גליון 815 מתאריך 4 ביוני 1953

קילקול התיאבון

העורך הראשי :

העולם

אורי

אבנר י

ראש המערכת:
שלום

ר־ו־לר־ז

כה ז

עורך משנה, כיתוב :
מיכאל

אלמו

עורך משנה, תבנית :
קריאל

(זמני)

עורך משנה,

השבועון המצויד
לאינפורמציה

משה בדאפרים

הצלם

הכתב הראשי :
יהודה נבאי

הראשי :

דוד רוביננר (זמני)

גיור א

עורכי מדורים :

רחוב גריקסון . 8תל־אביב מיכאל

(ליד תיאטרון
דוד ר. נוז, אוסקר טאובר. פילים טיארי. דירי מנוסי, צב* שש.
ת.ד .136 .טל. וזמני) 66785
מ״מ ראש מערכת, חיפה :
מען למברכים :״עולמסרס״ ראדי מערכת, ירו שלי ם :
חיים כרמל
דוד רוביננר
מו״ל: העולם הזה בע״ם
מודפס:
סופרי חוץ :
דפוס ישראל בע״מ ״• 8
מונטי נ׳יקובם. גבריאל דנון, שמואל מירון
אלמז. יחיאל

בשן.

נצה נבי. ירוחם

נבע.

תמר

תדמור.

כשהביא משה בן־אפרים לישיבת המערכת
את הידיעה שאריך ליט, ראש התנועה הגר מנית
לשלום עם ישראל, שוהה בארץ באופן
סודי, הופתעתי למדי. כי כמה שעות לפני
כן שוחחתי ארוכות עם פליכס שנער, מי
שעומד להתמנות ציר ישראל בגרמניה. שנער
המליץ במלים חמות על ליס, אולם גם הוא
לא סיפר לי שליט נמצא בארץ — ו ש הו*
למעשה המארח שלו.
אשר קרה לידיעה, ידוע לך. היה זה אחד
הסקופים הפנטסטיים ביו תר בהיסטוריה ה־עתונאית
הישראלית: שבועיים אחרי ש העולם
הזה 808 גילה את הידיעה, עדיין
לא פירסם אותה שום עתון אחר — עד
שבאה מגרמניה הידיעה שלים חזר מישראל.
מה שלא ידוע לך הוא כי התקשרנו עם
ליט עוד כשהיה בארץ. הוא ביקש להימנע
ממסירת סרטים מפורטים מדי, בהתאב לב קשת
הממשלה ל ש מור על בי קורו בסוד.
העולם הזה נהג לפי בקשה זו, אך קיווה
לפרסם סרטים מלאים יותר על התרשמותו
של לים, אחרי שי חזור בריא ושלם לגרמניההשבוע
קיבלתי מכתב אישי ארוך מליט.
הוא המציא לי את הרשימה המאלפת, המת פרסמת
בעמוד .13 הנה כמה קטעים ממכתבו
האישי אלי :
.הצטערתי בלב כן שלא היתר. לי אפשרות,
בשעת שהותי בארץ, לשוחח ביתר אריכות
עם חברי למקצוע בישראל. לא רק בישראל,
אלא גם בגרמניה, עוררה סודיות בי קורי
וויכוח ער. אך דומני שבארצכם התיחסו
ביתר הבנה לסודיות ז ו מאשר בגרמניה.
שאיפתי הלוהטת היתד. לבקר את מדינת
ישראל הצעירה ולהתרשם התרשמות אישית
מבניו מדינתכם• גם אני ביקשתי להבליט
את נסיעתי עד כמד. שאפשר פחות. לא רציתי
לעורר תשומת־לב, כי לא רציתי לפתוח
פצעים ישנים, אלא רק ליצור מגע אישי ול חדש
ידידויו ת ישנות, מבלי לעורר רעש.
יש לי הבנה עמוקה לכך שגם אני, בעיני
ניצולים ועולים רבים, איני אלא גרמני, בן
אותו עם אשר ב שמו נעשו דברים כד, נור אים.
לא שכחתי את זאת אף לרגע אהל
בשעת נסיעתי בגליל וביהודה, בדרכי לירו שלים
ולסדום.
טענו שקיבלתי מכתבי איום. לכך יכול אני
ומר רק שלא קיבלתי אף מכתב איום אחד
מישראל, אולם קיבלתי הרבה מכתבים לב ביים
וידידותיים• מכתבים אלה גרמו או שר
אמיתי לידידי ולי, שאנו לוחמים למען תי־זון
העוול__ .

הרי הגליל נראו בעיני, אם מותר לי לו מר
זאת, כנוף ילדותי שלי, כי אני חייתי בהרים
אלה כשקראתי את סיפורי התנ״ך, הקמים
עתה לתחיה בנצרת, בבאר־שבע, ביפו וב סדום.
הרשה
לי להוסיף שנסעתי בלב נכנע, מאו שר
ו מזועזע מן ההכרה שבישראל מצאו
עתה הניצולים והשבים מולדת חדשה, בה
הם יוצרים מפעלים הראויים להערצה. תהיה
לי זאת המתנה היקרה ביו תר אם י ר שו לי
אי־פעם לחזור לארצכם, ולראות גם אה אלה
מידידי שלא הצלחתי לראותם בנסיעתי זו,
אף כי שהיתי בכל יום בחוג אחר.
אני מברך את כל אלה שקיבלו את פני
כ״יוליוס ברמן״ בצורה כה לבבית, ואני
מקווה שלא ידחו את פני כאריך לים אם
אבקר שנית. זכר נסיעתי הראשונה ממלא
אותי בתודה, בהערצה ובחרדת־קודש לארץ
ולעמה הצעיר.״
הקורא ישעיהו גולד מתל־אביב היה הרא שון
ששם לב לעובדה מוזרה: בשער העולם
הזה האחרון 814 הופיעו חמשת סימני ה שאלה
האדומים בדיוק באותה צורה ברו
בשער קודם של העולם הזה 807 השער
של לאברנטי בריה.
מנין ד מיון משונה זה בין שגי שערים,
שהתכונה המשותפת היחידה שלהם היא ששני
בעליהן עוסקים בחידות?
השער של שמוליק רוזן הוכן, כמו רוב
השערים, כמה חדשים מראש. לפי התכנון
היה צריך להיכנס לגליון .807 אותו שבוע
היה שבוע של חגים, והיה צור ך להקדים
את הדפסת הגליון במידה ניכרת.
הצבע האדום כבר היד. באמצע הדפסתו,
כשפתאום זרק רדיו מוסקבה את סצצתו —
הרופאים שו חררו. לא היה צורך במחשבה
שניה• ב רור שאיש השבוע הוא ראש המ.וו.ד.
שחתם על השיחרור, וכי פניו חייבים להופיע
על שער הגליון.
דו ש הוז עי; מן המיטה, ציגקוגרפים ומד פיסים
הוזעקו׳ מבתיהם. הג׳וב הקשה ביו תר
המתין לדוש. היה עליו לציין שער שאפשר
היה להתאים לתוכו את סימני השאלה ה אדומים
שכבר הודפסו. דו ש עמד במבחן זה
בהצלחה.
שמוליק הוכנס. מחדש לתכנון, הופיע על
השער רק כעבור שבעה שבועות. אם ייפגש
אי־פעם עם לאברנמי בריר״ אבי מקווה שזה
האחרון יז כו ר לו את הדבר לטובה•

רון,

תד־אביב

חישוף האמת על העולם התחתון (העולם חזה
) 814 הוא בעל ערד חינוכי רב. אני מתכוון במ יוחד
לתמונות על בתי-הבושת. אני חושב שהן
תחסלנה בקרב הנוער את הדעה המסולפת כאילו
בית-בושת הוא מקום רומנטי או מושר.

משתתפים קבועים :

חשבתי שהעולם הזה שכח כבו את התקופה בה
העסיק את קוראיו בספורי פשעים וכיוצא באלה.
לצערי פתחתי את גליוו העולם חזה 811 וגיליתי
ששוב הנכם חוזרים לשיטות הישנות. נקוה שהיה
זה מקרה יוצא מן הכלל ולא ניצני *יטה חדשה.

דוש

חדשות :

הגיג, תל־אביב

פויה ! קילקלתם לי את התיאבון1

יוסקד. ש,.ירושלים
טיפול סנסציוני זול. מדוע לא תקראו ל עתו!
העולם (הזה) התחתון 7

משד, בן־צבי, חיפה

הבנין התמוטט
אם רק ״קצת -מופרז הוא בעיניכם בגין הועד
הפועל (העולם הזה ) 812 יבושם לכם. אולם אלה
המקווים להתבצר בבני! זה לאחר שיסולקו מן
השלטון הנוכחי, חייבים לדעת כי אותה יד הגי בורים
אשר הביאה לתקומת המדינה. לבטחונה
ולחרותה, תדע לנדע נם את יד שליטי הבנין
ה זה יטואטאו כל האחראים למעשה שפל זה.

פרחחי האוכיקטיביות

מתי תפסיקו להתגדר באיצטלה של עתון בלתי
מוס קומאינפורמית
מפלגתי
ולעשות תעמולה
ווית? בהעולם הזה 813 הנכם נותנים תיאור
ההפגנות בתל־אביב
בלתי משוחד, כביכול. על
בקשר לביקורו של דאלם. כאשר אנשי השמאל
הרביצו והתפרעו בחוצות העיר וידם היתה על
העליונה הם נקראים בפיכם ״בני משקים״ ו״נוער
פלס״ח״ .וכאשר בני תל־אביב נברו על שכירי
מוסקבה אתם מתארים אותם כפרחחים.
כאשר חקלאים עוזבים את בתיהם ונוסעים ל מרחקים
להפניז ננד ביקורו של שר חוץ של
מדינה ידידותית. הנכם רואים אותם באור אוהד.
אד כאשר תושבי העיר חל-אביב מנסים להפריע
להם. הרי הם פרחחים. תאם לכד תקראו עתון בל תי
משוחד? מוטב להוריד את ההסוואה שלכם
ולהיקרא בפשטות עתון קומוניסטי. נם בתור כזה
אמשיד לקנות אותו כי הוא כתוב בצורה מו שכת.

״בני
משקים״
חח״ הוא הערכת
במעשי אלימות,
בטא את דעתו,
בעיניו.

דוד אפל, מגדל אשקלון
הוא תואר גיאוגרפי .״פר־האופי
של האדם המשתמש
כדי למנוע מנד זול תו מל אפילו
היא פסולה. ביו תר

כקורא קבוע של העולם הזה, שמחתי לראות בו
את המדור החדש ״העולם הזה מראיין 813
אך צר לי שמדור זה נפתח דווקא בראיון עם
אדם חמתננד ושונא את הציונות — .משה סנה.
אד אם כבר נעשה כן. הרי מחובתכם לא לפרטם
תשובות שהן שקר. על השאלה האחרונה של
סופרכם השיב סנה שהוא רואה רציפות ״בין
מלחמתו ננד פילסודסקי בפולין. ננד משטר מק-
מייקל בפלשתינה ונגד משטר בן־נוריון בישראל.״
שקר וכזב הוא שמשה קליגבוים-ם נה נלחם במק-
מייקל. אלה שבאמת נלחמו בו הם תלמידיו הנא מנים
של זאב ז׳בוטינסקי.

מאיר יפה, ירושלים
לדעתי חבל להקדיש דף שלם לתולדות מפלנה.
שרובו של העם מתננד בלב שלם לדרכה ולפעו־לותיה
בתחומי המדינה. ספלנה אשר עיקר כוונו-
תיה חבלה ביסודות המדינה ובמפעליה, אשר כל
יהודי באשר הוא נא בהם.
לדעתי אין הקורא מוכן להקדיש מזמנו לקריאת
דברים על מפלנה זו.

משר. בן־ארד, צה״ל
העולם הזה סבור שכדאי לקורא בן ארד
לדעת את מטרותיה של המפלגה שהוא מת נגד

קומדיה קומוניסטית
לפי העולם הזה 811 הסרט דון פמילו הוא
״קומדיה משעשעת״ .לדעתי אין זה כך. התע-
מולה הקומוניסטית בו בולטת יותר מדי לעין.
ראש העיר הקומוניסט. פרצופו מזכיר לד יותר
מרי את סטאליז וכד נם הכוונה להלאות את
הקומוניסטים כאנשים טובים, סלחנים וכן הג-
טיה לחזור לדת. הכבוד בפני הצלב והכבוד למת.
נם הסרט נם במילנו שהוצג לפני זמן מה
היה בנוי כד ונם בו בלטה התעמולה הקומונים•
טית. נם על סרט זה המליץ בזמנו העולם הזח.
כדאי היה לציין בפרוש שאלה הם סרטי תע מולה
קומוניסטים.

טיפול מתאים

..רוקח עשה מרקחת
ארבעה •טיט אחרי הופעת סיפור־השער (!י רוקח
בחעולם חזה 813 התפטר רוקח מן חממשלה.
קראתי את המאסר שנית בעיון ומצאחי שהמלים
האחרונות שלו ממש מנבאות את הדבר.
מקרה? הט

יוסף

בן־דור,

תל־אביב

איו לי כל ספק. אחרי קריאת המאסר. ש העולם
הזה ידע מראש כי הזויוגים־הכלליים עמדו
להתפטר. מאחר שהמאמר הופיע שלושה ימים
לפני החלטת מרכז מפא ״י על הדנל וההמנון. ה מסקנה
גלויה לעין

ישראל

קוץ,רזזובות

האיש שכתב את הכתבה היה
המערכת לחת לו פרם הנון

נביא.

שמואל גולדמן, ירושלי ם
אין נביא בעתונו.
חבל שתוד כדי ציון מעלותיו של רוקח. מצא תם
לנחוץ להפחית מערכו של ברנשטיין. כציוני•
כללי וכאדם המכיר את שני האישים. אין אני
חושב שזה צודק

העולם הזד,

זרובבל ברמן, ת ל־ אביב
ציין את ההבדל הניכר בין

לא כפי שאתם מתארים. מונה ישראה רוקח
לראשות עירית תל־אביב (העולם הזה .) 613 רוקח
קיבל 7קולות ורב הוז 7קולות. ההכרעה היתה
בידי משה שלוש. שלפי השקפותיו היה קרוב
לרוקח. ברם הפועלים עשו אתו קנוניה והבטיחו
לו את ראשות העיר ושדב הוז יהיה סננו. כד
נתמנה לראש העיר ל 24-שעות. הנציב ה עליון
לא רצה בקומבינציה זו, שהיתה תפורה
בחוטים לבניס-שחוריס.

א• ק ,.תל־אביב
הקדשתם מאמר לאישיותו של שר הפנים רוקח
שעורר בודאי הדים רבים ואפילו הפתעה מרובה
בחונים המקורבים למר רוקח ולמפלנתו ואף בין
מתננדיו המושבעים. לאמיתו של דבר. פרסומכם
עלול להביא תועלת רבה להחדרת הרעיון למוחו-
תיהם של אנשי מפא״י. שאכן קיים בארצנו מדי נאי.
בעל תכונות ובעל סגולות. שלא מאנשי
מפא״י. ושהוא הוא האיש העתיד לשבור את
התמנון הביורוקרטי ההם תדרותי ההורם את המדינה.

העולס

השבועון המצויר
לאי ־ נפורמציה

פסוק ״׳*יגיע
באו שרים מד נזשבר וכח
לסגת אין (כמעט ישעיהו).

אותות הזמן

לרגל מזג האויר, מודיעה
המפקדה העליונה של המגף
הירוק (המחתרת להש׳
לסת הצמחוניות במדינה) ני

הופקרו על ירי הממשלה.
בנו בצורה מתאימה.

משרד הבטתון טיפל

ימי ליבוביץ, תל ־אביב
העולם הזה שמח כי בעיה משפחת ליבוביץ
נפתרה אחרי שמסרה פרסים מרים על גורלה
לפני שלש שנים. החממה נלקחה מן הר־פורטג׳ה
תודת האומה, ולא נאמר כי זאת
תמונתה של משפחת גלוברמן.

טעות ערפילית
עורד מדור הספורט טעה במאמרו ״הקוסם הביא
נביע״ (העולם חזה 812א) כל חובב ספורט
בן־יומו יודע כי סטנלי מתיום הוא קיצוני ימני.
(ב) בתחרות הנמר על הנביע האננלי בשנה ש עברה
נפגשה קבוצת ארסנל עם ניו-קסל.

.עורך מדור הספורט
בערפל הלונדוני הסמיך.

י. סוטין, תל־אביב
מצטער על שטעה

מדוע הפסקתם לסרס* את נחשון הספורט?
האם מישהו זכה ברדיו פיליפם?

אליהו מהלא, חל־אביב
הליגה הבריטית נמצאת בפגלת קי׳ן• לב־שיתחדשו
משחקיה נחדש את •נחשון. הרדיו
עודו במערכת.

נהיגה עתונאית
הריני מציע לחבר אליעזר לסירות לקרוא בעיון
את העולם חזה ) 8091 וכמו כן ללכת ללמוד לנ הוג
בפרקטיקה מעשית: לסנור את כפתור ה הדלקה
במדרון תלול במהלד שני לאחר נסיעה
לא מהירה. לכתוב לי את התוצאות( .באם ישאר
בחיים).
ראשית, סגירת הכפתור בירידה במהלד שני
תעצור את המכונית לאחר נסיעה של קילומטר
בקירוב. ועצירת המכונית בדרך זו תלויה במצב
המנוע.

יצחק גיל, חיפה

נידנוד החידון

בתמהון רב קראתי את השורות שננעו למפקד
ההגנה יהושע נלוברמן (מעולם הזח 5בו
בזמן שמעליהן מופיעות תמונות של בעלי המנוח
אורי ליבוביץ ושל אמו חגב׳ רחל ליבוביץ. עלי
לציין שלא אמו של בעלי המנוח ולא משפחתי

שני האישים, לא אמר (ולא סבור) ני האחד
נופל מן השני בשעור־קומתו..

אני קורא את העולם הזה באונס. דה:
יינו. רק בתוקח תפקידי כקצין עתונות.
אשר מעמם עלי את המעמסה של קרי את
כמעט כל חומר הנדפס בארץ. עוד
לא עלה על דעתי לקנות את עתונכם
מרצוני החפשי
יחד עם זאת מרשה אני לעצמי לה עיר
כי נדמה לי כי העולם הזה משקף
בנאמנות את שמו וטבעו. באמת כעולם
הזה אשר אנו חיים בו: יש בו טוב ורע.
אמת. חצי־אסת ואף חוסר־אמת, דיוק
וסילוף. בקיצור — בדיוק כמו העולם
הזה.

בנימין לפידות, תל־אביב

נחמד. בית־הלחמי, בני ־ברק
בקורת הסרטים עוסקת באמנות, לא במ דיניות•

ת בי ם

אם כי אני מוכן להסכים כ׳ שמואל רוזן
(העולם הזח ) $14 הוא בחור מוכשר מאד. אני
חושב שמספר החידונים ש שודרו בקול ישראל
הוא מוגזם מאד

יהודה בר־אלי, תל־אביב
שמחתי מאד לראות על שער העולם חזח את
האיש היחיד ברדיו שלנו שאת תכניותיו אפשר
לשמוע בהנאה. ומבלי לרצות לסגור את המקלט.
שמואל רוזן הוא ללא כל ספק האישיות בקול
ישראל. אבל, כפי שאתם מציינים. מנהליו לא
ידעו להעריך זאת.

נגה אייכשטיין, רמת־גן

אדם נמוד קומה
בספורכם על חילופי הנברא במשטרה, כתבתם
שאדם. נמוד־קומה ואדום־פנים, היה צריד להח ליף
את סהר. משום מה, לאו גליתם את שמו של
האיש. מי הוא?

דוד גרמן, חיפה
לו יכול העולם הזה דגלות את הדבר, ה סבור
•הקורא גרמן שלא היה עושה זאת?

החליפה את שמה לסנדל ה־ הקואוליציוני מציע טראסם
ירוק.
המוחות של העולם הבא את
הדגל הבא כסמל החינוך ה מבצעים
ממלכתי.
שום דגל אחר לא
השמות הבאים ניתנו לפי
יונף בבתי״הספר הישראלים למבצעים פקודת הממשלה
או בקוטר של שגי מטר ו הבאים

חצי סביבם :
מבצע נ פוליון — מבצע
שמטרתו למנות מפקד חדש
לתחנת המשטרה, עקרון.
מבצע ארכימדס — הקמת
מוקד חדש לאלחום בשכונת
פלורנטין.
מבצע רכב ישראל — ה סעת
נשי קצינים לשוק ה כרמל.
מדיניות כדי

לפתור

המשבר

בר־איל, טבריה

,העולם הזה״ מם׳ 815

*.אלה ה ני שו־איס
ל א מתור א־הבה
ואפילו ל א
לשס נוחיות. אלה
הס נישואיס ש ל
אונס!״ נאנחונס־קו
מפא״״ .מ שר
שבוע״ לימדו
האיוניס-הבלליס
את מפא״ ,המו־פתעת
שאפיל !
לנישואיס מאונס
יש שני אדרי ם...

פי. ב

(ראה שער)
דגל אדום
נישא בנורום —
ני בא היום נתק את הנבלים
ני בא היום נתק את הנבלים.
היו ימים, וצעירי ארץ־ישראל העובדת שפ כו
את ליבם לתוך השיר הזה. הדגל האדום
סימל משהו: מחנה בינלאומי גדול של פוע לים,
מליוני גופו ת כפופים שחתרו מן החו שך
אל האור, נקישה של כבלים קפיטליס טיים
ו כו׳ וכר. היה זה אידיאל אשר למענו
היה כדאי לשיר בערבים.
באותם הימים התיחסו אנשים ברצינות
לדגלים. אספות בלתי־ספורות פוצצו על־ידי
אנשי מכבי ובית״ר בגלל הופעת יריביהם
תחת הדגל השנוא. חולצות כחולות נקרעו,
דם אדום זרם, בגלל הפרעת אנשי הימין
לשירת האינטרנציונל בפי אנשי השמאל.
מאז דהו דגלים רבים מאד בשמש היש ראלית
הלוהטת. הדגל האדום איבד יו תר
ויותר את צבע הדם והאש, קרב יותר ויו תר
לצבע שדה העגבניות• בעיני צעירי מפא׳׳י׳
החל מסמל לא רק שבירת כבלים, אלא גם
יציקת כבלים חדשים מעבר למסך הברזל.
אולם דגלים מתים בקושי. הדגל האדום
הפך נושא לפולחן דתי, וכמו כל פולחן
דתי, הוסיף להתקיים ז מן רב אחרי שמת
תוכנו. בכל זאת לא היה מאמין איש לפני
שנה שמישהו מסוגל להתרגש על הדגל הדהה,
או על ההמנון, אשר רוב השרים אותו ביום
אחד בשנה, מקדישים את שאר 364 הימים
למלחמה בתוכנו•
השבוע חזר והתנופף הדגל האדום מעל
למדינת־ישראל. הוא לא סימל שום מהפכה,
שום ניתוק כבלים. הוא סימל משבר ממשלתי
מיוחד במינו, ואת הרצון הנואש של שני הצ דדים
לחדש בחפזון את הכבלים הקושרים
איש לרעהו.
היה זה יכול להיות מחזה משעשע למדי
— אלמלא היה, במקרה, רציני.

ההרמה: הפיל והבור
בעיני רו ב אזרחי המדינה, וגם בעיני מ־פא״י,
היה סיפור המעשה פשוט 5בכ שרון
מקיאבלי גאוני כרו הציונים־הכלליים בור
עמוק, כיסו אותו בדגל כחול־לבן. הפיל ה־מפא״יי
התמים, שהלך לתומו לטייל בג׳ונ־גל
הפוליטי, נפל לתוך הבור ונלכד במלכו דת.
במונחים
פוליטיים: הציונים־הכלליים הת חרטו
על ישיבתם מועטת־ההשפעה בממשלה,
החליטו לצאת. אולם מאחר שלא רצו לע שות
זאת בגלוי בגלל דרישה לכסאות נוס פים,
או לזכויות־יתר כלכליות, בחרו בתרוץ
רעיוני שיעשה רושם טוב בארץ, יהדהד
בעולם כולו — יצלצל ביחוד במקום בו
מצלצלים הדולרים העגולים.
לא מחמאה. לכאורה היו הציונים ה כלליים
צריכים לקבל תאור זה כמחמאה רבה
לכשרונם הפוליטי. אולם הם הכחישו אותו
בתוקף. ההוכחות שהביאו להפרכתו היו מ שכנעות
למדי•
ההוכחות :
• שבועיים לפני שעלה הדגל האדום על
תורן המשבר, סיכמו הצ״כ שבשאלת הדגל
וההמנון לא יסכימו לשום ויתור עקרוני.
סיכום זה הובא לידיעת דוד בן־גוריון, ב־

דינר.

שונה מאז הסכם בן־גו ריון — ז׳בוטינסקי,
לפני 20 שנה, שמרד כזה הצליח י. ב־60
קול נגד 21 קיבל מרכז המפלגה החלטה ש היתר,
סטירת־לחי למנהיגה ז רוב ההורים
בכל בית־ספר יוכל להחליט כי הדגל האדום
יונף ו שיר האינטרנציונל יו ש ר בבית־ספר,
בחג ההסתדרות ובאחד במאי.
החוק שאיננו. היתר, זאת מכמה בחי נות
החלטה כמעט אבסורדית :
• לא קיים שום חג ההסתדרות. .החג״
היחיד הקיים כיום הוא. חוד ש ההסתדרות״.
• לא הוגדר מה זה ״רו ב ההורים״.
• לא נאמר שהמדובר רק בזרם העוב דים
— שאותו התחייבה מפא״י בממשלה ל בטל
בכלל• משמע שגם בבתי ספר הנמנים
כיום עם הזרם (הציוני —) הכללי יכול
.רו ב ההורים״ להחליט מחר על הנפת דגל
אדום. הדבר היה אפשרי, לפי נוסח י ההחלטה,
אפילו באוניברסיטה העברית ובטכניון החי פאי•
איש לא היה יכול להאמין שהצ״כ יס כימו
לכך.

האיש שהלך — ונ׳טאר: שר החינוך בן־ ציון דינור, אחד הנזתנגדים החריפים ביותר
של הדגל האדום על בתי־הספר, הגיש את התפטרותו לראש־המנדשלה למחרת ההחלטה של
מרנז מפא״י. הפרשנים ניבאו ני יעלה בידי בי. ג׳י. לשכנע אותו! להישאר. הם לא טעו.
תוספת הודעה שבשאלה זו תתכן התפטרות
השרים הצכ׳׳ים מן הממשלה.
• בממשלה התנהל דיון על השאלה. לא
הוחלטה החלטה רשמית, אולם הושג. סי כום״
לפיו תמכו כל השרים, ללא יוצא מן
הכלל, בדגל האחד ובהמנון האחד.
• בן־גו ריון ביקש מן הציונים־הכלליים
לסגת מדרישתם להכליל סעיף זה בחוק חי נוך
החובה עצמו, סן יגרום הדבר להתגרות
חבריו. הוא ביקש שהענין יכלל בחוק־דגל
מיוחד, שיאסור הנפת דגל שני על כל בנין
ממשלתי• לפי הצעה זו, שנתקבלה על ידי
הציוגים־הכלליים, היה הדגל על בתי־הספר
נזכר רק בתקנה ממשלתית, לא בחוק הכמת.
זה היה המצב כשעלה המסך (האדום) על
המחזה.

ום ראשון: החיוך רד
בשעה חמש אחרי הצהרים התכנס מרכז
מפא״י באולם הועד הפועל של ההסתדרות.
נכחו רוב חברי גוף זה, הכולל כ־ 150 חברים.
דוד בן־גו ריון נכנס לאולם כשפניו זוהרים
כרגיל. לא הוא — ולא איש אחר מבין הנוכ חים
— שיערו שתתקבל החלטה שתשמיט את
הקרקע מתחת לרגליו של מנהיג המפלגה
ונציגה העליון בממשלה.
אולם כשהחל הויכוח ירד החיוך מעל שפ תיו
של ראש הממשלה. הוא שיער מראש
שתתעורר -רוח קלה מסביב לדגל האדום. הוא
לא שיער שתהיה זאת סערה, ושבסערה ז ו
יטפח הדגל על פניו.
זו הפעם הראשונה, מאז ביקש מנגנון
המפלגה למסור את כסא הנשיאות ליוסף
שפרינצק, אויבו האישי, פרץ מרד גלוי במפ לגה
נגד מרותו של בי. ג׳י. וזו הפעם הרא־

ביותר של י שו מנצרת. היתד, לכך, אולי,
סיבה הגיונית: אנשי הפועל־הצעיר במש קים
התלבטו כה רבו ת בקבלם את הדגל הא דום,
עד שהפכו יו תר אפיפיוריים מן הא פיפיור
עצמו.
״איך זרז יתקבל?״ קראו אנשי המשקים
במרכז .״כל הבתים במשק יהיו מקושטים
בדגלים אדומיים, חוץ מבית־הספר• מה יגי דו
הילדים? זה לא יהיה טבעי ! זה יהיה
מוזר !״
השיב בי. ג׳י: יש מקומות שהם קודש
לסמלי המדינה. אפילו הפלמ״ח לא הניף את
הדגל האדום. מדוע? מפני שהוא הבין שהוא
משרת את האומה כולה. גם היום אין הדגל
האדום מתנופף על מחנות הנח״ל במשקים.
אז מה?״
רוקח או אני? בי. ג׳י ידע שאין זה
ויכוח על הדגל בלבד. מאחורי ההתנגדות
לדגל הסתתרה ההתנגדות לעצם ביטול זרם
העובדים, שלא נעלם עדיין• כשאחד המת ווכחים,
איש קבוצה, התרגש ש״זה רק הת חלה
של קיפול דגלים התרתח בי. ג׳י,.
שיסע אותו בחימר. 5 ,עם מי אתה מתווכח?
עם רוקח או א תי?״
בכל הויכוח לא הזכיר בי. ג׳י את הנימוק
העיקרי: שההחלטה תהרוס את הקואליציה,
תכנים את מפא״י למבוי סתום. היתר. לכך
סיבה הגיונית: הוא חשש שנימוק זה ירגיז
עוד יו תר את חסידי הדגל, הרגישים לטענת
מפ״ם שמפא״י הפכה שפחה לצ״כ.
אולם יתכן והיתד, עוד סיבה שניה, בהכרה
או שלא בהכרה: בי. ג׳י היה מוכן שירי ביו
יקבלו את ההחלטה, יגר מו למשבר, יווכחו
אחת ולתמיד שהם. י תחרבנו״ כל פעם שהם
פועלים בנגוד לעצתו. חשבון זה הוכח כנכון.

שאול הפך פאול. החזיתות שהתגבשו
במרכז המפלגה לא היו פחות מוזרו ת.
לפני שנים רבות, כשצצה ההצעה לאחד את
שני פלגי הפועלים — הפועל־הצעיר ואחדות־העבודה
— במפלגה אחת, היא מפא״י, נכ של
המו״מ כמה פעמים בגלל הדגל האדום.
אנשי הפועל־הצעיר, שהיו אנטי״מארכסיס־טיט
ושלא האמינו בסולידריות בינלאומית
של מעמד הפועלים — התנגדו בהחלט לדגל
זה. עתה הצביעו דוקא הם בעד הדגל, בעוד
שרבים מבין אנשי אחדות-העבודה לשעבר
הצביעו נגדו.
״שאול הפך פאול,״ התלונן איש ד,מעוט,
בהשוותו את אנשי הפועל הצעיר לרב היהודי
שיצא ללחום בנוצרים, הפך תלמידו האדוק

׳ 1שני :״!ה הסוף!״

* בן־גו ריון כרת הסכם זה בלונדון, בתי ווכו
של פנחס רוטנברג, אחרי שז׳בוטינסקי
פירסס אוץ ׳מאמרו הגדול בו דרש. ל ש בור״
את ההסתדרות. לפי ההסכם תיו הרביזיוניס טים
נכנסים להסתדרות, ההסתדרות היתה
מסכימה לבוררות־חובה של סכסוכי־עבודה,
בהסתדרות הציונית היתה נוצרת שביתת־נשק.
רוב מנהיגי המפלגה תמנו אז בבי. נ׳י,.
אולם רו ב אנשי השורה ואנשי ההתישבות
הכריע נגדו במשאל חברים• רוב זה כלל,
מלבד המנהיגים שעברו מאז למפ״ם, את
זיאמה ארן — שחיה נם השבו׳ע מרכז המרד.

מקום העלילה עבר ל מלון עדן, ירושלים,
בו מתגוררים רוב השרים וחברי הכנסת
של הצ״כ.
בבוקר, בשעה שמונה, ירדו הצ״כים הרא שונים
לחדר־האוכל, נטלו לידם את העתונים.
עינם עברה על פני הכותרת הראשית, שדנה
בהצעות או״ם בקוריאה ובמתיחות על הג בול,
ננעצה לפתע בידיעה קטנה שהודיעה על
החלטת מרכז מפא״י.
לראשונה לא האמינו למראה עיניהם. הם
לקחו את כל עתוני, הבוקר, השוו את נוסה
הידיעה בעתונים השונים. הם נוכחו לדעת
שהוא בכל עתון.

קבל
עמדתם.
״איזה ערבויו ת?״ שאלו אנשי מפא״י•
״שגם אלה אשר הצביעו בעד מרכז מפא״י
ישנו את דעתם השיבו הצ״כ ,״ושבינתיים
יהיה הסיכום שנתקבל בממשלה שריר וק יים

לא הושג הסכם. אולם לשני הצדדים נש ארה
ההרגשה כי הדלת נשארה פתוחה לפ שרה
ברוח זו.
טיפה אחרונה של צבע. בשעה חמש
אחרי הצהרים התכנסו חברי־הכנסת הצ״כים
לישיבה בבנין הכנסת .״מנהיגי מפא״י חיכו
לפני הדלת להחלטה שלנו התפאר ציוני-
כללי נלהב.
היה לו על מה להתפאר• באותו רגע היו
הצ״כ חזקים יותר מאשר היו אי פעם ב־20
השנים האחרונות. באמריקה גרגר, הידיעה
על התפטרותם ועל סיבותיה לזעזוע מדל.
האמריקאי הממוצע — כמו הפר הממוצע —
אינו מבחין בין אדום לאדום, בין דגל סו־ציאל־דמוקרטי
סנטימנטלי מסמיק לדגל קו מוניסטי
בוער באש המהפכה. הם לא ידעו
שבבתי־ספר ישראליים, המתקיימים על דו-

מתון ובלתי מתגרה: בגלל ״הדגל וההמנון״.
הם קבעו בזאת את הסגנון המתון והמנומס
ששני הצדדים שמרו עליו גם עם התפתחות
המשבר.

שרים את האינטרנציונל.

הסוף !״

מילמל אחד

הצעירים

ניהם.
אחרי ארוחת־הבוקר צלצלו השרים למשרד
ראש־הממשלה, ביקשו פגישה מידית עם דוד
בן־גו ריון. הפגישה התקיימה במשרדו של
בי. ג׳י ,.ברחוב אבן גבירול , 1בשעה •12.30
״האם מחייבת החלטת המרכז את שרי ה ממשלה?״
שאל פרץ ברנשטיין.
״לצערי זה מחייב אותי ואת חברי לממ שלה,״
נאנח בי. ג׳י.
בו במקום, ומבלי להתיעץ אף עם מוסדות
מפלגתם, התפטרו ארבעת השרים בעל־פה.
אחרי ההחלטה העקרונית של הנהלת חציי״
נים־הכלליים, לפני שבועיים, שוב לא היה,
בעיניהם, צורך בהחלטה נוספת.
אחרי הצהרים צילצל בי. ג׳י. לצ״ב, ביקש
את התפטרותם בכתב.
מיד אחרי ההתפטרות ישבו הצ״כ, דנו
בנוסח הודעתם לציבור. הקיצוניים יותר, ו האנשים
הממונים על תעמולה, דר שו להכניס
להודעה שההחפטתת באה עקב ההחלטה ב דבר
״הדגל האדום ושיר האינטרנציונל״ .ה־
; ף תיו ויתונים יותר, עמדו על ניסוח

•ום *!•ריש• :״לא דתיים!״
מקום העלילה: שוב מלון עדן.
הנפשות ו כנ״ל, בתוספת מרדכי נמיר ומ איר
ארגוב, שניהם אנשי מפתח במפא״י,
האחד מתומכי החיטת הדגל׳ השני ממתנגדיה.
נמיר וארגוב, שבאו כמתוכחים מצד מ־פא״י,
ניגשו י שר לענין .״כמה זה עולה?״
שאלו״
״אנחנו לא דתיים !״ היתד׳ תשיבי. שרי
הצ״כ. הם הוסיפו שאין •להם שים דרישות
מלבד העניו שעמד לדיון.
נציגי מפא״י, שניהם מנהלי משא־ומתן
מקצועיים וגמישים, הציעו שלו ש הצעות
פשרה :
• החלטת מפא״י תחול רק על ״מקומות
הומוגניים״ ,בעלי אופי אחיד — כלומר רק
^ ק״יי צי ם ועל שכונות־פועלים כמו קר־ית־חיים
ואבו־כביר.
הצ״כ דחו הצעה זו בו במקום.
• ההחלטה תדחה לשנה, עד אז ישאר
העניו פתוח.
ד,צ״כ דחו הצעה זו.
• החלטת מרכז מפא״י תוקפא, כדי לאפ שר
דיון נוסף בחודשים הקרובים בתוך ה מפלגה
עצמה.
הצ״כ לא ׳דחו הצעה זו במבט ראשון. הם
דר שו ערבויות שאחרי תקופת ההקפאה תת
לר־ם
אמריקאיים,
הם נדהמו.
במדינה הוכיחו הצ״כ בפעם הראשונה
שישנו דבר — מלבד מטבע קשה ועגול —
העלול לעורר אותם להתרגשות״ וגם אלה
שלא האמינו שהדגל היה הסיבה האמיתית
להתפטרות, תפסו שזו הפעם הראשונה מאז
קום המדינה הצליח מישהו להנחיל מפלה
תכסיסית מוחצת לדוד בן־גוריון.
סיכום לאספה: להילחם עד לטיפה האח רונה
של הצבע האדום של הדגל.

ום רביע• :דבטד!
מפא״י הודיעה שהמשא־ומתן עם הצ״כ
התפוצץ, וכי יפתחו במשא־ומחן עם מפלגות
אחרות.
ר,צ״כ טי־לפנו מירושלים לתל־אביב, נתנו
הוראה למנגנון מפלגתם להזמין׳ אילמות
בכל רחבי הארץ ליום שבת, כדי לפתוח ב התקפה
תעמולתית גדולה.
לפני הצהרים הודיע דוד בן־גו ריון בכנסת
שהוא יעשה את הכל כדי לחדש וייהרחיב
את הקואליציה הרחבה, שהיא חיונית בעי ניו.
הוא הזמין את הצ״כ לשיחה על כוס
ת ־ ־י־יתו, למחרת•
הצ דכ ם לפנו ־־יי שלי ם _לתל־אביי, נתנו
את הזמנת
הוראה למנגנון מפלגתם
האולמות. מתוך זהירות אופיינית לא ש! ,
מה עדיין אף פרוטה אחת לבעלי האילמות.
״חומר־נפץ !״ עמדתו של בי. ג׳י. היתד.
קשה. לא היה לו כל ר צון לותר על השתת פות
ר,צ״כ בממשלה• הסיבות :

האנשיםשחיכו — וחיכו: חברי הוזעד הפועל הציוני־הבללי מסתודדים ברחוב המלך
ג׳ורג׳ ,תל־אביב, לפני בנין מפלגתם, בהמתינם לארבעת שריהם שנקראו לשיחה בביתו של
בי. גי. הם לא היו היחידים שהמתינו בקוצר רוח לתוצאות. פזלו לעבר התוצאות אנשי
מפ״ס, אשר מנהיגיהם יעקב חזן (מימין) ויצחק בן־אהרון נקראו לבי. ג׳י ,.גילך את אשר
ידוע לכל: שלא תיתכן ממשלה משותפת ,.מעשי יותר היה קווצר־רוחו של משח שפירא
(משמאל):עינו היתה נעוצה בבסאו הקודם במשרד־הפנים, ממנו ירד ישראל רוקח זה עתה.

האיש שנפרד -והלך:

שר־הפנים, ישראל ( .ה בולדוזר*) רוקח, חבש

את כובעו והלך.

• אחרי חמשה חודשים של קואליציה
רחבה, היתד, קואליציה קטנה עם הדתיים מת קבלת
בקהל כירידה גדולה, כתעודת עניות.
הפרסטיז׳ה של הממשלה היתד, בלי ספק יו רדת
פלאים.
• בי. ג׳י: עצמו התרגל לשבת עם שרי
ד,צ״כ, שעל אף הניגודים, העריך אותם אי שית.
לא היה לו כל חשק ל חזור לממשלה
של תותחים קטנים יותר, ביחוד לא היה
לו כל חשק להיות שוב תלוי בחסדיו של
איצ׳ה־מאיר לוין ו חבריו •
ממשלה קטנה, ביחוד אחרי שהתעורר
ענין הדגל וההמנון, היתד, נותנת מכד, נוראה
למדינת ישראל בעיני נותן הדולרים.
• בי. ג׳י עצמו הזדהה לגמרי עם עמדת
הצ״כ בענין הדגל.
כמה אנשים ציטטו סיבה נוספת: תוך
נכנסו הצ״ב לעובי
: ״ 7 ביי הקורה של עניני הממשלה. הם גילו. הרבה
סודות שיכלו לשמש חומר־נפץ לתעמולתם.
אמר ציוני־כללי :״הארץ היתה מזדעזעת לו
היתד, יודעת את אשר יודעים אנחנו כיום ! ״
אחת הנקודות: ויכוח מאחורי הקלעים על
מחיר סחורות השילומים שיוב או על־חשבון
הממשלה לארץ, יימכרו כאן לחברות ישרא ליות,
בעיקר לחברות ההסתדרות• אנשי מ פא״
,דרשו, כביכול, לקבוע שער של חצי
לירה לדולר, במקום לשלם את הערך הא מיתי
(כמעט שתים וחצי ל״י לדולר) .לו
נתקבלה דרישה זו, היה זה מסע־שוד ענקי
על רכוש העם.

חזרו ארבעת השרים הצ״כים חיש לישיבת
הועד־הפועל של מפלגתם, שציפתה להם ב־קוצר־רוח.
הם נסעו קודם כל לביתו של
ישראל רוקח, לטכס עצה כיצד להביא את
הדברים לאנשיהם.
הדבר לא היה קשה: לאחד את הציונים-
הכלליים כשהדבר נוגע לעניני כסף. האינט רסים
של הסוחרים נוגדים לעיתים קרובות
את האינטרסים של התעשינים, הפרדסנים מ עונינים
בדברים אחרים מבעלי־הבתים• אולם
הפעם, בעניני הרוח, היתד, המפלגה מאוחדת
יותר מאשר אי־פעם. הסיבה :
• איש לא היה מוכן לוי תור על ענין
הדגל. חבר הועד־הפועל שהציע להסכים לפ שרה,
הושתק מיד על ידי חבריו, לא יכול
להמשיך בדבריו.
רק מיעוט קטן הציע לצאת בכלל

מן הממש ז ןעי 3׳נ׳1יע

נמוך יו תר) :״ו חוץ מזה, הם לא משלמים
כמעט כלום לקרנות המפלגה !״
יתכן שהמצב היה שונה לו היו סיכויים
לבחירות חדשות. אולם גם הצ״כ הבינו שע קב
חוסר רישום תושבים יתכן הדבר רק
כעבור שמונה חודשים.

האפילוג. :אחורה -פנה!״
כשהגיעו הצדדים לנקודה זו, היה ב ריר
שהגיעו לקצהו של המבוי הסתום• הם יכלו
לעמוד במקום, מחוסר נוסחה שתציל את
כבוד שני הצדדים. האפשרות האחרת היחי די
היתד, הפקודה לאחור פנה — קד־מה
צעד ! ״
השיקולים המכריעים :
• בקרב בין הצ״כ ומפא״י, ז כו הצ״כ ב תוצאה
מהדהדת של .0 : 1
• המכה הומתקה לבי. ג׳י. נוכח העובדה

יום ח9גישי. :שתו?!״

1102

י ש 1יזחו* הפגישה לא

״רמה נאותה יותר יו תר מכל נדהם
יגאל אלון עצמו. ידידיו, שרצו מזמן לדעת
כיצד נראה אלון כשהוא מרוגז ממש, באו
עתה על סיפוקו. ייגאל אלון רתח.
סיפר יגאל: הוא י שב לתומו ב שיעור
באוניברסיטה, כשבא ר ץ ממשרד ראש־הממ־שלה,
הודיע לו שבי.ג׳י• רוצה לראותו מיד.
הוא יצא מז השטור. טייר 1 ייי•־-

,י •.הממשלה, שוחח אתו על ספר הפלמ״ח והמצב
בממשלה, חזר לפניו על עמדתה הרשמית
הידועה של מפ׳׳ם בעניני הקואליציה. היה
ברור כי השיחה היא סודית ופרטית. בצאתו
אמר לו אחד ממקורבי בי.ג׳י :״אם תצ טרפו
לממשלה, תהיה תוך שבוע האיקו ת קובע
בצבא ! ״
בעודו נזעם כולו ישב אלון, ניסח הודעה
חריפה, בה כינה את ראש־ד,ממשלה בכינוי
בלתי־פרלמנטרי בנוגע לאמירת־אמת• אולם
כרגיל, נועץ תחילה עם ישראל גלילי, שהשרה
עליו מצב־רוח מתון יותר. ההודעה המתוקנת
פורסמה בכמה עתונים, כולל דבר. אולם דבר
השמיט את הקטע בו אמר אלון כי ״ראש
הממשלה (מצא) למותר להקדיש מזמנו ומח שבתו
לתמרונים פוליטיקניים עכורים ...מן
.הראוי לראש־הממשלד, לשמור על רמה יותר
נאותה ביחסי־אדם ובהליכות ציבור...״

במשך היום שוחח בי• ג׳י. ענן מנהיגי כמר,
מפלגות. הוא ניסה לבוא במגע עם אנשי
החסיבה־לאחדות־הטבודה! בתוך מפ״ם, אולי
מתוך תקווה שבמחיר כסאות בממשלה יוות רו
על אחדות מפלגתם. אולם יצחק בן־אהרון
כרב לבוא לבדו, הביא עמו את יעקב חזן,
מס׳ 2של השומר-הצעיר• ההרכב קבע את
תוכן השיחה 5דיקלומים משני הצדדים.
נקודת השיא יאה ל ארוחת הצהרים,
נ״גי ש ה על כוס תה בבית ראש־הממשלה,
בשדרות הקרן־הקימת, תל־אביב. ישראל רוקח
הופיע במכוניתו (שעודנה שייכת לעירית
תל־אביב) ,נתקל בשוטר צבאי, שסרב לתת
לו לחנות לפני ביתו של בי. ג׳י. פרץ ברנ שטיין
בא ברגל. ביחד עם כסאו בממשלה
איבד, לפי שעה, את מכוניתו ואת נד,גו בי.
ג׳י. שאל מה הן דרי שו ת הכלליים,
היה מוכן לשמוע דרי שו ת סחטניות. הצ׳׳כים
לא נפלו בפח .״אין לנו שום תביעה, אלא
התביעה לקיום ההסכם על הדגל וההמנון,׳׳
הודיעו.
לא היה צור ך לשכנע את בי• ג׳י. השאלה
היתד, כיצד ישכנע הוא את מפלגתו .״היוזמה
היא בידך אמרו הצ״כים.
בי. ג׳י. היה מוכן ליטול את היוזמה לי דיו.
אך היה ברור כי יוכל לעשות זאת רק
ביום הראשון הבא, בישיבה השניה של מי־כז
המפלגה•
הקו הכללי לחיסול המשבר היה נתון.
אולם הנוסח היה חסר — והנוסח הוא שהיה
צריך להכריע.

בינתיים נוספה ליחסי שני האישים פרשה
חדשה• היא לא היטיבה יחסים אלה.
הפצצה התפוצצה עוד ביום הרביעי, כש שוחח
בי. ג׳י. עם נציגי מפ״ם, חזן ובן־אהרון
(ראה לעיל) .הוא סיפר להם, בסוד, כי יום
לפני כן שוחח עם יגאל אלון, שאמר לו
כי אנשי הקיבוץ־המאוחד משתוקקים בכל
מאודם להיפרד מן השומר־הצעיר, לפרו ש
ממפ״ם ולהצטרף לממשלה.
השנים נדהמו. כמותם נדהמו כמה אלפי
אנשי מפ״ם אחרים, כשקראו ביום ד,ששי
בדבר, כי ״אי שיות של הקיבוץ־המאוחד״
פנתה אל בי.ג׳י. דבר הוסיף לסיפורו את
אותם הפרטים.

״ לאמד וי ק בי. ג׳י. לא הגיד לאלון
את המלה האחרונה, ענה לו למחרת היום

מזכיר מפא״י מאיר ארגוב
״יבושם להם
שרטנו משר חדשים כי נציגיהם נכנעים מדי
לאנשי מפא׳׳י, נחרד ממש מול עצם הרעיון
שדב יוסף עלול לתפוס את כסאו של פרץ
ברנשטיין במשרד המסחר והתעשיה.
היו רבים שחפצו, בסתר ליבם אל נ־שיחות
פרטיות, להשתמש בה.י 1״ נדת ״ כ די לדרוש
דרי שו ת נו ספו״ (למשל: מתן זכות ויטו
לברנ ע טיין על כל החלטות אשכול) ,אולם
גם הם שוכנעו שהדבר אינו אפשרי. דרישה
נוספת כזאת היתר. משמיטה את הקרקע ה מוסרית
מתחת לעמדת הצ״כ, מצדיקה את
דברי מפא״י שכל העניו לא היה אלא תכסיס
מחפיר. גברה גם הדעה שסמלים חשובים,
עשויים להשפיע על המוני הבוחרים. אמר
עסקן מפלגתי :״כמה קולות יש לכל בעלי
התעשיה ומשפחותיהם יי!ד? אך• ?א כדי
לבחור בחבר כנסת אחד הוסיף, ובקול

שתו 1כדי משיי זכה הוא ל תוצאה י ת
של 0:1נגי מפל נ תי של: י ׳,ו א ,1צליח׳לר,ע־לות^סומק
ב-׳7 .״בו של חסידי הדגל האדום,
לי ״ גי זז להם שאין אלוהים מלבד אלוהים —
ו שדוד בן־גו ריון הוא תכסיסנו.
• הצ״כ הסתפקו בנצחון המוסרי הגדול,
היו מוכנים למנוע קשיים ממפא׳׳י, בידעם ש גם
ללא דרישות נוספות תוכיח הפרשה לבי.
ג׳י. ש שוב אי־אפשר לשחק בהם — גם לא
בענינים הנוגעים לכסף.
•מפא׳׳י היתד, מוכנה להמתיק את הפ שרה
עד כמה שאפשר לצ״כ. אמר אהד ממנ היגיה
:״אין בזה כניעה (של הצ״כ)• אנחנו
לא דורשים מהם שיהיו כמו הדתיים אחר
אמר, בחיוך עליון נ ״אם היה הדבר דרו ש
למנהיגי ד,צ״כ כדי להוכיח לאנשים ״,רוטנים
שגם להם יש יד חזקה בממשלה, יבישם

נשאר הניסוח. הצ״כ הסכימו שהענין עצ־מו
יוקפא משך כמה חודשים. הם לא יכלו
לדרוש התחיבות מבי• ג׳י ,.שיצליח לשכנע
את מפלגתו תוך ז מן זה — אף כי לא הטילו
ספק רב בכשרונו. אולם הם דר שו שבי.
ג׳י. יתחייב להתפטר מתפקידו במקרה של
אי הצלחה.
בהכירם את בי. ג׳י• צרפו לכך, בזהירות,
התחייבות שניה: שאחרי התפסיותו, לא
ירכיב ממשלה חדשה.

ראש הממשלה
חדדה רבה מאד

הבטחון

״לדוד בן־גו דיון,
וחבר־לנשק —
ספר מפעלות הפלמ״ח בהילחם
ישראל —
לזכר ימים גדולים של שותפות
וריב,
בחרדת רבה ובתקוה,
יגאל אלון.״
כשקיבל ראש־הממשלה את שני הכרכים
העבים של ספר־הפלמ״ח עם הקדשה זו ב-
ראשם, לא קרנו פניו מאושר. הוא הכתיב
מכתב נזעם לאלון׳ אליו היו לו בעבר יח-
סיס חמים למדי, טען שהספר נותן תמונה
מעוותת לדברי ימי הפלמ״ח. הוא הבטיח
כי באחד הימים יכתוב בעצמו את ההיסטוריה
האמיתית ש ל הפלמ״ח.

״ אלון לא
במכתב בז ביי טע : 1״ ם יפו י :
היי׳ מ מ 7ל׳* -רכו גירסת בי. ג׳י : .אלון
^שוחח עם ידידו הוותיק מימי הפלמ״ח, טדי
קולק, שהפך בינתיים איש־אמונו הראשי של
בי. ג׳י ,.הביע את דעתו שעל מפ״ם היה
להצטרף לממשלה. טדי סיפר על כך לבוס,
הלה הפליט הערה, ואז, בצורה לא מובנת
במקצת ,״בא יגאל אצלי״ .בהיותו אצל בי.
ג׳י. אישר אלון ש חבריו בקיבוץ המאוחד

סבורים כמוהו.
לא היה בכך כל חידוש, ובודאי גם לא
בעיטה ברוב מפ״ם. אולם על־ידי כמה תמ רונים
זריזים הצליח בי. ג׳י. להעביר את
הרושם (מבלי לאמור זאת) שהמיעוט הנד
פ״מי מוכן לבגוד ברוב״ היה זה טכסים מ חוכם
להעמקת החשדות והניגודים בקרב
מפ׳׳ם עצמה.

היסטוריה
מ• ה 3דאי*
״זוהי בדיה. שיראו לי את זה,״ אמר
ח״כ אליעזר ליבנה לסופר העולם הזה (.)810
כאשר נ׳ 4אל על ידי האחרון אם יש״ אמת
בהאשמה שפורסמה בספר הפלמ״ח, כי עתונז•
המחתרתי של ליבנה, מלחמתנו, לחם בשעתו
בפלמ״ח.
בשבוע שעבר החליט על המשמר למלא
את הדרישה, פירסם ציטטה מתוך מאמר,
בחתימת ב. לוי, שהופיע בשעתו בירחונו
של ליבנה• הציטטה: אנשי הפלמ״ח היו,
בעיני הכותב (וכל אנשי מפא״י) ״משתמטים
בעלי פנקס שרות.״ ב. לוי, קבע על המשמר,
היה פסבדונים שמאחוריו הסתתר שר־החינוך
ד;,ונחי, בן ־ גיון דינור.
האשמה זו המריצה את ליבנה לשגר תשו בה
חריפה לעתון מפ״ם. יחס מפא״י לפלמ״ח
לא היה כאל ״משתמטים״ .כוונת הכותב
היתד, למתוח בקורת על אלה שיצאו לתפ קידי
נוטרות ושמירה, שרותים שנועדו ל אנשים
קשישים יותר• ליבנה הסכים שאמנם
היה ב. לוי פרופסור דינור.
הוסיף ליבנה: ירחונו צידד מאז ומתמיד
בהקמת כוח מגן עברי חזק. לראייה הביא
ציסטות נוספות, ממאמריהם של דוב ברגר,
איש בית־אורן, מאמר אחר בחתימת ״אהוב יה״׳
הוא אהוביה מלכין.
סיים ליבנה: כותרת הרשימה בעל ה משמר
הלמה מאד. הכותרת :״דיבה של
בדאי.״

העולם הזה״ מס׳ 815

הנשיא
שנ* 0 0ו ב* 0מאחד
ספר התנ״ך, בעסיפד. בצבע קלף, שקיבל
לידיו בהתרגשות יצחק בן צבי, היד, ללא
כגם. צורתו נאה, דפוסו ברור ו אותיותיו
יפות. ארבעת הנואמים שנאמו בסקס המ סירה,
דיברו על. התנ״ך הראשון שיצא
לאור בירושלים לאחר אלפיים שנה.״ אי ה דיוק
החמור שבדבריהם: התנ״ך כלל לא
הוצא בירושלים.
עם היוולד הרעיון, שדי לו לעם התנ׳׳ך
לתת לילדיו ללמוד אותו מהוצאות חוץ־
לארציות, היה הכל ורוד. האוניברסיטה הטי לה
על פרופ. משה דוד (אומברטו) קאסוסו
להכין הוצאה ירושלמית. הלה שקע בעבודה
רצינית ומאומצת, לא חסך טלטולים כדי
לעיין במקורות בלתי מנוצלים, הספיק עד
מותו להכין את התורה ואת הנביאים הראשונים.
המלאכה נמשכה על ידי פרופסור
חרטום, נסתיימה סוף סוף בתרועת נצחון
של האוניברסיטה העברית• הוכנה הוצאה
חדשה של ספר הספרים, ובו 20 אלף ת קר
נים. אלמלא היו התיקונים בעיקרם במתגים,
כפק אם היה נשאר משהו מהתנ״ך לאחר
20,000 תיקונים.
אלא שכאן מסועי אויבם הנצחי של רע יונו
ת גדולים: הגילוי ש אין כ 2ף. י-נסיגה
השקטה מההוצאה הירושלמית החלה. תפסה
את מקומה שיסה יותר זולה: חנ״ך, שהוכן
ב־ 1894 על ידי יהודי משומד בשם דוד גינם־
בורג באנגליה בשביל חברת התנ״ז הסריני־טארית,
צולם דף דף• במלאכת מחשבת הוכ נסו
לצילומים 20 אלף התיקונים.
אנשים רבים קיוו עדיין, שירושלים תזכה
לפחות בהדפסתו. אלא שלא נמצא דפוס
מתאים. האנשים שנטלו לידיהם השבוע את
ספר התנ״ך ה״ירושלמי הראשון אחרי אל פיים
שנה,״ קראו על עמודו הראשון את
הכתובת, דפו ס הארץ״ .המילה תל אביב
הושמטה, ואופסימיסטים השלו את עצמם
שלפניהם תנ״ך ירו שלמי.
כיון ש שני שקרים טובים, כנראה, מאחד,
הוסיפו המסובים למסיבה עם הנשיא שקר
נוסף: ספר התנ״ך, הירו של מי״ הראשון
שמסרו לידיו היה, בעצם ,,השלישי• ז כו
לשנים הראשונים, שבוע לפניו 1:פוסטר
דאלס והארולד סטאסן.

התל־אביבי, היוו את הטבעת הראשונה ב שר שרת
מאסרים מסועפת שנמשכה מירושלים,
עברה לאחר מכן לתל־אביב. הפעם היו חוקרי
המשטרה תכליתיים ביותר. צעד אחר צעד
נפלו לרשתה חשודים חדשים, רובם צעירים
דתיים שנעזרו, כפי שטוענת המשטרה, על
ידי כמה חברי לח״י לשעבר.
המחתרת, שכונתה, ברי ת הקנאים,״ החלה
מתפוררת לאיטה ככל שזזו מחוגי השעין
קדימה. חבריי״ שלא היו כל כך אמיצים
עוד לפני ז מן קצר, עת הציפו את האטליזים
במכתבי איום, הטילו פצצות על מועדוני
מק״י ומערכת העולם הזה, החלו נתפסים
בזה אחר זה בצבת הגדולה שהדקה עליהם
המשטרד .,בתהליך זה הוכח עד כמה היו
חברי המחתרת חסרי אחריות כלפי עצמם.
רשימות חברים, אחד הדברים שאינם מאפ יינים
מחתרת, נמצאו בכמה בתים, הוכיחו
כי מפרת הצעירים היתד, טרור חד־משמעי
נגד כל אדם או מוסד הפועל, לדעתם, נגד
הדת.
אדישותו של הצבור היתד, אולי הנשק
היחיד בו השתמשו ״הקנאים״ לבד מחומרי
הנפץ. התושב הישראלי, שהוכיח כבר בעבר
אדישות למעשיהם, זעק רק כאשר פגעו בגופו
ורכו שו, החל רק השבוע להאמין כי פרור
מחתרתי, ללא הבדל השקפותיו, הוא מסוכן
למדי.

הכניסה למערה כעמק המצ לכה כה נמצא הגשק
במקום רומנסי מאד —

11171י 1״י י ״* י, ייי״׳ י• ל

שני נערים בני 15 טיילו בעמק המצלבה,
דרומית מערבית לירושלים• מכביש מ פין
החדש, המחבר את רחביה ובית הכרם ירדו
לשדה, שוטטו בין הסלעים. מאחורי מנזר

באחו מימי ראשית השבוע, בשעה 8.30
בבוקר, עוד בטרם הספיקו רוב העתונאים
להגיע לבית המשפט, הובאו שני העצורים
בפני השופט .״בסדר,״ טען יעקב בלומנטל,

מחף.ד״
הטבעת הראשונה
שני בחורי ישיבה ירושלמיים שנתפסו
על ידי המשטרה ליד בנין הכנסיה הרומנית
בירושלים, פתחו השבוע דף חדש במלחמה
נגד סוגיו השונים של הטרור הישראלי ה באים
עליו בתקופות שונות, לסרוגין.
דוד י בלוי ומרדכי פרוינד, שהחזיקו בר שותם
פצצה מתוצרת בית, ניסו לדברי ה משטרה,
להניחה ליד משרדי החינוך וה תרבות•
בלוי, נכדו של הרב בלוי מ״נטירי
קרתא״ ,ופרוינד, תל־אביבי שעבר לירושלים
*והיה לפני יותר משנה חשוד בהצתת האיצכד

ע. מ .מ• שיל וגי והעצור יחזקאל מזרחי, איש המערה
— אדם חפש צפורים —
המצלבה, וי,דומה יותר למבצר מאשר לבנין
קדוש, הבחינו בפתח מפהק של מערה. הם
נכנסו, הופתעו למצוא בנקודה כה רומנטית
חפץ כל כך יו מיו מי כמו כד חלב של תנובה.
בפנה שניה של המערה ניצבו עוד שני
כדים. הם פתחו את הראשון. לעיניהם נת גלה
אקדח•
הילדים אצו למנזר, ביקשו מר,אחראיים
רשות לטלפן. כיון שלא הורשה להם, המ שיכו
ל רו ץ לבתים הקרובים. מפה צילצלו
למשטרת ירושלים. שני הסמלים שיצאו למ קום
פתחו את יתר הכדים• לעיניהם נתגלו
מקלע ברן, טופי, כדורים, חלקי ציוד צבאי
אחרים. הנשק היה עטוף נייר, מ שו מן היטב•
בצאתה מההנחד״ שבעלי הנשק יופי עו במ קום,
הפקידה משטרת ירושלים את שני
הסמלים ומספר רב של שוטרים במאיב,
נתנה להם הוראה לעצור כל אדם, ויהי זר.
ההגון ביותר, שיקרב למקום.
הם לא נאלצו לחכות ז מן רב. שעתיים ל אחר
רדת החשכה קרבו למערה שתי דמויות.
ד״ידים למעלה״ של השוטר חמוש הסטן
הדהד בעמק. בכיסו של האחד, יעקב בלומג־טל,
היה אקדח טעון שבעה כדורים, ושבעה
ברורים גוספים• השני, יחזקאל מזרחי. ,הח זיק
בידו שק חפצים צבאי, ו בו תת־מקלע
טומי מפורק.
משמר השוטרים נשאר במקום עוד 36
שעות אחרי זה, לכד, נוסף לשנים, רק איש
מחקר של האוניברסיטה, שחיפש ציפורים.

״העולם הזה״ מס׳ 815

״הודיתי שנשאתי בכיסי אקדח, עכשיו אפשר
לשחררני. לא?״
״לא,״ ביקש אליעזר שילונל, עמ״מ מסה
מחוז ירושלים מהשופט, ,י ש לנו יסוד לח שוד
ש שייצו תו של הנשק אשר במערה אליו,
היא ממשית ביו תר.״
מחתרת משטרתית. חשדנים רבים
לגבי הצלחות קלות מדי של המשמרח, ניסו
המטפטפת״
המערה
ל״מבצע לשוות דמות פרובוקציה של המשטרה. הגיע לשיא
המקוריות איש חרות ידוע, שפיתח תיאוריה :
המשטרה מארגנת את כל המחתרות בעצמה,
מנהליה הם סוכניה. למה להם להלחם במח תרת
ממשית, כשהברירה בידה להקים לה
מחתרת משלד״ להיות מכוונת את צעדיה?
בטא את החשד עתונאי אחר :״הראו
לנו את הילדים שגילו את המערה,״ פנה
לקצינים. המשטרה הצטערה, לדעתד״ גילוי
זהותם, עלול לסכן את חייהם.
נרפאו מהחשד מספר עתונאים אחרים, שלא
התעצלו, ירדו במורד התלול לעמק המצלבה,
שמעו מהיושבים במנזר, כי אכן היו שם
שני ילדים שביקשו לטלפן ב אופן דחוף•

קיבוצים
פ״טדים
הקיבוץ־ו!מאוחד הצליח להחדיר ללב אנ שיו
פטריוטיזם כה רב, עד כי גם בהכותם
יכולים להימנע
איש את רעהו אין. הם

משבחים.
אמר אחד ממנהיגי הקיבוץ, בדברו על
אנשי־סנה בתנועתו :״הם לא כמו אנשי-
סנה בקיבוץ־הארצי (השומר־הצעיר) .שם הם
עומדים על המקח על עשרות לירות. אצלנו
הם לוחמים ממש. אחרי ככלות הכל, הם חני כים
שלנו ! ״
השיב בדברי שבח איש־סנה שגור ש ממשק
נגבי השומר־הצעיר הוא רכרוכי, בעל-
ביתי. הקיבוץ־המאוחד, אלה הם פייטריס
השבוע היתר, לשני הצדדים סיבה מספקת
להתלהב מרוח־הקרב של מתנגדיהם. היא
פרצי־ .במלוא עוצמתה בשני מקומות מרו חקים
בשתי חזיתות שונו ת :
1ליל׳ שם י י חרוב
• במשק יסתח 1
א ח הקיבוצית של מפא״י, אחרי
שניסה שנה להיות בלתי־תלוי מכל תנועה.
אנשי המיעוט סרבו לזוז, טענו שההחלטה
אינה חוקיה. שני הצדדים הביאו, פלוגו ת
מקובצות,״ בנוסח יד־חנה. התוצאה: שורה
של פצועים, שנים קשה, התערבות משטרתית,
גירו ש הפלוגה המקובצת של מפ״ם על ידי
כוח משטרתי גדול.
• במשק כיסופים בנגב, שם ניסה הקי־בוץ־המאוחד
לגרש קומץ של אנשי־סנה גלו יים׳
גילה להפתעתו כי מספר המזדהים עם
המועמדים לגירו ש מגיע לעשרות. גם שם
הופיעה פלוגד,־מקובצת, הפעם נושאת נשק,
הטילה מצור על אנשי השמאל. המועמדים־
לגירוש, שלא קיבלו מזון, הזעיקו את חב ריהם
בידחנה, ששלחו מכונית־משא עם
פרודוקטים. המכונית נעצרה על־ידי משמרת
מזוינת.
איימו אנשי סנה, כמעט כולם עולים מאר צות
יבשת אמריקה: קשה להבין מה תו עלת
תצמח -לתננעוי• החלוציות בארצות
אמריקה אך הקיבוץ־המאוחד, שחשש פן
יידבק הסנהיזם גם במשקים אחריה, היה מו בן
לסכן זאת.

אורחים
ה 0וו 01ד להורג
הגבר בעל הפרצוף האנגלי האדמדם לא
עורר תשומת לב מיוחדת• הוא ירד מן ה מטוס
שבא מקניד״ שאל מתי יוצא המטוס
היוצא לאנגליה. הוא חמה מאד לשמוע שה מטוס
הבריטי יצא רק בעוד יומיים. כשהת אושש
מתמהונו, ביקש (וקיבל) ר שו ת להס תובב
במשך יומיים אלה בישראל.
ו.ס• ריקס, קצין משטרת קניה האחראי ל מלחמה
במחתרת המאו־מאו, גילה כו שר הת מצאות
מצוין בגיאוגרפיה של ישראל, כש שם
את פעמיו אל הר הכרמל. הדבר לא הפ ליא:
ו .ס. ריקם כבר בילה כמד, שנים ב־ארץ־ישראל•
הוא היה סגן־מפקד הבולשת
האחראי לעניני היהודים, זכה ש שמו יכלל
בכל רשימה של מועמדים להוצאה להורג.
הפעם לא דאג ריקס, כנראה, לחייו. הוא
הסתובב בחיפה, פגש ידידים יהודים, סילפן
למספר 14 בנימינה, מספר השייך לאיש בני מינה
הותיק בריניציקי, בעל תחנת־הבנזין
החדשה ואבי אחת הצעירות היפות בארץ.
כעבור יומיים עלה ריקס למסוסו׳ ניפנף
(המשך בעמוד ) 10

כדורגל במו ב בי ת
במלון הרמת־גני הקטן, נורדאו, האסוף
תרדמה כמעס 24 שעות ביממה ו־ 364 ימים
בשנה, התרחשו השבוע מאורעות בלתי רגי לים•
עשרות חובבי כדורגל, מארגנים, שח קנים
ועתונאים רצו אנה ואנה, נעלים צוח צחו,
חולצות גור,צו, ר,אולם הזעיר היה
כמרקחה. הסיבה: קבוצת הכדורגל הסקו טית,
סאלקירק, העומדת על רגליה כ־80
שנה, עמדה לשחק, בעוד שעות ספורות,
את משחקה הראשון מחוץ לגבולות מולדתה.
האורחיס, למרות מזגם הקר, היו באמת
נרגשים. לבד אולי משני שחקנים, היה לגבי
היתר, הביקור בישראל סבילה ראשונה בחוץ
לארץ. חם התלהבו מכל מילה שנאמרה
על ידי המארחים הישראליים, הודו כמה
פעמים על כל תשבחה שנזרקה אליהם• בשטח
זה ה 1היו למעשה. ירוקי ם* .אולם כאשר
הריעו להם 25 אלף צופים, צמאים לכדורגל.-
באיצסד הרמת־גני, היד, ברור י י הרגשת
הבתולין נגוזה, והשחקנים קצרי השער וורודי
הלחיים החלו להרגיש עצמם כבביתם שלהם.
רועשת מדי. לבד אולי מהחום הבלתי
רגיל לגביהם, היו הסקוטים מופתעים מנוהג
מוזר אותו הנהיגה ישראל: נגינת ההינו־נונים
בתחרות בין־מועדונית. היה זה מחזה
מוזר במקצת לכל אדם שראה כדורגל בחייו,
ידע שמקובל לנגן את ההימנונים רק בתחרות
בין ארצות• אלא שלגבי הישראלים, שציפו
לכדורגל משובח משך חדשים רבים, ולא
קיבלוהו, דמתה התחרות למפגש חשוב יו תר
מתחרות בין־ארצית.

סיגריה אחרי סיגריה• לאחר האיחור
המקובל ולאחר שכמה עשרות בני נוער
ומקורבי הקבוצה הישראלית השתרעו על
הדשא שמסביב למגרש, שלח הציר הבריסי
את הכדור אל רגלי שחקניו המהירים, אשר
שלטו בו כמעט משך כל 90 דקות המשחק.
.הם טובים מ ד אנ די - ,העיר מיד חסיד
יישבע שעי שן סיגריה אחר סיגריה ללא
דעתם של רבים
הפסק. היתה ״
אחרים. שחקני פאלקירק לא היו זקוקים
למאמץ עליון כדי לגבור על המכבים הנח שלים.
יתרונם בריצה, בנתירד, לגובה וב ש ליטה
בכדור הביא להם נצחון בטוח כבר
לאחר השער השני שהבקיעו• מאותו רגע
הפכו לשחקנים מקצועיים רגילים, חסת הת להבות
ו מרץ מופרז. הכדור נע ברגילהם
באותו קצב ששחקן ישראלי עושה את עבו דתו
הפרסית במשרדו, בבית המלאכה או
ליד ההגה. היה זה למעשה משחק שהוכיח
את ההבדל הבולם בין שחקן מקצועי לבין
שחקן חובב.
אמכט צונן. מכבי תל אביב, ד,קבו׳
צר, שנחשבה מאז ומתמיד למהירה ב ארץ,
נאלצה להזדרז מן הרגיל בהעברת
הכדור מרגל אל רגל בטרם יפול שלל לרג ליהם
מהירות התנועה של הסקוטים• רק
פעמיים קרץ להם השער הסקוטי והזמינם
פנימה. הזדמנויות אלה לא נוצלו, והקהל,
שוחר הטרף, טמן זני. ר א שו בין ידיו והפליט
פעמיים :״אוי גדול. אולם אלה לא היו
קריאות ה״אוי״ היחידות. מוי פעם בפעם,
בפינות שונו ת בשדר״ נפל שחקן סקוטי אי
ישראלי שנפצע, נגרר על ידי חובשי העזרה
הראשונה. אלי פוקס ויעקב חליבנר נטשו
את המגרש, החלישו על ידי כף את שורו ת
קבוצתם בעוד כמה מהאורחים מעדו פעמים
אין ספור על המגרש הלא־ישר, גילו לאחר
מכן סיבה שניה . :הישראלים בועטים יו תר
מדי ברגלינו במקום בכדור.״ התאכזב הקהל
מרה ממשחקו הרופף של מכבי, ניחם אותו
כפל כפליים ג׳ימי דילני, חלוצה הימני־ בעל
הקרחת של פאלקירק. כשחקן ותיק בנבחרת
הלאומית של סקוטלנד ובקבוצות אנגליות
ראשונות במעלה, הרגיש עצמו דילני כדג
במים בין מגיני מכבי.

שחקן כדורגל מקצועי מתנועע כמהירות רפה. על המגרש, שולט היטב ככדור
ם אלקירר 4הוכיחו כי הם שחקנים.,
הסקוטית,
ומכתר לגוכח רגנ שח?

הקמוצה קוטית , קני הסקוטית הר טית הראשונה: יזנה פוקס, הקיצוני השמאלי
מקצועיים אמיתיים, ותיקי הליגה
של מסכי(מספד *12 ניסה להתמודד כזינוק עם צ׳ימס גאלאקר גרץ שמאלי) ,הגיע כקושי
עד לכתפיו• להתמודדות. ציפה כשקט חלוצה המצוין של פאלקירק, אלכם מק־קריי שככל
שערו: אפיין. כזה את משחקם של
חכריו המתקיפים לא חסד טרחה גם להגן על
האורחים, אשר אסכולת הכדורגל שלחם שימשה דוגמה לכדורגל כמרכז אירופה.

הקהל נהנה מפאלקירק, התאכזב ממכבי,
עזב במצב רוח עכור את האצטד. ה חיוו
היחידי שהסמן על פני הצופים היה למראה
הכדור, שהתגלגל מרי פעם לפעם אל תעלות
המים, גרם לאחדים מרודפיו לאמבט צונן.

שדום מו ל הקרב
.כ א שר שני יהודים רבים ביניהם בא הגוי
ומשלים ביניהם.״
א,ימרה נושנה זו התאימה השבת למציאות
כאשר עלתה קבוצת הפועל תל אביב למשחקה
נגד פאלקירק הסקוטית. שני שחק.
הפועל פתח תקוה, עמיחי שהם, ומשה וארין
שנקראו תל אביבה לחזק את שור ת החלוצים
הצולעת של הפועל סיימו פרשה ארוכה
* קבוצה סקוטית אחרת
מגרש בדיוק לפני שנתיים.

ששחקה

באותו

אכרחם כן דורי, שוערה של מככי, תפס כדור כדיוק כאותה שניה שהשופט שרק
ל,אופסייד* עקם הימצאם של הסקוטים כמצכ נכדל לפני הגנת מככי. אולם. פעמיים
כמשך המשחק לא הצליח שוער מככי לעצור את הכדור, אשר חמק ממנו, חדר לשער.
שעד אחד היח גהחלט נמנע, כא נתוצאה *רשלנות השוער. יחד אתו חתאכזכ הקהל

הצפר מהישראלי לא ראה בחייו חרכה
קוסמי כדורגל. ג׳מי דילני הוסין* את שמו
לרשימה הקצרה, שכה את לב כל הקהל.

מתוחים

של יחסים
אחיות.
לבד מכמה עסקנים במרכז הפועל לא
חייך איש. שני השחקנים לא הועילו במאומה•
לפחות במה שנוגע למשחק עצמו. העגלה
המוחלדת התנועעה באריות, כרגיל. הפועל
נוצח .0 : 2

בין

שתי האגודות ה
כדורסל

נשמע במוסקבה ל״

לאחר כמה דקות של עמידת דוס זקופה
למשמע תקליט שכור שאי פעם, באולפני
דקה כלונדץ, הוטבעו עליו המנוני ברייט^ה
וישראל, פתח ציר בריטניה, סיר פראנסיסי
אוונס, את משחק פאלקירק -מכבי תל
יג־שלמן.
אטיב

כמה עתונאי ספורט, שי שבו במשכן הקבע
שלהם, בקפה נוגה, תל אביב, היוו השבוע
מטרה נוחה לא רק לספורטאים המתמרמרים
על המאמרים שפגעו בהם, לדעתם. צבא
שלם של פועלים, מחלקי חלב, אנשי״עסק
וסתם סקרנים הטרידו מדי פעם בפעם את
יו שבי השולחן הצר. האנשים הציגו את ה שאלה
והאקטואלית ביותר השבוע :״כמה
היה היום במוסקבה?״
נשכחו המאורעות המדיניים המיגעים, ה־נדחקה
התענינות
בשאלת הדגל וההמנון
לפעה ציה. במקומה באה צפיה גדולה ל תורן
רחוק המוצב מ ה אלסי קילומטרים מתל
אביב, במרכזו של איצטד מוסקבה, שם נע רכת
תחרות על אליפות אירופה בכדורסל.
הפכו יוצרות? תחילה היה נראה כי
הנפת הדגל הישראלי וניגון התקוה על ידי
תזמורת רוסית לאחר הנצחון על פינלנד
היה מפעלה הראשון והאחרון של הנבחרת
הלאומית. היא תסתפק בזה, כרגיל, תחזור
ארצה ותערוך מסיבת פאר.
אולם כאשר הודיע קרין קול ישראל כי
הנבחרת ניצחה גם את בולגריה, לא האמינו
רבים לאמיתות הידיעה• הם חשבו כי הפכו
את היוצרות. במהדורת החדשות המאוחרת
נוכחו כי׳ הידיע ה אכן היתר, נכונה.
קרבות עקשנים -מקלם הרדיו משך
אליו אלפי מאזינים חדשים. שעת שדור ה חדשות
הפכה לשעה קדושה, וכאשר הוסיף
הקריין, מדי ערב בערב, לבשר את הבשורות
הטובות, היו רבים, שלא ראו מימיהם מש חק
כדור־סל, למומחים גדולים לספורט.
אותו זמן, היו 13 שחקנים מיוזעים עוס קים
בקרבות עקשים כדי לספק את תאבונם
של אזרחי מולדתם. הם ניצחו את פינלנד,
בולגריה, לבנון, יוגוסלביה, צ׳כיה, איטליה
ומצרים. לאחר כל נצחון עמד הקהל באיצטד
דום, האזין לוותקוה והשקיף לראש התורן,
עליו התנוסס דגל ישראל•
צ׳כיה, הקבוצה שמחתה אשתקד על העוול
שנגרם לה, לדעתה, במשחק הגמר נגד ברית
המועצות * ,כרעה מול הקבוצה שהיתר, אל מונית
עד לפני שבוע ימים. איטליה, הארץ
בת אלכל ־במועדונים ועשרות המאמנים מ־ארצות־הברית
׳נוצ ח ת ״ ף היא ! בולגריה,
שתפטר, את המקום השביעי׳ במעמקי הל סינקי,
היתד, חלשה מדי מול החמישיה ה .
ישראלית.

גס היה שם• העתונים הסוביטיים,
פרשני הספורט שלה, ועתונאי חוץ פקחו
את עיניהם לרווחה, לא האמינו למראה עי ניהם,
היה ברור להם כי נס לא קרה כאן.
גם דרגת הכדורסל האירופאית לא ירדה מאז
אשתקד. אם כן, היתד, זו כנראה ישראל
החזקה. והם שיבחו אותה, העזו אפילו ל הזהיר
מפניה את רוסיה החזקה ובעלת כל
הסיכויים•
עוד לפני שבוע לא ניבאו לישראל אפילו
כניסה לתחרויות הגמר. עתה החלו לשקול
היטב לפני פרסום פרשנותם. ישראל הפכה,
משך כמה ימים, לשם דבר בחוצות מוסקבה.
הישראלים היו היחידים מכל המשלחות
שלא ביקרו בבנין הצירות שלהם בבירה
הרוסית, כיון שלא היתד, להם בכלל צירות.
הציר ההולנדי, מאידך, המייצג את עניני
ישראל, שמח להזמין את הקבוצה אל כיתו,
השתתף עמה בשמחתה, אך לא ביקש סליחה
על שלא יהיה מסוגל לעשות את מה שנהוג
במעמד כזה :׳ להרצות על יחסי ישראל־רוסיה•

פתח להשתמטות. בינתיים עז ר ך גם
מדינות ערב לממש את שאיפת הישראלים
לעלות אל קצה הסולם. לבנון, שלא הסכימה
לתחר עם ישראל, יו תר מאימת ההפסד מאשר
מטעמים מדיניים, סללה את דרך יריבתה
ראתה בכך עם ישראל בשלבי הגמר.
בישראל הפכה השמחה לפולחן כדורסל.
איש לא החשיב עוד את ההישגים כספור״
טאיים בלבד, אלא כחשובים מבחינת הפרס־טיז׳ר,
הלאומית•
כאשר ניצחו הישראלים את צ׳כיה, מיהרו
לנבא כי אורן ישוחרר בהקדם .״אם ינצחו
את ברית המועצות,״ העיר חובב ספורט,
״מובטח למאמן הקבוצה מקום בפנתיאון
המקומי לאחר מותו.״
• נסת״ם בנצחו! רוסיה על חודו! של
נקודה. הציכיס טענו ני הרוסים קלעו את
הסל האחרון אחרי סיום הזמן,

מעש
מופת

4שעות חרדה

מספר גברים בגיל העמידה, חובשי כפות, פרצו אל תוך
החוילה ההדורה, מיהרו לקראת בעל הבית. ליד שולחן עמוס
ספרים הרים את רא שו אדם בא בימים, חלוש גו ף וצחור
זקן•
.חזון איש,״ פתח בהתרגשות אחד הבאים. ,ז ה עתה נפלה
בתה בת השנתיים של הגברת לוין לתוך בו ר עמוק וצר.
כיצד גוציאנה, רבי י אנא הושיעה נא !״
כאשר חזרה המשלחת עמוסת העצות הטובות אל מקום
האסון כבר מצאה שם את המשטרה, מכבי אש, ואמבולנס
של סגן דוד אדום.
כל אותו ז מן לא פסקה לאד, הפעוטה לילל מתוך הבור,
שנשאר, כתוצאה של הזנחה פושעת של האחראי על בנית
בתי השיכונים, פתוח. מתוך הבור הצר׳ שקסרו לא עלה על
30 סנטימטרים ושעמקו הגיע ל־ 5מסר, נשמעו ב בירור קרי אותיה
של תינוקת. אולם איש לא ידע מה לעשות. הבור י־ד,
צר מאד ואפילו כף רגלו של אדם מבוגר לא ד;,תד, מסוגלת
להכנס אליו• הוא היה גם עמיק סדי, עמוק מכדי שתהיה
אפשרות להוציא 2ר.וכד־ תינוקת בת שנתיים באמצעות חבל.
גברים בעלי נסיון של עבודות הצלה ופעולות נועזות
היו אותו ז מן חסרי אונים.

״מה דעתך, ילד, היית יכול להכנס אל
לאה׳לה?״

הבור ולהוציא את

אינני ימרוהילד היסס לרגע, הסכים. מישהו עדיין ניסה למנוע ממנו

הנם קרה.
כרמלה, שגופה נכנס בקשי רב אל הבור, שפשף משך
כל הדרך בדפנותיו, הגיעה אל תחתיתו בשלום, מצאה את
התינוקת יושבת ללא יכולת לזוז ממקומה. היא קשרה את
זרועותיה בחבל, פקדה להרימה.

ראשית, פקד איש הרפואה, י ש להזרים חמצן לבור. הצנו־רות
הושמו בפתח, וזר ם אויר פרץ אליו, הגביר את יללות
הפעוטה הנפחדת. עברה כבר כשעה ומחצה והיתד. דרושה
פעולה מהירה כדי להציל חיים רכים ממוות איום.

מאורו! אר ת?
האם והאב, אנשים דתיים, יוצאי הונגריה ודרי השיכון
הדתי, נודה אחיעז, הורחקו מהמקום, לאחר שהתעלפו פעמיך
מספר• השכנים, רובם ילדים, התרוצצו סביב הבור בס קר
נות שהלכה וגברה מרגע לרגע. להם היה זה מאורע מרתק
שאינו קורה בכל יום. הם הסתכלו במחזה — כצופים ב סר;
רב־מאורעות, ציפו לפעולתם של הגדולים. הם לא תיארו
לעצמם כי דוקא משורותיהם תבוא ההצלה וכי בעוד דקות

הכור לתוכו;סלה לאה לוין

ספורות יעמדו שנים מביניהם במבחן של אומץ בלתי רגיל.
המצילים הסתודדו שעה קלה, לבסוף הפנו אח פניהם
לעבר שורת הילדים. שקם השתרר לשניות ספורות• אחד
הכבאים ניגש אל ילד בן ,9שם את ידו על כתפו, אמר :

(המשך מעמוד ) 7
בידו, ציין ש מזג היהודים התקרר במידה ני כרת
מאז נפגש איתם לאחרונה.

ח 1לד1ת ״
שחיכה כהודעה ׳
חמשה ימים אחרי שפירסם העולם הזה
( ) 813 את הידיעה הסנסציונית כי פאול האר־לאן,
בנו של מסרים גרמני אנטישמי מפורסם,
דוהה בארץ תכה לי ל ד,לזרה של ממשלת
ישראל בהסרסת סרס מסתורי, הזדרזה לש•
כת־ד,מודיעין׳ הממשלתית, שלחה לעתונים
הודעה מפורטת ותמימה מאד על המקרה.
העתונית פירסמו אוחד. בצייתנות, לא בדקו
את הפרסים בדיקה כלשהי• הודעה ז ו היתד,
משולה לשתיקה מוחלטת.
ההודעה הממשלתית הסבירה כי אמנם
הגרמנים האלה טובים הם, וכי באו בתום־לב
להסריט •סרס למען ישראל. אולם כמו במק רים
רבים אחרים, לא באה ההודעה להבהיר

9 ₪ 0 8י

גיכורה כרמלה שאולה והוריה
״אני סוכנה לרדת —
אח מועשר ,,אולם החבל כבר נקשר במהירות אל גופו ו רג ליו,
והילד שול של מ הירו ת אל תוך הנקב הצר והמפחיד.
רגעי דומיה אפפו את המקום. בכיותיה של הפעוטה פסקו, מש מע
שהילד הגיע אליה• מישהו ניסה לחייך, אולם לפתע נש מעה
קריאה :״העלו אותי, אינני יכול !״
הנסיון הראשון נכשל• הילד האמיץ לא הצליח לקשור אח
התינוקת. אולם הוא עדיין לא נכנע, הסכים לרדת שנית.
גם הפעם הוצא כשידיו ריקות. בפעם השלישית הצליח להח זיק
בידיה אולם כוחותיו לא עמדו לו. משקלה של לאה׳לה.
למרות גילה, היה כ־ 15 קילו, והיא נשמטה מידיו.
מצב הרוח החל להיות קודר. כמה פסימיססים שעמדו מן
הצד החלו לעוץ עצות שונות, גרמו להלך רוח תבוסני. אך
המלחמה לחייה של הפעוטה, החליטו המצילים, צריכה לה משך.
במשנה מרץ פנו שוב אל שורת הילדים, ניסו לבחור
ילד מבוגר מקודמו, שיהיה נחון גם בגוף צנום. ילד רזה
לא נמצא במקום. נמצאה ילדה.
כרמלה שאולה ( 13 וחצי) הסכימה מיד• היא היתה דקת גו,
:בוד,ד, וחזקה ולא היתד, מפונקת. ביתה הסמוך הכיל משפחה
ענפה — ,חמש בנות וארבעה בנים. ההורים, ילידי עיראק,
שעלו לארץ לפני 22 שנה, לא נתנו לילדיהם כל פינדס-
ברמלה, כהת־שער ונעימת פנים׳ למיי• ב ספר הסמוך
בגבעת שמואל. אותו יוק, אי׳ך הצהרים, סרה אל מורה
האנגלית, כדי לקבל ממנו שעורים שלא מן המנין כיוון ש־ציוניה
בשפה ז ו היו לקויים. כאשר חזרה לביתה, בשעות
הערב, שמעה על האסון, מיהרה למקום. עתה עמדה, בפעם
הראשונה בחייה, מול סכנה ממשית.
באומץ לב בלתי רגיל, בשלווה של אדם היודע את אשר
הוא עומד לעשות. מסרה כרמלה את גופה לידי המצילים
שקשרוהו היטב, אחר שלשלו אותה פנימה כשבידה חבל
נוטף לקשירת הפעוטה, ופנס כיס קטן בפיה, להאיר את
דרכה בחשכה.
כאשר נכנס ראשה תחילה אל הבור ורגליה נעלמו באיטיות
מעיני הצופים, השתררה דממה כבדה. הכל ידעו כי הסוף
קרב והולך ; אם יהיה זה סוף טוב או סוף רע לא יכול איש
לנחש. ארבע שעות עברו מאז נפלה לאה׳לה לבור העמוק.
אם לא יקרה נס, יאפסו התקוות.

אמת, אלא לטשטש אותה. בין השאר שכחה
להזכיר כמה פרסים, שפורסמו כעבור יומיים
בהעולס הזה :
• הגרמנים הסריטו בלי רשות את פר פורי
הגסיסה של החיות השחומות בבית-
המסבחיים ברמת־גן.
• משמלת ישראל
ואת התקליט.

החרימה את

הסרט

שני הגרמנים גו ר שו ב חפזון מן הארץ.

״להסריט 5ייי-.ב*לה ;ל׳ היתה סיבה
הגיונית מאד להעלמת האמת הזאת. הסיבה :
ממשלת ישראל, וביחוד משרד־החוץ שלה,
נכשלה כ שלון שהעלה סומק בפני פקידים
רבים.
סיפר מסרים מקומי, שפנה להעולס הזה
מיד עם קריאת הידיעה הראשונה :״מישהו
שלח לי את הגרמנים, גילה לי שיש להם
המלצה חזקה מיד משד, שרת ונחום גולדמן...
אחרי שהופיעה הידיעה בהגנולם הזר, שאלתי
אותם אם הם גרמנים, והם הכחישו זאת...
הם ניסו להסריט לידה וברית־מילה בני ת־

עשרות זוגו ת עינים הופנו לעבר הנקודה הצרה• החבל
הלך והתקפל לרגלי המצילים. זי ג רגליים צץ בפתחו של
הבור, אחר גופה הצנום של כרמלה, ולכסוף ידיה השרוטות.
לפתע פרצה קריאת שמחה, ואחריה תרועות. לאה׳לה, פצו־עד״
חיוורת, ודומעת, היתד. תלויה היטב לזרועו ת מצילתה.

הידיעה חלפה חיש מפה לאוזן• בני השכונה הדתית, שנס־תגרו
בחדרי חדריהם ולא פסקו מלמלמל פסוקי תהילים,
החלו לצהול מאושר. הורי הניצולה התעלפו שוב, הפעם
משמחה ; משלחת השיכון מיהרה שוב אל חזון־איש, הודיעה
לו את הבשורד״ הודתה לו עבור העצות (הרוחניות) שיעץ
להם.

כל העויכון
בינתיים הועברה לאה׳לד, לבית החולים בתל־ליטוינסקי,
שם נקבע כי נקעה, בעת נפילתה, את רגלה. אמד״ שבינתיים
החלימה מהתרגשותה, סרה אל השכונה הסמוכה כדי להודית

למצילת בתה .

החולים העירוני, אולם ד״ר אבר מוביץ מנע
מהם זאת מסקנת •המסרים, איש לח״י
לשעבר :״הממשלה הטעתה אותי באופן

לא פחות חזקה היתה התרגשותו של אחד
ממנהלי עלית הנוער, שנתן המלצה חמה
לשני הגרמנים, מופנית לכל פעילי עלית־הנוער.
אמר הוא . :לשכת־המודיעין הממ שלתית
שלחה איר ס דלי. הם לא מצאו,
משום מה, חן בעיני, לכן ביקשתי מלשבת׳
המודיעין המלצה בכתב• בדרך כלל איני נוהג
לבקש זאת ...אמרו לי שהם צרפתים...״
משרד החוץ התעטף בשתיקה עמוקה. נהג
כמוהו (ובחכמה) :בנק רוטשילד-גולדשמיס
בפאריס, שסיפק את הכסף למה שהיה צריך
להיות, לפי כל הם יצ׳־ז־מ ,״רם -אנטישמי
מובהק• נראה שכסף זה לא הספיק: כש גור
שו מן הארץ, נ ש ארו. שני הגרמנים חבים
לחברת כרמל פילם כמה מאות ל״י עבור המלצה לפי
צילום, במכשירי שימוש
ממשלתית.

המשק מחסור או ד א*
מיד לאחר ש שר המסחר והתעשיה פרץ
ברנשטיין הוקיע, מעל במת הכנסת, אח נ ע לי
מפעלי הכותנה בארץ, דסנ רו את ה־מסודיות
בטוענם שאץ להם מלאי של חומר
גלמי, אירגנו חללו מסיבת עתונאים. במסי בי׳
תודיעו: ישראל למדן, מנהל אגף ה עורות
והטקסטיל במשרד המסחר והתעשיה,
הוא האשם בסגירת המטוויות. הודיע למדן
ל שר שלו: בעלי המטוויות לא מסרו ידיעות
נכונות על מצב המלאי, לא סבלו, למעשה,
ממחסור בחומרי גלם.
בעלי ד,מטוויות ראו בדברי ברנ שטיין ולמ ה
עלבון כלפיהם, ביקשו מאת השר לבדוק
את העובדות מחדש, לבקש סליחה, באם ית ברר
שטענותיהם היו צודקות. ש ר המסחר
והתעשיה לא ביקש סליחה ! להיפך, שלח
מכתב חוזר ליצרנים, בו אישר את מסקנות
משרדו.
אחת מן ד,מטוויות, החברה הישראלית ל
״העולם
הזה״ ניס׳ 815

במדיגף.
תעשיית כותנה, נפגעה, הגישה תביעוז פי־גויי
ם על סך 10 אלפים ל״י, על פגיעה ב שמה
הטוב. בינתיים נפגע שמה הטוב של
החברה בבית דין אחר. מזכיר החברה, מרדכי
אלון, הודה באשמת ״אי רי שו ם פרטים מל אים
ואי מסירת דו״ח נכון״ בדבר כמות
של 20 אלף קילו חוטים וחמרי גלם אחרים
שהיו במפעל, לקנס בסך 5אלפים ל״י.
כדי לפצות את עצמה על תשלום הקנס,
תצטרך החברה לזכות במשפט נגד ישראל
למדן, שי תברר בקרוב.
ממשלה ביתוח מ בול בל
זה חדשים עמדה על הפרק, ותעמוד שוב
לאחר ש ת שוך סערת המשבר, בעית. חלוקת
עבודה חדשה• של שרי הממשלה• אולם ההכ רעה
בענין זה נדחית משבוע לשבוע. הסיבה :
מדי פעם נעדר ש ר אחר מן הארץ, אין אפש רות
לכנס את מליאת הממשלה.
לאחרונה התרכזה התכנית בעיקר סביב המ צאת
תעסוקה לשר בלי תיק, ד״ר דב יוסף,
שחזר מסיבוב של איסוף הכספים בקנדה,
והממלא זמנית את מקומו של שר האוצר
לוי אשכול, שיצא לאיסוף כספים ולניהול
שיחות עם אנשי מלווה העצמאות בארצות
הברית.
המגמה שהורגשה בשבועות האחרונים ב ממשלה
היתד, הוצאת רשות הפיתוח ממס גרת
משרד האוצר, הקמתה כמשרד נפרד
בראשותו של דס ׳לס״
רשות הפיתוח מרכזת בידיה מיליוני לי רות
ודולארים, סמכויות נרחבות וכן את הפי קוח
על עשרות החברות הלאומיות (מחצבי
ישראל, חברת הנחושת, חברת הדלק וכו׳)
הצצות כפטריות כל פעם שנדמה למישהו, ש נתגלה
איזשהו מחצב חדש בעמקי אדמת
ישראל.
ריכוז ענינים אלה, נוסף לעניני האוצר ה יגעים
בלאו הכי, היה לל א בל ספק מעמסה
כבדה מדי על לוי אשכול. ההצעה למסור
את המשרד לידי דב יוסף היתר: יזיימיד. ל בדי
; הוא אחד השרים המוכשרים והיעילים
ביותר. נחשב, בצדק, לאיש מינהלה מעולה
ולכוח ביצוע חזק.
מטאטא חדש. הבעיה העיקרית שיע מוד
לפניה, תהיה בדיקת משקן וניהולן של
כל אותן החברות הלאומיות, שהממשלה מח ס
50 ממניותיהן, ושנציגיה
זיקה בדרך כלל ״/
מהווים רו ב במועצות המנהלים שלהן.
חברות אלה שקועות בסכסוכים מתמידים
בינן לבין עצמן, סכסוכים שנבעו בעיקר
מחוסר הגדרה ברורה של סמכויותיהן ה שונו
ת ושפחי פעולתן. כמו כן נעשה פיקו חה
של הממשלה על חברות אלה באמצעות
צנורות רבים ומנוגדים.
קבל פקיד גבוה באחת החברות האלה :
.אני מקבל הוראות מהמפקח על המכרות,
מרשות הפיתוח, מנציגי הממשלה בהנהלת
החברה שלי, ומהמנהל הכללי של החברה
שהוא, רשמית, בלתי תלוי...״
לשאלה מה הוא עושה כשההוראות מנוג דות,
השיב אותו פקיד :״אני ד שום דבר !
החומר שהחברה שלי עוסקת בו, סרם נחצב
כלל, כי התכניות סרס או שרו. והמגוחך הוא
כי משרד האוצר העביר אלינו כבר הזמנה
לייצוא אותו חומר, ביקש מאתנו לבצע את
ההזמנה במהרה, כי המדינה זקוקה למסבע

עתונות 3דא לקרוא !
כמו עתונאים מקומיים רבים אחרים, כו תב
פילים בן (וישננסקי) ,איש מעי־יב, גם
בעתון ז ר: לה־מונד, אחד מגדולי העתונים
היומיים בצרפת.
בהתקרב יום העצמאות, סבר בן, הזריז
והממושקף, שהגיעה השעה לכתוב מאמר
מקיף על המצב בישראל. הוא לא היה בטוח
שהמאמר יפורסם. לכן פנה אל משרד־החוץ
הישראלי, ביקש את התערבותי.
משרד החוץ, שלא קרא את המאמר, הש תכנע
שהדבר חשוב. נציגיו בצרפת לחצו
בעדינות על העתון. המאמר הופיע במועדו.
ביום ההופעה השתררה תדהמה במושבה
הישראלית הגדולה למדי בפריס. כשהגיע ה מאמר
לארץ, השתררה תדהמה דומה ב מושבה
הצרפתית המקומית. הסיבה: המאמר
תיאר בצבעים שחורים את המצב בישראל,
יצר תמונה פסימית ביו תר. אמר דיפלומט
צרפתי בישראל, במסיבה ידידותית :״מאמר
זד, הזיק לישראל יו תר מאשר כמה חדשים
של תעמולה ערבית ! ״
מסקנת פקידי־משרד־החוץ: כדאי לקרוא
מאמרים, ביחוד כשממליצים על פרסומם.

רא תהיינה הבועות
בשעה שחברי הכנסת התכוננו למאבק ה גדול
על חוק העברות נגד המדינה (העולם

הלך 2ז? ,:נודעו בממזר,ד כמד, כרט־ס ־ש-
הטילי אור מדכא על המצב העלול להיווצר
אם אמנם י או שר החוק.
לפני שבועיים נודע בציבור כי הממשלה
תבעה לדין את צבי אריה ברייט שטיין, עורך
קול העם, בעל חברת־הכנסת אסתר וילגסקה׳
בעוון פרסום חומר שהיה עלול להעליב את
ג׳ון פוסטר ואלס (אם אמנם קרא דאלס את
קול העם) .אולם איש לא ידע כיצד׳ הוגש ה
תביעה זו.
בבוקר מוקדם ניגש קצין משטרה לבוש
אזרחית אל שופט השלום התל־אביבי יו סף
ב; ־ז ״י ך־ הגיש לו לחתימה פ קוד תיר״פל
נגד ברייטשטיין. השופט עיין בפקודה, שאל :
מדוע לאסור את האיש? האם י ש חשש שיב רח
י האם לא מספיק להזמין אותו למשפט
בדרך הרגילה, כנאה לעורך עתון?
אחרי ויכוח ויתר קצין המשסרה. ברייס־שטיין
הוז מן למשפט, אך לא נאסר• הוא עצ מו
לא ידע מה היה צפוי לו, אלמלא שכלו
׳הישר של שופס־השלום.
אם יכנס החוק * חד ש לתוקפו, יוכל קצין
המשטרה לוותר על חתימת השופט. לא תהיי נה
עוד הפרעות בלתי רצויות, כשירצה מישהו
לאסור עורך עתון לכמה חדשים.

המבוצע: פולני
ספר השנה של העתונאים, שיצא זה לא כבר
בי שר שי לא
למכבש
הדפוס, מתחת נויים רציניים בעולם העתונות בארץ• כרגיל,
ניתנה בו גם השנה רשימת חברי אגודת
העתונאים, שאיננה כוללת את שמותיהם של
כל עובדי העתונות בארץ, ומאידך מופיעים
בה שמותיהם של כמה אנשים שרוב פעי לותם
העתונאית מצטמצמת בתשלום מסים
לאחד מסניפי האגודה.
הרשימה כוללת 344 שמות של כתבי עתו־נים
מקומיים ו־ 63 שמות של כתבים הקרויים

חורהשבמן ; נהג קטר הדיזל, שנפגע על ידי צלפיס ירדניינו ליד קלקיליה, מצביע
על החור שנגרם על־ידי קלע. היריות היו ׳ 1יסגוז המתיחות על הגבול הישראלי־ירזני.
כתבי־חוץ. מבין אלד, רק 17 משרתים עתונים
של ממש והשאר — כתבי־עת ציונים שונים
באירופה, באמריקה ובאוסטרליה, וסוכנויות
.ידיעות בלתי־ידועות.
מלבד שמותיהם של חברי אנודת ״עתו-
נאים, ניתן ברשימה שנערכה על ידי איש
הארץ שמעון סאמט, גם תיאור ביאוגרפי
קצר, גיל, ארץ המוצא, שנות הוותק בעתי-
נוח, שמות העתונים שהוא משרת. הסטטיס טיקה
מראה ־ :י ״ ״י נ אי הישראלי הממוצע

הועד למען החייל• אחל העסקנים משך אותו
אל החלון, ד*.ביע על מכונית מצוחצחת
שעפדד, ליד המדרכה.
״זו שלך,״ אמר בשמחה•
גר שון קיבל את הפרס היקר במסיבה נאה,
שנערכה בקפה הועד למען החייל בככר
דיזנגוף. לשמחתו הצטרפו כעשרים מבני
משפחתו, ששמונה מהם נדחקו בסיומה לתוך
המכונית, רצו להיות הראשונים בנסיעת
הבכורה.

הוא בן ,38 עלה מפולין (או מ איזו״ ״ פ י
הגרמני־פולני) ,בשנת , 1925 משרת עתון
וחצי, עובד 10 שנים במקצוע. כל עתונאי
חמישי ברשימה זו הוא יליד־הארץ, אך ילידי
הארץ הם ברובם בני הישוב הישן, משרתים
בדרך כלל עתוגים דתיים או צאצאי המת־ישבים
הראשונים במושבות יהודה והשומרון,
המשמשים סופרי עתונים במושבות. הנותיי

ג ר שון נכנס למושב הנהג, הדליק את ה מכונית והחל להניעה, נשמעה חריקה קלה :
הקרייזלר פגע קלות במכונית סמוכה• לפתע
הופיע שו טר תנועה, ביקש את ר שיינו של
גר שון, החל כבר לרשום רפורט.

הוא אל דיאריו
חזר הפייוצג י י
איזראליטו מארגנטינה — ע תון חסר־חשיבות
שיש לו שלושה ״כתבים״.
על אף העובדה שכתבים ישראליים לא
מעטים משרתים את העתונות הגרמנית —
לא נמצא אף עתונאי אחו שציין זאת בש אלון
ששימש בסיס לרשימה.

דרכי אדם
שני כרטיסי דבניס
סרן גר שון זיו״נר ישב במשרדו שבמחנה
יחידתו, עלעל בתיקים הרבים שנערמו על
שולחנו• הוא שלח את מבטו סביבו, הרהר
בחדר המרווח בו ישב. הוא היה בהרבה
גדול מחדרו הצר שברחוב מזא״ה, תל־אביב,
שם מתגורר הוא עם אשתו ההרה ללדת
וילדתו בת השש.
לגר שון היתר, סיבה שניה להיות במצב
רוח מדוכא. השיכון שהובטח לו על ידי
הצבא היה כרוך בתשלום מפרעה ניכרת
שהיתר, מעל ליכולתו. הוא אמנם נרשם ל שיכון,
אך לא ידע אותו רגע בדיוק כיצד
ישיג את הכסף.
אותו בוקר הטרידו אותו לא פחות מאשר
מצבו הכלכלי, ההכנות לקראת יום העצמאות.
משסיים את עבודתו ומסר לסמלו את היר־ל
חזור לביתו,
אותיו האחרונות, התכונן
נכנס חייל למשרדו, שוחח עם הסמל, הניח
על השולחן שלושה כרטיסים לבנים.
״יש לי שלושה כרטיסי הגרלה מיותרים,
מי מכם מעונין לזכות במכונית סרייזלר ז׳<
שאי־ כדדדך.
גר שון השיב בחיוך; משך שנים קנה כר סיסי
הגרלה מכל הסוגים, לא זכה אף באחת
מהן. הוא הציץ בכרטיסים הלבנים של הועד
למען החייל, הניח שתי לירות ושילשל אל
כיסו שתי הגרלות, השאיר את הנותרות
לסמלו.
״ זושלף .״ כעבור כמה שבועות, לאחר
ששכח כמעט את קיומם של הכרטיסים, סר
גר שון אל החנות הקרובה, קנה, כדרכו, את
עתון הבוקר. כאשר ראה את הכותרת שהכ ריזה
על תוצאות ההגרלה, היה נדמה לו,
כי המספר הזוכה דומה לאחד המספרים
שהיו בכיסו. הוא פשפש במעילו, מצא כי
אכן היה בר שותו המספר.
אולם הסרן עדיין לא האמין למראה עיניו,
חשב כי חלה טעות בעתון. הוא מהר לחנות
שניה, קנה עתון בוקר שני, נוכח שוב כי
המספר נכון.
גר שון, עמוס חבילה גדולה של כל עתוני
הבוקר, מיהר, כשהוא מרוגש כולו, למשרד

.״ה.עו}ם הזה״ מס׳ 815

מבין הקהל הרב יצא ההד מעסקני הועד,
י ל שו טר את כל הענין, ביקש
לבטל הפעם את הגזרה.

ממנו

השוטר החזיר את עפרונו ופנקסו אל

׳כיסו, הייך ג ״סע, אינני רוצה להיות הרא שון
שירשו ם לך רפורט.״
גר שון מתעתד למכור את המכונית הגדולה
לחברת מוניות. הכסף שיקבל יספיק לו בהח לט
כדי לשלם עבור שיכונו החדש וגם
עבור מכונית צנועה וחסכונית מן הקרייזיר.

הארץ
עם בי טולו (של הפיקוח) יימכרו תפו חי
אדמה בכמויות בלתי מוגבלות, לכל
דורש. גם המחיר הרשמי, שהוא עתה
10 פרוטה לקילו, יבוטל( .מעריב)
א. שוטלנד, ירושלים
והקילו יעלה עתה 11 פרוטה.
הנהלת עניני המנגנון הממשלתי.
א. אחראים לעניני המנגנון.
ב. יחידת מסך( .תקנות שירות המדינה)
אליעזר בוכני, חיפה
תיאטרון ממשלתי?
חינוך 013 מדאה ציונות
דבר אחד הרגיז מאז ומתמיד אח מו ת יש ראל
(מלבד שאר הד ברי ם)ן שנת הלימודים
התחילה בדיוק לפני החגים. במקום שהמו רים
יבלו את העונה בחופקך ..הם נאלצים
לחזור לייודד,ם פד, ללמד כמה ימיום קטועים.
המורים דר שו תמיד לדחות את החופשה
כך שתכלול גם את עונת החגים .״איזה, ערך
יש ללמודים,״ שאלו ,״אם הם נפסקים כל
יומיים בגלל החגים?* אולם מוסדות התווך
התכחשו לטענה, אמרו את ההיפך :״אם לא
יהיו למודיום בעונת החגים, לא יו כ לו המו רים
לנסוע בלב התלמידים את הרגשת החג ! ״
את התלמידים לא שאל איש ביחס לתכנית
נטיעות זו.
השנה נחלו המורים נצחון מכריע. החופ שה
הגדולה נדחתה, תכלול הפעם גם את ה חגים.
אולם הטיבה לא היתד, נעוצה בקבלת
טענותיהם של המורים. היא היתה תוצאה
של חישוב ביורו קר טי: עם הנהגת החינוך
הממלכתי י חולו שינויים רבים בבתי הספר.
למחלקת־החינוך דרו ש ז מן להכנת שינויים
אלה.
בלית ברירה, יצטרכו תלמידי ישראל לחוג
( ה מ שן נענזוד ) 14

מכל
בריטניה הראש כואב

אין סימן אופיני יו תר להתפתחות הישוב
העברי בארץ, מאשר העובדה שבמעט איש
בישראל לא ה תעדן במחזה הססגוני שהוצג
השבוע בלונדון.
יש הרבה מן המקריות בכך ש״אליזבת
השניה, בחסד אלוהים, של הממלכה המאד
חדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית
ושאר מדינותיה ושטחיה, מלכה, ראש קהילית
העמים, מגנת האמונה״ אינה גם, בין היתר,
מלכת פלשתינה או ישראל. לו הציע הנציב
להפוך את
בשנת 1946 עוד העליון
פלשתינה כולה, א ו את חלקה העברי
לדומיניון עברי עצמאי תחת הכתר הבריטי,
היו כמעט כל בני הארץ מקבלים את הדבר
בהתלהבות, כסימן לנצחון מכריע של המאבק
האנטי־בריטי.
מאחר ש שרי הוד מלכותו, ג׳ורג׳ הששי,
לא נאותו להציע הצעה כזאת, עבר היום
הגדול השבוע מבלי שאף תלמיד ישראלי
ארד יזנ ה בחופש מן הלמודים כפי שזכו
אחיהם המבהדיס מהם, שעה שהושם הכתר
על ראשו של ג׳ורג׳ ו
אלה שבכלל שמו לב למאורע; הסתפקו
בהבעת רחמים על הצעירה הבריטית הנאלצת
לעבור טכס מיגע, כשמשקל המתכת ואבני־החן
לוחץ על ראשה .״היה לי כאב ראש
איום הודה ביו מנו הפרטי סבה, ג׳ורג׳
החמישי, כשעבר אותו הטכס.
הצעירה עצמה תדאג, מן הסתם, דאגה
נוספת: בטכסים מלכותיים רבים יצאו ה סוסים
מכליהם בגלל המולת ההמונים. גם
סבה וגם דודה נזרקו מעל הסוסים בר:,לבי
נויות חגיגיות שונות, זאף כי לא תצטרך
״בס״ לרכב, אלא תשב במרכבה, אין לסמוך
על הסוסים שיתיחסו למאורע באותה רצינות
כמו 604 מליון בני האדם אשר אליזבת
השניה תהיה מלכ״ב או ראש קהילתם *•

ועד לקצה הצבעות״
שני הלוטים נמנו עם הראשונים שתמכו
במועמדותו של אייק לנשיאות. האמריקאים
למדו שכדאי לזכור טובות כאלה, כדי לעודד
טובות דומות בעתיד. הם הגונים מאד ב סילוק
חובות. החוב לקלייר לוס סולק בצורת
כתב־האמנה לנשיא איטליה, ממנו למד הנשיא
שהאשה היפה נתמנתה שגרירה בארצו.
אייק לא שכח גם את בעלה• כדי שלא
ישתעמם, ויוכל להילוות לאשתו בנשפים חגי גיים,
קיבל תואר של ״ציר מוסמך״ ,ישב
בסוף השולחן הדיפלומטי אשר בראשו תהיה
אשתו מסובה בין השגרירים.
השבוע קרב מועד הבחירות באיטליה.
התקוות האמריקאיות היו צמודות לגבר רזה,
הגר בדירה צנועה בבית משותף — אלסיד
דה־גספרי, מנהיגו הדתי של מפלגות המרכז.
תקוות אלה לא היו מבוססות לגמרי 5משני

ערבות בענינים פנימיים צעק עתון ימני
מתון .״הצלפה בשוט הדולארים על גבו של
עם עבדים !״ קרא מנהיג שמאלי.
במסדרונות וושינגטון נדו הדיפלומטים
המקצועיים בראשיהם. גם לא־מומחים החלו
לפקפק אם קרשי התיאטרון הם בית־ספר
טוב למי שרוצה להצליח על הקרח החלק
של המדיניות.

ארצות־הברית
הפ^יז הראשון
אורח מקוריאה התהלך ברחוב נידיו ר קי,
ראה אשד, נופלת מחלון הקומה השלישית,
ישר לתך פח הזבל שעמד במקרה לפני
הבית• ״איזה בז בוז חמה האורח .״האמרי קאים
האלה אינם יודעים לחסוך. הרי האשד,
הזאת היתד, עוד טובה לעשרים שנים

;>1(1ינ1
תפק־ד־ ב 0ו
אחת הצרות שבד, נאלץ השלטון הרפו־בליקאי
ללחום, אויבתו הראשית של הפקיד
הממשלתי, חבר הקונגרס והסיגטור בוושינ ג
טון הי א: מסיבת הקוקטייל.
קבלות הפנים, המשתאות והנשפים הם
חלק בלתי נפרד מן הנוף הוושינגטוני זה
שנים רבות. כל חוג או קבוצה שרצו להשפיע
על חוגים ממשלתיים. זי ריי ל י בת

בדיחה ישנה זו התהלכה ברחובות וושינג טון
כשנודע כי נורה הפגז האטומי הראשון
בהיסטוריה באחד ממחנות האימונים — בה
בשעה• שהארץ כולה רועשת עקב התגלית
כי בחז־ת קוריאה שו רר מחסור נורא בפגזים
קטנים ופשוטים לתותחים קטנים ופשוטים.
פצצה אחת הספיקה. סיבת המחסור
היא אחת החידות הבירוקרטיות. זה שלוש
שנים מחכים האמריקאים כי מלחמת קוריאה
תסתיים תוך שבועות מספר• לכן לא הק ציבו
את הכסף המעט הדרוש להזמנת כמויות
רציניות של תחמושת.

קיקד־־־ל. כל גברת וושינגטונית שהיה לה
בית ר אוי לשמו, ושבעלה נחשב לאישיות
כלשהי, ראתה לעצמה חובה לערוך, מפעם
לפעם, נשף גרנדיוזי.
אולם, עיקר הסכנה היוו מסיבות הקוק־טייל
של שעד, חמש אחרי הצהרים, גרמו
לכך שפקידי הממשלה הגבוהים יעזבו את
משרדיהם כבר בשעה שלש׳ כדי להתכונן
למסיבה ולהתקשט לקראתה.
סיפר ב׳־ל מקאליסטר, סגן מנהל מחלקה 1
במשרד הפנים האמריקאי !
״כמשך שבוע הוזמנתי ל — 2מסירות
קוקטייל 3 ,קבלות פנים ונ שף רי־קדדים ״חד״
לא הלכתי לשום מקום, חוץ מלמסיבת קוק-
טייל אחת שנערכה על ידי אשת הבוס שלי...״
במסיבות אלה, בדרך כלל, חייב האורח
לשתות ויהי־מה, אחרת ייעלבו מארחיו. ה־עתונות
האמריקאית פרסמה בז מן האחרון
כמה וכמה מאמרים שנועדו להדריך את ה פקידות
הרפובליקנית החדשה, כיצד להראות
אדיב ויחד עם זה לא לשתות יותר מדי. וכמה לשגרירות. כמה מנשפים נשים הפכו למומחיות מוכרות בענף ההאר חה,
מסיבותיהן נודעו לתפארת. פירל מסטה,
שהיתר, עד לפני ז מן קצר שגריר ת ארצות
הברית בלוקסמבורג, זכתה למינויה מידי
הנשיא טרומן, בעיקר הודות לכשרונותיה
כמארחת. הנשיא איזנהואר כנראה לא העריך
כ שרון זה במיוחד, דרש את התפטרותה.
אולם, משקיפים מנוסים בוו שינגטון ניבאו
כי יש לצפות שאיזנהואר יתגבר על מכשולים
רבים על ידי מדיניותו החדשה, פרם למכשול
המסיבות המפוארות. השנוי היחיד שיצליח
לחולל הוא שבמקום מארחות דימוקרטיות
תהיינה מארחות רפובליקניות.

אך בה בשעה שרגלי המתכננים הצבאיים
דילגו מעל לפרטים קטנים כאלה — שעלו
לפי עדות גנרלים חשובים, בחיי מאות בחו רים
צעירים בחזית — ריחף ראשם בין ענני
התכנון למלחמת המחר. היה זה תיכנון ש יכול
היה להקסים אדם, לו שכח לרגע שה מדובר
במלחמה אמיתית.
כי הפגז האטומי חולל מהפכה במחשבה

ראשי האדמיניסטרציה החדשה ניסו בכל
זאת להלחם בהילולה בדרך מנהלתית, הוציאו
חוזר לכל הפקידים שהורה להם לא לעזוב
את משרדיהם לפני ז מן סיום העבודה הרשמי,
דבר שימנע בעדם מלהגיע למסיבות הקוק־טייל.
הפקידים פתרו את הדבר באורח פ שוט:
הם באו בבוקר למשרדיהם לבושים
חליפות ערב.
איטליה היפהפיה המאוכזבת

קלייר בות היא, לכל הדעות, אשד, חמח־ה
מאד. ואם אפשר לדון אשה לפי בעלה, הרי
היא גם אשה פיקחת מאד. כי אחרי שעלתה
בסולם ההצלחה כמחזאית וכשחקנית, ונשאה
עיניה להצלחות מעשיות יותר, נישאה לגבר
העולה עליה לא רק בשנים אלא גם ברכו ש
ובהשפעה: ד,נרי לוס, עורך ובעל (חלקי)
בשלושת השבועונים סיים, לייף ופורצ׳ן**
הנרי לום היה ממציא הסיסמה ״המאה
האמריקאית.״ שעה שרוב האמריקאים עוד
ישנו, בשנות ה־ ,30 על ערימות הכסף ודגלו
בבדלנות, מתוך האשליה כי האוקינוס הרחב
יגן על מולדתם גם מבלי שזו תופיע בזירה
הבינלאומית, קבע לוס שאמריקה חייבת ל הנהיג
את העולם במאה ה־ — 20 שתהיה
שייכת לאמריקה כשם שהמאה ה־ 19 היתד,
שייכת לבריטניה הגדולה.
תקווה בכית משותף. השבוע הוכי־כה
קלייר הבלונדית שאינה רק אשה טובה,
אלא גם תלמידה טובה. היא תירגמה את
הרעיון לשפת המעשים. התוצאה: המולה
שעברה על פני המגף האיטלקי, מן הברך
* מאחר שהודו אינה מכירה בה כבנולכה,
אלא אך כראש חבר העמים.
•• שעיקר מניותיהם מחולקות בין תריסר
בנקים וחברות ענק, ביניהם ממלכות הכספים
של מוך גן ורוקפלר•

הצבאית. מאז כמה שנים תמהו הוגי־הדעות
הצבאיים מה היה קורה לצבא־הפלישה של
אייזנהואר בחוף צרפת, לו היתר, לגרמנים
פצצת־אטום אחת• כי במשך ימים רבים היו
מאות אלפי חיילי הפלישה, עם כל נשקם
הקל והכבד, דחוסים בראש־חוף זעיר. פצצה
אטומית אחת היתד, יכולה לחסל את הפלי שה
— יחד עם הפולשים.
לא כדאי לבזכז. מסקנתם של ר,וגי ד,דעות
החדישים יותר 5הקיץ הקץ על
צבאית־הענק, הפועלים ביחידות גדולות, זקו קות
לריכוז״כוח אדיר כדי לפרוץ חזית או יבת.
שום ריכוז־כו הומ כזה לא יהיה עוד
אפשרי כשתהיה בידי האויב לא רק פצצה
אטומית, העולה הרבה מליוני דולארים, אלא
גם פגז אטומי, העולה רק כמה מאות אלפים•
המסקנה: במלחמת־העתיד יפעלו צבאות
קטנים, ניידים מאד ומצוידים בנשק מדעי.
הקרבות יתנהלו בין יחידות קטנות — כה
קטנות, למעשה, עד שלא יהיה כדאי לאיש
לבזבז עליהם אפילו פגז אטומי אחד.

הצדדים הסתערו עליו קומוניסטים ופאשיס־טים.
ידידיו האופטימיים ביו תר לא הבטיחו
לדה־גספרי יו תר מאשר רוב קטנטן — גם
אחרי תיקון בחוק הבחירות שפגע קשה בשני
הקצוות•
קרח, לא קרש. קלייר בות לום לא
יכלה לסבול מצב כזה באפם מעשה. היא
בקשה, בלבה, להחיות אגדה עתיקה — אלא
שהפעם, במקום שהאביר יציל את היפהפיה,
תציל היפהפיה את האביר הטהור.
קמה קלייר בות לוס, הכריזה באוזני העם
האיטלקי: אם ינצחו הקומוניסטים או הפא־שיסטים,
תפסיק אמריקה את התמיכה הכס פית,
אשר בלעדיה נידונה איטליה לפשיטת־רגל,
ממש כמו מדינות מסוימות אחרות על
חוף הים התיכון.
אלא שהתגובה היתד, מאכזבת• במקום
לקפוץ לדום ולהשתחוות לצלב האדום שעל
כרזות התעמולה הירוקות של דה־גספרי,
פרצה צעקה של עלבון מלב האיטלקים ״הת
נוספות

,העולם הזח״ מם׳ 815

הייתי הגרמני הראשון״

..להלן מפרסם ״העולם הזה״ את רשמיו האישיים שר אריך
ליט, ראש התנועה הגרמנית ״שלום עם ישראל״ ,וזגרמני הנוצרי
הראשץ שכיקר כישראל כרשות ממשלת־ישראל. רשמים
אלה נכתכו עכור הקהל הגרמני, והם הומצאו על ידי ליט
ל״העולם הזח״ כדואר אויר עם שוכו לגרמניה >ראה אגרת
העורף לקורא) .יש כהם ענין מיוחד לא מפני שהן מגלות חדשות
על ישראל, אלא מפני שהן מהוות את התרשמותו הראשונה
של כן העם הגרמני, שכמקרה זה אין כל ספק כיחס
לכנותו.
כל הנזכר בשיחות שהיו לו לפני 1933 עם, י דיויו היהו דיים,
אנשי־מדע, רופאים, אמנים, בנקאים, ייזכר גם היום,
אחרי המאורעות הטרגיים ברושם הבלתי־אמצעי שהיה לו
שהנהו נפגש עם בניו של עת עתיק יו מין. אולם מי שיש
לו המזל לבקר היום במדינת-ישראל מתרשם על כל צעד
ושעל שאין בעולם עם צעיר מעם זה, שחזר לנחלת אבותיו.
י שנו רושם שני, הבולט עוד יותר: עם זד״ העולה מפיון
סבלותיו על כל עם אחר בעולם, ושנטד. בשל כך לפא סיביות
ולהתרחקות מן העולם, אינו סאסיבי ביוה, ואינו
נוטה כלל להתרחק מן המעשה. להיפך, י ש בו כוח־חיים,
רעננות, כוח־מעשה והחלטיות שאין כדוגמתם. האורח מגר מניה,
הנכנס לארץ־ישראל׳ בז כרו היטב את כל אשר קרה
במדינתו של היטלר, נרעש ונרגש מול תופעה זו.

נשמה מכה שרשי
אמת היא, גם היום קיימת בישראל מצוקת העולים, העו ברים
את ״שער ד,עליה׳ ,אולם כבר במחנות האוהלים
הדלים (מהם נותרו רק מעטים) ובצריפוניה הזעירים של
המעברות, חדור העולה בהכרת שיבתו הסופית אל הארץ
הברוכה. נשמתו כבר הכתה שרשים לפני שמסתמנים באו פק
הרמזים הראשונים, של פרנסה חומרית.
כאן עולה עם מפוזר, על אף מצוקתו החומרית חסרת״
התקדים, לקראת התחלה חדשה, ש אין כדוגמתה בהכטוריה
כולה.

בקיבוץ דגניה, מעבר לירדן, מדרום ים כנרת, פגשתי חבר
בשם שלום. הוא ניהל את הממגורה הגדולה בקיבוץ זה.
דיברנו על השיטות החדשות במקצוע זה. רק אחרי שעזבנו
את המקום סיפר לי אחד מזקני דגניה שדוקא אותו שלום
היה זה שעצר את שריוני הירדנים ב עזר ת. ב ק בו קי־ בנזין
לפני חומות דגניה: ליתר דיוק, ליד גדרות העץ. כעבוי־דקות
מספר עמדנו ליד אחד השריונים ההרוסים ,,שעתה כוסה
כמעט כו לו בירק טרופי.
גם על מיגר, קיבוץ׳ פורח בפתח של עמק יזרעאל, במחצית
הדרך בין נצרת וחיפה, היה נטוש קרב של חדשים •,אולם
העבודה החקלאית נמשכה. מכיון שבתי הילדים היו בקו
האש של הערבים, בנו החברים בית־מגורים לפני בית־היל־דים,
הגביהו אותו בקומה נוספת, כדי להגן כך על ילדי
גניגר.

ילדים הכריחו לחו*
אין פלא שעם זה, ובעיקר הנוער שלו, חדור קנאות לוהטת
למדינתו.
ערב יום העצמאות נסענו לתל־אביב. עוד לפני שהגנעו
לרחוב אלנבי, בו הצטופף המון צוהל של רבבה, הוקפנו
על ידי ילדים, שהכריחונו לצאת ממכוניתנו. היה עלינו להש תתף
בחג.
נרגשים ראינו את רקודי ההורה של הילדים והילדות שנולדו
בארץ זו. בפני העולים, בהם חרוטים סבלות הרדיפה הגדו־לה,
הצטייר ברק שיכול להופיע רק על פני אנשים, אשר
ניתנו להם כמתנה חיים חדשים, והשמחים על חיים חדשים
בנשמה נגאלת.

המדינה, הקיימת רק חמש שנים, הוכיחה בהחלטותיה
כוח מפליא של אימפרוביזציה, שרבים מאתנו אינם מסוגלים
כמעט להבינו. יתכן שפ תרון החידה נעוץ בהתלכדות החדשה
ובהפריה ההדדית של החוזרים מארצות רבות, היוצרים

מתח יצרני בלתי־רגיל.

אין..׳ 013 יהוד•״ !

עיקרון העזרה ההדדית הפך למציאות. הוא עבר לשטח
המדיניות הריאלית, הוא לבש צורות מהפכניות בחיי החברה
והמדינה.

השיבה לארץ האבות הפכה את בני ישראל האבוד־ם, את
הנודדים חסרי המנוחה, את המושפלים והנעלבים, את נרדפי
שגעון הגזענות, לאנשים, חדשים לגמרי.

גבורה אישית
ברור לי לחלוטין שנסיעה ראשונה בישראל אינה מצדיקה
מסקנות סופיות. אולם בנסיעה זו ביקרתי, בעזרת ידידי, בכל
המקומות החשובים בין תל־אביב וירושלי ם הקמה להמיר! ,
בין באר־שבע וחיפה; בין צפת העתיקה ונצרת הקדושה׳
בה חיים ערבים וישראלים בשלום על אף כל השנאה של
הליגה הערבית. הוברר לי שתקומת הישראלים, שהובנה על
ידי תיאודור הרצל ושהוגשמה על ידי חיים וייצ מן וידידיו,
היא תהליך של גבורה, שלא היה מגיע לידי נצחון אלמלא
גבורתם האישית והמוחשית של הגברית והנשים בעם צעיר

״גבורה״ ,נ צ חו ך, כל אלה מושגים המעוררים כיום חשד
בגרמניה. יש צורך בדוגמאות מעשיות כדי לשכנע והן באות
אליך בשפע מזעזע ונוגע עד הלב בתולדותיו הקצרים של
הישוב והמדינה.

מטורך בי המלח
שיר הגבורה מתחיל בנסיון הראשון של התישבות על
קרקע קשה, בנסיון להפוך מדבר לגן ירק. מספרים את
סיפורו של מטורף, שנקלע לחוף ים־המלח ומצא אדמה
מורעלת במלח. הוא התחיל ל שטוף את האדמה. הוא טיהר
אותה מקללת העקרות, אשר אלוהי אברהם גזר על סביבה
זו כאשר השמיד את סדום ועמורה. הדבר עלה בידיי. העץ
הראשון הכה שרשים והעלה ירק צעיר. גן־עדן חדש הם
במדבר המתת• תולדות י שו ב זה הם אפום, עליו מספר סרס
ישראלי. לא יתכן סרט אופטימי יו תר.
במלחמה כיתרו הערבים י שוב זה. איש לא נותר בחיים.

לידה בעזרת סימני
כמעט כל י שוב יהודי אחר כותר• ירושלים נותקה, וכמוה
נהריה. ב קיבוץ אחד בצפון שמעתי את הספור הבא: הישוב
ההררי הוגן על ידי 60 תושבים, גברים ונשים. בלילה היה
צורך להביא מים מן המעין שבעמק. כשהפך המצב חמור,
באו גברים מן העמק, חדרו בדרכים נסתרות בעד קוי הער בים,
שאינם אוהבים ללחום בלילה, לקחו את הילדים והעבי רום
על שכמם, כדי להצילם. הנשים נשארו.
אחת הנשים כרעה ללדת, ללא עזרת רופא׳ רק אחות
עוזרת עמדה לצידה. היא קבלה הוראות באמצעות סימני-
אור מרופא בעמק.
כעבור יומיים שוב עמדה אותה אשד, ליד בעלה בקרב.
כל חמישי נהרג. איש לא נשאר בלתי־פצוע. אולם הקיבוץ
ניצל.

אפילו חובב היהודים (בפזור ה) הכיר ומכיר ״טיפוס י הודי״,
בעל קווי אופי מיוחדים. כל המחפש כיום ״יהודי טיפוסי״
כזה בישראל, בעל אותם הסימנים הישנים, שהתיחסו אליהם
בשנאה בלתי אנושית, לא יפגו ש בכל הארץ כמעט יהוד• אחד
כזה.
העמידה מול המות, ההצלה, השיבה, אדמת המולדת החדשה,
החיים החדשים והתפקידים החדשים מתפרצים מתוכם, אלו׳
התנאים הבלתי־נמנעים של קיום משוחרר ברוח ומסוכן בחו מר,
כל אלה יצרו שינוי׳ מהפכני ואדם חדש לגמרי, את היש ראלי
ש שוב אין להגביל אותו בטיפוס אחד, אלא שיש לו
אלפי הפנים של עם המתפתח בחופש.
השרידים האחרונית של הגטו, שהיו עוד ניכרים באמנסיפ־ציה
ובהתבוללות, התנדפו במדינה החדשה. אנו עדים לתו פעה
של רינסנס חסר־דוגמא.

אומ תשר פו ע לי ו חיי לי
ישראל, איננה עוד רק מספר גדול של רופאים טובים, עורכי
דין מוכשרים, שתקנים מצליחים, עתונאים מבריקים, סוח רים
משגשגים ובורגנים זעירים,״ ישראל, זו הי כיום אומה
שלמה ומגוונת של פועלים, איכרים, בעלי תעשיה וחיילים.
התכונות, אשר בני גרמניה היהודים לא יכלו לפתח אותן
מסיבות שונות, התפתחו עתה בחופש בסביבה החדשה.
הדבר דרש מעולים רבים שינוי־ערכים קשה. אולם בני הארץ
לא היו זקוקים לכך• יינן התפתחו באופן חופשי ובלתי
תלוי, ומראים אופי מוצק שגדל בארץ והמשפיע כמעט בצורה
סוגסטיבית .
אם י שנו ״ארכי־טיפוס״ של ישראלי חדש, הרי אין זה
צריך להיות דוקא יליד הארץ, צבר. זה יכול להיות גם
עולה שהסתגל והתרגל למקום. זהו טיפוס של איש י שר,
חזק, בעל הכרה עצמית, ער בגוף וברוח, מתמיד ואמיץ
במלחמת קיום.

הרגשה דתית
כאן לא קרה נם אחד, אלא שורה שלמה של נסים. הנס
הראשון קרה עוד לפני השיבה• היה זה עצם ההישארות
בחיים בהוי הנורא של ההשמדה. הנם השני קרה אחרי העליה,
שנכבשה בקרב עם ממשלת המדנט, ושהיא חופשית היום.
הדתיות של כמה משמות הערים החדשות מבטאת את הרגשת
הכוחות העליונים, הקיימת בתת־ההכרה של הישראלים: נתניה
״העיר שנתנה על ידי אלוהים״ ; נס ציונה.
כך נבנו ערים בחול, כמו תל־אביב, או ניטעו על הסלע
הערום, או בערבה. לפני 45 שנים היתד, תל־אביב כפר חסר־

חשיבות, בקרבת יפו בת אלפי השנים• היא מנתה בקושי
300 תושבים. כיום תל־אביב, בעלת 350.000 התושב־ם, אינה
רק אחת הערים החשובות ביותר אלא גם החדישות ביו תר,
במזרח הקרוב. חדישה לא רק מבחינת סגנון הבניה והתחבורה,
אלא גם בהיגיינה שהיא חיונית באזורים אלה, בהם, מים חסרי־חיידקיזם
הם כה יקרי מציאות.

בין שור לפרה
אולם לא היה זר, חשוב רק לבנות ־ערים ולשכן בהן המוני
עולים. הרבוז יו תר קשה היה זה להעביר את העולים העירו ניים
לעבודה חקלאית, לעשותם לגננים, פלחים ורפתג-ם. היה
זה תפקיד קשה גם בארץ פוריה, אולם בארץ שסחף הקרקע
הפך אותה כמעט למדבר, היה בכך י משום העזה עצומה.
הערבים ניהלו משק־גזל. עדריהם השמידו את העשב הדל,
גרזניהם עקרו את עצי התאנה והזיתים של ההרים. האדמה
החשיפה נסחפה בגשמים הגדולים אל העמק, והארת הפכה
כמעט עקרה.
בגניגר דברתי עם מי שהיה פעם בנקאי ברלינאי. הוא
הראה לי את הרפת החדישה של קבוצו. תוך כדי כך הרצה
באופן מקצועי מאד על ניצול הזבל. אחר כך, כששתיני כוס
שמנת בחדר האוכל המרווח׳ הודה בחיוך שבבואו לארץ לא
ידע להבחין בין שו ר לפרה. היה עליו להתחיל בעבודות
הפשוטות ביותר. אולם הקולקטיב של החברים נשא אותו,
ואחרי ככלות הכל, הרי אין אינטליגנט או בנקאי חייב להיות
יותר טיפש מאשר איכר, לפחות לא לאורך ימים.
בנקאי זה הוא כיום רפתן מנוסה, המעבד בהבנה מקצועית
רבה את התגליות המדעיות של הרפתנות האמריקאית ומעביר
אותן למציאות שלו.
במקומות שם מנעה עקרות האדמה את כדאיות החקלאות
לאורך ימים, עברו הקיבוצים למשק מעורב. כמעט כל קיבוץ
הוא גם לול גדול׳ המנוהל לפי שיטות אמריקאיות חדישות,
כך שגם שופטים עליונים ופקידים גבוהים (לשעבר) יכולים
למצוא בו היעסקות מועילה( כשאך יהיו מוכנים להתחיל
מחדש.
באחד הקיבוציים פגשתי, אחרי פרידה של 30 שנה, את
אחד מידידי נעורי. לפני 1933 היה ראש מחלקת הקניות של
חברת כל־בו גדולה. הוא ניצול מן ההשמדה והחל עובד
באחת המחצבות של מולדתו החדשה. כיום הוא רפתן מאושר
באחד המשקים הגדולים ביותר בארץ, ונמנע מלבקר בעיר.

שרשי המערב נעדמיס
יהיו שר שי העולים המבוגרים בתרבות ובשפת ארץ־מוצאם
עמוקים כל שיהיו, התכת ילידי הארץ בכור ההיתוך המשותף
עברה במהירות עצומה. גם לגבי העולים, הדוברים ב־50
לשונות, קיים צורך ללמוד את שפת הארץ.
רוב העתונים כבר מודפסים בעברית. התיאטראות, הבימה
והתיאטרון הקאמרי בתל־אביב, מציגים מחזות מן הספרות
העולמית בתרגום עברי, עוזרי ם לי צור הרגשה לשונית חדשה.
גם השפה עצמה עוזרת לעצב מחדש את רוח אזרח המדינה.
אם חסרה הגמישות אצל הזקנים, הנה פורץ הסגנון החדש של
׳הלשון והמחשבה של הצעירים ביתר חיוניות.
השרשים המערביים מתמעטים. נוצרת מזיגה מערבית־מזר־חית,
שכבר מ שו ר מו גיתר, הוקסם ממנה לפני 150 שנה.
לתמצית ז ו לא דייה עדיין ז מן להתגבש, ו אין עדיין לדעת
איפה תהיה נקודת־ן הכובד של התפתחות חדשה זו. אולם
הקובע הוא, שהאדמה המתחילה לפרות נותנת בסיס ועורף
לערים, שנולדו בין לילה,
זוהי מלאכת האדם החדש בישראל, הנישא על ידי ההכרה
שהוא ממלא יעוד.

מסגדת מדחבית גדולה
גם החזיתות הפוליטיות קפאו. לצד הערבי חסר עד כה
הרצון לפתור את בעית הפליטים, ללא התחשבות בדרישה
החומרית להחזרת הרכוש הערבי מישראל. ישראל קלטה את
700.00 עוליה, חיזקה את כוחה, הפיגה את המתח החברתי
והשיגה על ידי כך התבססות רבה, בעוד שהערבים סרבו
עד כה לפרק את מחנות הפליטים. אולי מאמינים הם שעל
ידי כך היו מפקירים את התקוה האחרונה לחסל את המדינה
היהודית הלאומית ולכבוש מחדש את ארץ ישראל כולה. הים
משתמשים במחנות אלה כהפגנה פוליטית וככתב אשמה.
רק בז מן האחרון נדמה שקרב שינוי• כך מתכננת מצרים
את השקאת חצי האי סיני וי שו בו, בזאת היתד, מצרים מחקה
את הדוגמה הישראלית במדבר הנגב, שי שו בו בעזרת אמצעי־השקאה
החל. גם ירדן לוקחת בחשבון עזרה כספית כדי להת חיל
במפעל־השקאה בקרבת הירדן, לצורך יי שוב הפליטים,
בעוד שהויכוח הפוליטי מורעל על ידי זכרונו ת של שנאה
הרי כבר רומזים מעשים מעטים אלה על הכשרת הקרקע
החברתית לשלום. גם מדינות ערב זקוקות לשלום זה אפשר
להשיגו רק אם מחסלים את מניעי הרגש ואת השנאה הלאומית,
ואם המדינאים של אומות המזרח התיכון, שכולו אומות
צעירות, יתחילו לפעול לפי תפיסה רחבה יותר.
מדינות ערב המתחדשות נמצאות ב שינוי ערכים חברתי,
בו צפונות סכנות חמורות מאד• הן יכולות להתגבר על כך
רק אק כל עמי המזרח התיכון יסכימו לשתף פעולה במסגרת
מרחבית משותפת, שרק היא תגרום ל שג שוג כולן.

יוחד דו״ח מיוחד דר ״ח מיוחד ד ד ״ח מיוחד דו״ח מיוחד ד ו-ח מיוחד ד ו ״ח מיוחד דר ״ח מיוחד דרייח סירתד

כתבה מיוחדת ש ד

אדיר

מנהד לשכת העתונות ש ד עירית ה מבורג

במדינה
(המשך מעמוד <11
השנה את חגי עמם מבלי שמורה עברי יע מוד
לצידם, כשכוס מלאה ציונות בידם.

נוער
בו! דדב הטוב

(0ר ^ 6

ס^ורו וסו /,תח? <1? #

ער!* 3נא׳ס/ת* א 316ח ת

> 2חמ !
^ח>ן1י /

{ לדגל ההתענינוח;
הגדולה

מצד הצבור בקשר לשיטיתו בנתינת !
אשראי לקנית סחורות באמצעות פנקס 1
הקניות שלנו, הננו נותנים את הבאורים |
־,נוספים.

כל אדם רשאי לרכוש את 1ינקס |
הקניות של א.א. ארגון לאשראי |
בע״מ.

! • פקיד׳ פועל, בעל משכורת קבועה1 ,
יקבל את האשראי נגד הסכמת־

מפעלו, חברתו, מעבידו או ועד |

לנכות 1
העובדים במקום עבודתו,

ממשכורתו את התשלומים היחסיים |

החדשיים•
• 1בעל מקצוע חופשי יקבל אשראי =
נגד ערבות לפי הסכם.

כל הרוכש את פנקס הקניות שלנו \
יכול לקנות את אשר חפץ לבו ־
וגדולו ת= טובות חנויות
ב־120
בתל־אכיב, כלי כל תוספת!
שהיא למחיר הרגיל.

האשראי יו חזר כ־ 6תש־ |

שווים ורצופים חדשיים.

• על כל רוכש פנקס הקניות לד,צט־ 1
רף לארגוננו ע״י קנית מניות רגיי לדת
עד גובה 50/0של סכום ה־ |

אשראי.

סכום לומים

לחיילי
צבא הקבע — הנחה.

! • בקרוב יפתחו סניפים בערים הח־ !
שובו ת בארץ• כל בעל פנקס רשאי ־
לקנות
בכל חנות ברחבי הארץ אשר 1
מאורגנת
ע״י חברתנו ולא רק ב־ |

עיר בה הוא רכש את הפנקס.

)ארגון

לאשראי ב ע ״ ם|

תל אביב, רה׳ הס 4
]•[7וווווווווווווווווווו••וו•ווו•ווו•וווו•ו•וו ו•ווווו••ו••ווו 0

ססעל׳י ה
דוגמא 220 פדו? חז
א חי םבזר נו בעס
למכירה

בהזדמנות
אופנוע נור טון צבאי 5 ,כ״ס
במצב מצויין, לאחר אוברהול,
חלקים חדשים, מם מותרות.
לפנות, בלי מתוכים, אישית או
טלפונית למערכת ״העולם הזה״ כל
יום בין 10.30 — 9.30

באחת החצרות של קטמון הירושלמית,
עמדה ילדה בת , 15 פקחה עיניים מבוהלות,
החרישה וספגה מכות רצח. מעליה ניצבו
שוטר, לבוש מדיו הכחולים וחיילת, שהתחרו
ביניהם במתן המכות. מתוך גערותיהם ה פראיות,
אפשר היה להבין את פשר פשעה
של חנה גבאי. היא לא הרוויחה כסף, לא
הביאה את תמורת כלכלתה הביתה.
בקומה השניה של אותו בית, עמדה על
מרפסת דירתה אשר, מבוגרת, שרק הודות
לענוותנותד, אין שמה שגור בפי רוב תושבי
ישראל, הבחינה בנעשה. האשד : ,ריכה ממשיכה הנוער, עלית מיסדת
פרייר,
במפעלה של הנריאטה סולד.
ריכה פרייר ירדה, קרבה לילדד, שישבה כו כיה
על מדרגות הבית, הזמינה אותה לאכול.
היא סירבה. ריכה שלחה לה אוכל. כעבור
כמה ימים וכמה הכאות נוספות, נענתה
חנה להזמנתה של גברת פרייר, באה אליה
הביתה• לשמע הסיפור שיצא טיפין טיפין
מפי הילדה, החליטה ריכה, לא לתת לה
לחזור הביתה, לשכנה אצלה. סיפרה הילדה :
אביה מת לפני שבע שנים, והיא הוכנסה
לבית יתומים, ברחה תכופות, הוחזרה סוף
סוף אחרי ארבע שנים הביתה.
המלה הראשונה ששמעה ממשפחתה היתד.
״לכי לעבוד.״ היא הלכה, אך לא יכלה להח זיק
מעמד ביבודת משק בית בגלל רגליה
החלשות.
חוץ מזה רצתה להיות יו תר מעוזרת, חלמה
לעבוד כפקידה או כתבנית. החלום, וחו סר
ההכנסה, לא מצאו חן בעיני המשפחה.
בעוד יתר הילדים י שנו במיטות, נאלצה
חנה לי שון על הרצפה. את מנות הביצים
שלה החביאה אמה העצבנית בתחתיתו של
פח קמח, שמה מנעול על הארון בו היד.
הפח, ונעלה את הדלת של החדר בי היה
הארון.
בל ״כאאאף״ נחמדה. ריכה פרייר
נזדעזעה, החליטה להחזיק את חנה בדירתה
עד לפ תרון בעיתה על ידי מוסדות מתאימים.
לפניתה הראשונה ל שרות המבחן קבלה
עצה: לפנות לעזרה הסוציאלית של ה־עיריה.
אחרי צלצול אל ראש העיר ירושלים,
שקישר אותה עם המחלקה הסוציאלית של
עיריתו, נתקלה בקול מתוק של המנהלת !
״ אוו, יש לנו בקסמון עובדת סוציאלית
כל כאאאאאך נחמדה העובדת הכל כאאאך
נחמדה באה, הביאה כמה טפסים שמילאה
אותם, וחודש לא קרה דבר. אחרי חודש
הופיעה עובדת סוציאלית שניה, ואתה שוב
טפסים. התברר, לפי דבריה, שהעובדת הרא שונה
לא היתד, הנכונה. וגם הטפסים לא
היו הדרושים, לכן הביאה אחרים. ריכה לצאת באדיבות, ממנה בקשה
פרייר
מן הדירה.
שכיתת שכת. בקיאה בשאלות החו קיות
הכרוכות, פנתה ריכד, פרייר שוב לש רות
המבחן, דרשה להביא את העניו בפני
שופט תחת סעיף , 16 המבטיח הגנה לילד
המוזנח. יועצו המשפטי של משרד הסעד
מצא הפעם שיש מקום לתביעה. בפעולת
בזק הובהלו כל הנוגעים, כולל גם אחים
ואחיות של חנה, תוך שעתיים אל בית
המשפט. המשפחה, הילדה וגברת פרייר נש ארו
בחוץ, בז מן שקצין המבחן נכנס אל
לשכתו של שופט הנוער דוד רייפן• אחרי
כמה רגעים הובאה למצפים ב פ רוזדו ר ההח לטה:
השופט אינו מוכן לשמוע את המק רה,
טרם ישלים שרו ת המבחן את חקירותיו.
מאז עבר חודש. חנה סודרה בעבודה בגן
ילדים, שאינו יכול לשלם לה. ריכה משלמת
לגן, כדי שזר, ישלם לה ״משכורת״ .חקירתו
של שרות המבחן עדיין נמשכה -,כשד־,שבוע
החליטה ריכד, פרייר שדי לה בחוסר היעי לות:
היא השתחררה מתפקידה כמנהלת
״הכשרת הנוער״ ,צעדה לעבר מ שרדי שרו ת
המבחן ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,ישבה ב פרוזדור,
הודיעה, שלא תזוז משם עד אשר יסודר
ענין חנה גבאי•
אנושיות של חוככים. שרו ת המבחן
של משרד הסעד לא הרגיש בטוב בתפקיד
הנבל במחזה. נדהם מגודל הבעיה של נוער
עזוב, שהוא עומד מולה מחוסר אמצעים,
ומן הגישה האנושית המציינת ״חובבים״
במקצוע כריכה פרייר, החל מתגונן .״אין
לנו אפילו מקום אחד בכל הארץ, בו נוכל
להלין, אף ללילה אחד, מקרה כמו חנה
גבאי. אין מוסדות׳ אין כסף, י ש רק קשי״ם!״

אחר כך, במקום להסתפק בהתגוננות, הו ציא
קצין המבחן הראשי ממושבו במשרד
הסעד הודעה, שהיתה התקפה על ריכה פיייר•
אמר הוא :״גברת פרייר חושבת שיש לנו
פה כפתור שעליו לוחצים והכל מסתדר...
אנו יודעים את תפקידנו .״הלב הטוב״ של
ריכה פרייר מפריע לנו בעבודתנו, יותר מ שהוא
עוז ר לילדה...״
משפט השופט דא שובנו!
באחד הימים לפני שנתיים, היתה מכונית
המשא של האנס וורנר בדרכה מפתח־תקוה
לתל־אביב. האנס 37 היה מטבעו נהג זהיר,
ולא פעם שוחח עם אשתו על בעיות הנהיגה.
הוא היה חרד תמיד לגורל העלולים להפגע.
כאשר קרב לבית החרושת יכין, האיט
את מהירותו, צפר. אולם /הגורל זי מן לו
קרבן רך. חנה ברמי, ילדה בת חמש, חצתה
פתע את הכביש, נדרסה מתחת לגלגלי הענק
של מכונית המשא, נהרגה במקום. האנס
לא פנה למשטרה, הוא גם לא ברח• פניו
הפכו חסרי הבעה. הזעזוע היה קשה. האנס
הוכנס לבית החולים לחולי רוח.
המשטרה ידעה כי לא היתד .״רשלנות
פושעת״ מצדו של הנהג. היא האשימה אותו
רק בנהיגה תוך אי־זהירות, אולם לאחר
שנוכחה כי האנס יצא מדעתו, ביקשה מבית
המשפט להכריז על הנאשם כחולה רוח. היא
הביאה את רופאו של הנהג שקבע את מח לתו•
השופט, אליעזר מלחי, נטל את התיק
לידיו, לפתע שאל :״היכן הנאשם?״ התובע
מהר להשיב כי אין אפשרות להביאו מסי בות
רבות 1:האנס עלול לחשוב כי רופאו
מעיד נגדו, דבר העלול להזיק להתקדמות
טיפולו. הוא גם מסוכן, עלול להתפרע.
•ארבעה שוטרים יוכלו לרסנו,״ העיר ה שופט•
התובע השיב כי אין זה לכבוד בית
המשפט, שנאשם יתגו ש ש בו עם שוטרים.
התובע :״הוא עלול להתקיף גם את כבוד
השופט.״
השופט :״אז אשתכנע כי הוא משוגע.״
היה זה מפנה מפתיע. השופט מלחי עמד
על הנקודה החשובה, שעד אשר לא ישתכנע
כי האנס אינו שפוי בדעתו, הוא אינו מוכן
לשלחו לבית חולים לחולי רוח, ואינו מוכן
לדון בעצם האשמה.
״עם כל הכבוד שאני רוחש לרופאים, אינני
מוכן להסתכן באפשרות שהם עלולים לטעות.״

וזק ונבון־״
ב שדרו ת המצילות המובילות לגן המלך
דוד ברמת־גן טייל זו ג לא צעיר, פגה לעבר
הבית הסמוך, נכנם לדירתו בקומה הראשונה.
על הדלת התנוסס שלט מתכתי קטן שנשא
את השם: אהרן ובלה כהן.
החלבן בא אותו רגע, שפך את הנוזל הלבן
תוך כדי סיפור הלצה, שילשל אל כיסו את
החמורה, הודה נ ״תודה רבד״ גברת כהן.״
האשד, חייכה. היא היתד, מאושרת• לאחר
שנתגרשה מבעלה הראשון, פגשה את אהרן,
גרו ש אף הוא ובעל אמצעים, החליטה לד,נשא
לו. הרבנות התנגדה תחילה, כיון שאהרן
היה, לדעתה, כהן, וכהן אינו רשאי לשאת
גרושה לפי דיני התורה. אולם לאחר שמסרו
את ענינם לטיפולו של עורך דין דוד מור
(׳העולם הזה ,)779 החליט האחרון להשיא
אותם במשרדו. הוא שאב עידוד ממשפט
קודם בו גבר על החוקים והדינים, וכאשר
נוכח כי בלה ואהרן הפכו אף הם קרבנות
חוקים אלה, הלמין שני עדים, ערך להם
נשואים בטקס צנוע.
בניגוד לחוק ולסדר. הכד,נים הפכו
לזוג מאושר, נעים הליכות וחביב על הכל.
השכנים לא חיטטו הרבה בעברו של הזוג;
מכתבים, חבילות וברכות באו על שם מש פחת
כהן. הזוג היה נ שוי למעשה.
באחד הבקרים של השבוע שעבר, כאשר
יצאה בלה אל המסדרון, להוציא מתיבת
הדואר את המכתבים, תמהה למראה ההזמנה
שהחזיקה בידה. היתד. זו הזמנה שדרשה
מבלה בוסליק ואהרן כהן להופיע בבית ה משפט
המחוזי בתל־אב׳יב, להעיד, כעדי הת ביעה,
במשפטו של עורך דין גנור.
תקופת האושר נגמרה. שוב החלה תקופת
משפטים והתרוצצויות. הפעם היה גנור ה נאשם.
האשמה :״גרימת נזק לציבור בזה
ש ...ב מ שרדו ברחוב לילינבלום, עשה הנאשם
הנ״ל מעשה העלול לגרום היזק ציבורי בכך
שערך קידו שין לבלה בוסליק ואהרן כהן
בניגוד לחוק ולסדר הציבורי.״
אם יצליח גם הפעם גנור לצאת כמנצח,
עדיין מוקדם לנבא. אולם לפחות בעיני בלה
ואהרן נחשב העורך דין הצעיר יו תר לגואל
מאשר לגורם נזק לציבור.

,//העולם הזה״ מם׳ 815

ישראל שיתוך אמריקאי ישראלי
כאשר באו לארץ, להכנת ס ר טי * וויליאם
דיטרלד( ,שלומית) ואדוארד דמיטריק (עושה
הלהטים) ,כמעט שלא העסיקו אנשי הסרטה
מקומיים, שלחו את הסרט לפתוח בחוץ
לארץ.
בשבוע שעבר חלה, עם בואם של שני
שחקני טלביזיה אמריקאים לישראל, מהפכה
קטנה. סידרת הסרטים שיו כנו על ידם (ב־שתוף
פעולה עם החברה המקומית קולון-
קן פילם) ,תגרום לתעסוקה למספר אמנים
מקומיים, טכנאים, שחקנים, אנשי ארגון,
וכן לאולפני ההסרטה בהרצליה, בהם יעובד
הסרט.

ע תמימה

כמחסה

למעשה

להשתמש בנערה
התרמית שלהם.
כל זה אינו נעדר ענין מסוים ומסופר
אף בהומור־מה, אבל לא בסידרה של תמו נות
פעילה כי אם בכמות עצומה של שיח.
דבר זה מאיט את מקצב הסרט, שהדבר
המהיר היחיד בו הוא הדיבור הספרדי ה שוטף
בזרם אדיר.

לא נורא
שערוריה כקלושמרל גרם, עת שהו צג
לראשונה בצרפת, לשערוריה גדולה.

עתיקות וישראלי
את טכס הכתרת אליזבת השניה שדרו
בעברית מלונדון כמה ישראלים שהודרכו
במיוחד לשם כך במשך יו תר מחדשיים. ה ישראלים:
קריין קול ישראל לשעבר, חגי
פינסקר, קריין גלי צה״ל לשעבר, דוד
ריבלין ומי שהיה מזכיר הסתדרות הסטו דנטים
יום!? רוזן. כן השתתפו עמם נסים
קוויתי, שהעביר בשעתו בעברית, את שי דורי
האולימפידה מהלסינקי.
אדווארד דוכס וינדזור, לא השתתף
בטכס הכתרת בת אחיו. הסיבה: בהתאם

מאריה וויליאם ריבה.
שני הכוכבים :
ריבה הוא צייר תפאורות, שהיה מדריך במק צועו
במכללת פורדאהם ניו־יורק.
מרלן דימריך,
ואשתו היא בתה של
גם היא, כאמה, שחקנית•

הסרט, המבוסס על הרומן הנודע של גב ריאל
שבאלייה, מכיל מספר דמויות שאינן
יותר מאשר קאריקאטורות רחבות מאד של
טיפוסים מן הסוג שמיטיב לצייר הצייר דיבו.
חששו הצרפתים: בחוץ־לארץ יקבלו את
הסרט ברצינות, יר או בו תמונה נאמנה של
כפר צרפתי בו מתחוללת שערוריה סביב
משתנה ציבורית שראש העיר מקים. שערו ריות
קטנות יותר בכפר: נערה מתפתית,
נכנסת ל הריון; הרוקח המקומי רוצח בתולה
זקנה; נשים בוגדו ת בבעליהן; כו מר בא
ביחסים עם משרתתו.
אולם, יש לשער כי החשש הוא לשווא.
הקהל הישראלי, על כל פנים, קיבל את הסרט
כמות שהוא :׳ סידרה של הגזמות משעשעות
למדי•

לפרוטוקול, לא הוזמנה אשתו מרי סימפ־סון,
שבגללה ויתר הנסיך על כס המלכות.
את אחת התוצאות השליליית של מלחמת
העצמאות גילה ח״כ מפא״יעקיבא (״הנשר
הקרח״) גוסרין, חובב עתיקות ומאסף כלי
חרם 1כתוצאה מן המלחמה ר בו חובבי-
העתיקות בארץ, ביחוד בקרב הצעירים. ההת חרות
ביניהם עצומה ; גרמה לכך, שאי אפשר
עוד להשיג כל כלי חרס עתיק בשוק.

דדר ארוכה
הסבירו מפיקי הסרטים הבריטים

פאוול ואמריק פרסכורגר

מאוזן ) 1 :אוכלים אותו מן הקלח או בדיסה
העשוייה מגרעיניו 5מחלק זה של החיטה נט חן
הקמח 10 גידול דמה־אורז בדרום מזרח
אסיה 12 הוא בראש העדר, אבל לא של פרות ;
) 14 הוא נטע כרם, אחרי המבול 16 ביראה ;
) 18 פקודה 19 אליה ילך העצל וילמד להיות
חרוץ )21 :מוצר היצוא החשוב ביותר של יש ראל
22 מלבד עבודה וקרקע דרו ש גם גורם
ייצור זה 23 בהמת העבודה העיקרית באירופה
ובאמריקה 24 לירה ישראלית 25 חלק חיוני
בכל טחנה 27 הוא נישא עם הרוח בשעת
הדישה 30 בו נתונה החרב 31 כלי חקלאי
המבוסס על עקרון המגרפה 33 חץ 35 עשוי
קמח ובדרך כלל רו בו חורים 36 בתקופה זו
מרבה האיכר לעבוד 38 ממעברי, ז ו יצאו לפני
שנה התושבים לעבוד בפרדסי פתח־תקוה בשכר
נמוך מן הרשמי 39י הו ד הולנדי שהוצא ל הורג
על־ידי ההגנה בטבריה בראשית שנות ה עשרים
; )40 בנשק קל היא חולצת ואצל אדם
היא יכולה להיות של בינה ; )41 ארץ אסיאתית
המרבה בייצור אורז ועץ ; )43 מטבע צרפ תי;
)44 מינו של הפר ; )46 לעץ פרי זה משווה
שולמית את שלמה ( שיר השירים ב 48 הח לק
החקלאי שבסמל הפלמ״ח ; )49 בה נקשר
הסום לעגלה•

101

15 14

211

241

271

34 33

מייקל
(נעליים

קצין העונונות של צירות ישראל
בלונדון, מיכאל (נזייקל) ארנון.

תשבץ דאי

״העולם הזה׳ מס׳ 615

דון קמילו, הסרט הצרפתי־איטלקי המ שעשע
את תושבי תל־אביב זה כמה שבו עות,
הפך נושא לדיון רציני בביח־משפט
ברומא. מפיקו הצרפ תי.,ז׳ו ליין דיכיכיה ,
פנה בבקשה לאסור את הצגתו באיטליה,
עד לגמר הבחירות שם. הסיבה: המציגים
האיטלקים ערכו בסרט קיצוצים, נתנו לו
על ידי כך נימה תעמולתית לטובת המפלגה
הנוצרית־דמוקרטית.

וגליד• ככור ת

טובח למיטיבי

השטר ה*דור

נ׳ ופסטרנק, במאי מטרו גולדווין
הודיע למנהל בפועל של קול ציון
אליעזרארגוב, כי בכוונתו לבוא
לישראל להפיק סרט. את המוסיקה
יחבר ידידו משכבר, הקומפוזיטור
(עמק) לברי .

מאיר, לגולה בקרוב
לסרס
מר ק

מאז נפצע בתאונת דרכים באיטליה, נשבע
שחקן הקולנוע האמפריכוגארט להיות
זהיר. עד שיסיים את עשיית סרסו, התלים
להשתמש רק בחמור, לצרכי תנועה.

סרטים
סרט הוא
ההרפתקה האחרונה
גבריאל פיגוארה
מקסיקאי, מצולם בידי
(תמונת מאריה קאנדלריה, הפנינה) אודות
חבורה של פושעים וכרטיס הגרלה (מזויף).
בגלל סיבות שונת, עליהן מרחיבים הגבו־רים,
ובראשם ארתורו דה קורדובה, את ה דיבור
יתר על המידה, נאלצים אנשי הכנופיה

אדומות, ספורי הופמן) ,כי למעשר. לא היו
חייבים לבקר בישראל כדי להסריט את חייו
של ד״ר ויצ מן נ ״הפקנו גם את הסרט
במעלות לשמיים ולא ביקרנו שם.״

כאשר התיצבה שחקנית הקולנוע, מרי ־
לץמוגרו בתחנה לתרומות דם נשאלה
על ידי הרופא לאיזה סוג־דם היא שייכת.
״לסוג הסוער,״ השיבה.

כאשר הוצע לזוג להופיע ביחד בסידרת
תכניות טלביזיה, הסכים הבעל להיות ל שחקן
בצד אשתו. תכניתם הפכה פופולארית
והם נחשבים עתה לכוחות חשובים בשטח
הטלביזיה האמריקאי.
אמר זאב קנדלר, אחד ממנהלי החברה ה ישראלית
:״עמדתי בתוקף, כאשר חתמתי
את החוזה עם האמריקאים, כי כל העובדים
יהיו ישראלים, פרט לבמאי ולמחבר התסריט,
שגם הם יי עזרו על ידי אנשי הסרטה שלנו.״

גבור קןאהבה הוא ציפור דרור, גבר
נעים וטוב לב בגיל העמידה (פראנק פיי),
שנשא שורה של אלמנות עשירות, ביז בז
את כל כספן. כאשר הוא נושא אלמנה
נוספת, הפעם מתוך אהבה, הדבר גורם לבל בולים
רבים, המעוררים, מפעם לפעם, צחוק
קצת נאיבי.
לאחר שהמשטרה משיגה את האיש, או סרת
אותו, הוא מצליח לגמול טובה למיטיביו הייבר הצעירים, שבביתם התגורר (ג׳ון
וויליאם לאנדיגן) ,על ידי מכירת זכרונו תיו
לעתון רב־תפוצה ומסירת ההכנסה לזוג
הצעיר•

לא תמיד הצליחו מבקרי האמנות להבחין
בגאוניותם של קומפוזיטורים. כמה מן הכי נויים
שכונו גדולי הקומפוזיטורים על ידי
מבקרי מוסיקה בני ימיהם היו: ריכרד
דאגנר — ״קומוניסט׳ משוגע וסרים.״ בתב
עליו המבקר קליין ב־ 1ד : 18״ בן השטן
החזירי, בעל ראש הנ חו ש* ..קו מפוזיטור
החצר של בעל־זבוב, המנהל הכללי של המו סיקה
בגיהנום.״ המוסיקה של לודכיג ואן
כטהוכן תוארה על ידי מבקר כ״הפיכת
חבילת מסמרים.״ פרדריק שופן :״קקופו ניה
רבתי.״ פיוטר צ׳ייקוכסקי • :שג-
עון, שיכרו ת ורעש״• ממזר חסר כ ש רון.״
כלה ברטוק :״נחירת המונים.״ איגוד
סמרכינסקי :״מחלת אביב בגן חיות.״
רמז עדין שמעו כמה ישראלים כשנודע
כי בשעת בי קורו של ג ׳ ץפוסטרדאדס ,
שר החוץ האמריקאי בבירת הלבנון סופר
לו כי: אשת נשיא המדינה כמילשמעון
חדלה לענוד טבעות יהלומים בפומבי ן אין
זה נאה לרעיית נשיאה של ארץ עניה.״
הגריפורדהשלישי, נכדו של ענק
המכוניות האמריקאית, נתן הוראה למהנדסי
חברתו לתכנן את מכונית המאה ה״ .21ד רישו
תיו: מכונית שתנצל כח אטומי, תכיל
מכשיר אלקטרוני שיודיע על כל סכנה ה נשקפת
למנוע, או לשאר חלקי המכונית.

מאונך ) 2 :בעלת חמש אצבעות 3לכלי
זה זקוק האיכר היוצא לעבודתו בספר ) 4 :
מזיק זה שבא על הקרקע הוא תוצאה של הג שמים
6ראשי תיבות, בראשי תיבות 7
הקיבוץ הכי גדול בארץ 8ההפך מאין 9
גדלה בעמק הירדן באשכולות 11 בעל העיסה
או אופה 13 חלק מהמספוא 15 בנו של שכם
או בהמת עבודה 17 האיש המניע את מכונת
הדפוס 18 יי שו ב ליד עכו, על שם צבא הגנה
לישראל 20 הוא אמר :״חשמול וסובייטים
זה קומוניזם 23 בארץ־ענק זאת מבוצעים
תיקונים חקלאיים מרחיקי־לכת 26 במקום זה
נפגשים חברי הקיבוץ שלו ש פעמים ביום 27
ביטוי תנכ״י לשק הזרעים 28 היא מצילה מ מוות
) 29 :היא יוצרת את התלמים ; 31 תלם
ומידת שטח חקלאית 32 חברת עזרה יהודית
בינלאומית 34 בהם עוסקים הנוקדים 35
בכל מכנסיים לפחות שניים 37 הוא ירק והוא
לבן, אדום ושחור 39 צורה ; )42 תוצאה של
שריפה ; )44 שותת, נוזל ; )45 שתי האותיות
;מופיעות על כל קרונות הרכבת ; )47 אבי
הבעל או האשה.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ ישובים:
491

אליענר מרכוס, רחוב ירושלי ם 4׳ חי פ ה;
רו ת פישר, רחוב דוד י לין ,30 ירושלי ם ; יהודה
כהן תל־רעים, דאר נע הנגב.

אגונס ואש קימלמן
מאת •ח־אל ב שן
לאחר שיחיאל כשן שוחרר ממחנה ריכוז סובייטי בירכתי
הצפון, ונשלח כקבוצה של פליטי פוילין לדרום, נפרד מן השיירה,
החל נודד ברחבי אסיה המרכזית. לאחר ששמש כמקצועות
שונים וכתפקידים מגוונים, התגלגל לתחנת נסיונות חקלאית
וקבל תפקיד של אגרונום. לאחר מבן התגייס לצבא אנדרם.
שעזבתי את הקולחוז

חיש מהר היד, עלי להתחרט על
הטורקמני.
תנאי הדיור היו טובים לאין ערוך בתחנת הניסויים
והמיון מאשר בקולחוז ״אורק איצייק״ .משום מד, נסגר
המוסד לטיפול בתינוקות והמנהל הרשה לי לגור בו. בחדרי.
שהשתרע על מאה וארבעים מטרים מרובעים עמדו כארבעים
מיטות ברזל חשופות• מנהל המשק הביא לי כמה קרשים,
ש שימ שו לי. מז רן ״ .תנור ברזל במרכז החדר השלים את
הריהוט.
ביום הראשון לעבודה הודרכתי על ידי האגרונום הראשי.
בערב היד. עלי לערוך את תכנית העבודה למחר. העבידה
התחילה בשבע בבוקר, אבל כבר בשש הייתי מחוייב להיות
במשרד ההנהלה ולהשלים את הסידורים לקראת יציאת
הפועלים לעבודה•
תחנת הניסויים והמיון השתרעה על שטח של חמש
מאות הקטרים אדמה (כחמשת אלפים דונאם) השטח הזה
חולק ל״ 50 חלקות שסומנו לפי מספרים סידוריים, אולם
את המפה לא ראיתי מעודי. העובדים המקומיים ידעו את
החלקות על פה ועלי היה לנחש את מקום הימצאן.
היתר, זאת עונת החריש. בתחנה נמצאו טרקטור אחד
ובמה עשרות סוסים, שנפסלו לצרכי הצבא. הציוד החקלאי
היה זקוק לתיקונים יסודיים. רוב הפועלים המקצועיים גוייסו
למלחמה ועלי י הוטל לסדר את העבודה לפי צרכי שעת
חירום.
אחרי שולחי את הפועלים לעבודה, היה עלי לבקר בבל
המקומות ו לז רז את העובדים. בחמש אחה״צ נגמרה העבודה
אולם אני עוד הוצרכתי, אחרי
והפועלים הלכו הביתה.
העבודה, למדוד את השטחים שעובדו ולרשום לכל אחד
את הנורמה שמילא. לאחר לשם כך היה עלי להכין דו״ח
עבור מחלקת החשבונות. רק בחצות שכבתי לי שון. אחרי
יים כזה נעמו לי מאד אפילו הקרשים הקשים.
ב. סוב חוז״ ,בניגוד ל״קולחוז״ ,נחים יום אחד בשבוע
מעבודה ומקבלים גם משכורת חדשית. עבור תפקידי
כ״אגרוטכניק״ קיבלתי מאתיים ועשרים רובל לחודש(נעלייי ם
בשוק ד,חפשי עלה כאלפיים רובל הזוג) .מנת המזון שלי
הורכבה מ־ 300 גרם לחם ליום ו״מרק״ (קרי ! :מים שבו שלו
בהם ירקות רקובים) .נורמת הלחם לפקידים בברית המועצות
היתד, אמנם 400 גרם ליום, אבל לעובדים חקלאיים הוקטנה
המנה.
אין תימה שהתחרטתי על עזבי את הקולחוז. העבודה
והתזונה גרועה ביותר. לעובדי התחנה
היתה מפרכת
הוותיקים היתד, חלקת אדמה בת דונאם וחצי( .לעובדי
קולחוז מקצים חלקה בת שני דונם וחצי) .כמעט לכל אחד
מהם היתד, פרד, חולבת. החלקה הפרטית הקטנה נתנה
יבול גדול חמשת מונים מאשר האדמה המשותפת. הם יכלו
להסתפק גם בתשלום הצנוע וגם במנת הלחם הקטנה. אולם
לי לא היו כל מקורות צדדיים להשלמת תזונתי. חשתי
איפוא, שאם לא תבוא עזרה בלתי צפוייה, לא אחזיק
מעמד ז מן רב. תוך תקופה קצרה ביותר אבדתי כ־ 30 אחוז
ממשקלי.
עברו כשלושה שבועות והחלו ד,זריעות. האגרונום
הראשי ערך את תכנית הזריעה לפי הוראות מלמעלה ועלי
הוטל להוציאה לפועל. בעיני הטורקמנים הייתי אמנם
אגרונום חשוב, אולם סמכתי בעיקר על נסיונם הרב והנחתי
להם לעשות כרצונם. בכל יום ר א שון בשבוע ישבתי שעות
ארוכות על ספרי המדע של האגרונום האמריקאי וויליאמס,
שהלכותיו היא ״תורת משה״ בעיני הסובייטים׳ אבל לא
הצלחתי ללמוד הרבה•
לפי התכנית היה עלי לזרוע 50 הקטרים תפוחי אדמה.
לצורך זה הוקצו 12 טונות זרעי תפוחי אדמה. החלקות
לזריעה הוכשרו ועלי היה לקבל את הזרעים מידי המחסנאי.
קיבלתי תעודה מתאימה מההנהלה ובערב נכנסתי למחסן
על מנת להסדיר את אופן הזרעים. המחסנאי הביט בתעודה
ושאלני כיצד אני רוצה לקבל את שלו ש טונות הזרעים שלי.
לא הבינותי מה הוא סח. הסברתי לו, שעלי לזרו ע 50
הקטרים תפוחי אדמה. לשם כך דרושים 12 טונות זרעים.
קויתי לבצע את התכנית תוך שבועיים. רציתי איפוא להסתדר
בקבלת מיכסה מסויימת בכל יום.
המחסנאי לטש עלי עיני עגל.
״לא נפלתי היום מהירח,״ אמר המחסנאי בכעס• ״אני
כבר עובד פה כחמש עשרה שנה ויודע מהו פשר ״זריעה״.
אני רק שואל כיצד אתה רוצה לקבל את שלש הטונות
״ שלך? ״ שוב לא הבינותי את פשר הדברים.
״שכחתי שאתה ירוק אצלנו,״ המשיך המחסנאי וחיוך
ערמומי נראה על פניו .״ו ב כן העניו הוא פשוט מאוד :
אצלנו זורעי ם רק החצי ממה שמתכננים. תחתום איפוא על
קבלת שתים עשרה טונות תפוחי אדמה. תזרע את החצי,
כרגיל. את המחצית השניה נחלק בינינו שתה כשווה. שלו ש
טונות לך ו שלו ש טונות לי.״ המיפנה הזה הדהים אותי.
לא עלה על דעתי, שאפשר לפנות בהצעה כזאת למישהו
ז ר לגמרי. הרי לא היתד, זאת רק גניבה פשוטה, כי אם
גם חבלה רצינית במשק. העמדתי פנים כאילו דבריו לא
נאמרו ברצינות ושאלתי שוב כיצד אוכל לקבל את תפוחי
האדמה לזריעות.
המחסנאי היה עתה כעוס מאד.
״שמע, חבר,״ צעק ,״אני כבר עובד כאן 15 שנים רצופות

מ־220
ועוד לא קרה אחרת. ממה אתה בוצה לחיות?
רובל שלך? הייתי כבר גתע מז מן מרעב אם הייתי רוצה
לחיות ממשכורת. הרי זאת היא ההזדמנות האחת במשך
השנה לעשות קצת כסף. הבט איד אתה נראה( .פה הוא
תחב מראת ביס לעיני) כמו קיסם יבש. עוד מעט ותחזיר
את נשמתך לבורא. ואתה בא עם המצפון המערבי הרקוב
שלך. חתום על הקבלה והגד לי כיצד לסדר את החלק שלך.
אני מוכן למצוא לך לקוח, שיתן לך מאה אלף רובל עבורם
ואולי קצת יו תר.״
האמת היתר״ .שבקושי עמדתי על רגלי, אבל סרבתי.
אודה ולא איבוש, שלא נקיפת מצפון היתד, המניע הראשי
ליושרי. ידעתי כבר — ולא רק מסיפורים — שמעבודה
בלבד קשה לחיות בברית־המועצות. חשתי זד, על גופי. אולם
קרוב לוודאי שהפחד מפני מחנות העבודה גבר על המצפון.

בברית־ד,מועצות מהלך פתגם על מחנות העבודה :
שעוד לא היה שם עוד יהיה, ומי שכבר היה — לעולם
לא ישכח.״ והזכרונות היו עוד טריים מדי בזכרוני.
המחסנאי התפרץ בחימר, שפוכה :
״ובכן קבל אותם כאוות נפשך. אני מקווה, שלפני גמר
ד,זריעות תהיה פגר !״

למחרת אירעה לי תקלה רצינית.
הוצאתי טונה תפוחי אדמה לזריעות• היה עלי להתחיל
בזריעת הלקה מסויימת. לקחתי כעשרה טורקמנים לחלקה
וצויתי להפוך את האדמה ולזרוע. הטורקמנים הביטו בי
בתמר,ו! .הם מילמלו משהו בלשונם, והיססו למלא את
פקודתי. הבינותי, שטעיתי בוודאי. אולם לא היה נאה לי
לסגת• החלטתי לעמוד על זכויו תי כבעל שררה. צויתי שוב
במפגיע לחפור. הטוריות ננעצו באדמה ומתוך הרגבים
ההפוכים נוצצו נבטים של ״נוט״( .סוג קטניות, בעל אחוז
שומן גבוה וטעמו כאגוזים) .לא היה כבר צורך להסביר
לי ששגיתי. החלקה הזאת נזרעה מספר ימים קודם לכן
ב״נוט״ ואני קלקלתי אותה, במקום לזרוע בחלקה הסמוכה.
גמרתי את הזריעה. בערב ערכתי את המדידות. ולחזרתי
במאוחר. נקראתי באופן דחוף למנהל. במשרדו י שב נציג
ה״נ.ק.וו.ד.״ .פניהם לא בי שרו טובות.
המנהל לא ענה על ברכתי ונגש י שר לענין.
״שמעתי, שאתה עוסק בחבלה,״ אמר.
לא שאלתי אותו לפשר הדברים. הייתי נראה תמים מדי.
הבינותי, שענין השחתת החלקה יגיע לאזני המנהל, אם כי לא
פללתי למהירות כזאת• ישבתי ללא הזמנה. הסתכלתי בפניהם
במבט של ביטול, ובבטחון עצמי עניתי•
״אינני יודע איזה בור ערך את תכנית ר,זריעות. האם
לא ידוע, שתפוחי אדמה צורכים הרבה מים? האם לא
צמחים רכים
אינם סובלים
שתפוחי אדמה
ידוע לכם
בקרבתם? האם אינכם חושבים, שצמחי תפוחי האדמה
החזקים היו מחניקים את הנוט הרך שבשכנותם. האם היה
כדאי לבזבז חלקה חשובה למשך כל העונה רק בגלל זה,
שד,אגרונום המתכנן לא לקח את הנסיבות האלה בחשבון?״
גמרתי. הם לא ענו לי, רק התלחשו ביניהם. אחרי שעד,
קלה הודיע לי המנהל שאני חפשי ללכת. אבן נגולה מעל לבי.
התקרית הזאת נחרתה עמוק בלבי. נוכחתי לדעת כמה
קל ל חזור למחנות העבודה מבלי להסתבך בגניבה או במעילה
אחרת, החלטתי להסתלק כל עוד לא היה מאוחר מדי. הודעתי
את החלטתי למנהל. אולם הוא ענד, רק בשתי מלים ״חכה
קצת.״
יומיים אחרי התקרית הזאת גייסו לצבא את האגרונום
ונתמניתי במקומו. החלו חיים קשים עוד יותר. עלי היד,
למלא את תפקידו ותפקידי גם יחד.

אליבא דאמת, רצה המנהל להקל׳ עלי במקצת. הייתי
רשאי להשתמש בסוסו הגזעי ולא ללכת ברגל מרחקים
גדולים יום יום. כשרכבתי על הסוס בפעם הגראשונה, נעצתי
עקבי בבטנו והוא דהר כחץ מקשת, זינק על גבי מכשולים,
שנזדמנו בדרך• אבדתי לבסוף את השליטה עליו. הסום
הרגיש מיד, שרוכבו אינו פרש־מומחה וחזר לאורווה. כל
קבלתי, כתחליף,
מאמצי להוציאו שוב לדרך עלו בתוהו.
חמור. אולם החמור רבץ מיד ליד הפתח ולא הועילו מכות
בטוריה, בשר שרת ברזל. הוא לא זע. לא ידעתי את סוד
הפלפל, שיש להכניסו במקום צנוע בגופו. נאלצתי שיב
לעשות את המרחקים הגדולים ברגל.
אולם ככל שהתאמצתי, לא הספקתי, מבחינה פיזית,
למלא את תפקידי. כיצד יכולתי למדוד בכל יום את הנורמות?
המנהל אטם את אזניו לתלונותי.
״שעת מלחמה,״ ענה בקצרה. לא היתה לי ברירה אלא
לרשום לכל אחד את הנורמות לפי מיטב דמיוני. השתדלתי
לא לעשוק את הפועלים וכולם מילאו את הנורמות ואף
למעלה מזה.
עבר שבוע ונקראתי שוב באופן דחוף למנהל. על ידו
ישב הפעם מנהל החשבונות הראשי.
המנהל נראה מרוגז מאוד. לא ידעתי מהו הענין• הם
ניגשו י שר אליו.

״גמרת כבר את זריעות תפוחי האדמה?״ שאל המנהל.
״נשארו עוד 250 הקטר לזריעה.״
״מענין מאוד, לפי הדו״חים שהגשת, נזרעו כבר 600
הקטרים תפוחי אדמה.״
דברים אלה נפלו עלי כרעם ביום בהיר.
הסתבכתי בעסק ביש. הכל ד,י ה. ברור: לא שיערתי
שהפועלים לא מילאו אף מחצית הנורמה בז מן שרשמתי
נורמות מליאות. לא נוחר לי-,איפוא, אלא להודות בפה מלא,
שהגשתי דו״חים בלתי הולמים את העבודה שבוצעה.
״מדוע עשית זאת?״ שאל המנהל בקול שלא בישר טובות.
״בגלל שתי סיבות,״ עניתי .״בראש וראשונה, אין לי
אפשרות פיזית לברר בכל יום בדיוק את עבודות ארבעים
איש, נוסף לתפקידי השוטפים. ושנית, הנורמות שנקבעו
הלמו אולי ימי שלום, בז מן שהיו סוסים חסונים׳ ציוד תקין
ועובדים בריאים. הפועלים בעלי כו שר גופני גוייסו לצבא,
הסוסים הטובים אף הם נלקחו על ידי הצבא ואתם רוצים
שבתנאים האלה ימלאו מיכסות שלימות?״
היו אלד, דברי עזות, שאינם נסבלים בברית־ד,מועצות.
למזלי, לא היו למנהל סיכויים למצוא עובד אחר במקומי.
יתרוני היה עוד בכך, שנחשבתי עדיין לנתין ז ר וחוקי הגיוס
לא חלו עלי. המנהל לא היה מעונין, איפוא, בניפוח ד,ענין.
שוב יצאתי בשלום מכל העסק. המנהל הטיל עלי לעבד
הצעות חדשות בנוגע למיכסות והבטיח לי עזר בכוח אדם
לבדיקת הנורמות.
כעבור יומיים הצמיד אלי טורקמני צעיר, תלמיד בית
ספר עממי לחקלאות, כאנרוטכניק. הקדשתי את כל זמני
לביצוע התכנית. ד,זריעות היו בכל תוקפן. זרענו תירם,
אגוזי שדה, סויה וכל מיני ירקות. כל אימת שבאתי למחסן,
לא חדל המחסנאי מלהטיף לי מוסר ולד,נבא, שבקרוב אקבר
בתחנה ואפילו מצבה לא יעמידו לי, כיון שלא רציתי ליהנות
מהזרעים לצרכי עצמי.את הזרעים קבלתי בכמות המלאה
והשגחתי בשבע עיניים שינוצלו למטרתם המיועדת. בגלל
זה לא רכשתי לי אהדה רבה גם בין העובדים הפשוטים.

החזית תבעה כוחות חדשים ומטאטא הגיוס הקטין את
מספר העובדים. טורקמנים גוייסו רק מעט. אבל הרוסים,
הטאטארים או האוקראינים גוי סו כולם. העברתי את שני
הבחורים שלי מהקולחוז אלי לעבודה. אחד הסתדר בתחנת
הכוח המקומית ואת השני סדרתי כסייס. עם בו א הבחורים
האלה השתפר מצבי במקצת. ד,״סייס״ ז כר את הפסוק ״לא
תחסום שור בדי שו״ ,וגנב בכל יום חלק מד,מספוא. בערב
בישל דייסה ואם כי היתד, ללא כל תבלין, התענגתי עליה
כעל מאכל מלכים. המנהל עשה ז׳סטה והגיש לי שי: שני
קילו תפוחי אדמה. הסייס חילק את המתנה ל־ 20 חלק ובישל
אותם ביחד עם השעורה שגנב מהסוסים. הבחור הפיקח
לפועלים המורקמניים
לימד את תורת ״לא תחסום״ גם
והיא זכתה להצלחה רבה. הזורעים הבעירו מדורה מקוצים
בשעות הבוקר וצלו תפוחי אדמה עד גמר העבודה. הם
כיבדו גם אותי. עם כל בליעת תפוח אדמה חזרו אלי קצת
מכחותי ונבואותיו של המחסנאי הופרו קצת.

ד,זריעות נגמרו. עלי היה להשגיח על עבודת ה״מציפים״.
גם בטורקמניד אין גשם בשמונת חדשי הקיץ, ואת השדות
משקים על ידי הצפה. המנהל הטיל עלי לעבד תכנית עבודה
לקראת העונה הקרובה, אולם כל הזמן הוגעתי את מוחי
בלי הרף — כיצד להיפטר ממנו. הספקתי כבר לשמוע
סיפורים רבים על ד,״טיהור״ בימי ה״יז׳ובשצ׳ינה.״ אז נאסרו
אגרונומים מצויינים על לא עתן בכפם. האשמות היו משו צמרות עם שנטע
עצים
נות ביותר. אחד נאשם בזה
באדמה והשורשים באויר. אחר נאשם בהזרקת חידקי שחפת
לפרות החולבות. הסיפורים האלה לא עודדו את מצב רוחי.
אולם המנהל אטם את אזניו וסרב לשמוע דבר על שי חרורי
מעבודה.
בשעות הפנויות מעבודה, ובעיקר ביום הראשון, נסעתי
העירה לבייראם עלי בחיפוש דרכים להחליף את ה״מקצוע״.
שם נודע לי, על אירגון הצבא הפולני בפיקודו של הגנרל
אנדרם ושכל אלה, שנשלחו לטשהאוז וטורקטקול במורד
נהר אמו דאריה, הוחזרו וסופחו ליחידות הצבא הפולני.
פניתי לקומיסאר הגיוס בבקשה לשלחני לצבא הפולני, אבל
הלה סירב.
״גם העבודה בשדות באגרונום היא מלחמה,״ הסביר לי.
אולם לא אמרתי נואש. סיכויי היבול בתחנת הניסויים והמיון
הדאיגו אותי מאוד. כשד,יבול אינו מצליח, מחפשים שעיר
לעזאזל. מי היהי השעיר הפעם — לא קשה היה לנחש.
לבסוף הצלחתי לקבל ״ביול טין״ ( שי חרור מעבודה)
לשלושה ימים. באשחבד, עיר הבירה של טורקמניה, הוקם
המטה הראשי לכל אסיה התיכונית של מרכז האספקה
לפולנים. שם סידרו גם את עניני הגיוס לצבא הפולני. שמתי
את נפשי בכפי ועברתי לאשחבד בלי תעודות, תוך מתן
״בקשיש״ למנהל הרכבת. הנסיעה ארכה, ברכבת מהירה,
24 שעות. בקושי התחמקתי בתחנת הרכבת באשבחד מפני
ד,בקורת החריפה.
כשהגעתי למשרדי המטה הפולני ציפתה לי אכזבה.
הפולנים לא ראו יהודים בעין טובה ו ש מו מכשולים על
רצונם להתגייס. אולם בראש המטה עמדו מכרים ותיקים
ותוך כמה שעות צויידתי בתעודה, שאני מתגייס לצבא במרכז
הגיוס ״קרמינה״( שבאוזבקיסטן. קבלתי חצי לחם ,״קומנדי־רובקה״
וכרטיס נסיעה.
יכולתי לנסוע מאשחבד י שר למקום, אבל רציתי להוכיח
הגינות כלפי מעבידי. חזרתי קודם לתחנת הניסויים. הראיתי
למנהל את תעודות הגיוס. הוא רגז, אולם לבסוף איחל לי
בחזית הצלחה לא קטנה מזו שהיתר, לי בשטח החקלאות
ואף נתן פקודה למחסנאי לתת לי קילו אגוזי שדה, כצידה
לדרך.
יצאתי לקרמינה.