גליון 824 מתאריך 6 באוגוסט 1953

88£086£2££

פושע מועד ישראל חרבון
האם בנך יהיה רוצח?

מסי / 626 שנה / 16ב׳־הבאב חשי״ג 6.6.1983 /

המהיר 220 פרוטה

העורך הראשי :

מכתבים

אורי אבנרי

העולם
הז ה

ראש המערכת :
שרוםכ הן
עורך משנה, תבנייי :

עורך משנה, כיתוב :

יוש

הכתב הראשי :

מ״מ הצלם הראשי
דוד רוביננר

יהודה נבאי

השבועון המצויר לאינפורמציה רחוב גיליים־ ו .8מז־אביב
(?יד תיאטרון, א ו
ת.ד 6 .״ו. טל( .זמני) 86735
מעז המברקים :״עורמפרם״
מו״ל: העולם חזה בע״מ
מודפס :
דפוס י שי א? בע״מ ת״א.
חברי מיכאל אלמו. דוד אדניו.
נצה נכי. אוסקר טאובר,

ציירי

מערכת :
משה בן־אסרים.
דב ב. מלכיו.

יחיאל בשן.
סילבי קשה

ענק מתעורר
זה הרבה, הרבה זמז שלא י,ואווי עתון בהנאה
כזו שהיתה לי מנליונכם האזזרוו (העולם הזה
.) 823 מן השער של נניב ועד לעמוד האחרון
של •לילי נלילי. זוהי מלאכה לתפארת.

אלישע וורנר, תל־אביב
כמו ענב המתעורר מתרדמתו. עלו והצליחו.

רותי שולברג, רמת־גן

שערים :

נפתלי בזם, שלמה בן־דוד שמואל בק. זאב ליפמן.
רוטשילד. נרט קור. פאול פזנר.
פילים

מ״מ ראש מערכת, חיפה :

ראש מערכת ירושלי ם :
דוד רוביננר

אם זוהי תוצאת השינויים שהכרזתם עדיהם —
הרי הצלחתם במאה אחוז. מול התוכן הנהדר,
לא שמתי לב אם העתון הודפס על ניר טוב או רע.

רוני כהן, חיפה

חיים כרם?

מנהל

מרככות פרעה והגיון

מעבדה :

דוד טווייג

סופרי חוץ :
מונטי נ׳יקובס. נבריאל דנון. שמואל

ראש

סידון

המינהלה :

שלמה הררי

אני יודע שאתם מעמידים פנים של לועגים
לנו. בני ״הדור הזי,ן״ .בכל זאת, שאו ברכה
נאמנה על מאמרכם אודות נגיב וההפיכה המצ רית
(העולם הזה 823 תיתי יכם. על צלילות
תפיסתכם וכוח השיכנוע של עטכם.
ליבוש תבורי, צפת
היו שהצנתם אינו חדש. מדור במרהב כתוב
ברוח זו מאז ומתמיד. אולם זו הפעם הראשונה
שלא התבססתם רי על סיבות רגשיות. העובדות
הירות והניתוחים ההגיוניים הם דונמה של רעיון
פוליטי מבוסם.

אפרים כרמל, חיפה

השבוע עלה גבר לבוש מדים מצוחצחים
על מטוס. בנט דה־רידר, מפקח שביתודהנשק
מטעם או״ם, עזב את תפקידו בארץ־ישראל,
עבר. לקאשמיר.
בשעתו ניסינו להעריך במאמר אובייקטיבי
אישיות מוזרה זו, שעוררה ויכוח כד, חמור•
היתד, זאת כתבת השער של העולם הזה ,810
למחרת המאורעות הגדולים בירושלים. למען
ההגינות עשינו דבר בלתי־רגיל בעולם העי תונות:
תירגמנו את המאמר כולו לאנגלית,
המצאנו אותו לגנרל, ביקשנו את הערותיו.
אחרי כמה ימים קיבלתי תשובה לבבית
מאד מדה־רידר. דומני שכדאי לפרסם כעת
את דבריו, שהם מעין צוואה לאזרחי ישראל,
ונסיון של איש־צבא להצדיק את עצמו בעיני
מקטרגיו. ואלה דבריו :
״איני סבור שאף שורה אחת מן המאמר
הזה זקוקה לתיקון.

על כך שעשו זאת ללא היסום, מפני שייעד
מה היה ערכם של חיי אדם בעיני.׳׳
בשנה שעברה חלה מהפכה קטנה בשטח
הפירסום להצגות תיאטרון. עד אז הסתפקו
התיאטרונים במודעות שיגרתיות, שלא עוררו
כל רגש בקהל העוברים ושבים. עם הצגת
תשוקה בצל האילנות בתיאטרון הקאמרי בא
מפנה: על לוחות המודעות הופיע פלאקאט
צבעוני, חי ומגרה. התוצאות הצדיקו את
עצמן, ומאז החלו כל התיאטרונים מפרס מים
כל הצגה בפלאקאט ממין זה.
לפני כמה חדשים הופיע אחד הפלאקאטים
הלוהטים ביותר שמשכו אי פעם את עיניו
של צופה ישראלי. היתד, זאת כרזה אדומה,
ועליה דמות שחורה מושיטה את ידה בזעקה.
ההצגה: זעקי ארץ אהובה.

ההשוואה ביו נניב ופרעה מעניינת מאד. אולם
למה לא המשכתם אותה עד הסוף 1לדעתי איו כל
ספי שגם הפעם יטבעו מרכבות פרעה וחילו
בים, ואז ישיר משה (שרת) ובני ישראל

יואל ברנד, מברית
. .את השירה הזאת לדולר 7
מה דעתכם על הצעתי לסיסמה לאומית חדשה
למצרים :״כי מסואץ יצא כובש״ ז היא תלכד
ותחזק אותם, כשם שעשתה זאת מימרה דומה לעם
היוזודי.

אליעזר הררי, ירושלים

איש השנה
יעקב גו רדון, תל־אביב
מוחמר נניב.

יורם ק ל מן, תל־אביב
יעהב חרותי. טרוריסט או לא — הוא נתן
לאנשים לחשוב כי בכל זאת יש לעשות משהו
נגד ההדרדרות ההורסת את המדינה.

חיים לוי, נתניה
אני חושב שלא קרה השנה שום מאורע אחד יותר שהשפיע במיוחד על האזרח והמדינה.
נכון לומר שחלה שרשרת של מעשים ומקרים
העלולים להטביע את חותמם על המדינה לדו רות.
כוונתי לשימוש נדול והולד בשרירות ממ דיכוי
מובהקים.
שלתית ובהפעלת שורת חוקי
״הזכות״ לכד מניעה בלי כל ספק לכבוד היועץ
המשפטי של ממשלת ישראל: מר חיים כהן. אנו
עוד נזכור את שנת תשי״ג כשנה השחורה אשר
בה הכנים הוא שוב לשימוש את חוקי המנדט.

ד׳׳ר ישעיה ברגר, תל־אביב
המאורע הגדול ביותר של תשי״נ לנבי תושבי
ישראל היה בלי ספק ניתוק היחסים עם רוסיה
וכל מה שהיה כרוך בכד. האיש המסמל אותו :
אסיר פראג מרדכי אורן.

עוזי בן־חנוך,

רחובות

מכת המסתננים
״יריות לאור היום״ (העולים דזזזז ) 822 נכתב
כנראה על-ידי אדם שלא הרחיכן לראות מעבר ל שולחן
בית־קפה תל־אביבי. הרציחות והנניבות ה הורסות
עמל חיים של עשרות בשנים, אי־הבטחון
המחייב עד היום את אנשי ההתישבות לישון
כשנשק דרוך ליד מיטתם — כל אלה לבד היו
מספיקים כדי שלא תכתבו באוביקטיביות ״הומ נית״
כזו.
אנב. מה דעתכם על כך שבמקום לבכות את
האתמול הרומנטי ולחפש את המחר על־ידי מל חמה
בשחיתות הייתם מעוררים את הנוער להלי כה
לגבולות (לפחות למארבים. אם לא להתיש-
בות) לשם הגברת בטחון המרינה?

בנימין פיק, מושב חרות
אם הממשלה תקרא את הנוער לפעולות
מארב, לא ייעדר העולם הזה. אולם אין הדבר
פוגע בחובתו לשמור על צלילות הדעת.

פליס פזנר ליד תמונת עצמה
מה, בעצם, אמר נגיב?
(אולם) אתם הדגשתם כמה דברים שאמרתי
באופן רשמי ובלתי־רשמי בי שיבו ת ועדת
שביתת־הנשק, וכך השארתם את הרושם
כאילו יש לי רג שו ת אנטי־יהודיים.
־ ברצוני לציין שעד כמה שאני יכול לזכור,
יש לכם רק צד אחד של הסיפור, היינו
רק תשובותי שלי להצהרותיהם של חברי
המשלחת הישראלית על רוחו של הסכם שבי־תת־נשק
גמיש, המשאיר את הדלת פתוחה
לפירושים רבים.
יש לי ידידים טובים רבים בין יהירי
בלגיה. למעלה ממאה מהם נמנו עם קציני
וחיילי חטיבת התותחנים הנהדרת שלי, שמס פר
חייליה הגיע לשמונה מאות וחמשים
מתנדבים. חטיבתי לחמה בנורמנדיה, צרפת,
בלגיה, הולנד וגרמניה במסגרת המחנה ה שני׳
בפיקודו של הוייקאונט מונטגומרי מאל-
עלאמיין.

התענינתי מי צייר פלאקאט זה. נתברר
שכמו רוב קודמיו היה זה פרי יצירתה
של צעירה שחרחורת, ילידת פילדלפיה, בת
,24 בשם פלים פזנר.
בשבוע שעבר הופיע השער הראשון שלה
בהעולם הזה. מן הסתם שמת לב שהמרחק
בין שיטתה של פליס לבין שיטתו של קוד,
למשל, צייר השער של השבוע, אינו קטן
מן המרחק בין מוחמד נגיב וישראל חרבון.
רצה המקרה ושער זה, שהוכן משך ארבעה
חדשים לקראת יום השנה של המהפכה המצ רית,
הופיע דווקא בשבוע בו התקיימה תע רוכתה
של פליס בתל־אביב.
אומרים לי שעיתוני ישראל מגיעים למנהיגי
מצרים תוך שלושה־ארבעה ימים אחרי הו פעתם.
מענין לדעת מה היתד, דעתו של נגיב
על שער זה. לא פחות מענין לדעת, כ מובן,
מה היתד. דעתך שלך.

הנוער והמין
מאמרכם על בעיות המין היה מצויז, לרעתי. הש אלה
היא רק אם יש בידי פם ויכולונים להביא לידי
פתרון הבעייה.
כדי שתראו עד כמה חסרה הסברה מינית מוס מכת
לנוער: קבוצות של נערים התקהלו סביב
הקיוסק שלי. קראו בצוותא את הראיונות שפיר־סמתם.

אברהם
שפילמן, תל־אביב
קראתי את כל המכתבים שהופיעו בגליוו האח־רוו
על נושא וה. מעניין שכל הכותבים הודו ש״
החומר מעניין — אם כי ״לא חידש הרבה בש בילי״.

רפאל
וייס, תל־אביב
וכי מו נן הקורא וייס, או כל גבר אחר,
להודות כי יש לו עוד מה וללמוד בענייני מין?

האו-האו
הסאטירה על העתונות העברית ״כלב נדרם
היתה מצויינת. כל
למות״ (העולס הוה ) 823
הכבוד ללילי נלילי.

דן ארז, רמת־גן
מניין הבאתם את לילי
הידד לכוכב החדש,
נלילי? אנב, האם והו שמה האמיתי ואם כן.
מי היא 1

לילי (לא גלילי) ,תל־אביב
לילי גלילי הן ויא שמה האמיתי של המש תתפת
החדנפח ביו תר של העולם הזה.
ההומוריפטית הטובה ביותר

אם ואת לא
בארץ — אני כלב1

אריה חביב, רעננה
חי או מת 7
מרענן
העברית.

כרוח קרירה בחמסיו

הספרות

שלמה גוז מן, נהריה
שקר ! סילוף ההיסטוריה 1לא היה ולא נברא
כדבר. לילי נלילי פשוט סילפה בודון את פני
הדברים. לא הכלב שמת. גם לא הגברת. מי שמת
וה אני.

אלחנן צימרמן׳ גבעתיים
מצחוק- ,בוודאי.

חנינה לסילכיה
יפה מאד שיצאתם למען חנינה לפורצת סילביה
ויטנברג (העולם הות 823 אולם מניין לכם כי
תמצא תנאים טובים יותר, לכשתחזור לחיים האז רחיים
מאלה שדחפו אותה לחיי פשע ן

אורה אופל, רמלה

לא קל לקבוע באיזה צורה יש לנהוג במם תג־נים.
מצד אחד הרי הם בכל זאת בני אדם ויש
לכבד את נופם ונפשם. מצד שני הם פוגעים
בישוב בצורה האכזרית והמכוערת ביותר — ויש
לשלם להם כגמולם. איפה מידת הצדק?

אילו הייתי אני שופטה של סילביה הייתי נותן
לה לכל היותר שלושה חודשים ולא ארבע שנים.
רוצחים וגנבים משוחררים בערבות ואשה אשר ה נוהל
פגע בה קשות קיבלה ארבע שנים...

עכו

גבריאל ברנוסר ( בן ,) 13 תל־אביב

אני בדעה אחת עם עמירם חרלף שהעונש לא
היה צודק. הם לא היו צריכים להשפט לעשר
שנות מאסר. הם היו צריכים להשפט לעשרים
שנות מאסר.

כאדם פשוט. הנני מצרף את בקשתי לבקשכם :
יואיל נשיא המדינה להראות את מידת רחמיו
ולהון אשה מוכת־נורל. כל אזרח במדינה יכיר לו
תודה ויעריץ אותו כאדם.

,:חיפה

ירושלי ם

יהודה שלום,

אמנון
העולם הבבא

השבועון המצוייי
לאי -נפורמצית

פסוק השבוע
שום דבר לא חסר לחינוך
העברי, מלבד החינוך העב רי.

פעם אחת לא יכולתי להשוות את
קציני וחיילי היהודיים לרעה, לעומת שאר
הקצינים והחיילים, ואני מודה מקרב לבי
לכולם.

במדינה

רבים מהם איבדו את חייהם ונפצעו בשעת
מילוי הפקודות שנתתי להם, וגאוותי היא

כינוס היסוד של ״ אג מן!
הנשים בישראל״ ,שנועד ל
בחודשים
האחרונים החריפו
עד ללא נשוא התלונות
המרות על קיפוח כללי של
כני,,עדות המזרח״ כבל שטחי
החיים, הפלייתם לרעה
ככל החזיתות, החל מן התור
כלשכת העכורה וכלה
כעניני משפחה והכרה.
מערבת ״העולם הזה״ החליטה
לחקור בעייה זו על
בוריה וקבעה חולית-חקירד
מוגברת, שתקדיש במה שבועות
למחקר מקיף.
המערבת פונה כזה לבל
אדם שי ש כידו טענות והו
כהות כיחס לקיפוח אישי או
כללי לפנות אל ראש המערבת,
ביום שיטי כין השעות
0-1ו, כמערכת ״העולם הזה״
,רחוב גליקסון , 8או לפנות
אליו ככתב. כת. ד,-,36 .
תל-אביב.

מאיר בן־נתן׳ בני־ברק

אם יש לכם דם. תבחרו באיש היחיד: דוד בן״
נוריון. זהו איש השנה הזאת ושל כל השנים...
בלי כל ספר: ,
הא מדוכאים
ה״שחודים״י

ום השלישי השבוע, התפזר
ללא החלטות. הסיבה: חו סר
מנין חוקי.
ספרות באסיפת הסופרים הדתיים,
שהתקיימה השבוע, זכה ל ציון
מיוחד הרומן החדש של
הסופר אייזיק הלוי איצקו־ביץ,
חבר אגודת, ישראל,
נשיקת שמיים.
הנה קטע מן הרומן המ הולל

הרוח לחשה בעלים. סנדל
ושרה ישבו בגן הציבורי על
שני ספסלים, כשאויר, ה טהור
של הקדוש ב ר ון הוא
חוצה ביניהם כמחיצת חו סר.
גופותיהם כמעס נגעו

שמואל פינ שין,

זה בזה, אך לא לגמרי.
כמעט בעל כורחו הושיט
מנדל את ידו. אט אט הת קדמה
אל מבוקשה. לבו
הלם בחוזקה. הנה הגיעה
למבוקשה. רטט חם עבר בגופו.
הוא ליטף אותה בע דינות
לוהטת, בחרדת־קודט
— את המזוזה הקטנה ש החזיק
בכיסו, כתרופה נגד
היצר הרע.
החמשיר היה היה גבר אומלל
שהיה לו פרצוף של גמל.
יום אחד התחתן
עם אשה כלילת־חן,
שהיתר, לה דבשת מעל.

.העולם הזה״ 824

(ראה שער)
שוטרים התנועעו בעצבנות, עיניהם ניסו לחדור לתוך
.החשכה שהשתררה סביבם. כביש העמק, ליד לג׳ון, הוד
1 1משך כסרט עופרת לשני הכיוונים.
פתאום, מכיוון חיפה, הופיעה נקודה בהירה. השוטרים התמתחו
כאחד. הנקודה התבהרה והתקרבה, התפלגה במהירות לשתי נקו דות:
פנסי מכונית. ה שוטרים
דרכו את הסט* 1
נים. המכונית התקרבה
עתה במהירות אדירה.
הסמל, דרוזי מאחד
מכפרי הגליל, התיצב ב אמצע
הכביש. בידו אתז
פנס כיס. בתנועות מחו שבות
הדליק וכיבה את
האור לסרוגין ; המכו נית
המשיכה. להתקרב.
במרחק שני מטרים ממ נו,
נשמעה חריקת בל מים.
המכונית התנדנדה
על קפיציה, נעצרה. הס מל
הפנה את פנסו אל
בפנים :
שי שב הנהג צעיר שחרחר, קצר־תס־פורת,
פניו קפואים במ חוסר־הבעה
של בט תמוה.
״אתה
הוא ישראל חר בון?״
שאל הסמל. מס ביב
הידקו שו טריו את
אצבעותיהם על הדקי
נשקם.
הצעיר לא ענה. הוא
הוריד את ידו מן ה הגה,
חיטט בחגורת מכ נסיו,
שלף אקדח פרבלום
אחר חיטט בכיסו האחורי, תחב
מול הסמל .״קח,״ אמר בחטף.
לידיו כמה גליונות נייר מקומטים, מכוסים שורו ת של כתב
עפרון מרושל .״זה בשביל העתונאים,״ הודיע.
על צרור העמודים, כתב ישראל חרבון את אשר עבר עליו
מאז פקח עיניו ועד הרגע שירה כדור בראשו של חברו, הצעיר
יצחק כהן.

נולד בשכונת התקוה, תל־מתפוז
ליריה. ישראל תרבון
אביב לפני 19 שנה. הו א גדל בשכונה, קיבל בה את החינוך
שאפשר לאסוף בסימטותיה המאובקות. בגיל שבע היה עדיין
בור מותלט, נוח להשפעת חברים, מבלה את שעותיו בשעשועי
אקדחים. להוריו, שהיו מטופלים בעשרה ילדים, לא היתר, כל
אפשרות ממשית לתת חינוך מתאים לילדיהם.
לגבי ישראל, היה הקו שי
כפול ומכופל. כי ב עוד
ששאר תשעת היל דים
נחונו בהגיון, מח שבה
ותפיסה נורמלית,
היה ישראל מפגר הרבה
אחריהם. נוסף לעוני ול דלות,
קילל אותו הגורל
בשכל לקוי.
אתיו הלכו לבית־ספר, ישראל החלו לעבוד ;
התחבר אל כנופיות העב ריינים
ש שרצו בשכונה.
תחילה שימש הנער מב־שירם
של פושעים מבו גרים
ממנו, אחר עבר ל־פעולות־יחיד.
בגיל שיל דים
אתרים משחקים עוד
בג׳ולים, היה ישראל חר בון
גנב מקצועי.
מן הגניבה של התפוז
הראשון, מעגלת הרובל
בשוק השכונה, ועד ל יריד,
שפילחה את האוויר
המחומם של שכונת הל חם
התל־אביבית ושמה
קץ לחייו של כהן, נמשך
חוט שני של עבירות גד לות
והולכות על חוקי
החברה שסובבה אותו.
בסופו התיצב חרבון בפני שופט השלום ברו ך גלעדי, באולם
המשפטים התל אביבי הצר, שמע את ההאשמה: רצח אדם בכוונה
תתילה.
המחיר הנתבע: מוות.
ללחוץ על
התובע לא ניסה להבין מה הניע את הצעיר
ההדק ששיחרר את הכדור הרצתני. תפקידו הוא רק לתבוע את
נקמת החברה בגלי שפגע באחד מבניה.
הוא רק ידע כי חרבון הודה במעשה.
ואם עשה את המעשה — עליו לשלם
את המחיר, למען ישמעו וייראו.
המדינה אינה מוסד פסיכו־אנליטי, ה יורד
לנשמת צעירים כחרבון.

ישראל חרבון החזיק באקדח
שבלט בדור גורד׳ אוד מ׳
החויק בידו שד ישראל חרבון?

״ ה חבר ה!״

אומר סניגור ישראל לדמן
גלמטהו, ש־זצביע נול רדד ח״ו
של נער שהתמסר לפשע מ־ילדותו
־ פרי התנאי בה
גדל אשר ״העול הזה״ יחזור
אליה בחקירה מקיפה של
מקורות העבריינות הצעירה
בא חד הגליונו ת הקרובים

אולם לקהל הרחב,
גרת של סיפור פלילי
אותו בשעת ארותת
קפה ולחמניה מרוחה

חרג המעשה ממס שיגרתי,
שקוראים
הבוקר, בין ספל
בחמאה.

סיפור המעשה עורר בו, מן הרגע ה ראשון,
הרגשה כי בשם חרבון קשור
עולם שלם, עולם עם מושגים וחינוך מ שלו,
עולם עם הווי והרגלים שאיש מן
העולם החיצוני לא שם לב אליהם עד
שקפצו לכותרת הראשית.
לנגד עיניו צפו כל אותם מאות המק רים
ששמע או קרא עליהם, מקרים קט נים
או גדודים, אשר בהם היו מעורבים
נערים מסוגו וגילו של חרבון.
שגנבו מכונית כדי
שלושה צעירים
״לעשות כיף״ ,התקפה על בעל־קיוסק
כדי לגנוב ממנו בקבוק בירה, בתורה
שנמצאה עזובה על שפת־הים מאחר שלא
רצתה להכנע לחבריה הצעירים שלקחו
אותה לטיול
בעיני הקהל הופיע עתה חרבון כסמל
הבעיה הגדולה ששמה :״נוער עבריין״.
כל עד היה זה מושג מופשט, היתד,
ההתעניינות פושרת. אולם, ברגע שהוצג
אדם ממשי, חי, שגילם את הבעיה המופשטת,
הפך לשם דבר.
חרבון יישפט. השופט יחליט את אשר
יתליט, הצעיר ייענש או יזוכה.
עם זאת תסתיים פרשתו. עם זאת תס תיים,
לפי כל ההנחות, התעניינות הקהל
בבעיתו.
אולם חיסולה של פרשת חרבון לא
יביא חיסול הנוער העבריין. התנאים ש יצרו
פושע אחד, י מ שיכו בייצור פוש *
עים
ורוצחים.
אין ז ו בעיה של שוטרים. זוהי בעיה
של המדינה כלה.
זוהי בעיה של החברה.
זהי בעיתך שלך.

״מגיל 7הייתי פושע...״
.את שראד חרבון
כפי שסופר ל 3ת 3״העולם הוה״ הודה *פא
נולדתי לפני 19 שנים בתל־אביב, בצריף
פח עלוב ברחוב לבנדר, שבשכונת הלחם על
שם המאפיה הסמוכה. אינני יודע בדיוק כיצד
היו ההורים שלי, שבאו ממרוקו מזמן,
יכולים לחיות עד היום בבור ה שו פכץ הזה
שנקרא ביתנו. נוסף על כל הצרות לא הייתי
גם בן יחיד. לא פחות מחמשה אחים וחמש
אחיות אכלו וי שנו בצריף ד,מזופת הזה.
למדתי בבית־ספר עממי בתל־אב־ב. גמר תי
שם את שתי הכיתות הראשונות, יותר
נכון גר שו אותי, מפני שברחתי מהכתה
כמה פעמים. אז העבירו אותי אל יהודי תי מני,
כדי שאלמד שם תורה. קיללתי אותו,
זרקתי עליו אבנים וברחתי הבית־ .,התחלתי
ברחובות מבלי לעשות כלום. להסתובב הייתי אז בן שבע ובילית־ הרבה על שפת־הים.
כמה נשים ממשרד הסעד לקחו אותי
ל מועדון שלנוב. שמה אכלתי ולמדתי, אך פעם
ברחתי לים, התרחצתי וכשחזרתי הביתה,
קבלתי מאחי יהושע מכות חזקות.

מפני שקבלתי הרבה מכות ולא רציתי ל־השאר
שם. בקשתי מהם שייתנו לי ללכת
לקבוץ או להכשרה, אבל הם ענו לי: לא.
פתחו לי תיק בגלל הבריחות. במשפט ב נתניה
שפטו אותי לשלושה חודשים לבית־סוהר
לפושעים צעירים בירושלים. ישבתי

הגיל שלי ואמרתי במקום . 18— 13
אחר כך רציתי לעלות לים. אתי יד,ידה
אמר לי ששם טוב ושלא צריך לחיית יו תר
פושע. הסכמתי. נגשתי לקצין המבחן. ביקש תי
שי עזו ר לי, כי אני רוצה ללכת לים. הת רוצצתי,
אך עברה חצי שנה ולא עז רו לי

״תישבע שתהיה בו־אד ם!״
ב־ 17.7.49 נתפסתי עוד פעם. קצין המבחן
בא אלי ואמר לי #א פו ל לבית סוהר ולא
אצא משם יותר. ישבתי עד 14.9.49 במשטרת
הצפון. אז בא אחי יהושע, שהיה רגיל
להכות אותי תמיד, ואמר לי :״אם תישבע
שתהיה בן־אדם, אקח אותר לים.״ נשבעתי
לו. אך הוא אמר לי שאודה בתיק. הסכמתי,
אם כי לא רציתי. אמרתי לקצין המבחן ש אודה
באשמה ושאחר כך אלך לים.
שחררו אותי׳ בערבות ועליתי ב־ 16.9על
האניה גלילה. הייתי אז בן , 15 הפלגתי ל-
ניאפולי, גנואה, מרסיל וראיתי שהחיים כל
כך יפים, אז אמרתי לעצמי :״חלם, לא
אלך יו תר לגנוב, אשאר על הים.״
בדרך התייעצתי עם אחי, אם כדאי להו דות
על כל התיקים שהמשטרה לא ידעה.
אחי ענה ל י :״כמובן.״ כשהגעתי לחיפה
קיבלתי הזמנה למשפט. רב החובל שאל או תי
:״מה פתאום?״ אמרתי לו ששברתי שמ שה.
לא רציתי שמישהו ידע את העבר שלי.
באתי לבית המשפט והשופט קבע שאני
צריך להשאר בים, לטובתי. אבל הוא הזהיר
אותי שאם לא אשאר שנתיים בים, אלך שוב
לבית הסוהר. התובע היה מרוגז ורצה לסדר
אותי. אז ניגשתי לקצין המבחן ואמרתי לו
שישפיע על התובע שלא ידבר יותר, כי אני
בעצמי אביא את רשימת הכתובות של כל

הפריצות שלי.

המאסר הראשון שדי

כשחזרתי למועדון זרקו אותי משם החו צה,
הלכתי שוב לים ו שוב קבלתי מכות.
כשהייתי בן 12 היה העוצר הגדול של הב ריטים
בתל־אביב. תושבי שכונת־התקיה לא
יכלו לחזור לביתם, מפני שכלאו איתם בס ביבה
שלנו. רציתי לשחרר את כל התושבים,
להתנקם בבריטים. אז קפצתי על הקיר של
גשר ראש־פינה והרסתי את הגדר שהיתה על
מסילת הברזל. במקום להודות לי, הסגירה
אותי אחת השכנות לבריטים.
לקחו אותי לחקירה בירושלים והשופט
דן אותי לשלושה חודשים בבית הספר ל פושעים
צעירים. שם קבלתי את השעור ה ראשון
איך להיות פושע, וכמו שכולם אומי
רים שם, שנכנסים בני אדם — יוצאים ״פוש-
עים״ ,ככה גם אני יצאתי פושע צעיר, בקיא
בגנבות כיסים והתפרצויות לחנויות.

השופט נתן לי שעתיים זמן. רצתי לשפת
הים, הוצאתי שתי מחברות שהיו במקום
מוסתר והבאתי אותן לשופט. השופט ראה
אותן ונוכח כי היו לי 260 עבירות. הוא
אמר לי :״אני קבעתי כבר. אתה הולך
לים.״ התובע לא רצה שאלך לים, אבל ה שופט
אמר לו שאני מסרתי את הכל.

כיצד למרת לפרוץ
כשיצאתי החוצה, לא חזרתי הביתה, אלא
י שר לגנבות, מבלי לברר תחילה אם זה
טוב או לא. התחלתי לגנוב, אבל זה עו ר ר
כי גועל, והחלטתי לעבוד בחנות מכלת בר חוב
הגדוד העברי. כל מה שהירווחתי שם —
היה 15 גרו ש לשבוע. מזה הייתי נותן חלק
הביתה, חלק לכיס.
כשהייתי בן , 13 תפסו אותי בשוטטות ורצו
להאשים אותי בהתפרצות, לפני שידעתי בכ לל
מה זה לפרוץ. עשו לי משפט והעבירו
אותי לקצין מבחן לנוער. הוא שלח איתי
לכפר־עבודה של בית־הספר לפושעים, למשך
שלוש שנים. הוא היה בחור טוב וניסה ל השפיע
עלי שאהיה ילד טוב. אך אני ברחתי
מהמוסד מאתיים פעמים כמשך ארבע חדשים,

הים, ועל זה ישבתי בכלא הצפון.
היה אתי עוד חבר ואנחנו רבנו מפני ש הוא
הלשין עלי. אז בא שו טר והרביץ לו.
כשראיתי שמרביצים לחבר שלי, הרבצתי אני
לשוטר. פתחו לי תיק על תקיפת שוטרים.
אבל אנחנו היינו חכמים והמצאנו בלוף
שעוד לא נברא: אמרנו לשופט שהשוטר
הרביץ בשוט לחבר שלי כדי שנניד ״מודים
באשמה״ על הגניבה. אז יצאנו זכאים מזה
ומזה ואני אמרתי גם לשופט, שאין מדינה
בעולם שמרביצים לילד קטן. השופט האמין
ונתן לנו התנהגות טובה.

ישראל חרבון על סיפון א/ל! צפונית
ולמדתי את כל היתר, מה שלא למדתי עד
עכשו. כשיצאתי הייתי כבר מומחה לפרי צות.

אכל
איך ל
דאית ל ע בו ד ־
בהתחלה יצאתי לבד ואחר כך התחלתי ל צאת
עם חברים. כשראיתי שעם חברים אני
נתפס על פי רוב, החלטתי שיו תר בריא
ללכת לבד. ב־ 1948 השתתפתי בקרבות עם
האצ״ל על יפו מפני שהייתי בנוער של בי-
ת״ר. האצ״ל קיבל אותי מפני שזייפתי את

כלום. ראיתי שלא אוכל לסבול בלי כסף,
והמשכתי לגנוב.

סידרנו את השופט
ב־ 1949 כבר נקראתי בפי המשטרה ״ פורץ
ראשי לחנויות״ .עשיתי זאת לכל אורך רחוב
אלנבי, רחוב בן־יהודה, רחוב המלך דו ר ג׳
ורחוב דיזנגוף. לא נשארה חנות שלא נכ נסתי
אליה.
כשתפסו אותי האשימו אותי בתיק אחד
ברחוב בן־יהודה. זה היה כשנתפסתי בשפת

קבלתי דר*ה
הלכתי לים והייתי נער סיפון. צבעתי ור חצתי
ומתחתי חבלים. אחרי שבעה חודשים
קבלתי חופש מחלה לשבועיים. לא רציתי
ללכת לתל־אביב, כי שם מכירים אותי יו תר
מדי, אז נשארתי בחיפה. עליתי שוב על
האניה ושרתי חודשיים. היגשתי פי טורין,
מפני שלא רצו להעלות אותי בדרגה. רציתי
לעלות לאניה אחרת.
ארבעה חודשים הייתי בחוף והתחלתי לע בוד
עם גיסי כ עוזר לנהג. אחר כך עליתי
על האניה דרונז״ת והייתי שמה מבסוט חלס.
במשך ששה חודשים הפלגנו במה פעמים
לטריאסט וחזרה. כאן קיבלתי סוף סוף דרגה
של מלח פשוט.
עברתי לארצה, קבלתי דרגה נוספת והייתי
מלח מושלם בלי ניירות. אז בחרו אותי ל ועד
המלחים של האניה. אך אחרי ריב עם
רב־המלחים אמרתי לרב־החובל או שאני
אשאר או שהוא.״ אז העבירו אותי לגלילה.
הייתי אז בן 17 כשהפלגנו לאיטליה ועשינו
שם חיים.
כשחזרתי לחיפה הודיעו לי פתאום שאני
חשוד בהתפרצות וקראו לי למשטרת חופים
וגבולות.

מן המשטרה אל השביתה
ירדתי מהאניה ונשלחתי לרחיב השחר ב־תל־אביב
לחקירה. לא גמרתי את הענינים
בחיפה, מפני שידעתי שאחזור לים ואני לא
יכולתי לבצע את הגניבה הזאת. בבית ה סוהר
חקר אותי הקצין ספירטה והאשים אותי
בפריצה בז מן שהייתי בלב־ים, אמרתי להם
שהייתי בלב־ים ואני לא אשם, אז שי חררו
אותי. חזרתי לחיפה.
תאניה כבר הפליגה ואז באה השביתה, אני
הייתי בעצם צריך לעלות על צטוויוז וקיבלתי
מחברת שהם את הניורות, אבל שמתי את
הניירות בכיס והחלטתי להילחם צם כל הי מאים.

ההחלטהשהכריזה. אהוד ספורטה הוא קצין הטשטרר האחראי למתן תעודות יו שר. מבתינוז פורמלית, היתה סירובו לתת תעודה
0בזו לחרבון אחרי שביתת הימאים, מוצדק. אולם דבייקות נוקשה זו באות המתה של החוק החזירה אותו לעולם הפשע, ממנו הוא ניטה להימלט.

כשבאתי לאגודת הימאים אמרו לי :״או,
,7נד, הועד של ארצה.״ הסבירו לי את פרטי
ההפגנות. הייתי נער שליח ומקשר בין ה־
(המשך ב ע מוד ) 6

פתאום גל הפשעים ״השגעוניים״.

פתרון יחידי: הים

אמו של ישראל חרבון
איש מאלה שהכירו את חרבון אינו יכול
לומר כי סופו מהווה הפתעה. מן הרגע
הראשון היה ברור לאן תוביל דרכו של
הנער. בכל הסכימו: צריך לשלוח אותו לטיפול.
אולם הטיפול שישראל היה זקוק לו לא
נכלל. בגדר פעולתו ש׳ל בית־ספר או של
מיסד לנערים עבריינים. שום בית־סוהר גם
לא יכול היה להחזירו למוטב. הוא היה
זקוק לטיפול של רופאים למחלות נפש.
לא פעם התעוררו השכנים לקול הצעקות
שהנער הקים עת היה נתון להתקפת עצבים.
הוריו לקחו אותו לרופא כללי; הלה שלח
אותו מיד לפסיכיאטור. הפסיכיאטור קבע
כי חרבון מסוכן לחברה. אולם כל עוד לא
התבטא טירופו במעשי אלימות, לא היתר.
כל אפשרות להכניסו למוסד של חולי רוח.
חודש ימים בלבד לפני שהרג את יצחק
כהן, חזר הרופא הפסיכיאטור על האזהרה :
הרבון מסוכן לשלום הציבור. אולם הצעיר
המשיך להסתובב בחוצות העיר.
מי, אם כן, האשם ברצח?

כ־ת־סוהד ככירו־חול־ם
כדוגמת חרבון, מסתובבים כיום למעלה
מ־ 1500 חולי־רוח בכל רחבי המדינה. הם
טרם התקיפו איש, אף אחד מהם לא נתפס
עדיין במעשה רצח. אולם הם עלולים, בתי אוריה
לפחות, לרצוח מחר 1500 אזרחים
שלווים, רק משום ששכלם הגיב בצורה
בלתי־מרוסנת על איזה עלבון.
במקום להקים בשבילם מוסדות רפואיים,
נותנת להם החברה להלך בקרבה, עד אשר
הם נתפסים בעבירה. במצב הקיים תופסים
בית־המשפט והכלא את מקום בית־החולים.
לאזרח הרגיל, מתגלית הבעייה רק בת מונות
חטופות ומטושטשות: ידיעה קצרה
על פסק־דין שיגרתי, סיפור מרתק או משע שע
על. עבירה משונה שזיכתה את מבצעה
ככמה חודשי מאסר. מדי פעם מזדעזעת
שלוותו הנפשית על־ידי פשע מדהים מן הר גיל
ואז הוא שואל את עצמו מנין גבר

סיפורו של חרבון שיקף אמנם את הטר גדיה
הכללית של חוליי העצבים, אשר אין
החברה מסוגלת לעכלם. אולם היו לו גם
קווים המיוחדים לו, קווים של טרגדיה אי שית
עמוקה.
קציני המיבחן, אותם אנשים אפורים העוק בים
אחרי כל מקרה של נער המסתבך עם
החוק, אוספים עליו פרטים, חוקרים את
תנאי־חייו, מביאים את מסקנותיהם והמלצו תיהם
בפני השופט, הבינו כי שוב לא היתה
כל תועלת לשלוח את הצעיר לרצות תקופה
נוספת בבית־סוהר או במוסד סגור. הנער,
שהופיע בפניהם ע שרות פעמים בשל גניבית,
נראה להם מעבר לכל תקווה של הצלה.
נותר להם רק נסיון אחד: הים. הם סברו
כי שינוי האווירה הביתית, הכנסת הנער
לסביבה שונה לחלוטין, עלולה היתד, להו ציאו
ממעגל הקסמים.
בעזרת אחיו, מלח ותיק, עלה ישראל על
אנייה. השינוי היה מפתיע. הוא התנהג ל מופת,
לא נגע בחפצי חבריו. חייו כנער־סיפון
ריתקו את כל תשומת לבו, מילאו
אותו אושר. חבריו לצוות היו מלאים הת פעלות
ממנו. אהבתו אל הים, התנהגותו
משך למעלה משנה, הצדיקו את דעתם של
קציני המיבחן והשופטים שהמליצו עליו.
לדברי הפסיכיאטורים, היה השינוי שחל
בחרבון שינוי טבעי ביותר. הים, הכוח הא דיר
והאינסופי, יצר פחד בלב הפושע הצעיר.
הוא הרגיש כי לא היה לו לאן לברוח וכי
אם יעשה משהו רע, יו שלך אל המים.
הסוף בא עם שביתת הימאים הגדולה.
ככל מלח שביקש להשאר, או לעלות, על
אניח, נתבקש חרבון להביא תעודת־יושר.
לשם כך היה דרו ש לו תיק נקי במשטרה.
קציני המיבחן ניסו לשכנע את האחראים
על כך שיעלימו עין מן העבירות הקודמות
— אך לשווא. חרבון לא קיבל תעודת יו שר.
יתכן והמשטרה רק מילאה את חובתה
כשומרת החוק, כאשר מנעה את התעודה
הדרושה מחרבון, שגרם לה כאב־ראש לא־קטן
בעבר. על כל פנים, החלטתה הנוקשה
גרמה לאסון גדול עוד יו תר: חרבון נשאר
על החוף, חזר למעגל הפשע, שנסתיים עם
הרדיפה הדרמטית בכבישי הארץ, ער לת פיסתו
בידי אותו סמל דרוזי.

חבל ־ התל ־ ה א נו פ ח דון
התנהגותו מאז, גילתה לאזרח את הדמות דמות שהציב לנגדו כגיבור חלומ״תיו :
הגנגסטר ההוליבודי, המתמודד עם שמזרים

אישלאראה. החץ מסמן את החיטה אשר עליה י שן הצעיר יצחק בהן, בחצר ביתו ב שגונ ת
הלחם בתל־אביב, כאשר נורה על ידי חרבון. איש מהשכנים לא הספיק לראות את המתקיף.
ו שו
חבל־תליה
בעיה חברתית. חרבו-ן מסמל בעייה
כזאת.

כותרות העתונים עוררו ברבבות מוחות
של הורים טרודים בדאגות יומיום את הש אלה:
האם גם בני יהיה כזה? האם הוא
מסוגל לקום ולהרוג אדם 1התשובה המח רידה
היתד : ,ישנם סיכויים לכך.
ספר החוקים הפלילי יכול לשלוח את
חרבון לגרדום או למאסר ממושך. רבים
ודאי ינשמו לרווחה. אולם מעולם לא פתר

כל עוד לא תיפתר בעיה זו — ,איש לא
יוכל לומר בבטחון כי בנו לא ימצא את עצמו,
באחד הימים, בתא מסורג על כי הרים ידו
נגד החברה.
אז יקומו נציגי החברה למיניהם וידר שו :
עין תחת עין, שן תחת שן.
והם לא יז כרו כי על פשעם שלהם הם
נוקמים בנער אומלל, קרבן לכוחות חזקים.

ושופטים ויכול להם, המחסל יריבים
תפים לפשע אשר הלשינו עליו.

א ל נוגה: הפשע
מדרגות אלה מובילות אד
ההצר של בית יצהר, כהן,
בה י שן הצעיר כליל הרצח.
אחד השכנים הודיע
אחר-בף למשטרה ששמע
צעדים נחפזים כמדרגות,
אחריהם באו היריות.

דאשא די הגודלת
הדרו של ישראל חרבון
הור קטן כבית עלוב בשכונת
התקוה. על הדלת
קבע הצעיר טבעת בעלת
ראש של אריה ומעליה
לוח מתכת בו היה חרות
השם ״ישראל הרכון״.

חרבון
(המשך מטמוד ) 4
אניות שעגנו בנמל והלכתי עם שלט שהיד.
כתוב עליו :״על כולם לעזוב את האניות
ולבוא לבית יו רדי הים. אספה כללית ושביתה.״
כשהתחילו
המכות על צפונית היתד. לי
הזדמנות גדולה להתנקם בשוטרים, שהיכו
אותי הרבה כשהייתי קטן. אני זרקתי להם
ברזלים, במקום להתיז עליהם מים. אחר־כך
קפצתי לים ושחיתי לחוף ונשלחתי *1־־,־בי׳ז
שריד.

״\נב ה״ח ו\נב תישאר!״
אחרי המשא ומתן חזרו המלחים לאניות
לאניה של צפונית, שאל אותי וכשבאתי פתאום קצין משטרת החופים :״מה שמך .׳
״ישראל חרבון.׳־ אמר לי
אמרתי לו :
״בוא לתחנה״.
באתי לתחנה, אמר לי :״אתה צריך להביא
תעודת יו שר. תיגש לרחוב השחר.״ הלכתי
לרחוב השחר, אמר לי ספורטה :״גנב היית
וגנב תישאר. לך אני לא נותן תעודת״
יו שר.״
זה היה מכה בשבילי. ניסיתי לקבל עבודה
בצפון תל־אביב. לפני שהתחלתי לעבוד בא
שוטר אל בעל העסק ואמר לו שאני גנב.
פיטרו אותי.

רצית לע1ו 3את הארץ
המשכתי לגנוב, אך המשטרה הפריעה לי.
רציתי לעזוב את הארץ. אם הייתי יודע ש יקרה
ככה עם המשטרה -א הייתי חוזר אף
פעם. הלכתי והוצאתי פספורט צרפתי מה קונסול,
אך משרד העליה נטפל אלי ואמר
לי לשרת בצבא. הלכתי לצבא. שם לא קיבלו
אותי. חזרתי למשרד העליה ואז שאלי אותי
עניתי שאין לי. א מיו
אם יש לי דיביזים.
לי שכשהיו לי, אשוב. הלכתי והבאתי להם
דולרים. אז הוא הרים את הטלפון, דיבר

עם המשטרה .״י ש פה שוק ש חוי,״ הוא
אמר להם. ראיתי שזה ככה, לקחתי את ה רגליים
והלכתי.

העם

כך •1״ת בי צ ת? כהן

ארץ שו כעת?

חברים שלי אמרו לי שיצחק כהן הלשין
עלי בקשר לגניבה שעשינו ביחד. הזמנתי
אותו לדו־קרב אקדחים על ג שר ראש־פינד״
אך יצחק לא בא.

המונים שהתרחצו השבוע בחוף הריביירה,
בת־ים, לא תיארו לעצמם את האמת האיומה.
אולם היתר, זאת עובדה: החוף שקע ממ׳י
מתחת לרגליהם. לו עמדו במקומם מבג
לזוז, משך 100 שנה בלבד, היו טובעים
כל אלה מהם שלא היו לומדים עד אז
לשחות.

אינני רוצח אנשים ישנים. יצחק לא
בז מן שאני יריתי עליו. אמרו לי שהוא
שין עלי בקשר לגניבה. איתו לילה היא
פיק כבר לבקש את סליחתי, אך זה
כבר מאוחר. אני לחצתי רק כדור אחד
השלושה לחצתי בדרך שברחתי, בכביש
עקיבא•

י שן
הל הס
היו, ואח עין

אתם מעונינים לדעת מי באמת אשם,
זו רק המשטרה. עוד ביום ש שי הם רצו
לעצור אותי אבל אני בעל תכסיסים יאני
הגעתי לידי פשרה עם סמל גרינברג: אני
נותן את האקדח והוא משחרר אותי עד יום
ראשון. אני חשבתי על זה עוד לפני חודש
וחצי, כשהייתי בבית. הלא אני נשבעתי כי
אני ארצח את המלשין עלי.
וכך היה עם הנהגים: אני אוהב לנהוג,
ובלי כסף מוכרחים לשדוד, עוד בפרט שיע
לי רצח. אני לא מפחד מהאמת וזה שמסרתי
את קורות חיי זה מראה שאני אוהב רק את
האמת.

מה יכולת ל ע שו ת?
אני רוצה לדעת, מד, היית עושה במקומי י
אני לא מתכוון לרצח. אבל היית גונב או
לא? לעבוד לא נותנים, ללכת לים גם כן
לא, לעזוב את הארץ — לא. לגנוב קצת, נו,
קצת אפשר, ומזה יוצא רצח. יצחק הלשין
עלי וכל מלשין סופו כדור בראש. כל מה
שאמרתי לך זה אמת.

אמת איומה זו נתגלתה להם מפי פרו פסור
משה אבנימלך, גיאולוג של האיני־ברסיטה
העברית. משך כל שנה נעלמים
10ס״מ שלמים של חוף. בעבר הקרוב ביותר
של 50000 שנה בלבד, שקעו בים שלושה
קילומטרים של אדמה לאורך כל חופי הארץ.
כמו כל האסונות, בא גם אסון זה מן
הצפון הרחוק. שטחי הקרח הלבנים נמסים
והולכים. מימיהם נשפכים לתוך הים. פני
הים מתרוממים ברחבי העולם. ארץ־ישראל,
מצרים ואפריקה הדרומית נמנות עם הקר־בנות
העיקריים.
מוחמר והחלוצים. יתכן והיו בארץ
אנשים כה אנוכיים שלא היה איכפת להם
כלל מה יקרה לבני־בניהם, בדור ה־ 500 או
ר,־ 800 אחריהם. אולם גם אלה לא היו צרי כים
להתעלם מכך שישנם עוד דברים השוק עים
בישראל, ובמהירות הרבה יו תר גדולה.
למשל: הרמה המוסרית, המתח החלוצי.
אחד הסמלים לכך היה המיפגן הגדול ש
נוער הקיבוץ־ר,מאוחד שנערך השבוע בתל-
אביב, כשאלפי הבנים בחולצות הכחולות,
בלווית פרות ועגלות ושאר ירקות, עברו
בחוצות העיר. היתד, זאת הפגנת־כוח גדילה
של נוער שעוד מוכן לעמוד לפקודה. אולם
יהד עם זאת היתד, זאת הפגנה עגומה :
בימים עברו לא בא הקיבוץ אל העיר, סמך
על כך שבני העיר יבו או בחרדת קודש אל

הזעו לא החזיק רובה

חידוש היחסים בין ישראל וברית־המוע־צות
לא היה אלא חלק ממשא־ומתן מקיף
יותר שהתנהל בכמה בירו ת של הדמוקר טיות
העממיות בין נציגי ישראל ו בין יצי גים
קומוניסטיים בעלי־עמדה. חלק אחר, לא
פחות חשוב, היתר, התביעה לחידוש העלייה
מארצות הדמוקרטיה העממית ואולי אפילו
בתנאים מסויימים׳,מברית המועצות עצמה.
הפעם ידע משרד החוץ לנצל את המצב
הבינלאומי המיוחד, ניסה לנצל מצב זה, בו
רוסיה עושה מאמצים רבים לשכנע את המ ערב
בטוהר כונותיה לטובת ישראל.
תביעת ישראל היתד : ,עלייה מצומצמת
מרומניה ובולגריה וכן עלייתם של זקנים,
אשר להם קרובי משפחה בישראל, מרוסיה
תסוביטית.
למעשה, דל! .300 השבוע נודע על הצ לחה
מסוימת בשתי הנקודות.
בסופיה הצליח מיופה,־הנוח הישראלי, גר שון
אבנר (אשר לזכתו יש לזקוף את הצלחת
המשא ומתן לחידוש היחסים) ,להשיג את
אישורה של ממשלת בולגריה לעליית ממסי
מצומצם של יהודים, הרוצים בכך, לישראל
דרך תורכיה. הסכמתה של תורכיה להסדר
זה הושגה כבר מזמן.
למעשה, יגיע מספר העולים שיעלו לס־הסכם
זה עד ל־ 300 איש בלבד, מאחר שמר בית
יהודי בולגריה, שחפצו לעלות לישראל,
נמצאים כבר כאן. אלה שלא עלו היו ברובם
קומוניסטים, או שנמנעו מעלייה מסיבית
אישיות.

פנצ׳רים לא יהיו. אך משרד החיץ
אינו מזדרז לשמוח. נזהר מלחזור על הכש־לונות,
שהיו מנת חלקו בעבר. אמר פקיד
במחלקת מזרח־אירופד הפעם תהיה לנו
מדיניות מתוכננת בענינים אלה — לא יהיו
יותר פנצ׳רים.״ הוסיף אחר :״כנראה, זה
גורלנו. כשלא הולך עם הרוסים, יש אורינ טציה
על אמריקה. כשנכשלים שם, עוברים
לאורינטציה למזרח. אך מו בן שהמניע ה עיקרי
שלנו אינו יכול להיות מדיניות, הוא
היה מאז ומתמיד — דולרים.״

הם הצליחו לאסוף ביניהם קרוב ל־700
ל״י, בהן גמרו •אומר להקים עמוד ז כ רון
צנוע בגן ר,בוטאני של מקור,־ישראל, מקים
בו התחנכו בניהם.
הם ידעו שבסכום צנוע זה לא יוכלו לפנות
אף לאחד מאנשי־המקצוע, הרגילים לסכי־מים
גבוהים הרבה יו תר, על כן פנו למשה
גיאנה, פסל יליד הארץ, שאינו עושה את
אמנותו קרדום לחפור בה, הוא הסכים, עבד
חדשים אחדים על המדגם העשוי פלסטלינה
בחדרו היחיד, בו התגוררו גם אשתו ובנו.

מדיניות
ר־קוד על שני חבלי

תשובה רחוקה משלילית. להישג
נוסף הגיע אבא אבן בשיחה פרטית עם
שגריר ברית־ר,מועצות בוושינגטון גי אורג׳
ז ארובין. בשיחה זו ביקש אבן מז ארוביי
לאפשר את עלייתם מרוסיה של יהודים מגיל
60 ומעלה, שיש להם קרובים בישראל, ו א שי
אינם בעלי מקצועות חיוניים. ז א רו בין נמנע
מתשובה מיידית, אך כעבור יומיים הודיע
אחד מ מזכיריו טלפונית לאבן כי ״ ה שגריי
יעביר את המשאלה לר שויו ת המתאימות
במוסקבה.״
נסיון היחסים הדיפלומטיים עם ברית המי־עצות,
הנוהגת להשאיר רבות מן השאלות
המופנות אליה ללא תשובה כלל, מלמד כי
תשובה כזאת רחוקה מלהיות שלילית.

על פני הארץ, בנקודות שונות, פזורו ת
עשרות אנדרטות לזכר נופלי מלחמת השח רור.
הן בנויו ת בצורו ת מצורות שונות,
כיד הדמיון של מתכנניה,ן, אך הצד השווה
שבהן: במרכזה של אף אחת מהן אינו
עומד פסל, כפי שמקובל באנדרסות בכל
רחבי העולם.
החודש הוסר הלוט מעיי אנדרטה נוספת,
הראשונה שפרצה את המסורת המקודשת.
ככל ההכשרות המגוייסות, עברה גם הכ שרת
גבע, שגוייסה ז מן לא רב אחרי סיים
לימודיה המשותפים בבית הספר החקלאי
מקוד,־ישראל, יחד עם הגדוד השלישי של
הפלמ״ח כולו, את החזיתות השונות של
הארץ במלחמת השחרור, השאירה בדרכה 11 מצבות, תחתיהן נחו גופותיהם של
מחבריה.
ז מן לא רב אחרי תום המלחמה התפרקה
ההכשרה, חבריה נפוצו לפינות שונות של
הארץ. הזכר היחידי שהשאירה: ועד הירים
שכולים, שהתארגנו, החליטו להקים מפעל־ז
כרון לבניהם הנופלים.

כשקרא לועד ההורים, ראו אלה לפניהם
דמות נער, בגודל טבעי, נשען על מ עור
בידו האחת ומועך בידו השניה כובע עבודה
רגיל. לא ניכרו בפסל כל סימנים של אס כולות
ואיזמים. לא היה בו כלום מגבורת
המלחמה, אבל דווקא דברים אלה דיברו אל
לב ההורים, שאמרו , :בנינו היו אנשים
פשוטים, אנשי שלום ועבודה, הם לא היו
חיילים מקצועיים ולא זה ד,אפייני להם. הם
הלכו לקרב, בו נפלו, רק בשעת ההכיח
המר.״
אבל קשיי הביצוע התחילו רק כאן. בארץ
לא נמצאו אנשי־מקצוע שיוכלו לצקת את
הפסל בארד. אחרי חיפושים רבים נמצאו

המשק, יפקחו עיני־עגל למראה הפרות.
עתה הסיק גם הקיבוץ את הלקח מן המ ציאות:
אם מוחמד לא בא אל ההר החלוצי, מוחמד הרי על ההר החלוצי לבוא אל
המתעקש.
אולם, מנחם הגיאולוג, שקיעת הארץ איגד,
אטא תוצאת השלב הגיאולוגי הנוכחי. בעוד
כמה עשרות אלפי שנים י ש לצפות שחוף
הארץ יתרומם מחדש. ואם כך המצב בטבע,
בו שולט רצונו של בורא־העולם, הרי ייתכן
הדבר גם בנפש העם, בה שולט ר צון האדם.

סיכם את המצב כתבו המדיני של אחד
העתונים :״מעתה לא יהיה הדבר כה פשיט.
ישראל תהיה חייבת לבדוק מחדש את עמ דתה
בכל הבעיות השנויות במחלוקת בעצרת
האומות״המאוחדות. הבעייה תהיה, איך לר קוד
על שני חבלים, להשתדל לא ליפול.״

איארת אישית

שני יוצקים, חיים ונחום ווייס, שהיו מו כנים
לקחת על עצמם את הביצוע. הועד,
שעד כה לא קיבל כל עזרה משום מוסד
ציבורי, פנה למפקח על המלאי, ביקש ד,ק־צבת
150 קילוגרם ארד, מתכת יקרה בשווקי
הארץ. ההקצבה לא נתקבלה, ההורים נאלצו
לקנות את המתכת בשוק החופשי, דבר שהק פיץ
את מחיר האנדרטה ל־ 1500ל״י.
הקושי האחרון היה הצורך להתגבר על
התנגדות הזרם הדתי, שיש לו חלק במקור,־

ישראל. אך לאחר דיונים סיערים נכנעו לדע תם
של אלה שטענו שהאיסורים העתיקים
אינם חשובים יותר מיצירת מזכרת לאנשים
ולתקופה, עליהם יתחנכו הדורות הבאים.
החודש, במלאת חמש שנים לנפילת הב נים,
הוסר הלוט מעל פני האנדרטה. על
הכן נקבעה מגילה ועליה שמות הנופלים
וכמה מלים פשוטות, אשר, כמו הפסל עצ מו,
לא קראו למלחמה ולנקם, כי-אם לשלום
ולעבודה.

כשהתבהרו העננים מעל בעית חידוש ה יחסים,
היתד, מחשבתם הראשונה של אנשי
המפתח במפ״ם: טיפול מחודש ב ש חרורי
של מרדכי אורן. שליחם, מנחם באדר, חבר
הכנסת הראשונה ב קיבוץ מזרע, מסר דין
וחשבון בענין זה, הודיע, כי בהתאם לנוהל
המקובל, רצוייה פניה הומאניטרית, בלתי
פוליטית.
בהתאם לכך פנתה יעה ורשביאק־אירן,
רעייתו של העצור, אל נשיא צ׳כוסלובקיה
אנטונין זאפוטוצקי, באגרת אישית מתאימה.
חוגי מפ״ם ניסו גם ללחוץ על נשיא המ דינה
יצחק בן־צבי, שיפנה אף הוא במכתב
דומה. בן צבי לא נענה לפניה, אמר שיהיה

העולם הזה״ 824

במדידה
מוכן לעשות זאת אך ורק לפי המלצת משרד
החוץ.
מלוי ככיוון הרוח. אך משרד החוץ,
סרב להמליץ על נקיטת צעד כזה, טרם חזר
ארצה מסיורו שמואל בן־צור, מנהל מחלקת
מזרח אירופה. בן־צור, שסיים השבוע סיור
בבירות הדמוקרטיות העממיות, הודיע כי
פגש אצל הנציגים הקומוניסטיים נכונות ל יישב
את רוב הענינים השנויים במחלוקת.
אם לא ישתנה כיוון הרוח, לא יהיה זה
רחוק מן האמת להניח כי ימי מעצרו של
אורן לא יארכו עוד.

הוא השקיף בעד החלון המסורג הזעיר אל
המכוניות שעברו בכביש מתל־אביב לירו שלים.
המחשבות שעברו אותה שעה בראשו
של יעקב חרותי, הנאשם מס• 1במשפט
המחתרת, היו עגומות למדי.
אותה שעה, ישבה אשה בת 22 בחדר

קלים. מרדכי חרותי, כיום סגן נשיא בית־הדין
הצבאי העליון, הוא איש קשה, אדם
מסוגר בתוך עצמו, שאינו נוטה לגלות אהבה
לזולתו. הוא היה מסוגל לבלות ערב בבית
מבלי לדבר אף מלה אחת.
כשהיה יעקב בן , 14 התגייס האב לצבא
המשק הסדק הראשון
כשהחלה איראן את המאבק עם הממלכה
המאוחדת, בהלאימה את מפעלי הנפט, חיס לה
גם את נציגותה בישראל. המגמה היתד,
לזכות בתמיכת ארצות ערב.
שנים עברו. ארצות ערב הגדילו את תפוקת חשבו איראן, לא
הנפט שלהם, לכאב־לב
אפילו על תמיכה ממשית במלחמת מוצאדק
עם הכובש הזר. ממשלת איראן החליטה
לבדוק מחדש את מדיניותה כלפי מדינת יש ראל.
היא טרם קשרה יחסים דיפלומטיים
תקינים, אולם דרך הבנק מלי איראן נחתם
הסכם עם ישראל, המבטיח חילופי סחורות
חיוניות בקנה־מידה גדול. וראשונה איראן מציעה לישראל בראש
נפט, שעד כה היה על ישראל להביאו ממר חקים
(מוונצואלה) תמורת מטבע קשה. היא
הציעה גם: בשר, דגים, כותנה, חמרי־גלם
לתעשיית שמנים, חיטה, עצים, גומי, של חים
ועורות, שעורה, קמח דגים, פחם, תפוחי
אדמה, תה ותוצרת חקלאית מגוונת.
כתמורה ביקשו האיראנים: מכוניות, צמי גים,
זבלים חימיים, תרופות אנטיביוטיות,
מוצרי כותנה, מלט שיניים תותבות, סכיני־גילוח,
עטים נובעים, שעונים ו מוצרי ניילון.
לתעשייה הישראלית נפתחו, איפוא, אוסקים
רהבים. בתכנית הייבוא האיראנית לשנה ה שוטפת
נמצא סכום למעלה ממאה מיליון
דולאר בערך, שהוקצבו למיצרכים, הנמצ אים
ברשימת הייצוא הישראלי. התעשייה
הישראלית יש ביכולתה לספק ללא קושי
מיוחד, את הסחורות הדרושות, להגדיל על־ידי
כך את התעסוקה ולחסוך סכומים גדולים
במטבע זר.
ניתוח המאזן המסחרי הקודם של איראן
הראה, שאת המקום הראשון בייבואה תופ סות
ארצות־הברית. אחריהן צועדת הממ לכה
המאוחדת, גרמניה וצרפת. אך ממשלת

יעקב חרו תי( א) כתלמיד בגימנסיה הרצליה
ממצוקה כלכלית, בריחה למלכות ישראל
קטן בבית נו שן ברחוב ברזילי, תל־אביב,
טיפלה בילדה הקטן. היא לא בכתה. אולם
פניה הרזות, פנים מלבבות של ילדה שהת בגרה
טרם זמנה וקופחה על־ידי החיים, היו
עצובות למדי.
יעקב ואילנה חרותי חשבו בנפרד, מרחק
11ק״מ איש מאשתו, על אותו הדבר. בלב כמה שניהם ניקרה שאלה גורלית להם :
שנים יבלה יעקב חרותי בבית־הסוהר, באם
יורשע, לפני שיוכל לתפוס שוב את מקומו
כבעל לאשתו וכאב לילדו?
אבא קנה מתנות. אילנה חרותי ידעה
שיעברו ימים רבים עד שיהיו לה שיב חיי
משפחה. היא חלמה על חיי משפחה תקינים
כל ימי חייה, והיא לא זכתה להם אף ליום
אחד, מאז הכירה את יעקב לפני 9שנים.
אז היתה בת 13 והוא בן . 17
יעקב חרותי היה כבר אז נער מיוחד

הבריטי, כסרג׳נט. הבן נשאר לבדו בדירה,
כשבידיו די כסף כדי לאכול במסעדה ולשלם
את שכר הלימודים. את הבית ניקתה, לפ עמים,
מאד לפעמים, אחת הקרובות. אי אפ שר
היה לשבת בו על כיסא מבלי להוריד
ממנו קודם כל את האבק.
הנער שגדל בתנאים אלה היה פרא־אדם.
לציונים טובים בגימנסיה
הוא לא זכה
הרצליה. אולם הוא זכה לתשומת לב. ככל
ילד בתנאים אלה, היו לו דרכים משלו למ שוך
את תשומת־הלב שכל נער צמא לה —
ואם לא חיובית, הרי שלילית.
הוא טיפס על קירות, שבר שמשות. פעם
נחשד (שלא בצדק) שהכניס עז לכיתה בש עת
השעור הערבי של המורה חדד.
פעמיים גור ש מן הכיתה. פעם סולק מה גימנסיה,
הוחזר רק בהשתדלות אחד הדודים.
האב לא הלך.
אולם הנער התענין במקצועות המעשיים :
חימיה, טכניקה של רדיו, חשמלאות. בהם
שקע. עד היום הוא לומד בקורספונדנציה
בבית ספר לרדיו.

שמנה. אותה שעה הדביקה אילנה כרוזים
על הקירות. היא התגייסה ללח״י למרות
התנגדותו, בעזרת חברים מן החוץ, כי רצתה
להיות שותפת לחוויותיו.
יעקב ואילנו הפכו ״דרורי״ ו״נילי״.
״המעיים שדי כחוץ שום דבר לא
הרגיז את חרותי במשפט המחתרת כמו הע רתו
של חיים כהן, היועץ המשפטי, שהוא
פחדן השולח אחרים לפעולה. עברו לא הצ דיק
הערה קטלנית זו. אף שנסע לאנגליה
לפני המלחמה, חזר מרצונו החיפשי לארץ,
חודשיים לפני שהממשלה חייבה את התלמי דים
לחזור. באנגליה למד משפטים, גר אצל
אמו, עסק, בין היתר, בכמה פעולות לח״י
שעוררו הד עולמי.
בחזרו, הפך מפקד כיתת חבלנים של לח״י
בירושלים. באחת הפעולות פיקד על 30 .
איש ליד חומת העיר העתיקה, ראה שאחד
מאנשי ההגנה, שנשא קונוס של 200ק״ג,
נפצע לרגלי החומה. איש מבין עשרות הלוח מים
שנכחו במקום, בני שלושת הארגונים
הלוחמים, לא התנדב להצילו. יעקב זינק
אליו, ניסה לסחבו למקום בטוח, תחת עיני
הלגיונרים, שזר קו עליהם רמונים.
״עזוב אותי נאנח יהודה ליי, הפצוע.
״אני הולך למות. המעיים שלי בחוץ ! ״
יעקב חזר, הביא אלונקה, הוצלא אותו. תוך
כדי כך נפצע הוא עצמו קל בחמישה מקו מות.
האיש חי. הוא עיבד כיום במשרד
המשפטים בירושלים.
אבא לא הופיע. אהרי רצח ברנאדוט
נאסר יעקב. הוא הובא ליפו. כשאילנה, ש היתר
כבר חיילת, באה לבקרו, נערכה לפתע
הפריצה הגדולה. יעקב ואילנה יצאו החוצה,
סחבו ג׳יפ שעמד לתומו ברחוב. אילנה,
שגמרה בינתיים קורם צבאי לנהיגה, הובילה
אותו משך יום ברחבי הארץ.
בגמר הכיף הלך יעקב לעורך־דין חוטר־ישי,
שהיה אז פרקליט צבאי ראשי, שאל לע צתו.
חוטר י שי יעץ לו להסגיר את עצמו, ל התגייס.
יעקב עשה כך, אחרי שבילה עם אי לנה
עשרה ימים.
הצבא העביר את יעקב לחיל הקשר, ומשם,
בהתחשב בהשכלתו המשפטית, למחלקת ה חקירות
של המשטרה הצבאית. במצ״ח עסק
בחקירות פליליות, של גניבות ומעילות. הוא
נחשב לחוקר מצליח מאד.
במרס 1949 נערכה סוף סף החתונה, בטקס
עלוב ברבנות. אביו של יעקב לא הופיע.
״רעבתי אילנה השתחררה מן הצבא.
יעקב שרת ביפו .״חייתי מהאויר ומאהבה.
קיבלתי עבודה כאזרחית בצבא. נכנסתי לה ריון
ולא יכולתי עוד לעבוד. הייתי חולה.
לקחתי הלוואה ושכרתי את החדר ברחוב
ברזילי. קיבלנו תמיכה מן הצבא, אבל זה

רציני מן הרגע הראשון. אילנה הכי רה
נערה שגרה בביתו של יעקב. הנער הבודד
משך את לבה הילדותי. היא התחילה ״ללכת״
אתו. לא היתד זאת ״הליכה״ רגילה. מן
הרגע הראשון היה ברור שזה רציני, אף
שהיתר. תלמידה בכיתה ח׳ עממית, והוא
תלמיד השמינית.
ההליכה הסדירה לא נמשכה י ו תי מחוד שיים.
יעקב התגייס כנוטר, שרת באשדות
יעקב•
פעם בחודש חזר לחופשד. ביקר את אילנה.
סיפרה היא :״התכתבנו שלו ש פעמים בש בוע.
היינו קטנים. זה הספיק לנו.״
אולם זה לא הספיק לאורך ימים. הוא
חזר לתל־אביב, היא למדה בעיינות. עתה
נפגשו פעם בשבועיים. הוא הדריך אותה,
הכריח אותה ללמוד, התכונן בעצמו לבחינת
בגרות לונדונית, התכונן לנסוע ללונדון.

מכתבו של חרותי לאשתו ולבנו מכית־הסוהר
״הוא לא הבין שצריכים לאכול !״
איראן משתדלת להשתחרר מתלותה הכלכלית
בארצות האנגלוסכסיות. ואם תדע ישראל
לנצל את ההזדמנות שנפתחה לפניה, תוכל
בבת אחת לפצות את עצמה על הנזקים,
שנגמרו עקב ההסגר הכלכלי של כל שאר
ארצות המרחב, יהיה זה הסדק הראשון ב־מסך־החול
הכלכלי.
מחתרת דיוקנו של איש מחתרת
בתא צר וארוך במשטרת ביה־דגון ישב
השבוע גבר בעל פנים חיוורים וצמוקים.

,העולס הזה״ 824

במינו. הוא לא היה אשם בכך. משחר יל דותו
היה קרבן לטרגדיה משפחתית, שהיתר
מוכרחה להטביע חותם עמוק ומכאיב בנפשו
הרכה של ילד.
האב, עורך־הדין מרדכי חרותי, נפרד מאש תו
בעוד יעקב בן שנתיים. הילד עבר לגור
עם אמו עד גיל שמונה. אז עברה היא
לאנגליה, שם עבדה כתפרת. הנער נשאל
עם מי הוא רוצה לגור. הוא נזכר שלאבא
יש בית יפה, רהיטים יפים. אבא גם קנה
לו מתנות. הילד עבר לגור בדירת אביו,
ברחוב השחר בתל־אביב.

עז כשעור הערכי.

לא היו אלה חיים

״דרורי״ ו״נילי״ .בינתיים געשה בארץ
מלחמת המחתרות. השנה היתה . 1946 יעקב
היה לוחם חרות מובהק — בדיבורים. הכל
היו בטוחים שהוא איש מחתרת. אולם כמו
רבים אחרים, ביניהם כאלה המתקשטים כיום
בנוצות לוחמים, היתה דרכו מן הדיבור אל
המעשה ארוכה מאד.
לבסוף היתה זאת דווקא אילנה שגייסה
אותו. היא שוכנעה רק בקושי, אחרי שלו ש
שנים, שדעותיו צודקות. אילם בניגוד ליעקב,
היתד, אשד מעשית מאד. כששוכנעה פקעה
סבלנותה :״אם אלו דעותיך, אז אתה צריך
לעשות משהו יתכן שאילמלי כן לא היה
מצטרף בכלל למחתרת.
אולם יעקב לא היה פחדן. בחודשי המח תרת
לא יצא אמנם אף לפעולה אחת. אולם
הוא לא הסתכן פחות: הוא הכין את המוק שים
והפצצות לפעולות רבות, ביניהן להת קפת
בתי הזיקוק, לפריצה לסרפנד, לפעולת

יעקב חרותי
מי ענוד מאחוריו?
הלך י שר לשלם חובות. חייתי מחמש לירות
לחודש. רעבתי ! ״
זה היה המצב כשנולד הבן, באפריל . 1950
הוא נקרא אמיר. היה זה פי ס בשביל
אילנה, על כך שילדה בן, במקום בת. היא
רצתה בשם זה. יעקב העדיף שם ארוך
הרבה יותר.
כשהיה על יעקב להשתחרר, רצה להישאר
בצבא הקבע. סיפרה אילנה :״לא נתתי
לו בשום אופן. ניסיתי בטוב וברע, ולבסוף
באיומים. הייתי פשוט רעבה ורציתי לאכול.
רציתי שיעבוד וילמד ! ״
היתה זאת הפעם הראשונה שאילנה נוכחה
לדעת שבעלה חסר כל אחריות בענינים מש

במד ינה
פחתיים, לא הבין כלל את הצורך במשכורת.
אפשר ללכת לקולנוע. יעקב עבד
כפקיד אצל עורך־דין, התחיל ללמוד לבדו
משפטים, עבר את בחינות השנה הראשינה
כתלמיד־חרוץ של מכללת לונדון. המצג ה כלכלי
היה מיואש.
לבסוף ביצבצה תוכנית: הוא לקח חדר
ליד משרד אביו, פתח משרד לתרגומים ול־הכפלות.
השלט תלוי עוד היום על הבית
ו שדרו ת
אשר בפינת רחוב נחלת־בנימין
רוטשילד. אולם המשרד לא הצליח. היתה
דרושה השקעה ניכרת כדי להחזיק מעמד
משך כמה חודשים, להתבסם, לא היה כטף.
אילנה החלה עובדת כפקידה במערכת ירי עות
אחרונות, הרוויחה כסף. הילד הלך לגן.
משך כמה ז מן אפשר היה ללכת לפעמים
גם לקולנוע.
לפתע שמה לב שבעלה עבד פחות מה-
רגיל, הרבה להסתובב. שוב לא הופיע עוד
בבית אלא מאוחר בערבים. הוא טען שאינו
יכול ללמוד בחדר אחד בו נמצאים גם אשת
וילד. הוא הלך ללמוד במשרד.
נקודת מפנה. ב אופן הדרגתי השתנה
כל יחסו של יעקב חרותי. היתה זאת נקודת
מפנה בחיי המשפחה. יעקב שוב לא רחש
אמון לאשתו, לא שיתף אותה עוד במעשיו.
אילנה לא היתד, מאותי סוג נשים המס־תפקות
בבי שול ובשטיפת רצפות. היחסים
בבית נעשו יגעים יו תר ויו תר. היא עבדה
קשה לפרנס את המשפחה, לעתים קררבות
חסר לחם בית. היא הבינה את בעלה, שלא
ראה מעודו בית מסודר בחייו, לא תפס
כלל שדרו ש כסף כדי לקנות מזון, ושאשר,
זקוקה לפעמים גם לשמלה חדשה.
אולם היא לא היתד -עוד נערת לח״י תת-
מימה. היא שאלה שאלות. כמו בעלה קראה
את סולם, עתונו השוביניסטי חובב־האלמות
של הד״ר ישראל שייב. אולם היא שמה
לב שהעתון לא הציע שום דבר חיובי, מלבד
משהו מעורפל בשם ״מלכות ישראל״ .כש־

אידנה, אמירויעקבח זי
״:.גא אוהב אותי...״
אמר רע,ה ששרת הוא אידיוט גדול, שאלה :
״ארל מה צריך לעשות?־׳
יעקב לא ידע.
פתרוןקיצוני. משך החדשים התגבשה
בלב אילנה החלטה קשה. היא הבינה שהחיים
אינם יכולים להימשך כך. היא הציעה ל שרוף
את הגשרים, לעבור לאילת. יעקב סירב.
היה דרו ש פתרון קיצוני. היא לא רצתה
להתגרש ממנו. אולם היה מנוי וג מור עמה
להיפרד ממנו לז מן מה. ההשבין: אם יחיה
כמה חדשים לבדו, יתחיל להעריך שוב טעמם
של חיי משפחה. אולי זכרה, בסהר ליבה,
שפעם רצתה ללכת לקיבוץ ודווקא יעקב
סירב, באמרו שב קיבוץ לא יוכלו לחיות חיי
משפחה תקינים.
אולם עוד לפני שהתבשלה ההחלטה סו פית,
ירדה המכה: נתגלתה מחתרת. יעקב
חרותי נאסר. התביעה ניסתה להוכיח שהוא
מן האנשים המרכזיים.
אילנה נקראה לחקיירה, הופיעה עם הילד.
נתנו לה לחכות שש שעות, כדי לי כ ך אותה.
התוצאה היתד, הפוכה: היא סרב־ ,בכלל
לדבר. כשקרא לה הקצין אריה שמילגובסקי
באופן ידידו תי בשם ״אילנה״ ,החלה קוראת
לו, בלעג ,״אריה״.
״ איפהאבא?״ אולם החיים, שהיו
קשים גם קודם לכן, נעשו עתה כמעט נוא שים.
אילנה השתכרה מעט. היתד, צריכה
לפרנס את הילד ואח עצמה, לשלם חובות,
לכסות את הוצאות המשפט, לשלם עבור

הגננת. לאוכל לא נשאר הרבה. היא לקחה
׳בודות נוספות, עבדה עד מאוחר בלילה.
\ לא היתד, זאת הבעייה היחידה. חמורה יותר
היתה הבעייה הנפשית של הידד. אמיר הוא
ילד שקט וטוב. אולם ככל ילד שאל :״איפה
אבא?״
אילנה סיפרה לו שאבא בצבא. אולם הילד,
שהיה קשור מאד אל יעקב, לא ע בי על בך
בקלות. יום אחד החל פתאום ממלמל לעצ מו
:״אבא אוהב אותי ...אבא אוהב אותי...״
הוא חזר על כך משך עשר דקות. היה זה
מחזה פאטתי: הילד נסה לשכנע את עצמו
שאינו נטוש.
יום אחד שלח לו יעקב מבית־הסוהר שיר
מחתרת י שן, הקדיש אוהו לאשתו ולבנו.
אילנה שרה אותו לאמיר. מאז מסרב אמיד
לשכב לי שון מבלי לשמוע את ״השיר של
אבא.״
״איש רא יעריץ אותף מפעם לפ עם
ניתן לאילנה להיפגש עם בעלה. תחילה
היו אלה פגישות די נאות, השנים י ש בו
כמעט יחד ורק הסמל אלברט מזרחי, גבר
משופם ונוח לבריות, נכח בחדר. אולם אחרי
בריחת בכר שונו הסדרים: השנים יכלו
להיפגש רק כששולחן ארוך מפריד ביניהם,
ושוטרים רבים, מכל הדרגות, ניכחים. רק
בקושי החזיקה אילנה מעמד.
גם יעקב לא הרגיש, כנראה, בטוב בתפ קידו
החדש כנאשם. כל ענין המחתרת לא
נראה לציבור הרחב ולחברי יעקב כמעשה־גבורה.
לאחר שנתגלתה בכל מערומיה תחת
זרקור המשפט, לא נראתה המחתרת אלא
כמעשר,־שטות, חסר־תכלית ועגום למדי.
עובד, לא מנהיג. השאלה הגדילה, שת עמוד
לפני שופטיו של יעקב חרות׳ ,תהיה :
מה היתד, חשיבותו במחתרת?
הוא בלט יו תר משאר הנאשמים, כי כנראה,
מילא במתתרת תפקיד של גייס — וב תור
שכזה הוכר על־ידי הצעירים.
אולם יעקב חרותי הוא איש בלתי־מעשי.
אין הוא אישיות המסוגלת ליזום תנועה,
להנהיג מחתרת. עברו הוכיח שהוא אדם
המתמסר בכל נפשו לעבודה המוטלת עליו —
בלח״י, במשטרה הצבאית, במחתרת־ללא־שם.
אולם לא הוא היה האיש שנתן אי־פעם
פקודות. יתכן ולולא היה כה בלתי״מעשי,
לא היד, לו כל־כך קשה ייהסתדר בחיים,
לפרנס את משפחתו — דבר שהיה באותם
הימים קל למדי לצעיר ישראלי וותיק בעל
השכלה.
אילנה חרותי היא, אולי המומחית הגדולה
ביותר למחתרת זו הנמצאת כיום בחופש.
היא לא נכנסה לעניינים, ובעלה הסתיר אותם
מפניה. אולם היא צעירה פיקחת, שיכלה
להוסיף פרט אל פרט.
אין ספק שעמד בראש המחתרת איש ש טרם
נתגלה. יעקב נכנע לו, הושפע על־ידו,
מילא את שליחותו. בשמו פיתה צעירים ב־פראזות
דתיות־למחצה * של ״מלכות ישראל״.
האיש והכעייה. יתכן ויעקב חרותי,
יו תר משהיה חשוב כשלעצמו, היה אופייני
לבעיה לאומית גדולה.
הוא גדל במשפחה מסוכסכת, ללא בית,
ללא מסגרת בראשית חייו. הוא נגרף במער בולת
הלח״י, כמעט בעל כורחו, אך היה
לוחם טוב. בתור טיפוס היה אידיאליסט
(היא התפעל במיוחד מסרטים מן הסוג של
פנדורה וההוקנדי המעופף).
הוא לא הסתדר בחיים. בבית ראה דוחק,
מצוקה כלכלית. הוא לא היה מסוגל להסיק
את המסקנה, להסתדר בחיים בירגניים, להע לות
את רמת משפחתו.
במקום זה עשה את ההיפך: ברח מן ה אפרוריות
הפרטית והציבורית מחוסר־הת־כלית
האישית והכללית, אל הרומנטיקה הנד
זוייפת, שלא היה לה שום תכלית. שום דרך
ברורה למסרה כל שהיא, שום פ תרון חיובי
לכל בעייה שהיא, אלא שעסקה בהגבות מקו טעות
למעשים שונים שפגעו, לדעת חבריה,
ב״כבוד הלאומי״.
היא השיגה, בסופו של דבר, את ההיפר
ממד, שביקשה.
האמנם היה יעקב מסוכן למדינה? האמת
המרד, היא שקודם כל הוא קרבן. דמות המח תרת
מקבילה, באופן יחסי, לדמות המדינה,
המשטר, האופוזיציה. באשר המאורעות ה גדולים
שקעו, כאשר ראשי הלוחמים מאתמול
הפכו לעסקנים המסתפקים בנאומים ומאמרים
מפוצצים, משלמים את המחיר הלוחמים מן
השורה.
• חרותי עצנזו אינו אדוק, אף כי בביתו
לא אכלו טרפה. הוא נסע בשבתות, אן גס
לא היה אנטי־דתי.

1ראש .״הרי את מקודשת לי כזת משה וישראל,״ אומר החתן, אהרן כהן,
מטפחת?ןלד
לכלתו, בלה בוסליק, בטקס הנישואין שנערך במשרד עו רן הדין. למטה: סמל המשטרה מתבונן
עד, שהחליטו אהרן כהן ובלה בוסליק
י | להקים בית משותף, לא העלו על
דעתם שהחלטה ז ו תהיה נושא לקרב
משפטי ממושך ומייגע. כל שאיפתם היתד,
לחיות יחד, כבעל ואשד״ ולשם כך ע שו
את מה שחייב לעשות כל זוג הנמצא במצב
דומה: הם הלכו להירשם ברבנות, ציפו
ליום חתונתם.
אך בעיני הרבנות לא היו הדברים פשוטים
כל כך: שם משפחתו של אהרון הוא, כא מור,
כהן. עובדה זו, שבעליה לא ייחם לה
שום חשיבות מיוחדת, בהצטרפה אל ה עובדה
שהמועמדת להיות אשתו היא גרושה,
עשתה את הנישואים לבלתי־אפשריים.
הסמל הבריטי היה בור. כהן חייך,
משך בכתפיו: לשמו אין כל קשר עם הכת
המקודשת של הכהונה. בצ׳כוסלובקיה, ארץ
מולדתו, היה שמו צון(נכתב מסס. בלועזית).
כשהתגייס לצבא הבריטי, בראשית מלחמת
העולם, לא היד, סמל הרישום הבריטי בקי שמו ביותר בפרשת ״שמות״ ,רשם את
״אהרן כהן״ ,החתים את פנקס השירות.
הרבנים שמעו את הפרשה, עיינו בתעו דות,
ליטפו את זקניהם הלבנים, פסקו לב סוף
כי אהרן הוא ספק־כהן, וב תור כזה
עליו ליהנות מכל הזכויות והחובות המגיעות
לו בהתאם למעמדו.
הזוג נואש מני שו אין חוקיים, אך לא
וויתר על חיים משותפים. האהבה היוותה,
לדעתם, נימוק שקול כנגד חסי־ונה של חו תמת
הרבנות. עד שיום אחד פתח אהרן
את העתון בשעת ארוחת הבוקר, מנהג מקו בל
גם במשפחות ההגונות ביו תר. בעיתין
היה משהו שהקפיצו ממקומו.
איו צוי*ד ברב. היתה יו הידיעה על
פסק־הדין במשפט יובל (וזעולס הזה ,)763
שניתן על ידי השופט המחוזי בנימין כהן.
אביגיל קלינגר, אשר נישואיה לשמואל
לוריא היו כי שלון, ביקשה להתגרש ול הינשא
למיכאל יובל. בפזיזות־ ,מפרה בר בנות,
כנימוק לבקשת הגם, כי קיימה יחסים
עם אהובה החדש. הרבנות נתנה את הגט
המבוקש, אך לא שכחה להוסיף, בהסתמכה
על חוקי השולחן ערוך, כי אביגיל רשאית
מעתה להינשא לכל מי שיעלה על דעתה,
פרט לבחיר ליבה.
הזוג המיואש, אשר נתקל בקשיים אינ־

!1111ן 11111 111

נשואי? ללארב

״העולם ה!ת״ היה הו 1תון היחיד׳ שנכח בטקס אולם נמנע מפרסום התמונות ונד לסיום הפרשה
סופיים בכל ענין פורמלי, פנה לדוד גנור,
עורך־דין תל־אביבי צעיר. הוא היפנה אותם
לרב הדסאי, שאינו מוכר על ידי הרבנית,
טען במשפט שהוגש על ידי ה־ועץ המשפטי
כי לפי דיני ישראל המקוריים אין בכלל
צורך ברב לביצוע נישאוין חוקיים.
השופט קיבל את הטענה, פסק :״לפי
הדין היהודי אין כלל צ,ירך בנוכזזותו טל.
רב בשעת עריכת טקס הקידושין ...נוחריד
הדבר כי בחברה מתקדמת יבוצעו נישואין
ללא פיקוח וללא טקס פורמאלי, אך נישואין
אלה יהיו כשרים, כיוון שהדין היהודי איני
רואה בני שו אין כאלה פגיעה בסו: הציבורי.
לפיכן מחובתי לבצע את החוק הקייס ול הוציא
צו המכיר בנישואי הזוג הצעיר.״
הידיעה המהפכנית
החומות נפלו?
הציתה זעם באלפי עיניים, הפיחה תקווה
בעשרות אלפי אחרות. לרגע היה נדמה שמנ הגי
ימי־הביניים טואטאו וחומות המבצרים
העתיקים כרעו ונפלו לבלי קום.
אהרן ובלה לא ביז בזו את זמנם ז באותו
בוקר בו הופיעה הידיעה בעיתון לא יצאו
לעבודתם, מיהרו למשרדו של גנור.
גנור הסכים לטפל בעניינם. הוא ע רן חקי רה
מקיפה. כדי לוודא את העובדה ששני

המשפטית

לאחר פירסום המודעה קיבל מכתב מהרבנות
הראשית :״אם תבצע. גת הנישואין נתבע
אותך לדין ! ״
לגנור לא היתד, כל כוונה להתמידד עם
הרבנות. הוא הלך אל היועץ המשפטי של
משרד הדתות, ד״ר ישכר דב בר, אתו הת־ידד
בשעת משפט יובל, ביקש ממני לשכנע
את הרבנות להשיא את הזוג. לחסל את
הפרשה בדרכי שלום. תשובת ר״ר בר :
״אני ערב לכך שהרבנות תשיא אותם.״
הוא עשה את כל מה שביכולתו, אך זה
היה מעט מכדי לשכנע את הרבנות.
הצועניהניחשה. כשהתברר שאין ה רבנות
מוכנה לשום פשרות, החליט גנור
לבצע את תכניתו המקורית. ביום ובשעה
הקבועה, כשהתאספו כל המשתתנדם בטקס,
הופיעו במשרדו שני סמלי משטרה, וביום
פקודת חיפוש והחרמת מסמכים הנוגעים
בדבר. הם גם הזהירו את כל הנוכחים כי
הם עלולים להיאסר אם יקחו חלק בטכס
העתיד להיערך.
אחרי שכל הנוכחים הסכימו לקחת על
עצמם את הסיכון, החל הטקס עצמו. חייך
אהרון כהן וסיפר לאשתו בעבר־ובעתיד מזכי
רונותיו :״בנערותי ניחשה לי צועניה שאנ־המסמר
הנוגע לדכי. דוד גנור מגיש את ״ההסכס הכתוב״ לחתימה לכלה
(למעלה) ואחר נם לחתן (מימין) ,אחר כך בא תורם של העויס שהובאו במיוחד.
שא שלוש פעמים, והנה התקיימה נבואתה :
הייתי נ שוי פעם, פעם שנייה נישאתי לך,
ועכשיו אני נושא אותך בפעם השלישית...״
הרגע הגדול בא. החתן שם את הטבעת
על אצבע הכלה ואמר ״הרי את מקודשת...״
אחר חתמו שניהם על העתקות של ״ההסכם
הכתוב״ ,כדי שתישארנה בידיהם שעה שיוח־רם
״המים מך הנוגע בדבר.״
גרימת נזק ציפורי. מיד אחרי הטקס
הוזמנו כל הנוכחים, באדיבות יבה, למטה
המשטרה. גנור לא ביז בז את זמנו, הגיש
מיד בקשה לפסק־דין הצהרתי.
שוב נרשמה הבקשה ל בירור בפני השופט
קיסטר, שהיה עמום עבודה לא פחות מקודם.
הבקשה צללה אי־שם בתוך ים הנידות המש פטיים
ולא נודע מקומה. היתד, דרושה מחאה
חריפה כדי למצוא אותה מחדש. קיסטר
הבטיח לשמוע אותה תוך ימים מספר. עד
היום, טרם נקבע התאריך.
בינתיים קיבל גנור הזמנה למשפט. היא
נאשם בגרימת נזק ציבורי (עונש מקסימלי :
100ל״י קנם, או שלוש שנות מאסר, או
שניהם כאחד).
החוקים אשמים. משפטו התבדר לפני

ש מטפחת,
1באדישות.

בני הזוג חפשיים להינשא. הפעם לא הזדקק
בכלל לרב, מוכר או בלתי־מוכר. כשמצא
את תעודותיהם ללא פגם, ערך ר מ שי דו סקר
פשוט וצנוע של חתימת ״הסכם כתוב״ בנוכ חות
שני עדים, שעה ש שז תן שם את ה טבעת
על אצבע הכלה. למחרת בבוקר מיהר
לבית המשפט המחוזי, הגיש בקשה לפסק-
דין הצהרתי שיכיר בנישואין.
המתנגדים לא ידעו. כשעבר ז מן מה
וטרם נקבע תאריך לשמיעת הבקשה, יצא
גנור להתעניין בגורלה. נאמר לו כי הבקשה
תישמע בפני השופס יצחק קיססר העמוס עבו דה.
הבקשה תתברר כשיתפנה מעט.
לא היה כל נימוק הגיוני מדוע חייבת
הבקשה להישמע דווקא בפני קיסטר העסוק, עסוקים אחרים,
שקיימים שופטים בעוד פחות. הנימוק האפשרי: קיסטר הוא חבר
באגודת ישראל, ו מ שרד המשפטים לא רצה
להסתכן בפסק־דין נוסף, כדוגמת הקודם.
קיסטר שמע את הבקשה, פסק שהנישואין
אינם תופסים, מאחר שלא ניתנה כל הויעה
בעיתונות, שהיתה נותנת לכל מתנגד אפ לני
שו אין אלה להביא את טענותיו
ש רי
(בעוד שהרבנות מפרסמת את שמות הנר שמים
לני שואין בעיתונים היומיים הדתיים,
מעוטי־התפוצה) .עם זאת הטעים כי במקרה
שירצו להינשא שנית, עליהם להתגרש תחילה.
״אני ערם לכד !״ ו נו ר לא נכנע. הוא
מסר לשלושה עיתונים יומיים מודעה, בה
נמסר על נישואיהם הקרובים של אהרן
כהן ובלה בוסליק במשרדו. ובר והבוקר
פירסמו את המודעה, בעוד שמחלקת המו דעות
של הארץ סרבה לפרסמה, טענה :
״למה נכניס את ראשנו למיטה חולה?״
שלא כרגיל, נמצאו מתנגדים לנישואין,
הביאו את טענותיהם לפני דוד ניי ר: יום

שקט

שלפ ני

השופט קנת, שהיה עסוק פחות מקיסטר.
טענה התביעה: נישואים ״קלים״ מסוג
זה עלולים לגרום להתפשטות מבהילה של
ביגמיה, נשואי ילדות ומקרים דומים.
תשובת גנור: יתכן, אך אין פי רו שו
שהוא אשם בכך. אם יש חשש מפני פשעים,
יש להתאים לצורך זה את החוקים, לענוש
את הפושעים, לא את אלה אשר לא הפרו
שום חוק. הפיקוח והרישום יכול להיעשית
בידי המחלקה למירשס תתזשביס. אין כל
סיבה לחשוב אותה לאחראית פחית מאשר
מחלקת הרישום של הרבנות.
השופט הנבוך, לא ראה אפשרות לציין
בפסק־הדין כי הנישואין הם בלתי־חוקיים,
התחמק מהגדרה ברורה, אך קנס את גנור
ב־ 50ל״י.
כשיצא גנור בשבוע שעבר מבית המשפט
המחוזי לא היה על פניו חיוך נצחון, כמו
לפני שנה. הוא ידע ; הניצחון הראשון היה
רק צעד קטן קדימה. הקרב הגדול עוד עתיד
להתחולל. מנהגי ימי־הביויים עודם שרירי ם
וקיימים, והמבצרים העתיקים עדיין עומדים.

הפרוטוקול. בעוד שסמל המשטרה מזדרז להשלים את הפרו טוקול נחה עדה מעמל הטקס, נהנית מסיגריה.

נ וז

בקשה לא 9י ם יוד
כשנפוצה באב דגו ש השמועה כי האפיפיור
עומד להעביר מן המקום את אבא אלכסנדר,
היה ב רור לכל: י ש לעשות משהו .״רומק״
גרינברג, מי שהיה קצין־המודיעין של לח״י
בירושלים, נטל את היוזמה לידיו, החתים
אח קיבוצי הסביבה על בקשה מיוחדת לשל טונות
הכנסיה לבל יבצעו את ההעברה.
היתד סיבה למעשה זה מצד ״רומק״ —
בימים הקשים ביו תר של המאבק החביא
אבא אלכסנדר, נזיר צרפתי זקן השייך למיס־דר
הבנדיקטי, את הנשק של לח״י בכנסיתו.
איש לח״י שחזר מפעולה מסוכנת בירושלים
יכול היה להיות בטוח שימצא בכנסיתו
הקרירה לא רק מנוחה ומחסה, אלא גם כוס
של ליקר התפוזים המיוצר בידי הנזיר.
קצין מימי טיטום. בימים עברו ג רו
בכנסיה היפהפיה • נזירים קאטוליים שעבדו
במעבדות העיר העתיקה. אבא אלכסנדר עצמו
הוא כימאי, עסק במחקר. אולם מאז נותק
הקשר עם העיר העתיקה, נשאר אלכסנדר
לבדו בכנסיה, מבלה את י מיו בשלווה מוח לטת׳
מנגן לפעמים על עוגב קטן שהובא
למקום על גב גמל לפני דורות, מצלצל
בין הקירות הגבוהים כמוסיקה שמימית.
על אף הבדידות, חפץ האב, בעל המשקפיים
הצרים והעיניים השופעות הומור עדין, ל־השאר
במקום, לעסוק בתולדות אבו־גוש —
שהיא, לדעתו, עתיקה יו תר אף מיריחו —
ובעתיקות השמורות במנזר — ביניהן ארון-
מתים מקורי המכיל את עצמותיו של קצין
רומאי משוחרר, שהשתתף במצור על י רו שלים׳
קיבל אחרי המלחמה שיקום במקום.
כשנשאל האב השבוע אם יישאר בארץ או
י חזור לצרפת, אותה עזב לפני 50 שנה,
נשא את עיניו אל תמונת האפיפיור, אמר
״זה לא תלוי בי ! ״
רפואה לדו 9א*־העחי ד 9ד 1סה
סטונדם לרפואה הגומר את לימודיו באוניברסיטה,
חייב, כידוע, להמשיך אחר כך
לעבוד כמתמחה בבית חולים, בטרם יוענק
לו התואר הסופי. בתקופת התמחותו הוא

קבעה בדצמבר 1952 כי שכרו היסודי
המתמחה יהיה 65ל״י לחודש.
אך עם מינויו של ד״ר שמואל בטש למ נהל
כללי של משרד הבריאות, נשתנה המצב.
ד״ ר בטש נתקל, כנראה, בקשיים תקציביים
גדולים, נפל על המציאה ששמה רופאים־
מתמחים, החליט שהמתמחים יקבלו מקים-
לינה, כלכלה ודמי כים בסך כמה לירית.
זה יספיק להם.

השנה השלישית, באליפות העולם, והוא ה מקצוע
היחידי בו הגיעה ישראל אי־פעם ל דרגה
זו. מודה יאיר בורלא, בן הסופר ומז כיר
אגודת חובבי הרדיו בישראל :״כששמ ענו
על נצחון הנבחרת שלנו לכדורסל במוס קבה,
רעדה לנו הקיבה. חששנו כי שוב לא
נהיה המקצוע היחידי בו השיגה ישראל את
הכתר העולמי. אולם ברוך השם, החששות
הופרכו...״

לילד א ץ אבא. למתמחים היתר, זו
מהלומה כבדה. אך כשרצו להתחיל במל חמתם
המקצועית, התברר כי אין שום גוף
מקצועי בו יוכלו להיות לחברים, שיגן על
עניניהם.
הסתדרות הרופאים הישראלית לא יגל•־,
לטפל בענינם של אנשים שאינם נמנים על
חבריה. אך לעומת זה התענין בדבר הגוף
המתחרה, ארגון הרופאים חברי ההסתדרות.
ההסתדרות ארגנה בתוכה סקציה מייחדת
של המתמחים, מיהרה להביא את דרישותיהם
בפני המוסדות השונים.
כל המוסדות — קופת חולים, הדסה, הס תדרות
הרופאים — מיהרו להיענות, הסכינו
עקרונית להעניק שכר הוגן למתמחים. היחי די
שסרב: משרד הבריאות.
בינתיים מיהרה, ההסתדרות להודיע על
החלטתה להעמיד סכום כסף גדול לרשות
הארגון הצעיר. עתה יש להניח כי גם שאר
הגופים ימהרו לנקוט פעולה, לא יניחו שס ת
ר הענין ייזקף לזכותה של ההסתדרות
בלבד. סוף סוף יהיה זה קוצר ראיה להפסיד
את הרצון הטוב של 57 רופאים לעתיד.

רדיו
א״ ב ר -ג״ ק ד בצר ה

״עצור קרא סמל המשטרה לנהג.
ליד הכביש, בשדה, עמדה מכונית, ובה
משדר אלתוט. לידו עסקו שני טיפוסים חשו דים
בהקמת אנטנה.
השוטרים עטו על השנים, בטוחים שתפסו
סוף־סוף את העכביש המסתורי הטווה את
חוטי המחתרת. אולם עוד לפני ש שמו את
ידיהם על המכונית, הספיק אחד החשודים
פור־אקס־פור-אייבל-
קריאת־עזרה : לשדר בייקר, אוסרים אותי
בחצר גן־הוואי ליד שייך־מואנים, מרחק

אלוף עולם סיומה מוגטסירפקי
ההישג הישראלי על גלי האתר הוא מוזר
דווקא מפני ששום מוסד רשמי לא תמך מ עולם
בחובבות זו. בכל העולם מהווים חובבי־הרדיו
עתודה טבעית לשעות מלחמה וחירום,
אולם החובבים הישראליים דפקו לשוא על
דלתות המוסדות המתאימים בארץ. הם הזכירו
כי באמריקה, למשל, הכינו החובבים רשת
ארצית הנכנסת מיד לפעולה בשעת הצורך
(כמו, למשל, בימי שי טפון או טורנאדו) ,מ אפשרת
פעולות הצלה בממדים גדולים.

אסור לקלל. מה ממריץ את 300 החוב בים
הרשומים בישראל (מהם 40 בעלי משד רים,
השאר מאזינים־טירונים) ,להקריב את
שעות יומם ולילם ליד המכשיר הרועש, ש בניינו
עולה מ־ 300 עד 22.000ל״י י
חובבי הרדיו מתחלקים לשלושה סוגים :
דברנים, מכונאים וציידים.
הסוג הראשון עוסק בחובבות בעיקר כדי
לספק את תאוות השיחה — הוא מתווכח, מ פטפט
ומרכל על גלי האתר כמו בבית (ה הבדל
היחידי: לפי החוק אסור להשתמש
ברדיו במלים גסות).

אבא אלכסנדר מצביע על כתובת הלגיון ה10-
ללח״י, נשק וליקר תפוזים

• שיסודותיה הונחו על־ידי הלגיון הרומאי
ה־סו של טיטוס, וקירותיה הנוכחיים הוקמו
על־ידי הצלבנים. לפני 50 שנה חודשה ה כנסייה
על־ידי הממשלה הצרפתית, ב ר שיון
מיוחד מטעם השולטאן התורכי. צורת הבניה
הרומאית והצלבנית מותאמת ביותר לאקלים
הארץ. גם בחמסין החם ביו תר רועדים המ בקרים
מקור בכסה מחלקי הבית.

קילומטר ממקום העלילה, רכנו כמה עשרות
צעירים על מכשירי רדיו אתרים. הם קלטו
את הקריאה. אחד מהם, שהיד, במקרה קצין־
משטרה, קפץ על אופנועו, יצא להציל את
חברו. השוטרים אוכזבו: הם לא תפסו את
ראש־המחתרת, אלא רק חובב רדיו בשם
משה בעל־קורא, מכונאי לפי מקצועו, שניסה
להתקשר ממכשיר נייד עם מפקדת יום־השדה
הראשון של חובבי־הרדיו הישראליים, שהת קיים
השבת בגן־הוואי.
הקיבה רעדה. אמנון בר־גיורא אינו
קצין־משטרה סתם. הוא אחד משלושת אלו־פי־העולם
של ישראל, ששלושתם הם חובבי
ר דיו * .כי במקצוע זד, מתזיקה ישראל, זו
*) מהנדס שדה־התעופה בלוד שלמה (סיו מה)
מונסטירסקי, אחד מגדולי האלחוטאים
בעולם, אמנון בר־גיורא זאבון רוזנטל, קצין
צבא.

ביום

השדה

לירח4 x 4 ,

גם בארץ מוכנים החובבים להביא תועלת
במקרי חירום, כגון במלחמה נגד ד,הסתננות.
אולם עד כה לא נמצא להם אלא תפקיד גדול
אחד: קיום הקשר עם סירת־המנוע ישראלה,
שבלעדיו לא יכלה הסירה הקטנה לצאת ל מסע
ד,הרפתקאות ולהתמודד עם איתני הטבע.

ממלא, למעשה, חלק גדול מתפקידי הרופאים,
מקל מעליהם את עולם.
בין 57 המתמחים, בוג רי המחזור הראשון
של בית הספר לרפואה, ישנם 27 נשואים
ו־ 12 אבות לילדים. במשך חמש שנות למו ריהם
יכלו לפרנס את עצמם רק בקושי, נזד קקו,
לרוב, לתמיכת הוריהם.
משסיימו את לימודיהם, קיוו כי מעתה
יוכלו לפרנס את עצמם, ו לו בצמצום. היה
לתקוותם על מה לסמוך: ועדה ציבורית

בסיס של חובבות משותפת, המשתתפים לנו
באוהלי־סיירים (שסופקו על ידי תנועת ה נוער
הדתי בני־עקיבא, על אף חילול־השבת,
שהיה כרוך במיפגש) ,בי שלו את ארוחתם
על המדורה.
ליד שני המכשירים שהובאו למקום הוצגו
לראווה עשרות כרטיסי אישור־קליטד, מעשרות
ארצות — מפינלנד ועד לאנטארקטיקה. כר טיס
אחרון זה סופק על ידי היהודי הדרומי

ביותר בעולם — חובב בשם לואי גוז מן, חבר
המשלחת האנטארקטית של צ׳ילי.
מאוחר בלילה ירד השקם על האוהלים.
שום רחש לא נשמע ב אויר — מלבד מילמולו
של חובב, שדיבר מתוך שינה. יתכן ששלח
את קריאתו של פור־אקס־פור אל הירח.

גבולח!
תגובה ל 9רח:ן
שותפות אינטרסים ראשונה במינה צצה
השבוע משני צידי הגבול בירושלים. הלגיון
הערבי ו תו שבי תלפיות מצאו עצמם, לת־מהונם
הרב, נלחמים בצידה האחד של חזית
מסויימת.
עירית ירושלי ם החליטה להענות לבקשתו
של קבוץ רמת רחל, השוכן בתוך גבולו תיה
הדרומיים, להוביל חלק מן הזבל העי רוני
הרב אל אדמות הקיבוץ, לערמו שם
ליצירת זבל אורגני. מקום הפריקה, לשם
הובלו גם מי ביוב, היה קרוב לשטח ההפקר
בגבולות שכונת צפון תלפיות. הראשונים
שצעקו חמס, היו הירדנים׳ .אלא שאיומיהם
לפתוח באש על פועלי הנקיון לא עשו רושם.
בוועדת שביתת הנשק הוד־עו הנציגים ד,־ש־ראליים,
שלא יוותרו על הזבל. בשכונות
הדרומיות של ירושלי ם צצו שוטרים חובשי
כובעי פלדה, מוכנים להגן על זכותה הרי בונות
של ישראל, לערום את זבלה במקום
הטוב בעיניה.

הסוג השני — גאוותו על שכלול המכשי רים,
על בניין מכשיר בעל כו שר קליטה
ו שידור גדול יותר מכל מכשיר אחר בעולם.
הסוג השלישי עוסק בציד ארצות, אוסף
את כרטיסי־ד,אישור המקושטים, אשר כל
מאזין שולח אותו למשדר בארץ אחרת, כ עדות
לכך שקלט את קריאתו.

אולם למחרת היום קם לירדנים בן־ברית
בתוך שטח ישראל בתו שבי תלפיות, שכונה
שאוויר צח הוא אחד מיסודות קיומה. בהיו כאיש
אחו,
תה שכונת קייטנות, יצאו
יצרו מחסום חי בפני מכוניות הזבל העירו ניות,
טענו :״רק מעל גו פו תינו תביאו הנה
זבל ! ״

יחד מהווים חובבי־הרדיו גזע בפני עצמו,
המכיר זה את זה רק בקול. יום־השדה, ה ראשון
מאז ד,וקמת האגודה לפני תמש שנים,
בא כדי לפתור בעייה וו .״דיברתי עם פור-
אקס־פור אייבל צ׳ארלי • מאות פעמים וחשב תי
שהוא גבוה ורזה,״ הודה אחד מהם. ב יום
השדה פגש בפעם הראשונה את אייבל-
צ׳ארלי הבלתי־אלחוטי, מצא שהוא צעיר נה לל,
בשם מיי מון, לא כל־כך גבוה ולא כל־כך
רזה. כמו חובבים אחרים, הכיר מיי מון את
אשתו, שושנה הנהללית, בעזרת האלחוט.
שושנה היתד, אלחוטאית צבאית, מעסיקה
את המשדר לא פחות מבעלה.

מה שאיומיהם של הירדנים, שביקשו לפ תוח
באש, לא השיגו, הצליחה להגשים ה־

היהודי הדרומי כיותר. יום השדה
היה דוגמה יחידה במינה של מפגש נוער
ליד המדורה שלא על בסיס פוליטי, אלא על
*) 4x4הוא הסימן הבינלאומי המוכר של
ישראל, אייבל־צ׳רלי הוא סימן ההיכר של
התחנה
הארץ הצעה מקורית? לצייר את היושב־ראש
באקדח מים במקום פטיש (העולם
הזה).
אליעזר בוכני, נוה שאנן
אקווארל אוריגינל ,
כפי שמתברר עוד לא הופעלו הה*•
תחות, ולא נסתיימה הקמתם של בתי
משמוש (דבר).
משה יעקבזון, פתח־תקוה
תפסיקו להתמזמז שם !
0שנות מאסר להורג בת אחיו ו כו תרת
בדבר).
מוטקה ו מריב, גבעתיים
ישראל רחמנים בני רחמנים.

.העולם הזה״ 824

הפגנה: המכוניות פנו עורף, חזרו להוביל
את תוכנם הריחני למזבלה, מחוץ לגבולותיה
המערביים של העיר.

תולדה!
לעחונאיס: דשון
״ ברוך השם, י ש שביתת נשק בקוריאה !״
הצהיר השבוע, באנחת הקלה, חבר קיבוץ
נוה־אילן. לולי זאת, טען, לא היה הקיבוץ
זוכה לצאת מכותרות העתונות, אחרי שקי בל
להארחה את ילדי פינלי.
החל מצלם עיתונות מסויים, שהופיע במ שק
בשעה 02.00 לפנות בוקר, ביום בואם,
התעקש להעיר את הילדים ולצלמם, ארק
לבסוף בכוחותיהם המשותפים של כמה חב רי
קיבוץ, דרך עשרות תיירים וסתם סקר נים,
וכלה בשר החוץ בכבודו ובעצמו, נהרו
המונים למשק השוכן כ־ 15 קילומטר מירו שלים,
כדי לחזות בשני ילדים רגילים לגמרי.
עגבניות ומלפפונים ..רוברט וג׳רלד
פינלי, שאת פרסומם אפשר כמעט להשוות
לזה של דרייפום, לא נתנו לראות כאילו תפ סו
מה פשר כל הרעש סביבם. לבושים מכ נסים
קצרים וחבושים כובעי טמבל, נראו
הם, כבר יום אחרי הגיעם לקיבוץ, כצברים
מבטן ומלידה. אפילו שלו ש המילים השגו רות
בפי כל עולה חדש ״שלום״ ,״כן״ ו־״לא״,
כבר שטפו מפיהם, בטבעיות. ג׳רלד הקטן
גילה חובבות לטיפול בבעלי־חי, התגלגל כל
היום בלולים וברפתות. רוברט, הגדול, ביקר
את המכונות, הצהיר ש״לנהוג טראקטור זה
כלום״.
קצת פחות התלהבות יצר המעבר מהגאסט־רונומיה
הצרפתית השופעת לתפריט הישר אלי
.״בוא לאכול,״ צעק רוברט לג׳ירלד,
כששמע את הפעמון ביום השלישי לשהותם
בקבוץ ,״י ש בטח עגבניות ומלפפונים ! ״
מה גרוע מעיתונאים? נראה היה,
אחרי כמה ימים של התקפות בלתי־פוסקות,
שהיו המשך לפעולות דו מו ת במשך כל
הפרשה, שהילדים עתידים לתעב את אנשי
מקצוע העיתונות עד סוף ימיהם. צלם העולם
הזה נאלץ, אחרי שמצלמתו העידה עליו ל מרחוק,
לחפש את שני הילדים מאחורי ערי־מת
שקים, זכה כמו שאר העיתונים בהוצאת
ל שון מצו ג׳רלד הקטן. רשות הצילום ניתנה
לו רק אחרי שהוכיח את כ שרו בטיפוס על
ערימת־קש וסיור ממושך ברפת.
סיכם חבר נוה־אילן שנתפנה למדריכם של
הילדים לז מן שהותם :״אם יעזבו אותם ל נפשם,
יש סיכוי שיהיו שני חברהמנים הגו נים.
מלבד עיתונאים, י ש רק דבר אחד שיכול
להפריע לילדים יו תר: כמרים.״
יורדים דתיים חדשים. אל הגבול
אם יבוא מישהו למעברת פתח־תקוה ויש אל
על דוד חכם, יאמרו כולם :״אה, זה
שרצה לברוח לערבים אם ישאל על זה

״הגענו לחופי איטליה!״
השבוע השלישי של המסע היה מלא
הרפתקאות ורגעים מס־כנים. תוך התחל פויות
פתאומיות של מזג־האויר, הגיעו
ששת הבחורים הישראלים לימים אשר
שום סירה קטנה ישראלית לא ראתה
אותם. עד היום היה האי רודוס הנקודה

אתמול בלילה נכנסנו לתעלת קורינת.
היא לא רחבה ביותר — רק 15 מטר —
ואורכה חמישה מילין. התעלה עצמה
נחצבה ממש בתוך ההר, בנקודה המק שרת
בין הפולופוניז ו בין יוון גופא.
אנחנו נמצאים עכשיו במיפרץ, מעבר

במיטות, במצב עמידה אין מקום לכולנו
בתא. הרגשה קצר מוזרה, לשבת בפנים
ולשמוע את הגלים דופקים על הדפנות.״
יום ראשון,
אבטיח והר-געש.
.2.8.53
״בסערה של אתמול, שוב נקרעו ה־

המרוחקת ביו תר שספינה קטנה הגיעה
אליה מישראל — ישדאלה פרצה וביל

לתעלה.
מצד אחד החוף פורח, ירוק, מלא חיים.
הצד השני, הפונה לים האדריאטי, שומם
לגמרי. המיפרץ עצמו מזכיר לי במידה
מסויימת את ים כנרת. אלא שהוא קצת
יו תר גדול.
הערב נגיע לפטראס — אינשאללה.
כל החברה ישנים חוץ מיענקלה ו־שלימלה,
הנמצאים במשמרת.״

מיפרשיס גם האנטינה המסכנה שלי נק רעה
עכשיו הים שקט לגמרי. אי־אפשר
להאמין באיזה פתאומיות משתנה מזג
האוויר.
הוצאנו את כל החפצים שלנו לאיוורור.
כל החברה יושבים עכשיו על הסיפון
ואוכלים אבטיח. מצב הרוח טוב מאד.
אחרי המתיחות של אתמול — עכשיו
שוררת התרוממות הרוחות. אין שום
בעיות מיוחדות.

קצת

במו

כנרת.

יום

שלישי

.28.7.53
״הבוקר, בשעה שמונה, עזבנו את מ סה
האי לאיוס. הים אמנם עודנו רועש,
אבל הסערה שככה קצת. המיפרשים תוק נו,
אבל אנחנו מתקדמים רק בעזרת מ נוע.
המהירות בינונית — ארבעה וחצי
קשר.
אנחנו שטים בתוך קבוצת איים. מול
תעלת קורינת. כרגע אנו נמצאים. בין
שני איים, ג׳ורג׳יו ם וטרניה. זהו אחד
האמורים היפים ביותר של הים התי כון
— אבל אנחנו קצת לא במצב מת אים
להעריך את היופי״.
אותו יום, אחר הצהרים .״מז רחה.
אנחנו כבר רואים את חופי יוון. אם
נמשיך במהירות שלנו, נגיע לקורינת
בלילה. הים גוע ש כמו מאה כלבים וה סירה
מתנדנדת חזק מאד. אי־אפשר אפי לו
לבשל בגלל התנודות. צריכים להסת פק
בקצת שימורים. ישנה רוח חזקה ו החלטנו
להרים את המיפרשים מחדש״.
יום רביעי .29.7.53 ,״הים עכשיו
שקט כמו אגם, הרוח ירדה כמעט לגמרי.

תפקידו היה להאזין לשיחות הנוסעים, למ סור
את המדברים בגנות הממשלה.
בבואו לישראל גילה שיהיה לו קשה מאד
למצוא עבודה במקצוע ז ה: הרבבות בישר אל
מעטות מאד והאנשים המדברים בגנות
הממשלה מרובים מאד, ואינם חוששים מפני
מאזינים. במקום זה ניתנה לו טוריה. היתד,
זו עבודה מפרכת הרבה יו תר מאשר האזנה.
אחרי שעתיים של חפירה, תחת קרני השמש
הלוהטות, התעלף חכם.
לילד, אין דורש. הוא קיבל עבודה
כשומר לילה במעברה, בה החזיק למעלה
משנה. אך כשהחליטה המעברה להסתפק ב שומר
אחד, פוטר חכם, למרות מחאותיו ה נמרצות.
טענתו שהוא היה הראשון בעבודה
זו ועליו לפרנס תשע נפשות, נתקלה בקיר
אטוס. אמר חכם :״המזכיר יעשה הכל בש בילך,
אם רק תתן לו את מה שקוראים ב אנגלית,
בקשיש׳ .לי אין מה לתת לו ומפני
זה אין לי פרוטקציה.״
הוא ניסה להכנס לשרות המשטרה, אך
לא התקבל. קצין־משטרה אמר לו :״מה,
ששה ילדים? תקבל משכורת יו תר גדולה
משלי. זה לא ייתכן. חכם היה מוכן לתת
במתנה את אחד מילדיו, אך לא נמצא דורש.

האחים פינאלי ומדריכם
״שלום״ ,״כן״ ו״לא״
שרצה לברוח לערבים״ יאמרו כולם :״אה,
דוד חכם!״
דוד חכם ,)40( ,רזה, יפה תואר, הוא בעל
משפחה הכוללת עשר נפשות שבאה לישראל
לפני שנתיים וחצי מעיראק, מקום בו עסק
בבילו ש ברכבות הנוסעות מבגדד למוסול.

״העולם הזה״ 824

היד לא נשלחה החוצה. כשכלו כל
הקיצים, ראה חכם לפניו רק דרך אחת: הוא
כתב מכתב, העתיקו לנקי במכונת כתיבה,
לקח את אשתו ו שני ילדיו הצעירים ועלה
לירושלים, על מנת למסור אותו אישית
לדוד בן־גו ריון. גם הדלת הזאת היתד, נעולה,
אבל חכם לא התייאש. הוא ידע שאפילו רא
בולם
שוככים במטות. משך יו מיים
לאחר מכן, אי־אפשר היה להתקשר
עם הסירה. מלבד התחנה הקבועה ברמת־גן,
ניסו תחנות רבות אחרות לקלוט
קשר כלשהו, ללא הצלחה. בשירות ה־מטריאולוגי
נודע כי באותו חלק של הים
התיכון התנהלה כל הזמן סערה קשה.
יום שבת , 1.8.53 ,שעה ארבע אחר ה צהרים.
״אתאול
אחר הצהרים עזבנו את פט־ראם
עכשיו אנחנו עוברים את הים האד־ריאטי,
עד לחוף האיטלקי, ומשם, לאורך
החוף, נגיע למסינה. זה צריך לקחת לנו
שלושה ימים בערך.
הים גועש שזה זוועה. הגלים גבוהים
מאד ורק אדם אחד נמצא בחוץ, כולנו
סגורים בפנים אם יוצאים החוצה מיד
נרטבים. כל פעם שפותחים חלון או דלת,
מיד נכנסים מים לתא. כולנו שוכבים

לאכול

ארוחת־צהרים.

שי ממשלה נוהגים
הוא ישב וחיכה.
ציפיתו לא היתד, לשוא. כשעזב בן־גו ריון
את משרדו ונכנס למכוניתו הפילה את עצ מה
אשתו של חכם, שנשאה את תינוקה ב זרועותיה
מתחת לגלגלי המכונית. הבלמים
חרקו והשוטרים הצבאיים קפצו מעל אופ־נועיהס,
אך האשד, היתד, מוכנה למסור את
המכתב רק לידו של ראש הממשלה. היד
נשלחה מהמכונית ולקחה את המכתב.
אין צורך לרצוח. חכם חזר למעברה
וחיכה לתוצאות. כעבור ז מן מה הגיע מכתב
ממשרד ראש־ד,ממשלה, היפנה אותו למשרד
הסעד במעברה. שם הוצעו לו 10ל״י. הוא
סרב לקחתן, דרש עבודה מתאימה, קבל הב טחה
מתאימה.
בו בז מן גדלו חובותיו והחנווני סירב
לתת לו אשראי נוסף. חכם כתב מכתב שני,
הפעם אל בית המשפט :״אם מזכיר המעברה
לא י תן לי עבודה, אני ארצח אותו בסכין.
לפחות אוכל אז לומר בבית המשפט את
כל מה שיש לי לומר.״
הוא קיבל תשובה מיידית: ההזדמנות ל הופיע
בפני בית המשפט, להשיח את ליבו,
תינתן לו עוד לפני הפעולה הסכינאית. המש פט
נקבע ל־ 17 בספטמבר . 1953 חכם איבד
את סבלנותו. לא היה לו מה להפסיד. הוא
החליט לעשות צעד נואש.
סיסמה ללא מוחמר. הוא השאיר ב מעברה
את אמו הזקנה ואת בנו הבכור :
״הוא צריך להתגייס לצבא. לא רציתי ש יחשבו
שלחתי אותו בשביל שלא י שרת ב צבא.״
הוא לא סיפר לו אפילו על תוכניתו,

חסרים לנו עוד 150 מיל עד מסינה.״
יום שני . 3.8.53 ,״עברנו את האדרי־אמי.
עכשיו אנו שטים לאורך החופים
של איטליה. נמצאים מתחת לכף הרגל
של המגף האיטלקי אלא שמכל כך קרוב
לא רואים שי ש לו צורה מיוחדת. בינינו
לבין מיצר מסינה יש רק 20 מילין.
המראה של החוף יפה מאד. הים שקט,
המהירות (רק בעזרת מנוע) מגיעה לחמשה
וחצי קשר. ישנה תנועת אניות חזקה מאד
בסביבה. מכאן רואים את הר הגעש
אתנה שבמסינה. כשנגיע שם נרד לחוף,
לבקר קצת. כנראה שנ עגון שם יומיים
ואחר־כך נמשיך לנאפולי.
מכאן והלאה מתחיל המסע להיות כמו
מסע תיירים. עכשיו נתחיל לראות את
העולם.
אשלח לכם פרטים מלאים. להתראות.״

אמר שהוא נוסע עם המשפחה לבקר קרובים
בשכונת התקוה.
במקום זה נסע לירושלים, הלך עם כל
משפחתו למוצררה ולשטח שיך ג׳ראח. ה משפחה
גוללה סיסמה גדולה, עליה היה כתוב
בערבית :״אין אלהיט מלבד אללה. אנו
נתונים לחסדי ממלכת הירדן ההאשמית.״
ד,ם לא הספיקו לעבור את הגבול. פטרול
של משטרת ישראל עיכב אותם.

״׳למה איגכם יורים

?״ ״מה אתם עו
שים
כאן?״ שאל הקצין.
״מטיילים.״
״עם סיסמאות?״
אין תשובה.
״יש לכם מזל. בעוד דקה היו ידידיכם
יורים עליכם.״
״אנחנו מצטערים שלא עשו זאת. אולי
תעשו זאת אתם 1״
אחרי ארבעה ימי חקירה חזרו דוד חכם
ומשפחתו למעבדת פתח־תקוה. עתה הוא
עסוק בכתיבת מכתב חדש. הוא מבקש לה יות
מועבר למעברה תלפיות, ירושלים.

מעשי ם01ת
הגואל חיה כמקום
כמה עשרות עוברים ושבים ברחוב ביא־ליק
ברמת־גן עצרו השבוע את נשימתם
ליד הבית הגדול בעל המכפר : 56 על מעקה
המרפסת של הקומה השלישית פירסר גו פו
הרך של ילד בן ארבע כשהוא תלוי על
(המשך בעמוד *) 1

1חנשי 0

מ ער כ ת

השלם הזה
!הנחלת

בדואט. א׳ אפשר
לוי אשכול,
ח״כ חרות, ד״ר בנימין
שר האוצר,

שעה שהשיב
על טענתו של
אכניאל, כי הקיבוצים קיבלו שטחי אדמה
עצומים, לא התאפק ח״ב מפא״י אברהם
הרצפלד, נכנם לדבריו של שר האוצר.
הזהירו אשכול :״אין אנחנו יכולים לנאים
בדואט, מר הרצפלד.״

בהסביר ממלא־מקום שר הבטחון, פנחס
לבון, את ההכרח בגיוס הבנית לבטחון
המדינה, שיסעו ח״כ אגודת ישראל, הרב
יצחק־מאיר לוין :״אין אנו לבד, אלהים
עוזר לנו.״ תשובת לבון :״עוד לא ראיתי
רב, אפילו באגודת ישראל, שלא ידאג לפר נסתו,
יסמוך על על חסדי ההשגחה העליונה.״
בהתאוננו
על הדחייה הממושכת של הב חירות
לעיריית נצרת, ציטט ח״כ מק״י אמיל
חביבי, שיר ערבי נודע :״מדי אמרי מתי
תתקיים פגישתנו, תצחק הינד ותאמר מח רתיים.״
העיר
ד״ר פרץ ברנשטיין, שר המסחר
והתעשייה, שעה שהופרע בקר-אות ביניים
תכופות על־ידי חכ״ית מק״י אסתר וילג־פקה
בגלל החינוך שקבלתי, אני נאלץ
להתאפק בתגובה על הערות כאלה, ביחוד
כאשר הן באות מצד המין החלש.״
ח״כ חרות, מנהיג הסתדרות העובדים הל
אומיים,
אליעזר שוסטק, נראה השבוע ב־חנות־ספרים,
ר כון על מדף שהכיל את ספרי
אפלטון. הוא הכחיש בתוקף את ההאשמה
שעובדה זו יכולה להתפרש כאילו הוא מת כונן
לרשת את מקומו של חובב אפלטון
אחר במדינה, דוד בן־גוריון.

בז״חורו1 .ה נורא
אמר אפרים (חד-גדיא) קישון, בערב ה צגת
הבכורה של מחזהו החדש שמו הולך
לפניו בהבימה :״הקהל רוצה שההומוריסט
יספר כל הזמן בדיחות. זה נורא. זה כאילו
שדורשים מרופא שידבר כל הזמן על מח לות...״

פרטים
בגליון הבא
ש ל הע 1ל ם הזה

שושנה (כלניות) דמארי חזרה השביע,
לדירתה ברחוב הקליד ,20 תל־אכיב, אחרי
ששהתה שנתיים בארצות־הברית. כשפתחה
את דלת ביתה הפליטה קריאת התפעלות.
בעלה הכין לה אפתעה מיוחדת: חדר שלם
של הדירה רוהט מחדש בסגנון מזרחי, היה
דומה לחדר של הרמון ערבי, השרוי באפ לולית
מתמדת.
השרב הכבד ש שרר בהצגת הציפור הכחולה
בקיבוץ עמיר ולאחריה, לא הניח לשחקנים
להרדם במיטותיהם, אילץ את חנה (האסז

רוכינה, שושנה רכיד, יהושע כר־חננון
ובצו* ניד• ה• וסד הישראלי לחפנרוז !גורית

טונוב ורפאל קלצ׳קין להשתטח על
הדשא הירוק והרענן, לי שון עליו עד זריחת
השמש.

הקומפוזיטור הישראלי הצעיר כן־ציון
אורנד הופיע השבוע שוב בחדשות: יצי רתו,
הקנטטה חזון ישעיהו, זכתה לפרס
ראשון ( 300ל״י) בהתחרות מטעם בניני
האומה.

מים. דא ביוקר
כן־גוריון,

כשחתם עמוס (בי. ג׳י) 2 .
עוזר המפקח הכללי של המשטרה, על תעו־דת־המעבר
של אחד ממבקריו, חייך :״מומ חה
המשטרה לכתב יד אומר לי שהחתימה
משתנית מדי פעם. נראה שהאופי שלי עוד
מתפתח...״

יעקב

חתונתו של אחד מוותיקי הפלמ״ח,
(יענקלה) סלומץ, לשעבר מפקד
בארצות הבלקאן עם הקצינה־לשעבר זהבית
גרכר, הפכה השבוע למאורע ארצי: ל יד
המשק שלו בשייך־מואניס נדחקו למעלה
מ־ 500 אורחיו ואורחותיו שכללו כמעט כל
מי שיש לו שם בנוער העברי. בין הנוכחים :
יורמי שדה, בנו של הזקן, יגאל
ההגנה

אלון, ישראל כר, אהור אכריאר
חנה מירון, משה סנה, משה שמיד.
ראוכן אלוני, אכרהס שפירא. ראו,ז
עכד-אל-ראזק וחצקל איש-כסית.
אמר גואל (מגן סדום) לויצקי, פורש•
אלונים, שהיה מדריך הפלוגה הראשונה של
הפלמ״ח :״אם יש לנו עוד רווקים כאלה,
עוד יהיה לנו הרבה כינוסי פלמ״ח הירהר

אחריו ישראל גלילי :״אבל דומני ש־יענקלה
הוא הרווק האחרון...״
בחג המים במנרה השיב מורה־החלכה של
הקיבוץ המאוחד יצחק (השותק)
קין לטענה שהמים יקרים מדי :״אף פעם
אין המים ביוקר. היובש הוא היקר.״

טכנ־

פליטת־פה אופיינית השמיע השבוע יצחק
טכנקין בשיחה עם ידידים צעירים על ה צגת
הבימה, שכינה אותה בשטף הדיביר :
זעקי ארץ אדומה.
טכת,

בהתקפה חריפה על שכתי ( ס בי)
סופר הארץ, יצא השבוע עורך ידיעות אח רונות,
הרצל רוזנכלום, ששכח כביכול
את שמו של טבת, כינה אותו :״מר תמוז,
מר שבט, מר טבת או אולי מרחשוון ה סיב
ה: טבת כיסה, בשליחות עיתונו, את
נשף בחירת מלכת היופי, הדפיס כתבה לג לגנית
על המאורע ועל מארגניו, ידיעות אח רונות
ולאשה.
לאחר שהתפרסם בעיתונות מאמר התקפה
על סיפרו ה־ , 17ל רן גבר, עליו עבד ימשך

3שנים, אמר יגאל (בערבות

זון ב מרי ח ת .״אם מבקי ך

זוהי זכותו. אבל לפחות שיתן
לא יסתפק בהשמצה כתם.״
כדוגמת רבים מחברי אש ״ד, רכש לעצמו
הנהג יהושע (ש יי ע) גלזר, הכדורגלן ה ישראלי
המצטיין, כלי רכב פרטי. הכלי :
אופנוע זעיר, בעל כוח סוס אחד,

ח נו ע ד 110 x1•11ר ח עי נ*
את ד״ר אברה מטמוו,

סכסואודוג

״לנוער דרו ש ה חבר ה!״

קפה. שם הוא נפגש עם הנוער שאינו ישראלי, והוא מתחיל
לקבל מושגים שלהם על החיים המיניים. כך הוא נכנם
לאותה,מסגרת האנשים, שבחורה מעבר לגיל 18 מתחילה
לחשוש מפניהם, כיוון שהם מחפשים בחורה למילוי תאוותם,
ולא ידידה בחיים.

אחרי שסופרי ״העולם הזה״ ראיינו את ד״ר
מקם מרהוזה וד״ר מרדכי זידמן, פנו לד״ר
אברהם מטמון, מומחה להפרעות בחיי המין.
ד״ר מטמון, שהוא ביום כן ,53 הוא כמעט
יליד הארץ, כנו של מייסד הגמנסיה ״הרצליה״.
שמו הפד שם־דבר בנוער העברי, הודות לספרו
״חיי המין של האדם״ ,שהוא ספר ההדרכה
המקיף הראשון כשאלות המין לנוער שגדל
כארץ. ד״ר מטמון היה חלוץ ההסברה המינית
הרחבה כארץ, לפני ! 2שנה. הרצאות אלה היו
היסוד לספרו. לפני 16 שנה הקים את ״האגודה
הארצישראלית להיגיינה מינית״ ,ששבקח חיים
מחוסר תמיכה מצד המוסדות והציבור.
עם פרוץ מלחמת־העולם השניה, עת החלו
מחלות־המין מתפשטות כארץ, פתח הד״ר
מטמון כמסע הסברה על נושא זה. כשביקש
לערוף הרצאה באולם ״כית-הבריאות שטראוס״
בתל-אכיב, נתקל בהתנגדות חריפה מצד
ההסתדרות הרפואית, ששללה הרצאות עממיות
על נושאים מיניים.
כיום עוסק הד״ר מטמון רק כצד הרפואי של
בעיות חיי המין.
בשבוע הבא יפרסם ״העולם הזה״ שאלון
מקיף, אשר עובד כמיוחד על ידי מוסדות מחקר
לבעיות המין והנישואין כארצות הברית,

ד״ר מטמון, מהי לדעתך, הכעייה החשובה
כיותר כמשבר המיני של הנוער?

אני חושב שהמשבר המיני אינו קיים בצורה שחושבים
ומדברים עליו בדרך כלל. המשבר המיני חרג מן המסגרת
האמיתית שלו, מפני שהדיבורים עליו עברו מן השטח המעשי
לשטח רעיוני. זו התוכחה שהייתי משמיע באזני בני הקיבוצים
מזה שנים: הם עוסקים יותר מדי בתיאוריה מינית...

״ מה הסיבה לכך?
יסודותיו של המשבר נעוצים באי־הבנה מסויימת של כל
הבעייה המינית. הנוער קיבל את הדרכתו ממדריכים שהיו
שייכים לדור המדבר, ב מובן המיני. הם השתחררו מן
התיאוריות הישנות, מלפני 50 שנה, הם לא הספיקו לסגל
לעצמם את המושגים של הבעייה המינית בתקופה החושה.
כתוצאה מכך, גם הנוער שלנו תוהה על דרכו. ישנה אי־הבנה.

מה הם המושגים הישנים, ומה הם החדשים?
המושגים הישנים היו מבוססים על שקרים מוסכמים של
החברה הבורגנית־הקפיטליסטית של סוף המאה שעברה
וראשית המאה הזו. המושגים החדשים מבוססים על חיי מין
פחות או יותד. אמיתיים, הקרובים יותר לטבע האדם. הם
עשו דרך ארוכה מאד משך 30 השנים האחרונות.

כמה זה מ,תכטא?
הנוער השתחרר מכבלי המוסר המיני הישן.

האם סתם נשכר המוסר, או שבא כמקומו
מוסר חדש?
בא במקומו מוסר חדש, מוסר כן, המושתת על היחסים
כנים בין חבר לתברה, בין איש לאשה. זה בא בעיקר תודות
לשיחרור האשה. הצעיר הוכרח להתאים את עצמו לדרישות
הצעירה. זהו המוסר החדש.

ואתה אומר, ד״ר מטמון, שהדבר לא השתרש
עדיין כנוער? הדבר אינו אופייני עדיין גם
לנוער הצברי, יליד־הארץ?
צבר, ב מובן האמיתי של המלה,
חינוכו מראשיתו בארץ. הוא שונה
ובעיקר בשטח המיני, מצעיר שבא
אחרת, הנמצא תחת השפעת הורים

האם הצברים
לבעיות המין?

יותר

הוא רק אדם שקיבל את
לגמרי בהלך מחשבותיו,
בגיל מאותר יו תר מארץ
וחינוך שמרניים יותר.

בריאים

היית אומר, איפוא, שחסרה מסגרת ארגונית•
הכרתית מתאימה לנוער מעל לגיל תנועת ה נוער,
מקום שבו יוכל למצוא חכרה כאופן
טבעי?
כן. זהו.

האם היית אומר כי צעיר שאינו מתמצא כחברה,
שאינו נקלט, הוא תופעה בלתי־רגילה
בנוער שלנו?
לא בלתי־רגילה. זוהי תוצאה של חינוך פסול בבית.

האם ישנם גורמים נוספים?
הבחורים הולכים לקולנוע, הם רואים שם את האשה רק
בתור ייצור לתאוות־בשרים. דומני שהסרט היחידי שהוצג בא רץ
אשר לא הושתת על יסודות אלה היד, דיטה, בת אדם.

ואיך משפיע הדבר על הכנות?
שתכליתו לתת לכל פרט את ההזדמנות לבחון
את מידת ידיעותיו כשטח זה ולספק לו את
התשובות המוסמכות לבעיות העיקריות שהוא
עלול להיתקל כהן בחייו.

נמצאו ההורים, כתוצאה מפתרון בלתי נכון של הבעיות
המיניות שלהם. אצל ההורים נוצרו תופעות נברוטיות. אבות
אכלו בוסר, ושיני בנים קהות.

האם הורים נברוטיים הם תופעה נפוצה?

איש, שנחשב פעם לאום נורמלי, ללא תסביכים, אינו
קיים במציאות כיום. כל העולם נעשה יותר נברוטי. היום
עלינו לקבל מדד חדש לגבי האדם הנורמלי. ובהתאם לכך,
אין לאמר שאחוז האנשים ד,נברוטיים בחברה עלה. י שנן
סטיות וסילופים מיניים, ההולכים ונעלמים מ שט ח׳ חיינו —
למשל פטישיזם, אקסהיביציוניזם, נרקיסיזם משים
שהחיים המיניים עכשיו יותר אמיתיים ויו תר כנים.

כלומר, מפני שנעשה קל יותר לבוא ביחפיס
מיניים?

הגישה נעשתה חופשית יותר. היתר, תקופה שבני־אדם
היו גונבים בגדי אשד, שהיו תלויים על חבל־כביסה, ועושים
מזר, פטיש, נושא לפולחן. כיום תלויים בגדים אלה בחלונות
הראווה ואינם משפיעים עוד. עצם מלבושי הנערות על שפת
הים מפחיתים במידה מסויימת את הגירוי התת־הכרתי.

האם היית אומר שבנוער שלנו, קל להם
צעיר ולצעירה לבוא על סיפוקם, במידה שתמנע
בעדם תסביכים?

הבעייה האמיתית של הנוער שלנו היא שישנם צעירים
רבים המחפשים בנערה לא את החברה, את הידידה, אשר
כתוצאה מן הידידות יבו או אולי גם באופן טבעי, יחסים
מיניים, אלא שמחשבתם מתרכזת מלכתחילה על מציאת
בחורה לצורך פורקן מיני. הדבר גורם לכך שגם הבחורה
חוששת מפני הבחור, נמצאת תמיד במצב של הגנה, ובמצב
כזה אין יחסים בריאים יכולים להתפתח.

מה גורם, לדעתך, לגישה זו?
פה נראה בעליל ההבדל בין הצבר ו בין חניכי חוץ לארץ.
הצבר, שחונך בתנועות נוער, יש לו תמיד אפשרות למצוא
חברה או חבר. ואילו הנוער שבא לכאן, שלא הסתגל לרעות
האופיינית לרות הישראלית, ובני העדות המפגרות, שרק עתה
נפקחו עניהם, והם כאילו יוצאים מאפלה לאור גדול, עי ניהם
מסתנוורות והם רואים את הכל באור מסולף.

איך בבל זאת, נוצרה התופעה שישנם בל בך
הרבה צעירים ישראליים המתקשים במציאת
חכרה, ובל בך הרכה צעירות ישראליות, צבריות,
המתקשות במציאת חבר?

ביחסיהם

אני חושב שכן.

יש להם פחות תסביכים?
כן, אם כי אין הם נקיים מתסביכים לא־מיניים המשפיעים
בעקיפין על הבעייה המינית שלהם. בדרך כלל הם בריאים,
חוץ מאלה שניכרים בהם הפרעות נברוטיות שונות, ש ברו בן
באו בתורשה מן ההורים, או מתנאים בלתי נורמליים שבהם

בחור בן ,20 שלא מצא לו עדיין חברה, הריהו בארץ יוצא
דופן — אין הוא שייך עוד לתנועת־נוער. הוא בו דו. הוא
נאלץ לחפש לו חברה בצורה אחרת. למשל, הוא הולך לבית *)
פטישיזם: סילוף מיני, המתבטא בתשוקת למנע עם
חפץ הקשור, לרוב עם המין השני, נ מו בגדים ; אקסהיבי־ציוניזס:
הצגת־ערווה לראווה ; נרקיסיזם: אהבה עצמית,
בדוגמת העלם נרקיס שהתאהב, באגדה היוונית המפורסמת,
בדמות עצמו שנשקפה בנהר.

הבחורות רואות רק את צד הלוקסוס. לצברים יש ״מחלה״:
אין הם רמאים, רברבנים. אין הם שרלטנים מטבעם. אם אין
לצבר כסף, הוא לא יעמיד פנים כאילו יש לו. לדאבוננו, שאלת
הכסף היא היום קוץ נעוץ עמוק בגוף הבעיות המיניות.
החינוך המיני החדיש צריך למצוא את הדרך כיצד להביא
לחיים מיניים טהורים וחברתיים, שריח הכסף לא ינדוף מהם.

האם אתה חושב שיחסים מיניים
הנשואין הם דבר בריא י

לפני

אם היחסים המיניים הם לאורך ימים, והם כנים, איני תושב
שזה בלתי־בריא, אם כי לדעתי יבולים גם הוא וגם היא
להתאפק בנקל עד גיל 20 ויותר. מובן, שלשם כך יש למצוא
תוכן בחיים ואז לא יחשוב איש שכל ההנאה שאדם יכול
לשאוב מן החיים הם חיי המין בלבד.

האם, לדעתך, יש קשר בין המשכר המיני
וכין המשכר הנפיטי והתרבותי הקיים כנוער
מאז המלחמה?
כן, בהחלט. אילו היה לנוער תוכן בחיים, כמו לפני המל חמה׳
בימי המחתרות, לא היד, חריף כל כך העוקץ של
הבעייה המינית, כי שעתם לא היתד פגוייה לחשוב רק על
הצד המיני של החיים.

זה מתבטא גם כחיי המין עצמם ז
כן. חיים מיניים אמיתיים הם כאשר המעשה המיני בא
כתוצאה מכך שצעיר וצעירה אוהבים או אוהדים זה את זה,
נמצאים ביחד וי ש להם עניין משותף בחיים, ולא כאשר שני
אנשים הולכים יחד כדי לממש את המעשה המיני בלבד.

ד״ר אטמון, לו היו נותנים מחר מעמד חוקי
לזנות, האם היה הדבר מונע, לדעתך, את המש כר,
או מחריף אותו י
איני חושב שהדבר היה מונע את המשבר. וייתכן שהיד,
מחריף אותו. לא בשלב הנוכחי, אלא בשלב מאותר יותר.
צעירים, שיבססו את הפתרון לבעיות המיניות שלהם רק
על הזנות, יתקשו אחר כך בחיי המשפחה שלהם. יתכן שימצאו
הרגעה לייצרם המיני הצעיר, אבל יהיה להם קשה מאד להי כנס
לחיי משפתה תקינים, המבוססים על יחסי ידידות והע רכה
הדדית שבין הגבר והאשה. כמעט וודאי הוא שצעיר
שחונך על זנות, יביט לאחר כמה שנים על אשת חיקו לא
בצורה ההולמת.

משמע, שאתה מתנגד למתן מעמד חוקי
לזנות?
כן. אם כי איני חושב שצריכים לרדוף את הזנות, אפשר
להשלים עם המצב הקיים. אני מקווה, שאם יצליחו משך עשר
השנים הקרובות לייצב במידה מסויימת את התינוך המיני
של הנוער הגדל והולך, תיעלם הזנות לאט לאט מעצמה.

האם אתה רואה צורך בהסברה מינית כקנז^־
מידה גדול יותר? כאיזו צורה י
בלי כל ספק יש צורך בהסברה מינית רחבה יותר. לדעתי
טוב היה אילו היתד. מתמנית וועדת־מחקר ממשלתית, אבל
מורכבת מאנשי ציבור ולא מפקידים, שתפקידה היה להתוות
את הדרכים הנאותות ביו תר להסברה מינית בבית־הספר,
בציבור, לנוער, לגיל מבוגר יותר, למורים, למחנכים, למד־ריכי־נוער
ולהורים. מובן שיש להתאים את דרכי־ההסברה
להרכב האוכלוסיה, למוצא המשפחתי והדתי, ו כן לדרגת ה השכלה
והחינוך של כל שיכבה.

במדינה
( המ שן נועמוד <11
שתי ידיו, עומד בכל שניה לצנוח על ה מדרכה. מונירה דקות
ספורות לפני כן, יצאה
זגייר עולה מעיראק, מדירתה כדי לסיים
את קניות השבת בחנות הסמוכה. היא הש אירה
את דלת הדירה פתוחה, ראתה את שני
בניה, מרסל בן החמש ורוני בן הארבע,
משחקים בחצר. לאחר שעזבה את הבית
וירדה במדרגות, עלה רוני הביתה כדי לקחת
משהו. הוא פתח את הדלת, נכנם פנימה
וסגרה אחריו. כאשר חזר היתד, הדלת כבד
נעולה במנעול הייל.
ר צון המשחק גבר בו כל כך, עד כי סר
למרפסת המטבח הפונה למדרכה הפנימית
של הבית, עבר בשתי רגליו את המעקה,
וכשנוכח לפתע כי הגובה רב מדי, היה
כבר מאוחר. רוני עוד הספיק להחזיק בקצה
אצבעותיו את המעקה העבה הרגיש שכוחו תיו
הולכים וכלים.
בשניות הספורות האלה התאסף קהל שלא
ידע בדיוק מה לעשות. האם שהופיעה עם
סי. המזונות בידה, השליכה אותו ארצה,
החלה צועקת בקולי קולות, הולמת באגרו פיה
על חזה. השכנה בקומה השניה השקיפה
ברעד מעליה, הושיטה את זרועותיה, כאילו
היה באפשרותה לתפוס את הילד. אולם מכל
המשקיפים לא היה איש שיעשה משהו ממשי.
הצעקות שהפליטו ביחד עם יבבות האם,
לא עזרו במאומה לרוני, שעמד להתרכק
בכל שניה.
הפקודה :״קפוץ אולם כמו בכרם
הוליבודי הופיע הגואל בדיוק ברגע הנכון.
הוא היה גם בעל תכונות גופניות אידיאליות.
יוסף פניץ, בעל בית חרושת ליציקה בהל
אביב, נמוך קומה, שרירי שמשקלו עבר
בימים אלה את מאת הקילו ,״לקח את הענ יינים
לידיים.״ הוא פיזר את הצופים היפי
חדים, הושיט את שתי זרו עו תיו האדירות,
הרים את ראשו, מדד את מקומו המדוייק,
אחר פקד על רוני ד ״קפוץ״.
האם התעלפה, הקהל הפנה את ראשו. אך
רוני היה כבר צמוד היטב לזרועו ת מצילו,
יצא בריא ושלם, ללא שריטה, מהסכנה הג דולה
שזה עתה עמד בר. ללא כל סיכוי
להינצל.
האם חייכה את חיוכה הראשון, הקהל
הפליט אנחה גדולה. אחר החלו השכנים
בוויכוח והטחת אשמות. העיר אחד מהם :
״איך עוזבים ילד קטן כזה לבדו במרפסת?״.
פניץ 40 שביקר בדרך מקרה את בתו
הנשואה ואת נכדו, לעג לוויכוחי הסרק, הפ־

קולנוע

יתר השנים היו האחים זכי וקמל חבאב,
גם הם קבצנים לפי נטיותיהם ומקצועם.
משולש זה לא היה מוצלח ביותר. לא
עבר יום מבלי שי פרוץ בין השנים והאחד
ריב סוער. הם סירבו לראות בגולו שיתף
שווה־זכויות לחדר, ביחוד לנוכח העובדה ש הוא
היה כופר נוצרי, בעוד שהשנים נודעו
באדיקותם המוסלמית. הוויכוחים הדתיים ש התנהלו
בעיקר בעזרת קללות מזרחיות עסי סיות,
היו מסתיימים בדרך כלל בכך, שגילו
היה מבלה את לילו ברחוב.
החרש ראה. באותה חצר התגורר גם
נגר חרש־אילם. לעתים קרובות שימש בתפ קיד
מתווך שתקני בין הנצים.
כשיצא בוקר אחד מביתו ראה את הוד•
מו>ה הרגילה ז גולו שכב בחוץ כשעיניו
עצומות. רק פרט אחד היה שונה מתמיד :
הוא שכב בתוך שלולית של דם.
הנגר הזעיק את השכנים, ביקש מהם לק רוא
למשטרה. שני האחים נאסרו כעבור ז מן
קצר בבית־קפה, טענו להגנתם כי באיתו
לילה לא היו בבית כלל, ישנו במקום אחר.

סרטים

הוליבזד
נה ובכי תמדוד

המלחמה היא שע שוע

הוליבוד כיום מזכירה את ספור המעשה
על אודות שני סוחרים שנפגשו. שאל הרא שון
את חברו :״איך העסקים?״
״איום ונורא,״ באה התשובה .״אני מפ סיד
מבלי הרף.״

שדמשחת הוא סרט קליל ומבדח, ש־אילמלי
התגנבו לתוכו כמה סממנים הולי בודיים
קלוקלים היה יכול להצטרף למיטב
המסורת הצרפתית, למרות תכנו המפוקפק.
הבמאי כריסטיאן (יצורי ם חמודים) ז׳אק
מציג בפנינו את מלחמת שבע השנים, בין
צרפת לאנגליה, כשורה ארוכה של הרפתקאות
על פאנפאן לה־טוליפ
מקסימות העוברות
(ג׳ראר פילים) .מתחת לחופה הוא בורח אל
הגיוס, דוהר כמעט במשך שעתיים רצופות
על גבי סוסים, נוסח המערב הפרוע, כשהוא
מנופף כל אותו ז מן בסיף במקום באקדח.
בהפסקות הקצרות הוא מוצא פנאי לנשק 3
פעמים ל־ 3נשים: המרקיזה מאדאם דה־פומפאדור,
בת המלך לואי ד,־ 15 ונערת הגדוד בת מנחשת־העתידות (ג׳ינה לולובריגיד ה),
הסמל־הגייס, אשר כפי שמתברר היא היא ה יעודה

״אם כן,״ הקשה
סוגר את החנות?״

הראשון,

״מדוע

אינך

״לסגור את החנות? השתגעת? וממה את פרנס?״
בעוד
אילי הסרטים מתריעים כי הוליבוד
שוקעת, תובעים מאת הממשלה האמריקאית

ריחה של האמת. מבסיס האימונים
לכלבים הוזעקו סמל עמנואל נוימן וידידו
הקרוב, הכלב דגון. הכלב הובא למקום במ כונית
משטרה סגורה, שם הוגש לאפו בקבוק
מגואל בדם, שכפי המשוער היכה בו הרוצח
על ראש הקרבן. לאחר מכן לא היה כל
צורך לעשות מאומה, מלבד לעקוב אחרי ה כלב
הפיקח, חום־העיניים ושחור־הגב, שהלך,
כמו הגורל, בעקבות הרוצחים.
הוא ריחרח עקבות טריים, שהיו על הקר קע,
ופנה לדלת סגורה, המובילה למשכנו
של הנגר, שהרים ר א שון את גופת הנרצח.
לאחר מכן הוחזר למקום הגופה, פחח במסע
דרך סימטאותיה הצרות של יפו, הגיע ל סבר
עג׳מי, המקום בו י שנו שני הקבצנים,
אחרי שברחו מחדרם, על גל סמרטוטים. מ שב
פנה אל בית הקפה, לא שעה אל הריחות
המגרים של הששליק והקבאב, הגיע למקום
בו י שבו השנים בשעת ה־אסרם, נתן למאמנו
את הסימן הסודי המוסכם שדרכו הגיעה ל קיצה.

בז מן הועברה גווייתו של הקבצן ה הרוג
אל חדר המתים. חדר המריבה נשאר
ריק.
החי שבות נוסבות
ברחובות

פנתה

החברא

קדישא להנהלת

כמקרה, לא רופא. ג׳ראר פילים רצה
להיות רופא, לצאת לשרות במו שבו ת הצרפ תיות
באזורים הטרופיים, לטפל בילידים׳ .או לם
— הדבר היה בשנת , 1941 בעיר קאן,
בדרום צרפת — שנים מתבריו היו קלוד דופן,
שחקן, ומארק אלגרה, במאי. הם השפיעו
על ג׳ראר שינסה את כוחו על הקרשים.
העלם חום השער ועדין הפנים ניאות, לאחר
הפצרות רבות, הצטרף ללהקה נודדת, עבר
אתה על פני דרום צרפת כולו. בינתיים החל
רוכש, בשקידה ובחריצות, את יסודות המש תק,
הצטרף לכיתת מתקדמים באולפנו של
המורה ז׳אן וואל.
ב־ , 1943 בעיצומו של הכיבוש הגרמני, ה גיע
פילים לפאריס, קיבל מיד תפקיד תשוב
במחזהו התנכי של ז׳ן (המשוגעת משאין)
ז׳י רו דו: ס דו ם ועמורה. תפקיד זה משך אליו
את עיני המפיקים, שנתנו לו את התפקיד ה מרכזי
בסרט אידיוט, לפי דוסטויבסקי.

שחקנית ג׳יכה דולוכריגידה
מנחשת העתידות היתה היעודה
לבטל את מס השעשועים הכבד* שהוטל
עליהם בעת המלחמה כ״צעד זמני״ ,אחרת
הנורא: הטלביזיה,
ייאלצו להיכנע לאויב
באו פנקסי החשבונות שלהם להוכיח כי ה מצב
אינו הולם את התיאורים השחורים ש להם
הכנסות
חברות הסרטים משווקי חוץ־לארץ
הגיעו בשנה שעברה ל־ 150 מיליון דולאר,
שיא חדש. אכן, הוליבוד עדיין נאבקת עם
ממשלות רבות כדי להוציא את הכסף הזה
בדולארים, מאבק שלא שלא תמיד הוא מוכ תר
בהצלחה (ראה להלן) אולם הסכמים עם
מדינות כמו יפן, ברזיל, גרמניה, לפיו יקבלו
האולפנים לא רק את שכרם במשך השנה,
אלא אף חובות ישנים במטבע קשה, מעידים
שאין המצב חמור גם בשטח זה.
עתה, כאשר נעשים נסיונות כה רבים וכה
יקרים בשטח התלת־ממדי, כל פרוטה חשובה
בהוליבוד, והכסף מחוץ לארץ ברוך שבעתיים.
ישראל עקשנות מנצחת
כאשר הודיעה ממשלת ישראל לחברות ה סרטים
האמריקאיות על שינויים בתעריפי ה מכס,
לפיהם ייגבו מן הסרטים האמריקאים
סכומים גדולים מתמיד, החליטו אנשי הולי בוד
כי מוטב להם שישראל לא תראה סרטים
אמריקאים חדשים מש׳־יכנעו לדרישות ממ שלה.

קופץ
רוני זגייר, מצילו יוסף פניץ (שמאל) ואכיו
התכונות הגופניות היו אידיאליות
ליט בתנועת־ביטול :״פטפיטים. אם לא הייתי
סבא נאמן, מי יודע לתוך איזה ידים היה
נופל רוני.״

פשעים

בית החולים קפלן, בטענה כי מנגנונה לא
יאפשר לה להביא לקבר ישראל את עשרות
המתים שיתווספו, נרגעה רק אחרי שהב טיחה
ההנהלה שרו ב המתים יו ע ברו לקבורה
במקומות־מגוריהם.

החדר נשאר ריק

מסבר חזק

אוסמן איבן פרים גולו היה בעל מקצוע
לא מכובד ביותר, אך לפחות מכניס: קב צנות.
על ידי עבודת שעית נוספות הצליח
לקבץ את הסכום הנדרש לדמי־מפתח, תמו רת
חלקו בחדר בבית נו שן העומד באחת
מסמטאות יפו, אליו נכנס כדייר שלישי.

בכנסת נאם ח״כ מפ״ם חנן רו בין בלהט
רב נגד המספרים שהביא ח״כ מפא״י ישראל
גורי, יושב־ראש ועדת הכספים כהסברה ל חוק
המקדמה, הבחין רק במאוחר כי גורי
ציטט בטעות את המספרים מתוך ההצעה
האלטרנטיבית של מפ״ם עצמה.

כל מאמצי התיווך עלו בתוהו. שום צד לא
גילה נטייה לוותר. בינתיים הוסיפו לבוא
ארצה סרטים הוליבודיים חדשים, נשארו ב־בית־המכס,
הסרט האירופי כבש את בדי ה ארץ,
אבל הכנסות הממשלה מן הסרטים (מכס
ומס שעשועים) ירדו פלאים.
לאחר חדשים של קפאון ולאחר שמלאי
הסרטים האמריקאים אזל, עדיין נראה כי אין
בדעת הממשלה לוותר. הסיבה: היא מקווה
כי משרד החוץ האמריקאי בוושינגטון ילחץ
על אנשי הוליבוד, יביאם לוויתור. אחרת,
ייעלמו הסרטים האמריקאים מן האופק היש ראלי
כליל. במצב כזה אין הסטייט דיפר־טמנט
מעונין.

לא מן הקלות. כאן נתגלה פילים כא חד
מטובי השחקנים הצעירים בצרפת. משח קו
היה פשוט, עדין, רב גווני, משכנע לחלו טין,
אף על פי שהדמות אשר גילם, ז ו של
אציל רוסי מטורף במקצת, לא היתה כלל
מן הקלות. תפקידו הבא, בשטן הבשרים,
בו היה הגימנזיסט השוקע במשחק אהבהבים
עם אשה הנשואה לחייל, אישר את העובדה
כי פילים שתקן גדול, זיכה אותו בפרס, ב פסטיבל
קאן.
בדומה למרבית השחקנים האחרים בצרפת
(ובניגוד למרבית שחקני הוליבוד) פיליפ אי נו
מתמחה אך ורק בסרטים, מרבה להיפיע
בתיאטרונים, ביחוד במחזות קלאסיים. לאח רונה
שיתק, בתיאטרון הלאומי העממי החדש
שהוקם בצרפת, במחזותיהם של ראסין ו־קורניי.
אבל לעולם הרחב ידוע פיליפ בעי קר
כשחקן קולנוע.

המשפחה היהודית
מולי הוא סרט המבוסס על דמות החביבה
על המאזינים והצופים של תכניות הרדיו ב־ארצות־הברית.
זוהי עקרת בית יהודית (גר־טרוד
ברג) ,שופעת מרץ וטובת־לב, המטפ לת,
כדרך עקרות הבית היהודיות מאז ומ תמיד,
ביד גבוהה בכל הבעיות המשפחתיות :
היא מוצאת חתנים לעלמות שסכנת בדידות
מרחפת עליהן, היא משדכת כלה נאה לרווק
הזקן, היא פוטרת את בעלה השלומיאל מכל
צרותיו הכספיות, היא דואגת לסידור ילדיה.
האמריקאים עם של רגשנים וילדים מבוג רים,
הכרוכים עד זיקנה בזכר סינורה של
אמא, קבלו בהתלהבות את מולי, היו חסידי
תכניותיה האתריות משך שנים רבות. בסרט,
לא איבדה האשה היהודיה מאומה מתכונו תיה,
עודנה מסלקת ב מרץ רב לעליצות הצו פים
את כל האסונות המשפחתיים הקטנים.

בקצרה
פרדיין. היצ׳קוק לא חדש משפט ביותר, מצטיין יו תר בכמה חידושים טכניים
מאשר בעלילה מותחת. וואלי, לואי ז׳ורד אן,
צ׳ארלס לו טון.
פאלאם. בית מלון גדול כפי
מ לון
שהוא נראה מאגף המשרתים. סרט שוויצי.

* לפי המושגים האמריקאים, אבל קטן ביותר
— — 25 */.בהשוואה למס השעשועים בישראל

.העולם הזה״ 824

במ רחב לזב המלך מעדיף אנגלי
משך 40 השנים שעברו מאז כבשו האיטל קים
את ארצם, התרגלו בני לוב לפקייים
זמם. אם רצו לקבל ר שיון, פנו לפקיד
איטלקי, אם שלחו את בנם לבית־ספר, למד
שם איטלקית. עם כיבוש צפון אפריקה בידי
האנגלים אפשר היה לשער כי האנגלים ית פסו
את מקום האיטלקים.
במקום זה באו המצרים. משלחות של מו רים׳
רופאים, מהנדסים ויועצים למיניהם,
שוגרו על־ידי ממשלת מצרים ל עזור לאידרים
אל־סינוסי, מנהיג ערביי לוב שגלה למצרים
בזמן האיטלקים, להקים יסודות של מדינר•
מודרנית. הכובשים האנגלים הסתפקו בקבלת
יתרונות צבאיים. הם גם מינו את שני הפ קידים
הגבוהים ביו תר של המדינה החדשה.

ספורט

התועמלנים המצרים חזרו להסתותיהם נגד
האנגלים ונגד המלך שלא היד, מוכן לגרשם.
פחדם של שליטי מצרים לראות את עצמם
מוקפים על-ידי כוח בריטי בלוב ובסואץ,
הגביר את לחצם על סינוסי. הם אף הציעו
לו* הענקות כספיות במקום ההענקות הב ריטיות.
אולם המלך נזכר שוב בחששותיו
מפני שאיפת השתלטות של מצרים על
ארצו; הוא העדיף את האנגלים אשר רק
ביקשו בסיסים צבאיים תמורת עזרתם ה כספית.
בתחילת
השבוע שעבר נתן מוחמד מת־טאסר,
ראש ממשלת לוב, את חתימתו על
החוזה, לפיו ניתנה הזכות לבריטניה להח
העיראקית,
לביקור בלונדון. סיבת הביקור :
טיפול של מומחה אנגלי ב שיניו.
יתכן כי הביקורים שערך, באותה הזדמנות,
ברחוב דאונינג, לא נגעו למצב הפנימי של
עיראק ולמידת התמיכה של ממשלת לונדון.
על כל פנים, כשנודעו תוצאות הבחירות,
תפסה מפלגת נורי אל־סעיד, האיחוד הקונסטיטוציוני,
את המקום הראשון. מקטרגים
חיפש קשר בין הביקור בלונדון לבין התו צאות,
אך חסידיו של נורי באשא נפגעו
מן הרמז .״הרי הוא אדם אום ישר,״ אמרו.
״הוא רק נסע ללונדון למען הבריאות שלי.״
רוצה להיות מנהיג. ד,מיחושים שה סיעו
אותו עתה לאוסטריה, לדעת רבים,

המצרים שבאו ללוב קיבלו, יחד עם מש רותיהם
של האיטלקים, גם את גישתם אל
ערביי המקום. הם הסתכלו עליהם כעל נחותי-
דרגה פראיים, אשר י ש להביא בפניהם את
אורות התרבות המודרנית. אם הלובים נפ געו,
לא הראו זאת במיוחד. להיפך, נוכחות
המצרים נתקבלה על־ידי לובים רבים כהו כחה
של אהדה ודאגה כנה. הם הקימו גש
תנועה פוליטית להידוק היחסים עם מצרים.
עבדאללה השני. איש אחד שהדבר
לא מצא חן בעיניו, היה אידרים אל־סינוסי,
שהוכתר בינתיים למלך .״אם המצרים חוש בים
למצוא כאן מושבה,״ אמר לא פעם
למקורביו ,״אוכיח להם שהם טועים.״

המחיר האנגלי. עם עלות נגיב לשל טון
נדמה היה כי יאוחד, סוף סוף הקרע.
לוב הצטרפה לליגה, אל־ם ינום י נסע לבקר
את נגיב בקהיר. הם נראו יחד במסיבות,
במקומות ציבוריים. אל־סיגוסי ביקר במרוצי
הסוסים, חזה במצעד צבאי שנערך לכבודו.
התוצאה המוחשית הראשונה מביקור זה,
היתה דחייתה של חתימת חוזה־ידידות עם
בריטניה, פעם אחר פעם. אולם תביעותיהם
של המצרים כי יעשה גם צעד ממשי להוצאת
האנגלים מארצו נדונה לכ שלון: לוב תלוייה
תלות כספית באוצר הבריטי. מאז גירו ש
האיטלקים, מכסה בריטניה את גרעונה.

מאת הקוראים

זינוק ר כ די פ ה ריקה

מוחמר נגיב ואידרים אל סנוסי
7500000ל״י 20 +שנה
זיק בלוב חיילים ובסיסים משך 20 השנים
הבאות. המחיר: שבעה וחצי מיליון לי״ש
לשנה.

עיראק
מת בדאי ל הברי א?
בהודעה של רדיו בגדאד נאמר רק כי
שר הפנים, נורי אל־סעיד, יצא להבראה ב אוסטריה.
בכל זאת הספיקה ההודעה הק צרה
כדי לעורר גל ניחושים; לא היה כמעט
איש אחד שהיד, מוכן להאמין כי המדינאי
המזדקן 65 יצא באמת להבראה.
נסיעותיו הפתאומיות של גורי אל־סעיר,
הדמות המרכזית במדיניות העיראקית זד,
למעלה משלושים שנה, בי שרו תמיד התפת חויות
חדשות. לפני כמה חודשים, למשל,
טס אל־סעיד, בעיצומה של מערכת הבחירות

רחוקים מלהיות גופניים; למרות גילו, נהנה
אל־סעיד מבריאות מפליאה. הסיבה המשו ערת
לנסיעה: הידיעות הראשונות על ניהול
שיתות בין אוסטריה והיהודים על שילומים.
כאשר ניהלו הערבים את מערכתם נגד
השילומים מגרמניה, היה גיבורה מוהמד
נגיב, רודנה החדש של מצרים. הוא נטל
לידיו את היזמה, כינס בקהיר את הליגה
הערבית, הקים וועדת חירום מיוחדת למל חמה
נגד השילומים, דיר בן את הערבים לה טלת
חרם על גרמניה המערבית.
גרמניה חתמה על הסכם השילומים, הציעה
לערבים שורה של הסכמים מסחריים מסנ וורים.
נגיב שכח את התנגדותו.
הפעם מתכוון אל־סעיד, כנראה, לקחת את
המאבק נגד השילומים החדשים תחת חסותו.
נגיב הוכיח כי זהו דבר כדאי; מובטחת
לו לפחות הצלחה מסחרית.
101 רמת־גן

מאוזן .1 :עיר ישראלית שנוסדה על־ידי ה ערבים
ב־ .4 ; 716 קיבוץ השומר הצע-ר בעמק
יזרעאל המערבי ; .8ממנה יצא רבי נחום ;
. 10 קיבוץ דרומי, שבמערכה עליו ניגפו, לבסוף,
המצרים; . 12 אותו של צ׳רצ׳יל; . 13 הנהר התל
אביבי; . 16 אדום, באנגלית; . 17 קולנוע רמת־גני
וכפר ערבי בגליל העליון; . 19 צבע; .20 אחד
מצלעות משולש י שר־זוי ת ; .21 מין אריג;
.23 טבעת באף הסוס; .24 מושב ליד פתת־תקוה;
,26ז מן; .27 פה של חייה; .29 השם שלה ;
.31י שוב דרומי, על־שם עץ לבנוני; .33 תשלום
חובה; .36 קיבוץ זה גר ש לראשונה את אוהדי
סנה; .38 בפה ובמעיל; .39 בעזרתו מגלים
מטוסים ואניות מרחוק; .41 כיום שמה רמים ;
.43 חטיבת פלמ״ח, קיבוץ ב פ רוזדו ר ירושלים ;
.44 כפר נטוש בדרום ירושלי ם שיו שב אחר
שנכבש על־ידי כוחות האצ״ל.

161

211

131

261

361

331

.העולם הזה״ 824

למעשה היו כמעט כל העשרה, עוד לפני
שבועות מספר, חברי נבחרת אחת, שחזרה
עטורת תהילה ממוסקבה. שנתיים לפני כן
היו החולונים כולם שחקני מכבי תל־אביב,
שעלו ממצרים ועברו מיד לאגודה אל־ה
השתייכו עוד בארצו של פארוק. אולם לאחר
מאמצים לא קשים נעלמו באחד הימים כליל
תחת שמל
מתל אביב, השתכנו ב חולון,
הפועל. מאז הפכה הקבוצה לכוח חשוב
בענף הכדורסל אך מעולם לא זכתה לנצח
את מכבי תל אביב.

שחיה

ת ש בץ ״שובי
אריה ועוזי,

״לכו די שון!״
חמישה צעירים חסוני גוף, שחקני הכדור סל
של מכבי תל אביב, עלו בבטחון על
המגרש הנאה בחולון, השתעשעו, עד למש חק,
בכדור הגומי, להנאת הקהל. ממולם
התייצבו החמישיה של הפועל חולון שהב טיחו
לדגדג הפעם היטב את אלופי הארץ.

השבוע קיוו החולונים, דוברי הצרפתית,
לגמול לאלופים. הם הסתמכו בעיקר על
קליעותיו המדוייקות של מרסל כהן, שהש חיל
לסלי מוסקבה יו תר כדורים מכל שחקן
ישראלי אחר. מאידך, היו התל־אביבים פחות
נלהבים, הסתמכו בעיקר על עבודת הצוות
המצויינת שלהם, שהשתיקה כליל את התפר צויו
תיו של כהן, שילשלה מספר סלים משו
לש מיריבתה, זכתה בתוצאות 2 2 : 64 בסיום.
הקהל הרב, שקיווה לראות תחילה מאבק
עקשני וסוער, לא הסתיר את אכזבתו. י קו ת
ספורות לפני הסיום קרא נער חולוני לעבר
שחקניו :״הדבר היחדי שיכול עוד להציל והלכו אתכם, הוא שתכבו את האורות,
לי שון ! ״

משך שנים סירב לצרף את ארצו לליגה
הערבית, שהיתר, נתונה תחת השפעתה המוח לטת
של מצרים. איבתו למזכיר הליגה, עבד
אל־רחמן עזאם, היתד, לשם דבר בחוגי המ דיניות
הערבית. הוא גם לא אהב במיוחד
את האנגלים שי שבו בארצו. אולם הוא זכר
כני רק הודות להם ישב על כס מלכותו,
היה מוכן לתת להם הנחות רבות.
אהדה זו רק הגבירה את הקרירות בינו
לבין שכנתו הגדולה, עד שבמרוצת השנים
זכה לתואר־הגנאי: עבדאללה השני. אולם
הוא לא שינה את דרכו, הודיע כי בעיניו
עדיפים אדונים אנגליים על אדונים מצריים.

כדורסל

331

411

לפני שנה, בבריכה האולימפית בהלסינקי,
הצליחו כמה צלמים להנציח תמונה ספור ג
ב י בגיל העמידה,
טיבית נדירה מאד ד
בעל שיער שיבה וכובע ברם כחול, זינק
אל המים הצוננים, חיבק שחרחר, שסיים
את משחה 400 המטרים בנצחון מפתיע.
היה זה מבצע ספורטיבי משעשע של אב
ששמחתו על נצחון בנו, צעיר צרפתי בן
, 19ז׳אן בואטייה, עברה גם את גובה המים
בבריכת השחיר, המפוארת. אולם השמתה לא
ארכה יותר משנה, וימים ספורים לפני שה דואר
הצרפתי עמד להנציח את הנצחון הג דול
בבול־דואר מיוחד לכבודו, נטש ז׳אן
את ביתו, איים שלא י חזור עוד לשחות,
עד שאביו יסכים לנשואיו עם אהובתו, שחי-
מת־עור בת אלג׳יר.
החלטה, שעוררה סערה בציבור אוהדי
הספורט הצרפתי, לא השפיעה במאומה על
האב העיקש, שהעתונות הצרפתית איחלה
לי שי קפוץ מעתה לבריכה ריקה.

מאונן . 1 :קיבוץ על גבול הלבנון ; .2אר-
.3השבט שלא זכה לנתלה ;
בעים ושבעה ;
.5מושב יוצאי תימן בנגב ; .6מספר עיקרי
הרמב״ם; .7קבוצה בקרבת עפולה; .8יוצאי
כפר גלילי זה פלשו לפני שלו ש שנים לבתים
הערבים הנטושים שליד קיבוץ מעברות בעמק
חפר; .9ותיק היישובים החקלאים העבריים ;
. 11 קריאת קהל לאמנים ל חזור על הופעתם ;
.14 רמת־גן בשתי אותיות; . 15 גם באון וגם בגע־תון;
. 18 כל מעצמה רוצה דבר זה בארצות
השכנות; .20 בתחום קיבוץ זה נמצאת מצודת
הצלבנים קלעת ג׳ידין; .22 שר ש ע בי מרמת־גן
לירושלים; .23 חברת עיבוד חקלאי של הס תדרות
העובדים; .25 בן זוגם של איילון, דוד,
הירדן, הנגב, העמק, השבעה. השלושה ו ה שרון;
.28 מועצה אזורית מזרחה לתדרי .30 ;,הוצאת
ספרים, מצודה על שפת ים המלח וקבוצה בצפון
עמק הירדן; .31 מידת שטח מטרית; .32״עם...
בחרת״; .34 מושבת הבילו״יים; .36 מפחד ;
.37 הוקם בתל־אביב לפני 17 שנה; .40 בדיוק
כמו .42 ; 31 אחד השוואים.

לפנינו מסדרון בית הספר, בד דלת אחת הכתות. ליד
הדלת מטאטא וכף אשפה. נשמע הצלצול. תלמידים נכנסים
בשאון לכתה, הדלת נסגרת, כעבור ז מן מה נפתחת, מישהו
נוטל את המטאטא פנימה וסוגר את הדלת. הרעש העמום
הנשמע מתוך הכתה הופך לדממה עצורה.
המורה מופיע בחפזה, על גבו שלט :״חמור למכירה !״
לפני הדלת נעצר, מסדר את לב 1שו, מסרק שערותיו, מקשיב
רגע לדממה החשודה. פותח את ה,לת וסר הצידה. המטאטא^
נופל ארצה.
המורה (המכונה ״בת קול״ ,נכנס לכיתה בצעקה) :שוב
אותו תעלול נבזי 1״
הרעש שהתגנורר בכיתה מסתיים בהתעופפותו של עמי אל
המסדרון וסגירת הדלת מאחוריו בדפיקה. בהמשך מעופו
נתקל עמי בדן הויס, הבא זה עתה.
ד ן — :מה זד ; ,עמי? שעור התעמלות?
עמי — :איזה התעמלות ! אני כבר אראה לו ל״בת קול״
שלכם. הוא כבר ילמד אצלי. הוא כבר יודע שאני עשיתי !
הכל אני, טינופת שכמותו. במקום להודות לי שלא
שיכללתי את הפטנט ולא הוספתי דלי עם מים...
ד ן — :אבל מה בעצם קרה?
עמי — :מה קרה ! החברים החכמים שלך בכיתה הלכו
ושמו מטאטא על הדלת.
ד ן — :אולי אתה שמת אותו?
עמי — :איזה אני י כולם שמו, אז גם אני.
ד ן — :אז למה הוציא רק אותך?
עמי — :איזה הוציא? זרק תראה, אם לא ארסק לו את
הידים והרגלים. לגל עצמות אהפכנו. שידע שאני לא
אחד כזה שאפשר לזרו ק אותו לאן שרוצים. אנקום בו
נקמה כזאת שעוד לא ברא השטן — .אתה יודע, אני
מתכוון לבן שלו, של המורה הנחמד שלנו.
ד ן — :אבל עוד לא ענית לי, למה הוא בחר דווקא בך?
עמי — :אני יודע י הוא ביקש :״כל מי ש ה שעץ את
המטאטא על הדלת — שיקום קמתי ואמרתי ב פי רו ש:
״לא אני אז הוא אמר שהוא לא אמר שמי שלא שם
יקום. אז אמרתי: ובכן ״מדוע אתה מסתכל עלי כאילו
אתה חושד בי ,״ אז הוא קלט את המלה ״אתה״ והתנפל
עלי :״מה ! למורה אתה מעיז לקרוא ״אתה״ ,כאילו
הוא התבר שלך?״ אז עניתי :״ברוך השם שאתה לא
החבר שלי.״ אחרי התשובה הזאת, הוא תפש אותי בצווא רוני,
את הצווארון השאיר אצלו, ואותי זרק החוצה.
ד ן — :ספר זאת למנהל.
עמי — :רק זה חסר לי. המנהל יזרו ק אותי, וי שאיר אצלו
את אזני.
ד ן — :נו טוב, עשה כרצונך. אני כבר נכנם. אפשר להניח
ש״בת קול״ כבר שאל מי לא הכין את השעורים.
עמי — :ואם ישאל, גם כן לא נורא. ספר שפלוני שאל ממך
את המחברת.
ד ן — :מה, הוא לא בא?
עמי — :לא, כבר שמתי לב, כי חשבתי להשתמש בו, אלא
שלמזלי ״בת קול״ שיחרר אותי מהשעור.
ד ן — :טוב. להתראות.
נכנס לכיתה. עמי מציץ דרך ח 1ר המנעול, מהכיתה בוקע
רעש, צעקות המורה מתגברות. עמי סר לפתע מהדלת.
מיד לאחר זאת היא נפתחת וחיים מו ש לן החוצה.
עמי — :ברוכים הבאים ! איך זה קרה?
חיים — :ימת שבו של הויס ! שייקבר חיים, שיתהלך על
הראש וי רו ץ על הבטן...
עמי — :מה הענינים?
חיים — :שתצא נשמתו הארוכה ותתגלגל מכל המדרגות
מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, הלוך וחזור...
עמי — :אבל מה קרה י
חיים — :היה מוכרח דווקא לבוא, לפתע נהיה תלמיד חר 1ץ
לשעור. אני כבר אראה לו ! אראה לו כך, שירגי ש אותי
כל ימי חייו. אפילו טיפת שכל אין לו.
עמי — :אולי לא תמתח את היישוב ותגיד מה קרה?
חיים — :לכל הפחות לו היה אומר לי מראש שהוא עתיד
לבוא. הייתי מוצא סידור אתר. אבל הסוס הזה, לא די
שהוא בא פתאום, לא לפי התכנית, הוא מוכרח עוד
לפתוח את פיו הצפרדעי ולהגיד...
עמי — :מה להגיד?
חיים — :שאני בכלל לא נתתי לו את מחברתי. ראית סוס
יותר נבזה ממנו? אז אמרתי למורה שקודם בעצם
טעיתי ואת מחברתי השארתי אצל חלוני. אז קפץ הוא
ואמר שהוא כבר נתן את מחברתו לחלוני...
עמי — :ורק בגלל זה הוא הוציא אותך מהכיתה?
חיים — :חכה. הוא אמר :״תחליטו מי מכם נתן את
מחברתו לחלוני,״ אז אמרתי :״שכד, אני אחיה. טפו *
שכה אני אמות, אם...״
עמי — :הי, אתה יורק עלי.
חיים — :סליחה. אז כשאמרתי טפו, ירקתי לא בכוונה על
הויס. הוא ירק עלי מיד בחזרה ופגע בפינציק. הם
התחילו לצעוק ולירוק אחד על רעהו עד שהמורה הפסיק
אותם, נתן להם התראה אחרונה, כבר בפעם השלישית
היום, ושלח אותם לפינות.
עמי — :ומדוע אותך הוא הוציא?

סאת ישראל אביעומר
חיים — :כבר לא נשארה שוס פינה בשבילי.
עמי — :ואתה הסכמת תיכף לצאת?
חיים — :היתד, לי ברירה י חששתי שהוא לא יבקש שנית.
עמי — :אך, תיים, אתה עוד צריך ללמוד...
חיים — :בוא נציץ באמת מד, לומד ם היום (מציץ דרך
המנעול).
עמי דוחפו הצידה) אינך מתבייש להשתמש בשיטות
של כיתה א׳ ,ממי אתה מפחד, מ״בת קול״( ,פותח את
הדלת).
המורה ( :קולו: שע מהכיתה דבר כזה לא ייתכן. עד
עכשיו כולי מזועזע מזה. פלצות אוחזת אותי, כשאני
נזכר איזה הפקרות עצומה ! הרי דבר כזה הוא פשע,
פשע, פשע אין סופי ! אין להשיג עכשיו מטאטא בעיר,
ואלה הולכים ומשחקים. היודעים אתם כמה עולה מטא טא?
וזה עוד מטאטא חדש ! לשם מה קונים את
המטאטאים בבית הספר י כדי שי שפ שפו את הדלתות? ..
עוד רגע וזה היה הורג אותי. אם, נצטרך להתנהג בצורה
כזאת עם כל המטאטאים, אז מד, יישאר לנו בסוף י במה
יטאטאו את הרצפה? האם חשבתם על זאת, תלמידים !
עמי — :אבל המורה, ל!ן רק אני שמתי אותו.
חמורה — :תשתוק ! אתה מחוץ לכיתה, אל תפריע.

עמי — :אבל זה לא נעים שהמורה חושד רק בי, ומקפח
את האחרים.
המורהד — לא נעים לך, אה? ולקרוא את עבודתך האח רונה
ב חשבון, אתה חושב שזאת הרגשה יו תר נעימה?
איזה בורו ת משגשגת ! איני יודע אל מי אני מדבר.
ואת מי אני מלמד. הצלחתם לרדת לדרגת לימודים נמוכה
כל כך, עד שאני תמה לדעת אם תוכלו לרדת יותר.
עמי בצריחה) :באמת?...
המורה: מי צרח זאת?
שניהס סוגרים את הדלת.
עמי — :עכשיו שישאל עד מחר.
המורה (פותח את הדלת אתם צרחתם ״באמת?״
חיים — :א ...אני לא.
המורה — :אל תכחישו. אני יודע היטב שאתם( .יוצא אלי הם.
הס נסוגים) לא אסבול יחס כזד, בכיתה שלי. אצלי
כל המדבר ללא רשות, מסתלק אוטומטית מבית הספר.
צאו מהכיתה !
חיים — :אבל איך?
המורה — :דרך הדלת. אתם מכירים דרך זו יפה. צאו.
עמי — :אבל המורה, מבחינה טכנית אנו כבר...
המורה — :אף דיבור נוסף ! (מתקדם צעד, הם נסוגים
צע .),פעם אחרונה שאני פונה אליכם, אתם יוצאים או
שאתם מסולקים מבית הספר? (מצביע על דלת הכיתה)
הסתלק ! פקדתי !
הם נכנסים לכיתה. המורה נשאר מנענע בראשו. מסדר
שוב את לבו שו ונכנס לכיתה.
המורה (קולו נשמע מהכיתה) •י — את מי אני רואה כאן !
שוב אתם ! הרי זרקתי אתכם בפירו ש. לא ! הפעם לא
יעבור לכם הדבר בקלות. פעם אחרונה שאני פוקד עליכם:
הסתלקו מהכיתה! אמרתי פעם אחרונה. האם לא שמעתם?

(יוצאים למסדרון).

הסתלקו אמרתי, אבל בחטף ! נו ! !
חיים — :משוגע הוא כבר לא יהיה.
עמי — :ואחר כך עוד אומרים, שאנו משגעים את המורים.
נשענים על הקיר בהבעה של נאשמים ללא חטא.
יהושע (בא. טופח על גבם בוקר טוב !
עמי — :אהה, זה אתה, בסך הכל.
חיים — :היכן היית?
עמי — :הי, יהושע, אל תיכנס לכיתה.
יהושע - :למה?
חיים — :כן כן. שיהושע יתחרבן כמוני, .
עמי — :לא לא, אל תהיה טפש.
הדלת נפתחת. ראש המורה צץ.
המורה — :שקט ! גם בפנים וגם בחוץ רעש. אהד״ זה
אתה, מר חלוני. שלום רב שוב ך צפורה נחמדת. בבקשה,
היכנס( .נכנס. הדלת נסגרת).
עמי — :לבי, לבי להויס המסכן. בטח יימצא תיכף בתברתנו.
חיים — :טוב לו ! שילמד אחת לתמיד שאסור לשקר.
עמי — :מעניין, איזה שקם בכיתה.
חיים — :בספרות קוראים לזה, אם אינני טועה, שקט ש לפני
הסערה.
עמי אחן־י שנשמעת שאגת המורה לא טעית.
השאגה נשנית. הויס ותלוני מושלכים החוצה, כשהם דבו־
..קים זה בזה. הדלת נסגרת. שניהם ממשיכים להתאבק.
יהושע — :אני כבר אראה לך. נכנע?
ד ן — :תיכף נראה מי יראה למי. נכנע?
יהושע — :אינני מקנא בך. אשבור לך את כל השיניים.
נכנע כבר?
ד ן — :אני אכנע לך י סמרקאץ׳ ,שכמותך. עוד מעט ארסק
לך את כל העצמות. נכנע?
חיים — :תפוש אותו ! הרביץ לו ! סדר אותו !
יהושע — :ר,י, אתה לוחץ לי על הצוואר. הרפה, נכנע?
ד ן — :אתה מכופף לי את האצבע. עזוב אותה ! נכנע?
עמי — :גם כן התאבקות ! כמו שתי בנות, עזוב אותו כבר!
יהושע — :לא אעזוב עד שלא ימות אחת ולתמיד. אוי !
הרגל ! אתה שו ב ר לי אותה.
עמי — :הי, קומו ! המנהל בא.
חדלים להתאבק, ענת, ים בצוותא כרעים.
המנהל (מופיע מי הם גו שי הבשר שנפרדו פתאום?
מה זה כאן, מוסד לפרחחים, או בית משוגעים? (מסתכל
על עמי) אה י !
עמי — :א ...אני לא יודע.
המנהל — :לא יודע, ומה אתה כן יודע וכיצד אתם
עומדים, קנים רצוצים שכמותכם, הזדקפו ! עמדו י שר
ו שימו רווח יותר מהר. הדלת נפתחת ואלי עף י שר על
המנהל. המנהל תופשו באזנו ומטייל עמו.
המנהל — :אתה ! אתה ! רוצח ! שודד ! גז לן! פושע!
כיצד העזת לפגוע בי?

המנהל (מחקה ט ...ט מה אתר, מגמגם לי כאלם
מלידה. היכנס לשורה ושים רווח. יותר מהר ! את
כולכם נסלק מכאן. תמצאו מוסד יותר מתאים. לא !
כאן אין יו תר מקום בשבילכם. אתם...
הדלת נפתחת בצוותא עם פי המורה.
המורה — :שקט ! מי זה האידיוט הזה שצועק כאן?
(מגלה את המנהל) א ...הוי ...זה הוא ...ת ...תסלח לי.
(פונה חזרה לכיתה) שקט שם ! ביקשתי לשמוע בת־קול
והנה אני שומע קול של בת ( שו ב למנהל) יו ...כל אלה
לא הכינו את השיעורים.
חיים — :לא רק אנחנו. כל הכיתה לא הכינה.
המורה — :שתוק ! תדבר כשישאלו אותך( .למנהל) הוא
קצת לא בסדר (מצביע על מצחו).
המנהל — :כבר הרגשתי בכך. בסדר. אני כבר אטפל בהם.
המורה — :כן. וביד חזקה. תודה( .נכנס לכיתה).
המנהל — :מדוע לא הכינותם את השיעורים? אה?
כולם — :הראש כאב לי.
המנהל — :יפה, יפה מאד. איש מכם לא הכין את שעוריו.
טוב, בואו עמי לתדר ההנהלה. אני כבר אלמד אתכם
שיעור, מבינים? (מסתכל על עמי) אה? !

המנהל — :לא? אינך מבין אה? מה אינך מבין? אמור !
עמי — :איני מבין מה אנחנו אשמים ומה המורה רוצה
מאיתנו. לא מספיק שאנו הולכים לבית הספר, אז אנחנו
מחוייבים, נוסף על זאת, גם ללמוד?
המנהל — :ככה? ולשם מה אתם הולכים לבית הספר?
כולם — :את זה גם אנחנו רוצים לדעת.
המנהל — :טוב תיכף תדעו. אחרי !
יוצאים אחריו. נשמע צילצול. שארית הכיתה פורצת החו צה•
חמשת המגורשים חוזרים בקפיצות שמחה ונתקלים
ביוצא מהכיתה. המורה יוצא, משתיק את החבריה במבטו
הזועם, וחוצה אותם ביהירות. על השלט ״חמור למכירה״
שעל גבו הודבק ״נמכר כבר״ .התלמידים מסתדרים אחריו
בשורה עזרפידנ ויוצאים בעקבותיו. לפני היציאה הוא
חש בהס, ונעצר. השורה ממשיכה וחולפת על פניו הוא
מצטרף אליה, אחרי האחרון בשורה.
-מסד -