גליון 823 מתאריך 30 ביולי 1953

1בלי כו(ר <ז״בל׳ כועך ו<ז פיי ת

די ק ט טור מוחמר נגיב
נגד מי יכוון אקדחו של בן־פרעה?

מסי / 623 שנה / 16י״ח אב תש־״ג 30.7.1983 /

המחיר 220 פרוטה

העורך הראשי :
אוריאבנר׳
ראש המערכת :
שרוםכ חן

העולם

מציאת המנע

עורך משנה, כיתוב :
יוש

מ״מ הצלם הראשי

הכתב הראשי :

דוד רוביננר

יהודה נבאי

השבועון המצויר
ל אי נ פו ר מ צי ה
רהוב נריקסוז , 8ת״־אביב
(?יד תיאטרו! ״ א ה? ״)
ת.ד . 136 .טל. וזמני) 86785
מען המברקים ולמסרם״
מו״ל: העולם הזה בע״מ
מודפס :
דפוס ישראל בע״ש ת״א.

מערכת :
חברי מיכאל אלמז, דוד ארנון,
נצה נבי, אוסקר טאובר,

משה בן־אפרים.
דב ב. מלבין.

ציירי

יחיאל בשן.
סילבי קשת

שערים :

נפהלי בזם. שלמה בן־דוד שמואל בק. זאב ליפמן, נרט קור. פאול פזנר. פילים רוטשילד.

ראש מערכת ירושלי ם :

מ״מ ראש מערכת, חיפה
חיים כרמל

דור רוביננר

מנהל

מעבדה

דוד טווייג

מ. חיפה.

הראיון המיוחד עם ד״ר מכם מרקוזה על בעיות
המין בקרב הנוער מאלף ביותר...

אליהו

לפני חדשים הזדעזעה הארץ
לשמע הסיפור על מותו
האכזרי של יצחק בהן.
אחרי מצוד דראמתי נעצר
ליד עפולה ישראל הרכון,
פושע מועד שהודה כי הרג
את האיש
כשבוע הבא יפרסם ״העולם
הזה״ תעודה מיוחדת כמינה:
סיפורו הטראגי של
ישראל חרבון עצמו, כפי שסופר
על-ידו בגלוי-לב לכתב
״העולם הזה״ -מיסמן־ אנושי
מזעזע של צעיר שהתמסר
לפשע בכר כגיל בו ביקרו
חבריו ככיתה כ׳ של בית-
הספר העממי.

ברגמן, רמת־גן

מי היה חושב שיש בי כל כך הרבה תסבי כים
מיניים ן..

רמי פוקס, תל־אביב
פעם שמעתי שכינו אותכם ״מין מתון שכזה...״
מה יקראו לכם עכשיו — ״עתון מין שכזה

להור,

יעל

תל־אביב

טיפול שקט ונאה

ד״ר פליכס

לוין, תל־אב־ב

יתכן שלרוב קוראי העולם הזה שנולדו וחונכו
בארץ הכיל ראיון זה נילויים חשובים ומוסמכים.
אם כן, תבוא עליכם הברכה. אולם בשביל אז ם
שחונד באירופה. דברים אלה אין בהם כל חידוש.
הם נלמדו בבית הספר התיכון.

יהושוע ר פ פוו ט, חיפה

סופרי חוץ :
מונטי נ׳יקובס, גבריאל דנון. שמואל מירון

ראש

בין צעירים?

עורך משנה, תבביר :

מ דצח
אח •צחק 3ד.ן ז

המינהלה :

שלמה הררי

משהו אופייני לטיפול בבעיה זו בארץ: עם
סיום הלימודים ערכה גימנסיה הרצליה, תל־לזביב.
תערוכה כללית על כל מיני נושאים. בין השאר,
היה נם חדר הטבע. היו שם מוצגים ועבודות
באמת משובחים. בין השאר נם תיאור מפורט
של נוף האדם. הכל היה שם — חוץ מחלק
למה שאני
מסויים. אני מנית שאתם יודעים
מתכוון...

אברהם כספי, יפו

אם הקורא כספי מתכוון למה שאנו חוש בים...

כמה
אנשים מתלוננים שהעולם הזה נעשה
רציני מדי.
מצחיק, מה?
על כל פנים — הנה התרופה. נקרא לה,
בעברית ,״חמשיר״ .שמה הידוע יו תר הוא
אנגלי — ״לימריק״.
איש לא יודע כיצד נולדה. יום אחד ישב
אנגלי (ואולי אירי, כי לימריק היא עיר אי רית)
וחיבר שיר של חמש שורו ת, בעלות
קצב ו חרוז מיוחד. הצורה קובעת: חמש
שורו ת (מכאן, אם לא ניחשת זאת עדיין, השם
חמש־שיר, בקיצור חמשיר).
העולם הזה העביר את הצורה לעברית,
הכניס את החמשיר כמדור קבוע להעולם הבא.
מאז נתברר כי היא פשטה כמגפה בחוגים
רבים. נערות נחמדות נטשו את אה־בי־לבם
בשעת טיולים, אחרי שהללו שכתו את קיו מן,
שקעו במלאכת החריזה. כמה מן היצירות
אף הגיעו אלינו. כך, למשל, כותב לנו אמי תי
נאמן, מחיפה :
היה היה איש בשם צבי
שהחליט להקים בנק פרטי.
אמר לו ידיד —
יא טיפש ! מי יפקיד
את הכסף על קרן הצבי 7
או יצירתו של דידי :
היה היה איש ושמו חפץ,
שעסק בייצור חומר־נפץ.
על חבית דינמיט
הוא סיגריה השמיט --
--הי ה היה איש בשם חפץ.כפי שתיווכח, יש כמה כללי ברזל. העסק
מתחיל במלים ״היה היה״( .כבר נולדה אס
כולה
הגורסת התחלה של ״מעשה ב אולם
אל תשעה לה. ז ו כפירה מסוכנת ).הקצב חייב
להיות מ שוריין.
עכשיו אנחנו רוצים לעשות מאמץ מרוכז
כדי לדבק אותך במחלה. ובכן: שב (או לך)
וכתוב חמשיר. אתו, עשרה, חמשים, כאוות
נפשך. אם הדבר הוא למורת־רוח חברתך,
רתום גם אותה למלאכת הקודש. את פרי
עמלך שלח לנו, תוך שבועיים, עד יום
. 15.8.53 על המעטפה ציין: תחרות ההמש.יר.
כל היצירות המובחרות תפורסמנה ביתו,
תזכינה כל אחת בלירה אחת, פרט ליצירה
שתזכה לפרס הראשון — עשר ל״י.
אולם, היזהר — :
היה היה גבר בעיר
שניסה לכתוב חמשיר.
הוא כתב וכתב
כתב וכתב
וחיבר, לבסוף, מליוניר.

איש השנה

עתה, ארבעה שבועות אחרי התחלת מיבצע
ס/״ ,50 אפשר להודיע על ההישגים הראשונים.
א ץ הם משביעי, עדיין, ר צון, אולם הם מו כיחים
כי העסק התחיל לזוז.
מאז הוכרז על המיבצע הגיעה העליה, ב צורת
מנויים, ל״. 11,70/0
מה דעתך להיות ה־/<,ס? 11,8001

לא צריכים כגות
בריפורטז׳ה על פיזור הפננת הנשים הדתיות
בשערי הכנסת (העולם הזה ) 822 כתוב: שימוש
בכוח ננד מפנינים וסרבני-חוק הוא כפיה מצפונית.
ומת בנונע לשריפת מכוניות והשלכת פצצות —
האם זהו וויכוח ידידותי כפי שציוו רבנן זצ״ל?

שלמה חנניה, וזל־אביב
כחייל ותיק (צבא פולני, צבא בריטי, צח״ל)
אין לי כל ספק: ניום בת לצבא הופר אותה
לפרוצה.

אליהו וינשטוק׳ ירושלים
בכלל — נמאסו כבר הדתיים הללו. הפננות,
תלונות, כסיות. ברצון הייתי שולח את כולם ינן-
עדן.
חיים ש רון, תל־אביב
אולס ה ד רן ל גן עדן רצופ ה הפגנות טובו ת.
אילו פרצה דליקה בשכונת מאה שערים —
האם אתם חושבים שהכבאים והשוטרים שלנו
היו ממהרים להתיז עליה מים כמו שהתיזו על
המפנינות ! חס ושלום...

יהודית מזרחי, ירושליב•

מסע ״ישראלה״
אני אחד מאלה שעצמו את העינים לכמה רג עים.
אחרי שקראו על מסע ישראלה, שאלו את
עצמם :״למה לא אני? ״

אליעזר שפירא, חדרה
כמה שאנשים מוכנים לסבול — רק בש ביל
לעזוב את המדינה1

אברהם לוי, תל־אביב
המפעל היפה ביותר שהיה מזמן, כל הכבוד לששת
ההכרה ונם להעולם הזה. המשיכו ועזרו לרבים
כמותם.

יוסף בן־חורין, חיפה
בשביל זח לא צריכים ימאות. צריכים רק קצת

בחירות כחצי גרוש
הבחירות בלבנון (העולם הזה ) 822 הן דוגמה
מצויינת למנהיגינו. חבל רק שאינם נוהנים לפיה.
לפחות היינו זוכים במשקאות קרים חינם (ודרך
אנב: אולי היו מחסלים קצת אחד את השני). .

יעקב חסון, טבריה
...נניח שהיינו באמת מתערבים בזירה הפולים ת
בלבנון — מה היה יוצא לנו מזה ! לכל היותר מ.ת
של חומוס וששליק.

שלום

בן־ברוך, וזיפה

שלא לדבר על קבאב בהשפעה פוליטית.
אתם יכולים ללעוג כאוות נפשכם ללבנונים. אבל
הם העם היחידי בכל המרחב שיודע לעשות הי-ס,
הם מנצלים את המזרח ואת המערב — ומצפצפים
על כולם ביחד.

לדעתנו אין זה נכון כי ששה הבחורים הם דר
ניצנים הראשונים לכבוש הים — זוהי פרטיזניות.
(הניצנים האמיתיים הם) אותם עשרות בגי הנוער
אשר יצאו בימים אלה להכשיר את עצמם לקראת
עתיד של ימאים ודייגים עבריים.

נסים ומאיר, גרעין פל־ים ,״נחשולים״

יש סיכה לקרחת
הידד ! ניליתם סוף סוף את סיבות תקרהזת
(העולם הזה 822 יותר מדי הורמונים גבריים ,
פחות מדי בחירה נכונה של הורים, קרקפות צרות,
כובעים רהבים ...ואני תמיד חשבתי שאדם הוא
קרה מפני שאיו לו שערות על הראש...

הצורה החדשה
ראובן

אינהורן, חיפה

דב דון, שטוקהולם, שודיה

אתרי שראיתי את תצלומי הריביירה אצלכם
(העולם הזה ) 821 החלטתי לבקר שם. מאז אני
מבקר במקום בקביעות. זהו מקום נפלא. מריע
לא אמרתם זאת בפירוש במאמר שלכם?

אליעזר ש שון, תל־אב״ב

במשד שנים רבות מתרחצים אנחנו מול, סלע
אדם״ ועכשיו הוא נמצא באזור הטנור. ד :ר ׳.ר
מנונד לדברי יו״ר מועצת בת־ים. שהודיוי כי
בעיטת הסנור לא התרחצו בשנים עברו.

טוביה רפואה, חולון

ניניו בן־פובים, חולון

מי אשם לגרמנית

דבר אחד לא הזכרתם: החוף האמיתי. אולי
הטוב ביותר בארץ, נמצא מחוץ לשטח הטנו־.
אולם לא לצד תל־אביב. כי אם דרומה.

עליזה שטרק, בת־ים

השרכ משפיע
על כל הצרות של האיש הקטן, יש לכם מה
לכתוב. רק על המכה האיומה של השרב לא
בצאתם מה לומר. לדעתי זוהי נבזות. יחם שפל.. .
ואני חושב שאתם 1

אוריאל הדר, תל־אביב
איזח התחממות !

הדרכים הרעות

עשר שנות מאסר

לפני למעלה משנה (העולם הזה ) 757 סירסמתם
חידון מצולם. בנליון שאחרי זה הניב אחד ה קוראים
-על טעות גסה שעשיתם בצרפכם את שש
סנחם ספיר לתצלום של יוסף ספיר. תשובת ה מערכת:
הסמקה.
אד כנראה שהסמקה זו לא היתה מלאה. ב רש
מה על ישראלה (העולם הזה ) 822 שוב ;י-
שנתה טעות זו. ויצא כי מיניתם את פנחס ספיר
לשר התחבורה.

כל ״יריות לאור היום״ (וזעולם וזזוז — <822
זוהי יריח בנב בלילה לתושבי מדינה זו ש ואה
בין מסתננים ערבים לבין מעפילים יהודים —-
פשע המור.
עשר שנות מאסר?מסתנן הנונב נבולות בלי ווי
מזוין הן עונש קל למדי — עונש בזח בתאים
יותר לכותב המאמר.

עזי

שאלתי הרבה אנשים המכינים נם פרק בספרות
לדעתם על העולם הזח. הם ענו לי שהוא עדיין
העתון הטוב ביותר בארץ.

מזדמן לי לראות עתה, אחרי 20 שנות ישיבה
בארץ, ח״ עם המנונדים בתכלית לצורת הח-ים
שלנו. המדובר בעם השוודי. החל מילדיו המתעסקים
בספורט ובצופיות אל־מפלגתיים. שעיקר
חינוכם הוא לבריאות; .לעזרה לזולת ולאזרחות
טובה של שהדיה — סבלי לקבוע על-ידי איזו
כרלנה אפשר להיות אזרח טוב — ועד למב-יריט
הממשיכים להיות חיים בריאים וחופשיים. ו לי
בפיה דתית כלשהי.
אג מתחיל להאמיז כי לא ייעקר אצלנו שוי ש
הרע. כל עת לא יפסיקו תנועות הנוער לחני•
תינוקות מבית רבן למפלנתיות בלבד. וכל עוד
לא נוכל לנדל אזרח ישראלי אתיו, שהה זכויות
(שיפעל) בראש וראשונה למען ארצו.

העולם הזה לא נקט עמדה. הוא נוסר איג־פורמציזה
על שני צדי הבעיה.

דניאל לר, תל •אביב

יצחק פלדמן, בארישבע

י. צ ,.תל־אביב

כת-ים

בשעת החצנה הראשונה של סרט שוויצרי דובר- עלו גרמנית, בקולנוע ארמון דוד. תל-אביב,
כמה צע־כים על הבמה וכאות מחאה על אי־הבנתם
את השפה או על רנשותיהם הלאומיים
החלו צועקים בקולי קולות דברים בלתי מובנים
לקהל.
מי הם צעירים אלה אשר אינם מתביישים לצעוק
ולעלות על הבמה בהצנת סרט שויצי טהור אשר
נוצר בציריך, בידים שוויציות, נקיות מכל עוול
כלפי היהדות? ומה האשם אם שסתם היא שפת
הגרמנים האנטישמים — אלא בסיננון אחר?

דם — והרבה מזל...

חיים ברזילי, חיפה

עוזי שול מן, תל !.ביב

חיים ליכטר, ירושלים

מכתב־ס
לדעתי לא יכול להיות כל ספק מי איש תשנה
של תשי״ג: מכם גלזנר מפקד ישראלה, האיש
שמתח קו תחת ארבע שנות אדישות והתנוונות
של הנוער העברי...

עברית ואנגלית
מכתבו של ד״ר ש. גולדשטיין (העולם הזה
, ) 822 שהתלונן על כ״ אתם מרבים להשתמש
בפגוקים אננליים בתיד כתבותיכם. מפריע מיוד.
אמנם נולדתי בארץ ושפת אמי היא עברית —
אד בכל זאת אני חושב (שהיא) שפה בלזי־אנושית.
לדעתי השפה האנגלית היא חיפה שב־•
עולם.

מבני הנוער העובד אשר אינם נמצאים במסגרת
מפלגתית (דהיינו, בתנועת נוער כלשהי) .יוצא
שרבים מבני הנוער נאלצים לבלות את חופשתם
בסחנק ובשיעמום העיר, כתוצאה משתי סיבות
עקריות: כספית וחברתית. לצאת לבית הבראה
הוא לוקסוס בשבילנו.
.חשבתי הרבה בדבר והגעתי למסקנה כ׳ רי,
העולם הזה יוכל לבוא לעזרת אלה ולארגן איזה
טיול לימים מספר. למשל, טיול ברנל יחיש־או
לירושלים, או משהו דומה.

אלי תבור תד־אביב
יא־אללה...

ויזנפלד, בני־ברק

העולם הזר, מסטיק שוב.
נשלח לבדיקה פסיכיאטרית.

עו רן

כל הנזפור לא נונע כלל לענין האמתי, שת: 8 .
השמוש בהוקי הדיכוי של המנדט. לא אכפת ש ישתמשו
בהם ננד מסתננים — רוצחים. אבל
משום מה אין לי הבטחון שלא ישתמשו בהם
נם ננדי באחד הימים.

חכיתוב

מה חסר לנוער?
הנני תלמידת נמנסיה בתל־אביב בפגרת הקיץ
השנתית. כמוני נמצאים עכשיו בחופשה רבים

אליהו בלומברג חיפה

תמיד נהניתי לקרוא את העולם הזח. איני חו שבת
שצורתו החיצונית, הדפום או הניר הם ש השפיע!
עלי. אלא העתון כשלעצמו, המאמרים,
העתונאים, הצורה המלבבת שבה נמסרו החרשות
וההערות.
אציין שאם כי פה בארצות־הברית יש לי את
לייף, לוק ומאות שבועונים אחרים, אני מעדיפה
את העולם הזה. אם תקבלו את דעתי, אשווה את
עתונכם לטייס פה. ולדעתי העניה, טייס הוא
השבועון בארצות־הברית.

השוטר: אבל אדוני, אתה
יודע...

בודע מי ווקסמן, לוס־אנג׳לס, ארה״ב

עזוב אותי ! לא

ברצוני לציין בסיפוק רב את החידושים הרבים
שנעשו בצורת השבועון. אני תפילה, יחד אתכם,
להצלחת משימתכם בדבר תפוצת העתון ומצפה
בכליון עיניים ליום בו אזכה לראות את העולם
הזה באיכות ובכמות של השבועונים השונים ה מופיעים
בחוץ־לארץ.

רב״ט שבתי בן־ארויו, צה-ל יז עדל כעיות המין
שמחתי מאד לקרוא את הכתבה. אולם, ייצערי
הרב, לא מצאתי במאמר מאלף זה, שום ס ודיו
לשתי בעיות שעוררתם, ואשר בהן הנני סתלבט
במיוחד. ובודאי רבים אחרים כמוני מתלבטים
בהן.
א. כיצד להתנבר על סבל הבדידות המציקה —
כלומר מה הם הצעדים המעשיים שבהם ווששר
לנקוט כננד מכה זו ובהתחשב עם רנשות בושה
ונחיתות) ;
ההפרעות השטח
ב. כיצד אפשר לתפל את

סלח לי אם אני מטריח אותך.
אבל אתה מבין...
הפושע: לך קי --

השבועון ה מצוי״
לאי ־ נסורטצ-ץ

פסוק השכוע
נשמע במסדרוני משרד ה אוצר
בירושלים :
״אל תהיה גאס ! ״
משטרה חקירת טרוריסט לפי הנו הל
החדש (תקנות היחס לק הל,
תיקנן).
השוטר :

אדוני הפושע.

הפושע :
יודע כלום !

השוטר: הרגע אדוני, הר גע.
סיגריה בבקשה י אני
יכול להביא לך משהו לש תות?
אני רק רוצה לעזור

!הפושע:
צריך עזרה !

רו צ ה!

הש!טר: אבל אני צריך.
יש לי אשר. וילדים. יפטרו
אותי. אני אגווע ברעב. אם
לא למעני, למענם. הם יצטר

לפשוט יד...
הפושע פורץ בבני, מודה.
נכנס בנו של השוטר, מנשק
את ידו.

רפואה
ד״ר הרמן וו. סביסלוצקי,
המומחה הנודע לפסיכו־תופ־עולוגיה,
גילה סוג חדש של
אוסו־סוגסטיה שנפוצה לאח רונה
בין בנות הארץ. המח לה
היא קייזריטיס, אשר ב שלביה
המסוכנים יו תר מת פתחת
לקרייזלריטיט.
ההמשיר היה היה איש בן־בליעל
שנהג באשתו לזרוק נעל.
יום אחד הוא שכח,
אז אמרה היא :״אם כן,
לא אוסיף ל מזוג ל ן רעל.״

העולם ז<ז>ו 823

נגיב -

בן־הברית

מצרי מתעוררת, נגיב מחשל
חרב לאומה חדשה בת 2 2מיד־
.11לרגע? ט היה נדמה
שבן־בדית? לישראל, אול
הרגע עבד. מדינ תישראל
הבנתה עודר לשיחדוד הל אומי
המצרי. היא תמבה בכו בש
ה 1ר, שבניה שפבו את דמם
בדי לגר שו מארצם שלהס.

מדוע

* יייי

יוזב א שי (סרן) גבה־קומה, התכונן להתקפה יהודית. גמאל עבד אל־נאסר, מפקד פלוגת קרבית בחיל
המשלוח, הירהר באותן השאלות שהעסיקו את מוחמר נגיב ; גם הוא כבר הספיק להיפצע ול חזור לחזית.
ליבו היה מלא שנאה כפולה: ליהודים שפצעו אותו ולאלה ששלחו לחזית צבא בלתי־מוכשר ללחימה,
אשר מאחוריו לא עמדה חברה מחושלת, המסוגלת לנהל מלחמה. בליבו התגבשה ההחלטה: צריך לשנות
את המצב, להכניס מהפכה בחיים המצריים.
לא היתר, זו החלמה סתמית. מ שן שנים ליכד עבד אל־נאסר קבוצת קצינים צעירים, שגברה בהם
ההרגשה כי יש לשנות משהו. משך שנים אלה השתעשעו בכל מיני רעיונות, שהשתרעו מן הקומוניזם
ועד לכיבוש הסודאן ואפריקה הצפונית בכוח.
בזה לא היו קצינים אלו שונים בהרבה מרוב בני המשפחות העשירות של מצרים: מפונקים, חסרי-
תכלית, ריקניים, אשר התעסקותם העיקרית היתה רדיפת נשים ותענוגות.
מלחמת ארץ־ישראל שינתה את הובר. הקצינים היהירים עברו את כור ההיתוך הקרבי, מפלותיהם
גיב שו בלבם את הכרת המצב האמאי של א ר ^ .כשחזר לביתם, היוו חומר מ צוי ץ לביצוע הסיכה.
גמאל עבד אל־נאסר היה הרוח

לפני שע ת האפס .

ב־ 21 ביולי , 1952 לפני שנה ב ד *
השעה לפעול. אנשי פארוק בצבא ^ די׳
המהפכנים. הם קבעו את שעת
שעות אחדות לפני שעת האפס^,
(מיג׳ר ג׳נראל) מוחמד נגיב. הוא
החולים בעזה, בשיחה הארוכה שהיתה״

יטו $בד אל: אסר ועשרת הקצינים שליכד סביבו, כי הגיעה
ת הסאה$ ,יתד, סכנה כי סוכניו יגלו בכל רגע את קבוצת
עבד אל־גאסר על דלת דירתו הצנועה של הליווה
שהיתה לו עם הקצין הגבוה, כשהלה שכב בבית־בה
גילה נגיב את המרירות שמלאה את לבו נגד

המשטר ששלח אותם לחזית.

הפניםפנינגיב. בראש צועד נגיב. אחריו כל העם המצרי. כדי להדגיש את
האחידות והליכוד השוררים ב שורו תיו, צייר הצייר המצרי־הארמני סארוכאן את
כל העם מם פנים אחידים: פני נגיב. כולם צועדים כשעיניהם נשואות לודימה.

לעבד אל־נאסר היתד, הצעה מפתיעה: נגיב יופיע בפני העולם כמנהיג ההפיכה. הוא ידע כי לא
די לקבוצת צעירים לאסור את חברי הממשלה ולתפוס את השלטון, כדי שהעם יראה בהם מנהיגים.
הוא ידע גם כי בעיני העולם כולו יופי עו כקבוצת הרפתקנים, חסרי־תכלית. הסכמתו של נגיב, איש
צבא מן השורה הראשונה, היתד, נותנת להפיכה משקל של רצינות, הופכת אותה לעובדה בין־לאומית.
נגיב הפכים. ההפיכה בוצעה.
היא חוללה מפנה היסטורי במרחב השמי — מפנה שלא נפל בחשיבותו מהכרזה מסויימת שהושמעה
50 חדשים לפני כן באולם המוזיאון של תל־אביב, מרחק 423 קילומטר מקאהיר.

מהלומה בקת הרובה
האיש והמהפכה היו שניהם

תוצרת ישראל.

שלושה יהודים

יצרו אותם :

דוד

בן גו ריון,

ש מעון

החובשים והרופאים בבית־החולים הצבאי שליד עזה
היו מופתעים ביותר. ז ו הפעם הראשונה שנזדמן להם
לראות קצין בעל דרגה כה גבוהה מובא על אלונקה.
פצוע מעל לדרגת סאג (רב־סרן) היה תמיד יוצא מן
הכלל, אך איש לא זכר אמירלאי (אלוף) שנפצע בחזית
הוותיק שבין עובדי בית החולים, סיפר כי פעמייב
לפני כן כבר שמע על אמירלאי שנפצע בחזית, אלא
שבשני המקרים היה זה אוחו קצין שהובא עתה, בשלי שית,
לבית החולים: מוחמד נגיב, מפקד הבריגדה
הראשונה של חיל המשלוח המצרי בחזית ארץ־ישראל.
בחדר המיוחד שהוקצה לו שקע האמירלאי, שחזהו היה
נקוב רסיסים, בהרהורים. כבר אחרי פציעתו הראשונה,
בכיבוש ניצנים, ה ^ א בריו ־ לדרגה לבל יסתכן כלי
כך ב שורו ת הקדמיות. אך ב>?2ע שהחלים, התיצב שוב
בראש מפקחעל/׳הוא לא פוחד ^היהודים,״ סיפרו עליו
החיילים.

לידו ת של ח0ן 3ו

לא היה
הקצין
כי לא ירא
כל פעם שניצבו

מוהמד נגיב, בן
בת־כפר סודנית,
לבו היה מלא חרוה
היהודים.

בלילות ארוכים של חשבון נפש הוא הבין כי לצבא
המצרי לא היו כל סיכויים לנצח במלחמתו. הוא ראה
בבירור כי מצבם הנחשל של הערבים, בורותם, רמתם
הגופנית והנפשית הירודה, נטלו מהם את האפשרות
לעמוד אף מול כוח כה קטן כיהודי ארץ־ישראל, בעלי
המבנה החברתי המעולה.
כחייל עשה את המוטל עליו, יצא למלחמה. אולם
גם דבקותו המקצועית ואומץ־ליבו׳ הקרבי לא יכלו
לטשטש את השאלה הגדולה: לשם מה נלחמים המצרים
בנגב, מדוע נשלחו אלפי חיילים למות בנכר?

שנאה כפולה >.־י יי
38^ 1

המנג ׳ 2ד!
והמשטד

המלוכני.

משך

שתי היפהפיות המתחרות על הכסא המוסיקלי, לפי מנגינת נגייב, מסמלות את המשמר הרפובליקאי
חודשים רבים סירב נגיב לומר בפירוש מה יהיה משטרו — עד שמנה את עצמו לנשיא הריפובליקה.

על גבעה קטנה, מול נגבה, שכב אותה שעה בחפירתו,
(״גבעתי״) אבידן והחייל הקרבי הישראלי. כל היסודות של המהפכה המצרית — ושל שאר המהפכות
הרובה הישראלי כדי
הערביות — היו מוכנים לפני כן ! היתר, דרושה המהלומה הגדולה של קת
להפכם לעובדה.
כי כל ערבי הבין שהמלחמה לא נסתיימה במבואות עזה. חייליו של יגאל אלון, שהגיעו ל א בד
עגילה, היו כצופר אזעקה. היה ב רור לכל אדם בין קהיר לבגדאד, שישראל הפכה לגוף חי במרחב,
שהיה צורך להשלים עמו או להילחם נגדו עד הסוף, יהיה אשר יהיה.
הבחירה לא היתד, רק בידי הערבים. היא היתד. גם בידי קומץ האנשים שי שבו במשרדים בירושלים
ובתל־אביב, היו אחראים לגורלה של מדינת ישראל.

״אנו רוצי לשמוע״
ימים מעטים אחרי שהטנקים של נגיב הוזנו את שערי ארמון ראם אל־תין באלכסנדריה, קם דוד בן־
גו ריון באולם הכנסת, השמיע ה צוד ה. הי ס טו רי, הוא ציין את דברי נגיב, שהודה כי התנגד מראש
לפלישה המצרית בארץ־ישראל. קי 4נ * ו ד בן־ג^ריון נ §יד הישראלית מושטת לשלום לשליט החדש

של מצרים.
משך כמה שעות עצרו אנשים ר ב ^ משני עברי מסך החול את נשימתם. הרבה מאד היה מונח
על כפות המאזנים: גורלם של יעגייעמים ) ,אשר המאבק ביניהם הוא עתיק ככתב החרטומים על
הפירמידות. כעבור יומיים באה תשובתה של קהיר. היא לא היתר, תרועת חצוצרה, אולם ההד שלה
במסדרונות הדיפלומטיים בבירות ה עו ל ^ היה מ ש & ע בהחלט. אמר דוברו של מוחמד נגיב :״לא קבלנו
שום דבר רשמי מממשלת ישראל.״ בשפת הדיפלומטים, שכלליה חזקים יו תר מכל שפה אחרת בעולם,
היה פ רוש הדבר: איננו דוחים את ההצעה. רציננו לשמוע פרטים. הצעד הבא חייב לבוא מתל־אביב.

פאי שה כ בי ת קפה
העולם לא שמע עוד על כל הענין. אולם היה לו המשך סודי וכמוס. הוא היה אופייני מאד.
בבית קפה בלונדון נעשה הצעד. לא היתד, זו פניה דיפלומטית, שום מגע רשמי לא קויים. מזכיר
שני בצירות הישראלית, צעיר בשם יהושע תדמור, נפגש עם צעיר אחר * ,יו עץ ליד שגרירו ת מצרים

החתןהמאושר. עם ביטול המשטר הקו-דס, ביטל נגיב גם את התחוקה.
קריקטורה זו מתארת חתונה ערבית טיפוסית, כשנגיב והממשלה מובילים ביניהם
את חתן המאושר — החוקה החדשה — לקול תרועת ההמונים המאושרים.

בלונדון.
אותו יועץ נמנה על מקורביו האישיים של נגיב מימי ילדות, כאשר הוריהם שכנו בית על יד בית.
הוא כבר נפגש לא פעס, בלוויית עוד כמה מאנשי השגרירות שגילו בטיוח) סוציאליסטיות, עם אנשים
מהצירות הישראלית, ונאומו של בן־גו ריון מילא אותו התלהבות.
בפגישה עם תדמור, שלישה ימים אחרי הנאום, הודיע המצרי כי העביר לנגיב סיכום כל השיחות
שהיו להם עד אז. נגיב ענה לו במכתב תודה, ביקש ממנו להעביר, דרך קשריו האישיים, עצה לממשלת
*.אשר, מטעמים מובנים, אי אפשר לפרסם את שחו.

קרכנות האתמול* ־ סכנת המחר

י שראל

נכים אלה, הצועדים בגן העיר של תל־אביב,
הם חלק מן המחיר הכבד אשר שילם הנוער
העברי כשדות הקרב מיל צבאות ערב. אם
תחודש המלחמה, יתקתקו עוד קביים רכות
בחוצות ישראל. האמנם מעונינת הממשלה
במתיחות כגבולות, בניתוק מן המרחב ץ

למצרים היו הרבה יותר אבידות במלחמת
פלסטין. נכיה גם בלטו הרבה יותר כיד
האובלוסיה. בי הממשלה המצרית, ששלחה
אותם למלחמה, לא דאגה להם לשיקום. עד
אשר בא מוחמד נגיב. כחייל קרבי שנפצע,
יודע הוא היטב מה פירושה של מלחמה.

מצדי

ישראל. העצה: שישראל תעביר למצרים, רשמית, את תוכן הנאום, באמצעות גורם ניטרלי,
כארצות־הבר־ת או האומות המאוחדות.
תדמור העביר את העצה, הודיע לממונים עליו כי לצד השני ניתנה סמכות להכנס לשיחות
מפורטות יותר.
משרד החוץ הודיע לצירות בלונדון כי אין רואים בקריה טעם בשיחות על רמה נמוכה.
ההזדמנות החד־פעמית הוחמצה. כעבור כמה חודשים נשמעו שוב המנגינות הישנות
ברדיו קאהיר. אמנם, לא היו אלה מנגינות של הסתה לסיבוב שני. אולם ממשלת מצרים
הצטרפה בפירוש לחזית האנטי־ישראלית.

ל של ם אח המחיר -לא
מה היה פשר התנהגותם המוזרה של דוד בן־ גו ריון ושל ראובן שילוח, מי שהיה אז
יועצו העיקרי לעניינים מיוחדים אלה? האמנם לא רצו בשלום עם הערבים? האמנם היו
מעוניינים במלחמת־נצח, במצור כלכלי, במתיחות על גבול עזה, בחסימת תעלת סואץ בפני
הדגל הישראלי, בניתוק מן המרחב? !
שניהם, לו נשאלו, היו מכחישים את הדבר בהתמרמרות
כנה. אולם דרכי הפוליטיקה אינן כה פשוטות וישרות.
בי. ג׳י. היה מוכן לשלום — אולם הוא לא היה מוכן לשלם
את המחיר. לא היה זה מחיר של אדמה ופליטים. היה זה
מחיר הרבה יו תר גבוה, הרבה יותר מהפכני.

רק כרי ח מלחמה

• הלבנון, קטנה ומפורדת, עסוקה מדי בתככים מפוקפקים ובמסחר מפוקפק לא־פחות,
קשורה קשר הדוק במערב.
נשארה רה ישראל, המעצמה הקרובה ביותר לתעלת סואץ.
שלום בין ישראל ומצרים לא יכול היה להיות פיסת ניר מכוסה פרזות. שום ערבי לא
היה מעונין בשלום כזה. שלום זה יכול היה להיות רק ברית־מלחמה בין בני פרעה ובני
משה, נגד הכובש הזר ששלט על ארץ סיני.

הכקע הראשון כחומה
הברירה לפני ד יי בו־גו ריון היתד, בדיוק אותה ברירה שעמדה, להלכה, לפני היהודי
הראשון שהביא את הדגל הכחול־לבן לאדמת השממה של פלסטין: לכרות ברית עם התנועה
הלאומית הערבית לשם סילוק הכובשים הזרים למיניהם, או לכרות ברית עם הכובשים
הזרים נגד שאיפת־השיחרור של עמי המרחב.
לדעת הערבים. בחרה הציונות, מן הרגע הראשון, בדרך השניה. היא כרתה ברית עם
בלפור, עם עבדאללה, הבוגד המכור, עם האומות־ד,מאוחדות
ועם האמריקאים. היא היתד, ראש־הגשר של השלטון הזר
על אדמת המרחב, ממש כמו הצלבנים השנואים, אשר
דורו ת -של ערבים לחמו נגדם — ויכלו להם.
עתה הזדקרה הברירה הישנה שוב. נגיב התכונן למלחמה.
ישראל יכלה להתיצב במלוא קומתה לימינו, להכריז על
התנגדותה הנמרצת לבסיס האנגלי ליד גבולה הדרומי. היא
היתד, יכוה להבקיע על־ידי כך את הבקע הראשון בחומת
האיבה הערבית.

מוחמד נגיב וחבר הקצינים קיבלו לידיהם את רסן השלטון,
כשמסרה אחת לוהטת בלבם. היתה זאת המטרה שלהטה
בלב כל צעיר מצרי הגון מאז ינק יחד עם חלב האם את
סיפורי־הזועה על הטבח האיום שערכו הכופרים הארורים
למראית עין איו ישראל הקטנה יכולה לתת הרבה למדינה
הגדולה ביותר במרחב, העולה עליה פי 55 בשטחה, פי 1
ב־ 1882 במולדת: לגרש את החייל האנגלי האחרון מעמק
הנילוס.
באוכלוסיתה. אולם. למעשה, יכלה עזרה זו להיות רבה
מאד. את זאת ידע נגיב. את זאת ידעי גם המוחות המדריכים
נגיב התכונן למלחמה לגירו ש האנגלים מאזור הסואץ
את המדיניות הישראלית, שדיברו על כך בגלוי בשיחות
ומן ד,סודן. הוא התנגד בשעתו למלחמת ארץ־ישראל, כיוון
כול מצרי לכבוד יום ההפיכה.
פרטיות.
שראה במלחמה זו הרפתקה יזומה בידי האנגלים, שרצו ל 0ישראל
יכלה לקום בעצרת או״ם ולדרו ש את סילוק
הסיח את דעת עמו מאויבו העיקרי: האנגלים עצמם. הוא
האנגלים ממצרים. לא היה זה רק קול אחד נוסף באירגון הגדול, אלא הקול הבלתי־ערבי
היה מוכן לקבל עזרה במאבקו מכל גורם שהוא בעולם, ובמיוחד במרחב.
היחידי של המרחב.
אולם לא קל היה לו למצוא שותף. בכל המדינות הערביות מסביב מבוצר אותו שלטון
0ערובות ישראליות לאי־התקפה בדרום, יכלו לשחרר את הדיביזיה המצרית המחזיקה

שהמהפכה המצרית מיגרה בארצה
את קו עזה־קנטרה, לאפשר את הפעלתה נגד האנגלים.
• סעודיה, ידידתו האדוקה של המלך פארוק, חיה במשטר פיאודלי מחלט, נתונה
מתנגדי הקו הזה דר שו בדיוק את ההיפך: להפעיל את צבא ישראל נגד המצרים בעזה,
למרותה המלאה של ארצות־ הברית.
להשתמש בהזדמנות זו של היות המצרים עסוקים בסואץ, כיי לכבוש את הרצועה. לו הוגשמה
0הירדן, ארץ קטנה וחסרון־אמצעים, תלויה כולה בחסדי אותם האנגלים שהמהפכה
תביעה זו, שדוברה הגלוי היה העתונאי עזריאל קרליבך, היה מתגשם החלום האנגלי :
המצרית ראתה בהם את אויבה העיקרי.
מצרים היתד, קמה נגד ישראל, פותחת בסיבוב השני, משחררת אח האנגלים מכל הצרות
• עיראק, ארץ פיאודלית הנמצאת על סף התעוררות המסוגלת לסכן את מעמד השלטון
שלהם במרחב למשך שנים רבות. הצבא האנגלי היה נותן בר צון את עזרתו המלאה להתקפה
הנוכחי, אינה מעוניינת בטיפוח מהפכות,.
מצרית על ישראל.
ס בסוריה, הקים אדיב אל־שישקלי משטר רודני־פאשיסטי מובהק, הנתון כולו להשפעת
0חשובה מכל היתר, עזרה אחרת, עליה חשבו בקהיר ובקריה. היא נגעה לאוצר העיקרי
בעלי האחוזות. שישקלי ניסה לרכוש את ההמונים על־ידי חלוקת קרקעזת״בור ממשלתיות,
של מדינת ישראל: יהדות הפזורה.
בממדים קטנים. הקמת משטר עממי אמיתי במצרים עלול להדגיש את הזיוף שב שטרו שלו.

י שראל כלה לעזור

נגיב
להביכה דרו ש כסך
מוחמד נגיב חלם על מהפכה אמיתית,
בדומה למהפכתו הגדולה של כמאל אתא־תורב.
הוא ידע ששחרורה האמיתי של אר צו
אינו בר־קימא כל עד העם נחשל ומפגר.
הוא רצה להפוך את העם המצרי לעם מת קדם
ובריא, למוד הטכניקה החדישה. הוא
רצה גם ליצור מעמד עליו יוכל להתבסס של טון
מהפכני אמיתי: מעמד בינוני יציב, שכ בה
של מליוני איכרים בעלי נחלאות משלהם.
לשם כך היה צריך לחלק את האחוזות
הגדולות, ל שבור את מעמד הפיאודלים והכ מורה
המוסלמית. במצרים הענייה לא היה
הדבר אפשרי בלי גיוס גדול של הון זר,
?תשלום׳ פיצויים לבעלי־האחוזות ולהכשרת
קרקעות נוספות.
היה גורם אחד בעולם שיכול היה לגייס
הון זה ממקורות פרטיים מבלי לשעבד את
מצרים לממשלה זרה. גורם זה היו יהודי
ארצות־הברית. שלום עם ישראל, תמורת
מלווה גדול מבנקים יהודיים ומאנשים פר טיים,
בדומה למפעל האגרות הישראלי, היה
בגדר הדברים שנשקלו בכובד ראש.
ב העם המחיר בחצי־אי רחוק, שקצהו הדרומי נמצא כמ עט
על אותו קו־רוחב כמו מטולה, נדמו
השבוע התותחים. האיש הקטן בישראל הר גיש
בכך כמו מאות מליוני אנשים קטנים
מסביב לכדור הארץ.
מאות אלפי אנשים לבו שי מדים מלוכלכים,
בני תריסר לאומים, פקחו את עיניהם, קפצו
מן השוחות המזוהמות. הם נצטוו לשחוט
איש את רעהו, למען מטרות שמעטים מאד
מהם ידעו בדיוק מהן. ההפוגה היתד, להם
כגאולה.

ה לחברי הועדה את דבריו ב
נעת.
היא שימעד, עוד פחות כשהמשטרה
סירבה בהחלט לתת לעתונאים לגשת למ קום,
מנעה בעד צלמים מלצלם את החלון
המסתורי .״הוא כבר תוקן,״ מילמל איש
מרכזי במטה הארצי.

התובע מוסר
סוד מוחלט.
אחרי סיום דבריו, מוכנסים העצורים והי־סניגורים.
הם נשאלים :״מה יש לכם להגיד
להגנתכם?״

המשטרה התכיישה. כמו תמיד כ שהמשטרה
מונעת אינפורמציה מוסמכת מן
הקהל, הגיעו ההשערות חיש מהר עד לג בולות
הדמיון. לפי שמועה אחת, שוחרר
בכר על־ידי אנשי ר,בטחון עצמם, אחרי ש הלשין
על חבריו. אולם חבריו של בכר
צחקו למשמע שמועה זו.
השמועה השנייה: לא נחתך שום סורג,

תשובת הסניגורים :״להגנה מפני מ ה?
מה מייחסים לשולחינו? מה אמר התובע
הצבאי? מה ההאשמות? מד, ההוכחות?״
הועדה שותקת. החומר הוא סודי בהחלט.
הסניגורים טוענים את אשר הם טוענים,
מגששים באפלה. בסיום דבריהם אומר יו״ר
הועדה :״תודה רבה, אנחנו נחליט...״
הסניגורים :״מה ההחלטה? האם תמליצו

ללא תכלית. מלחמת קוריאה היתד, דוג מה
קלאסית של מלחמה כמעט חסרת תכ לית.
גורמיה

• החלטתם הקודמת של שני לווייתנים
זרים לחלק ארץ מאוחדת לשתי חתיכות חס־רות־הגיון,
לשם נוחיותם הפרטית שלהם.
• נכונותם של שתי קבוצות אנשים, ב־לא
היה זה מחיר יקר עבור שלום, שהיה
סיאול ובפיונג־יאנג, להקריב מאות אלפי אנ משנה
באופן מהפכני את מעמד ישראל ב שים
חיים כדי לחסל את הקו על גבי המפה,
דורו ת הבאים, חוסך, אולי, למדינה הרבה
לכפות בכוח הנשק על הצד השני את מש־חיי
אדם, נותן לישראל את ה״הינטרלאנד״
טר־החיים שנראה להן,
(שטח עורפי) שהיה מאפשר קיום לכלכלה
האבידות :
ישראלית, במקום השנורר הנצחי.
2.285.000 אבידות צבאיות.

2.500.000 פליטי מלחמה.
אולם ממשלת ישראל דחתה אפשרות מוח •
•שית
זו. היא לא היתד, מוכנה לנקוט בא
10.000.000 מחוסרי קורת־גג.
600.000 בתים הרוסים.
חד מן הצעדים האלה. הסיבה היתד, פשוטה• ,
ברורה ולפי מיטב ההגיון המדריך כיום
ההישגים :
את המדיניות הישראלית: אסור לריב עם
אפס מאופס, לשני הצדדים.
האנגלים. מי שרב עם האנגלים, רב עם הא •
האמריקאים לחמו 1129 יום ו־ 1130 לי מריקאים.
מי שרב עם האנגלים, אינו י כול
לה בארץ רחוקה וחסרת־חשיבות, הקריבו
לבקש מהם הלוואות והענקות לרכישת נפט
למטרה זו את מיטב כוחם הצבאי.
לחודשיים. מי שרב עם האמריקאים חייב
• הסינים נאלצו להפסיק כמעט לגמרי
להרוויח את מחיתו לבדו.
את בניין ארצם, הקדישו את כל תפוקת תע־הגיון
זה לא היה נכון במלואו. אמר הש שייתם
הדלה למלחמה.
בוע דאנה שמידט, אחד מגדולי העתונאים
• הקוריאים נשארו כאשר היו קודם, מ האמריקאים
:״תמיכה ישראלית במאבק המצ חולקים,
שונאים זד, את זה — אך הרבה
רי היתה מעוררת אהדה רחבה בדעת הקהל
יותר דלים.
האמריקאי, הרואה בעין רעה את הקולניא־
• הסובייטים הצליחו לעורר את תאוות
ליזם האנגלי.״
המלחמה של רבים משונאיהם, גרמו לגיוס

המתנה מא*1נהואר

אמריקה תומכת בנגיב. דוגמה סמלית ל כך:
האקדח הצבאי אשר פוסטר דאלם מסר
לנגיב כשי מאייק.

הסוס דא יגובו! שנית
נימוק אחד נשכח בוויכוח, אולם הוא
נימוק חשוב למדי. המצרים מכירים אותו
היטב. לרוע המזל, הוא ידוע פחות במש רדי
ממשלת ישראל.
האנגלים יסולקו מסואץ.
המהפכה המצרית תנצח.
לוח הזמנים אינו קבוע מראש. עמדת
ישראל יכלה להשפיע עליו.
אולם גם בלי עזרת ישראל יגיע המרוץ
לתחנה הסופית.
תמיד מן החכמה הוא, ב מירוץ סוסים,
לשים את הכסף על הסוס המבטיח. נגיב
יו ש ב על סוס זה. ישראל שמה את כספה
על הסום שהפסיד ב מרוץ האחרון על אדמת
ישראל עצמה: צפוייה לה סכנה שבנקודת
הסיום יז כו ר המנצח את פרטי ההתערבות.
בפעם שעברה הציל אלוהי ישראל את עמו,
הטביע את סוסי פרעה וריכבו בים סוף.
אולם מסוכן לבקש את אותה הטובה פעמיים.

התעשיה האמריקאית למטרות מלחמה, לב חירת
הנשיא אייזנהואר.
את המחיר שילמו המתים, השכולים וק־טועי־האברים
כמו תמיד.
מחתרת הסריג ככר תוקן
משך שבוע ימים היה
ישראל, צעיר משופם או
בשם ש מעון בכר, לשעבר
כזיים בלח״י ואחד מאנשי
תדת־ללא־שם.

איש־מסתורין של
(משופם־לשעבר)
בעל תפקידים מר המפתח
של המח־

החידה התחילה עם הודעת המשטרה על
בריחת בכר מכלא בית־דגון. התאור שלה,
כמו תאורים אחרים בחדשים האחרונים, היה
קצת יו תר מדי ספרותי: אנשים מן התוץ
הגניבו לו מסור. העצור חתך את סריגי
הצינוק בו ישב, השתמש במשחת מסתורית
מיוחדת, לבל תישמע חריקה. אחר עבר את
חצר בית־הסוהר, קפץ אל מעבר הגדר הג בוה
של הבנין. הכל בעזרת אנשים מן
החוץ.
היתד, זאת הודעה יפה, אך לא כל כך משכי

שמעון ככר
בין

השאר,

כי אם שלושה מאנשי המחתרת, לבושים ב מדי
קצינים, באו ולקחו אותו ״לשם חקירה״
בתעודות מזוייפות. המשטרה התביישה להו דות
בכשלון.
אולם ההשערה שנתקבלה ביו תר על הד עת
היתד, הפוכה: בכר ברח בכוחות עצמו,
ללא עזרה. הוא לא השתמש במסור, גם לא
בשום משחה מיוחדת. הוא פשוט פרץ את
הסריגים במכשיר שמצא במקום, לא קיבל
סיוע אלא מחבריו במעצר, ש עזרו לו להסיח
את דעת השומרים. המשטרה לא סברה ש פרסום
האמת יו סיף לה כבוד.
היכן נמצא בכר? המשטרה חיפשה אצל
קרובים וחשודים, עצרה אנייה בלב ים, אס רה
תייר בשם בכר שעמד להיכנס למטוס
בלוד, בדרכו לתורכיה. אולם בכר האמיתי
נשאר בחזקת רואה ואינו נראה.

איפה וה קרה>־
המקום: אי־שם, בבירת מדינה אלמונית.
נוכחים: שלשה חברי ועדה, אחד שופט,
אחד עורך־דין ואחד עסקן במפלגה השלטת,
שתפקידם לייעץ למפקד הצבא אם להמשיך
במעצרם של אנשים שהושמו בכלא ״להגנת
המדינה ולבטחון הציבור״ .שום משפט לא
היה, שום הוכחות לא הובאו נגד העצורים.
נכנס: התובע הצבאי. מאחוריו נסגרות
הדלתות. העצורים וסניגוריהם נשארים בחוץ.

תייר

שנכנס למטוס

לשחרר את העצורים או להמשיך במעצרם?״
תשובת היו״ר: לצערו אין הוא יכול לה גיד
זאת. ההמלצה אף היא סודית, תועבר
למפקד הצבא. לועדה אין שום סמכות. המ פקד
יכול לקבל את המלצתה או לדחות
אותה, כאוות נפשו.

איפה קרה הדבר הזה?
לו נערכה תחרות ניחושים, היו מתקבלות
תשובות רבות, בהתאם להשקפת המנחש —
בברית־המועצות, בועדת מק־קארתי בארצות־הברית,
בסוריה.
אולם הדבר קרה במדינת ישראל, השבוע.
העצורים: יו סף מנקס, אופה בן 35 מגב עתיים,
לשעבר מפקד יחידת ג׳יפים של לח״י:
שמואל הלוי, בן ,40 לשעבר מפקד תכנון
המיבצעים של לח״י. שניהם אבות לילדים,
שניהם נעצרו לפני חודשיים, נכלאו (משך
ז מן מה בתא בלי חלונות) ,לא הועמדו ל משפט
מחוסר הוכחות. הראשון לא נחקר
כלל. על השני אמרה הממשלה את המשפט
ההיסטורי :״או שהוא מפקד המחתרת, או
שאין לו שום קשר אליה...״
החוק המאפשר נוהל מחפיר זה הוא הס עיף
111 של תקנות החרום האנגליות. לפני
שנה החליטה הכנסת ברוב מכריע, נגד קולו
הבודד של שר־המשפטים פנחס רוזן ו תוך
הימנעות מפא״י כי תקנה זו ״נוגדת כל

העולם הזה 823

חייב לעבור את המכס. הם התרכזו ליד ה־בנין
המרכזי.
האווירון הגדול של אל-על נחת. לפתע צצה
מכונית קטנה, דהרה י שר למסלול. העתו־נאים
תפסו את המזימה: לחטוף את ילדי
פינאלי ודודם משה רוזנר מבלי לתת להם
אפשרות לראותם, ומבלי שיעברו את נוהל
המכס.
אם חשב מישהו שכך אפשר לנהוג בעתו־נאים,
הרי טעה. הצלמים פרצו את שרשרת
השוטרים* הגיעו ל אוירון בדיוק כ שירדו
ממנו הילדים. ואילו ילדי עולים ובני עובדי
שדה־התעופה, שבאו לקבל את פני שני הנע רים,
יכלו רק לנפנף להם מרחוק בידיהם.
חטיפה אחרונה ז ו היתה, לכאורה, סיום
סמלי לפרשת האחים פינאלי, שהעמידה את
צרפת על ראשה ועוררה הד אדיר בעולם.
המיוחד שבה היה: היא לא עוררה שום הת רגשות
כזאת בישראל. אף כי כל העתונאים
התחרו ביניהם בכותרות רועשות, לא יכלו
להדליק את ניצוץ ההתלהבות בקוראיהם.
הרקע הדתי, שהזכיר את ימי הביניים, לא
הסעיר את אזרחי ישראל, ש שוב לא חשבו
כי דתם של שני נערים היא שאלה של חיים
ומוות. הם ראו את הפרשה רק בצורה אנו־

הנציגים הזרים לעלות לירושלים.
סודי בהחלט. היחיד שעלה: ד״ר פבלו
מנגואל, ציר ארגנטינה. הוא התנה לעלייתו
תנאי: הדבר חייב להישמר בסוד.
לא היה זה תנאי מפתיע: מצבו של
מנגואל, שהוא ציר יהודי של מדינה קתולית,
בלתי־מקובל על משרד־החוץ הארגנטיני, כי
אם בעיקר על פירון עצמו (הוא שאירגן את
תמיכת היהודים כדיקטטור) ,היה עדין. על
כן עלה לירושלים ל״שיחה פרטית״ עם שרת
והוסכם בינו לבין משרד־החוץ שבי קורו זה
לא יוודע ברבים. מרבית העתונאים ש מרו על
ההסכם, נמנעו מפרסום. רק עתון ערב אחד
שש לפרסם את הידיעה, גרם לתשובה נרגזת
של מנגואל.
רתיכנון, מטה מרבזי. שר שרת ההת רחשויות
הוכיחה כי מעצמות המערב והמ דינות
הקתוליות לא תכרנה בהעברת משרד־החוץ,
אלא אם כן ישנה האו״ם את החלטתו
בדבר בינאום ירושלים, דבר שאינו מתקבל
על הדעת ברגע זה.
כתוצאה מכך עומד משרד־החוץ לשנות
את מבנהו: נציגויות ישראל בחוץ־לארץ
תחוזקנה בהרבה, י מונו מספר שגרירים יש ראליים
נודדים, יצומצם סגל העובדים הדים־

רוכרט וג׳רלד פינאלי בלוד*
לאו דרקא

מנהג דמוקרטי במדינה תרבותית.״
החוק נשאר בתוקפו.
תוך כדי בירו ר נתברר ש אין זה נכון ש סעיף
זה לא נוצל מעולם מאז רצח ברנדוט.
הוא נוצל עשרות פעמים, מבלי שהציבור
שמע עליו.
סיבת אי־התענינות הציבור: העצורים היו
והינם ערבים.

״אצלנו אין הפליות״
העדה הספרדית היתד, מאז
משותפת בולטת: הרגישות.
להם צרות רבות. הם נקראו
״תמי מזג ורתחנים״ ,הנפ מגיבים
על כל פגיעה בכבו
תור,ההפתעות
משך
כמה ימים היה קשה להחליט מי בע צם
יו ש ב על ספסל הנאשמים בצריף הארוך
בסרפנד — העצורים או השוטרים.
בזה אחר זה הופיעו חוקרי המשטרה,
נאלצו להצדיק את צורת החקירה שניהלו
נגד הנאשמים. הסיכום: שלו ש הודאות לא
נתקבלו על־ידי המשפט, מתוך הנחה שנסח טו
באמצעים בלתי־חוקיים, אם כי לא במעשי
אלימות.
היה זה נצחון גדול לסניגוריה, שהעבירה
את כל הויכוח לפם אחר. היו אשמים, בכך,
בעיקר השוטרים עצמם, שניסו להכחיש דב רים
שהיו ברורים כשמש, במקום להודות
בהם בגלוי־לב. לבסוף, כ שדובר על ״מכונת-
האמ ת״** כאילו היתר, שד משחת, התפוצץ
י שו רון שיף, ראש אגף החקירות :״רבונו
של עולם, הביאו את המכונה לבית־המשפט,
שיראו מה זה ויפסיקו לפחד ממנה ! ״
המכונה הובאה ו שי ף השיג את מטרתו —
הסניגורים עצמם השתדלו לסלקה.
אל תקחו את הבחורה. היו אלה
נצחונות קטנים, שלא שינו את המצב העיקרי.
לא היה ספק ביחס לאמיתות ההודאות ש הוגשו.
מתוכן נתקבלה תמונה של מחתרת
ילדותית ועלובה למדי, שמגויטיה לא הת ענינו
באידיאלים מופשטים. הודה שרעבי :
חיפשתי הרפתקה ...אל תקחו את הבחורה
שלי. היא רק הצטרפה מפני שרצתה להיות
על־ידי בגן הציבורי...
אחרי שהוחש קצב הבירור ועשרות עדים
חוסלו בסיטונות בבוקר אחד, היה כמעט
ברור כי פסק־הדין ינתן עוד בשבוע הבא.
ההפתעות האמיתיות תחולנה רק בשלב האח רון:
הנאשמים יקראו הכרזות פוליטיות
אחרי חיובם בדין, לפני מתן פסק־הדין, וה־סניגורים
עשויים לפוצץ כמה פצצות כשיט־ענו
את טענותיהם על מידת העונש.
אמר אחד הסניגורים :״אם הממשלה עושה
מזה משפט ראווה, ננהל אותו כמשפט רא ווה.
ואז נגיד כמד, אמיתות בלתי־נעימות
לגמרי.״״
עתונות החטיפה האחרוגה
גייסת של עתונאים וצלמים צבאה על שדה־הנחיתה.
שוטרים מרוגשים מנעו מהם כל
גישה למסלול.
העתונאים התנחמו. כל היורד מן המטוס
* לידם, דודם משה רוזנך מגדרה.
** מכונה אמריקאית הרושמת את לחץ הדם
של הנחקר בשעת החקירה, קובעת לפי מידת
ההתרגשות אם הוא משקר או לא.

העולם הזה 823

ציבור ולהגנת החוק. טענה שושנה וילנסקי,
אשת עסקים היפנית מצליחה והרוח החיה
של המרד :״מימי לא קניתי דבר בשוק
השחור, וודאי שלא אסכים לשנות ממנהגי
כשהמדובר הוא בחינוך ילדי.״
לעומתה טענה חיה רפאלוביץ, גננת וותיקה
וחברת ועד הגננות בחיפה 5״הצו הוצא
באופן נחפז, מבלי שמישהו יטריח את עצמו
להיוועץ בנו. התקציב שהוגש בזמנו על ידי
ארגון הגננות הפרטיות, המטונף להסתדרות
המורים, קובע כי שכר הלימוד החדשי חייב
להיות 12ל״י.״
הוסיפה גננת אחרת :״אנו מתנגדות לכל
צו ממשלתי הקושר את ידינו. מה הם חושבים,
שחינוך זה חלב, שאפשר להוסיף מים כמה
שרוצים י וכי מדוע אין הממשלה מגבילזו
את שכר הלימוד בבתי־הספר הפרטיים?״
במתיחות, חינוך כרוע. הגננות הח ליטו
להשיב מלחמה. הן פנו לבית הדין
הגבוה לצדק. דר שו צו־על תנאי נגד משרד
החינוך והתרבות. השבוע נחלו כי שלון ב סיבוב
הראשון: בית־הדין דחה את בקשתן,
הצדיק בזה, למעשה, את עמדת ההורים.
רק כשהמלחמה הגיעה לשיאה, התערבה
מחלקת החינוך של עיריית חיפה, הציעה
את עצמה כבוררת. תוצאות הבוררות תיוודע נה
רק השבוע, אך בינתיים נשקפת רק תו צאה
וודאית אחת: כמה עשרו ת פעוטות
ישארו בשנת הלימודים הבאה מחוץ לכתלי
גני הילדים, משום שהגננת שדרשה את הוצ אתם
ממוסרה, בטענה ש״ אין כל אפשרות
לתת לילדים חינוך טוב כ שבין ההורים וה גננת
ישנה מתיחות מתמדת״ ,מסרבת לציי דם
ב״פתקאות שחרור״ ,בלעדיהן נעולים
בפניהם כל שערי הגנים הפרטיים בעיר.

ילדי עולים ועובדים מנופפים מרחוק
— חיים ומוות.
שית: המאבק בין אם חורגת, במקרה נוצ ריה,
ובין דודה אמיתית, במקרה יהודיה,
על החזקת שני הילדים.

מדיניות
מ שדד חוץ נ ״ ד
כשעושה מדינה צעד דיפלומטי חשוב,
מחייב הכבוד (והתועלת) שהנציגים הזרים
המשרתים באותה ארץ פונים אל שר־התוץ,
או אל אחד מעוזריו העיקריים, מבקשים הס בר
ופרטים על מהות הפעולה.
כשחודשו יחסי ישראל־ברית־המועצות (ה עולם
הזה ,)822 לא נמסרה הודעה מראש
לנציגים הזרים, פרט לציר הולנד, אשר מו שבו
בירושלים. ושממשלתו ייצגה את האינטרסים
הישראליים במוסקבה בחמשת חודשי הניתוק.
הסיבה לאי־מטירת הודעה: ר צונו של מש רד
החוץ להכריח את הנציגים הזרים לעלות
לירושלים, לבקש הסברה, דבר שישמש הכרה
דה־פקטו בהעברת משרד החוץ. אך הנציגים
הזרים הראו תבונה דיפלומטית לא פחותה
משל שרת, לא עלו לירושלים, וי תרו על
ההסברה.
ניסוח פחות גמיש. היה זה מבחן
חשוב, כי אין ספק שמעצמות המערב היו
מעוניינות בהסברה, ביחוד על הודעות של
שרת, בה נאמר כי ״ישראל לא תצטרף לשום
גוש שיפעל נגד ברית־המועצות.״ היתד, ז ו
הודעה חד־משמעית בניגוד להודעות קודמות.
בהן דיבר שרת רק על אי־גקיטת פעולה ״נגד
מדינות שוחרות שלום,״ ניסוח הנתון לפרו שים
גמישים יותר.
בחוגי ה״סטייט דיפרטמנט״ הובעה הדעה
כי הודעה זו פירושה ש״ברית־המועצות הצ ליחה
להשיג את הנייטרליזציה של ישראל.״
היתר, זו דעה פזיזה במקצת: עדיין לא נוצר
תחליף מתאים, או לפחות משקל נגדי לדולר
האמריקאי.
אך גם מצב עדין זה לא הצליח להניע את
לומטי יעבור משרד תיכנון

בארץ. ניהול הענינים הדיפלומטיים
לנציגויות ישראל בעולם, יהפוך את
החוץ למעין מטה מרכזי, העוסק ב־אך
בעל יכולת בצוע מוגבלת ביו תר.
חינוך בשוק השחור
יוסף היה ילד בריא ועליז, שובב קצת.
אך לא יו תר מדי. שום פדגוג לא היה כולל
אותו בסוג הילדים הנקראים ״פרובלמטיים״.
כשהחליטה אסיפה כללית סוערת של הג ננות
הפרטיות בחיפה להוציאו מן הגן בו
התחנך, לא היה זה בגלל אופיו הפגום,
כי אם בגלל אופייה הפגום של אמו: עקש נותה
הגיעה לממדים כאלה, שהיא פרבר, לש לם
את שכר־הלימוד השחור, לדעתה ולדעת
משרד החינוך, שנדרש על־ידי הגננת.
קול זעקה הרימו. למרות חוק־חינוך
חובה, החל גם על ילדי הגן מגיל חמש,
נאלצים רוב ההורים, עד היום, לשלוח את
בניהם לגני ילדים פרטיים, לשלם עבור חי נוכם
בכסף מלא. דהרת האינפלציה לא פסחה
גם על המצרך הזה, העלתה את מחירו ל בז
ל״י בחודש.
ההורים שרצו, משום־מה, לחנך את בני הם,
למרות העובדה שחשבונם בבנק כולל
בעיקר חובות, הרימו קול־זעקה, פנו למשרד
החינוך. המשרד חקר את הבעייה, הוציא,
חדשים אחדים אחרי תחילת שנת הלימודים
הנוכחית, צו הקובע את שכר הלימוד בגנים
הפרטיים ל־ 10,5ל״י לחודש.
גורלו של צו זה דמה לגורל כמה צוים
ממשלתיים דומים: הגננות התעלמו מקיו מו,
המשיכו לגבות מן ההורים את השכר
הקודם.
לא לקשור ידיים. המאורע היה עובר
בשתיקה, אילמלי נמצאו בחיפה כמה אמהות
שטרם התרגלו לכוף את ראשן, כמקובל
בהווי הישראלי. הן התארגנו, פנו לדעת ה
ליהודים
בני
ומתמיד תכונה
תכונה זו גרמה
בפי האשכנזים
געים על נקלה,

אולם לתכונה זו, התברר, היה גם צד חיובי:
הם ידעו להעריך כראוי את ידידיהם ו מו ריהם.
כבדו אותם תמיד ברו ב פאר.
כשנה הראשונה .1000,אחד המכובדים
ביותר מבני העדה, היה מורה ובעל גט־נסיה
עברית בסלוניקי, אברהם אלשיך, ש־חינך
בחייו עשרות מחזורים, התחבב על
תלמידיו הרבים, הפך לסמל נערץ.
כאשר עלה ארצה, הקים בתל־אביב טפריה
קטנה, התפרנס ממנה בצנעה, עד אשר מחלה
ממארת שמה, לפני שלו ש שנים (בהיותו בן
,)58 קץ לחייו.
תלמידיו, שבינתיים בגרו ועלו ברובם אר צה,
לא הסתפקו בהליכה אחר ארונו וב־הספדים
השיגרתיים. הם החליטו להנציח את
שמו, יסדו קרן למפעלי תרבות על שם אל־שיך.
פועלים, פקידים ובעלי עסקים, כולם
יוצאי יוון, שהיו מפוזרים בכל חלקי הארץ,
החלו תורמים מכספם. בשנה הראשונה, עת
נאספו יו תר מ־ 1000ל״י, חולקו הסטיפנדיות
הראשונות לתלמידים מצטיינים*.
הצברים הסתננו. יוז מי הקרן, שלא
כלל אופטימיים בתחילה, נוכחו כי השנה
השניה והשלישית הביאו עמן עליה בלתי־צפוייה־מראש
בהכנסות, הפכו את המוסד
לנכבד ו מוכר על ידי הממשלה. התרומות,
שהחלו לזרו ם גם מחוץ לארץ, הגיעו הש נה
לסכום של 6000ל״י. היתד, אפשרות
לפתוח יותר מעשר ספריות, לחלק פרסי לי מוד
ולהקדיש סכומים ניכרים לסטיפגדיות.
אולם אם בתחילה חשבו היוזמים להקדיש
את מרצם בעיקר לצעירים מצטיינים מקרב
עדתם בלבד, הרי היקף פעולתם הנרחב ה ביא
מאקראי גם להסתננות צברים לא־ספר־דים
לבין שורו ת הנתמכים, עובדה שנתקבלה
בסיפוק ובשמחה בחוגי עסקני עולי יוון.
הצהיר אהרון רוסו, נשיא הקרן :״המט רה
היתד, לעודד את בני עדתנו הנכשלים
וחסרי היכולת. אולם אין אנו עדתיים עד
כדי הפלייה.״

מסע ישראלרי
סערה בלבס
פרט להפרעות מסויימות, נמשך הקשר עם
ישראלה משך כל השבוע. קשר זה שו פר
ככל שהסירה התרחקה מחופי ישראל.
בינתיים הפכה הסירה מרכז ההתענינות
של מאות חובבי רדיו, בני כל הלאומים,
מסביב לאגן הים התיכון, מן הים הפר סי( ש ם
(המשך בעמוד ) 10
•נעזר על ״די הקרן :
הבימה.

אברהם ניניו, שחקן

20 היפהפיות והכמעט־יפהפיות עסקו בהכנות האחרונות
למרוץ. פה נתלשו גבות עיניים, שם סודרו שערות ל״בקבוק׳׳.
בחדר הסמוך נערמה ערימה של קופסאות ומזוודות — שמלת־הערב
החדשות, שהוכנו על־ידי המועמדות במיוחד למאורע זה.
הבחורות היו נתונות במצב עגום. הן לא יכלו לשבת בשקט,
כי המתיחות היתד, גדולה מדי. הן לא יכלו גם לנוע — כי
התנועה גרמה לזיעה, והדעה פוגמת ביופי.
בפינה אחת של המרפסת, שהשקיפה על הים, מקום הריכוז
של המועמדות לפני התחלת הטכס, עמדה מס׳ ,3צעירה גבוהת־קומה
(כ־ 1,80 ממר) ,בשמלת־ערב לבנה. פניה שפעו אותו בטחון
טוב־הלב האופייני לאדם היודע כי כבר ניצח.
היתד, זאת צפורה רוזנפלד, החיפנית בת ה־ ,19 אשתו של בן
הקונסול הבלגי ובעל סוכנות לאניות. משום מד, נפוצה השמועה
בין כל המועמדות כי השופטים כבר החליטו כי צפירה תהיה
המלכה. הדבר נתקבל על הדעת, כ־ צפורה ידעה לנוע בחוץ
לארץ (שם עברה קורם של הדשיים בנימוסין, בהרי שוייץ) ,והיא
היתד, הגבוהה ביותר בין כל המועמדות.
אלא שהשמועה לא שיפרה את מצב־רוחן של שאר הבנות.

300ל״י לשמלה
צעירה אחת, שקיבלה את המצב בשלוות־נפש יחסית, היתד,
מס׳ . 16 כי אותר, שמועה אלמונית אמרה שהיא תהיה הסגנית.
חבצלת דרילמן לא ביקשה יו תר מזה — זו הפעם השלישית
ניסתה לחדור אל החוג הקטן של המועמדות ב״סיבוב האחרון״,
ופעמיים נכשלה. חנצלת היתה השניה בגובהה, אחרי ציפורה,
והיא היתד, הניגוד המושלם לה ז לעומת צפורה, שהחזיקה את
עצמה בצורה אירופית, היתד, חבצלת צברית ג ליי ה׳ו ב רו ר ה.
הגברים הזריזים, שחדרו אל קודש הקדשים באמתלות שונות
והשתדלו להיראות מומחים ככל האפשר, לא שמו תחילה לב אל
חבצלת. היא היתד, לבושה בחלוק־ים, ונראתה כאחות הצעירה
של אחת המועמדות המקושטות. כשעתונאי אחד אמר זאת באי־זהירותו,
נעלמה חבצלת, הופיעה כעבור רבע שעה. אי־אפשר
היה להכיר שזו אותה בחורה. היא היתד, לבושה, עתה, שמלת-
ערב לבנה שופעת, שעלתה 300ל״י, הוכנה, ככל האחרות, במ יוחד
למאורע זה.
הידהה היא :״הורי השקיעו המון בענין זה. אס לא אבחר,
תהיה זאת טרגדיה בשבילם !״

>3ויה דו־צדדיוו
תחרות יו פי כזאת, העשויה לפי הנוסח האמריקאי המובהק,
אולם ללא הופעה בבגדי־ים (דבר שעורכי התחרות בישראל,
העתון לאשה, חששו מפניו, שמא ייראה הדבר וולגארי מדי),
הנה תחרות בין החופרות לא פחות מאשר בין היפהפיות עצמן.
ותופרות רבות מדי מעמיסות על קרבנותיהן ערימות־אריג, במקום
להסתפק בהבלטת היתרונות אשר הקדוש־ברוך־הוא יעד אותן
לגוף האשה. ואילו הצעירות עצמן, שאינן רגילות למלבושי
תקופת הרוקוקו, מתהלכות לפעמים כאילו ד רגו על גחלים.
אולם כשהגיע הרגע הגדול, הזדקפו היפה פיות,
עברו זו אחר ז ו בין השולחנות מוקפי
הסקרנים, אל הבמה. על אף השמועות קיוו תה
כל אחת לזכות בכתר, להראות את עצמן
מן הצד היותר טוב. לאלה מהן שהיו להן
שני צדדים טובים, היתה ז ו בעייה לא קלה.

מאחורי ישלם זח עסקו ה־ 20ב
בתמונה משוחחת מס׳ ,8ו
עם יהודית בארי, מזכירת ה
גם בתמונה מימין. שתיהן נאחח

הפתעה אדירה, מוחלטת
לבסוף נגמר גם עינוי זה. היפהפיות נדחקו
לפינה, מעיפות מבטים ביקורתיים (נסתרים)
וחיוכים מתוקים (גלויים) אישה לעבר רעו תה.
גם הא פור לא הסתיר את התרגשותן
הגוברת והולכת. הפור עמד ליפול. ויחד עם
הפור, נסיעה לחוץ־לארץ — האלום האחרון
של כמעט כל צעירה ישראלית.
ההכרזה הראשונה ירו ה כרעם נעים ביום
שרב על רחל ישר, ירושלמית רת 20 חמודה.
היא נבחרה למלכת ירושלים. ההכרזה נקלטה
באזניה בדיוק ברגע שפיה השמיע דברי־מרי־רות
על אי־הצדק של השופטים. הפסוק לא
נגמר. רחל קיבלה את התואר.
היתד, זאת התחלת ההפתעות. כל השמו עות
התבדו באופן אכזרי (לכמה מן הבנות,
אך באופן נעים מאד לאחרות) .הפתעה גררה
הפתעה, עד שהגיע הרגע הגדול ביותר— .
מלכת היופי של ישראל תהיה --
כל צעירה הזדקפה מעם. מס׳ 3הגביהה
את ראשה, הלבישה חיוך מנומס על שפתו —
תיה

בצלת זרי ל מן.הפתעה אדירה, מוחלטת. מופתעת לא
פחות מכולן היתר, חבצלת עצמה — תיילת
שעברה סמינר למורות, ניסתה את מזלה
בתיאטרון זירה (אף קיבלה שם תפקיד קטן),
הוזמנה בשעתה להופיע על שער העולם הזה
אך נתקלה בסירוב מוחלט של הוריה שדאגו
לצניעותה.
בפינה עמדה מס׳ ,3מילמלה, תוך נסיון
אמיץ להימנע מדמעות :״אפילו למלכת חי פה
לא לקחו אותי

זהבה אנגל, עולת רומניה בת ,21 יפה וזה
מסתיר את הנאתו — אפילו הנשים שבו. זה1
יות שהגיעו לסיבוב האחרון, לעומת 9צבו
2מירושלים 2 ,מפתח־תקוה) 2 ,ילידות וי
ואחת מבולגריה. הפעם לא הגיעה לסיבוב
בארצות המזרח, שלא כאשתקד, היה היופי מיו
וצברית, שתיהן שונות האחת מן השניה נז.

1האחרונות.
לזרוביץ,

רה, הנראית
״כמעטיות״.

ה\דול

הרגע האחרון לפני הטכס המכריע 20 .הצעירות
הסתדרו בשורה עורפית, כמעט ( אן לא לגמרי,
כנראה בתמונה) לפי המספרים. ראשונה בתמונה
צוירקה ארצמן, הסגנית השניה, אהריה סוזי
שרוני, פקידה תל־אביבית, שלישית מלכת־ירוש־לים,
רחל ישר. הקהל נראה מהורהר, כאילו
קשה היה לו להחליט על ראש מי לתת את הכתר,

שער, עוברת בין הקהל שאינו
ויתה רק אחת מבין שש הרומנ־
3ילידות תל־אביב 2 ,מחיפה,
אחת מפולין, אחת מיוגוסלביה
חרון אף צעירה אחת שנולדה
ושנה בשתי נוסחאות: אירופאית
ן צה אל הקצה. הצברית ניצחה.

חבצלת דרילמן, שזכתה לתואר מלכת־הידפי, יושבת מאושרת
שעה שמיכל הראל, מלכת היופי טלפני האחרונה, מכתירה אותת
בכתר המלכות. היתה זאת אפתעה גמורה לכל, כי לפי שמועה
שנפוצה לפני־כן היתה צריכה להיבחר צעירה אחרת, החיפאית
צפורה רוזנפלד, הנראית בתמונה למטה מקבלת ברכה (מוקדמת,
כפי שנתברר) מידי אחת המבקרות, ש!עה שחבצלת עומדת ומסת כלת
(באמצע התמונה) .משמאל, למעלה, הסגנית הראשונה, זמרת
החישטרון מרים גרשוני, ומתחתה הסגנית השניה ויורקה ארצמן.

במדינה
(המשך מעמוד ) 7
נמצא אתה מהנדס אמריקאי, מעובדי שדה־הנפט
בקוויים, בקשר מתמיד) ועד למרכז
אפריקה.
האמריקאים מבקרים. יום רביעי,
.22.7.53
.״הגענו לרודוס אתמול בשעה . 17.00 בדרך
נתקלנו בסערה חזקה וזאת גם היתה הסיבה
שמנעה ממני להתקשר אתמול אחרי הצהרים.
ברודוס נתקבלנו יפה על־ידי התושבים, וב עיקר
על ידי יהודים מהמקום.
התקשרנו עם חובב רדיו מהמפרץ הפרסי
ועם חובבת מקזבלנקה, וביקשנו מהם להש תדל
להתקשר עם הסירה ב אופן קבוע.״
יום חמישי ( .23.7.53 הקשר קשה מאד).
״הגענו לרודוס בשלום וכולם מרגישים
מ צויץ. המקום עצמו יפר, מאד. ביקרו אצלנו
אנשי הקהילה היהודית ו כן הוזמנו לבקר
אצלם. היחס מצד היהודים ברודוס כלפינו
היה טוב מאד. ביקרו אצלנו מלחים מהצי
הששי האמריקאי, ביניהם גם כמה יהודים.
אנחנו מצטיידים עכשו בדלק ובמצרכים, ו ברגע
שנג מור את כל ההכנות, נפליג הלאה.
נצא כנראה ביום ש שי או שבת.״
יום ששי( 24.7.53 ,הספינה עגנה בנמל
רודוס. לא היו לה ידיעות מיוחדות להעביר.
החומר העייקרי הועבר למערכת העולם הזה
בדואר).
יום שבת 25.7.53 ,
״עזבנו את נמל רודוס לפני כשעה ואנחנו
שטים בדרך לקורינת. אין רוח ואנחנו מש תמשים
רק במנוע. ההרגשה ומצב רוחנו
טובים. ברודוס נפגשתי עם חובב רדיו יווני.
קבלתי ממנו גלויו ת עבור חובבי רדיו י ש ראליים,
שלחתי אותן ארצה.
יום ראשון( 26.7.53 ,בשעה 12.00 ניסו
במשך למעלה מחצי ש.עה להתקשר עם הסירה
ולא נתקבלה נל תשובה).
המיפרשים וחאנטנה נקרעו. יום
שני 27.7.53 ,
״אתמול נתקלנו בסערה חזקה מאוד. המפ רשים
נקרעו ו כן גם האנטנה, ולכן לא יכול נו
להתקשר. אנחנו נמצאים באיי ציקלום,
מאחורי האי אילוסי, ש שייך לקבוצת האיים
הזאת. אנחנו עוגנים כעשרים מטר מהחוף
ומסתתרים מהסערה שמשתוללת מהצד השני
של האי.
״אנחנו כ־ 110 מיל ממיצר קורינת. מאחר
שהסערה חזקה מאד, לא נוכל לדעת מתי
נמשיך את דרכנו. אני מקווה שעד הבוקר

מר אל־חביב מרודוס הסיע אותנו במכו ניתו
באי ונתן לנו את האפשרות לבקר בהר בה
מקומות. היינו בבית הכנסת של הקהילה
היהודית במקום. יש שם קורי עכביש שלא
נוקו במשך הרבה זמן. אין שם כמעט אף
פעם מניין שלם לתפילה. ראינו שם כתובות
שהשאירו אנשי החי״ל מתקופת מלחמת ה עולם.
דרישת
שלום לכל החברה המשותפים.״
. .אותו יום, יותר מאוחר( .קש ר ברור,
נעים להפליא).
נמצאים באותו מקום, מדרום לאי אילום
שבאיי ציקלופ. החברה עייפים עד מוות אחרי
הדיג והעבודה. מצב רוחנו מרומם. הים מ צפון
לאי עדיין סוער מאד. מקוים שישקוט
במהרה, כך שנוכל להפליג.״

הרפתקה ורומנטיקה, מסתפקים אנשי המח לקה,
באין ברירה, בערב אחד לחודש.
משטרה הקסיצה לא הצילה
יש כמה דרכים לענות לשאלות המשטרה
הכלכלית: לו מר את כל האמת ורק את
האמת, לספר שקר מוצלח, לספר שקר בלתי־מוצלח,
להתעקש על ״אינני יודע כלום״ בלתי
משכנע.
שמואל ויינר ,42 ,תושב בני ברק, עטור
זקן וחבוש כיפה שחורה, בחר בדרך מקו רית,
שעה שהביאוהו למטה הארצי של ה משטרה
הכלכלית, כחשוד בהברחת חבילות
מזון: הוא קפץ מחלון הקומה השלישית

* ותיקים
רמי תופסו התופים:
כל הלילה בערו המדורות והתופים היכו
בקצב פראי. שיר רדף שיר והקפה זרם מן
הפינג׳אנים אל הסיפלונים ועבר ב״נאגלות״
אינסופיות.
לעיני המתבונן הזר היה הדבר עלול להי ראות
כטקס דתי של חבורת פראים. לאמיתו
של דבר היו אלה אנשי המחלקה הערבית*
המפורסמת של הפלמח, שבאו למיפגשם ה־

חדשי.
אתת לחודש, כשהירח במילואו, מתכנסת
חבורה של אנשים צעירים ממקומות שונים
בארץ כדי לבלות לילה בהבערת מדורות.
שירה, ריקודים וסיפורי זכרוגות וצ׳יזבאתים.
זוהי מסורת שהפכה כמעט מקודשת. חוק
הברזל: אל לאיש לעצום את עיניו עד אור
הבוקר.
הכל התחיל באילת, לפני שלו ש שנים.
המחלקה, שהתפרקה מזמן, יצאה לטיול משו תף•
החווייה היתה כה עזה, עד שבדרך הטבע
צץ הרעיון: מדוע לא לקיים פגישות כאלה
לעתים תכופות יותר? מאז ואילך אין הרעים-
לנשק מחסירים אף חודש אחד, בתוספת חגים
ומועדים.
איש לא יעיז. ידידים רבים רגילים
להצטרף לבילוי המשותף, אך נותני הטון
הם, כמובן, הוותיקים. סמכותם היא מוחלטת,
כל אחד בשטחו שלו: איש לא יחלום להחזיק
תוף בידו שעה שנוכח יצחק חדקי. הכל
יודעים שהלם לבו תואם עם הלם התוף. אף
אחד לא יעלה על דעתו להתנדב להכין קפה:

קופץ שמואל ויינד
השאלות מחכות לתשן בה.
של בניין המשטרה, נפל על שיח גדול, שה ציל
את חייו, לא הצילו משבר ברגלו ומן
ההכרח לענות על שאלות המשטרה.
הצטדק קצין משטרה גבוה :״הוא אפילו
לא נחקר שעה שקפץ. הוא היה באולם ההמ תנה,
יחד עם ״לקוחות נוספים״ ,התהלך
אנה ואנה, ניגש לפתע אל החלון, וקפץ.״
אישרו ״הלקוחות הנוספים״ :״הוא מטו רלל•״
דבריהם לא היו רחוקים מהאמת. לפ ני
ז מן קצר החלים וויינר ממחלת עצבים.
כשבא האמבולנס לקחתו, היה ויינר בה כרה
מלאה, אך לא יכול לדבר. כשנשאל :
״מדוע קפצת?״ הניף בתנועה חלושה את
ידו: אינני יודע.
גם בבית החולים נמנע ויינר מלדבר, מסרב
להשיב על שאלות. המשטרה מחכה בסבלנות
עד שיחלים במקצת. השאלות מחכות לת שובה.
ספרות אלף
לילה לילה
כשיצא העתונאי הירושלמי המזדקן יעקב
בן־גבריאל לגרמניה, לפני חודשים אח דים׳
לא שער איש שנסיעתו תוכהו בפרסו מת
עצומה ברחבי גרמניה, רק מעטים ידעו
כי בן־גבריאל נשא עמו באמתחתו הארוזה,
את כתב היד המקורי של ספרו האזרח ה אמיץ
מחושבי *.

נצא לדרך. אנחנו יושבי ם עכשיו ומתקנים
את המפרשים. יור ם מנסה לצוד דגים, והוא
גם מצליח יפה מאוד. אנחנו מבקשים למסור
דרישת שלום מיוחדת לראש עירית רמת־גן
מר קריויצי.
הסערה מהצד השני של האי משתוללת עד
כדי זוועה. מספרים שעל כל אי שבקבוצת
האיים הזאת יו ש ב שד. ברגע שהשדים מת חילים
לריב, פורצת סערה בים. הים מסביב
זרוע באיים קטנים. המקום שבו אנחנו נמ צאים
כרגע שקט לגמרי, כמו בגלי־גיל.
ברודוס היו אצלנו מלחים יהודים מהצי
האמריקאי הששי. מלחים אלה משרתים על
נושאת מטוסים. הם שמחו לראות את הדגל
הישראלי, שהתנוסס על ישראלה. הם קראו
לנו בעברית ״שלום עליכם״ .אנחנו נתנו להם
לשתות קוניאק ישראלי. בקצור, הם ואנחנו
היינו מבסוטים.

עסק בכתיבה אקראית לעתוני הערב, ומשלוח
כתבות מוקלטות לרדיו השווייצי.
פרשיות דלוחות. לפני שבו עי ת מוע טים
ארע אחד המקרים המופלאים שקורים
בדרך כלל באגדות או בסרטים אמריקאיים
זולים. ספרו האחרון של בן־גבריאל, האזרח
האמיץ מחשבי, עורר סנסציה בגרמניה, זכה
להצלחה בלתי משוערת, אזל בשבועות ספו רים,
הוצא מיד בהוצאת כים, שנמכרה אף
היא בכמה רבבו ת טפסים. מו״ל שבדי פנה
אל בן־גבריאל בהצעה לתרגם את הספר ל־שבדית.
תחנת השידור האמריקאית ר.י.א.ס.
שב אזור האמריקאי של ברלין, הזמינתהו ל שדר
סדרה של פיליטונים לא־פוליטיים על
החיים בישראל. בעקבות השידורים קיבלה
התחנה אלפי מכתבים ממעריצים נלהבים.

זוהי מלאכתו של נוני. רק הוא מסוגל לשפוך
אל החול סיר שלם מלא נוזל ריחני ומהביל,
משום שנדמה לו שאין הוא הולם את רמתו
הרגילה. ואכן, הכנוי משקה־המלכים איננו
מליצה, כשהמדובר בקפה מעשה־ידיו של נוני.
איש מלבד ״ שודד״ (שמו האמיתי אינו ידוע
לאיש: הוא נשכח מז מן) אינו יודע לקלות
ולטחון את גרעיני הקפה באופן הנכון.
אין לכינוסים אלה שום מטרה, מלבד
אחת: להתעלות מחיי היום־יום האפורים ב כרך,
להיזכר בימים הטובים. מטרה זאת
מושגת במלואה. כשאי אפשר לחיות חיי
* נתארגנת גו 940ו, כשסכנה של פלישה
גרמנית איימה על הארץ, במטרה להסתנן
לאוכלוסיה הערבית, לפעול בתוכה. תכנית
האימונים כללה לימוד ההווי הערבי עד לפרטי
פרטיו.

בן־גבריאל היה ידוע היטב ל תו שבי י רו שלים׳
אך יו תר משהכירו הם אותו, הכיר הוא
את חייהם ותולדות עירם ב־ 40 השנים האח רונות•
כתושב ירו של מי ותיק, מאז מלחמת
העולם הראשונה, התפרנס בן־גבריאל מע בודה
עתונאית לכתבי־עת גרמניים, התמחה
בעניני המזרח־התיכון, החל לחבר ספרים,
בגרמנית, על חיי הבימאים והערבים. את
שנות מלחמת העולם בילה במצרים, לבוש
במדי פלוגת הקשישים הפלשתינאית, בצבא
הבריטי. במלאכה דומה לזו (שמירה על מח נות
שבויים) שרת בצ.ה.ל. בימי מלחמת
העצמאות. ז מן קצר לפני שי חרורו, נפצע
בשעת אימונים בקורס קצינים, חזר לחיים
אזרחיים, ש עון על מקל.
החלטתו לצאת לנסות את מזלו בגרמניה,
באה לאחר קשיי הפרנסה שציפו לו בסיום
המלחמה. קשריו עם עתוני חוץ היו רופ פים׳
כמעט ולא נשארו בדואים במדינת י ש ראל׳
וחיי היהודי לא היו חומר מענין ל קוראים
של אירופה. בן־גבריאל חיבר כמה
פפרים, בעברית, שלא ז כו לתפוצה רצינית,
* עליו עברה העתונות בשתיקה מלבד
העולם הזה 730 ששיבחו כספר קל ומשע שע.

למרות
הנסיונות להסביר הצלחה כבירה
זו, על ידי תכנו הבלתי־פוליטי של הספר,
העוסק בפר שיו ת דלוחות מחייו של שלומיאל
רציני, בעל מחשבה גאונית ותמימה כאחת,
נשארה סיבת הרעש מתמיהה ובלתי מובנת
כלל.
גרמנים שנתקלו בחודשים האחרונים במבק רים
מישראל המטירו עליהם שאלות על חייו
ועבודתו הספרותית של מי שכונה על ידיהם:
הסופר והפילוסוף העממי הגדול ביו תר של
ישראל — יעקב בן־גבריאל.

מע ש׳ מופת
מה ה״ת עושה אתה י
״הכסף לא מתגולל ברחובות״ — מימרה
זו שגורה בפיה של שושנה פדר מחולון,
כמו בפיהם של אגשים רבים אחרים. השבוע,
שעה שביקרה בחוף בת־ים, נוכחה כי מימרה
זו עלולה להיות, לפעמים, מוטעית.
היה זה בוקר שרב לוהט, כשלקחה את
שתי בנותיה אתה והלכה להתרחץ בים. על
הכביש היה מונח תיק כרסתני. כשהתכופפה
להרימו, הזהירה אותה זקנה שעברה בקרבת
מקום :״אני לא הייתי מרימה את זה, גברת.
יכול להיות שי ש פצצה בפנים. בימינו אלה
אי אפשר לדעת.״ שושנה צחקה והרימה את
התיק. לא היה ז מן לבדוק את תכנו. הגלים
הכחולים והצוננימ קרצו בקרבת מקום.
בבית זרקה שושנה את התיק לבעלה :
״הסתכל מה מצאנו היא עצמה היתד, עסו קה
בעריכת השולחן.
אחרי דקה של שתיקה שמעד, את קול
בעלה :״הי, ראית מה יש בפנים? כסף !
סכום ה גון! ״
היה זה סכום הגון באמת 3.150 :ל״י,
סכום שאפשר לקנות בו הרבה, שאפשר
לעשות בו הרבה.
עם הכסף נמצאו גם תעודות, ביניהן תעו דת
הזהוי של בעל הארנק, אחד ממנהלי
חברה גדולה לייצוא יהלומים.
פתקה ברומנית. לרגע התחולל מאבק
בין הזהב והמצפון: על כף אחת של ה מאזניים
הוטל הכבוד, על השניה — 3.150
ל״י. מה היית עושה אתה י אצל משפחת
פדר הסתיים המאבק הקצר בתוצאה הפחות־רגילה:
המצפון ניצח.
שושנה חיפשה את בעל האבדה בביתו.
הוא לא היה בבית. למחרת הלכה שנית ל משרדו,
אך גם משם נעדר. היא השאירה עבו רי
פתקה בשפה הרומנית, שפת״האם שלה
ושל בעלה, מסרה את כתובתה.
כעבור שעה בא האיש דחוף ומבוהל.
(הנושך בטמוד ) 14

העולם הזה $23

חנינה לסילביה ו־טנבהג׳
אסירה קטנה, בעלת פנים חינניים ו פרימיטיבי
שערות
קשורו ת ל״קוקו״
בחוטי קשירה, התגנבה מן המטבח אל
תלון המרפאה. החלון היה מסורג, אך
ידה של האסירה יכלה להגיע פנימה.
היא נטלה שני בקבוקים של קופאין ושל
רעל אחר, שתתה את תכנם בלגימות
גדולות.
תוך דקות מעטות הודיע הטלפון של
מזה־תרצה, בית־הסוהר היחידי לנשים ב מדינה:
האסירה סילביה ויטנברג, ש נדונה
לארבע שנות מאסר בעוון פריצה
לדירות שונות, ניסתה לאבד את עצמה
לדעת.
טרגדיה אישית. הרקע של המע שה
הנואש היה ב רו ר לכל העוסקים
בבתי־הסוהר, החל מן הנציב, צבי חרמון,
ועד לסוהר האחרון: סילביה, שאינה
פושעת מועדת אלא התדרדרה ב מדרון
עקב טרגדיה אישית, זכתה לפסק־דין מד הים,
ששם קץ לכל תקוותיה ל חזור למוטב.
הנהלת בית הסוהר עצמה שהת רשמה
מסילביה, מינתה אותה, מיד עם
בואה לשם, כאחראית למטבח ולמחסן.
המעשה. שלא פורסם ברבים, הכה
גלים. חרמון עצמו הופיע בנווה־תרצה,
ניסה להרגיע את סילביה. שר־המשטרה
ביקש פרטים כדי לטפל בעניין. אוהדת
זרה פנתה אל אשת נשיא המדינה, דרשה
שתתערב. אוהדת שניה, שלא הכירה או תה
קודם לכן, שלחה לה עתונים וספרים
ובאה לבקרה. הודיעה לה שהיא משתד לת
בעבורה שתקבל כל חודש יום חופש
אחד.
המוצא התוקי היחידי לתיקון הצדק :
מתן חנינה לסילביה על־ידי יצחק בן־
צבי, נשיא המדינה.
אכזבה שניה. מעולם לא היו כל אנשי
החוק כה תמימי דעה שיש צורך בחנינה
כמו במקרה זה. אפילו השוטרים, המת לוננים
תמיד כי השופטים רחומים מדי,
נותנים לפושעים מועדים עונשים שאינם
מרתיעית אותם, סברו שהפעם הוגדשה
הסאה.
היה בפרשה גורם נעלם. הפסיכולוגים
לא האמינו לדברי סילביה, שטענה כי
ביצעה את כל הפריצות לבדה. הם היו
בטוחים שלא יכלה לעשות זאת מבחינה
טכנית. סברתם: גבר אלמוני פיתה או תה
למעשים, ניצל אותה, הפקיר אותה
לנפשה אתרי שנתפסה. מעשה ההתאב דות
בא גם כתוצאה מאכזבת האשד, ש ביקשה
בפעם השניה אהבה וידידות, נכ שלה
בפעם השניה.

טענה זו חיזקה עוד יותר את
הדרישה: חגיגה לסילביח וי
טגברג. מערכת ״העולם הזה״,
המצטרפת בתוקף לדרישה זו,
מפרסמת להלן את סיפור חייה
של סילכיה, בפי שסופר על־ידי
סילכיה עצמה, כמלים שלה.

סילביה ויטנכרג וסוהרת בחצר בית הסוהר
אשת הנשיא נדרשה להתערב

״כיצד הפכתי לפורצת״
השתכנעתי על־ידי מכתבים אלה ובאתי
נולדתי בבודפסט אשר בהונגריה, לפני
לארץ אחרי רבע שנה. באתי למעברה ב־
24 שנה. אבי, המהנדס ברנדנר, ואמי, מאת בית־ליד, שם גר גם הוא. אמרתי לו שיקח
שהיתר, עקרת בית, קראו לי סיליביה.
דירה, כדי שנוכל לחיות חיי משפחה, שזה
הייתי בת יחידה.
בפי שסיפרה לכתב ״העולם הזה״
לא בסדר לגור במעברה, הוא עמד כאמו־משפחתי
היתד, נתונה בתנאים טובים.
דאי בנמל תל־אביב והרתיח טוב. אחרי
משכרתו של אבי, כמהנדס, היתד, יפה.
כמה שבועות קנינו שי כון בעכו, ועברנו לגור שם.
גרנו בדירה של שלשה חדרים. עד גיל 14 הלכתי לגימנסיה.
משך כמה חדשים היה הכל בסדר. הוא הלך לצבא, לחיל־הים,
אני עבדתי במטבח של מסעדה. לא ראיתי אותו הרבה, חשבתי
שזה יהיה בסדר.
לפני תשע שנים באו הגרמנים לבודפסט. הם לקחו את כולנו
אחרי חצי שנה ראיתי שהוא מתחיל להיות יו תר גרוע מאשר
׳למתנה עבודה. את אבי העבירו מיד למחנה השמדה, ויו תר לא
היה באיטליה. היו לנו מריבות, ראיתי שאי־אפשר להמשיך כך.
ראינו אותו. אמי ואני הגענו יחד למחנה אחד, אולם כעבור כמה
הלכתי לצבא.
חדשים העבירו גם את אמי למחנה השמדה.
הייתי בצבא ששה חדשים כי לא רציתי להיות בבית. לא אמרתי
הוחזקתי משך שנה אחת במחנה ליד וינה, שם עבדתי בבית
להם שאני נשואה. באתי לחופש והרגשתי בבית כמו זר, כמו
חרושת לתחמושת. כששחררו אותנו האמריקאים, חזרתי להונגריה.
קרוב שבא לבקר. עשיתי חשבון ש מוטב לי להשתחרר מן
הייתי עכשיו בת . 15 חיפשתי את הורי, אך לא מצאתי אותם.
הצבא, כדי שאוכל לסדר את חיי, לבקש גט או משהו. שו חררתי
גם את דירתנו לא קיבלתי בחזרה. הייתי גלמודה, ללא משפחה
לפני פסח . 1952
וללא אמצעים״
כשבאתי הביתה, אמר לי אריה שאין הוא רוצה שאהיה פה.
הג׳וינט האמריקאי הקים מחנה בעיר. במחנה זה עבדתי
אמרתי לו שאני מסכימה, אך ביקשתי לגור בבית כמה ז מן עד
כמחסנאית בימים וישנתי בלילות. פתאום, בינואר , 1946 שמעתי
שארוויח כסף ואסתדר.
שעומד לצאת משלוח בלתי־חוקי של עולים לישראל. ראיתי בזה
הוא אמר שאינו מסכים, שאצא מיד. הלכתי לבית מלון בחיפה,
מוצא למצב העגום בו נמצאתי. הצטרפתי למשלוח. עברנו דרך
חזרתי למסעדה, בה עבדתי קודם.
ארוכה במכונית וברגל, עד שהגענו לגבול אוסטריה. שו ב הייתי
כמה חודשים בוינה, עד שעברתי למינכן הגרמנית.

סידביה ויט 2ב ר*

הספור הד*־ל

״ אינני ודעת איך בא הרעיון ״

כך הכרת את 3על
במינכן הכרתי את אריה ויטנברג.
הוא היה בחור גבוה, יפה תואר, אמודאי לפי מקצועו. הוא
היה אמנם הונגרי, אולם משפחתו גרה ברומניה, שם עבד בנמל
קונסטנצה.
פגשתיו לראשונה במחנה הג׳וינט, בו גרנו שנינו. הוא היה
בן .18 לא התאהבתי בו, אבל ראיתי שיש לו משפחה טובה, הורים.
חשבתי שזה יהיה בסדר. נכספתי בלבי לחיי משפחה, לבית משלי.
מאז גיל 14 התגוללתי במחנות, תמיד הייתי דחוסה בין אנשים.
עכשיו רציתי שיהיה לי בית, חיים פרטיים, מישהו שאוכל לדבר
אתו.
הכרתי אותו בסך הכל שבועיים, ואז התחתנו בעיריית מינכן.
קיבלנו חדר משותף במחנה. היחסים בינינו היו בסדר. אני עבדתי
במחסן, הוא כמכונאי.
יחד עברנו לאיטליה, לנמל בארי. הוא התחיל עובד שם כאמודאי,
ואילו אני עבדתי במשרד. גרנו גס הפעם במחנה, שהיה שייך
לאונר״א (מוסד האומות המאוחדות לעזרת פליטים).
פתאום שמתי לב שחל שנוי באריה. הוא החל ל חזור מאוחי
הביתה. לפעמים נעדר ימים שלמים. כשחזר, היה עצבני. הוא
הסתובב בחברת בחורים שהכירם בנמל. הרגשתי שאין הוא מרגי ש
בטוב בבית, כמו שצריך.
אמרתי לו :״יותר טוב שלא נהיה ביחד.״ (באותו ז מן יכולתי
להגר לאמריקה, כי לא הייתי עוד בת 20 והג׳וינט לקח צעירים
וילדים לארצות־הברית) .אבל הוא לא רצה לתת לי גט, וגם לא חי
בסדר אתי. הרגשתי שנעשה לי יותר ויו תר רע. אז החלטתי שהוא
יסע לישראל, ואני לאמריקה.
הוא בא לארץ ב־ , 1949 ואני עוד נשארתי באיטליה ז מן מה.
אחרי חודש קיבלתי מכתב ממנו: הוא רצה שאבוא לישראל.
הוא עובד בתל־אביב, הוא יהיה בסדר ולא יעשה שטויות.

כמה חדשיס. הכד ב סד ר
סילביח כפתח תא מס׳ .1
נגר אלמוני נעלם

העולם הזה 823

כתבתי לו שאני לא רוצה לבוא, אך הוא כתב לי כל פעם
מכתבים, שהוא לא יכול לחיות לבד, שאמו לא רוצה בו, שהוא לא
יכול כך.

כמה שבועות לא ראיתי אותו והוא עשה לי שערוריה ברחוב,
שאינו רוצה שאהיה בחיפה, שאלך למקום אחר, אחרת יעשה לי
צרות. אמרתי לו שזה קשה, שפה מכירים אותי וי ש לי עבודה
יציבה. הוא אמר שלא איכפת לו. אינני אוהבת שערוריו ת, ולכו
באתי לתל־אביב.
היה לי מצב רוח איום. לא ידעתי מה לעשות. פתאום לא היה
לי בית. לא הכרתי כאן איש. אז החלטתי שאעשה רק רע.
גרתי בבית־מלון, וביצעתי התפרצויות. איני זוכר ת בדיוק כמה,
אבל היו לי 19 משפטים. עשיתי את זה לבד.
התפרצתי תמיד לדירות. לקחתי רדיו, בגדים. מכרתי אותם
וחייתי מזה.
אינני יודעת איך בא הרעיון הזה לראש שלי. עד עכשיו אינני
מבינה את זה.
בבית המלון שגרתי, היתה אשד, שבקשה ממני כסף. נתתי לה
בערך 50ל״י. אחרי כמה חדשים, כשלא קבלתי את זה בחזרה,
לקחתי ממנה תעודת זהות ואמרתי שאחזיר לה רק כשתשלם את
הכסף.
היא לא באה, והלכתי למשטרה כדי לברר איפה גרד, האשד,
ההיא. הייתי קצת עצבנית, וכשהוצאתי את תעודת הזהות שלי,
הוצאתי גם חתיכת ניר זה היה פתקה של רדיו שמישכנתי בלומברד.
הוא שאל: של מי הרדיו? אמרתי שזה שלי. הוא שאל אם י ש לי
ר שיון, אמרתי שיש לי בבית־המלון. כששאל איפה אני עובדת,
אמרתי שאני תופרת באופן פרטי. הוא אמר שילווה אותי לבית ר,מלון.
ראיתי
שזה לא יהיה בסדר, אך נאלצתי לקחת אותו למלון. אמרתי
ש הר שיון אצל בעלי בעכו. בחדרי בבית המלון היה עוד רדיו. הוא
שאל אם י ש לי בית חרושת לרדיו. גילוי אחד הוביל לשני, וכך
גילו את כל הפריצות שביצעתי.
אני גרה בתדר עם עוד 7אסירות. זונות, גנבות — הן מתחלפות.
אנחנו סגורות בתא מ־ 7בערב עד 6בבוקר. אז ישנה ספירה. משך
היום אנו חופשיות בתוך בית־הסוהר, יש לנו גן, מקבלים עתונים.
לפעמים בא מישהו לבקר ונו תן עתון וספרים. האוכל וההיגיינה
בסדר. החשוב הוא שאנחנו ופשיות במשך היום. אנחנו עובדו ת
כמה שעות ויכולו ת לקרוא.

קולנוע

יש להאמין בסוב ולא בוע
פסוק זה של נחמה — ,צריך להאמין
בטוב ולא ברע — ,שהכומר הכושי סטי־בן
(מסקי!) אומר לאשתו (בת־עמי) בהצ גת
״זעקי ארץ אהובה״ מתבדה אמנם, ל צערו
של הצופה, לגבי העניין שלהם,
לגבי גורלו של בנם אבשלום (בוכמן),
באותה הצגה, אבל היא מתאמת, לשמתתו
של המבקר, לגבי העניין בכללו, עניין

התיאטרון והבימה.
המעשה בנסיך ע־רר הרבה מחשבות
עגומות. ולא כל כך ה״מעשה״ כשלעצמו
— ״אין מקשין על מעשה ב אלא
בעיקר העשייה שמסביב לאותו ״מעשה״.
המחשבה נתעגמה: האמנם טוב הוא ה־
״מעשה״ ,כדעת עו שיו, וכיוון שאמרו
כי דעת הקהל נוחה ממנו, חזרה שוב
המחשבה ונתעגמה: האמנם זה פרי חי נוכו
של התיאטרון בעל ההישגים ובעל
המסורת, שקהלו ישמח על ״צ׳ירי־בירי־בום״
כעל אמנות תיאטרונית ראויה ל שמה

ו״הנקודה היהודית״ שב אותו
מעשה בנסיך הוסיפה
בלבול־מוח על עגמת־לב. מי של ועיוותיה שהעוויותיה חברת ״קבצנזון את הונגרמן״
לא נראו בעיניו, הוחשד ב־
״שנאת ישראל ב״אנטי־שמיות״
״כנעניות״ ,רחמנא
ליצלן.
מיהרה ובאה הצגת זעקי
ארץ אהובה — באה, נראתה
וכבשה — והוכיחה שלא
לחינם נאמר: ואף על פי

צריך להאמין בטוב ולא ברע — אומר
סטיבן־מסקין, ואנו מאמינים.
השבוע אמר זאת בפעם הששים ואולם
הבימה מלא עד אפס מקום כבערב הא מירה
הראשונה, בהצגת הבכורה.
ופירו ש האמירה הוא :
צריך להאמין בטוב שבאמנות ולא ברע
שבה ;
צריך להאמין בטוב שבטעם הקהל ; ,
בקיצור בנידון דידן :
צריך להאמין בתיאטרון הטוב.
(ואפשר צריך להוסיף ר
צריך להאמין בכוונה הטובה של ה מבקר). 9 והצגת
זעקי ארץ אהובה — המושכת
לאולם הבימה קהל רב מוי ערב בערב,
ואין ספק כי תוסיף ותמשכהו עוד ימים
רבים — פירושה: נצחון התיאטרון ה טוב
; ליתר דיוק: נצחון הטוב שב תיאטרון.

הצגה זו הנה תיאטרון טוב.
אם כי המחזה רע...

אכן ואכן !
המחזה, עיבודו של הסיפור מאת אלן
פיטון בידי המחזאי (המהולל) מקסוול
אנדרסון, עושה הכל כדי לצמצם את
רחבה של הבעייה, בעיית ההפליה בין
אדם לאדס, ולהשט־ח ככל האפשר את
עמקה. המחזה מעביר את נקוות כבדו
של הטראגי לשטח הפלילי ...הסוציאלי
מיטשטש בקרימינאלי. יתר על כן, המח זה
עושה הכל למען אתר ...את הבעייה,
בעיית ההפליה בין אדם לאזס, ולהבליע
את היסוד הפוליטי ביסוד ג־אוגראפי...
יוהאנסבורג !
באה הצגת ״הבימה״ — הצגת הבמאי
יוליוס גמר — והוציאה אח המחזה מידי
צמצומו, ובר א שו־ובר א שוניותו של אה רון
מסקין החזירה לבעייה את רחבה
ואת עומקה. באתמוספירה שנוצרה בהצ גת
הבימה — ועוזרים על יד מסקין כל
שותפיו למשחק, עם בוכמן ופנינה פרח
בקירבת־יתר — ,מרגיש הצופה בטרא גיות
הגדולה שבחיי אנוש בעולם, המפ לה
בין אדם לאדם.
והמקהלה מדגישה את הכללי, המשו תף,
שבטראגדיה.
ההצלחה של הצגה זו, שעברה את
מבחן מחצית המאה, כאמור, היתר, גם
מבחן נאה לקהל שלנו.
קהל המנחיל לתיאטרונו בעונה אחת
?יחי הצלחות ספי שעשה זאת קהלנו

בעונה שחלפה — ,ז׳אן ר׳ארק בקאמרי
וזעקי ארץ אהובה בהבימה — ,קהל כזה
ראוי למאמץ רב מצד התיאטרון בו ר ך
לטוב.
צריך להאמין בטוב ...אולם — והא־מנת־בטוב
מחייב ובחרת־בטוב !
שלמות הבימוי (יוליו ס גלנר) של הצ גת
זעקי, רצינות המשחק (מסקין וחבריו),
הנוי־של תועלת בתפאורה (יוסף קארל)
— שלשה אלה, באיחודם ההרמוני, נתנו
את התוצאות, שמן הדין כי תלמדנה לקח.
בהצגה זו הוכח פעם נוספת, מה רב
ערכו של ה״איך״ באמנות: ה״איך״
העלה פה את ה״מה״ והצילו מסכנת
הגלישה כלפי מטה.
וההצלחה בקהל הוכיחה, כי יש מקום
לטוב ויאין צורך ברע.

ואשר ל״נקודה היהודית״ ,שרבו שוב
הקופצים עליה בזמננו, דומני, כי בהצגת
זעקי ארץ אהובה יש אפילו יותר מזה...
יש נקודה ישראלית ן
בעיית ההפליה בין אדם
לאדם קיימת אצלנו, וכדאי
לכוון משהו מן הזעקה שב הצגה
זו אל אזני עצמנו.
העובדה שהבעייה אצלנו
— כן, בעיית ההפליה בין
אדם לאדם יסודה פסי כולוגי,
בעיקר, ולא אידיאו לוגי
(לפי שעה) ,אינה ערובה
לביטוח מפני הסכנות הפו שהן
ליטיות
והסוציאליות
כרוכות בה, כל עוד היא
יש נקודה ישראלית !
בעיית ההפליה בין אדם לאדם קיימת
אצלנו, וכדאי לכוון משהו מן הזעקה
שבהצגה זו אל אזני עצמנו.
העובדה שהבעייה אצלנו — כן, בעיית
ההפליה בין אדם לאדם יסודה פסי כולוגי,
בעיקר, ולא אידיאולוגי (לפי
שעד ,),אינה ערובה לביטוח מפני הסכ נות
הפוליטיות והסוציאליות שהן כרו כות
בה, כל עוד היא קיימת.
ובנקודה זו דוקא י ש לזכור שפסוקו
של הכומר סטיבן :״צריך להאמין בטב
ולא ברע״ נתבדה לגבי ענינו הוא...
והאמנת־בטוב מחייב ועש־ת־את־הטוב !
המקהלה שרה — בטעם ובכוח __ יו־האנסבורג״
,ואוני קלטה שמות של מקו מות
קרובים הרבה יותר...

ל צעירי שדאל מדכיד־ם
גלים ! היכן י היכן *
— היכן? --ביו מן ״כרמל״ !
וכל הענין הוא צילום — מצילומי
״כרמל״ ,כמובן של סירה ובה
קבוצת תלמידי בית הספר הימי, קבוצה
שיצאה ללמוד את מלאכת הדיג.
צילום זה מלווה ליווי פאתיטי ביו תר שצעירי מפי הקריין המכריז ומודיע
ישראל יצאו להדביר גלים !
זה היה הליווי הקרייני בסימן קריאה !,
ואילו סימן־השאלה בא בתחילת היומן :
היכן? הצילום הראה כמה
״היכן?
חיילים על ציודם ונשקם מנסים לעבור
ממקום למקום והקול קורא: חיילי יש־ י
ראל — במשלטים 1במלחמה _ ה וכ ן י
היכן?
לו ידעתי מי הוא הקריין של ״כרמל״
הייתי מז מין אותו לקולנוע (על כרטיס
רואה
של שוק שחור, כ מובן) והיה
כמוני שכתוב מפורש ״עתודות״ והיה
חוסך לעצמו צער ויאוש, כמעט, שכן
לא ידע ״היכן, היכן?״ וכמו כן היה
רואה שהים לא היה ״גלי״ ביו תר והיה
מונע מצעירי ישראל את הטרחה ״להד ביר״...

צנזורה הצבועים
והאריות

התמונה שנתגלתה לעתונאים מהסברי ה צנזור
היתד, שונה לחלוטין: במשך השנה
האחרונה נפסלו להצגה בישראל לא פחות
מ־ 27 סרטים. כלומר, יו תר מאחד מכל עשרה
סרטים חדשים שהגיעו לארץ היו מותרים
בראייה רק לחברי מועצת הצנזורה. קפדנות
קטנונית כזאת היא ללא תקדים בארץ דימו־קרטית.

הצנזורים
הראשונים היו, ברפובליקה ה רומאית
העתיקה, פקידים גבוהים שתפקידי הם:
עריכת מפקדי האוכלוסיה, הנהלת חש בונות
המדינה ופיקוח על י המוסר הציבורי.
כאשר נפלה הממלכה הרומאית, לא נפל
אתה הצנזור. בכל מקום ובכל תקופה בהם
שיגשגו אמנות או ספרות, היה הוא, בדומה
למבקר, הצבוע הגוזל מטרפו של האריה־אין
לשער כי פני אדווארדז 23 תהיה
האמן.
אי פעם שהקנית גדולה, אף על סי שלמולה
אכן, במרוצת הדורות איבד הצנזור שנים
יש לה כמה וכמה מעלות שחובב נשים יפות
מתפקידיו ונותר לו אחד בלבד: ההשגחה
אינו יכל לזלזל בהן. מעלות אלו הביאו או על
המוסר. אולם הוא ביצע אותו כמעט
תה להוליבוד, זי כו אותה במספר תפקידים
תמיד בלהיטות משולשת, בדייקנות של מנ בסרטים
ממדרגה שלשית ורביעית, בהם נד הל
חשבונות ומתוך גישה פנקסנית. יצירות
רשה רק להבליט את בליטותיה, לא לשחק.
אמנות וסיפרות בעלות ערך־עולם נפלו קר לפני
שבועיים שחק המזל שוב לפני. היא
בן לצנזור משום שלא עלו בד בבד עם
נסעה לבלות חופשה בלאס ווגאס, עיר מש מושגיו,
כפי שהתבטאו בספרות היבשות
חקי הגורל אשר במערב הארצות־הברית.
אשר בפנקסי החשבונות שלו.
לילה אחד ליד שולחן המשחקים הכנים לה
כך נפסלו, בין היתר: רוחות לאיבסן,
סכום של עשרת אלפים דולאר. צלמים ז רי מחזות
משל שו ואוסקר וואילד, ובתקופה
זים, אשר היו במקום, הנציחו את המאורע,
מאוחרת יותר: מחזות משל ליליאן הלמאן
שלחו את התמונות לעתונים בכל רחבי המ וסארטר
וספרים רבים. זאת בארצות הליב
דינה.
דליות. ברוסיה (הצארית והמועצתית) ובאר כאשר
חזרה להוליבוד הגישו לה כמה בע צות
רבות אחרות, מספר יצירות האמנות הג לי
חנויות בהן קנתה, בהקפה, מספר גדול
דולות והאסורות הוא עצום ורב.
של שמלות ותכשיטים, דרי שות לפרוע את
ערווהמותרת. בארץ־ישראל הייתה קיי החוב.
השיבה פני :״אין לי כסף.״
מת צנזורה מאמצע שנות העשרים. היא היתד,
בעלי החנויות לא התביישו, שאלו :״מה
מושתתת על חוק אנגלי והיתד, ליברלית
בדבר עשרת האלפים?״
מאד, הקפידה רק על כך שסרטים ומחזות
הפוגעים ברגשות דתיים לא יו צגו באזורים
הצלמים לא היו. הסברה של השחק מסויימים
בארץ. כך, דרך משל, נאסרה הצגת
נית היה פשוטה: בלילה שלאחר הזכיר, הג עבדול
הארור באזורים מושלמיים וד,אופירה
דולה, שחקה שוב, הפסידה את הסכום הזה
היהודיה, הפוגעת כביכול, בקאתולים, לא
הורשתה בהצגה בירושלים. לעתים רחוקות
היו נאסרים סרטים להצגה בארץ כולה. ב קרנבל
בפלאנדריה, משום שבו נראה כומר
קאתולי שטוף זימה.
תמונות ערווה, כמו בסרטים אגם הנשים
ואקסטזה, לא זיעזעו את הצנזורים הבריטים.
לעומתם, נבהלו מגוף האדם הצנזורים היש ראלים,
ש מונו עם קום המדינה ואשר ייר שו
את מקומות הבריטים, אבל לא את גמישו תם.
האגרופים
הכבדים של הצנזורה הישראלית
החלו יורדים על ראשי מפיצי הסרטים, מנ הלי
התיאטרונים והקהל, במהלומות כבדות
ביחוד בעת שלטונו של פקיד משרד הפנים
יעקב אברזי במועצה לבקורת. הוא ואנשיו
החלו פוסלים סרטים ומחזות על י מין ועל
שמאל, בצאתם מן ההשקפה שהללו מרבים
פשעים מיניים, ואחרים, בייחוד בקרב העו לים
מעדות המזרח. כדי להציל את המסכנים
האלה מהשפעת סרטים ומחזות זוועה, היו
מוכנים אנשי הצנזורה לחזות בכל סרט
שעורר את חשדם ; רק הודות לאפיים המוצק,
יש לשער, או לגילם המופלג, לא יצאו הצנ זורים
עצמם לתרבות רעה.
השקפת הצנזורה בקשר לערווה וארוטיקה
היא, כי הם הם מהווים גרוי מיני ועל כן הם
אסורים. פיתוח השקפה זו בדרך ההגיון
יביא למסקנה שאברי המין הם מום נורא
שעל האדם לשאת אותו על גופו מאין יכו לת
לסלקו על ידי ניתוח פלסטי. כי הפעילות
המינית, כמו הצחוק, היא תופעה אנושית
טבעית, זוהי עובדה שהצנזורה טרם הכירה

אחדמ ^ שרח. בשנים האחרונות פסל
הצנזור הישראלי מספר גדול של סרטים
ומחזות, בהם יצירות מופת, ופקדו על קי צוצים
במספר גדול מזה בהרבה של סרטים,
מבלי שהערה על כך תינתן, כמו שריה נהוג
שחקנית הוליכודית אדאווארדז
בתקופת המנדט, על הר שיון המוקרן על הבד
״אין לי כסף !״
בתחילת הסרט.
את פעילותו עוטף הצנזור במעטה של
ועוד אלפיים דולאד. הפעם לא היו הצלמים
סודיות ושמות הסרטים הנפסלים אינם מת במקום.
פרסמים
כלל. אף על פי כן מתגלות לעתים
בעלי החוב היו מוכנים לקבל את ההסבר,
כמה עובדות, גורמות לרעש. כמו קיצוץ
לחכות עוד קצת לתשלומים, אולם עתונאים
תמונת ערווה בדיטה בת אדם (חעו*ם הזח
הוליבודיים הכריזו כי כל ה עדן לא היה
,806ו .)802 אולם הצנזור לא התפעל מן
הרעש הציבורי. התפאר אברזי: אנו אינ י אלא תכסיס פרסומת שמטרתו להחדיר את
תמונתה של פני ואת שם הקאזינו בלאס
ני נכנעים לשום לחץ *.
ווגאם למיליוני גליונות עתונים במדינה. פני
לפני שבועות מספר סולק אברזי מתפקידו
לא הפסידה את הסכום שבו זכתה, כבי-
זה, ובמקומו נתמנה פקיד אחר של משרד
כול, כי אם החזירה אותו לבעל המשחקים,
הפנים שמואל ב. ישעיה. ישעיה, במטרה
לאחר המשחק שביימו ביניהם.
לבטל חלק מן הלחץ, הזמין אליו לירושלים
פני נעלבה מאד, כנתה את הידיעה ״עלילה
את מבקרי הסרטים, ניסה להסביר להם כי
שפלה״ ,איימה כי תתבע את העתונאים ל הצנזורה
כישראל היא ליברלית.
דין. בינתים: פרסומת נוספת.

הוליבזד

מ 1דשד שחקנית

* אברזי טעה. הצנזורה אינח נכנעת ללחץ
הבא מלמטה, כמו בנוקרה דיטד, בת אדם,
נכנעה במקרה אחר ללחץ שבא מלמעלה.
המקרה: לאחר שנפסל •המחזה הפרוצה ה צייתנית,
הפעיל תיאטרון ההסתדרות אהל
לחץ על הצנזורה שהתירה את הצגתו בשם
אחר: הנערה והכושי.

העולםה זה

¥הנוער

ה עי נ י

הזנות אינה פתרון!
המעלות. כשלא באים אנשים, לא באים חולים.

כיצד הושג נצחון זה?
הוא הושג בעזרת הפניצילין. ארבע זריקות מרפאות
אדם מעגבת, וזריקה אחת בלבד מספיקה כדי למנוע ממנו
את האפשרות לדבק את זולתו במחלה זו. זריקה אחת
מרפאה את מחלת הזיבה.

,ריפוי מוחלט, לצמיתות?
־ לחלוטין. בשיקגו ירד אגף מחלות־המין בבית־החולים
מ־ 200ל־ 5מיטות. באנגליה חיסלו כמעט לגמרי את מקצוע
רופאי־המין. הדבר טבעי, כי במקום טיפול של חמש שנים
דרו ש ביקור אהד בשנה, לבקורת.
בא טיפול תד־פעמי.

האם יכל אדם יכול להשיג פניצילין?
ישנו פניצילין בשפע. כל אום יכול לקבל אותו חינם,
אם הוא מודיע למחלקת הבריאות כי חלד, במחלת־מין. אך
רוב החולים מתביישים ללכת בדרך זו, והם מעדיפים לשלם
10ל״י בבית מרקחת.

אפשר, איפוא, לקבוע ששוב לא נשקפת שום
סכנה ממחלת המין?

בהחלט. ברבע האחרן של שנת 1952 היו בטיפול ישראל
כולה 328 מקרים של מחלות מין, מהן 241 אצל גברים
ו־ 87 אצל נשים. מאלה היו בסך־הכל 8מקרים של עגבת
חדשה, ו־ 19 מקרים של זיבה (כולם חדשים) .בין המקרים
החדשים היו כמחציתם אצל אנשים צעירים. השאר היו 243
מקרים של עגבת חבוייה ישנה, שאינה מדבקת 17 ,מקרים
של עגבת מלידה.

מה היתה החלוקה לפי ארץ המוצא של
החולים׳?
60 היו מאירופה 67 ,מאפריקה 143 ,מאסיה. בין אלה
היו 10 יהודים ילידי־הארץ 6 ,ערבים 2 ,נוצרים ו״ 5מסתננים.

כמה מן החולים היו נשואים?
52 היו רווקים 134 ,נשואים 18 ,נשים הרות 124 .היו
בעלי מצב משפחתי בלתי־ידוע.

האם יש פרטים על צורת ההידבקות?

כמה רופאי מין יש בארץ?
כשמונים, מהם חמישים בתל־אביב. יש לציין שאין בארץ
שרלטנים, רמאים המתימרים לטפל במחלות מין ללא סמכות.

האם מלחמת העצמאות השפיעה על מצב
התחלואה?
כן, לטובה ולרעה. המלחמה עצמה גרמה לגל של מחלות
מין. החיים של הנוער נעשו אינטימיים יותר. באו הרבה
עולים חדשים שלא עברו בדיקה.
אולם תוצאת המלחמה היתה לטובה. הערבים נעלמו
ממרכזי הישוב, בעיקר מיפו. קודם לכן שימ שו הערבים
מקור למחלות. הם היו נדבקים בבתי־הזונות של חיפה ויפו.
הזונה היהודיה מקפידה על בריאותה, זה לא עולה ביוקר.
הזונה הערביה לא היתד, הולכת לרופא אלא אחרי שהיו לד,
כאבים. עד אז הספיקה לדבק גברים רבים. מחלות־המין
אינן גורמות, בדרך כלל, לכאבים.

המוסר ההכרתי היהודי גבוה יותר?
מובן שחיי המשפחה היהודיים משתנים מאד, אולם עד
היום אי־אפשר להשוות צעיר ישראלי לצעיר צרפתי, אנגלי
או אמריקאי. גבר יהודי נשוי אינו הולך בקלות לזונה.
ס. 10
ההולכים לזונו ת יוצאים מן הכלל, מספרם אינו עולה על ״/
אצל הנוצרים המצב כמעט הפוך. אחוז האנשים הדתיים
אצלנו גם הוא משפיע מאד לטובה.

ממדי הזנות כישראל קטנים, איפוא?

לא יותר מאשר מכל מחלה אחרת.

ואין עוד מקום לדאגה, למלחמה?
אינו
יש צורך בעמידה מתמדת על המשמר, הדבר
אוטומטי. בלי הדרכה אין ערך לפניצילין. באמריקה י שנן
שכבות שהפניצילין לא השפיע עליהן בכלל, כמו הכושים.

ישנו ׳,אם בן, צו ר ך בהסברה צבורית?
כן. יש להחדיר בנוער את ההכרה שאין במה להתבייש,
להסביר שכל המקבל טיפול מתרפא. אצל רבים כבר קיימת
הכרה זו. אין זה דבר נדיר שבחורה באה אלי ואומרת :
״באתי במגע מיני עם גבר, אני חוששת שנדבקתי ממנו.״

מה היה הגורם העיקרי שעזר להדברת
המחלה כמדינה?
שרותי הבריאות המפותחים. הממשלה, קופות־החולים,
מספר גדול מאד של רופאים, כל אלה עזרו. אין בארץ
מקום שאין בו רופא, כמו באנגליה. כל עולה חדש שבא
לארץ נמצא מן הרגע הראשון תחת פיקוח רפואי.

האם נבדקים העולים בקשר למחלות-מין?.
כל עולה עובר בדיקת ואסרמן, נגד עגבת.

אין להשוותם לממדים הקיימים באנגליה, בשוודיה או
באמריקה. שם היא פורחת, שם היא חלק מן הנוף זה מאות
בשנים, בעלת שורשים בכל שכבות החברה.
גם אצלנו היא קיימת, אך היא עלובה. אין לה עמדה
בתרבות, באומנות, בספרות. צייר כמו טולוז־לוטרק יצר
סגנון שלם בנוי על הזנות. אצלנו הזנות מקובלת כדבר
שלילי, נגטיבי. היא לא נקלטה. לזונה אין מקום של כבוד,
מביטים עליה בעין רעה.

ד״ר זידמן, בחוגים מסוימים נפוצה הדעה
שאפשר היה לצמצם את מחלות המין לו היו
נותנים מעמד חוקי לזנות, מעמידים אותה תחת
פיקוח רפואי. מה דעתך על כך 1
אני מתנגד לזה מבחינה רפואית. הגישה אינה נכונה.
בדיקה רפואית אינה עוזרת. אין פיקוח מוחלט. זונה יכולה
לדבק עשרות גברים ביום, לפני שמופיעים אצלה הסימפטומים
של המחלה.
יש גם התנגדות מבחינה פסיכולוגית. בזנות כרוכה השפלה
וירידה מוסרית. מתפרנסים ממנה רועי זונו ת ובעלי בתי
זונות, שליחים לדבר עברה. ידוע ששוטרים ופקחים ודבקים
ראשונה. כך זה היה גם בארץ.

מה השפעת העליה על מצב התחלואה?
האטת

קצב

העליה גרמה

לירידת

התחלואה.

אחת

174 מן החולים זיהו את האיש או האשה שמהם נידבקו,
ובין אלה היו 49 איש ואשד, שנמצאו חולים. אי־אפשר
להכריח איש למסור ממי נדבק, אך בדרך כלל מביא האדם
בעצמו את מקור ההידבקות אל הרופא 172 ,נדבקו במשפחה,
כלומר איש מאשתו או להיפך, או ילד מהוריו 39 .נדבקו
בארץ 145 ,בחו״ל, אצל השאר הדבר לא נקבע.

מה הם כיום, מקצועת התחלואה העיקריים,
אחרי שהעליה במעט נפסקה?
התיירים, הימאים, השליחים החוזרים מחוץ־לארץ. לעתים
קרובות באים השליחים החוזרים י שר אל הרופא להיבדק.
הם בקרו בבתי־הזונות בחוץ־לארץ.

ד״ר זידמן, נניח שמחר תתחדש העליה
ההמונית. האם תהיה נשקפת סכנה חדשה?
אין כל חשש
גדולה ככל שתהיה.

לסכנה

ציבורית,

אפילו

תהיה

העלית

מתי, בעצם, החלה המהפכה של הפנינצילין
כשטח מחלות המין?
בסוף מלחמת־העולם השניה. אולם בז מן האחרון ״גילו״
פתאום מחלה חדשה, שאנו קוראים לה ״דלקת בלתי־מיקרובית
של השופכה״ .מחלה זו באה על״ידי מגע מיני. היא באה,
כאילו, להציל את הרופאים. ארגון הבריאות הבינלאומי
מינה ועדה מיוחדת שתחקור אותה. כיום תשעה מכל עשרה
חולים הבאים אלינו סובלים ממחלה זו — רק המקרה
העשירי הוא מקרה של זיבה.
הדעה הנפוצה היא שמחלה זו היתד, קיימת תמיד, אולם
עד כה חשבו אותה לזיבה. רק כשמחלת הזיבה נכבשה,
נתגלה שזו מחלה אחרת לגמרי. אין עדיין טיפול למחלה זו.

מה דעתך על בעית הצעירים שאינם מוצאים
בנקל כת־זוג?
יש יותר צעירים מצעירות. לכך אין פ תרון לאומי — הרי
המדינה אינה יכולה לקבל על עצמה לספק את הצרכים
המיניים של אזרחיה. כל אדם חייב למצוא פ תרון אישי
לבעיותיו. אין פתרון טכני או מכני.

.ואתה פוסל את הזנות בפתרון, כאמור?
בהחלט. הזונה יכולה להיות שלב מעבר, אבל בסופו
של דבר חייב אדם למצוא אשר. לעצמו. אדם שחי קוו ה
לכן עם זונה, עלולות להיות לו הפרעות בחיי הנשואין.
המגע עם הזונה אינו מפתח גישה חברתית. זוהי פתיחה
לא בריאה לחיי־המין. הגבר הרגיל לכך בא בליל הכלולות
אל אשתו ומתיחס אליה כאל זונה, בה בשעה שבשטח
זה השוגים השיתוף וההדדיות יו תר מאשר בכל שטח אחר.

מה הפתרון הנראה לך ביותר?
הפתרון הטוב ביותר הוא, לדעתי, נישואין מוקדמים.
לנשים זה הפתרון הטוב ביותר. גם לגבר פ תרון זה די טוב.

מראיין ...העול ם

ד״ר זידמן, מה מצב מחלות-המין בארץ?

האס אתה יבול למסור לנו את הסטאטים-
טיקה האחרונה?

הז ה מרא

אחרי שסופרי ״העולם הזה״ פכו אל ד״ר
מקם מרקוזה, המומחה הגורע ביותר לבעיות
ההפרעות הנפשיות כשאלות המין כישראל,
וקיבלו ממנו את הראיון שהתפרסם ב מיון
האחרון של ״העולם הזה״ ,פנו אל ד״י מרדכי
זידמן, כדי לרדת לעומקן של הכעיות הרפו־איות-הנופניות
הכרוכות כמבלל זה.
ד״ר מרדכי זידמן, בן ,42 יליד הארץ ובוגר
האוניברסיטה של פאריז, הוא אחד מרופאי
המין הידועים בארץ. הוא מכהן כמזכיר
אגודת רופאי העור והמין, אחד היוזמים
העיקריים להקמת ליגה להיגיינה מינית, שעל
הקמתה דנים כהוגי הממשלה והרפואה.
ד״ ר זידמן הוא בעל הספר ״אויבי הנוער״,
שנכתב בימי מלחמת העצמאות כדי ללחום
בגל המחלות המיניות שגבר כאותה תקופה.
להלן הנוסח המלא של הראיון שניתן על ידו
יחכרי מערבת ״העולם הזה״.
כשבוע הבא יפרסם ״העולם הזה״ קטעים
מהיד שאלון שהוכן על־ידי מוסד-המחקר
הלי מריקאי החשוב ביותר בשטח זה, שמטרתו
לא.פשר לגברים ולנשים לבחון את עצמם אם
אמנם ידיעותיהם! כשטח זה מספיקות כדי
לאפשר להם חיים מבוגרים וחסרי־תסגיכים.

אפשר לסכם את המצב בפסוק אחד: מחלות־המין חוסלו
לחלוטין כבעייה חברתית. נצחנו את מחלות־המין נצחון מלא.

מראיין העולם הזה

את ד״ר שמואל1״דמן, רופאמ!

במדינה
(המשך מעמוד ) 10
כשנשאל אם איבד דבר־מה, החוויר, פרץ
ב ב כי: הכסף לא היה שלו. קרוב הפקידו
בידו, לצורך תשלום שטר. הוא נתן תיאור
מדוייק של התיק וכל אשר בתוכו. לא נותר
מקום לספק. הוא קיבל את התיק, בתוספת
כוס מים קרים,
סיפורו: בדרך למשרד לקח במכוניתו את
אשתו וילדיו לשפת־הים. התיק נפל, כנראה,
כשיצא מן המכונית, ז מן קצר מאד לפני
שמצאה אותו שושנה. אותו ערב, למרות
שהיה מלא חרדה לגורל הכסף, קבע ר איון
עם קרובו (לו היה הכסף שייך) במטרה לסדר
בעבודה במפעל השייך לו ידיד מחוסר־עבודה
מזה כמה חדשים ״האמנתי,״ הוא אומר,
״שמעשה טוב יג רור אחריו מעשה טוב, וא פילו
שלא־ביודעים. ובאמת לא טעיתי.״
הבנות היו גאות מאד בהוריהן. אמרה
נאוה 10 השחרחורת, שזופת השמש :״עשי נו
מה שצריך. זה הכל.״ הוסיפה אחותה
הבלונדית, בעלת האף הכפתורי, בלהה 6
״כמה טוב שהחזרנו לו את הכסף. הוא כל
כך בכה...״
אחד מאנשי חולון, שבאו לבקר את המש פחה
עם התפרסם הידיעה, שאל :״איפה קרה
כל זה? בריביארה י״ השיבה שושנה :״הש תגעת?
כל כך יקר שם. מה אתה חושב,
שהכסף מתגולל ברחובות?״

דרכי ח״ם
א אין קמח, יש חוק
רפאל ללוש ( )44 עלה לארץ ממצרים
לפני ארבע שנים. הוא לא היה בודד 1אתו
עלו גם אשתו, עשרת ילדיו (מאז נוספו שנ ים)
,וסבא, בן .80

תיאטרון ״ד־ לה לוי׳
לפתיחת עונת החורף 1953/54

מדפסתך היא שימושית
דירתו היא קרירה
עם סוכך מתוצרת

דרושים:

( 5£ט 15£ס)
זמרים־יות
שחקנים־ות מקצועייס־ות
דרושים בנים ובנות בעלי

ד־! 3 ! 0בן

נסיון ברקודי עם להופעות
במסגרת התיאטרון בד,נהל

האומנותית

יהודית

הגב׳

אורנשטיין.

המעונינים יואילו לפנות למשרדנו: ת״א,
רחוב בן יהודה . 1

רחוב הרצל ,89 תל־אביב, טל׳ .5473
פוכר ״

— בולים—
המתנה היפה ביותר
לנוער ולמבוגרים

פ. ולין

קניה-מכירה-הערבה
קונה גם בולים ישראליים.
.רח׳ דיזנגוף

ליא 1קייד

למה לך לחפש את העתון?
העתון יחפש אזתך
...ויבוא לביתך, ביום הופעתו, מבלי שתצטרך להטריח את עצמך ביום חמסין
או ביום גשם. אם תשלם את דמי החתימה — 11.000.ל״י — לשנה אחת מראש,
תחסוך את מחירם של שני גליונות. המערכת גם תתן לך את הפרס המיוחד —
איגרת של מפעל הפיס, העלולה לזכות אותך בפרס הגדול.
אתה יכול לחתום גם לחצי שנה. דמי החתימה — 5.500ל״י — כוללים גם
הם הנחה. תהנה מכל הזכויות והשרותים, פרט לאיגרת הפיס.

לכבוד מערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד , 136 .תל־אביב.
נא לצרף את שמי /את השם המסומן להלן לרשימת המנויים שלכם לתקופה
של שנה /תצי שנה, החל מיום .1.8.53 את העתון נא לשלוח לפי הכתובת :

ללוש קיבל שלושה צריפים במעברה סל־מה,
חיוך מעודד ומיטב האיחולים. הוא יצא
מבניין הסוכנות אל הרחוב לחפש פרנסה.
ללוש הוא בעל־מקצוע: חשמלאי. אך מה
יעשה חשמלאי, בעל משפחה כה גדולה,
בארץ בה מרובים החשמלאים מעמודי־החש־מל?
למרות הכל, הצליח לפתוח בית מלא כה
קטן בין קיוסק לפאלאפל וחנות ירקות
בסימטה אפלה ביפו. הוא החליט לחכות עד
שבנו הבכור, אברהם 22 ישתחרר מהצבא,
יבוא ל עזור לו בעסק.
תקוותיו התבדו: אברהם השתחרר אמנם,
אך החליט לשאת לאשה נערה בולגארית
צעירה, שבמקום נדוניה הביאה לו משפחה
גדולה וזקוקה לתמיכה (הכוללת סבתא בת
.) 100 עד מהרה זכתה הסבתא לנינה, מצפה
עכשיו לנין.
האב לא ראה לפניו מוצא אחר מאשר
לגייס את בנו אלי 12 לעבודה בבית־מלאכ־תו.
למשך זמן־מה התנהל הכל כשורה. אך
יום אחד נכנס לחנות אדם, שלא ביקש לק נות
כירה חשמלית, ואפילו לא נורה. במ קום
זה הביא מכתב: ללוש נתבע לשלם
400ל״י מס־הכנסה. במחו הבהיק ר עיון :
״תן לי 200ל״י,״ אמר לאיש ,״ואמסור לך
את כל בית המלאכה.״ אך זה סירב לדון
בהצעה המסחרית, יצא ולא חזר עוד.
לפחות עד הסתיו. הכל התנהל כרגיל,
עד שהופיע מבקר שני, ובידו מכתב נוסף :
הפעם היתה זאת דרישה לשלוח את בנו ־בן
ה־ 12 לבית־הספר.
מן הבוקר עד הלילה רץ אלי מבית־הספר
לעיריה וחזרה, אך תמיד היה אחד הניירות
חסר או לקוי.
שבועיים אחר־כך ראה רפאל ללוש, בפעם
הראשונה בחייו, את בית המשפט מבפנים,
מנקודת־התצפית הפחות־נעימה.י מספסל ה נאשמים.
הוא נמצא אשם באי־שליחת בנו
לבית־הספר, ככתוב בחוק־חיגוך־חובה, נשפט
לשבועיים מאסר או 25ל״י תמורתם. בכי סו
של ללוש נחו 26ל״י, השייכות ללקוחו תיו.
הוא הלך למאסר.
אברהם, העובד עתה כסבל בסולל-בונר״
בשמעו את אשר אירע, מיהר לבית המשפט,
שילם את הכנס.
אלי המשיך לרוץ מבית־ספר אחד למשנהו,
עד שנאמר לו לבוא אחרי החופש.
רפאל ללוש נשלח לביתו, לפחות עד בוא
הסתיו.
פשעים במקום חוסה. מאסר

אני מצרף צ׳ק /המחאת דואר על סך 11.000ל״י 5.500 /ל״י.
חתימה

״על כל פשעים תכסה אהבה,״ כך חשב
יוסף מליחי שעה שנטש את אשתו ואת
כפרו והלך אל הרב בכפר סבא.
הוא סיפר לרב שפגש במגדיאל נערה,
נעמי בת־סעדיה שמה, היפה כלבנה באמצע

החודש. הוא חפץ לשאתה לאשה.
הרב חייך. הוא היה רגיל לשמוע מזמורי
תהילה מפי גברים על הנערות שהם מתעת דים
לשאת לנשים. אבל במוחו צץ ספק :
מדוע עליהם להינשא בכפר סבא, אם שניהם
תושבי מגדי אל? על כך־ נתן מליחי השובה
מעורפלת למדי: כך נוח לו יותר. הרב
לא הוסיף לשאול, הסכים להכניס את הזוג
בברית הנישואין, אך דרש ממליחי להביא
לו עדות בכתב שאמנם הוא רווק. מליחי שכח
את התעודה בבית, הבטיח להביאה כעבור
יומיים.
התעודה הובאה כמובטח, אך עדיין ליוותה
את הרב הזקן ועשיר־הנסיון ההרגשה שמ שהו
אינו כשורה. הוא עלה על חמורו, רכב
למגדיאל במטרה לחקור ולדרו ש.
עובר האורח הראשון שפגש במגדיאל ה שיב
ברצון לשאלתו :״אתה רואה את הבלו־קון
שם? זהו הבית של מליחי. והאשה
שמכבסת על ידו היא אשתו. היא תגיד לך
איפה למצוא אותו.״
את שאר השאלות השאיר הרב למשטרה.
נתגלה שמליחי ושני חבריו, שנועדו לשמש
כעדים בטכס הנישואין, זיי פו את תעודת
הרווקות.
במקום תחת החופה, מצא את עצמו מליחי
על ספסל הנאשמים. הוא לא היה בודד: אתו
י שבו גם שני חבריו.
מליחי נמצא אשם בזיו ף התעודה, ניסה ל רכך
את חומר האשמה בטענו כי לא חי עם
אשתו מזה ז מן רב. העיר השופט :״שלושה
חודשים.״
ארוסתו היפהפיה, נעמי בת־סעדיה, הופי עה
על דוכן העדים, סיפרה שמליחי אמר לה
כי התגרש מאשתו וכי הוא חפשי לשאתה.
בהינתן פסק הרין עזבה את אולם בית
המשפט בלווית גבר צעיר ז שעה שהמשפט
התנהל הספיקה נעמי לשאת אחר.
נשפים במקרה. לר א ש הרשימה
נשפים על סיפון אנייה, המקובלים בעולם
הרחב, מצאו את דרכם גם לישראל. העונה
הראשון,
כאלה.
הקרובה הבטיחה שניים
״נשף ליל ירח״ ,אורגן על ידי חבל ימי
ליש,ראל היה צריך להתקי״־ על גבי האנייה
הגדולה ביו תר של שהם, א/ק ירושלים,
במפרץ חיפה, אך נדחה, לצער בל משתתפיו
העתידים: האנייה פיגרה בשעות אחדות אח רי
לוח הזמנים שלה, הגיעה למול חוף חי פה
כשבשמים נצנצו כבר כוכבי השבת! ,אל צה
לבלות את מנוחת השבת מחוץ לנמל,
כשעל החוף עומדים אנשי חבל ימי לישראל,
צופים אל האופק.
אך התקרית הבלתי־נעימה לא הביאה רק
צער: אירגון הנשים הציוניות־כלליות כבש
רק בקושי חיוך הנאה מסותר. הסיבה: הנשף
שלו על גבי ירושלים, שנועד להיות שני, עלה,
הודות למקרה, זה לראש הרשימה.
הרעיון נולד בסניפי רמת־גן ופתח־תקוה,
אשר מצאו כי תהיה זו הדרך הנעימה ביותר
לבוא לעזרת העולות במעברות, שטח עיסו ק
העיקרי של האירגון. היה זה רעיון הג יוני
5קל יו תר לשרת מטרה יפה לצלילי
שתי תזמורו ת מוגדלות, עם קיוסקים שיכילו
הפתעות מקוריות.
אם לדון לפי ההבטחות, עתיד הנשף להיות
שמח.
הנשף נועד להתקיים ב־ 13 לאוגוסט. יהיה
אולי מי שיטען ש אין זה תאריך בר־מזל,
אך דבר אחד מובטח: הוא רחוק במידה מס פקת
גם משבת, גם מיום כיפור.
הארץ כפי שנודע, נאשם בעל המפעל שהוא
סוחר פרוות ידוע בארצות הברית והגיע
לישראל לפני ז מן קצר, בעבירות על חוקי
הטבע (מעריב).
מ. רושצ׳וק, תל־אביב
טעות פרוודולארית.
במאה שערים נאם כרגיל הרב בן־ ציון
ידלר, ו בין היתר נאם נגד גיוס הבננות

פנחס גולר, מפלסים
שמא תיהפכנה לעוגבניות.
חברי אליהו ב. הנו בחור בן .28 מאז
עלותו ארצה, לפני 20 שנה, לא קיים
יחסי מין בקביעות או ברציפות כלשהי
עם אשד( ,העולם הזה).
עמי יסעור, רמת״גן
ולפני זה ז

איגרנף

— 1.500 — 12.ל״י.

אן פנעים

הסוס הוזעק לעזר ה

22 אופנועים התייצבו לזינוק 14 .נטשו
אותו עוד לפני שניתן האות. שמונה התניעו
את מנועיהם ברעש מחריש אזניים. שלושה
בלבד סיימו את המרוץ.
זה היה קציר תתרות האופנועים, שנערכה
בשבוע שעבר על חולות בודים, על הגביע
על־שם אפרים טננבוים־ארזי, אופנוען נועז
שנהרג לפני 20 שנה בתל־אביב, בתאונה.
לא עזר גם הרצון הטוב של המארגנים ה
סקנדל
בכנסת
כאשר, במסיבת עתונאים עם שר־התוץ
משה שרת, במסעדת הסה בירושלים, שהי תר,
דחוסה מאדם, הוגש מרק חם, התרעם ה שר,
אמר ל מז כירו :״רשום לפניך — אנו נז מין
אותם בחורף, נגיש חמיצה קרה.״
עם העברתו של משרד החוץ לירושלים,
עומד גם שר־החוץ להחליף את מקום מגו ריו
הנוכחי (תל־בנימין, רמת־גן) ,לעבור
(נכון יו תר: לחזור) ירושלימה. ביתו הנוכ חי,
הווילה המפוארת, עומדת למכירה —
לבעל־הון מתאים.
כשנתבקש יוסף (הפטיש) שפרינצק,
יושב־ראש הכנסת, במסיבה ליובל הששים של

לתמהים הוסבר: הפרופסור הישיש חולה,
סובל מלחץ־דם גבוה מדי.
בעת הפגנת הדתיים בירושלים נשאל יחז״
קאל סחר, המפקח הכללי של המשטרה :
״מר, נשמע?״ סחר, שייחס חשיבות לא פחו תה
למאורע אחר שחל בעת ובעונה אחת
עם ההפגנה, השיב :״במזל טוב ! נולדה
לי בת ! ״

כומר ביוהאנסבודג
למחמאה מיוחדת במינה זכה השבוע שחקן
הבימה אהרן (אותלו) מסקין, המשחק
בתפקיד סטיוון קומאלו בזעקי ארץ אהובה,
מפי שני חושבי אפריקה, בני שבט זו לו, ש נעצרו
בארץ בדרכם לפסטיבל הנוער הדמו קרטי
בבוקרשט :״אתה נראה ככומר זו לו סי
אמתי. אילו היית הולך בר חובות יוהאנסבורג
לא היו מכירים בך את האיש הלבן.״
כשבא עורך־הדין שמואל תמיר להגן
על אחד העצורים לפי הסעיף ( 111 ראה במ דינה)
נתקל בתובע הכללי שבא לטעון נגדו.
השניים החליפו חיוך, לחצו איש את יד רע הו,
לפני שהחלו להרביץ זה בזה. הסיבה :
התובע הצבאי, רב־סרן מאיר שטרנכרג,
ישב יחד עם תמיר באותו מתנה מעצר בא־ריתריה,
כחשוד בהשתייכות לאצ״ל.
כמה שעות לפני כן אמר תמיר על חייל
אחר, סרן רב אכיר, שהופיע במשפט נגד
חשודי המחתרת :״אתה דומה יו תר לדוב,
פחות לאביר.״

הבנות זולו ת
להזיק,

חיים וייספיש ואשר כירנכרום

האוהדים לא רכבו על כתפיים.

צעירים, שהדפיסו הזמנות נאות, אבל בחרו
בצורת תחרות בלתי מקובלת: הם הזמינו
את הרוכבים לניסויי אופנועים בחולות הע מוקים,
במקום לתת לקהל תחרות מהירות
מעניינת על כביש חלק. היה ברור לכן, כי
האופנוע הטוב, ולאו דווקא הרוכב המעולה,
ינצח במרוץ. ואכן זכה ב מרוץ אופנוע טרימזף
בריטי, בעל שש בוכנות, שעבר את שמונת
הקילומטרים תחת ענן אבק סמיך.
בעוד המנצח, יעקב יחזקאל, צעיר ()22
שחרחר, בעל מוסך בשכונת התקוה, תל־אביב,
חייך להנאתו מול המצלמה ושתה עם נערתו
משקה קר בריביארה, עמל סוס יגע שעות
רבות להוציא את האופנועים שנתקעו בחול.

ת ש בץ שמות
מאוזן . 1 :האשד, שלקחה את התוף בידיה:
.5תוארו של יחזקאל . 10 :לאחו משני חאומיו
היו שנים עשר בנים .12 :יעקב ללבן הארמי ז
. 14 בבקשה .16 :המשורר הספרדי יהודה היה
כזה ; .18 מאתיים ושמונים . 19 :שמו הפרטי|
של מנהל משרד החוץ .21 :ציר ישראל בבר־ן
זיל .22 :״דודי שלח ידו מן ה שיר השי־,
רים ה׳) .23 :עוף טורף .24 :שמותיו הפר־,
טיים של ע מון ; .25 תושבת מנזר .27 :סמל י
הלבנון .30 :תבלין קדום .31 :מבקר תיאטרוך
שיטרית: י בכור ישראלי .33 :תפקידו של
.35ח״כ מפא״י .36 :חצי תצי .38 :לנין |
היה כזה ; .39 ארכה .40 :וכרגיל — תו אר
האצולה ההולנדי ; .41 ארגון ריגול ארצישראלי:
.44 קיבוץ ליד כפר־ סב א:
.43 נרו יאיר:
.46 על שמו חמשה פרסים בינלאומיים .48 :בן י
זוגו של עזרא ; .49 מפקד לח״י.
.2הנשיא המשחרר שבויים :
מ אונ ך :
.3בית־חרושת לשמנים ; .4מתנדבי חוץ־לא־ן
רץ, במלחמת העצמאות .6 :אביו של שם :

העולם הזה 823

להודיע על התוצאות, לא לקבען. לפחות יהיה
הוא מעתה בטוח מנוק־אאוט.

מהלומות תור סדר מופת־השבוע
הושג הישג רב־ערך בספורט היש ר
אלי: תחרות ספורטיבית עברה כמעט ללא
פגם הן מבחינת הרמה והן מבחינת הארגון.
2000 צופים וחובבי איגרוף נלהבים, שזר מו
אל האולם הפתוח של קולנוע גן רנה
בתל־אביב כדי לחזות במבחן המתאגרפים
הישראליים לפני פגישתם עם היוגוסלבים ב שבוע
הבא, הופתעו נוכח קבלת הפנים שצפ תה
להם מצד מספר רב של סדרנים ושוט רים,
שהדריכום למקומותיהם בסדר מופתי.
למארגנים, שהחליטו כי הפעם לא יי שנו
ההתפרעויות שהיו בעבר (העולם הזה ,) 819
לא היתד, זו כלל עבודה קלה. ר,ם סרקו את
הגדרות הגבוהים, סתמו בהן כל פרצה, מצאו,
בין השאר, גם מחבואי קוביה, לשמחת אנשי
החוק. אחר עמלו שעות רבות כדי לשכנע
את בעלי האולם ש״שום כסא לא י שבר ה פעם״
וכי שלמה (״ סלומון״) אדיר, רב־הסדר־נים
הנצחי, י ש מור על כל קיסם מהרכוש.
אכן, כאשר החלו הקרבות המרתקים, היו
סוף סוף משלמי הכרטיסים היקרים* שבעי
רצון. שוב לא תפס ה״שבאב״ את מקומו תיהם
והאוהדים המובהקים לא רכבו על כת פיהם
מחוסר מקום.
בינתיים התרתשו כמה דברים על הזירה,
בה הופיעו טובי לוב שי הכפפות בארץ. מא מן
קבוצת בית״ר, יצח קסגל, שהוענש על ידי
ההתאחדות בשל התפרעות קודמת והורחק ל ארבעה
חדשים מהזירה, איים שאנשיו לא
יופיעו באם לא תינתן לו ר שו ת להדריכם
בתחרות. אך חניכיו היו ספורטאים יותר, עלו
על הזירה, ואם אמנם לא ניצתו באף אחד מ בן
הקרבות, היה לפחות אחד מהם, אשר בי־תבלום,
המתאגרף השחרחר וצנום הגוף מירושלים,
חלק מהקרב היפה ביותר של הע רב.
הוא נפגש שוב עם י רי בו המכבי חיים
וייספיש במשקל תצי־בינוני, אשר בשתי הת־מודדיות
קודמות עמו הפסיד פעם וזכה פעם.
היד, זה לכן ״הקרב המכריע״ לגבי שני ה מתחרים
הוותיקים. וייספיש, נמוך הקומה
ועגול הגוף, הכניע את גירנבלו ם לאחר שספג
״פנס״ הגון על עינו, אך לא הפסיק אף ל שנייה
להלום ביריבו.
יתר הקרבות היו, להפתעת הכל, מעניינים
גם הם, ועמדו על רמה נאותה. היתה זו תו צאת
האימונים הקדחתניים של סגל הנבחרת,
שרו כז במיוחד לקראת המפגש הבין־לאומי.
מתאגרפי הפועל הוכיחו עליונות מספרית,
זכו בששה נצחונות בעוד המכבים זכו ב שלושה
ושאר הקרבות נסתיימו בתיקו.
מכל הסידורים שדאגה להם התאחדות ה־איגרוף,
החשוב ביו תר הוא התקנת פנסים
אדומים וירוקים ל שופ טי הניקוד, שציינו
לעיני כל את החלטתם, מנעו על־ידי כך זעם
בלתי צודק על שופט הזירה, שתפקידו רק

1ז \ ש

עמנואל נוימן, חבר הנהלת הסוכנות, ש נערכה
בבבית ציוני אמריקה, לברכו בשם
הכנסת, סירב, נימק :״הרי יודעים אתם שאם
אעשה זאת, יהיה לי מחר סקנדל בכנסת.״
אחר בירך כחבר הנהלת הסוכנות.
בכינוס בית״ר העולמי הוצף מנחם (ה מרד)
בגין זר, פרחים, שהוגשו לו על־ידי
שתי ביתריות צעירות. הסיבה: לפני
ימים מספר מלאו לו ארבעים שנה. אמר בגין :
״מעניין, כשהייתי צעיר קראו לי זקן, עכשיו,
כשהזדקנתי, ישנם כאלה שחושבים אותי
לצעיר מדי.״

ד״ר יוסף

באותו כינוס בלט העדרו של
קלוזנר, פרופסור האוניברסיטה

העברית.

למד

גם פרסומת טובה יכולה
ח״כ הפרוגרסיבים הממושקף, אירוע כהן.
אחרי שהעולם הזה פירסם שיהיה העורך
הראשי של העתון היומי הפרוגרסיבי העומד
להופיע בקרוב, שחרית, הוצף על־ידי מאות
אנשים שביקשו להשתתף בעתון. הודיע כהן
בתקיפות :״אני בכלל לא אהיה העורך,
רק אחד מעורבים רבים.״
רטן הנשיא, יצחק כן־צכי, שבילה את
חופשתו ב שבי־ציון, לאחר שצלמת־חובבת
תפשה את תמונתו שעה שהתרחץ בים :
.,חוצפה שכזאת ! היא אפילו לא הציגה
את עצמה.״
בשיחה פרטית עם ידיד ורווק הציע שר
הדואר, ד״ר יוסף כורג, העייף מן הויכו חים
על חוק השרות הלאומי • :אל תח מיץ
את השעה. זהו הזמן המתאים להתחתן.
הבנות הן כל כך זולו ת עכשיו ! ״
בויכוח על חוק ועד הלשון בכנסת ציטט
הח״ב־הסופר יזהר (ס• יזהר) סמילנסקי
את מימרתו של סופר אחר, חיים נחמן
כיאליק :״אין לך עוון פלילי מזה, שמי שהו
יכנס בסנדליו לתוך מקדש היצירה של
כל האומה.״
במכתב תשובה על הזמנה לנשף־ריקודים
בבית ציוני אמריקה, כתב שר החינוך וה תרבות,
פרופסור כן־ציון די כדר :
״לדאבוני לא אוכל לבוא לנשף, היות ואינני
יודע לרקוד.״

.7מקים תורכיה החדשה ; .8סמלו הוא נחש :
.9אביו של ש מ שון הגיבור . 11 :אחת מארבע
הנשאלות בערב פסח 13 הברון שעל שמו
נקראה ספינת ר,אויר ; .15 עץ, מפקד הפלמ״ח ;
. 17״כי לו נאה, כי לו 18 :על הכתפיים :
.20 גי בור סרטים הוליבודי, יליד הג׳ונגל ;
.23 תערובת של מחכות .26 :הגדולה באניות
.27 בטאון הכנענים ;
הנוסעים הישראליות :
.28 תיאטרון ישראלי .29 :בירתו של סיחון מלך
׳ .31 משחקני הבימה הותיקים :
האמורי :
.32 צייר קריקטורות, מזכיר ראש הממשלה :
.34 מזכיר אגודת העתונאים ; .35 לא יש ;
.37 סיגריה ישראלית .39 :מפקדו הראשון של
תיל הרפואה של צד,״ל ; .42 שמו הפרטי של
שר האוצר .44 :יוסף ידין לרמטכ״ל צר,״ל השני:
.45 מזכיר או״ם הראשון .47 :לירה ישראלית.

פרסי ספרים לפותרי התשבץ התנ״כי:
רות פרוינדליך — יד אליהו, לה גרדיה .46
דוד ענתבי — חיפה, הדר־הכרמל,
אר לוזורו ב 29א׳.
נחמן אינגבר — תל־אביב, שלמה המלך .23

1111181111

הודעת סוכנות עווי^ם־

העול

גב׳ אהובה פיינשטוק מתל־אביב הגישה תלונה נגד מר
יוחנן זיססינד, נהג דן בן .34 הנ״ל דרס במכוניתו
מס ת 2844/כלב שהובל ברצועה. המקרה אירע ברחיב
אלנבי, פינת רחוב בלפור, בשעה 4.32ו.

*זמן החדשות ב-קול ישראל״
(טאם־טאם־טאם־טאס־טאטאם-טאטאמטאם־)
ביו מן זה תשמעו: שר־התחבורה פותח תערוכה של
הישגי התחבורה העברית — .שרת־העבודה חונכת בית
זקנים של עולי צנעה — .נציג ישראל בועידה הבינלאומית
של אוספי זנבות סיגריות יספר את רשמיו — .כלב נדרס
בתל־אביב.
(טאס-טאט־טאם־טאראראם־)
סופרנו המיוחד הצליח לראיין את מר אלחנן ויסקינד,
נהג זה 25 שנה באוטובוסים המשרתים את הקהל התל־אביבי.
מר וייסמן, האם אתה סבור כי סדרי התחבורה ברחוב אלנבי
תקינים?
תשובה: ר,ממ, במט, יממ, לא כל כך, אולם...
הקריין: ובכן, מר וייספלד, אתה חושב שהממשלה
עושה את הכל כדי לשפר אח המצב?
תשובה: אני זו כ ר מקרה לפני 23 שנה כשקרה לי
הפאנצ׳ר הראשון בתל־אביב...
הקריין: מעניין מאד, מר פלדמן, מעניין מאד. האם
אתה מוכן לאמר משהו על יחס הקהל?
תשובה: ד,ממ, במט, כן הנה לדוגמה, אתמול קרה לי
מקרה עם כלב...
תודה רבה, מר מנפלד, זה היה מאלף מאד.
הקריין :
האזנתם ליו מן החדשות...
(טאם —טאם —טאם־טאם —)

דבר

* מ1ן *ומל־ יורץ •קירזול

התחבורה

במבחן

העליה

תיתי להם לחברי קואופרטיב ״דן״ ,ראשוני חלוצי ההגה,
שידעו לעמוד בפרץ בימי צרה ומגור, וגם עתה הם שולטים
לבטח ברחובות הסואנים של הכרך העברי המתחדש. אולם
הלב העברי רוטט לשמע כל ידיעה קטנה הפוגעת בנכסי־צאן־ברזל
ובצפור הנפש של האומה ההמה לתחיה. האם
אין מקום לשיפורים, לזהירות יתר בשעה שהמנוע העברי
מטרטר בעוז וכובש את השממה שעל על גבי שעל ך
אני שואל את עצמי בחרדה: האם אי־אפשר היה לשלוח
כמה עשרות נהגים להשתלמות באנגליה ובארצות־הברית י
ויפה שעה אחת קודם.
הארז רושם עגום בארצות הברית
מאת

אריאל גלב,

רושם קשה עשתה פה ה ידיעה
על אודות דריסת כל בה
של הגברת אוולין פיינ־ססיין,
גיסתו של יו״ר המג בית
היהודית המאוחדת ב־טוסקאלוזה,
מדינת אוהיו.
בחוגים מוסמכים ביתר נמ סר
לי שיש לצפות בבטחון
כמעט ג מור להפחתה ניכרת
בהכנסות המגבית בעונת ה הקרובה.
ה״ניו־יורק סתיו טיימם״ הביע את הדעה כי
מקרה זה יו רי ד את קרנה

וזאת

1£ל הונס

חדות

שוב הוסר המסווה, מעל פרצופה האמיתי של ממשלת
דאלס־בן־גוריון־רוקח־בריר״ כאשר לעיני ההמונים המזועזעים
בוצע מעשה התעללות סאדיסטי שבא להכשיר את
הקרקע לברוטליזציה של ההמונים לקראת הטבח

העולמי המוכן כידי מחרחרי-המלחמה האימפריאליסטיים.
לאייזנהואר התליין ולמשרתיו בישראל
אנו אומרים :

לא יקום ולא יהיה
תקוצץ היד הזדונית אשר אחזה בהגה הקוטל !

יחי השלום !
תחי כרית-המועצות ומחנה השלום העולמי י

דרכי כלבים

הכלב האמין

ההשתוללות האדומה גוברת
חוצפתם של המונופולים־
טיס האדומים הגיעה לשיא
חדש. לא זה בלבד שקואו־פרטיב
״דן״ ,המשלם לחבריו
משכורות שמנות הפטורות
ממס הכנסה מתעלל באופן
זדוני בקהל הנוסעים, אשר
את דמו הוא מוצץ, אלא
שהוא מתנפל גוק על כלבים
תמימים עוברי־אורח, שטרם
הספיקו לשקוע בבוץ המפ לגתי
של המשטר הרקוב.

המקרה אירע אתמול בלילה
במבואות ״ מצודודז אב״,
שעה שהכלב אלידרור, ש שימש
כלב־גישוש בימי ה מחתרת,
ליוה את הגברת
בת־עמי ירי צו ר (פיינשטוק),
אשתו של לוחם מחתרת
ותיק. אוטובוס של ״דן״
דרס אותו באופן זדוני. עדי-
ראיה מספרים כי הנהג העיף
מבט של בוז בכלב המסכן
ולא עצר,

״אבא !״ אמר דני ( )2,4מתולתל־השער יתכול׳העיניים, אשר
שינו השמאלית השניה הסרה ,״היום יקרר, משהו ! ״
חיוך עליון,
יוחנן (״הבולדוג המעופף׳׳) זיסקינד דיי ך
מרט ב אוזן בנו, העיר :״כלב מי שמאמין באמונות טפלות !״
ואמנם, הכלב האמין. היה זד, בלב ורוד־אדמדם, מגזע
סנט. ברנד,ארד * ,מפותל־זנב, שמשך א תייו צעירה חיננית,
אהובה פיינשטוק, ילידת הארץ 22 בתו של ח״כ הצ״ב
שמואל (״התנור״) מיהו (העולם הזה .)213 ,823
איש אינו יודע מד, עבר במוחו כשרינה את המפלצת הלבנה־הכחולה
אצה לקראתו בחריקת בלמים.
_א^ש גם לא ידע.
* הגזע נוצר לפני 223 שנה על־ידי הצלבה של כלב £ינ•
וכלבה טיבטית. השם ניתן לז על־ידי סר ג׳ון ברנהארד
(1812 1756 בעליו הראשון.

ודעה של -דן״ ב״גג עתוגים יזם״
פיטורים שו־ירוו/״םשל פועל
באמתלה ש ל דריס ת 3ל .3
הפועל י. מ ,.בן ,56 העובד זה 12 שנה במוסך ״ ד ך
וידוע כפועל אחראי ובעל־הכרה, פוטר אמש באופן זדוני
וללא כל התראה מוקדמת, באמתלה מסולפת שלא טיפל
כראוי בבלמי המכונית ת, 2944/שהיתר. נהוגה בידי חבר ועד
מפא״י יונה זיסמן, הידוע כרודף אנשי מפ״ם במוסך. שני
חברי סיעת מפ״ם בועד הפועלים יצאו לאות מחאה מהישיבה.

ד״&ודיע

עבירה על ״בל

המגורה של דריסת הכלב, לא
עלינו. שחל במוצש״נן, י״ח
מנחם־אב ה׳תשי״ג לבה״ע. שעה יצאו ששלומי אמוני ישראל
מבתי כנסיותיהם לקדש את פני
הלבנה, הוא תוצאה של שלושים
שנות חינוך חילוני המבער כל
חלקה טובה בנפש הנוער וה מפקיר
את קדשי האומה לנד

תשח ית

שיסה, כמו שנאמר :״פני הדור
כפני הכלב.״ כששמע על כך
הרבי מפנירוב .״המגיד הלכות״
שליט״א. רבי זעליג פערערבוש
נ״י, נזכר במימרתו של ה־אדמו״ר
מרובאוויץ זצ״ל ע״ה :
״אם יזנחו עמך ישראל את ה נשמה
היתרה, תזנח הנשמה ה תרה
את עמך ישראל.״

ידיעות אוזדונות

יראה הציבור וישפוט !
נהגי ״דן״ ,המשרתים את הציבור היחב בנאמנות,
בתנאים הקשים ביו תר ומבלי לבקש פרס, מוצפים שוב
גל של השמצה זדונית בעתונות הצהובה.
הנהלת ״דן״ הקימה ועדת חקירה שהיכיחה בעליל בי
האשמה ד,יתירה היתד. בכלב שחצה את כביש שלא במקום
המסומן הנועד לכך. הנהג עשר. את כל המאמצים כדי
להציל את חייו, ומשלא עלה הדבר בייו רוביל במכוניתו
את הנדרס למגן־דוד־אדום.
עד מתי יהיה שם הנהג הע ב רי הפקר?

תשובה לשאילתה בכנסת
שר התחבורה: עובדי משרדי חקרו את המקרה הנידון
והג־עו למסקנה...
קריאה מספסלי מק״י ; שקר ! שקר !
שר התחבורה: אתם אל תדברו על שקר ! אתם בוגדים
מכורים !
סמארקאץ׳ !
בושה !
זו הי
קריאה מספסלי חרות :
פסקודניאק !
קריאה מספסלי הקואליציה: קח את זה בחזרה !
מהומה כללית. היו״ר מפסיק את הישיבה.

פרפור• גסיסה וצווחות אימה בלחו את
הא1־ד כ שג פקד המשטרה הודיע כי ג ל
הפ שע, המיג״ הגיע לשיא חדש
הוכרז על

את טובי חוקריה,.
המשטרה גייסה
— 2500 שוטרים בפעולה.
מיבצע ״אחאב) ואיזבל״.

ם. מ .מ. יהודה ם רשל,י גילה לי כשיחה סודיוז כי יש מהים
לחשד כי מאחורי דריסה הכלב מ&התרת קבוצה של פושעים
פרברסיים שפרשה את רשתה על כל הארץ. המשטרה נמצאת
בקשר טלפוני של 24 שעות עם סקוטלנד־ירד והאם. בי. אי.

מעדי!;

קראת
כלב נדרס כתל-אביב.

1 9 0 /

כלב חוצות ע״ה, מאת י״ש סגנון
לאחר שנפטר מבעליו, היה הכלב מהלך מעדנות ו שובל
זנבו נגרר אחריו כמין תוספת. נתן עינו בבתים הגבוהים,
נתעטף עליו לבו, והיד, מיבב: וי וי, מי יתנני מעיים ממולאים
ש קורין קישקע״ס, ב ל שון אשכנז. עם שהוא מהרהר בא כנגדו
בעל־גוף אחד, והיד, טורדו בדברים. פנה וסר משם לדרכו.
לא היד, סיפק בידו להרחיק לכת, עד שבאה מולו מרכבת
הומה ורועשת. אותו מרכבה, מספר זקני, היתד, של מלך
גדול אחד ממדינות הים, והיה אותו מלך מגיס לבו בכלבים
ובשאר ירקות. נסעד, המרכבה לדרכה בקול תרועה, ונשאר
הכלב מוטל בעפר. מיניה וביה השיב נשמתו לשמים. יצתה
בת קול ואמרה: זה הכלב מזו מן לעולם הבא, ו שב רשעים
ירקב.
סיפור המעשה תם ונשלם שבח לאל כורא עולם.

זילפה התידגית
אכן, על כגון אלה נאמר: פה קבור הכלר...

רשמת
תליינימפא ״ י ב מל אכ ת הבזויה

הזה

כתבנו בארד,״ב
של ישראל בחוגי העם הא מריקאי,
הידוע כחובב כל בים
מטבעו. באותו עמוד
נותן העתון מקום להכרזה
מיוחדת של תת־שר המזון
הישראלי, העושה כאן לרגל
פתיחת עונת התיירות היש ראלית,
שהכחיש בתוקף כי
תושבי ישראל אוכלים כל בים
.״זה מקרה בודד,״ אומר
התת־שר ,״שאין להסיק ממנו
בשום פנים, מסקנות מרחי קות
לכת.״

ליל גליל

זבוהשבוע מאורעות השבוע כתמונות
מעדן לשניאל ( :עויקדים) י. ג .מנדלבויים,
מנהל ״דף, הנהג יוחנן זיסקינד? ,נוי דג? זיסקיני,
האויטובום( .יוישלים) ומפקח סמשטו־ה ס. מ .מ.
ן הודה פו־שקי, המפקח על התעבורה 3ך ךכים, שליח
קרן ההסתדרות מר ג׳יי?ו 0ג.קלוי?מן( .שויכב) הפלב.

פלב!

כלב ז

שלב!)

אלטויבוס
(משפלרת אלף!)
הלי אלים!
הלי כזב! סלף!

הודעת סוכנות עתי״ם
לידיעת מזכירי המערכות -
נביולי טין ומספר 5מאתמול חלה טעות דפוס קלה. לא
הכלב שליווה את הגברת נדרם, אלא הגברת שליוותה את
הכלב. נא לתקן.