גליון 816 מתאריך 11 ביוני 1953

^ ]1111) 111) 1

מאמן יעקב שאדתיאד
כסלי מוסר,כה, גי בורי נצחונות
(ראה ספורט)

השבועוו המצויר
ל אי נ פו ר מ צי ה

ס* / 6 <6עונ ה / <4סח סיוז תשי״ג ()11.6.1953

העורך הראשי :

העולם

אורי

א בנ רי

ראש המערכת:
שלוםכ הן
עורך משנה, כיתוב :
.מיכאל

עורך משנה, תבנית :
קריאל

אלמו (זמני)

עורך משנה,

השבועון המצויר
לאינפורמציה

הצלם

הכתב הראשי :
יהודה נבאי

הראשי :

ד״ר אריה לויט, הרופא הווטרינרי,
תל־אביב־יפו

תדמור.

העולם הזה 810 הניע לידי זה עתה ובו מצא תי
את תשובתכם להערותי בדבר הכתבה שלכם
על הודו. התשובה המחוכמת והפסקנית אינה מש־איי־ה
כל מקום לויכוח. אפס, כדי לקבוע עוב דות
כהוויתם אוסיף כטה שורות ואחר אחדל :
ראש משרד המודיעין של ממשלת הודו בדלתי
ומ׳הל המשרד האיוורי בבומבי אח הם אינם יוד עים
היכן היא קרצו המיסתורית שלכם. זאת. הם
הודיעו לי במפורש אחרי שבדקו היטב בספריה
הענקית העומדת לרשותם. מנהיגי יהדות הודו.
ראשי ההסתדרות הציונית בבומבי, קלקוטה ומד דם,
ומנהל משרד העליה של הסוכנות היהודית
בהודו אף הם לא שטעו על אודות הדת המס תורית.
סיפור
בדים
אותו שליח מישראל מכר לכם
ומחלקת החקר שלכם כנראה היתה עסוקה אותה
שעה ולא השתדל לחטוף ראיון קצר עם היהודים
הב,יפת ודיים שהניעו ארצה.

דוד רוביננר (זמני)

עורכי מדורים :
אלמו, יחיאל

בשן,

ירוחם

נעה נבי,

נבע,

תמר

משתתפים קבועים :

דוד *׳.ינון. אוסקר טאובר. פיליפ טיארי. זיידי מנוסי.

מען למברקים :״עולמפרס״ ראש מערכת, ירושלי ם :

מו״ל: העולם חוה בעיים
מודפס:
דפוס ישראל בע״ם ת״׳,

חדשות :

משה בן־אפרים

רחוב נליקסון , 8תל-אביב מיכאל

(ליד תיאטרון
ת.ד .136 .טל. וזמני) 66785

דו ש

עבי שש.

מ״מ ראש מערכת, חיפה :

דוד רובינגר

חיים כרמל

סופרי חוץ :
מונטי נ׳יקובס, גבריאל דנון. שמואל מירון

לפני כמה שבועות שיבחתי באזניך את ה מעלות
הצפונות בבדידות בטבע. לא תאר־תי
לעצמי כמה קשה להשיג בדידות כזו ב ימינו.
למחרת
יום הופעת הדברים נסעתי, עם
שלושה חברים וחברות, לסדום. השלינו את
עצמנו שבנוף הפראי ההוא יהיה המרחב פתוח
וריק. אולם משאך הגענו לסביבות המפעל,
נוכחנו לדעת שטעינו. האדמה היתד, מכוסה
מטיילים. ביניהם כמה מאות קוראים של
העולם הזה, ששמחו לקראת ההזדמנות ל התווכח
על העתון לפרטי פרטיו.
אחרי שמצינו את הנושא עברנו צפונה,
לסביבות המערה המפורסמת. גלינו שזהו
אחד המקומות הצפופים ביותר במדינת־יש־ראל.
רוב המטיילים לסדום נוהגים, כנראה,
כדרך השחיינים החייבים לעבור בריכה: הם
נוגעים בקצה האצבע בדופן הבריכה שבצד
השני, חוזרים כלעומת שבאו. משום פה
נראית המערה לאלפי המטיילים כקצה־המסע,
שיש לגעת בו ולנוח. אחדים אף התרחצו
בים־המלח במקום זה, הרחוק מכל מים מתו קים,
אני מתחלחל כשאני חושב על מסכנים
אלה, שהתהלכו (או נסעו) שעות, כשר,מלח
על עורם.
בחיפושינו אחרי הבדידות נסענו צפונה,
עד הגיענו לאחד המעיינות אשר בדרך לעין־
גדי. זהו בלי ספק, אחד המקומות היפים ב יותר
בארץ, אולי בעולם. אפשר להתרחץ ב בריכה
טבעית קטנה, לשתות מן המעיין.
הדלקנו מדורה בקירבת הדרך, אכלנו ארו חת
ערב, שכבנו על הגב ושלחנו מבט חול מני
בכוכבים המבהיקים, ובאורו ת הכפר ה ירדני
מעבר לים. מסביב היה שקט של גן־
עדן, בדידות מוחלטת.
לפתע הבחינה אוזנינו ברעש מוכר. לא טעי נו.
כעבור רבע שעד, הופיעה במקום מכו חיי
נית
צבאית, כשעליה מפקד וכמה
לים׳ שאצבעותיהם היו דרוכו ת על ההדק.
זיהינו את עצמנו, הצגנו את ר שיוננו לטייל
במרחב. אולם הר שיון היה מסומן רק לנסי עה
לסדום, לא לטיול מצפון לה.
המפקד הירהר שלו ש דקות תמימות, בש קט
מוחלט. אחר שאל אם יש לנו נשק. אי שרנו
שיש לנו שני אקדחים. הוא שאל אם
להודות
יש לנו נשק ארוך־טווח. נאלצנו
שאין. המפקד שתק שוב שלו ש דקות תמי מות,
שקע בהירהורים.
אחר שאל אש ידוע לנו שזה אזור נגוע
בקדחת. אישרנו שכן הדבר. הוא שקע שוב
בהירהורים. לפתע הוציא מכיסו בקבוק קטן,
ציוזה עלינו למרוח על עצמנו את הנוזל ה ריחני
לפני לכתנו לי שון, כהגנה נגד הקד חת,
אחר נעלם.
הכרנו טובה למפקד זה, שיכול היה לשול חנו
חזרה לסדום הצפופה. תוך רגש אלוהי
של בדידות, שכבנו לי שון, מרוחים מכף רגל
עד קצה האף בנוזל המפוקפק. לא זמזו ם מיזר.
פתאום נשמע מרחוק
עברו עשר דקות, והמרחב המה מכוניות
צבאיות. היה זה כמו בסרט: חיילים עמוסי־

נשק קפצו מן המכוניות, הסתדרו בכיתות,
הציבו את נשקם. המפקד הסביר להם את
מערך הנוף, הקציב להם עמדות וקוי־אש
למקרה של התקפה, שומרים החלו מתרוצ צים
מסביבנו.
אותו לילה לא הרבינו לי שון. השומרים
הסתובבו, הנשק נקש. עוד לפני עלות הש חר
הודלק פרימוס להרתחת תה, התיעצו
המפקדים, נפתחו קופסאות.
עם זריחת השמש נואשנו, קמנו וניגשנו
ליחידה ואז נתברר לנו פ תרון הסוד: המפ קד
הראשון, שדאג לשלומנו, ביקש מאת ה יחידה,
שעברה במקרה בדרך, להיות בחב רתנו.

אני שואל אתכם: התיתכן בדידות ב מדינה
כזאת?

גודל הדגל

גרמנית־ישראלית

אליעזר בוכני, חיפה

העולם הזה 815 כתב על התיאורים הביאו-
גרפיים שלי ברשימת שמותיהם של חברי אגודת
העתונאים בישראל את הדברים הבאים :
.,על אח העובדה שכתבים ישראלים לא מעטים
משרתים את העתונות הגרמנית, לא נמצא אח

צ׳יזבאת של שליח

צבי קנטור, בומביי, הודו

הפרה סורית
ברצוני להביא לתשומת לבכם את המקרה הבא
הקשור ברשימתכם לקוראים( .העולם הזה 814
האזנתי ביום ד׳ 3.6.53 לקול דמשק. והקריין
הקריא פנינים ממכתב העורר. כמובן שבכל מקום
שמופיעה בו הטלה ״ישראל״ השמיטה הקריין
ובמקומה באה המלה ״תל־אביב״ .מאחר שמלה זו
הופיעה שם פעמים רבות. ציפיתי לראות אם לא
י״של הקריין בלשונו. ואכן נכשל.
כדאי היה שייכתב המאמר ובלבד שמדינתנו
הזכה להכרה דה־פקטו מצד קריין קול דמשק.

מ. בן־אליעזר, חיפה
ידידנו רבחי כמאל, איש רזיו דמשק, שוב
גורם לנו, כנראה, צרות. אם להאמין לעתון
בטרם, הרי שקרא בתכניתו את כתבת־השער
של העולם הזה על משה שרת, בתוספת
תשבחות מתוקות לעתון זה ולעורכו, לאמר:
״שמחים אנו להפגש במערכת אחת עם חו גים
ליברליים, נושאי־עט נועזים בפלשטינה
הכבושה ...אנו מברכים את עורכו האמיץ
של ה,עולם הזה וכו׳ וכו׳ .נוסף על כך
אף פירסם את המאמר של העולם הזה ב עתו!
סורי, במדור ״דע את אויבך״.
איש בטרם רואה בכך הוכחה חותכת ש העולם
הזה פוגע, בביקורתו על שר־החוץ,
באינטרס הלאומי. הנה, אם מוצא משהו חן
בעיני רדיו דמשק, כיצד הוא יכול להיות
בסדר?
חוששני שאין כאן הסכמה בין איש בטרם
ובינינו. אנו מסרבים בחלט לערוך את
העולם הזה לפי הכלל היחיד: מוצא חן ב עיני
רבחי כמאל או לא? כי עם כל ידידו״
תנו לרבחי היקר, אין הוא עדיין כל כך
חשוב בעינינו. אנו כותבים את האמת לקו רא
הישראלי, ולא איכפת לנו מי עוד ישמע
אותה.
הגישה ההפוכה קרובה מאד לטיפוס מאד
בלתי־אהוד, ששמו ג׳ו מאק־קארתי.

אגב, לפני שבועיים סיפר העולם הזה סי פור
משעשע למדי על עורך בטרם, חבר-
הכנסת אליעזר ליבנה. תוכן הסיפור: מער כת
דבר סירבה, כביכול, להיענות לבקשת
חבר־הכנסת אליעזר ליבנה להעלות את שכר
הסופרים עבור מאמריו, מאחר ששוכנעה על־ידי
מאמריו של תבר־הכנסת אליעזר ליבנה
שהאינטרס הלאומי דור ש להקפיא את השכר.
אחרי שאליעזר ליבנה עירער על אמיתות
הסיפור, חקרתיו שנית. נתברר כי בא מפיו
של אדם הקרוב לעניני דבר. אולם מאחר
שאין הוכחה נוספת לנכונותה, אין גם יסוד
לפקפק בהכחשתו הנמרצת של ליבנה, מוטב
שנחזור בנו. כמו סיפורים טובים אחרים, היה
הוא, כנראה, טוב מכדי שיהיה אמיתי.

הוליבוד של הנדנ״ע
העולם חזה 813 פירסם. במדור הקולנוע, רשי מה
על סרטי הגדנ״ע ועל תהילה באומן. כמפקד
חוליית ההסרטה של הגדנ״ע, לשעבר, וכסופר וב כחובתי
לתקן
מאי של הסרט שרשים במולדת,
כמה סרטים :
הסרט לא תוכנן כסרט דוקומנטרי אלא כסרט
עלילתי. יותר מזה: נכתב תסריט אוריגינלי באורך
של שעה וחצי ורק מטעמים טכניים קוצצה העלי לה
עד ל־ 25 דקות. הקבוצה לא נתרשמה מתהילה
בעת הצילומים. היא נבחרה לפני ההתלתם. היא
עברה כמו רבים מחבריה. טבחו והצליחה לקבל
את התפקיד.

זאב בר־נוף, תל־אביב

סוס ספורטיבי
של הקוראה ורדה שוורץ (העולם חזה
סנרו
) 814 מדבר קולו של יוזם מרוץ טוסיס. שהוא,
אנב, אביה. אני חם על המאות ששילמו במיטב
כספם (אם כי אני עצמי ״התפלחתי״ במחיר שני
(רגעים פחד) ,ולא זכו לתמורה הגונח עבורו.
בכל אופן יש לעודד אנשים מסונן של שוורץ
במפעלים כאלה, אך למטרה ספורטאית ולא עס קית
גרידא.

אברהם או מי, ר א שון ל ציון

פסים דמוקרטי
בהעולם הזה 813 נתקלתי במכתבו של עודד
ר,ונר מנתניה הטוען שישנה הפדייה ביו העתונים
המובאים לבסימים צבאיים. לידיעתכם: בבסיס
שלי איו הפלייה כזאת ואפשר לקבל את העולם
הזה בדיוק ככל שבועון אחר.

אברהם גדול, צה״ל

נשימה עצורה

רשימותיו של יחיאל בשן הן תעודות היסטו רי״׳
כשאני קורא אותן ובנשימה עצורה) ,אני
מבי! מדוע אין נאמני המולדת השניה בישראל
ממהרים כל כד להחליף את הניהנום של ב נורית
בגז־העדו של בריה...

שמואל צימרמן, תל־אביב
כמה הצעות לנושאים ליחיאל בשו ( :א) הייתי
ע:בד ברחם יושבת־ראש המפלגה בסמולנסק,
של טאשקנם,
(ב) אני הופר לנמל בנז־החיות
(נ) חבר הסוליט־ביורו קימלמז( .ד) אני מתעורר
במיטתי בישראל.

אהרון הולצר, חיפה
יחיאל בשן עמד לזרוע 50 הקטרים תפוחי אדמה.
לבסוף זרע 500 הקטר. לזה הוא דרש 12 טונות
תפוחי אדמה. לסי ידיעות׳ 12 טונות תפוחי אד-
מה מספיקות בצימצום עבור 50 דונאם אדמה.
האם אדמה טורקמנית צורכת עשרה מונים פחות
מאשר קרקע אחרת ז

א• רמברג, הרצליה
לא. הסדר פשוט שיבש את המספרים.

ראשונים תמיד...
בחיי. זה נונע ללב כיצד אתם נזעקים לעזרה
כל פעם שהחבר יגאל אלת נתקע בבוץ (העולם

העולס
מכתבים הנפת הדנל האמריקאי בנודל פי שלשה מוזדנל
הישראלי (העולם הזה ) 813 שהיא כניגוד למעיה
3מ״התקנות לשימוש בדגל המדינה״ (קובץ חת־ייני״
,) 355 תודעה על ידי רשלנות בהכנות. אד
כיצד יתרצו הנפת הדגל הזר על התורז המרכזי
דווקא, שהוא נם הנבוה ביותר, בניגוד לאותו
סעיף 1

אתי בטלפון מספר שעות אחר הצלומים, והבחנתי
לסי דבורו שהוא גרמני מבטן ומלידה.
הואיל ומכונות ההקלטה והציוד הושארו במק רה
על ירם במחסן, החלטתי לא לחזיר את הציוד
אלא לאחר שיוחרמו הצילומים. לאחר התערבותם
של פקיד אחראי מלשכת המודיעין וקצין מהמטה
הארצי של המשטרה שהבטיחו להחרים את תצ לומים.
הסכמתי להחזיר את הציוד. אני תקוה ש הדבר
אמנם נעשה לפני שגרמנים אלה עזבו את
הארץ.

הבא

עתונאי אחד שציין זאת בשאלות ששימשו בסים
לרשימה.״ אני מעיד עלי שמים וארץ שאין בס קירת׳
אף שם אחד של עתונאי ישראלי העובד
בעתונות נרמנית. יש רק כאלה העובדים בעתו־נים
ישראליים המופיעים בשפה הנרמנית וההבדל
— הבדל הוא 1

ש מעון סאמט, תל־אביב

שחיטת הסרט
בקשר לרשימתכם על ביקורם של פאול הארלן
והברו בבית המטבחיים (העולם הזה 814 עלי
לדעיר כי לאחר שנודע לי על הצילומים וההק־לטות
שנעשו על ידם בעת הנחירה של הבהמות
השחוטות בבית המטבחיים, חשדתי שכוונה מיוחדת
לצילומים האלה. החשד נבר אצלי כאשר אותו
פאול הארלן. הציג את עצמו כצרפתי והתקשר

השבועון המצויר
לאי -נסורמציה
מדיניות בזזוגי הספורט גברה ה התמרמרות
על אי־פעילוה
הממשלה. רו ב השחקנים הכריזה שלו משוכנעים ישראל ברגע הנכון מלח מה
על צרפת, היו הצרפי

רוח נעורים רעננה מנשבת בין דפי
העולם הזה, והיא כמדומני, עיקר ייהו דו.
עורכיו, סופריו, ובעקבותיהם רוב
רובם של קוראיו. הם בני נוער .״הצ עירים
מיטיבים לתכנן מלהעריד. לבצע
מלייעץ, ולחדש מלהמשיך בישנות״ —
מימרה ישנה זו של פרנסים בייקון נד רשת
נם לגבי עריכת עתונכם. התיכנוז.
הביצוע והחידוש הישניכם הם. וראויים
אתם להתפאר בהם. או האם היתה תפ הצד
האחר ז
ארתכם תמיד נם בדרך
האם לא חטאתם לפעמים בחפזון מסקנו תיכם

העולם הזח, ככל עתון בישראל. נהנה
מאחד ההישגים החברתיים שלנו 3ארץ,
הנורם רנשות אושר לרבים מאזרחיד— ,
חופש הביטוי. זכות זו מנוצלת היטב על
ידי עודפיו. וכשאני קורא את רשימו תיהם
הנועזות של העורך וחבריו מהרהר
אני: אכן. אורי אבנרי. עורר העולם
הזה. יכול להיווכח שאורי אבנר׳ מחבר
ספרי מלחמת השיחרור היה נחפז במסקנותיו
הקודרות לנכי חופש האורה באו תה
מדינה שיחד לחמנו לעצמאותה.

הזה .) 815 אני חושב שראש־הממשרה צדק בהח לט
חבל שלמפקד הפלמ״ח איו אומץ־הלב להניד
את דעתו על מפייס בגלוי.

יוסף בן־חיים, צה״ל
...אני מתפלא על יגאל. איך הוא הולד לשו ח״
שיתה ידידותית אם ב. נ׳י ,.מבלי שיהיה לו
מכשיר-הקלטה בסים?

דני בר, זויפה

״את כל מלמדי השכלתי...״
חשבתי שתהיו אולי מעונינים לשמוע מה קרה
לי היום בבית-הססר.
...בשעור לתלמוד קראתי מתחת לשולחן את
העולם הזה 815 המורה תסס אותי, וכעונש
פקד עלי לקרוא בקול רם את המאמר. אני יודע
שהוא שונא את העולם הזח, והוא חשב שזה
יבייש אותי. קראתי בקול רם את המאמר שלכם
על המשבר בממשלה. המורה לא הפסיק אותי,
ואני קראתי אותו עד הסוף. אחרי זה התפתח ב כיתה
ויכוח כללי על המאמר, בהנחלת המורה,
המורה הודה שזה מאמר רציני מאד...

תלמיד (הרגיל לקרוא את העולם
הזה מתחת לשולחן בכתה)
העולם הזה אינו רוצה להמליץ בפני קור־
•יו הצעירים על שיטה זו, אולם...

עיניים עצומות
תמונתו של מזכיר־מפא״י מאיר ארנוב בוזעו•
לס הזה 815 היתה אופיינית למסלנתו: הוא יורד
במרדנות בעיניים עצומות. אני מקווה שי שבור לו
(מנננון המפלנה. לא ארנוב< את הראש בצורה זו.

דוד חרזתי, ירושלים

דוד נגד דוד
הטענה שדוד בן־נוריוו ציין כי דוד הפלד לא
היה אלא מעיו אבו-נ׳ילדה של זמננו (העולם הזה
,.<814 מסלפת את ערכו של חמלו יודנול אשר
נחרט בצפורן שמיר על דפי ההיסטוריה היש ראלית.
נכוו אמנם כי דוד התפרסם בראשית דר כו
כראש אחת מכנופיות השודדים, שחיו מרו בות
בימי קדם. אולם איו בה, בתקופה קצרה זו.
כדי לסמל את חייו ופעלו של דוד. ואת מהותו
הנפשית האמיתית. האמנם יש להשביח את גדלותו
כמלד ישראל בהרחיבו את נבולות המרינה. וב הראותו
כושר ארגוני רב בביסוס ובייצוג ממ לכתו

נשאלת השאלה: האם דיבר דוד (בן־נוריון)
סרה בדוד (המלך) משום קנאת מדינאים 1

תיב מסרבים לשחק עם
ישראל במוסקבה, וישראל
היתה זוכה במשחק. כמה
הכרזות מלחמה כאלה יכ לו
להפוך אותנו לאלופי
הכדורסל.
בעתונות השמועה כאילו אירגנו
ומימנו שני עתוני הערב
את המחתרות שנתגלו לאה־רונה,
למען תיצורנה דיי
עות המתאימות לכותרות
ראשיות, הוכחשו בתוקף.
כן הוכחשה השמועה כאי לו
הרגו עתוני־הערב את
סטאלין לשם אותה מטרה.
הערת המערכת: אלה

יהושע גרוס, תל־אביג
השמועות את שהפיצו
ראויים לעונש רציני.

המלחמה הקרה
ממקור מוסמך נודע כי
יצרני הגלידה עומדים ל צאת
להתקפה על ארטיק
ולהוציא סוג שלגונים מ שלהם.
הצעתנו
לשם המוצר ה חדש:
אנט־ארסיק.

מדור השירה
היה היה תן שחיזר
ופיתה את בתו של נמר.
אך מרוב אהבה
נעשתה ז ו רעבה
והתן לא חיזר יותר.

,/ /העולם הזה״ מס׳ 516

ף י< אולם הקטן של בית המשפט החיפאי
! 1היה מלא עד אפס מקום. הקהל היה
מורכב כמעט בחלקים שווים מבני משפחת
הנאשם, אחיו ואחיותיו׳ ומצעירים סתם. מס פר
הצעירות היה ניכר, כלל צעירה בהירת־שער
שלא הסירה אף לרגע קט את עיניה ה כחולות
והמעריצות מן הנאשם.
בתא הנאשמים, בין שני שוטרים, ישב
חיים שמחון, שהפך לפתע אחד האנשים
המפורסמים ביותר בישראל. במדי החאקי
הנקיים והמגוהצים, נראה הצעיר 25 מגודל
השפם השחור, בעל העיניים החומות והפנים
השקטות, בדיוק כפי שתיארו אותו מכריו :
האיש שהבנות השתגעו אחריו — ושנאו
אותו.

סו לל ת התותחים
בספסל הראשון ישבה הסוללה השחורה
של תותחי החוק. שלט עליה התותח הגדול
— אשר לויצקי, שהפך אולי סניגור מס׳ 1
של המדינה, עגול־פנים, בעל חיוך רך ומטעה.
עורכי־הדין עסקו בשלל של עובדות מש פטיות,
שיכלו לענין כל משפטן אד חוקר־פשע•
כמו בכל רו מן בלשי הגון, רבו גם
כאן החשודים וההוכחות הכמעט־משכנעות :
האם גזז הנאשם את צפורניו למחרת יום
הפשע, ואם כן — האם עשה זאת בכדי
להוריד סימני בשר ודם, או כדי לנקית
את ידיו שטיפלו במכונית מקולקלת?
מה עשה חברה ,״כושי״ ,שאתי באה מד גניה
במכוניתו של הלל דן, מסולל בונת,
שהוא שמש כנהגו׳ שער, שמאהבה הקודם,
שמחון שכב עמה, כביכול, מחוץ לבית מקפה
בו ישב הוא?
האם אפשר היה לראות את הזוג שוכב
מבעד לחלון המטבח של בית הקפה, ואם
כן — האם ראה אותו ״כו שי״ ?
האם חנק אותה שמחון, כיון שהלכה עם
״כושי״ ,כפי שטען הקטגור, או שחנק אותה
״כושי״ ,כיון שבגדה בו עם שמחון, כפי
שניסה לר מוז הסנגור י
היה זה סבך של חידות משפטיות והגיו ניות,
אשר עליו יצטרכו שלושה שופטים
להתגבר, בגשתם לפסוק את הדין על מנאשם.
אולם לא זה היה היסוד האנושי של משפט
זה, שענין את הקהל יו תר מכל משפט אחר
בשנה האחרונר .,היסוד האמיתי היה סיפור
האהבה של שני צעירים ישראלים, סיפור
שהתעלה משטח גורל הפרט, הגיע לרמה
של בעיה חברתית מסוימת, אשר רבים ניסו
להתעלם מקיומה.

הפשע:
השרטוטים

ל מעל ה ולמטה.

שתוכנו על קצין

המשטרה שקמוני והוצגו כ מו צג׳ המשפט מראים (צ)
את מקום הימצא הגופה( .צצ< המקן ם בו שכ בו. ר פי
טענת עדי התביעה. שמתון ומידה. כ שנראו לאחרונה.
בתמונה מימין. שצולמ ה למחר ת יום הפשע. נראים
נח בי ת־ ה קפ השלע אדי. נגן המקום המשוער ש ל
הרצה ו־נ 13 מקום הימצא הגופה שלמידהארצי .

ש 1לי ת־ המם גדנ ה פר רם־יד
גבור העלילה היה טיפוס שלא בלם מפני
שהיה בלתי־רגיל, אלא דוקא מפני שהיה
כה מצוי בארץ. יליד הארץ, בן למשפחה חיים למד
מובהקת,
חיפאית, ספרדית
שמחון בבית ספר אליאנס עד גיל , 14 החל
עובד אצל מסגר. הוא היד, מוסיף לחיות
חיים רגילים של פועל חסר השכלה וחסר
סיכויים לעלות בסולם החברתי, אלמלא באה
המלחמה לגאלו• בן 16 התגייס למשטרת־הישובים־העבריים
במשק בית־אלפא; בן 17
הלך לבריגדה, עבר את רחבי אירופה; בן
19 שוחרר כטוראי ראשון.
שוב איימו עליו חיים אפורים. הוא עבד
כמכונאי בבית־מלאכה בריטי לחלקי־אופנו־עים.
ו שוב גאלה אותו מלחמה• הערבים הת קיפו.
שמחון, הטוראי הראשון המשוחרר,
הפך מפקד עמדה בקרית אליהו, התגייס
לאצ״ל, השתתף בקרבות על רמלה ואשדוד,
עבר לצד,״ל, השתתף בקורסים שונים, עלה
בסולם הפיקוד עד שהפך רב־ם מל־ראשון
(רס״ד בתפקיד של רב־סמל־גדודי (רס״ג).
הרס״ג הוא אדם חשוב מאד. להלכה אין
הוא קצין, אך למעשה עולה תפקידו על זה
של קצין נמזך. י ש לו כוח של מון עצום
על גורלו של הטוראי. שולית־המסגר מצא
את מקומו בחברה. שפתו העברית השתפרה,
נעשתה מדודה, אם כי לעולם לא היתד,
טבעית לגמרי.

שני טיפוסים מנוגדי ם
הגורל, והמקרה הצבאי, העבירו את ה־רס״פ
לבסיס נח׳׳ל. בבסיס זה שר תו רבים
מבני ומבנות המשקים. הרב־סמלת של אחת

הפלוגות היתה צעירה ממשק דגניה א׳ .המ מונה
עליה היה הרס״ג, אשר במשרדו היתה
נאלצת לבקר כמר, פעמים ביום בתוקף
תפקידה.
קשר, היד, לתאר שני טיפוסים יותר מנו גדים.
הרס״ר
היה פרי הקרקע החברתית שהצ מיחה
אותו. הוא לא הגיע לעמדתו בקלות,
והוא נהנה ממנה• הוא היה חמור, קפדן,
מן הסוג המעניש את פיקודיו על כל עבירה
קטנה. הוא לא היד, אהוד עליהם.

על תוכניות לעתיד. כי על היחסים היה מרחף
סימן־שאלה גדול. סיפר שמחון :״מירה
היתד, בת משק. אני בן עיר. או שזה הולך
למשק או שזו הולכת העירה. לא תכננו
תוכניות אולם לא היתד, זו רק שאלה
של עיר או משק. היתה זאת גם שאלה של
הבדל בכל ד,אוירה החברתית של שתי המש פחות,
ואיך שהוא ריחפה על הזוג בעית

העדות.

ד א עגין פר טי
מירד, הזמינה את שמחון למשק. הוא היה
בא בליל שבת, מתאכסן אצלה. היא היתד,
מזמינה אותו לכוס תה בחדר הוריה .״הכל
היה בידידות ובסדר עם המשפחה,״ נזכר
שמחון.

המאוכזכיס: קהל של צעירים וצעירות, שזרם לאולם הקטן של בית־המשפנו, נעצר
לפני הדלת על־ידי השוטרים, שלא נתנו להם להיכנס, על אף הטענות, מחוסר מקום.

מירד, ארצי היתד. אף היא פרי קרקע
מסוימת, אולם קרקע זו היתד, חקלאית.
דגניה היא מלכת הקבוצות, כשם שנהלל היא
מלכת המושבים ועין־חרוד מלכת הקיבוצים.
משפחת ארצי היתר. מן הותיקות והמסורות
ביותר במשק — האב, שקט ושמרני, היה
טיפוסי לקבוצה לא פחות מן האם, שהיתר,
בעלת אופי חיוני ותוסס. הבת היתד, יותר
דומה לאם, צעירה תוססת ,״חברמנית״ ,שו בבה,
ויחד עם זה בת מובהקת של פשק,
שמנוי וג מור היה עמה להמשיך בדרך הוריה.

ם־מן ה ש אד שהג דז ל
כל בנות הבסיס השתוקקו ללכת עם ה־רס״ג
הבלתי אהוב. אולם מירד, ארצי זכתה,
אולי הודות לחוק משיכת הניגודים.
״נקשרה ידידות,״ סיפר שמחון.״היאצמ חה
יפה, בצורה נורמלית ביו תר, כמו אצל כל
זוג. במרוצת הזמן נוצרה אהבה, שכללה
יחסים. הופענו כזוג גם בחוץ, בבתי קפה.״
״ כזוג נאהבים?״ שאל השופט.
״כזוג. לא היה כתוב על המצח שאנחנו
אוהבים.״
היה זה מצב רגיל. אולם איש לא דיבר

.העולם הזה״ מס׳ 816

אולם הכל לא היד. בסדר. בקיבוץ קיבלו
את הצעיר בגישה שלילית, אף כי הוא עצמו
לא הרגיש אולי בכך. אהבתה של בת־משק
אינה ענין פרטי. מטבע הענינים, זהו ענין
לקולקטיב. היא עלולה לגרום לעזיבת הבת,
דבר שהוא הפסד חמור לקולקטיב הלוחם
על בניו. והיא עלולה להכניס. את בן־הזוג
הזר לקבוצה. לכן חשוב מי בן־הזוג.
כל זה עבר בלב בני־המשק כשראו את
הבחור השחרחר, שבא לבקר את בת מש־פחס
ארצי, שהיתר. חביבת המשק. כל זה
עבר גם בליבו של ארצי, האב. הוא התרחק
יותר ויו תר מן הרס״ר, היה שוכב חולה
במיסה כשזה בא לביקור.
שמחון הרגיש ביחס המשפחה. בלי ידיעתה
של מירד, כתב מכתב לאב, התלונן שיחסו
של זה הוא עדתי, נובע מכך שמירה לבנה
והוא שחור. האב השיב במכתב ארוך, שהוא
מיסמך אנושי. הוא שלל את הטענה שיחסו
גזעי, הצביע לעומת זאת על הניגוד התהומי
בין השנים׳ גילה את אמונתו הכנה שזיווג
ביניהם לא יעלה יפה.

״אחה תצ טער !״
מירה

השתחררה

הצבא.

הוא

הוסיף

האיש שאישיותו שלטה בבית המשפט, הסניגור אשר לויצקי קם
ה תו תחהג דו ל :
ממקומו, כמה דקות אחרי שהוכרז על הפסקה. מאחוריו נראה הקהל הרב שנכח,באולס.
עוד באותו יום הקדים שמחון תרופה
למכה, כתב לה מכתב, התקיף אותר, על
קטנוניותה, ועל כך שלא צריכים להיות סו דות
בין בני זוג. היה זה אופייני לו שכתב
את המכתב קודם כל בלא־נקי, תיקן אותו,
העתיק אותו בנקי, השאיר את הטיוטא אצלו,
תייק אותה בין כל מכתביו׳ שהכילו הרבה
מכתבי־אהבה קודמים, בהם רבות הציטטות
של סופרים זרים, מסוגו של רו מן רולן.
היחסים בין השנים לא נפסקו. אך הם
התקררו. מירד, עוד שלחה לו אותה תמונה
מנתניה׳ רשמה על גבה :״כה יפה היד

.״היינו מזדעזעות...״
היה ברור שאין עתיד ביחסים אלה. גרמה
לכך לא התקרית הקטנה מסביב לפתק, אלא
המצב החברתי הברור. הקולקטיב לחץ על
מירד .,״היינו מזדעזעות שבחורה משלנו תלך
עם טיפוס כזד אמרה אחת מבנות המשק.
נישואים עם שמחון היו מחייבים את מירד,
לעבור העירה. גם ההורים השפיעו.
שמחה קרב אל בחורה אחרת, אולם אהבתו
למירה גרמד, להפסקת יחסים אלה. ואילו
מירד, קרבה, אותה שעה, לבחור אחר, אותו
״כושי״ קאופמן, שהכירה אותו במחנה־הנופש.
גם הוא היה צעיר חיפאי, גם הוא
היה טיפוס שעורר אי־רצון בקרב חברי־המשק,
כשבא לבקרה בחדרה שם .״ מוזר
שהבנות שלנו נמשכות דוקא לטיפוסים כה
שונים מהן,״ הרהר אחד הוותיקים•
המשך הסיפור הוא בגדר הויכוח המשפטי.
בטוח רק ש״כו שי״ בא לדגניה, נסע עם

הנאשם: בשעת ההפסקה משוחח חיים
שמתון עם אביו ואחותו. פניו מביעות את
קור־הרוח ששמר עליו בכל שעות הדיון.

לבקרה במשק, היא ביקרה אותו בבסיס.
כשנסעה למחנה,־נופש של קופת־חולים בנתב־יה,
ביקר אותה שם. בבי קורו השני התפתחה
ביניהם קטטה, שציינה היטב את אפיים של
הרס״ר בן ד,־ ,25 ושל בת המשק, בת .21

בהחליפו את מדיו שכח לקחת את ארנקו.
היא נתנה לו את ארנקה, והוא נשא אותו
בכיסו, דבר נהוג למדי אצל זוג ישראלי
צעיר׳ כשהבת אינה נוהגת לשאת ארנק גדול.
הם הלכו להצטלם, הווא שילם לצלם.
הם אכלו גלידה, ו שו ב שילם הוא. אלא שה פעם
נתקלו אצבעותיו בפתקה שהיתר, בארנק•
היא חטפה אותה מידיו. ככל בחור אחר
במצב זה, חטף את הפתק חזרה. מאותו
רגע, ועד להגיעם לבית־המלון המלן־דוד,
בו התאכסן, התפתח ביניהם הויכוח בנוסח :
״אתה תצטער כל החיים שלך אם תקרא
את הפתקה ו״אני בחיים שלי עוד לא
הצטערתי על שום דבר, ולא אצטער גם
הפעם !״
התוצאה: היא עזבה אותו, הוא ארז את
חפציו, חזר לחיפה.

ציטטות ש ד רומן דו לן
מה היה בפתקה? קטע יו מן, הרהורים
על החיים ועל מחנה־הנופש, מן הסוג שב חורות
ישראליות רבות מעלות על הניר.

ה אג

והאח :

בספסל הרא שון,

מאחורי הסניגורים, עוקב אביו

מירה במכוניתו לטבריה, נכנס לקפה חים
של עבאדי לארוחת־ערב, ישב עמה שם כש נכנסו
במקרה סרן ורס״ר, שמכוניתם התקל קלה
בדרכם מבסיסם. מירד, קמה כשראתה
את הרס״ר. היה זה שמחון.
הוא ביקש ממנה לצאת החוצה, כדל שיוכל
לשוחח עמה. למחרת בבוקר נמצאה גופתה,
כשסימני חניקה על צוארה, אולם שום סימני
אלימות אחרים לא ניכרים על גורה ועל
בגדיה.

הבדלי ם תהומיים
לא היה זה משפט נעים• השוטרים, ש סיידו
על הטיילת של טבריה וטוענים כי ראו
את הרס״ר שוכב עם בחורה על הארץ, לא
הצטיינו בעדינות לשונם. משפחת ארצי
ארצי עצמה לא הופיעה בבית־המשפט. ממשק
דגניה נכח רק יו סף ברץ, כחול־ד,עיניים ועדין
הפנים, יושב־ראש הועד למען החייל, שהצ ליח
לשכנע את הצדדים לבל יז מינו כעדים
את בני המשק והמשפחה, הקרבנות האמיתיים
של הטרגדיה.
אולם פרט לסוף הטראגי לא היתה הפרשה
מיוחלת במינה• להיפך, היא היתר, רגילה מאד.
יתכן שהיתר, צריכה להיות רגילה בעם,
שנולד על ברכי הגירה המונית, ושקיימים
בו הבדלים כה רבים של הווי ורמה•
אולי הצד המעודד שבפרשה הוא דוקא
שהבדלים אלה, שהם עדיין תהומיים בדור
האבות, מצטמקים והולכים במהירות כה רבה
בדור הבנים, עד שיעלמו, כפי שיש לקוות,
בדור הנכדים.

של שנוחון ואחיו, קצין חיל הים, אחרי כל מלה הנפלטת מ 9י הנאו

במד ־ 1ר,
העם
ל כ לו כי ת

שהרשה לשוטרים להחזיק במעצר ובלי פקו דת
שופט — הרימה גבות עיניים רבות.
אולם יחד עם זה נשם האזרח הנירמאלי,

משך ארבע שנים תלתה מדינת ישראל אד
כל תקוותיה באמריקה. היא הרסה את יחס•.ז
עם רוסיה, החמיצה את כל ההזדמנויות ל נהל
מדיניות עצמאית במרחב השמי, ניתקה
הכלאת עצמה מכל מקורות היניקה
מתוך חרדה לחוט־הטבור האחר, שקשר את
הולד שכבר נולד אל רחם האשד, שלא ילדה
אותו.

שהעריץ את האנגלים׳
• משה שרת,
אמר, בדרך השוואה, כי לו השמיעה הסוכ נות
היהודית ברוסיה את אותה ביקורת ש השמיעה
נגד הממשלה הבריטית* ,היו תולים
את כולנו״ בעד חלק קטן של ביקורת זו.״

שר־החוץ האמריקאי הודיע הודעה עוינת.
בפקודת השגרירות האמריקאית, לא מסר ראש
המפלגה היריבה כל הודעה אוהדת בבואו
לביקור בארץ (ראה להלן)* .ידיד הציונות״
מסורתי — כלומר עסקן אמריקאי שהיה
זקוק לקולות יהודים — שבא לנאום באסי פה
ציונית באמריקה, שכח פתאום להזכיר
בכלל את המפעל הציוני.

• הידידות עם עבדאללה השניאה את
ישראל על המצרים, שראו בעבדאללה סו כן
אנגלי. אותו גורם קיים כיום ביחסו של
נאגיב לישראל.
• מדינאי מצרי אמר, ערב מלחמת־העו־לם
השניה * :מר שרתוק היה רואה בעין
יפה, כיצד האנגלים מניפים מחדש את דגלם
על מצודת קאהיר.״
• משנת 1933 עד 1946 פירסמה המח לקה
המדינית של הסוכנות בסך הכל 13

הנס׳ד איננו. משהו התרחש. הוא הת רחש
בוושינגטון. הוא התרחש גם בלונדון,
שם חגגו שליחי ישראל את נצחונם, עם
נאומו הפרו־ציוני כביכול של צ׳רצ יל —
בשעה ששליחי בריטניה במרחב עשי את הכל
כדי לעודד שליטים ערביים להתגרויות על
גבול ישראל.
המחט של הסייסמוגרף הבדוק ביו תר —
מצב הבסחון על הגבול — הראה על י עי־דת־אדמה
מתקרבת.

מחתרת
ב סר ט הנע
בארץ ישנם מומחים רבים למדע (ואולי
לאמנות) המחתרת, אין הם אוהבים איש את
רעהו. אולם עד לפני זמן־מה הסכימו כל
המומחים על פרס אחד: מעולם לא היתד, ול עולם
לא תהיה מחתרת אמיתית באוכלוסיה
העברית.
:איש מן החוץ יכול היה לחלוק על כך,
להצביע על ההצלחה ההיסטורית שי 1ארגוני
המחתרת בימי המאבק האנסי־בריטי. אולם
יודעי־דבר היו מקבלים דעה זו בחיוך. הם
ידעו שהיו הרבה סודות בפני השליט הזר,
אך רק מעט סודות בין ארגוני המחתרת
עצמם. כל ארגון מחתרת יכול ה״ה _ לו
אך רצה בכך — להשמיד בנקל את הצמרת
של שאר המחתרות.
בטחון זה — תוצאה הגיונית של קוטנה
של הארץ והכרת איש את רעהו — ד,חל
להתערער קצת בחדשים האחרונים, כשבוצ־עה
שורה שלמה של פעולות טרור מבלי
שאיש ייתפס. רבים החלו חוששים שהדור
הצעיר ביו תר עולה ב כ שרונו המחתרתי על
אחיו המבוגרים יותר׳ או ש שרו תי ר,בטחון
ירדו פלאים.
מגפיים מכל הצבעים. השבוע הו כח
כמעט בעליל שהיתר, זאת טעות מצערת
— מצערת לפחות את אנשי המחתרת החדי שה•
אמנם, שרו תי הבטחון, שהיו מסוכס כים
בינם לבין עצמם, הזניחו לחלוטין משך
ז מן רב את הטרור החדש — כל עוד היה
מכוון נגד מערכת העולם הזה או נגד ארגו נים
שמאליים. אולם ברגע שפעולות הטרור
החלו מעוררות הד בינלאומי, וראש הממ שלה
החל שואל שאלות בלתי־נעימות, יר דה
ידו הכבדה של החוק על המחתרות. הן
התפוצצו כבועת־בורית, נתגלו כמעשר ,חו בבים
שכל איש לח״י או אצ״ל אמתי היד,
מתבייש בו.
בשעה ששלושה חשודים — מרדכי פרוינד,
דויד בלוי ודוב פר שן — עמדו לפני השו פט
בירושלים, נתגלו מחתרות בסרט הנע
בתל־אביב. הצורה בה נעצרו כמה מן האנ שים
— תוך מתן פרו ש מוזר לסעיף נשכח

• אליהו ש שון התפאר, במקרה
שהוא *מחזיק את עבדאללה בכיסו״.

אחר,

• ב־ 15 במאי , 1948 טילפן שוקרי אל
קוואטלי, נשיא סוריה, אל המלך עבדאללה,
ביקש בשם החבר הערבי ובשם אחדות ערב
כי יצווה על חיילותיו להיעצר במסעם׳ כדי
להשאיר את תל־אביב בידי המצרים. טענת
וילנסקי: רק הפירוד בין ערבים, ולא חכ מת
מדיניות החוץ העברית, עצר את הת קדמות
הלגיון הערבי
השבוע
לא קרה שום דבר דרמתי. הנוזל ה מזין
הוסיף לזרום במלוא הקצב דרך החוט
הדק, י שר לעורקי המדינה. אולם בכל מיני
מקומות בגוף, במרכזי עצבים נסתרים, ניתן
אות אזעקה.

רבים הופתעו — גם במסדרוני הממשלה.
אולם איש לא היה זכאי להיות מופתע. מדי ניות
העולם אינה גן־ילדים, בו זוכה הילד
הטוב ביו תר לאהבת הגננת. בשוק המדיני
הבינלאומי נערכת התחרות מתמדת, אכזרית,
על ידידים. ערכם של הערבים בשוק זה גדול
— כי הם חופשיים להחלים. ערכה של יש ראל
ירד לאפס — הודות למדיניותה, שוב
אין לה כל ברירה.
מדיניות־החוץ — הלכלוכית המוזנחת וה מקופחת
של ממשלת ישראל — התנקמה
בהורים הרשעים. רק נסיך־חלומות, באדרת
מבריקה, יכול היה להביא לה את נעל־הזכו־כית
של מחשבה חדשה. הוא לא נראה, ה שבוע,
באופק המדינה.

ראל כולה, כי ראגיב מתכונן למכור את
הערבים לציונים.״ ראגיב סירב להיפגש.

בי. ג׳י. שאל —
שד,מגפיים
ווחה.

מכל הצבעים נמאסו

אך אם כי נודע שממשלת בורמה אישרה
כבר את המינוי, הרי משום מה לא יצא
זה אל הפועל. בשעה שממשלת בורמה הו דיעה
כבר למשרד החוץ הישראלי, כי סגל
צי־ו ת בורמה בתל־אביב יגיע בראשית חודש
יו טרם הודיעה ישראל על מועד שיגורם
ש> נציגי ישראל לרנגון.
השבוע יצא המרצע מן השק, ונודעה ה סיבה
לדבר• בעקשנות אופיינית ומיוחדת
לו, סירב דוד הכהן לאבד את מקומו כחבר
הכנסת. הוא לא רצה כי על ידי גלותו
לבורמה הנידחת, תיפסק השפעתי (הניכרת)
בחוגי מפא״י.

ה חו קמע 5כ. אולם החוק לא איפשר
לאדם להיות דובר כנסת נבחר ופקיד המדינה
בעת ובעונה אחת• החוק קבע הלכה ברורה
בענין זה ולא היה כל תקדים למצב אחר.
תפקיד כפול זה הצריך חקיקת חוק מיוחד,
שלא היו סיכויים רבים שיתקבל בכנסת,
למרות שרבים מחברי מפא״י היו בודאי
מצביעים נגדו.

מדיניות

לפני
עשרים שנה בדיוק נרצח חיים אר־לוזורו
ב, יו ״ ר הנהלת הסוכנות וראש מח לקתה
המדינית, מכדורי מרצחים אלמוגים,
על שפת ימה של תל־ אביב. היה ב רור לח בריו
ששום איש לא יוכל למלא את החלל
במלואו. לכן חולקו התפקידים ל שנוצר,
שניים.
תפקיד יו ״ ר ההנהלה נמסר לצעיר
עולה בשם דוד בן־גו ריון׳ שאמנם היה ידוע
כאימפולסיבי מדי, אלא שגדולי המפלגה,
ובראשם ברל כצנלסון, קיוו להחזיקו בידיהם.
קשה יו תר היה למצוא תחליף ל אר לוזורוב
כראש המחלקה המדינית. השעה דחקה, ושום
מועמד מתאים לא נמצא. לפתע עלה על דע תו
של מישהו ר עיון גאוני: מדוע לא למ נות
באופן ז מני את מזכירו את ארלוזורו ב,
צעיר בן 38 בשם שרתוק? הרי איש זה
יודע כמה שפות על בורין, ואת המדיניות
האמיתית ינהל הפרופסור חיים ווייצמן, ש־שיבתו
לנשיאות ההסתדרות הציונית נרא תה
כודאית.
סידור זמני זה ארך 20 שנה, עוד קיים ב מלוא
תוקפו.
עבדאללהבכים. השבוע הופ-עה חו ברת
קטנה, שעוררה סנסציה בחוגים מצומ צמים.
היא נכתבה בידי נחום וילנסקי׳ ה איש
שהיה במשך 15 שנה, נציגה של הסוכנות
היהודית בקאהיר, תחילה תחת פקודת אר־לוזו
רו ב, אחר־כך תחת פקודת שרת. וילנם־
קי, בן ,55 יליד ראש־פנה, בעל השקפות
ימניות, חיבר כתב אשמה מדהים• .
כמה מצימוקיו:
• כשביקש וילנסקי ב־ , 1938 את ראגיב
נאשאשיבי, שונא המופתי, מחשובי ערביי
ישראל וכיום אישיות מכרעת בירדן, להי פגש
עם אליהו ש שון בקאהיר, ענה לו ה ד,ערבי
:״כלום אינך מכיר את דרך עבודתה
של הסוכנות היהודית? כל הדרוש ל ש שון
הוא אמתלה לערוך רבורם (דו״ח) ארוך ל־שרתוק,
וזה מצדו י ערוך דו״ח ארוך שני
לחברי ההנהלה הציונית. אלה האחרנים יר או
אותו לנשותיהם, ואלה שב תספרנה את
תכנו לידידותיהן, וחיש מהר תדע ארץ־יש־
*) משה שרת — האיש
30 עמוד.

נאמנות : 03ד ה
כבר לפי כשנה החלים משרד החוץ על
הקמת צירות ישראלית בבורמה. מסעו של
שר החוץ ויועצו לענינים מיוחדים, ראובן
שילוח, לרנגון, לועידת המפלגות הסוציא ליסטיות
באסיה, ז רז את ההחלטה, להקים
צירות זו, שהיתר, צריכה לשמש גשר ראשון
אל הגוש האסיאתי, המתגבש יותר ויו תר
כגוש שלי שי בעולם•
בדיון על הקמת הצירות הוחלט על מינויו
של ח״כ מפא״י דוד הכהן, ממנהלי סולל
בונה, שנחשב למומחה בהא הידיעה של
מסא״י לעניני אסיה, לתפקיד הציר. כמו כן
נמסר גם על מינוי ר א שון בסגל הצירות :
ממלא־מקום דובר משרד־החוץ, משה לשם,
לשעבר פקיד גבוה במ שרד החוץ הצ׳כי,
נתמנה מזכיר שני.

דוד הכהן שחזר כבר פעם במיוחד מפתם,
כדי להשתתף בדיון עקרוני במרכז מפא״י
ובכנסת, התכוון להמשיך בשיטה זו, ולנוד
תכופות בין רנגון לתל־אביב.

חשוד מרדכי פרויכד
עליו,

שרים באסיפות אנטי־רוסיות גרם גם להת רחקות
ברית־ד,מועצות, והסיכסוך עם סיל־בר
באמריקה מנע בעד הציונים שם להש פיע
על ממשלתם, נשארה המדינה מבודדת
לחלוטין.
היתד, זאת הביקורת החריפה ביותר ש הושמעה
עד כה נגד משה שרת מימין.

שבידד את ישראל,

לאחר שהובהר דבר זה לדוד הכהן, דרש

חשוד דוד בדד
— מי לא —
חוברות בערבית, כל אחת מהן בת 20 עמוד,
שתפוצתן לא עלתה על 1200 עד 1500 טפ סים.

שרת עצמו היה בודק כל מברק של
סוכנות פאלקור* .לעתים קרובות היה גורם
פסיק מיותר או חוסר פסיק, למבול של בי אורים
פילולוגיים מצדו.״
• התבלטות ישראל באו״ם בענינים ש אינה
נוגעים לה, בצורה שאינה הולמת אח
צניעות הנאה למרינה קטנה, עוררה רושם
רע בין הדיפלומטים, שראו בכך תמרון זו ל
לעשות רושם על הקהל בישראל.
• כשהציעו התורכים לראשונה לי שר אל
להשתתף בתערוכה הבינלאומית באיזמיר,
וכתבו מכתב אישי לווייצמן, לא זכו לתשו בה.
הפקיד האחראי אמר :״כל העניו אינו
שווה כקליפת השום. אין לגו מה לחפש ב איזמיר,
ושתיקתנו הוכיחה זאת לתורכים.״
כשהשתתפה ארץ־ישראל העברית בכל זאת,
הופיע הדגל הכחול־לבן בפעם הראשונה ב טכס
רשמי במרחב, ונשיא תורכיה הנוכחי
עצמו, הבליט את אהדתו לישוב.
תלות עיוורת. סיכומו של וילנסקי:
מתוך תלות עיוורת באנגלים, זילזלה מדי-
ניות־החוץ של שרת באופן שיטתי בערבים
והשניאה את עצמה עליהם. אחרי שהופעת

חשוד דוד פרשן
— ייאסר?
ממזכירות מפלגתו להבטיח לו כי עם התפט רותו
מן הכנסת, ימונה במקומו חבר חדש
שיהיה מאלה הנמנים על ידידיו האישיים,
והעומדים תחת מרו תו המדינית.
מרכז מפא״י, שהיה אותו ז מן שי כור נצי

.//העולם הזה״ מם׳ 816

כאולם בי ת המשפט, לפני התחלת החקירה המוקדמת: גד שלושת
;צורי הפצצה כמשרד החינוך. דוב פרשן, שקפץ ממקומו (תמונה
:ימין) ניסה למנוע כעד צלם ״העולם הזה״ לצלמו. עורך־דין אבשלום
:ומה של

טוב למנוע את פרסוו
מהשופט אכן־טוב

סניגורו, ביקש

הונו העקר על בי. ג׳י ,.בשאלת הדגל וה המנון,
שגרמה לפרוקה הזמני של הקואליציה
עם הצ״כ, החלים להוכיח גם לדוד הכהן
כי לא יכנע ללחצו, וכי *המפלגה מעל לכל.״
אמר עסקן מפא״י ידוע :״חייבים חברינו
בכנסת ואנשינו בממשלה להבין כי אחרי
הכל מנגנון המפלגה הוא הנציג הישיר של
הבוחר כלפיהם ועליהם לציית להוראותינו...״
היתד, זו תפישה מדינית מהפכנית במקצת,
ובמידה רבה, בלתי מדויקת.
בשלב זה הודיע שרת למרכז המפלגה,
כי יש לחסל את המשא ומתן מיד, היות
וממשלת בורמה דורשת להסדיר סופית את
ענין חילופי הנציגויות. שרת תבע מהם לא
לגרום לשיבו ש יחסים דיפלומטיים בגלל מי קוח
מפלגתי־פנימי•
לאחר הסברה טלפונית של ראש הממשלה,
נכנעה מפא״י, קבלה את דרי שו תיו של דוד
הכהן למינוי אחד מאנשיו במקומו.
אמר אותו עסקן מפא״י 5״אנו לא נכנענו
ללחץ. פשוט נאמנותנו למדינה עומדת מעל
לכל ! ״

״הודענו למשרדכם כבר לפני
התשובה :
כחדשיים כי מצדנו אין כל התנגדות לביצוע
ההעברה בכל ז מן שהוא.״
אולם הידיעות על ההכנות הקדחתניות
הסתננו ממשרד החוץ אף לחוגי השגרירויות
הזרות. מכאן הועברה הידיעה לוושינגטון•
אם כי לא נודע על כל פניה רשמית לישראל
בענין זה, הרי לפתע נאמר לכמה פקידים
במשרד החוץ, שלא רצו לעבור לירושלים,
והתכוננו לחפש עבודה אחרת, כי אינם חיי בים
להזדרז, מסרה להם לשכת ההעברה :
״הבעיה אינה עד כדי כך אקטואלית.״
מענון אוהד אהוד
אם במדינות אחרות בעולם הגדול היתד,
משרה משלתית נצחית כמעט, ובייחוד זו
של פקיד גבוה, השבוע ניתנה הוכחה חותכת
כי במדינת ישראל אין מובטח אפילו מעמדו

התמונה, אולם השופט שאל או תו :״לפי איזה סעיף?״ תשוכת
הסניגור: על פי סמכותו להבטיח משפט הוגן. השופט דחה כקשה זו.
כשניגש הצלם לצלם את הסניגור עצמו, איים הלה שיגי ש נגדו
תביעה על סך 50.000ל״י. הצלם צילמו כשעמד לרשום את שמו.

רת מאמרים על ארגונו המחודש של האוצר.
סידרה זו, שנכתבה כנראה בהשראתו הישי רה
של אבריאל עצמו, נועדה להוכיח לצבור
את אי־יעילותם של המנהלים הקודמים של
האוצר: דוד (״דולק״) הורביץ וד״ר קורט
רו גז רב
מנדלסון. מאמרים אלה עוררו
בחוגי האוצר. הרוגז הגיע גם עד לפטרונו
של אבריאל, ראש הממשלה. מסע העתונות
לא נסתיים בזה; באחד מימי השבוע שעבר
נתפרסמה רשימה בידיעות אחרונות שד,כ־תירה
את אבריאל בתואר ״וויצמן של הדור
הצעיר״.
חוסר שיתוך פעולה. אולם אהדה בו לטת
זו, לא הועילה בהרבה לאבריאל. בסופו
של דבר הציע לו בי. ג׳י. למלא את מקומו
של ראובן שילוח,

אבריאל, בעל ותק רב ונסיון
סרב לקבל את המינוי. המקורבים אליו הס

ל גלגל
טען מנהל סולל בונה, דוד הכהן, בדברו
על בית החרושת אליאנס, חדרה, המיצר
צמיגים והנמצא בבעלות חלקית של המפעל
ההסתדרותי: הפיקוח הממשלתי מקפח או תנו•
אנו דורשים מסחר חופשי.
טענו לעומתו נציגי היוזמה הפרטית, בעלי
מפעל הצמיגים ג׳נרל טיארס: אנו בעד
המשכת הפיקוח. ביטול הפיקוח יקפח אותנו.
מוסיפים אנשי ג׳נרל לטעון: שר האוצר
המנוח, אליעזר קפלן, הבטיח להם את השוק
הפנימי. כו שר תפוקתם הוא 2700 טונה
צמיגים לשנה, כלומר השוק הפנימי כולו.
לדעתם אין מקום למפעל שני דומה בארץ,
דורשים מן הממשלה שתדאג להפצת תו צרתם
בלבד בישראל.
בית החרושת אליאנס הוקם לאחר ג׳נרל
טיארס• אולם בעליו טוענים שגם להם ניתנו
הבטחות ובכלל אין להעניק מונופול על
השוק המקומי.

הקצב משתנה
בעת ביקורו של ג׳ון פוססר דאלס בישראל
(העולם הזה ,) 813 אמר לשר החוץ שרת,
בשאלת העברת משרד החוץ לירושלים :
״למען השם, אל תעשו זאת כל עוד אני כאן!״

מנגנון קם לתחיה• מצב זה גרם ל כו
שלפתע החלו לזוז במהירות מפתיעה גלגלי
המנגנון של משרד־החוץ, שדגר כבר חדשים
רבים על עניין ההעברה לירושלים. פקידים
ופקידות נשאלו על נכונותם לעבור לבירה
בהקדם האפשרי, מנגנון הלשכה המטפלת
בהעברה מבחינה אדמיניסטרטיבית הוגדל.
משפנה בשבוע שעבר פקיד גבוה במשרד
החוץ ללשכת הקריה בירושלים, הגוף המטפל
בביצוע בנין הקריה, ושאל באיזה שלב נמ צאת
הבניה, ביקש לזרזה, נדהם לקבל את

,העולם הזה״ מס׳ 416

מקומו של שילוח נמסר לאיש שיו חזר מא מריקה:
גדעון רפאל׳ איש מפא״י, אחיו
של מנהיג הפועל המזרחי. כמו אבריאל בא
גם רפאל מאוסטריה, וכמו אבריאל היד, איש
קבוץ (משק הזורע).
איש אחד שהדבר לא ימצא חן בעיניו :
איסר הלפרין (העולם הזה ,) 809 יו ר שו של
איסר בארי, שחשב לרשת גם את ראובן
שילוח.

המשק

ממשלה

משרד החוץ הבין את הדברים כלשונם,
וכיוון שבלאו הכי לא היה מוכן עדיין לה עברה,
מילא אחר בקשתו של שר החוץ
האמריקאי. אולם משעזב דאלס, היה ברור
למשרד החוץ כי לאחר שדאלס ימסור דין
וחשבון לנשיא אייזנהואר, יגבש את דעותיו
בעניני המרחב ויתיעץ עם עוז ריו — יפתח
מיקוח רציני על בעיות טריטוריאליות שונות•
בכל ארצות המרחב דר שו המדינות הער ביו
ת מדאלס להשפיע על ישראל ל חזור לג בולות
תכנית החלוקה של .1947 כמה מדינות
דר שו גם את הגשמת תכנית בינאום ירושלים.
נראה שהיתר, לדרישה זו השפעה מסוימת,
כי בנאומו ברדיו האמריקאי, בסוף השבוע
בשלטון הישראלי הרשמי על השטחים שנכ־שעבר,
ציין דאלס את בי קורו ב״שטחים ה נמצאים
בפקוח ישראל.״ היתד, זאת אי־הכרה
בשלטון ד,ישראלי הרשמי על השטחים שנכ ב
שו במלחמה.

כמות שהוא, לחזור לקיבוצו.
הסביר השבוע ידיד אישי של אבריאל
עוד מימי ההגנה :״מנוחה של כמה חדשים
בקבוץ לא תזיק לאהוד. הוא בטוח שי חזרו
לקרוא לו לתפקיד בז מן הקרוב ביותר.״
אולם כמה ממתנגדיו המושבעים של אב־ריאל
הבטיחו לדאוג לכך שלא תהיה זו
חופשה זמנית בלבד. אמר אחד מהם, קצת
בציניות ן ״גם לנהוג בטרקטור הוא תפקיד
לאומי.״

חשודי חקנאיס כפתח בית-הסשפט
טעות מצערת — את מי?
גבוה

ביותר,

מוכשר

של פקיד ממשלתי
ואהוד על מנהליו.
אם היה במדינר, פקיד ממשלתי ש ק שריו
עם הממשלה נראו כנצחיים, היה זה אהוד
אבריאל, איש־מנגנון ותיק של ההגנה, ציר
ישראל בצ׳כוסלובקיה ובהונגריה, מנהל מש רד
ראש הממשלה ולאחרונה מנהל משרד
האוצר.
בתפקידו האחרון לא היה אבריאל מוצלח
ביותר, לכל הדעות. בי. ג׳י. הציע לשר
החוץ משה שרת לקבלו בחזרה למשרדו.
שרת סרב לעבוד שוב עם אבריאל. נשמטת שהקרקע אבריאל כשהרגיש
מתחת לרגליו, החלה להתפרסם בהארץ סיד
בירו
את הסרוב בעובדה כי היחסים בין
אבריאל ו שר החוץ לא היו מאפשרים לו
למלא כראוי תפקיד זה,
מאחר שאבריאל היה חבר קיבוץ * ועדיין
הינו חבר, לא היה כל צורך לדאוג לעתידו.
הוא כבר החזיר למשק את משפחתו. כי,
בניגוד לפקידים גבוהים אחרים שהסתלקו
מתפקידיהם הממשלתיים, לא חיפש אבריאל
משרה במוסדות חצי לאומיים (אל־על, נזקו־רות,
שוהם) ,הראה נכונות לקבל את המצב
* נאות מרדכי,
היחיד כארץ כולה.

הקיבוץ

וזבלתי־מפלגתי

הממשלה
מה יאמרו כאמריקה ץ
נטתה למוצא פשרה, החליטה להקציב לג׳נרל
טיארס £״ 60 מהדיביזים הדרושים ליבוא חמ ר,
גלם ליצור צמיגים, בעוד שלאליאנס הק ציבה
40 אולם שני הצדדים אינם מרוצים,
כיוון שבית החרושת רוצה לעבוד במלוא
יכולתו. זאת הסיבה שבגללה דור ש המפעל
ההסתדרותי התחרות חופשית.
חסידי ההתחרות החופשית אינם מאמי נים
בה הפעם. טוענים הם: בקואופרטיב
נוע, הקונה צמיגים עבוד חברות התחבורה
וההובלה, לא יתחשבו בתנאי השוק, יז מינו
רק צמיגי אליאנס, כיוון שהם שותפים
בחברה.
הממשלה אינה עומדת לבטל את הפיקוח
לפי שעה. בינתיים מאיימת ג׳נרל טיארס
ללכת בדרכי בית החרושת פיליפס ולפרק
(הנושן בעמוד ) 10

מכל

העולם

האברסט (במרכז) כפי שהוא גראה מגובה של קרוה ל־סססד מטר. משמאל :
השפעה מזיקה, בחילה, סחרחורת, כאב ראש,

ניפאל
אד ראש ההד
הזמן: אחרי חצות, ערב ד,כ .־רד. המלכד.
אליזבת השניה. המקום: חדר השינה של
המלכה הצעירה בארמון באקינגהם, לונדון.
אליזבת החליפה כוח לקראת היום הקשה
שצפה לה. המלכה הצעירה היתה זקוקה
למנוחה. אולם יד נגעה בכתפה, העירה אותה*
״הוד מלכותך,״ לחש קול ,״האברסט •
נכבש ! ״
כפי שניבאו העתונים, היתד, המלכה הרא שונה
שידעה את דבר הבשורה הגדולה נ
מניפאל הרחוקה בא מברק קצר. אדמונד
הילירי, כוורן מניו־זילנד ו״הנמר״ טנסינג,
איש הרים מניפאל, היו הראשונים אשר הצ ליחו
לעמוד על הפסגה הגבוהה ביו תר בעולם
( 8845 מטר) ולהניף עליה את נס המלכה,
כשמשני עבריו מתנוססים דגלי האו״ם ו ארץ
ניפאל.
באותו זמן, באחת מככרות העיר קרייסט־צ׳רץ׳
,ניו־זילנד, מעל מגבירי קול, נישמע
קולו של סגן ראש ממשלת הדומיניון. לה־מונינן
החוגגים את ההכתרה *• מסר את תוכן
המברק ששמעה המלכה. לרגע ירדה תדהמה
על האלפים החוגגים, אולם מיד לאחר מכן
רעדו שמשות החלונות מעוצמת התרועה.
היה זה יום גדול לקיסרות הבריטית המי דלדלת
והולכת. מבחינות רבות היה זה יום
גדול גם לכל האדם.
לאלוהי ההרים .״הטיפוס בהרים הוא
אמצעי ביטוי. הוא מעשה חיובי מאחר שהוא,
מפתח אנשים, גבורים וקדושים.״
כך הגדיר את הספורט לוסיאן דביאם, יו שב
ראש ועדת ההימאליה של הפדרציה הצרפתית
של המטפסים בהרים. הסביר מורים הרצוג,
האיש הראשון אשר הצליח להגיע לראשו
של הר שגובהו למעלה משמונה ק״מ ***
״אנו (ילידי איזו רי ההרים) לא התלהבנו
בילדותנו מסיפורי ד מיון או מקרבות, המל היבים
את הנוער. לגבינו היו ההרים שדה
פעולה טבעי אשר בו שחקנו על סף החיים
והמוות, ו בו מצאנו את החרות אשר בקשנו
אותה ואשר היתד. נחוצה לנו כמו לחם
חוקנו. ההרים שפעו עלינו את יופים, ואנו
הערצנו אותם כמו ילדים קטנים ועבדנו להם
כמו שאיש דת עובד את אלוהיו.״
דברים אלה, מפי האנשים אשר העפילו
ועלו אל הפסגות הגבוהות, עלולים, אולי,
להסביר לאיש הפשוט והספקן של המישור
והגבעה מדוע מסכנים המטפסים את חייהם,
מקדישים אותם לאלוהי ההרים. כי מי שאינו
מטפס־בפועל — יקשה עליו להבין מה טעם
בספורט מסוכן זה.
תנועות איטיות• וליאורה הטיפוס
• על שם סר ג׳ורג׳ אברסט (׳ 1866— 1790
שהיה ראש מחלקת המדידות של הודו בעת
שנמדד גובהו של ההר.
•* ז מן ניו־זילנד הוא בחצי יממה לפני
שעון אירופה.
**• אנאפורנח בניפאל, בשנת . 1950

בהרים הוא ספורט חדש ביחס. רק באמצע
המאה ה־ 19 נוסד המועדון האלפיני האנגלי
הראשון שאליו הצטרפו כל אלה אשר עד
אותו ז מן ניסו, בעזרת מטפסים מנוסים בני
טירול, להגיע אל ראשי ההרים הגבוהים
באלפים, פסגות שעליהן טרם דרכה, אותה
תקופה, רגל אדם.
אמנם, עוד בשנת 1786 הצליחו שני צר פתים׳
ז׳ק באלמד. ומישל פאקאר לעלות
לראש המון בלאן, ההר הגבוה ביו תר באי רופה
, .אולם הם עשו זאת לא מתוך השאיפה
להרפתקנות, אלא ביוז מ תו של איש־מדע מראש שרצה לערוך חקירות מסויימות

״הנמר״ טנסינג
נצחון...
ההר. כיבוש המון בלאן הלהיב את דמיונם
של רבים, אשר הפכו, תוך שנים ספורות,
את הטפוס לנועז שבסוגי הספורט.
במשך המאה ה־ 19 נכבשו, אחת אחת׳ כל
הפסגות המסוכנות באלפים• לא היתד. זו
מלאכה קלה. ההרים הסלעיים ומכוסי השלג
דרשו קרבנות דם. הגבהים, במקום שהאויר
קלוש ולחצו נמוך, משפיעים לרעה על ה אדם:
תנועות גופו נעשות איטיות וליאות;
כל מטר שהוא מעפיל עולה לו בקשיים
וביסורים. המאמץ משפיע על מצב רו חו!
האיש נעשה עצבני, נוח להתרגזות• גם כח
המחשבה והשיפוט שלו נפגע. במצב כזה
לא תמיד מסוגל המטפס לנקום בכל אמצעי
הזהירות הדרושים והוא עלול להיפגע בנקל
מתקלות כמו מפלי שלג או התמוטטות של
צוקי סלע.
גן העדן למטפסים. אולם כל התקלות,
כל הקשיים, כל האסונות לא מנעו מאת

למעלה מארבעה ק״נז.

הפיסגה הצפונית, האכרסט

חוסר נשימה.

המטפסים בהרים מחזור על נסיונות ומאמצי
קודמיהם ומביקוש כיבושים חדשים. לאחר
שהרי האלפים כולם נכבשו בידי המטפ סים
— ועל ידי כך ניתנה אפשרות לחובבי
הטפוס כיום לעלות בקלות יחסית אל כל
הפסגות באירופה, מאחר שהדרכים הפתוחות
אל ראשי ההרים כבר ידועו ת — ביק שו
הנועזים שבין המטפסים מרחבים חדשים.
הם מצאו אותם במקומות שונים על פני
כדור הארץ המחוספס: בלבה של אפריקה,
מקום בו נכבש הקילימנג׳רו, בדרום אמריקה,
שבה הגיעו אל ראשי פסגות האנדים, הרי
הרוקי בצפון אמריקה, הרי הקווקז באסיה.
כל הפסגות הללו נכבשו במבצעים מתוכ ננים
היטב, על ידי אנשים אמיצים אשר
עברו אמון ממושך של שנים כדי להכשיר
את גופם לאחד המאמצים הגדולים ביו תר
הידועים לאדם. אבל גן העדן של המטפס,
אליו הוא שואף להגיע במוקדם או במאוחר,
הם הרי ההימאליה, על גבול הודו וטיבט.
זוהי שר שרת הרים לבנים שאורכה 2500
קילומטר ורחבה בין 160ל־ 100 קילומטר
ואשר במרכזה מתנוסס ההר הגבוה ביו תר
בעול ם: האברסט.
סבל, אברים קפואים. הקשיים שנת קלו
בהם המטפסים בהימאליה, היו גדולים
לאין ערוך מאלה אשר ידעו באלפים. לצורך
בדיקת הדרך לאנאפורנה, למשל, היו מורים
הרצוג וחבריו נאלצים לטפס על הרים סמו כים,
שכל אחד מהם היה בהרבה גבוה מן
המון בלאן. כבר בסיורים אלה חשו המטפ סים
בהשפעה המזיקה של אויר ההרים
הקלוש.
פרט לזה, מזג האויר ב מרו מי ההרים,
מקום בו הרוחות נושבות אנה ואנה בתוך
העמקים והערוצים, היד, קשה במרבית ימות
השנה ומאד לא יציב• תכנון ההעפלה להר
ההימאלאיה היה תמיד ענין קשה ביו תר ומ סובך.

מכשירי
החמצן של המי
בנסיון

השלישי

והגבוה ביותר, כמה מאות מטר!
הפסגה, היו מעפילים המטפסים,
בוצות של שנים, אל הפסגה.

אבל ככל שר בו הקשיים, גדל התאבון.
כל משלחת אשר באה לכבוש פסגה בהרי
ההימאליה נאלצה לעשות את דרכה מהודו
לגבול ניפאל ברכבת, אחר להעמיס את כל
הציוד על גבי פרדות ולהמשיך ברגל עד
רגלי ההרים. כאן היו חייבים לכתן היטב
את השעה, לתכנן את שלבי ההעפלה בין
שתי עונות גשמים סמוכות ז ו לזו. להילכד
על צלע ההר בעת הסופות, פירו ש הדבר
לעתים קרובות — כמו שאירע למשלחת
הרצוג באנאפורנד — ,סבל, אבדן אברים
קפואים *•
הטיפוס לראש ההר היה נעשה שלבים
שלבים. מחנות (חמשה־ששה במספר) היו
מוקמים במקומות שונים על צלע הפיסגה.
ככל שהמחנה היד. גבוה יו תר, הכיל פחות
אנשים, פחות אהלים• מן המחנה האחרון,

הדרך מדרום. האברסט י.ח
את שימת לב המטפסים בשנת
אז היה קשה, מטעמים מדיניים,
אי שורן של ממשלות טיבט וניפא
משלחות בקנה מידה רציני על 1
המדינות. אולם באותה שנה נע׳
בריטי ר א שון להגיע אל ראש ז
נעשו 11 נסיונות בריטיים ושנים
אולם שום משלחת לא הצליחה
פיסגה. ורבים מן האנשים אשר ניב
לא שבו עוד.
תצפיות, יבשתיות ואוויריות, ה
הדרך הנוחה ביו תר להגיע אל הו
מצלעו הצפוני של ההר, הפונה לע
זאת היתד, ההשערה המקובלת.
היתד, זאת יו תר מהשערה, כיוון
היד, קשה לקבוע מהי, באמת, הדו
יותר והבטוחה יותר, ואם בכלל ק
שבה יכול אדם להגיע לפסגה.

* הרצוג וחברו לאשנאל איבדו את אצבעות
רגליהם וידיהם באשר, בעת הירידה מראש
ההר נתקעו לתוך סופה, איבדו את כסיותיהס.
השוייצי סילמן אבד, בעת אחת מנסיונות
הטיפוס לראש האברסט, את אצבעות רגליו.

המאורעות הפוליטיים בטיבם א
הבריטים, שהחליטו ל שוב ולנסו
אל ראש האברסט, לנקוט בדרך
עד היום לבלתי מעשית• בשנה שעו
משלחת סיור קטנה בהנהגתו של א
טון לבדוק את צלעו הדרומית 1

ארצות הבריח
עו ב דו ת החיים

• נופצה.
זת מתחת
:בק־ימשוך

ל את ארגון שתי נסיון מאז
יריים.
יע ל־
־,עפיל
ו, כי
; היא
טיבט.

ל לא
מרחק תנוחה
1ד רי
ו את להגיע חשבה יצאה שים-
ההה

משלחת זו קבעה כי ישנה אפשרות להעפיל
לפסגה, אלא שבחלקו הנמוך יותר של ההר,
קיימת סכנה רצינית מאד של מפלי שלג.
למרות זאת החליטו הבריטים להסתכן ול השתער
על ההר מדרום.
.התתגלה החיה?״ .משלחת 1953
זכתה, יותר מכל משלחת קודמת, לפרסומת
עצומה. יתכן בגלל הסיבה כי גילוי הדרך
הדרומית אל ראש ההר הפיח בעתונאים
רבים את התקוזה כי סוף סוף יכבש האברסט.
אולי הסיבה היתר. הידיעה, כי בנסיון זה
משתמשים המעפילים במכשירי חמצן מיו חדים,
שיאפשרו להם נשימה נוחה גם, במ רומים.

או כך, בעוד שאל המשלחות הקודמות
נתלווה רק כתבו האלמוני של הטיינזס הלונ דוני,
שהפתיע פעם את קוראיו בשולחו ידיעה
מ״מחנה אברסט 4״ ,הפעם באו בעקבות
המשלחת כתבים של עתונים סנסציוניים
יותר•
ראלף איזארד כתבו של הדייל׳ מייל הנפוץ
אף טיפס בעקבות המשלחת עד לגובה של
6000 מטר, תוך סכנת נפשות לא קטנה,
הפתיע את שוכני המחנה כאשר התפרץ
לאוהלם.
הפעם היה קל יותר לשגר ידיעות, כיתן
שדרום האברסט קרוב בהרבה אל קצה הכבל
הסלגרפי, מאשר עברו הצפוני. כך סופקו
לעולם ידיעות ארוכות על המתרחש בסבי בות
ההר ועל צלעו. הקוראים יכלו לראות,
בין השאר, צילומים של עקבות כף רגל
יחידה ועצומה, של חיה לא־נודעת, שנתגלתה
לפני שנתיים בגובה של 6500 מטר.
.האם תתגלה החיה עצמה פעם?״ שאל
בשאגה של כותרת אחד העתונים הבריטים.
עתונאים אחרים סיפרו כי הרוסים עומדים
להעפיל אל האברסט מעברו הצפוני, הנמצא
בידים טיבטיות, כלומר סיניות עממיות.
השגיאה שכפסגות. בעוד העולם כולו
משתעשע בספורים מרתקים אלד. היו אנשי
המשלחת עצמם שקועים במלאכת ההעפלה
האפורה והקשה. לאורך צלעו הדרומית של
ההר הקימו שמונה מחנות, שהגבוה בהם,
בו היו החיים בבחינת גיהנום של סחרחורת,
כאבי ראש וקוצר נשימה, היה נמוך במאות
מטרים בלבד מן הפסגה.
באחד מימי השבוע שעבר יצאו ממחנה
״אברסט 8״ שני אנשים, כשפניהם מועדות
למעלה. מאות המטרים שנותרו להם עד לפס גה
דמו לדרך בלי סוף. שני זוגו ת של
מטפסים יצאו לפניהם באותו שבוע, אבל
לא הצליחו להגיע אל ראש ההר. הפעם
יהיה זה, החליט ג׳ון האנט, ראש המשלחת,
הנסיון האחרון. אם הילידי וה״נמר׳׳ לא
יצליחו, תסתיים גם המשלחת ה־ 13 אל ה־אברסט
בכשלון• כעבור שעות מספר נראו
בברור, על ראש הפסגה שתי נקודות שחו רות.
הם הצליחו.
אחת המשימות הקשות ביותר שהטיל ה אדם
על עצמו בוצעה בהצלחה. הוא עמד
במבחן הסבל׳ התלאות וההתמדה. האברסט
הגאה, ההר שבהרים, השגיאה שבפסגות, נכנע.

כל קצין אמריקאי סוב שונא את הרוסים.
זוהי שנאה משותפת לאנשי הים, היבשה
והאויר.
של כל קצין אמריקאי
השנאה השניה
אינה משותפת לבני שלושת השרותים. להי־פך.
כי זו הי שנאה פנימית בהחלט. אנשי
הים שונאים את אנשי האויר והיבשה, ה־אויראים
שונאים את אנשי הקרקע והים,
ואילו אנשי הקרקע שונאים שנאה נאמנה
את המתנועעים בתכלת הים ובתכלת ה־שמים,
אין
ז ו שנאה פרטית, שקטה. זוהי שנאה
רשמית בהחלט, הנדרשת מכל קצין הנאמן
לשרותו. היא מתחילה בטוראי הקטן ביותר,
והיא מגיעה עד לחדרה הקדוש של ועדת
ראשי המטות הצבאיים.
חצי נושאת אוירונים. ועדת רא שי
המסות הוקמה במיוחד כדי לתווך ב שנאה
זו. היא מורכבת מראשי המטות של
שלושת השרותים ומיושב־ראש, השייך ל אחד
מהם. להלכה עליה להתרומם מעל ל אינטרסים
של כל שרות, להחליט בהתאם
לאינטרסים העליונים של המדינה. אולם מא חר
שאין כל אפשרות שאחד מן הארבעה
ישכנע אי פעם את שלושת חבריו, הרי זו הי
מעין ועדת פשרה, שמתפקידה ליצור הס כם
בין השרותים.
גם דבר זה היה בלתי־אפשרי, לולא המ ציא
פעם פקיד אחד המצאה גאונית. ההמ צאה:
כל סכום שיוענק על ידי הקונגרס
לצורכי הבטחון יחולק שווה בשווה בין שלו שת
השרותים, ללא כל ויכוח נוסף.
מאז לא היה עוד צורך בויכוח אם נושאת-
אוירונים חדשה חשובה מחלק של מפציצים
אטומיים, או להיפך. הסכום חולק שווה ב שווה
ביניהם. ואם לא הספיק לשניהם, מש מע
שאפשר היה להזמין רק חצי נושאת־אוירתי
ם וחצי להק מפציצים.
יכריע. במדינה אחרת היה האויר ראש הממשלה (או הנשיא) פותר את הבע יה
בהחלטה ברורה, לכאן או לכאן. אולם
באמריקה הדבבר איננו אפשרי. לכל חייל
יש קבוצה מאורגנת של תומכים בקונגרס,
וזו מעוררת שערוריה איומה מדי פעם, כ שנדמה
לה שהחייל החביב עליה קופח.
במיוחד מצטיינים בזאת תומכי חיל־האויר,
הטוענים (בניגוד לכל העובדות הצבאיות),

מורים הרצוג על פסגת אנאפורנה 15150
התמוטטות צוקי סלע.
עתה הגיע תור הצעקות לחיל־האויר. שר
הבטחון החדש, מי שהיה מנהל חברת הע נק
ג׳נרל מוטורס, החלים לקצץ בתקציב
האויר קיצוץ אכזרי. תומכי חיל האויר ב קונגרס
כבר משחיזים את סכיניהם. לדעת
רוב הפרשנים יתכן מאד ש שר הבטחון לא
יצא בריא ושלם מן הניתוח .״עליו עוד לל מוד
את עובדות החיים שלנו,״ העירו ברח מנות.

אסיה

א בי ב בא. אבד...
בקוריאה נשבה רוח אביב. השלג, ,שנמס
על ההרים כבר לפני כמה חדשים, החל נמס
גם באוהל של פנמונג׳ום. ניצני חיוך רא כשסיכויי
שונים
נבטו על פני הגנרלים,
שביתת־נשק החלו סוף סוף מסתמנים ב אופק.
אביב
זה לא מצא חן בכמה מקומות. אחד
מהם היה ארמונו של סינגמן רי, נשיא קו ריאה
הדרומית. אמנם, עמו סבל כבר למע לה
ממליון קורבנות במלחמה זו. אולם ל דעתו,
יהיה זה פשע לסיים אותה לפגי שי גיעו
חיילי הדרום לגבול מנצ׳וריה.
יתכן שהדבר היה מעורר חיוך, לולא ה עובדה
שחייליו של סינגמן רי תופסים כיום
שני שלישים של החזית הקוריאית. מה יק רה
אם יסרבו להשבית את נשקם״ יצאו
להפגנה מטורפת על דעת עצמם? הרי עוד
לפני שלו ש שנים, לפני התחלת מלחמת קו ריאה,
הבטיח סינגמן רי לכבוש את הצפון.
אז לא היו לחייליו אפילו 50 כדורי רובה
לאיש. ואילו כיום י ש לרי צבא קרבי מנו סה,
המונה מאות אלפים.

מסוגל להכריע

במל

שהכוח האוירי לבדו
חמה הבאה.
כמה פעמים ניסה שר־הבטחון, הממונה
על כל שלושת השרותים, להנהיג שיטה
חדשה, בדומה לזו הנהוגה ברו ב ארצות
אירופה: מינוי מפקד ראשי של כל הכוחות
המזויינים. הדבר הוכשל תמיד עלידי הצי,
השרות האריסטוקרטי ביו תר באמריקה, ה חושש
כי ראש־מטה כזה יעדיף את חילות
היבשה והאויר על פניו. אולם עתה שוב
נמצאת הצעה ז ו בקו של עליה. הגנרל אייזג־האור,
בעצמו איש־צבא, שהיה ראש־מסה
וסבל רבו ת מן השנאה ההדדית של החילות,

מתכוון להגדיל בהדרגה את כוחו של יושב־ראש
ועדת ראשי המטות.
גבר נמרץ ותוקפגי. אין ספק שחיל־הים
היה פותח בצעקה גדולה נגד מזימה
זו, אלמלא היה אייק נוקט בתכסיס מחוכם
מאד. הוא מינה את ראש הצועקים של הצי,
האדמיראל א ר תוי רדפורט, כראש ועדת ה מטות.
רדפורט, גבר אמיץ ותוקפני, בלט
לפני כמה שנים, כשהתנגד לייצור המפצי צים
האטומיים, טען שזו הי ״טעות העולה
במיליארד דול ר!״ אחרי שקיבל את המשרה
החדשה, נשאל אם עודו חושב כך. נתברר
שהאדמיראל שינה את דעתו.

״לא כא בחשכון!״ איש אחר שהמצב
לא מצא חן בעיניו כלל, היה הגנרל. צ׳יאנג
קיי־שק. חששו הגדול של הגנרליסימו ה קרח
הוא כי אחרי שי חזור השלום לקוריאה,
יצטרכו האמריקאים להכיר בסין העממית.
יודעים זאת גם האמריקאים, והדבר אינו
מוצא חן בעיניהם כלל וכלל. האנגלים הכי רו
מזמן בסין העממית, מתוך דעה שהכרה
בממשלה של מדינה זרה אינה צריכה לנבוע
דוקא מיחסי אהבה, אלא רק מקביעת עוב דות
המציאות. טענו האנגלים: אם לא נכיר
בהם, ולא נו שיב את נציגם באו״ם, הרי נד חוף
אותם יו תר לידי הרוסים.
יתכן שהאמריקאים מבינים זאת בעצמם. או לם
מצבם אינו נעים. אם יכירו בסינים דד
(המשך בעמוד 0 2

במדי 1ף.
(המשך מעמוד ) 7
את המפעל. לעומתה מתריעה אליאנס 600 :
מאנשי המגבית בארצות הברית מהזיקים
במניות בית החרושת. מה יאמרו באמריקה,
לכשישמעו שמסעלם מקופח?
מפלגות שרו ם. שלו וא*ן שלו
מאז פרי שתו של משה סנה ממפ״ם וה קמת
חזית השמאל, מתנהל מאבק חשאי בין
אנשי מפ״ם מזה ו בין אנשי מק״י ומפלגת
השמאל מזה, על השלימה בארגונים שבהם
השתתפו מפ״ם ומק״י לפני הפירוד — הלי־גה
לידידות עם ברית־המועצות והועד היש ראלי
למען השלום.

בכל הסיבובים שנערכו עד כה במאבק
הזה ז כו אנשי סנה בנצחון גמור, כיון שת מיכת
מק״י ניתנה כולה להם• תחילה דרשה
מפ״ם את החזרת המנדטים מאנשי סנה, אך
בעוד שאנשי סנה הורחקו בתוקף טענה זו
מעמדות בהסתדרות ובתאים של האיגוד ה מקצועי,
נתקלה הדרישה בקיר אטום כש הדברים
הגיעו לארגונים המשותפים עם
מק״י. טענתם של אנשי מק״י — הבחירות
למזכירות של הועד למען השלום והליגה
לידידו ת עם ברית המועצות היו אישיות
ואין זה חשוב עם מי הזדהה הנבחר בינתיים.
אנשי מפ״ם טענו, לעומת זאת, שהבחירות
נשאו אופי אישי כלפי חוץ, אך לאמיתו
של דבר היו המינויים תלויים בחלוקה לפי
מפתח בין השותפים. הם תבעו להרחיק את
חבר סיעת סנה מהסניף הירושלמי של הליגה
לידידות עם ברית המועצות, ואת המשוררת
חיה קאופמן, נציגת מפ״ם בסניף הירושלמי
של הועד למען השלום, שעברה בינתיים
לחזית השמאל.
המשא והמתן לא נסתיים, אך למעשה
נמנעה בינתיים בירושלים פעולה משותפת
של מפ״ם ומק״י בענינים הללו• מפ״ם איימה
בהפסקת הפעולה המשותפת. חשיבת מק״י :
הועד למען השלום הוא ארגון בינלאומי,
יכיר רק ב מזכירות הקיימת, עד שתערכנה
בחירות חדשות.

טבח אנ\ד 1ס *0 3
אנשי מקצוע בשטח ההסברה והמודיעין,
תמהו מאז ומתמיד כיצד ייתכן שדווקא ל־מפא״י,
החולשת על מנגנון הממשלה וההס תדרות,
תהיה מערכת הסברה כד, כושלת.
באמצע השבוע שעבר הובעה תמיהה זו
גם בכינוס אנשי ההסברה של מפא״י בממ ובמקומות
אחרים 30 .
שלה, הסתדרות,
אנשי ההסברה שנתכנסו בבית מרכז מפא״י
ברחוב הירקון, תל־אביב, כיוונו את עיקר
חציהם כנגד שירו תי המודיעין של הממשלה.
אנשי מפא״י, שי שבו בחדרי חדרים, הסי רו
את כסיות המשי, דיברו גלויות. הם לא
השלו את עצמם שההסברה שלהם טובה, או
אפילו מקצועית. כל ההסברה הממשלתית, ל משל,
לצבור הרחב, התבטאה בפרסום עלון
תמונות חדשי, שעלה לממשלה 10 אלפים
לירו ת לשנה, לא נועד אלא לבדר את האז רחים
הממתינים לראיונו ח עם פקידי ממ שלה,
ולעטיפת דגים מלוחים.

שני יו מני הקולנוע, שנתמכו על ידי ה ממשלה,
צולעים ביותר, וקול ישראל הולך
מדחי אל דחי.
קוקטיירים להסדרה. אמר אחד מ עובדי
ההסברה, איש מפא״י ותיק׳ מראשי
שרות והתרבות בצ. ה .ל ,.בשעתו :״אפילו
בראש מחלקת התרבות של מועצת פועלי
תל־אביב העמדתם אמריקאי. ייתכן שהם אנ שי
מקצוע, אבל הם א־נם מבינים את הארץ.״
על אופיו של אחד מאנגלו־סכסים אלה, עמד
אחד ממנהלי ההסברה ההסתדרותית :״הוא קוקטייליס לשתות
היותר, לכל טוב
עם עתונאי חוץ על חשבון הממשלה.״
אלא שהישיבה היתד, חתונה בלי חתן, כו לם
ידעו כי פטרונם של אנגלו־סכסים אלה,
הוא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, ובלי
הסכמתו לא ייעשו שום שינויים מרחיקי
לכת. אולם אף ראש הממשלה חש כנראה
בהלך רוחות זה בין אנשיו, כ שדיבר במו עדון
מילוא על הרדיו, הכפוף לאחד מבחי ריו,
משד מוי ש״ן פרלמן. אמר :״אני מוכן
להסכים כי הרדיו בישראל הוא לכל היותר
בינוני.״ היתד, זו הודאה ברורה בכשלון.
הכנס התחבט: כיצד לפתור את הבעיות?
כיון שבלי בעל הבית לא יז וז הדבר, הוחלט
כי לאספה הבאה בראשית יולי, יוז מן ראש
הממשלה ומסקנות הכנס תובאנה להכרעתו
ולטיפולו.

אורחי
תנ״ד x 2
מכונית שחורה של הקונסוליה האמריקא עזבה
את נקודת הביקורת
ית הירושלמית
של הלגיון הירדני, חצתה את שמונים המט רים
של השטח הפתוח במעבר מנדלבוים,,
עצרה שגית ליד תחנת הגבול הישראלית.
מהמושב הקדמי יצא עדלי סטיבנסון, הוצג
על ידיי הקונסול רוג׳ר ט׳יילר בפני טדי קו־לק,
נציגו של בי. ג׳י ,.ושמואל בן דור, ראש
מחלקת ארצות הברית במשרד החוץ.
מאומן היטב משבועות מסע הבחירות ל נשיאות,
ידע סטיבנסון את חובתו, ניצב כ ארבעה
רגעים תמימים לר שות 18 צלמי ה־עתונות
והמסריטים. הוא היה חסכוני יו תר
בקולו, סירב לדבר לתוך מי קרופון של קול
ישראל.
עמדה, לפני שהאורח הספיק להיענות ל הצעתו
של טדי קולק׳ ״נלך לשתות משהו״,
במרכז ההתענינות, חמדה מוזס, עורכת לאי תנ״ך
מתנה:
ספר
שה, שהגישה לאורח
״ירו של מי״ (העולם הזה .)815 הסבירה את
דבר השי :״כשהייתי בארצות הברית חתם
סטיבנסון על ספר הנאומים שלו ונתנו לי
במתנה. עכשיו החזרתי לו כגמולו. אני גאה
כתרנגולת הודו על מתנתו ! ״
עכין הדדי. לא עברו חמש שעות, ו־תנ״ך
״ירו של מי״ שני הוכנס לידו של ה אורח.
הפעם על ידי ׳יצחק בן־צבי, שלא ידע
על התנ״ך הראשון. העיר סטיבנסון, בפעם
השניה אותו יום, בדפדפו בעמודים המודפ סים
עברית :״את זה קוראים אחורנית, לא

קודם, לכן הספיק לתת תשובה
טית לאקדמאי של האוניברסיטה

דיפלומ העברית

כ בו ד
שנערכה

ג׳נסלמנים ולייזי ס בתקבשות ערב, מזינים את עצמם במסיבה
המלכ ה !
לכבוד יום. ההכתרה של המלבה אליזבת השניה, במלון המלך דוד, ירושלים.

שהצביע ביגון׳ דרך החלון לעבר הר הצו פים,
ביקש את האורח להטיל את משקל
השפעתו למען החזרתו לידים ישראליות :
״זהו ענין הדדי. הם,״ והוא הצביע לשטח
שבידים ישראליות ,״רוצים לשוב אל אדמו תיהם..״

ג׳ ,.שב מ שרדו הירושלמי ביקר עדלי
סטיבנסון לפנות ערב, כשלוש שעות לפני
מצא ז מן,
שהסב לשולחנו בביתו הפרטי,
להסתגר אתו למעלה משעה וחצי. המועמד
לנשיאות של ארצות הברית, שאין לו, אמנם,
כל תפקיד ותואר רשמי, עדיין מהתה כוח
רציני במפלגתו, נמצא חשוב עד כדי שראש
הממשלה י שפוך לפניו את לבו.
חקלאות הטבק דאבער
כשנתפרסמה בשבועות האחרונים רשימת
הגידולים שנקבעו לישובים החדשים שב־אפטרופסותה
של מחלקת ההתישבות של
הסוכנות, נתברר ש שוב אין הירקות ממלאים
תפקיד נכבד בתכנית המשקית. את מקומם
תפשו גידולי תעשיה. בין הגידולים החדשים:
• פשתן — למרות שעדיין אין מפעל
המוכן לעבד את כל הכמות שנזרעה השנה
ובשנה שעברה•
סלק סוכר — שלפי שעה יפיקו ממנו
אלכוהול, כיון שעדיין לא הוקם בישראל
בית חרושת לסוכר. הטיבה לעיכוב: חילוקי
דיעות בין מומחי הממשלה, מד. עדיף בתנאי
המשק הישראלי, מפעל לזיקוק סוכר, שהוא
יקר ומסובך, או מפעל לייצור סירוף סוכר,
שהוא זול ופשוט יחסית.
• בטטות — שהאוכלוסיה איננה רגילה
להן. מיועדות לייבו ש ולטחינה בתור תוספת
לקמחים אחרים באפית לחם.
חסר ברשימה: טבק וירג׳יניה. בשנתיים
האחרונות נשתלו שטחים נרחבים של השיח
הריחני׳ .לאחר ייבו ש והכנה נתברר כי טבק
וירג׳יניה מקומי איננו בוער באש. הסיבה —
הטבק נשתל ללא בדיקות קרקע מספיקות,
כמות הכלור הגבוהה שבמי ההשקאה איננה
מאפשרת גידול טבק וירג׳יניה ברוב אזו רי
הארץ.
בוז1ץ בולמוס במקו מנות
״זה 12 שנים שאני ב שירו ת ממשלתי
ואינני זו כ ר חדשים קשים כל כך,״ ענה פקיד
גבוה באגף המזון למשלחת נשים, שבאו
להתלונן על הפיגור הרב באספקת מיצרכי
״מה אני יכול
מזון יסודיים באפריל־מאי.
לעשות כשאין לי ממה לחלק?״ הוסיף הפקיד
ונאנח.
תשובה זו לא הניחה לגמרי את דעת
הצרכנים. הסוכר באפריל, וגם במאי, חולק
באיחור של חודש. עד היום לא חולק השמן
של חודש מאי. צרכנים רבים לא קבלוהו
גם עבור אפריל. לא הושלמה עדיין מנת
המרגרינה עבור המחצית הראשונה של מאי.
לא חולק עדיין קמח עבור מאי. אספקת
הדגים צולעת.
כשהתמרמרות הצרכנים הגיעה לשיאה,
כינס המפקח על המזונות, אבינועם הלוי
(אפשטין) ,מסיבת עתונאים, הצהיר :״אשמה

חברת השיט הישראלית צי״ס. הפיגורים ב אספקת
המזונות נעוצים ברשלנות הספנות
הישראלית. המיטענים אינם מגיעים בז מן
בגלל הליקויים בהובלה.
הנהלת צי״ם לא שתקה, כינסה אף היא
מסיבת עתונאים והכריזה [
״אשם רק משרד המסחר והתעשיה. קשה
לנו לייעל את ההובלה כשאנו נדרשים לפתע
להביא מיטעני מזון ללא תיכנון. לא תמיד
נפתחים חשבונות הבנקים בזמן.״
משרדי הממשלה הוצפו מברקים שהזהירו :
פולמוס זה גורם נזק רב למדינה, משחיר
את פני הספנות הישראלית, ש 31 מהכ נסותיה
באים משירות בנמלים זרים. הידיעות
על קשיי האספקה מעודדת את אויבינו.״
מנהל משרד התחבורה לא התחשב בני מוקים
אלה. בהרצאה ב מועדון הימי בחיפה
התקיף שוב בחריפות את צי״ס, שהעיזה
להגיב על דברי המפקח על המזונות.
״אין יורקים לבאר ממנה שותים,״ אמר.
״אם י ש קשיים בפתיחת חשבונות, דבר הנובע
ממחסור במטבע זר, אין עסקה של צי״ם׳׳.
אולם מרגרינה ו ש מן אינם מיוצרים מפול מוס.
ובינתיים הועלו המחירים ב שיעור גדול.
ייתכן, שמישהו עשה את החשבון, שעל ידי
התיקרות רבתית, ייגמלו צרכנים רבים מל השתמש
בשמנים בכלל.

/.״ 66 סוכר
מודעות נדירות הופיעו בימים האחרונים
בעתוניסג ״קנו אך ורק ריבה מתוצרת פלו נית.״
״עקרת הבית! אל תחשמשי בריבה
אחרת. קני ריבה מבית חרושת אלמוני.״
מי שחושב, שהקיצוב על דברי מתיקה
בוטל, עלול להתאכזב. הופעלה רק שיטה
חדשה. הצרכן יכול, מעתה, לבחור לו את
הריבה לפי טעמו, וספקי ריבה ירדו מהבמה
התעשייתית.
משרד המסחר והתעשיה רוצה לקבוע שי טה
חדשה: טעם הצרכן יהיה הקובע. פרץ
ברנשטין אינו גורם את שיטת המיכרזים
של קודמו, ד״ר דוב יוסף, אולם יחד עם
זאת אינו רוצה לכפות על הצרכן את המצרך
הקצוב. הוא החליט להפסיק לספק שוק קבוע
למזייפי תוצרת מזון. הצרכן יוכל, לפי ה תלושים
הנמצאים בידיו, לבחור לו אח המצ רך
הקצוב מבית החרושת הטוב ביותר.
כדי להבטיח הצלחה לחידוש הזה, יהיה
צורך במלאי מזונו ת כפול ומשולש. כי ית כן
שמפעלים אחדים יז כו באהדת הצרכנים
ותוצרת מפעלים אחרים תישאר על מדפי
חנויות המכולת או במחסני בתי החרושת.
להבטיח בחירה כזאת בשמנים, למשל, קצרה
עדיין יד המדינה. נפל על כן הפור על ריבה.
סוכר בשוק העולמי אינו עולה היום על
מחיר חיטה• חמרי גלם אחרים נמצאים ב מדינה
בשפע. אפשר, החליט השר ברנשטיין,
לנסות.
אולם י ש ציניקנים הקובעים, שלבתי הח רושת
יהיה יו תר כדאי לנהל את המאבק
על הסוכר, המוקצב לתעשית הריבה, מאשר
על הצרכן. יי צור מריבה דור ש 68 אחוז
סוכר. סוכר עדיין מחזיק מעמד חזק ב״ שוק
החפשי״ .באין הצמדת הצרכן לחנות המ כולת
וליצרן, הפכו תלושי הריבה ל״חפשיים״,
וכבר נראו הניצנים הראשונים של מסחר
בתלושי ריבה. תלוש של קילו ריבה נותן
לבעליו 680 גראם סוכר טהור, ורבים מבכ רים
את הסוכר על הריבה.

.העולם הזה״ מם׳ 816

דרכי
ח י ים :

ע לי 1ן התערב

הג׳ים דהר במהירות מסחררת לכוון שער המחנה. שני
חייליס אמריקאיים, שעדיין לא היו בוטחים כל כך׳ החזיקו
את אצבעותיהם על ההדק. אולם השער היה פתוח לרווחה,
ושום חייל גרמני לא נמצא בו. האמריקאים לא נתקלו בכל
התנגדות, למרות שאלפי בני אדם נכחו במחנה. ההתנגדות
לא היתד, כלל, גם לו רצה מישהו להתנגד. כי בני המחנה
לא היו אלא שלדי עצמות, שטעמו את ארוחתם ההגונה
האחרונה בדיוק לפני חמש שנים.
היפלדורף, מחנה ההשמדה הנאצי בגרמניה, היה אמנם
חי. אולם לא די חי וחזק כדי שיהיה מסוגל להקביל בהת רגשות
של שמחה את החלוץ המשחרר של הצבא האמריקאי.
דוקא באותו רגע כלו כל הכוחות. עם השחרור התנדף כאילו
מאליו גם ר צון הנקמה. המחשבה שהכל היה כבר מאחוריו
כינסה כל אדם בתוכו. האנשים שכבו כמעט ללא נוע, רצו
לנוח.

הופיע שוטר בביתה, הביא עמו צו הדורש ממנה לקחת את
ילדה מבית־החולים. דבורה סרבה, הועמדה לדין. היה זה
מחזה מרעיד: משפט האם האומללה, שהופיעה בבית משפט
השלוה התל־אביב ללא עורך־דין, מחוסר אמצעים, הטיחה
את כל האשמה כלפי החברה.
״כיצד תתאר לעצמך, אדוני השופט, את תגובתה של בתי
בת החמש, לעובדה הטרגית? האם אין זה איבוד לדעת אטי
וארוך, לגדל ילד דפקטיבי בחדר צר, בין אנשים בריאים?
בעלי ואני סבלנו רבות בחיינו, איש לא יגזו ל מאתנו את
האושר המינימלי שנותר לנו ! ״
עדים רבים הביאה התביעה, ביניהם אחות, רופא ונציגת
מוסדות עזרה. כולם הביעו את הדעה כי הילד עלול ליהנות,
יותר מבכל מקום אחר, בחיק אימו. רופא הדסה, ד״ר חיים
היימן, אמר שאמנם היה רצוי לסדר את הילד במוסד מיוחד,
אלא שמוסר כזה חסר, לצערו, בארץ. על כל פנים היה וה
עוול להשאירו בבית־ר,חולים. הוא הביע את דעתו כי הילד
מסוגל להתפתח, אם הוא מסוגל עוד להתפתח, רק בטפול אם.

בטנה, לחזור לביתה. לאחר ז מן מה נתברר הכל. הילד החל
מראה סימני פיגור בולטים, בגיל של כמה חדשים לא היה
שונה כמעט, בהתפתחותו השכלית, מעת היותו בן כמה
שבועות.
לא מקום מתאים. חדשים אחדים לאחר ששהה התינוק
בבית הרגישה דבורה כי הילד אמנם מפגר, לבד מהמחלות
שפקדו אותו בזו אחר זו. כאשר החל סובל מדלקת הריאות,
הביאה אותו דבורה לבית־החולים העירוני ברחוב בלפור,
שם נקבע סופית כי לילד אין תקנה.
דבורה היתד, אובדת עצות. ככל אם, אהבה את בנה בכל
מאודה. אולם גידול ילד דפקטיבי בחדר צר היה הורס את

העצבים התרופפו. אותו רגע סבר כל אחד מהני צולים
כי העתיד צופן בתוכו שושנים, וורודות. אולם עד
מהרה נתברר כי הפצע היה עמוק מדי, השאיר אחריו סימנים
ניכרים שלא נרפאו עד מהרה. רבים נשארו בעלי מום, אחרים
היו מזועזעים מכדי להתחיל בחיים תקינים.
דבורה ש טרוייו מן 21 היתד. אחת מאלה שעצביה נת רופפו.
גם בתי־ההבראה, אליהם נשלחה, לא עזרו לה במידה
מספקת כדי לשחררה מהזעזוע. הוריה, משפחתה, מלבד
אחיה, נטבחו עוד בהונגריה, מולדתה. דבורה היתד, צעירה
אז, חזקה ומסוגלת לעבוד. היא נשארה בחיים. המבוגרים
והזקנים היו מיותרים. הם הושמדו.
עתה היה עליה להתחיל בחיים חדשים. מראה פניה לא
היה עוד צעיר כגילה, עצביה היו חלשים כשל אדם זקן.
דבורה הכירה את שלמה, גבר גבה־קומה, שבילה גם הוא
את שנו תיו הטובות ביותר במחנות הנאצים. הם נישאו, עב רו
לאיטליה, ושם, בסתר, עלו על אנית המעפילים חג׳ויד•
כאשר דרכו מעפילי האניה הבלתי־ליגלית על חוף הארץ,
מצאו שוב את עצמם בתוך חבית אבק שריפה. מלחמת
השחרור החלה, וקולות הנפץ לא היו זרים להם כלל.
תינוק קל מדי. בחדר קטן וצר, בשכונה הערבית
לשעבר, סומייל, בצפון תל־אביב, ילדה דבורה את בתה רבקה.
מצבה הכלכלי של המשפחה לא היה מזהיר. שלמה היה
צבע לפי מקצועו, השתכר רק כאשר מצא עבודה. עובדה
זו עדיין לא היתר, בבחינת מכשול להרחבת המשפחה. דבורה
הרתה שוב, ילדה לפני כשנה בן בבית־החולים העירוני שב קריה.
בעת
הלידה עדיין לא הרגישה דבורה בכל דבר בלתי־רגיל.
אולם עד מהרה התברר לה כי משקל הילד היד, רק
1300 גרם, וכי הוא זקוק לטיפול מיוחד. דבורה היתד, נר גשת
ועצבנית, הגם שידעה שמקרים כזל׳לה קורים לעתים״
וכמעט תמיד יוצא התינוק בריא ושלם. אלא שתקוה זו נת בדתה.
הרופא סר, לאחר ימים ספורים, אל מטתה, הודיע לה
בצער כי התינוק זקוק לטיפול ממושך יו תר מאשר חשבו,
יישאר בבית־החולים.
לדבורה לא נותרה ברירה אלא להשאיר שם את
תחסרה פיקוח תנוווה דוחה שבתי
כאשר החל, לפני שלש שנים, אברהם
קריניצי, ראשה של רמת־גן, לבנות את ה־איצסד
הענק בסמוך ליר קון היתה המטרה
היחידה לפניו :׳ לסיים במהרה את העבודה
הגדולה. כמה אניות שנשאו מאות ספורטאים
למכביר, השלישית היו בדרכן לישראל. היה
עליו לתחר נגד הזמן. הוא ניצח. שעה אחת
בלבד לפני הפתיחה החגיגית טויחה הלבנה
האחרונה, האיצטד הושלם. הכל חייכו אותו
יום מאושר, פרט לכמה קציני משטרת ה תנועה,
שעמלו משך שעות להשליט סדר
בין סאות כלי הרכב שנעו בערבוביה מש וועת
במבואות האיצטד ובכבי שיו, לא מצאו
את גלגליהם בתוך ההמולה שהשתררה.
היתה זו רק התחלה לתקריות דומות. מאז
הפך כל מאורע גדול במקום זה לכ שלון
חרוץ. מפגני הצבא, תחרויות כדורגל וכי נוסים,
גרמו סבל רב לציבור וכאב ראש
כרוני למשטרת התנועה. מכוניתו של ראש
הממשלי, נתקעה פעם בתוך התנועה הסו אנת,
הציר הבריטי אחר במחצית השעה,
וקבוצת הכדורגל הסקוטית דאנדי הגיעה ב דרך
נס ובאיחור של שעה שלמה למשחקה.
פיצול לשניים. במפגן יום העצמאית
האחרון ביכרו אלפי תל־אביבים ללכת ברגל
לבתיהם. האוטובוסים חזרו ריקים לאחר
שעו ת באין יכולת לזוז ממקומם.
לפני שבועות ספורים קמה ועדה שכללה
.את נציגי משטרת התנועה, המפקח על ה תעבורה
בדרכים והמהנדס העירוני של רמת־גן.
על שולחנה היו מונחות הצעות משטרת
התנועה שמטרתן היתד. להסיר אחת ולתמיד
את המכשול המביש, להקים כמה כבישים
נוספים, לבנות מדרכות בצידי הכביש ה ראשי
כדי שהולכי הרגל לא יפריעו למהלך
תנועת המכוניות. לאחר כמד, דיונים הוחלט

״זזמולם וזזה״ מס׳ 6ז§

פרי

צעקות בוקעות לב. דבורה היתד, עצבנית מדי מכדי
שת$מע את עדותיהם של אחרים״ היה קל מאד לאנשים ל הביע
דעות פסיכולוגיות כאשר הענין לא נגע בבשרם.
היא אהבה את בנה. וויתורה עליו היה מספיק כדי להביא
עליה סבל רב. עתה באו אנשים אלה והטיפו לה מוסר,
כי עליה לגדלו בכל זאת. זה היה כבר יו תר מדי. דבורה
התפרצה כמה פעמים בצעקות קורעות־לב, שהרכינו את
ראשיהם של הנוכחים באולם.
השופט ישעיהו הראל הרגיע אותה. בפסק־דינו הסביר
כי מבחינה אנושית הוא מבין את רגשותיה של האם האומל לה.
הבעיה אינה רק של דבורה ש טרוייז מן, אלא של אמהות
רבות. אולם פתרונה לא נועד לבית־המשפט אלא למוסדות
ממשלתיים, החייבים להקים, כבכל ארץ תרבותית אחרת,
מקום מתאים לילד ם מפגרים בגיל רך כזה .״החוק אינו
משאיר לי ברירה,״ סיים השופט ,״אלא להרשיע את הנאשמת״.
הקנס שהוטל על דבורה 50 :ל״י. במקרה שלא תוציא את
בנה מבית־ד,חולים תואשם שוב.
פתרון משמים. דבורה החליטה להילחם. בעזרת עו־רך־דין
שלחה מכתב ארוך אל אשת נשיא המדינה ואל ראש
עירית תל־אביב, הסבירה בו את רקע הפרשה הטרגית, את
התלבטויותיה, מצבה הגופני והרוחני הקשה שהביאוה להח לטתה
המכרעת.

דכורה שטרוייזמן וכתה
״איש לא יגזול מאתנו׳...
חיי כל המשפחה. היא נשלחה לכמה מוסדות לשם טיפול
בענינה, הגיעה לבסוף למשרד העזרה הסוציאלית.
לאתר בדיקת מצבה הכלכלי והבריאותי הובטח לה כי
הענין יסודר בהקדם. אולם הדבר נמשך ז מן רב מדי, דבורה
נתבקשה שוב ו שוב לסור לבדיקות רפואיות כדי לוודא אם
אכן לא תוכל, במצב הנוכחי, לגדל את ילדה.
בינתיים שכב הילד, שהיה כבר בן שמונה חדשים, בהדסה.
רופאי בית החולים היו מודאגים. לא היה זה מקום מתאים
ביו תר לתינוק המפגר, ששכב בין חולים. להם היה ב רור כי
יש להעבירו במהרה למקום אחר.
הם דר שו זאת מדבורה. היא סרבה, הסבירה את נמוקה
ההגיוני.
״תאר לעצמך, אדוני באחד הימים, לפני חדשיים,

כי י ש לגשת מיד לעבודה הדוחקת ביו תר :
סלילת כביש רחב מתל־גיבורים שעל כביש
פתח־תקוה אל האיצטד. סלילת כביש זה
עמדה לפתור את הבעיה העיקרית: פיצול
התנועה לשניים, הקלת העומס על הכביש
הראשי.
כאשר פנתה הועדה אל יצחק גרשטנקורן,
ראש עירית בני־ברק, שעל אדמתה צריך
היה לסלול את הכביש, קיבלה תשובה חד
משמעית נ ״על אדמתי תסללו כביש שיחלל
את השבת? לא ולא !״
הוא שכח רק כי קריניצי הוכיח בעבר
לא פחות אדיקות, נעל את שערי איצטדיונו
בשבת.
חינוך רעיון ללא ריח
באולמות הגדולים של מחנה אלנבי, ש הועמדו
לרשותם, רקדו סטודנטים וסטודנ טיות,
חבושים כובעי־ניר צבעוניים, סיימו
את יום הסטודנט (העולם הזה .)812 לפני ה אולם
התהלך בחור רזה נמוך־קומד. ומהיר־תנועות,
ש שמו ידוע לכל ילד בארץ. חיים
חפר. תחת כובעו האדום, עביד במוחו רע יון
כביר.
גרם לרעיון, המחנה, בו רקדו הסטו דנטים.
הוא נטע בלבו של חפר את המחש בה
שכן קבור כלב השיכון של הסטודנטים.
מדוע לא יעמידו לר שו ת הסטודנטים את
אחד המחנות ב איזור ירושלים, שאין בו צו רך?
הסטודנטים מיעוטי היכולת (וחוסר יכולת
הפך שם נרדף לסטודנט בירושלים) יו כ לו ל גור
בצוותא במחנה, להתבודד עם ספריהם,
לפתח חילם חברתיים, של נוער אקדמאי אמי תי,
במקום לר בוץ בחדרינן קטנים ולשלשל
30ל״י לחודש לכיסה של בעלת בית רודפ ת
בצע.
בעיתו של חפר: לדאוג שהבקשה תוצג
לממשלה על י די הרוב המפא״י, שזכה בבחי
רות
האחרונות, באופן
המפ״מי של חפר עצמו
תכניתו עלתה יפה :
סטודנטים עם בי. ג׳י.

הבעיה האנושית הכאובה, שנדושה משך שנים רבות
בהרבה ארצות ומצאה שם את פתרונה, טרם נפתרה בישראל.
במקומה של דבורה שרוייז מן עלולה להיות, מחר, כל אשה
אחרת. אחדות תלחמנה כפי שעשתה זאת דבורה׳ אחרות
תכנענה לגורלן, עלולות להרוס על ידי כך את חייהן וחיי

משפחותיהן.
דבורה ש טרוייז מן שילמה קנס עבור העבירה שביצעה.
בפניה עמדה שוב הבעיה: מה לעשות בילד ז
לפני שבוע נפתרה הבעיה, על־ידי התערבות ישירה של
כוח עליון. לא היתה זאת מדינת ישראל, אלא רי בון העולם.
הילד מת בבית־החולים מדלקת הריאות.

ששום זכר מן הריח
לא ידבק אליה.
השבוע ייפג שו ה עצמו
בענין זה.

אירגונים
על הוצאות והכנסות
ההסתד במרחק
שני קילומטרים מבית
רות החדש, מתנוסס השלד הענקי של בית
האיכרים החדש, ההולך ומוקם ליד הכניסה
לקריה׳ בקרבת בית ציוני אמריקה.
עוד׳ יעברו חדשים רבים׳ עד שהבנין יו ש לם
וכל המוסדות הקשורים בהתאחדות ה איכרים,
כמו פרדס סינדיקט, בנק האיכרים,
עמיר, התאחדות האיכרים על כל מחלקותיה.
יעברו אליו. אבל ראשי הפרדסנים לא נמ נעו
מלהזמין לשתיית ״כוס מיץ״ על הפי גומים׳
את ראשי הציבור ואורחים מחוץ ל ארץ.
למרות,
שהבנין החדש יכיל 137 חדר ל משרדים
וישתייך לסוג הבניניט המפוארים
במדינה׳ לא התאפק אחד האורחים הזרים
מלהעיר :
״הנכם נראים כננסים מול בנין ה״הסתד־רות.״

לעשות,״ השיב אחד מראשי האיכ רים׳
״אנו חיים על הכנסותינו ; הם חיים
על הוצאותיהם.,״

משפט

שוב ליד בית הכנסת, תקפוה כמה מתפללים,
גרמו לנזק קטן ולוויכוח גדול בין הקהל
שנתחלק בדעותיו בשאלה: האם מותר למס־יונרים
להכניס לחיק הנצרות ילדים יהודים
(העולם הזה? ) 780
הדין הפתח־אותה
שאלה נשאלה בבית אנטמן תקואי׳ כאשר הועמד למשפט יו סף
( ,)55 שהואשם בהכאת הכומר הקתולי אירליוד
ויאלה, מהמיסיון הצרפתי ביפו. שלו ש ה היו:
וא) הכאת בפניו אשמות שהוקראו
אדם( .ב) גניבת כסא( .ג) גרימת נזק לאותו
כסא.
התובע חרג הפעם מהמסגרת הצרה של
האשמות הרשמיות, העיר כי עצם המעשה
הוא כפיה דתית מבישה, מזיק לשמה הטוב
של המדינה. דבריו נאמרו ב טון שהוכר הי החוץ,
שהתעניין
טב כסגנונו של משרד
בתיק זה מפאת חשיבותו.
הסניגור, עורך דין שמואל תמיר, השיב ב אותה
רו ח .,ט ען כי לאחר השמד הגדול ב אירופה
תחשב, לדעת רבים, לכפיה דתית
העובדה, שמיסיונרים מנצלים את המבוכה
ואת המצוקה הכלכלית הקשה של כמה מש פחות,
ולאחר הבטחות, הם הופכים אותם
לנוצרים טובים, וכל זאת דווקא לעיני מת פללים
יהודים.
״לדעתי״ ,סיים עורך הדין ,״לא היתד. כאי
כפיה דתית מצד הנאשם, אלא שוחד דתי
מצד המיסיונר.״
השופט לא התלהב ביותר מהויינוח העק־
(המשך בעמוד ) 14

כפיה או לאי
מכונית אמריקאית הדורה עברה לפני כמה
חדשים ליד בית הכנסת שברמת יצחק, פר־ברה
של רמת־גן. כמה מאות מטרים מן ה־בנין
עצרה. אדם לבוש גלימה שחורה וצלב
גדול תלוי על חזהו, ליחד, ילד, שישב במכו נית,
אל ביתו.
כאשר חזרה המכונית באותה דרך, עברה

הארץ
״הנאשם עמד בתאתאתא הנאשים ורעד
מפחד״.
אכרהם זיידמן, תל-אביב
והוא

ררררעד

נונונורא.

מכל השלם
(המשך מעמי ) 9
עממיים, יצטרכו להכיר גם בזכותם של אלה
על האי פורמוזה. אם י כירו בזכותם על
פורמוזה, יצטרכו להרשות להם לכבוש את
האי מידי צ׳יאנג — דבר שהיו עושים מזמן,
אלמלא הצי האמריקאי. ואם יכבו ש מאו את
פורמוזה, הרי שנפרצה טבעת הבסיסים המ גינים
על העמדה האמריקאית באסיה המזר חית.
אמר
השבוע האדמירל ראדפורד, היו״ר ה חדש
של ראשי המטות (ראה לעיל ל א
בא ב ח שבון!״

גואטמלה
ס כדורגל
בחוס ה שמ ש -הפתעה
לאחר נצחונה השני בישראל• ציפתה קבו צת
הכדורגל הסקוטית פאלקירק בכליון עי־נים
למשחק השלישי והאחרון, נגד מכבי
פתח תקוה, בו יסיימו, קיץ, בנצחון את בי קורם
המיגע. מה ששמעו מפי ידידיהם המ ארחים
על מתנגדם לא הפחיד אותם ביותר.
״הם יבקיעו את שערכם סוף סוף, אולם
יפסידו לבטח,״ אמרו להם.
המקצועיים הסקוטים, שלא התלהבו משני
המשחקים הקלים הראשונים, היו עייפים
למרות כושרם הגופני המעולה. הסיבה: ה חום
הישראלי הלוהט שהתיש את כוחם ומש חק
הכדורגל החריף מדי של הישראלים שה
ונלחמת
הבננו ת

פט לסיומו של המשחק נתברר כי הם הס פיקו
להבקיע רק שני שערים, לנחול על ידי
כך את מפלתם הראשונה בארץ, מרגלי מח זיקי
הגביע הישראלי.

היה כד אי
24 שעות בלבד לאחר שנחלו את תבוסתם
הראשונה מרגלי שחקני מכבי פתח־תקוה
(,ראה לעיל) ,עלו שחקני הכדורגל הסקוטים
על המגרש המדושא ביפו כשהם עייפים יו תר
מתמיד׳ עצבנים ונחושי החלטה, לנצח
במשחק הפרידה שלהם את נבחרת מכבי־ה־פועל
תל־אביב.
איש מבין הצופים לא קירה הרבה מנב חרת
שתי קבוצות שכל אחת מהן הוכיחה
בנפרד, רמת כדורגל ירודה ביותר. אולם

התבסס ביבשת
.ראשג שר קומוניסטי
אמריקה !״ קרא דיפלומט אמריקאי חשוב
לפני כמה ימים. אולם מעטים התיחסו ל דבר
ברצינות. כי ראש־גשר זה קם באחת
מאותן הארצות, בעלות השמות המוזרים, ה מעלות
חיוך על שפתי כל אמריקאי אמתי,
הקורא להן, רפובלי קו ת הבננות״ .הארץ:
גואטמלה, בעלת 3מ ליון תושבים, הגדולה
פי חמש משטח ישראל.
ה״קומוניסטים,״ היו חברי המפלגה המ הפכנית,
שתפסה את השלטון מידי הדיקט טור
אוביקו לפני תשע שנים. מפלגה זו פו עלת
ב שי תוף פעולה עם קומוניסטים וטרוצ־קיססים,
המהווים בארץ זו כוח חשוב. מט־
־תה המוצהרת: להחרים את האחוזות הגדו לות,
המקיפות כמעט את כל שטח המדינה.
יתכן שהדבר לא היה איכפת לאמריקאים
הצפוניים, אלמלא פרט קטן: חלק גדול מ שטח
האחוזות האלה נמצא בידי חברת־חפי־המגדלת
הצפון־אמריקאית,
רוודהמאוחדת

את הבננות והקפה, הדרושים לאזרחי ה צפון.
הממשלה החליטה להחרים את רו ב
השטחים האלה, לשלם תמורתם את ערכם
המלא. הערך המלא נקבע לפי הסכום שנק בו
הבעלים עצמם, כ ש שילמו את מסיהם.
היה זה תכסיס מכוער מאד, כי כל הבעלים
רימו את הממשלה שעה ששילמו את המסים.
דולרים דרוכים. אמריקאים רבים הז דעזעו•
חברת־הפרות־המאוחדות היא הכוח
החזק ביו תר באמריקה המרכזית, חזקה ב הרבה
מרוב הממשלות. היא שלטה משך דו רות
בארצות אלה. אם ממשלה מסוימת לא
מצאה חן־ בעיניה, הרי פתרה את הבעיה ב פשטות*
:מצאה גנרל, שילמה לו כמה אלפי
דולרים, העבירה לו בלילה, באחת מאניות
הפרי, כמות רצינית של רובים. בדרך כלל
הפך הגנרל נשיא המדינה תוך שבוע.
גם הפעם ניסתה החברה שיטה זו. כמה
גנרלים התקוממו, ניסו להפיל את הממשלה.
אלא שהזמנים השתנו. הגנרלים נתפסו ונת לו.
החברה
נשארה חסרת ישע. היא פנתה
לממשלה האמריקאית. פקידיה שילמו מאות
אלפי דולר לעתונים אמריקאיים, למען ינה לו
תעמולה מתאימה.
אולם כל המאמצים לא נשאו פרי. אין
ספק שפקידי הממשלה האמריקאית אוהבים
לאכול בננות, ככל אדם אחר. אולם הבינו כי
קרקע, ש פזורו ת עליה קליפות בננות היא
קרקע עדינה מאד, וקל להתחלק עליה. לא
היה להם כל ר צון ל שבור את רגליהם.

שוער פאלקירק מק־פיט גולם התקפת פתח־תקוה
5000ל־י לכיס.
פיל בהם פצועים לא מעטים.
העיר ג׳מי דילני, הקיצוני הימני המצויין
של הסקוטים :״אילו היו משחקים כדורגל
כזה בסקוטלנד, הייתי נוטש מזמן את המקצוע
והולך להיות מנקה ארובו ת.״
היתה זו, על כן, הפתעה לא נעימה ביו תר
לגבי האורחים, כאשר נודע להם שהנה־לתם
נענתה לבקשת אגוד הנכים בישראל,
הסכימה לערוך משחק נוסף. הם היו שחק נים
מקצועיים, קיבלו שכר חדשי עבור מש חקיהם.
כל משחק שלא לפי התכנית היה
בשבילם מעמסה לא רצויה ביותר, מיותרת.
שזו פי שמש ועצלי תנועה, עלו אחד עשר
הסקוטים על מגרש מכבי פתח־תקוה כדי
להתמודד עם מארחיהם הרשמיים. הם נדהמו
למראה המגרש הקטן בו היתה כמעט כל
בעיטה של שוערם נלכדת על ידי שוער
פתח־תקוה מבלי שיגע בו איש מן השחק נים
האחרים. הם נדהמו יו תר כאשר, לאחר
60 דקות של משחק, ספגו שלשה שערים
לעומת אפס.
היתד, זו שעתו הגדולה של הקהל המועט
שנהנה במיוחד, לבד מן הקבוצה הישראלית,
מרוגז ם של הסקוטים הנחשבים לקרי מזג.
הפעם הם היו באמת נרגזים, עשו מאמץ
כדי לד,שחת את התוצאות. כאשר שרק השו־
•) 0:2את הפועל תל־אביב.

הכדור היה הפעם באמת עגול והתלאביבים
חזרו אל צורתם הטובה, הבקיעו שני שע רים
מבלי לספוג אף אחד. היה זה משחק
מהיר ומשובח שהוכיח כי חובבים בתוספת
מרץ מסוגלים לגבור על מקצועיים אדישים.
פאלקירק היתר, הקבוצה הסקוטית השניה,
אחרי דאנדי, שלא הצליחה לסיים את סיו רה
בישראל ללא הפסדים.
לא הפסידו גם הפעם: מזמיני הקבוצה,
ארבעה מעסקני כוכבי פתח־תקוה, ששילש־לו
לכיסם כ־ 5000ל״י, הוכיחו שוב כי כדאי
להביא קבוצות כדורגל, ביחוד כאשר אלו
באות מהאיים הבריטים.
כדורסל שני נצוזונות ב כי ס א חד
(ראה

שער)

לפני שנה לערך, ירד ממטוס ט. וו. א .ב שיה
התעופה בלוד גבר בעל שער לבן, קל
תנועה, לחץ את ידי מקבלי פניו בחמימות.
שהגיש לפקיד, היה
בדרכונו האמריקאי,
רשום: טובי רסקין, מאמן כדורסל.
אותו רגע ידעו שני צעירים ישראליים,
שהקדישו את כל מרצם, משך שנים, למשחק
הכדורסל בארץ, כי חלומם הי שן: אי מון ה נבחרת
הישראלית על ידם ונסיעתם עמה ל
הלסינקי,
למשחקים האולימפיים, נגוז.
רסקין, ש הוז מן מארצות הברית ז מן קצר
לפני המשחקים, החל מיד בעבודה קדחתנית,
שהיתר, בודאי מתאימה יותר לכו שר הגופ ני
של הצעיר האמריקאי הממוצע מאשר ל יכולתו
של הצבר הישראלי, אף הבריא ביו תר.
רסקין
היה גם מחמיר בחניכיו, עובדה
שהשניאה אותו עליהם כבר בימים הראשו נים
לעבודתו. לאחר מכן, בהלסינקי, הלכה
השנאה והחריפה.
ישראל נוצחה מיד (על ידי י רן, בהפרש
של סל אחד) ,יצאה, כתוצאה מכך, מן המש חקים.
הסיבה היתר, ברור ה: המאמן. איש לא
פקפק כי אלמלא האנדרלמוסיה ששררה ב קבוצה
הישראלית, היתר, זו מצליחה לעבור
לסיבוב השני ללא קושי.
ראוי ללמוד. שני הצעירים הישראליים
בעלי השאיפות להיות מאמנים, שנשארו ב בית
אותה תקופה, היו יהושע רוזין ויעקב
שאלתיאל, מאמני כדורסל, שניהם חברי מכ בי
תל־אביב. רוזין המבוגר יו תר, היה גם
למעשה מורו של יעקב.
הוא הכיר את שאלתיאל בבית הספר, ראה
אותו כשהוא קולע סלים ומנהל את קבוצתו
בתבונה, החליט כי הנער בן ד,־ 16 ראוי לל מוד
את התורה בצורה ממשית ביותר.
יעקב היה תלמיד טוב. במשך ז מן קצר
טיפס בשלבי ההצלחה, הוכלל בקבוצה ה ראשונה
של מכבי תל־אביב. ביקוריו בבי רות,
לפני עשר שנים, והופעתו עם קבוצתו
באירופה• היוו לגביו את הנסיון הדרוש לא חר
שנים של משחקים חלשים והתעמקות
בהלכה.
כל אותו ז מן היה רוזין המאמן הבלתי
מעורער של הקבוצה, שנחשבה מתמיד ל טובה
בארץ. יעקב העריץ את מאמנו, כל
ז מן שהרגיש כי ידע פחות ממנו. כאשר
הגיעה שעת הכושר להוכיח כי התלמיד עלה
אפילו על מורו-,החלו הענינים להיות יג עים
בבית הרחב שברחוב המכבי. שאלתיאל
נכנע קצת מול פופולריו תו של רוזין, הסת פק
תחילה באמון קבוצות נוער, אבל עבר
לאחר מכן לאמן גם את קבוצת הבוגרים, ה עיקרית.
שחרורו
הארעי מן הצבא לא נמשך ז מן
רב; הוא גויים לשרות של שנתיים. יעקב
לא התבייש לעבור קורס אמון גופני קשה.
הוא ראה בצבא כר נרחב לפעולה׳ אליו
האזתוקק ז מן רב ואותו לא יכול לבצע ב תנאים
הרגילים. היתד, זו הזדמנות מצויינת
עבורו להוכיח את יכולתו. הוא לא החמיץ
אותה. בתבונה רבה ניהל את קבוצת בסיסו,
שיחק בה בעצמו, הביא אותה לבסוף לזכיה
בגביע הרמטכ״ל.
מאז נוכחו הכל כי הצעיר ( )28 התל־אביבי
הדינאמי, יוצא סלוניקי, מסוגל לחולל נפ לאות
במשחק הסלים בקרב החיילים. שאל־תיאל
היה מוכן להקדיש לעבודת האימונים
את כל זמנו.
משך תקופה קצרה הניח נדבך אחר נדבך,
בנה חומה מוצקת של קבוצות כדורסל צב איות
.,הפך את המשחק לפופולרי ביותר,
עזר במידה רבה להפיכתו לספורט הלאומי
בישראל.
על חודה של נקודה. לפני יותר משנה
עמדה נבחרת הצבא להתמודד עם נב חרת
הצבא הצרפתי בפאריס. היה זה הגיו ני
כי שאלתיאל יאמן את הנבחרת, ילווה ו־״
תה במסעה. המאמן החייכני העלה, משך ז מן
קצר, את כו שר אנשיו, ניצח עם קבוצתו
כמעט את כל הקבוצות בצרפת, ביניהן כמד,
* לראשונה ב־ , 1947 אחר ג־, 1949

נבחרות מחוזקות. העיכוב היחידי לפני הנסי עה
היה: דרגתו הנמוכה ביחס. הפתרון בא
בפעולת בז ק: הענקת דרגת יי צוג של סגן
לשאלתיאל.
הישראלים נוצחו בהפרש סל אחד על ידי
נבחרת הצבא הצרפתי, שחוזקה בכמה שח קני
הנבחרת הלאומית. ההפסד לא הפתיע
איש. להיפך, שאלתיאל ואתו כמה פרשני
ספורט צרפתיים מפורסמים, היה מרוצה. הוא
עמל וטרח הרבה, שאף, ככל האדם, לקבל
את התמורה.
אולם האכזבה לא איחרה לבוא. הספורט
הישראלי המשיך להתקיים במציאות הקו דרת.
המאפיינת לו זה עשרות בשנים. הריב
הכמעט־נצחי בין הפועל ומכבי לא השאיר
מקום לכל מחשבה צלולה בראשי העסקנים,
הם לא היו מוכנים לוותר על החשבונות
הפוליטיים הקטנוניים. גם בתוככי האגודות
עצמן ניטש מאבק סמוי,ויעקב, לכששוחרר
מהצבא, מצא את עצמו דחוק לפינה נדחת.
סיכה אישית. משך השנה האחרונה
נטש כמעט כליל את פעילותו הספורטאית,
הסתפק באימון קבוצת בוגרים אתת, בעוד
ש רוזין המשיך להדריך את הקבוצה הראשונה
של מכבי תל־אביב.
כאשר הוחלט, השנה, להשתתף באליפות
אירופה במוסקבה, עמדה מלכתחילה בעית
המאמן בראש הרשימה. השאלה לא היתד,
פשוטה כל עיקר. הפועל הוכיח בגרות ראו יה
לשבח׳ הסכים למאמן איש מכבי.
אולם דווקא כאן הגיעה השאלה לנקודת
קפאון. רווין או שאלתיאל?
היתר, ז ו שאלה עדינה ביו תר: רוזין היה
הוותיק, המקובל, האיש שהוביל את מכבי
לנצחונות מזהירים באירופה, העלה את ה קבוצה
לרמה נאותה.
שאלתיאל היה, מאידך, כוח מנהלתי רצי ני.
תבונתו הרבה ברגעים מכריעים, יכולתו
בהצבת שחקנים וניהול מוכשר של המשחק
היוו י תרונו ת מכריעים על פני רוזין, שהיה
ללא ספק מאמן טוב ממנו, אך לקה בניהול
המשחק, שהוא פרט ר א שון במעלה.
רוזין ויתר. לא משום שנכנע לשיקולים.
הוא היה בטוח בנסיעתו כיוון שנעזר על
ידי כל הגורמים במרכז המכבי, לרבות שמ עון
כספי רב ההשפעה. הסיבה היתד, אישית
גרידא: אשתו עמדה ללדת ו רוזין רצה לה יות
בקרבתה.
שאלתיאל נסע למסקבה. הוא לא היה ה גורם
הישיר הממשי לנצחונות המפתיעים שם.
אולם הגורל המקרי הועיד לו, מבלי ש יתכונן
לכך, את המקום הראשון בין מאמ ני
הארץ.
כשיחזור השבוע יעקב למציאות הישרא לית,
מובטח לו, לבד מהברכות הרבות, מקום
בטוח כמאמן נבחרת הכדורסל הלאומית, ל פחות
למשך שנים אחדות.

קום השני באליפות אחרי ברית המועצות
החזקה. הם לא היו רחוקים מהמציאות. יש ראל
ערכה בליץ תוקפני על ארבע קבוצות
שנחשבו לחזקות ממנה. ניצחה אותן, נותר
להתמודד עוד עם צרפת, רוסיה והונגריה.
כאצבעות היד. תושבי ישראל, שחלו
משך שבוע בקדחת הכדורסל, היו חסרי
את כפתור מקלט הרדיו
סבלנות, סובבו
ללא הרף, ניסו לוודא את התוצאות עוד ב שעות
המוקדמות של השבת שעברה.
המהלומה באה כקטיעת אבר מן הגוף. צר פת
ניצחה את ישראל, המעיטה בכך את סי כוייה
לתפוס את המקום השני. שתי הגלו לות
הנוספות, שבאו בהלם מידי רוסיה ו הונגריה,
נבלעו גם הן בדומיה. התגובה
היתד, כללית :״חבל.״
היה זה סיום מעציב, לאחר שר שרת ה־נצחונות
המפתיעים. הציבור, שבלע בשמחה
כל נצחון ונצחון, התאכזב. הוא היה עייף
ממפלות שבאו על המדינה בכל שטחי החיים.
הנצחונות במוסקבה הפיגו את האויר ה דחוס,
סילקו את כאב הראש היומיומי. חובב
הספורט הישראלי ידע היטב את המצב. הוא
ידע מה קשה היה המאמץ שנעשה ועד כמה
קל להיות משקיף מן הצד, הממריץ את קבו צתו
מבלי להתחשב בכמות האויר שנותרה
בריאות שחקניה.

הפ ז ורה
הסינאטורים באטלנטה. הלה הבטית לעתו־נאי
כי אם יפסיק לכתוב בעניין זה במשך
כמה חדשים, ישפיע בכוח אישיותו על נשי אי
האוניברסיטאות לשנות את ההוראה.

ארצות־הברית
נצחון אקדמא
הכניסה לאוניברסיטאות המשובחות במר בית
המדינות של דרום ארצות הברית, אינה
מן הדברים הקלים ליהודים. חלק גדול מה אוניברסיטאות
נהג להשיב לבקשה של ר,סטו־נדט
בשם •״כהן״ ,״רוזנברג״ או שם דומה,
את התשובה השגרתית :״כל המקומות ל שנת
הלמודים הבאה כבר תפושים.״ כמו בן,
שאילו היה שם המבקש מאק־קורמיק,
היתה התשובה אחרת.

ז׳ול לא קיבל את ההצעה, פירסם את פר טיה
בעתון המחרת, תחת הכותרת :״הצעד,
מבישה להסכם סודי.״ הסינאסור הכחיש את
כל הפרשה, טען כי לא נתקיימה כל פגישה
בינו לבין ז׳ול רוזנברג.
אך מזכירתו של הסינאטור, התפטרה מתפ קידה,
קבלה משרה בע תון במשכורת גבוהה
יותר, העידה כי אכן נתקיימה פגישה כזאת.

ללא תשומת לס. אכן, חובב הספורט
הישראלי היה היחיד שהיה מסוגל להעריך
את הנצחון הגדול* .כי כאשר עשה את ה־החשבון
של מפלות ונצחונו ת נוכח כי מפ לות
הספורט הישראלי מלאו ספר עבה, את
הנצחונות אפשר היה למנות על אצבעות
ד,ידים. וגם נצחונות אלה, אס כי היו מזהי רים
כשלעצמם, לא עוררו כמעט כל תשומת
לב בקנה מדד, עולמי, בניגוד למבצעים ב מוסקבה.
הנצחונות:

דו רג ל :

בית״ר ניצחה את היידוק מיוגוסלביה
. 1944
מכבי ניצח את מאלמו השבדית . 1952
ישראל ניצחה את טורקיה . 1951

• שח-מט :
יוסף פורת ניצח את האלוף הרוסי
פבל קרם . 1939
משה צ׳רניאק יצא בתיקו עם קרס
. 1952
דוד טבק ניצת בריצות המוקדמות
ל־ 100ו־ 200 מטר בהלסינקי . 1952
אלה, למעשה׳ ב צרוף עוד כמה הצלחות
פחותות ערך, חתמו את הרשימה הקצרה
של נצחונות.
יותרממשבר. בארצות העולם מקב לים
את המנצחים בתרועות, ב תזמורו ת וב תר,לוכת
רחובות.
קבוצת הכדורסל הישראלית, שתתקבל ה־

יעקב שאדתיאל ונאט הולמן
קורס אמון גופני קשה
היתד, זו בעייה רצינית בשביל המספר הרב
של יהודים בעלי יכולת( ,במלים אחרות —
בעלי הון) שחלום חייהם, היה בין השאר,
להעניק לבניהם ולבנותיהם האהובים את ה תואר
הנכסף, שהוא מפתח לקריירה רצינית
כלשהי.
עד כה נפתרה בעיית מקומות הלימוד ל סטודנטים
יהודים בדרך פשוטה: הכושים וה יהודים,
ובכמה מקרים גם הקתולים, הצטר פו
יחד באותה מדינה, יסדו אוניברסיטה
מיוחדת למיעוטים. הגדולה והמפורסמת בין
אוניברסיטאות אלה: זו על שם ברנדים.
המרד אולם 250 אלף היהודים במדינת ג׳ורג׳יה
לא קיבלו את הפתרון הקל הזה, החליטו
להלחם על זכותם להתקבל לאוניברסיטאות 1־,כלליות. הם פנו לבית הדין לערעורים של
המדינה, ביקשו פסק דין הצהרתי שיקבע
1את זכותם זו.
בית הדין באטלנטה, בירת המדינה, קבע
#כי אין שום חוק המחייב אוניברסיטה פר״
§ 3טית להיענות לבקשה מסטודנט לקבלו ללי־מודים.״
״הנהלת המוסד רשאית לסרב׳ ללא
נבחרת הכדורסל הישראלית במוסקבה••
ך מתן כל נימוקים,״ ציינו השופטים הדרומיים,
ההפסד לא הפתיע איש.
שהיו תמימי דעים עם ׳:דיניות האוניברסי״
שמע בצורה דומה, ללא תקדים במדינה, פת טאות.
כמעט
מד לי תכסף
חה דף מזהיר בספורט הישראלי, הוכיחה
אולם ז׳ו ל רוזנברג,
״׳הסכם סודי״.
כאשר חולקו השבוע לעיני 60 אלף צופים,
כי ייצוג ספורטאי שאינו מסתיים רק בהפסד
כתב ר,אטלנטה ג׳נרל לא שקט על שמריו,
מדליות זהב
באיצטד המוסקבאי דינאנוו,
של כבוד, עלול לענין את הצבור יותר מ פתח
במסע הסב, יה בעתונות. איים על חוגים
כסף וארד לשלוש הנבחרות הראשונות בא משבר
קואליציוני.
ריאקציוניים כי יביא את הדברים לעתונות
ליפות אירופה בכדורסל, עמדו 13 בחורים
הלאומית בניו־יורק. הסינאטורים של מדינת
שחומים, בעלי גופיות כחולות ומכנסים לב *
תפיסת המקום החנזשי באליפות, באותו
ג׳ורג׳יה ששמעו על הדבר, נזדעזעו. בלאו
נים, ללא נוע, השקיפו לעבר לוח התוצאות.
מספר הנקודות של תופס המקום השני.
הכי היה למדינות הדרום שם רע בניו־יורק,
היה זה רגע דרמתי לגבי הנבחרת האלמו **
עומדים מימין לשמאל: דוד פרוסק
בוושינגטון ובמדינות הצפון. הדרום כונה
נית, שחוללה סנסציה עולמית בטפסה במע (מנהל
טכני) ,רולף קליין, אברהם שניאור,
תמיד בשמות גנאי כ״מפגר״ ,״רקוב״ ו־לה
הסולם, הכניעה קבוצות אירופיות חז משה
דניאל, יעקב שאלתיאל (מאמן) ,מרסל
״רודף מיעוטים״ .הסינאטורים לא חפצו כי
קות בשלב הגמר.
חפץ, ר אובן פכר, זכריה עופרי, דוד הייבלום.
עוד יורע שמם,
יושבים: פרדי כהן, דן בוקסבוים, מרדכי
עוד לפגי ימים ספורים הביעו פרשני חוץ
ביום אחד נקרא רוזנ ברג למשרדו של אחד
ממרן, יעקב וינר, שמעון שלח, מנחם קורמן.
את דעתם כי ישראל עלולה לתפוס את המ
למחרת
בא עלם בשם דב רוזנבלו ם אל
העתונאי, הראה לו מכתב תשובה לפנייתו
לאוניברסיטת אלטלנה, התשובה :״עליך להת קשר
עם המזכירות בקשר לקבלתך לשנת
הלימודים הבאה.״

אינדונזיה
ד רו שרב וח!1
כשהגיע שליח המגבית היהודית לקהילת
סורביה, באינדונזיה, התפלא כשמצא שם
יהודים בעלי שם אינדונזי מובהק מתפללים
בבית כנסת ש קירותיו מקושטים בתמונות
של הרצל, ויצ מן ו בן־גו ריון. סיבת השם
האינדונזי נתבררה לו עד,מהרה, כשסיפרו לו
מנהיגי הקהילה המקומית בת 330ה תו שבי ם
שרבים מבני קהילתם ראו עצמם לאומניים
אינדונזים, וכאשר זכתה אינדונזיה לעצמאות,
בשנת , 1949 שינו את שמותיהם. הסתבר
שדבר זה היה אופיני לא רק בישראל, כי
אם בכל מדינת משתחררת.
יהודי אינדונזיה, עוסקים בעיקר במסחר
ובייצור זכוכיו ת למשקפיים. הבן מדברים
בשפות רבות, ערבית ואנגלית בבית, בבית
הספר ובחברה — הולנדית. המשרתים מדב רים
מלאית.
מצבם הכלכלי המצוין׳ גרם לכך שציונותם
התבטאה בעיקר בנכונותם לתרום כספים ל מגביות.
כוונה לעלות לארץ לא היתד, להם.
דאגתם האחת: חוסר רב או חזן, לשמש
את הצרכים הדתיים של בני הקהילה, הצמ אים
לדבר אלוהים.
קבע שליח המגבית: לפי המשכורת שה קהילה
מוכנה לשלם, יש לשער שמודעה בע־תונות
הישראלית תביא להם מבחר גדול של
רבנים וחזנים שיהיו מוכנים לעזוב את ארץ
הקודש, לנסוע לאינדונזיה הרחוקה כדי להר ביץ
תורה באינדונזים הפטריוטים בגי דת
משד.,

״העולם הזה״ מם׳ 616

במדי } ר.

(המשך מעמוד ) 11
רוני. הוא ביטל, מחוסר הוכחות את שתי
האשמות הראשונות, קנם את אנטמן בסך
20ל״י בעוון גרימת נזק לספסל המכונית.

אם אץ*7ך

רענת
עסיס אפגה ר^ז^ת
אחרדג׳...

בני משפחתי אוכלים
רק ריבת, עסי ׳ ם
לכל חובבי מזסיקה!
הופיעה ספריה מוסיקלית במחיר השווה לכל נפש.

תולדות מאה אופירות מובחרות ויוצריהן

פליקם מנדלסון

מאת

תולדות מאה גדודי הקומפוזיטורים

תולדות מאה סימפוניות מובחרות ויוצריהן

מאת הלן ל. קאופמן
מאת

פול גרייב

מאת

פול גרייב

תולדות המוסיקה התזמורתית ותקופותיה

הספרים מלווים מאות ציורים. מחיר כל הספרים מכורך יפה
5.500ל״י. עד ה־ 15.6.53 רק 5.000ל״י.

ובנרתיק

קרטון

כמו כן אפשר לקנות כל ספר לחוד, לפי בחירת הקונה במחיר של 1.500ל״י
כל אחד
להשיג בהוצאה :

אחיאפך בע״מ ירושלים,

ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

בלי תשלום נוסף
לחברי ארגוננו ניתנת האפשרות לקנות
הכל בתשלומים נוחים ב־ 120 החנויות
הגדולות בתל־אביב.

ארגון

לאשראי

בן ן״מ

תל־אביב, רחוב הס .4
שימושית מרפסתך הי א קרירה היא
דירתך

סוכך מתוצרת

2 2 0

״ ה סו כ ך ״
רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טלפון 5473

פ ד? 1ח ז

א רזי ם בז׳ ר כ 1בעם

כריכות הע׳לם ה1ה
הקוראים בתל־אביב וסביבותיה אשר מסרו את גליונותיהם לכריכה
מתבקשים לגשת למערכת ״העולם הזה״ עד ר,־ 21.6.53 על מנת לקבל
את כריכותיהם. לאחר התאריך הנ״ל יחויבו המאחרים בדמי החסנה.

הימים שנית את מזלם, ימלטו שוב מכתלי
המוסד, שהוא לא כל כך סגור.

החי

הנאשם ע מד ערום

אחת 3 -ן: ש ת״ -ד א

יוסף ויסמן התחיל את קאריירת הפשע
שלו בגניבת מכונית משא גדולה. הוא היה
צעיר למדי 20 וחסר סבלנות, פנה מוקדם
מדי לעבר המבצעים הפליליים הגדולים. לא חר
שעות ספורות נתפס על ידי פטרול מש טרתי׳
הובא אל בית משפט השלום, נשפט
על ידי השופט ישעיהו הראל לשנת מאסר.
לאחר שיצא מכתלי בית הסוהר, מצא כי
הדרך״בה הלך לפנים היתר, פזיזה מדי, הח ליט
כי בכל זאת טוב לשמוע לנותני העצות
המבוגרים והמנוסים ממנו, להתחיל בקטנות.
באחד הערבים, לפני שבועיים, השגיח בזוג
שרכב על אופנוע ועמד להכנס לקולנוע אלג־בי,
תל־אביב. הגבר קשר את אופנועו בשר שרת•
הוציא מכיסו שני כרטיסים, ונכנס.
ויטמן מצא כי השעה כשרה׳ ממש אידיא לית:
שתי שעות שלימות עמדו לר שותו,
והפעם היה זה רק אופנוע, לא מכונית גדו לה•
ביד מנוסה ניתק את המנעול, גרר את
האופנוע לסמטאות הסמוכות.
אולם בעל האופנוע, צעיר אדמדם וכבד
משקל, תושב רמת־גן, הספיק לבכות את
אופנועו רק ימים ספורים, כי קיבל הודעה
שהרכב נמצא, ועמו הגנב.

מאז נשא יחזקאל סעדי את רחל לאשה,
לא רווה נחת. בזו אחר זו, משך שמונה
נולדו בביתו שמונה בנוח.
שנות נ שואיו,
היתר, ז ו לגביו לא רק מכה קשה, אלא גם
בושה גדולה, והוא החלים לשאת אשד, שגיד,
שתלד לו בנים, גאוות כל משפחה תימנית.
אולם רחל היתה אותו פרק ז מן שוב בה ריון,
היא הזעיקה את בני משפחתה, שניסו
למנוע בעד בעלה מלבצע את תכניתו. יחז קאל
עמד על שלו, פנה לרחוב יבנה׳ בתל-
אביב׳ תפס ב שרוולו של הרב, דרש שיאשר
לו את הגירו שין.
הרב היה גם הוא עיקש, ניסה לרכך את
חמתו של בעל המזג ההם .״טוב,״ התפשר
לבסוף ,״אם תהיה גם הפעם בת, תוכל ל התגרש
מאשתך.״
יחזקאל הסכים להמתין עוד כמה שבועות,
ער שאשתו תלד, חתם על ההסכם בכתב
שהכין הרב.
בינתיים היתד. רחל במתיחות מתמדת.
מינו של פרי בטנה עמד לקבוע לגביה את
גורל חייה, עצבנותה גברה מיום ליום.

שוב הובא ויט מן לבית משפט השלום,
הביע את הסכמתו, בפני השופט החוקר יש ראל
בן־חנוך, להשפט בבית משפט זה. אולם
כאשר הובל לאולם שני, בו ישב בדין שוב
השופט הראל, החל ויסמן לצעוק בקול רם
כי איננו מסכים להשפט על ידי האיש שדן
אותו פעם לשנת מאסר.
הראל השיב כי הנאשם יכול לבחור, לפי
החוק, את בית המשפט, אבל לא לברור בין
שופטים, החל מיד בגבית העדויות. אז יצא
ויטמן מכליו, קרע את בגדיו ונשאר ערום
כביום הוולדו, לחיוכם הרב של הגברים ול־הסמקת
הנשים המעטות שהיו באותו מעמד.
ההצגה לא הועילה במאומה לויטמן. הוא•
הובל ללא בגדים׳ לכלא, מקום בו תקפה
הוא הסכים ללבוש בגדים.
אותו בושה;

נוער
דא חר הששה ־ שמ נה
בעוד פרשת החזרתם למרוקו של ששת ה נערים
שנתפסו בגניבות (העולם הזה ,)811
מוסיפה להכות גלים, נמלטה בשבוע שעבר
קבוצה של שמונה נערים, שהובאו אף הם
לארץ על ידי עליית הנוער ממרוקו. מכתלי
מוסד סגור ליד טבעון, הגיעו לחיפה כדי
לבצע, כנראה, שורה של גניבות.
שמונת הנערים, שהגדול ביניהם הוא בן
16 והקטן בן , 10 ברחו מהמוסד בשעות
הבוקר המוקדמות. כפי שהוברר׳ קל היה ל הימלט:
המוסד ה״סגור״ הוא למעשה פתוח,
ללא גדר תיל וללא כל שומרים בשער. ה ילדים
כיוונו את שעת בריחתם עוד לפני
ארוחת הבוקר, וכאשר ראו לפתע את עצ מם
מחוץ לתחומי המוסד, הציע הגדול שבי ניהם׳
שטען כי הוא מכיר את הסביבה, לנ סות
ולהגיע לחיפה ברגל.
לאחר שמונה שעות של הליכה ברגל, מ־טבעון
לחיפה (מרחק של כ־ 30ק״מ) ,הגיעו
שמונת הנערים בשעות המאוחרות של אחר
הצהרים לחיפה. הנער בן ה־ , 16 ששימש
ראש הקבוצה, נפרד מהם, הבטיח לשוב כע בור
שעה קלה. בהיותם מהלכים ליד בניני
הסוכנות בחיפה, עייפים ורצוצים, ומבקשים
ל שבור את רעבונם, עבר במקום באורח
מקרי מדריך מהמוסד, תמה לפגשם בחיפה.
כשהובאו הנערלם לתחנת המשטרה, טענו
כי ברחו מהמוסד כדי ללכת למשרדי הסוכ נות,
לדרוש החזרתם המידית למרוקו. הם
הסבירו שתקפום געגועים עזים להוריהם, ה נמצאים
עדיין במרוקו, ו״איננו יודעים אם
נוכל לראותם אי פעם.״
ארגון בייטים. אך המשטרה סברה אח רת.
היא העלתה, למשל, כי שניים מהנערים
כבר ברחו פעמים אחדות מהמוסד, נתפסו
בגניבות בחיפה, בעת ששלחו ידם לכיסים
לא להם. בחוגי המשטרה בחיפה מתהלכת
סברה שקיים בחיפה ,״ ארגון״ של כייסים
צעירים המנוהל על ידי מבוגרים, הופך נע רים
תמימים לפושעים מועדים. גם הפעם
התאמתה ההשערה, עם העלמו של הנער ה מבוגר,
שכנראה עמד בקשר עם ה״ארגון.״
מצד שני, התלבטו הקצינים בבעיה, מה
לעשות בנערים אלה .״לא נוכל לשלוח אותם
לבית הסוהר, בחברת הפושעים למיניהם. מקו מם
המתאים, הוא למעשה, המוסד הסגור,
שלא יוכלו להמלט ממנו,״ אמר איש משטרה.
בינתיים הוחזרו הנערים למוסד שלהם ב־טבעון
ללא כל בטחון שלא ינסו ביום מן

כשהכניסוה לחדר היולדות׳ המתין יחזקאל
במשרד בית החולים משך שעות אחדות עד
שבאה לבסוף הידיעה מפי התורן :״אשתך
ילדה זה עתת תאומות.״
הבשורה ירדה על ראשו כמהלומה נוראה.
מבלי לאבד רגע, מיהר אל הרב, בי שר לו
את הידיעה, דרש את אשור הגט מיד.
״אני מצטער מאד,״ השיב הרב בשקט,
לפי ״ההסכם היית מקבל את הגט אילו ילדה
אשתך בת אחת. היא ילדה שתיים, ועל כן
אינך זכאי לגם.״

עומד ר א שון
במשק רביבים (הקיבוץ המאוחד) ,שבדרום
והשערות מסביב לתופעה
רבו הוויכוחים
המוזרה והמדאיגה שהטבע הטיל על הקי בוץ.
ייחסו את התופעה לסיבות שונות. ה מים
המלוחים, האקלים, רוחות המדבר, שאר
גור מי שמים וארץ. התופעה: במשק נולדו
בעת האחרונה אך ורק בנות.
לאחר שנראה כאילו אפסו כל התקוות ו רכיבים
תיהפך למשק של נשים, נשברה ה שר
שרת והופיע בן זכר, שנקרא ״עומר״.
מיד, ידע לספר יו מן רביבים, חל שינוי
באווירת המקום. כתב העלון :״מצב הרוח
הכללי במשק הוטב בעקבות מאורע זה, וה חברים
מקווים, שמעומר זה תתחיל ה״ספי־רה״
של הבנים.״

תיץוטף 11
ד רו ש דוסא אמיתי
רמאי עז פגים בשם קנוק מנצל את תמי מותם
של תושבי עיר שלמה. לשורה ארוכה
של קרבנותיו הצרפתים, הצטרף בשבוע שעבר
גם ישראלי אחד: תיאטרון אהל.
אפילו החסידים הנאמנים ביותר של תיאט רון
פועלי ישראל, אינם יכולים להתעלם מה עובדה
שהצגת ד״ר קנוק היא כ שלון מוחלט•
במידה פחות או יו תר שווה אשמים בכך :
המחבר, הבמאי, הצייר, והשחקנים.
עובדה ידועה היא בתולדות הספרות שלא
רק הסגנון, צורת הדיבור, והגישה, אלא גם
הנושאים, עלולים להזקין במשך כמה מאות
שנה. דוגמה קלאסית לנושא קומי מיו שן
הוא היחס בין חולים ורופאים — יחס אשר
הפיק צחוק בימי מולייר ושיקספיר, אך חדל
להיות גורם לעליזות במאה האחרונה. נוסף
לזה, ההבדל בין כשרונם של מולייר וז׳ול
רו מין, מחבר ז ״ ר קנוק קטן לא פחות ממספר
השנים המבדילות ביניהם. יודעי דבר מס כימים
שיצירתו של רו מין היא מחזה בינוני
אשר זכה לפרסומת עולמית אך ורק הודות
לאיש תיאטרון גאוני, לואי ג׳ובה, שהציג
אותו לראשונה•
במה שהצליח ג׳ובה נכשל אחד השחקנים
הוותיקים של הביטה, ש מעון פינקל, במאי
אורח באהל. על ידי בי מויו המוטעה הוכח
שגם מחזה קצר עלול להיות משעמם. רוב
הצופים נשארו אדישים לשנינות המדומה של
המחזה, ורק הפעלולים הגסים ביו תר עו ר רו
בת צחוק קלה באולם הקר. השחקנים לא
הצטיינו יו תר מאשר הצייר יוסף קראל שיצר
תפאורה חסרת דמיון.
כפי הנראה זקוק תיאטרון אהל לרופא
ממשי יו תר מאשר ד״ר קנוק.
ד״ר קנוק, קומדיה מאת ז׳ו ל רומין.
ההצגה: שמעון פינקל. עברית: מנשה לוין.
התפאורה: יוסף קראל.

ץונשי 0

קולנוע סרטים אפריקה ב ש חור-לבן
בזעקי, ארץ אהוב׳ה משווע המחבר׳
אלן פ טון׳ ל שווי זכויו ת לאזרחיה השחורים
של ארצו האהובה ; דרום אפריקה. תעמולה
זו מוגשת בצורת עלילה מלאכותית, מורכ בת
מסידרה של מאורעות שהקשר ביניהן
מקרי בלבד: ג׳יימס ג׳ארוויס( ,צ׳ארלס קאר־לסון)
איכר לבן, וסטיפן קומאלו (קנדה לי),
כו מר כפת שחור, גרים בשכנות. לשניהם
בנים: בנו של ג׳ארוויס, ארתור, ה,׳א אחד
הלוחמים לזכויו ת הכושים, בעוד שבן הכו מר,
אבשלום (ליונל נגקנה) עובר ליוהנס בורג,
מתגורר במשכנות עוני, מתרועע עם
פושעים, כאשר הכנופיה מתפרצת לאחד ה בתים
בשכונה לבנה, הורגת את כעל הבית
המפריע לה בעבודתה׳ ה ת זה דוקא ג׳אר־ווים
הצעיר הנרצח.
למרות שהוא יכול לצאת זכאי, מחוסר
הוכחות, על ידי שקר נבון, מסרב בן הכו מר
להשתחרר בצורה כזאת, והוא מועלה ל גרדום.
אובדן שני הבנים מקרב את לבבות
האיש הלבן והאיש השחור. אולי, שואל ה־מחמד,
יצליחו במשותף, למצוא פ תרון ל בעיה
הגדולה י

עוזרים על ידה של מארי ווילסון הנראית
בתפקיד אירמה: ג׳רי לואיס
די מטופשת
ודין מארטין, שני ליצנים, שהראשון בהם
הוא בעל כ שרון בידוח ניכר מהול במנה ה גונה
של שגעון.

בקצרה
שערוריהבקלושמרל. אוסף של
דמויות קריקטוריות משעשעות למדי׳ במע שים
פחות משעשעים, המתרחשים בעיירה
צרפתית מנוונת, סביב למשתנה ציבורית.
דרמה אפיזודית
טלפון מאלמוני.
אודות חייהם של ארבעה אנשים: בט דייויס,
שלי ווינטרס.

בי. ג׳׳ .והשחקניס
דוד (״סבא של ירי ב״) כן־גוריון הופתע
לא פחות מנכדו, מן המנה שהוגשה לו בשעת
חגיגת הבר־מצוה של יריב, שהתקיים לפני
שבוע ב מועדון המסחרי והתעשייתי, תל־אביב.
פרי ידו
המתנה: עוגת־ענק בצורת ספר,
של המומחה הידוע מרדכי גרום. העיר אחד
הנוכחים :״זה בודאי טעים מאפלטון.״
ליריבו האחרון של ב. ג׳ ,.יגאל אלץ,
נולדה בת ושמה׳ :גוני.
כשיצא בי. ג׳י. מחדר המשא ומתן, בו
ניסו אנשי מפא״י וד,צ. כ .לטשטש את הו דעת
מאיר א לגוב, שגרמה ל מ שברון שהד
דנב אחרי המשבר הגדול, נפל י שר לידי

ואגנר והכנענים
העתון האנגלי־היהודי לונדון ג׳ואיש אוב־סרבר
הגיב על ההתקפה, שנערכה בשעתו
על יאשה חפץ, בהזכירו יהודי אחר,
שחיבב את המוסיקה הגרמנית המובהקת של
הקומפוזיטור האנטישמי, ריכרד ואגנר. ה יהודי:
תיאודור הרצל, שרשם ביו מנו
בשעה שעסק בחיבור החוברת ההיסטורית
מדינת־היהודים 5״עבדתי עליה בכל יום.
עד שהייתי עייף ורצוץ. הנופש היחיד שלי
היה בערב, בהאזיני למוסיקה של ואגנר,
ביחוד לטאנהויזר, אופירה שהאזנתי לה בכל
פעם שנגנוה.״

הנכד יריכ, הכת גאולה וכעלה
יותר

טעיס

דוןקאמילו. מי שסובר שההתמודדות
בין כומר קתולי וראש עיר קומיניסטי ב איטליה,
היא נושא לסדרה של הלצות, ייהנה
במיוחד. משחק מצויין של פרננדל.
משחקיםאסורים. זוועות המלחמה
הופכות, בעיני ילדים, לשעשוע מבדר, ב אחד
הסרטים הצרפתים הגדולים והמזעזעים
ביותר שנראו בשנים האחרונות.
בזרועותיו. הרפתקאוחיו
העולם
של רב־חובל אמריקאי במימי אלסקה, באמ צע
המאה שעברה. גרגו רי פק.
אותלו. הטרגדיה השקספירית במהדו רה
קולנועית. כל מגרעותיו, וחלק מן המ עלות,
של אורסון תלם, שביים, ניכרות ב סרט.

מאפלטון.
חבורת
עתונאים, שצרה על הדלת, ניסתה
(לשוא) לשמוע דרכה צעקות מעדנות. נתן
להם בי. ג׳י. שיעור בעתונאות: למה לכם
להיות פה? תרדו למטבח (הוא התכוון
למזנון) ,שם עושים את הפוליטיקה ! ״
על חתונה קרובה בבית הבימה נודע בחוגי
כסית. הנישאים 5הבמאי והשחקן ישראל
בקר, והשחקנית פנינה פרח.
במאי ושחקן צעיר אחר של הבימה,
אכרהם ניניו, השוהה בארצות הברית
גילה, במכתב לידיד, כי מאז ומתמיד שאף
לביים את זעקי ארץ אהובה. ניניו סבור
היה כנראה, שהמחזה יחכה ל שובו מחוץ
לארץ, הופתע כשנמסר הביום לבמאי הבריטי

יוליום גלנר.

אריה כספי

מאוזן

. 1 :כשהשמש עוברת דרכו — צהר־יים;
.4נתון תחת לחץ; .8אריג רך וקל; . 10
גם על ענק וגם ב פז מון; . 12 סמל הרבייה וה נוצרים
הקדמוניים; . 13 שמה האיטלקי של מרים
אם י שו; . 16 מספיק; . 17״...זהב באף של חזיר״;
.19 נוזל עיני .20 :שרץ המתרבה בחום ובלחות;
.21 וז עף״; .23 אדמת הנגב היא כזאת; .24
משוררת ליסאית שהצילה מאות יהודים בז מן
המלחמה ובאה לארץ כתיירת ; .26 החייה המס מלת
את הרוסים; .27 לירה ישראלית; .29 שמ חה
ואורך חיים; .31 בן זו גו של קצף; .33 קרב
פנים אל פנים; .35ע שוי פרחים, דרך כלל;
,38 מאתיים
.36 הוא עלה השמיטה בסערה ;
וששים; .39 נערה צעירה .41 :אותו נותן המורה
לתלמיד; .43 בזכו ת; .44 קבוע בדגלה של ברית-
המועצות.

מאונך

. 1 :קל שון; .2קוץ, חוח; .3בלע״ז

מהצגת

ע מו ס
איש אחר שנזכר באותו עתון :
קינן, לשעבר מחבר הטור ״ עוזי״ בהארץ
וחשוד בהטלת הפצצה בביתו של שר התח בורה
המנוח צבי פנקס. העתון פרסם כתבה
על ה״כנענים״ ,קישט אותה בתמונתו של
קינן.

דני

כבוד לישראל חלק שחקן הקולנוע
קיי, שהשתתף בתסכית ש שודר בנ.בי.סי,.
הוקדש להומור הישראלי, שם התסכית :
ישראל הצוחקת.

גליצג־

כשביקר בארץ עמנואל (רו מנו)
שטיין, בנו של הפסל המפורסם שהגיע
לחנוך בצפת, מוזי און על שם אביו, פגש
בדרכי הארץ תיירים אמריקאים יהודים רבים.
אחד מהם החל לשבח את הנשיא. אמר גליצג־שטיין
ו ״אכן בן צבי אדם נחמד העיר
״אני התכוונתי לאייזנהואר.״
האמריקאי :
השיב גליצנשטיין :״אה, אייזנהואר. ואני
שכחתי שהוא בכל קיים.״

— שוק; .5רטובה .6 :אציל, נכבד; .7הצוק
עמו; .8קפדן; .9צי רו ף; . 11 קשר, נטייה; . 14
בחזה הפרה; . 15 אינו קבוע במקום אחד; . 18
מנעיל סנדלים ; .20 גו מי לעיסה; •22 ברייה
אגדתית; .23 לילה; .25 קטע; .28 שר, נסיך;
.30 נכדו של בי. די .31 ;.שייך ל 32
״...להם ולא יד ברו״; .34 לא צדוקי ולא אסיי ;
.36 הבית השכיח במעברה, עד לפני ז מן קצר;
.37 ליד הקנה ב ג רון; .40 מנת־אוכל; .42 גל של
מפולת.

פרסי ספרים לפותרי התשכץ המדיני:

271

261

161

31׳1

211

המתפעלים

שמואל לוי, רח׳ אר לוזורו ב ,57 חיפה.
יעקב זימנסקי, רח׳ ארבע ארצות ,39ת״א.
רמי כהן, רח׳ מחנה יהודה, בית מנשה סעד,
ירושלים.

361

פרסי ספרים לפותרי תשכץ העתונות:

411

431

העילס הזה״ מס׳ 816

בין

101־

תשבץ ידי עו ת
מאת הקורא

עדה טל.
לתיאטרון המטאטא צפוי, לפי השמועה.
איחוד עם לי־לה־לו, תחת הנהלתו של ה־איפרסריו
משה ולין. אמר ולין :״אני שו מע
את השמועות ולא יודע כלום. אני מח כה,
כמו השרים שלנו.״ אולם ו לין לא הכחיש
שב שבוע הבא תפתחנה שיחות עם אנ שי
המטאטא, הבטיח כי בלי־לה־לו, שיפתח
מחדש בנובמבר, י ש רו ר משטר חדש :״צב רי,
ישראלי.״

מירסקי.

מנה שלשגען

דון ק א מי לו
משחקים אסורים
זעקי, ארץ אהו ב ה

בין היוצאים להשתלמות בחוץ לארץ, שח קנית
הבימה קיצרת הקומה ומלאת החיים

לארצות הברית יצאו כמה ישראלים נו ספים
לדשוקלמות. ביניהם? עטרה (גלי
צה״ל) כורלא ובעלה, לשעבר צייר מעריב
ארנון אדר, הזמר שמשון ( י ש לי ננרת)
כר נוי וז מר האופרה אברהם וילקו-

לא כסרטים רבים. אם משלים הצו פה
עם עלילה זו, הרי הוא מגלה סרט בעל
נימה אנושית חזקה, יצירה קולנועית המצ טיינת
בביום (של זו ל טן קורדה ).עדין, משחק
(ביחוד של הכושים) רב כוח וצילומים עוב של
דתיים
רבים שנעשו במשכנות העוני
דרום אפריקה.
זעקי, ארץ אהובה אינו סרט מושלם, וכ יצירה
אמנותית אינו בעל גדרות, אבל הטפתו
אמיתית ואנושית. יש בו הרבה מן המזעזע
והנוגע אל הלב ; מעלות שאין למוצאן ב סרטים
רבים מדי בעת האחרונה.
מוכרת ידידתי אירמה, היא דמות
בלתי ידועה כמעט מחוץ ל לאמריקאים,
ארצות
הברית. ברדיו, בעתונים המצוירים,
בספרי כים, עוקבים מיליונים אחרי הרפת־בשבילי
ה קאותיה
של הנערה המטופשת
חיים. עתה בא הקולנוע להראות את הגיבו רה
מועטת־השכל לעולם הרחב, וידידתי איר־המוצג
עתה בארץ,
מה, הראשון בסידרה,
מצליח להציג את הגיבורה בליווי כמות
מסויימת של צחוק.

זעקי, ארץ.אהובה בהבימה היה מילן ל (נעלים
אדומות) פאואל שבא לישראל להכין סרט
מבוסס על מסה ומעש מאת הנשיא המנוח
חיים וויצמן. כשאנשי מכון וויצמן ברחובות,
דברי
את לו המארחים, ניסו לתרגם
השחקנים, בקש מהם לא להפריע לו לעקוב
אחרי ההצגה.

יוסף סתון, נוה איתמר, נתניה.
אליהו פרנקל, ד .צ ,208 .צה״ל.
טומשון יעקב, שב׳ אביבה, ר א שון לציון•

באסיה התיכונית, רגז מאוד למראה הציורים בסגנון הרי•
ניסנס וצעק:
״להשמיד מיד את ה״אנגלים,״(רוסית • :מלאכים״) פקד.
מברשות ד,סיידים כיסו את הציורים היקרים בצבע,
אולם משנודע הדבר לשלטונות המרכזיים, נידון המסכן
לשמונה שנות מאסר. טובי הציירים בברית המועצות גוייסו
ל״ריסטאורציה״ של הציורים אולם ללא הצלחה (תפקיד זה
הוטל עלי אחרי שנים מספר, אולם על כך ארחיב את הדיבור
באחד הפרקים הבאים).

מצבא אגדרס
מאת •חיאל ב שן
לאחר שיחיאל ב שן שוחרר ממחנה ריכוז סובייטי בירכתי
הצפון ונשלח כקבוצה של פליטי פולין לדרום, ברח מן השיירה,
החל נודד ברחבי אסיה המרכזית. לאחר שהתגלגל לתחנת
נסיונות חקלאית כטורקמניה, וקבל תפקיד של אגרונום,
התגייס לצבאו של אנדרם, ממנו ערק בגלל האנטישמיות.

למרכז הגיוס של הצבא הפולני באסיה התיכונית בעיר
קרמינה באוזבקיסטן, הגעתי בשעות הבוקר המוקדמות. העיר
עצמה שוכנת כ־ 8קילומטרים מתחנת הרכבת, אולם הקסר קטין
הראשי של הצבא הפולני נמצא ליד התחנה. פליטים
ממחנות העבודה וממקומות הגלות נהרו בהמוניהם לעיירה
הקטנה, שהיוותה את הגשר האחרון ליציאה מרוסיה• הידי עה,
שהצבא הפולני סירב להילחם ״שכם אל שכם״ עם ה צבא
האדום והעדיף להצטרף לצבאות האומות המאוחדות,
התפרסמה ברבים. לפי הסכם מיוחד עם השלטונות הסוביי טיים,
עמד הצבא הפולני לעזוב את הארץ במהירות האפש רית.
לכל חייל המגוייס לצבא הפולני ניתנה הרשות לקחת
אתו לטהרן שבפרס את בני משפחתו הקרובים ביותר.

111

אולם בעוד שפולנים מלידה נתקבלו לצבא ללא הגבלה,
ציפתה ליהודים אכזבה רבה. המועמד לגיוס, שהצהיר על
דתו כנוצרית, נתקבל ללא כל בדיקה נוספת. בני משפחתו
אוכסנו מיד על חשבון הצבא הפולני, ולאחר אימונים קצרים
עזבו את ברית המועצות בדרכם לפרס. אולם בני דת משה
נדחו, ברובם המכריע. כדי שלא להבליט את ההפליה הגזעית
בצורה דראסטית, הוצאו למתנדבים לצבא היהודים תעו דות׳
הפוסלות אותם ל שרות לצבא בגלל כו שר גופני לקוי,
כביכול. רע ומר היה גורלם של אלה. המשפחות התגוללו
בראשי חוצות. מחלת הטיפוס התפשטה במהירות. עשרות
גופות של מתים היו מוטלות ברחובות, הפכו ל חזון נפרץ.
הסניטרים לא הספיקו לאסוף אותם. מגיפת הטיפוס חדרה
גם לקסרקטין, וראשי המטה הפולני מצאו עילה נוספת לא
לקבל יהודים לצבא כי, טענו׳ נושאי המחלה הם יהודים.
בפיקוד הראשי של הצבא מצאתי מכרים רבים מלפני
המלחמה וממחנות עבודה. הם הבטיחו לי ״לנטות חסד״
ונדרשתי להתייצב למחרת היום.

סיירתי בעיר. עברתי ברגל למרכזה. החוצות המו בכו רת.
אלפי פליטים יהודים׳ שלא נתקבלו לצבא, מצאו בה
מקלט. הם לא אמרו נואש. תמורת ״בקשיש״ הגון אפשר
היה להרשם כמשפחה נוצרית ולעזוב את הארץ.
בינתיים פרחו העסקים. הקצינים הגבוהים שבצבא ה פולני
מיהרו לפצות את עצמם על השנים ש בז בזו במחנות
העבודה ובבתי הסוהר, והתחילו להעשיר את עצמם. הם מכ רו
בשוק השחור כמויות גדולות של ציוד צבאי כ גון: שמי כות
צמר, בדים, מיצרכי מזון, רפואות. המסחר בדולארים
ובלירו ת שטרלינג פרח• הקצינים לא האמינו בהוצאת רוב לים
סובייטיים מהארץ.
בא הערב. האויר נעשה קריר והסיכוי ללון בחוץ ב זוהמה
לא היה מעודד ביותר. אחד ממכרי גילה לי, שהוא
לן זה הלילה השלישי ב״צ׳ייכנא״ (קיוסק אוזבקי למכירת
תה) ,תמורת תשלום קטן. לא היתד, לי ברירה. בעל דו כן
אחד לתה הסכים׳ תמורת 5רובלים, להרשות לי לשבת על
הספסל שלו כל הלילה.

ה״צ׳ייכאנא״ היתד, בעלת 12 מטרים מרובעים בערך.
נוכחתי חיש לדעת, שלא הייתי האורח היחיד ב״ מלון״ הזה.
כשלושים איש נשארו ללון, רובם ילידי הארץ, שפרצופיהם
לא היו חביבים ביו תר. ברבים מהם ניכרת מחלת האבעבו עות.
בעיני רבים התבלטה מחלת הגרענת. כולם היו לבו שים
בלויי סחבות. הם הצטופפו לצדי. ידיהם מיששו את
כל כיסי וגם את חלקי גופי כשאך ניסיתי להירדם. הסברתי
להם, שאילו היה לי כסף, הייתי בוחר לי אכסניה יותר
נוחה. אבל ללא הויעל. טרדנותם הרגיזתני ללא הפוגה. רצי תי
כבר לעזוב את ה״צ׳ייכאנא״ בחצות, אך הדלתות היו
נעולות. היד, עלי לעמוד על המשמר עד שעות הביקר. .
לשכת הגיוס היתד, מלאה אנשים כשנכנסתי אליה. ב סינר,
י שבו האמנים דז׳יגאן ושומאכר, מרוטי עצבים, ומתו חים.
הם עוד לא טעמו אז את טעם המחנות .״התנדבותם״
לצבא הפולני לא היתד, לגמרי בסדר. לפי הסכם, רק משוח ררי
המחנות והגולים לסיביר יכלו להצטרף לצבא הפולני.
דז׳יגאן ושומאכר לא השתייכו לסוגים אלה, אבל למרות
הצלחתם הרבה על במות התיאטרונים היהודים ערגה נפשם
ל חוץ לארץ. וצבא אנדרס היה ההזדמנות היחידה. פרוטקציה
לא חסרה לאמנים היהודיים, הם קבלו המלצה לצבא הפו לני
בקרמינה, עברו בדיקה רפואית וחיכו לתוצאות. לבסוף
באה ההודעה: הם ותקבלו ייצבא. לשמחתם לא היה גבול.
י ע מזן שגו ״ סו, אסור היה להם לצאת החוצה. הם בקשו
מאחד מחברי להעביר את הבשורה לאיזו גברת. אבל לו
היי מנחשים, המסכנים, מה צפוי להם, לא היו בוראי עליזים
כל כך.
מה בדיוק קרה, איני יודע עד היום. אבל ידוע היה ש לפני
עזיבת הצבא הפולני את גבולות ברית המועצות, הוס גרו
לג. ק .ת. ד ,.ושנים רבו ת אחר כך בילו במאסר והוג־גלו
למחנות העבודה. אלמלא החנינה הכללית לאסירים ה פולניים.
שהוכרזה על ידי הסובייט העליון, לא היינו רואים
אותם פה בארץ.
הגיע תורי. מכרי, קציני המטה׳ קיימו את הבטחתם.
נתקבלתי לצבא ורותקתי ללשכת המודיעין של המטה ה ראשי•
מצבי החומרי השתפר מאוד. שוב אכלתי לשובע וזכי

לכלי לבן. אולם מצב רוחי היה עכור ללא נשוא. ד,אוי רה
האנטישמית ששררה במחנה, מתחה את עצבי ללא הרף.
קשה לתאר את יחס הנוצרים אל היהודים. גידופים וחירו פים
כל היום. עונשים כבדים על כל עבירה של מה בכך.
היהודים נשאו כל זאת בסבלנות, בהתנחמם שאך יעזבו את
גבולות ברית המועצות, י חזירו לפולנים כגמולם. אני עצמי
לא יכולתי להתלונן על יחס רע. לא השתתפתי באימונים
צבאיים — תפקידי הצטמצם בעריכת הידיעות — וניהניתי
במידה רנה מחופש תנועה. אולם התקריות האנטישמיות,
שהייתי עד להן יום יום הדריכו את מנוחתי.
יום אחד הסתבכתי עם אחד הקצינים בשל הערה עוק צנית
על חשבון היהודים. מייג׳ור, אחד ממכרי הותיקים, ה עיר
לי שלא תצמח לי טובה מזה• ידעתי זאת גם בלעדיו.
הקצונה הפולנית הגבוהה, שזה עתה עזבה את עבודות הפרך
במחנות ובמקומות הגלות חיפשה פורקן לגאוותה, שהושפ לה.
קצינים אלה הפכו לחיות טרף ממש. מר היה גם גורלם
של החיילים הפולנים הנוצריים. בית הדין הצבאי הפולני
הוציא פסקי דין מות רבים, בגלל עריקה או שוד. ו רו ב
פסקי הדין הוצאו לפועל. חיילים רבים נידונו למאסרים
ממושכים. במקרים אלה מסרו את הנידונים לירי השלטונות
הסובייטיים. ידעתי׳ שסופי בצבא הפולני יהיה מר, אבל לא
יכולתי להבליג על מרירותי על יחסם לחברי, שסבלו במח נות
לא פחות מן הקצינים השחצנים. יהודים קשישים נעזבו שכתובות לנפשם בעוד שלנוצרים חולקו חבילות מזון,
שולחיהם היהודים מארד,״ב בלטו עליהן. חבילות רבות אף
נשאו כתובות בשפה האידית.

המועדון בבייראם עלי היווה את המרכז היחידי לשעשועים,
הוא הכיל מגרש לריקודים, אולם קולנוע ותיאטרון, ספריה,
אולם לתרבות הגוף וכד• שמונה חדשים בשנה מתקיימות
ההצגות תחת כיפת השמים ואילו ביתר חדשי השנה באול מות
סגורים. הדבר הראשון הבולם לעין בגן העירוני או ב מועדון׳
הם עשרות הפסלים וד,פורטרטים של חברי הממ שלה
והפוליטביורו, עשרות סיסמאות, ותמונות תעמולתיות.
מנהלת המועדון היתה בחורה, בת קולחה פשוטה,
שכמעט לא ידעה קרוא וכתוב. רק בקושי חתמה את שמה
על המיסמכים. היא הצטיינה באסיפת שתי גורמות של כותנה
ליום, וכפרס על כך הועמדה בראש המועדון. את כל רד
ענינים ניהל למעשה, סננה, נכה, שאיבד את שתי רגליו מ
מחלת ״בירגר״ ,ואשר היה בעת ובעונה גם הפנקסן וגם ה קופאי•
הבחור עשה הון תועפות והמנהלת התמימה חתמה...
נתקבלתי על ידי הסגן. נודע לי שהם מחפשים צייר
קבוע למועדון, אבל קודם לכן יש להם עבודה דחופה,
שאינה סובלת דיחוי .״ילדי ההפקר״ ,כתגמול עבור הסירוב
להרשות להם להיכנס לקולנוע בלי תור, ניפצו את אפו ואת
אזנו של הפסל הענקי של סטאלין, העומד במרכז הגן. אם
אתקן זאת מהר, אקבל 200 רובל, משכורת של שבועיים.
בדקתי את הפסל. הפגיעות היו קלות. תקנתי בגבס את
ה״פצעים״ .הפסל קבל את צורתו הקודמת. אולם התשלום
עוכב ליום אחד. כשבאתי למחרת, מצאתי את האף שוב
רצוץ. לא היה לי כל ספק׳ שזה מעשה הילדים העזובים.
תיקנתי שוב. אבל התיקונים סולקו שוב בלילה. יעצתי
להציב שו מר לילה. אבל איזה אזרח סובייטי ירצה להסת בך
עם ילדים עזובים? המשטרה בסיכסוך עם
משמר. אחרי
לפסל. יצאתי

1111111

לא רצתה להתערב. גם היא לא היתר, מעוניינת
ה״בזפריזורני״ .החלטתי לעמוד בעצמי על ה חצות,
עברו את הגדר כ־ 20 ילדים וניג שו י שר
ממחבואי, הקימותי רעש והבחורים התפזרו.

למחרת קיבלתי את התשלום וסיפרתי להם על המקרה.
המנהלת בקשה את התערבות המפלגה, התרתה ב״ילדים״
שלא תסבול עוד אם יקרה משהו לפם ל.אבל את הקץ לתע לולים
שמתי אני. המנהיג של החברה בא אלי אחר כך והציע
לי שלום תמורת ציור של ראש שבט הודי לכתובת קעקע.
הסכמתי, והפסל לא נפגע יו תר.

פעם הרהבתי עוז ופניתי י שר לקולונל שלי בשאלה.
״מדוע אתם כל כך עויינים אותנוז״
״אתם נשקתם את הטנקים הסובייטיים, כשנכנסו לפולין
המזרחית לפי ההסכם עם היטלר.״
התקבלותי כצייר המועדון בקביעות נתקלה במכשול בלתי
צפוי. למנהל תחנת הניסויים והמיון, שעבדתי אצלו קודם
״הרי לאנשים שהיו במחנות לא היה ז מן לנשק טנקים,״
עניתי.
באגרונום, נודע שחזרתי. הוא שלח אלי רץ ל מועדון בדרי שה,
שא חזור לעבודה הקודמת. סירבתי. הוא הופיע אחרי
״אז יהודים אחרים נשקו.״
כמה ימים בעצמו ומסר לי, שאני מועמד לאות הצטיינות
״היהודים היו מנשקים גם טנקים אביסיניים, אילו באו
עבור הצלחתי הרבה באגרונום. התברר, שבאותה שנה נת להצילם
מפני גייסות היטלר,״ עניתי שוב.
קבלו יבולים ב־ 30 אחוז יו תר גבוהים מאשר הקודמים.
״כל היהודים הם בולשביקים, פרט למתי מספר,״ גמר
הקולונל את השיחה.
לחזור לא רציתי בשום אופן. כצייר קבלתי משכורת
לא עבר אלא יום והסתבכתי שוב בשל גאוותי הלאומית,
כפולה ומקום מגורים ב מועדון עצמו וכעובד עירוני, השת שהושפלה•
עתה היה המקרה חמור ביותר. ידעתי שלא אינ כרתי
400 גרם לחם ליום. מצבי היה, בימים הראשונים,
קה. החלטתי להיפטר מקן העריצות אפילו למרות
שאבדתי על ידי כך את ההזדמנות האחרונה ל צאת
מן הארץ. אולם לא היה לי קרוב בכל ברית
9,אאס׳ ל ח סיז ח
המועצות, ולא היד, לי למי לדאוג, פרט לעצמי.
ואני כשלעצמי לא איבדתי את התקווה, שעוד
זו* 01 אצא למרחב.
עברתי העירה ושם מצאתי מקלט אצל אחד
מבני עירי. הוא עשה עסקים לא רעים עם ה קצונה
ו מזונו ת נמצאו בביתו בשפע.
הוא מצא עבורי חולצה רוסית וזו ג מכנסי
בד. החלפתי את המדים הצבאיים ולא יצאתי
את הבית, חיכיתי עד עבור זעם. הם חיפשו אותי

יומיים, וכשלא מצאוני, רשמו שעזבתי את ה )1)31/ו!1׳0ו/ג

> נ עיר
בכיוון בלתי ידוע.

״אני רוצה לחזור לבאיראם עלי,״ עניתי לו.

המקוך ^ ל ה איי* ,ל פנ ק סי

תעודת־המעבר של חג -.ל .,וו. ד .לצבא הפולני וחזרה.
הכותרת :״נ. ק .וו. ד .הרפובליקה הטורקמנית, הנהלת
משטרת הפועלים והאיכרים, תעודה מ0׳ ,1300 ניתנת.
לקימלמן יחיאל יעקובוביץ שהוא רשאי לנסוע לקרמינה
וטי־.״ ככתב יד רשומה הרשות לח>ור לטורקמניה.

מאחורי :
״היי, צייר, חזרת. מנהלת המועדון העירוני מחפשת אותך
בנרות.״ הפניתי את ראשי. הדובר היה הקומיסר המקומי
לעניני גיוס שהוסיף: אתמול גייסתי לצבא את הצייר האח רון
בעיר ועתה יש לך הזדמנות להראות את כוחך.״
לא היססתי אף רגע ושמתי את פעמי למועדון העירוני
בבייראם עלי, שנמצא בגן העירוני ושהייתה לו היסטוריה
מפוארת ביו תר.
האמיר מבוכארה הגיש, בזמנו, שי לצאר ניקולאי השני :
ארמון קיץ בבייראם עלי, שהיה בעל שני אגפים. את הארמון
הראשי הפכו הסובייטים לסנטוריום לחולי כליות, שקנה לו
מוניטין בעולם כולו: את החלק השני הפכו הסובייטים למו עדון״
כתלי ותקרות הארמון היו מקושטים ציו רי פריסקו׳
בביצוע מיטב הציירים האיטלקיים בז מן ההוא. אולם המנהל
הראשון, שנפל בחלקו המועדון מיד לאחר הצלחת המהפכה

111

שבוע אחרי המקרה הופעתי בלשכת ה מנהל
המקומי של נ. ק .וו. ד ,.הסברתי לו
בפשטות את מצבי ולא הסתרתי ממנו דבר.
הוא שמע אותי באדיבות ושאל לבסוף במה הוא
יכול לעזור לי.
מנהל ר,נ. ק .וו. ד .התבונן ב ר שיון הנסיעה
שלי, לפיו הגעתי לקרמינה ורשם ב שוליו הרש אה
ל חזור למקום ממנו יצאתי. הוא בעצמו דאג
לכך, שאוכל להיכנס לרכבת הקרובה ביותר וכך
חזרתי לבאיראם עלי.
לא היה לי כל ר צון ל חזור לעבודה באגרונום
ר שיון
בתחנת הניסויים והמיון. בכיסי נמצא
דייחה חייבת המשטרה
לפיו היתה
ד 7 ,.פיי
וו. ד•,
נ. ק .וו*
של ג•
נסיעה ש/

לתחנת הרכבת אף היא משכה איתי. לא נעניתי.להפצרות.
המנהל רגז ותבע אותי ואת מנהלת המועדון למשפט. הוא
הסתמך על סעיף בתקנון העבודה, שאסור לבעל מקצוע
לעסוק בעבודה אחרת אם י ש התנגדות לכך. הוא טען. שאני
אגרונום ולכן אסור לי לעבוד כצייר. לצדי היה ראש העיר
ו מזכירו ת המפלגה. הם דאגו בראש וראשונה לכך, שהצד
התעמולתי בעיר לא יצלע. נקראתי לשופטת העירונית.
״הודה!״ אמרה לי .״אתה צייר או אגרונום?״
״צייר.״
״תוכל לצייר ״קובריק״
המיטה?),״

(מרבד

מצוייר,

שתולים

ליד

״אוכל, אם אקבל חומדים.״
״טוב, תישאר איסוא צייר.״
באותו יום נכנסתי לתפקיד של הצייר העירוני בביי־ראם
עלי.