גליון 814 מתאריך 28 במאי 1953

העולם
הילד־

את מיטדר הפלט ״ה באשרות יעקב, לא כתבתם
מי הציג את בן־גוריון בפני הפלמייחאים, היה זה
ראש המפקדה הארצית של ההגנה, משה סנה.
מיד אחרי הנאום המדהים של בי. נ׳י ,.דיבר סנה
שהתקיף (את בי. ג׳י ,).וביטא את אשר חשבו
בלבם כל הנוכחים.

העורך הראשי :
א ור יאבנרי
ראש המערכת:
שלום

כהז

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, כיתוב :

קריאל

מיכאל אלסז (זמני)

דו ש

עורך משנה, חדשות :
השבועון המצויר הכתב הראשי :
יהודה נבאי
לאינפורמציה

ם שה בן־אפרים

הצלם

הראשי :

דוד רוביננר (זם ני)

עורכי מדורים :

רחוב נליקסזן . 8תל-אביב מיכאל אלמו, יחיאל בשן. נזנח נבי. ירוחם גבע,
(ליד חיאטרון ״ אהל ״ )
משתתפים קבועים :
ת.ד .136 .טל( .זמני) 66785 דוד ארנוז. אוסקר מאובר. פילים טיארי. וידי מנוסי, בבי שש.
מ״מ ראש מערכת, חיפה :
מעז למבדקים :״עולמפרם״ ראש מערכת, ירושלים :
מו״ל: העולם הזה בעיים
חיים כרמל
דוד רוביננר
מודפס :
סופרי חוץ :
דפוס ישראל בעיים ת״א
מונטי נ׳יקובם, נבריאל דנון. שמואל מירון
תמר תדמור.

מק־קארתי הישראלי
מאמרכם ״המחיר: ממת.״ (העולם הזה ) 812
אנחנו. כדונמת ארי
עורר בי מחשבות נונות.
צות-הברית. זכינו למק־קארתי משלנו, היועץ המשפטי
חיים כהן ...אם בן־נוריון רוצה לא לפגר
אחרי שכנינו נניב ושישקלי. אל יתבייש ויקח
את כתר הדודנים. אד בן־נוריון חייב לדעת כי
העם יתננד לכד במלוא כוחו.

אליעזר שומרוני, תל־אביב

...אכן, חוק פאשיסטי. פרסום פומבי הוא
חשוב מאד, כיוון שהוא מסביר להרבה אנשים את
סכנות משטר הרודנות וחשררה. אד נראה לי
שבקביעת עובדות בלבד לא יצאנו ידי חובה. יש
להילחם ננד אישור החוק על ידי ניום דעת הקהל
,..כל מתננדי החוק צריכים להתלכד 1

הנני קוראת את העולם הזה בקביעות.
היות והוא מוסר לי אינפורמציה מקיפה
על המתרחש ברוב שטחי חיינו.
הוא מלמדני מבלי לשעמם, ועושה
אותי שותפתו למחשבה. דיון וביקורת,
בלי לכפות עלי דעה משלו.
הנני שוללת בו את צורות הביקורת
על אישים או תופעות ציבוריות, אשר
אין ביסודם ציוו הדרד בכיוון דזקזנם־
טרוקטיבי, אלא ציון השלילה בלבד.
מחייבת אני את כיוון המחשבה לנושא
הצבורי ולבעיות החלשים שבחברה. אף
בכוח עליצותו המנוון יש ״יוב רב. רואה
את בו, בכללו, נורם חינוכי להמונים
ולנוער.
הנני מרכינה ראש בפני חברי המערכת,
אשר רכשו את השכלתם למקצועם
מלא־האחריות בשדות־הקרב וההגנה על
ארצם, אלה אשר תעודות הבגרות שלהם
נחתמו באודם דמם הצעיר.
יתכן כי עקב התנאים האלה חסרה
השכלתם את התרבותיות המהוללת ואת
העידון הנאה. ויתכן כי רכשו תמורת
אלה תכונות נפש ורוח הראויות סי כמה
לשמש דונמה לכולנו.

יואב מערבי, רמת־גן

אזרחי ישראל אינם מבינים בנקל אנטי-
ציונות, בעיניהם מתגשמת הציונות בחיי
יום־יום של ארצם. אדם המפקפק בכך הוא
בלתי־נורמלי במקרה הטוב ביותר, פושע
וכז, כן זר במקרה הרע ביותר. לגבי רובם
המוחלט של האזרחים — אנשי מק״י, סנה
והכנענים הם קצת לא בסדר.
אולם ליהודים רבים מחוץ לגבולות הארץ
הדבר איננו כל כך ברור• אין הם רואים במדינת
ישראל מגשימה של הרעיון הציוני,
אלא כמעט להיפך׳ הקברנית שלו.
באחד העתונים הפרטיים הקטנים המופיעים
באמריקה, ניסח החודש יהודי אמריקאי
בשם ויליאם צוקרמן את ההתקפה הזאת על
הציונות ועל המדינה. היתד, זאת התקפה
מוחצת, העשויה לדרבן את אזרחי ישראל
למחשבה חדשה.
קבע צוקרמן: בכל ההלכות היסודיות של
הציונות נכשלה מדינת ישראל. ההלכות:
• היהודים בכל העולם הם עם אחד, שונה
מן האחרים. הם אינם יכולים לאבד את
זהותם הקיבוצית.
• היהודים הם זרים בכל ארצות הפזורה,
״גולים״ שיש לקבצם בישראל•
ישראל אינה רק ביתם של מיליון וחצי
היהודים שהתישבו בה, אלא של כל 11
או 12 מליוני היהודים בעולם. במוקדם או
במאוחר, יבואו כל היהודים האלה לישראל.
״הכשלון הראשון והגדול ביותר של ישראל
היה כשלון קיבוץ הגלויות ...שערי המדינה
החדשה נפתחו לרווחה לכל עולה יהודי.
חוקקו חוקים שהפכו את היהודים אזרחי
ישראל עוד לפני בואם לארץ, והשאירו
להם אותה שעה את אזרחותם הקודמת. ההוצאות
של כל העולים שולמו על ידי הסוכנות
היהודית. אדמה, בתים וסידורי ר,ת־ישבות
הובטחו בחינם לכל מי שרצה לבוא.
אולם התשובה היתד, אכזבה מכאיבה. מלבד
הגוש הגדול הראשון של 200 אלף פליטים
ממחנות העקורים, סרבו יהודי אירופה
לבחור בישראל כארץ עליתם. שום פנייה
לפטריוטיות של היהודים, לכבודם ולחוש
הגורל היהודי לא הניעו את יהודי צרפת,
אנגליה, איטליה, בלגיה, הולנד והארצות
הסקנדינביות להתישב בישראל.
היהודים מאחורי מסך הברזל היו מוכנים
בהחלט להגר לכל ארץ שיוכלו. אולם היתד,
זאת בגלוי בריחה מן הגיר,נום׳ לא פרי רצון
ציוני. ההוכחה לכך היא שבישראל קיימת
תנועה ניכרת של הגירה מן הארץ לאירופה,
ואפילו לגרמניה.

ממשלת ישראל הכירה בכשלון זה על ידי
טיפוח תעמולה ליצירת עליה באמצעים מלאכותיים
מארצות המזרח ...זוהי הודאה שקיבוץ
הגלויות נכשל באירופה...
...בארצות שמעבר לים בולט הכשלון
עוד יותר. יה די זנמריקה, לא־ציונים וציונים,
הכחישו ברובם המכריע את ההלכה
שארצות־הברית הן גלות, ושהם שואפים
להגר ממנה לישראל. שום דבר לא הזיק לתנועה
הציונית יותר מאשר הנסיון הקצר
לגייס יהודים צעירים מאמריקה להתישבות
בישראל. דוד בן־גוריון עצמו הבין זאת,
הפסיק תעמולה זו כרי לא להפריע לגיוס
דולארים אמריקאים ...יהודים רבים מוכנים
לתרום בנדיבות לב לבנין ישראל, אולם רק
כבית לאחרים...
כשלון אחר של ההלכה הציונית הוא הפרכת
הסברה שישראל תחסל, או תקטין, את
האנטישמיות ...ישראל יצרה כמה גורמים
חדשים, הנוטים בגלוי להגביר את האנטישמית
בעולם. גברה השנאה בין יהודים לערבים,
שלא הכירו שום אנטישמיות עד שקמה
התנועה הציונית.
כמעט ארבעים מליון אנשים שונאים כיום
את היהודים בגלל העוול שנגרם לכמעם
מליון פליטים ערבים שגורשו מבתיהם...
בפעם הראשונה ב־ 2500 שנה גרם חלק של
היהדות, המתימר לדבר בשם הכלל, למעשה
של עוול סוציאלי, וכמעט כל העם היהודי
הסכים לכך או, לפחות, נמנע ממהות כנגד

...בתרופה רעיונית לכל בעיות היהדות,
ישראל היא אכזבה מוחלטת !״
אנטי־ציוני אחר, מנהיג הבונד ד״ר עמנואל
שרר, הוסיף לטענות אלה את הנוסחה
המסכמת :״לפני הקמתה. של מדינת־ישראל,
טענו הציונים שהמדינה תשרת את כל העם
היהודי. כיום, אחרי הקמת המדינה, הם אינם
רואים בכל העם היהודי אלא גורם המשרת
המדינה. כך קם רעיון טוטליטרי
חדש בחיים היהודיים, טוטליטריות ציונית
ממלכתית הגורמת או מאיימת לגרום לשינוי
עמוק ומסוכן בחייהם ובמעמדם המוסרי
של היהודים בכל רחבי העולם ! ״
לפני חמש שנים היה נדמה שהויכוח ההיסטורי
על הציונות הגיע לקצו בשדות
הקרב של מלחמת העצמאות. כיום נראה
שהיתר, זאת אשליה. הויכוח נשאר — רק
ההגדרות השתנו.

כל מיני חבלים

הציונות של רוקח

הנליון האחרון של העולם הזה 813 היד, דונמה
ר,לאסיה לכוחו של עתון בלהי־תלוי. המסוגל למהוה
יריעה אחת מרוקה עד סנה. האיש שהיכנן
נליון אובייקטיבי זה יכול להרויח אה לחמו בכל
שעה בזירהטרוו. בתכנית של ריקודים על חבל.

בביתהבלתי־תלוי
החבל.

...לכל דבר אפשר לקרוא בשמות שונים. אתם
קוראים להתנהגותו של רוקח כלפי פקידי משרד
הפנים: יד ברזל. אני קורא לזה: גסות רוח.

שלישיה חמודה: נ׳ון פוסטר דאלם, ישראל
רוקח ומשה סנה. עד כה חשבתי שאפשר לזמן
אותם יתד רק בעולם הבא...
...העובדה שאנשי־ציבור מוכנים לתת ראיונות
מיוחדים כאלה להעולם הזה היא תעודת־בנרות
— לאנשי הציבור.

המפלגה ח־1צ

כטחון מוכטח

מרים ברין, תל־אביב

כיסוי ביקורו של דאלם בהעולם הזה ()813
היה אחד המיבצעים העתונאיים הגדולים בארץ
...כיצד קיבלתם את האינפורמציה המפתיעה על
הנעשה בבית-שרת? האם חדר חבר המערכת שלכם
לבית כמלצר או כאיש בטחון?

שששש, אוזניים ל...

דניאל גולדמן, חיפה

עוזי בן־יעקב, וזל-אביב

מתננד אני בכל לבי להצעת החוק החדשה,
אד ארצה לשאול: האם זוהי הדרך לשכנע?
אם לא מצאתם דרך קצת יותר הגיונית ומתאימה
למציאות ן

נח שטרנפלד, רנזת־גן
את המציאות קבע החוק, לא ממאמר.

המרחב מבולבל
בושה וכלימה 1הרפורטניה שלכם על ביקורו
של ואלם במרחב (העולם הזה )811 והנתונים
המססריים שבה, מהווים הישג עתונאי עצום. חייבים
אתם הסבר לאלפי קוראיכם על אי הדיוקים
שברשימתכם. נראה כי כמה מחברי המערכת הם•
תחרד ראשם *מן ההצלחה המהירה, עד כי הללו
מזלזלים בקוראים ועושים מלאכתם רמיה 1

גדעון תדמור, תל־אביב
אללה הגדול והרחוס כעס על הסדר, שלח
לו ג׳ין שבלבל את יוצרותיו. נמה מן המספרים
בטבלה התאימו לדמיון המזרחי, לא
למפת המרחב.

על שלושת העמודים הראשונים. שני האמריקאים
הגדולים זכו להערכה מתאימה, איש
אישה במקומו/ה.

שידור או מכוניות?
מדוע הופסק שידור קול ישראל לפני הצהרים
(העולם הזה )812ז אם רוצים לקצץ בהוצאות
אפשר לקצץ בהרבה שטחים. פחות מכוניות לוקסוס
לפקידים ממשלתיים, ולא קיצוצים בתרבות
וחינוך1

פנחס שוורץ, טבריה

אהבה הפוכה

סוסים מוזנחים

חן חן על הרפורטנ׳ה ״אהבה בשחור לבן״
(העולם הזה .) 812 אולם האינכם סוברים כי אילו
הייתם מביאים לקורא את הצד ההפוד. הייתם
מנלים מדוע שמחה, הצעירה והחיננית. בת לעדה
התימנית. מסרבת להנשא ליוסקה הנ׳יננ׳י מתל-
אביב, שאף הוא צבר טיפוסי, וזה על אף הפצרותיו
המרובות? מרוע תתנו מקום להרגשה שרק
האשכנזים הם שאינם רוצים באנשי המזרח? יש
נם צד שני למטבע.

אין זה נכון שהסוס העברי אינו טוב (העולם
הזה .) 811 הטיפול בו מוזנח. טוב שבעלי יוזמה
באו לעורר את תשומת לב הקהל ...לא רק שה-
מרוץ לא נכשל, אלא נם הוכיח כי יש לנו נם
רוכבים טובים ונם סוס טוב.

אברר,גן הדר, רמת־יצחק

כצבר ישראלי ממוצא תימני נפגעתי מדבריו
של ד״ר ז. ד .לוין (העולם הזה .) 813 האם אני,
כתימני, פחות תרבותי מעולה סולני או אירופי
אחר ן נישה זו הנה מוטעית מיסודה, ובדרד זו
לא נוכל לחנך את העולים החדשים מעדות המזרח,
אלא להיות ה״נייטיבם״ של ד״ר לוין.

חיים יעקובי, תל-אביב

חושבני כי יש לחלוק על דעתו של ד״ר לוין
כי יש הבדל ברמה התרבותית בין תימני לבין
בן אירופה.
נכון אמנם כי דרד השכלתו של התימני שונח
מזו של האירופאי. אד אין לקבוע כי התימני
נעדר השכלה. רבים מבני תימן תרבותם עולה על
זו של יהודי אירופאי. שפתם העברית נאה יותר
בסננונה העטוף במעטה תג״כי רב־חן. אשר לאותם
״תרבות ותיניד מתקדמים״ שהם מנת חלקם
ושל בני אירופה) הרי לעתים תרבותו הפרימיטי-
י בית של בן תימן עולה עליהם עשרת מונים. יתכן
כי מוטב היה להוריד את רמת עולה אירופה לזו
של התימני. ולא להיפר.

כשקניתי את עתונכם (העולם הזה )811 אוב־זבתי
מרה. במקום תמונתו של פוסטר דאלם על
השער הבאתם את תמונתה של ריטה הייוורת.
במקום כתבה על עתיד המזרח התיכון. כתבתם
על נסיכת הוליבוד.

שלמה כהן, חיפה
אם הקורא כהן יעיין שנית באותו גליון,
ימצא בו י כתבה על עתיד המרחב, משתרעת

ורדה שוורץ, ראשון לציון
סוס ישראל לא ישקר ו

שלום חד־צדדי
בתמונת השער של מנהל השילומים שנער
(העולם הזה ) 808 צייר דוש שתי ידים שמאליות
מושטות לשלום. לשלום מושיטים רק ידי ימין,
אד מי יודע, אולי יהיה זה שלום שמאלי בלבד ן׳

אלברט קובי, טבריה

פעולת העתונות
מדי פעם, כשאני קורא מחדש על הקשיים
של העתונאים.
שמעמידה הממשלה בדרכם
(העולם הזה ) 813 אני מתפלא איד העתונאים
מצליחים בכלל לעבוד.
זה לא מכבר חזרתי מארצות־הברית, בה זכיתי
לראות כיצד מתיחסים שם השלטונות המרכזיים
והמקומיים לעתונאים ולעתונות. הממשלה האמריקאית
מכבדת את העתונות, מוסרת לידיעתה
כל מה שאפשר ומעמידה מפעם לפעם את אישיה
לרשותם של העתונאים ברצון ובכבוד. אילו קרה
המקרה שאירע במשרד ראש הממשלה בירושלים
בבית הלבן בוושינגטון, דבר שקשה לתאר. היה
מצריך התנצלות אישית של הנשיא בכבודו ובעצמו.

חיים
ברנדוויין, ירושלים

חללי לח״י
אחרי שבשנה שעברה הקדשתם מקום ׳אזכרת
חללי לח״י שנפלו בהתקפה על בתי־המלאכה של
הרכבת בחיפה, אנא הודיעו לקוראיכם כי האזכרה
תתקיים השנה ביום שני , 1.6.53 ,בשעה 10.30
בבוקר. העולים לקברם נפגשים בשעה 08 00 בבו־קר
ליד קפה עטרה, ליד תחנת האוטובוסים המרכזית
בתל־אביב.

אבי בנהר, תל־אביב

יהונתן זיפשטיין, ירושלים

פקיד משרד הפנים, ירושלים
זהו, כמובן, ענין של נקודת ההשקפה —
אם אדם הוא פקיד או לא.

ישראל רון, תל־אביב

סטודנט, הפקולטה למשפטים, ירושלים

...יש לכם דם ולא מיץ ענבניות ...בחוק זה
טמונה סכנה איומה למדינה ותקומתה. אני מציע
שתארננו כמה משפטים ציבוריים על נושא זה 1

המין האמריקאי

סוף סוף מוכנים גם אתם להודות שמעשה
ציוני עשו לא רק הסלמ״זז וינאל אלון, אלא
נם ציוני כללי בורגני כישראל רוקח (העולם הזה
.) 813 אני חושב שכתבה זו היא נולת הכותרת
שלכם. בזמן האחרון.

קלמן כגן, ירושליה
מותר להזכיר #ת

כתבתכם על החוק הביאה אותי לידי התפרצות
טבעית של כעס. תנובתי הראשונה היתה :
״רק מרד יכול לעזור 1״ אך גם זה אידיוטי, בלי
ספק.
הדיר לעקור חוקים מעין אלה היא על ידי
עתונות כשלכם. חבל שאין אפשרות של ארנון
פטיציה ומחאה המונית של הנוער. רי הקומוניסטים
עלולים לנצל זאת. אף אם לא יעשו זאת.
הרי תכנה הממשלה את המעשה כענין קומוניסטי.
זהו אמצעי קל ונוח. ומדבר אל לב רוב
התושבים ...חזקו ואמצו במלאכתכם הקשה והמסוכנת1

יהושע
גרוס, תל-אביב

מכת בי ם

סנה׳יסט, תל־אביב

משה סנה הקים את מפלגתו (העולם הזה .) 813
הוא יכול להקים עוד 20 מפלנות. אבל לכנסת
לא ניתן לו להכנס. המדינה הנותנת לו את הסיוע
אינה מוצאת חן בעיניו. או המדינה הקומוניסטית
אשר אינה נותנת לו דבר. נראית לו. הוא
יכול לנסוע אליה.

יוסף בן־צבי, תל־אביב
...רשימתכם מוכיחה
אוביקטיביים נם מול גל
מפלגת השמאל. אד מוזר
על ספר הפלמייח (העולם

שאתם יכולים להיות
ההסתה המתנהל ננד
כי ברסורטנ׳ח שלכם
הזח ,) 809 כשהזכרתם

העולס
הבא

השבועון המצויר
לאי -נפורמציה
במדינה אנו מביאים בזה הצעה
לחיסול המשבר הממשלתי
— על ידי הכנסת
המנון חדש.

עם חלבה
כל עוד תחזקנה
יד אחינו פנימה.

החידון הפוליטי

מה ההבדל בין רו*
דולף סלאנסקי והמרשל
מיסו?
טיטו היוא קומוניסט
בלתי־תלוי.

פתגם השבוע

הדרך לסדום
ידידים טובים.

ידיעות

רצופה

השבוע

המשמר הלאומי היר
דני
הודיע כי אסר יהודי
בשם יוסף קוגלמאכר.
הנ״ל נרדם בשעה שנרדם,
כאשר שכב על
גבו על ים המלח והגיע
לחוף השני.

מדור השיר

היה היה איש שסיפר
כי פיתה את אשתו
של אחר.
״אתה מנוול !״
אמר לו הנ״ל.
״אשתך הן שווה יותר

.העולם הזרד 814

חיפה,

חות׳ משחקי קלפים וקוכיה, סמים משגרים,
זנות.
מלחמת המשטרה כעולם התחתון, מושתתת
על יסודות, הנראים מוזרים׳ אף מצטיינים
כיעילותס: הכרה, כבוד הדדי מסויים,
גישה אנושית ללקוחות וניצול מריבותיהם
הפנימיים של תושביו. לסופר ׳,העולם הזה-׳,
שחדר עמום מצלמות לנ׳ונגל, בדי להביא לך
את הרפורטג׳ה הבאה, אמר קצין המשטרה
שליווהו :״לו היית נבנם הנה בלעדינו ומכלי
הגישה הידידותית, היית כודאי מעשיר
את נוף אחת הסימטאות האלה בגוויתך.״
״ הנוו ד ה!ד־.״ מודהל מפ קד
מחו! חי פ ה ול שו טריו ע ד עז רתם
בבי צו ע ר פו רטדת זו.

1השלם התחתון

כונית השיטור הירוקה זחלה לאורך אחת הסמטאות
של העיר התחתית של חיפה. המנוע השתעל כמחאה על
הנסיעה האיטית, כשסמל חרדק טפח על כתפי, הצביע דרך
החלון, הסביר לי * :הנה הולכת רינה.״ אחר הוסיף * :רינה
היא אחת היצאניות הותיקות. לפני שלשה שבועות רבה עם
חברה למקצוע ועדיין ניכר על עיניה ה.פנס״ שקבלה כתוצאה
מאי ההבנה שנפלה ביניהן.״
נהג המכונית האיט עוד ורינה נגשה לחלון.
*מה אתה רוצה יצחק?״ פנתה נעלבת אל הסמל ,״אני
רק הולכת הביתה !״
״אל תספרי לי מעשיות,״ השיב הלה ,״את חושבת שאני
טפש? חדלי לשוטט. למה לך צרות?״
רינה, בעלת השער הצבוע בלונדי, הטיחה * :מרחוב הרצל
גרשת אותי, ברחוב נורדאו אמרת *אסור״ ,גם ברחוב יפו
כבר אי אפשר?״ היא הספיקה להתרחק צעדים מספר,
כשהסמל חרדק נזכר במשהו.
*רינה׳לה ! את יודעת, שלשום בערב ראיתי את יעקב
עם שושנה כתוססת, ולהבהרת משמעות הודעתו, הוסיף
שריקה קלה•

רינה חזרה בקפיצה למכונית השיטור .״מה? הנבזה !
ולי הוא אמר שיש לו עבודה בחדרה !״
,׳באמת?״ השיב חרדק, סיים בזאת את השיחה.
לשוטר ממחלקת החקירות שישב מאחורינו, נתן הוראה :
״כדאי להתקשר עם חדרה, לשאול אם לא היתד, אצלם
התפרצות שלשום. אני באמת לא ראיתי את יעקב בבית
הקפה הקבוע שלו.״
היתד, זו דוגמה קלאסית של שימוש בנשקו של שוטר
חיפאי ותיק: דיפלומטיה, אמר קצין משטרת חיפה :״בכוח
לא היינו מגיעים הרחק. לכל היותר היינו סותמים את
מקורות ידיעותינו.״
במקום אקדח בידו, נושא השוטר חיוך על שפתיי.
בתחרותו עם הפשע, שאפשר לקרוא לה הוגנת, ושכלל׳
כבוד שולטים בה, יש יותר ערך ליחסים ידידותיים, מאשר
לצעקות. השוטר מכיר את לקוחותיו, קורא להם ונקרא על
ידם, בשם הפרטי.
כך, תוך ידידות, נערכת מלחמת החוק בפשע•

ושת החוק נפרשת
0000000000000000000000000

מכונית השיטור נשארה מחוסרת ענודה
זה שעה. שום מברק דא נתקבל מהמטה
.״בדאי אולי לבקר אצל מורים?״

הקצינים •טטפסו כמדרגות הסימטה
האפלה אל ״העסק״ של מורים, היו לכושים
אזרחית. זה היה, למעשה, הערב
החופשי שלהם.
״חי נפשי,״ הצטדק מורים (ימין) ״ככר
חצי שנה אצלי לא כית כושת.״

דכר שיכול היה להיעלם מעיני השוטרים
כחושך, לא נעלם מחושיו החדים
והמאומנים של כלכם.
כיוון שכרוכעים מסויימים של העיר,
אפשר לבנות כל תנועה אחרי שעה מאוחרת
כחשודה, עוצרים הם: וכן מכוניות
השיטור, בל איש.
אי הנעימות שהשיטה הזאת עלולה להביא
לאזרחים חפים מפשע׳ אינה עולה
על התועלת, שהיא מביאה לבטחונם.
כחדר מוארך ככנין מטה מחוז חיפה
שריהוטו היחיד הוא שולחן ענק, מכוסה
מפת העיר, צלצל אחד מששת הטלפונים
שבו. המודיע הנרגש שבח למסור שם
וכתובת, אולם כידו השניה של הסמל
ככר היתה אפרכסת אחרת, כה הריץ פקודה
אלחוטית למכונית עמוסה ארבעה
שוטרים שיצאה מיד בהתאם לקריאה.
שיטת השיטור הזאת אינה אידיאלית•
טוענים מומחים: שוטר המסתובב, כיחר

עם שוטר אחר, כרגל, כאיזור מסוים, מכיר׳
כסופו של דבר, כל אדם כמקום. כל
חשוד יעורר מיד את סקרנות השוטרים
אלא שלשם הגשמת שיטה זו ;הנהוגה
בלונדון כשילוב עם מכוניות שיטור; דרוש
גוף גדול של שוטרים, כמו הסמל
הותיק, שכראותו מכונית חשודה עוכרת
על פניו, רשם אינסטינקטיבית את מספרה
על כף׳ ידו .״פתקה זו לא תלך לעולם
לאיבוד,״ העיר.

מי חסר כאחד מכתי הקפה בעיר התחתית ץ הכיקור-היה שגרתי, שימש
רק הזדמנות 5־•חולית השיטור לראות מי ממבריהם ישנו, מי אינגו.

ביוון שאם לא היתה מחלה שגרמה להעדרם משולחן הקלפים, היתה זו
כודאי, פעולה״ .אם ארעה גניכה או פריצה, ידעו השוטרים את מי לחקור.

חכדיחה. מישהו בעל חוש הומור זז יג ,999 הציג עצמו, בשומר הלילה של הבנק
לדיסלווונט, הודיע על תנועה חשודה. את רחוב המלכים חצו בדהירה בחצי תריסר אנשי׳
משטרה. את הש;מר האמיתי מצאו יושב באחת הכורסאות. הכל לא היה אלא הלצה.

הפגישה .״יא אללה ! הלא זו המונית של אהר׳לה מיפו,״ קרא אחד השומריס בראותו
מכונית ברחוב׳ בפנים בית הקפה, בתון ערפל כבד של עשן, הכיר הסמל חרדק (באמצע,
חבוש מגבעת) את אהר׳לה. הוא בא לבלות את הערב בחיפה, לא ״לעבוד״.

-השוסוים יוצאים לנעולה

אני פו ש ע מו ע ד ! למרות שקציני וסמלי המשטרה, שנכנסו לביר.
־הקפה באחת הפינות האפלות יותר של חיפה התחתית, לכשו אזרחית.,
השתררה עם כניסתם דומיה. הלקוחות רצו לדעת מה מטרת הביקור׳
* הלא צפוי. רק אחרי שלום מנומס, מלווה מבטים לכל הפינות הנסחרות
הרבות של העסק, פגה המתיחות. מבקרי בית הקפה המוכרים לשוטרים
הסורקים, הבינו, כי אין זה אלא ביקור שגרתי.
התזמורת החלה מנגנת שוב, ויושבי הבאר הפני את תשומת לבם
למשקאות ולבחורות. אלא שברגע שעלה הצלם על כסא ולחץ על כפתיד
המצלמה, החלה מהומה.
חצי תריסר אנשים סובבו את הצלם, ניסו לחטוף ממנו את המצלמה.
בראשם היה יעקב מלכה, בחור שחרר, בעל שפם עושה רושם. לרגע
חשב הצלם כי הוא ייקרע לגזרים בידי האנשים הנסערים שהקיפוהו,
אחזו בו ואמרו לעשות בו שפטים.
.יעקב פלחה צעקתו של הסמל יצחק חרדק את המהומה. ,אל
תתחמם השפעת העצה היתד, מידית. כעבור מספר דקות, לא רק
שיעקב נרגע, אלא בקש להצטלם בפעם נוספת, תוך התחבקות עם הסמל•
נידב עוד את האינפורמציה הבאה . :אני פושע מועד, מבטן ולידה. אבל
אני מחבב שוטרים מסוימים, ביניהם במיוחד את יצחק.״
הסביר יצחק :״קשרי הידידותיים עם אנשי העולם התחתון הם תכסיס
מחוכם והכרחי. אלמלא קשרים אלה לא הייתי יכול לחדור לבדי אל
המאורות שלהם, לאסוף אינפורמציה חיונית. היחסים הטובים בין
המשטרה לעולם התחתון, ההסכם הכמעט ג׳נטלמני שבין שני הצדדים
מאפשרים לנו להשתלט על הפשע במספר האנשים המצומצם שברשותנו.״
,אין בידינו הוכחות מספיקות לסגירת מאורת העשון,״ הסביר הקצין.
.בעצם, איננו מעונינים בכך ביותר, כיון שבמקום כל מאורה שתיסגר,
תפתחנה שתיים אחרות.״

המאורה• קבוצת שוטרים ד,תרכ,ר, מאחורי קיר של מחסן ברובע
הנמל .״עכשיו הפליט הקצין, וזנק ראשון לעבר בית קפה קטן ומסריה,
מעבר לפינה. מידי אחד משחקני השש־בש נלקחה הנרגי&ח. השוטר הריח
אותה, העמיס את המעשן על המכונית. הריח היה מתוק מדי בשביל
טבק. בתוך הטבק היתד, טמונה כדורית קטנה של חומר צהבהב: חשיש.
שני שוטרים אחרים החלו בחיפוש מדוקדק בארונות, מגירות ופחי זבל.
בעל בית קפה (למעלה) עמד מן הצד, המשיך באדישות ברחיצת כליו.
החיפוש במאורת מעשני החשיש לא יכול היה להעלות דבר. תוצאתו
היחידה היתד, הפסד של סכום ניכר לבעל הבית, שהספיק לזרוק את
אוצרו לאש.
הרועה. .שמע גרשון צעק הסמל דרך חלון המכונית לעבר גבר
חסון, שצעד לאורך רחוב הרצל, כשלצידי רגליו נעולות המגפים רץ
בולדוג ענק. י גרשון חי על רווחיה של יצאנית אך יחד עם זאת הוא
קנאי לכל מגע של. חברתו״ עם גבר אחר, מחוץ לשעות עבודתה, כמובן.
הוא סיפר לסמל בצחוק :״אתה יודע מנין אני בא 1ממטה המשטרה !
תאר לך, חבריך הספשים למקצוע הזמינו אותי כדי לחקרני על גניבה
איזו שהיא. אגי,״ והוא טפח על הזהו ״אני וגניבה ! איזו בדיחה ! הרי
אני אדם הגון ! ״
לא היה שמץ של אירוניה בהצהרתו. חולף זמן רב עד שרועה זונות
מתחיל להבין באיזה מקצוע הוא עוסק. הכספים הראשונים הוא מקבל
מידי איזו בחורה בהלוואה ידידותית שלמקורה אין שואלים. רק לאחר
תקופה, הופכים יחסי הגומלין בינו לבין ה״עובדת״ לקבועים. הרועה
מגן על הנערה החלשה בפני התחרות, מבטיח את תחום פעולתה, משגיח
שלא ירמו אותה — ומקבל תמורת השרותיס החיוניים האלה, חלק
מהכנסותיה, הופך במרוצת הזמן ל״בוס״.

הזית הבנין הקטנטן במושבה הגרמנית, היא של קיוסק.
אולם ברז ד־זוז החליד מזמן, ואיש לא קנה׳ זה חושיים,
משקה קר מאחורי התריס המורד למחצה. בעלת הקיוסק,
שרגלה נראית בתמונה (אמצע) מ־כרת היטב למשטרה.
העסק האמיתי שהיא וחברתה מנהלים אותו, הוא בחדר

קטן מאחורי החנות. בקושי אפשר בו למצוא מקום
למיטה. אלא שזהו כל הציוד הדרוש• עם כל ידיעותיה
של המשטרה׳ לא תוכל לחסלו ולאסור את שתי הנשים,
טרם תפסה אותן בעבירה. אולם השמירה על העסק,
ועל הדומים לו, בשעת, העבודה״ .היא יעילה מאד.

הייכנס ת הרבות מאפשרות העמדת זקיפים, בכל המבואות
לסימטא, שיתנו את אות האזעקה, בהיראות שומר
באופק. אז נעלמים הלקוחות דרך מנהרות (שמאל) או
סולמות המובילים אל הגג, ומשם; דרך גגית השכנים,
אל רחוב אחר• עם הסתלקות השוטר חוזר העסק למסלולו,

בתי בושת!סליקים
בית הבושת, לפנים מוסד מכובד ביותר בחברה האנושית,
יצא מן האופנה. התיאורים הציוריים על כמעט־ארמונות
והיפהפיות שבהם, הפכו מזמן לשקר, לפחות
ברוב חלקי העולם, ובודאי שבישראל.
במקום ארמונות, נאלץ החטא לסגת לחורבות. הבושם
המשכר פינה את מקומו לסרדון. ואשר ליפהפיות —
מספיק מבט. חטוף באחד מהמוסדות החיפאיים, כדי לאכזב
אף איש קצר רואי. אלא שלמרות הלכלוך, הפשפשים,
הסרחון והכיעור, לא אזלו לקוחותיהם של בתי
הבושת גם בישראל. לעתים תכופות מוצאת חוליית השוטרים
תור של בחורים צעירים לפני דלתו הרעועה של
חדר עבודה של יצאנית. רוב המבקרים: מלחים זרים.
על המשטרה לחסל קנים אלה, המשמשים מקור לפשעים
ומחלות מין. עצירת הלקוחות אינה מעשית ליותר
מכמה שעות, גם חסרה תועלת. לכל היותר יכול קצין,

בעל רגש מוסרי גבוה, להטיף להם. במקומם יבואו
אחרים. הצעד היעיל יותר הוא עצירת הפרוצות עצמן,
ביחד ער, בעלי בתי הבושת.
סימה (שמאל) היא בעלת הקיוסק שאינו קיוסק כי
אס בית בושת. היא ותיקה במקצוע, אינה מתביישת
להודות בכך. היא׳ לפי דבריה ,״ז נה ותיקה, אבל הוגנת
!״ על חולית השיטור, שבאה בפעם העשרים לנסור
את מזלה ולתופסה בשעת עבירה כדי לסגור סוף סוף
את עסקה, לגלגה :״אל תנסו ! לא תתפסו אותי.״
היא טעתה. בעבר כבר נתפסה י,־ תר מפעם, גם נשפטה•
אולם לא בקיוסק הנוכחי, שהמתנהל בו הפריע לשכנים.
עם השוטרים, לאחר שהציעה להם סיגריות׳ נכנסה
בשיחה, קבלה בפניהם על צרותיה :״גרשון (ראה עמוד
) 6חייב לי 500 לירות. אתם השוטרים יורדים לחיי׳ לא
נותנים לחי ת. והלא אני מוכרחה ״לעבוד״ (כאן הש
תמשה במילה אחרת, המונית יותר, אך לא ראויה לדפוס׳
מאיפה אקח כסף לשלוח לבני בקנדה? הוא מותק, והו
לומד בסדר׳ אבל כל מכתביו מכילים את המילה: כסף.׳
לפתע השתנה מצב רוחה, היא תפסה את הסמל בשרוו
קראת :״לעזאזל ! למה לכם לרדוף אחרי זונות? בו:
אחי למיטה השיב השוטר :״אני נשוי,״ הסתלק
חיש, אבל לא מבלי להוסיף הזהרה :״עוד נתפוס אותך ! ״

במדינה
העם
מ• ברתי־נורמל ע
כשאומרים שמטורף הוא ״בלתי־נורמלי״,
מניחים את ההנחה כי האדם הנורמלי, הרגיל,
הוא שפוי בדעתו.
לא תמיד נכונה הנחה זו. לפעמים יכול
להתעורר הרושם כי האדם הנורמלי, הרגיל.
הוא קצת מטורף. ואז מן הראוי לכנות בתואר
״בלתי־נורמלי״ את האדם השפוי בדעתו.

השבוע היה נדמה כי במדינת ישראל נוצר
מצב כזה :
• בן הרג את אביו, שלא היה כל כך
אביו.
• אב עמד בדין על הריגת בנו.
ס צעיר עמד בדין על הריגת אהובתו.
• צעיר הרג את שותפו המבוגר.
ומעל לכל, משוגע במוסד של חולי־רוח,
שהטריד את רופאיו משך שבועות ארוכים
בהודאות על מעשה־רצח, זכה סוף־סוף ש־שיתיחסו
אליו ברצינות, יקבלו את הודאתו.
היועץ המשפטי של ממשלת ישראל התפנה
בכבודו ובעצמו כדי להופיע נגדו לפני שו־פט־שלום
קטן, להניח לפניו את אחד המקרים
המוזרים ביותר שהרימו אי־פעם את
גבות עיניו של האזרח הישראלי-,שהוא די
ציני גם בלאו הכי.
גל מלאכותי. כותרות העתונים הצדיקו
את חששותיהם של הפסימיים ביותר, שטענו
מאז ומעולם שאסור להביא לארץ עולים,
וביחוד לא עולים ״שחורים״ מארצות
המרחב, וכי יש צורך בחוקי־דיכוי חמורים
כדי לבער את הנגע.
אולם במידה מסוימת היה גל־הפשעים מלאכותי
למד״ .אפשר לזקוף חלק גדול של
ה״גל״ על חשבון ההתענינות שהעתונות
העברית החלה מקדישה לפשעים. במקום
ציון קטן בכרוניקה, כמו לפני חמש שנים,
זוכה עתה הפשע למקום מכובד בין ידיעות
מכובדות.
רבים סבורים שזו רדיפה מסוכנת אחרי
סנסציות, שדבקה גם בארזי העתונות. אולם
לעומתם הושמעה טענה הגיונית למדי :
אין לרפא את המחלה ללא אבחנה, ואין אבחנה
ללא חקירת הרקע הסוציאלי המצמיח
את החיידקים.

היסטוריה
בית > שוגעי
אין מקום בישראל היכול להשתוות למבצר
עכו. העובר את המבצר מן המרתף ועד הגג,
הריהו כעובר על פני כל תולדות הארץ.
במרתף עוד מצויים האזיקים אליהם רותקו
אסירים אומללים בימים שקדמו לימי הצלבנים,
האורוות בהן שכנו הסוסים שהביאו
את האבירים לבושי שריוני הקשקשים מארץ
הפרנקים. על הגג עוד נראים בברור הסימנים
שחרט בידיו דב גרונר, בשבועות הארוכים
שחיכה לביצוע פסק־דין המוות שלו•
כשבאו לפני שבוע ראשי אצ״ל ומשפחות
התלויים להתיחד עם זכר הצעירים שעמדו
על דלת־העץ הנופלת בחדר־המות׳ נוכחו לדעת
שחל שינוי בחצר הרחבה של בית הסוהר.

החצר ההיסטורית, בה טיילו פעם מאות
אסירים יהודיים, וראו על הארץ את טבעות
הברזל אליהם, נקשרו האסירים לפני הלקאה
צבורית, חולקה על ידי קירות אבן למגרשים
קטנים, לנוחיות בית־המשוגעים שירש
את המקום, אחרי שהממשלה נמנעה מלהפכו
למוזיאון לאומי.
הסיבה המשוערת לקטנות המיחין: אי־הרצון
להפוך את תלויי עכו ויושביה לגבורים
לאומיים.

ממשלה
.חדדה״
פעם דמו משברים ממשלתיים בישוב ובמדינה
לקקיון. הם היו צצים בלילה, גדלים
לממדים אדירים, ונעלמים בבוקר באותה

מרכז מפא״י על קיום שני הדגלים ור,המ־נונים
קנה הקש האחרון, ששבר את גב
הצ״ס
הם נכנסו לממשלה מתוך הרגשת הנצחון
של מפלגה שעלתה למקום השני במדינה,
הוכיחה לממשלה שלא תתכן קואליציה יציבה
בלעדיה. אולם מצד מפא״י היתד, הרגשה
אחרת. היא התיחסה מלכתחילה בזילזול רב
לשותפים, לא ראתה בהם אלא גוש דתי במהדורה
חדשה. מדי פעם, כשהתעוררה בעיה
חמורה בממשלה, לא הסריחה מפא״י את
עצמה למצוא פשרה, אלא קיבלה החלטות
בהרמת ידיים. היא נטעה על ידי כך בלב
הצ״כ הרגשה שדמתה לעינויי טאנטאלוס,
גיבור האגדה היוונית, שעמד רעב וצמא ליד
עצי־פרי ומעיין מרווה, אך לא יכול להגיע
אליהם.

מדיניות
תז כו ר ת עדינ ה

חצר מבצר עכו שהפך בית־משוגעיס
האס היו הגבורים גבורים?
מהירות שבאו. היה זה סוג ההתפטרויות
הקשור בשמו הטוב של הרב מיימון.
כיום משבר ממשלתי הוא תופעה לגמרי
אחרת, בהרבה יותר חריפה• כעץ אלון, הוא
גדל באיטיות ובהתמדה, פורש את ענפיו
ומטיל צל על סביבתו. כשמרגיש בו הקהל
הרחב, הנהו כבר צמח שקשה להזיזו.
עינויי טאנטאלוס. התפטרות ארבעת
השרים הציוניים־הכלליים מן הממשלה דמתה
לעץ כזה: היא צמחה במשך חדשים.
אנשים רבים יכולים לחשוב שאין זה
כל כך חשוב איזה דגל יתנופף מעל לבית־הספר
של כפר־יחזקאל באחד במאי, ומה
ישירו ילדי שני העין־חרודים בט״ו בשבט.
אולם בעיני הציונים־הכלליים היתה החלטת

התפנית כמגירה. נוסף על הרגשת
הכשלון הקולקטיבית, עקב אי־קיום תכנית
הממשלה ביחס לביטול הפיקוח על המטבע
הזר, סיוג החינוך הממלכתי ושאר הנסיגות,
באה אצל כל השרים כמעט הרגשת — כשלון
אישי בתפקידיהם :
• ישראל רוקח לא הצליח לקבל לידיו
את השלטון על המשטרה ועל עניני הערבים,
נשאר במשרד־פנים ללא סמכויות כמעט.
• פרץ ברנשטיין, בראש משרד המסחר
והתעשיה, לא יכול לעשות כמעט דבר, מאחר
שהשלטון האמיתי בעיניני הכלכלה מרוכז
בידי שר האוצר המפא״י.
• יוסף ספיר, שר־התחבורה, נאלץ להתפשר
עם הקואופרטיבים לתתחבורה, החמיץ
בזא ת את ה הזד מנו ת היחידה של הצ״כ להופיע
בעיני הציבור כמגיני האיש הקטן.
• יוסף סרלין, כשר הבריאות, היה היחידי
שלא נתקל מיד במכשולים מפלגתיים,
נכנס יפה לתפקידו.
ראש הממשלה הביע ״חרדה״ על תוצאות
הפרישה• הוא ידע על מה הוא מדבר: אם
תשאר ממשלה בעלת רוב זעיר, יתכן מאד
שתשים קץ לנוהל הדימוקרטי המייגע, הוציא
מן המגירה את התכנית המוכנה לריכוז
סמכויות כמעט־דיקטטוריות בידי ראש הממשלה.
אולם מאחר שגם ראש הממשלה הוא,
הפעם, תמים דעים עם הצ״כ בשאלת ההמנון
והדגל בבתי־הספר, יתכן שהפעם עוד
תושב הקואליציה הגדולה על כנה.

משטרה
״נ ש תה רחיים!״

זה, היה תואר סגן־המפקח־הכללי נופל לחיקו
של ישורון שיף, בן המורה׳ בעל השפם
המגודל והקול העדין, ואילו עמום בן־גוריון,
שכבר נכנם בינתיים לחדרו הריק של הסגן
שפרש מתפקידו, היה נשאר עוזר־המפקח־הכללי
בלבד. הסיבה לכך: חששו של ראש־הממשלה
כי עליתו של בנו עלולה להתפרש
בפרוטקציה אישית, אף כי מבחינת הוותק
עולת זכותו של בן־גוריון על זכותו של
שיף.
פרטים אחרים של התכנית :
• חטיבת הגבולות הנמלים, בפיקודו של
יהודה פראג, תפורק, תצורף למחוזות.
• סגן נציב בתי הסוהר, שפי, קודמו של
יהודה פראג, יחזור למשטרה בתפקיד נמוך.
• מפקד מחוז תל־אביב, יואב פלג, יעבור
למחוז אחר, כנראה לטבריה.
יחזקאל סחר עצמו היה צריך לעבור, לפי
חשבון זה, למשרד־החוץ, לקבל תפקיד נכבד
כציר או שגריר באחת הארצות. אולם השבוע
נראה שסחר מעדיף את אויר הארץ ואת
דגלון משטרת ישראל. בעוד שרבים היו עסוקים
בחיפוש יורשיו, לא התכונן כלל לנטוש
את חדר עבודתו בקומה ב׳ של מטה
המשטרה בתל־אביב. הוא עוד דמה מאד לבעל
הבית בפתגם, האומר שבלעדיו אסור
לערוך חשבון.

״מספרים בעיר שאתה בא בא להחליף אותי
!״ אמר בחיוך יחזקאל סחר, המפקחהכללי
הממושקף של משטרת־ישראל, לגבר
קטן הקומה ואדום־הפנים׳ כשהשניים נפגשו
בשבוע שעבר בביתו של משה שרת שרד,חוץ.

כן ואם לא, נשתה לחיים החזיר
הלר, בחיוך.
השבוע נראה כאילו היה זה ״לא״׳.
המפקח דא התכונן. לפני שהוכרע המאבק,
כבר הוכנה תכנית שלמה של חילו?׳
נלרא בצמרת המשטרה. לפי תכנית

כששוחרר בשבוע שעבר מכלא פראג, ה־עתונאי
האמריקני ויליאם אוטים, הופנתה
מחשבתם של ישראלים רבים לאסיר אחר
הנמצא עדיין בכלא פראג: מרדכי אורן.
אותה מחשבה עלתה גם בלב אנשי משרד
החוץ הישראלי. הם פנו אל ממשלת ארצות
הברית, ביקשו פרטים על המשא ומתן לשחרורו
של אוטיס וכן את חוות דעתה על
הסיכויים לשחרורים נוספים של אסירים הנמצאים
בידי ממשלת צ׳כוסלובקיה.
לאחר קבלת חוות הדעה והתיעצויות רבות,
בחר משרד החוץ בדרך עדינה כדי להזכיר
לצ׳כים את הפרשה: לפני כשלושת רבעי
שנה נשלח המכתב האחרון של ממשלת ישראל
לצ׳כוסלובקיד, בענין אורן, על מכתב
זה לא נתקבלה כל תשובה.
ישראל הגישה באמצעות המיופה כוח הישראלי
בצ׳כיה, ד״ר גרא, תזכורת למשרד
החוץ הצ׳כי, בקשה תשובה על אגרתה מלפני
שלושת רבעי שנה ש״ייתכן שלא זכתה
לתשומת הלב הדרושה...״
ד,אגרת רמזה. שישראל והעולם המערבי
כולו, יראו בעין יפה אם ממשלת צ׳כוסלו־בקיה
״תבדוק מחדש את פרשת האזרח הישראלי
מרדכי אורן.״
צ׳כוסלובקיה לא הגיבה כלל על התזכורת
הישראלית, אף לא נענתה לבקשה שהיתר,
כלולה בה, לאפשר, לפחות לנציג קונסולרי
ישראלי, להפגש עם מרדכי אורן בכלא.
משרד החוץ הסיק מכך שכלפי התנועה
הציונית אין מדינות הדמוקרטיה העממית
מעונינות כלל לעשות ז׳סטות של ידידות ורצון
טוב.
אולם בסוף השבוע שעבר הגיעה שמועה
מעורפלת לחוגי מק״י, ממרכזי המפלגה הקומוניסטית
באירופה. השמועה :״מרדכי
אורן ישוחרר בקרוב.״

המשק
קצתמ תו ח. קצת יותר
בימים האחרונים נראה שוב כי מיסים
חדשים מביאים אתם לרוב עלית מחירים.
מיד לאחר ׳שהוחלט בישיבת הממשלה על
הטלת מס אבטלה, למימון עבודות ציבוריות
מיוחדות שתקלנה במידת מה את מצבם
של המובטלים, באה הודעה על עליה, ב־25
פרוסה, במחיר הלחם. אולם למעשה עלה
הלחם ביותר מסכום זה, כי ניתנה הוראה
למאפיות להקטין את משקל הכיכר ב־/0ס.5
הקשר בין מחיר הלחם למס האבטלה הוא
פשוט: הממשלה פחדה להעלות את המחיר
בטרם יהיו בידה סכוקי. כסף שתוכל לשלע
למובטלים, תמורת עבודתם, ושבו יוכלו הללו
לשלם את המחיר המוגבה.
עדמתי? עליה במחיך הלחם תכנים
לאוצר מליונים נוספים של לירות בשנה.
הכנסה זו תסלק את החשש שהביעו כמה
וכמה שרים, פן, באם היו משאירים את
מחיר הלחם הקודם ומכריזים על קיצובו,
היה נפתח שוק שחור נרחב חדש במדינה,
וחלק ניכר מן הלחם היה מסתנן אל הלול
ואל מעבר לגבול.
נימוק אחר נגד קיצוב, ובעד העלאת המחיר
היה כי, בעוד שעתה אין עולה הצריכה
הממוצעת של, תושב ישראל על 300 גרם

.העולם הזה״ *14

קמח ליום, במסגרת של קיצוב אי־אפשר
היה להקציב פחות מחצי קילו לחם ליום.
כך היה הקיצוב מעלה, למעשה, את צריכת
הלחם במדינה ואת הבזבוז.
השבוע נראה איפוא, כי, לזמן מה לפחות,
המזון המרכזי והחיוני ביותר עדיין יימכר
בשוק החופשי. השאלה היא: עד מתי?

עבודה
אדאחדלא הוו!
לתחנת המשטרה בנתניה נכנסו כמה גברינו
דוברי־אנגלית, הודיעו שהם רוצים להגיש
תלונה על פריצה. היומנאי נטל לידו
את הטופס המתאים, החל רושם. את הפרטים.
אולם כשהגיע אל שם המתפרץ, פקח
את עיניו לרוחה, חדל לרשום. הוא ביקש
את האורחים לפנות אל הקצין הממונה על
התחנה.
הקצין פקח גם הוא זוג עיניים, הודיע שלא
שמע מעולם על תלונה מסוג זה. אך כשהתעקשו
המתלוננים פתח תיק, רשם את
התלונה נגד עובדיה בן שלום, מזכיר לשכת
העבודה בנתניה, שהתפרץ ללא רשות לבנין
חעשית הרהיטים של המזרח התיכון בע״ט.
״האם הרג מישהו?״ המתלונן היה
זונדל סגל 35 ,׳ גבוה ורחב חזה, אחד משני
המנהלים הדרום־אפריקאיים של בית־החרו־שת
הגדול ביותר בארץ מסוג זה, שהחל בייצור
לפני ששה שבועות, אחרי השקעה של
שלוש מאות אלף דולר.
כשנגש לעבודה, נתברר לו שתקלה העיקרית
היא למצוא בארץ מומחים שיהיו מסוגלים
למלא את תפקידי המפתח. הוא קיבל
לעבודה 40 פועל 37 .מהם נשלחו על ידי
הלשכה. אולם, שלושת הנותרים נמצאו על
ידו באופן פרטי.
הסיכסוך פרץ כשפיטר סגל את אחד האנשים
שנשלחו על־ידי הלשכה, שנראה לו
כבלתי מתאים לתפקיד .״מדוע אינכם רוצים
אוחו?״ שאל בן שלום ,״האם הוא הרג
מישהו ז האם גנב?״ אחר איים: אם לא יחזירו
פועל זה לעבודה, לא תשלח הלשכה
שום פועל אחר, תוריד גם את שלושת הבל-
תי־מאורגנים בכוח•
״רק עם כושים!״ .הדרום־אפריקאים,
שלא היו רגילים לנוהג בארץ, סרבו בכלל
להכיר בחובה לקבל פועלים מהלשכה .״הלשכה
קיימת רק לשם נוחיות״ ,טענו ,״נותן־
העבודה זכאי לבחור בעובדים הנראים לו
מתאימים. ההסתדרות יכולה, לכל היותר,
לדרוש כי הפועלים יצטרפו אליה״.
לבן־שלום היתד, דעה אחרת• אף כי עובד
בן־עמי, ראש עירית נתניה הפיקח, פתח
בפעולת תיווך, הופיע המזכיר השבוע בבית
החרושת, הפסיק בכח את עבודת האנשים.
״אתם הדרום אפריקאים יודעים רק לעבוד
עם כושים נזף בסגל, שהיה אחד מראשי

ביו המעונין יבוא. התוצאה הראשונה
לא אחרה לבוא. נציגי הועד־הפועל של ההסתדרות
טלפנו לסגל, בקשו להתראות עמו.
תשובת סגל: הוא יאכל את ארוחת־הצהרים
בביתו, כל המעונין לראות אותו יכול לבוא
לשם.
היתד, זאת שפה ששום מזכיר הסתדרותי
לא שמע כמוה שנים רבות בארץ. העיר עובד
בן־עמי, בעצמו תעשין (יהלומים) ,בתנד
הון מה :״אף אחד מאתנו לא היה מעז לעשות

השאלה, הטעונה תשובה מעשית, היא :
האם תהיה ההעזה כדאית?

נ תו חפלאס טי
זה למעלה משנה משדר קו; ישראל, אחת
לשבועיים ביום ה׳ ,מסיבות עתונאים מוקלטות.
השידור מתחיל בדיוק לפני מועד
החדשות, חייב להיות מחושב היטב, מוקלט
ימים מספר לפני כן על גבי סרט, נערך
ומותאם לפי הזמן.
השבוע בחרו ארבעה עתונאים ירושלמים
לקרבנם הדדשבועי את שאול ליפשיץ, מנהל
משרד המסחר וד,תעשיה. הדו־שיח היה חי
וער, כלל כמה שאילתות אודות ביטול הפיקוח
על השוקולדה, מספרי היצוא של קייזר
פרייזר, בעיות עבודה.
משהתישבו •משתתפי מסיבת העתונאים
ביום ה׳ לפני שבוע ליד מקלטיהם, כדי ליהנות
מן השידור שלהם, כמעט שלא הכירוהו.
טען אחד מהם: אלמלא שמעתי מראש את
הודעתו של הקריין, שזוהי המסיבה שאני
השתתפתי בה, הייתי סוגר את המקלט. היא
שונתה לגמרי, הפכה למין גמגום, שאלות
רבות, ותשובות רבות יותר הושמטו ממנה.״
נתברר, שסרט ההקלטה נותח ניתוח פלאסטי•
שאלות שלא נעמו למשרד המסחר וה־תעשיה
הוצאו. תשובות, בהן נכשל ליפשיץ,
שונו, הוכנסו מאוחר יותר לסרט. צלצלו
העתונאים לאשר הירשברג, קצין העתונות
של משרד המסחר והתעשיה עוד מימי דב
יוסף, ושקולו מוכר למאזינים משידוריו על
חלוקת המנות, שבישל מחדש את הסרט.
״תשע שעות עבדתי על הסרט שלכם,״
התפאר הירשברג בגאווה, שלא היתד, במקומה.
משתתפי המסיבה לא התרשמו• מסיבת
עתונאים מוקלטת, כמו שהובטח להם
לפני שנה עם תחילת ד,סידרה, חייבת להיות
אוביקטיבית, אספקלרית אמת, לא פחות
ממסיבה חיה. הם הצטערו על תשע שעות
עבודתו של הירשברג, שכללו גם מספר
שעות מעבודתו החיונית של מנהל המשרד,
שנאלץ להקליט תשובות חדשות באולפן,
שלחו מכתב מחאה חריף לקול ישראל, איימו
לא להופיע שוב בתכניות שיצונזרו.
הצטדק קול ישראל :״משרד המסחר וה־

ההיתה המלכה אליזבט בתולה?

,העולם הזה״ 814

העליון של היישוב, הועד הלאומי. אולם,
להפתעת רבים, הוצע לרוזן להיכנס מיד
עם סיום הקורם לתפקיד של מעין שליש
אישי למי שהיה אז מנהל המחלקה העברית
(וכיום נספח תרבות בארגנטינה) מרדכי
אבידע.
התפקיד לא משך במיוחד את לבו של רוזן,
העבודה היתד, בעיקרה מינהלתית. ניירות
נערמו על השולחן, טלפונים צילצלו, היה.
צורך לעסוק בכל מיני ענינים כספיים. אלה
לא נראו בעיניו. כעבור חדשים מעטים בקש
לשחררו מתפקידו, כי רצה לעבור לעבודת
תכניות, לשמה אומן, ואשר רק בה נתכוון
לעסוק.
מעריצי ראשונים. המשימה הראשונה:
בקורת סרטים. שבוע שבוע הופיע
רוזן לפני המיקרופון, סקר את סרטי ירושלים,
בלשון שנונה, עוקצנית, לעתים חריפה.
כשעמד פעם להסתכל בתמונות -של
אחד מבתי הקולנוע בירושלים, הופתע מאד
כשבחור אחד, שהתבונן אף הוא בתמו־

רדיו

שמומי•! רוזן עייר חידון

ההסתדרות הציונית במולדתו.
אולם הדרום־אפריקאים, המהווים בארץ
קבוצה קטנה, עשירה ומלוכדת מאד, לא שתקו•
סגל סגר את מפעלו. מורים סוויל, מנהל
מפעל לבגדי־גברים העומד להיפתח בנתניה
ולהעסיק 100 פועלים, הודיע שהוא מפסיק
את בנין מפעלו. מברקים עפו לכל עבר, גם
להסתדרות ציוני דרום־אפריקה, הממלאה תפקיד
חשוב בהזרמת השקעות ותרומית לישראל.

תעשיה
מעולם לא הניח לנו לגעת בשידו־ריהם.
זוהי מסורת עוד מימיו של דב יוסף.״

״סוד שמואל״
(ראה שער)
זוג צעיר עלה לאוטובוס, ישב בספסל האחורי,
החל בשיחה, ניסה לד,זכר במאורע
שקרה לו במוצאי־שבת .״אני בטוח שעזבנו
את הבית אחרי 8וחצי,״ אמר הגבר. האשד,
הגנה על סברחה בתום־לב :״מד,

שמדליק בן 2
כל הכלבים —
אתר, מדבר, יצאנו מהבית כבר אחרי שמואל
רוזן.״
בארצות רבות היד, זה מקובל ביותר לכוון
את אורח־החיים בהתאם לתכניות פופולריות
ששודרו ברדיו. בארץ היה הדבר
בבחינת יוצא מן הכלל. תכניות הרדיו בכללן
לא היו מעולם אהודות על ציבור המאזינים׳
מלבד כמה מקרים בודדים. בולט ביניהם:
צעיר ( )27 זעיר־קומה, בעל שער מסולסל,
נוח לבריות, חביב על מכריו, שהצליח
להפוך את חביבותו כמעט לסמל
מסחרי על גלי האתר. הצעיר: שמואל רוזן,
אישיות הרדיו מס׳ 1במדינת ישראל.
לא בלי שמץ קנאה, גילו אנשי שרות השידור
שבכל משאל ומחקר עמדו תכניותיו
למיניהן (״ושיודע לשאול 20 ,מי יודע״
חידוני תיבת נוח) בראש רשימת התוכניות
המילוליות. מבקרים שסיירו באולפני שרות־השידור,
הציגו את השאלה שנראתה נצחית
בעיני דרוכי־הסיורים :״איך שמוליק רוזן?״
הערצה עיורת. דרכו של רוזן אל הרדיו
היתד״ כרגיל במקרים אלה, מקרית למדי.
בן 14 ראה הצגה של הבימה בעיר
מולדתו ראשון לציון, התרשם ממשחקם של
חנה רובינה ויהושע ברטונוב, שיגר מאמר
הערכה עליהם לעתון התיאטרוני במה. רוזן
הנער הופתע מאד כשהמאמר התפרסם.
הוא נכנם לסטודיות דרמטיות בגמנסיה המקומית,
הופיע בתפקידים שונים. עם סיום
הלמודים, יצא למד, שנקרא אז ״שנת שרות״,
הסתובב שנה שלמה בכובע אוסטרלי רחב־שוליים
בתחנת הנוטרים של ראשון לציון.
שנת השרות היתה משעממת למדי, אך
איפשרה לו להמשיך להימצא בבית אביו,
רופא ילדים (אחיו של שר המשפטים פנחס
רוזן) ,להתכונן *ללמודים באוניברסיטה העברית.
בשנת
1946 בא לירושלים, התחיל, ביחד
עם עשרות סטודנטים אחרים, בלמודיו במדעי
הרוח. אך הגורל יעד אחרת. רוזן
האזין לשידור הודעה בקול ירושלים המנדטורי
כי עומד לד,פתח קורס לעורכי תכניות,
בקש להתקבל כמועמד.
מספרת לאה פורת, אחת ממדריכות הקורם
:״שמוליק היד, צעיר מן הרגיל שקבענו,
אבל הוא עשה עלי רושם טוב והבטיח
סיכויים. קיבלנו אותו.״
שרות השידור המנדטורי קיבל זמן מה לפני
כן מנהל חדש, אדווין (״נבי״) סמואל,
פקיד מנדטורי ותיק, בנו של לורד הרברט
סמואל, הנציב הראשון בארץ. סמואל הצליח
להעביר את הרדיו לפסים חיוביים, יצר
קשר הדוק עם המאזינים, שפר והרחיב את
ר,שמתים. כמובן, שעבודה זו לא ביצע
לבד, הביא לשם כך מאנגליה ומארצות המרחב
אנשי מקצוע ימובהקים, בריטים ברובם.
אחד ממעשיו הראשונים: הכשלה
מקצועית של כוחות חדשים.
כוכבים חדשים. הקורס, הראשון במינו
בארץ, הוציא כמה כוחות מצוינים, מהם
כאלה שעברו לשטחים אחרים: בטבת,
סופרו המדיני של הארץ, ואחרים שהמשיכו
לשרת ברדיו: בלה ברעם, עורכת במות
ובדים, בנימין צביאלי, מנהל המדור להווי
דתי, ורבים אחרים שמקומם ידוע כיום למדי
בעולם העתונות והרדיו.
הממשלה המנדטורית לא הזדרזה מעולם
להציע הצעות עבודה מרחיקות לכת, ביחוד
לא ליהודים. כל מקום עבודה במחלקה העברית
של שרות השידור נרכש כתוצאה
ממאמצים עצומים, ומלחץ חזק של המוסד

שמוליק כן 27
— זאבים מרחוק
נות, אמר לחברו :״אבל שמואל רוזן אמר
ברדיו שזה סרט טוב !״
רוזן הופתע אז, כהיום, מן הפופולריות
ומאהדת הציבור, עומד בפניה בתמהון־מה. .
נוסף על בקורות הסרטים, השתתף ב־תסכיתים
רבים. מספר התסכיתים בקול
ירושלים היה כ־ 3ליום( ,עתה — אחת, לשבוע)
וחבורת צעירים, סטודנטים ברובם,
היוותה מעין להקה קבועה של השרות ׳.ביניהם:
שלמה ברטונוב, בנו של שחקן הבימה
וכיום חבר גבעת במר, תגי פינסקר, שעבר
זמנית לשרות השידור הבריטי, ועוגניה
שמחני, שהמשיכה לעבוד ברדיו.
אך הרדיו לא השכיח מלבו את חלומו
על תיאטרון. במשך שתי שנות עבודתו אסף
את הסכום הקטן ביחס, שנדרש אז לנסיעה
לחוץ־לארץ, יצא לארצות־הברית.
ניו־יורק עצמה לא מילאה אותו התפעלות.
במכתבים לידידים כתב בנוסח שירי
״כל החופים כחולים מרחוק, כל הכלבים —
זאבים מרחוק״ .לידידיו סיפר כי בכרך בן
שבעת המיליונים אפשר להיות בודד עוד
יותר מאשר בתל־אביב הפעוטה.
פליטת פה. אולם התיאטרון הניו־יורקי,
ובית הספר בו למד, מילאו את כל ישותו.
הוא נשם, חי ואכל תיאטרון. כדי להתפרנס
עסק בקיץ, כרוב הארץ־ישראלים הזעירים
בניו־יורק, בהדרכה במחנות נוער ציוניים.
שוב היה רוזן מופתע מהצלחתו׳הוא.
ההצלחה היתד, הפעם כפולה: בעבודתו במחנות
התחבב על הנוער האמריקאי, שאת
אורח חייו למד, התלהב אפילו ממשחק, ה־ביסבול
! בבית הספר רכש ידידים, הצליח
בלימודיו.
התכנית בוטלה. באחד ממוצאי השבתות,
לפגי ארבע שנים, קרה דבר רגיל
ביותר בתחנות השידור, דבר שאינו צריך
לקרות ואשר קורה, משום מה, תמיד: תכנית
בוטלה ,״מטעמים טכניים״.
רוזון, שהיה אחראי לאותה תכנית. ,חייב
היה למלא את הזמן: משתתפים לא היו.
והזמן דחק. כשחפש לו ספר לקריאה .,נפלה
עינו על ספר שנשא את הכתובת 122ט 0
, 80011 ספר חידונים. הוא נזכר כי, בהיותו
סטודנט, היו הוא וחבריו יושבים בקפה
עטרה הירושלמי, חדים זה לזה חידות, והמנצח
זכה בכסף. היה זה מישחק האזארד
אינטלקטואלי מיוחד במינו.
חשב רוזן: מדוע לא יצליח לשעשע כך
גם את המאזינים י כשנסע לתחנת השידור,
אסף את כל חבריו לעבודה שהיו באותו .

במרי 1וז
* רגע בתחנה, ערך איתם את המישחק לפני מדוע לא יבקרו: כשד,אולפן מתמלא עד
המיקרופון. הפעם לא שיחקו על סכום אפם מקום, השידור אינו עולה יפה.
כסף, שיחקו על רעיון.
לפני שנה, כשנתמנה המנהל החדש, בא
הרעיון לא היה חדש, נוסה קודם לכן גם יועץ אמריקאי לעניני רדיו, דניאל אנרייט.
כקול ירושלים, נוסה שנים רבות בתחנות בין יתר הצעותיו קבע שיש לעודד את
בעולם. סוד ההצלחה: אישיות המשדר רוזן, להופכו לאישיות עוד יותר פופולרית.
וכושרו.
הצעתו: תכנית מה עמקו? שהפכה אחר
לכאורד״ הדבר פשוט מאד. לקח לו אדם
כך לעשרים מי יוזע?
אינציקלופדיה, הכין שאלות, גירה את רצורוזן,
כרגיל, קיבל את ההצעה בהסתייגות
נם של הבריות לבדוק את ידיעותיהם והשכלתם.
זה נכון לגבי תכנית חד־פעמית, מק רבה, פתח בשידורים, שהפכו בינתיים לרית,
אולם אם מדובר בתכנית־קבע, צריך מקובלים מאד ואת רוזן לפופולרי עוד יולדעת
לגוון את התכנית, למצוא את הדרך תר משהיה. אפילו חברי צוות הנשאלים
למשוך את המאזין. דרוש קסם אישי, ש הקבוע הפכו מוכרים וידועים לכל ילד ב־תל־אביב.
יישמע
על גלי האתר, יגיע למקלטו של כל
הצעד הבא של רוזן היה הגיוני עוד
פרם ופרט.
התכנית הראשונה, שנתקיימה לפני ארבע יותר: הוא הבין שעיקר מאזיני הרדיו אינם
שנים, הצדיקה את השיקול, גילתה כי ל בערים הגדולות, כי אם בעיקר במושבות,
רוזן היו ההתמדה, הדמיון והאישיות — קיבוצים ומעברות, מקומות בהם אין
לציבור אפשרות ליהנות מקולנוע, תיאטרון,
שהפכו תכנית זו לתכנית הרדיו בהא הקונצרט
ולעתים אפילו עתון. אלה הם הידיעה.
מאזינים
הנאמנים ביותר של הרדיו. רוזן
סכנה: תשובות. קשה היה לקבוע מה
חיפש דרך נוספת לרכוש אותם. הדרך
סוד ההצלחה: התכנית או האיש. אנשי
נמצאה.
המקצוע ידעו כי הפרסום אינו תמיד בבואה
יוצאים אל העם. שידורי 20 מי
לכושר המשדר. אנשים רבים, למשל, הגישו
תכניות רבות, השקיעו עבודה קשה יודע? החלו לנדוד בכל רחבי הארץ, בכל
מקום הורכב צוות נשאלים מקומי, נשאלו
ומיגעת, מבלי שאף מאזין אחד ידע את
שמם. ואילו משדר שהכין תכנית כבקשתך, שאלות, צויינו נעלמים שהיו קשורים בנתפרסם
שמו תוך שבועות ספורים. במקרים הווי המקום.
נוסף על מכתבי ההערצה הרגילים (כ־10
אלה קבעה התוכנית, לא האדם.
גם תוכניות החידונים כבר נוסו לפני כן ליום) המתקבלים לכתובתו של רוזן, הומטרו
על שרות השידור עשרות בקשות לעל
ידי אליעזר דורון (כיום קונסול ישראל
בניו־יורק) .התכנית נכשלה, האיש לא פור קביעת מקום ישוב זה או אחר לשידור הסם.
אך 400 החידונים ששודרו על ידי רוזן, תכנית.
איש מבין חבריו לעבודה לא קנא ברוזן
הפכו אותו לאיש נודע. היו אלה חידונים
קנאה מקצועית או אישית: פופולריותו לא
למבוגרים ולנוער, על כל נושא, ובכל צורה.
ההצלחה לא באה בקלות. החידונים הצ היתר, לה הצדקה מקצועית־אוביקטיבית, היא
ריכו קריאה מדוקדקת בכל מיני ספרים, היתר, פרי המקרה, פרי המצב העכור של
מרבית יתר השידורים. רוזן, שעדיין לא
רישום מידי של כל עובדה שיכולה היתד,
לשמש חומר לשאלה בתכנית הקרובה. צריך שכח את הבמה, החל להיענות להזמנות לעשרות
להופעות אישיות במקומות רבים.
היה לדעת לא רק איזו שאלה להציג אלא גם,
סוחר גרוע. כשרונותיו המסחריים, לובעיקר,
כיצד להציג אותה, להיזהר בתשועומת
זאת, היו זעירים, הוא לא ידע לנצל
בות.
להנאתו החמרית את פרסומו.
כששאל על שם מי נקראים איי וירג׳יניה,
למשל, השיב לו נער :״על שם המלכה
בעוד שכל אמן, ויהיה זה הגרוע ביותר,
קיבל סכומים גדולים כשכר הופעה, לקח
אליזבת שהיתר, בתולה.״ רוזן נתחייך, מיהר
להשיב :״אינני יודע אם היתד, בתולה או
הוא סכומים פעוטים להצחיק. לדבריו, לא
לא, על כל פנים זה על שמה.״ תשובה מעין
ידע לעמוד על המקח .״אבל אני לומד,״
זו עלולה היחד, לגרום לתגובה חריפה בהוא
מחייך. בזמן האחרון החלו רבים לטעון
מקצת ממנהלי שרות־ד,שידור.
כי רוזן נוצל יותר מדי ותכניותיו נמאסו.
אלה — אם כי ידעו את ערכו הגדול בשאמר
מאזין :״קולו רודף אותי בכל מקום.
ביל השרות — לא נתנו לו כל זכויות גם מזון טוב, אי אפשר לאכול כל הזמן.״
מיוחדות. רוזן קיבל את המשכורת הממשל רוזן עצמו היד, מסכים אף הוא למעט ב־

מעגל סביב למדורה. השולחן הירוק שעל
הבמה לא יכול היה להלהיב כמו האש האדומה.
אף על פי כן, הורגש שבאולם מרחף
קצת יותר מגעגועים לימים עברו. היתד, זו
הרגשה כללית מיוחדת במינה, שהניעה סגן
אלוף אחד להגיד באנחה :״הייתי מגיע
רחוק עם הבחורים האלה, אפילו היום.״
וכאילו להוכיח שאנשי הפלמ״ח עוד כוחם
במתניהם׳ נשמעה דרך המיקרופון פקודה
שקטה: חברי הראל מתבקשים לצאת החוצה.
הקבוצה יצאה אל הדלתות, למנוע את
התפרצותם של כ־ 300 בחורים שנדחקו בפתחים,
איימו לשבור את הדלת באם לא תנתן
להם רשות כניסה. לא היו אלה יריבים
שבאו להפריע, אלא, בחלקם הקטן, פלמחאים

תית המגיעה לו בדרגתו כעורך תכניות (כ־
150ל״י) .ככל עובדי השרות, וכאיש רדיו
מובהק, לא נהנה גם הוא מן המצב העגום
שבו היה נתון שרות השידור, שגם המנהל
החדש משה (״מויש״) פרלמן, לא הצליח לשנותו.
דאגה
מתמדת. אך הפופולריות האישית
הלכה וגבחה. שוטרי הקריה התרגלו
לתופעה השבועית של זרם עצום של ילדים
הנוהר לאולפני קול ישראל מדי מוצאי
שבת. אולם רוזן לא נרגע, עד היום הוא
עומד ליד האולפן, מודאג מאד, שמא לא יהיה
לו קהל.
למהנדסי הרדיו הוסיף כל הענין דאגות
מיוחדות. כל אדם הפוגש ברוזן ברחוב,
שואל אותו אם יוכל להיות נוכח בשידור
מקבל את תשובתו רחבת הלב :״בבקשה,
למה לא ז״ למהנדסים היו סיבות חשובות

שידורים. כיון שהדבר לא אופשר לו, השתדל
לגוונם ולשנותם ככל האפשר.
הדעה ההפוכה באה מילדה בת 16 שהשיבה
לטענות שקול ישראל הפך קול שמואל.
כתבה ניצה פרדו :״הלואי וזה היה נכון...
אני מוכנה לשמוע אותך בכל מקום ...במקום
קונצרט, במקום תסכית ואפילו במקום
חדשות.״

כינזסים
כ מו תשדצ ״ז ב אוו
המודעות היו צנועות . :יוצאי הפלמ״ח
בירושלים הוזמנו למסיבה בערב שבת בקולנוע
ציוו ( 1350 מקום) .קוטנן של המודעות
לא הפריע; האולם היה מלא מפה לפה.
אכן, האווירה לא היתד, פלמחאית ביותר.
שרות ומושבים מסומנים אינם תחליף ל

גרמני
פאול הארלן (שמאל) וחסרו
ברסודגן: פרפורי גסיסה
לשעבר, שאחרו לבוא, גילו כי לא נשאר
להם־־מקום בפנים, וירושלמים פשוטים שטענתם
היתד, קורעת לב ן ״תנו להכנס, אין
לאן ללכת בעיו ב שבת !״
אולם בסופו של דבר היה זה ערב השבת
העליז ביותר בירושלים זה זמן רב• בשעה
2בבוקר עוד בקעו מככר ציון שירי הפלמ״ח
והורות סוערות, ונושעה מוקדמת לפנות בוקר
התארגנה קבוצה של פלמחאים שערכו קומזיץ
אמיתי, זללו כריכים של נקניק יבוא,
חיסלו מספר ניכר של בקבוקי יין והפליטו
כמות עצומה של צ׳יזבאת.

ש ח רי ת

בירושלים: קריאה קורעת לב

אנ טי ש מיו תבמשרד -ר. ח1ץ
מאז פרסם העולם הזה ( )813 לראשונה את
הידיעה כי בארץ מבקר — כדי להסריט
סרט — פאול הארלן, בנו של פיט הארלן שהפיק
בזמנו של היטלר את הסרט האנטישמי
היהודי זים, הספיקו רוחות רבים לר־עוש.
תומס איזיצ׳ה (השם שהיה רשום בדרכונו
התורכי של הארלן) גרם לכמה שערוריות
בארץ, השאיר מאחוריו כמה חשדות
קטנים, לפחות חשד אחד רציני. אשמים, במידה
לא קטנה, בתקרית הארלן: כמה מוס-״
דות ישראלים רשמיים.
כאשר הגיע הגרמני בעל הדרכון התורכי

עתונות

כאי כינוס הפלמ״ח המאוכזכים

חולדות

לשרשרת העתונים המפלגתיים, עומד להתווסף
בקרוב כתב־עת חדש: המפלגה הפרוגרסיבית
תוציא עתון יומי בירושלים,
בשיתוף עם מערכת הג׳רוסלם פוסט, בהנהלתו
של עורך הפוסט בפועל, טדי לוריא,
בעוד שהעורך הרשמי, מטעם המפלגה, יהיה
אידוב כהן.
העתון העברי, שישא את השם שחרית, ישתמש,
בשלב הראשון, בכל הידיעות של
שותפו האנגלי. אם העתון יצדיק את קיומו,
יופרדו מנגנוני שני העתונים, והעתון
הפרוגרסיבי יקים לו מערכת משלו.
היחיד מבין העתונים, הקיימים העלול לד,פגע
מהוצאת העתון הוא הארץ, שחברי
ואוהדי המפלגה הפרוגרסיבית ראו בו את
שופרם העברי. אולם הפרוגרסיבים לא שכחו
שגרשום שוקן תקע בהם, לא פעם, ברגעים
מכריעים ביותר, סכין בגבי, חפצים מזמן
להיות בלתי־תלויים בחסדיו של העתון ה־בלתי־תלוי.
יתר
על כן, אם ירצה העתון לעודד את
רגשותיהם הפטריוטיים של תושבי ירושלים,
להקדיש מקום נרחב לידיעות מקומיות
ירושלמיות, יתכן שיזכה, בהיותו ה־עתון
העברי האחד היוצא לאור בירושלים,
לכמה מאות קוראיה נוספים.
התאריך שנקבע להופעת הגליון הראשון:
ראשית חודש יולי. לגבי ירושלים,
בה נכשלו עתונים עברים רבים בעבר, תהיה
אותה שחרית של יוקר קיץ, סגרירית ביותר
לשחרית.
* לחשל: כאשר פירסם, עוקב הבחירות
לכנסת הראשונה, כתבה קטלנית על ההרכב
הזל ש.ל רשימת המועחדים הפרוגרסיבית,
וכאשר המליץ, לפני הבחירות לכנסת השניה
על מפלגת הצ״כ.

לישראל, פנה ללשכת העתוגית ר-ממשלתית,
הראה שם המלצות מאת משרד החוץ, ביקש
עזרה בהכנת סרט עובדתי שמטרתו היתד״
לדבריו ״לכפר על פשעי העולם כלפי העם
היהודי.״ שירותי המודיעין הפנו אותו
לחברת כרמל פילס, שכונת מונטיפיורי, תל-
אביב, ביקשו מהחכרה להגיש להארלן ולחברו
הגרמני, שבא אתו, את כל העזרה,
להעמיד לרשותם ציוד ועובדים.
מברק כחול. החברה נענתה לבקשה,
התפלאה לראות כי השנים סירבו להעזר בצלמים,
ביכרו לעבוד בעצמם במסרטה. טען
אהד מהם :״הייתי עו רו של רוסליני.״ אולם
הצילומים שנעשו על ידו לא הוכיחו בקיאות
רבה.
באופן רשמי ייצגו שני הגרמנים את חברת
מרלין, שמושבה בפריז. בדרכוניהם, נרשם
כי הם תושבי איסטנבול, ולאנשים שונים
שפגשו, מסרו נוסחאות שונות: לאחדים
אמרו כי הם פולנים, לאחרים כי הם
צ׳כים. כסף לא היה ברשותם והם הבטיח•
לחברת כרמל להשאיר את מכוניתם, כע
בון, עד שיחזרו שנית לארץ, ישלמו, בעד
השרותים שקיבלו, סך כולל של 600 דולר.
החשד נגדם התעורר לילה אחד, כאשר באו
השנים למלון ריץ, רחוב הירקון, תל־אביב,
מושב לשכת המודיעין הממשלתית, הו. יעד,
לשוער כי הם, מחפשים מברק בהול שהגיע
עבורם. השוער הניח להם להכנס. אותה שעה
הופיע במקום משה (״מריש״) פרלמן, ראש
שרותי המודיעין, שאל אותם למעשיהם בשעה
כה מאוחרת. בתשובה פתח הארלן —
איזיצ׳ה בשורה של גידופים, הוסיף :״אתם
אנשים מוזרים מאד ועם מוזר מאד.״
איך שוחטים. תקרית זו גרמה לגילוי
מקרה קודם: שני המסריטים ביקשו לצלם
ולהקליט את פרטי השחיטה היהודית בבית
המטבחיים ברמת־גן. מנהל המקום, ד״ר
אברהם לויט, סרב להרשות להס, לצלם את
השחיטה עצמה, אולם הסכים שיצלמו במקום
תמונות אחרות.
שני הגרמנים חיכו עד שד״ר לוים יעדר
יום אחד מן המקום, הערימו בנקל על העובדים,
צילמו את פרפורי הגסיסה של הבהמות
השחומות. השלטונות, להם נודע
הדבר, חששו, בצדק, פן צלומים אלה ישמשו
חומר אנטישמי, דרשו מן המשטרה ש־תחרים
אותם. צעד זה גם עודד את עזיבתם
של שני הגרמנים, בראשית השבוע. החשד
נגדם: הארלן הבן אסף בישראל חומר לסרט
תעמולה אנטישמי, וזאת בחסות משרד
החוץ הישראלי ושרותי המודיעין של המדינה.

־עולם
הזה״ 514

במדינה
מיעוטים
שי טתצ*צרו
שום אדם בעולם אינו אוהב מלשין, הבוגד
בבני עמו. אולם כל מדינה הכירה
בצורך להשתמש מדי פעם באמצעי לא־נעים
זה. מדינת ישראל לא, היתה יוצאת מן הכלל.
אולם
בדבר אחד היתר, מדינת ישראל יוצאת
מן הכלל. כל מדינה אחרת הבינה שיש
צורך להגן על סוכנים כאלה מפני זעם בני
עמם שלהם — שהרי אחרת לא יימצאו בנקל
סוכנים חדשים. השבוע הוכיחה ישראל גישה
בלתי־רגילה: ערבי שפעל למענה נגד
בני עמו מעבר לגבול ומסר ידיעות על תנועת
ההסתננות, נידון לגירוש מן הארץ אל
מעבר לגבול, לחיק הערבים אשר עליהם הלשין
למען המדינה.
דוגמה מפורסמת אחת להתנהגות צינית
כזו: יחס ה.0ס. הגרמני לגבר מבצע ציצת,
המרגל האלבני שגנב את הסודות החשובים
ביותר מארון הברזל של הציר הבריטי באנקרה,
קיבל תמורת זאת מידי הגרמנים
סכום אגדתי — בכסף מזויף אולם ״ציצרו״
היה יחיד במינו שלא כאותו ערבי.
תערוכות פגזי ם וירק 1ת
גשם סמיך של פגזים ירד על ירושלים.
1 :ו;ח בית־החלוצות ברחביה עמדה אשה
* .דושקפת, מטפחת צבעונית על ראשה, חילקה
לתור ארוך של אנשים, שתילים רכים.
השבוע נתכבדה אותה אשה, רחל ינאית־בן־צבי,
אשת נשיא המדינה, בפתיחת תערוכת
ירקות מטעם אגודת מגן דוד ירוק,
שהתקיימה באותו בית חלוצות. מגמת התערוכה:
להמריץ את בני ירושלים לגדל
ירקות בגינותיהם׳ לחם י ך מטבע זר.
בין החרוצים שאכלו אח ירקות גינותיהם,
דב יוסף, אשר בפתיחת התערוכה, התפאר
בטעמו המצוין של הנזר שלו.
שנים התאכזכו. הסביר חיים ליבוביץ,
יושב ראש האגודה, את דרכי פעולתה: הצלחנו
להקים מפעל המצטיין בחוסר^כל התרמות.
תקציב האגודה מתכסה על ידי. הפעוטים״׳
ממכירת הזרעים והשתילים. רק שמינית
מן התקציב מתכסה על ידי משרד החקלאות.

זכויות נכי המלחמה היא, ללא ספק, הטובה
שבעולם. אך לא תמיד ידעו מבצעיה להתעלות
לרמתה. לעתים קרובות התגלעו חיכוכים
בין הנכים לבין הממונים על שיקומם,
חיכוכים טבעיים הקיימים בכל מקרה בו
אדם דורש יותר ממה שמציעים לו.
אך תמיד יושבו הבדלים, ואגף השיקום
של משרד הבטחון יכול היה להתגאות בתוצאות
עבודתו. לפני שנה נסגר האגף, במקומו
הוקמה מחלקה מצומצמת. מיטב אנשי
האגף, שהתמחו בעבודתם, נטשו את משרד
הבסחון, פנו להעסקויות אחרות.
כיום נמצאים 350 נכים • אשר טרם נמצא
להם סידור. ככל שהמצב הכללי במדינה מחמיר,
קשה מצבם, הסיכויים לשיקומם נעשים
קלושים יותר. הם פנו למחלקה שתתן להם
הכשרה מקצועית ממשית, תאפשר להם להתקיים
בכוח עצמם. אולם בעוד שאגף השיקום
הצליח לארגן, בזמנו, קורסים והכשרות מק־צועיוו
/׳,חיילים משוחררים רבים ולנכים בעלי
כושר גופני גבוה, מתקשה המחלקה להבטיח
את התנאים הדרושים להכשרת נכים,
בעלי הכושר הגופני הלקוי.
הוא הכין, אכל ...מלבד הבעיה היסודית
של הכשרה לעתיד, קיימת גם בעיה
עכשויות בוערת 350 .הנכים הבלתי־משו־קמים
מתקיימים על תגמולים ממשלתיים
( 90ל״י) חודשיים. זהו מקור הכנסתם היחיד•
תחילה קיבלו את תגמוליהם בראש כל
חודש. במרוצת הזמן נדחה התשלום לאמצע
החודש. כיום הוא מפגר בחודש וחצי. נכה
שאינו מקבל את תשלונ!ו בזמן אינו יכול
לחפש לו תעסוקה צדדית. פעמיים, השבוע,
התיישבו 100 נכים במשרד ראש מחלקת השיקום
בקריה, ניסו להסביר לו את מצבם.
הוא הבין אותם, אך לא יכול לעזור.
מלבד הבלתי־משוקמים, מקבלים עוד כ־
500 נכים תגמול חלקי — גם כן באיחור
של חודש וחצי. .כדי לעזור לחברינו,״ הודיעו.
,ומבלי להקשות על הממשלה, אנו מוכנים
לדחות את קבלת תגמולינו, להסתפק
באיגרות־חוב ממשלתיות. לכשירווח לה׳ תשלם
לנו הממשלה.״ התנאי: הממשלה תשלם
לבלתי־משוקמים את תגמוליהם מיד.
את התשובה יקבלו מפי שר הבטחון, לב־שייפגשו
אתו בתחילת השבוע.

דרכי חיים
חצי גרו שהמכה

גננת רחד ינאית
וזב יוסף —
התערוכה, אשר משכה קהל רב, לא איכ־זבה
איש, פרס לשני אנשים שניסו לגנוב
מאחד הכנים שתי קופסות שימורי ירקות.
הם נתפסו כשהגניבה בידם, אבל לא הוסגרו
למשטרה. הקופסאות היו ריקות.

נכים
ה מו הי קני םהאח רוני ם
מערכת החוקים של מדינת ישראל להגנת

*דועולס הזה׳ 314

בחור הישיבה בן ה־ 20 היה מודאג. במקום
האותיות השחורות שבספר הגמרא שהיד,
מונח לפניו בישיבת מאה שערים, רקדו
לעיניו דמויות של נערות ערומות. מנוי
וגמור לסלק את הפרעה הרצינית ללימודיו,
ביקר האברך אצל פסיכואנאליטיקן. הלה
השכיב אותו על ספת עור, ישב מאחוריו,
האזין לצרותיו. אלו כללו, מלבד פאטה־מורגאנה
של בחורות ערומות, גם וידוי על
מעשי אונן, שיא כל החטאים בעיני בחור
הישיבה.
לאחר שבועות מספר של טיפול מודרני,
עדיין הוסיפו הדמויות החשופות לרקד על
גבי דפי הספרים. יום אחד פגש הבחור, עתר,
כבר אומלל לחלוטין, בבחור שני בתל־אביב.
גם הלה היה בחור ישיבה וגם הוא נרדף
בעבר על ידי אותם יצורים דמיוניים ומעורפלים
שריקדו בין האותיות הקדושות.
אולם החבר הצליח להירפא, יעץ לירושלמי
לפנות אל המומחה שעזר לו בשכוגת קט־מון
הירושלמית, סיפר החבר, יושב רבי
שלוימה, גאון ממש, שיש לו שיטה בדוקה
וטובה אלף מונים מן הפסיכואנאליזה• ״הוא
ממש נהדר,״ הסביר. ,הוא בקיא במלאכת
הלחימה בהרהורי חטא.״
ג׳ xי״ג. תלמיד הישיבה לא ראה כל
רע במיזוג בריא של הרפואזל המודרנית וזו
של ימי הביניים, התיצב למחרת בפני רב
שלוימה• הגאון ^זמע בסבלנות את פרשת
צרותיו המיניות, ביקש את האברך לשלשל
את מכנסיו.
.אין כשיטת 40 חסר אחד להפגת צרותיך
והחזרתו לחיק התורה,״ הודיע, לקח בידו
שוט עור, אמר תפילת. והוא רחום יכפר
עוון״ ,החל בהגשת התרופה.
צריך היה, לדעתו, להצליף ג׳ פעמים י״ג
מלקות על אחוריו של החולה• אולם לאחר
הי״ג הראשונות היה הבחור מוכן להפסיק.
לא בן רב שלוימה. הוא המשיך עד .39
המחיר שהבחור שילם בסוף הריפוי 200 :
פרוסה, חצי גרוש בעבור כל מכה — וחצי
גרוש אחד לצדקה.
מלקות ללא רשיון. בביקורו הבא אצל
* בחלקם נכי מלחמת העצמאות, חלקם נכי
צה״ל.

דוד בן־גוריון כשיחה התנ״כית*
— דמות לאבו־ג׳ילדה
הפסיכואנאליטן, סיפר הבחור, שנוסף על
צרותיו הפסיכיות לא יכול עתה לשבת, על
איש הפלא משכונת קטמון. הרופא התקשר
עם המשטרה, וזו מצאה את המלקה המומחה.
התרעם רבי שלוימה על חוסר הבנתו
של הקצין החוקר .״אני עושה זאת
בהחלט לפי דיני החמים ז״ל,״ טען בהברה
אשכנזית. .כלום פסול הדבר י את התשלום
תמורת הריפוי מסרתי לצדקה, לא השארתי
בכיסי פרוטה ! חוץ לזה,״ ניסה לשכנע,
״כבר רפאתי עשרות בחורים.״
המשטרה, שלמרות חיפושים מדוקדקים ביותר
בספר החוקים לא מצאה סעיף מתאים
למקרה בו מכה איש את רעהו בהסכמתו,נאלצה
בסופו של דבר להאשים אותו בהאשמה,
שהיתר, סיום מוצלח ביותר לשריד זה של
ימי הביניים: עיסוק בריפוי ללא רשיון.

משפט
״אבא הרגאת אמא״
שתי אמהות ישבו, בבית המשפט. האחת
היתד, אמה של עליזה דאלל, מורה ממעברת
טירה, שנרצחה ביום סגריר, לפני חדשים
מספר, על ידי בעלה ג׳ורג׳ ,לפי הודאתו.
היתד, זאת אשד, כבת ,60 צנומה, קיצרת
קומה, שצעיף שחור כיסה את שערות השיבה
שלה ואת פניה הצמוקים, הרטובים
מבכי.
בעוד חתנה, הנאשם, יושב בתא הנאשמים,
לבוש חליפה כחולה, מגולח למשעי, כשעיניו
נוצצות, שערו השחור סרוק לאחור,
סיפרה משהו על חיי הזוג. ג׳ורג׳ ,שעל אף
החמסין היה צוארו עטוף בצעיף של צמר,
שמע את האם אומרת :״מימי לא ראיתי
יום טוב בחיי. הוא היה קורע מעליה את
בגדיה, בועט בה. במו עיני ראיתי אותו
מכה בה. פעם השליך לעברה מנורת נפט
בוערת, ופעם אחרת חבט על ראשה בסיר
בוערת, ופעם אחרת חבט על ראשה בסיר.״
״ מ ה יגי דו.״ בבקר שלאחר ליל הרצח
יצאה מבית הכנסת׳ נתקלה בשני נכדיה׳ האחד
בן שלש והשני בן ארבע וחצי. הם
עמדו בפתח הצריף, התיפחו ׳ בבכי. השיב
הבכור, אברהם, לשאלת סבתו :״אבא הרג
את אמא.״
בנקודה זו פרצה הישישה בבכי מר כשידיה
מחזיקות בתמונת בתה. גם השופט
הראה סימני התרגשות ובעיני רבים מן הקהל
נראו דמעות. הנאשם הזיז קצת את רגליו
הנתונות במכנסיים כחולים ומגוהצים יפה,
אבל נראה שקט.
לאחר שהשופט החוקר העביר את דינו
של דאלל לבית המשפט המחוזי, בקש הנאשם
להתראות עם ילדיו במעברת טירה,
לא בבית הסוהר. כאשר נתקל בסרוב, שאל
בתמהון ז. למה לא י הם ילדי, ומה יגידו
כאשר יראו אותי בבית הסוהר?״
החי שסגשון ה בנ דיט
כשברא אלוהים את השמים והארץ וקבע
לכל חיה משכן משלה — ד,אויר לצפור,
הים לדג, הצלחת לתרנגולת — שכח לקבוע
מקום מתאים לאמנים ולסופרים. אלה נודדים,
מאז, מקפה לקפה, בתנועות מסתוריות שאין
להן הסבר. טבעי.
בשנים האחרונות הסתודדו אמנים וסופרים
ישראליים — ומי שחשב כי אחרים־ חושבים
אותו לאמן או לסופר — בקפה נסית, רחוב
דיזנגוף, תל־אביב. בכסית אפשר לאכול ולשתות,
אך אין הוא מקום להרצאות, לויכוחים
ולשפיכת חומצה איש על יצירת רעהו —
דבר שהוא דרוש לעצם מהותו של אמן.
מפא״י הבחינה באופן גאוני במחסור זה,
ביקשה לפתור בעזרתו בעיה חשובה —
כיצד למשוך אליה את האמנים והסופרים
שלא נלכדו, עדיין, ברשת מפ״ם. ניגשה
מפא״י ופתחה את מועדון מלוא ברחוב
זמנהוף׳ תל-אביב, כמטחווי עגבניה רקובה
.מקפד, נסית.
השבוע נתכבד מלוא בהופעה חשובה:
דוד בן־גוריון, ראש הממשלה, המבקש יותר
ויותר לעשות לעצמו שם כאיש מדע, השתתף
בשיחת־יחיד של דוד בן־גוריון על
התנ״ך.
השיחה עברה בשקט תרבותי, עד שהתלונן
הסופר אברהם קריב, כי מישהו השווה, באוזניו,
את דוד המלך לאבו ג׳ילדה, ראש הכנופיה
הערבי בימי מאורעות תרצ״ו, ואת
שמשון הגיבור ל.בנדיס״.
פה נתגלה כי ראש ממשלת ישראל אינו
אדם הכפוף לתפיסות מקובלות• ״מדוע לא?״
שאל ,״אני חושב שדוד המלך היה באמת
אבו ג׳ילדה, ושמשון היה בנדיט.״
רבים מן הנוכחים שחשבו כי מפא״י היא
מפלגה שמרנית מטבעה, נאלצו להודות שדעה
זו טעונה בדיקה מחדש.
* עומד לידו: יעקב (״מוש״) הורוביץ, עורך
המדור הספרותי של הארץ.
הארץ בהטלת כידון הגיע ראשון.מנדלברוים
(״הפועל 544.92מ׳ ואחריו זילברמן
(״הפועל 44.50 מטר (חצות)
יוסף לובינסקי, נפר ברנדייס
מהם 500 מטר בין שני חברים לאגודה.
מבצע משטרתי, כפי שנער אתמול,
לבטחון האורחים לא היה עדיין כמוהו
בישראל( .הארץ)
דב תנחום, רמת־גן
מאז בלעם, נמובן.

מכל
בריטניה
ה ג דו ל ה אחרון
ב־ 79 שנות חייו היתד, רק משרה אחת
בממשלה הבריטית אשר וינסטון צ׳רצ׳יל
לא החזיק בה — תפקידו של מזכיר הוד
מלכותו/ה לעניני חוץ. החודש, כששר־הזזוץ
היפהפה שלו שכב בבית־החולים, אחרי ניתוח
שלישי בכיס־המרה, וסר וינסטון מילא
את מקומו, נוכח העולם לדעת מה הפסיד
בשנים אלה.
סר וינסטון קם לנאום בבית־הנבחרים.
בזמן האחרון לא היו נאומיו תמיד שעשוע
למאזיניו. האיש הזקן מתבלבל לעתים קרובות,
שוכח את שמות האישים הבינלאומיים
שהוא מדבר עליהם, כמעט ואינו שומע את
דברי זולתו. אולם הפעם ישבו הצירים כמוק־סמים,
הקהל עצר בעד נשימתו. מפי האיש
הגדול בא נאום שהזכיר תקופות גדולות
יותר בתולדות הבית הישן.
משיח על גפי מפציץ. הכרזתו של
צ׳רצ׳יל ינקה ממעמקי הגעגועים הבריטיים
ליטול שוב לידים את רסן היוזמה העולמית.
לרוסים יש יותר חיילים, לאמריקאים יש
יותר דולארים. אולם לבריטים יש, לדעת עצמם
ולדעת רבים בעולם, המוח הצלול והרוח
הקרה הדרושים לנהל מדיניות של טעם.
בעוד שהאמריקאים והרוסים גידפו וקיללו
איש את רעהו מברלין ועד פנמונג׳ום, אמר
הקול הבריסי: אפשר להשיג שלום של
פשרה. יש להבין את רצון הרוסים והסינים
לבטחון, מבלי להקריב את רצון המערב
לחופש. יש לגשת לפתרון בעיות חלקיות,
במקום לחכות לימות המשיח, הרכוב על
מפציץ נושא פצצת־אטום• הדרך המעשית :
מפגש ראשי המדינות הגדולות, נכונות להקריב
קרבנות תמורת ויתורים.
היה זה חלום ישן של צ׳רצ׳יל. כמו בכל
חלום מדינאי גדול, היה בו משהו אישי.
משלושת הגדולים של טהראן ויאלטה נשאר
רק הוא לבדו בחיים. סטאלין ורוזבלט מתו.
מקומותיהם נתפסו על ידי צעירים, בני דור
הבנים. איזה סיום נאה יותר יתכן לדרכו
ההיסטורית של צ׳רצ׳יל, מאשר לקחת את
שני הצעירים בידיו, לדפוק את ראשיהם
זה בזה, להדפם בעל כורחם בדרך השלום י
כוסיות וודקה. התגובה האנגלית היתד,
נלהבת. אפילו ההמונים הבריטיים, המת־ענינים
בעיקר בכדורגל ובמרוצי־סוסים, שכחו
את אדישותם הצינית כלפי הפוליטיקה, הריעו
מעומק ליבם. לרגע קם עלו רוחות מימים
עברו. לפני שנים־שלושה דורות, עת רעד
העולם כשדיבר הקול השקט והמעודן בלונדון.
חשוב מכל: רוחות אלה עלו דוקא
בחודש בו מתכוננת לונדון לחג ההכתרה
המפואר, דבר שבודאי לא היה לגמרי מקרי.
באמריקה היתד, ההגבה פחות נלהבת. כל
אמריקאי משוכנע מטבעו, כי ליד שולחן
*מלאומי יוליכו הבריטי הערמומי והרוסי
הנבזה שולל את מנהיגיו התמימים. נאום
צ׳רצ׳יל נראה להם כתקיעת סכין בגב —
סכין אשר משלם המסים האמריקאי שילם
את מחירו בדולארים יקרים.
כדי למנוע בקע גלוי בקיר שבין השכנים,
קרא הנשיא דויים אייזנהואר בחפזון את
שותפיו לועידה מוקדמת באי ברמודה, שסוף
השמש. הוא ינסה להוציא מחיכו של
צ׳רצ׳יל את התאבון לפגישה ״עם הרוסי.
אולם באנגליה כבר התחילו הפקידים בהכנות
לועידה בה ישתה סר וינסטון כוס וודקה
עם הבחור הצעיר בקרמלין — כשם ששתה
כמה כוסיות עם מורהו.

איוו א לי זבתל
ב־ 2ביוני, יום הכתרתה של אליזבת השניה
בלונדון, יתכן שתושבי סקוטלנד לא
יוכלו להאזין לשידור מכנסית וססמינסטר׳
כי בו בזמן ייפתחו שידורי רדיו סקוטלנד
החפשית, שיסבירו לעם הסקוטי את עקרונות
תנועת המחתרת הדורשת ״שלטון בית״ לסקוטלנד.

עולם
שיפגע בכבוד המאורע, הרי כל סקוטי שדב
אדום בעורקיו, יתאכזב מאד אם לא תהיד,
איזושהי הפגנה, ולו גם סמלית בלבד• יתכו
כי הפגנות אלה תמצאנה את מקומן בעת
סיורה של אליזבת בסקוטלנד, אחרי הטכס.
בינתיים שקטים הסקוטים. סוחרים עושים
עסקים מצויינים בכל מיני מזכרות סקוטיות
טפוסיות, הנושאות עליהן בגאוה את הכתבבחירות
היה נצחון אישי. אולם נצחון זה
העלה לשלטון מפלגה, שהיתר, רחוקה מאד
מדעותיו. אייק לא ידע עד כה להטיל את
מרותו על המפלגה, אלא להיפך, נכנע ברוב
המקרים ללחץ העסקנים. אלה היו מעונינים
בהורדת המסים. לכן הוריד אייק את המסים
— אף במחיר חסכונות מסוכנים בתקציב
ד,בטחון, דבר שלא ציפו מנשיא גנרל-.
המבחן העליון היה הקרב עם ג׳ו מק־קארתי,
הדימגוג הקיצוני, המתכונן בגלוי
לרשת את אייק בחייו• הנביאים ניבאו שאם
תוך ששה חדשים לא ישבור אייק את ג׳ו,
יפסיד בקרב. שלשה חדשים עברו, וג׳ו מק-
קארתי חזק יותר מאשר היה לפנים.
מאלף עוד יותר כשלונו של אייק בשדה
הבינלאומי. הבוחר הצביע בעד אייק מפני
שהאמין, שימול את היוזמה מידי הרוסים,
ישים קץ למצב בו כל המדיניות האמריקאית
לא היתד, אלא הגבה על פעולות והצהרות
רוסיות. אולם היום שוב מצפה אמריקה
למוצא תי הרוסים, והמחשה הפוליטי הגדול
היחיד בא מצ׳רצ׳יל האנגלי (ראה לעיל).
הנשיא האחרון היה איש קטן, סוחר סיד־קית
פושט־רגל, אולם הוא עלה בימי שלטונו
בהתמדה בעיני העולם. קיים חשש חמור
שהנשיא הנוכחי, הגנרל ששמו כבר נכנס
לספרי ההיסטוריה, יקטן בהתמדה ככל שימשיך
לשבת בבית הלבן.

קונגו הבלגית
מדד ה סו ח רי ם
כרזת-תעמולה סקוטית לאומנית בגלזגו •
תוסס מאד, הדס הסקוטי
אם כי תנועה כזו קיימת שנים רבות
מבלי לעורר רעש רב, הרי שוב נסערו הרוחות
בקשר לד,מלכתה של אליזבת. טוענים
הסקוטים :״בשביל סקוטלנד אין זו אליזבת
השניה, כי אם הראשונה בסקוטלנד לא
מלכה אף פעם שום אליזבת.״ לכאורה, הרי
זהו דבר סמלי, אולם סמל זה גרם לא אחת
בשבועות האחרונים לפיצוצן של תיבות הדואר
האדומות הנושאות עליהן את סמלה
של אליזבת השניה. כשר,סקוטים, הידועים
בקמצנותם, מתחילים להשמיד רכוש, אות
הוא שהמצב מתחיל להיות חמור.
הסקוטים הלאומנים היו רוצים בכינונו
של פרלמנט מיוחד באדינבורג*• שיטפל
בעניניה של סקוטלנד, יאפשר למנהיגים סקוטיים
לתפוש את מקומם הראוי בחיי הציבור,
לתרום מידיעותיהם ומנסיונם.
אולם קיצונים יותר, הרחיקו לכת, דרשו
את שיחרורה של סקוטלנד, הקמתה מחדש
כמדינה עצמאית, אולי כדומיניון במסגרת
חבר העמים הבריטי.
פצצות להכתרה. חמשה וחצי מיליון
הסקוטים מצפים עתה. בחרדה להתפתחויות
הבאות, ובייחוד למה שעתיד להתרחש ביום
ההכתרה. המשטרה התכוננה למאורע בדרך
מיוחדת, ערכה חפושים חמורים, גילתה כמויות
גדולות של חומר נפץ, משדרים חשאיים
ונשק קל בכמות לא קטנה.
אם כי הסקוטים ה״הגונים,״ השמרניס,
מקווים כי לא יקרה ביום ההכתרה דבר
אליזבת הראשונה, הנזלכה הבתולה״,
היתה מלכת אנגליה. איחוד אנגליה וסקוטלנד
בא רק במאה ה־.18
י• המבוטאה: אדינברה.

בת: אליזבת הראשונה, מלכת הסקוטים.
לא מכבר ביקרה המלכה בסקוטלנד לחתונת
אחד מקרוביה, והכל עבד בשקט. המשטרה
היתר, מוכנה לכל מקרה•
אך הצבא המחתרתי של ״לוחמי סקוטלנד״
ההולך ומוקם, וארגוני מחתרת צבאיים אחרים
כגון המאה השחורה, אינם מבטיחים שקט
לזמן ארוך. אמר רוברט קרן, המזכיר הכללי
של המפלגה הסקוטית הלאומית :״הסקוטים
הם עם נמהר׳ לא לנצח יהיו סבלנים ושקטים
במלחמתם, הדם הסקוטי תוסס.״

ארצות־הברית
מאת הימי
מאה ימים הם תקופה ארוכה. במאה ימים
הגיע נפוליון מהאי אלבה לשדות העיירה
הבלגית וואטרלו• במאה ימים חולל הנשיא
פרנקלין ד• רוזבלט מהפכה רבתי בארצות־הברית.
מאה ימים אחרי כניסת הנשיא אייזנ־האור
לתפקידו החל הבוחרהאמריקאי לשאול
את עצמו כמה שאלות.
פולחן המנהיגים לא דעך. להיפך, כל תנועה
של אייק במגרש הגולף או ליד שולחן
הברידג׳ עוד זוכה לכותרת ראשית בעתון.
אין עוד פולחן אישי, כה קיצוני בעולם —
מלבד פולחנו של מוחמד נגיב במצרים.
אילם המעשים לא הצדיקו עד כה את הפולחן.
בפאת ימיוהראשונים לאנתגלה
המצביא דגדול כנשיא גדול.
אייק־ג׳ו — .1 : 0נצחונו של ׳אייק
•תכן הכרזה: פרס של 2000 ליש״ט לכל
מי שיסגיר את המלכה אליזבם הראשונה
חיה או מתה.

כ־ 250 סוחר נתכנסו בבית אגודת הסוחרים
של אלי.כתויל׳ לדון כיצד למנוע את הגשמת
הוראת העיריה שקבעה כי לפי החלטת הועדה
לתיכנון ערים׳ לא ינתנו רשיונות לסוחרים
לקיים חנויות ברחוב הראשי, שנועד, לדעת
הועדה, לבניני משרדים ובתי מלון בלבד.
העיריה הציעה לסוחרים למכור את חנויותיהם
לבעלי הבתים, ותמורת הכסף לפתוח
חנויות ברחבות צדדיים.
אולם הסוחרים לא היו מוכנים לוותר.
האספה הכללית החליטה על שביתה כללית
עד שהעיריה תכנע. תוצאת השביתה: התושבים
לא יכלו להשיג מזון ומשקאות,
מחירי המזון במסעדות, שלא שבתו, ד,אמירו.
ארוחת צהרים אחת עלתה כ־ 15ל״י.
מזון צ כ אי. ביום הרביעי לשביתה, הביא
הצבא אוכל וקבע תחנות חלוקת מזון בעיר.
אולם השלטונות המרכזיים החלו ללחוץ על
העיריה למצוא הסדר מהיר לבעיה. תודיע
סגן המושל הכללי אין בדעתנו לספק
מזון לתושבי אליזבתויל לנצח ...אם הענינים
לא יסתדרו תוך 48 שעות, אדרוש את התפטרות
מועצת העיר...״
האיום עשה את שלו. באחד הערבים נקבעה
פגישה סודית בין מזכיר העיר קלוד
מרד ובין יושב־ראש אגודת הסוחרים סיריל
אמואן. שניהם הסכימו ביניהם כי ל־112
בעלי החנויות יוירשה להשאר ברחוב הראשי
למשך שנתיים נוספות, אולם עד אז עליהם
למצוא הסדר אחר. ההסכם נתקבל על הדעת
והחנויות נפתחו.
בינתיים שקלו הסוחרים, החליטו כי מוטב
למכור את חנויותיהם מיד. כל עוד איי הכרח
לעשות זאת והמחירים עודם גבוהים. תוך
עשרה ימים נמכרו כל 112 החנויות במחירים
גבוהים למדי.
כששמע זאת ראש העיר זעק מרה, אמר
לחברי המועצה :״בגלל זה היה כל הרעש...
בגלל עוד כמה מאות פרנקים לכמה עשרות
סוחרים הרעיבו את העיר במשך ששד,
ימים ...זוהי שערוריה גדולה.״

העולם הזרד £14

מיו ח ד ד ו ״חמייחד ד ו״ חמיוחד

ראש ממשלת מצר•

״להתק־ואת ישראל? ששת!

קליימן, סייי-

לשאלותיו

ווה מוחמד ייי*•
ריוי מ
השיב מ

אחד מעורכי, השגו- הלי בראיון מיוחד
ע ץ האמריקאי ״גיוס אגד וורלד ריפורט״ ,שנסע במיוחד לקהיר .״העולם הזה״ מגיש את הראיון
בלשונו: שאלות קליימן ות שובות נגיב; בפר שנרשמו על -ידי המראיין כביתו של הדירוה.

שהם ..רוצים. -
כיוון...

להיראות כמנהיגי
קומוניסטים
...שהם רים תנועות פוליטיות או לזכות בבצע כסף מאיזה מקור קומו־ניסטי.

אוכל לדעת מדוע זה ירצו כוחות אלה להגן על ארצנו
במקום הכוחות המצריים. הדבר הראשון שיש לעשותו
הוא: פינוי הבריטים מאיזור התעלה. כאשר אחוש עצמי
חופשי כמו עמים אחרים אני עלול להגיע לידי הסכם, לאחר
שאבחן את כוחותי ואת ההתחייבויות שתדרשנה ממני.

איך נעשות ההחלטות בממשלה שלד, גנרל
נגיב? האם אתה הוא המחליט האחרון?

גנרל נגיב, כחייל׳ איד היית מצי;ע להגן
!ירג?ל
:מרחב מפני סכנת התקפה סובייטית

בעצם, השאלה שאתה מעלה, אי אפשר להשיב עליה ברגע
זה. עלינו לדעת קודם אס אנו נשיג או לא נשיג את
שאיפותינו הלאומיות. כפי שידוע לך אנו רוצים שהצבאות
הבריטיים יעזבו את אדמת מצרים. בטרם אתליט באיזו מדיניות
לנקוט, עלי להיות חופשי כמוך. שני אנשים חופשיים
יכולים לכרות ביניהם ברית טובה מזו שיכרתו שניים, שאחד
מהם חופשי ורעהו משועבד.
אנו תרמנו הרבה בשתי המלחמות: אנשים, בהמות,
הספקה, תחבורה, בסיסים. אולם הפרס היה: בריטניה הגדולה
נשארה בארצנו. אנו מוכנים למות ובלבד שלא ינהגו
בנו כך בשנית. אלא אם האנשים האלה (הבריטים) יהיו
ישרים כלפי ויתנו לי זכויות( ,מלאות) לא אוכל להגיע
אתם לכל הסכם.

נניח שהבריטים יסכימו לפנות את אזור
תעלת סואץ׳ .האם אז תהיה מוכן להשתתת
בתכנית הגנה מרחבית ביחד עם ארצות הכרית
וארצות אחרות?
כאשר אדוש עצמי אדם חופשי, אוכל לשאול: מה הן
מטרותי? מה תהיינה התחייבויות?,מהי מידת העזרה שאתם
תושיטו לי? ומה המחיר שאשלם בעבורה?
אכן, בחדשים האתרוגים חשנו אהדה רבה לארצות הברית,
יותר מאשר לכל מדינה מערבית אחרת ...אולם (ביחס
לדרישותינו) נתקלנו בעכוב אתרי עכוב. למשל, בקשותינו
לנשק מאמריקה. ארצות הברית הבטיחו לעזור, עמדנו לקבל
את הנשק, אבל למעשה לא קבלנו אותו. אנו מחכים
ומחכים. וזה מעורר חשדות.
דבר הנעשה מיד, כל סימן של אהדה, יש לו ערך כפול
מאשר לאותו הדבר, כשהוא נעשה במאוחר. כל עוד אני
חלש, עלי להיות זהיר׳ אינני יכול להגיע להסכם בלב שלם.
אם ארצות הברית מציעה עזרה כלכלית, טכנאים, מומחים
ואני חלש, עלי להיות זהיר, כי עזרה זו עלולה ליהפך
להשתלטות. אם אני חזק, כמו איטליה, צרפת, אני יכול
להסכים לקבל אותה.

האם תגדיל את כוחותיו, כאם מצרים תקבל
על עצמה את• האחריות להגנת אזור תעלת
סואץ,או פשוט תתן ציוד טוב יותר לגייסות
העומדים לרשותך כיום?
עלי להגדיל את צבאי, באם אני רוצה להתכונן למבצעים
כאלה. אין זה דבר קל וידרוש זמן.

לבמה דיביזיות תזדקק מצרים כדי.להגן על
אזור התעלה?
לא •חות מחמש, אולי שש, כתקן לזמן שלום. בעת מלחמה,
יהיה לי צורך לפחות במספר כפול של דיביזיות,

ועכשיו יש לך פחות מחצי התקן הדרוש
לזמן שלום, לא בן?
מוטב שאשמור דבר זה בסוד.

האם אתה מתכוון להסכם שיכלול מספר
ארצות, כמו צרפת, תורכיה, והמדינות הערכיות׳
או רק את ארצות-הכרית ובריטניה?
זה יהיה תלוי במסיבות באותו הזמן. דרך משל, ואני
מביא דוגמא שאינה דווקא מתקבלת על הדעת באופן מעשי,
אם ארצות־הברית ובריטניה תהיינה לוחמות זו בזו באותו
זמן, המצב יהיה שונה ממצב שבו הן תהיינה בנות־ברית.
החלטות כאלה אינני יכול לעשות מראש.

יש. אנשים כארצות-הכרית, החוששים, כי
כאם תנתן עזרה צבאית למצרים, אתם תת־קיפו
את ישראל .־המוכן אתה להעיר על כך?
יודע אתה מהו פשר מלחמה היום. כל סכסוך עלול להוליד
מלחמת עולם. אינך יכול לדעת מה תהיה תוצאת
איזו שהיא פעולת תוקפנות. אנו מצליחים עכשיו יותר מבלי
מלחמה, אלא פשוט על ידי הטלת חרט על ישראל.
התוצאה דומה לזו שהיינו עלולים להפיק ממלחמה. למה
אסכן את ארצי ואחשוף אותה להתקפות אויר אפשריות
על ידי התחלת מלחמה? כך הלא אאבד את אימון העמים
הגדולים. הם יראו בי תוקפן.
כל הדיבורים האלה אינם אלא תעמולה ישראלית. אינני
חושב שהם יתקיפו אותנו. הם יודעים שאנחנו איננו מתכוננים
להתקיף אותם. יש בידנו מספיק אמצעי לחץ, מבדי
שנזדקק למעשה מטופש כזה.
למזלי קניתי לי את אמון כל המדינות כמעט. תנועתנו
זכתה לאהדה ואנו מתחילים לחוש באהדה זאת בצורת עזרה
כלכלית וכן הלאה. אין זה קל לאבד כל זה על ידי
מעשה שטות, שאת תוצאתו אין איש יכול לנבא.

גנרל נגיב, אתה עלית דשלטץ כהפיכה צבאית׳
גרשת מלך, ומאז בצעת מהפכה כאמצשפיכת—-
עים
של שלום, מכלי --
דמים. איך הצלחת
לעשות זאת?
לכל צעד חשוב שאני ווועדתי הצבאית, שהיא מעין מטה
מיוחד, נקטנו, קדמו דיונים ממושכים. אנו בחנו בזהירות
את תוצאות כל צעד וצעד ואת האמצעים הדרושים לבצעו.
אם אתה עושה צעדים נמרצים, או קופץ מבלי לחשוב, אינך
יכול להשיג תוצאות.
חיץ לזה, העם בחל ברע וברקבון של העבר. הכל היו
מוכנים להסכים לכל שינוי.
ועוד: האנשים שיזמו את התנועה הזאת הקדישו את עצמם
לטובת הכלל מבלי כל אינטרסים אישיים ושאיפות אנוכיות.
זה איפשר לנו לזכות באמונם של בני עמנו. המתחיל
בכוח ובאלימות אינו יכול לסמוך על העם. תנועתנו אין בה
כל אנוכיות. הגורם המוסרי הזה הוא, לדעתי, התרומה החשובה
ביותר להצלחתנו.

הבריטים טוענים שהם חרדים לשלמותם
של המתקנים, מחסני הנשק, וכפיסיהב כאזור
התעלה. הבסיס, הם אומרים, הוא חיוני כאם-
צבא גדול של בנות הכרית ייאלץ לפעול במראני
פוקח עינים על המתרחש סביבי. אם אני רואה כי
חב כמקרה של התקפה סוכייטי׳ת. האם זה מישהו סוטה, אני מזהיר אותו לפני, ולא אחרי, שהוא
נכון?
שוגה.

־כיצד זה תשמור עד הרמה המוסרית הגבוהה
הזאת כעתיד?

הבה נצא מתוך ההנחה שהמתקנים אמנם יקרים מאד.
אולם למצרים הם חשובים מאשר לבריטניה. הבריטים יכולים
להגיע לאוסטרליה דרך דרום־אפריקה. לא יהיה להם
עוד הצורך בתחבורה דרך מצרים והסואץ להודו ולנקודות
אחרות. מצבה של הודו השתנה.
מי מסוגל להיטיב להגן על ארצנו? בני עמנו או זרים?
המוראל של אנשים המגינים על ארצם שלהם עולה על זה
של כל חייל זר. לגבינו הגנת אותו איזור חיוני היא שאלה
של חיים ומוות. בעוד שהחיילים הבריטים באיזור התעלה
אינם רוצים להשאר שם. אין להם אפשרויות של בידור.
השטח הוא צר ביותר. התנאי הראשון להגנה *עילד הוא
אוכלוסיה נאמנה מאחורי החיילים. אין כל אפשרות להפעיל
תחבורה בעוד שאתה מוחרם.

האם תהיה מובן לקבל טכנאים לא-מצריים
שיפעילו את מתקני. איזורי התעלה?
אם הכוונה לבריטים — לא. אנו יכולים להתחיל מיד
באימון טכנאים מצרים. בלית־ברירה אנו מוכנים לקבל כמה
מומחים מארצות נייטרליות. אבל רק מספר קטן ולתקופה
של מספר חדשים. בזמן זה אנו נחקור את הבעיות, נתכן
תכניות ונלמד להפעיל את הבסיס. החייל המצרי, אף על פי
שהוא אנאלפבתי, רוכש ידיעות במהרה ובשלימות.

מה כוונתך כאומו־ך מדינות ״נייטרליות״?
האם תהיה מוכן לקבל טכנאים לא בריטיים
מארצות האמנה האטלנטית, למשל ארצות. -
הברית?
לא. לא נהיה מוכנים לקבל אמריקאים לעבודות אלה,
התכוונתי למומחים שוויצרים או שבדים, או בני אומה אחרת
כגון אלו.

האם תרשה לכוחות האמנה האטלנטית ל-
הכנס לאיזור התעלה כעת מלהמה?

מצבנו הפוליטי טוב. האהדה שמראות לנו מדינות רבות,
ואמריקה בראש וראשונה, מעודדת אותנו להמשיך. בתחילה
חששו הכל מפני התנועה הזאת. תושבים זרים במצרים היו
,מזועזעים ואחוזי בהלה. הנוצרים חששו מפני המוסלמים.
עכשיו כולם רוגעים.
על כולנו להזהיר, כמובן, מפני תככים. כאשר אנו מגלים
תככים, אנו מענישים בהתאם לחטא, למניעים ולאנשים
הפושעים• הצדק קודם לכל.

גנרל נגיב, מה מקומה של מצרים כמלחמה
הקרה כין הקומוניסטים, ובראשם כרית המועצות׳
לבין העולם המערבי, ובראשו ארצות הכרית?
תמיד
רציתי בשלום. בני אדם נוהגים לעתים נגד האנושיות,
ההגיון והשכל הישר. הם מקריבים את חייהם. לשם

אילו המאמצים והתוצרת המקדשים למלחמה היו מכוונים
למטרות שלום, היה מנת חלקו של העולם כולו חיים
טזבים יותר. ייתכן כי מוזר לשמוע דברים כאלה מפי חייל.
יש אומרים כי האדם הוא, מטבעו, חיה לוחמת. אני אינני
מאמין שכך הדבר.
האנוכיות הורסת הכל. זהו שורש כל הרע שבעולם,
והסיבה למלחמה. אני אוהב שלום בין העמים. אולם איך
אפשר להשיג שלום, מבלי לוותר על אנוכיות?

האם הקומוניזם הוא בעיה כמצרים?
אין זו בעיה חמורה אצלנו. פה ושם יש כמה קינים
קומוניסטים. גילינו קן גדול בימים האחרונים: את המקור
לכל העלונים שלהם.

כמה קומוניסטים יש• כמצרים?
מעטים מאד• יום, מהווים מיעוט מבוטל. כפי שאתה יודע,
דתנו נוגדת לקומוניזם. מרבית אלה המאמינים בקומוניזם

כמובן שאני נותן את ההחלטה האחרונה, אבל לכל דבר
יש מקור משלו. בענינים שוטפים אנשי הוועידה הצבאית,
המיצגים את המטה שלי, או העוזרים ושרי הממשלה, מחליטים
איש איש בשטח שלו. בענינים חשובים, כולנו דנים
ביחד, בוועדה הצבאית או בממשלה, או ששני הגופים האלה
נפגשים ביחד. לכל בעיה ניתן טיפול מתאים.

איף נעשות ההחלטות בוועדה הצבאית י
לפי הצכעה?
יש לכבד את הרוב. אבל כמה דברים, כמו למשל ענין
הסכר הגדול, הם מסובכים מכדי שאפשר היה להחלים עליהם
בוועדה הצבאית. לשם כך היתה דרושה אסיפה משותפת
של קבוצת הקצינים שלנו ושרי הממשלה.

האם ההצבעה כוועדה הצבאית, כת
חברום, נעשית ברוב קולות?

בענינים חשובים ביותר עלינו להחלים פד, אחד. למשל,
במתן עונש מוות על עבירה פוליטית, דבר שאירע, לשמחתי
הרבה, רק פעם אחת, חשוב שבית הדין הצבאי המיוחד
יחליט פה אחד. דבר זר, טעון אישור שלי, או המתקת העונש
על ידי. אבל בדרך כלל, כמעט בכל הענינים, ההחלטות
נעשות ברוב קולות.

מהן הריפורמות העיקריות שהנהגת?-
הן רבות. בין החשובות ביותר יש למנות את הריפוד־מה
הקרקעית. אנו מתחילים לפצל את האחוזות הגדולות
ולתת אדמה לאיכרים העניים. ריפורמה זאת, לשמחתי, מתקדמת
יפה, מבלי העיכובים שחששנו מפניהם.
אנו מנסים גם להיטיב את תנאי העבודה של האיכרים
והפועלים. יש לנו תכנית לסלילת כבישים חדשים ורשת
תחבורה, לבניית בתים וכפרים חדשים. אנו מוציאים לפועל
כמה תכניות שהוכנו מכבר, אבל שמעולם לא נתגשמו, כמו
רשת השקאה ובניין בתי מלאכה קטנים, בהתאם לאמצעים
(המצומצמים) שבידינו.
אנו מתרכזים בתכניות אשר תניבנה סירות במהרה ובקלות,
כדי שאנשינו לא יצטרכו לחכות זמן ארוך מדי. אנו
מנכרחים לשנות את תנאי החיים שלנו. עד היום לא היו
לבני עמנו מזון וטיפול רפואי, חינוך ובידור במידה מספקת.

מהן תכניותיכם בשטח הכדכדי?
עלינו להתחיל להפוך את מצרים לארץ תעשייתית. בראש
ובראשונה עלינו לבנות בתי חרושת שיסיקו את המצרכים
החיוניים שעתה אנו מייבאים •מחוץ לארץ. אחר, או
במגביל לזה, נתחיל לנצל את מכרות כל המינירלים והמתכות.

לאיזה
סוג של מוצרים התכוונת?
יש לנו כיום בתי חרושת לאריגים במספר מספיק. אבל
עכשיו נתחיל לייצר ברזל ופלדה: יש לנו הרבה עפרות
ברזל במצרים. יש לנו צורך במפעלי חשמל כדי להעביר
זרם אל הכפרים. אנו זקוקים לתעשית נשק קטנה שתספק
את צבאנו. עלינו לפתח את המכרות.
פרט לנפט יש לנו עפרות ברזל, אבץ, עופרת, נחושת,
וולפראם, טונגטסן, שיש׳ אבנים יקרות, זהב וכן הלאה. מכל
אלה יש כמויות מוגבלות, אבל אפשר לנצלן. יש לנו פוס־פאטים,
שהם בעלי ערך רב, ושכיום מפיקים •מהם רק חצי
מיליון טון לשנה. יש לנו עפרות מנגן.
דבר אחר שאנו יכולים לפתח הוא הדייג. כרצוננו גם לבנות
צי מסחרי שיביא את סחורותנו מחוץ לארץ. ככל ש־נדוג
יותר דגים, פחות בשר נאלץ לייבוא מחוץ לארץ.

איך כדעתך לנצד הון זר, באם ת־טיג אותו?

ישנה תוכנית אחת גדולה, הסכר הגבוה. קיים סכר אחד
כיום באסואן, על הנילוס, במצרים הדרומית. אנו רוצים
לבנות סכר שני, גדול וגבוה ממנו בשמונה קילומטר דרומית
לו. הסכר הזה ישמור על כרות גדולה מאד של מי
הנהר שהיום מתבזבזים ונשפכים לים. בעזרת מים אלה נוכל
להפוך שני מיליון אקרים של אדמת מדבר לאדמה פו־ריה.
כך נגדיל את שטח האדמה ד,סוריה של מצרים בשליש.
תוכנית אחרת שאנו מתחילים בה עכשיו היא עידוד התיירות.
התיירות עלולה להיות מקור הכנסה מצוין למצרים.
לארצנו •יש שפע של עתיקות ונוף יפה. במדבר אפשר לצוד
ציד וישנם מקומות רחצה מצוינים בים האדום.

מהן תוכניותיך הפוליטיות דגכי מצרים?
את כל התקוות אני תולה בדור הצעיר. וברצוני לאמן
אותם ולחנך אותם שיהיו אזרחים מועילים. אם נשיג זאת
לא נדע עוד דאגה. יש כאן פשוט שאלה של פיתות חוש
הצוק והמוסר.
עד לפני זמן מה, היה לכל מנהיג מפלגתי ארגון משלו
בקרב הסטודנטים. המנהיגים היו מוצאיים את הסטודנטים
לרחובות, מעודדים אותם לקרוא קריאות וסיסמאות והיו
הורסים את חייהם. בבחינות, אם הסטודנטים השייכים למפ-
לגותיהם לא השיגו את הציון 60 כדי לעמוד בהן, הורידו
מנהיגי המפלגות את הציון המינימלי ל־ 50ו־ ,40 או הנהיגו
בחינות משנה. במקום ללמד את הצעירים משמעת, חינכו
אותם ברוח הפיאודלית המפגרת. חינוך נוער מבלי משמעת
יכול להביא לידי תוצאות מדאיגות ביותר, כמו אנארכיה

ס פ 1ר ט

צבא הגנה דיעוראד

טבביטיחיד האויר
בית ספר
(עם פ?ימיה<
הודעה
עם תום שנת הלימודים הנוכחית יפתחו

הזר די םחד עזי ם ב בו ק עו עו תהב אי ם :
מכונאות גוף מטוסים (פחחות מטוסים, נגרות מטוסים,
הידרוליקה ובלמים, עבודות פלסטיקה, תורת הטייס) :
מכנאות מנועי מטוסים (אחזקת מנועי שריפה פנימית) :
מכונאות חמוש מטוסים (מסגרות מכנית, רתוך אומוגני
וחשמלי) ;
מכשירנות מטוסים (מכניקה עדינה, מכשירי לחץ וסביבון,
מכשירים חשמליים) ;
חשמלאות מטוסים (מצברים, מנועים ומפעילים חשמליים,
גנרטורים) ;
טכנאי אלחוט מטוסים (מכשירי שידור וקליטה).

מועמדים לקבלה לביה״ם — בני 17—16 שנה בעלי השכלה
של 10—9שנות לימוד, אשר יעמדו בהצלחה בבחינות ובדיקות
התאמה (השכלה, ססיכוטכניקה, רפואה) הנערכות על ידי צה״ל.

הרשמה: אצל נציג חיל האויר כלשכות הגיוס.
תל־אביב ימים שלישי, רביעי
חיפה יום שני
ירושלים יום חמישי
רמת־גן יום רביעי
חורה יום ראשון
רחובות יום רביעי
עפולה יום ראשון פעם בשבועיים
ביו בין בין בין בין בין
בין

השעות 0800—1300
השעות 0800—1300
השעות 0800—1300
השעות 1300—1600
השעות 0900—1300
השעות 0800—1300
השעות 1300—1700

בגלל מספר מקומות מוגבל בפנימיה מתבקשים המעונינים להגיש
את בקשותיהם בהקדם האפשרי.

ב רו ש דו מי ס
ק 1יות
יש באפשרותכם להשיג את כל הדרוש
כגון נ הלבשה, רהיטים,
רדיו וכו׳ ,בתשלומים נוחים בעזרת
פנקס הקניות של

ארגון לאשראי בע״מ
תל־אביב,

רחוב

משחת לראשי הגברים תתאים רק
משחת שמפו. נקה ״ .מנקה היא
מטפחת ומחזקת את עור הראש והשער
! וגורמת הרגשה נעימה של
נקיון ורעננות.
משחת

ולשער יבש ב!
.ק ה ״ חלמו ! שמפ1
— השתמש.
המפיצים היחידים :
חברת נורית בע׳׳נז.
מרססתף דירתו

היא שימושית
הי אקרירה
עם סוכך
מתוצרת

״הסוכך״

דד 1ש חדד
הסו

רח׳ הרצל ,89 תל־אביב, סל 5473 .

עם כניסה מיוחדת, לחבר מערכת
״העולם הזה״ .רוק, שקט מטבעו —
עוסק בעניניו שלו ואוהב אחרים
העוסקים בענינים שלהם. בתל־אביב
או בסביבה הקרובה.
לפנות טלפונית למספר .66785

כדו רסל
בנו בגמר
לאחר החששות הרבים שרתחו׳ כי לא יקבלו
היתרי כניסה לברית־המועצות, עלו, סוף
סוף, חברי הנבחרת הישראלית לכדורסל, על
דרך המלך. ולא רק מבחינת הפורמליות הדיפלומטית•
ההפתעה
הנעימה הראשונה שחיכתה לישראלים
היו תוצאות ההגרלה של סדר ה־מישחקים.
הם חששו פן יימצאו בבית אחד
עם הקבוצות האדירות ש? ברית־המועצות,
צרפת או איטליה. למזלם צורפו לארבע קבוצות
שאינן מצטיינות במי;חד.
משהודיע השבוע קול ישראל כי ישראל
ניצחה במשחקה הראשון את פינלנד, בשני
את בולגריה, ועליה לתחר עוד עם לבנון
ויוגוסלביה ניחשו רבים :״סוף סוף נראה
אותם פעם בגמר.״

כדורגל
״ מכבי ד א שמר עדהסדר ״
צעיר תל־אביבי, חסיד כדורגל מושבע,
שחמק בין גדרות מגרש הכדורגל היפואי
ונכנס ללא כרטיס, נשם בכבדות, שאל בהתרגשות
את הראשון שפגש . :מהן התוצאות?״
״אינני
יודע וזד, כבר לא חשוב עכשו,״

היתד, התשובה.
אכן, למשחק לא היה ערך אותה שעה.
הכל שלחו מבטים להצגה ממין אתר שהתחוללה,
להנאת הקהל, משך 20 דקות• ההצגה:
החלפת מהלומות בין שחקני הכדורגל של
הפועל רמת־גן ומכבי תל־אביב.
התל־אביבים, שהיו המארחים, החליטו ברגע
האחרון לנדוד ממגרשם בצפון העיר,
לקיים את המשחק במגרש הפועל ביפו, להרגיל
עצמם לשדה דשא, לפני משחקם הקרוב
עם הסקוטים. הם לא תיארו לעצמם כי
דבר זה עלול״ לעלות להם ביוקר, קיזז כי
יחסלו את יריבם החלש כפי שעשו זאת
פעמים רבות קודם לכן.
אולם הרמת־גנים חשבו אחרת. מעמדם
האיתן בתחתית הטבלא סיכן את עצם הישארותם
בליגה הראשונה. הם החליטו להתאושש,
להחזיק מעמד ככל האפשר.
המארח ישלם. הרמת־גנים לחמו במרץ
מול אלופי הארץ, הוכיחו לעתים עליונות
מה, הבקיעו אף שער שלא אושר
על ידי השופט, אבל נתקבל על ידי הקהל
שצעק משך דקות ספורות. בוז ! ״
מכבי הבקיע שער, ניסה בכל הדרכים להגדיל
את יתרונו. ליד שערו של הפועל
נפל מדי פעם בפעם שוערו הצעיר ()16
יה,צנום על הארץ, נפצע, אך המשיך לעמוד
מול יריביו.
כאשר פגע בו שייע גלזר בצורה חוקית,
החל השוער להתווכח עם חיולוץ. השופט
לא מיהר לסיים את הויכוח, גרם בכך לתוצאות
חמורות: שחקן מכבי אחר מהר אל
השוער, נתן לו מהלומה. במקום להוציא
את השחקן הפרוע מהמגרש, להרחיקו לתקופה
ארוכה ממשחקים, נשאר השופט אובד
עצות, נטש את המגרש.
עד מהרה נתברר כי קבוצת מכבי היתה
נתונה במצור. אוהדי הפועל במגרש חיכו
בהם בלי רחמים. סדרני הפועל, שפתחו את
השערים בפני אוהדי אגודתם שהיו בחוץ,
לבוא לעזרתם, סרבו לתת אותה זכות כניסה
לאוהדי מכבי.
לאחר עשר דקות שכך הקרב. הקהל יוד
לאטו מהמגרש, השאיר שתי ין בוצות ממתינות
לשופט. הוא לא בא. הקהל החל מוחא
כף. אולם איש מהשחקנים לא נע. המכבים
יראו לעזוב את המגרש, הם היו המארחים.
הרמת־גנים חייכו, הם היו האורחים.
לפי חוקי ההתאחדות הפסיד מכבי את
המשחק 3 :0כי ״לא שמר במגרשו על
הסדר, דבר שגרם להפסקתו של המשחק.״

במצפון נקי
בעוד שתי הקבוצות המתקוטטות (ראה
להל!) מצפות לשופט שלא הופיע, עלו שתי
קבוצות אחרות, הפועל תל־אביב ומכבי פתח־תקוה
למשחק ליגה. היתד, זו תמונה מוזרה :
44 שחקנים על מגרש אחד 33 .מהם עמדו
להתמודד עם הקבוצה הסקוטית האורחת!
רק חלק קטן מאלה היה מסוגל לכך. רמת
הכדורגל הישראלי ירדה פלאים, הקהל נוכח

בכך במשך שלוש השעות שבילד, בשבת
האחרונה במגרש באסה ביפו.
מארגני המשחקים עם הסקוטים החליטו
תחילה למסור את שני המשחקים הראשונים
לקבוצות הפועל ומכבי תל־אביב, השלישי
עמד להמסר למכבי פתח־תקוה, שראשיה
מימנו את הביקור. לפני שבוע עדיין היו
ספקות בקשר לרמת הקבוצה * .אולם כאשר
ניצחה פתח תקוה, השבת, את הפועל תל־אביב.
במשחק ליגה, שאלו רבים את עצמם
אם רמתה אינה עולה עתה אף על זו של
מכבי תל־אביב, ההולכת ודועכת משבת
לשבת•
העיר עסקן פתח־תקואי . :עתה המצפון
נקי. החבריה יוכלו בשקט לשחק עם הסקוטים.״

תנאי
ל חיוו ק ה שו רו ת
שעה שעשרים גברים, מסופרים למשעי,
לבושי מעילי ספורט כחולים, ירדו מהמטוס
בשדה התעופה בלוד וטעמו לראשונה את
השרב הישראלי הלוהט, הזיעו כמד, עסקני
מכבי והפועל בקלחת לא פחות בוערת.
הופעתה של קבוצת הכדורגל הסקוטית
פאלקירק העמידה אותם בפני בעיה חמורה :
מחסור בשחקנים מוכשרים. משחקי השבת
(ראה לעיל) ,בהם הוכיחו קבוצות מכבי והפועל
תל־אביב ומכבי ם תח־תקוה יכולת ירודה,
גרמו אכזבה גדולה לקהל האוהדים
המצפה בכליון עינים לשלש הפגישות הבינלאומיות•
מנהלי הקבוצות ד,עצבנים החליטו
לנקוט בצעדים כדי לחזק את הרכב
קבוצותיהם.
אך בעוד שמכבי תל־אביב הסתפק כנראה
במשה (מוסיק) ליטבק, המגן הרחובותי המוכשר,
היתד, קבוצת הפועל תל־אביב אובדת
עצות. הסיבה: לקבוצה חסרים לפחות
חמשה שחקנים, כולם חלוצים. מכיוון שלא
היה נעים ביותר לקבוצת הפאר של הפועל
בארץ לשאול מאחיותיה בליגה הראשונה
מספר כר, גדול של כחות למשחק אחד,
הסתפקו בשני שחקנים רחובותיים. הפועל
רחובות נמצאת בליגה השניה אולם בשורותיה
משחקים שני חלוצים מוכשרים •
אברהם גינזבורג ומאיר טוביאש.
אולם עסקני הקבוצה מן הליגה השנית
הוכיחו כי לפחות בעדני עסק עומדים הם
בדרגה אחת עם האריות• הם דרשו תמורה
עבור השרות. התמורה ו העברת שוערה
הרזרבי של הפועל תל־אביב לרחובות, אימון
חד שבועי של המאמן התל־אביב ג׳רי ביתד,לוי.
השיקול היה פשוט: הפועל רחובות
מתעתד לעלות לליגה הראשונה. בתנאים
שהעמיד הוא מסוגל, לפי כל הדעז$׳ לבצע
את הקפיצה.
חוסר הברירה העמיד השבוע את ההל־אביבים
בפגי המציאות המרה. הם נכנעו
לתנאים•

.פו ראק -צירק״
.זה לא יהיה פאלקירק, זה יהיה פולאק־צירק.״
אימרד,
זו נפוצה בין חסידי הכדורגל כ־רמת־גן,
המכירים היטב אח המאמן אגון
פולאק, תושב אותה עיר ויוזם המשחקים
עם דאנדי ופאלקירק.
פולאק הוכיח כבר בעבר כי קשריו עם
ספורטאי ארצות חוץ, ביחוד בבריטניה, הדוקים
ביותר. בעזרת ידידו, אוטו צ׳ימיצ׳ק,
יליד צ׳כיה ותושב לונדון, מימש כמה מחלומות
חסידי הכדורגל בארץ. יזם את ביקורן
של שתי הקבוצות הסקוטיות המעולות ששבו
את לבות מרבית חסידי הכדור העגול
בארץ.
אולם אם, בעת בקורה של דאנדי, הצליחה
אגודת מכבי רמת־גן להרוויח כמה אלפי לירות,
יראים המארגנים מפתח־תקוה שהפעם
תהיה התמונה אחרת. ההוצאות המדהימות
( 22 אלף ל״י) השאירו בלבם רק את התקוד,
היחידה כי המשחק הראשון, באיצטד רמת־גן,
יכסה את חלק האת של ההוצאות, בעוד
ששני המשחקים הנותתם, שיערכו ביפו, יביאו
להם אולי רווחים קלים. בינתיים מסתכמים
רק מספרי ההוצאות נ הארחת 20 איש בבית
מלון נורדאו ברמת־גן ( 160ל״י ליום) ושש
ל״י לכל אורח ליום, דמי כים.
אומר פולאק . :מה הם יעשו בכסף?
בכיסו של כל אחד נשאר בסוף היום סכום
של 5.900ל״י.״
* שנזצחה במפתיע על ידי בית״ר תד־אביב.

קולנוע
ישראל
ב קו רתהב קו ר ח
כאשר הוצג לפני זמן מד, הצלף (ראה להל!)
בתל־אביב, נראה שהצנזורה הישראלית
החטיאה בפעם נוספת את המטרה האחת
היכולה לשמש הצדקה לקיומה: בירור
איזה סרטים אסור להראות לילדים ונוער•
הרשיון
להצגת הצלף׳ חתום בידי נציג
המועצה, שאסרה סרטים משובחים רבים,
לא כלל את המלים נ׳ ״למבוגרים בלבד.״
הסרט הוצג אפוא, גם בפני ילדים.
״זהו סרט העלול בהחלט להזיק לילדים,״
אמר פידאגוג ידוע, שראה את הסרט, הזדעזע
למראה ילדים היושבים לידו מרותקים
אל המתרחש על הבד.
לאחר סידרה של מעשים שעוררו הד ציבורי
בלתי־חיובי בעת האחרונה, נאלצו גם
מחייבי צנזורה מושבעים להודות, כי יש
מקום לביקורת מקיפה על דרכי הפעולה של
המועצה.

סרטים
הצלף מנסה להפיל שתי צפורים בממש
יריות: להיות סרט סוציאלי ועלילת
מתח. הצד האחד של בעיתו של צעיר, רוצח
מיני, איגד, מובאת בהצלחה• אבל כסרט־מתח
אין ספק שהצלף הוא אחד המעדנים
שנראו בעת האחרונה, למרות שבמקומות
אחדים הוא מעורר יותר גועל מאשר ענין.
אתור פארנץ, בתפקיד הרוצח המטורף,
הוא פנים חדשות ומענינות על הבד. כבן
עניים, שסבל קשות, לקה בתסביכים נפשיים
עמוקים, נאלץ להתפרק על ידי רציחת נשים.
הוא משווה לדמות גינונים אנושיים. את
המשת הרציחות הוא מבצע ברובה מצויד
בכוונת טלסקופית, מצליח להטיל אימה על
סאן פראנציסקו כולה לפני שהוא נלכד,
הודות למאמציו של איש משטרה אדולף מנז׳ו•
הצנזורה התירה את הצגת הסרט גם בפני
ילדים (ראה לעיל).
קרבנותיו של פרננדל הוא השם העברי
(המטופש) שניתן לסרט מסתרי טירת
סינט יואל. זוהי קומדית־פשע אודות הלצה
שחומדים כמה אנשים לפרננדל, הסובר עצמו
בלש׳ בא לחקור מוות לא טבעי בטירה
מסתורית.
כאשר נרצחים, כביכול, ששה אנשים לנגד

עיניו של פרננדל, הוא מתחיל לחשוש כי
הוא עצמו הרוצח ואלה קרבנותיו. הקרבן
האמיתי הוא, למעשה, פרננדל, הסובל, בסים,
מתסריט ובימוי לקויים ביותר.
אחדות מן ההלצות היו עלולות להיות
טובות, אילו היו מבוצעות ביתר כשרון.
לפרננדל עצמו, שחקן גדול אף במצבים גרועים
ביותר, לא ניתן לנצל את כשרון ההבעה
שלו.
שלושה שברחו ממחנה שבויים לטייסים
בריטיים בגרמניה, בעת מלחמת העולם.
הם חפרו מנהרה מחצר המחנה אל מחוץ
לגדר, כשנקודת מוצא משמש להם סוס עץ,
עליו דילגו מדי יום ביומו לעיני השומרים
הגרמנים, בעוד שמתחתיו ולאורך המנהרה
נמשכה עבודת החפירה חדשים ארוכים.
הסרט האנגלי נשאר נאמן לעובדות, המרתקות
כשלעצמן, של הבריחה עצמה, אינו
מנסה להוסיף כחל וסרק לספור אמיתי ממתח
ביותר. לאחר שיצאו הבורחים מן המחנה,
נעזרו על ידי אזרחים צרפתים בגרמניה וארגוני
מחתרת בארצות השכנות• חלק זה של
הסרט, לאחר האפיזודות המרתקות של הבריחה
עצמה, מהווה ירידה מסוימת. אבל
בכללו, שלשה שברחו הוא אחד הסרטים
המשובחים אודות המלחמה שנראו בעת
האחרונה.
אשה כלבבו היא ג׳יין ראסל, והלב
שייך לרוברט מיצ׳אם. אולם עד שמיצ׳אם
בעל הפנים הקפואות וחסרות ההבעה, התחליף
ההוליבודי המקובל למשחק, מצליח להשיג
את ג׳יין ראסל, המשחקת בסרט בתפקיד
של זמרת, חולפים דברים רבים, רבים
מדי.
מילנר (שחקן מיצ׳אם) הוא איש הימורים
המקבל סכום כסף כדי לנסוע למקסיקו,
מבלי דעת בדיוק לשם מה הוא נוסע. כאשר
מתברר לו שהוא מתבקש לעזור לממשלה
האמריקאית ללחום כגנגסטר מסויים, הוא
מקבל על עצמו את הסיכון, מעמיד את
חייו בסכנה גדולה, אך ניצל בסופו של
דבר. לא ניצל: הסרט, המכיל כמות גדולה
מאד של שיח גנגסטרי רגיל, הומור שאינו
במקומו ועלילה כה מסוכנת עד שהיא נראית
כפארודיד, אודות עלילות פשע.

בקצרה

כוכב קורין קאדכה
כמו סדילין נוונרו?

תשבץ אישי

,העולם הזה״ 614

101
15 14

ו מנים מודרניים

דוןקאמילו. מי שסובר שההתמודדות
בין כומר קתולי וראש עיר קומוניסט
באיטליה, היא נושא לסדרה של הלצות, יה־נה
במיוחד. משחק מצוין של פרננדל.
מבצעציצרו. מוכיח עד כמה היו
שרותי הבטחון של שני הצדדים הלוחמים
במלחמת העולם השניה לקויים. סרט הריגול
המשובח ביותר בעת האחרונה. ג׳יימס מיי־סון.

שחקיםאסורים. זוועות המלחמה
הופכות, בעיני ילדים, לשעשוע מבדר,
באחד הסרטים הצרפתים הגדולים והמזעזעים
ביותר שנראו בשנים האחרונות.

מאוזן )1 :אבי הציונות המדינית ; )5מנהיג
הסוציאליסטים בגרמניה המערבית שמת השנה ;
)10 מראשי הועד הפועל של ההסתדרות ; )12
פעם היה ראש עיריית עכו ; )14 קריאת הכאב
)16 גנרל במלחמת העולם השנייה שעל שמו
נקרא הטנק האמריקאי החדיש )18 :אחד מבניו
של יהודה ! )19 מה שמדינות כורתות ביניהן ;
)21 עמדת יחיד־שולט במשק ; )22 פרשן תורה
שחי בדרום צרפת; )23 תפקידו של ד״ר אריה
קובובי בשרות החוץ; ) 24 כלל האוניות! )25
רדם, הפעיל, עתיד, רבים, גוף ראשון ; )27 אשתו
של בועז ! )30 ולא נים 31 סינטקס,
בעברית ; )33 פסוקו האחרון של פרק תהלים
זה הוא :״יברכנו אלוהים וייראו אותו כל אפסי
ארץ 35 תוצאה של רטיבות יתירה ; )36
בו נעזרים לקפיצה גבוהה; )38 תככים ומזימות׳
בלשון נקבה ובמלה אחת ; )39 יחידת השעשועים
בצבא הבריטי ; )40 זוג סוציאליסטים אנגלי ;
)41 מהנדס שבדי, ממציא הדינמיט ומוריש הפרסים
43 אביו של אבנר ; )44 צבען של מכוניות
צה״ל ; )46 ראש ממשלת הודו ; 48 יו״ר
מועצת המנהלים של בל״ל ; )49 בעל הקומדיה
האלוהית.
מאונך )2 :מקצועו של אבי אלוף־משנה חיים
הרצוג, נספחה הצבאי של ישראל בוושינגטון ;
)3שרל דה־גול היה נשיאה ; )4זכותם של עניי

34 33

בחום הלוהט של סדום בלט בחג השבועות
גבר עמום מעיל כחול שבא במכונית
פרטית. האיש: חבר הכנסת הפרוגרסיבי,
ישעיהו פרדר, שהיה אחד האלפים שבאו
לראות את המערה הגדולה שמצפון למפעל
האשלג.
כשהגיע ללונדון הקריין האנגלי של קול
ציו! לגילה אדוארד (״אדי״) אריסדן,
הקדיש את שיחתו הראשונה בשרות השידור
הבריטי לגן החיות התנ״כי בירושלים. אמר
אליסון בגאוה :״רק בגני החיות של לונדון
וירושלים מצויים דובים סוריים. אלו הן
הדוגמאות היחידות בעולם של חיות אלו.״
לאחר ביקורו של דאלס, נציג השלטון
הרפובליקני בארצות הברית, יגיע לביקור
בישראל, לסדרת הרצאות, המועמד הדמוקרטי
לנשיאות, עדלי סטיבנסון.
אורח אחר: ראש ממשלת אפריקה הדרומית,
דניאל מלאן. הכומר האדוק, הטוען
כי אלוהים רצה בהפרדה בין שחור
ולבן, יבקר בשבוע הבא במקומות הקדושים,
לאי ייפגש עם עתונאים־ועם כל אישיות או
מוסד רשמיים, פרט לציוני דרום־אפריקה
בארץ שיערכו לו קבלת־פנים לבבית. תעזור
לו בביקורו בארץ: ידיעתו את השפה העברית
על בוריה, תוצאת התעמקותו בספר
התנ״ך.
דרום־אפריקאי אחר המופיע כיום בישראל,
המחזאי אלן פאטץ, שמחזהו זעקי ארץ
אהובה מוצג עתה בהבימה, התנכל בינתיים
לשלטון מלאן. פאטון הקים מפלגה ליברלית
חדשה בדרום־אפריקה, הראשונה המקבלת
חברים ללא הבדל צבע העור.
אחרי דחיה של למעלה מחצי שנה, הודיע
התיאטרון הקאמרי מי זכה בתחרות המחזות
המקוריים עליה הכריז לפני שנה. הזוכה:
הסופר הצעיר עמוס מוסינזון,
בעד מחזהו שורשים, הדן בעולים חדשים.
מוסינזוין לא עמד כלל בתחרות רצינית, זכה
בפרס הראשון ( 500ל״י) אחרי ש־ 81 המחזות
שהשתתפו בה נמצאו בלתי ראויים אפילו
לפרסי המשנה.
סופר צעיר אחר, משה (הוא הלך בשדות)
שמיר, העסוק כרגע בכתיבת רומן על
תקופת המכבים, זכה למחמאה: פרופסור
באוניברסיטה העברית הכריז כי לדעתו שמיר
הוא אחד המומחים הגדולים לתקופה זו,
הנמצאים כיום בישראל.
כאשר הופיעה שחקנית הולינ!וד קו ר ץ
קאלכה הצרפתית בבגדים תחתונים שחורים,
בנשף צדקה, קבלה הוראה ממנהלי
חברת פוקס לה היא קשורה בחוזה, להמנע
מהופעות כאלה בעתיד .״היא יכולה להופיע
בנשפי צדקה כאוות נפשה (לאחר שתקבל
רשות מאתנו) ,אבל בבגדים צנועים,״ הסביר
מנהל הפרסומת של החברה את צעדה, הוסיף
4״לאחר כשלון מסע התעמולה המוגזם
של מרילין מונרו, איננו רוצים להסתכן.״

ישראל
בשדותיה; )6תואר האצולה ההולנדי;
)7שר החוץ הסובייטי ; )8מבצע פוסטר דאלס :
״..,תבוא 9אחד משני הנשיאים לשעבר של
ארצות־הברית שעודם בחיים ; )11 בן־זוגם של
האורים ; )13 שר הבריאות שהיד, כקודמו סגן
יו״ר הכנסת ; )15 חוסיין הוא מלכה ; )17 בית-
החרושת לגפרורים בעכו ; )18 ארצו של׳ איוב :
)20 אחד המרבה לייקר ; )23 חברת ספנות ישראלית
; )26 ראש העיר היהודי הראשון בארץ־
ישראל ; )27 האשד, מיריחו ; )28 הרמב״ם כתב
איגרת ליהודי גולה זו ; )29 אלוף צה״ל היחיד
בעל השם הלא־עברי, לזכר אביו שמת עליו
בצעירותו; )31 הגליל בו לא נמצא כפר־גלעדי;
)32 השר האוהב לשחק שח־מת ולשתות בירה;
)34 בקצה כל חייה ; )35ה ...קובע את המוסיקה ;
)37 בה שולט מוחמד מוסדק ; )39 בנק ישראלי !
)42 בסיס הדרכה ; )44 חס ושלום, במקוצר ;
)45״מה ו 47 מידה חשמלית.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ השמות:

אהוד כהן בי״ס חקלאי תיכון ״כנות״ ,חדרה 1
בנימין קפון, ארלוזורוב ,19 רמת־גן ; יהודה
רייף, אשדות יעקב.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ ספרותי:
שמ1אל זיו הכשרת הצופים, דורות ! ב.
וגשול, מטולדה ,22 ירושלים; בת שבע עבו״,
רחוב טשרניחובסקי ,22 תל־אביב.

אל מתק! י בקולחוז
מאת י חי אל ב שן
לאחר שנמלט יחיאד כשן מן הרככת שהסיעה אותו ממחנות
ריכוז כצפון הרחוק לא לנכול הפרסי, כפי ששיער תחילה,
כי אם לכוון מחנות אחרים, ולאחר שכילה זמן מה כין
רועים מוסלמים כאסיה המרכזית, נאלץ להמלט משם ולנדוד
מעיר אל עיר, אגכ כיקוש עכורה, עד אשר הגיע לטורקמניה.

לבאיראם עלי׳ העיר הראשונה בדרך, השוכנת במרחק
של . 40 קילומטרים בערך ממארי, הגעתי בשעה מאוחרת
!נערב. למזלי מצאתי את חדר ההמתנה של תחנת הרכבת
פתוח והחלטתי להישאר שם עד הבוקר.
פגשתי עוד כמה פליטים כמוני וכשתי עשרות פרחחים
מקומיים. עד היום ההוא ידעתי על ה״בזפריזומי״ (ילדים
עזובים) רק מהסרטים הסובייטיים ובתי הסוהר ומחנות
העבודה, אבל עתה נתגלתה לי האמת השחורה כולה. המשטר
הסובייטי עשה מאמצים יוצאים מן הכלל כדי לפתור שאלה
עגומה זאת. והשלטונות הפכו ארמונות למוסדות עבור ילדים
עזובים, הקציבו סכומים ענקיים לחינוך, תזונה, הלבשה
והנעלה• אולם למרות כל זה בורחים הילדים בכל הזדמנות
מהמוסד, מתגלגלים אחר כך ברחובות, שודדים עוברי אורח
ומגיעים בסופו של דבר לבתי סוהר ומחנות עבודה. כל ״ילדי
ההפקר״ ,ששוחחתי אתם, הודו שבמוסדות הממשלתיים
לילדים עזובים קיימים תנאים אידיאליים ממש, אבל ״קול
הרחוב״ קרא להם החוצה.
.לא עצמנו עין ; עם חברי החדשים לצרה עמדנו במצב
של התגוננות כל הלילה. בכיסי נשארו אמנם כמה רובלים
בעוד שלחברי לא היה אף סכום זה. אולם חששנו מפני גניבת
תעודותינו. תעודות הזיהוי של משוחררי המחנות הפכו תוך
זמן קצר סחורה עוברת לסוחר ושילמו בעבורן עד חמשת
אלפים רובל, סכום ניכר בזמן ההוא• תעודת זיהוי, המורכבת
מפיסת נייר ללא כל צילום הפכה לסחורה חשובה בעיקר
ליוצאי פולין שלא טעמו את טעם המחנות וקבלו אזרחות
סובייטית מיד. גם יהודי ברית ׳המועצות נכספו לתעודות
כאלה, המשחררות אותם מאזרחות סובייטית ופותחות
אפשרות ליציאה לחוץ לארץ. הפחד מן הילדים המופקרים
נמשך עד הבקר, ורק כאשר האירו קרני השמש הראשונות,
נשמנו לרווחה.
אכלנו את הצידה לדרך שקבלתי באוטש אדז׳י ויצאנו
לראות את העיר. כמאתיים מטר מתחנת הרכבת השתרע
השוק, חזון נפרץ בברית המועצות. בשעות הבוקר המוקדמות
טרם נראו בני אדם• התבוננתי בשרידי החומות העבות,
שהקיפו את השוק. ההיסטוריה מספרת כי פה התנגשו שומרי
החומות עם חיילות אלכסנדר מוקדון. בקצה המזרחי של
השוק עוד נשארו שרידים ממגדל החומה, שכבש, לפי
האגדה, אלכסנדר עצמו. את רחובות העיר חוצות תעלות
צרות, המובילות מים מנהר אמו הרחוק. תעלות אלה מספקות
מי שתיה ומים להשקאת השדות. איש אינו שם לב לעובדה
שילדים מתרחצים בתעלות אלה ובהמות הבית מרוות במימיהן
את צמאונן ועושות אגב כך גם את צרכיהן במים, המשמשים,
כמובן, לשתייה. מים אלה, במקום שאין בו מעינות, הם יקרים
מנפט.
בשעה שבע בבוקר נראו עקרות הבית עם תוצרת החלב.
כל עקרת בית חושבת לה לחובה לרכוש פרה. עבור פרה
אחת משלמים מס נמוך ביחס, בעוד שעבור שתי פרות יש
לשלם מס כבד ללא נשוא. פרה טורקמנית טובה נותנת שלושה
או ארבעה ליטרים חלב ליום. אולם החלב מכיל עד 4אחוזים
שומן וה״מצוניה״ ,משקה החלב הלאומי בטורקמניה, הוא
טעים להפליא• למזלי הרע לא היה לי די כסף לקניית כוס
מצוניה. לא עברה שעה ונראו הרוכלים הקבועים, אנשי השוק
השחור. בידיהם נמצאו סחורות שונות, החל מחליפה
אירופאית ועד חצי מטר חוט ברזל למכירה. אחד הרוכלים
הציע כפה מסמרים למכירה. אחר הציע מסגרת משקפים,
שיוצרו.עוד בימי הצאר, בודאי. היה מישהו, שהציע שתי
חתיכות סוכר 50 ,גרם תה, שריד של חתיכת סבון• לא
עמדתי עדיין על טיב השוק הזה.
אט אט הופיעו בין הרוכלים פליטים מפולניה, שלא
טעמו את טעם מחנות העבודה אלא הוגלו ליישובים נידחים
בסיביר. פקיד גבוה במיניסטריון הפנים הסביר לי את
׳ הסיבה, אחרי שנים מספר: השלטונות חששו׳ שמא הרווקים
אינם רווקים באמת אלא נשואים שהגיסטאפו אסרה את
נשותיהם כבנות תערובת ושלחה אותם לרוסיה למטרות ריגול.
המשפחות הוגלו לרוסיה המרכזית. אולם רכושם. הפרטי לא
.הוחרם. עם הכרזת החנינה נכללו גם המשפחות האלה בין
הניחונים.
מצבם של הניחונים ממקומות הגלות היה טוב לאין ערוך
.מזה של משוחררי המחנות. רכוש האחרונים, לרבות
תעודותיהם ,״הופקד״ בבתי הסוהר. אבל את חפצינו לא
קבלנו בחזרה. בבית הסוהר הראשון נתנו לנו השלטונות
.קבלות על חפצינו, אבל בהעברותינו למחנות העבודה ״שכחו״
; ,השלטונות להעביר אתנו את חפצינו וגם את קבלותינו. היה
זה למעשה שוד מאורגן על ידי פקידי בתי הסוהר, מבלי
;,ידיעת השלטונות המרכזיים. ניחוני הגלות יכלו, איפוא,
להחזיק מעמד בזמן הראשון לשיחרורם על ידי מכירת
חפציהם קאישיים. לנו, משוחררי המחנות, לא היה כל חפץ
אישי.
בשוק נראו גם מאות יהודי אוקראינה, שהספיקו להימלט
לפני התקדמותם המהירה של גייסות היטלר. חלק מהם הצליח
להעביר אתו כספים וחלק עסק במכירת לבוש ונעלים. עם
התחזקות זרנן הפליטים ירדו מחירי החפצים האישיים והתיקרו

במידה מבהילה מחירי מיצרכי המזון. התעמולה האנטישמית
גברה מיום ליום .״היהודים שדדו את קופות הממשלה לפני
הפינוי, לכן הם יכולים לשלם כל מחיר.״ שמועות כאלה
התפשטו במהירות הבזק ופרעות אנטישמיות הפכו לחזון
נפרץ•
משעה לשעה גברה התנועה בשוק. הערכתי את הקהל
בארבעת אלפים איש לכל הפחות. ידי ״הילדים העזובים״
היו מליאות עבודה. בכל רגע כמעט שמעתי צעקה פולחת
לב של איזו אשה, שנשדדה, או שארנקה סולק ממנה באופן
אמנותי ביותר, למרות שהחזיקו את כספן מתחת ללבושן.
באותו יום נערך משפט ראוה במועדון המקומי. החלטתי
לראות במו עיני כיצד שופטים בברית המועצות. המשפט
התקיים באולם הקולנוע שבמועדון. על ספסל הנאשמים ישבו
שני ״ילדים עזובים״ ,האחד בן שתים עשרה והשני בן
עשר. האשמה: אונס ורצח של נערה בת ארבע עשרה.
הנאשמים התנהגו בשחצנות ולא חדלו מלקרוץ בעיניהם
לעבר חבריהם שנכחו באולם. הם לא הודו באשמה, אבל
ההוכחות היו די ברורות. הקטיגור השמיע נאום׳,והסניגור
סייע לו. בפסק הדין נידון כל אחד לשנות מאסר כמספר
שנות חייו. נידונים כאלה נמסרים לחינוך בבתי הסוהר
או במחנות העבודה אולם מסכן הוא המחנך, שילדים כאלה
נופלים בטיפולו. זאת נכחתי לדעת בזמן שהותי בבתי
הסוהר ובמחנות.

כיון שלא היה לי מה לעשות, עברתי לבית משפט רגיל,
ללמוד קצת מההווי בחופש. נכנסתי לאולם המשפט,
כשהתבררה תביעה של קצין בצבא האדום נגד אשתו,

תמונת שמן של כשן: הקולחוז הטוררמני
מימין -כיקתתו של יושכ-ראש הל,ולחה.
כסוכה משמאל גר כשן.
שהדביקה אותו במחלת מין כאשר בא הביתה לחופשה
של שבועיים. לטובת הנתבעת העידו שני אנשי צבא מתיל
המצב המקומי• הם אמרו כי היו להם יחסים אינטימיים
אתה לפני בוא הבעל לחופשה ואיש מהם לא נדבק במחלת
מין. הראייה: הבעל היה חולה ולא האשה. המשפטים
האחרים היו בעיקר על איחור לעבודה או השתמטות ממנה.
בנסיבות מקילות נידונו הנאשמים לניכוי של 25 אחוז
מהמשכורת לתקופת חצי שנה. בנסיבות פחות מקילות נידונו
הנאשמים לארבעה או ששה חדשי מאסר. במקרה של הישנות
העבירה — לחמש שנות מאסר.
הקיבה החלה לדרוש את מזונה. חזרתי לשוק וקניתי
אבטיח וקילו ענבים. לקנות פיתה — לא הספיק לי רכושי.
מחיר הלחם היה שתה אז ל־ 15 קילו ענבים.
גישושי הראשונים במציאת סידור בעבודה גרמו לי
אכזבה רבה• המשטרה סירבה להכניס לספרי הרישום את
בעלי תעודות השיחרור ממחנות. רק בקשיש הגון הועיל.
המשטרה הזהירה אותנו, שעלינו להסתלק מהעיר מיד. לאן י
זה לא היה איכפת לה.
לא היה לי כל רצון להסתבך עם המשטרה, אבל לא
ידעתי מה לעשות. שני צעירים, משוחררי מחנות, שניהם
בגיל עשרים בערך, נצמדו אלי וחיפשו עזרה• יתרוני על יתר
משוחררי המחנות היה נעוץ בכך, שדאגתי עוד במחנות
העבודה ללמוד את השפה הרוסית באורח יסודי, אם כי
המיבטא הזר היה ניכר בדיבורי. הם, המסכנים, לא ידעו
אפילו להחליף כמה מלים עם התושבים• .וסף לזה הייתי
עוד לבוש כראוי. השלטונות הראו לי יחס אדיב תוך כדי
שיתה, כל זמן שלא ידעו שאני משוחרר מחנה. כשהגיעה
השיחה לנקודה זאת, התקדרו פני אנשי שיחי וראיוננו נסתיים
במהרה. במועצה האיזורית הציע לי היו״ר סידור בקולחוז.
הסכמתי ללא הסוס. באותו ערב לנו עוד בחדר ההמתנה
של תחנת הרכבת, אולם למחרת צויידתי במכתב ליושב ראש
הקולחוז ״אורק איצ׳יק״ (פטיש וחרמש בטורקמנית) בו
״מציעים״ לו לקבל אותי ואת שני חברי הצעירים לעבודה.

כבר ידעתי שבברית המועצות ״הצעה״ — פירושה צוו
מוחלט.
היה זה בתחילת ינואר . 1942 בסביבה שלט מזג אויר
מדברי. ביום שרר חום מחניק; בלילה קפאו המים. אחרי
שלוש שעות הליכה ברגל הגענו לקולחוז. יושב ראש
הקולחוז, טורקמני כבן ,30 לא יכול היה להסתיר את מבוכתו
בקוראו את ה״הצעה״ .הוא שלח חליפות את מבטו במכתב,
בחליפתי האירופית ובמשקפי. קולחוזניק כמוני עוד
לא ראה מימיו. הזיעה ניגרה מעל פניו בשטף. הוא מלמל
משהו בטורקמנית לפנקסן, קרא להתיעצות את חברי ההנהלה.
לבסוף הכניס אותנו לסוכה רעועה שליד ביתו. הוא דבר
אלי טורקמנית• כשרמזתי לו שאינני מבין את השפה, הפליט
כמה מילים רצוצות ברוסית.
הסוכה היתה ריקה. ישבנו על האדמה החשופה. יושב
ראש הקולחוז שלח לנו פיתה הגונה ושברנו את רעבנו.
לפנות ערב, כשנוכח לדעת שאין לנו כל מיטלטלין, שלח
לנו גם חתיכת מרבד צמר למצע. מרבד צמר משמש גם
סגולה מפני עקרבים, עכבישי ארס, טרנסלות ושאר שרצים.
כששקעו קרני השמש האחרונות, אחזתנו הצינה. לצאת
מהסוכה לא העזנו. כלבים עזי נפש הותרו מרצועותיהם
ושוטטו בכל פינות הקולחת. הם היו משסעים אותנו לגזרים.
כל הלילה רצנו במקום כדי שלא נקפא בקור.
בבוקר קבלנו שוב פיתה, וגם תנור ברזל עם קומקום.
יכולנו לצבור קוצים ולהרתיח מים. קבלנו שוב פיתה בצהרים
ובערב. התברר שבהשוואה לתזונת חברי הקולחת, נהג אתנו
היושב ראש ביד רחבה. היה זה קולחוז בינוני שהתבסס
בעיקר על גידולי כותנה. משפחות הקולחוזים מקבלות
אספקה לפי היבול שסיפקו לממשלה ולשוק ולפי מספר
ימי העבודה שמילאו.
בעד מילוי נורמה אחת רשמו לחבר הקולחת ביום
עבודה״ .יושב ראש הקולחת מקבל באורח אוטומטי 3״ימי
עבודה״ בעד כל יום• אם קולחוזניק מילא רק את מחצית
הנורמה במשך היום רושמים לו רק חצי ״יום עבודה״.
בסוף השנה מחלקים את ההכנסות לפי ״ימי העבודה* .ישנם
איפוא קולחוזים מסודרים, שהצליחו, כיון שעמדו על קרקע
פוריה, וישנם קולחוזים, שאנשיהם גוועים ממש מרעב.
הקולחת שלנו היה מסוג בינוני .״יום עבודה״ הביא לחבר
200 גרם חיטה ליום ו־ 20 רובל לחודש. לא רבים הוציאו
בכל יום נורמה•
שבתון אינו קיים. העבודה נמשכת לפי התקנון מזריחת
החמה עד שקיעתה. לא קשה לתאר מה יכולה לעשות משפחה
מטופלת בילדים ב־ 200 גרם חיטה ובפחות מרובל אחד ליום...
עבר שבוע ימים• פיטמו אותו בפיתות ועל עבודה לא
שמענו. יושב ראש הקולחת העדיף לא לראותנו ולהימנע
מכל שיחה אתנו.
מד,קולחת עד העיר היה המרחק 13 קילומטר. זה לא
מנע אותנו מלבקר בכל יום בעיר ולחפש אפשרויות להסתדר,
דבר לא קל. חשבתי על עבודה כצייר. אולם צייר אמן
בברית המועצות חייב קודם כל לדעת לכתוב שלטים
וסיסמאות במהירות רבה ובאותיות נאות, אחר כך שואלים
אותו אם כוחו גדול גם בציור תמונות. צייר סובייטי, גם
אם גמר אקדמיה לאמנות, צריך לדעת כיצד עושים כתובת
נאה על בד שרחבו חמישה מסר מרובעים במשך מחצית
השעה. על כך לא היה לי כל מושג. במחנה העבודה עשיתי
כתובות לפי כל כללי הגרפיקה. היה לי זמן. בחופש, ידיעות
דלות כאלה היו כאין וכאפס.
משוחררים אחרים החלו, באין ברירה, לעסוק בשוק.
אולם עד מהרה נמצאו מאחורי הסורג. המסכנים לא ידעו,
שבעסקי שוק שחור רשאים לעסוק רק מיליונרים, המשחרים
את כל הפקידים. נתפס מישהו במכרו 200 גרם לחם, ספג
באותו יום שמונה שנות מאסר.

אחרי שבוע ימים החלתי ללחוץ על היושב ראש, שישלח
אותנו לעבודה. חשבתי בתומי, שתזונתנו תשתפר. המסכן
לא ידע מה לעשות, אבל בסוף שלח אותנו לאיסוף כותנה.
הנורמה היתד 30 ,קילו ליום, אולם שלשתנו ביחד אספנו
כ־ 10 קילו וזה במיטב מאמצינו. אוספי הכותנה ניהנו מזכות
לקצץ את השיחים, ששימשו חומר הסקה.
איסוף הכותנה נגמר ויושב ראש הקולחוז הצמיד אותנו
לענף הירקות. עוררנו בזה את קנאת אנשי הקולחת. כיון
שכאשר הירקות גדלים, אפשר ליהנות מזה בשעת העבודה.
לא כן מגדלי הכותנה.
כדי לקשור יחסים עם חברי הקולחת נאלצתי ללמוד
כמאה מילים סורקמניות. הם התיחסו אלי באי אימון מוחלט.
משקפי הטילו עליהם פחד. גם הם לא יכלו להבין כיצד
זה איש המרכיב משקפים ייאלץ לעבוד בקולחוז.
באחד הימים זכינו לביקור של שליחי המפלגה. הם סיירו
בשדות ובגינות• משכתי את תשומת לב ראש המשלחת.
כשספרתי לו מה עסקי בקולחוז, נד בראשו כמשתתף בצער
והציע לי עבודה אצלו. הוא היה מנהל תחנת הנסיונות
הממשלתית לחקלאות ולמיון זרעים. התחנה השתרעה במרחק .
3קילומטרים מד,קולחת, על שטח של חמש מאות היקטר
(כחמשת אלפים דונאם, בערך) .שאלתי אותו מה תיהיה
עבודתי, אולם הוא חייך ואמר ״אל תדאג״.
לפי מבטאו הכרתי שאינו רוסי, אם כי דיבר רוסית
רהוטה. הוא כאילו קרא את מחשבותי והסביר, שהנו צ׳כי
מלידה• השתתף בליגיון הצ׳כי המפורסם, שקנה לו שם
במלחמת האזרחים. חבריו הוחזרו למולדתם, אבל הוא הביע
־את משאלתו להישאר בברית המועצות. עברו עליו גילגולים
שונים ולבסוף קיבל תפקיד של מנהל תחנת הנטיונות, אם
כי ידיעותיו המקצועיות בחקלאות היו אפסיות. הסכמתי
להצעתו, אבל קודם לכך היה עלי לסדר פורמאליות רבות
בקשר עם עזיבת הקולחוז. יושב ראש הקולחוז קרן ממש
משמחה, כשנודע לו שאני עומד להיפרד ממנו. כשאמרתי לו,
שאשתדל להעביר אלי גם את שני חברי, שחם באותו יום
כבש ובמשך 10 ימים האכילנו בשר.
אחרי 50 ימי /עבודה בקולחוז, נתקבלתי באגרוטכניק*
בתחנת הנסיונות הממשלתית.