גליון 811 מתאריך 7 במאי 1953

אמצעי תנמול נרידא לא יפ תרו את
מצווים לשחרר אח המולדת כולה.

העורך הראשי :

השוס

אורי

א בניי

ראש המערכת:
שלום

סרוק מוצדק

נ וח ן

עורך משנה, כי תוב:

עורך משנה, תבנית:

סיכאר אלטו (זם ני<

קריאל

דוש

משה בן־אסרים

הכתב הראשי :

סול גולר מן

-והורה נבאי

עורכי מדורים :

רחוב נליקסוז . 8תל א ביב
(ליד תיאטרון

הצלם הראשי :

מיכאל אלמז. יחיאל ב שן. נצח נבי. ירוחם נבע,

ת.ד . 136 .טל (זם ני< 66785
טען למבדקים :״עולמפרם״
מ שרד המברכת בירו שלי ם :
רחוב דו ד חסלו יוליאן).
חסלו.
פשר ־
סו ל

תמר תדסור.

משתתפים קבועים :
דוד ארנון, אוסקר

ט אובר,

סיליס

טי ארי.

דידי

מנוסי. צבי ש ש.

מו״ ל :

לפני שנד, עשיתי מעשה שלא עשיתי כמורד
לפניו ואחריו: עזרתי לאדם לצאת ממדינת־ישראל.
האיש
היה מכר וותיק שלך. ד,תזכור את
השם אלפרד מילר י במעורפל, מן הסתם.
אעזור לזכרונך: היה זה המלצר ההונגרי־הנוצרי
שכתבנו עליו כמה פעמים בעתון

מילר היה מפקד־גוש בבודפשט, בימי השל טון
הנאצי. לפי מיסמכים ועדויות שאין לער ער
עליהם, הציל את חייהם של כמה עשרות
יתומים, עזר למאות יהודים אחרים. כשרצה
להגר ממולדתו, אחרי התבססות השלטון הקו מוניסטי,
עז רו לו המוסדות הציוניים להגיע
לארץ׳ ציידו אותו בצרור של המלצות חמות.
מדינת־ישראל לא קיבלה אותו בזרו עו ת
פתוחות ובלב חם. הובטח לו מקום במגדל־אשקלון,
להקמת מסעדה. הבטחה זו הוסרה,
ו מילר החל עובד כמלצר בבתי־קפה. עד
שביום בהיר אחד החליט יהודי, שלא סבל
מעודף הגינות, ליישב אתו כמה חשבונות
אישיים ישנים.
איך עושים זאת במדינת־ישראל, כשהצד
השני הוא. גוי ״ י פשוט מאד. מעלילים עליו
שהוא פושע־מלחמה. גורמים למאסר האיש,
לחקירה שתימשך שנה. כשמתברר, סוף סוף,
שהיתר, זאת עלילה מתועבת, כבר אין הובר
חשוב. התואר נדבק. האיש גמור.
כך בדיוק נעשה למילר. הוא י שב בבית־הסוהר.
אחרי שנה נתברר שאין שמץ של
אמת בהאשמה. הוציאוהו לחופשי. אך אויבו
רדף אחריו, הקים מהומה בבתי־הקפה בהם
עבד. בעלי בתי־הקפה השתתפו בצערו של
מלצרם, אך נאלצו לפטרו — המהומות הזיקו
לעסקיהם.
לבסוף ניגש אלי מילר, אמר לי בפשטות :
.אני מרגיש שאם אשאר במדינה עוד חצי
שנה, אהיה לאנטישמי מובהק. אנא, עזור לי
לצאת בעוד מועד ! ״
בלב כבד עשיתי זאת. לפני כמה ימים קי בלתי
גלויה מצוירת מלה־פאז, בירת בוליביה.
מילר הודה להעולס הזה, העתון היחיד שלחם
למענו את מלחמת־הצדק, מסר לנו שעתה
לא חסר לו כלום, מלבד אויר (לה־פאז היא
העיר הגבוהה בעולם) .בזאת נסתיימה הפ רשה.
בינתיים
נאלץ העולם הזה ללחום מלחמה
דומה בעד נוצרי אחר, הצ׳כי אנטון קפלן
(העולם הזה .)804 ,801 גם כאן לא היה ש מץ
של האשמה נגד האיש, שבא ארצה עם אשתו
היהודיה, נפל קרבן לקשר בעל רקע אישי,
שפרטיו עוד לוטים בערפל׳ אף כי ב רור

שאישים רמי־מעלה מעורבים בענין. קפלן
נאסר, הוחזק תקופה ארוכה בבית־הסוהר,
שוחרר רק כשעורך־דין צעיר איים לפנות ל־בית־המשפם
העליון.
העולם הזה גילה את האמת. קוראים רבים
כתבו לנו, הביעו את תדהמתם על הפרשה.
אולם העוול כבר נעשה, ופקודת־הגירוש ש הוצאה
נגד האיש נשארה בתוקפה. עורך-
דינו, שהשתדל עבורו, השיג לבסוף את הסכ מתו
של אחד המשקים לקלוט. אותו. היה
נדמה שהגיע הקץ לדרך היסורים.
היה נדמה. כי השבוע, כשניגש קפלן לס דר
את הסידורים האחרונים, ניגש אליו אל מוני
ברחוב, הציג את עצמו כשליח ממשלת־ישראל,
מסר לו שאם חייו יקרים לו, מוטב
שיסתלק מיד מן הארץ, אחרת...

שאול

אביגדורי,

תל־אביב

ונלין מוסיקלי
מוסרים. כי יאשה חפץ (חעולם הזח ) 806 מטור
לי שו ב ולציונות. אולם לפני הרסיטל הראש ז ״ת בקש
האמז במכתב החתום על ידי ש ר החיי..ד
(ד בר
והתרבות, לא לננז את רי כרד שטראום
שהובז על ידי המנצח אינור מרקבי-ז) .ת שוב תו
״אתם לא תצנזרו אותי ״ 1
של חפץ היתה :
הוא ניגן את היצירה של ריכרד שטראום. ה ידוע
כנאצי מובהק וידי ד אי שי של פראנק, תלייז
יהודי פוליז. לדעתי ביצו ע יצירה ז ו בכלל, וב ע
שור למרד הגיטאות בפרט, היה מיותר בהחלט.

תל־אביב

פעולת הבלמים
העולם חזח 809 הביא תיאור א סון מ ס ני ח
הכבאים שנסעה לסדום. ברור שהאסון נגרם עי,ב
בלמי רנל שלא פעלו. ברור נם לנהג הסכין טעט
במכונאות. שבמקרה כזה עליו קודם בל לסגור
את כפתור ההדלקה ( סווי ץ) .על ידי כד הוסבו־*
כל בוכנו ת המנוע לבוכנות בלימה עקב התנגדייי. אינו הדחיסה בתא׳ השריפה. גורם זה לעולם
מכזיב. בין אם מצבה הכללי של המכונית טו ב
ובין אם לא.

אליעזר למידות, ראשון? ציון

דואר לשר-הדואר כל שהעז
() 810
הדעה

הכבוד לד ״ ר יו סף בורג. אי ש, ופועל-הפזרהי.
לנלות דעה כה חיובית על חעולם חזח
...הדבר נותן לי או מץ־לב לייצג אותה
בקרב חברי הדתיים.

עקיבא,

נוח כתריאלי, חינה

במחשבי הדפום
תצלום חמפנז הלילי (העולם הזח ) 809 הוא
עצום. ביהוד הופך הצלום לאמנרהי על ידי הצורה
בה קלטתם את הבעת פניו של חייל המשוח מסת
המשחיל את כי דו נו השחור בב טן הפרצוף האהל
בעל הבחנות הקודרות ...מדו ע עלי לשלם כ סף
טוב בעד מריחת שלי ש ע מוד בצבע שתור ז

יורם כד,נא, רמת־גן
העולם הזה הציג אותה שאלת לדפס.

מחיר חדש
לשאלתו של העורר (העולם חזח 807 אני
מציע להגדיל את מספר העמודים ב-ס 507 ויתיה
אני סו מר על יו ש רו של
המחיר א שר יהיה.
העולם הזה שיד ע לקבוע את מחירו המתאים בהתאם
להנדלת ההוצאות.

מרדכי גולדברג, ר א שון לציון

עתו! המשטרה. המופיע ב־ 36 עמודים ועל ניר
משובח. מחירו 300 פרוטה. אני מסכים לשלם
עבור העולם חזה 300 פרוטה בעד עתוו בעל 82
עמודים מניר לא משובח, אה העולם חזח הנוכח•
אני בולע בשעתיים ומצפה ליום חמישי הבא.

בתיאבון. כשיוכל העולם הזה להטיל מם
הכנפה על אזרחי הארץ, יוכל להתאים את
מחירו למחיר עתוני הממשלה המופיעים על־חשבון
משלם המסים,

איש השנה
ד״ר ב. שפירא,

גנרל חף מפשע

תל־אביב

ישראל מאשימה את הננרל דה־רידר (העולם
הזה ) 810 כחהם ר אוביקטיביות. אם כי אינני נ תו ר
הענינים. הרי קשה לי להאמיז שת מיד צו ד;,ז
ממשלת י שראל, ש ל פי הודעותיה בכל התקריות
בנבול אשמים רק הערבים.
כשמ שני * ד דיו של גבול מתפתל מתחפרים היי־לים
מזוינים. מוכרה מפעם לפעם להיפלט כדוד,
ו כדור נודר כדור. האם לא קשה קצת להאמיז
הרא שוז נפלט תמיד מרוב הו של * ד
ש ה כדור
אחד ז

יורם גינזבורג, ירושלים
בתקופת מלחמת השחרור עבדתי. ביו היתר. ב יחידה
צבאית שחיה לח מגע מתמיד עם משקים•
חאו״ם. נוכחתי שהמשקיפים הבלגיים. שהם קתו
לים ברובם. הראו יחם של שנאה לישראל ואחדו.
ו אי לו עם האמריקאים הסתדרנו איך
לערבים,

השחרור
שי עי מד
את מי

תורה שקדנית
העולם הזה 808 מוסר סקירה קצרה על מישר
תורה חדשה יהודה שקרני. כדאי חיה לפרטם פר טים
נוספים על תזרח זו ועל דרכי מחשבתי,
בנלל המיוחד שבה, וכז נם ביאונרפי ח של ה מייסד.

פנחס
יפה,

תל־אביב

לדעתי. שונה שר־חדואר. כ שהו א או מר ש איז ב־העולם
חזח שווי־משקל בין ם תירח לבניז. העת ז
כולו כתוב ב טון של אהבת; א פי לו כ שהוא בו־תח
ביקורה נעשה הדבר ב הו מור וללא שינאת.
מה עצום המרחק ביז ביקורת זוי ביז הביק.יית
ההדדית הקטלנית בעתוני המפלנות.

יוסף ארווץ, צה״ל

וצלילות־דעת.
בגלל אומץ־לב. נאווה לאומית
אני ממנה את דירם. שנער (העולם הזח )•108
לאיש־השנה לשנת השי ״נ.

בשלילה י ש לי לו מר :
. 1כי לעתים הרחקתם לכת במידת הב־קורת
הטוטלית שבאה לידי בי טוי נ ג .־
רה החדה ביותר.
. 2שהתרכזתם למעלה מהמידה כצבור
קוראים צעיר, מבחינת שלילת תובעות
מסויימות בחיינו הציבוריים, מבלי לש קוד
על העלאת רמת הידיעות ו ש־ פיר
הא וירה התרבותית שבה הוא חי.
.3כי בהחזיקכם מ כ שיר עתונאי ח שיב
לא השתמשתם בו במידה מספקת לייפוי
סננון החיים החברותיים, ולא שקדתם די
להחדרת יחם הכבוד בין אדם לחברו ומי דת
הסבלנות בין חסידי זרמים פוליטיים
וחברותיים שונים.
לחיוב יש לי לו מר :
כי ניליתם כ ש רון ויכולת כמתן

מצוייר
ל ש בו עון
צורה מודרני ת וחיה
י שראלי.
.2ביצעתם ללא משוא-סנים מסע־צלב
נגד השחיתות וקלקול המידות בשרותים
הציבוריים, והחדרתם על ידי כך ללבות
הקוראים את ההכרח כי י ש דין וי ש דיין
לרע ו ש כר לטוב.
בשורה של רפורטז׳־ ת מוצ״חות

הוספתם ערך לזכות מעמדה של הרפור־טז׳ה
הישראלית.
.4הייתם ב רו ב המקרים בלתי תלויים
והשכלתם להב א
במלוא מו בן המלה.
לפגי הקוראים את שני צירי המטבע.
ובתור שכאלה
.5הנכם נו ף צעיר.
אפ שר הרבה לתבוע מכם, אולם נם הר בה
לצפות.

עמוס אלסר, תל־אביב
בעולם הבא אין משטרה צבא ת. ראשיי
החבות מ. צ• מסמלים ״סלאכי־צרזת.״

אגב, לחברים שגנבו את הג׳יס שלי לפני
ארבעה חדשים :
זה עתה מצאתי במחסן כרית ממושב ה אחורי
של המכונית. מן הסתם שמתם לב
שהישיבה במושב זה אינה נוחה בלעדי ה כרית
הזאת. מאחר שאין לי עתה צורך בה,
תוכלו לקבל אותה. נא לפנות בשעות המש רד.

•שהוא.
מבחינה
זו לא נשתנה דבר ממלחמת
עד היום, והבעיה היא לא מי האדם
בראש מנננוז משקיפי האו״ם, כי אם
הוא ייצג.

(ציונים־כלליים)

י שר וישקובסקי,

יהודה שקדני, ירושלים

קנאת העתונות
התפלאתי מ אד כשפרסמה כל חעתונות השבוע
את הידיעה החדשה על בי קורו חסודי של אריד
ליט ב ארץ. אי ש לא ציין שהעולם הזה () 608
הביא את הידיעה לראשונה, כשספרתי לתכדים
על הידיעה שפורסמה בחעולם הזה א מרו רבים :
,סתם ב לו ף״ .היה לי הפסוק המיוחד ב מינו כש־יכולתי
להראות לחברי את העובדה שכל העתונות
פרסמה את הידיעה רק לאחר ש ארי ד ליט יצא
מי שר אל.

יהודה

רוחמה בינשטוק, תל־אביב
ארין המבורגר והנרי ליטל היו רק שנים
מן השמות בהם השתמש אריך ליט בבי קורו
בארץ. השם הוחלף כמעט מדי יום ביו מו.
כיצד קרר. הדבר שאתם הייתם היחידים שהצ־לחתם
לא רק להביא את הידיעה על בי קורו ש ל
אולם, אם
לים ב ארץ אלא נם ל פנו ש או תו ז
כבר נפגשתם אתו מדו ע לא הצלחתם נם לצו ם
או תו ולראיין או תו?

דוד נוסבאום, ירושלים
חבר מערכת העולם הזה נפגש עם ליט
ב אופן פרטי. גילוי פרסים נוספים היה מסנן
את בטחונו של האורח, ואחרי שיקול רב
החליטה המערכת להימנע מלנצל את יתרונה
במסיבות אלה•

ראה

תיאטרון

שמואל דרורי, תל־אביב
לחזיר, קודם כל.

ה שבו עון

המצויר

י אי־נ פו ר ס צי ח

האם איו חבר־הכנם ת י שעי הו י כו ל ל מצו א לעצ מ
או תו הלאומית סמל ש אי נו נונע לקיבה ש-יי 1

דבורה לוינ סון, ירושלים

נקמה במסתננים

מכת חהסתננות (העולם חזח ) 810 לבשה לאח רונה
צורח מחרידח של רצח מ תוד ענויים מזר חיים
שרגילים חיינו להם לפני קום המדינה . .

אנשים
מה ההבדל בין
רבנו ומשה שרת 7

משה

גרוזנברג, חיפה

...העתוננת היומית כתבה שלי ט -סתובב ב א רן
תחת השם אריך הסבורנר. אתם טענתם שז שצא
כאז תחת השם הנרי ליטל. מה האמת?
רבנו משה
סנה בוער באש.

שמחתי ל ש מוע מפי חבר־הכנסת י שר אל י שע יהו
ש״ ע ל טעם וריח אין להתווכח״ (העולם ; 1זוז
. ) 810 אם כן, מדוע הוא מתווכח על הטעם שלי?
למי זדז
אני דוקא אוהב לאכול ב שר חזיר.
מפריע?

תל־אביב

הפרטים היו מדויקים וערוכים בהניוז. כשם
ש ערוך ה שבועה בכללו. בדומה לשב-עונים הא מריקאים
המתקדמים — ,בטעם טוב.

צבי כהן, ירושלים

החזיר

חבר־הכנסת

יום העצבנות (חעולם חזח ) 809 לא סבר בסדר.
אני וחברי לא התעצבנו, אם זה לא בסדר, אבקש
לא למסור את כתובתי למשטרה הצבאית של
העולם הבא.

יש כאן יותר מאשר מעשר,־נבלה אישי.
על כף המאזניים מוטלת מהות המדינה.
ישראל היא מדינה ציונית. היא השתעבדה
לרעיון שהוא מתקדם בי סו דו: לקלוט אנ שים
מארבע כנפות ארץ, שאין ביניהם שום
קשר גזעי או תרבותי, פרט להיותם בני־דת־משה
או בני־בני־דת־משה. הודות ל ר עיון זה
הצליחו במידה ניכרת למזג תימנים וגרמנים,
רוסים ואמריקאים לעם אחד, דבר שהוא כמ עט
ללא תקדים בעולם.
אולם המדינה אינה מסוגלת, כנראה, לק לוט
כל אדם שהוא שאינו בן דת משה. יהיה
זה גם האדם היפה, החיובי, המסור ביו תר
— החברה היהודית מקיאה אותו. היא הופ כת
כל נוצרי, מוסלמי או בודהאי, המתישב
בארץ, לאויב בנפש.
אין זו רק לאומנות צרה, מן הסוג החולני
שעוד קיים בפינות רבות בעולם, זוהי תכונה
יהודית־גלגתית מובהקת, הסתגרות בגט•
חברתי ורוחני. זוהי תכונה מכוערת. יו תר
מכן, זוהי תכונה ד,מרעילה את יחסינו עם
העולם, מונעת מראש כל יציאה אל המרחב׳
כל יעוד החורג מן המחנק של ד׳ אמותינו.
ביסודו של דבר, זוהי תכונה של עם עב דים.
המלחמה בה אינה רק חובה אנושית.
זוהי חובה לכל אדם הרוצה לקעקע את חו מות
הגטו.

מכו/בים

פרסמתם רפורט״׳ח
בנליוו חעולם חזח () 780
על אחת החתקפות של חאצ״ל על משטרת רמת־גז.
ב שער הופיעה תמונתה של איזו שהיא בחו־ה,
במקום ש תופיע תמונתו של רב נרונר. ש עו ר י
הד בעולם כו לו. אולם השבוע פרסמתם את מפ קד
הפלמ״ח ב שער יחד עם סמל (הפלמ״ח) .ז,אם
איז זאת הפליה ביז דם לדם?

גבריאל דנון, ש פו א ל סיר ת
מודפס: דסום י שר אל בע״ ם ת״א

שדו

ישראל רביש, תל־אביב

מ״מ ראש מערכת׳ חיפה:
ראש מערכת, ירושלים :
חיים כרמל
דוד רו ביננר
סופרי חוץ:
פונ טי ג׳יקובם.
העולם הזה ב ע־ ם

רוזן, ירושלים

חבל שהמאמר על הפלמ״ח (חעולם הזם ) 6,0
היה כתוב בחד־צדדיות מובהקת. חורנש צערו של
אולם לא חור:שח
הכותב על פרוק הפלמ״ח,
כוונתו להיות אוביקטיבי ...חפלמ״ח סורק כצ,יד:,
לא היתה שו ם הצדקה לקיו מו של צבא בתוך צבא,
ביתור כשהפלמ״ח הפד לצבא סרטי של מפלי.־
מסוימת, המפורסמת לשימצה בשל סנייתח לחיי לים
ולנוער ״לא לציית״ .ו א שר הפנינח בפו מ בי
את סולידריותח עם ״כוחות המחר״ של מצרים
אויבתנו, א שר רק בעבר הקרוב הרנה בנו. ו כ מחר
הקרוב תנסה להמשיד זאת.

עורך משנה, חדשות :

השבועון המצדד
לאי (פו רמ צ יה

חבעיח.

אגו

(מאת מבקרנו המיוחד, ד״ר
מ. א .ר. לב־טוב)
כאן קבור הכלב
חבל שהמטאטא לא מצא
אותו.
זעקי, ארץ אהובה.
ומה יעשה הקהל 7
היורשת.
הרצתת גם יר ש ת 7
העיר הזאת

מוכיח כיצד ניצלה ירו שלים
למדינת־ישראל למרות
היהודים.

פיתגם השכוע
מרוב חגים אין רואים את
המדינה.

מדור השירה
היה היה איש שהצליח
גוש קרח ב שיר להרתיח
יום אחד — הוי באב —
הוא מדי התלהב
מריח.
צלי־עגל
והפן

יאא ונבאו ענני או*ו *3
1את הנוודבים מאד׳ן-
\ 1נ־א חי מימנת בת
ב״תנוי הכוחות במרחב,
המתהולל עתה. כעוס

מ ב עו ד

1הבד ^ תבמ קו ס

*3ק 2דו ונול שד
החיץ לא •היה
־ תענוגות.
מסע ׳
סמק אס •היה לו
מגא׳ ל הוו סלב
על מלא* המי*
דאמידות ע 1ל .*1
וה* .ימיו עול יט
מנדה 3א *3מ או
האויד האח טול
הד* הללנזן. לי
ל מד דאל ס מח-
13ת ל עיווו הדלה
מחוה חייב•
נייח: מד• ל 1מ,
חשדות. שנאות.
מזימות ושא־מ1ת.
ל ד אדץ
ואדיו היא בעיה
לו עדת ־* והאחד
לולו לקלהת
הרותחת ע ר אש
תמידית.

הבריטית.

מוחמד נגי ל

שך שבועות עלה המתח לקראת שיאו: ביקור שר החוץ של
| 0ף ארצות־הברית. לפי ההכנות וההתרגשות אפשר היה לחשוב
:י מתקרב יום משפט עולם׳ כשכל מדינה תביא בפני ד,אמרי־
״ קאי המכובד את דבריה ותחכה לגזר דינו. כאשר פורסמה

תוכנית מסעו, נתברר כי ישהה במרחב בסך הכל תשעה ימים. הארץ
עם הבעיות הגדולות ביותר לא תזכה ליותר מיומיים מזמנו של האיש
הגדול.
אולם אין למדוד את חשיבות המסע לפי אריכותו. יתכן מאד כי לא
תהיינה לו כל תוצאות מידיות. כי אין שר החוץ בא להציע תרופת־

פלא לכל הכאבים. זה רק ביקור היכרות של רופא חדש בבית החולה,
או של בעל־בית בבית שזה עתה קנה.
אכן, רחוק הבית מלהיות במצב טוב. סדקים נראים בכל קירו תיו׳
סכנה של התמוטטות כללית מאיימת עליו בכל רגע. כך׳ בכל אופן,
קובעים הדו״חים הזורמים לוושינגטון.
לאחר הבדיקה
אתריו.

י שו ב דאלס לביתו. אך המיפנה שהוא מסמל ישאר

*הגנה מרחבית: חלום
זאת היא בעיח־הבעיות של המרחב: בה כלולות כל שאר הבעיות והצרות. אם מישהו
יצליח לפתור אותה — פתר המעט את כל השאר.
בפתרונה תלויים בעיית.השלום בין ישראל והערבים, שאלת היחסים הפנימיים של הליגה׳
החיכוכים על השפעה ופרסטיג׳ח,
כיום נראים הסיכויים לחקמת מסגרת הגנה שיתופית לכל מדינות המרחב קלושים ביותר.
עדיין י שנן רק הצעות כוליו ת, בלתי ברורו ת, כל אחת בנויה על עקרון אחר, מבקשת מטרה
שונה. האמריקאים מעוניינים מאד להקים ארגון מקביל לאמנה האטלנטית, שיאחד את כל
המדינות תחת מיפקדה אזורית, שתהיה תלויה בארצית־הברית, תאבטח את האגף המזרחי
והעורף סל אירופה.
אך מיד התברר שאין הדבר אלא חלום בהקיץ; בשום אופן לא יסכימו הערבים להשתתף
בארגון צבאי אחד עם ישראל. סיבה זו דיה כוי לבטל את התוכנית. אולם י שנן סיבות
נוספות. הראשונה: מצרים, מנהיגת החבר הערבי, אינה מוכנה לנהל כל משא ומתן על כל
ארגון שהוא, כל עוד לא עזבו האנגלים את !;סואץ.
לעומת מצרים׳ מובנות שאר ארצות ערב לקבל את הרעיון — בתנאי שלא ידובר על
ישראל. האינטרסים שלהן נוגדים לאלה של מצרים: הן מעונינות בזרם של דולארים ונשק,
לא בסיכסוכים על פינוי הסואץ. ללא מצרים, טוענת ארצות־הברית, אין טעם ל ארגון.
עם מצרים כמנהיגתו, אומרת תורכיה, לא יהיה ערך רב לארגון. התורכים, שגישתם
המערבית לכל בעיות המרחב (כולל ההכרה בישראל) אינה עשוייה לחבבם על הערבים, חושבים
שארצות ערב חשובית רק להקמת פסיכים, לא ככוח לוחם• ואילו הערבים מאשימים את
תורכיה במזימה לשעבד את המרחב לאינטרסים זרים. כהוכחה לדבריהם, פרסמו תמונות של
בית־קברות לחיילים תורכיים בקוריאה. כזה, טוענים הערבים, רוצה תורכיה שיקרה לערבים.
בויכוח הכללי נשכחה, כמעט, מטו תו האמיתית של ארגון ההגנה. הגבול הסובייטי
שוכן בקירבה מסוכנת ל אזורי הנפט, ביני לבין הים התיכון רק שטחים פתוחים ומופקדים.
אמריקה מעונינת להפכם מיבער צבאי אנטי־סובייסי,
אולם בשלב זה סוער הדיון רק סביב
הבעיה: האם ההתערבות האמריקאית ע שויה
להביא עמד יתרונות פלכלייס׳ לח זק
את המשטרים הקיימים ז ואס בו, כמד,
יכולה להשיג כל ארץ ן
ישראל, בבל הפרשה, רק מסבכת את
המצב. היא אמנם מדינה מתקדמת וחז קה,
ור צוי מאד לרתום אותה׳ בצורה כל שהי,
למחנה הצבאי של המערב. אך אל מלא
היתד, קיימת, היה בהרבה יותר קל
לאמריקאים להקים את הארגון.

אבטחת תפט: ה3רח
שיחידת צי תעגון מול עיר
שר צון ממשלת הוד מלכותו
הערבי הפרוע ביותר נשמע
צבאיים, הסכמים מסחריים,

פעם היו ל שלטון במרחב שני סמלים: הכוח והזהב. די היה
מרדנית או שפטרול ממונע יערוך מפקד מול מחנה בדואי, כדי
ייעשה. תמורת קיצבה זעומה לקופותיו הפרטיות, היה השליט
לדברי ד,״יועץ״ האנגלי. בעד מעט זהב נתן אח הכל — חוזים
זכיונות נפט.
בצורה זו נפל בידי הבריטים אחד מיי כוזי הנפט העשירים ביו תי בעולם. חברות
בריטיות קבלו את הרשות לגלות, להוציא ולמכור כל הנוזל השחור שימצאו בעיראק, איראן
ותריסר המדינות הקטנות שעל חוף המפרץ הפרסי. השליטים המקומיים הסתפקו במה
שהאנגלים מצאו לנכון לתת להם.
כניסתה של אמריקה ל שוו ת הנפט חוללה מהפכה במקום הקיצבות הזעומות נתנה
לשליטים ״ 507 מרווחי הנפט.
למהפכה שניה גרם זקן היסטרי. הלאמת הנפט האיראני שינתה לצמיתות את היחסים.
להפתעתן׳ גילו המעצמות הגדולות כי שוב לא די שסיירת תכוון את תותחיה באיום, כדי
שהכל י רו צו לבצע את רצונן. גם התשלומים של הימים הטובים חדלו לספק את השיכים
והמדינאים. שליטי המרחב הפכו שותפים מלאים של חברות הנפט. סכומים אגדיים החלו
זורמים לקופותיהם.
אולם איש מבין המוני המרחב אינו מכיר תודה למערב על הון זה. כי איש מבין המוני
המרחב אינו נהנה, למעשה, מזרם זה. הכסף הולך, כמעט כולו •,לשליטים בודדים המוציאים
אותו למטרותיהם הפרטיות. השיפור היחידי שבא עם הנפט הוא יצירת מקומות עבודה
טובים לכמה אלפי פועלים. זד, היה רחוק מלהביא שינויים גדולים. אולם הספיק לר מוז על
האפשרויות הטמונות בקרקע.
במצב זה קיימת סכנה מתמדת של הישנות הדוגמה האיראנית. חברות הנפט חיות
בפחד מתמיד שכמה מאות פועלים בלתי־מרוצים ירימו דגל ברחוב, ישמיעו כמה סיסמאות,
והלאמת תעשיית הנפט תהפוך לבעיה הלאומית בהא הידיעה. הנפגעים העיקריים, מלבד
חברות הנפט, במקרה זה, עלולים לה יות
אותם השליטים מקבלי ההענקות.
אינטרס זה הופך את השנים לשותפים
טבעיים.
כל המנסה לפגוע במעמד הקיים מיד
בד,שתייכ*1ת
נחשו בחתירה מסוכנת,
קומוניסטית, באיבה לאנושות, בסיכון
לנוזל האסטרטגי היקר. ואם י ש דבר
אשר המערב חושש מפניו יו תר מפלי שה
סובייטית גלויה, הריהי השתלטות
קומוניסטית מבפנים. כדי ל ש מור על
אוצרות הנפט של המרחב מפני סכנה
זו, מוכנה אמריקה להזרים כוח וזהב
בלי סוף, לחיזוק המשטרים השליטים
העושים את רצונה.

מאחר שהיא, בכל זאת, קיימת, אין
להתעלם ממנה. אולי יקימו ארגון יפה
ומושר, מיוחד בשבילה. זאת על ג׳ון פוס טר
דאלס להחליט, לכשיפתור את שאר
הבעיות,

הנפט מתנתו היקרה ביותר של הטבע
למרחב, עלול להפוך, בנקל לקללתו.

* ישראל:
נצע נעור

בהסואץ:
צריו לצאת

על מפת המרחב מסתמן פצע פעור:
ישראל. אמנם שטף הדם נפסק, אך ר חוק
עדיין הפצע מלהגליד ; המיחושים
והכאבים טרם פסקו.
ומדרום, משתרעים
מצפון, ממזרח
גבולות המדינה. לאורכם דחוסים רב בות
י פליטים טבועים בים של שנאה
ויאוש. כל עוד י שבו שם, יכרסמו המי־חושים
בגוף המרחב. ואיש טרם הראה
כל ר צון ממשי לסלק את הגורם המכ איב.
או״ם
(בעיקר מכספי ארצות הברית)
ביצע תכנית שיקום מסועפת, הוציא
מיליוני דולארים לעזרה לפליטים. מטר תו
הראשונה היתד, לישב מחדש אה
הפליטים בארצות מקלטם. אך ארצות אלה לא היו מעונינות. הן העדיפו שכספי הסעד יוצאו
על סעד ועזרה רגעיים בלבד.
אילו היו הפליטים רק סלע מחלוקת בין ישראל וארצות ערב, היו מזמן מוצאים את
פתרונם. אך רבבות האומללים מהווים גם קלף חשוב במשחק הפוליטי הפנימי. כל עוד י שבו
על הגבול, יוכלו שליטי ערב להציגם כדחליל, דוגמה לסכנה הציונית המחייבת את הערבים
להתלכד. בשם ליכוד זה יכולים השליטים לדרוש הרבה מבני ארצם.
גישה זו אופינית לכל העמדה הערבית כלפי ישראל. שאלת השלום אינה ענין כה חשוב
בעיני הערבים: הם יכולים להתקיים גם בלי יחסי שלום. הנחת היסוד שלהם אומרת כי
ישראל זקוקה להם יותר מאשר הם לה — לכן, לא כדאי לכרות שלום.
אין פשר הדבר כי ישראל אינה כעיר, רצינית במידה מספקת, שקשה להשתמש בה
לניהול תככים ומזימות, להשגת המטרות שאין להשיגן בדרך אחרת.
שתי הבעיות הגדולות המעסיקות כל שליט ערבי כיום הן: יציבות פנימית׳ השגת
עזרה כספית נרחבת מן החוץ. בשתיהן נועד תפקיד חשוב לישראל. כאשר שישקלי, למשל,
מעונין בהגברת כוחה הצבאי של סוריה על חשבון פיתוחה והעלאת רמת מחייתה, מספיק
שינופף את דגל הסכנה הציונית. במקרר, הגרוע ביו תר הוא גם יכול להתחיל בפעולת־גבול
כלשהי. הסורים מסכימים מיד כי חשוב יותר להגביר את כוח הצבא האציל מאשר לבנות
בתי־ספר.
כאשר ממשלת ארצות־הברית הודיע־ שהיא מופנה לחגיש עזרה טכנית וכספית לארצות
ערב, נשמעה צעקת שלילה במעט־כלליר, מצד הערבים: הם אינם מוכנים למכור את הרותם
תמורת דולארים. בעיקר הודגשה, תחת סעיף זה, החרות לתקוף את ישראל, בבוא מועד.
אם ארצות־הברית מעוניינת בשלום במרחב, עליה לתמוך בערבים, לסייע בידיהם להת פתח
— כלומר: להעניק להם עזרה כספית נרחבת יותר.
על האפשרות שישראל תהיה גם גורס פעיל בכל השאלות הללו, לא רק אמצעי־לחץ
או הפחדה, אין הערבים חושבים. גם פוסטר דאלס אינו מתיחס ברצינות לאפשרות זאת. ואין
כל פלא — שהרי ישראל עצמה נראית מרוצה מן הסידור הקיים.
בשיחה פרטית, מפר דיפלומט אמריקאי את דעתו על יחסי ישראל והערבים: ברכה לכל
נושאי הנאומים והעסקנים המדיניים. הערבים משתמשים בה כמקל, מתרצים את צרות
ארצותיהם כפרי המזימות הציוניות וכקרבן למען סיבוב שני. ואילו מדינאי ישראל׳ מדברים
השכם והערב על שלום, מתרצים קשייהם בסרבנות הערבית. לשניהם נוח להסתפק בדיבורים.

ללא שיתוף פעולה הדוק מצד המצרים
אין כל אפשרות להחזיק ב איזור הסו-
אץ. זאת יודעים האנגלים. זאת יודעים
אינה
גם נגיב וקציניו. לכן השאלה
עוד: האם יהיה פינוי? אלא: כיצד יבו צע
הפינוי.
עד לפני שנתיים סירבו מפקדי ה צבא
הבריטי אף לחשוב על האפשרות
שהם ייאלצו לעזוב את הסואץ. מאז החוזה ביטול
המאורעות שפרצו עם
האנגלו־מצרי על־ידי הוואפד, באוקטובר
, 1951 השתנתה דעתם. בדו״ח ששלח
ללונדון, סיכם מפקד האזור (הבריטי):
כאשר הורחבו הבסיסים לממדיהם הנו כחיים,
במלחמת העולם השניה, היתר,
מצרים כולה תחת שלטון צבאי בריטי. עתה שונה המצב לחלוטין: הצבא הבריטי פינה את
הטריטוריה המצרית, מרוכז ב אזור אחד בלבד. חייליו אינם עוד אדוניה הצבאיים של הארץ,
אלא צבא־כיבוש שנוא.
מבחינה אסטרטגית, סובל האזור כולו מחולשה יסודית, הנובעת מו העובדה שהוקם
כבסיס עורפי עצום, לא כ אזור הגנה. שעה שצבאות הברית התקדמו ל ע בי צפון אפריקה
המערבית, הוקמו ב אזור התעלה בסיסי אספקה וציוד, מחנות אימונים ובתי מלאכה ענקיים.
כיום מסוגל הבסיס, המשתרע לאורך מאה קילומטר, לקלוט אלפי חיילים בודדים, להוציאם,
כעבור כמה ימים, כטייסות ודי ביזיו ת על כל נשקן וציודן.
מספר החיילים החונים שם כיום ( 80 אלף) עולה פי שמונה על המספר המותר לסי חוזה
. 1936 במשרד האוצר המצרי עובדים הפקידים על עריכת חשבון דמי המכס שחיילים אלה,
שאינם זכאים ליהנות מן היבוא החופשי שהובטח בחוזה, חייבים עבור הסחורות שהם
צורכים. החשבון יהיה, כנראה, אסטרונומי, יגיע לעשרות מיליונים של לירות,
זהו אמצעי פסיכולוגי במאבק על הסואץ. ישנם אמצעים מוחשיים יותר. זאת הוכיחו
מאורעות 195 המאבק המצרי אז ילבש שתי צורו ת: הפסקת העבודה במחנות ופעולות
גרילה. ן גך הצעד הראשון הביאו האנגלים 12 אלף פועלים מאיי מוריציוס. אך מלבדם עובדים
כיום 37 אלף מצרים — במקרה של חידוש המאבק יכולה ממשלת נגיב לסתום מקור עבודה
זה לחלוטין. האפשרות של טרור מדאיגה יו תר כי המחנות חשופים וניתנים בקלות לפגיעה.
אולם אם בסיס הסואץ. שהוא הבסיס הבריטי הגדול ביו תר מחוץ לאיים הבריטיים,
חסר ערך במערך הגנתי נגד המצרים, הריהו בעל חשיבות גדולה ברשת הבסיסים של
המערב. כי בעוד שקשה להגן עליו מפני פעולות טרור וחרם של התושבים, הוא מסוגל
לשרת את צבאות המערב במזרח הרחוק ובים התיכון.
על כן מתקשים האנגלים לעזוב. הם מוכנים להוציא משם את צבאם אך דורשים את
הזכות לחזור במקרה של מלחמה. הם רוצים להבטיח כי הבסיס, השווה 700 מיליון לירות,
יהיה מסוגל, במקרה זה, למלא את יעודו, תובעים להפקיד מומחים משלהם שינהלוהו.
המצרים מסכימים לרעיון, מתנגדים לביצוע: השארת חיילים אנגלים, בכל תפקיד
שהוא, כמוה כהמשכת משטר הכיבוש.
באמתחתו, מביא דאלס הצעת פשרה: ארצות־הברית תקבל על עצמה את העול הכספי
הכרוך בהחזקת הבסיסים, תשכנע את האנגלים לוותר על דרישתם. תמורת זה חייבת מצרים
להסכים שהניהול יימסר למומחים אמריקאים. ש היי אם ד,ם נושאים בהוצאות, איו כי1
סיבה מדוע לא יהנו מזכויות.

המרחב השמ
אוכלוסיה — 1.300.000

אוכלוסיה — 1.650.000

מוחמר נגיב כפי שהוא אוהב להראות
את עצמו: מטאטא את. השחיתות
והרקכון הפנימיים, מגן על ארצו
מפני סכנות האורכות לה מבחוץ.

אוכלוסיה — 1.600.000

מצדים

הגברת המתח הלאומי: פטודנטים
ערכים עוכרים אימונים צבאיים.
הם ידעו להדוף את. הסכנה הציונית,
מסבירה התעמולה הרשמית.

אוכלוסיה — 20.000.000

אוכלוסיד3.000.000 — ,

אוכלוסיה — 4.800.000

אוכלוסיה — 3.500.000

אוכלוטיה — 5.500.000

המדינה שככר הצטרפה: האמריקאים מצביעים לערכים על תורכיה,
כדוגמה חיובית של מדינה מחושלת, הלוחמת למען הדמוקרטיה
ההופשית. הערכים רואים בה דוגמה שלילית כיותר: מדינה מרחבית
שמכרה את עצמה למערב ואשר חייליה קבורים בכית קברות בקוריאה.

הזהב הנוזל: זהו קופאי בחברת הנפט האמריקאית בסעודיה. המטבעות
המבריקות הן ריאלים סעודיים שהוטבעו מכסף אמריקאי כארצות-הב-
רית. זהו רק חלק זעום מן ההון הנשפך לממלכה המדברית תמורת
אוצרותיה -חלק הארי נבנם, בדולרים או בזהב, לקופת המלך הפרטית.

השלטון מגביל את החופש אלא חוסר כש רונו
של האומלל.
למחרת ההתנפלות על יאשר, חפץ, טעי
הארץ כי כמד, כובעי־משטרד, בעלי מצחיות
מוכספות חייבים להחליף את ראשי חובשי־הם.
מאמר זה גרם התמרמרות במטה המש טרה,
שהזכיר שאין לר שו תו בולשת פוליטית.
מוסד חשוב זה שייך לענף ממשלתי אחר,
שאינו דואג דווקא למניעת פשעים.
לקהל הרחב לא היה הדבר מענין ביותר.
הוא רק ידע כי קנאת הבלשים מרבד, טי־רור,
אינה מרבה כ שרון.

חגיגות
ה 3עדים והמחסום

תהלוכת האחד במאי של מפ״ם, תל-אביב

הבמה המרכזית של עצרת אחד כמאי( .כקומה העליונה: יום ןע ידין).
העם היד רצחה
אס תרצה זאת ידך המחושלת,
״ ע צור נ ל גלגל במדינה !
(שיר ה־ ז במאי)
במדינת ישראל , 1953 ,לא היד. כל צורך
במלה. אם״ .היו המחושלת של כל אזרח
ישראלי, בלי הפדל דת, מין וגזע, מוכנה ל עצור
כל גלגל בשם כל אמתלה שהיא.
בחמשת השבועות האחרונים בלבד, נעצרו
הגלגלים בחמש שבתות, בארבעה חגים וב שלושה
חצאי־ימים של חול המועד. הדת,
המדינה ומעמד הפועלים חברו יחד, מצאו
שלושתם את סמלם העליון באבטלה כללית.
בעוד שבועיים יספק חג הטבע — שבו עות
— את ההמשך הרצוי.
במדינות אחרות, מסכנות יותר, הוסיפה ־-.
יד המחושלת לעבוד למען המולדת. בבריטנ יה
דחו הפועלים את חג ה־ 1במאי ליום
הראשון, כדי שלא להפסיד יום עבודה. ב רחבי
ברית־המועצות הכפילו הפועלים את ה נורמות,
לכבוד היום הגדול.
אולם מדינת־ישראל אינה כה אומללה. כ שגלגליה
נעצרים, אין בניה גוועים ברעב.
להיפך, הם יכולים לאכול מנת־חג: את ה חשבון
משלם ע,־יין הדוד העשיר באמריקה,
המשלשל את דולאריו לתוך קופסת הנדבות.
ה־ 1במאי היד. פעם, יום הכבוד לעבודה
היוצרת. מאז ז ר מו נאומים רבים על גדות
הירדן. בינתיים הפך ליום השבת של הקב צנים.

ממשלה

הולך ב ש דו ת ל לפקידי האותות המסתוריים, המבשרים
ממשלה כי עומד לחול שינוי בהדר הבום,
פעלו השבוע בכמה מסדרונות.
הניחושים: דב יוסף, שר־הצנע שנשאר ב לי
תיק, עימד להתמנות כשר החקלאות במ קומו
של פרץ נפתלי, שלא התבלט ביו תר ב תפקיד
זה• נפתלי עצמו, איש כלכלה מובהק.
יהיה מנהל בנק הדואר והבנק הלאומי. דו־ליק
הורוביץ. המועמד לתפקיד מנהל הבנק
הלאומי, יהיה סגנו.
יהיה זה, בין השאר, נצחון אישי חשוב ל לוי
אשכול, שר האוצר• דב יוסף לא קיבל

לידו כל תפקיד עד כה, כי קיווה לתפוס את
תיק האוצר, להזיז את אשכול חזרה לכסא
שר החקלאות, שלדעת רבים יש לו התאמה
טבעית לו.
יישאר גם להבא בלי תיק: פנחס לבון, ה עוסק
כיום בעיקר בעסקי מפא״י, מתכונן,
באחד הימים, לרשת את כסאו של ראש־הממשלה.

בברלין
המזרחית צעדו רבבות פועלים קו מוניסטיים
בתהלוכת האחד במאי. בברלין ה מערבית
צעדו רבבות פועלים סוציאליסטים
לכבוד אותו חג פועלים. בין שתי התהלוכות
הפרידה גדר תיל.
אותה גדר פיצלה את מחנה הפועלים בא רץ.
בתל־אביב, בה נערכו החגיגות המרכ זיות,
נמתחו שלו ש גדרות לחסום את מבו אות
האיצטד העירוני, בו ערכה מפא״י את
עצרתה. ליד המחסומים ש מרו אנשי פלוגות
וזפועל והמשטרה, לבל יתפרצו מפגיני מפ׳׳ם.
בשאר הערים בארץ לא נראו גדרות של
תיל. אך המחיצה היתד, לא פחות גבוהה.
הימנון כפול. בשעה תשע בבוקר היתר,
תהלוכת חברי מפ״ם מוכנה לזוז. רחוב בר־נר,
בו שו כן מועדון המפלגה, והרחובות
הסמוכים, היו גדושים צעירים ומבוגרים
נושאי דגלים, תופים ויונות־שלום, שהתאספו
מכל אזור התיכון והדרום לכבוד המאורע,
בפינה הסמוכה, החליפו הרמזורים שהות קנו
לפני יומיים את אורותיהם באוטומטיות
תלת־גונית. אך התנועה היתד, בכיוון אחד בל בד.
שוטרים רבים דאגו שרחוב אלנבי יהיה
פנוי עד אשר תהלוכת מפא״י תעבור, בדרכה
לאיצטד.
ב־ 9.20 עברה המכונית המפא״ית האחרונה,
.גדושה בני נוער בחולצות כחולות. כעבור
דקות שידר הרמקול המפ״מי הוראה להת כונן
למצעד. צלילי האינטרנציונל מילאו את
ר,רחובות.ד,צופים הרבים הסתכלו בסקרנות
משועממת. אחרי שיר המעמד, בא שיר ה לאום.
השוטרים הרבים (ביניהם אלי דקל.

מפקד מחוז תל־אביב) ,הזדקפו, שוטרי הת נועה
הרכובים ירדו מאופנועיהם ועמדו דום.
אלא שבמקום פעם אחת, השמיע הרמקול את
התקנה פעמיים — בפעם השניה בקול קו ד
טרלטו אופראי. הקהל המשיך לעמוד דום.
לאחר הדגשה זו של עקרונותיה הציוניים,
יצאה הפגנת מס״ם לדרך.
צופה ברחובות היה
לפי התוכנית.
צריך לעמוד על מקומו שעה וחצי, באם רצה
לראות את התהלוכה מראשיתה ועד סופה.
היתד, זו אחת ההפגנות הגדולות שרחובות
הכרך ראו: שורו ת של חאקי ואפור (פועלי
העיר) ,שורו ת של נערי מחנות העולים, אח ריהם
צעד כוחה האמיתי של מפ״ם: ים של
חולצות כחולות, שהשרוך הלבן של השומר
הצעיר מושחל בהן. בסוף צעדו אנשי המ שקים,
שבאו בתערובת של בגדי שבת ובגדי
עבודה נקיים.
על מכונית משא הוסעו תבניות גדולות
של ספר הפלמ״ח; לפניו נשאו שני צעירים
את סמלו. היה זה, אולי, הדבר היחיד בכל
התהלוכה שהיה חסר טעם. נראה כי מפ״ם
החליטה להוכיח את צדקת בן־גו ריון כי לא
היה הפלמ״ח אלא צבאה הפרטי של מפ״ס
בשעה 10.30 יצאה משלחת של מפ״ם
(ללא דגלים או סיסמאות) לאיצטד. לפי לוח
הזמנים, היתד, העצרת ההסתדרותית־מפא״יית
צריכה להתחיל בשעה 10 בדיוק. כל המאחד
לא יוכנס. כל קבוצה נושאת־סיסמאות לא
תורשה לעב. ר את המחסומים.
מזכיר מועצת פועלי תל־אביב, אליעזר
שכטר, האחראי לעצרת, הודיע שהוא מוכן
לדחות את תחילת העצרת לשעה 11 ולהכניס
אלף משתתפים של מפ״ם.
השוטרים הסתלקו. לא הרחק משם,
ליד שער הנמל, נתפזרה יחידת משטרה, רבו־בת
סוסים לרוחב הכביש המוביל לאצטד.
לקראתה צעדה ההפגנה המפ״מית. אך לא
ארע מאומה. מרכזי ההפגנה החליטו כי אין
טעם להתפצל, פנו לעבר גן העצמאות. בממד
ק.־ שנערך סוכם מספר המשתתפ-ם . 10.600 :
השוטרים הרכובים עזבו את המקום.
בינתים התנהלה העצרת המפא״יית לפי
התוכנית: ביצוע מסכות, נאומים, ריקודי־עם,
הצגות ספורט, מקהלות. ספסלי העץ
הישנים של האיצטדיון היו כמעט מלאים —
ברובם בני נוער מאורגנים.
מצבה המוזר של מפא״י כחברת הממשלה

טרור

קנאת בד ש* 0

אדם שהיה בא לפני חודש לבחור על
רגל אחת בסמלי ישראל, היד, בוחר בשלו שה:
המלבן המתוק של ארטיק, העטיפה ז ד
פורנוגראפיה של ספר־הכיס האמריקאי וה סיסמה
הקולנית של מפעל־הפיס. האחד גרה
את החיך, השני משך את העין, השלישי הח ריש
את האוזן.
החודש נוסף סמל רביעי, למען הנשמה :
מכתב האיום.
הפחדן ה* .13 מכתב איום הוא מכשיר
בו משפיעים תריסר פחדנים על הפחדן ה־•13
הדרך היא פשוטה: התריסר בוחרים ב תופעה
שאינה רצויה להם — לרוב אסיפה
קומוניסטית — מאיימים על כל הנוגע בדבר
בפצצה או בתבערה.
בעל האולם, בו צריכה אסיפה קומוניסטית
להתקיים, רץ אל המשטרה. זו מבטיחה לו
שמירה. אולם בלכתו הביתה מהרהר האיש
בלבו, בצ ק־מה :״אם לא יכלו להגן על
יאשר, חפץ משך ערב אחד, איך יגנו על ה אולם
שלי משך כמה שבועות?״ ואז מו דיע
האיש למארגני האסיפה כי מטעמי ברי אות
אין האסיפה יכולה להתקיים באולמו.
היו לדבר כמד, פרסים מאלפים :
פרט : 1כל שני נערים, שלמדו קרוא וכ תוב
בבית ספר עממי, יכולים לבצע מיבצע
כזה.
פרט : 2המשטרה היא חסרת־ישע למנוע
את הדבר.
פרס : 3חופש הדיבור הפך במצב זד,
אשליה.
מצחיות מוכספות. מובן שאין יש ראל
המדינה היחידה בה מוגבל חופש זה.
בברית־המועצות הוא מוגבל מטעם המש טרה•
באמריקה הוא מוגבל מטעם ג׳ו מק־קארתי
וציידי המכשפות של הסינאם (ראה
מכל העולם) .התרומה המקורית של מדינת
ישראל היא בסגנון המיוחד: לא כ ש רון

צבי פרידלנדר (שמאל) מביים מא חורי הבמה את המסכת באיצטד
״העולם הזה״ 811

במדי 1ף.
אינן עולות לו אף בפרוטה ישראלית. קרב
היום בו יתחננו גם אויביה המושבעים של
האינפלציה: אנא, הדפיסו שטרי כסף חד שים

הים חגמודת רצי הצם יוד
בזה אחר זה, כבשיטת הסרט הנע, עלו
על הבמה 20 צעירים, חיוך מרחף על שפתיהם,
נטלו את הפנקסים השחורים שהושטו להם,
לחז-־ו ידיים כשהקהל שבאולם מלטה אותם
בתשואות כפיים• בבית יו רדי ים בחיפה הור גשה
שמחה רבה, המתיחות שאחזה את קהל
המוזמנים הגיעה לשיאה. הסיבה: לעיניהם
הוסמכו 20 קצינים חדשים לדרגות הקצונה
העליונות בצי הסוחר הישראלי.

מחסום כמכואות איצטד תל־אביב
ובמפלגת פועלים נראה לא־נוח במקצת.
הבעיה הבוערת של הפועלים היום, היא בע יית
האבטלה. זו הי תוצאה של מויגיותה ה מתוכננת
של הממשלה. אך מפא״י, כמפלגת
הפועלים, חייבת ללחום בה. הכריז שכטר :
נחזור ונשמיע ביום חג זה באוזני הממשלה
את דרי שו תינו לחלוקה צודקת של המעמסה,
ל שויון בסבל. לנשיאה שוד, בעול ...נישאר
נאמנים לשליחותנו ההיסטורית למען העם
והמעמד.״
בחג הפועלים החמישי מאז קום המדינה,
התקשו הפועלים להסכים מהי, בדיוק, נאמ נות
לעם ולמעמד.

הקמת מיתקן שאיבת תבואה בארץ במטבע
מקומי. אולם, טען העד (וזאת אמר גם
ביזנס דייג׳סט) ,מומחי משרד המסחר וה־תעשיה,
שהמהנדס פסחוביץ היה אחד מהם,
הפריעו בעד ביצוע התכנית, הבטיחו לממן
את יבו או של מיתקן מ שוייץ, שבע בויו
ישולם במטבע קשה.
טוען פסחוביץ: אין הדבר בדיוק כך, ה התקפה
עליו בביזנס דייג׳סט פורסמה בייז־מת
חברת דגון, שקיוותה להוציא לפועל את
בנין המיתקן בארץ, דבר שהיה מחבל, לדעת

באותו מעמד הילק חיים רזילי, המנהל
הכללי של משרד התחבורה, חסון הגוף, בעל
ההופעה הנאה, את הסמיכות ל־ 6רבי חוב לים
5 ,חובלים ראשונים 2 ,חובלים שניים,
2חובלים שלישיים 3 ,מכונאים ראשונים,
2מכונאים שניים, שסיימו חוק לימודיהם
בקורס בן שלושה חדשים שנערך על ידי
מחלקת הספנות של משרד התחבורה. ההדרכה
בקורס נעשתה על ידי קבוצה של בעלי
מקצוע מקומיים. פעמיים אף הוזמן במיוחד
מומחה אנגלי, שהדריך את המרצים הישרא ליים•
העלה את הקורם לרמה נאותה. מנהל
הקורס היה הקסינמן הסקוטי טיליאם מק־פרליי,
נמוך קומה, קל הליכות, איש חברה,
חסיד ההומור. הבחינות שנערכו בפיקוחו היו
לפי השיטה הבריטית שהיא המעולה בעולם.

דגר האחווה
כשעבדאללה סלאמה היה נער, התגנב אביו
אל פרדסי ראשון־לציון, הציע את עבודתו
לפרדסן. הלה הסכים בהתלהבות: אביו של
עבדאללה היה מוכן לעבוד תמורת כמה גרו שים,
לא דרש את השכר הגבוה של פועלי
ההסתדרות השנואה. חוץ מזה ידע אביו של
עבדאללה גם לעבוד — דבר שהיה נדיר ל מדי
בי שוב.

הסכנה לבטחץ. השבוע, כשעבר עב־דאללה
סאלמה, שחום העור ומגודל השפם,
בפרדם ר א שון־לציון׳ קרבה אליו חוליה של
משטרת־ישראל, מודרכת על ידי פקידי מו עצת
פועלי המושבה, אסרה אותו. אמנם,
עדיין אין החוק אוסר על יהודי להעסיק פועל
ערבי, אולם אין גם צורך בחוק ברברי כזה.
הפועל הערבי חי ב אזור סגור של המימשל
הצבאי, זקוק ל ר שיון כדי לצאת ממנו. אין
הוא מקבל ר שיון כזה כדי לעבוד באזור
יהודי. עבדאללה יצא בלי ר שיון, הואשם ב עבירה
על חוקי בטחון המדינה.
היה זה פ תרון נוח ל מדי.ל פועלי ראשו!״
ל ציון המובטלים, שלא יכלו להתחרות בת פוקת
העבודה של עבדאללה. הם השתתפו
בסריקות, חיסלו את התופעה הממארת. אחר
הלכו הביתה, התכוננו לחוג את ה־ 1במאי,
לנופף את דגל הסולידריות של פועלי כל
הארצות.
המשק אחד מדב־ם
כאשר ביקר בנמל חיפה ד״ר בורים שטרן,
מומחה או״ם שנשלח לעשות למען ייעול
הנמל, נזדעזע למראה השיטות הנושנות ה נהוגות
בפירוק מטעני התבואה. הוא המליץ
על הקמת מיתקן מיוחד לשאיבת תבואה ב תפזורת.
המלצתו נתקבלה•
מה שאירע לאחר מכן, לוטה בערסי ,1ה עומד
להתפזר בשבועות הקרובים, לכשיגתן
פסק דין בתביעה לפיצויים בסך 40 אלף לי רה
על הוצאת דיבה, שהוגשה על ידי נחהם
פסחוביץ נגד אביגדור אלון עורך הדו־שבו
עון ביזנס דייג׳סט (העולם הזה .)799
בעדיותו בבית המשפט סיפר ד״ר ש טרן
כמה פרטים מן הפרשה. הוא המליץ על

,העולם הזרד 811

עתה מצטרפים 20 הקצינים שהוסמכו ה שבוע
בחיפה, למאות חבריהם למקצוע, מעלים
את הסיכויים לביטול זיקתן של אניות ה סוחר
הישראליות לכוחות מקצועיים זרים.
הקצינים האלה יעלו מייד על האניות היש ראליות׳
יחליפו קצינים זרים.
עת1נ1ת סקס
״סקופ״ (מתחרז בערך עם חבוב) היא
המילה העתונאית * לידיעה טנסציונית ש־עתונאי
מסוים זוכה לפרסמה לראשונה, ל מורת
רוח חבריו למקצוע. שום עתונאי אינו
יכול לחלום להחזיק ״סקופ״ אלא משך שעות
מספר, עד לגליון הבא של העתון המתחרה,
שיעוט עליו ויעתיקו. להחזיק ״סקום״ משך
שבועיים תמימים, תוך הסכמה אילמת של כל
העתונאים להתעלם ממנו — דבר זה חורג
גם מגבולות הדמיון העתונאי. אולם הדבר
קרה, החודש, בישראל.
שעות מעטות אחרי שפירטם העולם הזה
( ) 808 כי הגרמני־הנוצרי אריך לים שוהה
בארץ, צילצל הטלפון במערכת. המדבר דייה
אחד מכתבי קול־ישראל.
״מנין לכם הבלוף הזה?״ שאל.
כשהוסבר לו שלא היד, זה בלוף,
הסופר בצחוק, סיים את השיחה.

פרץ

היתד, זאת, פחות או יותר, הגבת כל ה כתבים
הישראליים. בא בשעה שהתייר ״1־.נרי
ליטל״ או ״אריך המבורגר״ ,סייר לאורכה
ולרוחבה של הארץ, נהנו העתונאים מ! ה בדיחה
המוצלחת. אף ע תון אחד י א חקר
את הסיפור.

מעוטים

כדי להתגונן מפני טלאמה האב, גילו ה פועלים
היהודים את עקרון ״העבודה העב רית״
.תוכנו: אל יעבוד ערבי במשק עברי.
הודות לעקרון זה, שדם רב נשפך עליו ב תגרות
אינסופיות, קם במושבה מעמד של
פועלים עברים, שמזכירם היה זמן־מה גבר
נמוך קומה בשם דוד ג רין או בן־גו ריון. הו דות
לעקרון זה קמה גם מחיצה חסרת־שער
בין שני העמים בארץ, שכל אחד מהם חי
בגטו כלכלי מסוגר משלו. השאלה, אם על
מאזני ההיסטוריה רב החיוב שבעיקרון מן
השלילה, טרם הוכרעה.

אניות, בעיקר בעמדות המפתח המקצועיות.
עד כה ערכה מחלקת הספנות של משרד ה תחבורה
24 קורסים לדרגות מקצועיות שו נות
בצי הסוחר, בהם השתתפו למעלה מ־
300 ימאים.

כשהודיעה, השבוע, סוכנות ידיעות יו ה
כי אריך ליט חזר זה עתה למינכן, כשהוא
מלא התפעלות מן המפעל הציוני בישראל,
פרצה דממה דקה בכמה משרד מערכת. הב־עות־הפנים
של העורכים לא הצחיקו את ה כתבים.
גם בלי מבטי הזעף, המלווים בהס ברות
מתאימות, ידעו כי ספור השנה נשמט
מידי כל העתונות הישראלית.

ריכוז משטרה כקירבת האיצטד
באינטרסים

הכלכליים של

המדי
פסחוביץ,

בינתיים
משמש המשפט מקום פולמוס על
יעילותו של נמל חיפה בכללו. טען ד״ר
שטרן בין היתר: ניגודים וסתירות לבין
משרד המסחר והתעשיה למשרד התחבורה,
הביאו נזקים חמורים, שענין המיתקן לשאי בת
תבואה הוא רק אחד מהם.

כשהשילומים ב 3י
״כשמרגישים שילומים בכיס, מתגלגלים
הענינים מעצמם,״ אמר שר האוצר לוי אש כול
בשיחה פרטית לפני ז מן קצר. האוצר
התחיל בהסתערות כללית על כיס הצרכן.
כששער הדולאר השחור החל לרדת במ הירות,
פתח האוצר ב מירוץ בזק כדי להד ביקו.
אחרי שרוקנו כיסי האזרחים על ידי
מסים רגילים, מסי אבטלה, מילטה חובה
וכדומה, ביטל האוצר במחי יד אחת את כל
השערים הנמוכים לדולאר ( 357 פריטית
ו־ 704 פרוטה לדולאר) ,השאיר למעשה שני
שערים בלבד: לירה ושתי לירות לדולאר.
לפי הוראות האוצר נשאר הלחם והסוכר,
באורח פורמאלי, בשער הראשון לדולאר.
אולם המציאות היא, שסוכר נמכר בשוק ה עולמי
ב־ססז דולאר הטונה ובארץ הוא נמכר
במחיר רשמי של 180ל״י הטונה לצרכן
כלומר כמעט בשער הרביעי של הדולאר.
לוי אשכול הוא האיש החזק של מפא״י.
הוא אינו מתחשב בעובדה שהתיקרות המחי רים
תגרוום סבל רב למיעוטי העבודה ול מובטלים.
הוא היה מבטל את הפיקציה של
השערים השונים לדולאר, אבל אז היה האוצר
חייב לשלם גם שער מתאים לסוכנות. שער
הדולאר לגבי הסוכנות נשאר כמו שהיה —
704 פרוטה לדולאר.
התוצאה היומיומית: הוצאות האוצר לא
תשתנינה, הכנסותיו תגדלנה מגידול ההפ רשים
במחירי מזון, הלבשה, הגדלת דמי
המכס ובלו ומכירת סחורות השילומים ש
מאז
קום המדינה גדל צי הסותר הישראלי:
מארבע אניות בתפוסה של 6אלפים טון,
שהעסיקו 160 ימאים, ל־ 31 אניות בתפוסה
כללית של 120 אלף טון, המעסיקות קרוב
ל־ 1350 ימאים. לעומת 100 ימאים ישראליים
שנמצאו לפני חמש שנים באניות הישראליות
מגיע כיום מספרם ל־. 1150
עם זאת עדיין רב מספר הימאים הזרים ב
אולם
העתונאים לא היו היחידים. ש:׳ ־
עיים אחרי פירסום הידיעה הראשינה שיחה
קצין משטרה גבוה עם כתב העולם הזה,
לגלג עליו על הסיפור הבדוי. כשעמד הכתב
על דעתו, הרים הקצין, תוך כדי צחוק, ז.ת
השפופרת, התקשר עם אגף אחר של המוסד.
מיד השתנתה הבעת פניו. נודע לו שליט
המריא זה עתה חזרה לגרמניה.
אחרי הכשלונות האחרו סיבת
הסוד :
נים (ראה טרור) חששה הממשלה להעביר
את השמירה על האורח החשוב לידי המש טרה,
מסרה אותה לידי סוכנות ממשלתית
(המשך בעמוד סו)

שמקורה במלה האנגלית לעוט.

הקומי הגדול של פרננדל. דון קאמילו, הכומר בעל האג רופים
המשוחח תדיר עם אלוהים( .קולו של ז׳אן דבו קור)
גם בעניני ספורט, הוא אחד מתפקידיו המוצלחים ביותר. כל
אימת שהוא על הבד, הסרט שופע עליצות וחדוות חיים אמי תית,
מצרכים שאינם מצויים בשפע בקולנוע של שנת . 1953
הוליבוד כהן שפשף את ידיו

במאי ״שלומית״ וויליאם דיטרדה בעכו
״אני יוחנן המטביל!״

(ראה שער)
לפני קצת למעלה משנה, י שב עתונאי באולם לשכת המו דיעין
הממשלתית, רחוב הירקון, תל־אביב, כאשר התפרץ
לשם צלם עתונות ידוע וקרא בהתלהבות:
״ברך אותי! אני יוחנן המטביל!״
קריאה כזאת היתה עלולה לעורר, בכל עת אחרת, חששות
רציניים ביחס לשיווי־משקלו הנפשי של אומרה. אבל הע־תונאי,
שידע שיש הגיון מסוים (ואפשרות רצינית של אמת)
בדברי הצלם, לא נבהל, פירסם את מה ששמע בג ליון הבא
של עתונו.
כעבור ימים מספר נתקל העתונאי בשחקן צעיר. השיחה
הבאה התנהלה בין השנים:
השחקן: מדוע זד, פירסמת כי פלוני הוא יוחנן המטביל?
העתונאי: הוא אמר לי זאת בעצמו !
השחקן: חה־חה־חה! הוא איננו יוחנן המטביל. יו חנן המט ביל
— זה אני.
הצדק היה עם השחקן הצעיר אך הצלם לא שיקר. הוא
ר? טעה. שניהם קיבלו תפקידים דומים בסרט שלומית, שח לקים
ממנו עמדו להיות מצולמים בארץ. אלא שבעוד שהשחקן
קיבל את תפקיד יוחנן, היה הצלם אחד משני נושאי כליו
של הנוצרי הקדמון.
סרטים מלחמה בצחוק
״דון קאמילו״ הוא
קומדיה אודות כומר כפ רי
איטלקי (משוחק ב ידי
השחקן הצרפתי פר־ננדל)
וראש עיר קומו ניסטי
(ג׳ינו צ׳רבי) המת תמיד,
קוטטים
ביניהם מכבדים אבל מעריכים,
ומחבבים זה את זה בלי־בם.
פוליטיקה ודת מ שמשות
כאן בעירבוביה
נעימה.
יתכו כי למסתכל ז ר
ייראה הדבר בלתי מת קבל
על התת, מזויף
ומתקתק. אולם, אפשר י אפשר
לשער כי זהו —
אם לא בדיוק, הרי לפ חות
בערך — המצב כ מות
שהיה יכול להיות
באיטליה, שבה האידיא ליזם
הגבוה (קאתולי ו־מארקסיסטי)
וחיי הבש רים
(סוערים ולא־כל־כך
ב־מוסריים)
מתמזגים
הארמוניה נאה.
כך או כך, הרקע מ שמש
יפה את כ שרונו

פרט להם קיבלו חובבים ושחקנים מקצועיים מקומיים
תפקידים נכבדים אחרים בסרט: הנציב הרומאי בגליל, שלו מית
בת הרודיה, ואחרים.
אולם כאשר יצא הסרט לאור, לפני ז מן קצר, לא הו פיעו
בכתובותיו שמות הכוכבים הישראליים. הם שי מ שו
רק כפילים לשחקנים ההוליבודיים, הופיעו בתמונות המוניות
ובצילומי רקע.
חשבון מוטעה. צילו מי רקע אלה שימשו, בהוליבוד.
תפאורה נעה שלפניה שחקו השחקנים הראשיים. את תמו נות
ההמון שילבו בתמונות ״בינוניות״ ו״קרובות״ בהן הו פיעו
השחקנים האמריקאים והאנגלים של הסרט: ריטה היי־תרת,
צ׳ארלם לו טון, סטוארט גריינג׳ר, ג׳ודי ת אנדרסון.
החישוב היה פשוט: אין זה כדאי להטריח שחקנים הו ליבודיים
יקרנים לישראל כדי להופיע בתמונות המוניות
בעוד שאפשר בנקל להעמיד במקומם מלאי־מקום לבושים
כמותם. אך היה לחברת קולאמביה, שהפיקה את הסרט, גם
חשבון אחר בהעסקת אנשים מקומיים
החשבון: כאשר יצאו יחידות הסרטה הוליבודיות לצלם
סרטים באירופה, נתקלו בקשיים מצד עובדי ההסרטה המ קומיים
שהתמרמרו׳ על שהאמריקאים הביאו אתם טכנאים
משלהם, נישלו את העובדים האירופים. מאידך, האמריקאים,
הגאים מאד בטכניקה שלהם, סרבו למסור עבודות אחראיות
לעובדי הסרטה זרים.
הפתרון שהושג היה פ שו ט: את הסרט סובבו, למעשה,
עובדים אמריקאים, אולם כל הטכנאים המקומיים קיבלו מש כירות
מלאות, ביצעו עבודות צדדיות ובלתי אחראיות או
אף עמדו מן הצד באפס מעשה.
האמריקאים סברו כי מוטב להקדים רפואה למכה, הודי עו,
בבואם לארץ, כי יעסיקו עובדים מקומיים• זאת כדי ל פ צו ת |
את האיגודים המקצועיים של עובדי ההסרטה בישראל. הנד 1
גוחך שבכל העסק היה, כי בישראל עובדי ההסרטה אינם
מאוגדים כלל.

״מזח עבו״ כאולפן בהוליבוד
״אשוב בכל עת שארצה.״

להציל, לא להמית. קולאמביה עשתה עסק טוב ב החליטה
להסריט את שלומית. הזכויות על מחזהו הנודע של

אוסקר ווילד היה, החל משנת . 1950 קנין הכלל* .אפשר
היה איפוא לטעון שהסרט מבוסם על יצירה ספרותית גדו לה,
שלא לדבר על הקטעים הקצרים בברית החדשה ובכ תני
יוספוס פלאביום. המוסרים נוסחאות שונות של הסיפור
הנודע: כיצד רקדה שלומית ערומה לפני אביה החורג הורדוס
אנטיפאס, קיבלה בתמורה את ראשו של יוחנן המטביל.
אולם האמת ההיסטורית לא היתר, לרוח הוליבוד הסורי״•־
טאנית. העלילה תוקנה: שלומית הפכה בנוסח הקולנועי.
מאשר, גורלית קלילת מוסר, לנערה טובח־לב (ומראה) הנמשכת
אל הנצרות. את הריקוד המפורסם היא מבצעת כדי
להציל, לא להמית, את המטיף הנוצרי.
עוו דים ידנדה שמנה. עוות עלילה היסטורית אן
מקובלת, לצרכים ספרותיים או אמנותיים אינה דבר חדש.
אולם הפעם הדבר נעשה — במתכוון — תוך שימו ש גלוי
בכל הסממנים. אירוטיקה של מועדון לילה, הטסה דתית
צבועה, ססגוניות רעשנית: מו צי זו ל שיימכר בהצלחה מרו בה
בכל מקום. הארי כהן, מנהל חברת קולאמביה, יכול
לשפשף את ידיו בהנאה. ריסה שלו, לאחר כל החיכוכים
והמריבות, הכניסה לקופתו דיבידנדד, שמנה נוספת.
היחסים בין הכוכב הנודע ביו תר של קולאמביה לבין
הנהלת האולפן היו תמיד סוערים. ריסה עלתה לגדולה תוך
מאמצים גדולים והיא ידעה להעריך את הצלחתה ומעמדה,
ניצלה אותם תמיד בכ שרון מסחרי בלתי מצוי.
רימה (או, לפי שמה האמיתי: מיגריטה כרמן קאנסינו)
נולדה לפני 35 שנד, בניו־יורק. אביה היה רקדן ספרדי, אמה
— שחקנית ממוצא אנגלי. בהיותה בת ארבע עשרה החלה
מופיעה במועדוני לילה במכסיקו, אחר קיבלה תפקידי ניצבים
במספר סרטים.
מזלה החל מאיר לה פנים כ א שי עברה מאולפן פוקס ל־קולאמב־ה.
היא שנתה את שמה הספרדי לשם אנגלו־סאקסי

הניצבים הישראלים בכפר ערבי*
״חה־זזה־היוז ! ״
לצורך סרטה השני משהו כהן ביקש מיוחד. נושאים תנ״ב־יים,
כמו ש מ שון וד היו
הצלחות
לילה,
גדולות באותו זמן.
מדוע לא ריטה בתפ קיד
שלומית?
עתה הסרט נמצא
בקופסה, כמו שאומ רים
בסלאגג ההולי־בודי.
העתקים ממנו
נשלחים לבירות ה עולם.
המבקרים ית־מרמרו,
צנזורות קפ דניות
תעקמנה את
החוטם למראה תנו פות
ירכיים מסוימות
של הרקדנית אדומת
השער. אבל אזרחים
משועממים ברחבי ה עולם
ינהרו אל בתי
הקולנוע, יבלעו בסב לנות
מנות של הטפה
דתית מטופשת ביוד עם
כי בין הטפה לה טפה
תעורר אצלם
רקדנית אדמונית תא וות
ורג שות נעימים.
* במרכז, על תל
האבנים: עזריה רפ־פורט.

ותוך
שלו ש שנים היתד, לכוכב הנוצץ ביו תר של אולפנה.
באותן השנים נפרדה מבעלה הראשון, נישאה לאורסון
וולס. החיים במחיצתו של אדם כוולס לא היו נעימים, ולאחר
שילדה לו בת, נפרדה גם ממנו.
״ לעולםלא! ״ קולאמביה, שחשבה כי לאחר הולדת הבת
תוכל ריטה לחזור לעבודה פויי ה, קנתה, במחיר גבוה, את
זכויו ת ההסרטה של מחזה ברודביי רק אתמול נולדה, קיוותה
כי ריסה תמלא בסרט את התפקיד הראשי.
ריטה סברה אחרת• היא פגשה בנסיך פאקיסטאני עשיר,
בנו של אגא חאן, עלי. ביום אחד הודיעה לאולפן כי לא
תוכל להופיע בסרט, כי היא נישאת לעלי חאן.
כהן קצף מאד, הודיע כי יתבע מריטה פיצויים, ביטל
את החוזה שהיה שריר וקיים ביניהם. פשר הדבר היה: שום
אולפן לא יעסיק את רימה, האולפן יחדל לשלם לה משכורת.
ריטה לא דאגה• למשכורת לא היחד, זקוקה והיא ידעה
כי בבוא העת תשוב לעבודה בהוליבוד .״כהן יקבל אותי
שארצה,״ אמרה. השיב כהן :
בזרועות פתוחות, ברגע
״לעולם לא.״
אולם כעבור פחות משנתיים לאחר שנישאה לעלי חאן
— ולאחי שכאשר, טובה, הביאה לו בת — הודיעה שהיא נפ רדת
ממנו, חוזרת להוליבוד. כהן קיבל אותה בז רו עו ת
פתוחות.
תאוות ורגשות נעימים. ענין רק אתמול נולדה
נשכח. ך,סרס הופק בינתיים בהשתתפות ג׳ודי הולידיי,
שמלאה את התפקיד גם על במת ברודביי, אבל לא נחשבה ל יפה
מדי. היא הצליחה בו, למרוח כל החששות.
* עתה היה צורך למצוא נושאים מתאימים לריטה. כהן
בחר: זה קרה בטרינידאד. העתק כמעט מדויק של גילדה,
אחת ההצלחות הגדולות של ריטה. הסרט הוכיח כי, לאחר
שנתיים מחוץ להוליבוד, ריטה עודנה כוכב בעל משיכה קו פ׳
תית עצומה. ענין נישואיה לאציל המוסלמי הוסיף לפרסומת.
שלה.
* חוק הזכויות קובע ני הן פוקעות 50 שנה לאחר מות
המחבר. וואילד מת ב־.1900

צ׳אררם ׳לרטון כתפקיד הורדום אנטיפאס
״מדוע לא שלומית?״

ששה
ברגע שמשה קול. מנהל מחלקת עלית ה נוער
של הסוכנות היהודית, הטביע את חתי מתו
על תעודה ששלחה ששה נערים. שה גיעו
ארצה במסגרת עלית הנוער, בחזרה ל מולדתם
— מרוקו, פרצה סערה.
היו אלה ילדים בני , 13— 12 בעלי עב־ונטיות
סליליים, חולי גרענת וגזז ת. שי שבי,
ביחד עם עוד מאות אחדות של בני גילם,
במחנה בשער העליז־״ היו נתונים לטיפול
רפואי, שלב ר א שון בקליטתם.
או־ים הנערים לא קיבלו על עצמם את ה ר
ץ, כי ב ו לקבל את הטיפול, היו בורחים
מפעם לפעם מן המחנה, עסקו בחיפה ההרי-
בה בכייסות ובגניבות, גרמו צרות צרורו ת
לא רק למדריכיהם אובדי העצות כי אם גם
למשטרה.
הדרך הטובה ביו תר במקרים כאלה הימה
צריכה להיות: בדיקה מדוקדקת, דל יד־רופא
פסיכיאטר, של כל מועמד צעיר לעל יה,
עוד בחוץ לארץ. אולם עליית הנוער לא
הצליחה לשכנע בשום אופן פסיכיאטר תקו מי
שיסע ל צפון אפריקה, אפילו במשכורות
גבוהות מן הרגיל.
שגרמו האומרת כי מדינת ישראל תהיה פתוחה ל עליה
ול קיבוץ גלויות, ללא הדגשה מה צריך
להיות טיבו של העולה.״
נוסף על המכתב, לוכלכו קצת קירות ב
לסערה

תשובתו
של קול
הישגים גדולים.
להתאחדות עולי צפון אפריקה ביש,־אל הס בירה
את הצעד:
״לא הגענו ...לאפשרות של טיפול חינוכי

איומים מעורפלים. כך אירע, שהגיעו
לארץ כמה וכמה נערים, אשר עלית הנוער,
לא הצליחה לגרום
למרות כל המאמצים,
לקליטתם. בין אלה היו גם ששת הנער־ם
שנשלחו, לאחר דיונים ממושכים ובהסכמת
הוריהם, בחזרה לגיטאות צפון אפריקה.
הציבור בכללו היה מוכן, אולי, לסלוח
לעלית הנוער על החלטתה, אולם תושבי ה מדינה
יוצאי מרוקו לא שתקו. מספר ימים
לאחר שהנערים יצאו את הארץ, החלו מר עישים
עולמות. יו ש ב ראש הסניף הירושלמי
שי התאחדות עולי צפון אפריקה, גד כדן,
שיגר מכתב לעשרות אנשי ציבור, בו נאמר;
בין היתר :
.החזרתם השרירותית של הנערים היא
הפרת אחד היסודות של מגילת העצמאות,

יושכ-ראש התאגדות עולי מרוקו גד כהן
מגילת העצמאות אומרת
כרוזים, נתקיימו הפגנות, ואיומים מעורפלים
במעשי אלימות הושלכו לעבר ראשי עלית
הנוער. הענין הגיע גש לדפי העתונות ומי1ים
רבות, רו גן בגנות עלית הנוער, פורסמו.

(המען ן מעמוד ) 7
אחרת. המשטרה, כשאר המוסדות, לא יד ע־בכלל
על קיומו של האיש.

בשעה הטבועה
חרות, המופיע כל שנה גם באחד במאי,
לא ראה סיבה מדוע לשנות את מינהגו.
מאחר שהאפשרויות של דפוס ישראל, אליו
עבר השנה, רחבות יו תר מאלה שהיו לר שו
תו בדפוסו הקודם, החליט להופיע הפעם.
בתבנית מלאה, במקום התבנית המצומצמת
של השנים הקודמות.
כאשר יצאו כל העתונים היומיים במת כונת
מוגדלת בערב האחד במאי (במקים
מהדורת ערב השבת) הופיע חרות בארבעה
עמודים בלבד. אגודת פועלי הדפוס של ה הסתדרות
הסיקה את המסקנה שחרות תכנן
ג ליון השבת למחרת — האחד במאי. א.
סגל, מזכיר האגודה בתל־אביב, טלפן לדפוס,
הודיע לועד העובדים כי לא ירשה לפועלים
לעבוד על חומר של ג ליון האחד במאי,
אף אם העבודה עצמה תיעשה לפני יום הן זג.
מנהל העבודה בדפוס, מיכה ליאור, מחק
מעל החומר את הציון ״לגליון האחד במאי,״
מסרו להם כחומר שו טף של הדסים .״האגודה
יכולה לו מר לי מתי לעבוד, אבל לא על מה
לעבוד בז מן העבודה.״
״קיכלנו הוראה.״ במוצאי־שבת, שני
במאי, הופיע בביתו של ליאור חבר מערכת
חרות וב פיו הודעה מפתיעה: אגידת פועלי
הדפוס הכריזה על השבתת הדפום, כנראה
בשל הופעת חרות במהדורה מירחבת באחד
במאי • .ליאור, שחגג מאורע משפחתי, יצא
לדפוס, מצא את העובדים עומדים בשלווה
ליד המכונות.
הוא שאל אותם אש י ש הודעה רשמית
כלשהי של האגודה על ההשבתה .״לא,״
ענה אחד הפועלים, נציג ועד העובדים בנד
קום* ,קיבלנו הוראה בעל פה.״
ליאור ניגש לכל אחד, שאלו אם הוא סוכן
לעבוד, ואם לא, שילך לביתו. לשאלה אם
הם חושבים להשתמש בכוח למנוע פועלים
אחרים מלעבוד, השיבו העובדים בשלילה.
רק 3פועלים הודיעו כי הם מוכנים לעבוד.
ליאור, סדר־מכונה ותיק וחבר הסתדרות
העובדים הלאומית, וסדר מכונה שני, ניגשו
למלא בעצמם את עבודתם של ארבעה הפו עלים
הדרושים בדרך כלל. בשעה שתים
* שנמכרה ב־ 8000 גליונות יותר מן הרגיל.

(בנערים) מכיוון
שאי אפשר היה
או משפחה. על
באמצעות נציגי

שהם היו במצב (בריאותי)
להכניס אותם לא־זה מוסד
כן התקשרנו עם הוריהם.
עלית הנוער הפועלים ביי־

במדינה
וחצי לפנות בוקר, למרות שהתחילו באי חוי
של שעתיים׳ היה העתון מוכן להדפסה.
למחרת הופיע חרות ברחוב בשעה הקבועה,
במתכונת הקבועה.

תולדות
<,בט ח י מה 1ה*״
השריפה שהשמידה את צריפו של שמואל
ר,ויזמן בשכונת נורדיה, תל־אביב, לפני
שבועיים (העולם הזה ,)808 גרמה לבעיה
חמורה לשבע משפחות. קיומן הועמד בס כנה,
כיון שהצריף הכיל את בתי המלאכה
הזעירים שלהן. הוייז מן ודייריו, זו ג צעיר
שנישא זה עתה הוציא סכומים ניכרים
לרכישת החדר והרהיטים, נשארו ללא קורת

הנפגעים, שרצו תחילה לבנות מחדש את
הצריף, נתקלו בסירוב מוחלט של העיריה,
ששלחה למקום פקחים, שי שבו שם משך 24
שעות ביום, דאגו שאיש לא ידפוק מסמר
על חורבות הצריף.
אולם לא היה קל להתעלם ממצבם של
הנפגעים, שהכריזו שביתת רעב במשרדי ה־עיריה,
גייסו את דעת הקהל והעתונות. כמה
מחברי העיריה, אנשי קואליציה ואופוזיציה
כאחד, לחצו על ראש העיר, שהסכים לבסוף
לתת את האישור.
השבוע החלו בעלי בתי המלאכה, להקים
את עסקיהם מחדש. רק להוייזמן, בעל ה שטח,
לא היו אמצעים להקים בשנית את
דירתו. כאשר נשאל מדוע לא ביטח את
צריפו באחריות, ענה :״ידעתי שקיימות עי־ריה,
חברה קדישא וממשלה, אך מעולם לא
ידעתי כי קיימת גם חברת ביטוח.״
כולאות מאבק עד בוריי
בלונדון, לפני 35 שנה, נערכה מכירה
פומבית של אוסף בולים יקר. על אחד הבו לים,
בן פני אחד, מגוויאנה הבריטית, היתד,
התמודדות עקשנית בין המלך ג׳ורג׳ הששי
לבין עשיר אנגלי, ארתור היינה האחרון הצ ליח
לבסוף לנצח את הכתר, לזכות בבול
היחיד והיקר בעולם.

אולם שמחתו של היינד הושבתה באחד
הימים, כאשר על דלת ביתו התדפק גבר
בגיל העמידה שהחזיק ספר עבה תחת ז רו עו,
ביקש מהיינד להקדיש לו דקות ספורות.
לאחר ז מן מועט פקח היינד את עיניו לר ווחה
בתמהון: באחד מדפי האלבום התנוסס
בול בן פני אחד, מגוויאנה הבריטית, אותו
בול ממש שבעבורו שילם סכום עצום.
האורח, שגולל את קורות הבול שלו, לא
הפתיע ביו תר את היינה שידע על קיומו
של בול שני אבל קיווה כי הלך לטמיון.
הוא ביקש מאורחו לשמור על הסוד, הציע
כמה אלפי לירו ת עבור הניר הצבעוני. ה־אירח
שמח, נטל את הכסף. כשעמד לעזוב
את הבית הספיק עדיין לראות מחזה מפתיע:
היינד הצית גפרור, שלח אש בבול היקר.
במעשה זה הגדיל את ערך הבול שנותר
לו לאין ערוך. כיום הנו היקר ביו תר בעולם,
שתיו: כ־ 25 אלף דולר.
קשקשים פכומים. מאז פשט פולחן
איסוף הבולים בכל נקודה ברחבי כדור הא רץ.
מיליוני בני אדם טורחים משך שעות
רבות ביממה, מטפלים באלבומים העבים,
אינם חוסכים כל מאמץ וכסף כוי להשלים
את אוספם. בישראל לא היה המצב שונה.
הפולחן פקד גם אותה. אולם אט אט עבר
מהובי של חובבים לעסק פורח, מכג־ם,
הקיף מאות אספנים מקצועיים. עם קום המ דינה,
הושט הדגש על בולי ישראל, שנשכחו
באלפים, ביחוד לארצות הברית, הכניסו ה ד
חים ניכרים.
השבוע נערכה באולם בית החלוצות בתל־אביב
מכירה פומבית של אוסף בולים. כמ אה
סוחרי בולים ומיעוט קטן של חובבים
שילמו ביד רחבה עבור ההצעות.
סדרת בולי פתח־תקוה, בעלת שגיאה מסו-
יימת, נמכרה ב־ 85ל״י. ארבע סדרות שנמכרו
לפני ארבע שנים בלא יותר מאשר 4ל״י נמ כרו
ב־ 140ל״י.
אולם לשיא הגיע בול ישראלי בן 40 פרו טה
שבקשקשיו חלה טעות מכונת ההדפסה,
הפכה אותו, ביחד עם עוד כ־ 100 בולים,
ליחיד סגולה, יקר המציאות. הבול, שהוצע
תחילה ב־ 3ל״י, נמכר לבסוף ב־ 28ל״י,
לאחר מאבק דרמתי בין הסוחרים.
העיר אספן בולים :״מכירת בולי י ש
רוקו,
ולאחר שקבלנו את הסכמת ההורים
לשובם, וכן את הסכמת הנערים האלה עצ מם,
הוחזרו למשפחותיהם.
אנו מצטערים שעלית הנוער, שקלטה כ־ד
אלפים בני נוער וילדים מצפון אפריקד. ה משקיעה
בכל שנה למעלה מ־ 2מיליון לירו ת
לחינוכם של בני נוער מאפריקה, י שיש לה
הישגים גדולים בחינוך ־ובקליטה של בני וי ער
אלה, היתד, צריכה להגיע להחלטה כזאת.
אולם היינו במצב שלא יכולנו (לנהוג אח רת).
עשינו
מה שעשינו באין ברירה ולא מתוך
איזה שהן מגמות או אי־זהירות, וכדאי ש תתנו
קצת יו תר אמון באלה הנושאים את
רוב הנטל של קליטה וחינוך בני נוער מצפין
אפריקה, במקום לזרו ק אבנים• תגידו זאת
גם לסניף שלכם בירושלים, ששלה כרוזים
חסרי אחריות. והסתה לחברי כנסת והדביק
מודעות ברחובות. אם יש לסניף מלכם ב ירושלי
ם כסף למודעות, אולי ישקיע את
הכסף הזה בחינוכם של בני נוער כאלה, אד
י עזור ליהודים מצפון אפריקה הרוצים ל״־
זו ר לארצות מוצאם מכיוון שאין להם פרנ סה
ועבודה עתה?״
לידהעמדות. השיב גד כהן למכתב :
״הילדים ...הם תוצאה של חינוך אותם
ההורים ואותה סביבה, אליהם החזרתם או תם•
יש במדינה 5000 עבריינים צעירים.
הייתם, למען יסודות הציונות, יכולים לסבול
גם •5006 ואת אשר אנו עושים בכספיו
לא ענינו הוא.״
ציבור עולי מרוקו נסער כאשר שמע 1־
נ עו שביעי עמד להשלח למרוקו, בעקבות
הששה. הנער צויין על ידי עלית הנוער
כ״מתוקן״ ,ישאר בארץ.׳ אך בזאת לא פנו מרוקו עולי הפרשה. נסתיימה לראש הממשלה, נתאספו לפני כשבועיים ה בית
רעוע במוסררה, בשכנות לעמדות הלי-
יון הערבי, הקשיבו לקריאת מכתבי של ב־.
ג׳י. בו הוא הבטיח דיון בענין.

ראל לחוץ לארץ היא עסק מכניס גם לקופת
האוצר. המקבלת מטבע ז ר והמנכה עוד
ס ״ 30 מהרתחים, ב תור מס. כדאי בהחלט
שהמכונות תתקלקלנה לעתים תכופות יו תר.״

דרכי אדם
בית חרושת דגשואים
חצר הבית ברחוב יבנה בתל־אביב המתה
ממאות אנשים. משרדי הרבנות שקקו פקי דים
מיוזעים שתפקידם העיקרי אותו יום
היה להלחם בזמן, להספיק לשרת את הלקו חות
לפני רדת היום. והם היו רבים: כ־120
זוגות, מעדות ומגילים שונים, דוברי בולג רית,
פולנית, רומנית, הונגרית, ערבית,
צרפתית, עברית, ועוד.
רובם בודאי שלא היו בקיאים בהיסטוריה
יהודית, לבטח לא קוננו על תלמידיו של
רבי עקיבא שנספו במגיפה. הם ידעו רק כי
הרבנות אינה מקיימת חתונות בתקופה שבין
פסח לשבועות, ושרק יום אחד, ל״ג בעומר,
המזדקר באמצע תקופת האבל, הפך ליום חג
בו מותר לעשות שני דברים: לילדים מותר
להבעיר מדורות, למבוגרים מותר להבעיר
שלהבת מסוג אחר: נשואים. וכיוון שה־נרשמים
לנשיאים אותו יום הם רבים׳ דמה
ועד הקהילה לחנות מכולת בערב שבת, שעה
שהחנווני ממהר להיענות לכל לקוחותיי.
מריבה תחת החופה. הנס של ל״ג
בעומר שאירע לרבן יוחנן בר־זכאי, הפך
לנס גם לרבני רחוב יבנה. כמעט כל זו ג
שילשל, כנהוג, כמה. ש טרו ת לידי מנהל
הטקס, יהודי עב כרם, שהוכיח, תמורת זאת,
ז ריזו ת מופלאה בעבודתו. הוא החזיק בידו
רשימה ארוכה, תפס ב שרוולו של החתן ש תורו
הגיע, לחש לו כמה מלים, הובילו י שר
אל חופת הבזק. על הבמה הזעירה החזיק
בקבוק יין ריק וכוסית, שאי פעם ריר ה
מצופה כסף, הציץ ב שעון, זי רז את הרב
לסיים את ברכתו, כדי לפנות את הבמה לזוג
הבא.
הטכס היה זהה לגבי כל הזוגות. רק כוס
הזכוכית שצריכה להתרסק לרגלו של החתן,
והטבעת, היו אחרות אצל בל צמד. כוסית
היין הגדולה, שהכילה את המשקה דאדמי ם
המשיכה לשמש את״כל הזוגות, שטעמו ממנו.
חוקי ההיגינה לא היו קיימים ברחוב יבנה.
רוב הזוגות באו ללא לבוש חג. החתנים
הסתפקו בחליפות, שאולות לר־ב, הכלות
באו בשמלות רגילות, הוסיפו רק צעיף לראש,

״העולם הזה״ 811

במדי ] ר,
החזיקו פרחים זולים בידיהן. גם מצב הרוח
א היה מרומם. פניה מאושרות וקורנית
מעט שלא נראו, כאילו כל זו ג היה נתון
להרהורים של חיי יום יום. ניכר כי כל אחד
עשה מאמץ עליון כדי לאפשר את הנשואים,
הנחשבים היום לדבר שבמותרות•.
באחד המקרים, נשואיו של זו ג לא צעיר
(האשד, החזיקה בידה את ידה של ילדה בת
,)8החל הריב בין הבעל ואשתו כבר תחת
חופה. האשה, שלא החליפה משך כל הזמן
את הבעתה המאיימת, הסיטה את ראשה ה צידה,
כאשר בעלה ניסה לנשקה. לאחר מכן,
ידפו איש את רעותו בשל עניני כסף.
זו ג שני, היה ממש עצבני. כאשר הרב קרא
את הכתובה, פקעה סבלנות הכלה שהטיחה
לעומתו ז ״אולי כבר תפסיק !״ מנהל הטקס
התערב, אולם במקום לבקש את הכלה להיות
סבלנית, התחשב יו תר בהענקה שעמד לק בל,
זי רז את הרב.
קכצן מקכצן. לשני סוגים אחרים של
אנשים היה זה יום פורח. הצלמים, שמספרם
הגיע לעשרה, החליטו להסתדר בתרה כדי
למנוע ויכוחים. תפקידם לא היה מן הקלים.
כמעט בכל פעם שעמדו לצלם, עבר לפניהם
גל חדש של אנשים שגרם להם בז בוז של
סרטים, ועצבנות לא מועטת.
מבקשי הנדבות שרצו כנמלים. הם לא הב חינו
בין בעל שמחה לבין חברים למקצוע :
אחד הקבצנים התחנן בפני קנצן שני שישל־של
לידו מטבע. החתנים לא קפצו ידים.
הם פרטו את שטרות הנייר בעוד מועד,
חילקו כסף ביד רחבה ככל האפשר, עד שאזל.
כאשר ניגש עתונאי לאחד החתנים, רצה
לשאול כמה שאלות, הקדימו החתן, דחפו
הצידה ו ר טן :״כבר שילמתי מספיק היום,
הסתלק !״

דו־כ׳ חיים
פשט״חיס דבי
אליהו פרחי ויצחק חיים היו שותפים ש עסקו
בטייחות. הם היו ידידים טובים, הכירו
איש את רעהו עוד בארץ מולדתם — טוניס.
השנים, שהיו מטופלי משפחות וג רו בשכ נות
בבת־ים, נהגו לפלות יחדיו את השעות
הפנויות, שיתפו את נשותיהם בביקור ב קולנוע
או בבילוי בבית־קפה.
לפני חדשים מספר, החליט יצחק לנטוש
את מלאכת הטייחות. הוא קיבל עבודה נו חה,
פחות מפרכת, במפעלי תנובה שבשכונה,
ביקש מאליהו לשבת עמו ולסיים את חש־
:ונותיר,ם.
אולם לאחר מחצית שעה של עיון בפנקס
השותפות, חיבורים, חיסורים והרבה מחי קות,
לא הגיעו השנים לעמק השווה. הם
החליטו למסור את הבירור להכרעתו של
מזכיר לשכת העבודה. לאחר כמה פגישות
נתברר כי גם המזכיר התקשה במדד, מסו

השנה חלה ירידה בטקסי החתונות
בל״ג בעומר: בשנה שעברה היו 500 חתו נות
; השנה 150 לעומת זאת גזל אחוז
החתונות במשרד״ הרבנות, שם עולה חתונה
בסכום כסף קטן ביחס.

יימת במציאת מוצא מן הסבו. הוא הזמין
אליו את הידידים פעם נוספת. אז, אמר,
יבוא הכל על מקומו בשלום.
אוזןלפה. כאשר הופיעו בשנית אליהו
ויצחק בפני המזכיר היתד, כבר הידידות
הנושנה שבין השנים ענין רחוק ונשכח.
הם הרימו קולם, דפקו על השולחן, אולם
המזכיר עשה את שלו, סיים את הענין לפי
ראות עיניו, למורת רוחם של השותפים ל שעבר.
בדרך
לביתם, ליד תחנת האוטובוסים. תצ ליחו
רק בקושי עוברים ושבים להפריד בי ניהם,
הנצים נשלחו כל אחד בנפרד לביתו.
הלך ברגל, אליהו נסע במונית. יצחק אולם למרות זאת, הצליחו להפגש שוב, בס מוך
למקום מגוריהם, החליפו כמה קללות
והקסטה פרצה שוב, הפעם ביתר חריפות.
לאחר כמה דקות של היאבקות לא ספור טאית
ביותר, השמיע לפתע יצחק צעקה
מחרידה ובאותו רגע הפסיק גם אליהו את
הקרב, עיוות את פניו, ירק תוך העווית
גועל חתיכת בשר. יצחק התפתל מכאבים,
שלח את ידו ברעד לעבר אזנו הימנית :
חתיכה היתד, נשוכה ממנה.

לאורחים -ודיה

החי
מת. דק מרס שניי
כמו בכל בוקר, פתח, בשעה 8בדיוק,
מנחם י ס כי רויי ץ את חנות הצעצועים שלו
שברחוב הרצל, רחובות. הוא הרים את ה־עתון
שהיה תחוב מתחת לדלת. מודעה צ נועה
של עירית רחובות משכה את שימת
לבו. המודעה בישרה שתחרות לחלונות ה ראווה
היפים ביו תר בעיר תתקיים לרגל
יום העצמאות. פרס ר א שון — 50ל״י, פרס
שני — 25ל״י.

תיקון טעות רב־משמעות בוצע על ידי
מנחם בגין. באחד מימי השבוע שעבר הו דיע
חרות כי ינאם על הנושא :״ ציון כולה
שלי.״ למחרת היום הופיעה אותה הודעה
בנוסח מתוקן :״ ציון כולה שלנו.״
העיר משה טמק ין, המשורר המנהל
את בית ספר הקיבוץ המאוחד בעין חרוד,
(ראה עמוד ,) 13 כשסיפרו לו שצה״ל הנהיג
תובע אמריקאי ל ק ציניו :״מתאימים את
הכובע לראש !״.
הילדה צדק, זמרת ששהתה שנים רבות

השבוע הביט השופט באזנו ר,אכולה של
יצחק, אחר היפנה את מבטו לעבר אליהו,
שלח את האחרון למאסר חודש ימים.

משפט
עד ספסר בחצות
שני שומרים, רכובים על גבי סוסים, היו
הנפשות הערות היחידות ברחוב בבודים,
בשעה מאוחרת באחד הלילות של השבוע
שעבר. ליד אחת המאפיות, השגיחו השניים
בגבר השוכב על ספסל צבורי. הם היו חש דנים
ביותר ; כי בכל מקום אחר בארץ יכול
להיות הגבר גנב, או פורץ, אולם בבת־ים
הוא עלול להיות גם חולה רוח, שברח מיי
המוסד המקומי.
לאחר כמה נגיעות בגבו, הואיל החשוד
לפקוח את עיניו, נבהל תחילה, אך ענה מיד
לשאלות. ש מו: יעקב גולדשטרן. סיבת המצ־או
במקום: הוא ליווה בחורה למקום מגו ריה
במעברת בודים, הרגיש ברע, נרדם על
הספסל. כמו כן הוא היה רעב וחסר כסף.
השומרים הביאוהו למאפיה הקרובה, אחד
מהם קנה ככר לחם עבורו, השני מהר לטלפן
למשטרה. ההמשך בא בצורת חקירה מדוק דקת
שהביאה לפתיחת תיק נגד גולד שטרן
בעוון שוטטות למטרות גניבה.
לשופט סיפר החשוד כי במשמר השבעה
הכיר נערה בשם עליזה, תושבת מעברת בת ים.
אותו ערב בילה עמה בקולנוע תסר בתל-
אביב, הלך בשעה מאוחרת ללוותה הביתה.
בדרך חזרה, הריק בקבוק קוניאק, הרגיש
ברע, הקיא, צנח על הספסל הראשון שראה.
הסיפור, שלא נראה בעיני התובע כאמיתי׳
התקבל על דעתו של השופט, שזיכה את ה נאשם,
העיר בחיוך :״הנאשם נהנה מן
הספק. סוף סוף יתכן פעם שאדם בימינו אלה
מרגיש ברע...״

זמרת ״מטרופוליטן״ הילדה צדק
פריס, וינה

לונדון אך לא תל־אביב

יסכירוביץ קרא את המודעה בשנית, הח ליט
לסדר חלון ראווה לתפארת. את הפרס
לא החשיב ביותר. הוא ידע כי יהיה עליו
להוציא סכום כפול ממנו.
במרץ פנה לעבודוד הוא קנה סמלי צה״ל,
קישט בהם את פינות החלון, הציב נר־תמיד
לזכר החללים. על רקע דגלי הלאום גייס
את כל חיילי הצעצועים שבחנותו ,״אירגן״
מצעד צבאי על כל פרטיו, כולל טנקים ומ טוסים,
אמבולנסים ומשוריינים. מעל לדג לים
תלה מפה גדולה של ישראל׳ סימן בה
את שלשלת נצחונות מלחמת העצמאות. מ שסיים
בז רי שושנים ותאורה צבעונית, נת קבלה
תמונה מרהיבה ביו תר. תושבים רבים
צבאו על חלון הראוה, נכנסו פנימה, לחצו
את ידי מנחם על המפעל היפה שלא היו
לו מתחרים.
תרומה להשתלמות. משפורסמה ר שימת
הזוכים, נתברר לבעל חנות הצעצועים
שועדת השופטים זיכתה חנות צמר במקום
הראשון, את חנותו של יסכירוביץ רק בשני.
הפגיעה היתד, קשה. תושבים רבים ביקרוהו,
השתתפו ברוגזו, הטילו דופי בכושרם של ה שופטים.
אולם
למנחם לא נותר אלא לקבל את 25
הלירות, ליטול עט וניר ולכתוב לעירית
רחובות את המכתב הבא :
״לפי הצעת הקהל הרחב של עירנו, הח לטתי
לתרום את הפרס בסך 25ל״י שהו־אלתם
להעניק לי, לחברי ועדת השפוט לשם
השתלמות בביקורת אמנותית וידיעה בדי־ק
ורציה.
הנני תקוה שתרומתי הצנועה תביא לקי דום
האמנות בחוגי המבקרים של עידנו.
בכבוד רב׳
מנחם י סכירוביץ.״

הארץ
״כאשר הופיעה נבחרת קפריסין לאחר

! שלו ש שנים, בתל־ביב.״ (העולם הזה).
שמואל מלץ, קבוצת־יחזקאל
...מצאה שהים הזדהם...
״המסים מתקבלים על ידי הקהל בקי מה.״
(הצופה).
מ. כהן, חיפה
ואותנו המסים השכיבו !
רופא ...מחפש חברה לחיים ...בגו בה
עד 163מ׳.״
יהושע אשר תל־אביב
המשקל בהתאם.

בישראל ונדחתה, פעמים מספר כאשר הציעה
את מועמדותה לאופירה הישראלית, ואשר
יצאה לפני שנים אחדות לאירופה, זכתה מיד
להכרה. היא הופיעה בתפקידים ראשיים ב־אופירות
בפרים׳ וינה, ולונדון. עתה היא
מזמרת בתפקיד ״דונה אנה״ בדון ג׳ובאני של
מוצארט באדפירה מנזרופוליטן, ניו־יורק.
ביום העצמאות נולד בנו (השני) של איש
משרד החקלאות ראובןאלוני. כ שי שבו
בחבורה מספר ידידים ודנו אתו על שם
לתינוק, הציעה לאה (קול ישראל) פורת
את השם דרור. כאשר ביקר אלוני בבית
החולים *אצל אשתו שולמית שאל אותה אם
יש לה הצעת שם לתינוק. הצעתה: דרור.
השם נתקבל.
אחר הזמין אלוני את חבריו לבקרו בצריפו
השבדי בכפר שמריהו, איים מראש: כל
מי שיבוא יולב ש בגדי חאקי, יקבל טוריה,
י עזור לעבד את חלקת האדמה שליד הצריף.

כלח• מבלג תי ת
חבר מפ״ם היחיד במערכת דבר היה יהוד
הגוטהלף. לפני שבוע הודיע גוסהלף
על פרישתו מן המפלגה. שלשה ימים לאחר
מכן כבר קיבל הכשר ממהדרין. תמונתו
פורסמה בדבר השבוע.
כאשר נשאלה שתקנית הוליבוד ריטה
הייורת (ראה קולנוע) במסיבה שנערכה
באולפן בעת אחת ההפסקות בין. הצילומים
בסרטר, האחרון מיידי תומפסון (לפי סיפורו
של סומרסט מוהם גשם) ,מה הן תוכניותיה
״לרקוד כמה שאפשר
בעתיד. השיבה :
פחות, לשחק כמה שאפשר בתפקידים יו תר
דרמתיים.״
כאשר ערך עחון שוויצי מצויר מחקר על
מעמד האשד, בעולם גילה כי יש בממשלות
שרות. ברשימה :
השונות 14
הארצות
״ גולדהמאירסון, ישראל, שרת העבודה.
.54 מורה, אלמנה, אם לשני ילדים, בלתי
מפלגתית.״
שחקן ורב־טכסים הוליבודי ידוע ג ׳ דרג ׳
ג׳ ס ל פצח באחת הנשפיות ב שיר כו שי,
זימר אתו ברגש רב. העיר לו ידיד :״לא
ידעתי כי אתה יודע לשיר.״ השיב ג׳סל :
״באמת אינני יודע. פשוט חיקיתי את אל
ג׳ולסון.״
בחוגי העתונאים נפוצה שמועה כי יוסה
הפטמן, יו ש ב ראש אגודת העתונאים ית מנה
לציר ישראל באחת הארצות. הסיבה
למינוי: סילוק הפטמן הציוני כללי מעמ דתו
באגודה, בחירת דודזכאי איש דבר
במקומו.

,העולם הזה״ 611

מכל
ארצות הבריח
וגלב שדב רו ל
למה יכול העולם — או כל חלק ממנו —
׳לצפות אם לא תימצא דרך אחורה בנתיב
האימים? במקרה הרע ביו תר — מלחמה
אטומית. במקרה הטוב ביו תר — חיים של
פחד מתמיד, מעמסה של נשק שתייבש את
מעין העושר והעבודה של כל העמים, בז בוז
של כוח שימנע בעד המשטר האמריקאי וה משטר
הסובייטי וכל משטר אחר, להשיג שפע
אמיתי ו או שר אמיתי לעמי העולם.
״העולם החמוש ...מבזבז את זיעת פועליו,
את גאוניות ממציאיו, את תקוות ילדיו. מחי רו
של מפציץ מודרני אחד הוא: בית־ספר
חדיש בשלושים עיר. או: שני־מיפעלי־חשמל,
שכל אחד מהם יכול לשרת עיר של 60 אלף
תושב. או: שני בתי־חולים טובים, מצוי דים
כראוי. או 75 :ק״מ של כביש מלם.
אנו משלמים את מחירו של מטום־קרב אחד
בחצי מיליון בושל חיטה. אנו משי 1מים את
מחירה של אנית־משחית אחת בכסף שהיה
מספיק לשכן שמונת אלפים נפש...
אין זו דרך־חיים. תחת ענן המלחמה המאיי מת,
זוהי האנושות התלויה על צלב של

דרש אייק שורה של צעדים מצד ברית־המוע־צות
וסין העממית. אולם לא הזכיר אף במלה
אחת, מד, הוא מוכן לשלם כתמורה.
בעולם הרחב נשאלו מיד כמה שאלות.
למשל: אם סין תפסיק את מלחמת קוריאה
ומלחמת הודו־סין, האם תסכים אמריקה לתת
לה כסא באו״ם? ,
הנשיא שתק כדג. היתה זו שתיקה מחו כמת.

״היהודים
באים !״
״היהודים באים !״ קריאת־אימים זו הידה־וה
החודש בצירויו ת וב שגרירויו ת האמרי קאיות
באירופה. היא נפלטה באותה תדהמה
כסיסמת בני רומא׳ בבוא המצביא הקרתגאי
הגדול :״חניבעל בשער אלא שהפעם לא
היה מדובר בצבא שמי רכוב על פילים, אלא
בשני יהודים צעירים ונאי־מראה: מיסטר
כהן ומיסטר שיין
שני האדונים הצעירים מניו־יורק — אחד
עורך־דין והשני בנו של מליונר — היו שלי

עולם
אחוז לפי הקו המקובל. טענו הפרופסורים
(בחשאי, כ מובן) :המשטר שהשתרר אצלנו
שונה מן המשטר באוניברסיטאות סובייטיות
רק בסגנון.
עיסוקים אלה לא מנעו מן הסנטור החרוץ
ממפל במשרד החוץ האמריקאי, המטרה המ סורתית
של חיציו. אחרי שגילה שספריות
אמריקאיות בארצות־חוץ כוללות גם ספרי
מארכס, הארולד לסקי ושאר יהודים חשודים,
נאלץ להסיק מסקנה עגומה: הספריות האמ ריקאיות
בעולם מנוהלות כולן על־ידי קומו ניסטים.
מיד החלו פקידי הספריות בעשרות
ערים — כולל תל־אביב — לגנוז כל ספר
העלול לעורר את חמתו של ג׳ו הנורא.
הבזק הבזיק. ג׳ו לא הסתפק בזה. הוא
החליט לערוך בעצלו חקירה. לשלוח את שני
אנשי אמונו הצעירים לסיור בזק. היה זה
בזק שהבזיק באמת: תוך ארבעה ימים הס פיקו
הצעירים לראיין 140 פקידים רועדים
באוסטריה ובגרמניה, להסיק מסקנות מהפכ ניות.
אחוות להן: רדיו אירופה־החופשיח
(המתקיים בגרמניה בכסף אמריקאי) כולל

כשאמר דוייט אייזנהואר, נשיא ארצות־הברית,
את המלים הנהדרות האלה לפני שלו שה
שבועות, היה חיור כסיד. אחת הסיבות
היתר, מחלת־קיבה קטנה, שמגעה אותו מגמור
את הנאום בהתאם לכתב־היד. אולם יתכן
שהיתה סיבה שניה להתרגשות: בפעם הרא שונה
מאז בחירתו, נאם נאום בעל משמעות
היסטורית. כשאף יצא מפיו, כינוהו העתו־נאים
בתואר מצלצל :״הכרזת אייזנהואר״.
סיכום חלש. הנאום היה דרוש, בין
השאר, כדי לתקן קצת את סי כו ם׳ שלו ש ת
החדשים הראשונים של שלטונו. בעיני הקהל
האמריקאי והעולמי היה הסיכום חלש מאד.
אייק נבחר מפני שהעם האמריקאי רצה
באיש מעשים, אדם שיטול את היוזמה מידי
הרוסים. אולם אייק לא עשה, למעשה, ולא
כלום. מעשהו האחד׳ מתן היתר לצ׳אנג קיי-
שק להתקיף את יבשת סין( ,העולם הזה )?01
היה חסר תוכן מעשי, כי צ׳יאנג לא היה כלל
מסוגל להתקיף ברצינות, דבר שהיה ידוע
היטב גם לאייק עצמו.
אמנם, מיד עם בחירתו של אייק פתחו
הרוסים בהתקפת שלום אדירה׳ דבר שסימל
את השינוי הגדול במאזן הכחות העולמי.
אולם בכל שלבי ההתקפה היתד, היוזמה בידי
הרוסים בלבד. כשהמרשל בולג אנין הכריז
השבוע הכרזה׳ עצר העולם המערבי בעד
נשימתו. הכל ציפו לשמוע מה יגידו הגנר לים
הקומוניסטים באוהל של סאנמונז׳ום.
איש לא ציפה כי מדינאי אמריקאי יגיד משהו
שישנה את פני העולם.
זאבים רעבים. הסיבה העיקרית היתד, כי
אייק לא יכול היה לזוז, אפילו רצה בכך.
הוא חמה לאלוף־ריצה שקורה נפלה על
רגליו.
הקורה היתד, מורכבת מראשיהם של כמה
עשרות סנטורים אמריקאיים, שיצרו אוירה
של היסטריה בה לא יכול עוד איש לו מר
מלה שהיתר, עלולה להתפרש כ״סיוס״ של
ברית־ד,מועצות. סנסורים אלה, שז כו לכינוי
* רוד פי מכשפות״ ,עמדו הכן משני צדי הדרך,
כזאבים רעבים׳ מוכנים ל טרוף את הנשיא
המסכן כשאף יסטה שמאלה.
גם מדינאי גאוני אינו יכול לנהל מדיניות
סובה כשפתוחה לפניו רק דרך אחת — וכש־ך
רף ז ו ידועה היטב ליריביו, בנאומו ך,גך ול

)1 2 1

הנשיא דוויט אייזנהאור
הדג שותק, הדג הוא זדכם
חיו של כוח עליון, שתפס בעיני אמריקאים
רבים את מקומו של רי בון העולם. כוח עליון
זה היה ג׳ו מק־קארתי, הסנטור הקרח ממדינת
ויסקונסין, שמינה את עצמו כגואל העם הא מריקאי
מסכנת הקומוניסטים. קומוניסט, לפי
הגדרת הסנטור ג׳ו מק־קארתי: אדם שאינו
מסכים עם דעותיו של הסנטור ג׳ו מק־קאר־תי.
שאר
יהודים חשודים. בחדשים האח רונים
הצליח הסנטור להטיל את מוראו על
כמה ענפי חיים באמריקה. הוא ערך חקירה
על השפעת הקומוניזם בבתי־הספר ובמכללות,
גרם לשיתוק חיי הרוח ולפטורי כמה עשרות
פרופסורים׳ אחדים מהם קומוניסטים אמי תיים,
האחרים ליברליים ונוטים באופן כללי
לשמאל. התוצאה: באוניברסיטאות של אמ ריקה
אסור עתה להזכיר מלה שאינה במאה

בדיוק 763 קומוניסטים, השרות הבריטי בי.
בי. סי. עוסק בעיקר בתעמולה אנטי־אמרי־קאית,
כל ה שגרירויו ת האמריקאיות בעולם
טעונות טיהור כללי ומידי.
מטרת הטיהור הדרוש אינה סודית כלל: יש
לטהר כל אדם העלול להפריע לג׳ו מק־קאר־תי
לכשינסה, בשנת , 1956 להעמיד את מו ד
מדותו לכס הנשיאות, כיור שו של אייזנהואר
הקומוניסט־למחצה. מה שיקרה ליהודי אר־צות־הברית,
ולאדונים שיין וכהן בכללם, אם
יהפוך הסנטור הכמעט־פאשיסטי לנשיא, גם
הוא אינו סוד כמוס.
יפאן אידיוט טדלמנטו״
שיגרו יושידה לא יכול עוד לשלוט ברוחו.

הוא קם ואמר דבר נורא :״החבר ממול הוא
אידיוט מושלם !״ הרעים קולו של ראש הממ שלה
באולם הפרלמנט.
וממה עמוקה השתררה בבית. היה ברור
שמשהו איום *אירע. אחד הצירים, חיוור
כסיד, ביקש את רשות הדיבור׳ הציע הצעה
של אי־אמון בראש הממשלה. כשנמנו הקולות,
בא תורו של שיגרו יושידה להחדיר: הפרלמנט
היפאני אמנם הביע לו אי־אמון.
מצבו של ראש־ד,ממשלה בבחירות היה מ סובך
למדי. גרם לכך מורהו בימים עברו,
מנהיג מפלגתו (הליברלית) ומייסדה, איצ׳ירו
ד,סוימה. מנהיג זה, טוהר בשעתו על־ידי הגנרל
מק־ארתור, מאחר שאמר בימי המלחמה
כמה מלים בלתי־זהירות נגד אמריקה (שהיו
זהירות מאד באזני הבולשת היפאנית כשאמר
אותן) .יושידה תפס זמנית את מקומו׳ הבטיח
שיסתלק מיד לכשיוכל המורה הגדול לחזור
לחיים הפוליטיים. אולם כשהגיע הרגע הנכ סף׳
גילה יושירד, שאין לוותר בקלות כזאת
על כסאו של ראש־ממשלה. הוא העמיד את
מועמדותו מחדש, הכריח את מורהו להקים
רשימה נפרדת.
צעירות מתוצרת הארץ. מעבר
למריבות אישיות אלה קיים גורם הרבה יו תר
חשוב. פחד גדול נפל על יפאן: הפחד
מפני השלום.
משך שלו ש שנים חיתד, יפאן על חשבון
מלחמת קוריאה. האמריקאים קנו מכל הבא
ליד כדי לצייד את צבאם הלוחם. חיילי החזית,
שבאו לחופשה קצרה, ביז בזו את כספם
כל דבר שנראה להם, החל משעוני־יד תוצרת־יפאן׳
וכלה בגיישות צעירות וחמודות׳ אף
הן מתוצרת הארץ.
על כל זה, איימו הגנרלים הצפוניים, כש הודיעו
כי אפשר להשיג שלום בהקדם. המ ניות
ירדו בבורסה של טוקיו בבלונים מנו קבים.
היתד, סכנה גדולה שראש הממשלה
יפול איתן.
האמריקאים מנעו את הסכנה ברגע האח רון,
הודיעו שיו סיפו לקנות לצבאם סחורות
יפאניות, אפילו תיפסק מלחמת קוריאה .״הת ערבות
בבחירות !״ צעקו י רי בי יושידה. אך
הצעקה לא הועילה: יושידה נבחר מחדש
(ברוב זעום) ,יוכל עתה להרחיב את הדיבור
על האידיוטיזם של צירי המפלגות האחרות,
אין טעם לחיים, פחד השלום לא הצ טמצם
ביפאן בלבד. בכל רחבי העולם המער בי
תוהים אנשי המשק בכל הרצינות מד, לע שות
אם אמנם י פ רוץ השלום, תפוג המתי חות,
תבטל הממשלה האמריקאית את ר,זמ־נות־הנשק
המספקות עבודה למליונים. עלו לה
להיוצר אבטלה שתגרום לרעב המוני בכל
פינות העולם, כולל הפינה הקרויה ישראל,
המתקיימת על תרומות אמריקאיות.
שור ש הבעיה הכלכלית: כדי לקיים רמה
גבוהה של יי צור (ו של עבודה לפועלים) חיי בת
הממשלה להטיל על האזרח מסים גבוהים,
להוציא את הכסף על הזמנות ממשלתיות.
הדבר קל בימי מלחמה או כמעט־מלחמה׳
כשאדם מוכן לשלם מסים כדי להציל את
מולדתו אך בימי שלום הדבר כמעט בלתי־אפשרי:
שום אדם נורמלי אינו מו כן לשלם
מסים כדי להציל אדם שני מרעב.
השבוע קם שר אמריקאי, גילה את דעתו
שכל החשבון הזה י סודו בטעות גמורה. טענ תו:
אם י שלמו האנשים פחות מסים, יהיה
להם יו תר כסף להוציא על צרכיהם שלהם.
במקום הזמנות ממשלתיות תבואנה קניות
מוגברות של אנשים פשוטים, שירצו לקנות
מכונית חדישה יו תר, מקרר מפואר יותר.
לשם כך דרושה רק פירסומת טובה, שתשכנע
את האדם ש שוב אין טעם לחיים בלי מכונית
ומקרר.

,העולם הזה״ 611

מיו ח ד

פרשת עין־־חדוד -המשך

טרקט ור מל א מי
גר שון אוסטרובסקי, איש עין־חרוד הוותיק שניהל את
עבודות כביש סדום, רצה לקחת, באחד הימים, את הטרקטור
ש /המשק לעבודה. אולם הטרקטור מאן לנוע. נקראו אנשי
המוסך, ואלה בדקו את המפלצת משך כמה שעות׳ תוך כדי
קללות עסיסיות, כי זה עתה יצאה את הסדנא לאחר תיקון
יסודי. שום ליקוי לא נתגלה במנגנון.
לבסוף עלה על דעתו של מישהו לבדוק את מיכל הבנזין•
הוא היה מלא. אולם ריח של בנזין לא נדף מתוכו. גר שון
אוסטרובסקי מילא את הטנק, בטעות, במים במקום בבנזין.
אדם אחר במקומו היה נ בון, מודה בכשלונו. לא כן איש
עין־חרוד• ״אני פשוט ניסיתי,״ הפליט בלי התרגשות .״נכון,
נכשלתי. אבל׳ חברים, תארו לכם לרגע קט שהייתי מצליח !
איזו מהפכה אדירה היתד, עוברת על העולם כולו ! סדרי
בראשית היו נהפכים ! הרי כל ההמצאות הגדולות בתולדות
העולם נולדו בדרך מקרה כזה !״

כמקום עקרונות. רכו ש

לתכנן באופן טכני משק — אחרי שנותנים לו את הנתונים
הפוליטיים• אולם מהנדסים אינם יכולים לבוא במקום הפו ליטיקאים,
למצוא פ תרון לבעיה שהיא מפלגתית טהורה. הם
דמו, בעין־חרוד, למפקדי־פלוגות שהטילו עליהם לתכנן מח דש
את מפת דרום־מערב אסיה.
אולם טובה אחת צמחה, לפחות, מביקור המהנדסים. הם
גילו תגלית מהפכנית: את גבעת קומי־

לוע מוד גבע ה
תבנית ממאי״

את התגלית הזאת גילה לפניהם, הקפטן צ׳ארלס אורד
וינגייט, כשבא, לפני 16 שנה, לעין־חרוד והקים את פלוגות־הלילה
המפורסמות• הוא ראה את חצי תריסר הבתים הער ביים
על הגבעה, ד,״רוכבת״ על עין־חרוד, כיוון לעומתם
תותח והודיע: אם לא תסתלקו משם תוך 24 שעות, אשמיד
את הכפר.
קומץ אנשי הכפר קומי, שהיו ערבים שקטים, הלכו אל
חיים שטורמן, השומר הוותיק, איש עין־חרוד, התחננו לפניו
שיבטל את הגזרה. שטורמן פנה לוינגיים, הסביר לו בעדינות
שלא זו דרך הלחימה של ההתישבות העובדת. וינגייט ביטל
את צו הפינוי, אולם השאיר את התותח לפני חדר האוכל
של עין־חרוד, כשלועו פונה אל הגבעה — איום מתמיד
לערבים, שעשוע מתמיד לילדי המשק.
הערבים הסתלקו בימי המלחמה• הכפר נשאר נטוש, קרבן
לבני תל־יוסף שפרקו את הבתים הטובים כדי לקחת את האב נים•
הגבעה, שאדמתה אינה ניתנת לעיבוד חקלאי, היתר,
יכולה לשמש בחלקה אזור בניה מצוין, אולם איש לא הביא
אותה בחשבון לכך, מתוך חשש פן תהיה הנקודה ארוכה
וצרה מדי. במקום צפונה, אל ראש הגבעה, הלכה ההתפת חות
מערבה, אל מעבר לואדי.

יציאת המעוט,
הקמת נקודה
חדשה בשבילו
׳מעבר לכביש
המוביל למולדת,

משך שלושת החדשים האחרונים, מאז נכנס סכסוך עין־
הרוד למבוי סתום (העולם הזה ,) 794 התקדם הפתרון כאותו
טרקטור מלא המים. שום מהפכה לא עברה, לא על העולם
ולא על עין־חרוד. הענינים לא התקדמו. שני הצדדים סרבו
לזוז•
בזו אחר זו נערמו הצעות־הפתרון על שולחנות המוסדות
השונים. לרגע נדמה אפילו שהושג פתרון. היתר, זאת
אשליה.
אולם תוך כדי כך התבררה נקודה חדשה: הסיכסוך
שוב לא היה ענין של פרינציפ. הניגוד היסודי בין שני
עקרונות שונים, שגרם לסיכסוך, נעלם בהדרגה• במקומו בא
סיכסוך פח: תיפה: סכסוך בלתי־מוסווה על הרכוש.

לחלק ־ מה? איך?

ביצה שד קולומבוס

הפילוג התל ברצינות, כשכל אחד משני הצדדים — הקי־סץ־הנזאוחד,
המורכב ברובו מאנשי מפ״ם, ואיחוד־הקבוצות,
המייצג את אנשי מפא״י — הציב עקרון משלו לפתרון
הבעיה.
עקרוןמפא ״ י: אי־אפשר׳ ואסור לחלק נקודה בנויה.
אפשר וצריך לחלק את האדמות ואת הרכוש הנייד, אולם
הנקודה חייבת להישאר שלמה. המיעוט המפ״מי חייב, על
כן, לנטוש את עין־חרוד הקיימת, להקים לעצמו נקודה חד שה
לגמרי במרחק גדול ככל האפשר• המקום המיועד: מע בר
לכביש המוביל למולדת, באדמה מישורית טובה ׳,ממערב
למשק הקיים נראה מפה .) 1
עקרון מפ״ם: אי־אפשר להוציא מתישבים מן הנקודה
שהקימו, אלא אם כן הם מסכימים לכך מרצונם. בני עין־
חרוד אינם מסכימים לכך. לפיכך יש לחלק את המשק ואת
הנקודה הבנויה בהתאם ליחס שבין שני הצדדים. הם חילקו
את המשק לפי ״קו ציזלינג״ (ראיה מפה ,) 2העובר בערך
במרכז הנקודה•
תותח גדול ירד! .על שני עקרונות אלה היה נטוש
הקרב הראשון, עד שהתיאשו אנשי מפא״י מלשכנע את חב־ריהם־לשעבר.
הם החליטו לפנות אל התותחים הגדולים של
מפלגתם, העבירו את הענין כולו להכרעת המרכז החקלאי.
הם שילמו עבור זה מחיר יקר. החלטת המרכז־החקלאי
אמנם היתד, לטובתם• רק 14 בנינים — 370 מן הנקודה
הבנויה (ראה מפה 3הוקצו למפ״ם, כל הנותר הושאר
בידי הרוב המפא״יי הכולל — לפי אומדנותו שלו עצמו —
רק כ״> 577 ממספר החברים.
אולם בשמחת־הנצחון הראשונה, לא שמו אנשי מפא״י
במקום את לבם לכך, שחבריהם במרכז החקלאי הבקיעו את
חזיתם, השאירו בה פירצה עצומה, דרכה יכלו כוחות האויב
לחדור חפשית. כי החלטת המרכז־החקלאי שברה את חוק־הברזל
של מפא״י כי על המעוט לצאת. אמנם הקציבה למי עוט
רק חלק זעיר מן הנקודה הקיימת, אולם עצם מתן חלק
בנקודה הקיימת למיעוט, היתד. מוות לעקרון מפא״י ונצחון
לעקרון המפ״מי שיש לחלק את הנקודה.

המנהדסים הציעו, עתה׳ לרכז את עיקר תכניות ה פיתוח
על הגבעה. היה זה גורם חדש לגמרי בסכסוך, ומרדכי
נמיר נאחז בו מיד• הנה, חשב, המוצא מן המבוי הסתום,
הביצה של קולומבוס.
•יתכן שבא לכלל מסקנה שאין לדבר על עניני עין־חרוד
עם בני עין־חרוד. לכך הזמין את אנשי המזכירות הארצית
של הקיבוץ המאוחד. איתם הגיע, סוף סוף, להסכם סופי.
הקיבוץ המאוחד ויתר על חלק מקו־ציזלינג, הסכים לקבל
פחות מ־־ 407 מן הנקודה הקיימת• תמורת זה העביר להם
נמיר את רוב האדמה הטובה לבנין שעל הגבעה (ראה מפה .)4
כשנודע הדבר לאנשי הקיבוץ המאוחד במקום, נתרתחו
תחילה, אך קיבלו את הדין. הנימוק המשכנע: לפי הסכם
זה אפשר היה לבנות נקודה חדשה מאוזנת — החלק החדש
שעל הגבעה התחבר יפה אל החלק שהוקצה להם בנקודה
הקיימת. ובעיקר: המוסדות הציבוריים, שיישארו משותפים
לשתי הנקודות, יגבלו עם הנקודה החדשה, במקום להיות
מעין ״הר צופים״ עין־חרודי, אזור מפורז מאחורי קוי האויב,

מ 331 על מ׳ ?
ויהי בנקר ויהי ערב, יום ההסכם• אלא שהיה זה יום
קצר מאד.
כששמעו אניש מפא״י בעין־חרוד על הסכמת נמיר, פר צו
בזעקה מרה. לעיניהם הצטייר גיהנום חדש — הנקודה
שלהם תרבץ בעמק, ואילו האויב השחצני, מפר המרות, ירכב
עליהם במרומי הגבעה, י בוז להם מלמעלה? שתי הנקודות
תהיינה צמודות ז ו לזו לאורך חזית רחבה, גי רוי מתמיד,
סכנה נצחית לנפש ילדיהם?
לא ולא, אמרו אנשי מפא״י. לא ולא, אמר מרדכי נמיר,
אחרי ששמע הסברה מתאימה. הודיע ל מזכירו ת הקיבוץ
הנזאוחד: טעיתי• אתם יכולים לקרוא לי רמאי. אך מה זה
משנה י
במקום ההצעה הקודמת, שהסכים לה, הציע נמיר עתה
הצעה לגמרי חדשה. גם היא התבססה על גבעת קומי. אלא
שהפעם נמסר למפ״ם רק החלק המערבי, התלול יו תר, של
הגבעה, ואילו החלק המזרחי, המישורי, הנוח לבניה, הועבר
לנקודה המפא״יית, לצרכי התפתחות עתידה (ראה מפח .)5
לא היה הבדל גדול בין הצעה זו, לבין ההצעה הקודמת
של המרכז החקלאי• אלא שנתת הבשר היה קצת יותר גדול.
במקום 14 הבתים של שי כון הוותיקים הוצע הפעם לקיבוץ
המאוחד חלק גדול יו תר של בתי המגורים, וכן מדרון של
גבעת קומי.

הלורד והצעירה
עמדת הקיבוץ־המאוחד כלפי החלטה זו היתר, בערך כעמ דת
הלורד האנגלי בבדיחה הידועה, בה מסופר שהציע לצעי רה
חמודה והגונה מיליון לירות תמורת משכב לילה, זכה
להסכמתה. אמר הלורד: אחרי שהסכמנו על העיקרון, הבה
ונדבר מחדש על המחיר.
פתרון שנתן להם 37 ,מן ד,בנינים לא נראה לאנשי מפ״ם.
הם עמדו על קו־ציזלינג המקורי.
מפא״י עמדה, כמובן, על החלטת המרכז החקלאי. היא
סמכה על כוח־ר,ביצוע של ההסתדרות ושל המדינה, שני
מוסדות בהם ישנה השפעה ניכרת למפא״י• אולם חיש מהר
נתברר כי היתד, זאת אשליה: אי־אפשר היה להזיז את
אנשי הקיבוץ־הנזאוחד נגד רצונם. בית־המשפט והמשטרה
היו חסרי־אונים, כי הצד החוקי, חסר־ד,תקדים, הוא מעורפל
מדי. הלחץ הכלכלי לא יכול להועיל, כי ענפי המשק מחול קים
למעשה כולם, והמשק של הקיבוץ־הטאוחד הפך יחידה
כלכלית שקשה היה להכניעה. נוצר תיקו.

״אחד הסיבוב החמישי !״
יתכן שהצעה זו באה כדי לתת להסתדרות מצע טוב יו תר
למלחמה. איימו אנשי הועד־הפועל: אם לא ייכנעו אנשי
מפ״ם ויו סיפו להפר את מרות ההסתדרות, נבחר ב מזכירות
חדשה לכל המשק, נדאג שכל המוסדות הכלכליים ינהלו משא-
ומתן רק אתה. אולם גם איום זה של מצור כלכלי לא הש פיע
ביותר על אנשי מפ״ם הסוררים: מאחר שהמשק מחולק
למעשה, ו מזכירו ת המיעוט מנהלת את עסקיה באופן עצמאי,
לא היתד. בו משמעות רבה. הודיע אהרון ציזלינג, בעל ה רעמה
הלבנה :״ננהל משא־ומתן אחת הסיבוב החמישי ! ״
בינתיים החל הסיבוב השני בהעמדת קבוצת צעירי מפ״ם
לדין באשמת שוד מזוין של כמה צנורו ת שהיו בידי אנשי
מפא״י• פרצה התכתשות על כמות של שעווה.

תגלית מהפכנית
בארץ ישנה תרופה בדוקה לתיקו — מעבירים את העניו
ממוסד אחד למוסד שני, רצוי למוסד יותר גבוה• כך עשה
גם המרכז־ו־,חקלאי.
מרדכי נמיר, מזכיר ההסתדרות, קיבל את העניו לידיו.
כדי להרויח זמן, הזמין עדה שלמה של מהנדסים ומתכנני-
ערים, ציווה עליהם להכין הצעות חדשות לחלוקת הנקודה,
היתד, זאת, כמובן, אחיזת־עיניים מסוימת. מהנדס יכול

חפי ח 3י
עין־חרוד ידועה בארץ כמשק ה״הכי״ .הוא הקיבוץ הכי
הוותיק, בעל האקלים הכי גרוע, המוזיאון הכי יפה, בריכת־השחיר,
הני גדולה, האדמות הכי נרחבות, שלא לדבר על
הבנות הכי יפות והבנים הכי מפותחים. עתה התברך, לרוע
מזלו, גם בסכסוך הכי מכוער•

ס סוסים המחלה לא נרפאה
המרחב הוא מולדת הסוס, וכמה מן הסו סים
המשובחים בעולם מצויים בו. הסוג
הקרוי. ערבי״ ,האהוב על הבדואים, נחשב
לאציל שבסוסים. אולם כל הנסיונות שנעשו
עד היום בסיפוח ספורט הרכיבה בארץ נכ שלו.
הסיבות היו חוקיות ואירגוניות.

בלתי מנוצחת.
קשה היה לציין את המשחק שנערך על
מגרש באסא ביפו, כמאבק. היה ב רור מראש
שהתל־אביבים יתקיפו מרבית הזמן, ישימו
מצור על שער הירושלמים. אכן, הם ע שו
זאת. אולם דוקא כאן, נעצרו. היה זה
שוערה הצעיר והצנום של מכבי ירושלים,
שהדף בהצלחה בלתי רגילה את הכדורים

ט אתלטיקה

המצלמת שהבויבה
משך שנים מטפחים בארצות הברית את
האתלטיקה הקלה, מלכת הספורט, מוציאים
מאות אלפי דולרים כדי ל שגר ספורטאים
לחוץ לארץ, לשכלל עד כמה שאפשר את

כאשר קבוצת בעלי יוזמה בנתה מסלול
למרוצי סוסים, שנים אחדות לפני המלחמה,
מול הכניסה למקור, ישראל, התערבה ממשלת
המנדט, טענה שהימורים אינם חוקיים ביש ראל,
אף על פי שבבריטניה הם גוזלים
חלק לא מבוטל מהכנסתו של האנגלי ה בינוני.
זה הוציא מן החשבון כל אפשרות
של עריכת מרוצים בצורה קבועה.

כי מצלמת הגמר נתקלקלה, לא פעלה וה שופטים
החליטו כי בוב קי גן( ר א שון משמאל
בתמונה) ,תלמיד מכללת סטון היל, ניצח ב מרוץ,
אחריו הגיעו ג׳ון אוקונל (שני מש מאי)
וג׳ו שטצל (ר א שון מימין) ,שניהם ממכללת
מנהטן.
הרעש שקם היה עצום. הקהל נחלק ב דעותיו,
ניהל ויכוח עד שהפריע לשאר ה ספורטאים
על המגרש, העתונאים קפצו מ תאם,
מיהרו לשלוח את מאמריהם למער־כותיהם,
השמיצו את השופטים, טענו כי
סדר המנצחים היה בדיוק הפוך. לדעתם ניצח
אוקונל, אחריו שטצל, שלי שי קיגן.
התאחדות הספורט היתד, כמרקחה, רטנה
על העתונאים חסרי האחריות שי שבו הרחק
מקו הגמר ולא יכלו בשום פנים לקבוע מ אומה•
היא אמנם הודתה כי השופטים לא
יכלו להגיע לידי החלטה, אולם במקרה זה
קבע השופט הראשי מי המנצח.

מפעם לפעם קיימו גופים שונים מפגשי
רכיבה שהצטיינו לרוב במסלול לקוי, סוסים
לא מאומנים למרוץ, ורוכבים מאומנים פחות
מסוסיהם. כאשר נערך, בל״ג בעומר׳ בפעם
הראשונה זה שנים, מפגש של רוכבים ואו הדים,
שנקרא. יו ם הדר מו ת,״ נתברר כי
המחלה האירגונית לא נרפאה.

קרב הוויכוחים שנערך על שלשת הרצים,
נסתיים בנצחון ההחלטה הרשמית, ו שני רצי
מנהטן חזרו לתאם מאוכזבים אבל מלווים
בתשואות סוערות של הקהל. איש לא שם
לב אותו ז מן לספורטאי אחר. גם הוא מאוכ זב׳
שזכה באותו מרץ במקום הרביעי. עליו
לא התנהל כל ויכוח. הוא היד, רביעי ללא
כל ערעור. שמו: לינדי רמיג׳ינו, המנצח
בריצת 100 מטרים באולימפיאדת הלסינקי.

העיר אחד הנוכחים, למראה אי־הסדר וה בלבול.
:אם לזה אפשר לקרוא מפגש של
רוכבים, אז אני סוס.״

כדזרגל

0־ ויז ט ר 1ן

המתעד. רדגווורמים
קומץ אוהדי כדורגל בירושלים, רובם ילדים,
היו. המשוגעים״ היחידים שהטריחו
עצמם לחכות ליד בית־הגבורות, מועדונה
הארעי של מכבי, לשובה של קבוצתם ממש חקה,
בתל־אביב עם קבוצת המכבי שם, על
הגביע הישראלי.
הם לא פקפקו כלל שהקבוצה נוצחה ב משחק
עם אלוף ישראל. השאלה שזר קו
לעבר המכונית, העמוסה שחקנים וחסידים,
היתד כמה חטפתם?״
במקום תשובה מיואשת, הורמו הראשים
בגאווה. הראשון שירד מהמכונית בי שר
בהתרגשות ,3 : 3 . :וכמעט שניצחנו
תחילה היה קשה לתפוס את משמעות

מצב

יארד, ניו-יורק

הגמר כריצת 60
ראשון״ לא ראשון 1,

שנשלחו אליו מרגלי חמשת החלוצים
הנבחרת, הלאומית.
1ול ועכבר• נעים היה לראות כיצד חר קבוצה זו נלחמת בעקשנית ללא תקדים על
כל כדור. כאשר שרק השופט לסיום המש חק,
והתוצאה היתר ,2 : 2 ,היה הכרח לה אריך
במחצית השניה את ז מן המשחק. זה
היה כבר יותר מדי. הקהל ניצל את רוגזם
של האלופים הבלתי מעורערים, עודד את
הירושלמים במאבקם העקשני.
התל־אביבים דמו אותה שעה לחתול ענק

המתקנים, להעלות עד גבול היכולת את ה רמה.
כל זאת, ברור, בלי שמץ של תקוה
שאי פעם יוכל הענף לקיים את עצמו. הסי בה:
קהל מועט ביחס • ,המשלם אולי את
הוצאות סידור המגרש לתחרות אחת, לעו לם
לא יותר מזה. למרות זאת, היה ברור
כי ארצות־הברית לעולם לא תסכים לוותר ;•ל
עליונות האתלטים הקלים שלה, ביחוד, לרגל
קיום מפעל חשוב אחד הנערך אחת לארבע
שנים והפך לגורם תעמולתי חשוב: המש חקים
האולימפיים.
כדי שלא להיות מופתעים באחד הימים
בצורה לא נעימה, אין האמריקאים נוטלים
לעצמם כל חפ שה. הם משלחים את האת לטים
שלהם לאימונים ותחרויות בכל ימות
השנה, גם כאשר השלג מכסה את הרחובות
והמדחום נע בסביבות האפס. בזמנים כאלה
נערכות התחרויות ומתקיימים האימונים ב אולמות
סגורים.
לאולמות בערים הגדולות נוהרים אלפים
לחזות בתחרויות בין בחירי הספורטאים. שעת
הלילה הנוחה, והעובדה שמרבית תלמידי
המכללות מושכים את אוהדיהם לתחרויות,
שינתה הרבה את הנוף: חובבי הספורט ה אמריקאים
החלו להתלהב סוף סוף למראה
שורת רצים מהירים, קפיצת מוט, או הדי פת
כדור ברזל.

כנות כיום הדרכנות
״אם זה
הדברים. אחדים חשבו כי מהתלים בהם
על מנת להסתיר את המפלה• אולם כאשר
השחקנים נראו כולם כאחד כשהם קורנים
מאושר, מנהלים ויכוחים מלאי התלהבות
אודות מהלך המשחק, ידעה כבר ירושלים
כולה כי קבוצתה מן הליגה השניה, שתפסה
אשתקד את אחד המקומות האחרונים בטבלה,
יצאה מן המאבק עם פאר קבוצות הארץ

* משחק
את המנצח.

נוסף

יתקים

בירושלים,

יקבע

מיפגש...״
שהעכבר הזעיר מצליח תמיד להתחמק מצי
פרניו. כמעט כל הקבוצה, פרט ל שוער׳ שי חקה
במחצית המגרש של יריבתה. כאשר
פילס צביקה סטודינסקי את דרכו בסערה
לשער והבקיעו, חיבקוהו חבריו כאילו זה
עתה ניצחו את ארסנל הבריטית• אולם מיד
חזר המצב לקדמותו. התפרצות ירושלמית
אחת לעבר החומה התל־אביבית יצרה ער בוביה
ליד השער, והכדור חדר פנימה.
שעתיים בלבד לאחר מכן היה קשה לשמוע
ברחוב בן־יהודה בירושלים שיחה אחרת
מאשר על נושא כדורגל. .בירו שלי ם,״ אמרו,
״הם לא יהיו עוד אלופים ! ״

האלוף היה רכיעי. באולם סגור דרו שה
הכנה קפדנית, ארגון מדוקדק של כל
תחרות. קיצורם, מאונם, של מרחקי הרי צה,
השטח המצומצם, הצריכו עבודה מחוש בת
מהמארגנים, שידעו כי מלכת הספורט,
עם כל היפר, שבה, היא משעממת למדי, באם
אין תנועה בלתי פוסקת עוברת לעיני הקהל.
כדי לחס;ך בוויכוחים, הונהגה המצלמה ה אוטומטית
לקביעת המקומות בריצות הקצ רות
בהן מגיעים כל הרצים כמעט ביחד.
מצלמת הגמר, המונעת על ידי חשמל, קובעה
ללא ערעור מי ניצח בקרב, הצילה הרבה
שערוריות שהיו עלולות לפרוץ. שופטי הזמן
הורגלו כבר לעמוד בשלוה ליד קו הגמר.
הם סמכו על מצלמת הפלא.
לפני ז מן מה, באולם המדיסון סקוואר
גארדן, ניו־יורק, התיצבו חמשה רצי מכללות
לזינוק ב מרוץ 60 יארד. היו אלה רצים ש הבטיחו
לצופים קרב מרתק, אם כי לגמרי לא
ארוך 6,2 :שניות. הקהל שאג בדיוק 7
שניות ונאלם. הרבה לא ראה, הוא רק ציפה
לתוצאות הקרב. אך הקריין לא הוציא הגה
מפיו. גם הוא ציפה לתוצאות. הן לא באו.
הקהל החל להתמרמר, מחא כף, רקע ברגליו,
שרק. לבסוף באה ההודעה: הקריין הודיע

• באליפות האמריקאית האחרונה, באיצ
טד פתוח, נכחו רק 15 אלף צופים.

הנימה ־ מלאן ס

האוכלוסיה הכושית של אפריקה הדרומית
חיה בדכאון ובשעבוד תחת עולו של האדם
הלבן.
תיאטרון הבימה הוכיח שוב, בהצגתו ה חדשה,
שדרכו מובילה למעלה, אחרי שנים
של ירידה ממושכת.
שתי עובדות אלה, לכאורה כה רחוקות
זו מזו, ק שורו ת למעשה על ידי פרי עמלם
של מספר אמנים מכמה סוגים.
הסולל הראשון של הדרך הפתלתלד, מארץ
הזולואים לארץ ישראל הוא סופר בשם אל אן
פאטון. בספרו הוא מתאר את גו ר לו
המר של כוהן כו שי אדוק, אשר בנו האהוב
הופך לרוצח בעל כורחו. הטרגדיה האמיתית
צפונה בעובדה שהבן אינו עולה על הגר דום
כפושע. על ידי שקר קל היה יכול ל הציל
את נפשו. אך אבשלום, נאמן לעקרו נות
אביו׳ למוסר הנוצרי, מקריב את עצמו
כקורבן הצדק הצבוע של האדם הלבן.
הרומן של פאטון עורר את התענינותו של
מופר אמריקאי: מקסוול אנדרסון, אשר ב שיתוף
פעולה עם מחבר המוסיקה הגרמני
המפורסם, קורט (אופרה בגרו ש) ווייל, הפך
את העלילה למחזה מוסיקלי התוצאה הי תד,
דוגמה מופתית של ״אמנות כוללת״,
בר, ממלאים תפקיד לא פחות חשוב מן ה מלים,
גם המוסיקה, הריקוד והצי־ר. מב־רודביי
הניו־יורקי, בו הוצגה בהצלחה רבה,
הגיעה יצירתם של פאטון, אנדרסון ווייל לש דרות
בן־ציון, תל־אביב, בריאה ושלמה.
זעקי ארץ אהובה מעל לכל, הוא מחזה
של במאי. הצלחתו או כשלונו ובלויה בבי מוי
הנכון, ובמידה מסוימת, כתפאורות. למזלם
של הכושים ושל הקהל הישראלי׳ גם ה במאי
יוליו ס גלנר וגם הצייר יו סף קארל
מלאו את תפקידם בהצטיינות. שניהם סיפקו
רקע מתאים לאהרן מסקין (האב) ולנחום
בוכמן (הבן) ,נציגי שני הדורות של הבינוה,
אשר שיחקו בהתאם למסורת של אותו תי אטרון
הספקנים
מבין הצופים של הצגת הבכורה
טענו שהבמאי היה צריך לקצץ מעט טכסט,
השוקע מדי פעם ברג שיו ת יתרה. לפי דעתם
של האדישים למוסיקה, לא היתד, מזיקה גם
קמצנות־מה בצלילים. אך רוב הצופים יצאו
מהאולם כשהם נהנים מהישג תיאטרוני ניכר׳
כועסים על מר מלאן, ראש ממשלת אפריקה

הדרומית.

• זעקי ארץ אהובה, דרמה מוסיקלית. עב רית:
מנשה קליין, תרגום השירה אפרים
דרור. כוריאוגרפיה: רות האריס, המנצח :
פורד האוד בן־דיס.,

״העולם הזה״ 811

במרחב
סצרים

מלכים
ם א^0£א£

בהפרש של חצי שעה יצאו, בשבת שעב רה,
שני צעירים ערביים, לבו שי מדי פילד מרשל,
מבתיהם אל בתי הנבחרים של שתי
ארצותיהם. כשחזרו׳ היו כבר מלכים מוכת רים
כחוק ו כדין, מושבעים להגשים את
שאיפות עמיהם ולקדם את טובתם, תמורת
הזכויות הניתנות להם על־ידי החוקה.

ה שו תפו ת המחרת
קוראי העתונות הערבית — ובמידה מסו־יימת
גם העולמית — התרגלו לראות את
הליווה מוחמד נגיב באלפי תצלומים, מכל ה זויו
ת ובבל המצבים: נגיב צוחק, מחבק
תינוקות, מעשן מקטרת, נואם, אוכל, מתפ לל,
י שן, רץ, יו ש ב — כמעט בכל עמוד ב־עתונות
המצרית. רק מצב אחד אינו נפרץ :
מוחמד נגיב בוכה. את ההפגנה הרגשית ה
כיר
עבד אל־רחמן אל־בנא, אחיו של הנר צח,
כיצד חוסל אחיו על־ידי אנשי החצר.
״משמר הברזל של פארוק עקב אחריו ור צח
אותו כמו כלב ברחוב הראשי של קהיר,״
הכריז בבכי חנוק• ״הקצינים עשו זאת כשי
יום־הולדת לפארוק מלכם.״
הדמעות זלגו בי תר, שאת. היו אלה דמ עו
ת רמות־מעלה שירדו מעיני הנאספים :
קציני צבא, שרי ממשלה, מנהיגים מדיניים,
בני משפחה. בתמונות נראו כל הנכבדים
מאוחדים באבלם הכבד•
אולם במדורים הכתובים של העתונות לא

עד עכשיו לא היו זכויו ת אלה מבוטלות.
כי עד כה היו מלכי עיראק והירדן אנשים
חזקים, שלא שמו ביו תר לב לחוקות ולבתי
נבחרים. הם מינו ופיטרו ראשי ממשלה,
פיזרו את בתי הנבחרים, חתמו על חוזים,
הכריזו מלחמות. המסגרות הדמוקרטיות לא
היו אלא קישוטים מודרניים לשלטון פיאו דלי
מוחלט.
אולם כבר ב שנותיו האחרונות של עבדא־ללה,
מלך הירדן, החלו חברי בית הנבחרים
להשמיע קולות של אי־רצון: הם רצו ש המלך
ינהג לפי אות התחוקה הדימוקרסית.
היו אלה בעיקר מרדנים פלסטינאיס, תושבי
הגדה המערבית המטופחת.
בעיראק נשמעו הקולות עוד לפני זה. לא
פעם טענה האופוזיציה שהעוצר עבדול איל־אה
מפריז בהתערבותו בניהול המדינה. הת מרמרות
זו הגיעה לממדים של הפינה קטנה
כאשר, בשנת , 1948 חתם איש החצר נורי
אל־סעיד על חוזה חדש עם האנגלים. מאז
שנוא העוצר על־ידי רוב ההוגים במדינה.
צריך י להיות הבדל. הכתרת פייצל
השני בעיראק וחוסיין בירדן עלולה להביא
שינוי במצב. שניהם בחורים צעירים׳ חסרי
נסיון, שאינם מצטיינים באופי חזק. נוסף
לכך, שניהם חניכי האנגלים, רגילים יותר
לדפוסי השלטון הבריטי מאשר לזה הקיים
בארצם הם.
אולם תהיה דעתם של שני המלכים על
דרכי החיים של האנגלים אשר תהיה, אין כל
ספק שהם יישמעו לכל דרישה אנגלית. שני הם
דוגמה קלאסית של תוצרת המכונה הקו שהכינה
אותם לקראת
לוניאלית האנגלית,
תפקידם בקפדנות, כמעט מיום היולדם.
.עם כניסתם לזירה המדינית המרחבית, מת חזקת
עמדת בריטניה, מקבלת צורה גלויה
יותר. זאת יודעים גם מנהיגי האופוזיציה
הירדנית והעיראקית .״עכשיו תלויה הגשמת
שאיפותינו ברצונה הטוב של בריטניה,,,
אמרו .״אם היא מסכימה להן, תהיה ארץ
דימוקרטית, דוגמת אנגליה עצמה.״ אולם
הם ממהרים גם להודות :״קשר, לומר ש אנגליה
מעוניינת שבארץ ערבית יהיה אותו
משטר הקיים בה. כי צריך בכל זאת שיהיה
הבדל בין העם השולט לבין העם המפגר.״

מוחמר נגיב כוכה כאספת אזכרה של האחים המוסלמים
כן, אבל של מי המשטר ן
עדינה משאיר הליווה להזדמנויות יוצאות
מן הכלל, אשר בהן עדינות הנפש וד,ך גש
העמוק הם על סדר היום.
>^מעשה, נראה המנהיג בוכה פעמיים בל בד:
באסיפת אזכרה לחללי פלסטינה וביום
השנה החמישי להרצחו של השייך חסן אל
בנא, מייסד האחים הטוסלנדם. הדבר נתקבל
כהוכחה חותכת להערצתו של נגיב את ה מנהיג
הדתי המנוח ואת התנועה הגדולה
שהשאיר אחריו בחיים, המדיניים והחברתיים,
של מצרים.
משמר הברזל. באותה הזדמנות הז
קוד
חדש

היתר, התמונה כה אחידה ומלוכדת. היחסים
בין האחים המוסלמים למח מד נגיב, בלתי-
ברורים מן היום הראשון, המשיכו לרכז
סביבם ניחושים בלי סוף. למרות ששניים מ מנהיגי
האחים ממלאים תפקידי שרים בממ שלת
נגיב, רווחת הסברה כי השותפות אינה
אלא זמנית, עלול־ להתפורר כל רגע.
בראש האחים עומדת מועצה עליונה סודית
אשר בידיד, מרוכז השלטון המוחלט על ה תנועה•
מועצה זו היא אשר נתנה את ה פקודה
לרצוח את ראש הממשלה מחמוד אל-
נוקראשי ב־ , 1948 אירגנה את יחידות הגרי •-י

131

211

271

תיות; ) 7יש לו משמעות; ) 8יהי רצון, בראשי
תיבות 9קבוץ בדרום 1 1קבוצה בדרום, בסיס
קדמי במלחמת העצמאות ) 13 :קבוצה של העובד
הציוני שנכבשה על־ידי המצרים; ) 15 חרטום היא
בירתה; ) 17 אחיו של שת שלא זכה לראותו;
) 18 על שמו נקראת עיר דרומית־מזרחית לתל־אביב;
) 20 כינוי כולל לארצות ערב וישראל;
) 23 חלב ליד צפת הוא כזה; ) 26 מושב בעמק
יזרעאל; ) 27י ש לה ראש בין טבריה לצפת; ) 28
מחברו של צאנה צאנה; ) 29 קיבוץ בגליל העליון
המזרחי במקום בו התחוללו שלושה קרבות מכ ריעים
עם הלבנונים; ) 31 היה ז מן שכמעט כל
איש נהריה היה ממוצא כזה; ) 32 שחקנית תיאט רון
צעירה; ) 34 הקיש; ) 35 גם אווז וגם תרנגולת;
) 37 מה שמקבלים חינם; ) 39צ פון הארץ; )42 כי נוי
כולל לשלוש מכות מצרים הראשונות; ) 44
קול הגעייה ) 45 :קיבוץ השונזר הצעיר במקומה
של עיר פלשתית; ) 47 המלה הנדירה יותר לענן.

פרסים לפותרי תשבץ היובל:

השידור הראשון של קהיר בשפה העברית
גרם אכזבה גדולה לערבי ם: לא היתד. בו
אף התקפה אחת על ישראל. גם בישראל
עצמה רבה ההפתעה. הכל הניחו שהקול
הערבי (הרהוט) של קהיר ישמיע את אותם
הגידופים והאיומים של קול דמשק.
ההסבר ניתן בפינה נידחת של עתון צר פתי
היוצא בקהיר: אין מצרים רואה בשפה
העברית אויב. היא מפרידה בין התרבות ה־עברית־יהודית
לבין מדינת ישראל.
אם הפרדה זו זמנית או קבועה, איש עדיין
לא קבע.

תשבץ *ש0 *3 .
מאוזן ) 1 :י שו ב יוצאי-תימן, בין הרטוב ל־בית־גוברין׳
על שם ציפור ) 5 :בין שובתיה בורר
יצחק גרינבוי ם ) 10 :איש שמאמינים לו ) 12 :קי בוץ
בעמק הירדן; ) 14 מה המצרים השאירו מ אחוריהם
בנגב; ) 16 פעולת הצבע תחת השפעת
קרני השמש; ) 18 בן זוגה של הקשת; ) 19 מדי
יום; ) 21 שמה העברי של בירת הירדן; ) 22
יחידת היסוד בדירה; )23 בנו של עבד; ) 24 קוד מו
של דג המרשילד; ) 25 בעל העיסה; ) 27מ שור
ש זה נגזר שם היישוב יפתח; ) 30 מקצועו
של דוד תדהר; ) 31 בסביבתו ניטע יער בלפור;
) 33 הכתיב הרשמי של לוד 35 כפר ערבי,
בין הדרה לעפולה; ) 36 הגיס לאשת אחיו, אחר
מותו 38 אחד היישובים שנכבשו על־ידי המצ רים
במלחמת העצמאות 39 הוא אבן והוא
קיבוץ מקיבוצי השומר הצעיר; )40 בהמת המשא
של טיבת; )41 מונח כדורגלני; )43 היא איננה
הנקודה הצפונית בארץ אך מפורסמת בתור שכ זאת;
) 44 מטוס הסילון הסובייטי; )46 כשאין
יותר כרטיסים לאולם קורה וי ש כרטיסים אליו;
)48 השורש הוא מות, הבניין הוא הופעל, הזמן
הוא הווה, המספר הוא יחיד והמין הוא נקבה;
) 49 מחלד, העלולה לבוא מפי כלב.
מאונך ) 2 :משותף לרמת־גן ולגן־ ש מואל;
) 3פוקין הוא כזה וגם ערה הוא כזה 4כפר
ערבי על כביש צפת־עכו; ) 6ר מו דגן בשתי או־

לה שלחמו בחזית הנגב וב אזור הסואץ. למו עצה
זו שייכים גם שני השרים של נגיב
ומרותה עליהם גבוהה מזו של הממשלה.
של מי המשטר? קיום המועצה הסודית
הפך הכרחי, כאשר פארוק מינה את חסן אל־הודייבי
למלא את מקום אל־בנא, שלושה
ימים אחר הירצחו. חברי האירגון התנגדו
למינוי, ראו באל־חודייבי כלי־שרת של ה מלך.

עלות נגיב לשלטון, קיוו האחים כי
יסלק את אל־חודייבי ; במקום זה הציע להם
נגיב לצרף לממשלתו שנים מחברי המועצה
העליונה. צעד זה זיכה אותו בתמיכתם של
האחים, שזו הפעם הראשונה שותפו בשלטון.
אולם השותפות לא היתד, נוחה. המשטר
החדש, שהחל את דרכו בתוכנית מפוארת
של ריפור מות מתקדמות, נתקל מיד בהתנג דו
ת האחים. ההתנגדות החריפה כאשר ניגש
המשטר החדש לעריכת חוקה חדשה
למצרים. קציני ההפיכה רצו, ברובם, בחו קה
רפובליקאית חילונית, בעוד שהאחים תב עו
כי הקוראן ישמש יסוד המשטר החדש.
״חוקתנו היא הקוראן הפכה סיסמת הס־גנות־רחוב
ואסיפות־סם ודנטים של האחים.
הסבירו האחים: בעיני הקוראן לא חשוב
אם המשטר הוא מלוכני או רפובליקאי, כי
האיסלאם הטהור עוסק רק בדברים של ה נשמה
ואינו מתעניין בעניינים גשמיים —
כל עוד אין האחרונים מפריעים לנשמה.,ה־משטר
הכלכלי, למשל, ינוהל לפי כללי ה קוראן:
הבנקים יולאמו, הלואות ברבית תוב־רזנה
כבלתי־חוקיות.
״משטרנו,״ הסביר אחד ממנהיגי האחים,
״מכיל בתוכו את כל הטוב שבמשסרי העו לם•״
כדוגמה, הביא את המסגד. שם, לדבריו,
נהוג משטר קומוניסטי: הקבצן והנסיך
חייבים שניהם לחלוץ נעליהם ולכרוע ברך
זר, ליד זה. ישנה גם דיקטטורה: האימאם
הוא המחליט איזה תנועות־תפילה יש לע שות
ומתי — והכל חייבים לציית לו. גם די-
מוקרטיה אינה חסרה: כל מתפלל יכול לה עיר
את אוזן האימאם באם שגה•
איש מבין צמרת הקצונה של נגיב לא
הכחיש כי משטר כזה הוא אידיאלי. הם רק
חושבים שזהו בדיוק המשטר שלהם, לא של
האחים.

בטיסה לאילת זכה:
חיים רובינסקי הדר יוסף.
בפרסי ספרים זכו:
אברהם רוזנטל רח׳ לבנון 16 תל־אביב; עוזי
זיזנפלד, גן בני־ברק, בני־ברק; מרדכי חריס,
שכונת הכרם, בית אלטשולר, ירו שלים: מנשה
סופר, דואר צבאי ,413 צה״ל; יחיאל אוהב־עמי,
רחוב ממילא ,36/40 ירושלים.

.העולם הזה״ 811

יחיאל ב שן

יחיאל כשד(קימדמן) ברח לכרית המועצות עם פלישת הגרמנים
לפולין. רק הודות לתחבולות ולמזל הצליח להשאר כחיים,
לגכור על תנאי מחנות העכורה הצפוניים. עם הפלישה הנאצית
לכרית המועצות, הכריזה המדינה על חנינה לכל הפליטים
הפולניים. כשן צורף ליחידה משוחררת, התחמק כדרד.

נמצאתי לפתע עזוב לגורלי. שוטטתי בכביש עד שהגעתי
לתחנת רכבת. מטרתי היתד, לנסוע עד לגבול האירני או
האפגני. בתחנה שאלתי לוח הזמנים של הרכבת, אולם
פקיד הרכבת הסתכל בי כבמשוגע.
יודע•״ אמר

״שרכבת

עוברת

אחת

״האם
אינך
לושה ימים?״
כמובן שלא ידעתי כשם שלא ידעתי דברים רבים אחרים.
לא היה לי מו שג עדיין׳ שנסיעה ברכבת מותרת אן ורק
לפי ״קומנדירובקה״ ,כלומר, תעודת שליחות מיוחדת ממקום
עבודה. וגם אם נמצאה בידך ״קומנדירובקה״ ,יכולת לחכות
שבועות על שבועות כדי להשיג כרטיס נסיעה בקופה, אם
לא היתר, לך פרוטקציה אצל הקופאי. וגם אם השגת את
הכרטיס, נמצא בכל קרון הרכבת מנהל, שהוא רשאי לא
להרשות לך להיכנס לרכבת למרות ה״קומנדירובקה״ וכר טיס
הנסיעה גם יחד. התחלחלתי לשמע הדברים האלה.
החלו להתעורר ב• רג שי חרטה על שעזבתי את הקבוצה
המאורגנת. נשארתי גלמוד בארץ בלתי נודעת עם מאה רוב לים
בכיס.
ערב היום. חשבתי שאוכל ללון על ספסל בתחנת הרכבת,
אולם גור ש תי משם והדלת ננעלה בפני. המצב נראה נואש.
הסתכלתי בשמש השוקעת. על פני עברו ביעף רכבות טעו נות
נפט שנסעו לעבר רוסיה המרכזית, ובכיוון ההפוך עטו
רכבות, מורכבות מטנקרים ריקים׳ כדי לקבל בקרסנובודסק,
נמל טורקמני בחוף הים הכספי, נפט מבאקו. כשרכבת אחת
ד,איטה קצת, לא היססתי הרבה, קפצתי על מדרגות אחד
המנקרים.
נסעתי דרומה. שאפתי להגיע לעיר הבירה אשחבד, השו כנת
בקרבת הגבול הפרסי. הנסיעה לא היתר, נוחה ביו תר.
כדי שלא יגלוני בעברנו את הגשר המפורסם בצ׳רדז׳או,
נדחקתי לטנקר בהשאירי את המיכסה פתוח. טוב שלא הר גישו
בכך. אילו היו מגיפים את המכסה הייתי נחנק בוודאי.
כך נסעתי כמה שעות. בחצות הגענו למארי׳ עיר מחוזית
חשובה בטורקמניה. פה נתגלה מחבואי.
כשקצין המשטרה האחראי ראה את תעודתי, התלקח כולו.
״עוד פולני ארור !״ צעק.
״מדוע לא נסעת עם חבריך לטשהוז י ״
כבר למדתי במחנה, שאסור להראות. מורך לב ביחסים
עם השלטונות. עניתי איפוא׳ בחוצפה :
״אני סובל ממחלת־ים והרופא אסר עלי לנסוע בדוברו ת
או בספינות״.
הוא התרתח עוד יותר. והכניסני למעצר.
התברר, שלא הייתי היחיד, שבחר דרך תחבורה אורגינלית
זאת. מצאתי שם עוד חברים, אסירי מחנות העבודה לשעבר,
שבאו הנר, בטנקרי נפט. למחרת שי חררו אותנו.

בפעם הראשונה ראיתי מקרוב עיר סובייטית.
הצעדים הראשונים היו לנהר ״מוגרבי״ ,החוצה את העיר.
היה זה סוף אוקטובר, אולם מזג ד,אויר היה שרבי. התר חצנו
בנהר, ואחר שמנו את פעמינו לחיפוש לחם. אולם
הלחם טרם הוכנס לקיצוב ובגלל זה היה קשה להשיגו. ליד
המאפיות הזדנבו תורים ארוכים. מי שהגיע לאשנב קבל
חצי קילו לחם.
התיצבנו בתור. עברו כמה שעות׳ ואנו לא קרבנו לאשנב.
״ירוקים״ היינו. לא ידענו, שהתורים תפוסים על ידי משפחות
שלמות שמונה־עשרה בני משפחה נעמדים בתור. האחר
מקבל את מנת הלחם, שם אותה הצידה, כשבן משפחה שני
שומר עליה׳ ומתיצב מיד בתור בין בני המשפחה הנותרים.
הלחם נמכר אחר כך בשוק השחור או מזינים בו בהמות
ותרנגולות.
לבסוף נסגר האשנב ומנהלת המאפיה הכריזה שאין עוד
לחם. מישהו יעץ לנו לפנות ל״טולקושקה״ .זהו מעין שוק
שחור, לבן למחצה. בו נמכרים מיצרכים קצובים במחירים
מפולפלים. כי לפי החוק הסובייטי׳ מותר לכל אחד למכור
את המנות המוקצבות לו. בעל משק עזר רשאי למכור את
תו צ ריו במחירים שהוא מוצא לנכון. אולם ב״טולקושקד,״
אפשר היד, לקנות מיצרכים ומוצרים, שלא היו בכלל בס ביבה
והוכרחו מרפובליקות סובייטיות אחרות. מי שהיה
בידו מטבע, יכול ליהנות מכל טוב.
בתחילת המלחמה טרם ד,אמירו מצרכי המזון, וכיכר
לחם קטנה עלתה רק בעשרה רובלים (משכורת יו מי ת של
פועל מקצועי) .קנינו לנו פיתה וכוס ״מצונ-ה״ (משהו מעין
לבניה) ושב תו רעבנו.
נפשי כלתה לחדשות. חיפשתי קיוסק עתונים. כששאלתי
לכתובת, נפגשתי בצחוק. לא ידעתי למה. לפתע נתקלה עיני
באשה זקנה לפניה ערימת עתונים. עברתי בריפרוף על
הכותרות, ונוכחתי לדעת, שאלה הם עתונים מלפני מספר
חדשים. בעתון פרבדה מיו שן הבחנתי בכותרת, הנוגעת ל ארץ
ישראל. רציתי לקנות את העתון. התגרית דרשה חמשה
רובלים עבורו.

״הכיצד״׳ רגזתי ,״מחיר של עתון טרי הוא 20 קופייקות
(רובל — 100 קופייקות) ואת דור ש ת בעד עתון י שן פי
עשרים וחמשה?״.
״מאיזה בית משוגעים ברחת?״ ענתה בכעס והפנתה לי
עורף.
לא ידעתי שקיים קיצוב חמור בעתונים ורק יחידי סגולה
יכולים לקבלם. כבר נוכחתי לדעת במחנה, שניר העתון
משמש למלגול סיגריות, אבל לא ידעתי שגם מחוץ למחנה
היה הדבר כך.
פגשנו עוד פליטים ״פולנים״ .חיפשנו מקום לינה,
אולם כדי לקבל מיטה ב מלון היתה דרושה תעודת זהות
ו״קומנדירובקה״ .תעודותינו האישיות, האוסרות עלינו לגור
בערים ממדרגה ראשונה ושניה, סגרו בפנינו את כל הדלתות.
בלילה פלשנו לבית ספר עממי. השתרענו על הרצפות אולם
למחרת נזרקנו החוצה.
אמהות ילדי בית־הספר הקימו צעקה, שפושעים ״מערביים״
רוצים להדביק את ילדיהן בכל המחלות המערביות. המשטרה
איימה עלינו, שאם לא נסתדר במקום קבוע, תאסור אותנו.
האיום נראה רציני ביו תר. אולם קשיים עצומים עמדו
תידרש מאתנו תעודת
לפנינו. גם אם תימצא עבודה,
רישום של המשטרה. אולם כדי להירשם נדרשה מאתנו תעו דת
עבודה. כך נוצר מעגל קסמים.
לבסוף הצלחתי, עם קבוצה קטנה. לקבל עבודה שחורה
בפינוי הריסות בית שהתמוטט. אלא מישהו דאג, שיפטרנו
אחרי יום עבודה. כספי הדל הלך ונמוג. נוסף לזה חשוקי,
שהשלטונות עומדים להתערב ולדאוג לסידורנו. החלטתי
להקדים רפואה למכה. פניתי למועצה המחוזית וביקשתי
ראיון עם היושב ראש. נתקבלתי. הסברתי לו את מצבנו
והצהרתי בשם קבוצה של ששה חברים׳ שאנו מוכנים לכל
עבודה שהיא, בתנאי׳ שנוכל להשתקע במקום. דברי עשו עליו
רושם. תוך שעה הומצא לנו ״מכתב שליחות״ עם הוראה
לסידור בעבודה ב״ סוב חוז״ לגידול צאן למטרות יי צור
עורות.

עוד באותו ערב הגענו ל״אוטש אדז׳י״,־ יי שו ב מדברי
קטן בו נמצא הטרוסט הממשלתי ״טורקמנקרקולסובחוז״.
היה זה יי שוב בן שלושה בתי חומר, שני מחסנים גדולים, בית
ספר וכמה עשרות ביקתות ואוהלי עור. בסמוך לכפר גידלו
התושבים עדר בן 100 אלף כבש.

למראנו שפשף את עיניו מנהל ה״סובחוז״ מרוב תמהון.
הוא לא היה זקוק אף לעובדים פשוטים, והנה לפתע נפלו
על ראשו מהנדס בנין, מהנדס לייצור טקסטילים׳ סוחר עצים,
זו ג זקנים ועתונאי. הוא גרו את פדחתו בעצבנות׳ לבסוף
הפליט את המילה הנכספת ״לדנו״ (יופי).

אוכסנו באחד מבתי החומר. קבלנו דרגשים לשינה והר ג
שנו את עצמנו כמו בבית. למחרת היום טרם נמצא סידור
עבורנו וקיבותינו היו מליאות. קבלנו לחם במידה מספקת.
במסעדת הפועלים הישגנו ארוחת צהרים במחיר ממשלתי.
הנוף המדברי לא עודד את רוחנו במיוחד, אולם׳ כסידור
מעבר, היה זה מקום אידאלי עבורנו.
עבר יום. השכם בבוקר הופיע מנהל העבודה במעוננו
והודיענו על החלטת מנהל ה״סובחוז״ לקבלנו לעבודה,
עלינו לצאת מיד לפעולה, הסביר.
תפקידנו לא היה קשה ביותר. היה עלינו להעביר את
מלאי הכוספה (פסולת ש מ שו מין) ממחסן אחד לשני. המלאי
לא היה גדול, ותוך יום אחד בצענו את המוטל עלינו. אולם
מנהל העבודה לא גילה התלהבות מזריזו תנו. למחרת הוב לנו
שוב למחסן וציווה עלינו להעביר בחזרה את הכוספות.
לא הבינונו את פשר הדבר ומלאנו את ההוראות. ביום הש לי
שי נצטוינו שוב להחזיר את הכוספות למקום הקודם.
התחוור לנו כבר, שמנהל העבודה הוא פשוט אובד עצות.
לא היתר, לו תעסוקה עבורנו, וכל העבודה היתה אחיזת
עינים. לא אמרנו מאומה. י שבנו במחסן, לא נקפנו אצבע,
וחכינו לגמר יום העבודה. גם למחרת הובילונו למחסן
וניצטוינו להעביר את הכוספות. שוב לא עשינו דבר. מנוול
העבודה לא הבין מה מתרחש, או שהעמיד פנים כמי שאינו
מבין. כך עברו עלינו כעשרה ימים. בינתיים חגגנו בפעם
הראשונה בברית המועצות, את חג השבעה בנובמבר, יום
השנה למהפכת אוקטובר.

לאחר ז מן קצר׳ העביר המנהל שניים מחברי למדבר, למ קום
תעשיית גבינות מחלב כבשים •.אותי הצמיד כעוזר
לרועים.
היו אלה ימות ההמלטה ב עדי והעבודה היתה מרובה.

הגידול הוא מתוכנן על ידי הפריה מלאכותית. סוף הסתיו
היא עונת ההמלטה. גלי החול מתכסים קטיפה שחורה של
רבבות ולדות רכים. הזכרים מוצאים לשחיטה בהגיעם לגיל
ארבעה ימים, כי עור הקרקול מפסיד את ערכו אם הכבש
נשחט בגיל מבוגר יותר. הכבשות מיועדות לריבוי העדר׳
וכשהן מזדקנות, מעבירים אותן לבתי המטבחים. הולדות
המוצאים לטבח, נשחטים באכזריות רבה. דאגת הטובח היא
בראש וראשונה לא לקלקל את העור.
תפקידי לא היה קשה ביותר. הוצמדתי לחולית נוקדים
והוטל עלי להוביל מספוא לצאן. רתימת הגמלים לעגלה
עלתה לי קצת בקושי. אולם נמצא תמיד מישהו שעזר
על ידי.
כעבור כמה ימים נוכחתי לדעת, שנוכחותי עוררה מבוכה
בין הנוקדים. לא הבינותי את לשונם, ורוסית לא שמע אף
אחד, פרט לנוקד אחד ממוצא פרסי.
והנוקד הפרסי נמצא תמיד על ידי. הוא לא החמיץ הזדמ נות
כדי לדובב אותי. מצדי נמנעתי מכניסה לשיחות אינ טימיות.
כבר הזהירו אותי מפני הסכנה הכרוכה בדבר. אין
לדעת בגלל מה אתה עלול ביום אחד להימצא במאסר ולהיות
נידון בלי בירו ר משפטי.
אולם בייראמוב, כך קראו לאיש, נטפל אלי בכל הזדמנות
שהיא. הוא חילץ אותי מידי ילדי הטורקמנים, שמילאו שחוק
פיהם למראה הפרופסור במשקפים, שאינו יודע כיצד מאלפים
גמל סורר.
הוא לא חדל מל חזור על שאלות, כמו מה עושה במדבר
נידח מישהו הנראה מלומד גמל שאפילו מרכיב משקפים?
מדוע אני עובד כעוזר לרועה בעוד שכל מי שיודע כתוב
וקרוא מתמנה למנהל גדול? מדוע הגעתי למקום ציה במקום
לגור במוסקבה? .
קושיות רבות באלה ניתכו עלי יום יום ללא הפוגה.
ראיתי אותו מתלחש לעתים קרובות עם הטורקמנים וזה הג ביר
את חשדי.
בבוקר בהיר אחד לא עצרתי עוד והחלטתי להתל בו.
כשבייראמוב חזר על שאלותיו המרדניות ,״גיליתי״ לו׳
״בסודיות רבה״ ,שהגעתי לאסיה התיכונית י שר מן העיר
הקדושה מכה ושמי הוא באמת יו סוף עלי, ומטעמים מובנים
איני מעונין בגילוי זהותי האמיתית.
בייראמוב לא חיכה עד שאגמור את דברי. כחץ מקשת
מיהר אל חבריו הנוקדים.
מאותו רגע חל מיפנה בלחי צפוי באורח חיי. הנוקדים
לא הרשוני לעשות איזו עבודה שהיא. הרועים השתדלו
לחלק לי כבוד בכל הצורות האפשריות ועל כולם ניצח
בייראמוב.
באותו ערב הוזמנתי לאחת הביקתות. ידעתי, שסירוב פוגע
מאוד ברגשות המאמינים באיסלם. קבלתי את ההזמנה.
מארחי שחט כבש לכבודי. בביקתה התקהל מנין נכבדים.
כולם שתקו. שתקתי אף אני. בייראמוב י שב לצדי ונהג
כבעל בית. הוא המריצני להשמיע כמה מלים. אולם העדפתי
להחריש.
בפעם הראשונה אכלתי ״פילאף״ מקערה משותפת. הם
הוציאו את נתחי הכבש מהאורז המבושל באצבעות. זה
עורר בי בחילה, אולם הבלגתי ואכלתי. בעל הבית מזג
מחדש תה כל אימת שהורקתי את הספל. הוכרחתי לשתות
כדי לא להעליב את המארח, עד שהבינותי שיש להפוך
את הספל על פיו״ כאות שאיני צמא עוד.
למחרת נישנה לחזר אותו המחזה. הוזמנתי לביקתה שניה.
גם פה שחטו כבש לכבודי׳ אפו פיתות טעימות מיוחדות
ואני שתקתי.
בייראמוב שידל אותי להשמיע כמה מלים, אולם סירבתי.
כשהתופעה נמשכה למעלה משבועיים, פגה חשדנותי. נוכחתי
לדעת, שלפולחן הדתי יש עוד שרשים עמוקים בקרב האוב־לוסיה.
ככל שגדלו רדיפות הדת, היכר, האיסלם שרשים
עמוקים יותר ויותר. התושבים התפללו יום יום לפי מצוות
מוחמר. גם כשבקרתי, בז מן מאוחר יותר, אצל אנשי מפלגה
מובהקים, לא ראיתי אף אחד מהם יו ש ב בקירבת אשה או
מתהלך בגילוי ראש.
הופעתי בסובחוז היתד, עבורם חוויה עמוקה. הרכבת
משקפיים שימשה להם סמל המ,דע. לא הבינו, איפוא׳ מה
עשיתי עושה בקרבם. הלצתי נתקבלה ברצינות גמורה.
חלפו שבועות. בינתיים החילותי לספר לבייראמוב נפלאות
על מכה ומדינה. ניצלתי את מלאי הסיפורים, שקראתי בנעורי
על ארונו של מוחמד, המרחף באויר, על האבן השחורה
בייראמוב תרגם את דברי
ועל כל הנסים והנפלאות.
לטורקמנית.
בסופו של דבר, חשב לעצמו כל טורקמני לכבוד רב לארח
אותי. בייראמוב לא הפסיד בעסק הזה. הוא ישב ראש בכל
סעודה ו פו פו לריו ת! גדלה.
קשה להגיד כמה ז מן היה נמשך העסק הזה. לא נמנעתי
מספר לחברי את כל פרטי ההרפתקאה הזאת. בסופו של
דבר נמצא אחד, שכדי למצוא חן בעיני המנהל׳ הודיע לי
שאני מסית את התושבים נגד המשטר, דבר שלא היה מעודו.
המנהל הודיע על כך לג. ק .וו. ד .בעיר הקרובה.
אולם הענין נתגלה מיד לרועים. זקן הנוקדים בא אלי
באותו יום ויעץ לי להסתלק במהירות האפשרית. הוא הביא
לי צרור, שהכיל שתי פיתות ונתח בשר כבש, וי עץ לי
לעלות על הרכבת המובילה מים ליישובים המדבריים ולהחבא
עד יעבור זעם.
לא הנחתי לו ל חזור על דבריו. עוד באותו יום עברתי
לבייראם עלי, עיר בת 30 אלף תושב.
אחר כך התברר שגם מרעה תצמח טובה. כעבור •שנה,
בהיותי בשוק בבייראם עלי שמעתי קול קורא :״יו סוף,
יו סוף שכחתי כבר ששמי היה אי פעם יוסוף. אבל לפתע
אחזני בשרוולי אחד מרועי הצאן באודש או די.
״חבל, חג׳ יוסוף, שעזבת אז את יי שו בנו׳״ אמר .״למחרת
היום הגיע אלינו חבר אחד, היודע את ל שונך הערבית. הוא
מאוד רצה להתראות עם חבר שהיה במכה. חבל שיצאת.״
לא הצטערתי שעזבתי את אוטש אדז׳י. בוודאי היו רוגמים
אותי באבנים, ביחד עם בייראמוב.