גליון 819 מתאריך 2 ביולי 1953

הז ה

שר־הפיתוח י 1סף
-המוציא טרקטור מן הצנע* ..

מסי / 019 שנ ה / 16י״ט תמוז תשי״ג 2.7.1953 /

77 ני מי7־ 22 0פ מי 1ר,

השלם

רז ־ל רז

עורך משנה, כיתוב :

העורך הראשי :
אורי אבנר ׳:
ראש המערבת::
של ום כה ן

עורך משנה, תבניי• :

יו ש

מ״מ האלם הראשי

הכתב הראשי :

דוד רוביננר

יהודה נ ב אי

חברי מערכת :

השבועון הם צ 1יר
לא ינפ 1דםציה
רחוב נ לי ק סוז , 8תד־אביכ
(?יד תי א ט רון ״ א ה
ת.ד . 136 .ט?( .זמני) 66785

מיכ אל אלמז. דור ארנוז.
נ*ה נבי. אוסקר טאו בר.

מ שה בז־אסרים.
דב ב. ט ל כין.

יחיאל כ שן,
סילבי י,שת

ציירי שערים :
נפתלי בזם, שלמה בן־דוד ש מו א ל בק. ז אב לי ס מן,
רוט שילד.
נד ם
פ או ל קור.
פזנר.
פילי ם

מ׳־מ ראש מערכת, חיסר: ,

ראש מערכת ירושלים :
דוד רוביגגר

מ ען המברכים :״ עוי מפרס ״
מו ה עוי ם הזח ב ע ״ מ
מ ורסס :
ד פו ס י שראל נ( 1״ש ת״ א.

חיים כרמל

מנהל מעבדה :
דוד טוו יי נ

סופרי חוץ :
מונ טי ג׳יקובם. נבדי אל רנון. ש מו א ל מי רוז

ראש המינהלה :
שי מ ה הררי

בליון זה מסמן את התחלתו של שלב חדש בהתפתחות העתון, צעד לפנים בדרך שהתחלתה
לפגי 39 חודש ושאין לה — בך אגו מקווים — סוף.
יש אומרים שזה קו מוטעה* אם אתה נאזכגן שינוי, סימן שאתה מודה שאינך מושלם.
זה יכול להיראות כסימן של חולשה, של חוסר בטחון־עצמי. ואילו בשעה שאתה נדבק
לשיגרה מקודשת, יכול אתה לשכנע את עצמך — ואולי גם את האחרים — שאתה כולך
טהור וחסר־פגם.
לא גרסנו כך מעולם. הביקורת העצמית, אי־שביעת הרצון הנצחית מפרי ידיד, היתד.
מאז, עקרון־יסוד לעבודת המערכת. מכאן השינויים הניכרים המציינים מדי פעם ס־ומו של
שלב, התחלתו של שלב חדש.
השינויים שיתחילו מגליון זה, ושיהיה להם המשך בגליונות הבאים׳ הם פרי של

ירט

ליפמן

דיונים שנמשכו חודשים רבים בתוך. המערכת.
כשביקשתיך, לפגי חודש, למתוח ביקורת
עקרונית על העתון ולהמציא לגו את חוות־דעתך,
היו שינויים עיקריים אלה ברורים לגו
בקווים כלליים, אך היינו מוכנים להיות מודרכים
בהערותיך. היה זד, סימן מעות שרובם
המכריע של הכותבים חשבו והציעו הצעות
שהתמזגו יפה עם דעתנו שלנו.
השיפור הגדול ביותר חל בשער העתון.
אין לדבר כאן על שינוי, כי התסיסה העקרונית
של השער נשארה כסי שנקבעה ביום־
העיון האחרון: דמותה של אישיות ותאור
סמלי של הבעיה אשר בגללה הוא מופיע על
השער.
אולם החל מן השבוע חל שיכלול מכריע
באיכות. במקום התצלום, שכושר־הביסוי שלו
מוגבל, יופיע מעתה ציור, שמסרנו להביע
לא רק את הפרסיפ החיצוניים, אלא גם לתת מושג על אופיו של האיש. עשינו נסיונית רבים
עד אשר הגענו לשיטת־ביצוע שהשביעה את רצוננו.
בשעת גיבוש השיטה, הרשיתי לעצמי לפנות שוב לטייס, לשאול את עורכו מה השיטה
הנהוגה בעתוגו. שלחתי לו גם כמה מן השערים האחרונים, עם בקשה להראותם לצייריו,

לקבל את חוות־דעתם.
יתכן שתענין אותך תשובתו של ג׳יימס א• לינן, ראש מערכת טייס. כותב הוא הייני
מעוגיינים מאד לראות כיצד התאמתם לעתונכם שלכם את רעיונותיו של טייס ביחס לתמונות
שער. נוכחנו לדעת כי תפסתם את רעיון סמליות הרקע בצורה יפה מאד. כפי שכתבתם,
אתם מוגבלים, לרוע המזל, באפשרויות הטכניות. אולם נדמה לנו שגיליתם יוזמה רבה
מאד בניצול האפשרויות שלכם בצורה היעילה ביותר.״
אני מקווה שעם ביצוע השיכלול החדש, צעדנו צעד גדול לקראת השנת רמתו של
סיים בשטח זה. יישאר הבדל ניכר — השימוש בצבעים, שאינו אפשרי בארץ מבלי לייקר
את העתון במידה שאינה כדאית. אולם טיב הציור שוב לא יצטרך להתבייש בקיוסקים חוצ״
לארציים, כולל האמריקאיים.
יעזרו לנו בכך שבעה ציירי השערים, שנבחרו אחרי סינון רב. הם עומדים בראש
מקצועם בארץ זו.
נא להכיר :
נפתלי בזם. בן ,28 בוגר בצלאל הירושלמי. בזם עבו שנסיים בפאריס, ביקר אחר־כך
באיטליה, הולנד ובריטניה• הוא נחשב לאחד הציירים הצעירים המבטיחים ביותר. תמונתו
.עזרת הימאים״ זכתה לתהילה רבה בשעה שהשתתף בתערוכה הכללית האחרונה במוזיאון

התל־אביבי. כרגע הוא מציג את תמונותיו בתערוכת־יחיד בסטודיו מקרא.
שלמה בן־דוד, הוותיק בין ציירי השער החדשים, הוא בעל שם בחיגי הגראפיקאים,
קנה לעצמו שם גם כמארגן מיפגנים וחגיגות־עם. איש משק לשעבר, בעלה של הרקדנית
יהודית אורנשטיין ואביו של בן־המשק שפתח לפני שלוש שנים את הסידרה *נמר מחפש
את המחר״ בר,עולם הזה, היתד. לבן־דוד להשפעה מכרעת על עצם עיצוב דמותו של השער
החדש.
שמואל בק, בן , 19 יליד וילנא, שהשתתף כילד במרד הגטו. חניך בצלאל, הציג את
תמי נותיו לראשונה כשהיה בן .9הוא השתתף בתערוכה ״שחור על גבי לבן״ .כמו כל
חבריו בתפקיד החדש, היה נאלץ לשנות את סגנונו באופן ניכר כדי ליצור שער.
גרס רוטשילד וזאב ליפמן הם כמעט תאומים סיאמיים, אף כי נולדו בהבדל של שנתיים
(רוטשילד הוא בן ,34 ליפמן בן .)32 הם היו שניהם בני המחזור הראשון שסיי!ם את בצלאל
החדש, התגייסו שניהם לצבא הבריטי (האחד במדידות, השני כצייר במועדוני חיילים) אח״כ
לצה״ל (אחד למפות, השני ליחידה קרבית)• מאז הקימו יחד משרד לאמנות שימושית בתל־אביב,
זכו עד כה ל־ 16 פרסים ארציים. הם יעברו ויחתמו יחד בשם -רולי״ על שעריהם,
שהראשון מהם מתפרסם השבוע. הם מסרבים בהחלט לפרט מי צייר מה בשער זה.
פילים פזנר היא ילידת פילדלפיה, ארצות־הברית, חדשה (יחסית) בארץ. בוגרת כמה
בתי־ספר אמנותיים בארצות־הברית, זכתה בלי ספק לתשומת־לבך במודעותיה האחרונות
ברחובות (זעקי ארץ אהובה, לאור ר,גאז) .פילים היא בת ,25 בערך.
אחרון ברשימה הוא פאול קור, שיחתום על שעריו בשם משרדו ,״תג״ .פאול, יליד
צרפת בן ,26 איש מח״ל שנשאר בארץ אחרי המלחמה, נשא צברית לאשה. מתכונת השער
החדש היא שלו — היא זכתה בתחרות בה הוצעו למערכת חצי תריסר צורות מהפכניות
חדשות.
שבעת הציירים איגם בעלי עור אחד. להיסך, הם נבחרו במיוחד כדי לאפשר התחרות בין
כמה סגנונים שונים, אשר רק התפיסה העקרונית של מהות השער תהיה משותפת לכולם.
העקרון: קנאת ציירים תרבה איכות.
עם זאת עלי להיפרד כאן מחבר שתרם תרומה מכרעת להתפתחות העתון. דוש בא
אלינו לפני שלוש שנים. אחרי שפירסמנו שורה של קאריקטורות מפרי ידו, ביקשנו את
עזרתו בגיבוש הצורר. הגראפית של הגליון. בתפקיד זד, שרת את העתון בנאמנות משך
שלוש שנים תמימות, רכש לעצמו מקום משלו בלב הקוראים. במחצית השנה האחרונה,
שהיתר. בחזקת תקופת נסיון לצורת־השער החדשה, צייר לבדו את כל השערים.
השבוע חוזר דוש למקצועו העיקרי, הקאריקסורה, יצייר מדור יומי במעריב. את שאר
זמנו יקדיש לספרות.
תפקידו כעורך התבנית עובר לידי גת, יליד הארץ בן ,27 פלמ״חאי שלמרות גילו
הצעיר כבר הספיק לרכוש נסיון ניכר בשטחים הרבים והשונים של גראפיקה, אדריכלות
וציור. גת הוא איש כרמלי, לשעבר חבר הכשרת הצופים בדגניה א׳.

קור

כן־דויד

לפני שנה כמעט, הודעתי לך שמיכאל
אלמז קבל על עצמו ״זמנית״ לשמש כעורך
הכיתוב של העתון• כבר אז היו לי פקפוקים
מסויימים ביחס לזמניות הזמניות• הסיבה
היתה פשוטה. ידעתי שיהיה קשה ביותר למצוא
אדם הממזג את שלוש התכונות החיוניות
לעורך־כיתוב של הסולם הזה: שיקול־הדעת
של עורך שהוא למעשר, הפוסק האחרון ביחס
לרוב החומר הכתוב הנכנס לעתון, כושר-
הביצוע של אדם לתאם את עבודתם של כל
הכתבים. ויכולת־הכתיבה של האיש האחראי
לכתיבת כל מלה בעתון.
עתול אני יכול להודיע לך, סוף סוף, על
מציאת מועמד ששמחנו במיוחד לקבלו למשפחתנו
.:יהושע (״יוש״) הלוי, מחבר המחזה
אני רב החובל, גם הוא איש פלמ״ח (סלי״ם)
ומלח וותיק, האיש שהיה דובר שביתת הימאים
הגדולה. יוש הוא החבר השני במערכת
(אחרי שלום כהן, ששרת בצי הבריטי) הנושא את התואר ״מלח כשיר״.
אם יעלה ברגלי יוש להצמיד את עצמן זמן די ארוך ליבשה, מבלי להיכנע ליצר הימי,
יש לו כל הסכויים להיות יורש נאה לקודמיו בתפקיד זד״ המהוים שרשרת נאה למדי.
אותם האנשים שנכנס לראשם שהעולם הזך• הוא עתון הנוער בלבד, יצטרכו השבוע
להתאים את מושגיהם לעובדות החדשות.
הסיבה המזוקגת: דב ב. מלכין.
מלכין יהיה בעל המדור החתום הראשון, שיופיע מדי שבוע. הוא יטפל בעיקר בתיאטרון
ובספרות, אך יגע גם בשאלות תרבותיות כלליות יותר.
אני מקווה שהוא יהיה רק ראשון בשורת האנשים התופסים עמדה מרכזית במקצעותיהם,
שיכבדו את העולם הזה בכתיבת מדורים אישיים בו.
אלה הם רק התחלה של שורת שינויים ושכלולים. אולי יהיה נכון יותר לומר :
אלה הם רק שלבי־הכנה אחרונים להגשמת תכנית מרחיקת־לכת של התפתחות והתפשטות,
שאת פרטיה אני מקווה למסור לך כבר בשבועות הקרובים, כשיעברו לשלב המעשה.
תוך תכונה לכך, תתנוסס החל מהשבוע בראש הגליון הסיסמא שהיתה עד כה שמורה
במערכת :
בלי מורא, בל׳ משוא־פנים.

העולם הזה 819

מערכת ״העור הוד.״ *אה שבעזרתה
הפעילה הצליחו ששת צעירי ישראליים
נוע!׳ להגשים חלום שישמש אות ומופת
לנוער הישראלי.
בעוד ימי מעטי תצא סירת המנוע
הנעירה *ישדאלה״ ל הפלג ה סביב לכדור
הארץ. מד שבוע בשבוע ישדרו באלחוט
למערכת *העולם הוהיי את סיפור הרפ־תקאות־ה
ומאבס נגד פגעי־הים.
*העול היה״ שמח להביא סיפור !ה
לקוראיו משד השנה הקרובה.
ליו הרציף בסנה מרוחקת של נמל חיפה, גהה ספינה קטנטונת. מי הנמל העכורים והשמנוניים
ציירו פס כהה על דפנותיה הלבנים. חבלים קשרוה בחזקה לרציף. צוות של ששה בחורים. חטוני
גוף, שזופים ופרועי בלורית עסק בהכנות על ספונה הממורק.
היו אלה ששת הימאים הנועזים, ילידי הארץ, אשר החליטו לבצע מבצע הרפתקני גדול: הפלגה
סביב כדור הארץ, בטירת מפרש (יאכס) המצויות במנוע בן 15 כוחות סוס.
לאחר שלושה חדשי הכנות היתד, הספינה, ישראלה, השייכת ליהודי־אנגלי (ראה להלן) מוכנה
להפלגה. השבוע תצא ישראלה למסעה הממושך, כשהיא מצוידת במכשירי דייג שונים, מכשירי של
מזג האויר, מצלמה, מכשיר אלחוט חזק.
תכנית ההפלגה פותחת בביקור בנמלי הים־התיכון, שייט לאורך החוף המערבי של אפריקה,
המשך משם: מזרחה לעבר הודו, או מערבה לעבר מפרץ מקסיקו.
יהיה זה מבצע שירתק את דמיון מאות אלפי הצעירים שישארו על החוף, בעיקר אלה שקראו
בנשימה עצורה את תאור המסע הנועז של קון נייקי — הרפסודה שצלחה את האוקינום השקט, בעזרת
מפרש מרובע אחד בלבד.
קליפת האגוז הקטנה ישראלה, אם כי אינה כה פרימיטיבית כרפסודה, תאלץ להאבק קשות,
נגד הנחשולים הסואנים והרוחות המשתוללות במרחבי הים.
בשנים האחרונות דובר רבות על פגם חשוב בחיי הישוב בארץ. הפגם: פיגור רב בהתפתחות
של הכרה ימית, בקרב עם השוכן לחוף ימים. המפעלים הימיים שבוצעו בארץ, היו ספורים ובעלי
קנה מדד. אפסי, או, שבוצעו למען מטרות חומריות בלבד.
לאחר שדעכה הגחלת הלוחשת של שביתת הימאים, לפני שנה ומחצה, ניטשטשה דמותה
הקלושה של התעמולה למען הימאות. דומה היה שהנוער פנה עורף למי״המלח. סיפורים על הפלגות
נועזות וביקור במקומות שרגל ישראלי טרם דרכה בהם — לא הלהיבו עוד. נמצאו רבים שאמרו
כי גם הנוער ביבשה אבד בכלל את רוח ההעזה וההרפתקה שלו, פנה עורף למבצעים הדורשים
קורטוב של הקרבה ואומץ, נטה אך ורק לחיים נוחים בבתי הקפה שבעיר.
מסעה של ישראלר, עלול להיות אות לזינוק חדש לקראת חיי הקרבה והתעוררות. פריצה מן
הגיטו הצר של חיי השיגרה אל המרחב הגדול.

מערבת, העולם הזה״
מציינת את עזרתה המב־רעת
שד אברהם קריניצי,
ראש עירית רמת גן, ושל
חכרת האחים מאיר, שבלעדיהם
לא היתה הפלגה זו
אפשרית.
אברהם קריניצי גייס את
האמצעים הדרושים להפלגה.
ואילו כעליה הצעירים שד
הכרת האחים מאיר העמידו
לרשות הסירה את הציוד
הדרוש לה. ממפעליהט התעשייתיים.

״הביטו מי שמדבר,״ רטן השוטר, דרך על קרש המעסר, קפץ מרד אל ספוגה החום

ישראלוב ...
שני גופות חסונים, לבושים בגדי ים ציים בלבד. הגיחו ויצאו מתוך תא הספינה.
״שליימלר״״ פקד. האחר מהם ,״גש ותביא דלי מים מן החוף.״
שליימלה לויצקי 26 איש גבעת^דמב״ם שליד תל־אביב, חניך הפלי״ם, מלח בעל ותק
של 5שנם בצי המסחיי הישראלי׳,נד בראשו זהוב התלתלים בחיוב. בתנועת יד מחה
את שרידי ארוחת הבוקר משפמו הבהיר קפץ בגמישות לעבר הרציף.

שיח?.במונית
ארבעה חדשים לפני כן חזר שליימלה מהפלגתו האחרונה (ארצית הברית) כשבלבו
רעיון דמיוני.במקצת. הרעיון: לחצות את האוקינוס בסירת מפרש קטנה. בשומטו ברחובות
תל־אביב, לא ידע עדיין כיצד ׳יממש את חלומו הנועז, שנראה כרחוק ביותר מאפשרות של
בצוע.
באחד הערבים נעצרה לידו מונית של י מכר, ששמח מאד לפגשו שנית אחרי שנים כה
רבות. שליימלר, התיישב ליד הנהג• הברכות והשאלות הרגילות של ״מה נשמע?־ ו״מה אתה
עושה?׳׳ הוחלפו. שליימלה פרש לפני ידידו את תכניתו הדמיונית.
צבי קפלן 28 יליד רמת גן, מכונאי מסוג א׳ ,בעל עבר הרפתקני עשיר בצבא הב רימן
בימי מלחמת העולם השניד ,,צייד ודייג חובב — לא העביר בקורת. קטלנית על דברי ידידו,
גם לא ניסה להוכיחו על פניו. במשך שעות רבות ישבו השנים במושב המונית כשהם
שקועים בשיחה. התלהבותו של צבי קפלן הלכה וגברה מרגע לרגע.
מאותה שעד, נצמדו השנים לרעיון שמשך אליו חברים נוספים. יעקב קמלניק (,)24
המכונה ״רכש״ ,לזכר שרותו כקצין־רכש בחטיבת הראל בשעת המצור על ירושלים, יליד
רחובות, רחב כתפים, ראשו עטור רעמת שער מתולתל. הכיר את שליימלה במשך 4שנות
שרותו כמשמו באניות הצי־המסחרי. לא היה צורך בדבי־י שכנוע מרובים על מגת להלהיבו
לנסיעה הרפתקנית מסוג זה.
השלושה פנו לחיפוש שני דברים הכרחיים: כלי שייט מתאים, ומפקד. ימאי,
לקחת מסע מסוג זה על אחריותו-.תחילה נודע להם על קיום יאכם• לא גדול
,המ נח על רצית נמל חיפה כאבן שאין לה הופכין. לאחר חקירות מרובות ומסועפות
נודעה כתבתו של בעל הספינה. היה זה. יהודי־אנגלי, חרשתן ידוע בארץ אשר הגיע לכאן
בספינה מלונדון, אנגליה.׳ .היה בדעתו למכרה.
שלושת בעלי הדמיון פנו אליו ושטחו לפניו את תכניתם. האנגלי התלהב עד מאד לשמע
הדברים, מסי לבחורים. להפתעתם, את הספינה לשם עריכת ההפלגה. התנאי שלו היה צנוע
ביותר: להמנע מפרסום שמו.
הספינה עמדה נתמכת על שני בולי עץ. שמש הקייץ ייבשה באכזריות את לוחותיה. שלושת
הצעירים החליפו את בגדיהם, לבשו בגדי עבודה, ניגשו במרץ למלאכת גירוד הצבע המתקלף
מעל דפנות הספינה.

ב די גאומיס 3 !1וצ)ניש

פ ני םתאהס פי נ ה: במשן היום משמש חתא כיחדו אוכל לצוות. שולחן מתקפל מוצב
ברווח שבין הדרגשים על ידי לוחות מיוחזים הקבועים בדפנות. יוצרים בכן ארבעה מקומות
שינה נוחים לארבעה אנשי־צוות (ראה תמונה בעמ׳ 5ן שני הנותרים נמצאים תמיד בשמירה.
השוטר בריא הבשר השעין את רגלו על הקרש שקישר את ירכתיר, של ישראלה אל הרציף.
״היי חברה קרא לעבר הפתח הצר של תא הספינה.
ראש עטור בלורית פרועה ופנים שזופים, בצבץ מסיד האשנב. הפנים התרחבו לחיוך.
״אה ; בוקר טוב, אדוני!׳י
.אפשר להכנס י״ שאל השוטר הידידותי.
״שמן כמוך ז* אמר שזוף הפנים ,״אתה תהפוך לנו את הספינה.״

צעיר חד פנים, בעל עינים נוצצות ותנועות נמרצות, ניגש אל העובדים, הציג את עצמו
כפועל העוסק מטעם׳בעל הספינה בתיקונה. החבריה קיבלוהו ברצון לעבודה, מבלי לשער
שרכשו להם בכך את מפקדם להפלגה העתידה.
הצעיר: מכם גלזנר 26 יליד חיפה, ימאי ותיק, עבד ׳באניות זרות כבי• י משנת 1942׳
הצטרף לצוות הראשון של האניה הישראלית קדמה. בהפלגתד. הראשונה 1947 שרת כקצין
שני באניות שונות של הצי המסחרי, מפעילי שביתת הימאים (חבר מזכירות איגוד הימאים
שהתמרד) ,לאחרונה — קצין ראשון באניה שיאו שהיתר, בידי חברי הקיבוץ המאוחד.
לאחר שבועות מועטים של עבודה בצוותא׳ נתקשרה גם נפשו של מכס לקליפת האגוז
הלבנה. בלי טקס של השבעה, בלי נאומים מפוצצים, הציע את מועמדותו לצוות, התקבל,
הכרז כמפקד בגלל דרגתו הימית הגבוהה וכשרונו המנהלתי.
במשך שלשה׳חדשים ארוכים עבדו הארבעה בשיפוץ ומרוק כל קי־ש מקרשי הספינה.
שליימלה׳ רכש ומכס — נטשו את העבודות בהם עסקו בחוף לשם קיום, הקדישו אח כל
* ספינה המשמשת בעיקר למטרות טיול . ,ארנה בדרן כלל בין ו ל־ 30 מטר, מצוידת
במפרש גדול ולרוב גם במנוע עזר.

נאלם האנשים:

יעקב (יבש: קמדניק׳ מכונאי שני

שליימלה לויצקי, מלח כשיר

צבי קפלן, מכונאי ראשי וטבח

יורם פרידמן, סגן מפקד הספינה

מכס גלזנר, מפקד הספינה
ו העולם הזה 819

להפלגת נפיץ: מאחור נראה רציף נמל חיפה, העמוס שרשרות עוגן כבדות של אניות,
וגרוסאות ברזל שהוצאו מקרקע הנמל והמשמש מעגן לסירה ישראיה עד״ אשר תפליג.
זמנם לטיפול בגוף כלי השייס. צבי קפלן, המכונאי השמנמן, המשופם, פרק את המנוע
(מסוג דיזל 15 ,כוחות סוס)׳ למד להכיר כל חלק שבו ביסודיות, ניקה והחליף כל בורג
וציר שדרשו חילוף.
במשך הזמן הצטרפו שני חברים נוספים לצוות.
יורם פרידמן ,)22( ,יליד פרדס־חנה׳ משופם אף היא ופרוע בלורית, שזוף וצעיר למראר״
בוגר בית הספר הימי בחיפה, בלי־ ותה של 4שנות עבודה על אניית הצי המסחרי, נקבע
לסגנו של מכס במסע שראלה — על שום דרגתו, שהיתר : .קצין שלישי
איש הצוות הששי נתגלה כאדם רב תועלת ביותר, בהיותו חשמלאי ואלחוטאי, בעל
רשיון להחזקת תחנת אלחוט של חובבים: היה זה שלמה מנוחין ( )25 יליד רחובות, חובב
רדיו מטבעו׳ טכנאי רדיו במקצועו, עבד כאלחוטאז בשדה התעופה בלוד, הצליח להקים קשר
אלחוטי עם חובבים בדרום אפריקה ובאמריקה.
בהצטרפו לצוות ישראלה כונה בתחילה בשם ״סמוקי״ .בגלל כמות הסיגריות שהיה
מעשן.
״הוא לא משתמש כלל בגפרורים,״ טענו החבריה ,״הוא מצית סיגריה בסיגריה.״
אך, לאחר שנתגלה כוחו הפלאי בסדורי החשמל, המסועפים בגוף הספינה׳ שונה שמו,
פה אחד, ל״חשמלטור״.

לאל היו ת תלויי ם
כשהגיעו שלשת החודשים לסיומם, הורדה הספינה לתוך
מי הנמל, נוסתה, נמצאה מוכנה למילוי תפקידה. הצרת הזמין
את הבוחן הממשלתי לכלי שייט, כדי שיבדוק אם מוכשרת
הספינה להפלגות רחוקות. המומחה בילה שעות רבות בקרבת
המכונה ושאר הפינות הנידחות, קבע לבסוף דיאגנוזה, שזיכתה
.את ׳שראלה בתעודה המאשרת שהספינה כשרה לחלוטין.
הצעד הבא היה התדפקות על פתחי המוסדות הממשלתיים
על מנת להשיג הקצבת ממבע זר. מארגני ההפלגה ידעו כי
בלי פרום־ בכיסם לא יוכלו לממש אף שמינית מתבניתס.
היה ביכולתם להצמייי במזוו לתקופה של חדשיים ימים׳ אך
ברור היה כי הדלק יאזל בתקופה קצרה מזה בהרבה. בקשתם
להקצבת מטבע אושרה במילואה. הצוות ניגש להכנות.
עוד בתחילת הפעולה החליטו ששת הימאים לא לקבל עזרה
משום מפלגה, לא לה ות תלויים בשום מוסי או ארגון, אף
לא ממשלה. מסיבה זאת קראו לספינתם ישראלה, שם הכולל
את כל הזרמים והדעות, מייצג את המדינה. אך דרוש היה
בעל ברית, שיעזור להם באופן פעיל, מבלי להדביק עליהם
תו משלו. הם פגו למערכת העולם הזה שנענתה ברצון.
תמיכת העולם הזה למסע ההרפתקני איפשרה לששת בעלי
הדמיון הצעירים לפתור את בעיותיהם בזו אחר זו׳ להגיע למצב
בד יכלו לקבוע את תאריך יציאתם לדרך.
השוטר שעלה על הספון לחץ את ידי של מכס גלזנר
מימות. במשך כל חדשי ההכנה, שמש הוא כזקיף על רציף ר,נמל,
למד להכיר את החבריה מקרוב.
״מה נשמע י״ אמר ,״מתי זזים?״
״אינשאללה, בשבוע הבא,״ ענה מכש ,״תשתה קפה?״
״ברציף.
השניים כופפו את קומתם ונכנסו בפתח הצר
אלון ומצופה ורניש • התא היחידי בספינה היה צר ונמוך. משני
צדיו היו קבועים דרגשים ששמשו• ביום. לישיבה. בר־וח, בן
המטר ועשרה שביניהם עמי שדלחז מתקפל• מכוסה מפת מוכתמת
במקצת•
צבי קפלן, הופיע מתוך • תא צר שדמה לארון בגדים• סנור
מפוקפק־צבע היה חגור על מתניו. היה זה האיש היחידי הממלא
שני תפקידים חשובים בספינה: טבח ראשי ומכונאי ראשי. .
״למדתי לבשל ־במסעות הצייי שלי,״ סיפר .״הייתי יוצא
לציד אווזי בר ואחר הייתי מבשל מבשרם ארוחות — החברה
היו מלקקינן את האצבעות.״
״שרק לא יתבלבל יום אחד.״ התפללו החברה ,״ויבשל לנו
שמן מכונות במקום מרק.״
צבי הגיש ספל לאורח ושאג לעבר הספון :
״בואו לשתות קפה ! ״
אנשי הצוות העירומים למחצה. נדחקו פנימה בקושי.
״הלילה לא עצמתי עין בגלל היתושים.״ התאונן יורם בגררו
בקפדנות את כתפיו העקוצות.
״אין דבר,״ הרגיעו מכס ,״כשנצא לים לא יהיו יתושים.״
״ראית מי שמתאונן על יתושים?״ אמי רכש ,״הוא נוחר
כל הלילה כמו צופר, היתושים בורחים מרוב פחד ובאים אלי.״
״זהו, חברה,״ .הכריז שליימלה ברצינות רבה .״עלינו להח־
•צפוי שקוף ונוצץ הנמתח על עץ חלק, שומר עליו ומשווה
לו ברק.

החכל. מותר - :שליימלה דויצקי מתיר את חבלי ההתקשרות, המצמדים את חרטומה שיל
ישראלה למצוף קבוע, כשהיא בנמל, קשורה הסירה לרציף ולמצוף, איוה מורידה עוגן.
ליט משהו בקשר לנחירות שלו. כשנצא לים אי אפשי יהיה לסבול את זה.

״אילו היה יו ח ד שטח...״
״אתם ששד. איש,״ התערב השוטר ,״אפשר לדעת איפה תישנו?״•
מכס הצביע על הדרגשים. הריפוד העליון של המושבים עולה למעלה, הסביר׳ ועל ידי כך
נוצרים ארבעה דרגשים בתא זה מעל זה. לפי התכנית יהיו תמיד שנים מהאנשים במשמרת.
״כלזזתהיה רוח נוחה, נשוט בעזרת מפרשים, אחד יצטרך להשגיח על המפרשים, והשני יחזיק
בהגה. ברוח נגדית, נסיר את המפרש ונפעיל את המנוע. ואז יצטרך אחד להחזיק בהגה והשני
להשגיח על המכונה. ארבעת הנותרים יישנו בינתיים בדרגשים, ובכל ארבע שעות תתחלף
המשמרת.״
ספר רכש :
״אל תשאל איזה חור בראש עושים לנו כל ד,״מומחים״ ממועדוני השייט שעל ידינו.
הרמנו פעם את המפרש לנס־ין. בכל רגע עבר מישהו שגבהו לא יותר ממטר והביע דעה :
אין לכם מספיק ״שטח״ .אוי אילו היה לכם; יותר ״שטח כל היום אנחנו שומעים רק שטח
ושטה. כנראה שקראו בריזה ספי את המונח -שמח מפרשים״ ואנחנו חייבים לסבול.״
אמר שליימלה :
״נקוה שתהיה לנו רוח־גב נוחה שתקדם אותנו. אנחנו לוקחים רק מעם דלק ומתכוונים
להגיע לתחנה הראשונה: הוא רודוס, יוון. אם הרוח תנשוב כל הזמן מצפון נקבל ״טיזאך־און״

• 3 *•3ה עו ד

בזה שלא חלמנו עליו.׳׳
השוטר שאל מה פרושו של. טיזאך־און״.
הסבירו החברים: זאת היא מלה שפרושה
באידיש — התלבש. בישראלה משתמשים
בה כשרוצים לומר שקרה אסון, פורענות׳
צרה או הסתבכות כל שהיא. מקיר המלה :
ניו־יורק, ארצות הברית. ימאים שניסו לעבוד
בחוף אצל יהודים והוכיחו כושר עבודה
גרוע׳ קיבלו ממעבידיהם טפיחה על השכם
והצעה ידידותית :״טיזאך און אוני גיי א
היים.׳׳ כלומר: התלבש ולך הביתה.

חצי דו ד פין
כשהגיש צבי׳ הטבח־המכוגאי את הקפה
לשולחן שאל האורח מדוע אין הם לוקחים
אתם בחורה למסע•
.לא בא בחשבון,״ אמר מכם. .אורך הם
פינה הוא 10 מטר בסך הכל׳ ורחבה שדם
זחצי מסר. זהו עולם מצומצם מאד ולא נוח
ביותר. בחורה לא תוכל להסתדר נגיי..
.בשביל פה לנו בחורות?״ שאל רכש,
.יש לנו טבח מצויין, יש לד מטבח מודרני
ממש (גז< יש לגו תפרים מוכן לכל הנסיעה.
ובכלל: חסר בחורות בעולם?״
..יש לד מכשירי דייג,״ הוסיף יורם, נקוד׳
שנצליח לצוד כמה סירנות• ביב.״
צבי קפלן העביר את ידו בחיבה על רובד-,
צלצלים•• שהיה מונח בפינה.
.יתכן שלא נצליח לדוג סירנות,״ הביע
את דעתו. ,אבל בתכניתי לצוד כר ש גדול
ואמיתי. כמו אלה המתוארים בססע קון•
טיק־ .בתחילה נשליך חכה גדולה ונתפוש
דולפין, נבתר אותו לשני חלקים, ונשליך את
חציו לים כדי לראות את דרך הפעולה של
הכרישים• בעזרת חציו השני נצוד כרש.״
.ש לנו מזל אחד,״ סיפר יורם. ,לפני
שבוע ערכנו אספה והחלטנו בדי על עניני
משמעת. עד אז היה קצת בלגן אצלני. ידענו
שלא נוכל לצאת כד לים עכשיו הכל בסיר•
מכם הוא המפקד וכולם נשמעים לו.״
״נכון מאד׳׳ ,אמר מכם בקומו ממקימו,
.ולכן יורם, תרחוץ עכשיו את הכלים.״

הז מנ הדב * קו ר
השבוע עוברת ישראלח לגמל תל אביב
לשם השלמת סידוריה האחרונים ולמרידה
רשמית. שלמה מנוחין, ה״חשמלטור״ התק־שי
באלחוט דיבור עם חובבי רדיו בנקודות
שונות של העולם (טורונטו, קנדה, דמדיים,
ארצות הברית{• חובב רדיו, מחוף אפריקה המערבית,
הזמין את צוות ישראלה לבקרו.
הקשר בין העולם הזה ובץ ינסראלה לאחר
הפלגתה ייעשה על ידי אלחוט דיבור• יאפשר
מסירה מדיוקת של מהלך מסע ההרפתקאות.

נמוי ] ה
הע ם
ע ל הנ סי ועדהת חנו ת
הדגל האמריקאי העצום, שהסתיר את הדגל
הישראלי החיוור בראש בנין שדה־הת-
עופה בלוד, עם בואו של דון פוסטר דאלם
(העולם הזה ני 16 ,לא עורר התרגשות
רבה בישראל. רוב האזרחים התרגלו מזמן
לראות את ארצם כמושבה כלכלית של נותן•
הנדבות האמריקאי, והנפת הדגל הגדול לא
הראתה, בעיניהם, אלא אישור מעשי של המצב
הקיים.
אולם פה ושם היו עוד צעירים, שהדבר
נגע ללבם. אחד מהם אליעזר בוכני, מנווה
שאנן, חיפה, פנה רשמית אל משרד־הסנים
ולפרקליס המדינה, דרש לערוך משפם על
האחראים למעשה, שהיה הסרה של חוק
הארץ. השבוע קיבל תשובה רשמית.
הודיעה המחלקה לתפקידים מיוחדים של
משרד הפנים . :נתנו הוראות להנהלת שדה־התעופה
בלוד לדאוג לכך שדגל המדינה יונף
בעתיד בהתאם לתקנות בדבר השמוש בדגל
המדינה.״

מו קדם וזד•

במקום לויתנים —
• בעל חי דמיוני — חציו זג וחציו אשה.
•* חנית המשמשת לדיג של דגים גדולים.

בחדגוניות אסורה הופיעו הצעיתם והצעירות
לפני התובע הצבאי, זכו לאות־הכרה
ממשלתית בצורת פקודת־מעצר, או לתנועת־זילזול
בצורת פקודת־שיחרור.
הציבור, שלא שמע סרטים על החקירות,
לא התרגש. אהדתו לא היתד, נתונה לעצו-
רים. הוא הבין שיש לבער את נגע הטרור
לפני שיתפשט בגוף הלאומי. אולם צורת ה•
טיפול מחוץ לבית־המשפס האזרחי, הנהנה
מאמון האזרח, לא מצאה חן בעיניו.
הו דאהככשלץ. היתד. זו, במידת־מד.
הודאה בכשלון מצד שלטונות הבטחון, שלא
אספו די הוכחות כדי להביא את רוב העצירים
לפני שופט אמיתי, אף כי היי בטוחים
באשמתם. מאחורי כשלון זה הסתתוד. עובדה,
שלא ניתר. לקהל הרחב: התחרות הבלשים,
שלא הרבתה הפעם חכמי, כלל וכלל.
בירושלים ובתל־אביב היו קיימות שתי מחתרות
שונות. בבירה טיפלה המשטרה הרגילה
בחקלרה. היא שקיבלה את הידיעה על ההתנקשות
העומדת להיערך במשרד החינוך, והיא
שהחליטה לצוד את הדנים שנכשלו לרשת.
בתל־אביב עסקה בחקירה הבולשת הפוליטית,
הכפופה לסוכנות ממשלתית אחרת.
היא עבדה לפי עקרון אחר: להחדיר
סוכנים למחתרת, להמתין עד שהללו יגיעו
אל הצמרת. היה לד, סבלנות, והיא חיכתה
שהלויתנים יכנסו לרשת אחרי דגי הרקק.
אולם לפני שהסוכנים התל-אביביים הגיעו
להישגים של ממש, פעלה משטרת יתשלים,
שלא היה לה מושג על הפעולה של הבולשת
הפוליטית, על דעת עצמה. היא אסרה את
נושאי הפצצה לפני שער משרד־החיגוך. בזאת
השריטה אח הקרקע מתחת לפעולה התל-

נו ס לגו ת
זריזות *ו 3תית
כשביקשה סיעת ליבשיץ-למדן שיותקן
טלפון במשרדם התל־אביבי, נאלצה לחכות
באורך־רוח ככל שאר בני האדם. לשני שלשה
שבועות הופיעו סוף סוף פועלי מחלקת
הטלפונים. בזריזות מופתית התקינו את המכשיר
השחור.
אך בטרם הספיקו חברי מפלגת אחדות־העבודה
הקטנה ליהנות מן הנוחיות החדשה
כראוי, הופיעו במשרד פועלים אחרים ממחלקת
הטלפונים. המכשיר אינו בסדר, קבעו.
סילקוהו שוב באותה זריזות של קודמיהם.
כשעברו שלשה שבועות ומכשיר חדש לא
הובא במקום הראשון, התעוררו חשדות בלב
אנשי המפלגה אם אמנם היה הטלפון לקוי
במשהו. כמעט מאליה צפה ההנחה, הקשורה
בנסיון מן העבר הקרוב. כי הדבר שלא היד,
בסדר בטלפון, לא היה המכשיר עצמו כי
אם משהו הקשור בו, כגון מכשיר האזנה.
בלב אנשי אחדות־ד,עבודה, נשאר הספק, אם
ממפא״י, או ממפ״ם באו בודקי הטלפון.
.בכל אופן,״ הודיע השבוע דוד ליבשיץ,
גבה הקומה ובעל הפנים חרושי הקמסים,
.לאחר שיותקן המכשיר במשרדנו, אזמין
מהנדס משלנו לבדקו.״

ה גנ ר ל והסד&ינט
בד, בשעה שמשרד־הפגים הבטיח להגיף
את דגל ישראל בפרהסיה (ראה לעיל) ,גרם
משרד־הפנים לכך שדגל זה לא יבלוס יותר
מת מאחות הקלעים. המעשה הסמלי אירע
שוב בלוד.
בשעתו עלה באש מסוס השגרירות האמריקאית.
האמריקאים רמזו שהיד, זה מעשה
חבלה. המשטרה חקרה, השיבה שזה שקר :
אחד מאנשי השגתרות, בחברת אשה מקומית,
שהה במטוס באותו לילד. מן הסתם
גרם הוא, שלא במתכוון, לדליקה, אולם
ביקש להסתיר את נוכחותו.
אחת הודעה זו באה שתיקה גדולה. לפתע
הותעה ממשלת ישראל: ההודעה הקודמת
היתה מוטעית, האמריקאים היו בסדר.
לו ק סו סהג אוו ה. השבוע נודע, ממקור
מוסמך ביותר: ההכחשה לא היתד, נכונה
כלל, באה על פי הוראתו המפורשת של
משרד־החוץ הישראלי, שלא רצה להסתכסך
עם אנשי השגתרות. המטוס עצמו שימש
למטרות שונות, העביר נשים וידידות של
אנשי השגתרות לקפריסין וחזרה. באותו
לילה בילה בו הסרג׳נט האמתקאי, שהשתמש,
כנראה, בסירת-ההצלה העשויה מגומי,
לנוחיותו.
ההכחשה הישראלית הכוזבת היתד. מעשה
קטן, אך סמלי מאד. הוא הוכיח, בין השאר,
שעם החי על נדבות אינו יכול להרשות לעצמי
את הלוקסוס של גאודה לאומית, גם
בענינים קטנים. מתנה הלוקחת כסף מן הגנרל,
סופד, להתרפס גם לפני סרג׳נס.

מח תרת

עציר יעקב חרותי

אביבית. הבולשת הפוליטית נאלצה לסגור גם
היא את רשתה, לתפוס אח אנשי־המחתרת
(הקטנים יותר) שהיו ידועים לד. במקום לחכות
עד שסוכניה יגיעו לראש התור.
העצירים דיברו. כשירדה יד הממשלה
על המחתרת, היתד, המטרה היחידה לתפוס

החובל את תמהונו, הביע את צערו האנגלי
הרגיל, הבטיח לעתונאים כי ייענה לבקשתם
בפעם אחרת, כשיעלו שוב על האניה • .
כל אותה שעד, לא נטש החיוך את פגי*.

מדיניות
• הווו 1זר• ה רו ס ״ האלהזיי

עציגה מדכה פסשדו
— דגי רקק

את כל שאר הדגים.
היא השתמשה בפקודת הטרור מסיבה פשוטה:
רק חוק זה נתן לה את האפשרות
למנוע קשר בין העצורים השונים באמצעות
עורכי־הדין. הממשלה אסרה על עורכי־הדין
להתראות עם שולחיהם, השתמשה באמצעים
פסיכולוגיים חמורים כדי להשיג ידיעות מפי
העצירים המבודדים וד,מנותקים. היא לקחה
אפילו בחשבון כי השופט עלול לפסול הודאות
אלד. בשל האמצעים המפוקפקים בהם
הושגו. אולם הדבר לא היה חשוב לה. לא
חיובם של העצירים בדין היד, העיקר בעיניה,
אלא תפיסת מנהיגיהם.
פרסי החקירה נשמרו בסוד, אולם דבר אחד
כבר היה ברור: חלק מן העצירים נכנעו
למסיבות, דיברו.
אודווים חיוך
כאשר הפילה אגית־המשחיח הבריטית
שברון• (נחרז עם חברון) ,את עננה בגמל
היפר״ קרא אחד מעובדי הנמל, באידיש, לעבר
חברו . :אוניה זו רדפה אחרינו בלב ים,
החזירה אותנו לקפריסין, כשניסינו׳ להגיע
ארצה ! ״
העתונאים, שעלו על ד,אגיד״ התעניינו אף
הם בדבר, ביקשו מרב־החובל גבה־הקומד.
ויפה־התואר, לספר להם, באיזה מקרים השתתפה
שברון בצייד אניות המעפילים. רבד,חובל
נענה בחיוך לבקשתם, הורה לסגנו
הסקוטי לבדוק את הדבר ביומן האגיה.
בינתיים, כדי לקצר את ההמתנה, הזמין
רב״החובל החייכני את העתונאים לסיור על
האניד. מסר להם פרסים על מהירותד״ שהיא
32 קשר ( 32 מילין ימיים לשעה) ,ניפחה,
שהוא 2500 טון, נבנתה בסקוטלנד ב־, 1945
מצויידת בנשק חדיש 4 :תותחים, בני 4,5
אינטש 4 ,מיתקני סורפדו, תותחים אנסי־אוויריים
ומכשירי ראדאר.
כשכילה רב־החובל למסור את הודעתו
הסטאטיסטיח, ציפו העתוגאים בקוצו־ רוח
לבואו של סגנו אשר הלך להביא את יומן
האניה. כאשר בושש הסגן לבו* גילה רב.סלה
שמקורה צרפתי, משמשת באנגלית
לציון פקי ן ודרנך, על הסורווליס.

לפני חודשים מספר הגיע לישראל גבר
גבה קומה וכסוף שער, שובר אנגלית־אמ־ריקאית
צחה, למרות מוצאו היהודי־רוסי. בבואו,
סנה לממשלת ישראל, הגיש בקשה
להקמת תחנת שידור שתשדר שידורי תעמולה
המכוונים לארצות שמעבר למסך הברזל.
היה
זד, דין קוך, הנציג הרשמי של רדיו
אירופה החפשית, תחנת שידור רשמית למחצה,
הנמצאת אי־שם בגרמניה המערבית,
ממומנת בכספי בעלי הון שווייצים ואמריקאים
(ביניהם קרן פורד) .מקבלת תמיכה
רשמית למחצה מממשלת ארצות־הברית. תחנת
שידור זו אינה עוסקת בשידור דברי
תעמולה פשוטי* בנוסח קול אמריקה,
אלא מגישה, בעיקר, ראיונות עם פליטים
מארצות הדמוקרטיה העממית, מניחה למאזינים
להסיק את מסקנותיהם הם מתוכן
השידורים.
דין קוך נתגלה כשונא רוסים חולני ממש.
ביום פינוי השגרירות הסובייטית בתל־אביב
(העולם הזה סס* /ראוהו רבים ליד הפתח
בציינו עם יציאת כל רוסי מהבנין. :הנה
הולך עוד ממזר!״
לכאורד״ מבחינה חוקי* לא היה ארגונו
זקוק לרשיון ממשלת ישראל לשם ביצוע
מסרתו. אחרי הכל, רשאי כל עתונאי ונציג
תחנת״שידור לראיין כל אזרח כקשר לכל
בעיה שהיא. בתשובה לפנייתו הראשונה מוכן
היה משרד החוץ לתת את הסכמתו, אך
המומחים לעניני מזרח אירופה הזהירו את
מנהלי המשרד בפני התוצאות החמורות שעלול
צעד זה להביא.
השידור, הסביר אחד המומחים, יכול לשמש
הוכחה נוספת לטענה הסובייטית כי
בהסכמתה של הממשלד״ נחקרים העולים
ממזרח אירופה על עניניהן הפנימיים של
מדינות אלה. הדבר עלול לסבך את אפשרויות
העליה המצומצמות גם בלאו הכי. מארצות
הדמוקרטיה העממית, לסכן את חיי היהדות
המקומית.
הפעם גברה הזהירות הדיפלומטית על ההיסטוריה
הפוליטית. משרד החוץ הסביר
להנהלת רזיו אירופה החפשית, והביא לידיעת
הססייס דפרסמנם האמריקאי כי. הרחבת
רשת פעולות התחנה גם כישראל אינה
רצויה בהיותה עשויה לגרום נזק למדינה״.
ההסברה נתקבלה על דעת האמריקאים, דין
קוך החל לארוז את מזוזדותיו.
אזכרות חוז ש 0 *1111
בעשרת ימי.הביניים״ ,בין הפוגה להפוגה,
היה אצ״ל בירושלים גוף נפרד עדיין. אך
• איש מן העתונאים לא סרח להשיג את
האינפורמציה המבוקשת בארכיון עתרנו, שם
יכלו לברר כי שבתן אמנם השתתפה בצייד.

העולם חזה #19

נכנע למרותה של ההגנה.
ימים ספורים לפני אותם ימי יוני ,48
העלה הארגון את אחד הגדודים הטובים שלו
מהשפלה, צייד אותו בכמות נשק כפולה
כמעט מהרגיל: שני משורינים ״משוחררים״
מידי האנגלים׳ מרגמות וכמה מיליונית כדורים
,303 יקרי המציאות. החשבון היה״ לשכנע
בטענה מחומשת זו את מפקדת ההגנה,
להעיז ולהסתער על העיר העתיקה.
מנחם בגין תכנן ג׳סטד* העו.ירה כהחלטה
פנימית באצ״ל: לכבוש את העיר העתיקה׳
להגישה שי לעם היהודי, להתפרק עם
השלמת המבצע. אפילי המנשר היה מסוגנן,
מוכן להכנט לדפוס׳ ל־דכק על הקירות.
״קבצן״ כראש. עברו שלשה מתוך
עשרת ימי הקרבות, והבטחת ההגנה לצאת
לכבוש העיר העתיקה עדיין נתעכבה. במקום
זה, הוצע לכוחות האצ״ל לכבוש את מלחה.
אלה לא ששו לוותר על הכני תם המקורית.
נענו רק׳ בשהובטח להם שנית, שאם חום
פעולה זו׳ תוגשם הראשונה. פלוגה מם׳ 3
יצודי. מבית וגן בחציה, כבשה את הכפר
לפנות בוקר, במחיר הרוג אחד• בראשה צעד
אייעזר סודית, שרכש לי את ותיאר ״קבצן״׳
אחר התנפלות על בנק אוטומן היפואי בה
סחב את השק הכבד ביותר מלא המילים
וגרושים והזניח לעומת זאת שק קל יותר,

מלא לירות.

דונה בחדרי חדרים של משרד האוצר, חידשה
הבורסה את פעילותה בשבועות האחרונים.
אך שינוי המקום לא גרם לשינוי המזל.
תוך תקופה קצרה הופסדו מיליוני לירות
ערך הסובריין (לידת זהב) ירד מ־ 29ל״י
ל־ 24ל״י, והדולר מ־ 2.600ל״י ל־ 2.300ל״י.
ההחלטה לבטל את שיטת הייבוא ללא
תשלום היתר. בחזקת מסמר נוסף בארון המתים.
בהיעדר שיטת יבוא זו — אין עוד
ביקוש לדולרים שחורים, שהיה נהוג להבריחם
לחוץ לארץ, ולהעבירם בחזרה בצורת
״העברת הון״.

דאגה סוד ו מנ ה
מזה חודשים רבים פוטמו צרכני המלט
בארץ בהבטחות אופטימיות על התנעתם הקרובה
של שני מפעלים חדשים לייצור מלט.
האחד — בית החרושת הענקי וחסר המזל
שמשון בהר־טוב, ובית־חרושת נשר ברמלה.
לפי ההבטחות, יעלה ייצור המלט בארץ עד
למליון טונות, בקירוב, לשנה.
עוד בשנת , 1946 הזמינה חברת שמשון
באנגליה את המכונות והציוד שהיה דרוש
להקמת בית־חרושת מודרני למלם — פור־טלנד,
בעל יכולת תפוקה. למעלה מ־ 300 אלף
טונות לשנה.
לפי התכנית צריכה היתה הקמת המפעל
להסתיים בשנת , 1949 אולם במלחמת השחרור
נהרס ונשדד הציוד על״ידי הערבים.
בתום המלחמה קבלה החברה פיצויים מחברות
ביטוח בריטיות והזמינה ציוד חדש.
לאחר שעלו בתוהו חיפושיה של החברה
אחרי קבלנים מתאימים להקמת המפעל בין
חוגי היוזמה הפרסית, נאלצת היתד. לפנות
לסולל־בונה. לפי חוזה מיוחד בין שתי החברות,
החלה הקמת המפעל ביולי ,1950ביוני
שלאחר שנד״ החלה הרכבת המכונות.
בינתים הסתבכה חברת שמשון בקשיים
כספיים, ההתייקרות המתמדת בארץ הכבירה
על מילוי התחייבויותיה. חברת סולל־בונח
דרשה את סילוק החובות, אף הגישה תביעה
לבית־הדין לפרק את החכרה הנחשלת.
בהתערבות הממשלה התפשרו הצדדים. חברת
שמשון הוסיפה למלא עד היום תפקיד
חיוני באספקת זרם החשמל לירושלים.
דרך הרבה יותר קלה היתד, לחברת נשר
בחיפה, שהחלה בהקמת מפעל חדש למלט
ברמלה, לפני כשנתיים, עם ציוד חדיש, בעל
כושר תפוקה של 200 אלף טונות לשנה.
בהיות חברת סולל־בונה שותפה לחברת

עו ד •.16 אלא שהמבצע, שנראה ״זול״
מבחינת קרבנות׳ ביום הראשון, נתיקר בשלישי.
מחלקה מסייעת של ההגנה עזבה
את מקומה — ללא ידיעת כוחות אצ״ל בכפר
— והערבים הצליחו לכבוש בחזרה
גבעה שולטת. בהסתערות חוזרת על אותה
גבעה, הפעם עם סיוע שלהם, השאירו אצ״ל
16 חללים. ההתמרמרות בקרב הארגון היתד,
רבה, והוא לא התגבר עד היום הזה על
החשד (הבלתי מוכח)׳ שעזיבת ההגנה היתה
מכוונת בזדון.
מסדר כהר־הרצל. בשבוע שעבר,
חמש שנים אחרי המבצע׳ מאוכזבים מאי-
ביצוע הפעולה למענה הובא אותו גדוד, עלו
חבריהם של כובשי מלחה (מנחת) הנחים
בהר הרצל, לקברותיהם. הספידו איתם חברי
סיעת חרות בכנסת, מנחם בגין עיר מסדר,
ויצחק קריב, ראש העיר הדליק נר זכרון
במצבה שהוקמה במקום נפילתם.

המ שק
מסמרבא דון מ תי
החל מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד

עצירה יפה דרומי ועודך־דין ירדור•
קינאת בלשיה לא הרבתה חוכמה.
לשעות בין הערביים, בקעו, בפינת שדרות
רוטשילד — רחוב הרצל, תל־אביב, קולות
מגרונות ניחרים. המלים ״בריף״ ,״קאסא״
ודומיהן שנשמעו בלחישה ובצעקה העידו
על טיב העסקים שנערכו במקום. היתה זד
בורסת הזהב והדולרים השחורים שעברה
לכאן ממקומה המסורתי בבית הקפד, הקטן
בפינת רחוב לילינבלום. אם כי לא נראו
מטבעות הזהב או השטרות הירקרקים בידיהם
של האנשים, אשר עוררו רושם כאילו אין
פרוטה בכיסם אף לקנית כרטיס נסיעה באוטובוס,
עומדים היו בדיבורם ומכסים את
התחיבויותיהם, לפי השינויים בשער המטבע.
בעוד ששאלת הפיקוח על המטבע הזר ני

ר בחמישים אחוז, לא היו כל סכסוכים
ביניהם. מפעל המלט ברמלה יושלם במועדו,
בעוד שבועות מספר יצאו שקי המלט הראשונים
מתוצרת רמלה.
בשבתם לפני שולחנוודהכתיבה העמוסים
ניירות, אחזה, השבוע, דאגה את בעלי מפעל
המלט בארץ. לפי החשבונות לא עלתה צריכת
המלט, גם בתקופת השיא, על 600 אלף
טונות לשנה. עתה, נראה היה כי בחודשים
הקרובים יש לצפות לעודף של 40 אלף טונות
מלם לחודש.
אך למרות דאגתם המוצדקת, קיים עדיין
• לשעבר ממפקדי לח״י בפאריס.

העולם הזה 819

מחסור חמור במלם בארץ. עקב הייצוא של
שליש מתפוקתו הנוכחית הפך המלט לסחורה
בעלת חשיבות ראשונית. מחירו בשוק
השחור עלה פי שניים.

אתה
כול לעזור !

מ מ של ה
יש ד ב ויש עד
(ראה שער)

(סיסמת מכללת סם. אנדרוס בסקוטלנד,
מצוססת מפי דב יוסף)
בחדר גדול מאד, בקומה השניה של מלון
פלס בירושלים, ישב גבר לבוש חליפה כהה
מאחורי שולחן כתיבה. בזה אחר זה נכנסו
אליו פקידים גבוהים ונמוכים, האזינו לדבריו,
שנאמרו בקול גבוה. ד״ר דב יוסף,
שר־הפיתוח החדש של ממשלת ישראל, שוחח
עם האנשים שביקשו להצטרף אליו במשרדו
החדש.
המוזר היה, שהיו כל אלה אנשים שכבר
עבדו עמו בעבר. מוזר, כי לדב יוסף יצאו
מוניטין כ״בום״ קשה. מאד.
״אם הוא מעיר על משהו, הרי זד. תמיד
לשלילה !״ אמר אחד מהם .״אם הוא שותק,
סימן שהצטיינת היתה זאת רק אחת התכונות
שהיקנו לבעלן מספר גדול של
אויבים, מספר קטן של ידידים. כי דב יוסף,
הדורש הרבה מאד מעצמו, דורש לא פחות
מאחרים. רצונם של האחרים לזכות בשבחים
תמורת מילוי תפקידים אינו מובן לו כלל.
ראש. על קיר. לפני כמה זמן נסע לנתניה,
לפגישה עם עובד בן־עמי. ליד בית־ליד
נסעה מכוניתו — ים — 800 מאחורי
מכונית בנזין. לפתע נטתה זו שמאלה, מבלי
לתת סימן. נהגו של יוסף, יעקב לוין, סובב
את ההגה, הציל את שרו ממוות, אך
גרם לפציעתו. יוסף חזר ירושלימה, נכנס
ישר לישיבת הממשלה. רק לאחרי סי־מה
הסכים להבדק אצל רופא.
הוא לא נהג כך כדי לעשות רושם על
האחרים. הוא רצד״ כאילו, להוכיח משהו
לעצמו. היה זה אופיני מאד לאיש•
דב יוסף הוא לוחם. אין הוא מעונץ
ביותר בענינים שבתיאוריה. הוא פעוגין ב־ענינים
שבמעשה. וככל שהמעשה הוא קשה
יותר, מצריך מאמץ יותר גדול, הרי הוא
אהוב יותר על יוסף. כשהוא נתקל בהתנגדות,
אין הוא נוהג כדרך המצביא המבקש
את הפרצה הנוחה בחזית האויב. להיפך.
הוא מרכין את ראשו ומסתער ישר מול
הקיר החוסם את דרכו• לרוב נהרס הקיר.
אולם יש והוא מחזיק מעמד — ואז נחבל
ראשו של דב יוסף.
יתכן שתכונה זו נובעת במידת מה מן
החינוך האנגלו־סכסי, אותו קיבל דב יוסף
— לשעבר ברנרד ג׳וזף — במולדתו הקנדית.״5

לתאר אח יוסף כקצין מחוז באחת המושבות
הבריטיות: אדם העושה את הכל
כדי להיטיב לנתיניו, אך, לעולם לא היה
עולה על דעתו לשאול את אותם הנתינים
אם הם רוצים בכלל שיטיבו להם. הוא יודע
שאין זה חשוב, שאין ד,ם יבולים לדעת מה
טוב להם. לשם כך דרושים אנשים ישרים,
מסורים ועקשנים שיבריחו אותם לעשות את
אשר טוב להם.
כדירות ליד קבר. היו אלה תבונות
שהביאו תועלת רבה כשנשלח דב יוסף
להיות מושלה הצבאי של ירושלים בימי
המצור.
בעיי הנבוכה, חסרת ההנהגה, הורגש מיד
שקרה משהו: בא מנהיג. הוא לא שאל
איש. הוא נתן את הפקודות, והאחרים היו
שמחים שמישהו קיבל על עצמו את האחריות׳
היד. מוכן להחליט ולבצע• הבטחון
העצמי שלו התפשט מיד בעיר כולה.
פרשה אופינית: כמה מפקידי המנדט שנתבקשו
להישאר בשרות הבריטים עד ליום
הקמת המדינה, פנו מראש אל יוסף׳ ביקשו
שישמור להם עפדוודמפתח במנהלה החדשה.
השיב יוסף: זד׳ יהיה צודק, אבל זה בלתי•
אפשרי. קיבלתי על עצמי אחריות כה ודולר,
שאיני יכול לסמוך אלא על אגשים שאני מכיר
אותם זמן רב. לא הייתי רואה גם פגם מוסרי
בדבר אס בשעה חמורה כזו הייתי מטיל תפקידים
גם על אשתי וגם על בתי•
פתרונו: הוא הביא עמו את מכריו האי*
״הס אומרים ,,מה הם אססריס ז תן דחם
לאמר !״
* שס נמצא כיוס אחיו׳ ,פיליפ, עו ר ך •
דין כמוהו, לשעבר אחל מגדולי עורני-הדין
בארץ, פרקליטו ש-ל שלמה בן־יוסף ואנשי
מחתרת רביס אחרים.

מדי שבוע אתה קורא את
״העולם הזה״ .הוא מוצא חן
בעיניו -אחרת לא חיית
קונה אותו. אתה מצטער שחבריו
אינם קוראים אותו.
גם אנחנו. לא
פעם התווכחת
איתט על העתון.
ונוכחת פי רוב
שוללים אותו אינם
מכירים את
תוכנו. זה הרגיז
אותך. גם אותנו.
לפעמים, השוללים אמיתיים.
נותב. גם

מצביעים לך
על ליקויים
אתה מכיר
אנחנו׳

מ דו ע
אין יותר עמודים בעתון? האס
אפשר ב־ 16 עמוד להקיף את כל
מאורעות הארץ והעולם הגדול?

התשובה :

אין תקציב. אין אנו רוצים להעלות
את המחיר.

מ דו ע
הסחיר כל כך גבוה? 220 פרוסה
אינם הולכים ברגל ו

התשובה :

אין אנו רוצים להוריד את הרמה.

אולס אנו רוצים :
להגיע לקוראים רבים יותר.
להוסיף עמודים לעתון.
לשפר את רמתו הטכנית.

להוריד את המחיר.

מה זה מחיר 7
אתה משלם בשביל הכתב. הצלם.
איש הכיתוב. האיש המייצר את הגלופה.
המדפיס.

העומס הזה מוטל על שכמך.
הוא לא מוטל על מפלגה
-כי אתה אינך רוצה
כעתון מפלגתי. הוא אינו
מוטל על מגבית אמריקאית
או מס ההכנסה. אינך רוצה
בעלון תעמולה.
א בל:
העומס חזה על
גבך יכול להיות
קטן יותר. עכשיו
זה תלוי גם כך•
אתה יכול להקל
את המעמסה -
לשתך אחרים כ-
נשיאתה.
השבוע פותח ״העולם
הזך,״ במבצע שכולו תלד בך. מטרתו
להעלות את תפוצת העתון ב״&יסל
תוך שלושה חושים.
אף עתון אחד לא תצליח עדיין
במיבצע כזה — מלבד העולם דזה
לפני שלוש שנים, כאשר עבר לידי
המערכת הנוכחית.

מיכצע זה יצליח אם אתה
תהפוך תועמלן של העתון.
יש לך הכרים והכרות -בכית
החרושות כמשרד, בסדנא,
כמסיבה, בכית הספר

רבו ש או תלע תון!

שיים, מהנדסו, עורך־דינד, רואו:,חשבונות
שדיו, הטיל עליהם תפקידים מרכזיים. כך
בנר, לעצמו חבר נאמנים שהכירו כל מחשבה
אשר בלבו, נשארו מסורים לו.
הצלחתו המכרעת בתפקיד זד, הקנתה ליוסף
ידידים רבים. היא קשרה אותו גם לעיר,
שהוא חסידה הגדול ביותר בממשלה.
הוא נושא את סמלה בדש מעילו. הוא היה
הראשון שהעביר את משרדו אליה, כשהחליטה
הממשלה לעבור לבירה. כשעלתה ההצעה
לחוג את יום הולדתה ה־ 3000 של
העיר, השקיף מבעד לחלון על העיר העתיקה,
פסק: אין טעם. לחוג כל עוד אין היא
בתחום המדינה. משפם זד. סיים את הויכוח,
ואת הכנת החג.
אולם המלחמה הנחיתה עליו את המכה
האכזרית ביותר. בתו, לילה, נהרגה בנגב.
אביה* לא החלים מין המכה עד היום. בשעות
משבר בחייו הוא נוהג גם עתה לעלות
אל קברה, בהר הרצל, להתבודד שם. לדעת
מכריו נובעת תשוקת־המלחמה שלו במידה
רבה סד הרצון להשכיח את המהלומה.
אכא השתמש כמקל. אותן התכונות
שגרמו להצלחתו כמושל צבאי, היו בעוכריו
כשד,וסל עליו התפקיד המכריע של שר הצנע,
בימי שלוט.
דרכו היתה פשוטה מאד. עם הארץ לא
פרנס את עצמו. הוא חי על נדבות זרים.
תקוותו היחידה להגיע אי פעם לעצמאות
היתד : ,לבזבז פחות, לאכול פחות, להשקיע
את כל הכסף בקגית מכונות וסרקסורים.
יוסף קבע את תוכנית הצנע, כפה אותה על
הציבור.
בתיאוריה היתד, זאת דרך נכונה מאד. אולם
בן אדם אינו דומה למכונה. יש לו רגשות,
דעות, משפטים קדומים. אפשר להלהיב אותו
למעשים גדולים של הקרבה• אילם קשה
לכפות את ההקרבה עליו, אפילו כשהדבר
לטובתו. יוסף ניסה לעשות זאת. וכשנתקל
בהתנגדות, הכפיל את הלחץ, הוסיף פקחים.
הוא ידע שד,צנע דרוש לטובת הציבור, ומנוי
וגמור היה עמו להכריח אותו לבלוע את
גלולת התרופה.
״יתכן והיו שגיאות בפרסום וביחטי ה־הציבור,־
מודה יוסף כיום. אולם הוא משוכנע
גם כיום שדרכו היחד, נכונה בעיקרה.
הקהל למד להכיר את פניו. אלפי בדיחות
נוצרו סביבו. עתונים מסוימים ניהלו נגדו
מערכה שיטתית של הסתה. המוזר הוא,
שאחרי כל אלה יש לקהל משיכה מיוחדת
אליו. הופעתו ביומן הקולנוע מעוררת בקהל
רחש הזק יותר מאשר הופעת כל אדם
אחר, פרם לבי. ג׳* .כמו ילד רע, רסן הקהל,
נשבע נקמה והסר את הפקודה, אולם בלבו
הוא ידע שאבא היה סוב, רצה רק לטובתו.
גם כשהשתמש במקל.

תר, חששה מפני דרך זו. היא הביאה את
העולים, אולם יחד עם זאת שמרד, על רמת־מחייה
שלא היה לה כל קשר עם המציאות.
לתוך התהום המתרחבת והולכת בין מציאות
זו ובין רמת־ר,מחיי,־״ נשפכו מיליונים
על גבי מיליונית דו לרים של הון־סיוע והון־
נדבות זר• עצמאותה הכלכלית של המדינה
הפכה חלום. וללא עצמאות כלכלית לא
היתד. אפשרית כמובן, עצמאות פוליטית.
עם קבצנים אינו יכול להיות אדון לגורלו.
דב יוסף היה היחיד במפא״י שהעז להזהיר
מפני דרך זו, להצביע על דרך אדרת :
דרך הקרבנות והצנע. אך מפא״י דחתה דרך
זו. גם בשעה שניתן ליוסף חופש־פעולה
מסיים, ופיקס״התלישיס הפך כמעט סמל
המדינה, היה זה מאמץ־סרק, כי הצנע לא
היה חלק של תכנית לאומית גדולה להגברת
פריין־העבודר, וריבוי ההשקעות. תוצאותיו
החיוביות בוזבזו.
כדי שיוסף יוכל להפוך את פנקס־התלו־שים
לשדה המצמיח את האילן התמיר של
הפיתוח, להוציא מכונות יטרקסורים מן הצנע,
היה עליו לקבל לידיו את תיק האוצר
— תיק המפתח של התכנין הכלכלי. אולם
משך חדשים ארוכים אחרי הקמת הקואליציה
החדשה לא ניתן לו שום תיק בממשלה.
מוראי ומפקדו. משך חדשים אלד,
נערך מאחורי הקלעים מאבק עקשני ע:
תיקו של שר האוצר• לוי אשכול לא מצא
חן בעיני רבים. הוא היה אדם גמיש, הצטיין
באיגוד המקצועי ובעניני המפלגה, אולב
בתפקיד המרכזי של האוצר נתגלה כאיש
חלש, חסר קו משלו. לעומת זאת ידעו הכל
שיוסף הוא איש חזק. גם הוא לא הבין
הרבה בתיאוריה הכלכלית, אך היה ברור
שבתפקידו של שר האוצר יחליט החלטה
עקרונית ויבצע אותה עד הסוף. במשרד
אשר דב יוסף עומד בראשו, איש אינו קובע
קווים מלבדו*.
אולם המפלגה לא רצתה להסתכן. היא
לא רצחה להחלים החלטה עקרונית. היא
לא רצתה להפסיד קולות לטובת מפ״ם והצ׳־כ.
היא פחדה מיוסף.
יוסף לא יכול היה ללחום. לא היה לו
עורף מאורגן במפלגת כמו, למשל, לפנחס
לבון. הוא יכול היה להשפיע רק בכנות
דעותיו. במפלגה ותיקה הרוצה בשלטון,
שאינה מיחסת חשיבות רבה לדעות, לא היד,
זה מספיק. אפילו דוד בן־גוריון, שדב יוסף

,,אתה רוצה להרעיל אותי׳״ אי

התחשבות מוחלטת זו בדעתו של הזולת
מציינת את מסף בכל הליכותיו. הכניעה
למשפטים הקדומים ולהרגלים הרעים, של
זולתו נראית כמעשה מגונה. כף, למשל,
אין הוא סובל שמישהו יעשן בחברתו•• ,מבקר
שנכנס לחדרו כשבידו סיגר, נתקל מיד
בשאלה :.״אתה רוצה להרעיל אותי ד
גם ה״הובי־ שלו הם אישיים בהחלט,
אופיניים לאדם בודד. ביתו ברחוב אלחריזי
ברחביה. מול בית הנשיא, בו הוא גר עם
אשתו, גולדה, ובנו, מקושט בתמונות רבות,
רובן ארצישראליות מקוריות, ביניהן תמונה גדולה של בי. ג׳י. באותו בית הוא
מחזיק גם אוסף גדול של תקליטי חזנות,
חובבותו הנפתרת• כי יוסף ,־שאינו איש
דתי, הוא בעל נימה יהודית מסורתית חזקה.
הדוב לפני הזאבים. במפלגה נועזת,
המסוגלת לומר לאזרח את האמת האכזרית
ולתבוע ממנו קורבנות, יכול היה דב יוסף
להיות כוח ביצוע ראשון במעלה.
אולם מפא״י אינה כזאת.
היא רצתה להביא לארץ מאות אלפי עולים
חדשים. היא רצתה להבטיח את בטחון
הגבולות. כל זד, היד, אפשרי רק במקרה
שהמדינה היתד, מקבלת על עצמה עול גדול
של קרבנות אישיים, לו היתד, מוכנה לוותר
על נוחיות החייב, להוריך באופן אכזרי את
רמת־המחיה של הוותיקים. לשם כך היתה
דרושה מנהיגות נועזת — מנהיגות שהיתר,
מסוגלת להעיז וללחום, ישהיתה יחד עם
זאת משמשת דוגמה אישית להמונים.
אולם מפא״י, שמנהיגיה היו עייפים אחרי
דור שלם של מאבק, ביקשה חיים קלים יו•
שנותרו לו בן, בוגי בית־ספר לרפואה,
ובת, הנשואה לקצין צה־ל.
•• יוסף, שהוא איש עשיר, אינו מעשן
ואינו שותה, דבר הקשור, עם רגישות קיבתו,
שמקורה, אולי, באולקוס. גם בשאר
הללנותיו הוא צנוע ביותר, אלא שהוא אוהב
להתלבש יפה.

ע דב יוסף, ש י

הדרך 1

לעשות בזה. יש אפשרויות! אך ר,ן סד
הוא הדין לגבי הגפרית. יש שדה
גפרית. יש לבד־ק באיזו מידה וטי!
לנצלה.
ניצול כל מד, שניתן לנצל בנגב
לכן קיימת בעיה של פתיחת הנגב לג
כביש ם.

׳האם ענין הכבישים נתון?
הפיתוח?
בנגב ממש— כן. נעם ק בזד, בשיו
רדים אחרים, אך על חשבון תקציב ו

מה המצב לנכי אוצרות יו

ידוע שבים המלח יש אוצרות
רק אשלג, אלא גם ברום וחומרים

הראיון הבא ניתז על־ידי שר־הפיתוח במשרדו לחברי
מערכת ״העולם הזה״ ,ונרשם במקום כלשונו. התצלומים
צולמו על־יד׳ צלם ״העולם הזה״ באנתה הזדמנות.

י ד״ר יוסח, האם יבול אתה למסור לנו
כקצרה מה הם רעיונותיך עם כניסתד
לתפקידך החדש?
׳ נתמניתי לתפקידי זה רק לפני ימים מעטים. חזרתי
להיות תלמיד — אני יושב ולומד את החומר. ישנם
דו״חים רבים של מומחים שונים, אני יושב ולומד אותם.
אחר־כך אצא לסיורים כדי לבדוק בעצמי את המצב
במקום, ואערוך שורה של התיעצייות על קידום הפיתוח.
רק אז אוכל להביע דעי־ ,מגובשת על תפקידי החדש.

אנו מתארים לנו שככל זאת ככד גיכשת
דעה עקרונית. לא בן?

אני סבור שמשרד הפיתוח יובל לתרום תרומה
עיקרית לשינוי המצב הכלכלי, לתיקון מאזן התשלומים
שלנו. מהידיעות הכלליות שרכשתי כחבר הממשלה על
ההתפתחויות והתגליות בנגב׳ אין לי כל ספק כי ישנן
הרס־ ,אפשרויות לניצול אוצרות טבע, אשר יחסכו
למדינה הרבה מאד מטבע זר. הסכום המדויק יהיה תלוי
בגודל האוצרות שישנם ובאפשרויות הניצול שלהם.

לאיזה אוצרות אתה מתכוון?
בדבש המפלגתי.
יוסף נתמנה כשר הפיתוח. בתפקידו זה
יבוא אך מעט במגע ער, הקהל הרהב, לא
יוכל להרגיזו בתרופות ראדיקליות• יחד עם
זאת יוכל להפעיל את כוח עבודתו העצום
בשטח הזקוק לכך: שדה חבור של הפיתוח,
שטח בו דובר עד כה הרבה, נעשה אך מעט,
לתפקידו החדש הוא מביא עמו את תכונותיו
החיוביות והשליליות, את ר,בטחון
העצמי הזורע כבוד בלב פיקודיו, ואת האמונה
המופרזת באפשרות לפתור בעיות באמצעים
של כפיה שלטונית. הוא יביא עמו
גם חבר עובדים מסור לו בגוף ונפש — אם
כי הודיע שאין בדעתו להרחיק פקידים
טובים העוסקים כיום בפיתוח• ״איני מאמין
שכל שי חדש צריך להחליף את כל הפקידים,״
הודה השבוע .״כל מי שפחות או
יותר בסדר, יישאר היה זד. אחד הסימנים
שהאיש הקשה השתנה, התרכך במידה
ניכרת בשנים האחרונות, דבר הבולט בדברים
קטנים רבים.
מעל לכל מביא עמו דב יוסף למשרד
הפיתוח תכונה הדרושה שם מאד: הנכונות
לעבוד מבלי להבטיח הרים וגבעות.
הקהל, שנמאס לו לשמוע הבטחות פנטסטיות
על האיצרות שטרם נתגלו, יכול היה לשמוע
מפי שר הפיתוח החדש מנגינה חדשה. .לא
יהיו הישנים מהירים,״ התריע .״יש צורך
לעבוד, להשקיע, מב.י לראות תוצאות מידיות.
אילי נגלה פתאום נפט רק 150 מטר
מתרה לאדמה. אך אסור לחשוב על כך. אסור
לתת הבטחות• דרושים מאמצים. דרוש
זמן ! ״
* דב יוסף חרא מטבעו נם שר וגם מנהל
משרד. הוא מסוגל לקרוא אליו בכל רגע
את הפקיד הנמוך ביותר, לדרוש מחנו דו׳׳ח
מעל לראש הממונים עליו. גם הענינים הקטנים
ביותר במשרד מובאים אליו להחלטה.

לטיפול בכלל וכד. יש בעיה של ני
לספל בפיתוח הערבה ואילת.

לתיירות י

לא לזה בלבד. זה אחד המקומוה
לנצלו למען התיירות. אבל יש לס
והאפשרויות של אילת כנמל ל
אחר־כך צריכים לפתח את סביבות
נעשתה התחלה בעין־גדי.

מאיזו כחינה?

כבר ברור לנו ללא כל ספק שקיימת אפשרות גדולה
מאד לניצול הפוספאטים, לייצור סופר־פוספאם שיכול
מבחינת הניצול החקלאי. יש בעי
לחסוך 8עד 9מליון דולאר לשנה במטבע קשה, לצורך בנגב. יש למפל בזה.
הזבל החקלאי. קיימת אפשרות לייצר מלחים פוספאטיים
ועור תמציות וחומרים הימיים•
אותו מצב קיים גם לגבי הנחושת. הידיעות שבידנו
מרשות לנו להניח שאפשר להגיע לייצוא ניכר של
נחושת• כעת בודקים את שיטת העיבוד של עפרות
הנחושת.

מה כיחס למתכות אחרות?

יש ברזל. נצטרך להחליט סופית ולקבוע מהי אפשרות
הניצול של עפרות הכרזל שישנם בנגב. והם ישנם.
השאלה היא: רה כמות הברזל בעפרות. ומה שיטת
הניצול באיזו מידה הדבר כדאי.
יש שאלה של מנגן • .צריכים להחליט סופית מה
* וזיננז ום — מתנת מוכספת המופקת ממי־מלח,
משמשת לייצור מסוסים, ואלפי מוצרים אחרים.

מה בדבר הנפט?

אנחנו מחכים שיתחילו בקרוב בו
כמה חברות בעלות נסיון בקידוח נפכ
לו הצלחנו למצוא נפט, היה הדבר
מצבנו הכלכלי.

האם יטפל משרדך גם כו

תהיה צורת הטיפול?

אחד הדברים הראשונינן יהיה להפסי
טבעי בירושלים, לקשר אותה לרש
של הארץ, להביא מחירים אחידים ב

כיום משלמים הירושלמי
יותר?
כן. אנחנו צריכים לדאוג לפיהו

יייי

הפית 1ח

טלי היתה צ1דקת!
אנחנו רוצים לתת במיוחד את דעתנו לניצול מקסימלי
:דקו•
ה מכוסה איזו של השילומים, כדי להיות לעצמאיים ולעזור לפיתוח.
זנה, אם כדאי

ד׳׳ר יוסף, האס תבסס את תכניותיו
לוי בתחבורה, כעיקר על כספי המדינה והעם, או שתנקוט
על־ידי תוספת כצעדים מעשיים למשיכת הון סרטי לארץ,
על-ידי מתן זכידנות?
המטרד, הכללית היא לפתח את הארץ. נקבל בברכה
כותך כשר כל הצעה רצינית של השקעת הון פרסית, שתעזור לנו

!עולה עם משיח.

בכך,
לא בצורת זכיונות. חברת הדשנים תשמח לקלל
השקעות. חברת ר,אשלג תשמח לקבל הון פרסי. גם בש־סחים
אחרים אנו מוכנים לבדוק כל הצעה רצינית.

מלח?
אני מכין שאחד התפקידים שלף הוא
י־מוגבל־ם. לא
:הגיעו אפילו להטיל מרות לאומית על ההכרות הציבוריות
שמטפלות כפיתוח׳ לא כן?
זה לא ענין של מרות לאומית. זה ענין של הבסחה
כי כל הענינים יתנהלו כשורה, שכל לירה של כסף
ציבורי תוצא בצורה היעילה ביותר. ברור שנשתדל
להתענין יותר בפעולת החברות האלה, שהממשלה נתני
להן חלק גדול מהונן. זה יהיה בסמכותנו.

והמצב כיום?
אם נוסיף להתרחק מהדרך ההיא, אז ברור מד, שעלול
לקרות. יד,יד, חלק קטן שיהיה לו כל טוב, ויהיה חלק,
הלק גדול של הציבור, שלא יקבל את המינימום הדרוש
לבריאותו. אנחנו רוצים בעם בריא׳־וזכותו של כל יחיד
שיוכל באמצעים שיש לו לקבל את הדרוש לו. .זה.
יסוד השיטה.

גם כחוץ־לארץ?
כן. גם בארצות שהן עשירות בהרבה מאתנו׳ גם
בתיצרת וגם בכסף. הנה קראתי השבוע מאמר
באקונומיסט, בו נאמר שהאנגלים מקווים שבעוד שנה,
תשע שנים אחרי הנצחון במלחמת־העולם 14 ,שנה
אחר־ התחלת הקיציב. יוכלו לזרוק את פנקס התלושים,
יהם עוד מזהירים את עצמם שלא לעשות את זד, לפני

ד״ר יוסף, המותר לי לשאול שאלה גלוית-
לב? כדור כי לא יתכן פיתוח מכלי להגכיל
את הכסף המוצא לצרכים שוטפים. הזוהי
דעתך?

היה י-.צד, שלא יהיה צורך בכל פיקוח. אולם מעטות
הארצות בעולם כיום שיכולות להרשות לעצמן להתקיים
בלי פיקוח זה או אחר. צריך׳לעשות בתבונה את אשר
נחוץ לעשות, לא את אשר לא נחוץ. יש לשחרר מפיקוח
כל דבר כשהמצב הכלכלי מאפשר זאת, ולא לשחרר
לפני כן.

אי־אפשר לבצע תכנית פיתוח מבלי לקבל את האמצעים
לכך ממקורות כל שהם. זה דורש השקעה גדולה מאד,
אך הדבר יתן תוצאות חשובות, ובמהרה.

אתה תילחם. בממשלה, על הגדלת תקציב
הפיתוח על-חשכון הצרכים השוטפים?

מה היא אכן־הכוחן?

איני מוכן להגיד דבר.

המועד, כי התוצאות יכולות להיות מחרידות. כך זה
אצלם. אצלנו זה כך על אחת כמד. וכמה. אם־ר לזוז מן
העיקר, ביחוד ביחס למצרכים חיוניים.

הכבול. יש גם

האם לא חלה הטבה מסוימת כמצב כארץ?

!ים בארץ. רש
גם את הדייג
עם המזרח.
המלח. כבר

נכון שחלה הטבה. הודות לפיתוח הממשלתי של
החקלאות, יש ירקות בשפע, זד, מקל על המצב.

האם תימשך הטבה זו?
אני חושב שאפשר לעשות עוד הרבה בחקלאות.
אנחנו יכולים לייצר שמן משלנו. יש מקום לזריעת
יותר גרעינים. להתרחבות הרפת והלול. אפשר לגדל
•והר כבשים. אני חושב שאם נדע לפתח את החקלאות
במשך ארבע. חמש שנים, יהיו הסכומים׳ שעלינו להוציא

|ל גידול סובין

באנגליה לוקחים בדרך כלל כיסוד שאסור. לשחרר
מוצרים מפיקוח׳ אלא כאשר הביקוש להם אינו עולה
על ס/ס 90 מההיצע. זה המינימום. אם הביקוש עולה על
זה׳ אסור. צריכים להיות שוליים של עודף ההיצע על
הביקוש. אני התחלתי עוד בזמן כהונתי (כשר המסחר
וד,תעשיר ),לשחרר כמה מצרכים מפיקוח, עוד לפני הקמת
הקואליציה הנוכחית.

האם עשית זאת אז מתוך שיקול כלכלי.
או כגלל לחץ פוליטי?
מתוך שיקול כלכלי. בדקנו וסקרנו את המצב בשוק.
באנו לכלל מסקנה שמותר לשחרר מצרכים אלה, וברגע
שמותר צריכים לעשות זאת. הציבור אינו אוהב את
הפיקוה. אין כל סיבה לפיקוח אם אין נימוק כלכלי.
ברגע שנעלם הנימוק הכלכלי לכך, ויתרנו. צריכים ללכת
בדרך זאת. זה ענין של שיקול כלכלי, מה יגרום יותר
נזק — הפיקוח או חוסר־הפיקוח.

הזכרת קודם את השילומים. המותר
להניח שאתה תדרוש בממשלה להקציב
חלק גדול ככל האפשר של השילומים לפיתוח,
ולא לצרכים שוטפים?
עוד לא בדקתי את הענין באופן יסודי.

מי כעצם מכריע כשאלה מסוג זה? מי
קוכע כמה להוציא על צרכים שוטפים. וכמה
על צרכי הפיתוח?

אולם אתה מעוניין שלא יבוזבזו כספים
על צרכים שוטפים?

יש תקציב. הכנסת קובעת את התקציב, ולפי זה
יצטרכו לעבוד. אם יתנו לי יותר כסף, יהיה יותר פיתוח.

אנחנו מעונינים שנגיע למידה רבה של אי־תלות,
על־ידי התקרבות לאיזון מלא של התקציב ומאזן התשלומים
שלנו. זה הדבר החשוב ביותר אחרי אספקת מינימום
המזון הדר.ש שבלעדיו שום ציבור לא יכול להתקיים. עם
פיתוח החקלאות ילכו ויקסנו הסכומים הדרושים לכך.
עד אז צריך להבטיח לציבור מינימום של מזון. אחר כך
בא הבסחין. רק אחר־כך בא, לדעתי, הפיתוח.

אולם ההכרעה האמיתית אינה נופלת
ככנסת, היא נופלת כממשלה?
ועדת השרים הכלכליים תגיש אח הצעותיה לממשלה.
הממשלה תגיש אותן לכנסת. הכנסת היא שקובעת. בידיה
ההחלטה הסופית.

אם אני מכין אותך נכון, דעתך היא
שהדבר החשוב כיותר הוא אספקת המזון...
הבטחת מינימום המזון הדרוש.

...אחר כף כטחץ המדינה. ואהד-כף
הפיתוח. כצורה זו אתה רוצה כחלוקת כספי
המדינה והעם?

אתה חושב, איפוא, שיש להמשיך כשיטה
זים ממש. ישנן של צנע כדי לשחרר כספים לפיתוח י

ן יבלו רשיונות.
אני חושב שהלכנו בדרך הנכונה. העובדד, היא
זנה לגמרי את שלמרות כל הצעקות שהיו, כנות ובלתי־כנות, שאנחנו
מרעיבים את העם ומגדלים דור חלש, ברוך השם עברו
כמעט חמש שנים מאז התחלתי לטפל בזה ואנחנו רואים

שיש לנו דור בריא. הבסחנו את המינימום הדרוש: הב־סחנו
את זה לכולם.
אני מצטער שבזמן האחרון ישנן תופעות שחלק
ת המצב הבלתי•,חשמל
הכללית מסוים בציבור אינו מנצל את מה שהוא מקבל׳ אינו
תושבי ירושלים. לוקח מה שגחיץ לו ולילדיו. או מוכר את מנותיו לאחרים.
מחיר גבוה אולם אין זו אשמת השיטה. אסור לי להניח למפרע
שאב אינו נותן לילדיו מה שדרוש. הבטחנו את המינימום
זכוח החשמלי. לכולם. את זה עשינו ואני חושב שצדקנו.

במטבע חוץ לרכישת מזון, קטנים למדי. זד, ישחרר ׳
כסף לפיתוח.

ד״ר יוסף, הרשה לי לשאלו עוד שאלה
גלוית-לב. אם אתה מסתכל כיום חזרה. על
תכנית הצנע שהיתה קשורה כשמך,
מנקודת-הראות של היום, האם אתה הושב
שצדקת כדרכך?

אם אני מביט אחורה, אני חושב שעשינו.טוב, ואם
ישאלו כיום-כל עקרת־בית״ היא תגיד שעשינו נכון.

אס כן, החושב אתה שריפרוף הקיצוב.
שנעשה כיום על-ידי הממשלה, מסכן את
קצב הפיתוח?
קשה להגיד. זה ענין של משקל. כל אחד מאתנו

במדינה
ע ח 111ת
חו מו ס ונד ייסת ־ היס

נוטה לקבל את דברי מארחו כדברי אמת.
ואילו טבח עצמו הכחיש בכל תוקף כי דבריו
היו השמצה. הוא רק ביקר את חבריו,
המרבים, במקצועם, לבקר אחרים.
בתחילת השבוע, התכנס ועד האגודה לדון
בבקשה. הויכוח ארך זמן רב, נשמעה הדרישה
לפסול את טבת מיד מחבתת. אך לבסוף
נתקבלה החלסת־בינים: לפרסם בעתו־נות
כי החבר שבתאי טבת נמצא לוקה בהש־מצת
חבריו למקצוע.
בסוף השבוע הבא, יכונס בית־דין חברים,
אשר עליו יהיה להחלים מהי מידזז חופש-
העתונות אשר עתונאי יכול לתבוע בכתבו
על עתונאים.

לפני שלוש שנים פירסם שבתאי (סאבי)
מבת אחד ממאמריו הראשונים בהאר׳ן :
.כרך ללא נופש״ .בשתי כתבות תיאר את
חוסר אפשרויות הנופש והבידור בתל־אביב
והסביבה, את הצפיפות, המחנק, בליל התוכניות
של המוסדות השונים. בעיקר התעכב
על החוסר החמור בחוף רחצה. לבני העיר.
מאז זרמו מים רבים לאורך החופים המוזנחים.
שלוש עונות־קיץ חלפו, אך סבת לא
הרפה מהתעניינותו בשפת הים. בעיקר התרכזה
פעילותו סביב שפת־ימה של בת־ים.
הוא שמע על תוכנית המועצה המקומית למסור
את אזור החוף לחברה פרטית שהציעה
מלון ה סיו ל הי הכד אי
להקים שם. ריביירה״ מפוארת, עם בתי
כאשר הורידו, לפני שנה, שתי אניות חבמסעדות,
מלתחות, מגרשי ספורט, בריכות
רת. שדים״ ,הנרייסוז סולד ועתלית את עוג־חול
לילדים, מרכז שעשועים. העוקץ שהרגיז
ניהן בנמל ניו־יורק, היו השמיים תכולים
את טבת היה כי לשם ביצוע התוכנית, ביקוהעיד
הגדולה טבלה ביום קיץ חמים.
שה החברה זכיון לגדור את החוף, להרשות
לגבי שלשה ישראלים צעירים, ימאים בעאת
הכניסה אליו רק תמורת תשלום.
לי עבר פלמחא״י. היה זה מחזה מרהיב
גרשום שוקן, עורך הארץ, ייפה את כוחו
עין, שעמד להעלם בעוד ימים ספורים. הם
.ללכת עד הסוף״ .כך החלה המערכה של
החליטו כי אפשר להאריכו, ערקו מהאניה,
הארץ נגד הפיכת בת־ים לחוף סגור.
השיטה הישירה. עם פתיחת עוגת ה בילו כשנה שלימה בכרך האמריקאי.
יעקב סוריזון, דב אחי־צבי ומנחם ערב
רחצה, השנה, קיבלה מערכת הארץ הזמנה
לא השתעממו כל העת, עסקו בעבודות שוממנהלי
חברת חוף בת־ים בע״ם, לשלוח את
נות למחייתם, ניצלו את ידיעתם הרבה במנציגה
למסיבת הפתיחה החגיגית של המסעלאכת
הטרמפ כדי לחסוך את דמי הנסיעות
דה וחוף הרחצה בבת־ים.
האחרות. יעקב הגדיל לעשות מכולם, נשא
ביום האחרון של חודש מאי, בשעה 12בצהרים,
הופיעו מכוניות החברה לפני מוע לו אשד, צעירה ניו־יורקית חיננית.
לפני חודש החליטו השלשה כי הגעגועים
דון העתונאים של תל־אביב, הסיעו את נצילמולדת
עדיפים יותר וכי הטיול שעשו עבר
גי העתונות למסיבת הפתיחה. למחרת הופיעו
בכל העתונים כתבות על הריביירה הבת־ כבר את גבול המותרות. בידעם כי העונש
עבור העריקה אינו קל, קבלו את הבטחת
ימית, המסעדה המפוארת, השיכלולים והתוכניות.
והעתונאים גם הפליגו בשבחי ה אגוד הימאים בארץ כי עונשם יומתק ככל
האפשר.
מאכלים שהוגשו להם על־ידי הסבחים, על
החומוס והכבאב שהוכנו בנוכחותם.
כאשר חזרו ארצה, הובאו מיד בפני שופס־קריאת
המאמרים למחרת זיעזעה את סבת: שלום ברוך גלעדי. יעקב נידון לשלשה חדשי
האם זה כל מה שהם מצאו לנכון לכתוב על מאסר, דב לארבעה ומנחם לחדש אחד. עורך
דין קנת נתבקש על ידי השנים הראשונים
חוף בת־ים? משך שבועיים הסתובב במשרדי
לערער על גזר־הדין, טען כי עריקה מאניה
הממשלה והמועצה, חקר קבלנים, מצילים,
ישראלית בנמל זר אין פרושה עריקה מהעתונאים.
לבסוף הגיש את מאמרו לשוקן:
התקפה קיצונית ומנומקת על מועצת בת־ים,
ארץ וכי את העבירה לא בצעו בארץ, אינם
החברה, העתונאים שנכחו במסיבה. שם הרשאים
על כן להשפס בבית דין ישראלי.
בסעיף אחרון לערעורו טען קנת כי השופט
מאמר: בגיזד, בציבור. שוקן נתן את אישורו,
המאמר נמסר לדפוס.
לא נהג לסי החוק, לא שאל את הנאשמים
טבת, צבר וחסיד השיטה הישירה, לא לבחירת בית הדין.
הפגם האחרון בחוקה הנושנה היה כנראה
טרח לרכך את דבריו. גם התקפתו על חבריו
משכנע יותר משאר הסעיפים ובית הדין
למקצוע היתה ישירה: הם הושפעו על־ידי
המחוזי שחרר את דב, ישחרר כנראה השבוע
הכיבוד שהוגש להם, בשעת כתיבת מאמריהם.
מהזה חו פשי באגודת העתונאים נפ גם את יעקב.
מנחם החלים לחסוך את דמי עורך הדין,
לה ההתקפה כרעם ביום בהיר. מעולם לא
ביכר לסיים את 30 ימי מאסרו בכלא, העיר
העז איש לכתוב עליהם בצורה זו, אין כתבתו
בחיוך. :אחרי טיול כזה זה בכל זאת
של טבת, טענו, אלא השמצה גסה על כל
כדאי.״
מקצוע העתונות. כמה מהם שלחו מכתב לילד
האגודה, דרשו להעמיד את טבת למשפט
חברים, להפסיק, עד אז, את חברותו. ביני
תיים, הודיעו, לא ישתתפו באף מעמד אשר ת דו סהלמסה
בו יהיה נוכח.
לפני שבועיים נעלמו הכובעים הכחולים
הוו מן כמה
מצדדים. גם היו

לסבת
בשערי נמל חיפה, ובמקומם באו כובעי
תיקים במקצוע הסכימו אתו כי עתונאי, כהחאקי
של משמר הנמל החדש ,־-כפוף לכל
אדם אחר, אינו מסוגל לשאול שאלות
הנהלת הנמל. אלה שניסו להכגס ללא רשיוז
ולהתנצח בין השעות אחת ושתים בצהרים,
רשמי, נוכחו לדעת שיחד עם הצבע הכחול
אחרי ארוחה דשנה של חומוס וכבאב, אלא
נעלם גם היחס הסלחני במקצת ליד השער.

הים

נמלי

השומרים החדשים היו אדיבים, אולם תקיפים
בהחלט: לא ניתן לאיש להיכנס לגמל
מבלי שהיתר, לו רשות רשמית לכך.
להלכה בא הסדר החדש כדי ללחום במבול
הסחיבות ואי־הסדר שהציף את הנמל
בשנים האחרונות. אולם למעשה היחה
סיבה דחוסה יותר נ בעוד ימים מעסים עומדות
להופיע בנמל חיפה הסחורות הגרמניות
הרשמיות. השוטרים המזוינים שעל סיפוני
האניות, והשומרים לבושי־החאקי בשערים,
באו למנוע מעשי־חבלה.

נ!ער
״סמור על•!״
לצבי גלסקה ויוסף ורז׳נסקי, תושבי שיכון
הותיקים בקרית בורוכוב, רמת־גן, לא
מלאו עדיין 11 שנה וגובהם לא עלה עדיין

על מטר אחד כאשר שמו השבוע, את הגיל
והגובה ללעג ולקלס החליטו לעשות מעשה
מבוגר, לפחות כך חשבו. המעשר : ,הם יצאו
בבוקר מביתם, אך במקום לסור לבית הספר
עלו על כביש לוד הסמיך, החלו בהליכה
שארכה כשמונה שעות. צבי, התקיף והזז־צוף
בין השניים, החזיק מפת הארץ בידיי,
הורה על מנוחה כאשר הגיעו לרמתיים עייפים
ורעבים.
כמו בסרט הוליבודי בא הגואל בדיוק ברגע
הקריטי: יוצא בגדאד נענה לידיהם הפעוטות
שהושטו אליו, שלשל לתוכם חצי לירה, סכום
שהספיק לילדים בדיוק כדי להגיע באומד
בום לחדרה.
.משוגע, היכן נישן?״ שאל יוסף.
.סמוך עלי,״ הייתה התשובה. ואכן מצא
צבי פתרון. מדריך קן השומר הצעיר במקום,
לא טרח לברר מהיכן באו הזאטוטים,
נתן להם שתי שמיכות ושני מטרים מרובעים
משטח מועדוגו. אילו היד, אחראי יותר
היה חוסך ליל־נדודים לשתי משפחות, וטרחה
גדולה למשטרת ישראל.
למחרת בשש בבוקר עמדו כבר השנים על
הכביש הראשי בחברתם של כמה חיילים
שציפו לטרמם. בזכותם היו גם צבי ויוסף
בדרך לתל-אביב. כאשר ירדו, ליד בריכת השחיר,
גלי־גיל, הוכרו מיד על ידי אחד משכניהם
בשכונה. רק אז שמעו הילדים כי
המשטרה סרקה בריכות שחיה וחופי ים כדי
למצאם.
להורים העמלים לא היה אף פנאי להעניש
את השובבים שהופיעו כבר למחרת
בבית ספרם, כשהם מוקפים ילדי כיתתם,
מספרים להם את ההרפתקאה הטריה.
על אף ציוניהם הרעים ומנת הבחינות המחכה
להם בסוף שנת הלימודים הפכו השניים
לגבורים נערצים בעיני חבריהם, לסמל
ההתפרקות של הדור הצעיר.
בריאות עוקץ בסדבר
בחור צעיר, חבוש קסדת פקק, קפץ קפיצה
משונה בנופסו את רשת הפרפרים שבידו.
שמש הנגב היכתה באכזריות על פניו
השזופים. חרקים שונים, בגדלם ובמהותם,

רחפו סביבו. אך הצעיר נראה מאושר ביותר.
עוברי
אורח עצרו את מכונתם •בסקרנות
פתחו בשיחה עם האיש המוזר. שיחתם
הופרעה בלי הרף על ידי מאמציהם
להרוג יתושים שעקצום ומאמציו — לתפשם
חיים.
התענינותו של רוברט דמרה ( )23״יליד
טוס, טוניטיה, בלכידת יתושים חיים, לא
היתד. תוצאה של מכת־שמש מופרזת. למשוחחים
עמו נודע עד מהרה כי לפניהם מפקח
מטעם משרד הבריאות למלחמה נגד הקדחת
בנגב.
למשרה אחראית זו הגיע באפריל שנח
, 1952 שנתיים לאחר עלייתו ארצה ישרותו
בצבא ההגנה לישראל, והשתלמות ממושכת
בירושלים, בקורסים לדרכי הלחימה ביתושי
הקדחת.

הסביר דוברם: למרות שהנגב נחשב ליבש
לחלוטין, יש בו בורות מים לרוב, המתמלאים
בעיקר אחרי עוגת הגשמים. הבורות,
באם יוזנחו, עלולים ליהפך למקורות
מסוכנים של הקדחת. תפקידי: לפקח על
מקורות מים אלה ולפזר על פניהם מלמול•,
לצוד יתושים חיים לצורך אבחנות מדעיות
שונות.
אין גבול לאושר. בלווית צוות של
חמשה או ששד, אנשים נודד רוברט דמרה
לאורכו ולרוחבו של הנגב, חי חיי בידואים
בערבה, ישן על הקרקע, מניח אבן למראשותיו
ומתכסה במעיל. ארוחותיו, במשך
שבוע ימים לפעמים: ביסקויטים ושימורי
דנים. למרות זאת אוהב דמרה את מקצועו,
מחבב מאד את הנגב שבינתיים למד להכירו
כאת כף ידו.
החופש היחידי שנטל לעצמו במשך תקופת
כהונתו בתפקיד: נסיעה לסוניסיה, לפני
כחמשה חדשים, על מנת להביא את אשתו
ארצה.
למרות עיסוקו הנלהב במלאכת ,.קודש של
הלחימה בקדחת, חי רוברט דמרה, חיים
מאושרים עם אשתו, הוריו, ארבע אחיותיו
ואחיו, בשיכון המכיל חדר ומחצה. רוברם
אינו מתאונן. הוא מחכה בסבלנות שהממשלה
תדאג לשכון לו ולאשתו בהתחשב עם
חשיבות תפקידו.
אמרו אנשים שפגשוהו בדרכי הנגב: הבחור
מטורף לחלוטין. אנו נמלטים מפני
היתושים ומשתדלים להמיתם, והוא רודף
אחריה* ואין גבול לאשרו כאשר הוא מצליח
לצוד יתוש חי..

עתיקות
א בנ י ם בינ סשד דיו ת
מתיישבי כפר עלמא בגליל, מצאו בין
עיי המפולת של הכפר הערבי הנטוש, שרידי
בית כנסת יהודי עתיק. בתוכם: אבן משקוף
ועליה הכתובת :״יהי שלום על המקום
הזה ועל כל מקומות עמו ישראל אבן
המשקוף ההיסטורית ושאר האבנים מבית
הכנסת העתיק, נוקו על ידי המתיישבים ונקבעו
בבניין בית הכנסת החדש שהקימו.
באחד הימים הופיע בכפר עלמא שליח
* חומר המשמיד את זחלי היתושים.

העולם הזה 319

במד־ ג ה
מוזיאון חיפה, החרים את העתיקות והעבירן
לחיפה. אנשי הכפר, רובם גרים מאיטליה,
פנו לח״כ מיכאל חזני (הפועל המזרחי) ,וזה
הפנה את הענין לשר החינוך והתרבות.
בשבוע שעבר השיב הפרופסור בן־ציון
דינור: העברת האבנים לחיפה לא נעשתה
על דעת מחלקת העתיקות של משרד החינוך
והתרבות. עיריית חיפה נצסותה להחזיר
את העתיקות לתושבי כפר עלמא,
עד שיוחלם על גורלן הסופי.

שביתות
ה מי סיונ רי תלאה בינ ה
שבע מכוניותיו הלבנות של מגן־דוד
אדום ירושלים, נחו זה השבוע החמישי במקום
חנייתם במגרש הרוסים. ישובי הפרוזדור,
נפגעי תאונות דרכים ויולמת בחבלי
לידתן עדיין לא נענו בקריאתן לעזרה 22 .
עובדי המוסד, שלא קבלו את משכורתם
לחודש אפריל, התיצבו בוקר בוקר במשמרתם,
אולם סירבו לצאת לעבודה. ול־20
אלף הלירות גרעון מ. ד• א ,.לא נראה נדבן
באופק. עירית ירושלים נאבקה עם גרעונה
הפרסי, הממשלה עשתה עצמה ׳,א רואה
ואזרחי העיר, שכל שלישי מהם נעזר אי
פעה במשך 19 שנות קיומו של מ.ד.א. על
ידו, לא גילו הזדעזעות מופרזת מחוסר העזרה
הראשונה.
רק פד. ושם צצו סימנים של אחריות
ציבורית, הוקמה הועדה הציבורית, שבראשה
התיצב בעל בית החרושת האמריקאי
לנעליים יוסף שוגרמן, ולידו אשר, מלאת
מרץ׳ הלן רובי, שארגנה ביקורי בית, הצליחה
בקושי לאסוף 3000 מתוך 20.000
הלירות החסרות.
כן הזדעזעו מהמצב: בלנקה גריבנאו
ובעלה, בגי ה־60׳ נוצרים מעובדי המיסיון
האמריקאי בירושלים, שנכנסו השבוע למשרד
המוסד, הניחו על שולחנו 100 לירות.
שאלה המיסיונרית בתמהון החסר אצל יהודיים
:״איך אפשר לתת למוסד כזה ללכת
לאבדון?״

ם שפ 0
.או אני או הוא״
קצר תספורת, מחייך לכל עבריו, ,כנם השבוע
ישראל חרבון, הנאשם ברצח חברו,

חרבון בכתב ובעל פה לא השאירו פתח
גדול ליציאה. סעיף האשמה היה הכבד ביותר
.214 :רצח בכוונה תחילה, לפניו עמד
חרבון, עליז אפילו יותר ממנו, מגיב בצורר
מוזרה על מהלך המשפס. מימינו, עלו בזה
אחר זה, כמה עדים שסתרו את עצמם פעמים
רבות, לא הצריכו אף חקירה נגדית*
.אלמלא היה מוסר הודאות כה משכנעות,
היתד, לתביעה עבודה הרבה יותר קשה ״
העיר פלדמן* ,לפחות אשתדל להצילו ממוות.״
אכן, כך היה נדמה לפחות, אחר סיום החקירה
המוקדמת. איש לא ראה את חרבון
בליל הרצח. אחד השכנים, שהיה היחיד שסבל
מנדודי שינה, שמע צעדים, אחר קול
יריד, וצעקות: אמא אמא. את הרוצח כבר
לא ראה. הוא נמלט.
בינתיים התלוננו במשטרה שלשה נהגי מוניות
כי מכוניותיהם נשדדו מהם על ידי
צעיר, נושא אקדוח.
ליד מחסום בכביש עפולה, נתפס חרבון
כשבכיסו אקדוח וכמה עמודים כתובים בעפרון
שהוו את פרשת חייו, הודאתו בהריגת
כהן והסבות שהניעו אותו למעשה.
הגמגום הגדול. לגבי התובע, אליעזר
גבל, נמוך הקומה ובהיר השער, הלך הכל
למישרין עד שהופיעו כמה נערים בני ,15
שטיילו עם חרבון בליל הרצח לקולנוע מגדל
בחולון, לחזות בסרט ״אמריקאי בפריז.״ כאן
בא הגמגום הגדול, כל אימת שעמדו לבטא
מלים מסוכנות כ*רצח״ ,ל*ם דר אותו״.
מלים שחרבון כאילו שוחח עליהם בהתכוונו
ליצחק כהן, היו חוזרים בהם, משנים את
עדותם מהקצה אל הקצה.
,הם פוחדים ממנו פחד מוות,״ העיר אחד
הנוכחים מהקהל.
אולם כאשר בקש מהם התובע להפנות את
פניהם מחרבון, המשיכו לסתור את עצמם
פעמים רבות.
.מה אמר לכם חרבון?״ שאל השופט
את דוד בואנום בן ה״.16
,הוא אמר לנו: או אני, או הוא,״ השיב
הנער בהתרגשות.
למי התכוון חרבון, מה אמר עוד בדרך
הארוכה, זכו לאותה תשובה חיוורת ובעלת
עשרות הסברים :״או אני, או הוא !״
הקהל שחייך למשמע העדויות גרם לחרבון
תענוג מיוחד וצחוק פראי למחצה נראה

יצחק כהן, לאולם בית משפם השלום ב־תל־אביב,
לסיום החקירה המוקדמת נגדו. לא
פחות מחמשה שוסרים סובבו את הצעיר בעל
ההתנהגות המוזרה, שגרם בעבר לכמה שערוריות,
נצסוזה הפעם לשבת בשקם, לציית
להוראותיהם.

על פניו. אולם כאשר יצא, לבקשתו, לבית
השמוש, זכה למקלחת זעקות מחרידות מאם
הנרצח שישבה בפרוזדור, ביטאה את רגשותיה
בעברית מקוטעת * :רוצח ! שרפת
את בני כשהוא היה ישן, פחדן ! ״
חרבון הגיב בחיוך האופייני לו.

את התיק העבה, מלא ההודאות ובעל
אפשרויות ההגנה המוגבלות, נסל לידו, ישראל
פלדמן, עורך הדין הצעיר והממושקף,
שנתבקש על ידי בית המשפם להגן על הנאשם.

בתי
סו הר
הגירו שין נשכ חו

מזה כמה שבועות מתנהל ויכוח בעתונות
פלדמן לא השלה את עצמו. דיודאותיו של על מעשיהו, מחנה האסירים החדש שהוקם

העולס הזר! 419

על־יד שרות בתי הסוהר ליד רמלה, ואשר
בו מנסים שיטות חדשות לטיפול באסיר.
.לפני שבועות אחדים קיבל תושב תל־אבי־בי
מכתב מחבר, אשר לא שמע אודותיו
משך קרוב לשנתיים. כתובת השולח: מחנה
האסירים מעשיהו, והוא מדגים באופן מוחשי
את אותן השיטות.
כתב האסיר :״היום הגעתי לכך שאני
כמעט מאושר שהכניסוני לבית הסוהר. משונה.
לא כן? אדם מאבד שנתיים מחייו, נושא
על עצמו את הכתם המביש על עבר פלילי,
ובכל זאת — מאושר הוא ...כאשר הוכנסתי
לראשונה לבית הסוהר המרכזי (תל־מונד)
גברה עלי הרגשה של גועל — גועל לא
רק מחברי,לגורל, אלא גם מאלה שמתפקידם
היה לשמור עלי.
י כשנה שהיתי בבית־סוהר זה. משך שנה
זו ניתקתי את הקשרים עם העולם החיצוני
— ועם אשתי בכללו. היא ביקרה אותי פעם
בחודשיים, ל־ 15 דקות, והחלטנו כי מוטב
לנו להתגרש. הסורגים שסגרו עלי במובן
הפיסי ניתקו אותי גם מבחינה נפשית.
ביום בהיר אחד נקראתי להופיע במשרד.
בחיי בית־הסזהר, זהו סימן רע: טובה אינה
יכולה לצמוח מקריאה כזאת. עם הכנסי
למשרד קיבל את פני איש לבוש אזרחית
ואחרי שיחה של שעתיים הרגשתי שבכל
זאת בן־אדם הנני. האיש, פסיכולוג במקצי־עו,
דיבר אלי כדבר איש אל איש, כלל לא
נתן לי להרגיש כי הנני נחות ממנו, עם כל
היותי אסיר.
כעבור ימים אחדים הועברתי למקום חדש.
לא בית־סוהר, כי אם מחנה אסורים, בשם
מעשיהו. במקום תא אסירים הוכנסתי לתוך
ביתן, ביחד עם עוד 12 אסירים, כולם מבתי־סוהר
סגורים. בימים הראשונים נכנם אותו
פסיכולוג והחל לדבר אתנו בצורה חפשית
על בעיותינו. זה נמשך כחודש ימים, עד
שהחלה מתגבשת בינינו מין הרגשה של התלכדות
חברותית. התחלנו להתחשב איש ברעהו,
להבין כי גם לשני ישנן בעיות משלו.
עתה גם התיחסנו אחרת לבית־הסוהר ול־שומרים
עצמם. בקיצור, נתקבלה הרגשה כי
כל המחנה הפך להיות מוסד מרפא! פסקו
המריבות בשעת האוכל, פסקו הגניבות ה יומיות, במקומן בא רגש של כבוד עצמי.
אספר לך על מקרה אופיני. ישנה במחנה
שלנו קבוצת אסירים העובדת בתחנת המשטרה
הקרובה. יום אחד עבדה הקבוצה במחסן
הבגדים,של המשטרה ובחור אחד חשקה
נפשו בזוג מכנסיים מהמחסן. לכשנודע
הדבר למנהל המחנה שלנו, הוא אסף את
כל האנשים, נתן הסבר על המצב, ביקש
במלים פשוטות להחזיר את ה״מציאה״ .לא
עברו עשר דקות וזוג המכנסיים היה במשרדו.
האמן נא לי, דבר כזה עוד לא קרה בשום
בית־סוהר בעולם. חפץ גנוב נעלם מיד וכל
האסירים משתדלים לטשטש את עקבותיו.
אוי לו, לפי החוקים הפנימיים של בית־ה־סוהר,
לאותו אדם המעז להוציא הגה מפיו
על מקום המצאו של החפץ הגנוב.
עם העברת־ למחנה זה, ניתנה גם אפשרות
לאשתי לבקרני לעתים תכופות יותר.
תחילה פעם בחודש, אחר כך פעמיים. כעת
היא מבקרת אצלי, לפי רשות מיוחדת, מדי
שבוע. הביקורים גם אינם ביקורים של 15
דקות בנוכחותם של שני שוטרים, כי אם
הרבה יותר ממושכים, ובלי נוכחותו של
כל איש שרות. מובן שתחילה דברנו רק על
ענין הגרושין, אך הפסיכולוג (האבא) שלנו
התערב, והעדן החל מסתדר.
כאשר הייתי בבית־הסוהר המרכזי לא היתד,
כל אפשרות שבתי תבקר אצלי. אני עצשי
לא רציתי שהילדה (שהיא כיום בת ארבע)
תראה את אביה בבית־סוהר. במעשיהו הצלחתי
לשכנע את אשתי שתביא אתה את הילדה.
היא באה, אולם לא אמרנו לה מי אני. וכך
עמדתי וראיתי כיצד בתי הסתכלה עלי כעל
״דוד״ זר.
ה״אבא״ הזמין אליו את אשתי ודיבר אתה
כשעה על בעיותינו. למחרת היא באה אלי
שוב והביאה את הילדה. הפעם, כשראתה
אותי, התחילה לרוץ אלי בשמחה ואושר כזה,
שלא יכולתי לעצור בעד דמעותי. עכשיו
אין אשתי ואני מדברים על גרושין.
לא אומר לך שהפכתי מזאב לכבשה תמימה.
אולם אם אעשה היום משהו שלא צריך
הייתי לעשות, אדע מיד כי שגיתי. יותר

אתה

•כול
ד!כות!

האם כדאי לד לחתום על
״העולם הזה״ לשנה?

בור,ודם

אתה תקבל את העתון לביתן באותו
יום בו הוא מופיע בקיוסק.
אינך חייב להטריח את עצמן בחמסין
או בגשם, עשינו סידור מיוחד לחלוקתו
היעילה של העתון.

שנית -

אתה חוסן כסף. אתה משלס 11
ל״י ומי חתימה לשנה. זה בולל,
למעשה, שני גליונות חינם.

שלישית -

מינהלת העולם הזה החליטה
לתת לן פרס מרתק. אם תחתום מיד
לשנה אחת ותשלם את דמי החתימה,
תקבל חינם אין־נסף אגרת־פיס, המשתפת
אותן בהגרלת מפעל הפיס.
אם תזנה בפרס הגדול, לא נבוא
אלין בתביעות. תמצא אותנו בין המברכים.
יתכן מאד שתשמע על דבר
הזכיה מפינו: כי מספרן יהיה רשום
אצלנו, ואנו נדאג לענינין.

11ל״י הן סכום גדול להוצאה
חד-פעמית. אולם זכור
שאתה חופך כסופו של ענץ
את כספר-ו א ת זמנך ואתה
גס עוזר לעתון.
אם אינך יכול לחתום לשנה, יש
לך אפשרות לחתום על מנוי חצי-
שנחי. דמי החתימה הם בסך 5.500
ל״י — סכום שגם הוא כולל הנחה.
אמנם, אתה מפסיד את הפרס — אבל
כל שאר היתרונות יישארו בידיך.

זכור:
מנייד פירושו הנחה כמחיר.
מהירות ונוחיות כר,כ-
לת העתון, רציפות ככל התנאים,
פרס יפה -וגם עזרה
לעתון.

חתום על המנוי סיד. אם רצונן
בחסכון זמן וטורח, שלח לנו צ׳יק
או המחאת דואר, צרף כתובת ברורה.
אתה תקבל את הקבלה ואת הפרס
בדואר חוזר.
אס רצונן לבקרנו במשרדנו, המשרד
לרשותן בשעות הרגילות.

(המשך בעמוד )14

העד הנכון שלהדלת

חדשות מ־מ־ המרקה ויקטוריה
נא[ הכובעעלה שולחן...
נבז היא לאהתפשטה!

(וזה מן ״המטאטא״ ,חורגל, לא כל כך צעיר, אבל ראית
איך הוא היה אינספקסור וא־ך הוא מדבר ״חולצה עסיסית״
ובאמת ראו שהיא רטובה׳ ),
ומה חסר לקטנה הזאת, הנאנסי, את יודעת שזהבה הס זו
(מה אתה גם כן פושע כמו מיסטר מניגהם? גם הוא רצה
להתעסק אתה)
אני הבסתי דוקא ע 1,אליזבס, את יודעת, מרים ברנשטיין־כהן
אם היא רק רוצה — היא יכולה
(והיא, עם החליפה שלו, עם הזקנקן שלו)
שוב! מי?
(דה שעשה את הכל, זה פיטר פריי, שעמד אחר כך ליד בתיה
לנצט, אז היא כבר לא בכתה. אגב: למה עלו אחר כך שנים,
בתכניה כתוב שהוא יוסף קארל והיא חוה הגדיש והם עשו
את הדקורציה)
אה, זה פשוט, אהד עשה
אור ואחד עשה הושך, אבל
זה היה יפה
(אגב: ומי זה המילטון?)
זד, פשוט כמו שקספיר
שגם כן אמר להיות או לא
להיות

ור,בקורת?
אדם אחד קורא סיפור גל־שי
— מוטב, אבל חמש
מאות איש יחד היושבים
ומאזינים לסיפור בלשי— ,
האין זה חזיון של טמטום
קולקטיביז

תארו לכם מצב שכזה — ,אנא, תארי־ לכם: הוא בא ברגע
הנכון. מה אני אומר ״ברגע הנכון״ ,כאילו יש בשחי מלים
חיוורות אלה...
(אגב: גם היא ר,יתר. חיוורת, מאו,־ חיוורת, ולא שמה ״שמיג־קר.״
,אפילו)
בבקשה ממך, אל תעזרי לי ואל תפסיקי באמצע, אנשים
רוצים לשמוע, זוהי שאלת חיים או מות, ממש כמו שאמר מיסטר
מנינהם.
(הוא היה מענין מאוד כשעמד לו כך על המדרגות, בתוך
החדר, עם החליפה שלו ועם הזקנקן שלו ואמר).
להיות או לא־להיות?!
(למה הוא התכוון, בעצם?)
אינני יכול להגיד לך בדיוק,
עדיין לא קראתי את
הבקורת• אבל אני חושב —
עד יום ששי, עד שאקרא את
הבקורה — שהוא רמז רמז
לאשתו, למיסס מניגהם: לה־יז
ת בבית־משוגעים, אז לא
תוכל לעשות את כל התעלולים
הזדוניים בבית, או לא
להיות בבית, מפני שתהיה
בבית־משוגעים ואז לא תוכל
לעשות את כל התעלולים
הזדוניים בבית
(ואני דוקא חושבת שהוא
ט עו תדפוסי -
נתכתן לעצמו: להיות הלאה
פושע, למה שכבר היה, ולזה
היה הקש בו
שגע את אשתו, או לא להנאחזתי
כדי להציל את
יות אדם הגון, למה־שכבר
הבמאי של ז׳אן ד־ארק ושל
לא היה בינכך. ולשגע את
אהבתה של יובל אור (!)
אשתו; הוא היה כל כך ממסכנת
טביעה ״בשק בתוך
עניין, על המדרגות, עם ההבאי״
,אר הקש נשבר וא־חליפה
שלי ועם הזקנקן שלו,
נחני לא נמלטנו...
אני לא מתפלאה בכל
באמונה שכן האמנתי —
מיסס מניגהם היתד, משוגעה
למען האמת: רציתי להא־כמעט,
הוא שיגע גם אותי;
מיו שהמלים ״ההצגה יוסף
אבל אני חושבת שאתה במילוא.״
אינן אלא טעות־דפוס.
כל זאת לא צודק, כשאמר
הן לא יתכו שמי שעשה את
להיות או לא להיות לא חשב
אהבתה של יובל אור (!)
על אשתו, לא הביט עליה
ובנועם רב כזה, ונסך קסם
אפילו)
של אגדה על מערכון מבדח,
אמרתי לך, נחכה ליום
ומי שעשה את ז־או י ז־ארק
ששי ונדע, הבקורת מסבירה
בתיאום מחשבה ומשחק הכל מרים ברנשטיין־כהן ובתיה לנצט
והגיש לכל צופר; את המיו(זד,
דוקא נכון, הנה קראחד
שבברנרד שאו — הוא
תי בקורת אחת על מחזה
הוא מי שעשה כל אשר לא
אחד, אז היא הסבירה בהתחלה למה המחזה הוא מצוין, אחר
עשה ב״יריד בוכארי״ זה, שנתכנסו בו, על הבמה, הרבה אנשים
כך הסבירה למד, המחזה הוא רע, למה שיש אנשים שחושבים
ונשים וגס חמוי וכמה וכמה מנגנים וגם זמרת, והלכו גם
שזה רע, אחר כך הסבירה שוב למה הוא טוב כל כך ובסוף
רצו גם קפצו מהכא־להתם ומהתם־להכא עד שעייפו מאד וחדלו
הסבירה עוד למה הוא רע כל כך)
להלך ולרוץ ולקפוץ, ואזי קמי והלכו וב ׳ וכו׳ כל האנשים
]שאילתה מן היציע: נודניקים. מה היה ברגע הנכון׳ כשהוא
והנשים וגם המבקרים שישבו אף תמהו אה השתוממו כי השי
בא?ן
תממו עד שהללו, על הבמה, עייפו כנ״ל וכי׳ וכו׳,
זהו! כאילו יש בשתי מלים חיוורות אלה
״תקרית״ ,בור, אני מוצא משום נחמד,־פורתא. הצגת נאסר-א-

דיו הריהי תאונה שאירעה לבמאי יוסף מילוא, הבמאי של יובל
הפסיקי! בלי שום אגב. אנשים רוצים לשמוע. אבל זה היה
איי ת׳אן ד׳ארק. תאונת דרכים שיש ללמוד ממנה לקח למען
ממש ברגע הנכון
לא תהא תאונת דרן.
(כמו אצל שרלוק ד,ולמס!)
ה״תקרית״ גרמה להרבה נזקים ואפילו לקרבנות, באדם וב־בעל־חי,
הוא החמור.
נכון, מה שנכון נכון, אבל כשהלך להתחבא במלתחה, מפני
שבמטבח ישבה נאנסי עם טיפוס אחד, ולמרתף, לחדר השינה
למשל ולדוגמא:
המשותף של אליזבם הזקנה ושל ננסי הצעירה היה רהוק קצת,
חלפי לא ידע, בבימוי זד״ מהו נאסר־א־דין, ואנו לא ידענו
והמיסטר מניגהם כבר היה על המדרגות, בכניסה, אז השאיר את
מהו חלפי;
הכובע על השולחן...
שייקר, אופיר ידע שהוא חמור, אבל החמור שכח שהוא
(תרח שכזה וזהו בלש ועיד אינספקסור!)
שייקה...
נכון, מה שנכון נכון. כולנו התפלצנו, כאילו יש במילה
אפילו ברלינסקי, שתפקידו ר,״*דדי״ ביובל י ור זכור לכל
החיוורת הזאת ״התפלצנו״
מי ש! אה אותה הצגה, נבלע בבימוי זה ולא נודע ג־ בא אל קרבו.
( ,אגב, חיוורת, למה באמת לא שמה מיסס מניגהם קצת שמינ־ואפילו
רוזה ליכטנשטיין!
קר״ אני חושבת שבאמת כבר היתד, קצת משוגעת)
אמנם אברהם בן־יוסף ומיכאל גור הצילו משהו ממשחקם,
אמרתי לך, חכי עד יום ששי, למה לנו לדבר סתם, אילי יש
אבל ה״ירי ,״ החריש גם אותם.
פה גם פסיכולוגיה, ד,בקורת כבר תסביר. אבל הכובע. הולך
והתפאורה! יוסף קארל בנד, במה מתופארת לתפארת, אלא
להתחבא ומשאיר את הכובע
שהיא היתה נאה עד שלא מילאוה אנשי ההצגה, שבילבלוה וכיסו
(אגב, זה היה כובע־סמבל)
את השריד מן התאורה שהאפילה כל מקום נעים.
נכון, מה שנכון נכון
היתד ,״צייכנר״״ אך כמעט לא ישבו בה.
]שאילתה מן היציע: נו?![
נבנה בית לקדר, בית מיוחד, כצד־שכנגד למגדל המסגד, אך
לא חשוב, אחר כך, ממש ברגע האחרון, חזר ולקח את הכובע,
לא השתמשו בו אלא שימוש מינימאלי בנאטוראליזם מקסימאלי.
כולנו, כל מוגרבי למטה נשם לרווחה.
וחוץ מזה היא לא התפשטה, היא הלכה לישון ולא התפשטה
(אבל איש לא ראה זאת)
נכון, מה שנכון נכון, זה שהיא לא התפשטה לא תפס כל
מוגרבי, למטה, ורק מיסטר מניגהם אמר אם הלכת לישון אז
למה לא התפשטת?
(כבר היתד, לו אז חליפה אחרת, עם הזקנקן שלו, הוא היה
באמת משגע, וגם בכלל, בלא זקנקן אפילו, זה היוסף ידין. מן
י הרמטכ״ל, פעם קראו לו יוסי ואיך הוא היום, ארס כזה וחבוב)
ובתיה לנצם, יפר,פיה! והיא קרעה את הלב כשהיא בכתה,

1חבל שהיא סבלה כל כך

בהופעתה הראשונה בכנסת מאז דזרה מחוץ
לארץ, כשנתקלה שרת העבודה, גו לדה
מ אי ר סון, בשאלת עתונאי, במזנון הכנסת:
.מה דעתך על הבית כיום?״ ענתה: כל
זמן שנמצאים מצד זה של הדלת (של אולם
הישיבות) — הכל בסדר.״
באותו מקום נתקל ח״כ חרות מנחם
כגין בסטודנט ירושלמי שהחתים את חברי
הכנסת על ספר הפלמ״ח• נמוקו של בגין,
היחידי שסרב לרב: ש את הספר היה: הפרק
שפורסם באותו ספר על הסזון• .כיצד יכול
אני לקנות ספר שבו מתגאים מחבריו על
פעולותיהם נגד לוחמי המחתרת?״
בתוך האולם שאלה ח״ב אחרת, שרה
כפרית״ (מפא״י) ,את אחד העתונאים בשעת
הדיון על חוק החינוך :״האם הם יצביעו
עכשיו?״ לאחר שקבלה תשובה שלילית
מרגיעה, אספה הח׳־כ את חפציה ויצאה מן
האולם.
בהצביעו על שורש הרעה הכלכלית אמר
ח״ב עקיבא (הנשר הקרח) ;וברין :
.מכל 100 מפרנסים בישראל, רק 26 מתקיימים
על עבודה יצרנית בחקלאות ובתעשיה.״

העד הנ כון ש ד הו 1ו ד *
השבוע נשמו עובדי הארץ לרווחה: עורך
העתון ג ר שו ם *שוקן (העולם הזה גוג)
שמצב עיניו היה חמור ביותר, נותח בהצלחה,
יהיה זקוקו למנוחה ארוכה.
ברכות על כך קבלה ח״כ שושנה פר־סיץ;
חמותו של שוקן, לידידה שקיוותה כי
עכשיו תוכל הח״כ לנוח, ענתה פרסיץ :
״לנוח ז צריך להתכונן לויכוח על התקציב
בכנסת ! ״
במסיבה אצל השגריר האמריקאי בקהיר
גילה האיש החזק של מצרים קולונל ג מל -
עבדאל-ג מדוע לא נגע באספרגוס
שהוגש לו. .שעה שהיינו נצורים בפלוג׳ה,
תפשנו שלש מכוניות אספקה של היהודים.
כולן היו עמוסות אספרגוס. מאז איני יכול
לראות את המאכל הזה.״
אדם אחר שהעלה זכרוגות היה שאול
אכיגור מראשי ההגנה, שהשמיע השבוע
את קולו על רצח ארלוזורוב• טענת אליגלר,
שטיפל בשעתו בחקירת הרצח: לא נמצאו
שום הוכחות חדשות שיפסלו את האשמות
נגד הנאשם ברצח אברהם סטכס >וי,
אשר זוכה בשעתו מטעמים פורמליים. דעת
אכיגור: באנגליה עצמה לא היה ססבסקי
יוצאי זכאי.

ב ש טו ת* .דדות והבנה
צעיר לבוש חליפה בהירה וענוד עניבה
צבעינית נאה שנראה בתל־אביב השבוע נתגלה
כרב-חובל יצחק (אייק< א ה רו נו כי ץ.
סיבת הלבוש הבלתי רגיל של רב־החובל
הדוגל בפשטות, והחולם על הקמת קיבוץ
על סיפון אניה: נישואיו. גב׳ אהרונוביץ
החדשה: איי רין, צעירה בלונדינית, ילידת
אמריקה.
חלקה הראשון של היצירה לילדים מאת
המלחין ההונגרי כלהבו , -ק, הכוללת
40 נעימות־עם הונגריות, שבוצעה על־ידי
הפסנתרן הישראלי מנחםפרסלר, והוק-
לסר, לשם שידור בארצוח־הברית, זכתה לשבחים
רבים בעתונות האמריקאית. כתבו העתו־נים:
פרסלר מנגן בקלות משוחררת של
אימפרוביזטור המשתעשע בזכרון בימים מימי
ילדותו. לדעת אותו עתון שאב פרסלר
השראה לביצועו מהולדת בנו, א מי תי.
או רנה (יוהנה הקדושה) פו ר ת, זכתה,
אף היא, לציון בעתון גרמני, בחודש שעבר.
באחד ממאמריו על ביקורו בישראל הזכיר
אותה א רי ך לי ט (העולם הזה )815 בדוג־מה
לגרמניה אשר מצאה את הדרך אל העם
היהודי, הוגיף :״שחקנית צעירה זו כבר
הצליחה לגשור את גשר ההבנה האנושית
שאנו עודנו מרפשים אותו...״
כשפנו עתונאים לשחקן התיאטרון הקאמרי
אברהם (נאסר א־דין) ח ל פי, בשאלה
הנדושה ״מתי נולדת?״ השיב . :למה צריך
העולם לדעת מתי נולדתי, האם אני יודע
מתי הוא (העולם) נולד?״
נתןאלתרמן נכנס לבית־קפה, ניפנף
במודעד״ קרא. :ע -,היום לא ידעתי מי כבש
את הארץ — הפלמ״ח, החי״ש, ואולי האצ״ל.
עכשיו אני יודע!״ פתח את המודעה, שהכריזו
:,ג׳ ני לו בי ץ כבשה את הארץ!״
* התקופה בה עסקו חברי הפלגז״ח בתפישת
והסנרת אנשי אצ״ל לשלטונות המנדט.

צרפ ת
ב מו בי מי ה *3ני
היה זה ה־ 14 בפברואר . 1944ד״ר פריץ
פינלי ואשתו אנני, שברחו מאוסטריה בשנת
>1938 הועלו על מכונית־משא, בדרך
לגרמניה הנאצית.
במשך שש השנים שחיו בעיירה הקטנה
ליד גרנובל, דרום צרפת, הצליחו להסתדר,
ד״ר פינלי אף אסף חוג לקוחות, נודע חיש
כ״רופא הזר״ .כניעת צרפת ב־ 1940 לא שינתה
את מעמד הפליטים היהודים. גרנובל
ושאר האזור הדרומי של צרפת נמסרו לידי
האיטלקים. משפחת סינלי הרגישה את עצמה
בטוחה, הולידה שני ילדים: רוברט, ב־1941
וג-ראלד, כעבור למעלה משנה. שני הילדים
נימולו, לפי כל כללי הרת היהודית.
ב־ 1944 הוחלף הכיבוש הנוח של האיטלקים
בזה של הגרמנים. ההורים כינלי נשלחו
לכבשני המתת. חמשה ח דשים לפני
כן, הספיק האב להכניס את בניו לבית תינוקות
קתולי, לא הרחק מגרנובל .״אם פעם
יעצרו אותנו,״ אמר אז לידידה ,״אני רוצה
שבני יימסרו לידים נאמנות, עד שנשוב.״
בתיק שחור הכניס כמה תכשיטים וניירות,
מסרו לאחד משכניו, בבקשה שידאג כי יגיע
לידי בני משפחתו, אם יאונה לו כל רע. כשמו
של האיש הקרוב לו ביותר רשם: משה
רוזנר, פלשתינה.
מכתב ממרחקים. למחרת המעצר,
העבירה הידידה את שני הילדים לנזירות
של נוטרדאם דה־ציון״ .אולם מאחר שהמגזר
היה מיועד לבנות בלבד, מסרו הנזירות
את שבי הילדים לאנטואגט ברן, מנהלת המוסד
ליתומים של עירית גרנובל, אשר אצלה
היו כבר 10 ילדי יהודים.
עם תום המלחמה, הופיעו משפחות הילדים,
קיבלום בחזרה. רק שלושה נשארו אצל
אנטואנט ברן: ילד שאמו ויתרה עליו ושני
האחים פינלי שהוריהם נספו. אולם גם לילדים
היתר, משפחה שתבעה אותם חזרה.
כנר בתחילת 1945 שיגרה אחת מאחיותיו

דודים יהודית ומשה רוזנר
— היא אס רחמנית

חוטפת אנטואנט ברן
גס הננסיה —
של פריץ פינלי, מרגרם פישל, שהיגרה ל-
ניו־זילנד, מכתב אל ברן, ביקשה כי תחזירם
אליה.
הצרפתיה התעלמה תחילה מן המכתב, אך
לבס ף השיבה כי מאחר שהצעיר שבילדים
אינו אלא בן שנתיים וחצי, לא נראה לה כי
יוכל לנסוע למרחקים כד, גדולים. מרגרם
פישל פנתה לראש העיר, לצלב האדום, לקונסול
הבריטי: באוגוסט 1946 קיבל אף
ג׳ורג׳ בידו, שר החוץ הצרפתי, בקשה ממשלת
ניו־זילנד שיברר את סיבות סירובה
של ברן ל;,חזיר אח הילדים.
צער בלתי חיקי. אנטואנט ברן הת־
• מסור כמורה קתולי שנוסד ב־ 842ז עליז׳
שני אחים יהודים משומדים, תיאודור
ואלפונס רטיסבון, אשר שמו להם למטרה
לפעול באופן מיוחד בתוך הקהילות היהודיות.
העולם
הזה 819

עלמה מכל ההתערבויות. היה מנוי וגמור
אתה כי שגי הילדים ישארו אצלה: היא ערכך,
להם טכס טבילה, המקביל לטכס המילה
של הדת היהודית. מאותו רגע חדלו האחים
מהיות נושא למריבה פרטית, הפכו קנינה
של הכגסיה הקתולית.
בינתיים עברה תביעתה של משפחת פי־בלי
לבתי המשפט הצרפתיים. יהודית רוזנר,
אחות הד״ר פינלי שעלתה לישראל, מונתה
על־ידי יתר בני המשפחה כאפוטרופוס, תבעה
את החזרתם. אולם רק בס; ף 1950 הכיר
בית המשפט של גרנובל בזכותה כאפוטרופוס,
הוציא פקו-,ד, למסור לה את הילדים.
אנטואנט ברן הגישה מיד עירעוי. המאבק
המשפטי נמשך קרוב לשנתיים. ביוני 1952
פסק בית המשפט לערעורים של גרנובל כי
על אנטואנט ברן למסור את האחים פינלי
לידי משה קלר, מהנדס יהודי, תושב גרנו־בל,
ידיד משפחת רוזנר, על־מנת שיעבירם
לדודתם במדינת ישראל.
כעבור חודש, ניגש משה קלר, בילייוי מפקד
המשטרה המקומי ונציג של בית המשפט,
לביתה של ברן. אולם שם נאמר לו כי הגברת
יצאה לחופשה מבלי להשאיר כל כתובת.
היתד. זו התחמקות ברורה ממילוי ההוראה
שניתנה על־ידי בית־המשפט: צעדה של ברן
הוכרז כצעד בלתי־חוקי, היא הואשמה ב־
״חטיפה, ישירה או בלתי־ישירה, העלמת הילדים
מאלה שלידיהם היה עליה למסרם״.
תפקיד קדוש. עתה לא היתה אנטו־אנט
בודדה במאבקה. על־ידי הטבלת הילדים,
רכשה לעצמה את אהדתם הפעילה של דבב! ת
קתולים אדוקים, ארגונים ומוסדות שהיו מסוגלים
לעוור לה בהעלמת הילדים מקרוביהם
היהודיים.
אמנם נזכר בפירוש כי הכנסיה הקתולית
מתנגדת להטבלת ילדים ללא הסכמת הוריהם
או אפוטרופסיהם, אלא אם קיימת סכנה
חמורה לחייהם, אולם נאמר גם כי אם הוטבל
ילד בלי הסכמת הוריו, הריהו בכל זאת
נוצרי ויש לדאוג שישאר נוצרי, אפילו אם
צריך לקחתו מהוריו .״הרי הפנסיה היא אם
רחמניה,״ כתוב בספר החוקים של הכנסיה
הקתולית.
לא היה זה המקרה הראשון בהיסטוריה

של הנצרות. בשנת 1858 הטבילה משרתת
קתולית את בנה החולה של משפחת מור־טרה
היהודית בבולוניה, איטליה, מבלי שההורים
ירגישו בכך. כעבור כמה שנים, כאשר
נודע על כך, תבעה הכנסיה את הנפש
השייכת לה, ובפקודת האפיפיור פיוס התשיעי,
נלקח הילד מהוריו. הוא חונך על־ידי
הכנסיה, נתקבל ככומר, מת לפני כמה שנים
בכנסיה ברומא.
אולם מאז, השתנה מעמדו של האפיפיור
בעולם. שוב לא היה ראש של מדינה חילונית,
לא כל הקתולים היו כה אדוקים וקנאים
כפי שהיו אז. הכנסיה עצמה נחלקה:
בישוף גרנובל למשל, פרסם, בהסכמת ההגמון
של ליון, צרפת, קול־קורא לכל הקתולים
שימסרו למשטרה את כל הידוע להם על
מקום ד,מצאם של הילדים פינלי. אך ללא
הועיל. לאנטואנם ברן היו יותר מדי אוהדים
בשורות הכנסיה. בשבילם היה זה תפקיד
קדוש להציל את הילדים מידים יהודיות —
ביחוד לאחי שהילדים היבלו רק חינוך קתולי
והודיעו כי אינם רוצים לעזוב את הנצרות
או לנסוע לישראל.
כמרים במחתרת. כאשר אך הובאה
השאלה בפני בית המשפט, העבירה אנטו־אנט
את שני האחים לפנימיה קתולית בפריז,
שם נרשמו בשמות בדויים. משם העבירה או־תם,
לפני תשעה חורשים, לבית־ספר ב־מרסיי.
ראש המינזר המקומי של מסדר נו־טרדאם
דה־ציון שיכנעה את מנהל בית־הספר
להוציא להם תעודות זיהוי מזויפות, כי אחת
בשם אחר.
אך לרוע מזלם של הכמרים, פורסמה
תמונה של מקהלת בית־הספר באחד ר,עתו־נים
המקומיים. בין הזמרים עטופי־הגלימות
הלבנות: שני האחים רוברט וג׳ראלד. כשהופיע
משה קלר בשערי בית־הספי, נתגלה
כי הילדים כבר הורחקו• בית־המשפט הוציא
פקודת־מעצר נגד ראש המינזר ומנהלי בית־הספר.
בינתיים
נרשמו האחים, שוב בשמות בדויים,
בבית־ספר אחר, בקצה השני של צרפת.
המנהל שניחש את זהותם, מסר על־כך למשטרה.
אולם טרם יכול היה מישהו לבוא ולקחתם,
שוב נעלמו. הפעם פקעה סבלנותו

של בית־המשפט של גרנובל: הוא ציווה לעצור
את אנטואנט ברן, באשמת חטיפת ילדים.
כעבור
עשרה ימים, הוברחו האחים אל
מעבר הגבול הספרדי.
נימה גזי^ית. בינתיים התפתחה מערכה
ציבורית ממדרגה ראשונה, בעלת נימה גזעית
ברורה. ארגונים יהודיים ולא־יהודיים
נרתמו לעזרה. מורים גרסון, אחד מגדולי
עורכי־הדין של צרפת, נשכר, העתידית העולמית
עוררה ויכוחים סוערים. התמונה של
חטיפת־נפשות שנצטיירה הזכירה את ימ־הביניים,
קרנה של ד,כנסיה הקתולית ירדה
לא מעט.
הרבנות הראשות של צרפת התערבה, נפתח
משא ומתן בינה לבין האפיפיור. אך הילדים
נשארו ג מחבואם הספרדי, על אף כל
השמועות שהופצו עליהם (בין השאר: השמועה,
שפורסמה נכותרת ראשית של עתון ערב
ישראלי, כי אחד האחים מת< אנסואנט ברן
הודיעה כי תעמוד בסירובה עד אשר יפסוק
בית הדץ העליון הצרפתי בערעור אחרון
שהיא הגישה.
לפני שלושה חדשים הגיעו נציגי הרבנות
ור,כנסיה לידי הסכם: הילדים יוחזרו לדו־דתם,
יחונכו באוירה נייטרלית בביתו של מנהיג
יהודי ידוע בצרפת. לכשיגדלו, יוכלו
הילדים להחליט בדרך שירצו ללכת בה. נשלחה
עובדת סוציאלית צרפתית לספרד, במטרה
להחזיר את הילדים.
אך שוב נתגלה כי העניין רחוק מסיום.
העובדת הסוציאלית הסתובבה באזור הגבול
הספרדי־צרפתי, מבלי שייראה כל סימן של
הילדים. הרב הראשי של צרפת יצא בהתקפה
חריפה, האשים את ד,כנסיה בהפרת
הסכם, בניהול תככים מחפירים. העניין הלך
והחמיר.
עד אשר, בסוף השבוע שעבר, הודיע בית
המשפט העליון הצרפתי כי זכותה של הגברת
רוזנר היא בלתי־מעורערת: לקבל את
האחים פינלי. האמתלה האחרונה להחזקת
הילדים על־ידי ברן נעלמה. השאלה היתד,
אם, אחרי כל מה שברן והכנסיה עשו, יהיה
להם הרצון להכנע.
מ קו םכמ טו ס. יומיים אחר מתן פסק
הדין, הופיעו שנים ממנהלי אל־על בביתה
של משפחת רוזנר בגדרה, בישרו לה כי
הילדים הוחזרו בריאים ושלמים לצרפת. הם
העמידו לרשותה של יהודית רוזנר מקום
טיסה לפאריז, הודיעו כי ישמחו גם למסור
כרטיסים לשני הילדים.
בפריז, בינתיים, נפתחו הדיונים על השאלה:
מהי ״האוירה הנייטרלית״ אשר בה יש
לחנך את שני הילדים הקתולים השייכים
לדת משה.

במד

ס ב בה
בתיב־ אויר בלגיים

מתכבדים בזה להודיע על

הענקת פרס בינלאומי לפסלות
בסך 100.000 פרנקים בלגיים

לכבוד יובל רר 40 של סבנה, החליטה׳ מווננצת המנהלים של נתיבי מחקר אויר בלגיים להעניק פרס שנתי שינת! לאמן צעיר או לאיש ך כדי לאפשר לו (או לה) להרחיב את האופק ע״י עריכת מסע־למודיס
בקונגו הבלגית או בארה״ב.
בשנת 1953 יוענק הפרם של מאה אלף פרנקים בלגייס לפסל הגר
באחת מ־ 30 הארצות שאותן משרתים נתיבי אויר בלגיים.
המתחרים חייבים להיות תחת גיל 40 ביום 23 למאי, 1953 ,
תאריך יסוד סבנה.
קיימת אפשרות שהפסל הנבחר ישמש לקשוט הכביסה לבית הנתיבות
האוירי המושלם עתה במרכז ברימל.
תנאי ההתחרות וכל אינפורמציה אחרת אפשר לקבל אצל :

סבכה

נתיבי אויר בלגיים

תל־אביב, טל. מס 66801 .
שדרות חוטשילד מספר 6

בית ספ ר טכני
של חי להאויר
(עם פנימיר).

מתקבלי ם

נער ים

בני 16־ 1 7

שנ ה

למק צנ ש ת
תשפ חיי ם
טכניים

פרם• בלשבות הגי1ס

קשהלהא מין
ובכלזאת נכון

תוצרת נקה• — המפיצים
היחידים: חברת גורית בע״מ

היי דרומה לסדום...

זו הסיסמא -ואלפים נוהרים
דרומה ופניהם לסדום.
אד זכור! כערכה לוהטת השמש
ויוקדת -ואין עורך רגיל ככד.
אתה עלול לש,וכ מהטיול לס
״מזכרת׳ ,כלתי־נעימה -צריכת־שמש
מכאיכה.
תוכל למנוע זאת אם תמרח פניך
וידיך כמשחת. ולוטח״ של ״שמן״,
המונעת צריכת שמש.
המשוטטכ״ולוטה״
הצטייד :

המתנה היפה ביותר
לנוער ולמבוגרים
קניה -מכירה -הערבה
קונה

בולים

•שראליים

ליאו ק־יל מנרה לרקנדים * ״סמי״
שדרות קק״ל 26 תל־אכיב

(הימשך מעמוד )11
מזה. אני יודע כי נשארו בי הרבה חסרונות
ואני גם יודע כי עלי להקפיד שלא אתפתה
שוב.״

ארגון לאשראי כע״מ היחידי ללא רכית

שמממן את קניותיו

תל־אביב, רחוב הס .4

מרפסתו הי אשימושית
דירתך היא קרירה

רחוב הרצל ,89 תל־אביב, סלפון 5473

מכון להתכתבות
לפי שיטה אמריקאית
ת. ד 283 .נתניוב

הכרת חבר(ד ).ע״י התכתבות,
כתבו מייד וצרפו 150 פרוטה.

— סודיות מוחלטת —

אסיר זה הוא אח־ מתוך 140 הנמצאים
אתו קרה, כמעט, עם כל אחד ואחד מאלה
במחנה, שהוקם בנובמבר . 1952 מה שקרה
שעברו בתוכו. מעשיהו נמצא עדיין בשלב
נ 0יוני;.אולם דבר אחד כבר ברור: אחוז
החוזרים אליו קטן בהרבה מזה של החוזרים
לבית־סוהר רגיל.

ד רכי חיים
ה חו בלאנפרע
כאשר ירד לפני שלוש שנים שמואל עזיז
( )17 מהמטוס הדו־מנועי בשדה התעופה במד,
נשם אל חזהו את ד,אויר הרענן, חייך
חיוך רחב ומאושר /אחר מישש בידיי את דלת
המטוס, נשען על זרועות אחיו ונסע עמו
לעבר משרד העליה.
לשמואל היתר. סבה להיות מאושר. לא
רק משום שזה עתה המחיש את כל מאווי
נעוריו לעלות לארץ ממולדתו הבלתי אהובה
פרס, אלא יותר מכל משום שעוד בהיותו
בן שנתיים פקדה אותו מחלד, ממארת
שסינוורה את עיניו עד לעוורון, והיא קיווה
כי בארץ ירפאוהו הרופאים שכה ת־־בו לשבחם.
שמואל
לא ראה בעצם מאומה בחייו הקצרים.
למרות הטיפול האישי מלא האהבה
שקיבל ממשפחתו הגדולה שהתגוררה בפרבר
נידח של טהרן, פרס, לא זכה לטיפול
רפואי מתאים, או ללימוד כל־שהוא. רופאים
טובים ובתי חינוך לעוורים לא נהגו לקבל
אליהם יהודים. הנער נמוך הקומה צעד לקראת
עתיד מעורפל, היה כבר קרוב ליאוש,
כאשר הובא, באחד הימים, למחנה נוער
חלוצי יהודי שהתעתד לעלות ארצה• הוא
למד עברית, שר את שירי הארץ, שמע מסי
מדריכי הנוער על שיטות הרפוי הרבות בישראל,
על בתי החינוך והכפרים החקלאיים
לעוורים.
מלא עד אפם מקום. אכזבתו הראשונה
של שמואל באד, לו כאשר, לאחר ששה
חדשי טיפול בבית־החולים מלבן, פסקו מרופאים
סופית כי לא יהיה מסוגל עוד. לראות.
עתה ידע בדיוק את מצבו ; השלים עמו,
סר למחלקה הסוציאלית של עירית תל־אביב.
ביקש ממנה את עזרתה בסידורו בחיים. זו
שלחה מיו בקשה לבית־החינוך לעוזרים בירושלים
לקבל את שמואל.
האכזבה השניה לא א|זרה לבוא^ .ית
החינוך סרב לקבל את שמואל, טען כי גילו
מבוגר מדי והבית מלא עד אפס מקום.
אולם חוגי העיריה סברו כי הסבה היתד, שונה
לחלוטין, נבעה מסכסוכים כספיים בין בית
החינוך והמוסדות ששלחו בזמנו מספר רב
של עוורים, לא שלמו את הסכומים הדרושים
להחזקתם• המכה היתד, קשה. הנער האומלל
נשאר בודד וגלמוד בתוך מערבולת של
שטנה. החוב האחד שהחברה חבה לו :
אפשרות להקנות לו את למוד הקריאה בשיטת
בריל* ולמוד מקצוע שישכיח ממנו
את נכותו, לא נפרע.
שמואל הפך בינתיים למעמסה בבדה על
משפחתו הגדולה והעניה שמפרנסד. היחיד
הוא אחיו, יוסף, המשתכר 130ל״י בחודש.
חדשי טיפול בבית־החולים מלבן פסקו האת
האפשרות שאי־פעם יהיה מסוגל ללמוד
את אותם הדברים שכה רצה לדעתם.

פ ש עי ם
מה. בבקשהז
אור ליום שבת, בשער ,04.30 ,התעורר
חבר קיבוץ רמת רחל, אליהו סקולסקי, מתוך
הרגשת חנק. מעל האיש הצנום, בן ה־,58
רבץ גבר גבה קומה ורחב כתפיים, השקיע
את אצבעותיו השריריות בצוארו. סקולסקי
הספיק לצעוק, והתעלף.
חברי קבוץ אחרים, שאצו לעזרתו, הסירו
מעליו את נח שטרן, בן ה־ ,41 הצליחו בקושי
רב לגררו׳ מעל קרבנו הכחול מחוסר
אויר.
יש לחנוק מישהו.״ המשטרה שהגיעה
לאחר זמן קצר לקבוץ השוכן בתוך גבולות
ירישלים. שמעה את הסיפור: נח שטרן,
גברתן, חובש כיפה, גומר אוניברסיטת קמב־רידג׳
אנגליה, לשעבר מבקר ספרותי בדבר,
ומתרגם ספריו של המשורר האנגלי אליוט,
*) שיטת הקריאה לעוזרים בה הכתיב בולם,
נבחן על ידי מישוש אצבעות הידים.

ינה
התיצב לפני כחודש וחצי בפני מזכירות
המשק, בקש להתקבל כחבר• שבועיים אחרי
תחילת תקופת מועמדותו, החליטה המזכירות
בשלילה. גרמה לכך התנהגותו המוזרה. נח
נשאר רק עד למציאת אפשרות אחרת להסתדר.
באותו בוקר שבת, עבר את 400 המטרים
שבין חדרו לבין חדרו של סקולסקי,
נסה כנראה לרצחו, משום שראה בו את אחו
האחראיים לסירוב המשק לקבלו.
יותר מבהיר, מסיפורם של חברי הקבוץ,
היד, בלוק מכתבים שנמצא בין חפציו של
שטרן. רשם הוא על אחד הדפים בעפרון
תיאור של רצח העתיד לקרות :
״שלש נקישות..־ יש לחנוק מישהו ...את
הגופה אצטרך לקחת על הגב, להוריד אותה.
את בגדי אחליף אזרוק אותם לבית שימוש...
בבוקר אכנס לחדר האוכל, ואם ידברו׳ על
המקרה, אקשיב, אך לא אתערב.״ אחר כך
אסע ...אם המשטרה תעצור אותי, לא
אדבר״.״
לא יאומן! בפני השופט החוקר אבן
טוב, אימת את השורה האחרונה של יומנו,
התיחם לענין כשומע חופשי• להקראת כתב
האשמה האזין כאל רומן בלשי, חיוך ריחף
על פניו. שאל אותו אחר כך השופט :״הבנת
את כתב האשמה?״ נוח שטרן נענע בענין
רב את ראשו, השיב כאחד שסיפרו לו מעשיה
מבדחת . :לא יאומן כי יסופר ! ״
השופט האמין כנראה, פקד לעצרו ל־10
ימים.

כל בי ם
•ותד סוד
כאשר שוחרר אלפרד מרשנד משרות החובה
שלו בצה״ל, קיווה כי יוכל להמשיך
במקצועו גם בחיים האזרחיים. המקצוע•:
אילוף כלבים.
מרשנד, תלמידו של ד׳׳ר רודולף מנדל,
אח־ המאלפים הטובים בגרמניה, ולאחר מכן
בשרות הבטחון בארץ, נוכח עד מהרד. כי
הזמנים השתנו לבלי הכר. הרעת המצב הכלכלי
הרחיקה גם את חובבי הכלבים הנלהבים
ביותר מהחזקת חית־הבית הנאמנה.
מרשנד שעסק 16 שנה במקצוע הבלתי
רגיל, נואש, החל מחפש לעצמו שסח קיום
אחר, הותיר בביתו רק מספר זעום של
כלבים מאולפים.
לפני חדשיים הופיעה קרן אור באופק.
מרשנד הציץ בעתוני הבוקר, נוכח כי כמעט
בכל יום קרו מקרי הסתננות שהביאו בעקבותיהם
רצח ושוד. בראשו נצנץ רעיון מקו רי
שעתיד היה להחזיר לו שוב את-חגורת
האילוף: הוא פרסם מודעה זעירה בבמה
מעתוני הבוקר, קרא לתושבי הגבולות להגן
על חייהם נוכח גל ההסתננות, הציע להם
לשלוח אליו את כלביהם לאילוף, או לקנותם
מלהקתו הפרטית.
אולם למרות ההתלהבות והרצון העז של
תושבי הגבולות המרוחקים לרכוש לעצמם
את שומרי הבית מרובעי הרגלים, היתד.
השאלה הכספית רצינית למדי. נתברר כי
כלב מגזע זאב בקי מחירו היה 60ל״י,
בוקסר, הכלב האמיץ והחזק ביותר עלה
50ל״י. נוסף על כר דרש מרשנד 60ל״י
עבור קורם חדשי.
אם כי לגבי הקיבוצים והמושבים היתה
זו שאלה פעוטה, עמדו תושבי הגבולות
העניים בפני בעיה רצינית של הוצאה כספית
ניכרת.
להקלה מסוימת גרם החודש כלב מתוצרת
הארץ, תערובת של זאב עם גזע ערבי,
שגודל בארץ, הוכיח יעילות והסתגלות לתנאי
הארץ• מחירו 20 :ל״י בלבד.

הארץ
.מרה לריקודים (מודעה בהעולס הזה!
מיכאל אדיב, תל־אביב
וכליות לזיסרה.
חשוד נוסף נוצר אתמול בת״א (ידיעות
אחרונות).
אליעזר מכני, חיפה
עם אפשרויות עצימות ליצוא.
מי נמל לעצמו את הזכות לדגור בפני
הצבור הרחב (הארץ).
ישראל רביש, תל־אביב
ארץ חופשית, או לא 7
דירות בבנינים חדשים שבנייתם נסתיימה
אחרי ה־ 1בינואר 983״ (ידיעות
אחרונות).
א• ב ,.חיפה
ה מלם הגיע בזמן.

ק 1ל ג 1ע
ה מי מד ה ש לי שי
חמשה מיליון
עתונם המסחרי של בל העוסקים בעניני
שעשועים זעק בכותרת ענק :״ב באנה שסן
הכנים חמשה מיליונים אלה מראשי הוליבוד
שטרם קפצו מכורסותיהם כנשיכי נחש,
עשו זאת בקוראם את הידיעה.
כי הסיסרה הזאת ייצגה את ההכנסה בערים
הראשיות של ארצות הברית בלבד, בשבועות
ספורים, של הסרט התלת־מימדי הארוך
הראשון. לפי כל הסימנים יכניס בבאנה
שמן, שעלה בהרבה פחות מחמשה מיליונים,
בהרבה יותר מסכום זה.
הסרט, שזכה לבקורות רעות ותואר כ״ב־גאלי*
ו״בעל עלילה שיגרתית משחק ביגוני
וביום חלש״ ,היה נצחין גדיל לארץ׳ אובר
לר, מפיקו, ולשיטת התבליט• אובולר היה
מחבר ובמאי של תסכיתי רדיו שהחלים להפיק
סרסים, מימן בכוחות עצמו סרס י ר
פימדי שהוא עצמו כתבו וביימו. הסרט :
החמשה, לא זבה לתגובות חיוביות.
טלביזיה בתבליט. אובולר החלים לשים
את בל יהבו על שיטת התבליט, כתב
וביים את בגאנה שטן. התוצאה: הוא הפך.
תוך זמן קצר למיליונר.
גהירתו חסרת התקדים של הקהל האמריקאי
לאולמות בהם הוצג בגאנה שטן היתד,
כתחילתו של מפל שלג. כל אולפני הוליבוד
החלו מפיקים סרטי תבליט, בשיטות שונות.
שתי השיטות העיקריות :
שיטת שלושת המימדים — בה נזקק הצופה
למשקפים מיוחדים.
שיטת המסך הרחב והקעור — בה מושלכת
על הבד תמונה גדולה פי שלושה מן התמונה

רא הבינוני הוא טפש רומנטי. הנחה נכונה,
כפי הנראה, אם לשפוט לפי הצלחתו והצלחת
הסרט.
מבט שני• ביצירתו של אלפרד (החבל)
היצ׳קוק, מגלה סרט ארוך מדי ( 13 סלילים),
בעל יומרות גדולות מדי, מאמצים בולטים
מדי להפקת מידה של מתח ונסיונות־שווא
מצד שחקנים משובחים לשוות להעמדות הפנים
שלהם גוון של משחק.
סיפור המעשה נסוב על אציל אנגלי
(לורנם אוליביד ).שהיה נשוי לאשה יפה,
רבקה (שאיננה מופיעה בסרט) .הכל היו
סבורים כי נשואיו הם המאושרים שבעולה
וכאשר נהרגה האשה, בנסיבות חשודות, היה
ברור כי חייו הרוסים. אולם הוא סבור
אחרת, נושא נערה פשוטה ותמימה (ג׳ון
פונטיין) המנסה לתפוש את מקום האשה
הראשונה. מפריעה לה במאמציה: סוכנת
בית (ג׳ודית אנדרסון) שהיתה קשורה מאד
לרבקה•
איך מצליח ג׳ון פונטיין לגבור על כל
המכשולים, ובראש וראשונה על זכרה של
רבקה, זהו סוד שמוטב לא לגלותו כי רבים
ירצו בודאי להיווכח בעצמם שרבקה
הוא סרט שהמוניטין שלו עולה לאין ערוך
על טיבו.

בקצרה
יצוריםחמודים. קומדיה צרפתית
אירונית המוכיחה איזה יצורים לא־חמודים
הן הנשים — וגם הגברים, בעצם. דניאל
ג׳לין, מרטין קארול, דניאל דרייה, אדביג׳
פייאר.
הרעמתחילמפרוטה. הרפתקאו־תיו
של פקיד המסתבך ברשתה של נערה

ספורט
אגר 1ף
בחוברת חוקי האגרוף הבידלאמזי כתוב
במפורש כי בשעת הקרב רשאים לנוע בזירה
רק שני המתאגרפים והשופט.
השבוע, באולם הזירטרון ברמת־גן, קבעו
כמה מאות צופים נלהבים כי החוק הוא
גמיש, יכול להתפרש כהיפוכו הגמור.
בקרב השלישי במסגרת התחרות הקבוצתית
בין מכבי ובית״ר תל־אביב, נפל מתאגרף
בית״ר אל הקרשים ממכה משולבת
של האגרוף בראש. שופט הזירה, אברהם
סגל, איש מכבי ותושב חיפה, לא השגיח
כנראה בעבירה, החל למנות עד עשר.
מתאגרף בית״רי שני, שהתכונן לקרב הבא׳
עלה, בלי כפסותיו אל הזירה, כיבד את
השופט במהלומת ניק־אאוט מפתיעה שהשכיבה
את סגל עד לספירה השלשים, לפחות.
עד מרירה גלש הקד• ,הרב מהמושבים העליונים,
הפך את הזיו. יירה קרב ממש,
ללא חוקים, עליה לא יכלו מעט השוטרים
שהיו במקום, להשתלט.
שלמה אדיר, מארגגה רחב הכתפיים של
התחרות, מצא מיד פתרון מקורי, מהר להפסיק
את זרם החשמל באולם, שלח את
השוטרים להזעיק תגבורת למקום.
החשכה שהשתררה צמד קמאה את חכוך
האגרופים שהיו עלולים לפגוע מעתה בפרצופים
ידידותיים דוקא. אויר האיר שוב את
האולם, קרא את הקהל לסדר, איים עליו
במאסר הצפוי לו. אולם האוירה היתד, מחושמלת
יתר על המדה. הקרב פרץ שוב,
הפעם ביתר שאת.
אז עלה יצחק פרגר, עסקן האגרוף בהיר
השער של בית״ר, אל הזירה, התחנן לפני
חבריו להפסיק את הקרב, הזכיר להם כי
ממילא נוהגים להאשים את ארגונם בהקמת
שערוריות, לא יהיה זה מן החכמה להוסיף
שמן על המדורה.

מכביד.
ציוד וקוד• ע כ בי ש

חשודות מאד, הנסיבות

שעל מסו רגיל. מתקבל הרשם אצל הצופה
כי התמונה שעל הבד היא תלת מימדית• בשיטה
זו אין צורך במשקפים.
בינתיים חלה התפתחות נוספת בשטח התבליט:
בשידור מיוחד הציג ממציא אמריק-
קאי טלביזיה תלת־מימדית. יאחר שחל בלבול־מה
בתחילת השידור, כאשר הצופים נתבקשו
בטעות להרכיב בצורה לא נכונה את משקפי־הם,
תוקן הדבר, ועל מסך הטלביזיה נתגלתה
תמונה תלת מימדית ד,״עולה על כל מה
שנראה על בד הקולנע״.
הצלחתה זו של הטלביזיה רק היסיפה לאנדרלמוסיה
השוררת בהוליבוד• תפיקת הסרטים
ה״שטוחים״ ירדה עד לחצי :־אולפנים
גדולים, כמו זה של תארנר, שקועים באפילה:
המפיקים חוששים להמשיך בהכנת סרטים
דו־ממדיים. מצפים לראות מה תהיה
הצלחת סרטיהם התלת־ממדיים הראשונים.
בפסטיבאל קאן, בעוד כל הסרסין ם המוצגים
היו (עדיין) דו מימדיים, הרצה ממציא
צרפתי שתרומתו לסרט התלת מימדי היתר.
גדולה, על השיטה החדשה. בין היתר הכריז:
20 מתושבי העולם כלל אינם רואים בשלושה
מימדים.״
על כל פנים, בהוליבוד כיום אין רואים
אלא בשלושה מימדים.

סרטים

מושחתת. מגיע (כמעט) לכסא החשמל. מיקי
רוני.
עלומישופן. או איך הצית המלחין
הפולני הרומנטי את אש מהפכת , 1948 כפי
שמנסה להוכיח הסרט הפולני.
מריהשפדליין. טרגדיה של נערה
קנדית, בת עשירים, המאבדת את אהובה.
מדלין רנו, ז׳אן גאבין.
מנזרפרמה. הרומאן של סטנדאהל,
בסרט שאינו הולם את גדלותה של היצירה
הצרפתית.
הנרדף. סרט בריטי אודות רוצח החוטף
ילד, נודד אתו ברחבי בריטניה. דיק בורגייד.
נעוריםבמערכה. עבוד קולנועי
שני (הראשון: לפגי כ־ 15 שנה) של ספר
הנוער לימודיו של תום בדאון. הרפתקאות
בבית הספר האנגלי הנודע ראגבי.

העולם
ר־־,זרק
יצורים

חמודים

הנרדף

מי דהשלמתח
רבקה מבוסם על הרומאן הנודע מאת
דפנה די מוריה, המבוסס על ההנחה שהקו־

העולם הזה 819

*) הראשון , 1940 :שנה בה זכה רבקה
בפרס האוסקר.
כול להרוויח!

ה שו פ ט קי 3ל נו ק־ א או ט

הקרב דעך. הקרבות החוקיים נמשכו באווירה
מחושמלת לאחר שפרגר ביקש בפרהסיה
את סליחתו של סגל ההמום. מכבי
ניצח בסיום הערב בית״ר, סגל ספגנוק־אאום
מספר שיניים נשארו באולם.

ג׳ון פונטיין, לורנס אוליכייה כ״רבקה*

אתה

כמה ימים לפגי המכביה השלישית. בספטמבר
, 1950 הביאה עמה משלחת ארצות
הבריח ציוד ספורטיבי חדיש ומשוכלל, מסרה
אותו מיד למשרדי המכבי העולמי. מארגן
המכביד..
לאלה שקיבלו את הציוד היה הדבר ברור.
הם ארגנו את המפעל וקבלו את הציוד כמתנת
ידידיהם בארצות הברית.
יותר מהם שמחו האתלטים שעד אז לא
ראו מקפצות אלומיניום, משוכות ראויות
לשמן, או בלוקי־זינוק. שמחתם לא ארבה.
היא פסקה ברגע שעזבה המשלחת האחרונה
את הארץ.
הפועל, שהשתתף בצורה מכרעת במכביה,
החל רוטן נגד העוול, אולם קולו גאלם כקולם
של מאמני מכבי מקומיים שהרגישו
בחוסר ציוד משווע בד. בשעה שמחסן גדוש
ומלא ציוד משוכלל העלה קורי־עכביש בגלל
אי־שימוש.
כאשר נשלח, על חשבון עסקני ארצות
הברית היהודיים, ארון (״מון״) מונדשיין
לאמן את הנבחרת הישראלית למשחקי הלסינקי,
מצא כי הציוד שמשלחתו הביאה בזמנה
היה מחוץ לתחום לאתלטי הנבחרת
שהיו ברובם חברי הפועל. טענו אנשי מכבי:
״מצטערים, זה ציוד של מכבי העולמי, לא
שלנו.״
הסבירו אנשי מכבי עולמי (למעשר, כמעט
אותם האנשים) :״זהו רכושו של מכבי
מדוע, איפוא, נמסר אותו גם לשמושו של
הפועל?״
מונדשיין למד להכיר משך שנים עשר החדשים
שבילד. בישראל, את המציאות הקודרת
של הספורט הישראלי. כאשר חזר לארצות
ד,בתת, סיפר בדיוק מה ראה. התוצאה:
הציוד למכביר, הרביעית יניע השנה
אל המחלקה לתרבות הגוף, שהיא משרד
ממשלתי.

אם אתה רוצה לעזור לע-
תון, וכאותה שעה גם לפתוח
לעצמך מקור חדש ויפה
להכנסה צדדית ניכרת, הגה
לפניך הצעה :
טפל ברכישת חבריך נמנו״ם על
העולנן הזה באפן שיטתי. חשוב
רגע. אין זה קשה. יש לך חברים

למכביר, שיכירו לך טובה, אחרי
כסה שבועות שגילית להם את העולם
הזה. יש לך גם כמה שעות
פנאי שתוכל לנצל בדרך זו לתועלתך.
אתה תביא להעולם הזה 10
מנויים שנתיים חדשים — ותקבל
פרם של 12ל״י במזומנים — ואילו
כל אחד מן המנויים יקבל את
אגרת״הפיס המובטחת.
אתה תביא חמשה מנויים שנתיים
חדשים — ותקבל פרם של 5ל״י
— וגם מנויים אלה יקבלו את אג־רות־הפים. אתה חדשים
אתר,
חדשים

תביא
10 מנויים חצי־שנתיים
— ותקבל פרס בסך 6ל״י.
תביא 5מנויים חצי שנתיים
— ותקבל פרס בסך 2.500

אץ זה דבר קשה. אתה
יושב בחברה, כמסיבה, כעבודה.
קח בידך גליץ של
״העולם הזה״ והוכח לחבריך
מה הם מפסידים. אם אתה
מאמין כעתון בכנות, קל
יהיה לך לשכנע אחרים.
אם אתה עובד במקום מאורגן, יתכן
וכדאי לך לשתף את ועד העובדים
בענין. הפרס יכול לעזור למטרותיו
של הועד. אם אתה חייל, יכול
הפרס להעשיר את קופת היחידה. הראה
לכל אחד מה היתרונות האישיים
שהוא מפיק — נוחיות הקבלה, ההנחה,
הפרס — ומעל לכל, ההצטרפות
למשפחת העולם הזה.
גבה את דסי־החתימה מידי תמנו־
״ם החדשים שאירגנת. שלח אותם
;מריק או ם המחאת) דואר למשרז!
העולם הזה, או הבא אותם אישית.
צרף רשימה ברורה של הכתבות.
נשלח את הקבלות ואגרות־הפיס לכל
מנוי לביתו ואת הפרס אליך.

עזור לעצמך-עזור לעתץ.

ו׳>מה המל לה0מ.1בב שמטלה

או ג ה. בטוח ש סי גנו איג ה

אוח.ו

או>• ת 0,ח. בלץ \,מ ה אוגה עו ל ה ׳ אז־1ג•
ה עו־ג

מ סיד מג• גזוג ה צ>ן ראה פג• מסגת ל