גליון 821 מתאריך 16 ביולי 1953

מסי / 631 שנה / 16 די אב תעו״* <6.7.)953 7

המחיר 220 טרוטת

העורך הראשי :

בלי כל ספק — נכנסתם למלחמה עם ה מ שטרה.
אבל מלחמ ה על חיי־אדם. יהי רצון ותתגלה האמת...

אורי
א ב נרי

העולם

עורך משנה, כיתוב :

ראש המערכת
שלום כ הן

עורך משגה, תבניר :

יו ש

מ״מ הצלם הראשי

הכתב הראשי :

דוד רוביננר

יהודה נ ב אי

חברי מערכת :

השבועון המצויר
לאינפורמציה < .י
רחוב נליק סון , 8תל־אביב
(ליד תי א ט רון ״ אהל ״ )
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785
מ עז המברקים :״ עו למסרם״
מו ״ ל: העול ם חזה ב ע ״ ם
מוד ס ם :
ד סו ס י שראל ב ע ״ ם ת״ א.

מי כ אל אל מז. דוד א רנין. משח בן־אפרים. יחיאל ב שז.
נצה נבי. אוסקר מ או בר. דב ד. מלכין, סילבי קשת

ציירי שערים :
נפתלי בום. שלמהבד רו ר ש מו א ל בק, זאב ליפ מו,
רו ט שילד.
נרט
פ או ל קור,
פזנר,
פילי ם

ראש מערכת ירושלים :

מ״מ ראש מערכת, חיפה :

דוד רוביננר

חיים כרמל

מנהל מעבדה :

רוזה מזרחי, חולון
ע כ שיו על המ שטרה להביא אתה עניין למשפט
פו מ בי ובלתי־מ שוחד. אם לא — תרבץ עליה
הא שמה הכבדה ביותר: סילו ף עו ב דו ת להמתת
נפ ש בי שראל.

אליהו כהן, ירושלים

מעניין ש שני ח שודים בפר שה זווע תי ת זו היו
״ שחורי ם״ :ס מו כהו מיז אן. וב שני המקרים נגרר
הקהל להיסטריה. קיבל אתההאש מו תהש פלו ת
כתורה מ סיגי — שהרי אין אלה אל א ״ ש וארץ
חיו ת״.,.

שמואל חלפון, תל־אביב

אני מתפללת ל שיחרורו של וי ק טו ר מיז אן.
לפחות למען א ש תו ו בנו ה מ סכן, אם לא ל מ ען
הצדק והיו שר.

חנה גולדשטין, רסת־גן

דוד טווייג

זהירות: מחתרת

סופרי חוץ :
מונ טי נ׳יקו ב ם. גבריאל דנון. ש מו א ל מי רון

ראש המינהלה :

של מה הררי

״ ה טי רו ר: דרד בי טוי שר הנחותים ו ״ והעולם
הזה 817מאמר מל אפר איו ת, חזרות על דברים
שנ כ ח בו כבר אלפי פע מי ם. ללא כל הזקעה ל־פחרוז
ה סצב. ז הו מאמ רו של עי תונ אי. רא ש
מערכת שהתברנן.

טרוריסט

אכן, עוד י שנם צדיקים בסדום

אברהם כהן, רנות־יצחק

כמה מלים של תנחומים לעיתונאי מפא״י.
אנחנו מבינים אתכם.
באמת.
כל זמן שאפשר היה, במאמץ של דמיון,
להגיד כי העולם הזה הוא פורנוגראפי, מש־חיוץ
מידות, משמיץ, קומוניסטי ופאשיסטי,
עוזי אפשר היה לחיות. אפשר היה לשים
פעם בשנה הערה עוקצנית בדבר, וזה הספיק
בהחלט.
אולם בזמן האחרון נעשה המצב בלתי-
סביל1.ועולם ה,זה עבר לשיטה של ציטוט
ישיר בראיונות מיוחדים. הוא החל שם אנשי־ציבור
על השער. והנה, שוד ושבר, מנהיגי
מסא״י עצמם מופיעים על השער, נותנים
ראיונות מיוחדים לבני־השטן, משתפים אתם
פעולה. העיתון המשמיץ, החותר. תחת כל
האשיות, מפרסם בהרחבה (את) דבריהם של
מנהיגי המפלגה, מוסר (את) עמודיו לגילוי־דעת
אנשי שלומנו על הישגיהם והשקפותיהם.

כבר יותר מדי.
(את) זה אי־אפשר לסבול.
נגד זה יש לגייס את כל האמצעים.
זו השעה לכל הכתבנים הנאמנים להיזעק
אל הדגל, להשמיץ, לקלל, לגדף.
סיכום החודש האחרון! :שנו מאמרים
של חצי עמוד כל־אחד בדבר; התקפה חריפה
על יהושע פלמון, יועץ ראש הממשלה לעניינים
ערביים, שנתן לנו ראיון; מין הפרשה
עיתונאית מיוחדת־במינה בהדור, התקפה
הסרת־תקדים בקול־ישראל, מאמר ראשי בהד
החינוך. ועוד העט נטוי.
אין עיננו צרה בכם. להיפך. המשיכו.
לעולם לא היינו יכולים לשלם עבור שטח
זה לפי מחיר של מודעות אולם׳ דחילקום,
אל תתנו יד חופשית מדי לחוש ההומור
שלכם. למשל, חברים מהדור, האינכם חושבים
שמוגזם הוא כי דוקא אתם מציינים
שהעולם ה,זה כתוב בצורה משעממת?
כל אדם יתיחס באהדה לאשה הגונה ונשואה,
אשר אחרי שלושים שנות נשואין.מתחיל
בעלה פוזל לעבר נערות צעירות יותר.
טבעי הוא אם תכעס. אולם האם זה מן
התבונה שתעשה זאת בצורה של ביקורת
על צבע־העיניים ורעננות העור של הצעירה
המפריעה?

העובדת, על כל זרמיה. הקוראים הם ברובם
צעירים, בני הדור השני, אולם נמסרו לי
כמה פרטים המעידים שישנם גם בני הדור
הקשיש הקוראים אותו בעיון. כך סיפר לי
אחד מראשי ההתישבות כי הראיון המיוחד
עם משה סנה, שפורסם אצלנו, עורר הד רב
במשקי הקיבוץ הארצי, מילא שם תפקיד
מרכזי לן 1די בוויכוחים פנימיים שהוביל*
לגירוש הסנה׳יסטים.
בקיבוצים הצעירים נתקל העולם הזה לעתים
קרובות ביחס אוהד מאד. במשק יפתח
הצעיר פנו שני הצדדים אלינו, הביאו לנו
את טענותיהם. אולם לא תמיד הדבר חלק
כל כך. במשק אחד נתעוררה השאלה אם
להזמין את העולם הזר* בקשר עם מקרה
מסויים, או לאו. המחייבים, כולם צעירים,
והשוללים, כולם קשישים, היו תקיפים בדעתם.
הדבר הובא להצבעה במזכירות. הצעירים
ניצחו.
לא מכבר קיבלתי מכתב מחבר במשק
גבים בנגב. כותב הוא :״אני חבר משק
גבים. מעולם לא נזדמן לי לקרוא את עיתוני
כם. לפני שבועיים הגיעו לידי גליונות *. 0־
מהחדשים האחרונים. עיינתי בהם. ומה א ג לו,
התפעלתי. הרגשתי שהעיתון מנסה ,
מצליח לבטא רעיונות מסויימים, דעות ואופייניות
לדעותיהם של כל צעירי הארץ.
זהו העיתון שלנו, של הצעירים. חזרתי
וקראתי את הגליונות מלה במלה, מתחילתם
ועד סופם. בשבוע החולף כבר הפרשתי מתקציבי
השנתי לקניית העיתון.
אך לא אוכל להמשיך. מחירו יקר מדי
עבורי. ולכן, בקשתי שטוחה לפניך: האוכל
להמנות על חותמי העיתון הקבועים תמורת
תשלום סמלי בלבד?״
פניתי אל ראש המנהלה, הוצאתי ממנו
אישור להחתמת אותו חבר כמנוי תמורת
דמי־המשלוח בלבד. אני מקוד, שהוא מוסיף
ליהנות מן העיתון.
אולם, למען השם (או מי שממלא אצלך
את מקומו) :אל תספרו על כך לחברים
אחרים בהתישבות העובדת. אחרת נפשוט
את הרגל.

בחדשים האחרונים גדל במידה רבה מאד
חוג קוראי העולם הזה במשקי ההתישבות

מ כו /ב־ ם
מיכצע ־/״50

עורם הספרות

בפנייתכם לקוראי ם בענייו העירה להנדיל את
התפוצה ב־ 50 אחוז י א היה טעם ב פי תוי החומרי
לסחתימים. הם יהפ כו תוע מלני ם אינ ט ר סנ טי ם. דבר
חנורע מערכם ב עיני החותמי ם החדשים, לא י ק שה
להביו מ דו ע. העזרה המבוק שת היתה ניתנת ב ל או

אכן, ס פו רו של יו ש .״יסה פי ה בלב י ם״,
(העולם הזה 2ו ) 8הו א סי פו רנאהו טו ב טעם.
תקוותי שיכלל בר שימ ת ספו רי ם שיז כו להציג את
ארצנו בהתחרות. ס פ רו תי ת בינ ל או מי ת. יר או נ א
עמי העולם על מ ה מזיני ם את הנוער הי שי א לי.
הבסט-סלר הזה
אם תקבלו את ה סכ מ ת מחבר
ת שנו נ א את הכותר ת ל״ הי אלא נו תנ ת., .ה
מ רניז״ .לפי דעתי זה מתאי ם יותר ל תוכן הסי פור.

ישראל
הלפרן, נזגדל אשקלון
ר״ ב ר שימה של ע שרה מנויי ם חדשים. אני מקווה
ש אני הרא שון שעשהזאת ( הוד 2זשעה... 1

יהולה נויברג, וזל־אביב
כן. הקורא נויברג הקדים את שאר הנזזד
תימים ביממה שלמה.
העובדה שאת ם פוני ם לקוראים שי עז רו לעי תון
נונעת באמת ללב. אבל אולי תמצ או לכם איז ה
דוד ע שיר?

יהודה ארזי, היפה
עזור לי ו אעזור ל •1עקרון חינו כי סמר-
רנה ר א שונה. אל אשכ אן אני חו שבת שאם יצ־ליח
ה מיבצע, יעזור לנו חעתוו (על־ידי שי סו ר
והעלאת הרמה) יותר מאשר אנו לו. להיפר. זח
עלול עוד לעלות לנו פ חו תמעכ שיו.

מרים גוטמן, רחובות

התקפה על הנוער ועל כי) אי נו תופ סאת
מ קו מו הנכון בחיי ה או מ ה. ואולם) אין זה ני תן
להיע שות כל־כד בקלות. דרו ש לזה דבר א חד
ויחידי שציינתם או תו בפש טו ת קולעת :״עליהם
ל שבת קודם כל ולח שוב מ ה הם רו צי ם.״ במ
שפ ט זה פנעתם במ טרה.
איז לדרו ש את הדבר מ אי ש. החדור כו לו
תרבות א מרי קאית זולה ו ש אי פו ת בל תי־ מרוסנו ת
של ״הצלחה״ .ב מו בנ ה הא מ רי קאי ה שלילי. הנו ער
שלנו רוצה ״להצליח בחיים״ — לכן אין לו פנ אי
ל שבה ולח שוב מ ה הו א רוצה.

דולק, תל־אביב

במש אל (על הפירור) שאלתם א ת ״ פי הנו ע ר
ע צ מו .״ ב רצוני לדעת מ ה נקרא אצלכ ם נו ע ר
— האם נם מ הנד ס בן 32 נקרא נוער ז
בוראי ת ס כי מו אתי שנם בני ( 18״שאים להי קרא
בי שראל גוער. מ דו ע, אי פו א. לא שאלת ם
לדעתם של בני 18 בקשר לבעיה ח שובה זו ז

אפרים בביוף, ירושלים

לי כ שלע צ מי איו קשר עם איזו ש הי א מחתרת.
אלא שהייתי פעם בלח״י. באםהמש טרה או סר ת
מו ב ט חני
ב אמ ת את אנ שי המחתרת הנוכ חי ת,
שלא תניע אלי — אד מניין לי הב ט חון שכל
הנאסרים הם באמת חברי המחתרת הקיימת עכ שיו?
יו צ א שנם תורי עלול ל הניע להאסר על לא עוול
בכפי.
בקשר לכד, רצוני ל ש אול אתהמ שטרה. ר
מחכה באמת לת שובה: מי מי ם קוד מי םנשא רו
ברשותי ע שרות כדורי ם מכל ה מיני ם, ועם כל
רצוני להפטר מהם אינני יו ד ע כי צד. מ ה עלי
לע שות?

עצבים כריאים

רצוני לנעת ב ב עיה שכב ר הונדרה בהעולם הזה.
א שר שמה ״ ה ת רופ פות המתח הציבורי. האזרח•
והחברתי״ .הנורמי ם למתלה זו, כ פי שמס תבר. אי נם
העיי פות שלאחר שנו תמתח או ה תבוסג ז והאל
א פ שו ט
מרירות הנו ש בו תמד פי ה ע תונו ת.
ב הו צאת !׳.פורי ם מו ת חי ם
חוסר יוז מ ה פר טית.
בהמ שכי ם, אותם סיפורי ם שהחזיקו ׳ ת מ תה ו יי
שוב בעי תו ת מ שבר רוחני בעבר. אפ ש ר לתקן
את ה מצב.

מותחי עצבים, הטכניון, חיפה

מה אומרים?
מה הפחד הזה מ פגי קרב? מ דו ע אינכ ם מני בים
על ״היורדים אל ה קו ר א״ ,שפורס ם ב שני
המ שכים בדבר?

יוחנן החרת, קבוצת יזרעאל
כת שובת קורא לדברי הביקורת עליכם שנ כ ת בו
על־ידי דוד שחם בדבר :
אם ל הו צי א את הסרטים הקטנים של הביקורת
הרי נראה שבמרכזה עו מדי ם שני דברים עיקריים:
החיקוי של עתונכ ם לטייס, ועניין 3אחוז חמוק־רשים
לפ שעים.
בתור קורא קבוע של ע תון דבר, שנדחף אל
בי תנו בכוח, ובתור קורא קבוע של העולם הזה
מרצוני החופ שי. אני מו צ א יותר עניין בקריאת
העולם הזח על מ דו ריו ה שוני ם — ויהיו האחו זים
המוקד שים לפ שעים שלו שה או שלו שים —
מא שר בקריאת דבר על מאמ ריו, שרובם משע ממי
ם או תי.
בא שר לחיקוי טיים: לי בכל או פן זה לא
מפריע ו אני בטוח • שגם לשאר קוראי העולם
הזה לא. כ מו שטיים מו צ א חן ב עיני מי ליוני
כדוג מ ת
קור איו. אין כל סיבה מ דו עמש הו
טייס) ב מ תכונ ת עברית יגרום כאב ראש ונ דודי
שינ ה לחבר שחם.

קראתי את הר שימה, בה נזכר נם ש מי (על
המ שבר הממשלתי ..העולם הזה ,) 815ב ענין רב,
ו אני חו שב שהת אור על המ שבר היה מל א ובעיקרו
נכון.

פ. ברנשטין, שר הכדסחר והתעשיה

היכן הרוצח?

הרפורטז׳ה על פר שת ויקטור מיז אן היא מחקר
המחייב ת שובה. כל הכבוד לאליעזר בר־לב.

אברהם האוכברג, רמת־גן
אם לא הו א — ,מי?

ירוחם לוין, תל־אביב

ושחמ תאי צ׳רניאק) היה
יוד ע אי ד יהיה ה שלי שי ן

הרבה יותר

טוב.

יהודה שמואלי, תל־אביב
יש להניח שהקורא שנזואלי כבר יודע.

״אם לא תחזירו...1״

גנבים 1ננבתם א ת הת שבץ ה שבו עי מ תור ה־עי
תוי, דבר ה מהוו ה עבירה כבד ה ביותר והעלול
לזכותכם בי שיב ה של מטה החל מע שר שנו ת
מא סר וכלת בי שיבה של. מעלה (קרי: תליה)
ל תקופה בלתי מוגבלת.
אם עדייז לא ה ש תכנע תם בדברים אלה. הנני
להזהירכם כי נחרים לכם אתכיה עפ רונו ת וה־מחקים
ב מערכ ת (את הנ׳י ם כבר סילקו וסצצ ח
כבר זרקו, כדשמה שנ שאר לי זה לנ קו ט בצער
הנ״ ל) .אבל חברה. דחילקום, החזירו את ה תשבץ

המגף השחוו״לבן־כחול־אדום־סגול
העולם הזה נזרים את הידינו. שכה יחיה,
היתה זאת רק טעות ; מעולם לא הוחלט
לבטל את התשבץ, הוא רק הוצא מטעמים
מכניים.

הוי, חבל...

הערות מ ספ ר לנליוז העולם הזה . 817 אין כל
ספק שבול ט ת בו מיד ת אי-ה אוביי ק טיביו ת. הפע ם
הנכם משרתים ב או פן ברור אתה אינ טרסי ם ה (פיע
ת־ ש מאל,
השמ אל ה קיצוני
מ שו תפי ם של
מ פ ״ ם, מ ק ״י) .חבל ...ש עי תון כזה נתפ ס ל אינטרסים
אדו מי ם — אי פ ה הניי ט ר אליו ת?

יעקב אחימאיר, רמת־גן
לדעתנו: בכל 16 עמודים, פעם לשבוע.

מה שם הדוקטור

בשער העולם הזה ׳ 816 מו פי עהת מונ ה של בחור.
אבל אתש מו לא ניליתם לקוראים. הכתוב ת או מרת
שזה ״ מ א מו יעקב שאל תי א ל כלו מ ר: מ א מנו
של יעקב ש אל תי אל. הו אי לו נ א •להודיעני מ ה
ש מו של מ א מז זה.

ד״ר עלי איתן, תל־אביב
ברצון. אם הקורא עלי איתן יואיל להודיענו
מה שמו של הדוקטור שלו.

ארבע מי יודע?
העולם הזה מני ש לנו ת שבצים וחידוני ם ל פענוח.
ב רצוני לבק שכם שפ ע ם אחת תנ סו נם אתם כוחכ ם
ב מל אכ ת זו. ותפתרו את ״ ה מ בו כוז״ -לקמן :
ב איזו מדינ ה אפ ש רי הדבר :
א. שב חנויו ת לממתקים א סו ר ל מכור שוקולד ה.
אך בפוכו ת־ עץ מו תרז
ב. שב חנויו ת ל עו פו ת וביצי ם א סו ר מ כו ר ביצי ם
אד על מד רכו ת הרחובות. בכל קינו ת העיר —
מו תר?
נ. שב אטליזי םוב חנויו ת למעדנים א מו ר ל מכו ר
בשר, אך אצל הרוכלים — מו ת ר (בקוסמות) ?
אם תצליחו בדבר תקבלו תואר ״רבני ה מ בו כ ה ״.

קורא ותיק, תל־אביב

מערכת ״העודם הזה״ מבינה
חקירה יסודית על הטרגדיה של
״פטריה״ — אנית המעפילים שהטביעה
את עצמה כנמל חיפה.
אחרי מיבצע מיוחד-במינו עלה
שמואל הרטברו מ, פתח־תקוה, כידי המערכת לשים א ת ידיה עלהמראה החדש
סידרה של תצלומים היסטוריים -
רא שית קבלו את אחולי לרגל שינוי ה
תפאורה תמונות שצולמו כעצם שעת האוהרפרטואר
בעול מכ ם — בהצלחה: אין להתעלם
מה שיפורי ם הנראים ב אופ ק לרגל העריכה החד שה, סון על-ידי קצין בריטי והמנציחות
וכן צירוף כו חו ת חדשים לעי תון. בסרט ש מח תי את הפרשה המזעזעת בולה.
לקרוא כי דב בר מ ל בין י ש מי עמע תה א ת
המערכת פונה כזה אל כל מעפידברו
בענייני התי א טרון. פרט לעובדה כי צורת
ביקורתו מאד מקובל ת ו אהודה על הקוראים, לי ״פטריה״ ,אשר פרטי המאוהוכח
מעל לכל
ספק כי עי תונכ ם זקוק היה רעות זבוריס להם, כבקשה לפנות
למבקר תיא טרון רציני.
ענת רון, תל־אביב באופן דחוף אל ראיט המערבת,
השער הר א שון לפי המת כונ ה החד שה (רב יומוז, כדי שתהיה אפשרות לנכות מהם
העולם הזה )819 לא היה כליל ה שלי טו ת. ה שני עדות מוסמכת.

מאיר מזל, תל-אביב

המשכר הנבון

אשא

הנוער ומשבו־־המין
כחודשים האחרונים פנו
קוראים רבים אל המערכת
כתביעה נמרצת לגשת לחקירה
אחראית ומוסמכת
של המשכר המיני הקיים כהכרה
הישראלית ככלל ובנוער
העברי כפרט.
אחרי היסוס רכ הגיעה המערכת
למסקנה כי אסור
לעיתונות ה אוור אי תלהת עלם
מקיומו של משבר זה,
ולהשאירו לטיפולם של כת־כי-עת
סנפציוניים ומזיקים.
היא ביקשה את אנשי-המדע
העיקריים כארץ ומוסדות-
חקר כחוץ־לארץ לשתף אתה
פעולה בחקירה מקיפה.
החל מן השבוע הבא יגיש
״העולם הזה״ לקוראיו דו״ח
יסודי, כולל וגלוי-לם על בע-
ייה זו.

ה ש בו עון ה מ צוייי
ל אי ־ נפירטצ -ת

נפש נראתה אתמול בשמי
תל־אביב. נמסר לי בחוגי המפלגה
כי הם הקימו להן
קן על גג הבניין החדש של
הועד הפועל, בין דוד המים
המשמש להכנת תה ובין
כסאות המרגוע.

חקירות

עכביש גדול, הטווה חיתיתי
להם
טים מסתוריים, נתפס בגן־
סופר העולם הבא לעניינים הדסה, תל־אביב. הוא הועבר
מיד למטה המשטרה, שם
מיוחדים מודיע :
להקה גדולה של צפורי־ גחקר משך 48 שעות רצו
פות.
על אף בקשתו, לא
ניתן לו ספר תנ״ך. המשטרה
חושדת שהוא ראש המחתרת.
העכביש
לא מסר כל הצהרה׳
ודרש להיות מועמד למשפט.
של זבובים.

מדור השירה

היה חית איש חכם.
להיות איש בלי־צל חלם.
אן פתאונו — הוי אסון! —
הוא טעה בחשבון
והפן לצל־בלי-אדם.

העול ס הזר!

בת ים: בגידה ב ציבורי
עוד דפני פתיחת עו־נת־הדחצה
נפ תחה
ב עי תונו ת מערכה
כבירה סביב החכרת
חוף־הדחצה של בת ים
לחברה פר טי ת.
שתי תמונות אלה.
האחת 1למעלה 1ה מראה
את כל היפה
והמושר שבמפעל ה־
״ ר יב י י רה ״ והשניה
!משמאל! המראה ח״ל
מתלבש בחוף הפ תוח,
ליד *דד־התיל.
מחוסר כסך לקנות
כרטיס־כניסה. מסמ לות
את שת העמדות
הקיצוניות בויכוח 1ה.
איוו מן השתי מת אימה
יותר למציאות?

יי • 1

31ו:י . .

הג דרהמפרידה. זהו הגבול המפריד בין החוף
הפתוח, לבין אזור הרחצה. הסגור. לאורך הגדר
הרגילה הניחה החברה. סלילי תיל, עד לתוך המים.

8 8 §13י

כמו כאירופה. מדרגות בית־הקפה ריביירה, המובילות אל החוף משוות לתמונת זו דמיון לתצלום על יד חוף אירופאי
מפואר. זהו אחד, חהישגיס שבעלי חברת חוף בת־ים מתגאים בו ביותר, ובטוחים כי הקהל יגהר אליו על אף המחירים הגבוהים.
** עמיים בשנה נערכוז הנזילה הגדולה אל הים. בחורף כמעט לכל תושב להגיע לחוף ולחזור לביתו תוך שעית
^ מתמלאים הואדיות והנחלים — מהרי חברון והלבנון,
ספורות. רחצה בים, אשר ברוב ארצות העולם דורשת
ממורדות הכרמל ושכונות ירושלים — ונשפכים אל הים.
נסיעות ארוכות והוצאות רבות, היא בארץ נחלת כל. הטבע,
מכל נקיק וצוק, ממעינות ומאפיקים יבשים ,,גואים המים
ותיחום הגבולות׳ הכניסו את הים לחצר ביתו של כל אזרח.
בשפע פתאומי, מצטברות הטיפות הבודדות לזרמים, הזרמים
חול ומים: לא מספיה. לכאורה אין כל סיבה מדוע
לפלגים והפלגים לנחשולים זועפים, הנחפזים אל הים הפתוח.
לא ימתח כל תושב קו ישר אל נקודת החוף הקרובה ביותר
לביתו׳,ילך שמה להתרחץ. אולם לא די במעט חול ומים
השטפון השני מתקיים בחודשי הקיץ. כל שביל־עפר
הומה אנושות מיוזעת, בגד־רחצה ומגבת בידה, הנחפזת * כחולים, כדי ליהנות מן הים.
אל כבישי האספלט המובילים אל הים. על גבי עגלות
קודם כל דרוש בטחון לאלה שאינם, שחיינים, שלא יטרפו
וטרקטורים, במוניות, במכוניות פרטיות ובמכוניות משא,
הים אותם הגלים ; דרושים מצילים מומחים, כלי־הצלה ותחנות־הם
נשפכים כמעין מתגבר אל 188 קילומטר של חוף
הצלה. בחום הקיץ, באויר המלוח, דרושים גם מים מתוקים
המרעננת.
התיכון, וכתריסר מעיינות ואגמים, לטבול ברטיבות
לשתיה, דרושות מקלחות — ולאלה הבאים מרחוק, גם
בארץ כישראל אין כמעט אדם אחד החייב לוותר על מסעדות ומקומות הארחה.
ביקור בשפת הים: החוף הארוך, הארץ הצרה׳ מאפשרים
חלק משרותים אלה סיפקו הרשויות המקומיות. מועצית

,דב בופמן הוא מנהל ״חכרת חוה כת-ים״ .לגבי
דידו היה הרעש סכיכ החכרת החוף הגזמה
חסרת-יסוד. הכרתו אינה מאלצת אדם לשלם
עכור רחצה ; קיים גם חוף פתוח על השכוגה,
כשכיל אלה שאין כרצונם לשלם דמי כניסה.

דוד כן־ארי, ראש מועצת כת־ים, דואה כפיתוח
החוף מפעל לאומי ומקומי ממדרגה ראשונה.
העשוי לחזק את מעמדה של כ ת ים. לדעתו,
החוזה (שנחתם עד ידי קודמה —,פרט לאי־אלה
שגיאות קלות — הוא טוב כהחדט כיסודו.

שכתי טכ ת הוא כתכ ״הארץ״ .שהיה הראשון
שהקים את הזעקה נגד סגירת החוף. מעשה
זה, שכמוהו, לדעתו, כמכירת השטח לצמיתות,
שלד מתושכי האזור א ת החוף היחידי שנשאר
לרשותם מאז איפור הרחצה כחוף תל־אכיכ.

שרות למשלמים: שרות חשוב לבאי החוף הפגות:
מלתחה לשמירת הבגדים. לתושבי בודים, הנהנים מכניסה
חיופשית, ניתן שרות זה תמורת תשלום מינימאלי.

ועיריות, שבתחומן״נמצא חוף־רחצה, העמידו
מצילים, הניחו צנורות מים, דאגו לתחנות
עזרה־ראשונה. השרותים הנוספים, שאינם
בעלי חיוניות ראשונית, סופקו על־ידי בעלי־עסקים
פרטיים. השלטונות מסרו זכיונות למי
עוניינים שהקימו מקלחות, קיוסקים, השכירו
כסאות־ מרגוע או בגדי־ים. מי שרצה ליהנות
מכל אלה, שילם מכיסו.
זהירות ! חידקים. ריכוז האוכלוסיה
הגדול ביותר במדינה הוא גוש דן: תל־אביב,
רמת־גן, פתח־תקוה והשכונות הסמוכות.
לחצי מיליון תושביו שימש חוף תל־אביב
מוצא עיקרי לים. מדי שבת נהרו
רבבות מתרחצים, בני העיר והמושבות מסביב,
כיסו כמעט בל מטר מרובע של חול
לאורך חוף הכרך הגדול. המתרחצים מילאו
את המים מגבול יפו בדרום, עד לשפך
הירקון בצפון, לאורך קרוב לשלושה קילומטרים.

בימות השבוע קשה היה לעשות כמה
צעדים על החוף הצר מבלי להתנגש עם גופות
שנחשפו לשם ראווה או שיזוף. חוף
תל־אביב היה מקום הנופש העממי והגדוש
ביותר בארץ. ערים וישובים אחרים בארץ
החזיקו חופי־רחצה, אולם כמעט בשום מקום
לא היה החוף כה קרוב ונוח לגישה, הלחץ
עליו כה גדול.
עד אשר, לפני שלוש שנים, פשטה השמועה
האיומה ים תל־אביב נגוע בחידקיס
מסוכנים נ מי הביוב, הנשפכים בכמה נקודות
לאורך חוף העיר, מזהמים את המים
מגפת שיתוק־הילדים, שהשתוללה אותו קיץ
בארץ, הגבירה את המורא מפני המים ר,מ־חוידקים.
אנשים ביכרו להזיע מאשר לסכן
את בריאותם ; חוף הים של תל־אביב התרוקן
במהירות הבזק.
כיבוש החופים. אולם נחשולי המתרחצים,
שמוצאם העיקרי לים נחסם בפניהם,
חיפשו נקודות־מוצא אחרות. הם פשטו• בקבוצות
״קטנות לכל אורך החוף ; תחילה
יצא לגילוי חופים חדשים חיל החלוץ הנייד,
בעלי המכוניות הפרטיות. בעקבותיהם באו
ההמונים. חופים שלא ידעו מעודם ביקורים
המוניים הוצפו, נסללו אליהם כבישים, שרות,
מוניות הובילו אליהם את הנחשול האנושי.
הבחירה
הטבעית היתה, כמובן, חופים
קרובים לעיר הגדולה. שני חופים התפתחו
במיוחד תוך עונה אחת, לנקודות־משיכה
בלתי מעורערות: בת־ים מדרום, הרצליה מצפון.
שני המקומות״ נתברכו בחוף רחב
ויפה, שימשו עוד לפני כן למתרחצים בודדים.
חוף
בת־״ם שימש לפני המלחמה את מאות
המשפחות המקומיות. המועצה המקומית החזיקה
שם מציל. אחד, נתנה רשיון

לשלם או לצאת. פגישת נוכרים >זל ושפת הים — דבר רגיל, עד
לפני שבועות מספר גס אפשרי. עתה, לשם נזפגש זה, יהיה על הבחורות
לשלם דמי כניסה י לחוף הריביירה או על הבחורים לצאת לחוף הפתוח.

לוי פוגל הוא המציל שהעמידה החברה כחוף
הפתוח .״תחילה התנגדתי, אך למעשה לא פגעו
בקהל, הובטחו לו שדותים חיוג׳יים ללא תשלום.״

הנקיץ הוא היוני. כל חכירת חוף לחברה פרטית בנויה על ההנחה כי לשם פיתות חוף־ים דרושה השקעה רצינית
לא רק בשביל בניית מתקנים ובתי־קפה, אלא גס כדת לקיים.שרותים שונים, כניקוי מתמיד של החוף משיירים, וכי׳

כית־הקפה ״ריביירה״ .המחיר״ם׳ אמנם גבוהים
-אך לא יותר מאשר כמקומות אחרים.

ב ת ־י ם -- שיבסששי להקמת
קיוסק. אשר לחוף הרצליה, הוא
מש רק את בני המשקים והמושבות
ביבה, בתוספת בעלי־מכוניות בודדים,
באו ממרחק רב יותר. לא היו שם.כל
רותים ציבוריים.
לפי המספרים, יצאו בשתי השבתות האחרונות
קרוב ל־ 8000 תושבי ירושלים לביקור
בחוף הים, למשך לא יותר מיום אחד.
בהצטלבות קסטינה פנו קרוב לאלפיים נוסעים
דרומה, אל חוף אשקלון. כאלפיים נוספים
פנו צפונה, ליד בית־דגון, המשיכו
לכיוון,נתניה, והשאר להרצליה ובודים.
למועצת בודים הביאו רבבות המבקרים
בעיות רציניות. העיירה הקטנה, שהוצפה
אלפי עולים שלא מצאו שיכון בתל־אביב
גופה, מצאה את עצמה חייבת לספק שירותים
למספר מתרחצים זרים שעלה על מספר
התושבים הקבועים. שוב לא היה די במציל
אחד, בעיית ההיגיינה והנקיון של החוף
הפכה חמורה. ההוצאות על החזקת חוף־
הים הפכו סעיף נכבד בתקציב.
תמורת תשלום פעוט. תחילה פנתה
המועצה לעיריות ולמועצות השכנות, שתושביהן
מילאו את חוף בודים, ביקשה
מהן להשתתף בהוצאות. שום תשובה לא
נתקבלה. אז עלה הרעיון: שמא אפשר. למצוא
צורה שהקהל יכסה את ההוצאות?
בידי מועצת בת־ים היה חוזה־חכירה של
שלושה קילומטר חוף ממחלקת נכסי המדינה
של משרד האוצר, עם זכות להחכרודמשנה
לצרכי פיתוח. היא פנתה במיכרז פומבי
לכל המעוניינים להשקיע כסף׳ בפיתוח החוף
; רק תשובה אחת נתקבלה: זו של
האחינן רובינשטיין, קבלנים תל־אביביים.
תמורת תשלום פעוט ( 2028ל״י לשנה כל
עוד אין רווחים 12 וחצי לכשיהיו) קיבלה
חברה שהוקמה, חברת חוף בת־ים בע״נז,
את הזכיון הבלעדי לפיתוח תוף בת־ים. התנאי
הראשון שהחברה הציגה: גידור החוף,
התרת הכניסה אליו רק תמורת תשלום.
המועצה הסכימה, לאחר שהחברה קיבלה
את דרישות המועצה, כי שליש מן החוף
יישאר פתוח וכי לכל תושב בת־ים תינתן
הזכות להכנם חינם לחוף הסגור. תקופת

חלוקת המתרחצים בחופי הרחצה
החכירה 49 :שנים, החל מ־ , 1950 עם זכות
לחברה להאריך את התקופה לעוד 49 שנים.
^ מרגילים לקוחות. התוכנית, אשר על
פיה קיבלה החברה את זכיונה, היא רבת־ממדים
ואמביציוזית׳ כוללת בתי־מלון, טיילות,
בתי־קפה, מגרשי ספורט — מלבד
מלתחות, שירותי־הצלה ומיתקנים לקהל המתרחצים.
לפי אומדנה ראשונה יעלה ביצוע

התוכנית עשרה מיליון לירות.
המועצה אישרה את ׳התוכנית פה אחד,
העבירה אותה, כנהוג, לאישור הועדה המחוזית
לבניין ערי*! .בינתיים החלה החברה
בביצוע החלק הראשון של תוכניתה, הקימה
שורה של קיוסקים׳ בית מרחצאות, תאי־הלבשה
להשכרה. הקהל, שהידיעה על הקמת

חברה׳ לפיתוח החוף לא עניינה אותו במיוחד,
המשיך לנהור לחוף, שילם עבור השירותים
במידה שהשתמש בהם.
שלב זה היה שלב־ביניים, בו ביקשו המועצה
והחברה להגביר את זרם המבקרים
על־ידי הבטחת שירותים מסויימיט, להשריש
בתוכם את ההרגל לבקר בבת־ים. על אף
׳ זכותה לעשות כן, לא הקימה החברה את
הגדר, כל החוף המחובר נשאר פתוח.
תרועה וזעקה. השנה, עם פתיחת עו־נת־הרחצה,
השמיעו החברה והמועצה תרו־עת־גיל
גאה !:בוצע החלק החשוב, הראשון,
של תוכנית פיתוח־החוף ד קהל מוזמנים, שכלל
שרי־ממשלה, עיתונאים, עסקנים וסוחרים,
הוזמן לפתיחת הריביירה הישראלית.
המבקרים לא אוכזבו. ביודהקפה, עטור
דגלי־אנייה, זרוע שמשיות צבעוניות, המלתחה,
המרחצאות הנקיים, עמדו על רמה
גבוהה, יכלו לתחר עם החופים הידועים
ביותר באירופה. אולם יחד עם תרועת־הגיל
נשמעה גם זעקת תדהמה: החברה מימשה
את זצותה, הקימה גדר מוצקה שסגרה את
כל שטח החוף אשר עליו הוקמו המיבנים
המפוארים. מעתה ואילך חלה חובת־תשלום
לא רק על אלה הרוצים להשתמש במיתקנים, י
אלא גם על הרוצים להתרחץ בלבד.
ראש הזועקים היה עיתון הארץ. בשלוש
כתבות־חימה התקיף. כתב העיתון שבתי
׳ (סבי) טבת (העולם הנה ,)818 את כל אלה
אשר היה להם חלק במה שכינה ״בגידה
בציבור״ .הוא המטיר אש על המועצה, החברה,
עירית תל־אביב, המועצות השכנות,
הממשלה, העיתונות, הציבור, על כי היו
שותפים לגזילת חוף־הרחצה האחרון שנותר
לתושבי גוש דן האומללים.
״השימוש בים הוא זכות־יסוד, המגיעה
לכל אזרח, ללא כל תשלום. אפשר לדרוש
ממנו כסף בעד שירותים הקשורים ברחצה—
אך לא בעד עצם הרחצה, בדיוק כפי שאפשר
לדרוש ממנו תשלום בעד הנחת צינורות
שיובילו מים לביתו — אך לא בעד שתית
המים,״ התרעם טבת.
התקפוג־נגד. שבועות נמשכה ההתקפה:
מאמרים ראשיים, חקירות, מכתבי־תלונה
של קוראים — מכל שורה זעקה ההתמרמרות
על כי נשללה מהקהל אפשרות
הנופש העממי האחרונה שנשארה לו. נשמעה
התביעה לבטל את חוזה החכירה.
אז באה התקפת־נגד. במאמרים ובמכתבים
לעיתונות, ניסה דוד בן־ארי, ראש מך עצת
בודים, להסביר את עמדת המועצה. ראשית,
קבע, לא מכריחים אף אדם לשלם עבור
שימוש בים ; נשאר חוף פתוח, אשר החברה
מחזיקה בו שני מצילים וקיוסק ואשר המועצה
דואגת לנקיונו, לרשות כל אדם.
חוף זה, טען בן־ארי, הוא החוף המקורי
של בת־ים, בו התרחצו התושבים משך כל
השנים ; החוף הסגור, הוא בחלקו הגדול
חוף חדש, שלא היה בשימוש לפני שהחברה
פיתחה אותו. חוץ מזה, שאל, האם תפקידה
של מועצה כה קטנה לספק חוף־רחצה לרבבות
תושבים מן החוץ י הוא לא השאיר
כל ספק: למועצת בת־ים, דלת־האמצעים
ורבת־הקשיים, חשובות ההכנסות שתבואנה
מהריביירה (כ־ 4000ל״י לשנה) מכל שאלה
תיאורטית של מידת הכנסת־אורחים או אה־בת־הזולת.
לגבי הישוב הקטן, פיתוח־החוף
הוא צעד גדול מאד קדימה.
השותף העיקרי, חברת חוף בת־ים, לא
התערבה בויכוח הציבורי. מנהלה, המהנדס
דב בופמן, רק הצביע על שורה ארוכה של
חופים סגורים בנהריה, עכו,,חיפה .״הדבר
מקובל גם בכל העולם,״ הסביר, תיאר את
אשר ראה בסיורו עם בן־ארי והשמשוני,
איש רשות הפיתוח הממשלתית, בכל חופי
הרחצה של אירופה * ״אין כמעט חוף
אחד — ליד ישוב, כמובן — 4שאינו חוף
סגור. אחרת לא היה חל בהם כל פיתוח.״
שרות או בגידה? בינתיים, באיחור
של שלוש שנים, פתחה עירית תל־אביב חוף-
רחצה חדש, מעבר לירקון, לפני חוף הרצליה
(שאף הוא נסגר ואשר הכניסה אליו מורשית
תמורת תשלום נמוך, להחזקת השירותים).
חוף זה יתן, במידה מסויימת, את התשובה
לשאלה אם סגירת חוף בת־ים היתד, בגידה
בציבור. עתה תהיה אפשרות נוספת, לכל
הרוצה בכך, לבקר בחוף פתוח. לחוף הסגור
יבואו רק אלה המבכרים לשלם כסף כדי
להשתמש במיתקני הנוחיות. אם לא יהיו
אלה רבים, יהיה זה סוף פרק סוער בשטח
הבידור וך נופש בארץ.
אולם חברת־החוף והמועצה בטוחות: הקהל
ימשיך לבוא לריביירה, כי אדם הרוצה
באמת לנוח ולהנפש יסכים תמיד לשלם
בעד שרות .״ופיתוח חוף בודים הוא,״ לדעתן׳
״שרות גדול לציבור — לא בגידה ן*,
* הנסיטר, שהיתה, רשמית׳,מסמס הפזעצה,
מומנה ׳על־ידי החברה,

_ _ במד ף, העם זמריה ללא זמר
משני מקומות בישראל בקע השבוע קול
שירה וזמר. למראית עין, לא יכול היה
להיות מרחק רב יותר מאשר בין שני מקומות
אלה. אולם למעשה היה קשר אמיץ
מאד ביניהם — הקשר הנצחי בין סיבה
ותוצאה.
3000 צעירים, לבושים חולצות חג לבנות,
ישבו בגן־רנה בתל־אביב, האזינו לשירת
הצ׳יזבטרון. השירים הישנים שוב חיממו
את הלבבות. אולם שום שיר חדש לא נשמע.
באולם ישב החומר הגולמי היקר ביותר
במדינה, כאבן שאין לה הופכין. המדינה
אינה קוראת לו. גם מנהיגיו שלו, שישבו
על הבמה, לא הביאו לו בשורה חדשה של
פעולה וקרבן. לא נתיב של נשר בשמים,
לא שביל של פרא בין הרים, היתוו בנאומים.
יגאל אלון, האיש שיכול היה לקרוא׳ את

הקיים, מה הבשורה הלוהטת החדשה אשר
בפיהם, עליה מוכנים הם למסור את נפשם
וחרותם.
הרגע בא — וחלף. בזה אחר זה קמו
הנאשמים, קראו מן 1כתב תלונות והאשמות
על השופטים, על סדרי השיפוט, על סמכות
בית־המשפט, על הממשלה הפוגעת בדמוקרטיה.
היו אלה דברים נכונים למדי, אף כי
היו מוזרים בפי אנשים שמטרתם * היתר״
כנראה, לחסל את הדמוקרטיה במדינה. אולם
לא היתד, בהם שום בשורה פוליטית, שום
וידוי מהפכני, שום תורה חדשה שתצדיק
שבירת־לוחות — אפילו בכוח הדינאמיט*.
ללא כוכע-טמבל. לחיים כהן, היועץ
המשפטי שגויס לעתודות אך הופיע במשפט
בגלימתו האזרחית (לאכזבת קוראי עוזי
בר,ארץ, שקיוו שיופיע לבוש פאטס וכובע־טמבל)
,לא היתד, עמדת הנאשמים בגדר הפתעה.
כי יום לפני כן ירדה יד המשטרה
על הנאשם בכר, החרימה אצלו את. טופס•
ההצהרה שהיתר, בידו.

יגאל אלץ
ללא שביל לנשר בשמים, נתיב של טרור בין הרים,
הראשונים מאתמול להיות שוב הראשונים
של מחר, לא עשה זאת. הודה הוא: אין
הוא בא בדרישות אל פיקודיו, אין הוא קורא
אותם לגליל ולנגב, כי אין מפקד טוב דורש
את אשר לא ניתן לבצע.
כמה שעות לפני כן, באותו יום ממש,
במרחק של 14ק״מ בקו האויר, ישבו קומץ
צעירים אחרים. גם מפיהם נפלט קול שירה.
וגם שירים אלה היו ישנים ונושנים. היו
אלד, שירים על שתי גדות הירדן ועל הפגישה
עלי בריקדות. שירים של צעירים נבוכים,
שרצו להיות ראשונים, אלא שלא היתד,
להם דרך בה יכלו להיות ראשונים.
היה קשר אמיץ בין גן־רנה ובין הצריף
במחנה סרפנד. היה מכנה משותף לשירים :
הם היו ישנים. הנוער, שמנהיגיו אינם מעיזים
לדרוש ממנו קורבנות, שמעצבי־רוחו
אינם יודעים להציב לפניו דרכים לאידיאלים
של טעם, הרי הוא מגיע, בסופו של דבר,
אל המחתרת־ללא־שם, אל הטרור־ללא־תכלית.
זה היה ההגיון המוסיקלי של שבוע
השירה.
מחתרת משפט ומזמור
הרגע הגדול, אשר כל מהפכן אמיתי רואה
אותו בחלומותיו, הגיע.
42 עיתונאים הצטופפו בשורות הראשונות
שנועדו לקהל. נציגה היהודי של סוכנות
רויטרס ונציגו הנוצרי של הטיינזס הניו־יורקי,
העיתון החשוב ביותר בעולם, שלפו
את העטים הנובעים. כל מלה שנפלטה מפי
הנאשמים עברה באופן אוטומטי למאות
אלפי אזר1זי ישראל, למליוני קוראים מסביב
לכדור הארץ.
מתיחות עצומה שררה בין קירות העץ
של האולם, הסתמנה על פני קרובי הנאשמים
בקהל, שתי סוללות עורכי־הדין עטופי הגלימות,
שורות השוטרים הצבאיים החמושים.
הרגע הגדול הגיע. הנאשמים יכלו לקום,
לבשר לעולם ולארץ לשם מה הקימו את
המחתרת, לשם מה רצו להפיל את המשטר

הצהרה זו לא היתד, פרי מחשבתו שלו
גרידא. עבדו עליה שלושה נאשמים — חרותי,
בכר ויפה דרומי. הנקודות המשפטיות סופקו
על־ידי עורכי הדין.
עצם ההחלטה להחרים את בית־המשפט
התגבשה בעת ובעונה אחת אצל כמה אנשים.
היא עלתה בלב עורכי־הדין מיד כשנודע
להם ששולחיהם יועמדו לפני בית־דין צבאי.
היא* הפכה להכרחית בעיניהם כשהפעילה
הממשלה את הסעיף 111 הידוע לדראון —
המאפשר מעצר אדמיניסטרטיבי ארוך ללא
דין ומשפט — נגד שני עצורים, שלא היו
נגדם הוכחות. דעת עורכי־הדין: מה טעם
לעמוד למשפט, אם ישנם כל הסיכויים שה־מנלשלה
תעצור כראות עיניה כל נאשם שיצא
זכאי בדין?
עורכי־הדין יצאו אל הנאשמים העיקריים,
מצאו כי כל אחד מהם, בנפרד, הגיע לאותה
מסקנה בדיוק.
סמל הצלם. עורכי־הדין׳ במשפט היוו
יחידה בפני עצמה.
הנאשמים העיקריים, שלא מסרו וידויים,
בחרו כמובן בעורכי־דין בעלי עבר מחתרתי,
כך להיות בטוחים שסניגוריהם לא ימסרו
את סודותיהם למשטרה. היו אלה שמואל
תמיר וא. דינרי, שניהם אנשי אצ״ל, וד״ר
י. ירדור, לשעבר ממפקדי לח״י.
מצב עורכי־הדין היה מוזר למדי. בלבם
הסכימו עם מנחם בגין, שהכריז :״מחתרת
זו מביישת את שם המחתרת בישראל.״ הם
התנגדו לחלוטין למטרות המחתרת. אולם
הם התנגדו לא פחות להפעלת פקודת הטרור
המשמיטה את היסוד מתחת לכל שלטון־
חוק. הודה אחד מהם, בשיחה פרטית :״לא
הייתי מקבל על עצמי את ההגנה, לולא הפעילה
הממשלה פקודה בלתי־חוקית זו ! ״
הפרדוקס העליון: עורכי־הדין נ׳רעשו
מהפעלת פקדת הטרור והסעיף 111 הרבה
יותר מאשר הנאשמים עצמם. אלה, בהיותם
* אולם הנאש!מים מתכוננים לקרוא הצהרה
פוליטית כל שהיא בסוף המשפט, לפני
מתן פסק־הדין.

במדינה
אנטי־דמוקרטים מובהקים, לא התרגשו כלל
מהשימוש באמצעים אנטירדימוקרטיים אלה.
כשנכנסו עורכי־הדין לשטח בית־המשפט,
ביקשו השוטרים הצבאיים לערוך חיפוש
בתיקיהם. עורכי־הדין סירבו. כן סירבו לענוד
את התג המיחד — צלב כחול־ירוק —
שהוכן לזיהוי האנשים שקיבלו רשיון לנוע
בשטח המגודר(. .הפליט אחד ׳ הנאשמים :
״ממשלה המגדלת חזירים, נאה לה שתענוד
סמל של צלב !״)
לא כמחיר מליונים. בתוך אולם בית-
הדין התנגשה המחתרת המוזרה עם המשפט
המוזר. התוצאה היתד, מחזה מעליב, שיכול
היה לזעזע כל אזרח החרד לגורל המדינה.
סיכם דאנה שמידט, איש הניו־יורק סיימם
גבודהקומה ואדום־הפנים :״הנזק שנגרם
היום למדינתכם לא יתוקן במחיר מליונים!״
כשסירב אב במדד,דין להרשות לנאשמים
העיקריים לצאת יחד עם סניגוריהם, פרץ
השיר הראשון :״כעמוד שבתווך לגשר...״
הנאשמים הצעירים, שהכירו בסמכות בית־המשפט
אחרי שנשברו והודו בחקירה, נראו
אומללים למדי על שלא יכלו להצטרף לשירה.
אולם גם לזמרים עצמם היו קשיים.
כשפתחוו אנשי אצ״ל בעלי באריקדות ניפגש,
ניפגש קרא איש לח״י :״אוי, זה שיר
אצ״לניקי.״ התוצאה: אותם חמשה־ששה
שירים מוסכמים חזרו מדי פעם.
״זה הסוד שלי.״ לו הורה אב בית־הדין
להוציא מיד את השרים, היה לפחות
כבוד בית־הדין ניצל. אולם קצין חיל־הים
במדים הלבנים המבריקים, שניצח על הניהול
הטכני, המתין באותו יום חמישי לשוא.
השופטים והקטיגורים הסתכלו בשרים כאילו
היו אובדי־עצות, נתנו להם לשיר חצאי-
שעות תמימים, הסתפקו בהפלטת משפט
אחד או שניים בין שיר לשיר. רם רון,
הקצין הקרבי הצעיר שהפך שופט שלישי *,
ליווה באצבעו את קצב השירה, נראה כאילו
היה גם הוא מחליף ברצון את המשפט
במזמור.
רצינות האוירה התנוונה יותר ויותר. העיתונאים,
שלא היה להם מה לרשום, תחרו
ביניהם בבדיחות ציניות. התלונן נתן דונביץ,
איש הארץ :״הסניגוריה לא הכינה אות
השירים כראוי הציע אחר !:״צריכים
להביא את אדים דה־פיליפ כעדה עיקרית ! ״
ניחש שלישי :״עוד מעט ישירו זה הסוד
שלי.״ כשהתנדנד חיים כהן, משועמם, על כס־או,׳
הזהיר סופר רויסרס :״אם ישבור את
הכסא, יכניסוהו לקלבוש** ,הוא כרגע חייל !״
אנשי המחתרת־לשעבר בקרב העיתונאים,
ביניהם נציגת סולם, סיפרו בינתיים על רשמיהם
ממשפטים דומים בימי האנגלים. סיפרה
גאולה כל,ן, קריינית לח״י המפורסמת :
״השופט האנגלי היה מזמזם אתנו, מחייך
ומצווה. בידידות על שוטריו לסלק אותנו
מאולם בית־המשפט...״
״קבוצת אנשים המסכה אולם
המעמד המגוחך לא היה מצחיק. הוא לא
הפך מרהיב־לב יותר כשסולקו הנאשמים
העיקריים למחרת היום, הוסיפו לשיר את
שירי יאיר בחדר הסמוך.
* מאחר שהוא בוגר בית־הספר הגבוה
לכלכלה ומשפט בתל־אביב.
•• בז׳רגון הצבאי — בית־הסוהר. מקור
המלה בתורכית.

זו הפעם הראשונה מאז קום מדינת־יש־ראל
בוצע אקט מהפכני על ספסל של בית־משפט,
הודיעו צעירים עבריים שאינם מכירים
לא בבית־המשפט הישראלי ולא בממשלת
ישראל (״קבוצת אנשים המכנה את
עצמה ממשלת ישראל אמנם, אקט מהפכני
זה לא נבע מהשקפת־עולם מהפכנית.
אולם התקדים נוצר — תקדים הרה־סכנות
שאי־אפשר למחקו מהכרת רבבות צעירים.
יחד עמו נוצר תקדים שני, מסוכן עוד
יותר. רבים תהו דווקא בציבור אנשי החוק
מדוע היה בכלל צורך בהפעלת הפקודה
למניעת־הטרור ובהקמת בית־דין צבאי. אחרי
שנשברו הנאשמים העיקריים. בצורה זו היו
נוצרות די עדויות כדי להעמיד את הנאשמים
לפני בית־דין אזרחי. .

החוץ בקריה. מלשכתו של שר החוץ נשלחו
הזמנות דחופות לעורכי העיתונים וממשרדו
של המנהל הכללי, ד״ר ולטר איתן, יצאו
רצים, כשבידיהם חוזר לצירויות הזרות. החוזר
הודיע כי בהתאם להחלטות הממשלה
מלפני שלוש שנים על העברת משדד החוץ
לירושלים, במסגרת העברת יתר משרדי
הממשלה, הושלמו ההכנות הטכניות ולכן
יימצא משרד החוץ, החל מיום השני, בירושלים.
כן נמסרה לצירויות רשימת מספרי
הטלפון ג החדשים של המשרד ועובדיו.
עוד בביקורו של ג׳ון פוסטר דאלם הוזהר
שרת שלא לעשות צעד זה, כל עוד לא יקבל
האו״ם החלטה סופית בעניין מעמדה של
ירושלים. למשרד החוץ הישראלי היה ברור
כי העברת המשרד לירושלים, הפעלת לחץ

נתקבלו נציגים לשיחות דיפלומטיות בירושלים,
וגם אלה נפגשו עם ראש הממשלה,
שעם ישיבתו בירושלים כבר השלימו מזמן.
אמנם הושארה בקריה לשכת קשר בראשותו
של ד״ר יוסף לוטן, סגן ראש הטכס,
אך לשכה זו ינועדה לטפל אך ורק בענינים
שגרתיים. מחלקת החקר שנשארה אף היא
בקריה אין לה כל מגע עם נציגויות זרות.
אם נציגי המעצמות הגדולות יסרבו לד,דבר
עם שרת בירושלים, הרי לא היה כל טעם
להעביר את משרד החוץ, והצעד שהיה פוליטי
ברובו, הפך טכני, בעיקרו.
כשהצביע פקיד משרד החוץ על חשיבות
ההעברה, לו רק מסיבת הידוק הקשר עם
יתר משרדי הממשלה, הפריך פקיד אחר
דעה זו :״לא הוצאנו כ־ 30 אלף ל״י להתקנת
הביתנים בירושלים לנוחיות המגע ...נוסף
על כך, המשרדים שמשרד־החוץ קשור אתם
בעיקר, שוכנים ממילא בתל־אביב הכונס
היתד, למשרד ד,בטחון ולשלטונות צה״ל.
העובדה הודאית היחידה: פקידי משת.החוץ
הצטרפו עתה למעמד שחוסל כבר
לגבי אלפי פקידי ממשלה אחרים, מעמד
הירושלמים בימות החו״ל, ההופכים תל־אביבים
בשבתות.

מ מ של ה
הפתרון: חובה

כיתני משרד החוץ בקריה, ירושלים״
בירה, או לא בירה?
מה היה הנימוק נגד זה?
לפחות עורך־דין אחד.השמיע סברה מסוכנת
מאד: הממשלה הקימה את בית־הדין
הצבאי במקרה זה כדי להרגיל את הקהל
לעצם התופעה. בידעה כי דעת־הקהל מאוחדת
נגד מחתרת־ללא־מטרה זו, וכי לא מימין
ולא משמאל יקומו להגן עליה, מצאה שזו
שעת־הכושר ליצור עובדה שלא תעורר את׳
חמת הציבור. אולם משנוצר התקדים, אפשר
יהיה להשתמש בו גם נגד אויבים פוליטיים י אמיתיים.
מדיניות דיפלומטיה מ חגל\ל ת
הטכניקה המפורסמת של דוד בן־גוריון
בימי מלחמת־ר,עצמאות — מתן מכה פתאומית
בניגוד, להחלטת או״ם, שעה שהעולם
היד, עסוק במשהו אחר, שיבה לתלם אחרי
כמה ימים, כשהעובדה הושלמה ( או לא
הושלמה) ,הופעלה שוב בשבוע האחרון.
ביום הששי, בשעות הבוקר נראו סימניה
של פעולה קדחתנית בחוילות המצלות של
גרמני שרונד, לשעבר, בהן שכן משרד

על ר,נצי;ים הזרים לעלות לירושלים לסידור,
ענייניהם, תשמש הכרה מעשית במצב הקיים,
וסתימת הגולל על בעייה נושנך, זו.
״כשתהיה השעה כשרה.״ לפני יותר
מחודש ימים הוקמה לשכה מיוחדת במשרד
החוץ לטיפול בהעברת המשרד. בראש הלשכה
הועמד יהושע (שוקה) תדמור, לשעבר
מזכיר שני בצירות ישראל בלונדון. אנשי
הלשכה לא קיבלו כלי הוראות על תאריך
ההעברה המדוייקת. ההוראה היתד, כללית
ביותר :״המשרד יועבר כשתהיה השעה
כשרה לכך.״
באמצע השבוע שעבר נתקבל במשרד החוץ
מברק משגרירות ישראל בוואשינגטון.
המברק קבע כי דעת הקהל ומשרדי החוץ
עסוקים עתה בענינים חשובים הרבה יותר
מבעיות ישראל ויהיה זה הזמן הנכון לביצוע
העברת משרד החוץ. שרת התיעץ עם ב.
ג׳י״ לא רצה לעשות את הדבר על אחריותו.
בי. ג׳י. פקד להוציא את ההעברה אל הפועל
במהירות ובסודיות כדי שלא תספקנה להגיע
תגובות מחייבות מבירות העולם.
ל־ 150 פקידי המשרד נתנו 24 שעות להעביר
את אלפי התיקים והמסמכים ואת
חדר האלחוט מן הקריה בתל־אביב לשטח
הקדיר, החדש בדרום־מערב ירושלים 40 .
מכוניות משא של שלב נעמטו רהיטים רבים
וחפצי משרד כשעליהם שומרים מזויינים
בסטנים. ב־ 10.45 בבוקר הגיעה שיירת המכוניות
הראשונה לירושלים, שם נתקבלה
ע״י שומר מזויין וכתובת ״ברוכים הבאים.״
הבעייה היתה אחרת. אותה שעה
נערכו כבר התיעצויות בלשכתו הזמנית של
שר החוץ בירושלים, בבניין משרד ראש
הממשלה. דובר משרד החוץ האמריקאי הגיב
במלים ברורות ארצות־הברית התנגדה
לביצוע ההעברה.״ בריטניה הגיבה בדרך שקטה יותר אך הודיעה כי השגרירות לא תועבר
לירושלים. הצידוק היחידה שמשרדיה
כבר שוכנו ממילא ביגושלים, היתד, הצירות
ההולנדית. פקידי משרד החוץ ציפו כי בקרוב
יעברו גם נציגיות ארצות מזרח־אירופה.
אך הבעיה היתד, אחרת. לא עצם מקום
מושבן של הנציגויות, כי אם נכונות הנציגים
לעלות לירושלים לפגישותיהם עם
השר ועוזריו. עד כה היה אפילו הנשיא
יורד לקריית תל־אביב כדי לקבל את כתבי
ההאמנה של נציגים זרים. רק״ בשני מקרים
* מימין, מכונית שר החוץ

בשנים האחרונות נתגלה כי המצפון הדתי
יכול׳להיות דבר גמיש מאד, ביחוד כשהוא
שוכן בקרב צעירה ומשמש לשיחרור מהצבא.
אין כל ספק שהשתמשו בתקנה זו מאות
בנות דתיות באמת, שהוריהן ראו בגיוס
לצבא מעשה תועבה גרוע ממוות. אולם עלה
עליהן מספר הדתיות־לשעת־הכושר, שמיזגו
גרבי־ניילון, מיולי־שבת־בקרייזלר ואדיקות
מופתית לסינטזה שלמה אחת.
השבוע ירדה זרוע הממשלה על סינטזה זו.
לפי תקנה חדשה תצטרכנה גם הבנות הדתיות
לשרת, אלא שנקבע להן שרות ללא־מדים,
במשקים דתייס ובמוסדות חיוניים. תנאי
השרות יהיו דומים לתנאי הצבא, אולם בנות
דתיות־לפי־הצורך רבות עלולות להגיע לכלל
מסקנה ששרות בחברה עליזה במשרד צבאי
עדיף על שרות במשק טירת־צבי.
אחת התוצאות המתקבלות על הדעת:
עליה גדולה של המניות בשוק הנשואין.
הרבנים, שלא יוכלו עוד לשחרר׳ בנות מגיוס
בתפקידם כבלומחים לעניני ׳מצוות, יוכלו
עדיין להשיג אותה מטרה מתחת לחופה.

ה מ שק
במקום ח?יר. אוו?
געגוע מחריש־אזניים מקדם את פני הנוסע
בכביש החדש סמוך לנתניה. בנקודה זו
נוסדה חוות־נסיון לגידול ולפיטום אווזים,
המקווה להקל על המחסור החריף בבשר
ולפתח ענף־יצוא חדש — כבד־אווזים.
שעה שהמחלוקת סביב גידול החזירים
הגיעה לשיאה, הוגשה למשרד החקלאות ולמשרד
המסחר והתעשיה הצעה מקורית :
בשיירי האוכל, שלנצולם טענו מגדלי החזירים,
אפשר לגדל בארץ מליוני אווזים.
הבשר ישמש לחלוקה לאוכלוסיה ואילו את
הכבד * ,המשומר בקופסות, מעדן מפורסם
בטיבו, אפשר ליצא לצרפת, הצורכת כמויות
גדולות של מאכל זה, במחירים טובים.
גידול האווזים לא היה משתלם בישראל
עד כה, בעיקר משום שהאווזות המקומיות
היו מטילות מספר ביצים מצומצם (עשר עד
שלושים) והרבייה לא היתר, רבה. עתה הובאו
ארצה אווזות מגזע מיוחד, המטילות עד 100
ביצים בשנה.
הממשלה טי 5נתנה תשובתה להצעה,
הנסיונות בחווה החקלאית ליד נתניה יכריעו
בדבר. אולם התשובה ניתנה כבר בעקיפין
על־ידי משרד החוץ. בחוזה המסחרי החדש,
שנחתם לאחרונה עם צרפת, ברשימת הסחורות
הישראליות המיועדות ליצוא, נכלל גם
כבד־אווז.
הפגנות קרב. מילולי בעיקרו
מה שדומה היה במשך קרוב לשנה להפוגה
בין מאר,־שערים הירושלמית לבין נוסעי
למעשני שבת ביתר חלקי הבירה, בא לקץ
פתאומי וקולני השבת. פינת הרוזובות גאו-
(המשך בעמוד סז)
על־ידי פיטום במכונות המיועדות לכן
וכליאת האווזים בכלובים צרים, המונעים
תנועה, אפשר לפתח את כבד־האווז, בדרן•
מלאכותית, עד כדי רבע ממשקלו הכללי.

ש ני ה חו ק רי ם: מאירנוביק, קצין ל״תפקידים מיוחדים״ ,המקשר בין. המשטרה_ ובין סוכנות־בטחדן אחרת,
וישורון שיף, מס׳ 2במשטרה, נכנסים. הם ניהלו את החקירה והצליחו להוציא מהנאשמים וידויים מלאים.

הצעיריק שניים מן הנאשמים מחכים במתיחות להתחלת הימשפט, בזמן שהקהל
ענוד תו מיוחד — ׳צלב כחול־ירוק— לזהוי האנשים שהורשו להכנס—מחפש מקום שיבה.

ה ד גן ןהדרמתי: התמונה משמאל (מראה אוב.נקודת־השיא של ר.מ
להופיע במשפט צבאי ויצאו ,,מהאולם. הנאשמים מנסים לצאת, אך נעצו

באוזני העודם: דאנה שמידט, כתב טיימם הניו־יורקי (במרכז) שואל בשעת
ההפסקה את עורכי־הדין דינרי ותמיר על השקפותיהם של הנאשמים.

שיכינו א ת דבריו הנכלעים ז בתוך השירה.

יי י /י

~ ^03ב>ן

1/17

^? 0זיד

ת עו דהש הו רדהרעש: קטע מהכרדת הנאשם נפמעון בכר בבית־הדין, כתובה בכתב־ידו, שתוקנה
ברגע האחרון בעפרון. ההכרזה חוברה במשותף על־ידי שני הנאשמים שמעון בכר ויעקב חרותי.

סניגורי הנאשמים העיקריים הודיעו ני אין להם יפוי־כח
הנר מתחילים לשיר. למעלה: זזרותי, בכר ויפה דרומי יוצאים׳.

י בו ד: הנאשכו הצעיר ביותר מגיש שקיק סוכריות
נתונאים. בפינה — גאולה כהן׳ קריינית לח״י לו״עבר.

במדינה
(המנוון מעמוד )7
לה ושטראום;׳ שדה־קרב מסורתי בין יהודים
חרדים לובשי שטריימלך לבין מכוניות ומוניות
העוברות בה. הדהדה שוב עם צעקות
שאבמס ! ,מגוונות, החל מקול עליז של
צעירי תנועות נוער דתיות חובשי כובעים
כחולים, וכלה בבכי מר והיסטרי כמעט של
זקנים עבדקנים.
טרב הופיע הכוכב הראשון ובישר את
צאת השבת, מצאו מפגיני השבת עידוד מהעובדה,
שעלה בידם להפחיד את בעלי המכוניות
מלעבור בפינת מאה־שערים, והם
החליטו לנצל את נצחונם. כחמש מאות
קנאים חרדים לשלום נפש אחיהם האפיקורסים
בעולם הבא, התקדמו, אמרו להשליט,
מה שנראה היה בעיניהם כסדר, גם
במרכז העיר.
״תראה, יהיה שמח מרכז ירושלים
דמה חיש לים של ראשים, כשסביב
החרדים התאספו אלפים אחרים, סקרנים
ומתנגדים. הקרב, למרות שהיה מילולי בעיקרו,
הביא בכל זאת לתגרות ממשיות, שלח
שלושה אזרחים לבית־החולים הדסה, ו־15
דתיים למטה המשטרה במגרש הרוסים. מבין
תריסר השוטרים, שהשתדלו בעזרת שני
טנדרים לפתוח מעבר לכלי־רכב, נפל הקרבן
הרציני ביותר: שוטר, שידו נשברה.
בעירית ירושלים, שמחובתה היה לקבוע
עמדה ברורה כלפי הפרת הסדר כל עוד
לא הצליחה להחדיר חוק־עזר האוסר תנועת
רכב בעיר הקודש ביום השבת, מצאה ההפגנה
המשך קולני לא פחות, למחרת בערב.
השמאל בה דרש גינוי, נתקל בהתחמקותו
של הימין. התחמקות זאת תוסיף, ללא ספק,
את שלה להמשכת חוק האגרוף בחוצות
ירושלים, להגשמת נבואתו של אחד מסמלי
המשטרה, שאמר :״תראה, יהיה שמח גם
בשבת הבאה ! ״

מ סע י שר אל ה
הששה יוצא, לדרך
״רשיון הנהיגה, בבקשה.״
הבחור שישב ליד הגה המכונית הפרטית
הגיש את הרשיון. השומר עלעל בו, הוציא
את פנקס הדו״חות .״היית צריך לחדש אותו
לפני חמשה חודשים,״ העיר.
לנהג לא היה מה לומר, זה חמשה חודשים
שימיו טרודים בעניינים רחוקים לגמרי מנהיגה
ורשיונות. אולם חברו, שישב לידו,
לא הסתפק בשתיקה .״האם שמעתי על הספינה
ישראלה, העומדת להפליג מסביב לעולם?״
שאל את השוטר..
״כן, בודאי,״ ד>א ענה.
״אנחנו שייכים לצוות שלה. אם תעקזד,
לנו רפורט אתה תעכב את ההפלגה, והרי
אינך נראה אדם כזה,״ המשיך אותו בחור.
השוטר היסס רגע, החזיר את הרשיון

במגע הראו אותו יחס שהראה שוטר ד,ת־
•גועה התל־אביב. כאשר עגנה הסירה בנמל
חיפה, למשל, ראה אחד השומרים שניים
מאנשיה רוחצים כלי־אוכל ליד ברז של מים
מתוקים. הוא הזהיר אותם לא לעשות זאת
להבא מבלי לשלם עבור השימוש.במים.
פעם אחת לקחו יריעת־בד שהתגוללו* ,על
רציף המעגן שלהם, השתמשו בה כסככת־צל
ארעית. הם הועמדו למשפט, הואשמו בגניבת-
רכוש, שימוש ברכוש ממשלתי, שילמו קנס
של 30ל״י. מנגנון הנמל הגדול, הרגיל
לטפל בעניינים ״רציניים״ לא ידע, כנראה,
כיצד להתיחס לסירה כה בלתי־שיגרתית.
מוסדות ואנשים פרטיים אחרים, לעומת
זאת, גילו התלהבות רבה לרעיון, עזרו בכל
מה שיכלו: רב־החובל אנריקו לוי, מפקד
בית־הספר הימי בחיפה העמיד את עצמו

פנה אל מכס :״עוד משהו?״
מפקד הסירה הצעיר לא יכול היה לעמוד
בפני הפיתוי :״חסרים לנו גם דגלי־איתות.״
שוב שיחה קצרה בטלפון .״מה עוד?״
מכם סיפר שלא יכלו למצוא צייר שיצייר
את שם הסירה כשהיא נמצאת במים. רבד,חובל
הציע את שרות מנוף־הענק שלו
למרים את הסירה באויר. אך גלזנר לא רצה
להטריח אותו עד כדי כך: מספיק אם ירשו
לאחד מאנשי הצוות להכין אותיות־עץ בנגריה
של הנמל. שיחה קצרה, והנגר קיבל
הוראה להכין את האותיות.
הבקשה האחרונה היתד, לציוד עזרה ראשונה.
כאשר פנה גלזנר לקופת חולים בחיפה
בבקשה שיתנו לו תיק עזרה ראשונה, שאלו
אות> :״למה?״ רב־חובל ליברמן לא שאל
שום שאלה. אם גלזנר ימציא לו רשימת

ואת נסיונו לרשותם :״בקשו כל מה שאתם
רוצים,״ אמר להם.
מנהלי חברת יי׳י -רב־הובל זאב הים, חברת
שוהם, אגודת זבולון, המפקח על המטבע
הזר — כל אחד עשה משהו להקל על
ההכנות להפלגה. אפילו חברים של אנשי
הצוות, ימאים שעבדו על אניות מסחר, תרמו
את חלקם ׳ :הם אירגנו חבלים, צבע, קופסות
שימורים.
עזרה כטלפון. האפתעה האחרונה באה
בנמל תל־אביב, לשם עברה ישראלה לפני
ההפלגה. כאשר נכנם מכס גלזנר 48 ,שעות
לפני שעת האפס, לחדרו של רב־חובל הנמל,
נוח ליברמן, לקבוע עמו את סדרי ההפלגה,
שאל אותו רב־החובל אם אינו זקוק למשהו
במיוחד .״הנהלת נמל תל־אביב החליטה להגיש
לכם שי שילווה אותכם משך כל ההפלגה,״
אמר לו ,״אולם מאחר שלא ידענו

החומרים׳הדרושים לו ישתדל להשיגם.
״העיקר: שתפליגו בשלום,״ סיכם רב.החובל.
ענה
גלזנר נ ״אתה יכול לסמוך עליוו.״
אחר־כך ירד חזרה אל ישראלה הקטנה שני-
טלטלה ליד הרציף והמתינה לפקודה להרים
עוגן•
ביום רביעי זה, בנוכחות קהל אוהדים,
ניתנה הפקודה. ישראלה יצאה בדרכה סביב

כדור הארץ.

ד״ר אדולף פרנקל וחולת שיתוק רבקה עובדיה*
חולה אחד, מאה מחוסנים
לנהג .״סעו בשלום,״ הוא אמר ,״ושגם תצליחו
בהפלגה.״
חכלים וקופסות שימורים. היתד,
זאת אחת התקריות הנעימות יותר שארעס
לאנשי צוות ושראליה (העולם הדה )819
בימים האחרונים לפני הפלגתם השבוע. שני
יושבי המכונית היו מכס גלזנר, מפקד הסירה
וצבי קפלן, המכונאי, שקיבל את המכונית
לשימוש מידיד עד ההפלגה.
לא כל האנשים שאתם באו אנשי ישראלה

מה יש לכם כבר ומה עוד חסר לכם, לא
קבענו עדיין מה לתת לכם.״
״עוגן אדמירל של 25 קילו היה עוזר לנו
מאד,״ הציע מכס בהיסוס. רב־חובל ליברמן
הרים את הטלפון שלידו 5״האלו, המחסן?
הכינו בבקשה עוגן אדמירל׳של 25 קילו.
א *נו ניתן אותו מתנה לישראלה.״ אחר,
* בתוך ריאות הברזל בטיפול אחות ראשית
זלמה מאיר.

בריאות
״לשמחתנו. למדנו אחדת״
משר,וכנסה רבקה עובדיה בת השנה וחצי,
לבית החולים שערי צדק, היחידי הקולט מקרי
שיתוק־ילדים בכל מחוז ירושלים, היו
פניה כחולות. שרירי ריאותיה הקטנות הותקפו
בידי אותו חידק בלתי נודע, שהחזיק
את תושבי הארץ בפחד מתמיד. חזה כמעט
ולא נע עוד.
על רופאי בית־החולים, בו נהפכה עקב
מקרי המחלה קומה שלמה למחלקת פוליו.
היה להחליט תוך דקות. ההחלטה היתר: ,
ריאות־ברזל. רבקה הוכנסה לדוד ברזל מוארך
עם חלון בצדו, כשרק ראשה הפעוט
בולט מלפנים. מתחתה החל עובד מנוע חשמלי
קטן, ששאב ולחץ, בתכיפות של נשימה
נורמלית, אוויר לתוך הדוד. לחץ האוויר שלחץ
על חזה של דבקה תפעיל אותו ממש
כשרירים ורבקה נשמה. אחרי 21 יום הוצאה
רבקה לראשונה מתוך ריאות־הברזל. היא
הכחילה עוד פעמים מספר, הלכנסה לתקופות
קצרות נוספות לריאות־הברזל עד שלבסוף
גשמו ריאותיה מעצמן.
ריאות הברזל, מתנת חברה צדקה יהודית
לונדונית, שהצילו את חיי רבקה, היו אחת
מבין שלוש שהוזעקו תכופות לירושלים,
ה&ובלת העיקרית משיתוק־ד,ילדים. בו בזמן
שבמגפות קודמות, היו רק 8מן הנפגעים
זקוקים לנשימה מלאקותית, הגיע האחוז של
השנה ל־ .20 רופאי בית־החולים הותיק ביותר
בירושלים ( 51 שנה) ,שוכנעו כי ריאות־הברזל
תרמו תרומה ניכרת למלחמה המוצלחת
במגפה החזקה של השנה .״פעם״ ,מספרים
הם ,״היינו אומרים, שמי שנכנס לריאות
הברזל, אין. לו סיכויים רבים לצאת
מהן חי. השנה, לשמחתנו, למדנו אחרת.״
דרף אגב, חיסון. בינתיים הודיע
משרד הבריאות על סיכום מחריד: במאה
הימים האחרונים נודעו כ־ 60מ?ף־י מחלה
בכל רחבי המדינה( .מלבד מספר )זה ישנם
עוד חולים בפוליו, שהוחזקו בבית־ כיחיד
בשיכון י עולים ומעבדות).
תופעת־לווי, פחות ידועה, היתה, שעל כל
מקרה של שיתוק ילדים ממשי, היו בישראל
לפחות כ־ 100 ילדים שחלו באותה מחלה

אך בצורה חלשה. ברוב המקרים לא ידעו
זאת אפילו ההורים, שראו את ילדיהם עם
חום ביום אחד, בריאים כשדים למחרת. כן
לא ידעו אותם ההורים שאחרי התקפת שי-
תוק־ילדים כזאת, נשארו ילדיהם מחוסנים
נגד המחלה לכל ימי חייהם. תופעה זו מסבירה
את העובדה, שרוב מקרי השיתוק של
השנה תקפו ילדים מתחת לגיל שלוש: מ*
גיפת ,1950 בר, חלו 1600 ילדים, הביאה
בעקבותיה חיסון משוער ל־ 160 אלף ילדים
אחרים.

אס1ג 1ת

הדלת לא נפתחה

ארבעת הילדים של מיכאל גרמן, עולה
יוגוסלביה, היו ידועים בכל השכונה כשו־

בבים. בלונדניים כולם, בעל ניים כחולות,
לא קרא ברחוב דבר, שלא עניין את הארבעה
בני השנתיים, ארבע, שש ושמונה שנים.
בשבת אחר־הצהריים, עת נמנמה כל השכונה,
יצאו אמיל ( )6ואיז׳וץ ,)4לבצע חיפוש
בולים. לא הרחק מביתם, ברחוב יוליאן
הירושלמי, היה לפי ידיעתם מחסן ישן של
משרד הבריאות. לאחר שאותו מחסן סיים
את תפקידו כבית־שימוש כמעט ציבורי, עקב
תלונות השכנים שדאגו להיגיינה יותר מן
המשרד הממונה עליה, החלו עובדי משרד
הבריאות לזרוק לתוכו, דרך החלון, ניירות
ישנים. החצר, בה נמצא אותו מחסן קטן, לא
היתה מגודרת, וילדי השכונה יכלו לשחק
באשפה ולכלוך שקישטו את. החלק האחורי
של המשרד, שבמסדרונותיו ׳מתנוססים עשרות
שלטים, הצועקים(,.נקיון !.״
״זה כול לא טוב!״ אמילו ואיז׳ו
טיפסו דרך החלון הצר של בית־ד,שימוש
לשעבר• ,התלו מחטטים בין ערמת הניירות,
בה שקעו עד לברכיים. ילד שלישי, פחות
זריז, נשאר בבוץ, שמע את המלה האחרונה
שאמיל אמר לאיז׳ו ז ״זה בול לא טוב ! ״
האח תקטן, שמצא בין הניירות קופסת
גפרורים, ובה עוד גפרור אחרון אחד, החליט
על כן להשמיד את הבול. הוא הדליק
את המעטפה הישנה, החזיקה ביד, עד שכמעט
ושרפה את אצבעותיו. אז הפילה על
הרצפה מכוסה הניירות. תוך שניות בער
כל הח1ר הקטנטן ( 2א .)1הילדים לא הצליחו
לטפס החוצה, בדרך בה נכנסו. דלת העץ לא
נפתחה תחת מכות אגרופיהם הפעוטים.
״ מהזה 1ח קי ר ה?״ כשפרצו השכנים,
שאצו למקום עם יללת הילדים, את הדלת,
מצאו את אידו הקטן חרוך וללא רוח־חיים,
ואמיל, הגדול יותר, עוד הספיק למלמל
טאטא (אבא, ביוגוסלביה) .אחרי שעתיים מת
גם הוא בבית־החולים.
המנהל האדמיניסטרטיבי של משרד הבריאות׳
ח. ש .הלוי, רגז, תחת אש שאלותיהם
של עיתונאים נרגזים :״מה זה? ראיון,
או חקירה משטרתית?״ אחר נרגע, ניסה
לגולל משכם משרדו את האחריות לטרגדיה
האיומה :״התרוצצות בין סמכויות גרמה
לעיכוב סידור החצר. פנינו למחלקת העבודות
הציבוריות, ואז נתעוררה השאלה, מי
צריך לסגור את החצר: עבודות צבוריות,
המפקח על נכסי נפקדים, או אנחנו.״ הצטער
ד,לוי :״ביקשנו את סגירת החצר בגדר תייל,
אולם עד שמסתדר משהו, לוקח חצי שנה ! ״
דת שביים אוח!ים ב טלי ת
קצב התפתחותה המסחרר של נתניה בתע־שיה,
בתי־מלון ומקומות־בידור, אימץ אליו
השבוע שטח נוסף שהוכיח תחרות רבה,

העולם הזה 821

אבל לאו דוקא מבורכת. השטח: הדת.
לעיר בת 30 אלף התושבים, נתברר, יש
שני מוסדות־דת מוסמכים המטפלים באותם
הדברים. המוסד האחד — הרב המקומי הותיק
אברהם ומר, השני — המועצה הדתית
שהוקמה לפני עשר שנים, החלה עתה, בתנופה
גדולה, לנסות לכבוש את לב היהדות
הדתית בעיר.
רכובים על חמורים. הפרשה החלה
עוד לפני יותר מעשרים שנה, כאשר הרב
הראשי אברהם יצחק הכהן קוק החליט להחזיר
את תושבי הארץ החילוניים לחיק התורה,
שלח לכל פינות הארץ רבנים, הורה
אותם לפרוש את כנפי הדת לכל עבר׳.הרבנים,
שחלקם יצאו לדרך כשהם רכובים על־גבי
חמורים, תפסו את מקומותיהם במחוזות
השונים. ורנר, שהיה אחד מהם, מונה
כרב ראשי לאיזור הגליל. אולם לאחר תקופה
מסויימת החליט כי המקום מרוחק מדי.
הוא הציע את עצמו לשרות בנתניה וסביבתה.
הרב קוק התנגד, אולם לאחר מותו אישר
יורשו את המינוי לורנה
מכונב מלפני 20 שנה. משך תקופה
קצרה למד ורנר להכיר את כל תושבי המושבה
הקטנה. הוא היה מקובל על הכל
ומכיוון שהיה גם הרב היחיד במקום, לא
היה זה משום פלא שהרויח סכומים ניכריב
עבור השרותים הדתיים שנתן.
אולם חסרון קטן היה מצוי ביהודי הצנום
עטור־הזקן ובן הששים: הוא לא היה איש
הפועל המזרחי, המפלגה שנטלה לידה את
השלטון בקרב חוגי הדת במדינה. ואכן,
מינה שר הדתות מועצה דתית שביקשה
את ורנר להצטרף אליה. ורנר סרב, טען
שהמוצעה אינה חוקית. חברי המועצה, לעומת
זאת, הטילו עליו האשמות חמורות.
לדעתם, עשה הרב־הדיקטטור כרצונו, הרויח
סכומים ניכרים, התעשר מהם. כדי להוכיח
את אי־חוקיות כהונתו, הביאו מכתב מהרב
קוק משנת ,1934 השולל את זכותו של
ורנד לשרת בנתניה, הוסיפו מכתב שני של
עובד בן־עמי, אז ראש המועצה, המוקיע
.גם הוא את הרב הותיק.
על־פי דבר המיר. הקרב הקר התחמם.
ורנר הכחיש נמרצות את כל ההאשמות,
לעג גם למסמכים .״הם מזוייפים,״
טען, אחר חיטט בין ספריו הרבים, הניח
את ספר החוקים המנדטורי על השולחן,
הוכיח כי הוא משרת ״על פי דבר המלך
במועצתו״ ,ואילו המועצה אינה חוקית כלל.
אנשי המועצה חייכו בבטחון, הסבירו כי
יכלו על נקלה לשלול ממנו את תוארו בדרך
החוקית אולם כבוד התורה היה עלול להיות
מחולל על־ידי כך. ותר טען בדיוק את אותו
הדבר, בהחליפו את האפשרויות. המועצה
פרסמה מודעות־אזהרה בכל השפות, הפנתה
את התושבים אליה. ורנר לא שקד על שמריו,
הדפיס מודעות דומות, בעלות תוכן הפוך
שהודבקו בחוצות למחרת היום, הכריז :
״אני ממשיך...״
חסרי־אונים. העיריה והרבנות הראשית
היו חסרי־אונים מול השערוריה שלא היה
לה תקדים בארץ. אולם בעוד הרבנות לא
נטתה לשום צד, ביקשה להשקיט את
הפרשה, היתר, העיריה במצב לא נעים לגמרי,
נאלצה ללחוץ על הרב כיוון ששני חברי
הפועל המזרחי, שהיוו את כף המאזניים בקואליציה
הרופפת של בן־עמי, לחצו עליה.
בינתיים עמדו השבוע כמה זוגות צעירים
מבולבלים לחלוטין, לא ידעו אל מי לפנות
כדי לערוך טכס נשואין. נשים דתיות תמהו
למראה שפע המקוואות, בתי־אוכל קיבלו
הכשר מצד אחד, נפסלו על־ידי הצד השני,
לסרוגין.
מוסד דתי אחד שלא סבל מהשערוריה ובו
לא היה חשש לכפילות: חברא־קדישא,
שנשארה עצמאית, החליטה לפנות לאותו
צד שיתמוך בה יותר.

מושכר, סרבו האחים להשכיר את אולם
התיאטרון לגוף יחיד, העדיפו למסרו להופעות
שונות בימים ובלילות שד,קאמרי אינו
מציג בהם.
הקאמרי, שמספר הצגותיו הלך ורב, טען
שהוא זקוק לבניין בכל ערבי השבוע >פרט
ליום ששי, בו אסורות ההצגות על פי חוק
עזר עירוני, והאולם נתפס על ידי עתון
העיתונאים* .בתשובה לכך דרשו האחים
מוגרבי להעלות את השכר ( 33ל״י לערב).
התיאטרון סירב, קרא את הציבור לעזרתו,
ערך שביתה (העולם הזה )650 שלא הועילה
במאומה׳ הזיקה יותר לשוכר אולם הקולנע
מאשר לבעלי הבניין.
לפני חדשים ספורים ביקשו המוגרבים
שוב להעלות את השכר, שלדעתם היה זעום.
אנשי הקאמרי סרבו, טענו כי השכר היה
גבוה מדי גם בשנים שעברו.
בעלי הבניין הגישו אולטימטום, דרשו
מהקאמרי לפנות את האולם תוך שלושה
חדשים.
משעבר מועד האולטימטום והשחקנים המשיכו
לשחק על הבמה, הפסיקו המוגרבים
לגבות את שכרם, הגישו תביעה משפטית
נגד התיאטרון .״הפעם,״ אמרו ״נוכיח לכל
עם מי הצדק.״
אולם שחקני הקאמרי בוטחים בצדקתם.
לגביהם 103 ,המשפחות שהם מפרנסים, אהדת
הקהל אליהם, הם גורמים בעלי משקל
עדיף למשקלם של סעיפי החוק.
נוסף על כך סברו, עלול המשפט להמשך
זמן רב, שיאפשר להם לעבור לבניין חדש,
שהם יהיו בעליו היחידים. וזקוותם היה לה,
כנראה, על מה לסמוך: השמועות על העברת
הקאמרי לחיפה, ביזמת אבא חושי,
ראש־העיר רב־המרץ, לא הוכחשו השבוע,
בשיחות פרטיות, על־ידי שחקני התיאטרון.
ארגוני בדי עבודה אין הגנה

איברהים סאלח, ערבי תושב נצרת, הלך
במורד הרחוב כשהוא מתגרד בפדחתו וממלמל
לעצמו. הוא לא הבין בדיוק מדוע נקרא
לבניין ברית פועלי ישראל, בו בילה לא
אחת את הזמן בשמיעה בפה פעור של נאומים,
בהם סופר לו עד כמה אוהבת ההסתדרות,
זאת אומרת מפא״י, את הערבים.
סאלח היה אחד מ־סססד הערבים שהלכו
לד,רשם באיגוד המקצועי. על כניסתם של
הפועלים /הערבים לאיגוד הוחלט עוד במועצת
ההסתדרות לפני כחצי שנה, ורק לפני
שבועיים הוחל בד,רשמתם. האיגוד המקצועי
יוכל מעתה להגן על האינטרסים של סאלח.
כי במידה שהיה מצליח, עד עתה, להתקבל
למקום עבודה כלשהו, היו דרישותיו קטנות
מאד בחששו לעורר את חמת מעבידו
היהודי שבידו היה הקלף המאיים על החלפתו
בעובד יהודי.
כשהובעה דרישת מפ״ם ומק״י להכניס את
הערבים כחברים מלאים בהסתדרות, החליטה
מפא״י, שלא ראתה בעין יפה את פעילותן
של שתי המפלגות השמאליות בקרב הערבים,
להעביר את כל היזמה לידיה, להכניס
את הערבים לאגוד המקצועי, אך לא להסתדרות
עצמה. כי ההסתדרות שהיא גנן מוסד
ציוני, אין בדעתה לשתף את סאלח וחבריו
בעניניה הציוניים, להכניסם כחברים בתנובה
או סולל בונה.
ההסתדרות הגבילה את חברות הפועלים
הערבים לאיגוד שתפקידו לטפל בפועלים
שכבר עובדים, להגן על עניניהם המקצועיים,
שכרם ועבודתם, לשתף אותם בהנאה מכל
קופות התגמולים של ההסתדרות׳ קרן הבטוח
וקופת־חולים.
סאלח ייהנה אמנם באיגוד מזכויות מלאות,
יהיה זכאי לחברות בקופת־חולים, סיוכל
לחלום על השוואת השכר שלו לזה של הפועל
היהודי, אולם ברגע שיהיה מחוסר״
עבודה לא ידיה נתון להגנתה של ההסתדרות
בדומה לפועל היהודי.
מערכה שגיר.
הרשמה אוטומטית. עד עתה היו
המסך עלה שוב על המחזה הטראגי -קיימות שתי מסגרות לפועלים הערבים :
ברית פיעולי ישראל, מעין סניף של ההסתדקומי
שהצגתו לפני הקהל הרחב נתחדשה.
רות, וקונגרס הפועלים, מעין איגוד מקצועי
התפאורה לא שונתה במאומה, המשתתפים
עמדו באותם המקומות על הבמה. השינוי של מק״י. תמיד היתד, התחרות קשה בין
היחידי שחל משך התקופה של שלוש שנים: הברית לקונגרס על רכישת חברים. כי מק״י
הצטיינה בהגנה על זכויות הערבים, גם במחיר
הכרטיס עלה פי שניים.
התיאטרון הקאמרי התחבב על תי#ל ניגוד לדעת ההסתדרות.
חברי קונגרס הפועלים ייאלצו לוותר על
הרחב משך תקופה קצרה, קנה לו ידיד•
כמעט בכל החוגים. קשריו ההדוקים עם חברותם בו, באם ירצו לד,כנם לאיגוד המקצועי.
ההצדקה לדרישה: לא תתכן חבאנשי
ממשלה, שרים, ח״כים ועסקני מפלגות
רות בשני איגודים מקצועיים. אותה שעד,
היוו גב איתן להשען עליו. ייתכן, כי גם
מתפרקת ברית פעולי ישראל אך תקופת חבבאותו
בניין בו הציגו את הצגותיהם, בקומה
רותם של אלה שהיו רשומים בה, תחשב
השניה, הין להם אוהדים כנים. אולם אוהדים
לדם כותק באיגוד המקצועי.
אלה הפרידו בין שני דברים שונים: התיבינתיים
חלשה הענות הערבים להרשמה.
אטרון הקאמרי ולעסק ששמו התיאטרון
מתוך 17.000 הפועלים הערבים השכירים במהקאמרי.
האחים
מוגרבי החזיקו בבנין המרכזי דינה נרשמו עד עתה כ־ 7000 בלבד. אחרי
ביותר בארץ, שני אולמות, אחד לקולנוע־ כל ההבטחות החגיגיות שנתנו עד כה ואשר
והשני לתיאטרון. למעשה, היה זה אולם לא קוימו, הפך הפועל הערבי חשדן. מלבד
התיאטרון היחיד בארץ השייך לאדם פרטי זאת טרם הסתגל לרעיון האיגוד המקצועי
ולא למוסד ציבורי. בעוד שאולם הקולנוע הדו־לאומי. הרשמתו בו היא אוטומטית.

מ שפ ט

הז ה י

ה אי ש

כן, זהו המרשל גריגורי ז׳וקוב, כובש ברלין, כיום תת־שר המלחמה הסובייטי —
האיש העומד, אולי, מאחורי המאורעות המפתיעים שאירעו במוסקבה השבוע.
אתה מכיר את השם הזה, כמובן.

אולם, חשוב -
עוד לפני 15 שנה היה זה קצין כמעט \לתי־ידוע
ידעת את שמו.

הא ישנם אנשי כאלה כיו
האם אתה מכיר את :

בצבא האדום. אתה י לא

( )1יוהנס גרהארדום סטרידום )2( ,אוטו רמר 3ראמון מאגסייסיי )4( ,ג׳ו
מאק־קארתי )5( ,ת נגוין גיאפ 6גמאל עבד אל־נאצר.
ייתכן ושמעת את שמותיהם״ ייתכן גם לא. כולם הוזכרו בה!עולמ הזה כ,ש;א;ך
הופיעו בפעם הראשונה על הבמה. והם חשובים לך: כי הם ( )1הנשיא הבא של
דרום־אפריקה, אפריקאנרי קיצוני שיכריז על רפובליקה ועלול לשנות לחלוטין את
מצב יהודי ארצו )2( ,גנרל נאצי העלול להתגלות כמנהיג תנועה אנטישמית חדשה
בגרמניה )3( ,האיש העלול להיות הנשיא הבא של הפיליפינים, משענתם העיקרית
של האמריקאים באסיה 4הסנטור הכמעט־פאשיסטי שיתחרה בעוד שלוש שנים
על כסא הנשיאות במדינה החשובה ביותר בעולם והעלול׳ להשפיע, לפי כך׳ השפעה
מכרעת על חייך )5( ,האיש מאחורי הקלעים של מהפכת ויאט־מין, ראש־החץ של
המהפכה הקומוניסטית ביבשת אסיה )6( ,הקולונל הפשוט שלחם בפאלוג׳ה, שאירגן
את המהפכה המצרית ויקבע את יחס ארצו לישראל.

אינך יכול להרשות לעצמך לא לדעת שטות אלה. גם אינך
יכול להרשות לעצמך לדלג עליהם כידיעה מקרית כעיתון יומי.
אנשלם אלד — ,ומאות אחרים שהעולם הזה מציג אותם! לפניך בכל חודש —
משפיעים על גורלך. אחדים מהם יישכחו, אך אחדים מהם עלולים מחר לעמוד
ברומו של עולם.

לכן אתה קורא את ״העולם הזה״ — ה עי תון האומר לך. היום
מה עלול לקרות מחר. העיתון * *ינו נותן לך את הקליפה
החיצונית של הידיעות, אלא את התוך החי, א ת התהליכים
הנסתרים שיולידו מחר את הכותרת הראשית.
הבטח דעצ מר את מקור האינפורמציה. ד אג ל שיפו־דו.
להרחבתו. ד שיכלולו.

וזו הצעת ״העוד הזה״ א לי ר:
חתו על העתון !
אתד^תקבל אותו בביתך, ביום הופעתו׳ מבלי שתצטרך להטריח את עצמך ביום
חמסין או ביום גשם. אם תשלם את דמי החתימה — 11.000ל״י — לשנה אחת
מראש, תחסוך את מחירם של שני גליונות. המערכת גם תיתן לך את הפרס
המיוחד — איגרת של מפעל הפיס, העלולה לזכות אותך בפרס הגדול.
אתה יכול לחתום גם לחצי שנה. דמי החתימה — 5.500ל״י — כוללים גם
הם הנחה. תהנה מכל הזכויות והשרותים, פרט לאיגרת הפיס.

התת את חבריר!
בדרך זו תשרת לא רק את העתון שרות מועיל, אלא תוכל גם לעזור לעצמך.
לעזור לעצמך.
אם תביא להעולם הזח 10 מנויים שנתיים חדשים׳ ותשלח את דמי החתימה
שלהם תזכה בפרס של 12ל״יו במזומנים, ואילו כל אחד מן המנויים יקבל את
איגרת הפיס המובטחת.
אתה יכול גם להחתים 10 מנויים חצי־שנתיים, ואז תזכה בפרס של 6ל״י.
אם תביא להעולם הזה 5מנויים שנתיים חדשים, ותשלח את דמי החתימה
שלהם, תזכה בפרס של 5ל״י, נוסף על איגרות־הפיס לחותמים. אם תביא 5מנויים
חצי־שנתיים׳ תזכה בפרס של? 2.500״י.
שלח את רשימת המנויים, החדשים באותיות ברורות, צרף המחאת־דואר או
צ׳יק. אנחנו נשלח את ה,פרם אליך — ואת האיגרות והעיתון לכתובת המבוקשת.
לכבוד מערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.
נא לצרף את שמי /את השם המסומן להלן לרשימת המנויים׳ שלכם לתקופה
של שנת /חצי שנה, החל סיוס . 1.8.53 את הען תך ן נא לשלוח לפ; הסתיובת :
אני מצרף צ׳יק /המחאת דואר על סך 11.000ל׳״ 5.500 /ל״י.
חתימה

צכל>כ*לי

,,הבו יתר דמיון תוער הישראלי!׳,
של מאבק איתנים זה קיים האדם כמות־שהוא החי את החייס
״מצויה בארץ, ביחוד בקרב הדור הצעיר להיטות יתרה אחרי
שלעתיד לבוא ובין אם גדולת הנצחון של היום הזה ; לצידו
התיאטרון בצד אדישות לדממה כשירה, ואף סלידה מפני זו.
התיאטרון — מעניין (קרי: מושך) ,הדרמה — משעממת (קרי . :של מאבק־איתנים זה קיים האדם כמות־שהוא החי את החיים
כמות־שהם ואוהבם כמות־שהם, זה לוט ואלה בנותיו, ולפינת־דוחה)״—

יקרת זו של חמודות־חיים נמשך המשורר שהאיתנים הם כחומר
הנחה זו מניח, הסופר והדרמטורג העברי הנודע נתן
ביסטריצקי במבואו בסוד הדרמה לקובץ מחזות גדול בשם
ביד היוצר שלו.
ומאבה פילוסופי־דרמתי זה גדל לעיני הקורא בצמיחה דרמטית
ישראל ויעודו. קובץ זה הנהו כרך ראשון בסדרת הקבצים בשם
מחזות ישראל, ש״נועדו לקיים תפקיד זה של טיפוח היחס אל ׳״רגילה״ ,לכאורה׳ קונפליקטים קטנים בין אנשים ונשים, תושבים
וגרים, שרים ועבדיה, יצרי־לב ומזימות מחשבה,
הדרמה כשידה. ומתוך המגמה המוסברת לעיל, מסוכולם
משתבצים תוך כדי התפתחות פנימית מלאה—
תבר׳ כי הכוונה היא לכנס את מיטב המחזות המוקבתשבץ
הדרמטי־שירי הגדול של חזיון־קדומים המודשים
לנושאי ישראל. הנושא ישראל, פירושו: מהות
פיע בכל דור ודור.
ויעוד׳ גורל וחזון, הגשמה ומאבק.״ וקבצים אלה—
דמיונו המשתלהב של הקורא מרהיב עוז עד
מחזות ישראל ,״שואפים לכנס את החזיונות המגלמים
כדי שאלת חלום: היזכר, הוא, הקורא׳ להיות אי־גילויים
אלה של בעית ענן ישראל, לפי התכנית הבאה:
פעם גם צופה בחזיון זה? היזכר,ו לכך התיאטרון
קובץ א׳ — ישראל ויעודד: קובץ ב׳ — ישראל
הישראלי המחפש תמיד אחר המחזה המקורי והריהו
וחזונו(המשיחיות) ; קובץ ג׳ — ישראל וגורלו(גולה
וגלות) :קובץ ד׳ — ישראל וארצו (מחזות תנ״כיים
מוכן ומזומן לפניו?
אכן, נרד,ב מדי החלום ; הדמיון הפליג למרחקים׳
מזה וארצישראליים מזה) .מיטב המחזות, פירושו :
הטובים והאופייניים שבאותם מחזית, שנכתבו בשפות
אולי — למרחקי־עתיד...
שונות בידי פייטנים יהודים שאינם יהודים.״
תכנית רבת־ערך ורבת־תנופה זו מבוצעת, בעריכת
שלושה מבין חמשת המחזות שבספר זה (ישראל
נתן ביסטריצקי ע״י הוצאת המחלקה לעניני נוער והח־ויעדרו,
קובץ מחזות, כרך א ),כבר הוצגו על בימת
לוץ של הריסת׳ הציונית בהשתתפות הקרן הקיימת לישראל. הכרך
התיאטרון הישראלי: חלונו יעקב, שאול, וירמיהו. בספר זה ניתנה
הראשון (למעלה משמונה מאות עמוד) מכיל את המחזות :
אפשרות לקורא לאמת את דמיונו הוא עם הסממנים בהם הגיש
אלוזי ברזל לא תעשח לך מאת מתתיהו שהם: חלום-יעקב מאת
תיאטרון מחזות אלה.
ריכרד בר הופמן: שאול מאת מכס צויג ! עתליה מאת ז׳אן
ועתליה העברית לראסין הצרפתי מחכה שוב לגואלה העברי.
ראסין ; ירמיהו מאת סטיפן צויג וכמו כן המבוא הנ״ל של
והקורא ב״חזיון חקדומיט״; של מתודה שהם אלהי ברזל
העורך ומסות או מאמרים על החזיונות שבספר׳ פרי עטם של
לא תעשה לך עשוי, עם גמר הקריאה להסיק מסקנה של העמדת
א. קריב, א .גדיים׳ יעקב קופלביץ, חירם פרי ואביגדור המאירי.
המשורר על טעות ...והיא — המלה ״ברזל״ כתובה אמנם במקור
מסתו של העורך, בסוד הדרמה -׳,נוגעת, כאמור לעיל• גם
קדומים אולם בנוסח המשורר היא מיותרת
בבעיה החינוכית־תרבותית של מפעלות התיאטרון והדרמה
בישראל והשפעתם. לאחר הגיונות כלליים המנסים ביפי טעם עוד משהו עד נאסר א־דין
וניב לחשוף את יעודה של האמנות הדרמטית הן בספרות.
מעין הרשלי מאוסטרופולי היה נאסר־א־דין, כך מעידים
בין אחיותיה הליריקה והפרוזה, והן על במת־החזיון ביחסה
עליו — בכתב ובעל־פה בעלי הת״ק ועדותם נאמנה, כנראה,
עם זיווגה, הוא התיאטרון, מגיע המחבר למסקנה :
שהרי הם קראו את המחזה שלפיו עשו את ההצגה. אני, ד,ח״מ,
״לפיכך אי־אננשר להפיק מן האמנות הדרמטית את מלוא לא קראתי את המחזה. תחילה הצטערתי על כך, אף לבי נקפני
האנרגיה התרבותית רק על־ידי טיפוח היחס אל התיאטרון ;
מעט. יש אומרים שמחובתו של המבקר לקרוא כל מחזה שהוא
אלא הכרח הוא לטפח יחס אל הדרמה כאל שירה בפני עצמה,
כותב על הצגתו. ויש — לפעמים — שדעתי כדעתם של ״יש
הפועלת ומפעילה גם בלי התיאטרון. ולא עוד אלא שבין שני
אומרים״ .אולם עתה, לאחר שראיתי את הצגת יוסף מילוא
שותפים אלה, שנועדו, מאין כמוהנן בכל שאר סוגי האמנות, של המחזה תעלולי נאסר־א־דין, אגדה מזרחית בשני חלקים
לייצר אנרגיה תרבותית׳ נודעת לדרמד, כשירה חשיבות יתירה. מאת הסופרים ליאוניד סילובייב וויקטור ויקטוביץ לא זו בלבד
כי התיאטרון, המגיש לפני הצופה שולחן ערוך של סממנים
שפג צערי אלא חלפה עברה גס נקיפת לבי.
מן המוכן, אין בכוחו לעורר בנפש הצופה פעילות עצמית
האח, מה טוב ומה נעים לא לקרוא מחזה לפני הצגתו !
באותה מידה שמסוגלת לכך הדרמה כשירה, שאינה נעזרת,
עתה, כיון שלא קראתי, יש בידי להאמין שבמחזה נאסר־א־דין
בהגיעה אל הקורא, בשום אמצעי אחר מלבד הדמיון.״
יש: חכמה — ושנינות — ופיוט — וחן —
ומכאן — ,אף זאת :
וכל אלה נוסף על המגמה ד,״סוציאליסטית״ וה״מעמד״ית ועל
״אכן, חוסר היכולת לטעום את הדרמה בפני עצמה הוא סימן
סוב־הלב ששמץ מהם אף ראיתי בהצגה, והם הם שהעירו
לדלות הדמיון׳ לפגימת הפעילות הנפשית. וממילא גם לדרגה
ועוררו את האהבה של ״מארקסנסימנטליסטים״ למיניהם.
בלתי־שלמה של תרבות. ואין ההנאה מן התיאטרון, ותהא הנמרצת
ביותר, עשויה בתנאים כאלה לכפר על דלות זו, על חסרון זה.
״הוא היה טוב מזי לזה העולם. אבל תמיד רע הדבר,
על אותה פגימה בתרבות.״
אם, המחבר מעריץ את גיבורו של עצמו.
,ומאחר שלפי דעת המחבר והסתכלותו להוט הנוער הישראלי
...אין אני, בשום פנים ואופן, מתנגד ליצירה מגמתית
אחרי התיאטרון והנהו אדיש לדרמה כשלעצמה — ומר נתן
בשלעצמה. אבי הסראגדיה, איסכילום, ואבי הקומדיה,
ביסטריצקי.מעורה ומעורב כל שנותיו בחיי הרוח של הנוער -
אריסטופנס היו שניהם יוצרים בעלי מגמתיות )מובהקת.״
סימן הוא שיש כאן פגימה תרבותית רצינית. המחבר סבור שאין
--״ א ך אני סבור שהמגמה חייבת להתפתח מעצמה, להסביר פגימה זו אך ורק בפגמים שבחינוך: יש משהו בנפש
מתון המצב והעקילה, מבלי שיוצבע עליה במפורש,
הנוער הישראלי שהוא הגורם לתופעה זו .״סלידה מפני דרמה
ואין ׳המחבר סחוייב להגיש אל ידיו של הקורא את
כתובה אינה אלא פרט מאלף, היוצא להעיד על דלות הדמיון.
פתרונם ההיסטורי העתיד, של הקן נפליקטים החברתיים
האין יבושת זו של הדמיון מציינת את הדור השני בארץ?״
שהוא מתארם.״
והשאלה הריתורית אף מתורצת בפי המחבר לא בלבד בעשותו
(במכתב למינה קאוטסקי)
אותה להנחה של־ודאות אלא שהוא אף מוצא לה צידוק וביסוס
פ רי ד רין אנג ל ס
היסטורי דור זד, הוא דור של האנטיתיזה ואינו יכול
להיות אחר בתוך הדיאלקטיקה של המהפכה הציונית.״
אכן, יש בידי להאמין שהמחזה נאסר־א־דין הנהו טוב ונחמד,
זהו דור ההשתרשות ותופעת־בראשית זו ,1ריד,י במסיביתינו שאילולא כן, למה בחרו בו להצגה?
אנו מאמץ רב ומיוחד במינו ואין הוא נקנה אלא על־ידי ויתור
הוא אשר אמרתי: מה טוב ומה נעים לא לקרוא מחזה.
בשטחים אחרים ״ומאמץ של השתרשות ראשונה נקנה על־ידי
קיבוץ גלויות נוסח ״אוזבקי״ ,משהו כעין זה היה בעיני מה
ויתור על מעוף — היינו, על גודש הדמיון.״
שראיתי בנאסד־א-דין בהצגת הקאמרי. כל הססגוניות — בקול,
מסתבר שאין הקובע הלכה זו מזהה את דלות הדמיון בשום
במבטא, בתנועה, במיקצב׳ בהילוך ובכל שאר הוכו׳ — שנתפנים
עם שטחיות .״הדור השני, שהיו חושדים אותו זמן רב
ברכנו בה בקיבוץ גלויות שלנו הועלתה והובלטה במקורה ובמ־בשטחיות,
עמד במבחן, כדור ההשתרשות הנאמנה, במלחמת־קוריוחה
בהצגה זו, בנוסח ״אוזבקי ושלום על ישמעאל״.״
הדמינן לעצמאות המדינית. ד,לגנדה של השטחיות נחנדפה לאור
מבחינה זו הצליח הבמאי במאמציו — כעדותו ב״דבר הבמאי״
,האימים של מבחן זה.״ אלא שהתכונה של יבושת הדמיון בעינה
שבתכניה — ״על מנת לקרב ככל האפשר את הווי המחזה א־י
עומדת.
מושגיינו אנו״...
אבל — ,מפני מד, אוזבקי דוקא?
הרחבתי את הדיבור על המבוא לכרך הראשון של מחזות
מפני מה בוכארה ד1קא? והלא נאסר־א־דין תורני היה !
ישראל, כי הוא מעיד שעורך הקבצים נגש למפעלו, לא מטרה
״דבר הבמאי״ אף מתנצל על שהתיאטרון לא עשה אותו
אחת לפניו אלא שתיים: מטרה ספרותית־אמנותית —
לכנס אוזבקי בכל פרטי הפולקלור ההוא. אין זאת אלא ש״דבר הבמאי״
ממיטב המחזות בתחום זה ולהביאם לעיני הקורא בין אם יזכו
לגאולי, בימתית ובין אם לאו, ומטרה תרבותית־חינוכית — סמך על הנוסח הסובייטי, החדש, בו הוכנס נאסר א־דין לאחת
הארצות שבמסגרת ברית־המועצות.
לכפות הררי דמיון על ראשו הזקור של הנוער הישראלי ולהוסיף
בנוסח הישן, ,אפילו בסובייטי, באנציקלופדיה הספרותית
על מאמץ ההשתרשות את מאמץ ההמראה. מטרה זו אף נגלית
הסובייטית משנת ,1934 נאסר א־דין הוא תורכי, ממשל משלים
מקריאתו של העורך :״הבו יתר דמיון לנוער הישראלי ! ״
חמשת המחזות שקובצו יחד בכרך זה שונים ונבדלים זד. וסופר תורכי ואחד ממניחי היסוד לספרות התורכית. אותו נוסח
ממש כבכל ספרי־היסוד בתולדות־הספרות ובדרך אגב: בעוד
מזר, שוני רב והבדל רב בערכם הספמתי־אמנותי, כבערכם
התרבותי־חינוכי, ואין ספק כי נכונו לקורא — הוא יימצא גם ארבע שנים יהיה יובל המאה לתרגומו לגרמנית של נאסר א־דין
״מן הטקסט המקורי התורכי״.
בקרב הנוער הישראלי מעלות ומורדות ואולי גם תמיהה
נוסף על חעוול שנעשה בהצגה זו לנאסר א־דין, נעשה עוול
על הליכוד שבליקוט׳ אבל המחזה הראשון שבקו;ץ יענה את
גם לתורכיה...
הכל .״חזיון קדומיק״ זד, של מתתיה שהם אלהי ברזל לא תעשה
לך — חוסה בכנפיו גם אלה הצריכים חסות בספר.
עוזו השירי של מתודה שהם ועזוזו הפילוסופי מקנים
ליצירה מתח דרמטי כפול ומשולש. ומקוריות במובנה המדויק
ביותר ובמובנה הרחב ביותר של המלה ״מקי דיות*.
המשורר ניצב בין אברהם לגוג, והוא מסמיך עצמו ללוט
דוקא ; לא הגדולה מושכת אותו, בין אם היא גדולת החזון

מכל השלם
ברי ת ה מועצו ת
רוצחו ש ר סטאלין
אנשים גדולים עושים היסטוריה. הם מרחפים
על דפי ספרי הלימוד, מעוררים את
השאלה מה היה קורה לולא חיו ברגע הנכון.
פילוסופים מסויימים אף הגיעו לכלל דעה
שהעולם כולו לא נוצר אלא כדי לשמש
רקע לאנשים גדולים אלה.
אולם יש ולליבו של תלמיד ההיסטוריה
מתגנב החשד שבסיכומו של דבר מזיק האיש
הגדול יותר מאשר הוא מועיל. בימי
חייו הוא מרכז בידיו את כל השלטון. הוא
מקביע את חותמו על כל הנעשה. ואז,
במותו, הוא משאיר אחריו חלל ריק ששוב
אין אפשרות למלאו. אנשים קטנים יותר
לוחמים על ירושתו, זמן רב עובר עד שנמצא
לו יורש אמיתי, בעל שעור־קומה
כשלו — אם בכלל נמצא כזה.
תפקיד שד תו כי. גורלו של יוסף
סטאלין לא היה שונה. ככל שהאריך לשלוט,
כן גברה עוצמת השפעתו. הוא לא התווה
רק את הקו הפוליטי. אף שלא היה מעולם
איש התיאוריה, הפך תיאורטיקן. כל מאמר
שלו, יהיה תוכנו כאשר יהיה, הפך ספר
תנ״ך. אם הפליט בהיסח הדעת הערה שלילית
על משורר מסוים, נעלם משורר זה
מעל הבמה. אם נראתה לו גירסה מדעית
מסוימת, והוא לא הסתיר זאת, הרי עשרות
אוניברסיטות סובייטיות קידשו גירסה זו,
וכל חקירה מנוגדת ן יה הפכה בגידה במדינה
ובתורתם של מרכס ואנגלס.
מצב כזה לא יכול היה למצוא חן בעיני
תלמידים. הדור השני, אף שגדל על ברכי
סטאלין, לא יכול היה לקבוע זאת בוודאות.
אולם ברגע שפרחה נשמתו, לא נשאר כל
ספק בדבר.
ה מ שו ר ר חז ר. המכה החוזרת של היורשים
היתר, חזקה וחד־משמעית. שמו של
סטאלין נעלם כמעט כליל מן ההכרזות הרשמיות
ומעל דפי העיתונות. פרבדה, בו
הופיע שמו של סטאלין עד ל־ 300 פעם
בכל גליון, הזכיר אותו בקושי פעם אחת.
היו סימנים ברורים עוד יותר. משורר שנעלם
אחרי שסטאלין העיר עליו מה שהעיר,
צץ פתאום מחדש, זכה ליובל חגיגי ורשמי.
איש המדע, שתורתו נהפכה על־ידי סטאלין
לאמת סופית שאין לערער אחריה, הודה
פתאום שהוא עצמו אינו מאמין כלל בנכונותה.

זה היה מפתיע למדי. אך דבר אחד
היה מפתיע עוד יותר. במקומו של הפולחן
< הסטאליני לא בא כל פולחן אחר.
׳ כ לי ק לי או פטרה. אולם שתיקה זו לא
היתד, טבעית. לא חסרו מועמדים שהיו מוכנים
להוות מוזכרים 300 פעם בגליון אחד
של פרבדה. הם לא יכלו להסכים ביניהם
מי יהיה האיש שנועד לכך.
המצב כולו דמה לתקופה אחרי שנרצח
יוליום גאיוס קיסר בידי המחתרת הדמור־טית.
שלושה יורשים יצאו לנקום את נקמתו
אולם גם ממלכת רומא האדירה לא
יכלה לסבול שלושה קיסרים. מרק אנטוניוס. ,
בעזרת מצרים וקליאופטרה, יצא למלחמה
נגד אוקטביאנוס, שליט רומא. רק כשר,וכרע
במאבק דמים, נקבע גורל העולם למאות
השנים הבאות.
גם יורשיו של סטאלין היו שלושה :
המפלגה של מלנקוב, הבולשת של בריה
והצבא של בולגאנין. שלא כמו בימי קליאו־פטרה
היפה, שוברת הלבבות, היה המאבק
פרוזאי לחלוטין.
מי אוהככלש? פרשנים רבים סברו
כי לברנטי בריר, עלול להתגלות כחזק ביותר.
בברית המועצות, ר,נז.ו.ד. הוא כוח עצום.
יש לו גדודים סדירים, מצוידים בנשק כבד.
ואמנם, בחודשים הראשונים דרך מחדש
כוכבו של בריה שהחל דועך קודם לכן.
הוא חיסל את מתחריו הקטנים יותר.
אולם איש אינו אוהב בלש, אפיהו אם
הוא מרכיב משקפי־מלחציים ודומה לפרופסור•
ביחוד לא אהב אותו הצבא, אשר כמה
ממפקדיו, ביניהם המרשאל רוקוסובסקי,
שליט פולין, עברו את מרתפי החקירה שלו.
כוהם המשותף של הצבא, והמפלגה, עלה
לאין שעור על כוחה של הבולשת.
היתה זאת כמעט משוואה מתימטית. השבוע
נודעה לעולם תוצאת המשוואה. לברנטי
בריר״ האיש שהציל את גיאורגיה למען
ברית־המועצות, ראש הבולשת משך 14 שנה,
ידיד נעוריו של סטאלין, נתגלה כדנגנרט
בורגני, סוכן האימפריליזם הבינלאומי, חבלן
במשק הסובייטי ובוגד בתורתם של מרכס
ולנין.
־ אם יתגלה שרצת גם את סטאלין, לא
יתפלא איש — ופחות מכולם לברנטי בריר,
עצמו.

ב דוז־ ט

נשיא יוגוסלביה

״נ/־אלנקוב אינו בו ב ה!״
ינים

מעטים־ האנשים כצד המערבי של מסד-הכרזל,
המטיבים להכיר את שליטיה החדשים של
כרית-המועצות במו המרשל יוסים כרוז-טיטו,
מנהיגה הקומוניסטי של יוגוסלביה, שהכריז
מלחמה על הקומינפודפג
הראיון המתפרסם להלן כמלואו ניתן על
ידי מיטה לפני הדחתו של כריה לצ׳רלם פאלץ,
עיתונאי אמריקאי, שנתקבל כביתו של טיטו.
המרשל ניתח את טיבם של ראשי כרית-
המועצות וניבא שמאמצי הסובייטים יתרכזו
כעתיד הקרוב כאסיה. טיטו מאמין כאפשרות
קיום של עולם קומוניסטי ועולם לאי-קומוניסטי
זה כצד זה.
הוא כיום כן 6ממוצא איברים קרואטים,
מסגר לפי מקצועו. בימי שרותו בצבא
האוסטרי-הונגרי כמלחמת העולם הראשונה
נפל כשבי הרוסים. ב7-י 19 השתתף במהפכה
הרוסית ואתר חזר לארצו ברי לארגן כה את
המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית הלא-
חוקית. כעונש על פעולתו זו ריצה מאסר של
שש שנים, ובהשתחררו שימש בגייס יוגוסלכים
לכריגדה הבינלאומית כמלהמת האזרחים
בספרד.
זמריטל — איזיז? תואר
כרצונך. יש לי עכשיו יותר עבודה בתוקף תפקידי כנשיא.

יפה. וכבן, אדוני׳ הנשיא, אתה מכיר
ררבי הפעולה של הסוכיטים. מה פשר כל
הצעדים שננקטו במוסקבה מאז מות פטאלין?
ד ו ״ח
מיו ח ד

כל השינויים שחלו מאז מותו של סטאלין מוכיחים כי
המנהיגים הסובייטים האחראים כיום למדיניות החוץ והפנים
של רוסיה הגיעו למסקנה שעכשיו הזמן לצאת מן המבוך
שנוצר בחייו של סטאלין. יגידו את מד, שיגידו, יכתבו
אשר יכתבו, העובדה היא, כי עצם מעשיהם (כיום) הוא
התכחשות למדיניותו של סטאלין. המנהיגים הנוכחיים מנסים
למצוא מבנה חיובי חדש כדי לרכך את המצב הפנימי ולמצוא
נקודות התקרבות לעולם החיצוני•

האם ז הו• תכסיס? ואם• בן, מה, לדעתך,

ד ו ייח
מי והד

ברצוני להגיד כי כרגע הדבר החשוב ביותר הוא,
כנראה — ,לחכות. לראות איך יתפתחו הענינים במוסקבה.
לא יהיה זה נכון לומר שהמצב שם הוא רק תכסיס, כשם
שלא יהיה זה נכון להגיד שאין זה אלא שינוי גמור של
המדיניות עד היום. העתיד יוכיח, לא אעמיי׳ פני נביא.

אדוני הניטיא, אתה הכרת את כל המנהיגים
הראשיים ככרית המועצות -מ^דנקוב, כריה,
מולוטוב והאחרים• .מהי דעתך האישית עליהם?

ד ו ״ח
מי ר חד

אינני יודע איך הם יפעלו במשרות החדשות שלהם.
לא הייתי רוצה לנחש איך ינהל מאלנקוב את המדיניות
הסובייטית• אני יכול לשפוט רק לפי היכרותי הקודמת את
האנשים האלה. ולפני שנים אחדות מאלנקוב עסק אך ורק
בעבודת המפלגה — עבודה משרדית; הוא לא היה בין
המנהיגים הראשיים כאשר הכרתי אותו.
יתכן, כי הוא יוכיח עצמו כאדם מוכשר. אכן, רק מרגע
זה ואילך תהיה לו הזדמנות של ממש לעשות זאת.

ד ר ״זז
מי וחד

אנו יודע־ם הכל אודות השקפותיו של מולוטוב בתוך
ומחוץ לרוסיה מאז מונה לשר החוץ.
הוא לא הצטיין בועידות בינלאומיות, הוא היה יותר
מדי נוקשה, קשיח מדי• אינני מכחיש שהוא מוכשר. להיפך,
אני חושב שהוא מאד מוכשר במובנים רבים. אבל לא
בטיפול במדיניות החוץ או במדינות זרות. לא הבחנתי בו
כל כשרון לנחש מה יקרה בעתיד ומה יהיה הצעד הבא
במדיניות העולם. הוא לא ראה מראש את אשר יקרה ביחם
לקשרים עם מדינתי, למשל.

וי*א־ט

׳אמרת פעם ^מולוטוב היה היהיו
א תן ־־התיע ! פטאדין בעת השיחות כינן

יכן, אבל היתד, זו התיעצות פורמלית גרידא. סטאלין
התחשב רק בדעתו שלו עצמו
.הסבור
אתה כי מאדנקוב אינו אדא דמות
־ שמאחוריו,׳ מסתתר כריה?

מי וחד

לא אומר כי הוא בובה, אבל אין כל ספק שהוא איננו
השליט היחיד. סטאלין לא היה סובל שום שלטון מלבד
שלטונו שלו. בגלל סיבה זאת אין האנשים החדשים האלה
מסכימים כי כל הכוח ירוכז בידי אחד מהם.
קרושצ׳ב, אשר, לדעתי, הוא מוכשר למדי, קיבל לידיו
את המפלגה הקומוניסטית. מאלנקוב הוא ראש הממשלה.

בעת ביקורי בלונדון מצאתי שוב אישור להשקפתי ששתי
השיטות הפוליטיות יכולות בהחלט להתקיים בעולם אחד.
בעצם, קיום שתיהן הוא הכרחי. יהיה זה יום מאושר לאנושות
כולה כאשר שליטיה של מוסקבה יגיעו למסקנה זו. אפשר??9
להשיג את הקיום הכפול כאשר לא תהיינה עוד שאיפות
אימפריאליסטיות בצד זה או אחר, וכשכל העמים יהיו שזוים.
יון

לדעתי, בולגריה ואחריה צ׳כוסלובקיה.

האם, לדעתך, מה, שע שית זה עו
התנדבות מ

גדיה>• א תרי

כן. אנו יודעים שלדבר יש השפעה ממשית על בולגריה,
ועל רומניה והונגריה גם כן.

בריר, הוא שר הפנים. בולגאנין קיבל את הצבא הם קיבלו
את רעיון המנהיגות הקולקטיבית. העתיד יראה אם יהיו
או לא יהיו חיכוכים בתוך המסגרת הזאת.

אשר׳אתה* מחדור לשטח י החקלאות דאתה מרשה לאיכרים לעזוב את החוות
טיכיות ביחד עם בל אשר השקיעו בו
הרי,זוהי נסיגה מן היטיטה הסובייטית,

כן. אבל זאת איננה הסיבה העיקרית• אנו רוצים להשיג
יותר תוצרת — זאת הנקודה העיקרית. זה הדבר החיוני
ביותר לנו. אין פשר הדבר שאנו יכולים להשיג תמיד תוצרת
תמכור אתה כי.זיוקוב, ולא. כולגאנין, הוא
רבה יותר משיטה חקלאית המבוססת על חוות קטנות של
המפתח בצבא
•קבע. האיכר בעל הרכוש הקטן אינו יכול לספק גם את
ז׳וקוב הוא האיש הצבאי, החייל׳ אבל בולגנין הוא צרכיו שלו וגם את צרכי תושבי העיר והפועלים החקלאים.
הוא אינו יכול אפילו לכלכל את עצמו. על כן, איננו מוותרים
ה 8דינאי הערמומי יותר. בעצם הוא בראש וראשונה מדינאי.
על רעיון של יצירת חוות גדולות, אבל הן תווצרנה אך ורק
על בסיס של התנדבות ובהדרגה• *
באסיה הדרום מזרחית נוכחתי שמאו טסה-

טונג מתעניין כמיוחד במפלגות הקומוניסטיות
שם. הסבור אתה כי למאו תהיה עכשיו יד יותר
חופשית י

מה בדבר החווה

כמובן. האיכר העני זקוק לעזרת הקואופרטיבים, כל
עוד הם מושתתים על בסיס של התנדבות. עלינו לדאוג לכך
שהאיכר העני תהיה לו די אדמה משלו. אנו מבטלים את
כל האמצעים המינהלתיים שלפיהם אפשר היה לאלץ איכר
לשלב את אדמותיו באדמות הקולקטיב. אבל נעשה הכל
כדי לעזור לאיכרים שאכן ישלבו כך את אדמותיהם, ואחרים
יגיעו למסקנה שהחזקת חווה קטנה, מעובדת באופן עצמאי,
איננה יכולה לתת רווחים בחברה החדשה•

קרוב לודאי. אין לומר שהוא היה אי־פעם גרור — כמו
הונגריה ומדינות גרורות אחרות באירופה המזרחית. תהיה
לו עכשיו יד יותר חופשית משום שיד הברזל אשר שלטה
ממוסקבה נגדעה. אף על פי ששתי המדינות נמנעו מריב גלוי,
יש לי יסוד להאמין שהיו חיכוכים בין סין לרוסיה. ההסכזז
על מזכיר כללי של האו׳׳ם. ההצעה לחלופי שבויים חולים,
ופצועים בקוריאה, הכרזת מולוטוב וצ׳ו אן־לאי מוכיחים
שהמנהיגות הסובייטית הנוכחית עשתה מאמץ לקיב אל
נקודת ההשקפה של הסינים ושהללי יוכלו לפעול בקצת יותר
חופש.

לשטה התעשיה?

אתה מתכוון לומר •טכדאי לארצות הברית
לעקוב אחרי מאו יותר מאשר אחרי מוסקבה,
בכל הנוגע לעיניני אפיה ׳<

כל זה אנו עושים בהדרגה. ההתחרות היא כוח המניע
להגברת הייצור, ולהטבת איכות תוצרת. התחרות, כוונתי
להגיד, בין מועצות הפועלים בכל בית חרושת לבין עצמן.

כן. תהיה זאת טעות לבוא בדברים עם מוסקבה בבעיות
סין. יש לדון עם הסינים בענינים שלהם ועם הרוסים
בענינים אחרים. אם המערב יבקש במוסקבה את התשובות
על בעיות אסיה׳ תהיה זאת מכה קשה לגאווה הסינית.

מה בדבר המד
תצליח מ

רות באירופה?,־הא:

לא ולא. איננו חוזרים לשיטה הישנה. אנו רק משנים
את שיטור, הסוציאליזם שלנו. ואנו מתארגנים מחדש• אבל
עודנו שואפים אל אותה מטרה.

יטל ׳מארכס

מה כוונתך? י ׳

אם המנהיגים היום מחליטים להחזיק בגדורות שלהם
בכל מחיר, עליהם להיות מוכנים לוויתורים בחזיתות אחרות
ובשטחים אחרים. אם, מצד שני, הם סבורים שאינם יכולים
לעשות וויתורים אלה, הם יפעילו במקומם לחץ. הם ינסו
להשיג הצלחות חלקיות, לא רק בשטחים מצו&צמים או
בארצות מסוימות, אלא גם בתוך הגבולות הגיאוגרפיים
המלאים של אירופה ואסיה.
אולם, מאמין אני שהם יתרכזו באסיה• אם הם יגיעו
למסקנה כי יהיה קשה להצליח בעת ובעונה אחת גם באסיה
וגם באירופה, הם עלולים להסכים לוויתורים קלים באירופה,
אבל לא באסיה. לגבי, ההוכחה הטובה ביותר לרצונה של
מוסקבה להפיג את המלחמה הקרה היא נכונותה לדון בבעיה
האוסטרית והגרמנית ורצון כן לבוא לידי הסכם בנקודות
אלה. אם אין הם, למעשה, מוכנים לעשות זאת, הרי ששאלות
אלה תסכנה את שלום העולם.

׳לא מכבר בקרת י בלונדון. מד דעתך
קיו ם, זרז ;*2

זה נשמע באילו. אתם
־פרטית

תהיה זאת כמובן טעות לשער כי מוסקבה תאסוף לפתע
את ידיד, מן הארצות הגרורות. אינני מאמין שהמלחמה
הקרה תסתיים עכשיו• היא תמשך בצורות שונות וביותר
מחזית אחת ומסביב לבעיה אחת. היא תוסיף להתחולל עקב
גורמים שונים, הנראים בעיני הסוביטים כבעלי, חשיבות.
ובכדי להתמיד במלחמה הקרה, יהיה להם צורך להוסיף
ולשלוט במדינות שהם משתמשים בהן עתה לצורך המלחמה
הזאת.

ץ*י*י״י^יי

* י כאומרך ״צורות ׳טונוו ש 7מלחמה >1! 11

ר 1מע׳גזר,רנ ש,

לגבינו, החוות הקולקטיביות אינן שאלה של תורה. אינני
מתענינים בצורות חיצוניות — בין אם נוהגים לקרוא להן
סוציאליסטיות או לא. מה שאנו מבקשים הוא יותר תוצרת
חקלאית — יותר לחם. ואנו פנסים למצוא את האמצעים
להשגת מטרה זי.

באיזו מידה עומדים או
ניתבס לדצנטרליזציה ש כמה
סמכויות תשאירו״
מרכזית?

אני סבור שאנחנו נחדל בנקודה אליה הגענו• עכשיו יש
צורך לפתח את הצנטרליזציה של הארגון, שנעשתה עד היום.
אנו מוכרחים לפתח אותה, כיוון שאחרת היא עלולה ליהפך
לאנרכיה. צעדנו ־כיברת דרך מספקת. פיקוח ותיאום התיכנון
מוכרחים להיות מרוכזים.

.מה כדבר דצנטרליזציה
אתם יכולי? לעשות זאת ׳
זה כבר נעשה. המשטרה אחראית בראש ובראשונה
למועצות המקומיות ולעיריות. ראש משטרה חייב לתת דין
וחשבון׳ על כל מאסר שהוא מבצע, למועצה המקומית.
ו!עיטט ט *,טי
*ו, למעיטה, והבדל כין • טי

מידיה דדיו ושיטה׳ הם וביט י ת

איננו טוענים שיש לנו מונופול על הסוציאליזם. אנו
סבורים שאפשר להשיג אותו בשיטות שונות, לא רק בשלנו• .
זה ההבדל העיקרי. אנחנו איננו מונופוליסטים,

תחרות אופנועים

בית ספר טכני
ש ל חי להאויר

י׳ גביע ע״ש אפרים טננבוים ז״ל
ביום ג׳ 21.7.53׳ בשעה 16.00 תתקיים תחרות אופנועים
על חולות שפת היה(ע״י הריביירה בודים).
כל המעונינים להשתתף במרוץ זה יפנו למר זיגבל ברברודד״
סדנא לתיקון אופנועים ״אמיר״׳ מאחורי קולנוע ״אלנבי״• ביום
התחרות אפשר להרשם עד שעד 12.00 ,בריביירה.
בגמר התחרות תתקיים מסיבה בקפה הריביירה, בה יחולקו
הגביע והמדליות.

הקהל מוזמן. כניסה חופשית -התאחדות אופנועים א״י
הועדה המארגנת

בעל

מתקבלים
נ ע רי ם
בני 16־ 1 7

שנ ה

ל בז ק צנ ש ת

חעופוזיים
טכניים

פרטים בלשכות הגיוס

אשראי לקניות־כ
לי רכית
י כל אשר לבך חפץ

ארגון לאשראי כע״מ
תל־אביב,

רחוב

לדהור

מ ש מי ד ג את היתוש והעש $

הנס ££
ג ום
רח 1ב

חור חום או בלונדיני. בהיר
1כהה. תלתלים רכים כמשי
ובלורי ת פרועה וסוררת...

שחת שמפו

בן-י הו ד ה <2
מרפסתך היא שימושית
דירתך היא קרירה
עם סוכך מתוצרת

צ?וינתלכ:ל סו ג
ערות. למבוגרים
1לצעירים ל ח זוק .
נקוי 1לטפול.

הרמאים, שהיא משמשת אותם
כורחי
ישראל
כמו כל הסרטים הטובים, גם תשוקה
עובדי הסרטה. התאחדו !
לא נתישן, מעורר געגועים ליצירות דוכשבעים
איש מועסקים, בעבודה מלאה
מות אחרות מאותה התקופה.
או חלקית, בהסרטה בישראל, שבעים

אלה עוסקים במלאכות שונות ז כתי•

תסריטית, ביום, צילום, איפור, תאורה,
הקלטת קול, עבודות מעבדה, הכנת
׳ אפשרויות חדשות. ארנסט ליו-
תפאורות, עריכה, וביתן שהם יוצאי ארביץ׳
החל את עבודתו האמנותית כשחקן
צות שונות, הם מדברים בקרוב לשבבתיאטרונו
של ריינהארדם בברלין. אולם
עים לשון.
נטייתו האמיתית היתד, לבימוי וכבר
בשבוע שעבר ניסו השבעים למצוא
בסרטיו הראשונים, שהפיק בשביל חברת
לעצמם לשון משותפת, נתכנסו במגדל־אופא
הגרמנית, הוכיח כשרון רב.
בבל ההסתדרותי ברחוב ארלוזורוב בתל-
באותם הימים, אמצע שנות העשרים,
אביב במטרה להתאגד באגוד מקצועי
משכה הוליבוד את מרבית אמני אירופה
כל־ארצי. בפעם הראשונה יכלו, בהזדמנות
הגדולים. גם ליוביץ׳ היגר לאמריקה,
זו, להתוודע, אנשי הסרטה שלא הכירו
השתקע שם. עם בוא הקול, הסתגל
זה את זה, אולם הפגישה נוצלה בעיקר
הבמאי לטכניקה החדשה ביתר מהירות
לשם הרכבת רשימות, שכן אותו ערב
ממרבית חבריו למקצוע, גילה עד מהרה
נערכו בחירות למוסדות האיגוד הצעיר.
את האפשרויות החדשות הצפונות בתוצאות
הבחירות: למועצה בת 11הסרט
המדבר, ניצל אותן כהלכה בסרטים
חבר נכנס רוב של עובדי מעבדה, מיעוט
כמו מצעד האהבה, האלמנה. העליזה,
של אמנים.
אשתו השמינית.
אמת פרימיטיבית. אף כי מרכז
דמות הבמאי השחום, קצר־הקומר.
הכובד של המועצה הארצית הראשונה
שסיגר תקוע תמיד בין שפתותיו, הפכה
של איגוד עובדי ההסרטה היו הויכוח
לאחד מסמליה של הוליבוד. לפני שנים
והבחירות, נראתה בעיני רבים הפתיחה
אחדות, לאחר שלא ציית לפקודת רופאיו,
החגיגית כחלק המעניין יותר. הסיבה :
הוסיף לעשן סיגר אחר סיגר, לא החזיק
הוצגה בה תכנית של סרטים ישראלים,
לבו מעמד. כיאה לאיש סרטים, מת ליו־אשר
המענין שבהם היה יומן כרמל
ביץ׳ באמצע העבודה, באולפן.
משנת ,1938 המראה את העליה לחניתה.
בסידרה של צילומים. ברורים, אבל
נכונה, המרגדת פה מן הד\יד
מצולמים בחלקם במהירות לא
סרט ריגול אינו מושתת, בדרך כלל,
הועלתה על הבד היסטוריה: נוטרים
על יסודות ההגיון הישר והמציאותי.
בכובעי־צמר ורובי טו־טו ,״חלוצים״ ב־הנבל
שבו תמיד מנוול מן הרגיל, הגבור
כובעי־מצחיה, חומה, מגדל ואוהלים.
ע רי מן הרגיל, המרגלת היפה יפה
לעומת חניתה החוירו כל שאר הסרבבנות.
זהו חלק מן המשחק והכל, כולל
טים שהוצגו אותו ערב (כמו, למשל,
המפיקים, מתיחסים אל הסרט כאל שעיהונתן
וטלי) :הם נראו מה שהם: מבו־שוע
ולא יותר מזה.
יימים ולא אמיתיים, לעומת האמת הפשוטה,
העובדתית, הפרימיטיבית והלא-
אולם משפט בודפשט מתימר
אמנותית של נתן אכסלרוד.
להיות לקוח מן המציאות; צילומים רבים
.נעשו במרכז אירופה ובצרפת; זאת כדי
לשוות לו אופי עובדתי. המסופר הוא
אודות ראשי השלטון בהונגריה המשמד
אב ת מהשבת
תדלים להסתיר מידידיהם בקרמל את
מלון סהרה שוכן ליד גבולה המזזין
ומד, הלא נעימה ר* נפגשו עם סיטו
רחי של לוב, שייו לאחמד (פיטר יום־
לשיחה מדינית. דבר זה ידוע לעיתונאים
טינוב) ובעתיד גם לארושתו יסמין(איבון
אמריקאים בבודפשט, שיש להם קשרים
דה־קארלו) .התקופה היא שנות הארעם
המחתרת האנטי־קומוניסטית.
בעים והמלחמה משתוללת באותו אזור.
המלון המפואר שבנוה־המדבר נופל,
כי העיתונאים יודעים, יודעים גם שליבאלה
אחר אלה, לידיים איטלקיות, בריטי
הונגריה, העושים רושם של גנגסטיות,
גרמניות וצרפתיות. אחמד המסכן
טרים בעלי מבטא אנגלי מוזר. ראש
כבר מוכן לותר על רכושו; לא כן יסהממשלה
נוהם אל תוך הטלפון באנגלית
מין. בקסמיה הנשיים היא משפיעה על
רצוצה :״עקבו אחריו ושר המשהכובשים
שיראו יחס של רחמים למלון
פטים (בן אסתר) נובח באמריקאית שניסהרה.

בד. מבטא צרפתי • ״חסלו אותו ! ״
נראה, בסרט, כאילו אין לשני האדונים
לבסוף, לאחר שנראה כאלו המלון
האלה כל עבודה פרט לרדיפה אחרי עיחופשי
מכל הגייסות — מופיעים האמריתונאי
אמריקאי (דנה אנדרה) שאינו עוקאים.
הכל מתחיל מחדש.
שה רושם פיקח ביותר, והסבור, כפי צר עלילה בעל מלון
סהרה הוא סרט
הנראה, שרדיפה אחרי הצדק פירושה
פתית מובהקת; אלא שהוא אינו סרט
התחצפות חסרת־תועלת והקמת שערוצרפתי,
כי אם בריסי, ועל כן הסרה לו
ריות במקומות צבוריים.
אותה קלילות, אותה פקחות ואותה
משפט בודפשט אינו נעדר עניין ומתח,
מדד, של ארוטיקה מבוגרת המציינת את
אבל הוא נוטל נושא רציני, המאפיין
הסאטירות הצרפתיות הקלילות.
את תקופתנו, מגיש אלתו כאילו היה אינו הסרט
אולם אין פשר הדבר כי
הקהל אוסף של ילדים מפגרים.
משעשע. להיפך, במקומות רבים הוא
מבדח והמשחק הוא לרוב מצויין; אפילו
איבון דה־קארלו מיטיבה לשחק. אשר
כצהרי היום. הנוסחה הישנה :
לפיטר (נירון קיסר) יוסטינוב, משחקו,
אחד נגד ארבעה, באחד הסרטים הטובים
כתמיד, הוא מלאכת־מחשבת ששום חובב
ביותר על רקע המערב הפרוע. גרי
של אמנות ההבעה אינו יכול להרשות
קופר.
לעצמו שלא לבחון אותה מקרוב.
זעם הפרא. הרפתקותיו האחרונות
!בר לתקופה שעבר ה
של טרזן. לקס בארקר.
ת שו ק ה הוא סרט קליל, קומדיה
יצורים חמודים. קומדיה צרפתית
רומנטית טרם־מלחמתית, שהעתק חדש
אירונית המוכיחה איזה יצורים לא־חמו־ממנה
הגיע לא מפבר ארצה, המזכיר
דים הן הנשים — וגם הגברים, בעצם.
נשכחות מן התקופה בה האמריקאים
דניאל ג׳לין, מרטין קארול, דניאל דרייה,
לא היו כל כך אמריקאים והאירופים
אדביג׳ פייאר.
פחות מאמריקאים.

סרטים

בקצרה

״הס ובך ״

פיצים היחידים: חברת נורירו בע־ם

רח הרצל ,89ת״א טל.547? .

בית הספר לאחיות (ולאחים)

״ אסותא ״

תל־אביב__ ,טלפ 21124

נמשכת הרשמת התלמידות;תלמידים) למהזור י״א
ההשכלה הנדרשת 6 :מחלהית בית־ספר תיכון.
חסרות־תעודות מחו״ל, יכולות לעמוד בבחינה.

מועמדות

3שנות למוד. הוראה, כלכלה, דיור. בגדי־עבודה —
בתוספת דמי־כיס חדשיים.
פרט ים—

קולנוע

הנם

יונה רינדזונסקי
רה׳ הקישון ,6תל־אביב

׳במשרד בית־החולים
אישית או על־ידי הדואר.

״אסותא״,

תל־אביב,

גלופות קו

גלופות רשת

אף־על־פי ששמו של ארנסט לוביץ׳
מופיע בסרט כמפיק, ופראנק בורזייג
כבמאי, תשוקה נושא את חותמו הברור
של הראשון: חוש אירוניה ושימוש
מחוכם במצלמה להפקת צחוק קליל וחיוכים
לרוב.
זהו מעשה כנוכלת (מרלינד. דיטריך),
המצליחה, בתכסיס מחוכם, לגנוב ענק־פנינים
יקר. היא נמלטת עם הביזה לספרד׳
מתחברת עם מהנדס אמריקאי פשוט
(גרי קוטר) ,המאמין כי היא נסיכה,
מתאהב בה, מחלץ אותה מצפרני כנוסית

* בן אסתר הוא אברהם שקלארש,
יליד הארץ.

בצהרי היום
יצורים! חמודים
תשוקה

ספורט

במקו אנטוניוס. בראנדו
בחזרה על קיסר וקליאופטרה, מחזהו של
ג׳ורג׳ ברנרד שאו, שיוצג בהביטה, התקשתה
מרים זוהר, המשחקת בתפקיד קלי
אופטרה, במציאת הבעת הפנים הדרושה לסיום
המחזה, שעה שקיסר (שמעון פינקל)
אומר לה :״אל תבכי, אשלח לך את מרק
אנטוניום׳ וזה הגבר היאה לך.״ חילץ אותה
מן המבוכה הבמאי הרולד ל]לורמן :
״תארי לעצמך שקיסר ישלח לך את מרלון
כראנדו התחבולה הועילה.
שעה ששושנה (אני מצפת) דמאלי סיימה
שורת. קונצרטים עם אמן־המפוחית
לארי אדלר, פורסמה ידיעה בעתון ה־תיאטרוני־מקצועי
ווראייטי, אודות נסיעתה
לאמריקה הדרומית. באותו סיבוב ישתתף גם
הקומפוזיטור משה וילנסקי, המלווה שלה
בפסנתר, שתואר על ידי העתון כבעלה של
הזמרת.
בו בזמן הגיעה בתה של הזמרת, נאוה
כושמי 10 שנשארה בארץ, להישג עצמאי:
יצא לשוק תקליטה הראשון במדינת
הגמדית, שיר שהושר על־ידי אמה לעתים
קרובות.

התגאה יגאל אלון, במסיבה קטנה בביתו
של יצחק שדה ביפו, אחרי כינוסי
הפלמ׳׳ח בתל־אביב ( ,ראה במדינה) :״הייתי
החייל הראשון שהסתער בעזרת נשק
מסייע 1״ פרטי העלילה: כשפתחו הערבים
ביריות על חניתה׳ ב־ , 1938 יצא אלון לגרשם
מהגבעה הסמוכה. בדרך פגש באחד

חסכו כסף להוסיף כמה מדליות זהב, העניקו
אותן, תוך טקס מגוחך, לעצמם.

צבא
אס אין ארד1 .ה 3
לבד מלוח התוצאות הענקי שהותקן והסדר
השונה במקצת לפיו נכנסו ספורטאי
החילות והפיקודים למגרש, לא השתנה מאו
במקו
לכתוב, דע שו ת
בלכתו אחר דוגמת מתחרהו החיפני, אכא
חושי, התיישב יצחק קריב, ראש עירית
ירושלים, במקום המיועד לפקיד לשכת המודיעין,
רשם במו ידיו את שעות בואם
של פקידיו לעבודה. אחדים מהם לא הרגישו
בשינוי, מיהרו׳ ,לאחר שנרשמו• ,יצאת
לרחוב, כמנהגם.
הח״כית הציונית־כללית היחידה שהצביעה
נגד הפעלת סעיף ,111 המאפשר מעצר אנשים
לתקופות ארוכות ללא משפט וראה
במדינה) היתד, כת-שכע כצנלסץ. הסיבה:
בנה, עורך־דין שמואל תמיר, שהשתתף
בראשיתו של משפט עצורי המחתרת,
ישב שנתיים במחנות מעצר בארץ
ומחוצה לה על פי סעיף זה׳ אחרי שנתגלה
לאנגלים שהוא מנהל בפועל את פעולות
אצ״ל בירושלים.

יהודי אנגלי, הכותב ספר על דוד כי׳
גוריון, פנה אל ד״ר משה סנה, שאלו :
״הנכון הדבר כי בן־גוריון פיטר אותך כמפקד
ההגנה מפני שפוצצת את מלון המלך
דוד 7״ כשבקשו ידידי סנה ללמוד לקח מפרשה
זו, הציעו לו ויקדיש זמן לכתיבת
ההיסטוריה של המאבק, חייך :״צריכים
לעשות היסטוריה, לא לכתוב אותה.״
במקו ישראל, יהונתן
אמר נחום גולדמן, אבי רעיון השילי-
מים, לאחר נאומו של בי. ג׳י. במושב
הנהלת הסוכנות :״מעולם לא הבינותי אותו,
אולם כל כך לא להבין אותו כמו -הפעם —
טרנן קרה לי.״
* הכוכב המגלם את מרק אנטוניוס בסרט
ההוליבודי יוליוס קיסר.

מראשי ההגנה, ששכב בתעלה והחזיק בידו
אקדח מאוזר, בעל קת־עץ. שאלו הלה :
״מה המרחק מכאן עד לערבים?״ השיב
יגאל 800 מטר.״ בלי אומר ודברים
הרים הלה את האקדח* אל כתפו, פתח
ביריות נמרצות, שעה שיגאל וחבריו עלו
על הגבעה.
חבר של אלון, ישראל גלילי, נאלץ
לאכזב כמה מידידיו, שבאו לברכו על הישגיו
הספורטאיים. קול ישראל הודיע כי
״י. גלילי מנעך, זכה בשתי תחרויות כשחיה.
ההסבר בסי גלילי: הכוונה לבנו,
יהונתן, בן ה 14י
סיפור לא כל כך חדש, אבל משעשע׳
סופר בחוג ידידים על מנהיג מס׳ 2של
השומר־הצעיר, איש משמר־העמק יעקב
הזן. שעה שביקר חזן באחד המשקים. בו
עברו הוותיקים לשיכון חדש, בו היו חדרי-
שימוש פרטיים סמוכים לחדרים, אמר חזן:
״זהו המעבר מן הסוציאליזם אל הקומוניזם.
שהרי סימן־ההיכר של הקומוניזם הוא
שכל אחד יקבל לפי צרכיו
* טווח האקדח — כמה עשרות מטרים.
•• בניגוד לסוציאליזם, בו מקבל כל אחד
לם עבודתו..

ת שבץ חנ״ב•
מאוזן .1 :אביו של ישעיהו .5 :אחד מבניו
של יוסף . 10 :הערבי שד,תאנה לנחמיה 12 כזה
היו פיו ולשונ׳ו של משה; .14 שלוש מאות ואחד:
.16 עלי עץ• זה שימשו חומר הגלם למלבוש הראשון;
18 בפרק בראשית זה שונה שמו של
יעקב לישראל ; .19 היין שלי ן .21 זרובבל היה
בנו; .22 עשר כאלה באו על מצרים; .23 בלעדיו
אין עץ התלייה שימושי; .24 בכי, תנ״בית!
.25 שם הנילוס בתנ״ך .27 ,לאחד הנביאים שימש
זה, כשהוא רצוץ, לסמל מצרים; .30 אשכול היה
כזה (במדבר ל״ב 31 אותו יודו אחיו,
ידו בעורף אויביו ; .33 לאויב היו שלושה
מסוג זה; .35 בתנ׳׳ך מסמל נהר זה את גבולה
המזרחי של הארץ ; .36 מפקד פלשתי ; .38 בכור
המן; .39 יש כשרה ויש טמאה .40 :שם האלוהים
הפחות שכיח בתנ״ך ; .41 אחז 1משלושה המצבים
בהם נמצא החומר; 43 שמו הפרטי של ראש
ממשלת צפון קוריאה; .44 בעזרתה השתחרר היבם
מתפקידו; .46 ירד, בניין קל, עתיד, מוארך, רבים,
גוף ראשון; .48 על שמו נקרא אחד מספרי הכתובים;
.49 יתרו היה כוהנה.
מאונך .2 :בפרק בראשית זה — הפגישה
הראשונה בין יוסף לאחיו; .3מלכה לא־יהודית:
.4״הוי כל ...לכו למים״; .6כלי להחזקת שמן;

מה באליפות צה״ל^השלישית לגבי השתיים
הראשונות. התזמורת היתד, על הגובה, המסלול
הוכן להפליא, סימון הסיד היה מדוייק
והסדר״ היה, כרגיל, מופתי.
כמה אתלטים ,,אלופי מועדונים אזרחיים
המשרתים בצבא, נתנו שוב את הטון העיקרי
על המגרש. הם היו היחידים שריתקו
את הקהל במבצעיהם, האפילו על שאר חבריהם
הטירונים הבלתי־מאומנים. היה זד,
שוב מבצע־ראווה רב־רושם, שבוצע על־ידי
בעלי הרצון הטוב שבצה״ל מבלי שישיג
תוצאות ספורטאיות מיוחדות.
כמעט כל החילות והפיקודים הופיעו בלתי
מוכנים, ללא אימון, הגיעו בקושי לרמה
בינונית, הכזיבו פעם נוספת את המומחים
האזרחיים שקיוו, כי צה״ל, בתנאיו המצו־יינים,
יפיק כוחות חדשים למכביר.
אלמלא קפיצתו הנהדרת של אריה קליינ־שטוב
מפיקוד ההדרכה לגובה 1,87.5מטר
וסיבוכיו השוטפים של זונדל סדק מהנח״ל
בריצות 1500ו־ 5000 מטרים, היתר, התמונה
עלולה להיות קודרת עוד יותר.
כאשר נסתיים הטקס׳ הוכח פעם נוספת
כי המארגנים לא הבינו מה פרושה של
תחרות ספורטיבית: לאחר שהוציאו כ־700
ל״י, לשיפור האיצטד, החליטו כי יהיה זה מן
הבזבוז להעניק, כמקובל, מדליות ארד לתופסי
המקומות השלישיים. אולם הם לא

א תל טי ק ה
מבר ד א מס׳
תשעה גברים צעירים, כמעט כולם בעלי
שער שחור מבהיק, ירדו בחיוך רחב מהמטוס
הענק בלוד, הביטו אנה ואנה, נוכחו
לתמר,ונם לדעת כי י ישראל היא ארץ, בד,
עסוקים התושבים משך 24 שעות ביממה,
עד כי לא נמצא אדם שיקביל את פניהם.
זמן קצר לאחר מכן צלצלו הטלפונים בכמה
בתים בתל־אביב, הקפיצו בחרדה
את ראשי התאחדות הספורט שהיו כבר
במצב רוח מרומם לאחר ששלחו מברק לתורכיה
ביקשו את התאחדות התורכית לדחות
את בוא ספורטאיה.
נתברר כי התורכים בילו פגרה קצרה
בקפריסין׳ לא הספיקו לקבל את הוראת הדחייה
מביתם. ההתרוצצות הגדולה החלה.
סכומי כסף נאספו בקושי רב כדי לשלם את
דמי המלון, עסקנים נתבקשו לעזוב את עבודתם,
לעזור בהכנת התחרויות, מברקים הורצו
אל כל פינות הארץ, הפתיעו את האתלטים
הישראלים הנדהמים.
מה שקרה לאחר מכן על המסלול ועל
השדה לא היה, לכן, בבחינת הפתעה. התורכים
השקטים והמאומנים היטב עשו את
מלאכתם בבטחון, זכו כמעט בכל המקצועות
בהם השתתפו. עליונותם המכרעת של תשעה
אתלטים, שלא היו מהמשובחים ביותר בארצם
׳,הוכיחה פעם נוספת כי מוטב לא
לסמוך על מברקים בלבד.

נסיעות

ד המסיבות ,״הן!״
לאחר שגרמו האתלטים התורכיים לאי-
סדר מוחלט בקרב ראשי התאחדות הספורט
בארץ, צפתה לאלה השבוע מנה נוספת של
כאב־ראש, שזעזע עוד יותר את המוסד הכושל,
המשתף בקרבו בצורת ״פיפטי־פיפטי״
את הפועל ומכבי.
לועד למען השלום (מק״י, מפ״ם, חטיבת
השמאל) הגיעה הזמנה לספורטאי ישראל
השמאליים לקחת חלק בתחרויות הנוער הדמוקרטי
בבוקרשט, במסגרת הכינוס למען
השלום. הועד, שביקש תחילה את הפועל
לשלוח משלחת, נענה בסרוב מ,1טעם המובן,
שנבחרת ישראלית חייבת להיות מיוצגת במסגרת
לאומית רחבה, לא אגודתית. ברור
היה כי סרובו של הפועל נתמך גם על־ידי
מכבי, כלומר על־ידי ההתאחדות.
אנשי השמאל החליטו כנראה כי יש דרך
הרבה יותר פשוטה מאשר להתחנן אל המוסד
ברחוב בתר, תל־אביב, הלכו אל האתלטים
והכדורעפנים, ביקשום אישית לנסוע
לבוקרשט, למרות הפרת המשמעת הגלוייה
והסכנה שהם עלולים לד,י?ם ל. עשרים צעירים,
שרובם מגדפים מדי יום ביומו את
המפלגות השמאליות שינו קמעא, בהתאם
למסיבות, את ארשת פניהם, חייכו, ענו
ב״הך גדול •ומאושר.

.7האות רי״ש ברז״ל; 8חלק, מצבה, אבר :
.9אותן אהב שלמה; .11״וכי ישאל איש מעם
רעהו ..או מת״ (שמות כ״ב 13 אחד משלושת
ספרי אמת ; .15 אחת מחמש המגילות ; .17 האלוהים;
. 18 אשת יעקב הראשונה; .20 נעץ ;
.23״והרבה ארבה את זרעך, ככוכבי השמים וב...
אשר על שפת־הים״; .26 אמו של אמנון; .27 אחד
מבניו של לוי ; .28 שמה הראשון של אסתר ;
.29 בעלי שש כנפיים (ישעיהו ו 31 בקיבוץ
זה נפתחה המערכה נגד אנשי סנה; .32 שמו
הפרטי, הגרמני, של יועצה המשפטי של הממשלה;
.34ד,ואד 3בדרך לעפולה; .35 נחש־ענק;
.37 קול טרוניא של חייה; .39 אחד מרעי איוב;
.42 יש של חשמל ויש של מים; .44 כמו להרבה
אישים תנ״כיים היו גם לו שלושה בנים; .45״אם
אין אני מי 47 בדיוק כמו ,24 אך
מאוזן.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ ידיעות.
אלכסנדר אברמוביץ, רחוב שפירא ,3תל־אביב;
אורד, חסון, כרמיה ,26 תל־אביב ;
נחום חרסונסקי ר׳ החבשים׳ בית ויס, ירושלים.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ אישים :
שושנה שוסטק, ביאליק ,69 רמת־גן ;
גדעון לב, רחוב השחר ,7חולון;

,,אינניסלון לקוסמטיקה!׳׳

מאת רו־אל ב שן
אחר שיחיאל כשן סיים א ת נדודיו כרחבי אסיה המרכזית
כמינוי לצייד המוזיאון העירוני של כירת טורקמניה. החל
שמו הולך לפניו כצייר פורטרטים. רכים כאו אליו וביקשוהו
להעלות א ת דמותם על הכד תמורת מחיר נכוה כמזונות
ובמזומנים. אולם הוראתו של קומיסר הגיוס לצייר דמות-ענק
של גיכור טורקמני על חזית קטרקט הצכא עלתה׳ על כל
הכקשות האחרות, של האזרחים הפשוטים והפחות פשוטים.

״סלם עליקוס יולדש.״ (שלום עליכם חבר ; בטורקמנית)
אול חדרי, ששימש לי גם אולפן, האפילה דמות גבוהה של
טורקמן בא בימים. הוא החווה קידה, כשזקנו הלבן יורד
על חזהו. כדי לא להעליב את האורח, היה עלי להחליף אתו
את כל ברכות הנימוסין כמנהגו.
״ועליקום עניתי לפי הנוהג.
״קורגון־מה?״
״קורגון 1״
״שוקור־מה?״
״שוקור !״
״יחש• מה?״

סידרת ברכות הנימוסין נסתיימה. הוא שאל לשלומי
ובריאותי ועניתי לו לפי טקס הגינונים המקומיים. אורחי
כפף את ברכיו והתישב בעמידה. הוא הסתכל בציורי הבלתי
מוגמרים וצייץ בשפתיו לאות התפעלות.
״אתה הוא הצייר הנודע?״ שאל.
״אני צייר.״
״כבוד גדול יהיה לנו לארחך בקולחוז טזה יול (רוח
חדשה, בטורקמנית).
״קטונתי מהחסד הזה, אבל אני מרותק למועדון. בלי רשיון
המנהל אסור לי לעזוב את העבודה ! ״
״יאי, יאי, יאי, מועדון. ,שריון. המזכיר הראשון אמר
שתצייר אצלנו תמונות בקולחוז. המזכיר פקד. המנהל
יסכים.״
אז טרם הספקתי להיכנס לעומק שאלות השלטון. לא ידעתי
עוד עד היכן מגיעות סמכויותיו של מזכיר המפלגה והיכן
שליטת מנהל המפעל. ידעתי רק שאדון העובדים הוא המנהל.
הפועל נתון לשבטו או לחסדו. מעל למנהל קיים רק הרופא׳
שהביוליטין שלו יכול לשחרר אותך מעבודה. הודיתי לטורק־פני
עבור הזמנתו והבטחתי לדבר עם המנהלת על שיחרורי
מעבודה לכמה ימים כדי שאוכל למלא את משאלות הקולחת.
אורחי
יצא החוצה. הוא חזר אחרי כמה רגעים כשהוא
עמום פח דבש, כמה פיתות לחם ואבטיח גדול.
״הא לך במה לרכך את לב מעבידך. בעוד שלושה ימים,
אחרי גמר היריד, נבוא לקחת אותך בגמלינו.״
הוא אך יצא, והנה הופיע שוב אורח. הפעם רוסי טהור.
זה היה ניכר בחולצתו, בכובעו ובדיבורו. הוא נכנס בלי
צרמוניות מיוחדות וצעק עוד על סף המפתן ו
״שלום לך, ידידי ! ״
ראיתי אותו בפעם הראשונה בחיי. עניתי על ברכתו.
הבחור התיישב על כסאי. סקר את חדרי ושאל בהת־ענינות

״שמעתי, שגמרת אקדמיות לציור.״

״אילו אקדמיות?״
״וורשה, ברלין ופריס.״
״לא רע, לא רע. אם כך הוא הדבר, יש לי עבודה בשבילך.״
״אני
שומע.״
״הנה ידידי, אני הוא מנהל המשק של המיפעל המקומי
לעיבוד עורות. הוועדה הסניטרית קבעה שהגדר שלנו היא
מזוהמת ביותר ומכערת את העיר. באתי להציע לך, שתסייד
לנו את הנדר. עם המנהל שלך נסתדר. יקבל זוג סוליות עור
והכל יהיה בסדר.״
הצעתו העליבה אותי. מאידך לא היה לי כל מושג
בסיוד. עניתי לו קצרות שבזמן העבודה אין לי מצב רוח
לחיתולים.
מנהל המשק טפח לי טפיחה חזקה על שכמי וקרא :
״רק אל תיעלב. כנראה שהנך עוד ירוק. הגד לי כמה
אתה לוקח בעד תמונת שמן לפי הזמנה פרטית?״
״חמש מאות רובל,״ עניתי, בהעמידי פנים חשובים,
״כמה זמן אתה מצייר אותה?״
״כשבוע ימים.״
״חמש מאות רובל? מה אתה אומר? ושבוע ימים
עבודה,״ מנהל המשק רעם בצחוק רס בהחזיקו בשתי ידיי
במתניו .״הרי זה בזבוז כשרון.״ המשיך ,״עתה צא ולמד.
אני אשלם לך שני רובלים בעד כל מטר מרובע שתסייד.
בבית־המטבחיים אסדר לך זנבות סוסים כמה שתרצה. תעשה
לך מברשת סיידים, שבכל מחי־יד תסייד ארבעה מטריב
מרובעים בבת אחת. לגדר יש שמונה מאות מטרים מרובעים.
תסייד אותה במשך שלוש, ארבע שעות. עכשיו הגד לי מה
עדיף, לצייר תמונות או לסייד גדר?״
ביקשתי ממנו כמה ימים שהות. הוא אך יצא, וזכיתי שוב
לביקור בלתי צפוי. אורחי הפעם היה אשה.
היא ניגשה ישר לעניין. בעלה נספה במלחמה. אין לה
שום מזכרת ממנו פרט לצילום קטן. היא מעוניינת בהגדלת
הצילום לפורטרט בעבודת־יד. הצילום הראה תמונת גבר
בכותונת פר1מה כשלראשו מצנפת רוסית. לא היה לי כל
חשק להזמנה הזאת׳ אבל בעיני לקוחתי נראו דמעות ולא
יכולתי לסרב. נקבתי את המחיר. היא הציעה לי תשלום
יותר גבוה, אבל..
״אתה רואה,״ אמרה ,״הצילום ז־,זה נעשה בחיניוון לתעודת
זיהוי. אני מעוניינת בפורטרט יפה. תסיר איפוא את המצנפת
מראשו, הלבישו חליפה נאה עם עניבה, דברים אלה לא

תקופת הצאריזם. שנה אחת אחרי פלישת היטלר חזרו
מנהיגי הצבא מלפני המהפכה על כל גינוניה,ים,
כשרגלי דרכו בפעם הראשונה על אדמת ברית־המועצות
בשלהי , 1939 הופתעתי בראותי, כיצד טוראי משוחח עם
מייג׳ור (רב־סרן) כשידיו בכיס וסיגריה בזוית פיו. עכשיו
נשתנה המצב ב־ 180 מעלות והגיע עד כדי אבסורד. קולונל
התנהג עם סגנו כסמל עם טוראי. לרב־סמל אסורה היתד,
הכניסה למועדון קצינים. עבוד אי־הצדעה לבעל דרגה גבוהה
במקצת, היו צפויים עונשים חמורים. הכשלונות הראשונים
בחזית אילצו את השלטונות להכניס משמעת־ברזל בצבא.
המשמעת הגיעה עד כדי הפרזה כזאת, שסרן למשל, לא העיז
להזמין לריקודים בחורה, שישבה בחברת רב־סרן. התזונה
במועדון הקצינים היתר, ממדרגה ראשונה אולם גם הטירונים
לא רעבו. סל המזונות של איש הצבא היה ללא השוואה
טוב מזה של האזרח הפשוט.
היום הראשון עבר עלי במדידות. להגדיל תמונה עשרים
מונים על גבי קיר חלק אינו מן הדברים הקלים. השתמשתי
בשיטת ה״רישת״ .דאגתי למדידות מדוייקות והראש יצא
מושלם מכל הבחינות. בציור כוכב הזהב, סמל הגבורה,
השתמשתי ליתר רושם באבקת ברונזה, שקניתי בהזדמנות
בכסף מלא. את הפורטרט השלימו כמה סיסמות בשפה
הטורקמנית על אחוות העמים הסובייטים, וכו׳.
העבודה נמשכה חמשה ימים. אולם המפקד ניצל את
״התנדבותי״ לשבוע ימים והחזיק בי יומיים נוספים. בדפוסים
שהכנתי קשטתי את קירות משרדו. צבעתי את
דלתות וחלונות חדרו בצבע טרי. הוא היה נדיב לב. כל
אימת שחזרתי לדירתי נמצאה בידי חבילת מזון הגונה.
הביתה חזרתי בערב. בצאתי את הגדר, המקיפה את מחנה
הצבא נתגלתה תמיד אותה תמונה. טורקמנים ישישים עם
חבילות אבטיחים ומילונים מיובשים ביד, מצפים לילדיהם
המגוייסים. פגשתי כמה מכרים מזמן עבודתי בקולחוז.
מוזר הדבר, שכל אחד הציג לי אותה שאלה :״האם
נכונה השמועה, שסטאלין שיעבד את טורקמניה ואוזבקיסטן
לאמריקנים תמורת החכר והשאל?״ שמועות אלה נפוצו
בכל אסיה התיכונית, .הילידים, למרות זהירותם, לא יכלו
להעלים את כיסופיהם לשינוי המשטר. השאלות העמידו אותי
במצב מסובך. לא נעדרה גם אפשרות פרובוקציה. על אזרח
נאמן בברית־ד,מועצות היה, במקרים אלה, להודיע מיד
לשלטונות, אם לא רצה להסתכן בהאשמת שותפות לעבירה.
ליתר זהירות העמדתי פנים כאילו איני מבין את השאלה
בהסבירי זאת באי־ידיעתי את השפה. המלה הטורקמנית
הקוסמת בילנודי( ,שפירושה איני מבין או איני יודע)
הוציא אותי מהמבוכה. למעשה, שילמתי להם כגמולם.
הטורקמני הותיק, בפנותו אליו ברוסית, יענה תמיד בילנזדי
רוסיצ׳י אף אם הוא מתמצא ברוסית לא רע.

מכבידים עליך. ראיתי את הפורטרט של פאוולושה.״
הצטחקתי בקרבי. אבל העמדתי ארשת פנים רצינית.
״כיצד אצייר לו שערות ואינני יודע איזו תסרוקת היתד.
לו,״ אמרתי׳.
״עשה לו תסרוקת כשלך.״
הסכמתי. אבל היא עדיין לא זזה.
״אולי תעשה לנו פורטרט משותף•״ הציעה פתע.
הסתכלתי בפניה בעיון. היא היתד. כבת־ ארבעים. שערה
היה מדולדל. גבות עיניה נשרו כליל. לבושה היה דל ביותר.
סימני עבודה קשה התבלטו בכפות ידיה. רגש של חמלה
נתעורר בלבי למראה העלוב. הסכמתי.
היא הוציאה צילום לתעודה בכיסה, מעשה־ידי חובב.
הצילום הפרימיטיבי הבליט עוד יותר את מגרעותיה החיצוניות.
היא קראה, כאילו׳ במחשבות שמע,״ אמר ,״אני
הייתי פעם יפה מאוד. מהתפוצצות בבית־חרושת נשרו
השערות מגבות עיני ונידלדלו שערות ראשי. עתה אני
עובדת קשף במפעלי הרכבת. אין תימה שהזדקנתי ללא
עת. אבל יידמה לך, שאתה מצייר אותי לפני חמש עשרה
שנים. שערי היה סמיך. פני מלאים. היתד, לי גם שמלת
משי. נו, עשה כמיטב יכולתך, לא תתחרט על בו.״
לקחתי את שני הצילומים והבטחתי להכין את הפורטרט
בעוד שבוע.
נכנסתי לבסוף למשרד כדי לבקש שיחדור מהעבודה לכמה
ימים. הביקור בקולחוז בתפקיד צייר משך אותי. לא הספקתי
לומר שלום, כשפאוולושה הודיע לי :
״הקומיסר לענייני גיוס דורש אותך לשבוע ימים לקסר־קטיני
הצבא. אם אינך מתגעגע לבטליון עבודה, ארוז את
חפציך ולך מיד לקריית הצבא.״
לסרב לקומיסר לענייני הגיוס היה -זה עם מעשה טירוף.
כעל נתין זר לא חלה עלי חובת הצבא. אבל הקומיסר גייס
כמעט את כל הגברים יוצאי פולין לגדודי העבודה. הוא
אחרי שבוע חזרתי לעבודה במועדון. נזכרתי שהבטחתי
השאיר רק בעלי מקצוע נדרשים. הידיעות, שנתקבלו מגדודי
לאותו יום את הפורטרט המשותף. השתדלתי תמיד לדייק
העבודה לא היו משמחות ביותר. עבודת פרך ללא תשלים
ולא רציתי לנצל את האמתלה שהוזמנתי במפתיע למחנה
בתנאים גרועים ביותר. לא הייתי מעוניין, איפוא, להרע
הצבא. לביש מזלי לא יכולתי למצוא את שני הצילומים.
את יחסי עם הקומיסר לגיוס. עלי היה לוותר על הקולחת
לא היססתי הרבה. תפסתי גליון קרטון וציירתי זוג כליל
לפי שעה, וגם על סיוד הגדר. כיוון שלא היו כל חפצים ל*
היופי מדמיוני, העדפתי להיתקל בטענה שחסר כל דמיון
אריזה, התיצבתי בקריית הצבא תוך חצי שעה.
שהוא בפורטרט מלשמוע שד,מערביים אינם מדייקים.
מחנה הצבא נמצא במרחק של קילומטר וחצי מהעיר.
בדיוק בשעה המיועדת הופיעה לקוחתי. הושטתי לה את
קסרקטינים נאים׳ בבנינים, יפים, שהוקמו עוד בימות הצאר,
הציור וציפיתי לנזיפה חמורה. האשד, הסתכלה בפורטרט.
איחסנו את חיל המצב הרוסי ושימשו גם מחנה אימונים
סומק הופיע על לחייה. זמן מה לא הפליטה מלה 4לבסוף
עבור הטורקמנים המגוייסים. שמעתי כבר רבות על יחס
המיעוט דטורקמני לצבא האדים.
עתה ניתנה לי ההזדמנות לעמוד
מקרוב על טיבם.
המיעוטים ובמיוחד עמי אסיה
.6׳)>88ט 9ט1נמ*ז
התיכונית, לא ששו אל השירות

בצבא האדום. והימים תקופת ה ו*

התמודדות המכרעת עם הפול*

שים הנאציים. הקומיסר גייס את
•אן •?ז 1*14,״
1 5ן ג**• 818

ז 88א*!<*8,זע!.וו 111>1ז>88ו0/ג***8*1ס ״*8*011 08א
הנוער הטורקמני לצבא והתנהג .

אתם כעם ילדי שעשועונן. המגד 8.8

ייסים הורשו לענוד לראשיהם את 8**18 00 0**8 8 *0ס
מיז3מ 44״
80888, >886*88 *08צ 40X0*80,1 088*180*88,
הכובעים העממיים מעורות צאן**• 8*8 .ק
סוסים גזעיים ממיטב האורוות

הטורקמניות הועמדו לרשות חיל

הפרשים. פנטסיות נערכו בכל

/יי ״י א/
יום לפי מיטב הדמיון המזרחי.
הטורקמנים ציחצחו את החרבות

המזרחיות והתאמנו בהטלת כי
דונים למטרה ממרחק מסויים.
אולם החזית לא ראתם .,כשנסתיימו
האימונים והגיע זמן הט־ענתם
לרכבת• נסתלק בקביעות
כל הצבא הטורקמני על ציודו
השלם למדבר הקרוב ׳.הדוסים
רגזו ואיימו על ההורים׳ אבל ל־לא
הועיל. כנופיות העריקים בגבולות
אפגניסטן הלכו וגדלו. מ־ תעודת האישור של מזכירות המפלגה הקומוניסטית כמורקמניה :
זמן לזמן נשלחו לשם משלחות ״ניתנת כזה לחסר קימלמן, היוצא כשליחות ללן ללחוזיס חמש שנים ססס״ר,
עונשין: אבל הסובייטים, שסבלו נובי ביט, פוליטאוטדייל, אינטרנציונל, ק׳דאיכאן, פוט ק סוציאליזמו טזה יול, אזט׳ מדינם,
אז אבידות קשות בחזית לא יכלו קיזל קארארוואן, קלינין, קיזיל באידאק, אול סובייט דבט, סובייט טור?ומניסטן? ,זימסדמול,
להתפנות להתנגשויות עם ערי -מוסקבה וחובסלי למטרת איפור וציור־סיסמאות. מזכיר המפלגה, מוכייב.״
קים במדבר.
למטרת ליכוד העמים השונים תחת דגל הצבא האדום,
הוציאה שקיק בד מתחת, לחולצתה, שילמה את היתרה לסי
המדובר .״אתה באמת צייר גדול אמרה בלכתה.
הופעלה מכונת התעמולה סביב גיבורי ברית המועצות.
תואר גיבור ברית המועצות הוענק למצטיין במיוחד במעשה
גבורה בחזית, אולם רבים זכו לתואר זה לא בזכות מבצעי
מאותו יום לא פסקו ׳הזמנות מסוג זה. דחיתי אותן ,׳
גבורה מיוחדים, אלא בהשתייכות הלאומית לבני עמי מיבהסבירי,
שאולפני אינו ״סלון לקוסמטיקה״ או ״בית
עוטים שונים *.בא,יפן כזה הוענק תואר גיבור ברית המועצות
לאופנת גברות.״ הבחורות התאכזבו מאוד וחיפשו פרוטקציה
לאחד מבני טירקמניה• המועטים, שהיו בחזית. שמו היה
אצל פאוולושה. פאוולושה ניצל את ההזדמנות ולמרות היותו
אנא דורדי. תמונתו הועתקה באלפי טפסים ומחובת כל בית
קטוע שתי רגליו מצאו אותו בכל יום בפינה צנועה עם
טורקמני היה לרכשה. אני הוזמנתי לקריית הצבא כדי
אחת מהן. להן הבטיח תמיכה, אבל אותי שידל בסתר
לצייר תמונה ענקית של הגיבור הטורקמני עם כוכב הזהב
שאסרב בהחלט. פאוולושה רצה להיות היחידי בטורקמניה,
ומיסדר לנין על חזהו. לשם כך הוכשרה חזית אחד הבניינים.
עם פורטרט של ״צייר מפורסם״ ולא רצה להוריד את ערכו
מפקד המחנה אירחני ביד רחבה. סעדתי במסעדת הק״
על־ידי
ייצור המוני.
רק שתיים מהן זכו ל״פורטרטים לפי טעם ״מיוחד.״ הקוצינים.
נדהמתי נוכח התמורות שחלו במשמעת הצבא. במדי
פאית של תחנת הרכבת ומנהלת מסעדת הפעילים המפלגתיים.
הקצונה הופיעו הכתפות, שסימלו במשך כל שנות המשטר
הסובייטי, עד השנה הראשונה למלחמה עם הנאצים׳ את
למותי להחשיב ־ירידות של בעלי תסכידיס אלה.