גליון 810 מתאריך 30 באפריל 1953

מתווך ד ה־רידד
הרצח מותר לאזרחים גלכד
(ראה

ו!ע 1בועון 1ו נ 1צויר

?1111 ,

ט*ו אייר תשי״ג ! 30.4.53

במדינה)

יושב בבטחה בתל־אביב וכותב
אדם אשר הקים דור של חלוצים.

העורך הראשי :
אורי אבנרי

הו1ולם

רה;־דה

ראש המערכת:
שרום

כחן

עורך משנה, תבנית:

עורך משנה, כיתוב:

קריאל

מיכאל ארמז (זמני)

דוש

עורך משנה, חדשות :

השבועון המצויר
לאינפו רמציה
רחוב נליקסון , 8תר אביב
(ריר תיאטרון ״ אהר ״ )
ת.ד . 136 .טר (ומני) 66785
מען רמברקים :״עולמפרם״
משרד המערכת בירושלים :
רחוב דוד המיד •יור־אן).
הסעד.
משר־מו

משה בן־אסרים

הצלם הראשי :

הכתב הראשי :

פור נורדמן

יהודה נבאי

עורכי מדורים :
כיבאר ארמז. יחיאר בשן, נצח נבי, ירוחם נבע, תמר תדמור.

משתתפים קבועים :
דוד ארנון, אוסקר טאובר, טילים טיארי, דירי מנופי, צבי שש.

מ״מ ראש מערכת, חיפה:

ראש מערכת, ירושלים :

חיים ברטר

דוד רוביננר

סופרי חוץ:
מונטי נ׳יקובם.
טו״ר: העולם הזח בעיים

אם היתד, אי פעם אבן־בוחן לגדולתם או
לקטנותם של אנשים, הרי היה זה יחס
ממשלת־ישראל לחברי המחתרות ה״פורשות״.
אדם בעל שיעור־קומה, הבטוח במקומו
בהיסטוריה, היה מתעלה לג׳יסטה יפה ופ שוטה.
הוא היה אומר: לא הסכמתי ואיני
מסכים גם עכשיו לדברים שעשיתם. אני
חושב שהפרת המרות הלאומית היתד, עוול.
אולם אתם לחמתם. אתם שפכתם או דמכם.
יהיה הכביד להרוגיכם ככבוד להרוגי המרות
הלאומית, והתגמול לפצועיכם כתגנול לם־
צ ועי ההגנה.
כי אין הדם נשקל במאזניים של חנווני.
לו היה האומר אומר כך, היו פצעי הפרישה
מגלידים מזמן• זרע השנאה היו מעלה
קציר של כבוד הדדי ושלום. כמר אלפי
צעירים היו יכולים לפנות בלב טחיר אל
המחר, במקום לשקוע בלב מר באתמול.
אולם מידה זו של גדולה היא יקרו; מצי אות
במדינה זו. יותר מדי אנשים מעונינים
לכתוב מחדש את ההיסטוריה. יותר מדי
אנשים חרדים, כנראה, למקומם בספרי הלימודים
של מחר• וכך, כמו שלד ישן במבצר
אירופי עתיק, מהלכות רוחות הזכרונות
אימים במסדרונות ההכרה הלאומית, ואין
גואל להם.
כרגע מתנהל בבית המשפט דיון על איבקה
אנשי אצ׳׳ל, שנפצעו בפעולת דיר־יאסין.
קצין התגמול סירב להכיר בהם כמשרתי
עמם. אני חושב שפעולת דיר־יאסין היתד,
מכוערת ובלתי־ראויה לחיילים. אולם היא
נעשתה בידיעת מפקד ד,ד,גנה, ואין היא
יחידה במינה• החשבונות הפוליטיים אינם
צריכים לענין את מי שעמד בה מול הכדורים.
לכדור לא היה איכפת.
חוששני מאד שההיסטוריה לא תתחשב
בדעתם של קציני התגמולים. השפעתם ה יחידה
תהיה טפטוף עוד כמה טיפות רעל
לתוך מחזור־הדם הלאומי.
ערב הופעת גליון היובל פדנו לכמה
עשרות אנשים, בעלי עמדות מפתח במדינה,
בקשנו מהם להביע בגלוי־לב ובאופן בלתי־משוחד
את דעתם על עתון זה• הכוונה היתד,
לסרסם את כל דברי ד,בקורת האלה על עמוד
מיוחד באותו גליון, לעורר את העורכים
ואת הקוראים למחשבה חדשה על אופיו
של העתון, על כל צדדיו החיוביים וה שליליים.
לצערנו,
אחרו רוב התשובות, ולוח הזמנים
השתבש. שוב לא היתה אפשרות לפרסמן
במקום הנכון, בכל זאת חבל על התשובות —
דומני שיש בהן הרבה ענין, ביחוד בביקורת

נבריאי דנון. שמואר מירון
מודפס: דפוס ישראל בעיים ת״א

השלילית שלהן. החלטנו, איפוא, לפרסם
אותן בזו אחר זו, בשבועות הקרובים. דעתו
של שר־הדואר בעמוד זה היא המנה ה ראשי

חב אני תודה לכל האישים שטרחו ורשמו
על הניר את דעתם על העתון. אני מקווה
שיעזרו בתיקון הלקויים. עתון הנקרא בעיון
שווה על־ידי שרי ממשלה וטוראים בצה״ל,
ראוי הוא שידאגו לתיקון ליקוייו.
לפני שנתיים ביקרתי בביתו של סופרנו
הכלכלי, יחיאל בשן, בחולון. תמונה גדולה
על הקיר משכה את תשומת לבי• היתד, זאת
תמונה של חייל סובייטי בקולחוז. שאלתיו
מי צייר אותה, ותמהתי לשמוע שהוא עצמו
היה הצייר. יתכן מאד שפני הביעו ספק
אדיב, כי הוא פתח בסיפור משעשע מאד
כיצד היה לצייר ממשלתי ברפובליקה סוב ייטית
מסוימת.
כעבור שעה־שעתיים באתי, תוך קנאה
מסוימת, לכלל מסקנה שיחיאל בשן מבורך
בדמיון מפותח מאד. אך לפתע פתח מגירה,
שם לפני כמה עשרות מיסמכים רוסיים,
שנשאו חותמות עגולות כהלכה. היו אלה
לא רק קבלות על כבסים ועל פקדון של 1500
רובלים שהשאיר אחריו בשן בברית־המו־עצות,אלא
גם אישורים שונים של מוסדות
המפלגה והממשלה. לא היה עוד ספק שסיפוריו
היו אמיתיים•
אחרי שנתגלו גם כמה עדים החיים בתל־אביב,
שהיו שותפים לחלק מן המאורעות,
ביקשתי את בשן להעלות את הדברים על
הניר, לפרסמם בשורה של כתבות. הוא
היסס מאד לעשות זאת, בעיקר מתוך חשש
כי הדבר יתפרש כתעמולה אנטי־סובייטית.
אולם לבסוף גברנו על היסוסים אלה, אחרי
ששיכנענו אותו שהאמת, כל עוד היא כתובה
ללא שינאה ואיבה, עומדת מעל לכל ויכוח.
אני מקווה שאתה נהנה מהסיפורים האלה
כפי שנהניתי אני — ושלא תפיק מהם הנאה
בלבד.
הבטחתי לך בשעתו כי המינהלה שלנו תעמוד
ככל האפשר מול הצורך להעלות את
המחיר, תדחק את הקץ במיטב יכולתה• הש בוע
היא נכנעת, לצערנו, ללחץ המציאות.
אולם אם תקח בחשבון כי מאז ההעלאה
האחרונה, לפני 14 חודש, עלה האינדקס
בכמה עשרות נקודות ושכל העתונים, ללא
יוצא מן הכלל, העלו את מחיריהם באחוז
הרבה יותר גדול, תסיק אולי את המסקנה
שאין אנחנו גזלנים גדולים מדי.

הספר פתוח

אריה חיימברג׳ חיפה
טוב עשיתם שפרסמתם את המאמר בנליול
יום העצמאות. העם עדיין לא שכח את מניניו
ומשתרריו.

יואב מערבי, רמת־גן

סכה בפרצוף
תמונת השער של העולם הזה 808 מובנת
זיטב. ידנו השמאלית׳ מושטת אמנם, כרנע, לש יים
עם גרמניה, אד חושבני כי את הימנית
שלנו נשאיר עבור הפרצוף שלה, בבוא היום.

אברהם מיכל, בני־ברק
העולם הזה קובע בלי בושה
עם הנרמנים מחייב נם חוזה
גזלן מחזיר נזילה בין מרצונו
מרצונו הטוב, האם זה מחייב

שחוזה השילומים
שלום איתם. אם
הטוב. ובין שלא
את הנגזל להיות

אהרן שושני, ירושלים
אם יקרא הקורא שושני ביתר עיון <1ת
דברי הקורא ירון, יגלה שהוא שותפו לו עה.

האמת
המופשטת

אני נחרד כולי כשאני חושב על תפקיט הנו רא
של הצנזור לסרטים (העולם הזה .) 808 מסכן
זה נאלץ לראות״במו עיניו את כל הבחורות ה ערומות
ושאר התועבה שהוא מונע בעדנו לראו תן.
מה יהיה סופו ו

יוסף מנון, תל־אביב
יש להניח שהצנזור מחוסן.
עונת הרחצה מתקרבת. אל לו י לצנזור להסת־פק
בסרטים, שהקהל רואה אותם רק שעתיים
בען בוע. מה בגונע לשפת-חים? האם לא ראה
את כל הבחורות בכנדי־ים מפוקפקים מטילות
את חיתיתן על כל אדם צנו ע? אני מציע לגייס
גדוד של צנזורים. מזויינים במספריים, כדי לנזור
ללא רחמים את השחיתות המתפשטת...

ישראל גניגר, חיפה
אל יפתח הקורא גניגר עין לשטן.
...אני מוכן להתנדב בלי משכורת לתפקיד של
צנזור; בתנאי שיתנו לי לבדוק את הבדיקה ה ראשונה.

ירח
גורי, חיפה
״צוחק הבודק ראשון.״
איני מוצא כל סיבה לחתוך את תמונת תעי־רום
של דיטה מתור הסרט הדני. אין בתמונה
שפרסמתם כל שוני מתמונה דנילה של שחקנית
במחשוף.

מרדכי דן, צוז״ל
יש לי הצעה מצוינת להצלת המדינה מפשי־טודרנל:
לצרף את כל הקטעים שנגזרו בשנה
האחרונה על־ידי הצנזורה לסרט אחד נדול, לה״
צינו (לא לילדים, לדתיים או לפקידי-ממשלה)
במחיר של חמש ל״י הכרטיס. ההכנסות לקופת
האוצר.

ידיד אתו? האמנם כל כד מתנענעים אתם לר אות
את פרצופיהם הנבזים וללחוץ את ידיהם
הטמאות?

מלחמת המעמדות
היה היו פעם בהעולם חזה מדורים בשם
״המעמד השני״ ו״המעמד השלישי׳ /ורנה עלה
עליהם הכורת ...מדוע? האמנם נפתרה הבעיה?
האמנם הכל כבר בסדר ואין על מה להתריע?
או האם כולנו עתה מעמד אחד. שווה זכויות.
בארץ?

י. אהלן, יפו
הבעיות נשארו, ואתם הסדורים, אלא ש שמותיהם
הוחלפו — ל״עולים״ ו־״מיעו־טיט״
,נדי להקל על הקורא.

טרור מוסיקלי
איו ברצוני להצדיק את התנהגותו של הכנר
ישה חפץ (העולם הזה ) 809 שסרב להוציא את
שטראום מתכניתו. אד אין להצדיק בשום אופן
הטתה למעשה אלימות ננרו.
ברצוני לצטט את מאמרו של ד״ר הרצל רו•
נרנש

אחרונות :
זנבלום מיריעות
מהתנהגותו אבל מחריש הוא ...לא הכל נוכל
לקבל, נם ממנו האם אין זו הסתת נלויה
למעשה בריונות. האם אין זה מסכן את שלום
הצבור?

סנחס שורץ, טבריה

כנין חרש
העולם הזה 805 עלול לעורר את הרושם
שהיתה פעם בעיה של ילדים חרשים ואיננה עוד.
אני רוצה בזה להעמיד את הדברים על אמי בית
הספר (לילדים חרשים) אמנם עבר
תותם :
הסליקט בתל־אביב לבית
משיכונו הנרוע כבנין
התרבות ביפי. אד תנאיו במקום החרש אינם
טובים משהיו. אדרבה. מבחינות אחדות הם נרו-
עים. אין שחר על כן לדעה כאילו נסתרה בעית
הילדים התרשים. אמנם המוסדות המוסמכים מע דיפים
להתעלם מעצם קיומה של הבעיה, אד
אין זה נורע מאומה מסבלם של הסובלים.

א. לבנה, רמת־גן

דמיון מזרחי
בהעולם הזה 804 נתפרסם ספור על ״הדת
המיסתורית״ ,אשר מראשיתו ועד סופו איי י אלא
אני עצמי.
יציר דמיון שאינו מבורר ביותר.
שהייתי בהודו חדשים רבים ועברתי את הארץ
לאורכה ולרוחבה. איני יודע היכן היא ״קאראצין
המרוחקת במערבה של הודו״ ? מנין •טאבו את
הבדייה על העדה היהודית בת 60 נפש שנתגלתה
ומי הם השליחים ״שעשו מר בירכתי
הודו?
חקים גדולים״ כדי להגיע אל נדחי ישראל אלה?

צבי קנטור, בומבי, קודו
העולם הזה שמע את הספור משליח יש ראלי
שעשה בהודו. העובדה שהקורא קנטור
לא שמע על המקרה, מצערת, אן אינה נ געת
לעצם הספור. רביב. היושבים בישראל,
עוברים בה לאורכה ולרוחבה, אינם יודעים
את הנעשה בנגב הדרומי.
העולם הזה מסוגל להיות אוביקטיבי
דו״חים על ענינים מדיניים. בענין זנות,
דבר אחר. אתם ציטטתם כמה משפטים
(העולם הזה ) 804 באופן בלתי סשכנל

משה, מונטריאול, קנוה

טעם הכנסת
הכתבה על נידול החזיר בארץ (העולם הזה
) 806 כתובה באוביקטיביות. כצד בדבר, אני מרו צה
מן החלק שכרעתי, ומיצר על החלק שכדעת
אוכלי בשר החזיר. תמהתי במקצת לטעם צלו
האדום של החזיר השרוע על פני דברי ודברי
ח״כ רזיאל נאור• אד ״על טעם וריח אין להתוו כח.״
משפט
אחד מדברי יצא מוזר ,״ההזיר הפך
בהיסטוריה הישראלית לסמל עצמאותנו הלאומית.״
אולי נכון היה לומר ״לסמל שלילת עצמאותנו
הלאומית.״

ישראל ישעיהו, חבר הכנסת

הומור עדין?
למכתבו של הקורא יחיאל ירון (העולם הזה
) 808 רציתי להוסיף כי אני חושש מאד שאלמלא
מאיר יערי, האחראי להקמת שרשרת ישובים ב גבולות
המדינה, ספק נדול אם היה אותו קורא

חסרה בעולם הזה שבמדינתנו עתונות־ראי־אמת
העולם חזה משתדל בכגות. אבל בחידוד-יתר. למ לא
את החלל הריק הזה שבחלל עולמנו. סעמים
הרבה שכח שלהרביץ (במרכאות) עדיין אין פי רו
שו: להרביץ תורה ודעת. רודדנעורים נחוצה ;
רוח־פרצים מזיקה.
העולם חזה, עם ובלי מרכאות. חסר הוא שווי
המשקל בין סתירה ובנין, בין מסורת וחידוש.
דוקא הרעננות שבחעולם חזה, השובה אוזן הנו ער
ולבו. מחייבת אחריות ומתינות בתוכן.
.והעיקר: בלי המחשבה ל״עולם הבא״ .ערכים
וקנינים של רוח ומוסר. אין ערך ״לעולם חזה״
בזה העולם. באין חזון ייפרע עתון. ושנינות ה-
בטוי אל תשכח את מצות ושננתם.
אם תדעו זאת ותרצו — עולם חסד ייבנה.
גם בעזרתכם.

מרים יערית, תל-אביב

זנות אדבניקטיבית

מכתב־ ם
לא יכולתי להתאסנן מלהביע את העריהי?ל
מאמרכם על, הפלמ״ה (העולם הזה 809 טוב
שישנו עתיז אשר יודע לקרב את בני הנוער,
לנייסם במקרה הצורר ולעורר את דוה ההתנדבות
שלהם אבו ).הספר טרם נסגר, נסתיימו רק
שני כרכיו הראשונים...

דבר׳

בלע על

העולם

השבועון

המצויר

ל א יי נז וויוי ח

מדריד לחיים ישראליים איך לזכות ב־ 100 חדר
ריקים ומשק פורח?
פשוט מאד !
הפתרון ;

רק ב*
זה כבר ממכתבי לגמרי.

לו היה
תגובות,

מודפס מכתבי במקורו לא היו
שאנב. אינן מסבירות ומשכנעות.

באות

פרידה קסיטולניק, ראשון לציון
הקוראה קפיטולניק נפלה קורבן, נכות־בים
רבים, לצמצום המקום במדור הוזכת־בים.
התרופה לכך, אחת: לנתיב מראש
מכתבים קצרים.

קירסה ספרותית
האם יחיאר בשן איננו בסקרה קרוב שר ה סופר
קארר מאי?

מחיר חדש

אלכסנדר ליפשיץ, תל-אביב

בקשר לשאלתו של העורך (העולם חזה ) 807
על נכונות הקוראים להעלות את המחיר, הרי
איני מתנגד עקרונית להעלאה, אולם רצוי שב תמורה
יתווספו עמודים. אין כל חשיבות /כך
אם שער צבעוני או אם הנייר משובח. בעמו דים
הנוספים עליכם להקדיש הרבה יותר מקום
למדור ״מכל העולם״ וכן להקדיש עמוד בכל
שבוע ל ״במה חפשית״ בה יכולים הקוראים לה ביע
את דעתם על המאמרים בעתונכם ומאורעות
הזמן במסגרת רחבה יותר מאשר במדור המכת בים
הקיים עתה.

יהונתן בלומנטל, תלן אביב
רכשישאר פעם אורי אבנרי שארה רוסה רזו
שנשאר שמעון אבי ת מהו שיא ההצלחות של
העולם הזה יהיה עריו רהציביע, על הכשרה הני
רול על גליה היובל 805 אד עלי לציין כי
מהיר הנליוז לא בוזבז לריק, המאמר של המער כה
על העהון ומטרהו היה מצוין. בשבילו כדאי
לשלם אה 300 הפרוטות האומללות. אני הושב
שבהחלט כדאי להעלות אה המחיר ולהגדיר אה
חנליוז,

יהודה נשר, רחובות

התנדבות יסודית
פעולה שורת המתנדבים במקומות העבודה
אינה מתנהלת בצורה ״מחתרתית״ (העולם מזה
) 807 ואין לדבר על ״שיטת רינול״ .עבודתנו
מכוונת לקדם את היושר ואת היעילות בעבודה.
הדרד העיקרית לכד היא הדונמא האישית של
חברי השורה העובדים במקומות העבודה לסוגי הם.
בכל אותם המקרים שאמנם אנו ותקלים
במעשי שחיתות שאין אנו נותנים פרסום
לשמות ולעובדות אלא לאחר חקירה יסודית
המתנהלת (בהכרח) שלא בפומבי.

אליקים העציוני,
מזכירות שורת המתנדבים,
ירושלים

כותבי מכתבים

לפני למעלה מחצי שנה כתבתם על המועדון
הישראלי להתכתבות (העולם חזה ) 773 עד היום
מניעים אלינו מכתבים מקוראיכם. אלא שבינתיים
נשתנתה הכתובת ולנוחיות קוראיכם רצוי
היה שיתקשרו להבא עם המועדון, סי הכתובת :
ת. ד , 25 .רעננה.

יחזקאל הולצמן,
מועדון ישראלי להתכתבות,
רעננה

ארגן, מלבזן, עוד 99 איש.
הקם קיבוץ• הסוכנות תבנה
100 חדר. עכשיו ארגן פי לוג
בצורה כזאת ש־ 51 איש
יהיו בצד שלן 49 ,בצד ה שני.
הסיבה לא חשובה. ה מיעוט
יסולק. ארגן פילוג
שני בצורה ש־ 26 איש יהיו
בצד שלן 25 ,בצד השני. מדור השירה
המיעוט יסולק. המשן בד היד, היתה גברת ב 5יר
רן זו עד שיישארו 3אנ שרצתה לפתות נזיר.
שים (אחת מהם בחורה יפה, היא ניסתה מזלה
אס אפשר) .ארגן פילוג אח ונחלה מפלה —
רון וסלק את השלישי (לא הוא פיתה אותה, החזיר.

הבחורה, אם אתה נורמא לי)
.שא את הבחורה לאשה
(אנזיאתה קצת לא נורמא לי)
.ססו החדרים והמשק
יישארו בידיכם.

הענלם הזה, נזס׳ 610

דם בירושלים

מסעוד לו*ם. אחד מקורבנות המלחמה ברחובות •דושלים,׳ .בתחנת!
מגן־דוד אדום. ורועו השמאלית!! שותתת ד מקלע של צלך ערבי.

עמדה
הפצעים ׳המכוערים שפמי מרגמות ותותחים השאירו
בזמנם ברחובותיה של ירושלים, הגלידו מזמן. ילדים
שיחקו מתחת לעינים של לגיונרים מזוינים, היושבים
על חומת העיר העתיקה. אוטובוסים הסתובבו בתחנתנן
הסופית, מול כוונות המקלעים הירדנים. נשים יהודיות
תלו כביסתן במטווחי אבן מעמדות ערביות.
אולם אם מישהו הרגיש בכלל את הגיחוך שבמצב
זה של ״לא מלחמה ולא שלום,״ היה זה בראש
וראשונה התושב הירושלמי. הוא הוא שחש בהרגשה
משונה בקיבתו כל אימת שחצה אחו מתריסרי
הרחובות, בהם מצא עצמו בקת ראייתו של חייל
הלגיון. האשד, על הגג לא יכלה להשתחרר מההרגשה,
שסיומה המוצלח של תליית כביסתה תלוי במישרין

במצב רוחו של הזקיף הירדני שממול. בו היו תלויים
גם חייה.
לווריאציות סביב המושג
מלחמה קטנה.
״מלחמה״ ,שהומצאו במאה ה־ ,20 הוסיפו ישראל
וארצות ערב אחת משלהן: המלחמה הקטנה. היא
הגיעה בשבועות האחרונים לממדים רציניים׳ סתרה
בסוף גלויות את הטענה האופטימית שגרסה, כי
הרוצחים מעבר לגבול, היו פליטים רעבים, שבאו
לשדוד מעט אוכל או רכוש. עתה הצטיירה בעיני
ישראלים רבים תמונה אחרת: מעשי נקם על מלחמה
אבודה על ידי אנשים שניר,נו לפחות מיחס סלחני
מצד שלטונות הירדן.

הסתננות. לפני מספר שבועות נכתב בעתון ישראלי משפט שהיה בעל יותר משמעות, מאשר התכוון לכך
מחברו :״חוצפת המסתננים עוברת כל גבול.״ לפני שבועיים הוכיחו החוצפנים את צידקת הכותב. באחד
הלילות חזרה קבוצה בת חמשה מהם. אל לב ירושלים, הטרידה את משמרות השוטרים ארבע שעות וגרמה
לחלופי ירידת׳ עזים. התוצאה: ערבי אחד הרוג, שנמצא בגן בשכונת בית ישראל, לבוש בגד קוב חאקי
ולצדו אקדח תופי, ושוטר ירושלמי מבוהל •שכדור מאותו אקדח קרע את שרוול מדיו. למחרת, עוד בטרם
הגיע למקום קצין האו״ם, התקהלו מאות ירושלמיים !:ביב לגן, לחזות במסתנן ההרוג, ששילם את המחיר.
הירדנים במעבר, מנדלבוים, לשם הובלה הגוויה, היו סבורים, כנראה, שעל ידי סירוב לקבלה יוכיחו את
צידקתם בתקרית, החזירו את ארבעת השוטרים, אזרחיים וצבאיים, נושאי האלונקה, כלעומת שבאו.

מז לכקרב. כשפרץ באחד הערבים בשבוע שעבר מה שדמה, למשך שעתיים׳ לתחילתו של סיבוב שני,
הוזעקו שוטרי ירושלים למצב הכן. שעה שהכדורים שרקו כבימים עברו, מלאו השוטרים את תפקידם
בנאמנות למופת. הם הישרו בשכונות הספר, המיושבות עולים שלא טעמו את טעם קרבות 8ז׳ 9ו, בטחון.
הס כיוונו את תנועת הולכי הרגל לאורך קירות שהגנו מן הצליפות, דרך פרצות שבגדרות בין בית לבית.
לנשים מבוהלות משריקות הכדורים (ימין) הראו את הדרך לפינות מוגנות, החניקו כל היסטריה בטרם החלה.
השוטר שהובא לתחנת מגן דוד אדום (למעלה). ,ושידו נתגלתה ללגיונר שעה שכיוון את תנועת תושבי מוסררה,
ניהנה ממזל מיוחד: כדור עבר בין שתי אצבעותיו וגרס בסך הכל לאבדון צפורן .״בזול מאד,״ התנחם,

קרבןהג בו ל. גוויונו של תושב המרכז המסחרי, עולה חדש ששמח על המציאה של חנות ריקה — למרות היותה בצל המוות. כאשר בא הסוף, היה זה בחטף, ללא כל אזהרה
מוקדמת, בצורת קלע של הלגיון, מעבר לחומת העיר העתיקה. קציני המשטרה הישראלית ואו״ם שהוזעקו (למעלה) יכלו רק לצרף דו״ח נוסף לתיק עקוב הדמים של תקריות־נבול.

תקריות הדמים שליוו את חצוצרות יום העצמאות,
היו השיא. היה ברור, כי מכאן ואילך, לא יסתפק האזרח
הירושלמי בישיבת ועדה מעורבת, ובחתימה על פיסת
נייר חסרת ערך, כתגובה לקרבן הבא. תנועת החרות,
מצוידת בחוש של סוחר היודע מתי הגיעה השעה להכריז
על סחורתו, מלאה את העמוד הראשון של עיתונה וכן
את לוחות המודעות של ירושלים בכרוזים, בהם דרשה
את התפטרותו של דוד בן גוריון, שר הבטחון.
כשפילחו שריקות כדוריהם הראשונים של הלגיונרים
את האויר, חיכתה להם הפעם הפתעה. במקום הקריאה
הדחופה לקצין או״ם, הגיבה ירושלים בעופרת. חיש
חזרה האוירה האמיתית של שנת . 1948 פחות מרבע שעה
היתר, דרושה לכך. אותן הסימטאות, בהן הדהדו גם אז
הכדורים, חזרו להיות שוב שדות קרב. הצפצוף המרגיז
של כדורי הנשק הקל, הד פגיעות הקלעים בקירות האבן,
חזר ונשנה.
היתד, אותה הטלפתיה המוזרה, המאפשרת לאדם הגר
בשכונה שאין שומעים בה אפילו את היריות, לדעת מיד,
ש״יש משהו* .סביב מרפאת מגן דוד אדום, התקהלו
המונים. במסדרונותיה, נשמעה שוב הקריאה המבוהלת :
״תן לעבור, יש עוד אחד בהביא האמבולנס את הפצו עים
אחד אחד.
עוד טלאי. לאחר כמה שעות השתרר שקט. מכו ניות,
שנמנעו קודם מנסיעה בכבישים הנראים מהעיר
העתיקה, חזרו, נסעו בהם באור מלא. לאנשים, שנאלצו
לחצות את אותם הרחובות, היתד, אולי הרגשה משונה
בבטנם אולם הם הלכו בכל זאת. פה ושם נשמעו יריות
בודדות שנמשכו עד למחרת בבוקר. קציני האו״ם,
הזעיקו את שני הצדדים לישיבה דחופה. גנרל דה־רידר,
שביום אתמול היה יושב ראש הועדה, היה הפעם אישיות
שניה במעלה. הנהלת הענינים נמסרה לגנרל ריילי,
שנראה לישראלים יותר ישר (ראה במדינה) .קציני צד,״ל
והלגיון חתמו על נייר נוסף. הבטיחו לשמור על השקט.
איש לא הישלה את עצמו, כי הפתרון הוא יותר מטלאי
על חור. מכת ד,הסתננות המלווה ברצח תעמוד זמן מה
בסימן ירידה, אולם לאחר זמן שוב תגבר.
נשים ישראליות, על גגות שכונת מוסררה שוב תתלינה
את חייהן מנגד, אגב תלית כבסים. חוץ משינוי קל במצב
רוחו של הירושלמי, שהרגיש כי אינו מופקר לגמרי
לחסדי החייל שעל החומה, לא השתנה כלום.

נמשו:־ ם
החיי ם
אין בירושלים מקום, שאפשר להגדיר אותו כמרוחק במידה
מספקת מהגבול וכבטוח. על בנין הסוכנות נשקפת חומת העיר
העתיקה, ומשם אפשר להמטיר עליו אש מכל נשק קל, חוץ
מאקדח. חלונותיו האחוריים של משרד שר החינוך והתרבות
נמצאים כמטחווי אבן מעמדות הלגיון במוסררה. ובכדי ללכת
לקופת עירית ירושלים, צריך לעבור מתחת לאפו של לגיונר.
אולם במקום שהוא כולו גבול יש מקומות שהם יותר גבול
מן האחרים. בהריסות וחצאי ההריסות המאפיינות את קירבת
שטח ההפקר, גרים אנשים. לרוב הרי דם עולים חדשים שלא
היו הולכים לגור במקומות אלה,אילו היתר, להם ברירה אחרת.
אלא שאיש לא דרש מהם דמי מפתח, שעה שבאו, ראו, נאחזו
במקום.
היו אלה, לרוב, עמדות לשעבר, שככר קבלו מנה גדושה
של עופרת וחומר נפץ. פגזים ורימוני יד שלא התפוצצו בשעתם
עדיין היו פזורים בשטח, דרשו קרבנות רבים מבין המתישבים
וילדיהם. חוסר הידיעה אם קו הגביל עוכר במטבחו או בגדר
האבנים שלאחריו, גרמה למותו של יותר מאזרח אחד בשטח
הגבול. חיילי הלגיון, שחיכו לאמתלה לירות בו, מצאו אותה
בצאת התושב לעשות את צרכיו מאחורי חנותו.
השלטונות הישראליים, שהתנגדו רשמית לכניסתם לדירות
אלו, לא יכלו להציע לאנשים דיור בטוח יותר. לכן נמשכים
רחיים בגבול. לפנות ערב היו אמנם יריות ליד החלון, אך
בבוקר יוצאים לקנות נפט וחלב.

מחיר אכזרי. יצחק חרציאן, בן ה־ ,7שילם מחיר, שאין להשוותו
עם דמי המפתח בדירות בטוחות יותר. הוריו וששת אחיו ואחיותיו,
עולי עיראק, פלשו לפני שלש שנים לאחד הבתים ברחוב יפו, ליד
גדרות התיל החוסמות את הרחוב. כעשרות ילדים דומים לו, שיחק
יוס יוס בין החורבות ושרידי מלחמת ירושלים. עד טמצא יום אחד
חפץ מוזר, שהתפוצץ בידו, קטע אוז^רגלו ואת ידו הימנית. כשיצא,
אחרי שנה וחצי, מבית החולים, מצויד ברגל ברזל ושרוול ריק,
שכח לצחוק. אחיו עזרו לו להתלבש, הוא למד לכתוב בידו השמאלית.

ה חיי ם. בנין טאנוס (ימין) הוא אחד ההרוסים ביותר בסביבה. אולם
שלש קומותיו, וחדריו הרבים, משכו עשרות משפחות פרסיות
שעזבו את החקלאות בנגב, נאותו לסכן את חייהן ובלבד שתשארנה
בעיר. בקצהו הפעור של החדר נוזלית הכביסה, שורצים תינוקות,
שרק בדרך נס אינם נופלים. מתחת למגדל דוד, שהצליח ליהפן
מסמל לאיום של מוות פתאומי למהלכים בצילו, מתנהלים החיים.
רק למתגוררים במקום, שיותר מפעם ברחו לפרוזדור הדירה כדי
להסתתר מפני כדורים, ברור, כי תמונת עגלת הנפט על רקע מגזל
דוד, אינה כה אידיאלית, כמו שהיא עלולה להיראות במבט ראשון.

מצ 2מגוחך. בבירות העולם, בהן אין שריקת כדורים נשמעת זה זמן רב, אומרים
את המלה ״ירושלים״ ,בנשימה אחת עם המלה ״קודש״ .בחגים הנוצריים דורכים דיפלומטים,
מקושטים במדיה׳ם הצבעוניים, בין ההריסות המפרידות בין ישראל לירדן( ,שמאי)
כאילו היה המצב כתיקונו. הילדים המאכלסים אותו קטע רחוב בצד זה של תעלה אנטי־

טו ב
ה\ בו ל
מ הנג ב
הסיכון הקטן ביותר, הנשקף לחיי
ילדתה של רחל ממאן (שמאל) ,הוא
נפילה מגובה של קומתיים• בהרבה יו תר
ממשית היא הסכנה כי תמצא פגז
חי שנשאר מימי המלחמה, או שמישהו
מעבר לגבול ירצה להתאמן באמצעותה
בקליעה למטרה. כי רחל ומשפחתה גרים
בבית טאנוס, שצדו האחד פשוט אינו קיים.
מדרום דומה הבית לציור חתך של
בנין, עם מראה פתוח על חדרי המדרגות
ומטבחים. החדר, בקומה השניה, בו מש חקת
הילדה עם עשרות ילדים בגילה,
יכול להתפאר רק בשלושה קירות. במ קום
הקיר הרביעי יש פרצה. אם היא
לא נפלה עד היום הרי שהתרחש נס.
נס חוזר׳ כפי הנראה, וכפי דעת הוריה,
שהרי הם לא ניסו להקים שם אפילו
שורת ארגזים או אבנים, שתשמור

עליה•
יותר טוב כגכול. היה זה אותו
בטחון פאטאליסתי שהניע אותה להכנם
ל״דירה״ על הגבול.
כשעלתה עם בעלה וחמשת ילדיהם מ פרט,
נשלחו על ידי מחלקת הקליטה, לנ גב.
אולם אכרים לא רצו להיות ואת דע תם
זו לא שינתה אפילו העובדה, שהת חננו
בפניהם לקחת בית לבן בן שניים
וחצי חדרים יפים, פרה וכלי עבודה —
הכל בחינם. כשגברה, בקיץ לפני שלש
שנים, מצוקת המים׳ ארזו הם ושכניהם
את החבילות, החליפו את כל סיכויי
החקלאות בהווה האסור והמסוכן של
מגורים בספר.
את כל בתי ירושלים מצאו תפוסים,
פרט לאותן חורבות הגובלות עם שטח
ההפקר, שבטחונן היה מעורער לחלוטין.
הם לא שאלו שאלות ונכנסו אליהן. פע מיים
גרשה אותן המשטרה, ולבסוף נמאס
עליה הדבר. בין שברי הבטון׳ רסיסי
ברזל חלודים והאשפה המאפיינים את
קרבת שטח ההפקר, החלו חיים לשקוק,
ילדים לשגשג.

טנקית (ימין) גם בחגים וגם בימות החול, מכירים אמת אחרת. למרות שרובם אינם מבינים
את המשמעות המלאה של חיים בצל המוות /יפנו אינסטינקטיבית, וללא בהלה מיוחדת,
את מגרש משחקם, עם הישמע היריה הראשונה. כשאין דיפלומטים בסביבה, הם עושים
ביותר. בחיי הרגע ש.ל הגבול, הדבר הפך לטבע שני.
זאת לעתים תכופות

ב נז דינף,
העם
ג בו ד שותת ד ס
בימים שקטים דומה הגבול המזרחי של
מדינת ישראל לצלקת־ענק מכוערת על גופה
של הארץ. השבוע נפתחה הצלקת, הפכה
שוב לפצע שותת־דם.
מתכנני־החלוקה המקוריים לא חשבו מעולם
כי הקו האדום הדק, שסימנו על המפה,
יהיה לגבול בין שתי מדינות. הם קיוו כי
לא יהיה זה אלא קו ידידותי המפריד בין
שני מחוזות, אמנם עצמאיים, אך הקשורים
זה לזה באלף חוטים כלכליים ותרבותיים.
המלחמה שמה קץ לאשליה זו, וגם לקו עצמו.
במקומו בא קו גם, שנקבע על־ידי מקריות
הנשק, עם כמה טלאים שנקבעו על־ידי מק ריות
המשא־והמתן הדיפלומטי ליד שולחן
שביתת־הנשק.
קשה לטעון כי צד אחד מעונין לפגוע,
כיום, במתכוון בקו זה. אולם כמו כל פצע,
גורם הוא לעווית ולתנועות בלתי־טבעיות,
כמעט הגבות־רפלקס של הגוף המעונה. מס תנן
רעב, או רוצח מובטל, העוברם את
הגבול, מספקים את הגירוי הדרוש. מיד קולח
הדם האדום, מוזעקים כוחות ההתנגדות משני
העברים•
אין ספק שהרבה מוחות בג׳נין ובעפולה,
בטול כרם ובנתניה, בצל מגדל־דויד ומגדל
הי.מ.ק.א. מהרהרים כיצד לחסל את הקו
הזה• אין ספק שרבים מהם גם מעלים על
דעתם את הפתרון הפשוט ביותר, שהוא
גם המכאיב ביותר
בימים עברו חלמו מיטב הרוחות על אפ שרות
אחרת, אנושית יותר — מעשה מדינאי
גדול שיקים לתחיה, במסגרת הגבולות
שנוצרו במציאות, את הרעיון המקורי של
מתכנני החלוקה: איחוד הארץ, על שני
החלקים העצמאיים, במסגרת של שילוב-
גורל, מתוך רצון חופשי של שני הצדדים.
כל יריד, מעבר לגבול הפתוח מרחיקה
חלום זה בצעד אחד נוסף.
הגבול שדו היא מדת גמוס
(ראה שער)
בארץ יישראל
תפקידו של מתווך או״ם
עשוי להיות תפקיד כדאי מבחינה כלכלית.
כמה פקידים, שניצלו את ההזדמנות כראוי,
טיילו בין המדינות, העבירו במכוניותיהם
המחוסנות כמויות ניכרות של מטבע וסחו רות,
עזבו את המרחב כשכיסם גדוש ולבם
טוב עליהם.
אולם מבחינת הסיפוק הנפשי אין תפקיד
זה כדאי ביותר. המתווך הראשון, הרוזן פול קה
ברנדום, נרצח. יורשו, הכושי ראלף
באנץ׳ ,זכה אמנם להביא את הצדדים לחתי מת
הסכמי שביתת הנשק. אולם מאמציו
הנוספים להפוך את הניר המת לעובדה חיה,,
הנחילו לו אכזבות מרות.
מאז הפכו המתווכים בג׳יפים הלבנים ל־סימני־נוף
בארץ, שאיש לא ידע בדיוק מה
ערכם. הם יכלו למלא תפקיד כל שהוא
באותם המקרים שאחד הצדדים היה מעונין
בהפוגת־מה במלחמה־הזעירה הנטושה לאורך

הגבולות. אולם לאדם שביקש לצקת לתוך
תפקידו תוכן אמיתי, לחרות את שמו על
לוח המרחב במעשה גדול של השכנת שלום,
נכונה אכזבה אחת גדולה. במרחב השמי
הפכה המלה ״שלום״ ,בעברית ובערבית, ל״
מילת־נימוס בלבד.
האמריקאי והצכרים. האיש שסבל
בעיקר מאכזבה זו היה ויליאם ריילי (,)55
גנרל בחיל־הנחיתה האמריקאי, היחידה ה מובחרת
רבת־המסורת. הוא בא לארץ כמעט
עם הקמת המדינה, קיווה להשכין שלום,
מצא שאין לו תפקיד מלבד חיסול ״תקריות״.
״זהו תפקיד בשביל שוטר, לא בשביל
חייל אמיתי,״ נאנח.
כי ריילי לא היה, בעצם, חייל במובן ה מצומצם,
איש פורמלי הכפוף לטכס. הוא
היה אדם שידע לראות את התוכן המעשי
של כל בעיה, מאחורי לבושה הרשמי, ליישב
סכסוכים בחיוך ובהצעות בלתי־אדוקות. ב זאת
התקרב לאופי הישראלים. כמו תמיד,
מצאו צברים ואמריקאים בנקל לשון אישית
משותפת, בגישתם המעשית לענינים.
אולם מזלו של ריילי בקרב הערבים לא
היה כה מזהיר. הוא מצא פתרון לסכסוך
החולה בצורה הנוחה יותר לישראל, סירב
לתת לירדנים לבדוק את החבית המפורסמת
שנועדה להובלה להר הצופים והרחיק את
הירדנים בשעת התקרית בערבה. בעיני ה ערבים
לא היה עוד ספק שליילי אינו אלא
סוכן יהודי.
בשבועות האחרונים הודיעו כמה עתונים
ערביים כי ריילי עומד להתפטר. כשלא עזרו
הרמזים, פנו בגלוי למזכירות או״ם׳ דרשו
את הרחקתו. היחסים בין ריילי לבין מ מזכירות
נשארו בגדר סוד, אך השבוע הו דיע
ריילי כי החליט להתפטר מטעמים איש יים.
הטעמים האישיים המשוערים, מלבד לחץ
הערבים: אי־רצונו של הגנרל להוסיף ול היות
שוטר בכיתה של ילדים רעים.
הכלגי אכל את הדיפה. בה בשעה
שעתוני הערבים ריכזו אש כבדה אל ה גנרל
האמריקאי, שלחו העתונים הישראליים
באחידות מגורה — ולא כל כך מקרית —
את האש המרוכזת שלהם אל מם׳ 2שלו,
הגנרל הבלגי בנט דה־רידר. הדעה הישראלית.
מאוחדת: דה־רידר אינו מתאים ל תפקידו,
חייב להסתלק.
ההבדל בין שני הגנרלים, מבריקי המדים
ואותות־ההצצזיינות, הוא בגיאוגרפיה נפשית.
האמריקאי גמיש־המחשבה הבין את נפש בני
הארץ, היה מסוגל לחייך על ההתחכמויות
הקטנות, בהן ניסה כל צד להערים על ה שני
ועל האות של חוזה שביתת־הנשק.
הגנרל הבלגי היה אדם שונה לגמרי. ככל
קצין מקצועי אירופי היה בעל מחשבה נוק שה,
פורמלית ומסודרת. ההתחכמויות לא
מצאו חן בעיניו. איש כזה היה כמעט אבוד
שעה שעמד לימינו טיפוס צברי חסר־מסורת,
ומשמאלו ערבי בעל לשון חלקלקה ומחשבה
עקלקלת.
חייו של בנט דה־רידר ( )60 התקדמו ב דפוסים
הסדירים של חייל סדיר. יליד נמל של אוסטנד בבלגיה, חניך האוניברסיטה
גנט, התנדב לצבא הבלגי כשפלשו צבאות ה קיסר
הגרמני למולדתו ב־ .1914 בשלוש שנים
של שרות קרבי הגיע לדרגת סגן־משנה ב חיל
התותחנים.

בין שתי המלחמות עלה בהתמדה בסולם
הפיקוד. צבאו של היטלר, שפלש לבלגיה
ב־ ,1940 מצא אותו מפקד של חטיבת תותחי־שדה.
באוקטובר 1941 ברח מבלגיה, בילה
עשרה חודשים בבית סוהר ספרדי׳ הגיע,
לבסוף, דרך גיברלטר, לבריטניה.
שם מונה מפקד קורפוס התותחנים הבלגי,
השתתף בפלישה לנורמנדיה. ובקרבות על
בלגיה, הולנד וגרמניה, הפך מפקד התותח נים
הבלגיים בגרמניה הכבושה.
ב־ 6לספטמבר 1949 בא בריגדיר (אלוף)
דה־רידר לארץ, יחד עם שאר מפקחי שכיתה־הנשק
של או״ם, כיהן משך חמישה חודשים
יושב־ראש ועדת שביתת הנשק עם הלבנון
וסוריה. מאז עבר לועדה הישראלית־ירדנית.
דה־רידר היה איש־צבא, ותו לא. הדים־

בשעות המוקדמות של הבוקר, אור ליום
השני, חדרו מסתננים לדירתו של רב אמריק אי
צעיר, שישב אותה שעה על ספר גמרא,
ירו בו. שעה שגסס לאטו מאבוד דם, חדרו
לחדר השני, ירו בבת אחיו, שדדו שעון,
מכשיר רדיו, מכונת כתיבה,
אחרי תיקו, יריות. משך שלוש ישי בות
דנה ועדת שביתת-הנשק בתקרית ואדי
פוקין, לא הגיעה למסקנה. כשהציעו הישר אלים
לגנות את הירדן׳ נמנע דה־רידר מ הצבעה.
נוצר מעב של תיקו, וההצעה הוסרה
מסדר הי1ם.
הירדנים השיבו מיד בהצעה משלהם, ביק שו
לגנות את ישראל על שחייליה חדרו ל שטח
הירדן. הישראלים יצאו מן הישיבה לאות
מחאה. דה־רידר נמנע גם הפעם מחצב*

ועדת שכיתת הנשק הישראליתייירדנית, כתחרות לקליעה

() 1951

בכיתה של ילד״ם רעים, שוטר
לומטיה לא ענינה אותו ולא נשאה חן ב עיניו.
היא נראתה לו במסחר בשוק. ,סותרת
בהחלט את המסורת בעלת אלף השנים של
החייל האירופי. אך דוקא הוא נדרש לטפל
תמיד בעדנים העדינים ביותר. כי כל מי
שביקש להפר לשעה קלה את הסכם שביתת־הנשק,
חיכה תמיד להזדמנות שהגנרל ה אמריקאי
הפיקח אינו בארץ — והגנרל ה בלגי
נאלץ לאכול את הדיסה.
נם דם של חמור. הוא לא עשה זאת
בכשרון רב. אין מקום רב לפקפק בכנותו,
אך כשרונו הדיפלומטי לא היה בנמצא.
כשנרצחו בשעתו השומרים במכרות ה נחושת
בנגב, הוזעק דה רידד לחקירה, הביע
את דעתו כי ״לפי מיטב ידיעתי זה יכול
להיות גם דם של חמור כשנקרא לטפל
בעדני המסתננים הערביים, הביע דעה ש אין
הדבר נוגע לו כלל: כמתווך או״ם עליו
לפקח רק על שביתת־הנשק בין הצבאות,
והרי המסתננים אינם חיילים אלא פושעים
פליליים. כשהתלוננו הישראלים כי הערבים
יורים אל מעבר לגבול, השמיע דה־רידר
את הערתו המפורסמת ביותר :״איסור יריות
מעבר לגבול אינו חל על אזרחים ! ״
העיר עתון ישראלי: המסקנה היא ש חייל
ערבי הפושט את מדיו רשאי לירות
כאוות נפשו על יהודים. את הטיפול בענין
יש להשאיר למשטרת הירדן.
פשע-תנמוד־פשע. דעות אלה, ש-
צרמו את אוזני היהודים, הוכיחו להם ב עליל
כי הגנרל הוא משוחד ואנטישמי. ל מעשה
אין המסקנה חייבת להיות כ ך: מ בחינה
פורמלית וחוקית צודק הגנרל. אלא
שהפורמליזם של חייל אירופי אינו מתאים
כל כך לאוירתם הנפשית של שני העמים
השמיים. לגנרל חסרה הגמישות הדרושה כ די
להבין זאת.
הענינים הגיעו לשיא בשבוע שעבר, כש־שרשרת
האינסוף של פשע־תגמול־נקמה־תגמול־פשע
התקדמה בכמה חוליות נוספות.
חייל ישראלי נהרג ליד כרכור. אשה ירו שלמית
נורתה, ונהרגה בשכונת מוסררה בירושלים.
אחרי־כן באה תקרית ואדי פוקין.
לטענת הישראלים פצעו הערבים שני חיילים
ישראליים בשטח ישראלי, סחבו אותם לתוך
שטח ירדני׳ שם מת אחד מפצעיו ואילו ה שני
נרצח בדם קר. לטענת הירדנים חדרו
הישראלים לשטח הירדן, נורו במקום שהיו.

עה. אלא שעתה, כשהישראלים לא הצביעו
נגד, היתד, תוצאת ההימנעות רוב דעות ל־ירדנים,
שקיבלו את ההחלטה בקולות עצמם.
בחוסר־הגיון מסוים טענו הישראלים שדה־רידר
אשם בזה.
חצי שעה אחרי יציאת השיראלים מן ה ישיבה,
נפתח הקרב על ירושלים. טענו ה ערבים:
מחמש נקודות שונות החלו הישר אלים
לצלוף לתוך ירושלים העתיקה, הרגו
ופצעו כמה ערבים. משך שעה ארוכה לא
ענו הירדנים, המתינו להוראות מעמאן. רק
אחרי קבלת הוראות אלה השיבו באש, פגעו
במספר תושבים בשטח ישראלי (ראה רפור־ט׳ג׳ה).
אחרי
שהאש השתוללה משך כמה שעות,
החל המנגנון הכבד של או״ם לזוז. ה פעם
היה ברור שלא ירו אזרחים, אלא חיי לים,
ושהענין הוא בסמכותו המלאה. השלום
חזר (זמנית) על כנו.
בעיטה קטנה, חיוך רחב. לא הי־תה
זאת אלא אפיזודה מועטת־חשיבות במלחמת
הגבול. איש לא יטען כי אדם אחד
אשם בה, או כי אדם אחד מן החוץ, שאינו
גאון וקדוש, מם ון £להשכין שלום בארץ־
ישראל. אולם אדם גמיש ומוכשר יכול, בלי
ספק, להקטין את שטח החיכוכים, ליישר
כמה ענינים בבעיטה קטנה ובחיוך רחב,
בטרם נכנס הכדור לקנה הרובה.
עם התפטרותו של ריילי היה קיים לרגע
החשש כי דה־רידר יתפוס את מקומו. אך
הוא היה בלתי־מבוסם: ריילי, שהבין את
המצב, הודיע שלא יעזוב את הארץ עד ש יבוא
במקומו יורשו, ויורש זה לא יהיה
דה־רידר. ומאחר שכל מתווך יבחר בעצמו
בעוזריו, יש להניח כי בעוד חדשים מספר
יחזור הגנרל דה־רידר לשולחן עבודה באחד
ממשרדי הצבא הבלגי, יוכל להנות את לבו
בסדר המופתי, הפשוט וחסר־התככינן של
מכונה צבאית אירופית.
מדיניות כוורת ש ל דבורי
מאז החלו הציונים־ד,כלליים לשים את
עינם על כסאו של שר־החוץ, קשה היה ל משה
שרת לצעוד אף צעד אחד מבלי לדרוך
על כוורת של דבורים.
הכוורת האחרונה היתה בעלת דבורים

בדוקות: ארגנטינה של הגנרל חואן פרון.
עט צאתו לביקור יהודי ארץ זו, מצא שרת
לנבון לחלק במה שבחים מצלצלים לדיקטטור
חאלמן. יתכן שהית בכך משום צדק, כי מרון
ואשתו המנוחה, אויטר, הבלונדית, הגישו
עורה ניכרת לישראל.
אולם, טענו יריביו של שר־החוץ, משה
שרת לא כיוון את השעה. כי בדיוק עתה
מתנדנד בסאו של פרון כפי שלא התנדנד
עוד מעולם. שני עמודי התווך שלו — ה צבא
והסתדרות הפועלים — גילו חוסר־אהדה
מובהק כלפי הגורל.
טען מנהיג ציוני־בללי: שרת מוכשר מאוד,
אך חסר כל חוש של אינטואיציה. לו
חילק את השבחים לפני שנה, יהיו אומרים
שזה ענין של טעם, אולם אם יסולק פרון
בחדשים הקרובים, ייראה מסעו של שר־החוץ
הישראלי כמסע־בחירות למען 6לון,
לא יעורר אהדה רבה בין יורשיו.

מאסר ב בו ק ד
לפני ימים אחדים עשתה אשר, כבת 30
את דרכה אל שער הבית ברחוב וולשיצקה
10׳ פראג, פנתה אל השוער. ביקשה לראות
מישלו מהצירות הישראלית, השוכנת באותו
בית; היא נתקבלה על ידי ד״ר אליהו גרא,
המיופה כוח. האשד, הודיעה לו כי שלטו נות
צ׳כוסלובקיה מבקשים לאסרה ושהיא
מבקשת מקלט בבית הצירות כפליטה מדינית.
ד״ר גרא לא הבטיח לאשר, מאומה, הבריק
את פרטי העניו לקריה, ביקש הוראות. ה תוצאה
היתד, היסטורית: בפעם הראשונה
התכנסה ישיבת מליאת הממשלה בחיפה,
שעות מספר לפני תחילת מצעד יום העצמ אות,
במיוחד כדי לדון בענין. חברי הממש לה
הזעיקו אליהם את אריה לבבי, סגן ה מנהל
הכללי לעניני מזרח אירופה ואת שב תאי
רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ,
להבהרת המצב•
מחוץ לתחום. המומחים הסבירו שיהו די,
אזרח צ׳כוסלובקי, אינו יכול לבקש מק לט
בצירות, אף על פי שהיא מהווה שטח
אקס־טריטוריאלי. אם כי הדבר לא נעם, מ בחינה
אנושית, לכמה שרים, נאלצה ממשלת
ישראל להורות לנציגה להסגיר את האשד, ל ידי
המשטרה הצ׳כית.
בשעות המוקדעות של הבוקר קיבל ד״ר
גרא את הוראות משרד החוץ• מיד התקשר
טלפונית עם מפקד משטרת פראג, ביקש
ממנו לשלוח את אנשיו לאסוף את האשה.

נוספה כתובת

הישנה• אלא שעל החבילה
חדשה: משרד החוץ, הקריה.
המומחים לחוק בינלאומי ולנוהל דיפלומטי
של משרד החוץ נקראו לכינוס דחוף לדון
בבעיה: האם יש לקבל את החבילות או
האם יש להחזירן. הוחלט: להחזירן ! קבלת
העתונים בתל אביב — פירושה הכרה אילמת
בחוקיות ניתוק היחסים. בכל יום, כמעט,
מגיעה חבילת העתונים ומיד היא מוחזרת
למוסקבה 1המוען מסרב לקבלה.
ציונות עלם צעיר בגדר ה
המקום שנקרא ״גדרה״ לא משך את העין.
חוא לא כלל אלא אוהל אחד, סוכת־מחצל־אות
וצריף־עץ. אולם השמחה היתד, רבה,
באותו יום פורים לפני 67 שנה. בני משפהביל״ויים
חות
שמלונוביץ והנקין ואנשי
חגגו את החג בשתיה הגונה. ועל כולם עלה
צעיר בן ,30 פרוע-לבוש, שצנח לבסוף אר צה
בצל האוהל.
המסובים סברו כי הכרתו אבדה. אולם ל פתע
ניתר הצעיר ממקומו. הוא התיצב לפ ני
השותים, הודיע :״זה עתה חיברתי את
שני הבתים הראשונים לשיר הלאומי שלנו ! ״
אחדים צחקו, פכרו כי האיש שיכור מדי.
אולם האחרים, שידעו כי נפתלי הרץ אימבר
אמנם משורר הנהו, ביקשו לשמוע את ה בתים.
הם היו הראשונים ששמעו את המלים :
״כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודית הומיה...״
כןכעל -המסכאד! .השיר, שנולד המ נון,
הכה מיד גלים. לאיש לא היד, איכפת
שדמה מאד להמנון המהפכה הפולנית (״עוד
לא אבדה פולין, כל עוד אנו חיים.״) לאיש
גם לא היה איכפת כי המנגינה, שחוברה
על ידי אימבר* ,יא היתר, אלא עבוד של
מנגינה עממית רומנית, שהתפרסמה ביצירת
הקומפוזיטור הצ׳כי סמטנה.
כי התקווה התאימה, באמת, לאוירה ה נפשית
של התנועה הציונית, שירשה אותה
מתנועת חיבת־ציון. היא היתה תערובת של
תפילה דתית ושל הגדרות לאומיות, כמו
הרעיון הציוני עצמו. וגם המשורר התאים,
איך שהוא, לתנועה מוזרה זו, בעלת המט רות
הבלתי־אפשריות.
כי שירו הראשון של בן בעל־המסבאה
הגאליצאי לא היה מוקדש לציון, אלא דוקא
לאוסטריה, ששלטה במולדתו. הוא הוקדש
לקיסר פראנץ יוזף, והקיסר הודה לו ב־25

•הרחום נראה, מנקודת מבטו של הצלם, ריק לחלוטין. הגיסות טרם
חלפו על פני הכמה. אכל ראש הממשלה והרמטכ״ל לכר עמדו כדום.
על הבכיש צעד לאיטו כלכ גדול. האם הוא חש באילו מצדיעים
לככודו? זה היה, על פל פנים, הרושם שקכלו הדיפלומטים (כקצה
השמאלי של התמונה) וקהל המוזמנים למצעד, ש פרצו מיד כצחוק עליז.
כעבור שעה קלה התיצבו שני שוטרים ב פתח
בית הצירות, המתינו לצאתה ממנו. הם
לא נכנסו אל תוך הבית ; בשבילם היד, ה שטח
מחוץ לתחום.
שבוע לאחר פרסית המעשה פורסמה הו דעת
בעתונות: המשטרה הצ׳כית כלל לא
ביקשה_את הסגרת האשה.

הברווז הגד 1ל
מכל סוכנויות הממשלה של ברית המו עצות,
מוסיפה לקיים יחסים עם ישראל רק
אחת: הסוכנות להחתמת עתונים שסיפקה
לצירות ישראל במוסקבה — עד לסגירתה —
עשרות עתונים וכתבי עת.
לאחר ניתוק היחסים ונעילת הצירות
בגלאזובי פיריאולוק במוסקבה. הוסיפה ה סוכנות
לשגר את העתונים לפי הכתובת

זהובים (כשתי לירות) .כשיצא בפעם הרא שונה
לדרכו בעולם הגדול, החזירה אותו
אמו בבכי תמרורים, מאחר ששמעה כי
נטש את הלבוש החסידי ולבש את ״לבוש
אשכנז״ .הוא הגיע לאיסטנבול, הפך רוכל
ברחוב, נפגש בגן־ציבורי עם דמות לא פחות
מוזרה, הציוני הנוצרי־האנגלי סיר לורנס
אוליפנט. אוליפנט מינה אותו מזכירו הפרטי
(כדי להצדיק תמיכה כספית) ,הביאו ארצה.
שחפת ועלמה נוצריה. בארץ לא
היתד, דרכו סוגה בשושנים. הוא רב עם
כל אדם, קם עם סיר לורנס, שאת לחמו אכל.
הוא רב עם אליעזר בן־יהודה, מפני שזה
* לפי סברה אחרת. אתרים טוענים שאת המנגינה
חיבר אכר מדאשוך לציון, וישנה גס
סברה ני חוברה על־ידי חזן אלמוני.

היה מוכן להתיר עבודה בשנת השמיטה :
כמעט נספה במחלה מפני שלא רצה ל היכנס
לבית־חולים של המיסיון: ניסה ללא
הצלחה ללמוד את מלאכת השענות בבירות :
נטש לבסוף את הארץ באמרו :״אם אחיה
וזכיתי, עור אשוב ואראה את הארץ ב־בנינה,
כמו שראיתיה בחורבנה״.״
בחוץ־לארץ המשיך האיש המוזר בדרכו
המוזרה. הוא עבר את ארצות־הברית ברגל,
כתב מאמר בעתון רפואי בו הוכיח כי תרופת
הפרופסור קוך נגד השחפת היחד, ידועה
לחכמי התלמוד, כתב מאמר בעתון דתי ג ו
הוכיח כי ישו הנוצרי כלל לא חי, אחר התח תן
עם עלמה נוצריה, שהתגיירה למענו, הת גרש
ממנה כעבור זמן מועט. כשהעליב אותו
עורך עתון יהודי באנגליה, הבריק לו ש
הגורמים
המנצחים. כשנשאל פקיד
גבוה של חברת השילומים מדוע בכלל פרסמה
הממשלה את ההודעה על בקשתו של
ליט להתארח בישראל, ניתנה התשובה הבאה:
״גורמים שונים בממשלה סברו כי כדאי
היה לנצל את הזדמנות ביקורו של לים,
שהוא באמת ידיד, כדי לפתוח בהסברה
ציבורית שתיישר במקצת את ההדורים בינינר
לבין הגרמנים• אולם היו גם גורמים אחרים,
והם ניצחו...״
בסעודת צהרים, שבה נכח לים בלווית
אחד ממנהלי חברת השילומים, בבית רופא
רמת־גני, הוצג בפני אחד האורחים כתיר
מאנגליה. כשנשאל לרשמיו על הארץ, השיב
לים באנגלית מגורמנת למדי :״זוהי ארץ

ד״ר אהרון כלר ומנותחת מרי מהשי
״בשם אללה, גם אות !״
מת, זכה לקרוא הספד נלהב על עצמו, כמעט
המית את העורך בשבץ־לב, כשהופיע ב משרדו.
שריד
מוזר. כששכב בבית־חולים בניו־יורק,
ביום שמחת תורה לפני 43 שנה, הרגיש
שכוחותיו כלים. הוא ביקש מאת מכר
אחר, שנשאר ליד מיטתו, לשיר לו את
התקווה. כששמע את הצלילים, קפץ ממיט תו,
החל רוקד כמטורף. שעה קלה אחרי־כן
מת אימבר, גלמוד ומר־נפש.
כשנקברו עצמותיו, השבוע, במדינת ישראל
(בהתאם לבקשה שכלל בשיר שכתב בבית־החולים)
,התקיימה תקוותו כי ״התקווה שלי
לא תרד אתי אלי קבר.״ אולם היא הפכה
שריד מוזר של תקופה שחלפה, המנון לאו מי
שהיה צורם את האוזן, לו הירהר מישהו
מן השרים אותו מה פשר המלים.
כי למרות הטלאים שהושמו על הטקסט ה מקורי,
נשארה התקווה מה שהיתר : ,שיר־תפילה
של יהודי הפזורה, שביקשו לעלות
לארץ. בשנה הששית של עצמאות ישראל
היד, זה קצת מגוחך לשמוע את בני הארץ
מתפללים, במלוא כוחם ,״להיות עם חפשי
בארצנו.״
אולם הדילדול הכללי של מעינות הרוח
היוצרת, שהפך סימן־לחאי של המשטר במדינה,
מנע חיבור המנון לאומי חדש,
ויתכן שחסרה גם דמות ססגונית כאימבר
שתהיה לה די אומץ לב לגשת למלאכה.
לפי שעה יצטרך שירו של העלם השתוי ב גדרה
למלא, איך שהוא, את החלל.
אזרחים התיר מד ליט(ל)
לפני שבועות מספר פרסם משרד החוץ
הודעה רשמית בה נאמר כי לקונסול ישראל
במינכן ניתנה הוראה לתת אשרת כניסה
לישראל לאריך ליט, יושב ראש הועד הגרמני
לידידות בין ישראל לגרמניה וראש הסינאט
של המבורג (העולם הזה •)808
אולם לפחות שלושה ימים, לפני פרסום
הידיעה הגיע ליט לישראל בדרך האדר,
בדרכון שנשא את השם האנגלי הנרי ליטל,
בידיעתה הברורה של ממשלת ישראל.
צעד זה ננקט לאור מעשי הטרור האח רונים
שאירעו בארץ וחוסר האונים של
שירותי הבטחון בהגנה על אישים שסכנת
התקפה ריחפה עליהם, כמו יאשה חפץ.
משרד החוץ רצה למנוע פגיעה באורח מצד
גורמים חסרי אחריות.

יפה• אולם אין כל ספק שהייתם יכולים
ליהנות הרבה לא רק מעזרה בכסף ובציוד,
,.:א גם ניעזרתם של מומחים טכניים זרים
סוו צו ת בעלות נסיון מתאים...״
הכוונה היתד. ברורה: מומחים גרמניים
בודאי יגיעו לארץ כדי להסביר וליעץ בקשר
לציוד שייתקבל מגרמניה. נשאלה השאלה
אם גם הם יבקרו בארץ כ״תיירים מאנגליה״•
המשק סוד דא כמוס
האוצר התחייב, לפני שנתיים, לא להד פיס
כסף חדש. ואכן, הוא עמד בדיבורו.
בכל זאת גדל מחזור המטבע, מזמן החלפת
הכסף, בשיעור של 30 מיליון ל״י בערך.
הסיבה: עם גידול הביקוש למזומנים, מכ ניסים
הבנקים את שטרי האוצר למחלקת
ההוצאה, מקבלים תמורתם שטרי כסף.
אולם איש לא ידע לענות עד עתה על
השאלה, מהו הגבול לגידול מחזור המטבע
מכיוון שסכום שטרי האוצר שנמצא במחזור
היה בגדר של סוד כמוס.
אולם במקום צנוע בילקוט תפירסוסים ה רשמי
הקיץ הקץ גם על סוד זה. ידיעה קט נה
בילקוט סיפרה, בשבוע שעבר, כי במח זור
נמצאים שטרי אוצר בסך כולל של
69,5מיליון ל״י. הסעיף ״שטרי אוצר״ ב מחלקת
ההוצאה הגיע לסכום של 31,5מיל יון
ל״י בערך. כלומר כ־ 38 מיליון ל״י נמצ אים
עדיין במחזור. יוצא, איפוא, כי בשיעור
זה יכול לעלות עוד, להלכה, מחזור המט בע
הכללי.
אולם הדחק הטבעי למזומנים, שמציאותם גם בשוק הולכת ופוחתת, עלול לפרוץ
גבולות אלה. אם האוצר ירצה להדפיס שט רות
חדשים, לא יהיה לו גם צורך בהוצאת
שטרי מקרקעין או שטרי אוצר. זרם סחו רות
השילומים, שביכוריהן אינם מיועדים
לצרכי פיתוח אלא עבוד השוק הפנימי, עלו לים
להוות כיסוי רציני להדפסת כסף חדש.
וספק הוא אם יהיו הפעם הרבה מתנגדין ם.
מעוטי אני מנשקת את •דך!״
בבית חולים הדסה הירושלמי שכבה חולה
צעירה חבושה תחבושת־ענק על ראשה. מל בד
רציניות מחלתה וסיכוך הניתוח המסוכן,
אשר הלוח הקבוע לרגלי מיטתה סיפר עלי הם,
דמתה לעשרות חולות אחרות באותו

בנין. אלא שבעלת העינים השחורות והג דולות
יכלה להתפאר כיוצאת מן רכלל מסיבות
אחרות: דאגה אנושית לשלומה הצ ליחה
לקרוע את מסך האיבה בין ישראל
והירדן בעצם השבוע שמטר כדורים אפיין
אותו במקומות אחרים.
לפני שבועיים יצאה קריאה דחופה מד״ר
באואר, רופא בית החולים הצרפתי בעיר
העתיקה, ירושלים, אל ד״ר אהרן בלר, בעיר
החדשה: מרי מחשי, ערביה נוצריה בת
,22 שוכבת בבית החולים הצרפתי כשבמוחה
גידול מסוכן. להצלתה יש סיכוי אחד: ניתוח
בידי המומחה הישראלי, חירורג עצבים.
ועדת שביתת הנשק המעורבת פעלה בז ריזות
ויעילות, וכעבור ימים מספר כבר
שכבה מרי על שולחן הניתוחים של הדסה.
ד״ר בלר ביצע את הניתוח הקשה בהצלחה,
וכעבור שעות מספר יכלה מרי להביט
בהערצה במצילה, להגיד חרש אני מנ שקת
את ידך, אדוני הרופא.״
אל תודתה הצטרפו: בעלה, מכונאי ברנד
א;לה, בנה הקטן ואמה, שעברה אתה את
הגבול הישראלי.
מפתבמעבר לגבול • עוד הצטיינו
במבצע אנושי זה של הדסה: דן בן אמוץ,
עתינאי, וריגבי מאיר, כימאי, אשר, מיד
בקראם כי החולה זקוקה לתרומות דם,
מיהרו להדסה, תרמו לה מדמם.
כעבור שבוע הגיע אל ד״ר בלר מכתב
שהסתנן לישראל. מסתנן אלמוני העבירו
משכם לנצרת, שם הדביק על המעטפה בול
ישראלי, שלחו אל הרופא הירושלמי. במכתב:
בקשה של תושב שכם, חולה במחלתה של
מרי, אשר ביקש :״בשם אללה ...הצילו גם
אותי שם החולה: אמין אחמד אל־תבעוני.

יתרונות ליתרו
ולכהן מדין שבע בנות. ותנאנה
ותדלנה ותמלאנה את הרהסיס להש קות
צאן אביהן. ויבואו הרועיס ויגר־שון.
ויקם. משה ויושיען וישק את
צאנם...
בני 27 כפרי הדרוזים בישראל, שבאו
לחוג השבוע את חג נביאם שועיב, הוא
יתרו הכהן, לא סבלו מרישעת הרועים.
להיפך, סבלם העיקרי נבע מעודף אד בת
הרועים, שהתחרו איש ברעהו, ניסו לגרש
זה את זה מן הבאר — ולהשאר לבדם
עם בנות הכהן בעלות הקולות בבחירות.
״אנו מודים לאחינו היהודים שבאו מצפון
הארץ ומדרומה לברכנו בחגנו אמר שייך
אמין אל טאריף, איש כפר ג׳וליס, ראש
חכמי הדח הדרוזית (הסודית) בארץ. אולם
האחים היהודים, נושאי הברכה, קיללו זה
את זה בסתר ליבותיהם.
הרועים העיקריים: אנשי ״ג׳וש״ פלמין,
שהם הסיעה המפא״יית הרשמית בעדה הדרוזית;
אנשי אבא חושי, איש מפא״י בעל
עמדה מסורתית בעדה זו; ואנשי פרץ ברנשטיין,
הציוני־כללי, שקנה לעצמו דריכת
רגל• כשאמר ברנשטיין ש״ממשלת ישראל
תמשיך ביחסה ...לא היתד, דרישה צודקת
מצדכם שלא נתמלאה,״ ראו בכך האחרים
טכסיס ציוני־כללי לדחיקת רגלי מפא״י.
לא היה זה המקרה היחיד• כשניגש אבא
חושי אל הרמקול, כדי לשאת את דבריו,
נדחק הצידה על־ידי איש אחר, בעל מידור,.
מאנשי פלמון. וכשירו ידידי אבא חושי מרו־ביר,ם,
כדי לתת כבוד למנהיגם, כמעט שפרץ
ריב דמים בינם לבין אנשי הכפר מראר,
הדוגלים במרות אחרת.
לדרוזיק עצמם, במידה שלא היו מעורבים
בריב הרועים, לא היה הענין איכפת ביותר.
הם שמחו על הכביש החדש, שהושלם ביומיים
האחרונים, אחרי גיוס כללי של טרקטוריב
ובולדוזרים ממשקי הסביבה. ויתכן שהירי
הרו, בסתר ליבם, שקנאת רועים תרבה
יתרונות.

פלמ״ח
המת החי
כולם היו שם. יוספלה ויוסלה• מונדק
ומולא. שייקר, וציפאף. גואל וגאנדי. שוש
ורבקהלה. וריכוז אדיר של מכוניות. ,ישק
שלם של עלי תאנה, ו־ 200 מפקדי פלמ״ח,
לשעבר מפקדי גדודים וחטיבות ואנשי מטה,
בתוספת אנשי התרבות.
כשצעדו מן הדשא של גבעת־ברנר אל
קברו של הזקן, ללא שורות מסודרות, ללא
צעד אחיד וללא טכס, דמו יותר למשתתפי
טיול־שבת של בני קיבוץ, מאשר ליחידה
מאורגנת. תם עמדו ברשלנות מסביב לקבר,
הקשיבו לקריאת קטע מרומם מדברי הזקן,
שיו בקול נמוך את שיר הפלמ״ח, עברו
באותה צורה מרושלת על פני הקבר וחזרי

הח\ על יד הפדיג׳ידד
חג הפועלים הבינלאומי, ה־ 1במאי, הבא להפגין מדי שנה
בשנה, את סולידריות המעמד בעולם, ייהפך השנה בישראל למפגן
רבתי של אי־סולידריות מעמד הפועלים המפולג והמפורד.
כשינעלו, ביום ה־ 1במאי בשעה 10 בבוקר, שערי איצטד
רמת־גן על העצרת הגדולה שנקראה על ידי מועצת פועלי תל-
אביב, בהשתתפות מיטב שחקני הבימה והתיאטרון הקאמרי,
יימצאו מחוץ לשערים כל מפלגות האופזיציה בד,ם תדרות, בפנים
האיצטד — מפא״י וגרוריה בלבד• זהו מצב אופיני למתרחש
היום בבית ההסתדרות.
בזמן המנדט לא עברה שנה מבלי שפועלי תל־אביב ויפו
יפגינו בפני הישוב והשלטון. גם בשנים הראשונות לקום המדינה,
כשמפלגת השלטון רצתה להדגיש את עובדת היותה מפלגת
פועלים, בפני האופוזיציה הציונית־כללית, הפך ה־ 1במאי למסע
הישיגיה של ההסתדרות.
במשך השנה האחרונה, זו רז קצב תהליך הפיכתה של מפא״י
ממפלגה סוציאליסטית למפלגה בורגנית. רבו הניגודים בין מהותה
של מפלגת פועלים למהותה של מפלגת שלטון. השותפות
בממשלה, ובכמה עיריות ומועצות מקומיות, בין מפא״י והצ״ב
השלימה את התהליך•
מצב האבטלה בארץ וגלי הפיטורים הצפוייט, בעתיד הקרוב,
לפועלי תל־אביב רבתי, אף הם לא עשו הפגנת פועלים, ברגע
זה, לענין נוח ביותר.
ייבוא פטורין. פועלי תעשיה למאות עומדים לאבד את
מקומות עבודתם עקב אישור רשיונות ייבוא ללא תשלום
למצרכים שאפשר ליצרם בארץ, תוצאת המשק הממשלתי הבלתי
מתוכנן. הסוכנות, למשל, הזמינה 20 אלף סירי אלומיניום
מאירופה, למרות שבית החרושת פלאלום יכול בהחלט ליצרם
בארץ. פועלי התעשיה ידעו לספר גם על שלושה בתי חרושת
לברגים שעמדו להיסגר מאותה סיבה•

למכוניותיהם. במשך כל אותו זמן לא נש מעה
אף פקודה אחת. איש מן החוץ לא
היה מרגיש לעולם מי היה טוראי ומי מפקד
חטיבה, מי נהג המטה ומי ראשו•
מתכת מבוזכזת. בגלל אבל ששרר
בגבעת־ברנר נתקיימה מסורת מימי המחתרת:
הכינוס שנקרא במקום אחד, נתקיים במקום
שני. נען, בה הכריז הקיבוץ המאוחד לפני
תריסר שנים על הפיכתו בסיס לפלמ״ח, ובה
בישר שר־ד,בטחון למפקדים לפני חמש שנים
על פירוק המטה, אירחה גם הפעם את המת
שלא הסכים למות.
בין צלחות קבאב (פרי טרחתו של מי
שהיה חבר המחלקה הערבית) ,כוסות בירה

ח״כ מפא״י עקיבא גוברין, יושב ראש ועדת העבודה של
הכנסת, דרש את הקפאת תוספת היוקר לתקופה ממושכת.
המובטלים שהועסקו בעבודות דחק, התלוננו על השכר
הירוד שקבלו — כשני שלישים מן המחיר ההסתדרותי המקובל.
כל זה היה ברור לאנשי מפא״י, שהחליטו לוותר השנה
על ההפגנה המסורתית של ה־ 1במאי. ברל פרימר, אמריקאי,
מנהל עניני התרבות במועצת פועלי תל אביב, החליט לפצות
את הפועלים, הורה להפוך את החג הפועלי לבילוי נוסח אמריקה.
השנה, קבעה המועצה, יוחג ה־ 1במאי בעצרות אמנותיות בלבד,
ובטיולים לסדום•
מק״י, שבלאו הכי נמצאה כבר ברגל אחת מחוץ לבית
ההסתדרות, וסיעת השמאל, פתרו את הבעיה באורח פשוט :
קבעו אספה והפגנה משלהן באותה שעה במקום אחר.
פילוג צורך איחוד. מפ״ם, שניסתה עדיין לשמור על
הלקה בתוך ההסתדרות, דבר שחייב מצבה המדיני וההתישבותי,
התכוונה לאחוז בחבל משתי קצותיו. מצד אהד, לא רצתה לוותר
על עריכת הפגנה פועלית, מאידך נתכוונה להשתלב בסיומה
של ההפגנה בעצרת הכללית. למרות שהשעה המוקדמת שנקבעה
לעצרת היקשתה, מבחינה טכנית, על עריכת ההפגנה•
אולם מפא״י הודיעה רשמית לסניף מפ״ם אנו ארגנו
200 שוטרים ו־ 400 סדרנים כדי להקפיד על הסדר.
נימוקיה הרשמיים של מפא״י לאי־עריכת הפגנה היו חוסר
תקציב, וכן הטענה שהפועל רוצה לבלות את החג בחוג משפחתו.
הוסיף עסקן מפ״ם :״על יד הפריג׳ידר שלו...״
הפועל מן השורה, שלא היה איש מפלגה מובהק, ראה את
המצב באור אחר לגמרי. אמר צבי מאיר, פועל בנין סוג ב :
״אם זאת לא הפגנת כוח שלנו, שיפסיקו לבלבל את המוח...
נסתדר עם הקבלנים, נעבוד ונרוויח עוד כמה לירות ...לתיאטרון
אני יכול ללכת כשמתחשק לי ולא כשמתחשק לבית ברנה״״

זרה: המדינה המבקשת בקדחתנות אוצרות
נפט וברזל בחיק אדמתה, ביקשה לזרוק
על גל האשפה את המתכת היחדה המצויה
בה בשפע — המתכת האנושית. שום קבוצה
דומה לזו שישבה אותה שעה ליד השולחנות
בנען אינה מצויה עוד בישראל. והיא באה
להחליף זכרונות על פירוקה•

ברגע האחרון. בחדשים האחרונים החלו
כתבי־העת האמריקאיים בעלי התפוצה הע נקית
מפרסמים כתבות אנטי־ישראליות מוב הקות
שיש בהן יותר שיטנה מביקורת עניינית•
הקו החדש של הטיים־לייף עורר
תמיהה ביחוד לאחר שנסתבר למעלה מכל
ספק כי הכתבות נכתבו ברוח זו על ידי
אלסטון ורעייתו. ממאמריו הראשונים של
דוד קורטניי, שנכתבו בזמן המנדט, ועד ה כתבות
בט״ם־לייף רב המרחק. הידידות הצ טננה.

ידיד
! אין ידיד-ם בעולם( .אריסטו).
משך שנים רבות היו קוראי הפלססיין־
פוסט (ואחר כך הג׳רוסלם פוסט) פותחים

את עבודתו העתונאית החל אלסטון, בן
למשפחה אנגלית קתולית ידועה׳ בווסט־מינסטר
ג׳תל, עתון שהצטיין ברמתו הג בוהה
ובתפוצתו המיצערה, עד שנסגר בסוף
שנות השלושים. הוא הגיע לישראל בשנות
מלחמת העולם השניה, שימש מנהל שירות
השידור הבריטי לאירופה הכבושה במסגרת
מחלקת האינפורמציה הצבאית, החל משתתף
בפלסט״ן פוסט. בשנת 1945 נסתיים תפקידו
בארץ־ישראל והוא עמד לעבור להודו. ברגע
האחרון, ממש, בהיותו על סיפון האניה.
הציע לו עורך הפ.פ ,.גרשון אגרון, להש תקע
בארץ, לכתוב טור קבוע בעתון. אלס־טון
הסכים.
השנים הבאות, ובעיקר 8־ 1947 היו תקופת
הזוהר שלו, והוא הפך לדמות נערצת בעיני
הישוב היהודי שקבל בזרועות פתוחות את
הבריטי הגבוה, בעל השיער המלבין והעינים
הצרות, הקפואות קצת, שיצא נגד בטין ושל טונות
המנדט, חיבר רשימות מלאות רגש
על ירושלים הנצורה.
עת1נ1ת סוף הידידות?

אחד החידושים של יום העצמאות החמישי היתה מסיכה דיפלומטית
בצירות ישראל בטוקיו. כין האורחים: הנסיך טקמצו, אחיו של קיסר
יפן, והנסיכה טקמצו (שמאל) .ציר ישראל, יעקב לינטון, מחווה קידה.
מימינו גב׳ גבעון וכעלה, המזכיר הראשון ואשת הנספח המסחרי.
ושירי פלמ״ח, התחממה האוירה חיש מהר.
הבדיחות הרגילות עפו מכל עבר, כשערך
יגאל אלון מפקד מיוחד במינו: הוא עבר
מאיש לאיש לאורך שורות הסועדים, ברך
כל אחד לשלום, החליף עמו משפט אחד
או שניים•
קרוב לשעת חצות, אחרי כמה הופעות
של הצ׳יזבאטרון, שררה בחדר האוכל אוירה
בלתי־מזויפת של רעות איתנה, כאילו לא
פורק הפלמ״ח מעולם. סיבת הפגישה —
הופעת ספר הפלמ״ח (העולם הזה— )809 ,
נדחקה לפינה. במקומה באו דבריו של ישראל
גלילי, איש נען :״אנחנו נשתה שנית
מאותה כוס...״
לו נזדמן למקום איש זר — ושום איש
זר לא היה שם — היה מגיע למסקנה מו

הקריאה בעתון הירושלמי האנגלי בטור
הראשון של העמוד הראשון, מעצבים את
השקפת עולמם לפי מאמריו על בעיות מדי ניות
חוץ של עתונאי אנגלי בעל הסגנון
המבריק, רוי אלסטון( ,כ־ ) 50 שהיה ידוע
יותר בשם העט שלו׳ דוד קורטני.
אלסטון נעשה מוכר יותר לקוראי העתונים
בארץ אחרי שהחלו להתפרסם רשימותיו
בהארץ תחת הכותרת ״בעיני הגר הגר בתו כנו.״
פעילותו העתונאית לא נצטמצמה רק
בישראל; הוא שימש כתב הטייטס הלונדוני
ויחד עם אשתו * ,מוניקה דין, שירת גם
את ממלכת העתונות של משפחת לוס, בעלת
הטייס וה־לייף.
י השניה.

אולם אחרי 1948 עורר אלסטון פחות
שימת־לב. כתיבתו היתד, תמיד ריגשית, מלו טשת
ומסוגננת להפליא, אך הרעיונות שוב
לא זיעזעו את הקוראים; היתד, הרגשה כי
אלסטון החל חוזר על עצמו.
בינתיים החלו עולים בג׳רוסלם פוסט כו חות
חדשים, נו מי ם מאלסטון באנגליות
סיגנונם, עולים עליו בתפישה מדינית וב השכלה
פוליטית. הטור הראשון הוסיף ל שמש
המאמר החשוב ביותר בג׳רוסלס פוסט,
אך עתה שוב לא כתב אותו אלסטון שש
פעמים בשבוע, אלא שלוש פעמים בלבד.
במרוצת הזמן נפגעה גם גמישותו המפתיעה
של העתונאי האנגלי, גמישות שהניחה
לו להיות פרו־סובייטי(מעודן) בטורו בג׳.פ,.
אנטי־סובייטי (מעודן) ברשימותיו בטייטס
הלונדוני, ציוני נלהב ברשימותיו בהארץ,
אנטי־ישראלי מובהק בכתבותיו בטייס.
לאחרונה אמר אלסטון לידידיו שהוא מב קש
לצאת את הארץ ולשוב לאנגליה, אלא
העובדה שפטרונו העיקרי בטייטס הלונדוני
נפטר לפני זמן קצר, וכן האבטלה, ף שוררת
בפליט־סטריט, רחוב העתונות בלונדון, אינן
מבטיחות לו חיים נוחים ביותר במולדתו.
חקלאות בוטגיס ממשרת״
לשוא קראו מומחים שונים במשך ארבע
השנים האחרונות להקים חטת חקלאיות

העולם הזה, ניס׳ 810

במד ־ נ ף,
ממשלתיות. טענו המומחים בין השאר :
חוות ממשלתיות תפתורנה את בעיית האספקה
החקלאית לאוכלוסיה, תספקנה עבודה
פרודוקטיבית למבקשי עבודה, הבאנה לידי
ניצול יעיל יותר של הקרקע, המים והציוד
החקלאי המיכאני, תוזלנה את מחירי הירקות,
ובעיקר, תספקנה חומר גלם זול׳ ובכמויות
גדולות, לתעשייה המבוססת על החקלאות׳,
לתעשיית השמנים, הסוכר והפשתן. התכ ניות
נתקלו בהתנגדות נמרצת של המשק
המאורגן, נגנזו.
מה שלא עשו עצות המומחים עשתה הבצורת,
שפגעה השנה ביבולי הנגב הדרומי,
העמידה את הממשלה ואת הסוכנות בפני
הצורך לתמוך תמיכה ישירה בחקלאים ש יבולם
נשדף כולו. תחת הפתרון השיגרתי —
העסקת הנפגעים בעבודות סרק, נוערו מאבק
כמה מהתכניות הישנות, מומחי משרד החק הסוכנות
לאות
ומחלקת ההתיישבות של
נקראו לערוך תכנון מזורז. התוצאה: על
פני שטח בן שלושת אלפים דונם, דרומית בין לניצנים ובאדמות ג׳וסיר־ג׳אלאדיה,
מושבי העולים זרחיה וזבריאל, נשלמו ה הכנות
לזריעת בוטנים המיועדים לתעשיית
שמני מאכל. המימון, כרבע מיליון ל״י,
נעשה על ידי הממשלה בעוד שהסוכנות
מספקת ציוד חקלאי ומפקחת על הביצוע.
העבודה בהכשרת השטחים, בזריעה,בהש קאה
ובעיבוד תספק 12 עד 15 ימי עבודה
בחודש לכל בית־אב במושבי הפלחה בנגב.
היבול המקווה — שלוש מאות ק״ג בוטנים
לדונם.
התכנית הזכירה למומחים את תכנית ה בוטנים
הנודעת של בריטניה בקניה, תכנית
שנכשלה והכשילה את מתכנני המשק של
הלייבור. בעיקר רב הדמיון מאחר שחלק
מהצינורות שהונחו בחוות הבוטנים נקנו
בקניה ממפרקי מפעל הבוטנים הבריטי.
התלוצץ אחד מאנשי מחלקת ההתיישבות
של הסוכנות :״עד כה נכשלנו בכל השטחים
שבהם הצליחו הבריטים, אולי נצליח הפעם
בשטח שבו נכשלו הם?״

משפט
הפ!דצת החינדת
מאז קמה המדינה, התנהל מאבק סמוי
בין המשטרה לבין שופטי המדינה. המשטרה
טענה, כי השופטים היו רחמנים מדי, הטילו
ענשים קלים ׳ביחס על אנסים, רוצחים, פוש עים,
עובדה שהגדילה, לדעתה, את מחזוי־

מהיסטריה המונית או מריבוי חברים במקצוע.
לחוקרי האגף הפלילי לא נותר אלא לש תוק,
אולם כל אימת שנתפס פושע במא מצים
כבירים, היו חורקים שן ורוטנים כאשר
נוכחו כי נידון לאחר מכן למאסר של שנה
או שנתיים.
יותרמדי? השבוע קרה דבר מוזר.
נערה צעירה, חומת שער ונמוכת קומה וחי ננית׳
עמדה בפני שופט השלום בתל־אביב,
ברוך גלעדי, גוללה לפניו • את פרשת אחת
עשרה הפריצות שביצעה (העולם הזה ,)809
הזכירה כי הובילה את המשטרה לכל המ קומות
אשר מהם גנבה, הוכיחה בזאת את
רצונה להיגמל מחיי הפשע שבאו עליה לאחר
תקופת חיים קשה.
הסקרנים הרבים שצבאו על הדלת וציפו
בקוצר רוח לפסק הדין, ערכו ביניהם תח רות
ניחושים• אחד היה אופטימי, קבע כי
סילביה ויטנברג תקבל שנה, שני נד בראשו,
נתן לה שנה וחצי. הפסימיסט הגדול ביותר
עורר תרעומת כאשר העז לנחש: שנתיים
מאסר. כמה מפקידי בית המשפט ניבאו
כי הש־פט יתחשב במסיבות, ינסה להחזירה
למוטב על ידי מתן עונש יחסי קל.
כאשר נסתיימה קריאת פסק הדין, יצאה
סילביה בלוית שוטרת כשהיא מתיפחת בבכי
מר, מהרה להתחמק מעיני הסקרנים. דקות
ספורות לאחר מכן התברר הכל: סילביה
נידונה לארבע שנות מאסר, תקופה שלא
עלתה על זו שניתנה בעבר לפושעים עבור
מעשי שוד מלווים באלימות•
8ז. י—

פינו עד ד אש

הפסימי אמר: שנתיים
הפשעים במדינה. אולם המאבק, שעבר בינתיים
לכנסת, נסתיים לבסוף בנצחון השופ טים,
שהדפו את ההתקפה על המוסד הרם
ביותר במדינה. טען שר המשפטים: השופ טים
עשו את עבודתם בנפרד, על פי מצפונו
של כל אחד. אי אמון בהם יתפרש כמלחמה
נגד הצדק• פושע מסוים אינו צריך לסבול

העולם הזה, מס׳ 810

רואי שחורות. אולם יותר מאשר היו
אלה חרדים ליופיה של העיר, נפגעו תוש בי
השכונה עצמה. למענם לא הוקמו מדר כות,
ביוב מתאים, ושאר צרכים יומיומיים.
הם חיו כאילו בעולם אחר, שונה מזה ש היה
קיים רק במרחק של פסיעות מספר מ הם
והלאה.
לפני חודשים ספורים הודיעה העיריה על
תחרות מהנדסים לשינוי פני המקום. התכנית

הבית בר חוב <52
כאשר הגיעה מכונית השיטור לפנת רחוב
152 ביפו, באחד מימי חול המועד של
פסח, חש אחד השוטרים בתנועה חשודה
ליד הבית בן הקומותיים.
השוטר, שהכיר יפה את הסביבה, הבין
מיד את טיב המקום. הוא קפץ מהמכונית,
והוא ושני חבריו נכנסו לאחת הדירות ב קומה
השניה. התמונה שנתגלתה לעיניהם
לא היתד, חדשה לגביהם: גבר ואשד, קפצו
חיש ממיטה, תיקנו, עד כמה שאפשר, את
בגדיהם המקומטים.
הגבר, זכריה אשרון, תושב שכונת דרויש
ביפו, ישב לאחר דקות ספורות ליד הסמל
החוקר של המשטרה, סיפר כי טייל אותו
יום ברחוב כשסיגריה כבויה בפיו, כאשר
ניגש אליו גבר, ששמו נתן גנון, הושיט לו
גפרור. לאחר מכן שאל אותו נתן באם הוא
״רוצה בחורה״ .זכריה השיב :״למה לא?״
ונכנס אל הבית.
הוא חתם על העדות, והמשטרה שמחה כי
בית בושת נוסף ביפו חוסל. אולם משהת ברר
המשפט חל מפנה מכריע. יפה צלחי
( ,)22 הנערה שנתפסה בחדר, אמנם חוייבה
בדין ונשלחה למאסר של שלושה חדשים,
אולם גנון זוכה מכל אשמה: אשרון שי נה
לפתע את עדותו, הכחיש כי פגש בכלל
את גנון.
התובע הכריז עליו מיד כעד עויין, והשופט,
שניסה לברר כמה עובדות, שאל את אשרון
מה היה הסכום ששולם עבור הבילוי. אשרון
הישב כי עד כמה שהוא זוכר, הרי לא שי לם
כלל. העיר השופט :״זו הפעם הראשונה
שאני שומע שבית בושת הוא מוסד פילג־טרופי.״
למשטרה
היה ברור כי על אשרון הופעל
לחץ של כנופיות מנהלי בתי הבושת, וכי
הוא שינה את דעתו בגלל איומיהם. על כל
פנים, הוא לא התחמק מידי החוק, יובא
בקרוב לדין בעוון מסירת עדות שקר.

אסונות ז

פורצת סילכיה ויטגכרג

שמריה בעוד שבתים צחורים בני ארבע קו מות
הוקמו סביבה. אנשים רבים החלו נות נים
את דעתם לעובדה המוזרה, שבלב כרך
פורח עומדים צריפים רעועים, כמעט כולם
במצב ירוד ביותר, מכערים את העיר.

,32 היכר, בלי הרף, באולר מיושן, על קירו
העבה של הקרון. שביב אחר שביב צנחו
אל רצפת הקרון. דם קלח מהאצבעות האו חזות
באולר.
כעבוי• שעות היה בקיר חור גדול למדי.
הגבר, ולאדיסלאב סקאלסקי, שלח מבט לעבר
אשתו יאנינה ואמו הזקנה. הוא החזיק ביד
אשתו, זינק אתה דרך החור שבקיר הקרון.
הזוג ניצל. אלה שניסו לקפוץ אחריהם מן
הרכבת הנוסעת נורו על ידי הזקיפים.
חיים חדשים. ולאדיסלאב ויאנינה היו
חפשים-.אולם הם עדיין לא השתחררו כליל
מהפחד הגה ל. פולין היתד, ארץ כיבוש
גרמנית, וכל פסיעה בלתי זהירה היתה עלו
בימים
שתושבי הארץ היהודיים שלשלו
בהתלהבות כספם לקופסות הכחולות של
הקרן הקיימת לישראל, על מנת שזו תקנה
את שטתי הערבים, לא תאר לעצמו איש מה תורמים
כי דוקא בליבה של תל־אביב, ב אחד
המקומות המרכזיים של העיר, ישאר ל פליטה
שטח ערבי גדול למדי, יטריד משך
שנים את ראשי העיר.
היה זה מוחמד חינאויי, ערבי עשיר, ש החזיק
בשטח, הרשה לתושבים יהודים ל הקים
עליו צריפים — תמורת תשלומי שכר
דירה. זה היה לפני כשלושים שנה. מאז לא
השתנה הנוף בשכונה זו שברחוב דיזנגוף
פינת המלך ג׳ורג׳ .אף כי בבעלות על ה קרקע
חלו שינויים: חינאויי נרצח על ידי
בני עמו: השטח הועבר, עם הקמת המדי נה,
לידי האפוטרופוס על הרכוש הנטוש.
תל־נורדיה, כך נקראת השכונה, קפאה על
* לבקשתה נערך חלק מן המשפט בדלתיים
סגורות.

יעקב שטיינר והכלבלב הניצול
״אולי בעוד 30 שנה.״
שזכתה בפרס, פורסמה בהבלטה, כללה בניני-
ענק למשרדים וחנויות, קולנוע, בתי מגורים
בני שש קומות עבור תושבי השכונה. אולם
התושבים היו בטוחים כי תכנית זו אינה
רצינית וכי העיריה מעונינת רק שיסתלקו
מן המקום לאחר שתפקע סבלנותם.
השבוע נראה כאילו צדקו רואי השחורות
שבתל־נורדיה.
הפתיליה בערה. שמואל הוייזמן, תו שב
אחד הצריפים הסמוכים לכביש, בישל
לעצמו אוכל, בהעדרה של אשתו. לפתע
קרא אליו קונה שנכנס לבית מלאכתו ה סמוך.
הוא השאיר את הפתיליה בוערת כדי
להיענות וכעבור דקות ספורות היה הצריף
אחוז להבית, עלה כולו באש.
הנפגעים היו רבים. את אחד החדרים שכר
זוג צעיר, שילם עבורו 1000ל״י כדמי
מפתח, השקיע עוד כאלף ל״י לשיפורים.
מרפדיה, חנות עגלות, בית מלאכה לצרכי
חשמל ועסקו של הוייזמן הלכו לטמיון. בדרך
מקרה לא היו אבידות־אדם בדליקה ואפיל•
כלבלב קטן שנלכד בין הקירות הבוערים, ניצל
על ידי יעקב שטיינר, סנדלר השכונה.
אולם שבע משפחות נשארו חסרות כל.
מה שקרה לאחר מכן, נראה לחמור יותר
בעיני התושבים: כאשר ביקשו הנפגעים ל הקים
מחדש את צריפם, נתקלו בסירוב מוח לט
של העיריה, שישלחה ארבעה פקחים ל השגיח
שהפקודה תקויים.
הנפגעים לא השלימו עם המצב, החליטו
לקיים שביתת רעב במשרדי העיריה, כאות
מחאה. טען אחד מהם :״הפתרון של העיריד,
הוא פשוט מאד. היא תמתין עד שכל הצריפים
יעלו באש, ואז, אולי בעוד 30 שנה׳
יהיה השטח פנוי דה־פאקטו ! ״

דרכי אדם

לה להמיט עליהם אסון. הם הסתתרו ביער,
התחבאו חדשים רבים בתעלוס ביוב. אותו
זמן עמדה יאנינה ללדת, והתלאות שעיברו
עליה, הליקויים במזון, גרמו לאסון: היא
ילדה בן ששכלו לקוי, כמעט באותה שעה
בה הבקיעו הרוסים את ביצורי וארשה.
משפחת סקאלסקי עלתה לישראל, קיבלה
דיור בשיכון ענזידר ברמת־גן. הבן, פליקס,
גדל בינתיים, אך שכלו לא התפתח, נשאר
כשל תינוק. ולאדיסלב, שהיה במקצועו מהנ דס
חשמל, היה עסוק בעבודתו גם בשעות
הלילה, הניח את הסבל על שכם אשתו.
יאנינה סבלה שנים, עצביה נתערערו בהדרגה.
אחד השכנים התידד עמה, השתתף בצערה,
הצליח, לאחר זמן, לכבוש את לבה.
סקאלסקי, שהרגיש בדבר, ניסה להציל
את המצב, שלח את פליקם למוסד בזכרון־
יעקב. אולם אז היה כבר מאוחר מדי. יאנינה
ביקשה גט, החליטה להתחיל בחיים חדשים
עם מאהבה.
טיול כגן. סקאלסקי נדהם. הוא ידע כי
לא יוכל לחיות בלי אשתו, אותה אהב מאד,
והיה קשור אליה בקשר שלא תיאר כי
יניתק אי פעם. הוא עשה הכל, שכר עורך
דין, ניסה בכל הדרכים למנוע מאת יאנינה
את הצעד הגורלי. כאשר נוכח כי אפסו כל
התקוות, רכש אקדח קטן, הוציא את בנו
מהמוסד, קנה לו דגלון קטן וביקש מיאנינה
להילוות אליהם לטיול בגן שאול, המשקיף
ממרום על רמת גן. שם, הסביר, יוכלו לדבר
על עניני המשפחה.
בשעה שאלפי חוגגי יום העצמאות הת בדרו
בנשף המוני בגן המלך דוד, ירה
סקאלסקי שלוש יריות, שלא נשמעו בשאון
השמחה. יריות אלה הרגו את אשתו, בנו
ולבסוף — אותו עצמו.

שד ש יריות
על גגות קרונות הרכבת ישבו חיילים
גרמנים כשבידיהם תת־מקלעים. בתוך הק רונות,
ששימשו, בימים כתיקונם, להובלת
בהמות, ישבו ושכבו, צפופים ודחוקים,
נשים, גברים, זקנים וילדים. על פני כולם
הסתמנה אותה הבעה: פחד• היתד, זאת
נסיעתם האחרונה: מווארשה עד למאידנק,
שם עמדו להיות מומתים בידי הרוצחים
הנאצים.
הזקנים מילמלו תפילה חרשית, אחרים
נימנמו, התיפחו, גיפפו את קרוביהם.
בפינת הקרון עמל בלי ליאות גבר בן

הארץ
״...מסר בליל שבת״ .ח. בן־מנחם,
המנחם־הכללי של הדואר.״ (על המשמר).
עוזי ויזנפלד, בני־ברק
התנחמנו.
״המחיר היומי בפנסיון בהתאם לסוג
הפנסיון מ־ 4ל״י — 6500ל״י.״
(הארץ).
אורי פיק, תל־אביב
אבל בלי דמי מפתח.

מכל
הודו־סץ
למען החופש
כששמעו בני לאוס כי מעבר לג^ול ה מזרחי
של המדינה שוחטים בני ויאט־נאם
איש את רעהו בשם החופש, הצדק ואושר
האנושות, משכו את כתפיהם בתמהון. כי
לבני לאוס עצמם היו מושגקם הרבה יותר
פשוטים על חופש, צדק ואושר: לשבת ב מעגל,
בחברת הנשים היפות והילדים, ולעשן
טבק בצוותא. הרעיון כי יש צורך לעבוד
לא הלהיב אותם מעולם, והאפשרות של
מלחמה העבירה חלחלה קרה בגופב.
הם היו, בקיצור, עם פרימיטיבי.
כקשה אדיבה. עמים מתקדמים יותר
דאגו תמיד לעניני המימשל בארץ לאוס, מ בלי
להטריח את בניה טובי־הלב ומעטי־הדאגות.
לפני 120 שנה כבשו בני סיאם
את הארץ, טיפלו במכרות הזהב והכסף, ב מטעי
הטבק והקפה. אולם גם הסיאמים
לא היו די תרבותיים, ולפני 60 שנה הו פיע
צי צרפתי, הטיל מצור על באנג־קוק,
בירת סיאם, ביקש באדיבות להעביר את
לאוס לידי הרפובליקה הנאורה. שמעבר ל ים.
בני סיאם לא סברו כי כדאי למות למען
התהילה והשלטון על לאוס, העבירו את
הארץ לידי הצרפתים.

1זנש ־ 0

העולס

מלאן, ראש ממשלת דרום אפריקה את ההיפך
הגמור. הוא הטיף בגלוי לעליונות הגזע
הלבן, הטפה שהביאה לו נצחון בבחירות
בדומיניון.
גם ניתחרהו בבחירות, שטראוס, חשש
לגורל שני מיליון הלבנים בדרום אפריקה,
המוקפים שמונה מיליוני שחורי עור• בעוד
שמלאן הסית את בוחריו הלבנים (שחורי
העור משוללי זכות בחירה) על ידי כרזות
צבעוניות בהם נראו לוחמי מאו־מאו תוקעים
סכינים בגבה של אשד, בלונדית, הבטיח
גם שטראוס לשמור על טהרת הגזע הלבן,
הגם שהוא היה פחות קיצוני ממלאן.
לרוב -זכות מיעוט. בצפונה של
דרום־אפריקה, בקניה, פתחו לוחמי המאו•
מאו בשורה של מעשי נקמה אכזריים על
פסק הדין שהוצא נגד ג׳ומו קניאטה, מנהיגם
המזוקן, חניך אוקספורד ומוסקבה. הרצח
הפך למעשה של יום יום ביבשת השניה
בגודלה בתבל.
באותו זמן, עשו הבריטים, בעלי הנסיון

רתית של שבט הקיקיו — הפנגס. המטרה :
להרוג כמה שאפשר יותר לבנים.
לוכסמבורג אהבה מלכותית
האגדה על הנסיכה היפיפיה ונסיך הפו
בחיר לבה. נתגשמה בשבוע שעבד כאשר
נישאה הנסיכה ג׳וזפין שרלוט 25 אחות
בודואן מלך בלגיה, לז׳אן 32 יורש העצר
של מלכות• הננס לוקסמבורג.
הרקע התאים לחתונה המלכותית. רחובו תיה
מוצפי הגשם של לוקסמבורג מלאו
ריח פרחים שפוזרו ביד רחבה ברחובות.
על הבתים התנוססו הדגלים הלאומיים של
לוקסמבורג ובלגיה• הכנסיה בה נתקיימה
החתונה, הבריקה מיהלומים וממדיהם המפר
ארים של מלכים, נסיכים בני משפחות מל כות.
אולם
מאורע קטן העיב את שמחת החתו נה.
הכלה שנשענה על זרועות אביה, מלך

המלך לא נבהל. כשקם הו צ׳י־מין ל גרש
אח הצרפתים מהודו־סין, לא הרבה תחי לה
לחשוב על לאוס. ויאם־נאם, הארץ ה מזרחית
בהודו־סין, בעלת הערים הגדו לות
והמטעים העשירים, ענינה אותו יותר.
אולם משנעצרה התקדמותו, השנה, הודות
ינשק ולכסף האמריקאי׳ נפנה לארץ־החלו-
הידו־מות,
שהיא אחת משלוש ארצות
סין, עצמאית־כביכול בתחום האיחוד הצרפתי.

כמה מאות סוחרי אופיום, בני חצר המלך,
והמלך עצמו, ארזו בעצלתיים את מזוודותי הם,
המתינו למטוסים הצרפתיים שיסיסו או תם
למקומות בטוחים יותר. ואילו בני לאום
עצמם לא התענינו כלל בנעשה. הם רק
התפלאו שמישהו מסוגל להטריח את עצמו,
לנסוע מאות קילומטרים, לעשות רעש בשמיים׳
בכבישים ובנהרות, רק כדי לוכדת
בתפקיד המפרך וחסר־הענין של שליטה ב ארצם.

אפריקה

ארוס בי בשת השחורה
מכל חלקי היבשת השחורה הגיעו י די עוז
על התפתחויות נוספות בבעיה הכושית.
בעיירה זעירה בדרום אפריקה, עמד לפני
שורה של תלמידות, מיסיונר אמריקאי, ג׳ון
ברנום, ניסה להקנות להן קצת תרבות מע רבית
באמצעות שירים דתיים.
בעוד שהבנייה הנוצרית ניסתה להרגיע
את רוחות שחורי העור בעזרת שיר ודת.
עשה איש דת אחר, כהן נוצרי קנאי! דניאל

די)15

יאשה חפץ

לפני צאתו מן הארץ כתב
מכתב התנצלות למוסד אחד: עלית הנוער
שהזמין אותו לקונצרט של תזמורת הילדים
בבן־שמן, כאות תודה על קונצרט שנתן
הכנר בלונדון למען עלית הנוער, בו נאספו
9000 לי״ש• התנצל חפץ: מסיבות מסו ימות
לא יכול היה להשתתף.
במלחמת השחרור פגעה פצצה שהוטלה
ממטוס מצרי, בביתו של ראש עירית רמת־גן
אברהם קריניצי, הרסה, בין היתר, את
מקלט הרדיו שלו. מאז ועד עתה, לא זכה
קריניצי במקלט חדש. ביום העצמאות, במסיבה
שערך למטה־הכללי, הוגש לו במתנה
מקלט רדיו חדש. לאחר מכן השתתף ראש
העיר בהגרלה שנערכה באותו נשף זכה
בפרס: מקלט רדיו.

אליעזר

כשנמסר לחבר הכנסת המפא״י
ליבנה, כי בספר הפלמ״ח נזכר שבעתון
אותו ערך בשעתו, מלחמתנו, כונו ד,״
פלמ״חאים כ״משתמטים בעלי פנקסי שרות,״
השיב ליבנה :״אני חושב שזו בדיה. אדרבא,
שיראו לי את זה !״
תדהמה השתררה במושבה״הצרפתית ב ישראל
כשפירסם הארץ את מאמרך של
עמוס אילץ, שטען כי שר־החוץ הצרפתי ראיון לשעבר, רוברט שומן, נתן לו
מיוחד. הסיבה: אילון תיאר את שומן כ־
״כסוף שיער״ .טענת הצרפתים: שלושת
סימני הדרך של צרפת הם הגיל של מיס־טינגט,
הזמרת בת ה־ ,80 הקמצנות של
השחקן מורים שכליה והקרחת של רו־ברט
שומן. אפילו במיקרוסקופ קשה לגלות
על ראשו סימן של שערה. השערת הצרפ תים:
אילון לא דיבר עם שומן אישית, הש תמש
בהרצאה של שומן, שפורסמה בצורת
חוברת.

הצרפתים ניגשו למלאכה במרץ. הם איח דו
את כל המדינה, שגודלה פי שלוש נשטח
ישראל ואוכלוסיתה מגיעה למליון ;״־200
אלף, בממלכה אחת, סללו כמה כבישים,
ואחר־כך גם כמה שדות־תעופה, כדי לחבר
את הארץ ההררית ומכוסת היערות עם שאר
מחוזות הודו־סין.

החודש חדרו כמה ראשי־חץ קומוניסטיים
למדינת לאום. המלך הזקן, סיסואנג וונג
( ,)67 לא נבהל, הודיע לצרפתים :״אני זקן
מכדי שארעד נובח הסכנה.״ הצרפתים, ש ניסו
לעצור בעצמם את הקומוניסטים במיצ־רים
חשובים אחדים׳ הונסו בנקל.

רדיו חד ש

\יוב חדש
בעת ביקורו בארצות הברית זכה יושב
ראש המועצה המדעית, פרופסור שמואל
סמכורסקי, לחוג עם אלברט אינ-
שטיין, את יום הולדתו ה־ ,74 של האחרון.

נערות המיסיון בדרום אפריקה
הגברים אוחזים בפגיון
הגדול בשלטון הקולוניאלי, נסיון נוסף,
הציעו את איחוד רודזיה הצפונית והדרומית
לדומיניון אחד גדול, התשיעי בחבר העמים
הבריטי. בדומיניון החדש יקבלו ששה מיליון
שחורי עור ו־ 175 אלף לבנים זכות שלטון
בלתי מוגבלת במדינתם.
בבית הנבחרים יקבל הרוב, הכושים, מי עוט
של מנדטים. בין למעלה מ־ 100 חברי
הבית חייבים, לפי החוקה, לשבת לפחות
ששה שחורי עור.
השמועות שהופצו בין השחורים* הסבירו
צעד זה ככוונת הממשלה לנתקם מ״האם
הלבנה הגדולה,״ המלכה אליזבת השניה,
מגינתם מפני זעם המתישבים המקומיים.
שמועות אחרות היו כי תושבי רודזיה הלב נים
מערבבים בסוכר הנמכר לילידים חמר־עיקור•
קשה
להניח כי המיסיונרים יצליחו לשכנע
את מיליוני שחורי העור להיכנע לאורך ימים
לכמה רבבות הלבנים. בעוד שהנערה האפ ריקאית
למדה מפי הכומר את הסיפור על
התינוק שנולד באורווה בבית־לחם, אחזו
יותר ויותר גברים באפריקה בסכין המסו
בלגיה
לשעבר ליאופולד השלישי, ואשר לב שה
הינומה ועליה 855 יהלומים, התעלפה כ־שהגיער״אל
הכומר. עתונות הרכילות האירו פית
מיהרה לקבוע היו אלה נישואים של
הכרח שר החוץ של מדינת לוקסמבורג,
יוסף בך, נאלץ למלא תפקיד שלא התאים ב
דיוק לשר חוץ׳ הכחיש את השמועות, קבע
שהיו אלה נישואי אהבה במלוא מובן המלה.
אם לא הספיקה שערוריה זעירה זו, הו סיפה
גם הנסיכה דה רטי, אמו החורגת של
בודואין, השנואה על העם הבלגי (העולם
הזח )804 שערוריה נוספת. הנסיכה, שהיא
בת פשוטי העם, פגעה בכל חוקי הטכס,
יצאה ממקומה בתהלוכת החתונה, תפסה את
מקומה של אמו של המלך ליאופולד, לתמ־הונם
של כל המשתתפים המלכותיים.
אולם כל זה לא עכר את שמחתם של
130 אלף התושבים ושל משמר הכבוד ש עמד
בחרבות שלופות משך שעות אחדות.
לאחר קבלת פנים, בה השתתפו שבע מאות
וחמישים אורחים, יצא הזוג לירח דבש
באפריקה. יש להניח שכמו באגדה הם ״יהיו
מאושרים לנצח,״

רב אלוף יעקב דורי, מנהל הטכניון,
ביקר באקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט
פוינט, קיבל מידי מפקדה אות כבוד.
אורי מרץ, ממנהלי שרות הנסיעות ה ממשלתי,
זכה עם ביטול השרות, לג׳וב
חדש, הצטרף ל״חברת השילומים.״
במחלה צעירה נדבקה שחקנית הקולנוע
׳טירלי טמפל ( )26 המחלה: אדמת, אותה
קבלה מבתה הפעוטה.
בעלה של שחקנית הקולנוע האיטלקית
סילבנה (וזאורז הנזר) מנגנו, שהוא במאי
סרטים, ניגש להסרטת האודיסיאה, שתהיה
מושתתת על יצירה מאת סופר בעל שם חדש
בעולם הקולנוע: הומרום.
שחקן הקולנוע
ביותר הוא
אלף דולר בשבוע.
בבחירות הקרובות לסינט האמריקאי, תו פיע
מועמדת חדשה במדינת מיסורי. המו עמדת:
מרגרט טרומן, בתו של הנשיא
לשעבר.

טירון

בעל המשכורת הגבוהה
פאואר. השכר: מאה

מרדכי

כאשר ניגש הרמטכ״ל, רב־אלוף
מקלך למשרד הקיצוב שבעיר מגוריו, כדי
להוציא פנקס מזון, נתבקש על ידי הפקיד
לשוב לבסיסו, להביא ממשרד המחנה אישור
שהוא אוכל מחוץ למחנה•

העולם הזה, מס׳ 810

במרחב
מבעד למסך הח 1ל
הצגה ב אור הגכון
כמחזה מבוים ומנוהל היטב, מתקדם המצב
המדיני במרחב לקראת שיאו — ביקור שר
החוץ של ארצות־הברית, ג׳ון פוסטר דאלס.
זה זמן רב שלא שררה תסיסה כה רבה :
ביקורים קדחתניים של שליטים ערביים, הכ רזות
ונאומים קיצוניים, כינוסים, איומים,
סכסוכי־גבולות רצחניים. הכל כדי להציג
בפני האורח האמריקאי המכובד את המחזה
באור הנכון.
לפי שמועות שהופצו עם הודעת דאלס
על רצונו לבקר במרחב, כללה תוכניתו
נסיון להשיג הסדר כלשהו בין ארצות ערב
וישראל. לשם כן, נאמר, ישתמש השר האמריקאי
באמצעי לחץ כלכליים נגד ישראל,
יעמיד את עזרת ארצו לערבים בסימן שאלה.
בכל זה, ניתן להבין, דעתו של השר היא
כי הסדר בעיות המרחב הוא דבר אפשרי
בר,ח׳,ט, דורש רק קצת שכנוע
הערבים יצאו להוכיח לו את ההיפך. הקרע
הרציני שנתגלע בליגה סביב עמדת מצרים
בבעית הסואץ (העולס הזה ) 808 ,חוסל במ הרה.
בפגישה בין נגיב ונשיא הלבנון כמיל
שמעון • החליטו השניים על הידוק קשרים,
הגיעו לידי פשרה.
,ענין קדוש ביותר. הליגה, לפי הסכם
זה, תתמוך תמיכה מלאה בדרישת מצרים
לפינוי הצבא הבריטי. מצרים, מצידה, הס כימה
להקמת ארגון הגנה מרחבי, שיהיה
מבוסס על הסכם ההגנה השיתופית הקיים
כבר בין חברות הליגה, יקבל צי,ד מארצות
הברית. נגיב גם הכריז כי ענין ארץ־ישראל
הוא ענין קדוש, לא נושא למשחק דיפלומטי
מפוקפק.
המאורעות על גבול הירדן הוכנסו אף
הם לתוך המחזה. תחנות השידור, העתונות,
המנגנון הדיפלומטי, נאחזו בהם, ניפחום
׳מיידים זיצומיס,. .אס היתה דרושה עוד

קולנוע

״שכחה, כנראה, כי הערבים אינם אוהבים
ריקודי סלון אמריקאים.״
יתכן כי במוי המחזה היה מופרז במקצת.
אך במאי הליגה בטוחים כי צופה הבא מ רחוק
לא יוכל להתעמק בפרטים. הוא יס תפק
בהצגה הכללית — והמחזה, לדעתם,
מוכיח בעליל כי אין מקום למדינת ישך אל
במרחב.
הלבנון המועמד הארמני
בעיירה הקטנה בזומר, בקירבת בירות,
יושב גרגורי אגאגניאן, ראשם הדתי של
קרוב למאה אלף קאתולים ארמנים במרחב.
החשמן, שנולד בארמניה לפני 57 שנה וחונך
בסמינריון רוסי בטיפלים, בירת גורג׳יה •,
נחשב, בעיני רוב בני עדתו, למועמד רציני
לכסא האפיפיור ברומא.

חגיגות

כוח ומאפשר משחק משובח, ביחוד מצד
סרדריק מארץ׳ בתפקיד חילי לומאן ומילדרד
דאנוק כאשתו. היא בצעה את התפקיד הזד,
גם על במת ניו־יורק•

בל* ישראל
מכל הפסטיבאלים של סרטים, ומספרם מ גיע
לעשרות, שני המפורסמים ביותר הם זה
של קאן, צרפת, הפותח את העונה, ושל
וונציה, איטליה, הנועל אותה. בפסטיבאל
מהווים הסרטים המוצגים תירוץ מרכזי ל כל
מיני נשפים והילולות מפוארים.
כאשר הודיעה קצינת העתונות של ה־פסטיבאל
בקאן, קריסטיאן רושפור, ברא שית
השנה, לכל העתונאים, כי תלבושת
חגיגית היא הכרחית בכל הצגות הערב של
הפסטיבאל, מהרו רבים לשאול בגדים מחב ריהם
הרשמיים יותר. אחד שלא טרח כלל
להופיע בשחור היה פאבלו פיקאסו, שבא

ם דן 5ם ון 5די מ אן. כאשר קיבל על עצ מו,
בסוף , 1948 הבמאי אליה (חשמלית ה קרויה
תשוקה) קאזאן את תפקיד העלאת
מות הסוכן על הבמה, פנה במכתב אל פרד־ריק
מארץ׳ ,שעשה אותה שעה בלונדון, הציע
לו ולאשתו פלורנס אלדריג׳ את התפקידים
הראשיים במחזה.
מארץ׳ היה טרוד אותם ימים בעבודה על
הסרט כריסטופר קולומבוס (אשר לא עלה
יפה, נגנז) ,בקש מאשתו שתקרא את כתב
היד. היא עשתה זאת, ומאד רצתה לשחק
בתפקיד אשת חילי. אולם בראותה כי מארץ׳

מאז מחלתו האחרונה של האפיפיור הנוכחי,
פיוס ה־ ,12 עלתה על הפרק שאלת
יורש .,גם גילו המופלג ( )78 של האב הקדוש
עודד ניחושים. משך 400 שנים בחרה הכנסיה
הקא1זולית באפיפיורים ממוצא איטלקי, ויתכן
כי גם הפעם יקוים המינהג. אולם ישנם
סיכויים כי הכנסיה תרצה להפגין את עו־למיותה,
תבחר בלא־איטלקי. הרציני שבין
המועמדים במקרה זה: החשמן גרגורי אגא-
גניאן.
לבחירה זו עלולה להיות תוצאה צדדית,
אך חשובה ביותר לישראל: החרפה חמורה
של היחסים בינה לבין הואתיקן, החריפים
* ב ל או הכי, אם ברומא ישב קאתולי אדוק
שהוא גם תושב ארץ ערביה.
למרות ש־ 350 אלף ארמנים היושבים
בארצות ערב אינם מהססים — בשיחות
פרטיות — להביע יחם של עליונות וזלזול
לערבים, מעמדם בארצות המרחב עדין ביותר,
מאחר שהם המיעוט הלאומי היחיד שאין
לו נצעצמה המגינה עליו אפיפיור ארמני,
יהיה יחסו האישי לערבים אשר יהיה, יתי
שו: ר ־דאי יעיבד־ שיה אח ז יעיר רבני

פרדריק מארץ׳ ,קלייר קארלטון (״מות הסוכן״)
כושר המיקוח יורד פלאיה
פתיחת הפסטיבאל במעיל של קטיפה. נוב ,נו
של הצייר הקומוניסטי היתד, בבחינת
,פתעה מסויימת, כיון ששום ארץ מעבר ל־
;.סך הברזל אינה נוטלת חלק בתצוגת קאן.
בראש הארצות המציגות סרטים גדולים
צועדות, כרגיל, צרפת, ארצות הברית, בריטנ יה
ואיטליה, ששיגרו יצירות משל במאים
כמו ויטוריו דה סיקה, אנרי (מאנון) קלו־זו,
ואלפרד (החבל) היצ׳קוק. מיד אחריהן
מופיעות הארצות שהן בבחינת ״סוס שחור״
במרוץ, ואשר לא פעם גזלו את הפרסים
מארבעת הגדולים: יפן, עם שלושה סרטים
גדולים ושני סרטונים, שבדיה עם (בין ה פאר)
הסרט ברבאס, שצולם בחלקו בישראל,
1פרד ומקסיקו.
ארצות שאינן מרבות להשתתף בפסטיבא־
.ים והנוטלות חלק הפעם הן: דרום־אפריקה,
טוניס, חבל הסאר, פרו, הולנד, מרוקו, לוק סמבורג,
אינדונזיה, גוואטמלה, בורמה, ש שיגרו
כולן סרטונים.
ישראל, בפעם הראשונה בתולדותיה, אינה
משתתפת בפסטיבאל, לאחר שנכשלה בצורה
מחפירה בשנים קודמות.

סרטים
״מורו הסוכן,,
העיבוד הקולנועי של המחזה המפורסם
מאת ארתור מילר, היא יצירה חזקה, מזעזעת
ומכאיבה — הוקעה אכזרית של פולחן
ההצלחה האמריקאי.

ריקוד ערב-ישראל לפי תובכית אמריקה (״אל ציאד״ ,בירות)
לקראת האורח החשוב
הוכחה כי לא יתכן שלום עם היהודים,״
הכריזו ,״הרי ניתנה על־ידי היהודים עצמיים
.בצורה שאינה משאירה כל ספק.״
״תוכנית אמריקה להשכין שלום בין יש ראל
לערבים היא בלתי־מעשית ביותר,״
כתב אל-ציאד הביירותי. על שערו פירסם
קריקטורה להסבר דבריו: נערה (ישראל)
וגבר ערבי (ארצות ערב) רוקדים לצלילי
מנגינה של מנגן (איזנהואר) כששניהם מח זיקים
פגיונות .״אמריקה,״ סיכם העתון,
אשר בה ננח גם אמיר סעוד.

:העולם ויזת, מס׳ 810

עדתו יושב בשטח ישראל וכי כל מדינות
ערב תדרושנה ממנו להדק את הברית האנטי־ישראלית,
להפוך את הואתיקן למעין חבר
שמיני של הליגה הערבית.
* חניך שני של אותו סמינריון לכמרים :
יוסיף ויסאריונוביץ׳ סטאלין.
** ב־ 1946 הציעה ברית המועצות לקבל
כל ארמני שירצה בכך, כאזרח ברפובליקת
הארמנית הסובייטית, בתנאי שישתקע שם.
אלה שלא קיבלו את הצעה איבדו את זכותם
לאזרחות וחסות המדינה הארמנית.

זהו המעשה, הידוע לרבים שראו את ה מחזה
בהבינוח, אודות חילי לומאן׳ הסוכן
הנוסע׳ הרואה את עצמו בהגיעו לשנות הע מידה,
כאדם אבוד. כוח הזכרון שלו נחלש,
כושר המקוח שלו יורד פלאים. הוא מבקש
להיאחז במציאות החדשה, אבל אינו מסתגל
אליה. הוא מסתכסך עם שני בניו, בהם תלה
תקחת גדולות, והמאכזבים אותו. לבסוף הוא
מתאבד. הסוכן מת.
כאשר הוצג המחזה על במת נידיורק, ב תחילת
,1949 הביא לדמעות את הקהל ה־גיו־יורקי
שאינו נוטה, בדרך כלל, לרגשנות.
הוא חשף, בסידרה של תמונות מהירות ומזע זעות,
את עולמו׳ של האמריקאי המטריאליס־טי,
עולם התלוי על בלימה, עולם המחויב
להתמוטט במוקדם או במאוחר.
הסרט, כמו המחזה, צופן מידה רבה של

עייף, הודיעה לקאזאן כי לא יוכלו להופיע
במות תסוכן.
התפקיד נמסר ללי ג׳ קוב שהצליח בו
מאד, ואחר הופיעו בו שחקנים כג׳ין לדק־הארט,
שהחליף את קוב, ופוק מוני ששחק
בלונדון. כאשר החליט סטאנלי קריימר להס ריט
את המחזה הזמינו הוא והבמאי לאזלו
בנדק את מארץ׳ לבצע את התפקיד שהוצע
לו לפני שנים. הוא לא איכזב — לא אותם
ולא את הצופים.

בקצרה
הרכילותהמשולשת. בעל מנסח,
לשחא, לסלק את אשתו, בסרט שאינו מ־שכנע.
קלודט קולבה
חטאים. סרט אפיזודי או שבעה
דות
שבעת החטאים הנוראים. ביניהם: זלי לה׳
תאווה, קנאה׳ כעס. משעשע במקומות
אחדים, בנאלי באחרים. תמיד מעניו. שבעה
במאים צרפתים ואיטלקים. שחקנים משובחים
לרוב.
סא ת
עלוליהלידילוורלי.
טירה חברתית, לפי מחזה של פרדריק לונס־דייל.
אודות נוכלת יפה. גריר גארסון.
פביולה. נוסח מקוצר של היצירה 71
צרפתית־איטלקית על רקע צמיחת הנצרות
ברומא. מישל מורגאן.
באקספרסלפקין. מלודראמה אנטי-
קומוניסטית, חסרת שחר וטעם. ג׳וזף קוטן.
הצלף.
נשים.

דרמה פסיכולוגית אודות רוצח

משחקיםאסורים. זוועות המלחמה
משתקפות בעיני ילדים. סרט מבוגר לקהל
מבוגר.
גשרוואטרלו. סוחט הדמעות ה ישן
אודות נערה ההופכת זונה. ויויאן לי,
רוברט טיילור,

שבעה חטאים אסורים משחקים

מדע
השנאה ב ד בן
כשהודיע בשעתו רדיו מוסקבה על האש מות
ממשלת ברית המועצות נגד הרופאים
היהודיים, נדהמו מדינאים רבים. אולם אנשי
מדע, שוכרו את תולדות הרפואה, ובעיקר
את תולדות הרפואה היהודית, נדהמו פחות.
ההיסטוריה של הרפואה לימדה אותם כי
עלילות והשמצות נגד רופאים יהודים היו
מקובלות מאז ומתמיד.
בהרצאה בפני החברה לתולדות הרפואה
ומדעי הטבע, שהופיעה השבוע בצורת חוב רת,
אמר רופא ירושלמי וחוקר מוסמך ב תולדות
הרפואה היהודית, ד״ר זיסמן מונס־נר
:״רופאי ישראל ...הצטיינו מאז ומעולם
בידיעותיהם, באחריותם, ביסודיותם ונכונו תם
להקרבה ...אך כל אלה לא מנעו בעד
יצר ההתחרות, הקנאות הדתית, שנאת הגזע
ובעד שיטגת האמונה שבין מזרח ומערב מל-
הציגם כרוצחים...״
כבר בימי הביניים הצטיינו הרופאים ה יהודים
בגישתם המדעית היסודית לרפואה,
בניגוד לטיפול הרפואי שהורכב מדעות
קדומות ומעשי־כשפים של מרבית הרופאים
הלא־יהודיים. זה עורר את זעמם של הנוצ רים
שראו ברופא היהודי מתחרה מסוכן.
מאסר לחולים. האויב העיקרי של ה רופא
היהודי היתר, הכנסיה הנוצרית, ש הפעילה
צוים שונים כדי לאסור על החולים
הנוצרים לקבל טפול מידי רופא יהודי, איימה
בהדחת העוברים על האיסור מתוך ר,כנסיה.
זמן רב היו הנזירים למעשה הרופאים של
הרחוב האירופי, אך כנראה שידיעתם הרפואית
של הנזירים היתר, מספקת כדי לדעת
שמוטב שבהם יטפלו רופאים יהודים, ואכן
רוב רופאי המנזרים היו יהודים.
בשנת 1300 עלה כומר בשם ארנלדוס לרומא,
האשים את הכמורה בפני האפיפיור
בוניפאציוס ד 8״בשעה שכתוב שכל נוצ רי
המוסר את גופו לטיפול רפואי בידי יהו דים
דינו חרם וקנס, כולנו רואים שכמעט
שאין במנזרים רופאים אחרים, אלא יהודים!״
כנראה לא ידע אותו כומר מאשים, ששם
רופאו הפרטי של האפיפיור היה: יצחק בן
מרדכי.

הייתי נשבעת ששמלתה חדשה,
אלמלא ראיתיה אתמול במו עיני
מוציאה שמלה זו מ ״ לן ש ת ״

ק מנקה

אחים בז ר נו בע״ח

!צובעת

אץ צורף במזומנים:

רכשו את כל הדרוש לכם כ מן :

הלבשה, רהיטים, רדיו וכו׳ מרפסתך דירתד

בתשלומים נוחים
בעזרת פנקס הקניות של :

היא שימושיה.,
ה יא
קרירה

עם סוכך
י &זיז!

מתוצרת

״הסוכך״

ר־! כ שז כ ^ ך
601א£330€א

א ר גו! ד א שר א •

ב ע״ מ

תל־אביב, רחוב הס .4

רח׳ הרצל ,89 תל־אביב, טל 5473 .

ה 1מ 3ה
מרכז

ארגוני

פולין־סקלה

וארצות

שונות,

בשתוף

פעולה עם

המחלקה התרבותית כניה״ע בנשיאות הרב יצחק אשכנזי ירושלים —ת״א,
ת. ד 3085 .ת״א.
מזמינים את החברים־ות, חברי נשיאות הכבוד, הרבנים הראשיים,
ראשי ושרי המדינה, הסופרים, העתונאים, נציגי כל חלקי העם והאוהדים
מכל הארצות, לפתיחה החגיגית של הכנוס שתתקיים בערב ל״ג בעומר,
במוצ״ש ,2.5,53 בשעה שמונה בקפה ״פאר״׳ בתל־אביב, רחוב ביאליק .2

על סדר היום :
קבלת פני האורחים הנכבדים, הסופר, העתונאי והדרמטורג הכשרוני
בחסד עליון, יו״ר הסופרים בניו־יורק, המפורסם, מר חנא גודספלד,
יליד סקלה, ורעיתו, חברי נשיאות הכבוד שלנו ;
פתיחתם מחדש של חוגי ישיבת־אוניברסיטה לעם׳ בע״פ ובכתב —
״כרם דיבנה דת ותרבות דת ומדע״ — וכר.
הנצחת זכר הקדושים ושמות הנשארים בחיים ;
דו״חות ובעיות אקטואליות.
בברכת ברוכים הבאים
ושלום
המזכירות

מדיניות רפואית. כמה וכמה האשמות
הוטחו בפני הרופאים היהודים. רבים האשי מום
בכישוף, בהדחת חוליהם מן הכנסיר,
ובהשתתפות פעילה במזימות מדיניות. וזאת
בעת שהשליטים עצמם ביכרו להעסיק רופ אים
יהודיים, דוקא משום שלא חשדו בהם
במזימות פוליטיות, כי מעמדם הנחות הוצי אם
מכלל הפעילות המדינית. רופאים רבים
הצליחו לקשור קשרי ידידות עם שליטים
שונים, וכמה מהם הגיעו לדרגות שרים
ורוזנים.
עוד במאה ד,־ 14 נשמעה טענה בקסטיליה
כי ״דעתם של כל המחוזות הערים והכפרים...
היא שכל מעשי התועבה והרצח, שכל האסו נות
והפגעים שפקדו את הארץ לאחרונה, מע שי
יהודים הם...״
רופאי מוסקבה. גם ברוסיה פעלו מאז
ומתמיד רופאים יהודים מפורסמים. הראשון
המוכר לעולם המדעי היה אנטון ארנשטיין
ששרת בחצר הצאר. מאז ועד אחרון הצארים
לבית רומאנוב, שרתו את מלכי רוסיה רופ אים
יהודים, אשר גם נגדם לא חסרו עלי לות
מפעם לפעם.
בעיני המונים נבערים, נוח היה מאז ומ תמיד
להאשים רופא, שהיה איש מסתורין,
שהוא מנצל לרעה את מעמדו המדעי, מה
גם שקיים היה צירוף נוח כל כך כמו רופא
ויהודי. אף בברית המועצות של המאה ה סב
נוצלה העובדה כי מרבית גדולי הרפואה
היו יהודים, לשם תככנות מדינית פנימית.
ייתכן כי מותו של אחד החולים של תשעת
הרופאים היהודים במוסקבה הוא שהציל
אותם הפעם מעמוד התליה. החולה: יוסף
ויסריונוביץ ססאלין.

סוף שבוע עד הירח
רופא אמריקאי הביע, השבוע, את חששו
כי כתוצאה ממנהגם של ילדיק אמריקאיים
לשכב על בטנם על הרצפה ולהשעין את
סנטרם על ידיהם ולהתבונן בתכניות הטל ביזיה
במקלט שליד הכותל, הם עלולים לקבל,
לכשיגדלו, מה שאותו רופא מכנה בשם
״סנטר טלביזיה.״
פשר הדבר הוא כי הדור הבא עלול להיות
מבורך באנשים שסנטרם יהיה דומה במידה
מסוימת לסנטרו של בניטו מוסוליני — מז דקר
ובולט כלפי חוץ.
היתר, זו רק אחת הדאגות שהטרידו את
מוחות האמריקאים לאור השפעתה העצומה
של הטלביזיה על הדור הצעיר. אולם פסי כולוג
אמריקאי, ד״ר יוסף סקובה הכריז
בתשובה לשאלות הורים רבים:
״עדיין לא עמדנו, כפי הנראה, על העובדד
שהורינו היו בטוחים שכולנו נהרג על ידי
מכוניות. עלינו להבין אחת ולתמיד שילדינו

יסתגלו לטלביזיה יותר מאשר אנו עלולם
להסתגל אליה יתכן מאד כי דאגת ילדינו,
לכשיגדלו, תהיה: מה יקרה לבנותיהם כאשר
תסוסנה לבלות את סוף השבוע על הירח?״

פרסומת לשינו־ המין
כאשר שינה, כפי שטען, ג׳ורג׳ יורגנסן
את מינו מזכר לנקבה (העולם הזה ) 790
ואת שמו לכריסטינה, הסתובב גם גלגל
מזלו. הוא הפך, מעלם צעיר ובלתי ידוע,
לאשה צעירה ומפורסמת. כאשר הגיעה כ־ריסטינה
בחדש שעבר לניו־יורק, בה נולדה
לפני 24 שנה, החלה בקאריירה מפוארת
(ומכניסה) שכללה הופעות בשידורי טלביז יה.
כמו כן מכרה כריסטינה לאחד העתונים
הנפוצים בעיר, בעבור סכום כסף ניכר, את
הזכויות על סיפור חייה הכפולים.
היא הפכה להיות דמות מוכרת במועדוני
לילה, בהם נראתה בחברת כוכבי קולנוע
ותיאטרון, עתונאים ידועים, מיליונרים צעירים.
אף על פי שהיה ברור לכל שכל הג ברים
האלה יצאו אתה לשם ממרה אחת :
לזכות במקצת מן הפרסומת שליוותה את
כריסטינה, עורר המקרה סקרנות אירוטית ל מדי
בקרב הציבור הרחב.
בשבוע שעבר, הפריך כתב הפוסט הניו־יורקי
את כל האשליות, כאשר גילה כי יורגנסן לא
היה כלל אשה, אלא גבר שאבד את גבריותו.

שילוב

תמימות

וצביעות.

ג׳ורג׳ היה בעל סטיה מינית מסוימת המת־

כריסטיגה יורגנסן
משנה מ ן — משנה מזל
בטאת בשאיפה חולנית להתלבש ולהיראות
כאשד .,הוא שמע כי בדניה מטפלים רופאים
במקרים כאלה, פנה אליהם והם ניסו להופכו
לאשר, בעזרת זריקות של הורמונים נקביים.
כאשר נוכחו בכשלונם, נתחו אותו, לבק שתו,
הרחיקו את אברי המין שלו.
בשאלת הטיפול בטראנסבסטיזם (השם ה מדעי
של הסטיר ).קיימת מהלוקת בין ה מומחים
האמריקאים לדנים. טוענים רופאי
ארצות הברית: אפשר לרפא מקרים כאלה
באמצעים פסיכואנליטים. אין הצדקה לניתוח.
לעומתם טען ד״ר ג׳ורג׳ סטורום, הרופא
הדני שטיפל ביורגנסן: טיפול פסיכואנליטי
טרם הראה תוצאות חיוביות בשום מקרה
מן הסוג הזה.
ברוב מדינות ארצות־הברית ניתוח כזה
הוא בלתי חוקי, אפילו לגבי פושעים מי ניים.
אולם, הסביר ד״ר סטורופ, הטיפול
הדני בפושעי מין הוכיח את יעילותו. בעוד
שבארצות־הברית חוזרים 43 אחוז מן ה פושעים
על פשעיהם, בדניה, בה סורסו —
מרצונם החופשי, במקום עונש — פושעים
מיניים, חזרו על מעשיהם רק 3אחוז.
בגישה האמריקאית
הרופא הדני ראה
שילוב של צביעות ותמימות. אמר ד״ר סטו־רופ
:״מוזר שמותר לרופא לנתח כל אבר,
כולל המוח, אך אסור לו לגעת באברי ה מין
...זוהי שטות !״
בישיבה משותפת של רופאים ואנשי חוק,
שהתקיימה בבירת דניה, הוחלט להמשיך
בניתוחים אלה. אך במרבית ארצות העולם
יוסיפו הניתוחים להיות בלתי חוקיים. ה תוצאה:
עד עתה הגיעו לדניה 600 בקשות
מארצות שונות לבצוע סרוסים, אבל הם
ייעשו מעתה רק באזרחי המדינה, לא בז רים.
הסיבה: פרסומת מזיקה למדע הדני
היתד, אחת התוצאות של מקרה יורגנסן.

אתלטיקה הקפיצה הגדולה
כאשר עמדו, לפני שנה וחצי, נבחרי האתלטים
של מכבי והפועל לפני המאמן ארוין
(״מון״) מונדשיין, בחן אותם הספורטאי
היהודי האמרקאי הממושקף מכף רגל ועד
ראש, הביע בפני כל אחד מהם את דעתי
על עתידו, באם יקפיד באמונים.

יותר ברברי. איגרוף החובבים. נראה לקהל
האמריקאי לרכרוכי מדי. במקומו הונהג שם
קרבות־רצח ארוכים
האיגרוף המקצועי :
המשתרעים על פני 15 סיבובים, מסתיימים,
פעמים אחדות מדי שנה, במותו של אחד
המתאגרפים.

פתחות הטלביזיה היוו תחרויות ההיאבקות
חלק ניכר מן התכנית הכללית של השידורים.
מספר החסידים עלה למיליונים.
״הרבאי מישראל״ .לפני חדשים מטפי
שידל מארגן תחרויות את מר ישראל, רפאל

העיקר — הכתר. עד כה לא נוצח
הלפרין אף באחד מ־ 65 הקרבות בהם הש תתף.
ב־ 52 ניצח, ב־ 13 יצא בתיקו. מאזן
חיובי למדי, שהיה לכל הדעות צריך להלהיב
את חובבי הספורט בארץ. אולם הלך רוח
משונה עדיין שורר בחוגי הספורט בישראל
לגבי הידיעות מארצות־הברית, הנחשבת,
בכל מה שנוגע לפרסומת, למדינת הבלוף.

על חלק גדול מהאתלטים, שזכו לתשבחות
מפיו של מון, עבר רגש הקלה ושביעת רצון.
אחד מהמעטים שלא זכה לכך, קיבל רק
לטיפה על זרועו, בתוספת מילת עידוד, היה
צעיר נמוך קומה ושחירי: דוד קושניר,
חבר הפועל יזרעאל•

היה ברור כי חוגים שמרניים אלה, לא
יניפו דגלים ולא יכריזו על יום חג. אולם
צעירים רבים, ביחוד אוהדי השרירים, קבלו
את הענן כמות שהוא.

דוד הבין את הרמז שנשלח אליו מבעד
למשקפיו העבות של המאמן, ולמרות שידע
כי סיכוייו להכלל. בנבחרת, שעמדה לצאת
לאנקרה אותה * שנה, היו אפסיים, המשיך
לנתר על קרש הקפיצה לרוחק, השיג תו צאות
בינוניות, אך היה אחד הספורטאים
המתמידים ביותר באותם אימונים.

אמר חסיד מושבע של הלפרין :״מה
מענין אותנו אם עושים שם ״מונקי ביזנס?״
העיקר שיש לנו סוף סוף ספורטאי העלול
לזכות בכתר עולמי. וזה העיקר ! ״

פעם עורר את התפעלות חבריו כאשר
הופיע לאימון כשעינו האחת נפוחה ככדור
טניס. דוד, בן לאב מגדל דבורים בגבעתיים,
פתח בשגגה את פתח אחת הכוורות. זרם
של דבורים זינק על פניו, שיתק לחלוטין
את עינו. למרות הכאבים הקשים, בא האתליט
הצעיר לאימון, עשה את כל מה שאמר לו
מאמנו, זכר, לשבח מפיו של מון :״כך
מתנהג רק אלוף היה זה סמל לדרכו
של דוד על מסלול האתלטיקה.
אופנועים במקו
האופנועים ה כמה
ימים אחרי ש־14
ישראליים התניעו את מכונותיהם על המגרש
הירוק בג׳מוסין (העולם הזה ,) 804 התכוננו
111 רוכבי־אופנוע מכל קצוות ארצות־הברית
לזנק במרוץ השנתי של ארגון רוכבי־האוס־נוע
האמריקאיים.
בניגוד למאורע הישראלי, היה האמריקאי
ענין של מהירות. ובניגוד לישראל, שם
לא נפצע השנה אף אופנוען אחד בתחרות,
דהרו. באמריקה כמה מתחרים ישר לגן־
העדן רצוף הכבישים, השמור לאופנוענים.
שלושה אנשים, ביניהם צופה אחד, נהרגי,
גולגולת אחת רוצצה, רגל אחת נשברה.

השבוע השתלמה התמדתו מונים רבים.
מתוך האלמוניות של העונה החולפת, הפ תיע
את אוהדי הספורט בארץ, וביחוד את
חבריו לאגודה, כאשר הציב שיא ישראלי
חדש בקפיצה משולשת, עבר בשלש הפ סיעות
מרחק של 14.05 מטר, השאיר את
האלוף הישראלי, דב (ברלה) זילברברג מוד־הם
ומופתע•
כיצד ביצע את הקפיצה הגדולה הזו 1
אומר דוד זאת יודעים רק שניים: אני
והמגרש ! ״
היאבקות הישראלי האקזוטי
כל משחקי הספורט האמריקאים הלאומיים
הובאו לארצות הברית מאירופה ורבים מהם
עברו תהליך של שיכלולים, אך לרוב בכיוון
האכזריות והברבריות.
משחק הראגבי האנגלי, למשל, שהיה •דוע
מאז כמשחק פראי ומסוכן, הפך ביבשת
החדשה לכדורגל האמריקאי, משחק בהרבה

מתאבק רפאל הלפרין ולוח פרסומת על שמד
״•מונק׳ ביזנס —-אז מה ן״

אולם -לשיא הגיעו מחדשי הספורט באמריקה
כאשר דחו את ההיאבקות הקלאסית,
הנהיגו התגוששות מסוג אחר• עוד לפני
75 שנה המציאו מתאבקים אמריקאים את
הספורט האכזרי הנקרא תפוס כפי יכולתך *.
שם ההיאבקות החדשה מסביר היטב מה
עושים היריבים משך השעה שהם בזירה.
למרות שהתאחדות החובבים הכריזה חרם
על ענף חדש זה, ההמונים הרחבים החלו
נוהרים אל אולמות הספורט, חוזים בשורה
של קרבות עזים, ברובם מבוימים. עם הת־
0311

031011

031011 33

היאבקות

חופשית.

הלפרין השוהה בארצות הברית, לקחת חלק
בתחרויות ההיאבקות החפשית.
המארגן ראה בהלפרין אפשרויות אכזו טיות
בעיקר, קיווה לנצל את עובדת היותו
בן למדינה רחוקה לצורך משיכת קהל.
בעסק ההיאבקות נודעת חשיבות מרובה
לדברים כגון אלה; אחד המתגוששים המפורסמים
ביותר באמריקה הוא בחור אמריקאי
שחום פנים הנקרא בחוגים המקצועיים ״ה נסיך
עומר.״ הלפרין היה גם כן מעין נסיך
ממדינה זרה, אבל קצת יותר אמיתי.
מר ישראל ניאות להצעת המארגן, הסכים
לנסות את מזלו, זכה להצעות מפתיעות.
בתחילה נפגש עם יריבים ממדרגה שניה,

ת שבץ פרות׳
מ אוזן .1 :אליק היה אחיו והוא עורכו ה ספרותי
של עיתון העולים ״אומר 5״עד
הנד,״ הוא כרך כתביו ה־ . 10 ; 11 אחד מגיבוריו
של תומס מן .12 :על מפלגה זו בעבר ובהווה
פרסם ג. ז .ישראלי ספר ; .14 הדוד המאפשר
לנו לקנות ספרים אמריקאיים! בזול; . 16 אחד מ גיבוריו
של ״קוו וואדיס 18 עליו ניתנה
דרשתו המפורסמת של ישו מנצרת ; .19 עליה
מסופר ב״בראשית״ ,והיא בת יחידה לאב מטופל
בהרבה בנים ; .21 אדם הכותב שירים שקטים
ונעימים; .22 כאן, בארמית 23 התכונות ה טובות
; .24 מפקד כתה ; .25 סיפוריו הם מו סיקה
; .27 תוארו של גיבורו העיקרי של
סרוונטס ; .30 מאתיים חמשים ואחת, בגימטריא ;
.31 לפני שארתור קסטלר החל עוסק בכתיבה,
רצה להיות כזה ; .33 מידת הנפח התלמודית
השכיחה ; .35 בעלו של ״נרקיס וגולדמונד״ ;
.36 הטיל, זרק ; .38 הוא כתב את התסריט
ל״ויוד, זפטה״ וכמובן, את ״ענבי זעם״; .39
שגי אחים גרמניים שהתפרסמו בסיפורי הילדים
שלהם ; .40 אלוהים .41 ועלינו 43
כתביעת, המטיף להתקרבות עברית־ערבית ; .44
אוהלו של דוד זה התפרסם מאד ; .46 מדי
פעם מפרסם בעיתון זה ש״י עגנון את אחד
מסיפוריו הקצרים ; .48 צורת סיפור ; .49 שמו
הפרטי של בעל ״שמעון צהמרא״.

העולם הזה, מס׳ 810

אך בהדרגה הגיע אל קצהו העליון של
הסולם. הוא הצטיין מיד, שמו החל מתבסס
בכותרות הראשיות של מדורי הספורט שהי־ללוהו
מאד. אחד מחשובי פרשני הספורט
ניבא כי ה״רבאי מישראל״ * יזכה להתמודד
על אליפות העולם עם רוי לופז הארגנטינאי•

271

אולם תכונה אחת היתה משותפת לשתי
התחרויות: בשתיהן ניצח יהודי. בישראל
לא היה בכך משום הפתעה רבה. אולם ב אמריקה
נפקחו כמה זוגות עיניים בתמהון
כשנתברר כי כל הגיבורים הידועים נוצחו
ע״י צעיר בן ,28 בעל תחנת־בנזין והשם
הלא־אמריקאי פאול גולדשמיט. הוא רכב
על מכונת הארליי־דוידזון ( 350 ליטראות),
הגיע ראשון במהירות ממוצעת של כמעט
150ק״מ לשעה.
שום מרים ירון לא חיכתה לו כדי להדביק
נשיקה ללחייו המגואלות בשמן. במקום זה
התנחם גולדשמיט בפרט אחר 2500 :דולארים
במזומנים.
• הלפרין הוא
מצוינת לפרסומת.

איש

שומר דת, אמתלה

מ אונ ך .2 ומה?״ ,מאת דן פינס ! .3
אחד מ 5פרי הנביאים האחרונים ; .4האיש המטיל
את אימתו על הפלוגה ; .6מלת הוספה ; .7
שם שכיח ערב חורבן הבית השני ; .8קריאת
אנחה, כאב ועצב ; .9הוצאת ספרים ישראלית ;
.11 ממשלתה הקציבה את הנייר המשובח ל הוצאה
העברית של ״פן טדיאוש 13 מסביב
לספר ; .15 בין יונה לנחום ; .17 כתב־עת של
צעירי ההתישבות העובדת ; .18 מקסים גורקי
ושלום אש כתבו עליה ; .20 אחד ממחברי ספרי
הדקדוק בארץ ; .23 לא־טהור ; .26 קצין סובייטי
שהספר אודותיו הפך למרכז שיחה והשראה
משך שנים, במחנות הפלמ״ח במחתרת ; .27
מה שקורה לצבע בשמש ; .28 הומוריסטן יהודי
שחי באמריקה ; .29 שמו הפרטי של הטופר הרוסי
המפורסם שמת באיטליה, למרות שהשלים עם
סטאלין ; .31 מה שיש להסיק ; .32 אחד מ כלי
המיטה ; .34 מפעל הנעליים הגדול של
צ׳כוסלובקיה ; .35 מלת עידוד וזירוז ; .37 ספ רו
הראשון של מנחם בגין ; .39 משורר צעיר,
מפקד פלוגה בחיל הצנחנים ; .42 ,נשא נאום ;
.44 אות ; .45 חתך את הערלה ; .47 למטבע
יש שניים כאלה — לקובייה ששה.
בין פותרי תשבץ זה יוגרלו שלושה פרסי
ספרים. פתרונות חייבים להגיע למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב, עד יום .6.5.53 על
המעטפה לציין :״תשבץ ספרותי״

אני יוצא לחופשי
מאת

יחיאל בווו!

יחיאל בשן, ברח לבריתהמו עצות עם פלישה הגרמנים
לפולין, נשלח שם למחנות עבודה בצפון הרחוק. רק הודות
לתחבולות רבות ומנה גדושה של מזל הצליח להשאר כחיים,
לגבור על תנאי המחנות הקשים. עם הפלישה הנאצית לכרית־המועצות,
הכריזה המדינה על חנינה לכל הפליטים הפולניים.

ההכרה ששערי הדרור שוב נפתחים לסני, הטרידה את
שנתי. כמעט שנתיים עברו מאז חציתי את הגבול הגרמני —
סובייטי, והרי היכרתי את הממלכה האדירה רק מצד בתי
הסוהר ומחנות העבודה. מדברי הכלואים הסובייטיים אפשר
היה להסיק, שהחיים בסוהר ובמחנות העבודה הם נוחים
בהרבה מאשר בחופש. אולן ש אנו התיתסנו לדברים אלה
בהסתייגות רבה.
על כל פנים רבה דאגתי. את מקצועי — עתונאי — היה
עלי לגנוז. לא יכולתי לצפות אלא לעבודה שחורה במכרות
או בקולחוז. עבודה לא הפחידתני, אולם ברור היה שעד אשר
אלמד להוציא נורמה שלמה יחלפו ימים רבים. והתשלום
,בברית המועצות הוא לפי גובה הנורמה...
ניקיטה פיוטרוביץ׳ בקרני לעתים תכונות. לפני שיחרורי
עוד גדלה מידת דאגתו לי. הוא לא עייף מלהמציא לי בהשוואה לקוחות לציורים שלי בתשלום דמיוני ממש
למשכורות הפקידים.
מוזר היה שאיש לא הזמין אצלי תמונה מההווי
הסובייטי. ציורים על רקע המיתום היווני היו הכי פופולריים.
אחריהם באו תמונות מחיי האבירים! בימי הביניים. לידי
התגלגלו שני ציורים לידה והברבור וחטיפת אירופה והביקוש
להעתקי תמונות אלה היה רב. עשיתי לי דפוסים מקרטון
ו ״יצרתי״ 5—6תמונות שמן ליו,ם, כל אחת בת שני מטרים
מרובעים.
כך צברתי סכום כסף די הגון. אבל הכסף הכנים מורך
בלבי. עד כמה היו מושגי על ברית המועצות מטושטשים,
מעידה אמונתי אז, שכל בעל כספים ברוסיה סוסו לסוהר
ומחנה עבודה.
טרם נתקבל צוו השיחרור, אבל כבר היה ברור, לפי
שידורי הרדיו, שלכל משוחרר תהיה הזכות לבחור בשלוש
אפשרויות: להסתדר בעבודה במקום כחפשי, לבקש דיור
קבע באחת הרפובליקות הנידחות או להתגייס לצבא הפולני
שבפיקודו של הגנרל שיקורסקי.
ניקיטה פיוטרוביץ׳ שידל אותי להישאר. הוא הבטיח לי
עבודה במועדון באיזה תפקיד שאבחר לי. פרם לזה אוכל
להשתכר אלפים לחודש בציור. המשכורות בצפון היו בהרבה
ברית המועצות. העובדים
יותר גבוהות מאלו שבפנים
זיהנו מתזונה מיוחדת במחירים קבועים. למי שהיה בית,
לבוש מתאים ותזונה טובה, תנאי הכפור לא היו נוראים
כל כך.
אבל פרט לשאיפתי להיפטר במהירות מהמקום בו רבבות
חברי לעבודה מצאו את קברותיהם, היה עוד שיקול תשוב,
שיעץ לי להסתלק משם במהרה. אפילו מהידיעות המעורפלות
בשידורי הרדיו הסובייטי אפשר היה לקבל תמונה ברורה
על התקדמות הגרמנים בכל החזיתות. האסירים הסובייטיים
עקבו אחרי החדשות במיוחד• מישהו הפיץ שמועה, שהגרמנים
ביותר, והם עומדים
כבשו את מורמנסק, הנמל הצפוני

לעלות על מחנות העבודה.
האסירים התכוננו למרד. לפי חישוביהם, היה יחם
החפשיים לאסורים אחד מול שבעה עשר איש. כשגברו
שמועות אלה, נמצאו בתוך המחנות בדים אדומים עם
כתובות ״מות ליהודים ולבולשיביקים.״ גם ב״מחנה הנכים״
נמצאו שני כרוזים כאלה. חששנו, על כן, שגייסות היטלר
עלולום בכל שעה לנתק את עורק התחבורה שלנו ואז יהיה
גורלנו נחתך. החלטתי להתגייס לצבא הפולני.
חודש יולי קרב לקיצו. צוו השיחרור טרם הגיע. בינתיים
אזלו צבעי השמן והאולפן במחנה נסגר. מנהל הקריה פקד
ע?י לצאת לעבודה ביער ולהוכיח את כושרי לקראת אזרחות
נאמנך, בחבר העמים הסובייטי.
״עליך להוציא שתי נורמות ליום, כהודיה על שיחרורך,״
אמר.
אולם לעבוד ביער בעונת הקיץ היה לא פחות קשה מאשר
בחורף, המדחום הראה, אמנם, ארבע מעלות מעל לאפס,
אולם היה עלינו לחבוש כובע עבה, ללבוש בגו חורף, לשים
כפפות גסות על הידינן ולכסות את הפנים בצעיף כפול,
כי יתושים עצומתם במיליוניהם ריחפו בחלל והיו עטים
על כל בשר חשוף.
חלפו מספר ימים• חודש הקיץ הסתירם. העמים התקדרו
עביס. מטרות עוז הציפו את הדרבים והיערות• בבוקר אחד
ירד שלג דקיק, שנמס עד מהרה. הטמפרטורה החלה יורדת.
התחלתי לחשוש שמא לא יגיע השיחרור לפני קפוא הנהר.
אז יהיה עלינו לחזור בדרך שבאנו, כלומר כ־ססל קילומטרים
ברגל ביערות עד, ללא קורת גג וללא תבשיל חם• זכרתי
כי בדרך למחנה ניספו יותר ממחצית חברינו.
אולם דאגתי היתד. לשוא. ביום אחד, כשנרדמתי ביער,
בתוף גזעו הנבוב של עץ עתיק־יומין, שמעתי, כמתוך חלום,
את קריאותיו של מנהל המחנה. חשבתי, שמא מצא איזה
עבודה מיוחדת עבורי, ולא מיהרתי להיענות לקריאותיו.
אולט כשניחר גרונו, נכמרו עליו רחמי ויצאתי. הלה הסתער
עלי בכעס :
״היכן אתה? עוד חצי שעה והיית מחמיץ את שיחרורך ג״
כעסתי על עצמי, על שהתעללתי במסכן זה. הרי יכול
היה לעזבני לנפשי ביער ואני הייתי מאחר למסע השחרור.
בצעדים מהירים קרבנו למחנה. שם כבר חיכה לי שליח
מיות־ ,שהעביר אותי ל״מעברה״ .קודם לכך הציגוני ככלי
ריק. נטלו ממני את הפרווה, מתנת ניקיטה פיוטרוביץ׳
(״בחופש אין בה צורך,״ אמרו) ,את הבגדים החמים החדשים,

שקבלתי מידי לקוחותי עבור הציורים (״תקבל יותר יפים
בדרך לא מחיתי. הסרתי אף את מגפי הצמר שלי,ונתתים
במתנה לסיני מישה.
במעברה הראשונה מצאתי כשתי עשרות ״פולנים״ (קרי
יהודים) ,שהובאו לשם מפינות שונות: גם הם ידעו
״להסתדר״ .את האחד הכרתי מקודם. הוא היה סטודנט
לפילוסופיה. במחנה הפך לאדריכל והקים צריפים, שעפו
עם משב הרוח הראשונה•
אחר היה רופא שיניים, אולם במחנה היה חייט, סנדלר,
חשמלאי ועוד. שלישי היה שען אמיתי והוא צבר במחנה
עפרות זהב מ&ש. רק מי שיודע מהו שעון בעיני איש רוסי,
יוכל להבין את ערכו הרב של שען ועוד שען ״מערבי״.
חשבתי שסיפורי על היותי רופא נשים, מגיד עתידות,
צייר ועוד, יעשו עליך!ם רושם. אולם לא מיניה ולא מקצתיה.
הם הצביעו על בחור קרח, מלצר לשעבר באחת המסעדות
הקטנות בלודז׳ ,שהפך רופא ראשי ולבסוף למנהל המחלקה
רבבות אסורים היו תלויים
הסניטרית בוורקוטה עצמה.
בחסדו וכמה רופאים מומחים אמיתיים רעדו, שמא יפטרם
וישלחם היערה. ספורי, העושים רושם כדמיוניים ממש, היו
דבר רגיל במחנה.
עוד באותו ערב הורידו אותנו לדוברת ענק, שהכילה
כשש מאות נפש. היה זה ״קבוץ גלויות״ ממש: שרידי
המחנות, שהצליחו להשאר בחיים• הסיפורים חזרו ונישנו.
מי שעבד ביער או בסלילת המסילה, שבק חיים לכל חי.
כפור, תזונה גרועה, עבודת פרך, אפיסת כוחות. בסופה
מחלת ה״פילגרה״ וחסל.
ירדנו דרומה בנהר• כמה מאתנו לא זכו לראות את
הדרור וניספו בדרך. אחרי שבעה ימי נסיעה, הורידו אותנו
באחד הישובים המרכזיים של רפובליקת קומי והכניסונו
למעברת מיון.
עשרות צריפים, ששימשו מקום מעבר לאסירים גולים
לצפון, פונו לכבודנו. הכניסונו למרחץ. גייסו ספרים שגזזו
את שערותינו. עברנו מצריף לצריף תוך מילוי שאלונים
מיוחדים בכל מקום. עלינו היה להודיע על מגמתנו לעתיד.
מתוך כמה אלפים, רק מתי מספר הביעו את משאלתם
להשתקע באיזו רפובליקה. רובם התנדבו לצבא הפולני,
לרבות יהודים למעלה מגיל הששי|ם.
הגיע היהם המאושר 1:שוחררנו !
צוידנו בתעודות זהות שהעידו שפלוני בן אלמוני בגיל
זה וזה שוחרר ממחנות העבודה לפי חנינה מיוחדת מטעם
הסובייט העליון, והוא רשאי לגור בכל מקום, מחוץ
לערים ממדרגה ראשונה ושניה.
התעודות עוררו בנו תמהון ותקווה גם יחד. הן הודפסו
על גליון קטן מניר עתון פשוט ללא כל תמונה. נפוצה
שמועה, שעומדים להוציא אותנו מגבולות ברית הנדעצות
ולספח אותנו ליחידות הצבא הפולני, קנמצא בפרס. תעודה
על ניר גרוע ביותר לא יכלה להחזיק מעמד זמן רב ולכן
חשבנו, שהיא עומדת לשמש רק לתקופת מעבר קצרה.
אחרי קבלת התעודות, העניקו 225 רובל לכל אחד
(במחנות אחרים נתנו רק 20 רובל) ,הוקצבו לנו כמד,
קופסאות שימורים וקצת לחם. זה עלה לנו ב־ 18 רובל.
תלבושת האסירים ניגנזה ובמקומה הוענקו לכל משוחרר
זוג מכנסים וחולצה מאריג כותנה וזוג נעלי בד עם סוליות
גומי. הייתי היחיד במחנה המעבר הזה, שנשתמרה אצלו
חליפת הצמר מהבית. בכל זאת רעדתי מצינה• חברי המסכנים
לא העיזו לצאת החוצה בלבוש!ם האזרחי החדש.
בלילה הורידונו לדוברה והפלגנו בה כאנשים חפשים
בלי לווית משמר. שטנו במורד הנהר• ביום התענגנו מהנוף
הנהדר שבשתי גדות הנהר. בלילה קסמו לנו מרחוק קרני
הנוגה הצפוני על כל שלל צבעיו המרהיבים עין. הקור גבר.
לאחר יומיים הגענו לנקודה, בה הצליחו האסירים לגמור
את קוו מסילת הברזל. עמדנו לחזור ברכבת, בדרך קצרה
ביותר, במקום להכנס בדוברה לים הצפוני ודרך הים הלבן
לחזור לארכנגלסק, בדרך בה הגענו למחנה.
בתחנת הרכבת החדשה ניגנה תזמורת ועשרות דגלים
התנוססו מעל לצריף רעוע. לא לכבודנו חלילה. יציאתנו
אירעה ביום חנוכת התחנה החדשה. אולם לי ציפתה הפתעה
נעימה ביותר — בוריס סי מי מו ביץ׳ טאראסוב. הוא בא
במיוחד להיפרד ממני.
בורים טאראסוב, שנידון כזכור, לחמש שנות מאסר בעוון
גידופים בלתי פרלמנטריים, לא זכה בעירעור. הקסציה לא
התקיימה. אולם כשגייסות היטלר התקדמו לעבר מוסקבה,
לא חדל בורים מלהציף את השלטונות בבקשות :״שלחוני
לקו הראשון בחזית
הפטריוטיזם של טאראסוב מעולם לא הוטל בספק. אלמלא
נטיתו היתירה למשקה חריף ולשימוש באגרופיו הכבדים,
היה עולה ללא ספק בסולם השרות הצבאי•
הוא לא הרבה מעולם בדברים והיה מסוגר אבל ברור
היה לכל, שיעשה איזה מעשה טירוף אם תושב בקשתו
ריקם. לבסוף הצליח. כעבור כמה ימים עמד לצאת ליחידתו
הצבאית בחזית הלנינגרדית. אינני יודע במה זכיתי, שעשה
כמה מאות קילומטרים בתנאים קשלם כדי לראותני• הוא
לא הרבה בדברים. הוא רק שאף לשכנע אותי במלים פשוטות
וקצרות, שהעם הרוסי אינו כל כך רע.
״אל תזכרנו לרעה,״ חזר על דבריו האחרונים של
מאסלובסקי בזמנו.

נכנסנו לקרונות משא פשוטים, בהם הותקנו תנורי פח !
עצים לא חסרו בדרך. כשניתן לרכבת האות לזוז <,הוריד
מעורות הכבשים
טאראסוב ברגע האחרון את פרוותו
והשליכה לעברי. בזוז הרכבת הוא הספיק להחדיר לקרון
שלי תיבה מלאה קופסאות שימורים. רציתי להחזיר לו הכל.
אולם הוא צעק :
״אל תדאג לי. אקבל פרווה אחרת בחזית.״
הוא נפנף לי בידו, עד שנעלמה התחנהנסענו
כמה ימלם. לאורך מסילת הברזל עוד עבדו עצורים
פולנים, שנכללו בחנינה, אבל שפקודת השיחרור טרם הגיעה
אליהם. השלטונות המקומיים, שלא יכלו למצוא תחליף לכוח
העבודה, פשוט התעלמו מפקודת החנינה. הם היו נאלצים
לסגור את המנסרות או את המכרות אם היו משחררים את
אלה שהיו זכאים לכך. והימים היו ימי מלחמה לחיי,ם או
למוות. המסכנים ראו את החופש רק לאחר זמן רב, כאשר
החליפו אותם באומנים מליטא, לטביה ואסטוניה, שהוחזקו
בבתי הסוהר ברוסיה המרכזית.
נכנסנו לאסיה התיכונה• הרכבת שרכה את דרכה על 9 פני ערבות קאזאכסטאן האפורות.
קאזאכסטן היא רפובליקה השווה בשטחה למאה מדינות
כמו ישראל. המרחק בין תחנה לתחנה היה לפעמים מאות
קילומטר. הרעב החל להציק לנו• המשוחררים הוציאו את
כל כספם וחלשי האופי הספיקו למכור את הנעליים כדי
לרכוש קצת אפרסקים. מקאזאכסטאן עברנו לאחבקיסטאן.
מישהו, שקנה בורך ספר גיאוגרפיה, מצא,׳ לפי המפות
המצורפות, שאנו נוסעים ישר לפרס. מצב הרוחות התרומם.
הפולנים מלידה פשטו בלילות״ בשעת ההפסקה בנסיעה, על
הקולחוז״ם האוזבקיים וסחבו שקים מלאי ענבים. פעם התגנבו
לעדר ושחטו 20 כבשים.
השלטונות היו אובדי עצות. הם לא מצאו עוז לעצור
אנשים שזה עתה שוחררו בחנינה ומתכוננים ״למות בחזית
נגד האויב האנושי.״ אבל הוזהרנו, שאם מעשים-כאלה יישנו
יעצרו את כל השיירה.
בהאמיני בתמימותי שפנינו לפרס, החלטתי לבזבז את
כל האוצר שאגרתי ב״מחנה הנכים״ ובמחנה העבודה. ארבעה
ימים רצופים החזקתי את השיירה על חשבוני. אלפי הרובלים
התעופפו מידי. הן בקרוב נהיה בפרס ואחר כך בארץ־
ישראל, חשבתי. למה לי רובלים?
אחרי חדשיים של נסיעה בקרון אחד הגענו לצ׳ארדז׳או,
עיר בגבול אוזבקיסטן וטורקמניה. השלטונות אמרו לנו
שכאן אנו יורדי׳ם, אולם הפולנים התמרדו ודרשו להמשיך
בנסיעה.
סירוס בהיר הוקפה הרכבת על ידי כוחות נ.ק.וו.ד• שציוו
עלינו לרדת מן הקרונות• ארשת פניהם היתר, חמורה. כך

עזבנו את הקרונות שהעבירתו מהצפון הרחוק לדרית ושמשו
לנו בית משך חדשיים.
צ׳ארדז׳או עומדת על חוף הנהר הגדול אמו דאריא,
המתפתל שלושת אלפי קילומטרים בערך ומרווה במימיו את
הקרקעות הצמאות של מדברי טורקמניה ואוזבקיסטן. מוצאו
בהרי הפאמיר והוא משתפך לים האראלי במקום בו עמדה
ממלכת כורזם האדירה, שנחרבה על ידי צבאות ג׳ינגיס
חאן. את הגבולות של אוזבקיסטן, וטורקמניה מגשר גשר
באורך של אלף ו־ 500 מטר, הגדול בברית המועצות. אלפי
טנקרים עמוסים נפט, המופק בבאקו, עוברים מדי יממה
דרך הגשר הזה ומספקץ ם את הנוזל החשוב למרכזי התעשיה
בהרי האוראל.
אין תימה, איפוא, שהסובייטלם שמרו על גשר זה כעל
בבית עינם. בעבור רכבת נוסעים את הגשר, אסור היה להו ציא
אבר החוצה. נוכחות ״פושעים״ משוחררים במקום זה לא
היתר. לרצון השלטונות. בוקר אחד הצטוו המשוחררים לרדת
לדוברות שהוכנו על פני הנהר אמו דאריא כדי לנוע לעבר
הים ד,אראלי.
״בגידה,״ צרחו הפולנים .״ככה מובילים אותנו לצבא?״
אולם הסובייטים גנזו לפי שעה את רעיון ארגון דיביזיה
חדשה. הם ציוו עלינו לעלות על הדוברות ולנוע צפונה,
למקומות בד״ש אין לא רכבות ולא כבישים. הקשר האחד,
בזמן שהתנועה בנהר משותקת, היה האוירי. למקומות ההם
לא היה עתון מגיע ומלך התנועה היה הגמל.
החלטתי לא לציית. שבעתי נדודים בדוברות ולא רציתי
להינתק מפסי הרכבת, התחמקתי מהשורות. שיערתי לנפשי
שהנ.ק.וו.ד• ישינן מארב בצד השני של הנהר ויתפוס את
העריקים: החלטתי לחזור עשרה קילומטרים לאחור ואחר כך
לחצות את הנהר בכיוון לפרם•
תחבולתי עלתה יפה. נמצאתי מנותק מכל הסובבים אותי.
בכיסי נשאת, מכל הוני, רק מאה רובל.
היתד, זאת קפיצה נחשונית למרחב בלתי ידוע עדיין.
נותקתי מכוח מאורגן וניצבתי פנים אל פנים עם המציאות
בארץ הבלתי נודעת. לא שיערתי אז איזה הרפתקאות צפויות
לי, הרפתקאות, שקורותי במחנות העבודה היו כאין וכאפס
לעומתן.