

את חיי הישוב וז אזי צי שרא לי ^ /ן י *
אולם מנהיגי הישוב לא ידעו פרטים אלה. הם
היו בטוחים כי פלישה נאצית מאיימת על הארץ
רצו להשאיר: אחריהם,
בעתיד הקרוב. האנגלים

בלטים מנחיגים חדשים שנולדו בפלוגות. כמו בכל
תנועה היסטורית אמיתית היה הרצון קולקטיבי ואינ סטינקטיבי.
פרי מחשבה קיבוצית שלא בוטאה במ לים
אלא בצורה מקוטעת, לא הוגדרה סופית אלא
כעבור תריסר שנה.
כי ב שורו ת החאקי הבלוי נולדה, באופן מסתורי,
השקפת־עולם חדשה. תחילה חייכו לה המנהיגים, ש שמו
את לבם רק לגינונים החיצוניים: הפינג׳אן,
הצ׳יזבאת, השוויץ. אולם כאילו מעצמו, ללא כל
טיפוח מלמעלה, הופיעו כמה צדדים חדשים של סגנון
חדש זה. מול התפיסה הפוליטית של המנהיגים
עמדה, לפתע, תפיסה פוליטית שונה, ברורה. מול
התפיסה הצבאית שלהם קמה תיאוריה צבאית של מה
חדשה, לכל פרטיה. עד שהיה ברור, כעבור שנים,
כי כאן התנגשו שתי גישות עקרוניות, שביקשו פת רונות
שונים לכל בעיות החברה והאדם.
מה היה מקורה של השקפה זו י במידה רבה
מאד היא היתה תוצאת הנסיון הפלמ׳׳חאי המיוחד,
והמגע ההדוק עם ההתישבות הקיבוצית, שאירחה
את הפלוגות. אולם מקור היניקה העיקרי היה עמוק
יו תר: הפלמ״ח היה היצירה המקורית הראשונה של
הדור הצעיר, אשר שני דורו ת ציונים הולידו אותו
על אדמת ארץ־ישראל. רגש־החיים החדש השתחרר
בפלמ״ח, ביקש לעצמו דפוסים חדשים, הלם בחזקה
(אם כי שלא בהכרה) על דפנות הסכרים שהצרו
אותו מכל עבר. הספרות והשירה הצעירה, שנולדה
כמעט כולה בתוך הפלמ״ח או מסביבו, היתד, רק
הביטוי החיצוני של רגש־חיים זה.
עצמאות ז ו של הנוער,
גנן של כני־אדם.
שהתרכז בפלמ״ח, אופשרה במידה מכרעת על־ידי
אופיו המיוחד־במינו של איש אחד, ש שי עור קומתו
יגדל בהיסטוריה ככל שיגדל המרחק: יצחק שדה,
מפקד הפלמ״ת משך ארבע שנו תיו הראשונות, וה מכריעות.
יצחק
שדה היה הניגוד המוחלט, כמעט, לדוד בן־
גו ריון. בעוד שזה האחרון אהב להקיף את עצמו
באנשים קטנים ממנו, לכפות עליהם את רצונו ללא
עירעור, דמה יצחק שדה לגנן ששתל בני אדם, גידל
אותם בזהירות, פיקח על התפתחותם העצמאית —
עד שהיו לאישים בזכות עצמם, בעלי־ימחשבה עצמאית
וכוח־החלטה אישי.
כך גידל שדה שורה שלמה של מפקדים צעירים,
שכולם החלו דרכם כטוראים, עלו בשלבי הפיקוד,
הפכו מפקדי פלוגות וגדודים — עד שהיו למנהי גים.
הם נשאו בלבם את הערכים של התנועה הח לוצית
ואת הרעיונות של הציונות הסוציאליסטית.
אולם בלא ר צון ובלא יודעין היו יו תר מבנים נאמ נים:
הם היו המנהיגים הראשונים שקמו מקרב
הנוער הארצישראלי עצמו, הראשונים שהיו חופשיים
לתת דמות להשקפת־עולמו, לגבשה במעשים.
״משתמטים כעלי פנקסי שרות.״ מה
היתד, השקפת־עולם זו? מדוע התנגשה מיד עם ה השקפות
שהדריכו את המדיניות הציונית הרשמית
של המנהיגים?
המנהיגים ידעו כי הישוב הוא דל וחלוש, וכי עתי דו
מותנה ברצונה הטוב של האימפריה. אותה היה
צורך לשכנע, לרכו ש את לבה, לפעמים גם ללחוץ
עליה. למען תגשים את הבטחתו של בלפיר להקים
ליהודים בית לאומי בארץ.
הפלמ״ח כבר היה בנו של בית לאומי זה. הוא
התיחם בזי לזו ל ל״משא־ומתן״ הציוני, שלא נבדל
בהרבה מן השתדלנות של גבאי הגולה באזני הפריץ.

מיסמך היסטורי: פקודה ככתב ידו של
יגאל אלון למפקד ההגנה כאטליה לארגן
התנגדות פעילה של המעפילים לאנגלים,
כניגוד לרצונם של המוסדות הלאומיים.
למטה: יחידה של אנשי הפלמה כקרכ
על שכונת קטמון הערכית, ירושלים.

בנסיגתם, יחידות ריגול וחבלה מבני הארץ. ההגנה
ביקשה לארגן את היהודים למלחמת־הגנה גדולה על
הר הכרמל, עד לסוף המר — או עד לשיבת האנגלים.
שתי המטרות ניפגשו, הולידו את הרעיון של הק מת
כוח עברי מגויס שלא יהיה כפוף, במי שרין,
לפיקוד הבריטי. כך נולדה פלוגת־המחץ, אשר ברא שה
העמד (תחילה ללא סמכות פיקודית) יצחק
לנדברג־שדה, האיש שפיקד, בימי מאורעות 39־, 1936
על פלוגות־השדה ( פו״ ש) של ההגנה. הוא היה ר א שון
שהבין כי אפשר לנצל קוניוקטורה מקרית זו כדי
להקים כוח־מחץ עברי עצמאי.
תינוק כלתי חוקי. ב שרב של אל־עלאמיין
ובכפור של סטאלינגראד מתה סכנת הפלישה לארץ־
ישראל. יחד אתה מת, לדעת רוב מנהיגי המוסדות
הלאומיים, הצורך בקיומו של אותו תינוק בלתי־חוקי׳
הפלמ׳׳ח.
כל עוד יכול היה הפלמ״ח ל עזור לאנגלים —
כמו, למשל, בשעה שפעל מאחורי קוי האויב בסו ריה
— הרי, לפי חשבונם של מנהיגי הישוב, הביא
תועלת כל שהיא. אולם איזו תועלת אחרת יכלה
להיות בו י להגנה על הישובים מפני פורעים ערבים
הספיקו הנוטרים, חיל־המשמר וחיל־השדה של ההגנה,
שלא היו מגויסים. ואילי להילחם בכוח הנשק נגד
האימפריה האדירה — מי יכול היה להעלות מחשבה
מטורפת ז ו על דעתו, מלבד כמה פורשים מחסידי
אברהם (״יאיר״) שטרן, שהקימו לא מכבר מחתרת
חדשה?
לא רק פינג׳אן. אולם הפלמ״ח לא מת. בניגוד
לכל ההגיון החזיק מעמד. כוח מסתורי הפיח בו
חיים. שוב לא היה זה איש אחד ; כבר החלו מת־

ש מעץ (״גבעתי״) אבירן, איש עידיהשופט, עקשן כקרב,
כעל כושר־מנהיגות ואמת־מידה מוסרית כלתי־־רגילה,
מחנן• גדול. .גבעתי -היה אליל אנשיו, סיסמת מרחבו.
באופן אינסטינקטיבי לגמרי היה כ ר וי לו מאליי כי כל אשר יו שג
על־ידי הישוב בארץ, לא יו שג אלא בכוחו העצמאי של הישוב עצמו׳
וכי י ש ערך כל שהוא למשא־ומתן רק כשהוא מסכם עובדות שנו צרו
על־ידי הכוח הריאלי.
הפלמ״ח לא גרם כמו אצ״ל ולח״י, כי הדוגלים בדעה ז ו חייבים
להשתחרר ממרות הכלל. להיפך. הוא היה. ונשאר, אויבם המושבע של
ה״פורשים״ ,אפילו כשאיבה רעיונית ז ו איפשרה לבך גו ריון לפרק את
אצ״ל, לח-י והפלמ-ח בזה אחר זה. הפלמ״ח ראה את עצמו תמיד
כמכשיר בידי הישוב המאורגן, ה מדיני הבלתי־רשמית. והוא ראה את
עצמו כמכשיר צבאי יחידי.
אמנם. אותה שעה לב שו 22 אלף צעירים את מדי המלך הבריטי. הסלמ׳׳ח
לא התנגד לגיוס זה כשלעצמו, כי ראה בו דרך לרכו ש נשק, לבוא
במגע עם היהודים בפזורה לשם אירגון העפלתם לארץ, וגם להשתתף
באופן סמלי במלחמה נגד היסלר בחזית המלחמה העולמית. אולם היחידות
בצבא הבריטי לא היו בעיני הפלמ׳׳ח גורם מכריע — כסי שהיו בעיני
בן־גו ריון וחסידיו, שכינו את אנשי
בעלי פנקסי
שרות״ .הפלמ״ח ידע כי במאבק
לא תהיינה
וי חידו ת היהודיות בעלות משקל על
יש ערך רק
עברי מגויס
לדבר אחד: לצבא
העברית בלבד.
הפלמ״ח היה גרעינו של צבא
לתפקיד שהיה ב רו ר לו לחלוטין,
להיות הזרוע הלוחמת של עם
בכוחו העצמאי, את שלטון הזר.

צבא של רכבות.

מפקדי הפלמח היו פשוטי הליבות, מצניעים לבת, כעלי כושר מחשכה עצמית
גולתי־שיגרתית, יכולת מנהיגות טבעית ונסיון קרבי. כולם, כלי יוצא מן הכלל,
התחילו בטוראים, עברו את בל שלבי הפיקוד. בל אחד היה דמות ספציפית,
אך יחד היוו חבורה מלוכדת. השקפתם הצבאית היתה חלק של השקפת עולמם.
רם היו אמיצי־לב, אף לא הרפתקנים, נערצים על־ידי חניכיהם, להם היו הכריס.
ריבם נבחרו אישית על־־ידי יצחק שדה, שהיה נוהג להופיע כנקודה כלשהי,
לפנות אל כני המקום ולתבוע .:״הביאו לי כמה חכרה 1״ כל אחד מן ״החכרה״,
הוזמן אליו לשיחה אישית, בה היה שדה קובע, בדייקנות מפליאה, את אופיו.
ריב מפקדי הפלמח, במו אלון, דיין׳ רובנו, ספקטור, אבירן, כרנר ואורי יופה היו
בחיריו האישיים. הדור השני — טבנקין, רבין, שריג וארבל היו חניכי אלון.
למעלה: נחום (״סרניי״) שריג (במרכז) ,איש בית־השיטה, הצטיין כמפקד
חטיבה מעולה כעל כושר מנהיגות, רוח תוקפנית,חינניות. מן המבוגרים בחכורה.

שמואל (״מולא״) כהן, איש יפתח מאל
ינים, אישיות מאוזנת. הצעיר ביותר
מכין בל מפקדי החטיבות,

העיקרי, וכמעט היחיד, של המרות
הוא היה הכוח המגויס
הוא גילם את הלחץ מלמטה, אח
קדימה את ההנהגה שלא מרצונה.
הציונית אלא פקק שנישא על גלי
ההיסטוריה מלאה מקרים של
מה היה קורה לו באמת
בראשיתו, ב־ , 1941ב אופן קיצוני
המאוחד . :אני דואג להקמת
מגויסים, משיגים בעצמם נשק בז מן
החהלאי צריכים ויכולים לקיים
הוא עצמי יעבוד חלה מי הזמן
צבא רק כשתהיה לנו מדינה,
לפני שתהיה לנו מדינה. צבאנו

מכונה מטומטמת
ב מי שרין מתפיסה זו — ו מן
יומיים.
על כל צבאות העולם רובצת
נולדה לפני כמה מאות שנים,
הצבא הממושמע הוא מטבעו
הכנסיה. השינוי הקל ביו תר
שנים.

משטר ונוהג זה לא היו
מסוימת. עוד לפני מאתיים
מכונסות, שהתקרבו זו אל זו,

זרובכל (.ציפאה״) ארבל, איש מעוז־חיים, קצין
המודיעין שידע על מ עיד הכהות הערבי יותר
מן המפקדים הערכים, טיפוס כפרי, איש שדה.

ארנן (״סיני״) עזריהו, איש גינוסר, הסו*
ליטרוק הלוחם, דוגמה אישית, מבחין בערד
החברותי והמדיני של השליחות הצבאית.

אורי ברנד, איש מעוז־חיים, גדהסופר
ש הפן סגן מפקד הפלמ״ח, אדמיני סטרטור
גדול ומפקדו האחרון כפועל

יצחק רבץ, איש תל־־אכיב, איש המיבצעים, אני
ליטיקן בעל כושר־ניתוח מצוין, מתכנן גדול. בלט
בכוח ההגיון, המוח המתכנן של מטה הפלמ״ח

ביותר ( 31 תנועי תופקודות לכל יריה) .מן החייל
הבודד לא נדרשה כל מחשבה. להיפך, כל כוחו היד.
בזה שהיה מכונה אילמת, מטומטמת ומאולפת׳ ש־
״מילאה כאילו ללא הכרה את פקודתו של הקצין,
שצעד כמה צעדים לפניו, כשבידו החרב השלופה.

אכן־החכמים הצבאית.

מאז קרו כמה דברים בשדה־הקרב. בקרב החדיש
החייל הוא כמעט בודד בשדה־הקרב, לבדו בשוחה
מופגזת. הוא פועל, במקרה הטוב ביותר, ביחידות
זעירות, מפוזרו ת מאד, כדי לא להוות מטרה לאש ה אויב.
בתנאים אלה היה החייל המטומטם לחייל רע.
החייל הטוב בקרב שוב לא היה אלא החייל בעל־ההכרה
ובעל־המחשבד״ המחונן ביוזמה עצמית מפו תחת,
והמכבד את עצמו במידה מספקת כדי שכבודו
העצמי הזה יחזיקו באש התופת, גם כשהוא כמעט
לבדו.
חוגי־הדעות הצבאיים בכל העולם קיבלו את המסו רת
המאובנת, הירהרו כיצד אפשר להיפטר ממנה
ומכל מה שדבק בה — תייגול־המסדר המופרז,
המשטר והנוהג שבאו ״ל שבור״ את החייל כדי להפ כו
כלי נטול־רוח בידי מפקדו.

יוסף (״יוספלה׳־) טבנקין, איש היאל מעיד
חרוד, טקטיקאי מובהק, מחונן כתכונות
של מנהיג וכוח השפעה אישית על האנשים.

הפלמ״ח גילה ב
מקרה
את אבן־החכמים הצבאית.
הוא היה צבא קטן — לכן נאלץ לשים את הדגש
על הלוחם הבודד ועל היחידה הקטנה.
הוא לא יכול לגייס אנשים בכוח המשטרה — לכן
פנה אל המצפון ואל ההכרה, פיתח את הכבוד העצמי
של החייל, טיפח את האדם, במקום ״ל שבור״ אותו.
מפקדיו לא יכלו לשלוט בכוח הפחד ובית־הסוהר
— לכן חונכו להיות חברים לטוראיהם, לשלוט בכוח
ההסברה והדוגמה האישית, לטפח בקרב עצמם את
האישיות המדריכה והמלהיבה.

בכל צבא־קבע צפונה סכנה נוראה של התנוונות.
הסתגרותו בקסרקט, ניתוקו מן העבודה היוצרת,
הפיכת הקצונה למקצוע של כל־ימי־החיים, עלולים
לגרום למיליטריזם עקר ומסוכן. אולם הפלמ״ח היה
עני וחסר אמצעים. מתנגדיו במוסדות הלאומיים לא
הקציבו לו את התקציב שהיה דרו ש לכלכלת כמה
מאות איש על חשבוז האומה. לכן נאלץ הפלמ׳׳ח,
בעל כורחו, לעבוד כדי למלט את נפשו. תחילה עשה
זאת באי־רצון. אך לפתע נכח שגילה תגלית מהפ כנית:
העבודה היוצרת העלתה את רמתו של הח ייל
כחייל, במקום לגרוע ׳ ממנה. היא הפחיתה מתקו פת
האימונים, אך היא הוסיפה לאישיות הפרט וה חברה.
שליחות,
לא משלוח־יד. כשפרצה מלחמת־העצמאות,
היה הפלמ״ח מוכן למלא את שליחותו
ההיסטורית. הוא לא נתן לאומה רק את הגרעין הקטן
(וזמ שן בעמוד ) 14

ירוחם (״הג׳ינג׳י״) כהו. איש תל־אביב,
שלישו של אלון, ממולח, סיקח
וחביב על הכריות, אומץ־לב גדיד.

התמונה המסיימת: אנשי הפלמ״ח הגיעו לאילת, מניפים את הדגל. מטה חזית הדרום, שסקר על
הפעולה, היה מעין המשך של מטה הפלמ״ח, ריכז כתוכו את כחותיו העיקריים עד להתפטרותו של י אלץ.

במד ־ נר העם מלאך הבטלה
הנעליים המסומרות רקעו על הארץ. ה יריות
הידהדו במרחב. הכידונים הבהיקו.
התופים רעמו. משני עברי הכביש, מסביב
לזירת האיצטדיון, עמד או ישב קהל צופים.
שום במאי גאוני לא יכול היה להצליח
לסמל בצורה מושלמת יו תר את המצב ה יסודי
של מדינת ישראל בשנת , 1953 שנת
חמש לעצמאותה: מישהו נותן פקודות,
מישהו צועד בסך — והאזרח עומד מן הצד,
כצופה פאסיבי, מתפעל, מקטרג או מש תעמם.

על כידונים. היתר, דרושה מהפכה
כדי לשנות את המצב הנפשי הזה במדינה
כולה, להפוך את עצמאות ישראל שוב ל־ענינו
הפרטי של כל גבר, אשד, וילד, מדן
עד מגו ר. אולם לא היתד, דרושה מהפכה
כדי לשנות את תכנית יום העצמאות. לשם
כך היה צורך, פשוט, לבדוק מחדש את
התפיסה היסודית של מהות היום.
עצמאות ישראל לא הושגה בכידונים בלבד.,
ואוי לה אם תשב על כידונים בעתיד. ה כידון
רק אישר את העובדות שנוצרו בכוח
הפטיש והאת. וגם המדינה לא תנוע קדימה
אלא על גלגלי־השיניים,של מכונותיה.
יום העצמאות היד, צריך לשקף מציאות
זו, במקום להסתפק במצעדי חיילים. הוא
.היד, צריך להיות מחזה־ענק על גבי הבמה

הגדולה של המדינה, בהשתתפות רבבות הגי־
:בורים האמיתיים של העצמאות, פועלים וחק לאים,
פקידים וחיילים.
שבתון סירוס. אולם המלאך שפרם
את כנפיו על יום זה לא היה מלאך העבודה.
להיפר, כמעט בכל המשרדים החשובים שב תה
העבודה למעשה משך כמה ימים. פקידי
ממשלה וראשי מוסדות ענו לכל השאלות
והמשאלות :״אחרי יום העצמאות.״ המ כונות
שהונעו זה עתה, אחרי חופשות פסח,
נעצרו שוב לחופשת העצמאות.
בדומה למלך פירוס המנוח, לפי 2293
שנה, יכלה המדינה להיאנח :״עוד כמה
ימי חג כאלה בשנה, ואבדנו ! ״

אירע בים הפתוח, היתד, זו הפרה של נוהג
בינלאומי.
• כתגובה על הפעולה המצרית השמיע
רמטכ״ל ישראל אזהרה חריפה.
תנאי לשיחרור. מאז נעצרה ספינת
המפרשים המצרית סנזיר במים הטריטורי־אלים
הישראלים בדרום הארץ, התפתחה מל חמה
קרה בין ישראל למצרים סביב חסינות
כלי שיט הנתפסים במים טריסוריאלים. בגלל
סחר החופים המפותח בין סוריה והלבנון ל בין
מצרים, נכנסות ספינות ערביות למים
ישראליים לעתים קרובות״ בעיקר מחמת
מזג האויר וקלקולים.
למדינת ישראל י שנו הסכם עם סוריה והל בנון
לפיו מוחזרות ספינות תועות לארצן,
באופן אוטומטי, באמצעות ועדות שביתת
הנשק המעורבות. הסכם כזה אינו קיים עם
מצרים. כתנאי לשיחרור סמיר, תבעה ישראל
הסדר בדבר השייט החופי. אך המצרים סרבו,

מורים פישר (מפארים ל׳״קרה) ,יעקב צור קובובי אריה
לפאריט),
(מבואנוס־איירם
(מפראג לבואנוס־איירס).
אולם כל המינויים האלה לא היו אלא ידיעות
משעממות לעומת הידיעה הגדולה,
שהעבירה זעזוע קל במשרדים רבים. ר אובן
שילוח, האיש הממונה על ״ענינים מיוח דים״
במשרד־החוץ, יצא את הארץ, יקבל
תפקיד של ״ציר לענינים מיוחדים״ באמריקה
או בצרפת.
להזיז את הספינקס. נראה הדבר כ סיום,
לפי שעה, של אחת הקאריירות המס תוריות
ביו תר במנגנון המדינה. שילוח נח שב
פעם בעיני רבים ל״קארדינל האפור״
של מדיניווד החוץ, האיש מאחורי הקלעים
בממשלה. ידו שלטה על כל האינפורמציה ש הגיעה
לאזני משה שרת ודוד בן־גו ריון.
ומאחר שגם הגאון הגדול ביותר אינו יכול
לנהל מדיניות אלא על־פי האינפורמציה הם־
בטחון מלחמת רטובה
בעוד מתכוננת ישראל לחוג את יום עצ מאותה
ר,חמשי, התכנסו בקהיר תריסר קצינים
ערביים, נציגי ועדות שביתת הנשק המעורבות
של מצרים, הירדן, סוריה, הלבנון. במקרה׳
או שלא במקרה, היה להם על מה
לדבר
• המלחמה־הזעירה לאורך הגבול הירדני,
ששככה במקצת מאז מאורעות הכפר פלמה,
שוב היתד, בסימן עליה, קצרה יבול־דמים
מחודש.
• אניד, מלחמה מצרית עצרה בלב ים,
לאחר שפתחה עליהן באש, סירות דיג יש ראליות,
ערכה בהן חיפוש. מאחר שהדבר

ביום העצמאות החמש
התפוצצו טענו כי בעוד שיכולה להיות סיבה כלשהי
לספינה ערבית לעבור לאורך חופי ישראל,
אין כל הצדקה טבעית להימצאה של ספינה
ישראלית דרומה מעזה, שהרי אין לישראל
כל מסחר עם לוב או צפון אפריקה.
שני הצדדים התעקשו, המצרים החליטו
להוכיח כי גם הם יכולים להפריע לשיט
הישראלי. איש לא ראה בפעולה סכנה ממ שית
העלולה להתפתח לסיבוב שני׳ אם כי
עזרה ליצור רקע מתאים ליום העצמאות.

עניני מיוחדים
הקרדינל הולך
כ>כל חפירות הצומחים על עץ הממשלה,
אין מתוק מתפקידו של ציר או שגריר.
כל אדם בממשלה •ובמפלגות, שאינו לוטש
את עינו לכסאו של שר, חולם בלילות על
מינוי שיטיס אותו לאוסלו, לוושינגטון או
.לראנגון.
השבוע נתברר כי כמה חלומות יתגשמו
בקרוב, כשיתחיל מסע־הצירים הישראלי ב כל
רחבי העולם׳ ו צירויו ת רבות של המדינה
תחלפנה את הבוסים שלהן. בין העוברים :

המוקשים.
סופקת לו, היו שניים אלה תלויים במידה
רבה בשילוח הממושקף, בעל הפנים חסרי-
התנועה של ספינקס.
שילוח היה כוח־עבודה עצום, אולם חסר
כל שיטה. הוא מילא את תפקידו בקפיצות,
בסיורי־פתע חטופים. במרוצת השנים גברו
ורבו הטענות נגד יעילות עבודתו, והחלפתו
בתפקיד הפכה כמעט ודאית. אולם קשה מאד
להזיז איש מתפקיד כזה, אפילו כשהמזיז
הוא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, כי אין
זה כדאי לריב עם איש בעל ידיעות כאלה.
אחרי שנה וחצי נמצא׳ עתה, פ תרון נאה
של כבוד.
״איפר הקטן״ .במקומו של שילוח יבוא,
כנראה׳ אדם הידוע עוד פחות לקהל הר חב,
אף כי הוא ידוע מאד בחוגים מצומצ מים•
המועמד: איסר הלפרין, יליד פולין
שגדל בהרצליה, מי שהיה קורפורל בחיל
הנוטרים ועבר למנגנון ההגנה אחרי שהיכד,
סמל ברי טי שקילל אותו.
ר,לפרץ, שהצטיין בענין אלטלינה (עת סיפק
לראש הממשלה את האינפורמציה הדרושה
להחלטה מהירה) ,נר בדירה בת 5חדרים
בצהלה. הוא ידוע בחוגים הקרובים למקצוע -

בשם ״איטר הקטן״ ,הן בשל קומתו הנמוכה
והן כדי להבחין בינו ו בין. אי טר הגדול״ —
הוא איסר בארי, שהתפרסם בקהל בקש•־
לפרשת טוביאנסקי.
הלפרין הוא איש נאמן־ללא־תנאי לדוד ב ף
גו ריון, המחשיב (בצדק) את הטיפול ב״ענ־דנים
מיוחדים״ — טיפול החשוב לא רק
למדינה, אלא גם למפלגה השלטת. אולם מ אחר
׳ שקשה בימים אלה למלא כל משרד,
פנוייה מבלי להתנגש בציונים־הכלליים, ה דורשים
להכניס אנשים משלהם לעמדות מפ תח,
יתכן כי ברגע האחרון תוחלף מועמדותו
של הלפרין ב שמו של איש אחר, שגם הוא
איש נאמן לראש הממשלה, אך המקובל גם
בחוגי המפלגות האחרות: אהוד אבריאל.
אבריאל עצמו לא התלהב לפתרון זה, הע דיף
את תפקידו — ציר־לענינים־מיוחדים בא מריקה
— משרה הכוללת, מלבד עניני אינ פורמציה,
גם כיבוי־שריפות ביחסים עם האר־

נמצאו דיפלומטים שהתיחסו בבקורת לד רישתה
של ישראל להעלאת יהדות ברית-
המועצות. אלה טענו כי בהתאם לחוק ולנוהג
הבינלאומי, היה בזה משום התערבות של
מדינה אחת בעניניה של מעצמה זרה.
הדרך היחידה בה אפשר היה להבין את
הסיבות שהביאו לחוסר גמישות פוליטית
מצד משרד החוץ, מבלי להטיל אשם רציני
ביותר בשר־החוץ, היתה שסדרי־הקשר היש ראליים
גרמו לכך שטרם הועברו הוראות
בקשר למצב החדש מהקריה לניו־יורק.
ממשלה עתוגות כפוד ה
לא פעם העירו מומחי היעול את תש! מת
לבה של הממשלה, לעובדה המוזרה, שבה ב שעה
שמנגנון מסובך לעניני עתונות קיים
בשרותי המודיעין של משרד ראש הממשלה,

לקת קולנוע מיוחדת שעסקה, בין היתר,
בפיקוח על היומנים המקומיים כרמל ו קולון
גבע, ואילו התמיכה הממשלתית לקיומם של
יומנים אלה הועברה עד לא מכבר באמצעות
משרד הפנים.
רחש מסוכך. חוגים שהיו מקורבים ל־עניני
עתונות, פקפקו אם אכן ימשיך משה
(״ מוי ש״) פרלמן לעמוד גם בראש הגוף ה מורחב.
איש לא הטיל ספק בתמיכה הבלתי
מעורערת שהיתר, לו אצל ראש הממשלה
וע חריו המקורבים, אולם גם אלה הטילו
ספק בכ שרונו תיו הארגוניים של פרלמן, ש בודאי
לא יאפשרו לו להשתלט על מנגנון
כה מסובך, שכלל, נוסף לעניני הקולנוע וה־עתונות,
גם את שרות השידור, מנגנון מסו בך
למדי כשלעצמו.
המשרה הוצעה לפני _ חדשים מספר לאב רהם
(״איב״) הרמן, שהצליח מאד בתפקיד
ראש שרותי המודיעין ליד הקונסוליה היש ראלית
בניו־יורק. הרמן השתלט על מנגנון
גדול של עובדים ועל עניני ההסברה המסו בכים
השנויים במחלוקת בין מלוה העצמאות׳
המגבית היהודית המאוחדת ועשרו ת גופים
ציונים אחרים, שכל אחד מהם ראה עצמו
כאביהם היחיד של עניני ההסברה הציונית
באמריקה. הצלחתו זו הביאה לו את ההצעה.
אולם הרמן ביכר, כנראה, לד,שאר בני ר
יורק.
אמר פקיד שרו תי המודיעין הישראלי בניו־יורק
שהגיע לביקור בישראל :״יותר קל
ליישב את הסכסוכים בין השותפים הציוניים
באמריקה מאשר את הסכסוכים בין השות פים
הקואליציוניים בישראל.״

ונים היהודיים השונים.
אולם כשיהיה צורך לכבות שריפה במנגנון
ממשלה, אין ספק שאהוד אבריאל יקפוץ
ד ו * יקבל את הדין.

מדיניות
ן־חוד פוליטי
יום לאחר שנשיא ארצות הברית דוויט
ייזנהאור יצא בקריאה אל ברית המועצות
הדמוקרטיות העממיות לעשות למען שלום
;עולם, עמד נצוג ישראל באו״ם אבא אבן,
;קף שוב את ברית המועצות והרפובליקה
;צ׳כסלובקית על מה שהגדיר כ״עלילות אנ-
׳ישמיות״.
ישראל היתד, היחידה ברחבי העולם המדי׳
י שסירבה להכיר בעובדות הבינלאומיות
חדשות, שנוצרו לאחר עלותו לשלטון של
אברנטי בריה. בה בשעה שמדינאי העולם,
שני הגושים גם יחד, ד ברו חלקות זה אל
־״ ערכו ג׳סטות בקנה מידד, גדול במטרה
קבוע מצב של שלום, ולו, גם ב אופן זמני,
יתה ישראל התוקפת ד,יחיה; ,לא התאימה
ת קו פעולתי־ז 3או״ £למצי או ת החדשה.

מקיים משרד הפנים מחלקת עתונות מיוחדת.
השבוע החליטה המשלה לשים קץ לכפילות
זו, הודיעה לשר הפנים ישראל רוקח כי
כל עניני העתונות יו עברו למשרד ראש הממ שלה,
יוכנסו למסגרת הקיימת של שרו תי
המודיעין. גם עניני בקורת סרטי הקולנוע
ומתן הרשיונות להצגתם יו עברו לרשות הח דשה.
מופתע
ביותר מידיעה זו היה שר הפניו
ישראל רוקח, שעסק בראוגניזציה של משרד
לא ידע כלל על כוונותיו אלה של דוד ב,
גו ריון. רוקח לא התאפק, גילה את הפתעתו,
באספה צבורית של הציונים הכלליים, בצורר,
שלא השתמעה לשתי פנים.
אם כי כעסו האישי של רוקח על דרך
ביצוע ענין זה היה מובן, הרי אפשר
היה להצדיק את עמדת הממשלה, שלא רצתה
לקיים שתי ר שויו ת לענין אחד. בה בשעה
שלשכת העתונות הממשלתית שבסמכות ראש
הממשלה ניהלה את כל עניני ד,שיגרה ועמ דה
בקשר יום־יומי עם העתונות המקומית
ועתונות החוץ׳ הרי מתן הרשיונות לקיום
עתונים והסמכות לסגירתם היתה נתונה בי די
שר הפנים. שירו תי המודיעין קיימו מח

י ום
מפלגות המסילה ל שלטון
רכבת מיוחדת הובילה השבוע כמה מאות
חברי מפלגת הציונים הכלליים לירושלים
לאספה שמטרתה היתד, פתיחת חודש הארגון
של המפלגה.
גלגלי הרכבת עשו קילומטרים לא רק ב דרך
עפר כי אם גם בדרך המחשבה של מפ לגת
ד,צ״כ, שהגיעה בחודשים האחרונים ל מסקנות
ברורות. הציונים הכלליים הבינו
את כוחה הגדול של מפא״י, שאינה רק מפ לגה
של בוחרים כי אם גם מפלגה של חב רים
מאורגנים. לר שות מפא״י עומד מנגנון
עצום של עובדים בשכר ומתנדבים׳ המפקחים
על פעולותיהם היומיומיות של חברי המפ לגה.
דבר זה מאפשר למפא״י להטיל לחץ
חזק לקידום האנטרסים של המפלגה, בכל
מקום ובכל עת.
ד,צ״כ היא מפלגת בוחרים. הציוני הכללי
מילא את חובתו היחידה למפלגה בזה שביום
הבחירות ניגש לקלפי, הטיל לתוכו את האות
צ /הפך על ידי כך את המפלגה לשותף
בקואליציה ממשלתית.
אך כדי להשיג בחיי יום יום את המטרות
שהציונים הכלליים הציבו לעצמם, אין הם
יכולים להסתפק בישיבת כמד, מחבריהם ב ממשלה.
הם חייבים לנסות להחדיר את או
שיד,ם גם למוסדות מדרגה שניה ושלישית
דבר שלא יכלו לעשות מבלי שתהיה להב
ריזרבה גדולה של חברים מאורגנים וממושמעים.
שיתוק
הסתדרותי. כשהוכרז השבוע

היהל1

במד ־
לרכז במשרד־הפנים את השטח החשוב הזה.
המועמד הטבעי לריכוז עניני המימשל החדש:
נעמן סתווי.
פי. ג׳י. נדהם. כשמסר רוקח את תכ ניתו
לעתונאים, בפשטות המעשית האופיינית
לו, השתררה תדהמה מוחלטת במשרד ראש
הממשלה. בריתחה הראשונה החליט בי.ג׳י: .
לדחות את ביצוע כל התכנית לחצי שנה,
כדי למנוע את הרושם כאילו הציונים־הכל־ליים
הם שגרמו להקלה זו בחיי הערבים.
אחר עבר בי. ג׳י. להתקפה נגדית מוחצת.
טען הוא בישיבת הממשלה, בתמימות משכ נעת:
המושלים החדשים בשטחים הערביים
לא ימלאו רק את שליחותו של שר אחד,
כממונים במחוזות היהודיים, אלא יהיו, ל מעשה,
באי־כוח הממשלה כולה. הם יטפלו
בעניני האוצר, הפנים, הדתות, החינוך, ד,ב טחון.
לאן יגיעו הדברים אם כל שר ידרו ש
קיצורו של
לעצמו את המרות עליהם?
יבר, כדי למנוע סכסוכים בעתיד, מוטב
׳!־עביר את כל הענין למשרד ראש־הממשלה,
שהוא ימנה את המושלים וי תן להם הוראות
הממשלה קיבלה הגיון זה, קטלה במחי־יד
יחת את תקניתו של ישראל רוקח, שהית־חוללת
מהפכה ברחוב הערבי. הקובע המ שי
נ ש אי, כמו עד כה, יהושע (ג׳ו ש) פל־יון,
יועצו הפעלתני, שונא־הפרסומת, של
אש הממשלה.

בפתיחת כנס הארגון :״ישראל רוקח יהיר,
ראש הממשלה הבא !״ אמר בציניות איש
מנגנון הסתדרותי , :הציונים הכלליים אינם
מבינים כי גם אם היו משיגים רוב מוחלט
ומרכיבים ממשלה לא היה השלטון המעשי
בידיהם. כוחה המשקי והכלכלי של ההסתד רות
ומוסדותיה היה משתק את הארץ הזאת
לפקודת מנהיגי ההסתדרות בכל רגע ורגע.״
המפעלים המשקיים של הציונים הכלליים,
במידה שהם קיימים, אינם מהווים חטיבה
אחת. המפלגה היא גו ש של אינטרסנטטים שו נים,
שלא תמיד מטרותיהם שוות. לעיתים
פועלים בעלי המלאכה בניגוד למטרותיהם
המוצהרות של בעלי התעשיה, והסוחרים נאל צו
לפנות למשרד המסחר והתעשיה, עוד
כשהיה בידי שר מפא״יי, להביא בפניו דרי שות
שהיבואנים דחו אותן. כל אלה הם חב רי
מפלגת הציונים הכלליים.
מפא״י ידעה לנצל מצב זה היטב, היתר
מוכנה להיענות לדרי שו תיו של גו ף אחד כדי
לגרום נזק לגוף שני, לשפשף ידיה בנחת
לשמע המריבות שפרצו כתוצאה מצעדה זה
בהנהלת הצ״כ.
מע1טים המרוץ ה^גדול
המאבק הגדול על גורל 175 אלף ערבים
(ועל קרוב ל־ 100 אלף בוחריהם) הגיע השבוע

התוצאות לא איחרו לבו א:
• בכל רחבי העולם פשטה הידיעה ה מרעישה
כי במדינת ישראל נעשה נסיון
ל שבור את ידו של האיש שריתק את הערצת
חובבי המוסיקה בחמש יבשות מאז הופיע,
לראשונה בפני קהל אחוז התלהבות, בהיותו
בן ארבע וחצי. הידיעה הוסיפה קו נוסף
לתמונה הכללית, המצוירת בשקידה על־ידי
עתונים עוינים, של מדינה יהודית פאשים־
פית, תוקפנית ומפירת שלום.
ס דוד בן־גו ריון התנצל אישית באזני
הכנר, הבטיח להיות נוכח אם יואיל לנגן
את היצירה הגרמנית, נזף בדרך זו בצורה
חריפה בשני שרי ממשלתו שהתערבו בחו פש
האמנות.
היחיד שלא התפעל, כנראה׳ מכל הענין :
יאשה חפץ עצמו.

תעשיה
ק צר

ח ש מד

כל חייל יודע כי שק־חול מגן מפני כדו רים
ביתר יעילות מאשר פלדה. הכדור מכה
בפלדה, לעתים חודר דרכה. אולם החול
שבשק אינו מתנגד, מניח לכדור לחדור ל תוכו,
עוצר אותו בגמישותו לפני שהגיע
למטרתו.
מטהו של אריה שנקר בהתאחדות־בעלי־

עקצו הזמני. אזות !,פרעו ת המוזרות ביות,
במלחמה בין מפא״י והצ״ב נסתיימה כנצחון
מהדהד של בי• ג׳י.
הקהל הרחב שמע את הכרות ישראל רוקח
לפני שבעה שבועות, כי יש ברצונו לבטל
את המימשל הצבאי באזורים העיקריים, ל רכז
במשרדו את המימשל האזרחי (העולם
הזה .)808 אולם רק מעטים ידעו מה הסתתר
מאחורי הכרזה זו. מעטים אלה הבינו מדוע
הרתיחה ההכרזה את דמו של דוד בן־גו ריון.
רעיוןגאוכי. יוזמה של ההכרזה היה
נעמן סתווי, לשעבר קצין גבוה במשטרה,
אחר־כך מושל צבאי ב אזור נצרת. סתווי,
נעים ההליכות נשאר מחוסר ידידים במשטרה
ובמחלקות המטפלות בעניני הערבים, נאלץ
להתפטר לפני חדשיים. הוא ביקש אפשרות
חדשה להפעיל את כ שרונו ונסיונו ברחוב
הערבי. בקשה זו הולידה בלבו ר עיון גאוני.
הוא פנה לישראל רוקח, שר־הפנים, העמיד
את עצמו לר שותו, גילה לו כי במשרד
ו־אש־ד,ממשלה הוכנה תכנית לביטול המימ־של
בצפון, החלפתו במימשל אזרחי. גילוי
זה עורר מיד הצעה מעשית: מדוע יחכה
שר־הפנים עד ש בן־גו ריון יודיע את הדבר,
יזכה בכל האהדה של הערבים, הרואים בביטול
המשטר הצבאי ישועה והצלה? אם
יודיע רוקח עצמו על כך מיד, יזכה הוא
באהדה זו, יטו׳ל את היוזמה לידיו, יצליח

_מ. מ .אלון! פקוד הצפון, שר הבטחון, הרמטכ״ל על כמת ההצדעה
אמנם, פלמון חפץ לצאת לאנגליה, להש תלם
בכמה מקצועות. עתה נאלץ לדחות
את נסיעתו לז מן אחר. הסיבה: אם יתפטר
ידר שו
מתפקידו כיום, אין ספק שהצ״ב
להחליפו באיש משלהם, דבר שהיו יכולות
להיות לו תוצאות בלתי־נעימות (למפא״י)
בבחירות הבאות.

טרור

חפץ לא התפעל

אחרי שהודיע יאשר, חפץ כי ינגן את
יצירות ריכרד שטראוס על אף בקשת שני
שרי ממשלה (העולם הזה ,)808 הוזעקה
משטרת ירושלים. היה ב רור כי חוגים קנאיים
ינסו לנקום בכנר.
הקונצרט הגורלי עבר בשקט, נסתיים במ חיאות
כפיים סוערות, כרגיל ( ,תירץ אחד
העתונים: הקהל חשב כי החלק השני של
שטראוס היה יצירה אחרת) .בלב השוטרים
פרצה אנחה של הקלה, כשנכנס חפץ בן
ד,־ ,52 בלוית כמה מלוים מוסיקאיים, למ כונית
שהובילה אותו ל מלון המלך דוד.
אולם כאן קרה אשר מוכרח היה לקרות,
אחרי ש שרי הממשלה עצמם הוסיפו שמן
למדורה: אלמוני התנפל על הכנר׳ פצע
במוט ברזל את ידו היקרה מפז * ,נמלט.
אותו לילה נדדה השיגה מעיני כמה קציני
משטרה גבוהים במשטרת ישראל. מאז פיצוץ
הצירות הסובייטית לא נחלה כ שלון כה
חרוץ. איש לא יכול היד, להסביר מדוע
נשאר הכנר העולמי, שעמד אותו רגע ב מרכז
סערה ציבורית גועשת, מחוסר הגנה
שעה קלה אחרי שניגן את היצירה שגרמה
לסערה.

המבוטחת בסכום של 300 אלף דולאר.

ד,תעשיה זכר כלל זה, כשתיכגן את תכסיסיו
באספה הכללית שהתקיימה, סוף סוף, הש בוע.
הוא *נכנע״ בקלות רבה לכל דרישות
האופוזיציה בנוגע לניהול הטכני של האסיפה,
הסכים לחשאיות הבחירות, להקמת ועדה
פאריטטית משותפת. כל הועדות, וגם ה נשיא
אריה שנקר עצמו, נבחרו פה אחד.
האופוזיציה, חסרת הנסיון, היתה שיכורת
הנצחון. היה נדמה ששברה את כל ההת־גגדות•
ותוך כדי כך לא שמה לב שנשארה
•לפתע ללא כוח־מחץ — מאחר שכל דרי שותיה
העניניות נתקבלו, שוב לא היה לה
במה להלהיב את התעשיינים המפוקחים.
הכל מלכד אחד. באותו רגע עזרו
כוחות השמיים למשטר הישן. ברגע המכריע,
בדיוק כשהנואמים החלו מתלקחים, אירע
קצר חשמלי. על הבמה פרצו להבות אש.
מכבי־האש כיבו את הדליקה בנקל, אולם
מארגני האספה מצאו עילה לדחייתה. חמש
שעות יקרות נגזלו מן הויכוח.
משנתאספו התעשיינים למחרת היום׳ היתה
האוירה בלתי־מחושמלת לחלוטין. הנאספים
לא התלהבו עוד, התפנו לעבור בקפדנות
על רשימות המועמדים. ואז הגיעו רובם
למסקנה כי המועמדים החזקים והמנוסים
ביותר נמצאים ברובם ברשימת המשטר ה ישן,
במעוטם ברשימת המהפכנים שנקראה
לעתיד התעשיוז.
יום שלם נמשך מנין הקולות. שני אנשי
המשטר הישן, ש מעון בז׳ רנו (עסיס) ואברהם
קליר (ארגמן) ,צעדו בראש, כשאחריהם.
במרחק לא רב, מקס רוזן, איש הקו החדש.
בסך הכל ניצחה רשימתו של אריה שנקר
ביחס של 17ל־ . 3שלושת אנשי המהפכה
שנבחרו היו נבחרים, מן הסתם, גם בלי,
המהפכה.

׳*בינתיים טענו כבאי רחובות כי הטיול היה
מוצדק בהחלט וכי כל השטח שעברו הנו
שטח פעולתם * אותו נסעו להכיר. אך הס ברה
שנשמעה בחקירה׳ כי המכונית נלקחה
כדי שהמטיילים יוכלו להתענג על שפע
מים מתוקים בלב הערבה, היתה יותר מת קבלת
על הדעת.
סשפט האכד קנה מקרר

מיצעד צה׳׳ל בחיסה: חיל השריון עוכר את שער הנצחון שהוקם על־ידי העיריה

יום העצמאות

הצבאיים־באלטיים * ,שהזכירה סרטזמר
ליבודי בצבעים.

•אח*ם •קדים־
ככל שמתרחקת מלחמת־העצמאות, הופ כים
חלליה מאנשים־של־בשר־ודם לסמלים
לאומיים מו פ ש טי ם ז הו תהליך אכזרי, אך
ס מי. לא נכנעים לו: הוריהם השכולים,
המנסים, ל שוא, להנחיל את כאבם האישי
לצבור הרחב.
השגה עשה אב שכול אחד ג׳י סט הייפ ה.
ערב יו ם העצמאות י שב יצחק בן־צבי, נשיא
המדינה, שחלה בדלקת רי או ת כתב בכתב־י
דו איגרת אישית ל חבריו, ההורים השכולים
האחרים. ה איגר ת שהודפסה בכתב־יד, נש־לחה
על־ידי ה מדור להנצחת־החייל לאלפי
משפחות בכל ר חבי הארץ שהניחוהו ליד
תמונו ת ד הויו ת של צעירים מחייכים במס גרו
ת ש חו מ ת
המכתב :

י״-׳ל ״לי׳ 12

** ין ן

,׳ל44י,1 111*• /ז/י

4 1** 0וץ ל/,י/ו/ס, יו*

ג*5י

י׳׳^ל 7יי6

שדםמח סו םלא הו פ ל. מרכז חגיגות
העצמאות היה השגה בהיפר״ בה נערך ה מצעד
הצבאי, שעבר הפעם, הודות לסדמם
המופתיים -להתנהגות הנפלאה של התושבים,
בהצלחה ללא תקדים.
ב ש שיו ת צפופו ת צעדו י חידו ת הצבא מ שער
העליד, ועד לג שר של, מרחק של שבעה
קילומטרי ם, כשמא חורי כל יחידה שני מתופפים•
במת ההצדעה היתד. הרחק מ מרכז העיר,
למרגלות הכרמל, ועליה קבל הרמסכ״ל רב
אלוף מרדכי מקלף את המצעד.
בעוד סייסת ג דו ל ת שכללה מטו סי קרב
ומפציצים רחפה מעל בגובה רב, טיר טרו
טנקים כבדים בע שרו ת בר חובו ת העיר, בין
שורו ת האזרחים הגאים.
כאשר נסתיים המצעד ונ ת פזר הקהל נ תברר
כי החיפאי הוא הממושמע שב אזר חי הארץ<
שום מחסום לא נפרץ או הופל בעת המצעד
או לא חריו.
לעו מ ת המיצעד
יצור 3ץהג גו לדת.
החיפאי, לקד. המיפגן חליל* של צד,״ל, שנע י
ר ב אי צ סדיון ר מי ד ב חו מי אויר ה. קשר,
היה לצופי םלץ; ל או /תן ף| נ ת התרגילים

בזו
אחר זו הוצגו בפני הצופים פעלולי
או רו ת תרגילי סדר, בחשיכה ברובים משו חים
בצבע זרחן, תמרון קרבי בו נטלו
חלק מוקשים צהובי־אש, רקיטות אדומות,
ירוקות, לבנות, כדורי זרחן.
המיפגן כולו דמה לי צור שבין הגבולות :
לא די קצוב ונוקשה כדי להיות מיפגן צבאי
וגם לא די רך וקליל כדי להיות תצוגה
אמנותית.
אסונות סבוב אד המדרון
האוטובוס גדו ש הנוסעים שיצאו לטיול
לערבה ולסדום, האים את המהירות לפני
המורד התלול והמסוכן שהתפתל כעשרה
קילומטרים לפני סדום. גברים, נשים וילדים
פתחו בשירה עליזה, נפנפו בידיהם לעבר
מכונית כבאים שנסעה מאחוריהם ושנשאה
את השם ״השלשה״ .בלה פומרנץ, אשר.
בגיל העמידת לא גרעה עין מהמכונית
האדומה. הרהוריה החזירו אותה כמה שנים
לאחור, עת נהרג בנה אברהם במלחמת ה עצמאות.
היא שלחה מבט אל הכתובת ,״הש לשה״
1אברהם היה אחד מהם. אך הזמן
החל מרפא את הפצעים. האשד, חייכה לעבר
שני בניה הנותרים׳ יעקב וחיים, שי שבו
על מכונית הכבאים ונפנפו לעבר אמם.
12 איש י שבו על מכונית הכבאים מרחו בות.
לבד מהשלושה, שי שבו ליו הנהג,
הסתדרו השאר בצדי השלד, מאחורי חגורות
העור הרגילות, שהגנו על הנוסעים מנפילה
אפשרית בשעת הסבוכים החדים. המכונית
נסעה אותה שעה במהלך השני, במהירות
לא גדולה, אולם בגלל המורד התלול והסבוב
שבסופו, לחץ הנהג על בלמי הרגל, נכח
כי אינם פועלים. ביחד עם חברו שישב לידו
החל למשוך בבלם היד. אולם כאן הכרי עו
מספר הנוסעים הרב ו שתי הטונות של מים
שהיו במיכל. הבלם לא עצר.
שתי אפשרויות. הכל לא נמשך אלא
שניות ספורות. האוטובוס שנסע לפני מכו נית
הכבאים החל מאיט לפני הסבוב, נוסעיו
לא ידעו מאומה על האסון העומד להתרחש.
הנהג הכבאי ניסה להחליף את המהלך, כדי
לעצור אוד המכונית, אולם אי הצלחתו בכך
גרמה לשחרור המלא של תא המהלכים.
אותה שניה היו שתי אפ שרויות לפני הנהג :
להתנגש באוטובוס או לנסות להסתובב ימי נה
במהירות גדולה.
האפשרות הראשונה היתה׳ לדעת הנהג,
עלולה לגרום לאסון גדול לנוסעי האוטובוס.
הוא בחר בשניה.
בלה פו מרנץ לא הספיקה לראות הרבה.
היא שמעה לפתע צפירה חזקה, ראתה את
המכונית האדומה חולפת על פניה במהירות
עצומה. כעבור רגע מהרה בכל כוחותיה
לעבר המכונית, המהופכת. ליד הכתובת ״הש לושה״
גסס לעיניה בנה יעקב בעוד חיים
נפצע פצעים קלים.
המראה היה איום. המכונית, שהתהפכה
על צדה השמאלי, מעכה את יושביה בצד
* אשר אחד מהם בוצע לצלילי ״מחול•
האש״ של דה־פליה.

זה. שניים נהרגו, רבים נפצעו. הכל לעיני
הורים, אחים, בנים. אחת הנשים ליטפה את
שערות בנה, בעוד כף רגלו היתד. קטועה.
ברחובות שרר אבל כבד אותו יום. אולם
כמעט איש לא ניסה לשאול את השאלה מדוע שנשאלה בכל מקום אחר בארץ :
יצאה מכונית כבאים לטיול י הרחובותיים
לא רצו להוסיף שמן על המדורה, השלימו
עם הגורל שהתאכזר אליהם.
המשטרה פתחה אמנם בחקירה מקיפה.
אולם לגביה אין כל בסיס להאשמה. טיול
אינו אסור לפי החוק. רק במקרה שיוכח
כי המכונית היתד, מקולקלת לפני הנסיעה
או שהנהג נהג בה ברשלנות, תוכל לערוך
תביעה פלילית.

שופט השלום התל־אביבי, ישראל בו־חנוך,
החלים להיות סבלני כלפי הנאשם שעמד
לפניו. סוף סוף לא בכל יום עולה על הדוכן
איכר מבטן ומלידה שאינו בקיא בהלכות
בית הדין ולעתים גם שואל שאלות במקום
להשיב עליהן.
האיכר, אפרים ברנץ ממושב באר טוביה,
היה עובד אדמה אופיני, כבן : 45 נעול מג פים
מלוכלכות בוץ, לבוש מכנסים רחבים,
מעיל עור בעל צווארון פרוד״ וחבוש כובע
קש מרופט שבקושי עלה בידי השמש לשכ נעו
להסירו, כיון שהסתיר את כל פניו.
ברנץ נראה אומלל ממש כאשר ישב בתא
הנאשמים. אשמתו לא היתד, חמורה כל עיקר,
אולם ניכר ממראה פניו כי החשש מכרסם
בלבו כאילו עמדו לנשלו. מעל אדמתו או
להשליכו לכמה שנים לבית -הסוהר.
פרידה קשה .״האם אתה מודה כי...
קנית מידי קורט כהן מקרר חשמלי מתוצרת
פילקו מ 24885 ,ללא קבלת ר שיון ר ש מיי״
שאלו השופט. במקום תשובה קצרה הודה
ברנץ באשמה אך התיפח כי מכר שתים מפ רותיו,
תפארת הרפת שלו, כדי לקנות את
המקרר שעמד להציל את חייו. הוא היה
חולה קיבה והרופא דרש ממנו להניח את כל
מזונו תיו במקרר. ר שיון לא קיבל לקנית
מקרר, לכן קנה אותו במחיר גבוה מכהן.
כעסו גבר כאשר, לבד מכהן, עלו עוד של שה
נאשמים על הדוכן, הודו כי מכרו זה
לזה את המקרר, הרויחו סכומי כסף ניכרים,
עד שהגיע המכשיר לידיו של ברנץ. הוא
לא השלים עם העובדה ששילם כ־ 200ל״י
מיותרות, שלח מבטי־זעף לעבר הנאשמים,
סינן בשקט :״הייתי יכול בסכום זה לזרוע
דונם תפוחי אדמה ! ״
* לבאר־שבע ( 100ק״מ מרחובות) טענו
הכבאים, יצאו נ בר פעמיים לכיבוי דליקות.

במד ־ נ ר,
כאשר ביקש התובע להחרים גם את המקרר
שיסע האבר את דבריו :״אדוני השופט, מה
אתה חושב, שלגדל שתי פרות זה מסחרה?
זה בדיוק כמו לגדל ילדים, והיתר, לי פרידה
קשה מהן, בחיי.״״
השופט, שלא הסתיר און חיוכו מדי פעם
לפעם, קנס את הנאשמים בסכומים שעלו
על רווחיהם מהמקרר ואילו את ברנץ קנס
בעשר ל״י, לא קיבל את דרי ש תו של התובע
להחרים את המקרר.
שעה ארוכה לאחר מכן עדיין נשמע במס ד
רון ההומה מאדם קולו העבה של האבר.
.אילו רק ראיתים את שתי הפרות ניסה
להסביר לסקרנים.
פשעים הבוראת ב ש מל ה האדומה
סילביה ויטנברג 24 קצרת קומה ובעלת
פנים נעימות, היתה השבוע מרכז ההתעג־ינות
של עולם הפשע במדינה. לאחר שבדרך
מקרה, הפתיעה אותה אשד, בגיל העמידה
במסדרון בית ברחוב הירקון, תל־אביב, כ״
שבתיקה כלי פריצה, הודתה סילביה כי ביצ עה
שמונה פריצות לדירות שונות.
סילביה, שנולדה בהונגריה, עברה את כל
מדורי ד,גד,ינום הנאצי. כל משפחתה הושמדד
והיא עצמה בילתה כארבע שנים במחנה
ריכוז. שם הכירה גבר צעיר עמו עלתה לאחר
מכן ארצה, התישבה אתו בעכו. חיי הזוג
נתערערו בגלל מריבות וסילביה נטשה את
ביתה, ניסתה לעסוק בכמה עבודות שלא
נתנו לה קיום מינימלי.
הנערה לא עו די * חשד. ערירית ו חסרת
כל, בעלת גאתה עצמית, לא השלימה
סילביה עם מצבה. היא ידעה כי ללא כסף
תהיה נידונה לחיי הסקר. על כן החליטה
לחדור באחד הימים לבית שבעליו יצאו מ מנו
לשעות מספר, גנבה את מקלם הרדיו
ומישבנה אותו בעד כמה עשרות ל״י.
ז ו היתד, הפתיחה לפרשת התפרצויות בערי
הארץ השונות. סילביה רכשה כלי פריצה
משוכללים, בלשה אחר תנועות קרבניה, פר צה
לדירתם במומחיות רבה. במקרים אלה
היתד, המשטרה אובדת עצות. חוקריה הכירו
כמעט את כל הפורצים בארץ, עקבו אחר
כולם, חקרו אותם, אולם שיטת הפריצה של
סילביה היתד, כחידה בעיניהם. עתה היד,
ברור: הנערה האינטליגנטית לא עוררה כל
חשד כאשר נכנסה לבית מסויים. איש לא
היה מעלה על דעתו כי היא פרצה את די רתם,
ובעדותם במשטרה אף לא היו מזכירים
כלל את נוכחותה במקום.
לא בדלתיים סגורות. לפני שבועיים
טלפנה למשטרה אשה מרחוב הירקון, הודי עה
כי נערה חשודה משוטטת במסדרון ועל
גג ביתד״ סילביה נתפסה, הודתה כי עמדה
לפרוץ לדירה, אחר הוליכה את חוקרי המש־סרה
לכל המקומות בהם ביצעה את פריצו־תיה
הקודמות.
השבוע, כאשר הובאה לבית משפט השלום
בתל־אביב, צבאו עשרו ת סקרנים כדי לראו תה.
משך שנים הורגלו לראות את הפורצים
הידועים מובאים בכבלים. הפעם היד, הכל
שונה. לבושה בשמלה אדומה ירדה סילביה
בחפזון ממכונית המשטרה, חמקה במהירות
מעדשת המצלמה שכוונה לעומתה, הספיקה
להסתיר את פניה בעוד מועד. בחדר המש מר
ישבה בשקט, כשגבה אל הקהל, עיינה
בעחון הונגרי שהובא אליה על ידי ידידיה.
לפגי שופט ב רו ך גלעדי, ביקשה הנאשמת
לערוך את המשפט בדלתיים סגורות. גלעדי

סרב, אך דחה את הישיבה לתאריך מאוחר
יותר.
העיר אחד הנוכחים בבית הדין :״חבל
על נערה נחמדה כזאת. אני הייתי מוכן להח זיר
אותה למוטב בעצמי, אילו ניתן לי.״

מנת בשר כפוד ה
נהג המונית שחזר משדה התעופה בלוד
בשעת חצות באחד מלילות השביע שעבר,
עצר ליד הכפר סלמה, הגובל עם תל־אביב.
אורות מכוניתו החזקים שלחו את קרניהן
לעבר עמוד טלגרף שניצב מאחורי גדר צב רים.
הוא היה בטוח עתה: הגוף המפרפר
היה אדם ערום כביום ר,וולדו, כפות היטב
לעמוד.
הנהג מהר להתיר את הכבלים מעל גוף
האיש, עצר מכונית נוסעים של אל על,
גייס את נוסעיה לעזרה. הגבר האומלל,

סר לרחוב ב׳ והחל להתרוצץ בין העוברים
ושבים כשהוא מתקדם באיטיות למטרתו.
סבלנות השוטרים כמעט שפקעה כאשר לב סוף
הגיעו לרחוב ג׳ .דגון כאילו התאושש,
רץ במהירות לעבר בית בן קומה אחת,
הניח את שתי כפותיו האדירות על דלת העץ.
חשוד מתחת למטה. הקצין שליתי,
את החוליה דפק בדלת, ומשלא נענה, איים
בקול רם שיפרצנה. רק אז נשמעה נקישה
קלה. אשד, בעלת שער שחור פתחה את
הדלת. בחדר הצר והיחיד ישב על הספה
בעלה, שהוכר מיד כנסים שם־טוב, פושע
מועד הידוע היטב למשטרה, שהחלים לנקוט
בתמרון של התקפה. הוא רגז על ההת פרצות
אל ביתו, טען שעבר עליו לא מכבר
•נתוח קשה, דרש מהשוטרים לעזוב את
המקום.
נוימן חייך, עשה תנועת הסכמה, אך הח

נצחונו, במאורתו, בצורה מקורית ביו תר:
זלל מנת ב שר כפולה שהוגשה לו על ידי
מאלפו.

דואר
מכ תב הלוך וחווד
המכתב יצא מווסטפליה, גרמניה, לכתובת
תל־אביבית. לאחר ארבעה ימים כבר היה
בעיר יעודו. אבל אל המכותב לא זכה להגיע
כל כך במהרה. המכתב חזר לגרמניה, הגיע
שנית רק כעבור ששה שבועות.
הסיבי׳ למסעותיו של המכתב, כפי שנת ברר
מהערתו של נושא המכתבים, שהיתר,
רשומה בפינה השמאלית העליונה של המע טפה
:״התיבה שבורה״.

החי
ז * 111ת 1ו איר קופסת ביקור
כאשר הגיעה מכונית השיטור החיפאית
אל חנות הסיגריות, באחד הימים בשבוע
שעבר, מצאו השוטרים את בעל החנות הער בי
עומד לפני בית העסק שלו, ממרר בבכי.
גנבים פרצו לחנותו שדדו מאות קופסאות
סיגריות בערך כולל של 1500ל״י.
בדיקת השוטרים בחנות היתד, שיגרתית.
הם מצאו מספר גדול של טביעות אצבעות,
רובם של בעל החנות ושל העובדים בה,
אחדות של לקוחות שונים. לא היה סיכוי
רציני שהטביעות תולכנה את החוקרים אל
מבצעי הפשע.
הסמל החליט, בטרם עוז בו את ד,מעם, לע רוך
בדיקה נוספת. על הרצפה הבחין׳ בקופסת
גפרורים ריקה. הוא הרים אותה בזהירות,
בחן אותה. על צדה האחד הבחין בשתי או תיות
לטיניות: ד .ב. מישהו, הפושע אולי,
רשם מבלי משים את ראשי התיבות של ש מו
על הקופסה, אחר השליך אותר, לארץ.
ליתר בטחון שאל הסמל את } ע ל החנות
אם הקופסא שייכת לו.
״לא,״ השיב האיש .״אני משתמש במצית.״
כאשר חזר הסמל למטה המחוז החל בודק
את שמותיהם של הפורצים החיפאים הידועים
במשטרה ואשר שמותיהם מתחילים ב־ד. ב.
לאחר סריקת בזק אצל כולם, נלכד דוד
ביטון, שבביתו נמצאו יו תר סיגריות משהיד,
מסוגל לעשן במשך כל ימי חייו.

פורצת סילביה ויטנכרג כבית-המשפט
במקום חיי הפקר
רפאל חיג׳אזי 31 היה כבר קרוב להת עלפות,
גו פו היה כגוש קרח. אחד הנוסעים
הסיר את מכנסיו, שני תרם את מעילו. רק
אז החל חיג׳אזי מגולל את מה שעבר עליו.
לדבריו התקיפוהו ארבעה גברים, כאשר חזר
.׳!מעברת סקיה, שדדו ממנו, לאחר מאבק
עז 70 ,ל״יוש עון יד, הסירו את בגדיו
!:עליו וכפתוהו אל העמוד שבצידו בילה
פלוש שעות תמימות.
לעבר הכפר. מיד הובהל למקום סמל
נושה נויימן שבא עם כלבו המפורסם דגון.
לאחר שהכלב הריח היטב את בגדיו של
,זיג׳אזי׳ שנמצאו תלויים על גדר הצברים,
החל קרב במרוצה לעבר הכפר, כשבעקבותיו
חולית שוטרים וקצין.
היתד- ,זו שעת בוקר מוקדמת ותושבים
רבים של הכפר החלו כבר יוצאים לעבודתם.
ו גון הגיע לרחוב א׳ ,התמהמה שעה ארוכה,

ליט תחילה למצוא את נעליו של שם טוב
מתחת למיטה, כי רצה להיווכח אם הן מת אימות
לעקבות שנמצאו באדמה הלחה במ קום
הפשע. כאשר חיטט מתחת למיטה, לא
מצא את הנעלים, הרגיש כי נגע בגוף חם
ונושם. היד, זה ז׳אקי, אחיו של נסים. שניהם
נכבלו והוצאו אל הרחוב. בו ברגע שמע
נויימן רחש קל מעבר המטבח. הוא מהר
לשם, הספיק בשניה האחרונה להחזיק בדש
מעילו של גבר שלי שי שמחצית גו פו היתה
כבר בעברו השני של חלון המטבח. היה
זה אליהו בן יעקב, שהסתתר כל העת בתוך
אחד הארונות.
השלושה הושמו בכלא הנפה הדרומית
בתל אביב. השוטרים העייפים מהרו לחטוף
כמה שעות שינה יקרות. חיג׳אזי שכב בנוח יות
באחד מבתי החולים בעיר. אולם לכלב
דגון לא היה כלל ר צון לנוח. הוא חגג

הארץ
מ־ 27 השעות החסרות מצאנו עד כה
רק 27 שעות( .מולם הפשע)
מאיר דרפל,בני־ברק
חשבון פשום.
מסכת מאמרים אלה עוררה תשומת
לב ...ניכר שר,מחמר נ. ליפט מתמצא
היטב בעבודת מנגנון התככים הסובייטי.
(ידיעות אחרונות)
דן שטיינר, חיפה
ביון שהיה סיס בקרמלין?
הקונצרט החגיגי לרגל הנחת אבן הפינה
לבנין התזמורת, אשר יתחיל בשעה 8.30
בערב באולם איהל־ ש 0בניבוחו של קלצ־קי(
.דבר) בהשתתפות מונית?

פרץ דן,תל־אביב
המזמורת הפילהארהאו־

.העולם הזרד 609

במרחב

מכל

מצרים

כתב דנים פרסל 58 כי היה מורי ש
400 אלף לי״ש לאשתו, אילמלא היתד בז בזנית
כל כך. במקום זה ביכר להוריש את
הונו לאגודה הבינלאומית של מעשני מק טרות,
כדי לממן הוצאותיה של משלחת
שתצא לאפריקה, תחקור את העצים המתאימים
לתעשיית מקטרות משובחות.
אולם צוואתו של נור מן צ׳רץ 8היתד
ענינית ביו תר :״ כיון שאני הולך למות,
מפני שכנראה הייתי ילד רע ואלוהים לא
רצה שאחיה, אז אני מורי ש את הספריה שלי
לאחי בובי, את המזומנים לחבר הכי טוב
שלי פיטר, ואת ההשקעות במשותף לידידי
גום ברטלי ופרד.״

״לתעלה• .א נג־ !3״
האספה שנערכה באולם אל־זזטד של העיר
רשיד היתר, הגדולה ביותר שתו שבי המקום
זכרו. כי לא בכל יום מגיעה לרשיד אישיות
כה גדולה כעלי בגדאדי, מפקד כנף, חבר
מועצת המהפכה של הליווה מוחמד נגיב.
תושבי העיר הקטנה ( 29 אלף) ,השוכנת
על גדת הזרוע הדרומית של הנילוס בהישם־
כה לים התיכון, הצטופפו באולם, השתפכו
לרחבה שלפניו לשמוע את דברי שליח
הממשלה שבא במיוחד מקהיר .״בני רשיד
הגיבורים,״ קרא להם ,״בעירכם זו, לפני
150 שגה, נתלו החיילים האנגלים מפלת־דמים
אשר בזוהרה אנו עדיין מתפארים היום

הספריה כללה שני ספרים, המזומנים —
קופת חסכון ובה 350 פרוטה וההשקעות :
שלושה תשלומים שבועיים ראשונים בסך
5פני כל אחד בחנות הספורט, על חשבון
כדורגל.

במלים נלהבות הזכיר להם כיצד נחתו ה אנגלים
בעיר, כפעולת עונ שין נגד מוחקך
עלי הגדול .״הם עברו ברחובות הצרים, ש היו
נתונים בדומית מוות, חשבו כי המצרי
הבזוי ברח מפניהם. הם התקדמו עד שהיו
פזורים בכל העיר. פתאום פלטו הבתים אש
תופת ; מכל חלון ומכל פתח ירקו רובים
מוות. המצרי הבזוי ניצח את הפולש.״

המחלקה המשפטית פסלה צוואה זו, טענה
בדין ו ח שבון שלה בהתאם לסעיפי חוק
הירושות 1812ו תי קון 2לא הוגדר ה רכוש
כדבעי...״

ארצח! הברית

״א;י גשבע כאללה ו* ״כך היתר, ר־שיד
לעיר המצרית הראשונה שהשתחררה מ עול
הפולש סיכם הנואם השחום, בעל ה שפם
השחור, העבה. הוא המשיך :״כמו
רשיד של אז, כן גם כל מצרים של היום :
רק בדם ואש תגרש את האויב.״
הקהל הריע בסערה :״יחי החופש ! יחי
המאבק ! יחי נגיב בכל פינות האולם נר או
אנשים שבאו יחד עם הנואם מקהיר ואשר,
מדי פעם, בהגיע הנואם לפיסקת־שיא בנ אד
5ו, השמיעו קריאת עידוד משלהבת. הקהל,
יזהשתתף לא פעם בהפגנות מעין זו, חזר
ביתר התלהבות על הקריאה.
״אני נשבע באללה והאומה כי לא תהיינה
כל שיחות עם האנגלים כל עוד לא יצא ה חייל
האחרון מאדמתנו,״ צעק בגדאדי, כש ז
רו עו הימנית מורמת אל על. מיד הדהדו
קריאות הקהל :״אילאל קנאל יא נגיב !
(אל התעלה, יא נגיב !)״
ארגון האוהדים. הנימה המלחמתית
החריפה נשמעה כחסרת הגיון, נוכח השמו עות
האופטימיות שהילכו בקהיר ובלונ.יון
על הסכם קרוב. אולם עמדת נגיב ומשטרו
בבעיות הסואץ איננה עמדה של הגיון בלבד.
בעוד שהוא מוכן להכנס למשא ומתן עם
בריטניה, נקט בקו הסתה קיצוני בקרב העם.
כי בעית הסואץ אינה רק מאבק לעצמאות.
היא גם אבן פינה בליכוד העם כולו סביב
המשטר. בשם המאבק הלאומי מדרבן נגיב
את המצרים למאמצים ולנכונות להקרבה אשר
לא ידעו כמותם עד עתה.
האסיפה ברשיד היתד, אך דוגמה אחת מ תוך
רבות. מטרתה לא היתד, ניעור ההמו נים
לשיא של התלהבות פטריוטית בלבד !
היא גם כוונה למטרה ממשית ביותר: ארגון
אוהדי נגיב במקום בחטיבות מלוכדות.
לפני תום האספה הודיע עלי בגדאדי, בת שובה,
כביכול, להתלהבות הנוכחים :״אני
שמח להודיעכם, בשם הממשלה, על הקמת
שני מחנות מיוחדים בקרבת העיר, שם תוכ לו
לתת ביטוי לרגשותיכם האצילים למען
המולדת.״ במחנות יקבלו המתנדבים אימון
צבאי ממושך, יאורגנו למלחמה ״באויבים
מחוץ ובפנים,״ יעברו קורסים של הסברה
מרוכזת שיראו להם כי המשטר הנוכחי הוא
המשטר שמצרים חלמה עליו מאז ומתמיד.
הירדן המלר צד־ר מרפה
התמונות שקישטו את חדרו של החניך
חוסיין אבן־עבדאללה, מלך הירדן, תמיד חיוו
שיחה מענינת במכללה הצבאית הבריטית
סאנדהרסט. החניכים המעטים שהמלך הביישן
וד,מסתגר היה מזמין לחדרו התפלאו מן
העובדה שלא היתד אף תמונה אחת של
בחורה בין אוסף התצלומים. האשד היחידה
שהופיעה בהם היתה אמו של חוסיין, המלכה
זין•
בכל פעם ששיחת חבריו נסבה על הנושא
הכל־חשוב של אהבה וטיולים עם נערות, היה
המלך מראה סימני מבוכה ומבקש להחליף
את הנושא. כאשר נשאל פעם מה, בכל זאת,
תכניותיו, שהרי צריכה להיות מלכה בי רון,
השיב ״יש כבר מלכה לירדן — אמי.״
אולם כאשר גם אמו הציגה לו אותה ה שאלה,
לא ידע מה לענות. זה היה בלוזאן,

״העולם הזה״ 809

העולם

מם ע הברורו ת
פרד מקמנוס 17 היד נער גאה ותלמיד
מצויין, אך בבית הוריו לא התנהלו חייו
כשורה. למרות שכל שכניו ו מכריו טענו
שהוא ילד מצוין ומנומס, הרי אביו, איש
עסקים מברוקלין, לא ידע לנהוג בבנו בדרך
הנכונה. טען פרד :״הם היו מאמינים לכל
אחד, אבל אף פעם אחת לא האמינו לי.
כשקרה משהו, תמיד היו בטוחים שאני ה־
*.שם, הצדיקו את הצד השני.״
משסיים את בית הספר, התגייס לחיל־הצי
,־אמריקני, רצה לצאת?קוריאה, אפילו על
מנת שלא לחזור. אולם כיון שהבדיקות ד,פסי כוטכניות
הוכיחו שרמת האינטליגנציה שלו
היא בהרבה למעלה מהממוצע, קיבל פרד
תפקיד משרדי באחד המחנות.

מלך הירדן חוסיין (מימין) וארוסתו דוגיה (למעלה)
הסמיק כסלק
שוויצריה, לפני כשנה, שעה שאביו טלאל
הוכנס למוסד לחולי רוח .״הירדן זקוקה
למלך, בני,״ אמרה לו ,״ואתה זקוק למלכה.״
חוסיין הסמיק כסלק.
כחירת אמו. מאז פרחו שמועות לא
מעטות. אמרו כי עמד לשאת את הנסיכה
פריאל, בתו של פארוק: זה היה לפני הה פיכה
של נגיב. אמרו כי התארס לנסיכה
סעודית: זה היה בשעת ביקור טלאל אצל
המלך עבד־אל עזיז אל־סעוד. קשרו את ש מו
גם עם בת משפחה של שישקלי, עם אחותה
של המלכה סוראיה של איראן. אך תמיד
הכחיש חוסיין במבוכה.
ככל שיום הכתרתו קרב והלך• רבו הני חושים.
כי אין לשער שמלך ערבי שהגיע
לגיל ההכתרה ישב רווק על כסאו. חוסיין
עצמו הגיע, כנראה, לאותה המסקנה: ב חצר
המלכותית בעמאן מדברים בגלוי על
בחירת לבו — ליתר דיוק — על בחירת
אמו.
כי המלך חוסיין ראה רק פעם אחת בחייו
את מי שעתידה להיות, בשבועות הקרובים׳
אשתו. אילו היתד לו בחירה חפשית, יתכן
שלא היה בוחר בה, אך ״לטובת המדינה״ נמ צא
כי דוניד עבד אל־חמיד היא בת־זוג מת אימה
למלך הירדן.
מניה, בת לנסיך ערבי שברח מארצו כ שנכבשה
על ידי אל־סעוד, נולדה בקהיר,
לפני 23 שנים. אמה, בת למשפחה תורכית
עשירה, נתנה לד. חינוך אירופי מתקדם והיא
דוברת ארבע שפות: ערבית, תורכית, צרפ תית,
אנגלית. היא שחרחורת, נחמדה, גבוהה,
בעלת הופעה נאה.
העובדה שהיא מבוגרת ממנו עלולה ל היראות
כבלתי רצויה בעיני חוסיין, נמוך
הקומה והרזה. אך לא כן בעיני אמו ויוע־ציה
.״ מני ה היא נערה יציבה ונבונה, כיאה
למלכה, לא נערה קלת דעת והפכפכה,״ הם
אומרים ומוסיפים :״גם המלך אינו נער ;
הוא לפחות בעשר שנים מבוגר מכפי גילו.
הוא יודע מה ערכן הנכון של הנאות חולפות
לעומת חשיבות תפקידו.״

* 2במאי , 1953 לכשיהיה בן .18

ברית המועצה!
מה קרה פל־ר ה־ 7 5
כאילו לפי סימן מוסכם מראש, פרחה
בעתונות העולמית שורת מאמרים בהם נש אלה
השאלה הגדולה: מה קרה בקרמלין,
בליל ה־ 5למרס? 1953
כמעט בכל מאמר ניתנה התשובה, אם
באופן מוחלט, אם ברמזים קלים: המרשל
יוסף סטאלין לא מת מוות טבעי. מי, אם כן,
רצח אותו י התשובה, כמו בכל רו מן בלשי
הגון, תלויה בזהותו של האדם המעוניין
ביותר בחיסולו של הנרצח.
לפי העתונות (המערבית, כ מובן) אין האיש
אלא לאורנטי בריה, ראש הבולשת הכל-
יכול. הוא הרגיש, בי מיו האחרונים של
סטאלין, במיפנה שעמד להתחולל, מיפנה אשר
היה עלול להדיחו מעמדתו ולחסלו. שליטתו
על צבא פרטי אדיר, שבידו ניתן אף בטחונו
של הקרמלין, הקלה עליו לנקוט אמצעי הגנה
מוחלט — סילוקו של המרשל.
תפקידיהם של מאלנקוב ושאר הצמרת
הסובייטית בפרשה זו לוטה, כבכל רו מן בלשי
הגון, ערפל סמיך, עד אשר יתגלה הכל בפרק
האחרון.

בריטניה
עד ערש דווי. שגאה
ארתור פיש, מנהל משרד הצוואות של
ממשלת בריטניה נתקל במסמך מוזר ביו תר.
היתד, זו צוואה של זקן שחילק את ירו ש תו
בין 12 קרוביו, בעוד שכל הירושה לא היתד,
אלא פרוות שועל אחת. אותו אדם נתקשה
מאד בהחלטה את מי לזכות בירו ש תו, ומ פעם
לפעם הוסיף נהנה חדש. זו היתד רק
אחת מן הצוואות המשונות המובאות מדי
יום ביו מו לארכיון בבית סומרסט, לונדון.
לכל אדם יצר התבטאות משלו. איש אחד,
תושב בריסטול, שר כו שו לא נאמד אלא
ב־ 300 לי״ש, הוריש לעולם מסמך בן 366
עמודים, בו הסביר בפירוט לא רק כיצר
רצה לחלק את ר כו שו, אלא אף ציין את
הסיבות לכך. חייל אחד, לעומת זאת, הס תפק
בצוואה בת שתי מלים :״הכל בש בילה

במחנה עסק בשני דברים: בקליעה, ובכת־בת
מכתבי אהבה לחברתו דיאנד וגלנט () 16
מרוצ׳סטר שבמדינת ניו־יורק• יום אחד עזב
פרד את המחנה, יצא בדרכו לחופש. כיון
שנטע בדרך ״הטרמפ״ ,לקח עמו את האקדח
שלו ״ליתר בטחון.״
״הוא היה סנוב״ כשהגיע לבית הוריו,
ניסה לשאול את מכונית המשפחה, אולם
ההורים סרבו לתיתה לו. הוא יצא לבקר
את אהובתו. לאחר שיחה קצרה החליטו
השנים להתחתן, אולם חוקי מדינת ניו־יור ק
לא אפשרו זאת, מפאת גילה של דיאנד״ הזוג
הצעיר נכנס לספריה ציבורית, עיין בספרים,
גילה כי במדינת מינסוטה אפשר להנשא
גם מתחת לגיל הבגרות, מבלי ר שו ת ה הו רי *
השנים תפסו עמדה בכביש הראשי, ניטו
לעצור מכונית הנוסעת בכיוון למינסוטה.
סוף סוף השיגו טרמפ לדרום: במכוניתו
של סטודנט בן 19׳ וויליאם ברברמן. לברברמן
היתד מכונית פלימות מפוארת עם צמיגים
חדשים.
מספר פרד :״אחרי שנסענו כמה דקות
שמתי את האקדח על ברכי, ואמרתי לו
לצאת. הוא סירב, לא אהבתי אותו ביו תר,
הוא היה סנוב ...לא היתד לי ברירה, ירי תי
בו ...כנראה שקלעתי למטרד״ משום שהוא
לא הספיק להוציא הגה...״
לאחר שמקמנוס ערך חיפוש קצר בבגדיו
של הסטודנט, הוציא מהם 12 דולר, יצא
בדרכו למסע הנישואין.
כאשר אזל כספו, עצר ליד חנות, נכח
כי בעל החנות יו ש ב ומסתכל בטלביזיה.
פרד ביקש ממנו כסף אך החנווני ניסה
להתנגד. שוב לא היתד, בריר ה; פרד ירה
באיש. כשאשת החנווני החלה לצעוק, נאלץ
פרד לחסל גם אותה.
תחנתו הבאה היתד מסעדה, גם בה דרש
כסף. כששתי מלצריות החלו לצעוק ירה
בהן ״אינני יכול לסבול צעקות הסביר.
אך כשהגיעו למדינת מינסוטה נתברר לזוג
שאת מטרתם הסופית לא י שיגו. הספר שעיינו
בו הטעה אותם. גם במינסוטה אי אפשר
להתחתן מתחת לגיל 18 בלי ר שו ת הורים.
בדרכם חזרה תפסה המשטרה את הזוג ה צעיר,
הפסיקה את ירח הדבש.
בבית הסוהר העבירו השלטונות מכתבי
אהבה מתאו של מקמנום לתא דיאנה. הצעיר
ביקש לעבור למדינת ניו־יורק, בה יוכל
סוף סוף למות בשקט על כסא החשמל.
אולם למשטרה היתד דעה אחרת: הם של חוהו
לבדיקות בבית חולי רוח.

3למח --
אנו מביעים את התנצלותנו בפני
עורך הדין מר קאזיס על אשר
בבית־הדפוס
כתבה

שלנו
נתפרסמה לפגוע

שהיתר. עלולה

בשמו הטוב.
מובן שהנהלת בית־הדפום אינה
יכולה לבדוק את כל

החומר

המודפס בבית־הדפוס, אולם ל אחר
שגילו את אזנינו על תוכן
הכתבה

מביעים

— אנו

צערנו על הפגיעה שנגרמה למר
קאזים.

דסוס ישראל 3ע״מ

בגידול הפלמ״ח בשנות המאבק) .הוא שבז לסמלים ריקים ולמסגרות מתות,
נתן גם את הדפוסים הצבאיים, את הרוח שביקש לעצמו חיים של חרות וטעם ב והסגנון,
שאיפשרו לצבא קטן וחסר ציוד רחובות המדינה החדשה, כשם שביקשם
לנצח את הצבאות הסדירים הגדולים של פעם בין אילנות היער של משמר־העמק•
הערבים, שלקו בכל הליקויים המסתו תוצאות
המאבק הפכו גחלת ההיסטו־ריים
של הצבאות הסדירים בעולם (ראה ריה. אין סרט במדינת ישראל בשנת
סיכומו של יגאל אלון בספר הפלס״ח 1953 ,אשר אינו משקף ב מי שרין תוצ המופיע
בעמוד .) 16
אות אלה. אולם בשדות צובא ו ח ני תו
התגלמותה של רוח ז ו ושומריה היו בחוצות שכונת־התקוה ושכונת מחנה-
המפקדים, שגדלו ב שורו ת הפלמ״ח וש יהודה, על ספסלי הטכניון העברי וליד
לא פיקדו עתה רק על חטיבותיו, אלא שולחן־ד,כתיבה של משרד סמשלתי אל גם
על יחידות אחרות, כמו יצחק שדה מוני יקחו צעירים, סלמ״חאים ולא־פל•
מ״חאים את שני הכרכים של ספר ה ו
ש מעון אבידן.
היה זה טיפוס חדש של מצביא, שנ סלמ ת לידיהם, כשמצחם קמוט ושאלה
ציגו הבולט ביו תר היה יגאל אלון, יליד מעורפלת מרחפת בלבם: האם אמנם
כסר־תבור (בשנת ) 1918 וחניך בית־ספר נסגר הספר, או שמא נסתיימו רק שני
כדורי, שינק בביתו את אוירת ההגנה עם כרכיו הראשונים?
חלב האם, נבחר אישית על־ידי יצחק שדה,
שטיפת אותו עוד בהיותו טוראי, הצטרף
למשק גינוסר, הפך מפקד הפלמ״ח בה יותו
בן ,27 ואמר, בהגיעו לשיא תהי לתו
* :אין, לדעתי, משלח־יד ש שמו
צבאיות. הצבאיות חייבת להיות?*לי־בשנה
שעברה הפגין ראוכן אלמי,
חות, ממנה חוזר האדם לעבודה יוצרת.״
איש האדמות המוברות במשרד החק ב־
7בנובמבר , 1948 ,כשהקרב על הד לאות,
את כוחו בקפיצות דרך המדורה
רך לנגב עמד בשיאו, פורק מטד, הסל־בשייך
מואניס (ראה אנרת חפורך) .השנה
מ״ח. דוקא ברגע שהפלמ״ח הוכיח בצו שוב
ישב ליד המדורה׳ אך נמנע מקפי רה
החותכת ביו תר את כוחו הנפשי ואת
צות: הוא חיכה בכל רגע ללידת בנו/
יעילותו הצבאית, נעשה הצעד ששם את
בתו הבכור/ה. שהיתר. צריבה להיערך,
הקץ לחייו, אף כי אפשר לו מר כי באו לסי
חישוב מדויק, באותו לילד*
פן מעשי הגיעה דרכו לקיצה כשהניפו
חברו ליד המדורה, יהושע ( .ג׳ו ש ״)
חיילי צה״ל את הדגל על חורבות אילת.
סלמון (ראה במדינה^ ניחם את אלוני
ידין ולסקוב •התנגדו. ההחלטה
בבדיחה על היהודי שאשתו התלוננה כי
נתקבלה על־ידי דוד בן־גו ריון אחרי י שי אינה
מרגישה בסוב• תשובת היהודי :
בת מפקדים, בה הביעו גם לא־פלמ״חאים׳
וכי מי מרגיש את עצמו בטוב בימים
כמו יעקב דורי, יגאל ידין, חיים לסקוב
אלה ז
ודוד (*מיקי ס מו ך) מרכוס, את דעתם
כשעבר גבר נושא מגשים ליד המדורה,
נגד צעד זה. הנסיון לתרצו כצעד ארגוני
שאל סלמ״חאי וותיק • :מי זה ז ״ ענה
גרידא, שאינו פוגע בפלמ״ח כשלעצמו,
אלא בא רק לבטל מטה שהפך מיותר, רעהו - :מה איכפת לך ז שים לב למג־שי
ם!׳׳ העיר הראשון לשכנו, מי שהיה
לא שיכנע איש, ו הו פ רו על־ידי בן־ גו ריון
ראש המסקרה הארצית של בהגנה * :זו הי
עצמו כעבור חדשים מעטים( .אמר יגאל
הגישה המטריאליסטית ד השיב כמוה
אלון * :למה הדבר דומה ז למי שיבוא
סנח . :כן, אבל זהו המטריאליזם ה־ויאמר,
אני בעד קיום המדינה, אלא שאני
וולנארי ! ״
נגד קיום הממשלה
סלמ״חאי וותיק אחר, ירוחם כהן,
הכל הבינו כי החלטה ז ו תהיה בעלת
השפעה מכרעת על דמותו של הצבא ה זכה לכינוי חדש. מעריב המזכיר אוחו
ישראלי, שיהיה דומה מעתה לצבא ה באחת הכתבות, קרא לו בטעות *ירוחם
בריטי ולשאר הצבאות אשר הפלמ״ח לוי״ .השם נדבק מיו, מאיים לחסום
פטל את דפוסיהם. אולם רק מעטים מאד את מקום כינויו הקודם* ,הג׳יגג׳י״.
סיכם את המצב חיים (היי דרזנוח)
הבינו שהיתר, זאת החלטה הרבה יו ת ר
מכרעת. לא רק דמותו של צד,״ל היתד, חפר . :היה זה יום־עצמאות נטוש.״
אמר פקיד גבוה, כשחזה במיצעד ה מונחת
על כפות המאזניים, באותם ימים
גורליים, אלא דמותה של מדינת־ישראל חיפאי כיצד מצדיע הרמטכ״ל מרדכי
(*סוטקה״) מקלף בישיבה ומקבל את
בדור הבא.
הויכוח טושטש מאד על־ידי גורמים המיסדר כשהוא מרכיב משקפי־שמש :
מפלגתיים. כמעט כל מפקדי הפלמ״ח היו -רוח הסלמח עוד לא מתה ! ״
הממונה על תחנת קול ישראל בי רו בני
הקיבוץ־הנזאוחד ופלג לאחדות־העבז־דה
במפ״ם (אף כי בלטו בפלמ״ח גם שלים. אליהו כרמל, סיכם ב אופן מקו אנשי
מפלגות אחרות, כמו אליעזר שו רי את יום העצמאות ב שי דורו מהר שני,
איש מפא״י, ששלט בכל הענינים ד,רצל . :ז ו הפעם הראשונה אגו חו הכספיים
של החילן היתה זאת עוב גגים את חמש שנות קיום המדינה.׳׳
דה כמעט מקרית, שנבעה מכך כי כל
מפקדי הפלמ״ת באו מ שורות הטוראים
את הקואליציה העירונית החדשה בתל־שהתגייסו
ב־ . 1941 מאחר שאז נתן ה־קיבו׳ן־המאוחד
את תמיכתו המכרעת ל• אביב המשיל לחיי נשואין סגן ראש
פלמ״ח — בניגוד לכל שאר התנועות — העיר סעדיהשושני - :לפני החוסר.
היו בניו המפקדים הבולטים ביותר. ולא רבים, אחר כך מוכרחים להסתגל.״
לשלושת שו מריו האלבניים של 6א*
דק המפקדים אלא גם רו ב הדמויות הסס גוניות
שהפכו את רוח הפלמ״ח לשם רוק מלך מצרים לשעבר, נוסף רביעי :
ובר — כמו בני(* ה פו לי סרו ק״) מהרשק. ענק שוייצי. תפקידו העיקרי: ל ש מור
אולם הויכוח המפלגתי לא בא אלא על המלך הינוקא פואד השני, מפני
להעלים את העיקר. איש לא פיקפק ב חטיפה.
המצביא הצרפתי מימי מלחמת העולם
רצינות בנאמנותם הישראלית והציונית
של יגאל אלון, ישראל גלילי, נחום שריג השניה שארל דה גול, ערך ביקור
וחבריהם, האנשים שזה עתה ניצחו על נמוסין אצל הביי של טונים, זכה במתנה
קרבות העצמאות. הניגוד שהיה קיים יקרה: שעוני זהב לו ולרעייתו. סימן
היד, אמיתי יו תר ועמוק יו תר. והוא היה שני של הערכה: נשיקת ידו על־ידי
ברור בשעה שהפלמח״אי הראשון שפך ד,ביי.
העתונאית האמריקאית דורותי טו־את
הצ׳יזבאת הראשון לתוך הפינג׳אן ה מ
פסץ העמידה עצמה בראש מסע אנסי
ראשון.
ישראלי, במסגרת שבוע הסברה ערבית
מסגרת מול תוכן. היה זה הניגוד
בניו־יורק. במסיבת קוקטייל נפגשה עב
בין השקפת־עולם שלא האמינה בהמשך
פקיד הצירות הישראלית שהוצג לפניה,
כוח התנדבותו של הנוער העברי, ו בין
שאלה אותו - :כיף ח אל קד׳
השקפת־העולם של אותו נוער עצמו.
לקראת משחק הכדורגל של עתוגאי
היה זה הניגוד בין דפוסים ישנים ומעד
בשים שהתימרו עתה לתת כיוון למדינה הספורט נגד שחקני הבמה (ראח ספורט), סופר שקמה בדם הצעירים, ו בין סגגון־החיים הציע נחמיה כן־אכרהם,
הבוקר״ ו קריין הספורט של סיל ישראל,של אותם צעירים עצמם.
לא היה זה סיכם וך בין דוד בן־גו ריון כדי להוסיף מתח לתחרות, להציב את
לבין יגאל אלון, אולם היה ז ה־ סיכ סוך המבקר ד״ר חיים גמזו ב שוער בקבין
כל אשר מסמל דוד בן־גו ריון לבץ בוצת העתונאים.
כל אשר מסמל יגאל אלון.
ו אלץ :
גילה אימסרסריו משח
מצד אחד עמד כוח השררה, עקרון ה .לפגי ז מן מה הודיע לי הקומיקאי ה פקודה,
הסמלים המבריקים ועניי־התד אמריקאי 3ו 3חוס על ר צונו לבקר
כן של מסגרת שהפכה מטרה־בסני־עצ־ בישראל. כאשר פניתי למשרד החוץ ל מה.
הסדרת
העדין, ביקשו ממני שאביא המ

} שים

ליד המדורה

צי נ קו ג ר פי ה

יהיה דדיותר
היה עד י ו יוחד
אריגינו

מכבסים סקסטיל

רגישים

אותם

מתחדשים אם

בקצף

שמפו
יונה רינדזונסקי

ללא

אלקלי.

טקסטיל־שמפו מיפה ומרענן את כל

האריגים ונו תן לצבעים ברק וזהר.

רח׳ הקישון ,6תל־אביב

המפיצים היחידים חברת *נורית״ בע״מ

מזל טוב

גלופות רשת

גלופות קו

להלן 9התחרויות החשובות של ה הרא
השם
בבריטניה.
2.5.53
שבת,
שון
בכל קבוצה מציין את הקבוצה הביתית.
ציין במשבצת הריקה בכל שורה 5
אם אתה מנחש שהקבוצה הראשונה (המא רחת)
תזכה בתחרות — רשום א׳.
אם אתה מנחש שהקבוצה השניה (האור־רחת)
תזכה בתחרות — רשום ב׳.
אם אתה מנחש שהתחרות תסתיים בתיקו
— רשום א .
תוצאות נחשון מס8 .

לנשואיכם.
ביתכם אינה דאגה סדור יותר. פנקס הקניות של
ס?1זד<

בנחש.ון מם 8 .התקרב ביו תר לפתרון ה נכון
משה ניסימוב, שכונת התקוה תליאביב
וזכה במנוי חינם לש.לשה חדשים.
תוצאות אחרונות

ארגון לאשראי3 .ע״מ

. 1בלקפול

— בו ל טון וונדררס

ליגה :
נ אפשר לרכוש את כל ה דרו
ש לכם בלמעלה מ־100
ו גויות בת״א. בתשלומים
נוחים.
תל־אביב. רחוב הם 4

תליש גחשון 10

ארסנל — ברנלי

ארסנל

אסטון וילד — ,ניוקסל

תיקו

— טוטנהם

צ׳רלטון

צ׳לסי — מגצ׳סטר סיסי ׳

מנצ׳סטר סיטי

דרבי — פרסטון

דרבי

פו!־טסמוט

סנדרלנד — קרדיף

וולבס —

טוטנהם

פורטסמוט

— מידלסבורו

שפילד

המנחש נכונה את תוצאות של 9התחרויות, יזכה במכשיר
השב :

רדיו תוצרת פיליפס. המנחש נכונה את תוצאות 8תחרויות,
יזכה ב מינוי חינם שנתי על העולם הזה.
פרסי תנחומים ינתנו בכל שבוע לפותרים אשר תשובותיהם
קרובות ביו תר לפ תרון הנכון.
חתוך את הטבלה המסומנת יחד עם התלוש, או העתק את

הכתבת :

הטבלה ו צרף אליה את התלוש הגזור, שלח אותם עד יום ו׳
( 1.5.53 ועד בכלל) למערכת

העולם

הזה

ת. ד 136 .תל־אביב.

יתקבלו פתרונות שישאו חותמת דואר עד יום . 1.5.53
על המעטפה יש לציין: נחשון מם׳ . 10

אצילות 0ח״ ב ת

מצד שני עמך הצעיר העברי האלמו ני,
עם כוח התנדבותו ואמונתו, הצעיר

לצות על אופיו של השחקן, להוכיח
שאינו אנטי־שמי או אנסי־ישראלי.״

.העולם הזרד 509

קולנוע סרטים אחד• אלפיים 131׳
בקצה הדרומי של הרצליה מבהיק בניי
חד־קומה, אך רחב, הנושא את השם ״אולפני
הסרטה בישראל.״ באולפן, המצויד במכונות
אמריקאיות חדישות ואשר עובדים בו מומ חים
בריטים ומקומיים, הושקעו מאות אלפי
ל״י. הסכום המדויק מעולם לא פורסם, כשם
שמעולם לא הוכחש שחלק ניכר ממנו כוסה
על ידי משלם המסים הישראלי.
מאז הונחה אבן הפינה לאולפנים, לפני
למעלה משלוש שנים, לווה כל צעד שעשו
אנשי האולפן, בראשם יהושע ברנדשטטר
( )61 ואשתו מארגוט קלאוזנר 48 בתופי
פרסומת כבדים. האולפן החל פועל למעשה
לפני כשנה, אולם רק באחד מימי השבוע
שעבר יכול הציבור לראות את פרי העבודה
הראשון, כאשר הוצגו בפניו שני הסרטים
הקצרים הראשונים שעובדו בהרצליה* .המח זה
שנתגלה על בד הקולנע לא היה מרהיב.

ספורט

היה כבול לתסריט (שהוא עצמו עיבדו)
שהיה מושתת על תמצית מאת מרגוט קלאוז־נר
שהיה מבוסס על סיפור מאת חיה קאופמן
שהיה (אף כי זאת לא צוין בכתובות ה סרט)
שאול מחמשים סרטים ורומנים יעירים,
לפחות (בין הסרטים: עצם מעצמינו).
הסיפור: שני ילדים עזובים נאספים ב איטליה
על ידי שני חיילים מן הבריגדה
(נתן כוגן וקלמן קונסטנטינר) ,מובאים לא רץ,
למושבה (או מו שב) בהם יש לשני
החיילים לשעבר משקים, שלעומתם מחוירה
חוותו של האיכר העשיר ביותר במדינה
איובה, ארצות הברית.
לאחר שנים מתגלה אם הילדים (שושנה

שחקנית ב ש ער

כדורגל
מ׳ יאמן את הנבחרת?
בתקופה שמאמן הכדורגל הנודע ג׳רי בית
הלוי היה מאמנה של קבוצת מכבי תל־אביב,
היה ברור כי רק הוא מסוגל לאמן גם את
הנבחרת הלאומית.
לפני חדשיים חלה תזוזה בקרב המאמנים
בארץ. ג׳רי עזב את קבוצתו, עבר לאמן
את הפועל תל־אביב, גאול מכלים בא מפתח־תקוה
כוי למלא את מקומו, בעוד שאגין
פולאק נכש את הפועל חיפה, מילא את

כדורת

.שנת אלפיים ושלוש״ .הראשון ב-
סידרה אינו אלא יו מן כרמל משוכלל, הנותן,
בסידרה של תמונות, ללא סדר או הגיון,
רשמים (חיוביים) של תורם אמריקאי למג בית
המאוחדת, בעת ב קורו בישראל.
.י ש לקוות,״ העיר אחד הצופים בסרטו
של ברוך דינר (שהפיק, כתב וביים את
הסרט) ,״ששום אמריקאי לא יתיחם אל
הסרט ברצינות. כי אם כך יעשה, יחדל
מיד לתרום למגבית ויצפה כי ישראל תתחיל
לתמוך באמריקה המסכנה שלו.״

משחק אריסטוקרטי

.כעלות השחר״ .אולם, בעוד שסרטו
של דינר הוא תעמולה גלויה, צעקנית, שאינה
מדקדקת בעובדות אך חסרת יו מרו ת אמנו-
תיות, התכוון מחבר־במאי ליאופולד (אריה)
לאהולה להוציא מתחת ידיו (בשביל קרן
היסוד) סרט אנושי גדול. בעלות השחר מצ ליח,
בעשרים רגע, להפיק כמות שעמום
שסרט חוצלארצי אינו משיג בשעתיים.
בניגוד לשנת אלפיים ושלוש, כאן הכל
שחור — המצב בארץ מיואש, עולים חדשים
נאלצים למכור את כל רכושם כדי להתקים.
זהו מעשה בלתי מתקבל על הדעת אודות
עולה חדש, שקרן היסוד הביאה אותו לאש תאול.
הוא מתיאש מן המקום, מהגר לעיר
ערבית נטושה, אבל חוזר אל גן העדן ה־קרן־יסודי
לאחר שבנו ובתו בורחים מן
הבית אל ההרים.
.יהונתן וטלי.״ לאחר שתי היצירות
האלה, נראה (בטעות) יהונתן וטלי כסרט
בעל רמה מסוימת. הבמאי, אנרי שניידר,
הוא בלי ספק איש סרטים אמתי, אלא שהוא
* הפרסומת קבעה ני שלושת סרטי התכ נית
הוננו בהרצליה, אך האמת היא ני
שנת אלפיים ו שלו ש עובד בארצות־הברית.

רביד) ,במעברה דלה. היא באה לדרוש את
ילדיה, אולם לכשהיא רואה את רמת החיים
בבתיהם החדשים׳ היא מותרת עליהם.
עבודות נאות למדי. קודם לוי תור :
ויכוח בין האם לותיקה, בו מצדיקה הותיקה
את קיום שתי דרגות החיים בארץ — אחת
(גבוהה) לעולים משכבר והשניה (נמוכה)
לעולים חדשים.
המסקנה האחת אליה אפשר היה להגיע
בסופה של הצגה מעוררת מחשבות נוגות
ביותר: מבחינה טכנית אולפן ההסרטה
בהרצליה יכול להוציא עבודות נאות למדי.
עכשו הגיעה השעה למצוא את התסריטים,
הבמאים והשחקנים שידעו להפיק בו יצירו ת
אמנות של ממש.

מקומו של גאול במכבי פתח־תקוה.
התמונה ששונתה, לפחות לגבי אחד ה מכוערת לשערוריה צדדים,
מכבי, גרמה
בהתאחדות לכדורגל.
חדשים ספורים לפני שתי תחרויות גדו לות,
עם יוגוסלביה ויוון, על הגביע העולמי,
עדיין אין מאמן לנבחרת ישראל. ג׳רי, שהיה
המועמד הבטוח, נתקל בהומה שהיה חלק
ממנה משך 26 שנים. החומה: מכבי.
בינתיים לא הוחלט דבר. השחקנים לא
נקראו אף לאימון משותף אחד. אמר ג׳רי :
.המוצא היחיד הוא למנות מאמן שלישי.
אבל דחילקום, עשו משהו לפני שיהיה
מאוחר מדי.״

ת שבץ השמ!ח
מאוזן ) 1 :השופט בעל שבעה השמות ;
)4מעמדה היה שווה לזה של זלפה 8שם
פרטי, נגזר מנעמי; ) 10 היא לא תיפול שנית ;
) 12 אחד מכלי הקיבול המקובלים ביותר 13
״ואמר לך ...חיי* (יחזקאל ט״ז 16 תפקידו
של אייזיק הלוי הרצוג 17 ילל, בכה קטועות 1
) 19 הבן שלה 20 אחד משני מושבי הקראים ;
) 21 מגדולות חברות הנפט בעולם; ) 23 יחיד,
ציווי משורש נשא 24 המערבית והצפונית
שב־ 48 ארצות הברית 26 קיצור חיבה של
יורם 27 תן וקול נביחת הכלב ) 29 :תוארו
של חותנה האחרון של רימה היוורת 31 גדול
מפעלי הטקסטיל בארץ 33 בין הגרב לקרקע
(ברוב המקרים 33 פעמיים זה יו־יו; ) 36
קיבוץ בו שבתו אנשי סנה 38 צד הגוף !
) 39 הבר הנהלת הסוכנות וחבר הכנסת 41
מלבוש שהיה מעניק קצינות בימי ישעיהו ;
) 43 קריאת בוז ; )44 על שמה נקרא מחנה הע בודה
של האסירות.
מאונך ) 1 :סבו של מנשה; ) 2אחד מארבעת
בני ההגדה 3יש החושבים אותה לחייה דמ יונית,
אחרים — לגאווה סתם; ) 5בעלן שלי
עדה וצילה 6מנהיג נאצי שפלש לאנגליה ז י
) 7קריאה המשמחת את לב השחקנים והצופים
ואינה נותנת למסך לרדת 8תפקידם של הויס

.העולם הזה״ 809

על מגרש הדשא של הפועל תל־אביב ביפו
עלו כמה צעירים שלא נראו כלל כשחקני
כדורגל, החלו לבעוט בכדור שנע לכל עבר,
פרט למטרה. היו אלה עתונאי הספורט שה חלו
להתאמן ביחד עם שחקני הפועל לקראת
ההתמודדות בחג השבועות עם נבחרת שח קני
הבמה בארץ.
היתר, זו שעת כו שר נוחה לכדורגלני ה פועל
ללגלג על אותם הכתבים שביקרו
אותם מדי שבת בשבת, ברוב הפעמים, לא
לטובה. נעלי העבודה הכבדות של אחדים
מהעתונאים, צבע העור הצחור והרגלים
הדקיקות ע שו את האימון למשעשע ביותר,
לפחות בעיני הסקרנים המועטים שנוכחו.
בחדר ההלבשה, שכחו הכתבים את עיי פותם
מהאימון הקצר, ניהלו ויכוח חריף.
כל אחד מהם שאף להיות מוצב כחלוץ מרכזי,
מבקיע השערים. הסיבה: בכסית נפוצה
שמועה כי חנה מרון תמלא את תפקיד השו ער
בקבוצת שחקני התיאטרון.

381

39 431

411

בזמן שתו שבי הארץ נאנקו תחת המגף
הרומי לפני כאלפיים שנה השתעשעו ברומא
במשחק מוזר שבידר את אדוני העולם העצ לים•
המשחק האריסטוקרטי: כדורת. כמה
אנשים גלגלו כדורי עץ עגולים בשדה הפתוח,
ניסו לפגוע במטרה שניצבה ממולם.
משך מאות שנים עבר השעשוע לחצרות
מלכי אירופה, ביחוד לגרמניה, אנגליה והו לנד׳
הפך בתקופה המודרנית למשחק נפוץ
בקרב האוכלוסיה העשירה בארצות הברית
ובדרום אפריקה. אולם בעוד שהאמריקאים
לא קפאו על שמריהם שיכללו את המשחק
והוסיפו לו נופך מל היב* נשארו הדרום
אפריקאים שמרנים לגבי המשחק שהובא על
ידי המתישבים ההולנדים.
לפני כשנה החליט ישראלי מדרום אפריקה,
מקם שפיץ, מנהל פלטורס, ליזום הקמתו של
מגרש דשא לכדורת. כדי לרכו ש שטח •ללא
תשלום פנה אל הכתובת הבטוחה ביו תר :
אברהם קריניצי, ראשה של רמת־גן. קרי־ניצי
הסכים מיד להקצות שטח בקרבת האיצ־טדיון
הגדול, אולם דרש מהיוזמים להקים
את מפעלם בכספם הפרטי.
כדורת, שנועד לבדר אנשים בגיל העמידה,
לא יו סיף מאומה לספורט הישראלי, פרט
לשעשוע יקר לכמה בעלי יכולת. אולם אילו
השכילו הרומאים בשעתם להשריש את המש חק
בארץ, במקום ל שרוף את בית המקדש,
יתכן והיה לישראל לפחות משחק אהד בו היתר,
שולטת ללא מתחרים.
* כדורת אמריקאית, שהומצאה למעשה בגר מניה,
בה נשלח הכדור, בעזרת שתי אצבעות
לעבר שורה של עמודי עץ במטרה להפיל ר בים
מהם עד כמה ש׳אפשר.

ואוריול 9זו ג אחים תנו־״י שאחד מהם ידוע
לשמצה 11 זאת דרושה בשביל להבין 14
משום מה הוא צהוב׳ אבל רק ב שירי ילדים ;
) 15 כיוון שזה שם האלוהים כותבים ט״ו ;
) 18 מה שתלמידי י שו הביאו, לפי דעתם, לעו לם;
) 20 עשיו היה דו דו; ) 22 אחת מאבני החו שן
23 עץ המרבה לגדול בין תל־יוסף לבית־אלפא
) 25 :ברוריה היתד, אשתו ; )28 אחת
מארבע נשות יעקב 30 לפעמים קוראים לה
גווייה 31 מידת שטח 32 יבשה מוקפת
מים 34 הסוסים מושכים אותה והיא בת הפ רה;
) 36 קוראים לו גם סוהר; ) 37 כינוי הכ בוד
של אבי ישראל רוקח; )40 מלה אחת משם
חברת תעופה ידועה ב לו ד; ) 42 החייל המצוח צח
ו שו מר המשמעת ביותר בצבא.
פרסי ספרים לפותרי תשבץ הזוגות :
יעקב שקל, בן־יהודה ,8חיפה.
גבריאל קמני, מלון אפינגר, שדרות הכרמל,
חיפה.
נעים סופר, מקור ברוך, רשב״ם ,9ירושלים.
פרסי ספרים לפותרי תשבץ האישים :
שמעון לובין, טבריה.
רחל מהודר׳ רח׳ אלנבי , 11 תל־אביב.
אורי רייזפלד, רח׳ באר־שבע ,21 רמת־גן ב׳.

משום טעמי בטחון, טרם הגיעה השעה לניתוח כולל
ופומבי של לקח המלחמה במלואו. ברם, מן הראוי לציין
כמר. ציונים העשויים להבהיר ולהסביר את גור מי ד,נצחין
העיקריים, ביניהם את נקודות־התורפה של האויב, אשר
כ מובן׳ הפקנו מהן תועלת. והגם שצבאות ערב שונים היו —
אפשר בכל זאת לסכם את החולשות המשותפות פחות
או יו תר, לכולם. להלן העיקריות שבהן :
• מלחמת מדינות ערב בישראל היתד, מלחמה ששליטים
כפו על עמיהם, שלא מצרכיהם האורגניים של עמים אלה׳
כלומר שלא לשם הגנה על קיומם או על חירותם. עובדה
זו היא שריפתה את כוח עמידתו של האויב וגרמה שיילקר׳
ברוח נמוכה, בעוד שהיישוב העברי נלחם הפעם למען
קיומו ו חירו תו׳ — מלחמת אין־ברירה, בבחינת סיכויי
האחרון, תוך ידיעת תוצאות כ שלונו האפשרי וצידקת מטרתו.
• הצבאות הערביים לקו בחוסר פיקוד עליון אחיד,
בבחינת רשות־מלחמה עליונה לכל החזיתות. ממשלות ערב
היו מחולקות ביניהן, לפי אהדותיהן השושלתיות ולפי ניגודי
האינטרסים המדיניים שלהן ואילו כל אחת כשלעצמה־ לקתה
בחוסר אחדות לאומית וחברתית בתחומיה היא. כל אלה
היוו סייגים לעזרה ההדדית, שע שויו ת היו להגיש זו לזי,
לתיאום כוחותיהן ולניצול נקודות־התורפה בחזיתותינו׳ ובשל
כך חלשה היתד, עמידתן כשהגיע תור האופנסיבות שלנו.
לעומת אלה, במחננו אנו, שררה בדרך־כלל אחדות לוחמת.
כל העם׳ על כוחותיו המזויינים, סרו למרות אחת ונלחמו
בפיקוד־עליון אחיד׳ במלוא המשמעות המתחייבת מכך.
• האויב לא מיצה את מלוא הפוטנציאל של כוח־האדם
שלו. למעשה גייסו ממשלות ערב צבאות קטנים לגבי
אוכלוסייתן׳ אם כי בצמצומן זד״עלו מבחינה מספרית, על כחות
צד,״ל, אולם לא כדי השגת י תרון מכריע. עובדה זו מתבארת
בנחשלותם הכללית של המשטרים הפאודליים בארצות ערב׳
אטימות שליטיהן למצב המוני־העם׳ ופחדם מפני תסיסה
חברתית הכרוכה בהרמתם של אלה משפל הבערות והתחלואים
שבהם הם נתונים, הצבת הצבאות הסדירים על הגנת המשטר
הפנימי, בלא עתודה עממית מאורגנת — שמא יקום העם
המאומן, על שליטיו.
כנגד זאת, היישוב העברי מיצה את כוח־האדם שלו
מיצוי כוללני. היחס המספרי של הכוחות המזויינים׳ לגבי
האוכלוסיה׳ הכריע לטובתנו.
• רמת ההשכלה הנמוכה אף היא הגבילה את כשרם
של צבאות־האויב. ארגונו של צבא חדיש, הוא מפעל מורכב
ומסובך. הבנת עקרונות המלחמה, ידיעת השימוש באמצע־הלחימה
החדישים והפעלתם המדעית של מכשירים טכניים,
מחייבות רמה השכלתית ותרבותית גבוהה, ביחס. ואילו צב אות
ערב לא תמיד הפעילו ביעילות מספקת אף אותם אמ צעים
שהיו ברשותם׳ אם כי הגיעו לרמת־פעולה גבוהה׳ לגבי
הבורות ששררה בכלל בשורותיהם. לעומתם, היתרון האינט לקטואלי
של הלוחמים העבריים הגביר אול יעילות כוחותי נו
ואיפשר לנו לנצל ניצול נמרץ את מעם נשקנו, אף להגיע
לכו שר טקטי גבוה.
• הצבאות הערביים למדי את מי מי ה ם ״וחיקו את
•זורחות לחימתם של צבאות אירופיים, מעשה תעתיק, ללא
•,בחנה׳ בלא לסגלם לנתונים השוררים. מבנים אלה אצל
׳ימי אירופה׳ נוצרו, בדרך של התפתחות היסטורית, אולם
לא התאימו לתנאיהן הכלכליים המדיניים והמנטליים, הטיוח־ז־ם
לארצות ערב הנחשלות. מכאן ודאי גם נבעה העובדה
;:הגייסות הערביים נקטו דרכי־לתימה ותכסיסי־קרב פשטניים
וברמה נמוכה ביחס, כשאובים מספר לימוד. הם זנחו כליל
את ניצול דרכי הלחימה הזעירה (כתוספת והשלמה למער שיטה
ההולמת יפה את אופיים
כות הצבאות הסדירים),
ובשרם של הערבים, המתאימה לנוף הארץ ולנתוני ד,מער גת.
כנגדם, הטיבו רוב מפקדינו, ללמוד מנסיונם של צבאות
ז ״ים, אולם עם זאת נשארו נאמנים לגישתם המקורית בד,ת אי
מם את המבנים ואורחות־הלחימה לתנאינו המיוחדים בכוח
אדם, בכמות ואיכות הציוד שבר שו תנו, בטיב האויב, ובנסי־ב!
ת המדיניות׳ וכן בשאר גורמים יציבים ומשתנים. הגמי ש
ית האופרטיבית, שהיתר, תוצאה וגורם כאחד, היא שהיוו תה,
ללא ספק אחד הגורמים הראשיים שסללו את הדרך לנצ חו:נו׳
בהשאירה פתח למעוף, ליוזמה׳ לרוח תוקפנית ולמ־צי::ת
פתרונות דינאמיים לבעיות המתחלפות, חדשות לבק־ריג
,:עלות ורדת עם השתנות המצבים. בזכותה נוצלה אסטר טג
ת הגישה העקיפה, עד כדי מיצויה הגמור, כמעט. היא
עוז רה אורחות לחימה גמישות — ,ביחידות גדולות כב־יחידות
קטנות, לפי שיטות הלחימה הסדירה ולפי דרכי
הגרילה, ומעל לכל נקטה שילוב נבון של שתי שיטו ת
גם ־חד, בפעולות־יום ובפעולות־לילה׳ בהתאם לצרכי ד,מל חמו;
.רבגווניות זו בדרכי הפעלת היחידות, איפשרה לנו
במג-ים רבים, להפתיע את האויב ולהכריעו ללא עדיפות
בכו ״־אדם ובאש — שכן ההפתעה׳ כידוע, הנד, עקרון רא שון
במעלה במלחמה.
ננין שגם בצד,״ל נמצאו יחידות גדולות וקטנות אשר
חיקו ארחותיהם של צבאות זרים׳ וביחוד את הצבא הברי טי׳
::כל הנוגע למשטר ונוהג, דרכי־החינוך ו שיטות האימו נים
•לחימה. ואכן, עד מהרה נתברר כי יחידות אלו, על
אף •ייסוד האנושי המעולה שלהן, נפלו מהאחרות בליכודן
הפנימי׳ ברוח לחימתן ובעיקר בכ שרן הקרבי, בין שהמדו בר
בלחימה סדירה ו בין בפרטיזאנית. ברם, למרבה המזל,
כל חטיבות הפלמ״ח, וכן רוב יחידות השדה של צה״ל,
נשארו נאמנות לתורה הצבאית־ד,חברתית המקורית של ז ד
״הגנו ״ ,והן שהכריעו את הכף.
• נוסף לי תרוו שיטות האימונים והתפיסה הטקטית של
מרביו! יחידותינו׳ נהנינו גם מי תרון הנסיון הקרבי המוקדם.
חלק 1יכר של הלוחמים הישראליים עברו את ״טבילת האש״
הראש ינה, ונתנסו במלחמה בימי המאורעות, בפלוגות ׳המש מר
והבטחון. כמה מהיחידות העבריות שיר תו עם הצבא הברי טי׳
בימי מלחמת העולם באיטליה, ועל כל אלה, במאבק,
ביבשה ובים, נגד הכוחות הבריטיים שהגנו על משטר
המנדט לבסוף, כל יחידות ה״הגנה״׳ וברא שן חיל הפלמ״ח,
רכשו: סיון לחימה רב־ערך בשני שלבי המלחמה הראשונים
נגד הערבים המקומיים ו״המתנדבים״ מהארצות השכנות, בט רם
פל טו הצבאות הסדירים. אכן׳ נכון הדבר שנ סיון חיו ני
זה לא כלל ב תוכו הכשרה מספקת להתמודדות עם צב אות
סיירי ם וגדולים, ביחס, אולם הוא שימש, ללא ספק,
הזדמנות יפה לרוב הלוחמים לעבור את משבר ״טבילת

האש״ הראשונה. רבים מהלוחמים — טוראים ומפקדים —
רכשו נסיון קרבי אישי. הוא הדין לגבי המסגרות היחיד־תיות,
החל מר,חוליה והכיתה, דרך המחלקה׳ הפלוגה וה גדוד
וכלה במסגרת החטיבה. רוב רו בן של היחידות הפול שות,
היו חסרות נסיון קרבי כלשהו, הגם שהיו מאומנות
יפה׳ במסגרות פשטניות׳ סטנדרטיות. אמנם, הלגיון העבר־ירדני,
זכה לנסיון כלשהו בדיכוי המרד של ראשיד־עלי,
בעיראק, וכן גם ב שולי המערכה הבריטית על סוריה, ב־ 1941׳
אולם היה זה נ סיון מוגבל בתכנו הצבאי.
• צבאותיהם הסדירים של הפולשים זלזלו בכו שר הלחי מה
של הערבים המקומיים. דבר זה הוציא ממעגל הלחי מה
אלפי גברים בריאים, המטיבים להכיר את הארץ והכש רים
למלחמת־גרילה בעין. עובדה ז ו לא רק שהנבילה את
היקף כוחותיהם המזדיינים אלא שהשאירה רבים ללא אר גון
וללא תפקיד כלשהו במאמץ־ר,מלחמה, וכך ניטלה מהם
האפשרות אפילו להגן על כפריהם ביעילות. גישה זו גם
הגדילה את מספר המועמדים למחנות הפליטים, שהרי טב עי
הדבר כי אוכלוסיד, בלתי מאורגנת במסגרת הגנתית,
תהיה נוטה לבהלה ומנוסה, לאחר כשלונם של צבאות מו־שיעיר,ם.
לא כן אירע ביי שוב העברי: ה״הגנה״ רתמה
למאמץ המלחמה את רוב האזרחים. ארגונן של כל הנקו דות
העבריות במערכת קני־התנגדות — וביחוד בהתיישבות
החלוצית, בספר כבעורף — ,עשתה את האזורים העבריים
לרשת מצודות־קיפוד שד,וותר, את שלד מערכת ההגנה של
היישוב והמדינה. דבר זה לא רק ששילב את רו ב חלקי
הציבור במאמץ־ד,מלחמה, והפחית את תופעות הבהלה וה־נטיה
למנוסה, אלא ששחרר חלקים גדולים של חיל־השדה
מתפקידי־הגנה סבילה ואיפשר יחד עם זאת את התרכזותם
לצורך תפקידם העיקרי — מיגור האויב בדרך של אופנסי־בה.
אין ללמוד מכך שהכל היה שפיר במחננו. הנשיאה בעול
המאמץ והלחימה לא התחלקו במידה שווה ! ד,תעשיה הכללית
לא נוצלה במידת הצורך והאפשרות. לא חסרו נהנים
מרווחי־מלחמה ומעסקי ספסרות ועוד מספר ליקויים שנב עו
מטיבו של המשטר המדיני והציבורי הפנימי. אך על
הכל היה פיגור ניכר בגיוס כוח האדם וציודו בשעה הנכו נה
והמצופה, ברם, ככלות הכל, הארגון הציבורי הפנימי
של ה׳ישוב העברי עלה לאין ערוך על זה של אויביו
והוא תרם את חלקו בנצחון.

״ כךנצ חנו! ״
סאת
יגאל

• החלטת המנהיגות הערבית בראשית המלחמה, לפ נות
את האוכלוסיה הערבית מאזורים מעורבים שנכבשו, הד.,ל״
טה שנתכוונה להקל על היערכות האויב — ,נמצאה מחבלת
קשות במערכותיו ומביאה בדיעבד, תועלת צבאית ומדינית
למערכתנו. מסתבר, כי בהחלטתם זו נתכוונו מדינות ערב
לשני דברים: ראשית׳ למנוע אפשרות של היווצרות יחסים
תקינים בין יהודים וערבים באזורים הכבושים, ושנית ,״לנ קות
שטחים״ לקראת פלישתם הקרובה. אסטרטגיה ז ו הפ כה
להם לרועץ מבחינה צבאית, לא פחות מאשר מבחינה
מדינית. עם ראשית הפינויים המתוכננים, נתערערה רוח הע רבים,
ור,פינויים הפכו לבריחה המונית אשר הוסיפה נטל
ארגוני על הנהלת המלחמה הערבית. חסמה את עורקי התח בורה
של האויב, בשעת הקרבות, ונשאה עמה רוח תבוס נות
אל מרכזי העורף הערבי. דבר זה הקל הרבה על כוחות
ד,״הגנה״ ,ולאחר מכן על יורשם, הצה״ל׳ לטהר אותם שט חי
ספר, שבהם היוותה האכולוסיה הערבית סכנה ישירה.
עובדה היא כי יהודים פינו אוכלוסים, בממדים זעירים, ורק
יסודות בלתי לוחמים׳ זקנים וילדים וחלק מן הנשים —
ממקומות מסוכנים ביותר. דבר זה חיזק את אימון־הצבור
במגינים וליכד את האזרחים במסגרת מאמץ המלחמה.
• שירו ת המודיעיו הערבי נחל כשלונות קשים, לא כל־כך
בטיב הידיעות׳ ששאב על כוחותינו, מבחינה מספרית,
אלא בעיקר בהערכת איכותם של לוחמינו מבחינה נפשית
וצבאית. בשל כך זלזל האויב ביכולתנו, הקל ראש בתכנון
מבצענו וחשף נקודות־תורפה במערכי כוחותיו. הפולשים
ד,ישלו את חייליהם במלחמת־בזק שנצחונה מובטח הוא בלא
לתבוע מהם מאמצים וקרבנות. ועל כן לא היו נכונים למלחמה
עקשנית, מיגעת ועקובה־מדם. איו פלא, איפוא, כי רוח הציבור
הערבי וצבאותיו שחה, משנודעה להם האמת, ובמקום תק ווה
והתלהבות השתררו, ברחוב הערבי, דכאון ואפם־תוח־לת׳
שכמוהם בשעת מלחמה כמפלה למחצה. כנגד זאת, שירו ת
המודיעין הצבאי שלנו ביחור מודיעין־השדה׳ לא הסתפק בלי קוט
ובהמצאת ידיעות עובדתיות ליו ב, אלא גם השכיל לפרש
את תוכנן ככל האפשר ולהסיק מהן מסקנות נכונות על אודות
תכניותיו של האויב, על כוחו וליקויו. רבים מהמפקדים עשו
שימוש מועיל בידיעות שנמסרו להם ואף הקדישו לא מעט
ממרצם להגברת עילותו של מדור המודיעין והסיירות ביחי
דותיהם.
אין ספק כי יעילותו של שירו ת המודעין, היוותה
אחד הגורמים העיקריים בתכנון ובביצוע הנבון של מרבית
מבצעינו.
• חולשה נוספת במערכות האויב נבעה מליקויי המש טר
והנוהג בצבאותיו. המבנה הפיאודלי של החברה הער בית
שרר׳ למעשה, גם בחיי הצבא. המעמדות השליטים בכל כלה
וב שלטון האזרחי, היוו את מעמד הקצונה בצבא, אפי לו
בשעה שכמה וכמה מהם לא התאימו לתפקידיהם. ואילו,
בני המעמד הנמוך כביכול — ,האריסים והפועלים — היוו
את שורו ת הטוראים ו שי מ שו, מה שמכנים ״ ב שר לתות־חים״
.המרחק בין הטוראים למפקדים׳ בכל הנוגע ליחסי
יום־יום, רמת־החיים, נשיאה בעול, ומידת־ד,הסתכנות, היה
גדול עד מאוד. רו ב הקצינים ז לז לו בחייליהם ורו ב החיילים
שטמו את קציניהם, וכך נתהוותה ביניהם מחיצה, ואוירה
של אי־אימון השתררה בקרב חלק ניכר מן היחידות. ליכו דם
של הצבאות, שהינו תנאי ראשוני להצלחה — נתרופף.
אם בימים כתיקונם היה בכוחה של המסגרת והמשמעת הפור מאלית,
לקיים את ליכודן של היחידות׳ הנה בימים קשים
של מלחמה׳ גבר הריסון והליכוד נתערער במידה ניכרת.
לא כן היה צבאנו. ברו ב היחידות שררה צמידות בין המפק דים
לטוראיהם וליחידוחיהם. היכרות אישית, היעדר הבד לים
מעמדיים, יחסים של חברות בין הלוחמים לכל דרגותיהם,
העמיקו את האמון ההדדי, הגבירו את הליכוד ביחידות,
ועם זאת אף את יעילותן. נוהג ומשטר זה, לא רק שלא
פגע במשמעת אלא הגביר אותה׳ שכן, ההכרה היתה יסוד־מוסד,
בשעה שגינוני המשטר והסדר שימ שו רק אמצעי
שני במעלה, אם כי אמצעי שאין לוותר עליו.
• המפקד העברי, ביחוד בדרגות הראשוניות והבינו ניות׳
עלה בהרבה על המפקד הערבי, כמנהיג קרבי וכמח נך.
כל היודע את חשיבותו המכרעת כאדם המשפיע ב מי שרין
על הלוחמים והאחראי באורח בלתי אמצעי על הנהלת הקרב,
יבין על נקלה כי רמת הפיקוד היוותה אחד המנופים הראשו נים
במעלה, בהשגת הנצחון.
• בעוד שהצבאות הפולשים היו זרים בארץ, ואף
התנשאו על ערביי המקום, שאותם הם אמרו להושיע, כבי כול
— הנד, רוב הלוחמים העבריים הוותיקים, ביחוד המפק דים,
היטיבו להכיר את הארץ ולהיעזר במבנה הטופוגרפי,
בעיצוב הנצחון.
• האסטרטגיה ההתיישבותית היתד״ ללא ספק, היסוד
האיתן שעליו הושתתה הגנת הישוב ומכוחה הושג הנצחון.
במשך חמש־עשרה השנים שקדמו למלחמת השחרור נקטו
המוסדות המיישבים, בהדרכת ד,״ד,גנה״ ובהשפעתה׳ אסטר טגיה
התיישבותית, שהתחשבה בצרכים הגנתיים הכל־ארציים
לא פחות מאשר בבעיות ד,בטחון של כל נקודת יי שו ב בפני
עצמה. השבצת יישובי ם חלוציים׳ בעיקר קיבוצים, לתוך
אזורים ערביים טהורים, על אף הדאגות והקשיים שהסבו
ל״הגנה״ ולמוסדות המיישבים׳ בימי שלום ובי מי מלחמה,
— היוו, למעשה גורמים שריתקו כוחות־אויב ו שי מ שו לנו
בסיסי־זניקה, בשלב קרבות התנופה. יתר־על־כן׳ אותם יי שו בים
שהוקמו לאורך עורקי התחבורה שבין איזור ערבי למש הו,
וכן בין הארץ והארצות השכנות, איפשרו לנו׳ למעשה,
1בתר ולפצל את החזית הערבית עוד בשלבי־ד,מלחמה הרא .
שונים,
וכן לעצור את שדרות הפולשים, בעצם שלב פליש תם.
לרוע־המזל, מספר היישובים ש שכנו לאורך צירי הת־
;.דמות האויב, היה פחות מהמינימום הדרוש, כדי שיהיה בידי
.יד,״ל לעצור בעד התקדמות האויב, בסמוך לגבולותיה ד,מדי רים
של הארץ. השתתפותה הפעילה של ההתיישבות במעד נות
ההגנה על המדינה, לא ז ו בלבד שחסכה בכוחות־אדם,
;קלה על הצבא להשתחרר למבצעים יזו מי ם וסייעה בפת רון
הבעיה הכלכלית החמורה׳ אלא אף העלתה את רוח
העמידה של החיילים, ש״נדבקו״ באורח העמידה של המת יישבים.
נתברר, למעלה מכל ספק, כי לעתים קרובות הצלי חו
כוחותינו להחזיק ביישובי־חזית אפילו אם י שבו במקו מות
בלתי נוחים להגנה, בעוד שמשלטי־שדה רגילים נעז־בי
לא אחת• למרות שתנאיהם ד,הגנתיים היו טובים יו תר.
כנראה שאין דומה ההגנה על נקודת יי שו ב להגנה על ״משלט
סתם״ .אסטרטגית ״הכיתור המוקדם״ מתוך ראיית הנולד,
על־ייי הקמת נקודות־יישוב סביב מרכזים ערביים קבעה
לא במעט את גורלם, אם פחות ואם יותר. אין ספק שמרכזים
ערביים חיוניים כגון טבריה, חיפה עכו, בית־שאן, נצרת ועוד,
שהיו מוקפים יישובי ם עבריים, הקלה על כוחותינו את כי בושם,
ואילו אותם מרכזים ערביים שלא היו מכותרים על-
ידי יישובים עבריים, המלחמה עליהם קשתה ביו תר, או
שכיבושם נדחה לשעה רחוקה וכשרה יותר. נקל לשער
מה היה גורלה של ירושלי ם העתיקה. אילי הספיקה התנועה
הציונית לצופף את ההתיישבות החלוצית מסביב לעיר.
• אסטרטגית המלחמה הנבונה של ה״הגנה״ וצה״ל— ,
אף שלא היתר, נקיה משגיאות׳ ביניהן חמורות ביותר —
שימשה ללא ספק, גורם כביר בהשגת הנצחון. היא נקטה
בדרך של התגוננות( ,לאו דווקא סבילה) ,כל עוד הבריטים
שלטו בארץ, ועל־ידי כך הניחה להם לצאת במועד שנקבע,
מבלי לתת להם תואנה לדחות את הפנוי, או לבטלו. הזמן
נוצל, פחות או יו תר, לרכישת ציוד חיוני ולגיוס, וכן ל ארגון
ולאימון כוחות־תגבורת. היא הזדרזה לנצל, אם כי לא במלוא
ההיקף הדרוש והאפשרי, את פינוי הארץ על־ידי כוחות
ממשלת המנדאט, על־מנת לזכות בשטחים נוספים, להרחיק
את הסכנה מעורקי התחבורה הראשיים שלנו, ולערוך את
כוחותינו לקראת הכוחות הפולשים. עם שעת הכושר הרא שונה
עברו כוחותינו מהתגוננות פעילה למערכת תיקוף
רבתי. ההימנעות מפינויים מבוהלים (פרם לנקודות מעסות),
העמידה בפני הפתיון שבאסטרטגית ״קיצור־קוים״׳ הצילה
לנו, למעשה, את כל הנגב, הגליל המערבי ו רו ב הגליל
העליון. כל המהלכים האסטרטגיים הללו היוו את המסגרת
העקרונית הרחבה, ששימשה יסוד למהלכים הטקטיים. אכן,
נכון, כי לא נעדרו גם שגיאות, הן בהנהלת המלחמה והן
בביצועם של אי־אלה מבצעים. אולם המישגה העיקרי לא
היה כל־כך בעצם המבצעים שנכשלו כשם שבהספקת המב צעים
בטרם־עת, או במבצעים שלא הוחל בהם כלל. דבר
זה נכון לגבי כל שלבי המלחמה, ובעיקר לגבי השלב האח רון,
כשד,אפשרות לחסל את צבאות־האויב, לזכות בארץ-
ישראל השלמה ועם זאת להשיג שלום בר־קיימא, תחת שבי-
תת־נשק, היו בגדר השגתו המעשית של צה״ל.