גליון 818 מתאריך 25 ביוני 1953

אי ה. א בי מו צ אי (עולה מצרים) מאפשריי
י ה בין את בעיית היחסים עם הערבים ב או ר המו
מ חי ם כ פי מו ן מו כני םיח כנ ע
נ כון. כ י עו ד
י מ דינ אי ם. עי וי יםה אחרוני םיח שו ב כי חם יודעים
יותר טו ב מן ה מו מ חים. א בי א י יו סי מו ז
היה מסרב ימיאכי תסקיר או יתתכי עצה
שאינה יפי הכרתו הע מוקה. היו ה מדינ אי ם נכנ עי ם
ב אנ שי ם שתפקיד ם הו אידעת
מז מן ומא מיני ם
איד יהס תדר עם הערבים.

אלברט סבאג, חולון

ה אנגיי ם. שהיה יחם רק י או רנ ם א חד. הוייו
ממשמה פכ ה במרחב. ואי יו ישר אי, עם אי פי
י או רנ סי ם ב תוכה. אינ ה יודע תאףימ צו אשפה
מ שו תפ ת עם הערבים. רבותי — חסר מ ש הו י ־
מדינאי ם שינו. מ ה?

אורי פלר, ירושלים
מדיניות 7

כאדם שלא הצליח מימיו לפתור תשבץ
(מלבד אלה, כמובן, שחיברם בעצמו) ,קנאתי
תמיד באנשים שיכלו למצוא כהרף עין
״תואר הולנדי בשתי אותיות״ ,או ידעו כבטחון
מוחלט ש״המטבע הסיני״ (ואולי היפאני?)
במס׳ ,23 מאוזן הוא ין.
לכן הייתי כולי חדור התפעלות כשנסתיים
השבוע מיון תשובות המשתתפים בתחרות
על אליפות התשבץ. הקללה האחרונה
נפלטה מפי הממיינים, המעטפה האחרונה
נזרקה לסל, ושלושה חברים עייפים, אך

פתרון נכון של כל התשבצים, הפך אוטו־מטית
לאלוף ישראל לתשבץ.1953 ,
יהושע, בוגר בית־הספר התיכוני העירוני
ותלמיד הפקולטה למשפטים, שנה שניה,
הוא גם כדורסלן מצטיין׳ מקווה לצרף אליפות
הגוף לאליפות המוח.
מוזר שגם סגנו הראשון, גבריאל דוביצקי,
בן ה־ד ,1הוא ספורטאי. לפני כמה שנים
הפתיע את אלופי הטניס המבוגרים, זכה
באליפות ישראל בספורט הלבן. השנה לא
הצליח לחזור על מיבצעו זה. אך כאשר
נשלל מקומו מן הנבחרת הישראלית, שעמדה
לצת למאדריד, הצטרף למשלחת על חשבונו
הפרטי (של אביו, שהוא עסקן טניס
של מכבי תל־אביב)״ את הבשורה על הצלחתו
בתחרות התשבצים קיבל בצאתו ממל־

מה דעתכ םעי חזיון ז ה: שני ה פיי טי ם היחידים
שנו תרו מן הי שוב הי הודי ש י פי ס טי נ ה
(ישר אי ל שעבר) .צפים ע י קרש ע י פני הים.
שקועים בוי כו ח. הוי כו ח: כי צדיטפי בב עיה
הערבית.
נותן קצת י ח שו ב. י א? נקווה רק שי א יתקיים.

אינשאללה !

כדאי או לא כדאי?
הר שימה שנתפרסמה ב מדו ר ע תונו ת. תחת הכותרת
״ כ ד אי י ק רו א״ ( ח עוי ם הזה 115 בת
אתם מו קיעי ם את ת מי מו ת ם או קיו ת דעתם,
כ בי כוי, ש י עובדי מ שרד ההוין. מו שתתת כוי ח
ע י טילוף עובדה ו ס טיי ה עליכם אשמה רציני ת
שי הטעיית הקוראים יג בי או פיו ורמת ע בו ד תו
שי מ שרד החוץ.
האמת הי א כי פילי ם בו י א פנ ה מ עוי ם למ
שרד החוץ בבק שת ה מל צה יפני מערכ ת לה•
מונד עי פירסו םמאמ רו ועיהמ צב בי ש ר אל).
איש מ עו ב די מ שרד החו ץיא ראה א ת המאמן-
הזה עד שנתפרסם. דבר קיו מו שיהמאמר נו ד ע
ימשרד החוץ רק יאחרשהמאמרנמצא בבר בידי
מערכת או תו ע תוז.
עתונכם מסיי ם את הר שי מה בפ סו ק עו ק צני,
לכאורה, כיפימ שרד החוץ; וזו י שו נו :״ מ ס קנת
פקידי מ שרד החוץ: כ ד אי לקרוא מאמ רי ם.
ביהוד כשמ מליצי םעי פי ר סו מ ם.״
יש ל הפנו ת את העוקץ כ י פי ע תונפ םהמ כו ב ד
ו לו מ ר: מ סקנת עורכי העולם הז ה: כ ד אי י ב דו ק
את ה עו ב דו תיפני פי ר סו מן. בי הוד כ ש מב ט סי ם
עליהן קטרונ כי פי מו סדכמש רד ה חוץ.

מחרה מדבקת
סברתכם שהספרדים הם שהמ צי או א ת חנרילח
(העולם הזה ,) 812 מתקבלת מאד על הדעת. אני
מ ת פי א רק איד שע תונ אי םכה מוכ ש רי םיאר או
את הקשר ההדוק. העובר כ חו ט ה שני. מן ההגרילה
הספרדית ל מי ח מונ ת של המס תנני ם
ערביים. פ שו טמאד: כ שהערבים כ ב שו את ספרד
י מ דו כמהמ מנ הגיה ם הנפ סדי םשי הטפרדים. זח
ידם הערבי ועכ שיו
בי רו ש ה, עד שנ כנ ס עבר הניע ינ בו לו תישר אי.

משה שטולץ, נחרי ה

הכת הסוררת

ארוף־התשכץ 1953 יהושע ירץ

מקבר

\ אחרי מלחמת שוורים, בשורה.
מאושרים הגישו את השמות של האלופים.
לפי התקנות שנקבעו, כל מי שפתר את
שמונת התשבצים ללא שגיאה היה זכאי לתואר
״רבן״ .בין הרבנים היתר, צריכה להיערך
תחרות גמר, אשר המנצח בה (לפי
המהירות) היה זוכה בתואר אלוף.
היתה זאת אופטימיות מופרזת, כנראה.
כי מתוך 782 שהשתתפו בתחרות (כולל
352 בנות מין, הנחשב ליפה) נתגלה רק
רבן אחד ויחיד. יהושע ילין, תל־אביבי בן
, 19 היה היחיד שזכה ב־ 100 הנקודות שסימנו

שלו

חמת־שוורים ספרדית. מדלית הזהב
שמורה לו במערכת.
הסגן השני אינו ספורטאי. מיכאל מנר,
בן ,19 שצבר 95 נקודות, ידוע יותר כעורכו־לשעבר
של עתון התלמידים צופר ועורכו
של עתון־סטודנטים קצר־חיים.

אני שחור והוא לכן
פירפמת ם מכתב (העולם תזה ) 813 של ד״ ר ז.
ד. לוין הכותב שי הודי תי מני, עם כל החיובי
ש בו. אינו י כול לה שתוות אל י הודי פו לני או
אמריק אי.
כנר אה ש ד ״ ד לוין זה י ש לו איזו שנ א ה או
ש טנ ה לי הודי תי מן ...אי לי הו א חו שב אתעצ מו
לבן הניע ה ע לי ת. אף על פי שי שנ םוא שכנזי ם)
ש אינ ם מתורבתים ...ל מ של הלק מי הו די פו לין
וע:ד, שהם חבר פו ש עי ם וגנבים ...הרי העולי ם
החדשים והלבנים) אינ ם יכולי ם לטבול אתה מו
צ אי ם
נסי וכול ם רוצים א ת, ה עי ר וכ של א
מקום ובעיר) כול ם עוזבי םאת הארץ. אבל ה-
עולה ה תי מני אינו מ ת לונן ו סו בל ומתיי שב ב-
כפרים — בננ ב. בגליל. בנ בולו ת הפרוזדור —
ובכל זאת אינו מתרברב.
ואם הר״ר מ תכוון לי הודי ם תי מני ם ש אינ ם עו־לים
חד שים. הרי י שנ ם כ אל ה שהם מתורבתים לא
פחות מ עו לי אי רופ ה...

שאול משה, תל־אביב
מ ה הטעם בכל הרעש שאתם מ קי מי ם סבי ב
ש אלת הצבעי ם בארץ. עובד ה הי א: י שנם ש הו
אין
מלים ב פי לתאר א ת חרדתי והזרעזעו תי
העסוקה בקראי במדור ב מדינ ה (העולם הזה ) 815
עם ה ר
שימתכם ״ בוז ייבה טו ב״ בקשר את נערה הנח נב אי וחנברת פרייר.
אין מלי ם בסי יתאר המרירות שנצ טב רה ב לבי
ובלב א מי ואחי ב שבועיים האחרונים למקרא
הכזב והעלילות ש הו כ ת בו למרבית הע תוני ם על
פשרת ״ ה או מלל ה״ הנה והגברת פרייר ״רחומה-
הלב״.
אנו — שלו ש ה אחים ו א חו ת אהת — מ כ בדים
ומוקירים את א מנו הי שרה והנערצח שהינב־ו
נ די ת נו; האם שי דעה להתנבר על כל ה תנו

ל מוד
מכ שולי ם: האם ש האי צ ה בחנה ללכת
(חנה התעק שה לעבוד האם ש הו סי פ ה לחנה
מ מנ ת הביצים שי ה (במקום ״לה חביאן בתח תי תו
של פה קמת זו האם יאת סי ח לעולם יהגה
הסוררת. הי א אף לא תסלח ל שכנ תה בדירה. אשר
בנלל ס ב סוד י שן נו שן הסיתה בתבאמהוש מה
בסי נערה — ו בפי הנכרת פרייר — ב דיו תשט ועלילות
ר שע, א שר ב ע״ ה, יוז מו ויו פ ר כו
ניי ם
בבית המשפט.
הנברת פרייר ידע ידעה ש אני הו א האטו־טרופום
והאח הבכור, ו ש אני הו א ה קובע. הי א
אח שמעהמ סי את דרי שתי מהנ ח בקשר עם
לימודים. ובכל זאת י א היס סה. ב הזד מנו ת הרא
שונה. לקהת את הנערה ״ ש ס סנ ח מ כו ת רצה״
ו ש ״י א הרויחה כסף״ מ תו ך מ שפ חתה ולהפי ץאת
השקרים. ייא נקיפת מ צ פון.

חייגן גבאי (אחי הנערה) ,ירושלים

מכתבים

...מאמר סנ טי מנ ט לי א שר י כול
קורא התמים. עוד יותר מז עז ע

י ׳ 0וי שנ ם לבנים. ת מיד היו ו ת מיד י היו. אולי
עם הז מן יבו א מיזוג חברתי ותרבותי ו ע מו נם
נ שואי ם מעורבי ם — ו אז נהיה כו לנו צבע אהד
חום־בדזיר.
י־יי 11־ ן

וון* 1

זרוע החוק וקרן הצבי
רציתי לחתום על מי נו י להעולם הזה. אך
מ אמרכם על חוק העבירות ננ דבט חון הו
(העולם הזה .) 812 לא נותר י י כל חשק לה
את הכסף על קרן הצבי. אם החוק יתנשם
והלילה, אזי עלול אני לומר קדיש אחר
שלי, כי ברור שהעולם הזה יהיה בין הראן
אשר ירני שו את זרוע חוק.

צבי לבני,ר1זו

ג׳וש והמדיגאים
כתבת השער על י הו שע ס ל מון והעולם הזה
) 817 היתה מ אלפ ת ביותר. אינני מו מחה לעניני ם

•מידי שלום כהן, ראש מערכת העולם הזה
לים מנהל לשכת
העתונות, הנהלת
קח היסור.

אברהם חלפון, חיפה

משה לשם,
קצין העתונות בפועל, משרד החוץ
העולם הזה עודו מצפה לתשובה על הנקודה
המכרעת: האם המליצו משרד החוץ
או עובדיו על פרסום המאמר או לאו 7
העולש הזה לא סען שמשרד החוץ קרא את
המאסר לפני הפרסום, להיפן. השאלה אם
בן פנה באופן פורמלי בבקשת עזרה למשרד
החוץ או שעזרה זו נידננה לו ללא בקשה
מצדו, אינה חשובה.

הגביע •

יהודה

השלם

הבא

ה ש בו עון חמיוייי־־

יאי • גסורם*׳!ן
כמדינה משרד החוץ פרסס את
תכנידן בקורו של מר סו־גלמן
יו״ר הועד למען
פדות ישראל, שבמדינת מונקו.
שעה
08.00 קבלת פנים
עם מיץ תפוזים בלוד.

לזעזע אתה־א
ת או תםה־

העולם הזה (ב מ רכאו ת) ,תברר בסגולה
קרה, ש הי א. לפי עניו תדע תי. י סוד
א שון להצלחת מ פ עי כל ש הו א. וביחוד
זפעל הק שור עם ההברה ו הציבור. אני
:ותכוון לחתירה המת מד ת של עו שי שבו־עון
זה לקראת ה חידו ש, כי ה חידו ש הו א
!חיים.
ב ע תנו תינו חרבים נ שתלטה ב נו חשנרה
ואוכלת כל חלקה טוב הומ קסי אה על
השמרים כל ר עיון זכל יזמה. אין אני
בן סמר לפ סו ק. מה הי א מיד ת ההי שג
שהשגתם בחתירתכם זו. ח שוב ה הי א הדרך
כ של עצמה.
מ אי ד ד ני ס א לוקה ה ש בו עון בחסר —
הוסר הקו הברור. שהדי ב מ רו מי ם. ש אין
אני ח סיד חקו הנוק שה. וליתר דיו ק
— ה קד ם הנוק שים שפו קדי ם את עו ל
מנו ללא ה פונ ה וללא רחם א בי י א
הרי חקו הברור כהרי חקו הנוק שה, כי
בהירות י סו ד הי א לחיי אד ם ול מע שי
ידיו.
לעתים נדמה לי. בקראי ב ש בו עונ כ ם.
כנח ש
שחקו מ תפ תל לננד עיני ממש
ערום. עד ש אין אני תו ססמה בעיניכ ם
ה טוב ומה הו א הרע. טי ש טו ש תחומי ם
זח מבלבל א ת הקורא. שכן. רו אה כל
אדם ב ש בו עון לא רק מקום של בידור
אלא גם מ קו ר ל חינוך ולהדרכה. הדברים העריכה נאה הי א: הרצאת
חיה. שו טפת ונם מרתקת. בחירת הת
מונו ת — בטעם.

א שר מכירי םאת עבוד ת קציני המ בהז
(לפי המאמר) הדבר הו א פ שו ט: שתי
זו מול זו — חלב ח טו ב של האזרח
מ כ אן ו ה שינ ר תיו ת וחוסר הרנש מצדפ קיד

אנ שי ם
מקרוב. חזיתות הרחמן המבחן אילו טרח הכ תב חיה נו כ ה לדעת ש ע בו דהמפ רכת
זו יכול ה ל חע שו ת רק על ידי אנ שי ם בעלי
לב ורנ ש...

א. מילוא, ירושל-ם

הקול לא קרא
קראנו ב ע תונכ ם (העולם הזה ) 811 כי הזמרת
הילדה צדק פנ תה מ ספ רפע מי ם לאופרה הי ש ראלית
והציעה א ת מו ע מ דו ת ה. ל מ ען הדיו ק —
הו אילו לפרסם שהזמר ת הילדה צדק אף פעם
אחת לא פנ תה ל אופ ר ה הי שראלי ת. לא ב או פן
איש• ולא בכתב, והנחלת ה אופ ר ה אף פעם לא
ש מעה או ת ה שרה.

ש. אבן־זוהר, האופרה הישראלית

הזריקה השבועית
כל הכ בוד ליחיאל ב שן. ולע תונבם בפרט. אבל
יורשה לי ל ה עי ר: ז ה כבר יותר מ די מ פו ת ה
ו ד מיונו של ב שן ו א מונ ת העורך ביח ס לכל הסיפור
הפנ ט ס טי הז ה).

מרדכי בן־צור, זז-פה
הקורא בן־צור יוכל לשקול מחדש את
דעתו אחרי שיראה את הנזיסנזניס (הרוס ים)
הרשמיים שיפורסמו בעתון.

דחילקום 1או ש תפ ר ס מו א ת כל הפרקים בפעם
אחת, או ש תו צי או ע תוז יו מי. אי אפ שר
להזריק לנו הווי רו סי אחתל שבו ע ולדרוש מ א
תנו ל שוב א ליו אתרי ש שה י מי ם של י שראליות
אסורה.

יהודד, מרכוס, תל־אב ב

מה יש להגיד? ב שן אינו בי שו...

חיים שוורץ, יזדרה

מערכת ״חטולם הזה -מבקשת
קצא>ית< ממדרגה ראשונה לשפה
העברית, שיעמוד לרשותה לביצוע
עבודות ארעיות מעגיינות כיותר.
לסנות כשעות המשרד למזכירה
הראשית.

08.30 פגישה עם נשיא
המדינה בבירח.
09.00 ביקור במקומות
הקדושים בנצרת.
09.30 ביקור בביתו החדש
של הועד הפועל.
10.00 שיחה עם שר ה־בטחון
במזנון חכנסת.
10.10 מסיבת פרידה טל
כוס מיץ בלבד.

תיבות של כל סיסמה חייבים
להיות ״פלמח״.
בתחרות זכה החרוז : פיס לאדון מכניס המון.
שנכתב בידי מר אברהם
ישראל סוציקובסקי. מר
סוציקובסקי הוא ממוצא
פולני.

אחרי שמפעל הפיס ירש
סופית את מקומו של הפלט
ת כנושא ההתנדבות
בעם וכסמל התקופה, הכריזה
ההנהלה סל תחרות
סיסמאות. התנאי: ראשי ה
היה
היה איש בפלשת
שהיתר! לו אשה עם דבשת
לחשו ידידיו :
״חכזאת׳י תאהב-7
״אין דבר* — הוא אמר
— .הי^ חרשת.-

התנדבות

מדור השירה

ה ט רג די ה שד

או א ד ־ פרג ׳

מהדון ביתו י 3וד איש מו שב 13־
עמי. נתן מידר. ד ר או תאתאחאד
עבד אד־ ע אד. תו שבה 3 3ד או
אר־פדג ב ג רי ר המערבי. ח!דש
א ת חל ק תו. מא! נכבשהכבד
ביד צה״ר, ניהר א ר־ עארמאבק
דהחדח באדמותיו שנכל לו ב ־
ת חו ס ה מו שבהחדש. המאבק
נמשך שני וראה העול ה 1ה .1663,661 לפני חורש׳׳ פסק בי תהמ שפ ט
העליון: ע ל ערבי או א ל־ פ דג׳ ל עווב. המקום ש״ד, חו קי ת, ד בן -ע מי,
כשעלה המושב על הקרקע, לפני ארבע שנים׳ הראו
לו המסורות אוסף של מפות, עליהן שורטטו קוים ברורים
ונקיים: תחומי המושב, כפי שתוכנן על־ידי הממשלה והסוכנות.

המפה היו כמד. כתמים. הם לא היו נקיים, לא התאימו
לשורות הסדירות של תכנית הישוב.
אחמד עבד אל־עאל הוא אחד הכתמים, אחד מ־ 130הערבים
השוברים את קוי התכנון הסדירים של המושב. הם
יושבים על חלקות קטנות, פזורים על פני הפרדס הסמוך

העולם הזה מס׳ 818

למה שהיה פעם כפר אום־ אל־פרג׳ והנמצא עתה בטבור
המושב החדש.
אחמד עבד אל-עאל מפריע למושב, על פי התכנית שייכת
האדמה עליה הוא יושב לאנשי בן־עמי. המושב רוצה
שאחמד יעזוב. כי המושב רוצה את האדמה שהובטחה לו.
הוא מצטער מאד שהדבר יזיק לערבי, אבל לא בו האשם.
לא הוא את התחומים.
אחמד עבד אל־עאל אינו מתכונן לעזוב. האדמה שייכת
לו. היא היתד, שייכת לאביו לפניו. הממשלה אינה רשאית
להבטיח אותה לאחר• הממשלה אינה בעלת האדמה. לאחמד

יש קושאנים המעידים כי האומה היא רכושו הפרטי. איש
לא יכריח אותו לעזוב. הוא מצטער שהוא תקוע כעצם בגרון
המושב, אבל לא בו האשם. לא הוא שתיכנן את התחומים.
היוונים העתיקים הכירו היטב מצבים עגומים כאלה.
העולם המודרני מצא להם כינוי: טרגדיה יוונית. שני צדדיה
מתקדמים באטיות מתוכננת ובעינים פקוחות לקראת הסיום
הטראגי. אך שניהם אינם יכולים לעשות דבר — אין ביכולתם
אלא למלא את התפקיד שמוטל עליהם. ההכרעה היא׳ בידי
הגורל העיוור, הכל־יכול.
בטרגדיה של אום אל־פרג׳ ,הגורל הוא התכנון.

שערכה האחרונה
דרו עפר מרושלת. משני צויד, ניצצות
בקתות וסוכות עלובות. מצד ימין, בין הבקתות,
בנין לבן מכוסה גג רעפים, ועליו
השלט: קופת חולים של התדרות העובדים
העברים. על במה זו מתנהלת המערכה האחרונה
של טרגדית אום־אל־פרג׳.
גיבור המחזה, בשלב זה, הוא צנור מים
בקוטר חצי צול המתנשא מתוך האדמה בתחילת
הדרך. הברז שהכתיר את ראשו הוצא,
הצינור נחסם על־ידי הברגה. מסביב
עומדות כמה ילדות ערביות, שזופות, יחפות,
לבושות קרעים, מבט כמיהה בעיניהן
הזריזות. ליד הצינור, אחד מתושבי הבקתות,
סלים אחמד אסלאן ,50 ,שחום, משופם,
אחיו של המוכתר.
אסלאן: הסוף מתקרב. פעם נתנו לנו לפ
חות מי שתיה, עכשיו הפסיקו גם אותם. הנשים
והבנות שלנו צריכות ללכת חצי שעה
עד ואדי געתון כדי להביא לנו מה לשתות.
מצביע על הפרדס היבש מסביב, על חלקות
הירקות שניטעו בתוכו: פעם הגיעו מי המעיין
עד הנה. תעלות ד,ישקו כל שעל אדמה
והיבול היד, טוב. עכשיו הכל יבש. אם מי
המעיין לקחו היהודים בצינורות, והתעלה
החיבשה. זה שנתיים ששדותינו לא הרוו
את צמאונם. עם כל שפע המים שמסביבנו,
נשארנו תלויים בחסדי הגשמים.
הילדות: ועכשיו הפסיקו גם את מי הברז.
אסלאן: פנינו ממקום למקום, מהמשטרה
עכו לבית המשפט בחיפה, ומבית משפטאחד למשנהו. הגענו עד לבית המשפט העליון
של המדינה. עכשיו לא נותר לנו לאן
לפנות: בית המשפט קבע כי עלינו לעזוב
את האדמה.
הוא עוזב את מקומו ומתקרב לעיי המפולת
שבקצה הדרך, בין הבקתות לבין כביש
האספלט המוביל לנהריה.
אסלאן: הנה, כאן עמד כפרנו. חורבה זו
היתד, ביתי ובית אבי לפני. ביום הזעם ברחנו
מהבית אל הפרדס׳ לכל יפגעוי בנו החיילים.
טוב עשינו. כי הצבא הרס את כל הבתים
שבצדי הכביש. בתינו נהרסו, אך אנחנו
ניצלנו. רוב התושבים ברחו ללבנון. אנחנו
נשארנו, כי לא רצינו לנטוש את האדמה.
להט הקרב יעבור, אמרנו, ואז נקים מחדש

את הבתים ונמשיך לעבד את האדמה. ולואי
שלא היינו נשארים בחיים.
אשה, בפתח אחת הבקתות: יש לנו תעו
דות זד,וי של הממשלה, אבל אומרים לנו

פה ושם נירריס שרידי ננצי מישטיש ורימונים.
הס לא נשאו פרי, כי לא הושקו.
מתוך הפרדס נעקרו כמה עצים, החלקות
מעובדות יפה. אך האדמה יבשה ומתפוררת;

מפת מושב כן־עמי. הבתים המסומנים הם בתי המגורים של החברים,
הבנויים לפי קוים מתוכננים. הקטעים השחורים, השוכרים כמקומות
מסויימים את קוי התיכנון, מסמנים את החלקות אשר עדיין יושבים
עליהן ערביי אום אל־פרג׳ .החלקה המוצלת, במרכז, היא הבפר ההרוס.
שצריך לעזוב. למה? מה עשינו?
אסלאן צועד בדרן, אל תוך הפרדס. אחריו
צועדים כמה ילדים. הפרדס כבר יבש;

אין מים לשתות. ברז זה הותקן על״ידי מושב בן־עמי לספק מי שתיה לשרידי תושבי
אום אל־פרג /לאחר שמי המעין הועברו בצנורזת לצרכי המושב. הספקת הסיס הופסקה
לאחר מתן פסק־הדין של בית המשפט העליון, אשר החליט כי על הערבים לעזוב את המקום.
ליד הצנור הסתום, עומד אחיו של המוכתר. מאחוריו, מביטות שתי ילדות בעינים עצובות
במים׳המטפטפים מבסיס הצנור והנבלעיס מיד באדמה. מאחוריהם; בנין המרפאה של המושב.

בעוד שבועות אחדים יבלו כל הצמחים מ־צמאון.
בדרן
מקבילה, עובר יהודי רכוב על אופ
נים,
חרמש בידו. זהו חבר מושב בן־עמי.
הערבים מביטים בו בדומיה.
באחת החלקות מושכים שני שוורים מחרשת
עץ. אחריהם פוסע ערבי רזה ומשופם,
ראשו עטוף כפיה לבנה. שמו: אחמד עבד
אל־אעל ,45 ,יליד הכפר אוס־אל־פרג׳ .פעם
היו לו 30 דונם. היום יש לו רק 5ו. את השאר
מעבדים היהודים.
אל־עאל: יום שחור היה כשחסמו לי את
המים. אני נמצא בקצה הכפר והגעתון לא
רחוק. חפרתי תעלה עד לאדמתי, והובלתי
מים לשדותי. גם כשהתעלה הראשית התיב־שה,
המשכתי לקבל מים. אבל אחרי המשפט
באו וחסמו את תעלתי. הם הביאו את
המכונה הגדולה שלהם והקימו תל אדמה
גבוה.
אמרתי להם: למה אתם חוסמים את המים?
למה אתם הורסים את התעלה? אני כבר
חרשתי ועשיתי תלמים. השתילים מוכנים
לשתילה. עכשיו הם ימותו. הצבעתי לחלקת
בצל שלהם, בצד השדה שלי ואמרתי: האם
אין זה פשע? למה תתנו מים לבצל שלכם
והבצל שלי תמיתו? הם ענו: שלנו בצל יהודי.
שלך ערבי.
הממשלה רוצה שאנחנו נעזוב. היא מציעה
לנו לעבור למקום אחר, שם תתן לנו
אדמה כמו זו שיש לנו, ומים כמו שהיו לנו,
ותבנה לנו בתים. אבל אני לא אעזוב. אפילו
אם יתנו לי 50 דונם. במקום .15 אינני
נותן בהם אמון עוד. אם נוטלים ממגי פעם
אחת, מניין לי שלא יבואו שוב ויאמרו לי:
לך מכאן, האדמה אינה שלך?
לא, אני מעדיף לד,שאר כאן עד הסוף. וכשאראה
שאין לי כוח עוד, אעזוב להם את
האדמה. אבל לא אמסור אותה׳ ולא אחליף
אותה. אני אנטוש אותה. אקח את אשתי
וילדי ואלך לחפש את רחמי אללה בארץ
אחרת.
אסלאן, חוזר אד מרכז הבקתות: הדבר
ברור. מאומה לא יעזור. אם יחנו לנו מקום
טוב, אולי נוכל לעבור ונחיה. אם לא — עינינו
תראינה את אשר קבע לנו הגורל.
הוא פוסע לעבר אחת הבקתות. שם מחכים
לו אשתו וששת ילדיו.
מסך.

ה קו מו נההמ עי ק ה. בתי המושב ובקתות הערבים עומדים זה בצד זו, בערבוביה מוחלטת.
רק מטרים אחדים ביניהם מפרידים. כשנתן מילר (ימין) ,חבר המושב, רוצה ללכת מביתו
אל מרכז המושב, עליו לעבור בתוך השטחים הערביים. לולא הבקתות, היה עובר ליד ביתו
של מילר הכביש שהופסק בעבר השני של הדרן. שאר חברי המושב קוראים לקטע זה
-הקומונה״ — יהודים וערבים נרים כמעט בכפיפה אחת. לדעתם היה הסדור טעות ביסודו.

השביל המפריד. מצד אחד של רציף האבנים —
הפרדס הנמצא עדיין בידי הערבים. מצד שני —
הגדר המסמנת את תחום אדמת המושב. בכל במה
מאות מסרים מצטלב הרציף עם דרך עפר: שם
נפגשות דרכי הערבים עם דרכי השכנים היהודים.
הקו שהופסק. במרכז המושב מונחת ערימה של
צנורות. הקו, שהיה צריך לספק מי השקאה לכל
חלקי המושב, הופסק באמצע: בתים ערביים הפריעו.

״ הרמתיאתהידיםוהסתלקתי .״ חורבה זו היתה פעם ביתו של סלים אחמד אסלאן. כעת הוא גר בפרדס, במרחק
מאה מטר בלבד. אין הוא יכול לעשות צעד סבלי שעיניו תתקלנה בחורבה ולבו יתמלא מרירות .״עוד לפני הכיבוש
התחלתי בעבודות שיפור בבית,״ הוא נזכר• ״אבל לא הספקתי ליהנות מהם. כשבא צבא ישראל הרמתי את הידיס והסתלקתי.״

הפת רון:

ל עזו ב

בצו הכביש המוביל לנהריה עומד בית לבן בן חדר
אחד. זהו בית מזכירות מושב בן־עמי. מן הארון העומד
בצד, מוציא המזכיר מפה של המושב, מצביע על קוי הישוב,
מצביע גם על החלקות התפוסות עדיין בידי הערבים. בגללן
לא יכול היה המשק להתפתח כמתוכנן.
צנור המים נחסם באמצע, כביש אשר צריך לחבר את
שני קצוות המושב נסלל עד הגיעו לחלקה ערבית. שם נפסק.
ליד הצרכניה. במרכז המושב, נערמות תבניות עץ: הצריפים
אשר מושב בן־עמי הקצה מרכושו הפרסי ליישוב ערביי
אום־אל פרג׳ בכפר אחר.
אומר איש המזכירות :״לפני מתן פסק הדין על־ידי
בית המשפט העליון פנינו למוכתר, הצענו לו פשרה. אמרנו
לו שאנו מוכנים להקצות לערבים אדמה בתחום המושב,
אך מרוכזות במקום אחד, לא במרכז. הקק״ל הציעה להם
לעבור לכפר מזרה, על־יד נהריה. הם סרבו.
לדעת אנשי המושב לא היו הסיבות עקרוניות .״הם
פשוט חוששים לחייהם,״ אומר נתן מילר, אחד מפעילי
המושב .״אם אסלאן יעבור לשם, עלולות לפרוץ התנגשויות
בינו לבין משפחת המוכתר הנוכחי של הכפר. חוץ מזה,
אין הם רוצים אדמה של פליטים ערביים מעבר לגבול.״
נזק פסיכולוגי. כאשר הוצא פסק הדין בבית המשפט
העליון, נכנעו תושבי אום־אל־פרג׳ ,הסכימו לעבור התנאי
שלהם: שיעבירו אותם לכפר מקר, מקום בו יש לאפוטרופוס
200 דונם של פרדס פורה, או לפרדס בדון,
על־יד עכו. אך הקרן הקיימת לא יכלה לקבל את התנאים:
אדמת מקר הוחכרה ליהודים; פרדס בדון שייך לתחנת נסיו־נות
ממשלתית.
הפסקת מי השחיר. למרכז הבקתות הערביות היתד, צעד
חוקי בהחלט. הצנור הונח על־ידי המושב, האינסטלציה
שייכת לו. הוא סיפק מי שתיה לערבים רק על־פי הוראה
של בית המשפט, עד אשר יינתן פסק הדין הסופי. למרות
זאת, הבליג המושב למעלה מחודש. אחרי מתן פסק הדין
כאשר לא בא כל סידור, החליט להפעיל לחץ על הערבים.
״הנזק הוא פסיכולוגי בלבד״ ,מסבירים אנשי המושב
בחיוך .״אמנם הפסקנו להם את הברז המרכזי, אך במרחק
כמה צעדים בלבד ישנם שני ברזים ליד הבתים שלנו. הערבים
שואבים מהם מים כאוות נפשם.״
אך כל הצעדים הללו אינם משנים את העובדה: בעיית
אום־אל־פרג׳ עודנה טעונה פתרון. המחזה שהתנהל במשך
ארבע שנים בפינה הצפונית, עומד עתה לפני סיומו. דבר
אחד ברור: יהיה זה סיום מכאיב׳ כי בטרגדיה הסוף מכאיב.

פלחיות מול המאה העשרים. בתמונה למטה,
מסתכלות כמה מנשות אום־אל־פרג׳ בטרקטור של
מושב בן־עמי חורש את אדמת המושב הסמוכה.

במד ־ נ ר.
העם
שת• נ שוגות
אתל רוזנברג היתר. בת דורה. בשעה
שאמריקאים רבים אחרים היו אדישים לנעשה
בעולם, הכריח אותה מוצאה היהודי להת־ענין
בנעשה באירופה. צל צלב־הקרם הקדיר
את האופי היהודי. אתל, כרבים אחרים, חשבה
כי לאור הפטיש והחרמש נולד עולם חדש,
יפה יותר. במלחמת־האזרחים העולמית, הצטרפה
אתל רוזנברג, ובעלה יוליום, לגייס
הקומוניסטי.
רצה המקרה היסטורי (המוזר -למדי) כי
אמריקה ורוסיה תלחמנה זו בצד זו נגד

היה הזוג נידון לכמה שנות מאסר. אולם
עתה נהרגו בקוריאה בנים אמריקאיים. אמהותיהם
צעקו נקם. השופט היהודי פזל
בעין האחת לעבר הקאריירה שלו, בעין
השניה לעבר מחנה האנטישמים. הוא דן
את הזוג למתת.
מוות או הלשנה. מאותו רגע, לפני
שנתיים, התקדמו הענינים בהגיון של טרגדיה
ימנית• באוירה הגוברת של היסטריה לא
העז איש באמריקה להגן על הזוג, מחשש
פן יואשם כקומוניסט, בוגד בעמו. גם הנשיא
אייזנהואר, איש טוב־לב מטבעו, לא מצא
עוז בנפשו להושיט יד של חסד.
.מאחורי ההיסטריה בצבצה תופעה מח
צוא
אהבה רחבה בנכר, כשנטע לבריטניה,
השתתף בהכתרת המלכה הבריטית שהיא גם,
לפי שעד״• מלכת האיחוד הדרום־אפריקאי.
היחס אליו היה הריר ביותר. גם כשירד,
בדרכו חזרה למולדתו, בשדה־התעופד, בלוד,
לפני שבוע (העולם הזה ,)817 היה
היחס הרשמי של באי־כח משרד־החוץ הישראלי,
שקיבלו את פניו, רשמי, הוגן אך
קריר•
נשל! האהכה. הכומר האפריקאנרי לא
פצה פה, הסתפק בביקורים במקומות הקדושים.
גם כשהוזמן על־ידי ציוני דרום־
אפריקה לביקור במושב הבונים, שמייסדיו
עולים ממולדתו, שתק בשעת הטכס.
הוא נתבקש לפתוח את המסיבה, אך סרב,
בטענו כי כפוליטיקאי למד לא לדבר בעל־פר״ללא
הכנת נוסח בכתב.
אולם בשעת הטכס קרה משהו לדניאל
?:לאן, רודן הגזעים• בני המקום הצליחו
ליצור מסביבו אוירה ביתית, לנטוע בלבו
את ההרגשה שאמנם הוא אהוב עליהם. האהבה
הבקיעה את החזית. לפתע פתאום,
באמצע טכס, ללא אזהרה מוקדמת, קם מלאן
ממקומו, נטל לידיו את המיקרופון, החל
מברך את הנוכחים בקול נרגש.
העתונאים הדרום אפריקאים, שנלוו אל
ראש ממשלתם, לא האמינו למראה עיניהם.
״לא יתכן מימל אחד מהם .״עוד לא
ראיתי אותו כה נרגש!״ חזר אחריו שני,
״אפילו במלחמת־הבחירות לא התלהב כל

מארגני המסיבה, ציוני דרום־אפריקה, שים־
שפו את ידיהם, התפארו: היום הצלחנו
יותר מאשר ב־ 30 שנה של תעמולה ציונית
בבית!׳
מפלמת שיות שחורים -ד &דודה

אתל רוזנברג (שמאל) והסוהרת
עד לנשימה האחרונה, מנגינת בלהות
הפאשיזם• במפעלי־סתר יצרה אמריקה את
הפצצה האטומי* .אתל האמינה בכל לבה
כי יהיה זה לטובת האנושות אם גם בידי
ארץ הקומוניזם יהיה סוד הפצצה. היא
העבירה — או עזרה להעביר — את הסוד
למוסקבה.
בעיני הזוג רוזנברג לא היה זה פשע.
להיפך, היה זה מעשה חלוצי מפואר. הם
לא חשבו שהם עושים מעשה העלול לקטוף
חיי מליונים מבני מולדתם האמריקאית —
שהרי הנשיא רוזבלט והמרשל סטאלין ישבו
אותה שעה ליד אותו בקבוק וודקה.
עיניים פוזלות. אולם הזמנים השתנו.
ההגיון הפוליטי הכריח את שני ענקי העולנן
לקום איש מול רעהו. האמריקאים האמינו
כי רק סוד האטום מגן עליהם מפני המבול
האדום. עד שביום בהיר אחד הודיע להם
המחט העדין של הסייטמוגראף, כי הפצצה
האטומית הראשונה התפוצצה בסיביר.
הבולשת האמריקאית השליכה את רשתה.
ברשת נתפס דויד גרינגלאם, יהודי, מאנשי
מפעל האטום. גרינגלאס נכנע ללחץ, לפחד
או למצפון — הוא הלשין על אחותו ועל
גיסו. שמם של הרוזנברגים, שעתיד היה
להיחרת על לוחות ההיסטוריה, נודע בפעם
הראשונה לעולם•
השופט — יהודי ככל שאר גיבורי העלילה
— שוכנע באשמתם. בימים אחרים
הארץ בישיבה מיוחדת של הממשלה
הוחלט על קיום ארגון טרוריסטי
(כותרת בהקול).
דוד ש״ ירושלים
סוף סוף הוסר המסווה !
האם נכון יהיה לקבוע, בי
הש״י (הבולשת הפוליטית) משמש
אחד בהקפה ידיעות אחרונות)
יוסף ל,למן, תל-אביב
אולם המחיר משתלם במזומן.
הרצת רב אלוף דורי ...היום
במסיבה על סיפונה של האניה
״ירושלים הבקר).
א. רדי] ,רמודגן
כנדה הקפות?

רידה עוד יותר, ההגיון הצלול של המנגנון
הקר. לזוג הוצע: מתת או הלשנה על
שותפיו. עד הרגע האחרון ממש, עי לנשימה
האחרונה, היתד, הצעה זו תלויה ועומדת,
הידהדה באזני השניים כמנגינת בלהות. הם
השתיקוה בשירים קומוניסטיים. שתי נפשות
קטנות אך אמיצות בים האינטריגה הבינלאומית.
אינטריגה
זו הפכה מלכודת־מתת• הקומוניסטים
הזעיקו את אור,דיר,ם בכל העולם,
הקימו המולה עצומה למען הרוזנברגים. הם
השיגו שני הישגים: שיכנעו גם את האמריקאי
האחרון שהשניים אשמים, ומנעו מן
הממשלה האמריקאית את האפשרות לחון
את השנים מבלי להיות חשודים בכניעה
ללחץ אדום.
הדמיון הנופר. בכל זאת פעמו מאות
אלפי לבבות בכל רחבי העולם, ויותר מכל
במדינת ישראל, כשצעדו השנים השבוע,
בזה אחר זה, בצעדים שקטים ואיתנים אל
הכסא החשמלי. שלוש פעמים הקפיץ הזרם
החשמלי את גופם — פעם כדי להשתיק
את הכרתם, פעמיים כדי להשתיק את לבם.
המעשה האנושי האחרון של אתל רוזנברג
עלי אדמות, היה לחבק את הסוהרת.
הזרם החשמלי הקפיץ אותו רגע הרבה
גופות, הרעיד הרבה נשמות. היה דרוש
מחזה אנושי מזעזע זה כדי שיבינו מליוני
בני־אנוש קטנים, אזרחי מדינות קטנות, את
כל עוצמת האימה של המציאות של : 1953
מציאות של שני ענקים, שהדמיון ביניהם
גובר והולך מיום ליום, המחסלים את רגש
האדם במאבקם המטורף על שלטון כדור
הארץ•

אורחים
ההר\ שההבי תי ת
בעיני רוב האנושות, דומה דניאל מלאן
מאד לגרקון היורק־^ז של ספר האגדה.
גבי* דיבוי ׳ הגזעים, השולט בארצו בעזרת
ניודהסוהר ועונש־ד,מלקות, הפך כמעט סמל
לריאקציה החשוכה ביותר. מעטים היו דואגים
לשלומו מחוץ לגבולות ארצו — לולא
היה קיים בטחון מוחלט שאחר מותו של
הזקן 78 יירש את מקומו פוליטיקאי בורי
אחר, שהוא גרוע בהרבה לכל הדעות :
יוהנס גרהארדוס סטרידום הצעיר 59 שר
הקרקעות.
לפיכך לא התכונן מלאן, מן הסתם, למ
ניצנים
ראשונים לשנויים העתידים להתחולל
במנהיגות מפא׳׳י (העולס הזה )817
נראו כבר בשבוע שעבר בישיבות הכנסת.
בראשית הויכוח על בעיית ההסתננות,
עלה כדובר ראשון מטעם סיעת מפא׳׳י, ח״כ
אליעזר ליבנה. עד כה היה הנאום הראשון
מטעם מפא׳׳י, בכל ויכוח חשוב, זכותם
המוכרת של המנהיגים הרשמיים של המפלגה.
נאומו
של אליעזר ליבנה נמסר לפי הוראות
מפורשות של בי. די. שדרש כי ליבנה
יפתח בויכוח, מסר לו הצהרה שאילו נתנה
מפיו של בי. די. עצמו, היה בה משום
הכרזת מלחמה על מדינות ערב אם
תושבי ישובי הספר בישראל לא יוכלו להלך
בשלוה ליד בתיהם, לא תהיה שלוה גם במרכז
רבת־עמון.׳׳
למרות היות ליבנה ״השה השחור׳׳ של
מפא״י, ברור כי משמעת מפלגתית מינימלית,
חייבה אותו להמנע ממתן הצהרה
מסוג זה, בעניני חוץ, מבלי הרשאה מפורשת
של בן־גוריון.
היה זה הרמז המעשי הראשון לכוונותיו
של בי. די. בקשר לשינויים שעמד לערוך
במפלגתו. למחרת פורסמה הודעה של
מפא״י על שנויים בראשות הקואליציה וב

לי לספר לזקן הרבה על הנעשה במפלגה
שלו.״ יש להגיח ש״הזקך היד, מעונין
לשמוע.

סו דבחצות
המונית מס׳ ת־ 1377 נכנסה השכם בבוקר
לשדה התעופה לוד. מתוכה יצא גבר בעל
פנים מוכרים, הציג דרכון־שרות, נעלם לתוך
מסוס של ק.ל.ם. הכל נעשה בשקט ובמהירות,
כמעט במחתרת.
אולם הנוסע המסתורי לא התחבא מפני
המשטרה. האנשים אשר מפניהם ניסה (והצליח)
להסתיר עד הרגע האחרון את נסיעתו,
היו דוקא שותפיו. המופתע העיקרי היה
מאיר יערי, הנשיא המשופם ושפוף־הקומה
של הועד הישראלי למען השלום. כי למחרת
בבוקר נודע לו בפעם הראשונה שחבר אותו
ועד, משה סנה, נסע לבודפשט, הונגריה,
להשתתף במושב המיוחד של המועצה למען השלוני רצח כידיים. חודש ימים לפני כן, דן
הועד הישראלי על הרכב משלחתו למושב
זה. תופיק סובי, הח״כ הערבי של מק״י,
הציע בתמימות לצרף את סנה יימשלחד.
באותה תמימות יכול היה לנפנף דגל אדום
לעיני פר. הרוב המפ״מי בועד רצח את ההצעה
בהרמת־ידיים.
עם זאת נגמר הענין בועד השלים המקומי,
שהרכיב בשקם את המשלחת, העמיד בראשה
שני אנשי מפ״ם טובים. אולם השל;ם הוא
בינלאומי, חורג מעבר לגבולות. כעבור
ימים מעטים הגיע מברק לביתו של סנה.
חתם עליו דאן לאפיט׳ המזכיר הצרפתי של
המועצה העולמית. תוכן המברק :״מתוך ידיעת
והוקרת התענינותך בשלום ובהבנה בין
העמים, הריני מזמין אותך למושב.״
דרכון מוכן. סנה שמר את תוכן המברק
בסוד. כחבר־כנסת לא היה זקוק להיתר־יציאה.
דרכונו הוכן עוד מקודם. כרטיס הטיסה
הוכן לו באופן מסתורי על ידי מישהו
אחר. עד חצות לילה׳ שעות מעטות לפני
צאת המטוס, לא ידע איש כי הוא מתכונן
לטוס.
לא היתה גם כל סכנה כי ייפגש עם חבריו
מועד השלום. כי מטוס זה של ק.ל.מ ,.שטם
דרך רומא׳ היה מאלץ את נוסעיו לעבור

מנהיגות הסיעה בכנסת.

משקיפים, בעיקר מחוגי הציונים הכלליים,
ייחסו חשיבות רבה להופעתו של ליבנה,
ראו בה רמז לכוונתו של בי• די. להעמיד
את ״הציוני הכללי של מפא׳׳י׳׳ במקום נכבד
במנהיגות המפלגה. טען חבר כנסת ציוני
כללי :״אין כל ספק שבשותסות אתנו נוס
לו לבי. ג׳י. שבראש מפלגתו לא יעמדו
מנהיגים סוציאליסטיים מסוגם של גוברין
ונמיר.׳׳
הפתעה פוליטית. אנשי מפא״י לא
יכלו להשיב לטענה זו. היות וראש הממשלה,
שהוא טקטיקן מצויין, שמר לעצמו את זכות
ההפתעה, לא סיפר כלל מה בתכניתו לעשות
בפרק הזמן שיקדיש לטיפול בעניני מפלגתו.
למרות שעובדת רצונו של בי• די. לטפל
בעניני המפלגה, ולצאת למסע הסברה, היתה
בבחינת סוד גלוי בין עובדי מנגנון מפא׳׳י,
הרי כשפנה אחד המנהלים האדמיניסטרטיביים
של בית מרכז מפא״י ברחוב הירקון, לבן־
גוריון ושאלו אלו הכנות עליו לעשות לקראת
ביקורה השיב בי. די .״איזה ביקור?״
אולם מעובדי לשכתו של ראש הממשלה
נודע כי כמה מעובדי מנגנון מפא״י החליטו
להקדים רפואה למכה. מאז התפרסמה הידיעה
זורמים רבים למשרדו של בי. די. כשנשאל
אחד מהם למטרת ביקורו. השיב :
• בדרום אפריקה מתגבשת דעה חזקה למען
הכרזת המדינה לרפובליקה, ניתוק הקשר
עם הכתר הבריטי. בראי!) תנועת זו עומד
פסרידוס.

ראש-ממשלה דניאל מלאן
ברגע הראשון, סרוב. .
את פראג כדי להגיע לבודפשט. לשליחים
הרשמיים של ועד השלום הישראלי, חברי
מפלגתו של האסיר מרדכי אורן׳ לא היה
כל רצון לחנות בבירה הצ׳כית. לכן עלו
על מטוס אייר־גראנס, שהוביל אותם לפאריס,
משם יכלו להגיע ישר להונגריה, לתרום את
תרומתם לשלום העמים.

מעולם הזה. מם׳ 3י3־

ד ל תיי ם ס גו רו ת
כשבא משה קיזלשטין, המזכיר הכללי של
המועצה החקלאית הפרטית למשרדו ברחוב
ליבונטין ד, תל־אביב, וניסה לפתוח את המנעול
במפתחו, מצא שהמנעולים הוחלפו
בין לילד .,שמירה מיוחדת הוצגה ליד חדרו.
התיקים שלו הוחרמו, ונמסר לו, שהוא סולק
מתפקידו .״הרי זה עין חרוד במהדורה מחודשת,״
— התרעם משה קיזלשטין.
משך 10 שנים כיהן משה קיזלשטין כמזכיר
המועצה החקלאית הפרטית. חבריה
העיקריים של המועצה היו מגדלי ירקות
ובעלי משקי עופות. בסוף 1950 התמזגה
המועצה החקלאית הפרטית עם אירגון הכפרים
השיתופיים, מיסודה של ד,עליה החדשה.
בין חברי האירגון היו כפרי השרון כגון :
כפר שמריהו, רמת השבים, רמת השרון,
בית יצחק וכו׳• לאחר המיזוג נשאר השם
של המועצה החקלאית הפרטית.
שלום הבית לא ארך זמן רב. משה קיזל־שטין,
חבר הציונים הכלליים, נבחר כחבר
ההנהלה של המועצה החקלאית החדשה. איר-
גון הכפרים השיתופיים עמד בהשפעתם המליאה
של הפרוגרסיביים. כשהצטרף פרץ
ברנשטין לממשלה בתפקיד שר המסחר וזד
תעשיה, גברו החיכוכים הפנימיים. גם במועצה
החקלאית הפרטית ניהל משה קיזלשסין
את המדיניות הכלכלית לפי הקו, שהתוותה
לו מפלגת הציונים הכלליים. הפרוגרסיבים
דרשו קו פעולה שונה לחלוטין. בועידה
האחרונה של המועצה החקלאית גייסו הנד
רוגרסיבים את כל חבריהם, זכו בבחירות
ב־ 70 אחוז מכל הקולות. הנהלה פרוגרסיבית
נבחרה ברוב מכריע.
ההנהלה החדשה חיסלה את ההסכם הקודם
שקבע כי למועצה יהיו שני יושבי ראש
ושני מזכירים כלליים.
צעד זה דרבן את הציונים הכלליים להחליט
כי הגיע הזמן ל״החיווד את המועצה
החקלאית הקודמת. שלשת חברי המפלגה
התפטרו מהועד הפועל. פירסמו מודעות ב־עתונים
על הפילוג וחידוש הפעולות במסגרת
הקודמת.
הפרוגרסיביים ענו בלא רבתי• אין פילוג,
טוענים הם. הסמכויות עברו לועידה הארצית
.״השגנו רוב וכל המועצה היא תחת
סמכותנו קבעו. ליתר זהירות, סילקו
מיד את קיזלשטין ומזכירתו הפרטית, קבעו
מנעולים חדשים בדלתות, הושיבו את חבריהם
ליד שולחנות הכתיבה, המשיכו בעבודה
כאילו לא קרה כלום. אולם הציונים
הכלליים לא, עברו לסדר היום על פרשה זו.
המחלקה להתישבות של הקונפדרציה תעסוק
בהמשך.

מדיניות
ה ש לי חי םשדג׳ו
פקידי השגרירות האמריקאית בישראל
נהגו לזלזל בויכוחים עם ידידים, בהשפעת
הסנטור מאק־קארתי בארצות הברית. השבוע,
שינו רבים מהם את דעתם לאחר שנודע
כי שני טכנאים אמריקאיים ששהו בישראל
במשך שבועיים, כדי לתקן את מכשירי האלחוט,
כביכול, היו לא אחרים, כי אם חוקרים
מטעם הסנטור מאק־קארתי. זהותם הממשית
של השנים היתה ידועה אך ורק למי
יוסה־כוח עצמו׳ ג׳ון ראסל.
שני הטכנאים בילו את השבועיים באורחיו
של אחד מפקידי השגרירות, השתתפו
במסיבות חברתיות רבות, שוחחו עם רבים
מן הפקידים הן בשגרירות והן במשרדו
של מתאם ההענקה ברוט מק־דניאל•
סיבת הביקור, כסי שמשערים, נעוצה בהר־כפו
המיוחד של סגל העובדים בנציגות
ארצות הברית בישראל. בגלל חלוקי הדעות
ששררו בשאלת ישראל בין הבית הלבן הדמוקרטי,
בשעתו ובין הסטייט דפרטמנם,
נעשו מרבית המנויים לשרות בישראל על
ידי הנשיא מרומן ועוזריו האישיים, לאחר
בדיקת הרקע הדמוקרטי המהימן של המועמדים.
מרומן לא היה מעונין שמדיניותו
הפרו־ישראלית תוכשל לכשתבוצע על ידי
דיפלומטים של הסטיים דפרטמנט, החליט
לדאוג למינויים מתאימים.
כך יצא שיפקידים הגבוהים בנציגות הישראלית
היה אופי מיוחד במינו. לא פעם
ציינו מבקרים שהיו מצויים אצל נציגויות
אמריקאיות בארצות אחרות :״יש לכה כאן
נציגות סימפטית במיוחד.״ נראה שמה שהתקבל
כ״סימסמי״ על דעתו של הנשיא טרומן,
לא התקבל בצורה זו על ידי הסנטור מאק•
קארתי.
מכרר! מוו שינ ג טון. הביקור שתוצאו

ע חיי כהו, היו1/ץ המשפטי לממשלת שדאר

״ שוויי ם? רקל חו מרה ! ״
גלתה לאחרונה. האמנם היה צורך
כהפעלת פקודה זו דוקא ז
הראיון
המיוחד הגא ניתן על-ידי חיים כהן
במשרדו לחברי מערכת ״הסולם הזה׳׳ ,לפי כקש־תם.
הוא נרשם כמקום, אף הושמטו מתוכו תשובות
מסוימות שניתנו במפורש ״לא לפירסום״.

כו• פקודת הטרור הופכת את עומס ההוכחה. אם אנחנו

מר כהן, התוכל למסור מה הניע
אותך לנסח את חוק העכירות נגד
המדינה, שהותקן? קשות ב״העולם
הזה־׳ וכעתונים אחרים ז
בכל החוק הזד, אין שום דבר חדש. כל סעיפיו כלולים
בחוקים ישנים — החוק הפלילי של המנדט, פקודת הטרור
תש״ח וחוק הסודות הרשמיים. במידה שהכנסנו שינויים, הרי
אלה שינויים לטובה, לא לרעה, לפיכך לא אני האב הרוחני של
החוק הזה, כפי שאמר ״העולם הזה״.

כידוע לך, כונה חוק זה ״חוק
פאשיסטי׳׳ .מה דעתך על כך זו
ע־רבא פרח. אין כמעט מדינה בעולם שאין בה חוק כזה.

מה הנימוק לסעין? החוק החדש
המאפשר לקצין משטרה לעצור אדם
ל־^ יום, ללא צורך כפקודת־מאסר
של שופט ז
סעיף זה הועתק מסעיף 20 של חוק הסודות הפליליים מימי
המנדט. השינוי היחיד שחל בו, הוא לטובה. בסעיף המנדטורי
אין בכלל הגבלה של תקופת המעצר, בעוד שאנו הגבלנו אותה
עתה ל״.90

היית אומר, איפא, כי אין כאן
בכלל נסיון ליצור מצב חוקי חדש,

יכולים להוכיח כי פלוני היה שייך לקבוצה טרוריסטית, אין
אנו מחויבים להוכיח שביצע מעשים פליליים. די לנו להוכיח
את חברותו בקבוצה. על הנאשם להוכיח שלא עשה מעשים
פליליים.

האם אין הדבר פותח בר נרחב
לפרוכוקטורים ז
לא יותר מאשר כל חוק אחר. ישנה אפשרות כזאת גם
במשפט רגיל. השופט הוא שחייב להחליט למי להאמין.

למה היה צורך להעכיר את השיפוט
כענין זה לצבא ז־ האם לא
הספיק כית-המשפט הרגיל ז

נקבע בפקודת הטרור תש״ח, שנוסח בימי מלחמת־העצמאות.
דוקא אותו חוק שהתקפתם, חוק העבירות נגד המדינה,
שטרם אושר בכנסת, מעביר עבירות אלה חזרה לשיפוטו
של בית־המשפט האזרחי.

האם אפשר לסכם את דבריך, מר
כהן, כי אין כדעת הממשלה לחולל
שינויים מרחיקי-לכת כמכנה החוק
של הארץ ץ

לא הוחלט על שום שינויים כאלה. אם יהיו שינויים, הרי אז
רק לצד החומרה, לא להיפך. איני יכול להבטיח כעת דבר
בנידון זה.

הרשה לנו לשאול שאלה כיחס ל־תפקידך
שלך. האם יש לך סמכויות
של שיפוט ץ

אלא אך אשור של מצב קיים זו
כן. זוהי רק קודיפיקציה. אין שום, דברים חדשים. ישנן
התאמות מסוימות. כך הוצאנו, למשל, את הפסקות המזכירות
את המלך האנגלי.

מר כהן, ישנה כציבור הרגשה
כלתי-נוחה ביחס להפעלות פקודת;
הטרור תש״ח נגד המחתרת שהת
תיו
תשתקפנה בודאי בחילופין שיערכו בזמן
הקרוב בסגל העובדים, השאיר מבוכה עצו מה•
כי למרות שהמיופה כוח, המשמש
בהעדרו של השגריר, כראש השגרירות, ידע
על זהות המבקרים, הרי לא מסרו לו שני
הבחורים דין וחשבון, אשר אותו עתידים
הם למסור, לדבריהם, בוושינגטון. לעובדים
נודעה זהות המבקרים רק לאחר צאתם את
הארץ, מצעיר העובד במשרדי הסנט בוושינג-
טון אשר שיגר מברק לחברו המשרת בתל־אביב
:״שליחיו של ג׳ו׳ מבקרים בחדר
האלחוט שלכם...״
נוסף על חקירה זו, קבלו לפני כחודש
ימים הממונים על השגרירות ׳הוראות מוושינגטון,
שביקשו מהם להתכונן לצמצום
של 20״/״ 15 מסגל העובדים, בעקבות
צמצומי המנגנון הכלליים שהנהיג הנשיא
אייזנהואר. ראשי האדמיניסטרציה של השגרירות
כבר יושבים על מדוכה זו, ממתינים
לשובו של השגריר מונט דיוויס, כדי למסור
לו את הצעותיהם לאישור.
אמר, השבוע, צעיר אמריקאי מעובדי השגרירות
:״לא איכפת לי כלל לחזור לארצות
הבריח. אני רק חושש שכעבור חודש חודשיים
אקרא בפני ועדת החקירה של מאק־קארתי
וישאלו אותי :״האם נכונה העובדה
כי בעת שהותך במדינת ישראל השתתפת
במסיבה בה נוכח גם ד״ר משה סנה?״

אין לי שום סמכויות כאלה. רק בחוק החדש של העבירות
נגד המדינה, שטרם, אושר, ניתנת לי סמכות לאשר מעצר של
איש ללא פקודת מאסר של שופט.
אולם יש לי, מבחינה מסוימת, סמכות רחבה מאשר זו של
שופט, כי אני המחליט את מי להעמיד לדין ואת מי לא. תפקידי
מקביל לתפהיד התובע הכללי בבריטניה, פרט לעובדה ששם
התובע הכללי הוא גם חבר הממשלה.

הכנסת
הפגזת שי ט תי ת
איש לא ציפה להפתעות בהצבעה על אישור
תקציבו של משרד הפנים, אם־כי ניתן
היה להניח שבעת הויכוח יתעוררו חילוקי
דיעות רציניים בין שותפי הקואליציה הממשלתית
המחודשת שעדיין לא השלימו עם
הרחבת הקואליציה של מפא״י והצ״ב גם על
העיריות.
בפני בית ריק לחלוטין כמעט, ניצב על
דוכן הנואמים המכבש של מפא״י, דוד הכהן,
איש סולל בונה, לבוש חליפה קיצית
אפורה ופעור צוארון לבן, פתח בהתנגחות
גלויה עם הבולדוזר של הצ״ב, שר הפנים
ישראל רוקח, שנותר יחידי ליד שולחן הממשלה.
החל
דוד הכהן בהפגזה שיטתית :
ראשי עיריות פתח־תקוה, חיפה וטבריה
התלוננו באזניו שאפילו בזמן המשטר המנדטורי
לא התערבו השלטונות בקפדנות
כה רבה בענייני השלטון המקומי. עיריית
חיפה חייבת למשל, לקבל אישור משר הפנים
על השכרת קיוסק שדמי שכירותו מגיעים
ללירה אחת לחודש, כיון שהדבר כרוך
בחוזה, בה בשעה יכולה העיריה להוציא
מיליון לירות בלי כל אישור...
אין להנהיג פיצול ולהקים מועצות מקו
מיות
בישובים קטנים ודלים ליד הערים,
כיון שהמועצות הללו אינן יכולות לקיים
את עצמן. איזו הצדקה יש לקיומן של מועצות
מקומיות כגון טירה, תל־חנן, חוואסה
וקרית מוצקין ז יש לצרף את כולן לחיפה.
— היינו לעיריתו של אבא חושי (מתחרהו
הוותיק של דוד הכהן).
הערים החדשות שהוקמו, באר־שבע ובית־שאן
(המתרוקנת מתושביה) אינן יכולות לקיים
שירותים לפי שיטת המסים הנהוגה
כיום: בסיס החישוב לצורך גביית מסים
הוא מספר החדרים. בערים הללו צפיפות
התושבים מגיעה בממוצע ל־ 4,7נפשות לחדר,
ואלו ברחובות הותיקה, למשל, מגיעה הצפיפות
ל־ 2,2נפש לחדר בלבד. המסים בשני
המקומות מוטלים לפי החדר, השירותים
ניתנים לנפשות 1
בסוף דבריו, חלק דוד הכהן מחמאה לראש
עירית באר־שבע, דוד טוביה (איש סולל
בונה),מהל נימה של פייסנות מפוקפקת בדבריו
:״העניינים המוניציפאליים סובלים מתככים
מפלגתיים שכולנו אחראיים להם,״
ירה ירית עקיפין בחבריו בועד הפועל של
ההסתדרות: הנה מקימים בניין תרבות
הסתדרותי בחיפה, במחיר חצי מיליון לירות,
בשעה ש...אילו הוקם הבניין הזה בבאר־שבע
המשך בעמוד 10

ספורט כדורסל טוב. ה ק טני ם
הנאום הציוני האחרון נסתיים. הטכס הקצר
והנאה עבר באופן חלק, כשכל נואם
חוזר בדיוק נמרץ על דברי קודמו :״צעירים
ישראלים שהעלו את כבוד האומה בעיני
הגויים,״ ״דגל כחול־לבן בראש התורן במוסקבה,״
״בשורה לתפוצות,״ ועוד ועיד.

ג׳רי כירנ-הלוי כפעולה
למודים? אין צורך !
1200 המוזמנים ומשלמי־הכרטיסים (2.500
ל״י המקום) חיכו בסבלנות, מחאו מפעם
לפעם כפיים, התגאו בלבם ב־ 14 הבחורים
הבריאים בעלי ההופעה המשכנעת. הציונות,
למרות שהיתר, ציונות, היתר, נכונה, והקהל
ידע זאת.
״רחמנות עליהם!״ ״רחמנות עליהם,
בחיי,״ העיר אחד החובבים, כשראה את
צעירי נבחרת תל־אביב עולים על המגרש:
התל־אביבים נראו קטנים ורזים בחולצות התכלת,
לעומת הגופות שופעי־הבטחון של
ה״מוסקבאים.״ הקהל התפלל, בלבו, כי הם
לא יתחרבנו יתר על המידה.
אחרי כמה דקות של מישחק, פקח הקהל
את עיניו. רגש הרחמנות התנדף. במקומו
בא רגש שהפך מהערכה כמעט להערצה.
הרזים הוכיחו את עצמם. הרזה והקטן
ביותר, מספר ,4פשוש, איש הפועל תל־אביב,
נתגלה כאמן הקליעה מרחוק. הוא
נעזר על־ידי הבטחון המופרז של שניאור
וחבריו, כובשי היבשת. הפיתגם האנגלי כי
״שום דבר אינו מצליח כמו ההצלחה״ ,הופרו•
גיבורי היום הוכיחו כי שום דבר אינו
נכשל כמו ההצלחה•
43 סרים רזים. קרוב לסוף המחצית
הראשונה הפך׳הדבר כמעט לשערוריה. נבחרת
תל־אביב ניצחה את הלאומיים .12: 19
הטכניקה המצוינת של הנבחרת הלאומית
היתד, תאווה לעיניים. אולם הקהל היה צמא
לסלים.
״לא רוצים פנטזיה ! רוצים סלים !״ קרא
מישהו בקול רם.
אולם ככל שהתקרב סוף ההתמודדות, גבר
הנסיון על האמביציה, הגוף על הרוח. בהעדרו
של פשוש על המגרש, ספגו התל-
אביביים סל אחרי סל. בכל זאת הצליחו
הרזים להכניס את כדורם 43 פעם לתוך
סל האלופים, לעומת 48 הסלים של הנבחרת
הלאומית.
הקהל, שהפך באופן ספונטאני אוהד התל־אביביים,
הצטער כמעט בגלוי על התוצאה.

״הם טובים, הקטנים נאנחה בחורה מגודלת
.״אין דבר, הם יגדלו ענה מומחה,
הסיק בזאת את מסקנת הערב: יש דור
המשך למנצחי מוסקבה.
כדורגל חור אים לו \׳ד•
(ראה שער)
בחלל ד,אויר נשמעה שריקד, ארוכה. כ־
30 צעירים, בתלבושת ספורט, ובנעלי עור
בעלות מסמרי שעם הפסיקו להשתעשע. העי־נים
הופנו לעבר שער המגרש המדושא.
כולם קרבו למרכז, יצרו חומד, עגולה שבאמצעיתו,
עמד גבר נמוך קומה )1,55( ,לבוש
בגד אמון כחלחל• הגבר השליך את
זנב־ר,סיגריה שהיה בפיו, קימט את מצחו,
ובפנים חסרי ארשת שלח את הצעירים לתיך
קלחת האמון.
בשעות הבוקר הוא יושב במשרד מרווח
בבנין עירית יפו, כמנהל מחלקת־הרשיונות.
הפקידים מפנים את הקהל אל מר משה ביתד,לוי,
לבוש החליפה וענוד העניבה. על
מגרש הספורט, בשעות של אחר הצהרים
קוראים לו פשוט ג׳רי. הכינוי הקצר המבוטא
ביראת קודש על ידי מאות צעירים ואלפי
צופי כדורגל, חקוק היטב בלבם של אלה
הקרובים אליו, ויקר להם עשרות מונים מאשר
אותם בעלי המסעדות או הרוכלים שקיבלו
מידו את רשיון עסקיהם.
ג׳רי הקדיש כמעט את כל זמנו הפנוי לכדורגל.
הכדורגל גמל לו שבעתיים, הכתירו
כאחד המאמנים הטובים ביותר בארץ.
המולה בחצר כית-מלון. לפני 40
שנה בערך, בקליש, במערבה של פולין, השמיע
משה בית־הלוי את קולו הראשון עלי
אדמות. אז לא תיאר לעצמו איש מבני המשפחה
כי משה יהיה מסוגל לצעוק אי־פעם
כפי שעשה זאת בהיותו תינוק.
משה, שהיה הבן השני למשפחה בת שלשה.
אחים ושתי אחיות, בילה את שנותיו
הראשונות בלימודי בית, תחת שבטו של מורה
שנשכר על ידי אביו, כדרכן של המשפחות
היהודיות המתקדמות. בהיותו בן 8
החליטה המשפחה לעלות ארצה. האב, הבן
הבכור נחום ומשה, יצאו לוינה כראש חץ
על מנת להסדיר את ניירות העליה, ובתכני־תם
לפגוש לאחר מכן את שאר המשפחה,
לעלות יחדיו ארצה. באותו פרק זמן, שלא
עלה על חדשיים, פגש משה בפעם הראשונה
בחייו בכדור העור העגלגל.
וינה היתד, מאז ומתמיד כעין בית־ספר
גדול לכדורגל. האוסטרים היו תלמידיהם המוכשרים
ביותר של האנגלים, שיכללו את
המשחק לבלי הכר, הנהיגו בו לראשונה את
עיקרי הטכניקה המושלמת.
תקופה של חדשיים אינה דיה כדי ללמד
נער בן 8את תורת המשחק. אולם ההסתכלות
בכמה משחקים הספיקה לשני הנערים,
כדי לעורר המולה בחצר ביתיר,מלון שהפך
למגרש זעיר שמרכז ההתענינות בו היה
צרור סמרטוטים אשר ודאי הורגש חסרונו
במטבח הבית.
כאשר הגיעה המשפחה ארצה, בשנת ,1920
נכנס ג׳רי מיד לבית־הספר על שם אחד העם,
בילד, בו כשבע שנים, אך הכדור משך אותו
יותר מלמודיו, והוא סיים את בית הספר
העממי, בו התבלט ביחוד במשחק הכדורגל,
עבר למקור,־ישראל כדי להכשיר את
עצמו לעתיד.
ג׳רי לא היה בררן גדול. הוא למד, עוד
בהיותו ילד, כי בישראל עובדים את האדמה.
שלוש שנות למידיו במקוה־ישראל פתחו
בגוף הצעיר נמוך הקומה, שרירי ברזל עטו־פי
עור שחום, היסודות העיקריים בגופו
של פועל שחור.
מאז היתד, הטוריה למפרנסת היחידה של
ג׳רי. הוא עבד אצל גנן תל־אביבי, נשלח
לעבודות שחורות בנתניה וחדרה, ובהיותו
בן 20 הזר לתל־אביב. שתי סיבות הניעו
אותו לחזור: בקשתו של אחיו לעזור לו
בתעשית הלבנים הקטנה שהקים, ומגרש
הכדורגל של מכבי ברחוב סלטה.
ג׳רי עבר את הדרך הארכה המוליכה אל
הקבוצה הראשונה במהירות מפליאה. הוא
היה זריז, שלט בכדור, קומתו הקצרה לא הפריצה
לו כלל, לד,יפו, היא עזרה לו לפלס
את דרכו במהירות הבזק אל שער היריב.
שנת , 1932 סימנה מפנה בכדורגל העברי.
מועד המכביד, הראשונה התקרב ובא, ההת־ענינות
גברה, ועמה גבר הרצון להתעלות
לדרגה גבוהה יותר.
קרב משפחתי. מעטים זוכרינן עוד
כיום את פגישת נבחרות הפועל—מכבי במגרש
עטור הדקלים שבגבולה של יפו הערבית•
4000 צופים׳ שיא בימים ההם, שרכו
את דרכם באבק הסמיך, אחרים אף הרשו
לעצמם לשלשל שילינג לנהג הערבי של ה
מרכבה
השחורה, בשכר נסיעה עד למגרש.
4000 הצופים הנלהבים, הלבושים, כמעט כולם,
בקפדנות, חבושים כובעים קצרי קטר
היו ודאי מעלים כיום חיוך על השפתיים.
אולם היה זה קהל ספורטאי למדי, שידע
להעריך את ההגינות, והיה רחוק מתככים
מפלגתיים.
כאשר עלה ג׳רי עם קבוצתו, מכבי ישראל,
על המגרש, נוכח כי אברהם אחיו הוצב כמגן
שמאלי בקבוצת הפועל, ותפקידו לבלום את
ג׳רי. היה זה קרב משפחתי בו זכו האחים
לתשואות סוערות, ומשנסתיים המשחק ללא
הכרעה )1.1( ,קם אחד התושבים התל־אביבים
האמידים, הושיב את האחים במרכבה, הוביל
אותם לביתם על חשבונו.
לגבי ג׳ירי היתה זו התחלה של קריירה
מזהירה שארכה כשמונה שנים.
שנת , 1934 מצאה אותו בבירות, בירתה
של הלבנון, שם עמד הכדורגל על דרגה בינונית.
אולם הארצישראלים נוכחו לדעת כי
שופט לבנוני משול לשחקן ה־ 12 של הקבוצה
המקומית. ג׳רי הבקיע את שער השויון
נגד המכללה הבימתית 1:1דומים לאחר
מכן יצר ערבוביה בין מגיני קבוצת רנסנס,
הבקיע שני שערים, עזר לפרי נויפלד, חברו
במרכז ההתקפה, להבקיע שניים נוספים.
היה זה אחד הנצחונות המעטים ( )4:2של
קבוצה עברית מחוץ לגבולות הארץ שהניחה
את היסוד למפעל הרבה יותר גדול
כעבור שנה: ביקורו המוצלח של מכבי תל־אביב
בארצות הברית.
אותה שנה ( )1936 הציף גל עליה גדול
את הארץ. יהודים רבים החלו לחוש במזימות
שרקם היטלר באותם הימים, הזדרזו לארוז
את חפציהם וביכרו להשתכן ב״מדבר
הפלשתינאי״ מאשר לד,רמס תחת מגפי קלג־סיו
של הרודן הנאצי.
הספיר הארץ־ישראלי הפיק תועלת רבה

מתהליך גדול זך .,ספורטאים יהודים מכל
קצוות אירופה הגיעו ארצה, מילאו את השורות
הדלילות בכוח עצום, בעל נסיון בין-
לאומי. היו אלה שחיינים, שחקני כדורמים,
סייפנים, אתלטים. אולם יותר מכולם בלטו
כמה גברים חסונים, ילידי אוסטריה, ששינו
במשך תקופה קצרה את כל צורת ענף הכדורגל.
היו אלה שחקניה המהוללים של
קבוצת הכוח וינה, הקבוצה היהודית הגדולה
ביותר בתולדות הספורט.
ג׳רי עבד באותו פרק זמן בנמל תל-אביב.
הוא עמל קשה, הטעין ארגזי תפיזים, פרק
שקי סוכר, אולם מאומה לא היה יכל למנוע
בעדו מלמהר אחרי העבודה המיגעת למגרש
הכדורגל שבצפון העיר. הוא היה מוקסם
כאשר ראה את השחקנים החדשים בועטים בכדור,
ואת עבודת מאמנו החדש, אגין פו־לאק,
שנטש את הפעילות על המגרש, החל
להטיף לשחקנים הפרימיטיביים את תורת
הכדורגל הוינאי.
צלצול מחריש אזניס. בזכות שקידתו
הובטח לג׳רי. כרטיס נסיעה לארצות
הברית. לגביו היתר .,זו חויד, עצומה. הוא
רצה בכל מאודו לשחק, פיקפק בכך, לנוכח
התגבורת שקיבלה קבוצתו. אולם קשה היה
להיות מאוכזב בעיר כמו ניו־יורק. הצעירים
מארץ־ישראל רותקו ממש אל הנוף הבלתי
רגיל, אל אלפי מקומות הבילוי, אל חידושי
הטכניקה. בערב השני לשהותם בניו־יורק
נכנס שלמה ארזי, מנהל הקבוצה׳ כיום מנהל
הקריה בירושלים, הוציא מכיסו שני כרטיסי
הזמנה הודיע :״חבריה, יש לי רק
שני כרטיסים לתחרות האיגרוף של ג׳ו לו־אים,
הפילו גורל.״
ג׳רי לא היה בר מזל, נלווה אל חבריו הנותרים
לטיול בחוצות הכרך. כאשר עמדו
בפינת אחד הרחובות הסואנים, שמעו לפתע
צלצול מחריש אזנים. היה זה מנדלי מרי

מוביץ • שלא נזהר׳ שבר במרפקו את זכוכית
תא־ההזעקה למכבי־האש. לא נותרה
בירי הצעירים ברירה אלא לעצור מונית, ל־המלט
על נפשם מפני הקהלהנרגז. בחזרם
למלון כל עוד נפשם בם׳ מצאו שם את שני
חבריהם שזכו בגורל הכרטיסים כשהם מאוכזבים.
הסיבה: ג׳ו לואיס גמר עם יריבו
שתי דקות לאחר התחלת הקרב.
חוויות מסוג זה לא השכיחו מג׳רי את
תפקידו העיקרי: לשחק. ואכן, לאחר שכמה
מחבריו נפצעו, בא גם תורו לבעוט במגרשי
ארצות־הברית, שם הדביקו לו את השם
״קוסם״.
הקבוצה חזרה ארצה, כשבאמתחתה 5נצ־חונות
3 ,הפסדים ו־ 3משחקים שנסתיימו
בתיקו.

בארץ ציפתה לחלק מהם הפתעה גדולה,,
קבוצת הפאר האוסטרית, אדמירה. היתד, זו,
לכל הדעות, הקבוצה הטובה ביותר שביקרה
אי־פעם בארץ, טובה אפילו, לדעתו של
ג׳רי, מהנבחרת היוגוסלבית הלאומית ששיחקה
בשנת .1950
ג׳רי לא היה מסוגל לשחק באותו זמן.
הוא שכב בביתו בחום גבוה, התחמק רק
כדי לחזות בשלשת המשחקים המרתקים •
בהם הביסו האורחים את הקבוצות המקומיות.
״גרינברג
הכל-יכל״ .אותו פרק זמן
נמשך ג׳רי לא רק למשחק עצמו אלא גם לשיט תיו השונות. כבר אז ידע כי הכדורגל
הוא חלק מחייו, הוא רצה לרכוש לו ככל
האפשר יותר ידיעות. השנים שבאו לאחר
מכן זיכוהו בחוויות רבות על מגרשי הכדורגל
בארץ ומחוצה לה. באלכסנדריה ובאתינה,
הפך ל״כוכב״ממש, שחקן שהשתמש ברגליו
ובראשו במידה שוה, וכאשר עלה על
האניה האנגלית סטרייט־חרט (לב ישר) שהסיעה
את קבוצתו לטיול הגדול לאוסטרל*•
מנוסה,

בשנת ,1939 היה כבר שחקן
•אחיו של יוסף, המשחק ביום בטכבי תל־אביב.
נהרג במלחמת העולם השניה בניו־ניני.
*•נגד
מכבי , 1:3נגד הפועל , 1:3נגד
נבחרת . 1:7

בוטח בעצמו, ובקיא בסממני הכדורגל.
ג׳רי הבקיע במסע זה 12 שערים, היה הרוח
החיה בקבוצה שזכתה, ב־ 11 נצחונות
מתוך 19 משחקים. שמו התנוסס מעל עתוני
הספורט :״גרינברג הכל־יכל״ כתבו האוסטרלים(
.היה זה שמו לפני החלפתו, שהיה
רשים עדיין בדרכונו) .אולם היו גם רגעים
עצובים ביבשת החמישית, לבד מצהלת ה־נצחון.
אחיו אברהם, מנדלי מרימוביץ, ואברהם
רזניק, חברי הקבוצה, החליטו להשאר
באוסטרליה. ג׳רי נפרד מאחיו ב״שלום׳׳ ולחיצת
יד. היתד, זו גם הפעם האחרנה שראוהו.
אברהם ומנדלי לא חזרו עוד. הם נהרגו
בשדות הקרב של ניו־גיני כשהם לבושים
במדי הצבא האוסטרלי.
הדרך בחזרה היתה רצופת הרפתקאות.
מלחמת העולם השניה החלה והאניה התעכבה
לכמה ימים בהודו וציילון. קבוצה הודית שרצתה
לנצל את שהות הקבוצה הארצישראלית
כדי לערוך משחק כדורגל, ספגה שמונה שערים
שחמשה מהם הבקיע ג׳רי עצמו.
כשחזר ג׳רי ארצה /טמן את נעליו בארון,
החלים כי הגיעה השעה להורות גם
לדור הצעיר את מה שידע ד,וזק
שכיל הזהב. אולם עברו כארבע שנים
עד אשר קיבל לידיו את קבוצת הנוער של
מכבי תל-אביב. משך שנתיים בצע את עבודתו
בהתנדבות גרידא, בעוד שאת פרנסתו
מצא בליטוש יהלומים. לא היה זה סוד שהוא
פזל לעבר הקבוצה הראשונה בה שלט ללא
מצרים פולאק.
דרי ציפה בכליון עינים להזדמנות. הוא
רכז חומר לימודי רב מאנגליה, עיין בו בלילות,
החליט להתעלות לדרגת מאמן של
ממש. לא היתה זו סתם שאיפה לגדלות.
דרי, שלא כשאר חבריו שהפכו למסתכלים
בלבד, אהב בכל מאודו את הכדורגל, שאף
להמשיך את פעילותו כמורה לצעירים. הוא
ידע אמנם שידיעותיו ונסיונו בשטח זד,
לקויים עדיין, אולם קיוה לשפרם בעתיד הקרוב.
תקוותו
לא היתד, חסרת סיכויים. פולאק
נסע עם קבוצת צד,״ל לארצות־הברית בשנת
.1949 כאשר חזר, פרץ סכסוו בינו לבין

שחקני מכבי תל־אביב והוא נאלץ לנטוש
את הקבוצה. הגיעה שעתו של דרי. כממלא
מקום טבעי לפולאק, נטל דרי את המשרוקית
וחליפת האימון, החל בקריירה המזהירה
של בתור מאמן.
מאז פרפרו עשרות רשתות בשערי היריב.
דרי הנהיג משמעת ברזל באימוניו, שינה
את שיטת המשחק של קבוצתו שהתעלתה
לדרגה הגבוהה ביותר שלה בסיבוב בערי
יוגוסלביה. היה זה ביקור אפוף תהילה שהזרים
דם חדש בכדורגל הישראלי. פרשת
המפלות נסתיימה ובארץ החלו כבר להאמין
שאפשר גם לנצח.
כאשר החלה פרשת יחסי הספורט עם תור־קיה,
הפכו דרי וקבוצתו לאורחים קבועים
בטורקיה. מכבי, דרי, שייע, חודורוב, היו
שמות מפורסמים בחצי האי השכן לא פחות
מאלילי הכדורגל המקומיים. אולם דרי לא
היה מוכן עדיין לקפוא על שמריו. היא יצא
לכמה שבועות לאוסטריה, השתתף בקורס
מאמנים, בו פגש כמה מגדולי המאמנים באירופה.
בוינה ראה דרי את המשחק היפה
ביותר בחייו, משחקם של נבחרות אוסטריה
ואנגליה.
דרי למד הרבה משך הזמן הקצר. אולם
הוא גם ידע שהיתר, זו שטות לדרוש משחקניו
בישראל את אותו המאמץ שדרשו מאם־
ניד,ן של קבוצות מקצועיות. הוא מצא את
שביל הזהב, קבע סדר אימונים מתאים לתנאי
הארץ, שינה גם בקבוצתו את שיטת
המשחק הוינאי שהונהגה במכבי על ידי
פולאק, החליפה בשיטה המקובלת כיום —
הסטופר. דרי האמין כי השיטה האוסטרית
לפיה משחק הרץ המרכזי כשחקן התקפה,
הלכה כבר מזמן לעולמה. שיטת הסטופר,
המציבה את הרץ המרכזי כמגן שלישי היתד״
לדעתו, עדיפה כיוון שעזרה לבלום את החלוץ
המרכזי של היריב, לגזול ממנו על ידי
כך את עוקץ התקפתו.
דרי הלך מחיל אל חיל, נבחר כמאמן הנבחרת
הלאומית על יד התאחדות, היה אחראי
לנבחרת תל־אביב שניצחה אשתקד את
נבחרת אנקרה.
הנאמנות לא הספיקה. עם כל הצלחותיו,
נפל דרי קרבן לתככי העסקנים.
כאשר נבחר ועד חדש במכבי תל־אביב, דרש
להחליף את המאמן שהיה תקיף מדי לדעתם.
הם ידעו כי בלעדיו יהיה שלטונם מוחלט.
דרי נטש את קבוצתו, בה שרת 16 שנה.
הוא לא נשאר מחוסר עבודה. במנהל יפו
המשיך לשמש כפקיד, השתכר סכום שהספיק
לו בקושי לקיים את אשתו עליזה ובנו
בן השש, צבי. הוא היה כבר עיף מעבודה
צבורית בהתנדבות, ולאחר שעזב את קבוצתו
לא איכפת היה לו את מי יאמן והיכן. הוא
קבל הצעות רבות, החליט להענות לטובה
שביניהן. תחילה פנה למגרש החול ביפו.
הצליח׳ לאחר כמה׳ חדשים להעלות קבוצה
בלתי נודעת של המכבי המקומי לדרגה נאותה.
לאחר מכן פנתה אליו קבוצת הפועל
תל-אביב, ביקשה ממנו לאמן את שחקניה.
דרי שאל למחיר, הסכים.
המאמן קצר הקומה הפך את בגד האמון
שלו בעל סמל המכבי על צדו השני, החל
את עבודתו במקום החדש. דרי לא חיבב
מעולם את משחק קבוצתו החדשה, הוא גם
ידע שיעברו חדשים רבים, ואולי גם שנים
עד אשר יהיה מסוגל לארגן קבוצה מלוכדת
בדומה למכבי תל־אביב. אולם כשעברו החדשים
והפועל הוכיח אזלת־רגל מוחלטת במשחקי
הליגה חשבו רבים כי מניותיו של
דרי ירדו בשל כך. איש לא שם לב אותה
שעה לתהליך שהיה גרוע מכך פי כמה:
ירידתו המסחררת של מכבי תל־אביב שהתאמן
תחת פיקוחו של גאול מכלים הפתח־תקואי.
דרי
היד, צנוע. הוא לא התרברב או שמח
לאידו של הזולת. בכיסו היה מונח פנקס
כחול בעל סמל מכבי, דף המסים שבו היה
מלא בדיוק נמרץ עד לחודש האחרון. בזאת
הוכיח נאמנות לאגודתו מבלי לערבב ספורט
בתככים של אנשים קטנוניים. אולם גם נאמנות
זו לא הספיקה לו.
כאשר הוזמן דרי על ידי ההתאחדות לאמן
את שחקני הנבחרת הלאומית לקראת
אליפות העולם בכדורגל, היו אלה אנשי
מכבי שעצרו את הרכבת מיד לאחר שעזבה
את תחנתם. הם הספיקו לשכוח את הריב
בינם לבין פולאק, הציעו אותו כמאמן במקום
דרי. התמרון היה שגרתי ביותר. פו-
לאק היה אותה שעה חבר מכבי! דרי אימן
את הפועל; בעיניהם היה הוא כבר דרי
אחר.
איש לא יאמר בבטחה כי דרי הנו המאמן
הטוב ביותר בארץ. מבחינת הידיעות וה־נסיון
יתכן כי פולאק עולה עליו. אולם אדם
שעבר שלב אמונים תחת שבטו של המאמן
* נמוך הקומה ולא יפקפק אף לרגע כי דרי
כיסה על כל חולשותיו ביתרון גדול אחד:
משמעת הברזל שלו. דרי טנלי *1בשוטו

ללא רחמים בעת האמון, הוא אינו מוכן לוותר
לשום שחקן ,״באמון,״ הוא אומר ,״השחקן
הוא עבד, אין לו זכות קיום בלעדי.״
אכן, שלא כאחרים, היה דרי תמיד הקובע
בממלכתו. כאשר איים על שחקן, ויהי זה
רוכב הקבוצה, שלא ישחק בשבת אם לא
יופיע לאמון, קיים כמעט תמיד את הבטחתו,
למרות שהיד, בכך משום סכנה של הפסד
המשחק.
במשך הזמן למדו רבים להעריך היסב את
דרי. הוא היה רע טוב בזמן רגיל, מורה
מקפיד בעת האמון.
קבוצתו הנוכחית, הפועל תל־אביב, החליטה
להלחם בכל מחיר מול העוול שנעשה
לדרי. אמרו הם :״כאשר אימן את מכבי
הסכמנו פה אחד להתמנותו כמאמן הנבחרת,
מדוע סר חינו לפתע מעיני חבריו כאשר
עבר אלינו?״ דרי היה יותר צנוע, דרש את
מינויו של מאמן שלישי, ובלבד שיתחילו
האמונים וישראל תהיה מוכנה פחות או יותר
נוכח ההתמודדויות המצפות לה השנה.
דרי כיום בן ,40 עדיין להוט אחרי כדורגל
באותה מדד, שהיד, להוט כאשר היה בן
.20 על אף השמועות ההולכות וגוברות שבמכבי
יבקשו לחזור אל חיקו נשאר דרי
אדיש ביותר .״בארץ״ הוא אומר ״למדתי לא
להיות עוד סנטימנטלי. התנאים, לא האנשים,
יקבעו את מקומי הבא.״

לו*1ז דבת
מאז נוסד אגוד שופטי הכדורגל בארץ,
נשלחו אליו מדי שבוע בשבוע ח-צ־ הזעם
של שחקנים חובבים וסקרנים׳ ברובם אנשים
שלא השלימו עם מפלת קבוצתם, הטילו
את האשמה על השופט.
השופטים, מאידך, לא ערכו מעודם מסיבות
עתונאים כדי להכחיש את האשמות. ברור
היד, להם כי כך דרכו של הקהל והיד, זה
מגוחך להצטדק על כל טעות, כי,זן שהיה
ברור כי שופט טועה לפעמים, ככל יציר
אנושי.
אולם החודש נראה כי מסיבה לא היתד,
מספקת כדי לתרץ את כשלונותיהם של שופטי
הכדורגל. לכל היותר הוכיח האגוד, כי
הוא ראוי ללויה רבתי.
נבחרת מכבי־הפועל שהביסה את הקבוצה
הסקוטית פאלקירק ( )0:2היתה זוכה במשחק
אילו גם היה מנהל אותו השופט
הטוב בעולם.
האגוד לא שלח אף את השופט הטוב בארץ,
הוא שלח שופט שמחק במשרוקיתו
את כל רושם הנצחון, זכה לקריאות בוז
מפיות אלפי הצופים. צופים אלה הצילו את
שמו הטוב של הכדורגל הישראלי.
במשחק הליגה השניה ברחובות, ד,יגיש
השופט המקומי בטחון כה עז׳ עד כי החליט
לבטל את יתרון הקבוצה האורחת, הוציא
מהמגרש שניים משחקניה, קבע שתי מכות

בית-הלוי 1ו2-
קומה קצרה ז אין דבר 1

>>נש מ־ 11 מטר וסר עם המקומיים ללגום
כוס בירה.
בכפר־סבא, שוב במשחק הליגה השניה,
קרה תקר לכדור והמארחים האומללים שהובילו
ביתרון של שער אחד, מהרי להביא
כדור אחר. כאשר חזרו לאחר דקות ספוייר.
נתברר להם כי השופט שרק לסיום המשחק.
תוצאת המשחק, לפי החוק היא 0:3 :לחובתם.
האגוד
טוען זמן רב כי אין ברשותו כוחות.
הוא יודע כי השופטים בארץ אינם
עומדים אף על רמה בינונית, מלבד אחד או
שנים, אולי.
אותו אגוד שכח כנראד, כי אם אין שופטים
אין כדורגל.

לא רוצים כושים!׳

בפריטאון •) סייארה ליאונה, אפריקה המערבית, שכר רב־החובל
60 כושים. למחרת היתד, האניר, צריכה להפליג
דרומה, לאורך החוף, לטעון קורות עץ. מקומות איסוף
המטענים היו נקודות ישוב זעירות, על סף הג׳ונגל, ללא
כל מיתקנים של ממש. על אנשי האניה היה לדאוג בעצמם
לסוורים שיטענו את העצים. לשם כך הועלו הכושים•
היתד. זאת הפלגתה השלישית של א/ק צפונית, האניה
הישראלית העובדת בקו אפריקה המערבית בקביעות. לרב־החובל,
יצחק (*אייק״) אהרונוביץ, בן ,29 בעל פנים חדות,
לא היה במצב שום חידוש. הוא שיכן את הפועלים הזמניים
על הסיפון הקדמי, שם סודרו להם מקומות לינה ומטבח
ארעי. בסוף מסע־ההטענה היה עליו להחזירם לנמל פריטאון.
מול מאיומנה, כפר קטן בתוך הג׳ונגל, הטילה האניה
עוגן. הכפר שכן על גדת נהר קטן 10 ,קילומטר מן החוף
הפתוח, פועלים מקומיים היו טוענים את העצים על אסדות־משא
שנגררו אל האניה על־ידי טירת מנוע.

הכו שי א חז ב ה 1ה
יום אחד, לאחר גמר העבודה, ירדו כמה מאנשי הצוות
לבלות בחוף. מאחר שבמקום לא נמצא בית־מלון או מקום
אחר שאפשר ללון בו, היה עליהם לחזור עוד באותו יום

הוא גם נתן הוראות לטבח להחזיר לאנשים את כמות
האוכל שהוציאו מן המלאי הפרטי שלהם. העניין עורר
הפתעה רבה בקרב התושבים, ביחוד בין הלבנים המעטים
שחיו כל הזמן עם הכושים. אולם כעבור ימים אחדים נשכחה
כל הפרשה׳ החיים על א/ק צפונית חזרו למסלולם
הרגיל.

המלחים הישראלים הודו לו, עלו על האניה, הסירה חזרה
לחוף.
למחרת נמשכה פעולת ההטענה. בשעת הצהריים נמצאו
סירת־מנוע ואסדת־משא ליד האניה, רב־החובל הזמין את
שני האחראים עליהן לארוחת הצהרים. אילו היו בעלי דרגות
גבוהות יותר, היד, מארחם בחדר האוכל של הקצינים, במקום
זה שלחם לחדר האוכל של הצוות.

קוף ופצצהבע תון

כנהוג, נכנסו השנים רק לאחר שאנשי הצוות גמרו לאכול.
בחדר האוכל עוד ישבו כמה בחורים, שוחחו ביניהם. כשנכנסו
המוזמנים קם אחד הישראלים בקללת־בוז * :לכל
הרוחות, זה לא חדר אוכל בשביל כושים. שילכו לאכול
אצל הקפטן, אם הוא מזמין אותם!״ לאות מחאה על
הפלישה הצבעונית לחדרם, קמו המלחים ועזבו את המקום.
שנים מאנשי הצתת לא הסתפקו בהפגנה אילמת. הם התחילו
לצעוק ולהתרעם על *השחורים המטונפים שתוחבים
לנו״ ,הכושים, שהבינו את פשר כל המהומה, קמו במבוכה,
עזבו את חדר־האוכל. אפריקה המערבית נמצאת עתה
בהתעוררות עצומה, תושביה רגישים מאד לכל הנוגע לצבע
עורם.

ששה שבועות לאחר מכן עגנה צפונית בנמל ביתה, חיפה.
האנשים ירדו לחוף, הציגו לראווה את המזכרות הססגוניות
שהביאו עמם ממסעם הארוך (כולל קוף) ,סיפרו על מה
שעבר עליהם מאז יצאו לדרכם, לפני ארבעה חודשים.
ביום השלישי התפוצצה פצצה קטנה על הסיפון: עתון
ערב פירסם כתבה על עניינים מוזרים שהתרחשו משך המטע,
מסר על שביתת־רעב של הצתת כמחאה על הוראת רבד,חובל
להכניס לחדר האוכל של הצתת את הכושים שעבדו
על ד,אניד״ שבדרך כלל מקבלים מקום מיוחד על הסיפון.
אנשי ד,אניד״ שראו את כל העניין כמחוסל, התרתחו, ביקשו
לדעת מי מסר אותו לעתון.
לשאלות רב־החובל, נתברר כי האינפורמציה נמסרה על־ידי
שרי, מזכיר איגוד הימאים! הוא גם כלל אותה בדו״ח

.שי ל כו לאכולאצל הכפטן״

אוהו ערב לא נכנס שום מלח לחדר האוכל. שני חברי
הועד, שפנו אל רב־החובל בבקשה שלא יכניס עוד כושים
לחדר הצתת, רק עוררו את חמתו של אייק, צעיר בעל עבר
פלמ״חי ודעות מתקדמות. הוא התרעם על ההפליה הגזעית,
התפלא על המצאה דתקא אצל בחורים עברים .״אני לא רוצה
לשמוע על זה עוד,״ הודיע להם.
למחרת נמשך החרם על חדר האוכל. האנשים עבדו
כרגיל, התתכחו על עמדת רב־החובל והבעיה הכושית, אך
כשהגיעה שעת האוכל, התפזרו לחדריהם, לאכול ממלאי
השימורים הפרטי שלהם.

ש אל ה של דרג ה

רב־חוכל א/ק צפונית אייק אהרונוכיץ וכושים
לאהוב נוותר —

לאניה• רב־החובל, שירד אף הוא לחוף ואשר היה מוזמן
ללון בביתו של אחד מקומץ הלבנים במקום, יעץ להם
להקדים ולחזור לפני ששפל הים ימנע בעד סירת המנוע
להגיע לאניה.
משום מה, איחרו המלחים. כל הפצרותיהם במפקד סירת
המנוע להעבירם לאניה לא הועילו. האיש לא רצה לסכן
את עצמו ואת סירתו. גם אייק לא הצליח להשפיע עליו.
לבסוף הושגה פשרה: הסירה תצא, אך רק על אחריותו
האישית של אייק.
אייק נטל את ההגה לידיו, הניע את המנוע והסירה יצאה
אל הים. בהגיעם למעברים המסוכנים בשפך הנהר נטל
מפקד הסירה הכושי את ההגה לידיו, הובילה עד לצפונית.
*) *העיר החופשית״ באנגלית. נוסדה על ידי הבריסים,
ליישוב עבדים משוחררים.

(המשך מעמוד )7

למשל, היה בו משום זריקת עידוד נכרתלכלכלת העיר.
תגובה חלשה במקצת לנאומו של דוד
הכהן, החיפאי, היתה תגובתו של איש חיפה
אחר, ח״כ נחום חת :״את דיעותיו של
ח״כ דוד הכהן, מכיר אני מן העיריה המשותפת
שלנו ...איני חושב שדבר בכנות
מלאה״ .היה כאן תשלום דימאגוגי למשהו
שלא מובן לי...״
הוסיף ח״כ חת :״ראש עירייתי, בחיפה,
הוא איש חרוץ ומוכשר• אבל יש לו כמה
חסרונות. אחד מהם — הוא אימפריאליסט,
והיה רוצה שגבולות עיריית חיפה יתחילו
בעתלית ויגמרו בעכו...״
עתונות דאי ווקו
מתוך חרדה לשמה הטוב של הכנסת, אשר
נפגע פגיעות רציניות בעיני הציבור׳ עקב
כמה שערוריות רעשניות מלוות גידופים,
נינם יושב ראשה׳ יוסף שפרינצק, את ה
ביום
השני שלח אייק את הקצין הראשון לברר מה
העניינים. התשובה הבלתי־רשמית: הצתת לא יאכל עד
אשר ישנה רב־החובל את עמדתו בשאלת הארחת כושים
בחדר־האוכל, יבקש סליחה על אשר קרה. חברי הועד,
שנפגעו מדברי רב־החובל, הודיעו כי לא יפנו אליו שנית
להסדרת העניין.
אייק שלח הזמנה אישית לכל המלחים: מי שרוצה
בירור יכול לפנות אליו. כמעט כל הצתת נענה. המלחים
נכנסו לתאו של רב־החובל, הבירור החל .״מדוע יאכלו
כושים דתקא אצלנו, ולא בחדר האוכל של הקצינים?״
שאלו.
אייק קרא למלצרים שהעידו כי לא פעם אכלו כושים
בחדר האוכל של הקצינים, ואף בתאו הפרטי של אייק. רבד,חובל׳
אמרו, עשה לו מינהג קבוע להזמין אליו את רופאי
הנמלים (כולם כושים) ,סוכני החברות, נציגי השלטונות.
אלה תמיד החזירו לו מידה כנגד מידה, יחסם לאניה ול־עניניד.
היה ידידותי ביותר.
אחרי שאלת המעמד, עלתה שאלת ההיגיינה .״הכושים
מלוכלכים, אכולי־מחלות, עלולים להדביק אותנו,״ טענו המלחים•
לאדם שאינו מכיר את הכושים עלולה טענה זו הישמע
כנכונה. אך למעשה שחורי אפריקה המערבית הם מן הנקיים
בעולם, רמת בריאותם מן הגבוהות. זאת ידעו גם רוב
אנשי צפונית: כשהפליגה ד,אניד, מאנטתרפן, הולנד, נתגלו
ששה מקרי הידבקות במחלות־מין. על החוף האפריקאי, לא
נדבק איש, למרות הבילויים עם בנות המקום. גם העובדה
שהמלחים אכלו ושתו בבתי־קפה של הכושים בחוף לא השפיעה
לרעה על בריאותם.
העניין חוסל כשאייק הודיע לצוות שהם חופשים להחזיק
צלחות וכלי־אוכל נפרדים בשביל הכושים שיאכלו אצלם.

חוליות המחברות בין המוסד לבין הצבור:
חבר הכתבים הפרלמנטריים.
שפרינצק׳ שלא היה נקי אף הוא מהנגע
(נאלץ לפני שבועיים להתנצל בפני בגין על
הערתו בשערורית ה״ייבסקציה״ המפורסמת),
ניסה לשכנע את העתונאים, כי רב חלקם
באשמה.
טענתו היתד : .כתבי הכנסת מתנפלים על
כל פליטת פה, מדפיסים אותה באותיות
שמנות. קריאות הביניים תופסות בכתבותיהם
מקום נכבד יותר מנאומים רציניים. במקום
לחפש את הרצינות בבית, צדים הם ״צמוקים״.
שישמרו
על פיהם. הכתבים שחשו
באות הסכנה׳ למרות הבטחתו של שפרינצק,
שאין בדעתו לכפות על מישהו את צורת
הכתיבה הנראית לו, לא הסכימו. כל יפוי
מלאכותי של הנעשה בתוך כותלי הבית,
עלול בסופו של דבר׳ להביא רק נזק, וניתוק
רוחני של הכנסת מהציבור. הפתיע
לוי יצחק, סופר הדור, איש מפא״י, מזרמו
של שפרינצק :״אם מופיעות מלים לא יפות
בעתון׳ על הח״כים לד,שמר לא להפליטן.״

קצין ראשון יצחק אורכוך כבסר בושי
— לאכול, אסור

לועדה המארגנת של האיגוד. אייק, אחד ממנהיגי מרד הימאים
הגדול, והדמות הידועה ביותר על סיפון ישראלי
כיום, ראה במעשי שרי תמרון לקראת הבחירות למועצת
האיגוד (ראה הים) .הטלת דופי ביכולתו להסתדר עם אנשי
הצתת שלו עלולה לפגוע -במעמדו בעיני הימאים, הגם שהוא
יהיה, כנראה, אחד המועמדים•).
אייק תבע מיד את שרי לבירור בפני הועדה המארגנת,
על כי הודיע דברים על אניד, מבלי לפנות כלל לרב־חובלה.
בינתיים הפליגה א/ק צפונית למסעה הרביעי לארץ הכושים•
אייק נשאר בחוף, לחופשה. קצרה, יצטרף לצתת
אניתו במרסיי, צרפת.
•) לפי חוקת האיגוד, יוכל להיות מועמד לבחירות רק
אם אחר יציע אותן.

תמך בו כתב שני :״אנחנו העתונאינן׳ מהווים
כעין ראי.״
יושב־הראש נמוך הקומה, לא שוכנע :
״אתם ראי? הסתכלתי פעם בראי עקום —
הייתי גבוה ורזה !״

עיריות
ה תו צאה: אשפה
חום השבוע לא היה עשוי להיטיב את
הריחות שעלו מערימות האשפה שרבו מרגע
לרגע בחוצות ירושלים. בין 1200
עובדי עיריה של העיר החולה הכרונית בין
אחיותיה, היו גם פועלי הנקיון, שלא סילקו
אותן הערימות. שרותי המים, לא הושבתו,
לפי הוראת הסתדרות העובדים הכללית, שסמכה
את ידה על יתר השובתים, לעומת
זאת שבתו: גובי המסים, הגדילו על ידי
כך את הגרעון של 2,5מיליון בכמה אלפי
לירות נוספים.
זו גנבה ! הסיבות לשביתה לא היו
חדשות• אף אחד מהעובדים לא זכה לקבל
משכורת בחודש מאי, רק חלק קטן קבל את
משכורת אפריל. לא היתד, זו סיבה עיקרית,

כי בזאת היו לאנשי עירית ירושלים שותפים
לצרה גם במוסדות אחרים(ד,סוכנות).
עובדה נוספת גרמה להחלטת ועד העובדים,
נתקבלה פה אחד על ידי כל הצדדים. מזה
שלש שנים מפריש כל עובד 5ממשכורתו
לקופת תגמולים. העיריה התחייבה להוסיף
מצדה אותו סכום בדיוק• עתה נתברר, כי,
לא זו בלבד שהעיריה הזניחה את הוספת
חלקה בקופת״תגמולים, אלא הוציאה אף את
חסכונות עובדיה ( 140.000ל״י) עד לגרוש
האחרון. צעק הועד: זו גנבה פשוטה.
התרוצצות חודשית. יצחק קריב,
תמים ונבוך, ראש עיר, שהכנסותיה החודשיות
הן 40.000ל״י 9חות מהוצאותיה בסעיף
המשכורות בלבד, החל מתרוצץ כדרכו מדי
חודש. אלא שהפעם היתה הקרקע בוערת מתח״
לרגליו. בשוק מחנה יהודה הגיעה האשפה
כמעט עד גובה הברכיים. ההכנסות
היומיות ממסים 4000( ,ל׳׳י) ,אף לא נכנסו,
משום שהגובים שבתו.
שלשה ימים אחרי פרוץ השביתה, הספיק
יצחק קריב לא לאכול צהריים שלש פעמים,
לרוץ פעמיים אל ישראל רוקח, להתדפק בערב
על דלת דירתו הפרטית של לוי אשכול

ר,טולוז הז ה וז ח 1

במד ־ 1ף,
בבקשת עזרה, לעמוד על המקח עם ועד עובדיו
במזנון הכנסת עד חצות הלילה, לבקש
עזרת הצבא בשרותים היגייניים.
בסוף השבוע היה הטלאי, שעמד לאחות
את עסקי העיריה, מוכן. אחר ישיבה נוספת
שארכה עד שעה 2אחר חצות, קרא ועד העובדים
לחבריו לחזור לעבודה, התנאים :
• משכורת מאי תשולם תוך שבוע.
• בחודשים הבאים תשולם המשכורת לא
מאוחר מה־ 18 לחודש.
• אשר לקופות תגמולים ומם מקביל, תוקם
ועדר״ שתציע תוך חודש, את האופן
המהיר ביותר, להחזרת החובות.
למחרת, החלו פועלי הנקיון לפנות את
הרחובות מאשפה•
הים ריח חומד נפ ץ
הדי שביתת הימאים דעכו לאיטם. הת־
* פרצויות קלות של זעם והתמרמרות שאירעו׳
על ספוני אניות ישראליות, לא היוו עוד
חדשות לעתונאים הרעבתנים. לכאורה, נדמה
היה כי סיומה של השביתה ומינויה של
ועדה מארגנת הסתדרותית שתפקח על איגוד
הימאים — חיסלו את הפרשה לתקופה
ארוכה.
״ ט רי ק״ ק טן. כשהחליטו אנשי אותה
ועדה, לפני כחודש ימים, לקיים סוף סוף
את הבחירות למועצת איגוד הימאים התייחסו
ימאים רבים להחלטה בחשד נסתר. החשד
נמוג במקצת כשנבחרה ועדת בחידות שכללה
בין חבריה שני ימאים׳ מפעילי שביתת הימי
מאים לשעבר.
בתחילה התנהלו ההכנות לבחירות כסדרן,
עד אשר הוחלט לפתע על שינוי חוקת הבחירות
בקשר לימאים בעלי זכות בחירה.
ההחלטה קבעה בין השאר כי ,״חבר איגוד
העובד לפחות שלשה חדשים במקצוע״׳ הנו
בעל זכות בחירה. כן נכללו בהחלטה זו
גם חברי האיגוד אשר עבדו לפחות שלש
שנים בים ועובדים כיום בחוף בעבודה הקשורה
בים. דעת הימאים המתמרמרים: חידוש
זה הוא ״טריק״ קטן של הועדה המארגנת
החוששת פן לא ישיגו מצדדיה את
הרוב הדרוש.
חברי ועדת הבחירות הגישו ערעור על
ההחלטה למרכז האיגוד הארצי, שטען כי
ההחלטה נעשתה בהתאם לחוקת ההסתדרות.
תוצאות הערעור טרם נודעו.
תותחככד. בינתיים גייסה הועדה המארגנת
תותח כבד לעזרתה בתעמולת הבחירות.
התותח: שר החוץ משה שרת,
שהוזמן לחיפה להרצות בפני הימאים• שר
החוץ העלה באוב את נשמת שביתת ה
סיפוני
האניות. לדעתנו, יש להילחם בכך
בכל מחיר, כדי לאפשר את ביצוע הבחירות
בהקדם.״

משפט
ב ג לי מו ת ש חו רו ת
לו נמצא בישראל אדם בעל יוזמה, יבול
היה להרוויח השבוע הון בהתערבויות על
גורלו של הרס״ר חיים שמחון (העולם חזה
.)816 כמומחה היה קובע את היחס, בערך,
בשעור של 10ל־ ,1לטובת הזיכוי.
השאלה לא היתה, כמעט, אם שמחון היה
אשם או לאו — על התשובה לכך היו
רוב בני הארץ תמימי דעה. השאלה האמיתית
היתה: יחויב בדין או לא? כי
הסניגור אשר לויצקי הצליח להעמיד לפני
השופטים (והקהל) אפשרויות כה רבות,
עד כי הכל היה תלוי באמונתם הפרטית
של השופטים. הם יכלו להאמין לאותו נער־זהב
חיפאי ,״כושי״ ,ולבן בעל בית־הקפה
המפוקפק בטבריה, אלי עבאדי. והם יכלו
להאמין לרס״ר, שלא שינה את הבעת־פניו
במשך כל שעות המשפט, ישב דומם וחסר־רגשות
כפסל.
באולם, בו ישבו צפופים המאושרים ה־מעט!ים
שזכו ל״מספרים״ ,ובני משפחתו
הגדולה של הנאשם, הודיעו שלשת עוטי
הגלימות השחורות למי האמינו. הם דנו
פה אחד את הרס״ר לשבע שנות מאסר —
עונש קל למדי בהשוואה לפשע שיוחס לו.

פי אלבום הפושעים במשטרה, הצביעה על
חיים שמרס, כנהג מכונית המשא.
לדוג כמים צלולים. שמרס נעצר, נחקר
ושוחרר. כמה ימים לאחר מכן נרצח.
לחוקרים היה ברור כי שמרם נידון למוות
על ידי בית הדין של העולם התחתון. הסבות
היו יכולות להיות, לדעתם: הלשנה, בגידה
או מעילה. על כל פנים היתד, זו הזדמנות
נוחה לערער במידת האפשר את יסודותיו
של מבצר הפושעים• המשטרה חיפשה מלשין.
היא מצאה אותו. שלשה צעירים, אליהו(ה־ג׳ינג׳י)
גולדברג, יהודה פיין ואהרן (״אר־צ׳יק״)
רוזנבאום נעצרו, הואשמו על ידי
התביעה בבצוע הרצח.
השבוע, כאשר החל להתברר דינם בבית
המשפט המחוזי בתל־אביב, לפני הנשיא נתן
בר־זכאי ושני שופטים יועצים, נערכו לקרב
זה מול זה, פרקליט המחוז ישראל גורני
וסניגור אשר לויצקי שאך סיים את הגנתו
על חיים שמחון (ראה לעיל).
לגורני היתד. זו עבודה לא קלה. היה עליו
להסתמך במדד, רבה על גרגירי חול בנעלים,
על חוש־ריחו של הכלב המפורסם דגון,
על מסדרי זיהוי, על הלשנתו של איש העולם
התחתון.
מאידך, היה לויצקי מאושר לדוג במים
הצלולים. בחכתו הארוכה הצליח לעתים קרובות
לטשטש קמעה את הנקודות החזקות
המועטות שהיו בעדויות. הוא החזיר מדי
פעם בפעם חיוך כפול לעומת חיוכו של

שכניה של משפחת חלבי בשכונת התקוה,
תל־אביב, פקחו, לפני שבועות מספר, את
עיניהם לרווחה למראה מחזה שמח־עצוב.

* •דיות 3 .ח שודי

דרכי אדם
הסמלו 1מדבמבחן

העולם הזה מס׳ *16

הווי
״העוודח״ • לדה בן

באחד הלילות לפני שמונה חדשים׳ הדהדו
ארבע יריות אקדח מעבר שפת ימה השומם
של בת־ים. על החול הלח, בתוך שלולית
דם גדולה, שכב בלי רוח חיים, צעיר בן
,25 חיים שסרס, תושב יפו, נשוי ואב לשני
ילדים (העולם הזה .)780
כמחצית השעה לאחר מכן היתר, כל המשטרה
הפלילית של מחוז חל־אביב על גלגלים י
הניעה את מכוניות השיטור שלה, גייסר
את כל הכוחות שעמדו לרשותה. הציד הי
דול לתפיסת הרוצח החל.
אהוד ספורטה ויונה גילבין, שני החוקרים
הראשיים של מטה המחוז, עמלו אותה שעה
כדי לחבר את הטבעות המפוזרות של השרשרת
שעמדה להוביל אותם לגילוי התעלומה.
הם היו בקיאים היטב בנעשה בתחומיו
של העולם התחתון, הכירו כמעט
כל פושע מועד, מבריח או פורץ. אולם
הפעם היתה זו משימה לא קלה, כי שג־־•
עצמו היה פעיל במעשים בלתי כשרים, שותן׳
בגניבת הבדים הגדולה מבית האריגה תלווה
מודל כמה ימים לפני הרצחו.

גורני הבוטח, נסך שלוה ובטחון על פני
הנאשמים שישבו מאחורי נבו•
רק פעם אחת אפפה דממה את האולם
המלא. היה זה בעת כניסתה של אם הנרצח
שהתעלפה כאשר החלה להעיד, זעקה, בד,ס־תירה
פניה מהנאשמים :״אוי, הרגו לי את
בני יחידי ! ״

ימאים. השמיצה קשות; אמר בין השאר :
•אפשר להתפלץ מעצם המחשבה על אפשרות
של שביתה כזאת.״ מספר ימאים ביקשו
את רשות הדיבור, קמו לענות למרצה.
השאר נשארו לשבת באדישות גלויה.
אמרו ימאים מנאמני הכינוס לשעבר, ומי
שהיו פעילי השביתה :״המרירות והאדישות
בין הימאים הגיעו לרמה בה היו לפני
השביתה הגדולה. ריח חומר נפץ נישא על

לאחר כמה קריאות אזהרה שלא הועילו.
אז יצא נחום מהמכונית, עצר בעד מזרחי
מלירות בבורחים, הבטיח כי ימסור את שמותיהם
וכתובותיהם במשטרה. הסמל היסס
לרגע, הסכים.
בינתיים מצאו יתר השוטרים כי ארבעת
השקים שהיו במכונית לא הכילו לחם, כפי
שנאמר תחילה, אלא בשר בקר שחוט ושמונה
רגלי פרה. מזרחי, שביקש מהזוג להלוות
אליו לתחנת המשטרה נתקל בהתנגדות
נשית דוקא: שושנה החלה לחבקו, התחננה
לפניו כי לא ימסור את העניו לתחנת המש־סוד,
אחר, הציעה לו לדבריו׳ יקבל מידה
גם סכום כסף. מזרחי סרב כמובן, הוביל
את השניים למשטרה, שם הוציא פיסת נייר
ועפרון, פנה אל נחום, ביקש ממנו את שמות
שני הבורחים וכתובותיהם, כפי שהבטיח.
״אינני מכיר אותם, כלל,״ היתד, התשובה.
התוצאה: הזוג נאשם לפי ארבעה סעיפים
•1 :החזקת בשר שלא כחוק .2 .נהיגה
רשלנית .3 .הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו
.4 .הבטחה למתן שוחד.

היתה זו גנבה, שלדעת המשטרה, בוצעה
במתוכנן על ידי חבורת פורצים מנוסה שלא
השאירה עקבות במקום• אולם כעבור ימים
ספורים נתגלה חלק מהסחורה הגנובה בביתה
של מרים זאובר ביפו, אשר, בגיל העמידה,
שטענה כי כמד. צעירים, שהציגו עצמם כסוחרים,
ביקשוה להרשות להם את אחסנת
הסחורה בביתה למשך ערב אחד. כאשר
נתבקשה האשד. לזהות את *הסוחרים״ על

בשעת חצות, באחד הלילות לפני ארבעה
חדשים, נסעה לאטד, מכונית־שיטור בכביש
פתח־תקוה סמוך לתל־אביב. סמל משטרה
יוסף מזרחי שהדק את אזניות המשדר אל
אזניו פיהק פיהוק רחב. במשך שעות משמרתו
לא קרה עדיין דבר; בעוד שעתיים,
יתכן וימסור דו״ח ריק למטהו•
הרהוריו נפסקו בדיוק בעבור המכונית
ליד גרג׳ בלאט. מכונית טנדר שנסעה מאחורי
מכונית השיטור, פתחה לפתע במרוץ
שגעוני, עברה ביעף על פני השוטרים הנדהמים.
מזרחי
פקד מיד לרדוף אחרי הטנדר, השיגו
רק בפינת רחוב פרץ. ליד ההגה מצא גבר
(הנהג) ואשד, שישבה לידו. שניהם לבשו
חלוקי לילה.
מה שאירע לאחר מכן גולל מזרחי בתחנת
המשטרה, שם נפתח מיד תיק משפטי
נגד הזוג. הסמל השחרחר והחייכני סיפר
כי כאשר שאל את הנהג, נחום שמואל
ואת אשתו שושנה לפשר מהירות נסיעתם,
השיב נחום.כי הוא הוביל את אשתו לבית
חולים. בעודם משוחחים, קפצו שני גברים,
שישבו על ארגז הטנדר, התחמקו במהירות
לעבר סימטאות שכונת פלורנטין• מזרחי
מיהר לשלוף את אקדחו, עמד לירות בהם

המחזה: מסיבת יום הולדת.
בעל השמחה לא הבין אמנם את המתרחש
סביבו אותה שעה, כי היה רק בן שנה
אחת. אולם השכנים שלחו מבטי זעף לעבר
הבית בן שני החדרים בו נערכה המסיבה,
קיללו נמרצות את בעליו•
כי באותה שעה שהצהלה פקדה את החוגגים,
ישבה על רצפת חדר המדרגות אשד,
כבת ,40 התיפחה חרישית. היתד. זו אסתר
חלבי שבאה ארצה עם בעלה אברהם לפני
15 שנים מעיראק, הולידה לו שני בנים ובת.
משך שנים הלך הכל למישרין, עד שאברהם
שלא היה צעיר ביותר ( )50 הכיר נערה לא
מבוגרת ביותר 23 החל לדברי השכנים,
לחיות עמה ללא קידושין ומבלי להתחשב
ביותר בדעתה של אסתר.
תחילה היתד, לו אמתלה נוחה, הנערה
החדשה, דורים, שימשה בביתו כעוזרת,
ותו לא. אולם כאשר בקע לפני שנה קול
בכיו של תינוק מבית חלבי, ידעו כבר
כל השכנים כי ה״עוזרת״ ילדה בן.
השבוע פנו עשר משפחות הדרות בשכנות,
במכתב לרבנות הראשית ולמחלקה
הסוציאלית, גוללו א ת סבלה של אסתר,
הנרמסת בביתה כשפחה על ידי בעלה, נאלצת
להתגורר במטבח, ללא מטה או כסא.
ילדיה, טענו השכנים, הוצאו על ידי אברהם
מבית הספר כוי לחסוך כסף, בעוד הבן
הבכור ( )17 נדרש להביא את כל משכורתו
החדשית ( 90 לירות) לביתו, לכלכל בה את
אמו האומללה•
לאחר שיבדקו הרבנים את אמיתות האשמה
והמחלקה הסוציאלית של עירית תל־אביב
תיווכח כי מצבה של אסתר מעורר באמת
דאגה. עלול אברהם׳ שהוא פקיד דואר ותיק,
האשם בגימיה*

מכל

ף. ע 1ל 0
קוריאה הזקן מ סי או ד
בהילחם הלויתדם, נאכלים דגי הרקק
(פיתגם קוריאי).

קציני המטה של מפקדת או״ם, צבא הר־פובילקה־העממית־הקוריאית
וצבא־המתנדבים
הסיניים עמדו כפופים על מפות החזית
ותצלומי האויר, הכינו את הטיוטות האחרונות
של קו שביתת־הנשק. בחוץ התלוצצו
העתונאים. אוירה כמעט עליזה אפפה את
בית המחצלות. אמנם, לאורך החזית עוד
זעקו הפצועים, נאנחו הגוססים, קפאו המתים,
אולם שביתת־הנשק היתר, קרובה.
רק איש אחד יכול היה עוד להפריע.
בביתו אשר בסיאול ישב סונג־מאן, האציל
הקוריאי בן ד,־ ,78 הידוע בארצות המערב
בשם המאונגלז סינגמן רי. עקשן, מר־נפש
ועייף, קרא הנשיא של הרפובליקה הקור־יאית
(הדרומית) כי האמריקאים בגדו בי,
הקריבו את חלום מולדתו לאיחוד על מזבח
של פיוס פחדני.
אולם איש לא התיחם עוד ברצינות אל
הזקן. הלויתנים עמדו לסיים את מלחמתם,
התעלמו מקיום דג־הרקק. וכי מה יכול היה
לעשות י הצבא הדרום קוריאי ירד, קלעים
אמריקאיים, אכל שימורים אמריקאיים, לבש
בגדים אמריקאיים. כלכלת הארץ כולה לא
יכלה להתקיים אף יום אחד ללא תמיכת
הדוד סם. המדינה כולה דמתה להיכל קלפים•
נשיפה קלה מן הפה האמריקאי היתד,
מספיקה להפילו.
ממשלה כארון מתים. אולם האמריקאים,
הבטוחים בעצמם, טעו בהערכת עובדה
שאינה נמדדת בדולארים: אופיו של
הקוריאי הקטן ור,מקומט בסיאול.
יי סונג־מאן נולד וגדל כתלמידו של קוג־פוציום
הגדול, פאציפיסם מובהק. הוא נשאר
פאציפיסם כשעונה במשך ששה חדשים
בבית־סוהר קוריאי, שם נשברו אצבעותיו,
נשרף עורו. הוא נשאר פאציפיסט כשניסה,
לשוא, לשכנע את האמריקאים, לפני 50 שנה,

נטל לידיו את רסן השלטון כדבר מובן
מאליו.
חמשה כדורים דרוכה. הוא לא
עשה זאת בצורה שרכשה לו את אהדת
דעת־הקהל המתקדמת בעולם•
יי סינג־מאן לא היה מעודו דמוקרט. הוא
לא האמין כי הדמוקרטיה מועילה לארץ
מפגרת ומסוכנת. משפחתו — משפחת יי —
שלטה בקוריאה משך 600 שנה, וסונג־מאן
לא חשב ששיטותיה היו פסולות. הוא ניהל
את המדינה כאילו היתד, אחוזתו הפרטית,
קיבל עצה רק מפי אדם אחד — אשתו
פראנציסקה, אוסטרית, הצעירה ממנו ב־20
שנה, אותה נשא לאשר, כשנפגש עמה לפני
29 שנה במושב חבר־הלאומים.
מטרה אחת היתה לו בחיים: לאחד את
ארצו. ארץ זו, שבותרה באופן שרירותי
לשניים על ידי הלויתנים הזרים, לא יכלה
להתקיים מחולקת. ד,תעשיה היתד, בצפון.
מרבית האוכלוסיה היתד, בדרום. בעיני יי
היתד, ממשלת הצפון אספסוף בוגדני. הוא
הטיף השכם והערב למלחמת־איחוד. האמריקאים,
שחששו פן יגשים את איומיו, לא
נתנו לחייליו אלא חמשה כדורים לרובה.
להתאבד לכד. לפני שיי יכול היה
להנחית את מכתו על הצפון, ירדה עליו
מכת הצפוניים, שחלמו, כמוהו, על איחוד
הארץ — אולם תחת ממשלתם שלהם.
במלחמה נחרבה הארץ, סבלה כפי שסבלו
ארצות מעטות מאז ימי הביניים. החקלאות
נהרסה, מליונים נדדו בכבישים. אולם תחת
פקודתו של יי קם צבא של חצי מליון
חיילים, מניסים בקרב. היה מנוי וגמור אתו
להפעיל צבא זה כדי להגשים, לפני שימות,
את חלום חייו.
עם מותו של סטאלין והתחלת התקפת־השלום
הקומוניסטית השתנה המצב כליל.
שביתת־הנשק הפכה כמעט ודאית. נדמה שחלומו
של יי ימות לפני יי עצמו.
לאמריקאים לא היה כל חשק להקריב את
בניהם למין חלומו של זקן עקשן. המלחמה
היתד, בעיניהם תמיד, כדברי הרמטכ״ל האמריקאי
לשעבר. ,המלחמה הלא־נכונה, בשעה
הלא־נכונה, נגד האויב הלא־נכוך. הם
הסתפקו בשביתת־ נשק שתשאיר את המצב

מלבים משוחררים נארימאן, פארוק ופואד השני
אל תחוסו על חיות שוטות !

תחילה את החזרתם בכוח, הסכימו לפשרה.
עוד לפני שהקצינים יכלו לשלוף את העטים
הנובעים, הפך הזקן בסיאול את הקערה
על פיה• צבאו, ששמר על מרבית מחנות
השבויים, פתח פשוט את השערים. כל חיילי
הצפון שנשבעו אמונים ליי סונג־מאן יצאו
לחופש, הוסתרו בבתים פרטיים של אזרחי
הדרום.
העולם היה מוכה תדהמה. בבירות השונות
ניסו לנחש אם יגרום צעד זה להאיכת
המלחמה, להקרבת אלפי חיילים נוספים בשדות
הקטל. דיפלומטים קיללו באופן חפשי
(אם כי בחדרי־חדרים) את הקוריאי המתנכר.
אולם בסתר ליבם הרגישו כי מעשה זה
של הזקן בן ד,־ 78 היה סמל למשהו גדול :
הנשיא השנוא, הריאקציוני, הרודני, הוכיח
כי גם בשנת 1953 יכול עם קטן להמרות
את רצון שליטי העולם המפרנסים אותו.
דגי־הרקק, אם אך יש עוז בלבב וגאווה בנפשם,
יכולים להפר את פקודת הלויתנים.
גרמניה הפסיכו־רוחינים
.האזינו לקול הצבא הגרמני — תחנת
אטמסיק מדברת !״ החיילים הגרמניים ששמעו
מלים אלה, בסוף שנת ,1944 אימצו
את אזניהם. הם ידעו שעוד מעט ישמעו
משהו מענין ומשעשע: תחנה מסתורית
שהתיימרה להיות גרמנית, אך סיפרה דברים
מוזרים: פרטים אינטימיים על חיי מנהיגי
הרייך, הערות עוקצניות על פחדנותו של
הצבא האיטלקי, עובדות על הסכסוכים בין
מפקדי הצבא הגרמני לבין עצמם.
היה זה יום הלידה של נשק חדש. המומחים
קראו לו ״מלחמה פסיכולוגית.״ למעשה׳
היתד, קיימת, בצורת עובר, מאז בריאת
העולם. אולם עתה יצאה מרחם האם, קיבלה
מעמד רשמי ועצמאי•
שכירת עמוד השדרה. הגנרלים של
הנשק החדש לא ישבו על טאנקים, לא פקדו
על סוללות של תותחים. עבודתם הצטמצמה
במשרדים אפורים. אולם הנשק שהופקד
בידיהם היה בעל כושר איום. והם ידעו
זאת.
לא היתד. זאת תעמולה רגילה. תחנת־אטלנטיק,
ששכנה בלונדון, לא באה לשכנע
את הגרמנים כי הם טועים, וכי הצדק עם
האנגלים. היא לא התוכחה עם תורת הגזע,
לא הרחיבה את הדימר אעל מעלות הדי־מוקרטיה.

שאין
להקריב את עמו כדי לפייס את היפאנים.
הוא נשאר פאציפיסט כשהוגנב, בארון
מתים, לתוך המושבה הבינלאומית של שאנ־חיי,
לפני 34 שנה, יסד שם את ־הממשלה
הקוריאית החופשית בגולה.
אולם הזמן הפך את יי־רי לאיש מלחמה.
שנים על גבי שנים עברו, הגשמת חלום
החרות של ארצו נשארה רחוקה כשהיתה.
אפילו כשהיפאנים הטביעו את הצי האמריקאי
בנמל הפנינים, התכחשו האמריקאים
לשאיפת החרות של קוריאה. הם סירבו
אפילו לתת לנשיא הגולה לשוב למולדתו.
הוא חזר כמעט בחשאי, כאזרח פרטי, בהסכמת
מפקד מקומי.
בחזרו, מצא בארץ תוהו ובוהו 205 ,מפלגות
פוליטיות התחרו ביניהן. אך קולית
אלה נדמו מיד: האיש הקטן׳ שסימל את
מלחמת השיחרור של ארצו משך שני דורות,

כפי שהיה לפני הפלישה הצפונית.
יי רתח, איים, התחנן. היו בידיו שני אמצעים
כדי להפר את רצון הלויתנים. צבאו
החזיק בשני שלישים מקו החזית, יכול
היד, להוסיף ולהילחם גם אחרי חתימת שבי־תודה,נשק.
אולם היתד, זאת דדך מסוכנת.
צבא קוריאה הדרומית לא יכול היה לנצח
לבדו, אלא רק להתאבד לבדו.
קערהעל פי ה. הנשק השני היד,
פשוט יותר. הוא חולל השבוע סערה מסביב
לכדור הארץ.
המכשול העיקרי לשביתת־נשק היה, משך
שנתיים רצופות, גורלם של כמה אלפי שבויים
צפוניים, ששוכנעו על־ידי שוביהם לבגוד
בממשלותיהם. האמריקאים ׳הסכימו, כפשרה,
ששבויים אלה יישארו כלואים משך
כמה חדשיק אחרי שביתת הנשק, יימסרו
לידי הודו הנייטראלית׳ הצפוניים׳ שדרשו

הפסיכו־לוחמים רצו משהו אחר לגמרי.
הם הבינו כי החברה החדישה בנויה על
הסכמת כל אנשיה לכמה עקרונות קדושים.
שבירת עקרונות אלה — נאמנות להנהגה,
אימון הדדי, משמעת, כבוד לבעלי־ברית —
כמוה כשבירת עמוד־השדרה של הגוף החברתי•
לא היה כלל צורך להשמיד בני־אדם
או להרוס בתים. די היה לשבור את עמוד
השדרה. בלעדיו הפכה החברה לאספסוף
חסר־ישע.
בשלבים האחרונים של מלחמת העולם השניה
נחלה שיטה זו נצחונות מזהירים. היא
לא היתד, מסוגלת להכריע. אולם היא קיצרה
את המלחמה, גרמה לכניעת צבאות שלמים,
ללא ירית כדור. .
אטום פסיכולוגי. עם גמר המלחמה
הונחה הפסיכו־לחימה במקרר. טאנקים ואוי-
ראים הצטלמו בעתונים המצוירים. לא היה
מקום לתמונותיהם של קצינים מרכיבי מש־
(המשך בעמוד ) 15
במרחב סצרים
הנ שי אבאר מון דימלר
בערבית, יש למלה. ראיס״ פירושים רבים.
בשפת השלטון והדיפלומטיה היא יכולה
להתפרש כנשיא (של רפובליקה) ,בראש
ממשלה, כמנהיג. האפשרות של אי־הבנה
קטנה ביותר, מאחר שתמיד מופיע שמו
של האיש שאליו מתייחס התואר יחד עם
המלה. השבוע חוסלה גם אפשרות קטנה
זו של אי־הבנה, באשר היא נוגעת לליווה
מוחמד נגיב. החל מד,־ 18 ליוני יתאימו לו
שלושת הפירושים של. ראיס״.
במסיבת־פאר הפך ראש הממשלה ומנהיג
מצרים גם נשיא הרפובליקה הראשון. בארמון
עבדין, המפורסם והגדול שבארמונות
פארוק, במרכז קהיר הבירה, שקיבל שם
חדש. ,ארמון הרפובליקה״ ,הוכרז נגיב לנשיא,
בחסדי אללה ולפי החלטה מיוחדת
שלו ושל מועצת קציני ההפיכה, בדיוק 326
יום מאז נתנו אותם קצינים את הפקודה
להקיף את הארמון האדיר ולעצור את
פארוק.
המלך הלך, המלוכה נשארה. עצם
הכרזת מצרים כרפובליקה, והשבעת נגיב
כנשיאה הראשון לא הפתיע איש• האפתעה
היחידה: שנגיב החלים לפעול לפני ד.־ד2
ליולי, יום השנה הראשון להפיכה.
שינוי המשטר לא ישנה, למעשה, את מעמדו
וסמכויותיו של נגיב. הוא ימשיך להיות
סמל השלטון, האיש שבשמו תפעל ההפיכה.
השינוי האמיתי הוא זה שיחול כמעצמה של
המשפחה המלכותית. למרות שפארוק הודח,
הושאר לו תואר נסיך, לבנו ד,ינוקה, פואד
השני, הוענקה הזכות לש־ב ולמלוך במצרים.
אחיות המלך, הגרות כולן במצרים, וכן
בני־משפחה רבים, שמרו על תואריהם ועל
מעמדם, המשיכו לקבל את הקיצבה הממשלתית
כבימי מלוך פארוק• במשטר שניסה
לרכוש, את אהדת השכבות הדלות ולחסל-
את הפיאודליות, היוותה המשפחה המלכותית
נקודת־משיכה טבעית לכל מתנגדי המשטר.
.האומה פוקדת״ .אויביו של נגיב
רבים עדיין וחזקים, בכל שטחי החיים במצרים.
אילו החזיר נגיב את המשטר הדי־מוקראטי
כיום, היו אויבים אלד, יכולים
לגרום למפלתו המוחלטת, למרות האהדה
האמיתית שרוב המכריע של האוכלוסיה
נושא לו. כוחם של האפנדים ובעלי האחוזות
טרם נשבר, אם־כי איש אינו קורא להם
((רשמית) ביי או באשא.
הם יודעים כי המשטר החדש תלוי עדיין
במידה מסויימת ברצונם הטוב, ואין הם
מהססים למתוח ביקורת ואף להתקיפו גלויות.
בחוגים רבים מתנהלים אף ניחושים
אם לא הוקמה במצרים רשת מחתרת להחזרת
פארוק.
נגיב יודע כי אפשרות זו מוחשית ביותר.
לכן תפקידו הראשון של סלאח סאלם, ה-
מייג׳ור ששיכנע את הסודאנים לכרות ברית
עם נגיב, ואשר מונה עתה לשר ההדרכה
הלאומית, היה ללחום באפשרות זו. .הרוצים
במשטר הישן הם כזאבים הרוצים לשוב
לחתה ולטרוף את הכבשות חסרות־הישע.
תפקידו של כל מצרי נאמן הוא לחסלם.
האימה פוקדת: אל תחוסו על חיות טרף ! ״

הע ולם ה זה

מראיין העולםה זה מראיין העולםה זה

מראיין * העולםהזה מראי י ן העולסה זה מראיין. העולהזהמראיין העולם

א ת צבי סבירסק־ ,כונה שיכוני

איך משיגים דירה?
לפחות בל תושב שלישי במדינה חושב פיוס על הכעיה החמורה ששמה: שיפץ. למערה
ממחציתם לוטשים מבט לאזור תל־אכיב -רמת־גן. אין אלה עולים חדשים כלבת היושבים עדיין
במעברות או אשר שוכנו בכלוקונים בבל פינות הארץ: גם תושבים ותיקים, הדרים בצפיפות
וזוגות צעירים, המחפשים בית להתחיל בו חיי נשואין, שואלים את השאלה: האם יכול אני לקנות
דירה ז
״העולם הזה״ ככר טיפל פעמים אחדות בבעיה זו -תמיד מנקודת ראותו של מחפש
השיכון. הפעם פנה לצד השני, לקבלן, על מנת להיווכח כיצד משתקפת אותה שאלה כעיני
האיש המספק את הדירה. האיש, שלפניו הוצגו השאלות, הוא צבי סכירסקי.
כגיל ,40 נעשה כבר סבירסקי אחד הקבלנים הגדודים בארץ. כמשך 17 שנה עסק בכניה,
כעיקר ברמת־גן וסביבתה. כיום, תופש הוא שם את המקום הראשון כין הבונים. אין הוא עוסק
כבניית שיכונים צכוריים או ממשלתיים, מומחיותו -בבניית בתים משותפים למכירה.
ואלה השאלות שהוצגו לפניו על־ידי כתב ״העולם הזה״ :
מר סבירסקי, כמה עולה כיום דירה חדשה
בת שני חדרים, בממוצע ץ
בין 4500ל־ 5500 לירות.

אני עצמי נמצא כל הזמן במקום, מרכז את העבודה בצורה
כזאת שתהליך הקמת בניין מסויים יסתיים בלי איבוד של
יום אחד.

במה מוזיל הדבר את המחיר לקונה 7

וכמה צריך אדם לשלם דמי מפתח בדי לקבל
דירה דומה 7
כ־ 3500 — 3000 לירות.

אם בן האינך סבור כי שטות היא לקנות
דירה, כשאפשר לשכור אחת, בחסכון שד 2000
לירות ז
לזג ואיני אומר זאת דוקא כאדם ד,מעוניין במכירת דירות
בבתים משותפים.

מה הסיכות, אם בן 7
ראשית: תמורת אותן 3000 לירות במזומנים, יכול ארם
לקנות אצלי דירה. את העודף יוכל לשלם בתשלומים, לפי
יכולתו. חוץ מזה, דירה פרטית טובה תמיד מדירה שכורה.
הקונה פטור מתשלום שכר־דירה, אפשר למכרה בשעה שרוצים,
מבלי שיהיה צורך בהסכמת בעל הבית, הדורש שליש
מהמחיר שמקבלים מן הדייר החדש. אם יבוא פעם מצב של
שפע דיור בארץ, ויבוטלו דמי־מפתח, יהיה שווין של הדירות
הפרטיות רב.

אגב, על איזה כסיס כנוי חישוב מחירה של
דירה -אם אין הדבר כגדר סוד 7
אין כאן שום סוד. יכולים להיות הבדלים פה ושם, אולם
בממוצע מתחלק המחיר שאני מקבל עבור דירה בצורה
כזאת :
קרקע 0/0 -ד•
שכר עבודה — .600/0
חומרים 26
רווחים סך.

אמרת שמאז המשכר הגדול כשוק הבניית
ירדו המחירים כ*^ .20 ידוע כי שכר העבודה
כאותה תקופה עלה כאופן מתמיד. על חשבון
מה נעשתה ההורדה 7
בעיקר על חשבון מחירי החומרים: מלט, ברזל, עצים.
לפני כן היו מקובלים רווחים גדולים יותר ; עתה מסתפקים
הקבלנים בפחות.

מה היו הגורמים העיקריים לשגשוג הבנייה7
החשבון הוא פשוט מאד. קבלן המסתפק בבניית בניין
אחד לשנה, חייב להוציא את כל פרנסתו ורווחיו מאותו
בניין. אם אני בונה 100 בניינים לשנה, למשל, מתחלקות
הכנסותי לאותה שנה בין 100 בניינים.

לפי אותו חשבון, תוכל להוזיל את המחירים
עוד יותר אם תכנה בהיקף גדול פי עשרה מזה
הנוכחי 7

לא בדיוק. ברגע שארחיב את היקף הבנייה שלי׳ ייהרס
לחלוטין כל הריכוז, שהוא חיוני ביותר. עלולה להשתרר
אנדרלמוסיה מוחלטת, לא אוכל לפקח על העבודה, לא אדע
אפילו מה בונים, ואיפה. יהיה צורך בהקמת מנגנון מסועף,
זמן וכסף ילכו לאיבוד ולבסוף — יסתכם הדבר בהתייקרות
רצינית של הבניינים.

האינך חושב כי אדה הן הגזמות־שוא וכי
ניהול יעיל עשוי למנוע את האנדרלמוסיה
הזאת 7

בשטח הבנייה הציבורית ושיכוני העולים, בא הפרוספרי•
טי כמעט מיד לאחר תום הקרבות. רבבות עולים שוכנו,
הוקמו שיכונים עירוניים, יישובים חקלאיים או חקלאיים״
למחצה. אולם בשטח הבנייה הפרטית בא השיא זמן רב
לאחר מכן. בתחילה היו עוד מספיק דירות להשכרה וגם
הערים הנטושות לא היו עדיין מלאות בעולים. השינוי האמיתי
בא עם עליית יהודי עיראק — על כל פנים כך היה ברמת־גן
ובסביבה.
אני עצמי בניתי, למשל, רובע שלם של 100 בתים, אשר
כולם נמסרו לעולים עיראקיים. עולה כזה, שהצליח להעביר
את רכושו אתו, אינו עושר, אותו חשבון שתושב ישראלי
ותיק עושה. הסכום של 5000 או 6000 לירות ישראליות אינו
נראה בעיניו כסכום פנטסטי ; הוא עושה חשבון כי אין
זר, אלא 1000 או 1200 לירות שטרלינג. גם לפני מלחמת
העולם, כשמחיר הדולר היה 20 גרוש, לא היה מחירה של
דירה ברמת־גן נמוך מזה.

אמרת שבנית רובע שדם לעיראקים. האם
יתכן. אבל לא מזמן היתד. לנו דוגמה מאלפת ביותר של זוהי שיטתך המקובלת או שהעולים מעדיפים
התפשטות יתירה. דבר כזה עלול להרוס קבלנים הרבה יותר לגור במרוכז 7

חזקים ממני.

מר סבירסקי, כעולם הרחב מקובל שאדם קד
נה לעצמו בית רק לאחר שרכש את בל שאר
הנוחיות רמת־מחיה גבוהה, ריהוט, מקרר
האם שימוש מוגבר במכונות אינו עשוי להחשמלי,
מכונית פרטית. זוהי, למעשה, השקעת
הון עודף. ואילו באן, אדם חייב לשקוע בחובות קל ולהוזיל את הבנייה 7
לפי מה אתה בוחר את אזורי הבנייה החדבדי
להשיג שיבץ, כשאין לו אפילו מקור פרנסה
לדאבוני, לא הומצאה עדיין מכונה המסוגלת להניח לב שים 7
בטוח -שלא לדבר על הון עודף. האם אתה
, .נים ובלוקים במקום פועל בניין מומחה. ואילו הטורנלייר,
חושב שזוהי תופעה חיובית 7

החשבון הוא מסחרי גרידא. אם אני בונה הרבה בתים
במקום אחד, הדבר מביא חסכון לא־מבוטל בהוצאות. אולם
אני בונה גם בתים בודדים במרכז העיר.

לא. בהחלט לא. אבל איזו ברירה יש? פעם בנו בתים
על־מנת להשכירם. בעלי עסקים השקיעו כספים בבניית בתים,
קיבלו הכנסות משכר־דירה, כמכל עסק אחר> בעלי חסכונות
הקימו בתים לשכירות, התקיימו מן ההכנסות. אולם
עתה מוקפא שכר הדירה בארץ ברמה הנמוכה שמלפני המלחמה,
ושוב לא כדאי לאיש להשקיע כסף בבנייה לצרכי השכרה.
לכן חייבת ההשקעה בבנייה לבוא מצד האיש המחפש
בעצמו דירה. המושג ״בעל־בית״ אינו מגדיר עוד בעל־הון :
הוא כבר מתיחם, כמעט, לכל שכבות העם.

.זוהי שיטה מקורית, מיוחדת לישראל. לא כן?
היא מקורית — אך לא מיוחדת לנו. זה כשנתיים־שלוש
שהשיטה עברה גם לצרפת. אולם שם לא בונים אנשים הזקוקים
לשיכון, כי אם דווקא בעלי־הון בינוניים, הרואים בדירה
בבית משותף רכוש ככל רכוש אחר.

כמה דירות כאלה כבר הספקת לכנות 7
למעלה נד.5000

האם אתה כונה לפי שיטת-עכודה מסויימת,
או בממדים מסויימים 7
אני נוהג, בדרך כלל, לבנות במספרים די גדולים. מספר
הבתים שאני מקים כעת, למשל, הוא — 24 כלומר 300 דירות.
כמובן שסיגלתי לעצמי שיטה מיוחדת, קצב מהיר, המסתכמים
בהוזלה ניכרת של המחיר.
בצורה כללית, אפשר להגדיר את שיטת העבודה שלי
בהתאמת הסרט הנע למקצוע הבנייה. העבודה מבוצעת על־ידי
קבוצות מומחים, קמצו־,־קבוצה ומקצועה, העוברות
מבניין לבניין. למשל: ברגע שהבנאים גומרים, באים אח־יי-״
י״יי״י״ י^-יי•״ יייי יי־״ייי1 ייי י־י״,1־

״התותח הגדול״ ,אינו מעשי ביותר בתנאי הארץ. אמנם
תוצרתו מעט יותר זולה, אך בארץ אשר בה חייבים לקמץ
במלט, הוא מהווה בעיה. חוץ מזה, קירות הבטון שלו דקים,
מתחממים מאד בקיץ, סופגים קור בחורף.

אם בן, מר סבירסקי, מחייב ההגיון הכלכלי
שהיקף הבנייה יהיה בינוני -לא גדוד מדי,
לא קטן מדי. האם כר־מציאות הוא הדבר 7
על־כל־פנים — מוכרח להתגשם. פעם היה פרוספריטי
בשוק הבנייה ; כל מי שיכול היה לבנות בית מכר אותו
בריווח. הדרישה היתה עצומה, המחיר כמעט ולא היה חשוב.
כיום השתנה המצב: לאנשים אין כסף, מחירי הדירות ירדו
בקרוב ל־ .20<56 הקונים עתר, מתמקחים על המחירים וקבלנים
רבים נפגעו קשות. אולם ההתחרות לא תרפה — להיפך,
היא הולכת ומחריפה. קבלנים שלא ידעו להסתגל לשיטות
הייצור הנכונות, לא יוכלו להתקיים.

מה יהיה אם פתאום יחליטו כל הקבלנים
לעבוד כאותם הממדים הנהוגים אצלך . 7
זה לא כל כך פשוט, כאן לא מספיקה ההחלטה: דרוש
גם מימון רציני, והיום לא קל להשיגו. הבנקים חדלו לתת
הלואות לצרכי בנייה, וקבלן אינו יכול להשקיע מאות אלפי
לירות. פנינו גם לשר האוצר בבקשה להקל את תנאי האשראי
לבנייה, כדי להקל על מחוסרי־העבודה, אולם טרם
קיבלנו תשובה.

מנין, אם כן, מוצא אתה את האשראי הדרוש
לד 7
על־ידי השתתפותם של הקונים שלי במימון, אני חוסך,
למשל, תשלום ריבית עבור הלוואות. דבר זה מקטין את
האחריות והסיכון — ויחד עם זאת את מתח הרווחים. למעשה,
משקיע הקונה ביחד אתי ושנינו בונים בשותפות. בצו־
713 הרייחיח.
דה. י חי ,.ייליד

זוהי בחירה חופשית בהחלט. אולם אני עובד בשיתוף-
פעולה עם העיריה ואנו קובעים ביחד את תוכניות הפיתוח
הקשורות בבניית אזורים חדשים.

מר סכירסקי, מה יקרה כשהעיראקי האחרון
שיש לו כסף ירכוש. לעצמו דירה, ולא תהיה
הגברת־עליה 7
סמוך על תושבי הארץ. האוכלוסיה תגדל תמיד ויהיה
צורך בדירות חדשות. למעשה כבר בשנה האחרונה חדלו׳
העולים העיראקיים להיות גורם רציני בשוק הבנייה. בעיקר
קונים עתה תושבים ותיקים המוכרים או מעבירים את דירותיהם
במרכז תל־אביב לאנשים ההופכים אותן למשרדים,
או לאנשי־עסקים החייבים לגור במרכז העיר. בצורה זו
עוברים פועלים ופקידים רבים מדירות שכורות במרכז לגור
בדירה פרטית משלהם, באיזור רמת־גן.

האס קיבלת על עצמך גם לכנות הלק מן
השיכון העממי של הממשלה 7
לא. הממשלה פנתה, בזמנו, לכל הקבלנים, ביקשה מהם
הצעות על בניית בתים, לפי שיטת המיכרז הפומבי. אני לא
הגשתי שום הצעות.

מדוע 7
יתכן כי הסיבה תיראה בלתי־מטריאליסטית במקצת. אבל
אני מעדיף לעבוד עם משתכנים באופן ישיר, לא באמצעות
הממשלה או המוסדות. אני אוהב לעקוב אחרי המשתכן,
לשמור על מגע אישי אתו, לראות אם אין הבית שמכרתי
לו זקוק לתיקונים. על־ידי כך אני שומר על יחסים טובים
מאד עם כל הקונים שלי. וזה דבר חשוב מאד — אפילו
אם איננו כל כר ממריאליסטי.

הו צאתהמאההעש רי ם
ספרית

הבל ש

מחדשת שנית את הופעתה

הופיעה כבר החוברת הראשונה

המרגלת המסתורית
ספור רב עלילה

ומתח

הם ל בו ״ח

אתון חברי

ספ רהפל פו ״ ח
המהדורה הראשונה -אזלה .
החותמים שטרם קבלו את הספרים
מתבקשים לקבלם בהקדם
נמסרה לדפוס מהדורה שניה של הספר

החלה החתמה מוקדמת
למהדורה השניה.
ניתנת אפשרות של תשלומים בשעורים — ארבעה
תשלומים חדשיים בשיעור של 5ל״י. עם העברת
התשלום האחרון יקבל החותם את הספר.
מוסדות ארגונים צבוריים, ועדי עובדים ובו׳ שברצונם
להבטיח את אספקת הספר לחבריהם, מתבקשים להודיע
על־כך מיד, וב״ב ההוצאה יבקרם לשם קביעת סדרי
קבלת הספר והתשלומים. ההחתמה תימשך חודש ימים.

32 עמודים — 125 פרוטות

דרוש את חוברות ״ספרית הבלש״

את התשלומים אפשר להעביר מכל המקומות בארץ בהמחאות־דאר
או בשיקים — לפי הכתובת: מוסד להספקה של
הקיבוץ המאוחד, טל 67211 .רח׳ אלנכי ,89ת. ד2502 .

בכל הקיוסקים לממכר עתונים.

ארגון חברי הפלמ״ח

ה ת בוגז

ל ב חינ ת

ה בג רו ת

ב בי ת ך!

יותר מד* ע תונ אי
כאדם חם־מזג נתגלה
שמיט, כתב הניו־יורק טייטס,
אחד מתריסר העתונאים המפורסמים
ביותר בעולם, הכותב כרגע ספר
על ישראל. כשמחק לו הצנזור קטע
(בלתי־חשוב) מכתבה שעמד לשלוח
לעתונו לניו־יורק, הסמיק מכעס, זרק
מאפרה (ואת כתבתו) על הארץ.
עתונאים אחרים, ישראליים, שניסו
להתקשר, בשבת, עם מפקד חטיבת
החופים והגבולות של המשטרה,
יהודה פראג, הופתעו בהיווכחם
שאין לו כלל טלפון בבית. הסיבה :
פראג גר בחיפה בדירה ארעית.
אמר חיים (הרמן< כהן, היועץ
המשפטי לממשלת ישראל (ראה במדינה)
,בהגיבו על שער הסולם
הזה 812״התנגדתי ואני
מתנגד לעונש המוות. המדינה אינה
מורה בבית־ספר. היא מענישה רק
בכדי להגן על החברה מפני עבריינים•״
כשנשאל אם סיבת התנגדותו
דתית, אמר מי־שהיה תלמיד ישיבה :
״לא. הדת היא הרבה זמן מאחורי.״

הקורם החדש מהווה אמצעי מעולה לשואף להשלים את
השכלתו התיכונית והכללית ומתאים בעיקר לנוער עובד ולכל
אשר נבצר ממנו להמשיך בלימודיו בבתי ספר רגילים.
החל מעתה מתחילה הרשמתם של תלמידים לקורס החדש.
פנה בהקדם לקבלת פרטים ותכנית הלימודים, וציין את דרישותיך
המיוחדות.

המכון העברי להוראה והשכלה בירושלים
המכונים הבריטיים להנדסה ולמדעי המסחר
ת. ד 1259 .ירושלים
רח׳ הבנקים 5חיפה

נא לשלוח לי חינם, פרטים ותכניות לקורס המכין
לקראת בחינת הבגרות.
שם ...כתובת ...

מר צ ה מן השק

פנים או פניס
מאת אבא קובנר

211סיגויןת 1 5 0פרת ! ה

הופיע בספרית הפועלים.

החברה הירושלמית לחעשית סיגרדות בע־־מ

ללמוד

קשהלהא מין
וככלנאת נכון

לרקוד

רק 2תנוווות יד...
בערב בזמן השריה ; לפתוח את הברז
ולשים ״זיוה״ בסיס, זה הכל שעליך
לעשות .״זיוה״ מוציאה במשך הלילה את
הלכלוך באופן כ״כ יסודי
שבבוקר יכולה את לשטוף
כבר את רוב הכבסים.

אצל

הנ ס
ג 1ט
רחוב

בן-י הז ד ה *2
אבקה היחידי
ללא רכית

ה בו בסתב די קו בסת

שמממן את קניותיך

תל־אביב, רחוב הם .4

•וחד מד• פסיק•
מצויד בכוס תה בחלב וכעך, התיישב
שר החוץ משה שרת בפינה
של מזנון הכנסת, לעבור כדרכו,
על טיוטת הסטנוגרמה של
נאום תשובתו למתווכחים בדיון
המדיני. כשנתיאש שר־החוץ מהדרך
בה מפסקות הקצרניות את נאומו
הוסיף בשולי הטיוטה :״שוב מחלת
הפסיקים ! אין כאן רופא?״
באותו מזנון, זכה בתחילת השבוע
שעבר, קונסול ישראל בניו־יורק,
מר ארטור לוריה, לקבלת־פנים
חמה לרגל בואו לשמוע את
הדיון על תקציבו של משרד החוץ.
אך בנסותו לעלות ליציעת הכנסת
כשמיזוודתו הקטנה מבידו, נתקל באי־הכרה
מצד אחד הסדרנים שהכריחו
להפקיד באחד המשרדים, מטעמי
זהירות.
להערכה מיוחדת במינה זכה מש־רד־החוץ
מפיו של ח״כ אריה
אלטמן איש חרות, שאמר :״אין
לנו משרד חוץ, יש לנו מכבי אש,
האצים לכיבוי שריפות פוליטיות
בשעת הצורך, ללא תכנית קבועה
מראש.״
בהזדמנות אחרת, שררה בכנסת
אוירה אינטימית עד כדי כך, שאיש,
מחבריה לא הרגיש בביטוי פרוס-
טיטוציה צבורית — בו השתמש
חבר הכנסת דוד הכהן, איש מפא״י
בשעת ויכוח על עניני העיריות. לעומת
זאת, נתעוררה סערת מחאות,
כשהשתמש הנואם, בהמשך דבריו,
בביטוי פירוש תלמא.,

דאנא

הנהלת המכון מתכבדת להכריז בזה על פתיחתו של הקורם
היסודי המכין לקראת ב חינו ת הבגרות לאכסטרנים,
הנערכות מטעם מחלקת החינוך בישראל.

רח׳ בן־יהודה2 ,
שד׳ רוטשילד 15ת״א

זיוה תוצרת נקה. המפיצים

היחידים: חברת נורית בע״מ

אחד מעתוני הבוקר התלונן על
השעמום בקול ישראל, ציטט כדוגמה,
הרצאה כתובה בידי יגאל אלון על
המפקד האמריקאי דוד (,מייקל
סטון״) מרקוס. יצא המרצה מן השק:
קול ישראל פסל את ההרצאה
של אלון׳ החליפה בהרצאה כתובה
על ידי משה שרת, מבלי לך׳ודיע
על כך לקוראים.
צעירה ירושלמית פנתה למשה
(מויש; פרלמן, מנהל שרותי המודיעין
של הממשלה, שאלה אותו
מדוע התעלם קול ישראל בכלל
מהופעת ספר הפלמ״ח. השיב מויש,
שכתב בעצמו ספר על צה״ל (באנגלית)
:״זהו ספר רמיה.״ התרגז
על כך איש הפלמ״ח, המשורר חיים
(פרחי־אש) גורי :״מדוע ישדרו
בקורת על לי־לה־לו ולא את
ספר הפלמ״ח? אני לא משלם מי־סים?״
גבר
נמוך־קומה וכסוף־שער שעורר
תשומת לב מעטה בקפה נסית׳
תל־אביב, בו הופיע בחברת

,יששכר

(צאנה,

צאנה)

מירון,

נתגלה כאדם ששמו היה פעם בפי
כל: שרום סיקונדה, מחבר השיר
האידישי ביי מיר ביסט דו שיין.
לעומתו זכה בשבועות אלו מחבר
יהודי אחר לפרסומת עצומה
בברלין המערבית: מקם כדוד
הסופר והדרמטורג הישראלי שהמחזה
אשר עובד על ידו על יסוד
ספת של פרג •ן קפקא הארמון,
הוא המחזה המושך קהל מבקרים
גדול ביותר בברלין.

נוכל העול
(המשך מעמוד ) 12

קפיים ליד שולחנות־כתיבה עמוסי ניירות.
אולם בחדשים האחרונים נפתח המקרר,
נמס הקרח שכ סה את השיטה , .הגנרל
אייזנההואר הגיע לכס הנשיאות אחרי שהבטיח
נצחונות גדולים לבוחריו. לא היה
לו כל רצון להשיג נצחונות אלה בשדות
הקרב היקרים של המלחמה החמה. הוא
ביקש נשק אחר, זול יותר. מבטו ננעץ
בגנרלים הפסיכולוגיים. הוא נתן להם את
אות הסתערות.
עוד לפני כן פעלו הפסיכו־לוחמים על
דעת עצמם. הם אספו כספים, הקימו במינכן
הגרמנית תחנת שידור עצומה — רדיו אירופה
החפשית, שהפציצה מדי יום ביומו
משך 24 שעות, את הגרמנים ואת עמי אירופה
המזרחית בפצצות אטום־פסיכולוגיות.
השיטות של רדיו אטלננויק קמו לתחיה.
כל סירצה דקה בחומה הקומוניסטית נוצלה
כדי לטמון בה חומר־נפץ פסיכולוגי, לגרום
להתפוצצות קטנה. אולם קשה היה לדון באיזו
מידה היתד, פסיכו־לחימה זו רצינית,
באיזו מידה הצליחה לזרוע שנאה בין עם
לעם, בין מנהיגים למונהגים.
הפה הגדול. השבוע התפוצצו מטעני
חומר־הנפץ ברחבי אירופה המזרחית. קולות
נפץ עמומים נשמעו בצ׳כוסלובקיה, התפוצצות
אדירה נשמעה בברלין.
הברלינאים, בעלי הפה הגדול שהפך שם
דבר בגרמניה, היו תמיד אגוז קשה. אנשי
כרך חסרי־שרשים, אך מצוידים בחוש הומור
עוקצני ביותר, היו הם חומר־גלם מצוין
לכל תועלמן. גבלס נחל כאן את נצ־חונותיו
המזהירים הראשונים, כשחתר בעזרת
קאריקטורות ומקלות תחת יסודות
הרפובליקה הויימארית. אחרי שנוצח, הפכה
ברלין מרכז כל הבדיחות האנטי־נאציות.
עתה נתברר כי השליטים החדשים בברלין
המזרחית לא היו מחוננים במזל טוב יותר.
קשה היה לעמוד על עוצמת ההתמרדות,
שגרמה להפגנת רבבות, ליריות אל תוך הקהל,
להרוגים, לפצועים ולמוצאים־להרוג.
אולם גם הקומוניסטים עצמם לא העלימו
שקרה משהו רציני מאד, דבר שהוא חכר
כל תקדים בעשרים השנים האחרונות: ההמונים
מרדו נגד משטר טוטאליטרי. היתה
זאת מרידה חסרת כל סיכויים. אולם היא
גילתה שהפה הגדול של ברלין טרם נבלם.
הפסיכו־לוחמים רגילים לדון את תוצאות
עבודתם לפי סממנים מיוחדים, למשל: אם
האויב מודיע, למשל, שתפס. סוכנים״ במקום
מסוים, סימן שבאותו מקום הצליחה
הפעולה. היו אלה תופעות של מרידה וחבלה.
לפי סממנים אלה קבעו קציני־הנפש השבוע,
שמרד ברלין התפשט לגרמניה המזרחית
כולה.
בעיני המומחה היה תוכן עמוק עוד יותר
למאורעות. בחזיתות הנפש, שאינן מסומנות
במפות בעלות קוי־גובה ברורים, נבקעה פיר־צה.
הטאנקים המילוליים של הפסיכו־לחימה
התכוננו לזנק, אל עורף היריב כדי לנצלה.

מרטין ק רול כ״יצורים חמודים״
מופת לכל הבעלים המבוגרים.

של צלומים אפלים ופסקול עמוס הטפה כבדה.
מחר שוב תזרח השמש הוא תעמולה
כנה כנגד ההתאבדות ; הצרה היא כי ראיית
הסרט היא התאבלות בזעיר אנפין.

קולנוע

הוא ה ת הי דאתהמהפכה

משחקאהבהוב גי ד ה

סרטים
התאבדותב סי טונו ת
מחר שוב תזרח השמש הוא כתב־תעמולה
שמטרתו, לדברי הבמאי ליאוניד
(מחר יהיה מאוחר מדי) מוגי: להציל ממוות
אנשים המתכננים התאבדות.
לשם מטרה זו מוביל הבמאי את הצופה
לטיול על פני בית־חולים, אליו מגיעות שלש
נשים שניסו להתאבד. שתים מהן ניצלות,
השלישית מצליחה למות.
האחרונה היא אשד, זקנה, אלמנה שבתה
היחידה נמצאת באמריקה, והיא עצמה מתגוררת
בחדר שכור ברומא. הדיירים האחרים
נוהגים בד, ובכלבה הקטן קשות. מתוך יאוש
היא שמה קץ לחייה.
שתי האחרות הן :
• נערה תמימה (אנה,־מאריה פררו) ,שהפכה
בתוקף מצבה הכלכלי ליצאנית, שואפת
לחזור למוטב ומנסה להתאבד כאשר סרסור
לדבר עבירה מנסה למכור אותה לסוחרת
נשים, אשר תשלח אותה לבואנוס־איירס.
• צעירה (פיר אגג׳לי) בת להורים גרושים
עשירים הנכנסת להריון. אבי תינוקה׳
בחור צעיר חסר אחריות נוטש אותה, אולם
היא מחליטה בכל זאת לתת חיים לילדו.
כאשר אמה מנסה — כדי למנוע רכילות —
להרחיק ממנה את התינוק, היא מנסר, להתאבד.

זה מוגש בכבדות ובאיטיות, בסידרה

בסרט זה, בו הכל מרומים, לא מרומה :
הקהל, המשתתף בעליצות במשחק האהבה
והבגידה העליז ד,נגול על הבד.

איזה יצורים חמודים הן הנשים ! לאחר
קריאת התלהבות ראשונה זו מנסה הסרט
להוכיח את ההיפך מזה. והוא מצליח לשכנע,
אף על פי ששכנוע בכיוון זה הוא
מיותר לגבי רב הגברים בעלי נסיון. אלא
שאיש אינו יכול להתנגד להיות משוכנע
פעם נוספת, כי סרטו של כריסטיאן (כרמן)
ז׳ק הוא אחת הקומדיות המשעשעות, הקלילות
והמקוריות ביותר שנראו זה זמן רב.
סיפור המעשה המתרחש בעיקר בחדרי־מיטות
— נסוב על אנדרי (דניאל ג׳לין)
בחור כבן ,23 ואהובותיו השונות: אשד,
נשואה (דניאל דאריה) המכניסה לראשו את
הרעיון שהיא מוכנה לעזוב בגללו את בעלה,אך
בסופו של דבר נוטשת את אנדרי ;
גרושה ( ,מרטין קארול) המחפשת (ומוצאת)
בעל עשיר — כלומר לא אנדריי; אלמנה
עשירה בגיל העמידה (אדביג׳ פייאר) המקדימה
תרופה למכה, עוזבת את אנדריי (בגלל
גילו הרך) רגעים מספר לפני שהוא עוזב
אותה בגלל גילה הגבוה ; גנבת צעירה
(רנה פור) המאוהבת בו מבלי ידיעתו, ועוד
נשים אחרות.
בסופו של דבר, נושא אנדריי עלמה בת
( 17 אנטונילר, לואלדי) .האם היא תהיה נאמנה
לו יותר מן האחרות י התשובה האירונית
היא בין. כן״ ל.לא״ כשהנטיה היא הצד
ד,״לא״ .אולם אנדריי מלומד הנסיון מוכן
לשאת, בלית ברירה, את גורלו בסבלנות
למופת. מופת לכל הבעלים המבוגדים.

כי פרדריך שופין היה מהפכן רומנטי, אך
מאד לא מעשי, זוהי עובדה שאין מערערים
עליה. אבל שהוא הצית, אגב טיול ברחוב
פריסאי, את מהפכת ,1848 זוהי כבר סברה
המאמצת אף את הדמיון התמים ביותר.
וזאת בדיוק מנסר, להוכיח הסרט הפולני
עלומי שופין.

תעמולה זולה זו מקלקלת את השורה,
כיון שיש בסרט כמה. וכמה תמונות מצוינות.
המשחק משובח, התצלומים, הקלטת
הקול והבצוע הטכני, הם על רמה גבוהה
ביותר. ניכר כי הבמאי, אלכסנדר פורד,
וחבר עוזריו השקיעו מאמצים גדולים לשוות
את אוירת התקופה לסרט, בעזרת תפאורות
ותלבשות הנראים אמיתיים בתכלית.
עלומי שופין, הוא סרט שחלקיו השונים
טובים לעין ערוך מן הסך־הכל. גם מיעוט
המוסיקה על חשבון הרקע הפוליטי, גורע
מן הענין. מציל את המצב במידה רבה :
צ׳סלאב ווליקו המגלם דמות נאה נ הקימפו־זיטור
הצעיר, החולם וחולה השחפת.

תשבץ גי אוג ר פי
מאתן .1 :בירת אחת הארצות הבלטיות; .5
ההר הגבוה בעולם; . 10 אחד הכוכבים; .12 מהר
זה השקיף משה לארץ; . 14 בעיר מצרית זו חנה
חיל־מצב יהודי בעת הקדומה; . 16 לחינם; . 18
ביום שבט זה חל ראש השנה לאילנות; . 19 אחת
הבירות הדרום־אמריקאיות; .21 מושב בקירבת
נס־ציונה; .22 מידת אורך אנגלית; .23 מנגינה;
.24 שבעים ואחת; .25 נהר הנילוס; .27 ארצו
של איוב; .30 עיר כוהנים בימי שאול; .31 בית
השפנים; .33 תואר האצולה ההולנדי; .35 רוב
בני־הארם מסיימים בו את חייהם; .36 שדה תעופה
במרחב; .38 אדינבורו היא בירתה; .39
מכשיר בישול התה של הרוסים; 40 קריאת כאב;
.41 בירת אוסטריה; .43 ממנו עושים מגבעות
קיץ; .44 ארצו של מאו־טסה־טונג; .46 ארגון
מחתרת ארצישראלי; .48 כזאת רצו לחפור תחת
תעלת לד,־מנש; .49 בירת הודו.

24 251

34 33

41 45 481

מאונך .2 .מטבע יפאני; .3מונח מקובל לפזורה;
.4אם ישמעאל; 33 .6מאוזן; .7בה
מולך חוסיין; .8מטבע צרפתי. מעוט־ערך; .9
רפובליקה על חוף הים הפציפי; . 11 האם יבחר?;
. 13 על ארץ זו עדיין שולטים המצרים והאנגלים
במשותף; . 15 תשינגטון לארצות־הברית; . 17
אחיו של שת; . 18 לסוג מדעים זה שייכת הגי-
איגרפיה; .20 יתרו היה כוהנה; .23 הסיינוסי
הוא מלכה; .26 עד לפני 35 שנים מלכו מלכי
ארץ זו גם על פולין וגם על הונגריה; .27 ממנו
בא ואליו שב האדם; .28 בה ביקר משה שרת
לאחרונה; .29 עיר נפט במרחב; .31 אחת משכנותיה
של רוסיה; .32 חקק, בניין הופעל, עבר,
גוף שלישי, יחיד; .34 טהור! .35 מאה המשים
ושש; .37 אחת משלוש בירות המרחב הנזכרות
בתנ״ך; .39 מן הנזכר למעלה, בראשי חיבות;
.42 חלק של חצי־האי ערב; .44 מטבע צרפתי!
.45 מדליקים אותו בערב שבת ואבנר היה בנו!
.47 קריאת צחוק ולעג.

״ ^ ד ! תלשד חוטב עצי שנ החר 11ל יד
קצין משטרהג בו ה.
כן אדוני. בהחלט, אני הייתי זה שמצא את הגופה. הבוקר
כמנהגי, יצאתי כדי לחטוב את מנת עצי הארז היומית שלי,
כאשר מצאתי את הגופה במדשאד, שבהורשה בהרים. המקום
המדוייק? כ־ 150 מטר מדרך המעלות של יאמאשינה. זו
חורשה נידחת של עצי במבוק וארז.
הגופה היתד, מונחת במצב של שכיבה שטוחה על גבה.
לבושה קימונו כחלחל עשוי משי, תסרוקתה עשויה לפי
אופנת קיוטו. מכת חרב יחידה ביתרה את חזה. קני הבמבוק
המוטלים סביבה היו מוכתמים בניצני דם. לא, הדם לא
זב עוד• הפצע הגליד, סבורני. וכן, זבוב גדול תקע עצמו
לתוך הפצע, וכמעט שלא הרגיש בצעדי המתקרבים.
אתה שואלני באם ראיתי חרב או משהו דומה לזה?
לא, שום דבר, אדוני. רק חבל מצאתי ליד גזע ארז סמוך
ו ...טוב, נוסף על החבל מצאתי מסרק. זה היה הכול.
נראה כי נתלקח במקום קרב לפני שנרצח, שכן העשב
וקני הבמבוק מסביב היו רמוסים.
ההיה סוס בקרבת מקום?
לא אדוני. לא קלה הכניסה לשם אף לאדם, לא כל שכן
לסוס•

ע דו תו ש ד שוטר שג חקרעד ירי קצין
משטרהג בו ה.
האיש שנעצר על ידי י הוא ליסטים ידוע לשימצה בשם
סאי׳ומארו. אסרתיו אחר שנפל מסוסו. הוא גנח על הגשר
באואטאגוצ׳י. הזמן? זה היה בשעות המוקדמות של ליל
אמש• רק כדי לציין, אוכל לספר, כי יום לפני כן נסיתי
לאסרו, אך לרוע המזל נמלט. הוא לבש אז קימונו כחול
כהה וחגר חרב פשוטה גדולה. וכפי שאתה רואה הוא
השיג באיזשהו מקום קשת וחיצים. אתה אומר שהקשת
והחיצים הנ״ל דומים לאלה שהיו בידי האדם המת? אם כן
טאי׳ומארו הוא בודאי הרוצח. הקשת לפופה ברצועות עור,
האשפה הצבועה בשחור מבהיק, שבע עשר החיצים בעלי
נוצות נץ — סבורני שכל אלה היו ברשותו. כן אדוני,
הסום הנו, כפי שהנך אומר, חום־אדמדם עדין רעמה. מרחק
מה אחרי גשר האבנים מצאתי את הסוס רועה בעשב לצד
הדרך, וריסנו הארוך נגרר אחריו. ודאי שיש בכך משום
מעשה השגחה, שנזרק מעל לסוס.
מכל השודדים המסתובבים סביב קיוטו, טאי׳ומארו זה,
הסב צער רב ביותר לנשי העיר. בסתיו העבר נרצחו אשה
ונערה שבאו לאחורי הר־היכל־טוריב, מן הסתם כדי לבקר
בו• חשדו כי זה מעשה ידיו. אם פושע זה רצח את האיש,
אין לאל ידך לומר מה עשה באשת האיש. נא יואיל מעלתו
לעיין גם בבעיה זו.

כאשר נפטרתי ממנו, הלכתי אל אשתו ובקשתיר, לבוא
ולראותו, שכן נראה כאילו תקפתהו מחלד, פתאומית. אין
צורך להרחיב את הדיבור על כך, כי נם תכנית זו עלתה
יפה. האשה הסירה את כובע הקש שלה ובאה למעמקי
החורשה שם הובלתיה בידה. ברגע שהשגיחה בבעלה, שלפה
חרב קטנה. מעולם לא ראיתי אשר, בעלת מזג כה תוקפני.
אלמלא עמדתי על המשמר, הייתי זוכה בדקירה בצידי.
השתמטי ממכותיה אך היא המשיכה להלום לעברי• היתד,
עלולה לפצעני פצע עמוק או אף להרגני. אך אני הנני
טאי׳ומארו. הצלחתי להפיל מידה במהלומה את חרבה הקטנה
אף בלי לשלוף את שלי מנדנה. האשד, בעלת העוו הרב
ביותר הנה חסרת אונים ללא נשק. לבסוף יכולתי לספק
את תאותי אליה מבלי לקחת את חיי בעלה.
כן ...בלי לקחת את חייו• לא היתד, לי כל שאיפה
להרגו. עמדתי לברוח מן החורשה, משאיר את האשד,
מאחרי ממררת בבכי. לפתע נתלתה בעוז בידי. בקטעי
מלים שבורות בקשה אותי שבעלה או אנוכי אמות. היא
אמרה כי מרה ממות היא העובדה שחרפתה נתגלתה לשני
גברים. בהתנשמה בכבדות לחשד, כי היא רוצה להיות לאשר,
לזה מן השנים אשר יוותר בחיים• אז תקנא־ ,אותי תשוקה
מטורפת להרגו (התרגשות קודרת).
בספרי לכם זאת בדרך זו, אין ספק שאני נראה אדם
אכזרי מכם. אך זה רק משום שאתם לא ראיתם את פניה.
בפרט את עיניה הלוהטות באותו רגע. כאשר ראיתיה כך,
עין בעין, רציתי לשאתה לי לאשה אף אם עמד לפגוע בי
הברק. רציתי לקדשה לי לאשה ...שאיפה יחידה זו מלאה
את מוחי• לא היתד. זו רק תאווה, כפי שאתם עשויים
לחשוב. באותו רגע, אילו לא היתד, לי שאיפה אחרת חוץ
מן התאווה, בוודאי שלא היה איכפת לי להפילה ארצה
ולשאת את רגלי משם. אזי לא הייתי מכתים את חרבי בדם
זה. אך בו ברגע שנתתי את עיני בפניה בחורשה האפלה,
החלמתי לא לעזוב את המקום מבלי להרגו.
אך לא רציתי להיזקק לאמצעים בלתי הוגנים כדי להרגו.
התרתי את איסוריו ודרשתי ממנו להכנם עמי לקרב חרבות

סיפורו ש ל הנ רצחכ פי שסיברו
באמצ עו תבעדת אוב.

הו דאת טא׳ ומ ארו.
הרגתי אותו, אך לא אותה. לאן היא הלכה? אינני יכול
לומר. אוה, חכו רגע. שים עינויים אין בהם כדי להביאני
לידי כך שאודה במד שאינני יודע. עתה משנתגלגלו
הענינים למצב זה, שוב לא אכחד מכם דבר.
אמש, זמן מה אחר שעת הצהריים פגשתי בזוג זה• בדיוק
באותו רגע, נשבה לה הרוח נשיפה אחת והרימה את צעיפה,
כך שהספקתי להעיף מבט אחד בפניה. בו ברגע נתכסו
פניה ונעלמו שוב מעיני. היתר, זאת יכולה להיות סיבה
אחת ; היא נראתה כבודהיסאטוה. באותו רגע גמרתי בדעתי
לכבשה אף אם יהא עלי להרוג את בעלה.
מדוע? עבורי מעשה הריגה אינו ענין בעל חשיבות כה
רבה, כפי שאתם עלולים לחשוב. אם אשר, נכבשת, בין כה
וכה צריך להרוג את בעלה. כדי להרוג אני משתמש בחרב
התלויה לצדי. האם אנוכי הנני ההורג אנשים? אתם אינכם
משתמשים בחרבותיכם. אתם הורגים בני אדם בכוח העומד
לרשותכם,בממונכם.לעתים אתם הורגים אותם בטענה שאתם
דורשי טובתם• נכון הוא כי אין דמם ניגר. מצב בריאותם
מצויין, אך אין זה משנה את העובדה שבכל זאת הרגתם
אותם. קשה לומר מי חוטא גדול יותר, אתם או אנוכי (חיוך
אירוני).
אך היה טוב אילו ניתן לי לכבוש אשה בלי להרוג את
בעלה. אי לכך גמרתי בדעתי לכבשה, ולעשות כמיטב
יכולתי על מנת שלא להרגו. אך דבר כזה לא יכול לבוא
בחשבון על אם דרך המעלות ליאמאשינה. לכן נסיתי למשוך
את הזוג לתוך ההרים.
היה זה קל למדי• הפכתי חברם למסע, וא5זרתי לדם כי
ישנו שם בהרים תל שפתחתי בו בחפירות ומצאתי מראות
וחרבות לרוב. המשכתי לספר להם כי הסתרתי באדמת־חורשה
מעבר להר, חלק מהחפצים אלה וכי חפץ אני למכרם
במחיר זול לכל מי שירצה לרוכשם. אחר ...אתה רואה,
האין החמדנות דבר איום? הוא החל להיות מושפע מדברי
ולאחר פחית מחצי שעה הם נהגו את סוסם עמי לעבר ההר.
כאשר הגיעו עד לפני החורשה, אמרתי להם כי האוצרות
טמונים בה ושאלתים לבוא ולראותם. לגבר לא היתה כל
התנגדות — החמדה הכתה אותו בעורון. האשד. אמרה
כי ר,יא תחכה על גבי הסוס. היד. זה אך טבעי מצדה לומר
זאת למראה עובי החורשה• תכניתי פעלה בדיוק כפי שקי-
ויתי, על כן נכנסתי עמו ליער, כשאנו משאירים אותה לבדה
מאחורינו.
החורשה, עד למרחק מה, היתד, סבך של במבוקים בלבד.
כחמשים מטר משם יש קבוצה די מפוזרת של ארזים. מקום
זה התאים למטרתי. תוך שאני מפלס את דרכי בחורש,
ספרתי לו שקר מתקבל על הדעת, כי האוצרות קבורים מתחת
לארזים. כשאמרתי לו זאת, פילס לעצמו את הדרך הקשר,
במשנה מרץ לעבר ארז טמיר שנראה שמבעד לחורש. כעבור
זמן מד, נעשו עצי הבמבוק, צלילים והגענו למקום שם
צמחו מספר ארזים בשורה.
מיד כשהגענו לשם, תפסתיו מאחור. מאחר שהיה לוחם
מאומן, נושא חרב, היה די חזק, אך הופתע במידה שלא יכול
להושיע לעצמו• מיד קשרתיו לגזע של ארז. מהיכן השגתי
את החבל? תודה לאל, מחר שהנני שודד היה לי חבל.
שכן עלול אני להיזקק לקפיצה מעל חומה בכל עת. כמובן
שהיה זה קל למנוע אותו מלצעוק על ידי סתימת פיו בעלי
במבוק.

משמעותו לא היתד, לא זעם ולא צער ...רק אור קר, מבט
של משטמה. מוכה יותר על ידי מבטו זה מאשר על ידי
מהלומת הגנב, נתמלטה מפי צעקה בניגוד לרצוני ונפלתי
תחתי מחוסרת הכרה.
במשך הזמן חזרה אלי הכרתי ומצאתי שהגבר במשי
הכחול הלך לו• ראיתי רק עוד את בעלי הקשור אל גזע
הארז. קמתי מבין קני הבמבוק אך בקושי והסתכלתי בפניו ;
הבעתם לא נשתנתה.
מתחת לבוז הקר שבעיניו, רחשה שנאה. בושה, צער,
כעס ...אינני יודעת כיצד לבטא את רגשות לבי באותה שעה.
מתנדנדת על רגלי נגשתי לבעלי.
״טאקהיקו,״ אמרתי לו ,״מאחר שהגיעו הדברים לידי כך
אינני יכולה לחיות אתך• גמרתי אומר בנפשי למות ...אך
גם עליך למות. ראיתני בבושתי. אינני יכולה להשאירך
בחיים כפי שהנך.״
היה זה כל מה שיכולתי לומר. בכל זאת המשיך להסתכל
בי בשנאה ובבוז. בשברון לבבי חיפשתי את חרבו. נראה
שנלקחה על ידי השודד. לא חרבו ולא קשתו וחיציו נראו
בחורשה. אך למזלי, חרבי הקטנה היתד, מונחת למרגלותי.
תוך שאני מרימה אותה מעל לראשי, אמרתי עוד פעם :
״עתה תנני את חייך. אנוכי אבוא אחריך מיד.״
כאשר שמע מלים אלו הניע את שפתיו במאמץ. מאחר
שפיו היה סתום בעלים לא נשמע קולו כלל. אבל רק זרקתי
בו מבט הבנתי את מלותיו. בבוזו לי אמר מבטו רק :
״הרגיני.״ לא בהכרה ולא מחוסרת הכרה נעצתי את חרבי
בחזו דרך הקימונו בעל צבע הלילך.
אותר, שעה התעלפתי כנראה שוב• עד שהיה לאל ידי
להסתכל בו שוב, חדל כבר מנשום כשהוא עדיין נתון בכבליו.
קרן אור דקה מן השמש השוקעת, חדרה דרך שורות
הארזים והבמבוקים, ונפלה על פניו החמרות. כשאני חונקת
בקרבי את בכיי התרתי את החבל מעל לגופו המת. ו...
אשר קרד, לי מני אז, לא נותר בי עוד כוח לספר לכם. מכל
מקום, לא קם בי הכוח למות. דקרתי את צוארי בחרב הקטנה
השלכתי את עצמי לתוך השלולית שלמרגלות ההר, ונסיתי
להרוג את עצמי בדרכים הרבה• מבלי יכולת לשים קץ
לחיי אני חיה עדיין חיי קלון (חיוך קל. מן הסתם, כבר
נטשוני חסרת ערך שכמוני, גם הרחומים שבאלים. הרגתי
את בעלי. חוללתי על ידי השודד. מה אוכל לעשות. כל
מה שאוכל אני ...אני בכי נרגש עולה בהדרגה).

כרעם ביום בהיר ירד
על חסידי הקולנע באירופה.
ובאמריקה סרט
יפני בשם .,רשומון״ ,מבוים
בידי אקירה קירו-
סובה. הבמאי הוכרז
מיד כגאון, כאחד מגדולי
אמנות. הסרט ..יצירתו
זכתה בפרסים רבים. אולם
בתור ההתלהבות הכללית
נשכח כליל שמו
של מחבר הספור שעליו
מבוסס הסרט. זהו סופר
שמת (ב <1927-בגיל של ־3
השאיר אחריו מספר קטן
של סיפורים מופלאים ש-
אהד מהס מובא בזה •

הרגם ט. יר. יצחק

(החבל שנמצא למרגלות הארז היה החבל שהשלכתי אותה
שעה) מלא זעם, שלף את חרבו העבה, ומהיר כמחשבה זנק
עלי באכזריות בלי להוציא הגה מפיו. אין לי צורך לספר
לכם כיצד נסתיים הקרב שלנו. במהלומה העשרים ושלוש...
אנא זכרו זאת. אני עדיין תחת רושם עובדה זו. אף אדם
תחת השמש לא הניף עלי עדיין את חרבו עשרים פעם
(חיוך טוב לב<
כאשר הוא נפל, פניתי לעברה תוך שאני מנמיך את חרבי
המוכתמת בדם. אך למרבה תמהוני היא הסתלקה. רציתי
לדעת לאן ברחה. חיפשתי אותה בין הארזים המפוזרים.
האזנתי, אך שמעתי רק קול נחרה מגרונו של האיש הגוסס.
מיד משהתחלנו להתכחש בחרבות, יכלה לרוץ דרך החורשה
ולקרוא לעזרה. כאשר צץ רעיון זה, החלטתי כי זו
שאלה של חיים ומות עבורי. על כן שדדתי את חרבו,
קשתו וחיציו, ורצתי החוצה לעבר ההרים. מצאתי שם את
סוסה רועה בשלוה. לא יהיה בכך אלא משום גיבוב מלים
אם אספר לכם את כל מה שאירע אחר כך. בכל אופן,
לפני שנכנסתי העירה כבר עלה בידי להיפטר מן החרב.
זו כל הודאתי• יודע אני כי ראשי בין כה וכה יושם בשלשלאות,
על כן(בבוז) רשמו לי את העונש העליון.

הו דאתהשלאשהשבאהלהיכל שימוצו
אותו גבר בקימונו המשי הכחול, אחר שהכניעני תחתיו,
צחק בליגלוג שעה שהסתכל לעבר בעלי הכפות. כמה
מזועזע צריך היה להיות בעלי. אך ככל שהתאמץ בזעמו,
החבל רק העמיק לחתוך בבשרו. למרות רצוני רצתי, נכשלת,
לצדו. או, יותר נכון, נסיתי לרוץ לעברו, אך האיש הפילני
בו ברגע ארצה. בדיוק באותו רגע ראיתי בעיני בעלי ברק
שלא ניתן לתארו. משהו שמעבר למבוטא ...עיניו מעבירות
בי רעד גם עתה. אותו מבט בן שניה של בעלי, שלא יכול
היה לומר מלה גילה לי את נבכי לבבו. ברק זר, בעיניו

אחר שאנס את אשתי, החל השודד משמיע באוזנה דברי
הרגעה. אני, כמובן, לא יכולתי לדבר. כל גופי היד, כפות
בחוזקה לגזע ארז. אך בינתיים רמזתי לה פעמים רבות,
רמז שמשמעותו ״אל תאמיני לשודד.״ רציתי להעביר
לידיעתה משהו מעין זה.
אך אשתי, שישבה נעצבת על עלי הבמבוק, כבשה עיניה
בחיקה. לפי מה שניתן לראות היא הקשיבה לדבריו.
הקנאה ייסרתני. בינתיים המשיך השודד לעבור בדיבורו
המצודד מנושא לנושא. לבסוף הציג בפניה את הצעתו
השחצנית ועזת המצח .״מאחר שצניעותך הוכתמה, לא תוכלי
להמשיך בחיים ר,רגילים עם בעלך, ואם כך, האם לא תהיי
לי לאשר? ,אהבתי לך היא שעשתני לתוקפני כלפיך.״
בעוד הפושע מדבר, הרימה אשתי את פניה כאילו הופנטה.
מעולם לא נראתה עוד כה נאה כמו באותו רגע. מר, השיבה
לו אשתי היפה שעה שישבתי שם כפות? אני אבוד עתה
בחלל, אך איני יכול להרהר בתשובתה בלי שתבער בי עד
להשחית חמתי וקנאתי. באמונה שהיא אמרה :״אם כך,
תקחני עמך לכל מקום שתלך.״
אין זה כל חטאה• אילו היה זד, הכל, לא הייתי מתענה
כה רבות במחשכים. בעת יציאתה מן החורש, ידה ביד
השודד, כאילו בחלום, החוירה לפתע והצביע עלי, הכפות
לגזע הארז ואמרה :״הירגהו ! לא אוכל לד,נשא לך כל עוד
הוא חי.״
״הרגהו צעקה פעמים רבות, כאילו נטרפה עליה דעתה.
אפילו עתה, כאילו מאימות עלי מלים אלה להעיפני
לתהום צלמות החושך. האם יצר כבר אי־פעם דבר כה
נאלח מפי יצור אנושי? האם הלמו כבר מלים ארורות
כאלה אי־פעם באוזן אנוש? אפילו פעם אחת כ קריאה
פתאומית של שאט נפש).
לשמע מלים אלה החויר אפילו השודד•
״הרגהו קראה כשהיא נתלית בזרועותיו. תוך שהוא
מסתכל בה בעיון לא ענה לה לא הן ואף לא לאו ...אך
בקושי הספקתי ליתן דעתי לתשובתו, והיא הופלה לבין
עלי הבמבוק( .שוב קריאה של שאט נפש) בשקט שילב
את זרועותיו, הסתכל בי ואמר ,״מה תעשה בה? תהרגני,
או תצילה? עליך רק להניע בראשך. תהרגנה?״ עבור אלה
בלבד אני נכון לסלוח לו את פשעו.
בעודני מהסס, הוציאה מפיה צוחה וברחה למעמקי החורשה.
השודד קפץ אחריה בו במקום, אך לא הצליח לתפוס
אפילו את שחולה•
אחר שברחה, הרים את חרבי, קשתי וחיצי. במכה אחת
התיר את אסורי. זכורני כיצד מלמל ,״גורלי הוא הבא
בתור,״ אחר נעלם מן החורשה. לאחר מכן הושלך הם.
לא, שמעתי מישהו מתיפח. תוך התרת שארית החבלים
הקשבתי ושמתי לב לכך כי אין זו אלה התיפחותי שלי
(שתיקה ממושכת).
הצלחתי להרים את גופי למרות אפיסת כוחותי. למולי
הבריקה החרב הקטנה שהפילה אשתי. הרמתיה ודקרתי
את עצמי בחזי• גוש של דם עלה לפי, אך לא הרגשתי כל
כאב. בהצטנן חזי דמם הכל. איזו דממה עמוקה ! רק אור
בידד השתהה על ההר והארזים. בין כה וכה נתעמם האור
עד שר,ארזים והבמבוקים נעלמו מן העין. שכבתי שם,
אפוף דממה עמוקה.
אחר הזדחל אלי מישהו. ניסיתי לראות מי זה. אך החשכה
כבר סובבה אותי מכל עבר. מישהו ...אותו מישהו שלף את
החרב הקטנה ברכות מחזי בידו לסמויה מן העין. אותה
שעה שוב זרם הדם לסי. ואחת לתמיד שקעתי לתוך מחשכי
החלל, .