גליון 817 מתאריך 18 ביוני 1953

ועץ גיועו פלמון
״קומו ועודו, הערכים :־
(ראה במדינה)

011 47שנה ה׳ תמוז. תשי״ג 18.6.53 /

מכתביס

העורך הראשי :

העולם
ר־ז־דו־ז

אורי אבנרי

ראש המערכת :
של ום כחן
עורך משנה, כיתוב :

עורך משנה, תבנית :

מיכאל אלמז(זמני)

קריאל דוש

בחינת בגרות
כתבתכם עי חיים שמחוז (העולם דזזזז ) 616 היתה
בחינת־חבנרות שי העתון. עמדתם בבחינת.

יוסף קלרמן, חיפה

עורך משנה, חדשות :
משה בן־אפרים

ה שבועון ה מצויר לאינפורמציה וחוב נייקסון . 8תי-אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד . 136 .טל( .ומגי) 66785
מען המברקים :״עוימפרם״
מו״ל: העולם הזה בע״מ
מודפס :
דפוס ישראל בע״מ ת״א.

הצלם הראשי :

הכתב הראשי :

דוד ר ובי מר (זמני)

יהודה נבאי

עורכי מדורים :
מיכאל אלמז.

יחיאל בשן.

גצה גבי.

ירוחם נבע, תמר תדמור.

משתתפים קבועים :
דוד ארנון. אוסר,ר טאובר, פילים טיארי. דידי מנוסי, צבי שש.

ראש מערכת ירושלים :

מ״מ ראש מערכת, חיפה :

דוד רוביננר

חיים כרמל

סופרי חוץ :
מונטי ג׳יקובם, גבריאל דנון, שמואל מירון.

צבא צועד על קיבתו. זאת יודע גם הרוע־מד
הירוק ביותר לקורס אפסנאים פלוגתיים.
אותה אימרה נפוליונית יכולה להתאים גם
ישטח העתונות. אלא שבמקום קיבר״ ליימת
מינהלה. ללא מיגהלה סובה, לא יועילו ה כתבים
והצלמים המעולים בעולם.
תפקידי המינהלה אינם, מן המזה, גלויים
לך. כשאתה משים מדי שבוע את 220 יד
פרוטות אתה רואה לפניך את תוצאות. עבודה,
את התוצרת המוגמרת של המערכת.
אתה יכול להתלהב או להתרגז מכתבה או
מצילום מסויים, לחשוב שחבר זה אי אחר
של המערכת ראוי לשבח — או להיפך. אד

שרויות: להעלות. את מחיר העיתון או להגדיל
את התפוצה. אפשרות שיישית —
הורדת רמת העיתון — אינה באה בחשבין
אצלנו.
האדם האחראי לעניינים אלה בעיתון ו,וא
שלמה הררי, ראש המינהלה. מגעו הראשון
עם העולם הזה היה כאשר ניהל את ילמער־כה
הגדולה של משטרת ישראל למניעת אונות
דרכים. אביר הדרכים, המיבצע העיקרי
במסע התעמולה, היה הצלחה גדולה׳ בעיקר
והתעמולה אדר
הודות לשיטות ההסברה
שלמה הררי בן ,27 קצין בדרגת מפקח יא־

יותר מכל דבר אחר שקראתי בחיים. שיב־נעה
אותי רשימה זו שהפשע אינו תוצאת של
אלא תוצאה
נטיה טבעית, שאפשר להענישה.
מובהקת של תנאי החברה. מעין מחלה שיש לרפא
אותה.
יש לבטל את עונש המוות !

שמואל דרומי, רחוב: ת
אני משוכנע שאתם יודעים הרבה סרטים עי
חיים שמחוז שאתם מעיימים אותם בזדון, כוי
ייפות את דמותו שי האיש. אתם בודוי יודעים

רס״ר אחר, צק״ל
כן, אבל העולם הזה נמנע בקפדנות מלפרסם
כל פרט שלא הוזכר במשפט ושעלנל
היה להשפיע על השופט.
התאכזבתי מרות1
קויתי שיפחות אתם תעיזו יניו ת את האמת
הערומה: שהקיבוץ שנא אח שמחון מסנ׳ שהית
״פרנק פארה״ .שהוביי את חיים יזוועו ת ו,׳א.ש.
את אשר מטיייה
איני יודע אם שנ!חוו עשת
עייו. אוים אני יודע שהוא עבר את אשר עברו
איפים מאתנו .״פרנקים״ ״שחורים״ .האש ישתוק
העוים הזה עי כך? האם יסתפק ברמז ם עדינים?

יעקב
מזרחי, תל •אביב
כמת מהחברים הוותיקים במשק רתחו כשקראו
את הרשימה; כי בעיניהם חטא העוים הזח
חטא גדוי בזה שהדר יעומק הרגשות שי משק
דגניה בפרשה מכאיבה זו.
אוים ידעתנו. הזועירים כאן, עשה העתון מעשה
טוב שאמר את האמת: שזה נוגע ינו מאד עם
מי הויכות החברות שינו. מפני שחדבד משפיע
עי עתידו שי המשק.
איני יודע אם בני העיר מסוגיים יהביז •את.
אוים הדבר אינו נובע מ״סנוביות״ שי בוי־הנד
שקים, איא מזוורו הקיום שינו. יתכז שדרוש
עתון כמו העוים הזה כדי יתרנם את דנשותיני
יבני הערים

חינוך חברי הכנסת

בן־משק, א ־גיס

אני מזויע שיפני שהכנסת תתתבט בבעיית דני
אדום ודני י א אדום בעניו חוק החיניד הממיב־תי
נהעוים הזה ,) 815 יש יהעביר בה את .,חוק
חימר חברי הכנסת״ ,שיחייב אותם יהתבטא כפיים
יותר יפות כיפי חבריהם יעבודה.

דיוק אוביקטיבי

פנחס שוורץ׳ טבריה

העוים הזה ( )811 הביא את מפת ההיוקה שי
עיו חרוד. מפה זו טפיפת בתכיית את המציאות
ויוצרת רושם מטעה שי קיפוח מפ״ם. האם זוהי
האוביקטיביות חסרת. הפניות שאתם מתפארים בה
יפחות תריסר פעם בנייוו? אנב. עיו־חדוד אינו
הקיבוץ הותיק ביותר. קדמו י ו כפר־ניערי ואלת־השחר.
אקיימו טוב יעיו שיעור מזה שי בית־שאו
ועמק הירדן ואדמותיו אינו הגדוי:ת ביותר.

אוריאל רנן, חמדיה
הקורא רנן טועה. עין חרוד הוא הקיבוץ
הותיק ביותר. האדמות הנמצאות ברשותו
למעשה (כולל אדמות נטושות) הן הנרחבות
ביותר. המפה נכוגה לפי מיטב ידיעותינו.

חוקי הפירסומת

שלמה הררי(כמרכז) בטכס ״אביר הדרבים״ •
גם לעתו! יש קיבה
על עצם המנגנון שאיפשר למערכת למיא
את תפקידה אין אתה מרבה לחשוב.
כשם ששרות האפסנאות הצבאי חייב להמציא
את כל האספקה והתחמושת לחייל
בחזית בכמות ובשעה הנכונות, כן חייבת
מינהלה של עיתון להעמיד לרשות המערכת
את מכסימום האפשרויות החומריו!; ,דרושות
להוצאת עתון עשיר ומענין.
בחוץ לארץ, בנוי תקציבו של עיתוי ב מידה
מכרעת על הכנסותיו ממודעות. באמריקה׳
למשל, מופיעים עתונים הכוללים למעלה
ממאה עמודים, נמכרים במזי־י 5ג
סנט הגליון, בעוד שמחיר הניר עליי דוד־סם
העיתון מגיע ל־ 25 סנט. ההכנסות ממכירת
העיתון הן רק סעיף משני בתקציב.
בארץ שונה המצב לחלוטין. תקציבו ד ל
עתון ישראלי (המדובר בעתון בלתי־וזליי,
שאין קרן מפלגתית עומדת מאחוריי) ,רנו־בראש
וראשונה על הכנסות ממכירה. ייל
שהתפוצה גדלה, רבות אפשרויותיו לדיישיד
את תוכנו, להעסיק יותר כתבים וצלמים ל-
.השגת אינפורמציה. ההוצאות גם מתחבקות
בין מספר קוראים רב יותר׳ דבר התהטין
את מחיר כל גליון וגליון.
כיום נמצאים המחירים וההוצאות בעל• ז
מתמדת (אגב: כל מלה שאתה קורא כריע
עולה לעיתון 64 פרוטות, כל תצלום בגליין
— 19,600ל״י) .במקרה זה ישנן שתי אה

מימין, שר המשטרה, בכור שיטרית

שון, ידע להפעילם. בפעם הראשונה הוצא
לפועל בארץ מיבצע ציבורי בממדים ״אמריקאים״.
מאז,
התהדקו יחסיו ענן העיתון. במיוהד
התעניין להבין ״איך עובד עסק כזה״ .הבנתו
ב״עסק״ השתפרה עד כדי כך, שמצא את
עצמו ראש מינהלת העולם הזה, כשבתיקו
שורה שלמה של תוכניות. לא זו בלבד, אלא
שגילה כשרונות כתיבה עתונאיים שהבטיחו
לעשותו עתונאי ממדרגה ראשונה.
הררי הכנים גישה חדשה לשטח המודעות
בכונתו להנהיג בו את המתכונת האמריק אית.
אולם המסע העיקרי יהיה בכיוון להגדלה
אדירה של התפוצה. בקרוב ייפתח ה־עתון
במסע ״החמשים אחוז״ .מטרתו תהיה
להגדיל את תפוצתו הנוכחית ב־&׳סל, להו סיף
לכל שני קוראים של היום קורא שלישי.
דמותו
של העתון תלויה במידה ניכרת,
בהצלחת המסע. ככל שיגדל מספר הקוראים.
תקבל אתה עתון טיב יותר׳ עשיר יותר,
גדול יותר וזול יותר.
חלומו של הררי הוא עיתון בעל מספר
עמודים כפול, על נייר משובח, בצבעיר —
ובחצי המחיר הנוכחי. לא אגלה לך סוד
אם אומר שזהו גם חלומי.
דומני כי גם אתה מעוניין בכך.

העוים הזח ( )804 פירפם. במדור אנשים, בי
השתמשתי בכרטיס ביקור בתואר י א יי.
מי כמוכם יודע שהעזים הזה וביי מדכאות)
שי המוסיקה הישראיית שורץ נמושות שיבם
מיא טינה וחנופה. מעשיהם רכייות והשמצה ושאיפתם
יהתכבד בקיון אחרים. והנה איזה, אדם״
(דווקא במרכאוה) חזר מניו־יורק (ודאי ביי זר
נצחון יעצמו או ימופיקה הישראיית) ,והביא
כרטיס ביקור שיי המוכיח שאני כאייו מתהדר
במשרת ההנחיה שי קוי ישדאי.
הדבר אינו איא עיייה. כרטיס הביקור שיי
מציין אותי כמנהי התכנית מוסיקלית שי קיל
ישדאי יצה״י ויא יותר. אייו היה כרטיס רי קוד
דבר שאפשר יהוכיה עי ידו, ייא פהק שני
הרוצה בא ומרפיסו, הייתי הייד בדיד שי בהיות
התעודות וההוכחה בה. אוים ימותר הוא. אני
׳כוי יהוביה באיה הוכחות ששמי אני גתוי-ת
המחבר שי בב־אי־וואד. הנ׳יפ וטוטי־חיטי הוא
די חשוב בארצות־הברית ואיו יי צורר /הופיע
כאן בתורה אוחז במשרה הנהיתית.
כי המכיר אה סוד הפרסומת האמריקאית יעיד
שאינו רומה מי שמכריזים עליו כעי מנה? פיוני
(כאייו שבאמריקה נבהיים ממנהי. כאייי שחם-
ריס מנהלים באמריקה!) ,למי שמכריזים עליו
שבסזמוניו היו הולכים בחורים לקרבות. וכן דר•
ידוע יכל שאני מכבד ומעריץ אה ידידי מר קראל
סלומון. רק הויכי רכיל מסוגיים יחשוב שיעית
בדעתי להתנקש בכבודו.

שמואל פרשקו, ניו־יורק
עורן המדור לא פירסם את הקטע בלי
לראות תחילה את כרטיס הביקור במו עיניו.
אשר לתואר ״מנהל מוסיקאלי של קול יש־

הש(0

רגבב א

השבועון המצוייר
לאי ־ נפורמיציה

חידון חדלי אישים
ציניקן, בעל השכלה,
בקי בפילוסופיה, פורש
את רשתו כמיו עכביש,
בעל השפעה, בעל כח ד,פ־נוס.
מיהו י

אל־עוד
א רגוב
מנהל בפועל שי
״קול ציון לגולה״ :

העוים הזח כמו העולם הזה (ביי סו־כאות)
מושן משום שהוא מנרה .
מה עוד שחוט של מתח מלווי־ .סממנים
שזור בו. הפופולריות, לכו, מובנה.
אבל כל זח אינו מספיה. הנפש י״ז־בענית
יותר. פנייה לחושים כיבד אפילו
מטעה, כי בכי אדם מצוי משהו נוסת
עי התחושה ; והוא נושא •ימו כמיהה
לערכים, שיש בחם נם טעם ונם ו,וכ;.
שמינית שבשמינית שי ״העולם הבא״
יא תזיק.
כחיים כן אספקירייתם: י א רק רוח
— איא נם שאר ־ רלח 1

ראל לצה״ל״ שבו השתמש הקורא פרטקו
לפי הודאתו, הודיע דובר שרות השידור ל־העולם
הזה כי תואר נזה אינו קיים במציאות
ולא הוענק לקורא פרשקו.

שחרור זמני

העולם הזח ( )789 כתב שאסרתי יסופרו את
הדברים הבאים :
״כשמועצת סועיי חדרה בקשה ישחרדני מתצבא
הבריטי. התקבל עי ידי אחד מקציני מכתב אימוני
שתיאר אוחי כאדם ממוכז שמוטב י א ישחו ו ו.
אני חושד כי ידידי נוידנברג שיח אותו.״
מר גולדנברג הודיעני שהוא י א כתב את המכתב
הזה. אני מצטער. איפוא. ומתנצל עי הדברים
שנכתבו בשמי.

דוד ברמן, ראש העיר, חדרה

חובה לאומית
בתמהוז רב קראתי את השורות הנונע ת >י.פקד
ההננה יהושע ניוברמן (העולם זזה . 1805 בה
בשעה שמעייהו מופיעה תמונתו פי בעיי יעקב
ייבוביץ ושי אמו הנב׳ רהי ליבוביץ. עיי לצייו
שיא אמו שי בעיי המנוח ויא משפחתי הופקו ו
עי ידי הממשלה. משרד הבטחון טיפי כנו בציו ה
המתאימה.

יטי ליבוביץ, תל-אביב
העולם הזה שמח כי בעית משפחת ליבוביץ
נפתר אחרי שמסרה פרטים מרית על גורלה
לפני שלש שנים.
התמונה ׳נלקחה ^ון הרפורטג׳ה ״תודה
האומה״ .לא נאמר שזאת תמונתה׳ של משפחת
גלוברמן.

צדק יחסי

קראתי בהפתעה עי פסק דינה שי הפורצת סיי•
ביה וויטנברנ (העולם חזה .) 810י פי דעתי המצב
החברתי שורר כרנע בארצנו הוא שהכריח אותח
יננוב כדי להתקיים. יטילביה וויטוברג ה• תה
שיא רצתה ידפוד
נאווה עצמית שנרמה יכך
לנערת הפקר. יתכן שפסק דיו נוח יותר היה מחזיר
אותה למוטב.

משה גינצברגר׳ ירושלים

אבזכה עדתית

מאמרכם ״אהבה בשחור לבן״ (העולם חוה )812
הוא אחד המאמרים הקרובים ללבי שנה וחצי
טיילתי עם בחורה ממוצא אשכנזי. באשר הנענו
י כי ל מסקנת כי עיינו יבוא בברית הנשואים
עמדה בפנינו בעיה אז היה עיינו יתפרד עי
אלי אטלס, תל־אב־ב
אף רצוננו.
ד״ר ז. ד .לוין מתל־אביב מציין במכתבו (העולם
הזה )813 את הבדלי הרמה בין האשכנזים לעדות
המזרח. אכן צודק ד״ר לוין כשמדובר בסולגי
משכיל מחונך ותימני בור. אך אין חוא צודק
כשהמדובר בזוג כמו אננס ועמום״ בעלי השכלה
שווה״ שפה משותפת ומנהגים מתאימים ודומים.

טובים השנים

הרצל יונה, חיפה

האם הראשון מימין. בקריקטורה המצרית (העולם
הזה )813 הוא אח של עבד-אל־נאסר או הוא
עצמו חזר לאחור?

פסח צבי, עפולה
יתכן שהקריקטוריסט המצרי לא הסתפק
בנאסר אחד, כלל בציורו גם את התאום ש איננו
קיים.

א. פרופסור מוריארטי
אויבו של שרלוק הולמם.
ב. ראש המחתרת ״לכל״.

יושב ראש ישיבת
יוצאי פניבץ׳ תתקי״ץ ש־ליט״א.

עורך העולם הבא
ה. בי. גי.

מדור הקולנוע
״הנערה באגם האדום״
והצנזורה
כתובות. קלצ׳קין מדק לם
הקדמה. מוסיקה כפ
רית.
עדת כלבים. דרך מסתלסלת.
נערה קרבה לאגם.
מתפ — בשת( .מבקר
הסרטים יצא באמצע כיוון
שלא נותר לו מה לראות).

מדור
השיר
היה היה איש מננרת
שרצה להיכנס לכותרת.
הוא קפץ ממטוס,
ושתה ב הון בום,
התיאש והקים לו מחתרת.

.העולם
הזה״ מם׳ 817

בתשובה לשאלת ]כתב *״״העולם
הזה״ אמר ה״ם בהו. היועץ הג ש־בטי
של ממשלת ישראל ומנהל
הבעולה נגד המהתרת-ללא-שם:

דרך הביטוי
של הוחותי ם
1) 0ה

אודי

אבנר•

כמה ימים אחרי שסירסם העולם הזה את השער של ד״ר אמיל שמוראק, יחו עם הכתבה
הגדולה על השחיתות במדינה, הופיע במשרדנו צעיר וביקש לראותני ביחידות. הוא מסר לי
שהוא שליח של קבוצת צעירים, המתכוננים להקים מחתרת נגד השחיתות במדינה. הוא
הציע לי להתראות עם ראשי הקבוצה.
הפגישה התקיימה באחד מבתי־הקפה התל־אביביים, שהיה אותה שעה ריק מאדם. ליד
שולחן ישבו שלושה צעירים, כבני ,25 שדמו לכמה אלפי צעירים אחרים באותו גיל. הם
הציגו את עצמם בשמותיהם הפרסיים ובמקצועותיהם. היו אלה מקצועות משכילים למדי.
ישבנו כשעה וחצי. היו חסרים הסממנים החיצוניים של פגישה במחתרת והרומנטיקה
המחשלת של הקונספירציה, אשר להן היינו רגילים כאשר הצטרפנו למחתרת לפני 15 שנה.
הפעם היתד, הגישה מעשית, ישר לענין.

אוד פצצה. אור מכות
גם התוכנית היתד, מעשית. מעשית מדי.
תוקם מחתרת רחבה. שליחיה יגלו מעשי־שחיחות מכל המינים, בעיקר בממשלה. נגד
האנשים שהתגלו בקלקלתם, יינקטו פעולות עונשין. פעולה זו תכוון ישר נגד גופם. אולי
פצצה בביתם׳ אולי מכות, אולי משהו יותר חריף.
שאלתי בתמימות מי ידון את האנשים. האם יורכב בית משפט 1האם תיבדקנה ההוכחות,
ילמד מישהו סניגוריה על הנאשם? הצעירים משכו בכתפיהם. הו אלה פרטים קטנים, שטרם
חשבו עליהם.
אולם, כך התברר, דרוש כסף. מנין לוקחים אותו י
כאן נתגלה כל שעור קומתם של היוזמים, מישהו הציע לבצע כמה פעולות שוד. אולם
גם זה היה פשוט מדי״
היו דרכים יותר עדינות. למשל: סחיטה. ניגשים לאיש, מאיימים עליו בגילוי הסוד
ובפעולת עונשין נגד גופו, לוקחים ממנו כסף. פעם׳ פעמיים, פעמים רבות.
הגאוניות האמיתית נתגלתה בפרט האחרון* .זה לא מחייב אותנו לשום דבר,׳׳ אמר הצעיר
המפותח ביותר. .אחרי שקיבלנו ממנו מספיק כסף, נוכל לטפל באיש כמו שרצינו ממילא.״

ש חי תו ת. כ פי הדתית

״כשיש נג דארם רה הוכחה. ש הוא
שייר דאיוה ארגון מ ח תר תי
סודי. וא הוכח ה 11 איננה מפיו,
אל א ממקורות אחר. והוא ל א
ע שה שו פ עול ה גלויה בניגוד
לחוק. הרי א 1אין לממ של האפ שרות
ל התגונן נגדו. אלאל פי
ה חו קהמיוחדנגדהטרור ! ״

מחתרת זו לא קמה. יתכן שד,יוזמים לא מצאו די אנשים שרצו להסתכן, ואולי גם השתכנעו
מן הנימוקים שהובאו נגדם. שפעולה זו לא תשפיע במאומה על השחיתות, ששורשיה עמוקים
מדי 1שתקומם את דעת הקהל נגד הלוחמים בשחיתות, לא נגד המושחתים.
אולם לא היתה זאת הקבוצה היחידה שביקשה בשנה האחרונה להקים מחתרת לשם ביצוע
פעולות טרור.
אני עצמי הוזמנתי כמעט לחצי תריסר קבוצות כאלה. כולן ביקשו מסגרת רעיונית כל שהיא.
הן לא ראו במסגרת רעיונית כזאת עובדת־יסוד, שממנה חייבות הפעולות המעשיות לנבוע
באופן טבעי. בעיניהן היד, הרעיון מעין קישוט נאה, רצוי, אך בלתי חיוני. כמה מן הקבוצות
גם ביקשו עורף ציבורי.
המטרות היו שונות למדי. המלחמה בשחיתות תפסה את המקום הראשון• אחריה באה
המלחמה בכפיה הדתית. היו אלה רעיונות ללא יסוד בהשקפת עולם כוללת. הם נלקחו
באקראי ממאמר בעתון שעשה רושם.
מי היו האנשים? היתד, קבוצה של כ־ 18 איש ואשד״ כבני ,20 שהיתר. קודם לכך. חלק של
חבריה רוקדת׳ אך החליטה שהיא צריכה לעשות יותר. היתה קבוצה של בני ,25 בלי בנות,
אנשי מחתרת לשעבר וחבריהם. כולם היו נוער עירוני, תלוש לחלוטין מכל שטח של יצירה
רעיונית או מעשית. וכולם היו אנשים בינוניים מאד.

ב עי ה ק טג ה
בשיחות אלה לא יכולתי שלא להשוות צעירים אלה עם אחיהם המבוגרים קצת יותר׳ אתם
נפגשנו במחתרות ובמסגרות אחרות לפני מלחמת העצמאות.
ההבדל היסודי היה היעדר כל זיקה לכל מסגרת רוחנית מצד האחים הצעירים. היא פשוט
לא היתד, קיימת.
אני נזכר בשיחה אחת• היתד, זאת קבוצה חדשה לגמרי, מעורבת, מורכבת מבני 18 עד
,20 שהתכנסה בבית פרטי וביקשה לשמוע הדרכה רעיונית. היא רצתה לעשות משהו, אך
לא ידעה בדיוק מה. היא קיוותה׳שאפתור לה בעיה קטנה זו.
אמרתי להם שזו דרך קלה מדי במקצת. עליהם לשבת קודם כל ולחשוב מה הם רוצים.
מחובתם להגדיר את יחסם לכמה עובדות־יסוד: מהות המדינד״ עמדה כלפי אמריקה ורוסיה,
המשטר החברתי, הערבים, הציונות. אחרי שתתגבש אצלם השקפת עולם, אני מוכן להופיע
שנית, לעזור להם בניתוח המעשים הנובעים מהשקפה זו.
כשסיימתי את דברי, היתד, שרויה דומיה עמוקה בחדר הצפוף. היתד, זאת דומיה של

חמשה

צעירים

יכולים

אכזבה, של מבוכה, של פחד. פחד בפני תפקיד שאיש לא הרגיש את עצמו מוכשר לו. מובן
מאליו שקבוצה זו שבקה חיים לכל חי.

חוץ־ראדץ. קאד ״ ד ה. בנות
יכול אדם לעמוד על תופעה זו ביתר קלות. די לו לשבת שעה בקפה רוואל, תל־אביב,
בקפה, ניצן, ירושלים, או בקפה טטרה, חיפה.
על מה משוחחים בשולחנות הסמוכים?
על נסיעות לחוץ־לארץ: מי נסע, מי חזר, מי עתיד לנסוע, ועל חשבון מי.
על קאריירה: מי יסדר למי משרה, למי יש הקרוב המתאים במשרד המתאים, מר, המשכורת.
על בחורות: מי התעסק עם מי, מי רוצה להתעסק עם מי, למי זה הלך, ולמי לא.
אין טעם להעמיד פנים כאילו נושאים אלה לא ענינו את הנוער לפני 10 שנים. אולם לפני
10 שנים היה עוד משהו. דובר בהתרגשות, לפעמים עד זוב דם, על הדרך הנכונה לגרש את
האנגלים, על המטרות הנעלות או המזימות השחורות של ברית־המועצות, על הפאשיזב
כדרך חדשה לפתרון בעיות העולם, על זכות הקיום של עמים קטנים, על המהפכה. היו
שיחות שהחלו בחדר, ואולי בבית־קפה, ונמשכו בפינת רחוב או לפני ביתו של אחד החברים,
עד השעות הקטנות של הבוקר.
זה היה חשוב•
וזה איננו חשוב היום.
הטרור החדש הוא גם תוצאה ממצב זה וגם הגבה עליו. אדם הרוצה לעשות משהו,
המיואש מן החלל הריק שמסביבו, אך שייך בעצמו לחלל ריק זה, מחפש דרך ביטוי. הטרור
במהה האם
^ ךקת הממ שלה
הערכתה טרוד? האם היא
כינ האתהמתרחש בנ פ ש
נוער? האם היא יו דעתאת
דרךלע קי דתהדעה?
שליח ״העולם הזה״ ש אלו
אתפ׳ הנו ער עצמו. ה ם פנו
לעש רו ת צעירים המצויים אצל
הנו ערוה ציגו להםחמש שא לו
ת מכ רי עו ת. שבע מן ה ת שו
בו ת. המא פיינו תאתהדעה
הכל לי ת. מתפרס מו תלה לן.
ואלה היו השא לו ת :
• ה קיי מ ת כיום בקרב הנו ע ר
נ טי הלדרךהט רוד?

וסי שטרן
כן ,29 צייר

נצטבר בקרב הנוער עודף מרץ רב, שאין
לו שום אפיק רצוי לפריקה. נוער מוכרח
להתפרץ לאיזה שהוא כיוון. אולם?ן וכד ח

היא, שכל הישוב, מקטן ועד גדוד,

מחפש בקדחתנות תוכן לחייו, שלא
מצאו עד היום. אין זה פלא, אם כך, שחלק
פני׳ לדרך האלימות. האחריות לזאת מוטלת
על כולנו. השופט והנשפט מתהלכים על אותה
במה אנושית.-

• אם כן -למה? מה הקרקע
שהצ מי ח ה או ת ה?

• האםאתהם בו רשהפעל
תהפ קו דהל מני עתה טרוד
הי ת ה מו צדקת?

הוא דרך ביטוי קלה.

אדדא נסיון אחד
בחמש השנים האחרונות של המנדט היתד. תסיסה רעיונית גדולה בנוער. חלק מתסיסה
זו מצא גיבוש במחתרות. לח״י לא רק זרק ׳פצצות, אלא גם יצר מעין תחליף להשקפת
עולם. באצ״ל, ובמידה פחותה בהגנה, לא השתתק הויכוח אף לרגע אחד.
מחוץ למחתרות נוצרו עובדות רעיוניות נוספות. קבוצת הכנענים גרמה לויכוח סוער,
קבוצת במאבק עוררה בחוברת אחת ויכוח שנמשך כמעט שנה בכל העתונים• תנועת־העם,
עם-לוחם, קומוניסטים־עברים — כל אלה היו נסיונות רעיוניים שנולדו בקרב הנוער, או
שהנוער מילא בהם תפקיד מכריע.
כיום אין הנוער קיים בשום מערכה רעיונית או פוליטית. אין הוא תופס מקום בשום
מפלגה — להוציא, אולי, את השמאל הקיצוני. והוא לא עשה שום נסיון, במשך חמש שנים
תמימות, להקים כל מפלגה חדשה, אופוזיציה במפלגה קיימת, קבוצה רעיונית או בטאון
אידיאולוגי.

פ ג רי םעלהדרך
מי אשם בכך ז
קודם כל, כמובן, הנוער עצמו. כל דור חייב ללחום על מקומו. כי אין מגישים לו אותו
על מגש. שיכבת־גיל זו לא הראתה שום כושר של יצירה רעיונית.
אולם אין לפטור מן האשמה את הדור הקשיש, ואת האחים הבוגרים יותר של הדור הצעיר.
הנוער שונא את המפלגות. הוא שונא אותן כיון שהן עקרות, כיון שהן התאגדויות של

ע מנו א ל רבינובי ץ
כן ,32 עוזר מהנדס למחקר מים.

אין פה עדיין ענין של. טרור׳.-

הסיבות: העם כבר חי שנים רבות באוי־רה
של אלימות וטרור. לחץ המדינות השכנות
גם הוא עזר להתהוות האווירה. עוד הרעו
את המצב: חוסר יחסי ציבור כל שהם מצד
הממשלה לנתיניה• נעשים הדברים המרעישים
ביותר, ללא שמץ של הסברה. אנשים
דתיים נאלצים להיכנע ללא דתיים. לא־דת־יים
סובלים מכפיה דתית, וכר. פעולת ההסברה,
שהיתה יכולה לרכך את הניגודים הטבעיים
בקרב העם, לא יכולה להיעשות,
היות ורוב הכלים הנחוצים לצורך זה, הם
בידי מפלגות צרות־ראות. כך קורה, שאנשים
אינם שבעי־רצון. חלק מסתפק בצעקות,
וחלק משליך פצצות.

הסיבה לנטיה לאלימות בקרב יסודות אלד.
היא: חוסר היעילות של צורות הביטוי החוקיות,
חוסר הזדהות אזרחית וחוסר מעצורים
מוסריים. כלומר: מלבד הפחד, אין כל
סיבה, למה לא לזרוק פצצות.

יש, לדעתי, קשר רוחני מובהק עם המחתרות
מזמן המנדט. אינני סבור לעומת זאת,
שקיים קשר ארגוני ממשי.

הסכנה להתנכרות מעשי האלימות
תגדל, כל עוד לא תמצא לפני
הנוער מטרה חיוכית לליכודו.

כשאנשים יהיו אנושיים, לא יוכלו לקרות
דברים בלתי אנושיים. חבל הוא, שהאמנים,
הצריכים להיות חוצבי האפיקים הנעלים לכוחו
של הנוער, לא נהנים מבמות חופשיות
ונאלצים להשתמש אך ורק במסגרותיהן הצרות
של המפלגות.

נית אך ורק בחינוך. אני, למשל, מורה לציור:
על מנת שתלמידי לא יאחרו, אינני
משתמש בכוח; אני נותן חומד מעגין, והם
משתדלים לבוא בזמן לשיעורים.

לא קיימת כדרך בלל נטיח כנוער

מצחיק הוא ממש, איך אנשי המחתרת נזהרו
בכל מקרה ומקרה, לבל ייפגע, חס וחלילה,
איש מפעולותיהם. אני רואה במה
שקרה בעבר, צורה גסה יותר — ובלתי רצויה
— של גידוף.

אין סיכויים לשינוי יסודי כמצב,
אלא באמצעות חינוך רחב ומקיף.

עם כל אלה, אני מאמין, כי כעם,
שכקרכו גכרה הנטיה לאלימות,
מוכרחים להשתמש כחוקים חריפים
לעקירתו. אבל המניעה מראש מות
אהרון
בהן]
כן 3 ,25 טודננ״

לפנות לטרור ,,הוא פשוט ציני מדי. אמר
לי צעיר, בדברו על משפט שמחון ״מה,
בגלל אהבה עוד רוצחים יי׳ רק שני הקצוות
בנוער, שהם עדיין מאמינים מאד, הדתיים
והלאומיים, מסוגלים להתלהב עד לידי מעשים.
מספרם זעום.

אין לדעתי קשר כין הדכרים המתגלים
עתה, וכין המחתרות של
העכר.

• האם זהו המשך דוחני ל מ
חתרת של ת קו פ ת
ה מנ ד ט?

• האםנ טי ה זו תתגבר?

להק ים

מחתרת

ענין המחתרת מנופח עד כדי כך, שהוא
עלול להביא נזק לכל המדינה, ולמראית עין
יש צורך בפקודת הטרור החמורה. אלא ש כאן
צפונה הסכנה האמיתית: כארץ כה

מנצלים אפילו חוקים רגילים לרעה
יום יום, יש לחשוש, שגם החוק
הזה ינוצל לרעה.

אינני יודע מה מידת היעילות של המחתרת,
אולם נראה לי שהענין נופח יותר מדי. אינני
יודע, אם הדבר נעשה בכוונה כל שהיא.
צריך היה, לדעתי, לעבור ביתר זהירות ויעילות
במסגרת החוק הרגיל, לעקירת הטרור.
בי עם הפעלת חוקי תרום אני חושש מאד
לגורל הדמוקראסיה בישראל. בארץ כשלנו,
בה אין מסורת דמוקראטית מושרשת, מהווי
0חוקים אלה סכנה לכל הכיוונים.

כמקום מסורת דמוקראטית נוצרת
על ידם מסורת טוטאליטארית.

לולא נתגלתה המחתרת היתה הממשלה צריכה להמציאה 1
בעלי אינטרסים ושל מחפשי קאריירה, כיון שאינן מגישות שום פתרון לבעיות האמיתיות
של החיים, מכיון שחדלו לחשוב לפני 30 שנה• בעיני רוב הנוער העירוני והמושבתי אלה
הם פגרים המושלכים בדרך והמעלים צחנה. אין הן מושכות את הנוער להצטרפות, אפילו
לא לשם יצירת אופוזיציה פנימית.
החוליה המקשרת׳ הצמרת הטבעית של הדור הצעיר, יסרה. ישנם אנשים היכולים — או
שיכלו — לעורר את הנוער למערכה גדולה של מאבק או הגשמה. אנשים אלה התפטרו מן
האחריות.

המתפט רי ם
אחד מהם הוא יגאל אלון. יתכן והוא היחיד שיכול היה לסמל את ההמשך של העבר הטוב,
לצקת מתכת חדשה לתוך הדפוסים הישנים של חלוציות והגשמה. אולם יגאל אלון הוא
אסיר־מרצון, כבול במפלגה של פשרות השומרת על היש, במקום לצאת להסתערות גדולה
על העתיד לבוא.
ישנם הפורשים לשעבר. רובם פנו לעסקיהם הפרסיים, התברגנו. אלה שעודם דבקים
במפלגה, התברגנו בצורה קולקטיבית: מפרסמים מאמרים לוהטים, עומדים נבוכים כשעולה
על דעתו של מישהו לדרוש מעשים לוהטים ברוח המאמרים.
באיזה שהוא מקום, בחדר שאין לו חלונות ודלתות, קיימים שרידי הכנענים. המציאות אינה
מענינת אותם. הם אינם מענינים את המציאות.
וקים הד״ר שייב. העט הנובע שלו נוטף אלימות. אולם כאשר קורה משהו, הד״ר שייב
הוא הראשון הנחפז להבטיח שאין זו אשמתו.

הדדרהקלה ביו ת ר
במציאות זו קם בחור צעיר, מפוטם בספורי מחתרת, ומבלי להבין את המציאות שעמדה
מאחוריה. ברצונו לעשות משהו. מה יעשה?
יכנס למפלגה? זהו ביטוי כמעט גס.
ייצור חוג רעיוני? הוא לא ידע מה זה רעיון אף אם יוגש לו כזה על קצה המזלג.
הוא יקים מחתרת. זו הדרך הפשוטה ביותר. איש לא ישאל אותו מה השקפת עולמו.
איש לא ישאל אותו מה התועלת במעשה. העיקר הוא שהמעשה ניתן להיעשות בקלות :
כל חמשה צעירים, שאינם פחדנים מוחלטים, יכולים לעשותו. יכתבו על זר, בעתונים. יגייסו
את מנגנון המדינה. יתנו את ההרגשה שהנה נעשה משהו גדול׳ כמעט היסטורי.
והרי משהו צריך להיעשות. המדינה שוב אינה עצמאית. אין פתרון לבעיותיה הכלכליות.
נטושה מלחמת־מאה־שנה עם הערבים. איש אינו אומר מה לעשות• נעשה, איפוא, את הדבר
הקרוב והקל ביותר.

ל מי והע 1ד
אין כמעט צורך לצטט את כל הנימוקים המעשיים המוכיחים את אפסותה המוחלטת של
דרך הטרור במציאות הישראלית.
במאה ד,־ 20 לא הצליחה אף מהפכה אחת שהיתר, מכוונת נגד הכוח המזוין של המדינה.
לנין תפס את השלטון אחרי שהצליח למשוך לצידו את הצבא בעמדות המפתח. סוסיליני
והיטלר וכמאל אתאתורק תפסו את השלטון בעזרת הצבא. הם חוללו את מהפכתם אחרי

תקוו ה הוניג
מזכירת סיעת מס״ם בכנסת

ב בי ג בי ד ץ
כן ,27ס״,יד.

ואב בי דו
כן ,29 פקיד כסוכנות.

פנ ח ס סו ק 0ון
תלמיד רפואה, שנה אחרונה.

אי־אפשר להגיד, שקיימת נטיה לטרור, בקרב
הנוער• כי נסיה, זה דבר כולל, והנוער
אינו מהתה יחידה אחת, שאפשר לעשות בו
הכללות. ישנם חוגים מסויימים — ואין זה
מותנה בהיותם בני־הנוער דתקא — בהם
קיימת נסיה ברורה לטרור. אך אלה אינם
רבים.

לא קיימת לדעתי, לא נטיה כקרב
הנוער לטרור ולהפלת משטרים,
ולא מחתרת מאורגנת. כל המקרים

התופעה הבולטת ביותר בדורנו היא פרי•
קת־עול כללית, זלזול בחוק וציניות. כל ה תכונות
האלה עלולות, כמובן, למצוא את
ביטוין במעשי אלימות. אולם לא הייתי קורא
למצב שנתהווה בשם ״טרור״ .טרור הוא
הלך רוח העלול להתפתח מתוך השלב בו
אנו נמצאים כיום, אם יימשך — שלב מעשיר,אלימות.

אינני
יודע אם אפשר לכנות את האוירד,
בה אנו חיים, כטרור. אולם קיימת נט־

את הסיבות לקיום, חוגים אלה, יש לחפש,
מצד אחד, באכזבה מהמשטר ומהמצב הכלכלי,
ומצד שני, כחוסר מחשכה פו

אלימות, כגון הפצצה בבית פנקס, או
הכאת ישה חפץ, לא היו אלא התפרצויות
ספונטאניות של אנשים חולניים. אשר לפעולות
הפוליטיות, כמו, למשל, פיצוץ הצירות
הרוסית, אני חושב, שנעשו על ידי
גורמים פוליטיים המעוניינים בתוצאות, במקרה
זה הקומוניסטים בעצמם.

רימית כהירה, דכר המאפשר לתוקפנות
הטבעית של נוער לזרום
לאפיקים פסולים.

הסיבות להתהוות המצב הן שתיים: האכזבה
הרכה של הנוער מהחיים שכאן
כעקבות מלחמת השחרור ו־סגנה
החיים שנוצר, השונה לגמרי,
ממה שתיאר לעצמו; והמבנה התחזקתי,
בו מזלזל החוק בחוק כמעט יום־
יום. למשל, דמי המפתח, תופעה בלתי־ חוקית
שהוכרה אפילו על־ידי מוסדות ממשלתיים.
משרדי הממשלה עצמם פועלים תכופות
בניגוד לחוק, השחיתות בחיי הציבור
היא גדולה׳ רבים הפקידים שמעלו בתפקידם
ואשר עונשם היה בהעברה, ולפעמים אף
העלאה בדרגה.

אינני מטילה ספק בדבר, שיש השפעה
רוחנית על המחתרת של היום, מקודמיה.
אצל המארגנים והעומדים בראש, הקשר עם
העבר הוא גם ארגוני.

התגברות הנטיה לאלימות, תלויה
אך ורק כיחס, כו ייתקלו מצד
הציכור.

הפעלת הפקודה למניעת סמר לשם מלחמה
במחתרת, היא אמנם חוקית, אך איננה
הוגנת. רבה היא הסכנה הצפונה בה.

היא נותנת לממשלה כוחות שרירותיים,
להשתמש כהם נגד כל
יריכיה. זה בולם במיוחד, כיון שבשימוש

יותר יעיל, החוקים הקיימים, הרגילים, מספיקים
בהחלט.

אני הייתי חבר האצ״ל, שהיה ארגון מחתרתי
אמיתי, ויכול רק לצחוק למשמע התיאור
המגוחך שמנסים לתאר את ה״מחתרת
לכל״ של היום. ארגון מחתרתי המשאיר
רשימות חברים לנוחיות המשטרה — הרי
זה מגוחך. אני חושב, שהמשטרה נכשלה
בגילוי הילדים החולניים, שמקומם לא בבית־סוהר,
כי אם אצל פסיכיאטר, ומחפה עתה
ברעש על כשלונותיה. ראיה לכך: היא תפסה
במקרה את ״המגפיים״ לצבעיהם ששלחו
מכתבי איום, וחיסלה בזאת את העניו. אלמלא
היתד, מצליחה לתפסן, היתה, ללא ספק,
מצרפת גם אותן למחתרת.

הפעלת הפקודות המסוכנות כל
כף לחופש הפרט, כמו הפקודה
למניעת טרור, הרתה לדעתי פשע.
החוק הקיים הוא די חזק, כדי להשתלט על
הקנאים הפסיכופאטים. אפשר להעמידם לדין,
לשופטם בהגינות ובפומבי, אם יש הוכחות
מספיקות.

אינני חושב שזה המשך אירגוני מעשי
של המחתרות מתמול שלשום. אולם אין ספק
שזה המשך רוחני. יתכן אפילו שכמה חברי
מחתרת, שהיו יחד בזמנו, הקימו שוב מסגרת
דומה•

המצב הגיע, לדעתי, לנקודת רוו

הנטיה שהיתר, ניכרת לפני זמן לא רב,
״לשבור את ר,ידים,״ ,חלפה במקצת. יש הזדעזעות
בנוער. בכל זאת חוששני, שהמצב
יורע שוב, אם לא יתוקנו היחסים החברתיים.

מסגרת החוק הרגילה לא הספיקה,
לדעתי, להשתלט על המצב.
היה צריך להשתמש בחוקי חירום, כי חברה
הרוצה לשמור על עצם קיומה, לא יכולה
להירתע מאמצעים דראסטיים — ואפילו יפגעו
לפעמים בחפים מפשע.

יה, לרצות לסייס טענות כ״שכירת
ראשים״.

העצוב הוא, שהחיים מצדיקים זאת. ראיתי
עולה חדש, שעמד שעה ורבע בשמש הלוהטת
בכביש תל־אביב, ואוטובוס אחר אוטובוס
חלף על עניו — לפעמים חצי ריק.
פקעה סבלנותו, והוא פזר כמה אבנים גדולות
על הכביש, כדי להכריח את האוטו הבא
לעצור: וזה עזר! בלי צעקות, אין מצליחים
ברוב המשרדים• סטודנטים משתמשים באמצעי
השביתה להשגת מטרותיהם: כל אלה,
אף הם טרור במידה קטנה. האזרח למד לסמוך
רק על עצמו ועל כוח זרועו.

חיי המחתרת השאירו חותם על
הנועד. מצב כלכלי עגום, ורוח רומנטיקה
מסולפת, יצרו רקע מצויין להתהוות המצב.
זכור, למשל, שאחר מלחמת העולם, נאלצו
בצרפת ואיטליה להלחם בקבוצות טרור של
בני , 14 שהתחנכו על ברכי המחתרת. אולם
אינני סבור שקיים קשר אירגוני בין המחתרות
של תקופת המנדט, לבין זי של היום.
סדרים יותר טובים היו משמיטים את הקרקע
מתחת לנטיה לאלימות. הלך הרוח של
הפקרות ילך ויגבר, למרות שהוא כבר די
קיצוני גם היום, בעתיד. אלא אם יעקרו את
השורש, דהיינו, יתרכזו בחינוך האזרח. הדוגמה
הקלאסית לדעתי, הוא ענין ישה חפץ:
באוירה רגילה היתה קמה סערה איומה סביב
ההתנקשות, אפילו בין אלה המתנגדים ל־ריכאח־
שטראוס. אלא שאצלנו קיבלו את
הכאת האמן באדישות.

אני חושב שהיה הכרח להשתמש

כפקודה למניעת טרור. ברור לי, כמובן,
שהיא עלולה לפגוע גם בחפים מפשע
ובחופש הפרט. אולם כדי למנוע הפקרות
בחיי הציבור, זה מוצדק. יחד עם זאת״ ,אינני
מיחס לצורת הלסימה בטרור ערך, אם לא
ירחיקו את הגורמים. אצלנו ברפואה קיים
כלל: המלחמה כסימפטומים אינה

יעילה. צייד להתקיף את גורמי
המחלה.

טרוד
שתפסו את השלטון בגורד. זו. לא לסני כן.
פעולת טרור׳ אף־אם תהיה מודרכת על ידי השקסת־עולם, לא תעורר את אהדת ההמונים
למבצעיה׳ אלא להיפך. אהדת ההמונים תכוון אל הקורבן. פצצת פנקס הצילה את חוק השבת
למשך כמה חודשים• פצצת שילנסקי הסירה את המכשול האחרון מפני הסכם השילומים.
אולם למחתרת זו לא היה כלל רעיון. אנשיה אינם קמים בבית המשפט כדי לקבל על עצמם
את האחריות למעשיהם ולהרעים באוזני השופטים את האמונה אשר בליבם.
אין הם רק פחדנים. אין להם פשוט מה לומר.
וכאן מתעוררת הנקודה המכרעת. למי עזרה קבוצת הטרור האחרונה?
או ל * מעשהרצח
היא עזרה למפא״י.
אפשר היה כמעט לומר: לולא היתד, קיימת, היתד. הממשלה צריכה להמציא אותה.
אין דברי אלה באים להטיל ספק ביושרם של החוקרים והפקידים שעסקו במחתרת זו.
אין הם באים גם לזלזל בערך הגילויים.
אני מאמין שהיתר, קיימת אגודה של כמה קבוצות־טרור קטנות. הם זרקו את הפצצה
במערכת העולם הזה ובחצי תריסר מקומות אחרים• מן הסתם הטילו גם את הפצצה בצירות
הסובייטית והיכו את ישר, חפץ.
אני מוכן להאמין שאילמלא ניתגלתה, היתה מרחיבה את פעולותיה. יש הגיון פנימי לטרור.
אין הוא יכול לדרוך במקום. הוא היה מוביל לפיצוץ מוסדות. הוא היה מוביל, אולי, למעשי

רצח.
כל זה נכון. אולם :
במידה לא מעטה אשמה בהתפתחות מחתרת זו הממשלה עצמה.
היא לא התיחסה ברצינות לפעולות הטרור, כל עוד לא הכאיבו לה. מוסדות ד,בטחון
התקוטטו ביניהם על האחריות. היתד, לי הזכות לראות כיצד פעלו מוסדות אלה אחרי מעשה־טרור
מסוים — הפצצה במערכת זו — ולא התרשמתי שהיתר, זאת חקירה גאונית.
לא תתכן מחתרת בארץ זאת• היא קטנה מדי׳ צפופה מדי. אין בה סודות. בכשרון בינוני
אפשר לגלותה. המשטרה, החוק הרגיל, בית המשפט הרגיל, מסוגלים בהחלט להתגבר על
הטרור. אין כל צורך בהיסטריה.

העם
טו־מ
גיבורי השבוע היו שני עולים חדשים,
שעמדו בלילה בכביש ירושלים — תל־אביב׳
ביקשו טרמפ כדי לחזור למחנה עתודות.
מכונית אחרי מכונית עברה על פניהם, ריקה,
אך בלתי־מוכנה להיעצר לחמש שניות כדי
לאספם.
לבסוף פקעה סבלנות השנים. האחד משך
בידית הדריכה של הסטן, ירה כדור ב״אויר״.

הסודיות בה נוהל חשבונו. הבנק מצדו הע ביר
את התלונה לבולשת השוייצית, שאסרה
כמה ישראלים.
ממשלת שוייץ לא רצתה לשוות לדבר אופי
של סכסוך דיפלומטי, המציאה למשרד החוץ
בקשה מנומסת כי ישראל ״תסביר את מהות
פעולותיה הכספיות והכלכליות.״
קשה לדעת כיצד תסביר ישראל פעולות
כי זוהי פעולה נגד אזרחי ישראל, העוברים
על חוקי המטבע של מדינתם. לכן, מבחינה
מוסרית לפחות, זוהי פעולה מוצדקת.
אך אין להניח כי הסברה ציונית מעין זו

ה צפו ד ה שני ה

אך ישנו צורך בהיסטריה — כשרוצים, דרך אגב, לצוד באותו זמן ציפור שניה.
המחתרת נתגלתה בשעת כושר. הבמאי הגאוני ביותר לא יכול היה לבחור ברגע מתאים
יותר.
על שולחן הכנסת מונח חוק העבירות נגד המדינה. חוק קטלני זה אינו נועד לדגי־רקק
הזורקים פצות בחנויות־ספרים ובאיטליזים. הוא נועד לחיסול גורמים ממשיים יותר׳ לחיסול
אופוזיציות בלתי־רצויות בשעה הנכונה. הוא נועד לאפשר דיקטטורה מסוימת בשעה שלא
יהיה מוצא קל יותר מן ד,קושיים הכלכליים. הוא מיועד להכשיר את הקרקע לויתור סופי
על מדיניות־חוץ עברית עצמאית, ולתיאום הארץ במסגרת של חלות בגורמים זרים.
לא קל להעביר חוק כזה בכנסת• לשם כך דרושה פאניקה.
!האב הרוחני של החוק היה היועץ המשפטי. האדם שהבהיר את הסכנה האיומה הכרוכה
במחתרת זו של נערים, גם הוא היועץ המשפטי.
אין פירוש הדברים שהיועץ המשפטי המציא את המחתרת. היא היתד, קיימת — חבורה
אידיאלית של כסילים המוכנים לשרת את מפא״י בעל כורחם.
יתכן שהר,גזמה לא באה אפילו במתכוון. אין כל צורך להטיל ספק ביושרם המוחלט של
ד,מגזימים. אין הם מצויים אצל הנוער העברי. בקצה האצבעות שלהם אין אותו חוש המאפשר
להעריך, גם ללא תעודות בכתב׳ מה כוחן, היקפן וגדולתן של תופעות השייכות לנוער העברי.
קל להבהיל אנשים. מראים לשר המשפטים, גם הוא אדם ישר ותלוש ממציאות הנוער.
רשימה של מועמדים להורג. רשימה אמיתית עם שמות אמיתיים. בראש הרשימה מופיע
ידידו האישי של שר־ד,משפטים. מי לא יאשר פעולות דראסטיות, מי יכחיש את הצורך
בחקיקת חוק דראסטי, נוכח עובדות כאלה?
אולם זהו משחק באש. משפטים צבאיים׳ מעצר ללא פקודת שופט, חוקים מיוחדים המחסלים
כל כבוד לחוק — כל אלה אמצעים מסוכנים מאד. ביחוד בידי אנשים שלא הוכיחו בעבר
שצדקו בהערכת פושעים ופשעים, אנשים שעשו מה שעשו בפרשת רצח הילדה רחל לוין,
שאסרו את חביב שיבר ו־ 271 חבריו אחרי פיצוץ הצירות, האנשים שהפכו את זבוב הקנאים
לפיל של ג׳למי. מסוכן מאד.
מסוכן מאד מפגי שזו בדיוק הדרך לטפח מחתרת רצינית• אם מוכיחים לנוער ששוב לא
יתכן שינוי ערכים אמיתי במדינה בדרך דמוקרטית וחוקית, ושהדרך היחידה היא ההתקוממות
בכוח הנשק, הרי אז תשנה המציאות׳ וגם אנשים רציניים יותר יפנו לדרך המחתרת.

ונוגה ב מ קו דוויון
הטרור הוא דרך הביטוי של הנחותים.
יש צורך לפעול נגדו בכוח המשטרה והחוק. אולם שום משטרה ושום חוק לא ירפאו את
המחלה. לשם כך דרוש משהו יותר מזה: סילוק הגורמים. לשם כך דרוש שינוי ד,אוירה
הרוחנית, שינוי האקלים הנפשי בקרב הדור הצעיר. לשם כך דרוש שהמנהיגים בפוטנציה
יזכרו את אחריותם, יתפטרו מהתפטרותם, יתחילו לחשוב מחדש על בעיות דורם ולגבש
מחדש את התשובות להם.
במשך ארבע שנים לא נולד בדור הצעיר אף שיר אחד. לא נולד אף רעיון אחד, אף
מנהיג אחד.
ובמקום שאין שירים׳ שם מתפוצצות הפצצות•

דניאל מלאן נכנס למכונית
12 מלקות, אלוהים והציונות
הקלע נקב את צמיג המכונית של השגרירות
האמריקאית.
האם היה איש זה בלתי־נורמלי ז אולי.
אולם הוא סימל מצב שהשתרר במדינה.
אלפי טרמפיסטים אחרים חלמו בהקיץ,
במצב דומה, על *תקיעת כדור״ .אולם הם
לא הגשימו את החלום. היה מעצור בין
חלומות־אלמות ומעשי־אלמות.
ביוני 1953 נפרץ מעצור זה בחזית רחבה.
העתונים מלאים פשע־פשע־פשע. זו הפעם
הראשונה תפסו בהם תאורי אלמות למעלה
ממחצית עמודי הידיעות.
אין להבין צד זה של המעשה הסמלי מבלי
להבין את הצד השני. הצד השני הוא הנהג
של המכונית. מכוניתו היתה ריקה. שני אנשים
בודדים עמדו בלילה על הכביש, התחננו
שיקחם. מבטו עבר על פניהם, כאילו
היו שרצים. הוא לא עצר.
שני הצדדים של המטבע — הז־לזול הגובר
והולך בגוף האדם מחד׳ והזילזול הגובר
והולך בכבוד האדם מאידך — משתפים
פעולה בניוון המוסרי. בית־הסוהר לא ירפא
אותו.

עניגים מיוחדים
ה סו דיו ת שנ פגמה
השבוע יצאו שנים מן הפקידים הגבוהים
של משרד החוץ לשוייץ: המנהל הכללי
ד״ר ולטר איתן והיועץ לענינים מיוחדים׳
ראובן שילוח. כל הודעה רשמית לא נמסרה
על נסיעתם.
אולם הסוד היה גלוי למדי׳ איתן ושילוח
יצאו לשיחות, עם ממשלת שוייץ׳ על אודות
כמה שערוריות הקשורות בעגיניהם המסח ריים
והכספיים של ישראלים בבנקים שויי-
צים. כמה פקידים מיוחדים של האוצר פגעו
בחסינות של הבנקים, ניסו לברר חשבונות
של ישראלים.
הבנק השוייצי הוא מוסד מכובד מאד,
אשר את חשבונותיו מותר לפתוח בפני המשטרה
אך ורק בהתאם לצו מיוחד של
שופט מחוזי, לאחר שמציגים לפניו נימוקים
משכנעים.
הישראלים לא הטריחו עצמם לקבל צו כזה,
ניסו לעמוד על הענינים בדרכים אחרות.
לאחר ברור, נמסר דו״ח למשרד האוצר בארץ׳
שנקט באמצעים נגד הישראלים שלרשותם
עמדו סכומי מטבע זר גדולים בבנקים
שוייצים. כספים אלה הועברו׳ בדרך כלל,
על ידי תושבי ישראל באמצעים בלתי חו קיים.

עולהמוצדקת. האוצר הציע לאזרחים
ישראלים אלה ״עסק״ :ויתור על חלק
מכספם שבבנק השוייצי לטובת האוצר, ללא
חמורה, והעמדת היתרה לרשות האוצר תמורת
מטבע ישראלי. אחד מאלה שהוצע לו
הדבר, התלונן בפני הבנק השוייצי על אי-

תתקבל בהבנה רבה על ידי השוייצים הגאים
מאד על השיטה הבנקאית שלהם, שאינה מתחשבת
ברגשות לאומיים.

אורחים
המטרה הי חי ד ה
לפני שבועות מספר נידון כושי דרום אפריקאי
לענשים הבאים: חצי שנה עבודת
פרך 50 ,לירות קנס 12 ,מלקות. האשמה:
הסתה. ההוכחה: המשטרה הדרום־אפריקאית
.מצא בביתו של הנאשם ספר היסטורי המטפל
בתולדות המהפכה הצרפתית ובו משפ־מסויימים,
ביניהם תיאור ההתקפה על הבסטיליה,
מסומנים בקוים אדומים.
השבוע ירד כפוף מהמטוס ט. וו. א .בלוד,
כומר בן .80 היד, זה דניאל פרנסים
מאלאן׳ ראש ממשלח האיחוד הדרום־אפריקאי׳
מתווה ומבצע אותה מדיניות. למרות השמועות
שפשטו יום קודם בואו על משמעות
מדינית לבקורו, כאילו נשא אגרות אישיות
מאת צ׳רצ׳יל לממשלות ישראל וירדן, הכחיש
מזכיר החוץ של מאלאן ידיעה כזו.
אמר פורסיית, המזכיר, לעתונאים׳ שביקשו
יותר פרטים בנידון :״אדון מאלאן לא יעשה
כל הצהרות או פעולות פוליטיות. מטרתו
היחידה, ביקור המקומות הקדושים.״
קיבלו את פניו, בין השאר, ציוני דרום־
אפריקה, המהווים קבוצה עשירה ורבת־הש־פעה
במדינה. כי מאלאן, כומר המאמין באלוהיו,
רודן הכושים, אויב ההודים ושונא
בני התערובת, הוא גם אוהד המפעל הציוני.

מענו!
ביתספרד די פ דו מ טי ס
מרגע כניסת הציונים הכלליים לממשלה,
נוסף לבקורת שהשמיעו על מדיניות החוץ,
דרשו להכניס מאנשיהם לסגל הדיפלומטי.
שרת, לא שש ביותר למלא את דרישתם,
טען כי כל המקומות תפושים.
בשלב מאוחר יותר, הסבירו הצ״ב כי זוהי
דרישה שעל מלויה הם יעמדו בכל תוקף. שרת
דרש מהם להגיש לו רשימה שמית, שתבדק
על ידי משרדו. מרכז הצ״כ הגיש רשימה
של כ־ 70 איש. משרד החוץ פסל מיד 50
כ״בלתי מתאימים לשרות בסגל הדיפלומטי.״
אולם גם לגבי יתר 20 המועמדים שהיו
כשרים יותר לפי דעת משרד החוץ, לא מהר
שר החוץ למצוא מינויים ומקומות שרות.
הוא עיכב את הדבר בטענות פרוצדורליות
שונות•
פרוקה הזמני של הקואליציה בבעיות הדגל
וההמנון, שהיה צעד טקטי חשוב, גרם
להגברת כוחם של הצ״כ להגדלת משקל
דרישותיהם.
התוצאה לא אחרה לבוא: השבוע נודע
סופית כי שר החוץ נכנע לדרישת הצ״ב,

.העולם הזה״ מס׳ 817

אישר כבר שלושה מינויים :
• עורך הדין קייזרמן מחיפה מועמד לשמש
ציר ישראל במכסיקו.
• צבי איזקסון, מראשי התאחדות האברים,
יצא לטוקיו בדרגת יועץ.
• בנימין מרגלית, ממנהלי הבנק הלאומי,
נתמנה לנספח מסחרי באחת הצירויות.
ציידלל מו ד. האמת היא כי חוץ מן
המועמד האחרון, לא היתד, לשני המועמדים
האחרים הכשרה רצינית לשמש בשרות החוץ.
הסיבה לכך פשוטה: בה בשעה שאנשי
מפא״י שימשו כבר שנים רבות במחלקה
המדינית של הסוכנות, במנגנון ההגנה ווד
ש׳׳י, עסקו אנשי הצ״כ בתפקידים מוניציפליים
וכלכליים, באו בחשבון בעיקר לתפקידי
ייעוץ מסחרי וכלכלי. הצ׳׳ב לא יכלו ל־המציא-מועמדים
בעלי נסיון בייצוג מדיני.
,פעם צריך להתחיל לרכוש נסיון גם ב־שסח
זד״״ הסביר עסקן צ״כ.
אנשי הצמרת הדיפלומטית של שרות החוץ
לא ראו מינויים אלה בעיין יפה׳ ציינו
בגאווה :״שרות החוץ אינו בית ספר למתחילים.״
השבוע נראה כי אפילו אם צודקת
גישה זו, החישובים הקואליציוניים נכבדים
ממנה. הם שהכריעו את הכף•

מפלגת!
האחה * דו ל
הסכסוך בין מפא״י ובי. ג׳י. בענין הדגל
וההמנון, הוכיח סופית לבן־גוריון דבר שכמה
ממקורביו לחשו באזניו מזמן. הפופולריות
שלו בחוגי המפלגה קטנה בהרבה מזו
שהוא נהנה ממנה בצבור הרחב. ביחוד היה
הדבר נכון לגבי אנשי מפא״י בהתישבות ה עובדת,
שטענו כי בן־גוריון, לרגל הסכמים
קואליציוניים, נכנע מדי לצ״כ.
השבוע החליט בן־גוריון כי עליו להקדיש
עתה כמה חדשים לארגון עניני המפלגה
ולהקמת חבר נאמנים משלו בתוכה, דוגמת
קבוצת מקורביו בממשלה. בי. ג׳י. התעתד
לצאת למסע הסברה׳ שיפתח בהתישבות העובדת,
ושבר,משכו יגיע לכל תא ותא של
המפלגה בערים הגדולות והקטנות.
ממלא מקום ראש הממשלה תתמנה, בתקופה
זו, גולדה מאירסון, עם שובה מארצות
הברית, מטיפול רפואי. בי. ג׳י• ימשיך לשמש
בתפקידו כשר הבטחון ובכדי להקל
עליו את משימת טיהור מנגנון מפא״י בהסתדרות,
יועבר מרדכי נמיר מזכיר ההסתדרות
לממשלה, ישמש בתפקיד שר העבודה.
אלא שלכל קרב׳ כרגיל, שני צדדים לוחמים.
במקרה זה, מתכוננים לקרב לא רק
בי. ג׳י. אלא גם עסקני מפא״י. אלה החליטו
כי הם, מצדם, ינצלו את זמן עיסוקו של
ראש הממשלה בעניני מפא״י, כדי להביא בפניו
כמה דרישות של המפלגה לממשלה.
אמר מזכיר סניף גדול של מפא״י :״בי.
ג׳י. רואה רק את השלטון בהווה, ואילו אנו,
אנשי המפלגה, דואגים גם לשלטון בעתיד.
אנשינו בממשלה נוהגים׳ בגלל חישובים קואליציוניים,
בצורה שכל צעד גורם לנו להפסד
הרבה בוחרים.״

מחן
בשרללאמטבע !ד
בעוד שבשר עוף נמכר בשווקים ללא פיקוח,
אפשר להשיג בשר חזיר בכל כמות
שהיא ונקניק תוצרת חוץ נמכר בגלוי, לא
קיים שוק חפשי לבשר״בקר חי. הסיבה לכך
אינה טמונה במחסור בהצעות מתאימות ליבוא
בשר בכמויות מספיקות לארץ, כי אם
בחיכוך שבין משרד המסחר ור,תעשיה, שהוא
בעד יבוא חופשי של בשר, לבין משרד
האוצר, החושש להברחת הון, באם תאושר,
התכניות:
• קבוצת יבואנים תביא בשר בקר חי
מתורכיה. בצורת העברת הון יהודי. כמות
אחת משתי התכניות שהוצעו בעת האחרונה
בשר קבועה, מן החלקים הקדמיים של הבהמה
תימסר לממשלה, במחירים המקובלים
בשוק העולמי. הממשלה תשתחרר מדאגת
התשלום בשביל בשר במטבע זר.
בתמורה יורשה ליבואנים למכור בשוק ה חופשי
את יתר חלקי הבשר: חלק מן האברים
האחוריים של הבהמה, המעיים, הכבד,
הריאות, הרגליים, הראש.
• קבוצה יבואנים אחרת תייבא בשר
קפוא. החלקים הקדמיים ימסרו לממשלה,
במחירים נמוכים, בעוד שהחלקים האחוריים
ינוצלו לתעשיית נקניק, שיהיה חופשי מפיקוח
ויימכר במחיר של כ־ 3ל״י הקילו.
כמחי יד אחת. ההצעה הראשונה הוגשה
מיד לאחר שהציונים הכלליים נכנסו
לממשלה ושר המסחר והתעשיה, ד״ר פרץ
ברנשטיין, היסס לקבל את ההצעה בסרם

,העולס הזה״ מס׳ 817

מלחמתת יקרה מדי
ספרדי צעיר, כבול באזיקים, הובא
לפני הקצין הצרפתי הזועף. הספרדי נאשם
בניהוג חבורה שהתקיפה את הצבא
הצרפתי מן המארב׳ בלחמו; בעד חרות
ארצה נגד עריצות נפוליאון.
״מה זה ז איזו מלחמה היא זו י״
שאל הקצין׳ איש הצבא הסדיר, בבוז,
כשהצביע על השיטות הנפסדות של לוחמי
החופש.
״זוהי גרילה השיב הצעיר בגאווה.
כך נולד בהיסטוריה מושג ה״גרילה״,
המלחמה הזעירה המשתמשת בפעולות־קרב
יזומות של יחידות קסנות, הפוגעות
במטרה, ומתחמקות*.

את דעת הערבים מן החזית הראשונה
— תעלת־סואץ. ישראל, שאצה לקראת
האנגלים כדי לחבקם, חשפה את גבה
לבעיסת המגף הערבי.
לא רק ממשלת ישראל, אלא גם ציבור
ישראל, עמד לפני מציאות חדשה זו
אובד עצות.
התשובה הראשונה — מניעת פעולות־הקרב
על ידי הגנה יעילה על הגבול,

אשר רבים — בתנועת־החרות מימין וב־חטיבה־לאחדות־העבודה
משמאל, חולמים
עליו. אולם שוללי דרך זו טוענים שאין
היא פותרת את הבעיה — על גבול הירדן
תהיינה אותן הבעיות כמו על גבול
קלקיליה. והמחיר בחיי אדם נשאר כגורם ,1
בחשבון.
הפתרון השני שיגרתי פחות, יעיל הרבה
יותר.

דאוני!* םטר. ט מם׳ 10
השבוע שוב אי־אפשר היה עוד להסתיר
כי מלחמה־זעירה סוערת לאורך כל
גבולות ישראל. פעולות־קרב יזומות של
לוחמים ערביים פגעו בזה אחר זה בכפרים
עברים, על הגבול ובמרחק ממנו,
פוצצו בתים, הרגו אנשים, פגעו בעורקי
תחבורה.
מי ביצע אותן?
הלגיון הערבי הניח את ידו על לבו,
הבטיח שהוא חף מכל פשע. דבריו הז כירו
קצת את דברי הסוכנות היהודית,
כשהיתה מבטיחה לאנגלים שאינה אשמה
בפעולות הפורשים. כמו אז, כן עתה,
ישנה חלוקת עבודה מצוינת.
הלגיון יכול היה להיות נייטראלי. לא
הוא ישב על הגבול. על הגבול ישב
המשמר הלאונוי, המורכב מפלשתינאים
אכולי מרירות ושנאה.
אולם הפעולות לא היו אפשריות לולא
הסכמתו האילמת של הלגיון. הן לא
היו אפשריות לולא הסכמתם האילמת
של האנגלים. יתר מכן — הן לא היו
אפשריות ללא רצונם המפורש של שליטי
הבית הקטן ברחוב דאונינג , 10 לונדון.
היה זה מוזר. כי רק לפני ימים מעטים
נאם סר וינסטון צ׳רצ׳יל נאום סנסציוני
נגד הערבים ולמען ישראל. דוד בן־גור־יון
הצביע על נאום זה כעל הישג גדול.
אולם מקור הנאום ומקור הפצצות היו
זהים. היה להם הגיון משותף.
צ׳רצ׳יל נאם, והערבים פוצצו, כדי
לפתוח חזית שניה של העולם הערבי
נגד ישראל. חזית שניה זו נועדה להסיח
• גר (או בוארה בספרדית) היא מלחמה.
גרילה היא ״ מל ח מו מ ד /מלחמה
זעירה.

למד את הבעיות. לאחר זמן הראה משרד
המסחר והתעשיה ענין בהצעה השניה, אף
על פי שהיו שחששו להתיר יצור נקניק,
כיוון שהוא טומן בתוכו אפשרויות לזיוף.
משרד האוצר סילק במחי יד אחת את כל
החששות. תשובתו היתד. שלילית בתכלית.
ובינתיים סובל השוק ממחסור בבשר.

ם ע 1טים
•דיות 3חשלתלילה
(ראה שער)
מכוניות קרייזלר רבות, עמוסות שרים
וראשי מפלגות, עברו בכפר דלרבי הדל.
הנכבדים קיבלו את פני יושביהן בדברי
אדיבות והכנעה, אולם משעזבו היהודים
הסתמן על פניהם רמז של חיוך.
אחר־כך באה מכונית קטנה, חסרת ברק.
היושב בה נהג בעצמו. גם הפעם קיבלוהו
הנכבדים בדברי האדיבות המסורתיים. או לם
הפעם לא חייכו בליבם. כי האיש תכול־העינים,
בעל הקומה המוצקה והסנטר החזק,
לא היה יהודי זר, שקל לרככו בסגנון
המזרחי הבדוק. הוא ידע סגנון זה טוב מהם.
והוא היה גם בהרבה יותר חשוב.
למען נכבדי הכפר׳ היה ״חווג׳ה בלמון״
מדינת־ישראל — האיש שהכריע את גורלם
לשבט או לחסד, בעניגים קטנים או גדולים.
רבים, שאינם מכירים את יהושע פלמון
(״ג׳וש״ בפי כל הנוגעים בדבר) ,עלולים
לטעות בהערכת האיש — כפי שטעה ישראל
רוקח לפני כמה שבועות, כשחשב שקל
להוציא מידיו את השלסון על 175.000 ערביי
ישראל. הבולדוזר במשרד הפנים הכין

המפקדים הירדניים כישיבת ועדת שביתודהנשק
צ׳רצ׳יל נאם, מי לא יפוצץ?
אינה מעשית. גם צבא מוגדל פי ,10
שהיה מרושש את כלכלת המדינה, לא
היה יכול לסתום את הגבול העצום הזה.
התשובה השניה אינה חדשה. אין היא
נעימה, אך אין לפקפק בנחיצותה —
מעשה־התגמול. אולם מעשה זה אינו
פותר את הבעיה — לא איכפת לג׳נטלמ־נים
בדאונינג סטריט, וגם לא לאפנדים
בשארע אל־נסר, עמאן, כמה פלחים
מתים על הגבול, זכמה בתים מפוצצים.
נשארו רק שני פתרונות. שניהם מחייבים
הנהגה חזקה, בטוחה בעצמה, בעלת
מעוף. לשניהם אין סיכויים רבים
בממשלת ישראל.
הפתרון האחד
הזזת הגבול עד לירדן. זהו פתרון

התקפה גדולה על הפקיד הבלתי־מפורסם,
שישב בחדר קטן ודל במשרד ראש הממשלה.
לתמהונו נתברר שהפקיד השתקן הוא
אגוז קשה. תגלית זו היתד, אחד הגורמים
למשבר הממשלתי•
המשבר בא והלך, וג׳וש פלמון, היועץ
לעגינים ערביים של ראש־הממשלה, נשאר
על מקומו, אחת הדמויות השנויות ביותר
במחלוקת במדינה: סלע איתן בים של ביל־בול
ומבוכה — לדברי מוקיריו; בנו בכורו
של השטן, המוח הרשע של דוד בן־גוריון
— בעיני שונאיו. אלה, גם אלה רבים מאד.
הפתעה מסוימת. כשהתנדף העשן עד
השחרור, נוכחה
שדות־הקרב של מלחמת
ממשלת המדינה החדשה לדעת, מת־ך הפתעה
מסוימת, שנשארה לה ירושה בלתי נעימה,
בצורת למעלה מ־ 100.000 ערבים. הדבר מצלצל
כמעט כבדיחה, אולם אמת היסטורית
היא, שאיש לא חשב מראש מה לעש ־ת בערבים
אלה, ומה יהיה מקומם במרינה הציונית.

הפתרון:
להוכיח לכל מדינה ערבית
שאם תבצע מעשי־חבלה בפנים מדינת
ישראל, יודעת מדינת־ישראל לגרום לזעזועים
פנימיים בתוך ארצוודערב.
הכלים לכך ישנם: חומר־נפץ עצום
פזור בכל ארצות ערב, בצורת עדות ושבטים
ופלגים פוליטים, שאך ממתין
לגפרור. לא חסרות בישראל הידיים היודעות
להדליק גפרורים.
כי הפתרון למלחמונת אינו צבאי. הפתרון
הוא פוליטי. לא שר־הבטחון, כי
אם שר־החוץ, יכול לבצעו — לוא יכול
היה להתפנות מטיפול באדונים היושבים
בלונדון, בוושינגטון ובמגרד־השחקים
של או״ם בניו־יורק.

ערבי אל תוך המחנה הישראלי, יהפוך את
המלחמה למהפכה גואלת בחברה הערבית
במרחב כולו•
מתוך חוסר־מחשבה, אירגנו המנהיגים הערביים
בכמה מקומות, פינוי מן התפרים והערים
שעמדו ליפול לידי היהודים. ההנהגה
הציונית קיבלה את הדבר בשמחה רבה, אף
פעלה כמיטב יכולתה להמריץ תהליך זה.
אולם ככל דבר אחר, נעשה גם דבר זה ללא
׳מחשבה עקרונית, ועם פרוץ שביתת־נשק
היו 15 אחוז מאוכלוסית הארץ ערבים. עקב
הריבוי הטבעי (והבלתי־טבעי) ,נשאר אחוז
זה על כנו גם בתקופת ד,עליה ההמונית.
שלוש הדרבים -והרביעית. כך
הדיבית של
נולדה, בהיסח־הדעת׳ הבעיה
ישראל. לו היה חושב מישהו ברצינות על
פתרונה, מיד עם גמר המלחמה, יכול היה
לבחור באחת משלוש דרכים :

• הוא יכול היה לגרש את כל

הערבים הגותרים, עם או בלי תשלום
פיצויים, להפוך את המדינה ליהודית ממש.

כל עוד ישבו האנגלים בארץ, לא ד,ת־ענין׳
אף מדינאי ציוני ברצינות בבעיה עתידה
זו — דבר שהיה, אולי, תוצאה של אי־האמונה
התת־הכרתית בהקמתה המעשית של
המדינה בדור זה. לצרכי התעמיל־ הציו נית
הספיקו כמה הכרזות סתמיות על צדק
ויושר, שאיש לא האמין בהן מלבד ייכרי־זיהן,
וגם איה, רק לשעה קלה.

לאומי למדיגה, להפוך את הערבים מיד
לשותפים מלאים בכל מערכת החיים, מאולם
הריקודים ועד למשרד החוץ. להחזיר
להם את מעמדם בהדרגה, במרוצת עשרית
בשנים, תוך כדי עידוד חלקים מסויימים
בציבור הערבי הזה.

מלחמת־העצמאות באה להנהגה הפוליטית
במפתיע. היא האמינה שמדינות ערב
לא תתקפנה את ישראל. כתוצאה מכך לא
הוכנה שום תוכנית לטיפול יסודי בבעיה הערבית.
לא עלה על דעת איש לתר.ז מבצע
מדיני היסטורי שימשוך חלק מהעולם ה

אחת משלוש הדרכים היתה כרוכה
בסיכון ניכר. היא היתה כרוכה גם במעט
מחשבה עיקבית. מעט זה לא ד,־ה מצוי׳ לכן
הלכה המדינה בדרך הרביעית, המסוכנת מכולן:
חוסר הדרך. היא זרקה את הבעיה

• הוא יבול היה לתת אופי דו-

• הוא יכול היה להבריז על הערבים
כעל שבויים נטולי זכויות,

במדינה
כולה לחיקם של כמה פקידים, בעלי ותק
במקצוע זה, שיכלו לעשות כאוות נפשם —
מבלי שהמדינה תתן להם איזה שהוא קו
פוליטי עקרוני. ואמצעים לביצועו.
מס׳ 1בקבוצה זו היה ג׳וש פלמון, אחד
מחברי ממשלת־הצללים הסודית (אך המכריעה)
של דוד בן־גוריון, ובא כוחו האישי
בבל מה שנוגע לערביי ישראל. לבעיה הע רבית
הגדולה יותר, שמעבר לגבול, לא נקבע
בכלל אחראי, והיא התגלגלה לאחת ה־מגירות
הפחות חשובות של משה שרת ב־משרד־החוץ.
ענבים
כרחוב שכזי. יהושע פלמון
לא היה איש חדש במשחק. הוא למד את הכללים
כמעט לפני שלמד לומר אבא ואמא.
אביו היה איש שכונת מאה־שערים בירושלים,
דור שלישי בארץ. כשנשא את
עיניו אל בתו של ביל״ויי מבני הישוב החדש
חסר־האלוהים, ונשא אותה לאשה, הטילה
המשפחה חרם על האיש. בנו נולד במקום
בו עומד היום הבנק הלאומי בתל־אביב,
לפני 39 שנה.
הבעיה הערבית של ג׳וש הקוזי׳ התחילה
כשהלך לגנוב ענבים במקום בו נמצא כיום
רחוב שבזי. הדבר לא מצא חן בעיני הילדים
הערבים, שחשבו את הדבר לעסק פרטי משלהם.
התוצאה היתד, שהילד חזר הביתה
לא פעם כששערותיו מרוטות ופניו שרוטות.
חיש מהר השתמש בידיעותיו שנרכשו נדרך
זו. הוא חיפש עתיקות׳ סייר בארץ לאורכה
ולרחבה, ברגל ובאופניים, בחברת חבר
אחד או שנים. בהיותו בן 16 כבר הכיר
היטב את הנגב, שהיה אז נוף מטיל־אימים
ולא נודע, בו הסתובבו ערבים מסתוריים.
הוא הועסק על־ידי משלחת מחפשי־עתיקות,
כאחראי לקנית מצרכים מידי הערבים.
ג׳וש לא ראה בכך את יעודו בחיים. מקרה
מיוחד שחרר אותו: ברוכבו על אופנוע,
התנגש עם מכונית, נפצע קשה, שכב ששה
חדשים כשגופו עטוף בגבס. ידידים בעלי
כוח־אבחנה מרגישים עוד כיום בצליעה קלי.
ובצלקת בראשו*.
כשיצא מבית החולים חיפש עבודה. חבר
שעבד בים־המלח הציע לו לעבור לסדום.
פלמון קיבל את ההצעה, היה אחד היהודים
הראשונים שהגיעו למחנה סדום. משך כמה
שנים היה מנהל עבודה, ממונה על ערבים
שעסקו בעבודות יותר אחראיות׳ שהיד צורך
להסביר להם את תהליכי העבודה המסובכים
בלשונם.
מעשי נערות. אחרי פרוץ מאורעות
חרצ״ו, שוב לא היה זה תפקיד מתאים לאדם
הבקי בעניני הערבים. פלמון הפך טוראי
בהגנה, עלה בסולם הפיקוד, הפך מפקד מסחר,
הגלילית. שם התעוררה הבעיה מי ישמור
בעמדות׳ שעה שבני המשה עוסקים
בחליבת הפרות. הפתרון בא בצורת תלמיד
צעיר של בית הספר החקלאי כדורי, בשם
יגאל אלון, שקיבל על עצמו לארגן את השמירה
בין שקיעת החמד, ועד שעה תשע
בערב.
מהפגישה עם יגאל אלון, ואחר כך עם יצחק
שדה, שמוחו חיפש תמיד דרכים מקוריות,
נולד הרעיון שכמד, מאנשי ההגנה המוכשרים
יתחילו לחיות כערבים, בקרב ערבים,
לזרוע בילבול במחנה היריב. פלמון
היה אחד מהם.
כבסיס שמשה לו שוב סדום, שהקשר היחידי
שלה עם הישוב העברי, היה בדרך
הים, אל קליד. בצפון ים המלח .׳פלמון התלבש
על המפקד הבריטי, סיפר מסיפורי
הערבים על הקולונל לורנם המפורסם, זכה
תמורת זה בחופש פעולה גמור. הוא עזר
להניח את היסוד לרשת האינפורמציה של
*צלקת זו ניכרת בתמונת השטר, באוזן.

ג׳וש 1
להשמיד —

ההגנה בציבור הערבי.
״עשינו דברים מענינים, אך הם היו מעשי
נערות,״ מודה פלמון. אולם מעשי נערות
אלה עשו רושם על האנגלים.
השלישיה. עם פרוץ המלחמה העולמית
ביקשו האנגלים שאנשי ההגנה יעזרו
להם בגילוי הגיים החמישי של המופתי.
עזרא דנין עזב את פרדסיו, יואל לויצקי
את קיבוצו, ג׳וש פלמון את סדום. כך נוצר
הש״י, שרות הידיעות של ההגנה, כשרות
פעיל.
הפעולה הסתעפה עם התחלת המלחמה בסוריה.
במשמר־העמק ישבו אנשי הפלמ׳׳ח
שלבשו׳ דיברו, אכלו וקיללו ערבית, זכו
לתואר ״מסתערבים״ .דרכם זכה הפלמ״ח
לגינונים הערביים של סגנונו המיוחד, מן
הצ׳יזבאת עד לפינג׳אן. פלמון עצמו עבר
בשלב השני לסוריה׳ כאחראי עי סוכני ההגנה
שעבדו למען האנגלים.
מסוריה הובילה הדרך למחלקה המדינית
של הסוכנות, שם שלט ראובן שילוח. ה־שלישיה
עזרא דנין+ג׳וש סלמון +אליהו
ששון, הפכה שם דבר, הצליחה למדי בהער כת
ההתפתחות בין ערביי פלשטין, אם כי
הצלחתה בהערכת נכונות ארצות ערב לחוש
לעזרת אחיהן בארץ, היתר. מוטלת יותר בספק.
ההזדמנות
שהוחמצה. כשקיבל לידיו
פלמון* ,עם תום המלחמה, את השלטון
המעשי על גורל ערביי ישראל, יכול היה
— להלכה — לחולל מהפכה.
לא חסר לו הדמיון לכך. הוא ידע שאין
עתיד למדינה, כל עוד תהיה מנותקת מן המרחב
הערבי. הוא היה אחד המעטים שלא
הסתפק בהכרה שלילית זו, חלם על מצב
בו תנהיג ישראל את המהפכה המרחבית,
תחדור לתוך מרכז החיים של כל מדינה
ערבית במרחב׳ תקים בכוח יוזמתה מסגרת
לחיים משותפים של שני העמים השמיים.
ישראל יכלה — שוב להלכה — לעשות
צעד מכריע. היא יכלה להחרים מיד את
קרקעות האפנדים, לחלקם לעניי הכפרים,
ליצור בכך בין לילה שכבה רחבה של ערבים
המעונינים בכל מאודם בקיום מדינת ישראל.
דוגמה זו היתד, עוברת כברק בארצות המרחב,
מסעירה את כל היסודות המתקדמים
והמורדים. הקריאה המלהיבה של המשור*
הערבי שבחו ואיסטאיקדו, איוהא אל־

י הו ש ע

בעיה בטחו
רסני כמה חדשים, מר סדמץ, מסרה העתונות
שאמרת כי כר ערכיי ישראל אינם אדא גייס
חמשי. מה חיתה כוונתך7
הדברים לא ניסרו ברוח ההסבר. לא הצהרתי במסיבת
העתונאים כל ד,צר,רד״ אלא עניתי על שאלות של עתונאים.
הענינים התגלגלו כך, שהעתונות הביאה רק צד אחד של
המטבע, ולא את הצד השני. הסברתי את המצב על צדדיו
החיוביים והשליליים. העתונות נתפסה משום מה רק לצדדים
השליליים.
לא השתמשתי בביטוי ״גייס חמשי״ ,היות וגייס חמשי
יכולה להיות רק קבוצת אנשים הפועלת נגד עמה, אך
לא קבוצה של בני עם אחר. אלה יכולים להיות גייס ראשון
או שני, אך לא חמשי.
אמרתי שאין כל סימנים מצדם של ערביי ישראל שהם
מהווים כיום בעיר, בטחונית אחרת מאשר היוו ב־•1948

האם דא אשמה ככך ממשרת ישראל עצמה ז
אני מוכן לענות לך על שאלות דומות כפרם, ועל אחריותי
האישית בלבד.
איני חושב שישראל אשמה, ואיני חושב שהערבים אשמים.
זו השקפה של מצב שיא חלף. אני חושב שלו הייתי
ערבי והיו באינק אל״ ואומרים ״בוא תהיה נאמן לישראל״—,
ופרושו כיו ם: פנה עורף לארצות ערב — .ל א הייתי עושה
זאת. ומפני שאני יהודי כזה, אין אני יכול לדרוש זאת
מערבי.
דעתי היא שזכותם של הערבים היא להגדיר את עצמם
באופן חפשי לפי נסיתם וצרכיהם, גם אם הדבר עומד
בניגוד לענין שלנו או של קבוצות בתוכנו.

אם כן, אין ספק שלדעתך מהווים הערכים
כיום כעיה כטחונית חמורה כיותר.
במצב הדברים הנוכחי, אין לי כל ספק בדבר.

כיצד אפשר, לדעתך, לסתור כעיה זו. 7
רק במסגרת שלום של אמת, שלום של שותפות במזרח
התיכון כולו. אני מבדיל בין שלום פורמאלי ובין שותפות
של אינטרסים.

מה הסיכויים שיושג שלום כזה כשנים הה- רוכות7 מבחינת האינטרסים הממשיים והצרכים שלנו ושל הערבים,
אין דבר המתקבל יותר על הדעת, שהוא טבעי יותר
מאשר שלום כזה.
כיום הקושי הוא בדעות קדומות, באינטרסים של שכנות
מסוימות, ובהעדר. שלטון ערבי יציב בארצות. ערב׳ אשר
יוכל להתפנות מהיאבקותו על עצם החזקתו ברסן השלטון,
כדי לספל בכנות בענינים הממשיים של האזרחים והמדינה.

האם הגדרה זו מתאימה גם לנגיס7
במדד, שהתבררו דברים עד היום, מצב זה כולל גם את

מצרים של נגיב.

אמרת שהמכשול הם ״דעות הדומות״ .האם
אלו דעות ררן־ מצד אחד, מן הצד הערכי !

ג׳וש 2
— לגרש —
ערב! קומו ועורו, הערבים היתה לובשת
צורה חדשה, מציאותית. בצד הריאקציה
המערבית והקומוניזם הסובייטי היתר, מופיעה
הדרך השלישית, שנולדה במז״חב עצמו
— ורך התקומה השמית, בהנהגה ישראלית ו
דרך השילוב המושלם של שני העמים.
הדבר היה אפשרי רק לו ודו היפכים את
השכבות המתקדמות — משכילי הערים ועניי
הכפרים — לשותפים מלאים במדינה.
לו נשלחו אלפי צעירים ערביים לקיבוצים
ולבתי־ספר מיוחדים, לשם פיתוח השקפת־יולם
ערבית־לאומית, משולבת עם התנועה
הלאומית העברית.
אולם הזדמנות זו הוחמצה. היא חלפה
ללא שוב.
כי. ג׳י. היה אדיש. מי אשם בכך?
אויבי פלמון ברחוב היהודי טוענים שהקריב
את כשרונו המקצועי הרם לאינטרסים
של מפא״י (שאינו חבר בה) .המפלגה היתד.
* שהוא כיום נשוי ואב לשתי בנות ובן,
תושב גבעתיים ליד תל־אביב.
** איברהים יאזג׳י, משורר המהפכה הערבית
באמצע המאה הקודמת, חבר הארג-,ו המחתרתי
שקרא לעצמו חברת־המדע־הסוריח.

ל מ| 1

•ועץ ר

אני חושב משני הצדדים. קיימות דעות קדומות, שלאמיתו
של דבר אינן קדומות כל כך. אלו הן דעות שהכו שרשים
מאז , 1927 אלא שלנו יש היכולת להתגבר על דעות קדומות
אלה.

מר סלמון, ישנה דעה׳ שערכיי ישראל היו
יכולים ליהפך לגשר כין שני העמים, לו טיפלה
כהם מדינת ישראל כצורה הנכונה. מה דעתך
על כך7
יתכן שההנחה הזאת תהיה נכונה, אם תינתן אפשרות
לדור הערבי הגדל כיום בישראל להתחנך באוירה שקטה.
עצם המנטליות שתתגבש תוכל להיות דוגמה להודי חדש
בעיני הארצות הערביות.
הערבים הנמצאים כיום בישראל משקפים פחות או יותר
את דעת הקהל הערבית, והם דומים לאחיהם וקרוביהם בארצות
הערביות. מבחינה זו זהו דור המדבר, שאינו יכול
לשכוח את סיר הבשר, כשהיה רוב בישראל, כשהיה אדון
הארץ. על כל פנים, מאלה לא נראו עד היום כל סימנים של
נכונות ויכולת לקבל עליהם את המשימה הזאת. אלה מהם,
הפעילים בכתיבת מאמרים והוצאת עתונים, ממשיכים המשך
ישר את פעילותם, מבחינת האופי׳ מלפני קום המדינה.

איזו.ערוכה ישנה, שהדור הצעיר יחיה טוג
יותר?
בכלל אין ערובות. אבל אם הדור הצעיר לא יתחנך באוי־רה
של המשך ההסתה הערבית נגד היהודים, כפי שהיתר,
עד קום המדינה, ובאוירה של רדיפת המפלגות יהודיות
אחרי קולות הערביים, יש לחשוב כי עצם ההווי של מדינת
ישראל, שהם יונקים ממנו ומקבלים אותו כמו שהוא, ייצור
אצל חלקים גדולים מהם הרגשה שזה נכס של ממש שלא

כדאי לאבד אותו, אלא יש
לגבול•

לאיזה הודי אתה ן

להווי החברתי, התרבותי:

האם זה תהליך א:
חייכת לטפח אותו
אני חושם שהתהליך הוא
אותו. הוא ידרוש אולי יו
מכוונות עלולות לקצר את
המכשול הגדול הוא ה!
רבים. משך מאות בשנים
וזר, והתרגלו לקבל כל
להתאמץ ולקבל אותו בו
לא הקימו חינוך ערבי, בע
אלא גם לשון חדשה.
לערבים יש כיום בישר!
לנו בתקופת המנדט. הם
חינוך, מוסדות תרבות, מוג
הם אינם נחפזים לנצל אפי
סיחים את עצמם, שאין ה

האם הדכר לא קיו
ובתודעה המעמדית

אין ספק שלו היתד, הב
ונאבקת, הרי אז׳ במידה ש
היו אלה עומדים על שלו
עוד קיימת המנטליות הפז
אין התאמה בין הצורך )
הדבר משווע יותר בסוו
ההבדלים המעמדיים שם נ
ערביי ישראל, והם מהווים
בכל הארצות הערביות מ
שלתיים, מהפכות בשלטון,
אולם הנושא העיקרי ש
לנצל את המצב הזד״ לא ו
הנמוכים, המעוניינים העיקו

האם לדעתך ממש!
כדי לשנות את המו!
ישראל7

לא הייתי אומר שהיא
שהיישוב היהודי מהתה או
החברתי מבחינה זו ראוי י
אחר שכל פעולות הממש?
בסקטור היהודי, ממילא
די חריפה בסקטור הערבי.
כדוגמה: בידי הממשלה
בכפרים הערביים. ההחכרה
ששם בראש הסולם את
בעל היכולת. דאגה להספקו

האם לא היו תוס
כלומד שקרקע שניה
לידי כעדי היכולת?

היו מקרים כאלה. הכרו
בהם קיבלו מיעוטי יכולה
עבור בעלי היכולת.

מה יכלה הממשלד
התהליך של דמוקרג
כית7

למעשה היא לא צריכה לו
היהודים. כלומר: חלוקת
בדת׳ מינוי מורים, פקידים.
שרון׳ ולא לפי היחוס הי!
בחברה היהודית. כל אלה
תהיינה הפרעות מצד ההסו
כמובן, אפשר היה להמו
מדד, רבה של אפוסרופסוו
זו נכשלה, מאחר שהערבי

כאיזו מידה מפדיעז
פתחות. כריאה כצי;

כשמטילים על נער חובוח
להתפתחותו. דימוקרטיה, נ
שלטון הנבחר על ידי התו
אים אל ציבור ערבי נחשי
ומטילים אותו בבת אחת מ
הוי מפלגתי סוער וחריף,
מוגזם, הרי זה מונע ממנו 1
העמוק והחיובי של מפל!

! * הממ של ה ל עניני ם

ערב-י ס

נית חמ1רה!״

:יא כדוגמתו לאחיהם שמעבר

:דיני של מדינת ישראל.

גטי, או שמדינת ישראל

עי ובר־קיימא׳ אס לא יכשילו
ומן׳ אבל אין ספק שפעולות

יות הפאטאליסטית של הע־הערבים
תחת שלטון נחשל
בצורה פאסאליססית, מבלי
לצרכיהם. בתקופת המנדט
זהיהודים יצרו לא רק חינוך,

ופשרויות גדולות מאשר היו
שים להקים לעצמם מוסדות
כלכליים׳ כאוות נפשם. אולם
1זו, ובינתיים מתאוננים ומם
כשורה.

בהרבב

לרבי גאו

יות הערבית מנטליות יוצרת
1מעמדות או חוגים עשוקים,
!משיגינן את שלהם. אבל כל
|יסם ית הזאת, ישנו מצב בו
דתי ובין החתירה לפתרונו.
ובמצרים ושאר ארצות ערב,
ך, יותר חמורים מאשר בין
1ה ראשונית של קיום.
ללים׳ זה שנים׳ משברים ממי
רקע דתי או חברתי.
צריך לקחת חלק בזה, או
על הזירה. כוונתי למעמדות
בשינוי המצב.

י ׳ צרה

הףכ

ה זאת במתכוון, אבל מאחר
״וב המכריע בישראל, ומצבו
ז הישג לסקטור הערבי, ופר
המוסדות הן, בהתאם למצב,
ר משפיע במישרין ובצורה

זחים נרחבים של קרקעות
8ית לפי סולם של עדיפויות,
ק ביותר, ובסוף הסולם את
מונות׳ עבודה׳ חינוך וכד.

בטחונם העצמי של הערבים
|^היר, מספיק כדי לנצל את
:מנ ם מתמעטים והולכים,
?ו ת לא עבור עצמם, אלא

^יה שדי החברה הייר

אחרת מאשר ודא נוהגת בין
מות, כדי צרכי משפחה עו־
1ן סטיפנדיות וכד לסי ה.כ־זתי,
עצם ההווי הדימיקרטי
עו על ההווי הערב*׳ אם לא
;לאומית והתחרות המפלגות.
התפתחות זו על ידי נטילת
י הסקטור הערבי, אך גישה
יבלו אותה בחשד.

י מבוגר, עלול הדבר להפריע
שאנחנו מבינים אותה, היא
ם באמצעות מפלגות. כשב־
;פגר בהתפתחותו החברתית,
י הפטריארכאלי השקט לתוך
זינה בעיקר לעת בחירות,
זהות טבעית וכנה של התוכן
וגורם לזה שהריב הנושן

של המשפחות יקבל זרוז ויזרום באפיק חדש. על י ד כך
נעשית הדמוקרטיה פלסתר.

־הערבים משמיעים תדוינות רצות־ עד כד מיני
קיפוחים, כגון הכרזה עד ערבים הנמצאים כארץ
כעד ״נפקדים״ .מנין זה נובע?
ענין זה מסובך, ואין להבינו אלא נכיר את העבר הקרוב.
לדעתי אין הפליות. אין זאת אומרת שאנחנו והם נמצאים
במצב שתה.
אם נשתה את מצב ערביי ישראל כיום למצבם בסוף , 1947
מובן שהפסדם היד, מרובה. הם איבדו את מעמדם הכלכלי,
הפסידו את לקוחותיהם, את מסחרם, נטשו אח בתיהם ואדמתם.
נשאר רק קומץ, כ־ס /ס 10 מכלל התושבים בישראל,
בעוד שבסוף 1947 היו היהודים פחות משליש מכלל התושבים•
בהשתאה לזה מצבם כיום ירוד׳ אך לזאת אינני
רואה תיקון שנוכל להסכים לו.
אולם אם נקח את מצבם בינואר 1949׳ בתום הקרבות
והכיבושים, הרי שמאז ישנה התפתחות מתמדת לטובתם.
מחזירים להם נכסים, הם חוזרים לשרות הממנה, הפועל
הערבי, שבתקופת המנדט קיבל מחצית השכר של חברו היהודי
בשרות הממשלה׳ מקבל כיום אותו השכר. האיכר
הערבי, שמכר את תוצרתו בימי המנדט בשליש המחיר שי
האיכר היהודי, מקבל כיום אותו המחיר. יש חינוך חובה,
יש אוניברסיטה הפתוחה בפניהם, יש משרדי הסעד והבריאות,
אשר הקימו מוסדות מיוחדים לטפול בסקטור הערבי,
הממשלה נותנת את כל השרותים הדתיים. יש חופש ההתארגנות
והדיבור, אין טירור פוליטי, המצב הפלילי שופר.
אולם אין בזאת תמורה למה שאיבדו, ולכן הרגשתם
היא מרה. הם רואים יום יום את מעמדם שהוא דל, באופן
יחסי׳ ולכן יש להם הרגשה של עשוקים ומקופחים, מה
שגורם להם להיות חשדנים כלפי הממשלה והיהודים. הם
רואים בכל דבר מעשר, של הפליה ועושק. הרגשה זו שלילית,
הן מבחינת היותה בלתי־נכונה, והן מבחינת השפעתה
הנרקוטית־פאטאליסטית על הסקטור הערבי.

י״ מעונינת לכבוש את האפנדים, אותו מיעוט
של 10 אחוז מבני הכפרים שהיו בעלי אחו?
זות של למעלה מ־ 100 דונם. זד, היה קל׳
אפנדים אלד, שלטו ללא מצרים על נפשו
של הפלח. וזה היה נוח למפלגה, שלא היחד•
< מעונינת בזעזועים חברתיים ולאומיים ב.רחוב
הערבי.
חסידי פלמון מסבירים את הדבר בצורה
טכנית יותר. טוען הוא: כדי לפרוץ את חומות
הגטו ולצאת אל המרחב, היה צורך
במאמץ לאומי אדיר, שלא היה יכול ליפול
ממאמץ מלחמת השיחרור, או ממאמץ קיבוץ
גלויות. הרוב המכריע של בני המדינה
,־ החדשה׳ ושל מנהיגיה, לא היי מוכניב
לקרבן עצום כזד, למען הערבים הבזויים,
שנוצחו זה עתה בקרב דמים.
המכשולים י ותגלו מיד בכל שטח. כדי
להקים בתי־ספר לערבים, שיוכלו לחנך את
:מנהיגי המהפכה הערבית של מחר, היה צורך
לקצץ את תקציב החינוך היהודי. כדי
לשקם פליטים ערביים, לתת להם רמת־מחיה
דומה לזו של היהודים, היה צורך לקצץ בתקציב
השיכון והשיקום של היהודים. וכך
נמשכת הרשימה בכל שטח ושטח.
הדבר לא היה אפשרי ללא מהפכה נפשית
גדולה בקרב היהודים, ללא הבנה שהנה ה־

מר פלמון, מ היו מרפזים את כייהטיפנר ־כ-
ערכיי ״ישראל במשרד -ממשלתי אחד, יהיה
אשר יהיה, האם היה זה מועיל לענץ?
יש להבדיל בין ריכוז בביצוע ובין ריכוז בקביעת הנחיות.
ריכוז לביצוע הוא פסול׳ לדעתי. היה כבר ריכוז כזה
במשרד המיעוטים, שלמעשה גרם לכך שכל משרדי הממשלה
הרגישו את עצמם פטורים מאחריות לערבים, ביודעם שיש
משדד מיוחד למיעוטים ; בעוד שמשרד המיעוטים עצמו לא
היה יכול למלא את כל תפקידי הממשלה בתוך משרדיו
הוא, והערבים נמצאו קרחים מכאן ומכאן. משרד המיעוטים
דאג להם, אך לא יכול לעשות הרבה•
חשוב שיהיה ריכוז בקביעת הנחיות, ז .א. שיהיה מרכז
אחד, שהוא יהיה מורשה להתערב בעבודת המשרדים בשטח
הערבי, על מנת שיתאם ויביא לגישה אחידה של כל
המשרדים בהתאם לרצון הממשלה ומדיניותה המוצהרת.

האם משדדד הוא כזה?
ניסיתי כל הזמן לעשותו לכזה.

ג׳וש 4
— או להעלות

מסתוככים בארץ עשרות ערבים שהם נפקדים
כמובן החוק, א?,כי הם חיים במדינה כאופן
הוקי. רכושם נלקח מהם האם אי-אפשד
לפתור את כעיתם?
בהתאם לחוק הנפקדים, לא נלקח • שוס ערבי כזה נכס
בשעה שהיה בארץ.
במדה שהיו מקרים כאלה, הנכסים הוחזרו׳ אם על־ידי האפוטרופוס
ואם על־ידי בתי הדין. כידוע אין כל פלוגתה
ביחס להגינותם ורצונם הטוב של בתי־הדין הישראליים,
ויש לחשוב שבמשך 5שנות קיומה של מדינת־ישראל פנו
כל אלה שנכסיהם נלקחו שלא לפי החוק לבתי־דין ובאו
על ססוקם.
נשארו, אם כן, רק אלה שנכסיהם נתפסו בעוד הם נמצאו
אי חיפשו מקלט בארץ אויב, ועל ידי כך נשארו שטחים
נרחבים נטושים ללא בעלים, ללא עיבוד, ללא שמירה.
כידוע היינו זקוקינן לתוצרת חקלאית, היינו זקוקים לשטחי
פיתוח לעידוד התעשיה, לפיתוח מקורות המים לישוב
עולים. באופן טבעי הופנו המאמצים אל הנכסים שהיו נטושים,
כלומר שבעליהם לא היו בישראל.
בתקופה יותר מאוחרת, כאשר התרחבו הכיבושים או
שצורפו למדינה שטחים בתוקף הסכמי שביתת הנשק, נמצאו
אותם הבעלים יושבים כחוק בישראל. בתקופה זו הוקמו
מפעלים, ישובים ומעבדות על נכסים אלו׳ מליונים רבים של
לירות הושקעו בהם, ואין אפשרות לסובב את גלגל ההיסטוריה
אחורנית.
אין ספק שהדבר צריך פתרון. אך האם אפשרי והגיוני
שהפתרון יהיה על חשבון צד אחד, או שזה צריך להיות
פתרון של פשרה על חשבון שני הצדדים י אם כי ברור
ללא ספק, כי האחריות למצב זה אינה חלה על שני הצדדים.
הפשרח מקבלת את ביטויה בחוק רכישת מקרקעין• כידוע
הודיעה הממשלה שבכוונתה לשחרר את הנפקדים הנמצאים
בארץ כחוק ממעמד של נפקדים, על מנת שיוכלו ליהנות
מחוק רכישת מקרקעים.

שגינו את כל פעולותיו׳ כפירות
שלא מנע בעד קבוציהם לבלוע
הערבים .״אף מפלגה אחת אינה
שויון לערבים,״ טוען פלמון.

השטן׳ דבר
את אדמות
מוכנה לתת
,ר ק הגבול

פתרון יחיד לבעית הקיום של המדינה. האדם
היחידי שיכול היה, אולי׳ לדיהיג מהפכה
זו, דוד בן־גוריון׳ היה אדיש לחלוטין לבעיה
הערבית.
הכן מעשן סיגריות. ג׳וש לא היה
יכול לחולל מהפכה כזאת. במקומה ניסה ללכת
בדרך צנועה יותר. היתד, זאת דרך האפוטרופסות.
לערבים
לא שולם המחיר המלא של תוצרתם,
אלא חלק ניכר ממנו נשמר בידי הממשלה,
בצורת, קרן ההפרשים״ .קרן זו
היתד, צריכה לשמש לסלילת הכבישים, בנין
בתי־הספר וחפירת הבארות שהיו מחוללים
מהפכה הדרגתית בחברה הערבית, מפתחים
את אי־תלותו של הפלח באפנדי.
פעולה זו הוכשלה ע״י פרם קטן: הערבים׳
המועמדים לאפוטרופסות, קיבלו מיד
זכות־בחירה מלאה. כל המפלגות החלו מחזרות
על פתחיהם, ובעיקר על פתחי האפנדים,
שיכלו לספק את קולות, נתיניהם״
ללא כל קושי. בהתחרות זו חוסלו כל ההגבלות
הגלבליות ואתן קרן ההפרשים.
מתמרמר פלמון: דוקא אנשי־השמאל, שהיו
צריכים להבין את נכונותו של הקו הזה,
לחמו נגדו בשצף קצף, הצילו בזאת את האפנדים.
אולם אנשי השמאל טוענים שהקרן
כולה היתד, רמאות ממשלתית, שהחזירה
רק חלק קטן ממנה לרחוב הערבי. שמרה
את עיקר הכסף בכיסה שלה.
מאחורי ויכוח קטן זה מסתתרת, כמובן׳
אמת גדולה יותר: לא היתד, כי 1אפשרות
להטיל ״אפוטרופסות״ על הערבים׳ אחרי שקיבלו
את זכות הבחירה. מודה פלמון עצמו :
נתנו להם יותר מדי שויון מכדי שיהיו
משועבדים, ופחות מדי שויון שלא ירגישו
עצמם מקופחים. הבן החל מעשן סיגריות
ושוכב עם בחורות, ושוב לא היתד, אפשרות
להתיחס אליו כאל נער הרועד למשמע
קול אבא.
״רק בעיה יהודית!״ פלמון הוסיף
ללכת בקו שלו, אולם התערבותם של גור מים
מן החוץ הלכה וגברה. אמר הוא פעם׳
ביאוש. :אין עוד בעיה ערבית בישראל.
ישנה רק בעיה יהודית ברחוב הערבי.״
העובדה העקרית היתד, התחרות המפלגות,
שקיללו וגידפו זו את זו באוזני הערבי.
כולן כאחת פנו אל האפנדים — אי לפחות
אל בני האפנדים, כי אף אחת לא טרחה לחנך
את בני דלת העם. ומלבד הקומוניסטים,
לא היתד, אף אחת מהן ישרה.
ביחוד מתמרמר סלמון על אושי מפ״ 5׳

אצלן שונה. אפילו אנשי מפ״ם מזדעזעים
כששואלים אותם אם הם מוכנים להכניס
את הערבים ליחידות צד,״ל ולמסור להם
את השמירה על הגבול!״
פלמון, המצטיין בגלוי־לב מפתיע, והמסוגל
להגיד את דעתו השלילית ביותר לכל אדם
בפרצופו, שייך לשכבה חדשה במדינה: פקידים
גבוהים שהתמחו במקצועם במשך שנים
רבות, רואים ברוגז מה כיצד מפריעים להם
פוליטיקאים, שהבנתם בבעיות המציאות מצומצמת
ביותר. הגדיר זאת, בחריפות, חבר
אחר של שיכבה זו :״מיהם חברי הכנסת
האלה? הם הצטיינו בהגשת כוס מים לנואמים
באסיפת־עם, וכך הם עלו בסולם המפלגה
עד שהגיעו לכנסת, ואולי אפילו לכסא
ממשלתי. האם אנשים כאלה יכולים
להתערב בענינים?״
ייתר, לא מספיק. אין להתעלם מן העובדה
שמדינת ישראל עשתה הרבה מאד
לערבים. בצדק יכול פלמון להתפאר. :ל־
60 אחוז מהערבים העניים עשינו יותר מכל
מדינה ערבית אחרת.״ אולם ה״יותר״ הזה
אינו ״מספיק״ .הוא לא הפך את הערבים
לשווקפים במדינה. לד,יפו׳ אין כי 1ספק שרוב
ערביי ישראל רואים את עצמם חיים בשטח
כיבוש.
פלמון תולה את תקוותיו בהתכתחית הדרגתית.
הוא אוהב להשתמש בדוגמה של הפרש
הערבי, המהדק את האוכף של טוסו
כך שלא יהיה רופף מדי ולא מתוח מדי.
״אסור להיות קיצוני לכאן או לכאן,״ הוא
מזהיר.
אולם אין כל בטחון שההתפתחות תלך בדרך
הרצויה. רמתו הכלכלית והתרבותית
של הערבי בישראל עולה בהתמדה, אולם
עליה זו אינה משולבת עם התקרבותו למדינה.
החברה העברית סגורה בפניו, אין
הוא שותף לחויה הגדולה של המדינה׳ למאמציה,
להגנתה. הוא זקוק לרשיון כדי לצאת
מכפרו; משרות ממשלתיות רציניות סגורות
לפניו. על כל צעד ושעל ניתן לו להרגיש
כי הוא בן של מיעוט זר. הקיפוחים הקטנים,
אך המשפילים, הופכים אותו מיעוט
נדכא.
אץ ייד ביניים. למעשה אין כל דרך
ביניים. אפשר לחולל מהפכה בחט־ד, הערבית
הישראלית, להפקיע (או לקוות במטבע
זר) את אדמת האפנדים כדי לחלקה להמונים,
להחדיר את הערבים לחיי החברי. והתרבות,
להופכם דוגמה חיר, לעמי המרחב ו מד
היגיהם־בכוח של מהפכתם החברתית. לו נקטה
המדינה בקו עיקבי וברור זד. היו אנשים
כמו ג׳וש פלמון יוצרים עובדות היסטוריות,
מעמידים בצל את כשרונו המעשי
של הקולונל הבריטי ט. א .לורנס.
אפשר ללכת גם בדרך ההפוכה, לסלק את
הערבים בצורה זו או אחרת, לנתק את הגשר
האחרון עם עמי המרחב, להכריז על המדינה
כעל מבצר מכותר לעולם ועד, מוקף
חומות ותלוי בחסדי עמי המערב.
האסון הגדול של המדינה הוא כי אין
היא מסוגלת כלל לקבל החלטה זו או אחרת.
יחסה לערבים הוא חלל ריק גדול׳ בו מנסים
ג׳וש פלמון וקומץ חבריו לפעול על דעה עצמם
כמיטב יכולתם. אולם פעולה יומיומית
קטנה אינה תחליף לדרך־המלך, להחלטה עקרונית
היסטורית היכולה להתגבש רק במחשבה
כנד. של מיטב הוגי־הדעות.
היריות המהדהדות בחשכת הלילה לאורך
גבולות ישראל׳ ופעולות החבלה הפזורית
על פני השטח בעזרתם — או לפחות באהדתם
האילמת — של אזרחי ישראל הערביים הן
עדות לכך.

במדינה
תחבורה
ה מו מחהדא חי ד ש

את דעתו השלילית על שוטרי התנועה. וזאת
למרות שלא החליף אף מלה אחת עם
גיא, האחראי להם.
במכונית עם ידידה. עד מהרה התברר
כי הדו״ח היה חסר ערך לאור המציאות הישראלית.
דרישותיו של כהן לגייס למשטרת
התנועה צעירים בעלי השכלה תיכונית, תכ ניתו
להרוס מבנים ורחובות, נראו מניהכות
לכל מי שידע חשבון ישראלי ומצב הקופה
היה ידוע לו.

מאז קמר, מדינת ישראל, חלו כמעט בל
משרדי הממשלה בקדחת עונתית: הבאת
מומחים מחוץ לארץ.
היתד, זו מחלה שבאופנה, שפשטה על גופו
של החולה מדי היווכחו כי גלגלי משירי אינם
נעים קדימה. פתרונן של שאלות כלכליות,
משקיות, וכספיות, עמדו לס זע מחוץ
לתחום של סראסט המוחות המקומי. עצותיהם
של ראשי האגפים ליעול העבודה נשארו
בתיק עבה ומהודר, לא זכו לאהדה רבה.
ביתר בטחון, ירדו בלוד בזה אחר זה, כמה
גברים ענודי עניבות פרפר, מלווי מזכירית
חינניות, ששמו את פעמיהם אל בתי המלון
ההדורים, בילו על חשבון המדינה כמה שבו עות,
הגישו לבסוף דו״ח־ם אחדים. דו״חים
אלה לא חידשו, לרוב, דבר, נכתבו ברוח
התנאים הקשורים בארץ מוצאו של היועץ,
הונחו לבסוף בתיק עבה ומיזידר אחר. מומחי
רדיו, כלכלה ומשק נופפו שלום רחב, עזבו
את הארץ לאחר מסיבות פרידה נאות. כך
היה המצב גם בשטח התחבורה.
במשך שנים היו הענינים יגעים בשטח
זה. כבישים צרים, תחנות שלא במקומן וקו־אופרטיבי
האוטובוסים גרמו לכאב ראש גדול,
היוו בעיוו 4שדרשו את פתרונן המידי.
מומחי משטרת התנועה, שהציעו כפה דרכים
לשיפור התחבורה, מצאו, כי אינם בודדים
במערכה. לצידה ישבו נציגי המפקח על התעבורה
בדרכים, אגף במשרד התחבורה שלא
הצדיק מעולם את קיומו.
גאון חדש. כאשר עמדה על הפיק,
לפני שנה וחצי, שאלת התנועה בתל־אביב,
הגיש למטה הראשי של המשטרה, יחידה גיא
( ,)31 ראשה תמיר הקומה ונאה המראה של
מחלקת תנועה, כמה הצעות לשיפור המצב.
גיא, שהיה קצין הנדסה בצבא הבריטי, היה
בקיא בבעיות התנועה וידע את תנאי הארץ
על בוריים׳ הציע, בעזרת מומחיו, כמה צעדים
מעשיים. אולם כמו בעבר, לא הסתפקה
עירית תל־אביב בכוחות המקומיים, החליטה
להביא לארץ מומחה תחבורה מחוץ לארץ.
מיכאל בר, המפקח על התעבורה בדרכים,
שבילה כמה שבועות בהולנד, הכיר שם את
ליאו כהן, עוזר המפקח הכללי לעניני התנועה
של אמסטרדם. הוא המליץ עליו מיד.
מומחי התנועה של העיריה׳ שכריב תושבי
הארץ, התלהבו מבר אישיות חוץ• קיבלו
מיד את הצעה. תקוותם היתד, גדולה: מומ־

במשך תקופה ארוכה שררו יחסים מתו חים
בין שני אנשי עתון הערב ידיעות אחרונות,
זאב אלתגר ושבתאי פורטנוי. אל־תגר׳
שהיה כתבו הציבורי של העתון. ניצל
לא פעם את קשריו הרבים, מילא כמה טורי
משפט ופשע. לגבי פורטנוי׳ שהיה כתבו
הפלילי של העתון׳ נראה הדבר כחד -ה לתחומי
עבודתו שלו.
החבית המלאה חמרי נפץ התפוצצה השבוע,
כאשר עלתה מחתרת הקנאים אל ה
חה־חוץ,
אף אם הוא יהודי, צריך להיות גאון
אם הגיע למעמד שהגיע אליו כהן.
כהן הופיע, אוכסן במלון ארמון, גרם להוצאות
ניכרות, הגיש, לבסוף, דו״ח שלא
חידש מאומה•
הוא הציע לבנות מנהרות להולכי רגל,
להרוס כליל את שוק הכרמל, להרחיב את
הכבישים הצרים. היתד, זו חזרה על מה ש־דישו
עשרות מומחים מקומיים לפניו. כל
ההצעות נוחו בזמנן בגלל חוסר תקציב.
כהן רשם עוד עשרות הצעות, כולו חזרו
על הצעות מומחים מקומיים, הביע לבסיף

כותרות הראשיות. אלתגר לא יכול להתאפק
עוד, הביא למערכת כמה ידיעות שפורסמו
מיד, כנראה מחוך הסברה המתק בלת
על הדעת, שתחרות מעלה תמיד את
רמת העתון. פורטנוי, שעבד גם ככתב הבזקר,
עבר על הענין בזעף של שתיקה.
אולם כאשר פגש את אלתנר על מדרגות
מועדון אגודת העתונאים, לאחר שהלה חזר
משליחות עתונאית מחוץ לעיר, סיפר לו כי
יש לו ״סקופ״׳ השיב לו פורטנוי כי ה־
״סקופ״ הוא שלו וכי הוא אשר שכנע את
יהודה מוזס, מזכיר המערכת, לשלוח כתב

למקום המתאים.
״ה ׳הרעש?״ אלתגר לא התאפק, חילק
לחברו למקצוע מהלומה בפניו, בעוד
פורטנוי, החלש ממנו בגופו׳ הסתפק בקריאות
גנאי. קהל סקרנים גדול נאסף במקום,
ראה את פורטנוי מנצל הזדמנות נוחה׳ מכבד
את אלתגר בבעיטה הגונה.
את התגרה המקצועית הפסיקו כמה עתו־נאים
שהיו אותה שעה במועדון, סחבו את
אלתגר פנימה, סגרו את הדלת והשאירו

ירושליםמידיורק. תמונה מרהיבה של האניה העברית היפה בנהר הודסון,
על רקע גורדי־שחקים הניו־יורקייס. האניה התקבלה באהדה רבה בחוגי התורמים הנדיבים
לאחר שובו של כהן להולנד, לא שחק
לו מזלו• לאחר שנסע עם ידידתו במכונית׳
משטרתית, עצר אותו קצין גבוה, הזמינו
אל המפקח הכללי. תוצאת השיחה: כהן
פרש ממשטרת התנועה ההולנדית.

עתומת
וכת תו ע טי הםלאג רו פי ם

את פורטנוי בחוץ.
אולם הפרשה עדיין לא נסתיימה. יושב
ראש האגודה׳ יוסף הפטמן, ומזב׳ירה משד,
רון, החליטו לשלול מאלתגר את חברותו,
הזכירו כמה תקריות אחרות שהיה מעורב
בהן בעבר.
אלתגר רתח׳ האשים את הפטמן, עורך
הבוקר, ביחס אוהד לא צודק אל עובד מע־רכתו
פורטנוי, הוסיף לאחר מכן להצדקתו:
״מה הרעש? גם בבתי הנבחרים מאירופה
יש לפעמים מכות.״ לאחר מכן נרגע, ובהשפעת
ועד עובדי עתונו, ומוזס עצמי, שלח
מכתב התנצלות לפורסנוי. גזר הדין נגדו
בוטל אך הוא קיבל אזהרה אחרונה: להתנהג
להבא כעתונאי טוב, להשתמש בעט
ולא באגרוף.

מ שפ ט
א פי לו לאבדל תי יםס גו רו ת
אזרחים רבים בישראל נחרדו שוב, בשבוע
שעבר, בקוראם בעתונים על מאורע
שאחדים פרשוהו כפגיעה נוספת בחרויות
הדמוקרטיות בארץ. בין האזרחים שהמאורע
לא נשאר, חן ביותר מלפניהם, היה גם השופט
העליון משה זילבר, שאמר :״לפנינו
שאלה רבת חשיבות ...בטחון המדינה מזה
וחופש התנועה של האזרח מזה ...ברור ונעלה
מכל ספק כי עניני הבטחון במדינה קודמים
לכל. השאלה היא רק, אם המשיבים
יצאו ידי חובתם (בסרבם לתת הסכר מטע מים
בטחוניים).״
דברים אלה נאמרו על ידי השופט בעת
שקרא את החלטתו בדבר בקשת צוו על תנאי
שהוגשה לבית הדין העליון על ידי המשוררת
חיה קאופמן כנגד מנהל מחלקת העליד,
של משרד הפנים.
חיה קאופמן, ילידת ברית המועצ ת, גבוהת
קומה׳ שחרחורת׳ לשעבר חברת מפ״ם,
עתה אחת מסיעתו של ד״ר סנה, הוומנה לועידת
הנשים הדמוקרטיות בקופנהאגן. שר
הפנים סרב לתת למשוררת היתר יציאה,
והיא בקשר, מבית הדין לצוות על השר ל בוא
ולנמק את הסירוב.
כאשר בא יד,ושי שי, מנהל מחלקת הע־ליה,
לתת את הנימוקים, לא הרבה בדברים,
אמר רק כי מתן היתר היציאה לחיה קאופ מן
״עשוי לפגוע בטובת המדינה.״

נברשת חשמל ליד אחד השולחנות.
משה זילבר, אחד ממסובי אותו שולחן,
הגיש תביעה לפיצויים בסך 3000ל״י, נגד
בעלי המלון, כיוון שנפצע באחת מאצבעותיו,
דבר שגרם לו ל״אבדן כושר פעולה, להפסדים
ולנזקים.״
בבית המשפט טען אחד ממנהלי המלון כאת
המנורות התקינה חברה ידועה ואחראית,
וכי הוא אינו משער כי היא היתד, עלולה
ליפול מעצמה. עורך דינו ביקש מהשופט

כדי לחזק את דבריו, הגיש שי איגרת מאת
שר הבטחון, המאשרת אח עמדתו. בית המשפט
נאלץ, לפי החוק, להאמין לב׳ ג׳י.
כי אכן ישנם טעמים בטחוניים אשר אין לגלותם
אפילו לשופטי בית הדין העליון, אפילו
לא בדלתיים סגורות. נראה בי הפוסק
האחרון לגבי חרותו של כל אזרח בישראל
הוא עתה בי. ג׳י.

כ ר טי ס נ סי ע ה ופי צו״
באולם המהודר של בית מלון הירקון,
תל־אביב, נפלה, באחד הימים לפני חדיזזיים,־

לשמוע גם את עדותו של השותף השני,
שהיתר, בעיניו חשובה ביותר.
״העד באנגליה,״ השיב עורך הדין .״אילם
היום אשלח לו מברק שיבוא מיד.״
פקח פרקליטו של זילבר את עיניו לרווחה,
פנה אל השופט :
״הוא יוציא כמה מאות לירות אנגליות
כדי להופיע כאן לעשר דקות? הרי זה כמעט
אותו הסכום ששולחי דורש ממנו. מוטב
שישלח את דמי הכרטיס, וימשיך לבלות
בלונדון.״
השופט הרהר קצת, החליט לתת לעד שהות
של שבוע לבוא ולהעיד.

ד ר כי אדם
השה טו ב
ד,מ. צ .עמד עמידה גאה ושחצנית בפני
השופט. בטוח שמשפטו יסתיים בהטלת מאסר
או התראה, לכל היותר. אך דעתו של השופט
היתה שונה לגמרי: על מ. צ .לדעת
לנהוג בצבור, ולא להפריע לשוטר במילוי
י תפקידו. לפיכך, הסביר לנאשם כי העונש
המינימלי הוא שבועיים מאסר.
״אדוני השופט, מה יהא על הכבוד שלי
ושמי הטוב, אם אשב שבועיים בבית הסוהר
עם גנבים ורוצחים?״ שאל ד,מ. צ ,.שהש־תלשלות
הענינים החלה לא לשאת חן בעיניו.
השופט, שלא חפץ בקלקול שמו הטוב של
הנאשם, דן אותו לחודש מאסר בבית כלא
צבאי.
״אבל אדוני השופט, הרי אמרת שביעיים,״
אמר ד,מ. צ .הנדהם.
״שמע, בחור, אני הייתי בצבא, ואני יודע
בדיוק מי הם הידידים שלך שאצלם תשב.
על כן, שמח בחלקך על מאסר זה, שלא יהיה
קשה ביותר, ואל תתמקח אתי.״
מאושש ובוטח בעצמו יצא ד,מ. צ .אחרי
השוטר, שעמד למסרו לידידיו הסוהרים הצבאיים.
הארץ בין
קהל הנאשמים באולם נראה ח.
כהן, היועץ המשפטי( .הארץ)
דוד אפל, מגרל־אשקלון
שבא להאשים את טצמו?
...נסה לחצות את הכביש בעכו, מאחורי
טוטובוס( .על המשמר)
עוזי ויזנפלד, בני־ברק
ומה קקרה?
ימי המשבר היו בעורכי המדינה.
(הארץ)
צלר, ויסברג, ראשון לציון
והעתונות בעוכריה•

.העולם הזרד מס׳ <817

במרחב
מ ב עד למסך הוזזל
הדחליל שק לחח ־ ה
לבאי מלון נזמיראמיס המפואר של קהיר,
היה ברור: כרים סאבת בישל משהו. סאבת,
שמנמן, נמוך קומה׳ יועצו המיוחד של פא-
רשמי (ספק
רוק לעניני עתונות׳ באופן
פחות רשמי),
מיוחד לחדר מטתו, באופן
נראה מסתודד עם כל מיני אנשים, נכבדים,
בכל שעות היום והלילה.
אותו זמן, תחילת , 1950 התקיימו ישיבות
הליגה הערבית בקהיר. רוב הנציגים התאכסנו
בסמיראונזיס, לסאבת היה קל מאד לבוא
אתם במגע. אולם הפעם לא עסק בעני-
ניו -הרומנטיים המפוקפקים של מלכו. מבוקשי
היה עתה ענין מדיני רב־חשיבות: חו זה
ההגנה השיתופי בין חברות הליגה.
מאחורי פעילותו של סאבת עמדו הסימנים
הראשונים להתקרבות סורית־עיראקית.
סוריה עדיין היססה ; תושבי הלבנון הנוצרים
הביטו בחרדה באפשרות של הגברת
שכנתם המוסלמית ; המלך פארוק לא התעלית
הפרסטיג׳ה
להב מן האפשרות של
של בית המלוכה ההאשמי ! מלך ערב הסעודית
חשש פן עיראק או ממלכה ירדנית מורחבת
תנסה ליטול חזרה את החיג׳אז.
לכן, לא היה זה קשה לביית סאבת להשיג
את הסכמת הליגה לחוזה אשר, לפחות על
גבי הנייר, הפך הידוק קשרים סורי־עיראיזי
לבלתי חיוני.
אמריקאי מנער אכק. החוזה הושלם
באפריל 1950 וכעבור חדשיים חתמו עליו
רק בפברואר
חמש מבין חברות הליגה•
1951 הצטרפו עיראק והירדן. אולם עד עתה,
קרוב לארבע שנים מאז׳ לא הוקמו מוע צת
הבטחון והועדה הצבאית המתמדת שהומלץ
עליהן בחוזה. בין הארצות שחתמו,
היה הסכם אילם לשכוח את כל הענין —
עד אשר יהיה נוח לכולן להזכר בו. גם
שאר ארצות העולם הבינו שאין החוזה אלא
דחליל חסר־חיים.
החודש נועדו שכבות האבק העבות מעל
•הדחליל, שהוצג כמסמך בין־לאומי חשוב,
בסים יציב להגנה מרחבית, אחת מתקוות
המערב בחבל עולם זה. המנער העיקרי: שר
החוץ של ארצות־הברית, ג׳ון פוסטר דאלם.
מאז סרבה מציית להצטרף לברית המד, האמריקאים מרחבית של המערב, חיפשו
תחליף. אך הערבים סרבו להתפתות: אם
המערב רוצה במרחב חזק, המסוגל להגן על
עצמו מפני תוקפנות סובייטית — אנא .
הערבים מוכנים. אך בתנאי שהם עצמם יבטיחו
את הגנתם, מבלי להתחייב להצטרף
לכל אמנה.
האחד שלא נהנה. כל עוד היתה ה טלת
האחרונה במרחב בפי הבריטים׳ נדחה
הרעיון בהחלטיות: הערבים מסוגלים לשי
ת רק תחת פיקוד אירופי, כיחידות עזר,
אולם מאז פלשו ארצות־הברית לזירה המר חבית׳
חל שינוי רציני בעמדה זו.
במקית לאבד את ידידותם של הערבים
אובדן מוחלט, הציע דאלם׳ מוטב לשתף אתת
פעולה במידת האפשר. במרוצת הזמן, הוא
מקווה, יוכל המערב להתגבר על סלידתם,
לשבצם בתוך מערך כוחותיו. ההצעה: להפיח
רוח ממשית בחוזה ההגנה השיתופית
של הליגה הערבית׳ לצייד ולאמן צבא ערבי.
האנגלים עודם מתנגדים בתוקף למדיניות
זו, ביחוד שתחייבם לפנות את הסואץ. אולם
בשבע בירות המרחב כבר משפשפים מדינאים
מכובדים את ידיהם בהנאה.
היחיד ביניהה שאינו נהנה: העתונאי כריב
סאבת, מועמד למשפט על־ידי מוחמד נגיב,
בעתן שחיתות ופעילות המזיקה לאינטירכים
הלאומיים תחת משטרו של פארוק.

מצרים

מ חו ס ח שו במאד

מאז הפסיקו המצרים את שיחותיהם עם
בריטניה על פינוי הסואץ, חלה הרגעה מפ תיעה.
במקום האש והגפרית שהובטחו בנ אומי
קהיר, באה שתיקה חסרת־מעשה.
עברו שבועות מאז, ושני הצדדים ע־דם
מחכים. בריטניה מחכה לבירור בין ארצית
המערב בברמודה ; המצרים מחכים עד ש־דאלם
ישפיע על האנגלים לקבל את השקפתו
(ראה לעיל) ,ואילו האמריקאים תחכים
עד אשר תוקם ממשלה יציבה בצרפת.
בינתיים מנסה כל צד להסביר את השק פתו.
בין השאר פורסמו תשובותיו של דו בר
אמריקאי לשאלותיהם של עתונאים.

מדוע חשוכים בסיסי המרחב להגנה
המערבית?

אילו היו בסיסים סובייטיים במקסיקו׳ קובה
והבאנה, למשל, היו ארצות הברית חוש
,העולם
הזה״ מס׳ 517

ספורט

בות פעמיים לפני שיבריזו מלחמה. אותו
תפקיד ממלאים בסיסי המרחב לגבי רוסיה.
כל עוד הם בידינו ומסוגלים להלום בברייד
המועצות, תהסס רוסיה להתחיל.

מהי הסכנה הממשית למרחב?

הכוח הסובייטי העומד על גבול איראן
אינו ידוע בדיוק. אולם דבר אחד ברור: לא
קל להם להוריד לאיזור הגבול יחידות נדו־לות,
במהירות. קשיי האספקה רב ח מאד.
ואין לרשותם בסיס כסואץ, מעבר לגבול.

באיזו מהירות יכולים הרוסים
להתקדם כמרחב, בשים לב לקשיי
האספקה?

א תל טי קה
״מון״ קי הבטח תו
לפני שש שנים ישב נער תל־אביבי בן
, 16 נמוך קומה וכבד משקל בין מאות הצופים
הצעירים שמלאו את יציע האיצטד התל־אביבי,
בלעו בתיאבון כל מאבק שנערך
על השדה והמסלול.
היתד, זו תחרות מרתקת בין אתלטי ה־

כשרונו הטבעי, אלא כתוצאה מעבודה מפרכת,
שקדנית. היתה זו גם הסיבה העיקרית
להתחבבותו על המאמן היהודי האמריקאי
ארון (״מון״) מונדשיין׳ ששהה בארץ כשנה.
אימן את הנבחרת לקראת האולימפיאדה בהלסינקי.
מונדשיין העריץ ביותר את טבק,
אותו העלה לדרגה בינלאומית גבוהה, אולם
העריך יותר את גליק הסביל, בעל הרצון.
כאשר נפרד מונדשיין מחניכיו, הבטיח
להם כמה הבטחות מרהיבות עין שלא נראו

לפני כמה שנים הגיע המטה הבריטי למסקנה
שלרוסים דרושים ארבעה חדשים להגיע
לתעלת סואץ. כיום׳ בשנת , 1953 אין
למערב כל כוח נוסף באיזור, המסוגל לה־איט
התקדמות רוסית.

האם אפשר כלל לעצור התקדמות

אם נצליח לתפוס אותם במעברי ההרים
של קורדיסטאן על גבול עיראק־איראן, מספיק
כוח קטן, יחסית, כדי לעצרם,

כמה מעברים קיימים על גכיל
עיראק-איראן?
ישנס שני מעברים עיקריים. מעבר רו־באנדיז
קרוב יותר לגבול הרוסי. זהו ה תן
עמוק שאפשר לתסוס אותו על ידי מפלי
אבנים גדולים שאפשר לגרום אותם על ידי
פצצות אטום, למשל.
דרומה יש מעבר צר שני בשם חאנאקין,
על כביש איראן— בגדאד. הבריטים השתמשו
בו להעביר ציוד לרוסיה במלחמת העולם.

האם לא יצטרכו הבריטים, בלאו
הכי, לפנות את מצרים עם תום
החוזה?1956-3 ,
מומחים משפטיים בריטיים אומרים כי אינכן
חייבים לעשות׳זאת. החוזה קובע כי יש
להביא את חילוקי הדעות בפני גוף ביו־לאומי,
אשר יכול להיות גם מועצת הבט־חון
של או״ם. לבריטניה יש שם זכות ווטו,
אולם אם לא יושג הסכם, יתכן שהמצרים
יתחילו בפעולות טרור זמן רב לפני . 1956
ואז עלולה בריטניה לה,שאר במצרים ולכבוש
את כל הארץ — אם ארצות הברית
יסכימו לכך. דבר זה עלול להבטיח את ה

י! הקבוצה הישראלית אחרי הבשלון

נגד ההונגרים

מברק דחוף למוסקבה
פועל ומכבי על זכיה בגביע קיש, בה התבלט
אז האתלט בהא הידיעה, דוד טבק.
הנער המשולהב, אריה גליק, השקיף בהערצה
על תנועותיו של הרץ המהיר, וב־אוהד
הפועל, צהל משמחה כאשר ניצח ב־מרוציו.
לאריה היו מאותו יום, שאיפות
עזות לעלות על המסלול. ביתו עמד במרחק
פסיעות מועטות מהאיצטד, והוא ניצל עוב דה
זו, קנה זוג נעלי ריצה והחל לרדוף
אחרי הרצים המתאמנים.

מעשיות ביותר. המאמן האמריקאי הממושקף
הוכיח שהוא מאמן טוב, אולם נשאר בעיני
חניכיו צעיר אמריקאי חסר אחריות מבחינה
חברתית.
גליק חזר לתפקידו כמורה להתעמלות ב־בית־הספר
דובנוב בתל־אביב, המשיך להתאמן
ולתחר ללא מתחרים רציניים.
כוכב גדול. לפני חודש נקרא לבוא למרכז
הפועל, שם. התקבל עבורו מכתב מארצות
הברית. השולחת היחד, מכללת אדל־פי
מניו־יורק, שהודיעה לו כי הוא נתקבל
לקורס לאימון גופני בסטיפנדיה למשך כמה
חדשים. אחת השאלות שנשאל גליק היתה:
״האם תחרת לפני כן באתלטיקה עבור
מכללה אחרת?״
גליק חייך למקרא השאלה המוגזמת. הוא
ידע כי היתה זו פעולתו של מונדשיין שלא
היסס לתארו ככוכב גדול כדי לשכנע את
מנהל המכללה.
השבוע, כאשר סיים גליק את הכנותיו לנסיעה,
נוכח כי מונדשיין לא הסתפק רק ־ב*
מכללה אחת. מכתב שני בישר לו כי נתקבל
כחניך מכללת ניו״יורק המפורסמת, ביהוד
באתלטיקה.
גליק 23 מבולבל במקצת, יצא בחודש
הבא לארצות הברית, שם יתקשה בבעית
בחירת המכללה.
בעיה גדולה יותר נפלה בחלקם של עסקני
האתלטיקה של הפועל ונערתו של גליק.
הבעיה: מי ימלא את מקומו?

כ דו רסל
מסר ה ב רז ל ע טף

בחול־לבן כראש התורן אחרי הנצחון על הצ׳פים
שמחה מהולה בקדרות
בסיס לזמן מה, אולם יהיה בלתי אפשרי או,
לארגן את מדינות ערב בברית הניד מרח בית.
גם הבסיס עצמו יהיה בעל עדך מצומצם
במדינה עוינת.

האיגך חושב שבל זה מוכיח שארצות
הברית רק מבקשות לעצמן
צרות כשהן מנסות להגן על
אנשים שאינם נלהכיט להתגונן? באסטרטגיה המרחב הוא איזור מפתח
המערבית הכללית, ויש לעשות כל דבר לחזק
את הגנתו. כי כל עוד קיימת סכנה שרוסיה
תכבוש את אירופה, דרוש לארצותיהברית
בסיס אחר ממנו תוכל לתקוף את רוסיה.
יתכן כי תושבי המרחב אינם מבינים את
הסכנה הנשקפת להס. ואז חובה עלינו להגן
עליהם ),עד אשר הם עצמס יפקחו עיניס,

משך יותר משנה לא שם איש לב לצעיר
כבד התנועה שלא הבטיח, לבד מהתמדה
ועקשנות, כל סיכוי להיות פעם כוכב של
ממש. ריצתו המוזרה, רגליו הקצרות גרמו
רק לנענוע ראש ולפיהוק גדול מצד המאמנים,
אולם אט אט, בצעדי צב, החל אריה לקבל
את התמורה לעמל שהשקיע. הוא התבגר,
גבה והיה לקל תנועה, הפתיע כעבור שנ תיים,
כאשר ניצח אתי הרצים הטובים בארץ,
ביניהם גם את טבק.
היתד, זו התחלה לקריירה מזהירה של שבירת
שיאים, תחרוייות בינלאומיוח ביוגוס־לאביה,
תורכיה ופינלאנד.
העריך את גליק. אריה, בניגוד לרוב
האתלטים המצטיינים לא החסיר כמעט שום
אימון. הוא ידע כי נצחונותיו לא באו בשל

שעות ספורות בלבד לאחר שנסתיים טקס
הסיום החגיגי באיצד דינאמו במוסקבה ונב חרת
ישראל בכדורסל הצליחה במפתיע לתפוס
את המקום החמישי מבין 17 נבחרות
אירופיות, ישבו ראשי התאחדות הספורט
הישראלים במשרדם ברחוב ברנר, תיכננו
תכנית חגיגית שניה: קבלת פנים ראויה לשמה,
ללא תקדים בארץ, ל-ן בוצד, החוזרת.
בתום הישיבה נשלח מברק דחוף למוסקבה,
דרש מהישראלים לשוב במהרה, לבטל,
אם אפשר, כל תכנית למשחקים נוספים
בדרכם בחזרה. היתד, זו דרישה במקומה,
לאור חולשתם הפיסית וירידת כושרם של
הישראלים בשלושת המשחקים האחרונים.
חישוב נוסף היה, כי מקומם החמישי באליפות
יביא באורח אוטומטי להתענינות מצד
ארצות רבות שלא הזדרזו בעבר להזמין
את הישראלים הבלתי מוכרים.
אולם הדרישה לא חדרה מבעד למסך הברזל
שעטף את הנבחרת. היא החליטה לשחק
בסופיה, נוצחה. שיחקה שוב באיסטנבול,
נוצחה שוב.
כאשר תשוב הקבוצה ארצה תהיה כבר
השמחה מהולה בקדרות מסויימת׳ הפעם לא
יקבל איש את התרוצים המקובלים.

קובע־פלדה 1כ1בע־גרב

המלחמה על יפתח
במקום הצר ביותר של מדינת ישראל; לאורך
עמק החולה, עומדים חמשה זקיפים
ומשקיפים אל מעבר לגבול הלבנון. אלה הם
חמשה קיבוצי הקיבוץ־המאזחד: רשגב־עב,
מנרה, יפתח, מלכיה ויראון. זוהי שרשרת
שלמה, שעליה גאוות הקיבוץ־המאוחד מאז
— משקים צעירים, תוססים. אופיניים לדור
ההמשך•
כשהחלו להסתמן סימני הפילוג של הקי־בוץ־המאוחד,
שהגיע לשיאו במועצת נען
לפני שנתיים בדיוק, נתגלו סדקים בחוליה
המרכזית של שרשרת זו. נתברר שבמשק
יפתח קיים מחנה מלוכד של אוהדי מפא״י.
הדבר לא בא לגמרי במקרה. הפלמ״ח לא
היה ארגון מפלגתי. שרתו בו גרעיני הת־ישבות
של כל התנועות. מקימי יפתח היו
משוחרי פלמ״ח יפתח, לוחמי הגליל, חברי
קבוצת הכשרה של רינוטר־העובד. הנוער־ה־עובד
היה מפולג בין שתי המפלגות, יכך
היתד, גם קבוצת ההכשרה. המצב לא השתנה
עם הצטרפות קבוצת הכשרה אמריקאית,
שהיתך, מורכבת מחברי ארגון סטודנטים
ציוני בלתי־מפלגתי.

קיבוצים אחרים התחלקו או ניטשו על ידי
המיעוט. אולם משק יפיתח לא רצה ללכת בדרך
זו. שני הצדדים היו קשורים מדי במשק,
ושניהם עברו את בית־הספר של הפלמ״ח,
שלימד אותם כי תיתכן פעולה משותפת והתנדבות
משותפת גם בין בני מפלגות שמות.

א -תרות או הסוו א ה?
״הקיבוץ־ר,מאוחד ואיחוד הקיבוצים מכוונים
על ידי מפלגות, ועל י ד כך נוגדים את
העקרונות של קיבוץ פתוח, גדול וגדל!״
אמר שמריהו כהן, חבר המזכירות, מבין הנוטים
למפא״י .״אנו דוחים את התערבות
האינטרס המפלגתי בחיי הקיבוץ. טבענו והר־כבנו
מעמידים אותנו מחוץ לכל מסגרת
קיבוצית כיום, ומחייבים אותנו למסגרת של

אי־תלות!״

שיאהמיכצע: תמונה זו צולמה מתוך חדר, מאחורי גבו של חבר. מקרוב נראית שרשרת
של שוטרים. מרחוק נושאים שוטרים את אנשי הפלוגה־המקובצת של מפ״ס למכונית.

שת רוב של שלושה רבעים מחברי הקבוצה,
החלטה על דבר יציאה מהתאחדות כזאת,
או מקיבוץ ארצי דורשת רוב פשוט.
נגד סעיף זה באו ערעורים מכל הקיבוצים
הארציים, שדרשו כי אותו רוב הדרוש
להצטרפות לתנועה ארצית יהיה גם ליציאה
ממנו. אולם ההחלטה לא שונתה מעולם.
המוזר הוא כי כל תנועה מפרשת כיום
את חוקיות הסעיף כפי שנוח לה בכל מקרה.
בעין־חרוד מסתמכים עליו אנשי מפא׳׳י, כדי
להוכיח שרוב פשוט היה מספיק כדי לפרוש
מן הקיבוץ־המאוחד. ביפתח טוענים אנשי
מפא״י שהסעיף הזה אינו בעל תוקף —
מאחר שהוא מצריך רוב של שלושה רבעים
להצטרפות המשק לאיחוד. הקיבוץ־המאוחד
שולל את הסעיף בעין־חרוד, אך מסתמך
עליו ביפתח. ברור שעל פיו הספיק הרוב
ביפתח כדי לפרוש מן הקיבוץ המאוחד,
אך לא הספיק להצטרפות לאיחוד.

מבעדלרשת: שיירה של מכוניות משטרה. בשני הג׳יפים
שמריהו וחבריו העלו הצעה להשאיר אף״
המשק מחוץ לכל מסגרת ארצית. הם סמכו
על העתודה האנושית של ארגון הסטודנטים
האמריקאי, שיכלה לעמוד לרשות המשק. הי־תה
זאת הצעה נועזת, אך לא חסרת הגיון.
אולם הצעה זו נגדה את עצם מהותו של
הקיבוץ־הסאוחד, שחבריו דחו אותה בהת רגשות.
טענו הם :״דרושה תנועה ארצית
שתדריך את המשק. בלי העזרה ההדדית בתנועה
אין לנו קיום כלכלי. בלי עורף תנועתי
מאורגן אין גם קיום חברתי ורעיוני,
כי התזועה הארצית היא שמבטיחה את שיעבוד
המשק הבודד לאידיאלים אשר למענו
הוקס!,״
מאחורי ההתנגדות של הקיבוץ־המאוחד
גם נימוק פרוזאי יותר: הוא האמין שד,נייטרליות
תהיה רק שלב מעבר, אמצעי הסואה
שלא בא אלא להכשיר את הקרקע בהדרגה
לצירוף המשק לאיוזוך הקבוצות והקיבוצים
של מפא״י,

מתיעצים קציני המשטרה, ליד האלחוט. באמצע: מכונית עם תגבורת.

44בעד
בכל זאת התקיימה לפני 15 חודש הצבעה
על אי־התלות. התוצאות, לפי טענת המחייבים: 21 נגד
בעד
אי־תלות 44 נמנעים מ תון הכרה
2 21 נמנעים על ידי אי־הצבעה
ס״ה חברים

טען שבאותו זמן היו
ושד,ד,צבעה לא הכריעה.
והורע, העמיד בסכנה את
קטן מדי מכדי אפשרות

הקיבוץ־זזמאוחד
98 חברים במשק,
המצב החברתי הלך
קיום המשק, שהיה
של חלוקה לשנים.
חברי הרוב החליטו ששוב אין אפשרות
להמשיך במצב של חוסר הכרעה. הם התיא־שו
ממצב של אי־תלות, שלא היה אפשרי
מבלי ששני הצדדים יסכימו לו. הם העלו

הצעה שפירושה היה, למעשה, הכרזת מלחמה.
הם דרשו משאל על הצטרפות המשק
לאיחוד הקבוצות.

.לאבמצב מלחמה״
היה זה משאל חד צדד למדי. השתתפו
בו מחייבי האיחוד בלבד. הנמנעים ואוהדי
היקיבוץ־המאוחד לא השתתפו. בכל זאת נתקבל
רוב 44 :חתמו על הצטרפותם לאיחוד,
׳מתור מספר כולל שהיה, לפי טענת המחייבים
85 ,חברים בעלי זכות בחירה: ולפי
טענת השוללים .87
האסון היה, שמעולם לא נקבע בבירור מה
הרוב הדרוש כדי לפרוש מתנועה ארצית
ולהצטרף לתנועה אחרת. לפי החוק הקיים,
אין בכלל מעמד רשמי לתנועה ארצית• בשעתו,
לפני שנים רבות, קיבל המרכז החקלאי
החלטה, לפי דרישת הקיבוץ־המאוחד:
. 18 החלטה להצטרף לקיבוץ הארצי דור
טוען
איש הרוב ביפתח :״זהו סעיף לימים,
רגילים, לחיסול ויכוח קטן בעת שלום.
אולם כיום יש מצב של מלחמה. במצב כזה
אין סעיף כזה יכול להכריע. אין הוא פותר
את שאלת הקיום של המשק!״
אולם הקיבוץ־הנזאוחד לא היה מוכן להסכים
אפילו לדעה שישנו בכלל רוב ביפתח,
הוא העלה את ענין האמריקאים.
בקיבוץ יש מספר ניכר של חברים שהם
נתינים אמריקאים. לפי חוק הארץ יכול אדם
להיות בעת ובעונה אחת אזרח ישראלי ואזרח
זר. אלא שלפי החוק האמריקאי אין הדבר
אפשרי. אדם הרוצה לשמור על אזרחותו

ה ת מונו תהמתפרס מו ת
ב ע מו ד ״ אדההועמד
ד ר שו תמערכת ״ ה עו ד
הזה״ ע ד— ד• הבד• משק
• פתחש ציד מו א ת מי בצע
האדר שד המשטרהבשעת
מעשה. הד״ו ח הוכן אחד.
שי חו תעבאי -בוחשד
ה ק־בו ץ־ ה מ או חד ו שר אי חו ד
ה ק בו צו ת ו הקבו צי במשק

.העולם הזה׳׳ מם׳ 817

״ידענו מה עומד לקרות. בלילה ניסה יצחק
בן־אהרון, חבר״הכנסת מגבעת־חיים, להתקשר
עם בן־גוריון, אולם טדי קולק הודיע
לו שאי אפשר להשיג את בי. ג׳י ..ב־ 2בלילה
כתבו חברינו מכתב למפקד המשטרה וביקשו
ארכה של חצי יום, כדי להגיש צו־על־תנאי
לבית־הדין הגבוה לצדק. אולם דבר
לא הועיל. בבוקר הקיפו השוטרים את המקום•
התנגדנו באופן פאסיבי, כל איש הובל
על ידי ארבעה שוטרים למכונית. שוטרים
רבים התנצלו אישית, והביעו את מורת רו חם
על התפקיד שהוטל עליהם.״

הפ שר ה נגד הפ שר ה
היה ברור שאין מוצא של שלום. הדם המלחמתי
החל תוסס בעורקי לוחמי יפתח.
כמו תמיד, היתר, מלחמת האחים חריפה יותר
ממלחמה באויב זר.
לפני שלושה חודשים החליט מרכז איחוד
הקבוצות־והקיבוצים בחגיתה, לאשר את קבלת
משק יפתח לאיחוד. כדי לתת תוקף נוסף
להחלטה זו, הוכנסה למשק קבוצת הכשרה
ששרתה בנח״ל, ושחבריה השתייכו למפא״י.
היתה זאת המכה הראשונה בתחרות ה־איגרוף.
המכה החוזרת לא אחיד, לבוא. ביום
בהיר אחד הופיעה במשק קבוצת הכשרה
אחרת, של הקיבוץ־המאוחד, מבית־קשת.
היא הקימה אוהלים במשק ,״התכוונה להיכנס
לענפי המשק שהיו בידי אנשי הקיבוץ המאוחד
— הדיר והרפת.

מרובהתרגשות: חבר המשק שצילם תמונה, זו התרגש י תי על המרה. התוצאה . :שתי
תמונות ;,אחת על גבי השניה, המצליחות להביע את מתח המאבק בין שגי הגושים

.קלון ...הפרת אמוניס...״
המיבצע, שנוהל על ידי עמוס בן־גוריון,
ראש מחלקת הארגון של המשטרה ובנו של
ראש־הממשלה, הוכתר בהצלחה. תגבורת
מפא״י עזבה מרצון, תגבורת מפ״ם הוצאה
בכוח.
קראה סיעת מפ״ם :״מבצע משטרתי זה,
על הריכוז העצום של אנשים וציוד שהופעל
נגד ישוב פועלים, הוא מעשה ללא תקדים
בתולדות הישוב ומדינת־ישראל ...הפרת אימונים
לישובי פועלים ...מיבצע המטיל קלון
על שולחיו.״״

פ צו עאחד
היתר. זאת המטפחת האדומה לרוב המקומי.
הוא הוציא מידי הבאים את כלי העבודה,
לא נתן להם להיכנס לחדר־האוכל, בו אכלו
בני המשק משני הצדדים ואנשי הנח״ל. היו
אלה קטטות ראשונות, לא רציניות ביותר.
אולם משסירבו אנשי הקיבוץ-המאוחד למלא
אחרי אולטימטום, שדרש להוציא את ה הכשרה
מן המקום, אחרי שהשתייכות המשק
לאיחוד־הקבוצות הוכרה על ידי המרכז־החקלאי,
הגיעה השעה לקרב רציני יותר.
הוא לבש את הצורה שהפכה מקובלת.
האיחוד הביא למשק פלוגה מקובצת של 20
איש. וזקיבוץ־המאוחר הביא למקום פלוגה
מקובצת של 20 איש. האיחוד הביא פלוגה
מקובצת שניה, שהסתערה על אוהלי ההכשרה
של הקיבוץ־המאוחד והפילה אותם. איש
אחד נפצע והובל לבית־ר,חולים״ אף כי היתד,
הוראה פנימית להימנע מפציעות.
בינתיים נאספו האנשים במקום. התגבורות
הזרות הגיעו ל־ 150 איש מכל צד. לפי
טענת אנשי מפא״י, שלח הקיבוץ־הנזאוחד
כמפקד על המיבצע את שלום חבלין, חבר
משק ד,משרים, שפיקד, לדבריהם, על מרד
הימאים.

ת ע לו מתההפשרההנסתרת

התגבורת מחכה:

כיתת שוטרים, שנשמרה כעתודה, ממתינה. חבר מביט בהם ליד הצריף.

״״וה ה־ה טריק״
כשהגיעה המשטרה למקום כדי לשמור על
הסדר ולעשות פשרה, מצאה את אנשי האיחוד
במצב רוח פשרני. זקני הגליל — אנשי
משק ותיקים מכל הפלגים — החלו לתווך.
אנשי
היקיבוץ־המאוחן ד ראו כי נצחוגם ק רוב.
הם דרשו להרחיק מן המשק את כל הזרים
ואת שתי ההכשרות, כולל אנשי הנח״ל.
בזו אתר זו הושג הסכם על כל הנקודות.
נשארה רק נקודה קטנה: מי יאכל ומי לא
יאכל בחדר־האוכל.
ואז קרה, לדברי הקיבוץ-המאוחד משהו
מחפיר: יוסף יזרעאלי, לשעבר חבר במפקדת
ההגנה וכיום מזכיר האיחוד, הגיע למשק,
התקשר עם בי. ג׳י. בטלפון, קיבל ממנו הוראה
להפסיק את המשא־והמתן. בי. ג׳י. היה
מוכן להשתמש בכוח•
אנשי האיחוד מחייכים למשמע תאור זה.
לדבריהם קרה משהו בהרבה יותר פשוט:
הם רצו להרויח זמן .״זה היה טריק,״ הם
מתוודים .״יתכן שזה לא היה יפה, אבל היה
בכך צורך. לצד השני היה לחץ של עדיפות.
היה עלינו להגביר את כוחנו. העמדנו פנים
כאילו אנחנו מסכימים לרוב הנקודות, אולם
מנוי וגמור היה אתנו לדרוש את הוצאת
כל הזרים, ואת השארת אנשי הנח״ל שלנו
במקום!״

דא ש־חץלחדדה או פ ל
המצב התחדד. המשא־והמתן הופסק. המסך
עלה על המערכה האחרונה.

״העולם הזה״ מם׳ 817

אנשי האיחוד סבורים כי יריביהם ־!יו מוכנים
להתנגד באופן פעיל יותר. לדבריהם
הכינה הפלוגה המקובצת של הקיבוץ־המאוחד
צינורות ומקלות, ואף בעטה בקצין משטרה
בערב, לפני המבצע הגדול, כשערכה המשט רה
סיור קטן כדי לבדוק את ההתנגדות. אולם
למחרת היום היתר, ההתנגדות סמלית
בלבד.

37 שעות אחרי סיום המבצע הוציא בית-
הדין הגבוה לצדק צו־על־תנאי נגד המשטרה,
שתבוא ותנמק מדוע לא תמנע מהוצאת אנשי
ההכשרה של הקיבוץ־המאוחד מן המשק.
היה זה צו ללא משמעות, אלמלא היתד,
ההכשרה במקום, אולם פתאום נתברר שההכשרה
ישנה, אף כי לא היתה בתום ה־מיבצע
המשטרתי.
כיצד!
אנשי הקיבוץ־הנואוחד לבשו ארשת־פנים
מסתורית, הסבירו בגאווה :״הם הצליחו להסתתר.
אפילו השוטרים לא מצאו אותם.
החבאנו אותם בכל מיני מקומות.״
יריביהם הסבירו את זה בצורה אחרת:
ההכשרה אמנם עזבה את המקום עם התחלת
המיבצע, אף נראתה, לדבריהם, בכל מיני
מקומות בגליל. אחרי המיבצע הסתננה בחזרה
למשק, נתנה בכך תוכן לצו בית המשפט.

2ק״מ
מן הגבול

האמבולנסמוכן: הריכוז העיקרי של מכוניות המשטרה. מאחוריהן האמבולנס הלבן,
שהובא ליתר בטחון. חברי משק משוחחים עם שוטרים ממשמר הגבולות, בבותמות הירוקות.

המאבק לא הוכרע בבית־המשפט. כמו
ת&יד׳ הכריעו יחסי הכוחות.
אמנם, בפעם הראשונה התערבה המשטרה
— בסכסוך פנימי במשק. היה זה תקדים
הרה־סכנות, שהעיר על חוסר תבונה משני
הצדדים. אולם גם המשטרה לא הכריעה.
בעיני הרוב, הענין נגמר. הקיבוץ נתקבל
לאיחוד, המרגז־ר,חקלאי אישר את הקבלה.
המיעוט יכול היה להפריע, אך לא יכול
לשנות את העובדה.
המיעוט הוסיף לטעון שהמשק שייך להלכה
לקיבוץ־המאוחז. הוא דרש בירור נוסף
בהסתדרות, הודיע שבמקרה של יפתח יקבל
על עצמו את מרות ההסתדרות, שלא כמו
במקרה של עין־חרוד.
מאחר שביפתח אין המציאות מתאימה למלחמה
ממושכת, כמו בעין־חרוד העשירה
והגדולה, ניצחו בסופו של דבר הרוחות המתונות
והשקטות. חברי הקיבוץ־הסאוחד
הודיעו שהם מוכנים לצאת מן המשק, להש אירו
שלם בידי הרוב, להקים משק חדש
באותו אזור. אולם בינתיים נגרם לתנועה
הקיבוצית בכללה נזק שקשה להעריכו. המאבק׳
שהתנהל שני קילומטרים מן הגבול,
והקשור בשמה של חטיבת הפלמ״ח, הנחית
מכה נוספת על ראשו של הגוף החלוצי,
השותת דם מפצעים כה רבים.

ח מיוחד

האמריקאית, חייב להודיע שאין הוא רוצה
להיות אזרח ישראלי. כמה מחברי יפתח
עשו זאת.
טוען בני מהרשק, הפוליטרוק הפלמח״י
הותיק, איש הקיבוץ־המאוחר: המשק כולל
שבעה אמריקאים כאלה. אלה הם אנשים שאינם
חייבים, שרות בצה״ל, שאינם חייבים
לשרת גם בימי מלחמה. האם יכריעו אנשים
כאלה את גורלו של קיבוץ משלט?
אנשי מפא״י אינם מתימרים להגן על סר״
בני־הנתינות. הם רק טוענים שהמצב הפוך:
שדוקא פלג הקיבוץ־המאוחר במשק כולל
ארבעה חברים בעלי נתינות אמריקאית, בעוד
שהאמריקאים שלהם קיבלו לכך אישור מיוחד
מטעמי בריאות ושליחות, או שלא יבלו
להחליף את הנתינות מטעמים טכניים. יתר
על כן, טוענים הם :״אין כל חוק בהסתד רות
השולל את חברותם של חברים, בעלי
נתינות זרה.״

. .ד ו ״ ח מיוח ד ד ו ״ח מיוחד ד ו ״ח מיוחד ד ו ״ח מייחד דוייח מיו ח ד דוייח. מיוחד ד ו ״ח מיו ח ד ד ו ״ ח. מיוחד

מערכה זו התחילה, לפי טענות אנשי האיחוד׳
במעשה התגרות של אנשי הקיב.־ץ־
המאוחד. טוענים הם :״ביום השישי התפרצו
מאה אנשי הקיבוץ־המאוחד בראש־חץ לעבר
חדר־האוכל. בפנים היו אנשינו, שעסקו בהכנת
השולחנות. אנשי מפ״ם פרצו פנימה,
בעטו בשני חברים וזרקו ספסל בראשו של
שלישי. הם התבצרו והקימו מיתרסים ושולחנות.
איש לא אכל עוד בחדר־האוכל!״
כעבור יומיים נערך מיבצע האלף הגדול
של משטרת ישראל. כך מתארים אותו בני
הקיבוץ־המאוחד במקום:

ץ ו 1ש ־ 0
די בו רנאה

אגיפצ״טערת!

אם אץ*7ך

! 1ב ת
ט סי ם
אפגה?1חמת
אחרתי...

בני משפחתי אוכלים
רק ריבו /כגסי ׳ ס
התכונן לבחינ ת הבגרות ־־ בביתך1
הנהלת המכון מתכבדת להכריז בזה על פתיחתו של הקורס היסודי המכין
לקראת בחינות הבגרות לאכסטרנים, הנערכות מטעם מחלקת החינוך
כישראל.
הקורס החדש מהווה אמצעי מעולה לשואף להשלים את השכלתו התיכונית
־הכללית ומתאים בעיקר לנוער עובד ולכל אשר נבצר ממנו להמשיך בלימודיו
בבתי ספר הרגילים.
החל מעתה מתחילה הרשמתם של תלמידים לקורס החדש. פנה בהקדם
לקבלת פרטים ותכנית הלימודים, וציין את דרישותיך המיוחדות•

הסבון העברי להוראה והשכלה בירושלים
המכונים הבריטיים להנדסה ולמדעי המסחר
ת. ד 1259 .ירושלים
רח׳ הבנקים 5חיפה

רח׳ בן־יהודה2 ,
שד׳ רוטשילד 15ת״א

נא לשלוח לי חינם, פרטים ותכניות לקורס המכין
לקראת בחינת הבגרות.

ש חו ר חום או בלזנדיני. ב הי ר א1
כהה. תלת לי ם ר כי םכמ שי או
ב לו רי ה פ רו ע ה וסוררת...
משחתש גע 1 3

הופיעה מהדורה חדשה מספרו הידוע
של ד״ר
עם סוכך
מתוצרת

״הסוכר״

א. מטמון

ח־ המין שלהאדם

הזסובבל־*
£004601£

רחוב הרצל ,89ת ל־אביב, טלפון 5473

מרה ררקנדים י * 0 0ר

שדרות קק״ל 6צ תל-אכיס

סיפר עתונאי צרפתי: בבית המלון בבר־מודה,
בו עומדת להיערך ועידת שלשת רא שי
המעצמות המערביות אין כניסה ליהו דים.
זאת ד,סיבר״ כפי הנראה, שבגללה לא
נתקבלה מועמדותו של היהודי פייר ם;-
דס־פראנס לראשות ממשלת צרפתי
בכמה עתונים הופיעה הודעה כי מסיבת
הגן למען קלוב התעופה לישראל, שעמדה
להתקיים בבית שר החוץ משה שרת״ נדחתה
לימינן מספר ,״מסבות בלתי צפ״יות מראש״
.הסיבות׳ שלא פורסמו ברבים ז ביקורו
של ראש ממשלת דרום אפריקה. כהן
הדת דניאל מלאן, ועריכת סעודת ערב
חגיגית לכבודו בבית שר החוץ בתל־בנימין.
לאחר הצלחה בלתי משוערת, לה זכתה
ג׳ין סימונס, בסרט אליזבת הצמירח, בו
היא מופיעה בצד בעלה סטיוארט גדיג-
ג׳ ר, שינתה השחקנית באנגליה את דעתה,
החליטה לא לשוב לאנגליה׳ להשתתף בחמשה
סרטים הוליבודיים נוספים תוך השג־תים
הבאות .
שחקנית אחרת, בטי דייויס, שנכשלה
כשלון חרץ בהופעתה בקומדיה מוסיקלית
בברודביי, גרמה למשקיעים הפסד של 125
אלף דולאר, הודיעה כי לא התיאשה מי הבמה,
ממנה עברה להוליבוד לפני למעלה
מ־ 15 שנה׳ תופיע במחזה קלאסי •ששמו טרם
נקבע.
טען בפני הועדה למציאת דרכים להוזלת
מחיר הספר העברי ולהרחבת הפצתו, גרשום
שוקן, עורך הארץ, ששנים מרבק-
ריו הספרותים, כייר קורצווייל ונדעץ
קצנלסון, נתונים בקביעות לאש צולבת
של מיקורת נגדית: המבקרים הספרותיים
בישראל מנסים להראות את חכמתם
במקום את החכמה בספר שאותו הם מבקרים.
התוצאה: ביקורות ארוכות המלאות
את הקורא, אינן נותנות לו מושג נכון מן
הכתוב בספר׳ אין בהן כדי למשוך קיראים
לספר העברי.
באותה ישיבה של הועדה הכריז יוסת
הפטמן, עורך הבוקר: הוא מוכן להדפיס
כל ביקורת ספרותית שתהיה שקולה, קצרה,
כתובה עברית טובה ומובנת. הצרה :
בשעה שבישראל יש גרפומניה בכל השטחים׳
הרי בתחום הבקורת הספרותית שור רת
בצורת גמורה.

הספיציס היחידים: חברת נוריח בע־ם

כ שלון חרוץ

ע ב רי ת טו ב ה

מצוינתלכל סוג
שערות. ל מ בוג רי ם
או ל צ עי רי םלחזוק .
לנקזי 1לטפול.

מרפסתו היו
שימושית
דירתףה יא קריירה

״כושי״ ירושלמי כשנשאל גביודקפה
קאופמן, העד הראשי במשפט הרצח נגד
חיים שמחון, כיצד זכה לכינויו, הודה :״אינני
זוכר, בחיי. אולי מפני שהייתי שיוף.״
אחר התאונן :״אף אחד מכם אינו יודע
כמה הפסדתי במישחק הפוקר באות־ לילה...״
ההפסד, לדבריו 10 :ל״י.
אחרי שדוד בן־גוריון נשא את נאום התשובה
למבקרי משרד ראש הממשלה בכנסת,
,.ראיתיכם
שנסתיים במלים של ביאליק :
שוב בקוצר ידכם ירד למזנון, שם קיבלה
את פניו אשתו, פאולה כן־גוריון.
תגובתה :״ביאליק היד, יפה ! ״
פרשנים המנסים לחדור בעד הערפל השו רר
במשרד־החוץ ביחס להעברה לירושלים,
יכולים להסתמך על עובדה קטנה אך חשובה:
מנהל הטכס של משרד־החוץ, מיכאל
סימון, רשם את בתו לשנה הבאה בביר־ספר
ירושלמי.
היועץ לענינים מיוחדים במשיד־החוץ,
ראוכן שילוח, שאינו נוטה, מטבעו, למ סור
הכרזות לפירסום, הזכיר לעתמאי שבא
לשאלו שאלות׳ אימרה ששמע מפי
אליהו גולומס. גולומב נשאל מה דעתו
על הודעתו של איש־ציבור מסוים, השיב •
(באידיש) :״היה זה דיבור נאה. אך לא כל
כך נאה כמו אי־דיבור.״

הספר כולו מנוקד, בלווית 42 ציורים.
המחיר 12.250ל״י
להשיג באחיאסף בע״מ ירושלים,
רח׳ בן יהודה 2
ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

אימרה אחרת של הפטמן באה בתגובה
לתלונתו של דוד (קצרות) זכאי׳ עורך
דבר, שהתלונן על שהעתונים נאלצים להקדיש
מקונן נרחב מדי לענינים כמו משפט
שמחון׳ ולהביא בפני הקוראים פרטי סרטים
אינטימיים שהדעת הנקיה סולדת מה ס. תגובתו
של הפטמן :״מה אתה אומר י הרשפט
הזה הוא בעל חשיבות ציבורית עצומה. אילו
היה לי תקציב, הייתי שולח לטבי־־ה שני
כתבים ומקדיש לו עמוד שלם בכל יים ״
לאחר ששחקן הבימה יוסי כן־גר הת־כתש
עם שחקן אחר יהודה אפדוכי מאחורי
הקלעים׳ הסביר כך את הדבר: הכל
התחיל בויכוח. אבל בעוד שהוא חזק בדי־

בורים, אני, שאינני חזק בזה, נאלצתי לתר.
לו מכות. תוצאת הקטטה: בן־גל פוטר מה תיאטרון.
התנהגותו
של הסופר הבריטי הידוע
ג׳ .כ. פריסלי, שהואשם, במשפט גירושין,
בקיום יחסים עת אשתו של ארכיאולוג
אוקספורד, תוארה על ידי השופט כ״מכוערת
ומעוררת גועל.״
על דלת משרדו של הארי ס. מרומן
בקאנזס־סיטי, הופיע שלט גדול מן הרגיל
הנושא את שמו. הסביר נשיא ארצות־הברית
לשעבר: אנשים רבים נכנסים לחדר בטעות.
סיבת הטעות: הם סבורים שזהו בית השי מוש.
כאשר
נשאל במאי התיאטרון העממי,
זיגמונד טורקוכ אם הוא מתקשה לשחק
בשפה העברית, השיב :
כשהגעתי לבראזיל והוצרכתי לשחק בתישלעולם

אטרון בפורטוגיזית, חשבתי
יעלה הדבר בידי. כיוון שבכל זאת הצלחתי,
אינני חושב שיש בעולם שפה קשה מזו ואין
לי ספק שלא אתקשה לשחק בעברית.
אמר הבמאי אליה (ויוה זפטה) קאלאן,
כאשר הוצע לו לביים את האמלם בלונדון :
( ד ר מכרות
אין מביאים פחם לניו־קאסל
אנגלית) — או האמלט ללונדון.
אמר ישעיהו (שייקה! אופיר הממלא
תפקיד של חמור במחזה נאסר־א־דין: לא
איכפת לי לשחק בתפקיד חמור כל עיר אינני
משכנע בו עד כדי שיתחילו לרכב עלי.

וו יחט

ף.ו 1

חבר אמר לחבר
ההתרגשות באולם היתד, גדולה ך י געים
מספר עמד לעלות המסך הראשון על
ה מטן׳ התיאטרון הירושלמי הראשון זה
קרוב ל־ 30 שנה*.
הקהל שמילא את אולם אימקא היפה, ציפה
בחרדה לתחילת הצגת הבתולין. לדעת
רבים לא היתד, זו בחירה מוצלחת ריותר.
המחזה פשטי אביב מאת נואל קאווארד, בנוי
כולו על המלה המדוברת, משולל כמעט כל
עלילה, נראה כבחירה מוזרה ביותר לקבו צה
של חובבים מתחילים.
למרות זאת, לא איכזבה הצגת הבכורה.
מלבד כשרונם של מגלמי הדמויות העיקריות
בקומדיה. ,ניכרו הנתונים החיוניים ביותר לתיאטרון
צעיר: רצון טוב, משמעת, מארץ
ראוי לשבח.
תופעה נוספת ששימחה את הקהל: אף
על פי שנראה שהתיאטרון הוא בהחלט חו בב׳
ניכרה בו ידו של במאי מנוסה (להקת
עירית לונדון, להקה צבאית בריטית) :שאר־ישוב
אולסוונגר.
סיפר יחיאל אמיתי, אחד משחקני מסד
ומנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה :״רעיון
יסוד להקה ירושלמית׳ הוא כבן שנד,
וחצי, עלה ארצה מאנגליה בראשו של הבמאי.
אחר כך זה היה פשוט: חבר אתר לחבר
שאמר לחבר.״
לאחר שנתהוותה קבוצה מגובשת, פחות
או יותר, החלה העבודה על המחזה: שתי
חזרות בשבוע, אחרי שעות העבודה, לעתים
עד שלש לפנות בוקר, במשך שלשה
חדשים, והמחזה היה מוכן.
הבמאי לא ידע. אף על פי שהמחזה
הראשון במסך אינו מקורי, מקווים אנשי הלהקה
לשמש במת מבחן למחזאים ישראליים
צעירים, השואפים להעלות מחזות מקוריים
בעיקר.
״איך יתקדם מחזאי מתחיל, אם לא יראה
את נסיונותיו הראשונים על הבמה, יתקן
את שגיאותיו?״ שאל הבמאי בצדק, אך קצת
בתמימות. כי מספר מחזות הנכתבים באיץ
והראויים להצגה, אפילו על במד, נסיונית,
הוא כמעט אפסי, והמעטים שישנם, נחטפים
על ידי הבמות הוותיקות והמקצועיות.
עובדה זו לא היתר, ידועה׳ כפי הנראה,
לבמאי בעל המרץ, שכן הודיע כי הוא התחיל
כבר לעבוד על שני מחזות מקוריים.
שנמסרו ללהקה שלא על מנת לקבל פרם.
באותם תנאים עובדים גם שאר אנשי הלהקה
/ :ו ח קני ם (המתקבלים ללא בחינות 1
לדברי אולסבנגר אפשר לנסות כוחות מתחילים
לחלוטין רק בעבודה מעשית על הבמה)
,חשמלאים, ציירים׳ מאפרים׳ ובהצגת
הבכורה, לפחות, גם סוכן כרטיסים חובב :
כד,נא׳ שהעמיד את משרדו לרשות הלהקה
ללא תשלום.
•בשנות וד 20 פעלו בירושלים! כמה תיאטרוני
חובבים.

״העולם הזה״ מם׳ 817

1ק 1ד נ 1ע

אמר מחנך . :יתכן שאין הם אמנות, אבל
סרטי טרזן עדיפים בעיני על סרטי הפשע
הסאדיסטיים שמלעיטים בהם את ילדינו.״
מיליוני צופים צעירים בכל העולם יסכימו
מבלי היסום.

הזלבזד
ק רי אהב גיונ ג ד
החודש יוצא לאור, בהוליבוד, בצנעה.
מבלי תופי הפרסומת המלווים כמעט כל
תפוקה אחרת, סרט שבודאי לא יזכה לתגובות
בקורתיות. הוא גם לא יוצג בבתי הקולנוע
המפוארים. אבל מיליוני אנשים, רובם
צעירים, בעולם כולו, בכל היבשות ומשני
עברי מסך הברזל, יימשכו אל המודעות הצבעוניות
שלו בעת שתודבקנה ליד הכניסה
לבית הקולנוע של שכונתם.
במודעות נראה, קרוב לודאי, גבר בעל־גוף,
מעורטל׳ פרט לכיסוי עור על מתניו,
כשהוא לוחם באריות או באויבים מן הגזע
האנושי, או יושב על ערפו של פיל, כשאת
עורפו שלו מחבקות ידים רכות ולבנות של
נערה יפה, בבגד עור מותאם היטב למידת
גופה. כל זה על רקע של ג׳ונגל עבות.
אין זה סרט ראשון מן הסוג הזה׳ ובודאי
שלא האחרון. זהו השלושים בסידרה
ארוכה, שהחלה בשנת , 1918 סידרת טרזן,
הפופולארית שבסדרת הסרטים ההוליבודית.
הזמן נתן אותותיו. טרזן (שפירושו
ב״לשון הקופים״ נ בעל העור הלבן) נולד
בדמיונו של המחבר האמריקאי אדגר ריים
בארוז בשנת , 1912 כאשר הספר טרזן איש
הקופים יצא לאור, נמכר במספר טפסים שעבר
כיום את שלושת המיליונים.
מאז כתב המחבר (שנפטר לפני שנים אחדות)
54 רומאנים על גיבורו: בן אצילים
אנגלי שנתגלגל לג׳ונגל בעודנו ילד פעוט,
גודל על ידי חיות היער, הם ך להיות מלך
הקופים והפילים׳ מלבד חיות קטנות אחרות.
עד מהרה גלתה הוליבוד את האפשרויות
הצפונות בדמות האקזוטית, הפיקה אי. וד
״טרזן״ הראשון, בהשתתפות אלמו לינקולן,
איש שרירים של קרקס. היה זה הראשון
אשר מלא את התפקיד. אחריו באו תשעה
טרזנים נוספים, בהם ג׳וני וויסמילר, שהופיע
בתפקיד זה ב־ 12 סרט, עד שהזמן החל
נותן את אותותיו בגופו ; הרמן בריקס,
שהפך אחר לשחקן רציני׳ והקורא לעצמו
עתה ברום בנט ; לקט בארקר, טרזן הנוכחי.
אף על פי שטרזן הוא הדמות המרכזית
בסרטי הסידרה, אין הוא הדמות החשובה
היחידה. לצדו מופיעים: ג׳יין, אשתו(תפקיד
אותו מלאו עד היום 14 נערות בזו אחר זו) !
צ׳יטה השימפנזה ; ובחלק מן הסרטים, גם
בנו של טרזן (שאינו נראה באחרוג־ם).
..הלכנים כאים. כל סרטי טרזן דומים
זה לזה במידה רבה. לרוב הם מתחילים בתמונות
ג׳ונגל כלליות שהן שילוב של עצי
בראשית מתוצרת מחלקת התפאורות של
האולפן וציורי רקע. אחר מגלה המצלמה
משהו מחייהם האידיאליים של טרזן ובת
זוגו ! הם רוחצים באגם, משתכשכים במים.
לפתע מופיעה צ׳יטה ולוחשת באזנו של
טרזן מלים ספורות בלשון הקופים: הלבנים
באים.

•העולם הזה״ מם׳ 817

סרטים
הברדשדע שר שני
גשרמאטרלד מסמל, בסרט הנושא שם
זה את גורלה של הגיבורה, מירד( .ויויאן
לי) שהיתר ,.בתוקף המסיבות ורצונו של
המחבר (רוברט שרווד) ,יצאנית המבקשת את
פרנסתה על הגשר הלונדוני המפורסם.
הזמן הוא מלחמת העולם הראשונה. רוי,
קצין סקוטי בעל מבטא אמריקאי (רוברט
טיילור) ,פוגש באקראי את מירד. לסמר,
רקדנית באלם. הם מתאהבים זה בזו, עומדים
להתחתן, אולם הנשואים נדחים. הדמיה גורמת
למירה שתרד מדתי אל דחי, מבחינה
כלכלית. אחר, כאשר מודיעים (בטעות פא־טאלית)
,כי רוי נהרג היא יורדת גם מבחינה
מוסרית, מתמסרת לכל המוכן לשלם.
רוי, מסתבר לאחר כמה מערכות, כלל לא
מת. הוא נפגע, נישבה, ברח, חזר הביתה
בריא ושלם. הוא משתוקק לשאת את מירד״
אינו יודע מאומה על מקצועה. אבל הנערה
אינה ׳יכולה להסתיר ממנו את האמת, ומתאבדת.
המוסר מנצח.
הסרט, שהוכן לפני למעלה מעשרים שנינן,
הזקין במידה ניכרת. המשחק נראה מוזר
והשחקנים צעירים ונחמדים.

בקצרה
ג׳וני וריסמילר דמורין אוסאליבן ב״טרזן ובודזוגו״
גבוהה מאד, הרמה המוסרית
כאן מתחילות הצרות• הלבנים כוונתם
רעה בסרטי טרזן, הם אנשים שתאוות הבצע
(או מטרות פוליטיות־קומוניסטיות׳ כמו בסרט
זעמו של טרזן) הביאו אותם אל היער.
בתחילה הם גוברים על טרזן, חוטפים את
ג׳יין. אבל לאחר מערכות מספר נחלץ איש
הג׳ונגל, ושאגתו האדירה• מזעיקה את הפילים
ושאר החיות כנגד האיש הלבן, הנרמס,
נופל מצוקים, נהרג במיתות משווות
אחרות.
לבסוף חוזרת השלווה אל ג׳ונגל הקרטון
והניר שבחצר האולפן ההוליבודי טרזן
וג׳יין שבים אל המנוחה ואל נחלתם שבצ־מרת
אחד העצים, עד לסרט הבא.
כל זה מכנים למפיק הותיק פול לסר, המתמחה
בסרטי טרזן זה שנים רבות, סך
• שאגה על־אנושית זו היא פרי מאמציהם
של טכנאי הקול• בתחילה היתר, זו קריאת
הצער של ביכרה שגזלו מסנה את גוזלה.
אחר השתמשו בקריאות שונות, מושמעות
אחורנית על גבי פס־קול.
•• רק פעם אחת נדדה חולית ההסרטה
של טרזן לאפריקה, לצילומים בג׳ונגל אמתי.
הנסיון היה כשלון חרוץ ומאז, כמו עד אז,
כל הסרטים מופקים בג׳ונגל ההוליבודי.

של 2וחצי מיליון דולאר לשנה, וליורשיו
של המחבר 100 ,אלף דולאר לשני. טריו*־
הוא אחד המפעלים החשובים ביותר, מבחינה
עסקית, בהוליבוד.
קריאהלצדק. קהל החובבים של
טרזן אינו בררן ואנין טעם ביותר, אבל יש
לו כמה וכמה דרישות חמורות עליהן הוא
מקפיד. לדוגמא: לבקשתה של מורין אוסא־ליבן׳
שמלאה את תפקיד ג׳יין בששה סרטים,
החליטה מ. ג׳ .מ• ל״הרוג״ אותה בסרט ה שביעי.
כאשר יצא פרסום לעתונות בענין
זה, הוצף האולפן במכתבי מחאה וג׳יין
אחרת הוחזרה לסרטים.
גם על הצד המוסרי של הסרטים מקפידים
הצופים. הם נהנים מכך שטרזן עומד
תמיד על צד החוק והצדק ורמתו המופרית
אינה מתערערת, למרות הרצח וההריגות
הרבות.
בעולם אכזרי וחסר־מוסר בו שולטת שרירות
הלב, משמשים שריריו של טרזן סמלים
של טוב ויושר. באזני רבים הזעקה
בג׳ונגל היא קריאה לצדק ותרועת מלחמה
למען ההגינות. בעובדה זו הכירו אף הרוסים:
כאשר הזמינו מספר קטן של פרטים
אמריקאיים, לפי ׳ הסכם חליפין, בחרו בלא
פחות משלושה מן הסידרה המפורסמת.

ודלילה * גבורותיו של
ש,,משו ן
שמשון, כפי שרואות אותו עינים הוליבוד-
יות, בסיבוב שני. מגוחך, אבל משעשע.
ויקטור מצ׳ור, הדי לאמאר.
שי למזכרת. קומדיה קלילה אודות
זוג צעיר, כלבלב וגנגסטר. שלי ווינטרס,
פארלי גרינג׳ר.
השמש • השני
גם מחרתזרח
בסידרת הסרטים אודות נוער, שהראשון בה
היה מחר מאוחר מזי, פיר אנג׳לי.
בניד, מוסקיטרים. חרבות׳ דחיות
סוסים, תלבשות צבעוניות בסרט קאובויים
שעלילתו מתרחשת בצרפת במאה ד.־. 17
אהובה. ספרו של
ז>דץ זעקי אלן פטון, המטיף להבנה בין־גזעית בדרום
אפריקה, במהדורה קולנועית ארוכה מדי אך
עשויה בעדינות וטעם. קנדה לי.
פורץהשחקים. אודות טייסים בריטים
ומלחמתם להגיע למהירות הקול. ראלף
ריצ׳רדסון׳ נייגל פאטריק.

!פפי?
81 טז ^י פורץ זעקי

השחקים ארץ אהובה

שהוסבר ״רקע״ הציור.
הידיעה על התמונה הזאת עשתה לה כנפיים בכל ה־איזור
וברבות הימים רבו ההזמנות, במיוחד מצד המין היפה.
אולם ריווח כספי בא לי עוד קודם.
צבעתיאתמכוניתהמזכיר מאת וויאר ב שן
לאחר שיחיאל בשן שוחרר ממחנה ריכוז כצפון סיביר, אליו
נשלח ביון שהיה נתין פולני, נדד על פני רחבי אסיה המרכזית
ועסק כמקצועות שונים ומשונים. הוא החליט לחתנים לצבא
הגנרל אנדרם, אבל ערק לאחר שנתקל ביחס אנטישמי חריף.
לכסוף נתמנה צייר במוזיאון העירוני כבירת טורקמניה.

התחלתי כצייר עירוני לא היתד, מזהירה ביותר. קבלת,
חדר קטן מרווח במועדון. ריהוטו היה די מגוון: שולחן,
שני כסאות, ארון קטן ומיטת ברזל. ראש העיר, אחרי הכיר
ו אותי, קבע, שאני ראוי לטיפול מיוחד, ואיפשר לי רכישת
מזרון ישן נושן במחיר ממשלתי. כפקיד קבוע קבלתי
בפעם הראשונה כרטיס״מזון* לפיו הוקצבו לי 400 גרם
לחם ביום. הכרטיס הכיל, אמגם, גם תלושי בשר וסוכר
במנה של 400 גרם לחודש. אולם בשר לפי התלושים חילקו
פעם אחת: לכבוד יום השנה ה־ 25 למהפכת אוקטובר. לעתים
רחוקות מאד קבלנו לפי התלושים גם 200 גרם סוכר

יית•

בשבועות
הראשונים לעבודתי במועדון סבלתי חרפת
רעב. בשעות הבוקר המוקדמות היה עלי להתיצב בתור
ללחם. הזבניות היו אמנם זריזות מאד בשקילת הלחם,
עד כדי כך, שלכל אחד נתנו לפחות ב־ 50 גרם פחות מ.ן
המנה. אולם הצרה העיקרית היתד, עריכת החשבון. תופעה
בולטת לעין בברית המועצות היא ר,חשבונה. אין זבנית,
פקיד, רואד,־חשבונות׳ שייפרדו אף לרגע קט מן המכשיר
בעל החרוזים האדומים והשחורים. אפילו חשבון פשוט
ביותר לא יסכמו בלעדיו. זבנית מוכרת במשך היום !!!לפי
מנות לתם מארבעה סוגים 300 :גרם, לעקרות הבית 400 ,
גרם לפקיד 500 ,גרם לפועל ו־ 600 גרם לפועל מיוחד. במחיר
80 קופייקדת הקילו. ברור, שישנם רק ארבעה מחירים:
24 קופייקות 32 ,קופייקות 40 ,קופייקות ו־ 48 קופייקות.
אולם זבנית, אף בעלת ותק של עשרות בשנים במצועה, לא
תתן את מנת הלחם אלא עשתה תחילה את החשבין בעזרת
החרוזים. אותו הדין לגבי מיצרכים אחרים.
את ה־ 400 גרם לחם (למען הדיוק 350 גרפס בלעתי בעודם
בכפי•• במשך כל היממה צפיתי למנת הלחם, שאקבל
למחרת.
משכורתי היתד, די יפה 350 :רובל לחודש. אבל הכסף
לא עזר לי בהרבה. בסיכום הסופי קבלתי פחות מ־ 50 אחוז
ממשכורתי הנקובה. כ־ 30 אחוז נוכו למס־הכנסה. כ־ 25א חוז
ממשכורתי החודשית ניכו לתשלום מילוות ממשלתיים שונים.
שחתמתי עליהם, ב״התנדבוח״ .לפי המחירים ששררו
אז, יכולתי במשכורת לקנות לי 3קילו לחם נוספים לחודש
או חצי כוס חלב בכל יום.
אולם מצבי החדש היה טוב בהרבה מזת בו הייתי
שרוי כאשר מלאתי תפקיד אגרונוים ראשי בתחנת המיון
והניסויים.
מנהלי המועדון היו בורים גמורים ולא ידעו כיצד ל־נצלני.
היה עלי להמציא לי עבודה בעצמי. מידצעי הראשון
היה לקשט את הגן והמועדון בקריקטורות ענקיות, שהעתקתי
מהשבועון ההומוריסטי קרוקודיל, לפי מיטב המסורת
של כל הגנים הציבוריים בברית המועצות.
בתחילה לא הכל היה כשורה. כשגמרתי את הקריקטורה
הראשונה, נמסר לי, שאסור לי להוציאה לגן, עד שוועדה
מיוחדת לא תבדוק אם לא הגנבתי לציור ״תעמולה
קונטר־ריבולוציונית.״ ביום המיועד, הופיעה ב״אולפני״
וועדה מורכבת מנציגי מזכירות המפלגה, נ .ק. ת .ד. וה־עירית.
הערות חברי הוועדה הביאו אותי במבוכה לא קטנה.
נוכתחו לדעת, שאף אחד מהם אינו מבין ילא כלום בציור,
אבל הרי לא יתכן, שיאשרו את הקריקטורה בלי הערות.
ואלו כמה מן ההערות ששמעתי:
• נציגת המפלגה: באורח קונקרטי יש להדגיש שטבוע
בתמונה החותם של הפורמאליזם המערבי.
• נציג הנ. ק .וו. ד :.כן, משהו מעין זה מבצבץ
מן הציור.
• נציג העיריה: נדמה לי, שחסר כאן הגיוון העשיר
בצבעים. אילו צייר החבר הצייר את השלבים שבסולם
(סולם מוצמד לגג היה בקריקטורה) בצבעים שונים, כל
שלב בצבע אחר, היה זה בוודאי יופי. אבל (בסלחנות)
ייתכן שלחבר הצייר אין צבעים.
קבלתי הוראות לתקן את הקריקטורה לאוי התערות
שנשמעו. כשיצאו לא ידעתי אם עלי לצחוק או להיות עצוב.
על כל פנים העמדתי את התמונה בצד מבלי לדעת מה עלי
לעשות וכיצד להוריד ממנה את ״החותם של הפורמאליזם
המערבי״ .עברתי בינתיים לציור שלט חדש, עבור המוע דון
והגן. אחרי יומיים. הופיעה שוב הוועדה.
״תיקנת את התמונה?״ נשאלתי.
נתבלבלתי במקצת למראה חברי הוועדה. לא צפיתי
לבואם ועניתי. הן״ בלא משים.
הוועדה בדקה שוב מכל הצדדים את התמונה שידי לא
נגעה בה מאז הביקור האחרון. כולם, פה אחד, מצאו ש התמונה
היא כשרה, לאחר שהקשבתי להערות ועשיתי בה,
כביכול, את התיקונים הדרושים.
תוך תקופה קצרה מלאתי את הגן הציבורי בקריקטו־רות.
כשלא נמצאו יותר יריעות (עשויות בדים ישנים) ל תמונות,
נצטויתי לצייר על הקירות והגדרות. אט אס התאמנתי
בציור כתובות וסיסמאות. מודעות מודפסות על נייר
לא נראו כלל. את המודעות היה עלי לצייר על לוחות גדולים•
כשד,מודעות נתיישנו רחצתי במים את הלוחות וכיסיתי
אותם שוב בקרטון או בסיד פשוט. כשנזדמנה להקת
*) פנקסי המזון אינם אחידים בפרית המועצות. הם מגוונים
?זאד, בהתאם לעמדה שבעליהם תופסים בדירוג הפקידותי וה־מפלגתי.

שחקנים מחוץ לעיר, ציירתי את המודעות תמורת תשלום
מיוחד. התשלום בעד יום עבודה מיוחדת עלה על משכורתי
החדשית. יכולתי, איפוא, לפעמים, להשלים במקצת את
תפריט המזון שלי.
גמרתי את ציור התפאורות. המועדון התרוקן מחמרי
ציור. בינתיים החלה תקופת הקיץ על כל פגעיה. האויר
נעשה לוהט ור,הימצאות בחוץ בצהרי היום היתר, כרוכה
בסכנת נפשות. לא אגזים אם אקבע, שיום חמסין קשה בישראל
הוא כאפס וכאין לעומת יום רגיל בטורקמניה בחודש
יוני. וכשנושבת רוח קדים מהמדבר קארא קום (החול
השחור) ,אתה מרגיש את עצמך כבכבשן לוהט. ד,אויר ה לוהט
צורב את הריאות. רוח סאמום עוטה את העיר בערפל
כבד. הזיעה ניגרת בשטפון מעל הפנים והידים. בלי
משים הנך מחפש את תעלת המים החוצה את הרחוב כדי
להרטיב, את ד,שפתים. ילידי המקום אינם עוזבים את ביק-
תותיהם בחדשי הקיץ מבלי לחבוש כובעי שער גבוהים
וחלוקים מרופדים בצמר גפן, סגולה מפני מכת השמש.
לא עזבתי כמעט את שטח המועדון׳ פרט לשעות הבוקר
המוקדמות כשנזקקתי ללחם. משנפתחה הפפריה נשארתי
בה עד לסגירתה. מצאתי בה ספרים יקרי ערך על אמנות
בכלל וציור ופיסול בפרט. לא אבדתי את זמני לריק.

יש הקונה עולמו בשעה אחת. אני קניתי לי אז עולמי
תוך דקות ספורות, וזכיתי /לרמת חיים נאותה. אבל לא
אקדים את הסוף להתחלה.
יום אחד׳ יצאתי מהמועדון לרחוב. על המדרכה ממול
ראיתי את ראש העיר בלווית איזה ברנש הדור. ברכתיו לשלום,
ממרחק מנומס. ראש העיר התלחש עם בן לוייתו,
ופתע נתן לי סימן ביד שאקרב אליו.
״חבר המזכיר הראשון,״ פנה לבן לוויתו, כשנגשתי אליהם
.״זהו הצייר המפורסם.״
המזכיר הראשון של המפלגה למחוז באיראם עלי הביט
בי בסקרנות ושאל:
״שמעתי, שיש לך השכלה אקדמאית בציור?״
״נכון, חבר המזכיר הראשון.״
״שמעתי, שגמרת כמה אקדמיות מערביות לציור.״
לא העזתי לאכזב אותו.
״יש לי עבודה עדינה בשבילך.״ המשיך המזכיר הראשון.
״שום
איש בכל הרפובליקה אינו יכול לבצע אותה.
יש לך אומץ לב?״
לא ידעתי במה הענין. שיערתי שד,עניו הוא בתמונה
בעלת קומפוזיציה מסובכת. המחסור המוחלט בצבעים אמ־נותיים
פתח לי תמיד אשנב תקוה להתחמק מתסבוכור. כאלה.
הסיכון לא היה רב ועניתי:
״אשמח מאד אם אוכל לשרת אותך. מה הענין?״
״העניו הוא מסובך מאד,״ הסביר לי המזכיר הראשון.
״המחוז הנמצא בסמכותי הצטיין בתפוקת הכותנה; 40 אחוז
מעל לתכנית. ימרכז המפלגה במוסקבה העניק לי פרס בצורת
מכונית חדשה• אולם הנהג שלי השתכר מרוב שמחה
ובנסיעה הראשונה התנגש בעגלה, והצבע נשרט מעל כנף
אחת. שום צייר אינו יודע כיצד לחדש את הכנף הפגומה.
מייעצים לי להחזיר את המכונית לבית החרושת לתיקון.
שטויות כאלה!״
בדקתי את המכונית. השריטה לא היתה גדולה ביותר.
צבע המכונית היה סגול, ומד,צבעים האמנותיים׳ שקנה פאוו־לושה.
יכולתי להתאים את הצבע המדויק. גם לי לא היתד,
אפשרות של ריסוס צבע, אולם תוך תקופת עבודתי במועדון
מצאתי לכה מיוחדת, שלא השאירה אחריה כל סימן
מד,מכחול. בצעתי את העבודה מיד, והצבע התמזג יפה וכמעט
שלא נשאר סימן לתיקון. המזכיר הראשון התמוגג. משמחה.
הוא שאלני מתי יוכל להשתמש במכונית. אמרתי
שאחרי יממה. אולם לא לקחתי בחשבון את החום הסורק-
מני. במשך שעתיים התייבש הצבע כליל. המוכיר הראשון
התהדר במכוניתו עוד באותו ערב.
קרני עלתה בשיעור שלא פיללתי. עתה נוכחו לדעת,
שהנני ״צייר אקדמיק״ ,כך, על כל פנים, קבעו בחוגי המפלגה.
המזכיר בקשני להגיש לו חשבון עבור העבודה.
סירבתי. טענתי, שלא טרחתי במיוחד• אבל המזכיר הראשון
לא היה כפוי טובה ושאף לגמול לי.
עוד באותו ערב, רמז לי מנהל המסעדה של מעילי המפלגה׳
שאני רשאי, אחרי סגירתה, לבוא וליהנות משיירי
המטבח במחיר ממשלתי. ומסעדה של פעילי המפלגה אינה
מסעדת פועלים. במסעדת פעילי המפלגה הוציאו פעמיים
ביום ארוחות מורכבות מ־ 3מנות, לרבות בשר. במסעדת
פועלים נתנו רק חצי ליטר ״מרק״ ליום. ידעתי, שיד המז־

סגן מנהלת המועדון, נכה הרגליים פאוולושה החל להראות
דאגה מיוחדת, שלא אתבטל חלילה. הוא החליט
שעלי לקשט את האולם הראשי בציורים כדוגמת אלה שהיו
שם בימי הצאר, ושסויידו על ידי המנהל הראשון של
המועדון. צחקתי בלבי לתמימותו, אבל הוא איים ברצינות
בסעיף ״פרוגול״ (איחור לעבודה) .עשיתי לו איפוא אה
החשבון, שלתפאורת כזאת דרושות כאלף ביצים, חמישים
ליטר יין, פרט לצבע הודי משובח ועוד צבעים נדירים.
פאוולושד, היה חשדני מאד מטבעו ולא האמין לי• אולם
הבאתי לו מונוגרפיה של הצייר האיטלקי המפורסם בוטי-
צ׳לי, בה נקבע שחור על גבי לבן, שבימי הריניסנס הש תמשי
לציורי ״פריסקו״ בחלבוני ביצים ויין. המנהלת הפסיק״1׳
את הוויכוח בקבעה שעבור תריסר ביצים וליטר יין
היא מוכנה בעצמה להידבק אל התקרה כתפאורת ואין צורך
בבזבוז מזונות חשובים לציור.
אולם פאוולושה לא ויתר. הוא החליט שעלי לצייר
פורטרט שלו בגודל טבעי. בכסף רב קנה צבעי שמן מאיזו
אלמנה של צייר, שנספה במלחמה. הוא קנה בד בשוק ה שחור
ונגשתי לדיוקנו.
הוא היה דגם יוצא מן
הכלל. הוא ישב מאחור•
שולחן הכתיבה כדי להסתיר
א״ מומו• במשך
שעות ארוכות לא נע,
כאילו נצמד לכסא בברגים.
יכולתי למדוד את
פניו ואת כל אברי גדפו
בקנה מידה ממש. פאוו־לושה
לא הגיב על כך
אף בעפעוף.
אולם פאוולושר. היה
בחיר בעל מעם מיוחד.
״שמע׳ דבר צייר,״
אמר לי .״לא תמיד הייתי
קרח. מד. איכפת לך
אנן תצייר לי שערות?״
הסכמתי ל״הצמ-יח״ לו
שערות. אולם משאלותיו
לא נסתיימו עדיין.
״פעם היתד. לי חליהפציר

פה יפה,״
שוב .״מת איכפת לך

אם תצייר איתי במקטו*0

רן נאה?״
״עשיתי״ לי גם מקטורן
יפה מהאופנה הכי
חדישה באירופה.
חיידיטורקמני, שבא ...
מראה...
הציור ...
ציירתי רישום בצבעי-מים שד יחיאל בש

לו גם עניבה מפיארת.
הסתפק החזית יחופש, קורא כקוד-דפיאת פקדדת יומו שד סטאריו לבני־משפחתו
פאוולושה לא
ע־ד סמך ציור זה, ועוד שני? ציורים -,נתקבל כשן באגודת הציירים־הסוכייטית

עדייו•
״אם אתה כבר אמן
שכזה, מה איכפת לך אם תצייר אותי כשבידי עט נובע
כיר בזה. אולם בזה לא הסתפק. למחרת התקיים כינוס
נאה? הא?״
נשיאי הקולחוזים והמזכיר הכללי הודיע להם בזו הלשון
(כפי שנודע לי אחר כך) :
הכנסתי גם עט נובע לידיו ועל השולחן ״העמדתי״
כלי כתיבה מוזהבים משיש מפואר, שעין לא ראתה כמו״בעירנו
נמצא צייר מערבי מצויין. המלחמה טילטלה
תם בכל טורקמניה.
אוהו לכאן. עם תום ד,מלחמ,1׳ ייעלם ללא ספק. יש לכם
איפוא הזדמנות לקשט את מועדוני ד,קולחוזים ,,בתי הספר
הציור נמשך כשלושה חדשים. הדמיון בפנים היד, מושלם
וגני הילדים בציורים נדירים. נצלו אפוא, אתי ההזדמנות.״
מכל הבחינות. בשיטות בהן נקטתי קשה היה לטעות. או לם
איש לא הכיר את פאוולושה בתמונה. וכי על דעת מי
דברים אלה הספיקו כדי לשנות את מצבי החמרי מן
יכול היה לעלות, שקטוע הרגלים, הנוסע בעגלת נכים,
הקצה אל הקצה. מזכיר ראשון של המפלגה הוא מושל
המסתיר את קרחתו תחת כובע רוסי, ושאין לגופו יותר
בכיפה בתחומו .״משאלותיו״ ו״עצותיו״ הן פקודות בל
מאשר חולצה אוקראינית שחורה, הוא האדם המפואר ביעבורו.
בקרוב הפכתי לאחד האנשים הנדירים ביותר בחליפה
מודרנית על רקע תפאורות דמיוניות? רק כשהס־ברית
המועצות, שחייו טובים מבלי לעבור על החוק אף
תכלו בתמונה בעיון, מצאו דמיון מוחלט, במיוחד לאחר
בקוצו של יוד.