גליון 812 מתאריך 14 במאי 1953

מחוקק ח״ כ הן
סעיך - 6מוות: סעיף - 9מוות
סעיף סו ־ מוות; סעיף 11־ מאסר עוד
עיר 12־ שבע שגי
(יאה במדינה)

השבועון המצויר

וברית לאומית —
מביאה ברזל ועולים.

העורך הראשי :
אורי

יעקב מנוח, ירושלי ם

אבנ די

ראש המערכת:
ש לו ם כ הן
עורך משנה, כיתוב :
מיכאל

עורך משנה, תבנית :
קריאל

אלמן ן זם ני<

עורך משנה,

השבועון המצדד
לאיופורמציה

ידידותו שד עתונאי
הצלם

יהודה גבאי

הראשי :

סול נולדמן

עורכי מדורים :

רחיב גריקסוו ,8תל־אביב מיכאל

(ליד תיאטרון
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785
מען למבדקים:
מו״ל: העולם הזה בע״מ
מודפס :
דפום ישראל בע״מ ת״א

ד וש

משה בדאפרים

הכתב הראשי :

אלמן, יחיאל

בשן,

ירוחם

גבע,

תמר

תדמור.

משתתפים קבועים :

דוד ארנון, אוסקר טאובר. פילים טיארי, זי רי מנוסי,

״עולמפרם״ ראש מערכת, ירושלי ם :

צבי שש.

מ״מ ראש מערכת, חיפה :
חיים כרמל

דוד רובינגר

סופרי

חוץ :

מונטי נ׳יקובם, נבריאל דגון, שמואל מירון

השבוע קרה מקרה מיוחד במינו: תזמו רת
עברית מחיפה נסעה לנצרת, נתנה שם
קונצרט לציבור הערבי. בין השאר ניגנה
יצירה של כו מר ערבי מקומי, בשם כאליל
ג׳מאל.
אולי מוזר שמאורע כזה יכול לעורר תשו־מת־לב
אחרי שני דורו ת של התישבות עב רית
בארץ. אולם זו האמת. הרבה דובר
אצלנו על אידיאולוגיות ואורינטציות ניחם
לערבים. אולם המגע האישי, התרבותי וה חברתי
הפשוט, שהוא הגשר בין שני העמים,
ושבלעדיו אין כל טעם לדיבורים הרמים —
מגע זה לא היה קיים מעולם.
יתכן מאד שכאן נעוצה השאלה האמי תית.
מי שסבור כי אין עתיד למדינה בלי
.מגע הדוק בין שני העמים, וכי עיכול ה מיעוט
הערבי בגוף המדינה הוא חיוני,
עליו להבין כי הבעיה מתחילה בביתו. מ גוחך
לדבר על אחוות־עמם מעבר לגבו רות,
כשקיימות חומות של גטו כפול ביי
יהודים וערבים ביפו וברמלה ; כשהמרחק
בין חיפה לנצרת גדול יו תר מאשר בין חיפה
לניו־יורק.
דעה הפוכה באה לידי ב טוי במכתבו של
אברהם שרון, המנהל זה כמד, שנים מלח־מת־יחיד
להוצאת המיעוט הערבי מן המדי נה.
כותב
לנו ש רון, כתשובה למכתבו של ה צעיר
הדרוזי כמאל קאסם שהתפרסם בהפו־לם
הזה 787
דעתי היא, כי לאחר כל מה שעבר פה ב עשרות
השנים האחרונות — כולל מלחמת
הארץ של השחרור שלנו וכיבו ש רובה
על־ידינו — אין להניח כי במשך שנים־
שלושה הדורות הקרובים, לפחות, ישר רו
כאן יחסי־שלום והרמוניה בינינו לבינם, בין
אם הם יהיו אשמים בכך ובין אם אנחנו
נהיה האשמים.
לפיכך, סובר אני כי עלינו להתאמץ ול הסביר
לעצמנו ולהם ולעולם הגדול, שה פ
תרון הריאלי, הסופי והצודק לבעי־תם הוא
ביציאתם: יציאה בשלום ובהגינות, באמצ עות
הסכמים מיוחדים, החלפת אוכלוסים
וכיוצא בכך, ובפיצויים בעד רכושם.
מר קאסם טוען נגדי שהמדינות הערב יות
לא תרצינה לקבלם, שהרי מתאמצות
הן שהפליטים, שכבר נמצאים שם, יוצאו.
על כך עלי לענות: הפליטים הגיעו לאר צות
השכנות בתוך בהלת המלחמה, וכ תוצאה
מכך בחוסר כל, ולכן קשה לסדרם
ולעכלם. ואילו הצעתי מתכוונת לרסדר מוס כם,
מחושב ומתוכנן, בתקופת שלום, מ תוך
תפיסה ריאליסטית מצד ארבעת הגור
מים
שבדבר: ערביי ישראל, מדינת ישראל,
מדינות ערב ואו״ם.
כב׳ החשמן ג׳ורג׳ חכים מסר בפומבי
שמחיר דונאם אדמה בסוריה הוא עשרים
פרוטות. לכן, כשנקנה לפלח הישראלי עש רים
דונאם שם, בין אחיי, תמורת דונאם
אחד שלו פה, בארץ מסוכסכת, דו־לאומית,
תחת שלטון ״אל יהוד״ ,י ש להניח שיהיה
שבע־רצון. ביחוד כשנעניק להם מתוך נם־
יונגו גם את העזר הטכני, האירגוני וה מדעי
להתיישבותם.
ברור הדבר שזה יהיה במידה מרובה גם
לטובת המדינות שתקלוטנה אחים אלה. הרי
עיראק, למשל, משתדלת זה ע שרו ת ב שנים
לקבל מתיישבים חקלאים ערביים.
שטחן של שש הארצות העיקריות בלבד של
הערבים עולה בערך לארבעה מיליונים ושש
מאות אלף קילומטרים מרובעים, היינו כמ עט
לגודל של אירופה כולה, אשר בה יו ש בים
כארבע מאות וחמישים מיליון נפש.
מהנדס ההשקאה האנגלי המפורסם, ויל־קוקס,
בעל הנסיון הגדול בארצות מרובות,
הוכיח, אחרי חקירות ומדידות במשך שנים
רבות, כי בעיראק לבדה, בהשקאה מקי פה,
יש מקום לחמישים מיליון תושבים נוס פים.

קאסם קובע כי ״לאחר העליה ההמו נית
של היהודים מארצות ערב אחדות לא
נשאר במדינות הערביות מספר יהודים ה עומד
ביחס כלשהו למספר הערבים שב ישראל.״
וטועה הוא לגמרי. לפי מספרי
המשרד הסטאטיסטי ישנם עוד בשבע האר צות,
שנלחמו בנו, כשבעים וחמשה אלף
יהודים, וב צפון אפריקה כחצי מיליון.
על טענתו, השכיחה מאד בחוגים רבים,
.ש״ ער ביי ישראל עושים הרבה כדי להקל
את המצוקה הכלכלית של המדינה,״ עני תי
מראש לא אחת במקומות שונים ויקצר
פה המקום לחזור על תשובותי. אעיר אי־פוא
רק כי אמרתו שהערבים במדינתנו ״מ ספקים
לשווקים יותר משלושים ושלושה
אחוז של כל התוצרת החקלאית בישראל״
אינה נכונה כל עיקר. אין הם מספקים אלא
כשלושה־עשר — ארבעה־עשר אחוז, כלומר,
כמתכונת אחוזיהם באכלוסיה, בערך.
דעתי האישית נוגדת כמעט לגמרי את דע תו
של שרון. אולם אין להתעלם מן ה עובדה
שהוא אחד המעטים במדינה החושב
ברצינות על בעיה זו, הבעיה הרצינית ב יותר
של עתידנו. רוב האנשים, וגם רוב
פקידי הממשלה, סבורים, כנראה, כי משי כה
בכתף היא תחליף מתאים למחשבה.

דם ומיץ יהודה מעט
מציה...

מאד דם, הרבה ירושלים,

שום

אליהו חכים, תל־אביב
— אפילו לא מיץ עגבניות1

עזרא

יואלי,

באר־שבע

עצתי לצלמכם בירושלים: שלא ישתגע יתר
על חסידה ברדיפתו אחרי כל הקריה נבול. או,רת
עוד תופיע תמונה שלו — כקרבן.

דניאל פנחס, ירושלי ם

מאו מאך לג׳למי
אם ממשלת ישראל רוצה ומעונינת בחידוש
היחסים ד>ים לומטיים והתרבותיים עש רוסיה. עליה
לבער את הננע הקורא לעצמו ״חזית המולדת״.
לא יהיה אסוז אם יפתחו מחדש את שערי נ׳למי
לפרחחים הללו, הממיטים קלון על העם ...הניעה
השעה שהמשטרה השתלט עליהם...

מ. פ .טבריה

אפרים להב, ירושלים
העולם הזה לא תקף את אישיותו של
רו׳ אלסטון. הוא ציין את העובדה ני אל־סטון
שינה את דעתו על ישראל — דבר
שהוא רשאי לעשות כרצונו החופשי.

הקרב על ההכרה
כאחד מארבעת הפצועים של הכפר דיר-יאסיו
אשר הגישו ערעור עי החיטה קציו התנמולים
לא להכיר בנכותנו. בא אני להעריך אה עמ דתכם
(העולם הזח ) 810 עד ההפליה השוררת ב ארץ,
המבדילה ביו דם לדם.
כיתר הפעולות שהשהתפפי בהו, מהנאה אני
במידה שווה בפעולה שד דיר־יאסיו. לדעתי, ו לדעת
רוב הישוב, נתנה פעולה זו לחיילינו אפ שרות
יתר להתקדמות לכיבוש הארץ אחרי ברי חת
הערבים. הצילה אותנו מניים חמישי יותר
גדול. ואילו השפעתה הפשיכולוניה השפיעה יותר
מאשר כל פעולה צבאית אחרת.
יודע אני שאורי אבנרי, ואתו רוב הישוב
בארץ מצדיקים בלבם את הפעולה, אר אינם
רוצים להודות כי יש לה הדק מכריע בשחרור
הארץ ובקליטה העליה ורובם של העולים ה חדשים
שוכנו בערים הנטושות בגוו: יפו. רמלה, או יאטיו. דיר פעולת רק אשר
יותר נכוו, הפרסומת שנערכה לפעולה זו —
נרמה להתרוקנותן) .ההיסטוריה באמת תשפוט מי
צודק. אד עד למשפטה של ההיסטוריה — צרי כים
לחיות.

אריה ד,לפרץ, ירושלים
...אני מערער על כי פעולת דיר־יאסין היתה
חישובים ריאליים.
מכוערת. בסערה הקרב איו
שעולת דיר יאסיז היתה לברכה וחסכה לנו הרבה
קורבנות.

מ. רוזן, ירושלי ם
אינני יודע אם פעולת דיר יאפיו היתה אנו שית
או לא. אך דבר אתר ברור לי: פעולת
קצין התנמולים מתאימה יותר למנהגי שבט זולו
בנ׳ונגל האפריקאי.

יהושע מור חב, תל־אביב

...אילו יכולתי. הייתי עושה לקצין התגמולים
הנכבד מה שהממשלה אומרת שאצ״ל עשה ל תושבי
דיר-יאסין.

עד עובדות ודעות

אהרון כהן,

טבריה

הרשו נא לי לציין שהכתבה שנתפרסמה (על
שינויים בסדרי שרוחי המודיעין. העולם הזה ) 809
מכילה מספר עובדות ומסקנה אתת. עובדות יכו לות
להיות נכונות ובלתי נכונות. כמת מעובדו־היבם
אינו נכונות. אשר להוצאת מסקנות, הרי
הדבר תלוי בהבדלי השקפה. לפי עניות דעתי
המסקנה שלכם היא מוטעה.

מנהל

משה פרלמן
המודיעין, ירושלים

שרוחי

שער-וריה
מתוך הנאמר בכתבה עד ריטה הייורת (העולם
חזה ) 811 ניתן היה להסיק כי כותבה לועג ל סממני
הארוטיקה ההוליבודיים המצויים לרוב בסרט
שלומית. אולם מאידד, מסייע העולם הזה עצמו
להפצה זולות -זו בהדפיסו תמונות המראות את
ריטה חייורת מכה רנל ועד ראש. והתוססות
אה החלק הארי של העתון.

יהושע גרוס, תל־אביב
מצוייו ז הקדוש ברוך הוא עשה את ריטה
הייורה חתיכה עצומה. אתם עשיתם ממנה שתי
התיבות ועצומות).

שלום, יפה, תל־אביב
...שערוריה סורנונרסית...
בזמן האחרון הסך עתונכם לרציני יתר על ה מידה•
פרסום כתבה כזו אינו מזיל .,זה אמנם
לא העולם הזה — אבל זו רימה. וזה כלל לא

אלישע שניידרמן, חיפה

נישתכם לכל ענין הטרור בארץ ממש כנישה
תינוקות. איפה שמעתם שמשטרה יכולה להש תלט
על מחתרת? האם שוטרינו מוכשרים יותר
מאלה המנסים לחסל את סאו־מאו בקניה?

ירוחם לוין, תל־אביב

דו רון, חיפה
אינפור
הרשו
לי להביע את תמהוני עד אשר כתבתם
על אודות העתונאי הבריטי רוי אלסטון (העולם
הזה .) 810
כל המכיר כמוני את אדמטון הכרה אישית.
יודה שאם יש בארץ עתונאי ישר והנון —
הרי זה אלם טון. כל המכיר אותו ידע כי מקומו
בשורה אחה עם חסידי אומות העולם, כמו אורד
וינניט ולורד בלסור. הוא ידע כי אלפטו! לא
מאתנו,
ברה מירושלים הנצורה כרונמה רבים
אלא ישב כאז. סבל אה טבדנו ותרם דם ל־לוחמינו
הפצועים. הוא ירע שאלסטוו כתב ב-
״מכתבו הגלוי למר בתיו״ :״אתה מעליב אותי.
כי הנך מעליב את ארצי ואה עמי.״
אד העיקר: דעותיו שד אדסטוז אינן עומדות
למכירה: מעולם לא בנד במצפונו ועמדתו כלפינו
— בנ׳רוסלם פוסט ונם בטייטס הלונדוני היתה
תמיד ישרה וידידותית.

עליזה שכטר, חיפה

מכתב־ס
״דם בירושלים״ (דזעולם זזזזז ) 811 היתה רסור־טז׳ה
קלאסית של פעולה. לא רל, היריות והנפגעים
אלא גם הרקע לכל בעיית החיים על הנבול.

כותרת הריפורטז׳ה ותסצויינת) היתה: האם ה־פלמ״ת
נקברו תוכנה: חמשה עמודים שהוכיחו
שלא מת. יתכו כי זוהי נישה עתונאית מחוכמת,
למתות את הקורא ללא צורך. אבל לדעתי הייתם
צריכים לכתוב בכותרת :״הסלם״ח לא י מו תו״

אברהם אוריאל, נתניה

חדשות :

נצה גבי.

בירותו על אני(!

עצרי( /ז?*

חי או מת?
העזלט הזח

() 809

בנלית יום העצמאות כתב
דברים של טעם.
רבים מביז הנוער מרגישים בכמיהה לדפוסים
חדשים שהציונות והאידיאלים שלה אינם רק
דברים כתובים או נחלת מנננת בירוקרטי ...הנוער
זקוק לבמת ויכוח קבועה שבעזרתה תתפתח מחשב תו
ותגיע לתווי המבטחים שאליו שואת העולם
תזה. אם כנה שאיפתכם. אד תירתעו, המשיכו
לפרטם תמונות, תעודות, מסמכים, הניונות, שאיפות
ורעיונות שנושאם הוא העער הקרוב ותכ ליתם
— העתיד.

יהודה שפירא, נשר יגור
הפלמ״ח נקבר מבחינה מוסרית לאחר הרצח
המתועב שערכו אנשיו בעולי אלטלנת. אי יא שימו
אנשי הם למ״ח את כובשי דיר־יאסיו ב הפרת
הסכמים בינלאומיים — הם למ״ת הפר הסכם
בינלאומי בירותו על אניה המניפה דנל לבן.

הסרטים על יחם מסיקי הוליבוד לעובדי ה הסרטה
המקומיים מאלפים ביותר. הנזק האמיתי
שגבע מזה הוא שהם באמת מאמינים שהם הסי קו
את הסרט.

אליהו בן חיים, ירושלי ם

העולס
הב א
תכנית דובי
התכנית הבאה תיקרא
לפ תרון
כוללת
״תכנית
בעית ישראל״ ,או, למען
הקיצור ״תכנית דובי״ ,על
תתיר,
שם מחברה. היא
סודית בהחלט.

לוי
אבד
מפקד

מחוז ירושלים,
משטרת ישראל

יועולם הזה מעורר 00 ומת לב ועניז
בקרב רבים. בעיקר בנוער. הרפורטז׳ות
והחדשות בתמונות מבליטות בצורה רי־אליה
וטענינת מאורעות והתרחשויות.
מורגשת יזמה. העזה ו״דם צעיר״.
חבל, בי הבקרת וסגנונה הנם בעיקר של
שלילה ולעתים נראים בהטלה דופי י־נסיון
להפיח חוסר כבוד ואף זלזול ב מוסרות
ובאישים, אשר פעלו רבות ו נצורות
כחלוצי בבוש ובנין, במאבק, ב מלחמת
השחרור ועם הקמת המדינה ב־קבוץ
נלויות, טיזונן. שיקומן. פתוח הארץ
ומוסדותיה.
פחות שלילה, יותר היזב. פחות זלזול
ויותר כבוד לזודת והעתון יכבוש מעמד
של יתר כבוד והערכה אל עצמו ואל
האנשים הצעירים והמוכשרים, הקובעים
דמותו.
שאלה — :נדמה לעתים כי כאשר
מסתהמיס צנורות האינפורמציה מהכנסה
המערכת ונעזרת במציצת כמה טפות סו
האנודל. הנכון 1
הנני מציץ לעתון לעתים קרובות למדי
ויש ברעתי להמשיך בכד. הריני מצרה
אחולי להצלחתכם.
01צ אינני יודע אמנם מהו המרחק המדויק מ רחוב
נליקסוז ( 8מערכת העולם הזה) לביו שד (מזכירות
אנודת העתונאים
רות רוטשילד 27
בתל־אביב) אך בטוחני שבנ׳ים שלו יכול היה
עורך העולם תות לעבור את המרחק תוד דקות
מספר ולהיוכה כי איו יסוד ושחר לידיעה ש הופיעה
אצלכם (העולם הזה ) 811 ובה נאמר
שמר הפטמן, יו ״ר אנודת עתונאים, סולק מ תפקידו
באגודה.
אנא. אל תהיו סלחנים, אבל נם לא סלקנים.

ש. סמס,
חבר ועד אגודת העתונאים, תל־אביב
העולם הזה לא אמר ני יוסף הפטנזן סולק.
הידיעה ני נפוצה שמועה על הכוונה למנו תו
כציר, בתוספת השערה שאם יבוצע ה דבר
תהית מגטתו לשים בראש אגודת ה־עתונאיש
איש דבר .״הסלוק״ יוצא בגימטריה
״פה חלה אי־הבנה״.

אליפות התשבץ
למעלה מחדשיים עברו מאז הופיע התשבץ ך־
אחרון בסדרת תשבצי האליפות ומאז שכחתם
אותנו לנמרי. לא שמענו אח מלה אחה על
אשר אירע לתשבצים שנשלחו.

אלי תבור, תל־אביב
אירע תהליך ארוך ומסובך של בדיקת
אלפי הפתרונות שנשלחו. השבוע הסתייח
המיון, התוצאות והפרסים ינתנו באחד ה־גליונות
הקרובים.

מחיר העתץ
עלי לציין כי נהנהם בתבונה בהעלאת מחיר
העתון ולא הנזטהם. הפעם אקוח שזה יספק אתכם
כרנע ולא נשמע בקרוב על עליה נוספת.

ר אובן הרבסט, בן־ שיזן
העולנן ד,זד, שותף לתקווה.

חידוש משגע הוא מיני האוה כנוו :
בפני

שנעון חידוש הפסוקים לא פסה עלי.
אינו נותן לי מנוח ומתחיל לעורר בי כל
יצרים רדומים. פעמים. בשעה שאני מרגיש
חולנית לשנעוו זה. אני מתחיל לחדש.
(ועל מדור העולם הגא) :אין דבר העומד
הלצון.
או ועל המצב במדינה) :איזה הוא נבור?
המסתפק בחלקו1
יכולתי עוד להוסיח פסוקים כהנה וכהנה, אבל
הבל על הזמן ועל הניר.

יחיאל י רון, קרית ביאליק
שלא לדבר על הלשון העברית.

שלב א׳ :ישראל תוותר
על עצמאותה, תמסור את
השלטון בארץ לאומות ה מאוחדות,
בתנאי שהאו״ם
יקבל נאמנות על כל ה מרחב
ויהפוך אותו ליחי דה
מדינית אחת.
שלב ב׳ :חיילי או״ם
יבואו לארץ, י בז בזו כסף.
המסחר במרחב יפרח, יהו דים
יגיעו לכל מקום.
שלב ג׳ :תוקם מחתרת
כל־מרחבית לגירו ש האו״ם.

שלב ד׳ :האו״ם יגור ש
על־ידי המחתרת.
שלב ה׳ :המחתרת תקים
ממשלה חדשה שתש לוט
בכל המרחב. עמדות
המפתח תהיינה, כמובן, ב ידי
היהודים.

מדור השירה
היה היה גבר חכם
שלימד לאהוב בל אדם.
תלמידו האדוק
לא דיקדק בדיקדוק
ואהב כל חוה בעולם.

העולם הזה״ 812

מאת
שום אדם נורמלי אינו אוהב לקרוא כספר
חוקים. החוק הוא ענין משעמם, כתוב כשפה
שאינה ניתנת להכנה, ענין פרטי של כמה
מאות עורבי-דין עטופי גלימות שחורות, המסוגלים
להתפלפל על ענינים כאלה.
אולם ישנם חוקים שאין אדם נאמן רשאי
להתעלם מהם* כאשר הם חוקים המאיימים
על עצם יסודות החיים החופשיים, כאשר הם
כאים להפוך את האדם לכדור-מישחק כידי
אנשי-שררה, כאשר הם ממיתים כמגעם את
האידיאלים שכלעדיהם אין קיום של ככוד.
כדור האחרון ידעה ארץ-ישראל חוקים כאלה.
ללחום כחם, למנעם ולחסלם היתה חובתו
העליונה של כל צעיר עכרי. הוא עשה זאת
כפקודתם של האנשים העומדים כיום כראש
מדינת-ישראל ומפלגותיה. חוקי הדיכוי קכרו
תחתם את השלטון הזר שהיה אחראי לחקיקתם.

עבירה
נגד המרינה!
כעמודים הכאים מתפרסם הנוסח של הצעת-
הוק המונחת לפני הכנסת. קיימת סכנה חמורה
שהצעת-חוק זו תתקכל מתוך אדישות, מחוסר
הגכה.
הצעת-חוק זו קוראת לעצמה כשם. חוק לתיקון
דיני העונשין -עכירות נגד המדינה -
תשי״ג. לפי מיטב אמונתי* הצעת-חוק זו היא
עכירה נגד המדינה.
לפי מיטב אמונתי, מאיים חוק זה על כל
אשר הוקם ונכנה משך שני דורות, כזיעת
חלוצים וכדם חיילים.
לפי מיטב אמונתי, אין דומה לחוק זה כשום
מדינה דמוקרטית, ולא נחקק חוק כזה כגלוי
ועל גכי הניר גם כרוב המדינות הטוטאלי-
טריות.
לפי מיטב אמונתי זוהי חצעת־חוק פאשיס-
טית.

הגבת האזרח תכריע
כל עוד מדינת-ישראל היא דמוקרטית בעיקרה׳
אין הצעת-חוק כזאת יכולה להתקבל כש-
האזרח מכין את משמעותה. לכן תהיה הגכת
האזרח להצעת-חוק זו כימים הקרובים, לפני
שהדיון בכנסת יגיע לקיצו, כעלת חשיבות
מכרעת.
אני מוכן להאמין כי מנסח-החוק לא הכין
מה רוחה של המפלצת היוצאת מתחת ידו.
אני מוכן להאמין כי רוב חכרי הכנסת, כולד
נציגי המפלגה השלטת, לא קראו את הצעת-
החוק הזאת כעיץ. אם כך הדבר, חייב הציכור
לעורר אותם מתרדמתם.
כי חוק זה מעמיד בצל את החוק הפלילי
של השליט הבריטי, חוק שכא לכסס את שלטונו
של כוכש זר כעד מטרה קולוניאלית.
חוק זה עודה כהרכה אפילו על חוקי־החירום
שנחקקו^על-ידי המדכא כימי המאבק העברי

הסכנה של הסיכוכ השני אינה פרי דמיון.
היא קיימת. אולם דפי כד הדעות אין זו סכנה
קרובה או מיידית.
השתמש כמצב זה בדי דכוף על המדינהאוירה שד היסטריה, משטר של טרור כתוקף
החוק — הרי זה חיקוי מושלם למשטרים ה-
פאשיסטייס-למחצה השוררים כבמה ממדינות
ערב. המורה הגדול שד תורה זו הוא אדיב
שישקלי, הרודן הסורי.
ככוח המתח המוסרי הגכוה שד חכרה די-
מוקרטית וחלוצית ניצחה ישראל כשדות-הקרב
את הצבאות המוכים שד אויביה, שלחמו כשליחות
משטר פיאודלי ורודני. שכירת המתח
המוסרי הזה כמוה כשבירת עמוד-השדרה שד
הגוף הלאומי.
שמירת המתח הדמוקרטי הזה כתקופה שד
״לא-מלחמה-ולא-שלום״ ,כתקופה שד התנקשויות
מתמידות על הגכוד ומגיפת ההסתננות -
אין זה תפקיד קל. מי שאינו מסוגל לכך אינו
ראוי למשול כארץ זו כתקופה זו. הוא קטן מדי
לתקופה המחייכת גדולה.

חוק למען הגיונגל
אודם מצדיקי הצעת-החוק אינם מעמידים
כלל פנים שהיא כאה כגלל המתיחות עד ה-
גכול. הם רואים כה מכשיר להתגבר בעזרתו
עד המכשולים הפנימיים.
וזו הטענה, כשהיא נאמרת בתופ-לכ:
מדינת ישראל הפכה ג׳ונגל. יסודות פרועים,
פראיים ופליליים הוכאו כתוקף חוק-השכות.
מעשי אלמות ואונם הפכו מעשים שד יום כיומו,
או לילה כלילו.
קכוצות של טרור התארגנו כנוער, ביצעו
דדא הפרעה שורה שדמה שד מעשים מתועכים
הפוגעים כמעמד המדינה -פיצוץ הצירות הסובייטית,
הכאת הכנר יאשה חפץ.
אין לדחוס כאדה כאמצעים המקוכדים. דרוש
חוק תקיף, שיתן כידי השופט והשוטר את
האמצעי לשירוש הרעה כעוד מועד.
זוהי טענה כנה. היא מוטעית. היא מסוכנת
מפני שהיא כנה ומוטעית.
המעשים הפליליים רכו כזמן האחרון. אין
להתפלא על כך כארץ של עליה והכלי קליטה
אולם כשום מקום שהוא לא הגיע ולא התקרב
המצב הפלילי לממדים של משכר. אין שמץ שד
סימן לכך שאין דגכור על המצב כאמצעים ה-
מקוכלים של חוק צודק ואנושי, כתוספת מאמץ
חינוכי מתאים.
מעשי הטרור היו למגיפה. אודם האחריות המלאה
לכך רוכצת אך ורק עד הממשלה. לפחות
שנים ממוסדותיה מטילים את האחריות כגלוי
זה עד זה. מישהו גילה חוסר-כשרון מדהים.
תפקידה שד הממשלה הוא לברר מי הוא מישהו
זה. חוק דרסטי יותר אינו יכול לפתור
כעיות של חוסר-כשרון.
לתת למנגנון חסר-כשרון סמכויות רחבות
יותר, שלטון כמעט כלתי-מוגכל על עצם חיי
האזרח הפשוט — זהו פשע כלפי האזרח.

הוא יונקי מתהום מוסרית אשר אין לדמיין
אותה ללא חלחלה.

החוק אינו ממלא קיבה

ככד זאת קיימת סכנה מוחשית שהצעת-
חוק זו תתקבל ככנסת ותיהפך לחוק המדינה
-כשדימותה או כתיקונים חסרי-ערך.
עוזרים לכך במה שיקולים פוליטיים ומפלגתיים.
השיקול
הראשון: מדינת ישראל כסכנה. כ-
מצכ שד מלחמה אין לכדור כאמצעים.
זוהי טענת-שוא. טענת-שוא מסוכנת שבעתיים
מפני שהיא נראית כה כנה ואמיתית.
המצב הנוכחי כין מדינת-ישראל לכין מדי-
נות-ערב עלול להיות מצב שד קכע. הוא עלול
להימשך דור שדם, אולי כמה דורות.

יתכן שמאחורי הטענות הכנות מסתתר!
מחשכה נוקשה יותר.
כבל שגובר המשכר הכלכלי כארץ, גוברת
סכנת התסיסה כשכבות הפחות-מוגנדת במדי-
נה. הפגנות של מחוסרי עכודה, וביחוד של
עולים חדשים, הפכו תופעה רגילה. לפעמים
מלוות הפגנות אלה מעשי אלימות
כתוקף החוק החדש אפשר לדכא תופעות

אלה כאכזריות.
האם הדבר בדאי ץ
מעולם לא עזרה אדה כידו שד שוטר למלא
קיכה של אדם.
חוק תקיף אינו תחליף לתבנית כלכלית.

עקבותיו שד שישקר׳

אוד• אבנר
אולם הוא יבול להיות לסמל לפשיטת-רגל
ציונית.

הבתו־ון: מחנה די כו!
אשליה אחרת היא שאפשר לקיים לאורך-
ימים חוק מכלי שיבוצע.
זו הטענה: מוטב שחוק כזה יהיה כתוקפו.
איש לא ישתמש כו. אולם אם אי-פעם יתעורר
מצב בה חמור עד בי יהיה צורך כאמצעי-
דיכוי חמורים, יהיה החוק מוכן.
אולם :
חוק הנותן אפשרות להשתמש באמצעי-
דיכוי פשוטים, כמקום להזדקק לדרכים ארובות
ומפרכות של שיכנוע, מאמץ כלכלי ונשיאה
כעול -הנהו פיתוי מתמיד לשליט.
מצכי-חירום קיימים כמדינת ישראל פעמיים
כשבוע. אם אפשר לחסלם כדרך הפשוטה של
מחנה-הריכוז, יקום דור של פקידים שישתכנע
שהדבר הוא לטובת המדינה.
שום שופט לא יובל למנוע זאת. כי חוק זה
שוכר את המכצר האמיתי לחופש האדם כמדינה:
את כית-המשפט. הוא מוציא מידי השופט
את הפיקוח עד מאסר אדם כידי המשטרה.
הוא הופך אותו כמקרים רכים למכונה חסרת־ישע,
שאין לה תפקיד אלא להטיל על הנאשם
עונש-מינימום קבוע כחוק — שיטה כרכרית
המערערת את עצם מעמדו של שופט.
השופט חייכ לפעול בהתאם לחוק. אם יתקבל
חוק מדכא, יהפוך השופט לשליח הדיכוי
-אם ירצה כבך ואם לא ירצה.

!ריקד. של מורפ־ 1ם
ישנם אנשים רכים א׳טר מלות-הקסם ״בטחון
המדינה״ משפיעות עליהם בזריקה של
מורפיום.
בטחון המדינה אינו דבר פשוט. אין הוא שוכן
בבית-הסוהר. הוא הי כלכו של האזרח, כהפרתו
הצלולה. חוק השולל את חרות האדם
ואת ההגנה על זכותו הדמוקרטית, מערער את
בטחון המדינה — אפילו כשהוא פועל כשמו.
האסון הוא, שרכים כמדינת ישראל מוכנים
להסכים לאמצעי-דיבוי בשהדכר מכוון נג־ יריביהם.
אנשי הימין ששים לקראת דיכוי השמאל.
אנשי השמאל שמחים על דיכוי הימין.
מטרתה הגלויה שד הצעת-חוק זו היא לדכא
קומוניסטים ,״מצדיקי דין פראג״ ודומיהם. כל
אלה שמעשי הקומוניסטים כחדשים האחרונים
עוררו את חמתם, עלולים להתפתות לקבל
הוק זה כברכה.
אולם שום דבר כהצעת-חוק זו אינו מגביל
אותה לחוג מסוים. אותו אמצעי המחסל היום
את חרות הקומוניסט, מחר יחסל את זכויות
איש תנועת-החרות, או ישכור את הציונים-
הכלליים. קואליציות כאות והולכות. החוק
ישאר.
שמחה לאידו של הזולת לא היתה מעולם
שיקול פוליטי מחוכם.

הכרעה ש ד
כעמדו מול שופטיו, אמר דוחס-ההופש הדגול,
ג׳ואהרלאד נהרו :
השוכב דישון עם נמר, אד יתפלא אם יאכל
אותו הנמר כלילה.
המצדיק הצעת-חוק זו, או משלים עמה, או
עובר עליה לפדר היום — אל יתפלא אם יפגש
עמה שנית כנסיבות פחות נעימות.
מאה ועשרים אזרחי ישראל, המהווים את
הכנסת והמחוקקים את החוקים, עומדים איש
איש לפני הכרעה של מצפון. הרמת-יד אוטומטית,
נוחיות מפלגתית שוב אינן יכולות לפטור
אותם מאחריות מוסרית זו.

כשני עמודים אלה, שהוכנו כשת רף פעולה עם עורכי דין ידועיס,
נעשה נפיץ להבהיר לקורא את המשמעות המעשית של סעיפי
החוק.
הדוגמאות הניתנות הן דמיוניות. אחדות מהן עשויות להעלות
היוד על שפתי הקורא• חיוך זה אינו כמקומו. יתכן מאד שכמה
מן הדוגמאות אינן יכולות לקרות במציאות. אולם לא זה העיקר.
העיקר הוא שהן אפשריות על פי החוק -ושכנסת ישראל עלולה
לחוקק חוק לפיו אפשר לדון כמקרים באלה בצורה כזאת.
הדוגמאות אינן ניתנות בדי להטיח האשמות כפני המנסחים.
או לעורר רוגז עקר. הן ניתנות מתוף כוונה בנה למנוע את אישור
הצעת-החוק כצורתה הנוכחית, ולעורר את חברי הכנסת למחשבה
נוספת. ויתכן גם שמשרד משפטים המוציא מתחת לידיו הצעת-
חוק כזאת אינו מתאים למשטר ד מוקרטי.
החוק אינו מגדיר מהו מצב של מלחמה!.
.1כחוק זה -
שום הכרזת מלחמה לא נעשתה על־ידי מדי ׳,אויב״
פירושו -מי שהוא
נות ערב נגד ישראל, שום הכרזת מלחמה
צד לוחם כמלחמה נגד ישלא
ניתנה על־ידי מדינת ישראל נגד מדינות
ראל כל עוד לא נסתיימה
ערב. המקום היחיד בו הוזכר מצב מלחמה
אותה המלחמה, כין שיש
הוא, כנראה׳ צרור הסכמי שביתת הנשק.
פעולות איכה וכין שאינן.
אין ספק שהמחוקק מתכוון לומר שהמצב
הנוכחי, ששום סוף אינו נראה לו, הוא
מצב של מלחמה• פשר הדבר שאין חוק
זה מתכוון לתקופת ז מן מוגבלת בקצרה,
אלא מבקש ליהפך לתופעת קבע במדינת
ישראל.

.4הקושר קשר לעכור
עבירה שהיא פשע לפי חוק
זה, או מנסה לעכור עכירה
כזאת, דינו -כדין עושה
העכירה.

הנסיון שתה, איפוא, לפשע עצמו — גם
כשהמחיר הוא מאסר עולם או מיתה.
שלושה צעירים קשרו קשר להפיל בכוח־הנשק
את הממשלה הנוכחית, כדי להקים
משטר הנראה להם יותר — אולי משטר
סוציאליסטי, אולי משטר כנעני, אולי משטר
שיבצע את רעיונות אורי צבי גרינברג. הם
פרסמו כ רוז׳ קנו אקדח וחצי תריסר כדו רים.
זהו נסיון — ומחירו כמחיר מרד
מזוין אמיתי של מחתרת המונה מאות חב רים
מזוינים. לפי סעיף 16 העונש המקסי מלי
הוא מיתה, העונש המינימלי מאסר של
7שנים.

.5מי שידע, כי אדם פלוני
מתכוון לעכור עכירה לפי
חוק זה, ולא נקט כל האמצעים
המתקבלים על הדעת״
כדי שהעכירה לא תיעשה,
או מי שהיה שותף
לאחר מעשה כעכירה באמור,
דינם -כדין עוכר העכירה,
אלא שאם היה העוכר
צפוי למיתה, יהיה דימאפר
עולם.

היו חברות. כמנ בכוונותיהם
בפני
ואולי חשבו שחב לא
רצו לתחנת
כדי להודיע על

לשלושה צעירים הללו
הגם של צעיר״ם, התפארו
חברותיהם. החברות צחקו,
ריהן גבורים גדולים. הן
המשטרה הקרובה ביותר
המזימה הנוראה•
המחוקק מרחם עליהן. אין הוא קובע
להן עונש מיתה. מאסר עולם מספיק לו.
אולם אם נמצאו אשמות בסעיף זה, הרי
אין השופט יכול לתת להן עינש של פחות
ממאסר שבע שנים.
צד ברברי במיוחד בסעיף זה הוא כי
אין הוא מוציא מן הכלל גם את אביו, אמי,
אשתו, בנו או בתו, של העבריין. אפילו
החוק הפלילי הפלשתינאי עשה זאת. בסעיף
26 הוא זיכה את הקרובים גם כשנתנו ל עבריין
מקלט ועזרה ממשית. הצעת־החוק
הישראלית מענישה אותם על ״ידיעה״ בלבד.

.6מי שגמר כנפשו לעכור
עכירה לפי חוק זה שדינה
מיתה או מאסר עולם, וגילה
החלטה זו על ידי פעולה
גלויה או פרסום, דינו -מאסר
עשרים שנה.

שלושת הצעירים הנ״ל לא הספיקו אפילו
לעשות את המעשה הנורא. הם לא קנו את
האקדח• הם רק ״גמרו בנפשם״ לעשות זאת.
הם גילו החלטה זאת כשפנו לחבר רביעי,
על מנת לגייסו, הם הדביקו על הקירות
כרוז, או כתבו מכתב לאחד העתונים׳ בו
הם מודיעים על כוונתם לשנות את סדרי
השלטון במעשי אלימות. זה מספיק 20 .
שנות מאפר מובטחות להם.

.8מי שעשה מעשה מתוך
כוונה להביא שישראל תה
דל כמדינה ריבוניות או ש
שטח מסויים יצא מריכונו
תה או משליטתה, דינו -
מיתה או מאסר לתקופה ש
אינה פחותה משכע שניב

נטורי־קרתא פירסמו באחד מעתיניהם מא מר
הדורש לבצע את החלטת או״ם בקשר
לבינאום ירושלים. הם שלחו נציג שינהל
תעמולה ברוח ז ו במסדרונות האומות המ אוחדות.
הדין: מיתה, ושום שופט אינו
רשאי להעניש אותם בפחות משבע שנות
מאסר.
מפלגה פוליטית הגיעה לכלל מסקנה שה שלום
עם מצרים הוא כל בך חשוב עד
שכדאי לוותר, למטרה זו, על כמה קילומטרים
מרובעים מאדמת הנגב. לפחות שבע שניב.
מנהיג פוליטי מפורסם סבור שמשה שרת
טעה כשהחליף שטח גדול ליד חברון תמורת
שטח אחר במשולש. הוא מנהל תעמולה
ועושה מעשים כדי לגרום לביטול החליפין.
משמע שהוא עושה מעשה שכוונתו להוציא
מרבונות ישראל את כפר טירה. לפחות שבע
שנים.

.12 מי שמסר לאויב או
כשכיל האויב, ללא סמכות,
ידיעה העלולה להיות לתועלתו,
דינו -מאסר שמע
שנים.

סטודנט ישראלי נכנס בשיחה בבית קפה
פריסאי עם צעיר ערבי מקהיר. תוך כדי
שיחה אמר, שלדעתו, ערביי ישראל שונאים
את הממשלה, ושהם כולם גייס חמישי.
הידיעה לא היתר נכונה. אולם בעיני החוק
אין כל הבדל בין ידיעה נכונה או בלתי
נכונה.
הידיעה אינה סודית — פקידי ממשלת
ישראל עצמם הביעו לא פעם דעה זו, שפור סמה
בעתונות.
אולם הידיעה היא לטובתו של האויב.
היא עוזר ת לו במלחמתו הפסיכולוגית, ב שידוריו,
ואולי גם בתכנונו הצבאי.

לסטודנט לא היתר, שום כוונה להזיק למ דינתו•
הסעיף אינו מצריך כוונה כזאת.
הדבר קרה בפריס, מקום שאינו נמצא
בתחום שיפוטם של בתי המשפט הישראליים.
בעיני החוק לא חשוב איפר, היתד, העבירה.
העונש: שבע שנים.

.14 מי שהפיץ ביודעין ידיעות
כוזבות שיש כהן כדי
לערער את רוח תושבי* ישראל
כעמידתם כפני האויב,
דינו -מאפר שכע שנים

בזמן היריות בירושלים הפיצה אשה היס טרית
שמועה שבבית־צפפד, הרגו הלגיונרים
100 יהודים. היא ידעה שזו הגזמה. היא
רצתה לעשות רושם.
הידיעה יכלה לערער את רוח בני ירושלים.
האשד, לא רצתה לפגוע במדינה. זה לא
חשוב 10 .שנים•

.15 מי שהפיץ ידיעות ככוונה
לערער את רוח תוש-
בי ישראל כעמידתם כפני
האויב, דינו — מאסר שבע
שנים,

בטאון מפורס|ם פירסם תאור קודר על מצב
ד,בטחון. ד,תאור היה נכון, והידיעות לא
היו סודיות. לבטאון היתד, כוונה: להוכיח
שהממשלה אינה מוכשרת למלא את תפקידה.
הפרסום גרם לירידת המוראל 10 .שנים.

.18 מי שקשר קשר למנוע חוקיים כאמצעים כלתי
דשות מרשויות המדינה מ-
השתמש בסמכויותיה או לכפות
עליה שימוש מפויים
בסמכויותיה, דינו -מאסר
עו-לם.
.20 כסימן זה ^ -
ארגון עויין״ פירדטו -הכורה •טל •טנים או יותר,
בין שהיא גוף מואגד וכין
שאינה גוף מואגד, שנתקיימה
כה אחת מאלה:
( <1מטרתה או אחת ממטרותיה
היא לעכור
עכירה לפי חוק זה, או
להטיף, להסית או לעודד
לעכור עכירה כזאת;
( )2היא פועלת במחתרת
ומשתמשת כפעולתה כ-
מעשי אלמות או כאיומים
כמעשי אלמות;
( )3היא פועלת נגד העם
היהודי, מטיפה או מסיתה
לפעול, כין כישראל
וכין מחוצה לה, נגד המעודדת

היהודי
או מצדיקה את מי שפועל
כאמור.
״חכר כארגון עוייף, לרכות
אדם המשתתף כפעולותיו
או מפרסם דברי תעמולה
לטובתו או גובה או
אוסף למענו בסף או שווה
כסף.
.21 מי יטמילא תפקיד כהנהלה
או כהדרכה של ארגון
עויין או השתתף בדיוהכר
בכית-
ניו או יטמש
דין של ארגון עויין או נאם
מטעמו כפומכי, דינו -מאסר
עשרים שנה.
.22 מי שהיה הכד כארגון
עויין דינו -מאסר עשר
שנים.

קבוצה של עולים חדשים, שלא ניתנה
להנן עבודה משך חודש ימים, רעבו ללחם.
הם החליטו שיש לעשות משהו כדי להכריח
את מחלקת העבודות הציבוריות להעסיק
אותם. הם התפרצו למשרדה, ש ברו את הר היטים,
היכו פקיד. מספיק לצורך סעיף זה.
בסעיפים אלה קבורים הרבה מאד כלבים
מה זה ״העם היהודי״ ? גזע? לאום?
עדה דתית? בשום מקום בחוק הישראלי
אין לו הגדרה• אין שני אנשי־מדע בעולם
המסכימים ביניהם על הגדרה מתאימה. אמ ריקאי
המאמין בדת משה מכחיש בתוקף
שי שנו עם יהודי, ושהוא שייך לו. בעיניו
היהדות היא דת. יש להניח שהרבה אזרחיה
סובייטיים צעירים, חברי הקומסומול, שאבו תיהם
התפללו בבתי־כנסת, מסכימים לו.
המחוקק הישראלי אדיש לחלוטין לויכוח

בימי עלילת הרופאים במוסקבה פירסם
עתון אנגלי פרו־ציוני ידוע מאמר, בו אמר,
בין השאר, כי כמד, ארגונים יהודיים נוצלו
על ידי שרו ת הידיעות האמריקאי לשם סינון
סוכנים לברית־ד,מועצות והדמוקרטיות הע ממיות.
כמה עתונים ישראליים העתיקו כת בה
זו. הם הצדיקו בכך את העלילה, הפכי
לארגונים עוינים, ב מובן החוק.
המפלגה הקומוניסטית וקבוצת סנה הם
ארגונים עוינים ב מובן החוק, וכל אחד מ חבריהם
זכאי ל־ 10 שנות מאסר. הוא הדין
לכל אדם שישתתף באסיפת־עם או בתהלוכה
חוקית של ארגונים אלה•
זאב ז׳בוטינסקי הסיף בשעתו לפינוי מידי
של כל יהודי פולין -.על ידי כך עודד את
האנטישמים הפולניים שדר שו את גירושם.
יתכן שמפלגתו היא ארגון עוין.
כל ארגון ציוני מעודד את האנטישמים
באומרו שליהודים יש מולדת־בישראל, ושאין
להם מקום בכל ארץ אחרת. ב מובן החוק
התנועה הציונית עלולה להיות ארגון עוין.

.23 מי שפרסם ככתב או כעל
פה דכרי •טבח, אהדה,
או קריאה לתמיכה כארגון
עוייד או במטרותיו, דינו —
מאפר חמש שנים.

סעיף זה חל על אדם המשבח את פעולת
המפלגה הקומוניסטית ב ארגון הפועלים ה ד,ערביים,
התומך בחסידי סנה במשק יד־חנה,
או המגלה את אהדתו לקבוצת הכנענים,
הפועלת נגד העם היהודי בטענה שאין עם
כזה קיים בכלל.

.24 מי שהחזיק חומר תעמולה
של ארגון עויין או חומר
שיש בו פרסום כאמור
כסעיף ,23 דינו -מאפר שלש
•טניס.

כ רוז
בעל־בית מצא בתיבת־הדאר שלו
קומוניסטי, הטוען שמרדכי אורן אשם בפ שעים
שהוטחו בפניו. בעל־הבית לא השמיד
את הכרוז מיד. שלו ש שנים.

.25 מי שנתן כסף או שווה
כסף לטובת ארגון עויין או
הרשה כי מקום או חפץ שיש
לו שליטה עליהם ישמש,
כקכיעות או כמקרה מסויים
לארגון עויין למטרה ממטרותיו,
או לחבר ארגון עויין
הקשורה כחכרותו
למטרה
1 1111ו״ 11 ,י

כארגון,
רגון, דינו — מאסר חמש
שנים.

בעל בית אחר השכיר חדר לקומוניסט.
זה הזמין לחדרו את חבריו מבית־החרושת׳
ניסה לשכנע אותם ש אורן אמנם פשע. בעל־הבית
אשם לפי סעיף זה.
לא פחות אשם בעל בית־קולנוע שהשכיר
פע׳ם אחת את אולמו לקיום אספת־עם בד,
נאם משה סנה.

.27 נקכע כפסק דין כמיט־פט
פלילי שאין עליו ערעור,
או כאברזה של הממשלה שפורסמה
ברשומות, כי חבורה
מסויימת היא ארגון
עויין, תיטמש קביעה זו ראיה
על בה כל עוד לא הוכח ההיפר.

סעיף
זה מבטל בכלל את הצורך בבית
משפט ובכנסת. כל חבר ב ארגון אשר ה ממשלה,
כאוות נפשה, ללא כל הנמקה או
הצדקה, מכריזה עליו בהכרזה סתמית כעל
ארגון עוין, יכול ללכת י שר לבית־הסוהר.
שום אדם אינו יכול להוכיח שארגונו לא
״עודד״ ,״הצדיק״ ,״הפיף״ לאחת מן העבירות
הסתמיות הכלולות ב־ 87 סעיפיו של
חוק זה.
אם הממשלה קבעה כי אגודת ד,צמחונים
היא בלתי חוקית, מספיק להוכיח כי פלוני
היה חבר או השתתף באסיפות האגודה. ה שופט
יהיה חייב להטיל עליו את העונש.

.29 פרסום ככתב או־ כעל
פה שנראה מתוכו, כי נעשה
כירי ארגון עויין או מטעמו.
מותר לקכלו כראיה ל-
עובדות שהוכאו כו ככל דין
על עבירה לפי סימן זה.

פרובוקטור, הפועל בקרב הליגה לידידות
עם צ׳בוסלובקיה שלח מכתב המשבח מדינה
זו. מתוך המכתב ״נראה״ כי ענין אורן לא
פגע, לדעת הליגה׳ בידידות בין שני העמים•
מספיק כדי לשלו״ח למאסר את כל חברי
הליגה.

.י .31 אין רואים מעשה או
פרסום כהמרדה אם אין מט-
רתם אלא להראות כי רשות
מרשויות המדינה טעתה או
הוטעתה כפעולה מפעולותיה׳
או לציין טעות או פגם
כסדרי השלטון או כענין
אחר, ומשתמעת מתוכם כוונה
כתום לכ שהטעות או
הפגם יתוקנו כאמצעים חוק־

זוהי הוראה כיצד לנסח ביקורת על ה ממשלה.
היא מתבססת על סעיף קודם בחוק
הפלשתינאי, אך מרחיבה אותו.
פקיד ממשלתי יכול אמנם לטעות, לפי
סעיף זה, אך אין הוא יכול לעשות במזיד
מעשה המזיק למדינה. אפשר יהיה למתוח
עליו ביקורת, אם ביקורת ז ו תקושס בח נופה
מתאימה, ו תציין שהפקיד הוא, ביסודו,
אדם טוב, נאמן ופטריוטי. אין לאמר שהוא
גנב או מעל — גניבה או מעילה אינן בגדר
״טעות.״

.35 כסימן זה ,״ידיעה שמודה״
פירושו — ידיעה שאיסור
פרסומה משתמע -
( )1מן המלה ״סודי״ ,״מוג-
כד שמור־ /״לא לפר
סום״
או ממלים כיוצא כ--
אדה שנכתכו או נאמרו
עליה ; או
> )2מתכנה, מצורתה או
מתנאי החזקתה״ קכלתה
.או מסירתה, והידיעה הגיעה
למקכדה לרגל תפקיד
שהוא ממלא מטעם
המדינה, או לרגל חוזה
שיש-לו עם המדינה, או
לרגל היותו מועסק עד
ידי מי שהתקשר כחוזה
כזה או כידעויכי מוסר
הידיעה היכלה לרגל מילדי
תפקיד או עקכ קשר
כחוזה, כאמור.
.36 מי שמסר ידיעה שמורה
למי שאינו מוסמר לקבלה,
דינו -מאסר שלש שנים.
.37 מי שטיפל כידיעה שמודה׳
או מי •טהיה לו הפיקוח
על הטיפול כידיעה
כזאת, והוא טיפל כה או פיקח
עליה כחוסר זהירות,
שהכיא או עשוי היה דהכיא
שהידיעה האמורה תגיע למי
שאינו מוסמר לקבלה,
דינו -מאסר שנה אחת.
.38 מי שפרסם מסמך או
חלק ממנו, המכיל הוראה,
החלטה, או דיון של רשות
מרשויות המדינה, שפרסומם
אסור מכוח חוק או מכוח
הוראה של אותה רשות, דינו
-מאסר שנה אחת.
.42 מי •טגרם, ככוונה לפגוע
ככטחון המדינה. שאדם
נמנע משרת ככוחות המזו-
יינים, דינו — מאסר עשרים
׳סנה.
.50 מי שקיכל ידיעה סודית׳
כהיות דו יסוד מספיק
להאמין כי אין לו סמכות ל-
קכלה ולא הוכיח כי הידיעה
נמסרה לו שלא כרצונו, דינו
-מאסר חמש שנים.

.57 מי שהשתמש כמעשי
אלמות או איים כמעשי אדמות
בלפי אדם הממלא תפקיד
מטעם המדינה, או מטעם
רשות מקומית והתכוון
כמעשהו לפגוע ככטחון
המדינה, דינו -מאסר עשרים
*שנה.
.58 מי שכיצד מקום כד שהוא
כי״טראד ככוונה לפגוע
כבטחון המדינה או מתור
כוונה למנוע את הגישה החוקית
לאותו מקום מחברי
הבוהות המזויינים כמשמעותם
כסעיף ,39 דינו -מאסר
עשרים שנה.
.59 מי שהקים כישראל, ללא
סמכות חוקית, כוח מ-
זויין, או השתתף כהחזקתו
או מילא כו תפקיד אחראי,
דינו — מאסר עודם.
.61 מי *שאימן כישראל, ללא
היתר, אדם אחר כישימויט
כנשק או בתרגול צבאי, או
השתתף ביודעין כפגישה
שד כני אדם שנפגשו ללא
היתר, ד־שם מתן אימון, כאמור,
דינו -מאסר עשר
שנים.
.62 מי שנתאמן כישראל

אלה הסעיפים השמים, למעשה, קץ לחו פש
העתונות בישראל.
במשרד ממשלתי מסוים נתגלתה מעילה
גדולה. בחוזר פנימי נמסר לפקידים שידיעה
זו אינה לפרסום. בכל זאת נודע לעתונאי
על כך, שעה ששוחח שיחת־רעים עם חברו,
פקיד במוסד הנידון• הוא פירסם את ה ידיעה.

מוסד ממשלתי יוכל, איפוא, להעלים
כל פרם שהוא מידיעת הציבור. מעטים ה־עתונאים
שיסתכנו בפרסומו: אפילו העבירה
הצנזורה ידיעה זו, אין הדבר משחרר את
העתונאי מן העונש.
מי חייב לדעת אם ידיעה מסוימת היא
העתונאי עצמו. האיסור יכול
״שמורה״?
״להשתמע מתוכנה.״ פרו ש הדבר שרוב ה־עתונאים
יהססו, עם קבלת חוק זה, לפרסם
כל ידיעה שהיא העלולה לגרום מורת־רוח
לממשלה או לאחד מפקידיה.
אין הסעיף מחייב שהידיעה תזיק למדינה
או לבטחונה, שהפרסום נעשה בכוונה להזיק
למדינה, שהוראת הרשות בדבר איסור פר סומה
היתד, כפופה לשיקול כל שהוא הנוגע
לטובת הציבור.

לפני כמה חדשים הואשם רב ירו של מי בן
75 בקשירת קשר נגד המדינה, על שפירסם
כרוז נגד גיוס הבנות הדתיות. להבא ישמש
לכך סעיף מיוחד זה• כל מפלגה דתית או
ארגון דתי אחר, שיפרסם חומר תעמולה
נגד גיוס הבנות, יכולים חבריו ומנהיגיו
לזכות במאסר 20 שנה.
ישב אדם בבית־קפה. לידו התישב אדם
שסיפר לו כי ראה תנועה צבאית בנוסעו
בכביש מתל־אביב לירושלים. האיש הראשון
לא אטם את אזניו, לא ברח ממקומו באמצע
הסיפור. חמש שנים.
החוק אינו מחייב שמישהו הכריז על ה ידיעה
שהיא סודית .״תוכנה ...מעיד עליה
כי בטחון המדינה מחייב לשומרה בסוד.״
מה זה כאן ״בטחון המדינה״ ?
קבוצה של עולים חדשים, שלא נתנו להם
עבודה, תפסו את משרד לשכת־העבודה ב מעבדתם,
ביצרו אותו מבפנים בשולחנות
ובארונות, הודיעו שלא יעזבו אותו עד ש יקבלו
עבודה• פלוגת שוטרים נשלחה נגדם,
אך העולים לא נתנו להם לחדור פנימה.
20 שנה לכל אחד מהם.

קצת הרבה, מ ה?
בוצים בארץ.

עלול לנגוע לכל הקי
האם
נוגע הדבר לתרגילי־סדר של צופים?
תרגול צבאי אינו מוכרח לכלול, דוקא, שי מוש
בנשק. כל קבוצה של צופים ערביים,
מאנשי הבישוף חכים, עלולה ליפול קרבן
לסעיף זה — אם לא יהיו ילדים טובים.
הוא הדין לתנועת הנוער של כל מפלגה
אופוזיציונית.

בישימוש בנשק, או כתרגוד
צבאי על ידי אדם שאין לו
היתר לכך, או השתתף ביודעין
כפגישה של כני אדם
•שנפגשו ל׳שם קבלת אימון.
כאמור, ללא היתר, דינו -
?:אסר חמש שנים.
.64 מי שעשה מעשה או
הסית למעשה נגד מדינה
זרה או נציגיה והמעשה ערער
או סיכן את קיום היחסים
הדיפלומטיים או את
הידידות אד את עזרת הגומלין
כין מדינת ישראל וכין
אותה מדינה, או גרם לפעולת
תגמול עויינת נגד מדינת
ישראל או אזרחיה, או שעשוי
היה להכיא לאחת התוצאות
האלה, דינו -מאסר
עשר שנים.

פלוני שמע כי חואן פ רון סגר את העתון
לח־פרנסה. הוא צייר לעצמו מודעת־מחאה,
הציג אותה לראווה לפני דלת הצירות האר גנטינית
בישראל. הוא לא השתמש במעשה
אלימות. אך המעשה היה ״עשוי,״ בלי ספק,
לפגוע בידידות הארגנטינית. מספיק•
גרוע עוד יותר מצבו של צעיר שצייר
צלב־קרם על דלת הצירות הצ׳כית אחרי
ענין אורן. נורא ממש יהיה מצבו של ארגון
שינהל תעמולה נגד אמריקה, יסכן את מתן
ההענקה.

.73 כדיון על עכירה לפי
חוק זה שאחד מיסודותיה
הוא כוונה לפגוע כבטחון המדינה,
תשמש הוכחת שאר
יסודות העכירה ראיה לכאורה
גם ליסוד זה.

בעשרות מקומות בחוק מופיעה ה״כוונה״
כפרט שבלעדיה אין האיש אשם. סעיף זה
מבהיר שזו אשליה: הכוונה אינה זקוקה
כלל להוכחה. אם, למשל- ,לפי סעיף ,57
איים עולה חדש ל שבור את השיניים לשוטר
המונע בעדו להתפרץ ללשכת עבודה, הרי
עצם המעשה הוא ״הוכחה לכאורה,״ ב מובן
החוק, שהתכוון לפגוע בבטחון המדינה.

.74 הובא אדם לדין על עכי
רה לפי חוק זה, והוכח ש
קיים כזמן מן הזמנים קש
רים עם סוכן זר, רואים או
תו כאילו התכוון לסייע ל
אויב או לפגוע כבטחון ה
מדינה,־ בל עוד לא הוכיח
את ההיפף.

סוכן ז ר הוא, לפי הסעיפים הבאים: מי
״שיש יסוד לחשדו בכך״ ,וכל מי שנידון
על עבירה שהיתר, יכולה להיות ״לתועלת״
האויב — גם אם נעשה הדבר בלי כוונה.

( .78א)אדם שיש יסוד מספיק
לחשוד כו שכיצע, או
ניסה לבצע או עומד לבצע,
עבירה על הסעיפים ,48 ,47
50 או ,53 מותר לעצרו כאילו
נתפס ככיצוע אותה עכירה.
( )3קצין משטרה גבוה
רשאי כאישור היועץ המשפטי
לממשלת ישראל, לצוות
ככתב להחזיק כמעצר, לתקופה
שלא תעלה על תשעים
יום, אדס שביצע עבירה
על הסעיפים ,49 ,48 ,47
50.או ,53 או שיש יסוד מספיק
לחשוד כו שכיצע, או
נסה לכצע עכירה כזאת,
אם הוא משוכנע שבטחון
י המדינה, דורש לשמור כסוד
את דכר מעצרו של הנעצר
ונסיבותיו.

זוהי, אולי, גולת־הכותרת של כל החוק.
הוא מבטל את החרות הדמוקרטית היסודית:
שאין לאסור אדם ליותר מ־ 48 שעות בלי
פקודת מאסר של שופט. ב רור שאפשר לע שות
הרבה דברים לאדם עצור, המוחזק 90
יום במקום־סתר — מבלי שעורך־דין או
קרוב־משפחה יוכל לבוא אתו במגע ולבדוק
מה שלומו ומצבו הגופני•
אפשר לתת טיפול זה גם לאדם שלפי
סעיף 50 לא אטם את אוזניו כששמע ידיעה
שהיה לו יסוד להאמין שתוכנה מעיד עליה
שהיא סודית.
יחליטו על המעצר אותם האנשים שעצרו
את 28ה״חשודים״ אחרי פיצוץ הצירות
הסובייטית, שנשבעו שיש יסוד מספיק כדי
להחזיקם במעצר, ו ש שי חררו אותם בבושת
פנים.

.80 כית המשפט ר*טאי מטעמי
בטחון או מטעמים
אחרים של טוכת המדינה,
בכל שלב של דיון כעבירה
לפי חוק זה, לצוות להרחיק
ממקום המשפט את הקהל,
בולו או מקצתו, לרכות נציגי
עתונות וסוכנויות ידיעות.

״המשפט הפומבי״ הוא יסוד היסודות של
המשפט הבריטי. בחוק הפלילי לא היתה עד
כה שום הוראה המאפשרת את ביטולו. הוא
מבטיח ביקורת של הציבור על הנעשה ב־בית־המשפם.
הרחקת העתונות מן המשפט תחסל
לחלוטין את אחת החרויות החיוניות של
הדמוקרטיה. בהעדר העתונות חפשי השופט,
התובע או העדים לעשות, למעשה, כאוות נפ שם.
משפטים כמו המשפט נגד עמום קינן או
דב שילנסקי יקבלו צ ביון שונה לגמרי.

,82 כמשפט על עכירה לפי
חוק זה, רשאי כית המשפט
להרשיע על יסוד עדות
אחת, אף אם זו עדות שותף
•עכירה.

הדבר מתקשר יפה עם הסעיף .78 אחרי
שהאיש הוחזק 90 יום במעצר סודי, מנותק
מן העולם החיצוני, יתכן מאד שישתכנע למסור
כל עדות שהיא. על סמך עדות זו אפ שר
להרשיע כל אדם שהוא — בסעיפים
שמחירם עונש מוות או מאסר־עולם.
יתר על כן, הדבר פותח פתח למקצוע
בלתי־חביב — הפרובוקציה• סוכן משטרתי
יוכל להרשיע בעדותו שלו לבד אדם בעבירה
שדינה מיתה.
גרוע עוד יו תר — אדם שנתפס באמת
בפשע שדינו מיתה או מאסר ארוך, האם
לא ימסור בחפץ לב עדות נגד מישהו אחר —
במחיר הוצאתו לחופשי? האם עדות זו
יכולה לסכן חיי אדם — בניגוד לנהוג בכל
מדינת־חוק בעולם?

.83 כית המשפט לא יהיה
רשאי להטיל עונש מוות על
עכירה לפי חוק זה, אלא אם
נעכרה העכירה כתקופה שכה
התנהלו פעולות איכה
צבאיות על ידי ישראל או
־גדה.
.84 יצא ׳אדם חייב כדין
על עכירה לפי חוק זה, רשאי
בית המשפט לצוות בי כל
נכס. שכו הסתייע העבריין
כדי לעכור את העכירה,
יוחרם לאוצר המדינה, אף
אם לא הוכחה כעלותו של
העבריין כנכס.

מה זה מעשה איבה? יריו ת בירושלי ם
או פעולה נגד מסתננים׳ שהן תופעות־קבע
במדינה — האם הן מאפשרות הטלת עונש־מוות?

הדבר
נוגע, כזכור, לאולם קולנוע, שהוש כר
לאסיפה קומוניסטית, או ש בו נאם
סנה נאום נגד הרופאים במוסקבה.
יהיה כדאי להיזהר,

במד ר. העם הגלגל ח 1ר
הוותיקים זוכרים היטב את כל התהליך :
את הצפיה הקדחתנית משך שבועות, את ה הכנה
הנרגשת של חומר הסברתי, את גי־ם
הכוחות לטיפול אישי. כל זה כבר היה חצי
תריסר פעמים.
פעם קראו לזה ״ועדת חקירה״ .אחר כך
״ועדת מלכותית״ .אחר־כך ״ועדה אנגלו־אמריקאית״
.אחר־כך ״ועדה מיוחדת של
או״ם״ .הנוהל היה תמיד שתה: קבלת־הפנים,
ההסברה הקדחתנית, הצפיה המתוחה
למסקנות.
בעיני צעירי הארץ נתקשר הענין עם כמה
תופעות גלותיות: השתדלנות בחצר הפריץ,
הבטחון שכוחות מן החוץ יפתרו את בעיות
הארץ, שזרים יהיו אדונים לגורל האומה.
נגד מציאות זו קמו המחתרות, התנהל
המאבק. עד שהלכו האנגלים, ומשך המש
שנים מאושרות לא באו ועדות־חקירה.
הצירלאהוחלף. השבוע לא באה,
אמנם, ועדה, אלא חוקר יחיד. אולם המציאות
שמאחורי הביקור לא השתנתה. הכל חזר
ליושנו• האורח בא. האורח סוקר. מסבירים
לו. מנסים להשפיע עליו. ואחר־כך מחכים
למסקנות הגורליות.
פעם בוצעו המסקנות — אם בוצעו בכלל
— בעזרת כידונים. כיום הן מבוצעות בעזרת
שטרות־כסף. לכל הדעות זו שיטה אהודה
יו תר. אך אין היא שונה באופן עקרוני
מקודמתה.
מי שחמה על סיבוב הגלגל, לא יקשה
1ו למצוא את הסיבה לכך• הציר לא הוחלף.
שני קצוותיו נשארו: המגן־דוד והסהרון.
כל עוד אין בידי ישראל מדיניות פעילה
וברורה להשתלבותה במרחב׳ לסובר, או ל רעה,
בכוח הרעיון או בכוח הנשק, אין לה
ברירה אלא לצפות לביקורם של ג׳נטלמנים
מכובדים מעבר לים, שיבקרו במדינה משך
48 שעות ויכריעו את גורלה על־סמך הת רשמותם

ח1ק האב הרוחני
(ראה שער)
בה בשעה שכמה מחברי הכנסת התכוננו
למאבק הגדול על הצעת־החוק לתיקון דיני
עונ שין (עבירו ת נגד המדינה) תשי״ג —1953
(ראה רפורטג׳ה) ,ישב במשרדו, מעל לבנק
הלאומי בירושלים, גבר בגיל העמידה, בעל
גולגולת מוארכת וקרחה. היה זה האיש
האחראי לניסוח החוק ואביו הרוחני — היועץ
המשפטי של ממשלת ישראל.
״׳חיים (לשעבר הרמן) כהן הוא אהת הד מויות
הפחות ידועות בארץ. פעם היתד,
זאת תוצאה של ענוותנות טבעית• אחר־כך
הפך הדבר כמעט השקפת־עולם בפני עצמה
— טבעו של נציג אופייני של שכבת־אנשים
המאמינה שאפשר להסדיר את כל תנועות
האדם והחברה מאחורי שולחן־כתיבה, בחד־רי־חדרים,
מבלי לשאול — עד כמה שאפשר
— את האזרח עצמו.

תלמיד ישיבה. כהן בא לארץ מגרמניה
עוד ב־ , 1929 על מנת ללמוד בבית־מדרש
לרבנים בירושלים. השקפתו הדתית התבטאה
גם חייו הפרטיים: הוא נשא אשד, והיד,
אב לכמה ילדים עוד בגיל צעיר מאד. אולם
דתיותו נשרה ממנו במרוצת הימים. גם
תכונותיו האחרות השתנו שינוי רב.
״כוח־השררה השפיע עליו,״ התלוננו ידי דיו
לשעבר, בחוסר־אהדה. אולם היתד, זאת
הגדרה פשטנית מדי. חיים כהן, האיש מא חורי
קלעים שניסח את חוקי המדינה (וגם
היה שר־משפטים ממונה משך כמה חדשים),
הפך לפקיד פרוסי אופייני• הוא האמין כי
פקיד נאמן חייב לשרת את ממשלתו בכל,
מבלי להרהר יו תר מדי. הוא הציל כמה
עסקנים, שהיו קרובים לשלטון, מתביעות
סניליות, השתול להפוך בכל השטחים את
החוק למכשיר נאמן בידי המשטר.

מן השדים שקראה להם * .פתרונה: לגבות
מיד כספים מן הציבור, להתחיל בעזרתם
עבודות מזורזו ת (וחסרות ערך) להעסקת
המובטלים.
״הממשלה דומה לכלב המסתובב כל הזמן
כוי לתפוס את הזנב של עצמו,״ התלוצץ
יוחנן באדר, איש חרות. כוונתו: אם ה ממשלה
תטיל מסים נוספים על נותני־ד,ע בודה
כדי לממן את העסקת המובטלים בע־

מצבו .״לא כל בך רע,״ אמר הרופא .״אולי
טוב?״ עודד גוברין .״לא כל כך רע,״ חזר
הרופא — בתוספת הוראה חמורה להימנע
מהתרגשות ועבודה קשה.
נמיר לא הסכים להתפטרות, ניסח את
הדבר כ״חופשה״ .אולם גם הוא יודע כי
אדם שאסור לו להתרגש אינו יכול לנהל
את הקואליציה הנוכחית, כסי שהוכיח ה מאבק
על מס האבטלה שנמשך כל השבוע

הצעת־החוק החדשה, המצמצמת את סמ כותו
של השופט לקבוע את מידת העונש,
והמאפשרת תביעה פלילית חמורה נגד כל
אום שאינו מוצא חן בעיני הממשלה, אינה
אלא גולת־ד,כותרת של דרך זו.
״אינני מוכן !״ כשפנו העתונאים ב שבוע
שעבר, אל חיים כהן, ביקשו ממנו
להסביר להם את נימוקיו ו שיקוליו בניסוח
הצעה זו, היתר, התשובה, בטלפון הפנימי
של המשרד, אופיינית לאיש :
״אינני מוכן לדבר עם עתונאים על חוק

הכגסת הזאב נשאר רעב
אדע

כלכלי?

אין דבר כזה.
דוד בן־גוריון.

בכל כנסת אחרת, הויכוח על התקציב
הממשלתי הוא פיסגת הקאריירה — דיון
מבריק על כל פעולות הממשלה, מצב המשק
בעבר, בהווה ובעתיד. אולם בכנסת היש ראלית
זהו דיון משעמם ביותר, התפוס
בעיקר על־ידי נאומיהם של שרים והצהרות
סתמיות של הח״כים. הסיבה: מנהלי ה משרדים
הממשלתיים עולים בהרבה ברמתם
המקצועית על חברי הכנסת• הח״כים, וגם
דוב השרים, אינם יודעים כלל מה מתחבא
מאחורי המספרים העגולים והיבשים, אינם
מסוגלים להביע כל דעה רצינית לגופם של
הדברים.
לכן שמחו כמעט הכל שניתנה להם ההז דמנות
לסטות מן הנושא העיקרי, שעמד
להצבעה, ולעבור לנושא יו תר משעשע :
מס האבטלה. היה זה באמת יכול להיות
נושא משעשע, אלמלא היה טראגי מדי לכמה
רבבות משפחות, שאחדים מחבריהן עסקו,
אותה שעה, בהריסת לשכת העבודה ה ירושלמית.
הכלב
הפתוכב. האבטלה נוצרה באופן
מלאכותי על־ידי הממשלה, שרצתה בדרך זו
להוריד במקצת את רמת־המחיה, לדרבן את
הפועלים לתפוקה רבה יותר. אולם כמו
שולית־הקוסם באגדה, הצליחה הממשלה יתר
על המידה, לא ידעה שוב כיצד להיפטר

כנין הועד הפועל החדש, תל-אכיב
דונמה אישית 3.000.000 ,ל״י,
בודות ציבוריות, יגרום העול הכספי לפי טורי
עובדים נוספים במקומות העבודה•
הסכימו לכך גם הציונים־הכלליים, שנפש
(וכיס) בוחריהם הבורגניים לא החלימו עוד
ממס־הרכוש. הם נאבקו בשיניים ובצפרניים
כדי למנוע את הדבר. אלא שמפא״י, התלויה
בקולות הפועלים, לא רצתה לתרום למפ״ם
כמה רבבות קולות של מחוסרי־עבודה.
לבסוף הושגה פשרה ששחטה את הכבש
והשאירה את הזאב רעב: אמנם הוטל מס
אבטלה, אך בהסוואה של מפרעה על מס
הכנסה. לדעת רבים, ביניהם כותב המאמרים
הראשיים בהארץ, לא ישמש עיקר הכסף
כלל להעסקת מובטלים, אלא להצלת הקופה
הריקה של האוצר מפשיטת רגל.

הגשר התפטר
״אתה יכול להודיע לחבריך שהתפטרתי
מתפקידי כמנהל הקואליציה,״ אמר עקיבא למשה ובהיר־העין,
גבה־הקומה
גוברין,
תבור, כתב דבר. גו ב רין ידע כי כתבי־הכנסת
מכל המפלגות מהווים אגודה סגורה, וכי
הודעה לאחד מהם כאילו נמסרה לכולם.
ואמנם, תוך דקות מעטות העבירו כל ה כתבים
את הידיעה לעתוניהם. אולם בשעה
מאוחרת באה הודעה סותרת מפי מרדכי
נמיר, מזכיר ההסתדרות ואיש מפא״י כגוב-
גו ב רין לא התפטר. התוצאה: כל
רין :
העתונים הודיעו למחרת בבוקר על ההת פטרות,
מלבד דבר המפא״יי.
להתרגש. סיבת ההתפטרות
א פו ר
היתד, חרותה על פניו של גוברין .״הנשר
הקרח״ ,כפי שנקרא גו ב רין בשל קרחתו,
גובהו וקלסתר פניו, סובל ממחלת־לב. כש־נבדק
בפעם האחרונה, שאל את הרופא ל שבועות

מספר המובטלים קפץ, תוך
ספורים מ־ 17 אלף ל־ 40 אלף, וקרוב לוודאי
שיוסיף לעלות.

ותחנת שידור פרטית

(ראה לעיל) .״הם יכולים לשלם,״ הבטיח
גוברין• ״אף יהודי עוד לא הפסיד כסף
בארץ !״ אחר, כהירהור שני, הוסיף :״ומי
שהפסיד, לא סיפר זאת לאיש ! ״

הסתדרות
קצ ת ועופר!
כשאך החלה בנית בנץ הועד־הפועל ב צפון
תל־אביב, פנה דוד צבי פנקס, שר
התחבורה, אל ראשי ההסתדרות, ביקש למ כור
לו את ד,בנין הישן של הועד־הפועל
ברחוב אלנבי, כדי שיוכל להקים בו דואר
מרכזי. ראשי ההסתדרות דר שו מחיר עגול :
מליון ל״י. פנקס סירב לשלם.
החודש הודו ראשי הסתדרות עצמם כי
דר שו מחיר קצת מופרז מממשלתם״ הם מכרו
את הבנין בסכום הפעוט של 850 אלף ל״י,
לחברה שהוקמה במיוחד על־ידי תנובה,
המשביר המרכזי, סולל־בונה ומפעלים הס תדרותיים
אחרים.
פקידי מוסדות אלה אינם היחידים המת כוננים
ל״מוחארם״ .בימים הקרובים תיערך
נדידת־פקידים רבתית, כשעשרות מוסדות
הסתדרותיים ינטשו את משרדיהם המפוזרים
בעיר, תמורת דמי־מפתח מתאימים, י ע ברו
לבית הפלאים.
שתי קומות של מרתף. בנין חדש
זה, על 310 חדריו, הוא פאר הבניה המו דרנית
בארץ, תרופה לעיני כל אלה שיו ס ר ־
הסגנון של בניני הארץ מעיק על נשמתם.
אמנם, הקוים הישרים, הנקיים, של ד,בנין
קולקלו׳ במידה מסוימת, על־ידי הדודים
שהושמו על ראשו וד,בנינים הקטנים שנד חקו
אליו כאילו ברגע האחרון. אך גם כן
אין דומה ליופיו של בנין זה מדן עד אילת.
כמה אנשים התענינו בסרטים, שלא היו
כל כך גלויים לעין. לבנין שתי קומות של
מרתפים, להגנה במקרה הצורך; תחנת־כוח
עצמאית, שאינה זקוקה לאספקה חיצונית;

״העולם הזה״ 612

במדינה
דודי־מים המאפשרים ליו שביו קיום משך
מצור ארוך, תחנת־שידור המסוגלת לשדר
לכל רחבי הארץ.
היו אלה פרסים שנתנו מזון למחשבה.
למשל: אם תזכה מפלגה אזרחית לשלטון
הרשמי בארץ, האם תוכל להחזיק מעמד
שיתבסס כבנין
נגד השלסון האלטרנטיבי
כזה ז
הבעיה נסתרה. לא היתר, זאת הש אלה
היחידה שנלוותה להפגנת־כוח עצומה
זו של ההסתדרות. הבנין עלה רשמית מליון
ו ח צי. ל״י׳ למעשה שלושה מליון ל״י. האם
היה זה נאה להשקיע סכום ענקי זה בבנין
פאר בתקופה כזאת, כשמנהיגי ההסתדרות
מטיפים לצנע, דורשים מחבריהם להסתפק
במועס ולעבוד הרבה י
כן, אמרו פקידי ההסתדרות, הצביעו על
החסכון הרב שינבע מ שיכון משרדי ההס תדרות
בבנין משלהם. אולם הם לא יכלו
לתרץ את בז בוז מאות אלפי הדולארים ה שרבבו
ת עולים
בבנין פאר, שעה יקרים חברי ההסתדרות,זקוקים לשיכון.
חדשים,
היתד, זאת, בסופו של דבר, שאלה של דוגמה
אישית.
בחוגים מסוימים צצה הצעה לפתרון ה בעיה
המוסרית: שההסתדרות תמסור את
לצה״ל. הבית, על
הבית בהשאלה
מרתפיו, תחנת־השידור והכוח שלו, מתאים
באופן אידיאלי ל שיכון מסה בעתות שלום.
הראשונים כבר
אולם עשרות הפקידים
תססו את כסאותיהם בבית החדש׳ העיפו
מבטים של התפעלות מן החלונות ה״רוכבים״
על מרחב של קילומטרים רבים ,,משקיפים
מלמעלה על הקריה. לגביהם כבר נפתרה
הבעיה.
נכים הפגנה על המדרכה
באחד הערבים בשבוע שעבר התנהל, ב יחסית,
הויכוח על התקציב. שום
שלחה
ח״ כ לא התנגד לסעיף הראשון של הצעת
התקציב: ההקצבה לנשיא בן־צבי.
בחוץ׳ על המדרכה שממול, התחולל אותה
שעה מחזה׳ שהיה שקט אף מן המתרחש
בפנים הכנסת. כה שקם׳ עד כי איש מהנוכחים
הרבים באולם הכנסת וב מזנון לא שמו אליו
לב. המאורע: הפגנה של תושבי מחנה
בעלי המום בפרדס־חנד״ שנוסף על סיבלם
הרגיל, מנת חלקו של כל עולה היושב במ חנות,
יש להם גם צרות פרטיות׳ כמו :

כן אינה יכולה להיות כתובת שאליה תופ־נינה
דרי שות הנכים. אף על פי כן, הבטיחה
המזכירות׳ תעיין הכנסת בבעיתם.
מרגע זה ואילך היו המפגינים שעל המד רכה
דאגתה של קציני המשטרה שסרחו
לאכסנם שעות מספר, להחזירם במהירות
האפשרית אל מאחורי הגדר של מחנה פרדס־חנה׳
הרחק ממבטם של אזרחים בריאים
בגופם.

מ־50

השכונה בה היא נמצאת. התשלום :
עד 500ל״י לחדר*.
הידיעה על ההסדר החדש פורסמה רק
ב־ 12 באפריל. הגיעה לאזני יחידי סגולה.
מאות העברות בוצעו בז ריזו ת ביומיים שבין
ה־ 12 וה־ 14 בחדש, אולם אלה שהגישו בל שות
כחוק׳ לפי הסדר הישן, ובקשותיהם
הסתבכו במבוך הביורוקרטי, נתחייבו לשלם
מאות לירות תמורת זכות שאחרים׳ שעקפו
את החוק, קיבלוה חינם.
מנגנון דמי מפתח לאפוטרופוס
האפוטרופוס על הרכוש הנטוש * ממונה
על מספר גדול מאד של דירות ובתים, שנעז בו
על ידי ערבים בעת מלחמת העצמאות,
בכל חלקי הארץ. בדירות אלה יו ש בו יהו דים׳
ברובם הגדול עולים חדשים, המשלמים
לאפוטרופוס שכר דירה. כאשר רצה אחד
הדיירים להעביר את דירתו לאחר׳ תמורת
דמי מפתח, כנהוג, נתקל בהתנגדותו הנמ רצת
של האופוטרופום. ההתנגדות לא הו עילה,
מצוקת הדירות וחוסר פיקוח יעיל
גרמו לכך שאלפי העברות בוצעו מבלי ידיעת
האפוטרופוס ובלי ר שו תו ••
האפוטרופוס היה נטול כל אפשרות לע מוד
על ז כויו תיו כבעל הנכס, וכמשכיר,
במקרה של העברה בלתי חוקית׳ כיוון שפ עולת
פינוי משטרתית היתר, אפשרית רק
אם ההעברה נתגלתה תוך שעות ספורות
מזמן ביצועה. תביעות פינוי לא הגיעו מעו לם
לבית הדין.
העכריינים נהלו. הבעיה נסתבכה כא שר
חלק ניכר מדיירי האפוטרופוס נמצא
יו שב למעשה בדירות בלי כל חוזי שכירות,
דבר שיצר קשיים מינהלתיים, ביחוד לגבי
גביית שכר דירה.
ביום העצמאות, לפני שנתיים, מצא ה אפוטרופוס
מוצא של כבוד. הוא הכריז על
חנינה כללית לכל אלה שנכנסו לדירות שלא
כחוק, הזמין אותם לבוא ולחתום חוזים
בשמותיהם הם. מאז החנינה שוב בוצעו
אלפי העברות בלתי חוקיות והאפוסרופוס
הגיש כ־ 300 תיקים ובקשות פינוי שהעלו
אבק במשרדי בתי המשפט בארץ•
השנה׳ בסמוך ליום העצמאות, שוב הוחלט
על חנינה. אולם דבר החנינה לא נתפרסם
באורח רשמי, רק הסתנן לכמה עתונים.
תוכן ההסדר החדש: כל מי שישב בנכם

חידונאי יצחק שמעוני, עורך חידון ״כיום הסטודנט״
על ראש הסטודנט בוער הכובע

חינזך
כו ב עי סשל נייד
ירושלים היתד, מאז ומתמיד העיר הגדולה
הפחות עליזה בארץ, ואחד המקומות הפחות
עליזים בירושלים, היה מאז ומתמיד האוני ברסיטה
העברית. גם כאשר היה המוסד על
הר הצופים וגם לאחר שגלה אל מרכז העיר,
לא הצטיין בתכונות המציינות את מרבית
האוניברסיטאות בעולם: תסיסת נעורים,-
התפרקות, הילולות ושמחות. הסטודנטים ה ישראלים׳
כל עוד שהו בארץ, היו פרצופים
כבדי ראש אק כי בחוץ לארץ לא נחשבו
לשקסים ביותר.
את האדישות הזאת ניסו הסטודנסים של
ירושלים ל שבור בשבוע שעבר, כאשר איר־גנה
הסתדרותם את ״יום הסטודנט״ :תח רויות
ספורט, חידונים, ריקודי עם, מסיבות.
לאדישות הרגילה. כדי לשוות ליום
החגיגי חגיגיות בלתי רגילה, חולקו לסטו דנטים
כובעי־ניר מיוחדים צבעוניים׳ כל פא־קולטה
וצבעה המיוחד. הסטודנטים, שנצטוו
לחבוש את הכובעים האקדמאיים במשך כל
היום, נראו בכל״.מלקי העיר, ברחובות, ב מסעדות
ובבתי קולנוע. בין חובשי הכובעים
היו אפילו אחדים מחבת הסגל האקדמאי.
בפעם הראשונה בדברי ימי ירושלי ם החדשה
אפשר היה להגיד עליה כי היא נראית כעיר
אוניברסיטאית.
העיר אחד הסטודנטים הגצחיים, המנסה
לסיים עתה את חוק הלימודים שהחל בהם
לפני שנים רבות׳ בחוץ לארץ :״אם הם
זקוקים לכובעים כדי שיהיו סטודנטים של
ממש, מדוע לא יתנו להט כובעיום של ממש,
לא של ני ר? ״
אולם הסטודנטים, שהכובעים בערו על רא שם,
שמחו כשהניחוהו, למחרת, בפינה.

משלחת העוליסיהנכים יוצאת מכנין הכנסת
לרגלי הכנסת אנשים בלי רגליים
שיתוק, אברים קטועים, מחלות נפש, זיקנה.
הם החליטו לפנות אל הכנסת, לבקש שתע שה
לעזרתם ולהקלת מצבם.
לאחר שהנכים לא נענו כאשר בקשו להת קבל
במשרדי הכנסת, השתרעו על המדרכה
ברחוב המלך ג׳ורג׳׳ י שנו עליה כל אותו
לילה. למחרת נתמלאה בקשתם: משלחת
בת 5נכים, בהם אחד שנע בעזרת עגלה,
הוכנסה לחדר ההכפלות שבקומת הקרקע,
השמיעה את טענותיה•
התשובה שקיבלו לא היתה יכולה לספק
את המפגינים, אך היתד, היחידה שהכנסת
יכלה לתת: הכנסת אינה מוסד מבצע ועל

העולם הזה״ 812

שוב כוננה ועדה ציבורית שמתפקידה הוא
לעיין בבעיה, ולהמליץ המלצות. לשבת בועדה
הוזמנו גם כמה אנשים שי שבו בשעתם בו עדה
שהרחיבה את גבולות העיר. הם סרבו
להשתתף בועדה החדשה.
אמר אחד מתם, בשאלו מדברי ווינסטון
״אינני מוכן להשתתף בועידת
צ׳רצ׳יל :
חיסולה של ירושלים המורחבת.״
אולם, כשם שצ׳רצ׳יל לא הציל את ה קיסרות
מחיסול על ידי סרובו׳ אין סיכוי

של האפוטרופוס שלא כחוק לפני ה־14
באפריל נהנה מן החנינה, זכאי לחוזה הע ברה.
להבא כל בקשה להעברת חוזה שכי רות
תעשה ב מי שרין במשרד האפוטרופוס,
תמורת תשלום שיקבע לפי סוג הדירה וטיב
* הדרך החוקית להעברת דירה היתה:
הדייר היה חייב להחזיר את הדירה לאפוט רופוס.
חלוקת הדירות לדיירים חדשים נעש תה
על ידי וועדות ציבוריות ליד הממונים
על המחוזות, בהם היו מיוצגים העיריות,
אגף השיקום לחייבים משוחררים ולנכים
נפגעי מלחמה, הסוכנות, הממשלה.
ירושלים לשנה הבאה • -ותר קטנה
לפני חדשים מסגר התרחב שטח שיפוטה
של עירית ירושלים. זה היה כתוצאה מהח לטתה
של ועדה ציבורית שדנה ארוכות
בשאלה, המליצה לבסוף על הרחבת השטח
העירוני.
עתה החליט משרד הפנים כי עירית י רו שלים,
שאינה מסוגלת לדאוג אף לנקיון ה תוותר
רחובות
המרכזיים שלה, מוטב כי
על חלק ניכר מן השטחים החדשים שנוספו
לה לאחרונה.
• נדי לעקוף את החוק האוסר לקחת
דמי מפתח מדייר, נתחייב בתשלום הדייר
היוצא•

כי שטחה של ירושלים לא ייקטן אך ורק
בגלל סיבות סנטימנטליות של אחדים מ אזרחיה.
עת1נ1ת הקגריקאטורה
שפגעה
התכונה לקראת בואו של שר החוץ ה אמריקאי
פוסטר דאלס לא היתד, דאגתו של
משרד החוץ ו שרו תי הבטחון הישראלים בל בד.
גם העתונות בארץ עשתה למען הכנת
דעת קהל מתאימה, כל עתון לפי השקפתו,
לביקורו של האיש המחזיק, במידה רבה,
בתיקו את עתידה של מדינת ישראל. הבוקר
הקדיש בשבוע שעבר עמוד שלם של כתבות
על האיש ומדיניותו. עתונים אחרים פרס מו
מאמרים מפורטים.
עתוני השמאל, על המשמר וקול העם יצאו
בהתקפה נמרצת על דאלס. קבע על הנזש.נור,
עתון מפ״ם :״פוסטר דאלם, ראש לרוקמי
מזימות המלחמה.״ אולם הגדיל לעשות קול
העם, אשר, באחד מגליונות השבוע, כינה
את שר החוץ האמריקאי בכינייים כמו :
״רצית מלחמה״ ,״דאלם־עמלק״ ,הוסיף גם
כתבה בשם ״דע את פוסטר דאלס״ בה קבע
כי הוא היה משרתם של ה״היטלריססים
לפני עלותם ל שלטון (ו של) הנאצים בתקו פת
מלחמת העולם השניה, כפי שהוכח ב־
(קול העם) בימים האחרונים.״
הוסיף קול העם ״מיד לאחר המלחמה
פתח דאלס בתעמולתו הצינית למלחמה חד שה
ב שיר ההלל ל מרוץ הזיון לדיפלומטית
האטום.״ בצד הכתבה פורסמה קאריקאטורה
פוליטית רגילה של השר האמריקאי.
סכנת מאסר. כל זה לא נשא חן מ לפני
היועץ המשפטי, שהחלים להגיש תביעה
נגד קול העם. יסוד לתביעה שימשה הכתבה
״דע את פוסטר דאלס״ והקריקטורה, אשר,
לדברי היועץ המשפטי ,״מתימרת להיות
תמונת מר דאלס״.
עורכו האחראי של קול העם, צבי אריה
ברייטשטיין, בעלה של ח״כ אסתר וילנסקה
נלקח, באחד מימי השבוע, אל המשטרה,
הואשם לפי הסעיף בחוק הפלילי הפלישת־נאי
משנת , 1936 שהושאר בחיים בהצעת
החוק לתיקון דיני עונשים (עבירות נגד
המדינה) (ראה רפורסג׳ה) ,שוחרר רק ל־אחח
שחת,ם על ערבות יהופעה במשפט.
סעיף זה בחוק קובע כי אסור לפגוע ב כבודו
של שלים של מדינה זרה וידידותית.
פשר הדבר, כפי הנראה, לדעתו של היועץ
המשפטי חיים כהן (ראה לעיל) כי כל
ביקורת, אפילו הומוריסטית כמו קריקטורה
על אישיות זרה, אינה מותרת במדינת י שר אל.
אם תתקבל השקפתו זו של היועץ ה משפטי,
תהיה צפויה לכל עתונאי בארץ
סכנת מאסר.

בצל השינאה

במדינה רדיו כניעה ראשונה
בשבוע הבא י רגי שו מאזיני קול ישראל
את התוצאות הראשונות של הקיצוצים ב כסף
ובכוח אדם שערכו ״ועדדת לבון״ ומ שרד
האוצר. עד כה הרגישו בקיצוצים בעיקר,
עובדי שרו ת השידור, שנטלו על עצמם נטל
עבודה נוטף, נאלצו לצמצם את השימוש
בעובדים בלתי קבועים•
כמובן שהדבר הורגש באופן ניכר למדי
על ידי אלה שהאזינו לשידורים בשימת לב,
נוכחו ב שימו ש המרובה בהקלטות של שידו רים
קודמים, הרגישו כי בתסכיתים, למשל,
משתתפים פעמים רבות עובדי שרות השי דור,
רק מעט שחקנים־אורחים.
עומס העבודה הכללי גרם לירידה רבה
ב פריון העבודה מבחינה איכותית. שידו רי
יום העצמאות, שהיו בעבר גולת הכותרת
לעבודת השרות, לקו השנה בתקלות טכניות
וארגוניות רבות. אפילו נאומו של ראש
הממשלה שודר מעל רקע מתמיד של נאום
באידיש, פגם בהקלטה. הסיבה היתה> צמ צום
בעובדים טכניים מנוסים, שמספרם היה
קטן בלאו הכי, בגלל המשכורת הממשלתית
הזעומה.
אין בסף -אין שידור. אולם רביב
בהנהלת השרות, בעיקר אנשי המקצוע, טענו
כי כל השיטות שננקטו כדי להתגבר על
הצמצומים לא יספיקו וכי הדרך היחידה
תהיה: צמצום ניכר של שעות השידור.
משה ( מוי ש) פרלמן, שלקח בשעתו את
עניני השרות לידיו בתכונה רבה, קיוה אח
לזכות בתמיכה ממשית מצד מנהלי משרד
ראש הממשלה והאוצר, סירב לנקוט בצעד
זה שהיה עלול להתפרש ככשלונו.
פרלמן לא קיבל את עמדתם השלטונית של
ראשי השרות, שהבהירו כי צמצום באמצע־ם
(כסף וכוח אדם) מוכרח להביא בעקבותיו
צמצום התפוקה.
השבוע נכנע פרלמן, הודיע כי השידור
בשעות לפני הצהרים יצומצם, פתח רק
בשעה 12.00 במקום 10.30 כמו שהיה עד
כה. הגלולה המרה נכרכה בעטיפה מוזהבת,
הודיע פרלמן: יעשה מאמץ לרכז את השי דורים
העיקריים בשעות ההאזנה החשובות
— בערב.
כשנשאל פקיד גבוה ב שרות השידור, אם
יש לראות בזה שלב אחרון בצמצומים, או
האם יבו או שלבים נוספים השיב . :הבה
נניח כי השאלה כלל לא נשאלה...״

עולים
״ עוד לאלפיים
למקרא הידיעות, שהופיעו בעתונים, בעת
האחרונה, על התפרצויות של מחוסרי עבו דה
— ברובם עולים חדשים — אל תוך
לשכות העבודה השונות, כמחאה על המח סור
בעבודה, שאלו אזרחים טובים רבים
את עצמם, מדוע סרבו מובטלים רבים לצאת
לסוג העבודה האחד שבו היה מספר ימי
העבודה גדול ממספר הקופצים עליהם? ה עבודה:
ייעור.
טענו המובטלים: השיטה הקבלנית, לפיד,
נדרשים הפועלים להכין 100 בורו ת לעיתילים
ביום, היא למעלה מכח אדם. חוץ מזה,
העולים מרומים בעת התשלומים׳ המפגרים
בלאו הכי.
יום לאחר שההאשמות האלו נתפרסמו
באחד העתונים׳ קרא יוסף ווייץ, חב* הדי ר
ק טוריון של המעביד בשטח הייעור —
הקרן הקיימת לישראל — לעתונאים. טען :
אם נבטל את עיקרון הקבלנות, תיהפך ה עבודה
לסיוע. מאות, ואולי אלפי, פועלים
יסתובבו באפס מעשה, יקבלו בתמורה שלש
וחצי ל״י ליום. אשר לפיגורי ם במשכורות,
הוכיח ווייץ, בעזרת ספרי החשבונות, כי
האשמה לא היתד, מבוססת: הקרן הקיימת
שילמה את המשכורות במועדן.
העבודה קשה מאד. כדי לכבוע עם
מי הצדק, שלחה קבוצת הסטודנטים הנקראת
.שור ת המתנדבים״ (העולם הזה ) 807 חמשה
מאנשיה, שיצאו, מבלי לגלות את זהותם,
לעבודת ייעור, מסרו דו״ח שהוכיח כי, כמו
לרוב במקרים כאלה, שני הצדדיב צודקים
במקצת, טועים במקצת.
כתב אחד הסטודנטים: עבדתי קשה מאד,
כמעט ללא הפסקה, הספקתי לחפיר ששים
מתוך מאת הבורות הדרושים. ספ-רת הבי רות
אינה נעשית לכל פועל, כי אם לקבוצה
של 35 פועלים בערך, והתשלום הוא לפי
הממוצע, באופן כזה הפועל ה חיוץ סובל
בגלל חברו העצל ממנו, או החלש ממנו.
אולם הוכח כי גם הקרן הקיימת צדקה
במקצת: קבוצת פועלים שנתקבלה לעבודה
יומית, אחרה להגיע למקום, ומשהגיעה הו ציאה
תפוקת עבודה כמעט אפסית, גרמה

העדתית

בכך עכוב לקבוצת הפועלים הקבלניים, שלא
יכלה להתחיל בעבודה.
עבודת הייעור, הבלתי פרודוקטיבית, אינה
יכולה לפתור את בעית האבטלה. אולם הכל
הסכימו כי היא עלולה להקל את המצוקה
וכי מן הראוי שיהיו נהוגים בה סדרים
הגיוניים.

ספורו של
״הייתי כבר
סבל רב היד,
להיות ככל ה
וחיי משפחתי
הלימוד״ם. הסו
שאיפתי להג
ארזתי מזוודה|
שבועות מספ(
ככל עולה ך
בית־חולים מג
ציפיתי בכליו
מאז נשארו
בשרות חולי
לרכוש ידידים
את יום הוי
במקום. אותו
הנערה, אגנס
מקרה למסיב
לקבוע עמה
לאחר כמה
אותו רגע לזו
שמסביבו מג
תולדות סוד פרשה
בשלהי השבוע שעבר פגש סופר של עתוו
יו מי גדול בבית קפה חיפני את זאב שוורצ־ברד,
גבה הקומו? ,בעל השערות המסולסלות,
שפתיל של שפם שחור עוטר את שפתו
העליונה, שאלו להרגשותיו ערב מתן פסק
הדין במשפט בו הואשם, ביחד עם חברו דוד
טריפוס, בהכאת האזרחים רי טוב וחינסון, שי מוש
לרעה׳ במשרתת, קשירת קשר להטות
משפט.
השיב שוורצברד בגילוי לב, כשספק מקונן
בליבו :״אני חושש, ידידי, חושש מאד.״
כשהסביר לו העתונאי שהוא וחברו יודעים
ודאי יו תר מכל אדם אחד, מה עלולות
להיות תוצאות המשפט, באשר הם מכירים
היטב באיזו מידה נכונות או אינן נכונות
האשמות שיוחסו להם, השיב שוורצברד :
״הלא׳ הצהרנו בבית המשפט כי אנו חפים
מפשע.״
ביום המחרת הוציא בית המשפט המחוזי
בחיפה פסק דין באחד המשפטים המענינים
והמסובכים ביותר, שהסעיר במשך שלו ש
שנים את דעת הקהל, העסיק רבות את כות רות
העתונים. באולם בית המשפט, שהיה
מלא מפה לפה, נראו קציני משטרה גבוהים,
המתלונן ש מעון חינסון (המתלונן השני,
גר שון ריטוב, שוהה בחו״ל) ,השוטרים שהש תתפו
בתקיפה, רבים מידידיהם וקרוביהם
של שני הנאשמים. רבים צבאו על דלתות
האולם, אך יחידת משטרה מיוחדת מבסיס
האימונים הארצי בשפרעם לא הרשתה להם
להיכנס מחוסר מקום׳ הגבילה את הכניסה
לשוטרים וקצינים בלבד. הנאשמים עצמם
היו שקטים, נראו משוחחים מפעם לפעם
איש עם רעהו. עם כניסת השופטים בשעה
תשע בדיוק, הגיעה המתיחות באויב( לשיאה.
שלושה פסקי דין. ההפתעה הראשונה
באה כבר בתחילת הישיבה, כאשר נודע
כי בית המשפט, שי שב בהרכב של שלושה
שופטים, הוציא שלושה פסקי דין נפרדים.
בעוד אשר נשיא בית המשפט, יעקב אזולאי,
והנשיא התורן, בנימין זוהר, זי כו את שני
הנאשמים מכל שלו ש האשמות שהובאו נגדם,
הרשיע השופט יוסף גוברניק את דוד טרי־פוס
בשלו ש האשמות, מצא אשם את זאב
שוורצברד רק בקשירת קשר להטות משפט.
משתי
זה האחרון זוכה איפוא, פה אחד
האשמות האחרות•
שלושת פסקי הדין המנומקים, שהקראתם
נמשכה קרוב לשלוש שעות, השתרעו על
לא פחות מ־ 130 עמוד. דעת הרוב קבעה
כי שני הנאשמים לא הורו לפיקודיהם לשים
את המארב, השוטרים התקיפו את ג ר שון
ריטוב ו ש מעון חינסון לפי יזמתם, טפלו
את האשמה על מפקדיהם כדי לחפות על
עצמם. בית המשפט ציין כי רי טוב וחינטון
לא היו נקיי כפיים, נטלו חלק פעיל בתקיפת
השומרים.
שני השופטים שזי כו את הנאשמים סירבו
לתת אימון בעדויות השוטרים, קבעו במ פורש
כי לפחות שלושה מהם שיקרו בע דותם•
לדעתם, אין למצוא בהתנהגותם של
הנאשמים כל דבר החורג מגדר הרגיל.
לעומת זאת, קבע השופט גוברניק כי טרי-
פוס הורה לשוטרים לשים את המארב, ל התקיף
את שני המתלוננים .״אין זה מתקבל
על הדעת ששוטרים ביחידה צבאית למחצה
יחליטו על דעת עצמם לשים מארב, להכות
אזרחים,״ הטעים השופט. עם זאת הטיל
ספק בדבר השתתפותו של שוורצברד במתן
ההוראות.
שעה ארוכה לאחר מתן פסק הדין נראו
טריפוס ושוורצברד באולם בית המשפט מת חבקים,
מחליפים ברכות עם ידידיהם ובני
משפחתם. וכאשר ראה שוורצברד באולם
בית המשפט אותו עתונאי שנפגש עמו יום
קודם לכן, הטיח בפניו, כשחנוך מרחף על
שפתיו :״אמרתי לך שהיינו חפים מפשע...״

דרכי אדם
אפילו לא ל בי שו ל
לעוברי האורח שהתקהלו בצהרי היום
ברחוב אלנבי, תל אביב, נראה כאילו רצה
הגבר הגבוה והנרגז לטרוף את הזקן ה מבוהל
שנשא תיק עור בידו.
״מה אתה רוצה ממני?

תן לי ללכת ! ״

״איזו בו

אצל דודתה
היתד, במצב1
התחלתי ל
כששמעה הד)
היא הולכת ן
מתמיד על ז[
אותו ערב

אגנם וייזר
בעלון תעמולה ישראלי
התנוססה תמונה מרהיבת
עין של זוג צעיר,
עולים חדשים, מחייבים
מרוב הנאה. היא ילידת
פולין, הוא עולה מבגדאד.
כרקע הבהיקו שורות ארוכות
ומסודרות שד
שיכונים חדשים למופת.
התמונה באה להוכיח כ*
כארץ אין הבדלי עדות,
הכל שווים לפני הבורא,
הדימוקרטיה צועדת קדימה
בלב מרחב מפגר.
אולם הישראלי שהציץ
כתמונה חייף. הוא ידע
כי התמונה בוימה, לצר־כי
תעמולה גרידא. מעט
מאד שמע עד זווגים מוצ
לחים מעין אלה. הוא ידע
כי במציאות העדתית כ-
ישראלת כמעט שאינם
קיימים.
עולה-בנז
מאז עלו לישראל מאות אלפי עולים מצפון אפריקה וארצות המרחב, לא הטיל
איש ספק כי מחזור הפשעים במדינה אמנם עלה במידה ניכרת• כמה אלמנטים,
ביחוד מצפון־אפריקה, התגלו כמחוסרי חינוך, הרבו לדבר בשפת הסכין. אולם
גם מבין עולי אירופה לא חסרו בעלי מקצוע. ההבדל היד, בזה: הראשונים היו
שחורים, האחרים — לבנים.
לא נותר כמעט זכר להפליה בין אשכנזים לספרדים שהיה נהוג לפני קום
המדינה. במקומה באה הפליה חמורה בהרבה יו תר, שלחה את חצי הארס שלה
לעומת המעמד הנחות בעיניהם — יוצאי המרחב. כמעט כל אשכנזי, והיה זה
הליברלי ביו תר, לא שם לב כי בשיחתו הורגל לקרוא לשכנו ״מרוקאי״ ,או
״עיראקי״ .הוא לא חשב כלל כיצד יצלצלו הדברים כאשר יאמצו ל שמו -את
השם ״רומני״ ,או ״פולני״ .הוא גם לא היה חרד לכך ביותר. לשם ״פולני״ לא
היה צלצול כה נחות כמו ל״מרוקאי״.
פולין ולוב. אט אט החלו המעמדות להסתמן בבהירות, באורות בעלי צבעים
שונים, בצידי שביל שסופו אינו ידוע. יהודי עיראק, טוניס, מרוקו, לוב׳ הרגישו
היטב את ההפליה. רופא יהודי מעיראק זכה רק פעם ביובל לביקור של חולה
אשכנזי ; בעל מקצוע מטוניס נשאר לרוב בסופו של התור לעבודה ; צעיר מלוב,
אח בבית חולים, נוצח בקרב על נערתו, ילידת הונגריה.
דוגמה אחרונה זו, אחת ממאות המתרחשות ברחבי הארץ, היתה עדות חותכת
ל מו שגי החברה היהודית בארצות אירופה, שהרגישה על בשרה את ד,הפלית
הנוראה בימי היטלר׳ שכחה אותה לגמרי בישראל.
עמוס בו ארון, צעיר שחרחר, הרגיש גם הוא בהפליה הגזעית. כיהודי, י שב
בגיטו, בילה במחנה ריכוז. הוא לא הכיר את היטלר, אך לגביו לא היה הבדל
כיצד ימות, אם י שרפו הו חיים או יסקלוהו באבנים. המצב הנפשי והגופני לא
היה שונה. רק הנוף היה אחר: במקום פולניה הירוקה והקרה, היתד, ז ו לוב
המדברית היבשה.

מבתו להצג
להשפעה ג
למחרת, דו
קיווה כי ;
לא היתד: .
מאז ד,ח
מפני משפ
על הסבל י
״ ! 2ילו
לשרותה ז
נפגשנו בא
סוף סוף,
אולם היא
למחרת
את דבריה
אותי לבו;
ועקשן עם
״אינני
״את רו
הלחץ 1
משפחתה,
היה ברור
ולהנשא 7
בעצתם, י
הלכנו

להם זזת ז

הבה בשחנר־לבן
מוס בוארון:
׳ 2באשר החלטתי לברוח מבנגאזי, להגיע לישראל דרך איטליה•
ירי. שנות נעורי עברו במלחמה אחת גדולה על הזכות לחיות,
אולם אני הייתי יהודי ותפקידי היה, לרוב׳ להגן על חיי
ההתפרעויות התכופות של הערבים. למרות זאת׳ גבר בי יצר
י, לבד מהשכלה כללית, לרכוש ידיעה רבה בעבודת מעבדה.
׳ארץ הייתה גדולה• כאשר הסתמנה באופק האפשרות הראשונה,
נה, עליתי על האניה הראשונה שהפליגה לאיטליה. לאחר
כו רגלי על רציף נמל חיפה.
עסקתי בעבודות שונות בקיבוצים ובבתי חרושת. הקורס לאחי
.זלבן, שהחל בבית החולים בתל־השומר היה בדיוק הדבר שלי
:ים: ל חזור וללבו ש שוב את החלוק הלבן•
בית־החולים רחב השטח. הייתי בין אלה שהסכימו להסתכן
פת, חשוכי המרפא. ניתן לי חדר קטן, אן מסודר, החילותי
ידות לרוב.
ה־ 21 החלטתי לחוג כראוי׳ ערכתי מסיבה נאה באולם התרבות
:קרה לי הדבר שהוא רגיל אצל אנשים צעירים: התאהבתי.
ר 21 ילידת הונגריה ואחות רחמניה גם היא, באה בדרך
זזוחחה אתי, החזירה לי חיוכים, במדה מספקת כדי שאמהר

זזות, שפכנו את לבנו איש בפני רעותו, נוכחנו כי אנו אוהבים.
תי מה שציפה לי בביתה של אגנם. חארתי לעצמי שולחן נאה
בני המשפחה׳ מרימים כוס לחיינו.
!׳׳ בשעת הלילה, נכנסתי לביתה של אגנם, הדרה עם אביה
צבת באר־יעקב• היו שם כמה ידידי המשפחה, ואגנם, שלא
מרומם, קידמה אותי, ביקשה ממני לבטל את הביקור.
־ שקרה משהו ביחסינו. ואכן, עד מהרה נתברר לי הכל :
על פגישותינו, הקימה שערוריה בבית, צעקה :״איזו בושה !
חור האב נרתם גם הוא למסע ״טיהור״ משפחתו, החל בלחץ

אותם לחדרי, בעוד שהיא עצמה נשארה במחנה הצבאי.
חרקתי שן וסבלתי את עלבוני בשקט. בערב פסח ניסינו בפעם נוספת לשכנע
את האב. אולם כאשר נכנסנו לבית, יצא ב רוגז לחצר ולא רצה ייראותנו.
באותו לילה חזרה אגנס לבית קרוביה, ובחדרי הופיע שוטר, ביקש לדרישת
אביה של אגנס, את בגדיה הצבאיים שהיו בארוני. היה זה למעשה סוף הרומן.
כמה עלבונות עוד הספקתי לשמוע מבני משפחתה, ובא הקץ על הפרשה.
אגנס עדיין כותבת לי מדי פעם בפעם, מייחלת לימים טובים יותר, לזן נותר לי אלא
להאמין בכך׳ לקוות...״

ספורו ש ל צחק ו
״אגנם נולדה לנו בהונגריה, אך היתר, ז מן רב בשוודיה. בת 19 היתד, כאשר
עלינו לארץ, השתקענו בבאר־יעקב. אגנם החלה ללמוד בקורם לאחיות. בבית
הוא עבד בו כסניטאר.
חולים מלבן, הכירה את עמוס, שאף
הכרתי את עמוס אך מעט, לכל היותר החלפנו ברכת שלום. עד שיום אחד
נכנס עמום לדירתי, הוסיף על ״השלום״ הרגיל, את התואר ״אבא״ .נדהמתי.
״איזה אבא?״ השבתי•
״אני אוהב את אגנם !״ ענה לי עמוס בשמחה.
ראשית, הסברתי לו כי הייתי רוצה מאד שבתי תמשיך. קודם כל ללמוד, לא
תחשוב עדיין על נשואים. אולם עמוס היה ב שלו. קראתי לאגנס, שאלתי אותה
בנוכחותו :״זה נכון שאת אוהבת אותו?״ אגנס אמרה לי בהונגרית :״כל
הזמן הוא סביבי, מדבר על דירה, מנסה לשכנע אותי להתחתן אתו, לד,נצל
מהליכה לצבא.״

צעק הזקן באידיש. אך משלא הרפה הגבר
החסון ממנו, התפרץ בצווחות היסטריות :
״בנדיט ! פושע ! הצילו ! ״
לכל ההתרגשות ענה האיש בהחלטיות
נוקשה :״אתה תחכה עד שתבוא המשטרה.״
לאנשים שהתערבו׳ ביקשו לדעת מה י ש לי
נגד הזקן, השיב :״זאת אומר רק למשטרה.״
הפסלנמס. לבסוף הופיעה המשטרה.
הגבר הצעיר סיפר כי הזקן הנו רמאי שניצל
את תמימות אשתו, הוציא ממנה 18ל״י
בטענות שוא.
״הוא בא אלינו הביתה והציע לאשתי פס לים
קטנים• הוא אמר שהם עשויים מאל־בסטר
משובח. אשתי האמינה לו, קנתה
שני פסלים. כעבור יומיים התפורר האלבססר
של הגנב הזה. הפסלים פשוט נמסו. אתם
יודעים ממה היו עשויים?״ קרא בדרמטיות
רבה בפנותו אל עשרות הסקרנים :״האל־בסטר
לא היה אלא מלח פשוט ! ״
״זה נכון, גם אותי סידר בצורה זאת.
הוא מכר לי פסל אחד בתשע ל״י היתד,
זאת אשה שעברה במקרה במקום, הכירה
את הרוכל הזקן.
״הגברת רוצה אולי להגיש נגדו תביעה?״
שאל אותה השוטר.
״חם וחלילה ! האם אין לי די צרות?״
השיבה בתמימות, ולאחר שתיקה הוסיפה
בצער :״אילו לפחות אפשר היה להשתמש
במלח שלו לבישול...״
הזקן נלקח למשטרה•

דרכי חיים
הזמנה לקפריסין
עמונאל הניגמן, בנו הצעיר, יפה התואר,
של עורך הדין הניגמן מתל־אביב, הופתע
השבוע בקבלו מצעירה חיננית, שהתיידד
עמה בהיותה בארץ, הזמנה לביקור של שבו עיים
ימים בקפריסין.

שר ידע כי אני עומד לבוא, הזמין לביתו כמה ידידים, דרש

עמנואל, בן ר,־ ,23 סיפר כי לפני כשנתיים
באה לארץ לביקור של שישה חדשים צעירה
חיננית, בלווית אביה האמיד, בעל מטעי טבק
ומכרות נחושת בקפריסין. באחד מימי הקיץ
נכנם עמנואל למלון ״ ציון״ בחיפה, הכיר
את הצעירה שהתאכסנה באותו מלון. עמ נואל
מצא כנראה חן בעיני הצעירה, כי
מיד התיידדו השנים, הפכו לזוג בלתי נפרד.

אגנם ועמוס על שפת הכנרת

ז מן

לחשוב

״תן לה מנוחה. היא תלך לצבא כמו כל הבנות, שן פ יהייד,
על עתידה !״ אמרתי.
״הוא איים להתאבד 1״ אגנס הלכה אמנם לצבא עם גמר הקורס לאחיות
(אחרי ששה חודשים) אילם עמוס לא ויתר, המשיך לשכנע אותה בהתמדה
רבה. ש־חק לו המזל: אני נאלצתי לקבל עבודה הרחק מביתי, בירושלי ם, בבית־החרושת
האמריקאי לנעליים. ערב אחד, בקולנוע, שכנע עמוס את אגנם להתחתן
אתו ללא הסכמתי. בבוקר הבא הלכו אל הרב, חחמו על מין חצאי תנאים. עמום
קנה לה מדליון זהב וטבעת. כשנודע לי הדבר, שאלתי רת אגנם לפשר הצעד.
הסבירה אגנם :״עמום איים כי יתאבד אם לא אנשא לו, אז הסכמתי!״

אם כי הצעירה גילתה יו תר מיחסים ידי דותיים
גרידא, ראה עמנואל את עצמו כבן
לוויה נאמן בסיוריה ברחבי הארץ. לצערם
של שניהם הופסקה לפתע תקופת בילויים
הנעימה, כאשר הצעירה נאלצה לשוב לקפ ריסין
כתום ששת חדשי שהותה בארץ. לפני
עזבה את הארץ הבטיחה הצעירה לעשות
כל אשר ביכולתה למען אפשר לו לבקר
בקפריסין. עמנואל, שלא ייחס חשיבות רבה
להבטחה זו, חזר לספסל הלימודים בבית
הספר הגבוה לכלכלה ומשפט, ולמקום עבו דתו
במשרדו של עורך דין ידוע בחיפה. מאז
היפרדו מעל הצעירה לא שמע עמנואל על
אודותה, דמה הדבר כי אף נשכחה מליבו.
השבוע הופתע עמנואל ביו תר בקבלו מכתב
דחוף מהצעירה בו היא מודיעה כי עשתה
את כל הסידורים הדרושים, מזמינה אותו
לביקור שבועיים בקפריסין. עמנואל שזו לו
הפעם הראשונה שהוא יוצא מגבולות הארץ,
מתעתד להפוך את נסיעתו לקפריסין למסע
ארוך על פני אירופה, לבקר בין היתר ב לונדון
בעת הכתרת המלכה בחודש יוני.

מעשה ם 1פת

י עמוס בדארון

ב\ ל ל בחורה חיננית
סופר הלילה של סוכנות הידיעות עתים
בתל־אביב, חזר בשעה מאוחרת למשרדו,
הביא עמו את החומר הרגיל שהסתכם בכמה
הודעות יבשות של המשטרה, התאבדות שי־גרתית
ו איזו אשה שוורידיה נחתכו בעומדה
בתור בתחנה המרכזית, טענה כי הדבר נעשה
על ידי גבר בחליפה חומה מרופטת. שהחזיק
בידו סכין גילוח.

אליו ולידידיו, לבלות את הערב בבית־קפה. אגנם, שהיתר, נוחה
אה מחינוך משפחתי קפדני, יראה לסרב לאביה. היא הסבירה
טלפון, את כל המצב, סיפרה כי העניו היה מתוכנן מראש. אביה
אכעס יאעזבנה. אך אני חשבתי אחרת. הייתי משוכנע כי אגנם
ז. החלטתי, לכן, להלחם עליה בכל מחיר•
זקופה של פגישות סתר רומנטיות. אגנס לא השתחררה מהפחד
,הופיעה לפגישות בהפסקות ז מן גדולות. בכל פעם סיפרה לי
; מנת חלקה, ועל הלחץ הבלתי פוסק עליה, שתנטוש את מאהבה,

יזדנכו לפני כעשרה חדשים, ז מן מועט לפני שאגנס התיצבה
י, החלטנו להינשא. מצב הרוח היה כה מרומם אותו ערב׳ עת
זגנים, עד כי היינו אופטימיים מאד, שוכנענו כי המשפחה תיכנע
אהבתנו. אגנס סרבג, מטעמי הגינות׳ להינשא ללא רשות אביה.
ז בטוחה כי הלה יסכים למרות עקשנותו.
ה לאביה על החלטתה להינשא. האב לא רצה אפילו לשמוע 1התגיסה, הופיעה רק לאחר שבועות מספר במדי החאקי וביקשה
זה לביתה, ל עזור לה לשכנע את אביה. הדבר לא עזר. נוקשה
זב מולנו, אדיש לגמרי נוכח תחנונינו :
את בתי אמר לי.
8־ 12 ילדים יזדנבו מאחריך?״ שאל את בתו.
כבד. משך תקופה ממושכת היתד, אגנס מטרה נוחה להתקפות
יה, מכריה. אביה לא פעם איים כי יתאבד. היא היתר. אובדת עצות.
כי לא תחזיק מעמד ז מן רב. היה עליה להחליט: לעזוב את הבית
אז ברור כי איש מב1י משפחתה לא יהיה נוכח בטקס, או לשמוע
ד מעלי. היא החליטה לד,נשא לי.
רד הרבנות ונרשמנו לנשואין• אחר הלכנו אל בית אגנם לב שר
עשינו. אביה התנפל עליה בגידופים והיא נטלה את חפציה, העבירה

אגנם(שמאל) ועמוס כטיול
״אבל אותי תשכחי אם תתחתני בלי הסכמתי עניתי לה.
אז התפרצה הנערה בבכי ונפלה לזרועו תי, ביקשה ממני להחזיר לעמוס את
המתנות, לא להתראות עמו לעולם. עמום רתח. הוא השתמש בנשק איום, שעשה
מעט רומ ם עלי: אגנס חתמה על התחייבות לשלם 500ל״י אם לא תופיע לחופה.
החל ויכוח סוער, בו האשינן אותי!עמום כי ״לא רציתי שבתי תתחתן עם ש חור״.
בזאת רציתי להעמידו על העובדה כי ר,טרדותיו עברו כל גבול. אינני חסיד
ההפליה העדתית, אך ברור שאני רוצה גם להביע את דעתי לכשתרצה להינשא.
הלא עמלתי עליה 20 שנה !״
אבן, דעתו של וייז ר היתד, בכל זאת הקובעת. איש לא יערער על כך כי הוא
עמל משך 20 שנה כדי לגדל את אגנס. הוא רק שכח כמה עמל ודם מסרו
אנשים כדי שצעיר כמו עמוס לא יתקל בהפליה שתרחיק אותו מהחברה, רק
משום שצבע עורו כהה.
לאחר שנתיים ימים של קרב מול החברה המודרנית המתיימרת 24 ,שעות
ביממה, להיות מתקדמת, נותרו לעמוס רק זכרונו ת יפים בלבד, ותמונה בעלת
מסגרת מוזהבת שמאחריה היו שתי שורו ת כתובות הונגרית :״לעמום היקר,
באהבה עזה, אמס.״

עורכי הלילה של העתונים׳ שעיינו בשעת
חצות בחומר המאוחר, זר קו את הידיעה
אל הסל. אולם הכתב, שהיה גם כתבו של
ידיעות אחרונות, מצא כי הידיעה האחרונה
אודות האשד״ היתד, מענינת למדי. למחרת
היה עתונו היחיד שהדפים את ההודעה, שאר
העתונים חייכו :״עוד מעשיה של ידיעות
אחרונות.״
אותו יום הפך צעיר חסון ואדום שער,
נהג דן בקו מספר ,4את הסיפור הקטן ל מוחשי
ביותר, עו ר ר סנסציה כאשר תפס
את חותך הוורידים בתחנה המרכזית בתל׳
אביב. בנימין (״הג׳יגג׳י״) מאירי, שלח אותו
יום את מבטיו, כדרכו, לעבר הנשים הנאות,
הבחין לפתע באשה שהחזיקה בידה, ממנה
קלח דם, הצביעה לעבר גבר בורח.

בנימין קפץ ממכוניתו, דילג אחרי הבורח׳

במד ־ נ ר.
הדביקו בשדה הפתוח שליד התחנה, ולאחר
מאבק קצר גבר עליו, הסגירו למשטרה. הנת פס
היד, שמואל יצחק, בן 28׳ עולה חדש,
כנראה קורבן של סטיה מינית• התברר כי
היו כבר כמה תלונות של נשים שוורידיהן
נחתכו, והמשטרה בטוחה עתה כי שמואל
הוא שביצע את הפשעים. לא קשה היה לו
להתחמק בכל פעם, כי את הכאב הרגישו
הקרבנות רק לאחר שניות, הסבירה המשטרה.
מכתבתודה. בינתיים, הפך הג׳ינג׳י
לגבורם של הנהגים. כמועמד בטוח לקבלת
פרס מבצע אדיבות של דן, היה לבנימין
עבר מזהיר בהתנהגות מופת צבורית. כחובב
הרפתקאות שאינו יודע פחד, סיכן את עצמו
בהיותו ב שרות בצבא הבריטי. לפני שנה,
הודו לו כעשרים פצועי תאונת דרכים של
אוטובוס אשד. בנימין, שבא למקום התאונה,
קרע את בגדיו, חבש בקרעים את הפצוע־ב,
סרב לאחר מכן לקבל חליפה חדשה במתנה.
הכריז קצין משטרה , :צ עיר כזה שקול
לעתים כנגד 20 שוטרים !״

השכנים סגרו את חלונותיהם, הפליטו קללות
בשפות שונות.
ברחוב עמד צעיר כבן ,21 קרא בקול
״יונה ! יונה !״
רם, משך שעה ארוכה :
אחר החל לשיר ולצעוק, למרות שהיה רטוב
מהמים שנשפכו עליו מהקומות העליונות.
ליונה כל זה כבר היה לזרא. לבד מה עובדה
שמנחם ישראלי לא נתן לה מנוח
משך יו תר משנתיים, היו גם השכנים קוצ פים
עליה בשל הרעש שהקים בגללה. הצ עירה
17 שחורת השער והחיננית, עבדה,
כשאר חברותיה, במשק בית בתל־אביב. פעם
אחת הכירה יונה את מנחם• הוא היה אז
בצבא, ולאחר שראה אותה בפעם הראשונה
החליט כי מצא את חברתו בחיים, ביקש
ממנה להינשא לו.
שריקה שד שלוש שעות. כרוב ה נערות
החולמות על בחור ע שיר עם קאדילק,

כבר מגוחך מדי. יונה פוטרה ממקום עבו דתה,
שם ראו את מנחם בכל יום מחכה
לה, עורך עמה שיחות קולניות. הדבר הכפיל
את כעסה, אולם שום כעס לא עצר בעד
מנחם, שעקב אחריה מדי ערב, היה עומד
תחת חלונה ו שור ק לה משך שעות.
כך עשר, כמה ימים עד אשר פקעה סב לנות
השכנים. הם הופיעו בביתה של יונה,
דר שו ממנה להפסיק את העדן• ״הוא בא
בגללך, עליך להניאו.״ יונה הלכה למשטרת
עג׳מי, אולם שם אמרו לה כי תתבע את
מנחם לדין אזרחי. לא נותר לה אלא להיפגש
עם מחזרה העיקש, לבקשו להניח לה אחת
ולתמיד.
מנחם היה שיכור נצחון. סוף סוף הצליח
לשכנע את יונה. הוא הכין שוב את תנאי
הנשואין, מסר, בהזדמנות הראשונה, את
פיסת הניר ליונה, לחתימה. למזלו לא ידעה

הג׳ינג׳י היה, מאידך, צנוע יותר, העיר:
״אינני בטוח שהייתי רודף אחרי הפושע
אילמלא היתה הבחורה הנפגעת כה חיננית.״

כ־קיד של ח*
ברוס מקדניאל, מתאם ההענקה האמרי קאית,
נסע באחד הימים בשבוע שעבר ל משמר
העמק, בלווזת פמליה של עוזרי ם
ועתונאים, לבקר במפעל פיטום עגלים שבמ קום
וברשת השקאה•

כהן רתח. מצב רוחו היה בלאו הכי י רו ד
ביותר. הוא היה מוכן אותו רגע לנפץ את
גולגלתו של השכן, אולם הוא נזכר לפתע
בהוראות הרופא החמורות שאסר עליו ל רגוז
ויהי מה.

תופש החשוד בנימין מאיד*

בשקט השיב לשכנו :״אני מבין, עבור
שש הלירות שאתה משלם לי בכל חודש
אתה רוצה שאני אצבע את הקירות? בסדר
גמור, עד מחר אעשה זאת, אפילו אקנה
לשם כך צבע שמן ! ״

מבט לעבר צעירה חיננית —

הדייר היה מופתע מן הטון שנקט בעל
הבית. הוא הביט בו בתמהון, הלך לדירתו.
משפט שתיקה כהודאה

למחרת, כאשר קם ממיטתו, חש בריח
מוזר הנודף מן הפרוזדור• כאשר יצא החוצה
מצא שם את כל השכנים. הקירות היו
צבועים בשחור, בצבע שריח נורא, מעורר
גיעול, נדף ממנו.

אסתר דונחי, שחורת שער וצעירה (,)23
עמדה בתא הנאשמים, אדישה לגמרי למשמע
האשמה שהוטחה בפניה. בעבודתה למדה
לא לקבל כל עלבון ברצינות. היא לא נעלבה
גם הפעם, למרות הקהל שישב בבית המשפט.

כהן קיים את הבטחתו. אותו בוקר יצא,
שמח וטוב לב, מהר אל משרדי הממשלה
לשלם את מם הרכוש עבור ביתו.

השופט ידע, מתוך עיון חטוף במסמכים
שנערמו לפניו, כי אסתר עסקה׳ מגיל 16
שנה ועד היום׳ בזנות. הוא ידע כי קשה
יהיה להחזירה למוטב, ובמקרה זה אין דרך
אחרת, אלא להרחיקה לז מן מה מהציבור.

הכל למען הארץ
לשיא המקוריות באיסוף כספים למען
מדינת ישראל הגיע אמריקאי אלמוני שפרסם
בנ׳רו טל ם פו סט מודעה, בה הוא מציע למכירה
חווה בקליפורניה תמורת מאה אלף
דולר. במודעה, המופנית לפילנסרופים אמרי קאיים,
נאמר כי בחווה י ש פלג ו בו דגים,
שוו ת ציד, שני בתים ויער• מן המחיר
שיקבל, יתרום המוכר תשעים אלף דו לר
לישראל, עשרת אלפים דולר י ש מור לעצמו.

אולם אסתר העמידה אותו במצב עדין.
זה עתה ביקשה ממנו לחון אותה, כיוון
שהיא עומדת להנשא בעוז הקרובה, ל חזור
לחיים תקינים.

השופט תמה, הסביר לה כי הכסף אינו
הולך לאיבוד, הוא רק מופקד במקרה שהיא
תתפם שוב בקלקלתה .״הרי אינך עומדת
להתפם שוב?״ שאל את אסתר.
אסתר לא השיבה• חיוך קל הסתמן על
פני הקהל. השופט הרצין, שלח את אסתר
לחדשיים מאסר.

תחת החלון ב לי ל •דח
יונה מלאכי קמה ממסתה, ניגשה אל ה חלון׳
סגרה אותו ברעש גדול. גם כל שאר

הבית המיושן, בעל שתי הקומות ברחוב
הרצל בתל־אביב נבנה עוד לפני כ־ 30 שנה.
יהושע כהן ואשתו, חשוכי ילדים׳ בנוהו
כדי להתפרנס ממנו. מאז ז ר מו מאות הודעות
על מסים למיניהם לתוך תיבת הדואר ש העלתה
חלודה, סיכנו את מקור ההכנסה
של הזוג.

היה זה אחד השכנים, שחזר מעבודתו
בשעה מאוחרת, מצא הזדמנות לדרו ש מבעל
הבית לסייד את מסדרון הבית .״הרי זה
שיא הלכלוך,״ אמר.

איש ההענקה האמריקאית נאלץ על כן,
בלית ברירה׳ לסייר לבדו בסביבה׳ ניסח
ביו תר על
ב שובו למשרדו, דו״ח חריף
העניו•

כאשר שמעה אסתר שהמדובר הוא על
שחדור בכסף, נרתעה, שילחה את קרובה
לביתו.
החי ההבטחה שקוימה

מששמע על מס הרכוש החדש, יצא כמעט
מדעתו — ,מהיכן יקח את הסכום הדרוש?
באחד הלילות, כאשר עיין בספר הממשלתי
הנוגע למס הרכוש, הביט בזעם בסיפרד,
שהזדקרה לאחר שסיים את החשבון, צלצל
הפעמון.

סיבת הסיור: מפעלי הפיתוח השונים,
בהם גם מפעל הפיטום וההשקאה, שהוקמו
בעזרת כספי ההענקה, מתוכננים בדרך כלל
בקפדנות על ידי אנשי לשכת המענק. הם
נוהגים לבקר במקום ומבקשים כי תמיד
יימצא שם מומחה מקומי שיוכל למסור להם
אינפורמציה וסטטיסטיקות.

השופט התחשב בעובדה, ביקש מאסתר
להביא לבית המשפט אדם שיערוב לה. היא
שמחה, הביאה את קרובה, שנתבקש לשלם
לקופת בית המשפט סך של 200ל״י בער בות
להתנהגותה הטובה עד לנשואיד״ הקרוב
קרא אליו את אסתר, הסביר לה את כל
הענין, ביקש ממנה, באולם בית המשפט,
ובפני השופט, לתת לו כסף כדי שיוכל
לשלם.

״ברור השיב מנחם בקול רפה.

כהן היה אובד עצות. בגילו 62 לא היה
מסוגל לעבוד. אולם גם שש דירו תיו לא
הכניסו לו, אלא סכום פעוט ביותר. הוא
התמרמר, שלח מכתב תחנונים לעיריה, הש תתף
באסיפות של בעלי הבתים. אולם כל
זה לא הועיל. כהן נאלץ אף להוסיף מכספו
כדי לתקן את מבנה הבית מדי פעם בפעם.

אמריקאים

אולם בי קורו של מקדניאל במשמר העמק
חל ביום לא טוב: אחד במאי. קצין
הפיתוח האמורי, איש השומר הצעיר, וחבר
הקיבוץ, עמד על זכו תו הפרוליטארית, הודיע
בהחלטיות שאינו מוכן לצאת לעבודה ביום
הסולידריות הבינלאומי.

את כל הספור לפני השופט, קימט הלה
את מצחו, דפדף בספר החוקים, מצא כי
הסעיף המוזכר של האשמה, משנת , 1936
אינו נוגע לעניני אהבה, אלא לעניני עסק
ותעשיה. הוא החליף את האשמה ל״הקמת
רעש במקום צבורי״ ,חייב את מנחם בערבות
עצמית בסך 200ל״י, הזהירו :״משך שנתיים
אינני רוצה לשמוע שהטרדת את המתלוננת
או את משפחתה, ברור?״ סיים השופט•

— שקול כנגד 20 שוטרים
ד־הד. הצעת הנשואין לא מושכת ביו תר
ליב־ יונה. ביחוד מאחר שמנחם היד, עדיין
חייל. אביי של מנחם הציע למסור לזוג
דירה קטנה, בתנאי שמשפחתה של יונה
תרבוש את הרהיטים .״היא צעירה מדי, תמ צא
משהו יותר טוב,״ אמרה משפחתה של
יונה. היתד, זו אמתלה נוחה להתחמק מהו צאות
מיותרות.
כמעט לאיש לא היה איכפת דבר ביטול
האירוסין: לא למשפחתה של יונה, לא
לאביו של מנחם, ולא ליונה עצמה, שהיתי,
אדישה. רק מנחם לא השלים עם המצד
שנוצר• הוא ברח ממחנהו, החל לעקוב אחר•
יונה משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעיר.
הקטנות של הלילה.
בכל פעם ניסה להשפיע עליה שתינש׳י
לו. יונה לא הסכימה. הוא לא חס על עצמו,
הופיע כמעט בכל מקום בו נמצאה. זה היה

לקרוא. אולם כאשר נטלה את העט, מאנה
לחתהם :״אם אינני יודעת מה העדן, אינני
חותמת.״
״אינה מחויכת.״ משך חודש היה שקט
ליד ביתה של יונה. הזוג בילה יחדיו את
הערבים. אך יונה התחרטה שוב, לא הופיעה
לפגישותיה עם מנחם.
שוב החלו הצעקות, השריקות, והסרנדות
בשעות המאוחרות של הלילה. שוב יצאו
השכנים מדעתם. שוב פנתה יונה למשטרה,
והפעם הצליחה.
מנחם הובא לפני השופט, נאשם בזה
״שעקב בהתמדה, שלא לרצונה׳ אחרי יונה
מלאכי ממקום למקום כדי להכריחה להתחתן
עמו, מעשה שיונה מלאכי אינה מחוייבת,
על פי החוק, לעשותו.״
לאחר

שגוללו

העדים,

הנאשם

הארץ
״צבי ומרדכי פרידמן חובקים בת״.
(מודעה בהארץ)
אסתר בן־צור, חיפה
מזל ...מט ...טוב.
״בימים ה׳ ו ה׳ז חלומות אהבה מוז (מודעה
בעל המשמר)
רים״•
מרדכי דן, צה״ל
תענוג כפול.
״לרגל יו בלו
מקס קורדון...״

ה־ 751 של פרופיסור
(חרות)
יוסי יזרעאלי, ירושלים

עד 1200 שנה !
״היועץ המשפטי תומך בביטול המוות.״
(כותרת בהקול)
מיכאל איזינגר, חיפה
גס אנחנו.

והתובעת

העולם הזה״ 812

דיילי נכחד. אך התחבולה לא הצליחה.
רצה הגורל, וכעבור כמה ימים התכנסו כל
נציגי הערבים בועדות שביתות־הנשק לו עידה
בעמאן. ללא כל תמרונים ופלפולים
ניגש הנציג המצרי י שר לעניין :״האם נכון
שאתם מנהלים שיחות שלום עם ישראל?״
שאל את נציג סוריה.

מבעד למסך החול
אפילו בכוז־ו
בו בז מן שתקריות הגבול מילאו את דפי
העתונות הישראלית, הדהדה העתונות הע רבית
מקולות הנפץ שלהן. לעתונים הערביים
היה גם מאורע נוסף, קשור לאותו נושא׳
שיש לטפל בו: כינוס ועדות שביתות־הנשק,
שנערך אותו ז מן בקהיר.
לשיא הגיע השבועון המצרי אחר סאעה.
הוא הצליח להשיג מפות של האו״ם, תצ לומים,
מיסמכים רשמיים, פירסם רפורטז׳ה
בשם: סודות ו עוו ת שביתת־הנשק. לגבי
קורא ישראלי לא היו ברשימה סודות מפ תיעים.
אך גישת השבועון לכל בעיית היח סים
בין ישראל לערבים היתד, מעניינת ביו תר
.״ישראל רוצה להשיג שלום בכל מחיר,״
כתב• ״אפילו בכוח.״

כמובן שהסורי הכחיש את כל העניין. הנ ציגים
הנוכחיים רגזו מאד, שלחו מיברק
מחאה לגנרל ריילי׳ על התערבותו הבלתי־מוצדקת
בענייני הפוליטיקה הפנימית של ה מרחב•
צעד זה, גילה העתון, הבהיל מאד
את ריילי, שמעמדו בעיני הערבים היה כבר
רעוע. הוא פנה לערבים, התנצל על צעדו,
טען כי עשה זאת רק למען השלום, לטו בת
הכלל.
מאז גמרו הערבים אומר לדרו ש החלפתו
של ריילי .״אין אנו רוצים שתמנו משקיף
פרו־ערבי,״ כתבו למזכירות או״ם .״אנו רק
רוצים שיהיה כאן משקיף נייטראלי.״
על פעולת הכפר פלאמה, בקירבת קל קיליה,
מגלה השבועון: אחרי שרצחו, הר סו
ושדדו, נסוגו הכוחות היהודיים — כולל
טנקים ומשוריינים — לעבר העיירה הס מוכה.
שם העיירה: רחובות.

הסיבה: ישראל רוצה פעם להתפשט עד
נהר פרת ועד הנילוס. זה כבר ב רור לש בועון
מתוך כמה מפות שהמדינה הוציאה.
אך היהודים יודעים כי אין ביכולתם לבצע
את התוכנית כיום, לכן חותרים הם לק ראת
ביסוס גייס חמישי חזק בכל מדינה
ערבית. גייס זה מבקשת ישראל להכניס
תחת מסווה של אנשי מסחר, טכנאים ותיירים,
אשר רק בתנאי שלום יוכלו להשתקע
בארצות ערב.

מצרים
״תוצאות! תוצאות!״

פצצה תוצרת תד־אכיכ. לפני חוד ממשיך
ריילי, הגנרל שים
רבים נפגש
אחר סאיה, עם ״הגנרל״ דיין ,״ראש אגף ה־מיבצעים
של צבא ישראל״ ,בתל־אביב, לד רו
ש הפסקת ההתנגשויות בגבולות .״אנו
לא נפסיק את פעולות המלחמה עד אשר לא
יו שג שלום עם הערבים,״ היתה תשובתו של
דיין.

בעוד עשרה שבועות תימלא שנה להפיכה
הצבאית במצרים. לקראת היום הגדול מת כונן
המשטר להציג שורה ארוכה של היש גים
בפני העם. ככל שירבו ההישגים, ויהיו
קיצוניים, תעלה קרן מועצת ההפיכה בעיני
העם.
לכן, כמעט על כל צעד ופעולה של ה ממשלה
המצרית, ניכרת ההחלטה הנוקשה
לא לוותר על שום נקודה, ליצור עובדות חד שות.
ההישגים שהושגו עד כה רציניים
ביותר, אולם עדיין רחוקים מלהוות רשימה
רבת־רושם. קשה גם לדרו ש ממשטר חדש
שיעשה הרבה במצרים, בתקופה כה קצרה.
דעת הקהל, שהולעטה בהבטחות לתקוות,
אינה מתחשבת •בכך — היא רוצה לראות
תוצאות. כך הפכה הסיסמה :״תוצאות !
תוצאות ! רק תוצאות !״ סיסמת המשטר ה חדש,
מנגיב ומועצת קציניו עד למנהל ה משרד
הקטן ביו תר של ממשלת מצרים.

כאשר ריילי טען כי לא יתכן שלום כזה,
חייך הגנרל היהודי, לחש לו משהו באוזן.
צעדו השני של ריילי נעשה בדמשק. הוא
ניסה לשכנע את הסורים כי ר צוי לחתום
על ״שלום זמני״ עם ישראל• אחר כך נפגש
עם נציג מצרים בועדת שביתת הנשק, קו לונל
סלאח גוהר, ליישוב סכסוך גבולות שיג רתי.
״ברצוני
לשאול אותך שאלה אחת בלבד,״
פנה ריילי למצרי :״מדוע אינכם כורתים ש לום
עם ישראל?״
הנציג המצרי התרעם, כותב השבועון.
כיצד יכול היה המשקיף הראשי של או״ם
לשאול שאלה כה חסרת־הגיון י ״דבר כזה
לא יקרה לעולם,״ ענה בתוקף ״זהו דבר שכל
ארצות ערב החליטו עליו.״
אז, לדברי העתון׳ צחק ריילי בהנאה וזרק
את הפצצה שנוצרה בתל־אביב .״בנראה שא־

כרכבת אין הכדל. בימי פארוק הח דירה
הממשלה להכרת התושבים כי שתי בע יותיהם
הגדולות היו: פינוי תעלת סואץ,
סיפוח הסודאן. על הדרישה השניה ויתר
המשטר החדש. שוב אין הסודאן רכושה
של מצרים, כי אם ארץ שבנה, ריבונית,
אשר בידי אזרחיה להחליט באופן חופשי

שחקנית ג׳ין סימונס
תאוזה לעין
אחוזות למאסר, ביטל את ההבדלים במחל קות
הרכבת, הודיע על תבנית לפתח אזו רים
נרחבים לחקלאות — אך רמתו של
הפלח והפועל המצרי לא השתנתה במאורה.
להרגיע את הקיצוניים, היו דרושי ם לו
הישגים מידיים: הוא נתפס ל״שאיפה ה גדולה״
המסורתית — פינוי הסואץ. הוא
ידע כי האנגלים גמרו בנפשם על הצורך
לפנות את האזור וכי שוב לא היתה הבעיה
עקרונית. היו רק כמה תנאים אנגלים ל ביצוע
הפינוי. נגיב דרש: פינוי ללא תנאי.
הכל יהיה חדש. עד לימים הראשונים
של השיחות שנפתחו עם האנגלים על ה פינוי,
נראה כי נגיב ינצח. אך למרבה ה הפתעה
התעקשו האנגלים: לא יהיה פינוי
ללא הסכם מוקדם על אופן ניהול הבסי סים.
השיחות הופסקו, נגיב וקציניו יצאו
למסע הסתה מוגבר, הבטיחו מלחמת קידש.
ביקורו של דאלם העלה אפשרות שלישית :
פינוי האנגלים, החזקת המחנות על־ידי ה מצרים
בשיתוף פעולה עם ״יועצים״ אמרי קאים.
ווינסטון צ׳רצ׳יל, בנאום מבריק, לא
הסתיר את אי־הזדהותו עם עמדה זו. אך
אמריקה אינה זקוקה עוד להסכמת האנגלים:
יש לה גישה משלה לעניני המרחב.
אם בי קורו של דאלאס ישא את פריי
המתוכנן, יוכל משטר ההפיכה במצרים ל התפאר
בהישג גדול לקראת יום השנה ה ראשון
שלו. הוא יציג לאומה את דגלה ה־שחור־לבן־אדום
החדש, המנון חדש, נשיא
רפובליקה הדש, והסכם לפינוי החייל הזר

סרטים הביתה. הביתה
לא רבים הם הסרטים האנגלייוש הזוכים
להיות מוצגים ברחבי ארצות הברית. סרטים
לא אמריקאים אפשר לראות באמריקה בעי קר
בבתי קולנע קטנים הקרויים ״מיוחדים;״
או ״אמנותיים״ ; בערי השדה ובבתי הקולנע
המפוארים שבכרכים שולט הסרט ההוליבודי.
בין הסרטים הבריטי״,ש המעטים שכב שו את
אמריקה היו: תקוות גדולות, לפי ספרו של
צ׳ארלם דיקנס והאתלט. בשניהם הופיעה נע רה
כהת עמים, שטרם מלאו רה עשרים שנה:
ג׳ין סימונס.
עיניה (ואף משחקה) של ג׳ין משכו מיד
את עיני הוליבוד. היא הוזמנה לעזוב את
אולפני אנגליה השקטים, לנדוד לקאליפור־ניה.
היא הססה, בזוכרה כי רבים היו השח קנים
האירופיים שהתאכזבו קשות בהוליבוד,
למרות המשכורות השמנות. לבסוף הסכימה.
העתונות האנגלית רתחה• שאל הדיילי אקס פרס
הלאומי :״האם אין בריטניה מסוגלת
להחזיק את כוכביה?״ עתונאי אחד ניחש :
״הם עוד יתחננו אלינו שנקבל אותם בחזרה...
אז נוכל לנקום בי ש.״
עד מחזה של כרנארד שו. בינתיים
אירע לג׳ין משהו הקורה רק בספרים רומנ טיים
ביו ת ר: בהיותה ילדה התאהבה בשחקן
קולנע, שראתה אותו על הבד. השחקן: ס טו׳
ארם גריינג׳ר• עתה, כשהיתה לכוכב, יכלה
לפגוש אותו סוף סוף. דש נישאו, נסעו ל־הוליבוד
ביחד.
ההצלחה לא האירה להם פנים בקאליפור־ניה.
גריינג׳ר, לאחר תפקידים מספר בסרטים
ממדרגה שניה, זכה לבסוף, להופיע בשלו מית
(העולס הזה י .)81 היה זה תפקיד מגוחך
בסרט מטופש.
ג׳ין קיבלה את התפקיד המרכזי בסרט מ בוסס
על מחזה של ברגארד שו: אנדרוקלם
והאריה, הסרט נכשל.
עתה נראה כי נתקיימה נבואת העתינאי.
ג׳ין סימונס התיאשה מהוליבוד, היא משתו קקת
ל חזור לאנגליה, אל הסרטים מסוג האת לט
ותקוות גדולות. חוזים שונים קושרים
אותה ואת בעלה להוליבוד, דש קנו שם חווי .•:1:ש
דנם יכולים אף לחלום על כמותה ב־אנגליו:
אבל היא מקווה להשתחרר מכל ה התחייבויות
להתחיל בקרוב לשחק ש-ב ב סרטים
טובים.

קולנוע

ב*שצרה

מיסמכים ותצדומיט שד ועדות שכיתת-הגשל( ,״אחר סאעה״ ,קהירך

מבצעציצרו• אחד המקיים, ד.מ, זרים
המענינים ביותר בשטח הריגול במלחמת ה־עולש
השניה מועלה בצורה משכנעת על הבד.
ג׳יימס מייסון, דניאל דארייה.
גשרוואסרלו. העתק חדש של סו־חט־הדמעות
אודות נערה שהפכה להיות יצא נית
במלחמת העולם השניה• וויוויאן לי.

לחישה לאוזן, משינה באף
תם, בקהיר, אינכם יודעים מד, מתרחש בש אר
הבירות הערביות. האם לא שמעת כי
הסורים מנהלים משא ומתן עם ישראל על
שלום?״
הקולונל המצרי נדהם .״זה עניין הטעון
דיון רציני,״ השיב במבוכה ,״אני אפנה
לקהיר.״

העולם הזה״ 612

אם רצונם להתקשר קשר כלשהו עם מצרים.
באותו זמן, הציב נגיב שאיפות חדשות
לעם: חלוקה צודקת של הקרקע, מלחמה
בעוני ובבורות, משטר חיים כמעט סוציאליסטי.
מאז הספיק לראות כי אין אלה
מטרות לטווח קצר: דרו שו ת שנים של מא מצים
להשיגן. הוא אמנם שלח רמה בעלי־

האחרון משטח מצרים.
יתכן כי, תמורת זה, תהיה מצרים חברו,
בארגון הגנה המרחבי החדש.

•כפר פלאמה אחרי ההתקפה הישראלית. שני
ילדיה ערביים הרוגים, פגזי פיאם הנושאים
כתובות עבריות, שנמצאו בקרבת הר־הצופים.

מכל קוריאה שווי ונשקל רוחני
מאז בריאת העולם ועד מלחמת שלושים־
השנה, היד. דינו של ש בוי המלחמה למות,
או, במקרה הטוב ביותר, להימכר לעבדות.
רק אחרי ש שני שלישים של העם הגרמני
הושמדו במלחמה הדתית, שנמשכה דור שלם,
נתגלה שהיחה זאת שיטה בזבזנית במקצת.
האיש שגילה את התגלית היה הולנדי
בשם הויג דה־גרום, שהיה עורר־דין בהיותו
בן , 15 נאלץ לברוח מארצו אחרי שנידון
למאסר־עולם בשל התנגדותו למשטר הקיים.
אמר דה־גרום (שנודע ב שמו הלטיני גרום־,
יום) :אי־אפשר למנוע מלחמות. אי־אפשר
גם להטיל על הצדדים הלוחמים הגבלות
שתפרענה להם בהשגת הנצחון. אולם גם
במסגרת זו אפשר להנהיג הרבה הקלות
שתהיינה לתועלת שני הצדדים, תמנענה את
הזוועות האיומות ביותר.
בין שאר ההלכות׳ חידש דה־גרוט את
מושג שבוי־המלחמה: ברגע שאדם נכנע
לאויבו׳ חייב הלה לחוס על חייו, להוביל
אותו למקום מבטחים, לתת לו אותו המזון
והמלבוש שהוא נו תן לחייליו ישלו. החשבון:
אם יע שו זאת שני הצדדים, יו טרדו שניהם
באותה מידה, מאזן הכוחות לא ישתנה.
אמת איומה. מאז ימי דה ׳גרוס נהגו
כל מדינות התרבות לפי תור תו; הסכמים
את המצב.
בינלאומיים מסועפים הסדירו
מפעם לפעם טענה אחת המעצמות כי אויבתה
מתעללת בשבויים, וסיפורי־זוועד. דמיוניים
על רקע זה הפכו ענין שבשיגרה. אולם
לשנת 1953 נשמר החידוש ההיססירי: מע צמה
המתלוננת כי האויב מתיחכ אל הש בויים
בצורה סובה מדי.
הדבר קרה החודש, כשהחזירו הסינים וה־צפון־קוריאים
קבוצה של שבויים אמריקאיים
ואחרים, נכים או חולים. הצבא האמריקאי
הכין להם קבלת־פנים רבתית. עתונאים הת קבצו,
ציפו במתח לסיפורי זוועה על יחס
הצפוניים המתועבים.
במקום זה נפל הס במחנה קבלת־הפנים.
העתונאים הורחקו בחפזון. דובריב צבאיים
גימגמו ושתקו. אך בהדרגה נתגלתה האמת
האיומה: הסינים לא התעללו בשבוייהם,
אלא להיפך, ניסו לשכנע אותם שהקומוניס טים
צודקים במלחמתם. חלק ניכר של הש בויים
האמריקאילם ש חזרו, הפך לקומוניסטים
מושבעים.
אברים חתוכים וכו׳ .לו חקרו האמרי קאים
ביתר עמקות את תולדות הקומוניס טים
הסיניים, יתכן שהיו מתפלאים פחות.
פיטום שבויי־מלחמה היה מאז ומתמיד נשק
קומוניסטי מובהק.
הדבר התחיל עוד בימי מלחמת ס־ן־יפאן.
כל השבויים היפאניים שנפלו בידי כוחות
מאו טסה־טונג זכו ליחס אנושי, לטיפול
מצוין ול שעורי אידיאולוגיה. כעבור כמה
חדשים אפשר היה לשחררם׳ להחזירם לקוים
היפאניים, שבן הפכו תועמלנים קומוניסטיים.
כל עוד היו המלחמות מאבקים בין עמים,
לא יכלה שיטה כזאת לשאת פרי אולם מל-
חמת־העולם השלישית, שהיא מלחמר, בין
שתי דתות בינלאומיות, פותחת בר נרחב
לנשק זה — הקמתו המתוכננת של גייס
חמישי על־ידי פינוק שבויי־מלחמה.
בימים הראשונים לא ידעו האמריקאים
כיצד להתגונן. הם נותנים לשבויים החוזרים
טיפול רעיוני מזורז. במקרים רבים השיג
הטיפול תוצאות — השבויים החלו זוכרים

ה ע 1ל 0

פתאום מעשי־זוועה שקרו לאם ב שבי לפני
שנתיים ומעלה׳ סיפרו סיפורים מפורטים
על מיצעדי־מוות, התעללות בפצועים׳ חיתוך
אברים בידי אחיות יפות וכיוצא באלה.
אולם כמה עשרות מן החוזרים לא נרפאו
בשיטות אלה. היה צור ך בטיפול מקצועי
יותר. צבא ארצות־הברית שלח אותם לבית־חולים
לחולי־רוח, קיווה שרופאים מומחים
יצליחו להחזיר להם את שווי המשקל הרוחני.
בריטניה ידידה נעימה
״אתה נותן פ תיון לעם כדי להכשיר את
הקרקע לבחירות חדשות רעש מנהיג ה לייבור
בפרלמנט, שעה שקם שר האוצר ה שמרני
ראב באטלר, הוציא מארגז המיסמכים
האדום את הצעת התקציב והודיע על ה הקלה
הראשונה במם ההכנסה זה דור שלם.
סר וינסטון נרעד .״האם מאשימים אותי
שאני מסלף את דרכי המדינה כדי למצוא
חן בעיני הבוחר?״ שאל בקול נמוך .״לא,
לא!״ נסוגו ירי ביו בבהלה. הם לא רצו להש תמש
בעלבון קשר, כזה.

בבחירות לכמה מאות מועצות מקומיות הנ חיל
לשמרנים מפלה מוחצת, הרים על שכמו
את מפלגת העבודה.
הגיע תורכן של קלמנט אטלי הקרח וחב ריו
בהנהגת הלייבור לשמוח. אולם הם לא
שמחו בסתר־לבם. הם ידעו כי לא הם ה כורה־פחנן
מנצחים,
אלא אויבם המושבע:
מוצק בשם אניירין בוואן, שפרש בשעתו מ־ממשלתם
והקים סיעה משלו. אמנם, כשדרש
ממנו אטלי לפרק את הסיעה, באיום של
גירו ש מן המפלגה, מילא אחרי ההוראה.
אולם בעזר ת אשתו בעלת המזג, ג׳ני לי,

גם היא מנהיגה בזכות עצמה, הפך
שבועונו, טריביון לסיעה מוסווית. אסיפות־קוראים
באו במקום אסיפות־סיעה.
״אדוני ראש הממשלה.״ בכל מדי נה
אחרת היה ברור, אחרי בחירות השבוע,
כי ״ניי״ בוואן יהיה ראש הממשלה הבאה
מטעם הלייבור. אך לא כן בבריטניה. כל
עוד חי קלמנט אטלי, יהיה הוא ראש ממ שלה
מטעם מפלגתו — אלא אם כן יתפטר
מרצונו. ראש הממשלה שיבו א אחריו חייב
קודנן כל להיות שר־אוצר. כי זהו צו המסו רת׳
שהוא קדוש מכל שיקול מפלגתי.

ג׳ני לי מצכיעה על כעלה, אניירין

כוואן(ראשון משמאל)

״האם מאשימים אותי
מצב של ירידה. האמת היתד, שצ׳ר־צ׳יל
באמת לא התכוון להכריז על בחירות
חדשות, אף כי היה בטוח לגמרי שהן תבאנה
לו נצחון מהדהד, תארכנה את שלטונו בחמש
שנים נוספות. התנגד לכך גם ראב באטלר,
שטען כי אוירה של בחירות תהרוס את
עבודתו השקטה לשיקום המדינה.
עוד פחות רצו בבחירות אנשי הלייבור.
הם ידעו שמניות הממשלות עולות, מניותי הם
יורדו ת. כשביקר לפני כמה חדשים ב ארץ
ריצ׳רד קרוסמן, המנהיג השמאלי ה ממושקף
של מפלגת העבודה, הודה בגלוי
למפלגתו.
שבחירות חדשות תהיינה אסון
״אנו כרגע במצב של ירידה,״ התלונן.
עת לשמוח. השבוע הוכיח אותו י צו ר
מופלא, הבוחר, מ מנהיגי כל המפלגות טעו.
חמש אול,ש ״ניי״ בטוח בעצמו. בעוד
ש ני ם׳ או -בעוד עשר — יבוא יום והוא
יצא ממכוניתו הקטנה בשער הבית הישן ב רחוב
דאונינג מס׳ . 10 המשרת יחווה קידה,
יפליט :״בוקר טוב, אדוני ראש הממשלה.״
גרמניה פלישה נגדית
לפני תשע שנים פלשו האנגלים והאמ ריקאים
לחוף נורמנדיה. המפקד הראשי של
הצבא הגרמני שהתיצב נגד הפולשים, המר של
ארבין רנמל, לא היה נוכח במפקדתו :
הוא נסע במכונית לביקור אצל אדולף היט-
לר, התעכב בדרך אצל משפחתו בעיר הרלינ־גן.
משך כמה שעות׳ עד שו בו הבהול׳ נוה
ראש

מטהו

המערכת הגרמנית על־ידי
הממושקף, גנרל האנס שפיידל.
החודש פלשו המרשל רומל והגנרל שפיי־דל
אל מעבר לתעלה הבריטית, בכיוון ההפוך.
המרשל לא יכול היה להופיע בכבודו וב עצמו,
כי לפי פקודת היטלר שתה ב־1944
כוס רעל, אחרי שנתגלה שעמד בראש מח תרת
אנטי־נאצית. הפלישה נעשתה באמצעות
ספר זכרונו תיו שהופיע עתה באנגלית,
עורר הגבה נלהבת בין אויביו־לשעבר.
ראש מטהו, לעומת זאת, בא בעצמו. הוא
לא ירד במצנח, בראשוני הפולשים האנגלו־סאכסיים
בשעתו , .הוא ביקר ביקור רשמי,
כאורח הממשלה הבריטית, שהזמינה אותו
להשתתף בתצוגה סודית של כלי הנשק ה חדישים
ביו תר של בריטניה.
פרופסור לפילוסופיה. למעלה מ־100
קצינים, לבושים בשלל המדים של תריסר
מדינות׳ נכחו בשדה כשרעמו התותחים הח דישים.
אולם איש כמעט לא שם את לבו אלי הם.
מוקד לכל ההתענינות היה האורח הגר מני.
שפיידל
דמה יותר לפרופסור לפילוסופיה
מאשר לקצין מקצועי. לא היה בכך משום
פלא: הוא היה באמת פרופסור לפילוסופיה
בתקופות הקצרות שבילה מחוץ לשרות. מל בד
דרגת הקצונה, יש לו שלושה תוארים
אקדמאיים: דוקטור לפילוסופיה, להיסטוריה
ולמשפטים.
לפי דעות רבות הציל אותו כ שרונו השכ לי
הזה, כשישב במרתפי הגיסטאפו, אחרי
גילוי קשר הקצינים• אף כי היה אחד מאנ שי
המפתח של הקשר ( ש מטרותיו היו׳ לפי
נוסח רומל, לתפוס את השלטון, להעמיד
את היטלר לדין גרמני, להיכנע למעצמות ה מערב׳
להוסיף ללחום נגד הרוסים)׳ לא יכלו
חוקרי הגסטאפו להוציא מפיו דבר. לבסוף
כלאוהו במחנה של הס. ס ,.משם נמלט, בר גע
האחרון, בעזרת מיברק מזויף שהטיל
על מפקד הס. ס .להתיצב מיד לפני הימלר.
אחרי המלחמה חזר שפיידל לאוניברסיטה
של טיבינגן׳ הפליג בעולם הפילוסופיה היוו נית.
אולם באירופה החדשה ירדו מניות
הפילוסופיה, עלו אלה של הקצינים המקצו עיים.
קונראד אדנואר החזיר את שפיידל
לשרות. אלא שהפעם לבש חליפה אזרחית,
עבד בבון במשרד צנוע שנקרא, על שם מנ הלו,
בשם ״מ שרד בלאנק״• מאחורי חזית
צנועה זו מסתתר מוסד חשוב מאד: המט־כ״ל
של הצבא הגרמני שעדיין אינו קיים,
אך שיקום בקרוב׳ בעזרת האמריקאים.
סוס מסוכן כמקצת. הזמנת שפיידל
לא היתד״ איפא, אלא אי שור של מצב קיים :
גרמניה עומדת להיות המעצמה הצבאית הח זקה
ביו תר באירופה המערבית, אחרי שכל
מנהיגי המערב התיאשו לחלוטין מן הצרפ תים׳
המקימים כל חודש ממשלה חדשה,
מפולגים לעשרים מפלגות ואינם מסוגלים
לנהל כל מדיניו ת עקבית. ככל ש ר עיון הצ בא
האירופי המאוחד נעלם באופק, כן גו ברת
ההחלטה׳ האמריקאית לתת לסוס הגרמני
לרוץ לבדו.
הם ידעו שמניות הממשלה עולות, מניותי־מופלא,
הבוחר, כי מנהיגי כ י המפלגות טעו.
בריסים ואירופאים רבים אחרים, שואלים
את עצמם בדאגה: לאן י רו ץ הסוס, לכשית־חזק?

שמפקדם היה גנרל הצנחנים מאט ריד־ג׳וויי,
כיום מפקד צבא האמנה האטלנטית,
שהיה הגנרל המערבי הראשון ש ד רן על
אדמת צרפת ביום הפלישה,

העולם הזה״ 812

העוליס ל ארץ הקודש

כמרים מביאים דו ל רי ם
אחד אחד התיצבו התיירים בפני פקידי המכס, הצהירו
את תוכן מזוודותיהם, מסרו פרטים על המטבע שברשותם.
משם עברו לחדר שני, הציגו תעודות חיסון בפני מחלות
שונות ; בחוץ המתין להם אוטובוס אמריקאי מהודר, נושא
השלט: פאטרא, סוכנות לתיירות.
כאשר היו כל התיירים באוטובוס, עלה קול סופראנו דקיק
במנגינה איטית ורוגעת. שאר הנוסעים הצטרפו לשירה :
הודיה על שהכל עבר עליהם בשלום.
היתד, זאת אחת מעשרות קבוצות הצליינים המגיעות מדי
חודש מכל קצות העולם לישראל, לבקר במקומות בהם אירעו
הנסים והנפלאות של התנ״ך והברית החדשה.
על הנס המודרני שהביאם לאוטובוס, לא הרבו לחשוב.
מעבר שער מנדלבאום היה בשבילם תהליך שיגרתי ומשעמם•
בו השתתפו חיילים חבושי יריעות אדומות מצד אחד ושוטרים
נושאי כובעים כחולים מצד שני. הם לא ידעו כי זאת היתד,
הפעולה היחידה אשר בה משתפות ישראל והירדן פעולה
מרצון.
הצליינים הגיעו במטוס מיוחד לשדה התעופה של העיר
העתיקה, סיירו משך שלושה ימים לאורכה ולרחבה של

קבוצת צליינים (שמאל) כהר ציון וליד קכר מרים הקדושה(ימין)
מול רומא הקדושה, ירושלים הקדושה

ארץ־ישראל הערבית. וזאת, למרות שהשלטונות הערביים ידעו
כי פניהם מועדות לישראל•
כי גם ישראל וגם הירדן מעוניינות למשוך תיירים אלה.
ומאחר שהמקומות הקדושים מחולקים בין שתי המדינות
(^״ 85 בשטח הערבי 15 בישראל) ,גבר האינטרס המעשי
על האיבה המדינית.

בן-דודו שד הא 3י *3ור
בימי המנדט היוותה הצליינות חלק חשוב מן התיירות
בארץ. הגישה למקומות הקדושים היתד, קלה, לא היו כמעט
קשיים פורמליים, ההוצאות היו קטנות ביחס. עם פרוץ
המאבק שקדם למלחמת העצמאות, ובז מן המלחמה עצמה,
פסקה תנועת הצליינים כמעט לחלוטין• גם הנוצרי האדוק
ביותר היסס לסכן את חייו כדי לבקר בארץ הקודש.

מבחינה מסחרית פשוטה, הצליינות היא מקור הכנסה
חשוב של מטבע־חוץ: עבור כל יום בישראל משלם הצליין
15 דולאר, מלבד הוצאות הנסיעה שלו לארץ וחזרה, קניותיו
בארץ והוצאות שונו ת פרטיות. בשנה האחרונה ביקרו
למעלה מ־ 4000 צליינים, מספרם השנה יגדל בהרבה.
הערך התעמולתי רב יו תר: כל צליין החוזר, מרוצה
מביקור בארץ, עוזר לחסל את חזית האיבה הקתולית הקיימת
נגד ישראל. אולם לא תמיד ידעה ישראל לנצל את האפשרויות
בשטח זה: לעתים קרובות מדי התייחסה מחלקת התיירות
הממשלתית אל הצליינים כאל ציונים אמריקנים תמימים.
בביקור בקיבוץ, למשל, לא היתד, שום התפעלות מן
הנאומים על חלוציות וגאולת האדמה. הצליינים האדוקים
רצו לשמוע כיצד מתנהלים הנישואים בחיים שיתופיים.
צליין אחר, חקלאי ספרדי שאדיקותו העמוקה דחפה אותו
הרחק מארצו, ביקש לראות יהודי ,״מאלה שיש להם קרניים.״
העובדה שחיות כאלה אינן קיימות היתד, ב שבילו חידוש
גדול.
סיכם סוכן נסיעות ידוע :״אני חושב שכבר ביקרו
בארץ כל הדודים האמריקנים וכל הציונים שיכלו להרשות
לעצמם את דמי הנסיעה לכאן• עתה עלינו לפתח מקורות
חדשים למשיכת תיירים. לכן עלינו לז כור שארץ־ישראל אינה
רק הארץ שהרצל חלם עליה. היא גם הארץ שי שו נולד
ומת בה.״
* כי־ 807 מהם דרך פאטרא, הקשורה בחוזה בלעדי עם
הקסטודיה.

שוך הקרבות לא שינה את המצב. במקום חוסר הבטחון
נתגלתה בעיה חדשה: חוסר האהדה של הוותיקאן למדינת
היהודים. לעמדתו התקיפה בעד בינאום המקומות הקדושים
נוסף הרצון הנסתר שרומא הקדושה תנצח את ירושלים
הקדושה בלב מיליוני המאמינים.
נגד זה יצאו שני ישראלים למאבק
חודשים רבים קיימו יוסף וניגר (כיום
ויוסף גרייבר (מנהל חברת פאטרא),
הוותיקאן• משרד החוץ עצמו, שהיה
את מלוא עזרתו.

עיקש וממושך. משך
מנהל אל־על ברומא)
מגע הדוק עם חוגי
מעוניין בדבר, הגיש

של עורך־דין
לבסוף הצליחו, בעיקר הודות לעזרתו
איטלקי בשם גליאצי, בן־דודו של האפיפיור. בסוף 1949
נחתם הסכם עם •הקסמודיה די־טרה סנטה * ,לפיו קיבלה
הקסטודיה על עצמה לארגן קבוצות צליינים מכל רחבי העולם,
לעליה לארץ־ישראל.
המיכשול האחרון היתד, הירדן; היא הסכימה למעבר
צליינים מישראל ולישראל — בכיוון אחד בלבד, ובתנאי
שד,צליינים יבלו מספר ימים שווה בשתי הארצות.

לא דק של הדצד
הקבוצה הראשונה שהגיעה לארץ היתד, קבוצה מובחרת
של 40 אנשי הוותיקאן ועתונאים, שבאה דרך הירדן. המסע
השאיר עליהם רושם חיובי ביו תר והדבר התבטא במאמרים
אוהדים בעתונות האירופית. אחריה החלו מגיעות קבוצות
בקביעות.
גם הגורל נתן דחיפה גדולה למיפעל כולו. שנת 1950
היתר, שנה קדושה לנוצרים׳ שנה הבאה אחת ליובל, ואשר
בד, מצווה גדולה היא לכל מאמין לבקר במקומות הקדושים.
רומא, מרכז הנצרות, אירחה מאות אלפי צליינים• ארץ־ישראל
זכתה בחלק צנוע יותר — אך לא מבוטל. י

בכנסיית הבשורה: ,צרת
נשואים בקיבוץ

* באיטלקית: הממונה על ארץ הקודש. מינוי זה ניתן
על־יד הוותיקאן למיסדר הכמרים הפרנציסקנים.

כחדר האורחים של נוטר־דם, ירושלים
בלי קרניים

כביסתך בודאי
תשוב לתודה...

ש י 0

מז־יניות עצמית
נתפרסמה

בילקוט הפרסומים הממשלתי
הודעה על קבלת התפטרותו של ישראל
רוקח מתפקיד ראש עירית תל־אביב. מק בל
ההתפטרות והחתום על ההודעה: שר
הפנים ישראל רוקח.

מאחר שאבקת הכביסה המיוחדת
במינה ״זיוה״ נמצאת שוב למכירה
גדולים יהיו
בכל מקום. כבסים כפרחים ורעננים כשלג לבנים
כש״זיוה״ עוזרת בכביסה .״זיוה״
כובסת בלי סבון, בלי מברשת ובלי
שפשוף ומנקה את הכבסים ללא מאמץ.

שילם בשביל עקרונותיו: ח״ב אליעזר
ליבנה, שקיבל לפניתו אל מערכת דבר
בדבר העלאת שכר סופר מ־ 20ל״י ל־25
ל״י המאמר, תשובה קולעת :״בהתאם למ דיניות
שאתה מטיף לה, לא להעלות את
השכר כדי למנוע אינפלציה נוספת, לא נוכל
להענות לבקשתך.״

1 1 1 1 1

יוסף בורג
ניו-יורק וינסנט

תוצרת

״נקה״ — המפיצים

היחידים :

נורית

בע״מ

מרפפתד

היא

שימושית

דירתך

הי א

קרירה

קניותיך את תדחה אל במזומנים. חוסר בגלל

קנה עוד היום בזול

נוחים,
בתשלומים

בעזרת פנקס הקניות של
עם סוכך
מתוצרת

״הסוכר״
רח׳ הרצל 89

ד־.סו ככד״
תל־אביב, טל 5473 .

— 15-שניט --

רדיו -בלומן

תל־אביב,

רחוב

-בולים —

ת״א, המלך גורג׳ 44 המבחר החנות המיוחדת עם
הגדול ביותר של כל סוגי הרדיו

המתנה היפה ביותר ולמבוגרים לנוער

קניה -מבירה -הערכה

תוטדומים נוחים

קונה

שרות מיוחד בהיקף של
0ס ק ״מ מתל־אכיב.
התקונים כאחרי ות

בולים

ישראליים.
רח׳ דיזנגוף

120

סיפר שר הדואר׳ ד״ר
ביקורו אצל ראש עירית
אימפליטרי: רק נכנס הוא לחדרו, וכבר
התנפל עליהם, מה שדמה לגדור שלם של
צלמים, המטירו עליהם פקודות איך לעמוד,
איך ללחוץ ידים ועוד. העיר אי מ פ לי ט רי:
״טעית אם חשבת כי אצלנו יש דמוקרטיה.
זו פוטוקרטיה.״

הכנסת החרותי יוחנן
המפא״יי שלמה לביא

כשאמר חבר
באדר על חברו
שאנשי חרות אוהבים אותו׳ למרות שהוא
שונא את אנשי חרות, השיב לביא העין־
חרודי במחמאה :״יכולת להיות אצלנו שר,
לו עזבת את חרות ! ״

ירי בו של לביא, ח״כ מפ״ם אהרון
ציזלינג, נסע מבית ההתנגשויות העין־
ח רו ך לתל־אביב, הסתבך מיד בהתנגשות
מסוג אחר. מונית קרייזלר פגעה בשברילט
של ציזלינג ברחוב אלנבי, תל־אביב. מעוצמת
הבלמים נהדפה נוסעת המונית אל השמשה,
נפצעה קל. כיפת המונית נזוקה, ואילו לח״כ
ולמכוניתו לא נגרם כל נזק .״חסינות הכנ סת,״
העיר אחד הסקרנים.
את המצב בעין־חרוד עצמה סיכם העתונאי
הירושלמי הוותיק, אשר לזר. הסיכום :
״אין חרוד. יש חרדה.״
ח״כ מפא״יי אחר׳ זלמן (״זיאמה״) ארן,
בעל עיני התכלת והדמיון הרב למרשל
טיסו, גילה את חולשתו: הוא אוהב ספרי
בלשים אנגלים.

רינדזונסקי רחזב הקישזן .6תל־אביב

גלופות קו

גלופות רשת

ארנסט המינגווי,

הסופר האמריקני
בחר בנושא לספר חדש, יצא לקניה, יתאר
בספרו הבא את מלחמת המאו־מאו.
מדע סור האהבה
הפרופסור הממושקף, קצר הקומה. בעל
הפנים החיוורות, הזמין את אורחו במעבדה
להתבונן באחד המיקרוסקופים הגדוליר. האו רח
ראה, מתנועעים בתוך מיפת מים זעירה,
מספר גדול של חיידקי דיזנטריה, אמיבות.
אחת למספר שניות התחלקו כמה מן החיי דקים
לשנים, וכל אחד מן החצאים גדל במ הרה,
הפך להיות אמיבה חדשה שהמשיכה
להתרבות באותה צורה.
הסביר איש המדע :״כל אחת מן האמי־בות
הללו היא ממין נקבה• אין לה צירך
בכל מגע מיני עם אמיבה אחרת כדי שתביא
לעולם וולדות. דבר זה יתכן גם אצל בעלי
חיים יו תר מפותחים.״
מספר נסיונות שנעשו במעבדות שונות
בעול!ם, וביחוד במעבדתו של הביאולוג ה צרפתי
ז׳אן רוסטאן * ,הביאו תוצאות מפ ליאות
המבשרות, אולי, מהפכה בכל מבנה
הגזע *אנו שי. הנסיונות :

כששמע סופר דבר הממושקף, משה חיים תבור את נאומו של ח״כ ד,צ״כ
אריאב על התקציב, העיר :״זהו נאום אופו־קואליציוני

חזירת
גויאנה הביאה לעולם וולד 9 לאחר שהזריקו בגופה חומר כי מי מסוייס.

לשי נאה זכה איש הש״י,
שהוציא את ספרו עלילות־שי. השי לכפר
השי: טונה וחצי ניר, מתנת היהודי האנגלי
רובינ סון, לשעבר איש הסי.איי.די. שהיה
מבוקש על ידי אצ״ל וגר אחרי הקמת המדינה
ביפו. רובינסון הוא אחד המעטים ש הוזכר
בשמו (לחיוב) בספר.
סופר אחר מקווה להשלים בקרוב את
מלאכתו: דוד (״דוליק״) הורוביץ, בעבר
מנהל משרד האוצר ובעתיד מנהל הבנק
הלאומי, שמיים את ספרו על כלכלת הארץ,
בעזרת בנו דינדוש. בספר משתמש הורו ביץ
בפעם הראשונה בסטטיסטיקות פנימיות של
משרד האוצר, במקום הסטטיסטיקות שפור סמו
בקהל הרחב. התוצאה: אחד התאורים
הקודרים ביו תר שפורסמו אי פעם על כל כלת
ישראל.
בהרצאתו לפני לשכת בגי־ברית בתל־אביב
התלונן משה קול, מנהל עלית־הנוער׳ על
המשורר נתן (הטור השביעי) אלתרמן,
שכתב שיר נגד גירו ש ששת הילדים המא־רוקאיים
שהוחזרו למולדתם .״מדוע אין כות בים
שיר על 36 האלף שנקלטו י״ שאל
לכתוב שירים
קול ,״הרי עליהם אפשר
יותר יפים ! ״
את מצבה הגיאוגרפי של ישראל הגדיר
חיים מרגלית, סגן מנהל הבנק הלאומי,
ששימש נציג בועידה הכלכלית של עמי
אסיה במנילה, במלי!ם אלו :״ישראל עומדת
בדרך לאירופה׳ אך יותר בצד האסיאתי.״

אהבה עיודת
כשראה רב־סרן אדגר וולם, ממפקחי
או״ם בצפון הארץ, את הגנרל בנט דה־רידר
בשער העולם הזה 810 פנה למכר יהודי :
״אתם אינכם אוהבים אותו ביותר, לא כן?״

הופעתו הראשונה של וינפטון צ׳רצ׳יל
במדיו החדשים כאביר מסדר הבירית, היה
בפתיחת תערוכת האקדמיה לאמנות, בה
הוצגו חמש מתמונותיו.
למתנה מיוחדת במינה זכתה עירית לונדון
מידיו של המרשל יוסף טיטו, המתנה :
קרן שתשמש לנדוניה לכלות נזקקות.

סיר לאורנם אוליכיה, השחקן יהבמאי,
הלך בעקבות אשתו ויויאן לי, קיבל אף
הוא התמוטטות עצבים, יצא להחלמה בצפון
איטליה.

• שפנה המליטה, לאזור טיפול מסוי־ם
בקרח יבש באברי הרבייה שלה, גורים ממין
נקבה, ללא כל מגע עם זכר.

אפרים דקל,

דעה מיוחדת במינה על המצב הכלכלי,.ביע
מזכיר התאחדות הסוחרים, נמוך הקומה ור חב
הכתפיים אפרים גוזמן, בדברו על
המסים המרובים :״יש בארץ 12 מיני מסים
שעל הסוחרים לשלם, היינו מסכימים לשלם
אפילו ,20 אילו ידענו שזה יהיה מצב רבע״.
אמרה נעמי 9בתה של הרקדנית יהודית
אורגיטטיין, ואחת מגבורו ת הסרט ׳הוות!
וטלי, כשראתה את עצמה בסרט :״בעצם
אני די נחמדה ! ״

• ביצי צפרדעים הופרו מבלי שיגע כהן
זרע זכר.
הסביר איש המדע,
״משהו מעין זד״״
״אנו מנסים להשיג גם אצל האדם.״
רבייה בלי זכר• נסיונו הראשון של
ד״ר רוסטאן נעשה בצפרדעים. תהליך הרב ייה
הנורמלי הוא: הצפרדע הנקבה מטילה
ביצים, אחר מטיל הזכר את זר עו במים,
ליד צרורו ת הביצים. הזרע שוחה אל הבי צים,
חודר אל תוכן, מפרה אותן וגור ם
לתחילתו של דור חדש של צפרדעים.
ד״ר רוסטאן, נוכח, מתוך הסתכלות ינם־
יונות של אנשי מדע אחרים, כי בכמה סונים
של חיות, הביצים מופרות גם אם הזרע
מבקיע את קליפת הביצה, אך איני מזדווג
עם הביצית שבתוכה. על כן, הסיק הפרופ סור,
אפשר לגרום להפראה על ידי הבקעת
הביצה באמצעים מלאכותיים. הוא עשה זאת,
בעזרת מחט קטנה, השאיר את הביצים ה נקובות
בתוך מי׳ם חמימיום. ביום הנכון יצ או
מן הביצים ראשנים. הצפרדע שהטילה
את הביצים היתד״ באופן כזה, גם אם וגם
אב לראשנים.
באם נסיונות אלה יצליחו גם ביונקים
מפותחים יותר, ו אין כל סיבה לשער כי ב מוקדם
או במאוחר לא יצליח המדע להשיג
זאת, עלולים לקרות כמה וכמה דברים מעג־ינים
ומדהימים.

מתנבא ד״ר רוסטאן :״אני בטוח שברגע
שלידה כזאת תהיה אפשרית, תמצאנה נשים
רבות שתרצנה בכך. כל הוולדות שיבו או ב אם
אט ת חדור למוחות הנשים בעולם ה־.
הכרה שהזכר אינו חיוני עוד לרי בוי הגזע.
הכרה זו עלולה לעשות את האשד, קפריסית
ובעלת יו מרו ת מסוכנות, להעמיד בסכנה
את כל היחסים בין הגבר והאשה ...בעצם.
עלול הגבר להעלם כליל מעל פני האדמה,
בעוד שהאשה תמצא את עצמה שליטה על
גורלה בעולם שלא יהיה בו מקום לאהבד^
מינית.״
• בנו של
דה ברז׳ראק.

אדמו! רוסטאן׳ ,מחבר סיראנו

.העולס הזה״ 612

ס יחסים תפנית ו 1שירה
בכל ארץ תרבותית בעולם קיים ספורט
מתורבת שהוא מעין ממלכה אחת גדולה ומ תוכננת
המשתרעת על מגרשי כדורגל, איצ־טדיוני
אתלטיקה, אולמות כדורסל, בריכות
שחיה. המתכננים הם צבא של מאמנים ומ ארגנים
העורכים אימונים סדירים, תחרויות,
מפרסמים תכנית שנתית מלאה של כל המפ עלים
מראש.
ישראל אינה נמנית על אותן הארצות. היא
עברה, לדעתה, את גיל הבגרות, אינה זקו קה
לכל השטויות האלה. אמנם אין לרשותה
הציוד הדרוש, צבא המאמנים ואולמות דם־
פורט. אולם היא גאה על התכנון הקיים
בספורט שלה. לגביה אין צורך בתכנית שנ תית
מקיפה של תחרויות מפעלים מקומיים.
תכנית זו, אומרים בישראל, אין צורך להמ ציא
; היא מונחת באחד התיקים, במשרדי
התאחדות הספורט הבין־לאומית בפריז. ב תכנית:
רשימת כל האליפויות העולמיות,
האירופיות, או האסיאתיות בענפי הספורט
השונים.
החודש השתתפה ישראל בשתי אליפויות
בעוד שמשתתפי ד,שלשית עדיין מצפים לאש רות
נסיעה. שני טיולים, לנאפולי (היאבקות)
ולמאדריד (טניס) ואולי גם למוסקבה (כדור סל)
יע שירו את אלבומי התמונות של כמה
ספורטאים. אולם הספורט הישראלי יוסיף
להיות דל כשהיה.
מכביה אלמלא הריב
מספרים על בייב רות, גדול שחקני כדור
הבסיס בארצות הברית כי, פעם לפני תחרות
מכרעת, זלל כמה מנות צהרים שהיו ע שו יות
להשביע חזיר בר. כקנוח סעודה נטל
תפוח עץ אדמדם, בלע אותו בנגיסה אחת.
כאשר גער בו מאמנו על כך, חייך רות,
עלה על המגרש בבטחון האופייני לו. לאחר
רגעים ספורים התברר כי בייב אינו מסוגל
עוד לנוע• הוא הועבר באלונקה אל מחוץ
לשדה. שם תפס בשרוול ידידו המעוצבן שא לו
- :הפסדנו?״ התשובה היתה - :הפסדנו ! ״
בייב קילל את עצמו הפליט ב רוגז - :ידעתי
שאסור היה לי לאכול את התפוח הארור ! ״
אותו הדבר קרה גם בישראל. לפני פתיחת
המכביד, השלישית ב־ 1950 היו שני הארגו נים,
הפועל ומכבי עסוקים בריב קולני שנמ שך
כמד, חדשים. השאלה היתד. אז: מה
מעמדו של הפועל במפעל. התשובה באה
דווקא ממשרדי ראש הממשלה, שם התערבו
כמה פקידים גבוהים׳ קבעו כי הפועל חייב
להשתתף במכביה, כגורם ספורטיבי גרידא.
ההכנות באו באיחור, נבחרת ישראל נכשלה
לחלוטין. טענו אז: הריב הוא שגרם למ פלה.

השבוע,
כמאה ימים לפני פתיחת ד,מכביר,
הרביעית, המצב אינו שונה מזה שהיה לפני
שלוש שנים. השינוי היחיד היה, שהפועל׳
המחוזק פי כמה מאשר אז, דרש עתה חלק
בארגון המפעל• טוען הפועל - :המפעל הפך
לפסטיבל לאומי, אינו עוד קנינו של המכבי.
לא נכון כי הספורטאים הבאים מארצות חוץ
הם חברי מכבי. ב שורו תינו כוחות ארגו ניים
טובים, מדוע לא נשתתף גם אנו בארגון
המפעל?״
טוען מכבי - :מפעלנו הוא מסורת של
שנים. לא נותר עליו לעולם. הפועל חייב
לקחת חלק במכביה. חלק ספורטאי פעיל,
זה הכל.״
חובב הספורט הישראלי יודע כיום בדיוק
מה יקרה עתה: כמה שבועות לפני הפתיחה׳
ישלח ראש הממשלה שליח מיוחד שיפגש
עם שני נציגי הארגונים, יסדיר את הענינים
כדי -לא לעשות רושם רע על האורחים״.
שבוע לפני הפתיחה ילחצו נציגי הפועל ו מכבי
את הידים בחמימות, ימהרו להזמין
את מעילי הספורט החגיגיים.
בינתיים הפך הספורטאי הישראלי לגולם
דומם המתעורר כל אימת שמאורעות גדו לים
עומדים להתרחש, עד אז אינו עושה
מאומה•
כאשר תעזוב המשלחת האחרונה של המ כביד,
את הארץ יאנח לבטח שוב עסקן אל מוני
- :אלמלא הריב הארור לא היינו נכ שלים...״

שחיה

לעודו״נית טהזרה
מאז הצליחה הוליבוד לרכוש
של השחיינית האמריקאית אסתר
להפכה לכוכב קולנוע, לא קבלה
יינית אחרת, כל כך הרבה הצעות
מושכות, פרט לפטריציה (-פט״)

אל לבה
ויליאמס,
שום שח מסחריות
מקורמיק.

בת למהגרים אירים, בעלת גוף גמיש
ופנים נאות, זכתה ללא קושי בשתי מדליות
זהב בקפיצה למים באולימפיאדת הלסינקי.
כאשר חזרה למולדתה, עטו עליה אנשי ה עסק,
הציעו ׳,ה לקפוץ למים בפני המצלמה
תמורת תשלום• אחת ההצעות הגיעה לסכום
של 20 אלף דולר לשנה.
מקליפורניה. ,י

הספורטאית הצעירה
ראיתי יותר מדיהשיבה ללא היסוס :
אנשים נפגעים כאשר הם הופכים למקצועיים.
כסף לעולם לא יקנה את האושר.״
התשובה היתד, מכשיר תעמולה מצויין
לגבי ראשי התאחדות ד,שחיה. הם שיבחו
את הקפצנית האמיצה, ערכו לה נשפים
מפוארים, פרסמו את שמה בכותרות ה־עתונים.
החודש,
קיבלה פט הזמנה לניו־יורק. היא
לא ידעה בדיוק מי המזמין, השם היה ז ר
לה בהחלט. אולם היא באה. באולם המפואר

של מלון וואלדורף־אמטורה קיבלוה בתשו אות
כאלפיים לובשי בגדי ערב• גבר בגיל
העמידה העניק לה צלחת מוכספת עליה
היה חרוט - :לאות הוקרה לספורטאית טהו רה,
מלשכת הספורט של בני ברית בניו-
יורק.״
תהילה תמהה כיצד הגיעה למסיבה יהו דית
טהורה זו. אחר נתברר לה כי כמעט
כל הנאספים תופסים מקומות ראשונים ב מעלה
בהתאחדות הספורט האמריקאית.
פט הודתה בהרכנת ראש, הבטיחה לנצח
גם באולימפיאדת מלבורן ב־ .1956 אחר הו בלה
ברוב פאר למלון פרמונט, שהתה על
חשבון בעליו, שמואל אורנשטיין, משך
שבוע שלם בניו־יורק, בה לא חסר לה דבר.
העיר אחד הפעילים של בני־ברית- :בעזרת
כמה נערות כמו פט אפשר היה לאסוף
מיליונים למגבית המאוחדת.״
כדורגל הקוסם הביא \ביע
100 אלף צופים קמו על רגליהם, אל
מלכה נצור נוגן, המלכה אליזבת השניה נכ נסה
לאיצטד וונובלי. נשמעה שריקה וה מאורע
הספורטאי הגדול ביו תר באנגליה
החל בשאגה אדירה שיצאה מפיות הנוכחים.
המאורע: משחק הגמר על הגביע האנגלי
בכדורגל.
לפני שנד, עדיין ישבה אליזבת לצד אביה.
המלך ג׳ורג׳ ד,ששי, ראתה את קבוצת בלק-
פול מוכרעת על ידי ניוקסל. היתד, זו הפעם
השניה שקבוצת בלקפול עלתה לגמר, והפעם
השניה בה נוצחה במשחק. השנה חוללה
בלקפול סנסציה: היא הגיעה בשלישית בולטון מולה
והפעם התיצבה לוומבלי וונדררס.
שלא ככל שחקן אנגלי, המזכיר ברטט
את המלה וומבלי, עלה סטנלי (-הקוסם״)
מאתיוז, הקיצוני השמאלי של בלקפול, בלי
כל פחד. הוא הכיר היטב את המגרש, לחץ
את ידי המלך כמה פעמים, עם קבוצתו ועם
הנבחרת הלאומית.
מאתיוז, אחד השחקנים הטובים בעולם,
לא נכלל בז מן האחרון בנבחרת אנגליה.
משחקו האינדיבידואלי המופלא, שליטתו ה מוחלטת
בכדור ו שווי משקלו הבלתי רגיל,
היו אמנם שובי לב והוא זכה להערצת
הקהל. אולם למרכיבי הנבחרת היתד, דעה
אחרת: מאתיוז שיחק יו תר מדי עם הכדור,
הפריע לקבוצתו, גילו החל נותן גם הוא
את אותותיו.
אולם לגבי בלקפול, מאתיוז היה עדיין
קוסם. השמועה שעברה מפה לאוזן היתר,
שהוא עומד לנטוש את הקאריירה שלו,
יעשה הפעם מאמץ עליון לסיימה בכבוד.

-העולם הזה״ 812

מי הזמין, בעצם?
30 אלף לירה. הפעם, היתד, החלטתה
של קבוצת בלקפול נחושה: לנצח בכל
מחיר. לא היה קשה לשער, על כן, את מצב
רוח שחקניה כאשר יריבתה, בולטון, הב קיעה,
עד הדקה ה־ ,56 שלשה שערים וספגה
רק אחד•
כאן בא תורו של מאתיוז. היתר, זו הז דמנות
בלתי חוזרת להחזיר את העטרה
ליושנה, והוא הצליח. למרות שלא הבקיע
שום שער בעצמו, לא הטיל איש ספק כי
היו אלה מבצעיו הפרטיים של ד,״קוסם״
שהביאו למפנה הדרמתי. במצב של 3 :1
לרעתם, תקפו חלוצי בלקפ:ל בניצוחו של
מאתיוז, שעבר את הגנת היריב בטכסיסים
מרהיבים, הגיש כדורים נוחים לרגלי חבריו.
הם הבקיעו שלשה שערים במחצית השעה.
בלקפול זכתה בגביע בפעם הראשונה
בתולדותיה. מאתיוז הגשים את חלומו• כמד,
עתונים מחו על תכניתו להניח את נעליו
בארון .״עוד היום,״ כתבו- ,הוא שווה 30
אלף לירה.״

רופה; .49 גנראל אמריקאי ב שירות או״ם, ש היה
בתפקיד במרחב.

ח שבץ מדיני
מאוזן . 1 :בעיר בירה זאת שוכנת המפק דה
הראשית של האמנה הצפון־אטלנטית .5 :
בטעות נחשבת עיר זאת כבירתה של שויי ץ ;
. 10 קצין משטרה ישראלי שהפך קונסול ישראל
בצ׳יקגו 12 תחת דגלן לוחמים הכוחות ב־ורונן
קוריאה 14 לא תמיד מבחין מדינאי
בין טוב ו . 16 הם נמצאים בתוך ספר ;
. 18 מלת הסבר 19 שם כולל למפלגות ה רכושניות,
הלאומניות והבורגניות ; .21 מתומ כי
חואן פרון ; .22 פרי זה הוא מוצר היצוא
הישראלי העיקרי - .23 :הלוא זה ...מוצל מאש״
(זכריה ג 24 כל מכתב נשלח מאת מישר,ו מישר,ו
; .25 האם יהיה קטן, במלה אחת ; .27
שר החוץ המרחבי בעל השם הקצר ביותר ;
.30 אחת ממכות מצרים .31 :דוד הכהן מקווה
להפוך בה ציר ישראל .33 :יהונתן לדוד ; .35
הראשון לחודש זה הוא חג הפועלים הבינלאו מי
! .36 בארצות רבות מושמים מתנגדי ה משטר
מאחורי גדר עשוייה מהחומר הזה ; .38
צעיר סגני שר החוץ לסובייטי ; .39 בעזרתו
מוציאים גם דיפלומטים פקקים מן הבקבוק ;
.40ג׳ורג׳ חששי לאליזבת השנייה ; .41ר בן
יוחנן בן־זכאי קיבל אותה מסיטום ; .43 בכתיב
המספרי היה צריך לכתוב גי״ז כנ ה; •44 אל
סיינוסי הוא מלכה ; .46 קריאת התפעלות 1
.48 המאוכלסת בין הדימוקרטיות העממיות באי־

שחיינית פט מקורמיק

מאונך .2 :נשיא אסיאתי ; .3אחת משכ נות
ישראל ; .4הים, אליו פותחת תעלת סואץ
דרך ; .6יש אומרים, אבל בשתי אותיות ; .7
הזוג היהודי שנדון למוות באשמת ריגול ה אטום
; .8מפריד בין ישראל לקפריסין ; .9
אחד משלושת יו ר שי סטאלין 11 שמה היפאני
של יפאן 13 הצבע שהפך רו דן 15 מכזאר.
מבכרים מדינאים לא לסגת (בעיקר כשהיא של הם)
17 מהפכה שאינה מצליחה 18 אליו
שואפים רו ב הפוליטיקאים ; .20 הסבא שלו הוא
ראש ממשלת ישראל; .23 העץ שהסכים לקבל זף־יו
את המלוכה, במשל יותם (שופטים ט 26
כאשר איש זה עמד בראש השלטון באנגליה
של העת החדשה, היא היתר, רפובליקה ; .27
סמל התנ״ך לצבע האדום ; .28 כאשר דברי
המדינאי אינם עוזרי ם הוא מדבר ; .29 אחד
משלושת ראשי עיריית ירושלים היהודיים ; .31
צייר ישראלי ששימש כציר ; .32 תנועת ריגול
עברית ; .34 חצי האי מפיק הקוראן והנפט ;
.35 פעם היה שמה פ. ק .פ .37 ; .מה שלץ חו מד
לו ; .39 תוארו המוסלמי של סיר עבדול
רחמן מסודאן ; .42 מה שמפריד בין פלשתינה
לעבר־הירדן ; .44 מספר הצדיקים הנעלמים ; .45
תואר מושל בצפון אפרי קה; .47 רחמנא ליצלן
ו^ם רוצה לומר.

כחדש, ואם לאו, סימן
הסודה בחדשה...

בעצם לא קרה כלום, וזה, דוקא, המרגיז. אבל דבר
אחד יכול אני לו מר לך בבטחון. היא היתר אחת הנקבות
היפות ביו תר שראיתי אי־פעם. היה לה גוף ...משהו מוסי בכי
צעד שהיתר,
קלי, משהו שמתנגן כשהוא מתנועע.
עושה, היו רו ך וג מי שו ת; בכל תנועה של ויד — חמימות
וחיבה. אפילו דייב — שהוא שונא נשים באופן פרינציפיוני,
וטוען שאין ב חורות יפות בכל העולם חוץ מבאיטליה,
— הודה שזו יכלה לשמש אחת הדוגמאות לאידיאל היופי
שלו( .״אני בטוח שהיא איטלקיה,״ העיר).

הזמן להחליף אח תמיסת

שהגיע

בקיצור, עוד אני רוחץ לתומי את מרכזו של ד,״בום״,
ואליק, המתחרה שלי, שי שב רכוב על ה,,בום״ המקביל,
צייץ לי בשפתיו, ושרק חרש כדי להפנות את תשומת־לבי.
תחילה חשבתי: אוי ואבוי, ה״בוסן״ מביט ורואה כמה כת־ולבסוף
הזנחתים
לטשטש בלי־הצלחה
מי־שמן שניסיתי
מתוך תקוה שאיש לא ישים לב אליהם. אך אליק עיוה
את פניו פעמים מספר ואף הצביע בידו, ולבסוף תפשתי
מה כונתו, ושלחתי את מבטי לעבר ספון־ד,סירות.

— נדמה לי, שראינו אותה, לראשונה, באנניורפן. עגנו שם
ושעה קלה
יומים כדי לסיים את העמסת חמרי־הברזל,
לפני ההפלגה הופיעה במכונית־טקסי הדורה. ועלתה בכבש
האניה. נער התאים נשא בעקבותיה את מזודתה העשויה
עור בהיר, וכל הקצינים שהיו פנויים אוהד, שעה, עמדו
והסתכלו בה כאילו היתר, תמונה התלויה על קיר התערו כה.
אנחנו ראינו אותה ראיה חטופה בלבו, מפני שהיינו
עסוקים כרגיל, וקצת יו תר מן הרגיל. ה״בוסן״ החליט,
כנראה, להשיג שיא עולמי בהורדת ה״בומים״( ,זרו עו ת
המנופים העשויות ברזל, שבתחילה חשבת אותם לתותחים,
ואחר־כך כינית אותם בשם צנורות שיוצאים מן התורן,
ועוד בשמות מסוג זה, שהוכיחו את בורו חך הרבה בעניני
אניות).

חי אלהיט! כמעט וצנחתי ממרום־מושבי מרוב הפתעה.
היא עמדה ליד המעקה ונהנתה מזיו השמש וממראה הים
התכול ...יפה היתר, כנמפה, שכה אחיה ...נכון, אמנם, שזה
שבוע לא ראיתי אשה, ובמצב כזה, כל קליפה נראית לך
כמשהו שר אוי לשים אליו לב, אבל נשבע אני לך: הפעם
לא טעיתי ולא שגיתי בדמיונות• היא היתד, באמת כליל
השלימו ת.
שער שחור וחלק פאר את ראשה. יפי פניה היה טבעי,
וצבע עורה רענן ושחוט במקצת• על גופה לבשר, בגד ספורט
לבן, מתוח בכמה מקומות שהמתיחה נאה להם. בין אצ בעותיה
החזיקה סיגריה ששפתה האחת העלתה עשן, וה שניה
— סמוקה היתד, מסומק שפתיה. חדלתי לנקות את
ד,״בום״ ,והתבוננתי בה בלב מלא הרהורי עבירה. אילו
הייתי סיגריה, אמרתי בלבי, והיתה מגישה אותי אל שפתיה...
אילו הייתי מעקה והיתד, נשענת עלי ...אילו הייתי...

יתכן שאתה היית מוריד את ה,,בומים״ ביתר נחת וב עזרת
פחות אנשים — אבל אצלנו זה לא כך. ה״בוסן״
משוכנע שד,״בומים״ הכבדים יש להם תכונה ליפול על
ראשו של מישהו אם לא מטפלים בהם בז הירות ובעודף־
בטחון. למעשה, זהיר הוא כל־כך בשעת הורדתם עד של שמע
צעקותיו, נדמה לי כי עבר עליו פעם נ סיון כזה, ו״בום״
בינוני חבט לו על ראשו, כאשר היה צעיר יותר.
לכן, כמו שכבר אמרתי, לא יכולנו לההבוגן בה באופן
יסודי, אך העובדה שאנחנו זוכרים, בכלל, את הפרט הזה,
יכלה להוכיח לך עד כמד, יפה היתה. אל השכח, שהיה זה
ובמדד, מסוימת
אחרי שבילינו שלשה ימים באנטורפן,
שבענו מנשים, אם אפשר לו מר כך. לכן, ל.די ש איזו נוסעת
תעשה עלינו רושם חזק עוד לפני שיצאנו לים — עליה
להיות, באמת, מלכת יו פי.

״הי, הסודה שלך מטפטפת על הספון!״ הזהירני אליק.
נאנחתי וסחטתי כמה טיפות סודה לתוך הדלי. אליק
ישב זקוף על גבי ד,״בום״ שלו, מעשה גנדרנות, נעץ סי גריה
בזוי ת פיו וניסה ל שוות לעצמו ארשת של ג בור ה רוכב
על סוס אביר. אף אני הרגשתי מעין דחיפה להת בלט
במשהו והחילותי לרחוץ את ה,,בום״ בקפדנות ובמרץ,

כעבור שעה הפלגנו והיינו עסוקים: ע בודו ת שונו ת
של פינוי הספון ו סידורו, עד רדת הלילה. והנקבה היפה
— כשם שנכנסה לתאה בתחילת הנסיעה, כך נשארה שם
ולא הראתה את פרצופה במשך יו תר משבוע ימים. למעשה
מצאנו הצדקה מסוימת להתנהגות זאת. לא קבלנו, כ מובן,
את דעתו של מקס, שטען כי פרצופי־ר,שודדים שלנו הפחי דו
אוחד, ולכן מסתתרת היא בתאה. וכן, לא רצינו לקבל
את הסברה של אליק, שהקצינים עושים זויים בחדרה כל
היום וכל הלילה.
— במיץ,״ אמרנו ,״מזג ד,אויר אינו מתאים

״ שטויות
לנוסעים.״
ובאמת היתר, רוח שנשבה בעקביות מסוימת, והיו גלים
שהתרוממו לגובה מסוים, והאניה שנבנתה, בעיקר, לשוט
באמבטיות סגורות, החלה לחוש קצת סחי־חורת ולהתפתל
בהתפתלויות של שכור.
כפי שכבר ראית, אין זאת אניד, המובילה נוסעים. י ש
כמה תאים מהודרים על ספון־ד,סירות, אבל הם היו קודם
לכן מגורי הקצינים, ורק אחר־כך הפכו לתאי־נוסעים, מח לקה
ראשונה, כאשר החליטה החברה להתחרות בכל חברות
חאניות הזרות המשימות אניות־נוסעים מפוארות בכל קוי
העולם. כשיצאנו לים, שהוא התעלה האננלית הידועה ל שמצה,
פגשנו במה שנקרא ״רוח נגדית״ ,וזאת היא מין
ספחת־ימית ממדרגה־ראשונה. אם נטפלת לאניה שלך ״רוח
נגדית״ ,יכל אתה לו מר ״קדיש״ על לוח הזמנים של הנסיעה.
הרוח אינה מרפה ממך לאורך כל הדרך. אתה יו ר ד דרומה
ונאבק בה על כל מייל ומייל, אחר־כך אתה סובב ומשנה
בפתאומיות את הכיוון שלך למזרח״ בתקוד, שתפטר ממנה,
והרוח שבה ומקדמת את פניך ליד ר,גיברלטר, ונופחת מול
החרטום עד הרגע שהנך מגיע באחור של שלשה ימים לנ־מל־הבית.

יכלנו לעשות? עמדנו ליד ההגה וקיללנו, אכלנו
וקללנו, צבענו קירות וקיללנו, גרדנו הלידה וקיללנו. ה קפטן
קילל, והקצינים קיללו ...הללו, האחר־נים, קיללו בגלל
סבה אחרת לגמרי, וזהו העיקר: היפהפיה לא יצאה מתאר,
כל ז מן ששטנו דרומה, והשמים היו אפורים כעופרת.
אחרי שבעה ימים של הפלגה מאוסה! ,גלה לפנינו צוקו
האהוב והתלול של חוף ספרד, וידענו שעוד מעט נפנה
מזרחה ונכנס לתוך הים שלנו, שבו השמש מאירה פנים,
ומחממת, והרוח אינה חצופה, אלא פחות־או־יותר ממוש מעת
ועצלנית. סבבנו ונכנסנו לתוך המיצוי הנאה, ולמחרת
בבקר — היינו בים־התיכון. המים היו שקטים ונוחים,
והרוח, באורח פלא, נשבה מאחור ב רו ב חיבה וידידות.
אבן, יום נהדר היה. ובאותו יום ראינו איחה על ספון ה סירות.

שבנו רכובים על גבי ד,״בומים״ שה ו הפעם מורדים
ומאוזנים, ועסקנו ברחיצתם במי־סודה. יכיל להיות שאתה
היית רו חץ אותם בעזרת סולם — אבל אצלנו נהוג אחרת.
מתוך נסיון (איני יודע של מי) התברר שהדרך הנוחה ביו תר
לרחיצת ״בומים״ ,היא לרכב עליהם ו לזוז לאט־לאט אחורה
עד שגמרת עם ה״בום״ ועם אחורי מכנסיך. ה״בומים״
בדרך כלל, מקבילים הם, שנים־שנים, ועל כל אחד מהם
רוכב אחד־המלחים כששני דליים תלויים מלפניו, באחד מהם
— תמיסת־סודה, ובשני — מים רגילים שנקראים משום־מר,
״מתוקים״ .טבלתי את המטלית בדלי ש מי מין שהכיל סודה,
ה.בום״ אשר עליו
ומרחתי את
סחטתי אותו במקצת, 0 רכבתי.
יתכן שאתה היית משקיע כוח ב שפ שוף הברזל המזוהם
— אך אצלנו נהוג (כמו בכל אניה) שהברזל חייב להיות
מכוסה תמיד בשכבת צבע וכל תינוק יודע שתמיסת־סודה
חריפה אוכלת את הצבע וחושפת את מערו מי הברזל עד
שהוא מסמיק מבושה ומחליד. לכן, השינה היא: לאט לך
עם הסודה. מרח, בעדינות אם מאפשרים נ ך זאת השרירים,
ואחר־כך שטוף את המקום במטלית שטביית במים ה״מתו־קים״
.אם יש לך מזל, נשאר המקום ששטפת נקי ונו צץ

כאילו שום דבר בעולם, מלבד העבודה, אינו מענין אותי.
מעין התחרות התפתתה בעבודת הרחיצה שלנו, ומדי פעם
מעיפים היינו מבט חשאי לעבר הנערה הנפלאה שעמדה
במנוחה על ספון־ד,סירות וחלמה בהקיץ.
״אני חושב שהיא צרפתיה״ ,אמר אליק( ,ודע לך שאצלו
נחשב הדבר למחמאה מסוג־ראשון. לא כל בחורה זוכה
מפיו של אליק להגדרה קדושה זו).
״לא. ספרדיה, נדמה
אחרי ספרדיות).

אמרתי( .אני, מצדי,

״אד״״ נאנח אליק בעצב מעושה ,״היתר,
זאת באנטורפן ...מצצה ממני את הנשמה...״

משוגע

לי אחת כ

גם לי היתד, אחת כזאת אמרתי כשבלבי תפילה
המסתכמת במלה ״ולואי״.
״בחורה נפלאה העיר אליק.
״מי?״ תמהתי.
״זאת מאנטורפן״ ,אמר אליק.
״אה־הד״״ נרגעתי.
המשכנו לשטוף את ד,״בומים״ בתנועות נאות ככל ה אפשר•
אליק תקן את הסחבה הימטונפת שעל צו ארו בתנועת
י ו אצילית. ואחר ראינו את הקצין השני קרב אל הנערה
כשהוא לבוש במדיו המצוחצחים ביותר.
״הבט אמרתי בתערומת קלה.
״שום

דבר הרגיעני אליק

בבטחון עצמי.

הקצין שוחח עם הוערה בקלות ובחופשיות, אך לא
שמענו את דבריו. מבטינו נעשו עתה תכופים יותר, וקלטנו
כל באחיק וכל חיוך, וכל גילוי שניים מבהיקות מצדה
של ה :#פי ה. אליק החליק בחשיבות על זי פי זקנו הפרוע
בן השבוע, ואני התגרדתי בחשש־קל מתחת לכובעי המוכ תם
בצבע. לא עברו דקות מספר, והקצין והנערה פנו לל כת
ונעלמו בכיוון בנין־גשר־ד,פיקוד.

״אד״״ אמרתי בבוז ,״ כולן כאלה. טפשות כמו עץ. רו אות
מדים וזה מסנור אותן״.
״לא הייתי נוגע באחת כזאת,״ ענד, אליק בתעוב ,״ אד
שונא סנוביות...״
״י ש לי חתיכה בחיפה ששור, עשר כאלה אמרתי.
״כמו כלום אישר אליק .״חתיכה לא מוכרחה להיות
יפה ...העיקר שלא תרים את האף...״
עבדנו רגע בשתיקה כשאנו זזי ם מדי פעם לאחור, גוחנים
ומשפשפים במטלית את הברזל העגול.
״השארת שם כתם גדול,״ הערתי לאליק.
״אני יודע״ ,אמר .״לעזאזל, הישבן כואב לי, ולך
יו תר לא דברנו. עבדנו בשתיקה עד רדת הערב. רחצנו
ארבעה ״בומים״ ,ושתי ארובו ת אויר גדולות. יתכן שאתה
היית מספיק יותר, אבל אצלנו, הסיסמה היא :״אין מה
למהר, תגמור ענין אחד יתחיל ענין אחר.״ (החרוזים אינם
שלי, ואל תביט בי במבט כזה).

מדי יום, בשעות הצהרים, מופיעה היתד, באותו מקום.
בקרבת מעקה ספון־ד,סירות, וההסתכלות בגופה החמוד
נעשתה אצלנו מעין פולחן. מדי בואר, למקומה, היה מישהו
נחפז להתקשר עם האחרים.
״היא באה ! ״
הידיעה היתה עוברת כבזק בין מלחי־הספון, ומיד משנים
היו כולם את מקום העבודה שלהם כדי שיוכלו להזין את
עיניהם ביו פי הבלתי מצוי שנפל בחלקנו. המרגיז ביותר
הוא, שבכל יום לובשת היתד, בגו אחר אשר הלם אותה
יותר מן הקודם. ומה שגרוע בהרבה מזה: בגלל החום,
שינתה את תסרקתה, הרימה את שערותיה אל־על, וגילתה
בכך את צוארה החטוב משיש נדיר ...ל א׳,ל א יכלתי עוד.
חי אלהים• החילותי לחלום עליה גם בלילות...
ובאחד מאותם הלילות, כאשר סיימתי את משמרת־ההגד,
שלי׳ בחצות, פגשתי את אליק שחפשני בהתרגשות רבה
בסביבת גשר־ד,פיקוד.
״בא ! בא מהר !״ אמר בנשימה׳ כבדה.
״מה יש? מה קרה?״ נבהלתי
אלהים ־ שריפה בתא — ,חשבתי — או שי ט פון, או ...או...
מי יודע מה...
״בא, תראה משהו,״ אמר אליק.
הלהיטות שבקולו הפחידתני במקצת. הלכתי בעקבותיו
עד הגיענו לפנת מעקה שבקרבת ספון־הסירות. אליק טפס
על ארגז שעמד בקרבת המעקה, נאחז בקורה הקבועה במ קום,
ו שרבב את גפו החוצה עד היותו תלוי בין שמים ו בין

כמעט שפרצתי בצעקה׳ חשבתי שבר צונו לאבד את עצמו
לדעת לעיני, וכבר מוכן הייתי לדבר על לבו, להתחנן, ול נסות
לשכנע אותו לבל יעשה זאת, כי החיים יפים, ואנחנו
צעירים, ולא כדאי, ואל תהיה טפש, ובכלל ...אך אליק הביט
בי בעינים שכלל וכלל לא הביעו מות, ולחש :

״מה הענין?״ תמהתי.
״בוא הנר״״ רמז אליק בחצי קול.
יתכן שאתה היית מטפס לשם בלי היסוס׳ אבל אני, חביבי,
גם בשעת עבודה חשובה לא תוציא אותי מחוץ למעקה
ולו גם תגררני בשתי ספינות־גרר ושלשה ״וינצ׳ים״ ,ולא־כל־שכן
בשעה כזאת, באמצע הלילה, לשם מי־יודע־מה.
״ בו א!״ ז רזני אליק כשהבחין בסרובי ,״היא מתפשטת
מיד קפצתי בז ריזו ת על המעקה, ובשעת מעשה כמעט
ונשמטתי ד,מימה. נאחזתי בקורה בכוח איתן וניסיתי לד חוף
את ראשי עד כמה שאפשר כלפי חוץ.
״איפה? איפה?״ שאלתי בעצבנות.
״ששש !״ רמז אליק ״הנה !״
הבטתי וראיתי כי פנים תא הנוסעים המפואר נשקף אלי
מעל גבי זגוגי ת הצהר־הפתוח, שבנפול עליה האור שמשה
כראי מצוין. חי נפשי ! ראיתיה עומדת ליד ארון הבגדים
הפתוח, לבושה בחלוק דק וצמוד לגוף ...עיני התרחבו מא ליהן
במאמץ לקלוט כל פרט ופרט מן הנעשה בתא.
״תיכף תראה, היא תתפשט !״ לחש אליק בקול רועד.
בלעתי את רוקי בהתרגשות ובצפיה. מוזר, יכל אתה, לפע מים׳
לבלות ימים תמימים בחברת בחורה עירומה, ומערומיה
לא י עוררו בך אף רבע מן ההתרגשות שהם מעוררים בך
בהציצך אליה מבעד לחור המנעול או החלון, מבלי שהיא
תרגיש בכך.
השד יודע מה קיונו שתעשה שם בעוד אנו מציצים אליה
במתגנב, אך תלויים היינו בחוץ בכוחות נואשים ממש,
והריר מלא את פינו בתאוה•
הנערה הוציאה לבנים עשויים משי מתוך הארון, והניחתם
על המטה.
עכשיו ! חשבנו בלב פועם.
אותו רגע שמענו נקישה על דלת־התא. הנערה פתחה
את הדלת קמעה וראינו את הקצין־השני, עומד בפתח, ו חיוך
טפשי שפוך על פניו. אלמלא המרחק שבינינו ודאי מבחין
הייתי בריר אשר מלא גם את פיו.
הנערה דברה עמו מלים מספר מבלי לפתוח את הדלת
יותר ממחצית.
הקצין נסה לד,כנס פנימה. הנערה דחתה את נסיונו.
שוב הוחלפו מלים מספר ביניהם. עניו של הקצין שוטטו
בברק־פרא על חמוקי גופה העטופים בחלוק. אחר נסוג
לאחור בנימוס והדלת נסגרה בפניו, וננעלה בבריח. אליק
רמז לי במרפקו בין צלעותי וכמעט שהפילני הימה. הס תכלתי
פנימה בחפזון, אך הנערה נעלמה מעיני.
״איפה היא?״ שאלתי בחשש־קל .״איפה היא?״

״נשכבה במטה אמר אליק באכזבה.
חיכינו עוד דקה בלב אחוז־תקוה, ואחר, כבה האור בתא.״
ירדנו ממקום שתנו מלאי זעם ושנאה.
״ראית דבר שכזה?״ רטן. אליק.
״היא לא נתנה לו,״ אמרתי.
״היא לא נותנת •לאף אחד. חושבת שהיא מי־יודע־מה ! ״
התלונן אליק.
״בחורה הגונה, ימח שמה פלטתי בבוז.
הוא אשר א מר תי: שום דבר לא קרה. האם אין זה מר גיז?