גליון 820 מתאריך 9 ביולי 1953

לכו

13 ה הדה

בלי כוור<~ 7בלי טעו ו *> 7בכים

אמן שח־מת צ״רניאק
במשחק מלכים. החייל הקטן מכריע

מסי / 630 שנה / 16 פיו תמו! תעו 493 /

המחיר 330 פרוט ה

העורך הראשי :

מכתבים

אורי אבנדי

העולם

ראש המערכת :
שלו ם כה ז

ר־1־לר־

עורך משנה, תבניי• :

עורך משנה, כיתוב :
יוש

הכתב הראשי :

מ״מ הצלם הראשי
דוד רוביננר

יהודה נבאי

חברי

השבועון המצויר לאינפורמציה רחוב נליקסוז . 8ת״־אביב
(ליד תיאטרוז ״ אהל ״ )

מערכת :

מיכאל אלמו. דוד ארנון. משה בן־אפרים. יחיאל בשן,
נצה גבי. אוסקר טאובר, רב ב. מלכיו. סילבי קשת

ציירי

נפתלי בזם. שלמה בן־דוד, ש מו אל בק, זאב ליפמן.
רוטשילד. נרט פאול קור.
פזנר,
פיליס

ראש מערכת ירושלים :
דוד רוביננר

חיים כרמז

מנהל מעבדה :
דוד טווייג

סופרי חוץ :

ראש

דנון. שמואל

מירון

המינהלה :
שלמה הררי

לא בלב קל החליטה המערכת להקדיש את
עמודיה לתעודה אנושית כה מיוחדת במינה
כדבריו של אליעזר בר־לב על פרשת מיזאן.
היה ברור כי בדבריו אלה כרוכות האשמות
כבדות מאד. לכן ביקשנו את בר־לב תחילה
להביא לפנינו את העובדות החיות. כזכור,
לוחם גם אליעזר בר לב זה 16 שנה. לטיהור
שמו של ראובן שיינצווים, שנדון ל־ 15 שנות
מאסר בעוון רצח המהנדס יעקב צוונגר.
נסענו עמו לכמה מן העדים, שמענו מפיהם
את רוב דבריהם. שלושה אנשים הקדישו יום
שלם לחקירת־לוואי זו, הביאו דו״ח, מפורט
לישיבת המערכת. בסיכום התגבשה הדעה :
אין המערכת יכולה לבוא במקום היועץ ה משפטי
או השופט, לפסוק על אחריותה פסק־דין
מחייב. אולם העדויות והעובדות שהוב או
לפניה מצדיקות, לדעתה, פתיחה מחדש
של החקירה והבאת כל העניין בפני בית־משפט
מוסמך. על ידי פרסום הדברים יכולה
היא, אולי, לתרום תרומה לתיקון עוול מזעזע.
כדי להשלים את התמונה, הייתי רוצה
לצטט כאן קטע מן הפרטיכל של הראיון ה מיוחד
אשר ניתן לנו על־ידי חיים כהן, היו עץ
המשפטי של ממשלת ישראל. קטע זה, ה נוגע
לפרשת מיזאן, לא פורסם על־ידינו
יחד עם שאר הקטעים (העולם הזה .)818
והריהו לפניך :

מר כהן, מדוע בינסת בשעתו את
העתונאים ומסרת להם עד אחריותך
מסקנות כרכר אשמתו של
מיז אן? האם דבר זה נהוג או רגיל?
עשיתי זאת מסיבה פשוטה. בדרך כלל מקבל
הציבור ידיעות על מקרה כזה בבית־המשפט.
הוא קורא את העדויות שהושמעו,
את טענות הצדדים. הוא יכול לשפוט בעצמו.
גם אז חלה עד היועץ המשפטי, או על מי
שמופיע בשמו, האחריות לכך שהעדויות ה מובאות
על׳ידו נכונות. אולם במקרה זה ה איש
חולה, אינו יבול לעמוד בדין. לכן מצא תי
לנכון, לאור הרצינות של ההאשמה, לתת
בעצמי הבטחה שאמנם העניינים נבדקו, אם
כי לא העלמתי שיש לו (למיזאן) גם הגנה
טובה.

נודע לנו שלפני ימים מעטים קי-
כלת לראיון את כני משפחת מי-
זאן ואיש פרטי המתעניין כגורלם.
נמסר לנו כאילו הכטחת ככל זאת
לפתוח מחדש כחקירה. הנכון הדבר?

הם אסרו לי שיש להם דברים חדשים,
נקודות חדשות לזזקירה. שלחתי אותם ל משטרה.
זה תפקידה לטפל בזה, אם ישנן
עדויות חדשות.
ייתכן שקשה להיות כנעני. אך הרבה יותר
קשה להיות לא־כנעני.
מישהו, שאינו יודע לקרוא עברית, או אינו
יודע להבין את אשר הוא קורא, מדביק
עליך את התיו, ואז עתה אבוד. אם אתה
מכחיש את כנעניותך, הרי ברור שאינך אלא
פחדן, מוג־לב שאינו מעז אפילו לגלות את
דעותיו.
הייתי בעצמי לא פעם במצב ביש זה. ללא
הועיל ניסיתי לטעון שדעותי פסולות אולי,
לא פחות — אך שונות לחלוטין מדעות ה כנענים.
קללתו של בעל הגדול, איש הקר ניים׳
נדבקת כמו גומי־לעיסה אמריקאי.
לכן יש לי כל האהדה לאנשים הנמצאים .
באותו מצב, גם כשאיני מזדהה עם דעותיהם.
אחד מאלה הוא עמוס קינן, עליו סיפרנו
לך לא מכבר כי תמונתו קישטה מאמר אנג־

מיכצע

מצורף צ׳ק על השבוז מינוי שנתי. הנני מקווה
שהיענות החברה הטובים תהיה דומה.

סרן גדעון

ו-י בנימיו

(יהושע התדמי)

גרזון, צה״ל

עורך נר

מיבצע חמישים אחוז הוא מאה אחוז. אם חצי
ליחו להנשים את מטרותיו תשסרו את העיתוז ב-
מאתים. אחוז...

שערים :

מונטי ג׳יקובם. גבריאל

אליהו חסין, תל־אביב

מ״מ ראש מערכת, חיפה :

ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785
מען המברקים :״עולטפרס״
ם ו״ל 1העולם הזה בע״מ
מודפס :
דפוס ישראל בע״ם ת״א.

...פנייה כנה וישרה אל הקורא (שהוא) המש־ענת
העיקרית של עיתוז בלתי־תלוי במו שלכם.
אני מאחל לכם (ולי) הצלחה במיבצע.
אפרים בן־צור, חדרה
אני אחת מאלה שחתמו על מינוי חדש. תודה
עבור איגרת הפיס. אם אזכה. אחתום עד עוד
עשרה עיתונים.

יהודית שרון, תל־אביב

רק דלת אחת

...הידיעה כי רק חלק קטן (מעובדי העיריה)
קיבל את משכורת אפריל (העולם הזה ) 818 אינה
מדויקת כלל. לפחות 970/0קיבלו את משכורתם
בתור החודש שלאחריו.
עוד זאת: אכלתי ב״ה בכל שלושת הימים הנז כרים
את ארוחת הצהרים שלי, אם אולי באיחור.
אבל לפני זמן תפילת מנחה ולא נזקקתי לדפוק
על דלת דירתו הפרטית של לוי אשכול מכיווז
שמסקיק לדפוק על דלת משרדו.

יצחק קרים, ראש עירית ירושלים
לי על הכנענים. זה עתה קיבלתי הגבה מ ידיו,
העשויה לענין אותך :
״אורי יקירי,
בגליון האחרון של עיתונך, במדור אנשים,
קראתי כי עיתון יהודי בלונדון פרסם כתבה
על ר,״כנענים״״ ומצא לנחוץ לקשט אותה
בתמונתי. אינני יודע איך אפשר להסביר
לאנשים שאינני כנעני, ובשעתו נסיתי לעשות
זאת מעל במת בית־המשפט. עתה אני מנסה
לעשות זאת שוב.
אם אפשר לכנות כל אדם השואף לשינוי
המשטר השורר במדינה, המטיף להבנה בין
יהודים וערבים ולברית עם הכוחות המקו מיים
המתקדמים כנד האימפריאליזם, ולא
להפך, בשם כנעני — הריני כנעני, וכמוני
רבים אחרים.
אולם אם הכוונה להזדהות עם אנשי מרכז
העברים הצעירים שבטאונה הוא העיתון אלף
— הרי מאלה אני מסתייג לגמרי. העברים
הצעירים מבדילים בין ״יהודים״ ו״עברים״,
ולגביהם אלה שנולדו בארץ הנם אומה חדשה
בכוח ובפועל, בעוד שהיהודים הנם בני ה פזורה
של עדה דתית. אני מתקומם נגד דעה
זאת. לדעתי כל אדם הנמצא בארץ, אם הגר
הנה במקרה או נולד כאן במקרה — הנו
שווה חובות וזכויות. לדעתי אין להפריד
עדיין בין הפזורה ובין הישוב בארץ, אף־
על־פי שחובה היא להסדיר את היחסים ההדדיים
על בסיס של הבנה חדשה לחלוטין,
שתניח לקיבוץ הישראלי להתפתח בצורה
חפשית ובלתי־תלויה.
העבריס הצעירים מטיפים להנתקות מהתר בות
היהודית ומההיסטוריה היהודית ולטי פוח
תרבות חדשה לחלוטין היונקת מהעבר
הקדום ביותר. אני מתקומם נגד דעה זאת.
כל מי שימחק את היהודים אבן־גבירול ויהו דה
הלוי מההיסטוריה שלי ומאוצר הספרות
והמחשבה שלי — הריהו בעיני פושע, לבנ טיני
ושוטה. אין לי כל רצון להיות נאמן
לאומה חדשה, אך חסרת־תרבות.
העברים הצעירים עדיין לא הסבירו,לי כי צד
הרשו ליהודים מהמח״ל והגח״ל לעזור
להם במלחמתם נגד הערבים. אני מעריך את
רצונם לבוא להבנה עם הערבים, גם אני רוצה
בזאת. אך כיצד ישכנעו את הערבים מבלי
ליצור עובדות קיימות? כיצד מתארים הם
לעצמם שגרעין של מיליון וחצי איש, שחציו
אינו עולה ברמת התפתחותו על זאת של
תושבי הלבנון וסוריה (אם לנקום לשון זהי רה)
,יצליח להוות ערובה מספקת לקיומנו
ולשתלבותנו במזרח התיכון .
קצר המצע כדי להסביר באופן יסודי את
הסתייגותי מאנשים, שעד היום יודע עליהם
הציבור רק מפי אנשים מסוגו של (עתונאי
מסויים) .בכל זאת, אין לי כל רצון שיזהו
אותי אתם. אני מוכן לסבול הרבה למען
השקפותי, אם יש צורך בכך, אולם איני
מוכן אפילו להנות מפופולריות של השקפות
שאינן השקפותי. חוץ מזה, איני אוהב את
הכנענים, אף־על־פי שבשנת 1949 השתתפתי
בעיתון שלהם.
אני מקווה כי תתן מקום לדברי בעיתונך,
ועל זאת תודתי מראש.״

יש דב או אין דם7
הכתבה על רב יוסף (העולם הזה 816 היתה
על אותה רמה שהיו כל הכתבות שלפניה (טובה).
אבל דבר אחד לא אסלח לכם: שלא מצאתם לנכון
פילה...
לתת לדוב ז)ת סמלו האמיתי —

יהודה חלפון,ירושלים
אוי ואבוי לפיתוח שלנו אם גם את הנפט וה-
עופרות יוציאו מן האדמה על־ידי נקודות.

אברהם שמואלביץ, תל־אביב
הערכה כנה. של איש כנה המאמין בדברים
שהוא עושה. חבל רק שאלה הסובבים אותו אינם
כמוהו.

אני קורא את העולם הזה בשני ״רקים״:
רק באקראי ורק את המאמר המדיני־ה־חברתי.
כל השאר כאילו אינו קיים בש בילי.
ולא אוכל להניד עליו מטוב ועד
רע. בימי ההתנגשות עם מוסקבה העירני
אחר מבחירי סופן־ינו על המאמר על משה
שרת. קראתי בעיון את המאמר ומצאתי
שהוא באמת מלאכת מחשבת. ודאי אילו
נתפרסם מאמר זה חצי שנה לכ1ני זה,
היתה חשיבותו גדולה עוד יותר. כמו כן
היה מוזר של היה כל מתן עצה להבא.
אך גם כמו שהוא היתה זאת פרפרת נאה,
בשלה ובלתי רגילה. היה ברור לי, כי
הוא לא נתחבר על־ידי יחיד, כי אם הוא
עבודה רצינית משותפת של אחדים. יחס
רציני זה הוא בלתי תדיר, והוא שעושה
את המאמרים האלה לבעלי משקל חשוב
היה נם המאמר על ישראל רוקח. לעומת
זאת נ1ממ היה לי כי בנוגע לגרשום
שוקן קלקלה האהבה מעט את השורה.
אני מעריך את האינפורמציה בנוגע למצ רים
ואת היחם האנושי למיעוט הערבי.
בקצרה: מכיוון שבקריאת העולם הזח
אני מצטמצם מתוך הרגל והכרח בעניי נים
אלו, לפיכך נוטה אני לחשוב את
העיתון הזה לאחד הרציניים ביותר במדי נת
ישראל. אגב: כדבר כזה קרני לפני
שנים גם בנוגע לספרו של עורך העתון :
הצד השני של המטבע. נם בספר זה ראי תי
רק את הצד הרציני שבו שהיה בו
הרבה מן החיוב. עד היום לא נזדמן לידי
ספר חדש שיעלה עליו מבחינה זו.
אפשר שדברי ייראו כפרדוכסליים ב עיני
אחרים, אבל מה אעשה ואני יכול
להניד רק מה שעיני רואות.

חיים שולמן, תל־אביב
פעם קיללנו ונידפנו אותו, כשעמדנו בתור לק בי
את מנת הפילה. עכשיו אני שוב מנדפת ומק
ללת. על כי לא נשאר בתפקידו לדאוג כי שוב
אוכל לעמוד בתור לקנות פילה, או כל דבר אחר.
,זוהי דעתה של עקרת-בית.

עניין קטן
לפני ימים אחדים שאל אותי אדם, קיר קריית
מאיר, אם ידוע לי איפה בית פילי ההסתדרות.
כוונתו היתה לבית פעילי ההסתדרות...

מרים שפיר, תל־אביב

יגאל גוטרמן, תללאביב

...חבל מאד שהרב עזב את ענייני המזון. הבדי חות
המפולפלות שסיפרו עליו לפחות הוסיפו קצת
טעם לתפריט התפל שלנו.

הראשון היה רביעי
במדור במדינה (העולם הזח ) 818 כתבתם: בראשית
הויכוח על בעיות ההסתננות עלה כדובר
ראשון ־מטעם סיעת מפא״י ח״כ אליעזר ליבנה.
עד כה היה הנואם הראשון.מטעם מפא״י, בכל
ויכוח חשוב, זכותם המוכרת של הנהינים הרש מיים
של המפלגה.
הנני קובע: א) לא היה בכנסת ויכוח על בעיית
ההסתננות, אלא דיון בתקציב ההוצאות של משרד
החוץ ; ב) בדיון זה אמר אליעזר ליבנה את הדברים
שאתם מצטטים באותה הכתבה -לא כדובר
ראשון מטעם סיעת מפא״י כי אם כדובר רביעי.
הרשו לי להוסיף כי כל המסקנות מן ההנחה ה מטעה
מתבטלות מאליהן. ההטעיה בנקודה חשובה
אחת מערערת את האמונה •בשאר החומר העובדתי
באותה כתבה.

יצחק כהן, טבריה

הפצע ערכי
מה אנחנו מוצאים בכתבה על אום אל־פרג,
(העולם הזה 7 ) 818 הערבים המסכנים לא ברחו
מן הארץ. הם אף לא מתו. הם מצטערים שלא
נהרנו, מכורתם היתה יקרה להם והם סרבו לנטשה
ולעבור ללבנון דונמת חלק מתושבי הכפר. באו
היהודים עם מפות שהוכנו במשרד. לערבים היתה
זכות קניין חוקית על הקרקע עליה י ש בו; כיוון
שכן, הופעלו ננדם מעשי לחץ במסגרת החוק —
ניתוק מים וכו׳ ,הציעו להם לעבור, אבל הם
העמידו תנאים שלא ניתנו להתקבל. בקיצור: שמח.
האינכם חושבים שתנאי החיים במקום החדש,
ויהיה אשר יהיה. יעלו על אלה שבאום־אל-פרג׳ז...
לא נפתור את הרע על־ידי שנתעלם ממנו — אד
חיטוט בפצעים איו בו משום הבאת ארוכה ומרפא
להם. רגש הרחמים — רנש אנושי, אצל הוא.
אבל דהילכום. אל תפרטו אותו לאסימונים שתוקים.

ד״ר משה תבור, סופר דבר בכנסת

סל הנקודות
הניע הזמן שעורר מדור הספורט ידע כי הכנסת
כדור לסל מזכה את הקבוצה הקולעת בשתי נקו דות
וכי 43 הנקודות לטובת נבחרת תל-אביב
(העולם הזה ) 818 אינה הכנסת הכדור 43 פעם
לתור המל.

אורי ק ,.חיפה
בלי ספק. מאמר אובייקטיבי. אילו הופיע באחר
העיתונים הערביים הייתי מביו אותו( .אולם) מא מר
אוביקטיבי כזה בעיתון עברי הוא כשמן על
מדורת השינאה הערבית,

ד. ב ,.הרצליה
הקורא ד. ב .צודק. עורך.המדור נפל בסל.

שמעון שריער, פתח־תקות

גזר-דין מוות

נם אחרי קריאת המאמר איני יכול להאמין ש־בית־המשפט
פסק בצורה אכזרית כזו. האם ניהפד
לדרום־אפריקה שנייה ן יש להתבייש בתופעה כזו
ולתקנה בטרם יהיה סופנו רע ומר.

בכתבה על הזוג רוזנברג (העולם הזה ) 818 קרא תי
דבר שזעזע אותי ביותר. כתבתם :״השופט
היהודי פזל בעין אחת לעבר הקריירה •שלו, בעין
השנייה לעבר מחנה האנטישמים ודן את הזוג
למוות.״
במקדה קראתי על אישיותו הנהדרת של השופט
אירווינג קאופמן. בנלל קריירה לא יחרו>) שום
שופט נזר־דין מוות על זוג נאשמים, ובפרט לא
אדם כקאופמן. עליכם לבקש ממנו אלפי סליחות.

מאיר בן־נתן, בני־ברק

הקול לא קול משה
בנליוו העולם הזה 818 הופיעו שתי ידיעות
ישראל, שלא היו מדוייקות. נאמר שם על שההר*אה על דוד מרכוס היתה כתובה על־ידי משה
שרת. אין כל אמת בשמועה מוזרה זו. כמו־כן
נאמר שבשיחה על ספר הפלמ״ח אמרתי כי ״זהו
ספר רמיה״ .לא אמרתי כל דבר כזה.

עודד רוזנר, נתניה
...איו כל ספק שפסק־הדיו היה צודק לחלוטין
וכל יללת־התנים של הבוגדים הקומוניסטיים ונרו־ריהם
בארץ איננה אלא דמעת־תנין. היכן היו הללו
כשהקריבו קורבנות אדם חפים מפשע באמת על
במות ומזבחי מוסקבה ופראג^

משה פרלמן, ירושלים

ההמצאה הגדולה
האם ישן המגיה בעת בדיקת הכתבה ״הדרך שלי
היתה צודקת״ (העולם הזה ) 819 או שמא חפץ
הוא או מישהו אחר׳לשטות בקוראים ז
אם כי מגנן ומגנזיום משמשים בתעשיות דומות,
עדיין לא נמצא איש מדע שיהפוך מנגן למגג־זיום.
אם נמצא איש כזה, אשמח לשמוע פרטים.

יחיאל בר־און, תל־אביב
נם העולם הזה.

איזי דומיניץ, תל־אביב

ברשימה שפורסמה במדור ״דרכי אדם״
(העולם הזה )818 חלה גועות. שם הנאשם
לא היה נחום שמואל אלא שמואל נחומי.
מנגנון כמה מפקידי משרד הפי קוח
הודיעו שהם מבקשים
לעבץ ר יחד עם דב יוסף ל משרד
הפיתוח. במקום פק חים,
יהיו מעתה פתחים.

בלש בשיכון קים פסוק השבוע
אל תסתכל בקרחת
אלא במה שמתחת.
(שיש קרחת על מוח חכם
ובלורית מפוארת בראש
מטומטם).,

פינת השידוכים
זמר מתחיל מחפש בחורה
עם דירה — .רצוי חרשת.
הוותי בתים
משותפים
ב־137
קמו 137 אבות, שהיו פקי דים
ב־ 137 משרדי ממשלה,
ויצאו ל־ 137 מרפסות 137 .
זוגות ידיים ליטפו 137 רא שי
ילדים מתולתלים וחמו דים.
לפתע
כבד, החשמל ב־137
מנורות לכל. מ־ 136 פיות
נפלטו ! 36 קללות רוסיות.

פה אחד לא הפליט קללה.
הוא נסגר״ לנצח.
משהו איום, משהו מח ריד,
קרה.

מה י
את זאת לא נדע לעולם.
כי הפה ה־ 137 היה שייך
לבעל סיפור זה.

מדרר השירה
היה היה צנזור — שמו
חיים —
שהחזיק (כמו תמיד) מספריים
בראותו
— הוי מבט ! —
את אשתו באמבט.
בלי משים הוא חתכה לשתיים.

העולם
הזה מיד 620

יאור חרטו על 3ו0זונ מיזאן
ב ג דיון זה סוטה *העוד הזה״ ממנהג!
ה ק בו ע ומוסד את עמודיו דאד מחוץ
רמעדכת הרוצה ד פנו תדק הד בעניין
אנושי ג דו ד. בחמשה עמודי אדה
מחאד א רי עז דבר ־ ד ב את פרשת
ויקטוד מיואן ואת כדה עו בדו ת הח ד
שו ת שגיד הבמשך חקירתו הארוכה.
אין״העורם הזה ,,רוצה ד ק בו ע מסמרות
ביחס דעצם ההוכחות ש ד המאמר.
אוד הוא שו כנ ע ב׳ הפרטי החדש׳
מחייבי דיון חד שבשא דו ת; הא
ויקטור מיזאן הוא קר בן או רוצח ז
מאת

אלי עזר בד־־לב
רוצח נתפס מבצע ד,פז$ע המתועב בילדה רחל לוין
נמצא בבית־חולים לחולי־רוח !״ הכותרות השמנות
זעקו מעל גבי עיתוני ערב חג השבועות. בכל מקום
שקעו אנשים בקריאת החדשות המפליאות.
בהתרגשות עצומה קניתי ערימה שלמה של עיתונים ובלעתי
כל מלה. בשבילי לא היתה זו ידיעה סנסציונית סתם ; היא
נגעה לי הרבה יותר מאשר לקוראים אחרים. כי באותו רגע
היתר, בידי מעטפה עבה, מיועדת למשטרת ישראל. תוכן המכתב
שבפנים המעטפה: ביטוי ההרגשה המעיקה כי המשטרה נואשה
מלגלות את רוצח הילדה רחל לוין, השלימה עם הרעיון שאין
לה מה לעשות אלא לחכות עד אשר יפול עוד קרבן צעיר׳לרוצח
המתועב.
לא היתד, זו פנייתי הראשונה למשטרה בפרשה זו. כבר עם
היוודע לי על מעצר חשוד בשם בן־ציון סמוכה, עולה חדש
תושב שכונת שיך־מוניס, כתבתי אל ראש מחלקת החקירות
במטה הארצי של המשטרה, סגן מפקח מחוזי אפרים הופשטטר,
הצעתי את שרותי, כאדם שעבד משך שנה באותו אזור כמורה
לעברית ופעיל בענייני תרבות. עבודתי שם הפגישה אותי עם
כל הסוגים של האוכלוסיה שבקרב העולים החדשים והייתי בטוח
כי אוכל לעזור בידיעות אלה למשטרה.
אך המשטרה לא ענתה להצעתי. גם מכתב שני לא זכה
לתשובה מהירה. עד אשר, יום אחד, צלצל הטלפון במשרדי
וקול גבר שאל אם אפשר לראותני, בקשר עם פנייתי למשטרה
בעניין רצח הילדה. קבעתי פגישה למחרת היום.

ד הצע ת עורה; ת שו בהש די די ת
לפגישה הופיע מפקח ראשון זאב שטינברג, קצין ממטה
מחוז תל־אביב, ובשיחה ארוכה גולל לפני את פרשת הרצח על
כל פרטיה, תיאר לי את פעולות המשטרה ונסיונותיה לתפוס
את הפושע. אולם בסוף נאלץ להודות כי המשטרה עמדה לפני
כשלון: היא לא מצאה את האיש המבוקש ולא היתד, עמה כל׳
עצה כיצד למצוא אותו .״רק נס יוכל להוציא אותנו ממצב
קפאון זה,״ אמר.
אך הקצין הביע את נכונותו להביאני לכל המקומות בהם
ארעו המעשים השונים של הפשע וממחרת היום הובלתי על־ידי
סמל המטה שמחה שפילנר למקום מגוריהם של הילדה רחל
לוין ושל הילד יאיר בורשטיין, וכן למקום הפשע עצמו. לימ דוני
כל פרט ופרט, הציגו לפני את המפתח השוודי, במיוחד
את שלושת הסימנים החרוטים בו.
בשבת של חול המועד פסח יצאתי לסיור מיוחד משלי,
בלווית בני אסף בן ד 17 ומשך יותר מחמש שעות תרתי ועבר תי
ברגל את כל האזור שמסביב למקום מגוריה של הילדה
ושל מקום הפשע, ליד מעברת חיריה. למחרת הודעתי למטה
המחוז שאם המשטרה מוכנה להשיג עבורי, אצל מנהל המחלקה
לעבודות ציבוריות, בה הנני עובד, חופשה של חודש ימים,
הריני מוכן ומזומן לעבוד כקצין־חינוך בישובי העולים החדשים
באזור הפשע, והרגשת בטחון עמי שאני אצליח בפעולתי. על
זאת קיבלתי׳תשובה שלילית מניה וביה, מתוך טענה שלרשות
המשטרה עומדים מאות אנשים לכל פעולה שתידרש, גם לזו
שהצעתי אני.

במוסד רי דד .,יושב הידד אבדמינו מיזאן. הא
אביו רוצח 7הא ישא כד ימיו את הכת עד שמו 7

ושוב :״בעלי היה עמי כל אותו היום. בעלי לא רצח את
הילדה.״

כ תו בו ת מ תור החשיכה

אליעזר כר-לב

בכל חדסיגה: צ לי ל דק
אולם מאז פנייתי עברו שבוע אחר שבוע מבלי שיבוא
כל סימן על פעולה ^שטרתית. בלבי התחלתי מתמרמר על
חוסר־הפעולה של המשטרה — עד אשר קראתי את הידיעה
על תפיסת האיש המבוקש. במיוחד הייתי נרעש למקרה
שהיועץ המשפטי, חיים כהן, בכבודו ובעצמו, נטל את האח ריות
המלאה על שכמו להכריז בפני השופט ובמסיבת עיתו נאים
מיוחדת בבניין הכנסת, שויקטור מיזאן הוא שרצח

את הילדה.
לא היה בלבי כל ספק כי אכן מיזאן הוא האיש המבוקש.
הנימוקים והתיאורים של האיש התאימו התאמה מפליאה
לאותו טיפוס שהצטייר במוחי כמסוגל להתעלל בילדה רכה
ולרצחה. ואני תיקנתי בלבי את דברי ה בי קו ר ת, ת ר עו מ ת
שהבאתי נגד המשטרה ; כמעט שהתביישתי על שהעזתי
לחשוב את עצמי חכם וזריז ממנה.
הפירצה הראשונה באמונתי באה כשחזרתי הביתה. בני
סיפר לי כי בשידור החדשות סופר שאשתו של ויקטור
מיזאן טענה כי בעלה.הירי עמה כל אותו יום הרצח בבית.
היה זה כאילו נשמע צליל של איזה סדק בתוך פלי חרסינה
מושלם. ברם, קיבלתי ידיעה זו בבת־צחוק ואמרתי לעצמי .
הן אשת הפושע אשר, זו, וכי מה תאמר אם לא משהו לזכותו? ,
למחרוז החג פירסמו העיתונים את הפרשה ביתר פי רוט.
בין השאר קראתי כי אותה אשד, הציגה יומן פרטי,
כהוכחה על נכונות דבריה. נימוק נוסף זה רק חיזק את
סברתי שד,אשד, עושה כל מאמץ כדי לחלץ את בעלה מתו צאות
מעשיו. עמדתה נראתה לי כמעשה אוילי, העלול לה טיל
חשד גם עליה כי לא זו בלבד שבעלה עשה את המעשה,
אלא שהיא היתה שותף בידיעה עליו, אולי זמן קצר אחרי
שהוא נעשה.
גם העובדה שהזוג עזב את ביתו במחנה־ישראל למח רת
יום הרצח ונסע עד קיבוץ עין־גב, נראתה כנסיון של
אשד, זו למלט את נפש בעלה מקרבת מקום הרצח.

״בעל לא רצ תאת הילד ה!״
בכל זאת לא יכולתי להשתחרר מן ההרגשה המוזרה כי
עלול להיות משהו בדבריה של האשה. בבואי הביתה, אחרי
יום עבודתי במשרד, גברה אי־המנוחה הפנימית עד כדי כך,
שלמרות עייפותי ולמרות שחזרתי ואמרתי לעצמי שאין
כל מקום לפיקפוקים ולספקות, לא יכולתי להרדם. קמתי
ממ-טתי וכמעט נגד רצוני ונגד הכרתי ירדתי עם ערוב היום
למחנו־,־ישראל. ללא תכלית ברורה דפקתי על החדר של
שרה (נינה) מיזאן בצריף מם׳ .178
הופעתי בלבלה לגמרי את נינה ממאן *.היא לא הבינה
מדוע פונה אליה אדם שאינו לא עיתונאי, לא עורך־דין׳ לא
חוקר ואף לא בעל כל מעמד צבורי אחר. היא ביקשה את
תעודת הזהות שלי ; אך לא היה בה שום דבר חוץ מהפרטים
השיגרתיים שהעידו כי הנני בן־אדם — ותו לא. אמרתי לה
שבאתי לברר ולבדוק את טענותיה ושאם אמצאן נכונות
אהיה מוכן לעזור לה ככל שאוכל, מבלי לבקש לא רק
שכר אלא גם לא תודה עבור זה.
ראיתי לפני אשד, צנומה, דקת־גו, נמוכת־קומה, חיננית
ועדינה למדי. עד מהרה נכנסנו לפרטי הפרשה ומאופן די בורה
והתנהגותה החופשית והטבעית, עמדתי מיד על כך
שאדם ישר וגלוי־לב לפני. הדבר הראשון שעניין אותי
היה טיבם של היומנים שהיא נוהגת לרשום בהם קורות
חייה היומיומיים ואשר הציגה למשטרה כהוכחה בי בעלה
אמנם לא עזב את הבית באותו יום.
היא הראתה לי כמה מחברות דקות של בית־ספר, ש־דפיהן
מכוסים כתב צרפתי צפוף. לא היו שום רווח־ם, שום
סעיפים לא סימנו את המעבר מיום ליום. ביומן כזה, הש תכנעתי,
אין כל אפשרות להוסיף משהו לאחר הכתיבה,
מבלי שזה יתגלה.
כאשר שאלתיה מה היתה הרשימה של היום הקריטי,
הוא ה־ 14 בפברואר , 1953 ענתה בפשטות :״רשמתי —
עשינו הכנות לנסיעה לטבריה.״ ברשימה זו, ברור שד,רושמת
לא באד, להוכיח שבעלה היד, אותו יום בלי הפסק עמה ב חדר
ולא יצא, לשעה או שעתיים או יותר, את ביתם.
אילו חפצה נינה להציג ברשימה זו אליבי לטובת בע לה
היתד, כותבת בפירוש שלא עזב את החדר אף לשעה
אחת.
נמלאתי רגשות דרך־ארץ והערצה לגבי האשה הקטנה
והחיננית. לא יכולתי גם שלא להעריך את אומץ רוחה
ועמידתה בכבוד על טענתה האחת והאיתנה, עליה חזרה שוב
* אחר־נך גילתה לי כי מחשבתה הראשונה בראותה
אותי היתה :״זהו הרוצח שבעלי סובל בגללו 1״

כאשר עזבתי את ביתי הודעתי כי ודאי אחזור כעבור
שעה־שעתיים, אך שיחתנו נמשכה שעה אחרי שעה, מבלי
שנרגיש בכך. כאשר הפסקנו, היה זה כבר קרוב לשתיים
אחרי חצו״ .אולם הפרטים שאספתי היו בעלי ערך מכריע.
היא ספרה לי כי בבוקר אותה שבת 14 ,בפברואר, עת
שעסקו בהכנות לנסיעה למחרת היום לעין־גב, הביע ויקטור
את רצונו לסור לכפר סלמה, לד,יודע שם אצל מכרים על
מקום ד,מצאו ועל שלומו של אחיו מרקטו *.לשם כך ניגש
לאופניים הישנים שלו והחל בתיקונם.
היא טענה, ובצדק, שאילו חפצה לחפות על פשעים של בע לה,
לא היתד, מדברת על נקודה זו, מכל מקום, לא יצאה הנסיעה
על האופניים לפועל, מאחר שהיא דרשה ממנו לד,שאר בבית,
לטפל בהכנות לנסיעה. ויקטור לא סיים את הטיפול באופי
ניו, החזירם למחסן. ביקשתי מנינה את כתבתו של אותו
קרוב בכפר סלמה אולם היא לא יכלה לתת לי אותה.
בסוף השיחה הציעו לי נינה ואמה הלנה מיטה בחדר
הסמוך לחדרן, בו התגורר קרוב־משפחה אחד של ויקטור,
בשם מישל קרולה, אדם מוזר, סובל מליקויי־דיבור ומנדודי־שינה.
איש מבודד זה לא היה מוכנס, כפי שהבנתי, לתוך
חוג בני המשפחה הגרים באותה המעברה, וכפי הנראה עמד
מקזך כל שיחתנו והקשיב לה מבחוץ.
כאשר שכבתי על מיטתי לידו ואמרתי לשקוע בשינה,
החל קרולה, ששכב ליד הקיר ממולי, לגמגם כל מיני מלים
בלתי מובנות עד שלא יכולתי לישון. במאמצים רבים הב חנתי
כי חזר שוב ושוב על טענתו כי עלי לסור לכפר
סלמה ולראות שם איש בשם ארמנדו ממאן. הוא פרש ב שמותיהם
של עוד שני אנשים, וציין את מקומות מגוריהם
בעומדו על כך כי חובה לי לראות אותם. קפצתי מהסטה
ורשמתי בהתרגשות את הכתובות ששמעתי מתוך החשכה.
לאי פיללתי באותו רגע כי נמסרה לי אינפורמציה גורלית.

ימן אנושי ג דו ל
דבר אחד היה ברור לי: נינה מיזאן היתד, גורם אשר
לא רק שלאהיה מקום לזלזל בו, כי אם לכבד אותו. לפיכך
החלטתי לפעול לטובתה עד הסוף. למחרת היום התקשרתי
עם אחד האנשים שצוינו על־ידי מישל קרולה: דוד דרסא,
תושב שכונת התקוה. שם הכרתי את דודנו של ויקטור,
בחור בן , 18 בשם יוסף קמלה וגייסתיו מיד לפעולה.
אתו יצאתי בשבת בבוקר לכפר סלמה. לרשותי עמד
שם אחד בלבד: ארמנדו ממאן. דרכו הכרתי גם את אביו,
דוד מיזאן, מד,נכבדים שביהודי מצרים, מי שהיה פעם מחנ כו
של ויקטור, שאליו התכוון זה לבוא ולשאול על אחיו
מרקטו. הוא הודיע לי בפירוש: ויקטור לא הופיע בשבת
הקריטית אצלם. התבר־ כי בסך הכל ביקר ויקטור אצל
משפחה זו חודשים אחדים לפני יום השבת, וגם זאת בימי
חול רגילים.
מסלמה יצאנו לעבר מקום הפשע ולקיבוץ אפעל. קרוב
לחצות דפקתי על דלתו של אבי הילדה, אברהם לוין. מטרת
ביקורי זה, בלוית הצעיר יוסף, נציגו של רוצח הילדה,
כביכול, היתד, מיוחדת במינה. רציתי לגייס את ההורים
השכולים לעזור לנו בפעולתנו לטובת ויקטור.
היה זה מעמד מוזר ורב־משמעות. שלושתנו ישבנו
על אחת המיטות של, בית לוין: האב מימיני, קרובו של
ויקטור משמאלי (אמה של רחל לא היתר, בבית) .אברהם
לוין הראה מיד הבנה ונכונות לתמוך ברעיוני, אם יתגלו
ספקות באשמתו של ויקטור ממאן. יום ארוך, יגע ועשיר־רשמים
זר, נגמר, איפוא, בסימן אנושי גדול.

,.שמעון שמעון ב ע תודו ת״
אולם כל זה לא ענה עדיין על השאלה: האם ויקטור
ממאן רוצח או חף מפשע? ההכרעה נפלה ביום המחרת,
ביום א ,,ד,־ 24 במאי, בשעה שתיים אחרי חצות.
ביום זה• ,בערב, סרתי שוב לנינה ממאן לבירור מחדש
של כל פרטי חייה, חיי בעלה והמאורעות שהיו כרוכים ב פרשת
ההאשמה נגדו. הבעייד, המעיקה ביותר היתד, כיצד
לאמת אם טענת אשתו שהוא היה כל אותו יום וכל אותו ערג
בבית, עד לכתם לישון.
לביסוס טענתה זו עמד לרשותה זוג ידידים שכנים, ג׳ק
ורוז רופא, יוצאי מצרים, מכובדים ובעלי מעמד לשעבר.
הזוג הזה בילה עם ויקטור ונינה את השעות של אחר הצה רים
באותה שבת. בעדותם לפני המשטרה, באפריל־מאי,
היינו כחודשיים וחצי אחרי ליל הרצח, העריכו כשעת פרי דתם
ממשפחת ממאן את השעה שש וחצי בקירוב ואילו
נינה, שנחקרה על־ידי המשטרה בנפרד, מסרה את השעה
חמש, משעה זו והלאה לא היתר, קיימת עוד, בראשונה,
כל עדות מסייעת.
שעה זו, חמש אחר הצהרים, היתד, כמובן, מאד נוחה
למשטרה, כדי לבנות עליה את הטענה שלויקטור מיזאן
היה מספיק זמן לעלות על אופניו ולצאת, כביכול, לעבר
סלמה — אלא שבודאי שינה את דעתו ובמקום לנסוע למכריו
בסלמה, סטה מדרכו ליד הצטלבות הכבישים יהוד — רמת־גן,
פנה משם לעבר שיכון מפדה, שם מצא את הילדה רחל
לוין, חטפה ממקום מגוריה והובילה למקום הפשע.
* בניגוד לשמועות שהופצו, לא מתו כל בני משפחת
מיזאן ממחלת־רוח. למיזאן שלוש אחיות נשואות ובריאזת
החיות במצרים .

שעת שובו של ויקטור מיזאן ממעשה הרצח, כביכול,
לא היתה מוגדרת ולא הוגבלה על־ידי עדויות אנשים אחרים.
והנה אירע שתוך כדי שיחתי ארוכת־השעות עם נינה,
פסקו לפתע דבריה וניכר היה שמשהו צף ועולה בזכרונה.
עיניה ניבטו למשהו רחוק בפנים, היא שקעה בהרהור מיו חד,
עד שהופיע חיוך קל על פניה, ובבת־צחוק של שמחה
פרצה בצעקה :״הו, עכשיו אני נזכרת ...במוצאי שבת,
בשעה שבע, שמענו בראדיו הקטן שלנו שידור שאנחנו
אוהביס מאד. זה היה תסכית בשם :״שמעון שמעון בעתו דות״
,בשפה הספניולית. אני זוכרת את זה מצויץ ..היינו
עסוקים שנינו, ויקטור ואני, בהכנת החפצים לקראת הנסיעה
לטבריה. אני זוכרת שציפינו לדברי שמעון שמעון האהוב
עלינו, לשמוע במה יבדח אותנו הערב. ופתאום הוא הודיע
לאשתו מרים שהוא מרגיש עייף וחלש ומציע לה שתצא
עמו לחופשה.
״היודעת את, אשתי,״ אמר שמעון שמעון ,״בואי ונסע
מחר לבלות חופשתנו בטבריה, על חוף הכנרת היפה...״
כשאני שמעתי את הדברים צחקתי ואמרתי לויקטור: מה
אתה אומד על זר, ז גם הם נוסעים מחר לטבריה ! אחר
כך ב-קשתי ממנו: ויקטור, רוץ מהר למשפחת רופא ואמור
להם לפתוח את המקלט שלהם שימעו גם הם את השידור
הזה ! דיקטור הלך מיד אליהם. הוא חזר כעבור רגעים אחדים.״

בעורר. בארבעד בנו ת בו קר
זאת היתר, נקודת ההכרעה. ישבתי מול נינה, רכון
אליה, בפינת החדר וראגתי כיצד עולה זכרון נעלם. הודעתה
זו של אשת ויקטור על שעת המצאם יחד — שעה שבע
של מוצאי שבת 14 ,בפברואר — 1953 נתגלתה בפני בטב עיות
ובספונטניות מלאה, ללא כל בקשה אחרי סימנים מיו חדים,
שעה ששוחנו על נושאים אחרים לגמרי. שמעתי את
דבריה אלה, והרגשתי שכאן נפל דבר. ראיתי ושמעתי דברי
אלוהים חיים. ברגע זה הזדעזעתי עד׳מעמקי נפש, כי ב רגע
זה ידעתי בכל לבבי ונפשי? רקטור מיזאן לא רצח
את הילדה רחל לוין. השעה השביעית בה הקשיב, יחד עם
אשתו, לבדיחותיו של שמעון שמעון, היתד, בדיוק אותה
שעה בה הוביל הפושע, האלמוני עדיין, את רחל לוין ל מקום
הפשע.
החשיתי שעה קלה, אף היא החרישה ; אחר־כך בררתי
פרטים נוספים רבים ומגוונים ובשעה ארבע לפנות בוקר פתח תי
בפעולה הממשית הראשונה לשחרורו של ויקטור מיזאן
מאשמת רצח. כתבתי לנינה את מכתבה הראשון לראש מחלקת
החקירות, הקצין הופשטטר, בו היא מודיעה לו, וקובלת
לפניו על התנהגותם הגסה של אנשי המשטרה, שעה שהיא
ביקרה אצלם במטה ד*,זוז כדי לברר פרטים על האשמת
בעלה. בפגישה זו הטיחה בפניהם כי כל פעולתם נגד בעלה
לא היתד, אלא קומדיה. יחד עם זאת ביקשה שיחזירו לה
היומנים שהוחרמו, דרשה גם את הרשות לבקר אצל בעלה.

ילד ה או תדג אוד ת
נחזור, בקיצור, על טענת המשטרה להוכיח כבכיכול,
שויקטור רצח את הילדה.
ויקטיר השמיע, בבית חולי־רוח שאליו הוכנס כחבר
קופת־חולים סדיר, חודש וחצי אחרי רצח הילדה, דברי הבל
ובלבול־דעת, ובתוכם אמר שהוא חנק איזו ילדה. דב רים
אלה נרשמו על־ידו על גליון נייר והוצגו לפני אשתו
3שעת ביקורה הראשון, שבוע ימים אחרי הכנסו לבי,ת־החולים.
לפי מיטב זכרזנה, זהו תוכנם :״לקחתי ילדה על
אופניים ברמת־גן. היא שרטה לי ביד. אני חנקתיה. השלכתי
אותה לתוך איזה נהר. הלכתי עם המשטרה והגדנ״ע לבקש
את הרוצח, כדי שלא ידעו שאני הוא. נסענו לטבריה, רצי תי
להביא בזה כפרה עבור הילד שלי. אך אינני זוכר את
היתר, זו ילדה או תרנגולת.״ רופאי המוסד העירו את
תשומת לבה של המשטרה על החולה החדש הטוען כי חנק
ילדה, שמא דבריו אינם רק דברי־הבל ורעות־רוח, אלא דבר
של ממש קיים מאחוריהם. המשטרה נאחזר, במציאה זאת.
היא טוענת שויקטור הכיר את המפתח השוודי שנמצא
ליד גופת הילדה כמפתחו שלו. היא גם טוענת שמפתח זה
זוהה כאחד מכלי העבודה של חברת אלקו, מקום עבודתו
לשעבר של ויקטור. טענה נוספת היא, שויקטור מיזאן הו ליך
את החוקרים לכל המקומות הקשורים עם מעשה הח טיפה,
האונס והרצח של הילדה, בשיכון מפדה; בפינה הח שוכה
ליד חיריה. המשטרה מסתמכת על השעה חמש כשעת
הפרידה של הזוג רופא מחברתם של ויקטור ונינה. ברם,
— לעדות האשד״ כי גם אחרי כן היה ויקטור עמה בבית,
אין המשטרה מוכנה לת אמון.
היועץ המשפטי של הממשלה, חיים פהן, שבחן את כל
הנתונים האלה, ערוכים ומסדרים בתיק, בדק ומצא שויקטור
אשם בפשע. יש לשער כי הד״ר צבי ויניק, מנהל המוסד בו
נמצא ממאן, סמך את ידו על כל המסקנות, לקח על עצמו
את האחריות המדעית להאשמה הכבדה.
הכל אתא שפיר, רק דבר אחד, צנוע וקטן לכאורה,
שכח כבוד היועץ המשפטי לעשות: להזמין אליו את הגב רת
מיזאן ולשמוע מפיה, ולו במקצת, מפני מה ולמה היא טוע נת
שבעלה היר, עמה בבית ולא יצא ממנו, גם בשעות בהן
נרצחה הילדה.

לד חולה וחוסר ע בוד ה
כנגד סיפורה של המשטרה, הנה סיפור המעשה כפי
שהיד: ,
ימים מספר לפני אותה שבת, הכנים. הזוג מיזאן את
(המשך בעמוד ) 6

העולם הזה מס׳ 820

בערי חף מפשע!״

־יזי^״י * ר ^י ^י

מאוו ד־ הש 1רגי םשד בי ת הוו לי ם לחול־־רוח
בירו ש לי ם יו שבת הדמות שהסעירה א ת הארץ,
ויקטוד מיואן, שהוכנס לשסבגלל מחלת רוח
והואשס א חד־כך באנס ורוצח. ב צ רי ףדל, במעב
ר ת מחנה י שראל, יו שבת אשה צעירה ומלא ת
מרץ, נינה מינאן. א שר כ ל מבוקשה הוא לנכו ת
את בעלה מן האשמה ש הוטל ה עליו.. .נכון.״ היא
אומרת ..בעל חול ה־דו ח. אבלבגלל וה לא
צריכים ל ע שו ת ממנו פו ש ע! ״ נינה מינאן טו ענ ת
כי בעלה לא צא אותו מוצ אי־ שב ת גורלי מפתח
הצריף. הוא עסק בהכנו ת לנסיעה ל טברי ה שיצ אה
ל פו ע ל למ חר ת היום. לבקש רחמים: מ קבר
הדמב׳׳ם לילז־ם החולה ולחפ ש עבוד ה ב עין־ג ב.

ה דו ד ה. דודתו של ויקטור מיזאן, שרינה, יחד עם
בעלה. היא אשר לקחה אותו לביתר. באשר נתיונם מהוריו.

הנשואין. תצלום הנישואין של ויקטור ונינה מיזאן. הם
הכירו איש את רעהו בארץ, התאהבו, ונישאו כעבור דסן־מה.

ה הו רי ם. אמו ואביו של ויקטור סיזאן ביום חתונתם,
אוח! מן התמונות הרבות שויקטור נרזאן שמר עליהן.

אחרי הצהרים ניגש לבית קולנוע, ביקש מהסדרנים להר שות
לו לראות את ההצגה בעמידה, במחיר מוזל, כי לא חפץ
להוציא דמי ישיבה. ושם, לפני הכנסו להצגה, החלה תזוזה
ראשונה במערכת עצביו. לפתע הוא ראה חזון: דודתו שרינה,
שהיתר, לו במקום אם, לאחר שבשנתו השנייה של חייו
התייתם מהוריו, הופיעה בפניו, בפנים מלאי חסד, ביק$ד,
ממנו להרגיע את רוחו, הבטיחה לו אושר מעתה ואילך.

״אני בבור ו מ בו לבל מאד,.־

(זזסשן מעמוד )4
ילדם החולה אברמינו בן השנתיים וחצי, למוסד תינוקות.
על־ידי כך נגול מן הזוג סבל כבד שמירר את חייהם מאו
היולד ילדם: אברמינו הקטן סבל מחולשת קיבה כרונית,
דבר שלא איפשר לו להתפתח התפתחות נורמלית ולהביא
שמחה להוריו. דבר זה גרם למריבות קשות יום יום, עד
כדי קטטות ידיים. הימים המאושרים ביותר לכל אב ואם
עם ילדם בראשית שנותיו, הפכו לזוג מיזאן לעינויי גיהינום
ממש.
עם הכנסתו לבית־התינוקות, רווח להם מעט. הם יכלו
לפנות לדאגות הפרנסה שהעיקי עליהם. כי ויקטור היה
מחוסר־עבודה זה חדשים אחדים, אחרי שפוטר ממקום עבו דתו
הקבוע בחברת אלקו, רמת־גן. ויקטור נזכר בתקופה
הראשונה של ז׳זייו בארץ, אותה בילה בקיבוץ עין־גב, והזוג
החליט לנסוע שמה, לנסות שמא יוכל ויקטור להסתדר שוב
בעבודה מתאימה.
בשעה שלוש וחצי אחרי הצהרים, נכנם אצלם הזוג
רופא. השכנים שמחו לראות את מיזאן ואשתו שקטים וטובים
זד, עם זו מאחר שלא פעם היו עדים למריבותיהם ונאלצו
להתערב. כך בילו הארבעה כמה שעות בשיחה, שתו קפה
בספלים קטנים, כשהגברים מעשנים סיגריות. הנשים נמנעו
מלעשן, כדי לא לחלל את השבת לשם תענוג בלבד.

שי דו ר מיו חד בספ ניו לי ת
עובדה זו נתגלתה׳לי מחדש משיחתי עם הזוג רופא.
ג׳ק רופא נזכר בה בנוכחותי ביתר פרוטרוט — אולם בשעה
שנחקר על־ידי המשטרה הודיע בפירוש שהוא ואשתו נפרדו
מהזוג מיזאן במוצאי שבת. וכסימן לכך ציין כי הוא ואשתו
היו שם עד אשר ראו הנשים שכבר עברה השבת ומותר גם
להן לעשן. שעה זו היתה, איפוא, שעת אחרי צאת הכוכ בים.
עדות זו לא הובאה על־ידי המשטרה לפני היועץ המשפטי.
הוא שמע עליה בראשונה מפי, בעת פגישתי עמו.
באותו חודש — בפברואר — טרם הונהג שעון הקיץ
והלוח של ה־ 14 בפברואר העיר כי יציאת השבת חלה בשעה
.6.01 שני הזוגות סיימו, אם כן, את בילוים, בעישון של
הסיגריה -הראשונה שלאחר שבת ובשתית ספל קפה אחרון.
יוצא, איפוא, שהזוג רופא עזב אתי חדר מיזאן בשעה שש
ורבע בקירוב. ויקטור ואשתו נשארו בחדרם, וכעבור 45
דקות נשמע מתוך המקלט הפתוח קולו של שמעון שמעון.
כאשר שאלתי את הזוג רופא אם אמנם הופיע ויקטור
לפניהם עוד פעם אחרי שנפרדו ממנו בחדרו, ענו בחיוב: הוא
הופיע אצלם, לבוש. פיג׳מה, ביקש מהם להקשיב לתסכית.
לא היתד, זאת סתם בקשה, כיוון שהזוג מיזאן ידע שאין
ממנהגה של משפחת רופא להקשיב לשידורים •בספניולית,
בהעדיפה שידורים אחרים בלשון הערבית. לפיכך, יצא ויק־טור
להעיר להם על שידור מיוחד זה.

ביו ם חו טברייני. תזוזה
למחרת יצאו ויקטור ונינה לדרכם• בהגיעם לטבריה סרו
לקבר הרמב״ם, שם ביקשו מהשמש רשות ללון ליד הקבר
ולהתפלל למען בריאות ילדם. אחרי שהפקידו את חפציהם
במקום, ירדו העירה, בילו את היום בטיולים, דבר נדיר
מאד בחיי המשפחה שלהם.
עם ערב חזרו לקבר, פרשו מזרונים ושמיכות, לקיים
מנהג של בני עדתם, לחלות בכך את פני הקדוש למען יביא
רפואה לאברמינו.
למחרת נסעו לעין־גל. שם הסתדר ייקטוי בעבודה כ־חשמלאי
אצל הקבלן שהקים את האמפיתיאטרון במקום.
נעה, אחרי ימים מספר, חזרה הביתה.
משך החודש שויקטור נשאר בעין־גב, נהג לחזור מדי
שבוע לביתו, פרט לשני ביקורים של אשתו בקיבוץ. ביקורה
השני של נינה חל ב־ 13 במרס ופגישתם זו היתד, בסימן
קודר של סכסוך משפחתי.
היתד, קיימת אי־התאמה בין׳התכונות והאופי של בני
הזוג ; בפגישה זו התעזררך, שוב השאלה שחזרה לא אחת
ביניהם: שאלת גירושין. אולם הפעם היה העניין כד, רציני
עד כי החליטו שיעשו עוד נסיון אחד, ואם לא ישתוו, יתגר שו•
אין ספק שהדבר דיכא את ויקטור, כי אהב מאד את
אשתו וכל משאלת חייו היתד : ,חיי משפחה מאושרים.
למחרת ליווה ויקטור את אשתו לתחנת האוטובוסים,
אך במקום לחזור לעין־גב, החליט לבלות את היום בטבריה.
הוא שוטט בעיר כל שעות הבוקר, ביום חום טבריני, ללא
כובע על ראשו. כדי לחסוך בכסף, הסתפק במעט לחם יבש
שהביא עמו מהקיבוץ, בתוספת מנת פאלאפל שקנה בעיר.

בערב שב ויקטור לקיבוץ, אך רוחו לא נרגעה. אי־שקט
נפשי זה הלך וגבר ובשעה מאוחרת של אותו לילה החל
בכתיבת מכתבו האחרון לפני היטרף דעתו עליו. במכתב
זה ביטא את החרדה התהומית בפני הקללה שדבקה בבני
משפחתו: מחלת העצבים התורשתית. הוא חש כאבים עזים
בראשו, גופו רעד מקור; הוא הרגיש כאילו הוא כולו גוש
קרח. בשולי המכתב, כלאחר יד, רשם :״אני נבוך ומבולבל
מאד, אני מפחד כי יקרה משהו עם מוחי, אני מקוד, שלא יהיה
שים דבר, אל תהיי בלתי־שקטה. סלחי לי על השורות האלה,
לא ידעתי את אשר אני כותב ; אני מת מרוב עיפות. לילה
טוב.״
אך הלילה היה רחוק מלהיות טוב. מיזאן קם ממיטתו,
נטל חזרה את המכתב והוסיף כמד. שורות. לבסוף כתב
הערה ״סדרי את ד,מכתבי, הם סיפור ף יינו.״
מכתב זה הוא תעודה משכנעת המעידה בבירור מוחלט
שהסימנים הראשונים של מחלת רוחו הופיעה אצל ויקטור
ב־ 15 במרס ,1953 היינו יותר מחודש אחרי ביצוע הרצח,
אחרי הפסקה של יותר מ־ 12 שנה, אחר שנרפא ממנה בגיל
ההתבגרות*.
אדם יכול להיות בריא ושלם אפילו בשעות האחרונות
לפני התחלת כל מחלה שהיא, ואם אדם היה בריא ותקין
בגופו וברוחו לא פחות מחודש ימים לפני הרצח, מה טעם
ראו ד״ר ויניק ו עוזריו להדביק בקורבנם האומלל את מחלתו
חודש שלם לפני התחלתה האמיתית?

מעשה פגי ע ה יחידי
נראה שויקטור מיזאן נאבק עם מחלתו משך כמה ימים
אחרי תאריך המכתב. ידוע שביום חמישי 19 ,במרס, הוא בא
אל קברו של הרמב״ם, והביא תרנגול׳ כפרד, לבנו החולה.
כאשר הופיע, למחרת, בפתח ביתו במחנה ישראל, עמד לפני
נינה, אשתו, אדם חולה־רוח.
אופי מחלתו התבטא בדברי־הבאי מסתוריים, אולם לאי׳
יודע אף מקרה אחי שהוא פגע פגיעה ישירה בגוף הזולת.
המקרר, המיוחד׳שנודע ברבים, בו תקף את אשתו כשידיו
אוחזות בצוארה כאילו לחנקה, לא ד,־ה לאמיתו של דבר
אלא חולייה נוספת בשרשרת הארוכה של מריבותיהם המשפחתיות.
נינה
נהגה בו כבבן־חסות חולה אנוש, שיש לטפל בו
בהתאם למחלתו. היא לקחה אותו למרפאות ופעם אחת
גם לתחנת המשטרה, ובכל מקום, ללא התחשבות שבעלה
האומלל מקשיב ועלול לה,פגע, השמיעה גלויות :״בעלי משוגע,
איני יכולה לסבול עוד ממנו. קחו אותי בית־משוגעים ! ״
ויקטור החריש והבליג. אך ערב אחד פרץ עליה בטענה :
״מד. את רוצה מחיי? למה את נוהגת בי כך. הגידי לי״ מה
את רוצה ממני, הגידי לי וכאן תקף אותה כאילו אמר
לחנקה. זה היד, מעשה הפגיעה היחידי שנתגלה בו, ועל זה
כתב במכתב הוידוי שלו בבית החולים. אכן, הוא חנק ילדה
אחת — אך שמה לא היה רחל לוין אלא שרה מיזאן. ורגש
החרטה ונקיפת המצפון הם אשר הכתיבו לו את המלים של
הוידוי. הם חזרו אליו ומהם דימה בנפשו כי אכן רוצח
הוא. זה היה חלום שחלם — ולא מעשה בעליל.

ב תו ך ענני ש ד חדו

אמנם לעשות. ואילו הרוצח האמיתי יצא עם טרפו בחשכת
ליל.
אשר לפשע של ויקטור, שביצע אותו בחלומו, הרי כל
אשר עשה, עשה לאשתו בלבד. הוא חנק, כידוע, את נינה.
ואותה נינה היתד, זאת שלא פעם שרטה את זרועו בצפורניה,
באחת מהתקפותיה ההיסטריות שבאו עליה אחרי שאברהם
הקטן שוב ושוב הקיא או שלשל את מאכליו החוצה. אז
היתד, נוהגת האם, שמחלת ילדה הטריפה את דעתה עליה,
להכות בתינוק הפעוט, לנשכו ולשרטו. ויקטוי לא יכול -
היה לשאת מראות מעשים אלה שחזרו כמעט מדי יום ואף
הוא לא שלט ברוחו והיכה בידיה של נינה. ובכן, זהו מקור
השריטות ששרטה אותו אותה ילדה המוזכרת בוידוי.

תרנגול ש ש מו אוסקר
עכשיו, להשלכת גופת הילדה לתוך הנהר. הרי אין ולא
כלום עם השלכתה של גופת רחל לוין. זו הושלכה בגובה
ניכר מעלה, אל ראשי שיחי צבר, לא למטה, לתוך איזה
נהר. ובכל זאת ארע משהו דומה בחיי ויקטור: משהו מת
והרוג הושלך אל תוך תעלת מים. המשהו הזה היה — תרנ גול
שנמצא בתוך תעלה מאחורי צריפו של ויקטור מיזאן.
תרנגול זה הוחזק תקופה ארוכה בביתו של ויקטור, לא לשם
אכילה, אלא כחיית־בית אהובה על בני המשפחה כחתול
או ככלב. אפילו שם ניתן לתרנגול זה: אוסקר.
ויקטור, שנטה למסורתיות, ראה בו יצור מחונן במעט
רוח נבואה, ביקש למצוא בו סימנים שונים המעידים על
מזל ילדו, אם יבריא סוף סוף, או לאו. אפשר, איפוא, להבין
לעצבות לבו כאשר תרנגולו היקר נמצא הרוג בתוך התעלה
הקרובה, לאחר שנטרף על־ידי תן שהפילו מפיו בעת שרץ
עמו ונפל בעצמו לתוך תעלה. ובכן ,״הילדה״ הופיעה ה פעם
בצורת תרנגול*.
ואשר ל״משטרה וגדנ״ע״ ,חוזר ויקטור בחלומו על
שיחה שהיתר, לו עם אשתו. בה אמר כי היה ברצון עוזר
לשלטונות למצוא את הרוצח האמיתי. מעניין שהוא מעמיד
את עצמו כגיבור בעל ערמה, האומר לרמות את המשטרה,
למען לא תבין שאותו איש העוזר לה הוא הגוצח האמיתי.

מ 9תח שבאב חיבה
עתה נבוא למוצג אחר, המפורסם ביותר בכל הפרשה .
המפתח השוודי. המשטרה טוענת שויקטור הכיר במפתח
שנמצא ליד הגופה׳את המפתח שלו; כן טוענת היא כי מפתח
זה הוא של בית־ד,חרושת למוצרי חשמל אלקו.
ויקטור מיזאן היה בתקופת החקירות המשטרתיות במצב
נוח מאד לכל סוגסטיה ואין בר־דעת יכול להכיר בכל ההו דאות
וההודעות מפי אדם סהרורי. בפגישתי עם היועץ המש פטי
טענתי בפניו ובפני 2קצינים גבוהים שחשוד ממין זה יש
לחקור אותו בכמה שלבים של מצבו החולני, ולא להסתמר
על מה שיוצא — או מוצא — מפיו׳ בשלב הקשה ביותר
של המחלה, בשעה שהוא מתהלך בתוך חלום אחד גדול.
כאשר ניגשתי אני, לבעייה, עבר בינתיים השלב הראשון.
וויקטור נעור מחלומו, למרות חולשת כוחו, ותשישות עצביו.
הוא החל להבחין דברים כהוויתם ; הוא נתפכח. לשאלתה
של נינה בשעת ביקורנו השני אצלו, אם יש בין כליו איזה
מפתח שוודי, אמר :״הן, יש לי מפתח שוודי, אחד בלבד,
והוא אינו זה שהמשטרה מצאה ליד גופת הילדה. מפתחי
שלי בא לי אחרי שסחבתי אותו מאחד מעובדי אלקז, וגם
עליו שלושה סימנים, שונים מאלה של מפתח המשטרה.״
על נכונות דבריו של ויקטור ׳מיזאן עמדתי אני עצמי
עוד לפני שנשאל על כך. בשבת 30 ,במאי, ערכתי חיפוש
מדוקדק בין כלי העבודה שלו, בנוכחות שני עדים. במזוודה
קטנה, תחת ערימת ־חוטי חשמל גיליתי מפתח שוודי משומש,
מסומן בירוק־שחור־ירוק. הרגשנו שברגע. זה נפל לידנו לא
מפתח שוודי סתם, אלא המפתח שיפתח את דלת בית־מאסרו
של ויקטור מיזאן.

מכתב הוידוי הוא תעודה מופלאה אשר פסיכולוגים
מנוסים ומעמיקים יכלו למצוא בה את המקורות הנפשיים
שהביאו לכתיבתו. אולם אפילו סקירה ראשונה מגלה את
כותבו כאדם מתהלך בתוך עננים של חלום, בו מופיעים
רשמים שונים בעירבוביה של רצונות שלא באו על סיפוקם,

כבכל חלום.
ניכר מיד כי זהו אדם נגוע ברגשי נחיתום עמוקים,
השואף להתבלט כאיש מעשים נועזים, אפילו פליליים. הרשמים
שקיבל מן הידיעות על רצח הילדה רחל לוין מה עיתונים
שקרא, בהיותו בעין־גב, השפיעו עליו השפעה עמו קה
ביותר והוא היה נוהג לדבר עליו ואף הזהיר אמהות
שתשגחנד, על ילדיהן בפני הרוצח האלמוני, כל עוד לא
נתפס.
אולם כל פרטי העבירה הפלילית, שהוא מיחס אותה לעצ מו
בכתב הוידוי, אין בהם ולא כלום עם הרצח של רחל
לוין, פרט למלה ״ילדה״ .אשר לאופניים, עליהם רכב בחלו מו,
הרי הם אותם האופניים אשר נינה אשתו מנעה ממנו
מלרכב עליהם באותו 14 בפברואר, כשרצה לסור לסלמה.
אגב, יש להעיר שויקטור מיזאן לא ד,־ה ממילא יוצא למסעו
בשעת חשכה, מאחר שד,אופניים חסרו כל מכשיר תאורה.
אילו יצא לסלמה היה עושה זאת בשעות הבוקר, כפי שביקש

אחרי מאמצים רבים גיליתי גם את בעל המפתח: המהנדס
מרכוס, מעובדי אלקו. הוא אישר מיד שמפתח זה נעלם
ממנו בימים בהם פוטר ויקטוד מיזאן מעבודתו, משמע כי
זהו המפתח שמיזאן הודה על סחיבתו.
מפתח זה הוא בעל שמונה צול, ואילו המפתח הפלילי
הוא של ששד, צול. כן יש עליו ציון מסחרי שונה מזה
של מפתח המשטרה, שהיה מסומן בשלושה חריצים עשויים
באבן י משחזת. טענתה של המשטרה כי מפתח זה הוא של
חברת אלקו אינה נכונה.
בין עובדי אלקו נמצא אמנם אחד העובדים הראשיים,
מר ציפקין, המחזיק בין כליו מפתח שוודי כדוגמתו של
מפתח המשטרה, מסומן בשלושה חריצים אף הוא. אולם
מפתח זה נמצא מאז ומתמיד בין כליו ולא יצא מרשותי.
ציפקין אף הצהיר לפני המשטרה, ברורות, שמפתחם, המפ תח
הפלילי, אינו מפתחו. סימני החריטה משמשמים, איפוא,
רק עובד אחד בלבד ; הם סימנים אינדיבידואלים ואילו
המפתחות הנמצאים במחסן הכללי של חברת אלקו אינם

נושאים כל סימנים שהם.
מפתחם של אנשי המשטרה, אינו, אם, כן, מפתחה של
חברת אלק 1כלל ועיקר: הוא מפתחו של אדם אחר שאינו
עובד בחברה זו. הוא של הרוצח האמיתי של רחל לוין.
(המשך בעמוד ) 14

* רופאיו בנוצרים אף הרשי לו לשאת אשה אחר תקופה
של עשר שנות בריאות. אולם הוא הסתיר את דבר מחלתו
מאשתו, עד לפני לידת הבן.

--* בצרפתית, משמשת המלה ״פול״ (תרנגולת) גם במובן
נערה, בשפת הרחוב.

העולם הזח מס׳ 820

המפתח העוווד אחד ממוצגי החו
נחה העיקריים של
המשטרה הוא מפתח
שוודי, בעל שלו שה
חריצים! שנמצא
ליד גופת היל דה,
במקום הפשע.
המשטרה טענה כי
הוא שייך למיזאן,
בר־לב גילה את מפ תחו
•האמיתי של מי־זאן(ע
ם שלושה צבי
עים) במזוודה קט נה
בצריפו במחנה־ישראל.
מיזאן אישר
את דבר ה מצאו׳ בביקור
שנערך אצלו.

המקרה
המ! 1ד
מימין נראה בר־לב
כשלידו אנשי ה הספניולית מחלקה ישראל,
קול של יצחק
בן־רובי, נסים
מנחם.
כהן, לילי
הוא ביקר אצלם כדי
לחקור את בן־רובי,
על שידור שעשה
אותה שבת, בתפקיד
שמעון שמעון, ואשר
בו הזכיר שמעון
(בן־רובי) באו פן
מקרי כי רצה
לצ;את לחופשה ^בט בריה
— למרות ש הדבר
לא היה ר שום
בכתב־היד ה אורגינלי•
של השי דור.
בן־רובי אישר
נ׳ היתה זו אימרגעית.
פרוביזציה
היומן המס״וו

אד״עוד
: 3ר־ד 3וצא דח *3רת
סי מן ־ השאלההג דו ל. בחייו הפרטיים אליעזר בר־לב (למעלה) הוא פקיד
במחלקה העבודות הציבוריות של הממשלה. הוא לא הניר את משפחת מיזאן
לפני שנודע לו על הפרשה מתוך העיתעות, אן לאחר פגישה עם נינה מיזאן
החליט להעמיד את עצמו לשרותה, להוכיח כ בעלה אמנם חף מן הפשע אשר
יוחס לו. בתמונה למטה: אחת הסצינות ״שהוא הרכיב מחדש, בחפשו אחר
הוכחות. בתמונה נראית נינה מיזאן, משמאל, בחברת שכניה רוז וג׳ק רופא,
באותו מצב אשר בו ישבו ביום השבת הגורלי של רצח הילדה. סימן השאלה
הגדול מסמן את מקום ויקטור מיזאן באותן ז. שעה, אם לא הווב־היכן היה?

מאז נישואיה נהגה
נינה מיזאן לרשום
את מאורעות יומיום
ביומן קטן שניהלה.
באחת המחברות רשום
כי ביום הרצח
עטקו בני הזוג מי־זאן
בהכנותיהם לק ראת
נסיעה לטבריה.
בר־לב עבר בקפדנות
על כל היומנים שבבית והמכתבים
מיזאן, בבקשו פרטים
חדשים על ה מקריאתם
פרשה.
שוכנע
כי הפרנדס
על ההכנות לנסיעה
לא הוכנסו ננסיון
ליצור את האליבי.

במד ף, העם מכיאליק עד טאסט
בוב טאפט אינו יודע מי זד. חיים נחמד
ביאליק. חיים נחמן ביאליק לא ידע מי זה
הסינאטור בוב טאסט. קשה לתאר שני אנ שים
יותר רחוקים זה מזה. אולם יש ביניהם
קשר חשוב מאד: את הפרק האחרון בתול דות
העם היהודי אפשר היה להכתיב בכו תרת
״מביאליק עד טאפט״.
סכום שלם. ביאליק, שמלאו השבוע 19
שנים למותו• ,היה היהודי שחשף במלים מ זעזעות
את קיו מו׳ העלוב של עם שחי על
שנור בגטו, בנה את ביתו על חול. איתו
התחיל הפרק החדש: יהודים שזועזעו מד בריו׳
עלו לארץ, הקימו משקים ובתי־חרושת,
פרצו אל חיי היצירה והבניין.
טאפט, הסינאטור הממושקף ממדינת או־הייאו,
ארצות־הברית, היה נער קטן כשביא־ליק
חיבר את שירו הלוהט. בינתיים הספיק
כמעט להיבחר לנשיא ארצות־הברית, הפן
למנהיג סיעת־הרוב בסינאט ארצות־הברית.
השבוע אמר כמה מלים המסמלות את הש למת
סיבוב הגלגל: המדינה החדשה המת קיימת
בגטו על שנור בינלאומי בקנה־מידה
חסר־תקדים ״.
השדנסגרת. אמר טאפט, האיש שצריך
לדעת ז הרוב בסינאט לא יסבול עוד שמשלם
המסים האמריקאי יתן נדבות לזרים. בשנה
הבאה יפסיק מסינאט את כל המתנות וההע־נקות,
כולל גם מתן עזרה צבאית. המדינות
היונקות את שד האמא האמריקאית יצטרכו
לבקש לעצמם מקורות־יניקה חדשים, או ל השתכר
די מחייתם׳.
אחת המדינות — והמדינה היונקת את
החלב הרב ביותר בהשוואה לגמיל גופה —
היא מדינת־ישראל.
׳ רוברטוס טאפטוס. מאז הימה מדי, -
נת־ישראל הקודמת תלויה בהבל פיו של כל
סינאטור רומאי, לא היתד. עוד חשיבות כה
מכרעת לסינאט זר על גורל העם. קל ל תאר
אח האיש מאוהייאו, ללא משקפיו, לבוש
גלימה רומאית לבנה, נושא את השם,
רוברטוס טאפטוס. וקל. גם להסיק את הלקח
ההיסטורי שבהחלט לא כדאי להיות תלוי ב חסדו
של סינאטור זר, שקולות הבוחרים
ברחובות רומא או קליבלנד חשובים לו
הרבה יותר מאשר גורל עם קטן וטרדני ב הרי
ירושלים.

• משך חנזש שנים 416 :מליון דולאר של
המגבעת היהודית המאוחדת 160 ,מליון דו־לאר
של אגרות־עצמאות שנמכרו עד כה,
275 מליון דולאר מידי הממשלה האמריקאית
ובנק היצוא והיבוא, מבלי להזכיר את מג ביית
הדסה, ההסתדרות, מכון וייצמן, ארגון
אמהות עובדות, קרן נורמן וכמה תריסרים
מגביות אחרות. יוגוסלביה למשל> בעלת ה חשיבות
האיסנוראסגית המכרעת לא קיבלה
מד כה מידי האמריקאים עשירית של הסכום
הזה.

הרומאים אמרו :״התפלל ועבוד״ .לאזר חי
מדינת ישראל כדאי לשנן סיסמה מתוק נת
:״עבוד יותר, התפלל פחות לדולארים!,״

עניגים מיוחדים
פש ׳ד ם !וונ* 1וד ת״ חד שי ם
משך שנים, מאז קום המדינה, לא פסקו
הקובלנות על קיומן של סוכנויות בטחון
מיוחדות בארץ, שלא היתה להן כל הגדרה
בחוק הישראלי, וכל מעמד ממשלתי רשמי.
בכל ארץ תרבותית מקובל שמינויו של
ראש־הבולשת־הפוליטית ידוע לכל, האדם ב משרה
זו כפוף לאחריות צבורית ונתון ל־בקורת
על פעולות סוכניו, שלעולם אינן
חורגות ממסגרת החוק.
עד כה סרבו בי. ג׳י. ואנשי אותם השרו־תים,
להפוך ארגונים אלה, לגופים רשמיים
ומוכרים. אחת הסיבות: קונספירציה מוגזמת
ירושת תקופת המחתרת. סיבה אחרת :
חששו של בי. ג׳י. בענין תקציבם של האר החשש:
העברת האח גוני!!
ריות
על התקציב לידי ועדת הכספים של ה כנסת
עלולה לסבך את פעולת הסוכנויות
המיוחדות.
לאחרונה החלו אנשי המשפטים ובראשם
היועץ המשפטי חיים כהן (העולם הזה ) 812
להמליץ על אישור רשמי של שרותי הבט־חון,
הצביעו על עובדת אי חוקיותם של
מוסדות אלה, חוסר הנסיון של הסוכנים
עצמם, שקשה להם לפעול במסגרת הצרה
של החוק, הסכנה שעורך דין נבון עלול ל סבך
את הממשלה במשפטים הקשורים בזה.
בשבוע שעבר סוכמו הדיונים בין הגופים
הנוגעים בדבר. נקבע כי ״חוק העבירות נגד
המדינה״ (העולם הזה׳ )812 המקנה למדינה
אפשרויות קלות נגד אזרחים חשודים, יאפ שר
לקבוע לראש שרותי הבטחון מעמד חו קי
מתאים.
בשבועות הקרובים, יוכלו אנשי שרות ה־בטחון,
שעייפו מחיי מחתרת של שנים כה
רבות לזקוף את ראשם, להגיד בפה מלא
שהנם פקידים ממשלתיים.
גבולות סחר חליפין
משך כמה שעות, לפני שבוע, הרפו חיילי
צה״ל והלגיון הערבי את אצבעותיהם מעל
הדקי נשקם. בשני מקומות על הגבול נפגשו
מפקדיהם באוירה כמעט ידידותית. במקום
ויכוחים פוליטיים ואיומים, עסקו קציני שני
הצדדים במיקוח על חציר• והזנת בהמות.
לעיתונאים ולצלמים, שהובאו לפגישות על
ידי לשכת העתונות הישראלית, הובטחה
חוייה נדירה ומעניינת. בין השאר, נאמר
להם, יחזירו הלגיונרים עשרות פרות שנגנבו
על־ידי מסתננים. צה״ל, מצדו, ימסור מס תננים
שנתפסו וריצו תקופות מאסר ביש ראל.
הקפטן
והסמל. על כביש טולכרם, בו
מגיע הגבול כמעט עד לכניסת העיר, הוקם
מחסום־גבול. כאשר הגיעה הקבוצה היש ראלים,
כבר המתינו שתי דמויות בצד הערבי
של ה8חסום: קפטן של הלגיון הערבי,

סמל של המשטח־ ,הירדנית. הקפטן — מנומס,
לבוש בקפדנות,־׳ שרביט קצונה בידו,
הצדיע, לחץ ידו של רב־סרן נוטוב׳ נציג
ישראל. כאשר ניגש נוטוב ללחוץ גם את
ידו של הסמל, הבחין הקצין בצלם, ביקש
שלא יצולם.
אחרי הברכות, ניגשו הצדדים לעניינים.
ישראל הציגה את המסתננים המוחזרים,
הערבים הביאו את התמורה. אך במקום
שלושים הבהמות המקוות, דחפו שני שהז רים
ירדניים פרה אחת ועגלה. זה כל מה
שהצליחו לתפוס מהמסתננים, הודיעו. אך
בטרם הושלמה ד,טרנסקציה, תבע הלגיון את
הכסף שהוציא על החזקת הבהמות.
הישראלים, כנהוג בכל עיסקה מסחרית
הגונה, עמדו על המקח. כאשר שילמו, לב סוף,
בדקו הערבים את הדינרים, שמא קיבלי
שטר מזוייף.
ישנם סיכויים. דרומה, על כביש חב רון,
התנהל מחזה דומה, בשינויים קטנים.
גם שם נפל מספר הפרות המוחזרות מזה
שהישראלים קיוו לו. ואילו תשלום ההוצאות
נעשה בעזרת הלואת דינרים של נציג או״ם
במקום.
מבחינה מסחרית, לא היו הפגישות עם
הלגיון עסק מזהיר. גם מבחינה בטחונית,
לא שינו הרבה במצב המתוח על הגבול.
אך כצעד ראשון בהפוגה היו מעודדות.
אם תימשכנה, ישנם סיכויים כי באחת הפ גישות
יחזיר הלגיון את כל הפרות שהמס־תננים
גנבו משך החודש הקודם.

תולדות
0ורז £׳>י>?>ק^ו-ו
־ השבוע הופיעו בשדה־התעופה בלוד כתריסר
חיילים אמריקאיים, שהוטסו ישר מן
הבסיס האמריקאי הקרוב ביותר בלוב. .תפ קידם
היה קל: לשחרר משדה־התעופה את י
המטוס האמריקאי שניזוק בדליקה וגרם ״ל תקרית
בינלאומית מביישת (העולם הזה
.)819
סופו של המטוס המפו1סם היה דל ומוח־בא
מעיני הציבור: הוא נמכר בגרוטאות,
לבעל בית מלאכה תל־אביבי, מנחם ויקטור *)
במחיר 300ל״י. שוטרי שדה־התעופה הוז עקו
תחילה, כשראו אנשים חשודים מסתו בבים
מסביב למטוס שכבר גרם לצרות כה
רבות, אולם גם הם נשמו לרווחה כשנוכחו
לדעת שהם עומדים להיפטר ממנו — ומן
הזכרונות המשפילים הקשורים בו.
*..ששינוש בנ|עתז נושא להשואת תנאי
המחייה בקיבול ובעיר (העולם הזה ,)780

עצם העובדה שבכלל נשאר שריד וזכר מן
המטוס, שאפשר היה למכרו בגרוטאות, גר מה
להערה בלתי־רשמית של קצין אמריקאי.
התפעל הקצין ו, שום כבאי אמריקאי לא
היה ניגש אל. המטוס אחרי שהאש הגיעה
אל הכנפיים, כי הדבר קשור בסכנת נפשות.
לו הבעירה האש את מיכל הבנזין הנמצא
בכנף, היו הכבאים כולם טסים השפימה
בכוח עצמם. אלא שכבאי שדה־התעופה הת עלמו
מחוק זה, הוסיפו (בהצלחה) לכבות
את הדליקה.
הקצין לא האמין שד,יתר, זו תוצאה של
אומץ־לב מיוחד. דעתו: הכבאים לא ידעו
כלל את הסכנה שנשקפה להם.
מפלגות כסיות הכסף
עריסתה של מפ״ם עמדה במרתף של בית
ברנר בתל־אביב. שם התכנסו פעילי האיגוד-
המקצועי, של מפא״י שהתמרמרו על נטיתה
הגוברת והולכת של מפלגתם להתפשר עם
ה״בורגנים״ .פעילי האיגוד־המקוצעי כרתו
ברית עם פעילי הקיבוץ־המאוחד, שנם הם
לא אהבו את 5נהגת מפלגתם. נשואין אלה
הולידו את ״סועה ב׳״ .סיעה ב׳ גדלה, הפכה
התנועה־לאחדות העבודה, התחתנה עם חשו״
הקרוי
מר־הצעיר ונכנסה לחדר־משפחד,
מפ״ם.
בכל הגילגולים האלה מילאה אגודת־פועלי
המתכת את תפקיד כפיות־הכסף אשר הכלה
מביאה אותן עמה בנדוניה, מעבירה אותן
מדור לדור. פועלי המתכת היו מיבצר סיעה
ב׳ ,אחדות־העבודה ומפ״ם.
השבוע נתברר שכפיות־הכסף נגנבו. בבחירות
באגודה, שהיו מלתת מלים רבות
ומכות מעטות, יצאה מפא״י זו הפעם. ה ראשונה
מנצחת: רוב מוחלט הצביעה ב עדה.
אורן,
סנה, מאלנקוב. רעידת־אדמה
קטנה זו הרעידה מיד מחטים רבות בסייס־מוגראפים
הפוליטיים. היה ברור שאין זו
תופעה מקרית. משהו השתנה בציבור ה פועלים
העירוני. מדרכי אורן, משה סנה
וגיאורגי מאלנקוב פגעו קשה במעמד המפ לגה
בעיני פועליה, אפילו בשעה שרמת־המחיה
ירדה, התעסוקה התמעטה וערך ה משכורת
הצטמק.
מאז הבחירות האחרונות היה מקובל לח שוב,
במסדרונות המפלגות והכנסת, שהמצב
נשאר קופא על שמריו. בחירות לאומיות
חדשות נראו בלתי־מציאותיות, אולם עתה
עלול החשבון להשתנות. אם תשנ״ענה כפיות

העולם הוה מס׳ 820

הכסף את מפא״י שהיא עשויה לזכות בי רושה
׳גדולה מן הנדוניה המפ״מית, יכול
המשבר הממשלתי הבא לגרום לבחירות
חדשות.
מנגנון שני הסימנים הראשונים
35 אלף עובדי המדינה מקבלים זה ששה
חדשים את משכורתם החדשית, הקטנה למדי,
באיחור של שבועיים עד שלשה שבועות.
עד כה כמעט ולא מחו על שיטת תשלום זו
של האוצר. סיבת השתיקה: איגוד עובדי
המדינה, המיצג את האינטרסים של העובדים
כלפי הממשלה, מורכב ברובו מאנשי מפא״י,
ואנשי מפא״י באיגוד לא היו מעוניינים לג רום
צרות לאנשי מפא״י באוצר.
אולם בשבוע שעבר הופיעו שני הסימנים
הראשונים להתמרדות עובדי המדינה: ה סימן
הראשון בא מהגוף החזק ביותר של
עובדים ממשלתיים — 6000 עובדי הדואר.
אלה קיבלו עד לפני חדשיים את משכורתם
בזמן, כיוון שלמשרד הדואר הכנסות משלו
והמשכורות שולמו במישרין מהכנסות אלה.
לפני חדשיים, כשהוחמר המחסור במזומנים
בקופת האוצר, ניתנה הוראה לדואר להע ביר
את י הכנסותיו לקופת האוצר, שהודיע
כי יסדיר את. תשלום משכורות עובדי הדואר
יחד עם שאר הפקידים ״ללא הפליה״ —
כלומר באיחור שווה.
ללא ויכוחים מיותרים ניצלו עובדי הדואר
את העובדה שבין סניפי הדואר קיימים קש רים
מצויינים, אלחוטיים וטלפוניים, הכריזו
על שביתת אזהרה למשך שעתיים. שר ה דואר׳
איש הפועל ׳המזרחי, ד״ר יוסף בורג,
היה מופתע מאד :״העובדים אף לא הזהירו
אותי יעל כוונתם לשבות.״ איים חבר ועד
העובדים בתשובה :״אם הענינים לא יס תדרו,
נשבות ממש !״
אין כסף, אין #ידור. אותו שבוע
הושמעה בשידור החדשות של קול־ישראל
ידיעה חסרת־חשיבות לכאורה :״לרגל אחור
בתשלום משכורות הפסיקו עובדי רדיו אתו נה
את השידור לשלוש שעות.״ היתד, זו
ידיעה רומזת לעובדי קול ישראל. אלה נת כנסו
לאספות כלליות בירושלים ובתל־אביב,
ייפו את כוחם של ועדי העובדים שלהם ל הודיע
שאם תוך שלושה שבועות לא ייעשו
סידורים מספיקים להבטחת תשלום המשכו

(העולם
הזה ,)816 פנוד-אל העובדים, הסביר
להם את חומרת צעדם והטיף להם מוסר.
הפנייה היתד, יכולה להסתיים בשקט, לולא
נקט פרלמן בצעד שהרגיז את העובדים :
הוא דרש, לכשתוכרז שביתה, למסור לו
רשימה בה יצויינו העובדים שהצביעו בעד
השביתה ואלה שהצביעו נגדה. מטרתו של
פ־למן בדרישה זו היתד, שקופה למדי, זכתה
לתגובה חריפה.

עליון לא״י, מזכיר הממלכה הבריטית לענ־יני
מושבות, מלך בריטניה הג1ולה, יושב
ראש מועצת חבר־הלאומים.
בחודש שעבר עוררה את חמתו חותמת
דואר שהוטבעה על מעטפות שהוצאו בכפר
ויתקין לרגל ״פתיחת מסילות החוף״ .החו תמת
הכילה משפט על טהרת הלע״ז :

ספר בדיחות, לשיר את שיריהם, שהם כולם
שירים לכבוד גבורי־קרב שלחמו על חרותם
נגד כובשים רבים. אולם בהיותם מנותקים
(פחות או יותר) מאחיהם בג׳בל דרוז בהרי
החוורן, שוב אין להם למי לספר ולשיר.
הם הרגישו מאד בחסרון זה. החודש הח ליט
אחד מהם, כמאל מנצור, בן שייך הכפר

סלים
על מ שמד ה כ בו ד
כשקיבל, לפני כמה שבועות, עורך הדין
החיפאי ישראל עמיקם, חובב הבולים הנל הב
והלוחם הותיק למען הלשון העברית,
מעטפה מבויילת בשני בולים חדשים׳ מיו חדים
של דואר האומות המאוחדות (ראה
תמונה) קפץ מכקאו כנשוך נחש. ך,חותמת
שהכילה את הכתובת (באנגלית) ״הגנה על
פליטים״ הראתה קבוצת ילדים ערביים יח פים
בלבוש קרוע ובלוא. לעורך הדין עמי קם
היה ברור כי כוונת התמונה היתר, לעו רר
רחמנות וצער ׳בלב המסתכלים בה, כתו צאה
מכך משטמה כלפי אלה אשר הביאו
את הילדים למצב זה. וכיוון שפליטים ׳ערביים
קיימים רק מארץ ישראל הרי שמעטפה
זז מהווה תעמולה נגד מדינת ישראל.
מבלי להסס אף רגע, הכתיב עורך הדין
רב המרץ למזכירתו מכתב האשמה ארוך
וצפוף שורות, בעברית, לפי הכתובת: ה מזכיר
הכללי של האומות המאוחדות, ני ד
יורק, ארצות הברית.
במכתבו השתדל עמיקם להוכיח מהי מי דת
אי־ההצדקה שבכוונתה של החותמת, הר צה
ביסודיות על בעית הפליטים הערביים
אשר עזבו, לדבריו, את שטחי מחייתם מר צונם
הטוב, ללא כל כפיה או לחץ פיסי.
בסיום המכתב דרש עמיקם ממזכיר ה־או״ם
לאחוז באמצעים ולהפסיק את הפצתה
של המעטפה ש״אינה מוסיפה כבוד לאר גון
האומות המאוחדות.״
כעבור שלשה שבועות קבל עורך הדין
עמיקם מכתב תשובה ממנהל הדואר של ה אומות
המאוחדות. המכתב כלל התנצלות
שהסבירה כי אין דואר האו״ם אחראי לייצור
מעטפות אלו, היות ויצמיד, הנם סוחרי בו לים
הנוהגים למכור מעטפות המציינות הו צאת
סריה חדשה של בולים ביום הראשון

המסיבה הדרוזית-היהודית כירושלים*
אחרי הדבקה, פרצוף מבוהל
361ז 131111)1 15ק״ 3.011)18 1161
כתב עורך דין עמיקם, במכתבו לשר הדואר
של מדינת ישראל: זהו קיפוח זכות רש־מיותר,
של הלשון העברית בדואר ישראל.
שלשה שבועות לאחר מכן קיבל עורך
הדין תשובה קצרה וחותכת מד״ר יוסף בורג,
שר הדואר: החותמת שמדובר בה נקבעה
על יסוד בקשה מיוחדת של מפעל מלוה ה עצמאות.
הוסיף שר הדואר שנעלב מסגנון
מכתבו של עמיקם :״א1י חונכתי בהערכה
לאות העברית ולא באתי לארץ כדי לשכוח
זאת. דואר ישראל יעמוד על משמרת -שפת
ישראל.״

עספיה אשר בהרי הכרמל, לתקן את המצב.
דמשקוורשה. כשנפגש עם יצחק גולן,
איש קול־ישראל ובעלה של אשת קול־ישראל,
התגבש הרעיון: גולן יזמין אליו צעירים
יהודיים, מנצור יביא צעירים מכפרו, השניים
ייפגשו במסיבה חסרת־תירוץ בביתו של
גולן בירושלים.
כמה ימים לפגי המאורע נפוצה השמועה
יעל, דבר המסיבה בחוגים רבים בארץ. בי רושלים,
תל־אביב, אפילו בחיפה, הירהרו
צעירים כיצד יצליחו להיות מוזמנים. אולם
בערב עצמו לא נכחו יותר אנשים מאשר יכלו
החדרים הצרים להכיל: כתריסר יהודים,
כולל יהודיות, וכתריסר דרוזים, ללא דרו זיות.

זכו למסיבה שהיתר״ אולי, המסיבה
הראשונה בארץ בה התמזגו שני הלאומים
ושתי התרבויות כמעט לחלוטין. הורות ודבקות,
בדיחות מדמשק ומוורשה, הצטלבו.
בשעות המוקדמות של הבוקר חזרו הד רוזים
בקבוצה אל אכסניתם. בדרך נתקלו
בפרצוף מבוהל. כעבור׳ דקות מעטות הקיפו.
שוטרים מזויינים את לובשי הכפיות דוברי־הערבית,
ציוו עליהם להרים את ידיהם .,לש־שוכנעו
שאין אלה, מסתננים, לקחום במכו ניותיהם
הביתה.
סיכומו של מנצור :״אם אנחנו רוצים
לחיות יחד בארץ אחת, אנחנו צריכים לבלות
יחד. אנחנו מוכנים לשיר ולשמוח עם כל
אחד — שרק יהיה מישהו שאפשר לשיר
ולשמוח עמו.״
מחן חלב על ש 9ת הים

הפליטים הערכיים כמעטפת או״ם לפני רות בזמן, ישביתו את השידור משך שעה
אחת באחד הימים של השבוע. השעה שנק בעה
לשביתה אפשרית 9—8 :בערב, שעת
שידור החדשות, והשעה רבת־המאזינים ב יותר
בין שעות השידור.
אם כי פניית העובדים היתד, אל איגוד
עובדי המדינה, החליט ראש שרותי המודיעין
מויש פרלמן להתערב במצב. פרלמן, שיצא
בינתיים לחופשה ממושכת, כנראה בשלב
ראשון בביצוע דרישת אנשי מפא״י לסילוקו
העולס הזה מס׳ 820

התנצלות, נשיכת

נחש

להופעתה. מנהל דואר או״ם הביע את צערו
על התגובה השלילית שגרמה המעטפה ב ישראל,
הבטיח לתקן את המעוות, להודיע
ליצרן המעטפה על התגובה.
תשוכה חותכת. לא היתד, זו פעם
יחידה לעורך דין עמיקם להתנער כך מכסאו
על מנת לשגר מכתב תלונה על נושא בו־לאי־לאומי
כאחד. בעברו העשיר זכה לחליפת
מכתבים בענינים דומים, עם המנהל ה כללי
שלי דואר ממשלת המנדט, הנציב ה
מיעוטים

מ לשמוח
הדרוזים הם העם השמח ביותר במרחב.
בשעה שהיהודים הזיעו בשדות והערבים היו
שקועים בעצבות בבית־הקהווה, אהבו הד־הוזים
בכפריהם לעלוז ולשמוח׳ .
נטייתם זו לא אבדה — עד כה — גם
במדינת־ישראל. צעירי הדרוזים אוהבים ל

בתחילת
יולי הכריז המפקח על המזונות
אבינועם הלוי: אנו נאלצים להוסיף שוב
אבקת חלב לחלל הטרי בשיעור של 10
אחוז. הסיבה: בתנובת הרפת החלה ירידה
עונתית, ואין די חלב בשביל כל האוכלוסיה.
יומיים אחרי הכרזה זאת, הופיע אצל תת־שר
משרד המסחר וד,תעשיה זלמן סוזאייב
נציגי מגדלי הבקר שליד התאחדות האכרים
והצהירו ז אנו שופכים בכל יום אלפי ליט רים
חלב לבורות הביוב מכיוון שאין לנו
אפשרות לשווקם.
הסבירו נציגי הרפתות הפרטיות: את
מחלקי החלב שלנו סיפחה תנובה לעצמה.
מאתנו נמנעה אפשרות טכנית למכור חלב.
על־ידי העברת הצרכים, שהיו קשורים לנד
חלקי החלב שלנו למחלקי תנובה נוצר ב מוסד
ההסתדרותי מחסור ולכן חודשה בלחץ
תנובה הוספת האבקה לחלב הטרי.
איימו הרפתנים הפרטיים: אם העניין לא
יסודר תוך ימים ספורים, יופיעו עם מיכלי
החלב שלהם בככר מוגרבי, תל־אביב, ויציפו
בחלב הטרי את כל שפת־הים.
* בפיסה הימנית למטה, נמאל מנצור.

חייד
משוחררי

דגד הגדוד השני

אורות, דגלים, תזמורת משטרתית, שולחנות ערוכים מיל או,
בתחילת השבוע, את גן הקריה, תל־אביב. ביניהם הצטופפו
400 מאות גברים וקומץ נשים, ידיהם מושטות וחיוך חולמני
על הפנים. מדי פעם פרצו בצעקות־הנאה :״מוסקה, ממזר!
אתה עוד חי?״ ״יודקה, בן בליעל, מה שלומך?״
באחת הפינות לחץ גבר נמוך־קומה ואדום־פנים, לבוש חלי פת
גברדין מהודרת, ידיים בקבלנות* .הוא עוד לא השתנה, ה־סרג׳נט־מיג׳ור,״
העירו בעלי הידיים הלחוצות, בהערצה. העיב־דה
שהסרג׳נט־מיג׳ור היה עתה חבר הכנסת שלום זיסמן לא
נראתה להם כה חשובה.
לא היה זה השינוי היחידי שניכר בקרב חיילי הגדוד השני
של הבריגדה, בכינוסם השני, במלאות עשר שנים לצאת הגדוד
את הארץ. שוב •לא היו אלה בחורים צעירים שדיברו על הלילות
השקטים של בנגזי או חויות הקרב באיטליה. רובם הספיקו
להתחתן, לגדל משפחות וכרסים; אך זכרונותיהם מימות הגדוד
עוד היו טריים וחיים כביום הוויתם.
רוצים לחתום בעברית. במרכז השיחות היה *־דגל
הציוני שהגדוד הניף, בשעתו, על אף רצון האנגלים. הוא גם
היה מרכז הטכס המיוחד שתו.כנן לאותו ערב ואשר בו נועד
הדגל לע 3ור לרשות אחד מגדודי הקרב של צה״ל.
כמעט מיום אירגון הפלוגות העבריות הראשונות בצבא ה בריטי
פרצו סיכסוכים וחיכוכים בין הארצישראלים ומפקדיהם
האנגלים. היהודים רצו להבליט את השתייכותם הלאומית, ואי לו
הפיקוד הבריטי אסר כל גילוי כזה. אילו רק היה יכול, היה
שש לאסור עליהם להשתמש בשפה העברית.
תקריות על רקע זה לא חסרו. פעם החליטו אנשי הפלוגות
כי לא יחתמו על קבלת משכורתם אלא בעברית. לא היו כל
פקודות רשמיות שאסרו את הדבר, אך המפקדים האנגלים הז הירו
את החיילים שימררו להם את החיים בשל החתימה העברית.
לא היתה זאת התופעה היחידה שפגעה ביהודים. התפקידים
שניתנו להם נראו משפילים, לא הלמו א.ת השאיפות שדחפו אותם
להתגייס. משך שנים הופקדו כשומרים על מתנות ומיתקנים
עורפיים, לא נראו להם כל סיכויים שהם יישלחו לשרות פעיל.
״׳המל]* רימה אותי לבסוף באה הבשורה המקווה:
הגדוד יעבור מצרימה. סוף סוף יתיצבו החיילים העבריים פנים
אל פנים מול האויב הנאצי.
במסיבת הפרידה בחיפה קרתה שוב תקרית. בשעת נגיגת
התקוה התישב הקצין הבריטי באופן הפגנתי. החיילים היהודים
שוב התמרדו. הקצין ביקש סליחה.
המכה הגדולה ירדה עם הגיע הגדוד למדבר המערבי. הברי טים
לא חלמו כלל להפעיל חיילים יהודיים בחזית הקרב. הם
הושיבו אותם בפינה מדברית נידחת, בתפקיד שמירה.
מחוסר פעולה קרבית, הפיגו החיילים את השעמום במאבק
לאומי: הם הניפו את הדגל הציוני. הקצינים הבריטיים איימו
שישלחו הוסארים• אנגליים להוריד אותו בכוח, פירקו בינתיים
* חיילים מובחרים, שנמנו בתקופות עברו עם חיל־הפרשיס
הקל, עסקו בתפקידי סיור.

עג בניו תשדכדא ביו ס
ביודפת הנצורה השתמש יוסף פלאביוס
בשאריות המים לצרכי כביסה. המטרה היתה
להטעות את האוייב בהערכת המצב הכלכלי
במבצר המכותר. ישראל המייצרת כ־ 20 אחוז
ממזונותיה בלבד זכתה לפירסום עולמי :
בה הושמדו 200.000 קילו עגבניות מסוג
א׳ 6 ,מיליון קילו סלק סוכר נרקבו בשדות,
עשרות עלפים ליטרים חלב נשפכו לבורות
ביוב, עשרות טונות דגים הושלכו חזרה
לים.
ייתכן שבארצות השכנות עשו הידיעות
רושם של שפע כלכלי השורר בארץ. אולם
בארצוח־הברית הן עוררו תדהמה כללית. כי
באותו זמן מתנהל משא ומתן קדחתני על
מכירת עודפי שמן, אבקת חלב וחמאה ל ישראל
במחירים סמליים, בהסתמך על תת־התזונה
השורר בארץ לדעת מומחים לר פואה.
האיש
האלמוני מהחוץ. בעיתונות
המקומית נמצאו פרשנים, שהסבירו: העגבניות
הושמדו כדי לשמור על מחירים גבו הים
לתוצרת החקלאית כתוצאה מהסכם פני מכל
הסקטורים.
מי במשקים החקלאיים
נמצאו מומחים שהשוו את המצב לתקופה
בה שרפו בעלי המטעים בברזיל את עודפי
הקפה כדי לשמור על רמת מחירים גבוהה.
העיתונות השמאלית עשתה את החישוב כמה
תושבי מעברות אפשר היה להזין במזונות
המושמדים, הוגשו כמה שאילתות בכנסת.
בדיוק מה שרצו חברות השיווק לירקות.
מהר התברר, שהצעקות היו קצת מוגזמות.
לא 200.000 קילו עגבניות הושמדו, אלא רק
החלק העשירי מזה. חברות השיווק רצו למ נוע
מייצרני השימורים את האפשרות ללחוץ
על המחירים בגלל העודפים, שהגיעו לשוק
בכת אחת וזרקו כמה טונות עגבניות ל ואדיות
שבכרמל ולמזבלות בביודדגון. ב אותו
רגע צילצל קול מסתורי של ״איש

את הנשק מן היהודים.
אולם האנגלים הבינו כיצד לשכך מרידות מסוג זה. משל חת
של קציו, סמל וטוראי הוזמנה למפקדה, נדרשה לשפוך
את לבם. התוצאה היתד, הבטחה גרנדיוזית: הגדוד יישלח לקרב.
אלא שבינתיים עליו לעבור אימון קרבי מוגבר.
אימונים אלה נמשכו תשעה חודשים. יום יום יצאו החיילים
לתרגילים: כיתתיים, מחלקתיים, פלוגתיים, גדודיים. אולם בסוף
נמאס הדבר על כולם. כדי ללחום בהתנוונות המציאו עבודות
מיוחדות: להזיז קיר בטן, באמצעות חבלים, מרחק של מטר.
במלאכה רבת־תכלית זו עסקו 200 חיילים יהודיים משך שבוע.
לא היתר, עוד אפשרות למנוע תופעות של התפוררות. חייל
אחד התלבש לבוש ערבי, הודיע שהוא עובר לשבט הסינוסי.
״המלך האנגלי רימה אותי,״ הודיע למפקדים הצריטיים .״אינני
חייב למלך דבר. החל מהיום אשמע רק לפקודת הוד מעלתו,
האמיר אידריס אל־ם ינוסי!״
20א חו זי םאבילות. בשנת , 1944 כמעט ארבע שנים
אחרי הקמתו של הגדוד. נשלח טוף סוף לחזית איטליה. המגע
הראשון עם הגרמנים, מנוסי־המלתמה, לא עמד בסימן המזל.
ליהודים נמסר שהגרמנים מפנים את העיר שממולם, הם יצאו
קדימה לתפסה. התוצאה היתה שחיטה .״ברחנו כמו כלבים,״
נזכר אחד מקציני הגדוד .״אולם יותר לאט מן האחרים ! ״
ברבות הימים התרגלו אנשי הבריגדה לאויבם הערמומי.
אולם המלחמה כבר קרבה לסיומה, פעילות החיילים מארץ-
ישראל עברה לחזית אחרת: העברת פליטים יהודיים לארץ.
הם הקימו רשת הברחות ענקית, רתמו לצרכי הציונות את כל
המנגנון האדיר של צבא הוד מלכותו, להפר את פקודות ההגירה
של ממשלתו בפלשתינה.
האנגלים ידעו זאת היטב. תחילה ניסו להלחם בתופעה,
אחר כך בחרו בשיטה הרבה יותר פשוטה: הם פירקו את
הבריגדה היהודית, החזירו את חייליה ארצה. הדגל, שהוכר
בינתיים כנס רשמי של היחידה, קופל, הוחזר לבעלו, שהביאו
עמו מגרמניה, בשנת ,1938.שם התנוסס בראש התורן של מחנה
חנוכבי הצעיר.
״ שמאלה פנ ה במלחמת העצמאות, התגייס אותו
בחור לחטיבת הנגב. הוא. הוציא את הדגל הפשוט מארונו, הוביל
אותו עמו עד, לתוך מדבר סיני, מעבר לגבול המצרי. עם שח רורו,
קופל הדגל שוב.
השבוע הוציאו את הדגל סופית מן הארון. הדגל הונף בראש
תורן מקושט בגן הקרייה, משמר־כבוד של ארבעה אנשי הגדוד
לשעבר ניצב סביבו. לקול תוף בודד של תזמורת המשטרה,
התקדמה חולייה חמושה של צד,״ל, התיצבה מול הדגל.
מפי אחד מארבעת האזרחים נשמעה פקודה תקיפה וחותכת :
״שמאלה פנה !״ הארבעה הסתובבו, עזבו את המגרש. במקומם
עלו שני חיילים, אנשי היחידה שאליה הועבר הדגל.
לדבריו של הרמטכ״ל, מרדכי מקלף, לשעבר חייל הגדוד |
השני, כי ערכיה של הבריגדה היהודית עברו לצבא הגנה לישראל,
ניתן עתה סמל מוחשי.

מהחוץ״ לכל מערכות העיתונים על שערו ריית
העגבניות ודרש במפגיע לשלוח צלמים
למקום. המטרה הושגה. בלחץ הממשלה, הס כימה
התעשיה להפעיל שתי משמרות במפ עלי
השימורים ולקלוט את כל העודפים במ חירים
מוסכמים מראש.
אולם התעשייה אינה יכולה לקלוט את
עודפי הסלק במשקים החקלאיים, מהעדר
יכולת טכנית.
הממשלה עודדה את גידול הסלק כחומר
יסודי לייצור עצמאי של מיצרך מזון חשוב־סוכר.
על הקמת בית־חרושת לסוכר הוחלט
עוד לפני שלוש שנים. עמד להקים אותו
בדרום המשביר המרכזי בעזרת המילווה ה אמריקני.
בינתיים גדל הסלק והמשביר המר כזי
טרם הניח את אבן הפינה,לבית החרו שת.
האחים
בז׳רנו מצאו את הסלק כחומר
מצויין לתעשיית כוהל. בעקבותיהם הלכו
גם תנובה, פריימן, ואחרים. הממשלה עודדה
את ייצור הכוהל משתי סיבות: הסלק לא
הלך לאיבוד ומהכוהל גבתה מס בלו גבוה.
אולם למרות מאמציהם של כל המפעלים
ביחד, אין באפשרותם לקלוט יותר מ־40
אחוז מהתוצרת. בינתיים הולך ונשלם בית־החרושת
לסוכר של עסיס. המשביר המרכזי
החליט להקים את מפעלו בסביבות עפולה.
אם עד אז לא ירפו ידי המשקים ויוסיפו
לגדל סלק סוכר, ואם הסלק יכיל די מתיקות
לייצור סוכר, תהיינה האבידות,שסובלים המ שקים
כעת, כדאיות.
חינוך בוז דשקס פי ר
המשרדים של משרד החינוך והתרבות
ברחוב הנביאים בירושלים מצטיינים בדרך
כלל בשקט. השבוע היה השקט עמוק גם

מן הרגיל. העובדים כאילו הלכו על בהונות
הרגליים. הסיבה: ועדת חקירה מיוחדת
חקרה מקרה חמור ביותר של ״נזילה.״
ביום הראשון של השבוע שעבר, פחות
מ־ 24 שעות לפני שמאות תלמידי ישראל היו
צריכים לעבור את בחינתם האנגלית, במס גרת
בחינת הבגרות, ניגשה מורה ירושלמית
צעירה אל אחד מחברי ועדת הבוחנים, הראתה
לו שתיים מחוך שלוש השאלות של
הבחינה. שאלות אלה הומצאו לה על־ידי
התלמידים, כהוכחה לכך כי השאלות כבר
הגיעו אליהם.
משרד החינוך הסיק את המסקנה היחידה
שאפשר היה להסיק: הוא דחה את הבחינות
לשבוע.
אידיאלי מאד. מניין באה הנזילה?
הרעיון הראשון היה כי התלמידים הש תלטו
על השאלות באחד מבתי־הספר, כ דרכם
מאז. אולם חיש מהר נתברר כי אין
הדבר כך. אחד מנושאי הבחינה היה ״בית-
ספר אידיאלי״ .אולם נוסח זה, שהגיע לבתי-
הספר, היה נוסח שני. ההצעה המקורית
היתד בית־הספר האידיאלי.״ הנוסח בידי
התלמידים התאים לנוסח מקורי זה.
לא היה איפוא, ספק שהתלמידים שידלו
מישהו מפקידי המשרד למסור להם את הב חינה
לפני שזו הועברה בסודיות גמורה,
בידי המפקחים עצמם (שהם פקידים ממשל תיים
גבוהים) למנהלי בתי־הספר, הוחבאה
על־ידם בסייפים בטוחים. ייתכן והדבר קרה
שעה שהפקידות העתיקו אותן, או אף ב שעה
שועדת שלושת הפקידים, שקבעה את
נוסח הבחינה, התוכחה על הניסוח.
בו ס מים באנגלית. רוב רובם של
התלמידים קיללו בלבם את הגונבים, שגרמו
רק לדחייה של שבוע ולמריטת־עצבים נו ספת.
אולם הגונבים לא רצו כלל להקל עלי הם.
מטרתם היתה אחרת: להפגין הפגנה
בולטת נגד הבחינות האנגליות.

במדינה
טוענים התלמידים :״למה לנו ללמוד אנ גלית
קלאסית ולהתעמק בספרות, אס אי
אנחנו יכולים אחר־כך לבקש כוס מים בשפה
אנגלית שתובן על־ידי בני־אדם?״

לתלמידים היה על מה להסתמך
הסטאטיסטיקה היבשה הוכיחה כי בבחי נות
לאנגלית נכשלים יותר תלמידים מאשר
בכל מקצוע אחר. בשנה שעברה היה הציון
הממוצע של כל הנבחנים בחיבור ,66ב־תנ״ך
,67 במתמטיקה ,72 בכימיה ,87 בדברי
הימים ,61 בספרות 74 ובתלמוד .76 באנ גלית
היה הציון הממוצע מביש .58 :ב תחתית
הרשימה עמד בית־ספר חולוני (ציון
ממוצע .)44 בראש הסולם עמד בית־ספר חק לאי
(ציון ממוצע .)72
משרד החינוך לא הסכים ששיטת הלימו דים
אשמה .״מה יש?״ אמר אחד מפקידיו.
״לצבר קשה ללמוד אנגלית ! זה עולם זר
בשבילו. אולם גם בחוץ־לארץ קשה יותר
ללמוד שפה זרה מאשר כל מקצוע אחר ! ״
אולם נראה שגם משרד החינוך הסיק מסקנות•
ועדה מיוחדת עוסקת עתה בהכנת
ריפורמה יסודית של לימוד האנגלית, הכ נסת
שיטות מעשיות יותר שתשמנה את
הדגש על הצרכים המעשיים, ולא על שקספיר.
הדורן ת הבאים של תלמידים ייהנו מרפורמה

אולם תלמידי תשי״ג נאלצו, השבוע, ל הזיע
על הבחינות המתוקנות שהוכנו ב־חפזהן
על־פי כל הכללים של השיטה הישנה,
הועברו לבתי־ספר כאילו היו המלים האנ גליות
מצטרפות לצ׳יקים של מליון דולא-

רים.
אזרחים הקומזיץ נ ש אר ב ק״ פ טון
קבוצת הכמרים הדרום־אפריקאיים, נציגי
הכניסיה ההולנדית הרפורמית, שסיימה ה שבוע
את ביקורה בישראל, נמנתה ללא ספק
על קבוצת התיירים העליזה ביותר, שדרכה
על אדמת ישראל מאז הקמתה.
52 הכמרים, מלווים שמונה מנשותיהם, הס פיקו
לגרום לכמעט־תקרית מדינית, כשבי־קרו
ליד הכותל המערבי דחפה אחת הנשים
פתק לאחד החריצים, ביקשה באמצעותו מ־הריבונו
של עולם, להחזיר את שלטון ישראל
לעיר העתיקה. הפתק כתוב אפריקאנס,
גרם לכאב־ראש ללגיונרים שהרגישו במעשה.
משתורגם הפתק, הוחזקה כל הקבוצה במעצר־בית,
נאלצה אחר־כך לחזור את 800 המטר
לישראל, בדרך עקיפין של טיסה עטרות־קפריסין־לוד.
דבר
זה לא פגע במצב ח חם של הכמרים־
התיירים שעוד הספיקו לנטוע יום לפני עזי בתם
את הארץ 60 עצים בקיבוץ צובה, ה מורכב
מארבע חמישיות יוצאי דרום־אפריקה,
כשכל אהד מן הכמרים ונשותיהם נוטע עץ
על׳ כסף, אילנה הלאומי של דרום־אפריקה.
אחרי נ3יעת 60 העצים הסבו הנוטעים
ומארחיהם למסיבה, שלדאבון לב כל הנוג עים׳
לא היתה לפי התוכנית 5בדרום־אפ־ריקה
הוזמנו 600ק״ג בשר, נקניקים וקמח
תירם, כדי להשוות לחגיגת הנטיעה אופי
דרום־אפריקאי, עם1£18.זץ? 131ז 3מסורתי(קומ זיץ
של בשר צלוי.ודים ת תירס, הנערך סביב
מדורה ולקול שירה) .אל על גרמה לביטול
התכנית הטעימה. שביטל, ברגע האחרון, את
הובלת המצרכים, שנשארו בקייפטון הדרום-
אפריקאית והרחוקה.
נתניה פנינת החיך
חצי מיליון תושבים, מפתח־תקוה, תל־אביב,
רמת־גן ותריסר השכונות סביבן מחפשים
מוצא לים. הם רוצים חוף רחצר, בעל שירו תים
מתאימים, קרוב למקומות מגוריהם.
חוף תל־אביב, הקרוב ביותר, אינו בא ב חשבון.
האנשים מעדיפים את הזיעה על החיידקים
שבמימיו. בודים, אליה התרגלו לנהור
ברבבות משך שלוש השנים האחרונות,
סגרה את חופה. פה ושם, לאורך החוף, צצו
נקודות הדשות, למשוך אליהן את נחשולי
המתרחצים והמתנפשים.
משקיעים בלגיים. המתחרה הרציני
ביותר לכתר ״פנינת החוף״ היא נתניה, בירת
היהלומים, השוכנת 40 קילומטר צפו נית
לתל־אביב.

העולם חזה מס׳ 620

זה שנים רבות שלעיר הצעירה (היא נוסדה
ב־ ) 1929 יצאו מוניטין כעיר נופש ומרגוע.
אנשים רבים, מכל חלקי הארץ התרגלו לב לות
בה את חופשתם השנתית, הצבא הברי טי
הקים סביבה את מרכז הנופש וההבראה
הגדול ביותר שלו במרחב.
הסיבות לכך הן שפת־ינן ארוכה. מגוונת,
עטורת גנים נפלאים, מקומות הארחה ובי לויים
ממדרגה ראשונה. לפני שנים אחדות
נעשה מאמץ מיוחד במינו להרחיב עוד את
כוח המשיכה של העיר ! באחד מסיוריו ב־חוץ־לארץ
הצליח ראש העיר, עובד בן־עמי,
למשוך קבוצה של משקיעים בלגיים.
הטיפול המעשי נפל בחלקו של הלל צור,
סגן ראש העיר (מטעם חרות) .משך השנתיים
האחרונות הוקמה רשת של בתי־מלון, מיג־רשי
ספורט, שעשועים, הגנים ־שבראש הצו;
קים על החוף הוארכו במאות מטרים של
מדשאות, טיילות, ספסלים, פינות־נוי.
רצפת בטון. התוכנית העיקרית נגעה
לשפת־הים עצמה. אדריכל מקומי, סם ברקאי,
ערך תכנית לריביירה מודרנית, שתכלול בית
מרחצאות מפואר, בריכת־שחיה על ראש ה צוקים,
בית־קפה, מגרשי ספורט. המחיר ה משוער
300 :אלף ל״י.
עירית נתניה חיפשה, מצאה כמה יהודים
שהיו מוכנים להשקיע את הכסף הדרוש. אך
העמידו תנאי ראשון: סגירת החוף, הכנסת
קהל אליו רק תמורת תשלום. עכשיו מנסה
העיריה למצוא פשרה.
בינתיים נעשים נסיונות־פיתוח, בחוף הנו כחי.
הבעייה הקשה ביותר שנתקלה בה ה־עיריה
היא שמשך כל חודשי הסתיו והחורף
מכסים הגלים את חולות החוף, מגיעים עד
לרגלי הצוקים, סוחפים אתם כל דבר שאי נו
מוצק לחלוטין.
עד כה נהגה העיריה להקים מיבנים ארעיים,

מראה־שכת של חוף נתניה .,אליו גוהגים לבוא רוב המתרחצים
מסביבות פתח-תקוה, תל-אביב ורמת־גן, כגלל חופה המזוהם של ת״א

מעץ, שהיתר, מפרקת אותם עם תום הקיץ.
השנה נעי&ה נסיון־ביניים: יוצקה רצפת
בטון, בעובי של 70ס״מ, אשר קצוותיה הוש קעו
למעלה ממטר בתונז החול. עליה הוקם
בית־קפה מעץ. בתוכנית הגדולה צריכים ה־מיבנים
להיבנות בתוך הצוקים עצמם, מעל
רמת הים.
השמועה האחרונה. האורחים החשו בים
ביותר של נתניה הם, כמובן, אלה הבאים
לבלות שם שבוע־שבועיים. אך מדי שבת מציפים
את שפת־הים אלפי מבקרים מתל־אב־ב
א־ מן הישובים הסמוכים, הבאים בשרות
מוניות או במכוניות פרטיות, לבלות שעות
אחדות בלבד. לרשותם העמידה העיריה סב־כות־צל,
מים, מצילים, עזרה ראשונה ואילו
בעלי הזכיון על המקום הקימו בית־קפה,
מלתחה, סוכית־הלבשה.
האורחים המהווים מקור הכנסר, לא־מבו־טל,
מביאים אתם גם בעיות שונות ומשו
נות. אשה אחת, למשל, פנתה למשטרה,
בבקשה שתאסור מישחק קלפים בבתי־הקפה
במקום: בעלה הפסיד יותר מדי כסף משך
חופשתו שם.
פקידי מס־ההכנסה מבקשים לראות את
רשימת האורחים בבתי־מלון, לברר כמה הרשו
לעצמם להוציא בתקופת שהותם שם.
הדבר הבהיל כמה בעלי־רכוש חמקניים. ואילו
השמועה האחרונה היא שהרבנות עומדת
לדרוש שכל זוג מתארחים יציג תעודת נשו־אין
— ושתינתן הזכות לנשים לבדוק #ם
בעליהן אמנם היו שם לרגלי עסקים, בחברת־גברים.

תוכנית
הריביירה של נתניה שתוכננה על ידי האדריכל סם כרקאי. משמאל -כית הקפה, כמרכז -כית־המרחצאות
שייכנו כתוך הצוק. למעלה: כריכת השהיה. בך תיהפך נתניה למרכז כילויים ונופש כארץ.

כין השאר: סוכות־הלכשה להשכרה לנוחיותם של בל
הכאיס לרחוץ, המוצאים לפניהם חוף מסודר ומנוון.

על ראש הצוקים: פינת נוי רומנטית, לזוגות
נאהבים, עם מראה כללי נאה של הים לרגליהם.

אך השמועות אינן מבהילות במיוחד את
אנשי ענף הבילויים של נתניה. ישנם דברים
ממשיים הרבה יותר, והם מעידים: נתניה
עומדת על סף תקופת־זוהר כמרכז־בילויים.
לפיתוח האחראי
ראש העיר,
סגן

שפת -הים :
הלל צור.

שני מאהבים. נערה אחת

״ הגב 1ר
הראש

שד המחזה:
כחזיד ונום־
זהב באפו״
אלוין אפשטין (ימין) כלהקת דקרו

המבקרים הללו ! .ככל שאני מרבד, לקרוא מאמרי־ביקורת על
מחזות והצגות בתיאטרון כן אני מיטיב להבין את זעמם וחרון
אפם של אנשי הדרמה והתיאטרון על המבקרים למיניהם.
המבקרים הללו ! בא לו מין מנקר שכזה לתיאטרון, רואה מה
שרואה — ממקום טוב, דווקא, ובהזמנה, חינם אין כסף! —וכותב
אחר כך ככל העולה על רוחו. הוא רואה עצמו מעין שופט
עליון, מין פוסק אחרון, וכדרכם של הללו אין הוא מסתפק
בהוצאת פסק־דין, לעונש או לחסד, אלא אף מנמק את פסק־דינו
ואם, חלילה, יהיה זר, לשלילה הריהו מוקיע ומשמיץ מה עושה א רוץ אססטין בארץ?
התמונה שבראש העמוד לקוחה מספרו של בנטלי על חיפושי-
את ה״נענש״ ואפילו מחרפו ומגדפו, משל הכל שרי לו, הכל
מותר לו. ואין הוא מתחשב כלל בהשקעות המרובות שהשקיעו
התיאטרון שלו. בנטלי מציגו ליד מורו דקרו ומבליט את שמו.
אנשי הדרמה והתיאטרון, אם בכשרון ואם בכסף ובעבודת פרך.
אודה על האמת: הבאתי עדות זו במתכוון לחלושי הדעת
בעדני טעק שאם אין להם אילן־מן־החוץ להתלות
היש בדר, ממידת היושר י
בו הם נופלים־אפיים־בפנים...
הנה נזדמנה לידי ״רצנזיה״ של אחד. מין
מבקר שכזה״ ,ולמען הוכיח לקוראי שהבנתי
והלא אנו ראינו את. האמן הצעיר אלוין אפ־לזעם
וחרון־האף של התיאטרון על המבקרים
סטין בביקורה של להקת־דקרו אצלנו לא רק
יש לה על מה להסתמך, אביא ממנה כמה קטעים.
כמשנה־לדקרו — וזה. לא מעט אלא כאמן
מובן שכדי לא להזיק לתיאטרון שבו הוצג המ פנטומימה
שהתיאטרליות מורגשת בו בכל זיע.
חזה אוציא מן הקטעים את השמות ואציינם
כמה מאתנו אמרי אז: לג אמן כזה — והלא

שמו מעיד על זכותנו לחלום כן־ — בא אלינו
״אמש, אחרי תוחלת ממושכה מיום אל יום,
,לתיאטרון שלנו, בכל גילויו, המצפה להעלאתה
אחר? דחייה והיסוס כמעט חדשיים, שגירו עד
ולעידונה של אמנות התנועה ומבעה !
למאוד את ציפיית הקהל׳ אבל גם את סבלנותו
לפני כשנה בערך, נתבשרנו שאלוין אפסטין
— אמש סוף־סוף הוצגה הדרמה של
אמנם בא לארץ, ולא זו אף זו: שני תיאטרו (
)--בן אין לכם שום מושג כמה יגיעות
נים קופצים עליו: הבימה והקאמרי.
במשך הזמן ראיתיו פעם, בבל האמנים בקא יגעו,
זה שבועות מספר ׳,כל אנשי השם של״
מרי(.,עם שייקר, אופיר) במערכון־פנטומימה, ונתגלה שוב כאמן
וכל׳ וכד.
תיאטרוני־בחסד.
על משחק הדרמה השנויה במחלוקת יכול אני, לדאבוני,
מדוע, איפוא, אין רואים אותו על הבמה?
להודיע רק רע. חוץ מ המהוללת, ששן חקה אמש לא רע
אך גם לא טוב מן הרגיל, הציגו כל השחקנים את בינוניותם
הכל מודים שכמהים אנו לכשרונות בעלי יכולת ובעלי
אסכולה ובעלי תרבות, והנה בא אחד כזה׳ אחד שחכינו לו, ואף
המונוטונית לראווה. הגיבור הראשי של המחזה שיחק —
על פי כן-- ,נתמהמה...
אם לדבר בלשון תנ״כית — כחזיר ונזם־זהב באפו. דומה, ציפה
מראש, מה מעם יכולה הדרמה שלו להשליך יהבה על
המבצעים המומוסיים של השחקנים, למרות כל ההנחות שעשה שחקן חייב להלך על שתיים
הארולד קלורמן, הבמאי הנודע מארצות־הברית, המכין עתה׳
לשגיונותם, ובשיחה עם ידיד אמר בדרך הלצה :״תדע,
ד כולם קומדינים מלידה, וכל אחד מהם משחק את תפקידו • להצגה כהבימה בעונת־החורף, את קיסר וקליאופטרה לברנרד
שאו, הוא אשר הביע דעה זו, הנראית בעיני רבים מבין אנשי־בעולם
באופן מזהיר פחות או יותר ; ואולם אלה מבני־א־צי,
האמנות בתוכנו — מוזרה במקצת: שחקן חיים להלך —
המסוגלים פחות־מכל לאמנות החזיונית, מתמכרים לתיאטרון
אף לעמוד — על שתי רגלים ולא על שלוש.
ונעשים אקטודים.״
הרצאתו של הבמאי־האורח במילוא על התיאטרון. בארצות־והמבקר
מוסיף על דברי מחבר המחזה :
הברית חרגה ב״שאלות־ותשובות״ שלאחריה מן המסגרת שנק ״
...אני עצמי שמתי לב לכך קודם, שהחיים הציבוריים
בעה לה מראש והפכה שיחה רבת־משמעות על אמנות־המשחק
ב שיטת הנציגות והעסקנות הפוליטית, בולעים את מיטב
בכלל ובעיקר על בעיותיה של אמנות התיאטרון בישראל.
הכשרונות השחקניים של ד ולפיכך אין למצוא על ־בימת
התיאטרון עצמו אלא את הבינונית..״
במזג סוער ובכוח־שיכנוע עז התקיף האורח את החומה
המבקר הזה אינו מסתפק, כאמור, במחזה וצהצגה אלא
שמאחוריה התבצרו רבים מבין אמני־התיאטרון שלנו — הצרי-
מרחיב את הדיבור על המחבר ויצירותיו בכלל, וכיוון שהוא אנוס
כים ביצור היא ״חומת סטאניסלאבסקי״ .והתותח בו הוא
להגיד טובות, שכן הוא מעריץ את המחבר הזה — אפשר משום
הסתער על חומה מבוצרת זו היה — סטאניסלאבסקי, זה היוצר
שהמחבר אינו אלא מחברת הריהו מנצל הזדמנות זו
התיאטרוני שדרש וקיים. מצוות לימוד וחיפוש ושיכלול ללא־הרף
וללא, התקשרות בדפוסים שנקבעו אי־פעם. ואילו הדוגלים בשמו
ומזכיר מחבר אחר, אף הוא נודע לתהילה ומצינו כהפך הגמור,
ובשיטתו מקיימים עד היום, הזה דפוסים, ואמצעים כפי שהיו
היינו, כמי שבמקום כל המעלות שהוא מונה יש לו כל החסרונות
ונקבעו בימים בהם היו תלמידיו או תלמידייתלמידיו. סטאניס־שבהיפוכן,
וכן לשונו :
״אנו מקילים לנו את משפטנו על היצירות של י) ,באמרנו
לאבסקי היה תחלה ולא סוף — ,זו הסיסמה בפי האו־ולד קלור־כי
הן ההפך הגמו־ משל יש לזו כל מה שחסר לזה :
מן, להוליך בה את השחקנים — ,ואת התיאטרון בכלל — לקראת
דרכים חדשות. אלא שבכל הדרכים צריך ״להלך על שתיים ולא
ל יש אמת, טבע, טעם, יופי והתלהבות, ואת כל הסגולות
על שלוש,״ לדעת הבמאי, אורחה של הביסה־.
האלה מאחדת הרמוניה מאוד חמורה. הגניוס של יש לו
דרכו זו אנו זוכרים אמנם מהצגת מונסרה, בשעתה, אחת הה הירכים־
היפות והמעוגלות־נאה מאין כמוהן, וכל מה שהיא
צגות היפות והמושלמות וה״בריאות״ בהבימה. הריאליזם החי מר*ישה
וחושבת נושם עמקות וחן. סלנונה הוא התגלות של
צוני לא זו בלבד שלא גרע מאומה מה״פנים״ אלא העמיקו עוד
נועם־צליל וטוהר־צואה. אך מה שנוגע לחומר תאוריה, לסוז׳טים
יותר ואף הבליט את העומק ...זו התעודה הקשה של אמנות־שלה,
אשר לפעמים לא־נדירות׳ מותר לכנותם סוז׳טים גרועים,
התיאטרון, שהארולד קלורמן גילה אז את כוחו במילוייד״ ניסוחו
הריני נמנע מכל הערה ומניח את הנושא הזה לשונאיה —״.
של קלורמן במילוא היה? שחקן המשחק תפקיד של רופא חייב
סבורני, שקוראי יבין מעתה מפני מה אני מיטיב להבין את
להיות על הבמה רופא ולאו דווקא רופא־שתוס־עין, ואם עו ר ך
מבקרי המבקרים׳ ואנל מצי מוכן, חלף הבנה הדדית זאת
דין חייב הוא להיות עורך־דין ולאו־דוקא עורן־דין־צולע.
לתת לקורא את רשימת המלים והשמות החסרים, לפי הסדר,
כמה מן השחקנים שהאזינו לדברים אלה נאחזו בהלה ובאין
והוא יוכל להכניסם לתוך הסוגריים עם המקפים (מובן, אם לא
אומר ודברים שאלו עיניהם: ואיך נשחק י...
הספיה בינתיים למלא את החסר לפי ראות עיניו) ואלו הם :
£י 1ז ^ ז
— ז׳ורז׳ סאנד --
״קוזימה״
— אשכנזי
— ז׳ורז׳ סאנד
— מסיה בוואלי
— דודוואל

— צרפת --צרפתי ם ,--ז׳ורז׳ סאנד
— צרפתים

— ז׳ורל׳ סאנד --זורז ׳ סאנד
ויקטור הוגו
וכיוון שגליתי טפחיים למה אכסה טפח?
ן ץ־נרין היינה הוא ולא אחר הנהו ״מין מבקר שכזה״ .אלא

מנין לו עברית כזאת? — משל ד״ר ש. פרמזן.
מה שהבאתי בכאן קראתי במטציה של היינרין היינה נוסח
(תרגם ׳מגרמנית) שמואל. פרלמן ,״לוטציה — ידיעות על
פוליטיקה, על אמנות ועל אורח חייו של העם, לגבולם, בעריכת
ד״ר ש. פרלמן, הוצאת מוסד ביאליק על־ידי מסדה, זהו ספר
שהן מקורו והן תרגומו עושים אותו בחינת כל באיו ישובון...
אליו. ועוד נשוב.

סיפר מחמוד רשיד אכו־עלי, ראש
המועצה המקומית של אבו־גוש סיפור עם
מוסר־השכל :״פעם הציל ערבי מקומי את
חייו של מרוקאי. כעבור זמן־מה שם לב
לכך שהמרוקאי אינו מביט עוד בעיניו. שאל
המקומי: יא מרוקאי, מדוע אינך מביט ב עיני?
השיב המרוקאי: איני יכול להביט
בעיניך, כי עשית לי טובה שאיני יכול לגומ־לה
לך. עב־ו ימים, ובסופו של דבר נטל
המרוקאי רובה לידיו והרג את המקומי בש נתו.
שאלוהו: יא מרוקאי, האם כך אתה גו מל
לאיש שהציל את חייך? השיב המרוקאי :
לא יכולתי לסבול יותר לחיות עם איש ש איני
יכול להשיב לו כגמולו מסקנת אבו־עלי:
כך נוהגים היהודים כלפי ערביי אבו־גוש,
שהיטיבו עמהם מאז באו אבותיהם
ארצה.

אהוד אבריאל, איש הש״י, ההגנה ו משרד
החוץ לשעבר, שפרש מתפקידו כמ נהל
משרד האוצר, טרם חזר לקיבוצו (נאות
מרדכי) .הסיבה: בנותיו חלו במחלה מדבקת.
השבוע הופיע ספרו ה־ 17 ורומנו השני
(הרומן הראשון: מי אמר שהוא שחור) של
יגאל (חסמבה) מוסנזץ. הרומן, דרך גבר,
מקיף את תקופת הסיזון, תאור פעולות הה גנה
נגד האצ״ל, השבת השחורה, ימי רפיח
ולטרון. לתאור הסטורי זה הוסיף מוסנזון
פרשת אהבים בהשתתפותו של המשולש ה נצחי
— שני מאהבים ונערה אחת.
אחר שמנחם (המרד) בגין סרב לקנות
את ספר הפלמ״ח (העולם הזה )819 בא סרוב
דומה גם מח״כ מפא״י אליעזר (בטרם)
ליכנה. טען ליבנה לעומת המח־תימים :׳ אקנה
את הספר אם ימחקו מתוכו את ההשמצה
נגדי (ספר הפלמ״ח טוען כי עיתונו של ליב נה
בשנות מלחמת העולם השנייה, מלחמתנו,
כינה את אנשי הפלמ״ח ״משתמטים״).
אחר שספרו של איש הבריגדה פנחס
(פין)לפיד,הנביא מסן ניקנדרו, שפורסם לרא שונה
בהעולס הזה, זכה להצלחה ניכרת במ הדורתו
העברית, זכה להצלחה נוספת בתר גומו
האנגלי: מועדון הספר ה הודי, בחר בו
כספר החודש. בכך זכה לפיד בכבוד הראשון
מסוג זה שהוענק לספר ישראלי על־ידי מועדון
הספר.

עמוס היה עמוס
לבאי הכנס השני של הגדוד השני של ה בריגדה
(ראה במדינה) נכונה הפתעה :
עמוס בן־גוריץ, אחד מקציני הגדוד ל שעבר׳
לא הופיע. הסיבה המשוערת: עוזר
מפקח כללי של משטרת ישבאל עמוס בן־
גוריון היה עמוס מדי בענייני המחתרת.
איש אחר של אותו גדוד, שהופיע, היה
ח״כ של*פ *יסמן לשעבר רב־סמל פלוגתי.
הצטער זיסמן: חבל שאנשי הגדוד המ שרתים
עתה בצה״ל לא באו במדים :״יש
ביניהם לפחות חצי־תריסר אלופי־משנה ו עשרים
סגני־אלופים.״
רקדניות שהתאספו במועדון האמנים מי־לוא
כדי להשתתף בויכוח על הריקוד היש ראלי׳
שמעו מלים כדורבנות מפי הרקדנית
הוותיקה יהודית אורנ שטיין (בן־דויד) :
הריקוד הישראלי ״העממי״ הוא משולל כל
תוכן פנימי .״רוקדים ריקוד מסויים שני
צעדים שמאלה, ואחד ימינה• אך באותו הגיון
בדיוק אפשר. היה גם לרקוד שני צעדים
ימינה, אחד קן מאלה.״
וידוי מסוג אח־ השמיעה הרקדנית ילידת;
הארץ שרה לוי, יוצרת הריקודים התימניים•
״פעם חיברתי שיר־לכת והיה נדמה
לי שאני צועדת בכביש. פתאום נוכחתי ל דעת
שאיני אלא רוכבת על גמל.״ המסקנה :
אי־אפשר לבת עולים תימניים להיחלץ כע־גלי
הריקוד התימני.
לא היתר, זאת הפנינה היחידה מפי הרק דנית,
בעלת חיתוך־ר,דיבור הערבי הנעים.
הסבירה שרה לוי: בשעת הריקוד אין בל
דמיון בין הגברים התימניים והנשים התימ ניות
.״אלד, הם שני עולמות שונים,׳ שאין
ביניהם כל מגע ...אם כי אני מתארת לעצמי
שישנו איזה שהוא מגע ביניהם.״
כבקי בהלכות עגלונות נתגלה אהד הכש רונות
הצעירים של הבמה הישראלית. היד״
זה שחקן התיאטרון הקאמרי אריהל כי א,
שבא לעזרת פרד מועד באחד מרחובות תל-
אביב, הקימו בעזרת דחיפה וזירוז מקצועיים.

העולם הזה מס׳ 620

שח־ם ת
הפר שעד סוס עץ
(ראה שער)
שח־מת הוא רציני ועמוק מלהיות סתם
משחק. אך יש בו יותר מדי מן המשחק
מכדי שיהיה ראוי להתעמקות.
(מנדלסון)
מברלין עד קוריאה תססה, השבוע, המל־המה
הקרה לאורך חזית המאבק שהקיף את
כדור הארץ כולו. חיילים של בשר־ודם ניצ בו
מול חיילים של בשר־ודם, מוכנים לטרוף
איש את רעהו לפקודת מנהיגיהם, שתפסו׳
את מקום המלכים של ימים עברו.
רק בחזית אחת נראתה, השבוע, קרן אור
בוהקת. חזית זו לא עברך, על פני שדות
מופגזים. היא עברה על פני לוח קטן של
עץ, מסומן במשבצות שחורות ולבנות. החיי לים
שניצבו משני עברי חזית זו היו גם הם
עשויים מעץ.
קומץ של שחמתאים סובייטיים, מצביאי
חזית זו, ארזו את מזוודותיהם. ממשלתם
הודיעה שאמני שח־מת אלה יופיעו, זוה פעם
הראשונה אחרי שנים רבות, בבירת
הארץ היריבה: ארצות הברית. על לוח ה־שח־מת
נפסקה המלחמה הקרה. במקומה
יבוא מאבק חם, אך ידידותי בהחלט.
לפני 1500 שנה. בכל רחבי העולם
יעקבו שח־מתאים מתוחים אחרי כל תנועת
יד של המשתתפים בתחרויות. בלונדון וב־שאנחיי,
בבואינם־איירם ובשטוקהולם, ישבו
מצביאי לוח־העץ מרותקים למקלטי הרדיו.
אחדים מד,ם ישבו בתל־אביב, בירושלים וב חיפה.
הבולט ביניהם: גבר ירושלמי ממוש קף,
בעל שער אדמדם: משה צ׳רניאק.
העדה הבינלאומית של לוחמי־המשבצות
היא וותיקה למדי. אם להאמין. לאגדה, הרי
נולדה עוד לפני 1500 שנה. באותו זמן שלט
נסיך ברד,מי אדיר על ממלכה גדולה ממז רחו
של נהר הגנגס בהודו. הנסיך, שקבל
מאביו ירושה עצומה, זנח עד מהדד, את
נתיניו, שכח כי אהבת העם אליו היתד, הי סוד
לעצמת כתרו.
מתוך שכבות העם הבלתי מרוצה קם
ברחמי שני, בשם סיסה, החליט לפקוח, את
עיני הנסיך, למנוע ממנו מלהמיט אסון על
הממלכה. הוא התקין לו לוח בעל 64 מש בצות,
המציא משחק בו המלך, למרות היותו
החשוב ביותר, הנו חסר כח־התקפה והגנה
מבלי עזרתם המכרעת של שאר הכלים, ש כללו
מכל צד שמונה חיילים, שני צריחים,
שני פרשים, מלכה ומלך.

ספק הוא אם היה מסוגל לעבור כל אותה
כברת־דרך ארוכה ומיגעת מבלי להכחד כשאר
המשחקים בני זמנו. מה היה סודו של ה משחק?
הסוד היה פשוט. שח־מת הוא. קרב.
חולשתו של האדם גם הוא — הקרב. האדם
החל מחבב את המשחק, מצא בו כר נרחב
להוכיח את כושר תחבולותיו, את חדות
מוחו.
שח־מת כבש את עולמו באפשרויותיו ה רבות,
שוחק בין כל החוגים, פילס את דר כו
לכל הגילים. כמו במוסיקה, צצו פה ושם
כמה ילדי־פלא שגילו תבונה והעזה מפליאים,
הכניעו את גדולי האמנים הישישים, בעלי
הנסיון ומגלי הפתיחות התאורתיות. ואולם
אם היו תוי המוסיקה מוגבלים יחסית, הרי
הלוח בן 64 המשבצות לא השאיר כל דרך
ללמוד המשחק בכללו. כל מה שניתן היה
ללמוד היו פתיחות המשחק וכמה סוגי ה גנה
שהונהגו משך מאות שנים על־ידי גדו לי
האמנות. המשכו של המשחק הצריך כשרון
רב, זכרון, תבונה. היה זה כמעט מגוחך
לחשוב כי אום מסוגל לחשב מהלכים רבים
מראש, כי מספר האפשרויות של אחד בלבד,
לארבעת המהלכים הראשונים הוא ,584,000
318 ,979 ולעשרת המהלכים הראשונים הוא
מספר בן 30 ספרות. על בסיס זה היו נדרשים
בליוני שנים כדי לעבור על האפשרויות,
אפילו אם כל תושבי כדור הארץ היו משח קים
בלי הרף, ימשך כל היממה, מבלי לחזור
פעמיים על אותו המהלך.
..יהודים כראש, אפקים חדשים נפתחו
למשחק המופלא לפני 500 שנה. כמה גאונים
ספרדים ופורטוגלים החלו מגלים נסתרות
על פני הלוח השחור־לבן, שמו ללעג את
השחקנים הפרימיטיבים המזרחיים. פרנסואה
פילידור, מהנדס צרפתי בעל נכסים, היה ה ראשון
שגילה כי ללא שיטה מסויימת נידון
המשחק לקרב מקרי בו היוו המזל והשגיאות
את הבסיס לנצחון. פילידור היה גאון,
ליכד את כל כליו לגדוד מאוחד, הביס על
נקלה את כל גדולי השחמתאים בדורו, הפך
את המשחק לאמנות של ממש הכוללת ב תוכה
מתמטיקה והנדסה.
מאז ״הומתו״ מלכים רבים על גבי לוח
השח־מת. צרפתים כלבורדוניי, אנגלים כאנ־

מעולים, היו אלה ברובם יהודים שעלו מאר־צות
אירופה, הביאו עמם את אסכולת ארצו תיהם.
אחד
מהם, אולי הגדול ביניהם, היה משה
צ׳רניאק. הגבר כבד־הגוף ואדום־השער שי ח?
את משחקו הראשון בוורשה, בירת פו לניה,
בהיותו בן עשר.
מאז נלחם באלפי קרבות נגד אלופי הדור,
רכש נסיון רב עד שעלה על כל מתחריו
בארץ, אם כי לא תמיד הצליח להכניעם.
צ׳רניאק לא היה ילד־פלא, הוא עבר
את כל השלבים המקובלים לעליה למרום הפסגה•
החל ממלחמה על נקודה בתחרויות־הנוער
הפולניות, כניסה לדרגה שנייה בין
הבוגרים, מאבקים חריפים באליפות הלאומית
הפולנית.
אולם עוד בהיותי בן 20 היו לצ׳רניאק
שאיפות אחרות מאשר להיות שחמתאי. הוא
לא בטוח ביותר בכשרונותיו עד כדי הזנחה
מוחלטת של עתידו, וכאשר סיים את חוק
למודיו בגמנסיה יצא לפריס, בירת צרפת,
כדי להשתלם בחימיה.
כמקום חימיה. בפרים מצא צ׳מיאק
כר נרחב לפעולה שחמתאית, פגש באלכסנדר
אליוכין, רוסי לבן ועורך־דין במקצועו, ש התגורר
בצרפת והחזיק בתואר האלוף העו ל*
18 שנה. בחברת אלוף אליוכין ספג
הסטודנט היהודי מנד, גדושה של ידיעות
והוא נוכח לדעת סופית כי למרות חלומותיו
על עתונאית וחימיה, התאהב אהבה עזה
בלוח השח־מת. אולי היתד, זו שאיפה ברוח
הזמן. לי אליוכין לא התפרנס כלל ממקצועו.
הנעת הכלים על גבי המשבצות השחורות־ל־בנות
הכניסה לו סכדמיט עצומים פי כמה.
צ׳רניאק היה מלא חוויות מביקורו בפריס.
השח־מת כבש אותו בסערת בזק.ועד מהרה
נערמו חוברות וספרים לאין סוף על שולחנו,
תפסו את מקום ספרי ד,חימיה. כבן יחיד
להוריו ואח לשלוש. נערות גדולות ממנו,
הביא צ׳רניאק אכזבה להוריו שרצו לראות
את בנם מושלם במקצועו, לא האמינו ב עתיד
הצפוי לו ממשחק המלכים, אולם צ׳ר־ניאק
כבר היה עבד נרצע לפולחן הגדול, ,
השח־מת היה לחלק בלתי נפרד מחייו.

כחידה לא צנועה. הנסיך נוכח עד
מהרה לדעת כי סיסה צדק, וכי הוא עצמו
טעה בהערכת כוחו המופרז. הוא התעמק
משך שבועות בתכסיסים השונים, הזמין את
מורו לקרב, הבטיח לו, במקרה שיזכה, פרס
לפי בחירתו החפשית. סיסה הסכים, מיד,
בחר בעצמו את הפרס: גרגיר חיטה אחד
עבור המשבצת הראשונה, שניים עבור ה שניה,
ארבעה עבור השלישית וכן הלאה.
הנסיך תמה לשמע הדברים, לעג לבחירה
הצנועה, שיחק ונוצח.

מספר כן 30 ספרות. משחק השח־מת
הופיע לראשונה כמשחק הבא לשעשע ולבדר,
ללא כל מטרד, מסויימת. אם, כן, היה כזה,
*> בסך הכל היו דרושים ,709 ,555 ,615
8,446 ,744 ,073ו גרגרים, השווים ליבול
החיטה משך עשר שנים.
** ולא ״ שחמט ״ כפי שכותבים רבים
את המלה בעברית. מקור המלה: המלך
(בפרסית: שח) מת.

העולם הזה מם׳ 820

בגיל , 10 משחק ראשון
בשנת 1935 נסע לאולימפיאדת השח־מת
בוורשה כחבר הנבחרת הארצישראלית. היתד,
זו הזדמנות ראשונה לבחון את רמת ד,שח מת
בארץ בהשוואה לרמתו בעולם -הקבוצה
הצעירה נטלה את המקום ד,־ 15 מבין 20
המדינות שהשתתפו בתחרות, השיגה הישג
נאה 42 :אחוזים. כאשר חזרה המשלחת
ארצה נערכה האליפות הארצית הראשונה.
צ׳רניאק לא הפסיד שום קרב, זכה באליפות
בה השתתף גם זאב מכט, אלוף ליטא לשע בר,
שהגיע רק במקום השביעי.
כמעט הפתעה. היתד, זו התחלה של
קרבות שנתיים מרתקים בין אמני הארץ.
כוחות חדשים, רובם מאירופה, הגיעו כמעט
בכל חודש, העלו את הרמה, השיבו רוח
חדשה במפרשי השח־מת הארצישראלי.
באופק קרצה האולימפיאדה שעמדה לר,ע רך
בבואינוס־איירס, בירת ארגנטינה, אליה
הוזמנה גם קבוצה מארץ־ישראל. צ׳רניאק
זכה בתחרויות המבחן, יצא עם עוד חמשה
שחמתאים, שבינהם הזדקר צבר אחד, יוסף
קליינשטיין, לדרך הארוכה. כאשר הוציא,
בתור ראש הקבוצה, את פתק ההגרלה, הבחין
עליו את השם קובה, התחלחל. פרוש הדבר
היה כי יהיר, עליו לתחר נגד הלוח הקובני
קאפאקלנקה,
(קאפה)
ז׳וסה
הראשון,
גדול השחמתאים בעולם ואחד מאדריכלי ה משחק
המודרני. קאפה היה אמנם אז בשקי עת
הקרירה שלו אולם לנצחו היה בבחינת
הישג רב.
צ׳רניאק אזר את תבונתו, שינן את כל מה
שהספיק ללמוד משך 29 שנותיו, ובעיצומו
של הקרב נתברר כי לצעיר הישראלי היה
יתרון של רגלי לעומת,הענק הקובני. העי תונים
רעשו, פרשנים ניבאו להפתעה, אולם
משהוכרזה הפסקה התכנס קאפה בחדר סגור,
ניתח את עמדתו בחברת אליוכין, מצא דרך
לסיים את המשחק בתיקו. היתד, זו עבודת־נמלים
וחישוב מראש של 16 מם עים*.במשחק
שני ניצח קאפה את צ׳רניאק שהיה יותר
מדי נרגש מהצלחתו הראשונה, ואחר נוצח
גם, לאחר יתרון קל, על ידי אליוכין.

כאשר החלו עבדי הנסיך, למנות. את ה־גדגירים״
,נוכחו עד מהרה לדעת, כי סיסה
זכה בכל מלאי החטה שעמד לרשות הממ לכה.
אגדה
ברד,מינית זו היתד, אחת ממאות
השח־מן ז** .היו

האגדות שסיפרו על משחק
אלה אגדות סיניות, הודיות, פרסיות, שטענו
כולן כי משחק המלכים הומצא בארצותיהן.
למעשה אין איש יודע בודאות עד היום היכן
שיחקו בשח־מת לראשונה. הסברה המקוב לת
הוא, כי סין היתד, מולדת המשחק, משם
עבר להודו ולארצות הימושלמיות עד שהגיע
לאירופה דרך ספרד. מאז הפך הלוח בן 64
המשבצות השחורות והלבנות ונושא 32ה כלים,
למקור שעשוע למליוני בני אדם ב רחבי
התבל, לפולחן שפקד כל פנה נידחת
על פני כדור הארץ.

צ׳רניאק בעת משחק סימולטני

פאול קרס׳ ומשה צ׳רניאק באולימפיאדת הלסינקי
׳.000.000.000.000ו שנ ם, כל האפשרויות
דרסון וסטנטון, אמריקאים כמורפי ורשבסקי
ורוסים כאליוכין ובוטביניק ריתקו את ה עולם
במשחק המזהיר. היו אלה משחקים ש נרשמו,
בתווי מוסיקה, בספרי ההיסטוריה
השחמתאית, נשארו כפסלי שיש לדורות
הבאים.

אותה תקופה פגש בשני שחמתאים י הד.
דים מפולניה שעמדו, יותר מאוחר, להתפר סם
מאד. ניידורף, בן גילו של צ׳רניאק,
הפך תוך שנים ספורות לאלוף ארגנטינה
ודרום אמריקה, נחשב בין גדולי האמנים
בעולם ומנחם חבוייניק, ששינה את שמו
לאורן, הפך לאלוף ישראל בשנים האחרו נות.

אולם
יותר מכל עם אחר תרם העם היהודי
אלופים למכביר. עמנואל לאסקר, מיגואל ניי־דורף,
עקיבא רובינשטיין, שמואל רשבסקי,
דוד ברונשטיין היוו שרשרת ארוכה של•
אמנים מופלאים שצמחו דוקא מאותו עם
ששנא מתמיד את הקרב אבל התבלט בצורה
מכרעת במשחק המלכים.

שש פעמים׳אלון* כאשר עלה צ׳ר־ניאק
ארצה בשנת 1934 מצא עזובה משוועת
בשטח בו היו היהודים בולטים כמעט בכל
ארצות העולם. הוא התיישב בירושלים, זכה
על נקלה, שש פעמים, באליפות העיר.

לא ילד פלא. היד, אפשר לצפות כי
ישראל בתור ארץ מאוכלסת יהודים, תתבלט
גם היא בין אומות העולם. אולם עד
מהרה נתברר שאם היו בארץ כמאה שחמתאים

בעיר השקטה מצא שעת כושר נוחה לכ תיבה,
וחלום ילדותו להיות עתונאי דחף או תו
לכתוב מאמרים על שח־מת, לנתח פתיחות
ומשחקים.

אותה שעה, בפינה אחרת באולם המרווח,
חולל יוסף פורת, שחמתאי שני של הנב חרת
הארצישראלית, הפתעה שהדיר, לא פגו
עד היום. הוא אילץ את פאול קרם, האסטוני
המהולל, להכנע.
הנבחרת הצעירה נחלה נצחון מפתיע ומקום
תשיעי בין 27 מדינות.
מורה ב־ 60 מועדונים. אולם ההצל חה
נבלעה בתוך, רעש אחר שהדהד במרחק
כמה אלפי קילומטרים מבואינום־איירס הש קטה.
היטלר צעד את צעדו הראשון על אד מת
פולניה. המלחמה הגדולה החלה.
ניידורף, ידיד נעוריו של צ׳רניאק, שכנע
אותו להישאר בארגנטינה. הוא הסכים ; נפרד
(המשך בעמוד ) 14
חישוב ארוך כזה עלול, בשעת המשחק,
לגזול זמן רב, דבר ש,״כול להכריע את ה קרב
בשל איבוד זמן. כידוע מצייניס שנץ
שעונים את הזמן ששוחק כל צד. בדרך כלל
חייב שחקן אחד להלך 40 מסעים בשעתיים.

פר ש ת מי 1אן --

בית הבובות

(המשך מעמוד )6

״בוא 1ח 9ש את הילדה!״

מאת ק. צעניק, במהדורה חדשה
מתוך הביקורת ד
אין כספר הזד.

ולםיהור --ספר קדוש.
]ג. שופמן[

ק. צטניק -הוא אמן־אשף, עינו רואה במחשכי תחום ולשונו הופכת
] ד ר !ב סגל׳ אסיר דאכאו[

אלם־צער ליללת סופות בראשית.

בקראי את הספר יכולתי להבין מחדש את אשר התרחש אתי באותן
השנים. כי אין כאן כתיבה רגילה. לפנינו ציור פני דברים שהננו
רואים• אותם שוב נגד עינינו! יש כאן תיאור של קולות שהננו
.שומעים אותם באזנינו! ותחושה נפשית שאנו חשים אותה שוב
]א. בן־טו* .אסיר אושביץ[

בכל אברינו ועצבינו.

עירטול עד לאימה והתכנסות עד בלימה! תהומות מוכנים לבלוע
תבל ואמיתות מנוסחות בחריפות עד אין מפלט.״ כת עצום נדרש
כדי לקרוא את הספר — ואיזה כח נדרש ט י לכתבו ז

ב הו צאת

עכשיו, לטענה המכריעה של המשטרה ש־ויקטור
מיזאן הדריך, בעצמו, מדעתו ומהכ רתו,
את החוקרים בדיוק לאותם המקומות
בהם התרחשו השלבים השונים של החטיפה
והרצח. טענות אלה אינן מעידות על אשמת
מיזאן ; הן עלולות להיות עניין של חקירה
נגד המשטרה עצמה.

]גליונות[

דב יר

318 עמודים בטיכה נאה 2.100 :ל׳י.

התכונז לבחינת

הקצין הופשטטר הודיעני כי הוא נתן ל־ד״ר
ויניק ללכת לפניו, כך שהרופא יוכל
להיווכח שויקטיר מיזאן פעל על דעת עצמו
בלבד, ללא הדרכה מכל צד שהוא. אינני יכול
שלא לשאול את עצמי אם הקצין הופשטטר
לא ידע לפני ״הטיול״ הזה שד״ר ויניק יובל
על ידי ויקטור מיזאן למקום הנכון, ואם לא
היר, כל העניין מבויים מראש.

הבגרות -בביתך !

הנהלת המכון מתכבדת להכריז בזה על פתיחתו של הקורם
היסודי המכין לקראת בחינות הבגרות לאכסטרנים,
הנערכות מטעם מחלקת החינוך בישראל.

כאן שוב עמדה לי התפכחותו של ייקטור
מיזאן מחלומו הכבד. באמצעות אשתו נינה,
שביקרה אצלו בשלב השני של מחלתו, בשני
ביקורינו המשותפים אצלו, טען ויקטור מי-
זאן, שהוא הלך למקומות הללו ״הרבה פע מים״•
בפעם השניה אף סיפר,, .הלכנו הר בה
פעמים וכל פעם אמרו לי ׳:בוא, נצא
לחפש את הילדה.״

הקורס החדש מהווה אמצעי מעולה לשואף להשלים את
השכלתו התיכונית והכללית ומתאים בעיקר לנוער עובד ולכל
אשר נבצר ממנו להמשיך בלימודיו בבתי ספר. רגילים.
החל מעתה מתחילה הרשמתם של תלמידים לקורס החדש.
פנה בהקדם לקבלת פרטים ותכנית הלימודים, וציין את דרישותיך
המיוחדות.

אפילו ונייח שמיזאן רצח את הילדה, הרי
הרופאים עצמם טוענים שעשר, זאת בהיסח
הדעת, בהיותו מטורף לחלוטין. האמנם יכול
היה אות; מטורף להכיר כה יפה וכה מהר
כל אותם המקומות בהם ביצע את פשעו ד,־
ממטורף, בחשכה ובחטף י

המכון העברי להוראה והשכלה בירושלים
המכונים הבריטיים להנדסה ולמדעי המסחר
רח׳ בן־יהודה2 ,
שד׳ רוטשילד 15ת״א

ת. ד 1259 .ירושלים
רח׳ הבנקים 5חיפה

נ• בנא
לשלוח לי חינם, פרטים ותכניות לקורס המכין
לקראת בחינת הבגרות.

שם ...כתובת

בית ספר טכני
עו ל

הי ד

מתקבלים

יזו הסיסמא — ואלפים
דרומה ופניהם לסדום.

(עם פנימיה)

היי דרומה

אויר

דבר אמת וצדק

בני 16־ 17 שנה למקצושת תענפתיים מכניים פרטים בלשכות וז1י1ס

נוהרים

אך ז כו ר! בערבה לוהטת השמש
ויוקדת — ואין עורך רגיל בכך.
אתה עלול לשוב מהטיול עם ״מז כרת״
בלתי נעימה, צריבת שמש
מכאיבה.
תוכל למנוע זאת אם תמרח פניך
וידיך

במשחת

״ ולוטה״

״שמן״ המונעת צריבת שמש.

א שראי לקניות בל• ד בי ת
כל אשר לבך חפץ

פ 1רטור
החשמלי (באחריות)
4.800ל״י

תל־אביב,ל * פ 1ט 1 19 ירושלים,

מתוך כל מה ששמעתי ובררתי, מצטיירת
בפני תמונה של מד, שיכול היה לקרות ב אותה
הצטלבות כבישים, בקרבת מקום הרצח:
מכונית משטרה הגיעה למקום, ממנה יצאו ׳
ארבעה גברים לבושים כהלכה וחסונים כדבעי,
וביניהם הוליכו אדם צעיר, עלוב־מראה ו־תשוש־כוח,
ללא כסות ראש, אל עבר מקום
הפשע. שם נעלמו וכעבור שעתיים הופיעו
שוב. במקום זה לא היד, לברנש העלוב עוד
כוח לעמוד ולחכות עד כניסתו למכונית!
הוא צנח ארצה מרוב עייפות.

בזד, מסתיים ומסתכם דברו של וזקטור מי-
זאן,׳ דבר האמת והצדק. ברם רצוני להדגיש
היטב שכל הדברים הללו אינם אלא ביטויים
בהם בקשתי להציג חלקים שונים של האמת
הגדולה. אולם אני כשלעצמי א־ני משתית
אמת זו על חלקים אלה או אחרי׳ם, על הוכ חות
או עדויות — אני משוכנע בתוך תוכי
שויקטור מיזאן לא רצח את הילדה רחל לוין.

המשוטט, ב״ולוטה״ הצטייד

תו שי ם
הקץ לי
באמצעות

רחוב אלנבי , 107 פינת שדרוטשילד

בית
מרקחת העמודים.

ארגון לאשראי גע״מ
תל־אביב,

רחוב

שח־מת

כאשר נפגשתי עם היועץ המשפטי וקציני
המשטרה, טען הקצין הופשטטר שהמשטרה
סרקה בתי־חרושת ומלאכה רבים, ולא מצאה
מפתח בעל סימנים כאלה בשום מקום, חוץ
מאשר בחברת אלקו. מפני כבוד המעמד לא
רציתי לומר להם כי טענתם נראית לי, במחי לה
מכבודם, אוילית — בפרט שלי, כבעל־מלאכה
לשעבר, ידוע היטב שסימון בשלו שה
חריצים הוא מסורת עתיקה של רוב בע־לי־מלאכה
בכליהם השונים. עובדה היא כי
בבית־המלאכה סמוך, השייך לחברת כנף, ה ציגו
בפני שני מפתחות שוודיים ועליהם
שוב שלושה חריצים שנחרטו על־ידי אחד ה עובדים.
אם מותר היה לחשוד בכל בעל כלי
בן שלושה חריצים כרוצחו־ ,של הילדה רחל
לוין, אפשר היה בקלות למלא קסרקטין שלם
של משטרת ישראל בחשודים כאלה.

לסוהר

אמת זו מקודשת בלבי ובנפשי ואני נשבע
עליה באלה־ם ואדם שכך היא ולא אחרת.
על כן, בשם כל הקדוש לנו, בשם חייהם של
כל הילדים היקרים לכולנו, אני נשבע ומכ ריז:
ויקטור מיזאן חף מפשע. הרוצח האמיתי
מהלך חפשי ומאיים יומם ולילה על ילדינו
וילדותינו. והפעם אין הוא חושש מפני המש .טרה:
זו הטילה את ההאשמה הנוראה על
נפש אומללה וחולה שמעולם לא פגעה ב איש׳
מעולם לא פשעה בילד או בילדה וה מבקשת
רק למצוא תיקון לעצמה ולחזור לחיים
אנושיים עם בני משפחתה.
על השלטונות חובה חמורה לגול מעל
ראשו של ויקטור מיזאן את ההאשמה הכבדה,
להחזיר אותו למעמד של חולה׳ כשאר החולים
לדאוג להבראתו השלמה — ולצאת מיד ל פעולה
לגלות את הרוצח האמיתי של הילדה
רחל לוין.

(ר!משך מעמוד ) 13
מחבריו ב״להתראות בקרוב״ .אך הגורל
רצה אחרת. צ׳רניאק חזר ארצה רק כעבור
עשר שנים, כשמאלזוריו נסיון רב ומשחקים
״חר נע משך שעות סביב שולחנות, במשד
מרתקים למכביר.
חייו בארגנטינה היוו פרשה נפרדת בחייו.
צ׳רניאק למד עד מהרה השפר, הספרדית,
שיחק כ־ 50 תחרוית גדולות בשם ״פלשתינה״,
השתתף בתחרות אחת בלבד בשם ארגנטינה.

לשנת , 1949 השנה בד, זכה למקום
השלישי באליפות הלאומית, עסק צ׳רניאק
בכתיבה, ערך ירחון שחמתאי ושימש כמורה
באחד מ־ 60 המועדונים המפוארים בבירה
הארגנטינית. ארצו של פירון הודתה לו
עבור פעילותו העניקה לו תמיכה כספית
כפרס.
מסע נו עז. כאשר גברו געגועיו של
צ׳רניאק לישראל ו׳ממנה קבל מנה שבועית
קבועה של מכתבי ידידים, ארז את מזוודו תיו
מלאות ספרי השח־מת, עלה על אניד,
שהביאה אותו לאיטליה. שם גבר בו יצר
המשחק. הוא החליט להשתתף בטורניר בינ לאומי
של אמנים עולמיים. למרבה ההפתעה
זכה במקום ראשון, גרם לשמחה גדולה בין
חבריו בארץ.
צ׳רניאק, שחולשתו העיקרית היתד, מאז
ומתמיד אי־יציבותו, ניצל את צורתו הטובה,
זכר, גם בוינה בטורניר שני.
שובו ארצה, אחר עשר שנים, שינה ב הרבה
את התמונה הקודרת של השח־מת
הישראלי, לא רק משום שהיד, בעצמו שחקן
מעולה. פעמיים הוכיח חולשה מפתיעד, דו־קא
בתל־אביב.״ אולם הוא היה יותר משח קן
גרידא, כי היה היחיד בין אלופי הארץ
שהקדיש את כל זמנו למשחק המלכים, פרנס
את עצמו ממנו. שלא כשאר חבריו, אורן,
אלוני, מנדלבאום, שעסקו בעבודות פרטיות
והקדישו רק את זמנם הפנויי לשח־מת, פתח
צ׳רניאק במסע נועז שמטרתו היתה להחדיר
את המשחק אל כל פנה בארץ.
״אי־שם כארץ״ .יותר מכל היתד, שאי פתו
של צ׳רניאק לחדד את מוחו של הנוער
הישראלי על־ידי משחק השח־מת. הוא לא
התאכזב כאשר פסע את פסיעותיו הראשו נות
בעבודתו החדשה במשרד החינוך והתר בות
שזאת היתד, מטרתה .״הילדים האלה
יודעים את תורת הפתיחות על בוריין,״
העיר צ׳רניאק באחד ממשחקי הסימילטן ש נתן
בבתי־הספר.
תפקידו הוא קשה׳ אך לא חסר־עניין.
נסיעות בכל רחבי הארץ, ארגון מועדוני
נוער ׳וייסוד תאי שח־מת בבתי־הספר, אמנם
הוגיעו אותו לא מעט אך נתנו לו, מאידך,
ספוק רב.
כמעט מן הנמנע למצוא את צ׳רניאק בדי רתו
ברחוב המלך ג׳ורג׳ בירושלים .״הוא
נמצא אי־שם בארץ,״ היא התשובה הנצחית.
אין זאת הגזמה שאמו הישישה אינה יודעה
היכן עובד בנה. לפעמים נותן צ׳רניאק שעור
בתא לזח־מת באחד מבתי־הספר בתל־אביב,
אחר נע משך שעות סביב שולחנות, במש&ק
סימילטני מיגע עס 80 נערים.

להזדמנויות מיוחדות: עץ אגוז.
צ׳רני!ן ק היה, ללא ערעור, לממחה מס1 .
בתורת השח־מת בארץ, ולמרות שלא הצ טיין
במשחקיו האחרונים, נבחר לייצג את
ישראל בלוח הראשון באולימפיאדת הלסינקי•
היתד, זו החלטה אחראית מצד חבריו,
ביניהם אלוף האריץ אורן. הם ידעו שלמרות
הפסדיו היה לצ׳רניאק יתרון עצום אחד —
הנסיון הבינלאומי.
ואכן, באחד ממשחקיו החזקים ביותר, ש אי
ו יותר מ־5 90 וסעים ונמשך שלשה ימים
בהפסקות, גבר על הלוח הראשון של ברית־המועצות,
פאול קרס. קשה היה לתאר שח״
מתאי ישראל אחר מחזיק מעמד מ^ל תחבו לותיו
ולחצו הפסיכולוגי של הענק הרוסי.
צ׳רניאק שהוא כיום בן ,43 עדיין רתק.
את מקום המשפחה ממלאים בחייו חייל,
צריח, פרש או מלכה עשויים מעץ פשוט.
בהזדמנויות מכובדות במיוחד׳ הם עשויים
מעץ אגוז, המשובח יותר.

*) באליפות 1951 נוצח בנושחקים רבים ״
נשאר בתחתית הטבלה.

העולם הזה מס׳ 820

ק 1ר } 1ע סרטים צחוק ואהדה
למך בני אינו סרטם הראשו• של זוג
הקומיקאים דין מרטין וג׳רי לואים שהגיע
לישראל, אולם הוא, ללא ספק, הראשון שבו
נתגלה לואיס כשחקן־אופי מוכשר ביותר
ומצדיק לחלוטין את כל התקוות שתלו בו
אלה שהכריזו עליו כי הוא אחד הבדחנים
הגדולים של הבד. אשר למרטין — הופעתו
בסרט הולמת את כשרונו: היא קצרה מאד.
פרט לתמונה אחת, בה הוא מאלץ את הצו פה
להאזין ללחן מטופש, איננו מפריע ב הרבה.
סיפור
המעשה בלנזך בני נסוב על זוג
ספורטאים לשעבר: שחקן כדורגל (אדי
מייהוף) ושחיינית (רות האסי) ,שניהם בעלי
גוף ושרירים המביאים לעולם בן חלוש, מלא
תסביכים, חולה מדומה, מין יצוד מוזר :
גבוה וצנום, בעל קול ילדותי, קצר־רואי
ונוטה לחליים (ג׳רי לואיס).
כיצד הופך הנער, למרות הוריו, לדבר —
זאת מסופר בסרט, הכתוב והמבויים בכשרון.
לואים עצמו, בתפקיד המרכזי, מצליח לא
רק להפ״ק צחוק כמעט ללא אקרובטיקה ;
הוא אף מעורר רחמים ואהדה. למך בני הוא
אחת הקומדיות המשובחות שהגיעו מהולי־בוד
בחדשים האחרונים.

דמיון ב או ל פן
שגעון הלב מתבסס על ההנחה הלא־שג־עונית
שהקהל משוגע לשטויות רומנטיות.
זהו מעשה בצעירה אנגליה (מרגרט ליקווד)
המתעוורת ושלאחר זמן נפקחות עיניה. ביני
תים עוברים החיים על פניה: היא נישאת,
עוזבת את בעלה, נכנסת למנזר, יוצאת מן
המנזן, חוזרת אל בעלה.
כל זה מתרחש בעולם של אי־מציאות
מוחלטת, אי־שם בפינת אחד מאולפניו של
מר ג׳ .ארתור רנק.

דיאלקטיקה ש ל מחרטה
לקראת האושר צועדים, לפי סרט זה,
צעירי ברית־המועצות הלומדים מלאכות שו נות
בבתי־ספר מקצועיים. בין הצועדים: מ רוסיה
ופשה, נער ונערה המבלים את זמנם
א) בהתחרות סטאבאנובית בין כיתותיהם דו ׳׳שונות.
ב) ויכוחים על שיטות העבודה. ג)
נשפים וספורט.
הסרט מספר כיצד מרוסיה, שרצתה לת פוש
מרובה ולזכות בתחרות בכל מוזיר,
שיברה את אחת המחרטות, הושארה בשל
כך לשנה נוספת בבית־הספר, נאלצה לחכות
חדשים מספר עד שזכתה להתקבל כפועלת
מן המניין בבית־חרושת.
כל זה עשוי לבדר ביחוד את אלה המת עניינים
בגינונים הדקים של דיאלקטיקה של
מחרטות ומקדחי מתכת. לאחרים ייראה ה־׳
מתח (האם מרוסיה תצליח להוציא מן המח־רטה
פיסטון מושלם או לא תצליח קצת
לא מותח, והבעיות האנושיות של המחרטה
קצת חוורות לא רק בהשוואה להמלט אלא
אפילו בהשוואה לסרט הוליבודי זול, כמו
הרס מתחיל מפרוטה.

!חידות. קר בו ת ! הביאה בקוריאה הגורלית הנסיגה
מוות להמון סינים שניסו להסתער על ד,אמי
ריקאינן בכידונים, ותהילה לגדוד הראשון
של חיל הנחיתה האמריקאי, שבלם את גלי
ההתקפה הראשונים. כך על־כל־פנים בסרט.
זהו מעשה בסרן מילואים (ריצ׳רד קארל־סון)
הנקרא לשרות בקוריאה, משתדל לשמור
על עצמו בכל האפשר — הוא בעל משפחה
עכשיו. זהירות זו אינה מוצאת חן בעיני
מפקד הגדוד (פראנק לאבג׳וי שהוא נוחת
אמתי, דו־אגרופי ועשוי לבלי חת ).אט אט
חודרת ל־אש הסרן ההכרה שאין מנצחים
אם אין מסתכנים. הוא מסתכן — ומנצח,
כלומר נסוג בהצלחה. .
זה מכבר לא נראה בסרטים טבח כזה —
סינים נופלים כזבובים ואמריקאים אחדים
גם כן. הצילומים — מהם לקוחים מיומנים
— משווים לכל גוון עובדתי.

העולם הזה נז 820 ׳ 0
טניס אולי י שתנה המזל
גבר מגושם, מרכיב משקפי שמש כהות,
חייך חיוך •רחב אל הקהל הרב, החווה קידה
לשמע מחיאות הכפיים הסוערות. הוא נטל
כמה מחבטים, בחר את הטוב ביותר (קרץ
קריצה חביבה לעבר אשד, צעירה שישבה
בשורה הראשונה. יארוסלב דרובני 35ה־צ׳כי
שערק לפני שנים מספר מארצו וקיבל
נתינות מצרית, עלה על המגרש המרכזי של
וימבלדון* כאילו דרך על *מרצפות ביתו.
בכל תולדותיו של הספורט הלבן לא היה
טניסאי ביש־מזל כדרובני. פעמים רבות פי לם
את דרכו לגמר, אולם מעולם לא זכה
לתואר הנכסף של אלוף וימבלדון. השנה,
לאחר שאלופי הטניס האוסטרלים עברו ל מקצועיות,
ניבאו פרשני הספורט בעולם כי
סוף סוף הגיע תורו של דרובני. גם הצ׳כי
כבד־המשקל ומהיר־התנועה היה בטוח בכך,
הוא הוכיח כושר נהדר בתחרויות, ניצח,
לאחר קרב מרתק, את האמריקאי פאטי ה־פנוריט
ולא נותר לי אלא להפגש, בחצי-
הגמר, עם הטניסאי השבדי קורט נילסון.
אולם המזל הרע רדף אחרי דרובני גם ה שנה׳
חבט בו בעצמה בצורת נקיעת קרסול
שהשאירה אותו חצי־נכה מול השבדי הצעיר
והרענן.
כאשר נטש דרובני המיואש, לאחר הפסדו,
את המגרש המדושא, המטירו עליו כמה
עתונאים שאלות מטרידות. השיבה במקומו
אשתו, האנגליה הצעירה, לה נישא החודש :
״בשנה הבאה יהיה כבר בעלי נתין בריטי
ולא נתין מצרי. אולי ישתנה אז המזל.״
* איצטדיוני תטניס שבבריטניה, הספור־סמים
בעולם, בהם סערנים מדי שנה קרבות
עזים לאליפות העולם הבלתי־רשמית לי חידים.

קרביותרטובמ ביו ם. קורת ותמונות נראות יותר מד ׳ טובות מלהיות אמיתיות. אך,
החודש, נאשר השכיב רוקי נרשייאנו, לשעבר אלוף העולם במשקל בינוני, את המתאגרף הקנדי
ג׳וני נרקו במונטריאל, הנציח הצלם תמונה זו הדוחה יותר לביוש הוליבודי מאשר קרב ממש.

אופנועים
ח 1ר תחת הג לג לי ם

באירופה עם קבוצת המכבי, הלהיב את
הקהל בתרגילים מסוכנים בעת שנערכה ה מכביד,
הראשונה.

לפני למעלה מ־ 20 שנה ירד אבל כבד על
חובבי ספורט האופנועים בתל־אביב. אפרים
טננבוים־ארזי, צעיר 25 שחרחר ואמיץ,
חשמלאי במקצועו ורוכב אופנוע נועז, הת־פחם
על אחד העמודים ברחוב אלנבי, צנח
ארצה ללא רוח חיים.

השבוע החליטו שני רוכבים, משתתפי מרוץ
האופנועים שועלי שמשון של העולם
הזה, להנציח את שמו של אפרים. השנים,
זיגבל ברברודה ועוזי מזרחי, בחרו את חוף
ימה של בת־ים כמקום המתאים, התקינו
מסלול בן 10-ק״מ בו יצטרכו הגלגלים לע בור
את המרחק במינימום של זמן׳

אפרים לא היה צעיר בעל עודף־מרץ ש־דהר
ללא הבחנה ברחובות העיר. הוא היה
ספורטאי וכספורטאי ניצל את אופנועו ל טיולים,
תחרויות והופעות נועזות. הוא טייל

אחיו ׳של אפרים. שלמה ארזי, כיום מנהל
הקריה, תרם גביע נאה למנצח, ומשה שהם,
בעל הדפוס התל־אביבי הנודע, קיבל על עצמו
את החסות על התחרויות.

11ה פו הועדה האר־נ־ו! ל אגדוזי
ש מ 1א ל עס ומנהל הנבחרת הלאומית ש ת פג ש עס נבחרת יוגוסלביה בתל־ א בי ב.
מר צינוכיץ, האם הנוער הישראלי
מנלה כשרון לאיגרוף?

נוק-אאוט כפי שקרה ביטבוע
שעבר ב״-זירהטרוף׳ ברמת^גן.

ריך את הקהל לפני כל תחרות ותחרות
עד אשר החוקים יושרשו בו היטב.

בהחלט. כושרו הגופני של הצעיר ה ישראלי
הוא נפלא. מהרבה בחינות הוא
עולה אף על כושרו של הצעיר האירופי
הממוצע.

במקרה הייתי אחד מחברי בית־הדין
של ועדת האיגרוף הארצית שהענישה
קשה את האשמים. אומנם טעה השופט,
אולם היתד, זו משום ברבריות להתקיפו.

נחזור לתחרות עם יוגוסלביה,
מר צינוביץ. כיצד אתה מכין
את הנבחרת?

אם בן, מדוע אינו מתבלט בתחרויות
בינלאומיות?
ראשית, האגרוף הישראלי חסר־נסיון
בינלאומי והתחרות עם יוגוסלביה תהיה
הראשונה בתולדותיו. שנית, אין להש וות
את התנאים בארץ לאלה שבאירופה
או באמריקה.

היכן

מדוע?

מה הם הסכוייס במפגש עם
יוגוסלביה?

האם אגרוף הוא ספורט הרסני
כפי שרבים מגדירים אותו?

הזכרת את החוקה הבינלאומית,
האם יש באפשרותה למנוע
אסון בזירה 7

תערכנה

התחרויות?

הפעם בחרנו באפתעה. שלוש התח רויות
תתקיימנה תחת כיפת השמים על
מגרש הכדורגל המדושא והמואר ביפו,
בו יוכלו 10 אלפים צופים לחזות בהן.

חוסר ציוד, כסף ואולמות מתאימים
הן בעיות ד,נפתרות בקלות בארצות אחרות,
לא כן בארץ. מתאגרף ישראלי ויהי
זה המצטיין ביותר, עובד עבודה קשה
כמשך היום וכאשר הוא מופיע, לאחר
מאמצים, לאמון בשעות הערב, הוא עייף
ורצוץ, ואינו מסוגל לעכל את העבודה
המפרכת.

אם נצמדים היטב לחוקת החובבים ה בינלאומית
אין כל יסוד לחשוש. אגרוף
,־,וא ספורט ככל הענפים. מיי שמתמיד
בו יווכת כי ריצד, מרטונית למשל, קשה
הרבה יותר.

ריכזתי 35 צעירים לסגל המורחב ממנו
ננפה כשליש והנותרים יהוו את הנבחרת
שתתחר בעשרה משקלים ובשלוש תחרו יות
נפרדות. המתאגרפים מתאמנים כעת
שלוש פעמינן בשבוע ועוברים ״שפשוף״
רציני.

שמואל צינוביץ מענ ק למתאגרף אברהם
בן־חיים את גביע המתאגרף לשנת . 1953

הקהל השתתף בתגרה, כיצר
תסביר את התופעה הזו?

לא בדיוק. אולם השופט מצווה להפ סיק
את הקרב במקרה שאחד המתאגרפים
כושל בצורה רצינית. לפי החוקה
חייב מתאגרף שספג נוק־אאוט לנוח חו דש
ימים. אם הופל שוב, עליו להפסיק
להתאגרף למשך שלושה חדשים. בשלי
בארצות
בהן האגרוף מפותח — מ מושמע
גם הקהל. הוא יודע את החוקים
על בוריים. לקהל בארץ לא נהירים, ל צערי,
החוקים והוא מתפרץ כל אימת ש הוכרזה
התוצאה ומגיב בצורה בלתי־הוגנת
כאילו הוא ולא השופטים, היה
הפוסק.

שית עליו לרחוק מהזירה למשך שנה
שלמה.

כיצד תבטיח שלא תשנינה
התפרעויות כאלה בעתיד?

הזכרת את השופט, מר צי
נוביץ, מה במקרה שהוא סופג

שוטרים לא יועילו הרבה. הדרך היחי דה
היא ההסברה והועדה מתעתדת להד
אנו
מסוגלים להעמיד עשרה מתאגר־פים
בעשרת המשקלים השונים שאינם
נופלים ברמתם מקבוצות אירופיות ר בות.
יוגוסלביה שתפסה השנה את המ קום
העשירי בין 18י הארצות שהשתתפו
באליפות אירופה בוורשה, היא קבוצה
חזקה, לפחות לגבינו. אני משוכנע, מאי דך,
כי הקרב לא יהיה תך־צדדי.

לאן זורמים רווחים מהתחרו-
יות?

לקופת הועדה. אך לאחר ניכויי המסים
הכבדים לא נותר בה הרבה. הצריכה ע ד
לה, לצערי, על הכסף שבקופתנו.

מר צינוביץ, הרשה לי לשאול
אותך שאלה עדינה. האם אינך
חושב שמתאגרף הסופג מספר
כה רב של מכות בקריירה שלו,
ידרוש אי-פעם להשתתף בהכנסות?
הועדה
נוגדת את המקצועיות. היו כמה
נסיונות כאלה בעבר. הם נכשלו, הן מחוסר
תמיכת הציבור והן מחוסר מתאג־רפים
בעלי רמה גבוהה מאד הדרושים
לאגרוף מקצועי.

מה קרה בתמונה * 11
וזו הצעת ״העוד היה״ א לי ר:

חתום ע ד העתוו>
אתה תקבל אותו בביתך, ביום הופעתו׳ מבלי שתצטרך להטריח את
עצמך ביום חמסין או ביום גשם. אם תשלם את דמי החתימה — 11.000
ל״י — לשנה אחת מראש, תחסוך את מחיתן של שני גליונות. המערכת
גם תיתן לך את הפרס המיוחד — איגרת של מפעל הפיס, העלולה
לזכות אותך בפרס הגדול.
אתה יכול לחתום גם לחצי שנה. דמי החתימה — 5.500ל״י —
כוללים גם הם הנחה. תהנה מכל הזכויות והשרותים, פרט לאיגרת הפיס.

החתם את חבר!,־!
בדרך זו לא זה בלבד שתשרת את העתון שרות מועיל, אלא תוכל גס
לעזור לעצמך.
אם תביא להעולם הזה 10 מנויים שנתיים חדשים, ותשלח את דמי החתימה
שלהם תזכה בפרס של 12ל״י במזומנים, ואילו. כל אחד מן המנויים
יקבל את איגרת הפיס המובטחת.
אתה יכול גם להחתים 10 מנויים חצי־שנתיים, ואז תזכה בפרס של

6ל״ י.
אם תביא להעולם הזה 5מנויים שנתיים חדשים, ותשלח את דמי
החתימו; שלהם, תזכה בפרס של 5ל״י, נוסף על איגרות־הפיס לחותמים.
אם תביא 5מנויים חצי־שנתייס, תזכקיבפרס של 2,500ל״י.
שלח את רשימת המנויים החדשים באותיות ברורות, צרף המחאת־דואר
או צ׳יק. אנחנו׳ נשלח את הפרס אליך — ואת האיגרות והעיתון
לכתובת המבוקשת.

אתה קראת את הידיעה כעיתון היומי* .לכאורה היא מספרת
את הבל: הפגנת פועלים פוזרה כתל-אביכ על־ידי המשטרה.

הכת רג ע -האם זה באמ תהכל?
התמונה היא מטושטשת. אם תחשוב רגע, תכין בי גם הידיעה
הקצרה מטושטשת כמות היא מראה לך קווים כלליים. אך אין
היא מגלה לד את פרטי התמונה.
נדמה לך שאתה יודע את הבל 3500:מפגינים, פועלים מובטלים,
דרשו עבודה. יזמו את ההפגנה׳מק״י וסיעת השמאל. המשטרה
פיזרה אותה ככוח.

אודם -האם וה הכד ל
ידיעה קטנה זו קשורה כאלפי חוטים לאלפי ידיעות קטנות
אחרות. חוטים אלה נסתרים — אולב בלעדיהם אין משמעות
לתמונה.
מדוע מוכטלים פועלים אלה? מדוע לא סופקה להם עבודה?
האם זה רק פרי מקרה עיוור, או שהיתה כאן מדיניות מכוונת של
הממשלה? כיצד החליטה הממשלה? מה היו שיקוליה? מה טוענות
לעומתה מפלגות האופוזיציה? מה תפקידו של כרום מק-דניאל
ושל הממשלה האמריקאית כפרשה ; זו? כמה קשורה הפגנה זו
להפגנות שנערכו כאותה שעה כדיוק כמילאנו, בפאריס, ככון?
העתון היומי שלך !אינו יחייב -ואינו יבול -להשיב על כל
השאלות האלה. תפקידו לתת לך את ההתפתחות היומית.

לכבוד מערכת ״העולם הזד,״ ,ת. ה , 136 תל־אביב.
נא לצרף את שמי /את השם המסומן להלן לרשימת הסנויים שלכסן לתקופה של
שנה /חצי שנה, החל מיום .1.8.53 את העתון נא>לשלוח ;לפי הכתובת :

אני מצרף צ׳יק /המחאת דואר על־סן 11.000ל״י 5.500 /ל״י.
חתימה

אודם ״העולם הוה ,,נותן ניר את התמונה השדמה
מערבתנו כנויה כמיוחד כדי לאסוף את אלפי העובדות, לחבר
אותן לתמונה שלמה, ולתמצת תמונה זו כסיפור קצר, מעניין וחי -
שימסור לך את כל הקוים.
כבל שתגדל תפוצת העיתון, כן ירכו האמצעים שיעמדו לרשות
המערכת כדי לשפר את שרותיה, להביא לפניך עובדות רכות
יותר על נושאים רכים יותר ממקומות רכים יותר.