גליון 822 מתאריך 23 ביולי 1953

^ ייי

מפקד ״ישראלה״ גלזנר
לנוער העברי יש דם ו

מסי / 622 שנה / <6׳״א אב תש״׳ג 23.7.<953 /

המחיר 220 פרוטה

באים ומגישים לי משהו הדש. נלוו — הוא
יותר טוב ומוקדש לו יותר עמל. אבל משד׳
כמה שבועות ארטון ננ דו .,ע ד שנם הוא יהפון־
ידיד מוכר ומלבב.

העורך הראשי :
אורי א בנ ר י

הו1ולם

ראש המערכת :
ש ו ום

שמואל גולדין, חיפה

כהו

עורך משנה, תבניר :

עורך משנה, כיתוב :

רלר ־ו

מ״מ הצלם הראשי

הכתב הראשי :

׳ דוד רוביננר

יהודה נבאי

השבזעון המצדד לאינפורמציה רחוב נייקם וז , 8תל־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 80785
מען המברקים :״עוימפרס״
מו״ל: העולם ־זה בס״מ
מודפס :
דפוס ישראל בע״ם ת״א.
חברי מיכאל
נצה

מערכת :

אלמו. דוד ארנון. משת בן־אפרים,
דב ב. מלכיו.
אוסקר טאובר.

ציירי

יחיאל בשן.
סילבי קשת

שערים :

נפתלי בום, שלמה בן־דוד שמואל בק, זאב ליפמן.
רוטשילד. נרט קור. פאול פזנד.
פילים

מ״מ ראש מערכת, חיפה

ראש מערכת ירושלים :

חיים כרמל

דוד רוביננר

מעבדה

מנהל

דוד טווייג

סופרי חוץ :

מונטי נ׳יקובם, נבריאל ד^ון׳

ראש

שמואל מירון

המינהלה ;

שלמה הררי

לפני חמש שנים י שבו שני טוראים של
חטיבת נבעתי בבית ערבי כמעט נטוש (הפר עושים
נשארו בו) והירהרו מה יע שו בתום
המלחמה. אחרי דיון מקיף, בו נטרפי כחצי
תריסר אבטיחים נטושים, הוחלטה ׳החלטה
חגיגית: השנים יקחו סירה קטנה, יעלו
עליה כמה מחברי החטיבה, בעלי עבר י רי,
ויצאו למסע מסביב לעולם.
קרה להחלטה זו מה שקרה להרבה החל טות
שהוחלטו באותם הימים בין נבי־יושע
ואום ר שר ש: היא התנדפה אל קיר המצי אות.
השנים ירדו מדרגתם כטורא־ם בגבעתי
והסתפקו בתוארים הפחות־מכובדים של עד׳
רך וראש־מערכת של העולם הזה. אולם איך
שהוא הוסיף החלום הימי לקנן ן תת־הכרתם.
וכפי שמלמדים הפסיכולוגים, מסוכן מאד
להחזיק דברים בתת־ההכרה.
לפני כמה שבועות נכנם למערכת בחור
מגודל־שערות והציג את עצמו כיענקלה רכש,
חבר צוות ישראלה. הסיפור בפיו: אחרי
כמה חדשי עבודה על הסירה, אפסו כל ה אמצעים.
ששת החברים השקיעו את הפרוטה
האחרונה שהיתר, בכיסם, מכרו אופנועים
ושיכונים, ועדיין חסר סכום גדול מאד שבל־עדיו
אי־אפשר לצאת להפלגת. אולם מנוי
וג מור עם החבריא לא לפנות לשום מוסד
ציבורי לשום מפלגה או אפילו לממשלה,
למען לא תנוצל ההפלגה לתעמולה פוליטית
כל שהוא.
כמוצא אחרון החליט הצוות פה אחד לפ נות
אל העולם הזה, שיגיש את העזרה. השי קול:
כמוסד בלתי תלוי יחידי של צעירים
ישראליים, לא תהיה העזרה מלווה בכל הת קשרות
מפריעה.
המערכת נרתמה כולה למיבצע הגדול. חב ריה
הפכו למיפקדה ימית, בה שחה שלום
כהן (מלח כשיר של הוד מלכותו, בבקשה)
כדג במי אמבטיה. חשבונות של ציוד ימי
עפו משולחן לשולחן, נערך חיפוש קדחתני
אחרי בארומטר, הושגה מצלמה.
ברור שהיה קשה לנו לשאת בכל העול
הכספי לבדנו. אולם מאידך לא רצינו גם לפ תוח
במגבית, לצאת למסע של שנורר. ישב נו,
עברנו על פני שמות כל האישים והחב רות
שהכרנו אותם בתהליך עבודתנו. שקלנו
למי האופי המתאים, ולמי אין. לו היית נוכח
בדיון זה, היית לומר כמה דברים מענינים.
לבסוף נערכה רשימה של ארבעה שמות.
טלפנתי אליהם, ביקשתים לקבלני לר איון של
עשר דקות בדיוק׳ ,לפי שעון. ניגשתי לכל
אחד מהם, אמרתי לו :״הנה תמונת הסירה.
ך,נה תמונות ששת הבחורים. הם זקוקים לכ סף.
אם תעזור להם, לא תקבל שום תמורה.
מוכן?״
בשני מקרים היתר, התשובה :״לא !״ ה מועמד
השלישי היה מרדכי מאיר, איש שער

העולם הזה 801 שלום כהן, שכתב, בשעתו,
את הכתבה עליו, התרשם שהאיש ישר, מת כוון
באמת למה שהוא אומר. הוא לא אוכזב.
בשיחה שארכה. פחות מרבע שעה הונח על
השולחן צ׳יק שמן מא היאת הסכום קבענו
אנחנו.
המועמד הרביעי היה אברהם קריניצי. הוא
הפסיק אותי כבר במשפט השלישי, שאל
מלה אחת :״כמה?״ נקבתי את הסכום.
התשובה :״בסדר, תקבלו את זה מחר בש עה
עשר.״ ,וכך היה. כשיצאתי מן התדר
בבית העיריה היפה, הסתכלתי בשעון. הרא יון
ארך בדיוק שש דקות.
כשיצאה הסירה את הנמל, נגולה אבן מלב
כולצו. קשר, היה להאמין שאחרי ככלות הכל
יצא הענין לפועל.
העפנו מבט בחברינו למקצוע, העתונאים.
כל העתונים היו מיוצגים. שאלנו איש את
רעהו :״האם יז כירו כי היה להעולם וזזה
חלק צנוע במפעל ז ה? ״ התערבתי.על חמש
לירות שלא יז כירו. סמכתי על צרות־הלב
המקצועית.
חמש הלירות נמצאות כרגע בכיסי: אף
עתון אחד לא הזכיר. אולם לירה אחת הפ סדתי:
קול ישראל מסר במלואו את #י דו רו
של מפקד הסירה, שכלל כמה מלים חמות
של תודה לעתון.
אולם התודה האמיתית באה במוצאי־שבת.
בקולנוע הוצג יו מן כרמל על הפלגת הסירה.
הקהל, שהסתכל באדישות בכל המאורעות
הרשמיים של אותו יו מן, פרץ באופן ספונ טאני
במחיאות כפיים סוערות כשעלתה
ישראלח על המסך. המיבצע הכה שרשים
בלב ההמונים. הם הבינו אותו.
אישיות הקרובה לממשלה פגשה אותי הש בוע,
התנפלה עלי :״איני מבין אתכם. זר קו
לכם פצצה במערכת. פצעו איש. גנבו את
הג׳יפ שלך. והנה, אחרי כל אלה, כשהממש לה
תופסת את הטרוריסטים, ומשתמשת ב אמצעים
קצת חריפים, אתם יוצאים להגן על
מפוצציכם ! ״
דומני שהיתר, בדברים אלד, מחמאה רבה.
לא קל להיות אובייקטיבי כלפי אום שאתה
חושד בו שגנב את ג׳יפך. באמת שלא. אולם
בריאות המדינה שקולה אפילו כנגד ג׳יפ
הקרוב ללבך, גם כנגד רג שי הנקמה של ה־מופצץ.
שהרי אם תחוסל בריאות זו, מי
יודע מנין תיפולנה הפצצות 1
לעולם לא נגן על טרוריסטים. אולם נגן
על החוק, גם ביחס לטרור.
הלהבות שבקעו השבוע ממכוניתו של
חבר מערכת שני, בירושלים, מוכיחות כי
יכול זה להיות תפקיד כפוי טובה מאד.

הצורה החדשה

יצחק אשל

ושמוליק, ירושלים

העולם הזה היה בשבילי הראי של הארה הזאת
עם כל ההווי המהפכני שבה, עם כל הדברים ׳וצאי
הדופן שבה. בקראי את העולם הזה הייתי מרגיש את
כל הדברים אשר למענם חונכתי עוד בהו־ן־ל >ר׳ו :
חלוץ לבניית הארץ וחלוץ להקמת חברה חדשה ביזור
העם היהודי הקם לתחיה. ואילו עתה ...אני מא־ חו שש
כי הגליול הראשון לפי המתכונת החדשה היה

נחמה לוין, תל־אביב

מיכצע ס/ס50
אינני רוצה להביע את
כשלעצמו אולם דבר אחד
שתי המודעות האחרננות
ז׳וקוב. צירוף נאה של
מעניין (לקוראים).

דעתי על מיבצע ס/ס50
שקש ור בו ראוי לצי;ן:
— עי המפגינים ועי*
הם ועיי (לעיתון) וז.־

אברהם כהן, ירושליכו
הפרסים שהקצבתם לקוראים המביאים מימ יים
הם, לדעתי, דבר מכוער. הסברה במדור דיעו־רך,
למשל, היתה ^מועילה הרבה יותר מאטד
הצורה האמריקאית הזולה...

גיורא פלגמן, ירושלים
האם זוהי שיטה להפצת העת^ן? האם לא
יכולתם לפעול בצורה אחרת ולממש על־ידי כך
את רוח ההתנדבות ולבקש מהקוראים לעזור לע-
תוגכם־עתונם ללא שכר בצד? בטוחני שרבים
מן הקוראים היו מוכנים להחתים מנויים לשבועון
גם ללא שכר או פרסים.

אליהו פלוטקין, נזל־אביב
אם סרן נדעון נרזון (העולם הזה ) 820
במשלוח ציקים יעתונכם הנכבד יחסרו
בה״ לבנים לשיכון שלו.

ישנו משבר מיני
שמחתי לקרוא (העולם הזה 82 עד סידרת
מאמרים בקשר למשבר המין בקרב הנוער. אבן
הדבר הוא בעתו כי אצל רבים מהבחורים הניעו
מים עד נפש.
חברי אליהו ב. הנו בחור בן .28 מאז על 1 ,ו
ארצה, לפני 20 שנה בערך. לא קיים יחסי מין לפני בקביעות או ברציפות כלשהי עם אשה.
כחודשים פנה לרופא עצבים. כי הרניש שהוא
עומד לפני התמוטטות. הרופא יעץ לו בפשטות:
״עליו לחיות חיי מין.״
״היכן? ״ שאל חברי .״הרי אין בתי בושת
בארץ וגם הנערות כאן הולכות רק עם בעלי
מכוניות פרטיות וארנקים מלאים.״ על זה ענה
הרופא במשיכת כתפיים ורק חזר ויעין :״עליד
לחיות חיי מין — אחרת אתה אדם אבוד.״ הבר
׳.פנה למשרד הבריאות והתאונן שם בפני אחד
הרופאים. גם רופא זה יעץ לו לחפש מגע מיני
באיזה מקום. אבל היכן־? זאת גם הוא לא
ידע והוא הוסיף :״בינינו לבין עצמנו. השל טונות
משחקים מישחק של בת־יענה; הם יודע ם
כי בלי חיי מין נורמליים אין סיכויים לגרל פה
דור בריא, אבל יחד עם זה אינם מוכנים לע שות
דבר נמתעלמים פשוט מכל הבעיה, כאילו
לא היתה קיימת.״
משונה שאפילו המדינות הקתוליות האדוקות,
בצרפת ואיטליה, התחשבו בבעייה והן מרשות
בנלוי או בסתר. קיום של מוסדות רשמיים או
לא־רשמיים.

דוד

מי סוף־סוף?
יהודה סרחי, תל־אביב
לא דב ולאיייערי.

מי אשם כטרוד?
במאמרכם ״הטרור, דרך הביטוי של הנחותים״
(העולם״ הזח ) 817 תקפתם את הנוער, בעמדכם
על ריקנותו והעדר כל אידיאלים. אני מסכימה
אתכם כי כן הוא. אך אל נא תאשימו את
הנוער, כי לא הוא האשם בכך. אשמים בכי
מנהיגי המפלגות בארץ אשר לא מקדישים כלל
זמן לחינוך הנוער, אם לא למפלגתם הם. אשם
גם אותו דור קודם, אותם אנשי פלמ״ח, אשי־קיבלו
הכשרתם מאנשים אחרים. שחינכו אותם
למטרה מסויימת והקדישו להם זמן. מן הראוי
שאותם אנשים שחונכו כה יפה יקדישו מייז:ם
לחינוך הבאים אחריהם.

רינה יעקבסון, תל־אביב
...צדקתם בכתבכם על מנהיגי חרות שהת:רנגו
ואינם מוכנסי לפעול בהתאם לנאומיהם הפולי טיים.
אך אל תשוו את ד״ר שייב למנהיגים אלה...
לאנשי ממשלת ישראל המחרימה מסמכי מערכת
סולם ורשימת מינויים: נא לצרף עוד שם לר שימה.
לא מגוי — אך שייביסט מסוכן.

ח. אמסטרדם. פתח תקוה
אני מפחד לצאת מפתח ביתי — רצחתי, זרקתי
פצצה בצירות הרוסית והצ׳כעת. אני המנף השחור.
הלבן והשקוף. אני חבר המחתרת, זרקתי פצ.גה
במשרד החינוך. שרפתי מוניות, הצתי אטליזים...
להתראות בבת־ים...

השבועון ה מיוייי
לאי • נם ורם*רז

פסול, הדולאר

צבי לבני, רזזזבות
אנו קוראים בהנאה רבה את נליונות העולם הזי
הנשלחים אלינו בקביעות מאז עברנו הנת. אין
להאשימכם בניר האיום המוקצה לכם — אולם
דוקא משום כד עליכם להקפיד על הצוי־ה ..
אחרי ככלות הכל, עתונכם הוא היחידי הנערי
על־ידי ועבור נוער — ועל כך תבוא עליכם
הברכה.

מ. וג. דגן, סט. לורנט, קנדה
רבותי — הזהרו קצת יותר במהפכות שלכם.
משך שלוש שנים התרגלתי לצורה מסויימת של
העולם הזה. לפעמים הרניז אותי, לפעמים הל היב
אותי — העיקר: עניין אותי. והנה אתם

לבני, גבננוזיים

אני כבר לא מבין אתכם. קודם אתם נותנים
שער על מאיר יערי. אחר סד שער שני על רב
יוסף. מי וא, סוף־סון ז, המנהיג המשפיע עליכם:

ר־,בבא

פרי של משגה אשר בו אשמה כל המערכת. נותר
לנו רק לקוות כי זה לא היה פאטאלי.

ירזח

רנד.
אייזנטל (מטיאס) מגדל־אשקלון
לא על ה שינון לבדו יחיה החייל.

העולם
מכתבים כקוראים ותיקים של השבועה ברצוננו לה ביע
את רנשי הערכתנו למערכת על התקדם-:
תה בפיתוח העתון. לשיא הנעתם בתמונת השער
של צרניאק (העולם הזה .) 820 עלינו לציין שתמו נת
שער זו עולה על תמונות השער של טייס האמרי קאי.

כבר שנים שאינני זוכרת ויכוח כה ער
על העולם הזה — בעיקר הודות לשער דד.דש.
אני כשלעצמי מוצאת אותו מאה אחוז — וא ני
לא מתארת לעצמי איזה שבועון אחר שאפשר
לקרוא אותו במקומו.

אם אין אני ל״י— ,
מי ל״י?
(ואם לא בשער הרשמי —
אז כמה?)
הודעה כינוס היסוד של המפלגה
האנטישמית הישרא לית
יתקיים בשבוע הבא
באיצמדיון התל־אביבי. לא
יוכנסו למקום למעלה מ־
70.000 חברים. המשטרה
תשמור על השערים מפני

יעקב אחימאיר, שיכון העתונאים, ר״ג
אם ירצה הש. מ.. .

חייכן הרוצח?

אינני יורע אם ויקטור מיזאן באמת רצח או
לא. איני גם מוסמך לדון אם דברי אליעזר בר־לב
(העולם הזה ) 820 נכונים או לא. אולם יש נם
אנשים המוסמכים לקבוע זאת — המשטרה
— והם חייבים לומר מה דעתם. מדוע הם שות קים?
שמואל
פישמן, וזיפה
לפי דעתי, איו ההוכחות של נ!ר בר־יב משכ נע

יצחק יחרוס, מעבדה ד׳ טירה
האמנם נכון להקדיש חמשה עמודים תמימים
לפרשת רצח שאתם מוצאים את פעולת המשמרת
בה לבלתי־צודקת, על סמד הוכחות של חובב שאינן
ריאליות ביותר? יתכן וצודק אותו בלש חו בב
— אז שיראה את כוחו וימצא את הפושע.
ואחר-כך ישמיץ.

סג״מ מתן יואל, צה״ל
זוהי הצרה עם משטר־חיים אשר כל יסודו הוא
להאשים מישהו עבור כל פשע. אם תופסים א1
האיש הנכון — מה טוב. אם תופסים איש לא־נכון
— למי זה איכפת?

מן הסתם: לאיש

חגה שמיר, טבריה
הלא־נכון.

על נערות כת־ים
קראתי את כל מאמריכם על חוף. בת־ים (העו לם
הזה .) 821 ישנם שם כל הצדדים הנוגעים
ברבר. אולם איני יודע מה מסקנתכם. להתרחץ

(בריביירה) או לא להתרחץ )׳ 1י

דוד גוטהלף, תל־אביב
1זנה השאלה אשר הקורא גוטהלף׳ ;וצמו
חייב לענות עליה.
אם נוהרים רבים לחופה של נתניה משוכנע׳:
שלא בגלל זיהום ימה של תל־אביב. אני עצמי
לא חזרתי עדיין חולה ומזוהם מדי התרחצי שם.
•הסיבה שנוסעים רחוק היא משום שחוף חל־אביב
מלא ודחו (המדובר בשבתות).

מרדכי דן, צה״ל
נערה חמודה בבגד־ים מוסיפה הרבה יותר ל־מוראל
ולמצב־הרוח מעשרה מחקרים על המדי ניות
בימינו. אם לקבוע כללים, הייתי אומר לכם :
יש צורך לטפל יותר בנושאים מופשטים.

אברהם ליברמן,
עם דגש מיוחד על האמת הערומה?

חולון

הסיפור שלא נכתב
ביום חמישי התאכזבתי קשות. קויתי למצוא
בהעולס הזה רשימה או מאמר כלשהו על (מיז־שה
הנבורה של) פג״ם רב גינצבורג. מהפלא אני
שעתון כמו שלכם, שתמיד השתדל לא רק למ תוח
בקורת אלא נם להראות את הצדדים חח •
ביים של הנוער הישראלי, לא טרח להביא דפ-ם
רשימה על המעשה הנ״ל.

נסים פרחי, רמת־גן
האם חושבים אתם כי את בני הנוער לא טע״־
.יינת פרשת מטוסי הסילון שהניעו?

ברוך אברמזון, ירושלים
העולם הזד, היה תמיד מוכן לתת לקוראיו1
כיסוי מלא בשטח זה, שהוא אחד החיוניים
בחיי הנוער והמדינה — אם אינו יכול, אין
זה מזזוסר רצון ומאמצים. לא בו האשים,

משפט שמ חץ
קראתי את הרשימה בנונע למשפט הרמ״ר שמ חין
ועל׳ לציין בברכה ובקורת רוח את הצורח
ה^א* .שבה נמסרו הדברים לקהל. הן מנקודת ראות
הח.בן והן מנקודת ראות הצורה.

אשר מי צ קי, עו״ד ירושלים

עמוס היה שם
נכתבתכם על יום הנדוד השני של הבריגדה
(העולם הזה ) 820 ציינתם כי אחד מקציני הנ-וד
לשעבר, עמום בז־נוריון, לא הופיע. אני ם תפל.ז
מניו לכם ידיעה זו היות ונפגשתי עם עמוס ב ד
נורית בכינוס זה ובמקרה ישנו בידי ברטים
ההזמנה עם חתימת שמו לזכרת. בעמודת חתימת
ידידים לזכרון

ברוך ג׳מלי, יפו
אילו הטרחתם את עצמכם ונוכחתם, הייתם ו ו אים
מיד כי עמום בן־נוריון היה נוכח כל זמן
הכנם.

זאב קבלין, תל־אביב
שני נציגי העולם הזה שנכחו בכנס לא
נתקלו בעמוס, שכנראה הצניע את עצמו.

עתזין מאינגלז

בזמז האחרון החילותם להדפיס יותר ויותר כו תרות
וציטטות באנגלית. אני בקי בצרפתית ז:ר־מנית
— האמנם עלי ללמוד אננלית כדי להבין
את עתונכם במלואו?

ד״ר ש, גולד שטיין, תל־אביב
זה לא ייקרא׳ שנית/ .״ז־.301

נסיון התפרצות מצד חב רים
ואוהדים נוספים.

מילץ הכנסת
אגודת העתונאים הוצי חוברת־הדרכה

לאור של לנוחיותם
מיוחדת,
ועורכיהם.
* סופרי־הכנסת
להלן כמה מן ההגדרות ;
במקום :״יענקלה שמו-
לביץ קרא לתת־שר הקול נוע
בשם נבל, אידיאוט
ופסקודניאק״ וי ש לכתוב:
ש מולביץ
יעקב

(מפ״ם) מתח ביקורת שלי לית
על תת־שר הקולנוע,
והביע את דעתו שהדרך
בה נקט משרדו עד כוו
לא היתד, חסרת פגמים.״
במקום :״פסח לויצק׳׳
קפץ ממקומו, הסתער על
קלמן כהן וסטר את לחיו,
בעט באחוריו. וז ר קו על

הארץ״ ,יש לכתוב :״בהמ שך
הויכוח הער על חוק
התגמולים לכלבים עזובים
הסביר חבר־הכנסת פסח
לויצקי (חרות) את הצורך
בהסברה למען צער בעלי־חיים,
והדגים לחבר־הכנסת
קלמן כהן (מפא״י) אח של הפסולה התנהגותו חלק מן האוכלוסיה כלפי
החיות. רוב• חברי הבית
דחה את הצעתו לסדר-
היום.״
החמשיר היה היה *ויש במפא״י,
שקם ואמר :״רבותי 1
הרשוני לומררק מלים מספר...״
ואדפתח־בהקדמה־מקיפה־על־תולדות־עם־
ישראל־וזאדימי־אברהם־

אבינו־ומתך תתורה־בסיני.

העולם הזה 8?*:

שראדה
וצאת
לדור
ברי רעש. בדי תופים. יצאו
השבוע ששה בחור למסע־הרפתקאות
שהוא המיבצע
הנוע! ביותר שד התער העב־ר׳
מאן מרחמת העצמאות.
ה דא הסתפקו כרבי מבני
גידם. בחיים קרים ונוחים, הר בו
רחפש את טע החיים ב מסע.
שתכליתו היחידה, רהו־כיח
שעוד יש רנוער העברי דם.

י׳ מכס ! בוא הנה !״
.מר גלזנר, רוצים אותך ליד השער.־
/ /י י. איפה מפקד הסירה?״
לא היה כמעט איש אחד שלא רצה לדבר עם הצעיר בעל הפנים הנאים
והשזופים, שהתרוצץ לכל עבר, כשהוא לבוש חולצה לבנה ומכנסים כחולים ורגליו
יחפות. בעוד שעה קלה עמדה לצאת למסעה ישראלוז, הסירה הלבנה, שנראתה כצעצוע
גם לעומת סירות־הגרר של נמל תל־אביב.
בשעה שתים אחר הצהרים התניע מפקד הסירה את המנוע, החבלים שקשרו אותה
ליד פתח הנמל הותרו, ניתנה הפקודה להרים את העוגן. החל תימרון קצר, אך מסובך,
בין אסדות המשא וסירות הגרר של הנמל. לבסוף נקשרה ישראלה אל המזח הראשי:
בנקודה זו תעגון עד גמר הטכס החגיגי וביקור האורחים והקרובים שבאו להיפרד מן

הצוות.
״יש להם דם !״ כדוגמת מנהלי הנמל ביקשו גם הפועלים לעזור לאנשי הסירה.
הם מתתו חבלים, העבירו לסירה צינור מים מתוקים ל מילוי שני המיכלים הגדולים
שבחרטום, אחד מהם, בעל מיבטא סלוניקאי מתנגן, הביא פחים, של סולר להחזיר
למיכל את כמות הדלק שנשרפה משך ההפלגה מחיפה .״כשתצאו מכאן,״ אמר להם,
״הכל צריך להיות אצלכם מאה אחוז — מים, דלק, אוכל, מצב רוח.״ זמן ישראלה סקרנים והמטירו

רב לפני שעה ארבע, שנקבעה כשעת עריכת טכס ההפלגה, התאספו מול
עשרות אנשים: בני משפחה שבאו להפרה ידידים, פועלים מן הנמל, סתם
ששמעו על ההפלגה, למרות שלא ניתן לה כמעט כל פירסום. הם עמדו
מטר בלתי־פוסק של הערות, קריאות עידוד או התפעלות.

״מה יש להגיד? יש להט, דם, לבחורים האלה,״ השמיע מישהו בהערצה.
״זה לא דם. זה שגעון.״ התערב סואר, שעזב אתי־עבודתו להסתכל.
״אין דבר, זה טוב,״ סיכה שלישי ,״העיקר שי חזרו בשלום.״
ככל שקרבה שעת האפס עלה המתח. אנשי הצוות התרוצצו בלי הרף, לא יכלו
אפילו למצוא כמה רגעי פנאי להודות לידידים, שתחבו לידיהם מתנות־פרידה, זרי־פרחים,
עוגות אפויות בבית. אמו של שלמה מנוחי, האלחוטאי של הסירה, שבאה
במיוחד מרחובות, ביקשה שיובילו אותה לדלת הכניסה של התא. שם הוציאה מארנקה
מזוזת־מתכת, מיקשה בהתרגשות רבה את אחד הבחורים לקבוע אותה על המפתן.
״בעזרת השם, היא תלווה אתכם כל הדרך בשלום.״
״כקליפה כזו? ״ ברגע האחרון ממש נזכר מישהו כי לא צויר שם הסירה.
מיד הוצאו השבלונים שהוכנו מראש, אחד מפועלי הנמל רץ למחסן, חזר עם מברשות
וקופסות צבעים. תוך כמה רגעים התנוסס השם: ישראלה, באנגלית ועברית, על
דפנות הסירה. כשעלה שלמה לויצקי, בלונדי ו שזוף, על הסיפון ודגל ישראלי בידו,

פרצו הנוכחים במחיאות כפיים.
הוא ניגש, כאילו לא היה בזה שום דבר מיוחד, להתקין את הדגל, אך צלמי
הקולנוע והעתונות לא נתנו לו ללכת :״עוד פעם, תניף אותו עוד פעם,״ התחננו.
שלמה נאות :״אבל רק פעם אחת,״ הזהיר אותם.
בארבע החלו מופיעים האורחים שהוזמנו במיוחד. תחילה באו העתונאים .״איפה
הספינה?״ שאל אחד מהם כשעיניו תרות לשלוש אניות־משא, שעגנו מחוץ לנמל.
מישהו הצביע על הסירה הלבנה, מופשלת המפרשים שניטלטלה בנחת ליד הרציף.
״מה י זה הכל ! בקליפה כזאת הם רוצים להפליג מסביב לעולם?״ שאל בתמהון,
״אני לא הייתי מסכים להפליג בה עד נתניה.״
כעבור כמה דקות הופיע מכס בפני העתונאים. אך למרות שהספיק בינתיים
לנעול נ עליי ך נראה כאילו דרך על סיכות. כל רגע שבילה מחוץ לסירה נראה לו
כשעה. בהתרגשות ענה לשאלות הכתבים צ מה תכניתם, מי הם, מה הוא מרגיש, מה
טיב האניה, האם יצליחו, כמה אוכל לקחו.
אחריהם בא תור ההקלטה לקול ישראל. כשגמר, הפליט מפקד הסירה אנחה

דמעות חרדה, חיבוקים, נשיקות פרידה, ניפנוף מטפחות לבנות ומבטיב

הג׳וכים האחרונים. למרות שההכנות להפלגה נמשלו חודשים רביס, נשארו כמה דברים
חשובים, עד לרגע האחרון. בין השאר: צביעת שם הסירה על דפנותיה ועל גלגלי ההצלה שלה.
למעלה נראה אלישע גת, עו רן התבנית של העולם הזה, מצייר את השם על גלגל, ממש דקות
מילוי אחד משני מיכלי הסירה במים מתוקים.
ספורות לפני ההפלגה ׳ .מימין :

עמוקה :״אחרי זה, האוקינוס הוא משחק ילדים !״.
מתנות ואיחולים. מול הסירה, הרים אחד ממנוסי־הענק של הנמל עוגן מצופה צבע
אפור מבריק מתנת״ הנהלת הנמל לסירה. העוגן התרומם, ירד בדייקנות מעל לסיפון, שם נשאר
תלוי, כשכמה סנטימטרים מפרידים גינו לבין העץ החום.
טכס הפרידה הרשמי לא היה דבר נוקשה ומדוקדק ! הוא התפתח באופן ט£עי וספונטני,
מתיך האוירה המשפחתית־כמעט שאפפה את המזח. תחילה הוקרא מכתבו של שר התחבורה,
פנחס ספיר, שהובא ׳במיוחד מירושלים. הוא הביע רגש של הערצה כנה, איחל לצוות הנועז

הצלחה בור ך, הבטיח את תמיכתו בכל אשר תידרש.
גם ראש עירית תל־אביב שלח איגרת ברכה. נוח ליברמן, רב־חובל הנמל, מסר בשמו
ססר״תנ״ך, שי העיר, שילווה את הצוות במסעו. אחריו. עלה יצחק צ׳יז׳יק, מנהל הנמל, על
הסיפון. חתך את החבל שקשר את העוגן׳ל מנוף.
ראש עירית רמתרצן, אברהם קריניצי, שעזר במידה רבה להגשמת־ ההפלגה, נפרד מן
הצוות במלים קצרות. אחד מששת המפליגים, צבי קפלן, הוא תושב רמת־גן, שראש־העיר
הכירו עוד לפני כן ואילו את יתר אנשי הצוות הספיק להכיר משך כמה פגישות. כאשר איחל
להם ״להתראות״ ,הורגשה נימה חזקה של חיבה אישית ליוצאים.
הברכה האחרונה באה מח״כ שלמה זיסמן. הרגשתו היתד, הרגשת כל אדם צעיר, הרואה
צעירים אחרים מגשימים אחד מחלומות הנוער הנצחיים. .
מרדכי מאיר, האיש שעזר, יחד עם קריניצי, במידה רבה לצוות, על־ידי תרומת ציוד רב
מתוצרת מפעלי חברת האח״ם מאיר, הספיק להפרד מן הצוות יום לפני כן. הוא עצמו עומד

לצאת בקרוב לחוץ־לארץ ומקווה להתראות אתם שם.
ואלה היצזישה. בגלל גלי החוף הגבוהים הודיע מפקד הסירה כי שעת ההפלגה נדחתה
ל־ .6.30 להורים ולקרובים היתד, זאת הודעה משמחת ביותר: הזמן שנותר להם עד הפרידה
הוארך בשעה נוספת. הם נתכנסו, יהד עם אנשי הצוות, לבית הקפה של הנמל, שם הוכנה

מסיבה צנועה.

לפי בקשת האורחים, קם מכס גלזנר, הצביע על חמשת חבריו למסע, שהיו מסובים
מסביב, הציג אותם אחד אחד: יורם פרידמן ,22 ,יליד פרוס חנה, סגן מפקד הסירה, צבי
קפלן ,28 ,יליד עתלית מכונאי וטבח ; שלמה לויצקי ,26 יליד תל־אביב, מלח כשיר, יעקב

הורים?{להסיפץ. האורחים הנרגשים ב:ותר היו הורי המפליגים. הס הביאו אחה
מתנות־פרידה ( בין השאר: שלושה ברווזים חיים) ביקרו בכל חלקי הסירה. למעלה: אחד
החברים עוזר לאם לעבור מן המזח לסיפון, הרוצה לנצל כל דקה שנשארה בחברת בנה.
קימלניק 22 ,יליד עין חרוד, מלח ; שלמה מנומי ,24 ,יליד
אחרון: מכם גלזנר, מפקד הסירה.

רחובויב אלחוטאי וחשמלאי.

״הקאתי או 1הנשמה הוא נולד בגרמניה לפני 26 שנים, עלה לתל-אביב עם
משפחתו בהיותו ילד .״הדבר הראשון שאני זוכר,״ הוא מספר ,״זה שאהבתי להסתובב ליד
הירקון. הייתי מבלה שם ימים שלמים עם, חכה או על איזו סירה קטנה.״ חיבתו אל הים
הביאה אותו לאגודת ז בו לון, בה התקבל כחבר.
בגיל 16 החליט כי די לו בחיי יבשת. משך חודשיים התדפק על דלתות חברת הספנות
עוזיד בחיפה, עד אשר יום אחד החליטו להיפטר ממנו, קיבלו אותו כנער סיפון על אוניתם
הקטנה, עמוס, שעבדה לאורך תופי הים התיכון.
בשביל הנער החולמני היתד, זו חוויה עמוקה. שלו ש הלירות שקיבל מדי חודש,
כשכר־עבודתו, נראו לו כהון .״משך השבועות הראשונים הקאתי את הנשמה שלי,״ הוא
מתודה, אך מוסיף מיד בגאוה :״אבל את העבודה עשיתי בסדר.״
איך ההרגשה לאת רי וזטכס.הציבורי שנערן, על המזח, התכנסו אינשי הצוות ור,מוזמנים
למסיבת־רעים. בתמונה: אברהם לודיניצי יושב, מאחוליו. רב־חובל הנמל נוח ליברמן, מנהל
הנמל יצחק צ׳יזיק, שזה, היה מעשהו הרשמי האחרון לפני שתכנס לפועל התפטרותו
מהנהלת ה^מל, משוחח עם עו רן העולם הזה, לידו חבר הכנסת שלום זיסמן ואשתו.

שרו תי על עמוס נמשך ששה חדשים בלבד. הוריו מחו בפני החברה וזו הורידה אותו.
אולם קסמו של הים לא פג: מכס עבר לעבוד על סירת דיג שיצאה מתל־אביב לדוג במים
עמוקים. שלב זה נמשך שנתיים, עד אשר, יום אחד, טבעה הסירה הקטנה מול טנטורה. הוא
שחד 12 ,שעות רצופות לחוף. אז החליט כי מספיק להיטלטל על סירות קטנות.

הערצה• ליוו את, ישראלו

״ ש לו םחבריא ׳1רוב האנשים שבאו להיפרד מן היוצאים היו קרובים
או ידידים. בל טו ביניהם כמה מלחים ותיקים, חבריהם למקצוע של אנשי
הצוות שבאו לתת יד בהכנות האחרונות. כל פ/ום שסיפון •הסירה הקטנה
התלכלך מרוב מבקרים, היו אותם ידידים נוטלים את העניינים, לידים, שופכים
דליים של מ״ם, משפשפים את הסירה עד ש שוב הבריקה. רבים מהם לא
יכלו להסתיר את הקנאה הגדולה שקנאו באנשי ישראלה. היה ביניהם גס
צעיר אחד, חבר מילדות של יורם פרידמן, שניהל תעמולה נמרצת להניא
אותם מהחלטתם :״זוה מויבצע הרפתקני חסר־אחריות,״ נ1־עס .״הציבור
והעתונות היו צריכים להחרים אותם. כי הם לא יודעים מה הם עושים. אילו
יכולתי היותי טומן פצצה בסירה שתתפוצץ כמה מטרים מהחוף ותאלץ
אותם לחזור בשחיה.״ בכל זאת, כאשר הרימה הסירה את העוגן ניפנפו
ולהתראות !״
חבריא,
כל הנוכחים כאחד בדרישת שלום :״הצליחו,
האליה קפאח במקום. ספינתי הבאה היתד, שוב
ספינה יהודית, שיקנזונה, בת אלף טון. הוא ועד בחור
היו שני המלחים היהודים היחידים נ תי ך צוות של ער בים.
יום אחד, בהיותם באריסריאה, נאמר להם כי ארבעה
עצורים ארץ־ישראליים בי חי מאחד ממחנית המעצר ובי
לא כדא־ להם להסתובב באותה סביבה .״לאנגלים חסרים
ארבעה פלשתינאים״ אמרו להם ,״לא אכפת להם את מי
יעצרו במקומם — העיקר שיהיו להם שוב ארבעה
פלשתינאים במחנה.״
מכם חזר לחיפה. אולם משביקש לעלות שוב על
אניד, לא היה הדבי קל. כל אניד• שנכנסה לגמל היתה
מוצאת אותו עומד על הרציף, מבקש לעלות כדי לשאול
את רב־התובל אם אין לו צורך במלח. עד אשר כעבור
ששה חודשים, נתקבלה תשובה חיובית. היתר, זו אניה
שוודית שהובילה פרי הדר לאנגליה ואשר אחד מאנשי
צוותה חלה בדרך.
משך שנה הסתובבה האניה בנמלי אירופה. בסוף
1946 הגיעה לנמל גוטנבורג בשווייה, שם הוחלט כי
תעגון תקופה ארוכה מן הרגיל. אך בטרם יכלה להפליג
שוב לדרכה, קפאי מי הנמל והאוניות רותקו למקומן.
העיר מצאה חן בעיני הצעיי הישראלי. הוא התפטר, ירד
לחוף עד אשר ימס הקרח ויוכל שוב להפליג. אילם
הקיפאון נמשר חודשיים וחצי, מכס נאלץ לקבל עבידה
בבית חרושת לדבק כדי לההנפרנס.
המל ח

המעיפח. כ א שי הפליג שוב. הגיני לאנט־

מי יודע?
לקרות עד

עד שנעלמה אל מעבר לאופק

״ ש לו םבני !״ לא חסרו גם רגעים נרגשים ונוגעים ללב. ככל שקרבה שעת האפס גברה
ההתרגשות בין ההור.ים, עיניהם תרו אחרי כל תנועה של ה 1דים. לרובם לא היתה זו פרידה
ראשונה — בניהם מלחים מקצועיים שיצאו לא פעם את הבית. בכל זאת לא היתה *הפרידה קלה.
אמו׳ של אחד הבחורים, עם כל ,׳היותו מלח זה שנים, לא יכלה להתאפק, בראותה אותו אורז
את בגדיו בבית: היא קבלה התקפת ׳היסטריה, התעלפה ונשארה בבית. למרות שרוב הקרובים
ליוו את הסירה אל מחוץ לנמל על גבי סירת־גרר מיוחדת, נערכה״ הפרידה האמיתית על המזח,
דקות ספורות לפני ההפלגה. אולם רק בקושי יכלו הורים ובנים להתבודד לכמה דקות בפינה.
עתונאים, צלמים, מסריטים, אנשי ציבור שבאו במיוחד, ביקשו לשוחח אתם״ •לראיינם או לצלמם.
ההורים נאלצו פשוט ללכת בעקבות ילדיהם, לחטוף פה ושם שיחה קצרה, ליעץ עצה אחרונה
או לחזור בפעם העשירית על הבקשה :״שמור על עצמך היטב.״ בתמונה: נשיקת הפרידה של
שלמה מנוחי מאמו. אמו של חבר אחר, שלמה לויצקי, שידרה לו כע*ור כמה י מי פ׳ א ת
ברכתה :״בהתחלה התנגדנו שתצא להפלגה זו. עכשיו אנו גאים בך. שתצליח ותחזור בשלום.״

ורפן, בלגיה. ביום הי א שון שירד לחוף שמעי פתאום
שני בחורים מדברים ביניהם עברית. משך כל התקופה,
מאז עזב את הארץ. לא הוציא מלה אחת עברית מפיו.
הוא לא ידע איך לפנות לשני הבחורים. לבסוף התברר
כי היו אלה שניר, מן הצוות שנשלח להביא את קדמה
לארץ. מכס צורף אליהם בדרגת מלח כשיר.
מאותו רגע עבר חצי תרי סי אוניות ישראליות. על
אתת מהן, נגבה, אירגן שביתה של המלחים (״בעצם,
היתד. רק שביתונת,״) עת עגנה בנאפולי. הוא הועבר
לא/ק חיפה, הורד, הוטס לניו־יורק כדי להביא את
א/ק יפן. הוא עזב את חברת שוהם, טס שוב לניו־יורק,
הפעם בדרגת ראש מלחים• להביא את א/ק דיזנגוף.
חבריו התלוצצו על חשבונו, קראו לו ״המלח המעופף״.
אחרי הפלגה זי נשאי־ על החוף, הצטרף לקורס של
קציו שני בחיפה. היה זה אחד הקורסים שהבשיל את
השביתה הגדולה. מכס, חבר מזכירות איגוד הימאים, היה
אחד ממנהיגי השביתה. כאשר נסתיימה, שילם ביו קר
עבור ההתמרדות.
״המלח המעופף״ הפך ״מכס המסכן״ .בכל מקום שפ נה,
ניתן לו להבין ב בירור: אין לו מה לעשות יותר
על הים. היתר זו התקופה הקשה ביותר בחייו .״דפקו
אותי מכל הצדדים,״ הוא נזכר. אך מכס היה עיקש. הוא
ניסה והשתדל עד אשר קיבל עבודה בחברה לתיקון
אוניות.
אולם גם שם רדפו אותו. למנהל החברה, מהנדס בעל
וחה מ ה חוד ב ראחד ממור די המרי ח ה טל אויה מרמזרחח.

הסירה כבר יצאה. הידידים שנשארר על המזח מלווים אותה במבטי כמיהה וחרדה* מה עלול
ואיך תחדור ״קליפת האגוז; לנמל ביתה? הידבירו הצעירים און שבעת הימים?
שיראו אותה שו ב? מתי

המיפרש עו ל ה. מרחק מיל אחד מחוץ לנמל, עוסקים
מכס גלזנך ושלמה לויצקי בהרמת המיפרש הקדמי.

* שראדה
נודע כי מסב היה ״אחד מאלה שארגנו את
העסק; .הוא פוטר.
לא רוצים התערבות. היתד, זו הדחי פה
האחרונה. כמה שבועות לפני כ| הכיר
קבוצה של בחורים שסיפרה לו בהתלהבות
על תוכניותיה להפליג מסביב לעולם בסירה
קטנה. היה דרוש להם רק מפקד טוב. הפי טורים
הכריעו את השאלה: מכס הפכים
להפליג אתם.
הצטרפות זו לא הביאה תועלת בלבד. כא שר
פנו אנשי הצוות לאגודת הימאים בבק שת
תמיכה, ענה להם שרי, המזכיר: אם
מכס לא יסע — נעשה לכם את הכל. אם
יסע — תפקידי להשביח שלא תקבלו שום
עזרה. הבחורים החליטו לוותר על העזרה.
למרות שמכם ביקש מהם שיתנו לו לעזוב,
כדי לא להפריע להם, התעקשו :״איש לא
יגיד, לנו מי טוב ומי לא טוב בשבילנו.״
הם החליטו: את הכל יע שו בעצמם. לא
יבקשו שום עזרה משים מוסד — לשום
מוסד לא יהיה מה לומר בעניניהם.
״שלום ! שלוט !״ בהתחלת השבוע ש עבר
נגמרו ההכנות. החברה ביקשו להפ ליג
מיד. כעבור יומיים נתגשם חלומם. דב רי
ההסברה של מכס, בבית הקפה הקטן,
היו התפקיד האחרון. כאשר נגמרו, עלו
הששה על סירתם. אמהות חיבקו את בניהן,
ידידים נפרדו בלחיצת״יד ממושכת, מערי צים
נפנפו נפנוף של פרילה, שעה ששתי
סירות מנוע של נמל תל־אביב התניעו את
מנוען כדי ללוות את ישראלה בראשית דר כה.
לבסוף
נתן מכס את הפקודה ; להתיר את
החבלים. עשרה זוגו ת ידים ניג שו בבת אחת
אל החבל שקשר את ישראלוז למזח, התירו
את הקשר. ישראלה התרחקה באיטיות מה רציף,
מאות ידים נישאו באויר :״שלום !
שלום ! תצליחו ותחזרו בשלום !״ פה ״ושם

מחתה אם דמעה.
על אחת משתי כ״רות הגרר שיצא־ לליווי
הצטופפו כמה ידידים וקרובים. הס הפליגו
אל הים הפתוח, מאחוריהם באה ישו־אלה.
היא התרוממה ושקעה בגלים הגבוהים וקשה
היה להאמין כי כלי כה קטן יוכל להם.
קו לקורא מי ם. למעלה ממיל הפליגו
שתי הסירות ז ו ליד זו. לבסוף הודיע מפקד
סירת הנמל: אנו, חוזרים. הסירה הסתובבה,
ישראלה עברה אותה, כשפניה אל המערב.
במהירות גדולה התרחקה אל האופק, אל
תוך השמש ד,שוקעת. כעבור רבע שעה לא
היתד, זו אלא נקודה זעירה באופק האינסופי.
עוד כמה דקות נעלמה גם נקודה זו. אך אנ שים
עוד עמדו על מזח הנמל והסתכלו למרחק.

״האלו 4 x 4איבל שוגר מייק מייק ! הלו
4 x 4איבל שוגר מייק מייק !״ בתחנת השי דור
שהוקמה במיוחד ישב בני ברוק שטיין
ליד מכשיר השידור וקרא לסירה בשמה האל חוטי•
מתוך המכשיר נשמעו כמה חריקות
וצפירות, לבסוף ענה קרל צעיר :״הלו 4 x 4
אף איי, כאן 4 x 4איבל שוגר מייק מייה.
כאן סירה ישראלה.״ היה זה קולו של שלמה
מנוחי :״אנו נמצאים בדרך. הכל בסדר. ל השתמע
מחר בבוקר.״
הקשר הראשון מלב ים הגיע.
מאותו יום מתקשרת ישראלה מדי בו קר
עם התחנה, מוסרת את המתרחש בה. אתה
לקחה גם מצלמה, מתנת חברת ׳פוטו רפלק!נ4
ומלאי של סרטי צילום. בכל פעם שתגיע ל מקום
מעגן, יישלחו התמונות וסיפור ההפ לגה
אל העולם הזה, שיפרסמם בקביעות ..ה מקום
הראשון בתוכנית: האי רודוס. אליו
יגיעו בתחילת השבוע.

במדי } ר.

העם!

רכושם, סיכנו את חייהם. לרגע נדלק הני צוץ
באלפי לבבות, גברה באלפי נפשות
תשוקה בלתי־ד,גיתית לפרוץ את כבלי היומ יום
האפרורי. ואלפי פיות חזרו על אותו
הפסוק :״בחיי, הייתי רוצה להיות אתם ! ״
״הרפתקנות חסרת תכלית אמרו הזקנים
ורכי הלבב. הם אמרו זאת גם לפני 3500
שנה, עת ירדו לסירות׳כאלה צידונים פרועי־שיער
שדיברו כמעט את אותה שפה.

מרה נוסטרו
(ראה שער)
״אין צורך לחיות. יש• צורך ל הפליג
בים !״
(נאום פמפיאוס, בצאתו למלחמה
בשודדי הים)
הרומאים עמדו בחרטום ספינות המשוטים
הגדולים, השקיפו על הים הכחול וקראו לו נ
״מרה נוסטרום״ — הים שלנו. משערי אטלאס
ועד לחופי יהודה שלט הנשר הגאה על ה ד,גלים.
אולם
ז מן רב לפני כן חיבר מ שורר יווני
אלמוני את האגדה הנהדרת של אודיסיאוס.
הוא לא המציא את הפרטים בדמיונו. החומר
ר,גלמי סופק לבני עמו מפי ימאים אמיצים,
שעברו על פני חופיהם וסיפרו סיפורי־זוועד
על הרפתקאות ואימים. ימאים אלה, בספינו תיהם
הזעירות, דיברו עברית. הים היה
שלהם.
בספינות רקובות, מסורת ,.ב ני צו ו
וצידון, ז בו לון ודן, היו הראשונים שי צרו
מסורת ימית העולם. הם הגיעו לחופי ברי טניה
בצפון הערפלי, לחופי אפריקה המע רבית
שטופי־השמש. הם הביאו הביתה סיפו רים
מופלאים וקוזרים, לעשות רושם על
הנערות ולהוסיף בינה לזקנים. ד,ם י צרו
על חופי מולדתם אוכלוסיד, גדולה שנשאה
את פניה אל הים.
בני ישראל נמנו עם שוכני־חופים אלדד,ם
ירדו לים. הם לחמו בים. בשעה שהקנ אים
לחמו את מלחמתם המיואשת על חומות
יודפת וירושלים, הפליגו ספינותיהם מיפו
וכמעט הצליחו להרעיב את רומא האדירה,
החיטה המצרית.
שהיתר, תלויה באספקת
אחרי הנצחון הטביעו הרומאים מגבעות־זכרון
/עליהן הופיעה יהודה בדמות ספינה.
בפזורה שכחו היהודים מסורת גאה זו.
המרחב היה ז ר להם. גם כשעלו החלוצים
הציוניים הראשונים, נשאו את עיניהם אל
האדמה הקשיחה, לא אל הים הסוער.
אולם ארץ־ישראל היא ארץ חופים, וככלי
שהמרחב היבשתי מסביב נעשה עויין• יותר,
כן גבר הכורח לרדת הימה. בספינות מעפי לים
רקובות קם דור חדש, דור ר א שון של
ימאים. הוא יצר מסורת ימיו! חדשה, יחי דה
במינה, מסורת של העזה־ וחברות חסרת
מעמדות.
ניצוץ כאלפי לבכות. במציאות ה אפורה
של המדינה התיבשה ומתה מסורת
מיוחדת ־ זו, כפי שהתיבשו חברותיה על
היבשה. שביתת־הימאים הגדולה היתד, פר פור
של גסיסה. הימאות העברית הקיאה
את חלוציה, חסכה מקצוע, פרנסה.
שבירת המסורות הצעירות יצרה את הרו שם
ש שוב אין דם לנוער העברי, שחלומות
של קריירה, קופה וקרייזלר חיסלו את קרי את
הנפש השואפת למרחב. מקטרגים רבים
ניתחו את התופעה, גז רו את הדין של ה דור
שהזדקן בעלומין.
השבוע נעשה מעשה שהוכיח כי עוד יש
דם לנוער העברי. לרגע קט שכח קורא ר,ע־תון
את דאגתו החומרית הקטנה, פסקו ה שיחות
הציניות בבתי־הקפה. המונים ד.ת־יחדו
לרגע עם ששת הצעירים הנועזים שהדם
קרא אותם אל האינסוף הכחול, שהקריבו
למען מטרה מעורפלת אך נהדרת את כל

*נו/ןקב:נד...
ממשלה נקודת הרתיחה
חום כבד דיכא את, הארץ. השרב האפרי קאי,החניק
את הנשמה. אולם יו תר מן החום
איימו על המדינה השבוע ענני־הסער של

נחרבה ירושלים,אחרי מלחמת־אחים קטלנית
בין הדתיים, ואנטי־דתיים.

מסע ישראלה

״האלו ! 4x4״

שניות אחדות בלבד אחרי שהרימה את
העוגן (ראה עמודים ) 3— 5היתה ישראלה
בקשר אלחוטי עם התחנה המיוחדת שהוקמה
ברמת־גן. מאותו רגע נשמר קשר זה, לפי
התקשרויות קבועות מראש, מיוחדות עבור
העולם הזה.

תשדורת ראשונה״:

יום ד׳, 15.7.53 ,

שעה : 18.30
״לפני כמה דקות יצאנו מנמל תל־אביב.
אנחנו במרחק 500 מטר מהחוף. המלוים ליוו
אותנו ביציאה מהנמל כשהם על גבי סירת־

מסת העולם זיזה

משבר שהזכיר, במידה רבה, אח ימי הביניים.
מאות בשנים לחמו בני אירופה כדי להחליט
מי ישלוט על מי: המדינה על הדת או
הדת על המדינה. אוהדי האפיפיור ו שכירי
הקיסר שחטו איש את רעהו בהנאה רנה,
החריבו תוך כדי כך מספר הגון של ארצות עד
שנפלה ההכרעה: המדינה ניצחה את הדת,
י השלטון החילוני את השלטון הקדוש. ד,מפ־
׳נ ה הגדול הוליד את החרות החדישה, את
הריניסנס.
פורקן נגד מי*? במדינת ישראל לא
נפלה עדיין הכרעה זו. הציונות היתה מדי־נית־למחצה,
דתית־למחצה. הפשרה הגדולה,
שנוצרה עוד בימי הרצל, עברה בירושה
למדינה. התוצאה: המדינה לא קיבלח שום
חוקת־יסוד. כי חוקה כזו היתה צריכה להכ ריע
לכאן או לכאן.
השבוע התלקחה המלחמה לאורך 1ל ה חזית.
גידול החזירים וביטול הזרם הדתי
חילול השבת וחצי
בחינוך, גיוס הבנות
תריסר בעיות אחרות העמיסו מעמסה כבדה
מדי על המצפון הדתי האדוק. ד,מצפון, ביקש
פורקן.
פורקן נגד מי י מי הפר את דבר האלו הים?׳הממשלה.
מי יו ש ב בממשלה? המזרחי
והפועל־המזרת״ :כך נפתחה חזית־משנה: בין
הדתיים הצרופים, שיכלו להשתמש במלוא
נשקם, ו בין הדתיים־המתונים, שנתפסו ללא
תחמושת בין שתי סוללות תותחים.
מצב המזרחי והפועל־המזרחי היה מיואש.
בלבם הסכימו בהחלט עם הממשלה, היו
בטוחים כי החוק החדש לגיוס הבנות הוא
צודק ורצוי. משקי חפועל־המזרחי בכל רחבי
הארץ זעקו לידיים עובדות, שמחו על החוק
שהכריח את הבנות הדתיות לעבוד בהם.
אולם גם שתי סיעות אלה לא יכלו לעמוד
נגד הרבנות הראשית, שפסלה את החוק.
הלחץ עליהם גבר מיום ליום. קשה היה לך,ם
להחליט לוותר המקומות בממשלה, ודוקא
בגלל !קוז־ה שבה הזדהו עם הממשלה. אולם
קשה עוד יו תר היה להיראות בע־ני המוני השם מלאכת
הדתיים כבוגדים, העושים
רמיה.
היום המתאים. בעיר י ירושלים הש תררה
אוירה של כמעט ערב־מלחמת־אזר־ ,
חים. ל,טרור הדתי וההפגנות ההמוניות ה ט־׳
ביעו את חותמם על חיי העיר. אולם גם ה־בלתי־דתיים
נתעוררו, הגיעו יותר ויו תר ל נקודת
הרתיחה.
היה זה מתאים מאד שמלחמה זו נערכה
דוקא בשבוע של תשעה באב — היום בו

גרר. מצב הרוח טוב. העבודה רבה. להתר אות
בשעה . 19.00״
שעה : 19.00״חוף הארץ כמעט ונעלם.
אבל אלן לנו ז מן לגעגועים, אנחנו עסוקים
בעיקר בסידור הסירה. המבקרים שעלו על
הסירה גרמו ל נו לאי־סדר כזה ...מצב הרוח
עולה ועולה — העבודה מרובה. להתראות
בשעה . 19.45״
בשעה הקבועה נשלחה הקריאה אל הסירה :
״האלו 4x4איבל שוג ר מייק מייק, האלו
4 x 4איבל שו ג ר מייק מייק.״ אך למרות
שהקריאה שודרה בלי הפסק משך למעלה
מחצי שעה, לא נתקבלה כל תשובה. התחנה
נסגרה.
יום ה׳ ,שני להפלגה, שעה : 10.50
״סליחה על אי־קיופ-הקשר אתמול. היינו
כולנו עסוקים על הסיפון ולא יכולתי להת פנות.
הים שקט לגמרי, הרבה יו תר מאשר
במעגן הסירות של נמל תל־אביב. אני עייף
כמו כלב ומת לי שון. כל הלילה לא עצמנו
עין. אגב, אני גם הקאתי קצת. המרחק מן
התוף הוא 40 מיל. המהירות שלנו היא כאר בעה
קשר לשעה. משתמשים במנוע ומיפר־שים.
להתראות שוב בשעה . 14.00״
שעה : 14.00 קשר יפה, שמיעה.ברורה מאד:
״הים שקט, המהירות גדולה במידה ניכרת
מזו של אתמול. בדרך פגשנו את האניה תמר.
החלפנו ברכות שלום. נדמה לי שעוררנו
קצת סקרנות בין הנוסעים שלה. כבר שחטנו
ברוז אחד. התיאבון גדול מאד. מה כתבו
עלינו בעתונים? בבקשה לשלוח לנו עתונים
לפי הכתובת .--דרישת שלום לכל
הקרובים והידידים.״
כמו כסרט הוליבודי. ביום השלישי
לא הוציא שלמח מנוחי, האלחוטאי של הסי רה,
הגה מפיו: כל ההתקשרויות נעשו ב־מורס.
המכשיר אינו מתאים ביו תר ל שידור
ממרחק כה קצר ועד אשר תתרחק הסירה
מעם, יצטרך לשדר רק במורם.
יום שבת, רביעי להפלגה. קשה מאד להבין
את השידור :
״זה עתה עברנו את קפריסין, ליד החוף
הדרומי של האי. אין כמעט רוחות, משתמ שים
רק במנוע. המהירות לא גבוהה ביותר.
נוכל להשתמע יותר טוב כשנגיע לחופי תור כיה
ויוון.״
יום א׳ ,חמישי להפלגה — קשר יפה מאד,
אפשר לקלוט את הדיבור, כאילו דברו אנשי
ישראלה בטלפון, ממרחק כמה מטרים בלבד :
״ים שקט, הרגשה מצויינת. ממש קטע
מתוך סרט הוליבודי על הפלגת־תענוגות. ה מקום
המדויק שלנו עכ שיו. הו א בין קפריסין
ורודוס אנו שטים לאורך חופי תורכיה —

העולם הזה 822

אפשר כמעט להריח. אותם, אבל לא רואים
אותם. שני הברווזים האחרונים נגמרו גם

כן — צבי קפלן ב־של אותם כמו שצריך.
״משך כמה שעות היתה לנו רוח חזקה;
מצויינת. איתר, הגענו למהירות של שבעה
קשר. עכשיו נחלשה שוב ואנו משתמשים
רק במנוע. אם זה יימשך כך, נגיע לרודוס
רק ביום רביעי — זאת אומרת שבוע שלם
מאז שעזבנו את תל־אביב, במקום ארבעה
ימים שקיוינו.״
לנישואין, דחייה קדה. יום ב׳ ,ששי
למסע. אחותו של שלמה לויצקי באה במיוחד
לתחנת השידור, התקשרה עם אחיה על ה־סיך
ה. בין השאר הודיעה לו ני ביום ששי,
יומיים אחרי ההפלגה, הגיע מ!;ברק מחברתו
של שלמה מניו־יורק . ,המבקשת ממגר לא
להפליג, כיון שהיא עצמה ׳עמדה להג״ע ל ישראל
על מנת להינשא לו. עכשיו היא תח נה
עד ששלמה עצמו יגיע לניו־יורק עם ה סירה
בשביל לערו^ את הנישואין.
״המשכנו כל הלילה והבוקר בהפלגה לאו רך
החוף התורכי. הרגשה מצויינת, מזג ה־אויר
נוח, לא הרגשנו בחמסין ששמענו עליו
אצלכם. החברה כבר מצפים לראות את רו דוס.
להתראות.״

הדולפינים הרגישו בטבח.

יום גי,

שמיני למסע :
עוד מפליגים לאורך החוף התורכי. עכשיו
יש לנו רוח חזקה והים התחיל לטלטל או תנו.
כל הזמן אנו רואים דולפינים גדולים
הנלוים אלינו. אורכם למעלה משני מטר
והם קופצים באויר לגובה רב — הרבה יותר
גבוה מן התרנים שלנו. צבי מנסה לתפוס
אחד מהם עם רובה הציד שלו. אבל עך עכ שיו
לא הלך לו. הדולפינים נזהרים ממנו —
הם כנראה הרגישו שהוא טבח. אם הרוח.
תמשיך כך, יש סיכויים שנעגון ברודוס עוד

הלילה.
תודה עבור העברת היריעות והקראת קטעי
העתונות הנוגעים לנו. אני מקוד, שהקשר
הבא יהיה מרודוס.״
רפואה הדם לא נעצר
.ניקולי השני, הצאר הרוסי האחרון, היה
שנים רבות חשוך־בנים. כאשר נולד >ו לב סוף
בן יחיד, שמר עליו מכל משמר. ברם*,
שמירה זו היתה עלולה להיות ללא הועיל,
כי הבן לקה באחת המחלות המסתוריות
ביותר: במחלת ההמופיליה• ,שרבות ממש פחות
האצולה והמלוכה באירופה נוגעו בז*.
הבן היה עלול למות עם השריטה הראשונה,
אלמלי הופיע בחצר המלכות נזיר, שהיה
בכוחו להפסיק את שטף הדם בעזרת *היפנו זה
בלבד. בעזרת סגולה זו! עלה הנזיר לדר גת
שליט עליון בחצר המלכות הרוסי, גת־יכנה
בשם ר א ספוטין( העריץ).
דם כמטוס. היה זה מקרה מפורסם,
אחד מרבים, של המחלה הקטלנית, העלולה
לגרום מוות עם כל שטף דם, פנימי או חי *)
המחלה: כתוצאה מחוסר או עודף חס רים
מסויימים (בלתי־ידועים עדיין) בדם אין
הוא מסוגל לרויזקרש.

הווו הזוה למוסקבה
יחסים דיפלומטיים דומים לאויר, למים ולבריאות: כשישנם,
אין שמיה לב אליהם. אולם כשאינם, מורג ש הדבר מאד.
כל עוד היו היחסים בין ישראל וברית־המועצות תקינים,
לא עשו מנהיגי המדינה הרבה כדי לבצר אותם. להיפך, ראש־הממשלה
ושר־ה חוץ.השמיעו בגלוי ובהזדמנויות רשמיות נאומי׳
התקפה על הסובייטים, במקום להשאיר את התפקיד הזה לחברי
מפלגתם הפחות בולטים. עד שעמדו יום אחד לפני העובדה של
ניתוק היחסים.
תחילה לא התרגשה ביותר. הם ידעו שהמדינה תלויה בחסדי
אמריקה, וכי אין לצפות׳ הרבה מן הסובייטים. אולי קיוו שהפעו לה
הסובייטית עוד תגביר את האהדה למדינה בחוגי נותני־ההענקות
בוושינגטון.
היה זה חשבון מוטעה מאד. גם האמריקאים החלו מסתכלים,
בעין לא יפה על המדינה הקטנה והנידחת שהתקוטטה עם כל
העולם. הם נאלצו להתחרות עם הרוסים על חסדי הערבים. המנ יות
הישראליות ירדו יותר ויו תר בשוק הבינלאומי. הודיע השבוע
נציג משרד החוץ האמריקאי באזני הקונגרס: מובן מאליו שלא
יתכן לתת לישראל את אותה. העזרה הצבאית כמו למרחב הערבי

העצום.

סינגמן ר׳ ובי
בי. ג׳י ,.שראה מן ההתחלה בניתוק היחסים כ שלון אישי
של משה ץ שרת, שוכנע יותר גיו תר שיש צורן־ חיוני לחדש את
היחסים. מוסר ההשכל של לקח. סינגמן רי, שהרגיז את האמרי קאים
וסחט מהם וויתורים, לא נעלם מעיניו. הוא הבין כי כדאי
להיות, לפעמים, ילד רע — אם זו הצורה היחידה למשוך את
תשומת־לבו של אבא אדיש.
כשחל, לפני כמה שבועות, המפנה הגדול במוסקבה ונפתחה
דתקפת־השלום הרוסית הגדולה, קיווה בי. ג׳ ,.ורוב, היועצים
במשרד־החוץ, כי הרוסים יעשו ג׳סטה דומה גם כלפי ישראל,
ביחוד אחרי ש שו חררו הרופאים. אולם תקווה זו נתבדתה. גרמנים
ואוסטרים, יפאנים וצרפתים, זכו להפגנות־אהדה רוסיות קטנות.
השם ישראל לא נזכר כלל.
בחוגים רבים הובעה הדעה כי יש צורך לעשות ג׳סטה גדולה
מצד ישראל, ל קז מין את ברית־המועצות רשמית לחדש את היח סים.
אולם הממשלה פחדה, בצדק־מה, מפני כשלון. ג׳סטר, גדולה
בלתי־מוצלחת היתד, יכולה להזיק יותר מאשר להועיל.

המחתרת הדיפלומטית
במקום זה החליטו בי. ג׳י. ושרת להפעיל שורה של ג׳יסטות
״קטנות, מעין פעולות־סיור לפני ההתקפה המכרעת. הפעולות :
• המשלחת הישראלית הגדולה לתחרות על אליפות הכדור
צוני,
ויהיה הקל ביותר. החודש נתגלה ב נצרת
חולה נוסף.
פארוק מישל נסאר 9הואי ילד עליז,
שחור עיניים. בהיותו בן 8חדישים •הופיעף
כתמים שחירים במקומות שונים בגופו. ה הורים
המודאגים פנו לרופא רק לאחר שהנער
נשרט קל בידו השמאלית, ושתיתת הדם ל א,
פסקה. הרופא, ד״ר יו ב רן אטלה. תפר בע דינות
את הפצע, הרגיעם, לא נרגע בעצמו.
ב־ 1951 סבל הנער כתוצאה ממכה, משטף
דם פנימי. הרופאים הוכרחו לנתחו, תוך
סכנת חיים.
לפ$י שלושה חדשים צבה מרפקו השמאלי,
החל שותת דם שחור, הוא הועבר לבית־ה
חולים הממשלתי בחיפה, קיבל, על ידי ערוי,
כמויות עצומות של דם. כשאזל מלאי הדם
שברשות בית החולים, פנה ד״ר סלומון,
שטיפל בנער, ץ אל קרן ההמופיליה, בלוס־
״אנג׳לוס, קליפורניה, התשובה לא אחרה ל 5וא:
כמות גד*לד, של דם, מעובד בתהליך מיוהד,
הוטסה לארץ. בעקבותיה בא גם ד״ר ג׳ון
טסטר, אחד המומחים למחלה. הנער ניצל,
,אך גם ד״ר טסטר לא יכול לרפאו כליל מ מחלתו.
פארוק
נאלץ נאלץ לשבת בביתו, להיזהר
מכל פגיעה קלה. תקוותו* לחיים נורמליים
תלוייה בהתפתחות נוספת שלי מדע הרפואה.
טיילים לחלום. תשלו *בוה

חולה פארוק מייטד נאסר
כל שריטה, מוות

העולם הזה 522

החלום המתוק ביותר של כל צעיר ישראלי,
מסע בחוץ לארץ התגשם השבוע, לפחות ל גבי
120 מתלמידי בתי הספר התיכוניים ב־תל־אביב
ובנתניה.
קבוצת המאושרים, שנבחרו מבין בוגרי
השביעיות ב־ 7בתי ספר תיכוניים, נפרדה
מן ההורים והמורים במסיבה שנערכו, בקפה
רייביארה בנתניה. פרידה שניה, רשמית פחות,
נערכה ביום ג׳ בנמל חיפה, שעה שהתלמי דים,
לבושים בתלבושתם האחידה (מכנסיים
קצרים או חצאית חקי, חולצה לבנה ועליה
סמל המדינה) ,עלו על סיפון •א/ק ירושלים,
הפליגו למסעם. הוא יימשך חודש ימים, יכ לול
בי קור בניאפולי, קאפרי, פומפיי, רומא,
פירנצה, הרי האלפים מילאנו ועוד.

סל במוסקבה לא׳ נתקלה בשום קשיים בהשגת מטבע זר. להיפך,
אחרי *התערבות משרד החוץ ניתן לה תקציב בנדיבוח־לב בלתי־רגילה.

המשלחת לפסטיבל הנוער הדי־סוקרטי בבודפשט, אף
כי היתד, זאת הפגנה פוליטית מובהקת, קיבלה את כל ההקלות
מטעם משרדי הממשלה.
• משפט המחתרת בסרפנד. אחת הסיבות לניפוח הענין
כולו ולמתן הפרסומת האדירה למשפט ולדברי היועץ המשפטי,
חיים כהן, היה הרצון להוכיח לברית־המועצות שממשלת ישראל
אמנם גילתה את מפוצצי הצירות הסובייטית, מוכנה להטיל עליהם
עונש חמור. הדבר הזה ע שוי לפתוח פתח למנהיגי ברית־המוע־צות,
אם ירצו לחדש את היחסים, לטעון כי הממשלה הישראלית
חזרה בה מתמיכתה בפעולות־הטרור, שבגללה נותקו היחסים
רשמית. בחוגים מסויימים נפוצה, אפילו, הסברה המרחיקה,־לכת
כי הממשלה תשתדל להוכיח במשפט כי היה קיים קשר בין
המחתרת ובין מעצמה זרד, מסויימת — והכוונה תהיה, כ מובן,

לארצות־הברית.

מסע שיגרתי בהחדט

לפני חמשה שבועות החלו להגיע מבירות שונות, בעיקר
מסופיה ומבודפשט, שמועות כי נרמז בשיחות בלתי־מחייבות
לגר שון אבנר, ר,מיופה,־כוח הישראלי (שמונה השבוע ליועץ
הצירות בלונדון) ,כי ייתכן ואפשר יהיה לחדש את העליה מארצות
הדימוקרטיה העממית. לר מז זה לא היתה משמעות מעשית רבה,
מאחר שרוב היהודים שרצו לעלות מארצות אלה כבר עשו זאת.
אולם היתד, לו משמעות מדינית חשובה מאד.
משרד החוץ שיגר מיד את שמואל בן־צור, מנהל מחלקת
מזרח־אירופה, ל״מסע שיגרתי בנציגויות ישראל״ .אם כי משרד־החוץ
חזר והכחיש שיש תפקיד מיוחד למסע זה, הרי ברור כי
מטרתו למצוא מגע בשאלת העליה וחידוש היחסים.
במשך ז מן מה לא הגיעו כל ידיעות חשובות מבן־צור. נתברר
כי השיחות שנתקיימו בסופיה ובבודפשט לא היו מחייבות, נשאו
אופי של גישושים גרידא. אולם בשבוע שעבר קרה מקרה
שחישמל את האוירה: אישיות חשובה ביותר באחת מארצות
הדמוקרטיה העממית הבהירה לנציג הישראלי כי ג׳יסטה ידידו תית
מצד ישראל כלפי ברית־המועצות ״תתקבל באהדה״ .הוא
לא הבטיח דבר, אך הכוונה היתד, ברורה.
בהתקבל, השבוע, הידיעה המפתיעה כי ברית־המועצות הח ליטה
להעלות מחדש את דגל הפטיש והחרמש בישראל, ואולי
אפילו בירושלים, לא הופתעו אנשים רבים. יחד עם הדגל עשויו ת
לעלות גם, במקצת, המניות הישראליות בבורסה הדיפלומטית.

לא לכל כיס. חילופי הסטודנטים, המ קובלים
בעולם ובארץ, העלו בדעתם של שני
מורים נתניתיים, מרדכי יערי וטוביה אילון,
את הרעיון: מדוע לא ייערכו חילופים כ אלה
גם בין תלמידי בתי הספר התיכוניים?
הם פנו לשאול לוין, א׳־ש משרד החינוך!
אשר התלהב, הציע את מלוא עזרתו. עזרה
נוספת הגישו אונסקו, הקהילות היהודיות
באיטליה, הקונסוליה האיטלקית, חברת שהם,
שנתנה הנחה ניכרת ממחיריה הרגילים.
כשנודעה התוכנית בחוגי התלמידים, עוררה
התלהבות כללית, התחרות עזה על מספר
המקומות המצומצם. הפוסקים האחרונים :
המורים, כיוון שבדעתה של המשלחת, בין
היתר, להופיע בתכנית אמנותית ישראלית
בפני הקהילות היהודיות באיטליה, לתת להן
חמורה כלשהי על טיפולן בתלמידים.
נקודת התורפה בתוכנית: התשלום הגבוה
( 250— 300ל״י) המאפשר את ההשתתפות
רק לבני אמידים, מונע אותה מתלמידים ש כיס,
הוריהם אינם נפוחים כל כך.
חינוך בוי ל ה!ול
המשפחה הישראלית הממוצעת מוציאה
על מזונות במשך שבוע 3,282ל״י לפי
הפירוט דלקמן : המחיר המצרכים והכמות 5במא״י

12 ככרות להם

בסד ־*כ*
ם א ״י

לא ״י

3חלות

3אוקיות חמאה

110

330

2,5רוטל חלב

200

10 כוסות לבן

4,5רוטל ירקות

180

810

2,5אוקיות גבינה

50 ביצים

360

10 אוקיות בשר

550

4אוקיות דנים

192

אלה הן עובדות פשוטות, ממש כשם
שעובדה היא שבירושלים, בארמון גדול ויפה,
יושב הנציב העליון, שליחו של מלך אנגליה,
הממונה למשול׳ בארץ ך,זאת. מי שעובדות
אלו, ועשרות אחרות בדומה להן, אינן ידו עות
לו, חייב לחזור לשבת מיד על ספסלי
כתה ד׳ של כל בית ספר עממי בארץ,
שם יתנו ביזו את הספרים המתאימים, מתוכם
האלמנטרית,
יוכל להפיק את ההשכלה

החסרה לו.
כעין חרוד, מטכח מיטות!? .מזה
שנים חדלו המו״לים להוציא ספרי לימוד
חדשים, הסתפקו בהדפסה חוזרת של ספרים
שחוברו לפני 10ו־ 20 שנה מאמהות הדפוס
השמורות במחסנם. הסיבה: היוקר הכללי
של ההוצאה לאור, השימוש החוזר של ספ רים
ישנים בכיתות חדשות, מנעו אפשרות
של כיסוי ההוצאות. התוצאה: תלמידי בתי
הספר בישראל לומדים עד היום כי ילקוט
גב עולה 25 גרו ש וכי בעין־חרוד ״מטבח
אחד לכולנו.״
.השבוע, שעה שאלפי תלמידים עזבו את
בית סיפרם לאחר שעיכלו תוספת, מפוק פקת
לדעת מורים רבים, של חודש לימודים
קיצי יוקד, הצהירה ועדת השרים הכלכליים
על נכונותה לטפל בעניין ביש זה.
המליצה הוועדה י: יש להקציב סובסידיות
ממשלתיות להדפסת ספרי לימוד חדשים ול הבטיח
את מחירם המוזל.
.עם זאת דאגה, גם לתכנם של הספרים,
הטילה על חבורת נציגי המשרדים להציע
שיטת פיקוח.

חנפי
540 195

במד הכל

קנאת עיריות תרבה חופים

282

אהרון (״אהרונצ׳יק״) בראל, רחב־חזה ו־צרוב־שמש,
מציל ראשי של עירית תל־אביב,
היה נרגז :״התל־אביביים הם כפוי טובה.
אם אין עושים 1 ,בר, הם רוטנים. אם עושים,
הם רוטנים שוב.״
לזעמו היה יסוד: העיתונים הזדרזו להו דיע
שבשבת הראשונה נזקקו 40 איש לטי פול
בתחנת מגן־דוד־אדום שעל שפת הים,
בצפון תל־אביב, בעוד שביו מן התחנה ר שו מים
רק 23 מקבלי־טיפול, יבול השבוע הוא־
(המשך ם ענזוד ) 10

שיעמום עמוק אפף * ת הכנסת. החום המחניק ירד על אולם הישיבות,
שהיה כמעט ריק מאדם, ואפילו ההשמצות ההדדיות הרגילות היו חיורות
ודסרות־ענין. ב מזנון י שבו ח״כי כל המפלגות בצוותא, לגמו מיץ לימון
והחליפו הרהורים נוגים על חוסר־התכלית בישיבה במוסד ריבוני זה, אשר
כנח ההכרעה שלו פ חת והולך.
לפתע מילא רעש מוז ר את החלל. הוא דמה מאד ליללת חתולים. ההח״כים
אצו אל החלונית הגדולים. ה1זלו מצפים בקורת־רוח למחזה שיפיג את
השיעמום. הם לא חיכו לשוא.
גורל מר ממוות. לפני הכנסת עמדו כ־ 300 נשיר, מן השכונות הדתיות,
דבו שו ת מטפחות־ראש, כמעט כולן בגיל העמידה. המשטרה שקיוותה משום
מה שהנשים תעבורנה למשרד ראש־הממשלה. נתנה להם לחדור אל רחבת
הכנסת ללא התנגדות. כשהרגישה בטעותה, היה זהי מאוחר מדי.
המהלומות הראשונות ניתכו על דלת הכנסת ועל חלונות המזנון. ג׳יפים
של המשטרה הוזעקו בבהלה, עשרות שוטרים קפצו מן המכוניות, הסתערו
על הנשים. אולם הנשים לא היו מוגות־לב. המטרה העליונה — להציל את
— חיזקה את גופותי הן המדולדלים .,שוב
בנותיהן מזנות ומגורל מר ממוות

מים

יו״ אחרי שצד ״ העוד הזה׳׳ ציד תס

׳ הב ת׳בוכ ה מהתרגשות ־ ר-אם נלמטהו קוראת תה־ל־ם

בעד.

חחוח החיים שר גיוס הבנות פותח פתח רזדט
תמטות המונית, הוא נוצל לדעה על־ידי אלפי ננו
בלתי־דתיות.

אם אמנם אוסרת. דת ישראל על הכנות לעשור
בעפר ׳,צבא ומלחמה. היי אין היא אוסרת עליי־פלאית,
לשרת
בעבודות נשיות
בחולים, חינוך עולים.
המטלות אשר למענן תגויסנה הבנות הדתיות ה
חיוניות לבטהון המדינה, לבריאותה הגופנית והנס

ואין סמכות הרב זמדינד נולה להפר את ם •תה> הריבונית של הב:
:ת. המדינה הייבת לדכא בכוח תופעות •טל מרירד

ו שוב נפרצו המחסומים. שו
המיוזעים והמגדפים, שעוד
לבסוף השתלטו השוטר
מקירות הכנסת, אל מעבר
קוראת תהילים ומצפה לי שו

להשפריץ או לא?
א^ומה׳ גדולה.
היא תפסה עמדה לפני
ארוכים. הרכיבו ברזים מתא
היתד. זאת החלטה קשה.
של המפקד. הנימוק בעד
נשארה התקהלות לפני הכנג
מאד. נגד היה נימוק פשוט
אחרי שחלפה הסכנה י
הנימוק הר א שון(ו א תו, ז
אחרי שכבר הובאה המכוניר!
או־ון־־טווח ניתז באוויר.
החלל התמלא מים. הוא
אולם הוא לא שבר את רוח;
הכבאים נאלצה לזחול אחריה
נשכחה בכל ההמולה, נשארה

וח מחרידות ארה הוכה קשה ומכוניתו הוצתה עדד טרוריסטי דתיים

זוב פרצה אשד, בודדה את שרשרת השוטרים
בהתאפקות רבה מאד.
ל הנשים המיללות יהבוריות. אט אט הורחקו
וב הסמוך. שם עמדו כחומה זולגת דמעות,
משמיים.
1פריץ? במקום הישועה באה מכונית כיבוי
הכנסת. כמה כבאים השחילו צנורות כיבוי
,חיכו לפקודה.
מפריץ או לא להשפריץ? — זו היתר, שאלתו
ברור: אמנם ההפגנה נשברה, אולם עוד
והתקהלות לפני הכנסת היא עבירה חמורה
שם מה להשתמש באמצעי דיכוי כה חמור
השיקול האנושי שחבל להפסיד את המאורע
צח. לפתע התישר הצינור המקובל, וסילון
על הנשים, קרע מידיהן את ספרי התהילים.
נשים התרחקו, אך התקהלו מחדש. מכונית
מקום למקום. רק אשה בודדה, שמשום מה
רף האויב, יו שבתב דד על המדרכה. שקועה

היהידי לדתו ולאלוהיו עומדת צזעל לכר*

זיקתו •טל
זירה למוסדות המדינה. היהידי הדתי לא נכנע י
כעניני מצפון לממיטלות זרות..הוא לא ייכנע נס
לממשלתו החילונית •טלו.
גיוס הכנות לשרות י לאומי ייטהית את מידותיהן
כדיוק כמו גיוסן לשרות צבאי — מאהר •טהוא מוציא
את הכנות מכיתן ומהשפעת הוריהן, מכניס
אותן לאוירה חילונית או פהות דתית.
אין לכת •טוס אפשרות לשמור על יציבותה המסו.יך
מטד-יזד! לד~
רתית והמוסרית כשהיא מוסגרת

שימוש המדינה׳ ככוח ;.גד מפגינים ׳זסרכני-חוק

ר!! ס *׳יג 11* 11

^ יריו ת ל או ד היום
בית המשפט הצבאי בגליל — במשפט שבין התובע.הצבאי
נגד 1עלי מוחמד מדרוג /בן ,23 פועל מהלבנון, ו( )׳2מעיד
אבו עלי (עבאס מוחמד דיידאן) ,בן ,28 פועל מהלבנון.
כתבהאשמה, פרט ר א שון: בניטה לשטח סגור בניגוד
לתקנה 125 מתקנות ההגנה (שעת חרוט) . 1945 הנאשמים
הנ״ל נכנסו בתאריך ,28.3.53 או סמוך לאותו תאריך, מהלבנון
ל ,--מקום הנמצא ב איזור שהוכרז עליו כעל שטוז
סגור בצו המפקד כך בכתב מאת המפקד הצבאי — או מטעמו.
פרט שני: עבירה נגד קיום הסדר הציבור בניגוד לתקנה
) 1( 59 מתקנות ההגנה (שעת מרום) . 1945 הנאשמים הנ״ל,
בתאריך 28.3.53 או סמוך לתאריך זה, ב --היו חברים
בחבר אנש׳יס אשר אחד מהם, בעת היותו חבר באותו חבר
אנשים ביצע עבירה בנלוד לתקנה (59א) מתקנות ההגנה (שעת
חרום) , 1945 דהיינו החזיק בר שותו רובה אנגלי ו־ 25 כדוריים
מתאימים לו.

הודעתו של השוטר
פרחאן נאנס, נולד , 1928 מצב

משפחתי :

דרוזית.

נשוי, הדת :

בתאריך ,27.3.53 בשעה , 12.00 יצאתי למארב וסיור
ביחד עם ארבעה שוטרים, בהתאם להוראות סמל הנקודה.
יצאנו מהנקודה רגלי והגענו עד לואדי. איפה שערכנו את
המארב. בתאריך 28.3.53 בשעה 0100 בערך עצרנו מסתנן
בן 20 מכפר גליל, שהיה בדרכו ללבנון, נשארנו עם המסתנן
לשבת במארב ובשעה 0530 בערך ראיתי שלשה אנשים באים
מכוון הלבנון ועליהם שקים ויורדים את ההר.

אני ראיתי את שלשת המסתננים הולכים אחד אחרי השני,
והיורה הלך הראשון, את הרובה לא ראיתי, אלא גאחר שירה
ופתח באש עלינו.
תפשתי את יתר השנים. לא היה ברשותם כל נשק.

הבריטים מתוך כוונה ברורה לחסל את אצ״ל ולח״י. תוכנו :
אם מישהו חבר באגודה, ואם מישהו אחר מבין חברי האגודה
עשה מעשה פלילי, הרי גם החבר הראשון אחראי למעשהו
של השני, כאילו ביצע את המעשה בעצמו. אפשר היה לחייב
בדין באשמת רצח כל חבר אצ״ל עבור מעשה שביצע חבר
אצ״ל אחר. גם חוק זה נשאר בעל תוקף בישראל.

אני מכפר דאמון בנפת עכו. נולדתי שם. באוקטובר , 1948
לפני כיבוש הכפר, ברחתי ללבנון. אשתי אמנה מוסטפה
זיידאן ושני ילדי, מוסטפה בן 8ונביהה בת ,5ואבי, אמי
אחי ואחיותי, כולם בישראל וכולם גרים היום בקבול ובכפר י מנדא.
בלבנון גרתי בכפר בזוריה על־יד צור.

תחילה ניסה תרלף ללכת בדרך שהיא מקובלת במשפטים
רבים: לעשות מקח וממכר עם הצד השני. הציע הוא לתובע:
נודה בסעיף הראשון, בתנאי שתוותר על השני. אולם התובע
סרב:

עדות עבאס מוחמד וי*דאן. בן 26

עדות על• מחמד. הדרוג׳ בן 23
אני׳לבנוני מכפר בזוריה. נולדתי שם. אני חבר של עבאס
והוא בקש ממני שאבוא אתו ביחד לבקר אצל משפחתי
ונחזור ביחד.
הלכנו ברגל מ מורי ה 4שעות עד הגבול, בלי האיש
השלישי. הדברים שהבאנו אתנו היו מתנות ממני ומחברי
חדרוג׳ למשפחתו בישראל.
אחרי ׳ 4שעות הגענו לכפר הלבנוני חיניה. שם בקשנו
לשתות מים. זה היה 6אחה״צ. נכנסנו לבית אחד, שתינו
מים ועשנו סיגריות. אז בערך ב־ 0630 נכנס אחמד דיבאן. הוא
שאל אותנו, לאן פנינו מועדות. עניתי לו כי אנו׳ הולכים
לישראל לראות את משפחתי. הוא אמר שיראה לנו את הדרך

ואמר שנצטרך לשלם לו.

נתתי פקודה לשוטר יוסף סעיד ל ש מור על המסתנן, ואני
עם השוטרים האחרים התקדמנו לכוונם. שלושת האנשים
היו במרחק של כ־ 200 מטר מאתנו והיה יום.

הוא לא היה מזוין בנשק כשדיבר אתנו. דיברנו אתו על
10 לירות לבנוניות כל אחד. הוא הלך לביתו ובערך ב־07.00
חזר והביא #שק מלא סחורה בכדי להבריחו לישראל. אז לקח י רובה וכדורים.

נתתי להם שיכנסו לתוך היער, על מנת שלא יראו אותנו
באים והתקדמנו אליהם, ובהגיעי למרחק של כ־ 5מטר
מהאנשים פקדתי על האנשים בערבית שיעמדו ״אנחנו מש טרה״
,ובאותו הרגע האיש הראשון שהלך בראש החוליה
התחבא מאחורי שיח וירה כדור אחד לכווני.

שאלתי אותו: למה לך רובה? והוא ענה: בדרך עד
הגבול יש שודדים לבנוניים ואם לא אקח רובה י שדדו אותנו.
אנחנו פחדנו מאחמד פן י שדוד אותנו בדרך, ופחדנו לחזור
לבזוריה בלילה. ופחדנו להשאר בחיניה. אז החלטנו ללכת

לישראל.

פתחתי מיד באש על היורה, ביחד עם יתר השוטרים׳.
שמעתי צעקה וראיתי שהיורה זורק את הרובה מידו.

~אחמד הלך ר א שון והשק שלו על הגב. עבאס השני
וחדרוג׳ השלישי. לחדרוג׳ היה גם כן שק עם המתנות על
הגב ולעבאס לא היה דבר.

השוטרים, תפסו את שני האנשים שהתחבאו ליד ההרוג
בתוך שיח. שמות המסתננים סעיד סעיד אבו עלי, ועלי מחמד
הדרוג׳ ,שניהם מהלבנון. כל אחד נשא שק עם סחורה על
גבו.שני המסתננים זיהו את ההרוג ואמרו ש שמו אחמד דוכאן
מערב אל הוב שבלבנון מכפר חניה. ההרוג היה שוכב על
צידו כשראשו לכוון הצפון. במרחק של מטר היה מונח
רובה אנגלי, ובתוך המחסנית שלשה כדורים ובתוך בית־הבליעה
תרמיל ריק שנורה ..על גו פו׳ הי ה חגור מסוג ערבי
מעור, עם ^ 25 דורים ו פגיון (שוברי ה).
שלחתי מיד שני שוטרים לנקודה להודיע על המקרה,
ואני הגשתי עזרה ראשונה לנפגע. האיש לא דבר דבר והיה
ללא כל רוח חיים. כעבור שעה הגיע סמל ונשאר עד שהגיע
גשש למקום המקרה.
תשובות לשאלות :

למסתנן בעל הרובה לא היה לו סחורה על גבו.
היורה ירה לכווני רק כדור אחד בלבד.
היורה ו שני המסתננים היו ביחד בעת שהמסתנן פתח
אש עלינו.
לג׳לי מוחמד חדרוג׳ וסעיד סעיד אבו עלי-.היו להם
סחורה מוברחת על גביהם, הורדתי מהם את שני השקים,
לא נגעתי בשקים ושלחתי אותם לנקודה במכונית שהגיעה
למקום עם סמל שר מן.

(המשך מעמוד ) 7
שון כולו, וגם הם לא נזקקו ברו ב המקרים
ליותר מאשר הדבקת איספלנית על שריטה
מקרית.
דרומה — לא. אחרי שחוף הים המחוי־דק,
המשתרע לאורך תל־אביב, נסגר רשמית;
נשאר לשימושם של איסטניסים־פחות שמס פרם,
לא עלה על כמה אלפים, תרה עירית
תל־אביב בקדחנות אחר קטע חו־ף שאפשר
להכשירו לרחצה בהוצאות מעטות ו שי שמש
פיצוימה לעשרות אלפי המקופחים __

הארץ״
בישיבה מיוחדתשל של עירית מזרח
ברלין נתקבלה החלטה המייפה את ראש
משטרתברלין (.הבקר).
מוני כהן, חיפה
עירייה, או סלון ליופי?
המלוה הפנימי של הגועל המזרחי ממ שיך
בפעולתו(הצופה).
יוסף לבני, תל־אביב
׳מאזוכיזם, רחמנא ליצלן 1
למטרת נ שו אין מעונין רווק למעלה
מ־ ,40 איש מסחר ועצמאי׳ מפולניה, ל התכתב
עם בחור או אשד( ,מודעה ב מעריב).
צבי
לוי׳ תל־אביב
רק לא אלמן או,גרו ש ה>.

הלכנו כל הלילה ולפנות בוקר הגענו כנראה עד הגבול.
פתאום שמענו יריו ת וראינו שוטרים. הרמנו את ידינו. זה
היה בחורשה. לא ראיתי אם אחמד ירה על השוטרים. שנינו

הלכנו כ־ 25 מטר אחרי אחמד.

לפי חוק הד־כו• הבריט
כשהועמדו שני המסתננים למשפט, נטל התובע הצבאים
רשימה לידו, עבר על שמות עורכי־הדין שהתנדבו להגן ללא
שכר על מטמינים כאלה, הוא בחר בעמירם חר£ף, צעיר עור־כי־הדין
החיפאיים 28 חרלף הסכים להגן על השניים,
התראה אתם, בכלא הצבאי. בשיחה הובררה לו האמת•
השנים אמנם נכנסו לשטח הסגור, אולם הם לא השתתפו
ביריות. י
לו היה החוק הישראלי הגיוני, היה הענין נגמר בזאת.
אולם החוק הישראלי אינו אלא חוק השלטון הזר, שקבע
אותו לנוחיותו.
״שטח סגור״ הוא כל שטח שמפקד צבאי מכריז עליו,
כעל שטח סגור. הכרזה זו אינה צריכה להתפרסם. ברבים.
די לו למפקד לחתום על מפה השמורה במשרדו. בצורה זו
הבטיח לעצמו המפקד הבריטי כי יוכל לאסור כל אדם שירצה.
חוק זה נשאר בעל תוקף בישראל.
הסעיף השני היה חמוד עוד יותר. גם הוא חוקק על־ידי

העיריה סרבה לשתף פעולה עם, מועצה
מקומית שכנה ולהשתתף בהחזקת חוף בת ים,
מדרום לא, כנראה מתוך ההנחה שחוף
זה לא ייז קוף לחשבונה היא, לא יעמוד לה
ביום בחירות. במקום זה בדקה ביסודיות את
רצועת החוף המשתרעת בין תל־אביב להרצ ליה,
הגיעה למסקנה שהקטע הנמצא צפונית
לשדה התעופה שעל יד תחנת רידינג הוא 1 המתאים ביו תר.
מבלי לחכות לאישורה של הנהלת נכסי
המדינה, בעליו האמיתי של השטח, החלה
העיריה בעבודות פיתוח כמו סלילת כביש,
קידוח באר, הקמת מבנים ופיצוץ חלק מן
הסלעים המרובים במקום, שעלו לעיריה עד
כה 80.000ל״י, הושלמו ליום הפתיחה רק
בחלקם הקטן.
הוכשר.
החוף שכבר
דתייםל חו ד.
פחות או יותר, לרחצה, משתרע לאורך 160
מטר 60 .מטרים נוספים, מובדלים מהשאר,
ייפתחו בעתיד הקרוב, יעמדו לשימושם של
גברים דתיים. בימים ראשון, שלישי, חמישי,
ל שי מו שן של נשים דתיות בימים שני, רבי עי,
ששי. כל השאר ישתמשו בהם בשבת
בלבד. תחבורה ראוייה לשמה אל החוף ה חדש
היא בגדר סיכוי׳ בלבד: עד כה שולח
״דן״ אל החוף החדש רק אוטובוס אחד
לשעה.

הערבים עמדו לדין לבושים
דיבר מעט עברית. הס עשו רושם
להם •:הם נמצאו אשמים בשתי
שבא לארץ כדי להביא מצרכים
במעשה מורה־הדרך, שירה על
עצמו.

בגדי 6אירופיים. השני אף
טוב. אולם הדבר לא היעיל
האשמות. משמע שהצעיר
לבני משפחתו נמצא אשם
השוטרים, כאילו ירה הוא

.קטע שד מלחמה
׳׳ עי כאן התקדם המשפט כפי שאפשר היה לצפות. השיפ־טים
חייבים לנהוג על פי החוק, והחוק, אף שאינו הגיוני
וצודק, לא השאיר לר,ם ברירה.
אולם כאן הגיעו הדברים לשיא חדש. הבעיה: מידת

העונש.
אמר התובע :״המשפטן האמריקאי הנודע הולמס, כתב
כי יש ובית הדין, בבואו לגזור את הדין מושפע מאוירה
כללית השידרת ביחס לאשמה, ולא דוקא מהנאשמים עצמם.
במקרה כזה אין להתבייש ואפשר לציין זאת בגוף גזר הדין,
אם כי אין מן החובה לעשות זאת.
בית דין זה מהווה קטע בחזית המלחמה במסתננים וכשם
שחיילי צ.ר.,ל. והשוטרים נלחמים על הגבול בנשק, האברים
במחרשתם, כך חייב בית הדין להשתמש בכח העונש ולהלחם
נגד המסתננים.
בגבולות המדינה מחכים המסתננים הפוטנציאליים לשמוע
את תשובתכם למכת ההסתננות. אל לכם להתעלם מיתומי
כפר הס ומאלמנות ויתומי י שו בי הספר. אני דור ש עונש
למען ידעו ויראו, אני דור ש עונש מקסימאלי למרות שאיו
לנאשמים עבירות קודמות.״
הרלף הצעיר התקומם נגד גישה זו .״רוח המשפט האמרי קאי
זרה לנו קרא .״עלינו מצווה התורה לא לנקום ולא
לנטור — משפט אחד לזר. ולאזרח.״ הוסיף הוא :״בית-
המשפט הוא קטע של המלחמה על הצדק, ולא קטע של
המלחמה במסתננים, הנאשמים באו למדינה מתוך כוונה
טהורה לבקר את משפחת אחד מהם. בגבולות המדינה
מחכים לשמוע את קול הצדק הישראלי ! ״

״אפילו לא בימי המנדט!״
פסק־הדין ירד על הנוכחים כרעם ביום בהיר. בית המש פט
פסק: עשר שנות מאסר לכל אחד.
הנאשמים וסניגורם ישבו.המומים. הם ידעו כי כמה ימים
לפני כן הוחזרו מסתננים תמורת חצאי פרות, וכי הרס״ך
חיים שמחון נידון בעוון הריגה לשבע שנות מאסר.
אולם חמור יותר מגורל המסתננים היה עצם פרו ש החוק,
שיכול מחר לפגוע בכל אזרח י שר אלי באותה מידה.
אמר חרלף בנדרו לצאוד למלחמה להפחתת עונש שול חיו:
״נתאר לעצמנו שני עולים יהודים, בשנת 1947 בסירה ליד
חוף הארץ. לידם ישב פלמ״חניק עם סטן. בהתנקשות עם
משמר החוף נהרג הפלמ״חניק המזוין, ושני היהודים מקבלים
10 שנים ! לא, זה לא קרה אפילו בימי המנדט ! אז היו
היהודים מקבלים שנה־שנתיים, והישוב היה מכריז על שביתת*
מחאה נגד העוול. זה בדיוק אותו מקרה — אלא שהפעם
באו הערבים במקום היהודים, היהודים במקום האנגלים ! ״

בקור בתוף מוכיח כי קנאת עיריות תר בה
אמנם חופים, אך ספק אם תועיל לשי־

פורם.

ברסיטה, ממושקף ו שזוף, היה זה הנציג
הישראלי היחיד אשר נסע למבצע הש׳נתי של
הקוויקרים*.

חקירזת

בקיץ שעבר התקבצה בישראל ק4וצה של
צעירים בני עמים שונים לעזור בעבודות
חלוציות למיניהן. תוך שהיה קצרה במחנה
עבודה קשרו קשרים בינם לבין עצמם יעם
בני הארץ. אחד מהם היה דן בבלי. הוא המ שיך
בקשריו גם לאחר מכן, בחילופי מכתבים
והשקפות. בקיץ זה הגיעה אל בבלי פקודת
התייצבותי לבוא לעזרת עמים נזקקים. העם
הנזקק ביותר לדן בבלי לא נקבע מיד. נש אר
להחלטה מאוחרת של הועד המרכזי,
ש מו שבו בפריס.

בקשתה של אשה
השבוע קיבל אליעזר בר־לב, האיש הרו צה
להוכיח כי ויקטור מיזאן לא רצת את
הילדה רחל מיזאן ( ,העולם הזה ,)820 טלפון
מירושלים. על הקו היתד, רנה קלבנול, מז כירתו
של היועץ המשפטי חיים כהן. היא
הודיעה כי נתקבלה החלטה בנוגע לבקשתה
של נינה מיזאן.
במכתב ארוך ששלחה ליועץ המשפטי לפני
חודש, ביקשה אשתו של מיזאן כי בעלה
יועבר מבית־החולים לחולי־רוח בטלביה ל מוסד
אחר, קרוב יותר למקום מגוריה ב מחנה
ישראל. בשעתו ענה חיים כהן כי אין
לו התנגדות להעברה וכי החלטה על־כך
בידי ד״ר צבי ויניק, מנהל המוסד.
עתה נתקבלה התשובה: ויקטור מיזאן
יועבר — לבית־חולים בעכו.

דרכי אדם
בקיץ. שלגי וקרחונים
כאשר עלה על סיפון האניה ארצה. המפ ליגה
•לאירופה, דן בבלי 25 סטודנט ד,אוני
יתכן
ו דן קיוה בסתר ליבו שעבודת הא־להים
תביא אותו לארץ בה לא ישלטו החמ סינים
המחניקים. אם כן, הרי לא טעה. הועד
החליט להעביר את הצעיר יו שב חוף הים־
התיכון למחנה־עבודה בלפלנד, צפונית לפינ לנד.

בבלי ארז את חפציו, עזב את הקיץ
* ) השם הנכון: אגודת הידידים הדתית.
הכינוי׳ ״קוו־יקרים״ — הרועדים — בא מ תון
פוקס ;
ג׳ורג׳
מימרתו של מייסד הכת,
״רעדו לדבר האלוהים הכת נוסדה באנג ליה
לפני 301 נמנים.

הישראלי הלוהט, מבלה אותו בארץ שלגים
וקרחונים.

פית־חנוד או בית־־מלווי
אירעה בחוצות אדיס־אבבה, התפוצצות חבש, בימי מלחמת האיטלקים• י לי יהודי־תימני
בן 8נתעוור• לפני שנתיים הובא אותו
ילד, ר אובן יעקבי, שהגיע לגיל ,21 במבצע
מרבד הקסמים לישראל, הוכנס על ידי ד.ם וכ־ .
נות היהודית ליבית חינוך עוורים, ירושלים. כבר בפחות משנה
כדי ללמד מקצוע.
התמחה, קבל עבודה בתע״ש הצבאי, עלה
בהרבה ב פ ריון עבודתו על חבריו הפקחים.
לפני שבוע הופיע ר אובן כמערער בפני
שופט השלום טען קשות נגד צוו פינוי ש הוגש
נגדו על ידי הנהלת המוסד, עם גמר
לימודיו. טענתו :״הם הציעו לי דירה ב־קטמון
א׳ 200 .מטר מבדילים בינה לבין ה גבול
הירדני. דרך סלולה אין, אמצעי התמ צאות
לעיוור, כגון בתים וחפצים קבועים
אחרים, מעטים מדי. הציעו לי כלב, אבל אני
מפחד מכלבים ! ״
גל עוורים חדש. השופט ביטל אח
צוו הפינוי, עורר על ידי כך את שאלת היסוד
של מוסדות סגורים: שואל בית החינוך
לעוזרים :״האם אנו מוסד מחנך, או בית־אכזרית,

לון? ״ השאלה, הנראית לכאורה
בפנותה אל בעלי מום אומללים, היתה, ל מעשה,
מבוססת. בית החינוך לעוזרים, הנת מך
על ידי הארגון היהודי־אמריקאי, מגדל־אור,
והחייב לחנך מחזורים רצופים של
עוזרים, ייעצר בעבודתו כליל, אם לא יעז בוהו
תלמידיו בגמר הכשרתם.
סיפר צבי פדרבוש, מנהל המוסד . :בז מן
המנדט, היה זה יו תר מבית החינוך• כל
ילד יהודי עיוור נתקבל. איש לא העז לשאל
מי אחראי לו, מי ידאג לו בשנים הבאות.
עם קוים •המדינה היו המתחנכים במי־סד מיעוט
הקטן ביותר. הרוב היו עוזרים מבוגרים,
יו ש בי הקבע. גל העליה החדש, ובו אחוז
העוזרים הגדול, אילץ אותנו לצאת לפעולה.
אולם המבוגרים לא רצו לעזוב, הצליחו,
בהסתמך על חוק המוסדות הסגורים ,•,ש הכנסת
העבירה באותם הימים, לקבל הסכמת
בית החינוך להשתתפות בשיכונם החדש :
2400ל״י, שהם חצי מחיר השכון העממי,
ניתנו לד,ק (שליש על ידי משרד הסעד׳ שני
שלישים על ידי המוסד).
יש לך ״אכא״ .כעת דרש ראובן יעקבי
אותה פריגיליגיה• לפני פסק הדין, רצה
לבא לידי הסכם, הסכים ל 1200ל״י* אולם
עם מתן יפסק דין עלה שוב המחיר. טענה
הנהלת ה מו סד: אין אחריותנו ליעקבי דומה
להתחיבותנו לותיקים, שהשתתפנו בשיכונם.
יעקבי הוכנס למוסד על ידי הסוכנות היהו דית׳
שהיא גם התחייבה בכתב להוציאו שוב
עם גמר לימודיו. הסוכנות הציעה לו עתה
את הדירה בקטמון א׳ ,הריב הוא בינו לבין
ד,״אבא״ שלו, כלומר הסוכנות. אלא של־דאבונם
היו הם, הנהלת המוסד, החותמים
על צוו הפינוי, היות וחצר המוקנית אינה
נחשבת מקום מגורים,
״מלבד זאת, הוסיף המוסד ,״השתכר יע־
•) חוק המוסדות הסגורים, אומר !סלא
יוצא איש ממוסד •סגור, אס אין לו שיכון
אחר מתאים.

קבי 120ל״י לחודש, אכל, שתה וגר במוסד
חינם. אף ב חשבון זהיר, אפשר לאמר, כי
חסך במשך שנה וחצי עבודתו בתע״ש 1600
ל״י.״ התרתח ראובן . :ז ה כספי, אין ז ר
ענינכם ! ״
פשיטת רגל ודאית .״אנו נפשוט עד
מהרה את הרגל,״ טען מנהל בית החינוך
עוורים הירושלמי ,״אם נצטרך בכל שנה לתת
לעשרה — 12 גומרים 2400ל״י כל אחד ! ״
קיבוצים משה הבנות
מעולם לא ציפה עוד משק במתיחות בה
רבה לידיעה מתוך חדר היולדות, כמו שצי פה
בשבוע שעבר משק יזרעאל הקטן, ליד
עפולה. סימן־שאלה גורלי ריחף באוירר.
חדר־האוכל.
היתה סיבה הגיונית מאד למתיחות זו. עד
כה היו תשע לידות במשק. תשע פעמים נול דה
בת. המשק נשאר מחוסר בנים.
המתיחות הלכה וגברה מרגע לרגע. קשה
היד, לחבריה להתרכז בעבודתם. הלידה תפ סה
מקום מרכזי בכל שיחה במקלחת ובחדר-
האוכל.
לבסוף הגיעה הידיעה המכרעת היא ירדה
על המשק כרעם. נולדה: בת.
משק אחר היה אולי מתיאש. לא כן קבו צת
יזרעאל. עוד לא אבדה התקווה, עוד י שנן
חברות המוכנות לעמוד בפרץ. ליתר דיוק :
שלוש חברות מתכוננות ללידה. אחת מהן
היא אשתו של אתלט ידוע.
אמרו חברי המשק, בתקווה עמומה :״אם
האתלט לא יצליח, אז מי?״

המלחמה הקרה
האיש הרחום
ישנם אנשים רבים בעולם המרוויחים את
לעניני ברית־המועצות.״
לחמם כ״מומחים
תפקידם׳ :מדי פעם, כשקורה משהו מאחורי
מסך הברזל, עליהם לנחש מה עומד מאחו רי
הענין.
השבוע היה שבוע שחור לאנשים אלה. הם
ניחשו כיד השכינה השובה עליהם, אולם
ניחושיהם התבדו כמעט לפני שראוי אור ב־עתון•

ושראוחם? כל המומחים היו תמי־

אחת הכנופיות, שנקראה ״נערי רח׳ ברוק״
והיתד, מונהגת בידי בובי (״האיזמל״) קול-
מן, התמתח בפריצות שהצטיינו ביותר בדי־קנותם
המדעית. המשטרה סירבה. להאמין
שהן היו מעשי ידי נוער בגיל .18— 16 אמר
חוקר המשטרה . :נערים אלה היו בעלי
כשרונות טכניים יוצאים מגדר הרגיל, חבל

באן קבור הכדב
אם כלב נושך אדם, אין זו חזש.ר,
אם אדם נושך כלב, זוהי חדשה.
נוסחה עיתונאית עתיקה
כשהובא שלמה מירבסטקי מכפר שלום
(סלמר ).למשטרה, יחד עם גופת כלב מת,
הצהיר בשביעת־רצון עצמית :״הוא רצה
אותו.״
לנשוך אותי, אולם אני הקדמתי
המשטרה שלחה אותו לביתו, אולם כעבור
זמן קצר נקרא שנית: התברר שהכלב מת
מירית אקדח, הנשינד, באה רק לאחר מכן,
לא היתה מסכנת כ * .
הידיעה הזעירה #יתד, עוברת ודאי ללא
כל תשומת לב, אילמלי התאימה בדיוק להג דרה
הקלאסית של חדשה עיתונאית. עיתו נאים,
רבים נזעקו לכפר, שוחחו עם תו שביו
ששמחו לראות את עצמם במרכז ההתעניו־נות.
אך אחד מהם סינן מבין שיניו :״מד,
יש? מד, הרעש? אינני מאשים את מירבנ־סקי.
אני במקומו הייתי עושה אותו הדבר
בדן וק. הכלבים האלה מתרוצצים פה בהמו ניהם.
בלילה, פחד לעבור ברחוב. במקום
לשאול כל כך הרבה על האיש שנשך כלב,
תשאלו יותר טוב כמה כלבים נושכים אותנו.״
אחר העלה זכררנות, קבע כי הנשיכה היא
מסורת בכפר שלום: יום אחד התנפל נוסע
נרגז על נהג אוטובוס, נשכו באזנו.
העיתונאים מיהרו לעלות לאוטובוס, הפ ליטו,
אנחת רווחה בהתרחקם לכיוון תל-
אביב.

שלשה הרוגים כקטטת עבריינים צעירים בקנזס־סיטי.
מה זה עסקך?
מי־דעה לפחות בדבר אחד: לאברנטי בריה
סימל את הקו המתון בברית־ד,מועצות, מאלנ־קוב
את הקו הקיצוני. סילוקו של בריר, מן
השלטון פירו שו: הקו המתון חוסל, הקו
הקיצוני התגבר. המלחמה שנעשתה פושרת
תהיה שוב תמה.
היה למומחים ׳אלה על מד, לסמוך. בריר,
נקרא בשעתו על־ידי סטאלין לנהל את ד,נ.
ק. וו ״.ד. אחרי שהחליט לשים קץ לטיהורים
הגדולים של שנות השלושים. מעשהו הרא שון
היה לשחרר אסירים רבים. מאז נחשב
לאיש רחום.
גם אחרי מות סטאלין היה שמו של בריר,
קשור ב שי חרור הרופאים היהודיים, במאסר
החוקרים שסחטו מהם וידויים. האם לא הו כיח
כל זאת כי בך יה היה איש מתון?
יהודי וקוזאקי. אילם השבוע קרו ל אורך
כל הקו מפאנמונג׳ום ועד ברלין מע שים
שהוכיחו כי התקפת השלום הסובייטית
נמשכת במלוא הקצב, עם או בלי בריה. ב קוריאה
הסכימו הקומוניסטים לחתום סופית
על שביתת־הנשק. הם חידשו את היחסים
עם ישראל (ראה במדינה) .ובתריסר בירות
אחרות נשמע משק הכנפיים העדין של יונת
השלום, כשהיא שופעת ידידות ואהבה.

ארצות הברית
הפשע הצעיר

עודר ראוכן יעקכי

העולס הזה 822

נערה זו היתד, אחת מ־ 75 בני נוער שהוב או
למשפט על עבירות פליליות בקנזס סיסי
במשך קצת יותר מחודש, לאחר שהמשטרה
חיסלה, בפעולה נמרצת, שלו ש כנופיות גדו לות
של פושעים צעירים.

החי

האמת הפשוטה היתד, כי הקו המדיני של
ברית־ד,מועצות אינו קשור כלל באישיות זו
או אחרת. המאבק בין בריר״ מאלנקוב וז׳ו־קוב
היה אישי ופנימי — מלחמתם של אי שים
על השלטון, מלחמה בין גורמי־כוח שו נים
על חלוקת הסמכות המעשית בתוך ה מדינה
ומנגנונה.
אולם קו המדינה כלפי חוץ נקבע על־פי
שיקולים קרים והגיוניים ללא התערבות רג שות
אישיים. מוצאו היהודי המדומה או ה אמיתי
של לאברנטי בריה לא השפיע עליו
יותר מאשר מוצאו הקוזאקי של מאלנקוב.

זה כספי !

בעת מאסרד״ השיבה ג׳ון קצרות . :מה זה
עסקך? לכי לעזאזל !״

אין זה ענינכם:

ג׳ון סימור 18 הגיעה לבית הסוהר ב־קנזס־ם
יטי כשהיא מהרהרתג עצבנו ת איך
תמשיך את חייה בכלא מ נ ^ י מ ^ו ד, מור פיום
הגדולות להן כבר הורגלה במשך ש לוש
שנים. כשמנהלת בית הסוהר שאלה
אותה באדיבות, באיזו עבודה תרצד, לעסוק

לכי לעזאזל !
שלא

נוצלו

בדרך יותר

חיובית״.

רצחה סי כ ה. .הדגל הירוק״ היתה
פיה סודיוז׳ שחבריה לא ה כי רו׳ כלל זה
זה. כל אחד מהם הכיר רק את מנהיג
נופיה, גבר בן ,30 המוח המתכנן, בעל
יות הומוסכסואליות, שנהג לשלוח את
כיו לביצוע פעולות יחיד.

כנו את

חני

פעולות
אלו היד בעיקר ״סילוק״ נשים
זקנות שבבתיהן נמצאו סכומי כסף מזו מן
גדולים, ותכשיטים יקרי־ערך•
באחד הערבים נכנס ילד בן ,12 מכנופית
״הדגל הירוק״* מיקי פינשטיין, לביתה של
מרגרט פיצסימונס, ששכבה במיטתה חולה
במחלת לב קשה. מיקי, שקבל הוראות מדוי קות,
הוציא מכיסו סיכה דקה, טבלה בבק־בות
שנתן לו מנהיג הכנופיה, ודקר את
הזקנה בוריד היד, כעבור 7דקות, היתד, הז קנה
מתה.
הרופא שטיפל באשה הוציא ללא היסוס
תעודת מוות, כיון שחשב שהיא נפטרה כתו צאה
ממחלתה. מאחר שלא היו לה יורשים,
לא הרגיש איש בחסרונן של שלו ש תיבות
תכשיטים גדולות שהיו בתוך הבית. רק
משנאסר מיקי, ספר למשטרה גם על מעשהו
זה, נוסף לשורה של פשעים אחרים שהודה
בהם.
הינץ * חדיש. אלה היו רק אחדים מן
הספורים שהובאו בפני כנוס ר,״ליגה למל חמה
בעבריינות צעירה״ ,שנתכנסה בקנזס
סיטי. כ־ 300 רופאים, פסיכיאטרים, מחנכים
וקציני משמרה, מסרו פרטים על עבודתם,

הציעו הצעות שונות•
הצעה מרחיקת לכת ה גי שי ^ נ הזי פ ר
מניו־יורק, אבל גרין ר ז 16ו 3ז#מלממוים ב בית
הספר, בוי ג ס ״ א פ לז •זיסלזים נ&ע* כל
היום והער*׳ המזמממו י ד שו ע טיזי אוו רק
סרטים שאו שרו על ידי ש ל טונו תז׳ז מנו ך.
^ התדמידיסאיומיזזה ם 5י* א 5ווו־זפ^ה הספר
לבתיהם: פעועו ה^ז מן ז סעוינצ הזצים •תזז־
•תזונח חסזת׳א ה? א? ש חדו^ם (א
אמר מפקד משטרה קומפמאמיו: מ ס אי ש
משטרה אמ־וגיסכדוז׳־מבל׳כלמן^מנען ס אלה.
מ|ט 3דו ^ון ןג חז,ץ;ון ןזז 1מוזן**10ח< * 2ך ז נדמה
לן ם: מ ואממודים זז&או?זזנו-בימן זע<001 יטת
חנוך חדישה זו.״

מדע

היהודים הם גוף זר־ושלום
על ישראל
מי שצירף שגי פסוקים אלה ( :א)
|היהודים הס גוף ז ר. כחברה שבתוכה הס
מצויים ומכאן החיכוכים והסכסוכים״
\ ו־(ב) ושלום על יעזראל י בדיבור אחד,
•לפני שלושים שנה כערך, מת עכשיו,
| ומכאן, מן המקום בו י שר אל מצוי ביש־ראל,
קל יו תר לשלוח ברכת ״שלום
לעפרו״ באדמת אנגליה.
הילאיי באלוק, הסופ׳ר האנגלי הפורה
והנודע — צרפתי מלידה ואנגלי
מתוך בחירה — הוא אשר צירף את
; הנ״ל נספרו היהודים, שהופיע בשנוי
השמונים ו שלו ש לחייו. נזכרתי בספרו
זה ו ב רי שו מו בשנת , 1922 עתה, לאחר
שקראתי את הידיעה על מותו, בימים
,האחרונים, בשנת הופעתו, בעיקר לאחר
׳ שניתרגם והופיע בגרמנית, כחמש שנים
•לאחר מכן.
מסתבר שסופר מאומות העולם, הפו ׳תח
את ספרו על שאלת היהודים בקביעת
|ך,נח.ה יסודית שהיהודים הס גוף זרו בו׳
הריהו מוחזק מניה־וביה בעיניהם של בני־
־ברית צר ו ש טן ליהודים וה־תוספת
שלום על ישראל אינה
ומתקבלת אלא כעין ציפוי
׳׳.מתוק לגלולה מרה. ו סו פר
| ז ה היה ידוע מזה ע שרו ת
״׳בשנים — לפני הופעהו של
| אותו ספר — כאיש. ריב
ו מדון למוסדותיה הדימוקרא־סיים
של החברה. הילארי
באלוק היה קרוב בדוחו —
מבחינת אמונות ודעות —
ל*׳ק צ׳סטרטון, הסופר הש נון,
הלוחם לקאתוליות ו יריבו
המתמיד של ג׳ .ב.
שאו, והיה נאבק כמותו, ופעמים בי תר
חריפווז ממני ,־!גד הקידמה ובעד ר,כנ־סיר
.,סיפורו הדרן לרומי ו קובץ רישומי״
המסע שלו גב!,וח והים, שהקנו לו שם
בתחילת המאה, ייצבו את עמדתו כסזפר
הלוחם בקידמה. דד,סאטירות הפוליטיות
המרובות על הבח ־י יעל תככי ה שלטון.
הפרלאמנטארי, שירעט ־׳קרוב — כ״
׳הפרלמנט׳
הוא גופו היה ז מן מה ח״
הבריטי — אלו הוסיפו וביצר: את שמו
ושמעו הריאקציוני. מי אשר כל אלה
לו והוא קם ומכנים לתוך אותו ספר
היהודים פרק על הבולשביזם שבו הי*
קובע כי ״המהפכה המסית היתד, תנועה
יהודית אך לא תמעה של האומה היהומובן
מאליו, שדב ריו
דית בכללה
בשאלת היהודים המכוונים לבידולה ול ייחודה
של האומה הישראלית ולהוצאתה
מבחינה לאומית, פוליטית ותרבותית מן
החיים הפנימיים של העמים אשר בתוכה
״ת שכון, דברים אלה הוחתמו — והוגד
אנטישמיות.
יתמו־בשעתם בגושפנקה :
ואף על פי כן --
כבר באותם הימים, בפולמוס שהספר
י עורר בחוגים יהודיים ושאינם־יהוזייס,
;׳קשה הלה לעקוף את רוב הנימוקים רה־
! הו כ חו ת של הסופר האנגלי שביקש שלונג
£על ישראל על ידי ההכרח — משני הצדי
:די ם בעובדה של גוף זר.
עתה, משהגיעה הידיעה על מותו של
$זה האחד מ״מתנגדי״־אומות־העולם, ואני
״ חוזר לקרוא בספרו היהודים, כשבתוך
עמי ש ב תו ך. א ר צי אני יושב, נראה לי
הכל שוב כה פשוט וכה י שר וכה צודק ז
היהודים הם גוף זר בעמים שבתוכם ויום
יושבים ושלום על ישראל.
אין מקום בעולם שהיהודים אינם זרים
בו — אפילו במקומות שהם עושים בהם
כבתוך שלהם.״עשיה״ זו עושה _ בעי ניהם
של אנשי המקום — את הזר ל מוזר
ומגבירה את ההכרה שאין מזור לו.
ואין שלום על ישראל אלא בישראל —
אפילו בעיתות ריתחה של מאבקי פלגות
הגורמים לפילוג המאבק שלא נסתיים
׳ עדיין.
הילארי באלוק הוציא את ספרו, כא מור,
בשנת . 1922 ובינתיים היו :
א) כליונה של גלות אירופה המזר חית
והמרכזי^.
ב) כינונה של מדינת ישראל.
הסופר האנגלי הנועז התריע על הסכנה
הראשונה — לא בממדים כאלה, כמובן מחקר הסריסים
לא התקדחו

.מי אדם נורמאלי ויכול היה לחזות מראש
> שמד כזה? — ופיקפק בפ תרון הציוני.
י, בפרק, שהקדיש בספרו לציונות הביע
! 1רוב ספקות לפיתרונה של שאלת היד,ו־י
דים בדרך זו, בעיקר — מפני שהיהודים,
\ נודדים מטבעם ומד,רגלם ומרצונם, לא
ז ירצו לעזוב את העמים שבתוכם הם
1חיים חיי גו ף זר. הוא גם הביע ספיקות
פוליטיים בעלי חשיבות, אם בי נקודת־מוצאם
היתד, אחת: עמדתה של בריטניה
במזרח. אך יש נקודה אחת שכדאי, לדעתי,
להזכירה כיום, והיא ענין ההגנה על
בטחון העם היהודי בארץ ישראל, אם
״הניסוי הציוני״ יוגשם. בנקודה זו, ב־ענין
״הבית הלאומי בארץ ישראל בחסות
השלטון הבריטל? ,כתב אז באלוק :
״,..אם ניסוי ציוני הנהו נחוץ או ר צוי,
או אז י ש לע שותו כך שהוא יתבסס
על כוח משטרה יהודי או על צבא יהודי,
אין לבנו תו על מסן־ של חסות־מן־החוץ,
שכן היא לא תאריך ימים באשר תהווה
זיקודת־חולשד, ל שלטוי המגן ותיצור מצב
כנגד צורה זו• שאין בכוחם
ש׳ל היהודים להקים צבא כזה
או משטרה כזו והם ינוצחר
וידוכאו נ;לי סם !5על ידי.
הרוב השוטמני והלוחמני, כי
אז הם.צריכים לעשות ניסוי
זה במקום אחר. דבר אחד
ברור ואין בו ספק והוא,
שהצורה הנוכחית של של־טון־החסות
החדש היא המ סוכנת
היה

מכל

צורה

להעלותה

שאפשר

מיון

שהוא, והסכנה היא בעיקר
ליהודים. בענין זה הריני סומך על הע תיד
הקרוב שיוכיח, ללא ספק, כי עמי
הצדק.״
״העתיד הקרוב״ הוכיח אמנם את נכו נות
הפרוגנוזה של הסופר האנגלי, אלא
שבתוך ״עתיד קרוב״ זד, נשתלב פרק
אחד של ״עתיד רחוק והוא מלחמת־העצמאות.
פרק זה שוב הוכיח שאם
היתד, נכונה הפרוגנוזה בדבר שלטון-
החסות־מן־החוץ אף היתה נכונה הדיאג נוזה
בדבר מבחנו של ״הניסוי הציוני״
— אם הוא נחוץ ורצוי, מן הדין שיהיה
בו כוח להקים לעצמו משטרה או צבא
וכו׳.
הילארי באלוק, זה
העולם, האריך ימים
היה הכוח והוא ניצח
כא, כי אין ״מקום
״שלום על ישראל״
אינם בו גוף זר .״

מ״מתנגדי״־אומות־וראה
כי כן הוא :
וד,״ניסוי״ לא דו אחר״
שיהיה בו
משום שהיהודים

ממקום אחד ויחידי זה קל יותר ללוות
את מחבר ״היהודים״ בברכת שלום
לעפרו.

מחמישים ומעלה ...
בסיומו של טקס האזכרה השנתי ל־ביאליק
— בדרך אגב: אחיד הטקסים
הנאים ש״בית ביאליק״ שו מר עליו, וטוב
יהיה אם יעשה לו יתר־פומבי — העיר
מ שורר ועסקן־תרבות רב־לי
ידיד,
פעל־ם :
— השמת לב, הצעירים ביי תר מבין
הנוכחים כאן הם בני חמישים? 1איה
צעירי הספרות? אנשי הספרות הצעירה
אים? האמנם אין להם ח,לק ונחלד, ב־מיפגן
הספרות העברית? •
ידידי הפליג מתוך רוגז־של־כאב.
הכל יודעים שיש להם ״חלק ונחלה״
אלא שלא הכל זוכרים בזמננו שזכות־לנחלה
קשורה בחובה־לחלק...

< כין

קשה במקצת לברר כיום מי היה האדם
הראשון אשר גילה, לחרדתו, כי שערות
ראשו נו שרו ת ומפנות מקום לקרחת, שהיא
לפרקים נוצצת ולפרקים מכוסה בהרות־שמש;
אך המחקר בדבר הסיבות למכה בלתי כתובה
זו, נמשך זד, מאות ואולי אלפי שנים.
התעודה העתיקה ביו תר העוסקת בבעיה :
מגילת׳ קלף מצרית משנת 1700 לפני ספירת
הנוצרים (לפני כ־ 3650 שנה) הממליצה על
משיחת שמן כתרופה בדוקה נגד הקרחת.
חוקרים מודרניים יו תר חשבו כי חבישת
כובעים צרים היתד, הגורם העיקרי לד,ת־.
קרחות, בגלל חסימת הספקת הדם לעור
הקרקפת. סברה זו הופרכה משהחלו נשים
רבות־ לחבוש כובעים ואך מעטות מהן סבלו
מנשירת שערות.
קרקפות צרות, ולא כובעים צרים, גור מים
לקרחת, הכריזו רופאים אחרים. כדי
להוכיח את הנחתם, כיווצו את קרקפותיהם
של׳ כמה קופים בעזרת ניתוח. התוצאה: הקו פים
נעשו קרחים. קבעו הרופאים: קרקפת
האדם עלולה להתכווץ מען וית תמידית של
הפנים, הבאה כתוצאה ממתיחות עצבים.ר,עירו
רופאים אחרים: לאנשים רבים יש פנים
שלווים ועצבים מנומנמים, אך ראשם קרח
כאחורי תינוק.
לאחר נסיונות שונים ומגוונים עלה בידי
בפנסילבניה, ארצות
מומחי האוניברסיטה
הברית, לגלות חומר אשר עלול, לדעתם,
לפתור את החידה: מדוע נעשים 40 מה גברים
לקרחים אחרי עברם את גיל ד,־,35 מנשותיהם אחוז שמונה שאך בעוד החומר :
!ועקבותיהם. ללכת עלולות
מין שמן הקרוי בשם סיבום ׳,נוצר על ידי
עולו של האדם.
מומחי האוניברסיטה משחו בשמן סיבום
את גופם של עכברים ושפנים. שער בעלי
החיים נשר כעבור 10— 12 יום. אך נסיון
זה היה רק אחת הסיבות לחשד שהטילו
המומחים בסיבום. הפרשת הסיכום קשורה
בהורמונים המיניים של הגבר /אשר זה
מכבר נחשדו בהשתייכות לגור מי הקרחת.
מומחי האוניברסיטה ייל, ערכו בשנת 1942
מחקר שהקיף 104 סריסים, מצאו כי איש
מבין אלה שנסתרסו לפני גיל הבגרות לא
התקרה׳ כלל. אחרים קמסתרסו בתקופת בג רותם
איבדו שערות מעטות בלבד, שערותיהם
של אלה שנסתרסו בגיל העמידה חדלו לנ שיי•
און זה אומר שיש להצביע על הסירוס
כסגולה נגד נשירת שערות. המסקנה היחידה
ממחקר זה: ההורמונים המיניים של הגבר
חשודים בקשירת קשר לייצור קרחות. דעה
נוספת של מומחי פנסילבניה: הורמונים
אלה עלולים להגדיל את •תפוקת הסיבום או,
להיפך, לפגום באיכותו.

השלג, הראשון. דוקטור סמואל דאר,
שטיפל ביולדת, בדק את מצבם הגופני של
התאומים, שנקראו בשמות רודני ורוג׳ר,
הביע את דעתו. כי ד,ד,פרדה תיתכן בתאריך
מאוחר יו תר.
ב־ 31 לאוקטובר, במלאת לתאומים 6שבו עות,
הם הוסעו, עטופים בשמיכות, לאורך
228 קילומטר אל בית־החולים העומד תחת
השגחת האוניברסיטה של אילינוי. במשך
13 חודש נבחן הזוג על ידי צוות רופאי
בית החולים, שהגיע למסקנה כי ההפרדה
אפשרית, מאחר שלתאומים מוחות ומער כות
דם נפרדים.
הפעולה הראשונה היתר, סידרה של ניתו חים
פלסטיים בהם חדרו המנתחים אל תוך
הראש, הפרידו את עורם של התינוקות,
גרמו לו לצמוח בדרך מלאכותית, כדי שיוכלו
להשתמש בו לכיסוי הפתח לכ שיופרדו ה תאומים.
ב־ 17 בדצמבר ניגש הצוות, שכלל
שני רופאי־עצבים, שלשה מנתחים פלסטיים,
שלשה רופאי הרדמה, שני אורטופדים וחמש
אחיות, לבצע את ההפרדה עצמה, בניתוח
הארוך ביו תר בין ניתוחי תינוקות: הוא
התחיל ב־ 7.50 בבוקר, הסתיים ב־ 8.30 בערב.
קרום המוח היה אחד. המבצעים נת קלו
באלפי בעיות חסרות קדים. כך, למשל,
נדרשו עשרות נסיונות כדי למצוא את דרך
ההרדמה המתאימה לתינוקות רכים כל כך.
הפתרון נמצא בהפעלת גז תחמוצת החנקן,
הידוע בשם העממי חגאז המצחיק (הוא גורם
לעווית הדומה לצחוק אצל מבוגרים).
רק לאחר שחדר איזמל המנתחים אל הראש
המשותף, נוכחו הרופאים, שחששם הגדול
ביותר נתאמת: קרום המוח, המכיל בתוכו
את רקמת כלי הדם, היה משותף לשנים.
הבדיקה הוכיחה שהקרום צמוד יותר למוחו
של רודני, למרות שהוא היד, הפחות מפותח
מן השנים (ארכו של רוג׳ר עם לידתו היד,
47 סנטימטר, בעוד שרודני הגיע ל־ 43 סנטי מטר
בלבד) .הרופאים נאלצו להשאיר את
הקרום.על ראשו של רודני. רוג׳ר מת מאי בוד
דם כעבור שעות מספר.
עתה, לאחר שמלאו לרודני 21 חודש, הריהו
נראה כילד בריא, מפותח ונורמלי. ברם, צפו יים
לו בחייו הצעירים עוד ניתוחים קשים :
לאחר שיחלים כליל מן הניתוח הקודם, תור־כב
על ראשו כיפה מעצם, מתכת או חומר
פלאסטי, שתשמש בתפקיד החלק העליון של
ג לג ל תו, מקום בו היה מחובר אל אחיו־תאומו.

טוענים
טובי הרופאים שבעו״לם: סיכום
או לא סיבו-ם — עובדה היא שהקרחת הנה
מחלה תורשתית. אין כל הסכמה ביניהם
בענין האמצעים שיש לנקוט כדי למנוע
תופעה זו. רבים משוכנעים כי טיפול מתמיד
בשערות ע שוי להרחיק את הסכנה. הטיפול :
חפיפה לעתים תכופות, עיסוי, דיאטה טובה
ומשיחת השערות בשמנים עדינים.
אך כפי שהוכח בעליל, הדרך הטובה ביו תר
להימנעות מקרחת• היא: בחר לך את ההו רים
המתאימים.
רפואה אחד נשאר בחיים
הזוג רויט ו מרג׳ורי ברודי היה \ מאושר
מאד שעה שר,אשר, הצעירה נלקחה מהמשק
שבאיסט־נוולץ, אילינוי, לבית החולים סנט
אנטוני, על מנת ללדת את בנה הראשון.
ברם, שמחתם נהפכה לתדהמה כאשר נודע
להם שנולדו להם תאומים המחוברים זה
אל זה בראשיהם * .אך ימים אחדים לאחר
״החלטתנו
הלידה אמרה האם האמיצה :
נחושה לבקש את הפרדת הילדים. חייבים
אנו לתת להם סיכוי לחיים נורמליים. אך
אם גם יתברר שאין אפשרות להפרידם, נבי אם
לביתנו ונעניק להם את אהבתנו ותשומת
לבנו בכל ימי חיינו.״

* לא היה זה מקרה יחיד במינו: בעולם
הרפואה ידועים כמה מקרים של תאעויס
מחוברים. המפורסם ביניהם: וו וצ׳יאנג אנג,
״וזאומי סיאם״ המקוריים.

רודני בדודי ואחות
אחרי 21 חודש, ראש ללא ב ; סוי.

11 זרודן
11 1י 1

העולם הזח 822

ד ה 11/#ב 7
זז נו ע 7

את ד״ר מקם

ה מ, נ׳

; סכסואודוג 5פסיכ!לו\.

״הנוער סובל ממעצורי!יי
ישנם מקרים נוראים

מערבת
״הראיון המתפרסם להלן ניתן לחב
--העולם הזה י־מרקוזה,
אחד
--ד״ר מקם על ידי המין ביותר׳ בשטח הנודעים המומחים
בייטראל.

שיכו^אב אתה הירטב •טייט לזקוף את שאיפתי
י הנישואים גם על• חשבון,האופי הצכי־י, אופיה
של ילידת׳ הארץ? .

ר״ד מרקוזה פועל זה 50 שנה בריפוי הפסיכו־ל*1ני
של הפרעות מיניות. משך 20 השנים
האחרונות עסק כמקצוע זה כתל־אביב, התענין
במיוחד בשטח זה במשקי ההתישבות העובדת.
הוא פרסם ׳ספרים, חוברות ומאמרים בלתי־ספורים
על נושא זה בכתבי-עת מדעיים.

כן. אך הצד הכספי הוא המכריע.
1־־ מ ־ ירילך * 2״

הדבר נפוץ מאד. יתכן והאחוז לא גדל, אך הדבר נעשה
יותר חופשי. אין מחביאים אותו עוד. להומוסקסואליים
.ישנם •׳מועדונים ובתי קפה. המגע ביניהם קל יותר.

.רו ג שי ם
0ן.״גשנפ*;-ם מקרים רבים שהומזסקסואליים מתחתנים.

כדי להטעות את המשפחה והחברד״ לשים קץ לרכילות.
להקל׳ על המגע עם בעלי אותה סטיה. י ש גם שאיפה
ההומוסקסואלי רוצה בחיי משפחה, באשה
משפחתית.
ובילדים. ישנם מקרים שאחרי תריסר שנות נישואים אין
לאשוך־ מישזן -שך עלזז זזאשסקסובלי. ההפרעות המיניות

בגליון השבוע הבא יפרסם ״העולם הזה״
כסידרה זו ראיון עם רופא־מין נודע, הסוקר
את מצב מחלות-המין כארץ וקובע עמדה מד עית
לגבי כעית הפריצות.
מספר

מה כיחס להפרעה השניה •טדיברת עליה -
חוסר הכשרון הטבעי למצוא מגע כקרב אנשיג
צעירים?־,

ישנם מקרים בלתי־ספורים.

איך אתה מעיין• מצב זה, כהשוואה למצב
בארצות אחדותי?
בשנים האהרונות נסיוני מקומי בלבד. אך דומני שהמספר
גדול בכל מקום בעולם, אלא שבישראל רבו המקרים יו תר

י מהי הסיבה י י ;

מבכבדמ־קו ^{33 אות ההפרעות המיניות׳
האם הנשים?

מתענינים

עתה

כגורל

שמשך עשר שנים היה נדמה להם
כן. יש גברים
שנישואיהם מאושרים. לפעת נודע להם במקרה, שהאשה
אינה מקבלת סיפוק כלל, שהיא אומללה, או שמצאה סיפוק
אצל גברים אחרים. אז הם באים לרופא.

משמע שריבוי ההפרעות כין הגברים עולה
עדי זה שבין הניטים

מתוך אהבו
לגמרי לא. גם לא מתוך יצר. היא פשוט רוצה לנסות
למצוא סיפוק. יתכן שהבעל אינו יודע כלל את מצב אשתו.
בעוד שר,אשד, יכולה להרגיש באופן גופני או(׳ רגש הגבר,
הרי הגבר אינו יכול לדעת כלל אם האשד, באה על סיפוקה
או לא, אם האשד, מעלימה את הדבר ממנו.

מהי הפיכה העיקרית להפרעות אלה?

י זה המצב אצל הכהורים?
גם אצל הבחורות. אמנם, הדבר בולט יותר אצל הבחורים,
כי מהם נדרשת היוזמה.

והאם עלינו להכין שהבחוי־ות פוהדות מפני

להיפך. הבחורים הם הפוחדים מפני התקשרות. אצל
הבחורה הסיבה הפוכה. היא רוצה ל ש מור על בתוליה עד
לנישואין.

׳וזה גורם לתסביכיס׳/
כן. י שנו רי בוי עצום של מקרי בתולים־למחצה, היינו
שבחורות באות במגע מיני מלא עם בחורים, אולם נמנעות .
מן המעשה המיני עצמו. בעבר היה המצב הרבה יותר
טוב. תנועות לחמו נגד תופעה זו. גם באירופה התמעטה
התופעה, התפשט מוסר אמיתי יותר. אך בארץ ״רוצות
הצעירות להתחתן, והן חוששות שאיבוד הבתולים יפריע

להן•

האם ׳מפריע׳ הדבר
נפ שית?

מבהינה

גופנית אי

מבחינה נפשית, מבחינת האופי, אם כי לא מבחינה
רוחנית, מקור התופעה הוא בר צון להטעות, לרמות. מבחינה
גופנית אין זה מזיק, אם שני הצדדים באים י על סיפוקם
המיני המלא בדרך זו.

האם אין פתרון אחרי
בעולם עושים ניתוחים להחזרת הבתולים. זהו ניתוח
קל מאד, כל רופא היודע לנתח יכול לעשות זאת. אני חושב
שזה מתנגד למוסר המקצועי, אבל יש רופאים האומרים
שאם בחור הוא כה טיפש עד שהוא דורש כי בחורה בת
25 תהיה חסרת כל נסיון של חיים מיניים, הרי מגיע לו
שירמו אותו.

הזרעה מ?1ן דמת.

מצד אחד רוצה היהודי להיות ׳ מעבר למושגים ישנים,
ששוב אינם מתאימים להגיון. הוא רוצא להגיע לרמה
חדשה, מתקדמת יותר. ואילו הרגש שלו נשאר ברמה
הקודחת. הדבר היה בולט מאד בשעתו בקיבוצים. רג שי
הבושה והקנאה נראו ליהודים רבים כדבר י שן ומסגר.
לדעתי, אלה הם רגשי יסוד חיוניים, לא רק תופעות
חבר סעיז. ש מ קו תן בסביבת.ז,חברתגח.

*א_ בגש^^אק?,.מעה. געלה .,מאד
,, 3ה הבדלי ם 3י, ה>׳ וי* ,.נ חי ז,

ישנם הבדלים כמו, למשל, העובדה שז מן ההתבגרות
המינית של הנערות היהוייוח מארצות שונות הוא שונה.
אולם יש משהו כלל־יהודי. למשל, הבגרות המינית באה
אצל יהודיה מאנגליה הרבה יותר מאוחר מאשר אצל יהודיה
מפולניה, אך׳ הרבה יותר מוקדם מאשר אצל האנגליה
הגויית.

מדג ההבדל כין איטכנזי לספ רדי?
יש הבדל בנטיה, במסורת, בסביבה. האשכנזים יותר
חסונים, יו תר מוצקים, אך הספרדים הם יו תר בריאים.
אצלם י ש פחות בקורת על הלידה. הדת אצלם חזקה יותר.
יש תלות חזקה יותר בהורים. עכשיו השינויים אצל הספרדים

גדיגיפ י¥נגי־•גד״זעזמ^;א^י2־?י^י* ־*ייזכ•־ה המיני־*,
בדי לרחום 1בריבוי ההפרעות?׳
קשה לעשות הכללות. למעלה מ־ 50 שנה נעשו באירופה
מאמצים להביא הסברה מינית להמונים, אך רוב הנסיונות
לא השיגו את מטרתם. למשל, התחילו בהסברה נגד מחלות
מיניות, והסברה זו הביאה ינתר נזק מאשר תועלת, היא
הטביעה על נפש הצעיר פחד נצחי מפני מגע מיני. בדרך
כלל אני סבור שיש צורך; בהסברה, אך בחוגים קטנים, פהם
יכול המסביר לפתור את הבעיות האישיות של מאזיניו.
קמ*ן־חול*ם_ עו ש הע מ אנ מי ה׳ רבי ם״ ככיוון מוזגיתבבית

ספר?

מנין הרצון המוגבר •טל הנשים לנייטואיס י

הנבונה

השיטה הנכונה היא שר,אשד, עצמה תשתמש באמצעי
מניעה. שיטה זו בטוחה ביותר, באופן יחסי, ואין היא
מפריעה לגבר. ישנם קיבוצים בהם כל הנשים משתמשות
בשיטות אלה. אולם בעיר, כשהאשה צריכה לפנות לרופא,
אין היא נוטה לעשות זאת. התוצאה היא פחד וחוסר סיפוק,
המתבטאים באימפוטנטיות (חוסר אונים) מצד הגבר ובפרי־גידיות
(קרירות) אצל האשה.

מגורל הפרט והכלל. אצל היהודי ישנה התפתחות
מופרזת של הצד השכלי, הרצוני ; ואילו הצד הטבעי,
שמקורו ביצר, מקופח. חיי האינסטינקט מוחלשים. אין
חיי היצר
נורמלית בין אתיקה ור צון לבין סינתיזה והאינסטינקט. ואילו דוקא בחיי המין חשובה מאד סינתיזה
ז י׳ ב ,״.בתי 1מוך. ממילא התנגשות בין השנים.

כיום קשה יותר לאשר, לחיות לבד. לפנים היה לה
רצון חזק יותר לאי־תלות. כיום תופסת הבעייה הכלכלית
את המקום המרכזי במחשבתה. נוספים על כך גם תנאי
המגורים.

ואצל גברים

אצל הגברים המצב הפוך. גדל הפחד מפני הנישואים.
ישנה גם בעייה של שיכון. קשה להתחתן. אם נכנם הזוג
הצעיר לגור אצל ההורים, הרי זו כבר התחלה רניה לנישואיח.

הדבר נעשה בכמה מקומות בארץ, ב שעורי הטבע. הדבר
תלוי במורה. קשה לעשות הכללות. היו כמה תוצאות רעות
מאד, אך היו גם תוצאות טובות. י ש למצוא פשרה נכונה
בין סיפוק יצר הסקרנות של הנער בשטח המיני, ו בין שלילת

יצי־׳׳ 2!$היתה פעם חקירה יסודית •טל בעיי ת

הטין בקרב הנוער הישראלי י ״
לא. הדבר קשה מאד. יש לקחת ב חשבון שישנם הבדלים
עצומים ריד וווזר• הי^יו-עי י 1

מריי

לדעתי, הסיבה היא הדאגה למניעת הריון באמצעים
בלתי־נכונים. הדרך שרוב הגברים נוקטים היא ד,־€01105
* טז קנדז שז מ!** כלומר, המשגל שאינו מסתיים. הדרך השניה,
הנפוצה בהרבה פחות, היא שימוש הגבר באמצעי מניעה.
שתי הדרכים פסולות מבחינה נפשית וגופנית.

הסיבות שונות. רגשי נחיתות, הפחד מפני חוסר כוח
גברא, מוסריות מופרזת, הקשר לאמא. בעיקר, הפחד מפני
נישואים.

מראיין דזע ול ם זז •וזז

לא. מספר המקרים אצל הגברים והנשים שווה. אולם
בעבר השלימה האשד, שלא קבלה סיפוק עם גורלה. היא
לא הבינה שיכול להיות אחרת. עתה התעוררה. היא דורשת
סיפוק. אם אין היא מוצאת אותו אצל בעלה, עלול הדבר
לגרום להפקרות מינית מצדה. היא עוברת מגבר לגבר.

,ביצר. נוצרת -הפרעה ד?

נוב

מראיין ה ע דלס הזה

בז מן האחרון גברו במידה רבה התופעות של 13110ט6] 30
פנסספ&זע* המספר גדל מאד בתשואה למצב בארץ לפני 20
שנה. אמנם, יש לקחת בחשבון שקודם לכן לא היו הגברים
פונים בענין זה לרופאים. הגבר היהודי, וגם הלא־יהודי,
לא התעדן בגורל האשד, במטה. הוא הלך לרופא רק כשהוא
עצמו סבל ממשהו. כיום הוא פונה לרופא כשהפתיחה
האופיינית בפיו היא :״איני יכול לספק את אשתי ! ״
כוונתי לגברים בגיל 20 עד .40

״אין לנו הזדמנות !״ אולם זה
התרוץ הנצחי הוא :
לא נכון מבחינה אובייקטיבית. יש תמיד הזדמנות. הצעירים
האלה סובלים מהפרעה שמקורה נברוטי.

בהחלט כן. היהודים סובלים *מטבעם מרגשות נפשית
מופרזת. בכל העולם גדול אצל היהודים אחוז הנברוזות
והפ?.י 5נ ד ^

^ 1זזז

בשתי תופעות עקריות. ראשית: הפרעות בשטח מציאת
המגע החפשי, הספונטני, בין צעירים וצעירות, בין בחורים
ובחורות. שנית: הפרעות פאתולוגיות המתבטאות בחוסר
כו שר מיני מסוגים שונים.

יותר

ישנם הרבה בחורים בודדים, ולא פחות מכך בחורות
בודדות, טובים, הגונים, מפותחים מכל הבחינות, הסובלים
נוראות מבדידות. אין הם מוצאים מגע בין איש לרעותו.
הדב קיים אפילו בקיבוצים. אנחנו יודעים שחלק מן הנוער
שם נשאר ברווקות !

מכל הסוגים״ כארץ יש לו,מקור גם בתכונות
הלאומיות היהודיות?

ז ^ מראיין 7ל ל לזז עו 5

ד״ר מרקוזה, מה
הפרעות מיניות כ ארץ?

המקרים

סטיות מיניות? ״האם ישנם׳מקרים• ר בי ע של
הומוסקסואליות

הוא לא הסתפק כקביעת עובדות סטטיסט יות
יבשות, אלא ניסה למצוא את הגורמים ה נפשיים
הלאומיים והבלל־אנושיים העומדים
מאחורי עובדות אלה. התיאוריה המענינת שלו
על הקשר כין הנשמה הלאומית היהודית וכין
ההפרעות בחיי הפרט ראויה לתשומת לב מיוחדת,
והיא משתקפת כחלק האחרון של ראיון זה.

שזוג אינו יכול להתגרש בגלל חוסר

במרחב

תקליטי
סימפוניות • קונצרטים• אופרות
2 .9 5 0

הלבנזן

ל י כולל מ״מ

אודו )׳

ת״א, רח׳ דיזנגוף 116

המתנה לכל שמחה

.תלושי״

מגן ומרכך ־את העור
מעודד שזו ף מהיר ונעים

מכיל קולסטרין

המקנה אפשרות לרכוש את
אשר חפץ לבו ב־ 150 חנויות
הגדולות בעיר המאורגנות ע״י .

ארגון לאשראי כע״ם
תל־אביב׳ רת׳ הס .4

בית ספר טכני
של חיל ה או יר
(עם פנימיר).

מתקבלים
נערים
ב ני

16־ 17

שנ ה

למק צז ש ת
ת עו פ חיי ם

בחירות ב\רוש
בשביל המדינאים הלבנוניים, בחירות כל ליות
בהן הזדמנות להעמיד פנים של לוחמים
אמיצים בעד האינטרסים של העם המדוכא.
ב שביל׳ העם המדוכא, הן הזדמנות ליהנות
ממעט רחבות־לב של המתחרים על קולותיו.
מקובל מאד שאדם, הרוצה להשפיע על
המונים שיצביעו בעדו, יוכיח את ערכו. בל בנון
נעשה הדבר ללא כל הסוואה וצניעות
.מופרז ת: המועמד עורך סעודות, מחלק מש קאות
קרים וממתקים באסיפות הפומביות
כהן הוא מופיע, מבטיח. גם מעט מזומנים
למי שמוכן לקבל את עצתו בשעת הכניסה
לקלפי.
הבחירות, שהתנהלו השנה, לא נשתנו, מב חינה
זו, מכל הבחירות. אלא שהפעם הורגש
שיפור ניכר במצבם של המועמדים: אל ה אנגלים,
הצרפתים והסורים שנלחמו על ה השפעה
במדינה הקטנה, נוספו גם האמרי קאים,
עם ערימות הדולרים הירקרקים שלהם.
,דעות למכירה. בין יתר החידושים ש הוכנסו,
היה מטוס פרטי של אחד המועמדים,
שנהג להודיע כל פעם כי ביום מסויים יחוג
באויר מעל לנקודה מסויימת. אתו היה לוקח
את כל הנכבדים המקומיים, להראות להם את
פלאי השמים ולאנשי שבטם את האהבה ה שוררת
כינו לבין מנהיגיהם.
חידוש נוסף, שאיש לא פילל כי יקרה :
שנים מחברי ממשלת סאע ב סלאם, המנהלת
את הבחירות, לא קיבלו די קולות כדי להב־חר
.״זה יכול היה לקרות משתי סיבות בל בד,״
כתב פיליטוניסט ב שבו עון אל־ציאד
הביירותי :״או שהממונים על (זיו ף) הספי רה
התבלבלו, או שנכנס קצת מוסר לחיים
המדיניים שלנו. אולם מאחר שהאפשרות ׳ה שניה
בלתי־אפשרית, נשארת רק האפשרות
הראשונה.״
עם כל הידמות הבחירות לאופריטה קו מית,
יעלו ל שלטון אנשים העלולים להשפיע
על דמות המרחב. הלבנון נחשבה מאז ומ תמיד
לגשר טבעי בין המערב והמרחב, דעו תיה
עלולות לזכות לתשומת לב בשני המח־.
נות.
דעות אלו ניתנות לקניה — על־ידי פרנקים,
לירות סוריות, לירות שטרלינג, דולרים. ית כן
גם ׳שעל־ידי לירות ישראליות. אולם מ שום
מה לא הראתה ישראל כל התעניינות
בסחורה.

טכניים
מצרים נגיב

פרטים בלשכות הגיוס
מורה לרקודים

ללא סבון וללא אלקלי,
צמר וכל אריגים עדינים.
תוצרת ״נקה״ .המפיצים היחידים 0 חברת נורית בע״מ

שדרות קק״ל >ו 2תל־אכיכ

י. רינדזו נסק י
רחוב הקישון .6תל־אביב

גלופות קו

גלופות רשת

צ עד

קהיר געשה. רבבות מילאו את הרחובות
בהפגנות־זעם. מכל מקום נשמעה הקריאה :
״אל התעלה, יא נגיב !״ רדיו קהיר חזר ו שידר
נאומים נלהבים של מנהיגי ההפיכה,
שהבטיחו למגר את האנגלים בכוח. פניות
לצעירים לצאת למחנות אימונים, הודעות על
חלוקת נקק לאזרחים מילאו את האוירה
במתח של שעת ההכרעה לפני הקרב. נד מה
כי עוד מעט י פרוץ הקרב הגדול בין מצ רים
החדשה לבין כוחות הכיבוש הבריטיים
באזור הסואץ.
האות ניתן כאשר הגיש גנרל סיר פרנסים
פסטינג, מפקד הצבא הבריטי במצרים, אול טימטום
לשלטונות המצריים באיסמעליה ש יחזירו
תוך 24 שעות את הטייס אלפרד ריד־ג׳ן,
שנראה לאחרונה בחברת שני קעינים
של שרות הבטחון המצרי. .״אם לא יו חזר
הטייס עד אז,״ הזהיר ,״ננקוט בצעדים נמ רצים.״
הדרך
חטוכה. עברו 24 השעות• .קהיר
הסתפקה בהודעה שאין להיכל קשר עם הי עלם
החייל, תשיב בחריפות לכל צעד אנגלי.
עם תום מועד האולטימטום, זז ו הטורים ה־פריטיים.
יחידות של חיל הצנחנים, בתמיכת
טנקים ו ש ריון קל, הל!יפו את איסמעיליה׳ ה קימו
מחסומי־בקורת בכל נקודות המוצא וה כניסה
אל העיר.
המצרים הקימו זעקה אדירה. תביעת ההמון
״את התעלה, יא נגיב הפכה סיסמתה של
כל מצרים. נראה כי עוד מעט באמת יצעד
נגיב בראש העם לשחרר את האזור הכבוש.
אולם נגיב לא צעד. הוא ידע כי י שנן דרכים
טובות יותר מן ההסתערות העיוורת.
הוא ידע כי אם יפתח בהתקפות צבאיות
נגד האנגלים יהיו לו אמנם סיכויים להשיג
את מטרתו. אולם על־ידי כך היה מגבש נגדו
חזית אחידה של כל המערב, אשר ממנו הוא
עדיין רוצה לקבל עזרה בפיתוח מצרים וחי זוק
משטרו. הוא העדיף לנסות תחילה את
כוחו בשדה המדיניות, החליט ללכת בש טה

הבדוקה של הפרד ומשול.
ההפרדה שנגיב ביקש לנצלה. זו הקיימת
בין ארצות־הברית ובריטניה על אופן הטי פול
בבעיה המצרית והמרחבית. האמריקאים
לא ניסו אף להכחיש כי גישתם למצרים היא
אוהדת ביו תר וכי כל הזמן הפעילו לחץ על
האנגלים לוותר על עמדתם הנוקשה.
שי מוושינגטון. כאשר הימה המתי חות
לשיא, הודיע סאלם סאלח, המיג׳ור ה ממלא
את תפקיד שר התעמולה בממשלת
נגיב, כי חיפזונו של המפקד הבריטי בא רק
כדי להפריע להתערבות אמריקאית לטובת
מצרים .״אנו בטוחים שאמריקה משוכנעת ב״
צידקתנו ושהי׳א תפעל בהתאם לכך,״ הכריז
ברדיו.
׳ השבוע חזר לקהיר סיר בוייאן רוברטסון,
חבר המשלחת הבריטית שניהלה שיחות עם
מצרים, מביקור בוושינגטון. אתו הביא את
ההחלטות האחרונות של שרי החוץ של ה מערב,
תוכנן האפשרי: הודעת ויתורים חשו בה,
שתהיה גם שי למשטר של נגיב, לכבוד
יום השנה הראשון להקמתו.

חנש ־ 0
המי עולי בזו ל
כאשר, במסיבת הפרידה לצוות ישראלוז
(יאה רפורטנ׳ה) ,הביע מישהו את דעתו כי
חמשת הרווקים (מבין ששת אנשי הצוות)
י חזרו נשואים, הציע ישראל מ. כרין,
כגן המפקח על המטבע הזר, הצעה מקצועית:
״מוטב שתתחתנו רק עם בנוח הגוש (המטבע)
הקשה.״
באותה הזדמנות אמר
ראש עירית רמת־גן שופע־ההומור :״ התיז׳
מים (על ההפגנה) בירושלים? פתאום יש
להם מים ! הייתי מבין לו היה זה קורה
ברמת־גן — אצלנו־ זה הרבה יו תר בזול...״
לאחר שהוציא לאור את ספרו הרביעי,
כך לחם ישראל, נכנס מנחם (לחיות, לחיות)
תלמי ל שרות הממשלה, נתמנה כקצין־
עתונות במשרד הבטחון.
התמרמר סגן־אלוף עתר אדר, הסניגור
הצבאי במשפט המחתרת, לאחר שנודע על
בריחתו של שמעוןככר :״מילא, הוא
רוצה לברוח — רצונו של אדם הוא כבודו.
אבל לברוח בלי הודעה קודמת אלי — זה
כבר לא יפה.״
אחרי שנפרדה למעשה מבעלה, הרופא
הצעיר המזוקן אריה ירוסלכסקי, ביש רה
השבוע מלכת־היופי לשעבר מרים ירון:
״התארסתי. בעוד חדשיים אתחתן בפאריס.״
המועמד המאושר: יהודי יליד רומניה ותו שב
צרפת, המדבר עם אשתו־לעתיד, ילידת
גרמניה, באידיש.
אה נטיותיו הבלשניות הפגין ישראל
גלילי במועצת הקיבוץ המאוחד כאלונים.
שעה שאמר :״אנו חותרים כי יחדלו לגהנם
גיהינומים בי שובי הקומונה בארץ.״
שנתיים אחרי שניסה להרוג את אהובתו,
שוחרר הרקדן שחור־העיניים דוד רוסו
מבית־הסוהר, היגר לארגנטינה. כשעבר את
גבולות הארץ היתד. לו סיבה חשובה להו דות
לשר המשטרה, ככור שיטרית, שהת ערב
למענו. סיבת ההתערבות: השלטונות
סירבו לתת לרוסו היתר־יציאה, בגלל עבירה
קודמת: ב־ 1946 נאסר רוסו בחג הפורים
;־ק־ידי שוטרים בריטיים, כשהוא לבוש ללא
רשות במדי מלח בריטי.
שעה שרוב חברי הנהלת הסוכנות נמצאו
באולם הישיבות, נראה ד״ר גיורא יוס־פטל,
גזבר הסוכנות, ב מזנון, אוכל פירות
בכל פה. נימוקו :״תמיד אני נותן —
על כן פעם אחת אר׳2ר, לעצמי לקחת.״

אכרהמי-לן ריניצי,

והפגרים עומד׳ ב תור
כדי להפיג את השיעמום הכללי בכנסת,
הציע סופר הבוקר הוותיק, גכריאל צפ
לצייר את היו״ר
רוני, הצעה מקורית :
באקדח מים במקום פטיש. הדבר יאפשר
לו לשתק את המפריעים בסילונים, ואולי
גם לעורר את הח״כים הרדומים.
הזהיר יוחנן כאדר, ח״כ חרות בעל
העיניים החייכניות :״אם תצביעו בעד חוק
האנטומיה והפאתולוגיה, הגוזל גויו ת מן
החברא־קדישא (ומעביר אותן לצרכי לימוד
רפואי, היזהרו שהחברא קדיש לא תתנקם
בכם כשתפלו בידיה.״
התלונן, ב דיון על אותו חוק, ח״כ הפועל
המזרחי אליהו משה גניחוכסקי :״יש
כאן כל כך הרבה אנשים המטיפים נגד ימי
הביניים, שאפשר היה לחשוב כי הפגרים
עומדים ב תור לפני משרד שר־ר,בריאות ומ בקשים
שינתחו אותם.״

ק 1ל } 1ע

ספורט
סבביו־ו
למכירה: שני ארגוני ספורט
לשתי הידיעות שהופיעו השבוע בעתוני
הבוקר היה למעשה פרוש אחד: הפועל
ישתתף במכביה. לא היה זה ׳לבן חשוב
אם עתוני מצבי הצהירו כי הפועל נכנע
לתנאי מכבי, או *להיפך, כפי שטענו חסידי
הפועל. למעשה היתד, זו חזרה על הושטת
היד מלפני שלוש שנים. גם אז נמושך
ד,״ברוגז״ ז מן רב, גם אז התערבה-הממ שלה.
ההבדל היה רק א-שי גרידא, ברוח
הזמן: לפני •שלוש שנים היה זה בי. ג׳י.
עצמו שסטר על לחיי הניצים, כפה עליהם
להשלים זה עם זה ממש• ערב המכביד,
השלישית. במכביה הרביעית ירדו המניות,
כמו בבורסת זהב. בי. ג׳י. שלח את עוזרו,
טדי קולק, שסיים בעצמו את הפרשה, הפעם
הלפני
פתיחה
שמונה שבועות בלבד
חגיגית.
מה שנראה פעם כמפעל לאומי גדול, הפך,
מאז קום המדינה, ליריד מסחרי בו הצטיינו
סחורות הייבוא בלבד. התוצרת המקומית
הוכיחה פעם נוספת כי היא ראוייה שיארזוה
היטב, ימכרוה בכל מחיר, אם רק ימצא
קונה.

משך כל המרוץ, פערו פה כל אימת. שרוכב
עבר ביעף את אחת ד,הצטלבויות. ואכן, היה
מה לראות. טובי הרוכבים: בריטים ,׳אוסט רלים,
גרמנים הופיעו למסלול, הבטיחו תחי
רות קשה על אופנועיהם המשוכללים. הם
פתחו ב מרוץ שגעוני, בו בלטו כעשרה
בריטניה הצנוד נבהל
עוד בטרם הספיק הסרט התלת־ממדי לע שות
את צעדיו הראשונים על בדי העולם,

כמה דבר סובי

א 1פנ1עים
דה דה לעולם הבא
הטרטור האחרון נדם. הגלגלים פסקו מנוע.
מרוץ האופנועים הגדול של בריטניה נסתיים.
באי האדרה* השוכן בדרום אנגליה, חזרו
;החיים למסלול יו מיו מי. הכבישים, שהיו
מוצפים אך לפני שעה קלה רבבות צופים
נלהבים, עמדו שוב ריקים ושוממים, כאילו
לא קרה דבר.
אולם כותרות עתוני הבוקר שלמחרת המ רוץ
זיעזעד כל אנגלי שקם ממטתו. אי־האדם,
השקט בכל עונות השנה, עורר רעש כה
גדול בקרב הצבור הבריטי שאף טרטור המ נועים
המרעיש ביותר לא היה מסוגל להש תיקו,
לפחות למשך שבוע שלם.
למעשה היתר, זו שוב תחרות ד,יד.ד.
השנתית, בה לחמו עשרות רוכבים להשגת
הבכורה בתחרויות המהירות. כמעט ולא
היתד, חברת אופנועים אחת בעולם שלא
נכספה לזכות בתואר האופנוע הנוחיר ביותר,
ואולי אף בשיא עולמי, שיביא לה פרסום
עצים. הרוכבים היו זקוקים גם הם להצלחה.
לא כל כך בשל השיאים כמו בגלל הפרסים
השמנים.
אולם ככל שהתקדמה הטכניקה, עלה גם
הסיכון, החל להיות כבד מאד עבור הכו כבים
80 .אלף הצופים, שעמדו מרותקים

? £ 0״151

באנגלית :

אופנוען גרהאם בדהירה מסחררת
״גבירתי, בעלך נהרג זה עתה.״
רוכבים מנוסים, שהישגם בקטעים הראשונים
היה כמעט שווה. היה ברור כי כל אחד מהם
ינסה ללחוץ יותר מחברו על ידית הבנזין,
המסוכנות
לא יפסח גם על ההצטלבויות
ביותר.
כאן החלה הפרשה הטרגית. לסלי גראם (,)43
פקיד בחברת ביטוח לונדונית ואחד מותיקי
הרוכבים, טס על אופנועו האיטלקי אוגוסטה,
בעל ארבעה בוכנות, במהירות מסחררת של
220 קילומטרים לשעה. לאחר שנוכח כי
סיכוייו חלשים לעומת מתחריו, ניסה לעשות
את המסוכן ביו תר: לא להאיט את הקצב
בכבובים החדים. התוצאה: האופנוע פגע
בקצה המדרכה, הועף למרחק גדול, התרסק
והתלקח באש. דקות ספורות לאחר מכן נגע
גבר בעל הבעה של קברן בזרועה של אחת
הצופות הודיע לה בשקט :״בעלך נהרג
זר, עתה, בסיבוב מס.9 .״
גראהם לא היה היחידי. אותה תמונה חזרה
ונשנתה ארבע פעמים, עוררה סעיה ברחבי
האי הבריטי, ש תו שביו החלו שואלים את
עצמם: האם זה כדאי?.

כבר מצא הצנזור כמה פגמים שמקדרם ב־מימך
השלישי. במחיאום השעווה, תפו קת
התבליט הראשונה של חברת ווארנס,
ישנה תמונה המראה מחול קנקן סוער בו
מפנות הרקדניות את אחוריהן אל הקהל,
בתנועה תוקפנית.
אילו היה הריקוד מוגש ב שני׳ מ מדי ם, לא
היה בוודאי מרגיז אפילו את הצנזור הקפדני
ביותר, כיוון שכבר היו כמותו בסרטים ל מאות.
אבל בגלל המימד השלישי, מתקבל
הרושם כאילו אברי הישיבה של הנערות
מגיעים ממש עד לחקמיהם של מצופים•
הסיר הצנזור הבריטי המזועזע את המשק פים
המיוחדות בהן משקיפים בסרטי תבליט,
פסק: יש לגזור את הקטע מן הסרט, להר שות
את היתרה להצגה בפני מבוגרים בל בד.

מאת
הקורא

מאוזן

יצחק כ,.

אחד

פאולה

הוא סוחט־דמעות אופיני, ה מיר

101

העליונים; .4

הסכם בינלאומי; .8כל צד במלחמה לצד השני;
תיבות; . 13 העדרה משחרר מאחריות פלילית;

. 10 הודאה לפני איש דת; . 12 סעיף קטן, בראשי

131

161

211

.32 בתוכו; .34 הוכחה, במשפט; .36 פחות עדיף
ספר מלכים קמה מלכות ישראל, בנפרד מיהודה;

מעשרת הדיברות; .23 שפט ;
261

פט שלום חיפאי; .27 המטבע היפאני; .29 חף

.42 מלה תנ״כית לחוק.

יחיאל בן־אליעזר, רח׳ כצנלסון , 106 גבעתיים.

יוסף גרסטנפבר, מגדל אשקלון ת. ד. 13 .

דבר; .41 יו תר טוב מאשר; .43 צו קורפוס״;

סו2

יהודית אליס, גן־השומרון, כרכור.
את פ תרון

מאונך

. 1 :למדינה עוד אין כזאת; .2שי

פרסי
ספרים לפותרי התשבץ
הגיאוגרפי

.35 כן, באנגלית; .36 מלאכת השופטים; .38 אייה,

רות הידיעות של ארגון ההגנה; .3אומתם שה
נמשך;

מברי;
.37 הציג את טענותיו; .40 בפרק זה של

.24 הדמויות המרכזיות במשפט שמחון; .26 שו

צמח רפואי נעים־ריח.

לחוק ולמתוק; . 18 טענת ״הייתי במקום אחר״;

חוק; .30 קובע־פלדה; .31 הגיל הטוב לחופה;

בים, באנגליה של המאה שעברה, במאסר; .21

יבשת מוקפת מים; .39 על פי שניים מהם יקום

ירצח; . 14 תעודת חופשה של חייל; . 15 משותף
.20 הנשיא רשאי לתתה לאסירים; .22

. 16 ספר כריתות; . 17 יהיה, במקוצר; . 19 ממנו

עוול;

בית־הסוהר;

אסור לשופט לנהוג

כך; . 11

.23 מספיק לי; .25 כוח. דוחף; .28 מצוי קבל

יכול הנאשם לההנות; .20 את בעליו היו מושי
מפשע;
.31 היפוכו

בצהריהיום. הנוסחה הישנה: אחד
נגד ארבעה׳ באחד הסרטים הטובים על ה מערב
הפרוע. גרי קופר.
מלוןפאלס. מלון שויצרי מפיאר,
כפי שהוא נראה מכיוון אגף המשרתים.

הילד אינו מלשין

טבריה

של זכאי; .33 גרם

בקצרה

.6עמוד מים; .7מחבר עלובי החיים; .8תושב

קידומת לשבעה

גבורי בעסקיהיער הם עצי הענק ש בהרי
קאליפורניה. ג׳ים פלון (קרק דאגלס),
סוחר־עצים גס־עור, נודד מן המזרח את ה מערב
הפרוע תוך תקווה סי יוכל לשים את
ידיו על כמה וכמה מן הגזעים העבים. אלא
שבאותה סביבה מתגוררת קהילה של קווי־קרים
דתיים והללו מנסים להרחיק משם את
הסוחרים הבאים לחבל ביערות.
לאחר תהפוכות עלילה שונות ולאחר ש אופיו
של פלון מתהפך גם הוא, בהשפעת
נערה קוויקרית יפת תואר (איב מילר) ,ניצ לים
העצים הגדולים ראתם גם הגבורים ה ראשיים,
ממות.
הסרט, שצולם בצבעים בין העצים, מכיל
בתוכו כמה וכמה דברים טובים. למשל :
עלילה הגיונית (עד לפני הסוף) מן המקובל ;
משחק משובח מצד דאגלם ופאטריס זואי-
מור, שיח תרבותי ומתקבל־על־הדעת מן ה רגיל.

סרטים

שבץ משפטי
השופטים

עד רק לנשים משני המינים. זהו המעשה
הנורא בפאולה (לורטה יאנג) ,אשר, המאב דת,
בעת הלידה, גם את ילדה וגם את שווי
משקלה הנפשי.
לאחר זמן, אגב נהיגה במכוניתה, היא
דורסת ילד, נבהלת מן המעשה, ומסתלקת
מן המקום. אבל לא בטרם הספיק הנדרס
לראותה היטב. משנודע לה שהילד לא מת,
היא נכנסת לעבוד, כאחות מתנדבת, בבית
החולים בו הוא נמצא, כדי לכפר בכך, ב מידת
מה, על עוונה.
הילד, שהוא יתום, מחלים, אבל לא לחלו טין:
כו שר הדבור אבד להפאולה מביאה או תו
אל ביתה, מטפלת בו כאילו היה בנה,
מלמדת אותו, תוך מאמצים על אנושיים, ל דבר.
כאשר
פותח הילד את פיו, בפעם הראשו נה
מאז האסון, נמצא, כמחטווי אוזן ממנו,
שוטר. אולם הילד אינו מלשין, ופאולה ני *

צלת מצפרני החוק.
כל זה מאד מעציב: גם את רבי הלב שב אולם,
גם את חובבי האמנות שבו — אלה
ואלה לפי דרכם.

431

התשבץ יש לשלוח במעטפה

סגורה למערכת העולם הזה לפי הכתובת • :
רח׳ גליקסון ,8 .לא יאוחר מ־.29.7.53

חוק הוא כזה; .5העונש המכסימלי בישראל;

העולם הזח 822

וטי ״ נשמע ר[רל גוקשד. וחד.
— ״כן, כן אדוני חוזר הקול בפקודה .״כן אדוני,׳׳-
חוזרת התשובה בקול לא קול. שום דבר לא חשוב עתה,
שום דבר אינו מסוגל להעיר תגובה ורצון, כאילו רובוט,
אתה, המופעל על ידי לחיצת כפתור.

— ״ארבע שנים,״ אני משיב, ולפני העיניים חולפות
שוב באיטיות מודגשת השתלשלות הדברים ברגעים האח רונים
ב חו ץ: בעמידה על הרגלים ובעינים חסרות־ההבעה
נעוצות בקיר שממול, ו מפיו של השופט בעל הדרת הפנים
נשמע סוף־פסוק מנומק ו ב רו ר :״ארבע שנות מאסר עבור
האשמה הראשונה, ששה חדשי מאסר עבור האשמה השניה.
שתי תקופות המאסר תרצינה בעת ובעינה אחת.״ סוף
פסוק לפרשה מצערת והתחלת פרק חדש בכותרת :״חיים,
ללא חופש, בין אנשים חסרי חופש, במקום ללא חופש.״
— ״התפשט נשמע הקול הנוקשה. בעל הקול הוא,
כנראה, אמן במקצועו, כי עיניו החדות חדרו ובדקו כל
סנטימטר ואפילו מילימצזר של גופי. הוא עשה זאת
בפשטות, ככל בעל מקצוע אחר במדינה, ובודאי לא הרגיש
עד כמה גדולים ההשפלה והכאב בחיפוש כזה. אבל לכל
הסתיים, ד,בגדיה הפרטיים
יש סוף. החיפוש המדוקדק
הוחלפו בבגדי אסירים. עמוס מיטלטלים, ובנעלים מסומרות
וכבדות. אני עובר את מספר
הצעדים אל הדלת הקטנה,
העשויה ברזל מקשה, הפונה
לחצר פנימה, שם נמצאים
תאי האסירים, תשעה במס פר,
מהם קטנים, מהם נדוי
לים יותר.
״תקח את המיטה מספר
שש אומר לי סמל החצר,
וממשיך, כשהוא פונה אל ה אסיר
השוכב בה :״ואתה
שם, תישן על הרצפה !״

ללא סדר ״התימני״ ׳.הוא צנום, ו שזו ף, זקנו קטנטן ופאית
לחייו מבצבצות ליד אוזניו. הוא טוען שהוא בן 23 שנה,
אך אפילו הוא עצמו אינו מאמין בזה. הוא דבר במבטא
תימני מפולפל וממולח, כיאה ל תי מד שלא מלאה שנה להיותו
בין צברים דוברי עברית. היו לו לתי^ני הרבה מעריצים
וחברים מבין האסירים, שאוזנם צהלה לשמע המבטא. הוא
דיבר כל ז מן שדר שו זאת ממנו והם דר שו זאת ממנו
כל ז מן שעיניו היו פקוחות ופיו לא היה עסוק בדבר אחר.
ן אם אסיר מכובד צעק שיפסיק כבר, אולי מפני שהאסיר המפולפל המכובד לא אהב ביו תר את המבטא התימני
והממולח, או מפני. שהאסיר המכובד היה עצבני ביותר,
היה המגמגם, שאהב במיוחד את המבטא של התימני, ולא
רצה לפגוע באסיר המכובד, עומד על מיטתו ומציע הצבעה,
״כמו בפר־פז־־פר־למנט,״ היה אומר, ובתמיד במצבים כאלה
היה התימני.נלמשיך לדבר ולפטפט עד שעיניו נסגרו תוך
כדי מילמול משהו במבטא התימני המפולפל והממולח.
הוא נשפט לחמש שנים־ שמהם ריצה כבר׳ ששה חדשים.
אשמתו — הוא הכה את אשתו בת ה־ 16ב ג רזן על ראשה,
ולמזלו נקטעו רק שתי אצבעות ׳מידה הימנית. הוא טוען
כי האשד, דנן רצתה להתגרש ממנו ובקשה לתת לה גט.
דבר שמאד מאד לא. מצא חן בעיני י התימני, שהיה איש
דתי מטבען* והתנגד לגטים באופן עקרוני .׳וכשהיא בלבלה
שפטוני שנות

אסיר x

עינים עצבניות, פוזלו ת במקצת,
התרוממו מעל למטה
מספר שש וננעצו בי. אח ריהן
השתרך גוף רזה ועקום,
שטלטל, זוג רגלים שעירות
הרשימה הבאה היא הראשונה כסידרת הרשימות
נתונות בנעלים כבדות. הוא
שנבתבה בידי אסיר, שקנה לעצמו שב בשעתו על־פזל
שוב לעומתי ובפניו הצי
ידי ביצוע מקרה מפורסב של שוד מזוין. הוא נידון
טיירה משקמה, כאילי אני
לארבע שנות מאפר, שוחרר זה עתה.
הוא שנתתי את הפקודה. לרגע
חשבתי כי הסמל רואה
י המערכת מפרסמת רשימות אלה מתיר תקוה שבי
אסיר מיוחד, אך.נוכ ח תי
תעזורנה לאזרח לעמוד על אורח-החייב בין החומות
לאחר מכן כי לאסירים שפו־ולהכין
א תי הצויד בריפורמה יסודית של בית הסוהר
_טים לז מן ׳ארדך ניתנת זכות
הישראלי, שהתחלותיה כבר בוצעו לאחרונה.
קדימה לי שון במיטות, לעו מת
אסירים שפוטים לז מן
קצר יותר, או אסירים שנש לתימני
מאד מאד את המוח, ולא רצתה להפסיק לבלבל
אר להם ל ר צו ת׳ז מן קצר ממאסרם. מזרוני תפס את המטה ה־את
המוח אפילו כשמוחו היה עסוק בבבא״קמא, הרי רי קד
פנוייה, שסודרה בצורה מיוחדת, בדומה לתרשים שהיה תלוי
עבר כל גבויל. ואם ביקש להוכיח לה, לאשתו, כי הוא
על הקיר, ואחר הפניתי מבטי לראות את אלה אשר בחברתם
באמת מתכוון לזה שהיא תפסיק לבלבל לו את המוח, הרי
ביליתי אחר כך שנה מחיי.
באמת לא היתד, לו ברירה אחרת אלא להכות אותר. בג רזן
על הראש. והוא בכלל לא אשם שהיא שמה שם, במקום
נא ל הכיר1 :זמ\מ\ם. סמל האסירים
שגרם לקטיעת שתים
היד, דבר
שמונח הראש, את
מאצבעותיה.
על מספר 1ישב וחייך את חיוכו העבה והמע שה,
המגמגם. משקלו, עם אפו המעוך ועיניו הקטנות הטפשיות,
מספרים שכשר,שופט שאל את התימני בעת המשפט
היה מאה ושלושים קילוגרם. הוא החל לגמגם מאותו יום,
לפני 16 שנה, עת נתפס על ידי המשטרה בשעת מעשה ׳ .מדוע היכר, אותה בגרזן דווקא, ענה במבטא תימני מפולפל
וממולח :״בחיי זה לא ממני, זה מ־די שמים, אני דיברתי
הדבר גרם לו זעזוע נפשי עמוק, סיבה מספקת כדי שאדם
אליה וביקשתי אותה מאה פעם ואחת לא לבלבל לי את
כמו המגמגם יתחיל לגמגם. אז היה גנב פשוט ועסק
המוח, שעסוק בדברים יותר חשובים, אך היא מאנה לשמוע,
בעבודה קלה. בשפת האסירים פי רו שו: גנב כביסה מעל-
ואז ירד ג רזן מהשמים והכה אותה. בחיי שאפשר מיני דברים קטנים, וכל החבלים, בקבוקים
להחליפם בכסף: כלי מטבח, דודי כביסה ואפילו סירים
״ואם כן איך זה קרה שהגרזן פגע בה פעמיים?״ שאל
שנשכחו ליד המרפסת. בקיצור, אותה העבודה הקלה, שכל
השופט.
גנב בעל שם התחיל ׳בה בראשית דרכו. הוא החל לגמגם
״בחיי,״ ענה התימני כלאחר יד גרזן ירד על ראשה,
עת רצה לגנוב דוד גדול שעמד בחצר, והקים רעש בשעה
קפץ״למעלה וירד עוד פעם ! ״
שהעז להזיז אותו, דבר שגרם להתעוררות בעליו ולאחר
מכן התעוררות המשטרה. הוא נב,1ל עד כדי כך, שמאותו
יום ^הלאה החל המגמגם לגנוב דברים שהם יו תר בעלי
ערך. הוא החל לעסוק אפילו בטיפוס על צנורו ת לשם פריצה
ולגמגם. אמנם, אין הוא מגמגם באותה אריכות כמו אז,
מתחת למיטתו של התימני ישב מכווץ ומכורבל גבר
לפני ׳ 16 שנה. הוא מספר ׳בגאווה כי במשך הזמן למד
בגיל העמידה. קמטים עמוקים חרשו את מצחו ופניו. אדם
להיות אמיץ בעבודה ואין היא מפחד כמקודם, דבר שמסייע
שהזדקן לפני זמנו. עיניו טחו מזמן מראית, ואין להתפלא
לו לגמגם פחות.
על כך: הוא ראה הרבה מאד בחייו, ואפילו יותר מדי.
היא נשא שלושה סרטים על שרוולו ושימש בבית הסוהר
הוא ׳בילה חלקים גדולים ושמנים מחייו על חשבונן של
כסמל אסירים. תפקידו היה לשמש אלחוט־חי: היה עליו
.הרבה ארצות בתבל, ועתה הוא מרצה חלק כזה מחייו על
לחזור על כל פקודה שנתן סמל החצר לאחד האסירים
מלך הגנבים, ובקיצור
חשבון -מדינת ישראל. תו א רו:
בקול רם יותר, ואם הלו אוזניו של א תו אסיר -כבדות
קוראים לו האסירים: מלך. ולמען האמת יש לאמר כי גם
משמוע, כי אז הירי המגמגם חייב לשכנע אותו לשמוע את
מתייחסים אליו. כאל מלך, לפי כל התקג^ז והערכים שיש
הפקודה לאו דוקא דרך האוזניים. גם זה היה חלק מתפקידו.
למושג מלך אצל האסירים בזמננו: אין האסירים מרשים
האסירים לא חיבבוהו ביותר, ובכדי להקניטו היו שואלים
לו לשטוף את רצפת החדר כשמגיע. תורו, ואם מעשנים
אותו :״הי, מותק, איך קיבלת שלושה סרטים?״ הוא
שארית סיגריה בחשאי (בניגוד לתקנות בתי הסוהר, האוסרות
עצמית ובד,ברות קטועות :
היה מהייך ועונה בהכרה
לעשן בחדרים, והעושה זאת צפוי לעונש ממנהל בית
״צצצ־ריך לל־דד־עת ללל־דדד־בר ואז היו עיניו מבריקות
הסוהר) ,הרי את השאיפה הראשונה ממנה עושה מלך.
משמח!־״ כנראה מפני שהתשובה לא ארכה למעלה מעשר
בריאותו של מלך מעורערת היא, ולרוב אחרי נשיפה כזו
דקות.
הוא משתעל כך שנדמה לך שהנה הוא מחזיר את נשמתו
לאמיתו של דבר, סרטים אלה ניתנו לו, עם התואר
לבוראו. הוא טוען, כי הוא משתעל כך מאותו היום בו
סמל׳• אסירים, היות והאחראים הכירוהו יפה. ואין להאשימם,
עי שן במקום טבק קש יבש ש שרף את ראותיו, והוא עי שן
כי הרי המגמגם תרם כ־ 10 שנים מחייו לכל בתי הסוהר
ק^ז מפני שבאותו בית סוהר ׳איטלקי, ימח שמם, לא היה
בארץ ובכל הזמנים. ואיך זה לא יכירוהו? אפילו האנגלים,
דבר אחר לעשן חוץ מקש, שהוציאו מהמזרונים. נו, ואיך
עליהם העלום, הכירוהו והעריכו את כ שרונו תיו כאלחוט־חי
לא ישתעל? אתם חושבים שקל לעשן קש?
בכל המובנים.
מלך מאומן׳ ביריקה עד כדי כך, שכאשר הוא צריך לירוק
את אחת מיריקותיו האפורות והעסיסן ות, הוא עושה זאת
התימני :״הגרזן׳ דד מהשמים!,,
ממקום נתירתו הקבוע עד לכרדל (ביב שופכין שעומד בפינת
התא, לעשיית צרכי האסירים) ואל לגז לזלזל בקליעה כזו,
במיטה מספר 3התכרבל יבין מטלטליו שהיו פזורים

סאת

המדד. ומעשה ביריקת מיוחדת במינה

כי באם נמדוד במטרים ובסנטימטרים את המרחק ממקום
מזרונו של מלך ועד לכרדל, הרי נמצא ש אין הוא פחות
מטווח זריקת אבן של ילד בן חמש״
זוכרני ויכוח ארוך, מלווה באמצעי שכנוע חריפים,
לבין מלך. כל
שהתנהל בליל חורף אחד בין המגמגם
האסירים עמדו• אז על מזרוניהם ו שיפ שפו את עיניהם
הישנות. ומה מתברר: כרגיל בלילות חורף סובל המגמגם
מנדודי שינה, המלווים בריצה קלה, מדי פעם בפעם, אל
הכרדל. באותו ליל חורף פעפעה יריקה גדולה׳ וכבדה מתוך
גרונו של מלך, וללא מחשבה ׳תחילה הטילה כדרכו, בכל
כח מפוחיו למטרה. והיריקה, כדרך כל יריקה •שנמצאת
באויר, מחפשת מקום לשבת עליו, ולא חשוב לה ביו תר
אם לא תעשה את המרחק עד לכרדל דוקא, אם מזדמן לה
בדרכה דבר מוצק אחר לנו ח עליו, והמקום שבחרה אותה
יריקה לנוח בו, היה לא פחות ולא יותר עינו השמאלית
של המגמגם. והמגמגם, הנושא שלושה סרטים על השרוול,
אינו עובר לסדר היום מבלי שיגיב קודם לכן על דבר מוזר
ולא נעים ביותר כמו יריקה גדולה על העין השמאלית.
עלינו לז כור כי המגמגם מכבד בדרך כלל את מלך, אך
הפעם, יצאו מגרונו הברות דחופות ומגומגמות, זועפו ת
וכואבות, כשהוא מדדה בתא למצוא דבר מה כדי לנגב
את הפרצוף הנעלב, פעולה
שנלוו אליה צעקות יצווחות
אפייניות לאסירים ישנים על
הרצפה כשדורכים עליהם ב עת
שנתם. כל זה נמשך עד
לזמן שבו סופרים המפונים
את האסירים בבוקר, כדי ל היווכח
שלא חדר אסיר מיו תר
לתא, ש שיכן בשעתו 14
סוסים, ועכשיו הוא מכיל 26
אסירים.
אותו מעשה של ליל חורף
וגמגומו־גדופו של המגמגם,
שבודאי היה מוציא את מלך
מכליו, אילו היה מבין את
החלק האלפי של א תן קטעי
הברות שנשמעו מקני הנשי פה
העבים והרוגזים של המ גמגם,
לא היה נגמר לנצח,
אלמלי התערבו בדבר כמה
אסירים ומשכו הבטחה מפיו
של מלך שמהיום,והלאה ית אמן
לירו ת את יריקותיו אל
המטרה בצורה קשתית ביותר,
כדי שבעתיד לא תשמש עינו׳
השמאלית של המגמגם, ולא
עין שמאלית של מישהו.אחר,
כמקום נחיתה בלתי רצוי.
״ממש גזלנים הם אנשי החוק, ימח שמם וזכרם,״ הוא
׳מספר פעם .״שמעו את זאת. יום אחד אני מוצא את עצמי
במרסיי. זה בצרפת, אתם מבינים, ובמרסיי זו יש שכונה,
בקצה הצפוני, מלאה כל ט וב: זהב, כסף, נשים יפות.
שהשד יקח את הצרפתים, האלה, הם יודעים לחיות, המנוולים,״
הוא מפסיק לרגע, מכעכע בגרונו, ויריקה מזנקת
בצורת קשת בת צבע אחד, י שר לתוך הכרדל. הוא מחייך
בשביעות רצון, מעיף את עינו האחת במגמגם שרצה כנראה
וממשיך :
לאמר משהו מפוצץ, אך נמלך בדעתו ושתק,
״כידוע לבם אני עובד תמיד לבד, ובאותו לילה אני יוצא
אל אותה שכונה שבקצה הצפוני, ואני מגיע לוילה יפה
ושקטה, ממש מזמינה. חכו רגע, מלך לא טפש, אני מעיף
אבן קטנה בכוח לאורך כל המגרש שלפני הוילה ומחכה,
ולשם מה זד, אתם חושבים?״ מפסיק לרגע, מהרהר אם
הגיע הזמן לזרוק עוד יריקה, מחליט להשאירה עד שתגדל
יותר, מלטף את לחיו הצמוקה, החרושה הקמטים והמלאה
זיפי שער שלא גולח מזה ז מן רב, וממשיך :״לפעמים
יש כלבים במקומות כאלה והשריקה של האבן במעופה תעיר
את הכלבים ואחר כך גם אותי. יש כלב — אני מסתלק,
איך כלב — אני בפנים. צינור יש (אומרים שאין כמוהו
לטפס על צינורות, ממש כמו חתול) כמה תנועות ואני
בקומה העליונה. עובר דרך המטבח — ואני בתוך הוילה.
אני פותח את דלת אחד החדרים שהרוח תכנס באבי אביהם,
בוילות כאלה י ש חדרים כמו פה בחדר זבובים. למזלי
עמדה על הדלפק תיבה קטנה, ככה,״ והוא מדגים בידיו
משהו בגודל מרצפת פשוטה .״יפה — ,להשתגע. אני פותח
אותה, ומפנה את אור פנסי לתוכה פנימה וחשבתי שמישהו
הכה אותי בסנוקרת על עיני. חי אלוהים, התיבה היתר,
מלאה תכשיטים, פנינים ויהלומים מכל הצבעים. הלב שלי
קפץ משמחה. אבל מה, אני ג׳נטלמן, ואני פונה אל התיבה
בל שון מתוקה כמו שאני מדבר לנערה בת : 16 משעמם לך
י קי ר תי? והיא אינה עונה• .ואני חושב לעצ מי: שתיקה
כהודאה, ואני פונה אליה ש וב: אולי את רוצה לבוא אתי
לשאוף אויר צח? היא לא עונה. אני לוקח אותה, דוחף
אותה מתחת למעילי ואני בחוץ. כל הלילה הלכתי ברגל,
מה אתם חושבים שמלך יעשה שטות כזו, לקחת טקסי?
אני מגיע לעיר, ובבוקר אני לוקח ומוסר אותה ליהודי
זקן, סוחר תכשיטים. ומה אתם חושבים? הוא נתן לי
רבע מיליון פרנק. יש לכם מו שג מה זאת אומרת, רבע
מיליון פרנק מבין ותקילין? חי נפשי ויקח אתכם השד אם מיליון הרבע עם ואני
שעה,
חצי
לא עוברת
ושר שרת יפה על שתי ידי נמצאים מהלכים ליד שני או״•
חוק אמיתיים, בני האומה הצרפתית. ואני מבין בצרפתית*
כמו שאתם מבינים בהוטנטוסית, חי נפשי. ומה דעתרם,
אחרי שלש שנים של מנוחה, יצאתי מביט העבוט הצרפתי
בלי הרבע מיליון, בלי האלפיים שהיו שייכים, לי כחוק,
בלי מעילי העליון, שבטח היה שייך לי״כחוק, ואפילו בלי
השרשרת, שילכו לאלף עזאזל. נו, ואני שואל אתכם׳ לא•
גזלג־כ ד,ם אנשי החוק?״